פוסט מס' 676. The camera never blinks twice (לזכרו של מאיר איינשטיין ז"ל. רשימה מס' 2). סיפורה של תקופה. המצלמה הבהבה שבריר שנייה בדיוק כשמאיר איינשטיין ניצב בשעת דמדומים במשעול הטלוויזיה ההוא לפני 27 שנים בצומת הזמנים של חודש ספטמבר בשנת 1990. יורם ארבל נטש אותי (בהיחבא) ומאיר איינשטיין הפציע. תזמון מושלם ממש באותם הימים ההם. לכל סיום יש התחלה חדשה לחש לי אז אלוהי הטלוויזיה שאהב אותי, שמר עלי, ונשא על כנפיו את מאיר איינשטיין בדרכו אליי. מאיר איינשטיין החל בחטיבת הספורט בפיקודי ב- 1990 קריירה מטאורית מזהירה חדשה בתעשיית הטלוויזיה רבת התהפוכות. האם היה מדובר ב- מזל ? האם הייתה זאת יד הגורל העיוור ? האם היה זה צירוף מקרים ? האם הייתה זאת שותפות מתוכננת מלמעלה של מישהו שאנחנו קרובים אליו ורחוקים ממנו באותה מידה ? לאלוהי הטלוויזיה פתרונים. על עובדה אחת אין ערעור. המצלמה הבהבה לרֶגָע קָט בשעה שפקדתי על מאיר איינשטיין בחודש ספטמבר של 1990 להיכנס לעמדת השידור של יורם ארבל ולתפוס שָם את מקומו. מאיר איינשטיין לא החמיץ אֶת ההזדמנות שהענקתי לו ולא אֶת הִבְהוּב המצלמה ההיא. הפוסט הקונקרטי מס' 676 דן ברוח התקופה המדוברת שחלפה לבלי שוב ובסיבות שהניעו אותי להתעקש אז להניח זכוכית מגדלת על מאיר איינשטיין ובסופה של ההתבוננות לגייס אותו בספטמבר 1990 לחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה מדובר בטלוויזיה ציבורית מסורבלת עטופה ב- ביורוקרטיה פקידותית, סובלת מ- כלכלה ענייה ו- נוקשה, מנהלת מאבקי הישרדות של זכויות שידורים, ובראשה מאז יולי 1990 עמד מנהל עָלוּב ו- לא מוכשר בשם יוסף בר-אל. מאיר איינשטיין הצעיר היה עֵד ל- מחול שֵדִים תקשורתי סוּפֶּר-וִויזוּאָלִי שקידם את פניו לפני 27 שנים בביתו החדש בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת בשעה שהצטרף לשורותיי. זאת הייתה תקופת זמן מחורבנת לשנינו עד לבואו של מנכ"ל רשות השידור המזהיר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ב- 18 באפריל 1993. הפוסט הקונקרטי הזה מס' 676 דן בפרוטרוט בתולדות הימים ההם . פוסט מס' 676 כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 31 במארס 2017.
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. הערה 2 : הבלוג איננו מופק, ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, צבירת מוניטין, ו/או פרסום אישי. הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך. … המשך קריאה ←