פוסט מס' 817 הועלה לאוויר ביום שני-8 ביולי 2019.  

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

פוסט מס' 817. עַל אנשים ומֵידָעִים. פוסט מס' 817. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני-8 ביולי 2019.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 817. הועלה לאוויר ביום שני – 8 ביולי 2019. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 2003/2002. נטשתי בעודי מכהן ו-מנווט ומנהל בשירות פעיל את חטיבת הספורט לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר בבושת פנים מכהונתו הרמה, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי הממשלתי החשוב הזה, דו"ח ההדחה ההוא של יוסף בר-אל וסילוקו מהַכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור לפני יותר מ-14 שנים ונימוקיו, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך וסוּלָק בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. מינויו למִשְרָה הַרָמָה הייתה עסק אפל ו-מחורבן.

2. אוקטובר 1998 היווה נקודת מפנה חשובה וגם מרתקת בחיי הטלוויזיוניים. באוקטובר 1998 לאחר שובי לירושלים מה- WBM הבינלאומי ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה ואשר עסק בהכנה ולימוד כמות החומר העצומה קראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000 בראשות קבוצת הטלוויזיה המדויקת והמרשימה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשות אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים בדורנו הספרדי מנולו רומרו (Manuel Romero), התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2019 – 1884. הענקתי לה את השם המתבקש, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים הזאת כוללת בתוכה בשלב זה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 817. עַל אנשים ומֵידָעִים. פוסט מס' 817. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני-8 ביולי 2019.

הקדמה.

רציתי להתחיל בסקירת המידע המפורט, החשוב, והמעניין שמפרסמים היום (שני – 8 ביולי 2019) בעיתון "הארץ" עמוס הראל וניב קובוביץ' אודות מסקנות הכשלים שהתגלו במבצע הסודי של יחידת מודיעין-מבצעית נבחרת ומיוחדת של צה"ל בפיקודו של סא"ל מ' ז"ל בחאן יונס ברצועת עזה לפני כ-שמונה חודשים בשעות הערב של 11 בנובמבר 2018, לאחר שהכוח שלנו נחשף ע"י צבא הטרור של החמאס עקב שורת תקלות מבצעיות. עיתונאי העַל ואיש הטלוויזיה לענייני צבא וביטחון מס' 1 של חברת החדשות של ערוץ 12 רוני דניאל היה הראשון שפרסם ברשת שלו את מסקנות צוות התחקיר המרכזי בראשות האלוף ניצן אלון, אולם הוא לא קיבל מספיק זמן מסך במהדורת החדשות המרכזית הארצית של ערוץ 12 כדי להסביר ולנתח בהרחבה ובפרוטרוט לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל את מה שקרה באמת במבצע הגיבורים האמיץ ההוא של חיילי צה"ל ב- 11 בנובמבר 2018 בחאן יונס, מבצע שנכשל. בסיכומם של התחקירים קבע רמטכ"ל צה"ל רב אלוף אביב כוכבי כי המשימה בחאן יונס לא מולאה אולם שיבח את אומץ לבם וקור רוחם של לוחמי צה"ל ובראשם סא"ל א'. שני עיתונאי "הָאָרֶץ" עמוס הראל וניב קובוביץ' בעלי מקורות טובים ומהימנים, גנבו לרוני דניאל ולחברת החדשות שלו בערוץ 12 את ההצגה, והציבו זרקורים משלהם על האירוע ההוא בחאן יונס פלוס חשיפה עיתונאית רחבת ידיים, מפורטת, מרתקת, מנותחת, מוסברת היטב ומנומקת, ו- מסקרנת מאוד, וגם מְאוּיֶרֶת (צל"ש לעיתון "הָאָרֶץ"). רציתי ראשית דבר לעסוק בפוסט הפרשנות המעניין של רביב דרוקר בעיתון "הארץ" (שני – 8 ביולי 2019) וכותרתו "ברק בבעיה" אודות מסעו הפוליטי המחודש של אהוד ברק בראשות מפלגה חדשה בשם "ישראל דמוקרטית" לעבר הַכֵּס הַיָשָן של ראשות הממשלה. רציתי להתחיל בדיון קצר מדוע נעליו של עודד בן עמי גדולות בכמה מספרים טובים על רינה מצליח. רציתי להתייחס לפני הכל לפער ולהפרש הרמות שמצטיירים כבר זמן רב בין שתי המגישות והמנחות הראשיות של חברת החדשות של ערוץ 12, קרן מרציאנו ויונית לוי, לטובת קרן מרציאנו. יונית לוי בולעת אין סוף מילים והברות והופכת את ההגייה ואת הקריינות בגלל מהירות הדיבור שלה במקרים רבים לבלתי צלולות ולא נקיות, ולכן לא מובנות. מְלֻוֹות ב-מימיקת פנים, כל מיני גלגולי עיניים, פזילות למיניהן, לִכְסוּן מבטים, ומלמולים. אנוכי מבין כל אות וכל הברה שהוגות קרן מרציאנו, דפנה ליאל, תמר איש שלום, טלי מורנו, ואיילה חסון. מאידך כל מיני טקסטים של יונית לוי הולכים לי לאיבוד ואז אני מוצא את עצמי שואל שוב ושוב את רעייתי אם היא הבינה את מה שאומרת יונית לוי ואני לא הבנתי ? נכון שהתחלתי זה מכבר למנות את העשור ה- 9 של חיי אבל אני עדיין שומע היטב. מעניין אותי אם זה קורה רק לי ?

1. אני שב לרגע לפוסט האחרון מס' 816 ש-שבר את כל שיאי ה-Rating של הכניסות לבלוג  yoashtvblog.co.il  כל רכילות מביסה כל תורה מדעית. 

שמתי לב כבר מזמן כי כל רכילות באשר היא, גם רכילות מקצועית, מושכת קוראים כמו פרפר לאוֹר ומנצחת את המדע. הרבה יותר קוראים ונכנסים מתעניינים בפוסט שעוסק בקביעה והכרזה חד משמעית שלי כי תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, לפני 37 שנים, בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית, מאשר בפוסט המדעי בבלוג yoashtvblog.co.il שעוסק בכישרונות הגופניים המיוחדים והמיטביים שניחן בהם האתלט האמריקני הַדָגוּל ההוא ג'סי אואנס (Jesse Owens) ואשר מיומנויותיו הפיזיות ו-ביצועיו המתמטיים – פיזיקאליים הגופניים המדויקים והמרהיבים בריצות למרחקים קצרים ובקפיצה לרוחק, סייעו לו לזכות בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 בריצות ל- 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ג'סי אואנס היה ה-רָץ הראשון ברביעייה האולימפית האמריקנית שכללה חוץ ממנו גם את ראלף מטקאלף (Ralph Metcalfe), פוי דרייפר (Foy Draper), ו- פראנק וויקוף (Frank Wykoff), וקבעה אז שיא עולם חדש על מסלול הפחם באצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בתוצאה של 39.8 שניות.

טקסט תמונה : 1935. האתלט האמריקני המחונן Jesse Owens (ג'סי אואנס 1980 – 1913, גובהו היה 1.78 מ') סטודנט בן 22 באוניברסיטת OHIO הציב גבולות חדשים ליכולת האנושית בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן. שיא העולם שקבע באותו היום ההוא בקפיצה לרוחק, 8.13 מ', החזיק מעמד 26 שנים עד ל- 1961 עד להגעתו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון. עומד מימין מאמנו האישי של ג'סי אואנס לארי סניידר ובוחן את הביצוע של חניכו. (ידיו על מותניו לובש ז'קט ומעונב). האצן ג'סי אואנס ניחן במהירות ריצה של כ- 10 מ' בשנייה אחת וחונן במקביל ביכולת ניתור פנטסטית ובפיתוח סגנון קפיצה יעיל והכרחי אנטי – רוטציוני אחרי הניתור על הקרש, ושימוש בקואורדינציה גופנית יפהפייה שאפשרה לשני הווקטורים האישיים שלו, כוח הריצה המהירה פלוס כוח הניתור החזק (ברגל ימין) להציב שיא עולם מדהים בימים ההם בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. תוצאה אתלטית ו- מרחק קפיצה שנראו אז לפני 83 שנים דמיוניים, גם עקב התנאים המגוחכים הסביבתיים והאישיים ששררו בימים ההם באצטדיון "אן ארבור" (מסלול פחם + נעלי Spikes מיושנות שנעל לרגליו + אימונים מועטים, וכדומה). (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ו- IAAF).

הערה אישית שלי: ג'סי אואנס מת ב-1980 ממחלת סרטן הריאות בשל עישון סיגריות. הוא היה מעשן כבד.

טקסט תמונה : זוהי הכרזה והלוגו הרשמיים של האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. הכרזה שמבטאת את עליונות הגזע הארי הגרמני הופקה שורטטה ברוח התקופה ע"י הגרפיקאים של שַר התעמולה הנאצי הארסי הגרמני יוזף גבלס (Joseph Goebbels), מי שכיהן בתפקיד המפתח והרגיש בממשלת הרייך ה-3 של הקנצלר אדולף היטלר. ספורטאי ארי – בלונדיני גרמני עוטה על ראשו זר דפנה נושא עיניו אל עתיד רווי תקוות כפי שהתנבא פעמים רבות קנצלר האומה הגרמנית הפיהרר אדולף היטלר בשנים 1939 – 1933, בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2, והצהיר כלהלן : "לגרמניה הנאצית מובטח עתיד מזהיר – רייך נאצי בן אֶלֶף שנים". פרש מרכבת הַאֵלִים הניצבת על שער ברנדנבורג ב- בעיר הבירה ברלין מבטיח כי הנבואה של הפיהרר אדולף היטלר אומנם תמומש. (באדיבות ZDF ו- Olympiazeitung 1936).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 9 באוגוסט 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. האָצָן ואתלט העַל האמריקני המרהיב ג'סי אואנס (Jesse Owens) קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם הייתה ו/או לא הייתה פסילה. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF).

כל רכילות מנצחת כל תורה מדעית.

2. ערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982.

פרסום עדויותיו ההן נטולות הוכחות של משה גרטל כפי שמסר אותן לשלמה מן והפרסום בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, עדויות שנסמכות רק מלל אישי שלו, ו-כמו גם זאת שאותה מסר משה גרטל לדני מנקין ואשר שודרה בסרט "אולסי" בערוץ 13 ב-14 במאי 2019 מעוררים מחשבות נוּגוֹת, מַרוֹת, ומַרְחִיקוֹת לֶכֶת. לא רק אודותיו ובכל הנוגע ל-מוסר האינפורמציה אלא גם אודותיהם של מקבליה ושל המוציאים אותה לאור בפרהסיה. מדובר בעיתונאות נכלולית מחורבנת שלדאבוני היכרתי בימי חלדי בקריירה העיתונאית הארוכה שלי בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2003 – 1971. אשתמש שוב בראשית הפוסט הקונקרטי הזה מס' 817 ואומר את דעתי בראש וראשונה אודות מוֹסֵר הַמֵידָע משה גרטל וגם אודותיהם של שְלֹמֹה מַן ודָנִי מֶנְקִין מפרסמי האינפורמציה ההיא באמצעות אותו הטקסט הקצרצר ההוא של הנסיך המלט כשהוא לוחש לאופליה במחזה השייקספירי הטראגי, "המלט נסיך דנמרק", שתי מילים : "רוֹש וְלַעֲנָה". תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, כפי שטען משה גרטל וכפי שדיווח ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מן עיתונאי ביטאון "העין השביעית" וכפי שטען ודיווח ב- 14 במאי 2019 לבימאי הסרט התיעודי "אולסי", דני מנקין. הוא משה גרטל לא צילם ולוּ Frame טלוויזיה בודד אחד בתוך דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כפי שסיפר לשלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ולדני מנקין ב- 14 במאי 2019.

פוסט מס' 817 (הועלה לאוויר ביום שני – 8 ביולי 2019), דן ועוסק בראשיתו ב-"אותן קורות עֶרֶב-לֵיל של יום חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 העטופים בדמויותיהם הטרגיות של אולסי פרי יבד"ל וחברתו לחיים ובת זוגו הדוגמנית התמירה והיפה תמי בן עמי זיכרונה לברכה". ההכרזה שלי כי הַפּוּר נָפָל (!) איננה הוכרזה בִּכְדִי ולשווא ואיננה מוכרזת עכשיו בִּכְדִי ולרִיק. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. גַם אולסי פרי לא היה נוֹכֵח שָם בדירה שלה בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 (על פי דבריו וכפי שסיפר את הטקסט הנ"ל לפני ימים אחדים לאמנון אבידן) וצפה בדירתו הפרטית ברמת אביב באותו השידור הישיר ההוא שניווטתי, הפקתי, וניהלתי בהיכל הספורט ביד אליהו, בו מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה הספרדית ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. משה גרטל העיד בפני עיתונאי ביטאון "העין השביעית" מר שְלֹמֹה מַן לפני כ-עשור ב-2 בנובמבר 2009 בדותות, פרטים לא נכונים, ושקריים. גם, ולפחות על פי עדותו וגרסתו האישית הסותרת של אולסי פרי כפי שסיפר אותה לפני ימים אחדים בסופו של חודש יוני 2019 לאמנון אבידן (בן 76, היום) מי שהיה שנים רבות חבר הנהלת מכבי ת"א, ולשעבר שחקן מועדון מכבי ת"א וגם נבחרת ישראל בכדורסל. אמנון אבידן הוא אחד האנשים ההגונים ו-ישרי דרך ביותר שפגשתי בתעשיית הספורט בישראל. לא צריך להיות ארתור קונאן דויל כדי להבין, לדעת, ולהסיק שמשה גרטל סיפר לשְלֹמֹה מַן 27 שנים אח"כ (כאמור ב-2 בנובמבר 2009) אחרי אותו האירוע שדן בקורות אולסי פרי ותמי בן עמי ז"ל בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, סיפור שלא היה ולא נברא מכל היבט של חקירה והתבוננות. וגם מהיבט בחינת ההסתכלות ו-הדיווח הלא כֵּן ההוא של משה גרטל, נטולי מינימום אמת ו-מוּסָר. מוּסָר אֱנוֹשִי. עדותו האישית העכשווית של אולסי פרי כפי שמסר אותה לפני ימים ספורים ל-אמנון אבידן הנוגעת לאותו האירוע של ערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982, סותרת לגמרי את עדותו ההיא של משה גרטל. אולסי פרי סיפר לו לאמנון אבידן שהוא צפה בכלל בשידור הישיר ההוא מכבי ת"א-ריאל מדריד 93:99 בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982, בדירתו הפרטית ברמת אביב, ולא שהה אז אצל תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותה העת והתאריך הנ"ל שבהם משה גרטל מדווח לציבור שהוא ראה אותו את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב. משה גרטל משקר בשעה שהוא מתאר בלשונו שלו לשלמה מן ב-2 בנובמבר 2009 את מה שראה כאילו ב-16 בדצמבר 1982, כלהלן: "…הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי…נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו…חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש…כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". משה גרטל משקר. ובכן, אולסי פרי מסר עֵדוּת סותרת אַחֶרֶת ושוֹנָה ב-180 מעלות ביוני 2019 לאמנון אבידן, מאלה שמסר משה גרטל ב-נובמבר 2009 לשְלֹמֹה מַן, ובמאי 2019 גם לדָנִי מֶנְקִין. (ה-Issue השקרי הזה יוסבר וינותח בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה מס' 816).

תמי בן עמי ז"ל מתה כמעט לפני רבע מאה של שנים ב-22 ביולי 1995 ממחלה קטלנית חשוכת מרפא סרטן צוואר הרחם בהיותה בת 40. אין היא יכולה לקום מקִבְרָה ולהגן על עצמה, על כבודה, על הגינותה, ועל שמה. אֵין רוּחָה יכולה לשוטט ו-לומר לשְלֹמֹה מַן הכתב ההוא של "העין השביעית", זה שפרס את שטיח הַהֶבֶל שלו בביטאון "העין השביעית", ולסתור את סיפור הַאִיוֶולֶת והַשֶקֶר של משה גרטל, כלהלן: "…שְלֹמֹה מַן לא נכון…זה לא היה, זה לא קרה…משה גרטל מספר דבר שקר…לא פתחתי מעולם את דלת דירתי בשיכון ל' בתל אביב בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפניו ובפני צוות הטלוויזיה שלו…לעולם לא הייתי עושה מעשה נבזי ובוגדני כזה, להפקיר לעיניהם ולעיני המצלמה שלהם את גופו, נפשו, וקלונו של אהובי אולסי פרי, כדי להבאיש אותו, כשהוא נטול באותו הרגע ההוא גם כל יכולת להגן על עצמו…שלמה מן לא נכון, זה לא היה, זה לא קרה, לא עשיתי את זה…" .

העיתונאות ההיא של שְלֹמֹה מַן כפי שהוצגה ב-2 בנובמבר 2009 בפרהסיה בביטאון "העין השביעית", נראית גם היום הזה מָרָה ונָכְלוּלִית. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וציוותו, ומשה גרטל לא צילם מעולם את תכולת הדירה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כפי שטען, ולא צילם את אהובה אולסי פרי באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 שרוע אז על סדיני מיטתה כשהוא שוכב כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים (ציטוט מילה במילה מלשונו של משה גרטל כפי שתיאר אז ב-2 בנובמבר 2009 באוזניו של שְלֹמֹה מַן את מצבו החזותי של אולסי פרי). אף על פי כן החליט שְלֹמֹה מַן בכל זאת (כנראה, בעצה אחת עם עורכי ביטאון "העין השביעית") לפַרְסֵם ולהוציא לאור את עדותו השקרית ההיא של משה גרטל, ואח"כ לרוץ יָעֵנִי וללקט תגובות ממני, מיאיר שטרן, ומ-שמעון מזרחי לשקרים ההם שאומר משה גרטל, כדי כאילו "לאַזֵן" את הכתבה שלו ב-ביטאון "העין השביעית" ההוא. מדובר בעיתונאות מָרָה ו-נָכְלוּלִית. ככה לא מתנהגים אנשים הגונים ועיתונאים כֵּנִים.

"Something is rotten in the state of Denmark", אומר מרצלוס בלילה חָשוּךְ אחד לחבריו במרומי החומה המקיפה את טירת אלסינור במחזה הטראגי "המלט" של וויליאם שייקספיר, ומתכוון לכמה מיסודותיה הרעועים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי להראות להם ולחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה כשהוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים ונטול כל הגנה. לא יכול להיות. לא היה כדָבָר הזה. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נבזי ובוגדני שכזה לבְחִיר לִבָּה ואָהוּב לִבָּה. משה גרטל משקר.   

אולסי פרי לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 כדי ליטול חלק ב-משחק קבוצתו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א-ריאל מדריד שהועבר בשידור ישיר בהיקף מלא ע"י חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (93:99 בסיום לזכות מכבי ת"א) ו-נותר על פי דבריו (שוב כאמור, כפי שהודה עכשיו ו-דיווח והעיד לפני כמה ימים אחדים בפניו של אמנון אבידן) בדירתו ברמת אביב עייף וגלמוד מסיבותיו שלו. הוא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב על מנת לצפות בשידור הישיר של האירוע הנ"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולסי פרי נמנע ביודעין להגיע למשחק בהיכל הספורט ביד אליהו משום שכנראה היה תחת השפעה בגלל שימוש בסמים. משה גרטל שיקר בעדויותיו לעיתונאי "העין השביעית"  מר שְלֹמֹה מַן (ב-2 בנובמבר 2009) ולאיש הטלוויזיה ו-מתעד הסרט הדוקומנטארי "אוֹלְסִי", מר דָנִי מֶנְקִין (ב-14 במאי 2019) משסיפר לשניהם כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו ובפני ציוותו את דלת ביתה הפרטי בשיכון ל' בתל אביב וכי הוא צילם ותיעד את אולסי פרי שוכב על סדיני מיטתה, ותיאר בלשונו שלו את מה ש-"רָאָה" כהַאי לִישָנָא, ו-כלהלן, הנה ראשית הציטוט: "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : לא נכון. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה שייכת לתמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר בדירה משלו ברמת אביב) הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף הציטוט).

טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009 . משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו הוא כֵּן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 37 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה לדברי השקר הללו, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. שלמה מן מפיץ השקר ומעניק בימת השקר בגיליון ההוא של "העין השביעית" מ- 2 בנובמבר 2009, שווה בדרגת חומרתו למספר השקר. עמוד מס' 1 מתוך 2.

טקסט מסמך (2) : 2 בנובמבר 2009 . משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו כן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 37 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. (עמוד מס' 2 מתוך 2).

מדובר בעיתונאות נכלולית. "Something is rotten in the state of Denmark", אומר מרצלוס אחד מקציני משמר המלך בלילה חָשוּךְ אחד לחבריו במרומי החומה המקיפה את טירת אלסינור במחזה הטראגי "המלט" של וויליאם שייקספיר, ומתכוון לכמה מיסודותיה הרעועים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי להראות להם ולחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה כשהוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים ונטול כל הגנה. לא יכול להיות. לא היה כדָבָר הזה. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נבזי ובוגדני שכזה לבְחִיר לִבָּה ואָהוּב לִבָּה. משה גרטל משקר.

ובכן, שלמה מן: אם כך טוען משה גרטל בפניך, אזי אתה שְלֹמֹה מַן, היית חייב לא רק לשאול אותו את משה גרטל אלא לחקור אותו, לתשאל אותו, ולוָוֵדא היכן הם אותם הצילומים הסנסציוניים והמרעישים והאקסקלוסיביים ההם שעל פי טיעונו אז ב-2 בנובמבר 2009 הוא מחזיק בידיו, צילומים שעל פי דבריו הוא תיעד באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, את אולסי פרי שוכב שָם בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי, ויָשֵן שְנָת שִיכּוֹרִים על סדיני מיטתה של חברתו ז"ל…אולם איש לא ראה אותם…??? היית חייב לחקור אותו היכן הם אותם הצילומים התיעודיים העיתונאיים החדשותיים הבלעדיים היקרים מפז והסנסציוניים ההם שלך משה גרטל כפי שאתה טוען בריש גלי ובלהט שאתה תיעדת וצילמת בתוך דירתה של תמי בן עמי ז"ל באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…??? היית אמור להתחקות אחר עקבותיו ולברר עמו מדוע, איך, וכיצד יכול להיות, שאף אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או מחוצה לה לא ראה את אותם הצילומים הסנסציוניים ההם שמשה גרטל טוען שתיעד וצילם, עד עצם היום הזה של כתיבת פוסט מס' 816 בסופו של חודש יוני של שנת 2019…??? היכן הם…??? שְלֹמֹה מַן לא חקר את משה גרטל. בנוסף לכך ואולי זה עיקר העיקרים, שְלֹמֹה מַן עיתונאי "העין השביעית" לא שאל ב-2 בנובמבר 2009 את משה גרטל את השאלה הכי נדרשת, הכי הגיונית, ו-הכי המתבקשת כלהלן: מדוע, כיצד, ואיך הוא משה גרטל לא חשף את תיעוד ה-Film הסנסציוני והמרעיש והאקסקלוסיבי הזה אודות אולסי פרי "…שוכב כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב…", שהוא מספר וטוען שהוא מחזיק בידיו למחרת בבוקרו של יום שישי-17 בדצמבר 1982 בפני מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל…??? למה לא אץ ולא הראה אותו בפני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער…??? למה לא הראה וחשף את אותם הצילומים ההם בפני עורך מגזין "יומן השבוע", תוכנית מגזינית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאומנם שודרה ביום שישי-17 בדצמבר 1982…??? וגם למה לא סיפר את עדותו הסנסציונית והמרעישה ל-עורך דאז "מבט" יאיר שטרן…??? OK משה גרטל, אתה טוען בפניי ואומר כך: "…אולסי פרי היה מנוטרל וישן שנת שיכורים אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה…". ואז אני שלמה מן שואל אותך מייד: "…כן, מי זה האנשים שלנו…?".  משה גרטל, ואתה משיב לי את התשובה הבאה: "…יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) לא נעים לי אבל זאת האמת…". אז משה גרטל לכל הרוחות והשדים משה גרטל אשנה ואשאל אותך עוד 1001 פעמים מדוע לא עקפת את יואש אלרואי ולא רצת למחרת מוקדם בבוקר של יום שישי-17 בדצמבר 1982 עם תיעוד ה-Film המרעיש, הסנסציוני, והאקסקלוסיבי אודות אולסי פרי ותמי בן עמי שאתה מחזיק בידך אל מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד…??? מדוע לא דהרת עם חומר הצילום הבלעדי ו-יקר המציאות הזה חסר התקדים אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער…??? מדוע לא דיווחת מאום אודות חומר ה-Film המסעיר הזה לעורך "מבט" דאז יאיר שטרן באותו יום שישי ההוא של 17 בדצמבר 1982…??? כיצד זה יכול להיות…???

אנוכי בן 81 היום ו-עדיין ממתין גם היום ב- 8 ביולי 2019 לראות את חומר הפילם המרעיש, האקסקלוסיבי, והסנסציוני ההוא מאותו יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, ש- משה גרטל והצוות שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמו ותיעדו את אולסי פרי חָשוּף עֵירוֹם ועֶרְיָה, שוכב מֵת שִיכּוֹר ומְנוּטְרָל (על פי תיאורו של משה גרטל) על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה בשיכון ל' בתל אביב (על פי טענתו). לא ייתכן ולא יכול להיות שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב והרשתה לכתב משה גרטל ל- צָלֵם את אהובה אולסי פרי בשיא עליבותו כשהוא שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים (כלשונו של משה גרטל)על מיטתה בשיכון ל' בתל אביב, ומבלי שהיא שאלה וביקשה בכלל ממנו מאהובה אולסי פרי שלה את רשותו למעשה הצילום והחשיפה הנואלים והמבישים המראים אותו במלוא עליבותו, שפלותו, עלבונו, וחדלונו הגופני והנפשי. אשנה ואומר פעם נוספת : אינני מאמין שתמי בן עמי ז"ל עשתה את המעשה ההוא והסכימה והתירה למשה גרטל ולצוות הצילום שלו לצלם ולחשוף כך את קלונו של אּהוּב ובחיר לִבָּה ש- שוכב על סדיני מיטתה במצבו ההוא, ונטול כל יכולת לגונן על עצמו. חד משמעית : לא היה כדבר הזה. אני עדיין מצפה לשמוע מ-מר שלמה מן ומ-מר משה גרטל מי היה הצלם שלו ? מי היה איש הקול שלו ? ומי היה התאורן שלו ? אני עדיין מחכה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מדוע אם דבריו כנים לא עקף אותי ולא הגיש את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני לידיהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ולמה לא דרש מהם לשדר זאת ? אני מבקש לדעת ממר משה גרטל מדוע הכתבה הסנסציונית הזאת שמראה (כביכול) את אולסי פרי שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי ז"ל, ושעל פי טענתו הוא משה גרטל מחזיק את חומר הפילם הסנסציוני הזה בידיו, לא שודרה מעולם למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 ב- "יומן השבוע", וגם לא אחר כך בשום מהדורה מ- מהדורות "מבט" ? להד"ם. בלתי מתקבל על הדעת. באותה מידה אני ממתין לתשובות לשאלות הללו ממר דני מנקין בימאי הסרט התיעודי "אולסי".

פוסט מס' 817. הבלוג yoashtvblog.co.il נועד בין היתר גם להגן על האגפים שלי. פוסט מס' 817 עוסק במידה לא מבוטלת גם בתשובה מפורטת שלי לסרטו התיעודי של הבימאי דני מנקין, "אולסי" (שודר בערוץ 13 ב-14 במאי 2019) ולעדותו המגוחכת של משה גרטל אודותיהם של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו התאריך ההוא של עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 במסמך המדובר ההוא שתיעד דני מנקין. פוסט מס' 817. כל הזכויות שמורות.

להלן, הטקסט המגוחך והבעייתי של משה גרטל שנראה ונשמע בסרט התיעודי "אולסי" של הבימאי דני מנקין, ואשר שודר בערוץ 13 ב-14 במאי 2019, בלוויית תצלומים שנראים לי בלתי אמינים, מבוימים, ומפוברקים לצורך יצירת דרמה באמצעות Visuals לא אותנטיים, ולכן לא מהימנים בעליל. על Frames הצילומים המובאים עכשיו בהמשך אין שום כתובית (Super imposing) שום מידע תיעודי מפורט שאמור להבהיר לציבור באופן חד משמעי את העובדות הבאות, כלהלן :

1. מתי צולמו ותועד התמונות האלו ?

2. מדוע לא מצוין תאריך התיעוד המדויק ?

3. היכן ובאיזה מקום צולמו ותועדו התמונות האלה ?

4. מיהו הצלם שצילם אותן ?

5. האם מדובר בשחזור מבוים ו/או בפברוק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן ?

ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסטים מס' 811, 812, 813,  816, ומס' 817 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת העדויות והדיווחים ההם הנוגעים ל- קורות תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. אנוכי רואה בתמונות האלה בשחור /לבן בשל הנימוקים המצוינים לעיל לא רק עשיית אִי אֶמֶת, אלא הסתרתה, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 ? היעדר נתוני זמן ומקום ומחסור בנתוני עובדות הזיהוי על גבי התמונות הנ"ל לרבות שקריו של משה גרטל, מטילים חשד כבד על עושי הסרט התיעודי "אולסי" בראשות הבימאי דני מנקין כי מדובר במלאכת פיברוק.  

עדותו הבעייתית של משה גרטל כפי שמסר אותה לבימאי דני מנקין ב- 14 במאי 2019, ושודרה כלהלן, נשמעת לאור כל האמור לעיל לא רק כבלתי אמינה לחלוטין, אלא כהמצאה, כדבר שקר.

(להלן תחילת הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" של דני מנקין) : "…להיכן נעלם אולסי פרי…? שחקן מקצוען רק תאונת דרכים יכולה לעצור בן אדם מלהגיע…והוא הייתה לו תאונה מסוג אחר לגמרי…חמש דקות לתחילת המשחק אני אומר לעצמי לצלם שהיה אתי : בוא אנחנו הולכים לחפש את אולסי פרי…ידעתי אפוא החברה שלו תמי בן עמי גרה…אני נוסע לשיכון ל', מצלצל, דופק בדלת…תמי פותחת את הדלת, אני לא נותנת לכם לצלם…לא, אבל מה עם אולסי…? אפוא אולסי…? "הנה אולסי"… יש מיטה שם במסדרון אולסי שוכב עליה…כאילו מת…לא זז…". (להלן סוף הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" של דני מנקין). 

ובכן אולסי פרי סיפר לאחרונה (לפני כמה ימים) למר אמנון אבידן כי באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 הוא בכלל לא שהה בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב בעת השידור הישיר שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99, אלא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב כדי לצפות בו לבדו. אם כך משה גרטל משקר. לא רק שתמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, אלא אולסי פרי כלל לא שהה בדירתה באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 באותה העת שמשה גרטל וציוותו כאילו תיעדו וצילמו את "הנעשה" בה (על פי דיווחו של משה גרטל). ושאלה אחרונה ומכרעת למשה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין : OK, אם משה גרטל הוא באמת איש כֵּן דוֹבֵר אֶמֶת, אז היכן הוא אותו סרט הפילם הסנסציוני ההוא שבו משה גרטל תיעד ו- צילם באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה בשיכון ל' בתל אביב, על פי התרשמויותיו ותיאוריו המפורטים, כפי שהוא שַח אותם לשלמה מן ודני מנקין, כלהלן :  "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : על פי הידוע לי הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל ולא של אולסי פרי), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אם משה גרטל הוא איש כֵּן ו-דובר אמת, היכן אם כך הסרט התיעודי המרעיש, הסנסציוני, האקסקלוסיבי, וחסר התקדים הזה שבו משה גרטל מפרט ו- אומר כהאי לישנא את הטקסט הזה לשלמה מן : "…הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אם באמת משה גרטל הוא אדם כֵּן ודובר אמת, אזי מדוע הסרט התיעודי המרעיש וחסר התקדים הזה שאותו משה גרטל תיעד וצילם ובו הוא מפרט כהאי לישנא בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כיצד חשף את מצבו הגופני והנפשי הקשה של אולסי פרי (שוכב כמו מֵת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים), לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יוֹמַן הַשָבוּעַ" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע אם כך התיעוד הסנסציוני הזה של אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי (שוכב כמו מֵת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים) לא שודר במוצ"ש – 18 בדצמבר 1982 ב- "מבט"…??? מדוע אם כך התיעוד המרעיש והסנסציוני הזה לא שודר מעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשום תוכנית כלשהי. לא צריך להיות ארתור קונאן דויל כדי להסיק מסקנה פשוטה ו-תשובה פשוטה ומובנת מאליה : אין בנמצא מסמך פילם כזה. אין בנמצא מסמך צילום מתועד שכזה. לא היה מעולם מסמך מצולם תיעודי כזה. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כדי לחשוף את אהובה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה, ושוכב שם במצב פיזי ונפשי קשה כמו מת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים. היא לא הייתה עושה מעולם מעשה מֵבִיש וזדוני שכזה לאָהוּב ובְחִיר לִבָּה. חוץ מזה : אולסי פרי על פי עדותו ו- דבריו כפי שמסר אותם לפני ימים אחדים לאמנון אבידן, כלל לא שהה בדירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בעת כאילו ביקורו של משה גרטל וציוותו שם. הוא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב ולא הגיע ביודעין למשחק ההוא כדי לצפות לבדו בשידור הישיר ההוא שלנו בו מכבי ת"א גוברת בהיכל הספורט ביד אליהו על ריאל מדריד 93:99. אם עדותו של אולסי פרי כנה אזי משה גרטל איננו דובר אמת.

טקסט תמונה (1) : 14 במאי 2019. Frame מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. משה גרטל מצהיר את הצהרתו בפני המצלמה של הבימאי דני מנקין "להיכן נעלם אולסי פרי ?". כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי של משה גרטל, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פִברוק…???

טקסט תמונה (2) : Frame מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. לסיפור עלילת "אולסי" משתרבב לפתע צילום ותיעוד של ניידת השידור של רדיו "קול ישראל". אין הסבר ולא נימוק מדוע ולמה.

טקסט תמונה (3) : Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כבלתי אותנטי אלא כזה ש-נועד ל- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הנ"ל הזה כאילו צולם באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, כאילו אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה של תמי בן עמי ז"ל. מאחורי האדם חובש המגבעת הזה, ניצב צלם (רואים את יד ימין שלו ואת המצלמה שלו נשענת על כתף ימין שלו), אך לא ניתן להבחין אם מדובר במצלמת Film מסוג BL (מצלמות שהיו אז ב- 1982 בשירות צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר עסקו בכיסוי וצילום חדשות בטרם עידן ה- Video) ו/או במצלמת Video פרי התקופה המודרנית). מדובר ב- Sequence טלוויזיוני שחור / לבן בעייתי, מתוחכם תכניתית, ועמום טכנולוגית של יוצר הסרט "אולסי", מפני שברור שהאדם החובש מגבעת על ראשו בתיעוד (ו/או כאילו תיעוד) ב- 1982 לפני 37 שנים, לא רק יוצר הסוואה אודות מראהו וצבע השֵיעָר שלו וכַמוּתוֹ הנמצאת על ראשו (צבע שיערו של משה גרטל היום הוא סָב ולָבָן וכמותו מדולדלת), אלא יוצר מייד בתת מודע של כל צופה טלוויזיה באשר הוא בביתו זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל עכשיו בעת שדני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" ב- 2019 בחלוף 37 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות ובאותה הסצנה. על Frame הצילום הנ"ל אין שום כתובית (Super imposing) שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת, אֵין ולֹא מופיע התאריך המדויק של התיעוד, וגם לא מצוין על התמונה היכן ובאיזה מקום היא צולמה ותועדה, ומי צילם ותיעד אותה. הצופה בבית איננו יודע האם מדובר בשחזור מבוים, ו/או בפִבְּרוּק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים שהובאו זה מכבר ב-פוסט מס' 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל בדצמבר 1982, ורואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. אין שום הוכחה לכך. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פיברוק…???

טקסט תמונה (4) : אותו כנ"ל. Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כלא אותנטי אלא כ- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הזה כאילו צולם באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, כאילו אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה של תמי בן עמי ז"ל. מאחורי האדם חובש המגבעת ניצב צלם לא מזוהה (רואים את יד ימין שלו ואת המצלמה שלו נשענת על כתף ימין שלו). לא ניתן להבחין אם מדובר במצלמת Film מסוג BL (מצלמות שהיו אז בשירות צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעסקו בכיסוי וצילום חדשות בטרם עידן ה- Video) ו/או במצלמת Video פרי התקופה המודרנית. ברור שהאדם החובש מגבעת בתיעוד מלפני 37 שנים, לא רק מסווה את דמותו, צבע השיער שלו, וכמותו על ראשו (צבע שיערו של משה גרטל היום הוא סָב ולָבָן וכַמוּתוֹ מדולדלת) יוצר מייד בתת התודעה של הצופה בבית זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל בעת שני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" ב- 2019 בחלוף 37 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות. על Frames הצילומים הנ"ל אין שום כתובית (Super imposing) שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת את התאריך המדויק, והיכן ובאיזה מקום, ומי צילם אותה. האם מדובר בשחזור מבוים ו/או בפברוק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסט 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל בדצמבר 1982, ורואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פִברוק…???

טקסט תמונה (5) : אותו כנ"ל. Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כבלתי אותנטי אלא כ- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הזה כאילו צולם באותו ערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, כאילו תמי בן עמי ז"ל פותחת את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' התל אביב. אגב בעֵדוּת שמסר משה גרטל לשלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ואשר התפרסמה בביטאון "העין השביעית" הוא דיווח לשלמה מן כלהלן : "…נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מֵת מנוטרל לגמרי, צילמתי אותו…חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש…". לדני מנקין הוא סיפר ב- 14 במאי 2019 סיפור אחר ועובדות שונות. בתצלום הזה, שוב נראה אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה וכאילו מנהל דו שיח עם תמי בן עמי ז"ל. ברור שהאדם החובש מגבעת בתיעוד שכאילו נעשה לפני 37 שנים, יוצר בתת התודעה של הצופה בבית זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל בעת שדני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" בחלוף 37 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות. אני מדגיש שוב ועוד פעם : על Frame הצילום הזה אין שום כתובית (Super imposing), שום אינפורמציה שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת, לא מופיע התאריך המדויק של הצילום והתיעוד, לא מצוין היכן ובאיזה מקום צולמה התמונה, ואין מפרסמים לציבור מידע מי הצלם שצילם אותה. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסט 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-אירוע ההוא שבו כאילו נטלו חלק תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל, וכאילו התרחשה בערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפתח דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל. אנוכי רואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, נעדרות כתוביות זיהוי, ונראה כ-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פִברוק…???

אֶשְנֶה וְאוֹמַר שוּב: מדובר בסִיכּוּם מוּדְגָש שֶהוּא מְחוּיָב הַמְצִיאוּת. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. הניתוחים והנימוקים בהמשך.  

משה גרטל גוֹרֵר אחריו מזה שנים רבות מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996 שוֹבָל אָרוֹך של הֵיעָדֵר אֲמִינוּת, מַחְסוֹר בְּ-מְהֵימָנוּת, נְבוּאוֹת שווא, מידעים לא נכונים, יחדיו עם המון מלל ופטפוט מיותרים רוויים טעויות, שגיאות, בִּלְבּוּלִים, וטקסטים קְלוּשִים. שוּם מוֹנִיטִין סְפּוֹרְטִיבִי איננו יָכוֹל להַסְוֹות וּלְכַסוֹת על נְבוֹנוּת דַלָה ליד מיקרופון הטלוויזיה. שוּם שֵם טוֹב ו-רֶפּוּטַצְיָה לֹא יכולים להַגְשִים נְבוּאוֹת שָוְוא. שום עֲמָמִיּוּת וּפּוֹפּוֹלָרִיוּת לֹא יכולים לְהַלְבִּין טֶקְסְטִים מְטוּפָּשִים. הַמֶמְבְּרָנוֹת שֶל המיקרופון לא יודעות לעֲרוֹךְ ואֵינַן מְסַנֶנוֹת. הַקוֹל עוֹבֵר דרכן ללא מעצורים. פוסט מס' 816 משמש אף הוא נִדְבַּך מֵידָע נוֹסָף לנִדְבַּכִים שהופיעו כבר ב-פוסטים קודמים ומערערים ומצביעים על הֵיעָדֵר אֲמִינוּת ומַחְסוֹר ב-מְהֵימָנוּת, ועוסקים במוּסָר העיתונאי שחייב להיות כֵּן ובעל יוֹשְרָה מוחלטת.

השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש נתפשו יותר מידי פעמים בעבר על חַם כשדרני שחייה ומוֹסְרֵי אינפורמציה בלתי אמינים ולא מהימנים מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. משה גרטל היה המחליף האולימפי של שדר השחייה האולימפי שלי נסים קיוויתי באולימפיאדת ברצלונה 1992. הפרשן הצמוד שלו אז בעמדת השידור שלנו בבריכת השחייה האולימפית בברצלונה היה יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל (2003-1918) הידען, המצטיין, ורב המוניטין חבר קיבוץ כפר מכבי ומאמנו הלאומי לשעבר של משה גרטל בנבחרת ישראל וב-בריכת השחייה בקיבוץ רמת יוחנן. יוסף טלקי היה פרשן שחייה טלוויזיוני ברמה גבוהה בדרגת רב אמן בינלאומי. לרוע מזלי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה האחרונה של יוסף טלקי ז"ל המיתולוגי והבלתי נשכח. הוא פרש בשל סיבות בריאותיות.

טקסט תמונה : 22 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 (עשרים ושבע) שנים. זהו אגף במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC ׁ(ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה 92'. זהו שלב ההכנות הטלוויזיונית ימים ספורים לפני טקס הפתיחה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר השחייה משה גרטל (מינוי זמני שלי בעקבות יציאתו של שדר השחייה רב המוניטין נסים קיוויתי לגמלאות. משה גרטל הוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני), אשת הטלוויזיה המכסיקנית גב' מוניקה פלפס – זאמבראנו (Mrs. Monica Phelps – Zambrano), פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחרתי אז בד"ר ברוך "בוקי" צ'יש להיות מחליפו. מייד התברר כי המרחק הטלוויזיוני בין שניהם היה כרחוק מזרח ממערב לטובתו של יוסף "יוז'ו" טלקי. לא היה עוד אחד כמוהו. יוסף "יוז'ו" טלקי שימש פרשן שחייה בלעדי שלי בכל האולימפיאדות, אליפויות העולם, אליפויות אירופה, אליפויות ישראל, המכביות, וכינוסי הפועל בשנים שבין 1975 ל-1992. לא היה שני לו.

השידורים הישירים של משה גרטל וברוך צ'יש מבריכות השחייה האולימפיות של אטלנטה 1996, סידני 2000, את אולימפיאדת אתונה 2004 לא ראיתי בארץ מפני שעבדתי באותה העת בשֵירוּת קבוצת הטלוויזיה הבינלאומית AOB באתונה (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) ב-Quality Control במבצע השידורים הבינלאומי הענק הזה בראשות הספרדי מנואל "מנולו" רומרו באולימפיאדת אתונה 2004 עצמה, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו דה ז'אניירו 2016 היו רוויים אין סוף שגיאות, טעויות, וגמגומים.

אֲמִינוּת, יוֹשְרָה, ומְהֵיְמָנוּת הן תכונות שמרכיבות את אופי האדם באשר הוא אדם ומאפשרות לו להיערך למאבק נצחי יום-יומי, רגע-רגע, שעה-שעה בינו לבין מַצְפּוּנוֹ. מלחמה נפשית רְווּיָית יִיסוּרִים שנמשכת לאורך כל חיינו בכל תחום בחיינו. אינך רשאי להיות אָמִין ומְהֵימָן פעם אחת כשמתחשק לך ובפעם אחרת להיות שַקְרָן ונוֹכֵל שאיננו דוֹבֵר אֶמֶת כשבא לך. אין דבר כזה. זה לא עובד ככה בחייו של בֶּן אֱנוֹש בשום תחום מתחומי חיינו. עִקְבוֹת ה-Sound האולימפי (ולא רק) של משה גרטל וברוך צ'יש על רצועות ה-Audio של ה-Video הותירו אחריהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ז"ל ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שוֹבָלִים של טקסטים מגוחכים, סלוגנים שגויים, פטפוטים מטופשים חסרי תּוֹחֶלֶת, נְבוּאוֹת שָוְוא ומַאֲוַויֵי שָוְוא.

למשל, באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק משה גרטל את מדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת בטרם עת, כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא באותו הרגע הדרמטי ההוא, כשהשחיין הרביעי והמסיים של צרפת אלן ברנארד (Alain Bernard) זינק למים שבריר שנייה לפני השחיין הרביעי והמסיים של ארה"ב ג'סון ליזאק (Jason Lezak), וכה זעק, התאווה, והתנבא בפני צופיו בזו הלשון : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…". אולם כזכור התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב היא זאת ש-ניצחה (!). יד המקרה אולי יד הגורל הפיצה אוֹר נוּגֶה על נבואת השווא ההיא והעמידה בצֵל שָחוֹר את "הנביא" משה גרטל יעני מומחה לענף השחייה בטלוויזיה. אילו היה מדובר ב-איש נבון, הוא כלל לא היה מתנבא, אלא מעריך את יחסי הכוחות בתחרויות ומנתח ו-מנמק את הערכותיו. אילו היה איש חָכָם היה אולי מרשה לעצמו בכל זאת ליטול את שרביטם של הנביאים התנ"כיים שמואל, אליהו, ירמיהו, ישעיהו, ועמוס  ו- מתנבא, אולם לבטח היה עושה את זה בצניעות, ולכן מסייג את נבואתו ומנמק לציבור מדוע הוא מַתְּנֶה אותה, מגביל את תוכנה, וקובע גזרות. הצהרות נבואיות במסגרת תקשורת המונים בפני ציבורים ענקיים (לאו דווקא בזירות הספורט) הן התחייבויות מסוכנות, מטופשות, ורברבניות שעלולות להוציא את המצהירים כְּסִילִים, נְפָלִים, ו-אנשים טִיפְּשִים ולהפוך אותם לקוריוז. ובכן, ארה"ב זכתה במדליית הזהב אז במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 בשעה שאותו השחיין הרביעי והאחרון שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שִיא עוֹלָם חָדָש. השחיין הרביעי והמסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הַכֶּסֶף. שַדָּר נָבוֹן וחָכָם לעולם יְסָיֵיג את דבריו ואת נְבוּאָתוֹ בשעה שהוא מציב את עצמו בעמדת "רוֹאֶה" עַל, ומשדר דברי נבואה בדם לבו בפני מאות אלפי צופי טלוויזיה, טקסטים שעלולים להיות כושלים וכוזבים. זה בדיוק מה שקרה למשה גרטל ב-בייג'ינג 2008.

להבטחה הכוזבת הנ"ל נוספות עוד ועוד כל מיני הגדרות תמוהות ומביכות, ביטויים ואיחולים ילדותיים נטולי כל היגיון וטעונים מינימום IQ, כמו זה למשל שמשה גרטל שידר ישיר בתום אחד ממשחי הגמר באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונפרד מהצופים שלנו במדינת ישראל, וכה איחל להם: "…כאן הסתיימו הערב השידורים שלנו בבריכת השחייה האולימפית באטלנטה…אני משה גרטל והפרשן שלי ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש אומרים לכם לילה טוב…נוחו על משכבכם בשלום…". שוּם אָדָם, שוּם שַדְרָן טלוויזיה גבר ו/או אישה שמחונן במינימום IQ ואשר מכבד את עצמו, את צַו מַצְפּוּנוֹ, את המיקרופון שלו ואת הַמִרְקָע שלו, ואת צופיו, לא היה מרשה לעצמו להיפרד מהם באיחול מהסוג הזה המדמה פרידה מאנשים מתים,"…נוחו על משכבכם בשלום…". מדהים איזה מגוחכות, איזה טיפשות וטמטום, איזה חוסר טאקט, ואיזה אי נבונות מפגין שדר השחייה משה גרטל בפני מאות אלפי צופים במדינת ישראל בתקופת אולימפיאדת אטלנטה ההיא של 1996. נבואות השווא, הטעויות, השגיאות, והבלבולים, והמידע הכוזב שהפיצו שניהם ואשר חזרו על עצמם פעם אחר פעם, הפכו ברבות השנים לגיליונות וכתבי אישום קטגוריים נגד שני הנ"ל מספרי העלילות הללו ועשו בהם שַמוֹת.

משה גרטל העניק פעם ריאיון עיתונאי לערן נבון מהעיתון/חינמון "ישראל היום" ואמר לו כהאי לישנא בכותרת כלהלן: "…שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי…",והוסיף לטיעון ולמשוואת "השינוי" המגוחכת עוד ניסוח מטופש וילדותי: "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…".  בכך הפך את עצמו ל-בדיחה. ל-קוריוז. מה זאת אומרת ומה פירוש הדבר כשאתה מכריז, "…שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי…" ? מה שינית בדיוק ? וכן, למה אתה מתכוון כשאתה מצהיר, "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…" ?. מה זאת אומרת אתה פולט שטויות ומעיר את המתים…??? מי נתן לך אם כך סמכות להחזיק מיקרופון על סמך ההצהרות המטומטמות שאתה מצהיר פה…??? למה אתה מתכוון כשאתה מכריז, "…לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…" ? ומאחל לצופיך בהזדמנות אחרת פרידת נצח בנוסח, "…נוחו על משכבכם בשלום…". כל אחד מֵבִין שאין מדובר פֹּה רק ב-קוּרְיוֹז טלוויזיוני ו/או בבעיה אישית של שַדָּר השחייה הקונקרטי הזה ששמו משה גרטל, אלא בכישלון כללי של מי שמעסיק, עורך, ומפיק אותו, ומעניק לו סמכות להתייצב בפני קהל. מדובר בבעיה חסרת פיתרון גם של הציבור שנאלץ להאזין ולהקשיב לו מפני שחוץ מלבדו אין כנראה שדרני שחייה בארץ ישראל. עָגוּם.

טקסט מסמך : מדהים. ווידוי. משה גרטל מתנצל ומתוודה לפני שנים בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (…?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (…?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של האולימפיאדות ושל קוֹרוֹת המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (…?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (…?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (…?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (…?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (…?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (…?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי איתן אורבך הוא משעמם (…?). משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. ערך הטקסט הנ"ל שמגיש משה גרטל לקוראי "ישראל היום" איננו הבעיה שלו וגם לא שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת. הבעיה היא של מי שמעסיק אותו.   (באדיבות העיתון "ישראל היום").

ובכן, משה גרטל הוא שַדָּר שחייה אולימפי ברָמָה של קוּרְיוֹז. המיקרופון עושה בו שוב ושוב שמות. במידה לא מועטה גם בפרשן שלו ברוך צ'יש. אישיותו הטלוויזיונית שוּלִית אולם באופן פרדוקסלי הוא מהווה רָמָה בפני עצמה וכנראה הטוב מבין כל שדרני השחייה בארץ שכלל אינם קיימים במדינת ישראל. אין במדינת ישראל שדרני טלוויזיה שתחום התמחותם שחייה. ואז גם התחולל הבלתי ייאמן. באולימפיאדת ברצלונה 1992 מיניתי את משה גרטל למחליפו הזמני של נסים קיוויתי. בשנים שבין 1992 ל- 1996 לא הצלחתי לאתר שדר טלוויזיה מומחה בשחייה. מיני שוב את משה גרטל לשדר השחייה האולימפי הזמני באולימפיאדת אטלנטה. לא חשבתי ולא תיארתי לעצמי שהזמני דאז יהפוך לקבוע של היום. 

כזכור, בעת אולימפיאדת אטלנטה לפני 23 שנים ב- 1996 איחל לצוֹפָיו בישראל בתום אחד השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית "…נוחו על משכבם בשלום…". וזכור גם כי באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק את מדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת בטרם כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא, באותו הרגע הדרמטי ההוא שהשחיין הרביעי והמסיים של צרפת אלן ברנארד (Alain Bernard) זינק למים שבריר שנייה לפני השחיין הרביעי והמסיים של ארה"ב ג'סון ליזאק (Jason Lezak), "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…", אולם התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב ניצחה (!). יד המקרה אולי יד הגורל העמידה בצֵל את משה גרטל והפכה אותו לחוֹכָא ו-אִיטְלוּלָא. ובכן, ארה"ב זכתה במדליית הזהב אז במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 בשעה שאותו השחיין הרביעי והאחרון המסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין הרביעי והאחרון והמסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון וחכם היה מתנה ומסייג את עצמו ואת נבואתו בשעה שהוא מציב את עצמו בעמדת "רוֹאֶה" עַל ומשדר דברי נבואה כושלים למאות אלפי צופים. משה גרטל דיבר אז לפני 11 שנים מהרהורי לבו. על סמך תחושות ולא על סמך עובדות. היה מדהים להיווכח כל פעם מחדש כיצד משה גרטל הופך את עצמו בהתמדה שוב ושוב לשנינה, לבוז, ול-לעג וקלס ליד מיקרופון הטלוויזיה. הוא שוב הבליט את דלותו ליד המיקרופון בתקווה שאולי מוניטין העבר שלו כאלוף ישראל בשחייה יסווה את היעדר מקצועיותו, את אי נבונותו, ואת מחסור תבונתו, ואת חִדְלוֹנוֹ ליד מיקרופון הטלוויזיה. במקום להיות עיתונאי מדויק ושַדָּר טלוויזיה הגיוני, שדר אמין ומהימן, ניסה כוחו בנִיבּוּי והִתְגָלוּת. אולם זה איננו תפקידו. מסך הטלוויזיה איננו משטח של רוֹלֶטָת הִימוּרִים. משה גרטל הוא לכן עיתונאי ו- שַדָּר טלוויזיה בַּטֵל בשישים יחדיו עם הפרשן שלו ברוך צ'יש שלא סִיֵיג ולא אִיזֵן אותו במועד באותה עמדת שידור, וגם לא את עצמו. משה גרטל וברוך צ'יש הוכיחו ותמכו בכל מִרְצָם בהֶבֶל פיהם באיש ה- סלוגנים ההוא מאנשי חז"ל שאמר בשעתו ב- ריש גלי : "הנבואה ניתנה לשוטים".

צריך להזכיר כאן באותה ההזדמנות שגם אותו הפרשן הנדון ברוך צ'יש נכשל בנבואות הַכָּזָב שלו בשידורי השחייה ההם ב- אולימפיאדת לונדון 2012. למשל, בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק ברוך צ'יש פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 ולעבר צופיו בארץ מבלי שהוא מסייג את עצמו : "…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…". הפרשן ד"ר ברוך צ'יש לא סתם טעה, ולא בכדי חשף באותו הרגע ההוא בפני צופיו כי חוּנַן ב- מנת IQ נמוכה ליד מיקרופון השחייה האולימפי. משתי סיבות : באחת, הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמש איש שוֹטֶה ו- נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות כהווייתן המצטיירות בתחרות ולפַרְשֵן ולנמק אותן בפני צופיו. בשנייה, התעקש לא לסַיֵיג את נבואת הַשָוְוא שֶלוֹ. ברוך צ'יש שגה בגדול, ברָמָה של חֵטְא תקשורתי, משנכשל לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהֶבֶל פיו ל- ברברן ול- פטפטן. ובכן, דווקא הצרפתי יאניק אנייל ניצח את האמריקני ראיין לוכטה ורביעיית צרפת זכתה במדליית הזהב. לרביעיית ארה"ב שסיימה שנייה הוענקה מדליה מכסף. איש הטלוויזיה ברוך צ'יש עיטר את עצמו במו פיו במדליה מפַּח באולימפיאדת לונדון 2012.

ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016…? משה גרטל זעק שָם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 שגיאת דיווח חמורה, בה בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי רברבני שאיננו מוטל בספק : "…קָאמֶרוֹן מֶקְבוֹי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". היה מדובר שוב בסקנדל טלוויזיוני משום ש- קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה האוסטרלי בן 18 קָיְיל צָ'אלְמֶארְס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הבחין בניצחונו המזהיר של קייל צ'אלמארס במשחה הקלאסי האולימפי וגם המהיר ביותר, לא הזכיר אותו, ולא קרא בשמו. מחדל פתטי מחורבן. כישלון חסר תקדים של שַדָּר ישראלי מוביל שמוסר לצופיו אינפורמציית בלוף למרות שהוא יושב בעמדת שידור מאובזרת בבריכת השחייה של ריו 2016 בעלת תצפית נוחה, ולא רואה את המתחולל על קו הסיום בתחרות המותחת. לא הוא ולא הפרשן שלו ברוך צ'יש. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון לידיו כדי לספר את הסיפור לעַם בישראל, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת, ו- כל כך לֵיצָנִית ועלובה בלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך, רגע אחד מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- "אוויר" On air, בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו בכוח לגימיק מגוחך, לאדם מיותר, לאיש לא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- "ישראל היום"), כלהלן. הנה הציטוט : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". משה גרטל התעקש במשך שני עשורים וחצי מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה.

גדולתם של פרשני ספורט כמו גם פרשנים פוליטיים נבחנת בטלוויזיה באמירות שלהם לפני האירוע ובמהלכו, ולא בתומו. בדיעבד, כולם חכמים. שדרני השחייה האולימפיים הכושלים משה גרטל והפרשן ד"ר בָּרוּךְ צִ'יש לא צלחו את אולימפיאדות אטלנטה 1996, נכשלו ב-בייג'ינג 2008, לא עברו את מחסום לונדון 2012, ונתקעו ב- ריו דה ז'אניירו 2016. אין זאת יד הַמִקְרֶה. מדובר בסיסטמה, בשיטה שהפכה לסטיגמה שנסמכת על  היעדר אמינות ומחסור ב-מהימנות בסיסיים, בתקווה שאולי המוניטין בספורטיבי יוכל להסוות ולכסות על נבונות דַלָה ליד המיקרופון הטלוויזיוני. לקוּלָתָם צריך אולי לומר כי הם נכשלים רק פעם אחת בארבע שנים. מידי אולימפיאדה ואולימפיאדה הנערכות בהפרש של 4 שנים זו מזו ו/או זאת אחרי זאת.

אני שב אל משה גרטל וברוך צ'יש. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות בוקי צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "…אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה…" (מבלי לסייג את עצמו). הנבואה ניתנה כידוע לשוטים. ברוך צ'יש מתנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועושה צחוק מעצמו. אין זה תפקידו לנַחֵש. הוא לא קיבל מנדט להיות נביא. הוא קיבל מנדט לשַמֵש פרשן ותו לא. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים  4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…". אולם קרה ההפך. ארה"ב זכתה במדליית הזהב בשעה שהשחיין הרביעי והמסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין המסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. זה לא תמיד היה נכון. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה , מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל שנוטה להסתבך. בוקי צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט – ליצן. כל בר בי רב יודע הטלוויזיה איננה מוסד של הימורים והתחכמויות. משה גרטל וברוך צ'יש לומדים את זה בדרך הקשה, אם בכלל.

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers) מקום ראשון ומדליית זהב. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשַדָּר והפַּרְשָן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 10 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. סיום משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016 שוגים שגיאה חמורה ובלתי מובנת ומכריזים בשידור ישיר שגוי בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה הבינלאומי את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם. תמונת הטלוויזיה קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית הממוקמת במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול, וכאילו הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מדובר שוב בשגיאת זיהוי קשה ואי קריאה נכונה של כמויות הנתונים המשתנים, המתחלפים, והמתרחשים במהירות (ובמקביל) במסלולי התחרויות ע"י משה גרטל וברוך צ'יש ב- בריכה האלימפית של ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר בנתונים שמשתנים במהירות גדולה יותר ממהירות החשיבה של משה גרטל וברוך צ'יש, ובכמות שגדולה יותר מכמות הנבונות שלהם. אין מדובר בתקלה חד פעמית אלא עוד אחת לאוסף, ל-סדרת השגיאות והטעויות של שניהם, ש-רוויות בטקסטים מגוחכים. מדובר בתקלות עיתונאיות ושגיאות זיהוי קשות וחמורות בלתי מתקבלות על הדעת שהחלו באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונמשכו גם באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר במחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "…מקבוי הוא האלוף האולימפי…", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס שוב מחטט באף קבל עם ועולם. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה הבינלאומית, ה- Host broadcaster של OBS, מקעקעים את האמינות, את המהימנות, ואת הַמֵידָע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, האחד הוא מכשיר טלוויזיה, והשני מוניטור מַחְשֵב שמציג עבור השדרים בעמדות השידור בבריכה האולימפית זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין בזיהוי, במיקום, בשמות השחיינים, ובזמנים / תוצאות שהשיגו, ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד, את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…אופס…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם מְשָרְבֵּב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל (משה גרטל) הָמוּם משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש חוללו בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו ב- 2016 היה בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי היה רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של אותו מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם המשתאות של מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנַהֵל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה רציונאלית של שכל ישר. הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. אשנה ואשאל : האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "…בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה…". ברור שפגמים יסודיים שלא תוקנו במשך שני עשורים מאפיינים כ- סיסטמה את התנהלותו של הצמד הזה משה גרטל / ברוך צ'יש מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. לפתע מתברר שהם לא לבד. הנה טסים הטאלנטים מערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 לניו יורק ואף הם כמו משה גרטל וברוך צ'יש מעניקים מדליית זהב למישהי שבכלל לא זכתה בה. בכך נותנים חיים ותוקף לסלוגן הוותיק ההוא, "אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּגִּידוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר ?".

הדיווח השקרי של משה גרטל לאיש ביטאון "העין השביעית" שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009, אודות קורותיהם של אולסי פרי ותמי בן עמי ז"ל 27 שנים קודם לכן באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 1982 לא היה התחלה. הוא היה המשך. "…כל הדרכים מובילות לרומא…", אמר פעם מאן דהו לפני שנים רבות. מאן דהו אחר השיב לו ו-אמר גם כי, "…כל הדרכים מובילות בסופו של דבר להיכלי בתי המשפט…". סיפור קורותיהם של אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו ערב- ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 לא יגווע ללא התערבותו של בית המשפט. פוסט מס' 816 נחקר ונכתב לא רק כדי להגן על האגפים שלי אלא גם להגן על כבודה של תמי בן עמי ז"ל שאיננה יכולה לקום מקברה ולעשות זאת בעצמה. מדובר בטרגדיה שייקספירית. רומן האהבה הסוער רווי אמוציות, סנטימנטלי, ורב המוניטין בין כוכב הכדורסל ההוא של מכבי ת"א אולסי פרי עם הדוגמנית היפה והתמירה תמי בן עמי תם בנסיבות טרגיות. תמי בן עמי ז"ל מתה ב- 1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. אולסי פרי סיים את קריירת הכדורסל שלו במכבי ת"א ב- 1985. הוא הואשם בשימוש ובלדרות בסמים, הוסגר מהולנד לארה"ב, הוענש ונשלח ל- 10 (עֶשֶר) שנות מאסר בכלא מינסוטה בארה"ב בשנים 1995 – 1985.

אי אפשר לסיים את מחקר וכתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 817 מבלי לכתוב ולהדגיש פעם נוספת כי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי העניק אז לאסיר המשוחרר אולסי פרי הזדמנות נוספת לשקם את חייו במדינת ישראל. מדובר בְּמְחַוָוה וגְּדוּלָה אֱנוֹשִית נֶאֱצֶלֶת ובלתי נשכחת של מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב.

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 42 שנים. תמונה היסטורית המתארת את אחד מרגעי השיא של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לדורותיו. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מקבל את את קבוצת מכבי ת"א בלשכתו לאחר ששבה לארץ מבלגיה לאחר הניצחון המזהיר על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91 ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון. יו"ר ומנהיג מכבי ת"א עו"ד מר שמעון מזרחי מעניק לראש הממשלה יצחק רבין את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. יושב ומוחא כף טל ברודי. עומד מאחורי טל ברודי בחליפה ועניבה מר דָן פַּתִּיר (ממושקף) יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. עומד קיצוני מימין בחולצה משובצת איש בלתי מזוהה. (לע"מ תמורת תשלום).

פרסומים עיתונאיים של תרחישים אישיים רגישים (וגם כלליים) ב-מדיות הציבוריות נטולי הוכחות אמת וללא ו-בלי אסמכתאות מוחשית, כמו דיווחו זה של משה גרטל אודות קורותיהם של אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל לפני 37 שנים באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, מהווים לא רק רשלנות מטונפת שאין עליה סליחה אלא דבר שֶקֶר שאין לו כפרה. דיווחו ההוא של משה גרטל את האינפורמציה הנ"ל ההיא לשְלֹמֹה מַן איש ביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, בצורה ההיא כפי שדיווח לו לפני כעשור, עוסק בהטלת אשמה ואישום ובמידע מְפָגֵעַ נטולי הוכחות בשניהם, בתמי בן עמי ז"ל ובאולסי פרי יבד"ל. לכן דיווח רשלני מלוכלך שכזה נטול הוכחות ואסמכתאות מהווה עיתונאות מסוכנת, עיתונאות נכלולית, עיתונאות לא הגונה, ו-עיתונאות נטולת יושרה. לכן זאת, עיתונאות ועיתונות מחורבנת בלתי מתקבלות על דעתו של כל איש הגון ויישר דרך באשר הוא. דרושה התערבות משפטית במקרה הקונקרטי המדובר.

אסיים בניתוח אימפליקציה. בהשלכה. נניח לרגע שמשה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין שלושתם אישים מעוררי עניין עיתונאי ציבורי וסקרנות עיתונאית, היו נקלעים למצב ביש גופני ונפשי בדומה לאולסי פרי, ו- שרועים כמותו נטולי הגנה ו-שוכבים על סדיני מיטות רעיותיהם כמו מתים, מנוטרלים, וישנים שנת שיכורים. האם רעיותיהם שלהם היו מעלות בכלל בדעתן לפתוח את דלת דירותיהן בפני ציידי טלוויזיה ולעין המצלמות שלהם, כדי לחשוף בפניהם את קלונם, בושתם, וכלימתם של בעליהן…??? אין להעלות על הדעת שרעיותיהם של משה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין היו מעוללות כך לבעליהן ומבישות אותם בפרהסיה, ועושות להם את מה שמשה גרטל טוען שתמי בן עמי ז"ל עוללה לאָהוּב לִבָּה אולסי פרי. ובכן, אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל ובפני צוות הצילום שלו, כדי ללעוג ו-להבאיש את שמו של אהובה אולסי פרי. לא היה כדבר הזה. משה גרטל משקר. שני מעניקי הפלטפורמה שלמה מן ודני מנקין יוצאים רַע מאוד מהסיפור משום שנראה ומשתמע מדיווחיהם כי שניהם הקריבו פיסת שטח במדיה הכתובה והאלקטרונית לטובת פרסום שקריו של משה גרטל (גם אם שניהם עושים זאת בשמו). הפרשה הזאת לא תמה. היא איננה יכולה להסתיים ללא הכרעה של בית המשפט. "כל הדרכים מובילות לרומא", אמר מאן דהו אחד. "כל הדרכים מובילות להיכלי המשפט", אמר מאן דהו שני. לא יכול היות ובלתי מתקבל על הדעת כי שלמה מן ודני מנקין הסתמכו על עדותו המילולית בלבד של משה גרטל, הראשון ב-2009 והשני ב-2019, מבלי לתבוע ולדרוש ממנו הוכחות חד משמעיות לנכונות סיפוריו (!).   

פרסום עדויותיו נטולות הוכחות של משה גרטל כפי שמסר אותן לשלמה מן והפרסום בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, עדויות שנסמכות רק מלל אישי שלו, ו-כמו גם זאת שאותה מסר משה גרטל לדני מנקין ואשר שודרה בסרט "אולסי" בערוץ 13 ב-14 במאי 2019 מעוררים מחשבות נוּגוֹת, מַרוֹת, ומַרְחִיקוֹת לֶכֶת. לא רק אודותיו ובכל הנוגע ל-מוסר האינפורמציה אלא גם אודותיהם של מקבליה ושל המוציאים אותה לאור בפרהסיה. מדובר בעיתונאות נכלולית מחורבנת. אשתמש בסיום הפוסט הקונקרטי הזה מס' 816 ואומר את דעתי בראש וראשונה אודות משה גרטל וגם אודותיהם של שלמה מן ודני מנקין באמצעות אותו הטקסט הקצרצר ההוא של הנסיך המלט כשהוא לוחש לאופליה במחזה השייקספירי הטראגי, "המלט נסיך דנמרק", שתי מילים : "רוֹש וְלַעֲנָה".

תמי בן עמי ז"ל היקרה נוחי על משכבך בשלום. אנוכי יואש אלרואי ניצב כאן להגנתך. אנוכי מגן בבלוג הזה yoashtvblog.co.il על כבודך ונשמתך. המשימה עדיין לא הושלמה.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2017 בארץ ובעולם. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2014. הוא טרם הושלם.

3. רביב דרוקר.

רביב דרוקר הוא עיתונאי מחונן. לא רק מחונן. הוא אמין ומהימן. מדובר באדם רציני וערכי. אני אוהב לקרוא אותו ואת ניתוחיו. מאמרו האחרון ב- "הארץ" (יום שני – 78 ביולי 2019), "ברק בבעיה", מלומד. אהוד ברק הקים לפני רגע את מפלגת "ישראל הדמוקרטית" במטרה לסלק את "האיש הרע מ-בלפור" (על פי לשונו של חברו האלוף במיל. יאיר גולן). כמויות ניסיונו, חוכמתו, ומנת ה- IQ של אהוד ברק אינם מוטלים בספק. אולם גם אלה אינם יכולים להניב יותר מנדטים בכל נוסחא מתמטית בכל סיטואציית בחירות, תהיה אשר תהיה. הדמוגרפיה הישראלית השתנה לרעת מעמד הפועלים והיטיבה עם הליכודניקים ושותפיהם הדתיים. המשתנים המתמטיים הקבועים של "ישראל הדמוקרטית" + "כחול / לבן" + "העבודה" + "מרצ" יכולים לגייס מקסימום 55 /  50 מנדטים. אהוד ברק יכול לגנוב קולות מ- "כחול / לבן" ו- "העבודה" וגם מ- "מרצ" אולם איננו יכול עשות כך עם קהל מתנגדיו. הליכודניקים והדתיים יכולים לצבור יחדיו כ- 65 / 60 מנדטים פלוס אביגדור ליברמן. אנוכי מתחייב כאן לתת את קולי לאהוד ברק בידיעה כמעט מוחלטת שאין לו לאהוד ברק סיכוי לשבת שוב על כס ראש הממשלה הבא בתום בחירות ספטמבר 2019..

סוף הפוסט מס' 817. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 8 ביולי 2019.