פוסט מס’ 744. פרפראות : 1. חציתי את העשור התשיעי של חיי. 2. “הטור השביעי” הבלתי נשכח של נתן אלתרמן נותר אקטואלי גם בימים אלה של 2018. 3. רננה רז. 4. אודי סגל איש ערוץ 13 (רֶשֶת). 5. יעקב ברדוגו איש רדיו גלי צה”ל. 6. רזי ברקאי ורינה מצליח אף הם אנשי רדיו גלי צה”ל. 7. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. שגיאה תקשורתית גדולה וטעות טלוויזיונית ברמה של גן ילדים. 8. שַי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משכמו ומעלה. הטוב בארץ בתחומו. אולם כשמצווים עליו לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את ה- Final two של ה- Euroleague שמתקיים ב- 20 במאי 2018 בבלגראד, הוא צריך לומר להנהלה שלו, כהאי לישנא, בנוסח הזה, “…חפשו את החברים שלכם…”.  פוסט מס’ 744. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2018.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————

פוסט חדש מס’ 744 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 23 במאי 2018.

———————————————————————————

פוסט מס’ 744. פרפראות : 1. חציתי את העשור התשיעי של חיי. 2. “הטור השביעי” הבלתי נשכח של נתן אלתרמן נותר אקטואלי גם בימים טרופים אלה של 2018. 3. רננה רז. 4. אודי סגל איש ערוץ 13 (רֶשֶת). 5. יעקב ברדוגו איש רדיו גלי צה”ל. 6. רזי ברקאי ורינה מצליח אף הם אנשי רדיו גלי צה”ל. 7. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. שגיאה תקשורתית גדולה וטעות טלוויזיונית ברמה של גן ילדים. 8. שַי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משכמו ומעלה. הטוב בארץ בתחומו. אולם כשמצווים עליו לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את ה- Final two של ה- Euroleague שמתקיים ב- 20 במאי 2018 בבלגראד, הוא צריך לומר להנהלה שלו, כהאי לישנא, בנוסח הזה, “…חפשו את החברים שלכם…”. פוסט מס’ 744. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 23 במאי 2018.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולא מוכשרים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 744. פרפראות : 1. חציתי את העשור התשיעי של חיי. 2. “הטור השביעי” הבלתי נשכח של נתן אלתרמן נותר אקטואלי גם בימים טרופים אלה של 2018. 3. רננה רז. 4. אודי סגל איש ערוץ 13 (רֶשֶת). 5. יעקב ברדוגו איש רדיו גלי צה”ל. 6. רזי ברקאי ורינה מצליח אף הם אנשי רדיו גלי צה”ל. 7. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. שגיאה תקשורתית גדולה וטעות טלוויזיונית ברמה של גן ילדים. 8. שי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משכמו ומעלה. הטוב בארץ בתחומו. אולם כשמצווים עליו לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את ה- Final two של ה- Euroleague שמתקיים ב- 20 במאי 2018 בבלגראד, הוא צריך לומר להנהלה שלו, כהַאי לִישָנָא, בנוסח הזה, “…חפשו את החברים שלכם…”.  פוסט מס’ 744. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 23 במאי 2018.

הקדמה קצרצרה.

כאזרח מדינת ישראל בשעה שנכדי הרביעי ברשימה ארוכה של עשר נכדים ונכדות יקרים, התגייס והתנדב מרצונו לפני זמן קצר לשרת ב- “הנדסה קרבית” של צה”ל (הייתה לו אופציה קלה הרבה יותר אולם בחר לשרת שלוש שנים ב- הנדסה קרבית), אנוכי מבקש לומר תודה גדולה לנשיא ארה”ב מר דונאלד ג’יי. טראמפ על התייצבותו האמיצה, הכנה, הברורה, הנמרצת, והחד משמעית לימינה של מדינת ישראל בעת התנגדותה למאמצים הצבאיים התוקפניים והאגרסיביים ש- איראן מפתחת ונוקטת נגדנו. תודה אדוני הנשיא דונאלד טראמפ (!).

1. חציתי בשבת – ה’ סיוון ערב חג השבועות של שנת ת ש ע” ח (19 במאי 2018) בצימרים של קיבוץ שער הגולן בעמק הירדן את העשור ה- 9 של חיי. רציתי לעשות זאת במכורתי קיבוץ אפיקים שם נולדתי ב- 1938, אולם הנהלת הקיבוץ ביטלה וסגרה את הצימרים שלה. 

חציתי בשבת – ה’ סיוון ערב חג השבועות של שנת תשע”ח בצימרים של קיבוץ שער הגולן בעמק הירדן את העשור ה- 9 של חיי יחדיו עם רעייתי, שלושת ילדיי, אשתו של בני הבכור רועי ובעלה של בתי הגר, ועשרת נכדיי ונכדותיי. החג היה מהול גם בעֶצֶב רָב בשל מותה בטרם עת של יסמין אלרואי – לרר ז”ל היקרה, אשתו של בני האמצעי פרופסור גור אלרואי. יסמיני ז”ל איננה עוד. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן אולם נוכחת בינינו במשפחתנו לעַד.

אי אפשר להסביר את האושר הצרוף הטמון בעשרת הנכדים והנכדות שלנו, ואולי גם לא צריך. מדהים ש- כול העשרה הם לא רק יפי תואר ומַרְאֶה אלא גם נבונים וחכמים, מחונכים היטב ומאופקים, רחבי ידע ודעת, ובעלי תרבות וכבוד. נפלא לדעת שהם והוריהם לא עמדו אחרונים בתור בשעה שאלוהי ה- IQ חילק לכל דיכפין את מנת המִשְכָּל האישית שלו. יש לי אם כך הרבה מאוד סיבות טובות לנסות להעפיל לפסגת ה- 120. המשפחה המורחבת והיקרה העניקה לי מתנת יום הולדת רבת איכות פרי רעיונו של בני הבכור רועי אלרואי : ששת הכרכים עבי הכרס והמפורטים של סדרת “הטור השביעי”, כתביו של המשורר והסופר נתן אלתרמן, בעריכתם המעניינת, המאלפת, והמדויקת מאוד של דבורה גילולה וגידי נבו, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

1.א’.“הטור השביעי” הבלתי נשכח של נתן אלתרמן שנכתב בעיתון “דבר” בשנים 1965 – 1943 נותר במידה רבה אקטואלי גם בימים טרופים אלה של 2018.

הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד ראויה להערכה רבה על החלטתה להוציא לאור את כתביו של המשורר והסופר אמן הכתיבה הַדָגוּל, נתן אלתרמן. הדור שלי גדל עליו. קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן היה בשעתו מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון, וכפועל יוצא היו חבריו חתומים על עיתון היומי המפלגתי “דָבָר” שָם פרסם נתן אלתרמן את “הטור השביעי” רב המוניטין שלו במשך שנים רבות. נתן אלתרמן בעל כישרון כתיבה ויכולת ביטוי יוצאי דופן, נולד ב- 1910 ומֵת צעיר כמעט עוּל ימים בן 60, ב- 1970. חומרי “הטור השביעי” אינם זרים לי, וודאי לא חדשים עבורי. אף על פי כן מסת ששת הכרכים המוכרת ברובה (לי) נותרה מתנה איכותית מאוד. במידה רבה עדיין אקטואלית וגם דרמטית. עִלְעוּל מחודש בכתביו של נתן אלתרמן בגיל 80 שלי, מגלה נתון יָשָן : הסופר והמשורר המהולל הזה הרחיק לחשוב, לנתח, ולראות קדימה. נתן אלתרמן היה בבחינת מנהיג בדרגה לאומית, שבחר להיות משורר – סופר ונָבִיא. חלק משיריו – כתביו שנכתבו לפני יותר מ- 70 (שבעים) שנים נותרו רלוואנטיים עד עצם היום הזה גם בחודש מאי של שנת 2018. זאת עובדה מדהימה. שני שיריו בכרך השני של הסדרה בת ששת הכרכים של “הטור השביעי”, “וְאִם יִהְיֶה צוֹרֶךְ – לְבַדֵּנוּ !” ׁ(כרך 2 – עמוד 7, נכתב ב- כ”ח באייר תש”ח, 11 במאי 1948) ו- “מַגַּש הַכֶּסֶף” (כרך 2 – עמוד 282, נכתב ב- ו’ בטבת תש”ח, 19 בדצמבר 1947), הם עדות לחשיבות הרבה של שיריו – כתביו של המשורר נתן אלתרמן, אז, ולמרבה ההפתעה (ואולי לא) גם היום. נתן אלתרמן היה בעל השפעה ארצית על האומה הצעירה ששבה לכור מחצבתה בגין יכולות הכתיבה וההבעה שלו. הוא חונן בכישרון של מנסח לאומי. שיריו וכתביו עסקו פעם ונגעו במישרין בתקומת מדינת ישראל, ובאורח פלא היסטורי (ואולי לא), נותרו אקטואליים גם בימים טרופים אלה של שנת 2018. הנה הם שני השירים המזהירים ההם שלו, פרי הגות, מחשבה, וניסוח מיטביים שנכתבו בתקופה היסטורית הירואית, ואשר אינם זקוקים לפירושים ופרשנות. הם נותרו נֵר לרגלינו לעַד. 

טקסט מסמך (1) : “וְאִם יִהְיֶה צוֹרֶךְ – לְבַדֵּנוּ !” ׁ(נכתב ב- כ”ח באייר תש”ח, 11 במאי 1948). באדיבות הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.

טקסט מסמך (2) : המשך של “וְאִם יִהְיֶה צוֹרֶךְ – לְבַדֵּנוּ !” ׁ(נכתב ב- כ”ח באייר תש”ח, 11 במאי 1948). באדיבות הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.

טקסט מסמך (3) : “מַגַּש הַכֶּסֶף” (נכתב ב- ו’ בטבת תש”ח, 19 בדצמבר 1947). באדיבות הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.

טקסט מסמך (4) : המשך של “מַגַּש הַכֶּסֶף”. (נכתב ב- ו’ בטבת תש”ח, 19 בדצמבר 1947). באדיבות הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.

טקסט מסמך (5) : זהו שער הכריכה הקדמי של הכרך השני (מתוך שישה) של כתבי “הטור השביעי” של המשורר והסופר נתן אלתרמן ז”ל, בהוצאה מרשימה ומדויקת של ספריית הקיבוץ המאוחד בראשות המנכ”ל עוזי שביט, ועורכי סדרת “הטור השביעי” דבורה גילולה וגידי נבו.

טקסט מסמך (6) : זהו שער הכריכה האחורי של הכרך השני (מתוך שישה) של כתבי “הטור השביעי” של המשורר והסופר נתן אלתרמן ז”ל, בהוצאה מרשימה ומדויקת של ספריית הקיבוץ המאוחד בראשות המנכ”ל עוזי שביט, ועורכי סדרת “הטור השביעי” דבורה גילולה וגידי נבו.

הערה שלי : הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד בראשות המנכ”ל שלה מר עוזי שביט וציוותו ראויים להערכה רבה על החלטתם האיכותית להוציא לאור את ששת הכרכים של “הטור השביעי” בהם מכונסים שיריו – כתביו של נתן אלתרמן בשנים 1965 – 1943. “הטור השביעי” הוא יצירת מופת שהוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד מתייחסת אליו בהדר, במחשבה, ובכובד ראש. אשנה ואומר : תבורך הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.

2. רְנָנָה רָז.

רְנָנָה רָז (אישה יָפָה בעלת נוכחות טלוויזיונית) והתרעתה “ישראל מתייבשת”, חזרו למסכי הטלוויזיה בארץ מאוחר מידי.

3. אודי סגל איש ערוץ 13 (“רֶשֶת”). נכשל לגמרי בתפקידו כמגיש ומנחה של תוכנית האקטואליה היומית “לפני החדשות” (בהשתתפותו המבישה של הח”כ ג’אמל זחאלקה) ביום שני – 21 במאי 2018.

אודי סגל שדר, מגיש, ומנחה תוכנית האקטואליה היומית “לפני החדשות” המשודרת בערוץ 13 / “רֶשֶת” בין 19.00 ל- 20.00, נכשל כליל בתפקידו ביום שני – 21 במאי 2018. אודי סגל אירח בתוכניתו אמש “לפני החדשות” המועדת מראש לפורענות רבתי בשל הרכב רב ניגודים, פַּאנֶל של ארבעה אנשים יריבים, ואשר מנה את הח”כ הערבי הקיצוני ג’אמל זחאלקה (צעקן ו- שקרן, ש- שַם ביודעין דמי שלום במלחמה, בדומה לח”כ הערביים חנין זועבי ו- אחמד טיבי), העיתונאי הימני שמעון ריקלין (צדק בכל טענותיו הפוליטיות שהציב מול ג’אמל זחאלקה), עו”ד אלדד יניב (מאבד בהתמדה את יתרונותיו הפוליטיים), ועינת פישביין. הפַּאנֶל דן במצב הפוליטי הַנָפִיץ בתוך מדינת ישראל, ובסמוך לגבולותיה, והפך לנָפִיץ בעצמו. האולפן ה- מבורדק והמבולגן הפך חיש מהר לרווי צעקות, זעם, וכעסים תוך כדי השתלטות ברוטאלית של הח”כ הערבי הצעקן והשקרן ג’מאל זחאלקה אזרח מדינת ישראל על המיקרופון (טוען בין השאר שדגל מדינת ישראל הוא “סמרטוט”), מבלי יכולת של הַגָנֶנֶת אודי סגל לסלק מהדיון את המפריע הראשי וה- כַּזְבָן הזה שקוראים לו ג’מאל זחלקה. לכל הפחות לסתום לו את הפה. ג’אמל זחאלקה הוא ח”כ מנוול לא מפני מוצאו אלא מפני שהוא אָדָם מֵבִיש ו- שקרן כבן אנוש. ג’אמל זחאלקה איננו דובר אמת במצח נחושה. הוא פרובוקטור מקצועני שפּוֹעֵל כ- ח”כ ביודעין ובכוונה לקעקע את אוֹשיותיה של מדינת ישראל בחסות חסינות פרלמנטארית ובמסווה של איש הגון. הוא מכנה בנוכלות את ההפגנות האלימות והבלתי חוקיות של תושבי רצועת עזה וההתנפלויות שלהם על גדר הגבול בהדרכת טרור החמאס, כ- “הפגנות תמימות”. מנגד הוא ג’אמל זחאלקה המֵבִיש קורא לחיילי צה”ל רוצחים ומתעמר בדגל מדינת ישראל שהוא נמנה על אזרחיה. בלתי מתקבל על הדעת. אודי סגל נחשף כאיש טלוויזיה משעמם, נטול כריזמה, לא רציני, חלשלוש, חסר שליטה, ונעדר מנהיגות שלא הגן על כבוד ערוץ הטלוויזיה שאותו הוא משרת. אילו אודי סגל היה מנהיג טלוויזיוני אמיתי בעל יכולת הובלה ו- כושר לנהל דיון, היה מזהיר מייד את השקרן והרברבן ג’מאל זחאלקה בגין התנהגותו ה- מְנוּבֶזֶת באולפן ערוץ 13 (“רֶשֶת”), ואח”כ אוטם את המיקרופון שלו, ואם צריך גם מסלק אותו מהאולפן. מה זה צריך להיות אודי סגל…??? ככה מנהלים ומנווטים דיון באולפן הטלוויזיה שלך ובאחריותך…??? מה זה צריך להיות הברדק הטלוויזיוני הזה בו ה- ח”כ הרמאי והנוכל ג’אמל זחאלקה מתנהג כשודד מיקרופונים במסווה של חסינות פרלמנטארית …??? אודי סגל מה קורה לך, היכן כבודך המקצועי…??? אילו אודי סגל היה איש טלוויזיה בעל פוטנציאל, הוא היה צופה מבעוד מועד את התרחשויות הבלגן והברדק שקָמוּ עליו, ו/או לפחות לוקח אותן בחשבון, ו- לפי כך מתכונן מראש לפורענות שעומדת להציף את האולפן באחריותו, מכין למפרע מערך של עובדות אמת הנוגעות להפגנות הטרור של ארגון הטרור העזתי החמאס באמצעות סדרת כתוביות, ובעת מחלוקת מעלה אותן על המסך ומעמת את הח”כ ג’מאל זחאלקה עִמָן. אודי סגל נחשף במלוא חולשת הגשתו והנחייתו את האולפן הקרוי, “לפני החדשות”, ביום שני – 21 במאי 2018. פשוט, ביזיון. בושה וחרפה. לפחות ביום שני – 21 במאי 2018 התגלה אודי סגל כאיש נֶפֶל, חסר סמכות, לא שולט באורחו הח”כ הפרוע ג’מאל זחאלקה שמערער ביודעין וב- ברוטאליות את שיווי המשקל, הסדר, והמשמעת שאמורים להתקיים בעת דיון פוליטי רגיש באולפן הטלוויזיה של ערוץ 13 (“רֶשֶת”). אודי סגל הוכיח שהוא נעדר כל כישרון לערוך ולנהל דיון טלוויזיוני פוליטי נָפִיץ. ג’אמל זחאלקה צִפְצֵף עליו מהמקפצה (ולא נענש). מעניין אותי לדעת מה העלתה בידיה חקירת חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 בראשותו של אבי ווייס את מה שהתחולל באולפן “לפני החדשות” בראשותו של אודי סגל הַרוֹפֵף ביום שני – 21 במאי 2018, ומה אומרת על הביזיון הזה הנהלת הרשות השנייה. סצנה טלוויזיונית הרבה יותר מ- מגוחכת. סצנת טלוויזיה מחורבנת, מבורדקת, ומבולגנת בלתי מתקבלת על הדעת (!).

הסכסוך היהודי / ישראלי – פלסטיני הסבוך והמורכב, שעוסק במחלוקת ומריבה ממושכת של שני עמים הטוענים כל אחד בקנאות לבעלות שלו על פיסת הקרקע של ארץ ישראלית התנ”כית (אף על פי כן הוא בר פתרון), נִפְרָס על פני 110 (מאה ועשר) שנים מאז רצחו פורעים ערביים ב- 1908 את הנער משה ברסקי בן 18 הי”ד שעלה לארץ ישראל מרוסיה והתיישב בקבוצת דגניה א’. משה ברסקי חזר רכוב על סוסתו מביקור ב- מנחמיה לקיבוצו דגניה א’. הפורעים הערביים ארבו לו ורצחו אותו בדם קר. כל אזרח ישראלי נאמן סבא, אבא, בן, נכד, ונין חייב לקרוא, לשנן, וללמוד בע”פ את שני שיריו ההם של נתן אלתרמן שנכתבו ויצאו לאור לפני יותר מ- 70 שנים, ואשר מופיעים בכרך השני של הסדרה בת ששת הכרכים של “הטור השביעי” : “וְאִם יִהְיֶה צוֹרֶךְ – לְבַדֵּנוּ !” ׁ(נכתב ב- כ”ח באייר תש”ח, 11 במאי 1948) ו- “מַגַּש הַכֶּסֶף” (נכתב ב- ו’ בטבת תש”ח, 19 בדצמבר 1947).

אגב, אם לשוב לרגע אחד לאחור, אז זהו אותו אודי סגל לשעבר איש חברת החדשות של ערוץ 2 ההוא שהכריז מהאולפן שלו בניו יורק בטרם הבחירות לנשיאות ארה”ב ב- 8 בנובמבר 2016, כהאי לישנא, “…לדונאלד טראמפ אין סיכוי להיבחר לנשיא ארה”ב…”. בדקו בעצמכם את ההקלטה ההיא שבה אודי סגל מתחפש ל- רוֹאֶה, ונכשל. הטלוויזיה היא במידה רבה מדיום כפוי טובה. היא תמיד תזכיר לשדרנים, למגישים, ולמנחים On air שלה את כישלונותיהם וחטאיהם ליד המיקרופון, ולא את זכויותיהם. נסים קיוויתי היה איש טלוויזיה לעילא ולעילא אולם המדיום האכזרי הזה הצליח לצרוב בתודעת ההמונים דווקא את השידור השגוי והמבולבל שלו ב- 1 ביוני 1986 כששידר ישיר במונדיאל מכסיקו 86′ מעמדת שידור משוכללת, מאובזרת, ובעלת תצפית נוחה באצטדיון “חליסקו” בעיר גואדאלאחארה במכסיקו, את המשחק ברזיל – ספרד בבית ג’ המוקדם, והעניק לברזיל במשך 7 (שבע) דקות שער שלא היה. בגין טעותו ההיא שילם נסים קיוויתי מחיר מקצועי יקר. המוניטין הטלוויזיוני הציבורי שלו נפגע קשות.

תזכורת (1) מפוסט מס’ 647. הועלה לאוויר ביום שישי-11 בנובמבר 2016.

מדהים כיצד יורם ארבל (היום בן 75), הילארי קלינטון (בת 69), וערוץ 1 (בן 48) נדחקו בבת אחת לשוליים של השוליים. יורם ארבל שמעולם לא היה עיתונאי אלא קריין פרסומות הפך לקשקשן Off tube שמשדר את משחקי הליגה הספרדית בערוץ One. בתקופתי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה של שנים, יורם ארבל + נסים קיוויתי + מאיר איינשטיין + אורי לוי + רמי ווייץ שידרו את אירועי חו”ל מעמדות שידור באצטדיונים בכל רחבי הגלובוס. אני מצפה לדעת מתי יורם ארבל ירוץ שוב למולי שפירא ברדיו גלי צה”ל כדי להמשיך לגַלְגֵל ולמַחְזֵר את האגדה האורבנית השקרית הזאת, ש- “…יואש אלרואי איחל לו לְשָדֵר דוּק…”. רק לפני זמן קצר עוד החזיק ערוץ 1 בזכויות השידורים של המשחקים המרכזיים השבועיים בליגות העל הישראליות של הכדורגל והכדורסל. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שדד ממנו כמעט את כל הנכסים. נכון שמחר (מוצ”ש – 12 בנובמבר 2016) ישדר ערוץ 1 ישיר את משחק הכדורגל אלבניה – ישראל במסגרת מוקמות מונדיאל רוסיה 2018, אולם זה הכל. תראו מה נותר מערוץ 1. כלום. וגם, ערוץ 1 ממשיך עדיין לתרגם סימולטאנית בקולו של אורן נהרי On air שמכסה בקולו כמו לפני יובל שנים את קולותיהם הבכייניים והמתנצלים של המועמדת הכושלת הילארי קלינטון והנשיא המכהן ברק אובמה בנאומי ההפסד (Concession Speeches) בניו יורק. בסדר, אנחנו יודעים שאורן נהרי אמון על השפה האנגלית אולם בשיטת ערוץ 1 הוא מסתיר ומכסה לחלוטין את ה- Audio Show של כלל המוּפָע, בעוד ערוצים 2 ו- 10 משתמשים בטכנולוגיה פשוטה של עיכוב / Delay של סיגנל הטלוויזיה ב- 10 (עשר) שניות ומעלים לאוויר תרגום באמצעות כתוביות / כותרות. כל כך פשוט. כל כך יעיל. זוהי עליבות, עצלנות, ורשלנות גדולה ומתמשכת של ערוץ 1 מפני שכאן אין מדובר בכספים גדולים והשקעות טכניות יקרות. מדובר בזלזול מוחלט ומופגן בצופי השידור הציבורי.

yoash 24

טקסט מסמך : סתיו 1991. אנוכי מתראיין למערכת “ידיעות אחרונות” ומכריז בפני עיתונאיה את הכותרת שרשומה לעיל. אינני חוזר בי גם היום. היא רלוואנטית לתאריך האמירה. (באדיבות “ידיעות אחרונות” והמו”ל ארנון “נוני” מוזס).

adam baruch 1

טקסט מסמך : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. “ידיעות אחרונות”. העיתונאי רב המוניטין אדם ברוך ז”ל מבצע חאראקירי ביורם ארבל בניגוד לדעתי. (באדיבות “ידיעות אחרונות” והמו”ל ארנון “נוני” מוזס).

yoash 1

טקסט תמונה : אנוכי ב- מאי 1978 במחוז פיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס, שם ממוקם ה- IBC הארגנטינאי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), ערב הפקת המבצע הטלוויזיוני המרוחק, הארוך, והמורכב והמסובך של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978, והבאת סיגנלי הטלוויזיה של השידורים הישירים מערי ארגנטינה בואנוס איירס, מאר דל פלטה, קורדובה, רוסאריו, ומנדוזה ל- Master Control של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

oren nahari

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. לפני יותר משנות דור. התמונה צולמה ב- אולם הכדורסל של מכבי ר”ג בכפר המכבייה ברמת גן. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם חיים פודגור, יורם ארבל, אורי לוי, ואורן נהרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884, ואשר קרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. סדרת הספרים עוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו”מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורת (2) מפוסט מס’ 647. הועלה לאוויר ביום שישי-11 בנובמבר 2016.

השדרנים הפוליטיים של ערוצים 10 ו- 2 ובראשם נדב אייל ואודי סגל ש- הוטסו בראשית נובמבר 2016 ל- ניו יורק לסיקור מערכת הבחירות והמירוץ לנשיאות ארה”ב ולבית הלבן, של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, פִסְפֵסוּ. הם לא סיקרו עבורנו באופן אחראי ובהגינות את המירוץ בין דונאלד טראמפ הילארי קלינטון. רובם לקחו בגלוי צַד (את זה של הילארי קלינטון) ולָקוּ בתסמונת משה גרטל. הם הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחת ב- טֶרֶם עֵת. מעשה חֶלְמָאוּת. אנשי הטלוויזיה הנ”ל של ערוצים 10 ו- 2 שירבבו כל הזמן כאילו מבלי משים ובהיסח הדעת את הגיגיהם, רגשותיהם, ומִשְאָלוֹת לִבָּם לתוך הניתוחים והעובדות, ובילפו אותנו. הם רקחו עבורנו ביודעין לאורך תקופה ארוכה קוקטייל הָזוּי. דִימְיוֹנִי. בהֶבֶל פיהם הפכו מ- מומחים למתחזים וברגע האמת החמיצו את ה- Show. אמרתי לכם, הזהרתי אתכם, וגם נימקתי לכם בשעתו בבלוג מדוע דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה”ב ויביס את הילארי קלינטון (!). ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקלס בעיתונאית הטלוויזיה אילנה דיין ברמה של ילד קטן מכיתה ג’. פוסט מס’ 647. כל הזכויות שמורת ליואש אלרואי. 11 בנובמבר 2016.

הקדמה קצרצרה. הבעיה איננה הסוקרים האמריקניים. הם לא מעניינים אותי. מעניינים אותי אנשי ערוץ 10 וערוץ 2 שטסו לארה”ב, לקחו רובם ככולם צד, את זה של הילארי קלינטון, ו- הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחים בטרם עת. ברור שהם קָמְלוּ מול ניצחונו של דונאלד טראמפ. החבר’ה האלה מערוץ 10 וערוץ 2 התייצבו מולנו, מול קהלם בארץ, בעיניים טרוטות ולחיים אפרוריות מבושה לאחר זכייתו של דונאלד טראמפ בכס הנשיאות, והכריזו כדי לכסות על כישלונם כי מדובר בניצחון סנסציוני של דונאלד טראמפ. לא נכון, מדובר בכרוניקה של זכייה גורפת ידועה מראש של דונאלד טראמפ. השאלה איננה רק ההגדרות המילוליות השגויות של נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) אודות מצבו של דונאלד טראמפ בטבלה בכל שלבי התחרות. נדב אייל טוען בעת הפריימריז המוקדם של 16 הקנדידאטים הרפובליקנים הנלחמים בינם לבין עצמם על הזכייה בתואר מועמד המפלגה לנשיאות (היכן שהוא בפברואר 2016) ואומר כלהלן : “…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יקבל את המינוי…”. אודי סגל אומר בתום ה- Debate ה- 3 של דונאלד טראמפ מול הילארי קלינטון ב- 19 באוקטובר 2016 בנבדה וקובע באופן אבסולוטי עבור צופיו בזו הלשון : זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…”. מגוחך ולא בסדר מפני שקרה להפך. השאלה היא כיצד המערכות העיתונאיות שלהם שעורכות ומבקרות אותם מאפשרות להם להביע דעות כה נחרצות מבלי לסייג את עצמם (לפחות קמעא), ומדוע הן מתירות להם להתברבר ככה במשך תקופה כה ממושכת במפת הניווט. אולי הקדמתי להעניק להם את התואר עיתונאי על. היכן האחריות של העורכים הראשיים בשתי חברת החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 לפספוס הזה ? מדוע הם אינם מתערבים ? בצד כל אלה צריך להדגיש ולהעריך הערכה רבה את ההפקות האינטנסיביות של ערוץ 10 וערוץ 2 בשטח בניו יורק הנוגעות לסיקור הבחירות בארה”ב ב- 8 בנובמבר 2016 ואת המירוץ הדרמטי של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לכס הנשיאות. דונאלד טראמפ ניצח. הצביעו בעבורו 60.265858 מיליון והוא צבר 306 אלקטורים. בעד הילארי קלינטון הצביעו 60.839922 מיליון (574064 קולות יותר מדונאלד טראמפ) אולם צברה רק 232 אלקטורים.

מַד כוחה של הטלוויזיה בתקשורת המונים לטוֹב ולרָע – הוא עצום (!). הטלוויזיה האמריקנית הגדילה ו- רוֹמֵמָה מחַד את דמותו של מר דונאלד טראמפ הכריזמטי והסוחף ומאידך הקטינה וצמצמה לממדים מדאיגים את דמותה של יריבתו המשעממת גב’ הילארי קלינטון. ייתכן ובלעדי מצלמות הטלוויזיה הילארי קלינטון הייתה גוברת על דונאלד טראמפ. עִמָה כפי שהתברר בדיעבד לא היה לה סיכוי. מצלמות הטלוויזיה הן קיצוניות בהתרשמויות שלהן. הן כמו החברה האנושית שהמציאה אותן ו- סוגדות ראשית דבר ליופי, אסתטיקה, כריזמה, ושגשוג. מן העבר השני הן אוהבות לתעד כישלונות ומעידות של אנשים מפורסמים שטוענים לכתר וגם לשמוח לאִידָם. והן שונאות אנשים בינוניים ואירועים בינוניים. דונאלד טראמפ מקוטלג בקטגוריה הראשונה. הילארי קלינטון שייכת לשלישית. הטלוויזיה עשתה בה שַמוֹת.

אנוכי, אמרתי לכם והזהרתי אתכם בפוסטים הקודמים בבלוג, וגם נימקתי מדוע דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה”ב (!) ו- יביס את הילארי קלינטון (!!). אני חייב לומר שהסוקרים האמריקניים אינם מעניינים אותי. מעניינים אותי העיתונאים והפרשנים הישראליים המאיישים את העיתונאות האלקטרונית של ערוץ 10 וערוץ 2 (חלקם רשלנים). בעיקר אלה שהוטסו לניו יורק להפקות עצמאיות של הרשתות שלהם בשטח במוקד ההתרחשויות בארה”ב, ובעת הטיסה הארוכה מנתב”ג אל פסל החירות במבואות ניו יורק, לקחו לא רק את הצד של הילארי קלינטון והפכו לאוהדים מעריצים שלה, אלא הפכו מעיתונאים למעין נביאי שקר. ו/או אם להיות צנוע יותר מדובר בנביאי דֶמֶה. מגוחך היה לראות את העיתונאים האלה בראשם נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) כולל ערד ניר (ערוץ 2) וגם הפרשנית ד”ר יעל שטרנהל (ערוץ 10) עושים כל מאמץ להפוך את גב’ הילארי קלינטון לשיא פאר היצירה האנושית, אישה הגונה והומנית, מעשה ידיו של הקב”ה, ולעומתה את מר דונאלד טראמפ לבריאה מלוכלכת ומטונפת, גבר נוֹכֵל שמקורו ביב שופכין, וכל כולו סוטה ועבריין מין שלאורך השנים פגע ופוגע באין סוף נשים תמימות (אם זה נכון על ה- FBI לפתוח בחקירה ובסופה להעיף אותו לכלא). החבר’ה האלה מערוצי 10 ו- 2 נמנעו במכוון מלהציג את דונאלד טראמפ כפיגורה טלוויזיונית נחשבת ומוכשרת (ולפי כך גם קנדידאט נחשב וראוי שרשאי ליטול את שרביט הנשיאות), ולא כעובר אוֹרַח. ובכן, דונאלד טראמפ הוא פנומן המסך הקטן בעל כריזמה טלוויזיונית מתפוצצת בלתי נדלית. מן ההיבט הזה הוא מזכיר במידה לא מועטה את הנשיא האמריקני הדמוקרט ההוא ג’ון פיצג’ראלד קנדי שניצל את המדיה ואת מצלמות הטלוויזיה באולפן רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לטובתו. הן חיבבו אותו והרעיפו עליו שבחים, ואומנם הוא ניצח בארבעת ה- Debates הטלוויזיוניים הנשיאותיים בסתיו 1960 את המועמד הרפובליקני מולו ריצ’ארד “דיק” ניקסון ובעקבותיהם זכה בנשיאות ההיא בבחירות ההן שהתקיימו ב- 8 בנובמבר 1960. צריך לזכור שג’ון פיצג’ראלד קנדי זכה ב- 34.220984 מיליון קולות בהפרש זעיר מריצ’ארד ניקסון שקיבל 34.108157 מיליון קולות אולם הביס אותו לגמרי במניין האלקטורים, 303 לג’ון פיצג’ראלד קנדי מול 219 לריצ’ארד ניקסון. מציאות דומה התגלתה כעת בבחירות הנוכחיות לנשיאות ארה”ב ב- 8 בנובמבר 2016. הילארי קלינטון גרפה כמות של 60.839922 מיליון מצביעים. בעד דונאלד טראמפ הצביעו 60.265858 מיליון. פער של 574064 אֶלֶף קולות לטובת הילארי קלינטון אבל דונאלד טראמפ צבר 306 אלקטורים לעומת 232 אלקטורים בלבד של הילארי קלינטון וזה מה שקובע על פי החוקה האמריקנית ומכריע את המאבק על כתר הנשיאות. התברר כי אותן מצלמות הטלוויזיה שסגדו פעם לג’ון פיצג’ראלד קנדי לפני 56 שנים עשו זאת עכשיו גם בעניינו של דונאלד טראמפ. מרבית הקליינטים של תקשורת ההמונים (בארץ, וגם בארה”ב, ובתבל כולה) אינם מוכשרים לנתח ב- “מודע” שלהם את תבנית ההגדרה של פרופסור מארשאל מקלוהאן, כי, “המדיום הוא הַמֶסֶר”. המדיום הוא הַמֶסֶר שפועל בעוצמה רבה ובתחכום רב על ה- “תת מודע” שלנו מבלי שנרגיש, מפני שאין לנו שליטה עליו על ה- “תת מודע”, אולם הוא משפיע עלינו. ועוד איך הוא משפיע עלינו. כמו מחשבות שמפיק ה- “תת מודע” ומתרגם אותן בשנת הלילה ל- חלומות מבלי שיש לנו שליטה על הופעתם. חלומות בעת שינה עמוקה לא רק משפיעים עלינו אלא גם מרשימים אותנו. מענגים אותנו וגם מפחידים אותנו. כל בני האדם שאנוכי מכיר אינם שולטים על הופעת החלומות וסוגי החלומות בשנתם. אבל אני מכיר מישהו שכן שולט על חלומותיו כמעט באופן אבסולוטי. אני יכול להעיד על עצמי שאני שולט על ה- “תת מודע” שלי ולכן יודע ב- % 90 לכוון את חלומותיי לעצמי כמעט מידי לילה. הרבה פעמים אני מתייצב ביני לבין מצפוני ואומר, “חבל שהחלום הנפלא נגמר…”, ולפעמים גם אומר, “טוב שהסיוט הסתיים…”. אסכם זאת כך : במשך כמעט שנתיים ימים עשו מצלמות הטלוויזיה של הרשתות האמריקניות שַמוֹת בהילארי קלינטון ובמקביל הִלְלוּ את דונאלד טראמפ. הרעיונות המדיניים, הצבאיים והביטחוניים, החברתיים, והכלכליים (הגלובאליים ופנים אמריקניים) שהציעה הילארי קלינטון לא נפלו ולא היו טובים פחות מאלה של דונאלד טראמפ, אולם מצלמות הטלוויזיה היו בעוכריה (!). תראו, מדובר בעובדות. יותר מ- 60.000000 מיליון אזרחים אמריקניים לדונאלד טראמפ את קולם ועמם 306 אלקטורים, למרות ש- אודי סגל כבר סגר עניין והודיע לצופי ערוץ 2 בתום ה- Debate ה- 3 ב- 19 באוקטובר 2016 באוניברסיטת לאס ווגאס בנבדה (המנחה היה קריס וואלאס) כלהלן : “…הקרב הוכרע, דונאלד טראמפ מחוסל…”.  אודי סגל הפך את עצמו  ל- רוֹאֶה ושכח לרגע את ה- אִידְיוֹם המפורסם ההוא שממוקם במערכת האידיומטיקה, ואשר מסביר למי ניתנה הנבואה. 

מדהים שהמומחים הנ”ל נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, ד”ר יעל שטרנהל, יונית לוי, תמר איש שלום, ובמידה מסוימת גם גיל תמרי והעיתונאים הנכבדים מהאגף של העיתונות הכתובה רון מיברג, חמי שלו, ונחום ברנע לקו כולם ברפיון ו- עיוורון ובסינדרום של שדר טלוויזיה אולימפי לא חשוב בשֵם משה גרטל. הם המקבילים שלו בכל הנוגע לתחזית סיקור המירוץ הדרמטי והמסקרן של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון אל קו הסיום של הנשיאות האמריקנית. החבר’ה האלה מערוצי הטלוויזיה הישראלית ומהעיתונות הכתובה הישראלית לא היססו להניח על ראשה של הילארי קלינטון בטרם עֵת זֵר של עלי זית. בכך הם דומים למשה גרטל ואינם טובים ממנו. תפקידם העיתונאי הוא לדווח עובדות ולא לעסוק בהימורים. משימתם לא לקחת צד ו- לא להתנבא. האחריות העיתונאית – טלוויזיונית שהוטלה עליהם מטעם שולחיהם מוגבלת, ו- וודאי איננה כוללת הנחת ז’יטונים על שולחן הרולטה הפוליטית, גם אם נורא בא להם. הם פִסְפֵסוּ.

ובכן, משה גרטל הוא שַדָּר שחייה אולימפי ברָמָה של קוּרְיוֹז. אישיותו הטלוויזיונית שוּלִית אולם באופן פרדוקסלי מהווה רָמָה בפני עצמה מבין כל שדרני השחייה בארץ שכלל אינם קיימים. אין במדינת ישראל שדרני טלוויזיה שתחום התמחותם שחייה. כזכור בעת אולימפיאדת אטלנטה לפני שתי עשרות שנים ב- 1996 איחל לצוֹפָיו בישראל בתום אחד השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית “…נוחו על משכבם בשלום…”. וזכור גם כי באולימפיאדת בייג’ינג 2008 העניק את מדליית הזהב במשחה 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא, “…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה”ב שוק על ירך…”, אולם התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה”ב ניצחה (!). האיש דיבר מהרהורי לבו. במקום להיות עיתונאי מדויק ושַדָּר טלוויזיה הגיוני, ניסה כוחו בנִיבּוּי והִתְגָלוּת. אולם זה איננו תפקידו. מסך הטלוויזיה איננו משטח של רוֹלֶטָת הִימוּרִים. משה גרטל הוא לכן עיתונאי ו- שַדָּר טלוויזיה בַּטֵל בשישים יחדיו עם הפרשן שלו ברוך צ’יש שלא סִיֵיג ולא אִיזֵן אותו במועד באותה עמדת שידור, וגם לא את עצמו. משה גרטל וברוך צ’יש הוכיחו ותמכו בכל מִרְצָם בהֶבֶל פיהם באיש ה- סלוגנים ההוא מאנשי חז”ל שאמר בשעתו ב- ריש גלי : “הנבואה ניתנה לשוטים”. צריך להזכיר כאן באותה ההזדמנות שגם אותו הפרשן ברוך צ’יש נכשל בנבואות הכזב שלו בשידורי השחייה ההם ב- אולימפיאדת לונדון 2012. למשל, בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ’) הדולק בעקבותיו, זעק ברוך צ’יש פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 ולעבר צופיו בארץ מבלי שהוא מסייג את עצמו : “…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…”. הפרשן ד”ר ברוך צ’יש לא סתם טעה. הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמש איש שוֹטֶה ו- נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות ולפַרְשֵן אותן. ברוך צ’יש שגה בגדול, ברָמָה של חֵטְא, משנכשל לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהבל פיו ל- ברברן ול- פטפטן. דווקא יאניק אנייל ניצח וצרפת זכתה במדליית הזהב וארה”ב בכסף. איש הטלוויזיה ברוך צ’יש עוּטָר במדליה מפַּח.

ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016…? משה גרטל זעק שָם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו דה ז’אניירו 2016 שגיאת דיווח חמורה, בה בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי רברבני שאיננו מוטל בספק : “…קָאמֶרוֹן מֶקְבוֹי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…”. היה מדובר שוב בסקנדל טלוויזיוני משום ש- קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה האוסטרלי בן 18 קָיְיל צָ’אלְמֶארְס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הבחין בניצחונו המזהיר של קייל צ’אלמארס במשחה הקלאסי האולימפי וגם המהיר ביותר, לא הזכיר אותו, ולא קרא בשמו. מחדל פתטי מחורבן. כישלון חסר תקדים של שַדָּר ישראלי מוביל שמוסר לצופיו אינפורמציית בלוף למרות שהוא יושב בעמדת שידור מאובזרת בבריכת השחייה של ריו 2016 בעלת תצפית נוחה, ולא רואה את המתחולל על קו הסיום בתחרות המותחת. לא הוא ולא הפרשן שלו ברוך צ’יש. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון לידיו כדי לספר את הסיפור לעַם, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת, ו- כל כך לֵיצָנִית ועלובה בלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- “אוויר” On air, בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו בכוח לגימיק מגוחך, לאדם מיותר ולא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- “ישראל היום”), כלהלן. הנה הציטוט : “…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…”. משה גרטל התעקש במשך שני עשורים מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה.

חברת השדרנים הפוליטיים של ערוץ 10 ו- 2 בארץ ובארה”ב בראשות נדב אייל ו- אודי סגל התעקשה לצעוד באותו המתווה והמשעול ש- סללו להם שדרני השחייה משה גרטל וברוך צ’יש, ו- לקתה בתסמונת הנבואה המגוחכת שלהם. חבורת העיתונאים הטלוויזיונית הנכבדה הזאת של מדינת ישראל הפכה את עצמה לא פעם ולא פעמיים בהבל פיהם לשוטים פטפטנים על פי משנתם של משה גרטל וברוך צ’יש. מדהים היה להיווכח כי שדרני טלוויזיה ואנלייזרים וותיקים ומנוסים ברמתם של נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, גיל תמרי, איילה חסון, תמר איש שלום, יונית לוי ואחרים נטלו לעצמם סמכות עיתונאית עליונה והפכו למעין מורי ונביאי הדור בעודם מפריחים לאוויר שמועות בגדר נבואות שווא מבלי שהם מסייגים את עצמם. נכון שהם נחלו מפלה בחלק מהדיווחים והניתוחים שלהם, ועשו זאת בדרך אינטליגנטית ומתוחכמת יותר בהשוואה לשני שדרני השחייה הרשלנים משה גרטל וברוך צ’יש, אולם הם כשלו. לפחות בחלק מהדרך הפכו לקשקשנים. חוות דעתו החֶלְמָאִית של אודי סגל איש חברת החדשות של ערוץ 2 אודות דונאלד טראמפ בתום ה- Debate השלישי אומר במבע פנים רציני רָב סַמְכוּת לצופיו בערוץ 2, כלהלן : “…זהו קרקס מודרני…הקרב הוכרע…דונאלד טראמפ מחוסל…” (!). עדותו זאת של אודי סגל צרובה לעַד על סרט ההקלטה. איזה מחוסל ואיזה נעליים. דונאלד טראמפ נבחר כידוע לנשיא ה- 45 של ארה”ב. לא מובן מדוע עיתונאי וותיק ובעל ניסיון כמותו, כמו אודי סגל, אינו מסייג את עצמו (ו- לוּ קִמְעָא). הוא אודי סגל לא יוכל לקחת את המילים האלה חזרה כפי שמשה גרטל לא יוכל למחוק לעולם את הצהרותיו השגויות המגוחכות שנאמרו בקוֹל רָם באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג’ינג 2008, לונדון 2012, וריו 2016. הן צרובות לנֶצַח בארכיוני ערוץ 1 וערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

4. יעקב ברדוגו.

יעקב ברדוגו – Is back. יש לי אם כך סיבה לחזור ל- “חמש בערב” ברדיו גלי צה”ל. אין לו מתחרים שָם.

5. רזי ברקאי ורינה מצליח משדרים כצמד ברדיו “גלי צה”ל”. 

רזי ברקאי ורינה מצליח רִאָיְינוּ לפני כמה ימים בתוכנית “מה בוער” ברדיו גלי צה”ל בין 09.00 ל- 11.00 איש דתי חרדי צעיר חוזר בשאלה. רינה מצליח התגלתה שוב כפטפטנית שהפריעה שוב ושוב לנשאל הרהוט והמעניין להשיב תשובות רצופות, מאורגנות, ומסודרות. רזי ברקאי נמנע להעיר לשכנתו והסדר, המבנה, והמשמעת של הריאיון הרדיופוני – הופר בגסות. הפער הרדיופוני בין רזי ברקאי לבין הקולגה החלשה והרדודה שלו שקוראים לה רינה מצליח, הוא עצום משהו כמו המרחק בין מזרח למערב, אולם גם הוא רזי ברקאי כפוף לחוק “כלים שלובים”. מינוס תמיד ישווה את רמת נוכחותו לזאת של הפלוס בכל מערכת “כלים שלובים”, כמו גם בכל עמדת שידור משותפת. הדוגמאות הרדיופוניות והטלוויזיוניות רבות מספור. ייתכן וזאת הסיבה שעילוי רדיופוני כמו השדר המיתולוגי נחמיה בן אברהם נמנע בשעתו מלהציב פרשן מומחה ל- ידו בכל תקופת השידורים הישירים שלו ברדיו “קול ישראל” בשנים 1978 – 1947. לא בכדי הצבתי בשעתו את פרשן הא”ק ד”ר גלעד וויינגרטן בעמדת השידור המשותפת לצדו של שדר הא”ק האולימפי שלי נסים קיוויתי (בן 92, היום) ומאוחר יותר גם לצדו של מאיר איינשטיין ז”ל. לא בכדי הצבתי בשעתו את פרשן הכדורגל אבי רצון צמוד בעמדת השידור המשותפת ליד השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז”ל. לא בכדי הצבתי בשעתו את פרשן הכדורסל אלי סהר בעמדת השידור המשותפת לצדו של מאיר איינשטיין ז”ל. שני פלוסים תמיד ישגשגו איש ליד רעהו.

טקסט תמונה : 4 בדצמבר 1969. אִצטדיון ר”ג הישן. תמונה היסטורית חשובה שצולמה לפני 49 שנים, מתעדת היטב את אטמוספרת השידור ותנאי העבודה הכל כך בסיסיים ופשוטים של אנשי “קול ישראל”. שדר הספורט רב המוניטין נחמיה בן אברהם ז”ל (בן 48 בתצלום, עיתונאי ברמה גבוהה ושדר רדיו Play by play ענק, עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ב- 4 בדצמבר 1969 מאצטדיון ר”ג ללא פרשן את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. עומד קיצוני מימין עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני ז”ל מייסד בזמנו את תוכנית הספורט ברדיו “קול ישראל” וחבר מערכת העיתון “חדשות הספורט”. מנגד יושב ליד נחמיה בן אברהם טכנאי רדיו “קול ישראל” הצמוד שלו. על בסיס המיקרופון זרוק מעיל גֶשֶם של השַדָּר הדגול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה מאצטדיון רמת גן ומהמשחק ישראל – אוסטרליה בשל מיקוח כספי עם ההתאחדות על גובה התמלוגים. (התמונה הוענקה לי באדיבות גב’ תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 (עשרים ושתיים) שנים. השדר מאיר איינשטיין ז”ל (בקדמת התצלום) והפרשן אבי רצון יבד”ל בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון “אולד טראפורד” (OLD TRAFFORD) רב המוניטין של מועדון הכדורגל מנצ’סטר יונייטד, ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO. צוות השידור “איינשטיין את רצון” היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם נשאו תווית (+) ו- היו לא רק שדרים מצוינים אלא גם עיתונאים מצוינים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על איכות שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי רצון הציב רָף גבוה בפרשנות ספורט בשידורי כדורגל בטלוויזיה. הוא ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם במתמטיקה מינוס מביס פלוס. השלילי מנצח את החיובי. למשל : מכפלה של (+) 1 ב (-) 1 נותנת תוצאה של (-) 1. אני דוגל ו- מאמין להיגיון המתמטי. גם היום בשעה שאני חוצה את העשור התשיעי של חיי אנשים שואלים אותי ומבקשים הסבר, מדוע (+) 2 כפול (-) 2 מניב תוצאה שלילית של (-) 4, ולָאו (+) 4 ??? התשובה כמובן פשוטה והגיונית. תחשבו ומצאו לבדכם את הפתרון לשאלתכם. עמדת שידור רדיופונית ו/או טלוויזיונית משותפת לשניים ו/או שלושה מחזיקי מיקרופון היא ניסיון תקשורתי מעניין (וגם נושן) כדי להיטיב עם המאזינים ו/או עם הצופים בהאבסת כמות מידע רווי פרטים עדכני ומהימן. הרעיון יצלח רק אם כל מחזיקי המיקרופון נושאים תווית (+). מינוס יידרדר תמיד את הפלוס לתחתית החבית. תהרגו אותי, אולם אינני מבין מדוע רזי ברקאי זקוק לרינה מצליח.

6. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. שגיאה תקשורתית גדולה. טעות טלוויזיונית ברמה של גן ילדים. 

ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס משום מה לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. מחַד, יִיחֵד ערוץ 13 זמן חשיפה ממושך לחתונה המלכותית, אולם מאִידָךְ, שדרניו לא זיהו % 99.9 מ- 600 האורחים רמי המעלה מכל רחבי העולם שהוזמנו לחתונת הדוכס ובדוכסית מסאסקס, למרות שאלה הופיעו בצילומי Close ups שוב ושוב לאורכו ורוחבו של המסך. שדרני “רשת” זיהו רק את ג’ורג’ קלוני ורעייתו ואת דייוויד בקהאם ורעייתו, וגם את אלטון ג’ון, אולם לא את ההמונים החשובים האחרים. כל איש טלוויזיה, עורך טוב, ו/או מפיק אחראי, ו/או שדרן רציני, יודע ומבין שאם ערוץ הטלוויזיה הבריטי הציבורי ה- BBC, מי שסיקר בשידור ישיר את החתונה המלכותית הנ”ל, בוחר לחשוף ולהעלות לאוויר מתוך מאגר צילומי ה- Long shots המרוחקים, עוד ועוד דמויות ב- Close ups מקרוב, סימן שיש לדָבָר חשיבות עיתונאית אינפורמטיבית, משמעות, וערך. צילומי ה- Close ups הטלוויזיוניים מֵבוֹדֶדִים את הדמויות המצולמות מהכלל ומדגישים את נוכחותן. כל רשת טלוויזיה רצינית, היא קודם כל וראשית דבר Media של Close up. לזיהוי אורחי החתונה המלכותית על מרקע הטלוויזיה בסלון ביתם של צופי ערוץ 13 (“רֶשֶת”), אלה שמועלים לאוויר בצילומי Close ups ועריכת הכרה קצרצרה עמם, יש חשיבות דומה כמו לזיהוי שני גיבורי העלילה הראשיים בהתרחשות, הארי ומייגן. שידור ישיר של ערוץ 13 (“רֶשֶת”) את טקס החתונה המלכותית האנגלית במשך 4 (ארבע) שעות מלווה בנוכחות של כ- 600 אורחים ונכבדים ידוענים, ש- מוזמנים מכל רחבי תבל ל- ווינדזור בלונדון, דורש התכוננות ו- היערכות יסודית ומפורטת מאוד, לרבות זיהוי גיבורי העלילה חוץ מהשניים הראשיים. תארו לעצמכם את הארי ומייגן מתחתנים בכנסיית סנט ג’ורג’ שוממה וריקה מאורחים. ברור שהיה מדובר באירוע משעמם ולא חשוב. הטלוויזיה נדחקת לאירוע המלכותי בגלל קהל האורחים והמוזמנים רמי המעלה (כפוף לחוקי ומנהגי האופנה המקובלים בטקסי החתונות המלכותיות בממלכה הבריטית), ו- הוא שמעניק לחתונה את המבנה והמסגרת המיוחדים ואת החשיבות והסקרנות הציבורית הרכילותית הבינלאומית. ובכן, בדיוק בנקודת המפגש הזאת של סקרנות ציבורית כמעט כלל עולמית, מתערבת הטלוויזיה (ה- BBC) ומשדרת את אינפורמציית הרכילות לכ- 2.000000000 (שני מיליארד) צופים ברחבי תבל, בתוכה דמויות רבות מתוך 600 המוזמנים. על שדרני ערוץ 13 (“רֶשֶת”) הייתה מוטלת החובה לזהות אותם, לפחות את מרביתם. ישבתי יחד עם משפחתי וצפיתי בשידור הישיר של ערוץ 13 (“רֶשֶת”). בכל פעם שהופיעה דמות כלשהי מתוך 600 האח”מים המוזמנים של אישה ו/או גבר ב- Close up, עפה לה מעצמה לחלל האוויר בקשת זיהוי של הצופים, “מי זאת…? ו- מי זה…?”. אילו ערוץ 13 (“רֶשֶת”) היה מתנהג בכבוד כלפי עצמו ובעיקר כלפי צופיו, הוא היה שולח את צוות השידור שלו למוקד ההתרחשות ללונדון, ו/או לחליפין מתחבר באולפן השידור שלו בארץ ל- Guide line הטלוויזיוני של ה- BBC, וע”י כך מזהה לצופים שלו לפחות חלק האח”מים האלה שמקשטים ומופיעים ב- Close up לאורכו ורוחבו של המסך. עשר דקות של צפייה בראשית מופע הרכילות של הארי ומייגן, הבנתי שערוץ 13 (“רֶשֶת”) מחפף, הוא כללי מידי, ואיננו שַם עליי. אז עזבתי את המוניטור שהותקן בצימר שלי בקיבוץ שער הגולן לטובת עיסוקים אחרים. מדובר בהפקה רשלנית. מדובר בחלטורה טלוויזיונית. בזבוז זמן. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) נכשל בתפקידו. 

7. שַי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, משכמו ומעלה. הטוב בארץ בתחומו.

שַי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משכמו ומעלה. זה ידוע ונאמר כבר בבלוג בהזדמנויות שונות בעבר. כבר מזמן לא פגשתי איש חושב כה חכם ונבון, שמתנסח על מסך הטלוויזיה במהירות אבל בהיגיון פשוט מרהיב, ברהיטות נהדרת, בונה את נימוקיו נדבך על נדבך כמו בפירמידה מצרית עתיקת יומין, יציבה בת אלפי שנים גם בימינו, ובין השאר מצליח להיוותר חסכוני ו- להביע את רעיונותיו במינימום מילים. שי האוזמן הוא כישרון טלוויזיוני אינטלקטואלי יוצא דופן ברמה גבוהה מאוד. הוא ניצב בין ומעַל כל אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, משכמו ומעלה. שי האוזמן הוא נֶכֶס. אינני נסוג משום מילה שרשמתי עכשיו בטקסט הנ”ל. אנוכי בטוח ומשוכנע ש- שי האוזמן יכול להפוך אם ירצה לאישיות טלוויזיונית רמת מעלה גם בתחומים אחרים של ה- Media, כמו למשל המדיני והפוליטי. הוא איש בולט, מבריק מאוד ומוכשר ביותר, שימצא בקלות את מקומו אם ירצה בכל רשת טלוויזיה ארצית (אני יודע על מה אני מדבר). שי האוזמן הוא איש טלוויזיה שווה ערך רב ו- שווה ממון טלוויזיוני על כל מרכיביו (אני יודע מה אני שַח לכם). לכן כשמישהו בהנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מצווה וכופה עליו ועל השדר המוביל Play by play שלו ניב רסקין לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את משחק הגמר המתקיים ב- בלגראד על אליפות ה- Euroleague בין קבוצות ריאל מדריד ופנרבאחצ’ה (יום ראשון – 19 במאי 2018), הוא שי האוזמן רשאי לומר למנהליו, בזאת הלשון, “…Off tube…??? באמת…??? מה אתם אומרים…??? חפשו את החברים שלכם…!!!”. ניב רסקין שגם הוא רמה עיתונאית בפני עצמה, אמור לתמוך בשי האוזמן, אולם שני אבני היסוד הללו של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, שתקו וקיבלו את הגזירה בסבר פנים יפים ו-בְפֶּה סָגוּר. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננו יכול לוותר על שירותם של שי האוזמן וניב רסקין, גם במחיר מֶרֶד של השניים נגד ה- נהלים צרי האופק של הנהלתם.

ועוד דָבָר : הנער הסלובני בן 19 לוקה דונצ’יץ’ יפה התואר, שחקנה של קבוצת הכדורסל ריאל מדריד, מהווה אטרקציה בכמות הגדולה באחוזים פי 5 מגילו, אולם הוא עדיין פגיע. הדקות האחרונות של המאבק בו גברו הספרדים על הטורקים 80:85 לא החמיאו במיוחד ללוקה דונצ’יץ’ שאיבד שוב ושוב כדורים תחת שמירת לחץ של יריביו. מופע הכדורסל האחרון ב- Final two של ה- Euroleague בעונת 2018 – 2017 הבליט את העובדה שלוקה דונצ’יץ’ הוא באמת כדורסלן מחונן בעל השקפת עולם על הפרקט בגיל כה צעיר, אולם טרם הבשיל להיות כדורסלן – אתלט. ההבדל הוא עצום. אנוכי סקרן לדעת האם הנער לוקה דונצ’יץ’ יוכל להשתלב בליגת ה- NBA הקשוחה והפיזית. עוד חזון למועד. לא ברור מתי ההבטחה תתממש.

סוף הפוסט מס’ 744. הועלה לאוויר ביום רביעי – 23 במאי 2018.

 


תגובות

פוסט מס’ 744. פרפראות : 1. חציתי את העשור התשיעי של חיי. 2. “הטור השביעי” הבלתי נשכח של נתן אלתרמן נותר אקטואלי גם בימים אלה של 2018. 3. רננה רז. 4. אודי סגל איש ערוץ 13 (רֶשֶת). 5. יעקב ברדוגו איש רדיו גלי צה”ל. 6. רזי ברקאי ורינה מצליח אף הם אנשי רדיו גלי צה”ל. 7. ערוץ 13 (“רֶשֶת”) התייחס לשידור הישיר העיתונאי – חדשותי ה- Off tube בן 4 שעות של החתונה המלכותית של הנסיך הארי עם בחירת לבו שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית מייגן מארקל בארמון ווינדזור בלונדון (שבת – 19 במאי 2018), כאל אירוע בידור. שגיאה תקשורתית גדולה וטעות טלוויזיונית ברמה של גן ילדים. 8. שַי האוזמן הוא עיתונאי + פרשן + שדר טלוויזיה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משכמו ומעלה. הטוב בארץ בתחומו. אולם כשמצווים עליו לשדר Off tube מהאולפן בהרצליה את ה- Final two של ה- Euroleague שמתקיים ב- 20 במאי 2018 בבלגראד, הוא צריך לומר להנהלה שלו, כהאי לישנא, בנוסח הזה, “…חפשו את החברים שלכם…”.  פוסט מס’ 744. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2018. — 2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *