פוסט חדש מס' 822. נכתב ו-חובר ע"י יואש אלרואי ו-הועלה לאוויר ביום ראשון – 11 בחודש אוגוסט של שנת 2019. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי. 

פוסט חדש מס' 822. עִילוּי שְחִיָיה יהודי-אמריקני בשֵם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz). מדע השחייה ו-חשיבות פרשנות מדע השחייה בשידורי הטלוויזיה. לא ניתן להעביר היום בכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא מֵידָע תחרותי לציבור בשידורים ישירים במקצועות הספורט השונים בלעדי ליווי פרשנות צמודה של איש מדע מקצועי המומחה בתחומי עקרונות המכניקה ותורת הפיזיולוגיה והאנטומיה המעורבים והנוגעים ל-אותו ענף הספורט הקונקרטי הנחשף באותו הרגע על המסך. וודאי ל-לא ו-בלעדי ניתוחים הכרחיים ונדרשים של ה-הידרודינמיקה והמכניקה אודות השחייה התחרותית והתנהגותו של גוף האדם במים, הסברים שאותם החמיצו שוב ושוב משה גרטל וברוך צ'יש שני עלובי החיים ועלובי המיקרופון שדרני הטלוויזיה האופטיובניקים ה-נצחיים בעת שמונת ימי שידורי ה-Off tube הישירים שלהם באולפן בהרצליה את אירועי אליפות העולם בשחייה הנהדרת שנערכה בשליש האחרון של חודש יולי בשנת 2019, בעיר Gwangju בדרום קוריאה (!).

שני שדרני ה-off tube הטלוויזיוני החלשלושים האלה משה גרטל וברוך צ'יש נותרו ונשארו כאן בארץ…הם פה בארץ במדינת ישראל… בעוד תחרויות השחייה במסגרת אליפות העולם נערכות בכלל במרחק אלפי ק"מ רבים מהם (ומאיתנו) במדינת דרום קוריאה (!).

שני שדרני ה-Off tube המאכזבים והכושלים האלה חסרי ערך שקוראים להם משה גרטל וברוך צ'יש, נמנים על שורות הנבחרת העיתונאית הכושלת והעצלנית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של אירועי השחייה הנ"ל…שניהם משה גרטל וברוך צ'יש רחוקים מלהיות עֶרְכִּיּים בעיני צופיהם ו- מוסריים בעיני עצמם !!!. בעיקר משום הסכמתם ביודעין ומרצון של שני הנ"ל ל-התרחק ממוקד האירועים וההתרחשויות המתחוללים בדרום קוריאה, וכדי ועל מנת לשַמֵש שַרָתִּים של מפקדיהם בערוץ הספורט מס' 55 בתורת אופטיובניקים עלובים, כושלים, ו-נכשלים באולפן בהרצליה. משה גֶרְטֶל וברוך צִ'יש ההם לא היו אָמִיצִים מספיק, לא כֵּנים דַיָים, ונעדרֵי יוֹשְרָה כלפי עצמם (וגם כלפי צופיהם) כדי לומר להנהלתם, את הטקסט הזה בקול מחאה וצעקה: "…Off tube בהרצליה…???? עד כאן…אם כך ואם זהו המצב אז נשקו לנו בתחת !!!…חפשו את החברים שלכם…!!! אנחנו איננו משדרים Off tube…!!!". הם גם השנים הללו לא רִאָיְינוּ ו-לא שוחחו במשך כל שמונת ימי אליפות העולם הזאת מהאולפן בהרצליה, ולוּ פעם אחת עם שום שחיין ועם אף שחיינית, אפילו לא עם אחד ו/או אחת מגיבורי וגיבורות עלילת "Gwangji 2019", אלה שעיצבו בגופם ובנפשם את ההישגים הנפלאים ושיאי העולם המדהימים שהושגו באליפות העולם ה-18 בשחייה בדרום קוריאה 2019.

ובכן, משה גרטל וברוך צ'יש לא היו שָם. שני הדלפונים נותרו בארץ ו-היו פֹּה בחזקת אופטיובניקים באולפן בהרצליה. בלתי מתקבל על הדעת (!!!). הם לא החליפו ולוּ מילה עם האמריקני כיילב דְרֶסֶל (Caeleb Dressel). שני ה-אופטיובניקים הכושלים הללו, משה גרטל וברוך צ'יש הם נציגי העיתונות העצלנית ו-הַנְבוּבָה שמפיק ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עבור צופיו, מפני ששניהם נכנעו והרימו ידיים מול צַו הטלוויזיה הכושל של אנשי הנהלתם, ושניהם ונותרו באָרֶץ !!!. שניהם לא העלו בדעתם אפילו לשנייה אחת לסרב פקודה להנהלתם הכושלת. שני החבר'ה האלה משה גרטל וברוך צ'יש שמכנים את עצמם "עיתונאים" ונותרו בארץ נוכח אליפות העולם בשחייה הנערכת ומתקיימת בדרום קוריאה, מכרו את בכורתם תמורת נזיד ה-מיקרופון.

הם שני ה-אופטיובניקים האלה אנשי הלעג וה-בדיחה, ומעוררי הגיחוך האלה,ה גם לא העלו בדעתם להחליף באולפן בהרצליה מילה ולוּ בשיחת טלפון עם שחייני ושחייניות נבחרת ישראל שהתחרו ב-Gwangju 2019. שתי המילים בושה וחרפה אֵינַן יכולות לתאר את גודל ביזיון עיתונאות ונוכלות ה-Off tube של שני עִיתּוֹנָאֵי הַ-דֶמֶה ההלו משה גרטל וברוך צ'יש, ושל מעסיקיהם. הטקסט הנ"ל הדן בנושא ה-Off tube המביש של Gwangju 2019 חוֹפֵף ודן באותם שידורי ה-Off tube הנוספים העיתונאיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מימים ימימה, באותם השידורים הישירים שעוסקים ב-ענפי ה-א"ק הבינלאומית וה-התעמלות הספורטיבית והאמנותית העולמית בטלוויזיה. בשתי מילים נוספות: עיתונאות בלוף !!!. ועוד שתי מילים: צמד חנטרישים. וגם: משהו מזְעֵיר אודותיהם של שני מדעני הספורט האמריקניים ד"ר ג'יימס קנסילמאן (James Counsilman) וג'ון באן (John Bunn). וגם: כמה קווים לזכרו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל אִישִיוּת עַל וַחֲכָמָה, דמות אֶקְסְטְרָוָוגָנְטִית, אָדָם נָבוֹן במידה יוצאת דופן, מוֹרֶה דֶרֶךְ עקשן ודָבֵק במשימתו, איש כֵּן ואָמִיץ, מאמן שחייה דָגוּל, ופַרְשָן שחייה למוֹפֵת ובלתי נשכח בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992-1975, בתווך של מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985-1945. יוסף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (2003-1918) הבלתי נשכח היה בשעתו חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון. תעשיית הספורט המשגשגת ההיא של הקיבוצים בארץ ישראל איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 822. הועלה לאוויר ביום ראשון-11 באוגוסט 2019. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי.

פוסט חדש מס' 822.

ועוד דבר: חֲרַכֵּי יְרִי ה-Off tube של משה גרטל וברוך צ'יש באולפן האטום בהרצליה נותרו כמעט סגורים בעת השידורים הישירים של שניהם את אליפות העולם ה-18 בשחייה שנערכה ב-Gwangju בדרום קוריאה בין 21 ל-28 ביולי 2019. התוצאות היו ב-התאם. אין חרפה עיתונאית גדולה יותר מלהפוך את כיסוי ה-Off tube למקצוע. אין נִלְעֲגוּת, בושה, היעדר כבוד מקצועי, ונִקְלוּת עיתונאית גדולות מלדווח ולשדר לצופי הטלוויזיה מידע Off tube מהאולפן בהרצליה במקום להתייצב בשֶטַח ולבצע בבריכה ב- Gwangju את מלאכת הכיסוי (!). אין חֶרְבּוֹן עִיתּוֹנָאִי גדול יותר של כל שַדְּרָן טלוויזיה באשר הוא מ-שימוש בעמדת שידור Off tube במקום לדווח לצוֹפָיו מ-מוֹקְדֵי ההתרחשויות והאירועים !!!.

יש להזכיר ולומר זאת שוב: משה גרטל וברוך צ'יש לא היו שָם ב-Gwangju בדרום קוריאה. הם היו פה באָרֶץ ושידרו ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה. שניהם הסכימו שוּב גם בפעם הזאת ביודעין ומרָצוֹן, לוותר להנהלתם על כבודם האישי ועל סמכותם המקצועית והעיתונאית, ולהיוותר כאן באולפן בהרצליה במקום להתייצב בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בדרום קוריאה 2019.

במילה אחת : ביזיון (!).

בשתי מילים : בושה וחרפה (!!). בשתי מילים נוספות: עיתונאות בלוף (!!!). ובתוספת עוד שתי מילים: צֶמֶד של שני חנטרישים (v!). איזה עליבות מחורבנת תולדת ה- Off tube המחורבן הזה…

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, איננו נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 822. הועלה לאוויר ביום ראשון – 11 באוגוסט 2019. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק השידור רענן כהן מינו באביב 2002 את יוסף בר-אל איש יָרוּד ועָלוּב ו-חַנְפָן פוליטי לתפקיד מנכ"ל זמני של רשות השידור, וב- 2 ביוני 2002 החליטו להעניק לו מינוי של קבע ובזכות ההפקדה הזאת הוא אמור היה להחזיק במשרה הרמה של מנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה של 5 שנים עד קיץ 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור ב- 2003/2002 בהנהגת יוסף בר-אל בתום 32 שנות עבודה רצופות מאז 1971. נטשתי בעודי מכהן ו-מנווט ומנהל בשירות פעיל את חטיבת הספורט לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את אותו יוסף בר-אל לאלתר בבושת פנים מכהונתו הרמה, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי הממשלתי החשוב הזה, דו"ח ההדחה ההוא של יוסף בר-אל וסילוקו מהַכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור לפני יותר מ-14 שנים ונימוקיו, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך וסוּלָק בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. מינויו למִשְרָה הַרָמָה הייתה עסק אפל. Deal מחורבן שרקחו יחדיו בשעתו באביב 2002 ראש הממשלה אריאל שרון והשר האחראי בממשלתו על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל בטרם היות תאגיד "כאן" הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן לירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של השידור הציבורי במדינת ישראל. שמו של המודח והמסולק : יוסף בר-אל.

2. אוקטובר 1998 היווה נקודת מפנה חשובה וגם מרתקת בחיי הטלוויזיוניים. באוקטובר 1998 לאחר שובי לירושלים מה- WBM הבינלאומי ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה ואשר עסק בהכנה של, ולימוד כמות החומר הטלוויזיוני העצומה קראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000 בראשות קבוצת הטלוויזיה המדויקת והמרשימה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשות אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים בדורנו הספרדי מנולו רומרו (Manuel Romero), התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2019 – 1884. הענקתי לה את השם המתבקש, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים הזאת כוללת בתוכה בשלב זה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט חדש מס' 822.

טקסט תמונה : הימים ההם לפני יותר משֵש עשרות שנים. אנוכי בן 19. שאיפתי היחידה אז הייתה לסיים ולהשתחרר כקצין משירותי הצבאי – קרבי הקשה שלי בגדוד 12 של חטיבת גולני (הייתי שם בשנים 1959 – 1956 טירון, מ"כ, קצין מ"מ טירונים, קצין חבלה, ו-סמ"פ. נלחמתי במבצע סיני ב- 1956 בכיבוש מוצבי רפיח כחניך בקורס מ"כים של גולני ב- ג'וערה, בפלוגת המ"כים שסופחה לגדוד 12 של החטיבה, ה- מ"מ שלי היה זאב שטרנהל) , ולשוב לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן. רציתי להיות חקלאי – מספואיני'ק ל-צידו של אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל. רציתי לקצור תִּלְתָּן ואָסְפֶּסֶת, לגדל סֶלֶק בהמות, ולכבוש חבילות חָצִיר ולהביא אוכל ומספוא לפרות ברֶפֶת של קיבוץ אפיקים אחת מרפתות הֶחָלָב המצוינות בתקופה ההיא בארץ בראשותו של הרפתן המוכשר, החרוץ, והידען בן וחבר קיבוץ אפיקים רוּדִיק לֵוִוין (בן 90, היום). מי חשב אז על העיתונאות הטלוויזיונית כמקצוע מעניין, מרתק, ודרמטי מעבר לפרנסה לכל החיים ? (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אנוכי בן 22 חקלאי בכור מחצבתי בקיבוץ אפיקים ב- 1960 בטרם יומרות ו-פרטנזיות העיתונאות הטלוויזיונית. נולדתי בקיבוץ הטוב במדינת ישראל. התמונה צולמה בבריכת השחייה של קיבוץ אפיקים בקיץ 1960. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. ימי התום והפשטות לפני 70 שנים שחלפו לבלי שוב. אנוכי ילד בן 11 עם מַשְכּוּכִית עדר הַצֹאן של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן מחבק את הכבשה, אמיר הלמן, דני פלס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגדי חופש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1957. אנוכי בן 19 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן הטוב בקיבוצי מדינת ישראל. אנוכי באותו הגיל בו אבא ואימא שלי עזבו את בתיהם ומשפחותיהם בשתי העיירות שִירְוִוינְט וקוּרְֹשָאן בלִיטָא ו- עלו ו- העפילו ל-ארץ ישראל. התמונה הזאת צולמה בקיבוץ אפיקים ע"י אחי הבכור עמי פינסקי ז"ל בעת חופשה רגילה בשירות הצבאי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". חלק מזמן החופשות הרגילות של חיילי קיבוץ אפיקים הוקדש לעבודה בענפי המשק השונים, בעיקר בענפי החקלאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש מס' 822. עִילוּי שְחִיָיה יהודי-אמריקני בשם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz). מדע השחייה ו-חשיבות פרשנות מדע השחייה בשידורי הטלוויזיה. לא ניתן להעביר היום בכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא מֵידָע תחרותי לציבור בשידורים ישירים במקצועות הספורט השונים בלעדי ליווי פרשנות צמודה של איש מדע מקצועי המומחה בתחומי עקרונות המכניקה ותורת הפיזיולוגיה והאנטומיה המעורבים והנוגעים ל-אותו ענף הספורט הקונקרטי הנחשף באותו הרגע על המסך. וודאי לְ-לֹא ובלעדי ניתוחים הכרחיים ונדרשים של ה-הידרודינמיקה והמכניקה אודות השחייה הנכונה והתנהגות גוף האדם במים, הסברים שאותם החמיצו שוב ושוב משה גרטל וברוך צ'יש בעת שמונת ימי שידורי ה-Off tube הישירים שלהם באולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה שנערכה בשליש האחרון של חודש יולי 2019 בעיר Gwangju בדרום קוריאה (!). שני השדרנים המאכזבים הללו הנמנים על שורות הנבחרת העיתונאית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רחוקים מלהיות עֶרְכִּיּים ואֵינַם יכולים לשַמֵש מודל לחיקוי. שְנֵיהֵם גם לא ראיינו ולא שוחחו מהאולפן בהרצליה ולוּ פעם אחת עם שום שחיין ועם אף שחיינית אפילו לא עם אחד ואחת מגיבורי וגיבורות עלילת Gwangji 2019. שניהם לא היו שָם. הם היו פּה באולפן בהרצליה. שני האופטיובניקים הכושלים הללו נציגי העיתונות הַנְבוּבָה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נשארו בארץ. שניהם גם לא החליפו באולפן בהרצליה וְלוּ מילה עם שחייני ושחייניות נבחרת ישראל שהתחרו ב-Gwangju 2019. שתי המילים בושה וחרפה אינן יכולות לתאר את גודל ביזיון עיתונאות ה-Off tube. אותו הטקסט הנ"ל חוֹפֵף את אותו ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ודן באותם עיסוקי ה-Off tube העיתונאיים שלו מימים ימימה באותם שידורים ישירים בטלוויזיה של ענפי ה-א"ק הבינלאומית וה-התעמלות הספורטיבית והאמנותית העולמית בטלוויזיה. בשתי מילים נוספות: עיתונאות בלוף. ועוד שתי מילים: צֶמֶד חנטרישים. וגם: משהו מזעֵיר אודותיהם של שני מדעני הספורט האמריקניים מאמן השחייה הנודע ורב המוניטין ד"ר ג'יימס קנסילמאן (James Counsilman) וג'ון באן (John Bunn). וגם: כמה קווים לזכרו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל אִישִיוּת עַל וַחֲכָמָה, דמות אֶקְסְטְרָוָוגָנְטִית, אדם נָבוֹן במידה יוצאת דופן, מוֹרֶה דֶרֶךְ עקשן ודָבֵק במשימתו, איש כֵּן ואָמִיץ, מאמן שחייה דָגוּל, ופַרְשָן שחייה למוֹפֵת ובלתי נשכח בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992-1975, בתווך של מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985-1945. תעשייה הספורט המשגשגת ההיא בקיבוצי ארץ ישראל איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון. פוסט מס' 822. הועלה לאוויר ביום ראשון-11 באוגוסט 2019. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

הקדמה. אקסיומה אפוקליפטית שאנוכי מקבל אותה ומסכים לה: "…כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – הבעיה היא שהאוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". (ציטוט של מר קול).

ועוד דבר: המיקרופון הטלוויזיוני הוא אביזר תקשורת נייטראלי. הוא יכול להיות ידיד ויודע גם להיות אויב של מי שלא מיומן להחזיק בו. שִגְשוּג המיקרופון ובאותה מידה פִסְפוּסוֹ מותנה ברמת ה-IQ והנבונות של המשתמשים בו.  

בדרך כלל זה נכון. ככל שאתה מדבר יותר גם גרף % השטויות, השגיאות, והטעויות נוסק במקביל. ראש מפלגת "כחול לבן" רמטכ"ל צה"ל בעבר רב אלוף במיל. בני גנץ מוכיח זאת עכשיו חדשים לבקרים על שלושת מסכי הטלוויזיה הארציים של כאן 11 + ערוץ 12 + ערוץ 13, כי מדובר בהנחה נכונה. יש להבדיל אלף הבדלות בין טקסטים פרטיים שנאמרים בשיחה אישית בין אדם לרעהו ללא עדי שמיעה (וראייה) לבין דיבור, הצהרות, הכרזות, והתנהגות בפומבי בפני מיקרופון ציבורי ומצלמות טלוויזיה ציבורית שאינן רק מצלמות אלא גם מקליטות את הנאמר ומנציחות את הטקסט. המיקרופון ומצלמת הטלוויזיה עושים שַמוֹת והופכים את בני גנץ על המסך לא רק לאדם לא מוכשר, אלא מוציאות אותו כ- איש מבולבל, שוגה, טועה, ונבוך (לא זכר On air את שמו המלא, פרטי ומשפחה, של הנרצח דביר שורק הי"ד), איננו מכין את שיעורי הבית שלו בטרם, אדם חסר ביטחון וזיכרון שסותר את עצמו לא פעם ולא פעמיים וחוזר על עצמו ובעצמו בפרהסיה מבלי לנמק, וגם טיפש (והוא לא טיפש).

הבעיה מחריפה לאין שיעור והופכת לכפולה ומכופלת כשאתה דן בשידורי השחייה הכושלים והמתמשכים של משה גרטל וברוך צ'יש בטלוויזיה. כולם זוכרים כי לפני 23 שנים באולימפיאדת אטלנטה 1996 נפרד משה גרטל בתום אחד משידורי הערב הישירים שלנו מהבריכה האולימפית באטלנטה 96' (לפנות בוקר שעון ישראל) מהצופים בישראל ואיחל להם ברוחב לֵב את איחול התפילה הזה, שמאחלים לאנשים מֵתִים, וכה אמר כלהלן : "…לילה טוב צופים יקרים…נוחו על משכבכם בשלום…". וגם : באולימפיאדת בייג'ינג 2008 בסין הוא אותו משה גרטל התנבא בעמדת השידור של ערוץ 1 בבריכת השחייה האולימפית בבייג'ינג באלו המילים במהלך הסיום במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בשעה שהשחיין הרביעי הצרפתי אלאן ברנארד (Alain Bernard) קפץ ראשון למים לפני האמריקני ג'ייסון ליזאק (Jason Lezak) : "…אני מבטיח לכם נאמנה כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…". אולם קרה בדיוק ההפך. דווקא רביעיית ארה"ב ניצחה וזכתה במדליית הזהב.

וגם : בתחרויות השחייה באולימפיאדת לונדון 2012 הבטיח הפרשן ברוך צ'יש הבטחת כָּזָב דומה לצופי ערוץ 1 (כפי שהבטיח משה גרטל לצופיו ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008), בשידורי השחייה הישירים מאנגליה והצהיר כלהלן : "…האמריקני ראיין לוכטה ינצח את הצרפתי יאניק אנייל בהחלפה ב-Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…". זה קרה בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו. ברוך צ'יש זעק פעמיים ברוב התלהבותו בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 מהבריכה האולימפית בלונדון 2012 לעבר צופיו בארץ ישראל מבלי שהוא מסייג את עצמו : "…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…".הפרשן ד"ר ברוך צ'יש לא סְתַּם נכשל בנבואתו ו-לא בּכְדִי טעה. הוא חשף בבת אחת באותו הרגע ההוא את עצמו בפני מאות אלפי צופיו במדינת ישראל כפרשן לא אמין ולא מהימן, כמי שחוּנַן ב- מנת IQ נמוכה ליד מיקרופון השחייה האולימפי. הוא מעד בפרהסיה ונפל משתי סיבות : באחת, הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמֵש איש שוֹטֶה ו- נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות כהווייתן, ולפַרְשֵן ולנמק אותן בהיגיון בפני צופיו (זאת הסיבה שהושיבו אותו בעמדת השידור של ערוץ 1 בבריכת השחייה האולימפית בלונדון 2012, אולם הוא התנהג כ- מְהַמֵּר). בשנייה, התעקש ברוך צ'יש ש- לא לסַיֵיג את נבואת השווא שלו. והוא אומנם לא סִיֵיג ויצא טיפש (והוא לא טיפש). ברוך צ'יש שגה בגדול, ברָמָה של חֵטְא תקשורתי. הוא לא הצליח לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהֶבֶל פיו ל- ברברן ול- פטפטן. דווקא יאניק אנייל ניצח וצרפת זכתה במדליית הזהב וארה"ב בכסף. המיקרופון שהיה אמור להיות ידיד הפך לאויב.

וגם : ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016…? משה גרטל זעק שָם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 שגיאת דיווח חמורה. הוא בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בשידור ישיר בביטחון עצמי רברבני שאיננו מוטל בספק מידע לא נכון, טעות מרה שלו שאיננה מוטלת בספק, כלהלן : "…קָאמֶרוֹן מֶקְבוֹי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…" (!). היה מדובר שוב בשַדָּר טלוויזיה מופרך ובסקנדל טלוויזיוני שערורייתי משום שהאוסטרלי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה אוסטרלי אחר, נער בן 18 בשם קָיְיל צָ'אלְמֶארְס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הבחין בניצחונו המזהיר של קייל צ'אלמארס במשחה הקלאסי האולימפי וגם המהיר ביותר, לא הזכיר אותו, ולא קרא בשמו. מחדל פתטי מחורבן. כישלון חסר תקדים של שַדָּר ישראלי מוביל שיושב בעמדת שידור מאובזרת ובעלת תצפית נוחה על הנעשב ב-בריכת השחייה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016, אולם אחד כזה שלא מזהה את דירוג מיקומם של גיבורי העלילה על קו הסיום, ומוסר לצופיו אינפורמציית בלוף. מדובר בעיתונאי ושדר טלוויזיה מופרך בשם משה גרטל. למרות שהוא יושב בעמדת שידור מאובזרת בבריכת השחייה של ריו 2016 בעלת תצפית נוחה, משה גרטל איננו מבחין במתרחש, לא רואה את המתחולל על קו הסיום בתחרות הדרמטית והמותחת, ואיננו מזהה את גיבורי העלילה, ולא מדרג נכון את המנצחים. לא הוא וגם לא הפרשן שלו ברוך צ'יש. משהו שדומה להפקרות מוחלטת שוררת באותו הרגע ההוא בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון האולימפי לידיו כדי לספר את סיפור השחייה האולימפי לעַם היושב בציון, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת, ו- כל כך לֵיצָנִית ועלובה ובלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- "אוויר" On air, בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו בכוח לגימיק מגוחך, לאדם מיותר ולא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- היומון / חינמון "ישראל היום"), כלהלן. הנה הציטוט מהעיתון : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". משה גרטל התעקש במשך שני עשורים וחצי מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה. מדהים בשליליות שלו. 

ובכן, אירוע הסיום של משחה הגמר הדרמטי ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בבבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו שהתרחש ב- 10 באוגוסט 2016, ממש בנגיעות האחרונות של זרועות השחיינים בלוחות שעוני הזמן המורכבים על דופן הבריכה, ייזכר לדורות. גם בגלל שהוא הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר, המותח ביותר, והדרמטי ביותר ב-ריו 2016 מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "…שני אנשי טלוויזיה טיפשים ו-לא נבונים שיושבים בעמדת שידור מאובזרת ונוחה בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 וטועים ושוגים…" (בלשון המעטה). לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, שגיאה וטעות קולוסאלית אידיוטית, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". הכרזה אידיוטית מפני שמדובר בסקנדל עצום חסר תקדים במהותו והיקפו. שערוריית זיהוי רבתי שנוצרת ע"י שדר טלוויזיה ישראלי בשם משה גרטל אשר מאייש עמדת שידור אותנטית ומאובזרת ונוחה בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016, ואף על פי כן מוסר לציבור הצופים שלו אינפורמציה כוזבת בשידור ישיר. אין מדובר בשידור Off tube מהאולפן בהרצליה כפי שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נוהג לעשות חדשים לבקרים, אלא הפעם הזאת ניצב משה גרטל ב- 10 באוגוסט 2016 במוקד האירועים עצמם, בבריכת השחייה האולימפית של ריו דה ז'אניירו, ואף על פי כן שוגה, טועה, מתבלבל, לא שולט בחומר, ואיננו מזהה נכון את מיקומם של המנצחים והמפסידים גיבורי העלילה במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. טרם ראיתי מחזה נפל אולימפי טלוויזיוני שכזה בימי חיי.

קאמרון מקבוי הוא האלוף אולימפי…??? איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים…??? על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה מניע אותך לשדר אינפורמציה מחורבנת ו-לא נכונה שכזאת…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? מדוע אתה מבשר להם מידע לא נכון…??? מה עובר עליך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא לא אחר מאשר האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (1). נוצר כאן אירוע טלוויזיוני שלילי, תמוה, ומוזר בסדר גודל שמעולם לא פגשתי בו קודם לכן. משה גרטל וברוך צ'יש יצרו מכלום בעיה סבוכה אפופת משגים שהפכה לפרדוקס מטופש, הצהרה לא נכונה מנוגדת לכל היגיון פנימי עבור כל מי שצפה במשחה הגמר הזה, שגיאה חסרת פשר כאילו נטולת פתרון, למרות שלטובת כל השדרנים והפרשנים שאיישו את עמדות השידור בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 הועמדה מערכת אספקת נתוני מידע מיטביים. ה- Host broadcaster הטלוויזיוני הבינלאומי OBS העניקה שירותי טלוויזיה ושירותי מידע חדישים ומהירים ביותר ברמה טכנולוגית העליונה ביותר לרשותם של משה גרטל וברוך צ'יש, וכמובן למען כלל שדרני ופרשני רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות השונות בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך היו גם גודל פטפטנותו, עובי שגיאותיו, ועומק טעויותיו. ו-גם אלה של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- השמיע קריאות צהלה, "…wwwwwooooowwwww…" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון בתום משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, Commentary נטול היגיון ללא קשר עם המציאות ועם התמונה המצטיירת על קו הסיום, כשגם הוא איננו מזהה, טועה ושוגה, ולא מבחין לחלוטין במתרחש, ולא מעיר לשדר המוביל שלו משה גרטל היושב לצדו בעמדת השידור בבריכה האולימפית כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר בקריאתו "…wwwwwooooowwwww…" את הבחנתו וקביעתו המטופשת והמוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא כאילו האלוף האולימפי ולכן הוא הזוכה במדליית הזהב (כביכול), ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נת'ן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. משה גרטל וברוך צ'יש שמאיישים עמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה (מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) בבריכת באולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 עושים את כל הטעויות האפשריות ולא מזהים כי המנצח האמיתי והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' חופשי הוא בכלל האוסטרלי קייל צ'אלמארס בן ה- 18 שאיננו מוזכר על ידם ולא מזוהה על ידם. שניהם לא רואים אותו, לא מתייחסים אליו, לא סופרים אותו, לא מכירים אותו, ולא מזהים אותו. אבל אותו קייל צ'אלמארס, דווקא הוא המנצח האמיתי והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר האולימפי הזה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ששניהם משדרים ישיר מברזיל לישראל, אך אינם מבחינים בו. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשַדָּר והפַּרְשָן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 10 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. סיום משחה הגמר היוקרתי והדרמטי ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מטעים ו- מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה הבינלאומי את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה לחלוטין את הצהרותיהם הכוזבות של משה גרטל וברוך צ'יש. מערכת השעונים של OMEGA, קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube של משה גרטל וברוך צ'יש המתרחשת באולפן בהרצליה. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שדווקא מאיישים עמדת שידור טלוויזיונית אותנטית, מאובזרת, ונוחה במוקד ההתרחשויות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 33 (שלושים ושלוש שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר המוביל משה גרטל כאילו קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי, ו-כאילו הוא הזוכה במדליית הזהב (כביכול) באותו השידור הישיר ההוא במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ב- 11 באוגוסט 2016 באולימפיאדת בריו דה ז'אניירו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בארץ (!). הכרזתו ההיא הבלתי נכונה של משה גרטל היוותה טעות קשה וחמורה ביותר בזיהוי, היה מדובר ב-קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, בִּרְבּוּר, ולָהָג בלתי מתקבלים על הדעת, מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שממוקמת בהיכל השחייה בריו דה ז'אניירו 2016, עמדת שידור בעלת התבוננות ו-תצפית נוחה על הנעשה לאורכה ורוחבה של הבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו דה ז'אניירו 2016. היה מדובר בשגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה לא רק בלתי כפויה אלא לא מובנת (!). איך מתרחשת טעות זיהוי כל כך קשה ובלבול כה חמוּר בעת שידור ישיר של שַדָּר ישראלי שמאייש עמדת שידור מאובזרת ונוחה לצפייה בבריכה האולימפית של ריו 2016…??? מי צריך יותר מזה, יותר מעמדת שידור בבריכה האולימפית…??? משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק שכזאת לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט ביזיון ו-שערורייה קולוסאליים. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר את עצמו לדעת, קבוצת OBS "מורחת" Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה בריש גלי לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח, קייל צ'אלמרס הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!!!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. ובכן, מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" הייתה סבורה אחרת מחוות דעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "…מקבוי הוא האלוף האולימפי…", קבוצת הטלוויזיה המיוחדת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) וחושפת אותו על המסך לאורך מסלול מס' 5 (חמש) באותיות של קידוש לבנה, " K. Chalmers 1 ", וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers) ולא קאמרון מקבוי. משה גרטל נתפס כמו אדם שמחטט באפו. אנוכי מבחין מייד מבעד ל-מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש ואף על פי כן מעבירים אותו בשידור ישיר מברזיל הרחוקה לצופי הטלוויזיה בישראל. מדהים להיווכח כי את מה שאנוכי רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני המוניטורים המוצבים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין, ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולכן לא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, לעדכן תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו דה ז'אניירו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו משה גרטל בזו הלשון : "…לא, לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם והמופתע נטול כל אמינות ומהימנות, משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????…" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שָרוּי בְּשוֹק. הוא נָבוֹךְ ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים למיקרופונים שלהם בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי נתפש ולא מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי בבריכה רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור האותנטית והמאובזרת בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם, למרות ש- OBS מעניקה להם אקלים טכנולוגי מאוד נוח ו-תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים על המוניטורים שלהם בבתיהם הפרטיים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם לשני האופטיובניקים על כך, בעניין הזה, הנוֹגֵעַ למאות שיבושים חוזרים ונשנים של הגיית שמות שגויה וילדותית על ידיהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? אשנה ואומר שוב : מדובר במאות שיבושים (!). מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההן ו-לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים ב-Video ו-Audio את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להפוך את המיקרופון שלהם לאויב, ולהצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות.

היסטוריה. הערות שרשמתי בזיכרוני אודות הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים פלוס שני השדרנים נטולי כישרון ויכולת, משה גרטל וברוך צ'יש.

ועוד דבר: חֲרַכֵּי יְרִי ה-Off tube של משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה נותרו כמעט סגורים בעת השידורים הישירים של שניהם את אליפות העולם ה-18 בשחייה שנערכה ב-Gwangju בדרום קוריאה בין 21 בחודש יולי של שנת 20129 לבין תאריך הסיום ב-28.7.2019. התוצאות המוגבלות והחסֵרות של שניהם היו בהתאם. אין חרבון עיתונאי גדול יותר של כל שַדְּרָן טלוויזיה באשר הוא משימוש בעמדת שידור Off tube במקום להתייצב בשטח ולדווח מ-מוקד ההתרחשויות והאירועים.

וגם : שידורי ה- Off tube הישירים של אליפות העולם ה- 18 בשחייה בדרום קוריאה ביולי 2019 שבוצעו לאחרונה מהאולפן בהרצליה ע"י משה גרטל וברוך צ'יש, מוכיחים כי שני החבר'ה האופטיובניקים האלה לא הפיקו לקחי עבר ולא שינו דבר במצפן הניווט הטלוויזיוני שלהם. שניהם צעדו שוב באותו נתיב ה- Off tube הידוע שלהם מקדמת דנה רווי טעויות, שגיאות, הגייה מגוחכת ושיבוש כרוני של מאות שמות של כל מיני שחיינים ושחייניות שנוטלים חלק באליפות העולם, הצגת השחיינים והשחייניות בפתח המשחים השונים מבולבלת מפני שהיא נעדרת סינכרוניזציה הכרחית בין ה- Video ל- Audio. וגם התעלמות מוחלטת של שניהם ממדע ה-הידרודינמיקה והמכניקה של השחייה, והתנהגות גוף האדם במים. נדמה לי שכל אחד מהצופים מֵבִין שאין מדובר פֹּה רק ב-קוּרְיוֹז טלוויזיוני מתמשך ו/או בבעיה אישית של שַדָּר השחייה הקונקרטי הזה ששמו משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש, אלא גם בבעיה מקצועית ניהולית של מי שמעסיק, עורך, ומפיק אותם, ומעניק להם סמכות להתייצב בפני קהל מבלי לקחת אחריות. מדובר אולי בבעיה חסרת פתרון שאין לה מענה לפי שעה ולכן הציבור בארץ כפוי להאזין ולהקשיב לשניהם מפני שחוץ מלבדם (משה גרטל וברוך צ'יש) אין כנראה שדרני ופרשני שחייה בארץ ישראל. עָגוּם.

וגם : הריאיון הַנָבוּב ההוא שמשה גרטל העניק בשעתו לפני כמה שנים ביודעין מרצונו לעיתונאי "ישראל היום" ערן נבון, מעידה על רמת נבונותו ואיכות תבונתו של המרואיין. הנה כותרות הריאיון המדהים ההוא ב- שליליותו, ב-עליבותו, וברדידות ההומור שלו. כשמישהו מעיד על עצמו בפרהסיה בפומבי את הטקסט כפי שמשה גרטל מכוון אודותיו ומחבר את הנוסחא הבאה הזאת על עצמו, ואומר כלהלן, "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…", אתה תמה ו-נד בראשך, ו-מתייחס לנבונותו המוגבלת, לטיפשותו, לקלות דעתו, לרעיונותיו המגוחכים, ליכולת וכישרון ניסוח פעוטים פלוס שימוש בטקסטים מסורבלים ובלתי הגיוניים שהוא הוגה בפני צופיו וקוראיו בעת השידורים הישירים, ולכמות ה- IQ שהקב"ה דחס לראשו. אבל מה, אנשי הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעריכים ו-חושבים שמשה גרטל הוא שַדָּר השחייה היחיד בארץ וברוך צ'יש הוא פַּרְשָן השחייה היחיד בארץ, ואין בִּלְתָּם. במידה רבה הם צודקים. אין שדרני ופרשני שחייה בארץ. 

טקסט מסמך : ווידוי מדהים בגיחוכו ולֵיצָנוּתוֹ של משה גרטל…

משה גרטל מתנצל ומתוודה בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית, ושח לו במילים הללו :

"…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (…?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (…?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של האולימפיאדות ושל קוֹרוֹת המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (…?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (…?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (…?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (…?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (…?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (…?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי איתן אורבך הוא משעמם (…?). משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. ערך הטקסט הנ"ל שמגיש משה גרטל לקוראי העיתון "ישראל היום" איננו הבעיה שלו וגם לא שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת. הבעיה היא של מי שמעסיק אותו.  (באדיבות העיתון "ישראל היום").

אנוכי מסייג את עצמי ורושם כלהלן : ייתכן והעובדות העגומות האלה הנ"ל המוקלטות ומונצחות על סרטי ההקלטה Video ו-Audio של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באולימפיאדות אטלנטה 1996 + אולימפיאדת בייג'ינג 2008 + אולימפיאדת לונדון 2016 + זאת של ערוץ מהספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, שימשו אולי (אני מדגיש את הספק) מעין כתב קטגוריה נגד שני הנאשמים הנ"ל בו השתמשה הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אולי, אם שני החבר'ה האלה שקוראים להם משה גרטל וברוך צ'יש שוגים כל כך הרבה פעמים שגיאות קולוסאליות כאלה כה חמורות קבל עם ועדה בעמדות שידור שאותן הם מאיישים בבריכות השחייה הפזורות בכל רחבי הגלובוס, אז אולי מוטב שיישארו בארץ ו-ישגו ו- יטעו בעמדת השידור Off tube המותקנת עבורם באולפן בהרצליה. אינני יודע אולם זה ההיגיון שלי. אולי לא. לא שוחחתי ולא החלפתי מילה עם אנשי הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעניין ה- Off tube הנדון.

כישלונם של שני האופטיובניקים הוותיקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וברוך צ'יש בעת השידורים הישירים על ידם מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה בעיר Gwangju בדרום קוריאה בתאריכים שבין 21 ביולי 2019 ל- 28 ביולי 2019 – היה לא רק ממושך וצפוי מראש, אלא המשך ורצף טבעי של מעידות וכישלונות טלוויזיוניים קודמים. משה גרטל איננו שדר מוביל וברוך צ'יש הוא לא פרשן מוביל. שני המונחים הטלוויזיוניים הללו, "Off tube" ו- "האולפן בהרצליה", הם מושגים מאכזבים ושליליים, שמוּבְנִים בנבכי הופעתם המוגבלת והמגוחכת של אותם שני שדרני ה- Off tube הנידונים משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה. הנימוקים הללו לעולם לא יאפשרו להם לשַגְשֵג בעיקר כשמדובר באליפות העולם בשחייה. אולם אין מדובר רק בשידורי הַנֶפֶל של ההעתקה באולפן הבית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, וההיעדרות המכוונת של שניהם מבריכת Gwangju 2019 והישארותם בארץ. חרכי הירי הצרים באולפן בהרצליה מהם ירו אש אוטומטית וצולבת לא יעילה באמצעות שני המיקרופונים שלהם במשך עשרות שעות בין 21 ביולי 2019 ל- 28 ביולי 2019, הסגירו שני אנשי טלוויזיה לא נבונים. שני אנשים מבוגרים נעדרי הכנה ברמה גבוהה, לא בקיאים בחומר השידור, מתבלבלים, מתקדמים ונסוגים, לא מקפידים ואינם הוגים נכון את שמות השחיינים והשחייניות, לועגים למיקרופון הטלוויזיה שלהם באמצעות פטפוט, להג, ושירה מזויפת, ניסוחים כבדים ומסורבלים, שימוש לא נקי בשפה העברית, ולעולם לא יראיינו ולא ישוחחו עם גיבורי וגיבורות העלילה כמו כיילב דרסל, אדם פיטי, שרה סויסטרום, קטי לדקי, יאנג סון, סימון מנואל ורבים אחרים ואחרות. שניהם לא שָם – הם פֹּה. שניהם לא ב-Gwangju – הם כָּאן באולפן בהרצליה. כיצד אפשר לסיים את מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 18 בשחייה של דרום קוריאה 2019, מבלי לשוחח ולוּ פעם אחת אפילו טלפונית עם גיבורי וגיבורות העלילה שמשנים חדשים לבקרים את ההיסטוריה של השחייה הבינלאומית. כל האמור לעֵיל חושף ומשקף התעסקות טלוויזיונית חובבנית ו-לא רצינית של שניהם וגם של הממונים עליהם (באירוע ספורט בינלאומי על מורכב ונחשב כמו אליפות העולם בשחייה שכוסה וסוקר ע"י כ- 125 רשתות טלוויזיה ורדיו מכל העולם) פלוס IQ רדוד. מזלו הרע של משה גרטל מאז אפשר לו אלכס גלעדי ב- 1978 ליטול את מיקרופון השחייה ולשדר ישיר חלקים מאליפות ישראל בשחייה, היא קיומה של ההשוואה, ו- קיומו והווייתו של שדר השחייה האולימפי המוביל הקודם והדגול הבלתי נשכח בטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי (בן 93, היום). כמו גם צירוף מקרים אחר אולם דומה הגורר השוואה לרעתו של ברוך צ'יש שנאלץ להתמודד עם המוניטין העצום של פרשן השחייה הקודם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. זיכרונו של הפרשן יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) יוצר התמודדות לא שקולה ומרכיב כאילו משוואה מתמטית שאיננה משוואה משום שנתוניה מצדה האחד שם ניצב יוסף טלקי הם רציניים וכבדים ואילו מצידה השני במקום שעומד ברוך צ'יש הנתונים הם קלים ופושרים. נוצר כאן פרדוקס טלוויזיוני. ככל שהפרשן ברוך צ'יש מייצר עוד ועוד טקסטים ומילים בשידורי הטלוויזיה שלו הגעגועים ליוסף טלקי ז"ל הולכים וגוברים. ברוך צ'יש משמר היטב יותר מכל אחד אחר את פועלו וזיכרונו של פרשן השחייה הדגול, האותנטי, והפורה של נסים קיוויתי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918). השוואת האיכות הטלוויזיונית (מכל היבטיה) בין שני הצמדים, ההוא והנוכחי, היא בלתי נמנעת, וחורצת לשבט את גורלם של משה גרטל וברוך צ'יש וגם של הממונים עליהם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : יולי 2019. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה. טקסט פתיחה : אחת השערוריות הגדולות בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית. שני אנשי טלוויזיה ישראליים בני 73 הופכים ביודעין ומרצון לעיתונאי Off tube באולפן בהרצליה. זהו תצלום ותיעוד של שני שדרנים אופטיובניקים כושלים שמסכימים ביודעין ומרצון לשמש מוסרי ומשווקי מידע Off tube לציבור שלהם אודות אליפות העולם בשחייה של Gwangju 2019 בדרום קוריאה מבלי להיות נוכחים במקום התרחשויות האירועים, ומעדיפים לעשות זאת באמצעות העתקה מהמסך באולפן בהרצליה (!). אספקת מידע שמְבַיֶישֶת את מוֹסְרָיו. נורא ואיום, ו-בושה וחרפה בריבוע (!) ביצוע שידור ישיר אולפני מֵבִיש ורָווּי עלבון מבלי להיות בשטח (!). אבסורד (!). ביזיון (!). אִיוֶולֶת (!). דבר הֶבֶל מפני שהם לא נמצאים שָם במוקד האירועים והתחרויות ב-Gwangju 2019. הם נשארים פה בארץ ועושים את עבודתם העיתונאית מהאולפן בהרצליה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כוֹפָה על צוות שידור השחייה שלה משה גרטל (מימין) וברוך צ'יש (משמאל) להישאר בארץ ולשדר ישיר Off tube במשך 8 ימים מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה הנערכת בעיר Gwangju בדרום קוריאה. מדובר בכמות אדירה של אספקת מידע ואינפורמציה לציבור מהאולפן בהרצליה מבלי ששניהם (משה גרטל וברוך צ'יש) נוכחים בכלל במוקד האירועים, ההתרחשויות, והתחרויות ב- Gwangju בתאריכים שבין 21 ביולי 2019 ל-28 ביולי 2019. שלא תהיה טעות. הם לא שָם בדרום קוריאה. הם כאן. שניהם עושים את עבודתם העיתונאית הרשלנית פה בארץ באולפן בהרצליה. בושה וחרפה. בלתי מתקבל על הדעת. העניין הכי תַּמוּהָ, הכי מֵבִיך, הכי מְזוּפַּת, והכי לא מוּבָן הוא מדוע משה גרטל וברוך צ'יש מקבלים את "דין התנועה" מוותרים, מרימים ידיים, נכנעים, ויורדים על ברכיהם בפני הנהלתם והופכים לשדרני Off tube באולפן בהרצליה. השידורים הישירים שלהם את Gwangju 2019 מהאולפן בהרצליה רוויי שגיאות, טעויות, בלבולים, סתירות, אין סוף שיבושי שמות של כל מיני שחיינים ושחייניות, וניסוחים מסורבלים וכושלים שרחוקים מלקלוע בול במטרה. ועוד דבר : שני החבר'ה האלה ששרויים באולפן בהרצליה אינם יכולים לשוחח ולראיין את גיבורי וגיבורות העלילה המתחרים ב- Gwangju בדרום קוריאה בחודש יולי של 2019. מדובר בעסקה טלוויזיונית לא רק מאוד לא תקינה ומאוד לא הגונה אלא גם עלובה ומחורבנת. טקסט סיום : משה גרטל וברוך צ'יש שני עיתונאים לא אמינים ולא מהימנים, שניהם  חתומים על אחת השערוריות הגדולות בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית במדינת ישראל משהם מסכימים ביודעין ומרצון לשמש עיתונאים ו- שדרני Off tube באולפן בהרצליה, ועוסקים מהאולפן בהרצליה באחד מאירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר ב- 2019, אליפות העולם בשחייה המתקיימת בכלל בדרום קוריאה, מבלי להיות נוכחים במוקד האירועים והתחרויות ב-Gwangju. אינך יכול להיוותר עיתונאי מוכשר ובעל יכולות, אמין, ומהימן אם אתה בוחר ביודעין ומרצונך לדווח לצופיך מהאולפן בהרצליה במשך 8 ימים על הנעשה ב- Gwangju בדרום קוריאה. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

מאמן השחייה האמריקני הנודע, הַדָגוּל, ורב המוניטין ד"ר ג'יימס קנסילמאן (2004-1920). אנטי תזה לצמד ה-Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, משה גרטל את ברוך צ'יש.

ד"ר ג'יימס קנסילמאן המנוח היה מאמן השחייה הראשי באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב מאז המחצית הראשונה של המאה הקודמת והיה וגם מאמן השחייה הלאומי של נבחרת ארה"ב באולימפיאדת מכסיקו 1968. הוא היה האיש שקיבל לידיו ב- סופה של 1968 את אימונו האישי של מרק ספיץ בן ה- 18 שביקש לפרוש כליל משחייה לאחר כישלונותיו הצורבים באולימפיאדת מכסיקו 1968. ג'יימס קנסילמאן היה האיש שהאמין בכישרון השחייה הבלתי נדלה הטמון במרק ספיץ הצעיר וידע והבין שהוא טרם מיצה את כישרון השחייה העצום שהיה טמון בו. ג'יימס קנסילמאן שכנע אותו (וגם את הוריו) לעזוב את בית המשפחה במודסטו – קליפורניה ולעבור ל-בלומינגטון במדינת אינדיאנה ולהמשיך להתאמן שם עוד ארבע שנים בענף באוניברסיטת אינדיאנה, אולם הפעם תחת חסותו האישית של ג'יימס קנסילמאן רב המוניטין (שימש אז כמאמן השחייה הראשי באוניברסיטת אינדיאנה), כדי לנסות ולהגשים את חלומו האולימפי במשחקים האולימפיים הבאים של מינכן 1972. המסע הנוסף הזה בן ארבע שנים של מרק ספיץ באוניברסיטת אינדיאנה תחת שרביט אימונו של ג'יימס קנסילמאן הסתיים ב- Happy end. מרק ספיץ זכה באולימפיאדת מינכן 1972 ב- 7 מדליות זהב. ארבע אישיות במשחים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנונות החתירה והפרפר ושלוש קבוצתיות במשחי השליחים 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי, 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, ו- 4 פעמים 100 מ' מעורב (ארבעה סגנונות גב, פרפר, חזה, וחתירה).

ב- 1968 הוציא האמריקני ד"ר ג'יימס קנסילמאן לאור את ספרו רב הערך והמפורסם (כמובן בשפה האנגלית, הקרוי, "The Science of Swimming" שהפך חיש מהר לנכסי צאן ברזל של מדע השחייה המודרנית, לימוד ואימון שחייה, ויצירת מתודיקה מסודרת בכל הקשור לשחייה תחרותית. ספר המדע המצוין, החשוב, ורב המוניטין הזה יצא לאור בארה"ב (כאמור בשנת 1968) בהוצאת Prentice Hall, והפך ברבות השנים בצדק לרב מכר עולמי. מעניין, למרות שחלפו 51 שנים מאז צאתו לאור, הוא נותר Up to date ורלוואנטי גם היום. אין מדובר בספר רכילות אלא בספר מדע מרתק בן 456 עמודים בו ג'יימס קנסילמאן משתמש בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בֶּן הַאֱנוֹש כנגד התנגדות המים בארבעת הסגנונות חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של מסת הגוף של השחיין / שחיינית המאפשר להם צִיפָה (Buoyancy) טובה על פני המים ללא מאמץ. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה". ואשר יצא לאור לפני 51 שנים ב- 1968 בארה"ב. 

מי שמתעניין באמת במכניקה של השחייה ובעקרונות יעילות התנועה הנכונה של בן אנוש כ- נגד התנגדות המים יכול למצוא את מבוקשו גם בספר המעניין, רב המוניטין, והחשוב של מאמן השחייה האמריקני הנודע פרופסור ג'יימס קנסילמאן (James Counsilman) מאוניברסיטת אינדיאנה הקרוי, "THE SCIENCE OF SWIMMING". הספר יצא לאור בארה"ב לפני 51 שנים ב- 1968 בהוצאת Prentice Hall, אולם נותר קלאסי ורלוואנטי גם היום בחודש אוגוסט של 2019. לא נָס ליחו. מעניין אותי לדעת מדוע צוות השידור ה-אופטיובניקי ההרצלייני הזה משה גרטל וברוך צ'יש (תחת ניהול, פיקוח, והסכמתם של העורכים והמפיקים שלהם) מתעלמים לחלוטין וביודעין בכל שידורים הישירים שלהם ממדע ה- הידרודינמיקה, מתעלמים מהנתונים המתמטיים – פיזיקאליים המתארים את התקדמותו של בן האנוש במים, מתעלמים מהמכניקה של השחייה, ומדוע שחיינים ושחייניות לא מעטים כאלה ואחרים מוכשרים יותר מחבריהם ו/או מחברותיהם להילחם ולהתגבר בהצלחה וביעילות על התנגדות המים. אף מילה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נאמרת אודות מערכת הנשימה והריאות וכישרון שאיפת החמצן של השחיינים והשחייניות תוך כדי מאמץ השחייה ואח"כ פליטת פחמן דו חמצני וחוזר חלילה. אף מילה של שניהם אודות פרשנות פיזיולוגית הנוגעת לפעילות מערכת הלב ומחזור הדם פלוס לחץ הדם פלוס קצב הדופק של השחיינים והשחייניות בעת ביצוע המאמץ העליון של השחייה מול התנגדות המים (וגם בעת מנוחה). מדובר בהחמצה טוטאלית של משה גרטל וברוך צ'יש שני אנשי טלוויזיה אופטיובניקים ברמה נמוכה, וגם של מערכת הבקרה החובבנית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמורה לא רק לבקר את השדרנים, אלא גם להנחות אותם ואת הביצועים שלהם במשך שמונת ימי השידורים של אליפות העולם בשחייה שהסתיימה לפני קצת יותר משבועיים ב-Gwangju בדרום קוריאה ביולי 2019. ברור שצָפָה ועוֹלָה כאן בעת השידורים הישירים הללו השאלה הנוגעת ל-אי ניצול הידע המקצועי הנדרש מהם כדי להוביל את השידורים הישירים הנ"ל שאמורים להיות בתחום מומחיותם, מדוע הדרישה הזאת מהם איננה מתמלאת לעולם, והיא תמיד נשארת בבחינת 1/2 כוס ריקה ו/או 1/2 מלאה (כל ניסוח טוב כאן), ולמה השימוש הדַל במיקרופון המוחזק על ידם והנשלט על ידם הוא כה מוגבל ומשובש, והאם תצוגת תופעת ה- Off tube החלולה הזאת שמופגנת על ידי שניהם שוב באולפן בהרצליה מותנית ב- כמות ה- IQ האישית שהוא מתת אלוה. מדובר בצמד שהוא צוות שידור אופטיובניקי טלוויזיוני יָרוּד. המיקרופון איננו צעצוע ו/או רכוש פרטי של משה גרטל וברוך צ'יש. הוא רכוש ציבורי רב אחריות. לצורך השוואת איכויות : אפוא משה גרטל והיכן השַדָּר נסים קיוויתי…??? (פער איכותי וטלוויזיוני עצום לטובתו של נסים קיוויתי). ועוד דבר : ברוך צ'יש יבד"ל איננו מגיע לקרסוליו של פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. איכות השידור האופטיובניקי של משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה את שמונת ימי תחרויות אליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה בעיר Gwangju בדרום קוריאה בחודש יולי 2019 הניבה תוצאת נֶפֶל. מה זה צריך להיות הסיפור הזה שמישהו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מפקיד מיקרופון אצל שַדָּר כזה (ו/או אחר), וכאילו אומר לו, "…יאללה לך תעשה עם זה מה שאתה רוצה…אני סומך עליך…", מבלי לפקח עליו, מבלי לערוך אותו, מבלי לבקר אותו, מבלי להעיר לו, מבלי לתקן אותו, מבלי להתערב, מבלי לנזוף בו על זיופים, שגיאות, טעויות, ושיבושים, ומבלי להפיק אותו במשך כל 8 ימי תחרויות אליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה ב- Gwanju בדרום קוריאה בין 21 ביולי 2019 ל- 28 ביולי 2019. הרבה יותר מלא בסדר. אי אפשר היום לשדר ישיר בכל רשת טלוויזיה באשר היא תחרויות א"ק ו/או שחייה בלעדי ליווי צמוד של פרשנות קינסיאולוגית, פיזיולוגית, ואנטומית.

הספר עב הכרס, "THE SCIENCE OF SWIMMING", שחקר וכתב ג'יימס קנסילמאן ויצא לאור ב- 1968 ׁ(בהוצאת Prentice Hall בארה"ב) חייב לשכון על כל מַדַּף ספרים של כל אדם סקרן שמתעניין בהתנהגותו התחרותית של בֶּן אֱנוֹש במים כנגד התנגדות המים וכישרון הצִיפָה שלו על פני המים. הספר "THE SCIENCE OF SWIMMING" כתוב היטב, מתוחקר היטב, ומוסבר ומנומק היטב. מעניין, חלפו 51 שנים מאז צאתו לאור של הספר המדובר ועדיין הוא נשאר רלוואנטי.  

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של ספרו המעניין, רב המוניטין, והחשוב של מאמן השחייה האמריקני הדגול ההוא פרופסור ג'יימס קנסילמאן (2004 – 1920) מאוניברסיטת אינדיאנה, הקרוי, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של ספרו המעניין, רב המוניטין, והחשוב של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קנסילמאן (2004 – 1920) מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968).

כמו כן יכולים אוהדי השחייה למצוא עניין במסה, "Analysis Of Swimming Techniques", שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מהמסה המדעית של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה, הנוגע לניתוח טכניקת השחייה, נעזר גם מחקר של פרופסור קארפוביץ' משנת 1935 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1935 למשל שכוח ההתקדמות של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים. ראה פוסט מס' 821.

טקסט מסמך (1) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (2) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (3) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (4) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (5) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (6) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (7) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (8) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (9) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוח, המכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

טקסט מסמך (10) : מדובר בספר מדע בן 456 עמודים בו משתמש ונעזר ג'יימס קנסילמאן בחוקי המתמטיקה והפיזיקה המנחים את עקרונות יעילות השחייה הנכונה של בן האנוש כנגד התנגדות המים בארבעת סגנונות השחייה חתירה, פרפר, גב, וחזה לרבות חשיבות המשקל הסגולי (Specific Gravity) הנמוך של השחיין / שחיינית המאפשר ציפה (Buoyancy) טובה על פני המים. מצאתי צורך ברשותה ובאדיבותה של הוצאת Prentice Hall להביא לידיעת קוראי הבלוג את 18 העמודים הראשונים של הפרק הראשון בספר החשוב והמסקרן הנ"ל של ג'יימס קנסילמאן המנוחה, מכונה, "העקרונות המכניים שמעורבים ומשפיעים על שחייה נכונה ויעילה".

——————————————————————————————–

פוסט מס' 822. הועלה לאוויר ביום ראשון – 11 באוגוסט 2019. כל הזכויות שמורות לכותב ולחוקר יואש אלרואי.

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את אותה רשות השידור ההיא לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק השידור רענן כהן מינו באביב 2002 את יוסף בר-אל איש יָרוּד ועָלוּב ו-חַנְפָן פוליטי לתפקיד מנכ"ל זמני של רשות השידור, וב- 2 ביוני 2002 החליטו להעניק לו מינוי של קבע ובזכות ההפקדה הזאת הוא אמור היה להחזיק במשרה הרמה של מנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה של 5 שנים עד קיץ 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור ב- 2003/2002 בהנהגת יוסף בר-אל בתום 32 שנות עבודה רצופות מאז 1971. נטשתי בעודי מכהן ו-מנווט ומנהל בשירות פעיל את חטיבת הספורט לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את אותו יוסף בר-אל לאלתר בבושת פנים מכהונתו הרמה, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי הממשלתי החשוב הזה, דו"ח ההדחה ההוא של יוסף בר-אל וסילוקו מהַכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור לפני יותר מ-14 שנים ונימוקיו, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך וסוּלָק בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. מינויו למִשְרָה הַרָמָה הייתה עסק אפל. Deal מחורבן שרקחו יחדיו בשעתו באביב 2002 ראש הממשלה אריאל שרון והשר האחראי בממשלתו על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל בטרם היות תאגיד "כאן" הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן לירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של השידור הציבורי במדינת ישראל. שמו של המודח והמסולק : יוסף בר-אל.

2. אוקטובר 1998 היווה נקודת מפנה חשובה וגם מרתקת בחיי הטלוויזיוניים. באוקטובר 1998 לאחר שובי לירושלים מה- WBM הבינלאומי ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה ואשר עסק בהכנה ולימוד כמות החומר העצומה קראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000 בראשות קבוצת הטלוויזיה המדויקת והמרשימה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשות אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים בדורנו הספרדי מנולו רומרו (Manuel Romero), התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף בעלת כרס עבה בת 13 ספרים שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2019 – 1884. הענקתי לה את השם המתבקש, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים הזאת כוללת בתוכה בשלב זה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פרפראות.

1. יואב לימור.

צל"ש לעיתונאי ושדר הטלוויזיה יואב לימור על תוכניתו התיעודית המפורטת והמופתית "חטיפה בזמן אמת", ששודרה בערב של 11 באוגוסט 2019 בערוץ 12. 

2. נורית קנטי.

מעניין אותי להקשיב ולהאזין לעיתונאית ושדרנית רדיו גלי צה"ל נורית קנטי (יום שלישי – 13 באוגוסט 2019 בין 13.00 ל- 14.00). מדובר בעיתונאית קורקטית, קרת רוח, חרוצה, ובעלת שקט נפשי, אולם חדה ושנונה ו-בקיאה היטב בחומרים הפוליטיים שהיא דנה ועוסקת בהם. נורית קנטי ניהלה ברדיו גלי צה"ל ריאיון שמשך את תשומת לבי עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק (איש חכם) והיום ניצב בראש מפלגת "המחנה הדמוקרטי" לקראת הבחירות לכנסת ה- 22 שיתקיימו ב- 17 בספטמבר 2019. נורית קנטי היא עיתונאית ושדרנית רדיו שיודעת את עבודתה ומכינה את שיעורי הבית שלה.

3. משה גבעתי.

ספרו התיעודי המרתק והחשוב של משה גבעתי, "ויהי מה – מאיר הר-ציון חייו ופועלו", שיצא לאחרונה לאור בהוצאת "כינרת / זמורה / דביר", איננו מש מידיי. משה גבעתי חקר וכתב את הספר המעניין והחשוב הנ"ל במשך ארבע שנים. ראוי שהמסמך התיעודי הזה המרשים והמפורט "ויהי מה – מאיר הר-ציון חייו ופועלו", ישכון בכל מדף ספרים של כל אזרח ישראלי נאמן.

פוסט חדש מס' 822.

פוסט חדש מס' 822. עילוי שחייה יהודי-אמריקני בשם מרק ספיץ (Mark Spitz). מדע השחייה ו-חשיבות פרשנות מדע השחייה בשידורי הטלוויזיה. לא ניתן להעביר היום בכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא מידע תחרותי לציבור בשידורים ישירים במקצועות הספורט השונים בלעדי ליווי פרשנות צמודה של איש מדע מקצועי המומחה בתחומי עקרונות המכניקה ותורת הפיזיולוגיה והאנטומיה המעורבים והנוגעים ל-אותו ענף הספורט הקונקרטי הנחשף באותו הרגע על המסך. וודאי ל-לא ובלעדי ניתוח הכרחי ונדרש של ה-הידרודינמיקה והמכניקה של השחייה, הסברים שאותם החמיצו שוב ושוב משה גרטל וברוך צ'יש בעת שמונת ימי שידורי ה-Off tube הישירים שלהם באולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה שנערכה בשליש האחרון של חודש יולי 2019 בעיר Gwangju בדרום קוריאה (!). שניהם גם לא ראיינו ולא שוחחו עם שום שחיין ועם אף שחיינית אפילו לא אחד ואחת מגיבורי וגיבורות עלילת Gwangji 2019 באולפן בהרצליה. הם לא היו שָם. הם היו פּה באולפן בהרצליה שני האופטיובניקים הכושלים הללו. שניהם גם לא החליפו באולפן בהרצליה מילה עם שחייני ושחייניות נבחרת ישראל שהתחרו ב-Gwangju 2019. שתי המילים בושה וחרפה אינן יכולות לתאר את גודל הביזיון. כנ"ל לגבי העיסוק בשידורים ישירים בטלוויזיה של ענפי ה-א"ק וה-התעמלות הספורטיבית והאמנותית בטלוויזיה. וגם על קצה המזלג: משהו מזעֵיר אודותיהם של שני מדעני הספורט האמריקניים ד"ר ג'יימס קנסילמאן (James Counsilman) וג'ון באן (John Bunn). וגם: כמה קווים לזכרו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל אִישִיוּת עַל וַחֲכָמָה, דמות אֶקְסְטְרָוָוגָנְטִית, אדם נָבוֹן במידה יוצאת דופן, מוֹרֶה דֶרֶךְ עקשן ודָבֵק במשימתו, איש כֵּן ואָמִיץ, מאמן שחייה דָגוּל, ופַרְשָן שחייה למוֹפֵת ובלתי נשכח בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992-1975, בתווך של מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985-1945. התעשייה המשגשגת ההיא של קיבוצי ארץ ישראל איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 822. הועלה לאוויר ביום ראשון-11 באוגוסט 2019. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

מתוך הספר עב כרס בן 10000 (רבבת) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם: מונטריאול 1976 בצל מינכן 1972 (קובץ ט"ו כרך ה')". הספר הזה נחקר ו-נכתב בשנים 2017 – 1998. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. אולימפיאדת מונטריאול 1976. השחיין היהודי -אמריקני מרק ספיץ ואנוכי.

מנהל מחלקת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אלכס גלעדי ז"ל מפיק את שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בצֵל אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972.

ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מיסד בימים ההם של 1976 רק ערוץ Multilateral אחד בלבד על לוויין ה- Primary האטלנטי שנשא את שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים מ-מונטריאול לאירופה וישראל, אך זה אִפשר לאלכס גלעדי להגשים בצורה חלקה את תוכנית העברת השידורים שלו לירושלים. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה הממלכתית של קנדה CBC בראשותו של בּוֹבּ מוֹיֶיר (Bob Moyier) סיפקה את הסיגנל הבינלאומי. ההפקה של CBC ב- 1976 לפני יותר משנות דוֹר נחשבה למופת. מיושנת בהשוואה לימים אלה אך טובה וחדשנית מזו הטלוויזיונית של הורסט זייפארת (Horst Seifart) הגרמני ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 1972.

בשנה שקדמה לאולימפיאדת מונטריאול 1976 נרתמה חטיבת הספורט שלנו בראשות אלכס גלעדי למבצע שידורים היסטורי של 50 שעות מרתקות מתחרויות העבר האולימפיות. במוקד השידורים האלה עמדה הסִדרה "OLYMPIAD" רבת ההשראה של הקולנוען ובימאי הטלוויזיה המוכשר ורב המוניטין היהודי – אמריקני באד גרינספאן (2010 – 1926) שהיה גם מתעֵד דגול ורב ידע [1].

טקסט תמונה : שנת 1980. באד גרינספאן ז"ל (משמאל) ורעייתו קאפי פטראש ז"ל, צמד הטלוויזיה הדגול שהפיק מאז 1967 את הסדרה הדוקומנטארית האולימפית המונומנטלית והנפלאה, הקרויה, "OLYMPIAD". שניהם, באד גרינספאן וקאפי פטראש אינם עוד בין החיים. (התמונה ניתנה לי בשעתו, באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] סדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD" של באד גרינספאן וחברת ההפקה שלו "Cappy Productions" זכתה בפרס EMMY לקולנוע וטלוויזיה. באד גרינספאן זכה מאוחר יותר בעוד שני פרסי EMMY : עבור הסדרה "NUMERO UNO", ועבור סרט הקולנוע "WILMA" שהביא את סיפורה של האצנית האולימפית האמריקנית ווילמה רודולף (Wilma Rudolph) מי שזכתה באולימפיאדת רומא 1960 בשלוש מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' וגם במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ' .

בתוכנית הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לילדים ונוער, שנקראה, "מהר יותר , גבוה יותר, חזק יותר", שידרנו סדרת מופת בת שבעה פרקים על ההיסטוריה האולימפית ביוון העתיקה בהנחייתו של היסטוריון הספורט ד"ר אורי זמרי. זאת הייתה הצלחה טלוויזיונית גם מן ההיבט החינוכי של תוכנה. לעומת זאת ייחדנו רק חצי שעה לקראת אולימפיאדת החורף של אינסברוק 1976- סרט בן 30 דקות שהכין ד"ר שמעון כגן (אז כתב שלנו ומאוחר יותר מרצה לתקשורת באוניברסיטת ת"א) בעזרתה של גב' ברברה טאופר (Barbara Tauffer) נספחת התרבות בשגרירות אוסטריה בישראל שסיפקה לו את קטעי הקולנוע שביקֵש. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וחטיבת הספורט שלה בראשות נשיאה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) עשתה מאמץ כפול כדי לזכות בזכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף של אִינְסְבְּרוּק 1976 (הועתקו כמעט ברגע האחרון מדֶנְבֶר – קוֹלוֹרָאדוֹ בארה"ב לאִינְסְבְּרוּק באוסטריה) ומשחקי הקיץ של מונטריאול 1976. ABC שילמה תמורת אינסבּרוק 1976 סכום שיא של זכויות שידורים 10.000000 (עשרה מיליון) דולר, ובעבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שִלשלה לקופת הוועד האולימפי הבינלאומי תשלום בן 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. ל-אלכס גלעדי היה ידיד טוֹב ופיגוּרָה נחשבת ב- ABC Spots, המפיק גֶ'פְרִי מֵייסוֹן (Jeoffrey Mason). הג'נטלמן הזה העניק לאלכס גלעדי הזדמנות נדירה לראיין במהלך תחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 את השחיין מרק ספיץ (Marc Spitz) גיבור אולימפיאדת מינכן 1972 ששימש עכשיו פרשן בלעדי של הרֶשֶת בתחרויות השחייה האולימפיות בבריכה במונריאול 76'. לא היה גבול לקשרי הידידות המקצועיים הבינלאומיים שקשר אלכס גלעדי בכל רחבי העולם. הוא היה איש טלוויזיה ומפיק בחסד עליון שנהנה מהערכה מקצועית רבה לא רק בארץ אלא גם באירופה ועכשיו גם בארה"ב. מלאכת הריאיון הוטלה איך לא, על השדר המוביל דאז, נסים קיוויתי. (נסים קיוויתי היה השדר הראשי והמוביל שלנו באולימפיאדת מונטריאול 1976 בכל השידורים הישירים של תחרויות ה-א"ק וגם השחייה). הוא היה אז לפני 43 שנים האחד והיחיד. פיגורה טלוויזיונית רבת ידע וחשיבות. איש במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז לא התקרב לרמתו. התלוויתי לנסים קיוויתי כמפיק ועוזר שלו בדרכו לניידת השידור הענקית של ABC שחנתה במגרש חנייה ענקי מתחת לבריכת השחייה האולימפית של מונטריאול 76'. המתנו שם למרק ספיץ שטרם הגיע עדיין. המפיק – בימאי של שידורי השחייה של רשת  ABC צֶ'ט פוֹרְטֶה (Chet Forte) קיבל אותנו בסבר פנים יפות אך היה בלחץ. החלפנו מילות הכרה בודדות. הודיתי לו על הסכמתו לארח אותנו בניידת השידור של הרשת שלו. התבוננתי בו. הוא היה צעיר ממני בכמה שנים. הייתי כבן 38. הוא בן 32. שערי הלבין זה מכבר – שלוֹ נותר שחור. קומתי  1.90 מ' הוא רק 1.70 מ'. צֶ'ט פוֹרְטֶה נחשב לפיגורה חשובה ובעלת סמכות מקצועית גדולה בחטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. הוא השתמש במעמדו הרָם כדי לכעוס ולנזוף באחת מעוזרות ההפקה של המשדרים הישירים שלוֹ, איחרה להגיע לניידת השידור. משהופיעה באיחור פתח עליה המפיק הראשי את פיו ונזף בה בפני כל הנוכחים. נסים קיוויתי ואנוכי נדהמנו. "איחרת פעמיים", אמר לה והוסיף, "פעם ראשונה ופעם אחרונה", והוסיף עוד ב-טוֹן כעוס, "לשידור טלוויזיה בניגוד למקומות עבודה אחרים יש Dead line, שחייבים לעמוד בו". עוזרת ההפקה האדימה מבּושה ונבלעה חיש מהר בניידת השידור הגדולה שבתוך דקות הייתה אמורה להתחיל את השידורים הישירים שלה מבריכת השחייה האולימפית של מונטריאול 76'. הייתי עֵד לסצנה כל כך אופיינית המעידה על העצבנות והמתח העצום בו שרויים העורכים והמפיקים הראשיים לפני ובעת השידורים הישירים. גם הפרשן מרק ספיץ (Mark Spitz) יפה התואר איחֵר. כשהתייצב לבסוף מחויך מתחת לשפמו ומחויט בחליפת הייצוג של ABC והלוגו המפורסם של  הרשת על לוח ליבו ליד הניידת סמוך מאוד לתחילת השידור הישיר, נמנע צֶ'ט פוֹרְטֶה מלומר לוֹ דבר. מרק ספיץ לחץ את ידי המפיק שלו צ'ט פורטה, שלא נזף בו על האיחור.

נסים קיוויתי הספיק לגזול זמן נוסף מצֶ'ט פוֹרְטֶה חסר הסבלנות כדי לראיין בקצרה את מרק ספיץ לטובת צופי הטלוויזיה בישראל בעזרת ה- Facilities של הניידת האמריקנית. הרי לא היה לנו צוות צילום משלנו המונטריאול 76'. בתום הריאיון רצנו, ממש טסנו, כשאני נושא את הטֵייפ הכבֵד (שני אינטשים) עליו מוקלט הריאיון הבלעדי עם מרק ספיץ לעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכה האולימפית. קולו של קריין ה- Public Address הקנדי כבר נהם ותחרויות השחייה היו על סף תחילתן. גם אנחנו כמעט פִספסנו את תחילת השידור הישיר שלנו לישראל, לא רק ABC. השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר כבר הובילה את מתחרותיה אל אדני הזינוק בטרם יריית הזינוק, כשנסים קיוויתי חבש את אוזניות ה- Head set והִידֵק את המיקרופון לפיו.

הופעתם הראשונה והאיכותית (!) של טריאומוויראט הפרשנים האולימפיים ד"ר גלעד וויינגרטן, יוסף "יוזו" טלקי ז"ל, וז'קי ווישניה באולימפיאדת מונטריאול 1976. פרי מחשבתו של המפיק הנפלא ואיש תעשיית הטלוויזיה המצוין אלכס גלעדי (!).

באולימפיאדת מונטריאול 1976 נחשב אלכס גלעדי כבר למֵפיק בכיר, אך לא וויתר על שאיפותיו להיות שַדָּר. הוא מינה באופן טבעי את נסים קיוויתי לשַדָּר ה-א"ק, והותיר לעצמו את בריכת השחייה. רק משהגיע למונטריאול הבין טוב יותר את האחריות הענקית המוטלת עליו וזנח את שידורי השחייה לטובת נסים קיוויתי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן התיר לו לקחת עמו את יצחק "איציק" גליקסברג שהיה עוזר ההפקה שלוֹ במונטריאול 76'. אף על פי כן החליט אלכס גלעדי לנטוש את אמביציית השידור. עוֹל ההפקה, ניהול השידורים, והארגון היה רב ועצום. אלכס גלעדי התעקש רק על משימת שידור אחת. הוא לא הסכים להפקיד בידי שום איש את מיקרופון השידור הישיר בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 76', האולימפיאדה ה- 21 במניין הזמן החדש. חוויית השידור הישיר של טקס פתיחה אולימפי לראשונה בחייו, לבטח זאת שאחרי אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, הייתה חשובה לוֹ מאוד. הוא הבין היטב את המשמעות ההיסטורית של צעידת משלחת ישראל שוב בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים והגשמת חזון ההשתתפות  ארבע שנים לאחר רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972.

אלכס גלעדי היה נחוש לשָדֵר בקוֹלוֹ את הרגע הגדול בשבת – 17 ביולי 1976 בו נכנסת האָצָנִית אסתר רוֹט -שָחָמוֹרוֹב ניצולת מינכן בשערי האִצטדיון האולימפי במונטריאול כשהיא צועדת בסך בראש משלחת ישראל ונושאת בגאווה את דגל המדינה. זמן החשיפה הטלוויזיונית של כל משלחת בעת הצעדה בטקס נמשך כ- 8 שניות בממוצע. מבחינת אלכס גלעדי היו אלה השניות החשובות והמכריעות ביותר באולימפיאדה. הוא התכונן היטב לקראתן. הייתי לידו ועזרתי לו. שימשתי בתפקיד עוזר השדר האישי שלו בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי קולו העמוק המנציח את תחיית הספורט הישראלי ושובו המחודשת לזירה האולימפית חרוּת לעַד על טייפ השידור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

את אירועי אולימפיאדת מונטריאול 1976 כיסה צוות שידור קטנטן שכלל את נסים קיוויתי, יאיר שטרן, ואותי. שידרתי את תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים ואת משחקי הכדורעף לגברים ונשים. יאיר אלוני שימש כמגיש היומנים ושַדָּר הענף האולימפי רכיבה על סוסים (Equestrain). רמי ווייץ היה כתב פרילאנסר ושַדָּר כדורגל במשרה חלקית. כמוהו יורם שימרון. אל צוות השידור הזה הצטרפו הפרשנים ד"ר גלעד וויינגרטן בתחרויות הא"ק שהיה בראשית דרכו ועדיין לא דומיננטי וכמעט בלתי מורגש, יוסף "יוז'ו" טלקי המצוין והנבון בבריכת השחייה, והמומחה בעל הידע העצום ז'קי ווישניה בתחרויות ההתעמלות הספורטיבית לגברים ונשים. תחרויות ההתעמלות לא נפלו ברמתן מתחרויות ה-א"ק והשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976. בזירת ההתעמלות לנשים בלטו המתעמלות הרומניות בראשותן של נדיה קומאנצ'י הווירטואוזית ותיאודורה אונגאריאנו שהתקרבה אליה ברמתה וגם שלוש המתעמלות הסובייטיות הנפלאות אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, ונלי קים. בזירת ההתעמלות לגברים כיכבו שני המתעמלים הסובייטיים ניקולאי אנדריאנוב ואלכסנדר דיטיאטין ושני המתעמלים היפניים סַוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוּ צוּקָהָארָה. אלכס גלעדי נחלץ לסייע בשידורים הישירים לעיתים רחוקות. הוא מילא את מקומו של נסים קיוויתי בבריכה בשעה שתחרויות הא"ק והשחייה חפפו אלה את אלה, ושמר לעצמו את בכורת המיקרופון במשחק הגמר בכדורסל, וכאמור בטקסי הפתיחה והנעילה באִצטדיון האולימפי. קולו העמוק המנציח את תחיית הספורט הישראלי ושובו המחודשת לזירה האולימפית חרוּת לעַד על טייפ השידור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : חודש יולי – 1976. אולימפיאדת מונטריאול 76. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. עוזר ההפקה יצחק "איציק'" גליקסברג איש חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שביצע את תפקידו ברמה גבוהה (מימין), והשַדָּר יורם שִמרון בחדר המנוחה בבניין ORTO במונטריאול 76'. (באדיבות CBC  קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. שני שחייני הגב הענקים של ארה"ב (תרתי משמע – גובהם 1.98 מ'), ג'ון נייבר במרכז ופיטר רוקה משמאל, משנים את פני ההיסטוריה בשחייה ומסלקים מטבלת שיאי העולם את שחיין הגב המזרח גרמני רולאנד מאתס (הראשון מימין). ג'ון נייבר קבע שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון גב בתוצאה של 55.49 ש'. פיטר רוקה היה שני בזמן של 56.34 ש'. רולאנד מאתס היה שלישי – 57.22 ש'. התמונה חזרה על עצמה גם בתחרות ל- 200  מ' בסגנון גב. ג'ון נייבר קבע שיא עולם חדש  1:59.19 דקה. פיטר רוקה היה שוב שני בזמן של 2:00.55 דקות. רולאנד מאתס לא השתתף בתחרות ב- 200 מ' בסגנון גב, בטענה שהוא חולה. (באדיבות CBC ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹסֵף טֶלֶקִי ז"ל היה פרשן השחייה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שידע לנתח את יתרונות וחשיבות סגנונות השחייה בתחרויות, הכיר לפרטי פרטים את כל השחיינים הבינלאומיים כאילו היה מאמנם האישי. הוא חָזָה וניבּא בדייקנות מֵרָבּית ומרשימה בשידורים הישירים שלנו (על סמך הידע האישי והמומחיות העצומה שלו) את תוצאות המשחים במהלך התרחשותם ו-כבר בתחילת המשחים בעודם מתנהלים ב-בריכה הראשונה. הוא ידע מייד אם יושגו שיאי עולם בתחרויות אותם פִּרְשֵן עבור צופי הטלוויזיה בישראל. למתבונן מהצד נראה היה כי הפרשן מסתכן שלא לצורך בניבוי שיאי העולם. הנבואה הרי ניתנה לשוטים. יוסף טלקי התייחס ליכולתו לצפות את שיאי העולם לא כאל נבואה אלא כאל תובנה מדעית, התעסקות במתמטיקה, ובניתוח הגיוני של נתוני זמני המדידה האלקטרונית שרצו על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור בבריכת השחייה במונטריאול 1976. הוא היה פרשן שחייה פנומן, איש חכם ונבון עד מאוד, וגם בעל אישיות מדהימה וכובשת. הוא היה טיפוס אקסטרוואגאנטי מרשים ונבון מאוד, ובעל נוכחות אנושית עצומה. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) היה אדם מיוחד מאוד ויקר לי עד מאוד.

טקסט תמונה : זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון והבלתי נשכח. הוא היה פרשן השחייה הטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. מדובר באיש נבון במיוחד בלתי נשכח עבורי. אינטלקטואל, אדם קורא ספר, בעל הבנה ורגישות פוליטית מעניינת, אישיות אקסטרווגנטית מסקרנת, קיבוצניק יְישָר דרך, איש כֵּן של מוסר ודרך ארץ, ובעל ידע עצום במדע השחייה. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה אדם חכם. הייתה לי זכות גדולה כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לנהל אותו מחד, ולשהות לצדו מאידך. במסע הארוך שלי ושל משלחת הטלוויזיה שלי לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, סירב מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל לאשר ליוסף טלקי מגורים במלון בלוס אנג'לס על חשבון רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור אישר לי להטיס אותו הלוך וחזור ללוס אנג'לס 84' על חשבון רשות השידור, אולם התעקש שלא לאשר לו מגורים על חשבון הרשות. הגנבתי אותו בהסתר לחדר ה- Double room שעמד לרשותי במלון Holiday Inn בלוס אנג'לס 84'. הוא היה Room-mate מכובד, מנומס, פדנט, נקי, מסודר, ונפלא. אולם מעל לכל הוא היה פרשן טלוויזיה מוכשר ובעל יידע עצום במדע השחייה. לא היה אז עוד אחד כמוהו. יוסף טלקי ניחן באישיות טלוויזיונית עיתונאית מיוחדת ורגישה. יצאתי עמו לקרבות אולימפיים ממושכים באולימפיאדות מונטריאול 76' + מוסקבה 80' + לוס אנג'לס 84' + סיאול 88' + ברצלונה 92, וידעתי שלעולם לא אפסיד עמו כשהוא נִיצָב לצִדִי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                             

מהנדסי הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 את הפתרון הטכנולוגי המאפשר את הצבת שעוני המדידה האלקטרוניים על המרקע והצגתם בפני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל  הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK שכיסתה את המשחקים האולימפיים של טוקיו 64' התחברה למערכת המדידה האלקטרונית של החברה היפנית SEIKO. הטלוויזיה המכסיקנית התחברה באולימפיאדת מכסיקו 1968 לחברת השעונים השווייצרית OMEGA. (קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת של ARD ו- ZDF במינכן 1972 הקרויה "DOZ") התחברה באולימפיאדת מינכן 1972 אף היא למערכת שעונים שווייצרית LONGINES. רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBS (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) התחברה ל- Pool החברות שווייצריות, שנקראו יחדיו, “SWISS TIMING”. יוסף טלקי היה כל כך בקי במקצוע ורזֵי הענף עד שנטל את אחריות העברת אינפורמציה "הניבוי" לצופים על עצמו ללא שוּם חשש והתלבטות. זה היה חידוש בימים ההם. שמו הלך לפניו. צופי הטלוויזיה הצטרפו לשידורים הישירים לא רק כדי לצפות בשחיינים הווירטואוזים כמו ג'ון נייבר וקורנליה אנדר, אלא גם כדי לצפות ולראות האם הפרשן המתמטי הזה יוסף טלקי חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון, צודק בתחזיותיו. הוא תמיד נותר מדויק. יוסף טלקי הביא בפרשנות הסופר מקצועית שלו במונטריאול 1976 בשורה חדשה. אי אפשר היה שלא להצדיע לוֹ. צריך להבין כי בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 נשברו 21 (עשרים ואחת) שיאי עולם. יוסף "יו­ז'ו­" טלקי חזה את כולם ונקב בתוצאות הסופיות בדיוק מתמטי, כמעט כמו מערכת השעונים שמדדה אותם. יוסף טלקי ניתח לצופים שלנו בכישרון רב את קֶצֶב השחייה, ואת ההידרודינמיקה והמכניקה של יעילות תנועות השחיינים בסִגנונות השונים מתחת למים. תרומתו למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חשובה ביותר. הוא היה פרשן עַל בספורט. קלסי. בימים ההם – יחיד בדוֹרוֹ.

פרשן ה-א"ק ד"ר גלעד וויינגרטן לא היה בַּשֵל עדיין ב- 1976 לשחזר את ההצלחה הענקית של יוסף טלקי בשחייה. נסים קיוויתי ש-ענף ה-א"ק היה קרוב מאוד ל-ליבו והיה אתלט מצטיין בעברו, לא הותיר לו Space שידור מספיק גדול. קולו של ד"ר גלעד וויינגרטן כמעט ולא נשמע. אולי פה ושם במקצועות השדה בקפיצה לרוחק, קפיצה במוט או ביידוי פטיש. נסים קיוויתי לא היה זקוק לו יתר על המידה כפי שנזקק ליוסף טלקי בבריכה, וד"ר ווינגרטן לא היה מספיק חוצפן כדי ליטול את המיקרופון ולהשמיע את חוות דעתו. לא היה לו עדיין את הגַץ, שביב אֵש, את הניצוֹץ של שַדָּר-פרשן בטלוויזיה. ד"ר גלעד וויינגרטן היה פרשן פַּג באולימפיאדת מונטריאול 1976.

אלכס גלעדי הציב אותי כשַדָּר בתחרויות ההתעמלות והכדורעף. הייתה לי את הזכות ההיסטורית לשדר את הישגיה המופלאים של המתעמלת הרומנייה הווירטואוזית נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י, שקבעה שבע פעמים את הציון המכסימלי עֶשֶר נקודות בתרגילי ההתעמלות שלה. זָ'קִי וִוישְנִיָה שנכח בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 מטעם איגוד ההתעמלות הישראלי, אוּתּר למעני כפרשן, רק באמצע מהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות. הוא היה פרשן נהדר ורב ידע. בלתי אפשרי לשָדֵר תחרויות אולימפיות ללא פרשן, לא כל שכן כשמדובר בענף ספורט כל כך מורכב ומסובך כהתעמלות מכשירים לגברים ונשים. ג'קי ווישניה היה פרשן התעמלות מצוין. איש רציני וידען מופלג. שמרתי לו אימונים 26 שנה. הבאתי אותו עִמִי לשבע אולימפיאדות לרבות המשחקים האולימפיים של סידני 2000 כדי לשָדֵר עמנו כמומחה מספר אחת את תחרויות ההתעמלות הספורטיבית לגברים ונשים. הוא היה ללא ספק מספר 1 בתחום.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק מחונן אלא גם איש יחסי ציבור ושיווק ממדרגה ראשונה, ורב אמן בקשירת יחסי עבודה אישיים – מקצועיים עם הקולגות שלו, בארץ ובעולם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אתי מזכירת ההפקה שלנו באולימפיאדת מונטריאול 1976, יאיר אלוני, אלכס גלעדי, איש לא מזוהה מ- CBC, ובוב מויֶיאר מנהל חטיבת הספורט של CBC וראש קבוצת ORTO הטלוויזיונית. (באדיבות  CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צֶ'ט פוֹרְטֶה המפיק – בימאי של ניידת השידור של ABC שהעניק לנו את האפשרות לראיין את מרק ספיץ איננו עוד בחיים. הוא נפטר ב- 18 במאי 2004 מהתקף לב בהיותו כבן 60. את היומנים האולימפיים היומיים שלנו שידרנו מהאולפן האולימפי של רשת הטלוויזיה האמריקנית  ABC במונטריאול ללא תשלום. גֶ'ף מֵיְיסוֹן עשה עוד טובה לאלכס גלעדי. נהג המונית הקנדי שהסיע אותנו (את צוות השידור) מהמלון שלנו שהיה ממוקם על רחוב דֶה – מֶזוֹנֶב אחד מהרחובות הראשיים של העיר לאולפן האמריקני, התברבר ולא מצא את דרכו. הגענו דקות ספורות ממש לפני תחילת השידור לישראל. אלכס גלעדי כמעט יצא מדעתו. הוא האדים, וכדרכו בקודש עורקי הצוואר שלו התנפחו וגָדְשוּ דָם. הוא רצה לגעוֹר ולצעוֹק עלינו אך נמנע מלעשות זאת בסביבה זרה. הוא כבש את כעסו. השידור עבר בשלום אך לעולם לא אשכח את מבע פניו האדומות מחרון, עורקי הצוואר שלוֹ נפוּחים, וּ- וורידי ה-צדעים עומדים להתפוצץ. אפשר היה להבין אותו. הוא נשא באחריות שבה כמובן אי אפשר להתחלק ו/או לחלוק.

אני עושה פאוזה קצרה ועוזב לרגע את אולימפיאדת מונטריאול 1976 בעניין מרק ספיץ. שבע שנים אח"כ ב- 1983, הגיע מַרְק סְפּיץ לישראל כאורח הוועדה המארגנת של משחקי כינוס "הפועל" ה- 12. הזמנתי את כוכב השחייה העולמי לריאיון ישיר בתוכנית "מבט ספורט" ששודרה במוצ"ש – 30 באפריל 1983 מאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. "מר מרק ספיץ רק אל תאחֵר כפי שעשית זאת לצ'אט פורטה אז במונטריאול 76', אתה מוזמן לשידור טלוויזיה ישיר", ביקשתי ממנו, והוספתי, "אתה המרואיין המרכזי בתוכנית הספורט שלנו". הוא לא איחֵר. מרק ספיץ הגיע לרוממה במונית מיוחדת שהעמדתי לרשותו בתל אביב והתייצב במועד בדלפּק הקבלה בכניסה הראשית לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. המתנתי לוֹ כדי לקבל באופן אישי את פניו. בשעה שלחצנו ידיים הוא זכר לומר לי ממש ללא דיחוי, כשהוא מחייך את החיוך היפהפה והשרמנטי שלוֹ במבטא אמריקני עמוק, "You see , Yoash, I am on time", והוסיף, "Call me Mark". מרק ספיץ נראה עכשיו יותר ככוכב קולנוע הוליוודי מאשר שחיין עבר. הוא היה אז בן 33, גֶבֶר מרשים ויפה תואר. שבע מדליות הזהב שהשיג באולימפיאדת מינכן 1972 הפכו אותו לא רק לאחד מגדולי הספורטאים בתבל בכל הזמנים אלא גם לסלבריטאי ודמות פופולארית וכובשת בארה"ב. מרק ספיץ נעשה איש עשיר. מיליונר. לקראת הריאיון עמו בקשתי מגב' מוֹנִיק בֶּרְלִיוֹ (Monic Berliouxs) שחיינית עבר מצרפת שנטלה חלק במשחה חצי הגמר ב- 100 מ' גַב באולימפיאדת לונדון 1948 ועכשיו כיהנה בתפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי הבינלאומי, לקבל לידיי את משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי של מַרְק סְפִּיץ באולימפיאדת מינכן 1972, אבל בצבע. הסברתי לה את פשר הבקשה המוזרה, "…יש לנו בטלוויזיה הישראלית את הקטע הארכיוני המבוקש ב- "שחוֹר / לָבָן" . מַרְק סְפִּיץ יהיה אורח שלנו באולפן הספורט בירושלים ואני מבקש להראות לצופי הטלוויזיה בישראל את רגע התהילה שלו בצבע…". היא מייד השיבה לי, "זה יעלה לך 3000 דולר". מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל נדהם ושלל בו במקום את הצעת המחיר. נסים קיוויתי רִאיין אותו את מרק ספיץ ב- "מבט ספורט" ההוא, והציג בפניו את הרגע האולימפי הבלתי נשכח שלו ב- "שָחוֹר / לָבָן". התיאור המדהים ההוא מבריכת השחייה האולימפית של מינכן 1972 כיצד מַרְק סְפִּיץ חותר אל מדליית הזָהָב השישית שלו, מעשה קולו של נסים קיוויתי, הוא Masterpiece טלוויזיוני מדהים שחרות לעד באותיות זהב בארכיון הטלוויזיה של רשות השידור ההיא. השידור הנפלא של נסים קיוויתי מאפיל ללא כל ספק על התצלום בשָחוֹר / לָבָן של DOZ. מַרְק סְפִּיץ נפרד ממני נרגש והודה על הכבוד שחלקנו לוֹ.

טקסט תמונה : הצרפתייה מוניק ברליו (Monique Berlioux) מי שכיהנה ב- 1983 בתפקיד מנכ"לית הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למחרת נפתחו משחקי כינוס "הפועל" של 1983.

טקסט תמונה : קיץ 1983. משחקי כינוס "הפועל'. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. מרק ספיץ השחיין האולימפי רב המוניטין שזכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972, הוא אורח מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת תחרויות השחייה של כינוס "הפועל" שנערכו אז בבריכת אוניברסיטת ת"א ב- 1983. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר השדר שלנו בימים ההם עדי אינגבר ,מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אורלי יניב, מרק ספיץ, והכתב משה גרטל (לרוע מזלו המיקרופון הטלוויזיוני והמסך הטלוויזיה חשפו אותו שוב ושוב במשך השנים כדמות טלוויזיה קלושה חסרת ערך ולא חשובה. (התמונה, באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור שנתיים ב- 1985 שָב מרק ספיץ לבקר בישראל. הוענק לו הכבוד להדליק את המשואה של משחקי המכבייה ה- 12 בטקס הפתיחה שנערך באִצטדיון ר"ג ביום שני – 15 ביולי 1985. טקס הפתיחה הועבר בשידור ישיר ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. קדמו לטקס הפתיחה וויכוחים מרים ביני לבין בימאי הטקס שביקשו לכבות את אורות האִצטדיון בפרקים מסוימים של הטקס כדי לשוות מראות אמנותיים להופעות ואני התנגדתי. הסברתי לאחראים מארגני הטקס, "טקס הפתיחה איננו נועד רק ל- 50000 (חמישים אלף) הצופים המצטופפים באצטדיון ר"ג, אלא ראשית דבר עבור 3.000000 (שלושה מיליון) צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית", והוספתי, "מצלמות הטלוויזיה זקוקות לאוֹר, ללא תנאי תאורה מינימאליים הן משולות לסומא בארובה".

טקסט תמונה : קיץ 1985. זהו עו"ד רמי הורוביץ יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 12 בקיץ 1985. איש ארגון בעל יכולות שלא הבין דבר בטכנולוגיה המוגבלת של הטלוויזיה וצילומי ערב ולילה בהיעדר תאורה מתאימה. (באדיבות רמי הורוביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

חברי הוועדה המארגנת דאז של המשחקים ב- 1985 בראשותו של עו"ד רמי הורוביץ לא שעו לרוע המזל לבקשת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והחשיכו את האִצטדיון בדיוק כשמַרְק סְפּיץ נכנס בשעריו נושא ביד ימינוֹ את אבוקת לפיד המכבייה. רק אלומת אור זעירה (Spot light) האירה אותו וליוותה את ריצתו הקלילה כשהוא מקיף את המסלול באִצטדיון ר"ג ומטפס במדרגות התלולות לעבר המשואה בצִדוֹ הדרומי של האצטדיון. שרר שם אי סדר מפני שמאות ספורטאי המשלחות, אולי אלפים, נהרו למסלול לראות מקרוב באִצטדיון החשוך את השחיין הנערץ שזכה בשבע מדליות זהב וקבע שבעה שיאי עולם באולימפיאדת מינכן 1972. הרגע המרגש והחשוב בו גדול הספורטאים היהודיים בעולם בכל הזמנים מדליק את המשואה באולימפיאדה היהודית משחקי המכבייה ומנציח את המשכיות תקומת מדינת ישראל והקשר עם התפוצות – הוחמץ ! מצלמות הטלוויזיה זקוקות לאור יום או תאורת לילה טובה בת 1500 לוקס כדי להעביר היטב את המראות הנקלטות בעדשות שלהן לצופי הטלוויזיה בבתיהם, אך באִצטדיון ר"ג שררה חַשֵכָה, מפני שמישהו בוועדה המארגנת חשב שיש לכך אפקט אומנותי שובה עין.

מרק ספיץ (1).

זה מדהים. כשאתה חושב על השחיין היהודי אמריקני מרק ספיץ בן מי שזכה באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 בגיל 22 (יליד 1950) ב- 7 מדליות זהב וקבע 7 שיאי עולם, מהן ארבע מדליות זהב אישיות שלו ועמם ארבעה שיאי עולם אישיים חדשים שלו שקבע במשחי 100 מ' ו- 200 בסגנונות החתירה והפרפר באותה אולימפיאדת הדמים ההיא של מינכן 1972 ל- 100, ועוד 3 מדליות זהב קבוצתיות בהן זכה כשותף בכיר ברביעיות השליחים של ארה"ב במשחים 4 פעמים 200 מ' פלוס 4 פעמים 100 מ' בסגנון חתירה פלוס 4 פעמים 100 מ' מעורב, ועמן עוד 3 שיאי עולם חדשים באותה אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 – אתה מוצא את עצמך לא פחות מנפעם. חלפו מאז 47 שנים. מרק ספיץ הוא בן 69 היום. כשאתה חושב על מרק ספיץ ההוא לפני כמעט יוֹבֵל שנים ועל השחיין הברזילאי סזאר סיילו שיאן העולם ב- 100 מ' בסגנון חתירה מאז 2009 ועל האמריקני כיילב דרסל מי שקבע שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון פרפר רק עכשיו באליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה בחודש יולי 2019 בדרום קוריאה, אתה עוד יותר נפעם. שניהם היו משיגים כל אחד בסגנון השחייה שלו ב- 2009 ו- 2019 את מרק ספיץ גאון השחייה ההוא של  1972 בכ- 8 (שמונה) מטרים.

הבה נבדוק לצורך ניתוח ההשוואה את נתוני מהירות השחייה של מרק ספיץ ב- 100 מ' בסגנונות החתירה והפרפר באולימפיאדת מינכן 1972. במשחה הגמר ל- 100 מ' חתירה במינכן 1972 קבע מרק ספיץ שיא עולם חדש בזמן של 51.22 ש'. השחיין הברזילאי סזאר סיילו קבע ב-2009 שיא עולם חדש ב- 100 בסגנון חתירה בזמן של 46.91 ש' (שיא העולם זה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בחודש אוגוסט של 2019). פער זמן של 4.31 שניות. כלומר המהירות הממוצעת של מרק ספיץ במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה ב- 1972 הייתה 1.95 סנטימטר אחד במאית שנייה אחת ו/או 1.95 מטר אחד בשנייה אחת. המהירות הממוצעת של סזאר סיילו ב-2009 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה הייתה 2.13 סנטימטר אחד במאית שנייה אחת ו/או 2.13 מטר אחד בשנייה אחת. כלומר בכל מטר אחד של שחייה ל- 100 מ' בסגנון החתירה המדובר סזאר סיילו היה רוכש באופן ממוצע יתרון של 18 סנטימטרים. תעשו לבד בעצמכם את החשבון איזה פער של יתרון מרחק מצטבר היה יוצר סזאר סיילו של 2009 על מרק ספיץ של 1972 בסיום המשחה, משהו סביב 9 / 8 מטרים.

כנ"ל תוצאות הדיון במשחה ל- 100 מ' בסגנון פרפר. מרק ספיץ קבע שיא עולם חדש במשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון פרפר באולימפיאדת מינכן 1972 בתוצאה של 54.27 ש'. כיילב דרסל קבע עכשיו באליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה עכשיו ביולי – 2019 בעיר Gwangju בדרום קוריאה שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון פרפר בתוצאה של 49.50 ש'. פער של 4.77 שניות בין כיילב דרסל של 2019 לבין מרק ספיץ של 1972. המהירות הממוצעת של מרק ספיץ במשחה הזה ל- 100 מ' פרפר במינכן 1972 הייתה 1.84 סנטימטר אחד בכל מאית שנייה ו/או 1.84 מטר אחד בשנייה אחת, ואילו המהירות הממוצעת של כיילב דרסל במשחה ל- 100 מ' עכשיו ב- Gwangju של יולי 2019 הייתה 2.02 סנטימטר אחד במאית שנייה אחת ו/או 2.02 מטר אחד בשנייה אחת. כלומר, כיילב דרסל של 2019 היה צובר יתרון ממוצע של כ- 18 סנטימטרים בכל מטר שחייה בסגנון הפרפר על מרק ספיץ של 1972, ומקדים אותו בסיום בכ- 9 / 8 מטרים. היתרון של כיילב דרסל וסזאר סיילו ועוד שחיינים רבים אחרים על מרק ספיץ היא מכרעת. הערה שלי : מדובר בחישובים ממוצעים.  מדע השחייה הבינלאומית צעד הרבה מאוד צעדים לפנים ב- 47 השנים שמפרידות בין 1972 ל- 2019. אין גבול ליכולת האנושית לא רק לבצע אלא גם להתאמן, ולא רק להתאמן אלא גם להמציא שיטות אימון חדישות, ולכן שיאי עולם בשחייה נועדו להישבר. זה מחד. מאידך יש לזכור כי לעולם אי אפשר יהיה לקחת מ-מרק ספיץ את 7 מדליות הזהב שלו שהשיג באולימפיאדת מינכן 1972 ואת השם והמוניטין העצומים שרכש לעצמו (לעַד).

מרק ספיץ (2).

צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1972 את כל שבעת המשחים בהם נטל חלק מַרְק סְפִּיץ (שלושה מהם היו כאמור משחי שליחים), ובהם קבע שבעה שיאי עולם וזכה מַרְק בשבע מדליות זהב. ואז אירע אסון הטרור הגדול של חטיפה ורצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת בשחור / לבן (למרות שסיגנל הטלוויזיה של DOZ שהגיע לאולפנים בירושלים מ- Raisting היה כמובן בצבע). המצלמה המובילה של DOZ מציגה בצילום לונג שוֹט (Long Shot) כולל יחדיו כל את שמונת המשתתפים במשחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972, שניות לפני הזינוק. השחיין האמריקני מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק שלישי משמאל. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. בשעה ששדר השחייה המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי שידר את משפט המחץ שלו בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חתירה במשחקים האולימפיים של מינכן 72', וכה אמר, "…זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר – ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ…", בדיוק אז ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" שוט של מרק ספיץ ב- Medium – Close up ניצב על אדן הזינוק מס' 3 , כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי. מרק ספיץ היה במינכן 72' בן 22 התנשא לקומה של 1.84 מ' ומשקלו היה 74 ק"ג. אין לי מידע אודות משקלו הסגולי.   (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ).

מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) לא רצה להשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שנועד ל- 3 בספטמבר 1972. זה היה המשחה השישי בסדרה מתוך שבעה ובאמתחתו נחו להן כבר חמש מדליות זהב. לפתע נתקף ביראה ואיבד את ביטחונו העצמי. מרק ספיץ נחשב בימים ההם לגדול שחייני תבל באולימפיאדת מינכן 72' והיה מועמד וודאי לניצחון גם במשחה השישי שלו באולימפיאדה למרחק 100 מ' בסגנון חופשי אך חשש להפסיד לשני יריביו העיקריים והמסוכנים בבריכה, חברו לנבחרת האמריקנית גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich) והאלוף האולימפי האוסטרלי לפני ארבע שנים במשחקי מכסיקו 68' במקצוע הזה מָיְיקְל וֶונְדֶן (Michael Wenden), מי שניצח את מרק ספיץ במשחה הגמר ההוא ל- 100 בסגנון חופשי באולימפיאדת מכסיקו 1968. מַרְק סְפִּיץ פחד לקלקל את מאזן הזהב המושלם שלו במינכן 1972. צריך לציין כאן שגם הספרינטר הרוסי בעל הפוטנציאל למדליית זהב וְולָאדִימִיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) ששחה בשביל מס' 2 סיכן אותו ואת הבכורה שלו. הדריכות בטרם משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי במינכן 72' הייתה עצומה. מַרְק סְפִּיץ (בן 22 וחצי במשחקים האולימפיים של מינכן 72') היה טיפוס תחרותי מאין כמוהו ולא הסתפק בכסף. הוא רצה את הכל מזהב. הוא אמר לשדרנית רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC דוֹנָה דֶה וַוארוֹנָה (Donna De Varrona) כי עדיף לו להיזכר בהיסטוריה כבעל שֵש מדליות זהב משישה משחים על פני שֵש מדליות זהב ואחת מכסף ו/או ארד מתוך שבעה משחים. מרק ספיץ חשש להפסיד במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ולהיזכר כמפסידן. הוא פחד שהציבור לא יזכור את ניצחונותיו הרבים אלא את הפסדו הבודד דווקא המשחה הקלסי המדובר. למרות שהיה טוב מכל השלושה ירא אותם מַרְק סְפִּיץ עד שנפוצו שמועות בכפר האולימפי כי ביטל את השתתפותו במשחה הקלאסי והמהיר ביותר בבריכה. החלה להתרוצץ רכילות בנבחרת האמריקנית כי מַרְק סְפִּיץ חולה. מאמן השחייה הראשי של המשלחת האמריקנית באולימפיאדת מינכן 1972 שאֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט להתערב. הוא זימֵן את מרק ספיץ לשיחה אישית בין מאמן לחניכו והטיף לוֹ כלהלן : "…מרק ספיץ, זכור רק דבר אחד. אם לא תשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שזהו משחה יוקרתי ומיוחד בתוכנית האולימפית בגלל פחדנותך, כל חמש מדליות הזהב שצברת עד היום אינן שוות דבר. הן לחלוטין חסרות ערך. משחה הגמר ל- 100 מ'בסגנון חופשי הוא המבחן האמיתי שלך כגדול שחייני תבל. אם לא תתייצב על אדן הזינוק העולם יזכור אותך כתרנגולת מרוטה ופחדנית…" [1]. שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט לא לאפשר ל- מַרְק סְפִּיץ להשתתף במשחה השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב הנועל את תחרויות השחייה האולימפיות במידה ולא ייטול חלק במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בו היה מועמד וודאי לניצחון למרות פחדנותו וחששו להתעמת בבריכה עם יריבו גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיך.

לבסוף השתכנע מַרְק סְפִּיץ בעקבות השיחה עם שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) והחליט להתייצב לקרב (ניתן לראות ולשמוע את כל סצנת היחסים המפורסמת הזאת בין השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ למאמנו שֶרְם שָאבוּר בסרט הדוקומנטרי המרתק הטלוויזיוני, ורב העניין, הקרוי, "THE MAGNIFICENT ONES" במסגרת הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המונומנטלית והבלתי נשכחת "OLYMPIAD" שכתב, ביים, והפיק הבימאי היהודי – אמריקני המנוח הניו יורקי בַּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan נולד ב- 1926 ומת ב- 2010) בעשור ה- 70 של המאה שעברה.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו הצד הקדמי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטארי של בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן , "THE MAGNIFICENT ONES" , המספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן. (באדיבות חברת Cappy productions. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו הצד האחורי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטארי הבלתי נשכח של בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן המנוח (מת ב- 2010), "THE MAGNIFICENT ONES", המספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן. (באדיבות חברת Cappy productions. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שרר מתח רָב בבריכה לפני יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. שקט שלפני הסערה מלווה בעצבנות. מצלמת ההיכרויות החושפנית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ואוּלִי וָולְטֶרְס וקולו של נסים קיוויתי האדירו את עוצמת המשחה. Masterpiece טלוויזיוני מלא הוֹד והדר. מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל התכנסו סביב המרקע והתבוננו בגאון השחייה מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 ששוּבַּץ לשביל מספר שלוש במשחה האולימפי הקצר ביותר והיוקרתי ביותר. מַרְק סְפִּיץ לא היה השחיין המהיר במוקדמות ולכן בשביל ארבע הוצב יריבו האמריקני גֶ'רִי הַיְידֶנְרִיךְ המתחרה המסוכן ביותר שלוֹ שקבע את הזמן הטוב ביותר בשלב המוקדם. בשביל חמֵש שחה האוסטרלי מַיְיקֶל וֶונְדֶן האלוף האולימפי היוצא של מכסיקו 1968 שהֵביס לפני ארבע שנים את מַרְק סְפִּיץ במשחה הגמר ל- 100 מ'בסגנון חופשי. בשביל הראשון הוצב השחיין המערב גרמניה קְלָאוּס שְטֵיְינְבַּאךְ. השביל השני היה של הרוסי וְולָאדִימִיר בּוּרֶה. בשבילים הרחוקים יותר 6, 7, ו- 8 הוצבו אִיגוֹר גְרָאבֶנִיקוֹב מברה"מ, מִישֶל רוּסוֹ מצרפת, ושחיין אמריקני נוסף ג'וֹן מֶרְפִי.

נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה פנומנלית שאין טוב ממנה. גם היום כשאני מקשיב מעת לעת לאותו השידור האולימפי ההוא של נסים קיוויתי עורי הופך לחידודין – חידודין. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו בשיאם. אפילו הערתו המגומגמת של פרשן השחייה הטירון ד"ר גלעד ווינגרטן הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ בתום 50 המטרים הראשונים וקטעה ללא צורך את נסים קיוויתי המדהים לא פגמה בחוויית השידור. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל-100 מ', 51.22 שניות וזכה במדליית הזהב השישית שלו. ג'רי היידנריך היה שני בזמן של 51.65 ש' וקיבל את מדליית הכסף. וולדימיר בורה קבע 51.77 ש' ועוּטַר במדליית הארד. בשעה שניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי אותו יום באחד מאותם השידורים הקלסיים של שַדָּר ספורט בלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. כדאי לכם לקנות את עותק השידור הזה מארכיון תאגיד "כאן" (לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כולו חמֵש דקות מרתקות ודרמטיות. טלוויזיה במיטבה. לא תצטערו.

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים המעטים שהיה בעברו ספורטאי מצטיין. מי שידע להתאמן כאתלט וידע להתכונן באופן יסודי כשדר לכל שידור ושידור בקריירה הענקית שלוֹ. הוא עשה את זה שעות – במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית והיה לו כושר עבודה יוצא דופן הדומה לזה של שַדָּר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell). רק מאיר איינשטיין השתווה לו בעבודת ההכנה הדקדקנית שלוֹ. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח. הוא היה עיתונאי שטח סקרן מנוסה מאוד והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ומַארְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה שהוטלה על שכמו של שַדָּר בודד. אין שידור טלוויזיה מסובך ומורכב יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות הא"ק באולימפיאדות. נסים קיוויתי נשא על גבו נטל כבד כשַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ובמשחקי מונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש.השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל-800 מ' גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. גם היום בגיל 76 כשאני צופה בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים וסומר. הטֵייפּ ההיסטורי ובעל ערך הזה שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. נסים קיוויתי שידר רגעי תהילה רבים במשחקי מינכן 72' לרבות זכייתו של האצן הסובייטי וואלרי בורזוב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', וגם את ניצחונה הכפול של האצנית המזרח גרמנית רנטה שטכר בתי הריצות הקצרות לנשים. הוא תיאר את נצחונו המפתיע של הרץ האוגאנדי ג'ון אקיבואה בריצת 400 מ'משוכות והפסדו של דיוויד הֶאמְרִי מאנגליה אלוף מכסיקו 1968 בריצה הקשה הזאת, זכייתו של הפיני לָאסֶה וִוירֶן השש אלי קרב בריצה ל- 10000 מ'. נסים קיוויתי נשא על כתפיו במינכן 72' את מירב האיכות של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את השידורים האולימפיים ממינכן 72' לאולפנים שלה בירושלים. לא היה עוד אחד כמוהו.

בקיץ 1983 אירחתי את מַרְק סְפִּיץ (היה אורח משחקי כינוס הפועל בתל אביב) לריאיון באולפן הטלוויזיה הישראלית בירושלים בתוכנית "מבט ספורט". חקרתי אותו בטרם הריאיון לסיפורו של באד גרינספאן על החשש הפתאומי שתקף אותו לפני תחרות משחה הגמר ל-100 מ'בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ הודה כי הדיווח נכון פחות או יותר אך הועצם יתר על המידה בסרט הטלוויזיה המדובר.

משסיים נסים קיוויתי את השידור הישיר בא"ק באצטדיון האולימפי הורה לו דן שילון לטוּס מייד לעמדת השידור בבריכה כדי לשדר ישיר משם את משחה הגמר לשליחות ארבע פעמים 100 מ' בסגנון חופשי. נסים קיוויתי לא היה שַדָּר שחייה במקורו אך מפני שהיה איש לעִתּוֹת חירום של דן שילון התייצב בבריכה וכאיש צֶוֶות דרוך וממושמע מבלי להתכונן יתר על המידה, נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים. המשלחת האמריקנית הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג'ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג'יין ברקמן (Jane Barkman), ושירלי באבאשוף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה השיבה לארה"ב במטבע דומה והציבה בהרכבה את גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש  Elke Sehmisch), ואת השחיינית המסיימת הייתה המוכשרת מכולן קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי. שחיינית פנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי איש עתיר ידע ועשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן האמריקניות , נוצרה דרמה בבריכה, אך עבור נסים קיוויתי השחיינית המזרח גרמנית הייתה עלומת שם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות מפני שהיה בכלל שַדָּר א"ק. הוא כינה אותה לאורך כל התחרות, "המזרח גרמנית". השחיינית המזרח גרמנייה הזאת זאת הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית נשות מערב גרמניה. ארה"ב סיימה ראשונה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות.

בתרגום של זמן למרחק ניתן לומר כי שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף הקדימה את קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ב- 61 ס"מ בלבד. קורנליה אנדר הייתה השחיינית המוכשרת והטובה ביותר כבר אז בשורות מזרח גרמניה למרות שהייתה כה צעירה. עבור נסים קיוויתי היא הייתה אנונימית. ארבע שנים מאוחר יותר זכתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר בארבע מדליות זהב באולימפיאדת מונטריאול 1976 ובאחת מכסף.

הערה אישית שלי : השחיין האמריקני מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) לא היה מעפיל לגדולתו באולימפיאדת מינכן 1972 ללא מאמנו האישי באוניברסיטת אינדיאנה ד"ר ג'יימס קאנסילמאן (Dr. James Counsilman), וללא מאמנו הקבוצתי באולימפיאדת מינכן 1972 שאֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor).

מרק ספיץ (3).

השחייה הישראלית לאן היא שאלה עתיקת יומין שעלתה לדיון כבר באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשעה שהשחיין הישראלי בן המושבה פתח תקווה נחום "נחצ'ה" בוך השיג במקצה המוקדם שלו בהלסינקי (מקצה מוקדם מס' 1 מתוך 9 מקצים) ב- 100 מ' בסגנון חופשי זמן של 1:05.6 דקה ודורג בו שביעי ואחרון. נחום בוך דורג בסופו של דבר במקום ה- 60 אחד לפני אחרון מתוך 61 שחיינים אולימפיים שנטלו חלק בתשעת המקצים המוקדמים (ראה המסמך התחתון). נחום בוך הקדים רק את השחיין השווייצרי מ. קוראט (M. Currat) שקבע במקצה מס' 7 המוקדם שלו תוצאה של 1:07.2 דקה. במשלחת הישראלית שררה אכזבה מהולה בהשלמה. ככלות הכול מדינת ישראל הייתה רק בת 4 וטיסת המשלחת בלאומית שלנו הייתה בבחינת הגשמת חלומו של מחדש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הצרפתי פייר דה קוברטיין שהכריז בשעתו כי ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מהניצחון בהם. עבור ישראלים רבים שימשה הציטטה הזאת מעין נחמה פורתא. שיא העולם בעת ההיא ב- 100 מ' בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אָלָן פוֹרְד (Alan Ford) ממכללת ניו הייבן (New Haven) שקבע כבר ב- 1948 תוצאה של  55.4 ש'. השיא האולימפי ב- 100 בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אחר קְלָארְק סְקוֹלְס (Clarke Scholes) שקבע בחצי הגמר באולימפיאדת הלסינקי 1952 תוצאה של 57.1 ש'. קְלָארְק סְקוֹלְס זכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 57.4 ש'. תהום של ממש רבצה ב- 1952 בין השחייה הבינלאומית לבין השחייה הישראלית. כאן בנקודה הזאת מתחיל הדיון הקצר שנוגע לאיכות השחייה הישראלית בחלוף 67 שנים, ובתוכה גם זאת שנחשפה בשעתו באליפות אירופה ה- 32 בשחייה שהתקיימה בברלין בחודש אוגוסט לפני חמש שנים בשנת 2014.

טקסט מסמך : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריכוז התוצאות של המשחים המוקדמים, חצאי הגמר, והגמר ב- 100 מ' לגברים בסגנון חופשי. שמו ותוצאתו של השחיין הישראלים נחום בוך מופיע במקצה המוקדם מס' 1. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

אינני חושב שיש ולוּ בן קיבוץ אחד שלא בילה את עונת הקיץ בילדותו ונערותו ב- בריכת השחייה של קיבוצו. אני יכול להעיד על עצמי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמגיל שנתיים – שלוש שרצתי בבריכת השחייה של הקיבוץ (בריכת אגירה גדולה שהייתה בעצם בור ענק של מים עכורים) שעות על גבי שעות על גבי שעות. משחקי התופשת והקדרים באים במים העכורים פיתחו את ריאותיי. יכולתי לצלול ולשהות בקרקעית הבריכה כשלוש דקות רצופות. מורה השחייה הקשוח והקפדן שלנו כבר מכיתה א' היה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל ז"ל (מת לפני כמה חודשים בגיל 99). אליל השחייה שלי בימים ההם בתום מלחמת העולם השנייה (1945 – 1939) היה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל מקבוצת כינרת בעמק הירדן. שמוליק חדש היה בשנות ה- 40 של המאה הקודמת אלוף ישראל בכל משחי החתירה ב- 50 מ', 100 מ', ו- 400 מ'. הוא היה גם אלוף צליחות הכינרת מקיבוץ עין גב לטבריה בשנים ההן. שחיין וספורטאי מוכשר שהיה בכלל חקלאי אולם אלוהי הספורט העניק לו כישרון של לווייתן בדמות אדם. הוא היה בלתי נשכח עבור כל ילדי עמק הירדן. כששאלו אותנו הילדים מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, חלק השיב שהוא רוצה להיות השחיין שְמוּלִיק חָדָש . חלק אחר ביקש להיות הכדורעפן מקיבוץ בית זרע חיים בורר. אני אמרתי שאני רוצה להיות שניהם. בריכת האדמה של קיבוץ אפיקים הייתה בריכת בוץ רוויית מים עכורים אולם עבורנו היא הייתה עולם ומלואו. בור המים העמוק נחפר מדרום לאורווה קצת מאחורי הרפת ומוסך הטרקטורים של קיבוץ אפיקים. הובילו אליה שבילי העפר של הקיבוץ. הבריכה הייתה עטורה סביבה עצי אקליפטוסים ושיחי הַרְדוֹפִים. היא לבשה אווירה מאוד מיוחדת בטרם רדת הערב בימי הקיץ הלוהטים והארוכים של עמק הירדן. הלך רוח של שלווה, שקט, ומסתורין. מי שמכיר את נוֹבֶלָת השִירָה "הבְּרֵיכָה" שכתב חיים נחמן ביאליק ב- 1928 מבין למה אני מתכוון. בכתה ז' למדנו את השירה הפסטורלית ההיא של חיים נחמן ביאליק, "הַבְּרֵיכָה". המורה שלנו לספרות ראובן מיכאל ז"ל (נפטר לפני כמה שנים בקיבוץ אפיקים בגיל 102) לקח אותנו לבריכת הקיבוץ כדי להעניק לנו בין האקליפטוסים וההרדופים את ההשראה של חיים נחמן ביאליק. בבריכת הבוץ של קיבוץ אפיקים נולדה אהבתי לשחייה האולימפית. האלילים החדשים שלנו בבריכה היו מאוחר יותר בני גילנו בקיבוץ גבעת חיים ילידי גבעת חיים רְאוּבֵן שְנָפֶּר (שֶפָע) ייבדל לחיים ארוכים ויוֹרָם מַנְדֵלְבָּאוּם ז"ל, וגם בן קיבוץ עין שמר אֵהוּד דֶקֶל ז"ל. היה גם את השחיין ארנון טורין יבד"ל מקיבוץ גבעת ברנר. אגודת השחייה של ברית מכבים עתיד העמידה בשנים ההן בחלון הראווה שלה את שחיין החזה גבריאל נֵסְט, שחיין הגב דן קפליביצקי, שחיין החתירה ישעיהו אלבוים, ואת שחיינית החתירה שושנה ריבנר ז"ל. במכבי פ"ת בלט שחיין החתירה נָחוּם בּוּך. אולם שני קיבוצי גבעת חיים האיחוד והמאוחד היו באמת מעצמות שחייה בזמן ההוא בקנה מידה ישראלי בראשות המאמן פינדה פישר ז"ל. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת קם לגדולה בקיבוץ גבעת חיים גם שחיין החזה גרשון שפע אחיו של ראובן שפע. גרשון שפע שחיין נערץ צנוע ועניו ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות : רומא 1960, טוקיו 1964, ומכסיקו 1968.

טקסט תמונה : שנת 1960. תמונה בלתי נשכחת מהימים ההם. זוהי משפחת שפע, משפחת השחיינים המפורסמת, המצטיינת, ורבת המוניטין מקיבוץ גבעת חיים. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ראובן שפע (בן 23, נולד ב-1937) שחיין רב גוני ענק שהתנשא לגובה 1.92 מ' (היה גם שחקן כדורסל מצוין בקבוצת "הפועל" גבעת חיים), אחיו גרשון שפע (בן 17, נולד ב- 1943), ואביהם פינדה שפע (פישר) ז"ל. (התמונה באדיבות ראובן שפע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1962. שני השחיינים המהוללים בני קיבוץ גבעת חיים יורם מנדלבאום ז"ל (מימין, בן 23, נולד ב-1939 ומת ב- 1997) ויבד"ל ראובן שפע (משמאל, נולד ב- 1937, שם משפחתו הקודם היה שנפר בטרם עִבְרֵת אותו ל- שפע), אלופי מדינת ישראל בשחייה בסגנונות החתירה, החזה, והפרפר. שניהם היו גם שחקני כדור מים מצטיינים בקבוצת "הפועל" גבעת חיים וגם במדי נבחרת ישראל. יורם מנדלבאום וראובן שפע היו שחייני חתירה מצוינים למרחקים קצרים דבר שסייע להם רבות במשחק הכדור מים הקשה והמעייף. (התמונה באדיבות ראובן שפע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. זהו השחיין המצטיין גרשון שפע בן קיבוץ גבעת חיים (נולד ב- 1943), אלוף ישראל במשחי החזה והפרפר. (התמונה באדיבות גרשון שפע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני קיבוצי גבעת חיים הקדימו בעשור את קיבוצי רמת יוחנן וכפר מכבי בגוש זבולון ואת מאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי מי ש- "יצר", בנה, ועיצב בעשור ה- 60 של המאה הקודמת את שני השחיינים בעלי המוניטין אברהם מלמד ומשה גרטל. קיבוץ גבעת חיים הקדים גם את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בראשות המורה לספורט וחינוך גופני הנערץ ומאמן השחייה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל ז"ל. ישראל היא מדינת קיץ שמכילה בתוכה מאות בריכות שחייה וקו חוף ים ארוך אולם היא מעולם לא השכילה בשום עידן להפוך למעצמת שחייה בינלאומית כמו נגיד ברמתן של הונגריה, אנגליה, איטליה, וצרפת. לבטח לא ברמה של ארה"ב, אוסטרליה, סין, ויפן.

טקסט תמונה : 1950. זהו שמריהו נאבל בן 31 (נולד בפולין ב- 1919) המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה של קיבוץ אפיקים בשנים 1960 – 1944. (באדיבות שמריהו נאבל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. התמונה צולמה בחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן בתום הניצחון הקבוצתי בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ. אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת T Shirt לבנה) מאמן השחייה והמורה הנערץ לספורט וחינוך גופני של קיבוץ אפיקים. זיהוי הנוכחים של שורת העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר), יונה רז (רוזנברג), אברהם זלקטה, אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה שמריהו נאבל, שמואל "מוליק" כהן, ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רכס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני שואל את המאמן הלאומי ליאוניד קאופמן האם יש סיכוי לשחייה הישראלית להתברג בעתיד בצמרת הבינלאומית השנייה נאמר לגעת מתי שהוא בעקבי השחייה ההונגרית . ליאוניד קאופמן נדהם, "על מה אתה מדבר", הוא עונה לי ומוסיף, "אין שום סיכוי…כמה תושבים יש במדינת ישראל כדי להפוך אותה למעצמה…תוריד מהפוטנציאל הישראלי את האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הדתית שאיננה שוחה כלל , ותבין לבד שהשחייה הישראלית כרובד כנדבך , לא תגיע לרמתן של הונגריה ושאר המדינות שהזכרת בשאלתך…מדינת ישראל קטנה מידי מכדי להעפיל לצרת השחייה העולמית…ייתכנו פה ושם הבלחות , אך זה הכול…". יחד עם זה אני זוכר ש- אורוגוואי, מדינה קטנטונת בדרום אמריקה הייתה פעמיים אלופת העולם בכדורגל בשנים 1930 ו- 1950.

טקסט תמונה : קיץ 1950. חיים בורר ז"ל (בן 22 בתמונה) חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע היה שחקן הכדורעף הטוב ביותר בנבחרת ישראל בימים ההם ואליל ילדותנו. (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : צליחת הכינרת ב- 1951 הייתה אירוע ספורט לאומי ובינלאומי בשנים ההן וזכתה לסיקור עיתונאי כמו הכדורגל היום. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שמואל "שמוליק" חדש (בן 26) בעל מבנה גוף מלא וקצת שמנמן אך בעל משקל סגולי נמוך (סיים ראשון בין הישראליים), השוודי לארס ברטיל ווארלה (המנצח), האדריכל מקס גלפז, אבינועם חדש אחיו של שמוליק חדש סיים שני בין הישראליים. (התמונה באדיבות  שמואל "שמוליק" חדש חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה. זהו השחיין המוכשר והרב גוני אלוף ישראל ראובן שנפר (שפע) בן קיבוץ גבעת חיים. (התמונה באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה. זהו שחיין החתירה ואלוף ישראל יורם מנדלבאום ז"ל בן קיבוץ גבעת חיים. כישרון עצום בלתי מנוצל ואף על פי כן הוא נחשב ל- גדול שחייני החתירה של ישראל בכל הזמנים. (באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפנות ערב הייתי בורח בילדותי מביתי ו/או מהכיתה לבריכת השחייה רוויית המים העכורים. רק רציצי לצלול בתוכם. בפעם הראשונה זה קרה ב- 1944. שם מצאתי את אושרי. "הבריכה" של חיים נחמן ביאליק היה מקום נפלא לשהות בו ולחלום. אימא שלי הייתה תמיד מתגנבת ומסתתרת מאחורי העצים כדי לשמור עלי פן אטבע. אפשר לחשוב, היא בכלל לא ידעה לשחות. בעיירה קורשאן בליטא מקום הולדתה לא היו כלל בריכות שחייה ולאחר שעלתה ארצה מליטא כחלוצה הייתה עסוקה בהגשמת הרעיון הציוני וההתיישבות בארץ ישראל ושיעבוד האדמה לטובת חברי קיבוץ אפיקים. היה לה זמן לדאוג. לא היה לה זמן ללמוד לשחות.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. אחד הקייצים החמים בעמק הירדן. זוהי בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "התופסת" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה הזאת של הקיבוץ שהייתה בעצם בריכת בוץ. זיהוי מימין לשמאל את הניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה בבריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן: אני (בן 9), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33), ואחי יונתן (בן 6). התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1945. מראה כללי מדרום לצפון של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים שהייתה בימים ההם גם בריכת השחייה של הקיבוץ. מרחוק נראית המקפצה. כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן. כאן עלה לגדולה השחיין שמואל "שמוליק" חדש מקבוצת כינרת בעמק הירדן. בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חופשי זמן של 1:05.0 דקה. לנו כילדים זה נראה אז ההישג האישי שלו כ-קצה גבול יכולתו של האדם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אימא שלי, שרק'ה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל חלוצה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. חברת קיבוץ נאמנה שהייתה פסלת וציירת מחוננת. ידעה לדאוג אבל לא לשחות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. עשור ה-70 של המאה שעברה. הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית.

את מטען השחייה הזה הבאתי עמי ב- 1971 לחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי בר מזל להכיר לידם את השַדָּר נסים קיוויתי ואת פרשן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל. זה היה לפני המון שנים אבל אני זוכר כל פרט מהשנים ההן. הכול מתועד. אלכס גלעדי נטל אותי עמו כשַדָּר ועיתונאי גם לאולימפיאדת מונטריאול 1976 (לאחר שהשתתפתי עמו באוגוסט – ספטמבר 1974בטהראן בירת איראן בשידור וכיסוי משחקי אסיה ה- 7 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית). מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ששימש גם ראש משלחת השידור במונטריאול 76' נחת בבירת קוויבק ב- 7 ביולי 1976. אנחנו כולנו הגענו כשישה ימים אחריו. הוא אלכס גלעדי המתין לנו בשדה התעופה במונטריאול חיבק אותי ואמר לי, "…יואשיש, תראה להיכן הבאתי אותך. זאת האולימפיאדה הראשונה שלך בשטח. קח את רכב ההפקה וצא לסיור בקומפלקס האולימפי היפהפה. מגיע לך. אתה הראשון בתור. אולי תראה גם חלק מהספורטאים המפורסמים המוכרים לך מעבודתך בטלוויזיה…". בכל פעם שהגענו שנינו לאתר ספורט כזה או אחר, בארץ או בחו"ל, נהג לומר לי, "…תראה להיכן הבאתי אותך…". הוא אלכס גלעדי העניק לי הרגשה נהדרת, להרגיש מעת לעת כבֵן חסות שלו. ניצלתי כל רגע לידו ללימוד יסודות הטלוויזיה מבראשית. הנעתי את מכונית ההפקה שלנו במונטריאול 76' ולקחתי עמי את הפרשן יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי פרופסור לשחייה היישר לקומפלקס האולימפי היפהפה של העיר מונטריאול. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה האחד שאין שני לו. עשינו הכרה עם העיר המאורגנת והמסודרת והמתקנים האולימפיים היפהפיים שלה. רק במונטריאול 1976 למדנו מפי אנשי COJO והתושבים המקומיים על הקשיים הכלכליים והכספיים הרבים והיקרים שליוו את ההכנות האולימפיות הממושכות בעיר הבירה הקוויבקית. רבים מהם שלא התרגשו מאירוח האולימפיאדה בקיץ 1976 האשימו את ראש העיר שלהם ז'אן דראפו האמביציוזי, מי שיצר חוב כספי של יותר ממיליארד דולר בגין אירוח המשחקים האולימפיים במונטריאול 1976. עליהם, על תושבי העיר נגזר לכסותו בשני העשורים הבאים.

יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל היה פרשן השחייה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שידע לנתח את יתרונות וחשיבות סגנונות השחייה בתחרויות, הכיר לפרטי פרטים את כל השחיינים הבינלאומיים כאילו היה מאמנם האישי, וחָזָה וניבּא בדייקנות מֵרָבּית בשידורים הישירים שלנו את תוצאות המשחים במהלך התרחשותם כבר בתחילת המשחים בעודם מתנהלים בבריכה הראשונה. הוא ידע מייד אם יושגו שיאי עולם בתחרויות אותם פִּרְשֵן עבור צופי הטלוויזיה בישראל. למתבונן מהצד נראה היה כי הפרשן מסתכן שלא לצורך בניבוי שיאי העולם. הנבואה הרי ניתנה לשוטים. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי התייחס ליכולתו לצפות את שיאי העולם לא כאל נבואה אלא כאל תובנה מדעית. כאל התעסקות במתמטיקה, ובניתוח הגיוני של נתוני זמני המדידה האלקטרונית שרצו על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור בבריכת השחייה האולימפית שלנו במונטריאול 76'. מהנדסי הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 את הפתרון הטכנולוגי המאפשר את הצבת שעוני המדידה האלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה והצגתם בפני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל. הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK שכיסתה את המשחקים האולימפיים של טוקיו 64' התחברה למערכת המדידה האלקטרונית של החברה היפנית SEIKO . זה היה חידוש עצום ששינה לעד את פני הטלוויזיה. הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO התחברה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ל- OMEGA חברת השעונים השווייצרית .  DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת מיסודן של ARD ו- ZDF שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי, התחברה באולימפיאדת מינכן 1972 אף היא למערכת שעונים שווייצרית LONGINES. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה זאת רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) התחברה ל- Pool החברות שווייצריות, שנקראו “SWISS TIMING”. יוסף טלקי היה כל כך בקי במקצוע ורזֵי הענף עד שנטל את אחריות העברת אינפורמציה "הניבוי" לצופים על עצמו ללא שוּם חשש והתלבטות. זה היה חידוש בימים ההם. שמו הלך לפניו. צופי הטלוויזיה הצטרפו לשידורים הישירים לא רק כדי לצפות בשחיינים הווירטואוזיים ג'וֹן נֵיְיבֶּר וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר, אלא גם כדי לראות ולשמוע האם הפרשן המתמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העונה לשם יוסף "יוז'ו" טלקי, אומנם צודק בתחזיותיו. יוסף "יוז'ו" טלקי הביא בפרשנות הסופר מקצועית שלו במונטריאול 1976 בשורה חדשה. אי אפשר היה שלא להצדיע לוֹ. בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 נשברו 21 (עשרים ואחת) שיאי עולם. יוֹסֵף "יוֹ­ז'וֹ­" טֶלֶקִי ז"ל חזה את כולם ונקב בתוצאות הסופיות בדיוק מתמטי כמו המערכת שמדדה אותם. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל ניתח לצופים שלנו בכישרון רב את קֶצֶב השחייה, ואת ההידרודינמיקה והמכניקה של יעילות תנועות השחיינים בסִגנונות השונים מתחת לפני המים. צריך להבין כי האדם הוא יונק שנועד לחיות על היבשה . גופו איננו הידרודינאמי ולא נברא להתמודד במים עם המים ו/או בסביבה ימית כמו הדולפין שגם הוא יונק . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי הסביר לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את חשיבות השימוש הייחודי בארבעת סגנונות השחייה ואת הקואורדינציה התנועתית הדרושה ליישומם היעיל . תרומתו למיקרופון הטלוויזיה הייתה חשובה. הוא היה פרשן עַל בספורט. קלסי. יחיד בדוֹרוֹ. אישיות ה- אקסטרווגנטית הנבונה הייתה מיוחדת במינה לא רק בתחום הספורט. הבאתי עמי את יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפרשן שחייה שלי. מכיוון שהיה חבר קיבוץ כפר מכבי ורשות השידור שילמה לו שכר דַל שיכנתי אותו יחד עמי בחדר שלי במלון "Holliday inn" בלוס אנג'לס (המלון היה ממוקם סמוך להוליווד). הגנבתי אותו לחדרי בניגוד להסכם מוקדם עם הנהלת המלון שערך עמה ה- EBU (איגוד השידור האירופי). ל- יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי לא היה היכן לגור בכל תקופת האולימפיאדה. אני חייב לומר שהאיש הנבון הזה היה Roomate נפלא. אדיב, מנומס, ומתחשב. באש"ל היומי שקיבלתי מרשות השידור התחלקתי עמו באוכל. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה אינטלקטואל ומהפכן באופיו. אישיות פורה ומרתקת, בעל לשון מחוספסת ולעיתים בוטה, אולם איש משכיל ויישר דרך. געגועיי אליו לעולם לא פסקו. בעקבותיו הכרתי מאוחר יותר עוד אישיות נָעֲלָה מהאזור ההוא של גוש זבולון הלא זהו מר דָוִד "סוּכוֹ" סִיבוֹר אולם זהו כבר סיפור אחר.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) חבר קיבוץ כפר מכבי ומאמן שחייני גוש זבולון ונבחרת ישראל בשחייה , ופרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1974. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הַשַדָּר נסים קיוויתי בורך באולימפיאדת מונטריאול 1976 גם מפני שבעמדת השידור האולימפית שלנו ישב לצִדוֹ פרשן נפלא ואיכותי ברמה הגבוהה ביותר בדמותו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹֹ" טֶלֶקִי חבר קיבוץ כפר מכבי. זהו אותו יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת ואח"כ היה מאמן נבחרת ישראל בשנים 1972 – 1957. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינטלקטואל. חָרִיף שֵכֶל. מוכשר מאוד ובעל ידע עצום בתחום. אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בורייה לפרטי פרטיה. יוסף טלקי הביא עמו בזמנו חידוש גדול בפרשנות השחייה. חיזוי תוצאות סופיות וגם שיאי העולם על פי זמני הביניים של מערכת המדידה האלקטרונית בבריכת השחייה (Pool של ארבע חברות שעונים שווייצריות שכונתה "SWISS  TIMING") במשחים השונים של הגברים והנשים במונטריאול 1976, הקלה עליו את המלאכה. אף על פי כן בתחום הזה הוא היה פשוט גאון והביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע וסקרנות. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לתרגם מייד את נתוני הזמן הרץ על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור כדי לקבוע האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה או אחר או לאו.

כמה ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה במונטריאול 1976 התכנסנו שנינו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי ליד שפת הבריכה האולימפית וצפינו שנינו באימונים של שחייני ושחייניות מזרח גרמניה. הזדמן לי לראות מקרוב את קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ורוֹלָאְנד מָאתֶּס (Roland Mathes) בעת ביצועי השחייה באימונים שלהם בבריכה האולימפית. קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הגיעה למשחקי מונטריאול 1976 כשחיינית בעלת וותק וניסיון למרות גילה הצעיר (עוד לא בת 18). באמתחתה היו שלוש מדליות כסף מאולימפיאדת מינכן 1976 כשהייתה בת 13 ועשרה חודשים בלבד. היא הייתה כישרון עצום. מנגנון הספורט המזרח גרמני ומדעני השחייה שלו גילו את קורנליה אנדר בעיר האלה בהיותה בת שש. מיניסטריון הספורט המזרח גרמני הבין מייד כי הוא מחזיק בידו תרנגולת עתירת כישרון שתטיל עבורו בעתיד מדליות זהב ובעקבותיהן תזכה הממלכה המזרח גרמנית ל- מוניטין עולמי. בשלוש השנים שקדמו לאולימפיאדת מונטריאול 1976 שיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תשע פעמים את שיא העולם במשחה ל- 100 בסגנון חופשי. שיא העולם החדש שקבעה במשחה הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה הפעם העשירית. קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר היתמרה לגובה 1.81 מ', הייתה שרירית, ונשאה כתפיים רחבות. למרות תווי פניה הנאים היא נראתה גברית. כל שחייניות מזרח גרמניה בעת ההיא נראו גבריות ושריריות. לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 סיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר כי מדעני מזרח גרמניה הזריקו לגופה זריקות שמעולם לא אמרו לה מה טיבן. היום כבר כל העולם יודע כי מיניסטריון הספורט בממשלת מזרח גרמניה ומערכת הספורט המשומנת שלו בכללה שפעלו בשליחות המדינה, סיממו ביודעין את הספורטאים. גברים ונשים כאחת כולל השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. למרות הכול נותרו שרידים של יופי בתווי פניה הגסים אך החושניים בשנת 1976 במונטריאול.

אולימפיאדת מונטריאול 1976. השחיינית המזרח גרמנית המצטיינת והאלופה האולימפית קורנליה אנדר הייתה פנומן שחייה וזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי מונטריאול 1976 בהיותה בת 17 ועשרה חודשים. המצלמות של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC חשפו אותה למאות מיליוני צופים ברחבי תבל. קורנליה אנדר הייתה גיבורת האומה המזרח גרמנית והטלוויזיה המזרח גרמנית DDR הפכה אותה לדמות אלוהית . תמונתה שמורה בארכיון של יואש אלרואי.

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שיווקה בשעתו בצורה מדויקת למדינות העולם את מֶסֶר עקרונות הפרסום שהגה וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט (Walter Ulbricht) מזכיר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה, שהצהיר, כלהלן : "…מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים .. צריך להתייצב רק פעם אחת על דוכן מספר אחת באולימפיאדה. התזמורת האולימפית תנגן את המנון מזרח גרמניה והדגל המזרח גרמני יתנוסס בראש התורן. אם מזרח גרמני שלי תטרח ותעשה את מעשה הניצחון האולימפי הרבה פעמים שוב ושוב, יחדל פעם אחת ולתמיד הוויכוח הפוליטי הבינלאומי ויוסר החשד כי מזרח גרמניה היא מדינה קומוניסטית מפוברקת בחסות ברה"מ". קורנליה אנדר וספורטאים מזרח גרמניים רבים אחרים בענפי ספורט שונים הגשימו את החזון הפוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט. השלטון במזרח גרמניה מיהר להכריז כי רק בגן העדן הקומוניסטי של המדינה יכולים כישרונות כמו רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר להתפתח ולבוא לידי ביטוי ומיצוי. כזכור התנפץ החזון הספורטיבי – פוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט לרסיסים עם נפילת חומת ברלין ב- 1990. שום חומה איננה מחזיקה מעמד מול הכמיהה האנושית לחופש, חירות, ודמוקרטיה.

אימוני השחייה של שחייני מזרח גרמניה באולימפיאדת מונטריאול 1976 היו מפרכים. ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי והתבוננתי בעניין עצום בקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר בעת ששחתה בסגנונות החתירה והפרפר בהם השקיעה כוח עצום. זרועותיה התנופפו והִכּוּ במים. סגנונה לא היה יפה אך יעיל. לא חשוב מה עשו ידיה ורגליה מעל למים – חשוב היה מה הן עשו מתחת למים. קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הייתה השחיינית הראשונה שהישגיה התקרבו לקצה גבול יכולתו של האדם. היא שחתה את  100 מ' בסגנון חופשי במונטריאול 1976 כמעט בשלוש שניות מהר יותר מהישגה של השחיינית האמריקנית סַנְדְרָה נִילְסוֹן האלופה באותו מרחק באולימפיאדת מינכן 1972. תרומתה של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר לטובת השחייה המזרח גרמנית הייתה גדולה ואדירת ממדים גם למען השחייה הבינלאומית. קורנליה אנדר הפכה את שחיית הנשים ל- Event בעל יוקרה בינלאומית מעבר למקובל עד אז . היא עשתה בשביל השחייה העולמית את מה שבִּילִי גִ'ין – קִינְג ומַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה חוללו למען טניס הנשים בעולם, או הקידום הגדול שהעניקו וִוילְמָה רוּדוֹלְף ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְינֶר לא"ק הנשית האולימפית. קורנליה אנדר הייתה כוכב שביט. היא פרשה מהבריכה בטרם מלאו לה 18 שנה.

באולימפיאדת מוסקבה 1980 קבעה השחיינית המזרח גרמנית ברברה קראוזה (Barbara Krause) שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון חופשי 54.79 ש'. קיזוז של 86 מאיות לשיא העולם של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. השחיינית האמריקנית נֶנְסִי הוֹגְשְהֶד (Nancy Hogshead) שחתה 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לאט יותר מ- קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר וברברה קראוזה וקבעה זמן של 55.92 ש'. השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קריסטין אוֹטוֹ (Kristin Otto) החמיצה את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בגלל חֶרֶם הגומלין הקומוניסטי בראשות ברה"מ כתגובה לחֶרֶם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 1980. בגיל 22 ניצחה קריסטין אוֹטוֹ באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 54.93 ש'. השחיינית הסינית ז'ואנג יונג ניצחה באולימפיאדת ברצלונה 1992 באותו המשחה הזה ובאותו הסגנון בזמן של 54.64 ש'. שחיינית סינית נוספת זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתוצאה 54.50 ש'. השחיינית ההולנדית המצוינת אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין (Inge de Bruijn) שחתה את המרחק הזה באולימפיאדת סידני 2000 ב- 53.83 ש'. השחיינית האוסטרלית ג'וֹדִי הֶנְרִי (Jodie Henry) ניצחה ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של 53.84 ש'. ההולנדית אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין הייתה שנייה בתוצאה של 54.16 ש'.

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הפכה ב- 1976 לארוסתו של גדול שחייני מזרח גרמניה בימים ההם שחיין הגָב הכישרוני רוֹלָאנְד מָאתֶּס . בעת האימונים בבריכה במונטריאול היא התגפפה מעת לעת מתחת למגבת הגדולה עם רוֹלָאנְד מָאתֶּס. איש איננו יודע עד היום האם הייתה זאת אהבת נעורים שפרחה בין גלי הבריכה או שמא מנגנון הספורט המתוחכם של מזרח גרמניה דאג לייצר רוֹמָן אהבה עֶרֶב סיום הקריירה המזהירה של שניהם. רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר נחשבו אז לזוג הספורטיבי המלכותי בהא הידיעה והמפורסם ביותר בעולם בעשור ה- 70 במאה הקודמת. הרומן שלהם היה מפורסם ואומנם כעבור זמן קצר הם באמת התחתנו . למערכת הספורט המזרח גרמנית היה עניין רב בחתונה הזאת מנקודת מבט מדעית גנטית כמובן . הצלחתם של מומחי הספורט במדינה הטוטליטארית הקומוניסטית השאת נבחנה ע"י המנהיגות הפוליטית של המדינה לאור קריטריון אחד ויחיד : אמת מידה המותנית בכמות מדליות הזהב שישיגו שליחיהם בתחרויות הספורט הבינלאומיות. לכן מאמני השחייה חיככו ידיהם בהנאה. הם ידעו שהחתן והכלה נושאים גֵנִים של שיאני עולם ואלופים אולימפיים. אומרים שהחתונה הייתה הַכְלָאָה נדירה ויוצאת דופן של גבר ואישה שלא היו בני אנוש מן המניין, אלא שני שחיינים -ספורטאים מוכשרים מאין כמותם בענף השחייה כמעט כמו דולפינים. יודעי דבר טוענים שמכונת הספורט המזרח גרמנית טיפחה תקוות אין קץ. היא העריכה שהגֵנים המשותפים של השחיין והשחיינית הטובים בעולם יניבו שושלת של שחיינים מגזע משופר. הם קיוו שקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תלד "תינוק – דולפין". שיטת מערכת הספורט והמדע המזרח גרמני ציפו מקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס להעמיד יורש שיהיה טוב משניהם. דרגה אחת מעליהם. נותר למדענים רַק להמתין. לבסוף נולדה לקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס ילדה שרצתה להיות בכלל פסנתרנית. הזוג הנוצֵץ קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס התגרש לאחר נפילת חומת ברלין. מזרח גרמניה שבה והתאחדה עם מערב גרמניה. אימפריית הספורט של מזרח גרמניה שנבנתה בדקדקנות ע"י וולטר אולבריכט מאז 1950, קרסה לפתע ב- 1990. נותרו רק הזיכרונות.

רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה הרבה יותר מאופק ורגוע בעת השחייה בסגנון הגב הווירטואוזי שלו מאשר ארוסתו קורנליה אנדר. המשקל הסגולי שלוֹ היה כל כך נמוך עד שגופו צָף על המים ממש כמו קֶרֶש עֵץ. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי היינו מוקסמים מהנתונים הגופניים שלו. התבוננו בו ממש בהערצה. רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה גאון שחייה בעל סגנון שחייה יפהפה ויעיל. נראה היה כאילו הוא גומא את מרחקי השחייה העצומים ללא כל מאמץ. השחיין הנפלא הזה ניצח באולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה ל- 100 מ' גב בזמן של 58.7 ש' ואח"כ זכה במדליית הזהב גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב בזמן של 2:09.6 דקות. באולימפיאדת מינכן 1972 שָב וחזר על הישגו הכפול ושיפר את שיאיו. 100 מ' הוא שחה על גבו ב- 56.58 ש', ואת 200 מ' בסגנון גב עבר בזמן של 2:02.2 דקות. רבים ראו בהישגיו אז את קצה גבול יכולתו של האדם. לא היו לו מתחרים. הוא היה בלתי מנוצח. כעבור ארבע שנים בלבד ניפץ השחיין האמריקני ג'וֹן נֵיְיבֶּר (John Naber) באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הישגיו של רוֹלָאנְד מַאתֶּס והציב שיאי עולם חדשים משלוֹ : 100 מ' בסגנון גב בזמן של 55.49 ש' ו- 200 מ' בסגנון גב ב- 1:59.19 דקה.

השחייה הלאומית הישראלית תחת שרביט אימונו ליאוניד קאופמן 

בין 1980 ל- 1990 בהיותי מְנָוֵוט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, העברנו בשידורים ישירים את אליפויות ישראל בשחייה וגם את אליפויות העולם ואליפויות אירופה בשחייה. הטכנולוגיה הטלוויזיונית מצאה ברבות השנים דרך ושיטה לחשוף באמצעות מצלמות תת מימיות את השחיינים והשחייניות בתוך המים. השחייה ברמתה הגבוהה הפכה לאובייקט שידור נלהב כבר מראשיתה. שחיינים כמו ג'וני ווייסמילר, מרק ספיץ, איאן ת'ורפ, פיטר וואן דן הוגנבאנד, מייקל פלפס, ראיין לוכטה ואחרים (ואחרות) הפכו את תחרויות השחייה לתצוגה טלוויזיונית מהדרגה העליונה ביותר. אינני מפספס שום תחרות שחייה ברמה בינלאומית. לאחר אליפות אירופה ה- 32 בשחייה שהתקיימה ב- אוגוסט 2014 בברלין בהשתתפות משלחת ישראלית לא קטנה ביקשתי לברר כמה פרטים עם קברניט השחייה הישראלית הלאומית דאז ליאוניד קאופמאן. עניין אותי לדעת האם בעת איתור כישרונות שחייה צעירים דנים למשל בחקר נתוני המשקל הסגולי של השחיין ו/או השחיינית. משקל סגולי נמוך של גוף האדם היא תכונה גנטית בעלת יתרון שמאפשרת לשחיין לצוף ביתר קלות על פני המים. שני אנשי טלוויזיה של DDR הרשת של מזרח גרמניה סיפרו לי לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 ולאחר הצטרפותם ל- EBU, כי תעשיית הספורט המזרח גרמנית חיפשה כל הזמן ילדי שחייה שחוננו במשקל סגולי נמוך. קל לבדוק את הנתון החשוב הזה בהסתמך על חוק ארכימדס. ליאוניד קאופמאן בן 61 היום שימש בשעתו מאמן שחייה ראשי ב- ברה"מ. הוא מדען שחייה בעל ניסיון אימון רב וידע עצום בתחום שעלה לישראל ב- 1991. היה זה ליאוניד קאופמאן שקנה את המוניטין הראשון שלו בארץ כמי שגידל בזמנו את השחיין הישראלי הנודע איתן אורבך. לאור הצלחתו התמנה ליאוניד קאופמאן ב- 2006 למאמן השחייה הלאומי של ישראל. ליאוניד קאופמאן הוא המאמן הראשי של האקדמיה למצוינות בשחייה בגילאי 13 – 12 ומאמן ראשי של מרכז האימון לשחיינים בוגרים בגילאי 17 – 16 שסיימו בהצטיינות את האקדמיה. השחיינים הישראליים מתאמנים כ- 18 (שמונה עשרה) שעות שבועיות במים ועוד 8 – 6 (שש – שמונה) שעות שבועיות מחוץ למים. ליאוניד קאופמאן זוכה להערכה רבה בישראל על פועלו המקצועי כאן.

ב- 1983 נפגשתי לשיחה ארוכה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים עם השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz). מרק ספיץ היה אורח של משחקי כינוס הפועל ואני ניצלתי את בואו ארצה כדי להזמין אותו להתארח אצלנו בטלוויזיה בירושלים על מנת לראיין אותו בתוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג וכדי לשדר לדור הצעיר כמה תזכורות מהישגיו הבלתי נשכחים באולימפיאדת מינכן 1972 (המראיין ב- "מבט ספורט" אז בקיץ 1983 היה נסים קיוויתי). מרק ספיץ גבר יפה תואר בן 33 סיפר לי שתי עובדות שנחרתו בזיכרוני לעַד : "ברור שהייתי מוכשר מאוד בשחייה אולם כישרון לבד איננו מספיק. ידעתי להתאמן ואהבתי להתאמן. ההורים שלי תמכו בי לאורך כל הדרך". אח"כ עשינו חשבון שבין גיל 5 עד גיל 22 בו הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 (זכה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' בשבע מדליות זהב והציב שבעה שיאי עולם) הקיף מרק ספיץ ב-סך קילומטראז' האימונים שלו את כדור הארץ מרחק של משהו בסביבות 40000 (ארבעים אלף) ק"מ. אח"כ סיפר לי שבעקבות כישלונו באולימפיאדת מכסיקו 1968 בה איבד את ביטחונו העצמי חשב על פרישה. היה זה ד"ר ג'יימס קנסילמאן (Dr. James Counsilman) מאמן השחייה הלאומי של נבחרת השחייה של ארה"ב (עליה נמנה גם מרק ספיץ) באולימפיאדת מכסיקו 1968, והיה גם מאמן השחייה הראשי רב המוניטין של אוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב, שעודד אותו את מרק ספיץ, וביקש ממנו להמתין בעניין הפרישה : "ד"ר ג'יימס קנסילמאן הזמין אותי להתאמן באופן אישי תחת חסותו באוניברסיטה אינדיאנה בנימוק ברור כי בגיל 18 טרם מיציתי את הכישרון הטמון בי. האמנתי לו ו-בו", סיפר לי מרק ספיץ. מרק ספיץ העלה בשיחתי עמו אז בקיץ 1983 בירושלים את שאלת הקשר האישי האמיץ הנחוץ מאוד לדעתו בין הספורטאי לבין מאמנו. נפשו של הספורטאי הצעיר סוערת, רוויית התלבטויות ושאלות, ולעולם איננה רגועה ושקטה. בעיקר של השחיין שהוא בודד מאוד במשך שעות האימון הארוכות בתוך המים. תפקידו של המאמן איננו רק לתרום מידע. "במידה רבה היה ג'יימס קנסילמאן כמו אבא שני שלי מפני שעודד אותי ותמך בי מעבר להיותו המאמן שלי", הוסיף ואמר לי מרק ספיץ. ייתכן מאוד כי סיפור המתח הדרמטי שקדם למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972, האם מרק ספיץ ייטול בו חלק ו/או אם לאו, לא היה מתעורר כלל אם ד"ר ג'יימס קאנסילמאן מאמנו האישי היה נוכח באופן אישי בבריכה האולימפית במינכן 1972. לבסוף היה זה המאמן הראשי הכללי של משלחת השחייה האמריקנית באולימפיאדת מינכן 1972 שרם שאבור (Sherm Chavoor) ששכנע את מרק ספיץ להשתתף באותו משחה הגמר ל- 100 מ' חופשי במינכן 72' בתומו ניצח וזכה במדליית הזהב השישית שלו והציב גם שיא עולם, 51.22 ש' .

באותו הרגע ההוא בו שוחחתי בקיץ 1983 עם מרק ספיץ על הקשר האישי האמיץ בין הספורטאי למאמנו, נזכרתי בקשר האמיץ והמיוחד ששרר בשעתו בין האָצָנִית והמשוכנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב לבין מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972). ועוד תזכורת : לא רבים יודעים כי הוועד האולימפי האמריקני אִפְשֵר בזמנו באולימפיאדת ברלין 1936 לצרף למשלחת האולימפית האמריקנית הגדולה את מאמנו האישי של ג'סי אואנס (Jesse Owens) מאוניברסיטת OHIO מר לארי סניידר (Larry Snyder). קרבתו האישית מאוד של לארי סניידר אל חניכו בברלין היוותה נדבך חשוב בשגשוגו וביטחונו האישי של ג'סי אואנס באותם הרגעים האולימפיים המכריעים ו- זכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. אינני יודע כמעט דבר על הקשר האישי שבין מאמן השחייה הישראלי ליאוניד קאופמאן לשחיינים שלנו. האם הם סמוכים לשולחנו והקרבה ביניהם בלתי אמצעית ו/או שמא הם ו/או חלק מהם מקבלים הוראות מרחוק. אני כן יודע כי שחייני ושחייניות גוש זבולון העריצו ורחשו הערכה רבה למאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל.

מרק ספיץ (4).

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF, כאמור רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה. הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק רב אמן של סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רוויית הדרמה וספוגת רייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית. הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם, מבנה גופם, והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב. טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם של 1972. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית".

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?", והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים. הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה מקצוען ויסודי מהדרגה העליונה ביותר אציל נפש, מנומס ואדיב, שאהבתי והערכתי.

טקסט תמונה  :  הורסט זייפארת  (Horst Seifart, חי בשנים 2004 – 1922), היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972 . הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה . איש טלוויזיה מופלא ונדיר. לא היו רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קְלָאוּס בָּיְיסְנֶר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הוֹרְסְט זָיְיפָארְט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי), זוכר [10] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת. מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ אמר : "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר". תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה. המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים. אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת היה הסוף, הסיום. בתאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה".                                                                          

נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט. דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות הא"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי. הוא פשוט ניצב ליד המיקרופון משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה-100 מ'האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים), "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' (בסיועו העצום של אלכס גלעדי) ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי בעיר מינכן. הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז ז"ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. השדרן והמגיש הפופולרי דן שילון ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב-100 מ', להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית, "…ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן…", והוסיף, "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי…". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. הוא וצופיו בישראל עמדו לחזות בהיסטוריה אולימפית ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים. השחיין מרק ספיץ זוכה ב- 7 מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 וקובע 7 שיאי עולם חדשים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. ה- IBC במינכן. דן שילון שימש ראש צוות הטלוויזיה והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית ב- International Broadcasting Center / מרכז השידורים הבינלאומי) במינכן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) . 

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה. ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ'בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו, אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים. מלבד כישרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ כשרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת.

דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן. נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואולי וולטרס. הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ'בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972.

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן כמעט קעורה. הוא נראה כמו פוסיידון אל הים היווני. מרק ספיץ היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית של DOZ הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון, בחלקו אנאירובי, במשך כ- 50 שניות. ההזדהות עם מרק ספיץ הייתה מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו, לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ, וְולָדִימִיר בּוּרֶה, ומָיְיקֶל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו לבין השַדָּרִים בבריכה.

אמירת הנֶצַח של נִסִים קִיוִויתִּי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי, גדול שחייני תבל בכל הזמנים. מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. בְּרָאווֹ לנסים קיוויתי. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו את השידורים של DOZ בצבע. בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן.

טקסט תמונה : קיץ 1972. עידן השחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלם איזי אברון ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רם עברון ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים על פי מודל השידור הבריטי של ה- BBC. מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I. (באדיבות עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית. שדר העַל ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באולימפיאדת מינכן 1972.

הטכנולוגיה הטלוויזיונית ומשך זמן וחשיפת יתר של האירועים על מסך הטלוויזיה, מאפשרים לשדר נסים קיוויתי לייצר ולהפיק אִידְיוֹמִים, פִּתְגָמִים, מִכְתָּמִים, וסְלוֹגָנִים בעת השידורים הישירים של מקצועות הא"ק והשחייה. וגם ליורם ארבל אחריו בתחומי הכדורגל והכדורסל. צריך להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תיעדה את אירועי הספורט המקומיים שלה לרוב במצלמות Film שחור/לבן בעוד העולם עשה זאת באמצעות מצלמות Video בצבע (!). בעוד אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית התחלנו באמצעים הדלים שלנו את סיקור האירוע עם יריית הזינוק וסיימנו אותו עם הגיע הספורטאים לקו הסיום, הרי בעולם הגדול בעיקר ברשתות הטלוויזיה האירופיות והאמריקניות העניקו זמן אוויר להצגת גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק ואפשרו לשדרי הטלוויזיה לסכם את המצב גם לאחר שהספורטאים האלה חצו את חוט המטרה. דוגמא נפלאה לטיעונים הללו שלי הייתה אליפות אירופה בא"ק שנערכה באוקטובר 1971 בהלסינקי – פינלנד.

באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. הוא היה שַדָּר טלוויזיה נפלא שניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 שימש נסים קיוויתי עיתונאי מוביל וראשי של העיתון "ידיעות אחרונות" בהנהלת נוח מוזס ז"ל ודוב יודקובסקי וגם שדר של ה- BBC. דן שילון ואלכס גלעדי הזעיקו אותו מלונדון להלסינקי. התחרות ההיא של אליפות אירופה בא"ק באוקטובר 1971 הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Haase). זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן והטלוויזיה הפינית הציבורית YLE תיעדה אותה לפרטי פרטים. הכיסוי לא הסתיים לאחר חציית המתחרים את קו הסיום באותה הריצה ההיא ל- 10000 מ' אלא נמשך מפני שחלקו האחר היה רלוואנטי לקו הסיום של התחרות. בעוד יוהא וואטאיינן חוגג את הקפת הניצחון בתום הריצה המתישה והמפרכת, נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שמענו טקסט כזה בשידור א"ק. זה היה חידוש מרנין בגלל הכיסוי המרשים באמצעות ניידת שידור אלקטרונית של YLE שהייתה בעלת 8 (שמונה) מצלמות Video, ובשל משך זמן אוויר משופר של מעקב המצלמות האלקטרוניות אחרי המנצחים גם לאחר חציית קו הסיום.

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כמנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים על אדני הזינוק בבריכה האולימפית בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 (שלושים) מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. טקסט ההצגה של גיבור העלילה מרק ספיץ ושבעת המתחרים הנוספים בתחרות ההיא בטרם יריית הזינוק באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י השדר נסים קיוויתי היה חדשני עבורנו. מעולם לא שמענו עד אז טקסט טלוויזיה כזה שהוא השמיע באוזנינו. מעולם לא ראינו בטלוויזיה עד אז טֶקֶס מסודר שבו שַדָּר הטלוויזיה שיושב בעמדת השידור בבריכת השחייה האולימפית במינכן 72' מוביל את הצופה שלו בישראל ממסלול למסלול ומשחיין לשחיין בטרם יריית הזינוק, יורה את האינפורמציה הרלוואנטית, ועורך לו היכרות אישית עמו. היה מדובר ברענון עצום. לפתע הגיח לעולם הטלוויזיה מונח חדש : Pre Game Show. געגועיי אל נסים קיוויתי מי שהציב סטנדרט חדש בשידורים ישירים בטלוויזיה – רבים (!). נסים קיוויתי ויורם ארבל אחריו היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים להפיק וליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986, ללא זמן שידור נוסף, ולא בימוי מתוכנן ומושכל, ונבון.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן וזכה במדליית הזהב בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' (13:24.76 דקות) והקדים בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס מדליין הכסף (13:25.16 דקות), ואת הרץ הגרמני קלאוס-פיטר הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד (בתוצאה 13:25.38 דקות), ואשר הקדים בסנטימטרים את רוד דיקסון (13:25.50 דקות) אף הוא מניו זילנד שדורג במקום הרביעי. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC / ORTO את תשומת הלב מ- קלאוס-פיטר הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון והזכייה במדליית הזהב על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהרץ הפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". זה פנטסטי, וצריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר. שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אצטדיון המכבייה בצפון תל אביב. האתלט נסים קיוויתי בן 23 מוכתר לאלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. בחלוף שנים הפך לשדר האולימפי בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בענפי הא"ק והשחייה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. לונדון בירת אנגליה. העיתונאי המוערך נסים קיוויתי נושא בשלוש משרות : שדר ה- BBC, כתב העיתון "ידיעות אחרונות", וגם שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של דן שילון וסגנו אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצטדיון האולימפי. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי (בן 26) משדר את תחרויות הא"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC  ורדיו "קול ישראל". הוא היה כוכב רדיו כבר מבראשית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. לונדון. נסים קיוויתי (משמאל) היה מוסד שידור נכבד בפני עצמו זמן רב לפנינו. הוא היה שַדָּר ועיתונאי מוכשר משכמו ומעלה. כאן הוא מארח בשנות ה- 60 במאה הקודמת בעמדת השידור באִצטדיון "וומבליי" בלונדון את שחקן התאטרון והקולנוע הישראלי וחתן פרס ישראל, חיים טופול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור חבות לנסים קיוויתי חוב עולם. כעבור שנים סיפר לי, "יואש, אולי לא תאמין לי, אבל חיים טופול שימש לעת מצא פרשן כדורגל טוב בשידורי ה- BBC שלי בלונדון". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ARD רשת הטלוויזיה הציבורית הוותיקה המערב גרמנית (ראשי תיבות בשפה הגרמנית : Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic) והמקבילה שלה ZDF רשת הטלוויזיה הציבורית השנייה בגרמניה (ראשי תיבות בגרמנית : Zweites Deutsches Fernsehen), שתי הרשתות הציבוריות הללו בגרמניה הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 את DOZ קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה (ראשי תיבות בגרמנית :Deutsche Olympia Zentrum). תפקידה של DOZ כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של 625 PAL B למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות. כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים, כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן. DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים. גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. ללא כל השוואה. DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות. בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם. זה היה בטרם עידן ה- ENG. גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים (Logo's) המאפיינים את 25 (עשרים וחמישה) ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72'. הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי.

                                                                                                                                 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ הצליחו לייצר איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972. הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) אז ב- 1972 בן 50 היה המוביל הראשי של פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות במשחקים האולימפיים במינכן 1972. הורסט זייפארת היה מתכנן תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית עבור כל העולם, ה- "Weltprogramm", אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה. הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי. אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג. בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה. לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה, הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן של 1972. הוא היה הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי וולטרס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות ואשר תפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close up, לפני תחילת העלילה, כלומר בטרם יריית הזינוק. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית, הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח. המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי תקריב. הטלוויזיה היא  מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close up לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהיגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters), מנהל ההפקה רוברט למבקה (Robert Lembke), מנהל ההנדסה קארל היינץ (Karl Heinz), וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה :  הורסט זייפארת הבימאי הראשי של תוכנית השידורים הבינלאומית באולימפיאדת מינכן 1972 ה- World Program. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 אולי וולטרס הבימאי הראשי של תחרויות הא"ק (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72', א"ק, ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה . הטלוויזיה קנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays ואילו DOZ השתמשה במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק. צילומי הא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול, אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז. החידוש הגדול של קבוצת DOZ היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק. מהלך טלוויזיוני הכרחי והגיוני וגם פשוט. מפליא שאנשי הטלוויזיה ברחבי תבל לא חשבו על כך לפני כן.

טקסט תמונה : רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה המנהל הכללי של DOZ במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972 (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).                           

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריך בראון האחראי על עבודת 65 ציוותי הצילום בפילם של DOZ שתיעדו את אולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הצוות המוביל הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים במשחקי מינכן 72' [8], מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה כיסו 12 מצלמות.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'. מימין, ניתן לראות צלם של קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (נקראת בשפה האנגלית : Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups של ספורטאי המשלחות. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש ומבוא לקראת תקופת ה- ENG. (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת זוכר בשיחות הטלוויזיה בינינו בשנים 1980 – 1974 כלהלן : "…אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו. היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי…" [9]. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אולי וולטרס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מנולו רומרו הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92'. הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה הבינלאומית ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בן ג'ונסון בסיאול 88' מביס בריצת 100 מ' את קארל לואיס ולינפורד קריסטי, ואח"כ לינפורד קריסטי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92', כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות (!). מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים. זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו , אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ עולם", בסדרה בכוללת 13 ספרים וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש, מפורט, ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה, ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ. קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות . DOZ מיסדה סך של 852 (שמונה מאות וחמישים ושתיים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו בכל אתרי התחרויות האולימפיים. הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים ביותר. ב- IBC הגרמני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), וגם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU . DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72'.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה. (בסיוע ובאדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (בסיוע ובאדיבות  ZDF / ARD .ארכיון יואש אלרואי) .

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת מינכן 72' . זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג (RAISTING). מכאן נשלח סיגנאל השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל, וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary, אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (בסיוע ובאדיבות DOZ ו- ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשותו של ד"ר ווילי דאומה (Willi Daume) הדינאמי והבלתי נלאה השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים), הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר. הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן, שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר, הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין, ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן, מלונות וכיו"ב. הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 (שישה) ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף. מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר. אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uly Wolters) שראויים להערכה רבה. הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה. אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי, רצינותו, וכישרונו הטלוויזיוני. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל, כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם. הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72'.

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF כאמור רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה . הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית. הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם, מבנה גופם, והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב. טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם של 1972. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית".

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו בטהראן בירת איראן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?", והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים. הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר אציל נפש, מנומס ואדיב, שאהבתי והערכתי.

טקסט תמונה : הורסט זייפארת (Horst Seifart, נולד ב-1922 ומת ב-2004), היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. איש טלוויזיה מופלא ונדיר. לא היו רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קְלָאוּס בָּיְיסְנֶר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הוֹרְסְט זָיְיפָארְט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי), זוכר [10] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת. מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ אמר : "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר". תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה. המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים. אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת היה הסוף, הסיום. בתאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה".                                                                          

אשנה ואומר שוב : כשעלו השחיינים על אדני הזינוק במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו, כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב ש- מַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן כמעט קעורה. הוא נראה כמו פוסיידון אל הים היווני. מרק ספיץ היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית של DOZ הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון, בחלקו אנאירובי, במשך כ- 50 שניות. ההזדהות עם מרק ספיץ הייתה מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו, לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ, וְולָדִימִיר בּוּרֶה, ומָיְיקֶל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו לבין השַדָּרִים בבריכה.

אמירת הנֶצַח של נִסִים קִיוִויתִּי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי, גדול שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית לטקסט פתיחה Lead in כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. בְּרָאווֹ לנסים קיוויתי. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו את השידורים של DOZ בצבע. בישראל של 1972 הם היו בשָחוֹר / לָבָן.

תזכורת: אליפות העולם ה-1 בשחייה-בודפשט 2017. השדרנים משה גרטל וברוך צ'יש והשידור בממלכת ה-Off tube המטופחת והקלוקלת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ה-התדרדרות במדרון נמשכת גם ב-2019. 

שום רשת טלוויזיה בינלאומית שמכבדת את עצמה ואת קהל צופיה, וגם את שדרניה (במקרה הקונקרטי הזה מדובר במשה גרטל וברוך צ'יש), ואשר החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של אליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017, לא העזה ולא הרשתה לעצמה לשדר אותה Off tube מאולפן האם / סטודיו הבית במדינה שלה. וודאי לא רשת טלוויזיה ש- 15 מבניה ובנותיה שנטלו חלק באירוע העל הזה שנמשך 8 ימים בתאריכים 30.7.2017 – 23.7.2017. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מכל רחבי העולם שהחזיקו בזכויות השידורים של האירוע הנ"ל קנו עמדות שידור בבריכה בבודפשט ו- הטיסו ציוותי הפקה ושידור לבירת הונגריה כמו גם הטסת ציוותי ENG לצורך כיסוי ודיווח של אירועים חדשותיים המתקיימים מחוץ לבריכת האליפות. 65 רשתות טלוויזיה אירופיות המוגדות ב- EBU שרכשו את זכויות השידורים של בודפשט 2017, וכן רשתות טלוויזיה בינלאומיות מובילות מחוץ לאירופה כמו בארה"ב, קנדה, ברזיל, יפן, סין, אוסטרליה, דרום אפריקה, ואחרות נוספות, הטיסו ציוותי הפקה, טכנולוגיה, ושידור שלהן לבודפשט כדי לשדר ישיר ממוקד התחרויות וההתרחשויות, וגם לעשות ולערוך כתבות עיתונאיות – חדשותיות אודות גיבורי העלילה + אודות הוועדה המארגנת + אודות קבוצת הטלוויזיה המוכשרת של FINA ו- MTV. רק ערוץ הספורט הישראלי מס' 55 בכבלים הותיר בארץ את צוות השידור שלו להלן משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה כדי להעתיק מהמוניטור הביתי ולשדר לצופיו Off tube. ל- תמונה הַמָרָה הרצ"ב וה- Super imposing הנלווה אליה בה ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מבשר לצופיו כי הם יקבל לבתיהם שירות Off tube מהאולפן בהרצליה, יש רק פירוש אחד : חרבון עיתונאי. Super עָלִיבוּת. עסק ביש.

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 17 בשחייה – בודפשט 2017. (30.7.2017 -23.7.2017).   Super imposing בעל ממדים מצומצמים בתחתית התמונה בצד ימין מבשר בשורה מָרָה בעלת ממדים גדולים לצופי הטלוויזיה בארץ אשר מממנים את פעילותו של ערוץ הספורט מס' 55 בתעשיית הכבלים. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים והמנכ"ל מר תומר תורגמ'ן כופים וגוזרים על השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש להישאר בארץ ולשדר ישיר מאולפן ה- Off tube בהרצליה את אירוע העַל השני בחשיבותו ב- 2017, אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017. החלטה מוטעית בעליל, בלתי הגיונית לחלוטין, ו- בעלת משמעויות שליליות ביותר על איכות השידורים ועל ההתנהלות של הצמד המשדר הנ"ל. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

ביזיון קולוסאלי. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שם פס על צופיו ומשפיל את צמד שדרני השחייה ה- Off tube שלו בהרצליה. ובכן, ביום ראשון בערב – 30 ביולי 2017 בתום מבצע שידורי ה- Off tube המחורבן של משה גרטל וברוך צ'יש בן 8 ימים את אליפות בודפשט 2017, נחשף פרי הבאושים חסר התקדים בתולדות שידורי תעשיית הטלוויזיה בישראל מאז ומעולם ואשר אין לו אח ורֵעַ. לא כאן ולא בחו"ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוּלַת הימים שזה עתה קמה מעפרה ורק עכשיו נעמדה על רגליה הדקיקות באותו יום חמישי ההוא של 2 במאי 1968 חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל, חרתה על דגלה בשעתו את ססמת "עיתונאות השטח". כלומר : דיווח ממקום ההתרחשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר לראשונה בהיסטוריה ובתולדותיה ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה"ל בבירת ישראל העיר ירושלים שחוברה לה יחדיו. ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- "OB הכחול" על 5 מצלמותיה התמקמה בגבעת המבתר. השידור הישיר התנהל ללא תקלות בין 10.30 ל- 14.00. בימאי ניידת השידור היה היהודי – אירי לואיס "לואי" לנטין (איש הטלוויזיה האירלנדית RTE שהגיע לישראל בכלל על תקן של מתנדב לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 ומצא כאן את המלוכה). השַדָּר המוביל בחג העצמאות ה- 20 להיווסדה של מדינת ישראל ביום חמישי ההוא של 2 במאי 1968 היה יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל. כתב הראיונות בשטח היה רָם עֶבְרוֹן ז"ל. המפיק הראשי היה עוּזִי פֶּלֶד סגנו של ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ, ומפיק המשנה לידו בניידת השידור ה- "OB הכחול" היה חַיִים יָבִין. בחלוף שנתיים במאי 1970 החליטו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית חגי פינסקר ז"ל להטיס את השַדָּר דן שילון יבד"ל למכסיקו כדי לשדר ישיר מהשטח את מונדיאל מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל. חלפו מאז 47 שנים. אמש ביום ראשון – 30 במאי 2017 נטל האופטיובניק מהרצליה השדר המוביל משה גרטל את המיקרופון והתוודע וחשף בפני הצופים שלו את כישלונותיו הטלוויזיוניים, חדשים לבקרים, כשדר Off tube ישיר ומוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לכל אורכם של שמונת ימי אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, בין 23 לבין 30 בחודש יולי 2017. באותה נשימה העניק דברי תודה גם לצופים שסייעו לו במתן אינפורמציה כזאת ו/או אחרת במהלך השידורים הישירים ועזרו לו פה ושם להיחלץ מה- מֵיצָר. לא ייאמן (!). בפעם הראשונה בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית בארץ התהפכו היוצרות והתפקידים. במקום ששַדָּר הטלוויזיה המוביל יהווה מקור מידע עבור צופיו, הם הופכים להיות מקור אינפורמציה עבורו. מדובר בשיא של אבסורד טלוויזיוני שאין לו אָח ורֵעַ בתולדות תעשיית הטלוויזיה המקומית בארץ והבינלאומית. אין דבר כזה. מעולם לא שמעתי על שדר – עיתונאי בטלוויזיה שנותר בארץ יחדיו עם הפרשן שלו, כשהוא מצהיר בפרהסיה קבל עם ועולם על כישלונותיו ואי הצלחתו בהשגת מידע בשל שידורי ה- Off tube שנכפו עליו לבצע מהאולפן בהרצליה. ועל כן מעניק חוֹפֶן שבחי תודה לצופיו שסיפקו לו פרטי מידע מביתם הפרטי ברחבי המדינה. השמיים נפלו. תארו לכם את רשתות הטלוויזיה של אנגליה + צרפת + ספרד + איטליה + סרביה + שוודיה + הולנד + אוסטרליה + קנדה + ברזיל + ארה"ב + יפן + סין ואחרות מותירות את ציוותי ההפקה והשידור שלהן בבית כדי ש- ישדרו Off tube ויעתיקו מהמוניטור המקומי ועל מנת שבעת הצורך ייעזרו במתן המידע בציבור שמממן אותן ולמענו הם משדרים. אין דבר כזה (!!!) אולם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוכיח דווקא שיש והותיר את צמד שדרניו בארץ. דברי התודה בתום מבצע שידורי ה- Off tube של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 שבקעו מהמיקרופון של משה גרטל, והוענקו לציבור שסיפק לו מידע וחילץ אותו מ- מֵיצָר ה- Off tube, מציג עולם תקשורת לא רק פגום אלא הפוך, שלא נודע כמותו בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. מדובר בשיא הצחוק והטרגדיה.

יום ראשון – 30 ביולי 2017, היום ה- 8 והאחרון באליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017 לא היטיב עם משה גרטל וברוך צ'יש. השַדָּר המוביל הַעִילֵג ומשבש השמות בסיטונות נזכר סוף כל סוף לכַנוֹת את בירת הונגריה "בּוּדָפֶֹּשְט" במקום "בּוּדָפֶּסְט" כפי שקרא לה ושיבש את שמה לאורך כל ימי האליפות מאז 23 ביולי 2017. וגם : הוא לא שכח לפצוח בשִירָה בפתיחת השידורים הישירים בבוקר של יום ראשון – 30 ביולי 2017, ולברך את צופיו בברכה פיוטית מוסיקאלית, "…בוקר טוב… בוקר טוב…", על פי המילים של אברהם שלונסקי והלָחָן של דובי זלצר מתוך ההצגה לילדים, "עוץ לי גוץ לי". מדובר במעשה לֵיצָנוּת ולא בתיעוד טלוויזיה רציני. הפרשן המגוחך שלו ברוך צ'יש איננו מתמהמה יתר על המידה ומשתפך כמעט בדמעות וקול חנוק, "…מויש… זה היום האחרון… מה מחר בבוקר אני לא אראה אותך…אני אתגעגע אליך". ברוך צ'יש איננו איש טלוויזיה, ולכן הוא לא יודע כי האולפן איננו מקום להשתפכויות נפש. רחמים וחמלה עליו. זה שוב אותו הפרשן ההוא ברוך צ'יש שלא למד את לקח העבר, ועוד הפעם התנבא בטרם משחה חצי הגמר ל- 50 מ' בסגנון חזה לגברים, ושַח לצופיו כלהלן : "…אני אומר שאָדָם פִּיטִי האנגלי לא ישבור את שיא העולם…". הגם ברוך צ'יש בנביאים ? איזה צורך יש לפרשן ברוך צ'יש לאבחן ולראות בטלוויזיה מוסד הימורים ? ברוך צ'יש מתעקש להפוך את עצמו לטיפש קל דעת. ברור שמתרחש במִשְחֶה המדובר ההפך ממה שברוך צ'יש אומר לכם. אָדָם פִּיטִי ׁ(Adam Peaty) יורד מתחת ל- 26.00 שניות, שובר את שיא העולם, וקובע תוצאה פנטסטית של 25.95 ש'. משה גרטל וברוך צ'יש היו פעם שחיינים ברמה מקומית גבוהה. זה היה לפני עשרות שנים. אולם עכשיו, כעת חיה, ברגעים אלה כשהם עולים לאוויר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המיקרופון עושה בשניהם שַמוֹת. כישרון שחייה בבריכה איננו הופך את שחיין העבר לבעל מיומנות ואמינות ליד המיקרופון. משה גרטל חושף גם את עצמו גם היום בגיל 71 כאישיות טלוויזיונית רדודה. אדם לא נבון בצורה קיצונית ליד המיקרופון הטלוויזיוני. האיש איננו מבין גם היום את תפקידו כשדר מוביל בתקשורת המונים, וממשיך לפטפט ולשיר. מעבר לכך הוא ממש לא מעניין אותי. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מינה את משה גרטל וברוך צ'יש והפקיד בידם את הזכות לספק לי (כמי שמממן את הפעילות הטלוויזיונית של ערוץ הספורט מס' 55 בתעשיית הכבלים בארץ) מידע ספורטיבי ו- אינפורמציה עיתונאית מאליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017. זהו תפקידם. מה זה צריך להיות העניין הזה של אין סוף שיחות חולין ברמה של גן ילדים שמנהלים השניים הללו לכל אורך שמונת ימי האליפות, על חשבוני ועל חשבונם של צופים אחרים נוספים, למשל ו- כלהלן :  משה גרטל : "בן כמה אתה בוקי ?" ברוך צ'יש : "שש תשע". משה גרטל : "שש תשע זאת היחידה בחיל האוויר…". ברוך צ'יש : "זאת היחידה המוצנחת הלוחמת ביותר ב- דיוויזיה המוטסת של ארה"ב באוסטרליה…". ממש טקסט גאוני שהוגה פרשן השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואשר קשור בעבותות למתרחש בבריכת השחייה בבודפשט 2017. מה זה צריך להיות הדבר הזה שהשַדָּר המוביל של תחרויות השחייה של אליפות העולם בודפשט 2017 משה גרטל איננו יודע לקרוא אנגלית, מגמגם, טועה, ו- מלפסס כמעט כל שם לועזי שנקרה בדרכו מהמוניטור בהרצליה,על כל צעד ושעל ? בטרם משחה הגמר ל- 50 מ' בסגנון חזה לנשים, ברגע החשוב ההוא בו משה גרטל עושה הכרה לצופיו עם גיבורות העלילה, הוא מסתבך, נאבק, מגמגם, משתהה, ולבסוף משבש ומכנה את השחיינית האיטלקייה Arianna Castiglioni בשם אריאנה קסטילינגטון (במקום להגות קאסטיליוני). מה הבעיה לזמן לאולפן בהרצליה אזרח ישראלי דובר איטלקית כדי ללמוד ממנו כיצד צריך לבטא שמות איטלקיים ? מה זה צריך להיות הקשקוש הזה ? מאפוא זה בא לו ? האם ה- איש עִילֵג לחלוטין ? האם אי אפשר ללמד אותו Grammar איטלקי בסיסי ? שדר טלוויזיה אמין אמור קודם כל וראשית דבר להגות שמות לועזיים נכון וללא דופי. משה גרטל פשוט עושה צחוק מעצמו בסיוע טעויותיו ושיבושיו שמלווים את צידיו, חזיתו, וגבו באורח קבע. הוא מאבד את מהימנותו שוב ושוב בטרם מזנקים השחיינים והשחייניות למים. המומחיות של משה גרטל כשדר מוביל מאבדת שוב ושוב את אמינותה. האיש מוסר מידע חלקי, מפורט לא נכון, ושונה את תופעת אי הוודאות שהוא מפגין שוב ושוב בעת שידורי ה- Off tube הישירים מבודפשט 2017 של כן…לא, סליחה…כן, לא סליחה…ושוב כן…לא, סליחה…

דוגמא מצוינת לאי בקיאות והיעדר הכנת שיעורי בית ע"י משה גרטל היה עיסוקו ברוסי וולדימיר סאלניקוב (Vladimir Salnikov, בן 57 היום) ולשעבר שיאן העולם במשחה ל- 1500 מ' לגברים. הוועדה המארגנת של Fina החליטה להעניק כבוד לשחיין העבר הרוסי הנודע רב המוניטין וולדימיר סאלניקוב וביקשה ממנו להעניק את המדליות בטקס האחרון והמסיים של האליפות למנצחים על הפודיום במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' קבוצתי בסגנון מעורב לגברים. ארה"ב זכתה בזהב בתוצאה של 3:27.91 ד'. בריטניה השיגה את מדליית הכסף בזמן של 3:28.95 ד'. רוסיה לקחה את מדליית הארד בהישג של 3:29.76 ד'. מדובר בטקס ממושך מפני שמוענקים כאן תריסר מדליות (ארבעה שחיינים של כל נבחרת לאומית ניצבים בצפיפות על הפודיום). וולדימיר סאלניקוב אז במשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 היה בן 20, ו- ניצח במשחה ל- 1500 מ' באולימפיאדת מוסקבה 1980 פלוס מדליית הזהב בתוצאה של שיא עולם 14:58.27 ד'. לראשונה בהיסטוריה ירד שחיין מתחום של 15 דקות במשחה ל- 1500 מ'. וולדימיר סאלניקוב ווירטואוז שחייה לא נטל חלק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בגלל חֶרֶם (גומלין) שהטיל נשיא ברה"מ ליאוניד ברזנייב על המשחקים האולימפיים האמריקניים, בתגובה לחרם שהטיל נשיא ארה"ב ג'ימי קארטר על המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980(כ- עונש פוליטי בגין פלישת ברה"מ ב- 1979 לאפגניסטאן). וולדימיר סאלניקוב החמיץ אפוא את לוס אנג'לס 1984. הוא המתין עוד ארבע שנים ולבסוף זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 1500 מ' באולימפיאדת סיאול 1988, בתוצאה 15:00.40 ד'. הישג היסטורי ספורטיבי כביר אותו שידר ישיר נסים קיוויתי Off tube מהאולפן בירושלים. כאמור בגלל הַחֶרֶם שהטילה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ו- הוועד האולימפי הישראלי בקיץ 1980 על משחקי מוסקבה 80' והצטרף בכך ל- חֶרֶם האמריקני שהוביל נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קארטר. החרמת אולימפיאדת מוסקבה 80' ע"י נשיא ארה"ב נתמכה כמובן ע"י הוועד האולימפי האמריקני, ובכך חייבה והכריחה בעצם את רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בעלת זכויות השידורים מי ש- שילמה עבור "התענוג" האולימפי סך של 87.5000000 (שמונים ושבעה מיליון וחצי) דולר, לסגת מכל תכנון השידורים שלה.

הפסקה מתודית + הערה שלי : אני עוזב לרגע קט את אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 ומספק מידע טלוויזיוני לקוראי הבלוג הנוגע לאולימפיאדת ממוסקבה 1980 :

אולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה אולימפיאדת Off tube של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהוראת מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל. בשל החרמת אולימפיאדת מוסקבה 80' ע"י הוועד האולימפי הישראלי ובעקבות היעדרות הספורטאים הישראליים ממנה, החליט יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות דאז טוביה סער יבד"ל כי אין טעם ש- חטיבת הספורט בראשות אלכס גלעדי תטוס למוסקבה ותשדר משם את המשחקים האולימפיים ההם בעוד הספורטאים הישראליים נעדרים ממנה. הוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל פקד עלינו לעשות את מלאכת השידור העיתונאי שלנו מהארץ מהאולפנים בירושלים, בלוויית הבטחה מפורשת בנסיבות הזמן ההוא כי מדובר במקרה חד פעמי בשל ההתפתחויות הפוליטיות הגלובאליות המיוחדות, החרמת אולימפיאדת מוסקבה 1980 ע"י מדינות חופשיות ודמוקרטיות רבות מהמערב. ובכן, באולימפיאדת מוסקבה 1980 – אולימפיאדת ה- Off tube שלנו בכל כורחנו, הבטיח מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל בכתב הבטחה בעלת חשיבות היסטורית למנהל הספורט אלכס גלעדי, כלהלן : "…כדי למנוע אי הבנות אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד…".

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. לפני 39 שנים. חודש ימים בדיוק בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כותב למנהל הספורט הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי את אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. הטקסט ההיסטורי מדגיש את חשיבות השמירה על עיקרון הסיקור העיתונאי הטלוויזיוני מהשטח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה זיכרונות וויזואליים מ- 1980. רכילות השוואתית נחמדה שפרסמה העיתונאית גב' תחיה אדר ב- 1980 בשבועון "העולם הזה" בעריכתו של מו"ל העיתון אורי אבנרי ז"ל. 

טקסט מסמך : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. עורך "העולם הזה" מר אורי אבנרי מאפשר לעיתונאית גב' תחיה אדר להביע את חוות דעתה הנ"ל בשבועון שלו בענייני אסתטיקה ויופי של גברים. (באדיבות אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם משה גרטל (מימין). יושב מימין פרשן הא"ק דוד "דודיק" אייגר. יושב ממול פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אמנון לנגזם (משופם), פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן (עומד), גיורא צור (ממושקף, עומד), איש לא מזוהה (יושב), כתבנית הקרקטר מירה הראל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) ואלי בואנוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. המגישה אורלי יניב (מימין) וכתבנית הקרקטר המהירה, הזריזה, המהימנה, והמצוינת מירה הראל (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם רוחל'ה ברכה מזכירתו של מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל (אז בן 41) ממושקף בתווך, מחזיק בשפופרת הטלפון) מכבד אותנו בנוכחותו. אנוכי, משמאל. בגבה למצלמה, זאת היא רוחל'ה ברכה מזכירתו של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת מוסקבה 1980 הלוא היא אולימפיאדת ה- Off tube סימנה את התבוללותו של השידור הציבורי בעל כורחו וגם מרצונו עם הבינוניות שכפתה עליו הפוליטיקה הישראלית. האכזבה האישית שלי וגם של הבוס שלי אלכס גלעדי הייתה עצומה ונרחבת. בשנה ההיא של 1980 העמיקו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל את אחיזתם בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. ייאוש ואכזבה ממעשי המנכ"ל והיו"ר פשו בחטיבת החדשות והעיתונאים המשרתים אותה. מוטי קירשנבאום ז"ל נתן לכך אינטרפרטציה משלו למצב : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש" (!).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אנוכי יואש אלרואי, גיורא צור, והמגישה אורלי יניב (בקדמת התמונה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי מימין לשמאל : אנוכי, טכנאי מחלקת הבדק (Maintenance) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיכאל זלצשטיין ז"ל, ועוזרת ההפקה עדה קרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אורי לוי (מימין) ואנוכי (משמאל). על הקיר משמאל תלוי קולאז' תמונות שצילם צלם הסטילס שלנו משה "משהל'ה" פרידמן בהיכל Pioneer בבלגראד ב- 7 באפריל 1977, במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת איטליה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בפרס היוקרתי.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 39 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (בן 42, מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ז"ל (בן 38 משמאל, יושב). עומד מאחור צבי ברק כלכלן רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, משה גרטל כבר החל ב- Timing שגוי לגמרי ביום ראשון – 30 ביולי 2017 את נאום הסיכום שלו באולפן בהרצליה שעסק בסיום אליפות בודפשט 2017, כש- "לפתע" נקרה לו טקס הענקת המדליות האחרון רחב הממדים הנ"ל בשידור ישיר, כאילו היה מדובר באירוע אקראי לא מתוכנן. משה גרטל נאלץ לקטוע את דבריו ולהתייחס לתמונת הטקס האחרון אותה רואים באותו הרגע מאות מיליוני צופים בכל רחבי תבל. גם בארץ. כולל אותי. משה גרטל הרשלן אמר את הטקסט הבא : "…סאלניקוב יעניק את המדליות שָם…(משה גרטל, מה זה שָם…? אפוא זה שָם…? ו- מדוע לא לציין למען הצופים גם את שמו הפרטי של סאלניקוב…?) סאלניקוב, השחיין הראשון שירד מ- 15 דקות ב- 1500 מ' ב- 1988 בסיאול (משה גרטל לא נכון, הוא השיג את ההישג ההוא דווקא באולימפיאדת מוסקבה 1980…) והשחיין הזה…". ואז מתערב, וקוטע אותו הפרשן שלו ברוך צ'יש. הוא לא מאפשר לו לסיים את המשפט,כשהוא מתקן אותו On air, כלהלן : "…הוא ירד כבר ב- 1980 במוסקבה… וזכה ב- 1988 גם ב- 1500…". משה גרטל לא זכר את פרט המידע הרלוואנטי הזה. אין מדובר באסון גדול אלא בעוד שְבָב אינפורמציה נעדר של שַדָּר מוביל רשלני שמצטרף לאוסף עצום של רישול בכל מהלך שידורי בודפשט 2017. מדובר ב- אי הכרת החומר, היעדר בקיאות, פטפטנות שמשפיעה נחרצות על איכות השידור, ניסוחים מסורבלים ושימוש בעברית לא תקנית, שירה מגוחכת מול מיקרופון פתוח במהלך השידורים הישירים, ו- שיבושי שמות של השחיינים והשחייניות בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת שחושפת אי נבונות קיצונית, ואולי גם חוסר ריכוז וחוסר תשומת לב. משה גרטל וברוך צ'יש  מהווים צוות טלוויזיה יָרוּד וְרָדוּד. אין מדובר באבחנה חדשה. איכותם השלילית נבלעה במסכת השידורים של האולימפיאדות שהיו מפני שהיא "כללית" ורבת אירועים בענפי ספורט שונים, אולם היא לא נבלמה. באירוע בודד כמו אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 משה גרטל וברוך צ'יש הם לבד לגמרי ב- "אוויר". זה אמור להיות יתרון אולם גם מזלם הרע. שניהם מפגינים דיסונאנס ואיכות שלילית מושכת תשומת לב. רדידותם, פטפטנותם, אי בקיאותם בחומר, ושיבושי השמות, וההתנסחויות המסורבלות – בולטים ל- מרחוק. אתה לא יכול לברוח מהם. הנה עוד דוגמא : האיש מודה כי אנשי ציבור מתקשרים לאולפן בהרצליה כדי לתקן את העברית שבפיו. "…צריך לומר הענקת מדליות ולא כפי שאני אומר חלוקת מדליות..", הוא מפרט לצופיו את פגמיו. ואז הוא שב להתעסק כל הזמן במהלך אליפות בודפשט 2017 בשני המונחים הנ"ל וחוזר למקור שלו, "חלוקת מדליות…". דוגמא נוספת : באחד המשחים המוקדמים ל- 1500 מ' לגברים ממקם משה גרטל בטקסט משובש לחלוטין את מיקומו של הפייבוריט האיטלקי גריגוריו פאלטריניירי ב- מסלולו שלו, כלהלן : "…פאלטריניירי עובר למסלול הימני…", כשהוא מתכוון בעצם לכך ש- פאלטריניירי עובר לשחות סמוך יותר בצד ימין באותו המסלול שלו. לומר לצופים כי, "…פאלטריניירי עובר למסלול הימני…" הוא יותר מבלבול מוח. איזה טקסט משובש, איזה עובר למסלול הימני, ואיזה נעליים. זה פשוט לא נכון. עוד דוגמא : במשחה הגמר ל- 50 מ' בסגנון חופשי לנשים (יום ראשון – 30 ביולי 2017) הוא מכריז בהתנסחות עילגת, מסורבלת, לא מובנת, ומשובשת לצופיו כלהלן : "…אולי אני רואה דברים כהרים – הרים…" (הוא מתכוון להביע את הרעיון ו- לומר, אולי אני רואה צֵל הרים כהרים…). ומה עם שיבוש שמה של שחיינית החזה הרוסייה נטליה אִיבַאנִיֶיבָה / Natalia Ivaneeva (משה גרטל מכנה אותה אִיבַאנִיבָה) ו- שחיין הגב הרוסי גריגורי טָארָאֶסִביץ' / Grigory Tarasevich (משה גרטל קורא לו טְרָאסֶבִיץ'). אין מדובר בשיבושי הרי גורל אולם מאות שיבושים שהיוו פעם את תחילתה של גבעה תקשורתית איזוטרית הפכו לבסוף להר טלוויזיה מחורבן. שני האופטיובניקים מנסים ממקום מושבם בהרצליה לבנות דְרָמָה בְּגְרוּש של כאילו יחסי אי כבוד, התעלמות, ושנאה ששוררים כביכול בבודפשט 2017 בין שחיינית החזה האמריקנית  לילי קינג לבין שחיינית החזה הרוסייה יוליה ייפימובה. ואז באות מצלמות הטלוויזיה של FINA ו- MTV ומנפצות את אשליית הדרמה הַמְדוּמָה שמשה גרטל וברוך צ'יש ניסו לבנות עבור צופיהם בסגנון מגדל קלפים. משה גרטל וברוך צ'יש היושבים באולפן בהרצליה רחוקים מבודפשט כרחוק מזרח ממערב. בצר להם הם נדרשים לחפור ברכילות שממספקים שירותי האינטרנט למיניהם, ומי אומר כל מה שכתוב באתרי האינטרנט, פירושו, ראה וקדש. אין מדובר אפילו במיני דרמה אלא ביחסי עבודה מתוחים פה ושם. צילומי ה- Close up עכשיו בבודפשט 2017 שמראים את לילי קינג ויוליה ייפימובה חבוקות האחת עם רעותה ומחייכות הראשונה אל השנייה חושפות את משה גרטל וברוך צ'יש לא רק כאופטיובניקים אלא גם כרכלנים ש- מברברים. אם משה גרטל היה עיתונאי רציני הוא היה מסייג את עצמו ולא בונה מגדלי דרמת דֶמֶה באוויר בעניין יחסיהם הדו צדדיים של לילי קינג ו- יוליה ייפימובה. ברוך צ'יש חש נִכְלָם על רקע סיפורי הבדים של שניהם אודות לילי קינג ויוליה ייפימובה. בעודו נבוך, הוא נחלץ בעור שיניו מהקשקוש הזה כשהוא מצהיר לצופיו, כלהלן : "…ככה סוגרים מריבות בין שתיים מהגדולות ביותר בחזה…", ומוסיף, "…נהדר, נהדר, נהדר…". משה גרטל מחרה – מחזיק אחריו : "…הייתה סולחה במים בין לילי קינג ויוליה ייפימובה…מתאים לי…". ברוך צ'יש מתנצל בפני הציבור, "…אני אומר דברים שאני מאמין בהם…", אולם הוא נעדר מזל מפני שהעובדות משבשות את חזונו. ועוד טעות : השדר המוביל משה גרטל מתבטא במשחה הגמר ל- 800 מ' בסגנון חופשי לנשים, כלהלן : "…עכשיו רואים את בלמונטה…". הפרשן ברוך צ'יש : "…מה זה…?". משה גרטל : "…עכשיו רואים את בלמונטה…". ברוך צ'יש : "…בלמונטה לא בתמונה…". משה גרטל : "…לא, סליחה… זאת סמית'…". ועוד שגיאה בעת השידור הישיר של משחה הגמר ל- 800 מ' בסגנון חופשי לנשים. ברוך צ'יש מדווח לציבור צופיו בתזמון של 6:16.0 ד' כלהלן : "…האמריקנית קטי לדקי ברחה למתחרה שלה ב- 4 עשיריות…" (ברוך צ'יש לא נכון, קֶתִּי לֶדֶקִי / Ketie Ledecky ברחה לה ב- 4 שניות). ועוד שגיאה טלוויזיונית. ברוך צ'יש מדווח לציבור צופיו אינפורמציה רבת נתונים, כמויות, מספרים, וצבעי המדליות אודות מאזן המדליות של המדינות המשתתפות באליפות בודפשט 2017 מבלי שהמערכת שלו מעלה על מסך הטלוויזיה טבלה משורטטת ומפורטת עם כתוביות. עסק עלוב. מי מצופי הטלוויזיה יכול ומסוגל לשמוע, לעכל, ולזכור מידע מהסוג הזה כה רב פרטים מבלי גם לקרוא אותו במקביל. תארו לעצמכם את ה- Host broadcaster מודיע לשדרני הטלוויזיה הרבים את תוצאות המשחים הרבים והשונים רק במערכת כריזה מבלי להעלות Supers imposing מסודרים של שמות השחיינים והשחייניות, שמות מדינתן, ומיקומם ודירוגם לפי סדר ושיטה מהמנצח ועד למפסיד הגרוע ביותר. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתעקש להיות גוף אנטי טלוויזיה ומוסד אנטי עיתונאי ועיתונאות. שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ'יש לא מזהים לציבור צופיהם את הגבר נציג FINA שמעניק בבודפשט 2017 מענקים בגובה 10000 (רבבה) דולר לשחיינים והשחייניות שוברי שיאי העולם, ואינם מתביישים לבקש עזרת זיהוי מהציבור כאילו מדובר בסדרת "ריאליטי". עסק עלוב. משה גרטל : "…הלֵב פועם בחוזקה ב- 1500 מ'…". משה גרטל, מה כל כל קשה לזמן פיזיולוג לאולפן להרצליה (למשל את מולי אפשטיין) כדי להסביר לצופים את העומס שמופעל על שריר הלב משאבת הדם בעת תחרות השחייה לטווח של קילומטר וחצי בו המנצח האיטלקי גרגוריו פאלטריניירי שחה כל 100 מ' בממוצע זמן של פחות מדקה אחת, משהו סביב כ- 58.8 שניות. בתרגום מרחק וזמן למהירות, הרי שמהירות השחייה הממוצעת של גרגוריו פאלטריניירי נעה סביב משהו של 1.72 מ' פֶּר שנייה אחת. כישלון מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 איננו נעוץ רק בסיבת הסכמתם של משה גרטל וברוך צ'יש להתרפס בפני הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים והיענותם לצו לשדר Off tube. מדובר בשני אנשים מבוגרים לא רק לא מוכשרים ולא נבונים, אלא גם עילגים שאפילו לא ניסו להסוות את היעדר בקיאותם ומיומנותם בחומר התחרויות, לפחות בהכנה סיזיפית וקפדנית של שיעורי בית. מדהים שעד לרגע כתיבת פוסט מס' 698 עדיין משה גרטל מתעסק בשיעורי עברית כיצד אומרים חלוקת מדליות ו/או הענקת מדליות וכיצד מציגים את השחייניות לציבור בארץ כ- בַּנוֹת ו/או נָשִים…

כל מיני יחצנים, משווקים, ואנשי קֶרֶת ומטרופולין יכולים לספר עד מחר אודות בגדי המלך החדשים אולם יש מספיק צופים שרואים כי המלך עירום. תזכורת עבר. 

הקשבתי ביום ראשון – 9 ביולי 2017 החל מ- 17.15 לשידורים הישירים של תחרויות השחייה בבריכת מכון ווינגייט של הצמד הוותיק השדר המוביל משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש. עיקרון החוק הפיזיקלי של "כֵּלִים שְלוּבִים" עושה שַמוֹת בעיקר ב- ברוך צ'יש. מינוס (-) תמיד ישאף להשוות את רמת נוכחותו לגובה הפלוס (+). כמו במתמטיקה מינוס גובר ומנצח פלוס. מעמדת השידור של משה גרטל וברוך צ'יש בוקעת אי נבונות קיצונית משוועת, וגם אי הכנת שיעורי בית בסיסיים.

א. משה גרטל וברוך צ'יש לא התכוננו, לא למדו, ולא אָגְרוּ שום מידע מוקדם אודות דרגות הקושי השונות שמדרגות את המוגבלויות של המשתתפים הרבים במשחי הנַכִים שנקרו לשניהם בחלק הראשון של השידור הישיר מבריכת מכון ווינגייט ביום ראשון – 9 ביולי 2017, במסגרת משחקי המכבייה ה- 20. מדובר בשידור מעוות לחלוטין של השַדָּר המוביל והפרשן שלו שגובל בשערורייה של ממש, וגם של עורכיו. בושה וחרפה.

ב. ברוך צ'יש מציל במידה כלשהי את משה גרטל מטביעה מוחלטת. זכורה אבחנתו המדויקת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנוער של הנער הישראלי עִילָאי כהן בן 16, בזמן נפלא של 52.65 ש'. ברוך צ'יש התייחס בנבונות לסגנון השחייה המיוחד של עילי כהן ודרש מציבור הצופים לשים לעובדה כי "…עילי כהן פתח את המשחה ויצר לעצמו מקדמה בעזרת תנועות של זרועות ישרות, עבר לשחייה במרפקים כפופים, וסיים את הספרינט שלו שוב בתנועות ארוכות של ידיים ישרות עד הנגיעה בדופן הבריכה…". ברוך צ'יש יודע בדרך כלל לפַרְשֵן שחייה. הוא גם נשמע הרבה יותר שקול וזהיר מהמוביל המופרך שלו. אולם בסופו של דבר הוא ייכנע לחוק "כלים שלובים" וידעך.

ג. וכמובן שוב עלה ביום ראשון – 9 ביולי 2017 לסדר היום בעמדת השידור בבריכת השחייה של מכון ווינגייט הניסוח הצפוי המטופש, "… שמישהו יכה מישהו שוק על ירך…". משה גרטל סיפר לצופיו כי בהיותו בן 23 נטל חלק בתחרויות השחייה ב- מכבייה ה- 8 ב- 1969 ו- התחרה במדי נבחרת ישראל במשחה שליחים כלשהו כ- anchor swimmer (שחיין עוגן) והוטל עליו ע"י מאמנו יוסף טלקי ז"ל לשמש שחיין מסיים נגד השחיין האחרון ברביעייה האמריקני מארק ספיץ (בן 19). בחילוף האחרון קיבל משה גרטל מקדמה של 5 (חמישה) מטרים על פני מארק ספיץ ואז הגה בלבו את הסלוגן, "…הישראלים יכו את האמריקנים שוק על ירך…". מארק ספיץ טרף את הקלפים. למרות ואף על פי שמשה גרטל קיבל בעת הזינוק מקדמה של 5 מטרים, מארק ספיץ הביס אותו והרביעייה האמריקנית ניצחה. ברוך צ'יש לעג לשמע הסיפור של השדר המוביל שלו ופטר אותו בזו הלשון, "…היית צריך ללמוד מהעבר…". כזכור שידר משה גרטל ישיר מטעם ערוץ 1 את תחרויות השחייה באולימפיאדת בייג'ינג 2008, ביניהם את משחה הגמר הסנסציוני בבריכה ב- 11 באוגוסט 2008, 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. השחיין המסיים של הרביעייה הצרפתית אלאן ברנארד (Alain Bernard, גובהו 1.96 מ') זינק למים לפני השחיין הרביעי והמסיים של הנבחרת האמריקנית ג'ייסון לֵיזָאק (Jason Lezak, קומתו 1.94 מ'), ומשה גרטל לא התאפק וזעק למיקרופון שלו, כלהלן : "…אני מבטיחכם נאמנה כי נבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב…". משה גרטל הֵפֶר ביודעין, בחוסר כישרון, ובעיקר בהיעדר נבונות את אחד הכללים החשובים ביותר בתקשורת המונים, וודאי בטלוויזיה : לעולם אל תתנבא, לעולם אל תשלוף מהשרוול, לעולם אל תירה מהמותן (אלא רק דרך הקוונות), ולעולם אל תהמר בפומבי ליד מיקרופון הטלוויזיה. ואם כן… אזי סייג את עצמך (!). משה גרטל וברוך צ'יש צְאוּ ולִימְדוּ מאיש רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ג'וני קארסון (Johnny Carson). ובכן, ל- אלן ברנארד הייתה באמת מקדמה קָלָה בעת הזינוק אולם ג'ייסון ליזאק שחה מהר יותר את משחה חייו, והדביק את יריבו ממש בשבריר השנייה האחרון בטרם הנגיעה בדופן הבריכה. ג'ייסון לֵיזָאק לא לקח ברצינות את נבואת השָוְוא של משה גרטל. שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הבטיח אומנם ב- בייג'ינג 2008 קבל עם ועדה למאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל כי צרפת תכה שוק על הירך את ארה"ב,אולם קרה בדיוק ההפך. ג'ייסון ליזאק וארה"ב ניצחו והפכו את משה גרטל לקוריוז (!). לא מפני שמשה גרטל איננו יודע את מקצוע השחייה אלא בגלל שהוא איננו מבין את מדע תעשיית הטלוויזיה. הטלוויזיה איננה קאזינו ולא מוסד הימורים. משה גרטל יודע זאת. הוא היום כבר בן יותר מ- 71. גם אז כבר לא היה ילד אלא אדם מבוגר בן 62 ש- איננו שוקל נכון. האיש לוקח ביודעין סיכונים ברמה של ילד ב- גָנוֹן, סיכונים שהוא איננו אמור בשום אופן להעמיס על כתפיו. כשהוא שוגה בהערכותיו וזה קורה לו לעיתים קרובות (לרבות שיבושי שמות תכופים) הוא הופך לקוריוז ו- אָץ לספר לערן נבון מ- "ישראל היום" את סיפורו כלהלן : "… שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי… אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות … שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי… אבל שחייה זה משעמם… לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…".

באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים שלנו מבריכת השחייה האולימפית בעת אשמורת בוקר בישראל (21.00 שעון אטלנטה – ג'ורג'יה) איחל משה גרטל (אז בן 50) לצופים באָרֶץ ברכת פרידה, שכללה בתוכה גם את הנוסח הבא : "…צופים יקרים כאן הסתיימו שידורינו מהבריכה האולימפית באטלנטה, נוחו על משכבם בשלום…". ובכן, זמנה של רביעיית הגברים האמריקנית שזכתה במדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי היה 3:08.24 ד'. התוצאה של הרביעייה הצרפתית שהסתפקה במדליית כסף הייתה 3:08.32 ד'. הפרש של 8 מאיות השנייה בלבד. בתרגום ממוצע של זמן למרחק, ג'ייסון ליזאק הקדים את אלן ברנארד ב- 16.99 סנטימטרים, והפך את משה גרטל ל- שדר מגוחך, שבר כלי, ואדם לא נבון. בתאריך ההוא של 11 באוגוסט 2008 באותה בריכת השחייה הסינית האולימפית ב- בייג'ינג, לפני 9 (תשע) שנים, נתן שדר השחייה הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דרור למחשבותיו, פלוס דָגֵש נוסף, פלוס יֶתֶּר תוֹקֵף לרעיון שלילת הַאֵיכוּת מבני אנוש שחשבו משום מה כי דווקא להם נועדה ו- הוענקה הנבואה.

טקסט מסמך, תזכורת : מסמך מדהים ריק ו-נבוב. דרמה רכילותית מעוותת. משה גרטל מתעקש להפוך את עצמו לקוריוז. הוא מתוודה לפני כמה שנים בפני העיתונאי ערן נבון ב- "ישראל היום", ופורס את חולשותיו שהופכות אותו לעיתונאי ירוד ורדוד ולאיש טלוויזיה לא נָבוֹן בצורה קיצונית. למה מתכוון בדיוק המראיין החנפן ערן נבון כשהוא קובע בכותרת המשנה כי המרואיין שלו הוכיח שלא פג קסמו…? על איזה קסם הוא מדבר בדיוק…? (באדיבות "ישראל היום").

שני הכושלים משה גרטל וברוך צ'יש. תזכורת עבר. משה גרטל וברוך צ'יש צמד שדרני השחייה הנבחר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אומנם יושבים בעמדת שידור מיטבית, מאובזרת, ובעלת תצפית נוחה בבריכת השחייה באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו בקיץ 2016 אבל מחמיצים. אף על פי כן מחוללים השניים בעת שידור ישיר טעות זיהוי נוראית בלתי מובנת ו-סנסציה דרמטית שלילית. הם מכתירים את השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי (Cameron McEvoy) כמנצח ואלוף אולימפי במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בעוד שהמנצח האמיתי הוא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). מדובר בפספוס טלוויזיוני היסטורי חסר תקדים מפני שהמדידה האלקטרונית של המשחה היא מידע ומיצג וויזואלי בולט שמופיע על מסך המוניטור בעמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016. במיצג הזה רואים בבירור כי קייל צ'אלמרס מדורג בתום המשחה במקום ה- ראשון. קאמרון מקבוי מדורג בכלל במקום השביעי. מ-אפוא באות להם התכונות הנבובות האלה של חובבנות, דַלוּת, והרשלנות הללו ? האם זאת הסיבה בגינה הטיל מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן דופי בצמד והחליט להעניש אותם ולהשאירם בבית באולפן בהרצליה, במקום לשלוח אותם לעמדת שידור ב-בריכת אליפות העולם של בבודפשט 2017 ?

ואז הגיעה אולימפיאדת ריו 2016 ועמה משחה הגמר היוקרתי והפופולארי ל- 100 בסגנון חופשי לגברים. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים העמידה לרשות משה גרטל וברוך צ'יש את כל הכלים הטכנולוגיים והלוגיסטיים כדי להשוות את רמת השידור והטקסטים שלהם לרמת ההפקה, הצילום, והבימוי של תחרויות השחייה ע"י קבוצת הטלוויזיה המבצעית של OBS. ובכן, בעמדת השידור בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו ישבו משה גרטל וברוך צ'יש, שניהם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מזוינים המיטב הנשק הטלוויזיוני המודרני. מדהים, לא פחות. אירוע הסיום ב- מִשְחֶה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שני האישים הבלתי מורכבים הללו, משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (1). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ועדיין לא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס (Pieter Timmers) במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. תמונת הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, והופכת אותם לצמד ליצני טלוויזיה מוזרים, חובבנים, וגם טיפשים. מערכת המדידה האולימפית מפריכה את הצהרותיהם המגוחכות של משה גרטל וברוך צ'יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא דווקא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית מיטבית, מאובזרת, ובעלת תצפית נוחה במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאילו הוא האלוף אולימפי ו- כביכול הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי הספורט בכלל בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת הטלוויזיה של OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (שרשרת כתוביות) ומורחת אותן על המסך גם לאורך מסלול מס' חמש, שם כתוב כלהלן : "K. Chalmers 1". כלומר קייל צ'אלמרס כבש את הפסגה. מערכת המדידה האלקטרונית של OMEGA קובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers) ולא קאמרון מקבוי. משה גרטל נתפס בבריכה בריו 2016 מחטט באף. השדר המוביל איננו יודע מהחיים שלו. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים על מסך המוניטור שלהם בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת ומאובזרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא…! טעינו…! זה צ'אלמרס…! זה לא מקבוי…! טעינו…!". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי בבריכה האולימפית בריו 2016 רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית באטלנטה – ארה"ב לצופיו, "…כאן מסתיימים שידורנו הלילה…צופים יקרים נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם כמובן שקרה בדיוק להפך…ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל כך, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את עצמו ואת צופיו בתמיכת הפרשן שלו, משום שב-מדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס (!). השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, אלא הן מטופשות, עלובות, לא נכונות, ומופרכות – שמעידות עדות מרה על כמות ה- .I.Q המינימאלית שהוא מאכלס בראשו ושִכְלוֹ בעת שהוא מחזיק את מיקרופון הטלוויזיה. אולי שניהם אנשים חכמים אולם מיקרופון הטלוויזיה  עושה בשניהם שמות (!) משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות רצינית ובוגרת, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ועוד דבר : הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ'יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בתעשיית הטלוויזיה (!). המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת (!). ועוד דבר : חבל גם שמשה גרטל וברוך צ'יש לא הסבירו לצופים שלהם בריו 2016 מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א"ק) באלפיות שנייה ? ראה משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז'וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש' ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה"ב, צ'אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ'ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש'. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף. מדהים שאנשי קהיליית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם רצים לתומר תורג'מן ולא צועקים לעברו, "געוואלד…איזה בגדי המלך החדשים ואיזה נעליים…המלך עירום…". מנגד, אנשי ונשות הקהילה הזאת שמתיימרת להוביל את שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בישראל גם לא מתייצבים בפני מנהלם ולא אומרים לו, כלהלן בזה הנוסח : "…תומר תורג'מן, אין מצב שמשה גרטל וברוך צ'יש משדרים ישיר כ- 50 שעות שידור Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה שנערכת בבודפשט… אנחנו עומדים על כך שתטיס את השניים לעמדת שידור בבריכה בבודפשט…בלתי מתקבל על הדעת לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה בוקר וערב במשך 8 ימים אֵירוּעַ עַל בספורט הבינלאומי כל כל מורכב ומפורט רווי 2183 שחיינים מ- 180 מדינות הנוטלים חלק ב- 375 / 350 מקצי שחייה שונים המרכיבים 42 אירועים שונים בבריכה ב- בודפשט…לא נאפשר לביזיון כזה להתרחש בביתנו – מבצרנו הקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…". איש מהם כמובן לא נקב ולא אמר את הטקסט הנ"ל לטובתם של משה גרטל וברוך צ'יש. איש מהם לא התייצב להגנת הצמד שנשאר בארץ. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו קומונה ולא קיבוץ. הוא קהילייה פרטית שאמורה להציג רווחים כספיים לבעלי המניות על חשבונם של משה גרטל וברוך צ'יש ועל חשבון הצופים שלהם שמממנים את קיומם ודואגים שהצינור שמזרים להם מולקולות של חמצן נקי O2 יישאר פתוח. אינני מכיר את אורח חייהם של חברי ונשות קהיליית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואת חיי החברה שלהם. אינני יודע האם באמת המיקרופון הוא היעד הראשי והאם כל אחד ואחת שם לבדד ישכון וב-קולגות שלו לא יתחשב. פרשת שידורי ה- Off tube של בודפשט 2017 היא אות קלון על מצחו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

ובכן, השאלה שלי לשני ה- שבשנים משה גרטל וברוך צ'יש היא כלהלן : "…תגידו, מה הייתם אומרים וכיצד הייתם מגיבים אילו שדרני ה- BBC הבריטי ו- NBC האמריקנית היו מציגים אתכם בתחרות שחייה כלשהי ו- קוראים לכם, לאחד "Mosse Gretul", ולשני Kubi Chiz" ? איזו תחושת אמינות ומהימנות הייתה מקננת בלבכם כלפי השדרנים המשבשים הללו ? משה גרטל וברוך צ'יש משתמשים לא פעם ולא פעמיים בעברית לא תקנית. לא פעם ולא פעמיים חוט המחשבה שלהם נקטע לפתע, ולכן נוצרות הפסקות מגוחכות בעת בניית הרעיון. לא פעם ולא פעמיים הניסוח ילדותי, ו- לא פעם ולא פעמיים הם משמיעים ביטויים המוניים לא נקיים. משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים שוב לחשוף את עצמם בשידורי ה- Off tube של בודפשט 2017 כ- יצורי אנוש לא מורכבים שמתארים אירועים מורכבים.

וכן, מה זה צריך להיות הדבר הזה שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שקנה מערוץ 1 ז"ל את זכויות השידורים של בודפשט 2017 בגובה של 80000 (שמונים אלף) euro מחליט החלטה נואלת ומטופשת לנהל הפקת Off tube מחורבנת מהאולפן בהרצליה במקום להטיס לבודפשט 2017 צוות הפקה + צוות עריכה + צוות טכני + צוות שידור (בעיקר שמתחרים שם 15 שחיינים ושחייניות שלנו, בנינו ובנותינו) לא רק כדי לשדר שידורים ישירים מהבריכה אלא לעשות גם כתבות חדשותיות – עיתונאיות הנוגעות לנציגים שלנו וגם אלה שעוסקות ב- אלופי העולם קיילב דרסל, קתי לדקי, קטינקה הושו, שרה שְיוֹסְטְרוֹם, (ולא שוֹיְסְטְרוֹם כפי משבשים את שמה משה גרטל וברוך צ'יש), לילי קינג, ואחרים ואחרות, וגם עם מאמניהם. מדובר בחרבון עיתונאי מחונטרש של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מעניין אותי מחד לדעת מדוע משה גרטל וברוך צ'יש לא אמרו לבוסים שלהם, "…Off tube אתם מצווים עלינו…? אם כך שְקוּ לנו בתחת…!". אין זאת חוצפה לומר לאנשי הנהלה שרלטנית, "ֹשְקוּ לנו בתחת…", ולסָרֵב פקודה. מאידך אנוכי סקרן לדעת גם היכן גאוות היחידה של כל שדרני ועיתונאי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעניין ה- Off tube הנלוז הזה? האם חבורת הצמרת הזאת הוותיקה ו- למודת החזקת מיקרופון בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כמו מודי בר און + נדב יעקובי + אבי מלר + ניב רסקין + מאיה רונן + טליה סלנט + עמיחי שפיגלר ביקשה "שיחת מפקד" עם ההנהלה כדי לשנות ולמחוק את צו ה- Off tube של בודפשט 2017 ועל מנת לגונן על משה גרטל וברוך צ'יש מפני הצַו המסריח ? ו/או שכל אחד שָם חַי לעצמו ? ובעצם משה גרטל וברוך צ'יש מעניינים את האישים הנ"ל כשלג דאשתקד. האם מתקיימת בכלל ידידות פטריוטית קולגיאלית והזדהות מוסרית בין הדמויות הנזכרות לעיל לבין ו- יחדיו עם משה גרטל וברוך צ'יש ? ו/או מה שמטריד אותם הוא רק עד כמה יוכל כל אחד מהם לנגוס מהמיקרופון של הערוץ ?

Television coverage + ריבוי מצלמות + כיווני וזוויות צילום + ריבוי Replays מזוויות התבוננות שונות + יסודות הבימוי של תחרויות השחייה.

אילו מערכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הייתה רצינית ומשה גרטל וברוך צ'יש היו אנשי טלוויזיה נבונים הם היו מסבירים ומשרטטים את מערך עשרות המצלמות הממוקמות בבריכת השחייה באליפות העולם של בודפשט 2017 (מעל למים ומתחת למים), ואת כיווני וזוויות הצילום הרבים, ואת שיקוליו ונימוקיו של הבימאי הראשי בניידת השידור הענקית להעלות ולנתב לאוויר בזמן נתון X דווקא את מצלמה a ולא את מצלמה b ובזמן נתון אחר Y להעלות ולנתב לאוויר את מצלמה c ולא את מצלמה d, וכן הלאה. בעקבות חילופי השוטים הרבים והשתנות כיווני וזוויות הצילום הרבים בכל שידור ישיר, מוטלת על צמד השדרנים משימה ראשית חשובה ביותר בכל שידור ישיר, והיא – זיהוי מתמיד וקבוע ו- מיקום השחיינים השונים במסלולים עבור צופיהם בכל שוט צילום. אנוכי מבקש להדגיש כלהלן : פילוסופיית הבימוי של תחרויות השחייה ב- בודפשט 2017 גרסה השקפת עולם טלוויזיונית מעניינת ובמידה רבה חדשנית בה המצלמות האחוריות הגבוהות שמוקמו משני צידי הבריכה, בצד הצפוני והדרומי שלה, הפכו פעמים רבות להיות מצלמות מובילות בעלות כיווני צילום מנוגדים במשך זמן רב ולאורך תקופות ארוכות במשחים השונים (במקום המצלמות המובילות המקובלות המוצבות ממול ברום היציע המרכזי). ניתוב צילומי ה- Long shot של שתי המצלמות האחוריות הגבוהות ל- "אוויר" הטלוויזיוני משני כיוונים מנוגדים (בעיקר במשחים למרחק 200 מ' ומעלה במקצועות השונים) מכביד ומשנה את מיקום השחיינים והשחייניות בשבילים, ומציב אותם פעם מימין לשמאל, ופעם אחרת משמאל לימין. שינוי הכיוונים איננו רק מכביד. כל ניתוב תמונה חדשה לאוויר גורם "Shock" בן שבריר שנייה לעין (שהתרגלה כבר למראה העבר שנלקח ממנה לפתע, ועליה להתרגל מייד למראה חָדָש שהוצב במקום היָשָן), משנה כאמור לחלוטין את מיקום השחיינים על מסך הטלוויזיה ואת התמצאותו של צופה הטלוויזיה במשחה הנדון בסלון ביתו, ולכן דורש כל פעם מחדש את התערבות הזיהוי והמיקום של השדר המוביל משה גרטל. הורסט זייפארת (Horst Seifart) הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972, היה האיש שהעלה לראשונה את רעיון המצלמה האחורית הגבוהה בעת צילומי תחרויות השחייה במינכן 72' ואף מימש את רעיונו הפך אותו הלכה למעשה. אולם השימוש במצלמה האחורית ההיא במינכן 72' היה מזערי. תפיסת בימוי תחרויות השחייה בבודפשט 2017 שונה לגמרי. המצלמות הגבוהות האחוריות בעלות כיווני צילום מנוגדים הן דומיננטיות בעבודת הבימוי, ובעלות שימוש חוזר ונשנה ותפקיד נכבד בבימוי תחרויות אליפות העולם השחייה של בודפשט 2017. פועל יוצא של השימוש בהן מחייב גם את שדרני הטלוויזיה למקם עבור צופיהם כל הזמן ובאופן מדויק את מיקומם של השחיינים בתמונות ה- Video המתחלפות שוב ושוב על המסך. משה גרטל וברוך צ'יש מתגלים כחובבני טלוויזיה בתחום הזה של מיקום וזיהוי השחיינים ומחמיצים את משימתם. משחה חצי הגמר הראשון ל- 50 מ' בסגנון גב לגברים בהשתתפותו של השחיין הישראלי יונתן קופלב מהווה דוגמא מצוינת לטקסט לא מדויק ולא נבון הנוגע למיקומם של השחיינים בתמונות המתחלפות. עבודה רשלנית וגסה של השניים. הנה הניתוח. הבימאי הראשי נוטש כעבור שניות בודדות את המצלמה המובילה "המקובלת" ממול בה נראה יונתן קופלב שוחה בשביל מס' 3 (ספרור השבילים נעשה מהחלק העליון של המסך לתחתיתו) ומנתב לאוויר כעבור שניות בודדות בלבד את המצלמה האחורית הגבוהה (ממוקמת בצידה הימני של הבריכה). להלן טקסט השידור הישיר של משה גרטל : "…יונתן קופלב עם הכובע הלבן ובגד הים הכחול נמצא בעמדה טובה בעמדת תקיפה…". משה גרטל איננו ממקם עבור צופיו את יונתן קופלב ולא את השביל בו הוא שוחה. (הוא צריך להדגיש כי יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי מימין אולם לא אומר זאת) אלא רק מציין את צבע כובע המים ובגד הים שלו. אין זה מספיק משום שגם השחיין הצרפתי קאמיל לאקורט ששוחה בשביל הרביעי מימין סמוך ליונתן קופלב חובש אף הוא כובע לבן ולובש בגד ים בצבע כחול. גם השחיין הבלו-רוסי פאבל סאנקוביץ ששוחה בשביל מס' 2 השני מימין חובש כובע לבן ולובש בגד ים כחול. צופי הטלוויזיה של משה גרטל וברוך צ'יש מאבדים חיש מהר את האוריינטציה שלהם (בעיקר ה- "פשוטים" מביניהם, אלה שהשחייה עבורם היא הובי ולא מקצוע). מדובר בעבודת טלוויזיה רשלנית מחורבנת של הצמד משה גרטל וברוך צ'יש וגם של המערכת העיתונאית הראשית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המפקחת ו- האחראית על פעולות השידור שלהם. אשנה ואומר שוב : אחד התפקידים המכריעים של שדר טלוויזיה בתחרויות שחייה בכל שלביה, מוקדמות + חצאי גמר + משחי הגמר, הוא למקם במדויק כל הזמן את השחיינים השונים בשבילים שלהם ולזהות אותם עבור הצופים שלו. מדובר במִשְנָה סְדוּרָה. את אותן שגיאות המיקום והזיהוי של משה גרטל וברוך צ'יש ניתן היה למצוא גם במשחים המוקדמים ל- 50 מ' בסגנון גב לגברים של יונתן קופלב וגיא ברנע. במשחה המוקדם מקצה מס' 7 מתוך שבעה מקצים (שבת – 29 ביולי 2017) הוצב יונתן קופלוב בשביל מס' 7. כ- חמש שניות לאחר הזינוק ולאחר שהבימאי ניתב לאוויר את המצלמה הגבוהה האחורית, צייץ משה גרטל כלהלן : "…יונתן קופלב משמאל בתמונה…ממש מתחת לעינכם הפקוחה…כובע לבן בגד ים כחול…". איזה זיהוי, איזה מיקום, ואיזה נעליים… חמישה (5) שחיינים לרבות יונתן קופלב לובשים כובע לבן במקצה 7. במקצה המוקדם מס' 6 שוחה גיא ברנע. עם חילופי השוטים וניתוב המצלמה האחורית הגבוהה ב- Long shot לאוויר, משדר משה גרטל, כלהלן : "…אפוא גיא ברנע… ? מסלול 7…גיא ברנע בכובע הלבן…". זה הכל. פשוט בדיחת זיהוי. למרות ניסיונו רב השנים מתגלה משה גרטל שוב במלוא חולשתו משאיננו מוסר לצופיו את האינפורמציה החיונית הַדְרוּשָה כל כך לצורך ארגון מחדש של האוריינטציה שלהם, בעת חילופי השוטים ותפקודי המצלמות, כמו להלן : "…שימו לב שביל מס' 7 בו שוחה גיא ברנע ממוקם כעת מרום הצילום של המצלמה האחורית הגבוהה בשביל השלישי מצד שמאל…". ובכן, לאחר חילוף השוט הוא לא אומר להם דבר ו- איננו ממקם את גיא ברנע כנדרש עבור צופיו. כמו כן החמיץ צוות השידור הדַל והחובבן הזה את משימת הזיהוי והמיקום של עוד המון שחיינים בעשרות משחים נוספים אחרים בבודפשט 2017. חובבנים. חלטורה. חובבנות. עסק ביש. כיצד ייתכן הדבר שבתום 4 עשורים של שהייה בבריכה בין מצלמות הטלוויזיה בארץ ובחו"ל, האיש עדיין איננו מבין את חשיבות עיקרון הזיהוי המוחלט והאבסולוטי של כל שחיין וכל שחיינית באשר הם לאורך כל התחרות…??? בכל משחה, בכל מקצה, בכל דרג, ובכל שלב באליפות העולם בין אם מדובר במוקדמות, בין אם אתה משדר את חצאי הגמר, ובין אם אתה מכסה ומדווח ישיר לצופיך את הנעשה ב- משחה הגמר…!!! החוק הראשון בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה גורס כי יש לעשות לצופים הכרה יסודית עם גיבורי העלילה בטרם התפתחותה, ולשמור ולוודא שהם מכירים ומזהים את אותם גיבורי העלילה כל הזמן מתחילת הסיפור ועד תומו. הקשר הרוחני בין הצופה לבין העלילה המוקרנת על הבד הגדול בקולנוע ו/או משודרת על המסך הקטן בטלוויזיה מתהדק והופך לעבותות רק אם הצופה מזהה כל הזמן את גיבורי העלילה ומזדהה עם אי מי מהם, עם מי שהוא לנכון מביניהם. לא בכדי הגה הבימאי הגרמני הראשי הורסט זייפארת (Horst Seifart) בשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972 את רעיון "מצלמת ההיכרויות" שחשפה ל- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה על פני הגלובוס את גיבורי העלילה ב- Close up בטרם התפתחותה, לפני יריית הזינוק. היה מדובר בחידוש היסטורי מופלא ומפליג שיזם איש טלוויזיה דגול. הריטואל הזה של הצגת גיבורי העלילה בתצלומי תקריב בטרם התפתחותה לא היה קיים באולימפיאדת מכסיקו 1968, ולבטח לא בקודמותיה.        

טקסט תמונה : יולי 2017. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017. Shot של המצלמה המובילה (Leading camera) של ניידת השידור הענקית המוצבת ברום אתר בריכת השחייה בבודפשט 2017 שבריר שנייה בטרם Buzzer ההזנקה של משחה 1/2 הגמר הראשון ל- 50 מ' בסגנון גב לגברים בהשתתפות ישראלי יונתן קופלב. זווית הצילום של המצלמה המובילה מאפשרת לכלול בתמונת המידע החשובה הזאת תזכורת ל- זיהוי ומיקום שמונת השחיינים בשמונת המסלולים למרות שהשדר המוביל משה גרטל זיהה אותם לצופים שלו זמן קצר קודם לכן. Shot צילום קרדינאלי בעל חשיבות יתירה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : יולי 2017. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017. בחלוף חמש שניות וחצי נוטש הבימאי הראשי את המצלמה המובילה שלו הממוקמת ברום היציע המרכזי (ממול) ולוקח לאוויר ב- Long shot את המצלמה האחורית הגבוהה הממוקמת בצדה הימני של הבריכה, מאחור. הצופה הממוצע מאבד את האוריינטציה שלו. בדיוק בשלב הזה של ניתוב תמונה חדשה לאוויר על השדר המוביל משה גרטל מוטלת המשימה למקם מחדש את השחיינים במסלולים שלהם עבור הצופים שלו. זאת חובתו הבסיסית. במקום זאת הוא מספר להם כי, "…יונתן קופלב עם הכובע הלבן ובגד הים הכחול נמצא בעמדה טובה בעמדת תקיפה…", אולם לא ממקם עבור צופיו את יונתן קופלב ולא את השביל בו הוא שוחה (יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי מימין) אלא רק מציין את צבע כובע המים ובגד הים שלו. אין זה מספיק משום שכפי שניתן לראות, גם השחיין הצרפתי קאמיל לאקורט ששוחה בשביל הרביעי מימין סמוך ליונתן קופלב חובש אף הוא כובע לבן ולובש בגד ים בצבע כחול, ו- גם השחיין הבלו-רוסי פאבל סאנקוביץ ש- שוחה בשביל מס' 2 השני מימין חובש כובע שזוהר משהו כ- לבן מלוכלך ולובש בגד ים כחול. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : סיבוב התמונה המקורית לצד ימין קובע כי יונתן קופלב שוחה בשביל 3 מימין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אילו היה הבימאי לוקח לאוויר את המצלמה האחורית הגבוהה מצדה השמאלי של הבריכה ומסובב את התמונה שמאלה, היה יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי משמאל.  (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

בטרם אפילוג. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (דחק את תאגיד "כאן" לשוליים) והשתלט על שלושת אירועי העל של אליפויות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018, א"ק – ברלין 2018, ו- התעמלות – גלאזגו – 2018, פרי תיווך של ה- EBU, אלה שהיו פעם רכוש שידור בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא בעל הדעה והמאה ומורשת ה- Off tube, ובעלים בלעדי של הנ"ל אולם אין לו מונופול על הידע, לא על החוכמה, וגם לא על ה- IQ. 

1. משהו עקום וקלוקל מתרחש כבר זמן רב בממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

2. סעיף 1 איננו פוטר ולא משחרר את הצוות הדַל משה גרטל וברוך צ'יש מ- נֶטֶל האחריות שלקח על עצמו הנוגע למשימת השידורים ישירים של אליפויות העולם ה- 17 בשחייה – בודפשט 2017 ושל אליפות אירופה של גלאזגו 2018. מדובר באי הכרה והיעדר בקיאות בחומר השידור. מדובר באין סוף טעויות זיהוי, וכמות שיבושי שמות בלתי מתקבלת על הדעת של שני אנשים לא מורכבים שטוענים שרכשו בעבר ידע והשכלה במשך שנים באוניברסיטאות ידועות בארה"ב. ברוך צ'יש למד באוניברסיטאות קונטיקט ואוהיו ומשה גרטל למד באוניברסיטת ווירג'יניה המערבית. מדובר בשדרנים שמפרים כל פעם מחדש ברגל גסה את המִשְנָה הַסְדוּרָה ההכרחית והחיונית שעוסקת ב- טקס מסודר ושיטתי של הצגת השחיינים והשחייניות בטרם השמעת צליל Buzzer ההזנקה. היעדר סינכרוניזציה (מוחלטת) בין טקסט ההצגה של משה גרטל וברוך צ'יש את השחיינים והשחייניות לבין תמונות ה- Video שמנפקת קבוצת הטלוויזיה של FINA ו- MTV מקשה מאוד על הצופה לעקוב אחרי גיבורי העלילה. מדובר בשני אנשי טלוויזיה בעלי וותק רב, שגם בגיל 72 עדיין מתנסחים בצורה מסורבלת ומשתמשים בעברית משובשת ו- לא תקנית, וגם בכַמוּת מילים כפולה מהנדרש. מביך ששני האישים האלה מרשים לעצמם לשרבב ל- תָּוֶוךְ, ל- מוֹקֵד תיאור הדרמות שוב ושוב כל מיני טקסטים סַאקוּנְדָארִיים והופכים בכך את מלאכת השידורים הישירים שלהם לפטפטת. בא לי לבחון את סך ה- IQ שהם אוגרים בקוֹדקוֹדָם. מוזר ומביך שאנשים מבוגרים בני 70 שמתיימרים להיות חכמים מאבדים את שיקול דעתם מול צעצוע המיקרופון ומתעקשים לקשקש. היכן הפיקוח של העורכים והמפיקים שאמורים לנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהעיר להם גם בחוּמְרָה שצריך ? הרי המיקרופון ו- "האוויר" הטלוויזיוני אינם רכוש פרטי שלהם.

3. סעיף 1 מתייחס מחד בביקורת חמורה למנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר תומר תורג'מן ולהנהלתו בכל הנוגע להפקה האומללה והחובבנית של שידורי אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, אולם איננו מחמיא מאידך כלל ועיקר לצוות ה- Off tube משה גרטל וברוך צ'יש. הצמד הדל מצא את עצמו נכנע ויורד מרצונו על ברכיו נוכח מנהלם תומר תורג'מן. ל- הסכמת הַאִיוֶולֶת של הצמד החובבני הוותיק משה גרטל את ברוך צ'יש בני 70 לשדר מהאולפן בהרצליה 82 אירועי שחייה לגברים ונשים ברמה של אליפות עולם (כל אחד מה- 82 כולל בתוכו כשבעה – עשרה משחים מוקדמים + שני משחי חצאי גמר + משחי גמר) בהשתתפות סך של 2183 שחיינים ושחייניות מ- 180 מדינות מבלי להיות נוכחים כלל בבריכה בודפשט, יש רק פירוש אחד : התבטלות עצמית, וויתור על כבודם האישי והמקצועי, והתרפסות עָלוּבָה בפני הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

4. כל המפיקים, העורכים, השדרנים, המגישים, ואלה שמחשיבים את עצמם לעיתונאים המכהנים בתפקידים השונים ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, אמורים להסתובב ברחובות עם לחיים אדומות מבושה. החבר'ה האלה אפשרו להנהלה שלהם לחמוק בשלום מתפקידה וחובתה הברורים להפיק את שידורי אליפות העולם בשחייה של בודפשט ברמה גבוהה (לאחר שרכשה את זכויות השידורים מערוץ 1 ז"ל תמורת 80000 euro). אין מדובר רק ב- להטיס לשם את משה גרטל וברוך צ'יש, ולהעניק להם תנאי מחיה הולמים טכנולוגיים ולוגיסטיים, אלא לשלוח לבודפשט גם ציוותי הפקה ו- צילום כדי לכסות, לשוחח, ולראיין את 15 השחיינים והשחייניות המייצגים את מדינת ישראל ואת מאמנם האמריקני החדש דייב מארש. ולא רק אותם אלא למַמֵש את החובה העיתונאית החשובה ממדרגה ראשונה המוטלת עליהם : לשוחח ולראיין את כוכבי העל של אליפות העולם – בודפשט 2017 כמו קתי לדקי, קטינקה הושו, קיילב דרסלר, פדריקה פלגריני, שרה סיוסטרום, סון יאנג, וכו'. על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הייתה מוטלת החובה העיתונאית להסביר לציבור בארץ מדוע שורר ב- 2017 פער כה עצום בין השחייה הישראלית התחרותית לבין הצמרת העולמית. מעניין לדעת האם קהיליית ערוץ הספורט מס' 55 עורכת מידי בוקר פגישות צוותים ? האם היא מנהלת שיחות Post mortem ? האם היא מקיימת ישיבות ותחקירים לצורך הפקת לקחים הנוגעים ל- שידוריה שלה ערב קודם לכן ובלילה שחלף ?

אותו כנ"ל בנוגע לשידורי ה- Off tube העכשוויים האלה של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהאולפנים בהרצליה הבלתי נסבלים, הפסולים, והבלתי מתקבלים על הדעת את אליפויות אירופה ב- א"ק, שחייה, והתעמלות לשנת 2018.

5. ועוד תזכורת : אין מקום עיתונאי לריאיון חנפני, מגוחך, וזוֹל ההוא שערכו בשעתו טל שורר ובוני גינזבורג במוסף הספורט של רדיו גלי צה"ל ביום חמישי – 27 ביולי 2017 בין 12.00 ל- 13.00 עם שדר השחייה משה גרטל. תשמעו, אם אתם רוצים להתחנף אזי עשו זאת מחוץ לגלי האתר שאינם שלכם.

6. כל אליפות עולם בשחייה היא אירוע טלוויזיוני אסתטי – ספורטיבי רם מעלה מושך תשומת לב, לא כל שכן זאת של בודפשט 2017. קבוצת הטלוויזיה של FINA וקבוצת MTV ההונגרית שהפיקו את סיגנל האליפות והשתמשו בטכנולוגיה טלוויזיונית חדשנית כמותית ואיכותית הסבו לי עונג עצום. אושר צרוף. לא בכדי רשמתי בראשית הפוסט הזה מס' 698 בכותרת שלו את הסלוגן, "ה- Video באיכות יוצאת דופן אולם הַ- Audio נָחוּת". אין מדובר באמירה סרקסטית. כוחו של צוות ה- Off tube החובבן ו- רווי השגיאות משה גרטל וברוך צ'יש היה דַל מידי, מכדי לטלטל ולשבש את הרעיון המרכזי כי ידה של התמונה ההונגרית של בודפשט 2017 הייתה על העליונה ואילו הקול הישראלי שנִלְוָוה אליה היה קל ערך. אותו כנ"ל באשר לאליפות אירופה בשחייה של גלאזגו 2018. עסקי טלוויזיה עכורים, עלובים, דלוחים, לא צלולים, ומחורבנים.

תזכורת: האופטיובניקית ה-הרצליינית מירי נבו שדרנית-עיתונאית שלובשת גלימה של עיתונאית-שדרנית, לא שוחחה ולא ראיינה את האתלטית הישראלית לונה צ'מטאי-סלפטר ברגע תהילת הזהב שלה משזכתה בבכורה בריצת 10000 מ'לנשים באליפות אירופה ב-א"ק ב-ברלין של 2018 וגם לא ברגע של מפלה ושברון לב לאחר שלונה צ'מטאי-סלפטר טעתה ושגתה ו-נפסלה והודחה מריצת הגמר ל-5000 מ'לנשים באותה אליפות אירופה ב-א"ק של ברלין 2018. מירי נבו פשוט לא הייתה שם. היא שידרה Off tube קלוקל מהרצליה.

פוסט מס' 822. כמה קווים לדמותו של יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מורה דרך, מאמן שחייה דגול, ופרשן טלוויזיה למופת בתווך של מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945. התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם.  פוסט מס' 822. כל הזכויות שמורות. 

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 822 עוסק גם ב- מדען שחייה, מאמן שחייה מוכשר, ופרשן שחייה דגול בטלוויזיה הישראלית הציבורית – יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר המכבי בגוש זבולון – אישיות אקסטרווגנטית יוצאת דופן. אדם ערכי יחד ומיוחד ואחד מ- מעצביה של תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת שאיננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם.