רביב דרוקר עיתונאי ואיש ערוץ 10 שידר ב- "המקור" (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017) סרט תיעודי אודות המנהיג הפלסטיני החולה סאיב עריקאת בן 62 (איש מרשים) שבחר בבי"ח ישראלי "בילינסון" ובצוות רופאים ישראליים בראשות פרופסור מרדכי קרמר מנהל מערך הריאות בביה"ח "בילינסון" כדי לעבור כאן ניתוח השתלת ריאות. בשל התנגדות ישראלית ציבורית שטענה כי מדובר באויב, נאלץ סאיב עריקאת לעבור את ניתוח השתלת הריאות בארה"ב. במקביל כתב רביב דרוקר מאמר בעייתי שכותרתו "בלוף התיווך ההוגן" בעיתון "הארץ" (יום שני – 18 בדצמבר 2017). חשבונות היסטוריים. 

רביב דרוקר שידר ב- "המקור" (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017) מסמך טלוויזיוני תיעודי מעניין שנקרא, "נאחז באוויר", אודות המנהיג הפלסטיני מר סָאִיב עָרִיקָאת בן 62 חולה ב- פיברוזיס, שביקש לעבור ניתוח דחוף של השתלת ריאות דווקא בביה"ח הישראלי "ביילינסון" ע"י צוות רופאים ישראליים שלו בראשות פרופסור מרדכי קרמר. סאיב עריקאת ניחן באישיות מרשימה, ויש בו משהו כובש, בעיקר כשהוא מדבר בדָם לִבּוֹ  אולם הוא נחשב בעיני רבים בארצנו לאויב פלסטיני ויריב מַר של מדינת ישראל. בקשתו ל- התנתח ב- "בילינסון" עוררה מייד התנגדות ציבורית בישראל. מאות ישראליים ביטלו על פי הדיווח את כרטיסי "אדי" שלהם בעקבות הסכמתו של ביה"ח "בילינסון" לנתח אצלם את האויב הפלסטיני סאיב עריקאת שביקש להציל את חייו דווקא באמצעות יריביו הישראליים. רביב דרוקר הביא במסמך "נאחז באוויר", את עדותם השלילית החריפה של יואב אליאסי "הַצֵל" וגם של העיתונאי קלמן ליבסקינד נגד השתלת ריאות "ישראליות" בגופו של האויב בדמותו של סאיב עריקאת. סאיב עריקאת נימק את בקשתו האנושית לעבור השתלת ריאות בביה"ח "בילינסון", והתנסח כלהלן : "…בשדה הקרב יורים זה בזה, ואם חייל האויב נפצע, מעניקים לו טיפול, מצילים את חייו…". ההתנגדות הציבורית בישראל אילצה את סאיב עריקאת לבחור באופציה אחרת ולעבור לבסוף את ניתוח השתלת הריאות בארה"ב. הניתוח הצליח. אני שָב ושונה כאן את חוות דעתי אודות סאיב עריקאת הפלסטיני, כפי שהבעתי אותה לראשונה מאז שהקשבתי לו היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. סאיב עריקאת הוא אומנם יריב פלסטיני וותיק ועיקש מ- יריחו, אך אין שום ספק שמדובר באיש מרשים, הגיוני, נָבוֹן וחָכָם. וגם במידה רבה שוֹבֶה לֵב. שלא תהיה טעות, סאיב עריקאת הוא יריב פלסטיני מַר כבר שנות דור אולם אני כישראלי מכבד אותו. ממקום זה אני מאחל לסאיב עריקאת הרבה בריאות והרבה אושר, לו וגם למשפחתו. אנוכי מתפלל בשבילי ובעבור האומה הישראלית כולה ובשביל סאיב עריקאת וגם בעבור העַם הפלסטיני, כי תימצא סוף כל סוף דרך סלולה כדי להגיע להסדר מדיני הוגן בין המדינה שלי לבין העַם הפלסטיני שמסוכסכים ורָבִים ביניהם כבר 120 שנים על אותו חבל ארץ. מדובר כנראה ולפי שעה בתפילת שווא ובחלום שווא. לאנשי דורי ולי אין סיכוי לראות את השלום המיוחל מושג בין מדינת ישראל למדינת פלסטין. ספק גדול אם רביב דרוקר ואנשי דורו יזכו לכך.

הערה ארוכה למאמרו הבעייתי של העיתונאי ושדרן ערוץ 10 רביב דרוקר ב- "הָאָרֶץ" (יום שני – 18 בדצמבר 2017), שכותרתו, "בלוף התיווך ההוגן". אנוכי חייב להתוודות שוב : אני כמעט מעריץ את עיתונאי הטלוויזיה מר רביב דרוקר (ו- שכמותו), וודאי רוחש לו הערכה רבה, לאו דווקא לדעותיו הפוליטיות – חברתיות, אלא ראשית דבר להיותו אדם כֵּן, הגון ,ובעל יושרה (מוחלטת). זה המון בחיינו. קראתי פעמיים את המאמר "בלוף התיווך ההוגן" שמציג פן דיפלומטי אחד אולם גורר אחריו היסטוריה מדינית בינלאומית ארוכה שנוגעת לתיווך והסכמים בין מדינות מסוכסכות, ומרבית הציבור איננו מכיר אותה. אפשר לחשוב שבטרם הצהרת נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כי הוא רואה בירושלים את בירת ישראל, לא הייתה כאן כל אלימות פלסטינית מנובזת של רצח ודמים כלפי אזרחי מדינת ישראל. גם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן כאילו מנהיג מאופק ומאוזן הוא ראשית דבר אויב מַר של מדינת ישראל. "בלוף התיווך ההוגן", מהווה מולקולה בודדה אחת במסכת אטומים רבים של יסודות שונים ונסתרים שטמונים ב- פתרון הנוסחה המסובכת שמרכיבה את תהליך הפיוס והשלום בין האומה הישראלית לעם הפלסטיני. מו"מ מדיני פנים אל פנים גלוי בין מדינת ישראל לבין המנהיגים הפלסטיניים החל ב- וועידת מדריד ב- 30 באוקטובר ו- 1 בנובמבר 1991 בחסות ארה"ב שנשיאה אז היה ג'ורג' בוש האב ומזכיר המדינה / שר החוץ שלו היה ג'יימס בייקר.

וועידת מדריד 1991.

כותרת המאמר "בלוף התיווך ההוגן", ברורה, אך לא מובנת. עיתוי ההוצאה לאור של המאמר הזה "בלוף התיווך ההוגן" (כאמור בעיתון "הארץ" ביום שני – 18 בדצמבר 2017) נקשר באופן אסוציאטיבי – אוטומטי לאווירת תוכנית "המקור" ששודרה יומיים אח"כ בערוץ 10 (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017), ובה רִאיין רביב דרוקר את אחד ממנהיגי העם הפלסטיני מר סאיב עריקאת החולה שבחר כאמור כאופציה ראשונה להתאשפז בבית חולים ישראלי ("בילינסון") ולהציל כאן את חייו באמצעות השתלת ריאות ע"י צוות רופאים ישראליים בראשות פרופסור מרדכי קרמר.

הדברים החשובים באמת (2). חשבונות לאומיים היסטוריים ישראליים ופלסטיניים. 

השאלה הגדולה בעניין מציאת פתרון מוסכם ע"י שני הצדדים לסכסוך הישראלי – פלסטיני הַסָבוּךְ והממושך והשגת הסכם באמצעות מתווך, אם בכלל ניתן להשיג הסכם שלום כזה בדורנו, היא מה יהיה משקלם המצטבר של הערבים הקיצוניים באותה המדינה הפלסטינית שתקום לאחר ההשגה המיוחלת והשפעתה על השאיפות הלאומיות הערביות הישנות להסיג את 1948 לאחור ? האם הסכם שלום כזה יהיה בר תוקף לטווח ארוך ? מדינת ישראל מאוימת מאז כינונה ב- 1948 ע"י דוד בן גוריון, גם היום בכל רגע ובכל שעה ע"י חלק מהמדינות הערביות וגם ע"י האוכלוסייה הפלסטינית. בעיקר באמצעות טכנולוגיה צבאית של יותר מ- 100000 (מאה אלף) טילים נושאי חומר נפץ בכמויות משתנות בה מצויד צבא הטרור של החמאס בעל הפנים האנטישמיות ברצועת עזה (ראה מאמרה של פרופסור דינה פורת ב- "הָאָרֶץ" ב- 3 באוגוסט 2014 וכותרתו, "פניו האנטישמיות של חמאס") וגם צבא הטרור של חסן נסראללה בלבנון המכוונים לעבר מדינת ישראל. אין להוציא מן המניין גם את טילי הצבא הסורי. טילי האויב הללו מעמידים את מדינת ישראל בפני סכנה קיומית. במלחמה הבאה הבלתי נמנעת שבוא תבוא בינינו לבין הפלסטינים על זכות הבעלות על אותה פיסת קרקע העתיקה הזאת בת אלפי שנים בארץ ישראל ייפגעו מרכזי אוכלוסיות אזרחיות ישראליות כשם שייפגעו אוכלוסיות ערביות ברצועת עזה ובלבנון. כיצד פותרים את הסכנה הביטחונית הנוראית הגוברת הזאת של טרור הטילים ללא מלחמת הכרעה מהירה ויעילה של צה"ל נגד האויב ובלי ביטחונות אמריקניים ? אין מדובר עוד בסכנה שוּלִית כפי שנחשבה כ- כזאת בעבר. האויב בדרום ובצפון צובר עוד ועוד כוח באמצעות מאות אלפי טילים ורקטות נושאות חומר נפץ שמכוונות לערים הראשיות של מדינת ישראל. איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מאמצים ביודעין ועל פי מחשבה מראש את תורת המלחמה של הגנרלים הגרמניים של ה- "וֶורְמַאכְט" ומנהיגם הנאצי המגלומן המטורף אדולף היטלר (לרוע המזל בעל כריזמה אישית עצומה) כפי שבאה לידי ביטוי ב- מלחמת העולם ה- 2, כלהלן : כדי להפיל מדינה אין צורך למוטט את צבאה בשדה הקרב. דַי כדי לפגוע אָנוּשוֹת באוכלוסייתה האזרחית.

האויב הערבי נוצח מאז 1948 ועד עצם היום הזה ע"י מדינת ישראל הקטנה וצה"ל הגדול כמה וכמה פעמים בזירות המלחמה השונות, אולם לא הוכרע סופית. אגפים וארגוני טרור קיצוניים שלו כמו החמאס בדרום וחיזבאללה בצפון ממשיכים לחַלְחֵל ולטפח תקוות של חזרה ל- "מולדת הפלסטינית" שנכבשה אזרחית וצבאית ע"י גלי העלייה היהודיים לדורותיהם שהעפילו לארץ ישראל מחו"ל וצבאות מדינת ישראל. ארגוני הטרור של חמאס וחיזבאללה הפכו זה מכבר לצבאות סדירים שמבקשים למוטט את מדינת ישראל ע"י פגיעה מסיבית באוכלוסייה האזרחית שלה. אין להקל ראש במטרות הצבאיות של חמאס וחיזבאללה, וודאי לא בדרך ההתאוששות הארוכה והיסודית שלהם והתחמשותם הצבאית היסודית והעקבית במאות אלפי טילים מסוגים שונים נושאים מטעני חומר נפץ. כולם יודעים להיכן הם מכוונים רק לא יודעים מתי יופעלו. רביב דרוקר לא ניהל מעולם מו"מ מול מדינות אויב ולא ניצב מול דרישות "לאומיות" של ארגוני טרור. OK, אף על פי כן אני הולך לקראתו, לקראת רביב דרוקר. נניח שממשלת ישראל זונחת את תמיכת נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ והטבותיו לרבות הצהרתו המדינית כי ירושלים היא בירת ישראל וכו'… ומודיעה למדינות הערביות ולרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן וסאיב עריקאת כי היא מסכימה ברגע זה לחסל את את כל היישובים היהודיים וההתנחלויות ביהודה ושומרון וכי היא ניאותה לפנות תכף ומייד ב- 2018 את כל השטחים ממזרח "לקו הירוק" ההוא לטובת מדינת פלסטין החדשה, ולשוב לגבולות הישנים של 1967 ההם בטרם מלחמת ששת הימים. השלום פורץ ותושבי מדינת ישראל ותושבי מדינת פלסטין מייצרים שכנות טובה, ביטחון, שלווה, פריון ונינוחות ושפע כלכלי, סך של מצב חברתי שקט נעדר רעידות ושאיפות מדיניות משני צידי הגבול, כמו בימי מלכות שלמה, ככתוב בספר מלכים א' פרק ה' : "…וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה…". האידיליה מחזיקה מעמד 10 שנים. נדמה כי הסכסוך הישראלי – פלסטיני שנמשך יותר מ- 120 שנים הגיע לקיצו, אולם מתברר כי בעשור הזה שבין 2018 ל- 2028 מרכיבים הארגונים הערביים הקיצוניים החמושים סלוגן נוסטלגי בעל משמעות פוליטית, "בשנה הבאה בפלסטין…", ומחנכים עליו את הנוער שלהם, בדיוק כשם שהיהודים פיתחו אמירה דומה באלפיים שנות גָלוּת, "בשנה הבאה בירושלים…". איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה ממשיכים להפיץ אֶרֶס ושִנְאָה במדינות הטרור שלהם וקוראים לבני עמם לסלק בכוח את כל היהודים שהתיישבו והתנחלו ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. שני הצוררים האיסלאמיים האלה טוענים שגלי ההגירה היהודית הלא חוקית מאירופה לארץ ישראל, אותן חמש ה- "עליות" הַהֵן מאז 1882 ועד 1939, ש- נשענו על האמירה "בשנה הבאה בירושלים…", ו- נשאו עמן סך של כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) יהודים שהעפילו לארץ ישראל, כלל לא הגיעו למחוזות ולערים התנ"כיות ה- כאילו עבריות ההן ירושלים, שכם, חברון, בית לחם, דרך אפרתה, ו- באר שבע אלא נעצרו בתל אביב, חיפה, מחוזות הגליל, והעמקים. אם כך התביעה היהודית להתיישב מחדש ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 איננה צודקת על פי הגדרתם של אויבי ישראל. מדובר לדבריהם בכיבוש בכוח הזרוע של אדמות פלסטין בגדה המערבית של הירדן, שהיהודים מכנים אותן אדמות יהודה ושומרון.

טקסט תמונה : משפחה יהודית בליטא חוגגת את חג הפסח בראשית ה- 119 ומשננת את שתי האמירות : "בשנה הבאה בירושלים…" ו- "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו…". (מקור : "הגדה של פסח" כתובה ומצוירת בידי ארתור שיק, בהוצאת "מסדה" ו- אלומות" בירושלים ותל אביב).

ובכן, בינואר 2028 משגרים לפתע ארגוני הטרור המוסלמים הקיצוניים חמאס וחיזבאללה עשרות אלפי טילים למרכזי אוכלוסייה ישראליים בשם מצווה לאומית דתית שלקוחה דווקא מ- "ההגדה של פסח" של היהודים, שם נאמר כלהלן : "…שְפוֹךְ חֲמָתְך אֶל הַגוֹיִים אֲשֶר לֹא יְדָעוּךָ ועַל מַמְלָכוֹת אֲשֶר בְּשִמְךָ לֹא קָרָאוּ…". איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מנמקים את ההתקפה הזדונית והמפתיעה בכך שממשלת ישראל סירבה כל הזמן לא נענתה לתביעותיהם החוזרות ונִשְנוֹת לשוב לגבולות 1948, ולהחזיר להם גם את יפו הערבית ההיא, את חיפה הערבית ההיא, את רמלה ולוד ערביות ההן, וגם שטחי חקלאות נרחבים בעמק הירדן ועמק יזרעאל שהיו פעם של העם הפלסטיני בטרם הציפו את ארץ ישראל "הערבית" גלי הגירה יהודית ממזרח אירופה לארץ ישראל מאז 1882 ועד 1939. צה"ל יוצא למלחמת חורמה וכובש מחדש בפברואר 2028 את כל שטחי יהודה ושומרון, וגם משמיד את רצועת הביטחון בלבנון ואת רצועת עזה. חולף עשור נוסף. ב- 2038 נפתח שוב ו- עוד מו"מ חדש בין עם ישראל לעם הפלסטיני בחסות ארה"ב. הממשל האמריקני מעניק יתרונות והטבות למדינת ישראל הדמוקרטית אולם איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מצהירים כי לא יהיה שלום עד שמדינת ישראל תפנה את "השטחים המוחזקים" ותחזור לגבולות החלוקה כפי שהכריז האו"ם ב- 29 בנובמבר 1947.

אני משתמש כאן בדוגמא קיצונית. גרמניה הובסה במלחמת העולם ה- 1 בשנים 1918 – 1914. המעצמות הדמוקרטיות שניצחו והכניעו את גרמניה בראשות צבאות האימפריה הבריטית וארה"ב ונקראו "חבר הלאומים" השיתו על גרמניה בתום כניעתה את "הסכמי וורסאי". "הסכמי וורסאי" הקשים השפילו את הגרמנים ו- תבעו מהם פיצויים כספיים כבדים שהביאו להתמוטטות וקריסת הכלכלה הגרמנית בתוכה אינפלציה מטורפת, בה כיכר לחם עלתה מיליון מארקים. חבר הלאומים הטיל גם מגבלות קשות על שיקום צבא גרמניה. גרמניה הפכה ב- 1918 לסכנה שולית שאיננה מאיימת עוד על השלום הבינלאומי באירופה. 15 שנים אח"כ ב- ינואר 1933 עלה לגדולה ה- לאומן הגרמני הנאצי הקיצוני אדולף היטלר והיה לקנצלר בהשראת הנשיא האחרון של רפובליקת וויימאר הגרמנית פאול פון הינדנבורג. הקנצלר אדולף היטלר היה מדינאי מוכשר והרסני בעל אמביציות לאומניות מטורפות ו- גם בעל כריזמה עצומה שחיש מהר הפך לפיהרר ודיקטטור שסחף את המוני גרמניה אחריו ללא קושי, ללא וויכוחים, וללא מחלוקות פנימיות (גם בסיוע משטרת הביטחון הפנימית שלו ה- SS). אדולף היטלר שיקם במהירות רבה את הכלכלה הגרמנית בעלת פוטנציאל עצום, בנה מחדש ומן היסוד את צבא הוורמאכט הגרמני ביבשה, באוויר, ובים, ביטל את "הסכמי וורסאי", ורקם את חזון הכזב הגרמני הנציונאל סוציליסטי שלו שעסק בהקמת הרייך ה- 3 ל- 1000 (אֶלֶף) שנים. ב- 1 בספטמבר 1939 החל אדולף היטלר גדול הטרוריסטים בעידן המודרני את המסע הצבאי המטורף שלו, השתלטות שלו על פולין בדרך לכיבושן של מדינות אירופה לרבות המדינה הרוסית הענקית, והשמדת יהדות אירופה. הסוף המַר ההוא ידוע.

"בלוף התיווך ההוגן" משיק כל העת ל- כל המבנה הגיאומטרי רָב הצלעות של מדינת ישראל שזקוקה כל הזמן למתווך אמריקני שיתמוך בקיומה. עליה להבטיח כי לאחר נסיגת צה"ל מהשטחים המוחזקים והקמתה של מדינה פלסטינית בעלת גבול משותף ארוך עם מדינת ישראל, יוסר לעַד ריטואל האיום המוסלמי – איסלאמי. בעיקר לאחר שמחמוד עבאס וסאיב עריקאת כבר לא יהיו פה.

הדברים החשובים באמת (3).

הגלובליזציה ההיסטורית של התיווך והמו"מ המדיניים- צבאיים מאז תקופתו של המדינאי – נסיך האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיך / Klemens von Metternich בשנים של ראשית המאה התשע עשרה 1815-1809. המונרכיות המלכותיות והדיקטטורות הטוטליטריות מול המדינות הדמוקטיות.

נולדתי כבן חורין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי והתחנכתי במדינה דמוקרטית במדינת ישראל. אבותינו בחרו לשוב לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות וגולה ולבנות כאן מולדת חדשה שמבוססת על חברה חלוצית חופשית ודמוקרטית. איש לא תיאר אז ולא חזה את היריבות ארוכת השנים שעומדת להתחולל בין האומה הישראלית המתחדשת לבין ערביי הארץ שחשים כבעלי המקום ובעלי הבית של ארץ ישראל. לא לימדו אותי להילחם נגד טרור שמציב את כלי הנשק שלו נגדי בתוך אוכלוסייה אזרחית. לימדו אותי ב- "גולני" להילחם צבא נגד צבא. לא נגד אזרחים. אינני יודע להילחם נגד נשק השמדה המוני של האויב שמוצב ליד ו- בתוך בתי אזרחיו ברצועת עזה ומשם יורה עלי כדי להשמיד אותי ואת ילדיי ונכדיי. זוהי משנתו. מדוע ולמה הציב ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה לעצמו מטרה ב- "תקופת שלום" לייצר עשרות אלפי טילים מכל מיני סוגים נושאי חומרי נפץ ? ואז אני חושב לעצמי מה ההבדל בין תורת השמדת העם היהודי בגרמניה באמצעות גז שטווה אדולף היטלר לבין תיאוריה ודוקטרינה טרוריסטית של דיקטטורים רצחניים כ- איסמעיל הנייה ואחמד יאסין שקוראת לחסל את מדינת ישראל באמצעות אש, טילים, פצצות, מטענים, מתאבדים, מעשי חבלה, ויצירת פניקה והפחדה. שני המטורפים איסמאעיל האנייה ואחמד יאסין לא שאלו ולא התייעצו עם עמם בדבר השמדת מדינת ישראל. הם כפו וכופים את דעתם הפוליטית והצבאים על אזרחיהם בכוח הזרוע. מה זה משנה לי בדיוק אם נמות מגז רעיל נאצי ו/או מחומר נפץ איסלאמי. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט ידעו בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 כי אדולף היטלר וממשלתו הנאצית הטוטליטרית בונים את הצבא החזק ביותר בעולם, בתוכו צי של 5000 (חמשת אלפים) מטוסי קרב ומפציצים, 15000 (חמישה עשר אלף) טנקים ו- 2.000000 (שני מיליון) חיילים, והחרישו. נוויל צ'מברליין המודאג ניהל ב- 29 בספטמבר 1938 שיחות מדיניות עם הקנצלר הגרמני אדולף היטלר בוועידת פסגה שהתכנסה מינכן (נכחו בה גם הטוטאליטאר האיטלקי בניטו מוסוליני וראש ממשלת צרפת אדוארד דאלאדייה) ודנה ב- רוחות המלחמה שמנשבות מגרמניה. אדולף היטלר הרגיע את נוויל צ'מברליין ו- הבטיח לו שהכול בסדר ופני גרמניה הנאצית מועדים לשלום ולא למלחמה. כששב לאחר יממה ל- לונדון הצהיר נוויל צ'מברליין לעמו (ולכלל העולם) בסופו של חודש ספטמבר 1938 בשידור ישיר בטלוויזיה של ה- BBC כי השיחות עם אדולף היטלר היו מועילות ומוצלחות וכי הוא כראש ממשלת אנגליה הציל את השלום באירופה. לא תהיה מלחמה הצהיר לבני עמו. אדולף היטלר לא בנה צבא אדיר ממדים ביבשה, באוויר, ובים כדי להשתעשע עם אומות אירופה, וכמובן לא התייעץ כדיקטטור עם עמו בעניין היציאה למלחמת עולם מחרידה בת שש שנים שגבתה 68.000000 (שישים ושמונה מיליון) הרוגים חיילים ואזרחים על פני הגלובוס. את מלאכת ההסברה הציבורית בעניין הצורך לצאת למלחמת חורבן ואת מחירה הנורא למען קידושו של הרייך השלישי הגרמני שאמור להתקיים ב- 1000 (אלף) השנים הבאות, השאיר לידידו שר התעמולה הארסי שלו יוזף גבלס. הסוף ידוע. ב- 8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית לצבאות הברית ובראשן ארה"ב ואנגליה לאחר ששילמה מחיר עצום בנפש. 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים גרמניים נהרגו בין השנים 1939 ל- 1945. הקנצלר – פיהרר הנאצי הדיקטטור אדולף היטלר שהבטיח לעמו רייך גרמני שלישי ל- 1000 (אלף) שנים ברח מאחריות והתאבד בבונקר שלו ב- 28 באפריל 1945 יחדיו עם יוזף גבלס ורעייתו מגדה. שניהם אדולף היטלר ויוזף גבלס הותירו מאחוריהם את גרמניה חרבה ועשנה. שני הנבלים יוזף גבלס ואשתו מגדה רצחו לפני התאבדותם המשותפת את ששת ילדיהם הקטנים באמצעות זריקות הרדמה.

ראש ממשלת אנגליה החדש ווינסטון צ'רצ'יל שהחליף ב- 10 במאי 1940 את נוויל צ'מברליין החולה (מת ב- 9 בנובמבר 1940) לא ידע בתחילת מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 כיצד להילחם נגד גדול הטרוריסטים בהיסטוריה האנושית הקנצלר הגרמני אדולף היטלר. גם נשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט שהצטרף אל וינסטון צ'רצ'יל בדצמבר 1941 לא ידע כיצד להילחם נגד הטרור הגרמני וגם לא נגד הטרור היפני המטורף. ואז הגיעו שני המנהיגים הדמוקרטים הדגולים לידי שתי החלטות אסטרטגיות מרחיקת לכת : אחת, אין מנהלים כל מו"מ עם ארכי טרוריסט גם אם הוא ראש מדינה. שתיים, אם אדולף היטלר נלחם לא רק נגד הצבא האנגלי אלא עוסק גם בהשמדה שיטתית של אוכלוסיות אזרחיות של רוסיה, צ'כוסלובקיה, ופולין, וגם של אנגליה ע"י הפצצת ערי אנגליה במטוסים וטילים, אזי אין דרך אחרת מאשר להורות לחילות האוויר של אנגליה וארה"ב לפגוע אף הם במכוון ובאופן מאסיבי ביותר באוכלוסייה אזרחית גרמנית. עשרות ערים גרמניות גדולות הופצצו בשיטתיות ובעקביות מהאוויר ע"י חילות האוויר של אנגליה וארה"ב. מיליוני אזרחים גרמנים נהרגו ונפצעו. נשיא ארה"ב הארי טרומן (החליף ב- 12 באפריל 1945 את פרנקלין דילנו רוזוולט שמֵת) לא ידע כיצד להתמודד עם הטרור היפני. בסתיו של שנת 1944 לאחר כיבוש האיים היפניים איבו ז'ימה, גוויידלקנל, מידוויי, סאיפן, ואוקינאווה במחיר נורא של 15000 נחתים אמריקניים הרוגים, החל צבא ארה"ב (מנה 500 אוניות, 1200 מטוסים, ו- 112000 נחתים) להפציץ את ערי יפן תוך כוונה להשמיד יעדים צבאיים, תעשיות ותשתיות, תחבורה, ופגיעה מכוונת וקשה באוכלוסייה אזרחית. יפן נפגעה קשות אולם לא נכנעה. בקיץ 1945 הציע נשיא ארה"ב הארי טרומן לקיסר יפן הירואיטו והגנרלים הלוחמניים שלו הידקי טוג'ו ואוסוזוקו יאמאמוטו להיכנע לארה"ב בטרם שימוש בנשק לא קונבנציונלי. יפן סירבה. הארי טרומן החליט כמפקד עליון של צבא ארה"ב כי הוא איננו מורה לחייליו לכבוש את יפן מפני שהערכה צבאית דיברה על מחיר כבד ביותר של 1.500000 (מיליון וחצי) חיילים אמריקניים הרוגים ופצועים. הארי טרומן הורה לחיל האוויר שלו להשתמש בנשק השמדה המוני כדי לזרז את הכניעה ולהטיל שתי פצצות אטום על אוכלוסייה יפנית אזרחית. ב- 6 באוגוסט 1945 הוטלה פצצת אטום על העיר הירושימה ויומיים אח"כ ב- 8 באוגוסט על העיר נאגאסאקי. שתי פצצות האטום הקטנות היו שוות כ"א לעוצמה של 20000 (עשרים אלף) טון דינמיט. מאות אלפי אזרחים יפניים שילמו בחייהם בגלל התעקשות הכת הצבאית שלא להיכנע לצבא ארה"ב. העוצמה האטומית הוכיחה את כישרון הרתעתה. יפן נכנעה.

המאמר "בלוף התיווך ההוגן" מנותק מההיסטוריה הבינלאומית של מו"מ פוליטיים אודות שינוי גבולות מדיניים חדשים בעקבות מלחמות, מאז ימי המדינאי – נסיך האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיך / Klemens von Metternich בשנים 1815 – 1809. בעת הצהרת האומות המאוחדות ב- כ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ ישראל ליהודים ולערבים, לא היו כלל התנחלויות. אף על פי כן החליטו ערביי ארץ ישראל בראשות מנהיגם הרוחני – דתי חאג' אמין אל חוסייני להכניע ולהשמיד בכוח הזרוע את הישוב היהודי הקטן בארץ ישראל שמנה כ- 600000 (שש מאות אלף) תושבים בלבד. ב- 15 במאי 1948 הכריז ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל בגבולות החלוקה. ערביי ארץ ישראל ושבע מדינות ערב בראשן צבאות מצרים, ירדן, וסוריה ראו בהכרזת דוד בן גוריון "קאזוס בלי", עילה למלחמה. החלה מלחמת העצמאות של 1948 בה נהרגו יותר מ- 6000 (ששת אלפים) חיילי צה"ל לוחמי הפלמ"ח, ולוחמי הארגונים הפורשים האצ"ל ו- הלח"י, ואזרחים. הכרזתה של ארה"ב עכשיו כי היא רואה בירושלים את בירת ישראל משמשת עילה לרחוב הפלסטיני להצית אינתיפאדה חדשה. מה חדש כאן ? איזה רבותא יש בכך.

הדברים החשובים באמת (4).

תזכורת 1 : קלמנס פון מֶטֶרְנִיךְ יזם את הצטרפות אוסטריה לקואליציה אנטי צרפתית רחבה ממדים שהביסה לבסוף ב- 18 ביוני 1815 בשדה הקרב ב- ווטרלו (Waterloo, עיירה בלגית)  את נפוליאון מצביא צבאות צרפת, והגלתה אותו לאי המרוחק סיינט הלנה. הקרב המכריע ההוא ב- ווטרלו בקיץ 1815 הביא לסיום המלחמות באירופה אותן יזם חדשים לבקרים מצביא צבא צרפת נפוליאון בונפרטה. את קרב ההכרעה ב- ווטרלו ניהלו כוחות הקואליציה האנטי – צרפתית בהרכב של כמה צבאות, אולם בעיקר בהשתתפות צבא פרוסיה בפיקודו של פון בליכר וצבא בריטניה בפיקודו של הפילד – מארשל ארתור וולסלי (לאחר קרב ווטרלו הוענק לארתור וולסלי / Arthur Wellesley התואר הדוכס מ- וולינגטון). אותו קלמנס פון מטרניך (1859 – 1773) היה ממנסחי הסכם הכניעה הכלל אירופי שהגלה את נפוליאון בונפרטה ב- 1815 לאי סיינט הלנה וסילק אותו לעַד מהזירה המדינית – צבאית האירופית הסבוכה. המנהיג האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיךְ (אוסטריה הייתה בימים ההם מעצמה אירופית) הנהיג ו- ניהל את המו"מ יחדיו עם המעצמות האחרות בקונטיננט שחילקו את אירופה שלאחר מלחמות נפוליאון בונפרטה, ויצרו גבולות חדשים בין מדינות ישנות. קלמנס פון מטרניך חתם על ברית מדינית – צבאית עם רוסיה ופרוסיה שהביאה לקץ שלטונו של המנהיג והמצביא הצבאי הצרפתי המוכשר נוטף כריזמה נפוליאון בונפרטה. תקופתו של מטרניך נחשבה לשיא הדיפלומטיה של המעצמה האירופית האוסטרית בימים ההם של תחילת ה- 119. בעת תהליך איחוד איטליה במהלך המאה ה- 19 טען מטרניך כי איטליה איננה שמה של אומה אלא מושג גאוגרפי בלבד. הוא טעה. קלמנס פון מטרניך מת בגיל 86 בשנת 1859.

תזכורת 2 : ההיסטוריה רצופה אין סוף מו"מ, תיווכים, והסדרים מדיניים לא הוגנים בתומן של מלחמות וגם בטרם תחילתן. ראו פגישת ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין והקנצלר – פיהרר של גרמניה הנאצית אדולף היטלר במינכן ב- 29 בספטמבר 1938. וועידת מינכן הייתה בעצם וועידת פסגה אירופית שכונסה לפני מלחמת העולם ה- 2 והשחקנים הראשיים בה היו אדולף היטלר ו- נוויל צ'מברליין, ובהשתתפות שחקני משנה ראש ממשלת צרפת אדוארד דאלאדייה  (ראש ממשלת צרפת) ומנהיג איטליה הפשיסטית בניטו מוסוליני. בוועידת מינכן 1938 נידונה דרישתו המדינית – צבאית ו- החד משמעית של אדולף היטלר לספח את חבל הסוּדֶטִים לגרמניה הנאצית, חֶבֶל אֶרֶץ שלא היה שטח ריבונות גרמנית. חֶבֶל הסודטים הושת מאז הסכמי השלום בתום מלחמת העולם ה- 1 ב- 1918 תחת ריבונותה של צ'כוסלובקיה. הסכם וועידת מינכן ב- 1938 היה בעצם טקס מכירה של חבל הסודטים הצ'כוסלובקי לגרמניה הנאצית החמושה מכף רגל ועד ראש ומוכנה היטב לפתיחת מלחמת העולם ה- 2. חתימת הסכם וועידת מינכן ב- 29 בספטמבר 1938 (לא השתתפו בו כלל נציגי ממשלת צ'כוסלובקיה), היה בעצם מסע כניעה פוליטי ומדיניות רופסת שניהל ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין מול הקנצלר – פיהרר הגרמני הנאצי אדולף היטלר, הדיקטטור המסוכן ביותר והתוקפן ביותר בהיסטוריה האנושית.

אנוכי קרוב הרבה יותר למשנתו וחזונו המנומקים בשפה מחוספסת של האלוף (במיל.) עמירם לווין הנוגעים למו"מ המדיני וגבולות קבע מוסכמים שמנהלת מדינת ישראל מול הרשות הפלסטינית מאז וועידת מדריד ב- 1990, כפי שפרסם והוציא אותו לאור במוסף של "מעריב" ביום שישי – 15 בדצמבר 2017. אין דבר כזה תיווך הוגן במשא ומתן מדיני בין שני עמים שתובעים לעצמם את אותה פיסת קרקע מאז החל המאבק בין היהודים לערבים על אותה חלקת המריבה בארץ ישראל היכן שהוא בראשית ה- 120. "בלוף התיווך ההוגן" איננו מעניין אותי. מעניין אותי מה יקרה לילדיי ונכדיי לאחר שמחמוד עבאס ("אבו מאזן") וסאיב עריקאת (שני מנהיגים פלסטיניים, "…שאין צפרדע גדולה מידי לקיבתם…", כלשונו של רביב דרוקר) כבר לא יהיו כאן ואת האוכלוסייה הפלסטינית ינהלו ו- יובילו איסמאעיל האנייה ומוחמד דֶף בדרום ו- חסן נאסראללה ובאשר אל אסד בחסות איראן בצפון. אני שמח שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ משחק עכשיו את המשחק לטובתי ולמען ביטחון ילדיי ונכדיי. פתאום מתברר כעת כי נשיא ארה"ב הקודם ברק אובאמה מכר אשכרה את מדינת ישראל בהסכם הגרעין הכושל והמפוברק שלו שערך עם איראן וקוֹמֵם במקביל את ארגון הטרור חיזבאללה על חשבוננו. העיקר שברק אובאמה קיבל כבר בחינם את פרס נובל לשלום. ועוד דבר : רביב דרוקר נעדר מידע אודות התנהלות הפוליטיקה הפנימית האמריקנית כמו עמיתו נדב אייל שהרהיב עוז לספר פעם לצופי ערוץ 10 שלו היכן שהוא בפברואר 2016, בעת מאבקו של דונאלד טראמפ ב- 15 מועמדים רפובליקנים אחרים כדי לזכות ב- משרת מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, משהו בסגנון כלהלן, "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב שיתקיימו ב- 8 בנובמבר 2016…". אף על פי כן רביב דרוקר משתחץ ורושם בשלהי המאמר שלו, "בלוף התיווך ההוגן", "…הדבר היחיד הטוב בפעולות המופרכות של ממשל טראמפ הוא…וכו'…", מבלי שיש בידיו את כל הפרטים התכנוניים ואת כל חלקי הפאזל המרכיבים את התמונה הכללית שמשרטט מנהיג העולם החופשי, תמונה מורכבת ומסובכת שאמורה לשקף את המאמץ האמריקני הקשור לניהול מדיניות הפנים פלוס הדיפלומטי והצבאי בגזרותיו הגלובליות השונות לרבות המזרח התיכון. רביב דרוקר לא מפרט למה הוא מתכוון כשהוא משתמש בביטוי כולל "…פעולות מופרכות…". אם באמת פעולותיו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הנוגעות לניהול מדיניות הפנים הן מופרכות על פי חוות דעתו של רביב דרוקר אזי שאזרחיו יפילו אותו.

הדברים החשובים באמת (5).

תזכורת 3 : ב- 1908 לפני 109 שנים רצחו פורעים ערבים את משה ברסקי ז"ל נער בן 18 חבר קבוצת דגניה א' (אוּם ג'וּנִי) בעמק הירדן כשרכב על סוסתו בדרכו חזרה מהמושבה מנחמיה לנקודת היישוב שלו דגניה א' שהוקם על שפת חופה הדרומי של אגם כינרת. משה ברסקי נרצח משום שהיה יהודי שגדל והתחנך בילדותו ברוסיה על הסלוגן "בשנה הבאה בירושלים…", והעפיל לארץ ישראל כדי לבנות כאן את ביתו משום שחשב שהוא הריבון על האדמה הזאת שהייתה פעם של אברהם, יצחק, ויעקב. אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל גדל והתחנך בבית יהודי דתי מסורתי בעיירה שירווינט בליטא. סבתא וסבא שלי אביו ואימו של אבא שלי חייקל ושטירל ז"ל חינכו אותו ואת אֶחָיו על הסלוגן, "בשנה הבאה בירושלים…". למרות שלמד תורה ותלמוד תורה ב- "חֶדֶר" בעיירה שכוחת אֵל בליטא, תמיד פעפעו בנפשו מאז ילדותו שלוש המילים ההן, "בשנה הבאה בירושלים…". בראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת בהיותו בן 18 העפילו אבא שלי ושני אֶחָיו אושר ויוסף לארץ ישראל כדי לבנות על אדמתם של אברהם, יצחק, ויעקב חברה עִבְרִית חלוצית חדשה בעלת אידיאלים וערכים אנושיים רבי מעלה (אחותם הבכורה טֵייבֶה היגרה לקובה). בפרעות תרצ"ו – תרצ"ט התנפלו פורעים ערבים על אבא שלי בעת כיבוש האדמה במושבה מִגְדָל ליד טבריה. אבא שלי הצליח להימלט וחייו ניצלו. ב- 30 ביוני 2016 רצח פורע ערבי את הלל יפה אריאל ז"ל נערה בת 13 בשנתה בקריית ארבע בחברון. קו משותף ארוך בן 109 שנים מחבר בין הרצח הנפשע של משה ברסקי לבין הרצח המתועב של הנערה הלל יפה אריאל. לנשוך שפתיים. לא לוותר. להתיישב. להשיב מלחמה שערה (!).

אבא ואימא שלי וכל חברי קיבוץ אפיקים עזבו ב- 1932 את ההכשרה בקבוצת כינרת ונדדו 3 ק"מ דרומה כדי להקים מבראשית את ה- "טוֹצְ'קָה" שלהם ("נקודה" בתרגום מרוסית לעברית) שָם נבנה קיבוץ אפיקים לדורותיו ותפארתו. עמק הירדן הייתה עד 1948 מעין סביבה ערבית. במרכזו (3 ק"מ צפונה לקיבוץ אפיקים) שכן הכפר הערבי הגדול "צמח" ("סמח" בערבית). במערבו שכן הכפר הערבי "עַבּוּדִיָה", ומדרום מזרח לקיבוצים אפיקים ואשדות יעקב שכן הכפר הערבי "עָדָסִיָיה". האדמות האלה בעמק הירדן שהיו פעם ערביות נקנו בחלקן ע"י יהושע חנקין ו- קק"ל, ונרכשו תמורת כסף מערבים בהאיים שאיישו מאז המחצית השנייה של ה- 119 חלקים גדולים מאדמות העמק. אבא שלי כמו רבים מחברי קיבוץ אפיקים ושאר חברי קיבוצים אחרים בעמק הירדן היה חבר ב- "הגנה". האנשים האמיצים האלו נשבעו ב- 1948 להגן על ביתם בעמק הירדן עד טיפת דמם האחרונה מול הפולש הסורי. במאי 1956 נשבעתי על ספר התנ"ך כטירון וחייל צה"ל במחנה "פִילוֹן" של גדוד 12 בחטיבת "גוֹלָנִי" להקריב את חיי למען מדינת ישראל אם אדרש. מלחמת סיני באוקטובר / נובמבר 1956 הייתה המלחמה הראשונה שלי. חטיבת "גולני" כבשה את מוצבי הצבא המצרי יעדים מבוצרים מס' 25 + 27 + 29. אני נלחמתי כחניך פלוגת המ"כים ב- "ג'וֹעָרָה" שצורפה לגדוד 12 בחטיבת "גולני" בשעת המלחמה נגד האויב המצרי. המח"ט היה אל"מ בנימין ג'יבלי. מג"ד 12 היה סא"ל אורי בר רצון. המ"פ שלי היה סרן זאב עופר. המ"מ שלי הבלתי נשכח בקורס המ"כים ההוא היה סגן זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל בן 82). צה"ל כבש את רצועת עזה ואת חצי האי סיני בשישה ימים במחיר של 180 הרוגים ו- 4000 פצועים. בין ההרוגים היה גם המקלען (בראונינג 7.92) בכיתה שלי ריצ'רד סילם ז"ל. הוא נהרג חמישה מטרים ממני משעלה על מוקש נעל כפול שהניח חיל ההנדסה המצרי סביב המוצבים שלהם בגזרת רפיח, בעת ההסתערות הארוכה שלנו לעבר מוצב היעד המבוצר מס' 27 ברפיח שהוטל על גדוד 12 של "גולני" לכבוש. בראשית 1957 כבר הורו נשיא ארה"ב דאז דווייט אייזנהאואר ושר החוץ שלו ג'ון פוסטר דאלאס לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון לסגת לאלתר מחצי האי סיני ומרצועת עזה. זה היה בסיומו של קורס המ"כים לאחר ששבנו לבסיס הקבע שלנו ההוא ב- "ג'וֹעָרָה" (שכן על גבעה שולטת ליד שלושת הקיבוצים עין השופט, רמת השופט, ודליה). חשבתי אז על ריצ'רד סילם ז"ל האם מותו בגיל 19 היה לשווא. אח"כ נלחמתי שוב כקצין קרבי במילואים במלחמת ששת הימים ביוני 1967, שוב נגד האויב המצרי. בקיץ 1967 הייתי כבר אבא לילד בן שנה ו- 8 חודשים, הבן הבכור שלי. אח"כ בחלוף שלוש שנים נלחמתי ב- 1970 בשירות מילואים במלחמת ההתשה שוב נגד האויב המצרי. הייתי אז אָב לשני ילדים קטנים בני חמש ושנתיים. חלפו להן עוד שלוש שנים בתומן נלחמתי במלחמת יום הכיפורים באוקטובר / נובמבר 1973 עוד הפעם נגד האויב המצרי. הייתי כבר אָב לשלושה ילדים קטנים בני שמונה וחמש, ותינוקת בת כמה ימים. בחלוף עוד תשע שנים נלחמתי במלחמת לבנון ה- 1 בקיץ 1982 נגד האויב הפלסטיני והסורי. בין 4 ביוני 1982 ל- 13 ביולי 1982, ניהלתי ב- IBC במדריד בירת ספרד במשך 40 ימים את הפקת השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- מונדיאל ספרד 1982 (מנכ"ל רשות השידור שלי ב- 1982 היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות היה יאיר שטרן, מנהל חטיבת התוכניות היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. עם שובי ארצה וירידתי מהמטוס בנתב"ג הצטרפתי מייד כקצין קרבי לאוגדה של תא"ל איציק מרדכי. נלחמתי בביירות. הייתי אב לשלושה ילדים צעירים שני בנים בני 17 ו- 14, וילדה בת 9.

לעולם לא יהיה תיווך הוגן בין אוכלוסייה מוסלמית שיושבת על פיסת קרקע הסמוכה לגבולות מדינת ישראל ומאמינה וחושבת שהיא שלה ב- % 100 לבין אוכלוסייה יהודית שחושבת הפוך ממנה ומאמינה כי מדובר ב- פיסת קרקע תנ"כית ש- שייכת באופן קבע לעם ישראל מאז ימי אבותינו אברהם, יצחק, ויעקב (לפני כ- 3800 שנים), למרות ו- גם אם עַם ישראל נעדר ממולדתו ההיסטורית לאחר שחלקים ושכבות רבות מהציבור שלו הוגלו ממנה ל- בבל בראשות המלך נבוכדנצאר ורמט"כל צבאו נבוזראדאן לאחר חורבן בית ראשון (בשנת 586 לפני הספירה, כלומר לפני כ- 2603 שנים), כמו גם לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה (כלומר, לפני 1947 שנים) ע"י צבאותיו של טיטוס הרומאי.

פרפראות (2).

4. פרשן הכדורסל אריה מליניאק איבד חלק ממניותיו אולם נותר בינתיים צודק.

ניצחונה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א אמש (יום חמישי – 21 בדצמבר 2017) בהיכל הספורט ביד אליהו על הקבוצה הטורקית פנרבאחצ'ה (אלופת ה- Euroleague הנוכחית של עונת 2017 / 2016) במסגרת המחזור ה- 14 של ה- Euroleague של עונת 2018 / 2017 הוא בראש וראשונה פרי מלאכת מחשבת של המאמן הקרואטי של מכבי ת"א, שחקן השחמט נוון ספחיה. נוון ספחיה גבר אתמול בכלים נחותים על יריבו ז'לימיר אובראדוביץ' הסרבי מאמנה של אלופת אירופה פנרבאחצ'ה, והוכיח לי שוב כי מדובר באדם חושב ועירני, בעל שֵכֶל אָנַלִיטִי ומהיר תגובה. מאמן, מחנך, ומנהיג שיודע לקבל החלטות שונות בן רגע, ולהמיר אותן בתוך זמן קצר באֲחֵרוֹת על פי המתרחש על הפרקט. מנהלי מכבי ת"א עשו עסקה חשובה ומועילה משהציבו את נוון ספחיה בתפקיד המאמן והמנהיג הראשי של מועדונם. אנוכי עוקב אחריו, מתבונן בו, ומאמין לו. תמיד כדאי לבדוק מה אמרו הידענים, הפרשנים, העיתונאים, והשדרים וכיצד ניתחו את המצב העתידי בטרם שריקת הפתיחה להתמודדות. פרשן "ידיעות אחרונות" אריה מליניאק מכר לי את מניית מכבי ת"א המחודשת ו- פרסם הצהרה ב- 13 באוקטובר 2017 לאחר ניצחון החוץ של מכבי ת"א על הקבוצה הגרמנית באמברג 88:71 במסגרת המחזור הראשון של ה- Euroleague לעונת 2018 / 2017 בזו הלשון : "התחלה של שינוי". הפרשן יצר באמצעות שלוש מילים מניה בעלת ערך ו- תקוות. שני הפסדי החוץ האחרונים של מכבי ת"א בליגת ה- Euroleague ב- 14 בדצמבר 2017 נגד צסק"א מוסקבה 86:101 ונגד פאנאתאנאייקוס אתונה 76:89 הורידו את ערך המניה, אולם נוון ספחיה דאג אמש (יום חמישי – 21 בדצמבר 2017) בהיכל הספורט ביד אליהו לייצב אותה. מאזן מניית מכבי ת"א של אריה מליניאק פרשן כדורסל טוב שיודע לכתוב, עומד בינתיים על 8 ניצחונות ו- 6 הפסדים.

5. רפי רשף ותוכנית האקטואליה הרכלנית שלו "חמש עם רפי רשף" המשודרת בערוץ 10.

ה- Line up של רפי רשף יוצא רדיו גלי צה"ל בעברו (יום שני – 18 בפברואר 2017) בתוכנית "חמש עם רפי רשף" עשוי ובנוי בקפידה רכלנית מזה עידן ועידנים (!). סוג של עיתונאות מתוחכמת קלת דרך. ההתעסקות של רפי רשף ברמה של נבירה בתוכנית הוותיקה שלו "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10 בפרשת איש התקשורת רדיו וטלוויזיה המגיש מר אייל ברקוביץ' וברפרנטית המובילה שלו גב' אופירה אסייג, וגירושו של אורחם מני נפתלי מהאולפן עד כדי יצירת סכסוך בין שני המגישים, הייתה מעשה עריכה טלוויזיוני של רב אמן בענייני רכילות. מדובר ב- Item רכילותי בן כ- 4:00 דקות ש- נערך על בסיס טקסט אנטגוניסטי ב- הֹוֶוה שמנהלים אייל ברקוביץ' ו- אופירה אסייג בינם לבין עצמם, כשרקע הוויזואלי מגובה בתמונות Video מהעבר המשותף של השניים, בו נוטש אייל ברקוביץ' את כס המגיש ומפנה גָב לאופירה אסייג שביקשה להתנצל בפני מני נפתלי וציבור צופיה על התקרית. אייל ברקוביץ' שאיננו מסכים לאופציית ההתנצלות של המובילה שלו, נוטש נעלב את האולפן ומסתלק. כתבת התרבות של ערוץ 10 חן ליברמן (אף היא יוצאת רדיו גלי צה"ל בעברה), מוזמנת ע"י רפי רשף לאולפן על מנת למסור את עדות בעניין, וכה אומרת : "…כל מה שהם אומרים, כל מה שאייל ברקוביץ' אומר בשידור, זה הכל פרובוקציה אחת גדולה…אין בזה יותר מידי משמעויות… גם מה שהוא אומר ל- מֶנִי נפתלי…זה לא דברים שיש בהם איזה שהוא דיון… זה רק לשם הפרובוקציה…אז יכול להיות שכל הסכסוך הזה זה גם לשם פרובוקציה… מַשְמָעוּת אני לא רואה פה…". חן ליברמן שמוזמנת בדחיפות לאולפן מאפילה על המזמין והופכת את רפי רשף בטקסט הביטול שלה לרכלן טלוויזיה. אתה מתבונן ברפי רשף ובכמות האנרגיה והמאמץ ב- מֶלֶל ותמונות שהוא משקיע ב- Item רכילות בטל בשישים, ולא מאמין. מי שהיה פעם עיתונאי נחשב הפך לא סתם לרכלן, אלא ל-Super רכלן. אייל ברקוביץ' הוא ברגע זה איש תקשורת בוטה, חוצפן, ו- רווי מֶלֶל שחצני ומתגרה. לאחרונה הגדיר אותו רון קופמן בשעתו (על פי ציטוט מהעיתון), "…סמרטוט נשאר סמרטוט…". אייל ברקוביץ' דמות שטחית ופרובוקטיבית חסרת ערך איננו מעניין כעת אף אחד, אולם רפי רשף מעניק לו תשומת לב טלוויזיונית רבה. כמובן שרפי רשף לא יכול היה לפסוח על הצהרתה של אופירה אסייג שהכתירה את עצמה ואת פרטנר התקשורת הלזה אייל ברקוביץ' כזוג נשוי ללא Sex.

אותו רפי רשף, ראיין במגזין שלו אימא אחת מהישוב אֵלְעַד ברמת הגולן שבנה הצעיר בן 14 נפצע בעת טיול פרטי מסוכן שלו יחדיו עם חבריו הילדים בשטח אש צה"לי סמוך לאֵלְעַד, ואיסוף רשלני של נפלים. אחד הנפלים התפוצץ ובנה נפצע. האם סיפרה כי באה בעבר בטענות לרשויות הציבוריות אודות שטח האש הצה"לי השוכן קרוב למקום מגוריה באלעד והאשימה אותם בהזנחה. המראיין פטר אותה בלא כלום ולא שאל אותה משהו כלהלן, "…OK, זהו המצב והרשויות אינן מטפלות כראוי במצב, אולם אם כך איזה מן תירוץ זה ? ומדוע ו- כיצד האֵם מאפשרת לבנה וחבריו לטייל בשטח אש של צה"ל רווי נפלים ולאסוף פצצות חיות…?". העיקר שהאימא מספרת לרפי רשף שאנשי הישוב אלעד הודיעו למשטרה ול- צה"ל על מפגע הנפלים. רגע, אם זה מסוכן אל תתנו לילדים שלכם לטייל שם. אתם ההורים שלהם.

6. נורית קנטי, היא אשת רדיו מאופקת, סולידית, ומדויקת ב- גלי צה"ל. מעניין להאזין לה.

נורית קנטי העורכת והשדרנית אשת רדיו גלי צה"ל, מהווה תחליף נאות בקדמת המיקרופון ליעל דן. היא מאופקת יותר ובעלת טון דיבור סולידי אולם לא פחות עניינית, שאפתנית, ו- נחושה מיעל דן מלדלות את פרטי המידע הנחוצים מבני שיחה. הקשבתי היום (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017 בין 13.00 ל- 14.00) לריאיון המעניין והמכובד אולם ללא וויתורים שניהלה נורית קנטי ברדיו גלי צה"ל עם מר משה "בוגי" יעלון אודות "נאום חנוכה" שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני תומכיו בכפר המכבייה (אמש, יום שלישי – 19 בדצמבר 2017). התרשמתי ממנה, מהחקרנות, מהשאלות ההגיוניות שלה, ומעמידתה על משמר הריאיון וגם מתשובותיו של המרואיין שלה שהשיב לה תשובות ללא כחל ושרק ונשמע הפעם מהימן, מהיר תגובה, בטוח בעצמו, לא מהוסס, ואותנטי. הוא לא תמיד היה כזה. לרדיו יש קצב וטמפרמנט משלו ומר משה "בוגי" יעלון התאים את עצמו הפעם הזאת ל- Media הרדיופונית בה נשמע קולו בקצב מהיר וללא היסוס מבלי שדמותו נראית. מר משה "בוגי" יעלון הוא איש צבא ומדינאי יישר דרך והגון אולם עליו לזכור כי הופעה על מרקע הטלוויזיה שונה לחלוטין והרבה יותר מורכבת משמעת דעותיו ברדיו. כדאי למר משה "בוגי" יעלון לשכור לעצמו מאמן טלוויזיה אישי עם התקרב מועד הבחירות. נורית קנטי נשמעת לי עיתונאית Cool שאיננה נרגשת ולא מתרגשת בדומה ל- קור הרוח שמפגינה גם העיתונאית ושדרנית רדיו גלי צה"ל אחרת טלי ליפקין – שחק. אינני יודע מדוע דווקא השדרנית יעל דן הוותיקה נשמעת לי לעומת השתיים הנ"ל, מעין רכלנית דרמטית.

7. דן שמיר מאמן הכדורסל של קבוצת "הפועל גלן רייס ג'וניור" חולון.

הפועל גלן רייס ג'וניור חולון תחת שרביט המאמן דן שמיר איננה בדיוק קבוצת כדורסל בשל ה- Over domination של אותו גלן רייס ג'וניור בקבוצה. משחק ההפסד האחרון של הפועל חולון ב- Arena הירושלמית ל- הפועל ירושלים 86:88 מלמד כי גלן רייס ג'וניור, אגב שחקן כדורסל מצוין, מרשה לעצמו להחרים את הכדור לטובתו, להפוך לסוליסט יותר מידי פעמים, ולקחת את האחריות הקבוצתית על עצמו גם כשהוא לא צריך לעשות זאת. גלן רייס ג'וניור קלע אומנם 36 נקודות במשחק המדובר אבל הפועל חולון שלו הפסידה.

8. יורם ארבל ואייל ברקוביץ' משדרים ישיר Off tube בערוץ ONE את הקלאסיקו הספרדי ריאל מדריד – ברצלונה 3:0 באצטדיון "ברנביאו" במקום להתייצב בשטח.

ביזיון טלוויזיוני. יורם ארבל ואייל ברקוביץ' מעתיקים את האינפורמציה שלהם מאותו המוניטור בארץ שגם הצופים שלהם רואים אותו בסלון ביתם. ההנהלה שלהם מצפצפת על שני אנשי צוות השידור שלה ואיננה מאפשרת להם לבצע את מלאכתם העיתונאית מעמדת שידור באצטדיון של ריאל מדריד "ברנביאו" במדריד. היא מותירה אותם בארץ על אפם וחמתם ובכך גם אומרת להם את דעתה עליהם, "…לא שווה לנו לבזבז עליכם כסף ולהטיס אתכם למדריד…אתם יכולים לעשות את זה Off tube מאולפן ONE בארץ…". יורם ארבל ואייל ברקוביץ' נכנעים. אייל ברקוביץ' עוטה גלימה של נביא ומודיע מהאולפן בארץ לצופיו בארץ בטרם שריקת הפתיחה בזו הלשון : "…יהיה משחק מאוד מאוד צמוד… ואני צופה שלא יהיו הרבה גולים…". הוא כמובן טועה, המשחק איננו צמוד ומובקעים בו 3 שערים. ערוץ ONE מחזיק בידו יהלום ספרדי אולם מתייחס אליו כאל טבעת מתכת חלודה. כבר כמה משחקי כדורגל מרתקים ואטרקטיביים מתקיימים על פני הגלובוס ש- שווים ברמתם להתמודדות ריאל מדריד נגד ברצלונה…??? ONE מפספס שוב הזדמנות חשובה להציב את עצמו בקדמת ערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל. שידור ישיר Off tube הוא תמיד חרבון עיתונאי. על אחת כמה וכמה כשמדובר במשחק צמרת ספרדי שנמצא בפסגת הכדורגל העולמי והבינלאומי. עסק עלוב. מילא, יורם ארבל נכנע, אבל אייל ברקוביץ'…??? האם גם הוא מצטרף לשורת הנביאים הכושלים…? מסתיים המשחק בתוצאה כמעט סנסציונית 3:0 לזכות ברצלונה ב- "ברנביאו" והטלוויזיה הספרדית מתחילה בראיונות סיום ישירים עם גיבורי העלילה והראשון בהם עם המדרידאי רפאל ווראן, אבל האופטיובניק יורם ארבל עיתונאי קטנטן מחליט לשדר תקציר מוקלט של המשחק, במקום מינימום שבמינימום לתרגם לצופיו את הראיונות החדשותיים והמסקרנים. תמוה מאוד ומוזר מאוד. בשתי מילים : לא בסדר.

9. ליאור שליין ו- "גב האומה" המשודרת בערוץ 10 במוצ"ש – 23 בדצמבר 2017.

ליאור שליין הגיע הערב לשיא אישי חדש ב- תוכניתו "גַב הַאוּמָה"  (מוצ"ש – 23 בדצמבר 2017) המשודרת בערוץ 10. חובה לצפות (!). ליאור שליין Super star טלוויזיוני חד ושנון, הופך לאבק את ראש הממשלה בנימין נתניהו ועושה ממנו חוּכָא ואִטְלוּלָא, אך בדרך מֵאָמְלֵל בכישרונו הטלוויזיוני כי רָב (מדובר בווירטואוז) גם את שלושת שותפיו אנשי הפאנל הדַלִים שלו אורנה בנאי + עידו רוזנבלום + רותם אבוהב ומוריד אותם לקרקעית אך לא את איש הפאנל הרביעי ד"ר אריה אלדד (אישיות מעניינת). אורנה בנאי + עידו רוזנבלום + רותם אבוהב פשוט אינם מגיעים לאפס קצה הכישרון הוורסטילי של המוביל שלהם. הם משתרכים הרחק מאחור.

10. גברי לוי בן 80 (היום, יום ראשון – 24 בדצמבר 2017).

במשך שנים ארוכות ניצבנו גברי לוי ואנוכי משני צידי המתרס, הוא בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית ואנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אנוכי רושם "משני צידי המתרס…" ומתכוון לחומה פיננסית – כלכלית גבוהה שהפרידה בינינו. בעוד הוא שאף לקבל תשלומי "X בריבוע" מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור זכויות שידורים של הכדורגל הישראלי שבראשו ניצב, אנחנו אנשי השידור הציבורי הסכמנו לשלם לו "X בלבד". גברי לוי היה בר פלוגתא במשך שנים של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושלי. בדרכו שלו ניסה בתקופת כהונתו לתרום ככל יכולתו לטובת הכדורגל הישראלי. מדובר היה באיש חכם רווי חוש הומור. פעם באחת השיחות הנוקשות בינינו התעניינתי לדעת את גילו. הוא השיב לי בהומור שאפיין אותו כל חייו, תשובה מתמטית שמצאה חן בעיניי, כלהלן : "יואש אלרואי, נולדתי 1937 שנים אחרי הולדתו של ישו הנוצרי הצלוב…". ובכן, גברי לוי היום בן 80. מזל טוב (!).

הדברים החשובים באמת (6).

תזכורת 4 : אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם ולקיים סקירה צבאית – מדינית של מלחמת "צוק איתן" ב- 2014 מנקודת מבטי. אין בידי כלים ומידע קונקרטי שָאוּב מתוך הקבינט הישראלי כדי לנתח באופן מתמטי ובצורה מדויקת את מהלכי המלחמה "צוק איתן" שביצעו בעצה אחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה "בוגי" יעלון, רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ, והשר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ. ברור שמדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מנהלת גם בימים אלה ממש של דצמבר 2017 מלחמה נגד אויב מטורף, נחוש, ונִבְזִי שמקדש את מלחמת החורמה נגד אזרחי מדינת ישראל בדם אזרחיו שלו. פוסט העבר ההוא נכתב ביום חמישי – 21 באוגוסט 2014 על רקע הודעה במהדורת החדשות של רדיו גלי צה"ל, כי שר הביטחון משה "בוגי" יעלון הורה על גיוס של עוד רבבת חיילי מילואים. אני לא יָשֵן כבר חודש וחצי מרוב דאגה לנכדי הבכור חייל קרבי בחטיבת הנח"ל שנוטל חלק במלחמת "צוק איתן" ודאגה רבתי לכל חיילי צה"ל. התייצבותה של מדינת ישראל החופשית נגד הדוקטרינה האנטישמית של החמאס הטוענת להַכְרָתָה ומחיקתה של מדינת ישראל מעל פני האדמה והשמדתה המוחלטת ביום הדין בכוח הנשק, דומה בעיניי להתייצבותם של שני המנהיגים הדמוקרטיים הדגולים של העולם החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 נגד הקנצלר – פיהרר הנאצי הטוטליטאר המגלומן המטורף רוצח ההמונים אדולף היטלר, מי שביקש לשנות בכוח הזרוע את הסֵדֶר המדיני העולמי היָשָן, ואוֹי למי שיפריע לוֹ. העולם הדמוקרטי החופשי והאדיש השקיע מחשבה מועטת בשאיפות ההתפשטות המגלומניות בכוח של גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר במחצית עשור ה- 30 של המאה הקודמת. חלק מהעולם החופשי הנאיבי הזה לא רק קפא על שמריו ולא העריך במועד את כוונות הזדון של גרמניה הנאצית, אלא אף האמין ובטח ב- אדולף היטלר כאיש שלום, לבטח לאחר שהפיק באוגוסט 1936 לתפארת את אולימפיאדת ברלין והיה נאמן לעקרונות והאידיאלים האולימפיים. איזו נאיביות. איזו טרגדיה היסטורית מחשבתית וביצועית. בסקירה המדינית שהיא פרטית שלי אני מסתמך על לקחי ההיסטוריה שנכתבה ע"י ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן (נשיא ארה"ב שירש את פרנקלין דילנו רוזוולט לאחר מותו באפריל 1945). ברור שהחמאס הנָאצִי של רצועת עזה איננו שווה כוח לגרמניה הנאצית אף על פי כן איסמאעיל האנייה הוא פושע מלחמה. הוא מצויד באותו מניפסט שקורא לרצח יהודים והשמדת מדינת ישראל ועקירתה מאדמתה, אך לטיב מזלה של מדינת ישראל הוא משולל ברגע זה יכולות צבאיות שאפיינו את ה- וורמאכט הנאצי. אולם אין זה סוף פסוק. הצטיידות החמאס בנשק השמדה המוני מוברח הוא עניין של זמן בלבד. כשמישהו מצויד בנשק השמדה המוני, גרעיני ו/או כימי, אין זה משנה אם קוראים לו אדולף היטלר, הידקי טוג'ו, מחמוד אחמדיניג'אד, איסמעיל האנייה, ו/או מוחמד דֶף. לכולם יש את אותו הכוח ביד גם לתנועה שמייצגת אוכלוסייה ענייה בת 1.8 מיליון תושבים בלבד.

ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו וצבא ההגנה לישראל ניצבת ערב הכרעת החמאס הטרוריסטי ברצועת עזה בקיץ 2014 בפני דילמה צבאית ומדינית סבוכה ומורכבת, כיצד להשמיד את צבא החמאס ואת טיליו מבלי לפגוע באוכלוסייה האזרחית הצפופה ברצועת עזה. סיטואציה דומה למצב בפניו ניצבו מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 ערב הכרעת גרמניה הנאצית. ווינסטון צ'רציל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן פתרו את הבעיה והצהירו כהאי לישנא : הטרור הגרמני והיפני ייענה בטרור והפציצו החל מ- 1943 מרכזי אוכלוסין אזרחיים (בנוסף להפצצת תשתיות ומטרות צבאיות) הארי טרומן הרחיק לכת והטיל שתי פצצות אטום ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי ערים יפניות הירושימה ונאגאסאקי. זה היה מזמן. אולם כיצד אמורה מדינה חופשית ודמוקרטית קטנה כישראל להתמודד עכשיו נגד אויב טרוריסטי שמחופר ופועל מתוך האוכלוסייה האזרחית שלו ברצועת עזה על מנת להשמיד אוכלוסייה האזרחית אחרת זאת של מדינת ישראל . מנהיג החמאס הנאצי איסמאעיל האנייה כמו מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר מקדש את חזונו המטורף בדם האוכלוסייה האזרחית שלו . צריך להבין כי בראשית 1945 כאשר גרמניה כבר מנתה 8.000000 (שמונה מיליון) אבדות בנפש חיילים ואזרחים, ארבעה – חמישה חודשים לפני כניעתה, עדיין הבטיחו אדולף היטלר ושר התעמולה שלו יוזף גבלס לבני עמם ניצחון גורף במערכה. משהו בסגנון ההבטחה הצינית של דוברי החמאס עכשיו שמבשרים לאזרחי רצועת עזה כי או טו טו הם ייפגשו כל המוסלמים בשערי אל מסגד אקצה . איסמעיל האניה ואדולף היטלר העפילו לפסגת השלטון כאילו בבחירות חופשיות . החמאס היא תנועה פוליטית רודנית , דתית , ו- רדיקאלית שהשתלטה בכוח הנשק על רצועת עזה והדיחה בהפיכה צבאית ב- 2006 משם את יו"ר הרשות הפלסטינית החלש אבו מאזן ואת תומכיו מהפת"ח. החמאס הוא ארגון נאצי אנטישמי – טוטליטארי שהשתלט במהירות על מוסדות הפת"ח ברצועת עזה, הרג רבים מאנשיו, הקים לעצמו משטרה אזרחית, שירותי ביטחון, וצבא ובכך בעזרת הקלצ'ניקובים הוא שולט בקלות באוכלוסייה הענייה ומשליט עליה את מרותו וחזונו שבמידה רבה הוא אפוקליפטי. אללה אכבר. המנהיג הפוליטי הנוכחי של החמאס איסמאעיל האנייה ורמטכ"ל הצבא שלו מוחמד דף אימצו את הדוקטרינה המטורפת של מייסד תנועת החמאס אחמד יאסין הטוענת מאז 1988 כי מדינת ישראל יושבת על אדמת וואקף (הקדש) ערבית מוסלמית ועל כן יש להכריתה מהמפה המדינית הבינלאומית ולהשמידה בכוח הזרוע. מדובר בחזון מעוות וחולני, השקפת עולם רצחנית בלתי שפויה – על פיהם מחנך החמאס את הילדים והנוער שלו לשנאה קיצונית של מדינת ישראל. לא לימדו אותי כיצד משוחחים עם אויב שקורא להשמדתי. לא לימדו אותי שום תורה מדינית כי עלי כדמוקרט להתיר בניית נמלי ואוויר לאויב טרוריסטי שחותר בהתמדה להשמידני. ההיסטוריה הבינלאומית המזהירה שחרתה את שמם של ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן באותיות של זהב לימדה אותי שאֵין מנהלים שום שיח וסיג ולא מו"מ עם אויב טרוריסטי מִנוּבָז.

הקנצלר – פיהרר של גרמניה הנאצית אדולף היטלר קבע באמנה המדינית שלו ב- 1935 כי חוזה וורסאיי מבוטל וכי על מנת שהרייך ה- 3 בראשותו יתקיים 1000 (אֶלֶף) שנים, אזי יש לחולל שינויים דרמטיים ורדיקאליים בסדר הפוליטי הבינלאומי של העולם היָשָן. אם לא בדרכי שלום אזי באמצעות שימוש בנשק וגם במחיר השמדת מדינות ואוכלוסיות אזרחיות שלמות. ולכשיגיע יום הדין, על הרייך ה- 3 תהיה מוטלת החובה למחות גם את יהדות אירופה ואת כל העם היהודי מעל פני האדמה. אלה שיעמדו בדרכו לבנות סדר האירופי חדש כפי שהוא מתכנן – ייענשו בכל חומרת הדין. הארכי טרוריסט אדולף היטלר ביצע ב- 1938 את ה- "אָנְשְלוּס" המפורסם שלו, סיפוחה של אוסטריה דוברת השפה הגרמנית לגרמניה הנאצית באיומים כוח הנשק, אך מבלי לירות אפילו ירייה אחת. היעד הבא היה אימוץ גרמני בכוח של אזור הסודטים הצ'כוסבלובקי בתירוץ שמדובר בחבל ארץ גרמני שתושביו מדברים גרמנית ורצונם להתאחד עם המקור. עכשיו היה ברור שאדולף היטלר איננו רק מגלומן מטורף אפוקליפטי חסר מעצורים אלא מנהיג מדיני מחושב שמגבה את האמביציות המדיניות חסרות הגבולות שלו ביכולות צבאיות כבירות באוויר, בים, וביבשה, שטרם נראו כמותן עד אז בהיסטוריה האנושית. יסודותיה הרעועים של אירופה הישנה הזדעזעו. ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין חש בספטמבר 1938 למינכן כדי להיפגש עם הארכי טרוריסט הנאצי אדולף היטלר על מנת לנהל עמו מו"מ ו- להציל את השלום באירופה בטרם קוֹרֵס הקונטיננט תחת קלגסי הוורמאכט. נוויל צ'מברליין הפר את כלל המוּסָר הראשון כי אין מנהלים מו"מ ומדיניות פיוס עם טרוריסטים גם אם מדובר בראש מדינה שהוא בעצמו ה- ארכי טרוריסט ופושע המלחמה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית ובעל עוצמה צבאית ענקית כפי שהתברר מאוחר יותר. אדולף היטלר השאפתן והשקרן הבטיח בפגישה המדינית ההיא במינכן לנוויל צ'מברליין כי אין פניו מועדות למלחמה אלא לשלום. בסופו של דבר בניסיון למנוע עוד מלחמת עולם ניסחו מנהיגי המדינות הראשיות של אירופה גרמניה, אנגליה, צרפת, ואיטליה הסכם מדיני שלפיו יימסר חלק מצ'כוסלובקיה לידי אדולף היטלר. ווינסטון צ'רצ'יל הגה את אחד הסלוגנים ההיסטוריים המפורסמים שלו הנוגע לפגישה המבישה של נוויל צ'מברליין עם אדולף היטלר בספטמבר 1938 במינכן שהסתיים במכירת צ'כוסלובקיה. כך אמר : "היה על בריטניה של נוויל צ'מברליין לבחור בין מִלְחָמָה לחֶרְפָּה בטרם הפגישה עם אדולף היטלר. נוויל צ'מברליין בחר בחֶרְפָּה . עכשיו יקבל גם מִלְחָמָה". ואומנם כך היה.

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 1938. נמל התעופה הבינלאומי של לונדון. ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין ש- שב ממינכן מנפנף בפיסת הסכם השלום שחתם עם הקנצלר – פיהרר הנאצי הגרמני אדולף היטלר, ומכריז קבל עם ועולם הכרזת טקסט מדיני פייסני ופושר בזו הלשון : "…I believe it is peace for our time. Peace with honor…", משהו בסגנון : "הצלתי את השלום בדורנו". רדיו ה- BBC הוותיק ורשת הטלוויזיה הצעירה של ה- EMI / BBC שהייתה בראשית דרכה בעת ההיא תיעדו את ההצהרה של נוויל צ'מברליין בשידורים ישירים לאומה הבריטית. התברר כי היה מדובר בשלום מדומה שדחה בכמה חודשים בלבד את פרוץ מלחמת העולם ה- 2. ב- 1 בספטמבר 1939 החלה גרמניה הנאצית במסע האכזרי לשינוי פניה של אירופה הישנה וכבשה בתוך חמישה שבועות את פולין. אירופה טבלה בבת אחת בנהרות של דם, סופות אש נוראיות, ותימרות עשן כבדות. במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 נספו כ- 65.000000 (שישים וחמישה מיליון) אנשים, ביניהם 6.000000 (שישה מיליון) יהודים שהושמדו במחנות מוות באירופה ע"י ההנהגה הנאצית בהובלת הגסטאפו והוואפן SS וסיוע של משת"פים במדינות כבושות במהלכים מתוכננים היטב מראש. מדובר באחת התמונות הפוליטיות ההיסטוריות החשובות ביותר ששידרה הטלוויזיה האנגלית בשידור ישיר בעשור ה- 30 של המאה שעברה.  (סוכנויות).

במלחמה הנוראית ביותר בהיסטוריה הלוא היא מלחמת העולם ה- 2 הגו שני מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט את הסלוגן ה- היסטורי רב משמעות : אם זה המצב והוורמאכט הגרמני מוחה בעזרת חיל האוויר שלו, בסיוע דיביזיות השריון, ובאמצעות ירי מטורף של אגדי הארטילריה, וכניסה רגלית של עוצבות חיילי חי"ר אוכלוסיות שלמות מעל פני האדמה, הרי ש- "הטרור של אדולף היטלר ייענה בטרור" בדרך להכנעתו הסופית והמוחלטת החד משמעית. "לעולם לא נערוך מו"מ עם הטרור הגרמני בראשות הארכי טרוריסט אדולף היטלר", הצהירו מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. משמעות האמירה "טרור ייענה בטרור" מוסברת בפוסטים הקודמים. הַסְדָרָה מדינית ושיקום גרמניה יהיו אפשריים רק לאחר כניעת גרמניה ללא תנאי וניתוץ מוחלט של ההנהגה הנאצית. כאזרח פרטי כמותכם אין לי שום ניסיון כיצד מנהלים מו"מ עם אויב צבאי לבטח לא עם אויב טרוריסטי מְנוּבָז שחרת על דגלו לקטול אותי ואת משפחתי ביום הדין. אני למד מה לעשות ו/או לא לעשות מדפי ההיסטוריה שהותירו מאחוריהם ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. בשעת מבחן כה מורכבת ומסובכת זאת של מלחמת "צוק איתן" 2014 בטחתי בצוּר ישראל והטלתי את יהבי כמו רבים דאז על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו בוגי יעלון, ורמטכ"ל צה"ל בני גנץ.

הדברים החשובים באמת (7).

באפריל 1945 מת פרנקלין דילנו רוזוולט ואת מקומו תפש הארי טרומן. נשיא ארה"ב הטרי הארי טרומן ניצב בפני בעיה דומה כיצד מכניעים את מדינת הטרור היפנית "ארץ השמש העולה" של הקיסר הירואיטו, אולם בפועל מנהל אותה המטכ"ל היפני רווי שאיפות מיליטריסטיות בראשות הרמטכ"ל הידקי טוג'ו. ארה"ב איבדה בשנים 1945 – 1944 במלחמה נגד יפן בסביבות כ- 40000 (ארבעים אלף) חיילי מארינס בכיבוש האיים הסמוכים ליפן ׁ(אִיבוֹ גִ'ימָה, אוקינאווה, ואיים נוספים), משם המריאו מפציצי ה- B 52 הכבדים שלה להפציץ מטרות צבאיות, תשתיות, ואוכלוסייה אזרחית ביפן. לא היה בכך די. הצבא היפני המאומן, הממושמע, והנחוש אולם מובס סירב להיכנע לצבא ארה"ב למרות שהיה ברור כי יפן כבר הפסידה במלחמה וכניעה ללא תנאי היא רק שאלה של זמן. השאיפות האימפריאליסטיות – מיליטאריסטיות המטורפות של המטכ"ל היפני קודשו בדם אזרחי יפן הצייתנים. הגנרלים היפניים קבעו שחייליהם אינם נכנעים לעולם. על החייל היפני הממושמע, הנחוש, והנאמן הוטל להקריב את חייו למען מדינתו. בעת הצורך החייל היפני יהפוך ל- "קאמיקאזה" ויתאבד אך לא ייכנע לאמריקנים. הכנעת יפן המוחלטת הייתה מותנית אפוא בכיבוש כל איי יפן הענקית ע"י צבא ארה"ב. המטכ"ל האמריקני העריך כי כיבוש יפן והכרעתה הסופית יארך לא רק שנים אלא יתבע אף כ- 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים. נשיא ארה"ב הארי טרומן הלך בעקבותיהם של ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט וקבע כי גם הטרור היפני ייענה בטרור. ב- 26 ביולי 1945 קיבל נשיא ארה"ב הארי טרומן את "מתנה" לה המתין זמן רב מפרופסור אלברט איינשטיין ופרופסור רוברט אופנהיימר בדמותן של שתי פצצות אטום. הארי טרומן הגיש ליפן כתב אולטימטום ודרש ממנה עכשיו כניעה ללא תנאי בטרם ישתמש בנשק השמדה המוני שהוא מחזיק בידיו. המטכ"ל היפני לא האמין לו וסירב. סוף המחזה האפוקליפטי הזה ידוע. חיל האוויר האמריקני הטיל ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 שתי פצצות אטום על שתי ערים אזרחיות לחלוטין הירושימה ונאגאסאקי. כ- 200000 (מאתיים אלף) אזרחים יפניים ביניהם המון ילדים, זקנים ונשים נהרגו בתוך שתי שניות. יפן נכנעה ללא תנאי. אני מציע לקוראי הבלוג הרבים לעיין (לא לרפרף) בטקסט אולטימטום הכניעה על סעיפיו השונים שהגה נשיא ארה"ב הארי טרומן בשעה שהוא מחזיק בידיו נשק להשמדה המונית, ואותו הגיש לקיסרות היפנית ב- 26 ביולי 1945.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי. (עמוד מס' 1 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי. (עמוד מס' 2 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי . (עמוד מס' 3 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.

על ביבי נתניהו נגזר במשמרת שלו להנהיג את מדינת ישראל בזהירות ובבטחה במזרח תיכון רצחני בו ארגוני טרור כמו החמאס, חיזבאללה, ודאעש משחקים תפקיד מרכזי. כמו מרבית אזרחי ישראל גם אנוכי ניצב בשעה זאת מאחורי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון בוגי יעלון, והרמטכ"ל בני גנץ , תומך בהם וסומך עליהם.

הדברים החשובים באמת (8).

כששניהם הגיעו לארץ ישראל היו כבר בני 56. צעירים במונחי הזמן של היום. מבוגרים אז. הם היו ציונים אך דתיים מכף רגל ועד ראש. סבא שלי למרות שהיה ציוני נראה כמו איש נטורי קרתה. מפני שהיו דתיים סירבו לגור באפיקים שהיה קיבוץ בעל אורח חיים חילוני. אימא שיכנה אותם בדירה קטנטונת בטבריה בקריית שמורל סמוך לבית הכנסת של העיר. טבריה הייתה אז עיר מעורבת בה גרו יחדיו יהודים וערבים. סבא וסבתא שלי היו אנשים מאוד עניים. בשנות מלחמת העולם ה- 2 נדרשה אימא לנסוע פעם בשבוע או עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לטבריה עם ארגז בתוכו קצת ירקות ופרות ואיזו תרנגולת כדי שיהיה להם מה לאכול. תמיד נסעתי עִמה לבוש במכנסי ספורט כחולים ויָחֵף. כביש העמק חצה את הכפר הערבי הגדול צֶמַח (בערבית קראו לו סֶמַח – Semach) הרחוק כשלושה ק"מ צפונית לקיבוץ אפיקים. הנסיעה באוטובוס היָשָן המְאַסֵף של הימים ההם מהקיבוץ בואכה טבריה הייתה איטית ונמשכה כמעט שעה. כנכד קטן הייתי מאוד קשור אליהם. אהבתי את סבא וסבתא שלי אהבה רבה. אימא שלי סיפרה לי תמיד בהערצה גדולה על אביה, "תדע לך שסבא שלך הוא כמו נביא. בשעה שהפילדמרשאל הגרמני אֶרְוִוין רוֹמֶל ניצב בראש גיסותיו במלחמת העולם ה- 2 ב- 1942 בשערי אל עלמיין והייתה סכנה שיגיע גם לארץ ישראל, סבא שלך אמר, "לא יהיה חורבן בית שלישי…". אימא שלי פסלת דגולה העריצה את הוריה, רחשה להם כבוד רב, ומאוד דאגה להם. אבא ואימא שלה נפטרו צעירים בגיל 69. זה היה בשנת 1948 כשאני הייתי בן עֶשֶר. הייתי קשור מאוד אל שניהם. בכיתי בכי רב על מותם. התאבלתי עליהם זמן רב. לא יכולתי להתרכז בלימודים. התרחקתי גם משני ענפי הספורט הפופולריים האהובים עלי ביותר בקיבוץ, כדורגל וכדורסל.

טקסט תמונה :  1935. ארץ ישראל. סבא וסבתא שלי מרדכי ורבקה פרס, ההורים של אימא שלי. שניהם נולדו בליטא ב- 1879 והגיעו לטבריה בשנת 1935 בהיותם בני 56. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבא שלי נולד בליטא ב- 1913 להוריו חייקל ושטירל. היו לו עוד שני אחים ואחות, טֵיְיבֶה, אושר ויוסל'ה. סבא חייקל שלי היה סוחר עצים. סבתא שטירל החזיקה את משק הבי. משפחה דתית ציונית שחיה את חייה בשלווה בעיירה שירווינט. אבא שלי למד ב- "חדר". אח"כ הצטרף לתנועת הנוער הציונית בעיירה שחרתה על דגלה בשנה הבאה בירושלים. אבא ושני אֶחָיו עלו לארץ ישראל. האחות טייבה היגרה לקובה (Cuba). יותר הם לא ראו את הוריהם. שלא כמו אימא שלי אבא לא הביא את הוריו לארץ. אינני יודע מה הסיבה. כששאלתי אותו פעם מדוע השאיר אותם מאחוריו בליטא ולא הביאם ארצה, כעס עלי ולא ענה. הוא אף פעם לא דיבר יותר מידי. הוא ידע לעבוד. הוא היה חקלאי ואיש המִסְפּוֹא הטוב ביותר שהכרתי מעודי. אבא שלי היה חלוץ והעבודה הייתה תכלית חייו. סבא חייקל וסבתא שטירל נִספו בשואה ב- 1942. הגרמנים השמידו את יהודי ליטא ורצחו גם אותם. מעולם לא ראיתים. נותרו לזיכרון רק כמה תמונות ישנות.

טקסט תמונה :  שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא. משפחת בלינדמן. סבא חייקל וסבתא שטירל שלי (ילידי 1877. שיבה זרקה בשערם בטרם עת. כאן הם בתמונה עם ילדיהם, מימין, אוֹשֶר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵיְיבֶה נעדרת מהתמונה. התמונה צולמה בשירווינט, כנראה ב- 1929 אולי ב- 1930. דודי אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. דודי יוֹסָלֶ'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני ממליץ לנכנסים לבלוג לקרוא את סיפרו המעניין והחשוב של פרופסור גור אלרואי "אימיגרנטים – ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים" (256 עמודים). פרופסור גור אלרואי משמש היום דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. גור אלרואי שאני מכנה אותו גוּרִיקָה, הוא הבן שלי.

טקסט מסמך (1) : הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי אודות ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים, ויצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.

טקסט מסמך (2) : זהו הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי אודות ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים. הספר יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים. פרופסור גור אלרואי הקדיש את הספר לשני הסבים ושתי הסבתות שלו (הוריי והורי רעייתי יעל תג'ר שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם בליטא ובולגריה והחליטו לעלות לארץ ישראל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת כדי להקים כאן חברה חלוצית שוויונית יותר וצודקת יותר.

קיבוץ אָפִיקִים כמו כל קיבוצי עמק הירדן הוקם, נבנה, והתמודד עם תנאי התיישבות קשים. אקלים חם וקדחת. מאחורי מציאות חיים כמעט בלתי אפשרית ניצב חזון אדיר ממדים. חיי הקיבוץ קראו לשִוויון חברתי מלא. סיסמת חיי הקיבוץ הייתה, "כל אחד תורם לקהילה לפי יכולתו – ומקבל על פי צרכיו". חיי הקומונה הזאת בקיבוץ הם סמל החירות והדמוקרטיה. פילוסופיית חיים הֵירוֹאִית שהגשימה בצורה מלאה ושלמה את רעיון הקומוניזם האמיתי.  ההורים שלי כמו חבריהם בקיבוץ אפיקים היו אידיאליסטים שחונכו ע"י הוריהם על ערש הברכה, "לשנה הבאה בירושלים". הורינו חינכו אותנו לחיי אחווה פשוטים וטהורים, וצנועים. הענווה, רעיון העבודה וכיבוש האדמה, הפרחת החקלאות, הדבקות במשימה, המסירות והדוגמא האישית, החריצות וההסתפקות במועט, היו חרותים על דגלו של הקיבוץ.

טקסט תמונה : קיץ 1926. ראשוני קיבוץ אפיקים. חברי הפלוגה מתכנסים בזיכרון יעקב בשנת 1926. יושבים בשורה הראשונה על הקרקע משמאל לימין : חנה בת – חיים (מאסטרו), אריה בהיר (שמו ברוסיה היה לוֹנְיָה גֶלֶר) ורעייתו פִירָה. זיהוי היושבים בשורה השנייה על ספסל משמאל לימין : שני אנשים לא מזוהים, אייזיק שלמון (שולמן), אברהם לשם (אברשה לכטמן), סיומה לין (לינקובסקי), ארבעה אנשים לא מזוהים, וסיומה פינסקי (קצת מאחור בחולצה הכהה). העומדים בשורה האחרונה אינם מזוהים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שורשיו הראשונים של קיבוץ אָפִיקִים נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת בתנאי מחתרת. במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר." – ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924. חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית, דמוקרטית, וקיבוצית. העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה. את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן. התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים, ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו. ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה. זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית.

בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית. הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי. "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה. הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו, ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח. העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון, כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד, אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית. קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1].

טקסט תמונה : שנת 1931. חצר קבוצת כינרת. חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה "טוצ'קה" בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן היכן שהוא עומד היום. זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם, ברל כצנלסון (בעל שפם שחור, מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה חמישי משמאל) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי ויושב ישיבה מזרחית בשורה הראשונה שביעי משמאל). מימינו של אברהם הרצפלד שמיני משמאל יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (קיבוץ השומר הצעיר  מ- ס.ס.ס.ר.) וחברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה הייתה עצומה. הוא היה מנהיג של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון ודבריו כ- "אלוהים חיים". ברל כצנלסון נפטר בן 57 ב- 12 בספטמבר 1944. באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 נשא בפניהם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטורי :

"אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה. הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי, כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם, בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לארץ, סימן הוא לעזוּבה ידו. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ, משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית, לא כן בערי. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודי. האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם. נחוץ להתחיל להתחנך מחדש.

אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים, ואף אחד משל הפילוסוף הגל, שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה". ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות. אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו.

כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית ? אנו לי לפי הפתגם הנ"ל. אבל הרי בתל יוסף ובית אלפא חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי. כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה. נחוץ חוש מיוחד ליצירה, לחיי אדם, וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה. יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום . על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות. רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידיאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות, כל יצירה דורשת יתרונות. המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידיאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם. אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ. החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור, כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם, שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ".

 דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו בקיבוץ אפיקים עד שאחד החברים בקיבוץ אליעזר "לסיה" גלילי לא התאפק ו- העריך את השיחה הזאת של ברל כצנלסון כדברי נבואה [2] .

טקסט תמונה : אביב 1928. חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת. כולם נראים חמורי סבר. איש איננו מחייך. זיהוי חלקי : שוכב מלפנים בקדמת התמונה, אריה אופיר. יושב באמצע השורה הראשונה, אברהם לֶשֶם (אברשה לכטמן). יושב שני מימין בשורה השלישית, שלמה אלפרט (אביו של הצלם ואיש הקולנוע משהל'ה אלפרט). יושב באמצע השורה השנייה הנמוכה, סיומה לין (לינקובסקי). יושב חמישי משמאל בשורה השלישית, אליק שומרוני (בחולצה / גופייה לבנה פתוחה). יושב ראשון משמאל בשורה השנייה, סיומה פינסקי. יושבת שמינית משמאל בשורה לפני האחרונה, ברטה פרדקין. עומדים שמיני ותשיעי מימין לשמאל בשורה האחרונה דוסיה קורין וחיים לוצ'נסקי (בהתאמה). (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

ביומן הקיבוץ מתאריך ה' בחשוון תרפ"ט – 9 באוקטובר 1928 ניתן למצוא : "כדי לקרב את החברים אל תיאטרון "אוהל" והצגותיו , ובכדי לקרב את החברים אל המילה ההולכת ונדפסת בארץ ישראל, החליטו כמה מן החברים לסדר מסיבה ראשונה של "עונג שבת" (מהטיפוס של "עונג שבת" בתל אביב מיסודו של חיים נחמן ביאליק). היו הקראות של שלום עליכם, הקריאו קטעים ממנדלי מוכר ספרים וכדומה". חיים נחמן ביאליק שלח ב- 16 בדצמבר 1928 את תגובתו לחברי קיבוץ אפיקים. כך כתב למרדכי "מִיטְיָה" קריצ'מן :

"שמחתי לשמוע על דבר מסיבות "עונג שבת" שלכם. דרככם נכונה. גם הצורה שבחרתם בה מתאימה למסיבה. לסמן מרחוק נושאים ותוכניות להרצאותיכם אי אפשר לי, שאינני יודע את טיב הקהל שלכם. עליכם לבחור מתוככם וועדה מיוחדת שתכין את החומר לשבתות הקרובות. אפשר גם להזמין לפרקים מרצים מן החוץ. ואם יש לכם איש המעמיק באגדה העברית, כדאי שתקבעו עתים גם לאגדה ולמו"מ ולשיחה עליה. איך שהוא שִמרו על המסיבות האלו ושִקדו על שִכלולן, ומובטחני, כי לא יעברו ימים רבים וכולכם תיווכחו בתועלתן החינוכית המרובה".

שלכם בלב ונפש

ח. נ. ביאליק