פוסט מס' 697. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 (חלק 1). ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת צוות שידור ה- Off tube שלו באולפן הרצליה משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש, חושף ומציג בימים אלה טלוויזיה דַלָה ומְרוּפֶּטֶת (חלק 1). ה- Video הוא באיכות יוצאת דופן. הַ- Audio נחות (חל 1). פוסט מס' 697. כל הזכויות שמורות.

הקדמה (1).

רעיון הפקת ה- Off tube של בודפשט 2017 ע"י ממלכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא מעשה קיצוני עלוב ופוגעני של ערוץ נישה טלוויזיוני נחות והנהלה דלה שממומנת ע"י הציבור. שום רשת טלוויזיה אירופית, ו/או אמריקנית, ו/או אוסטרלית, ו/או סינית, ו/או יפנית, ו/או ברזילאית, ו/או קנדית וכו' שרכשה את זכויות השידורים הבלעדיות לעולם לא תרשה לעצמה לכסות ולשדר ישיר אירוע ספורט בינלאומי עַל מורכב, רווי המון המוני פרטים, וממושך ברמה של אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017, בשיטת Off tube מאולפן האֵם במדינתה היא. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחולל מאולפן ה- Off tube שלו בהרצליה מעשה טלוויזיוני מחורבן ונַחוּת. זה מה שהוא מעולל לצופיו שמממנים את פעילותו ב-טכנולוגיית הכבלים. רוש ולענה.

על משה גרטל וברוך צ'יש נכפה גורל אכזר. הם הוכרחו על פי צו לשדר Off tube מהמוניטור בהרצליה את אליפות העולם הענקית בשחייה של בודפשט 2017. במקום לסרב לצו הם נכנעו לפקודה בלתי חוקית בעליל, וירדו על ברכיהם. משה גרטל בן 71 וברוך צ'יש בן 69 הם אלופי עבר בשחייה. הם מבינים שחייה, הם אוכלים שחייה, הם שותים שחייה, והם חולמים שחייה זה עידן ועידנים. משהו סביב 55 (חמישים וחמש) שנים. אולם הם שניהם עדיין אינם יודעים לדבר בשפת הטלוויזיה. באותו הרגע ש- שני האנשים המבוגרים הללו משה גרטל וברוך צ'יש שחוצים את העשור השמיני לחייהם נעתרו לצו ה- Off tube של תומר תורג'מן, הרי שכל אחריות השידורים הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 רובצת מעתה ואילך על כתפיהם. Off tube הוא חרבון עיתונאי מזופת. בשעה שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדרת את ה- Promo האירוני שלה, "ערוץ הספורט גאה לשדר את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017", ומשאירה בארץ באולפן בהרצליה את משה גרטל וברוך צ'יש היא מורידה אותם על הברכיים. באותו הרגע שמשה גרטל וברוך צ'יש נעתרים לצו שידור ה- Off tube הבלתי חוקי של ההנהלה שלהם הם משפילים את עצמם. אנוכי אוהב שחייה. אנוכי אוהב טלוויזיה. אנוכי אוהב שחייה בטלוויזיה. אינני מפספס ולו Frame שידור של משה גרטל וברוך צ'יש. משהו עקום לגמרי מתרחש בממלכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 697 נחקר ונכתב בחמלה. 

פוסט מס' 697 עוסק ב- רָמָת שַדָּרוּת נְבוּבָה ועֲקָרָה של משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש. שדרות רוויית פטפטנות בלתי נסבלת פלוס מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים לא נכונים, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות בעת שידורי ה- Off tube הישירים שלהם מהרצליה את אליפות העולם בשחייה 2017 הנערכת בכלל בבודפשט בירת הונגריה. עבודת ה- Off tube החובבנית של הצמד הנ"ל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעלה הרהורים נוּגִים לא רק אודות שני הקבלנים המבצעים את עבודתם המגוחכת והקלוקלת באולפן בהרצליה, אלא משמשת גם כתב אישום קטגורי נגד מי שממנה את צֶוֶות השידור למִשְרָה המורכבת והמסובכת, ומי שמפקיד בידו את המיקרופון, ומצווה עליו לבצע את עבודתו Off tube מהאולפן בהרצליה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רכש לאחרונה את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מתאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" תמורת 80000 (שמונים אלף) euro אולם עושה את עבודתו פלסתר. מדובר באחד הסקנדלים הטלוויזיוניים הגדולים של 2017, הפקת Off tube מחורבנת, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידיו את מיקרופון השידור. פוסט מס' 697. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : יום שני – 24 ביולי 2017. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. השדר משה גרטל (משמאל) והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש (מימין) משדרים ישיר Off tube מאולפן הבית בהרצליה את אליפות אירופה בשחייה הנערכת בימים אלה בבודפשט – הונגריה. מדובר בביזיון. זוהי אחת משערוריות הטלוויזיה הגדולות של 2017 שמבצע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר ברמת שַדָּרוּת Off tube נְבוּבָה ו- עֲקָרָה של משה גרטל וברוך צ'יש, בלתי נסבלת. עבודת ה- Off tube הרשלנית והאנטי עיתונאית של שניהם היא בלתי מתקבלת על הדעת. אי נוכחותם במוקד ההתרחשויות בבודפשט כופה על שניהם עבודת כיסוי מהאולפן בהרצליה רווייה מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים מוטעים, אי ידיעת החומר, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות. שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ'יש מועדים שוב ושוב פעם אחר פעם. אשמת כישלון המעשה ומפולת האחריות רובצת גם על כתפיהם (ולא רק על המנהלים שלהם), משום שהסכינו מראש וללא וויכוחים עם תנאי העבודה המגוחכים שהוצעו להם בקיץ 2017 והסכימו לשדר במסגרת הפתטית הזאת מהאולפן בארץ. זאת לדעת : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רכש לאחרונה את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מידי תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" תמורת 80000 (שמונים אלף) euro, אולם עושה בו שימוש מאכזב ואת עבודתו פלסתר. הציבור נדרש לומר, לשאול, ולהגיב, כלהלן : "ממתי משדרים את אליפות העולם בשחייה והפעם את זאת של בודפשט 2017 למען צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל, בשיטת Off tube מהאולפן בהרצליה…??? הרי כל אליפות עולם בשחייה רווייה מאות שחיינים ושחייניות מעשרות רבות של מדינות, כוללת מאות משחים מוקדמים + משחי חצאי גמר + משחי גמר בסגנונות שונים למרחקים שונים, מורכבת מ- מאות רבות של תוצאות. בושו לכם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים". מדובר בהפקת טלוויזיה מחורבנת, פגיעה קשה בצופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמממנים את פעילותו, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידיו את מיקרופון השידור. (התמונה צולמה ב- iphone מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד. לעולם לא Off tube. תמיד מהשטח (!). חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות באצטדיון הא"ק היפהפה ב- סביליה. ברור שהטסתי גם את פרשן הא"ק המצוין והידען שלי ד"ר מולי אפשטיין לעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה. שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד"ר מולי אפשטיין, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק לפני 20 שנים. לעולם לא Off tube. תמיד מהשטח (!). אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה. שידור Off tube (מהאולפן בהרצליה) של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מַפָּלָה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. האצטדיון האולימפי ברומא. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דוֹר. לעולם לא Off tube. תמיד מהשטח (!). אנוכי עורך ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא 87' (יושב על מושב מוגבה וחובש Headset) יחדיו עם השַדָּר המוביל שלי נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן (קרוב למצלמה). שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו מרומא 87' לאולפנים בירושלים לפני 30 (שלושים) שנים היו מבחן ראשון לקראת ניווט מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי את אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 697 : הועלה לאוויר ב- 01.30 של יום שישי – 28 ביולי 2017.

——————————————————————————————————–

הערה 1 : הבלוג yoashtvblog.co.il על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, גם לא כדי להשיג פרסום מסחרי ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר ולכתיבה שלי את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) עבי כרס שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מאז משפט אייכמן ב- 1961), ואשר קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשֵאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. היה מדובר ב- איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של תעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר דאז גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. עולם הפוך. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה האנושה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. ואז באה שנת 2011. באותה השנה של 2011 הפקידה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את רשות השידור בידיו של מנכ"ל בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם הממשלה הזאת הציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חשבה אותו לראוי. ברור שהיה מדובר בהעדפה פוליטית. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מינו לצדו של יוני בן מנחם את ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. חלפו שלוש שנים כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. ב- 2014 הבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן כי עשו מקח טעות. שגיאה חמורה. ממשלת ישראל פקחה עיניים ולמדה לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם הפוך. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם סגרו יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה ששניהם יוני בן מנחם ואמיר גילת היו האחראיים הראשיים על תקינותה בשנים 2014 – 2011 , ולא עמדו במשימה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הכירו אותו מאז השנים 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעמדה על רגליה לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק. עכשיו ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור, הוציאה לה צו פירוק ומינתה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. דוד האן מינה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה מיהר לפטר את המנכ"ל יוני בן מנחם ולסלק את אמיר גילת, כמו גם לפזר את הוועד המנהל של רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. מהפכת המידע השנייה הגדולה בהיסטוריה, מהפכת ה- Internet, לא הייתה יכולה להתרחש ללא המהפכה שקדמה לה מהפכת המידע של הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

א. ביקורת ספרים. ביקורת שלי על מבקר הספרים של עיתונאי "הארץ" אלון עידן. הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים.

העיתונאי אלון עידן מפרסם את ביקורתו המגוחכת "הדרמה הגדולה של המכביזם" רוויית השבחים במוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" (יום שישי – 21 ביולי 2017) לטובת הספר "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב" שחיבר אוהד גרינוולד וערך רמי רוטהולץ. עמוד התווך של הביקורת נושא את הטקסט המגוחך הזה : "המועדון", הוא ספר עמוס פרטים ואנקדוטות, מלאכה עיתונאית עילאית…", וכו'. קראתי את "המועדון". מדובר במאגר של אין סוף שמועות, רכילויות, וכל מיני סיפורים שעברו מפה לאוזן – אותן אגר המחבר לכאילו סֶפֶר. מדובר במחקר ובמסמך לא רציני. ראשית דבר מפני שהַסֶפֶר הנדון, "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב", הוא נטול כליל שיחות ו- ראיונות עם גיבורי העלילה (גם לא עם חלקם) ונעדר הוכחות לשמועות ולרכילויות הרבות שמציפות אותו. הספר, "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב", רצוף שמועות ורכילויות שגובלות (למשל) בדיווחי שקר ביודעין וסילוף (באקראי ו/או שמא לא) אודות הנתונים והעובדות המתמטיות הנוגעים ו- המאכלסים את חוזי / הסכמי תשלומי החוזים הכספיים שכאילו שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות, בשנים ההן בהן ניווטתי, הפקתי, וערכתי את שידורי הספורט בכלל ואת שידורי מכבי ת"א בפרט (עמודים 225 ו – 401). בעמוד מס' 140 כותב במחבר כלהלן : "במשך למעלה מ- 15 שנים מראשית שנות ה- 70 ועד לאמצע שנות ה- 80, הייתה מכבי תל אביב לקבוצת הספורט היחידה בישראל שמשחקיה שודרו בטלוויזיה בקביעות. מכבי ת"א הייתה הערוץ הראשון – והערוץ הראשון היה מכבי ת"א. לא נכון (!). מכבי ת"א לא הייתה מעולם ערוץ 1 וערוץ 1 לא היה אף פעם מכבי ת"א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותן 15 השנים הנ"ל, וודאי בתקופתי כמנווט שידורי הספורט מאז 1980, שידרה מאות שעות מידי שנה של שידורים ישירים שהכילו בתוכם את האולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות עולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, אליפויות אירופה בכדורגל, אליפויות אירופה בכדורסל, את כל משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל בקדם המונדיאלים והמונדובאסקט לדורותיהם, את הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל מאז 1969, את הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) מאז 1983, וכן את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות, וכן את המכביות וכינוסי הפועל לדורותיהם. המחבר אוהד גרינוולד והעורך שלו רמי רוטהולץ מוסרים לציבור מידע מוטעה ולא נכון בעמוד מס' 140 של הספר. אוהד גרינוולד עושה מעשה לא הגון (בלשון המעטה) בעמוד מס' 141 של הספר, בשעה שהוא מפרסם מידע אופורטוניסטי לא נכון מפיו של אורי לוי מי שטען, כי, "…אלכס גלעדי לא התבייש להגיד שבמחלקת הספורט אין שום דבר שהוא לא מכבי סל…מכבי ת"א הייתה אלוהים ומעלה…הערצנו אותה כמו אלכס גלעדי…חגגנו אתה בכיכר…אז נראה לי טבעי לגמרי…היום זה נראה לי נורא…", ואח"כ הוא אוהד גרינוולד רץ לאלכס גלעדי כדי לקבל את תגובתו. ברור שאלכס גלעדי מכחיש נחרצות את הנאמר ע"י אורי לוי, וקובע, "אלה שטויות במיץ". אוהד גרינוולד מזכיר לי את הנכלוליות של העיתונאי שלמה מַן שפרסם ב- 2009 במגזין "העין השביעית" שקרים מופרכים ונבזיים מהזן הירוד ביותר, שסיפר לו משה גרטל, כתב ש.ת. שלי בחורף 1982, כי, "…תמי בן עמי ז"ל חברתו של אולסי פרי יבד"ל פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו בליל ה- 16 בדצמבר 1982 את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב כדי שהם יצלמו את אולסי פרי שוכב שיכור ומנוטרל על סדיני מיטתה, ועל מנת שהכתבה המשפילה אודות החבר הֶאָהוּב שלה תוקרן על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית קבל עם ועדה…", ואח"כ אָץ לשאול אותי (כדי לאזן את הדיווח העלוב והנכלולי שלו) האם מה שמשה גרטל השקרן אמר לו הוא דבר אמת. בושה וחרפה. רוש ולענה. בשני המקרים הנדונים הנ"ל מדובר בעיתונות ועיתונאות מחורבנת ומופרכת לגמרי. באשר למחלוקת אלכס גלעדי / אורי לוי : ובכן, אין כאן שום מחלוקת. שהיתי שנים רבות סמוך מאוד לאלכס גלעדי בין 1971 ל- 1980. אלכס גלעדי מעולם לא אמר לי באופן אישי וגם לא במסגרת חטיבת הספורט את הטקסט שאורי לוי השמיע בפני אוהד גרינוולד, "…אלכס גלעדי לא התבייש להגיד שבמחלקת הספורט אין שום דבר שהוא לא מכבי סל…מכבי ת"א הייתה אלוהים ומעלה…הערצנו אותה כמו אלכס גלעדי…חגגנו אִתָה בכיכר…". היה מנוי וגמור עם אלכס גלעדי ועמי (וגם של קודמינו דן שילון) "ללכת" בשידורי הכדורסל האירופיים הישירים שלנו על אלופת ישראל תהיה אשר תהיה, ולאו דווקא לצעוד שלובי זרוע עם מכבי ת"א. וודאי שחתימת החוזים / הסכמי זכויות השידורים שלנו שנעשו ונחתמו עם מועדון מכבי ת"א לא נשענה על יחסי החיבה שאלכס גלעדי רחש אולי למכבי ת"א, אלא על העובדה שקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הייתה אלופת המדינה במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים רצופות מ- 1970 ועד 1992, ו- בת מזל מפני שבראשה ניצב יו"ר מוצלח, קפדן, וחכם בשם שמעון מזרחי. אלכס גלעדי לא פעל לבד כמעצב שידורי הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית. מדיניות חתימת הסכמי השידורים עם האלופה מכבי ת"א בתקופתו בשנים שבין 1974 ל- 1980 הייתה קשורה בממון נעשתה עינם הפקוחה ו- תחת זכוכית מגדלת אותה החזיקו יחדיו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל, מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל, והסמנכ"לים המוכשרים ברשות השידור לענייני כספים, ישראל דורי ויוחנן צנגן. לאלכס גלעדי עמדה זכות הפררוגטיבה להמליץ על רעיון כזה ו/או אחר הנוגעים לשידורי הספורט בארץ ובעולם בפני הממונים עליו, אולם ההכרעה וההחלטה הסופית הייתה בידי הבוסים שלנו. לכשעצמי כמנווט, עורך, ומפיק של שידורי הספורט של בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעולם לא הערצתי את מכבי ת"א (וגם לא שום קבוצת ספורט אחרת), אלא ראיתי בה במכבי ת"א כמו יעדי שידור אחרים ונוספים (בארץ ובעולם) אובייקטים חיוניים, מסקרנים, ו- רלוואנטיים, ומנופי רייטינג לטובת הרשת שלי. אורי לוי פשוט קשקש באוזני אוהד גרינוולד כשם שעשה זאת בשעתו גם באוזני עיתונאי "מעריב" ערן סורוקה. אורי לוי דבר בשם עצמך ולא בשמי. תאמר בשפת יחיד, "הערצתי את מכבי תל אביב", ואל תגיד בשפת רבים, "הערצנו את מכבי תל אביב". מעניין מאוד לדעת שוב, כי באותן השנים ההן מאז 1988 בה מיניתי אותו לשדר משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל (עד 1990 לצדו של יורם ארבל) ומ- 1990 עד 1995 כשדר מוביל שלי, לא שמעתי ממנו מעולם את הטענה, "…זה נראה לי נורא…", כאילו אנוכי מעניק עדיפות אופורטוניסטית מראש למכבי ת"א, לא בגלל היותה אלופת המדינה, אלא בשל שיקולים זרים. לאחר שהדחתי אותו מ- כֵּס שדר הכדורסל הראשון שלי והצבתי במקומו שם את מאיר איינשטיין ז"ל, החלו להתגלגל כל מיני לִחְשוּשִים לכיוונים שונים. הם לא הטרידו אותי. אורי לוי לא עניין אותי עוד כשדר כדורסל מוביל משום שמאיר איינשטיין ז"ל היה טוב ממנו בהרבה והטיל עליו צל כבד. בשלב מסוים ראיתי בו באורי לוי אופורטוניסט לא כֵּן. עניינה אותי הקבוצה שלי והרשת שלי. לא הוא כפרט. עובדה שהמנכ"לים לדורותיהם ובראשם יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מקל, ומוטי קירשנבאום העניקו לי גיבוי מלא, תמיכה מסיבית, ויד חופשית בניהול מדיניות שידורי הספורט שלי לא בגלל עיניי היפות. צעדתי כמנווט שידורי בספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שלוב זרוע עם מכבי ת"א מפני שהייתה אלופת המדינה בכדורסל. שום סיבה אחרת. קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי רדפו אחרי מכבי ת"א מאז 1970 בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה מפני שהייתה אלופה. לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- אוקטובר / נובמבר 1973 החליטו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל לשלם למכבי ת"א זכויות שידורים בעבור השידורים הישירים. עד אז משחקיה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות שודרו בחינם. עסקי תעשיית הטלוויזיה קשורים בהפקות יקרות ומורכבות פלוס תשלומי זכויות שידורים לעולם אינם מבוססים על קשרים אישיים ולא על אהבות אישיות, אלא על אינטרסים טלוויזיוניים של העברת מידע בתחומי חיינו השונים וגם אגירת רייטינג. עדותו המגוחכת של אורי לוי היא נקודת תורפה נוספת בספרו התיעודי של אוהד גרינוואלד, "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב". איזה אהבות, איזה הערצות, ואיזה נעליים. אנוכי אוהב את רעייתי ואת המשפחה שלי ילדיי ונכדיי ולא את שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן. אני מעריך ומכבד אותם כאנשי וועדה מארגנת של מועדון מכבי ת"א, כ- פרטנרים מחזיקי זכויות השידורים, כשותפים למו"מ מולנו מול רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית, מצדו השני של המתרס. אולם לאהוב ? לאהוד ? להעריץ ? קשקוש. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה עבורי אובייקט שידור. כאן זה התחיל וכאן זה גם נגמר.

הסכמי וחוזי השידורים עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעת הניווט ההוא שלי בשנים 2002 – 1980 נעשו בעצה אחת, בפיקוחם, ו- תחת ניהולם של המנכ"לים שלי ברשות השידור בימים ההם יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979), אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלו (בשנים 1989 – 1984), אריה מקל יבד"ל (בשנים 1993 – 1989), מוטי קרישנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993), ושוב אורי פורת ז"ל בקדנציה השנייה שלו (בשנים 2001 – 1998). המסמכים האותנטיים של החוזים הללו, אותם ערכנו במשך השנים ברבות עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, נמצאים ברשותי ומופיעים בפרורוט בספר עב הכרס בן כ- רבבת עמודים שחקרתי וחיברתי, וקרוי, "הקשר הסימביוטי". הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב על ידי במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרי טלוויזיה (תיעודיים) שאני חוקר וכותב תחת Title משותף אותו ניסחתי, כך : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אוהד גרינוולד ביסס את אינפורמציות החוזים שערכנו עם מכבי ת"א על נתונים מתמטיים שמופיעים בלעדית ובלבדית (!) ב- בלוג שלי yoashtvblog.co.il, ואינם מתפרסמים ו/או לא התפרסמו בעבר בשום מקור אלקטרוני ו/או כתוב אחר, אך הוא העתיק מספרים שגויים ולא הבין את משמעותם ואת התובנות שלהם. ועוד פגם גדול : אוהד גרינוולד לא הצליח לאשֵש את הרכילויות והשמועות שמציפות את ספרו עד גדותיו באמצעות עובדות אמת. הוא מחבר הספר לא שוחח ולא ריאיין את השחקנים הראשיים, גיבורי העלילה בספר לא העניק את הכותרת, "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב", כלהלן : לא את שמעון מזרחי, לא את דייוויד פדרמן, לא את אודי רקנאטי, לא את מיכאל "מייק" שטראוס, לא את דוד מושביץ, לא את אבי פילוסוף, לא את מנהל קבוצת מכבי ת"א בעבר שמואל "שמלוק" מחרובסקי, לא את רענן כץ (עליו הוא כותב שהוא נולד בקיבוץ דפנה. אילו המחבר היה רציני וקפדן הוא היה מגלה כי משפחתו של רענן כץ עזבה את קיבוץ דפנה כשהיה ילד קטן והתקבלה לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן בו גדל, צמח, והתחנך. למה זה חשוב היכן נולד, חשוב היכן התגורר), הוא לא הצליח לשוחח ולא לראיין את מנהל קבוצת מכבי ת"א בעבר גור שלף, וגם לא את מנהל מכבי ת"א הנוכחי ניקולה ווייצ'יץ'. בפרשת "מוני פנאן ז"ל הוא לא הגיע ולא הצליח לשוחח ולראיין את ציון נתן, לא את עזר גפני, לא את ברוך עמרם, לא איש מ- שחקני מכבי ת"א לדורותיהם שהיו כאילו לקוחות ו- מעורבים לכאורה ב- "בנק" של מוני פנאן ז"ל, לא את ילדיו ולא את רעייתו של מוני פנאן ז"ל, לא איש מהמנכ"לים בעבר של רשות השידור, ו- לא איש ממנהלי העבר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מדובר בעבודת פלסתר עיתונאית שמבוססת כאמור על איסוף של אין סוף רכילויות ושמועות (ולא על עובדות אמת מוכחות), שנאגרו לספר לא מאומת, ואשר חברת ההוצאה לאור "כינרת, זמורה ביתן" החליטה לפרסמו ברבים. באשר לסעיפי נתוני החוזים הכספיים (הבלתי נכונים ואף על פי כן מתפרסמים בספר "המועדון") שכאילו ערכנו במשך שנים רבות, אנחנו אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הנהלות מכבי ת"א במשך שנים רבות בין 1974 / 1973 ל- 2002, אין לו שום מסמך שמאמת את דיווחיו השקריים. אילו החזיק המחבר במסמכים המדוברים, הוא היה לבטח מפרסם לפחות אחד מהם כדי להעניק אמינות לספרו. הספר "המועדון – הסודות של מכבי תל אביב" שכתב אוהד גרינוולד וערך רמי רוטהולץ הוא מסמך תיעודי כושל מכל היבט. מסמך מופרך מנקודת מבט מחקרית. דוגמא שלילית טובה כיצד לא מתעדים ואיך לא כותבים היסטוריה. הניסוח הפתטי והמופרך של המבקר כאילו הספר הנ"ל שמורכב מ- אוסף של רכילויות ושמועות, ונעדר אפילו שיחה אחת עם אי ממישהו שנחשב לאחד מגיבורי העלילה של ספרו ראוי להגדרה, "מלאכה עיתונאית עילאית…" – מעידה על אי מהימנותו ואמינותו של אלון עידן. מדובר במבקר לא כֵּן.

הערה אישית שלי : שוחחתי לא פעם ולא פעמיים עם המחבר אוהד גרינוולד וגם אירחנו רעייתי ואנוכי אותו בביתנו. סירבתי מכל וכל להעביר לידיו את המסמכים השונים הנוגעים לספרו שאני מחזיק בארכיון שלי ואשר נסרקו ומופיעים בהבלטה בספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי, "הקשר הסימביוטי". הספר טרם הושלם. חסרים בו עדיין עוד כמה נתונים חשובים ועוד כמה עובדות חשובות ביותר שהן טרם מאומתות.

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. ימים אחרים. עדות חשובה ותמונה היסטורית בלתי נשכחת. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 55) מקבל את את קבוצת מכבי ת"א בלשכתו לאחר ששבה לארץ מעיירה קטנה בשם ווירטון (Virton) בדרום בלגיה, ובאמתחתה אותו הניצחון המזהיר על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91, ביום חמישי – 17 בפברואר 1977, כאמור בעיירה הבלגית הקטנטונת ההיא ווירטון. יו"ר ומנהיג מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי (בן 38) מעניק לראש הממשלה יצחק רבין את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. יושב מימין ומוֹחֵא כָּף, הקפטן טל ברודי (בן 34). עומד מאחורי טל ברודי בחליפה ועניבה מר דָן פַּתִּיר (ממושקף, בן 46) יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין. עומד קיצוני מימין בחולצה משובצת איש בלתי מזוהה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. ימים אחרים. תמונה היסטורית בלתי נשכחת. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. מכבי "עֵלִית" תל אביב זוכה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי זועק בשידור ישיר למיקרופון שלו בעמדת השידור ב- "Pioneer", "…אני לא מאמין…אני לא מאמן…גביע אירופה לתל אביב…", ואָץ לראיין על פודיום המנצחים ב- "Pioneer" – בלגראד את הקפטן טל ברודי (מס' 6' בן 34) אוחז בפרס הנכסף. מתבונן משמאל מיקי ברקוביץ' (מס' 9 בן 23) שמסתיר במקצת את השחקן המחליף חנן אינדיבו. הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים. (צילום משה פרידמן איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : לא בכדי נבחרו שתי התמונות הנ"ל לשמש כותרת בשער הקדמי של הספר "הקשר הסימביוטי". באחת מהן נראה יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי מעניק ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 את דגל המועדון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל האהוב והבלתי נשכח. התמונה השנייה חושפת את השדר והמפיק אלכס גלעדי מראיין על הפודיום בהיכל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה ביום חמישי 7 באפריל 1977 את קפטן מכבי ת"א טל ברודי עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל מייד בתום השידור הישיר ו- לאחר ניצחונה הדרמטי של מכבי ת"א במשחק הגמר את מובילג'ירג'י ווארזה האיטלקית בתוצאה 77:78.

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים 2012 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר מכיל את כל פרטי החוזים שערכה רשות השידור עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בשנים שבין 1973 ל- 2002 מועד טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל האיש שהודח וסולק מתפקידו ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים  בשנים 2012 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר מכיל את כל פרטי החוזים שערכה רשות השידור עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בשנים שבין 1973 ל- 2002 מועד טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל האיש שהודח וסולק מתפקידו ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב. רמי רוטהולץ ורשימתו "פעמים חי" כפי שהתפרסמה ב- "מעריב המוסף" ביום שישי – 21 ביולי 2017 אודות הטניסאי השווייצרי רוג'ר פדרר בן 36, אלוף ווימבלדון 2017.

אנוכי אוהב לקרוא את רמי רוטהולץ ב- "מעריב המוסף" בימי שישי בשבוע בהוצאת המו"ל מר אלי עזור. הוא רמי רוטהולץ יודע לכתוב. אולם אין זה אומר שאני אמור להסכים עמו באופן אוטומטי לכל טקסט שלו, כמו להלן :

ב.1. "רוג'ר פדרר עוד איתנו לא משום הכישרון אלא בגלל הראש". לא נכון. אין דבר כזה. רוג'ר פדרר הוא טניסאי Super מוכשר משני ההיבטים העיקריים של המשחק. הוא וורסטילי ומחונן בטכניקה, סגנון, וטיפול טוב, מדויק, ועוצמתי בכדור באמצעות המחבט שלו. וכן הוא מחונן בכושר גופני טוב גם בגיל 36. 

ב.2. "רוג'ר פדרר הוא השחקן היחיד שכל נקודה במשחק שלו משוחקת מחדש". לא נכון. מבנה הנקודה המעניין במשחק הטניס וספרור הנקודות הוא אופייני ו- קונקרטי בלבד לענף, ולכן מחייב כל מתמודד להתייחס לכל חבטת פתיחה שלו ו/או של יריבו ולהתפתחות מהלך המשחק בעקבותיה כאילו המשחק החל מחדש. אתה יכול להוביל 0:40 אולם הנקודה השלימה עדיין איננה מובטחת לך. אתה יכול לצעוד ביתרון 2:5 במערכה אולם הזכייה בה עדיין איננה מובטחת לך.    

ב.3 "מאז הופעתו הראשונה בווימבלדון ב- 1999 שזה לפני 18 שנים, רוג'ר פדרר לא איבד צעד". לא נכון. 

ב.4. "את ווימבלדון הוא לקח מבלי לאבד מערכה". נכון, אולם רמי רוטהולץ איננו מספר לקוראיו כי בדרכו לפסגה הוא לא נתקל ב- נובאק ג'וקוביץ', לא ברפאל נאדאל, וגם לא באנדי מארי שהודחו קודם לכן בטורניר ווימבלדון 2017 ע"י טניסאים אחרים פחות טובים מהם. במשחק הגמר פגש רוג'ר פדרר שחקן קרואטי בשם מארין צ'יליץ', שהפך בתוך דקות משום מה לשבר כלי .

ב.5. "אינני קשוב לסיפורים על יבלת. הרעשים שבאו מהראש של מארין צ'יליץ' גרמו לקריסתו". אני מציב שלושה ??? ושואל את רמי רוטהולץ : על סמך מה אתה אומר ושונה את הנחתו של שלמה צורף פרשן ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאף הוא גרס שבר מנטאלי ולא פיזי ("…זאת התמוטטות נפשית…") של מיראן צ'יליץ' מבלי ששוחחת עמו פנים אל פנים ומבלי ששמעת את חוות דעתו בעניין. 

ב.6. "זה לא היה המעמד שגרם לקריסתו של מיראן צ'יליץ' – אולי גם המעמד – אלה היו בעיקר הרעשים שבאו מראשו…". רמי רוטהולץ מי הסמיך אותך לרשום בביטחון כזה את הטקסט החמור הזה ללא הוכחות אמת ומבלי לסייג את עצמך ???

תזכורת לאנשי תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן". לתלות על כל לוח מודעות בעיר, בכפר, ובקיבוצים. לזכור ולא לשכוח. באביב 2002 קרתה תאונה טלוויזיונית קשה מנשוא. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובהמלצת השר הממונה על חוק רשות השידור רענן כהן החליטה להדיח את המנכ"ל הזמני של רשות השידור רן גלינקא ולמנות תחתיו מנכ"ל רשות שידור אחר בשם יוסף בר-אל. חיש מהר התברר כי המינוי התקשורתי – ציבורי רם המעלה התברר כמופרך מיסודו. לקח לממשלת ישראל הרבה זמן, שלוש שנים, להבין את ממדי שגיאת ההפקדה הקטסטרופלית שבוצעה, אולם לבסוף אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אלה שהושיבו את אותו יוסף בר-אל על הכס הרם ב- 2002 היו אלה שנפנפו אותו משם ב- 2 במאי 2005, הדיחו וסילקו אותו לירכתי ההיסטוריה האפלולית של השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור החנפן ו- המופרך הזה שקוראים לו יוסף בר-אל, התראיין ביום שישי – 26 באפריל 2002 (כמועמד וודאי למשרה הרמה) לעיתונאית "מעריב" שרי מקובר והצהיר בפניה את תצהיר חַנְפָנוּת הַנֶפֶל שלו לראש ממשלת ישראל אריאל שרון, כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". במקום להכריז על נאמנותו לשידור ציבורי עצמאי, חזק, וחופשי של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" החליט החנפן הזה להצהיר בפומבי על התרפסות ונאמנות לראש הממשלה, לממנה שלו אריאל "אריק" שרון המנוח. התאריך ההוא של יום שישי – 26 באפריל 2002 היה ראשית התמוטטותה ו- קריסתה הסופית של רשות השידור הישנה כפי שהכרנו אותה ב- תשכ"ה / 1965. לתלות על כל לוח מודעות בעיר, בכפר, ובקיבוצים. לזכור ולא לשכוח. וגם להבין שבשעת מצוקה ועת דחק במדינה דמוקרטית וחופשית זה הזמן לעלות על הבריקדות ו/או שמא נגזר עליך לחיות על ברכיך. 

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002. לתלות על כל לוח המודעות, לא להסיר, ו- לעולם לא לשכוח (!). העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל מיועד יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך של מלחך הפנכה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : עסק עלוב. 2 במאי 2005, שנתיים ימים לפני תום כהונתו מחליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח ולסלק לאלתר את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל המופרך מהכס הַרָם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. דו"ח ההדחה המפורט ונימוקיו מצוי בארכיון הממשלה .(באדיבות העיתון "מעריב"). 

חובה לתלות על כל לוח מודעות באשר הוא : לעולם אין לשכוח כי ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה פוליטי מופרך נעדר כל חזון ומקצוענות ומינתה באביב מארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד מ"מ מנכ"ל רשות השידור לאחר שהדיחה מהכֵּס את מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם רן גלינקא. בחלוף שלושה חודשים ביוני 2002 ראתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון כי טוב (לאחר הכרזתו של יוסף בר-אל ביום שישי – 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" כי הוא יעשה כל מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות), היא החליטה בקיץ החם ההוא, ב- 2 ביוני 2002, להעניק לאותו יוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה והושיבה אותו על כֵּס מנכ"ל רשות השידור לתקופה עתידית של 5 (חמש) שנים עד 2 ביוני 2007. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, הבינה כי היה מדובר בהפקדה מופרכת והחליטה להדיח ולסלק לאלתר ולעַד את אותו יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור לירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ורשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור פעיל ומכהן. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז (היום, שופט בית המשפט העליון) תמך בסילוקו של יוסף בר-אל. בהצבעה הממשלתית הצביעו 13 שרים בעד ההדחה. 3 שרים בנימין נתניהו, דני נווה, ופואד בן אליעזר ז"ל נמנעו. 2 שרים מבישים דליה איציק ומאיר שיטרית מוקיריו של יוסף בר-אל, הצביעו נגד ההדחה.

פוסט מס' 697. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 (חלק 1). ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת צוות שידור ה- Off tube שלו באולפן הרצליה משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש, חושף ומציג בימים אלה טלוויזיה דַלָה ומְרוּפֶּטֶת (חלק 1). ה- Video הוא באיכות יוצאת דופן. הַ- Audio נָחוּת (חלק 1). פוסט מס' 697. כל הזכויות שמורות.

ובכן, שידורי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות העולם בשחייה הנערכת ביולי 2017 בבודפשט בירת הונגריה בהובלת משה גרטל וד"ר ברוך "בוקי" צ'יש מהאולפן בהרצליה הם עבודת Off tube מחורבנת. אם להשתמש במטפורה, הרי ש- מיקרופון ה- Off tube דומה ל- סַם טלוויזיוני בעל איכות יְרוּדָה (יָרוּד, מפני שהוא Off tube). אילו משה גרטל (בן 71) וברוך צ'יש (בן 70) היו אנשים נבונים הם היו מסרבים לתומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, והיו אומרים לו ברצינות הראויה, כהאי לישנא : "…Off tube…? תשמע שַק לנו בתחת…! או שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בבודפשט 2017…ו/או לא כלום…תומר תורג'מן אתה רוצה Off tube…? אז עשה זאת בעצמך…אינך זקוק לנו…". הם לא אמרו לו זאת וירדו על ברכיהם. הם נכנעו. משה גרטל וברוך צ'יש מכורים לסַם הטלוויזיוני. לכן הצֶמֶד הזה איננו יכול להפסיק לצרוך אותו, ואין זה מעניין אותו מי מספק לו את סַם הטלוויזיה הזה פרופסור מהאוניברסיטה ו/או תומר תורג'מן. אולם שניהם משלמים מחיר כבד ועושים באולפן בהרצליה את כל הטעויות האפשריות. אין דבר כזה לשדר Off tube מהרצליה אירוע ספורט עַל בינלאומי, כה רווי פרטים ברמה של אליפות העולם בשחייה המתקיים בבודפשט, מבלי להיות נוֹכֵח בשטח במוקד ההתרחשויות. כל רשתות הטלוויזיה האיכותיות באירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, יפן, סין, ברזיל ואחרות שרכשו את זכויות השידורים שלחו ציוותי שידור, עריכה, והפקה לבודפשט 2017. רק תומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החליט להטמין ולהחביא את צמד שַדְרָנָיו באולפן בהרצליה. משה גרטל וברוך צ'יש משלמים מחיר כבד.

הקדמה (2).

על משה גרטל וברוך צ'יש נכפה גורל אכזר. הם הוכרחו על פי צו לשדר Off tube מהמוניטור בהרצליה את אליפות העולם הענקית בשחייה של בודפשט 2017. במקום לסרב לצו הם נכנעו לפקודה בלתי חוקית בעליל, וירדו על ברכיהם. משה גרטל בן 71 וברוך צ'יש בן 69 הם אלופי עבר בשחייה. הם מבינים שחייה, הם אוכלים שחייה, הם שותים שחייה, והם חולמים שחייה זה עידן ועידנים. משהו סביב 55 (חמישים וחמש) שנים. אולם הם שניהם עדיין אינם יודעים לדבר בשפת הטלוויזיה. באותו הרגע ש- שני האנשים המבוגרים הללו משה גרטל וברוך צ'יש שחוצים את העשור השמיני לחייהם נעתרו לצו ה- Off tube של תומר תורג'מן, הרי שכל אחריות השידורים הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 רובצת מעתה ואילך על כתפיהם. Off tube הוא חרבון עיתונאי מזופת. בשעה שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדרת את ה- Promo האירוני שלה, "ערוץ הספורט גאה לשדר את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017", ומשאירה בארץ באולפן בהרצליה את משה גרטל וברוך צ'יש היא מורידה אותם על הברכיים. באותו הרגע שמשה גרטל וברוך צ'יש נעתרים לצו שידור ה- Off tube הבלתי חוקי של ההנהלה שלהם הם משפילים את עצמם. אנוכי אוהב שחייה. אנוכי אוהב טלוויזיה. אנוכי אוהב שחייה בטלוויזיה. אינני מפספס ולו Frame שידור של משה גרטל וברוך צ'יש. משהו עקום לגמרי מתרחש בממלכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 697 נחקר ונכתב בחמלה. 

הכותרת הדלה והעלובה שמייצגת את סך השידורים הישירים שמבצע צמד ה- Off tube משה גרטל וברוך צ'יש באליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 עד כה, נמצאת ומתמצתת באירוע האחרון בערבו של יום שלישי – 25 ביולי 2017, משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חזה לנשים. ה- אופטיובניק משה גרטל מכריז בבלבול רב לצופיו בטרם יריית הזינוק (צליל ה- Buzzer) כלהלן : "…100 מ' גב…לא, 100 מ' חזה…עכשיו יעלו השחיינים…לא, שחייניות יותר נכון…ב- 100 מ' גב…לא, ב- 100 מטרים חזה…". אין מדובר בעבירה גסה אולם אם תכפילו אותה פי כמה מאות במספר הגמגומים, האי דיוקים, וה- התבלבלויות מהסוג הזה תקבלו עומס. קו השידור מתמוטט בגלל כובד משקלה של הברברת והאוזן שלכם מתחרשת. צוות ה- Off tube הלזה בהרצליה מעורר רחמים. ביום רביעי בצהריים – 27 ביולי 2017 בעת אחד השידורים הישירים של המשחים המוקדמים ל- 200 מ' בסגנון פרפר לנשים סיפר משה גרטל בהפתעה לצופיו כי הצופים מברכים את ברוך צ'יש ליום הולדתו. התפתח השיח הזה על חשבון הצופים בין השדר המוביל לפרשנו על רקע המתחולל בבריכת השחייה של אליפות העולם בבודפשט 2017 : משה גרטל : "הצופים מברכים אותך ליום הולדתך…". ברוך צ'יש : "…בפעם האחרונה…תודה רבה…". משה גרטל : "בן כמה אתה ?" ברוך צ'יש : "שש תשע". משה גרטל : "שש תשע זאת היחידה בחיל האוויר…". ברוך צ'יש : "זאת היחידה המוצנחת הלוחמת ביותר בדיוויזיה המוטסת של ארה"ב באוסטרליה…". שוב, אין מדובר בעבירה בוטה אלא בשיחת חולין לא חשובה אולם אם תכפילו אותה במאות טקסטים הנבובים שהשניים האלה פולטים שוב ושוב חדשים לבקרים במהלך השידורים הישירים שלהם, תקבלו לבסוף תוצאה של פטפטת וברברת בלתי מתקבלות על הדעת ועומס עצום על אוזניי הצופים. המיקרופונים אינם רכוש פרטי של משה גרטל וברוך צ'יש. גם "האוויר" איננו שלהם. תקשורת המונים כפופה בעל כורחה למשוואה שקובעת כי, "כ- כל שמדברים יותר וגרף כמות המילים מעפיל מעלה גם % השטויות מטפס". משה גרטל וברוך צ'יש אינם יכולים להימלט מהנוסחא הנ"ל. משה גרטל וברוך צ'יש מעוררים געגועים עזים לנסים קיוויתי יבד"ל וליוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. הימים ההם חלפו לבל שוב. במשחה הגמר ל- 200 מ' פרפר גברים (יום רביעי בערב – 26 ביולי 2017) זועק משה גרטל, "…פורץ קנדרשי…", ברוך צ'יש מתקן אותו מייד, "…לא, זה צ'אד לה קלו…". לא עבירה חמורה אולם כזאת ש- שוב מכבידה על קו השידור. אח"כ ממשיך השדר האופטיובניק המוביל לטעות ולמסור אינפורמציה לא נכונה לצופיו, "…סוגר על לָה קְלוֹ קנדרשי האיטלקי…". לא נכון, תאמאש קנדרשי הוא שחיין הונגרי. קודם לכן במשחה חצי גמר הראשון ל- 50 מ' בסגנון גב לנשים שוב מתבלבל משה גרטל בשלב הצגת השחייניות. הוא טועה גם מפני שהפרשן שלו שאיננו מבין דבר בעסקי טלוויזיה ממשיך לברבר את פרשנותו הלא חשובה הנוגעת למקצה השני בתום חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. הפרשנות מתארכת ומעייפת, בעוד הטלוויזיה ההונגרית כבר עברה מזמן להציג את השחייניות שהעפילו לחצי הגמר הראשון במשחה ל- 50 מ' בסגנון גב לנשים. "זאת טצ'ורֶז…לא סליחה…זאת תיאודורה דראקו מיוון…", מספר משה גרטל לצופיו (מתכוון לשתי השחייניות Alicja Tchorz מפולין ו- Teodora Drakou היווניה). שוב, אין מדובר בהצלחה גדולה וגם לא באסון גדול. בסה"כ עוד שיבוש שם ועוד טעות זיהוי ועוד עומס על קו השידור. והנה שוב זה קורה : משה גרטל מגיע להצגת השחייניות הנוטלות חלק ב- חצי הגמר השני במשחה ל- 200 מ' פרפר לנשים, "זאת קלנר…לא, קילנר…", מבשר משה גרטל לצופיו. לא נכון. זאת Ania Klinar מסלובניה. עוד טעות ועוד שיבוש לאוסף העצום שלו ושל הפרשן שלו. אני תוהה היכן נמצאים העורכים והמפיקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובראשם תומר תורג'מן ? ו- כיצד הם מאפשרים לשיבושים וטעויות כאלה לזלוג דרך המסננת שלהם ? התוצאה הסופית של משחה הגמר ל- 800 מ' לגברים בבודפשט 2017 מבהירה עד כמה שני האופטיובניקים הללו משה גרטל וברוך צ'יש מרוחקים עד מנותקים ממוקדי השחייה הבינלאומיים. צמד ה- Off tube הלזה הולך עם הסיני הפייבוריט Sun Yang ועם האיטלקי Gregorio Paltrinieri (המקצוע החזק שלו הוא 1500 מ' ולא 800 מ') אולם האיטלקי השני Gabriele Detti מפתיע את סון יאנג ואת גרגוריו פאלטריניירי וגם את משה גרטל וברוך צ'יש וזוכה בבכורה ובזהב בתוצאה 7:40.77 ד'. הפולני Wojciech Wojdak לוקח את מדליית הכסף בתוצאה 7:41.73 ד'. גרגוריו פאלטריניירי מסיים בזמן 7:42.44 ד' ולוקח את האָרָד. סון יאנג נדחק למקום החמישי בזמן של 7:48.47 ד'. משה גרטל וברוך צ'יש תוהים בפרהסיה מדוע הבריטי אדם פיטי מקבל מהוועדה המארגנת פרס מיוחד אחד בגין שיא העולם שלו בסגנון חזה, הרי הוא קבע שני שיאי עולם ? אותו התימהון ניגר על פניהם בעניינה של השוודית שרה שיוסטרום (Sarah Sjostrom ומשבש את שמה כהוא מבטא את שם משפחתה סוישטרום במקום שיוסטרום) מי שקבעה שיא עולם ב- 100 בסגנון חופשי במשחה הגמר 4 פעמים 100 מ' (ב- 23 ביולי 2017, כאמור בסגנון חופשי כשחיינית ראשונה ברביעייה) שטרם קיבלה את הפרס המיוחד. תשובתי לשני האופטיובניקים הללו : טוסו לבודפשט. שם נמצאות כל התשובות לתמיהות ה- Off tube שלכם. את השחיינית האוסטרלית Emma McKeon מכנה משה גרטל פעם מקן, פעם אחרת מקיוהן, ופעם שלישית מקין. במשחה הגמר ל- 1500 מ' לנשים מתקן ברוך צ'יש את משה גרטל הנוגע לאזכור שמה של השחיינית ההונגרייה Ajna Keseky במלעיל ו/או במלרע. במשחה חצי הגמר ל- 50 מ' בסגנון חזה לגברים מתנבא ברוך צ'יש לפני צופיו ושַח להם כלהלן : "…אני אומר שאדם פיטי האנגלי לא ישבור את שיא העולם…". כולם יודעים כבר למי הוענקה הנבואה. אדם פיטי ׁ(Adam Peaty) יורד מתחת ל- 26.00 שניות, שובר את שיא העולם, וקובע תוצאה פנטסטית של 25.95 ש'. משחה הגמר ל- 200 מ' מעורב אישי לנשים (יום שני בערב – 24 ביולי 2017) חושף ביתר שאת את חולשתם של שני האופטיובניקים. השחיינית הקנדית סידני פיקרֵם (Sydney Pickrem) ששוחה בשביל מס' 3 מפסיקה את שחייתה מבלי ששני שדרני ה- Off tube מודעים לאירוע. רק לאחר שכל השחייניות נוגעות בדופן הבריכה הם מגלים כי סידני פיקרם נעדרת. השידור הישיר מבודפשט 2017 מסתיים. משה גרטל וברוך צ'יש עוזבים את האולפן בהרצליה מבלי שהם מגלים לצופים מדוע ובאיזה שלב פרשה סידני פיקרם מהמשחה ומה הסיבה. במשחה הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לנשים משבש משה גרטל את שמה של השחיינית האמריקנית המסיימת והמנצחת, ומכנה אותה, "…מַנוּאֶלָה…", בעוד שמה הוא Simone Manuel. עסק רדוד. אח"כ שָר השדר המוביל לצופיו, "…אוֹשֶר קח אותי אליך…". עסק עלוב. לשחיין הליטאי הוא קורא ראפסוס ומשבש את האיות בעוד שמו הוא Danas Rapsys (יום שני – 24 ביולי 2017 במקצה השישי המוקדם ב- 200 מ' בסגנון חופשי לגברים). לא בסדר. שני האופטיובניקים שיושבים באולפן בהרצליה אינם יודעים ומביעים את תמיהתם בגלוי, מדוע השחיין הישראלי תומר פרנקל איננו שוחה כהלכה ב- בודפשט 2017 במשחה המוקדם שלו ל- 200 מ' בסגנון חופשי לגברים. תומר פרנקל קבע תוצאה של 1:51.80 ד' ודורג במקום ה- 54 מתוך 73 מתחרים במקצוע הזה. אם כך, טוסו לבודפשט ותבררו עבור צופיכם מדוע תומר פרנקל נכשל. הצגת השחייניות במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון פרפר לנשים (יום ראשון – 23 ביולי 2017) ע"י משה גרטל איננה סינכרונית עם תמונות ה- Video שמשדרת קבוצת הטלוויזיה הנפלאה וכהרגלו הוא משבש שמות. מעניין, אולם מאוחר יותר הוא איננו שוכח לפצוח בשיר אדיטוריאלי על פי שיקול דעתו, "…מה לעשות מה לעשות שאני ילדה כזאת…", למענה של השחיינית האמריקנית קטי לדקי / Ketie Ledecky (יום ראשון – 23 ביולי 2017) במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חופשי לנשים. אבסורד. בתום משחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חופשי לגברים ביום ראשון – 23 ביולי 2017, ממהר המנצח סון יאנג (זמנו 3:43.48 ד') לעבר קבוצת סינים היושבת ביציעי הקהל בבריכה בבודפשט 2017. האופטיובניק שיושב באולפן בהרצליה מגחך ומוסר את האינפורמציה הבאה בזו הלשון : "…אבא…אימא…אולי משפחה…מי יודע…?". שלילי לחלוטין. האופטיובניק הזה נופל לכל מלכודת אפשרית. אם אינך יודע ולא מזהה את האנשים האלה, נסח את המפגש בין סון יאנג לקהילה הסינית השמחה ביציעים בטקסט נבון יותר. משה גרטל וברוך צ'יש דנים ביום ראשון – 23 ביולי 2017 ביכולתו וכישרונו של השחיין הדרום אפריקני (Cameron Van Der Burgh) קאמרון וואן דן ברח המצטיין בסגנון חזה, מי שאמור ליטול חלק באחד המקצים המוקדמים במשחה ל- 100 מ' בסגנון חזה לגברים בבודפשט 2017, ואינם שמים לב שהוא כלל איננו משתתף במקצוע הזה. הקהל ההונגרי מעודד שתי שחייניות הונגרית Baglarka Kapas – Anja Kesely הנוטלות חלק במשחה מקצה 2 ל- 1500 מ' לנשים. משה גרטל מציג את השחייניות, "…במסלול 5 קָאפָּאש…לא, לא, סליחה…זאת קואדארלה ( Simona Quadarella) האיטלקית…". אח"כ הוא שובר את שיניו ומשבש את שמה של השחיינית Gaja Natlacen מסלובקיה…לא, מסלובניה…הוא שוב מתקן את עצמו. לפתע משרבב משה גרטל בעת השידור הישיר את שמו של האיטלקי פאלטריניירי במקום שמה של האיטלקייה קואדארלה במשחה הזה של 1500 מ' מוקדמות לנשים. על רקע סיום משחה מקצה מס' 2 ל- 1500 מ' מוקדמות ל- נשים כשנותרו כ- בריכה וחצי (כ- 75 מ') לסיום מעלה משה גרטל הָגִיג בשפה וניסוח מסורבלים בפני הפרשן שלו ברוך צ'יש שוב על חשבון הצופים שלו, כלהלן : "…תראה …עכשיו הן שומעות עידוד…העידוד הוא לשחיינית במסלול מס' 4…כן…קָאפָּאש…נכון…כן… אבל הן שומעות עידוד…הן חושבות שזה עבורן…". ברוך צ'יש משיב לו : "…הן יודעות שזה לא…כי מה הן חושבות…שיש שָם…". משה גרטל קוטע אותו ממשיך בסאגה : "…אין להן את הזמן לחשוב…לנתח…". ברוך צ'יש עומד על שלו ולא מוותר : "…מה הן חושבות ש- 3000 סינים הגיעו לפה…? או 4500 איטלקים…?". יום רביעי – 26 ביולי 2017 איננו זכור לטוב. משה גרטל : "…אלה 16 הנשים…הַכֶּבֶש ה- 16…". משה גרטל : "…200 מ' מעורב גברים…המשחה הראשון…לא, המקצה הראשון…". משה גרטל : "…להציל את הכובע…להציל את טוראי ראיין…". משה גרטל : "…אוטו ביאנקי…אני זוכר מכונית כזאת…", ומתכוון לשחיינית האיטלקייה Llaria Bianchi. ברוך צ'יש : "…השיא ב- 200 מ' מעורב אישי 1:58.2 ד' של גל נבו…". לא נכון : השיא הוא 1:58.25 ד'. אח"כ ברוך צ'יש מתקן את עצמו. האופטיובניק משה גרטל מלין : "…בוקי, מעניין למה הם מורידים את הסופרים של התוצאות על המסך כל כך מהר…יש להם כמה דברים טובים…אבל אחד הדברים הרעים שה המהירות שבה הלוחות עם התוצאות נעלמים לנו…לפתע כהרף עין…ולנו אין אפשרות כרגע לראות את הדברים כפי שהם מתנהלים בבריכת השחייה בבודפשט…".

כל העסק הזה איננו מתקבל על הדעת. מדובר עד כאן רק בחלק מצומצם ביותר של כל מיני עדויות Off tube שמשה גרטל וברוך צ'יש מורחים על מסך הטלוויזיה שלכם ואשר אנוכי שולף מזיכרוני ממש ברגע זה בעת כתיבת פוסט מס' 697. מדובר לפחות בחלקו במֵיצָג בידורי – ילדותי שגובל בקוריוז. מֵיצָג שהוא פרודיה ובמידה רבה לחלוטין אנטי עיתונאי. צריך לומר כאן שוב בהדגשת יתר שכיסוי אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 היא אחת השערוריות הגדולות בה מעורב ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באמצעות צוות שידור ה- Off tube שלו משה גרטל וברוך צ'יש. מדובר בהפקה מחורבנת, Off tube מחורבן, צוות שידור Off tube מחורבן, ניהול מחורבן, ו- פילוסופיית גישה טלוויזיונית מחורבנת. מדובר באִיבּוּד דֶרֶך וחובבנות מוחלטת של כל המעורבים בפרשה הנלוזה הזאת. האשמה הראשית רובצת על כתפיהם של שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ'יש שהסכימו לרדת על ברכיהם בפני המוֹלֶךְ הריבון שלהם.

קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של FINA יחדיו עם הטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV מכסות את תחרויות אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 באופן המרשים ביותר.

מגוחך לצפות ב- Promo האירוני של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בו הוא אומר כלהלן : "ערוץ הספורט גאה להציג את אליפות העולם במקצועות המים של בודפשט 2017" אולם באותה שעה משאיר את שני השדרים שלו משה גרטל וברוך צ'יש בארץ, באולפן בהרצליה.

קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של FINA יחדיו עם הטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV מפיקות ברמה גבוהה ביותר את שידורי אליפות העולם במקצועות המים בבודפשט 2017. כיסוי ששת הענפים קפיצות למים + שחייה צורנית + קפיצה לגובה מגבהים של 25 מ' + כדור מים + שחייה במים פתוחים + תחרויות שחייה בבריכה, מצריך ידע ושימוש נבון ב- Complex, מערך, ותיאום ו- תשלובת עבודה ברמה טלוויזיונית גבוהה ביותר, כדי לתפעל 5 ניידות שידור וכ- 70 מצלמות בעלות עדשות שונות באזורים שונים של התחרויות בבודפשט בירת הונגריה (עיר יפהפייה שמזכירה בסגנון הבנייה האירופי הישן ומושך העין ובמראות הנאים שלה את פראג הצ'כית ו- ווינה האוסטרית. ביקרתי בשלוש הערים הנ"ל האלה במסגרת תפקידי). מפעל השחייה של בודפשט 2017 דורש מאמץ טלוויזיוני גדול מורכב ומסובך וגם מדויק. כל המצלמות מחוברות למערכי Replay עצמאיים משלהם לרבות הילוכים חוזרים בעלי ערך טלוויזיוני אטרקטיבי של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion). כמו כן מציגה קבוצת הטלוויזיה של בודפשט 2017 חידוש מעניין וראשוני בשלב הצגת גיבורי העלילה במשחים השונים בטרם צליל Bazzer ההזנקה. המתחרים והמתחרות נכנסים לבריכה כשהם כאילו "מוסווים" ומסתתרים מאחורי בגדי אימון ארוכי שרוולים ומכנסיים, חובשים כובעי שחייה, ומרכיבים משקפי שחייה. קבוצת הטלוויזיה של בודפשט 2017 החליטה לחשוף במקביל בשעת הצגת השחיינים והשחייניות (בצד שמאל של התמונה) את ה- Close up (באמצעות תיעוד סטילס) של אותו שחיין / שחיינית המופיע ב- Frame ההצגה כשפניו "נקיים" מהכובע ומהמשקפיים. רעיון וביצוע חדשני שמאפשר לצופים להזדהות ביתר קלות עם גיבורי העלילה שלהם כפי שהם נראים במציאות ועל מנת לעשות עמם הכרת אמת בטרם התפתחותה.

הערה אישית שלי : באולימפיאדת מינכן 1972 החליט בימאי הטלוויזיה הראשי הגרמני הורסט זייפארט (Horst Seifart) להעניק תצלומי Close up לכל אחד מהשחיינים והשחייניות בטרם יריית הזינוק. הרעיון שלו היה לחשוף בתצלומי תקריב את גיבורי העלילה בטרם התפתחותה וכדי לאפשר לצופי הטלוויזיה להזדהות ביתר קלות עם אליליהם. אז לא היה צורך להשתמש בתמונות סטילס (כמו בבודפשט 2017) מפני שמרבית השחיינים לא חבשו כובעי שחייה ולא הרכיבו משקפי שחייה. רובם גם לבשו בגדי ים "סליפ" שחשפו את גופם הספורטיבי היפה ואת שריריהם הארוכים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. ספטמבר 1972. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת בשחור / לבן (למרות שסיגנל הטלוויזיה של קבוצת DOZ הגרמנית שהגיע לאולפנים בירושלים מ- Raisting היה כמובן בצבע). המצלמה המובילה של DOZ מציגה בצילום מרחוק (Long Shot) ש- כולל יחדיו כל את שמונת המשתתפים במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972, שניות לפני יריית הזינוק. השחיין האמריקני מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק שלישי משמאל. רק שחיין אחד חובש כובע שחייה ועל פי התצלום נראה כי איש מהם איננו מרכיב משקפי שחייה. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. ספטמבר 1972. בשעה שנסים קיוויתי שידר את משפט המחץ הבלתי נשכח שלו, "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר – ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ" – ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" שוט של מרק ספיץ ב- Medium – Close up, כשהוא ניצב על אדן הזינוק מס' 3, כאילו הבין את הטקסט בשפה העִברית של השַדָּר הישראלי המחונן. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ).

כמות ניידות השידור והכמות הענקית של המצלמות שמפוזרות בכל פינה באתר התחרויות בממדי הגובה, הרוחב, האורך, לרבות מצלמות ניידות בעלות כישרון להסתובב על צירן ב- 360 מעלות וגם מצלמות מתחת למים המותקנות במקומות שונים על רצפת הבריכה, מפיקות מידע וויזואלי ראוי להערכה רבה שטרם נראה כמותו מעולם. לא באולימפיאדות (גם לא בריו 2016) וגם לא באליפויות העולם שהיו. FINA וקבוצת הטלוויזיה המפורטת שלה ראויות לכל מילת שבח.

הערה אישית שלי (1) : על השדרנים משה גרטל וברוך צ'יש מוטלת החובה למַקֵם את המתחרים והמתחרות בעשרת המסלולים בבריכה עבור הצופים שלהם בכל Cut ובכל חילוף Shot של הבימאי בניידת השידור ושל ה- Vision mixer שלו. ההערה הזאת נוגעת בעיקר למיקום השחיינים בשבילים שלהם בעת שהבימאי מנתב לאוויר את מצלמות הגבוהות האחוריות הממוקמות משני צידי הבריכה ואשר הופכות מעת לעת ל- Leading cameras, בתחרויות שחייה לטווח של 200 מ' ומעלה. אם למשל ה- מצלמה האחורית הגבוהה מצדה האחד של הבריכה תראה את יעקב תומרקין שוחה את הבריכה השנייה בשביל 2 מצד שמאל, הרי שהמצלמה האחורית הגבוהה האנטגוניסטית מצדה האַחֵר של הבריכה תראה אותו בבריכה השלישית שוחה הפעם בשביל 2 מימין (ו/או להפך, מותנה בכיוון הצילום של המצלמות הנדונות). צופי הטלוויזיה שאינם אמונים על צפייה בתחרויות שחייה פשוט "הולכים לאיבוד" בעת השידור הישיר של משה גרטל וברוך צ'יש, ומאבדים לגמרי את האוריינטציה שלהם ואת מיקום השחיינים. לחלוטין אין זה מספיק שהשַדָּר המוביל מודיע לצופיו כי יעקב תומרקין חובש כובע לבן. כובע לבן איננו אמצעי זיהוי מספיק טוב מפני שבדרך כלל שחיינים נוספים חובשים אף הם כובעים לבנים. השדר המוביל חייב לעדכן אותם משהו בסגנון כלהלן : "…הבימאי הראשי בניידת השידור משתמש כעת במצלמה הגבוהה האחורית מס' 16 ולכן יעקב תומרקין מופיע במסלול 2 השני משמאל…", וכן הלאה.

הערה אישית שלי (2) : בשעה שברוך צ'יש מסכם את מאזן המדליות הכללי ומפרט את שמות המדינות שזכו במדליות הזהב, הכסף , והארד חובה על מערכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להעלות Super imposing (מערך כתוביות מסודר) על מסך הטלוויזיה שתומך במידע שהפרשן מוסר לצופיו. א' ב' של טלוויזיה.

קבוצת הטלוויזיה של FINA יחדיו עם MTV ההונגרית הענפות מחוללות חידושים טכנולוגיים מפליגים שטרם ראינו כמותם בעבר. ביניהם מדידת מהירות השחייה של השחיינים והשחייניות במקצועות השונים, מטרים פר שנייה + Count down של טווח השחייה בבריכה ההולך ומתקצר במשחים השונים. המידע אודות מהירות השחיינים והשחייניות מבוססת על פעולה חשבונית מתמטית – פיסיקאלית ברמה של ילד בכיתה ג' בבי"ס יסודי : הנוסחא הפשוטה למציאת פתרון המהירות היא כלהלן : דרך חלקי זמן שווה מהירות. דנתי בכך בכל מיני פוסטים בעבר בבלוג הזה. אחד המחשבים של ניידת השידור הענקית הראשית בבודפשט (מכילה 35 מצלמות בעלות עדשות שונות מעל למים ומתחת למים שמחוברות כל אחת מהן למערכות Replay עצמאיות ביניהם הילוכים חוזרים שלמצלמות SSM ראשי תיבות של Super Slow Motion שמניבים צילומים מרהיבים) מחשב את מהירות השחייה של השחיינים (כאמור מטרים פר שנייה), אולם עם הנגיעה בלוח השעונים בתום כל משחה ומשחה אין המחשב הטלוויזיוני מתרגם את פער הזמן במאיות שנייה למרחק שנוצר בין המקום הראשון למקום השני והשלישי למרחק. את הפעולה החשבונית הפשוטה הנוספת הזאת הוא משאיר לצוות השידור. כלומר : אם למשל במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון גב ניצח הסיני Xu Jiayu בזמן של 52.44 ש' (זכה במדליית זהב) והקדים את האמריקני Matt Grevers במקום השני (זכה מדליית כסף) ב- 4 מאיות השנייה לאחר שקבע 52.48 ש', וכן הקדים את האמריקני Ryan Murphy (מדליית ארד) ב- 15 מאיות השנייה, מי שהשיג תוצאה של 52.59 ש' – עדיין איננו יודעים באיזה פער של מרחק השיג Xu Jiayu את שני יריביו. ובכן, מתברר שמשה גרטל וברוך צ'יש אינם נבונים דיים כדי לתרגם את הזמן למרחק עבור צופיהם. למרות גילם והוותק של שניהם הם עדיין משתמשים בדימויים של ציפורני האצבעות כדי לתאר פערי מרחק מינימאליים במקום לצקת לתוך הטקסט שלהם עובדות מתמטיות. ובכן, מדובר שוב בפעולה חשבונית – פיזיקאלית שילדים בכיתה ג' יודעים לחשֵב. שניהם משה גרטל וברוך צ'יש מציינים רק ובלבד לצופיהם, כי Xu Jiayu נגע בדופן הבריכה 4 מאיות לפני Matt Grevers, ו- 15 מאיות לפני Ryan Murphy. אולם אין בכך די. פעולה חשבונית פשוטה מגלה כי Xu Jiayu הקדים את  Matt Grevers ב- 7.64 סנטימטרים בלבד, ואת Ryan Murphy ב- 28.65 סנטימטרים. משה גרטל וברוך צ'יש נכשלו גם במבחן השני הצמוד שלהם (יום חמישי – 27 ביולי 2017) בשעה שהשחיינית הברזילאית Etiene Medeiros ניצחה במשחה הגמר ל- 50 מ' בסגנון גב לנשים בתוצאה 27.14 ש' וזכתה במדליית הזהב כשהיא מקדימה ב- מֵאִית שנייה בלבד (!) את יריבתה הסינית הבוכייה והמאוכזבת Fu Yuanui, שקבעה 27.15 ש' וזכתה במדליית הכסף. משה גרטל וברוך צ'יש נטולי כל חוש וידע מתמטי – פיזיקאלי שוב השתמשו בדימוי של ציפורניים. שניהם קבעו כי הברזילאית אטיין מדירוס גברה על הסינית פו יואנואי בהפרש של ציפורן. אילו ידעו שני השדרנים האלה מינימום של מתמטיקה בסיסית מתמטיקה, הם היו מתרגמים את פער מאית השנייה למרחק והיו מבשרים לצופיהם כי אטיין מדירוס ניצחה את פו יואנואי בפער של מאית שנייה והקדימה אותה ב- 1.84 סנטימטר. אילו העורכים והמפיקים של ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים היו ערניים יותר ומקצועניים יותר הם היו מציבים ליד משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה עוזר שדר שיערוך בעבורם על מחשבון כיס בתוך חמש שניות את החישוב הפשוט הנ"ל הנוגע ל- מהירות השחייה פלוס תרגום של זמן לטווח. מדובר בניהול ו- חישוב חשבוני ברמה של ילדים בכיתה ג' בבי"ס עממי. משה גרטל וברוך צ'יש חִדְלוּ לכם והפסיקו לבלבל את המוח לצופיכם עם דימויי הציפורניים שלכם. התחילו לשדר לקהל הצופים שלכם עובדות אֶמֶת שנסמכות על נתונים מתמטיים.  

הונגריה היא מעצֶמֶת ספורט היסטורית בעלת איכויות רבות וזכויות רבות.

האומה ההונגרית הקטנה היא חובבת ספורט מיסודה שזכתה להישגים בינלאומיים היסטוריים רבים בזירות הספורט השונות לכל אורך ההיסטוריה. די אם נזכיר את נבחרת הכדורגל הלאומית שלה עטורת ההישגים בעשורי ה- 30 וה- 50 במאה שעברה. נבחרת הונגריה בכדורגל הגיע פעמיים לגמר המונדיאל בצרפת ב- 1938 ובשווייץ ב- 1954. אזכיר באותה נשימה את המתעמלת האלופה האולימפית היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי (בת 97 היום) כלת פרס ישראל לספורט ב- 2017. הונגריה הצטיינה בעבר בא"ק, שחייה, התעמלות, כדורסל (סגנית אלופת אירופה ב- 1953 אחרי ברה"מ הראשונה), כדורגל (פעמיים סגנית אלופת העולם במונדיאל צרפת 1938 ומונדיאל שווייץ 1954), כדורעף, כדוריד, טניס שולחן, החלקה על הקרח, ועוד. גאוותה הספורטיבית של הונגריה כיום מתרכזת בשחיינים ובשחייניות שלה. הונגריה הקטנה נחשבה תמיד למעצמת ספורט ובדור האחרון בעיקר בשחייה. אין לשכוח כי ההונגרי פרנץ קאמאני היה אחד מאותו קומץ מאנשי האצולה של אירופה הישנה שאייש את הוועד האולימפי הבינלאומי ב- 1894 בראשות הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין. האנשים האלה הפיחו מחדש באירופה ובעולם את הרוח האולימפית הספורטיבית של יוון העתיקה, והכריזו על קיום האולימפיאדה המודרנית הראשונה של העֵת החדשה באתונה – יוון בשנת 1896. פרנץ קאמאני הוא אחד מאבות הספורט של האומה ההונגרית.

טקסט תמונה : 1894. לפני 120 שנים סורבון – פאריס. תמונה היסטורית מעניינת. הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב בשורה הראשונה ראשון משמאל) וידידיו מהאצולה האירופית הישנה שהיו גם חברים בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מתכננים את אולימפיאדת אתונה 1896. התמונה ההיסטורית החשובה הזאת הייתה תלויה על אחד מכותלי משרד חטיבת הספורט בפיקודי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. להלן זיהוי שורת העומדים משמאל לימין :  וויליבאלד גבהארדט (גרמניה), ז'ירי גוט – יארקובסקי (צ'כוסלובקיה), פרנץ קאמאני (הונגריה), וויקטור גוסטאב באלאק (שוודיה). זיהוי שורת היושבים משמאל לימין :  פייר דה קוברטיין (בן 31 ובעצמו בן האצולה הצרפתית), דימיטריוס וואקליס (יוון), אלכסיי דה בוטובסקי (רוסיה). (באדיבות IOC).

היה זה ההונגרי Alfred Hajos השחיין שזכה במדליית הזהב באולימפיאדה ה- 1 באתונה ב- 1896 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:22.2 ד'. השחיין ההונגרי Zoltan Halmaj זכה במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת סט לואיס בארה"ב ב- 1904 בתוצאה 1:02.8 ד'. Zoltan Halmaj זכה במדליית הכסף במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת לונדון בזמן של 1:06.2 ד'. השחיין ההונגרי Istvan Barany לקח את מדליית הכסף במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אמשטרדאם ב- 1928 בתוצאה 59.8 ש'. האלוף האולימפי ב- 1928 במשחה הזה היה האמריקני Johnny Weissmuller בתוצאה של 58.6 ש'. השחיין ההונגרי Ferenc Csik זכה במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה 57.6 ש'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. זהו השחיין ההונגרי פרנץ צ'יק (Ferenc Csik) מי שזכה במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת ברלין 1936 במדליית הזהב בתוצאה 57.6 ש'. (באדיבות ZDFׂ). 

באולימפיאדת סיאול ב- 1988 עלה לגדולה השחיין ההונגרי תאמאש דארני (Tamas Darnyi). הוא זכה במדליות הזהב במשחים ל- 200 מ' מעורב אישי ו- 400 מ' מעורב אישי. הוא חזר על הישגו הכפול הנפלא גם באולימפיאדת ברצלונה 1992. השחיין ההונגרי Attila Czene זכה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה 1996 במשחה ל- 200 מ' מעורב אישי. לצדו של תאמאש דארני הפציעה באולימפיאדת סיאול 1988שחיינית הגב ההונגרייה קריסטינה אֶגֶרְסֶגִי (Kriztina Egerszegi) מי שזכתה במדליית הכסף במשחה ל- 100 מ' בזמן 1:01.56 ד' (כאמור בסגנון גב אחרי המזרח גרמנית קריסטין אוֹטוֹ, 1:00.89 ד'). אולם קריסטינה אֶגֶרְסֶגִי לקחה את מדליית הזהב במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב באולימפיאדת סיאול 1988 בתוצאה 2:09.29 ד' לפני המזרח גרמנית קתרין צימרמאן, בתוצאה של 2:10.61 ד'. קריסטינה אֶגֶרְסֶגִי נטלה את מדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' גב באולימפיאדת ברצלונה 1992 בתוצאה 1:00.68 ד'. במדליית הכסף במשחה הזה 100 מ' בסגנון גב בברצלונה 1992 זכתה הונגרייה נוספת Tunde Szabo בזמן 1:01.14 ד'. באולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 זכתה קריסטינה אֶגֶרְסֶגִי בשתי מדליות זהב נוספות במשחים ל- 200 מ' בסגנון גב, כלהלן : 2:07.06 ד' בברצלונה 92' ו- 2:07.83 ד' באטלנטה 96'. קריסטינה אֶגֶרְסֶגִי גם זכתה בברצלונה 92' במדליית זהב במשחה 400 מ' מעורב אישי בתוצאה 4:36.54 ד' ובמדליית ארד במקצוע הזה באטלנטה 96'. ובכן, לדוֹר השחיינים הנוכחי של הונגריה ובראשם קאטינקה הוּשוֹ ולָאסְלוֹ צֶה היה ממי ללמוד.

היסטוריה אָרוּכָּה אולם דַלָה. מדיהם הטלוויזיוניים של משה גרטל וברוך צ'יש שוב מוכתמים בידי עצמם. שניהם מהווים אכזבה רבתי מפני שמאז 1996 היה להם המון זמן לשפר את נקודות התורפה והחולשה שלהם, אולם הם לא עשו זאת.

משה גרטל הוא שַדָּר השחייה המוביל של תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 ועד ימינו אלה והוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני. מיניתי את משה גרטל לשדר השחייה שלי באופן זמני בלבד רק לקראת אולימפיאדת ברצלונה 1992 לאחר ששַדֶּר השחייה הַדָגוּל הקודם שלי נסים קיוויתי פרש לגִמלאות. אפוא הוא והיכן נסים קיוויתי. ברוך צ'יש הוא פרשן השחייה המוביל של תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. מיניתי אותו להיות פרשן שחייה שלי לאחר שהפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל ׁ(חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) בן 78 היה חולה ולא כשר לנסיעות וטיסות ארוכות. ביקשתי ממנו לשמש פרשן שלי בגיל 82 גם באולימפיאדת סידני 2000 אולם כוחו לא עמד לו. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל למעט היותו פרשן שחייה דָגוּל בטלוויזיה, היה אדם נבון (מאוד), טיפוס אקסטרווגנטי, ו- איש שיחה מרתק במגוון עצום של תחומים. גם ברוך צ'יש פרשן שחייה דַל נכנס לנעליו הגדולות של יוסף "יוז'ו" טלקי רק באופן זמני ונותר שָם לנֶצַח. אפוא הוא ברוך צ'יש יבד"ל והיכן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. משה גרטל מעולם לא הגיע לקרסוליו של נסים קיוויתי כמו שברוך צ'יש מעולם לא הדביק את רמתו של יוסף "יוז'ו" טלקי. התקופה ההיא של השדר המוביל נסים קיוויתי יבד"ל + הפרשן שלו יוסף יוז'ו" טלקי ז"ל, היא רוויית געגועים אולם חלפה לבלי שוב. אני נוטש את הנוסטלגיה.

במדינת ישראל אין בנמצא ברגע זה וגם לא היו בעֵת ההיא שדרני שחייה ופרשני שחייה. משה גרטל וברוך צ'יש הם הטובים ביותר ובעלי הניסיון הרָב ביותר בקבוצת שדרני שחייה טלוויזיה בישראל ש- כָּמוּתָּה אֶפֶס (Zero). למרות בלעדיותם אין להם שום יכולת, שום כישרון עודף, ו- גם לא שום רשות להתנשא, לקשקש, לפטפט, ולחצות את קו הגבול שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר. המיקרופונים ו- "האוויר" הטלוויזיוני איננו שלהם. נכון שהם מהווים בעת הזאת במדינת ישראל Broadcasting team יחיד בבריכה, ונכון גם שהם בעלי ניסיון אולם הם אינם מוכשרים, לא מצליחים לחסוך במילים ולכן לא מוצלחים (את כמות המידע שהם מוסרים לצופיהם באמצעות כמות המילים העצומה בהן שניהם משתמשים ניתן לקצץ ב- % 60 ועדיין לשמור על איכות הרעיון). הם אינם יסודיים, מתנסחים במסורבלות ובעברית לא תקנית, והם לא מכינים את שיעורי הבית כהלכה. אילו היו אנשים רציניים וכֵנִים בעלי מינימום יושרה כלפי מצפונם הם לא היו יורדים על ברכיהם בפני תומר תורג'מן והיו מסרבים להנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לשמש עבדי Off tube ולשדר ישיר מהאולפן בהרצליה כשהתחרויות נערכות במרחק אלפי קילומטרים מהם, בבודפשט – הונגריה. שני החבר'ה המגוחכים הללו הרימו ידיים ונכנעו. משה גרטל וברוך צ'יש אינם מרוחקים רק מטבורה של אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017, אלא הם גם מנותקים ממוקד המידע והאינפורמציה השופעים שמספקים ה- IBC הטלוויזיוני וה- Press center בבודפשט. מדהים, לא פחות : 15 שחיינים ושחייניות ישראליים נוטלים חלק באליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017. משה גרטל וברוך צ'יש שממוסמרים לאולפן בהרצליה לא הביאו אפילו סיפור אחד וריאיון טלוויזיוני אחד עם אֵי מי מהם, לא לפני התחרויות ולא אחריהן. משה גרטל וברוך צ'יש שמקובעים באולפן בהרצליה לא הצליחו להפיק ולו שיחה טלוויזיונית אחת למען צופיהם עם גיבורי השחייה הבינלאומית בבודפשט 2017 כמו קטי לדקי, קטינקה הושו, סון יאנג, שרה שיוסטרום (לא שויסטרום כפי משה גרטל וברוך צ'יש מכהים את שמה), קָלֵייבּ דרסל, וכו'. ביזיון. כאילו השירות לצופים מתחיל ונגמר רק בהורדת הסיגנל הלווייני מבודפשט. ציבור צופי הטלוויזיה בארץ נדהם ו- איננו מבין את רוע גזרת ה- Off tube הזאת ואת התעמרות בעלי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במי שמממן אותו. "הציבור מטומטם" אומר שלום חנוך בשירו "משיח" ומוסיף, "ולכן הציבור משלם". "…מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש…", טען כבר שלמה המלך לפני 3000 שנים.

אם משה גרטל וברוך צ'יש היו כֵּנִים עם עצמם ועם צופיהם, הם היו דבר ראשון מזמנים אליהם אזרחים ישראליים דוברי שפות שונות ומתייעצים עמם כיצד יש לבטא כהלכה שמות רוסיים, גרמנים, צרפתים, איטלקים, אנגלים, אמריקנים, ספרדים, סרבים, קרואטים, סלובנים, צ'כים, סלובקים, פולנים, הונגרים (למשל את השם ההונגרי של הכדורגלן הנודע Ferenc Puskas אפשר לקרוא בתרגום לעברית "פֶרנק פּוּסְקָאס". אולם השם שלו בהונגרית הוא פֶרֶנְץ פּוּשְקָאש. האות "ש" בשם הנ"ל שווה ל- "sh" באנגלית. מאמן "נבחרת הזָהָב" של הונגריה בכדורגל במחצית הראשונה של שנות ה- 50 במאה הקודמת היה Gustav Sebes. את שם משפחתו ביטאו "שֶבֶּש" ולא סֶבֶּס…וכן הלאה), אוסטרלים, סינים, יפנים וכן הלאה. היגוי וביטוי נכון של כל שם לועזי מקנה לשדר לא רק אמינות אלא מייד גם את אמון הציבור. משה גרטל הוא שַדָּר טלוויזיה ברמה נמוכה וגם שַבְּשָן שמות בלתי נלאה. בקטע הקונקרטי הזה הוא האויב של עצמו. כמעט באופן אוטומטי אי אפשר להאמין ל- שַבְּשָן שֵמוֹת גם בענייני מידע אחרים. אולי הוא מֵסָפְסֵר ומעגֵל פינות גם שם. 

עבודת ההכנה של משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש לקראת שידורי ה- Off tube הישירים שלהם את תחרויות אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 רשלנית ומלאה חורים. הם משדרים לרוע מזלם לעתים רחוקות בלבד, פעם אחת אולימפיאדה ופעם אחרת אליפות עולם. לפעמים נקרית להם באמצע הדרך מכבייה קיקיונית. הם נפגשים שוב לאחר תקופת נֶתֶּק כזאת ו/או אחרת כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית ובטכנולוגיה הבינלאומית של הטלוויזיה הבינלאומית. מן ההיבט של האנליזה הזאת ברור שאולימפיאדת לונדון 2012 היוותה אז נקודת תורפה שלהם ושל שולחיהם. שניהם בנו עבור צופיהם בתחילת האולימפיאדה הלונדונית ההיא לפני חמש שנים את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן ברוך צ'יש. במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת ההחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) בשעה שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה". הנבואה ניתנה כידוע לשוֹטִים. ברוך צ'יש התנבא אז מבלי שהיה כפוי לעשות כך ועשה צחוק מעצמו. הפרשן התועה והמטעה הפך מייד ללעג ושנינה. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים  4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין רביעיית שחייני צרפת לרביעיית ארה"ב, ובין השחיין הצרפתי המסיים אלאן ברנארד שזינק בהחלפה אחרונה לפני האמריקני ג'אסון ליזאק, הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט האלמותי הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. ג'אסון ליזאק שחה את משחה חייו והדביק את אלאן ברנארד. כהוא נגע בדופן הבריכה הוא עצר את השעון עבור הרביעייה שלו על 3:08.24 דקות. זמנה של צרפת היה 3:08.32 דקות. במונחי תרגום של זמן למרחק הקדים ג'אסון ליזאק את אלאן ברנארד ב- 16.96 סנטימטרים. מהירות השחייה הממוצעת של ג'אסון ליזאק ב- Leg האחרון במשחה השליחים המפורסם ההוא של 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 עמדה על 2.12 מטרים בשנייה אחת. "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב", הייתה הצהרה רברבנית, בוטה, ו- גסת רוח של משה גרטל. שַדָּרים נבונים אומנם לוקחים סיכונים בהערכות שלהם אולם תמיד מתנים ומסייגים את עצמם. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 מבלי שהיה כפוי לכך, והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) אז, חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה ומטופשת כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו, לא קרתה אף פעם לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, מי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ז"ל ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא האפיל על ברוך צ'יש בכל קריטריון. הפרשן ברוך צ'יש מאפיל לעומת זאת לחלוטין על השדר המוביל שלו משה גרטל שנוטה להסתבך ומדבר בלשון מסורבלת. ברוך צ'יש מנסה להציג את עצמו בפני הקהל כחוקר ומדען, אולם זה לא מסתייע מפני שחוק "הכלים השלובים" עושה בו שמות. משה גרטל חושף את עצמו גם היום ב- 2017 כמשהו ש- דומה לסטנדאפיסט. אין זה רק עניין ה- Off tube. קיים כאן Issue נוסף מדאיג. משה גרטל וברוך צ'יש אינם עוד אנשים צעירים. משה גרטל בן 71 וברוך צ'יש חוגג את יום הולדתו ה- 69. שניהם אינם אנשי טלוויזיה פעילים. הם נמצאים בהסגר בין האירועים הנדונים. הסגר שדומה לבידוד ומהווה עבורם התנתקות מהמיקרופון ומזכיר שהייה ב- "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה ואליפות עולם מגיח משה גרטל ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק. הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה דווקא בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "…כאן מסתיימים שידורינו מהבריכה האולימפית באטלנטה, צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…". מחוגי שעון אטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב)  ברגע הפרידה הורו על השעה 21.00 / תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו על 04.00 / ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC באטלנטה, ו- הודעתי למתנסח היָרוּד חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום ז"ל (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1994) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים , ארוכים , וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור , וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", שַח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : "את מי זה מעניין ?", "מה זה צריך להיות ?", איזה מן דבר זה ?", והוסיף, "מיהו בכלל משה גרטל ?". מוטי קירשנבאום ז"ל היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוצר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני כמה שנים עם סגן ראש הממשלה דאז סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". אוֹטוֹטוֹ הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רחש למוטי קירשנבאום ז"ל הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי ביוון העתיקה. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל במשרד התקשורת והשידורים באטלנטה 96', והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלי, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות, מקסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. זה היה מזמן לפני 21 (עשרים ואחת) שנים. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים נחשב מוטי קירשנבאום ז"ל על ידי לבֵן מַלְכוּת.

ואז הגיעה אולימפיאדת ריו 2016 ועמה משחה הגמר ל- 100 בסגנון חופשי לגברים. בעמדת השידור בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו ישבו משה גרטל וברוך צ'יש, שניהם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (1). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ועדיין לא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ'יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי הספורט בכלל בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת הטלוויזיה של OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש "K. Chalmers 1", וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא !…טעינו…זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי בבריכה האולימפית בריו 2016 רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית באטלנטה – ארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קרה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות רצינית ובוגרת, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ועוד דבר : הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ'יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בתעשיית הטלוויזיה. המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת. ועוד דבר : חבל גם שמשה גרטל וברוך צ'יש לא הסבירו לצופים שלהם בריו 2016 מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א"ק) באלפיות שנייה ? ראה משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז'וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש' ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה"ב, צ'אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ'ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש'. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף.

אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017.

שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי. במקרה דנן של אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 הוא גורם למשה גרטל וברוך צ'יש להשפיל את עצמם. לרדת על הברכיים. מדובר בשיקול דעת לא נבון קיצוני במיוחד של הממנה ובעל הבית, הריבון תומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וגם של הדרג המקיים והמבצע את ההחלטה לשדר את בודפשט 2017 Off tube מהאולפן בהרצליה (הלוא הוא צוות השידור משה גרטל וד"ר ברוך "בוקי" צ'יש). מדובר בתצוגת נפל של שני הגופים, הממנה והמבצע. מדובר באחת משערוריות הטלוויזיה הגדולות של 2017 שמבצע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר ברמת שַדָּרוּת Off tube מהאולפן בהרצליה נבובה ועקרה של משה גרטל וברוך צ'יש, בלתי נסבלת. עבודת ה- Off tube הרשלנית והאנטי עיתונאית של שניהם היא בלתי מתקבלת על הדעת. אנוכי מבקש להדגיש כלהלן : אי נוכחותם במוקד ההתרחשויות בבודפשט כופה על שניהם עבודת כיסוי מהאולפן בהרצליה רווייה מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים מוטעים, אי ידיעת החומר, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות. הדוגמאות השליליות רבות (!), ראה בהמשך. צריך לזכור ולהבין : באותה השעה שמשה גרטל וברוך צ'יש הסכימו להיעתר ולקבל את בשורת ההצעה המרה של שידור Off tube מטעם הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 מהאולפן בהרצליה, ולוותר ביודעין ומראש על נוכחותם במוקד ההתרחשויות בבריכה בבודפשט, הרי אחריות השידורים הישירים ואופן וצורת העברת ומסירת המידע לצופיהם מהרצליה (כאמור, במקום מבודפשט) מונחת מעתה על כתפיהם בלבד (!). מדובר במחדל טלוויזיוני בלתי מתקבל על הדעת בעוד הציבור שמממן את פעילות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ונפגע ממנו, דוֹמֵם. אי אפשר לשדר ישיר אירוע ענק, מורכב, וממושך כמו אליפות עולם בשחייה מבלי להיות נוכח בשטח, בבודפשט, במוקד ההתרחשויות. שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ'יש מבזים את עצמם ביודעין.

מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן חומק מהמערכה ומותיר אותם חשופים ללא הגנה. שניהם לבד סופגים Backfire. תנועת הבומרנג מהירה. הוא חוזר אליהם חיש מהר. עבודתם משתבשת. ברור ש- שני האופטיובניקים הללו משה גרטל וברוך צ'יש מוֹעדים שוב ושוב פעם אחר פעם. אשמת כישלון המעשה ומפולת האחריות רובצת בעיקר על כתפיהם (ולא רק על המנהלים שלהם), משום שהסכינו מראש וללא וויכוחים להישאר בארץ ולהשלים עם תנאי העבודה המגוחכים שהוצעו להם בקיץ 2017. שניהם הסכימו לשדר במסגרת הפתטית הזאת מהמוניטור באולפן בארץ. זאת לדעת : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רכש לאחרונה את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מידי תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" תמורת 80000 (שמונים אלף) euro, אולם עושה בו עד לרגע כתיבת פוסט מס' 697 שימוש מאכזב ואת עבודתו פלסתר. הציבור נדרש לומר, לשאול, ולהגיב, כלהלן : "ממתי משדרים את אליפות העולם בשחייה והפעם את זאת של בודפשט 2017 למען צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל, בשיטת Off tube מהאולפן בהרצליה…??? הרי כל אליפות עולם בשחייה מכילה כמויות עצומות של מידע. כל אליפות עולם בשחייה רווייה כמות אדירה של מאות שחיינים ושחייניות מעשרות רבות של מדינות ברחבי תבל. כל אליפות עולם בשחייה כוללת מאות משחים מוקדמים + משחי חצאי גמר + משחי גמרים לגברים ונשים בסגנונות שונים למרחקים שונים. כל אליפות עולם בשחייה מורכבת מ- מאות רבות של תוצאות שונות במשחים השונים. כיצד אפשר להשתלט כל כמות אדירה וכבירה כזאת של מידע מהאולפן בהרצליה. בושו לכם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ובושו לכם גם אתם משה גרטל וברוך צ'יש על שהסכמתם מרצונכם לשמש שרתים ו- Pawns על לוח השחמט המעוות של תומר תורג'מן". מדובר בהפקת טלוויזיה מחורבנת, פגיעה קשה בצופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמממנים את פעילותו, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידיו את מיקרופון השידור.

השניים משה גרטל (בן 71) וברוך צ'יש (בן 69) חושפים שוב בפני צופיהם לא פעם ולא פעמיים אי נבונות קיצונית בעמדת השידור Off tube באולפן בהרצליה, ומתגלים עוד פעם כבעלי מחשבה איטית והתנסחות מסורבלת בשפה העברית לכל אורכם של משדרי הבוקר והערב. המיקרופון התועה והטועה שלהם מתברבר ומאבד כיוון, וחיש מהר חוצה את התפר הדק שאמור להפריד בין היגיון ונבונות השידור לבין פטפטת ו- בִּרְבּוּר. הדוגמאות רבות ומספרן כחול על שפת הים. העומס על קו השידור הופך להיות כבד מנשוא מפני שהשניים מכבירים ו- מפטפטים ללא שום צורך כמות עצומה של מילים. סיבת ה- ברברת מבהירה כי השניים גם חלודים ואינם בקיאים בחומר. שניהם לא הכינו את שיעורי הבית שלהם עד הסוף. הם מוצאים את עצמם כל הזמן מופתעים נוכח חידושי הטכנולוגיה הטלוויזיונית בבודפשט 2017 ופלאי הלוגיסטיקה ומשחקי האור והצל הבלתי חשובים של הוועדה המארגנת ההונגרית. שניהם ממשיכים בפטפוט ועדיין דוגלים במקרים רבים גם כעת בתיאור נטול סינכרוניזציה של ובהצגה לא מסודרת ולא מוקפדת של השחיינים והשחייניות בטרם צפצוף Buzzer ההזנקה באליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017. הצגת המשתתפים בעלילה הממשמשת ובאה היא בעצם פרולוג. אסור לשדרנים לסטות מנוהל ההצגה, ואין להרשות להם להגיד מידע על שחיין ושחיינית "X" שעזב כבר מזמן את ה- Frame התמונה וכאשר למסגרת תמונת ה- Video נכנסו זה מכבר שחיין ושחיינית אחרים "Y". משה גרטל ו- ברוך צ'יש מפרים את חוק פרולוג הצגת הטלוויזיה הקונקרטי הזה חדשים לבקרים.

מדע השחייה. חוקי ההידרונמיקה שדנים בהתנהגות גוף האדם במים חופפים את חוקי האווירודינמיקה שעוסקים בהתנהגות גופים באוויר.

יש חשיבות גדולה למסירת מידע אודות הפרטים הפיזיים והמידות גופניים של השחיינים והשחייניות באשר הם. הפרטים הללו אמורים לכלול את נתון הגובה של השחיין והשחיינית, את נתון המשקל של השחיין והשחיינית, את נתון המשקל הסגולי של השחיין והשחיינית (נתון הכרחי וחיוני שדן ביכולת הציפה על פני המים), את נתוני אורך הגפיים ומידות כפות הידיים וכפות הרגליים. נתון הגובה וקומתם של השחיינים חשוב לאזכור. מן היבט ההיגיון ברור שככל שקומתם של השחיין והשחיינית גבוהה יותר מן הסתם גם כפות הידיים והרגליים שלהם ארוכות יותר בהתאמה. יש לכך חשיבות פיסיקאלית עצומה. הזרועות והרגליים משמשים כ- משוטים של השחיין. ככל שכפות הידיים והאצבעות ארוכות יותר בקצה ה- "משוט" כך גדל שטח המגע והחיכוך שלהן עם המים ופוטנציאל גריפת המים מתעצם. חיכוך גדול יותר שלהן עם המים מייעל את דחיפת מסת הגוף קדימה ומגבירה את מהירות השחייה. אותו כ- נ"ל אמור לגבי גודל ושטח כפות הרגליים. מידת כף הרגל של השחיין האוסטרלי הנודע, האלוף האולימפי באולימפיאדת סידני 2000 (ב- טרם מלאו לו 18) ואתונה 2004 איאן ת'ורפ, בעל סגנון השחייה המופלא והמרשים הייתה 55. סנפיר. קומתו התנשאה ל- 1.97 מ'. מסת גופו שקלה 108 ק"ג. לעומת זאת משקלו הסגולי היה נמוך ו- אִפְשֵר לו צִיפָה מצוינת על פני המים. כנ"ל מדובר במשקלו הסגולי הנמוך במיוחד של שחיין הגַב המזרח גרמני רב המוניטין בשנים 1976 – 1968, רולאנד מאתס. הצִיפָה של רולאנד מאתס (1.86 מ') הייתה בשעתו מושלמת. כ- קֶרֶש צף על פני המים. הוא היה שחיין מוכשר ביותר, גם בתחום הכישרון הפיזי של משקל סגולי נמוך. אין פלא שבשתי האולימפיאדות ההן של מכסיקו 1968 ומינכן 1972 זכה בארבע מדליות זהב בשני המשחים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון גב. מאמני השחייה של תעשיית הספורט במזרח גרמניה ניסו כל הזמן לאתר ילדים רכים בשנים בעלי משקל סגולי נמוך כדי להפכם בבוא העת לאלופים אולימפיים. רק עכשיו בעת תיאור תחרויות השחייה של בודפשט 2017 מודה משה גרטל בפני צופיו כמעט באורח קבע ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה כי, "נתון הגובה חשוב מאוד לטעמו". זה נכון. טוב שהוא נזכר אחרי כל כך כך הרבה שנים להבליט את נתון גובהם של השחיינים והשחייניות, אולם נתון הגובה איננו חשוב יותר מהנתונים האחרים והנוספים המוזכרים כאן לעיל. גובהו של מרק ספיץ בתקופת שלטונו בבריכה בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה 1.84 מ' בלבד אולם המשקל הסגולי של גופו היה נמוך. תופעת המשקל הסגולי הנמוך אפשרה למרק ספיץ להשקיע את כל כוח שריריו בהתקדמות לפנים. הוא לא היה צריך להקדיש אפילו טיפת אנרגיה כדי למנוע מגופו לשקוע במים. כפות ידיו ואצבעותיו וכפות רגליו היו כשל אדם רגיל. אולי קצת ארוכות מהרגיל. הייתה לו טכניקת שחייה פלאית ועילאית. לא בכדי זכה ב- 7 (שבע) מדליות זהב (ארבע אישיות ושלוש קבוצתיות) באולימפיאדת מינכן 1972. הוא היה שחיין מוכשר ביותר בסגנונות החתירה והפרפר לטווחים של 100 מ' ו- 200 מ'. מרק ספיץ היה פנומן שחייה כמו דור השחיינים הבא אחריו מייקל פלפס, איאן ת'ורפ, פיטר וואן דן הוגנבאנד ועוד כמה אחרים. חשוב להדגיש כאן את מה שהפרשן אומר ושונה בעת השידורים הישירים של בודפשט 2017 : "…רצוי מאוד שהגוף של השחיין ו/או השחיינית יהיה מאוזן על פני המים ולא ישקע בחלקו האחורי כדי להתגבר טוב יותר על התנגדות המים ועל מנת למנוע מערבולות אחוריות…". מאמן השחייה האמריקני הנודע פרופסור ג'יימס קאנסילמאן ( James Counsilman, מאמנו של מרק ספיץ באוניברסיטת אינדיאנה) נותן לכך ביטוי מחקרי בספרו המרתק, "The Science of Swimming", שיצא לאור בארה"ב ב- 1968 בהוצאת Prentice Hall ב- 1968. ספר חובה לכל חוֹבֵב שחייה.

טקסט תמונה : חוקי ההידרודינמיקה חופפים את אלה של האווירודינמיקה. גוף האדם לא נברא ע"י הקב"ה לחיות במים. לאדם יש ריאות ולדגים יש זימים. אולם האדם החכם יודע להתחכם לטבע. בשרטוטים הנ"ל מסביר פרופסור ג'יימס קאנסילמאן את חשיבות הציפה המאוזנת על המים כדי לצבור מהירות וכדי להקטין את החיכוך. מימין סגנונות נכונים ותפקוד יעיל של הגוף הנע ומתקדם לפנים בצורה מאוזנת. משמאל ביצועים כושלים. (באדיבות חברת פרנטיס הול ניו ג'רסי).

כמה הערות בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה. האוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של דיוק קאהאנאמוקו ו- ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20 דרך מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה- 2000 של איאן ת'ורפ, פיטר וואן דן הוגנבאנד, ומייקל פלפס. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

סיומן של תחרויות השחייה באולימפיאדת ריו 2016 הוביל אותי שוב לעיין במשנתם ה- הידרודינאמית הישנה של ג'ון באן (John Bunn) ב- 1955 ושל פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) ב- 1933, ולעיון נוסף גם בהישגיהם הפנטסטיים בבריכה של השחיינים בימים ההם של השליש הראשון של המאה ה- 20 האמריקניים דיוק קאהאנאמוקו ו- ג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וקצת מאוחר יותר גם ההונגרי פֶרֶנְץ צ'יק והאמריקני אדולף קיפר (וגם אחרים).

האולימפיאדה ה- 5 במניין הזמן החדש התקיימה בסטוקהולם בירת שוודיה בין 5 במאי ל- 22 ביולי של שנת 1912. אל המשחקים האולימפיים ההם בשוודיה לפני 104 (מאה וארבע) שנים הגיח פנומן שחייה אמריקני יליד הונולולו בירת האי הוואי (Hawaii) דיוק קאהאנאמוקו בן 22 שהתנשא לקומה של 1.87 מ' (Duke Kahanamoku, יליד 24 באוגוסט 1890). דיוק קאהאנאמוקו ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl) במשחקים האולימפיים של סטוקהולם 1912 בתוצאה של 1:03.4 ד'. הוא הקדים את האוסטרלי ססיל הילי (Cecil Healy) שסיים במקום השני בזמן של 1:04.6 ד'. שלישי היה האמריקני קנת' הושאג (Kenneth Huszagh) לאחר שעצר את שעון הסטופר על 1:05.6 ד'. עדי ראייה מספרים כי סגנון השחייה של דיוק קאהאנאמוקו נראה טבעי, קואורדינטיבי, ויפה לעין. הוא אומנם ייצג את ארה"ב בסטוקהולם 1912 אך היה בעת ובעונה אחת גם שליח אותנטי של בני עמו דַרֵי האי הוואי (Hawaii) שהיו כולם חובבי ים, שחייה, תפישת גלים, ואמני הספורט הלאומי של ילידי האי הוואי הלוא הוא גלישה על גלים גבוהים באמצעות גלשנים. המוניטין של דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו חפף כמעט את שמו של החוקר והגיאוגראף אמיץ הלב הנורווגי רואלד אמונדסן, מי שגילה חודשים ספורים לפני כן בדצמבר 1911 יחדיו עם חמשת חבריו הנורווגיים את הקוטב הדרומי. בשנת 1916 התבטלה האולימפיאדה הבאה בשל נסיבות מלחמת העולם הראשונה. דיוק קאהאנאמוקו הופיע לאולימפיאדת אנטוורפן 1920 בבלגיה כשהוא כבר בן 30. אף על פי כן נותר השחיין המהיר בעולם. בשלב חצי הגמר הִשְוָוה באנטוורפן 1920 את שיא העולם שלו 1:01.4 ד' ובמשחה הגמר קבע שיא עולם חדש של 1:00.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו נשא את עיניו אל מדליית הזהב השלישית גם באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו כבר בן 34. אולם שם המתין לו יריב בן ארצו השחיין האמריקני הצעיר והמוכשר ג'וני ווייסמילר בן 20, מי שהחזיק מאז 1922 בשיא העולם במשחה ל- 100 מ' בזמן הפנטסטי בימים ההם של 57.4 ש'. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון והיחיד בעולם ששחה בעת ההיא 100 מ' בסגנון חתירה מתחת לדקה אחת. דיוק קאהאנאמוקו לא עשה זאת מעולם. למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 העפילו ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, אחיו של דיוק סמיואל קאהאנאמוקו, השוודי המצוין ארנה בורג, היפני קאטסואו טאקאישי, ושוודי נוסף אורבאר טרולה. ג'וני ווייסמילר ניצח וזכה במדליית הזהב בתוצאה 59.0 ש' (שיא אולימפי) באולימפיאדת פאריס 1924, והיה שוב היחיד ששחה את המרחק הקלאסי הזה של 100 מ' בפחות מדקה. דיוק קאהאנאמוקו לקח את מדליית הכסף בתוצאה של 1:01.4 ד'. אחיו של דיוק קאהאנאמוקו, סמיואל קאהאנאמוקו השיג את הארד בזמן של 1:01.8 ד'. השוודי ארנה בורג דורג במקום הרביעי, 1:02.0 ד'. היפני קאטסואו טאקאישי היה חמישי, 1:03.0 ד'. אורבאר טרולה סיים במקום השישי והאחרון. צריך לציין כאן שג'וני ווייסמילר זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 בזמן של 5:04.2 ד' (שיא אולימפי). השוודי ארנה בורג לקח את מדליית הכסף בזמן 5:05.6 ד'. האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון זכה במדליית הארד בתוצאה של 5:06.6 ד'. אחיו של ארנה בורג אוקה בורג היה רביעי, 5:26.0 ד'. אולימפיאדת פאריס 1924 הייתה אקורד סיום של דיוק קאהאנאמוקו. הוא פרש מהשחייה והפך לשחקן קולנוע. ויש להזכיר כאן שוב ושוב שאלופי השחייה האולימפיים ההם עשו זאת כשהם לובשים בגדי ים גדולים ו- שלמים עשויים צֶמֶר שעטפו את כל גופם והגדילו עד למאוד את התנגדות המים לשחייתם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (במרכז, בן 20, מיתמר לגובה 1.92 מ'. מס' כף רגלו הייתה 49) עם שני יריביו השוודי ארנה בורג (מימין) והאוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל) בתום משחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה לגברים בה זכה במדליית הזהב. שימו לב לזרועותיו הארוכות של ג'וני ווייסמילר וכפות ידיו הגדולות ואצבעותיו הארוכות. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זהו כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (בן 22, גובהו 1.86 מ') האלוף האולימפי בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:03.4 ד' (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת סטוקהולם 1912" אשר יצא לאור ב- 1912 בשוודיה). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (בגיל 30, גובהו 1.86 מ') הוא האלוף האולימפי בפעם השנייה ברציפות בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:00.4 ד' (שיא עולם) (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת אנטוורפן 1920" אשר יצא לאור ב- 1920 בבלגיה).

ג'וני ווייסמילר בן 24 שָב לבריכת השחייה באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 וניצח שוב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. במקום השני דורג ההונגרי אישטוואן באראני (Istvan Barany) בתוצאה 59.8 ש'. היפני הוותיק קאטסואו טאקאישי היה שלישי, 1:00.0 ד'. ג'וני ווייסמילר לא התחרה ב- 400 מ' בסגנון חתירה באמשטרדאם 1928 אולם שיחק בנבחרת ארה"ב בכדור מים באולימפיאדה ההיא בהולנד וזכה עמה במדליית הארד. ג'וני ווייסמילר לא חזר לבריכת השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 מפני שהפך בינתיים לשחקן קולנוע מוצלח ומפורסם מאוד בארה"ב וברחבי העולם כולו (וגם עשיר מאוד) בעקבות גילומו באופן יוצא מהכלל את התפקיד הראשי "טרזן" (Tarzan) בסדרת סרטים מהז'אנר הזה שהפיקה וביימה חברת הקולנוע MGM בשנים 1941 – 1931. דורות של טף, ילדים, ונוער וגם מבוגרים בכל העולם גדלו על סרטי "טרזן" איש הג'ונגל ידיד הטבע והחיות, ודמותו האסתטית, פראית אך תמימה ו- טבעית, ונאה ביותר של האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה בשנים 1934 – 1922, הלוא הוא ג'וני ווייסמילר. הוא היה פשוט "חתיך הורס" בשפת הנשים. ג'וני ווייסמילר הפך למוּשָא הערצה בינלאומי לא רק ספורטיבי אלא ראשית דבר קולנועי. שיא העולם שקבע ג'וני ווייסמילר ב- 1922, תוצאה של 57.4 ש' במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl), החזיק מעמד תריסר שנים. היה מדובר בגאון שחייה, ספורטאי חובב, ו- מוכשר ביותר בתחום, שהתאמן רק פעמיים בשבוע (משך כל אימון היה שעה וחצי בלבד) ואף על פי כן הגיע להישגים אולימפיים מפליגים עולמיים חסרי תקדים בבריכה בעשור ה- 20 של המאה שעברה. העסק הזה של התפתחות השחייה האנושית ותולדותיה מעניין בגלל שגופו של יוֹנֵק העַל, האדם, לחלוטין איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים. בניגוד ליוֹנֵק אחר, דולפין, שגופו כן מותאם (ועוד איך מותאם) לשחייה ושהייה במים. כמה שחיינים בעבר הרחוק והמאמנים שלהם חשבו אחרת מאלוהי הבריאה ויצרו מסורת נפלאה של התקדמות בן האנוש במים באמצעות סגנונות שחייה וחידושי תנועה במים. שחייני הדור הראשון מאז תחילת המאה הקודמת כמו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj), ואחריהם האמריקנים דיוק קאהאנאמוקו וג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וגם ההונגרי פֶרֶנְץ צִ'יק והאמריקני אדולף קיפר באולימפיאדת ברלין 1936 (ואחרים), היו בזכות סגנונם, קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. הם הפכו את השחייה לענף ספורט אוניברסלי בעל שֵם ובעל תודעה בינלאומית. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. בואו ניקח לדוגמא עוד שֵם של שחיין עַל הונגרי ג'ורג' טומפאק (נשכח במשך השנים שחלפו) מי ש- שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר. שיאני ושיאניות העולם הבאים במשחי הפרפר למדו מג'ורג' טומפק.

מאמן הכדורסל האמריקני הידען ג'ון באן (John W. Bunn). הוא היה ראשית דבר מדען, פיסיקאי ומתמטיקאי. בהיותו איש מדע חיבר ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר (וגם קריא) וקרא לו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall. ג'ון באן נולד ב- 1898 ומת ב- 1979.

טקסט תמונה : זהו איש הספורט והחינוך הגופני, הפיזיקאי והמתמטיקאי – האמריקני ג'ון באן (1979 – 1898). ג'ון באן הוא בוגר אוניברסיטת קנזס. מאוחר יותר הפך האיש המוכשר הזה בעל כישורים רב צדדיים למאמן נבחרת הכדורסל של "Colorado State College". בהיותו איש מדע חיבר ג'ון באן ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר, "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב כאמור ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall ב- אינגלווד ניו ג'רסי.   

אינני יודע אם הישגיו הפנטסטיים של ג'וני ווייסמילר רב המוניטין בבריכה בעשור ה- 20 של המאה הקודמת שימשו סיבה ו- קטליזטור לרופא, הפיסיולוג, והפיסיקאי פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) לחקור ולנתח את כישרון בן האנוש לשחות במהירות במים. על כל פנים הוא פרסם בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת ליתר דיוק ב- 1933, מסה מדעית מעניינת ביותר ורחבת ידיים, הנקראת, "Analysis of propelling force in Crawl Stroke". במאמר ההוא ניתח ביסודיות את הנעת הכוח בסגנון החתירה בשחייה הדוחף את השחיין קדימה. ג'ון באן ניתח ב- 1955 בספרו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון) מקצועות ספורט רבים מההיבטים הפיסיקאליים – מתמטיים ביניהם מקצועות ה- א"ק, כדורסל, כדורעף, טניס, בייסבול, התעמלות, פוטבול אמריקני, קפיצות למים, וגם שחייה. הגעתי למחקר של פיטר קארפוביץ' באמצעותו של ג'ון באן. בספר Scientific Principles of Coaching (עמוד מס' 81), מתייחס ג'ון באן להתנגדות המים (Water Resistance) הפועלת על גופותיהם של השחיינים והשחיינית בעת התנועה וההתקדמות שלהם לפנים, כשהוא נעזר במחקריו של פיטר קארפוביץ' ואף מעניק לידע שלו קרדיט בספרו. בפתח התייחסותו ברמה פופולארית ובסיסית לנושא התנגדות המים (Water resistance) קובע ג'ון באן כי "התנגדות המים היא כמובן תופעה מוכרת וידועה לכולנו", ומוסיף, "התנגדות המים לשחיין גוברת ביחס ישר לתוספת במהירות שחייתו". עוד אומר ג'ון באן, "התנגדות המים היא מידתית ותואמת את גודל השטח של הגוף עמו היא באה במגע. ככל שחתך שטח הגוף גדול יותר כך גם תגדל ותתעצם התנגדות המים", וכן, "אם רוחב וקצב הצלפת כפות הרגליים נשמרת בתוך מהות המֵיְצָג הזה של של שחיית החתירה, אזי התנגדות המים תפחת", וכן, "כשכוח X של ערך נתון מופעל על גוף השחיין כדי להזיז אותו קדימה בתוך המים, מהירות השחיין תגדל בהדרגה עד שהיא מגיעה לערך הגבלה מסוים בו התנגדות המים הופכת לשוות כוח לאותו כוח X הנ"ל בשל החיכוך עם גוף השחיין". בפרק הנרחב של "גורמים המשפיעים על הכוח" (Factors Affecting Force) בספרו (Scientific Principles of Coaching), קובע ג'ון באן כי מרבית האינפורמציה אודות תורת התנגדות המים הפועלת על גופי השחיינים נובעת מהידע שצברה האנושות וצבר המדע הנוגע למחקר שיוט ה- אֹניות באוקיינוסים. מחקר התנגדות המים הוא כל כך חשוב מפני שהוא מוכיח כי מהירות תנועת השחיין במים והתקדמותו לפנים היא יותר תוצאה של התגברות על התנגדות המים מאשר תוספת כוח. ג'ון באן מונה שמונה מרכיבים המשפיעים על מסת התנגדות המים :

1.Waves, 2.Eddies, 3.cavitation, 4.Skin friction, 5.Force, 6.Starting and Stopping, 7.Internal Resistance, 8.Resistance due to Physical Features.

ג'ון באן מסביר בספר שלו Scientific Principles of Coaching שיצא לאור ב- 1955 אודות המרכיב השישי "Starting and Stopping" הנוגע להתנגדות המים המשפיעה על התקדמות השחיין, כי זינוק, עצירה, וגוף לא חלק דיו ובגד ים גס (עשוי צֶמֶר למשל כמו בימים ההם) מגדילים את התנגדות המים להתקדמות השחיין. כ- % 30 מהתנגדות המים לתנועת השחיין לפנים קשורה לחיכוך מגע המים עם גופו החוצה ומפלח אותם ולבגד הים שלו. ג'ון באן סבר כי פיטר קארפוביץ' הבין מהו הגורם המניע את הכוח של השחיין בסגנון חתירה וייסד את הנוסחא המתמטית הבאה הר"מ שמבטאת את הרעיון כי כוח ההתנגדות נמצא ביחס ישיר למהירות בריבוע.

F = KV2

הכוח המניע את את התקדמות השחיין לפנים שווה למכפלת התנגדות המים במהירות השחייה. אופנת בגדי הים של האלופים האולימפיים לדורותיהם לבשה ופשטה צורה. אי אפשר כמובן להשוות בין האיכות העלובה ומקדם ההתנגדות הגדול של בגד הים השלם והגדול עשוי צֶמֶר שלבש ג'וני ווייסמילר באולימפיאדת פאריס 1924 לבין טיב בגד הים "Slip" עשוי משי שלבש מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ולבטח לא עם חליפת השחייה המודרנית שמקטינה עד למאוד את חיכוך השחיין עם התנגדות המים וסביבת התחרות שלו שהמציאה חברת Speedo.

טקסט מסמך : ספרו המרתק של פרופסור ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" יצא לאור בארה"ב ב- 1955.

כאמור אוהדי השחייה יכולים למצוא עניין ב- "Analysis Of Swimming Techniques", מסה מדעית שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מספר המדע של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה והנוגע גם לניתוח טכניקת השחייה, נעזר במחקר של פרופסור פיטר קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming".   פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות האידיאלי של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים. שחיינים פחות טובים ומתואמים נשענים על % 77 עבודת ידיים בעקבות הנעה ודחיפה דלה של עבודת הרגליים וכפות הרגליים. תחשבו ותיזכרו לרגע בשחיין האיטלקי גרגוריו פאלטריניירי (Gregorio Paltrinieri) שלקח בריו 2016 את מדליית הזהב במשחה ל- 1500 מ' בסגנון חופשי כמעט ללא עבודת רגליים בתוצאה של 14:34.57 ד', לעומת האמריקנית קטי לדקי (Katie Ledecki) שקבעה שני שיאי עולם חדשים בריו 2016 במשחים ל- 400 מ' בזמן 3:56.46 ד' ו- 800 מ' בתוצאה 8:04.79 ד' בסיוע עבודת רגליים פנטסטית.

טקסט מסמך : דיון אודות מדע השחייה לפני 62 שנים, ב- 1955. מתוך ספרו המרתק של מאמן הכדורסל פרופסור ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו, "העקרונות המדעיים של האימון" (יצא לאור בארה"ב ב- 1955). הספר עוסק בין השאר גם בניתוח טכניקת השחייה וכישרון ההתקדמות במים של בן האנוש בסגנון המהיר ביותר, הלוא הוא סגנון החתירה, ומהות וטכניקת הגריפה בידיים ועבודת הרגליים. (באדיבות הוצאת Prentice Hall). הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955. מדובר בספר מתמטי – פיסיקאלי מרתק. 

בפרק "Analysis of Swimming Techniques" בספרו המעניין, הפורה, והמרתק עד למאוד, "Scientific Principles of Coaching" (עמודים 186 – 175), שיצא לאור בשנת 1955, מדגיש ג'ון באן שוב את עניין החיכוך של גוף האדם במים המאט את מהירות שחייתו בגלל סיבות של עור גס, גוף שעיר, ובגדי ים גדולים ו- רפויים עשויים צֶמֶר. פיטר קארפוביץ' קבע כבר ב- 1933 כי חיכוך העור הוא הגורם הדומיננטי המגביר את התנגדות המים, וסוג בגד הים חשוב יותר מאיכות החומר. בגד ים גדול ורפוי מגדיל עד למאוד את התנגדות המים. כפי שניתן לראות בתצלומים הנלווים לפוסט הקונקרטי הזה מס' 626, ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, וארנה בורג וגם האחרים לבשו בגדי ים גדולים עשויים צמר שעטו את כל גופם על פי אופנת הימים ההם האולימפיים ההם בין 1896 ל- 1936. פיטר קארפוביץ מצא כבר ב- 1933 כי לא קיים שוני בהתנגדות המים על שחיין שלובש בגד ים עשוי משי ו/או שחיין שגופו עירום, אולם מאידך התנגדות המים גוברת מאוד כשהשחיין משתמש ב- בגד ים עשוי צֶמֶר כמנהג הימים ההם. פיטר קארפוביץ' מצא עוד במחקריו לפני 83 (שמונים ושלוש) שנים כי שחייה על הגָב גוררת התנגדות גדולה יותר של המים מאשר שחייה בסגנון חתירה כשהשחיין שוכב פרקדן על המים. בהקשר להערה האחרונה הזאת של פיטר קארפוביץ' אני מבקש לספר כי באולימפיאדת מונטריאול 1976 נכחנו פרשן השחייה שלנו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל ואנוכי באימונים של נבחרת השחייה המזרח גרמנית בבריכה בקומפלקס האולימפי. הבריכה הייתה רגועה. שרר שם שקט. פה ושם נשמעו פקודות בגרמנית. התבוננו שם באופן מיוחד באימון חוזר ונשנה של שחיין הגָב הגרמני רולאנד מאתס (Roland Matthes, היה אלוף אולימפי ומדליין הזהב באולימפיאדות מכסיקו 1968 ומינכן 1972 בשני משחי הגב ל- 100 מ' ו- 200 מ') ששחה על גבו כשזרועותיו מקובעות בתנועת חֵץ והתקדמותו במים נסמכת רק על עבודת הרגליים. אני זוכר שתשומת לבי התרכזה בצִיפָת העַל של השחיין המזרח גרמני. רולאנד מאתס הגבוה (1.89 מ') ודק הגזרה צף מעל המים כאילו היה קֶרֶש עֵץ. המשקל הסגולי של מסת גופו וודאי היה נמוך. אף פעם לא ראיתי אדם שוכב על גבו כשכל גופו צָף ממש מעל המים. זה היה מחזה יוצא דופן. הערתי על כך ל- יוסף "יוז'ו" טלקי פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 (נבחר לתפקיד ע"י מנהל חטיבת הסםרט דאז מר אלכס גלעדי). "אבחנתך נכונה", השיב לי. היה שם עוד קטע שמשך את תשומת לבי. בתום האימון רולאנד מאתס ואהובתו השחיינית קורנליה אנדר בת 18 (Kornelia Ender, קומתה 1.79 מ', זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בארבע מדליות זהב ואחת מכסף) פרסו על עצמם מגבת גדולה ולא הפסיקו להתמזמז ולהתגפף ולהתנשק מתחת לה. איש מהמשלחת המזרח הגרמנית בבריכה לא התקרב לאזור, לא העיר, ולא הפריע לצמד האולימפי הרומנטי להפגין את אהבתו זה לזו.

אני מבקש להדגיש כאן שוב שג'ון באן השווה ב- 1955 במחקריו ההם את התנהגותו והתקדמותו של השחיין במים להתנהגותה של אוֹנִיָה גדולה המשייטת ברחבי האוקיינוסים הגדולים. זרמי מערבולות ויצירת גלים בבריכה בעת קיום תחרויות משפיעה על המתחרים בדיוק כשם שהתופעות הימיות הללו משפיעות על האוֹנִיוֹת בעת תנועתן בימים פתוחים. ג'ון באן מתריע בספרו כי הנוסחא המתמטית העוסקת בהתנגדות המים (ו/או בגרר) המשפיעה על הנעת האוניות היא סבוכה אולם חשובה להבנת הנושא. אני מביא כאן את נוסחת החישוב המסובכת והמורכבת שעורך כאן ג'ון באן (John Bunn) הנוגע להתנגדות המים המופעלת על השחיינים בגין מערבולות וגלים הנוצרים בבריכה ו/או אלה הפועלים על האוניות הנעות במרחבי האוקיינוסים, רק כדי להבהיר את מידת יסודיותו והבנתו את הנושא. הנה הסברו של ג'ון באן.

טקסט מסמך : שנת 1955. חישוביו המסובכים של ג'ון באן הנוגעים להשפעת מערבולות וגלים על היווצרות התנגדות המים להתקדמות ושייט אוניות. ג'ון באן מציין בספרו מ- 1955 "העקרונות המדעיים של האימון" כי מרבית הידע הנוגע להתנגדות המים מגיע מ- מחקר ולימוד תנועת האוניות באוקיינוסים. (באדיבות הוצאת הספרים האמריקנית Prentice Hall. הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall).

ג'ון באן מציין כי בניגוד לממצאיו של ד"ר פיטר קארפוביץ' הנוגעים לאחוז תרומת חתירת הידיים % 70 בסגנון Crawl מול % 30 של תרומת עבודת הידיים, ומבלי לחפש פגם כלשהו, בחן האיש את ערך חשיבות עבודת הידיים בסגנון החתירה, כש- שחה ברגליים קשורות וקבע את הזמן הטוב ביותר שלו.

טכנולוגיה ספורטיבית מתקדמת לרבות ייצור חליפות שחייה. 

להתפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית הייתה השפעה מיידית ועצומה כמעט בכל מקצועות הא"ק וגם בתחרויות השחייה למיניהן. הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי, תזונה נכונה, שכלול של ההנעלה וציוד, שימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

טקסט תמונה : 1933. גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פחם. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ב- ארה"ב).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" היא פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ו- מן הסתם השתמשה בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות TELEMEXICO 1968, חברת adidas ו- IOC).

הציוד הספורטיבי המשוכלל הכולל נעלי ריצה חדישות, מוטות קפיצה גמישים, מסלול ריצה עשוי טַרְטָאן (גומי קשיח), מתקני זינוק, תנאי אימון משופרים, הבנת חשיבות התזונה, וידע פיסיולוגי וביו- מכאני תרמו תרומה מכרעת להישגי האתלטים. ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן" אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החברה היפנית "מִיקָאסַה" (Mikasa) הפכה ליצרנית בלעדית של הכדורעף. הייתה הסכמה כללית כי הכדורסל תוצרת האמריקנית הפירמה "Spalding" הוא הטוב בעולם. החברה האמריקנית "Converse" הפכה לאחר מלחמת העולם ה- 2 ליצרנית הבולטת של נעלי כדורסל. חברות "סְפִּידוֹ" (Speedo) ו- אדידאס (adidas) התמחו בייצור בגדי ים חדשים, למעשה חליפות שחייה מיוחדות שעטו השחיינים והשחייניות על גופם מכף רגל ועד צוואר, ואשר תפקידן היה להקטין את חיכוך השחיין עם המים. אין שום ספק כי טכנולוגיית חליפות השחייה המשוכללות הללו מילאו את משימתן כיאות והפחיתו את התנגדות המים לשחיין / שחיינית. השימוש בחליפות השחייה המיוחדות האתה הביאו ל- שיפור גדול ומשמעותי של שיאי העולם. לאחרונה, מזה כמה שנים, החליטה FINA (ההתאחדות הבינלאומית בשחייה) לאסור את השימוש בחליפות השחייה המשוכללות של Speedo ו- adidas. מבט אחד באוֹפְנָת בגד השחייה הכבד, הגדול, והמיושן של ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר (Johnny Weismuller) ב- 1924, ה- "סְלִיפ" של מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) ב- 1972, וחליפת השחייה המשוכללת של אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) בעשור ה- 2000 – מבהיר את ההבדל והשוני ואת מהות העניין הנוגעים להישגי השחיינים והשחייניות. תפקידן של חליפות השחייה המשוכללות הוא להקטין ככל האפשר את חיכוך גוף השחיין עם המים, ופועל יוצא של הקטנת החיכוך, צמצום התנגדות המים לשחיין והשחיינית שגורפים ונעים לפנים. גם איכות וטיב המתקנים האולימפיים לרבות בריכות השחייה ואדני הזינוק השתפרו לבלי היכר. לא ניתן כלל להשוות את תנאי השחייה שנכפו על המשתתפים באולימפיאדת סט. לואיס 1904 לאלו של ג'וני ווייסמילר באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928, וודאי לא לבריכות החדישות בהן שחו מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ואִיָאן ת'וֹרְפּ ו- פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004, ולבטח לא בריבוע לתנאי השחייה של מייקל פלפס בחמש האולימפיאדות בהן נטל חלק סידני 2000 + אתונה 2004 + בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016. בדיוק, כמו שלא ניתן למצוא כל זהות ודמיון בין איכות, תכיפות, תנאים, וכמות האימונים של דור השחיינים המוכשר אולם המְיוּשָן ו- הוותיק ההוא, לבין אלה של הדוֹר הנוכחי המעודכן של סוף המאה ה- 20 וראשית ה- מאה ה- 21. מדובר בעולם ספורטיבי שונה לחלוטין הרחוק כמזרח ממערב בין היָשָן ההוא לבין המוֹדֶרְנִי המוכר לכולנו היום.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סט. לואיס 1904. הזינוק למשחה 100 מ' [2]. ניצח בו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj) בתוצאה 1:02.8 דקה. המזניק עם האקדח עומד מאחור בחליפה כהה ומגבעת כהה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. השחיינית האוסטרלית שרה "פאני" דוראק (Sarah “Fanny” Durack) מימין, לבושה בבגד ים כבד של אופנת הימים ההם, מנצחת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:22.2 דקה. היא הקדימה את חברתה לנבחרת השחייה של נשות אוסטרליה ווילהלמינה וויילי (Wilhelmina Wylie) שקבעה זמן של 1:25.4 דקה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר ( גובהו האישי 1.92  מ') לובש בגד ים גדול ומסורבל עשוי צמר. ג'וני ווייסמילר היה הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. ב- 1922 כשהיה בן 18 קבע זמן סנסציוני של 57.4 ש'. בהיותו בן 20  זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בשלוש מדליות זהב במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ', 400 מ', ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ', ובמדליית אָרָד כשחקן בנבחרת הכדור מים של ארה"ב. ג'וני ווייסמילר חזר לאולימפיאדת אמשטרדם 1928 וזכה בעוד שתי מדליות זהב, במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ'. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת והפך לשחקן קולנוע פופולארי ואהוב בסרטי "טרזן". נולד באזור הגרמני של רומניה ב- 2 ביוני 1904. בהיותו בן חצי שנה היגרו הוריו לארה"ב. הוא מת ב- 20 בינואר 1984. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ') בן 22 לובש בגד ים "סליפ" עשוי משי כדי להקטין את החיכוך עם המים. מרק ספיץ זכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 72' כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש'), 200  מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200  מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב ( שיא עולם 3:48.16 דקות). בכל אחד משבעת המשחים קבע מרק ספיץ כאמור שיא עולם. מרק ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950. (באדיבות DOZ ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ (מתנשא ל- 1.97 מ' ושוקל 108  ק"ג) בן 18 לובש חליפת שחייה משוכללת של חברת adidas כדי להקטין את חיכוך גופו עם המים. איאן ת'ורפ זכה במדליית זהב במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי כשקבע שיא עולם פנטסטי  3:40.59 דקות. במשחקי חבר העמים הבריטי ב- 2002 בעיר מנצ'סטר באנגליה שיפר איאן ת'ורפ את השיא מאולימפיאדת סידני 2000 והעמידו על 3:40.08 דקות. השיא החזיק מעמד עד 26 ביולי 2009. באותו היום הוא נשבר ע"י השחיין הגרמני פאול בידרמן שקיזז ממנו מאית שנייה והעמידו על 3:40.07 דקות. השיא של פאול בידרמן שריר וקיים עד עצם היום הזה. הישגיהם של איאן ת'ורפ ופאול בידרמן מתקרבים לקצה גבול יכולתו של האדם). איאן ת'ורפ זכה באולימפיאדת סידני במדליית הכסף במשחה ל- 200  מ' בסגנון חופשי. כמו כן הוביל את נבחרתו לזכייה בשתי מדליות הזהב ושיאי עולם במשחי השליחים  4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. נבחרת אוסטרליה עם איאן ת'ורפ זכתה במדליית הכסף במחשה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב. איאן ת'ורפ שב לאולימפיאדת אתונה 2004 וזכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200  מ' ו- 400  מ' בסגנון חופשי. במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי זכה איאן ת'ורפ במדליית ארד. לאחר מכן זכה עם נבחרתו במדליית הכסף במשחה השליחים 4 פעמים 200 מ'. (באדיבות התאחדות השחייה האוסטרלית וחברת adidas).

שיפור טכנולוגיית הצילום והשימוש במצלמת ה- Photo finish / מצלמת קַו הַגְמָר [3]  באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932, זאת המוצבת על קו הסיום ומדרגת את מיקומם של הרצים, היה חיוני, אך לא פתר תמיד את המחלוקת בין שופטי מדידת הזמן שהשתמשו בשעוני עֶצֶר ידניים בריצת הגמר ל- 100 מ' בין שני האָצָנִים האמריקניים הזוכה אֶדִי טוֹלָאן לבין סגנו רָלְף מֶטְקָאלְף. השופטים העניקו להם זמן שווה 10.3 ש'. נדרשה התערבות מכשיר הצילום האופטי. ה- פוטו פיניש היה אמור להפריד ביניהם. מצלמת הפוטו פיניש האלקטרונית (הראשונה בהיסטוריה האולימפית) שהוצבה על קו הגמר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הייתה עדיין בלתי מפותחת מספיק וטרם בשלה דיה כדי להכריע במחלוקת. המעבר ממדידת הזמנים האנלוגית בשעוני עֶצֶר (Stopper) ידניים למדידה דיגיטאלית באולימפיאדת טוקיו 1964 – הוסיפה לאמינות ויוקרת התחרויות האולימפיות ותרמו לפופולאריות שלהם בעיניי הספורטאים, הציבור הגלובאלי, וצופי הטלוויזיה. הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK וחברת השעונים היפנית SEIKO הפכו במשחקי אולימפיאדת טוקיו 1964 את הספורט למדע.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. מתקן השיפוט. הוועדה המארגנת של המשחקים בראשות גוסטאב באלק וסיגפריד אדסטרום מציבה לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים את מצלמת ה- Photo finish ברום המגדל לצד שופטי הזמן המשתמשים בשעוני עֶצֶר (שעוני Stopper) ידניים. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC).  

שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שערכתי במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" העניקו תשומת לב בולטת לאולימפיאדות ומבט מיוחד לאולימפיאדת ברלין 1936. אלכס גלעדי העניק גיבוי מוחלט להשקפת עולמי כעורך תוכנית הספורט ההיא המיועדת לילדים ובני נוער. היום ממרחק של כ- 41 (ארבעים ואחת) שנים אני יודע שזה היה שלב חשוב ביותר בהתפתחותי כאיש טלוויזיה ועיתונאי. ההשקעה וההיכרות עם המשחקים האולימפיים נעשו במסגרת ההיערכות וההכנות המסיביות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לכיסוי אולימפיאדת מונטריאול 1976 הממשמשת ובאה. בקיץ 1975 הפיק אלכס גלעדי עשר תוכניות אודות האולימפיאדות של הזמן הקדום ביוון העתיקה. התוכניות הופקו ושודרו מאולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעוצב כמודל של יוון העתיקה ע"י התפאורן אַמְנוֹן גָדוֹל בתוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". היועץ והמנחה שלהן היה היסטוריון הספורט ד"ר אוּרִי זִמְרִי ז"ל הבלתי נשכח. בסתיו 1975 רכשנו את הסדרה הדוקומנטארית המופלאה "OLYMPIAD" מחברת הטלוויזיה האמריקנית “Cappy Productions” בראשות בַּאד גְרִינְסְפַּאן ורעייתו קָאפִּי פֶּטְרָאש. צוות ההפקה וההסרטה של החברה היה מינימאלי. בָּאד גְרִינְסְפָּאן ביים וכתב את הסדרה כולה. קָאפִּי פֶּטְרָאש הייתה המפיקה הראשית, שתי האחיות נֶנְסִי וסוּזָאן בֶּפָה שימשו תחקירניות ועוזרות ההפקה. הסדרה הערכית בת 11 תוכניות באורך של שעה כל אחת הייתה יצירת מופת, אוסף של כ- (מאה) תחקירים וסיפורים תיעודיים מעניינים (חלקם מרתקים) שכל אחד מהם הוא Masterpiece בפני עצמו, ואשר רשתות טלוויזיה רבות בעולם רכשו אותה כמונו. הסדרה התיעודית הזאת הופקה יחדיו עם ג'וֹנִי אִיסוֹאוּ (Johnny Esaw) מנהל שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה המסחרית הקנדית CTV (ראשי תיבות של Canada Television), חשפה סיפורים אולימפיים אותנטיים רבים, בהם יוצר הסדרה והבימאי שלה באד גרינספאן (Bud Greenspan) המנוח חיבר ספורטאים אלופים ידועי שֵם ובעלי מוניטין עם עברם. התוכנית הראשונה בסדרה הופקה בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ויוחדה לאתלט האמריקני השחור גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, ולקונפרונטציה שנכפתה עליו להתמודד באופן סמוי וגלוי עם קנצלר גרמניה הנאצית אדולף היטלר. אדולף היטלר אבי תורת הגזע הארי העליון ושונא מושבע של יהודים ושחורים לעג למשלחת האמריקנית שצוברת מדליות זהב באמצעות ספורטאים שחורים נחותים. לאחר ניצחונו הראשון של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצה ל-100 מ', נטש אדולף היטלר את מושבו בתא הכבוד ועזב את האצטדיון משום שסירב ללחוץ את ידו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ולברך אותו על ניצחונו כפי שנהג עם הספורטאים והספורטאיות ממדינות אחרות אותם הזמין לתא הכבוד שלו . הפיהרר הגרמני התעלם גם ממנצחים ואלופים אמריקנים שחורים נוספים במשחקים כמו הקופץ לגובה קוֹרְנֶלְיוּס ג'וֹנְסוֹן (Cornelius Johnson) ומנצחי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ' אָרְצִ'י וִוילִיאָמְס (Archie Williams) וג'וֹן ווּדְרוּף (John Woodruff). הוא עזב את האצטדיון לאחר זכייתם בתחרויות בענפי הספורט הקונקרטיים שלהם אך ביקש לעומת זאת להביא לתאו את האצנית האמריקנית הלבנה הֶלֶן סְטֶפֶנְס (Helen Stephens) שניצחה בריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים.

מי שמתעניין במכניקה של השחייה ויעילות התנועה של בן אנוש נגד התנגדות המים יכול למצוא את מבוקשו גם בספר המעניין של מאמן השחייה האמריקני הנודע פרופסור ג'יימס קאנסילמאן (James Counsilman) מאוניברסיטת אינדיאנה הקרוי "THE SCIENCE OF SWIMMING". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968 בהוצאת Prentice Hall, אולם נותר קלאסי. לא נָס ליחו.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968).

כמו כן יכולים אוהדי השחייה למצוא עניין במסה, "Analysis Of Swimming Techniques", שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מהמסה המדעית של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה, הנוגע לניתוח טכניקת השחייה, נעזר גם מחקר של פרופסור קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים.

היסטוריה קצרה של עילויי שחייה.

גופו של האדם איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים אך כמה ספורטאים וספורטאיות (שחיינים ושחייניות) והמאמנים שלהם חשבו אחרת. הם הפכו בזכות קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. השחיין ההונגרי ג'ורג' טומפאק שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר.

השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) היה בן 22 (סטודנט לרפואת שיניים), בשעה שזכה בשבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מינכן 1972. בכל משחה בו ניצח וזכה במדליית זהב, גם הציב שיא עולם חדש. מרק ספיץ זכה בארבעה משחים אישיים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי וגם ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון פרפר. הוא ניצח גם בשלושת משחי השליחים הקבוצתיים של נבחרתו האמריקנית ב- 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב, ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי.

טקסט תמונה : השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב עד לפני זמן מה לגדול השחיינים בעולם בכל הזמנים. אבל זוהי רק הגדרה עיתונאית. ג'וני ווייסמילר, מט ביונדי, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, פיטר וואן הוגנבאנד, ומייקל פלפס לא נפלו ממנו בכישרונם. (באדיבות DOZ).

מַרְק סְפִּיץ נחשב בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לפלא השמיני. שחיין מוכשר מאין כמוהו, מאומן היטב, ובעל חוסן נפשי להתמודד בהצלחה עם הַנֶטֶל הכבד של לחץ התחרויות האולימפיות. רבים חשבו אז ששיאיו הם נֶצַח. קצה גבול היכולת של בֶּן אֶנוֹש בבריכה. באולימפיאדת מינכן 1972 שחה מרק ספיץ את המרחק 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 51.22 ש', שהיווה שוב שיא עולם חדש וגם זכייה במדליית הזהב השישית שלו בסדרה. זה היה לפני 43 שנים. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ במשחה הגמר ההוא במינכן 72' ל- 100 מ' בסגנון חופשי במינכן 72' הייתה 1.95 סנטימטר במאית שנייה אחת. כלומר : 1.95 מטר בשנייה אחת. כלומר : 117 מטרים ב- דקה אחת. כלומר : 7.02 קילומטרים בשעה אחת. השחיין הברזילאי סיזאר סיילו קבע באליפות העולם ה- 13 שנערכה ברומא בקיץ 2009 שיא עולם ב- 100 מ' בסגנון חופשי, 46.91 ש'. המהירות הממוצעת שלו הייתה 2.13 מטרים במאית שנייה אחת. כלומר בתרגום של זמן למרחק היה סיזאר סיילו מקדים את מרק ספיץ במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ב- 9.2 מטרים, אילו התחרו כעת האחד נגד השני.

קצה גבול יכולת האדם הוא לעולם מונח יחסי אך בר השוואה מעניינת בתחום הנחקר. שיאי העולם של מרק ספיץ ב- 1972 היו מופלאים לעומת קריירה אולימפית כושלת שלו ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מכסיקו 1968. מרק ספיץ היה שחיין מוכשר ביותר גם אז במשחקים האולימפיים של מכסיקו ב- 1968 כשהיה בן 18. אולם כּישרונו הגופני הנפלא לא עמד לוֹ מול חולשתו המנטאלית. הוא היה השחיין הטוב בעולם גם ב- 1968 אך דרכו לא צלחה שם. הוא סיים במקום השלישי במשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי שהיה שווה רק מדליית ארד. זמנו היה 53.0 ש'. במקום הראשון ובמדליית הזהב זכה השחיין האוסטרלי מייקל וונדן (Michael Wenden) כשקבע שיא עולם 52.2 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני קנת' ווֹלש (Kenneth Walsh) בזמן של 52.8 ש'. מַיְיקְל וֶונְדֶן ניצח גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של מכסיקו 68' בזמן של 1:55.2 ד'. במשחה הזה מַרְק סְפִּיץ כלל לא נטל חלק. במשחה הגמר ל- 100 בסגנון פרפר באולימפיאדת מכסיקו 68' זכה מרק ספיץ במדליית הכסף בזמן של 56.4 ש'. במדליית הזהב זכה שחיין אמריקני אחר דָאגְלָאס רָאסֶל (Douglas Russell) בזמן של 55.9 ש'. מרק ספיץ זכה במדליית זהב יחידה במכסיקו 68' בהיותו חבר ברביעיית השליחים האמריקנית במשחה הגמר ל- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. קבוצת השליחים האמריקנית בה שחו בנוסף למרק ספיץ גם ג'ון נלסון, סטפן רִיץ', ודוֹן שוֹלָאנְדֶר גיבור אולימפיאדת טוקיו 64' (צבר בטוקיו 64' ארבע מדליות זהב) קבעה זמן של 7:52.33 ד'.

עם תום משחקי מכסיקו 68' לקח ד"ר ג'יימס קאנסילמאן (Dr. James Counsilman) מומחה השחייה של אוניברסיטת אינדיאנה את מרק ספיץ תחת חסותו האישית. הוא היה האיש והמאמן שהכין את מרק ספיץ בקפידה לקראת המשימה האולימפית הבאה שלו במינכן 1972. צריך להתבונן בטבלת הנתונים הבאים כדי להבין איזו קפיצת דרך ענקית ביצע מרק ספיץ במשך ארבע שנים לאחר שנת השפל האולימפית במכסיקו 1968, ומדוע חשבו רבים בעולם בימים ההם שהישגיו באולימפיאדת מינכן 72' מתקרבים לקצה גבול היכולת האנושית.

מקצוע             הזמן והמנצח באולימפיאדת מכסיקו 68'               הזמן והמנצח באולימפיאדת מינכן 72'               

100 מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  52.2 ש'  (שיא עולם)         מרק ספיץ- ארה"ב  51.22 ש' (שיא עולם)

200 מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  1:55.2 ד' (שיא אולימפי)    מרק ספיץ- ארה"ב  1:52.78 ד' (שיא עולם)

100 מ' פרפר     דאגלאס ראסל- ארה"ב  55.9 ש' (שיא אולימפי)      מרק ספיץ- ארה"ב  54.27 ש' (שיא עולם)

200 מ' פרפר     קרל רובי- ארה"ב  2:08.7 ד'                                מרק ספיץ- ארה"ב 2:00.70 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' חופשי  ארה"ב (ללא מרק ספיץ) 3:31.7  ד'      ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:26.42  ד' (שיא עולם)

4 פעמים 200 מ' חופשי  ארה"ב (עם מרק ספיץ) 7:52.33 ד'       ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 7:35.78 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' מעורב  ארה"ב (ללא מרק ספיץ)  3:54.9 ד'      ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:48.16 ד' (שיא עולם)

חלפו ארבע שנים והגיעה העת של אולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ בן 22 העפיל לשיאו הגופני והמנטאלי. הוא גמל והִכה באולימפיאדת 72' שוֹק על ירך את מתחרהו האוסטרלי מייקל וונדן ממכסיקו 1968 בשני המשחים האישיים ב- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי, אך תרומתו הגדולה ביותר מעבר למדליות הזהב ושיאי העולם שלו, הייתה הפיכת ענף השחייה ל- Event שמיקד סקרנות בינלאומית ובעל עניין עולמי עצום. מוקד התעניינות בינלאומי גדול הרבה יותר בהשוואה לעבר. מצלמות הטלוויזיה הגרמניות של DOZ הקבוצה המבצעית שצילמה את התחרויות וטכנולוגיית תקשורת הלוויינים הביאו את בשורת השחייה של מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 72' כמעט לכל פינה בעולם. גם בישראל. הוא הפך מייד לסלבריטי עולמי ומיליונר. המגזין TIME בחר בו לאיש השנה של 1972. בארה"ב הוא פרסם מוצרי חלב לילדים.

קדם לו בהעצמת השחייה והפיכתה ל- Event פופולרי עולמי רק השחיין האמריקני (ממוצא הונגרי – רומני) ג'וני ווייסמילר (Johnny Weissmuller) גיבור אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, המוכר כשחקן הקולנוע "טָרְזַן". ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר היה פנומן שחייה. הוא היתמר לגובה של 1.92 מ', היה בעל כפות ידיים ורגליים גדולות כסנפירים (מידת כף הרגל שלו הייתה 49), וניחן בכישרון שחייה מדהים וצִיפָה נהדרת על המים. בתקופה ההיא התאמן ג'וני ווייסמילר מעט מאוד בהשוואה לימינו, אולי פעמיים בשבוע. משך האימון היה כשעה ורבע עד שעה וחצי. ב- 9 ביולי 1922 קנה תהילת עולם למרות מיעוט האימונים. בהיותו בן 18 הפך ג'וני ווייסמילר לשחיין הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. הוא קבע שיא עולם מזהיר, 58.6 ש'. כעבור שנה וחצי ב- 17 בפברואר 1924, קִיזֵז מהשיא שנייה אחת ושתי עשיריות והעמיד את שיא העולם על 57.4 ש'. באולימפיאדת פאריס 1924 ניצח ג'וני ווייסמילר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 59.0 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני הוותיק יליד הוואי דְיוּק קָאהַאנָאמוֹקוּ (Duke Kahanamoku) בן ה- 34 (יליד 1890) שקבע זמן של 1:01.4 ד'. דיוק קאהנאמוקו נחשב לאביו המודרני של סגנון החתירה בשחייה. באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זכה דיוק קאהאנאמוקו בן 22 במדליית הזהב במשחה ל- 100 בסגנון חופשי בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו זכה במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי גם באולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה של שיא עולם חדש, 1:00.4 ד'. באולימפיאדת אנטוורפן התקיימו שני משחי גמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי. גם במשחה הגמר השני ניצח דיוק קאהנאמוקו בזמן של 1:01.4 ד'. ג'וני ווייסמילר ניצח בפאריס גם במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 5:04.2 ד' והקדים את השחיין השוודי ארנה בורג (Arne Borg) שקבע 5:05.6 ד' ואת האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (Andrew Charlton) שזכה במדליית הארד בתוצאה 5:06.6 ד'. באולימפיאדת אמשטרדם 1928 שב ג'וני ווייסמילר בן ה- 24 וזכה במדליית הזהב ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. הוא לא שחה 200 מ' בסגנון חופשי בפאריס ואמשטרדם מפני שהמרחק הזה לא נכלל אז בתוכנית האולימפית. ג'וני ווייסמילר היה שחיין-ספרינטר המהיר ביותר בעולם כמעט במשך עשור ונחשב בשנות ה- 20 של המאה שעברה לפלא אנושי כמו מרק ספיץ 48 שנים אחריו. שיא העולם שלו של ג'וני ווייסמילר 57.4 ש' ב- 100 בסגנון חופשי שהוצב ב- 1924 נחשב אז לקצה גבול היכולת האנושית.

ג'וני ווייסמילר לא הותיר מאחוריו מזכרות צילום אולימפיות. למעט שוטים קצרצרים של מצלמות פילם ישנות וכמה תמונות סטילס. הצלחתו הפנומנאלית בבריכת השחייה, דמותו התמירה (1.91 מ'), מראהו הנאה והפראי, ויפי גופו מעוטר בשרירים ארוכים ובעל העוצמה, וסגנון השחייה המרהיב שלו הפכו אותו למועמד טבעי לשחק בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת בסרטי הקולנוע את "טרזן" על פי ספריו של אדגר רייס בורואוז. באחד הסרטים המפורסמים והמצליחים של ג'וני ווייסמילר, "טרזן ובנו" (TARZAN FINDS HIS SON), ניצלו הבימאי ריצ'ארד ת'ורפ (Richard Thorpe), התסריטאי סיריל יוּם (Cyril Hume), והמפיק סאם צימבליסטה (Sam Zimbalista) את כישרון ההשתכשכות שלו במים, והותירו למזכרת עולם משהו מיכולתו הווירטואוזית כשחיין. כבר אז השתמשו בצילומי שחייה במצלמות תת מימיות בהן אפשר היה לצפות היטב בתנועות הקואורדינציה היעִילוֹת והמופלאות שהפכו את ג'וני ווייסמילר לגאון שחייה בתקופתו. ג'וני ווייסמילר שיחק את תפקידו הקולנועי "טרזן" בתקופת הסרט המדבר. ליד צילומי השחייה שלו הרכיבו המפיקים פס קול ייחודי שנודע כ- "צעקת טרזן" רבת המוניטין. סרטי "טרזן" הפופולאריים הם שהצליחו לשָמֵר את הצלחתו ומורשת השחייה האולימפית של ג'וני ווייסמילר בתודעת הציבור, והם גם שהפכו אותו לאיש עשיר מאוד מולטי מיליונר.

טקסט תמונה : 1933. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל, מתוך הסרט "טרזן ובנו" : הקוף צ'יטה, ג'ון שפילד (בוי) ג'וני ווייסמילר (טרזן), ו- מורין א'וסאליבאן (ג'יין). מורין א'וסאליבאן היא האימא של שחקנית הקולנוע האמריקנית מיה פארו מי שהייתה רעייתו של פרנק סינטרה ואח"כ גם רעייתו של וודי אלן, ג'ון שפילד (בוי), (באדיבות MGM). איש הקולנוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאול שירן ז"ל, בהכירו את אהבתי לג'וני ווייסמילר, העניק לי בשעתו 5 סרטי קולנוע של "טרזן" בהשתתפות ג'וני ווייסמילר (קלטות VHS). 

טקסט תמונה (1): 1921. ג'וני ווייסמילר בן 17 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שלוש שנים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922 100 מ' בסגנון חופשי. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4  ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן". ג'וני ווייסמילר היה גם שחקן נבחרת ארה"ב בכדור מים שנטלה את מדליית הארד באולימפיאדת אמשטרדם 28'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

טקסט תמונה (2) : 1922. ג'וני ווייסמילר בן 18 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שנתיים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922, 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של פחות מדקה אחת. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4 ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן".

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת פאריס 1924. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת אמשטרדם 1928. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. ג'וני ווייסמילר (בן 24) בטרם הזינוק למשחה 100 מ' בסגנון חופשי. הוא ניצח במשחה בזמן של 58.6 ש' וקבע שיא אולימפי חדש. הוא היה הראשון בעולם שירד במשחה הזה מתחום הדקה גם במישור האולימפי. ג'וני ווייסמילר זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 20 גם במשחי הגמר ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן 59.0 ש' וב- 400 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 5:04.2 ד'. ג'וני ווייסמילר היה גם שיאן העולם במקצוע הזה של שחיית 100 בסגנון חתירה כשקבע ב- 1922 בהיותו בן 18 זמן של 57.4 ש'. 

טקסט תמונה : 1922. ג'וני ווייסמילר (בן 18, משמאל) עם אלוף השחייה האמריקני מהאוואיי דיוק קאהנאמוקו (בן 32, מימין). דיוק קאהנאמוקו ניצח במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת סטוקהולם 1912 בזמן של 1:03.4 דקה ואולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה 1:00.4 דקה. דיוק קאהנאמוקו נטל חלק גם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34, אך שם הקדים אותו כבר ג'וני ווייסמילר שזכה במדליית הזהב וקבע שיא אולימפי חדש של 59.0 ש'. דיוק קאהנאמוקו זכה במדליית הכסף בזמן של 1:01.4 דקה. אחיו סמיואל קאהנאמוקו זכה במדליית הארד בתוצאה של 1:01.8 דקה.

באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זינק שחיין אמריקני צעיר בן 22 מאיי הוואי (Hawaii) דיוק קאהנאמוקו למשחה 100 מ' בסגנון חופשי וניצח בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קהאנאמוקו היה ספורטאי מצטיין בגלישת גלים (Surfing) ספורט לאומי של רבים מבני מולדתו אך הוא היה גם הטוב בעולם בשחייה בעת ההיא. לרוע מזלו של השחיין המוכשר הזה משחקי אולימפיאדת 1916 התבטלו בגלל מלחמת העולם ה- 1. הוא שָב לאולימפיאדת אנטוורפן ב- 1920 כשהיה כבר בן 30 וזכה שוב במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא עולם חדש 1:00.4 ד'. כ- פסע הפריד בינו לבין תהילת עולם להיות השחיין הראשון בעולם לרדת מהדקה במשחה הקלאסי. באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34 תכנן דיוק קהאנאמוקו את הצגת הגָאלָה האחרונה שלו. הוא רצה לזכות במדליית הזהב השלישית שלו במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ולפרוש אך לדאבון לִיבּוֹ המתין לו שם ג'וני ווייסמילר.

המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי נחשב מאז ומתמיד לאחד מאירועי השיא באולימפיאדה כמו הריצה ל- 100 מ' בא"ק. אך מי זוכר היום אלופים אולימפיים דגולים אחרים במשחה הקצר ביותר והיוקרתי ביותר 100 מ' בסגנון חופשי שלא זכו בחשיפה התקשורתית לה זכה מרק ספיץ. המנצחים האוסטרליים ג'ון דוויט באולימפיאדת רומא 60' וג'ון הנריקס באולימפיאדת מלבורן 56', האמריקני קלארק סקולס באולימפיאדת הלסינקי 52', האמריקני וולטר ריס במשחקים האולימפיים של לונדון 1948, או היפני יאסוג'י מיאזאקי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 – נשכחו.

השחיין האוסטרלי הצעיר אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) נחשב לגאון שחייה באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18. גם מידותיו הגופניות סייעו לו להיות הטוב בעולם. הנער התנשא לגובה של 1.98 מ', שקל 108 ק"ג ומספר כף הרגל שלו הייתה 55, בגודל סנפיר. שטח כף הרגל שלו העצומה שלו היה כ- 700 (שבע מאות) סמ"ר ושטח כף היד הענקית כלל כ- 300 (שלוש מאות) סמ"ר. מדובר בנתונים גופניים יוצאי דופן. כפות ידיו ורגליו של איאן ת'ורפ הפכו למשוטים בעלי גריפה יעילה ואימתנית של המים. איאן ת'ורפ ניחן גם במשקל סגולי נמוך. הוא פשוט צף על פני המים. באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18 קבע שיא עולם מדהים ב- 400 מ' בסגנון חופשי 3:40.59 ד'. מצלמות הטלוויזיה של SOBO חשפו באולימפיאדת סידני 2000 את כישרונו העצום והביאו את בשורת השחייה שלו לכל פינה ברחבי תבל. שחייתו הייחודית, סגנון החתירה הווירטואוזי שלו, ואישיותו הכריזמטית של איאן ת'ורפ הצעיר תרמו תרומה מכרעת להאדרת השחייה כענף ספורט אולימפי מרכזי. איאן ת'ורפ עשה ותרם למען השחייה תרומה מכרעת והפך אותה ל- Event אולימפי בעל עניין עצום בדומה למה שחוללו לפניו מרק ספיץ וג'וני ווייסמילר, כל אחד בתקופתו שלו. למען הצדק ההיסטורי צריך לומר שאיאן ת'ורפ לא היה לבד. לידו ניצבו באולימפיאדת סידני 2000 שני שחיינים גאונים נוספים ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד והשחיין הרוסי אלכסנדר פופוב. התקשורת הפכה אותם לא רק למפורסמים אלא גם לעשירים. במידה מסוימת היא השכיחה מנצחים אולימפיים דגולים אחרים. אחד מהם היה השחיין הרוסי הנפלא ייבגני סאדובי (Yevgeny Sadovyi). ייבגני סאדובי ניצח באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחים ל- 200 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. ב- 400 מ' קבע בברצלונה 92' שיא עולם חדש 3:45.00 ד'. אילו ייבגני סאדובי היה נוטל חלק במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת סידני 2000 הוא היה מפסיד ל- איאן ת'ורפ בהפרש של כ- 8 מטרים.

באולימפיאדת טוקיו 1964 זכה השחיין האמריקני הנפלא דון שולאנדר ב- 4 מדליות זהב. אחת מהן הייתה במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בו הציב שיא עולם חדש 4:12.2 ד'. איאן ת'ורפ היה משיג את דון שולאנדר בתחרות ל- 400 מ' בסגנון חופשי, אילו התחרו ביניהם, ביותר מבריכה שלמה. בהפרש של משהו סביב 58 (חמישים ושמונה) מטרים. את ג'וני ווייסמילר היה מקדים איאן ת'ורפ בתחרות ביניהם ל- 400 מ' בסגנון חופשי בשלוש בריכות בהפרש של כ- 150 מטר. שחיינים אולימפיים פנטסטיים למרחק 400 מ' בסגנון חופשי, כמו השחיין הצרפתי ז'אן בואטה (Jean Boiteux) שניצח באולימפיאדת הלסינקי 1952 בזמן של 4:30.7 ד', ו/או השחיין האוסטרלי מארי רוז (Murray Rose) מנצח אולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן של 4:27.3 ד' ואח"כ מנצח אולימפיאדת רומא 1960 בזמן של שיא אולימפי 4:18.3 ד', נשכחו מפני שלא היו חשופים דַיָים למצלמות הטלוויזיה.

באולימפיאדת סידני 2000 ניצח סטודנט לרפואה הולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (Pieter van den Hoogenband – גובהו האישי 1.96 מ') במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.30 ש'. בשלב חצי הגמר קבע פיטר וואן דן הוגנבאנד הנפלא שיא עולם חדש 47.84 ש'. מהירותו הממוצעת של השחיין ההולנדי המצוין הזה בשנת 2000 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי עמדה על 2.09 מטרים בשנייה אחת. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ באותו המשחה 28 שנים קודם לכן הייתה 1.95 מטר בשנייה אחת. פירושו של דבר כי פיטר וואן דן הוגנבאנד היה משיג יתרון של 14 סנטימטר על מרק ספיץ בכל שנייה בתחרות ובסיכום הכללי היה מקדים אותו ב- 6 ו/או אפילו יותר, 7 מטרים. מרק ספיץ היה מנצח את ג'וני ווייסמילר במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בפער של 12 מטרים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי יפה התואר פיטר וואן דן הוגנבאנד (גובהו האישי 1.96 מ') ניצח בשני המשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' (48.30 ש') ו- 200 מ' (1:45.35 דקה). הוא חולל סנסציה גדולה מפני שבמשחה ל- 100 מ' גבר על הרוסי אלכסנדר פופוב אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ב- 100 מ' בסגנון חופשי ומי שהיה המועמד הוודאי לניצחון גם בסידני 2000, ובמשחה ל- 200  מ' הכניע את הפייבוריט האוסטרלי איאן ת'ורפ. (באדיבות SOBO ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (משמאל, גובהו 1.96 מ') מפתיע את האוסטרלי איאן ת'ורפ (משמאל, גובהו 1.98) ומנצח אותו במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:45.35 דקה לעומת 1:45.83 דקה של איאן ת'ורפ. (באדיבות IOC ו- SOBO).

פיטר וואן דן הוגנבאנד היה כל כך מהיר עד שניצח וזכה במדליית הזהב גם במרחק הכפול במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי בזמן השווה לשיא העולם אז 1:45.35 ד'. הוא הקדים את פלא השחייה האוסטרלית איאן ת'ורפ ב- 48 מאיות השנייה (בתרגום של זמן למרחק מדובר בכ- 90 ס"מ) אשר גמא את המרחק בזמן של 1:45.83 ד' וזכה רק במדליית הכסף לתדהמת מעריציו. שוב ושוב נשאלה השאלה היכן הוא קצה גבול יכולתו של האדם בשחייה. התשובה פשוטה בתכלית. אין ולא קיים קצה גבול ליכולת האנושית מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגית של האדם עצמו למדוד אותה. יום יבוא וקצה גבול היכולת של הספורטאי יימדד באלפיות השנייה ואם יהיה דרוש גם באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. צורת המדידה הזאת תחול גם על תחרויות הריצות השונות בא"ק, בשלושת מקצועות הקפיצות – רוחק, גובה, ומשולשת, ובארבעת במקצועות ההטלות, הזריקות, היידויים וההדיפות של מכשירי הכידון, הדיסקוס, הפטיש, וכדור הברזל.

פִּיטֶר וָואן דֶן הוּגֶנְבַּאנְד שב וזכה כעבור ארבע שנים במדליית הזהב גם באולימפיאדת אתונה 2004 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.17 ש', והקדים ב- 6 מאיות השנייה את הבא אחריו מרק רולנד שואמן (Mark Roland Schoeman) מדרום אפריקה, 48.23 ש' וב- 33 מאיות השנייה את גאון השחייה האוסטרלי אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) שקבע 48.50 ש'. בתרגום ממוצע של זמן למרחק הקדים פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדת אתונה 2004 את שואמן ב- 12.45 ס"מ ואת ת'ורפ ב- 68.50 ס"מ. איאן ת'ורפ גמל לפיטר וואן דן הוגנבאנד וניצח אותו במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של שיא אולימפי חדש 1:44.71 ד'. פיטר וואן דן הוגנבאנד סיים בזמן של 1:45.23 ד'. במדליית האָרָד זכה השחיין האמריקני הרב גוֹני מַיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps בן 18) בזמן של 1:45.32 ד'. אִיָאן תּ'וֹרְפּ זכה שוב כמצופה באולימפיאדת אתונה 2004 במדליית הזהב ב- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של 3:43.10 ד', אך היה רחוק משיא העולם שקבע ב- 16 בספטמבר 2000 באולימפיאדת סידני 3:40.59 ד', (אותו שיפר ב- 30 ביולי 2002 במנצ'סטר – אנגליה, כשקבע 3:40.08 ד'). יריבו ובן ארצו גְרָאנְט הָאקֶט (Grant Hackett) סיים באתונה 2004 במקום השני, 3:43.36 ד'.

פנומן השחייה הרוסית אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב (1.96 מ') ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996. בברצלונה 92' קבע 49.02 ש' כאשר שיא העולם היה שייך אז לשחיין האמריקני מֶט בִּיוֹנְדִי (1.97 מ') 49.48 ש'. באטלנטה 96' עצר את השעון על 48.74 ש'. שיא העולם היה שלוֹ עצמו, 48.21 ש'. באולימפיאדת סידני 2000 היה אלכסנדר פופוב שני בזמן של 48.69 ש' אחרי המנצח פיטר וואן דן הוגנבאנד 48.30 ש'. מאט ביונדי (Matthew Biondi, גובהו 2.01 מ') ניצח באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.63 ש'. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה במדליית הזהב במשחה הזה אמברואוז "רואודי" גיינס (Ambrose Rowdy Gaines גובהו 1.85 מ') בזמן של 49.80 ש'. גם שיא העולם היה שייך לו, 49.36 ש'. השחיין המזרח גרמני יוֹרְג ווֹיְיטֶה (Jorg Woithe, גובהו 1.98 מ') ניצח ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מוסקבה 1980 כשקבע 50.40 ש'. שיא העולם עמד אז על 49.44 ש' והיה של האמריקני ג'ונתי סקינר (Jonty Skinner גובהו 1.96 מ') שמוצאו מדרום אפריקה. השחיין האמריקני גִ'ים מוֹנְטְגוֹמְרִי (Jim montgomery גובהו 1.91 מ') היה הראשון בהיסטוריה שירד במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מונטריאול 1976 מתחום 50 שניות. הוא זכה במדליית הזהב וקבע שיא עולם חדש 49.99 ש'. במקום השני היה גֶ'ק בַּאבָּאשוֹף ( Jack Babashoff, גובהו 1.91 מ') אחיה של השחיינית האמריקנית המפורסמת שִירְלִי בַּאבָּאשוֹף (Shirley Babashoff), שהציב זמן של 50.81 ש'.

אזכיר כאן שהשחייה הישראלית משכה את עינינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בשש עשרה השנים שבין 1973 ל- 1989 כיסינו בשידורים ישירים את מרבית אליפויות ישראל. הנה אחת ההוכחות.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. בריכת השחייה במכון ווינגייט. הימים ההם – הזמן ההוא, ימי המונופול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "מבט ספורט" למרות היותו נטול עוֹל הרייטינג גרף מידי מוצ"ש כ- % 35. המדיניות שלי כמנווט שידורי הספורט הייתה לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית מידי שנה את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. התמונה הזאת צולמה על ידי בעת אחת ההפסקות בשידור ישיר של אליפות ישראל בשחייה במכון ווינגייט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המגישה והמנחה אורלי יניב, הבימאי המצוין של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית יואב פלג, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. חדר הבקרה של אולפן "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מלפנים יושבים עורך "מבט ספורט" אמנון ברקאי (בן 26) ולידו נערת הקאראקטר ג'ניירטור רוזי קוקה. מאחור מימין, נראה המגיש יורם ארבל (בחליפה ועניבה) פוזל לעבר עדשת המצלמה, הכתב שמואל בונדה, והריגר (פועל במה) יהודה מרציאנו ז"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

התפתחות שיאי העולם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדות מאז אתונה  1896 ועד ריו 2016.

אולימפיאדת אתונה 1896        אלפרד האיוש – הונגריה         1:22.2 דקה

אולימפיאדת פאריס 1900          לא נערך

אולימפיאדת סט. לואיס 1904    זולטאן האלמאיי – הונגריה     1:02.8 דקה ( 100 יארד)

אולימפיאדת לונדון 1908          צ'ארלס דאניאלס – ארה"ב      1:05.6 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת סטוקהולם 1912    דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:03.4 דקה (שיא העולם הוחזק בידי קורט ברטינג בזמן של 1:02.4 דקה)

אולימפיאדת אנטוורפן 1920      דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:00.4 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת פאריס 1924         ג'וני ווייסמילר – ארה"ב          59.0 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש' ונקבע ב- 1922 כשג'וני ווייסמילר היה בן 18).

אולימפיאדת אמשטרדם 1928   ג'וני ווייסמילר – ארה"ב           58.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932   יאסוז'י מיאזאקי – יפן            58.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת ברלין 1936          פֶרֶנְץ צ'יק – הונגריה              57.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר פיק בזמן של 56.4 ש')

אולימפיאדת לונדון 1948          וולטר ריס – ארה"ב               57.3 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת הלסינקי 1952      קלארק סקולס – ארה"ב          57.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת מלבורן 1956       ג'ון הנדריקס – אוסטרליה        55.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ריצ'ארד קליבלנד בזמן של 54.8 ש')

אולימפיאדת רומא 1960         ג'ון דאוויט – אוסטרליה            55.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ון דאוויט עצמו בזמן של 54.6 ש')

אולימפיאדת טוקיו 1964         דון שולאנדר – ארה"ב             53.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אליין גוטאוולס בזמן של 52.9 ש')

אולימפיאדת מכסיקו 1968      מייקל וונדן – אוסטרליה           52.2 ש' (שיא עולם)

אולימפיאדת מינכן 1972         מרק ספיץ – ארה"ב                51.22 ש' (מרק ספיץ שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 51.47 ש')

אולימפיאדת מונטריאול 1976   ג'יימס מונטגומרי – ארה"ב      49.99 ש' (ג'ים מונטגומרי שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 50.59 ש')

אולימפיאדת מוסקבה 1980     יוֹרְג ווֹיְיטֶה – מזרח גרמניה     50.40 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ונתי סקינר בזמן של 49.44 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 אמברוס "רואודי" גיינס – ארה"ב  49.80 ש' (שיא העולם הוחזק בידי רואודי גיינס עצמו בזמן של 49.36 ש')

אולימפיאדת סיאול 1988         מאתיו "מאט" ביונדי – ארה"ב   48.63 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי עצמו בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת ברצלונה 1992      אלכסנדר פופוב – רוסיה          49.02 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת אטלנטה 1996      אלכסנדר פופוב – רוסיה         48.74 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלכסנדר פופוב עצמו בזמן של 48.21 ש')

אולימפיאדת סידני 2000          פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.30 ש' (אלכסנדר פופוב שהחזיק בשיא העולם 48.21 ש' זכה במדליית הכסף בזמן של 48.69 ש'. במדליית הארד זכה האמריקני גָארִי הוֹל בזמן של 48.73 ש')

אולימפיאדת אתונה 2004        פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.17 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר וואן דן הוגנבאנד עצמו בזמן של 47.84 ש')

אולימפיאדת בייג'ינג 2008        אלן ברנארד – צרפת               47.21 ש' (שיא העולם הוחזק בידי האוסטרלי אימון סליבאן 47.05 ש' והושג במשחה חצי הגמר באולימפיאדת בייג'ינג ב- 13 באוגוסט 2008).

אליפות העולם ה- 12 בשחייה – רומא 2009 סיזאר סיילו (ברזיל) 46.91 ש' (שיא עולם שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה)

אולימפיאדת לונדון 2012          נת'ן אדריאן (ארה"ב)                47.52 ש'. הוא הקדים במאית שנייה (בתרגום זמן למרחק מדובר ב- 2.10 סנטימטרים) את האוסטרלי ג'יימס מאגנוסן שקבע 47.53 ש'.

אולימפיאדת ריו 2016             קייל צ'אלמרס (בן 18 מאוסטרליה)  47.58 ש'.

אליפות העולם בודפשט 2017   קיילב דרסל (ארה"ב)                47.17 ש'

עם תומם של שידורי השחייה באולימפיאדת ריו 2016 היו חייבים שני שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וברוך צ'יש להבהיר ולבטא במשדר הסיכום ובדברי הפרידה שלהם את גדולתם וכישרונם של ג'וני ווייסמילר ומרק ספיץ בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים לעומת גדולתו של מייקל פלפס בעידן המודרני של השחייה המקצוענית. שניהם גם לא התייחסו לכמות האימונים, סוגי האימונים, אופי האימונים, משך האימונים, תכיפות האימונים, וכמות הטווחים עמם נדרש מייקל פלפס להתמודד, לעשות, ולעבור בדרכו לפסגה. משה גרטל וברוך צ'יש גם לא הזכירו במילה את איכות המשקל הסגולי של מסת גופו של מייקל פלפס. תכונה גופנית מולדת שמעניקה יתרון לכל שחיין ושחיינית באשר הם. את האינפורמציה זאת גם לא הצליחו לייצר, לומר ,ולהסביר ניב רסקין ומולי אפשטיין בסיכום שידורי ה- א"ק של ריו 2016 אודות השוואת גדולתו וכישרונו של האתלט המקצוען בעידן המודרני של ה- א"ק המקצוענית יוסיין בולט עם גדולתם של אצנים אלופים אולימפיים קודמים ושיאני עולם אחרים בריצות הקצרות בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים, ובראשם האמריקני ג'סי אואנס. מייקל פלפס ויוסיין בולט הם ספורטאי עַל מקצועניים ברי מזל משום שהגיחו לעולם אולימפי שונה בעל חוקים שונים וגישה שונה לספורט המקצועני. זכור לכולם כי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) נקט ב- 1992 במהלך דרמטי כביר כשפתח לראשונה את שעריו בפני ספורט מקצועני באותם המשחקים האולימפיים ההם של ברצלונה 92'. לכן יכלו מייקל פלפס ויוסיין בולט (לא רק הם) למנף, להאריך, ולמצות את כישרונם ופעילותם בתחום הספורטיבי הספציפי שלהם במשך שנים מאולימפיאדה אחת לבאה בתור, ולהפוך אותם למקצוע מכניס רווחי – כלכלי ולהתפרנס ממנו בכבוד רב (בעיקר מחוזי פרסום כספיים גדולי ממדים). הגורל האולימפי – ספורטיבי גזר בשעתו גזירה הרסנית על ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, ומרק ספיץ, ואחרים. הוא מנע ולא התיר להם להפוך לספורטאים מקצועניים כדי שיוכלו לעשות כסף בגין כישרונם הנפלא בתחומי השחייה וה- א"ק ועל מנת לשמר אותו במשך שנים לקראת אולימפיאדות נוספות כפי שיכלו לעשות מאוחר יותר מייקל פלפס ויוסיין בולט. בכך גדע IOC באִבְחָה אחת את משך "חיי המדף" ואת הקריירה שלהם מפני שספורטאים הנפלאים האלה לא היו מסוגלים להחזיק את עצמם מבחינה כלכלית בין האולימפיאדה שהייתה לבין הבאה בתור. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בתום אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 כשהיה בן 24 בלבד. ג'סי אואנס נטש את מסלולי הא"ק לאחר אולימפיאדת ברלין 1936 כשהיה רק בן 23. מרק ספיץ נפרד ממקצוע השחייה עם סיום אולימפיאדת מינכן 1972 בהיותו עדיין נער דרדק, בן 22.

סיכום.

אשנה ואסכם כלהלן : פוסט מס' 697 עוסק ב- רמת השַדָּרוּת הַנְבוּבָה והעֲקָרָה של משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש רוויית מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים לא נכונים, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות בעת שידורי ה- Off tube הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 (בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). עבודת ה- Off tube החובבנית מעלה הרהורים נוגים לא רק אודות שני הקבלנים המבצעים את עבודתם המגוחכת והקלוקלת מהאולפן בהרצליה, אלא משמשת גם עדות שלילית ו- כתב אישום קטגורי נגד מי שממנה את צֶוֶות השידור למִשְרָה המורכבת והמסובכת, ומי שמפקיד בידו את המיקרופון, ומצווה עליו לבצע את עבודתו Off tube מהאולפן בהרצליה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רכש לאחרונה את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מתאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" תמורת 80000 (שמונים אלף) euro אולם עושה את עבודתו פלסתר. מדובר באחד הסקנדלים הטלוויזיוניים הגדולים של 2017, הפקת Off tube מחורבנת, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידיו את מיקרופון השידור. אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 היא אירוע יפהפה, מרתק, דרמטי, ומלהיב. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הייתה חייבת להטיס את משה גרטל וברוך צ'יש לבודפשט ולהעניק להם עמדת שידור במוקד ההתרחשויות, בבריכת השחייה . אף על פי כן ולמרות הכל אפילו שידורי ה- Off tube של הצמד הזה באולפן בהרצליה אינם יכולים לפגום ולקלקל את איכותו הטלוויזיונית ה- וויזואלית של מאורע העַל הזה.

סוף הפוסט מס' 697. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 ביולי 2017.