הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

–——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 602 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 24 במאי 2016.

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1996. אולימפיאדת אטלנטה 1996. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים שנים. אנוכי בעמדת הפיקוד הטלוויזיונית שלי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בקיץ 1996. בתקופה של 17 ימי תהילה אולימפיים שידרנו ישיר 196 (מאה תשעים ושש) שעות מאטלנטה 96' לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. הספורטאי שניבט מהמוניטורים הוא קופץ המוט הישראלי דני קראסנוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

לא שיניתי את דעתי. מַמְלֶכֶת הַ- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא חלטורה. יצירה עיתונאית זולה וקלוקלת. הערוץ מחזיק בזכויות שידורים עתירות ערך אולם מכיוון שהוא נעדר לעיתים קרובות מהשטח, ממוקד ההתרחשות, הטיפול העיתונאי שלו באותם האירועים דַל, מגוחך, ו- רָפֶה (!). אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016 שהסתיימה אתמול (יום ראשון – 22 במאי 2016) בהשתתפות משלחת ישראלית גדולה בת 41 משתתפים היא דוגמא אופיינית שלילית לשידור Off tube. פוסט מס' 602. כל הזכויות שמורות.

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים האחרונים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק מהמשרה הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא שיניתי את דעתי. מַמְלֶכֶת הַ- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא חלטורה. יצירה זולה וקלוקלת. הערוץ מחזיק בזכויות שידורים עתירות ערך אולם מכיוון שהוא נעדר לעיתים קרובות מהשטח, ממוקד ההתרחשות, הטיפול העיתונאי שלו באותם האירועים דַל, מגוחך, ו- רָפֶה (!). אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016 שהסתיימה אתמול (יום ראשון – 22 במאי 2016) בהשתתפות משלחת ישראלית גדולה בת 41 משתתפים היא דוגמא אופיינית. פוסט מס' 602. כל הזכויות שמורות.

סיום דרכו של ערוץ 1 המט ליפול והקמת תאגיד השידור הציבורי החדש בראשות אלדד קובלנץ. האם מדובר באקורד סיום היסטורי של השידור הציבורי כפי שהכרנו אותו מאז 1968 ? האם מדובר בשירת הברבור של השידור הציבורי גם בתחום שידורי הספורט בשני ענפים מרכזיים של מדינת ישראל, הכדורגל והכדורסל ? ערוץ 1 משדר ישיר ב- מוצ"ש – 21 במאי 2016 מאצטדיון "טרנר" את משחק הניצחון הפועל בא"ש – סכנין 1:3 (בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר) ואת זכייה בכתר אליפות ליגת העל הישראלית בכדורגל צבר כמות רייטינג ממוצעת של % 17.5 ו- Peak צפייה של % 22.5.

מבוא כלכלי ותכני קצר. ערוץ 1 יהפוך בתוך זמן קצר ל- ז"ל. 

ערוץ 1 המט ליפול מסיים את חייו גם נוכח המהפכה הכלכלית – מוניטארית הטלוויזיונית שמתחוללת בארץ ובעולם לנגד עיניו ממש ברגעים אלה. חברת "צ'ארלטון" רכשה את זכויות השידורים של ליגת העל הישראלי בכדורגל לארבע השנים הבאות 2020 – 2016 תמורת סכום כולל חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל של 506.000000 (חמש מאות ושישה מיליון) שקל. בעבור כל עונה מתוך הארבע תשלם "צ'ארלטון" להתאחדות הכדורגל הישראלית בראשות היו"ר עופר עיני סך עצום חסר תקדים של 126.500000 (מאה עשרים ושישה מיליון וחצי) שקל. לצורך השוואה : ערוץ 1 שילם בשלוש השנים של 2016 – 2013 להתאחדות הכדורגל סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל בעבור זכויות השידורים של המשחקים המרכזיים השבועיים. 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל מידי עונה. 417000 (ארבע מאות ושבעה עשר אלף) שקל זכויות שידורים בעבור כל שידור ישיר שבועי.

כדי לאזן את תקציבה מכרה "צ'ארלטון" עכשיו את המשחק המרכזי בליגת העל בישראלית בכדורגל לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ערוץ 1 המַט לִיפּוֹל יצא כליל מהמשחק. בעוד חברת "צ'ארלטון" השתלטה על זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי, נִיכֵס לעצמו ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את כלל זכויות השידורים של הכדורסל הישראלי לשלוש השנים הבאות של 2019 – 2016 בהן ישלם לאיגוד הכדורסל סך כולל של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. כלומר סכום של 15.000000 שקל מידי עונה. לצורך השוואה : ערוץ 1 שילם לאיגוד הכדורסל בשלוש השנים של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל, 6.000000 שקל בכל עונה. ועוד דבר : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ישדר באופן בלעדי גם את המשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016. בפעם הראשונה בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל מאז 1968 נשמטו זכויות השידורים האולימפיים מזרועותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונקטפו ע"י המשדר המסחרי בדמותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר באינפורמציה מצערת עד למאוד.

מר וגם עצוב. ערוץ 1 המט ליפול היה שווה בערך גְרוּש בשנים האחרונות עם שידורי הספורט שלו. עכשיו בלעדיהם הוא אפילו לא שווה גם את זה. אני מתכוון להתדרדרות במדרון הרייטינג ולמדרוג הנֶפֶל שצוֹבֵר השידור הציבורי מאז מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 (ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בעת ההיא עסקן פוליטי בשם רענן כהן). עכשיו הגיע הקֵץ. מדובר באסון. בטרגדיה. אולי לא נורא כל כך בעצם מפני שנותרה תקווה. מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה את גב' גילי שם טוב לדוברת שלו. אז אולי יש עוד סיכוי לתקומתו המחודשת של השידור הציבורי. זה מה שהיה חסר לו. דוברת.

אקורד סיום.

מנהל ערוץ 1 מר אלי בבא (אחד האנשים החרוצים, ההגונים, והמוכשרים שנותרו בשידור הציבורי בערוץ 1) התבונן ביום ראשון בבוקר – 22 במאי 2016 על כוס הקפה הראשון שלו במפת המדרוג הארצית והתמוגג. השידור הישיר של ערוץ 1 (מוצ"ש – 21 במאי 2016) מאצטדיון "טרנר" את המשחק הפועל בא"ש – סכנין 1:3 (בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר) וזכייה בכתר אליפות ליגת העל הישראלית בכדורגל צבר כמות רייטינג ממוצעת של שיא חדש % 17.5 ו- Peak צפייה של % 22.5. ניתוח המדרוג מעיד כי בשידור הישיר הנ"ל של ערוץ 1 צפו 600000 (שש מאות אלף) אנשים ו- 1.000000 (מיליון) איש במדינת ישראל נחשפו לו במהלכו. מדובר בהישג טלוויזיוני נָאֶה של ערוץ 1. נתון המהווה פסגת צפייה מאז שידורי הכדורגל של השידור הטלוויזיוני הציבורי בעונת 2011 – 2010, בימים ההם כש- מאיר איינשטיין + יורם ארבל + דני נוימן עוד איישו את עמדות השידור של ערוץ 1 הציבורי. ראוי לציין גם כי משדר ה- Pre Game Show בהובלת שרון פרי וארבעת אנשי הפאנל הרָדוּד והבינוני שלה אייל לחמן + גיל לנדאו + מישל דיין + שלום אביטן (המעניין מכולם. שחקן הפועל באר שבע שזכה עמה בשתי אליפויות רצופות ב- 1975 ו- 1976. את האלופה הפועל בא"ש ההיא אימן אז אמציה לבקוביץ') צבר רייטינג של % 5.6 ואילו גְרָף הַמִדְרוּג של משדר ה- Post Game Show בראשות שרון פרי העפיל לצָמֶרֶת, ל- % 14.3. אין ספק, מדובר בשגשוג של רגע למרות הדלות והשיממון העיתונאי של הפאנל. המדרוג הגבוה הנ"ל של ערוץ 1 מוכיח עד כמה זכויות שידורים בלעדיות של אירוע ספורט חשוב ו- רלוואנטי כלשהו חשובות לכל רשת טלוויזיה באשר היא כדי למצב אותה ועל מנת לבדל אותה מהמתחרות שלה ברגע נתון כלשהו. זכויות השידור הישיר של משחק האליפות הפועל בא"ש – סכנין 1:3 הוחזקו באופן בלעדי ע"י ערוץ 1 ולכן שִדְרֵגוּ אותו באופן ניכר – מחד, אולם הצביע על דַלוּתּוֹ העיתונאית – מאידך. מוזר מאוד שמערכת הספורט שערוץ 1 בראשות מר מאיר בר לא השכילה להציב שלשום את אורי לוי בבאר שבע ולא הטילה עליו תפקיד מרכזי להעניק לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל מבט "אזרחי" על העיר באר שבע (לא רק ספורטיבי). אורי לוי יכול היה לקשור ולחבר בעת השידור הישיר ב- מוצ"ש – 21 במאי 2016 בין ההווה רווי התקוות של בירת הנגב המטופחת והמתפתחת בצורה נפלאה ואשר רכשה לה מוניטין לא רק במסגרת הכדורגל ואצטדיון "טרנר" החדש והאסתטי, אלא גם בתחום המדע, האקדמיה (אוניברסיטת באר שבע ומוסדות חינוך ולימוד נוספים) ותעשייתה- High tech בתחומה לבין עברה הרחוק ההוא לפני 40 שנים, בסיוע ראש העיר הנוכחי הנמרץ, הצעיר, המוכשר, וגם דומיננטי רוביק דנילוביץ'. ערוץ 1 החמיץ כאן הזדמנות גדולה בערוב ימיו להפגין חשיבה טלוויזיונית רעננה ושונה לחלוטין מהמקובל, דווקא מפני שמדובר בבאר שבע, כרך עירוני דרומי הכולל בתוכו כ- 220000 (מאתיים ועשרים אלף) תושבים. הפאנל הדל בהשתתפות אייל לחמן, מישל דיין, וגיל לנדאו הוא פתרון קל מידי. רוטיני, צפוי, ומשמעם, שאין לו הרבה מה לומר. מזל שהפאנליסט הרביעי שחקן העבר הבאר שבעי שלום אביטן מציל קמעא את המצב. מה כל קשה היה בפרק הזמן הארוך של השידור הישיר שלשום מאצטדיון "טרנר" בבאר שבע להקרין גם תזכורות ענפות משתי אליפויות ההן ב- 1975 ו- 1976 בראשות המאמן אמציה לבקוביץ' ? מה כל כך קשה היה לראיין את אמציה לבקוביץ' (בן 79 היום) ואת שני שחקני העבר ההם אליהו עופר ו- רפי אליהו ? מדובר בחטיבת ספורט חובבנית בראשות מאיר בר.

ואז באה יריית הטלוויזיה הַצוֹרֶמֶת ביותר. השַדָּר המוביל עמיחי שפיגלר מתחנף ומודה לפתע בשלהי השידור הישיר לאותו מאיר בר הכושל שבגינו ושכמותו הגיע ערוץ 1 לעברי פי פחת אל פת לחם. גם אם מאיר בר הוא האיש שיחדיו עם מנכ"ל רשות השידור ההוא יונה וויזנטל סידר את הג'וב הזמני בערוץ 1 לעמיחי שפיגלר ומינה אותו להיות שדר כדורגל לתקופה של שנתיים יחדיו עם מוטי איוואניר (במקום הצוות המודח הקודם יורם ארבל ודני נוימן), אין הוא ראוי לתודה ציבורית מהסוג שעמיחי שפיגלר התכוון לה. ערוץ 1 המט ליפול הגיע לסוף דרכו ערב מיסוד התחליף שלו, הקמת "תאגיד השידור הציבורי החדש", גם בגלל שהוא מאייש בשורותיו אין סוף פעילים נמוכים ברמתו של מאיר בר.

רביב דרוקר בעיתון "הארץ" : "הלוזרים שהאמינו". (יום שני – 23 במאי 2016).

אני חולק עליו. רביב דרוקר איש ערוץ 10 כמעט אומר בפוסט המעניין והמנומק שלו ב- "הארץ", "הלוזרים שהאמינו", שעם נחש לא עושים עסקים משותפים. הוא מספר על הכשותיו. כיצד הכיש בעבר את איתן כבל, את שאול מופז, ואת אהוד ברק – כולם הובסו ע"י בנימין נתניהו. ועכשיו גם יצחק הרצוג שניסה את מזלו. זה מה שאני מסיק מקריאת המאמר. אני לא מסכים עם רביב דרוקר. יכול להיות ש- יצחק הרצוג היה צריך לגלות את קלפיו ולהשתמש ביחסי ציבור ושיווק חשופים לחלוטין מראש בטרם כניסתו לשיחות ה- מו"מ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו רב אמן בהחזקת המקל בשתי קצוותיו, ובמידה רבה אלוף ההבטחות ואי מימושן, שיח שהיה אמור להימשך זמן קצרצר ביותר. משהו בבחינת, "Take it or leave it" כמו שאומרים הג'נטלמנים הבריטיים. יכול להיות שיצחק הרצוג היה אמור לפרוס בגלוי את התוכנית המדינית שלו לא רק על שולחנו של ראש הממשלה אלא גם על השולחן המפלגתי ועל שולחנו של כלל הציבור. אולם מכאן ועד ההתלהמות ההרסנית של שלי יחימוביץ וחבריה על יצחק הרצוג הדרך לא רק רחוקה, היא בלתי מתקבלת על הדעת. חלקו האחרון של המאמר חלש מפני שרביב דרוקר נגרר לרגשנות יתר ומערב כאן את תמיכתו המוחלטת ביריב אקראי Underdog בעת תחרות ספורט כלשהי. יצחק הרצוג איננו שחקן מקופח שמועמד להפסיד. הוא מדינאי ו- נציג פוליטי ו- יו"ר של המפלגה השנייה הגדולה בארץ עם 24 מנדטים לעומת 30 של הליכוד. נכון שהוא מנהל כעת את "המחנה הציוני" בנסיבות כוחניות מפלגתיות – פוליטיות נוכחיות לא נוחות, אולם הקושי הכי גדול שלו למרבה האבסורד הוא פעילותו בסביבה עוינת בתוך מפלגתו שלו. כשאתה רואה את המארבים שמניחים לו השכם והערב בביתו שלו ומוציאים שָם את דיבתו רעה, ובראשם השרלטנית הַסוּפֶּר תככנית הבלתי נלאית רוויית האמביציות ח"כ שלי יחימוביץ', יחדיו עם התככן הנוסף במדי צדיק ח"כ מיקי רוזנטל, ועוד אחד ח"כ מתלהם אראל מרגלית שדופק על השולחנות באולפני השידור, וגם הח"כ הג'ינג'ית סתיו שפיר שפוסחת על שתי הַסְעִיפִּים, וגם הח"כ הילדותי התועה והבכיין איתן כבל מרים קול סנטימנטאלי ואמוציונאלי, והח"כ תמר זנדברג מ- מרצ ש- לועגת ליצחק הרצוג מעל בימת הכנסת "…אה…יצחק הרצוג…אתה אומר שהוא סגר לך את בדלת…לא, הוא זרק אותך…" – אתה מבין שראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לישון בשקט בימי מחלוקות אלה. מפלגת "המחנה הציוני" רוויה בחברי וחברות כנסת קנאים, תככנים, שונאים, ומכישים בראשות אשת התרבות והטוהר שלי יחימוביץ' מכנה את היו"ר שלה בכינויי גנאי ארסיים "כלב", "מתרפס", ו- "לוזר". זה לא נכון. עליבות. יצחק הרצוג הוא מדינאי בעל חזון, הגון, ובעל יושרה ש- עולה על שלי יחימוביץ' שבעים ושבעה מונים.

רפי רשף.

העיתונאי הרכלן רפי רשף ראיין לאחרונה בערוץ 10 את גב' אלונה ברקת ה- Owner של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע אלופת המדינה החדשה לעונת 2016 – 2015. במהלך הריאיון חדר לפרטיותה של אלונה ברקת כאילו בדרך אגב ושאל אותה שאלה דיסקרטית עם מי היא דיברה ב- iphone שלה באצטדיון "סמי עופר" לאחר שקבוצתה הפסידה למכבי חיפה 1:2 ? כשהיא יושבת מובסת ובודדה במרומי היציע באצטדיון החיפאי השיבה גב' אלונה ברקת הנבוכה כלהלן לפונה : "…אני לא זוכרת בדיוק…", במקום להשיב לרכלן ללא כחל ושרק, "…תשמע חוצפן קטן זה לא עניינך…". (רפי רשף לידיעתך, היא שטחה באותה שיחת ה- iphone ההיא ב- "סמי עופר" את ייסורי תבוסתה בפני המאהב שלה). נראה את רפי רשף מתעניין ומחפש מידע מהסוג הרכלני הזה אצל יעקב שחר, "…תגיד לי יעקב שחר עם מי דיברת ב- iphone שלך לאחר הניצחון המפתיע של מכבי חיפה על הפועל בא"ש 1:2…?". מאידך לראיין את המוסיקאית רונה קינן ב- "אינטימי" הוא יודע.

רוני דניאל.

יש לי רספקט גדול למר רוני דניאל, עיתונאי מעולה ומהימן בתחומי צבא וביטחון ו- שדרן טלוויזיה בחברת החדשות של ערוץ 2. יש לי הערכה רבה לרוני דניאל כמפקד בצה"ל וגם כאדם. עיתונאית "הארץ" אבירמה גולן עושה צחוק מעצמה כשהיא מכנה את רוני דניאל, "דובר צה"ל הבלתי רשמי…", במאמרה "בכיינים נמאסתם" בעיתון "הארץ" (יום שני – 23 במאי 2016).

ישראל אהרוני.

"המסע המופלא", תוכנית האוכל הבינלאומית המשודרת בערוץ 10 בהגשת השף והחוקר ישראל אהרוני (וגם גידי גוב), הוא מסמך טלוויזיה מרתק ושוֹבֶה לֵב כמו המגיש שלו. ישראל אהרוני מתגלה בסיורי האוכל שלו הנפרסים על פני הגלובוס כאישיות טלוויזיונית פדנטית ומעניינת, חוקר סקרן ויסודי, רָב – יָדְעַן עצום, מגיש מאופק אך מצוין, וגם איש נָבוֹן. ישראל אהרוני פותח בהפקות הטלוויזיה העולמיות ארוכות הטווח שלו במסעותיו המרהיבים ברחבי תבל, צוהר בינלאומי רָחָב לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. ישראל אהרוני עושה זאת לא רק בתחום האוכל, אלא מרחיב את זווית מבטו גם על אורחות התרבות והקיום של האוכלוסיות אותן הוא פוגש במסעותיו. תוכנית האוכל האחרונה שלו שעסקה בביקוריו במונגוליה ובקרב האוכלוסייה האויגורית המוסלמית הסינית הייתה מרשימה, כזאת שכוֹבֶלֶת אותך למסך כמו הקודמות לה. "המסע המופלא" של ישראל אהרוני הוא אטרקציה במקומותינו בבחינת רואים עולם. איזה יופי. הפקה טלוויזיונית לא רק מלבבת אלא גם מדויקת להפליא שצולחת (!) למרות שהצמוד הנגרר שלו ב- "מסע המופלא" גידי גוב מיותר לגמרי שָם.

הפקת נֶפֶל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016. השַדָּר משה גרטל עושה צחוק מעצמו, לועג להנהלתו ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (אם יש שָם בכלל דבר כזה), ומצפצף על צופיו. בדרכו הטלוויזיונית הילדותית נטולת כל הקפדה ונעדרת כל אחריות (למרות שהוא כבר בן 70) מתעקש משה גרטל להפוך את עצמו ל- גימיק ל- קוריוז, ו- מצליח. הפַּרְשָן שלו ד"ר ברוך צ'יש צועד בבטחה בעקבותיו. 

אין דבר כזה בעולם תעשיית הטלוויזיה ששַדָּר כלשהו מפקיע את המיקרופון של הרשת שמעסיקה אותו לטובתו האישית מבלי שההנהלה שלו מתערבת ואומרת את דעתה. אין דבר כזה ש- שַדָּר כלשהו נוטל לעצמו את הזכות לעשות צחוק מעצמו, ללעוג להנהלתו ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (אם יש שם בכלל דבר כזה), ולצַפְצֵף בקול רָם על צופיו. מה שהתרחש בשידורי אליפות אירופה בשחייה בלונדון בחודש מאי של שנת 2016 באחריות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובאמצעות המוציאים לפועל שלו שני האופטיובניקים השדר המוביל משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש הוא שערורייה טלוויזיונית מתמשכת שאין הדעת סובלת עוד. הפקרות אחת גדולה. סקנדל. גם אם מדובר באירוע אירופי אפרורי בשל היעדרם ממנו של שחייני ושחייניות ארה"ב, אוסטרליה, סין, יפן, ודרום קוריאה, ברזיל, וגם דרום אפריקה אולם חשוב לנו לציבור הישראלי בגלל השתתפותם של עשרות שחיינים ושחייניות ישראליים במפעל ובראשם שני הזוכים במדליות הכסף גל נבו במשחה ל- 200 מ' מעורב אישי ויעקב טומרקין במשחה ל- 200 מ' גב.

משה גרטל וגם ברוך צ'יש הפרו כמעט את כל הכללים המקובלים בשידורים ישירים של תחרויות שחייה בטלוויזיה. בראש וראשונה בחלק הראשון והפותח של המשחים שבו אמורים שני השדרנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להציג לציבור את גיבורי וגיבורות העלילה וסנכרון והתאמתם למסלולים בהם הם שוחים ושוחות, בטרם התפתחותה לפני יריית הזינוק. השידור הישיר Off tube של משה גרטל וברוך צ'יש מאולפני הרצליה את משחה הגמר ל- 100 מ' פרפר לנשים בלונדון 2016 ביום שישי – 20 במאי 2016 ב- 21.18 חרץ את גורלם סופית ותקע את המסמר האחרון ברהיט נטול נבונות ונעדר אינטליגנציה. למשחה הגמר הזה העפילו שמונת השחייניות האירופיות הטובות ביבשת : Sarah Sjöström משוודיה, Jeanette Ottesen  מדנמרק, Ilaria Bianchi מאיטליה, Liliána Szilágyi מהונגריה, Kimberly Buys, מבלגיה וכן Anna Ntountounaki  מיוון, Judit Ignacio Sorribes מספרד, ו- Lucie Svěcená מצ'כיה. ואז זה קרה. התברר כי משה גרטל וברוך צ'יש הם לא רק שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים אלא גם אישי טלוויזיה וותיקים ש- בָּזִים, מתרשלים, ומצפצפים על חוקי השידור ועל משמעת שידור. בעוד על המסך מופיע Super imposing של רשימת שמונת שמונת המתחרות במשחה הגמר ל- 200 מ' פרפר לנשים ובעוד שתי השחייניות הראשונות במשחה הגמר הנ"ל 200 מ' פרפר לנשים הספרדייה Judit Ignacio Sorribes והבלגית Kimberly Buys נכנסו כבר לתחום הבריכה ולשלב הצגת השחייניות, הרי שהפרשן ברוך צ'יש עסוק עדיין למרבה הפלא במתן פרשנות ארוכה ומשעממת ורוטינית בלתי מסונכרנת אודות יעקב טומרקין שהעפיל במשחה הקודם ממקצה חצי הגמר השני ב- 200 מ' גב למשחה הגמר במקצוע הזה (כשעל המסך רואים תמונות אחרות לגמרי). ואז נכנס לשידור משה גרטל מנסה להדביק את קצב הצגת השחייניות. מתחיל בלגן גדול כאשר השַדָּר המוביל כלל לא מתייחס בהצגת שמונה המתחרות לשתי השחייניות שאותן כבר פספס (ואף לא מזכיר אותן בשידור הישיר של המשחה עצמו). תוך כדי מהלך הצגת השחייניות הוא מוצא צורך לשיר, "נשים, נשים, נשים, נשים…". מדובר בשידור טלוויזיה ישיר מְנֻוָון. לא ייאמן. כשהוא משה גרטל מגיע למתחרה היווניה Anna Ntountounaki הוא מדומם מנוע לפתע ל- Mute למשך כמה שניות. ברור שהוא עושה ניסיונות עם עצמו כיצד לאיית ואיך לבַטֵא, לקרוא, ולהכיל את השם היווני המורכב "Ntountounaki", ואז כמובן הוא מעוות ו- משבש אותו לגמרי. הוא איננו רק מְסָרֵס, מְסַלֵף, ו- מְשַבֵּש שמות כרוני של המוני שחיינים ושחייניות (לאלופה השוודית שָרָה שוּסְטְרָאם הוא קורא שֵרָה סְיוֹסְטְרוֹם). כתוב באותיות אנגליות Sjostrom אולם מבטאים את השם על פי הדקדוק השוודי "שוּסְטְרָאם". הוא חושף את עצמו כאיש טלוויזיה לא נבון שמחולל אִי סֵדֶר כללי מתמשך בהצגת שמונה השחייניות, לא זוכר את השמות שחלפו לידו, ואיננו מזהה ולא עושה הכרה בזמן לציבור צופיו עם שמונה גיבורות העלילה. לחלק ממאות השחיינים והשחייניות הנוטלים חלק באליפות הוא קורא בשמות פרטיים בלבד, חלק אחר הוא מכנה בשמות משפחה בלבד, ועוד חלק בשמות מלאים שם פרטי + שם משפחה. אין שום אחידות במהלכי הפתיחה האלו שבו השדרנים אמורים לזהות בצורה מסודרת ושיטתית לצופים שלהם את גיבורי וגיבורות העלילות. לשחיינית הספרדייה Judit Ignacio Sorribes (מי שנטלה חלק גם במשחה הגמר ל- 200 מ' פרפר) הוא קורא בשמה האמצעי "איגנציו". שניהם משה גרטל וברוך צ'יש אינם מתייחסים לגובהם וקומתם של השחיינים והשחייניות, לא לגילם, לא ל- מסה שלהם ולא למשקלם, גם לא ל- משקלם הסגולי, ולא למידות כפות רגליהם. לחלק מהם יש כפות ידיים ורגליים גדולות ממדים שמזכירות סנפירים. מה כל כך קשה לספר לציבור שהשוודית שרה שוסטראם היא בת 23 וגובהה 1.86 מ'. מדוע לא לספר לצופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ששחיין הגב הצרפתי קאמיל לאקור הוא בן 30 ומתנשא לגובה של 2.00 מטרים. מדובר בשני רשלני טלוויזיה וחובבני מיקרופון. אילו משה גרטל וברוץ צ'יש היו אנשים רציניים ונבונים ובידיעה כי הם הולכים לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016, הם היו מתיישבים חודש לפני תחילת המפעל במשרדי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ומבררים ומנהלים שיחות תחקיר עם עמיתיהם ברשתות הטלוויזיה האירופיות כיצד לבטא בקפדנות ובמהימנות את השמות הרוסיים, האיטלקיים, הצרפתיים, השוודיים, הדניים, הנורווגיים, הצ'כיים, הגרמניים, ההונגריים, האוקראיניים, הפולניים, האיסלנדיים, היווניים, הספרדיים, הליטאים, הפורטוגאליים, הסרביים, הקרואטיים, הסלובקיים, ההולנדיים, הנורווגיים, וכן הלאה. אין מנוס מלהשתמש שוב בשתי המילים בושה וחרפה לשני השדרנים האלה וגם למערכת שאמורה לבקר אותם, לכוון אותם, ולשלוט בהם. בַּרְדָק טלוויזיוני אחד גדול. בלתי מתקבל על הדעת.

במשחה הגמר ל- 200 מ' פרפר לנשים הקדימה המנצחת הגרמנייה פרנצ'יסקה הֶנְטְקֶה את ההונגרייה ליליאנה שילאגי / Liliána Szilágyi ב- מֵאִית שנייה אחת (אני מקווה שאני מאיית את שם משפחתה נכון שמתחיל באותיות Sz). הזוכה במדליית הזהב קבעה תוצאה של 2:07.23 דקות. זמנה של הסגנית בעלת מדליית הכסף היה 2:07.24 דקות. אילו משה גרטל וברוך צ'יש היו אנשים נבונים הם היו ממהרים במקרה הקיצוני הזה לתרגם למען צופיהם את תוצאות הזמן של שתי הראשונות למרחק ומהירות. מדובר בפעולות חשבוניות פשוטות ביותר ברמה של בי"ס יסודי. דרך חלקי זמן שווה למהירות. כמו שזמן כפול מהירות שווה לדרך. פרנצ'יסקה הֶנְטְקֶה עברה את המרחק של 20000 (עשרים אלף) סנטימטר ב- 12723 (שתיים עשרה אלף ושבע מאות עשרים ושלוש) מאיות שנייה. כלומר, מהירות השחייה הממוצעת של פרנצ'יסקה הנטקה במשחה הנ"ל היא 1.57 סנטימטר בכל 1 מֵאִית שנייה, ו/או 1.57 מטר בכל שנייה, ו/או 94.2 מטרים בכל דקה (מדובר במהירות ממוצעת). במילים אחרות, פרנציסקה הנטקה הקדימה את ליליאנה שילאגי בקצת יותר מ- סנטימטר וחצי. טווח של 1.57 סנטימטר בלבד חוֹצֵץ בין תהילת מדליית הַזָהָב לבין סְגָנוּת מדליית הַכֶּסֶף.

הדוגמאות השליליות רבות. הרשום כאן הוא רק דגימה. הפוסט הזה הוא כתב קטגוריה לא רק נגד משה גרטל והנגרר אחריו ברוך צ'יש אלא בראש וראשונה נגד מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן שבולע צפרדעים ולא משתנק. זאת לדעת : בשעה שבעלי המניות מינו את תומר תורג'מן למנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, הוא חתם עמם על אמנה עיתונאית של יושרה ושל מסירה ודיווח מידע מהימן לציבור הצופים שלו. תומר תורג'מן איננו עומד בתנאי הזה. אפילו לא בסף שלו.

ל- מה שמחולל הצוות הילדותי הזה עטוף באצטלת קוריוז מביכה משה גרטל וברוך צ'יש בשידורי ה- Off tube של אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016, קוראים הַסְרָחָה טלוויזיונית. עסק ביש. אין מילים אחרות. האכזבה הטלוויזיונית משני החבר'ה האלה בני 70 משה גרטל וברוך צ'יש היא עצומה. כיצד זה יכול להיות ששני האישים האלה בפתח העשור השמיני לחייהם לא התבגרו מחד, אולם מאידך גם לא נשארו צעירים ? איך זה יכול להיות שהם נותרו לא רציניים ונטולי נְבוֹנוּת גם אחרי כל כך הרבה שנים טלוויזיוניות שחלפו להן והחזקות מיקרופון ? אתה תוהה אם יש שָם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מערכת בקרה וניהול שעוקבת בשבע עיניים אחרי מהות התכנים ו- מהות הטקסטים שנאמרים בשידורים שלה ? ועוד מילה : קשה להאמין שגַל נְבוֹ מוכשר להעפיל למשחה הגמר ב- 200 מ' מעורב לגברים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. אולי, אולי, ושוב אולי – יתכן כי יעקב תומרקין יוכל לעשות זאת במשחה ל- 200 מ' גב לגברים. שחייני ושחייניות ארה"ב, אוסטרליה, סין, יפן, ודרום קוריאה, ואולי גם דרום אפריקה יקשו (מאוד) על שניהם את המלאכה. שחייני ישראל ייטלו אומנם חלק באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (21.8.2016 – 5.8.2016) אולם יסתפקו בסלוגן הסוציולוגי – ספורטיבי שהגה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ב- 1896 עם חידוש המשחקים האולימפיים בעידן החדש, "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות…". גם זה משהו.

טקסט תמונה : יום חמישי – 29 ביולי 1948. אצטדיון "וומבלי" ב- לונדון בירת אנגליה. הימים ההם – הזמן ההוא. טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלונדון 48', האולימפיאדה ה- 14 במניין הזמן החדש, והראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2. מדליק המשואה האולימפית הוא הספורטאי הבריטי ג'ון מארק (אָצָן ל- 400 מ'). מאחוריו ברום היציע מתנוססת סיסמתו הסוציולוגית – ספורטיבית התמימה אך בלתי נשכחת של הוגה הרעיון ומייסד המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי / IOC).

עידו גור + דן שמיר וה- NBA.

השדר המוביל עידו גור והפרשן דן שמיר (עידו גור קורא לו Coach) נבחרו ע"י מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה את משחק מס' 3 בגמר החוף המערבי של ה- NBA אוקלהומה סיטי – גולדן סטייט יום שני 03.00 – 23 במאי 2016). ההתמודדות מסתיימת בניצחון מוחץ של אוקלהומה במגרשה הביתי "Chesapeake energy Arena" ותבוסה קשה מנשוא של האלופה גולדן סטייט בתוצאה דמיונית של 105:133. בתום המחצית הראשונה הייתה התוצאה 47:72 לזכות אוקלהומה. אני משאיר את הניתוחים המקצועיים לפרשני ה- NBA בארץ אולם לא את ניתוחי הטלוויזיה. המשחק המסקרן הנ"ל מתחיל בארבע לפנות בוקר שעון ישראל. עידו גור ודן שמיר משדרים ישיר את הנ"ל כשקורי שינה מכסים את עיניהם. לפחות הם נשמעים ככה. מנומנמים. האיש האחראי על הקונסולה באולפן בהרצליה מטמין את ה- Sound המקורי של צוות השידור של TNT בראשות השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשניו כריס וובר ו- רג'י מלר. מדובר במעשה חלם. סטפאן קרי קובע מייד בהתחלה 2:0 לזכות גולדן סטייט במשחק החוץ הזה של אלופת ה- NBA לעונת 2016 – 2015. האופטיובניק הישנוני עידו גור לא ממתין ושואל את דן שמיר אחרי הסל למה יש לצפות לאחר פתיחה של 2:0 ועוד מידיו של סטפאן קרי, ומשיב בעצמו לעצמו, הסל הזה של סטפאן קרי מראה למה יש לנו לצפות, וכוונתו ברורה : גולדן סטייט הולכת להכניס לאוקלהומה סיטי. דווקא דן שמיר נשמע זהיר ומאופק יותר. הוא מדבר על הציוות של אוקלהומה ומדגיש שיש לה הרכב הגנתי ארוך עם עומק ומספר שקווין דוראנט (הנפלא) מוצב בעמדה מס' 2. אולם לא רק עידו גור רָדוּם ואדיש. גם הצוות התומך שלו באולפן לא התעורר עדיין משנתו באשמורת בוקר. עם תחילת ההתמודדות עולה לאוויר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים Super imposing שמודיע לצופים כי המשחק הזה מס' 3 בין אוקלהומה סיטי לבין גולדן סטייט ווריורס מתקיים ב- Oracle Arena באוקלנד. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בידו זכויות שידורים עתירי ערך אולם טיפולו העיתונאי בהם רָפֶה.

טקסט תמונה : יום שני – 23 במאי 2016. שלוש לפנות בוקר. משחק מס' 3 בגמר החוף המערבי בין קבוצות אוקלהומה סיטי וגולדן סטייט נערך בהיכל הכדורסל הביתי של אוקלהומה, "Chesapeake energy Arena", אולם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים טוען שהוא מתקיים בהיכל הכדורסל של גולדן סטייט "Oracle Arena" באוקלנד. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : יום שני – 23 במאי 2016. שלוש לפנות בוקר. צוות השידור האותנטי של רשת הטלוויזיה האמריקנית בכבלים TNT המשדר ישיר מאוקלהומה את משחק מס' 3 אוקלהומה סיטי – גולדן סטייט 105:133. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשניו כריס וובר (במרכז) ו- רג'י מילר (משמאל). ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בוחר להחביא אותם ולהבליט על חשבונם את שני האופטיובניקים עידו גור ודן שמיר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

סוף הפוסט מס' 602. יום שלישי – 24 במאי 2016.