פוסט מס’ 614. אימון והוראה של ספורט הישגי השואף למצוינות בתנאים תחרותיים, שונים מהעיסוק בספורט חובבני בצד השני של המִתְּרָס. ערך החינוך בשני צידי המִתְּרָס הוא עיקרון נעלה ונֶכֶס עליון, אך כזה שעלול להישחק ולהיפגע בעת החתירה למצוינות ודבקות במשימה (בכל מחיר) ע”י המאמן וחניכו. היו דברים מעולם. פוסט מס’ 614. כל הזכויות שמורות. 14.7.2016

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 614 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 14 ביולי 2016.

———————————————————————————————

yoash 20

טקסט תמונה : חורף 1985. הימים ההם הזמן ההוא. ימי השגשוג בתקופתו של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. אלו הם משרדי חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אנוכי יואש אלרואי עורך, מפיק, מנווט, ומנהל את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, המגיש אורי לוי, יואב פלג (בן קיבוץ אוּשָא בגוש זבולון) בימאי הטלוויזיה של ספורט + חדשות הנערץ עלי בימים ההם, והכתב והרשם בתקופה הרחוקה ההיא אורן נהרי (מזוקן וממושקף). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 19

טקסט תמונה : סתיו 1985. מרכז הטניס ברמת השרון. הימים ההם – הזמן ההוא. בטרם אחד השידורים הישירים לנו מאצטדיון “קנדה”. זיהוי הנוכחים בתמונה : המפיק יוסי לנדאו, הבימאי יואב פלג (אחד מאותם אנשי הטלוויזיה שאינך יכול להפסיד עימם בשום קרב, בשום מלחמה), ואנוכי יואש אלרואי עורך, מפיק, מנווט, ומנהל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11

טקסט מסמך : יום חמישי – 16 במאי 2002. ערב חג שבועות – ה’ בחודש סיוון תשס”ב. זהו העמוד הראשון מתוך מסמך בן 14 עמודים ששלחתי למיועד לתפקיד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל, בו הודעתי לו מה אני חושב עליו ומה תהיה אחריתו. עותקים מהמסמך הנ”ל נשלחו ל- 7 חברי הוועד המנהל של רשות השידור, ל- 24 חברי מליאת רשות השידור, למנהל הישיר שלי בימים ההם רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות, לדן שילון מייסד חטיבת הספורט ב- 1968, לפרופסור מרדכי קרמניצר, ול- 5 חברי וועד עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא : היו”ר וורד ברמן, איתי לנדסברג, זליג רבינוביץ’, יהודה ביטון, ודן סממה ז”ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אימון והוראה של ספורט הישגי השואף למצוינות בתנאים תחרותיים, שונים מהעיסוק בספורט חוֹבְבָנִי בצד השני של המִתְּרָס. ערך החינוך בשני צידי המִתְּרָס הוא עיקרון נעלה ונֶכֶס עליון, אך כזה שעלול להישחק ולהיפגע בעת החתירה למצוינות ודבקות במשימה (בכל מחיר) ע”י המאמן וחניכו. היו דברים מעולם. פוסט מס’ 614. כל הזכויות שמורות.  

יוֹשְרָה. הַסֶפֶר, “תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים” 

“יוֹשְרָה” היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות “יוֹשְרָה” עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין “סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…” (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס’ 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד”ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, “תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים”, והם משיבים בקצרה : אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות”. חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו”ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה”ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ”ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו “מִשְלֵי” בתנ”ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל”א פרקים וכ- 850 פסוקיםחזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ”כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. “לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה” אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, “לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים”. איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O’connell (דניאל או’קונל 1847 – 1775) מוסיף : “שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי”. לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם “תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים” בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : “אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים”. הספר המצוין, “תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים” (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי “פקר – הוצאה לאור בע”מ”), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ”ל רשות השידור, ואשר הציבו אותו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סולק (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו”ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ”ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ”ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע”י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ”ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך לתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה קצרצרה. אנוכי עורך הפסקה של פוסט אחד בפרשנות שלי אודות מסמך האישום הטלוויזיוני הכבד של רביב דרוקר וברוך קרא “שודדי הרשות האבודה”. הפוסט הנוכחי מס’ 614 מפריד בין פוסט מס’ 613 שהכותרת שלי שם היא “שודדי הרשות האבודה מס’ 3” לבין פוסט מס’ 615 שכותרתו תהיה “שודדי הרשות האבודה מס’ 4”

במתמטיקה, פלוס מנצח מינוס. ההיגיון המתמטי הזה גורר אחריו שובל פילוסופי מרחיק לכת עד כדי כך שאפילו חז”ל הגו ב- גמרא בפרק “מסכת ברכות” את הסלוגן, “צָדִיק ורַע לוֹ – רָשָע וטוֹב לוֹ”. דוד המלך כתב ב- ספר תהילים בפרק צ”ב פסוק מס’ 13 “צַּדִיק כתָּמָר יִפְרָח”, רק הוא המלך הנכבד גיבור ישראל לא התנה זאת בטיב הקרקע, באיזה סביבה אמור לפרוח הצדיק כתמר, ולא הגביל את נסיבות האמירה. אולם בנו שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מזהיר תיקן, ו- טבע ב- ספר “משלי” פרק כ”ה פסוק מס’ 26 אמירה שקרובה יותר לשפת המתמטיקה, “מַעְיָין נִרְפָּש ומָקוֹר מוֹשְחָת – צַּדִיק מַט לִפְנֵי רָשָע”. העיקרון המתמטי בו מינוס מנצח פלוס נושא עמו חיבוטים, מחשבות, ייסורים, ולבטים מקדמת דנה. בתחרות הַחִלְחוּל בין הטוֹב לבין הרַע לעבר הַרוֹבֶד האחרון של מעמקי האנושות, הרַע מנצח והטוב מפסיד. בעוד היושרה, מוסר האמת, ו- דרך ארץ נתקלים בעת החִלְחוּל מטה במחסומי השקר, פשע, טומאה, עוון, רֶשָע, ופרוטקשן ולוקח להם זמן במונחים של שָנִים למוֹסֵס אותם, הרי נציגי השלילה מחליקים אנכית בלי התנגדות כשהם גוברים בעצם ללא קרב על יריביהם היושרה + מוסר אמת + דרך ארץ. מדובר בכוחות לא שווים מראש ובמאבק שתוצאותיו מסוכנות והרסניות ביותר לחברה. בדצמבר 1985 שהיתי שבוע ימים במכסיקו סיטי במסגרת ה- WBM שנערך לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986, ואח”כ התגוררתי שם במשך חודש ימים במאי – יוני 1986 בתקופת המונדיאל עצמו. ראיתי מעת לעת כיצד שוטרים עוצרים נהגי מכוניות אזרחים תמימים וגם תיירים אורחים בעיר הבירה מכסיקו סיטי, כופים עליהם עבירות תנועה שהם כלל לא עשו, וגובים מהם דמי שוחד תמורת ביטול הדו”ח שהיה Report סְרָק. ידידיי מה- EBU טענו שמכסיקו היא מדינת העולם השלישי מושחתת ומנוונת, וכי טומאת השחיתות ו- השוֹחַד השלטוני חִלְחֵלָה עד לאזרח האחרון בארץ הענקית הזאת.   

“שודדי הרשות האבודה” של שני אנשי ערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא הוא מסמך אישום טלוויזיוני חריף בעל חשיבות עליונה שדן באיבוד ערכים בשידור הציבורי בתקופת מנכלותו של יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ בשנים 2014 – 2011. למרבה הצער “שודדי הרשות האבודה” הוא מסמך ש- שוּדָר מהאמצע ולא מההתחלה ובמקרה הזה נעשתה חצי עבודה. רביב דרוקר וברוך קרא היו אמורים להסביר במשפטים ספורים לציבור צופיהם איך ו- כיצד הושחת ו- הסתאב השידור הציבורי והתדרדר לעברי פי תחום מאז ימי שלטונו של מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 ועד אשר זלג ו- חִלְחֵל לתוך תקופתו של מנכ”ל רשות השידור יוני בן מנחם והרעיל את בארותיו. רביב דרוקר וברוך קרא לא סיימו את עבודתם. הם לא הסבירו לצופיהם כי על רשות השידור המושחתת של יוני בן מנחם הושת צו פירוק והוטל עליה עול של כונס נכסים בראשות פרופסור דָוִד הָאן. יתירה מזאת : פרופסור דוד האן מינה את את מר יונה וויזנטל למנכ”ל הזמני של רשות השידור המפורקת שמיהר להדיח מתפקידיהם את המנכ”ל יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ’ וסילק גם מתפקידו את יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. נעשתה כאן חצי עבודה ע”י שני החוקרים רביב דרוקר וברוך קרא שגם לא סיפרו לצופים שלהם כי אותו מנכ”ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל שמבקר המדינה והמשנה לפרקליטת המדינה גב’ מרים רובינשטיין עשו בו שַמוֹת, הודח בסופו של דבר ב- 2005 מכיסאו הרָם ע”י ממשלת ישראל בעוון שחיתות + שוחד מסך + נפוטיזם. אף על פי כן “שודדי הרשות האבודה” הוא מסמך טלוויזיוני בעל ערך רב ו- חשוב ביותר שמשום מה רואה אור ב- “המקור” של ערוץ 10 באיחור זמן גדול. אני חושב לפתע שטוב שרביב דרוקר וברוך קרא נזכרו גם אם בפיגור של שנתיים להאיר את פינותיה האפלות של רשות השידור בעידן המנכ”ל יוני בן מנחם + יועץ הממלכה שלו זליג רבינוביץ’ + יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור אָמִיר גִילָת. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אולם שניהם עושים זאת באיחור זמנים רב, ו- אחרי התחקירים ההם באותו עניין שביצעו לפניהם העיתונאים נתי טוקר מ- TheMarker / “הארץ” ורז שכניק מ- העיתון “ידיעות אחרונות”. נחמד היה לראות את השלמות הצילום של “המקור” ועשיית ראיונות מאוחרים עם שני האישים, מ”מ מנהל ערוץ 1 הקודם מושון מצליח ומר שמעון פרנס. שאלה קרדינאלית אחת לא שאלו שני אנשי “המקור” רביב דרוקר וברוך קרא את מושון מצליח, כלהלן : “אם הכרת את הפרטים המרכיבים את עלילות השחיתות של יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ’ + יעקב מנדל כיצד הסכמת להמשיך בנשיאת אחריות הנטל של מנהל ערוץ 1 ? מדוע לא התפטרת ? מדוע לא הלכת לציבור ולא דיווחת לו אודות הפשעים הנעשים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאתה הוא המנהיג והמנהל שלה ?”. השאלה הזאת לא נשאלה.

מעשֵי השחיתות והשוחד ברשות השידור לא התחילו ב- 2011. הם היו המשך של תהליכים שליליים קודמים של מנהיגי שידור קודמים. הפוליטיזציה הנכלולית ועמה ניצני העוֹבֶש הגסים הראשונים הופיעו עם מינויו בפעם השנייה של אורי פורת ז”ל ב- 18 באפריל 1998 למנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת בנימין נתניהו במקומו של מנכ”ל רשות השידור היוצא מוטי קירשנבאום ז”ל. ניצני העוֹבֶש חלחלו והבשילו למעשי שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם בשנות האֹפֶל של 2005 – 2002 בתקופת שלטונו של מנכ”ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בגינן הודח וסולק ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. הם חִלְחֵלוּ במרץ רב לתוך השנים ההן של 2014 – 2011. רביב דרוקר וברוך קְרָא הגישו ב- “המקור” בערוץ 10 ביום שלישי – 28 ביוני 2016 + השלמות ב- “המקור” ביום שלישי – 5 ביולי 2016, כתב אישום חמור אך חלקי בלבד נגד השידור הציבורי הקְלוֹקֵל והמושחת בתקופת המנכ”ל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011 ופסחו על יוסף בר-אל. מעניין כי לשני המנכ”לים הממוטטים האלה מחוללי הטרגדיה במחזה של רשות השידור נועד גורל משותף : אותה הַחֶרֶב הפוליטית שדקרה את מנכ”ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב- 2005 והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ”ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, “לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל”. אני תמה אם ל- “המקור” יש את הכוח הטלוויזיוני לשלוח את הנאשמים בתחקיר לכלא מאחורי סורג ובריח. אַל לציבור לשכוח ועליו לשנן מידי בוקר בערבו כי ממשלת ישראל (בראשות אריאל שרון) הדיחה ב- 2005 את המנכ”ל המופרך של רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרָם בעוון שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בחלוף תשע שנים ב- 2014 סגרה ממשלת ישראל (בראשות בנימין נתניהו) את רשות השידור בראשה ניצב מנכ”ל פָּרִיך וכוֹשֵל נוסף בשם יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ’. בקיץ 2014 חוקקה ממשלת ישראל חוק הסוגר את רשות השידור במתכונתה הישנה, ו- הטילה עליה עול של צו פירוק והתנהלות מוגבלת תחת כונס נכסים. אם הציבור בישראל הוא נבון ורגיש עליו לחקוק את שתי העובדות הנ”ל על לוח לבו. השידור הציבורי איננו הפקר (!). יוסף בר-אל ויוני בן מנחם היו שני מנכ”לים עלובים. שני מינויים פוליטיים נדכאים של ממשלות ישראל של שני אישים כל כך לא מוכשרים שהוצבו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. שני מינויים פוליטיים מופרכים שהפכו את הפוליטיזציה הממארת ל- סטנדרטיזציה מוסכמת בחיק רשות השידור ומסוכנת ביותר לדמוקרטיה לחברה בישראל. יש לשַנֵן זאת וללמוד בע”פ : ממשלות ישראל לא סיימו את שלטונם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם בשל הצטיינותם של שני הנ”ל. היא הדיחה וסילקה את שניהם בהפרש של תשע שנים בגלל הסרחות ציבוריות חסרות תקדים בחומרתן. ראה נראה עם דו”ח “המקור” של רביב דרוקר וברוך קרא ייאלץ את הרשות השופטת לפתוח ולחקור שתי תיבות הפנדורה הנ”ל, והאם יהיה בכוחה של הרשות האוֹכֶפֶת את החוק לשלוח את האשמים לכלא מאחורי סורג ובריח. אין התיישנות על עבירות ציבוריות מהסוג הזה של שחיתות ושוחד מסך.

אִימוּן והוֹרָאָה של ספורט הישגי השואף למצוינות בתנאים תחרותיים, שונים מהעיסוק בספורט חוֹבְבָנִי בצד השני של המִתְּרָס. ערך החינוך בשני צידי המִתְּרָס הוא עיקרון נעלה ונֶכֶס עליון, אך כזה שעלול להישחק ולהיפגע בעֵת החתירה למצוינות ודבקות במשימה (בכל מחיר) ע”י המאמן וחניכו. היו דברים מעולם. פוסט מס’ 614. כל הזכויות שמורות.

1. אִירָה וויגדורצ’יק. הירופומי דאימאטסו. רינאלד קניש. בלה קארולי.

אירה וויגדורצ’יק.

אירה וויגדורצ’יק המאמנת הראשית המצוינת, היסודית, הידענית, והעקשנית של נבחרת נשות ישראל בהתעמלות אומנותית ואשר הביאה אותה עכשיו לפסגות אירופיות ובינלאומיות פנטסטיות חסרות תקדים, שייכת למורשת ספורטיבית – פוליטית של ברה”מ הישנה. האסכולה והמורשת הספורטיבית הסובייטית הקומוניסטית ההיא נשענה על משמעת ברזל של הספורטאים והספורטאיות והעניקה למאמנים ולמדריכים כבוד מלכים. הם היו חצי אלוהים. אירה וויגדורצ’יק המאמנת הלאומית הישראלית הקשוחה שייכת לדור הרוסי הישן ולתרבות המצוינות שלו, נאשמת על פי דיווחי עיתון “הָאָרֶץ” כי התנהגה השבוע בגסות ובבוטות כלפי חניכה שלה קטרינה לבינה, בשעה שבעטה בה בעת חימום של המתעמלות לקראת התחרות בקאזאן – רוסיה. הפרשה זעזעה את אמות הספים של הספורט הישראלי והורי המתעמלות הצעירות (בנות 18 ו- 19) שאמורות להתחרות בתוך שלושה – ארבעה שבועות באולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016 על מדליית הזהב האולימפית, נזעקו וקוראים להדיח לאלתר את אירה וויגדורצ’יק מתפקידה. צריך לקחת בחשבון כי אירה וויגדורצ’יק היא מאמנת קפדנית ונוקשה אבל יחד עם זאת היא תרמה ו- העניקה לנערות הישראליות אופקים חדשים של מיומנות ומצוינות, יכולת גופנית נפלאה, חתירה מתמדת לניצחון, דבקות שיטתית בהשגת המשימה, אופי של אלופות לוחמות ש- יודעות שאסור לוותר, גאווה בעצמן וביטחון עצמי, וחינוך לשלמות ודייקנות ביצוע. אירה וויגדורצ’יק היא ההפך מהחפיפניקיות הישראלית. היא מאמנת יסודית ומחנכת ומאמנת דגולה. יו”ר איגוד ההתעמלות אופיר פינס ניצב בפני דילמה חריפה. אם ידיח את המנהיגה אירה וויגדורצ’יק בעלת סמכות בינלאומית והישגים ישראליים עצומים בענף הוא עלול לפגוע בפוטנציאל של נבחרת ההתעמלות האֹמנותית הישראלית להתמודד על מדליה אולימפית בריו 2016. אם יותיר אותה בתפקידה אפשר יהיה להבין כי הוא סולח לה על שיטות האימון הנוקשות, הגסות, והכוחניות שלה מתקופת רוסיה הסובייטית, ואשר אינן מקובלות בנוף הספורטיבי של מדינת ישראל הדמוקרטית. מכל האמור לעיל לא התפרסמה בעיתונות שום אינפורמציה מה אומרות על התקרית שאר המתעמלות בנבחרת שהן מחד חברות – אחיות למקצוע של קטרינה לבינה, ומאידך חניכות מצטיינות של אירה וויגדורצ’יק שדחפה אותן להישגים ספורטיביים בינלאומיים חסרי תקדים בענף ההתעמלות האומנותית. מעניין לדעת האם בעקבות התקרית נוצרה עכשיו בנבחרת הנשים הצעירה עתירת ההישגים הזאת אופוזיציה למאמנת הראשית אירה וויגדורצ’יק מי שהביאה אותן לפסגה ? האם הן מסמנות סימן שאלה ליד שמה של המובילה והמדריכה הראשית הקפדנית והקשוחה שלהן ? והאם הן מטילות כעת ספק במנהיגותה ? והאם הן אֵינָן מקבלות עוד את סמכותה הספורטיבית ? האם נבחרת הנשים האולימפית הלאומית של ישראל בהתעמלות אמנותית, נערות בנות 19 – 18, בעצם מוֹרדוֹת באוטוריטה העליונה ? היו”ר אופיר פינס צריך להיות שקול, הגיוני, וקר רוח בטרם הוא מסיק את מסקנותיו ומפרסם אותן בפרהסיה. באקלים התרבותי – ספורטיבי הסובייטי שבסיסו משמעת ברזל וציות למאמן, ואשר בו צמחה, גדלה, והתפתחה מאמנת נבחרת הנשים הישראלית העכשווית בהתעמלות אמנותית גב’ אירה וויגדורצ’יק, לא היה יכול לעולם להיווצר מצב אבסורדי בו אולגה קורבוט מוֹרֶדֶת נניח במאמנה רינאלד קניש ו/או נדיה קומאנצ’י מוֹרֶדֶת נניח ב- בלה קארולי, שתי סיטואציות מֶרִי של חניכה במאמנה אותן מאשרות התאחדויות ההתעמלות הרוסית והרומנית. ולא רק מאשרות אלא שולחת את שתי המורדות, למשחקים האולימפיים לייצג את מדינותיהן, ומשאירות בבית את שני מאמניהן. בלתי מתקבל על הדעת. אין דבר כזה.

הירופומי דאימאטסו.

יחסי מאמנים ומאמנות עם החניכים והחניכות שלהם לובשות ופושטות צורה כמו אופנה משתנה על פני הגלובוס. ב- 1964 אירחה יפן את האולימפיאדה ה- 18 במניין הזמן החדש ולראשונה הוכנס לתכנית האולימפית משחק הכדורעף לגברים ונשים. המאמן היפני הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) נקבע להיות מאמן נבחרת הנשים. ב- 1960 הרכיב הירופומי דאימאטסו סגל של נערות יפניות מוכשרות לכדורעף (התבסס על הסגל של קבוצת הכדורעף של מפעל ניצ’יבו היפני) ובנה מחנה אימונים סגור נוקשה וקשוח ביותר ומפוקח אישית על ידו בן ארבע שנים, כשהמטרה היא לזכות במדליית הזהב כעבור ארבע שנים במשחקים האולימפיים של טוקיו באוקטובר 1964 לעיני בני עמן. הירופומי דאימאטסו הסביר לנערות הצעירות את דרך העשייה, החשיבה, ופילוסופיית האימון הקשוחה והנוקשה שלו בטרם נעל את השערים והודיע לנערות כי הן רשאיות לוותר ולעזוב אותו עם חלומו. אולם מי שנשארת חייבת לקבל על עצמה את דין משמעת ברזל שלו, ואת החזרות והאימונים הקשים והמטורפים שלו, ואת התמסרות מוחלטת למענו ולמען הנבחרת ועבור דגלה של יפן. הירופומי דאימאטסו דרש מהנערות היפניות שאיישו את סגל הנבחרת הלאומית של יפן הסכמה מוחלטת עם שיטות האימון שלו, התבטלות אישיותן במסגרת האימונים המפרכים מפני אישיותו, ודבקות מוחלטת במשימה. לפני יותר מיובל שנים הזדמן לי לראות סרט פילם שתיאר משהו מהאווירה במחנה האימונים של נבחרת הנשים של יפן בכדורעף. הסרט צולם ב- 1963. לא האמנתי למראה עיניי. הירופומי דאימאטסו האכזרי לא בחל בהכאה ובעיטות בחניכותיו כדי להשיג, לרכוש, ולכפות עליהן את מיומנויות המשחק שהוא חשב שהן חיוניות להשגת מדליית הזהב. היה מדובר במחנה אימונים סגפני וסגור ללא חברים, ללא בילויים, ללא תענוגות החיים, ו- במסגרת צייתנות יפנית אופיינית. שחקניות הכדורעף של נבחרת יפן קיבלו שבוע אחד של חופש שנתי בין 1960 ל- 1964. 51 (חמישים ואחד) שבועות בשנה ייוחדו לאימונים משהו בסביבות 8 – 6 שעות בכל יום. מטורף. לבד מאהבת הכדורעף וההתמסרות המוחלטת למשחק, הנערות הצעירות המוכשרות והממושמעות סגדו ל- הירופומי דאימאטסו והסכינו עם רעיונותיו ושיטותיו. הן סמכו עליו והעריצו אותו. התפתחה שם משמעת ספורטיבית “קאמיקאזית” שאופיינית לאומה היפנית. סופו של דבר : נבחרת הנשים של יפן תחת שרביט אימונו של הירופומי דאימאטסו זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964 לאחר שניצחה את נבחרת הנשים של ברה”מ 0:3. הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) תיעד את המשחקים האולימפיים שנערכו בטוקיו – יפן באמצעות 168 מצלמות פילם בסרטו המעניין, “טוקיו 1964”. באחת הסצנות בסרט הדוקומנטארי המרתק והמרהיב הזה רואים את הכדורעפניות היפניות בוכות משִמְחָה ואוֹשֶר לאחר ניצחונן על נשות ברה”מ וזכייתן במדליית הזהב, בעוד מאמנן הירופומי דאימאטסו יושב צוֹנֵן על כֵּס המאמן, מְאוּפָּק, נטול רגשות, וקר כקרח. הסרט “טוקיו 1964” הוקרן ב- 1965 בקולנוע תל אביב. הסרט התיעודי של קוֹן אִישִיקָאוָוה הרשים אותי. ראיתיו 5 (חמש) פעמים. אלכס גלעדי ואנוכי שידרנו את הסרט “טוקיו 1964” על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 כחלק ממסע היכרות נרחב שערכנו אז לצופים שלנו עם תולדות המשחקים האולימפיים בטרם מבצע השידורים הישירים של אולימפיאדת מונטריאול 1976. בראש מבצע השידורים הטלוויזיוני הציבורי ההוא במונטריאול 1976 ניצב בהצלחה רבה אלכס גלעדי. הוא היה מפיק טלוויזיה ברמה גבוהה.

רינאלד קניש ואולגה קורבוט (1).

מאמן ההתעמלות לנשים הסובייטי (בלארוס) הנודע רינאלד קניש (Renald Knysh) לקח תחת חסותו ב- 1965 ילדה בֵּלָארוּסִית מוכשרת בת 10 בשם אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut) ונשבע להפוך אותה בחלוף שבע שנים לאלופה אולימפית בהתעמלות. באולימפיאדת מינכן 1972 בהיותה בת 17 זכתה אולגה קורבוט בשתי מדליות זהב על המִזְרָן ועל הקוֹרָה. זכור היטב התרגיל הווירטואוזי שלה על מכשיר הקורה שכלל בתוכו אלמנט מסוכן ומרהיב של סַלְטָה לאחור. ב- 1973 רכשו שני אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון ואלכס גלעדי את הסרט התיעודי המעניין והמרתק “OLGA” שהופק בידי חברת הטלוויזיה הבריטית ITV ו- עסק בצייתנות עַל אנושית פיסית ומנטאלית, עבודה מפרכת, ואימונים קשים מנשוא שכפה רינאלד קניש על החניכה – ילדה שלו אולגה קורבוט בדרכה לתהילה האולימפית.

אני מבקש לפרוס במקצת את היריעה וללכת רגע צעד לאחור.

keleti 13

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת הסובייטית – אוקראינית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק’ ניצבת על דוכן מס’ 1. על דוכן מס’ 2 ניצבת המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי (Agnes Keleti אז בת 35 ו-  10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק’. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (Sofia Muratova בת 27) בהישג של 74.466 נק’. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה סירבו בתחילה ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחים אולם אח”כ התרצו. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותה השנה האולימפית של 1956 בה הגיעה היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי לפסגת ההתעמלות העולמית והבינלאומית הייתי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני. באותה השעה ש- אגנס קלטי הפכה לאלופה אולימפית דגולה ובלתי נשכחת אני נלחמתי עם חבריי במלחמת סיני 1956. ה- מ”מ שלי היה סג”מ זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). כבשנו בקרבות עקובים מדם את מוצבי רפיח המצריים מס’ 25, 27, ו- 29. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי. אז בתור חייל צעיר חשבתי שהיא גם האחרונה. לא ידעתי אז שאדרש בעתיד ללחום בשורות צה”ל בארבע מלחמות נוספות : מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ומלחמת לבנון הראשונה ב- 1982. ב- 1971 הביא אותי אלכס גלעדי לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה רק בת שלוש. מנהל חטיבת הספורט היה אז דן שילון. ב- 1975 אפשר לי אלכס גלעדי להפיק, לביים, ולערוך כתבה בת 25 דקות שדנה בסגנון החדש של התעמלות נשים שהגו ותכננו שני מאמני ההתעמלות רבי המוניטין רֶינָאלְד קְנִיש הסובייטי ובֶּלָה קָארוֹלִי הרומני. שניהם הרכיבו לחניכותיהם תרגילי התעמלות מורכבים ומסובכים מבחינה תנועתית על ארבעת המכשירים מקבילים מדורגים, קורה, קרקע, וסוס קפיצות, רוויים באלמנטים אקרובטיים שלקוחים מקרקס. ביצועם גבל בסכנת חיים. המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט (בת 17באולימפיאדת מינכן 1972) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י (בת כמעט 15 באולימפיאדת מונטריאול 1976) “תרגמו” בגופן וביכולת הקואורדינציה הווירטואוזית שלהן הלכה למעשה והוציאו לפועל את תורת ההתעמלות של רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) ובֶּלָה קָארוֹלִי (Bela Carolyi). מצלמות הטלוויזיה האולימפיות במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 התאהבו חיש מהר בסגנון ההתעמלות האקרובטי – ווירטואוזי של אותן המתעמלות הצעירות ההן אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ’בה, קארין יאנץ, נדיה קומאנצ’י (ואחרות). הטלוויזיה הבינלאומית לא החמיצה אפילו תנועה אחת מסך תרגילי ההתעמלות הסבוכים והמסוכנים הללו של אותן המתעמלות הצעירות האלה ותיעדה כל פרט ופרט שלהן. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י העיבו והשכיחו במידה רבה את היסטוריית ההתעמלות של דוֹר המתעמלות הוותיק והקודם ובראשן מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה, לַארִיסָה לַאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ’אסְלָבְסְקָה. כילד גדלתי על ההתעמלות המקומית והבינלאומית מאז שהמורה לספורט וחינוך גופני בקיבוץ אפיקים שמריהו נאבל (בן 97 היום) לימד אותנו לקפוץ קפיצות מפסק ומקרס על ארגז שוודי ועל חמור, לטפס על חבל ועל עמודים, להתגלגל על מזרן, לדלג מעל ספסלים שוודיים, ולאחוז בכוח בסולם שוודי. מצאתי עניין עצום בהתעמלות האולימפית, נשים וגברים כאחד. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ו- לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה הרשימו אותי עד בלי די באולימפיאדת מינכן 1972. לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 (הייתי שָם שדר Play by play של תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים ושל תחרויות הכדורעף לנשים וגברים – מטעמו של אלכס גלעדי). ביקשתי מאלכס גלעדי לביים כתבה אודות אותו הסגנון החדש והמדהים בהתעמלות נשים שכה הלהיב אז את עולם הספורט. זה היה באוקטובר 1975. כמה חודשים לפני כן הוכתרה ילדה רומנייה בשם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י בטרם מלאו לה 14 לאלופת אירופה החדשה בהתעמלות לנשים. האליפות התקיימה באוסלו – נורווגיה בחודש יוני 1975 ומתעמלת הפלא הרומנייה הזאת דחקה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות. זאת הייתה סנסציה עולמית. כמעט בלתי מובנת. הטלוויזיה הנורווגית הציבורית NRK שימשה Host broadcaster של אליפות אירופה בהתעמלות לנשים. מפיק שידורי הטלוויזיה מטעמה של NRK היה יָארְלֶה הוֹיסָאטֶר (Jarle Hoeyesater). עמדה לרשותו ניידת שידור אחת וחמש מצלמות בלבד ורק מקור Replay אחד, אף על פי כן שודר הסיגנל הנורווגי ישיר בכל יבשת אירופה ע”י ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות) . אלכס גלעדי ואנוכי הקלטנו את הסיגנל הנורווגי אצלנו ב- Master בירושלים. חומר ה- Video של מינכן 1972, של אוסלו 1975, ושל תחרות גביע העולם בהתעמלות לנשים שהתקיימה בלונדון בספטמבר 1975 שימש כבסיס להרכבת אותה תוכנית הטלוויזיה ההיא שקראתי לה “סגנון חדש בהתעמלות נשים”. חלפו מאז 41 (ארבעים ואחת) שנים אבל אני זוכר כל תנועה ותנועה שביצעו אותן המתעמלות הדגולות ההֵן הבלתי נשכחות.

הכתבה בת 25 דקות שהפקתי, ערכתי, וביימתי אודות “סגנון חדש בהתעמלות נשים” אשר שודרה באוקטובר 1975 בתוכנית המתחדשת “מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר” בטלוויזיה הישראלית הציבורית, דיווחה על סגנון חדש, מרהיב, ו- ווירטואוזי בהתעמלות נשים שנוצר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 בתום תקופת שליטתן בשנות ה- 50 ו- 60 במאה הקודמת של המתעמלות האלופות הוותיקות ובראשן המתעמלת הסובייטית מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה (Maria Gorochovskia אוקראינית במקור) אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952, המתעמלת ההונגרייה – יהודייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) מי שזכתה במדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב על המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956, המתעמלת הסובייטית לַארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina אוקראינית במקור) פעמיים אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם המתעמלת הצ’כוסלובקית וֶורָה צָ’אסְלָבְסְקָה (Vera Caslavska) שהייתה אף היא גם כן פעמיים אלופה אולימפית, באולימפיאדת טוקיו 1964 ואולימפיאדת מכסיקו 1968. במינכן 1972 קם דוֹר חדש של מתעמלות אותו הובילה הסובייטית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה [2] (Ludmilla Tourischeva רוסייה במקור) שהייתה אלופת ההתעמלות (סיכום הניקוד ב- קרב רב על כל ארבעת המכשירים סוס קפיצות + מקבילים מדורגים + קורה + מזרן) באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית האוקראינית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת ה- 17 בעלת כריזמה וחֵן אלופת מכשירי הקורה והתעמלות הקרקע במינכן 1972, והמתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ (Karin Janz) ׁׁמי זכתה במדליית הכסף בתחרות הקְרָב רָב (All around) באולימפיאדת מינכן 1972 ובמדליות הזהב על מכשירי סוס קפיצות והמקבילים המדורגים ובמדליית הארד על מכשיר הקורה והוכתרה לבסוף לסגניתה של האלופה האולימפית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה.

turischeva

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית לודמילה טורישצ’בה אלופת תחרות הקרב רב האישית והזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

היה מדובר בסגנון חדש ווירטואוזי ואקרובטי בהתעמלות נשים כפי שהופגן לראשונה באולימפיאדת מינכן 1972. ביצועי המתעמלות כללו דרגות קושי גבוהות במיוחד שנלקחו מ- קִרְקָס, וגבלו בסכנת חיים של ממש.

הכתבה ההיא בת 25 דקות אודות סגנון חדש בהתעמלות נשים עסקה במצוינות בספורט ובדבקות במשימה האדירה של הספורטאיות הגמישות והמוכשרות האלה בכיבוש הפסגה. אך אין ספק במרכז הכתבה עמדו האימונים האקרובאטיים הקשים והמסובכים במשך שנים שעברה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), עד כדי סכנת חיים של ממש, בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית. האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רֶינָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972. הביצועים האלה בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד העניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם.

korbut

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית / בלארוסית אולגה קורבוט בעת ביצוע תרגיל סנסציוני ומסוכן על המקבילים המדורגים. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילים אקרובאטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ (GRODNO) ב- בֵּלָארוּס ב- 16 במאי 1955. היא נולדה להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. ב- 1965 בהיותה בת 10 התגלתה ע”י מאתרי כישרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט בגְרוֹדְנוֹ, מקום שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם. מאמנה האישי היה רֶינַאלְד קְנִיש (Renald Knish). איש מסוגר, מופנם, קָר, וקָשוּח. היה לו חלום אחד בחייו. להפוך את אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הקטנה בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת בעלת חן וקיבלה את גזר הדין. רֶינָאלְד קְנִיש הפך אותה לא רק למתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית מצטיינת. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה שרוחבה 10 ס”מ ונשארה לעמוד עליה יציב בתום ההיפוך. היה מדובר באלמנט התעמלות ווירטואוזי וסנסציוני הגובל בסכנת חיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט התאמנה מידי יום במשך שבע שנים כעֶשֶר שעות ולפעמים יותר כשמאמנה כל הזמן לצִדָה. גופה שינן עשרות אלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את ביצוע תרגיליה על הקורה, המקבילים, המִזְרָן, וסוס הקפיצות – והפכו ברבות השנים למעֵין הרגל תנועתי שלה. היא הייתה מתעמלת מהירה וזריזה ובעלת כוח מתפרץ, וגם חזקה מנטאלית וחסונה נפשית. הקואורדינציה שלה הייתה מושלמת. היא הגיעה מוכנה היטב למשחקי מינכן 1972. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דָן שִילוֹן העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר לישראל את הביצוע הבלתי נשכח של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בתרגיל הקרקע על המִזְרָן. זה היה מעט מזְעֵיר ממה שהתרחש בתחרויות ההתעמלות הספורטיבית באולימפיאדת מינכן 1972 בטרם אסון רצח י”א הספורטאים הישראליים בעקבותיו הופסקו כליל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממינכן 72′, ודָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חזרו הביתה. הציבור בישראל לא ראה את תחרויות ההתעמלות בגלל משדרים אולימפיים קטועים ומחסור בכוח אדם במשלחת הטלוויזיה הקטנטונת במינכן.

poster munich

טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מינכן 1972. (באדיבות IOC).

korbut 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. המתעמלת הסובייטית החיננית בת ה- 17 אולגה קורבוט מפגינה את התרגיל הווירטואוזי שלה על המזרן וזוכה במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לראשונה בהיסטוריה השתמשה מתעמלת סובייטית בפס קול מוסיקאלי  שהוא נעימה מערבית “גָ’בָה ג’וֹנְס” (Java Jones), שליוותה את ביצוע התרגיל המפורסם שלה. שדר הטלוויזיה הישראלית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר את הביצוע הבלתי נשכח של אולגה קורבוט בתרגיל הקרקע על המזרן. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דֶגֶם התעמלות שונה לחלוטין מהאלופות הקלאסיות הסובייטיות שקדמו לה, מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 ולַארִיסָה לָאטִינִינָה אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם היהודייה – הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (בת 95 היום ומתגוררת בהרצליה) מי שזכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב בתרגילי הקרקע, הקורה, והמקבילים המדורגים באולימפיאדת מלבורן 1956, והצ’כוסלובקית וֶורָה צָ’אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968. המאמנים הרוסיים ייצרו לראשונה דֶגֶם של מתעמלת אנורקטית בת 17, עם צמות וגוף של ילדה בת 11 אולי בת 12. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לשיאה הספורטיבי במינכן 1972 כשהייתה נערה בת 17 ו- 3 חודשים. היא נראתה ילדה אך הייתה נערה חזקה מאוד פיסית, מהירה, זריזה, וגמישה וגם חזקה מנטאלית. מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה נולדה ב- 17 באוקטובר 1921 והפכה לאלופה אולימפית במשחקי הלסינקי 1952 כשהייתה כבר בת 32 [3]. לַארִיסָה לָאטִינִינָה נולדה ב- 27 בדצמבר 1934. היא הייתה פעמיים אלופה אולימפית בגיל 22 ו- 26. מאריה גורוחובסקאיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית. הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נִינָה בּוֹחַארוֹבָה (Nina Bocharova), ניצבת על דוכן מס’ 2  וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית האָרָד היה ההונגרייה מָארְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות וניצבת על דוכן מס’ 3.

בלה ומרתה קארולי ונדיה קומאנצ’י (1).

דברים דומים אפשר לומר על צמד מאמני ההתעמלות הרומניים בֶּלָה קָארוֹלִי ורעייתו מַרְתָּה מי שיצרו, חצבו, ופיסלו את דמותה של המתעמלת נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י (Nadia Comaneci). בֶּלָה ומַרְתָּה קָארוֹלִי ׁ(Bela & Marta Karolyi) החלו לאמן ולהכשיר את נדיה קומאנצ’י כבר בגיל 6 (שֵש) כדי להיות אלופה אולימפית. שניהם הבינו מייד כי הם מחזיקים בידם יהלום, מה עוד ש- נדיה קומאנצ’י הקטנה הייתה נבונה, שאפתנית, ואמיצת לב. היא לא פחדה מכלום. בֶּלָה ומַרְתָּה קָארוֹלִי בנו מערכת אימונים והדרכה קשוחה ונוקשה מאוד בת שנים ארוכות, שהתבססה על משמעת ברזל וצייתנות עיוורת של נדיה קומאנצ’י הסוּפֶּר מוּכְשֶרֶת (וחברותיה) לצמד המאמנים שלה בלה קארולי ורעייתו הכוריאוגראפית מרתה קארולי. להורים לא היה מה להגיד. נדיה קומאנצ’י וחברותיה היו מעין רכוש של המדינה ובאמצעותן האדיר הנשיא ניקולאי צ’אושסקו את שמה של רומניה. נדיה קומאנצ’י הייתה מעין מקדם מכירות של ניקולאי צ’אושסקו כמו שספורטאיה המצטיינים של מזרח גרמניה היו בשעתו כלי שרת של המשטר הפוליטי שם ובראשו מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) האיש טבע את הסלוגן “מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים”. בלה קארולי היה מאמן מוכשר ובעל עין “התעמלותית” חדה בעלת אבחנה ויוצאת דופן. צריך לעיין בספר “Gymnastics Gide” שכתב וערך האל שטראוס (Hal Straus) ויצא לאור ב- 1978 בארה”ב כדי להבין כיצד בלה קארולי השאפתן והידען קומם ברומניה את פס הייצור של התעשייה הספורטיבית הבלעדית והייחודית שלו אשר העמיד אלופות אולימפיות בהתעמלות ובראשן נדיה קומאנצ’י. מר האל שטראוס כותב בספרו כי את הילדות הקטנות והנרגשות שהיו מגיעות אליו ואל מרתה ל- מבדקי כניסה הוא היה מעלה ראשית דבר על מכשיר הקורה. את הפחדניות הוא היה שולח מייד הביתה. בלה ומרתה קארולי יכלו לקיים ולקדם את שיטת האימונים הספורטיבית הנוקשה והמצוינת שלהם בגלל המסגרת של האקלים הפוליטי ריכוזי – קומוניסטי של רומניה תחת שלטונו של ניקולאי צ’אושסקו. בתום אליפות אירופה בהתעמלות בנורווגיה ב- 1975 ואולימפיאדת מונטריאול 1976 נחשב בלה קארולי לאלוהי ההתעמלות, לא רק ברומניה אלא על פני כל הגלובוס. ברור שבמקביל למערכת ההישגית הרומנית והחתירה למצוינות, פעלה מערכת תגמולים פיננסית של המדינה שהקנתה פרסים חומריים לנדיה קומאנצ’י ומשפחתה (וגם למתעמלות האחרות), קצת ממון (מכונית פרטית) וקצת נדל”ן (דירה). נדיה קומאנצ’י הגשימה את כל המשאלות של צֶמֶד המאמנים שלה בלה ומרתה קארולי וגם של הדיקטטור נשיא המדינה ניקולאי צ’אושסקו. בגיל סמוך ל- 14 זכתה ב- 1975 בקרב רב באליפות אירופה לנשים בהתעמלות שנערכה באוסלו – נורווגיה לפני שתי המתעמלות הסובייטיות לודמילה טורישצ’בה ואולגה קורבוט, ובהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מונטריאול 1976 וגם שם הקדימה את שלוש המתעמלות הסובייטיות המפורסמות נלי קים, לודמילה טורישצ’בה, ואולגה קורבוט (בת 21). כמו כן זכתה נדיה קומאנצ’י גם במדליות זהב בתרגילים על מקבילים מדורגים ועל הקורה, ובמדליית ארד על המזרן. היא הייתה פֶנוֹמֶן שקיבלה מרצון את תנאי האימון הקשים, עבודה רציפה יומית של 8 עד 10 שעות, ציות עיוור לכל ההוראות, ותזונה ספורטיבית סגפנית שכפו עליה בלה ומרתה קארולי.

רינאלד קניש ואולגה קורבוט (2).

הָבָה אשוב רגע אחד לאחור שוב אל מאמנה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, אל רֶינָאלְד קְנִיש שלא נח על זר הדפנה שהוגש לחניכתו שלוש פעמים במשחקי מינכן 1972, אולי מפני שחש כי אולגה קורבוט נעדרה מדוכן מס’ 1 בתמונה החשובה מכל המנציחה את האלופות בקרב רב אישי (סיכום נקודות על ארבעת המכשירים : סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע). לא רק שלא זכתה בתואר אלופת הקְרָב רָב במינכן 1972 אלא נדחקה למקום השביעי. רינאלד קניש הרגיש שאולגה קורבוט לא ביצעה ב- 1972 את המשימה במלואה וביקש הצגה חוזרת ב- 1976. הוא המתין יחדיו עם המתעמלת שלוֹ ארבע שנים נוספות להזדמנות הבאה שנקרתה לשניהם באולימפיאדת מונטריאול 1976. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת 17 הפכה ב- 1972 לכוכב ספורט בינלאומי, סלבריטי סובייטי ובינלאומי בהא הידיעה, ומלכת ההתעמלות העולמית. השראה עצומה לדור המתעמלות שהלכו בעקבותיה וגם לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שהתאהבו בה. היא זכתה לכבוד רב. רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה ITV שלחה צוות מיוחד לגרודנו כדי להביא את סיפור חייה. הסרט הדוקומנטארי בן 60 דקות נקרא “OLGA” הופץ בעולם ב- 1973. 100 רשתות טלוויזיה בעולם קנו אותו, ביניהם גם דן שילון. הסרט המעניין הוקרן באותה שנה בתוכנית הספורט של הטלוויזיה הישראלית “משחק השבוע” חשף את שיטות האימון הקשוחות של רֶנָאלְד קְנִיש ואת היחסים האישיים המיוחדים שנרקמו בין המאמן השתקן והמופנם לבין המתעמלת הכישרונית והשובבה וגם אמיצה ו- מלאת כריזמה ו- חֵן ותאבת החיים. אבל…ויש כאן אבל. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה אז ב- 1973 יותר מבת 18 והבינה שיחדיו עם תהילת העולם שלה היא תקועה מבוקר עד ערב בכלוב זָהָב של תרגילי התעמלות. כְּלוּב יפהפה עשוי מתכת מוזהבת אבל כְּלוּב. אט-אט הרימה את האָף. האימונים הקשים מנשוא כבר לא מצאו חֵן בעיניה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה להיות נערה מורדת במוסכמות של תרבות הספורט הסובייטית וחטפה על כך פעם סטירה מצלצלת ממאמנה, כפי שהעידה שנים אח”כ. “הוא פשוט הכה אותי”, סיפרה ופתחה את פיה לאחר שהיגרה לארה”ב. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הציבה בביצועים המזהירים שלה באולימפיאדת מינכן 1972 רָף חדש של קצה גבול היכולת האנושית בספורט. היא הפכה מודל לחיקוי. הסלטה הייחודית שלה לאחור על הקורה הייתה נקודת מפנה בווירטואוזיות ודרגות הקושי בתולדות ההתעמלות. מעט מאוד מתעמלות בעולם ביצעו את האלמנט המסוכן הזה כמוה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הספורטאית הווירטואוזית (לא רק היא, היו עוד כמה נשים מתעמלות וגברים מתעמלים) העניקה להתעמלות הנשים הבינלאומית את אותה ההילה והיוקרה שהעניקו גֶ’סִי אוֹאֶנְס, פָּאבוֹ נוּרְמִי, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ולָאסֶה וִוירֶן ל- א”ק, ואת אותו ההוד והיופי שהאצילו ג’וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, מָרְק סְפִּיץ, אִיָאן תּ’וֹרְפּ, וָואן דֶן הוֹגֶנְבָּאנְד, ומייקל פלפס על השחייה. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט מתעמלת “מבוגרת” כבר בת 21 ונדחקה לשולי ההצלחה. במכשיר החזק שלה הקורה סיימה שנייה במרחק ניכר מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י צברה 19.950 נק’ ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט השיגה 19.725 נק’. מתעמלת סובייטית נוספת לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה הנָאָה הרשימה בביצועים הגמישים שלה אך דורגה רביעית עם 19.475 נקודות.

poster montreal

טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מונטריאול 1976. (באדיבות IOC).

turischeva 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. המתעמלת הסובייטית (רוסייה) לודמילה טורישצ’בה בתרגיל על קורה. למרות ביצועיה המרשימים דורגה רביעית אחרי הרומנייה נדיה קומאנצ’י, אולגה קורבוט, ומתעמלת רומנייה נוספת תיאודורה אונגאריאנו. (באדיבות ORTO קנדה ו- CBC קנדה).

במכשיר החזק השני שלה תרגילי קרקע על מִזְרָן לא דורגה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה אפילו בין שש הראשונות. גם בסוס הקפיצות לא הייתה בין שש הראשונות. במקבילים המדורגים השיגה את המקום החמישי עם 19.30 נק’ במרחק עצום מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הזוכה במדליית הזהב במכשיר זה שצברה את המאכסימום, 20.00 הנקודות. בסיכום הנקודות בקרב רָב דורגה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רק במקום החמישי עם 78.025 נק’, הרחק מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י שצברה 79.275 נק’ וזכתה במדליית הזהב. כוכבת ההתעמלות הרוסייה החדשה, נֶלִי קִים (Nelli Kim), השיגה את מדליית הכסף עם 78.675  נק’. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה זכתה בארד עם 78.625 נק’. בת ארצה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ דורגה במקום הרביעי עם 78.375 נק’.

בלה ומרתה קארולי ונדיה קומאנצ’י (2).

המתעמלת הרומנייה (האגדית) נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הייתה הצלחה אולימפית יוצאת דופן אך במידה רבה כפויה ומכוונת ע”י השלטון. מנגנון הספורט הרומני שנועד לפַאֵר את המשטר הטוטליטארי של הרודן ניקולאי צ’אושסקו הציע לכישרונות יוצאי הדופן בתחומי הספורט השונים ולמשפחותיהם הצעות שאי אפשר היה לסרב להן. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י נולדה בבוקרשט הקומוניסטית ב- 12 בנובמבר 1961. היא הייתה כישרון נדיר וכבר כילדה רכה בגיל 13 ו- 7 חודשים עשתה שָמוֹת בכל מתחרותיה בתחרויות אליפות אירופה בהתעמלות בקיץ 1975 ב- סְקִין (Skien) ליד אוסלו בירת נורווגיה לרבות המתעמלות הסובייטיות בעלות המוניטין ומחזיקות בהגמוניה העולמית בהתעמלות.

comaneci

טקסט תמונה : קיץ 1975. אליפות אירופה בהתעמלות נערכת באוסלו בירת נורווגיה. נדיה קומאנצ’י נחשפת לראשונה למערב וזוכה באליפות היבשת לפני כל המתעמלות מברה”מ לרבות אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ’בה, ו- נלי קים. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הייתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 פיגורה התעמלות מוכרת ופופולרית בעולם וגם בישראל למרות גילה הצעיר. את המוניטין הבינלאומי הראשון שלה רכשה באליפות אירופה שנערכה בקיץ 1975 בעיר סְקִין (Skien) בנורווגיה כשנה לפני אולימפיאדת מונטריאול. היא הפכה בגיל 13 חצי לאלופת אירופה, והדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה האלופה האולימפית ממינכן 72′ ואת חברתה לנבחרת נֶלִי קִים. זאת הייתה הפתעה גדולה.

comaneci 4

טקסט תמונה : שנת 1975. נדיה קומאנצ’י בת שלוש עשרה וחצי היא אלופת אירופה בהתעמלות שנערכה בנורווגיה ב- 1975 (עומדת חמישית משמאל עם מין מעיל רוח ושני כפתורים), זוכה לכבוד מלכים עם חזרתה מנורווגיה לבוקרשט. ראשונה משמאל היא הכוריאוגרפית מרתה קארולי רעייתו של המאמן הנודע בלה קארולי שעומד שלישי משמאל. נדיה קומאנצ’י הפכה לרכוש של המדינה. מימין עומדים הוריה של נדיה קומאנצ’י גב’ סטפאניה קומאנצ’י (מחזיקה זר פרחים) ומר גיאורגי קומאנצ’י. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) שהיה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK, זוכר היטב את שהתרחש בעת שיחות התחקיר עמי מנקודת מבטו כמפיק טלוויזיה : “האליפות נערכה בעיר סְקִין (Skien) השוכנת כ- 160 ק”מ מערבה לאוסלו הבירה. הבאתי להיכל ההתעמלות באתר התחרויות סקין ניידת שידור מצוידת בחמש מצלמות. הייתי צריך לקבל אישור מיוחד כדי להפעיל את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים היחידה שעמדה לרשות הטלוויזיה הנורווגית בפעם הראשונה מחוץ לאוסלו. השידורים הישירים הועברו באמצעות ה- EBU לכל רחבי אירופה המערבית ובאמצעות איגוד השידור המזרח אירופי OIRT גם למדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה. כיסוי האליפות היה מאמץ טכנולוגי גדול לטלוויזיה הנורווגית אך כדאיִ, ולוּ רק בשל הופעתה הבלתי נשכחת של נדיה קומאנצ’י”.

אלכס גלעדי ואנוכי ייחדנו בקיץ 1975 תוכנית אחת של “משחק השבוע” לאותה אליפות אירופה בהתעמלות בנורווגיה שָם זכתה הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י בבכורה. הציבור הישראלי עשה הכרה עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הרבה יותר מוקדם מהצפוי. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הייתה ספורטאית צעירה מאוד כשהגיעה לאולימפיאדת מונטריאול 76′ וכבר נחשבה למתעמלת ווירטואוזית. מתעמלת פלא. היא הייתה פייבוריטית לניצחון, מתעמלת מוכשרת מאוד בעלת מראה סגפני. ניצחונותיה באולימפיאדת מונטריאול 1976 עוררו התרגשות רבה בין שָדָרֵי הטלוויזיה וראויים להערכת יתר בצֵל התחרויות והמאבקים הקשים שהתנהלו שם בכל ארבעת המכשירים נגד יריבותיה הסובייטיות, ההונגריות, והמזרח גרמניות. הייתי שַדָּר ההתעמלות במונטריאול 76′ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמו של אלכס גלעדי ועֵד לתופעה העַל טבעית הזאת שקוראים לה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י. היא לא ניצחה בכל המכשירים. בתרגילי הקרקע דורגה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י שלישית אחרי נֶלִי קִים ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה. בסוס הקפיצות היא הייתה בכלל רביעית. הקדימו אותה נֶלִי קִים, קָארוֹלָה דוֹמְבֶּק ממזרח גרמניה ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ’בָה. אבל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י זכתה בבכורה בתחרויות על המקבילים המדורגים ומכשיר הקוֹרָה לפני בת ארצה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ (Teodora Ungureanu) וההונגריה מַרְתָּה אֶגֶרְוָוארִי (Martha Egervari), וניצחה וזכתה גם במדליית הזהב גם בתחרות על הקורה לפני אלופת מינכן 72′ במקצוע הזה הווירטואוזית הרוסייה אולגה קורבוט שהייתה כבר אישה בת 21. במקום השלישי דורגה תיאודורה אונגאריאנו ובמקום הרביעי הייתה לודמילה טורישצ’בה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הוכתרה גם כאלופת הקרב רָב של האולימפיאדה. היא צברה שֶבַע פעמים את התוצאה המכסימאלית של הציון המושלם עֶשֶר נקודות (10.00).

comaneci 5

טקסט תמונה : נדיה קומאנצ’י הייתה ילדה בת 14 ו- 9 חודשים באולימפיאדת מונטריאול 1976. ארשת פניה, תסרוקת הפוני והצמות, הגבות הסמוכות לעיניים העצובות, והמבע הרציני, שיוו לה יופי ובד בבד גם חזות סגפנית ומיסטית. היא מעולם לא חייכה בתחרויות. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

אני מבקש לציין כאן שההתעמלות הנשית הטילה צֵל על ההתעמלות הגברית באולימפיאדת מונטריאול 1976, אך גם שם בלטו ווירטואוזים שלא ישכחו. שני המתעמלים היפאניים סָאוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוֹ צוּקָאהָארָה ושני המתעמלים הסובייטים נִיקוֹלָאי אַדְרִיָאנוֹב ואַלֶכְּסָנְדֶר דִיטְיָאטִין הציבו דרגות קושי חדשות בתרגילי ההתעמלות האקרובטית שלהם הגובלות בסכנת חיים. הפעלולים שלהם על מכשיר המתח היו מדהימים. בשעה שיחידות ההילוכים החוזרים של רשת הטלוויזיה CBC / ORTO קנדה האטו את מהירות התנועה של המתעמלים והמתעמלות במונטריאול 1976 אפשר היה להיווכח עד כמה האלמנטים מורכבים ומסוכנים. נדרשו אלפי שעות תרגולים ושנות עבודה רבות כדי לצאת מזה בשלום. הייתי באולימפיאדת מונטריאול 1976 ועֵד ראייה לכך מקרוב. שידרתי את תחרויות ההתעמלות לנשים לצופי הטלוויזיה בישראל בשידורים ישירים מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות האולימפי במונטריאול. מתקן ספורט יפהפה.

אלכס גלעדי היה עיתונאי, שַדָּר, עורך, ומפיק בחסד עליון, ואלוף הקשרים האישיים באולימפיאדת מונטריאול 76′. נִיל מַאלָארְד (Niel Mallard) עורך הספורט המיתולוגי של סוכנות סרטי החדשות האנגלית “VISNEWS” בלונדון היה חבר טוב של אלכס גלעדי. הטלוויזיה הרומנית הגיעה למונטריאול 1976 עם משלחת גדולה של הרבה מאוד ספורטאים אך ללא ציוותי צילום משלה. לכֵן שכרה את שירותי הצילום של VISNEWS כדי לראיין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י עבור עצמה. אלכס גלעדי הפעיל את קשריו עם VISNEWS וזכה להישג עיתונאי בינלאומי עצום. הוא קיבל לשעה קלה את הצלם גוּנְטֶר לֵאהַמָאן והצליח לראייין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י ואת הבוסית של מוסד ההתעמלות הרומנית בשנים ההן שופטת התחרויות והעסקנית הידועה גב’ מַארְיָה “מִילִי” סִימְיוֹנֶסְקוּ. שום רשת טלוויזיה זרה למעט ABC של רוּן אָרְלֶדְג’ והטלוויזיה הישראלית הציבורית של אלכס גלעדי, לא הצליחה להתקרב אל המתעמלת המחוננת. אנשי שירות הביטחון הרומניים של ה- “סקוריטטה” במונטריאול 76′ הסתובבו ורחרחו בכל מקום ולא אִפשרו גישה אליה. הרִיאיון של אלכס גלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י היה סקופ ענק והישג עיתונאי יוצא דופן. כשהצלם הגרמני גוּנְטֶר לֵאהמָאן (Gunter Lahmann) הציב את מצלמת ה- BL שלו על הטרייפוד המשולש לקראת הריאיון התבוננתי בבוסית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י גב’ מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ. היא הייתה אישה כבדת הגוף ומוכרת לא רק כאשת מקצוע בינלאומית מיומנת אלא גם חביבתו הנאמנה ונציגת השלטון המרכזי של הרודן הרומני נִיקוֹלָאי צָ’אוּשְצֶ’סְקוּ. מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ לא השאירה לרגע את המתעמלת הווירטואוזית לבדה. היא פקחה עליה וסביבה שבע עיניים. אלכס גלעדי שאל באנגלית. הבוסית גדולת הממדים תרגמה לרומנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הביישנית שהביאה מוניטין עצום לרומניה מיעטה בטקסט. היא השיבה תשובות של כן ולא. לא היה כמעט צורך לתרגם את תשובותיה מפני שהיו כל כך קצרות. הריאיון הקצרצר התנהל במשרד השידורים שלנו ב- IBC במונטריאול בבניין ORTO של הטלוויזיה הקנדית. גוּנְטֶר לֵאהמָאן לחץ על הדק המצלמה והריאיון יצא לדרך. יצא לי לראות ולהתבונן במתעמלת הרומנייה הצעירה הנפלאה ממטר אחד. למרות שהייתה אלופה דגולה היא לא נראתה שמחה. מבטה היה עצוב. היא נראתה לי מאופקת ועצורה. חשבתי שהיא איננה מאושרת, אך התעמולה הרומנית המשומנת חשפה ושיווקה את נדיה קומאנצ’י בחֵן רב בריאיון הטלוויזיה עם אלכס גלעדי. היא הצטיירה כילדה קטנה ותמימה בעלת תסרוקת עם שתי קוקיות ארוכות וחובקת בזרועותיה צעצוע דוּבִּי-חמודי (Teady – Bear). הופעתה ושפת גופה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י כילדה עם שתי צמות באולימפיאדת מונטריאול 76′ היוותה חיקוי מדהים לזאת של אולגה קורבוט ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72′ כפי שעיצבה אותה תעשיית הספורט הסובייטית. זאת הייתה מעין אוֹפְנָה סְדוּרָה של הימים ההם. אלופות ההתעמלות באולימפיאדות היו עכשיו ילדות אקרובטיות. ניגוד מוחלט ומשווע לאלופות ההתעמלות הבוגרות מהדוֹר הקודם, הצ’כית וֶורָה צֶ’סְלַבְסְקָה, לַארִיסָה לָאטִינִינָה הסובייטית, ואָגְנֶס קֶלֶטִי היהודייה מהונגריה. המתעמלות הנפלאות והדגולות האלה נראו בצילומים הישנים נשים מבוגרות יותר מלאות ובשלות לעומת הגזרה הדקיקה, הילדותית, והסגפנית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י במונטריאול 76′ ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט במינכן 72′. העולם האולימפי השתנה ועמו גם מקצוע ההתעמלות. התעמלות הנשים וגם התעמלות הגברים הפכו להיות מאז אולימפיאדת מינכן 1972 למקצוע ספורט מופלא וססגוני, רווי ביצועים מרהיבים, מזהירים, מסוכנים ו- ווירטואוזיים שלקוחים מעולם הקרקס (!). 

נדיה קומאנצ’י הייתה ילדה קטנה בת שלוש עשרה וחצי ב- 1975, אף על פי כן הפכה לאלופת אירופה בהתעמלות, והייתה לאישיות הספורטיבית המפורסמת ביותר במדינתה רומניה בגיל כה צעיר. כעבור קצת יותר משנה בהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה בתהילת נצח באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 והפכה להיות הספורטאית הידועה בתבל. היא צברה שלוש מדליות זהב והוכתרה כאלופת ההתעמלות האולימפית בקרב רב על ארבעת המכשירים (תרגילי קרקע, קורה, מקבילים מדורגים, וסוס קפיצות). נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י הייתה יורשתה האולטימטיבית של המתעמלת הסובייטית הווירטואוזית אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הזכורה מהתצוגות הנפלאות שלה באולימפיאדת מינכן 1972. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י עלתה ביכולתה על אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. היא הציבה שיאים חדשים שמצאו את ביטויים בקומפוזיציה מקורית ודרגות קושי חסרות תקדים בתרגילי ההתעמלות שלה. מאמנה בֶּלָה קָארוֹלִי הבין איזה אוצר טמוּן בידיו וחיבר למענה תרגילי התעמלות ווירטואוזים שהאפילו על שאר מתחרותיה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ניצבה בפסגת הפירמידה הבינלאומית דרגה אחת מעל כולן.

כמתעמלת הקדימה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט את דורה בכל קריטריון והייתה הראשונה בכל. היא המתעמלת הראשונה בעולם שביצעה בהצלחה באולימפיאדת מינכן 1972 את האלמנט האקרובטי המסוכן של סָלְטָה לאחור על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס”מ) וזכתה בקלות במדליית הזהב. התרגיל שלה היה לקוח מעולם הקִרְקָס וגבל בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חלוצה ומוכשרת מאוד מבחינה גופנית שביצועיה הלולייניים נשקו לפסגת היכולת האנושית. ספורטאית מלאת חן וקלילות והראשונה מהגוש המזרחי שאימצה פס קול מוסיקאלי אמריקני “גָ’אבָה ג’וֹנְס” (Java Jones) שליווה את תרגיל הקרקע היפהפה והמזהיר שלה במשחקי מינכן 1972 בו זכתה במדליית הזהב. אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הייתה מופת התעמלות. היא הייתה מורת הדרך הראשית שסללה אותה בפני נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י.

בדרכה לתהילת הנצח הֵציבה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י באולימפיאדת מונטריאול 1976 סטנדרטים חדשים בביצוע תרגילי התעמלות מסובכים ומורכבים שגבלו בסכנת חיים של ממש. אלמנטים הסיום שלה על מכשירי הקורה והמקבילים המדורגים היו מושלמים. נדיה קומאנצ’י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שקיבלה ניקוד מושלם של 10.0 בעד ביצוע התרגיל. שבע פעמים העניקו לה השופטים את הציון המושלם של 10.0 נקודות בתרגיליה על המכשירים השונים. תכונותיה הפיזיות בה ניחנה במהירות, זריזות, כוח, וקואורדינציה מלאת חן, ואופייה קר הרוח ואומץ ליבה המפורסם שלא הכיר בגבולות הפחד הציבו גבולות חדשים ליכולת האדם. נראה היה כאילו היא עושה זאת בקלות אך הביצועים תבעו ממנה מאמץ גופני ונפשי עצום . הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י ניצבה באמצע שנות ה- 70 בראש פירמידת ההתעמלות של בנות רומניה. חברו אליה לנבחרת ילדות בנות גילה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָנוֹ, מָארְיָאנָה קוֹנְסְטַנְטִין, אַנְקָה גְרִיגוֹרָאס, גָבְרִיאֶלָה טְרוֹצְקָה, וג’וֹרְגֶ’טָה גָאבוֹר. אח”כ לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980 עלו לגדולה מתעמלות נוספות כמו אֶמִילְיָה אֶבֶּרְלֶה, רוּדִינְקָה דוּנְקָה, מֶלִיטָה רוֹן, ודוּמִיטְרִיטָה טוּרְנֶר. הן כולן היו מתעמלות מקצועניות מצעירותן. המדינה מימנה את הקריירה הספורטיבית שלהן והיטיבה עם תנאי הקיום של משפחותיהן. תחת הדרכתו של המאמן הלאומי בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מַרְתָּה קָארוֹלִי הן התאמנו שנים ארוכות בין שמונה שעות לשתיים עשרה שעות כל ביום. 365 ימים בשנה. ללא חופשות וחגים. הילדות היו נתונות בתוך סַד של משטר אימונים קשוח תחת פיקוח רפואי מתמיד. שיטות האימון היו מזוכיסטיות כמעט ושלובות במשמעת קפדנית מאין כמוה. הילדות הורעבו כדי לשמור על גזרתן הדקה. אילפו אותן להיות אלופות. מעבר לשלב מסוים גורלן לא היה בידיהן. הן היו כפויות להתאמן במסגרת הקשוחה שהציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית וצעירות מידי כדי להתנגד למה שהיה קרוי בפי העם “גן עדן לספורטאים”. מטרת השלטון הייתה לזכות במדליות זהב אולימפיות רבות ככל האפשר תמורת הטבות חומריות למשפחות המתעמלות. צילומי הטלוויזיה הבינלאומיים שסיפרו על הצלחתה המדהימה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י באולימפיאדת מונטריאול 1976 הציגו ופרסמו את שמה של רומניה הקומוניסטית כמדינה המעניקה תנאי אושר לדוֹר הצעיר שלה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י המשיכה את דרכה גם לאולימפיאדת מוסקבה ב- 1980, שם זכתה בעוד שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף בתחרויות ההתעמלות. היא זכתה בארבע מדליות זהב גם באליפויות העולם בשנים 1978 ו- 1979. מדהים שבגיל 18 נחשבה נדיה קומאנצ’י כבר למתעמלת וותיקה (!).

באולימפיאדת מונטריאול 1976 שימשתי שַדָּר תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים מטעמו של אלכס גלעדי. יחד עמי ישב בעמדת השידור גם הפרשן ז’קי ווישניה. שנינו היינו המומים כשנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י זכתה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ההתעמלות הבינלאומית בציון מושלם של – 10.0 נקודות בעבור התצוגה הווירטואוזית שלה על מכשיר המקבילים המדורגים. ברגע הראשון לא ידעתי לפרש נכון את הספרות שהופיעו על לוח התוצאות שהיו 1.00 ולא  10.0. הוועדה המארגנת המכינה ומכשירה את לוחות התוצאות האלקטרוני בן שלוש ספרות לא שיערה שחֶבֶר השופטים והשופטות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם יעניק למתעמל או מתעמלת כלשהי את הציון המושלם של עֶשֶר נקודות, ולכן הזין מחשב התוצאות של ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization, הלוא היא קבוצת הטלוויזיה מ- יסודה של CBC CANADA שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) ספרה אחת בלבד לפני נקודת השבר העשרוני. המספר המכסימאלי שאפשר היה להציג על לוח התוצאות היה אם כן 9.99 אך לא 10.0. שופטי ההתעמלות החליטו להציג את הספרה 1.00 בתקווה שכולם (המתעמלים ואנשי הטלוויזיה הבינלאומית ואנוכי בתוכם כשדר ההתעמלות של מונטריאול 1976) יבינו מייד כי מדובר בציון מושלם של עשר נקודות מלאות.

comaneci 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סנסציה על לוח התוצאות האלקטרוני בהיכל ההתעמלות האולימפי הקנדי במונטריאול. המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ’י (Nadia Comaneci)  מס’ 73 משיגה בפעם הראשונה בהיסטוריה ציון מכסימאלי של 10.00 נקודות (בשל מגבלה טכנולוגית של לוח התוצאות הדיגיטאלי שתוכנן ע”י הוועדה המארגנת הקנדית, 1.00 נחשב ל- 10.00). לוח התוצאות האלקטרוני הותאם עד לסִפרה השלמה תשע ולאחריה נקודת השבר העשרוני. התוצאה המושלמת של עשר נקודות שלמות שהוענקה לנדיה קומאנצ’י עבור ביצועיה (שבע פעמים במהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות לנשים, תרגילי חובה ורשות, באולימפיאדת מונטריאול 1976 היא קיבלה ציון מושלם של 10.0 נקודות) הפתיעה את הוועדה המארגנת. הוחלט להציב את הסִפרה אחת ולאחריה נקודה ושני אפסים, בתקווה שכולם יבינו את הרמז. (באדיבות CBC / ORTO).

בלה ומרתה קארולי ונדיה קומאנצ’י (3).

בלה ומרתה קארולי ערקו לארה”ב ב- 1981 בעת סיור תחרותי שם של נבחרת ההתעמלות של נשות רומניה. שניהם קיבלו מייד מקלט מדיני ובלה קארולי קיבל את המינוי הרשמי מטעם הוועד האולימפי האמריקני של מאמן נבחרת הנשים של ארה”ב בהתעמלות יחדיו עם רעייתו מרתה. כזכור חניכתו האמריקנית של בלה קארולי מרי לו ראטון (Mary Lou Retton בת 15 שגובהה היה 1.45 מ’) זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. נדיה קומאנצ’י ערקה לארה”ב ב- 1989 (הוברחה בדרך לא דרך מרומניה להונגריה) בעיצומה של מהפכת הדמים ברומניה נגד הנשיא ניקולאי צ’אושסקו ורעייתו שגם הוצאו להורג ע”י המהפכנים ללא משפט. בארה”ב היא נישאה למתעמל האמריקני האולימפי בארט קונר (Bart Conner).

ומה תגידו על מדינת מזרח גרמניה ומערכת הסימום והתזונה הספורטיבית שלה ? מזרח גרמניה מיסדה והקימה ב- 1952 בראשות מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית שלה וואלטר אולבריכט פס ייצור תעשייתי – ספורטיבי, ולמען התהילה האולימפית ו- המדינית שלה החליטה לסמם בדרך מתוחכמת וסודית את כל ספורטאיה בעל כורחם, מבלי לגלות להם שהם מסוממים. היה זה וולטר אולבריכט שטבע בשיאה של המלחמה הקרה ובשיאו של הוויכוח הפוליטי הבינלאומי בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות והטוטליטאריות לבין מדינות המערב החופשיות והדמוקרטיות, האם מזרח גרמניה היא מדינה ו/או פיקציה, את מטבע הלשון כלהלן : “מדליית זהב אולימפית אחת – שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים”.

2. כריסטיאנו רונאלדו. פרנץ פושקש. פֶּלֶה (אדסון אראנטז דו נאסימנטו).

בתי הקברות מלאים באישים שחשבו שאין להם תחליף. נבחרת פורטוגל היא קבוצת כדורגל נחותה ומשעממת עם כריסטיאנו רונאלדו הגנדרן והאגואיסט ופחות טובה מפורטוגל האמיצה והקבוצתית בלעדי כריסטיאנו רונאלדו העצלן ומי שמעמיד את עצמו באופן כרוני ושיטתי מעל טובת הכלל. מאמן פורטוגל פרנאנדו סאנטוס היה בר מזל מש- כריסטיאנו רונאלדו נפצע במשחק הגמר נגד צרפת ב- Euro 2016 ויצא מכלל פעולה. אילו נשאר על כר הדשא פורטוגל הייתה מפסידה לצרפת הטובה ממנה בכל מקרה. כריסטיאנו רונאלדו הוא מקדם מכירות של נבחרת פורטוגל יותר משהוא שחקן של הנבחרת הלאומית הפורטוגלית. הופעתו ב- Euro 2006 הייתה יותר של עבד כי ימלוך מאשר ווירטואוז כדורגל.

ראוי להזכיר כאן עוד מקרה ידוע ומפורסם של מאבק כוחות בין שחקן מוביל למאמנו שאירע לפני 61 שנים. שחקן העַל ההונגרי בכדורגל פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) ומי שהיה קפטן “נבחרת הזהב” (ARANYCSAPAT) של הונגריה הבלתי מנוצחת במחצית הראשונה של שנות ה- 50 במאה הקודמת, כפה את עצמו על מאמנו גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes), והכריח אותו להציב אותו בהרכב במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 נגד נבחרת גרמניה ב- 4 ביולי 1954 באצטדיון “וואנקדורף” (Wankdorf) ב- ברן, למרות שהיה פצוע עדיין בקרסולו וטרם החלים לחלוטין. כזכור הביסה הונגריה את גרמניה 3:8 במשחק הראשון ביניהן בבית המוקדם במונדיאל ההוא של שווייץ 1954. במשחק ההוא שנערך ב- 20 ביוני 1954 בבאזל (את ההרכב הגרמני איישו 7 שחקני מילואים), נפצע פֶרֶנְץ פּוּשְקָש קשה בקרסולו מפגיעה גסה של בלם גרמניה וֶורְנֶר לִיבְּרִיךְ. הרפואה הספורטיבית טרם למדה להתמודד עם שטפי דם חמורים של מִפְרָק הקרסוֹל. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש נח במשך שבועיים ולא השתתף בשום משחק נוסף של נבחרתו, אף על פי כן העפילה הונגריה למשחק הגמר גם בלעדיו. לרוע מזלה סידר לה אלוהי הכדורגל מפגש נוסף עם גרמניה העקשנית שהעפילה אף היא למשחק הגמר בניגוד לכל התחזיות. את גרמניה אימן השועל הזקן סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר (Sepp Herberger). הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הרכיב למעשה את עצמו למרות שלא היה בריא לחלוטין. גוּסְטָב שֶבֶּש נכנע לו. מרבית פרשני הכדורגל בעולם טענו שהונגריה תביס שוב את גרמניה גם אם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש יְדָדֶה על רגל אחת. היה מדובר בקשקוש ופרשנות מתנשאת. פרנץ פושקש על רגל אחת שווה פרנץ פושקש פיסח על רגל אחת כמו שכריסטיאנו רונאלדו על רגל אחת שווה רק כריסטיאנו רונאלדו חיגר וצולע על רגל אחת, לא יותר מזה. הסוף ידוע. הונגריה האלמותית עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הפיסח הפסידה 3:2. גרמניה ומאמנה סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר זכו בגביע העולם.

sebes 1

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מאמן נבחרת הונגריה בכדורגל גוסטב שבש (משמאל חובש בארט שחור) ועוזרו גיולה מאנדי (במרכז) נחשבו לצוות המוחות הטוב באירופה ובעולם כולו. שניהם נכנעו לשאיפות המגלומניות של הקפטן הפצוע שלהם פרנץ פושקש. בדיעבד התברר כי זה לא הספיק נגד המאמן המערב גרמני ספ הרברגר ועוזרו הלמוט שון. (באדיבות הטלוויזיה הונגרית MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hungary 2

טקסט תמונה : 25 בנובמבר 1953. אצטדיון “וומבליי” בלונדון. ה- “ARANYCSAPAT” (נבחרת הזהב) של הונגריה הכל יכולה דקות ספורות לפני תחילת ההתמודדות נגד נבחרת אנגליה שכונתה “משחק המאה” בו הביסה אותה בתוצאה 3:6. שיטת במשחק ההונגרית התבססה על המודל הראשון של 4 – 2 – 4 (הרץ הימני יוזף בוז’יק עלה קדימה לסייע להתקפה מאחור והחלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי נסוג לאחור) בתוספת מהלכי כדורגל שהתבססו על “תיאוריית האדם השלישי”.  זיהוי שחקני נבחרת הונגריה משמאל לימין : הקפטן והמקשר השמאלי פרנץ פושקש, השוער גיולה גרושיץ, הבלם (Center half) גיולה לוראנט, החלוץ המרכזי (Center forward) נאנדור הידגקוטי, המגן הימני יאנו בוז’אנסקי, המגן השמאלי מיהאלי לאנטוש, הרץ השמאלי יוזף זאכארייאש , הקיצוני השמאלי זולטאן ציבור, הרץ הימני יוזף בוז’יק, הקיצוני הימני לאסלו בודאי, והמקשר הימני שאנדור קוצ’יש. מרבית השחקנים הם כאמור מקבוצת “הונבד”. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי).

בין השנים 1954 – 1949 ועד משחק הגמר במונדיאל שווייץ 1954 ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן (Bern), ניצחה הונגריה ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים. גוּסְטָב שֶבֶּש ו- פֶרֶנְץ פּוּשְקָש עצמו הגו את הרעיון האופנסיבי, כי, “על כל שער שהונגריה תספוג – היא תבקיע שניים”. אולם לא לעולם חוסן. נבחרת הונגריה הגיעה למונדיאל שווייץ 1954 בשיא יכולתה והעפילה לפסגת המוניטין שלה. היא הביסה בבית המוקדם את דרום קוריאה 0:9 ואת מערב גרמניה של סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הלמוט שון בתוצאה 3:8 (גרמניה שיחקה עם שבעה שחקני מילואים) אולם איבדה את פֶרֶנְץ פּוּשְקָש שנפצע קשה בקרסולו לאחר התקלות עם הבלם הגרמני וֶורְנֶר לִיבְּרִיך. ברבע הגמר ניצחה הונגריה את סגנית אלופת העולם ברזיל 2:4 ללא פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הפצוע. בחצי הגמר גברה הונגריה שוב ללא פֶרֶנְץ פּוּשְקָש על אלופת העולם היוצאת אורוגוואי 2:4 לאחר הארכה. במשחק הגמר נגד מערב גרמניה חזר פֶרֶנְץ פּוּשְקָש להרכב ובאמת הונגריה צעדה ביתרון 0:2 כבר בדקה השמינית משער של פֶרֶנְץ פּּוּשְקָש עצמו ו- זוֹלְטָאן צִיבּוֹר, אולם הגרמנים הִשוו מיד בדקות 10 ו- 18 משערים של מָקְס מוֹרְלוֹק והֶלְמוּט רָאהְן. בדקה ה- 83 הבקיע הלמוט ראהן את שער הניצחון ומערב גרמניה זכתה באופן סנסציוני בתוצאה 2:3. עולם הכדורגל הוכה בתדהמה. ממשלת הונגריה פיטרה מייד את גוּסְטָב שֶבֶּש וקבוצת החשיבה שלו המפורסמת שלו מַרְטִין בּוֹקוֹבִי + ד”ר גֶזָה קָאלוֹצָ’אי + יָאנוֹש קָאלְמָאר נעלמה כלא הייתה. שמו של המאמן הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הֶלְמוֹט שוֹן עלו לגדולה.

herberger 1

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מימין, ספ הרברגר (בן 57) מאמן מערב גרמניה ומשמאל, עוזרו הלמוט שון (בן 39) מתכננים את מהלכי נבחרתם במשחק הגמר נגד נבחרת הונגריה הפייבוריטית. (באדיבות ZDF ו- ARD. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במונדיאל צ’ילה 1962 נפצע הברזילאי פֶּלֶה (Pele, בן 21) המפורסם בקרסולו במשחק נגד צ’כוסלובקיה בבית המוקדם בוינה דל מאר ב- 2 ביוני 1962. התמודדות ביניהן הסתיימה בתוצאה 0:0. ברזיל הסתדרה בלעדיו. החליף אותו שחקן בשם אמארילדו (Amarildo) וברזיל העפילה למשחק הגמר שנועד להתקיים ב- 17 ביוני 1962 בעיר הבירה סנטיאגו גם ללא פֶּלֶה. אלוהי הכדורגל ארגן להם מפגש נוסף עם צ’כוסלובקיה שהעפילה אף היא למשחק הגמר ההוא. פֶּלֶה בעל המוניטין העצום בארצו ובכל רחבי תבל כבר בגיל כה צעיר ביקש ממאמנו איימורה מוריירה (Aimore Moreira) להציבו בהרכב הפותח במשחק הגמר. איימורה מוריירה הפיק את לקח הונגריה 1954 וסירב. פֶּלֶה נשאר מחוץ להרכב. ברזיל ניצחה במשחק הגמר ההוא 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם בכדורגל.

pele 1

טקסט תמונה : 2 ביוני 1962. מונדיאל צ’ילה 62′. מאמן נבחרת ברזיל איימורה מוריירה ושחקנו רב המוניטין וציר הקבוצה פֶּלֶה (אדסון אראנטז דו נאסימנטו) בן 21. פֶּלֶה יורד פצוע מכר הדשא במהלך המשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה 0:0 ב- וויניה דל מאר. מלווה אותו המאמן הלאומי של ברזיל איימורה מוריירה. (באדיבות TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום ראשון – 17 ביוני 1962. מונדיאל צ’ילה 62′. אִצטדיון “נאסיונאל” בסנטיאגו הבירה. השעה שתיים ושלושים בצהריים. זוהי נבחרת ברזיל אלופת העולם בכדורגל ללא פלה במונדיאל צ’ילה 1962 דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה ל- משחק הגמר נגד נבחרת צ’כוסלובקיה. ברזיל עשתה זאת שוב בהנהגת המאמן איימורה מוריירה וזכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות. איימורה מוריירה ערך רק שלושה שינויים בהרכב שזכה באליפות העולם ארבע שנים קודם לכן ב- 1958. בתפקיד הבלם הציב את מאורו (שני מימין בשורת העומדים) במקום בליני, בשורת הרצים הרכיב את זוזימו (עומד רביעי מימין) במקום אורלנדו, ולשורות ההתקפה הכניס את החלוץ אמארילדו (שלישי מימין בשורת הכורעים) במקום פלה הפצוע. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים משמאל לימין : דז’אלמה סאנטוס, זיטו, השוער ג’ילמאר, זוזימו, נילטון סאנטוס, הקפטן והבלם מאורו, ומנהל הנבחרת. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים משמאל לימין : המעסה אמריגו, גארינצ’ה, דידי, וואווה, אמארילדו, זאגאלו, ואיש מהצוות הרפואי. (באדיבות TV  GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. רמי ווייץ.

רמי ווייץ שידר ישיר היטב (יחדיו עם הפרשן מוטי איוואניר) את משחק הגמר של Euro 2016 מאצטדיון סיינט דניס בפאריס פורטוגל – צרפת 0:1. רמי חונן בקול רדיופוני ערב לאוזן, הוא בקי בחומר השידור, ולעולם לא נגרר לפטפוט. כיף לי ו- אני נהנה להאזין לו. קולו נישא ברמה. רמי ווייץ הוא שדר טלוויזיה ברמה גבוהה (!) שב- Euro 2016 השכיח כליל את קיומו של יורם ארבל. הפער בין רמי ווייץ לבין יורם ארבל היה השבוע כמו המרחק בין טורניר Euro 2016 לבין קבוצת הכדורגל של שריף טיראספול מ- מולדוביה.

4. שלום מיכאלשווילי.

שלום מיכאלשווילי הוא שחקן קולנוע ותיאטרון שמפרסם ב- חֵן שילוב של פלאפל ומיץ ענבים ובאותה נשימה מנחה את אולפן כדורגל בערוצי הטלוויזיה הארציים 2 ו- 10. לא בא בחשבון.

5. הענקת גביע Euro 2016.

שני המושחתים מישל פלטיני וספ בלאטר לא היו שם.

6. פרסומות מאוסות בהשתתפות דובל’ה נבון, יובל סמו, ובר רפאלי.

ברור ש- טבעי שלא תשלוט בעצמך…מרוב מיאוס.

7. הפירסומאי אריה רוטנברג ודוקטרינת התרבות שלו, העֶלְיוֹן של המערב מול הנָחוּת של המזרח, ו- שני מגישי תוכנית האקטואליה היומית “חמש בערב” ברדיו גלי צה”ל יעקב ברדוגו + ירון ווילנסקי.

אריה רוטנברג יצא מטומטם בוויכוח אודות התזה שלו הנוגעת ל- עליונות התרבותית של המערב על זאת של המזרח. אין דבר כזה (!). יעקב ברדוגו יצא מולו טיפש ובכיין שמלמל כל הזמן מעל גלי האתר, “…אריה רוטנברג אתה גזען…גזען…אבא שלי…אבא שלי…מרוקו…מרוקו…” וכו’…מבלי להפריך ב- שֵכֶל, ב- חֹכְמָה, והיגיון את הטענות המבולבלות של אריה רוטנברג שמערבב בין תרבות לבין חינוך ומסורת, לבין הישגים מדעיים. הכי גרוע יצא שם בוויכוח ההוא ברדיו גלי צה”ל ירון ווילנסקי. ירון ווילנסקי הוא המגיש המקורי במשך שנים רבות של “חמש בערב” בגלי צה”ל וזה שיעקב ברדוגו נכפה עליו לפני כמה חודשים ועכשיו נקרא הצמד הזה “ברדוגו את ווילנסקי”. יעקב ברדוגו הוא אגרסיבי ושתלטן בהשוואה לירון ווילנסקי הרצסיבי והכנוע. משהו שדומה ליחסי הכוחות של פעם בין יועז הנדל לספי עובדיה. ירון ווילנסקי שגה כשנכנע לעמיתו יעקב ברדוגו ושתק מבלי שהוא מסיים למנות בפתיח שלו את הסיבות בגינן זומן אריה רוטנברג לסיבוב בגלי צה”ל. בעוד ירון ווילנסקי מפרט למאזיניו את משנתו התרבותית של אריה רוטנברג כדי להסביר להם את פשר זימונו לוויכוח ובטרם סיים את דבריו, התפרץ לטקסט שלו לפתע בחוצפה ובקול רם יעקב ברדוגו, כשהוא נוזף בירון ווילנסקי כאילו היה ילד קטן בגין ציטוטיו אלה את אותה משנת התרבות של אותו אריה רוטנברג. במקום לומר ליעקב ברדוגו חסר הנימוס והחוצפן “שק לי בתחת”, נשמע ירון ווילנסקי משיב לו בטון ילדותי ומתנצל, “רק רציתי להסביר למאזינים שלנו מדוע אריה רוטנברג הוא אורח קרוא על ידינו…”. יעקב ברדוגו החוצפן והמתנשא חשף את עצמו כ- אנטי קולגה של ירון ווילנסקי, וחיש מהר נפנה להתנפל באופן אישי ולבדו על אריה רוטנברג כשהוא מטיף לו מוסר מכאן ועד להודעה חדשה. יעקב ברדוגו החרים את המיקרופון לטובתו, ביטל לחלוטין את ירון ווילנסקי וזנח אותו באמצע הדרך, והמשיך להתבכיין ולגָדֵף במשך משהו שנראה כמו 5 דקות את בן שיחו אריה רוטנברג. ברור שירון ווילנסקי הכנוע והמנומס החריש מול יעקב ברדוגו החוצפן והבוטה שאיבד כיוון ושליטה עצמית כאילו מיקרופון גלי צה”ל הוא רכוש פרטי שלו והמשיך שטוח את צערו בטקסט חוזר ונשנה, “…אריה רוטנברג אתה גזען…גזען…אבא שלי…אבא שלי…מרוקו…מרוקו…”. ואז עשה ירון ווילנסקי את הטעות השנייה שלו והנציח את עצמו כ- כינור שני בדואט. הוא הצטרף לפתע לוויכוח הפרטי של יעקב ברדוגו .vs אריה רוטנברג כשהוא מתחנף ומלטף את האגו של המוביל שלו יעקב ברדוגו, ו- יוצא גם הוא בהאשמות בקולו הלא רדיופוני נגד אריה רוטנברג, אך מבלי להפריכן.  

8. אסף הראל.

מדוע ערוץ 10 זקוק לאישיות טלוויזיונית כה דלה ברמתו של אסף הראל ? נעזוב ל- רגע את התכנים המטופשים שלו לרבות המערכון המכוער אודות ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריקה. אסף הראל נטול כל כריזמה טלוויזיונית וכישרון, חסר כל הומור טלוויזיוני, ונעדר כל יכולת סטירית מוריד את ערוץ 10 ביגון שאולה.

9. רשת / ערוץ 2 משדרת טונות של פרסומות גם ב- 01.00 ב- Euro 2016 כדי לכסות את ההשקעה הכספית.

הזכיינית “רשת” בערוץ 2 המסחרי שילמה זכויות שידורים על סך 300000 (שלוש מאות אלף) יורו למנכ”ל “צ’ארלטון” אדר זהבי כדי לשדר ישיר את משחק הגמר פורטוגל – צרפת 0:1. כדי לכסות את ההשקעה שידרה “רשת” גם באחת בלילה מצבור ענק של פרסומות מסחריות על חשבון האווירה המרתקת שהשתררה באצטדיון סיינט דניס בפאריס בעקבות הניצחון הסנסציוני של פורטוגל ללא כריסטיאנו רונאלדו על צרפת 0:1. בלתי מתקבל על הדעת.

10. עידן קוולר.

אני אוהב להאזין לשדרן עידן קוולר מגלי צה”ל. הוא קריין + שדרן + עיתונאי שעונה על שלושת הקריטריונים. ניחן בקול רדיופוני נאה, דיקציה טובה, הוא קצבי ומהיר אך רהוט וברור, ו- מדבר תמיד לעניין. הוא נשמע לי חכם ונבון וגם מנומס ומתורבת. הוא איננו פטפטן. עידן קוולר מושך את תשומת לבי מזה זמן רב. אני חייב לציין שאין לי מושג מי האיש. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אנוכי תמה כיצד זה ערוצי הטלוויזיה הארציים לא התלבשו עדיין על כישרונותיו.

11. הספר התיעודי “הבחורים בסירה” שכתב דניאל ג’יימס בראון.

מאז טרקתי את דלתות ערוץ 1 ורשות השידור ב- 2002 בפרצופו של המנכ”ל יוסף בר-אל אני קורא המון ספרים ומפצה את עצמי על אותה התקופה הטלוויזיונית האינטנסיבית ההיא בין 1971 ל- 2003 בהן המעטתי לקרוא ספרות יפה. האנשים אינם מבינים עד כמה עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רבת אחריות, נמרצת, מאומצת, ועצומה. בין 12 ל- 14 שעות מידי יום ביומו, 8 ימים בשבוע, 35 ימים בחודש, 450 ימים בשנה. מהיבט מתמטי עבדתי 40 שנים ברציפות שנדחסו לתוך 32 שנים. מאז אני קורא המון בכל התחומים. בימים אלה סיימתי לקרוא בפעם השלישית בזאת אחר זאת את הספר הדוקומנטארי המדהים, המרגש, והאנושי, “הבחורים בסירה” (The Boys in the Boat) שחקר היטב וכתב מצוין דניאל ג’יימס בראון. רוצו לקרוא אותו. לא תצטערו.

12. מתן חודורוב.

מדובר בשדרן ועיתונאי עַל, רהוט, חכם, חקרן, וידען שמאייש את חברת החדשות של ערוץ 10. מדובר בנכס. מוספי ה- “אנליסט” הכלכליים שלו של מתן חודורוב שמשודרים תדירות במהדורות החדשות של ערוץ 10 הן מופת של תמציתיות תוכן, יעילות, וכישרון ניתוח פשוט, קצר, ו- ברור. מתן חודורוב הוא רב אמן בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. זאת אחת הסיבות ש- “אנליסט” נגיש לציבור. דוגמא מצוינת לטלוויזיה חסכונית מחד, ו- אפקטיבית מאידך. לאחר מחקרו אמש של מתן חודורוב אודות אי הסדרים המתחוללים בין ארבעת כתליו של מפעל הפיס בראשותו של עוזי דיין , מעשים שגובלים בשחיתות כספית, אני מצטרף לקריאתו של וולדימיר איליץ’ לנין, “רבולוציה” (!).

13. ענת גורן ואיתי רום. 

מחקרם היסודי של העיתונאים ענת גורן ואיתי רום בעניינו של הארגון “שוברים שתיקה” כפי ששודר אמש ב- “המקור” בערוץ 10 היה ערוך טוב, מגובש, ו- יותר ממעניין. סוף כל סוף עשו לי שניהם הכרה מעמיקה עם אזרחים ישראליים שוברי שתיקה שמחשיבים את עצמם ל- פטריוטים במידה רבה, אולם מצטיירים על מסך הטלוויזיה שלי גם כ- בוגדים במידה רבה, מלשינים במידה רבה, תמימים במידה רבה, וגם לא מדויקים ובלתי מהימנים במידה רבה. אני מבין על מה הם מדברים אך אינני יכול להזדהות עמם ועם דרכם. בעיקר בשעה שהנכד שלי וחבריו מחרפים עכשיו את נפשם על הגנת הארץ. ענת גורן ואיתי רום מצטיינים בנוכחות וויזואלית על המרקע. ניתוח הנתונים והעובדות על ידם של “שוברי שתיקה” באמצעות תמסורת אינפורמציה ב- Close ups, והטלוויזיה היא מדיום של Close ups, היה מעשה מתוכנן ונכון. מה עוד ששניהם אסתטיים ו- יפים. אני מסתייג ממשפט קריינות הסיכום של ענת גורן בשפת רבים וכה אמרה על אחד האישים המרכזיים בארגון “שוברי שתיקה”, “…הוא בחר להסתכל לו בלבן של העין ולחיות אותו שוב ורק אנחנו מדחיקים אותו כבר 50 שנים…”. דברי בשם עצמך. אני לא מדחיק כלום ואל תדברי בשמי. מתנהל כאן סכסוך אלים רווי דמים בין שני עמים על אותה פיסת קרקע כבר יותר מ- 100 (שנים). אבא ואימא שלי ז”ל, אנוכי ורעייתי, שלושת ילדינו, ועכשיו שלושת נכדינו התגייסנו לשירות קרבי בצה”ל ונחלצנו כל אחד בשעתו לסייע לצה”ל להגן על אדמתנו ועל קדושת האומה. היו אלה הפלסטינים ושבעת צבאות ערב שפלשו ב- 1948 למדינת ישראל, הפכו לאויב מר ואכזר, ו- ראו בכל קיבוצי עמק הירדן שודדי קרקע ערבית שיש להשמידם. הסכסוך הישראלי / יהודי – פלסטיני הוא הרבה יותר מורכב ועמוק מכדי שאפשר יהיה לסיים אותו במילים, “…ורק אנחנו מדחיקים אותו כבר 50 שנים…”. זה פשוט לא נכון. בסוף “המקור” הודיע רביב דרוקר גם בשמו של ברוך קרא לאכזבתי כי תוכנית התחקירים המצוינת הזאת יוצאת לחופשה בת כמה חודשים. רגע רביב דרוקר, ומה איתי…? אני לא יוצא לחופשה. אני נשאר במעוני ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

פוסט מס’ 614. הועלה לאוויר ביום חמישי – 14 ביולי 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *