פוסט מס’ 743. לפרופסור מרדכי קרמניצר, ב. מיכאל, רוגל אלפר, גדעון לוי, אורי אבנרי, דימיטרי שומסקי (כותבים ומביעים באופן קבוע את דעתם בעיתון “הארץ”) פלוס ניצן הורוביץ (ב- רדיו “גלי צה”ל) וגם לנשיא טורקיה טייפ ארדואן אין מונופול ולא בלעדיות על ההומניזם, ההגינות האנושית, והיושרה האישית והציבורית יותר מאשר של בני היקר והאהוב פרופסור גור אלרואי, פרופסור דינה פורת, ד”ר יאיר כספי, והמוני קוראי “הָאָרֶץ” וביניהם גם נאווה ליטבק ופרופסור אלכס לבנטל. פוסט מס’ 743. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————

פוסט חדש מס’ 743 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 17 במאי 2018.

———————————————————————————

פוסט מס’ 743. לפרופסור מרדכי קרמניצר, ב. מיכאל, רוגל אלפר, גדעון לוי, אורי אבנרי, דימיטרי שומסקי (כותבים ומביעים באופן קבוע את דעתם בעיתון “הארץ”) פלוס ניצן הורוביץ (ב- רדיו “גלי צה”ל), ואחרים, וגם לנשיא טורקיה טייפ ארדואן אין מונופול ולא בלעדיות על ההומניזם, ההגינות האנושית, והיושרה האישית והציבורית יותר מאשר של בני היקר והאהוב פרופסור גור אלרואי, פרופסור דינה פורת, ד”ר יאיר כספי, והמוני קוראי “הָאָרֶץ” וביניהם גם נאווה ליטבק ופרופסור אלכס לבנטל. פוסט מס’ 743. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולא מוכשרים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

פרפרת 1. קבלת פנים תל אביבית בכיכר רבין לזמרת שלנו נטע ברזילי הזוכה הישראלית בתחרות שירי הארו – וויזיון בליסבון 2018.

יש להבדיל 1001 הבדלות בין קבלת פנים סדורה לבין התחנפות מתקתקה. שדרן הרדיו אליקו התחנף לזמרת נטע ברזילי (זמרת טובה, מוכשרת, וגם נבונה) זוכת תחרות הזמר של ארו – וויזיון ב- 12 במאי 2018 בליסבון – פורטוגל, בעת קבלת הפנים ההמונית שערכה לכבודה בכיכר רבין בתל אביב. אליקו מסיים את טקסט החנופה שלו בזו הלשון : “…ואת יודעת משהו…אנחנו נזכור אותך לנצח…מדינה שלימה תזכור אותך לנצח…כי מה שאת עשית פה, אף אחד לא עשה…אז תודה רבה לך בשם כולנו בשם אומה שלימה…”. טקסט מגוחך וגם לא נכון. רגע אחד מה פירוש הטקסט, “…כי מה שאת עשית פה, אף אחד לא עשה…” ? מדוע האיש מתחנף ? ו- מה עם יזהר כהן זוכה הארו – וויזיון ב- 1978 ? מה עם גלי עטרי ולהקתה “חלב ודבש” זוכת הארו – וויזיון ב- 1979 ? ו- מה עם דנה אינטרנשיונאל זוכת הארו – וויזיון ב- 1999 ? עתידה המוסיקאלי של נטע ברזילי נראה בהיר ברגע זה למרות ש- מוסיקת פופ היא פגיעה ונתונה ל- תהפוכות. אף על פי כן היא זמרת ומוסיקאית גדולה בהרבה ממידותיו של שדרן הרדיו הזה, ואיננה זקוקה לדברי החנופה שלו.

פרפרת 2. גדי ליבנה ו- “רגעי קסם” ברשת ב’ ברדיו “כאן”.

אפילו גדי ליבנה איננו יכול לקלקל את תוכנית השירים הקסומה והוותיקה, הקרויה, “רגעי קסם”, שירי ה- Oldies הבינלאומיים שהוא מגיש ברשת ב’ של “כָּאן” ברצועת הזמן שבין 15.00 ל- 16.00 בחמשת ימי החול שבין ראשון לחמישי. אפוא הוא הכושל והיכן דן כנר המצוין ?

פרפרת 3. שני אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 ברק רביד ואיילה חסון וראש “המוסד” יוסי כהן.

העיתונאי החדש יחסית בערוץ 10 מאז סתיו 2017 מר ברק רביד, מאפיל לגמרי במקום עבודתו החדש על איילה חסון הוותיקה, אף היא עיתונאית בערוץ 10. עד כה מדובר ברֶכֶש עיתונאי טוב של חברת החדשות של ערוץ 10, שמצדיק את עצמו. אולם ברק רביד לא נזהר בשיחתו האחרונה עם איילה חסון משהעניק לה קרדיט בטרם עת (וגם לא הפרטנרית השוויצרית שלו), לאחר המפגש שלה עם ראש המוסד יוסי כהן, אחד האורחים רבי המעלה שנטל חלק בטקס העברת שגרירות ארה”ב מתל אביב לירושלים. אירוע חנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים שודר ישיר בערוץ 10 ביום שני – 14 במאי 2018 לציבור בארץ, ובין השניים הנ”ל התפתחה שיחה טלוויזיונית שבה ברק רביד משמש מעֵין קריין רֶצֶף על תֶקֶן של שַדָּר Promo של איילה חסון. בשיח הקדימון בין השניים במהלך ה- Lead in לעבר הכתבה שמתעדת את פגישתה של איילה חסון עם ראש המוסד יוסי כהן, מספר ברק רביד לצופיו בהדגשה, בזו הלשון, “…איילה חסון את הצלחת לשאול את ראש המוסד יוסי כהן כמה שאלות, ולקבל תשובות מאוד מעניינות…”.  איזה תשובות מעניינות מאוד ואיזה נעליים. מדובר ב- Promo שגוי, לא מדויק בלשון המעטה, ואשר נועד למשוך את הצופים ב- אָף למוניטור של ערוץ 10. הנה השיח המגוחך מההיבט העיתונאי שלו בין ברק רביד לאיילה חסון במלואו, ביום שני – 14 במאי 2018, כלהלן :

ברק רביד : “איילה חסון, האירוע כאן בשגרירות נתן לנו לפגוש אורח בלתי צפוי, ראש המוסד יוסי כהן, איש בחדשות בשבוע – שבועיים האחרונים, ואת הצלחת לשאול אותו כמה שאלות, ולקבל את הצלחת לשאול אותו כמה שאלות ולקבל תשובות מאוד מעניינות…” (הערה שלי, איזה תשובות מאוד מעניינות ואיזה נעליים. ברק רביד הצטייר כמי שיוצר Bild up דֶמֶה לטובתה של שותפתו, סקרנות מלאכותית לא כנה, ויוצא בעצמו לפתע קטן).

איילה חסון : “…כן בהחלט…יוסי כהן אגב יוצא ונכנס בבית הלהן…הוא אישית עדכן את האמריקנים על המבצע באיראן…ואני ניגשת אליו ומנסה לשאול אותו…ראש המוסד הוא לא אדם שמתראיין…הוא לא אדם שמתראיין…” (מה את אומרת איילה חסון…? ו- חיש הופכת למוסד יחסי ציבור ושיווק של עצמה, שטופחת לעצמה על השכם של עצמה).

איילה חסון מוסיפה : “…ובכל זאת בנסיבות על הרקע ההיסטורי, הצלחנו לקבל ממנו תשובה…כמה תשובות קצרות…כולל התייחסות ראשונה על המבצע באיראן שהוא בהחלט השושבין שלו והאחראי להצלחה שלו, הנה הדברים…”. ואז נכנס קטע ה- Video הרלוואנטי.

איילה חסון (בקטע ה- Video המוקלט) פונה לראש המוסד יוסי כהן, לוחצת את ידו, ושחה למיקרופון שלה (תוך שהיא מסמנת בידה לראש המוסד יוסי כהן היכן ממוקמת המצלמה של ערוץ 10) : “…הזכירו את הפעולה של המוסד גם כן…הזכירו את העבודה…?”

ראש המוסד יוסי כהן משיב לאיילה חסון : “…יכול להיות…אנחנו צריכים לשמור על צניעות ככל שניתן…”.

איילה חסון לראש המוסד יוסי כהן : “…מילה בכל זאת אדוני ראש המוסד על הפעולה הזאת שהוצגה בפומבי…”.

ראש המוסד יוסי כהן לאיילה חסון : “…אני חושב שמספיק נאמר…אנחנו נמשיך לעסוק במה שצריך לעסוק כדי לבסס את ביטחוננו…”. כאן הסתיים הריאיון הקצרצר נעדר כל הישג עיתונאי וכל אמירה בעלת חשיבות (חוץ אולי מהסכמתו של ראש המוסד יוסי כהן ללחוץ את ידה ולהתראיין אצלה ולומר לה 23 מילים…), ריאיון טריוויה סתמי ש- רחוק כרחוק מזרח ממערב מההבטחה שהבטיח ברק רביד לצופיו, “את הצלחת לשאול אותו כמה שאלות, ולקבל תשובות מאוד מעניינות…”. איזה מאוד מעניינות ואיזה קשקושים. ראש המוסד אמר לאיילה חסון סך הכל 23 (עשרים ושלוש) מילים קָרוֹת, טריביאליות, ובנאליות בעניין פעילות המוסד האחרונה באיראן, וניתק ממנה מגע באופן מהיר ו- אלגנטי. ברק רביד היה חייב לומר ב- Lead in שלו לציבור צופיו ולשותפתו איילה חסון את האמת אודות הניסיון שלה לדלות מידע מודיעיני מראש המוסד יוסי כהן, אחד האנשים החשובים ביותר הניצבים כיום בפסגת שירותי הביון של מדינת ישראל, משהו בסגנון כֵּן ושונה, כלהלן : “…איילה חסון פגשה באקראי את ראש המוסד יוסי כהן בטקס חנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים, אולם לא הצליחה לקבל ממנו שום פירטי מידע כלשהם הנוגעים למבצע המוצלח האחרון של המוסד באיראן…”. הטקסט המקדים המקורי, “…איילה חסון, האירוע כאן בשגרירות נתן לנו לפגוש אורח בלתי צפוי, ראש המוסד יוסי כהן, איש בחדשות בשבוע – שבועיים האחרונים, ואת הצלחת לשאול אותו כמה שאלות ולקבל תשובות מאוד מעניינות…”, היה טקסט בלופרי שנועד ליצור סקרנות לא כנה, ועמו ניסיון ילדותי להאדיר את המוניטין המלאכותי של מראיינת לא צנועה ולא ענווה. איילה חסון הייתה מְצֻוָוה לקטוע את דברי ההקדמה המפוארים והבלתי נכונים של ברק רביד, ולומר לצופיה משהו כלהלן : “…נכון נפגשתי באקראי לפני זמן קצר עם ראש המוסד יוסי כהן, אולם הוא לא הסכים למסור לי שום אינפורמציה מאותו המבצע המהולל המדובר של המוסד באיראן…”. עיתונאים רציניים חייבים להיוותר קורקטיים ומאופקים, ולחלוטין להתרחק מהמחשבה שאפשר למשוך באף את הצופים שלהם. לא בסדר. איילה חסון וברק רביד המגוחכים יצרו פארסה. אפוא הם ו- היכן העיתונאי אמנון אברמוביץ (המומחה מחברת החדשות המשותפת של ערוץ 12 + 13) המדויק, המאופק, התמציתי, היעיל, והצנוע, ומי שתמיד פוגע בול במטרותיו באמצעות ניסוחיו המתמטיים.  

פרפרת 4. הדוגמנית רותם סלע.

זה נכון : רותם סלע היא אישה יפה ושחקנית טובה שמסתדרת היטב עם המצלמה. אבל כמה שוקולד אפשר לאכול…? כמה אפשר עוד לראות את רותם סלע ואת “דיזיין סנטר” שלה…?

פרפרת 5. שדרן רדיו גלי צה”ל רינו צרור ושר החינוך נפתלי בנט.

שר החינוך נפתלי בנט הביס ללא תנאי את שדרן רדיו גלי צה”ל רינו צרור ואת הפרטנרית שלו אילנית סוויסה תושבת כפר עזה, ביום שלישי – 15 במאי 2018, ברדיו גלי צה”ל. הריאיון המלאכותי ולא טבעי שערך רינו צרור עם בתה של אילנית סוויסה ילדה בת 8, בשעות הקשות האלה בהן מתמודד צה”ל מול הטרור הנבזי של החמאס (משפחתה של אילנית סוויסה מתגוררת בכפר עזה), היה מעשה בוסר פתטי ומלאכותי פלוס טעם גדול לפְגָם.

פרפרת 6. פתרון ה- סודוקו בדרגת קושי “קָשֶה” על ידי במוסף “גָלֶרְיָה” עיתון “הָאָרֶץ” של יום שני – 14 במאי 2018.

טקסט מסמך : זהו פתרון ה- סודוקו בדרגת קושי “קָשֶה” שנעשה על ידי, ואשר התפרסם במוסף “גָלֶרְיָה” של עיתון “הָאָרֶץ” ביום שני – 14 במאי 2018. היה מדובר הפעם בסודוקו קשה במיוחד. הייתה דרושה מחצית השעה להיגיון שלי להכניע את ההיגיון המתעתע שלו. (באדיבות “הארץ” ומול העיתון מר עמוס שוקן). 

פרפרת 7. עודד בן עמי הוא מגיש ומנחה מְעוּלֶה של תוכנית האקטואליה “בשֵש עם” שמשודרת במקביל בערוצים 12 / “קֶשֶת” ו- 13 / “רֶשֶת”, ומופקת באחריות חברת החדשות המשותפת של שני ערוצי 12 + 13.

אני אוהב את העיתונאי והשדרן הוותיק עודד בן עמי ורוחש לו הערכה רבה מימים ימימה, כאדם ואיש תקשורת רב גוני בתחומי הטלוויזיה והרדיו. מדובר באיש מקצוע מעולה, תרבותי, מאופק, בעל יושרה, ורחוק כרחוק מזרח ממערב מכל פוזה רברבנית.

פרפרת 8. קרן מרציאנו, שדרנית ומנחת מהדורת החדשות המרכזית של ערוצים 12 ו- 13.

קרן מרציאנו איננה נופלת במאום מיונית לוי ודני קושמרו. היא מצוידת בנוכחות טלוויזיונית מעולה קורקטית ותמציתית. קרן מרציאנו יודעת לשאול ולראיין את בני שיחה בקצרה וביעילות, ולעיתים גם באגרסיביות אולם במידה המקובלת והתרבותית, ו- עומדת על זכותה לקבל תשובות ראויות. קרן מרציאנו עונה על כל הקריטריונים. היא מגישה ומנחה רהוטה, מנתחת היטב את נתוני החדשות, ו- בעלת מבט רציני, חודר, ו- קשוחה אולם בכמויות הרצויות. אני מאמין לה. נוח לי לארח אותה על המוניטור שלי בסלון ביתי בצפון הישן של תל אביב.

פרפרת 9. ג’ורדי קרויף, חבל שהוא עוזב אותנו.

מאמן ומנהל קבוצת הכדורגל של מכבי ת”א, ההולנדי ג’ורדי קרויף (בנו של יוהאן קרויף האגדי) עוזב את המועדון הישראלי בתום 6 (שש) שנות שירות. חבל. ג’ורדי קרויף איש מקצוע כה מוכשר ומוצלח בתחום, יחסר לתרבות הכדורגל בארצנו.

פרפרת 10. אלי טביב ובית”ר ירושלים. המועדון זקוק לך. לא אתה לו. 

הסכמתי עם טיעוניו ונימוקיו של מר אלי טביב ה- Owner של בית”ר ירושלים, שהודיע לציבור חובבי הכדורגל בישראל, “אני זז הצידה”. אלי טביב מחפש דרך למכור את קבוצתו לבעל בית אחר. אלי טביב הוא Owner בעל יכולות בדרכו שלו ועל פי עקרונותיו. מועדון בית”ר ירושלים מפסיד עם נטישתו של בעל הבית את ביתו.

פרפרת 11. אלדד קובלנץ מנכ”ל “כאן” הוא איש נטול כריזמה, נטול ידע טלוויזיוני ותקשורתי וחסר כישרון מנהיגות.

אלדד קובלנץ נכשל לחלוטין בתום שנה מאז מאי 2017 בבנייה מחדש של השידור הציבורי על חורבותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. “כאן” עלה בסערה לאוויר רווי 1001 תקוות אולם הפך חיש מהר בניווטו של אלדד קובלנץ ל- ערוץ טלוויזיה ציבורי דל, משעמם וסתמי, נעדר חיבה המונית עממית, רוטיני ואפור, ואין לו רייטינג מינימאלי שאמור להצדיק את קיומו הציבורי.

פרפרת 12. עמיר פלג עיתונאי “ידיעות אחרונות”.

אין מי שישווה לו בכישרון כתיבה שנונה, חדה, יסודית, רצינית, תמיד מנומקת, ותמיד פוגעת בול במטרה. חובה לקרוא את טוריו.

פוסט מס’ 743. לפרופסור מרדכי קרמניצר, ב. מיכאל, רוגל אלפר, גדעון לוי, אורי אבנרי, דימיטרי שומסקי (כותבים ומביעים באופן קבוע את דעתם בעיתון “הארץ”) פלוס ניצן הורוביץ (ב- רדיו “גלי צה”ל) וגם לנשיא טורקיה טייפ ארדואן אין מונופול ולא בלעדיות על ההומניזם, ההגינות האנושית, והיושרה האישית והציבורית יותר מאשר של בני היקר והאהוב פרופסור גור אלרואי, פרופסור דינה פורת, ד”ר יאיר כספי, והמוני קוראי “הָאָרֶץ” וביניהם גם נאווה ליטבק ופרופסור אלכס לבנטל. פוסט מס’ 743. כל הזכויות שמורות.

הקדמה קצרצרה.

כעיתונאי לשעבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2003 – 1971, הייתי חתום על עיתון “הארץ” מאז סוף עשור ה- 70 של המאה הקודמת, וחתום עליו עד לרגע זה גם בימים הטרופים האלה של חודש מאי בשנת 2018. עיתון “הארץ” והמו”ל שלו מר עמוס שוקן מעניינים אותי כבר זמן רב, אך באותה מידה חלק מהמידע שהוא פרסם אז ומפרסם גם היום מקומם אותי ומכעיס אותי, בעיקר מאז נלחם נכדי הבכור בשורות צה”ל במלחמת “צוק איתן” ברצועת עזה וסיכן ביודעין את חייו למען מדינת ישראל. שתי נכדות שלי סיימו אף הן בהצלחה ושגשוג את שירותן בצה”ל, האחת סמלת ת”ש והשנייה קצינה בחיל חינוך. לאחרונה התגייס עוד נכד שלי לצה”ל והתנדב לשרת ביחידה קרבית למרות שיכול היה להימנע מכך. בשעה ששלושת ילדיי שירתו בשעתו ביחידות קרביות בחזית ובקווים הקדמיים וחירפו את נפשם מנגד למען תקומתה של מדינת ישראל, וכעת עושים ממש את אותו הדבר הילדים שלהם והנכדים והנכדות של רעייתי ושלי במאבקם, קשה לי מאוד לקרוא את הפוסטים המקוממים של אורי אבנרי, ב. מיכאל, גדעון לוי, דימיטרי שומסקי, רוגל אלפר, ניצן הורוביץ, ואחרים בעיתון “הארץ”, בשעה שילדיי ונכדיי נלחמו ו- נלחמים בשורות צה”ל כדי להגן על תקומת המולדת שלנו. אנוכי שרתי במשך שלוש שנים כ- קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת “גולני” והשתתפתי ב- 5 מלחמות ישראל בשירות סדיר ובשירות מילואים. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז”ל ואביה של רעייתי אמיל תג’ר ז”ל מבוני העיר תל אביב היו חברים בארגון “ההגנה”. אינני יודע מה הם מקורות החינוך ותרומת השירות בצה”ל של כל מיני כותבים בעיתון “הארץ”. הפוסט של ב. מיכאל “שיתבייש מי שלא מתבייש” ב- “הָאָרֶץ” (יום שלישי – 15 במאי 2018) איננו רק ילדותי ובכייני, אלא מקומם. כנ”ל הפוסט המרגיז והבלתי נכון של של גדעון לוי “הַרָעִים לטַיִס”, שהתפרסם ב- “הָאָרֶץ” ביום שני – 14 ביולי 2014 בעיצומה של מלחמת “צוק איתן”. אני בטוח ש- מו”ל “הָאָרֶץ” עמוס שוקן הוא אדם רציני, ישר, ו-הגון, אולם הגינותו איננה מנטרלת את חוסר הגינותם של חלק מהפוסטים שמתפרסמים בעמוד מס’ 2 ובעמוד לפני האחרון של עיתונו “הָאָרֶץ”.

מרבית העַם היושב במדינת ישראל (כולל אותי) תומך באופן מובהק במאבק הצודק והנחוש שמנהל צה”ל שוב בימים אלה בשם ממשל בנימין נתניהו נגד ארגון הטרור הנבזי של ה- “חמאס” ברצועת עזה. מדובר בארגון טרור עלוב ששולח ילדים ונשים לחצות את גדר הגבול בעוטף עזה תחת הבטחת כיסוי לאזרחיו, כי צה”ל איננו יורה בילדים ונשים. המנהיגים הטרוריסטיים של “חמאס” ובראשם איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר הם בני מוות שכמובן משתרכים ו- מסתתרים מאחור. שום מדינה בעולם לא הייתה מרשה לעשרות אלפים אנשים עוינים (וגם לא עוינים) להפר ולרמוס את קו הגבול באלימות וברוטאליות, ולחדור לשטחה בכוח הנשק (וגם בלעדיו) במסווה של תירוץ “הַשִיבָה”. ארגון הטרור “חמאס” כבר הודיע שאין מדובר בהתקוממות עממית ספונטנית של תושבי הרצועה, אלא מהלך טרור מובהק שכונותיו רצח ופיגועים נגד מדינת ישראל ונגד תושבי הקיבוצים והיישובים ב- עוטף עזה. חמאס גם הודיע כי % 80 מההרוגים של הארגון מאש צה”ל הם אנשים שגויסו ל- שורותיו.  דמם של הטרוריסטים של החמאס שניגר על גדר הגבול שמפרידה בין הקיבוצים והישובים הישראליים ב- אזור עוטף עזה, נחל עוז, כפר עזה, כרם שלום, עין השלושה, סוּפָה, ורבים אחרים באזור, לבין רצועת עזה החמאסית שנהרגו בשל פקודת שולחיהם, יחול ל- עַד על ראשם של איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. תפקידם של שירותי הביטחון של ישראל השב”כ והמוסד, וצה”ל הוא להוריד את שֵיבָתָם של איסמעיל הנייה ו- יחיא סנוואר בדָם שְאוֹל. יבורכו לוחמי צה”ל ולוחמי השב”כ והמוסד.

כותבי “הָאָרֶץ” פרופסור מרדכי קרמניצר, ב. מיכאל, רוגל אלפר, גדעון לוי, אורי אבנרי, דימיטרי שומסקי ואחרים, אלה שמביעים באופן קבוע את דעתם בעיתון “הָאָרֶץ” (פלוס ניצן הורוביץ שמתבטא בנוסף גם ב- רדיו “גלי צה”ל), נהנים מיתרון עצום שמעניקים להם העורך אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מול המגיבים למדור מכתבים למערכת. ה- אימפקט של טור רחב ידיים באותיות מרווחות, ומבודד יחסית, שמופיע בעמודים מס’ 2 ובעמוד לפני האחרון של עיתון “הָאָרֶץ”, הוא בעל השפעה גדולה הרבה יותר מכל מכתב למערכת שמתפרסם בעמוד לפני האחרון בכתב קטן וצפוף, אחד מיני רבים. אולם אין זה אומר כי איכותם וערכם של המגיבים, אותם קוראי עיתון “הָאָרֶץ” הוותיקים, פחותים מאלה שאלוף בן ועמוס שוקן הועידו להם ול- חוות דעתם Space נרחב, כאמור כמו פרופסור מרדכי קרמניצר, ב. מיכאל, רוגל אלפר, גדעון לוי, אורי אבנרי, דימיטרי שומסקי (כותבים שמביעים באופן קבוע את דעתם בעיתון “הארץ”) פלוס ניצן הורוביץ מי שמביע את דעתו גם ברדיו גלי צה”ל. ביום חמישי – 17 במאי 2018 הגישו יועז הנדל וניצן הורוביץ יחדיו את תוכנית אקטואליה “מצד שני” ברדיו גלי צה”ל בין 11.00 ל- 12.00. יועז הנדל תמך כמוני במהלכי התארגנות צה”ל לרבות שימוש בירי באש חיה מול ניסיונות הפלישה של עשרות אלפי תושבי רצועת עזה וטרוריסטי החמאס לרמוס את גדר הגבול הבינלאומית המפרידה בין מדינת ישראל לבין רצועת עזה, כדי לפלוש בכוח הנשק ליישובי וקיבוצי האזור. ניצן הורוביץ ביקר לעומת ניצן הורוביץ את פעילות ה- מֵנָע האגרסיבית כביכול של צה”ל שמגן על קיבוצי ויישובי עוטף עזה. יועז הנדל שאל את בן שיחו איזו אופציה אחרת הוא מציע כדי להגן על תושבי עוטף עזה (חוץ משימוש בנשק של כוחות הביטחון שלנו), אולם ניצן הורוביץ התחמק ולא ענה.

הייתה זאת אשת האקדמיה ההיסטוריונית פרופסור דינה פורת שהעלתה לראשונה לדיון ב- 3 באוגוסט 2014 בעיתון “הָאָרֶץ” את הטיעון בו היא מאשימה את ארגון הטרור המסוכן “חמאס” באנטישמיות בעיצומו של מלחמת “צוּק אֵיתָן” בתאריכים 26.8.2014 – 8.7.2014. העורך אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן פרסמו את המאמר בעיתון “הָאָרֶץ”. הנה הוא, כלהלן :

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 2014. עיתון “הארץ”. בעת עיצומה של מלחמת “צוק איתן” מפרסמת פרופסור דינה פורת ב- “הָאָרֶץ” את הפוסט שלה שכותרתו “פניו האנטישמיות של החמאס”. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

ב- 14 ביולי 2014 בעיצומה של מלחמת “צוק איתן” , מפרסמים עורך “הארץ” אלוף בן ומו”ל העיתון את מאמרו של חבר מערכת העיתון גדעון לוי נגד צה”ל וחיל האוויר שלו וכותרתו, “הרַעִים לטַיִס”.

טקסט מסמך : 14 ביולי 2014. עיתון “הארץ”. בעיצומה של מלחמת “צוק איתן” מפרסמים עורך “הארץ” אלוף בן ומו”ל העיתון את מאמרו של חבר מערכת העיתון גדעון לוי נגד צה”ל וחיל האוויר של ישראל וכותרתו, “הרעים לטיס”. (באדיבות “הארץ” ומו”ל העיתון עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 30 ביולי 2014. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים בעיתון את מאמרו של ב. מיכאל נגד ממשלת ישראל בעיצומה של מלחמת “צוק איתן” וכותרתו “בשיטת אולמרט”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

בתחילת חודש אוגוסט של שנת 2014 מפרסמים עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן את התגובה של קוראת העיתון נאווה ליטבק מרעננה במדור מכתבים למערכת” לפוסט של ב. מיכאל “בשיטת אולמרט”. כך עונה לו נאווה ליטבק במרכז טיעוניה : “…צבא החמאס איננו צבא רגיל שאפשר להילחם בו בשדה קרב נטול אזרחים. האם כל פעולה נגדו בשדה הפעולה שהוא בחר בו היא עבירה על החוק  ? האם פירושו של דבר שצה”ל צריך לשבת בידיים כבולות בזמן ירי רקטות על אזרחיו, ולהמתין בסבלנות עד שהחמאס יצא מתוך המנהרות לתקוף אזרחים בשטח מדינת ישראל…?”.

טקסט מסמך : בתחילת חודש אוגוסט של שנת 2014 מפרסמים עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן את התגובה של קוראת העיתון נאווה ליטבק מרעננה במדור מכתבים למערכת” לפוסט של ב. מיכאל “בשיטת אולמרט”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

ב- 15 ביולי 2014 בעיצומה של מלחמת “צוק איתן” מפרסמים בעיתון “הארץ” העורך אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן את מאמרו המעניין של ד”ר יאיר כספי מנהל מרכז “פסיכולוגיה ויהדות”, וכותרתו “רוצים להשמידנו”.

טקסט מסמך : בתחילת חודש אוגוסט של שנת 2014 מפרסמים עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן את התגובה של קוראת העיתון נאווה ליטבק מרעננה במדור מכתבים למערכת” לפוסט של ב. מיכאל “בשיטת אולמרט”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

14 במאי 2018. עורך הארץ” והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים את הפוסט של דימיטרי שומסקי וכותרתו “יש כיבוש, אין אירוויזיון”.

טקסט מסמך : 14 במאי 2018. עורך הארץ” והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים את הפוסט של דימיטרי שומסקי וכותרתו “יש כיבוש, אין אירוויזיון”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

18 במאי 2018. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים את מכתב תגובת הזעם של פרופסור אלכס לבנטל וכותרתו “אוקסימורון” במדור מכתבים למערכת, למאמרו של דימיטרי שומסקי שכותרתו כאמור היא “יש כיבוש, אין אירווויזיון”.

טקסט מסמך : 18 במאי 2018. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים את מכתב תגובת הזעם של פרופסור אלכס לבנטל במדור מכתבים למערכת וכותרתו “אוקסימורון”, תשובה רצינית למאמרו המקומם של דימיטרי שומסקי שכותרתו כאמור היא “יש כיבוש, אין אירווויזיון”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

15 במאי 2018. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים בעיתון את הפוסט הילדותי והבכייני של ב. מיכאל וכותרתו “שיתבייש מי שלא מתבייש”. אנוכי יואש אלרואי אינני מתבייש בצה”ל ולא במדינתי, מדינת ישראל.

טקסט מסמך : 15 במאי 2018. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים בעיתון את הפוסט המקונן, הילדותי, והבכייני של ב. מיכאל וכותרתו “שיתבייש מי שלא מתבייש”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן). ובכן ב. מיכאל : אנוכי יואש אלרואי אינני מתבייש בצה”ל ולא במדינתי, מדינת ישראל. יתירה מזאת אני גאה עד למאוד ב- צה”ל ובארצי מכורתי מדינת ישראל. יש הרבה מה לתקן במדינת ישראל אולם לא באמצעות הפוסט הבכייני של ב. מיכאל. נראה את הכותב הזה שקוראים לו ב. מיכאל מתיישב בכפר עזה ו/או בנחל עוז, ו/או בסופה, ו/או בעין השלושה, ו/או כרם שלום, ו/או בזיקים ומקונן שָם את קינתו על המקלדות של קיבוצי ויישובי עוטף עזה. 

17 במאי 2018. עורך “הָאָרֶץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים בעיתון את הפוסט של פרופסור מרדכי קרמניצר וכותרתו “ישראל אינה נקייה”. אנוכי חולק על מרבית הטקסט שלו.

טקסט מסמך : 17 במאי 2018. עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן מפרסמים בעיתון את הפוסט של פרופסור מרדכי קרמניצר וכותרתו “ישראל אינה נקייה”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן). אנוכי חולק על מרבית הטקסט שלו

אורי אבנרי.אחריתו מביישת את נעוריו.

הפוסט המגוחך שכתב אורי אבנרי (בן 95, היום) בביתו בתל אביב וכותרתו “אני מתבייש” (פורסם ב- “הארץ” ביום שלישי – 3 באפריל 2018) מבייש את נעוריו. בניגוד לאורי אבנרי, אנוכי אינני מתבייש בצה”ל שנשבעתי לו אמונים ב- 1956 והצהרתי כי נכון אני להקריב את חיי למען מדינת ישראל בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. אינני מתבייש בצה”ל בו שירתי בחמש מלחמות ב- 1956, 1967, במלחמת ההתשה ב- 1970, במלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ובמלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982. אינני מתבייש ב- צה”ל בשורותיו שירתי 35 שנים בצבא המילואים. אינני מופתע מדעותיו של אורי אבנרי. אני נדהם מ- דַלוּת כתיבתו, עוני רעיונותיו, ונימוקיו הרופפים העוטפים את ה- “אני מתבייש” שלו. אורי אבנרי איננו יודע לכתוב. חלש בהבעה. כתיבתו פתטית נוכח תיאור מצבה הצבאי – ביטחוני הרגיש של מדינת ישראל ש- שרויה במלחמה לחיים ולמוות עם ארגון הטרור העזתי חמאס. מעניין אותי לראות את אורי אבנרי נוטש את ביתו בתל אביב, מתייצב בקהיליות של קיבוצי כפר עזה, נחל עוז, בארי, גבולות, כיסופים, כרם שלום, זיקים, נירים, סופה, רֵעִים, ומקריא להם את משנתו אודות מנהרות הטרור של החמאס. חלילה וחס לומר ולקרוא להם על פי הבנתו, “מנהרות טרור”. יכול להיות כי מנהרות הטרור האלה שחופר החמאס לעבר יישובי ישראל ב- עוטף עזה נראות מתל אביב רק מנהרות של אופנה ויופי. את הפוסט הרופף שלו “אני מתבייש” מסיים אורי אבנרי במילים הללו : “…מהטמה גאנדי ומרטין לותר ניצחו בגדול. גם הפלסטינים ינצחו במערכה זו…”. אורי אבנרי אל תבלבל את המוח. אין סיכוי. מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג צעדו תמיד בכל הפגנות המחאה ההן במדינותיהם, הודו ו- ארה”ב, בראש תומכיהם, ולבסוף שילמו בחייהם. שני הארכי טרוריסטים הפחדנים איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר מתחבאים בשורות האחוריות של ארגון הטרור העלוב שלהם ומסתתרים מאחורי גבם של ילדים ונשים. הם לא נבחרו להנהיג את עמם בבחירות דמוקרטיות, אלא התייצבו בראשו בכוח הטוטליטריות, הנשק והזרוע, וההפחדה. אין להם שום כוונה לשכב על הגדר החוצצת בין היישובים הישראליים הפורחים בעוטף עזה לבין מולדת הטרור הענייה שלהם, ולהקריב את חייהם עבור תומכיהם. דמם בראשם. אורי אבנרי, הרף לך, חדל לספר מעשיות לקוראי “הָאָרֶץ” ולי.   

מלאו לי גבורות. אני חוצה כעֵת את העשור התשיעי לחיי. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה אלרואי ז”ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואבא של רעייתי אמיל תג’ר ז”ל מבוני העיר תל אביב שירתו ב- “הגנה”. אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת “גולני”. הייתי שָם בגדוד 12 של “גולני” טירון, מ”כ, קצין סג”מ (מפקד מחלקת טירונים ואח”כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ”פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג”דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ’, ויקותיאל “קותי” אדם) וארבעה מח”טים (חיים בן דוד, בנימין ג’יבלי, אהרון “ארווין” דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני’ק ורפתן. סירבתי להצעת המח”ט האחרון שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. בשום אופן לא רציתי להיות חייל מקצועי ומקצועני. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- “גבעתי”. בתי שירתה בחמ”ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח”ל “צוק איתן”. נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג’ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת”ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח”ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה”ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו’, אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שַם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח”כ מרצ תמר זנדברג.

לפני כארבע שנים, ביום רביעי – 16 ביולי 2014 פרסם אורי אבנרי (אז בן 90) בעיתון “הָאָרֶץ”, פוסט מופרך, מעוות, ומבולבל שכותרתו, “צ’רצ’יל המנוול”, וכותרת המשנה שלו, “ווינסטון צ’רצ’יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו”. מדובר בפוסט נכלולי ומביש. מחורבן מאוד. לא מוצלח בלשון המעטה. מעוות, מבולבל, שגוי, מְקוֹמֵם, ומרתיח. מדובר במאמר המכפיש עד עפר את המנהיג האנגלי הדגול ווינסטון צ’רציל בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. במאמר ההוא “צ’רצ’יל המנוול…ווינסטון צ’רצ’יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו…”, משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ’רצ’יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל אפופה במיליטריזציה צבאית נאצית. מקומם, מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים. עד 16 ביולי 2014 לא ידעתי כי אורי אבנרי לא רק משבש ביודעין את מהלכי ההיסטוריה אלא גם כותב לא טוב. פוסט תמוה, שגוי, לא מדויק, בלתי נכון, בו אורי אבנרי איננו מספר את האמת לקוראי “הָאָרֶץ”. תמוה כיצד עורך “הָאָרֶץ” מר אָלוּף בֵּן ניאות להדפיס אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך העלוב הזה, כנראה בגין מוניטין העבר של הכותב.

טקסט מסמך : 16 ביולי 2014. בעיצומה של מלחמת “צוק איתן” מחליטים עורך “הארץ” אלוף בן והמו”ל עמוס שוקן לפרסם פוסט עלוב ו- מופרך של אורי אבנרי שכותרתו “צ’רצ’יל המנוול”. (באדיבות “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט. א. “בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו”. ב. “לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט” . ג. “הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות”. עם שחרורי מצה”ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון “העולם הזה”, “ללא מורא – ללא משוא פנים”. הסלוגן מצא חן בעיניי. גיליון בודד של “העולם הזה” התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ. גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים. מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים. למשל, אורי אבנרי כינה את השב”כ “מנגנון החושך”. “העולם הזה” נקרא ע”י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 באופן לא פרדוקסלי משמאל לימין, מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפִתְחוֹ ועל רכילות עסיסית בסיומו. חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס, סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים, וצילומי עירום של נשים. חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון, קראו כמעט כאיש אחד את העיתון “דָבָר”, חלק מצומצם קרא גם את “על המשמר”, אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור “רחל המרכלת” יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון “העולם הזה”. אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי. הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ”מניקים (חברי מפלגת מפ”ם) ברי פלוגתה רעיוניים לאנשי מפא”י בקיבוץ, שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי. אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר “העולם הזה”. בין אם היו מפ”מניקים ו/או מפא”יניקים רובם בגלוי. חלקם בסתר. “העולם הזה” נחשב בקיבוץ אפיקים בשנות ה- 60 של המאה הקודמת לעיתון זול והמוני בעל מרכיבי שיווק חדשניים : פוליטיקה ורכילות. מדורה של רחל המרכלת היה בשעתו הפופולארי והנקרא ביותר בעיתון “העולם הזה”. אורי אבנרי ידע פעם לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- “אני מאמין” הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו “העולם הזה” איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו. מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית, היה הַדֶלֶק שהניע את קידום המכירות של “העולם הזה” בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר “העולם הזה” פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים. “העולם הזה” יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז’ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב. העיר תל אביב הייתה המעוז של “העולם הזה” לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים של נשים, רוויים רכילויות, וטבולים בסנסציות Sex. גם בתל אביב נקרא “העולם הזה” משמאל לימין. “העולם הזה” הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו, אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון). 20 קוראים על כל גיליון. בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולריות העיתונאית שלו. אמרת “העולם הזה” – אמרת אורי אבנרי (!) רשימתו “העולם הזה – כוח חדש” זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965, ואורי אבנרי הפך ל- ח”כ מן השורה. בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח”כ אורי אבנרי את כוחו. הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת. ב- 1972 התחולל קרע בין השניים. הח”כ אורי אבנרי והח”כ שלום כהן רָבוּ ונפרדו לעַד. עורך ומו”ל “העולם הזה” אורי אבנרי לא היה טיפש, אבל גם לא העַם בישראל. רובם המכריע של אזרחי ישראל הדף ו- דחה לחלוטין את משנתו הפוליטית של אורי אבנרי. האומה לא ראתה בו מנהיג ולא נעליים. אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח”כים. זאת הייתה שירת הברבור הפוליטית של אורי אבנרי בכנסת. העם הדיח וסילק אותו מבית המחוקקים שלו. לפתע התברר שמר אורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר, אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר. הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- “העולם הזה”.

כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת “צ’רצ’יל מנוול” של אורי אבנרי, בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ’רצ’יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת ומטומטמת חוזרת ונשנית, ובהפוך על הפוך על הפוך, למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה, היא השוואה מחורבנת ש- מעוררת תמיהה רבתי. אורי אבנרי מספר לקוראי “הָאָרֶץ” כי, “…הארכי טרוריסט ורוצח ההמונים, מחריבה של אירופה, קנצלר גרמניה הנאצית ה- פיהרר אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל, אולם ווינסטון צ’רצ’יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…”. אורי אבנרי טוען בפוסט “צ’רצ’יל המנוול” מ- 16 ביולי 2014, כי, “…במשך 5 שנים החזיק ווינסטון צ’רצ’יל את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים והשתמש בהם כבמגן חי כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי לונדון היו חשופים לפצצות וטילים בלי “כיפת ברזל” הוא ווינסטון צ’רצ’יל התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…”. עורך “הארץ” אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- “הארץ”, כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי.

עוד טוען אורי אבנרי, “…ראש ממשלת אנגליה ווינסטון החזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה אדולף היטלר הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, בעוד הוא יוצא מעת לעת מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות בלונדון, וחזר למקומו הבטוח במחילות מתחת לבניין ברוב דאונינג 10…”. קוראי “הָאָרֶץ” הצעירים עוד יכולים להאמין לו. עורך “הָאָרֶץ” אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- “הארץ”, כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי.

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ’רצ’יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940, מושווה במטפורה מופרכת ומעוותת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע”י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה. אורי אבנרי מסר את האינפורמציה הבאה לקוראי “הארץ” ב- 16 ביולי 2014, כלהלן : “…ווינסטון צ’רצ’יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח שלו, אבל לתושבי לונדון אמר, “…בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…”.(סוכנויות). עורך “הארץ” אלוף בן העלה את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר של עיתון “הארץ”, כנראה על סמך מוניטין העבר של כותבו.

אורי אבנרי לא מספר לקוראי “הארץ” כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו. 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף).

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. מלחמת העולם ה- 2. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר. (סוכנויות).

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע”י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ’סלאב מולוטוב. ההסכם שנודע כ – “הסכם ריבנטרופ – מולוטוב” נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע”י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם “מבצע בארבארוסה”). במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם, לא סיפר אורי אבנרי לקוראי “הָאָרֶץ” את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ונורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי “הארץ” כי ביוני 1940 עקף ה- “וֶורְמָאכְט” את קו ההגנה “מָאזִ’ינוֹ” וכבש בסערה את צרפת. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי “הָאָרֶץ” כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ’רצ’יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות.

אורי אבנרי מספר לקוראי “הארץ” כלהלן, “…ווינסטון צ’רצ’יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…”. אח”כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (תוספת שלי, כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (תוספת שלי, בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט, ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (תוספת שלי, כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה). מדובר בפוסט הזוי, מקומם, ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך. העַם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהקנצלר – פיהרר היה מוקף באין סוף טבעות הגנה של ה- גֶסְטָאפּוֹ (Gestapo). אפילו בשיא הפופולריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים, אובטח ונשמר אדולף היטלר מפני בני עמו, ע”י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo. הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע”י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע”י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- SS היינריך הימלר וריינהארדט היידריך.

hitler 3

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג ב- “Via Triumphalis” בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- SS (שירות הביטחון הפנימי הידוע לשמצה של גרמניה הנאצית בראשות האובר גרופן פיהרר היינריך הימלר) יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. לשום אזרח גרמני מתנקש פוטנציאלי כלשהו, לא היה סיכוי להבקיע את טבעת הביטחון של ה- SS הנאצי והמשטרה הגרמנית שסוככו עליו, ולהגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות. לא ב- עִתוֹת שלום, וודאי לא בעת אירועי מלחמת העולם ה- 2 בשש השנים של 1945 – 1939 שהמיטה הרס, הרג, וחורבן כבדים על אזרחי ארצו, כ- 9.000000 חיילים ואזרחים הרוגים. (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

בשלהי הפוסט “צ’רצ’יל המנוול” כפי שפורסם ב- 16 ביולי 2014 ב- “הארץ” כותב אורי אבנרי כלהלן, “…המטרה המוצהרת הייתה להשמיד את תעשיית המלחמה הגרמנית, אך דווקא זו לא נפגעה. המטרה האמיתית הייתה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית כדי לגרום לה לסלק את מנהיגיה ולהיכנע…וזה לא קרה…המרד היחידי נגד אדולף היטלר בוצע דווקא ע”י הקצינים הבכירים (ונכשל)…האוכלוסייה האזרחית לא התקוממה, אלא להפך, באחד מנאומיו נגד “טייסי הטרור”, הצהיר שר התעמולה יוזף גבלס, “הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא לשבור את רוחנו…”. לא נכון. שום דיקטטורה צבאית טוטליטרית (מאובטחת ע”י שירות ביטחון פנימי ברמה ואיכות של הגסטאפו) לא הובסה מעולם ע”י אזרחי מדינה כלשהי בשעה שהם מוכים, רעבים, וסובלים אבדות עצומות וכבדות בנפש ורכוש. עשרות ערים גרמניות נמחקו מהמפה לרבות 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים. מדהים כיצד עורך “הארץ” מוריד פוסט מופרך שכזה לדפוס, כנראה בשל ההערכה למוניטין העבר של הכותב.

אורי אבנרי מסיים את הפוסט שלו וקובע בטקסט כלהלן, “…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…”. אינפורמציה לא נכונה. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר המטורף לא נכנע, אולם גרמניה החרבה וההרוסה שלו, מדינה שאיבדה במלחמת העולם ה- 2 כ- 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליונים פצועים, נכנעה גם נכנעה זמן רב לפני ה- 8 במאי 1945. מדהים כיצד אורי אבנרי מסוגל לרשום מידע היסטורי אבסורדי, מעוות, ולא נכון שכזה : “…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…”. לא פחות מדהים כיצד עורך “הָאָרֶץ” מר אלוף בן אישר אז לפרסום את הטקסט הנ”ל בעיתון “הָאָרֶץ” מתאריך 16 ביולי 2018. יתירה מזאת : אורי אבנרי לא מספר לקוראיו כי שני המטורפים המובסים והפחדנים האלה במסווה של מנהיגים, אדולף היטלר ויוזף גבלס, לא התייצבו בתום המלחמה בפני עמם המוכה כדי להסביר ולנמק את מדיניותם המלחמתית ואת שאיפת רעיון ההקמה של הרייך ה- 3 ל- 1000 (אלף) שנים, שהביאו בסופו של דבר לאסון וחורבן המדינה הגרמנית במלחמת העולם ה- 2 במשך 6 שנים בין 1939 ל- 1945, מלחמת השמד נוראית שהסבה לגרמניה אבדות בנפש ורכוש חסרות תקדים, 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליוני פצועים, ועשרות ערים שנמחקו מהמפה. אדולף היטלר ויוזף גבלס הנבזים והפחדנים ברחו מהמערכה ומאחריותם לאסון הנורא שהמיטו על האומה הגרמנית והתאבדו בבונקר שלהם בברלין. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר שהוביל את עמו וארצו לתבוסה וחורבן נוראיים לא מצא כל צורך למסור דו”ח מסכם לעמו, לא נפרד מאומתו, אלא רק מאהובתו אווה בראון. המנוול ורוצח ההמונים דפק לעצמו כדור בראשו בירי אקדח. עם יוזף גבלס שר התעמולה הארסי זה היה קצת יותר מסובך. לו ולאשתו מגדה היו 6 (שישה) ילדים קטנים. שני ההורים המנוולים הרדימו את ששת ילדיהם לנצח באמצעות זריקות רעל ואח”כ התאבדו בעצמם. מה זה צריך להיות הסיום המופרך הזה בפוסט המופרך ההוא מ- 16 ביולי 2014, שיצא לאוֹר בעיתון “הארץ”, בשעה שאורי אבנרי כותב, כלהלן, כהַאי לִישָנָא :  “…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…”. ואז מופיע עורך “הארץ” אלוף בן ומפרסם את הקשקוש המופרך והשקרי הזה שכותרתו “צ’רצ’יל המנוול” בשם מוניטין העבר של כותבו. בלתי מתקבל על הדעת. פארסה.

טקסט תמונה : 1945. ראש ממשלת אנגליה הדגול ווינסטון צ’רצ’יל (במרכז, חובש כובע קצינים ולובש מעיל צבאי בהיר ארוך, הוא אותו ווינסטון צ’רצ’יל שאורי אבנרי טוען שהתחבא בעת מלחמת העולם ה- 2 במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…”) יחדיו עם פילדמארשאל מונטגומרי (משמאל, חובש כומתה שחורה עם שני סמלים) וחיילים וקצינים  בריטיים נוספים, חוצים את נהר הריין הגרמני בקו החזית הקדמי ביותר במלחמת העולם ה- 2. אשנה ואומר : זהו אותו ווינסטון צ’רצ’יל שאורי אבנרי כתב אודותיו בפוסט “צ’רצ’יל המנוול” בעיתון “הארץ” מתאריך 16 ביולי 2014, “…הוא ווינסטון צ’רצ’יל החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה בעוד הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…הוא דחה ב- 1940 את הצעת השלום של מנהיג גרמניה אדולף היטלר, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…מפעם לפעם יצא מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות, וחזר למקום הבטוח…”, אבל לתושבים אמר, “בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתכם היפה ביותר…”. מדהים כיצד עורך “הָאָרֶץ” אלוף בן מדפיס פוסט סְרָק כה עלוב מלא בעובדות לא נכונות, רווי מידע לא מדויק בלשון המעטה, שכתב אורי אבנרי ל- “הָאָרֶץ”, במסווה יָעֵנִי של כאילו מומחה בינלאומי. היכן הביקורת העיתונאית של אלוף בן על אורי אבנרי כאילו מדובר  בסמכות עיתונאית בלתי ניתנת לערעור. (סוכנויות).

היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין מאלה ש- אורי אבנרי מספק לקוראי “הארץ”. נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו הטוטליטרי – דיקטטורי המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר, מובסת, ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי, אבדון מוחלט, ו- 9.000000 חיילים ואזרחים גרמניים הרוגים. גם אוכלוסיית עזה איננה נאמנה לשני מנהיגיה איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. מדובר בכאילו נאמנות אזרחית שנובעת מפחד הזרוע. הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע”י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו, נעשות בכוח תחת איומים של המשטר הטרוריסטי האיסלאמי המזוין בנשק ברצועה. איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות. תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2, כשתקופת ה- “בליצקריג” באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה. החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות. ואם בכל זאת הייתה כזאת, היא נעשתה בכוח ע”י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו. החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל ונשיא ארה”ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית, בנפש, במורל, וברכוש : ברלין, קלן, דורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, אסן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, מינכן, בוכום, ברמן, חמניץ, שטטין, דסאו, דואיסבורג, האגן, האנובר, קאסל, קיל, מאיינץ, מגדבורג, מאנהיים, נירנברג, ו- שטוטגארט. 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות. 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות. 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית. לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945. סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף). אומדנים מאוחרים וחמורים יותר קובעים כי גרמניה הנאצית איבדה במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945 כ- 9.000000 (תשעה מיליון)חיילים ואזרחים הרוגים.  בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1945 – 1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה הנאצית המטורפת שלהם אודות קוממיות הריך ה- 3, זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית, כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון “הָאָרֶץ” מיום רביעי – 16 ביולי 2014 “צ’רצ’יל המנוול”. אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל, רוחשת ביוזמתה אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית, הטוטליטארית, והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. אם האוכלוסייה הקמלה הזאת בכל זאת מביעה הערכה ב- נהי, בכי, צעקות, ודגלים הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד של האזרחים מפני ההנהגה הטוטליטרית, ולא בגלל היגיון דמוקרטי. לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945. 

תוצאת תמונה עבור ‪dresden bombing photos‬‏

טקסט תמונה : 1944. מלחמת העולם ה- 2. התמונה מתעדת את הריסות העיר הגרמנית דרזדן שהוחרבה עד היסוד ע”י הפצצות שיטתיות של חילות האוויר של בנות הברית. (סוכנויות).

לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית רעבה וחסרת מגן, נשים, זקנים, וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים, תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט, גם אם מדובר בקנצלר – פיהרר כריזמטי כ- אדולף היטלר. אין דבר כזה. לא יכול להיות כדבר הזה. 

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) מאוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : “במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע”י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ההיטלריזם ודוקטרינת המלחמה ההיטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע באוכלוסיה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ’רצ’יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות”.

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה, המעוות, המתוחכם, הסוּפֶּר – מטפורי, המופרך והמכפיש, “צ’רצ’יל  המנוול”, של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי, כפי שפורסם בעיתון “הארץ” ביום רביעי – 16 ביולי 2014. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו. מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין. מוזר ומביך שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל. מתמיה גם שעורך “הָאָרֶץ” מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי.

תזכורת : אני מפנה שוב את הקורא לעיתון “הארץ” מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014, למאמרו המופרך, התמוה, והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , “צ’רצ’יל המנוול”.

גדעון לוי. 

כמה ימים לאחר שעוד אחד מעשרת נכדיי ונכדותיי היקרים התגייס לצה”ל, ליחידת הנדסה קרבית, פרסם מר גדעון לוי בעיתון “הארץ” (יום ראשון – 1 באפריל 2018) בהשראת העורך שלו אלוף בן פוסט וכותרתו, “צבא הטבח לישראל”. כותרת נבזית ונכלולית. דעתי אודות גדעון לוי המביש והנכלולי ידועה היטב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראי הבלוג. אני חתום על עיתון “הארץ” מזה 40 (ארבעים) שונים. שמחתי לראות ביום שלישי – 3 באפריל 2018 במדור “מכתבים למערכת הארץ” כי שני הקוראים מר חובב גבעתי מבנימינה ומר איתמר שקד מתל אביב שותפים לחוות דעתי אודות אותו העיתונאי הדַל שקוראים לו גדעון לוי.

תשובה חלקית לקוראים המתעניינים בקורותיי ואודותיי.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה”ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ”ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת “רשת” כמנכ”ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנכ”ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88′ 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ”מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת”א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת”א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת”א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000 .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע”י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת “קשת” בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ”ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל . את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

yoash 23

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 29

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידנו, הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס’ 743. הועלה לאוויר ביום חמישי – 17 במאי 2018. 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *