פוסט מס' 833.

פוסט מס' 833 ארוך מורכב ומַר. מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק Off tube מהמוניטור באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא המַפְסִידָן הגדול של השידורים הישירים של אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שהסתיימה השבוע בדוֹחָה בירת קאטאר. יָדְעַן שלא היה שָם ו-נעשה אופטיובניק טלוויזיוני מגוחך שמשדר לציבור בישראל מהאולפן בהרצליה אירוע כה סבוך, מורכב, ממושך, ומפורט כמו אליפות עולם ב-א"ק ו-משלם מחיר כבד. מולי אפשטיין נטל את מיקרופון ה- Off tube באולפן בהרצליה וחיש הפך לחַנְטָרִיש. הוא היה בּוֹרֶג מרכזי במערכת הפקת Off tube טלוויזיונית מחונטרשת וישירה באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מבלי להיות בדוחה 2019 המרוחקת. הוא שימש צלע אקסקלוסיבית חובבנית במשולש השידור החובבני של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, והיה אחד ממרכיביו החובבניים יחדיו עם שני שותפיו החובבניים מירי נבו ואלי אילדיס. מדובר ב-בושה וחרפה כפולה: מחַד, הטלת אחריות ה-Off tube הבלתי הוֹגֶנֶת ולא קְבִילָה מטעם ההנהלה על כתפיהם של מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין ומאידך הסכמת הטרימוויראט לשֵאת את האחריות העיתונאית הבזויה הזאת על כתפיהם במקום לדחותה לאלתר. אין לי מילה אחרת לומר אודות מולי אפשטיין מלבד היותו חַנְטָרִיש לאור מה שהִתְחוֹלֵל בעת כיסוי ה-Off tube הישיר הראשון באליפות דוחה 2019 מהאולפן בהרצליה. שידור מבולבל ושערורייתי של ריצת המרתון לנשים בדוֹחָה 2019 (יום שישי-27 בספטמבר 2019) מכל היבט עיתונאי בהשתתפות לונה צ'אמטאי-סלפטר שלנו (והמשכו). זאת הייתה עֵדוּת ראשונה ו-חותכת של ראשית סקנדל Off tube טלוויזיוני ממושך ו-הוכחה שהשדרנית המובילה מירי נבו והפרשן שלה מולי אפשטיין גמרו אומר בלִבָּם ליָיצֵג נאמנה ו-ביודעין במשך 10 ימים באולפן בהרצליה את עיתונאות ה-Off tube הכושלת של הערוץ שלהם מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות. מעניין את זקֵנתי מה שנֵי האופטיובניקים האלה גמרו אומר בלבם לבד מהתוצאה הסופית שהייתה סקנדל עבורם ועבור צופיהם. הם לא היו באצטדיון בדוחה 2019. שניהם איישו כל העת את המושבים כאן באולפן בהרצליה. מהאולפן בהרצליה הם הטיפו יֵיעוּץ מקצועי, ו-מוּסָר ודֶרֶךְ אֶרֶץ בבחינת "כך עושים זאת נכון" לאתלטי ואתלטיות העולם וגם לציבור הצופים בישראל. חבירתו השערורייתית של מולי אפשטיין לשני שָרָתִּים שמתחפשים לעיתונאים ו-שדרני א"ק, בשם מירי נבו ואלי אילדיס, ואשר שניהם הופכים כמותו לאופטיובניקים באולפן בהרצליה, הוא סיפור מַר, ועצוב, ובעיקר מאכזב. מאכזב מפני שפרשן ה-א"ק הראשי והוותיק של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מולי אפשטיין לא התווכח עם מי שהיה צריך להתווכח אודות מַר גורלו ומַר גורלם של צופיו ו-נשאר בבית. מולי אפשטיין הַכָּנוּעַ לא העניש את הבוסים שלו, לא הניף זרוע ובראשה אצבע משולשת, ולא הטיח בפני הנהלתו את הטיעון המוצדק הזה: "…או שידורים ישירים מעמדת שידור מאובזרת באצטדיון בדוחה ו/או כלום…". מולי אפשטיין מילא את פיו מים, שתק, וקיבל את הדין כאילו מדובר בגזירת שידור Off tube שכתובה בעשרת הדיברות. מדהים. הוא הפך למשת"פ במקום להפנות גב להנהלתו ובמקום לומר למבישים, "…מה לי ולכם…עופו לי מהעיניים ל-קיבינימט…איזה Off tube ואיזה נעליים…". ובכן, מה נותר אם כן לצופיו לעשות למען מולי אפשטיין חוץ מלנוּד לוֹ בראשם ו-לרַחֵם עליו. מולי אפשטיין הוא הראשון שיודע ש-אֵין דבר כזה עיתונאות Off tube, וודאי לא כשמדובר באירוע כה ממושך ו-רחב ממדים כמו אליפות עולם ב-א"ק אולם בחר לבגוד בעיקרון העיתונאי המקודש שבו נדרשים השדרנים והפרשנים לדווח לצופיהם מהשטח ממוקד האירועים וההתרחשויות ולא מהאולפן מהרצליה. כיסוי ה-Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה-17 ב-א"ק של דוֹחָה 2019 משמש עוד סקנדל טלוויזיוני, נדבך רָעוּעַ ו-עוד המצאה עלובה ומחורבנת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. לציבור בישראל מגיע שירות הרבה יותר טוב מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תמורת תשלום הרבה יותר נמוך. פוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 833. מולי אפשטיין הוא פרשן א"ק מעולה, ידען, ומשוכלל ורב ידע של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שהפך ברבות הימים והשנים לאופטיובניק דַל מהאולפן בהרצליה ברמה של עסקן. מולי אפשטיין לא היה נוכח בדוחה 2019. הוא לא היה שָם. הוא לא ראה את אלפי האתלטים והאתלטיות המתמודדים, מקרוב. הוא לא שוחח עם איש ואישה מהם, גם לא עם מאמניהם, וגם לא עם אנשי הוועדה המארגנת של ה-IAAF ובראשם נשיאם הבריטי האָצָן הדגול לשעבר סבסטיאן קו (Sebastian Coe). הוא לא חש את האווירה באצטדיון בדוחה (ומחוצה לו), לא ראיין ולא שאל את סבסטיאן קו את שאלת השאלות, "…מה פתאום אתה מקיים אליפות עולם בא"ק ב-קאטאר במדינה מדברית חמה ו- לַחָה במפרץ הפרסי…? ולא במעצמות רוויות מסורת שהיו והן גם עכשיו ערש ה- א"ק…?". מולי אפשטיין לא היה שם בקאטאר. ההנהלה שלו הותירה אותו בארץ וכפתה עליו את מלאכת שידורי ה-Off tube הישירים מהאולפן שלה בהרצליה. מולי אפשטיין נשא את הסבריו וניתוחיו עבור צופיו בארץ מהמוניטור המוצב באולפן של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה. הוא כמותכם כמו הצופים שלו לא היה שָם בזירות האירועים וההתרחשויות של דוחה 2019. הוא צפה כמותכם בנעשה שָם באמצעות המוניטור המוצב באולפן בהרצליה וממנו העציק את האינפורמציה עבורכם. אתם צפיתם בתחרויות וליקטתם את אינפורמציית ה-Video וה-Audio בדיוק מאותו המוניטור של מולי אפשטיין ההרצלייני, אולם זה שמוצב בסלון הבית שלכם. אין שום פער. אתם והוא נהניתם מאותו הסיגנל הטלוויזיוני הבינלאומי. ההבדל היחיד ביניכם לבינו שהוא החזיק במיקרופון. מדובר בעיתונאות טלוויזיונית מחורבנת, בסוּפֶּר עליבות. ברשלנות. ב-ביזיון. בעסק טלוויזיוני רָדוּד. ב-Business תקשורתי ירוד ו-מחורבן. בלהג כלפי הצופים ובלעג על הצופים. לכן מולי אפשטיין בעל המוניטין הוא המַפְסִידָן הגדול של שידורי אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שהסתיימה השבוע בדוֹחָה בירת קאטאר. הוא כאילו נשא בעוֹל הפרשנות של המפעל הנ"ל, אבל הוא לא. אי אפשר לדוּן ולשֵאת בעוֹל פרשנות מקצועית כל כך מורכבת ואינטנסיבית ב-Media הטלוויזיונית (זאת שעוסקת בצורה ובאופן כל כך מפורטים בעשרות מקצועות א"ק שמתרחשים בו זמנית על המסלול ובשדה ובפעילותם במקביל של כל כך הרבה אתלטים ואתלטיות) מבלי להיות נוכח פיזית במוקד האירועים וההתרחשויות. כלומר מבלי לאייש עמדת שידור באצטדיון בדוחה 2019 ומבלי לחוש אותם ולמשש אותם בחושיך הרגילים והעיתונאיים. מבלי להיפגש באופן בלתי אמצעי עם גיבורי וגיבורות העלילה ומאמניהם ומבלי להתערות בחברת הטלוויזיה הבינלאומית ולהחליף דעות עם הקולגות שהגיעו לדוחה 2019. אין דבר כזה. הפקתי, ניווטתי, ניהלתי, ערכתי, ושידרתי 8 (שמונה) אליפויות עולם רצופות ב-א"ק, שבע מהן מהשטח. הייתי נוכח יחד עם אנשי ציוותי השידור שלי תמיד במוקד האירועים וההתרחשויות (חוץ מאליפות העולם ה-3 שנערכה בטוקיו באוגוסט 1991 בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכושל יוסף בר-אל), באלה של: הלסינקי 1983 + רומא 1987 + טוקיו 1991 (Off tube מירושלים) + שטוטגארט 1993 + גטבורג 1995 + אתונה 1997 + סביליה 1999 + אדמונטון 2001. עשיתי זאת בשליחות מפקדיי ב-עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ולמען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. אנוכי יודע היטב על מה אני מדבר. הטריומוויראט מולי אפשטיין, מירי נבו, ואלי אילדיס אפילו לא רִאיינו ולא שוחחו עם רצה המרתון שלנו לונה צ'אמתאי-סלפטר בדוחה 2019 מי שהתמוטטה במהלך תחרות המרתון לנשים (ריצה למרחק של 42 ק"מ ו-195 מ') בגלל תשישות ועייפות גופנית קיצונית שלה שנבעו מתנאי עומס החוֹם הכבד ששרר בדוֹחָה (% 86 לחוּת), ונאלצה להפסיק את הריצה ב-ק"מ ה-32. מולי אפשטיין והשדרנים המובילים שלו מירי נבו ואלי אילדיס לא היו שָם. הם לא היו בדוֹחָה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים השאירה את שלושתם בארץ, וכפתה וציוותה עליהם לשדר ולפַרְשֵן Off tube מהאולפן בהרצליה את כל תחרויות אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שנערכו בדוחה בירת קאטאר במשך עשרה ימים בין 27 בספטמבר 2019 ל-6 באוקטובר 2019. ככה זה גם נראה. בשתי מילים: בושה וחרפה. של ההנהלה ושל הטריומוויראט שנכנע לה במקום להניף מולה זרוע ובראשה אצבע משולשת. פוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת-12 באוקטובר 2019.

פוסט מס' 833 דן גם בסבך הכספי-כלכלי של זכויות שידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים ביניהם אליפויות העולם הנפלאות ב-א"ק.

פרפראות.

פרפרת 1: ספרו הנהדר רווי נוסטלגיה של חיים ברעם "אדום צהוב שחור" שיצא לאור ב-2004 בהוצאת "מעריב" ומספר על שנות ילדותו בירושלים ההיא של שנות ה-50, 60, ו-70 במאה שעברה, ועל אהדתו, אהבתו, והערצתו העצומה לקבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים מול יריבתה עירונית המושבעת בית"ר ירושלים. ספר נפלא. קראתי אותו עכשיו שוב.  

טקסט מסמך (1) : זוהי כריכת השער הקדמי של ספרו הנהדר של חיים ברעם "אדום צהוב שחור" שיצא לאור ב- 2004 בהוצאת ספריית "מעריב". לפתע בגיל 82 קראתיו עכשיו שוב בנוסטלגיה בחלוף 15 שנים. גם נעוריי שלי חלפו לבלי שוב. תודה לחיים ברעם על ספר נפלא שמסופר וכתוב היטב.

טקסט מסמך (2) : זוהי כריכת השער האחורי של ספרו הנהדר של חיים ברעם "אדום צהוב שחור" שיצא לאור ב- 2004 בהוצאת ספריית "מעריב". לפתע בגיל 82 קראתיו עכשיו שוב בנוסטלגיה בחלוף 15 שנים. גם נעוריי שלי חלפו לבלי שוב. תודה לחיים ברעם על ספר נפלא שמסופר וכתוב היטב.

פרפרת 2: קְדוּשָה וְחוּלִין. הכל יחסי אמר בשעתו פרופסור אלברט איינשטיין אבי תורת היחסות בעניין היחסיות ולא הפריד בין קודש לחול, כשאמר: "שלוש שערות על הראש זה מעט-שלוש שערות במרק זה המון", והוסיף: "לאחר שאימא שלי הולידה אותי ב-1879, אמרתי, "יש אלוהים". בטרם מותי ב-1955 צעקתי, "אין אלוהים". 

פרפרת 3: הפוסט המוּכְלָל של ד"ר אוסנת זמיר שהתפרסם בעיתון "הארץ" ביום שלישי-8 באוקטובר 2019 וכותרתו, "זה יכול לקרות לכל אחת", איננו נכון. זה לא יכול לקרות לכל אחת. זה מר ועצוב ובלתי נסבל מכל היבט, בראש וראשונה מהיבטים אנושיים, חוקתיים, ופליליים בהם כל כך הרבה נשים נרצחות במדינת ישראל ע"י בעליהן, אולם זה בפירוש לא יכול לקרות לכל אחת. מפליא ומדהים כיצד אלוף בן ועמוס שוקן מתירים לפרסם מידע מוטעה, שגוי, ולא נכון וגם כל כך מוּכְלָל של אוסנת זמיר בעיתון שלהם. זה לא יכול לקרות לכל אחת.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צֵאתָם לאוֹר.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המוכשרת והמצוינת SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר שהסתיימה ההפקה הנפלאה של קבוצת SOBO האוסטרלית בראשות מנואל "מנולו" רומרו. המחקר והכתיבה של הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו מפני שמשטרת מינכן ב-באוואריה לא פתחה עד היום הזה בפניי ו/או בפני כל חוקר ישראלי אחר את הארכיוניים הסודיים שלה, שם שמורים החומרים, העדויות המשטרתיות, והתצלומים שטרם נחשפו כולם, ואשר עוסקים ברצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972. אנוכי מדבר בשם עצמי : אינני יודע עד היום הזה מה מסתירה משטרת מינכן בארכיונים שלה. היא סירבה בפניי לפתוח את שערי הארכיון שלה. ובכן, לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019.

——————————————————————————————— 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות רצופות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו משהעניקה במארס 2002 ליוסף בר-אל מינוי זמני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור שהודח לפני כן ע"י ראש הממשלה אריאל שרון), ובחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקידה אותו על המשימה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור וחנפן פוליטי יָרוּד ועָלוּב לא צלח את הדרך ולא העפיל לתאריך היעד הסופי המחומש ההוא. ב- 2 במאי 2005 (כשנתיים בטרם סיום כהונתו) החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו"ח ההדחה הזה שנכתב ויצא לאור לפני יותר מ-14 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. עסק מחורבן.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 833. ניסוחים מדויקים  של אנשים חכמים שאנוכי לוקח אותם בחשבון : "שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמִישֶהוּ מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו"(הנרי מילר). "אנשי מְזִימוֹת בּוֹגְדָנִיים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלוּ להכיר ברְמִיָיתַם ומשקרים בכֵנוּת"(אנדרה ז'יד). "הַנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר יָמִים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי"(שארל פגאי). "מהפכות מעוֹלָם לא הקלוּ את עוֹל העָרִיצוּת-הֵם רַק העבירו אוֹתוֹ לכַתֵּף אחרת" (ג'ורג' ברנארד שאו). "אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן, כֹּל הַפּוֹלִיטִיקָה שלו אֵינָה אֶלָא דיבורים" (ג'ורג' ברנרד שאו). "מוּטָב לַמוּת על רָגְלֶיךָ מאֲשֶר לחְיוֹת על בִּרְכֶּיךָ" (דולורס לברון). פוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019.​​

פוסט מס' 833 ארוך מורכב ומַר. מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק Off tube מהמוניטור באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא המַפְסִידָן הגדול של השידורים הישירים של אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שהסתיימה השבוע בדוֹחָה בירת קאטאר. יָדְעַן שלא היה שָם ו-נעשה אופטיובניק טלוויזיוני מגוחך שמשדר לציבור בישראל מהאולפן בהרצליה אירוע כה סבוך, מורכב, ממושך, ומפורט כמו אליפות עולם ב-א"ק ו-משלם מחיר כבד. מולי אפשטיין הופך לחַנְטָרִיש. הוא היה בּוֹרֶג מרכזי במערכת הפקת Off tube טלוויזיונית מחונטרשת וישירה באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מרוחקת מדוחה 2019, שימש צלע אקסקלוסיבית במשולש השידור והיה אחד ממרכיביו יחדיו עם מירי נבו ואלי אילדיס. מדובר ב-בושה וחרפה כפולה: מחַד, הטלת אחריות ה-Off tube הבלתי הוֹגֶנֶת ולא קְבִילָה מטעם ההנהלה על כתפיהם של מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין ומאידך הסכמת הטרימוויראט לשֵאת את האחריות העיתונאית הבזויה הזאת על כתפיהם במקום לדחותה לאלתר. אין לי מילה אחרת לומר אודות מולי אפשטיין מלבד היותו חַנְטָרִיש לאור מה שהִתְחוֹלֵל בעת כיסוי ה-Off tube הישיר הראשון באליפות דוחה 2019 מהאולפן בהרצליה. שידור מבולבל ושערורייתי של ריצת המרתון לנשים בדוֹחָה 2019 (יום שישי-27 בספטמבר 2019) מכל היבט עיתונאי בהשתתפות לונה צ'אמטאי-סלפטר שלנו (והמשכו). זאת הייתה עֵדוּת ראשונה ו-חותכת של ראשית סקנדל Off tube טלוויזיוני ממושך ו-הוכחה שהשדרנית המובילה מירי נבו והפרשן שלה מולי אפשטיין גמרו אומר בלִבָּם ליָיצֵג נאמנה ו-ביודעין במשך 10 ימים באולפן בהרצליה את עיתונאות ה-Off tube הכושלת של הערוץ שלהם מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות. מעניין את זקֵנתי מה שנֵי האופטיובניקים האלה גמרו אומר בלבם לבד מהתוצאה הסופית שהייתה סקנדל עבורם ועבור צופיהם. הם לא היו באצטדיון בדוחה 2019. שניהם איישו כל העת את המושבים כאן באולפן בהרצליה. מהאולפן בהרצליה הם הטיפו יֵיעוּץ מקצועי, ו-מוּסָר ודֶרֶךְ אֶרֶץ בבחינת "כך עושים זאת נכון" לאתלטי ואתלטיות העולם וגם לציבור הצופים בישראל. חבירתו השערורייתית של מולי אפשטיין לשני שָרָתִּים שמתחפשים לעיתונאים ו-שדרני א"ק, בשם מירי נבו ואלי אילדיס, ואשר שניהם הופכים כמותו לאופטיובניקים באולפן בהרצליה, הוא סיפור מַר, ועצוב, ובעיקר מאכזב. מאכזב מפני שפרשן ה-א"ק הראשי והוותיק של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מולי אפשטיין לא התווכח עם מי שהיה צריך להתווכח אודות מַר גורלו ומַר גורלם של צופיו ו-נשאר בבית. מולי אפשטיין הַכָּנוּעַ לא העניש את הבוסים שלו, לא הניף זרוע ובראשה אצבע משולשת, ולא הטיח בפני הנהלתו את הטיעון המוצדק הזה: "…או שידורים ישירים מעמדת שידור מאובזרת באצטדיון בדוחה ו/או כלום…". מולי אפשטיין מילא את פיו מים, שתק, וקיבל את הדין כאילו מדובר בגזירת שידור Off tube שכתובה בעשרת הדיברות. מדהים. הוא הפך למשת"פ במקום להפנות גב להנהלתו ובמקום לומר למבישים, "…מה לי ולכם…עופו לי מהעיניים ל-קיבינימט…". ובכן, מה נותר אם כן לצופיו לעשות חוץ מלנוּד לוֹ בראשם ו-לרַחֵם עליו. אֵין דבר כזה עיתונאות Off tube, וודאי לא כשמדובר באירוע כה ממושך ו-רחב ממדים כמו אליפות עולם ב-א"ק. כיסוי ה-Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה-17 ב-א"ק של דוחה 2019 משמש עוד סקנדל טלוויזיוני, עוד נדבך רָעוּעַ ו-עוד המצאה עלובה ומחורבנת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. לציבור בישראל מגיע שירות הרבה יותר טוב מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תמורת תשלום הרבה יותר נמוך. פוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות.

הקדמה.

אין דבר שמצטלם יפה יותר בטלוויזיה מ- א"ק ברמתה הגבוהה. הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE הניחה באליפות העולם ה- 1 שהתקיימה בהלסינקי בין 7 באוגוסט ל- 14 באוגוסט 1983 את יסודות ההפקה והצילום החדשניים והמצוינים של כיסוי תחרויות א"ק מרובת מקצועות לגברים ונשים על המסלול ובשדה בעידן מדע הטלוויזיה המודרנית (ראה פירוט צילומים ושרטוטים בהמשך). היה מדובר במהפכת כיסוי ו- צילום סנסציוניות של רעיון, מחשבה, וביצוע לראשונה של כיסוי תחרויות א"ק שחוללו אנשי הטלוויזיה הנפלאים ההם של פינלנד לפני 36 שנים (!). זו אחת הסיבות ש- YLE הפינית היא רשת טלוויזיה בלתי נשכחת עד עצם היום הזה. איכות התפתחות הכיסוי הטלוויזיוני המורכב והמסובך (טכנולוגית ולוגיסטית) של תחרויות ה- א"ק ב- 36 השנים האחרונות מאז 1983 (מרובות מקצועות ומרובות אתלטים ואתלטיות שמתחרים במקביל באותו הזמן על המסלול ובשדה בשלל תחרויות), מסווגת מאז את ה- Media כמתעדת עיתונאית מוכשרת ועליונה בנושא הקונקרטי הנדון, ו- היא בעלת ציון וזיהוי כפול של מועדים : עד הלסינקי 1983 ומהלסינקי 1983. YLE יצרה ב- 1983 Start up חדש ומופלא ורָף גבוה של כיסוי. ואומר שוב : גם בלתי נשכח. ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) הפיקה עכשיו בדוחה 2019 את אליפות העולם ה- 17 בא"ק באמצעות 6 (שֵש) ניידות שידור גדולות וסך של 107 (מאה ושבע) מצלמות מסוגים שונים ובעלי עדשות שונות. מדובר בהפקת פאר טלוויזיונית ואיכותית מאין כמותה (אולי רעשנית במקצת ועתירת אפקטים רבים מידי) את התחרויות בתוך האצטדיון ומחוצה לו (הליכות ארוכות וריצות המרתון לגברים ונשים) אולם Super יעילה, חלומית, ויפהפייה. אנוכי ורבים כמותי בעולם מרכינים את ראשם בפני אנשי הטלוויזיה של ה- IAAF.

אשנה ואומר שוב : מדובר בטלוויזיה איכותית (מאוד) שהמצלמות שלה מתעדות בצורה מאוד מדויקת ומוחשית כל פיסת דרמה מהרבה זוויות התבוננות את כל הדרמות בהילוכים רגילים וב- Replays בהילוכים איטיים לרבות (Super Slow Motion) ואת המאמצים וההתמודדות של האתלטים והאתלטיות עד קצה גבול יכולתם האנושית על המסלול ובשדה נגד המטר והשעון וגם נגד עצמם, ומאידך ב-דוחה 2019 נשבר רק שיא עולם אחד (ב-ריצת 400 מ' משוכות לנשים) ע"י האצנית המשוכנית האמריקנית דליילה מוחמד (Dalilah Muhammad) בתוצאה של 52.16 ש' (שיפור של 4 מאיות השנייה ל-שיא העולם הקודם שלה,מ- 52.20 ל- 52.16). הגברים והנשים הגיעו בעצם במידה רבה לקצה הגבול של יכולתם האנושית. נכונו לנו עוד הרבה מאבקים ודרמות על המסלול ובשדה אולם מעט שיאי עולם חדשים. אשנה ואומר שוב : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במדינת ישראל שם פס על הצופים שלו. משלחות שידור מ- 150 רשתות טלוויזיה מכל רחבי הגלובוס וחמש יבשות תבל הגיעו לקאטאר ו- שידרו מהאצטדיון בדוחה 2019 עבור יותר ממיליארד צופים, רק ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל נעדר ושידר ופִירְשֵן Off tube עבור צופיו מהאולפן בהרצליה. רוש ולענה. עסק עלוב. עיתונאות מחורבנת.

מה פתאום קאטאר ? מה פתאום ה-IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) בראשות הנשיא הבריטי סבסטיאן קו (Sebastian Coe) מחליטים לערוך את את אליפות העולם ה-17 ב-א"ק במדינה מדברית חמה ו-לָחָה השוכנת ונושקת למפרץ הפרסי ?

הקשבתי לכל השינונים של מולי אפשטיין ש- משחזר שוב ושוב ופעם אחר פעם את אותה האינפורמציה אודות הפיזיולוגיה של גוף האדם, תורה מדעית שעוסקת גם בחקר האתלטים והאתלטיות השונים בעת ביצוע מאמצים גופניים גדולים שלהם ואת מגבלותיהם הקינסיאולוגיות בעת מבחנים עליונים בתחרויות על המסלול ובשדה. מולי אפשטיין לא שוחח, לא דיבר, ולא דן עם ציבור צופיו (כמו גם שני השדרנים המובילים שלו מירי נבו ואלי אילדיס) ברעיון מסקרן, מעורר שְנִיוּת ומחלוקת, מדוע ולמה החליטה התאחדות ה- IAAF לקיים את אליפות העולם ה- 17 בא"ק דווקא בדוחה בירת קאטאר המדברית החמה והלַחָה השוכנת לחוף המפרץ הפרסי, כאשר ידוע לכל כי היא בעלת תנאי אקלים לא נוחים עד קשים. גם לא שמעתי את הטריומוויראט משוחח ודן ב- Issue שמטריד את כל החברה האנושית בעולם, האם קיים קצה גבול ליכולת האנושים של הגברים והנשים ב- מקצועות ה-א"ק השונים על המסלול ובשדה, ואם אכן כן, היכן הוא ? להווה ידוע כי בתחרויות אליפות העולם ה- 17 בדוחה 2019 הושג ו- נקבע רק שיא עולם חדש אחד, בריצה ל- 400 מ' משוכות לנשים ע"י האמריקנית דליילה מוחמד, כאמור בתוצאה 52.16 שניות. האם באמת מתקרב האדם לקצה גבול היכולת האנושית שלו במקצועות הספורט השונים בזירת ה- א"ק ? האם נכונה ההשערה כי האדם הגיע במידה רבה במרבית מקצועות ה-א"ק לשיאי היכולת של הביצוע האנושי בין הגברים וגם בין הנשים ?. ראה טבלת שיאי עולם בא"ק שהושגו על המסלול ובשדה ואשר שוכנים באין מפריע על מדף השיאים כבר עשרות שנים.

לא שמעתי את מולי אפשטיין וגם לא את מירי נבו ואלי אילדיס (שניים שלובשים מדים עיתונאיים ופושטים אותם מתי שבא להם), מתחבטים במהלך אליפות העולם ה- 17 בא"ק בדוחה 2019 בקושיה מדוע החליט ה- IAAF בראשות נשיאם הבריטי סבסטיאן קו לקיים את האליפות הנ"ל דווקא בדוחה. מספר אנשים שאנוכי רוחש להם הערכה התקשרו אליי טלפונית והעלו בפניי חשדות כאילו כל מיני אנשים ב- IAAF שוחדו בשעתו בכסף ע"י גורמי השלטון בקאטאר המדברית, החמה, והלַחָה כדי שאלה יתמכו בקיום אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק בקאטאר הצחיחה. אין לי שמץ של מושג ולא בדל של תשובה. אני בטוח שסבסטיאן קו הוא הישר באדם.

ובכן, בעוד טריומוויראט ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נמנע מפורשות מלעסוק בנושא שבו רבים מקשרים בין אירוח אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה 2019 לבין שחיתות, הרי שני עיתונאי "הארץ" עוזי דן ואמיר ענבר לא המתינו למולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס. שניהם פרסמו פוסטים חשובים ביותר משלהם בנושא הנחקר והמדובר : עוזי דן עשה זאת ב- 2 באוקטובר 2019 והעניק לפוסט האמיץ שלו את הכותרת, "האליפות הבזויה מכולן". כנ"ל אמיר ענבר שהוציא לאור ב- 8 באוקטובר 2019 את הפוסט המפורט שלו וכותרתו הייתה, "גם האלופים לא ירצו לזכור דבר מלבד המדליה" פלוס תוספת קטנה של שיאן העולם בקרב 10 הצרפתי קווין מאייר (Kevin Mayer) שהצהיר הצהרה קשה וחמוּרָה ביותר כלפי אנשי ה- IAAF, "הספורטאים לא היו כאן בדוחה 2019 בעדיפות עליונה". בתגובה, אנשים רבים שואלים עכשיו בדם לבם, "…אם כך, מי ומה היו כֵּן בעדיפות עליונה אם לא האתלטים והאתלטיות…?". טרם נאמרה כאן המילה האחרונה. דבר אחד ברור : מולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס התעלמו מהנושא השנוי במחלוקת ולא אמרו את דעתם ב- Issue הזה שמעורר מתחים רבים, מחלוקות, ו- ריב ומדנים, מה פתאום ולמה החליט ה- IAAF לערוך את אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק דווקא בדוחה בירת קאטאר, מדינה מִדְבַּרִית, חמה, ולַחָה. החבר'ה האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נמנעו מלראיין את נשיא ה- IAAF האנגלי סבסטיאן קו ולשאול אותו את שאלת השאלות, "…מה פתאום דוחה – קאטאר…?".

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. הצילום מתעד אגף במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (בן 43, מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את האתלט הבריטי המוכשר והדגול סבסטיאן קו (Sebastian Coe) בן 26, משמאל, בעת ביקורו בארץ ב- 1981. שוחחנו ארוכות אז אודות קצה גבול היכולת האנושית בריצות הבינוניות 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' + ריצת המייל בהן הצטיין סבסטיאן קו מי שהיה אתלט ואצן מזהיר ו-שיאן עולם ואלוף אולימפי. הוא (ובטח לא אני), לא שיערנו כי יום יבוא והוא יהיה נשיא ה- IAAF. ואכן, סבסטיאן קו הוא היום נשיא ה- IAAF מאז 2015. סבסטיאן קו היה אלוף אולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס ומדליין הזהב בשתי הריצות ל- 1500 מ', והיה גם שיאן העולם בריצת ה- מייל ושיאן העולם גם בריצת 1500 מ'. כמו כן זכה סבסטיאן קו בשתי מדליות הכסף באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 800 מ'. סבסטיאן קו היה גם יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לונדון 2012. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אנוכי מביא במלואם בפוסט מס' 833 את שני הפוסטים המעניינים והחשובים של עוזי דן ואמיר ענבר, ועושה זאת באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל שלו עמוס שוקן. מדובר בעיתון מצוין שאנוכי מנוי עליו עשרות שנים (בדרך כלל לשביעות רצוני המלאה. לא תמיד).

טקסט מסמך (1) : יום רביעי – 2 באוקטובר 2019. זהו הפוסט של עוזי דן ב- "הארץ" וכותרתו "האליפות הבזויה מכולן" מתייחסת לאליפות העולם ה- 17 ב-א"ק. מדובר בכותרת ביקורת חריפה ביותר וטקסט חמור בגוף הכתבה של מחבר הפוסט הזה, עוזי דן. מדובר ברשימה עיתונאית חשובה נושאת מידע חשוב, ולכן חשוב שכל בר דעת יקרא אותה וייתן את דעתו עליה. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).  

טקסט מסמך (2) : יום שלישי – 8 באוקטובר 2019. זוהי כותרת הפוסט של העיתונאי אמיר ענבר איש "הארץ" "גם האלופים לא ירצו לזכור דבר מלבד המדליה", נושאת ביקורת חריפה אודות החלטת ה- IAAF בראשות נשיאו סבסטיאן קו לקיים את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק דווקא בדוחה בירת קאטאר מדינה מדברית חמה ולחה הנושקת לאחד מחופי המפרץ הפרסי. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך (3) : יום שלישי – 8 באוקטובר 2019. זוהי הכתבה המפורטת עצמה של העיתונאי אמיר ענבר איש "הארץ" שנשענת על הכותרת, "גם האלופים לא ירצו לזכור דבר מלבד המדליה". הפוסט נושא מידע רווי עדויות של אנשים רבים שעוסקות ב- ביקורות חריפות וחמורות על החלטת ה- IAAF בראשות נשיאו סבסטיאן קו לערוך את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה בירת קאטאר. חשוב שכל בר דעת יקרא את הפוסט של אמיר ענבר וייתן את דעתו עליו. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

תמיהה בלשון המעטה אודות פרשן הא"ק המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולפן בהרצליה, האופטיובניק מולי אפשטיין.

שַח לי ידיד כי על פניו נראה כי "החשבון" הטלוויזיוני שמנהל האופטיובניק מולי אפשטיין פשוט, וכה אמר : "…כל עוד וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים האולימפיות ואליפויות העולם ב- א"ק הבלעדיות למה לו לריב איתם על אותם העקרונות עיתונאיים – טלוויזיוניים המקודשים המחייבים דיווח מהשטח ? למה לו לסכן בכך את פרנסתו ? מה זה כבר כל משנה לציבור אם הוא מפרשן עבורו מהשטח ו/או Off tube ? מה כל כך חשוב בחינוך ושמירה על עקרונות אמת של עיתונאות אמת…? שיואש אלרואי יכתוב מה שהוא רוצה… מה אכפת לי… זה ממש לא מזיז לי. מי זה בכלל יואש אלרואי היום ? איש זקן בן 82. הוא היחיד בארץ שדן, כותב, ומתייחס, ואכפת לו מ-נושא עיתונאות ה- Off tube ובעניין חובת הדיווח העיתונאי האותנטי מהשטח, ממוקד האירועים וההתרחשויות. לכלל הציבור זה כלל איננו נוגע. לציבור זה לא משנה אם הוא מולי אפשטיין משדר ומפרשן לו מהאולפן בהרצליה ו/או עושה זאת מדוֹחָה קאטאר…". הבעיה עם מולי אפשטיין (ושכמותו) שהוא אמור להתייצב מידי לילה מול מצפונו ואלוהיו ו- להצטדק בפניהם, ומידי בוקר להתבונן מול המַרְאָה ולהתווכח עם מה שהוא רוֹאֶה ועם מה שהיא מַרְאָה לו.

בעצם הסכמתו להיוותר בארץ באולפן בהרצליה כשדרן ופרשן Off tube מס' אחת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, וויתר מולי אפשטיין לא רק על כל העקרונות העיתונאיים הכנים, המכובדים, והחינוכיים שעוסקים ומחייבים דיווח עיתונאי אותנטי מהשטח ממוקד האירועים וההתרחשויות, וויתר מולי אפשטיין גם על כבודו האישי אם נותר לו כזה. נוצרת כאן סיטואציה טלוויזיונית – תקשורתית כוחנית ומביכה וגם מסקרנת ו-מעניינת. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רואה במולי אפשטיין מזה שנים בר סמכא ראשי במקצוע ה-א"ק, ולכן מינתה אותו בעבר וממנה אותו גם היום לפרשן הא"ק הראשי והבלעדי שלה. זה מחד. מאידך היא גם כנראה אומרת לו, "…תשמע מולי אפשטיין, אנחנו רוחשים לך הערכה רבה מפני שאתה הטוב בארץ במקצוע (בעינינו) ואנחנו שוב ממנים אותך למשרה הרמה של פרשן תחרויות אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה, אבל אתה נשאר בארץ. אתה לא טס לדוחה. אתה פרשן מעתיקן Off tube ואח ושותף לדרך של מירי נבו ואלי אילדיס, ונשאר יחדיו עמם באולפן בהרצליה. מנגד תראו את דוֹחָה ואליה לא תטוסו…".  האמת אין זה חשוב איזה טקסט לוחשת ההנהלה לאוזנו של מולי אפשטיין ואין זה חשוב מה האיש עונה לה. חשובה התוצאה הסופית. מולי אפשטיין נשאר באולפן בהרצליה והופך לפרשן אופטיובניק. אם מולי אפשטיין היה מחונן במינימום אישיות וכֵן וישר עם מצפונו הוא היה אומר מייד למעסיקיו, בזאת הלשון : "…חבר'ה נשקו לי בתחת…חפשו לכם פראייר אחר. אנוכי מפרשן רק מהשטח ממוקד האירועים וההתרחשויות ב- דוחה 2019, ובשום אופן לא מהאולפן בהרצליה…". מולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס, שלושתם נחשפים בימים אלה כ-משרתים כנועים ועושי דברם של אדוניהם במקרה דְּנָן. האנשים האלה אינם עיתונאים. הם שליחים שמחזיקים מיקרופון. אין דבר כזה לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה אירוע בינלאומי כה גדול בהיקף כה עצום כמו אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק בדוֹחָה, כה מורכב, כה רב משתתפים ומשתתפות, כה רב שלבי תחרויות מוקדמות + 1/4 גמרי + 1/2 גמר + גמר, כה רווי בעשרות מקצועות תחרותיים לגברים ונשים על המסלול ובשדה, כה רווי באלפי תוצאות, ואשר דורש כל הזמן שיחות, ליקוט תגובות, וראיונות בלתי אמצעים של השדרנים והפרשנים עם גיבורי וגיבורות העלילה. כיסוי אליפות העולם ה- 17 הנערכת בימים אלה בדוחה ע"י אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בשיטת Off tube מהאולפן בהרצליה היא שערורייה רבתי.

מולי אפשטיין כידוע איננו הראשון שוויתר על בכורתו. מישהו לפניו כבר הקדים אותו לפני שנים רבות מאוד ומכר את בְּכוֹרָתוֹ לאחיו תמורת נזיד עדשים כלשהו, לא נזיד מיקרופון, אבל בכל זאת נזיד. כל שדרני ה-א"ק מכל רשתות הטלוויזיה הבינלאומית הגיעו ל-דוחה ושידרו משם ישיר למדינותיהם מעמדות שידור מאובזרות באצטדיון בדוחה 2019 את אירועי ותחרויות אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק. רק מולי אפשטיין, מירי נבו, ואלי אילדיס נותרו בארץ ושידרו לנו ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה. ביזיון. עסק מֵבִיש. לא רק ביצוע שידור ה- Off tube מהאולפן בהרצליה במקום לבצע את המשימה מעמדת שידור באצטדיון בדוחה, אלא כניעתם והסכמתם ביודעין של מולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס לשמש משת"פים של הנהלתם ולהפוך לאופטיובניקים.

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק נערכת בדוחה בירת מדינת קאטאר המדברית, החמה, והלחה בתאריכים שבין 27 בספטמבר 2019 ל- 6 באוקטובר 2019. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק הזכויות הבלעדי של האירוע המרהיב, ומעלה Super imposing מביש בו הוא מודיע לציבור, כלהלן : אנחנו איננו נמצאים בדוחה 2019. מירי נבו ומולי אפשטיין משדרים מהאולפן בהרצליה, למרות שכל עולם תעשיית הטלוויזיה הרצינית המורכב ממשלחות שידור של 150 רשתות טלוויזיה של אירופה, ארה"ב, קנדה, מרכז ודרום אמריקה, יפן, סין, אוסטרליה, אפריקה, ג'מייקה, קובה, באהמאס, טובגו וטרינידד, ועוד. (צילום/סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).  

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה קאטאר 2019. ה- Host broadcaster מטעם ה- IAAF מציג את רצה המרתון הישראלית לונה צ'אמטאי – סלפטר בטרם הזינוק לריצת המרתון (ריצה לילית) לנשים בתנאי מזג אוויר שערורייתיים, 34 מעלות צלזיוס ו- % 86 לָחוּת. נתונים קיצוניים שמסכנים מאוד את בריאותן של הרצות עד כדי סכנת התייבשות ומוות. % 40 מהרצות הפסיקו את ריצת המרתון שלהן הזאת ופרשו ממנה בשל תנאי מזג האוויר הקשים. מולי אפשטיין ומירי נבו לא היו לידה של לונה צ'אמטאי – סלפטר ברגעי ההתלבטות והפרישה הקשים ההם בדוחה 2019 בשל תנאי מזג האוויר כדי לראיין ולשוחח עמה פנים אל פנים ולשמוע ממנה מה קרה בעצם. שני האופטיובניקים האלה שדרני אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה 2019, שהו הרחק משם, באולפן הממוזג שלהם בהרצליה. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

טקסט מסמך : עיתון "הגארדיאן" הבריטי מבקר בחריפות יוצאת דופן את החלטת ה- IAAF לקיים את אליפות העולם ה- 17 בדוחה בירת קאטאר הצחיחה, המדברית, החמה והלחה, וכה מדווח לקוראיו בכותרת ראשית : "…נורא ואיום בדוחה. אליפות עולם קטסטרופלית שמותירה את האתלטים והאתלטיות המומים, מסוחררים, ומתנודדים. המושבים הריקים באצטדיון בדוחה מלווים בשקט רפאים מצמרר, והם מגלמים סיפור מר רוויי יחסי ציבור שהוא בבחינת אסון לספורט, ל- IAAF, לנשיא ה- IAAF הלורד סבסטיאן קו, וגם למדינת קאטאר עצמה…!".

הערה אישית שלי : קאטאר אמורה לארח את מונדיאל הכדורגל של 2022. עכשיו לאחר שהתבררו באופן סופי ומוחלט כי תנאי מזג האוויר הקשים במדינה העשירה והמדברית הזאת פוגעים בספורטאים ומסכנים את בריאותם, לא אתפלא אם ה- FIFA תחליט לעקור בסופו של וויכוח את מונדיאל 2022 ולהעבירו מ- קאטאר למדינה אחרת. עדיין לא מאוחר. 

שני האופטיובניקים המגוחכים מולי אפשטיין ומירי נבו מזגזגים באולפן הממוזג בהרצליה בטרם יריית הזינוק לריצת מרתון הנשים הלֵילִית בדוחה 2019 (בניסיון לעקוף את החום והלחות במדינה הצחיחה) ובעת הריצה עצמה ביום שישי-27 בספטמבר 2019 בהשתתפות הרצה הישראלית לונה צ'אמטאי-סלפטר שהתמוטטה והפסיקה את ריצתה ב-ק"מ ה-32. שניהם חושפים עיתונאות Off tube מבולבלת, לא אמינה ובלתי מהימנה, אי ידיעת המתרחש פלוס המון דיסאינפורמציה בכל הקשור ללונה צ'אמטאי-סלפטר. הם לא שם ב-דוחה. הם פה בהרצליה. אין להם מושג מה קורה בשטח. מדובר בשערוריית Off tube עיתונאית שגובלת ברשלנות ובהפקרות. ו-זאת רק ההתחלה. אלה הן שגיאות הפרשנות הקולוסאליות הראשונות של מירי נבו ומולי אפשטיין שמאפיינות את שניהם לכל אורכה של מהלך האליפות. אנוכי ממליץ לקוראי הבלוג yoashtvblog.co.il לקרוא ולעיין גם במסמך שפרסם העיתונאי המצוין של "ידיעות אחרונות" עמיר פלג ביום חמישי-10 באוקטובר 2019 הנושא את הכותרת, "אלופי עולם בבורות וברברנות".   

מירי נבו באולפן בהרצליה : "מולי, אתה רוצה להכניס אותנו קצת לעניין של מזג האוויר…ואתה מקבל גם אינפורמציה לגבי הלחות…נכון ?"

מולי אפשטיין באולפן בהרצליה : "כן, לא ראינו שם על גבי המסך את העניין של הלחות (האם ה- Host broadcaster מסתיר את נתוני אינפורמציית האקלים על פי צו מלמעלה של ה- IAAF…?), אבל ממדידה שנעשתה בשטח ע"י הצוות של המאמן דן דן סלפטר מאמנה של לונה (הוא גם בעלה), אז הלחות עלתה…היה בתחילה 32 מעלות (צלזיוס) עם % 76 לחות, ועכשיו המדידה מראה לנו שהלחות טיפסה לכיוון של % 89 לחות…".

מירי נבו באולפן בהרצליה : "% 86 לחות…? אני שמעתי בעצם לפחות את סבסטיאן קו שאומר שהחום הוא לא הבעיה המרכזית, אלא הלחות היא הבעיה המרכזית…".

מולי אפשטיין באולפן בהרצליה מתלבט : "…אאאאאההההה (ארוך)…את יודעת…בסופו של דבר מה שקובע זה עומס החום…עומס החום זה פקטור שמורכב מהלחות היחסית וגם מהטמפרטורה…וגם מהנושא של מהירות הרוח ותנועת האוויר…אנחנו נדבר במהלך ריצת המרתון הרבה מאוד על נושא הפיזיולוגיה וחוֹם מה קורה פה…סבסטיאן קו לקח פה הימור גדול…הריצה הזאת לא נעשתה מעולם בכאלה תנאים…וודאי לא באליפות עולם או במשחקים האולימפיים. היו כבר אליפויות חמות , היה בבייג'ינג, היה באתונה, בלוס אנג'לס אנחנו זוכרים את המרתון הראשון של הנשים, אבל בכאלה תנאים זה לא קרה מעולם. השילוב הזה של עומס חום יחד עם ריצת מרתון, שאנחנו יודעים שהעומס המטבולי כלומר החום שנוצר בגוף…" (כאן מירי נבו קוטעת אותו ומתייחסת לתמונת ה- Video שמראה קמצוץ קהל קאטארי שבא לצפות בזינוק לריצת המרתון).

מולי אפשטיין ממשיך : "…בואו נקווה שלא נקבל כאן תמונות קשות בסוף…אני באמת מקווה לעניין הזה כי בריצת מרתון בתנאים האלה זה משהו קיצוני…מאוד (!)".

טקסט מסמך : יום חמישי – 10 באוקטובר 2019. חובה על כל בר דעת לעיין ולקרוא את הפוסט החשוב הנ"ל של עיתונאי "ידיעות אחרונות" עמיר פלג הדן בחרפת שידורי ה- Off tube הישירים והממושכים ו-רוויי השגיאות שביצעו מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין מהאולפן בהרצליה בעת כיסוי אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק דוחה 2019 (התקיימה בתאריכים 6.10.2019 – 27.9.2019). עמיר פלג תבורך (!). (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס). 

כאן הפסיק מולי אפשטיין את פרשנותו ולא הסביר לצופיו מדוע שילוב של טמפרטורה ברמה בינונית של 33 מעלות צלזיוס עם לחות גבוהה מאוד של % 86 בעת מאמץ גופני גדול וממושך (כמו ריצת מרתון למשל) פוגעת ומנטרלת את מנגנון הקירור של גוף האדם, מסכנת אותו מאוד, ואף עלולה לגרום להתייבשות הגוף ובסופו מוות. זאת הייתה שגיאת הפרשנות הראשונה שלו. מנגנון הקירור של גוף האדם מופעל ע"י בלוטות הַזֵיעָה שגורמות להזעה בעת ביצוע פעולות שונות במאמץ, בעיקר בסביבה שרמת הטמפרטורה והלָחוּת בה גבוהות. גם שֵינָה בקיץ תחת שמיכת פוך תגרום להזעת יתר. הזֵיעָה כמו כל נוזל שואפת להתאדות. כדי להתאדות היא נוטלת ומשתמשת בחום הגוף וע"י כך הגוף מתקרר. התאדות יעילה ומהירה של זיעת גוף האדם וע"י כך קירור הגוף בדרך כלל בעת ביצוע מאמצים גופניים מירביים וממושכים מתאפשרת רק בתנאים של לחות לא גבוהה פלוס טמפרטורה סבירה. לחות סביבתית גבוהה ברמות של מעל % 50 גם בטמפרטורה כאילו נוחה של 30 מעלות צלזיוס, איננה מאפשרת לזיעת גוף האדם להתאדות. גוף האדם מתחמם בהדרגה לאורך זמן מבלי להתקרר. בכך מְסַכֵּן האתלט את בריאותו עד כדי סכנת חיים של ממש (!). של מי יותר ושל מי פחות. גובה הלחות היא פקטור מסוכן שמרכיב את המונח ו/או את ההגדרה האקלימית, "עומס החום".

טמפרטורת מעלות החוֹם בתל אביב ובירושלים בחודשים יולי ואוגוסט הן פחות או יותר זהות. בדרך כלל בין 29 ל- 35. ההבדל הגדול בין שתי הערים הוא ברמת הלָחוּת. בעוד תל אביב מתאפיינת בלחות גבוהה בחודשי הקיץ שנעה בין % 60 ל- % 70, הרי רמת הַלָחוּת בירושלים נמוכה בהרבה ו- נסובה סביב % 30, ולעיתים גם פחות. זאת הסיבה שהמזגנים בתל אביב בבתי העסקים ובבתים פרטיים פועלים Non stop בחודשי הקיץ, גם בלילות הלַחִים. בירושלים – לא (!).

כמי שניווט, הפיק, וניהל חמש הפקות ושידורי טלוויזיה אולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חוויתי וראיתי זאת במו עיניי באולימפיאדת לוס אנג'לס הלחה ב- 1984 ואולימפיאדת אטלנטה הלחה ב- 1996. ריצות המרתון לגברים ונשים הסבו סבל, ו-הפכו לסיוט להרבה מאוד משתתפים ומשתתפות. לא לכולם. מדובר באפקט אקלימי כללי שמגדיר מה זה "עומס חום", אולם דירוג השפעתו שונה על כל אחד מאיתנו ולכן קצב ההתמוטטות גם הוא שונה. כולנו זוכרים את רצה המרתון השווייצרית גבריאלה אנדרסן בת 39 מתמוטטת על קו הגמר במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. כולנו זוכרים את האיטלקי דוראנדו פייטרי מתמוטט על קו הסיום של ריצת המרתון באולימפיאדת לונדון 1908

69 רצות מכל העולם (ביניהן לונה צ'אמטאי-סלפטר שלנו) זינקו לריצת המרתון של הנשים בדוחה 2019. 40 רצות מתוך ה- 69 (% 57.97), סיימו את ריצתן. 29 רצות מתוך ה- 69 (% 42.02), התמוטטו, הפסיקו את ריצתן, ופרשו, גם לונה צ'אמטאי – סלפטר). רצה המרתון הקרואטית ניקולינה סוסטיץ' אפילו לא זינקה בנימוק שמדובר בתנאי מזג אוויר בלתי אנושיים ואין היא מוכנה לסכן את חייה.

האדם הוא פרי יצירה אלוהית מופלאה גופנית, סקסולוגית, נפשית, ושכלית. אבל הוא איננו מושלם. אף על פי כן יש לו יתרון גופני אחד מסוים וחשוב על פני יונקים יבשתיים כמו חיות הבית המוכרות לנו כ- בני הקיבוצים היטב, הכלב והפרה. אלוהים חנן את גוף האדם במערכת קירור אוטומטית, מנגנון ההזעה. לכלב אין בלוטות זיעה. הוא מתקרר ע"י שרבוב לשונו החוצה. הכלבים סובלים מאוד בקיץ מהחום והלחות הכבדים הם רק אינם בכיינים. הפרות סובלות כמותם ואף יותר. גם להן אין בלוטות זיעה. הן אינן משרבבות לשון ולא יכולות לפלוט בשום דרך את חום גופן ולהתקרר בהיעדר בלוטות זיעה. תגובתן הראשונה ל-חום וללחות הגבוהים השוררים בקיבוצי עמק הירדן היא הפחתה בכמות ייצור החלב שלהן. לאחר שחרורי ב- 1959 בתום שירות קרבי בן שלוש שנים בגדוד 12 של חטיבת "גולני", שבתי הביתה ו-הייתי חקלאי, מספויניק ורפתן בקיבוץ אפיקים. בחודשי הקיץ החמים היינו מובילים את פרות החלב שלנו להמטרה יומית של מים במשך 20 דקות ברחבה מתחת לסככת החליבה ואח"כ מחזירים אותן לסככת הבית שלהם. המים התאדו ע"י נטילת חום גופן של הפרות ובכך הקלו במקצת על חייהן בחודשי הקיץ החמים והלחים בעמק הירדן  היום ממרום 82 שנותיי אני עדיין מייחס חשיבות לתמונה שלי שצולמה ב- 1961 ברפת בקיבוץ אפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה כמויות חלב יוצאות דופן בשם "מַרוֹקָה". הפרה השקטה והמופלאה הזאת הניבה אז במשך שנים כ- 14 טון חלב בעונת חליבה אחת (!!!).

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. ברפת של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי יחדיו עם הפרה "מַרוֹקָה" אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה במשך שנים כ- 14 טון (ארבעה עשר אלף) ליטר חלב בעונת חליבה אחת. היה מדובר בשיאנית פנומנאלית בלתי נשכחת. אהבתי אותה ורחשתי לה הערכה רבה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 58 שנים והתמונה נשמרה. מרוקה הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הניבה כ- 14 טוֹן חלב (בעונת חליבה אחת) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב של הפרות ברפתות החלב בארץ. בינתיים נשבר השיא הזה כמה פעמים ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בו טופחה, לעולם לא הועמו.

ועוד דבר : כילדים אנחנו זוכרים את כדורי האספירין ההם שציוו עלינו המבוגרים לבלוע לפני עשרות רבות של שנים בעת שהיינו חולים עם חוֹם גבוה. הפטנט היה פשוט. האספירין גרם להזעת הגוף החולה. התאדות הזיעה קיררה את הגוף.

שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מירי נבו ואלי אילדיס מטביעים את פרשן ה-א"ק שלהם מולי אפשטיין במֵימֵי הכלים השלובים בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה-17 בא"ק המתקיימת בימים אלה בדוחה בירת קאטאר. מדובר בפרשן טלוויזיה ידען ו-וותיק בתחום שמוותר שוּב על מִשְרָת הַשֶטַח שלו והופך ביודעין ומרצון ל-משת"פ, ל-אופטיובניק ול-פוליטיקאי ברמה של עסקן קטן באולפן בהרצליה. אי אפשר לשדר ישיר Off tube אליפות עולם ב-א"ק הנערכת בדוחה-קאטאר מהאולפן בהרצליה. חייב להיות לכך מחיר מקצועי כבד. אין דבר כזה לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה במשך עשרה ימים אירוע בינלאומי בסדר גודל ענק ועצום ורב באלפי משתתפים ומשתתפות, במאות רבות של אירועים ותחרויות על המסלול ובשדה, ורווי באלפי תוצאות באליפות העולם ה-17 בא"ק הנערכת בימים אלה בדוֹחָה בירת קאטאר. ביזיון של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וביזיון בריבוע של שלושת האופטיובניקים מולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס שכורעים ברך בפניה, מרימים ידיים, ונכנעים לה. פוסט מס' 833. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי-10 באוקטובר 2019.

ב-קיץ 1983 ייסדתי בהלסינקי בירת פינלנד את מסורת שידורי אליפויות העולם ב-א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1.

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא". (אראסמוס).

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". (הונורא דה באלזאק).

מבוא (1). הקדמה היסטורית כלכלית טלוויזיונית קצרה מנבכי העבר (א').

התאחדות הכדורגל הבינלאומית FIFA, הוועד האולימפי הבינלאומי IOC, התאחדות הכדורגל האירופית UEFA, והתאחדות האתלטיקה הקלה IAAF – הם ארגוני ספורט פרטיים ועשירים שאוצרים בידיהם אירועי ספורט מסקרנים ומעוררי עניין בכל רחבי תבל. טכנולוגיית הטלוויזיה הולידה את הקשר הסימביוטי מחד ואת הוויכוח והמאבק הכלכלי הנצחי מאידך בין ראשי איגודי הטלוויזיה בעולם לבין ראשי הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים אודות הזכות לשדר את האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros, ואליפויות העולם בא"ק וכמה עליהן לשלם תמורת התענוג. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שילמה לראשונה בהיסטוריה האולימפית ל- IOC זכויות שידורים על סך 3000 (שלושת אלפים) דולר עבור זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948. אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 לא שודרו מעולם (למעט כיסוי מקומי דל) מפני שרשתות הטלוויזיה האמריקניות סירבו לשלם ל- IOC זכויות שידורים משום שטענו שמדובר בסיקור חדשות ולא בבידור. נשיא IOC דאז האמריקני אברי בראנדג' (Avery Brundage) הודיע להן מפורשות : "אין תשלום – אין צילום". אברי בראנדג' ניצח בוויכוח. לראשונה עלה לדיון רעיון התשלום תמורת רכישת זיכיון השידור והצילום, ו- על סדר היום ניצבה השאלה היסודית, OK הטלוויזיה לשלם צריך השאלה כמה ? רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה זכויות שידורים ל- IOC תמורת סיקור אולימפיאדת רומא 1960 סך של 390000 (שלוש מאות ותשעים אלף) דולר. מאז גרף התשלומים האולימפיים טיפס מעלה מעלה עד שנגע בשמיים. ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה לראשונה במונדיאל אנגליה 1966. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שילמו יחדיו סכום של 1.000000 (מיליון) דולר זכויות שידורים ל- FIFA תמורת ההרשאה לשדר ישיר את 32 משחקי הטורניר. (רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU שילמו את הנתח הגדול ביותר על סך של 750000 דולר מתוך המיליון). מאז 1966 תפחה כמות התשלומים ל- FIFA לממדים פנטסטיים. נשיאי IOC ו- FIFA הגנו על כבודם וטענו שאינם חמדנים כלל ועיקר. נימוקם היה הגיוני : כל אדם בעולם באשר הוא הנכנס לאולם הקולנוע הגלובאלי כדי לצפות בהצגות הספורט והכדורגל הנפלאות והדרמטיות, חייב בכרטיס כניסה. נוצרה כאן קורלציה פרדוקסלית מעניינת. ככל שהשתפרה הטכנולוגיה הטלוויזיונית יחדיו עם יכולת הפצת המידע שלה, כן האמיר רף התשלומים. בכך עוסק הפוסט הקונקרטי הזה.

15 (חמישה עשר) משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 (1984 EURO) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים, רק 10000 (עשרת אלפים) דולר, מתוך הסכום הגלובאלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ה- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך, תסתפק בתקצירים מוקלטים", נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון. כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס ב- 21.00 זמן צפייה נוח לישראל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקש להידמות ל- BBC הציבורי הבריטי בכל אלמנט שידור : חדשות, אקטואליה, תיעוד, יצירה מקורית של דרמות ובידור ומה לא ? אולם כשהגיע הצורך להידמות ל- BBC גם בשידורי הכדורגל והספורט, סירב. זה היה נשגב מבינתו. מדוע צריך לשדר כל כך הרבה כדורגל, תמה.

דווקא הפעם הגיח לעברי מר טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הישראלית על מנת לסייע לי. טוביה סער שִכנע את מנכ"ל רשות השידור לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984- EURO שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984, להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984, ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד להיערך שלושה ימים אחריו [1]. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא הסכים ודחה את הרעיון שלי על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה הרגיז אותי. אמרתי לו ליוסף "טומי" לפיד" מייד מה אני חושב עליו. "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת מזכויות שידורים גבוהות (10000 דולר בלבד), וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא לא המתין וירה : "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינם אותו הדבר".

UEFA.

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 0:2, אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה. את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל מי שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים. את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. התברר שוב כי צִיוֹן סְוִוירִי יו"ר וועד ההנדסה הוא שווה כוח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מרוֹם שנותיי או טו טו 82 ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית, טכנולוגית, ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דן שילון מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי אליפות אירופה למדינות בכדורגל (1972 EURO) שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל ללא כל קושי. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והממונה על ענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית יבד"ל ישעיהו "שייקה" תדמור בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שיקול טלוויזיוני מוזר ומדהים מפני שכל רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU וכל רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שידרו ישיר את כל משחקי הטורניר ההוא EURO 1972. (ישראל הייתה חברה מלאה ב- EBU, מה שנקרא "Active member". שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים. מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ 0:3, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק ב- "מבט ספורט".

גורלו של אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא שפר עליו ב- 1976 EURO שנערכה ביוגוסלביה. זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב. גם דן שילון שכיהן בתפקיד מנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו כבר על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי, הטורניר השני בחשיבותו אחרי המונדיאל-גביע העולם, ועוד ללא כל תשלום. בחינם. מדהים מפני ש- EBU ו- OIRT עטו על המציאה. כ- 60 רשתות הטלוויזיה ביבשת שידרו ישיר את Euro 1976, רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית (חברה מלאה ב- EBU) נעצרה בצידי הדרך. בצַר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה ברוממה כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות. פריבילגיה שהייתה שמורה לבודדים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטר בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976. פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים. כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980 EURO שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו. ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים. הסכום הכללי הפעוט ניצב לפי שעה על רף של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר בלבד. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו, והסכין. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש. כל המנכ"לים של 40 (ארבעים) רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT. רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הטיל וֶוטוֹ. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה. הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הורסט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה.

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו. הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988 EURO שהתקיימו במערב גרמניה. מנקודת מבטי היום ברור שאורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 0:2 להולנד, נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים. יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "…איזה שער, איזה שער…", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת. נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU. המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984, אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר. 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU ב- 1988. מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות.

מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור של אירועי ספורט בארץ ובחו"ל, בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 88' בלוח השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שלושה חודשים לאחר סיום משחקי 1988 EURO, אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988. שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אורי פורת ז"ל ואף שום מנהל טלוויזיה לא העזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROS, כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני (בן 82 היום, יבד"ל), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל.

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם  50.000 (חמישים אֶלֶף) דולר. פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU [סעיף 2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. צריך להבהיר ולציין כאן ארבעת אליפויות ה- Euro בשנים של 1980, 1984, 1988, ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת. נטלו בהן חלק רק שמונה נבחרות אירופיות. זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן ב- 1972 שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 0:2. כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה. ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק. בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל (עשה קריירה ארוכה ומוצלחת בקבוצה האנגלית מנצ'סטר יונייטד). דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992, אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית.

מאיר איינשטיין שידר ישיר את משחק הגמר דנמרק – גרמניה מעמדת שידור באצטדיון גטבורג – שוודיה אולם הפרשן שלו אבי רצון עשה את מלאכתו באולפן בירושלים. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה. לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה. הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי. הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה. בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב, מהימן, ומקובל עלי אך שָנוּא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. אצטדיון גטבורג ב- שוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 27 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון בעיר השוודית גטבורג במשחק הגמר בין נבחרות דנמרק וגרמניה באליפות אירופה לאומות בכדורגל בשוודיה – 92' EURO. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רמי ווייץ יבד"ל, מאיר איינשטיין ז"ל, ואמיר אפרת יבד"ל כתב העיתון "ידיעות אחרונות". נעדר אבי רצון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות, הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מ- 15 (חמישה עשר) ל- 31 (שלושים ואחד). זכויות השידורים האמירו בהתאם. זה היה מדהים. כלכלת הטלוויזיה הבינלאומית שינתה פניה ויוקר המחיה נסק לשמיים. ה- EBU נדרש לשלם ל- UEFA בראשות השוודי לינארט יוהאנסון 80.000000 (שמונים מיליון) דולר, וה- Share הכספי שלנו צמח בבת אחת מ- 50.000 (חמישים אלף) דולר בשוודיה 92' ל- 400.000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר באנגליה 96', אולם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל עמד בפרץ וצעד עמי שלוב זרוע. UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור. הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו "Citius, Altius, Fortius" ("מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"), קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל.

הוועדות המארגנות FIFA ו- IOC וגם IAAF בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת.

השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של IOC בראשות חואן אנטוניו סאמאראנש על פני ה- FIFA בראשות ספ בלאטר. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל הציבורית בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל עמדו בפרץ. בדרך כלל היו להם תשובות כספיות.

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA.

ששת גופי השידור העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. ה- EBU שִילֵם  23.000000 (עשרים ושלושה מיליון) דולר, וחלקה של רשות השידור ניצב אז על 600000 (שש מאות אלף) דולר. ה- FIFA לעומת IOC קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה. כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC.

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA.

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי. ה- FIFA התאחדות הכדורגל הבינלאומית שילשה לכיסה מאותם גופי השידור הבינלאומיים הללו 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994.

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA.

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם כלל המשדר העולמי סכום של 900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC. שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה FIFA מאותן רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות ממה שקיבל IOC ב- 1996. רק  90.000000 (תשעים מיליון) דולר. זהו כמובן פער מדהים. ספ בלאטר נכנס לדיכאון.

אפילו התאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל. ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי. כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU, סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף. "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי אז יוסף "טומי" לפיד ז"ל. "המוֹן זה מונח יחסי", אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו שהתעניין בנושא היחסיות, ולצורך המחשה הוסיף כלהלן : "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן". יוסף "טומי" לפיד ז"ל נִבְעַת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על ה- Share הכספי שלנו של רשות השידור במסגרת חברותה באיגוד השידור האירופי ה- EBU, סכום מגוחך שנסב אז על 3000 דולר בלבד ), אך השיב לי, "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל", והוסיף, "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983". אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי 83' לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי 83' על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התפלח ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח.

יוסף "טומי" לפיד הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא ההוא עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור כ- 150 (מאה וחמישים) דולר. סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר.

טקסט תמונה : 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 37 שנים. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר. זיהוי הנוכחים העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC עוד בטרם היותו חבר ב- IOC), ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו), ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC), פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF). זיהוי הנוכחים של השורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי), האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF), הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen, נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983). (באדיבות YLE ו-  IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 במאה הקודמת. אלכס גלעדי מגדולי הפיגורות הטלוויזיוניות ב- IAAF בכל הזמנים. ב- 1985 מינה נשיא IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) את אלכס גלעדי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של ההתאחדות. ב- 1994 החליט נשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samaranch) להעניק ל- אלכס גלעדי חברות בוועד האולימפי הבינלאומי. הדבר נעשה על סמך התרשמות עמוקה ממנו כאיש טלוויזיה של NBC עתיר ידע וניסיון, ומי שתרם תרומה משמעותית להתקשרות הרשת האמריקנית הנ"ל עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) וחשיפת הרעיון האולימפי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סכום של 000 30 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU, אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק באוגוסט 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בנושא המשחקים האולימפיים. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא  IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית, וארגונית מוכשרת, ויוצאת דופן. בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם. לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. הנה המחשה נוספת.

טקסט תמונה : 1983. הלסינקי. שני אנשים מוכשרים, נשיא IAAF  ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות YLE ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבוא (2). הקדמה היסטורית קצרה מנבכי העבר (ב').

רבים בטלוויזיה ובתקשורת וגם מחוצה לה הפנו אלי את אותה השאלה בעת שהותי הממושכת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : "מהו לדעתי המרכיב החשוב היותר בניהול ומנהיגות את חטיבת הספורט, יחידה אקטיבית ובעלת השפעה על דמותו של השידור הציבורי, בעיקר בתחום מבצעי השידור בארץ ומבצעי השידור הבינלאומיים בעולם ?". התשובה ברורה : למעט תכונות יסוד אנושיות יושרה, דרך ארץ, דוגמא אישית, ומקצוענות ושליטה בחומר – הדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוסים שלך בצדקת דרכך והשקפת עולמך הטלוויזיונית. פועל יוצא ומסקנה שההיגיון שלי כמנווט שידורי הספורט הוא הגיוני. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האמין להיגיון הטלוויזיוני שלי והשתכנע בצדקת דרכי והשקפת עולמי. זה היה לפני המון זמן לפני 32 שנים. הוא התיר לי לתקוע בחודש אוגוסט של 1983 עוד סיכה צבעונית ליד העיר הלסינקי בירת פינלנד. הייתה זאת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שהעניקה לעולם לפני יותר משנות דור פנינת שידור ושיעור מאלף ואיכותי בל יישכח כיצד צריך להפיק, לכסות, ולצלם תחרויות א"ק בטלוויזיה. תרבות הספורט והא"ק בפינלנד הקטנה והאמיצה היא מרשימה מאין כמותה. מסורת בת 104 שנים של הרצים הפיניים הגדולים למרחקים ארוכים ובראשם פאבו נורמי טבועה בהיסטוריה של המדינה הקטנה-גדולה והנפלאה הזאת (בעלת שטח ענק של 338000 קמ"ר ומספר מצומצם של אוכלוסין כ- 5 מיליון) השוכנת בצפון אירופה שקוראים לה פינלנד ובירתה הלסינקי. הרצים הגדולים למרחקים ארוכים של פינלנד הקטנה האמיצה בראשותם של מייסדי השושלת האנס קולמאיינן ופאבו נורמי השיגו בריצות ל- 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', ומרתון) בתקופה שבין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 למשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עשרות מדליות אולימפיות מ- זהב, כסף, וארד (!). צריך להבין שמדובר במדינה דלת אוכלוסין השוכנת בצפון אירופה ואשר אוכלוסייתה בשנים ההן מנתה כ- 3 וחצי מיליון תושבים בלבד. זהו הישג ספורטיבי פנטסטי.

הכיסוי הטלוויזיוני של תחרויות הא"ק באולימפיאדות בֵּיְיגִ'ינְג 2008 ולונדון 2012 כמו גם הכיסוי הטלוויזיוני של אליפויות העולם ה- 12 ו- 13 בא"ק, ב- 2009 בברלין וב- 2011 בדָאֶגוּ – דרום קוריאה – נוגעים בפסגת היכולת של הטלוויזיונית הבינלאומית בכל הזמנים. הצבת 6 ניידות שידור וכ- 100 מצלמות טלוויזיה באצטדיוני הא"ק ובסיקור ריצות המרתון ותחרויות ההליכה מחוץ לאצטדיון הם במידה רבה המרב ושיא היכולת הטכנולוגית של הטלוויזיה שחושפת את שיא היכולת האנושית בשדה הספורט. האָצָן הג'מייקני יוּסֵיין בּוֹלְט זכה בשנים האלה לחשיפה טלוויזיונית עצומה בממדיה, חשיפה מצולמת שהאָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס לא פחות מוכשר ממנו היה יכול רק לחלום עליה. באליפות ארה"ב באצטדיון "אַן אָרְבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן ב- 25 בחודש מאי של שנת 1935 קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס בתוך כ- שעה ורבע 4 שיאי עולם חדשים. נותרו כמה תמונות דהויות מהמים ההם ב- "אָן אָרְבּוּר" לפני 80 שנים. כלל לא הייתה אז טלוויזיה מבצעית. באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 זכה ג'סי אואנס ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ג'סי אואנס וגם אנחנו ברי מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) תיעדה את ההצטיינות שלו בפרוטרוט בסרטה הנודע "אולימפיה". לא נותר כל זכר לצילומי ה- Video של חברת הטלוויזיה הגרמנית "טלפונקן" (Telefunken) ששידרה ישיר כ- 80 שעות מהתחרויות של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936. טכנאי הקולנוע והטלוויזיה טרם ידעו אז כיצד להקליט את תמונות ה- Video על רצועה מגנטית. כיסוי וצילום תחרויות א"ק בשנות ה- 2000 הוא שיא של מורשת טלוויזיונית שהחלה חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" לפתח באולימפיאדת ברלין 1936. חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" בראשות המהנדס הראשי המוכשר ועתיר הידע שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) הפיקה באולימפיאדת ברלין 1936 כ- 80 שעות שידורים ישירים מאצטדיון הא"ק, מהבריכה האולימפית, ומהאמפי – תיאטרון הפתוח האולימפי בו נערכו תחרויות ההתעמלות באמצעות שלוש מצלמות (בלבד) שנראו כמו תותחי צילום ושקלו כל אחת כמעט רבע טון. מאות אלפי גרמנים ראו בשידורים ישירים בטלוויזיה במרכזי צפייה מיוחדים במעגל סגור שהוקמו בברלין, המבורג, פוטסדאם, וערים נוספות (לא בבתים) את ניצחונותיו המדהימים של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זוכה בארבע מדליות זהב. לדאבון לב לא נותר כאמור שום זיכרון מאותן תמונות ה- Video של הימים ההם משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video (ידעו להקליט רק Sound). האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ותודעת יכולת הריצה שלו הם פרי תוצרתה של חברת "TELEFUNKEN" ובימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל באולימפיאדת ברלין 1936. עֵדוּת הצילום היחידה לניצחונותיו המזהירים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' במשחקי ברלין 1936 נמצאת בסרטה הדוקומנטארי [צולם ב- Film ע"י 45  מצלמות של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl), וקרוי כאמור "אולימפיה" (OLYMPIA). ארבעים וחמישה הצלמים של לני ריפנשטאהל ירו במשך 16 ימי אולימפיאדת ברלין 1938 יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. לני ריפנשטאהל ערכה את הסרט "אולימפיה" בן ארבע שעות על שני חלקיו "פסטיבל היופי" ו- "פסטיבל העמים" במשך שנה ו- 8 חודשים. הסרט הוקרן לראשונה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר וזכה להצלחה עצומה בגרמניה וגם בעולם. הסרט האלמותי מתעד בפרוטרוט את קורות המשחקים האולימפיים ההם במלואם של ברלין 1936. לתיעוד ה- Video אין כאמור זֵכֶר. הרי רק ב- 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינסברג (Charles Ginsburg) את מכונת ה- VTR של הטלוויזיה (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שהקליטה לראשונה את תמונת ה- Video על רצועות מגנטיות ברוחב של שני אינטשים, ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זהו האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בו התקיימו תחרויות הא"ק. מהנדס האלקטרוניקה הראשי המוכשר ועתיר הידע של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן ב- Viewfinder את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה שלו שהוצבה באצטדיון האולימפי המרכזי ב-ברלין 36'. המצלמה הענקית הזאת הזאת של הדור הראשון של מצלמות ה- Video בתעשיית הטלוויזיה הייתה זקוקה לאלומות אור יום בהירות וחזקות כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה. הערה אישית שלי : לא נותר שום זכר לתיעוד ה- Video של חברת "טלפונקן" את המשחקים האולימיים של ברלין 1936 מפני שמדע הטלוויזיה טרם ידע להקליט Video. הקלטת ה- Video הראשונה נעשתה לראשונה רק ב- 1956 ע"י מדעני טלוויזיה אמריקניים. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת ה- איקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי המרכזי, בבריכת השחייה ובאמפיתאטרון האולימפי בתחרויות ההתעמלות, ו- הניבו כ- 80 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית של "TELEFUNKEN", ובאחריות מיניסטריאלית של ה- DPR ראשי תיבות של (Deutsche Reich Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה הנאצי ד"ר יוזף גבלס. שלוש המצלמות נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה מאז ומעולם דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ראוי. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (התמונה הוענקה לי באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי וידע בתזונה, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי (אתלט אמריקני בגובה 1.96 מ' מי שהמציא את סגנון הקפיצה לגובה עם הגָב לרף וזכה באולימפיאדת מכסיקו 1968 במדליית הזהב בהישג של 2.24 מ'), ושימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

טקסט תמונה : שנת 1933. האצן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נועל נעלי ריצה (Spikes) פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פֶּחָם גָס. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו היכרות בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור לניקוטין וכי הוא מעשן כבד ללא תקנה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95  ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארבעה מנכ"לים של רשות השידור בתקופות שונות יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ויבד"ל אריה מקל, ומוטי קירשנבאום ז"ל, ושוב אורי פורת ז"ל, אִפְשֵרוּ לי כל אחד בתורו לנהל, לנווט להפיק, לערוך, ולשדר ישיר שבע אליפויות עולם ב-א"ק מהשטח מ- מוקד התרחשותן כלהלן : הראשונה בהלסינקי – פינלנד ב- 1983, השנייה ברומא – איטליה ב- 1987, השלישית בטוקיו – יפן ב- 1991 (היחידה ששודרה Off tube בתקופתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המגוחך והכושל ההוא יוסף בר-אל בשנים 1993 – 1990), הרביעית בשטוטגארט – גרמניה ב- 1993, החמישית בגטבורג – שוודיה ב- 1995, השישית באתונה – יוון ב- 1997, השביעית בסביליה – ספרד ב- 1999, והשמינית באדמונטון – קנדה ב- 2001. את שתי האליפויות הראשונות ב- 1983 ו- 1987 שידר נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. את השאר שידר מאיר איינשטיין שוב עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן למעט זאת של סביליה 1999 שם שימש ד"ר מולי אפשטיין פרשן מוביל במקומו של גלעד וויינגרטן. אליפויות העולם בא"ק הן טלוויזיה מרתקת שהפכו את ה- IAAF לוועדה מארגנת אריסטוקרטית ועשירה .

בשנת 2015 נערכה אליפות העולם ה- 15 בא"ק ב- בייג'ינג בסין ונחשבה כמו תמיד לאחת מההצגות הספורט הטלוויזיוניות הגדולות בתבל. אלכס גלעדי היה רשאי להתגאות באחריות הכבדה שהוא חלק אז כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF עם חבריו, משום שהם הציבו מאז 1985 רף גבוה מאוד וסטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות עַל ב- א"ק. התפעלתי ממר אלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר כ- רעיונַאי טלוויזיה מקורי, יוזם, ובעל יכולות, שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באקדמיה. Self made שהפך בעצמו לאוניברסיטת טלוויזיה. ב- 1985 הבחין נשיא IAAF האיטלקי פרימו נביולו בכישרונו הטלוויזיוני של אלכס גלעדי ומינה אותו לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. פרימו נביולו הבטיח אז לאלכס גלעדי הבטחת נאמנות מקצועית נחרצת לנוכח כישרונו, כלהלן : "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן".

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אדמונטון – קנדה. ערב אליפות העולם ה- 8 בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ז"ל ואנוכי יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית, הישראלי אלכס גלעדי (ראשון מימין) והספרדי מנולו רומרו (שני מימין). להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אלכס גלעדי, מנואל "מנולו" רומרו, מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : "פרימו נביולו נפטר ב-1999. מחליפו, למיאן דיאק מסנגל ביקש מאלכס גלעדי להמשיך בתפקידו כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אלכס גלעדי מכהן בתפקיד כבר 30 שנים אבל הודיע לנשיא IAAF למיאן דיאק (בינתיים נבחר לנשיא IAAF הבריטי סבאסטיאן קו במקומו של למיאן דיאק) שהגיע הזמן לפנות את מקומו למישהו צעיר קצת יותר, וכי הוא מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין".

ימי בראשית. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 (14.8.1083 – 7.8.1983). הימים ההם-הזמן ההוא לפני 36 שנים. 

אליפות העולם ה- 15 בא"ק של בייג'ינג 2015 היתה  חוליה נוספת במורשת מפוארת שתחילתה באליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. שם הייתה ההתחלה. שם התקיים הזינוק הראשון. שם התגלתה הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE בשיא גדולתה.

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהשתתפות 1350 (אלף ושלוש מאות וחמישים) אתלטים ואתלטיות. תחרות עַל בפירמידת הספורט הבינלאומי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בראש ה- IAAF  ניצב בשנת 1983 האיטלקי רב היכולות ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo). פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות הא"ק הבינלאומית שנערך ברומא ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. הא"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק, אך פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה את הליטוש הסופי שכה הבריק באליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 הבלתי נשכחת. פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית על שהעמיק את תודעת הציבור בענף ה- א"ק (באמצעות הטלוויזיה הבינלאומית ממנה דרש טבין ותקילין של זכויות שידורים), בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש על הטבעת הרעיון האולימפי בקרב שכבות הציבור בעולם והפיכת האולימפיאדה למוסד תחרותי היוקרתי והיקר ביותר במגוון עצום של מקצועות ספורט. חואן אנטוניו סאמאראנש עשה מידי ארבע שנים את משחקי הקיץ האולימפיים להצגת הספורט הגדולה ביותר והמרתקת ביותר בעולם. הוא כמובן דרש מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את משמניהן בדמות מיליארדי דולרים תמורת זכויות שידורים. חואן אנטוניו סאמאראנש לא היה מחדש החזון האולימפי אך הוא הביא אותו לפסגתו המסחרית הגבוהה ביותר באותן השנים ההן, ובאולימפיאדת ברצלונה 1992 פתח לראשונה בהיסטוריה את השערים האולימפיים בפני הספורט המקצועני. צירוף מקרים היסטורי העניק לשניהם פחות או יותר באותו הזמן את ההזדמנות להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי. חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נבחר לנשיא IOC ב- 1980 וד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נהיה נשיא IAAF ב- 1981. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את הא"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין הטלוויזיה באשר היא לבין הספורט באשר הוא. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש שהפך את ה- IAAF לגוף עשיר מאוד, בקופתו שכנו מיליארדים של דולרים, ואת האתלטים המנצחים עשה למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. נשיא ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (1999 – 1923, מימין) ונשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (2010 – 1920, משמאל). שני אישים בלתי נשכחים בארגון הספורט הבינלאומי ובעלי כישרון לשווק את אירועי אליפויות העולם והאולימפיאדות ולנהל מו"מ אודות מכירת זכויות השידורים היקרות לכל רשתות הטלוויזיה בעולם. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הנשיא רב הכישרון של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מתקבל בכבוד רב ע"י נשיא פינלנד חובב הספורט ד"ר מאונו קויביסטו (Dr. Mauno Koivisto) בלשכתו של הנשיא הפיני בהלסינקי, בטרם אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. מאחור נראה ראש הטקס הפיני. ד"ר פרימו נביולו מאיטליה (1999 – 1923) היה גאון הארגון, השיווק, והכלכלה של IAAF. ד"ר פרימו נביולו היה מנהיג ספורט ברמה של מדינאי. (באדיבות YLE ו- IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עָב הַכֶּרֶס בן אחד עשר כרכים ויותר מרבבת עמודים שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק נרחב לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של פינלנד – YLE (תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, ונפלאה את אירוע העַל שהתקיים על אדמתה.

זהו הסיפור והדיווח אודות התפתחות שידורי אליפויות העולם בא"ק בטלוויזיה בשנים ההן של 1983 – 1976.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 החליט מועצת ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית לקיים מפעל בינלאומי חדש שנקרא "תחרויות גביע העולם בא"ק ". היה לכך ביקוש טלוויזיוני. תחרויות גביע העולם בא"ק התקיימו שלוש פעמים ברציפות. הראשונה התקיימה ב- 1977 בדיסלדורף. אלכס גלעדי היה השַדָּר מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נכנס לנעליו של נסים קיוויתי ובפעם הראשונה שידר ישיר תחרות א"ק בקנה מידה בינלאומי כל כך מקיף. זקני הטלוויזיה מהימים ההם זוכרים את קולו העמוק של אלכס גלעדי בוקע מעמדת השידור באצטדיון הגרמני בעת שידור ישיר של ריצת ה- 1500 מ', כשהוא מכריז, "כך חולפת לה תהילת עולם…", והתכוון להפסדו של האלוף האולימפי מניו זילנד ג'וֹן ווֹקֶר לרץ הבריטי סְטִיב אוֹבֶט. אלה היו הימים שאלכס גלעדי שאף להיות נסים קיוויתי ה-שני. (הוא לא היה. נסים קיוויתי נותר האחד, היחיד, והמיוחד. אבל אלכס גלעדי הפך לאישיות טלוויזיונית חשובה ומרוממת ב- IOC וב- IAAF). את תחרויות גביע העולם ב- א"ק שנערכו בפעם השנייה ב- 1979 במונטריאול סירב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לכסות מכל מיני נימוקים וביניהם נימוק של הפרש שעות וזמנים גדול מידי (שבע שעות) בין שעון ירושלים לשעון מונטריאול. ב- 1981 ברומא ניאות יוסף "טומי" לפיד ז"ל להתייחס לתחרויות בפעם השלישית על גביע העולם ב- א"ק על קצה המזלג, למרות שהתחרויות נערכו באירופה ורק שעה אחת חצצה בין שעון ישראל לשעון איטליה. נִסִים קִיוִויתִּי שהצטרף לחטיבת הספורט שלנו בראשות אלכס גלעדי ב- 1979, היה השַדָּר המוביל שלנו ברומא 81'. התחרויות האלה ברומא 1981 לא הבריקו, נראו כברווז צולע, ולא זכו להֵד תקשורתי למרות כותרתן.

ואז באותה השנה של 1981 התייצב ב-ראש הא"ק העולמית פטרונה החדש, האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶּבְּיוֹלוֹ. איש מבריק בעל חזון וכריזמה ובעל יכולות ארגוניות ושיווקיות ברמה של מדינאי. הוא העניק לה אופק חדש. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' שבאה בעקבות המפעל הקודם הייתה הצלחה כל כך מובהקת עד ששינתה את הסדר העולמי בענף הזה להרבה מאוד שנים, אולי לעַד. הטלוויזיה הפינית חשפה את כוכבי הא"ק העולמית בצורה כל כך מוצלחת ומהנה, עד שהפכה באחת את ה- IAAF לגוף ספורטיבי עשיר כקוֹרַח ואת האתלטים המצטיינים הנמנים על שורותיו לזוכים בפרסים כספיים גבוהים. חלקם עשו זאת כפי שהתברר מאוחר יותר בעזרת שימוש בסמים ממריצים אסורים ובאמצעות סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : שנת 1977. אנשי מועצת ה- IAAF, אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בספורט הבינלאומי, בפגישה בדיסלדורף – מערב גרמניה בשנת 1977, ערב תחרות גביע העולם בא"ק בעיר. זיהוי הנוכחים בתמונה העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : הולט (Holt), קאסל (Cassel), פראנסיס, מוריסון, דאסריו (Dasriaux). עומדים שורה אמצעית משמאל לימין : לי, אגאבאני, טאקאץ', ד"ר פרימו נביולו, וויצ'יק (Wieczisk), מוקורה. עומדים שורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : סיר (Sir), דה- קוסטה, חומנקוב, אדריאן פאולן מהולנד (היה נשיא ה- IAAF  בשנים 1981- 1976), הולדר, דאנץ (Danz), לאמין דיאק (Lamine Diack) מסנגל, נשיא IAAF הנוכחי מאז 1999. (באדיבות IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983, היא משכה אליה מייד את כל זרקורי הטלוויזיה הבינלאומית. זה היה מדהים. המפעל הקודם, זה שהיה קרוי גביע העולם ב-א"ק ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985, דעך ו-לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983 הייתה הצלחה טלוויזיונית בינלאומית כבירה ודרמטית. סנסציונית. הטלוויזיה הבינלאומית אמרה ב- 1983 הֵ ן לחזונו של פרימו נביולו ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים ממנו נהנתה התאחדות הא"ק הבינלאומית בגין תשלומי זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית.

ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי באוגוסט 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת חברותה (Active memeber) ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על השיטה הישנה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי (EBU) עצמו, שנקראה “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מרב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU בהתייעצות עם ה- IAAF יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת של מדינת ישראל החברה באיגוד סכום מרבי של סך העומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שמדובר ב- סכום כספי מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף. יוסף "טומי" לפיד איש הדוֹר היָשָן סבר שהוועדות המארגנות הן שצריכות לשלם לטלוויזיה הבינלאומית מפני שהיא כמדיה לתקשורת המונים מסכימה להשקיע ממשאביה בכיסוי וצילום את אותם אירועי הספורט המדוברים שאינם הכי חשובים בעולמנו. כמובן שהסדר הטלוויזיוני העולמי היה שונה ורשתות הטלוויזיה נדרשו לשלם זכויות שידורים תמורת קבלת רישיון לצלם את אותם אירועי הספורט הרלוואנטיים שהציבור ביקש לראותם על מסך הטלוויזיה שלו. 3000 דולר נראו ליוסף "טומי" לפיד הון תועפות. הסכום נראה לו יקר למרות שהיה ברור שמדובר בסכום אפסי במונחי שוּק הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור אותו האירוע  של הלסינקי 1983 זכויות שידורים בגובה של 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. באותה שיחת הבהרה בין שנינו, ביני לבין המנכ"ל שלי, אודות המחיר הזיל הזול הההוא, נאלצתי לקחת את יוסף "טומי" לפיד לעבר תורת היחסות של אלברט איינשטיין. "הכל יחסי בעולמנו. שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במָרָק זה המון", אמרתי ונימקתי לו את תורת היחסיות שלי : "3000 דולר הם סכום פעוט ומגוחך גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעומת מה שמשלמות רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות באירופה כמו ה- BBC הבריטי, RAI האיטלקית, ARD ו- ZDF הגרמניות, TVE הספרדית, A2F הצרפתית ואחרות. זאת הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה שוב". יוסף "טומי" לפיד ז"ל חשש במשך כל חמש שנות כהונתו (1984 – 1979) לקופת הרשות שהייתה עשויה בעיניו כמסננת ציבורית ממנה דלף הכסף כמו מים מהברז. בתפקידו רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור שימש לא רק העורך הראשי אלא היה הנושא באחריות לביצוע חוק תקציב רשות השידור על כל היבטיו הכלכליים. אסור היה לו לחרוג אפילו באגורה. לבסוף הסכים עמי ונתן לי אור ירוק לצעוד עם הפקת אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק של הלסינקי 1983 שלי קדימה. חישוב פשוט מראה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד טעה לחלוטין בחישוביו הכלכליים. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. על פי קריטריון ותמחיר טלוויזיוני מדובר בכלום. בחינם.

זאת הייתה ההתחלה הצנועה. תמורת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה ברומא באוגוסט / ספטמבר 1987 נדרשה הטלוויזיה לשלם סך של זכויות שידורים פי עשרים יקר יותר מזאת של הלסינקי 1983. ה- EBU דרש מאתנו סכום של 60000 (שישים אלף) דולר. אולם הסצנה הכלכלית המתייקרת והיקרה הזאת כבר התרחשה בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא אורי פורת ז"ל, מי שהחליף את המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

כאמור מייד בתום הפקת אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983 האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו מעלה מעלה. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים ב- 1985 + 1986 + 1987, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות הא"ק הבינלאומית כבר סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר.

בחוזה השידורים של 1991 – 1988 בן ארבע שנים שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש ומדהים נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים של 1995 – 1992, בהן ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם לתקופה של שש שנים, 2001 – 1995. ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף הא"ק הוא ספקטקולארי באירופה, מצטלם היטב בטלוויזיה, ונושא רייטינג למכביר. הא"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי.

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על סך של 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בממוצע כ- 150 (מאה וחמישים) דולר לשעת שידור. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של  135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הא"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני יפה יותר מא"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאוד רציתי, שאפתי, והתעקשתי להפיק ולהעביר בשידורים ישירים את האירוע היפהפה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. זאת הייתה שאיפתי העליונה אך הייתי צריך לכלכל את צעדיי בזהירות מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא היה רגזן ולעיתים בלתי צפוי. הוא הצטייר פעמים רבות כאיש קצר רוח. בעיקר חשש מפני אירועי הספורט הגדולים שדרשו תשלומים עבור זכויות השידורים בניגוד לשידורי חדשות ואירועים פוליטיים המשודרים חינם אין כסף בטלוויזיה. היה זה יוסף "טומי" לפיד שביטל לאלכס גלעדי את שידורי גביע העולם של מונטריאול 1979 ואת הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1980 ואִפשֵר לי לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC להפיק רק קמצוץ מתחרויות גביע העולם בא"ק של רומא 1981. ב- 16 בדצמבר 1982 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער וליוסף "טומי" לפיד את הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983. הטקסט נכתב לטוביה סער אך כוון לעברו של יוסף "טומי" לפיד. שקלתי כל מילה ובררתי אותן בקפידה. הייתי צריך להיזהר בניסוחים שלי זכר לימי המו"מ המורכב שניהלתי עמו שנה קודם לכן אודות הפקת שידורי ע"י חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רָמָה ברשות השידור והתערב בכל פרט ניהולי ובתוכן השידורים. הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. שיטות ניהולו ואישיותו הדינאמית לא מצאה חן בעיני רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר מראשית המינוי. באפריל 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מתפקידו בנימוק שיוסף "טומי" לפיד הכוחני מתערב לו כל הזמן בניהול השוטף. "…אינני יכול עוד לעבוד עם טומי לפיד…", אמר יצחק "צחי" שמעוני והניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה. הוא גיחך ולעג למכתב ההתפטרות. הוא עבר כבר בחייו כמה דברים קשים יותר מסירובו של יצחק "צחי" שמעוני לעמוד בראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנימוק שהוא יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור צנטרליסטי מִידַי. יוסף "טומי" לפיד לא התחנן בפני יצחק "צחי" שמעוני לחזור בו. הוא לא המתין אפילו קמעא והמליך מייד מֶלֶך חדש. את טוביה סער. טוביה סער היה איש אהוב. טיפוס של מנהל טלוויזיה צייתן ומסור לאיש שמינה אותו. יחסי הניהול יוסף "טומי" לפיד – טוביה סער היו הרמוניים ולא דמו משום היבט ליחסי העבודה הקשים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הקודמת יצחק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. בפברואר 1983 השלים יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי את ההשתלטות הסופית שלו על בניין הטלוויזיה משמינה את יאיר שטרן למנהל חטיבת החדשות. צוות הניהול הבכיר הורכב עכשיו ממנהל הטלוויזיה טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צביקה" שַפִּירָא (בעבר מנהל רדיו גלי צה"ל). שלושתם היו אנשיו הנאמנים והממושמעים (מאוד) של מנכ"ל רשות השידור. יותר מזה הוא לא היה צריך. טוּבְיָה סַעַר, יָאִיר שְטֶרְן, וצְבִי שַפִּירָא פעלו במסגרת היררכית ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה כְּהוּא זֶה.

יוסף "טומי" לפיד עורר אנטגוניזם רב בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (הבניין היה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. הגברדיה הוותיקה המובילה ורבת המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו דן שילון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, אלכס גלעדי ואחרים מאסו ביוסף "טומי" לפיד מבראשית (ו/או הוא מאס בהם. כל ניסוח טוב). חלקם יצאו בהצהרות קשות וחריפות בציבור ובעיתונות נגד יוסף "טומ" לפיד. אני זוכר היטב את ההתכתשויות נוטפות דיו שחור בין מנכ"ל רשות לפיקודיו הבכירים. הייתי עֵד להן. הן התנהלו במקביל לשיא תנופת ההפקה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, ומצאו את ביטויים בכתבה נרחבת שפרסמה העיתונאית גב' אורית שוחט ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" (הוצאת שוקן עיתון "הארץ"), וכותרתה על פי הצהרת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת" [1]. כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב היו בוטות וחריפות. הוא התריס כלפי דן שילון ומוטי קירשנבאום, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". לדן שילון הקדיש טקסט ייחודי, "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו, אמר ללא כחל ושרק : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה" והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון. מוטי קירשנבאום התייחס למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באירוניה ומשנדרש להשיב כנגד התקפותיו של מנכ"ל רשות השידור הגה בלשונו הייחודית טקסט שנון, כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש". דן שילון שהיה בימים ההם שַדָּר כדורסל שלי לא נשאר חייב למנכ"ל רשות השידור. הוא השיב אֵש ללא פחד לעבר מקור הירי : "העובדות שוב לא מפריעות ליוסף "טומי" לפיד לספר את סיפוריו. כוחו של טומי לפיד בלשונו. במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם…התמודדות ישירה , דיון ענייני , ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו…במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר". זה לא הזיז ליוסף "טומי" לפיד. הוא הגיב בביטול על האשמותיו של דן שילון נגדו. כך אמר לאורית שוחט [2] : "דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי , נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק . הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה . הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי".

הטקסט החריף ביותר שנרשם בזיכרון הציבורי והתגרה ביוסף "טומי" לפיד, היה זה שהפיק מוטי קירשנבאום מי שקבע בלשונו השנונה : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע  להרכיבה  מחדש". בהזדמנות אחרת באחת ההפגנות החריפות והגדולות ביותר ברשות השידור נגד יוסף "טומי" לפיד הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וצעק לעברו בגרון ניחר ובתנועות ידיים של פולני : "טומי לפיד תתפטר כבר, הזנית את הטלוויזיה". גם דן שילון ואלכס גלעדי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה וחבר ליעקב לווינסון יו"ר בנק הפועלים. מוטי קירשנבאום וירון לונדון המשיכו להילחם ביוסף "טומי" לפיד אך הדבר לא הזיז לו ולא עזר להם מאומה. רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי ויוסף "טומי" טומי לפיד הבוטה ויש לומר גם חכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון. מנכ"ל הרשות ויו"ר הרשות שיתפו פעולה ושמו את המורדים על ספסל המחליפים. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחוללה כל מהפכה ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות טוביה סער. מוטי קירשנבאום התנבא אז ב- 1979 ואמר : "ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים". נבואתו זאת של מוטי קירשנבאום לא התגשמה מעולם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל השלים ללא קושי את תקופת כהונתו בת חמש שנים מ- 1 באפריל 1979 עד 1 באפריל 1984. ירש אותו אותו אורי פורת אף הוא ז"ל.

טקסט תמונה : סוף 1981 וראשית שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כמעט ארבעה עשורים של שנים. אני מציב את דן שילון לאחר חזרתו משליחותו ככתב הטלוויזיה מארה"ב להיות שדר כדורסל במשחקי כדורסל במשחקי גביע אירופה בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א למגנת לבו של יורם ארבל. יורם ארבל נעלב וראה במינוי פגיעה בסמכותו כשדר מוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זמן קצר לאחר מכן החליט דן שילון לנתק מגע מיוסף "טומי" לפיד ולנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1982. זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שנפנף מעליו את בכירי העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משנכנס בשערי רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הכריז בנחרצות בפני עיתונאי חטיבת החדשות סלוגן מנוסח באופן מעניין ובעל נוכחות : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית", והתכוון למאפיה השמאלנית שצמחה על פי השקפת עולמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל העניק גיבוי טוטאלי לאמירתו זאת ולפועלו הארגוני והתוכניתי של יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך המציאוּת המורכבת הזאת פעלתי גם אני כממונה ועורך ראשי של שידורי הספורט. היה לי ניסיון קודם בניהול מו"מ מקצועי מורכב עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, זה של תבנית הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. ב- 16 בדצמבר 1982 נשלחה הצעת שידורי אליפות העולם בא"ק – הלסינקי 1983 לכתובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אך הוא העביר אותה כצפוי מייד לידי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאֶמֶת את המו"מ על הפקת פרויקט הלסינקי 1983 ניהלתי ישירות מול יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער לא התערב. יאיר שטרן שהתמנה לנהל את חטיבת החדשות בפברואר 1983 התיישב על כיסאו כשההפקה הייתה גמורה ולא היה לו מה לומר. חלפו שנות דוֹר מאז חיברתי את מסמך הצעת השידורים של הלסינקי 83' (פרויקט שידור שהיה ללא ספק אבן דרך ונקודת מפנה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אך זיכרון הימים ההם לא דהה. החיטוט במסמכים מגלה כיצד הותיר מנכ"ל רשות השידור את רישומו וחוות דעתו על הצעות שידור שונות, ואיך תיקשר עם פיקודיו באמצעות הערות בכתב ידו המגושם והבלתי אסתטי על המסמך המקורי.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. זהו מסמך (עמוד מס' 1 מתוך 4) ה-הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית מר טוביה סער. מנהל הטלוויזיה העביר אותה מייד למנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד רשם את הערותיו בכתב ידו הגדול והמסורבל על גבי המסמך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה גַס ומסורבל. אותיות גדולות ולא משורטטות. אבל זאת הייתה אחת הדרכים שלו להשיב למנווטים את השידורים. שמחתי שהוא מתערב באופן אישי בפרויקט וסמכתי על שיקוליו המקצועיים של יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים שלנו. ניצבנו בפִתחו של עִידָן חדש.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 2 מתוך 4) הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 3 מתוך 4) הצעה של תוכנית שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) הצעה של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי שהתקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983 הייתה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור חשוב גם לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האתלטים הנפלאים שעמדו ליטול חלק באליפות ועתידים להופיע על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו קָארְל לוּאִיס, סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, יָאן זֶ'לֶזְ'נִי, אֶוְולִין אָשְווֹרְד, מַארִיטָה קוֹך, מֶרְלִין אוֹטִי, יָארְמִילָה קְרָאטוֹחְוִוילוֹבָה, סְטִיב קְרָאם וסְטִיב אוֹבֶט, מֶרִי דֶקֶר, טִינָה לִילָאק, גְרֶטָה וָויְיץ, אֶדְוִוין מוֹזֶס, מלך האתלטים הבריטי דֵיילִי תּוֹמְפְּסוֹן ורבים אחרים הציתו את דמיוני. אין דבר יפה יותר על מִרקע הטלוויזיה מ- א"ק במיטבה.

בסופו של דבר השידורים הישירים מהלסינקי 1983 צלחו והיו איכותיים ומקסימים. ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. בהלסינקי 83' ייסדתי את מסורת שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. בהלסינקי 83' השתתפו גם שלושה אתלטים ישראליים. הרצה למרחקים ארוכים זהבה שמואלי, מרק הנדלסמן עולה חדש מארה"ב רץ ל- 800 מ', ורץ המרתון יאיר קרני (הפך מאוחר יותר לתזונאי מוכר ומוערך בישראל). זהבה שמואלי סיימה את ריצת המרתון לנשים במקום ה- 36 (מתוך 51 רצות) בזמן של 2:49.07 שעות. במקום הראשון זכתה גרטה ווייץ (Greta Waitz) אתלטית מנורווגיה שקבעה תוצאה של 2:28.09 שעות. יאיר קרני הפסיק את ריצתו בתחרות המרתון לגברים וכלל לא סיים את המירוץ. מַרְק הֶנְדֶלְסְמַן סיים את ריצתו ל- 800 מ' במקום הרביעי בבית השמיני המוקדם בזמן של 1:49.02 דקה ולא העפיל לשלב חצי הגמר .

המנכ"ל יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת להלסינקי 83' . את החשדנות שלוֹ כלפי ביטא וניסח בלשון מושחזת שקבעה : "היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם בא"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה לעיתים איש בוטה ושחצן שלא היסס ללעוג לאיכות הספורטאים הישראליים. ברגע של בוטות שלף מהבוידעם שלו עוד השתלחות כלהלן : "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון", ולא יסף. הייתה פאוזה ולפתע כן יסף : "אני מאשר לך יואש אלרואי את תוכנית השידורים שלך במלואה. גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק של הלסינקי 1983 לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מר אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכה להערכת הבוסים שלו. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות, מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן 28 אז, סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי של ג'ים היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה, וכוח אדם עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע, ואמר : "יואשיש, הצעת שידורים נהדרת ומעניינת". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מייד : "אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר לך אותה". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, יוסף "טומי" לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על ששכנעתי אותו לנהוג כך.

תזכורת נוספת של המעמד ההיסטורי ההוא מ-1982 הנוגעת לאליפות העולם ה-1 ב-א"ק של הלסינקי 1983.

טקסט תמונה : שנת 1982. תמונה היסטורית. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 42 עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה. יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג'ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפתיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up  לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה חלק מהמסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים. מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU הנוגע לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT ההיא הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה בסלובניה, קרואטיה, סרביה, מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 1983 בטענה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא הוא הפרשן מיותר ולא דרוש. נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי. הוא היה גדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות ב-א"ק לגבהים חדשים. עלותם האמירה בתוך תקופה קצרה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה YLE, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת ההיא בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מצטיינת ו- מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed). זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת . צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית הנפלאה, המרשימה, והמדויקת של הטלוויזיה הפינית  YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי ראשי עַל (ראיימו פילץ) שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד ז"ל יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל.

ידעתי שאנוכי מנווט היטב ונמצא במסלול הנכון, בדרך הנכונה, המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, מפיק, ומנווט בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות . לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ול- מַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עליי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה ובאופן מדויק וקפדני, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי ישירות מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן מנהל החדשות וטוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה ב- 25 באוגוסט 1983 [6].

מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ו-המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנה המִסְמַך המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כלשונו. זהו בעצם מכתב ההערכה ששלח לי לאחר שהבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק העולמיים ברמתם הגבוהה, בארץ מוּכֵּית כדורגל כמדינת ישראל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית – תרבותית לצופיה בישראל. בנוסף לכל אלה הוא כעיתונאי הבין את חשיבות השידור מהשטח ממוקד ההתרחשות ואישר לי לשכור עמדת שידור לנסים קיוויתי באצטדיון האולימפי בהלסינקי ולהטיס אותו לשם.

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך בעל חשיבות היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. לראשונה בתולדות רשות השידור אני מצליח לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך למסד ולהפיק במשך שמונה ימים בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ולקבעם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983. כרגיל הושרה וטובל טקסט המסמך בהערות, הומור, ובעוקצניות של כותבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֶשְנֶה ואומר זאת שוב : אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים ביולי – אוגוסט 1984 תארח העיר את האולימפיאדה ה- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות.

גרף עליית מחירי זכויות השידורים וה- Share ששילמה ומשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבור זכויות השידורים של  16 אליפויות העולם בא"ק מהלסינקי 1983 ועד לונדון 2017 (כולל).

הלסינקי 1983 : 3000 (שלושת אלפים) דולר על בסיס של Maximum Offer ב- EBU. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

רומא 1987 : 61000 (שישים ואחד אלף) דולר שקוזזו ע"י מזכ"ל ה- EBU רג'יס קאלברמאטן ל- 30000 (שלושים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1987 – 1985 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא.

טוקיו 1991 : 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1991 – 1988 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. הערה : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ביטל ברגע האחרון את טיסת צוות השידור (נסים קיוויתי, גלעד וויינגרטן, ואנוכי) לטוקיו בטענה שאין לו כסף לשידורי ה- א"ק הללו, למרות ששילמנו כבר את מלוא זכויות השידורים כאמור 150000 דולר וגם את מחיר עמדת השידור, 3000 דולר. ביטלתי כליל את השידור הישירים וערכתי תקצירים בלבד. שדר התקצירים היה מאיר איינשטיין.

שטוטגארט 1993 : 190000 (מאה ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן ארבע שנים 1995 – 1992 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר בבת אחת לגובה עצום, 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון בשטוטגארט – גרמניה.

גטבורג 1995 : 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF בשנים 1995 – 1992 בסעיף הקודם.

אתונה 1997 : 290000 (מאתיים ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן חמש שנים 2001 – 1996 בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הערה שלי : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה.

סביליה 1999 : 320000 (שלוש מאות ועשרים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף הקודם. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות בסביליה.

אדמונטון 2001 : 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף אתונה 1977. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות באדמונטון – קנדהץ

פאריס 2003 והלסינקי 2005 : ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2005 – 2002 עמד על 461300 (ארבעת מאות ושישים ואחד ושלוש מאות אלף) דולר. החוזה כלל את שתי אליפויות העולם הנ"ל באצטדיון פתוח ושתי אליפויות עולם Indoor. הערה (1) : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים של פאריס והלסינקי. הערה (2) : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor) כ- % 4.5 היו מיועדים להמון תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

אוסקה 2007 וברלין 2009 : ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2009 – 2006 עמד על 457325 (ארבע מאות וחמישים ושבע שלוש מאות עשרים וחמישה אלף) דולר. הערה (1) : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים של אוסקה וברלין. הערה (2) : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor). כ- % 4.5 היו מיועדים לכל מיני תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

דאגו 2011 ומוסקבה 2013 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר.

בייג'ינג 2015 ולונדון 2017 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה IAAF – EBU לשלוש השנים של 2017 – 2014 עומד על 660000 (שלוש מאות אלף) דולר. הסכום הנ"ל כולל ארבע אליפויות, שתיים Outdoor ושתיים Indoor של פולין 2014 וארה"ב 2016. עלות עמדת שידור מאובזרת לטלוויזיה ב- קן הציפור" בביג'ינג 2015 עמדה על 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) דולר.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדידות תוצאות התחרויות שנערכו עכשיו באליפות העולם ה-17 ב-א"ק בדוֹחָה בירת קאטאר בתאריכים שבין 27 בספטמבר 2019 ל- 6 באוקטובר 2019, מוכיחות מעל לכל ספק כי האדם (האתלטים והאתלטיות) הגיעו במרבית מקצועות בענף ה-אתלטיקה הקלה לרָף קצה גבול יכולתם האנושית.

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בספורט ? האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים רבים אחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. שיאני עולם מאוחרים יותר בקפיצה לגובה כמו הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מ') והקובני חווייר סוטומאיור (2.45 מ') הוכיחו כי לחזון האנושי הזה יש על מה להתבסס ופסגת היכולת האנושית תמיד ניתנת לכיבוש. הגדרה מדויקת לפי שעה. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. אך אל דאגה וחשש. מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך לעד. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא והוא איננו כל כך רחוק, ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, גובה הניתור ומרחק הקפיצה שמשיגים הספורטאים במגוון התחרויות השונות בא"ק , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – יימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. כנ"ל לגבי השחייה. הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם וותיקים בא"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב. חלקם יותר משני עשורים  מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם. הנה הם להלן. שיאי עולם ישנים בא"ק של גברים ונשים שטרם נשברו ומחזיקים מעמד עד עצם היום הזה [1].

הישגי דוחה 2019 ושיאי העולם ב-א"ק הוותיקים יותר והוותיקים פחות שעדיין מקשטים את הטבלה הבינלאומית במשך שנים רבות וטרם נשברו. השוואות. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול היכולת האנושית בכל מקצועות ה-א"ק על המסלול ובשדה.  

מקצוע                אתלט             מדינה          שיא עולם       תאריך ומקום     סטאטוס

גברים

100 מ'    יוסיין בולט   ג'מייקה    9.58 ש'.  הושג ב-16 באוגוסט 2009 במסגרת אליפות העולם ה-12 שנערכה בברלין-גרמניה. טרם נשבר.

דוחה 2019 : קריסטיאן קולמאן (ארה"ב) 9.76 ש'.

200 מ'    יוסיין בולט  ג'מייקה    19.19 ש'. הושג ב-20 באוגוסט 2009 במסגרת אליפות העולם ה- 12 ב-א"ק שנערכה בברלין-גרמניה. טרם נשבר.

דוחה 2019 : נוח ליילס (ארה"ב) 19.83 ש'.

זריקת דיסקוס     יוּרְגֶן שוּלְט       מזרח גרמניה     74.08 מ'        6 ביוני 1986       טרם נשבר            

                                                                                    נאוברנדנבורג (גרמניה)

דוחה 2019 : דניאל שטאהל (שוודיה) 67.59 מ'.

יידוי פטיש            יוּרִי סֶדִיק          ברה"מ          86.74 מ'        30 באוגוסט 1986 טרם נשבר      

                                                                                         שטוטגרט

דוחה 2019 : פאבל פאז'דק (פולין) 80.50 מ'

הטלת כידון           יָאן זֶ'לֶזְנִי           צ'כיה           98.48 מ'       25 במאי 1996      טרם נשבר   

                                                                                        יאנה (צ'כיה)

דוחה 2019 : אנדרסון פיטרס (גראנדה) 86.89 מ'.

קפיצה משולשת     ג'וֹנַתָּן אֶדוּאָרְדְס   אנגליה        18.29 מ'         7 באוגוסט 1995  טרם נשבר

                                                                                        גטבורג

דוחה 2019 : קריסטיאן טיילור (ארה"ב) 17.92 מ'.

קפיצה לרוחק        מָיִיק פָּאוּאֶל       ארה"ב         8.95 מ'          30 באוגוסט 1991 טרם נשבר

                                                                                         טוקיו

דוחה 2019 : טאז'אי גייל (ג'מייקה) 8.69 מ'.

קפיצה לגובה         חַאוְוֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר  קובה       2.45 מ'          27 ביולי 1993      טרם נשבר

                                                                                        סלמנקה (ספרד)

דוחה 2019 : מוטאז בארשים (קאטאר) 2.37 מ'.

הדיפת כדור ברזל   רֶנְדִי בָּארְנְס       ארה"ב       23.12 מ'        20 במאי 1990      טרם נשבר

                                                                                       ווסטווד (ארה"ב)

דוחה 2019 : ג'ו קובאץ' (ארה"ב) 22.91 מ'.          

קפיצה במוט         סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה     אוקראינה     6.14 מ'  נקבע ב- 31 ביולי 1994 ב- ססטרייאר (איטליה). הערה : נשבר ב- 15 בפברואר 2014 בעיר דונייצק – אוקראינה ע"י קופץ המוט צרפתי רנה לאווילאני שקבע 6.16 מ' . 

דוחה 2019 : סאם סנדריק (ארה"ב) 5.97 מ'.                                                                                            

400 מ'   מָיְיקְל ג'וֹנְסוֹן       ארה"ב        43.18 ש'      26 באוגוסט 1999, סביליה (אליפות העולם). שיא העולם הזה של מייקל ג'ונסון שהחזיק מעמד 17 שנים, נשבר באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 ע"י האצן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק, שקבע תוצאה של 43.03 ש'.                                                                                                       

דוחה 2019 : סטיבן גארדינר (בהאמאס) 43.48 ש'.

400 מ' משוכות    קֶוִוין יָאנְג           ארה"ב        46.78 ש'      6 באוגוסט 1992  טרם נשבר

                                                                                    אולימפיאדת ברצלונה 1992

דוחה 2019 : קארסטן וורהולם (שוודיה) 47.42 ש'.  

3000 מ'             דניאל קומן         קניה      7:20.67 ד'    1 בספטמבר 1996   טרם נשבר

                                                                                   רייטי (איטליה)

דוחה 2019 : לא התקיים אירוע כזה.

1500 מ'         הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו        3:26.00 ד'   14 ביולי 1998      טרם נשבר        

                                                                                            רומא

דוחה 2019 : טימוטי צ'ריוט (קניה) 3:29.6 ד'.

ריצת מייל       הישאם אל גארוז'  מרוקו        3:43.13 ד'    7 ביולי 1999        טרם נשבר

                                                                                            רומא

דוחה 2019 : לא התקיים אירוע כזה.

4 פעמים 400 מ'    רביעיית ארה"ב              2:54.29 ד'     22 באוגוסט 1993  טרם נשבר

                                                                                שטוטגרט (אליפות העולם)

דוחה 2019 : רביעיית ארה"ב קבעה תוצאה של 2:56.59 ד'.

נשים

100 מ'     פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר     ארה"ב    10.49 ש'      16 ביולי 1988        טרם נשבר  

                                                                                אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

דוחה 2019 : שלי אן פרייס (ג'מייקה) 10.71 ש'.

200 מ'    פלורנס גריפית-ג'ויינר     ארה"ב   21.34 ש'        29 בספטמבר 1988  טרם נשבר

                                                                                אולימפיאדת סיאול 1988

דוחה 2019 : דינה אשר-סמית' (אנגליה) 21.88 ש'.

400 מ'     מַרִיטָה קוֹךְ    מזרח גרמניה        47.60             6 באוקטובר 1985    טרם נשבר

                                                                                קנברה (אוסטרליה)

דוחה 2019 : סלווה איד נאסר (בחריין, אצנית ניגרית מפורסמת שהתאסלמה) 48.14 ש'. 

800 מ'    יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה      1:53:28 ד'       26 ביולי 1983         טרם נשבר

                                                                                      מינכן

דוחה 2019 : חלימה נאקאווי (אוגנדה) 1:58.04 ד'.

1500 מ'       יוּנֶקְסִיָה קִיוֹ               סין     3:50:46 ד'      11 בספטמבר 1993    טרם נשבר

                                                                                     בייג'ינג

דוחה 2019 : סיפאן חסן (הולנד) 3:51.95 ד'.

100 מ' משוכות  יוֹרְדַנְקָה דונקובה בולגריה    12.21 ש'        20 באוגוסט 1988   טרם נשבר

                                                                                 סטרה-זגורה (בולגריה)

דוחה 2019 : נייה עלי (ארה"ב) 12.34 ש'.

4 פעמים  100 מ'   מזרח גרמניה                 41.37 ש'        6 באוקטובר 1985    טרם נשבר

                                                                                  קנברה (אוסטרליה)

דוחה 2019 : רביעיית ג'מייקה 41.44 ש'.

4 פעמים 400 מ'      ברה"מ                       3:15:17 ד'      1 באוקטובר 1988    טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988

דוחה 2019 : רביעיית ארה"ב 3:18.92 ד'.  

קפיצה לגובה  סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה  בולגריה  2.09 מ'         30 באוגוסט 1987      טרם נשבר

                                                                                    רומא

דוחה 2019 : מאריה לאסיטסקן (רוסיה) 2.04 מ'. 

קפיצה לרוחק   גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה   ברה"מ    7.52 מ'       11 ביוני 1988          טרם נשבר

                                                                                   לנינגרד

דוחה 2019 : מלאיקה מיהאמבו (גרמניה) 7.30 מ'.

קפיצה משולשת  אִינֶסָה קְרָבֶץ   אוקראינה     15.50 מ'       10 באוגוסט 1995     טרם נשבר

                                                                                          גטבורג

דוחה 2019 : יולימאר רוחאס (וונצואלה) 15.37 מ'.    

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'      9 ביולי 1988           טרם נשבר

                                                                                  נאוברנדנבוג (גרמניה)

דוחה 2019 : יאימה פרז (קובה) 69.17 מ'.

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ 22.63 מ'     7 ביוני 1987           טרם נשבר

                                                                                       מוסקבה

דוחה 2019 : גונג ליג'יאו (סין) 19.55 מ'.

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. זהו האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) מי שהעפיל ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית כשקבע שיא עולם בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2 ק"ג) למרחק 74.08 מ'. השיא בן 33 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה ביום כתיבת פוסט מס' 833. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  6 באוקטובר 1985. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של הנשים בריצה למרחק 400 מ' בהישג של 47.60 ש'. שיא העולם הזה בן 34 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה ביום כתיבת פוסט מס' 833. שום אתלטית בתבל איננה מתקרבת לשיא העולם של מריטה קוך. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96 מ'). קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים 2.45 מ'. השיא בן 26 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה ביום חיבור וכתיבת פוסט מס' 833, וטרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. האָצָן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה 46.78 ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF כבר 27 שנים. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30 באוגוסט 1987. האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה של סטפקה קוסטדינובה מחזיק מעמד כבר יותר מ- 32 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 833 לשיא העולם ההוא שלה. (באדיבות IAAF  ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי והתזונתי, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט ומזרני נחיתה – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד. נדהמתי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC וגם TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים : כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60  מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מספר את הסיפור שלי. (באדיבות כרטא) .

תזכורת: הפקת שידורי אליפות העולם ה-5 הישירים ב-א"ק בקיץ 1995 בגטבורג -שוודיה של חטיבת הספורט בפיקודי, בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1.

טקסט תמונה : קיץ 1995. אליפות העולם ה- 5 ב-א"ק בגטבורג – שוודיה. זהו האזור של 175 עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים מכל העולם. וזוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באליפות העולם ה- 5 בא"ק בגטבורג – שוודיה. אחד מעקרונות הברזל של מנהיגות שידורים בטלוויזיה של כל עורך, מפיק, מנווט, ומנהל : בא ראשון לעבודה והולך אחרון. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן.

הפוסט הזה נוגע בחוט המחשבה של מאמני כדורגל חושבים שלא השאירו דבר ליד המקרה וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ, גוּסְטָב שֶבֶּש, סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר, וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה, אָלְף רָאמְזִי, הֶלְמוֹט שֶן, רֵיינוּס מִיכֶאלְס, סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי, אֶנְצוּ בִּירְזוֹט, אָרִיגוֹ סָאקִי, וִויסֶנְטֶה דֶל בּוֹסְקֶה, יוֹהָאן קְרוֹיְף, פֶּפּ גוּואָרְדִיוֹלָה, וז'וֹזֶה מוֹרִינְיוֹ. אני חש הערכה רבה לרשימה הנכבדה. בעיקר לפפ גווארדיולה. הוא הקרוב אלי ביותר למרות שמפרידות בינינו יותר משנות דור. הוא ויוֹהָאן קְרוֹיְף. בהיותם אנשים חושבים ובעלי חזון שינו את משחק הכדורגל והפכו גם למחנכים ומנהיגים בלתי נשכחים בתחומם שהכריחו את הסמוכים לשולחנם לחשוב. אני מגיע אליהם לאחר האכזבה הגדולה מהפרשנות של שגיא כהן ואלי אוחנה הנמנים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בטרם אתעכב ואטמע בשורת האנשים החושבים הללו מזירת הכדורגל, אנוכי רוצה לדון ביצחק "אייזיק" ניוטון ויצחק "איציק" מנדלברויד. אייזיק ניוטון נולד באנגליה ב- 1643. יצחק מנדלברויד נולד ב- 1931 בישראל. כמעט שלוש מאות שנים מפרידות בין תאריכי הולדתם אולם הם בעלי מכנה משותף. שניהם לימדו אותי לחשוב. שניהם האיצו בי לחקור ונתנו בידיי כלים טובים יותר לנתח כמותית ואיכותית את הנתונים המשתנים שחגים סביבי כל העת על סמך עובדות. למדתי משניהם, מ- יצחק "אייזיק" ניוטון ומ- יצחק "איציק" מנדלברויד להסיק מסקנות על סמך עובדות שיהיו הכי צודקות והקרובות ביותר לאֶמֶת בתחומי ההישגיות והמצוינות, גם במסגרת חיי בטלוויזיה.

מבין מורי המתמטיקה שלי הערצתי בזמנו את שלום גרא ז"ל חבר קיבוץ אפיקים (וגם את אחי יונתן אלרואי יבד"ל מהנדס בניין במקצועו ואני אוהב את ההיגיון שלו), ומאוחר יותר את שמאי שמיר ז"ל מהנדס עיריית תל אביב. נפגשתי וישבתי עם שני המתמטיקאים האלה שעות על שעות על שעות בשתי תקופות שונות בחיי. אי אפשר היה שלא להתפעל מההיגיון וכושר הניתוח שלהם והיכולת להסיק מסקנות מעניינות לא רק בתחומי המתמטיקה. כיצד אפשר היה שלא להעריץ את המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי האנגלי יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן ? יושב לו נער צעיר בשלווה תחת עץ בפרדס תפוחים כשלפתע נושר לו תפוח עֵץ היישר על אפו וטורד את מנוחתו . הנער אייזיק ניוטון מבקש לחקור מדוע התפוח הנושר נפל דווקא מטה בכיוון אפו ולא טס למשל באלכסון מעלה. יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ. יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן היה איש חושב . בהיותו אדם חושב חקר את הדינמיקה הפיסיקאלית ואת הסיבות שגורמות לתנועת הגופים ואת השפעתן על סוג התנועה. הדינמיקה מושתת על שלושה חוקים שנוסחו לראשונה ע"י יצחק "אייזיק" ניוטון ונושאים את שמו.טקסט תמונה : יצחק "אייזיק" ניוטון מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל משיכת הכובד העולמית של כדור הארץ.

1. החוק הראשון : חוק ההתמדה. מ- מעקב אחרי התנהגותם של גופים בחיי היום – יום שלנו, ידוע כי גוף השרוי במנוחה שואף להישאר במצבו זה ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי תנועה. בדומה לכך שואף גוף נע להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. התכונה הפיסיקאלית הזאת להתמיד ולשמור על מצב מנוחה ו/או על מהירות קבועה בקו ישר היא אחת התנועות היסודיות הטבועה בכל חומר. תכונה זאת קרויה חוק ההתמדה (חוק האינרציה).

2. החוק השני : הכוח הפועל על הגוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו. גוף עליו פועל כוח קבוע בלתי מאוזן איננו יכול להתמיד במצבו הקודם . הכוח יגרום לשינוי המצב , במהירות ו/או בכיוון בו נע הגוף. בכל המקרים האלה הגוף ינוע בתאוצה ו/או בתאוטה. כ- דוגמא יכולה לשמש תנועת כָּדוּר פְּלָדָה לאורך מישור מְשוּפָּע. כדור הפלדה נע כלפי מטה בתאוצה. הכוח הגורם לתנועה מואצת זאת הוא רכיב כוח הכובד של כדור הפלדה. הכוח הוא קבוע ובהשפעתו נע כדור הפלדה בתאוצה קבועה. מאותה סיבה ינוע רוכב אופניים בתאוצה קבועה במורד הגבעה . כך גם תנוע מכונית בתנועת שוות תאוצה כל עוד ילחץ הנהג על דוושת הגז. גם אבן שתושמט מהיד שלנו תיפול בתאוצה קבועה של כ- 9.81 מטרים בשנייה בריבוע, משום שפועל עליה כוח קבוע הלא הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. תאוצת הנפילה החופשית איננה תלויה במסת הגוף הנופל אלא רק בעוצמת כוח המשיכה של כדור הארץ. התאוצה הנגרמת ע"י כוח קבוע נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח. מסה היא תכונת הגוף להתנגד לשינוי מצבו כלומר לשינוי מהירות תנועתו וכיוונה. מסה היא מידת ההתמדה (האינרציה) של הגוף. התאוצה אם כך נמצאת ביחס הפוך למסת הגוף. עתה ניתן לנסח את החוק השני של איציק "אייזיק" ניוטון כלהלן : התאוצה נמצאת ביחס ישיר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך הגוף. הנוסחה המתמטית קובעת שהתאוצה (a) שווה לכוח הפועל (F) על הגוף חלקי המסה (m) שלו. אם כך ערכו של הכוח מוּבָּע כתולדה בנוסחה המתמטית בה הכוח הפועל ׁ(F) שווה למסה (m) כפול תאוצה (a). כלומר : הכוח הפועל על הגוף (F) שווה למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצה (a) שלו.

ביאור עניין המסה והמשקל. מסה היא התכונה האופיינית החשובה ביותר והבלתי משתנת של הגוף. מרבית התכונות של גוף כלשהו נתונות בידי האדם המסוגל לשנותן ע"י עיבוד מכני, תרמי, כימי, וכן הלאה. אולם אם לא נוסיף ולא נגרע חומר אין באפשרותנו לשנות את מסת הגוף. לכן תכונה זאת היא המתאימה ביותר לציון כמות החומר שבגוף אותה ניתן לקבוע ע"י שקילה רגילה. המסה היא תכונת הגוף הקשורה למשקלו אך שונה ממנו. משקלו של הגוף הוא הכוח בו נמשך הגוף ע"י מרכז כדור הארץ. משקלו של אותו גוף איננו שווה בכל מקום על פני כדור הארץ. אנחנו יודעים גם כי משקלו של כל גוף על הירח הוא 1/6 ממשקלו בכדור הארץ. אולם המסה של הגוף (כמות החומר שבגוף) איננה משתנת בנסיבות אלה. זהו ההבדל היסודי בין מסה למשקל. צריך לומר כאן עוד עובדה. משקל הנו כוח וכיוון פעולה אנכי כלפי מטה. לעומת זאת מסה היא תכונה חסרת כיוון . כל גוף מתנגד לשינוי מהירותו ו/או מצב מנוחתו בלי תלות בכיוון פעולת הכוח הפועל עליו . אף על פי כן בין מסה למשקל קיים יחס פרופורציונלי ישיר. מסה קשורה לכמות החומר של הגוף . ברור על כן כי גוף שמסתו גדולה פי שתיים ממסת גוף אחר גם משקלו גדול פי שתיים.

3. החוק השלישי : חוק הפעולה והתגובה. הכוחות בהם שני גופים פועלים זה על זה תמיד שווים בעוצמתם ומנוגדים בכיוונם. התופעה הזאת הביאה את יצחק "אייזיק" ניוטון לנסח את חוק הדינמיקה השלישי כלהלן : לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה.

2. יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 88 היום).

ואז ב- 1963 פגשתי במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט איש חכם, מקורי, ידען עניו וצנוע, ומרתק. קוראים לו יצחק "איציק" מנדלברויד. יצחק "איציק" איציק מנדלברויד (יליד 1931) היה אתלט במועדון הפועל קריית חיים בשנות ה- 40  ו- 50 של המאה שעברה. הוא היה בעברו אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל למרות שלא היה גדל גוף וענק מידות. אך מ- כיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הדינמיקה ה- מכניים שהגה יצחק "אייזיק" ניוטון, יישם אותם, ו- עליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי יצחק "אייזיק" ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מכסימליים במקצועות ה- א"ק השונים על האתלט לבצע בענפים המגוונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". איציק מנדלברויד היה המורה והמחנך שלי במקצוע הא"ק במדרשה בשנים 1965 – 1963. בפעם הראשונה בחיי פגשתי מורה – מדען שמכריח את הסטודנטים שלו לחשוב במונחים של היגיון, היגיון המבוסס על השכלה במתמטיקה ופיזיקה כדי לחקור את איכות וטיב התנועה האנושית במקצועות הא"ק השונים. איציק מנדלברויד הפתיע אותי, "העיר" אותי, ניער מעלי את האבק, וחידש לי וריתק אותי. רחשתי לאיש החושב הזה הערכה רבה מפני שהכריח אותי שוב לחשוב. איציק מנדלברויד הוכיח מדוע למשל זינוק נמוך בריצה קצרה עדיף על זינוק גבוה, מדוע יש צורך לבצע "סגנון" ותנועה אנטי רוטציונית בעת הניתור בקפיצה לרוחק כדי לאפשר להעביר את הרגליים לפנים ועל מנת להגיע להישג מקסימלי, ומדוע סגנון "גלילת בטן" עדיף על סגנון "מספרת" בקפיצה לגובה. כמו גם מדוע יש להטיל את הכידון ולזרוק את הדיסקוס בזוויות מסוימות כדי להתגבר בצורה היעילה ביותר על התנגדות האוויר. איציק מנדלברויד (בן 85 היום) היה מורה ומחנך דגול בלתי נשכח שהבין כי אין די בקביעת המטרה בספורט. צריך ללמוד על מנת לדעת כיצד להשיג אותה ואיך להגיע אליה. יש הבדל עצום בין לומר לתלמיד באשר הוא מה לעשות , לבין לומר לוֹ אֵיך לעשות וכיצד לבַצֵע. בזה היה ייחודו. אני מכיר מאמנים רבים שנותנים הוראות טריוויה לחניכיהם ופוקדים עליהם פקודות חסרות תוחלת כמו, "אתה חייב לרוץ יותר מהר, "תנסה לקפוץ רחוק יותר", "אתה מוכרח לנתר גבוה יותר לנגיחה במשחק כדורגל", ו/או, "הדוף את כדור הברזל יותר בכוח" – אך מבלי להסביר להם איך וכיצד לעשות זאת. מורים, מדריכים, ומאמנים ב-א"ק נעדרי היגיון מתמטי ואשר אינם מתמצאים במתמטיקה ופיסיקה לא רשאים לעסוק במקצוע. איציק מנדלברויד היה מדען א"ק. איש מחונן, מקורי, ומרתק שלימד מורים רבים לחשוֹב ולהבין באופן הגיוני את תורת התנועה הספורטיבית. קל מאוד לומר לילד ולנזוף בו, "רוץ מהר יותר…". אמירה מטומטמת. חייבים ללמד אותו כיצד לעשות זאת, איך רצים יותר מהר.

איציק מנדלברויד היה לבטח מורה ומחנך מהמדרגה העליונה ביותר. היו עוד כמה כמוהו ברמתו במדרשה : מר אורי אפק, ד"ר דוב אלדובי ז"ל, ד"ר יעקב "יענקל'ה" קפלנסקי, יהושע אלוף  ז"ל (חתן פרס ישראל), שמואל "שומי" שומכר ז"ל, ועוד כמה. אולם יצחק "איציק" מנדלברויד היה ייחודי ביכולת ההסבר, הניתוח, ההוכחה, והפרשנות ההגיונית שלו בתחום ה- א"ק. הוא היה מורה ומחנך בעל אופקים רחבים ומרחב תמרון וזוויות התבוננות מקוריות. כישרון השכנוע שלו התבסס על היגיון שנשען על עובדות מתמטיות (ולא על מורא) ועם עובדות אמת אי אפשר להתווכח. איש אותנטי, חד ובהיר מחשבה שאתה רוצה לשהות במחיצתו. חלפו יובל שנים מאז סיימתי (בהצטיינות) את לימודיי במדרשה אולם אני זוכר היטב את פועלו של איציק מנדלברויד. הוא בלתי נשכח עבורי.

טקסט תמונה : זהו יצחק "איציק" איציק מנדלברויד (יליד 1931) הבלתי נשכח, אתלט במועדון "הפועל" קריית חיים בשנות ה- 40  ו- 50 של המאה שעברה. היה אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל. הוא לא היה גדל גוף וענק מידות אך מ- כיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הביו – מכניקה של יצחק "אייזיק" ניוטון, יישם אותם, ועליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי יצחק "אייזיק" ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מקסימליים במקצועות ה- א"ק השונים על האתלט לבצע בענפים המגוונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". (באדיבות יצחק "איציק" מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1950. אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב. צמרת האתלטים של מדינת ישראל לפני 66 שנים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יצחק "איציק" מנדלברויד יבד"ל (הפועל קריית חיים) אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל, דוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אלוף ישראל בריצות 100 מ' ו- 200  מ', ואריה גליק ז"ל (הפועל ת"א) אלוף בריצות 400 מ' ו- 800  מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לפני 55 (חמישים וחמש) שנים. קיץ 1964. מכון ווינגייט. סמינר בן שנתיים במדרשה למורי ספורט וחינוך גופני במכון ווינגייט. המורה יצחק "איציק" מנדלברויד (בתלבושת הלבנה) מסביר לקבוצת סטודנטים באצטדיון של מכון ווינגייט ב- 1964 את תורת הא"ק שלו המבוססת על חוקי הפיסיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון. אנוכי ניצב לידו (גוף חשוף) מקשיב בקשב רב לניתוחיו ההגיוניים ולעיקרי תורתו. יצחק "איציק" מנדלברויד היה איש מבריק. מתמטיקאי ופיזיקאי בעל היגיון סוּפֶּר הגיוני. זיהוי חלק מהנוכחים מימין לשמאל : אודי ליפשיץ (היום ד"ר אודי ליפשיץ) ואהרון בּוֹנֶה (יושבים), אהרון גביש (עומד), ואנוכי עומד ללא חולצה ליד יצחק "איציק" מנדלברויד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יצחק "איציק" מנדלברויד הכריח את חוג מכריו לחשוב. לא היה שני לו ביכולת הניתוח, ההסברה , והפרשנות. הוא לא הותיר שום דבר ליד המקרה. קוראי הבלוג שמתעניינים במכניקה של הא"ק ויישום שלושת חוקי הדינמיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון יכולים למצוא זאת בספרות מקצועית בינלאומית ענפה ומפותחת. אנוכי גדלתי על עקרונו תורתם של יצחק "איציק" מנדלברויד, ג'פרי דייסון, וג'ון באן. להלן כמה הסברים פופולאריים שלהם בתוך המגוון הרב של מקצועות הא"ק במסלול ובשדה. אין צורך להיכנס לנוסחאות מתמטיות. אסתפק בשביב של שבע אילוסטרציות המסבירות את רעיון הביצוע הנכון המביא לתוצאה מרבית בקפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, וזינוק נמוך.

טקסט שרטוט : חשיבות הסגנון בקפיצה לגובה. שלושת הקופצים מרימים את מרכז הכובד שלהם לאותו הגובה בסגנונות קפיצה שונים אולם האתלט (d) שמשתמש בסגנון היעיל ביותר "גלילת צד" עובר רף גבוה יותר. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : חשיבות ביצוע הסגנון בקפיצה לרוחק. בשרטוט הזה מדובר בסגנון מיתוח. התנועה האנטי רוטציונית של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור (b ו- c) מאפשרת לאתלט להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה ככל האפשר מקרש הניתור. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור באנגליה ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : עמדות מוצא של זינוק נמוך בריצות קצרות. עמדה a עדיפה על עמדה b. נלקח כדוגמא מהספר "העקרונות המדעיים של האימון" שכתב ג'ון באן ויצא לאור בארה"ב ב- 1955. (באדיבות הוצאת פרנטיס הול).

טקסט שרטוט : מהירות תנועת הריצה לפנים היא שקול ותוצאה של שני ווקטורים שדוחפים בעת ובעונה אחת את מרכז הכובד של הגוף – אנכית ואופקית. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון). 

טקסט שרטוט : זינוק ויציאה מהירה מהאדנים מבוסס על חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא לוחץ על אדני הזינוק שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : חשיבות זווית הטלת הכידון בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט שרטוט : קיימת חשיבות רבה לזווית הנטייה של הדיסקוס העף באוויר בשל ווקטור התנגדות האוויר מולו. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר המרתק, המעניין, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין רב. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962.

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר המרתק, המעניין, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962.

טקסט תמונה : איש ה-א"ק והמדע ג'פרי דייסון ב- 1962. האיש עשה את חיי למעניינים יותר.

גדולתם העיקרית של האמריקני ג'ון באן (John W. Bunn), הבריטי ג'פרי דאייסון (Geoffrey Dyson), הישראליים יצחק "איציק מנדלברויד ופרופסור גדעון אריאל  האמריקני ד"ר קן דוהרטי (Ken Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) ורבים אחרים – בחקר הא"ק, קשורה לעובדה שקבוצת המדענים הזאת הוסיפה בינה, הביאה לידי הציבור הרחב נתונים מתמטיים ועובדות פיסיקאליות, והכריחו את הציבור הזה המתעניין בתחום לחשוב ולא להתבסס על תחושות. הם לימדו אותו להתבונן בנעשה בעין חוקרת. מדעני הא"ק שללו כל אפשרות למקריות ביצועית והוכיחו כי הישגי העל בא"ק וקביעת שיאי העולם נשענים על ביצוע מיטבי של הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה וכללי תורת התנועה, המכניקה, והדינמיקה של אייזיק ניוטון הנוגעים לאותו מקצוע הקונקרטי, והכרה על בוריין את האנטומיה והמערכת הפיסיולוגית של גוף האדם. במקצועות שדה ספציפיים כמו הטלת כידון וזריקת דיסקוס מתערבים גם ווקטורים נוספים הנוגעים לחוקי האווירודינאמיקה שחלים על מעופם ומסלול תעופתם של המכשירים האלה.

יש להבדיל בעת ביצוע של מקצוע קונקרטי כלשהו בענף הא"ק, בין הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, לבין שגיאות ביצוע, לבין אקראיות תנאי מזג האוויר ואקלים. ונאמר גם במקרים בהם קופץ לרוחק ו/או משולשת מוכשר שאיננו מצליח להגיע ברגל הניתור החזקה שלו לקרש הניתור, ו/או חמור מזה פוסל. ו/או גם פסילות אחרות מסוגים שונים במקצועות הא"ק השונים. כאלה לא חסרות גם ברמות הגבוהות ביותר. האתלט האמריקני, אצן, וגם קופץ לרוחק גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 והאתלט והקופץ לרוחק האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) באולימפיאדת מכסיקו 1968 – כמעט החמיצו בגלל הסיבה הזאת בשלב המוקדם של התחרות את ההעפלה לשלב הגמר בקפיצה לרוחק. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם וצלחו רק בניסיונם השלישי. לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שללא יצירת "סגנון" בקפיצה לרוחק (ביצוע אנטי רוטאציוני של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור) אי אפשר להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר בחול. גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שנולד במדינה הדרומית אלאבאמה בארה"ב ב- 1913 וגובהו האישי היה 1.78 מ', חונן בנתונים נפלאים של קופץ לרוחק. הוא היה אָצָן מהיר בעצם שיאן עולם בריצת 100 מ' בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, 10.2שניות, ומנתר מזהיר (הוא עבר בקלות רף בגובה של 1.91 מ' בקפיצה לגובה בסגנון גלילת צד), אולם ה- "שָקוּל", תוצאה משולבת של שני רכיבי הווקטורים הנפלאים שפעלו בקפיצה לרוחק שלו, ה- הרצה והניתור, לא הניבו בסופו של דבר תוצאה מקסימלית, למרות שב- 25 במאי 1935 קבע באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן שיא עולם מדהים בדורו של 8.13 מ'. הוא היה יכול להשיג תוצאה טובה עוד יותר אילו הסגנון שלו היה מיטבי. מושלם. באולימפיאדת ברלין 1936 זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 8.06 מ' אולם התבוננות בסרטים שצילמו הצלמים של בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ותיעדו את קפיצותיו עבור סרטה "OLYMPIA", מגלה כי הסגנון שלו ("הליכה של שניים וחצי צעדים באוויר") היה בלתי יעיל דיו ובהחלט לא מיטבי, ולכן ה- "שָקוּל" איננו מושלם. למעשה יכול היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) להוסיף להישגיו הנפלאים בקפיצה לרוחק בימים ההם עוד כ- 40 – 30 סנטימטרים (לפחות), אילו ביצע ביתר יעילות את קואורדינציית הסגנון. דווקא המתחרה העיקרי שלו בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig Luz Long) ביצע סגנון יפה מאוד של "מיתוח" וקבע תוצאה של 7.87 מ' שזיכתה אותו במדליית הכסף, אולם הוא לא היה אצן ולא מהיר דיו בריצה את קרש הניתור. במדליית הארד זכה היפני נאוטו טאז'ימה (Naoto Tajima) בהישג של 7.74 מ' . הערה שלי : נאוטו טאז'ימה זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה של 16.00 מ'.

מאמן הא"ק האמריקני הנודע קן דוהרטי (Ken Doherty) מביא בספרו המצוין רווי איורים "Track & Field Omnibook" שיצא לאור בארה"ב ב- 1971, השוואה וויזואלית שערך בין נחיתה של קופץ לרוחק מיומן (לבן) לאחר ביצוע סגנון יעיל לבין לבין קופץ לרוחק רשלן (צללית). מרכז הכובד של שניהם נע באותו מסלול פראבולי אולם הקופץ "הלבן" שמבצע לאחר הניתור תנועת "סגנון" מעין הסעת הכתפיים לאחור שהיא תנועה אנטי רוטאציונית של החלק העליון של גופו, מאפשרת לו להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה . בעוד דמות "הצללית" שאיננה מבצעת תנועה אנטי סיבובית כזאת לאחר הניתור איננה יכולה להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מקסימלית.

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו "Track and Field Omnibook" המסביר את חשיבות ההצמדות לביצוע העקרונות המכאניים בקפיצה לרוחק. משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני באולימפיאדת רומא 1960, רלף בוסטון. מימין הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עד אותו אחה"צ של יום השישי ההוא ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 החזיקו שלושה אתלטים איגור טר אובאנסיאן (ארמניה / ברה"מ), רלף בוסטון (ארה"ב), ובּוֹבּ בִּימוֹן (ארה"ב) במשותף בשיא העולם בקפיצה לרוחק, 8.35 מ'. בוב בימון (אתלט רזה שגובהו האישי הוא 1.93 מ') היה הרביעי ברשימת הקופצים בשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק. כשהוא ניצב ליד סימן ההרצה שלו לקראת קפיצתו הראשונה התקדרו כבר השמים עבים והגשם היה "תלוי" באוויר. מי שביקר אי פעם במכסיקו סיטי שגובהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את תופעת האוויר הדליל ואת תהפוכות מזג האוויר שמתחוללות שָם בשעות אחה"צ . בגבו של בּוֹבּ בִּימוֹן נשבה רוח גבית במהירות מכסימאלית מותרת של 2 מטרים / בשנייה אחת (במידה ויקבע שיא עולם חדש הוא יאושר. רוח גבית במהירות של 2.1 מטרים בשנייה אחת מבטלת את השיא). הטלוויזיה המכסיקנית שימשה Host broadcaster של המשחקים האולימפיים מס' 19 במניין העידן החדש . רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות שידורי הטלוויזיה הבלעדיות בתוככי ארה"ב הביאה מצלמות נוספות משלה. בפעם הראשונה הציגה הרשת האמריקנית גם את השימוש במצלמות אלקטרוניות ניידות וקטנות ואשר נישאות על כתפו של הצלם. אלו היו מצלמות ה- ENG של הדור הראשון (Electronic News Gathering) בסיקור אירועי ספורט וחדשות. סוכנות הצילום הבריטית Visnews קיבלה אף היא רישיון צילום אולימפי. בשעה שבּוֹבּ בִּימוֹן ניצב על סימן ההרצה שלו בטרם תחילתה התמקדו בו שלוש מצלמות : שתיים אלקטרוניות של מכסיקו וארה"ב, ואחת פילם של Visnews. האווירה באצטדיון הייתה מיסטית ומחשמלת תרתי משמע. היו ברקים, רעמים, ורוח. בדיוק ב- 15:46 אחה"צ של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 פתח בּוֹבּ בִּימוֹן בשעטה לקראת הקֶרֶש. כשהניח את רגל הניתור שלו על הקרש וניצל אותו עד למילימטר האחרון שלו, נמדדה לו תאוצה בעזרת הרוח הגבית של משהו בסביבות עשרה מטרים בשנייה אחת. בוב בימון ניתר לגובה עצום ועלה השמיימה. המתחרים העיקריים שלו אִיגוֹר טֶר אוֹבָנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן העידו אח"כ כי התרשמו ש- בּוֹבּ בִּימוֹן לא ירד והמשיך לשַיֵיט באוויר כשהוא לועג לחוק משיכת האדמה. זהו כמובן תיאור ציורי אולם הוא מסביר במשהו את הישגו המדהים של בּוֹבּ בִּימוֹן בו שיפר בקפיצה אחת ב- 55 (חמישים וחמישה) ס"מ את שיא העולם הקודם וקבע שיא עולם חדש של 8.90 מטרים. צריך להבין שבמשך 33 (שלושים ושלוש) שנים מאז 25 במאי 1935 השנה בה קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.13 מ' ועד ל- 18 באוקטובר 1968 הוא תוקן ושופר ב- 22 (עשרים ושניים) ס"מ בלבד. והנה בא בּוֹבּ בִּימוֹן ובקפיצה אחת משפר את שיא העולם ב- 55 סנטימטרים. מכשיר המדידה האלקטרוני של OMEGA הורה על 8.90 מ' אולם מכיוון שהיה בלתי נתפש חששו המודדים שהמכשיר מזייף, ולכן ביקשו להשתמש במדידה ידנית ב- "רולטקה" הזכורה לטוב. המדידה הידנית אישרה את נכונות המדידה האלקטרונית.

טקסט תמונה : יום שישי, שלוש ארבעים ושש אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. הקופץ האמריקני בוב בימון הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים, מנתר בנעלי "adidas" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55  ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, ושלו עצמו שעמד עד אותה קפיצה פלאית על 8.35 מ'. חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידות האלקטרוניות במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן ניצל עד למילימטר האחרון את קרש הניתור ולמרות התאוצה הגדולה של גופו (עשרה מטרים בשנייה אחת) הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של כ- 1.80 מ'. רואים זאת בעת בדיקת שיא העקומה של הפרבולה שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך. הישגו המדהים ושיא העולם שלו הפכו אותו במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים "adidas". (התמונה באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז התהפך בבת אחת מזג האוויר באצטדיון האולימפי. הרוח שנשבה בגבו של בוב בימון שינתה לפתע כיוון ונשבה בפניהם של הקופצים האחרים. גשם עז החל לרדת. פתאום נראו אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן , לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן כילדים קטנים. ההישגים שלהם היו מגוחכים. קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer) ממזרח גרמניה קבע 8.19 מ' והשיג את מדליית הכסף. רלף בוסטון גירד בשארית כוחותיו מרחק של 8.16 מ' וזכה במדליית ה- אָרָד. איגור טר אובאנסיאן נדחק למקום הרביעי ללא משליה עם 8.12 מ'. מדליין הזהב מאולימפיאדת טוקיו 1964 לין דייוויס אפילו לא דורג בין שמונת הראשונים. בוב בימון ניסה שוב את כוחו אך מול רוח נגדית קבע בניסיונו השני רק 8.01 מטרים והחליט להפסיק להתחרות. ממילא איש לא היה מסוגל לסכן את מדליית הזהב שלו. גם הקופצים האחרים הבינו שתמה תקופה והחל עידן חדש. בוב בימון זכה לתהילת נצח משהציב בבאותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 קצה גבול חדש ליכולת האנושית אולם במידה רבה גרם לכך שהקפיצה לרוחק הפכה לענף ספורט פחות מעניין במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים מפני שהשיא היה בלתי שביר, עד להופעתם הבלתי נשכחת של קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ומָיְיקְל פָּאוּאֶל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בקיץ 1991 בטוקיו. ניתוח ביו מכאני של הקפיצה לרוחק של בוב בימון מלמד על ביצוע מופתי מנקודת מבט פיסיקאלית, אך לך תדע מה היה קורה וכיצד הייתה נכתבת ההיסטוריה אילולא אותה הרוח הגבית שנשבה באצטדיון וסייעה לו לקבוע תוצאה נכבדה שכזאת. האם בוב בימון היה בר מזל מששינתה הרוח שינתה כיוון ונשבה במשך כל התחרות בפניהם של מתחריו ? זאת שאלה שמעסיקה רבים עד היום. ראוי לציין שבוב בימון פרש כליל ב- 1970 מתחרויות הא"ק כשהיה בן 24 בלבד משום שהבין כי ההישג של 8.90 מ' שקבע הוא חד פעמי ובלתי עביר ושביר גם בעבורו. בשלב המוקדמות נעל בוב בימון נעלי Puma ובשלב הגמר נעל נעלי adidas. מוזר שאתלט כה צעיר בשם בוב בימון רק בן 22 הקדים את זמנו ב- 1968 ב- 23 (עשרים ושלוש) שנים. ואולי ההגדרה הזאת "הקדים את זמנו" איננה תופשת כלל. הוא ניצב שם באותה נקודת הזמן וניצל היטב לטובתו את כל הווקטורים שפעלו באזור בור הקפיצה לרוחק בשלוש ארבעים ושש אחה"צ באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו. ב- 30 באוגוסט 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל בחמישה סנטימטרים את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' שנחשב כאמור לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש , 8.95 מ'. השיא הזה מחזיק כבר מעמד 22 (עשרים ושתיים) שנים . איש איננו מתקרב אליו.

הסופר האמריקני רב המוניטין דיק שאפ (Dick Schaap) כתב ב- 1976 ספר דוקומנטארי מרתק ופנטסטי "The perfect Jump" אודות הישגו של בוב בימון (בן 22 ב- 1968 והתנשא לקומה של 1.93 מ') שקבע 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. בספר הזה בן 150 (מאה וחמישים) עמודים שנקרא בנשימה אחת מגלה בוב בימון לדיק שאפ גילוי סנסציוני. את הלילה של לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק ביום חמישי – 17 באוקטובר 1968 בילה באהבהבים עם ידידת נפש שלו גלאדיס (Gladys) ובגד באשתו ברטה (Bertha). כשהתעורר בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 חש לא רק אשם מוסרי אלא הרגיש שבגד גם במאמניו שציוו על כל אתלטי המשלחת האמריקנית להתנזר מ- Sex בלילה שלפני תחרות חשובה. בוב בימון ניצב בפני משימת חייו. החלום שלו היה להיות אלוף אולימפי אולם עכשיו כמה שעות לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק חשב שהשאיר את מדליית הזהב במיטה שלו. זהו ספר אנושי מעניין מאוד ומרתק אודות ילד שנולד בגטו השחור בניו יורק והפך לרומנטיקן חסר תקנה ולשיאן עולם בלתי נשכח בקפיצה לרוחק.

טקסט מסמך : 1976. הסופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) שקבע ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ'. השיא של בוב בימון החזיק מעמד 23 שנים עד שהופיע אתלט אמריקני נוסף מייקל פאואל ושבר את שיא העולם הוותיק הזה משקבע באליפות העולם ה- 3 ב-א"ק בטוקיו בקיץ 1991 שיא עולם חדש 8.95 מ'. שיא העולם של מייקל פאואל שריר וקיים כבר 28 שנים עד עצם היום הזה, יום חמישי – 10 באוקטובר 2019, בעת כתיבת פוסט מס' 833. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. הצילום מתעד אגף במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (בן 43, מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את האתלט הבריטי המוכשר והדגול סבסטיאן קו (Sebastian Coe) בן 26, משמאל. סבסטיאן קו נראה אז כנער שטרם מלאו לו 18 שנים. שוחחנו ארוכות אז אודות קצה גבול היכולת האנושית בריצות הבינוניות 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' + ריצת המייל (1609 מ') בהן הצטיין. סבסטיאן קו היה בשעתו אתלט ואצן מזהיר, שיאן עולם ואלוף אולימפי. הוא (ובטח לא אני), לא שיערנו כי יום יבוא והוא יהיה נשיא ה- IAAF. ואכן, סבסטיאן קו הוא היום נשיא ה- IAAF. סבסטיאן קו היה אלוף אולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס ומדליין הזהב בשתי הריצות ל- 1500 מ', והיה גם שיאן העולם בריצת ה- מייל. כמו כן זכה סבסטיאן קו בשתי מדליות הכסף באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 800 מ'. סבסטיאן קו היה גם יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לונדון 2012. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1981, אירחתי את סבסטיאן קו במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אישיות בלתי רגילה. השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ', 800 מ', 1500 מ' וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות הא"ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה כלהלן : "כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים, ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים". בתום השיחה ירדנו לקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש שלו בריצת מייל (1609 מ'). הוא התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית של עצמו שהפכה לשם דבר בעולם כולו. צריך להבין שההישגים של סבסטיאן קו האפילו על אלה של הרץ הקובני למרחקים בינוניים אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו"ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012 ועכשיו נשיא IAAF. אתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. מודל לחיקוי והערצה. 

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. הצילום הישן הזה מתעד אגף במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, בו אנוכי (בן 43, מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את האתלט הבריטי המוכשר והדגול סבסטיאן קו (Sebastian Coe בן 26, משמאל). שוחחנו ארוכות אז אודות קצה גבול היכולת האנושית בריצות הבינוניות 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' + ריצת המייל בהן הצטיין סבסטיאן קו עצמו מי שהיה אתלט ואָצָן מזהיר שיאן עולם ואלוף אולימפי. הוא (ובטח לא אני), לא שיערנו כי יום יבוא והוא יהיה נשיא ה- IAAF. ואכן, סבסטיאן קו הוא היום נשיא ה- IAAF. סבסטיאן קו היה אלוף אולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס ומדליין הזהב בשתי הריצות ל- 1500 מ', והיה גם שיאן העולם בריצת ה- מייל. כמו כן זכה סבסטיאן קו בשתי מדליות הכסף באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 800 מ'. סבסטיאן קו היה גם יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לונדון 2012. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

קיימות עוד שגיאות והערכות, והתנסחויות שלא עמדו במבחן המציאות, אך כל זאת לא אומר שפרשן הא"ק של ערוץ 1 איננו טוב. עמדו לזכותו של גלעד וויינגרטן גם יתרונות (רבים) במהלך השידורים הישירים של תחרויות הא"ק באולימפיאדת לונדון 2012. הוא זיהה נכון את היכולת הקואורדינטיבית, מהירות הריצה של קופץ המוט הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillennie) לעבר הרף, ושליטתו באלסטיות של המוט (עשוי מסיבי פחמן). על סמך זאת ניתח את הנתונים והניח כי הביצוע והשילוב בין שני הווקטורים האופקי והאנכי יעניקו לצרפתי את מדליית הזהב. גלעד וויינגרטן צדק. הפרשן חזה גם את ה- פוטנציאל שיא העולם שחבוי ברביעיית השליחים האמריקנית (טניה מדיסון, אליסון פליקס, בלנקה נייט וכרמליטה ג'טר) בתחרות במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', עוד בשלב המוקדם בטרם ריצת הגמר. גלעד וויינגרטן צדק. בטרם יריית הזינוק לריצת השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' לגברים בהשתתפות נבחרות ג'מייקה וארה"ב הסביר גלעד וויינגרטן למאיר איינשטיין כי מבחינה מתמטית ניתן לרדת מזמן של 37 שניות. העניין מותנה בהעברת מַטֶה השליחים נקייה כשהרצים המקבלים נמצאים כבר במהירות ריצה גבוהה בתחום המותר של החלפת המַטֶה. למרות החילוף השלישי והאחרון הלא מוצלח בין יוהאן בלייק ליוסיין בולט – חילוף בעייתי ומסורבל מה עוד שיוסיין בולט מצא צורך (לאחר שקיבל כבר את המַטֶה מ-יוהאן בלייק) לתקן את אחיזתו והעביר אותו מכף יד שמאל שלו ללפיתה איתנה יותר בכף יד ימין דבר שגרר בזבוז זמן יקר (מבלי שהשַדָּר והפרשן התייחסו להשחתת הזמן המיותר הזה) – נקבע שיא עולם חדש. גלעד וויינגרטן צדק וגם פִסְפֵס. אחת המיומנויות של פרשן מדעי בטלוויזיה הוא לחזות שיאי עולם על סמך אוסף נתונים שמונחים על שולחנו, יכולתו לנתח אותם, וכישרונו להסיק מסקנות On line בטרם הסתיימה התחרות. אי אפשר לזלזל בגלעד וויינגרטן, פרשן טלוויזיה שמחזיק בשיא עולם של השתתפות ב- 11 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מינכן 1972.

הערה שלי : בבריכה האולימפית של מונטריאול 1976 נשברו 21 שיאי עולם במשחי הגברים והנשים ושיא עולם אחד הוּשְוָוה. פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) שישב בעמדת השידור בבריכה האולימפית לצדו של השַדָּר נסים קיוויתי, חָזָה את כולם בדייקנות עד האחרון שבהם בעת השידורים הישירים. יוסף טלקי היה ידען עצום בשחייה הישראלית והבינלאומית. יוסף טלקי ז"ל ניחן באישיות מחוספסת במקצת אולם מרתקת (מאוד) לאו דווקא בתחום הספורט. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה אינטלקטואל רב ממדי, איש סֶפֶר, חובב מוסיקה, דובר חמש שפות, ובעל שיחה מעניין. הוא לא היה דברן גדול למרות שהיה לו מה לומר. יוֹסֵף טֶלֶקִי הוא אבי פרשנות השחייה בתעשיית הטלוויזיה בארץ. לא רק מפני ששִימֵש ראשון בתפקיד הזה, אלא מפני שקבע סטנדרטים עליונים של הסבר וניתוח סגנונות השחייה של האדם שנתוני מבנה גופו רחוקים מלהיות הידרודינאמיים. האדם החכם והכישרוני יודע להתגבר בסיוע תבונתו על התנגדות המים. את זאת יוסף טלקי ניתח והסביר לציבור. הוא היה רב אמן בחיזוי השגת תוצאות וקביעת שיאי עולם. זאת לא הייתה לא נבואה אלא אינפורמציה מדויקת שנשענה על ניתוח נבון של הנתונים המונחים לפניו בעמדת השידור שלוֹ, והסקת מסקנות הגיוניות. יכולת התקשורת האינטליגנטית של פרשן השחייה יוֹסֵף טֶלֶקִי עם השַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי (יליד 1926) הייתה טובה מאוד. שיתוף הפעולה המזהיר ביניהם בעמדות השידור בבריכות השחייה האולימפיות של מונטריאול 76', מוסקבה 80', לוס אנג'לס 84', וסיאול 88' – נראה היום כמו חלום רחוק. עוד יגיע הרגע לדון במורשתו. פרשני שחייה אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו יוֹאָב בְּרוּק וד"ר בַּרוּךְ צִ'יש נכנסו לנעליים גדולות בהרבה ממידתם.

ד"ר גלעד וויינגרטן איננו חף מטעויות. מאידך צריך להבין גם איזה עומס שידור עצום ואיזו אחריות מוטלים עליו ועל השדר המוביל שלו במשך שמונת ימי התחרויות באולימפיאדת לונדון 2012 . הם משדרים בוקר וערב את כל שלבי התחרויות המוקדמות, רבעי הגמר, חצאי הגמר, והגמר בכל המקצועות של הגברים והנשים : 100 מ', 200 מ', 400 מ', 800 מ', 1500 מ', 5000 מ', 10000 מ', ריצת מרתון, 110 מ' משוכות, (100 מ' משוכות לנשים), 400 מ' משוכות, 3000 מ' מכשולים, מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', מירוץ שליחים 4 פעמים 400 מ', 20 ק"מ הליכה (גברים ונשים), 50 ק"מ הליכה (גברים בלבד), קפיצה לגובה, קפיצה במוט, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, הטלת כידון, קרב 10 (Decathlon), נשים קרב 7 (Pentathlon). ההכנה המפרכת דורשת מהם לימוד מדוקדק ובקיאות באלפי שמות ואלפי תוצאות. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל ההפקות והשידורים הישירים מכל פינה על פני הגלובוס עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ראיתי אותם (וגם את נסים קיוויתי ויוסף "יוז'ו" טלקי) במשך שנים רבות רוכנים על מסמכים. ניירות, חוברות מידע, ומלקטים כל שבב אינפורמציה. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן הם אנשי טלוויזיה רציניים ויסודיים שהתקדשו למען מטרת השידור הנשגבת. הם מרגישים כשליחי ציבור שמחויבים לוֹ. אני חושב שנפלא לדעת זאת.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם ה- 5 בא"ק. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ב- גטבורג. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והשדר הפנסיונר נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

על נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הטלתי את התפקיד לבנות את העלילה ולשדר את הדרמה הספורטיבית מראשית התפתחותה ועד שיאה. יוסף טלקי וד"ר גלעד וויינגרטן נדרשו לנתח אותה ואת ערך השחקנים המעצבים את אופיה ודמותה של הדרמה הזאת. אין דבר שישווה לדרמות שמתחוללות על המסלול ובבריכה ולא בכדי הם משמשים כענפי הספורט האטרקטיביים נושאי הרייטינג הטלוויזיוני הרב ביותר. ישבתי מאחורי הקלעים בסמוך אליהם באותן השנים הארוכות ההן והפקתי וערכתי אותם. מדובר ב- 2000 (אלפיים) שעות שידורים ישירים והקלטות בכל תחרויות הא"ק והשחייה האולימפיות ואליפויות העולם בין השנים 2001 – 1984. ככלות הכל ולמרות המְעִידוֹת, האנשים האלה ראויים להערכה .

אינני יכול לסיים את כתיבת הפוסט הזה מבלי להתייחס ולחלוק שוב כבוד והערכה עצומים למורה הא"ק הדגול והמחנך מר יצחק "איציק" מנדלברויד בן קריית חיים (כאמור בן 86 היום). איציק מנדלברויד היה מורה עילוי ל- א"ק במשך שנים רבות במכון ווינגייט. גם של ד"ר גלעד וויינגרטן וגם שלי (שלי בשנים 1965 – 1963). הוא לימד וחינך דורות של מורים לחינוך גופני. מאות רבות. אולי יותר. ההיגיון שלו היה הכי הגיוני שפגשתי בחיים שלי  הוא הכריח את הסטודנטים שלו לחשוב. חלק מהשיעורים שלו התנהלו בכיתה סגורה מול לוח וגיר. בהיותו מומחה למתמטיקה ופיסיקה ביסס את לימוד הא"ק על חוקי ההיגיון והכללים שקבע המדען האנגלי אייזיק ניוטון (1727 – 1643). איציק מנדלברויד סבר שמאחורי כל הישג מרשים בריצה, קפיצה, זריקה או יידוי מסתתרת סיבה וצריך לגלות אותה, להבין אותה, ולנתח אותה. תנועה יעילה איננה יד המקרה אלא תולדה ותוצאה של אימון מפורט ונכון, וגם חיקוי. כדי להבין את תורת הלימוד שלו נדרשו הסטודנטים להתמצא במתמטיקה ופיסיקה ובתורת התנועה. הוא היה הראשון שהסביר בבהירות ובשפה פשוטה כמעט לכל נפש את היגיון המכניקה התנועתית בקפיצה לרוחק ואת חשיבות הסגנון. ללא ביצוע תנועה אנטי רוטאציונית הכרחית של החלק העליון של הגוף (הסעת הכתפיים לאחור) בתום הריצה המהירה ולאחר הניתור מהקרש, הקופץ ימצא את עצמו נוחת עם פניו על החול. ההרצה המהירה לעבר הקרש היא ווקטור אופקי. הניתור הוא ווקטור אנכי. החוק הראשון של אייזיק ניוטון – חוק ההתמדה , קובע כי גוף נַע שואף להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. פירושו של דבר כי למרות הניתור האנכי בקפיצה לרוחק, מבקש גוף האתלט להתמיד בתנועתו האופקית. הניתור אם כן מקנה לגוף רוטציה לפנים (משהו בדומה למישהו שמכשיל,שם רגל כמעשה קונדס לילד רץ. ברור שהילד ישתטח עם פניו על הרצפה). הגוף מקדים את הרגליים. כדי למנוע זאת חייבים לבצע תנועה מסוגננת נגדית לסיבוב הגוף לפנים (שנגרם בשל הניתור) ע"י הסעת הכתפיים לאחור. ההישג הסופי בקפיצה לרוחק הוא אפקט הסגנון השקול של מקבילית כוחות שמורכבת מכוח ומהירות הריצה וכוח הניתור. התבוננות למשל בתחרות הגמר לקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 בין האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) לבין האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג, מלמדת משהו על חשיבות הסגנון. ניתן להבחין בקלות כי ג'סי אואנס למרות שקבע שיא אולימפי חדש והישג יוצא דופן בימים ההם, 8.06 מ' (שיא העולם שלו מ- 1935 עמד על 8.13 מ' והחזיק מעמד 26 שנים) וזכה במדליית הזהב, כלל לא מיצה את הפוטנציאל הפיסיקאלי של סגנונו. הוא היה אומנם אָצָן פנטסטי שמהירות ריצתו הייתה כמעט עשרה מטרים בשנייה אחת אך סגנונו לא היה מושלם כלל ועיקר. אילו היה מבצע טוב יותר את סגנון התנועה האנטי רוטציונית, היה מסוגל להרחיק אפילו ל- 8.50 מ'. היה זה איציק מנדלברויד שטבע את הסלוגן המזהיר לסטודנטים שלו : "לכשתהיו מורים לספורט וחינוך גופני, לעולם אל תְּצָווּ על הילד או הנער לרוץ מהר יותר או לקפוץ גבוה יותר, מבלי שתראו ותדגימו לו כיצד לבצע זאת נכון". מדריכים, מאמנים, ומורים שצועקים על הילד כי הוא מוכרח לרוץ מהר יותר, או צריך לבעוט בכדור חזק יותר, או חייב לנתר גבוה יותר מבלי להסביר את המכניקה של התנועה וכיצד עושים זאת נכון וביעילות – אינם ראויים לביקורת מפני שהם נמצאים מתחת לביקורת . גדולתו כאדם ומדריך נבעו מכך ששימש מודל כאיש חושב.

את כל מה שגלעד וויינגרטן מפרשן היום לצופי הטלוויזיה בעת שידורי הא"ק לצידו של מאיר איינשטיין שמעתי מפי איציק מנדלברויד במכון ווינגייט כבר לפני לפני חמישים ושתיים שנים, בין 1963 ל- 1965. כמו כן, מפני שכל חיי אני מתעניין במתמטיקה ופיסיקה קראתי באדיקות את ספרו הקלאסי של מאמן הא"ק הבריטי המפורסם גֶ'פְרִי דָיְיסוֹן (Geoffrey Dyson) שכתב ב- 1962 את הספר : "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (The Mechanics of Athletics". ספר מצוין ברמה פופולארית שזכה למוניטין ותפוצה רבים בעולם. ג'פרי דייסון היה מאמן נבחרת בריטניה בא"ק בשנים 1961 – 1947 ואח"ש שימש מאמן נבחרת קנדה בא"ק. מאמן הכדורסל האמריקני ג'וֹן בָּאן (John Bunn) מי שכיהן בתפקידו זה באוניברסיטת קולוראדו היה מתמטיקאי. ב- 1955 כתב את ספרו המרתק שנקרא : "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching) .

בפעם הבאה לפני שאתם הולכים לצפות בשידורי ה- א"ק האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016 בערוץ 55 בטלוויזיה בכבלים, ובטרם מתיישבים בכורסה בסלון ביתכם ,אני ממליץ לכם לעיין בשני הספרים החשובים הנ"ל, שמסבירים את תורת העיסוק במקצועות הא"ק השונים. קריאת הספרים הישנים הללו דורשת אומנם ידע במתמטיקה ופיסיקה ברמה של כיתות י"א ו- י"ב בבי"ס תיכון, אך העיון בהם מעניין מסב עונג ומאפשר לצופה הטלוויזיה לרדת לעומק ולהבין את פשר ההישגים של האתלטים המצטיינים במגוון הענפים השונים. מה ששני פרשני הא"ק ד"ר מולי אפשטיין ו- ד"ר גלעד וויינגרטן מנסים לומר לכם בשידורי הטלוויזיה שלהם הוא כלהלן : "יעילות התנועה האנושית בזירת הא"ק על כל מקצועותיה, במסלול ובשדה, היא רבת פנים, מורכבת ומסובכת קפיצה במוט, יידוי פטיש, קפיצה משולשת, הטלת כידון, קפיצה לגובה ולרוחק, זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, זינוק נמוך, חילופי מקל השליחים בריצות 4 פעמים 100 מ', וכו' דורשים לימוד ותרגול קפדניים. ועימם ראשית דבר ולפני הכל, היגיון והבנה מתמטיים – פיסיקאליים שמדריכים את המאמן והאתלט שלו מדוע צריך לעשות דווקא כך ולא אחרת. המזל איננו שוֹרֶה בזירת הא"ק. הוא לא נמצא שם" . ד"ר מולי אפשטיין, ד"ר גלעד וויינגרטן, ואיציק מנדלברויד מכריחים אתכם לחשוב. זה המון בטלוויזיה וגם בחיים.

למתעניינים בנושא הייתי מציע לעיין גם בספרו של האמריקני ג'ון באן (John Bunn מאמן כדורסל במקצועו) שכתב ספר נפלא ומעניין מאוד "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Priciples of Coaching) המתבססים על ידע במתמטיקה ופיסיקה. ספר מומלץ לכל שדר ופרשן ספורט בטלוויזיה באשר הוא.

טקסט ספר : ספרו המעניין, המרתק, והנפלא של האמריקני ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" שיצא לאור בארה"ב בשנת 1955 בהוצאת Prentice Hall. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערוץ 55 בכבלים ניצב בפני אתגר ממשי של איוש עמדות השידור בשלושת המקצועות האולימפיים הראשיים : א"ק, שחייה, והתעמלות (אבל לא רק). מי מבין קוראי הבלוג שרוצה באמת להבין מהי גדולתו של שַדָּר א"ק ושחייה מיומן צריך לבקש מארכיונאי ערוץ 1 לשלוח לו את שלוש הקלטות האלה של שלושת השידורים הישירים האלה של נסים קיוויתי : ריצת 800 מ' גמר לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 וניצחונו של האמריקני דייב ווטל (Dave Wottle), משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בו ניצח האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz), וריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976 בו ניצח הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren). הצפייה בקלטות הללו ייתנו לכל צופה באשר הוא  מושג ויכולת השוואה בין העבר המפואר ההוא לבין ההווה הדָלוּחַ של היום. ד"ר גלעד ווינגרטן שימש כבר אז פרשן צמוד של השדר נסים קיוויתי בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים האולימפיים של מינכן ומונטריאול. אולם קולו נשמע בעירבון מוגבל מפני שנסים קיוויתי היה לא רק שדר טלוויזיה מחונן אלא היה בשעתו גם אתלט מחונן שהבין משהו בנושא ה- א"ק. הוא בנה את הדרמות בקולו ותיאר אותן בצלמו. נסים קיוויתי היה רב אומן בבניית טקסטים וסלוגנים בשידורים ישירים ומכיוון שבא בעצמו מתחום הריצות הבינוניות ב- א"ק לא נזקק למנת יתר של פרשנות. הוא עשה זאת טוב בעצמו והותיר ד"ר גלעד ויינגרטן Space מצומצם, דלת אמות בהן הסתגר הפרשן. שם היה מקומו הטלוויזיוני. שַדָּר הוא שַדָּר ופַרְשָן הוא פַּרְשָן, ואין לערב בין התחומים.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב. נסים קיוויתי (מימין בחולצה לבנה) מנצח בריצה ל- 800 מ' באליפות ישראל ומקדים את יריבו עמוס קריזה (משמאל, חצי גוף עירום). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מי שמעוניין לדעת יותר אודות יעילות התנועה האנושית יוכל למצוא עניין רב בלימוד וקריאת הספר "KINESIOLOGY" של פרופסור גב' קאת'רין וולס (Katharine Wells) שיצא לאור בארה"ב ב- 1968 .

טקסט ספר : ספרה של קאת'רין וולס "KINESIOLOGY" בהוצאת (W.B. Saunders Company) עוסק בניתוח הבסיס המדעי של התנועה האנושית. הספר המעניין יצא לאור בארה"ב ב- 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. הימים ההם – הזמן ההוא. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בסביליה. ברור שהטסתי גם את פרשן הא"ק המצוין והידען שלי ד"ר מולי אפשטיין לעמדת השידור הטלוויזיונית המאובזרת שלנו באצטדיון בסביליה. שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל של אליפות עולם ב-א"ק הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד"ר מולי אפשטיין, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 20 שנים. אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה, הניהול, התיאומים, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות ומאמנים בהווה ובעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000 . ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ) , איגור סלע (איש קול בצוות ENG) , רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (המפיק המצוין שלי). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה (מס' 1). 

מקומה ותפקידה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ב- EBU (איגוד השידור האירופי) ובמישור הטלוויזיוני הבינלאומי . הבנת הנוסחה המתמטית עליה מבוסס ה- Share הכספי של ה- EBU בעת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים הגדולים. הכסף והממון הם הדלקים והשמנים של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם אבות ההצלחה. כישרון העובדים איננו מספיק כאן. השגת היתרי עבודה בשבתות ממשרד העבודה והרווחה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי שנוכל לצלם לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל לתוכנית "משחק השבת"). 

שתי העונות  1986 – 1985 ו- 1987 – 1986 של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחו הרבה תודות לפעולתם הברוכה ותמיכתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן במדיניות שהתוויתי ובחתימה על החוזים המבוקשים עם וועדות הספורט השונות – בארץ ובעולם. גולת הכותרת של מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים של מחלקת הספורט בראשותי הייתה הפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986, כמו גם הפקה וכיסוי של טורניר הטניס של ווימבלדון 1986. מכתבי ההערכה שנכתבו ונשלחו אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה בתום שני מבצעי השידור הממושכים הבינלאומיים הללו – נחוצים מחד לצורך עדות ותיעוד שגשוג שידורי הספורט בימים ההם של קיץ 1986 ומאידך אנטי תזה למאבקים שנכונו לי בסתיו 1986 הנוגעים לכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בארץ (ליגת העל היום). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה דומה במידה רבה לקליפת אגוז השטה על מים סוערים. תפר דק הפריד כל העת בין הצלחה לכישלון.

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שנכתב אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (מונה לתפקידו ע"י ממשלת יצחק שמיר ב- 1 באפריל 1984) היה האיש שמינה בחודש פברואר 1985 את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני במקומו של טוביה סער. המינוי היה לתקופת מבחן בת שלושה חודשים, אך אורי פורת נואש ממנו זה מכבר . הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שח לי בתום משחקי המכבייה ה- 12 ביולי 1985 כהַאי לִישָנָא : "מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבין אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו. מִיכָה יִנוֹן ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה. יתרה מזאת. הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה בשלושה חודשים נוספים. רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים .

ראה שני הספרים עבי הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (11 כרכים) ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" (6 כרכים) במסגרת הסדרה הכוללת בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 בעיצומו ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובהמלצת מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. התגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום  שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל . היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה שחקן מחליף ולא השתתף במשחק. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של עסקנים, פוליטיקאים, ומדינאים -אלה באלה. לכן הן כבדות משקל פוליטי רב . הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הופך להיות במידה רבה קרקס . מפני שהתפקיד הוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה . התערבו במינוי ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ. שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שהפיק את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי-אילן ז"ל שודרה לאחר הבחירות  ב- 1981) והעניק דימוי שלילי לתדמיתו . יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו באחריות להכנת סרטי התעמולה של המערך . יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות. דן שילון שבילה כבר מחוץ לרשות השידור היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ מנהל הטלוויזיה החדש : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון".                                                                        

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ, "…המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי . מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר , שיש לוֹ תוקף חוקי , והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת. לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה..". כתב העיתון "ידיעות אחרונות" חיים שיבי היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית בציבורית, במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה ב- 1985 ע"י אורי פורת זכה במשרה המכובדת הזאת שוב במכרז של 1990 (ניצח את נסים משעל) . מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה מר אריה מקל ובתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אהרון הראל ז"ל . ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה והפעם על ידי מוטי קירשנבאום ז"ל (כהונת מנהל הטלוויזיה שלא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור – פירושה הדחה). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרת מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון.

יאיר אלוני היה מ"מ מנהל טלוויזיה נִצחי אך איש אָהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986 . בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש, רוני פיינשטיין, נתן בְּרוּן, והיו"ר עו"ד מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר , ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כבן המושבה ראשון לציון, לפתע חנט את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות. בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר ונימק לי את סגנון לבושו כלהלן : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת". יאיר אלוני לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע אז באוזניי, כלהלן : "…ממילא כולם עוקפים אותי. אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי…". במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ב- נובמבר 1989.

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות. הסיבה ידועה. מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס ו/אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו. אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם. הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח. החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית פרחה כשהטניסאי המצטיין בְּיוֹרְן בּוֹרְג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה חיים יבין שלא היה חסיד של שידורי הטֶנִיס ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה, מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 1 מתוך 4. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 2 מתוך 4. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989. (עמוד מס' 3 מתוך 4. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום. בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל, בשנים 1993- 1990. גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין . מוטי קירשנבאום חשב כמוני וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ויאיר שטרן יבד"ל בא תחתיו ניתן האות. אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. מוטי קירשנבאום היה דומה יותר לאורי פורת ופחות לחיים יבין ויוסף בר-אל. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה . לפגישה הצטרף גם אלכס גלעדי שסייע למוטי קירשנבאום ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בינתיים בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על. מוטי קירשנבאום לא נכנע. החלטנו לחתום על חוזה בלעדי ארוך טווח בן שלוש שנים  1998- 1996, ולשלם ל- UFA  בטור אריתמטי עולה כלהלן : 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בשנה הראשונה, תוספת של  % 25  ב- 1997 ו-  % 20  ב- 1998 . ב- 1997 שילמנו 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. ב- 1998 האמיר הסכום ל- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר . בפעם הראשונה בהיסטוריה של חטיבת הספורט אִפְשֵר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון. זה היה פיצוי ענק למהימנות ואמינות השידור וגַם לשַדָּר הטניס אורי לוי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים. שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים . אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים . אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית.

השידורים הישירים במשך שנים ארוכות על סיגנל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה, הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית, הטלוויזיה בשפה הערבית, והטלוויזיה החינוכית, וגם הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים , יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות. השידורים הישירים חדרו ללֵב ה- Prime Time. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יאיר שטרן. נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד על ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק אותם.

מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו . מישהו אחר עשה זאת במקומו. לא פעם שַח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים). היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות. חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך. הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות . לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבֵי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן ז"ל. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות על ידו כמנהל המוסד השיב לי תשובה מגוחכת ומתנשאת וגם מאוד לא חכמה : "יָעֵל חֵן דורשת שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב. תפקידו לנהל אולם הנראות האישית שלו על מסך הטלוויזיה הפכה כבר מזמן לסַם נרקוטי שחיים יבין לא היה יכול לצרוך אותו. גם רבים אחרים אחריו. גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית דאז הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את "היומן" הערבי, יָעֵנִי בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפְסַד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לערֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגזרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת על הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו. היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת. הוא כמובן הכריע בעדה. חַיִים יָבִין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה. מגיש וקריין דָגוּל. זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור. הוא לא היה אויב של חטיבת הספורט אך גם לא אוהד יתר על המידה ולא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דָן שִילוֹן בשנים 1981- 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986. אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל. מעולם לא מיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר . לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור מסודרת של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט. אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה . ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ? דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי. שלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אומנם "תּוֹר הזָהָב" של שידורי הספורט. לא בגללו. בשל מעורבותו האישית והמסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן.

שילוב הזרועות בין פעילות חטיבת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה הגיעה לשיאים חדשים בשנים ההן . הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נדרשו ונרתמו כמו אנשי מחלקת הספורט לשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות. זאת הייתה דרך חיים לעיתים קרובות על חשבון המשפחה. הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [2] . הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988 . מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978, טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע באד גרינספאן. באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין ה- "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן אצל צֶ'סְטֶר  "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons), יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC. הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim "Jimmy" Connors).

צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט . במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב NBC , CBS, ו- ABC. כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק. לא שעת צפייה נוחה . חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי סיימו להכין את קפה הבוקר שלהם . בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם. בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר. ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) בבניין "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה. יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה. כְּרִיס אֶוֶורְט כמו גִ'ימִי קוֹנוֹרְס הפסידה אף היא . NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בווימבלדון 78'. בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב.

הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC, קודש הקודשים של הרשת, הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים, אוכל חם, בשרים וגבינות, שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה . משני צדדיו של שולחן האוכל הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילונים שחורים שלא ניתן לפספס אותם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם. וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים. אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות. טאבו. מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן , ממש חסם בגופו במשך שנים, הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות. הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים , העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה. רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה, שתייה קלה, וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו הנמשכים מעבר לחצות. זה לא היה כל כך נורא. מחלקת הספורט הפכה את האירוח הזה למסורת.

ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן. מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת  ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי . מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה . התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר . צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן-שלנטיוּת אולם באמונה שלימה ברעיון שהוא מבטא : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם, יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים", והוסיף, "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת. זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו. אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם".

תזכורת קטנה. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ביוני 1984 בין הפועל יהוד לבין הפועל באר שבע לא שוּדַר ישיר ע"י מחלקת הספורט, וגַם לא צולם מעולם לצורך תיעוד, למרות שניידת השידור על ציודה ועובדיה ניצבה באצטדיון ר"ג. השבתת השידור הישיר נעשתה על פי הוראת וועד עובדי ההנדסה בראשותו של המפקח מר צִיוֹן סְוִוירִי כתגובת מחאה נגד מנהל שירותי הפקה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ומנהל הטלוויזיה טוּבְיָה סַעַר, שמנעו מטכנאי ניידת השידור לקבל מנה שלישית (מוּס שוקולד) בארוחת הצהריים המרוכזת, שלפני השידור הישיר, בשל מִגבּלות התקציב.

אל חלק מאנשי חטיבת הספורט שהפכו מאוחר יותר לפיגורות מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית, התייחס חַיִים יָבִין מרום כֵּס ניהוּלוֹ בביטול מופגן. אולי הוא לא התכוון לכך אולם ככה זה נראה לי וכך הרגישו האנשים. בעבר הרחוק של סוף שנות ה- 70 במאה הקודמת התייחס באדישות מקצועית (מופגנת) לאָלֶכְּס גִלְעָדִי ולתביעות השידור שלוֹ כמנהל מחלקת הספורט . במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה פסל לחלוטין את אורי לוי מכל היבט כמגיש ושַדָּר, "הוא איננו שדר וגם לא מגיש. אין לו קול ונוכחותו על המסך בעייתית בלשון המעטה", נהג לומר לי שלא בצדק . הוא טעה לחלוטין . הגנתי על אורי לוי שהיה מגיש אמין ומוערך לטעמי. מיניתי אותו לעורך ומגיש את אולפן גביע העולם בכדורגל מכסיקו 1986 כשלצדו הפרשנים יְהוּדָה שַהָרָבַּנִי וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל.

טקסט תמונה : מאי 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אולפן גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 כפי שתוכנן והוקם באולפן א' הבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים על פי חזונו של התפאורן דוב בן דוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגישה אורלי יניב , הפרשן יהודה שהרבני, הפרשן גיורא שפיגל, והמנחה והעורך אורי לוי. חיים יבין התנגד למינויו של אורי לוי כמגיש אולם לבסוף התרצה גם הודות לעובדה שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ניצב לימיני ותמך במינוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בסופו של עשור ה- 80 של המאה שעברה לא הֵבין מה מצאתי במפיק המצוין ששי אפרתי. את ששי אפרתי הבאתי בזמנו למחלקת הספורט מתחום הדירוג המשולב בערוץ הציבורי. הוא החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית כנער שליח בהיותו נער בן 16. ראיתי בו פוטנציאל. הוא נראה לי מייד איש אמין ומוכשר ובעל פוטנציאל שמסוגל לקַדֵם את הפקות שידורי הספורט המורכבים . הוא הצדיק את כל התקוות שתליתי בו. ששי אפרתי הוא מפיק טלוויזיה מצוין. אדם נדיר שכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא הייתה מבקשת להתהדר באישיות מבורכת כשלוֹ. איש מעשה, ישר, הגון, ועניו וגם מוכשר ובעל תפישה מהירה. הייתי בר מזל להיות הבוס שלוֹ. חיים יבין תקף את העסקתו של ששי אפרתי האנונימי על ידי כמֵפיק במחלקת הספורט. עינו כמנהל טלוויזיה הייתה משום מה צָרָה בחֲבֵרוּתוֹ של ששי אפרתי במחלקת הספורט האקסקלוסיבית וצִיוּותּוֹ על ידי כעיתונאי ואיש מערכת מן השורה. הוא לא הבין כמנהל הטלוויזיה שללא אנשים ברמתו ויכולתו של ששי אפרתי ונאמנותו ללא סייג למקום עבודתו לא ניתן להצעיד את שידורי הספורט המורכבים והמסובכים לעבר הפסגה. הערה : ששי אפרתי התמנה למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודש מאי 2005. ב- 22 באוקטובר 1989 נחלצתי להגנתו של ששי אפרתי מפני מנהל טלוויזיה שלפחות בעניין הזה נהג בעין צרה [3] .

טקסט מסמך : 22 באוקטובר 1989. זהו המסמך המקורי. "ממתי ששי חבר מערכת ?" , תמה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין. זאת הייתה השמצה מחורבנת ושאלה לא הגונה. מנהל הטלוויזיה חיים יבין לא העריך ולא חלק כבוד יתר לששי אפרתי וגם לא לאורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי וכוחות מחלקת הספורט הונע מחזון שידור מקודש. מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית. לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט בעת ההיא ולבטח לא של מוטיבאציה. גם לא שום מגבלה אחרת. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון .

הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה. לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ – סִטרי בין המוכר לקונה. שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה (בארץ ובעולם) מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר. בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית או ציבורית, כמו התאחדות הכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל, וגם המשחקים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בכדורסל  בגביע אירופה, יכול בעל הקניין שלהם למכור את סחורתו לכל המרבה במחיר. גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים . מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה. מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה צריך לשלם בעבורם ממון רב. אלו הם נתונים פחות או יותר ידועים ולפיו פועל שוּק הטלוויזיה.

לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהמנכ"ל טומי לפיד מינה אותי בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער להנהיג ולנַהֵל את מחלקת הספורט בחודש דצמבר 1980 במקומו של אלכס גלעדי (עזב ל- NBC), היה ללמוד במהירות את סודות חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU  באירועי הספורט השונים. אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי בפשר מבנה הנוסחה המתמטית המתוחכמת ש- EBU (איגוד השידור האירופי) הרכיב והשתמש בה כדי לקבוע את חלוקת הנֶטֶל הכספי בעת רכישת זכויות שידורים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו, לרבות מדינות מאסיה אילו של ישראל וירדן , ומדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו, אלג'יר, טוניס, ולוב, שגם הן חברות מלאות באיגוד השידור האירופי כ- Active members "במשרה מלאה". מהות הנוסחה המתמטית פשוטה אך תוצאתה גאונית : שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה החברה באיגוד. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי של רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC  ו- ITV באנגליה , ZDF/ARD – גרמניה , TVE – ספרד , RAI – איטליה , 3/2FR  ו- 1TF הצרפתיות בהשוואה לרשתות הקטנות (כמו זו של הטלוויזיה הישראלית למשל) . הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של הנוסחה ותוצאתה הסופית .

                      הנוסחה המתמטית באנגלית :                      הנוסחה המתמטית בעברית :

  T.V.  licenses  =  Basic Units   √­    יחידות בסיסיות  = מספר מקלטי הטלוויזיה (בכל מדינה ב- EBU) √

                             10000                                                                  10000 (עשרת אלפים)                        

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 של המאה שעברה (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22 מיליון . (המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם). לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים של טלוויזיה בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37. מכך עולה המסקנה שעל כל דולר שישראל משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים במסגרת ה- EBU, על הגרמנים לשלם 37 דולרים. כשמכניסים את הנתונים האלה לנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו, מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 48 יחידות בסיסיות ולישראל 6 כאלה. ההפרשים בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם, גדולה ממנה עכשיו לצורך התחשיבים רק פי 8 (שמונה). פירושו של דבר שעל כל דולר שישראל תידרש לשלם בעסקת זכויות השידורים של ה- EBU, גרמניה תצטרך להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתה (ארבעה דולרים תשלם ARD ואת הארבעה הנוספים רשת ZDF) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות . אֵילוּ הם אותם היחסים המתמטיים גם עם אנגליה . אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז פי 31 מישראל , ועמדה על  18786000 (שמונה עשר מיליון ו- 786 אלף) מסכים , אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי נוסחת הקֶסֶם המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלום מחולק בין ה- BBC  לבין ITV) ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש. גאון מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי. היא נוטה חֶסֶד לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל. את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU, העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת ז"ל, וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם ישראל דורי ויוחנן צנגן ייבדלו שניהם לחיים ארוכים. תוצאת חלוקת הנטל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור. חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU . בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר . צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף "טומי" לפיד הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת . למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות), שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ. הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע. גם תרבות הפנאי הייתה שונה. עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום מגוחך של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה. ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה. תמורת אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983 שילמנו סכום מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות השידורים (בקטגוריה של Maximum offer). זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי לבעל הקניין. הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה, ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה. כל זאת ללא התערבות ה- EBU  (איגוד השידור האירופי) וללא השימוש בנוסחה הכספית המעניינת שלו. ה-IAAF  (ראשי תיבות של International Association Athletics Federation) התאחדות ה-א"ק הבינלאומית קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר. זה היה סכום פעוט, אפסי הייתי אומר, תמורת הפקה מושלמת של אירוע ענק ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE. ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר. נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק  ברומא בקיץ 1987 שצולמו ע"י הטלוויזיה האיטלקית RAI סכום הגדול פי עשרים יותר. 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר.

בתחילת 1987 חלה רוויזיה בחלוקת הנטל הכספי ב- EBU שהקלה על רשות השידור. איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה. האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִדן שלוש צורות תשלום. בשני האירועים הגדולים ביותר האולימפיאדות והמונדיאלים, נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU. באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי יחידות בסיסיות מתוקנות. באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל, האולימפיאדות והמונדיאלים (גביעי העולם בכדורגל). רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות. רשתות טלוויזיה במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה וספרד, שויכו לקבוצה הגדולה. רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין 1.000000 (מיליון) מסכים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית, ירדן, ואיסלנד נקראו הקבוצה הקטנה. הרוויזיה היטיבה עם העניים ורשות השידור הישראלית כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה יצאה נשכרת ומרוויחה מהעניין בתקופה של שנים אחדות .

מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים, כבלים, לוויין, ו- Internet לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט שגזרו את הקופונים שלהם. המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו קשה מאוד ובביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק רבה, את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 במחירי זכויות שידורי הספורט בארץ ובעולם. עליית המחירים הייתה דרמטית. אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם. בכסף הקטן שהם שילמו "מִסֵי טלוויזיה" ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם. אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה. כּמוּתם נאמדת ב-  % 20 . הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור. מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה. אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית , אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר, המשמעת איתנה, ומוּסַר התשלומים שונה. אך עוד חזון למועד. נרחיב על כך מאוחר יותר. בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו. יוקר התשלומים עלה . כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי. בשנים 1999 – 1995 רכש ה-EBU  זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152.000000 (מאה חמישים ושניים מיליון) SFR פרנקים שווייצריים (סכום שווה ערך ל- 100 מיליון דולר בשנים ההן). רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה . ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה-EBU  מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם . הייתה לו השפעה גם על הטלוויזיה הישראלית . המסמך  [4]נקרא :

Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1500000 פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בכדורגל –  1000000 פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בא"ק –  550000 פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בא"ק –  450000 פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי אלפיני – 500000 פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בביאטלון – 150000 פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בא"ק שודרגה והפכה לאירוע השני בחשיבותו בענף אחרי אליפות העולם. את אליפות אירופה בא"ק שנערכה בבודפשט באוגוסט 1998 שידרנו ישיר במלואה. זה היה זמן קצר לאחר שאורי פורת (חובב א"ק בעצמו) התמנה למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו ואישר לי את מבצע השידור. שנינו נסענו לפגישה עם רוני בר און שהיה באותה העת יו"ר מועצת ההימורים והטוטו וביקשנו ממנו לסייע לנו במימון שידורי האליפות. רוני בר און הסכים לשדר 100 חסויות של הטוטו תמורת 100000 (מאה אלף) דולר. הבאתי עמי שוב לבודפשט את השדר הפנסיונר נסים קיוויתי. לא הופתעתי לראות כי 55 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU קנו את זכויות השידורים של האליפות ושידרו אותה בהיקפים נרחבים. רשתות טלוויזיה רבות הביאו ניידות שידור שלהן והציבו מצלמות Unilateral בנֶפּ – סְטָדְיוֹן (Nep Stadion) המיתולוגי בנוסף לכיסוי ה- Multilateral המשובח של הטלוויזיה ההונגרית הממלכתית MTV. אין דבר מרתק ומעניין יותר משידורי א"ק איכותית בטלוויזיה. זה גם מצטלם היטב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. אני מבקר ב- Compound הטלוויזיה רחב הידיים הסמוך ל- "נפ – סטדיון" בעת אליפות אירופה בא"ק- בודפשט 1998. במקום הוצבו עשרות ניידות  Unilateral של רשתות הטלוויזיה ב- EBU (מצוידות במצלמות נוספות) שלא הסתפקו עוד בכיסוי ה- Multilateral המקורי של הטלוויזיה ההונגרית MTV. ה- EBU מתייחס ברצינות רבה לתחרויות הא"ק האיכותיות. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. בודפשט – הונגריה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. אנוכי עם גב' מרתה ראפאיי (Marta Rapaii) מנהלת מחלקת ה- Eurovision בטלוויזיה ההונגרית הציבורית – ממלכתית MTV ב- 1998. הטלוויזיה ההונגרית העמידה לרשותנו בחדווה רבה את כל הדרישות הטכניות המקובלות בהפקת אליפות א"ק בסדר גודל כזה של אליפות אירופה. שדר האליפות היה נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מר רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מימן את עיקר העלויות של ההפקה. (באדיבות MTV . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד קבע ה- EBU כי מעתה והילך יידרשו רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד לשלם גם עבור שימוש בעמדות שידור (ניתנו בחינם עד 1995) באצטדיונים באירועי ספורט באירופה המותקנות ע"י רשת השידור המקומית (Host broadcaster) שהיא חברה ב- EBU. הקביעה זאת הייתה מוצדקת ונועדה להקטין את עוֹל ההפקה הכספי המוטל על רשת הטלוויזיה המארחת. קריטריון העלויות היה כלהלן :

1. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט בן יום אחד תהיה 1200 פרנקים שווייצריים.

2. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך יומיים עד ארבעה ימים תעמוד על 2000 פרנקים שווייצריים.

3. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך כחמישה ימים עד שבוע תהיה 3000 פרנקים שווייצריים.

4. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט שנמשך מעבר לשמונה ימים ויותר תהיה שווה ל- 4000 פרנקים שווייצריים.

הממון הגדול של הוועדות המארגנות הבינלאומיות טמון באולימפיאדות , במונדיאלים , ובא"ק הבינלאומית. נשיא ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) האיטלקי מר פרימו נביולו (Primo Nebiollo) הפך את אליפויות העולם בא"ק למכרה זהב. וצריך לומר שהוא עשה זאת בכישרון רב. אלכס גלעדי העריץ את פרימו נביולו ונשיא IAAF רחש כבוד מקצועי רב לאלכס גלעדי. פרימו נביולו מינה ב- 1985 את אלכס גלעדי לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF . הייתה קיימת בין השניים הערכה רבה אם לא הערצה הדדית. הקטע הבא ממחיש את מהות ההערצה שרחש אלכס גלעדי לפרימו נביולו על פי עדותו של כתב סוכנות AP מר סטפן ווילסון . ביום שלישי – 2 בספטמבר 1997 התקיים בלוזאן המושב ה- 106 של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) שדן בבחירה הסופית של העיר שתארח את אולימפיאדת 2004. במכרז נטלו חלק חמש ערים אתונה (זכתה בסופו של דבר), רומא, סטוקהולם, בואנוס איירס, וקייפטאון. ההצבעה הקובעת והמכרעת תוכננה ליום שישי – 5 בספטמבר 1997. 107 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ביניהם ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ואלכס גלעדי נדרשו להכריע מי תהיה העיר המאושרת שתזכה במינוי. סטפן ווילסון (Stephen Wilson) כתב הספורט של סוכנות הידיעות AP (Associated Press) שנכח בעיר תיאר את האווירה ששררה במקום לקראת פתיחת המושב כאווירה של אינטריגות, ספקולציות, ומתח רב [5]. כל חמש הערים עשו מאמצים כבירים לזכות באירוח האולימפיאדה. הקבוצה האיטלקית שהגישה את מועמדות רומא לאירוח המשחקים הייתה הראשונה שערכה מסיבת עיתונאים. לא הוטלה שם כל פצצה מרעישה. האיטלקים סיפרו במסיבת העיתונאים כיצד הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התחבורה המורכבות הנוגעות להסעת 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) אנשים מידֵי יום ביומו בתקופת המשחקים. דווקא פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיטלקי נשיא IAAF האיש שמרבה להופיע בתקשורת והמייצג את השאיפה האיטלקית לארח את משחקי 2004 ברומא נעדר ממסיבת העיתונאים של חבריו. לפתע הופיע ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ בכל הדרו בלובי של מלון "לוֹזָאן פַּאלָאס" (Lausanne Palace) כשהוא צועד לעבר הבר (BAR) אפוף עשן סיגריות ומלא בחבורות אנשים מחמש הקבוצות המציעות, חברי IOC, ועיתונאים, המחליפים ביניהם את הרכילות האחרונה. סטפן ווילסון כתב סוכנות הידיעות AP (ראשי תיבות של  Associated Press) עקב ובלש אחרי המתרחש. הוא ראה גם את אלכס גלעדי (שימש יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF) שהיה בסביבה אץ לעבר ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיש החזק של התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) משנכנס מבעד לדלת המלון ומתחבק עמו. עכשיו היה מובן עד היכן הרחיקה לכת הערכתו אולי הערצתו של אלכס גלעדי לפְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ אחת הפיגורות החזקות והמוכשרות והמשפיעות ביותר בעולם הספורט ומשפיעות על הסימביוזה הבלתי נמנעת ויחסי הגומלין המפותחים בין הטלוויזיה הבינלאומית לספורט לגווניו השונים. בעיקר בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים ובין הטלוויזיה לענף הא"ק המרהיב. 

ההצלחה האדירה של ארגון אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983. בד בבד עם איכות הפקת סיגנל השידור הטלוויזיוני ע"י YLE (רשת הטלוויזיה הציבורית של פינלנד), האמירה בבת אחת את זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה כעבור ארבע שנים ברומא בקיץ 1987. האמרת המחירים נסקה לגבהים כספיים שלא הִכּרנו. רשות השידור נדרשה לשלם בבת אחת ב – % 200 (מאתיים אחוזים) יותר מאשר שילמה קודם לכן. לא ייאמן. אבל זאת הייתה עובדה. ה- EBU דרש מאתנו על פי הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. המנכ"ל אורי פורת נדהם. יוחנן צנגן היה בשוֹק. נדרשתי להתחנֵן בפני מזכיר קבוצת הספורט של ה-EBU  ז'אן פייר וויינמן וה- Sport Controller של ה- EBU רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) כדי שיתחשבו ברשות השידור הישראלית הענייה הנצחית. זה עזר ה- EBU קיזז בחצי את עלות זכויות השידורים שלנו [6]. "יואש אלרואי, כל הכבוד", כתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, ואישֵר את חזון השידורים שלי ברומא 1987.

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987. הימים ההם – הזמן ההוא חפני 32 שנים. זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן, המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 30000 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, התקבלה ע"י מוסדות הארגון. דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא הודה לי בסגנונו החביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' שילם ה- EBU ל- IAAF סכום של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר זכויות שידורים. ב- 1985 חתם ה- EBU עם IAAF על חוזה ארוך טווח נוסף לעוד שלוש שנים עד 1987. החוזה כלל אירועי א"ק בינלאומיים שונים . החשוב ביניהם אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987 . התשלום לשנים 1987- 1985 האמיר ל- 4000000 (ארבעה מיליון) דולר. בשנת 1988 נחתם שוב חוזה והפעם לארבע שנים עד 1991. הסכום זינק ל- 9000000 (תשעה מיליון) דולר. תמורת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 נדרשנו לשלם 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. בתוך 8 שנים האמיר חלקנו הכספי פי 50 יותר.

אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell). קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', ובחלוף 4 שנים גם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך באליפות העולם ה-3 ב- א"ק בטוקיו – יפן בקיץ 1991 מייקל פאואל היה טוב ממנו. בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 קבע מייקל פאואל שיא עולם מדהים של 8.95 מ' המחזיק מעמד כבר 28 שנים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 833. הוכחה כי ההישג הזה מתקרב במידה רבה לקצה גבול היכולת האנושית במקצוע הקונקרטי הקרוי קפיצה לרוחק לגברים.

טקסט תמונה : 30 ב- אוגוסט 1991. סגנון מיטבי ויעיל ו- שליחת רגליים פנטסטית של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה המושלמת שלו בעת שקבע את שיאו העולם המדהים והפנטסטי 8.95 מ' באליפות העולם ה- 3  בא"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה רשתות טלוויזיה בישראל ובראשן תוכנית החדשות "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית לא התאפקו ופשוט יירטו ללא רשותנו מהלוויין את הקפיצה הפנטסטית של מייקל פאואל ושידרו אותה בגנבה. אנחנו שילמנו עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991 סכום של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר טבין ותקילין, וסכום נפרד נוסף עבור שירותי הלוויין הנושא את סיגנל השידור הבינלאומי מטוקיו לירושלים. והנה באים המתחרים שלנו ומשדרים בגסות רוח חומר טלוויזיה מעוגן בזכויות שידורים בלעדיות לא שלהם. תוכנית החדשות של הטלוויזיה החינוכית "ערב חדש" (שודרה בחמש בערב) בעריכתו של יוסי רונן ובהגשתו של דן שילון עשתה מעשה שלא ייעשה. היא שידרה ללא רשות שלנו ועוד לפנינו (אנחנו שידרנו רק בערב) את שיא העולם המדהים בקפיצה לרוחק של מייקל פאואל 8.95 מ'. אנחנו שילמנו 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר גם עבור בלעדיות של השידורים בטריטוריה של מדינת ישראל. אנשי הטלוויזיה הלימודית לא שילמו פרוטה אך יירטו את הלוויין וגנבו ללא בושה חומר שידור לא שלהם. בכך הקדימו אותנו ושידרו אירוע שיא מדהים במהלך אליפות העולם ה- 3 בא"ק בעוד אני נושך את שפתיי עד זוֹב דם מרוב כעס. להיות שני בעיתונאות זה אסון. להיות שני לאחר ששילמת הון עתק עבור אקסקלוסיביות השידור ויריבך גנב ממך את הבכורה – זאת טרגדיה.

העברתי מייד תלונה חריפה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ויוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה, וגם ל- EBU  ול- IAAF. המחלקה המשפטית של ה- IAAF תבעה "מהגנבים" דמי עונשין של 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. דווקא יוסף בר-אל שהיה איש תחרותי והתבלט בכוחניות שלוֹ, וויתר ולא התעקש לקבל את התמורה מהמיירטים.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 4 באוקטובר 1991. ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות". ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מאיימת בתביעה כספית נגד רשתות טלוויזיה בישראל שגנבו חומרי שידור ללא רשות מאליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה בטוקיו בקיץ 1991. 

אִרְגוּן אליפויות העולם בא"ק הפך להצלחה כלכלית מדהימה של ה- IAAF. הצלחה שצברה חשיפה עצומה ברשתות הטלוויזיה האירופיות, ארה"ב, אוסטרליה, יפן, וקנדה. הדבר הביא את נשיא IAAF פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ (Primo Nebiolo) להפוך את האירוע המרתק למכרה זהב בלתי נדלה. ב- 1991 הוא החליט עם אנשיו לערוך את אליפות העולם בא"ק מידי שנתיים ולא עוד בהפסקות של ארבע שנים. המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפך לתרנגולת זהב שמטילה עבור פרימו נביולו ביצי כסף. לתועלת שני הצדדים. אין דבר המצטלם יפה יותר בטלוויזיה מ-א"ק במיטבה ברמתה הגבוהה. תמורת החוזה ארוך הטווח עם IAAF בשנים 1995- 1992, נדרש ה- EBU להקפיץ את המחיר ולשַלֵם עכשיו 91 מיליון דולר (22 מיליון + 750 אלף דולר בשנה אחת). בתמורה לתשלום הענק הוסכם כי ארבעת אליפויות העולם הבאות בשנים 1993, 1995, 1997, ו- 1999 ייערכו על אדמת אירופה. ב- 1996 חתם IAAF עם ה-EBU  על חוזה חדש לשֵש שנים . פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הצליח לשמור על רמת המחירים הגבוהה  וקיבל מ- EBU תמורת חוזה הטלוויזיה הזה בשנים 2001 – 1995, סכום של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה) מיליון דולר (22 מיליון וחצי דולר לשנה אחת) [7]. אורי פורת, יוחנן צנגן, ומוטי קירשנבאום אִפשרו לי להפיק ולשָדֵר את אליפויות העולם בא"ק בהיקף מלא כשכללי ההפקה הנקוטים על ידי והעלויות הכספיות מקובלים גם עליהם. הכלל הראשון היה – אנחנו משדרים ישיר מהשטח. עלות השימוש בעמדת השידור באִצטדיון ה- א"ק עמדה על 3000 (שלושת אלפים) דולר אך אורי פורת ומוטי קירשנבאום הסכימו עם קביעתי כי עמדת השידור ואביזריה הם כלי נִשקו של השַדָּר. עיקרון עיתונאי שאין לסטוֹת ממנו. את אירועי הספורט למיניהם השונים משדרים לציבור בישראל מהשטח. בשום אופן לא Off Tube מהמוניטור בירושלים.

עליית מחירי זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה תלולה מידַי והציבה תמרור אדום בפני הנהלת רשות השידור. הייתה סכנה גדולה שלא נוכל להמשיך להצטרף לחוזים ולהסכמים הקבוצתיים היקרים של ה-EBU בגלל העלויות התופחות. להלן רשימת חוזי הספורט שערך ה- EBU עם הוועדות המארגנות השונות בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. בחלק מהם היה לנו עניין רב. בעיקר בחוזים המצוינים שערך ה-EBU עם התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA), התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA), והתאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA). העברתי את הרשימה המפורטת לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן. שניהם סייעו לי רבות בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים. חזרתי עם דיווחי העלויות הכספיות אל מוטי קירשנבאום. הוא לא נבהל. כל עוד הוא היה בסביבה לא הייתי צריך לחשוש יותר מידַי מסמנכ"ל הכספים של רשות השידור.

עוֹניָיה של רשות השידור היה סוֹד גלוי שהמנכ"לים לא אהבו לדבר אודותיו. בהיעדר כל מסורת של יחסי ציבור ושיווּק הם מעולם לא טרחו להסביר את המצב העלוב לקליינטים שלהם וגם לא לשולחיהם. רשות השידור הייתה עסק ציבורי ולא קניין מסחרי. מרבית הבּוֹסים של רשות השידור לא לקחו יותר מידי ללֵב את העוני והמחסור הנוראי ששרר בגוף השידור שאותו ניהלו. מצוקת התקציב הקשתה את החיים על בעלי המקצוע בשידור הציבורי בכל המִגזרים, בשידורי הספורט, החדשות, הדוקומנטציה, והבידור. חלק מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אנשים מוכשרים מאוד ש-נחנו מעבר לידע המקצועי הרב גם בשאיפה ויוזמה ליצור ולשָדֵר ברמה וסטנדרט שידור גבוה. זה לא תמיד עלה בידם. נוצר פער גדול מידי בין פוטנציאל השידור הקיים לבין התוצאה הסופית על המסך. פערים גדולים מידַי מולידים אכזבות . מכאן הייתה קצרה הדרך שהובילה לוויכוחים מרים בינם לבין אנשי הנהלתם . לרוב אנשי ההנהלה המקצועית והציבורית לא הֵזיז המחסור הזה יותר מידי. שנתם לא נדדה בלילות בשל כך. קשה להאמין שאיש מוכשר כמו יוסף "טומי" לפיד לימים יו"ר מפלגת שינוי , סגן ראש הממשלה ושר המשפטים , רב אומן ביחסי ציבור ושיווק שכיהן כמנכ"ל רשות השידור חמש שנים בין 1979 ל- 1984 – לא חשב כלל בתקופתו על רעיון גיוס החסויות והותיר את רשות השידור שלוֹ חסרת ממון. הוא דאג להדגיש בכל וויכוח מקצועי עמי, "יואש, אין לי כסף". ההפרש בין הידע והכישרון של מרבית אנשי שְדֵרַת הפיקוד בטלוויזיה הישראלית לבין חוסר הממון הכרוני זרע מפח נפש ותסכולים קשים. "זה מה שיש ועם זה תסתדרו", פטרו המנהלים את עובדיהם.

המצב השתנה לטובה עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 במקומו של אריה מקל. מוטי קירשנבאום מינה ביולי 1993 את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יוסף בר-אל. שני המושלים החדשים של השידור הציבורי ב- 1993 הבינו היטב את מכלול חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) כנדבכים הכרחיים בפירמידה הכללית. ברור שרחשתי להם הערכה רבה . שניהם הבינו גם את חשיבות הבסיס הארגוני לטווח ארוך, את יכולות ההפקה, ואת חשיבות הקשר המיוחד של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית עם איגוד השידור האירופי (ה- EBU). ה- EBU היה זה שניהל את כל המו"מ הגדולים לרכישת זכויות השידורים של ענפי הספורט עם הוועדות המארגנות באירופה ובעולם והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה Active Member באיגוד השידור הציבורי החשוב בעולם. האוריינטציה הבינלאומית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן וההתמצאות והסקרנות הטבעית של שניהם בזירות הספורט השונות, סייעה לי במידה עצומה להדק את הקשרים עם ה- EBU כדי לנווט ביעילות את שידורי הספורט שלנו. שניהם אפשרו לי להעפיל לפסגה ולשהות שם לא מעט זמן. להלן רשימת חוזי הספורט השונים שה- EBU התעסק עמם בתדירות ובתכנון לטווח ארוך. אנוכי בסיוע מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה מצאתי עניין במשחקים האולימפיים (IOC), אירועי הכדורגל שכוללים בראש וראשונה את המונדיאלים ואליפויות אירופה (FIFA ו- UEFA), אירועי כדורסל שכוללים את אליפויות אירופה ואליפויות העולם (FIBA), אירועי א"ק שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (IAAF), אירועי שחייה שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (FINA) וטניס ווימבלדון (Wimbeldon). בנוסף לכך התעניינתי גם באליפויות אירופה והעולם בהתעמלות (FIG). ראיתי במוטי קירשנבאום מנכ"ל עַל גם מפני שהבין את המורכבות והמסובכות הפיננסית, פקטור חושב ביותר ו-אחד מיני רבים, שמרכיבים את ניהול וניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות הבינלאומיות השונות. (עמוד מס' 1 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 2 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 3 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 4 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 5 מתוך 6. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההיסטוריה של שיתוף הפעולה בין רשות השידור הישראלית לבין ה- EBU, חשובה ביותר ועתיקת יומי . עם חזרתי מוועידת הספורט של ה- EBU שהתקיימה באוקטובר 1986 בעיירת הקַיִט הפורטוגלית אֶשְתּוֹרִיל (Estoril) על חוף האוקיינוס האטלנטי, החלטתי לפנות אל רִיצָ'ארְד בַּאן ששִימֵש אז בתפקיד של ה- Sports controller ב- EBU (ראש קבוצת המו"מ של איגוד השידור האירופי לחוזי שידורי ספורט), כדי להסביר לוֹ שוב את השגותיי הנוגעות למבנה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי בין חברות ה- EBU  ואת מצוקתה הפיננסית של רשות השידור שמדירה שינה מעינינו. עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. מִבְנֶה נוסחת ה- Share הכספי ב- EBU הקובעת את מידת הנטל הכספי שיוּשת על כל חברה באיגוד הוא דרמטי וחכם. מרכיבי הנוסחה הם כלהלן : שורש ריבועי של מספר המוניטורים בכל מדינה ב- EBU חלקי 10000 (עשרת אלפים) נותן את המנה בשתי קטגוריות של מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) ושל מספר יחידות הצפייה (Vision Units), המוּקצוֹת לכל רשת טלוויזיה באיגוד. הקטגוריה הראשונה מדברת על זכויות שידורים והשנייה עוסקת במחירי השימוש בקווי מערכת השידור של ה- EBU. התוצאה המתקבלת מהתרת הנוסחה היא מעניינת, אפילו מרתקת, מפני שקיימת רק קורלציה יחסית בין כמות היחידות הבסיסיות ויחידות הצפייה של כל מדינה לבין גודל התשלום שלה. הבנת פשר הנוסחה המתמטית מסבירה מדוע רשתות הטלוויזיה העניות משלמות באופן יחסי יותר מהרשתות העשירות.

תיעוד הפנייה הזאת לרִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) ותשובתו חשובים להבנת התהליך הגלובאלי הבלתי נמנע של ההתייקרות חסרת התקדים של זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה בהם ל- EBU ולנו היה עניין עצום. השינויים הכספיים המפליגים השפיעו לרעה על הטלוויזיה הישראלית והפחיתו את יכולת קנייתה. הם מצאו אותה בלתי מוכנה בעליל כשהחלה התחרות נגד הכבלים וערוץ 2. הנה המכתב כלשונו [8].

Israel Television – Sports Department                  Jerusalem- 17.10.1986

To attention of :

Mr. Richard Bunn

EBU Sports Controller

CH  1211 Geneve – SWITZERLAND

Dear Richard

Following our last meeting in Estoril –Portugalon September 12 – 14 1986, and following personal meetings with many of our colleagues in the EBU, I would like once more to raise some of my thoughts concerning two cardinal problems have raised recently in Estoril and in the Sports Working Party in Geneve in March 1985. Problems which concerning the IBA (Israel Broadcasting Authority) very deeply.

A.  The EBU principals’ readiness to pay huge amounts to the Organizing Committees, while signing the long term contracts.

B. The absolute injustice of the mathematical formula structure used in dividing the Monetary Burden : Basic Units = square root of  TV licenses divided to 10000.

 T.V.  licenses   =  Basic Units  √­

10000

With regard to the first point, my impression is that the EBU is going in a dangerous direction while negotiating the long term contracts with the organizing committees around the globe.

Dear Richard where does the EBU draw the monetary line while negotiating?  It seems to us that there is a permanent agreement by the EBU to pay any price for almost any event. The most striking an example is the EBU – IAAF agreement. For a 3 years long term contract 1985 – 1986 – 1987 the EBU has agreed to pay a fantastic and amazing sun of 3.600000 $ (US Dollars). This is outrageous! Why 3.600000 $ and not for example 4.800000 $? or maybe  2.400000 $ ? Richard, someone has to pay these huge amounts, and that someone is he, you and me. IBA paid 3000 $ for the first Athletics World Championship inHelsinki1983. Now for Roma87’(second World Championships Athletics 29.8.1987 – 6.9.1987) we have to pay according the EBU mathematical formula sharing a huge amount, more than 61000 $.

To be precise, we are expected to pay 20 times more than Helsinki1983. It’s true that that the EBU – IAAF 1985 – 1987 includes additional items like World Champs Cross Country, Marathon races, Youth World Champs, Walking competitions, Women’s events etc, but the most attractive and interesting event is still remains the 2^nd World Athletics Championships of  Roma 1987. I would like to draw your attention Richard to the fact that until 1983, we have all paid reasonable prices for the right to transmit athletics events.

How come that all of a sudden things got such a bad turn for the EBU ?  There is no doubt in my mind that the perfect television coverage done by YLE (the Finnish TV) in the first World Athletics Championship was the main reason for IAAF astronomical demands. The YLE beautiful coverage was in my opinion the best ever. The Finnish TV has put the Athletics back on the map. They did an excellent job. It’s true that Mr. Horst Seifart set the scientific elements of athletics television coverage in the 1972 Olympic games, but YLE TV has made it into perfection.

YLE coverage helped athletics penetrate into every remote corner of the Globe. The direct result was that the IAAF decided to hit the metal while it was still hot and collect the big money at once. There is no doubt that YLE TV has made a decisive contribution to the spread out of the athletics around the world. Television as a number one communication media has made the athletics what it is. Now those who needed us try to exploit us with their fantastic demands. The TV cameras in the venues are as important as the athletes on the track. We are all aware of the sums athletes get under the table. But what does it have to do with the IAAF huge financial demands of the EBU? Sometimes it seems that money is pouring all over Europe.

Dear Richard. You are the Sports Controller of the richest and strongest broadcast union organization in the world, and it holds a resourceful manpower. I am convinced that this flow of money must be stopped and the EBU has the strength and ability to do it. The same holds in the long term contract with Wimbledon Tennis .Up until 1982 we have paid 1500/ 2000 $ for rights. Since 1983 / 1984 we are required to pay five times more. As it looks right now EBU will have to increase its payments in the future. For instance, if theWimbledonorganizing committee decides that the first prize in 1989 will amount 500000, who will pay for it ? Obviously the EBU will contribute handsomely as to the cost – sharing.

Now let’s move to the other question raised. I have to tell you once more Richard, that the formula of the cost – sharing is unjust and unfair. Following is the classic example. There are 22.000000 TV licenses in West Germany. There are 600000 TV licenses inIsrael. By simple mathematics Germany TV licenses population is 33 times bigger than Israel. We feel that the cost sharing has to be divided accordingly. The EBU formula for calculating the Basic Units turns the whole thing into a  parody justice. See the formulas

 

Germany gets according to that sophisticated formula 47 Basic Units and Israel has 8 Basic Units, meaning that Germany is now only 6 times bigger than Israel (instead of 33). In my opinion this is simply an fair mathematical distortion. The financial agreements of the EBU with the Organizing Committees and the cost sharing both are grave problems for IBA. Tell me Richard what actually is our advantage in being a member of the EBU?  I don’t have any intention to attack you personally or the EBU in general. I simply feel I have to raise the serious problems we in IBA face for a long time. We feel suffocated without any ability to act properly. The irony is that in cases of an EBU failure in getting a contract, IBA does it quite easily.

Take for an example the U.S.A.open tennis 1986. For 1000 $ we could have reached an agreement with T.W.I. By the way I don’t Accept Mr. Vilcek remark about the solidarity in the EBU organization. Our agreement with T.W.I. has been done with the full knowledge of the EBU and I quote from the “Comments on the Agenda”, papers SPG 3362, page 10, “The Sports Steering Committee agreed that members should be free to enter into individual negotiations with T.W.I. for this event”. So we did not violate the EBU solidarity. We did so in the past and will do it in the future. But with all that in mind, we feel that serious questions must be asked about the long term contracts and the formula of the cost sharing.

Richard, I have to say it again, I hope you will not take this letter personally and that you are not offended by it. This letter expresses only my reactions to very serious problems bothering us all the time.

,Warmest regards from me

Yoash  Alroey

IBA  head of sports                   Copy to : Mr. Boris Aquadro – Chairman SWP

ראה טבלה של כמות היחידות הבסיסיות ויחידות כפי שהן מוקצות לכל חברה באיגוד השידור האירופי מתאריך 8 בדצמבר 1992.

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 1 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך הזה (קרוי, EUROVISION COST SHARING) כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 2 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך המתמטי הזה שקרוי, EUROVISION COST SHARING, כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU / איגוד השידור האירופי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שבועיים אח"כ השיגתני תשובתו הצפויה של ריצ'ארד באן אחד האישים החשובים בקבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי  ה- EBU (European Broadcasting Union) [9] . היו לי תקוות כמוסות שלא התגשמו .

 

CONTROLLER OF SPORT                                                                                     

Ancienne Route17A                                                                                          

Case postale 67                                                                                                         

CH – 1218 GRAND – SACONNEX  /  GENEVE                                                                    

att : ISRAEL TELEVISION   Yoash Alroey

Sports department Jerusalem ISRAEL

SG / S / 535

Geneva– 13  November  1986

Dear Yoash,

Thank you for your letter of 17 October in which you explain the difficulties facing IBA in the application of the rules on cost sharing. As you rightly say, the market for sports rights has become more competitive inEuropewith the presence of commercial stations and satellite – to – cable operators, which see sport as a valuable program element in their efforts to obtain an audience. This has had an inevitable influence on the rights payments the EBU is asked to pay to secure rights on major events.

Personally, I do understand your concern that this increase in rights fee also affects those members not yet experiencing competition, when shares are calculated on basic units. However, as you know, attempts are being made to find more flexible procedures and the Wallqvist Group, set up at the initiative of the Sports Working Party to consider the cost sharing system, is to present its final proposal to the Administrative Council next May.

I have sent a copy of your letter to both Mr. Wallqvist and Mr. Buck, chairman of the Eurovision Cost-Sharing Sub-Group, since I believe that you give very clear and precise details of the problem effecting member organizations at the present time. The unity of the EBU is something we must all preserve to maintain, even if certain sacrifices have to be made, and I know that this is your opinion, even though sometimes, as you say, the demands on IBA appear unjust.

Yours sincerely

Richard  Bunn

טקסט תמונה : קיץ 1990. ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי עם ריצ'ארד באן (Richard Bunn) ה- Sports Controller של ה- EBU / איגוד השידור האירופי ואחד האנשים החשובים בארגון. התמונה צולמה ברומא בחודש יולי 1990 בתקופת הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורים ישירים את תחרויות גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. (התמונה צולמה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מצבה הכלכלי העלוב והקשה (והכרוני) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית נגזר גם מהיותן סמוכות לשולחן הממשלה. שנים רבות שימשה רשות השידור סניף או שלוחה של הממשלה במסווה של גוף תקשורת ציבורי – ממלכתי עצמאי. מסורת תקשורתית בלתי ראויה במתכונת הזאת. הממשלה קבעה אז כמו היום את גודל אגרת הטלוויזיה (לא על פי העניין בשידורים, עלותם, חיוניותם, וכמות הצפייה בהם, אלא על פי מה שמתחשק לה ועל פי תקדימי העבר). בכך נגזר תקציבה של רשות השידור לשבט. הממשלה בשנים ההן קבעה גם את כמות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי המנוחה בשבתות. פתטי. באיזו עוד מדינה החושבת את עצמה למתקדמת מתערבת הממשלה בקביעת כמות עובדי הטלוויזיה והרדיו בשבתות ובחגים. פשוט לא ייאמן.

היה ידוע לכל בר בי רב שפעילות הספורט של מדינת ישראל מתרכזת  מקדמת דנה בסופי השבוע ובשבתות. אך הממשלה באמצעות שַר העבודה והרווחה קבעה מספר מינימאלי ביותר של היתרי עבודה בטלוויזיה הישראלית דווקא ביום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל שהוא יום העשייה העיקרי של תרבות הספורט כאן. מנגד ניצב חוק רשות השידור המחייב את סיקור וכיסוי פעילות הספורט והכדורגל שהתנהלה רובה ככולה בשבתות בימים ההם. פרדוקס טיפשי שנובע מהתערבות פוליטית לא מוצדקת ולא חכמה של הממשלה בענייני שידור לא לה. רשות השידור הממלכתית היא גוף שידור סוברני שאמור להתנהל באופן עצמאי לחלוטין על פי חוק רשות השידור ובמסגרת תקציבית שאושר ע"י הוועד המנהל של רשות השידור. אך מה לזה ולמגבלת היתרי העבודה בשבתות שמטילה ממשלת ישראל על הטלוויזיה הציבורית (כמו במדינה בולשביקית) חדשים לבקרים. מגבלת היתרי העבודה שהוטלה על הטלוויזיה הישראלית לא אִפשרה כמובן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית למלא את ייעודה.

לא יכולתי לכסות את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות שהם ההצדקה היחידה לקיומה של התוכנית "משחק השבת". חיים יבין ניהל ב- 1986 רשת טלוויזיה נחשלת שהייתה בעצם כמו סניף תקשורת של פקידי הממשלה. לקראת סופו של חודש נובמבר 1986 עשתה הממשלה טובה גדולה לטלוויזיה הישראלית הציבורית כשאישרה תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הורה למנהל חטיבת ההנדסה שלו יעקב אורן (שהיה גם שנים רבות האחראי למִנהל וכוח אדם בטלוויזיה) לשבצם לטובת שידורי הכדורגל כדי שנוכל לכסות לפחות משחק אחד (מתוך שמונה) בליגה הלאומית. הנה הוא כלשונו [10].

טקסט מסמך : 26 בנובמבר 1986 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין אל מנהל כוח אדם של הטלוויזיה יעקב אורן הדן בהיתרי עבודה בשבתות של העובדים לצורך כיסוי לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל – נראה כמו פרודיה. אולם זאת הייתה המציאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית- רשות השידור        ירושלים  26.11.1986

לשכת מנהל הטלוויזיה

אל  :  יעקב אורן

שר העבודה והרווחה אישר לנו תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות .

החלטה זו באה לאחר מאמץ של חודשים ארוכים בדרגים שונים ובהם משא ומתן לא קל בין שר העבודה והרווחה לשר החינוך והתרבות.

כמו כן אנו מונעים כידוע לך מאז תחילת העונה מן הציבור של שוחרי הספורט בישראל את שידורי המשחקים בשבת .

מוטלת עלינו חובה מן המעלה הראשונה להתגייס כבר השבת לכיסוי משחק אחד לפחות של הליגה הלאומית .

אבקשך להכניס את השינויים המתאימים בסידור העבודה של הטכנאים ולאפשר את הקלטת המשחק על פי דרישת מחלקת הספורט .

במידה ויהיה צורך בהיתרי עבודה לאותם טכנאים שכבר סיימו את מכסת עבודתם השבועית . אנא הודע לי ונפנה למשרד העבודה והרווחה כדי לקבל את ההיתרים המתאימים .                                                                                                       

בברכה ,

חיים יבין

עותק  :  יואש אלרואי 

פָארְסָה אמיתית. חודש קודם לכן ב- 26 באוקטובר 1986 ביקשתי ממנהל החדשות וממנהל הטלוויזיה, להסיט את שידור התוכנית "משחק השבת" לאחד מימי החוֹל בשבוע. לא היה טעם לקיים ולשַמֵר אותה בתנאים הנוכחיים . להלן המסמך בן 2 כמודים. [11].

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986 . מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 1 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986. מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 2 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מצב נואש. המגבלות המטופשות והמאבקים הבלתי פוסקים בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור שאבו ממני כמעט את כל כוחותיי והאנרגיות שלי. במקום להפיק, לערוך, ולשדר התעסקתי בקרבות ומלחמות אגו עם חלק מהמנהלים וחלק מהוועדים. הנה מסמך נוסף שהורץ על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורי חיים יבין ב- 9 נובמבר 1986.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. אנוכי יחדיו עם גב' אוֹרְלִי יָנִיב שנבחרה עלי ידי להגיש מהאולפן בירושלים את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. התמונה הזאת צולמה ותועדה בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (מס' 3). 

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק בינלאומי ראשון במעלה הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד בתוצר טלוויזיוני מוגבל של Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי הנוהה בדרך כלל אחרי כדורגל. כך סברתי וכך ראיתי זאת. הוא סייע בידי להטמיע את ה- א"ק הבינלאומית במיטבה בתודעת ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. העיתונות הכתובה הלכה איתי.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מסייעת לקדם את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983. (באדיבות העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מדווחת לקוראיה אודות מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") נרתמת לקידום את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל).

בסיומם של שידורי הלסינקי 1983 ערכנו יוסף "טומי" לפיד ואנוכי שיחת סיכום אודות המשך שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וההכנות שלנו לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הודיתי לו על שאִפשֵר לי להפיק הפקת טלוויזיה כה מרתקת ושובה עין. "עכשיו ברור לכל אנשי הטלוויזיה בתבל באשר הם כי ניתן לחלק את איכות הכיסוי הטלוויזיוני של הא"ק לשתי תקופות. עד הלסינקי 83' – וממנה והילך" , אמרתי למנכ"ל רשות השידור, והוספתי, "במדינה מוכית כדורגל כמו ישראל, שידורי הלסינקי 83' היו משב רוח מרענן". ידו של יוסף "טומי" לפיד הייתה בדרך כלל קפוצה בהפקת תוכן ספורטיבי והקצאת ממון. ב- 1979 הוא לא אישֵר לאלכס גלעדי (אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) להפיק ולשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו באותה שנה במונטריאול – קנדה. כעבור שנתיים אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר רק על קצה המזלֵג את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו ברומא בסוף השבוע הראשון של ספטמבר 1981. שנת 1983 היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית  ברשות השידור. ההפקה הייתה הרבה יותר רחבה ומעמיקה מבעבר. אצתי לענות ולהשיב בפרטי פרטים ל- Questionnaire הארוך והמורכב של הטלוויזיה הפינית YLE ששימשה Host broadcaster של אליפות העולם. הייתי צריך להתכונן ביסודיות לקראת שידורי הטלוויזיה המרתקים הצפויים לנו והממשמשים ובאים.

טקסט מסמך : 18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation שלי (מונפק ע"י הטלוויזיה הפינית YLE) שבלעדיו צוות השידור וההפקה שווה כקליפת השום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation של השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1983. זהו האִצטדיון האולימפי הנפלא של הלסינקי בירת פינלנד ששימשה בירת הא"ק הבינלאומית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. האצטדיון היווה אכסניה מושלמת לאליפות העולם ה- 1 בא"ק, והיה גדוש על גדותיו בכל שמונת ימי האליפות. האומה הפינית ידועה כשוחרת א"ק משחר נעוריה. (באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פינלנד היא מדינה ענקית ויפהפייה בעלת 60 אֶלֶף אגמים המשתרעת על שטח עצום של  337000 קמ"ר. היא גדולה יותר בשטחה מאיטליה וגם מאנגליה, אך אומתה קטנה. ב – 1983 היא מנתה רק  4.8 מיליון תושבים. זוהי מדינה אמיצה שתושביה מסתפקים במועט. הם מעולם לא קיבלו סיוע כספי מארה"ב או מכל מדינה אחרת. אפילו לא דולר אחד . כל מה שיש להם הושג בעשר אצבעותיהם. אני אוהב את האומה הפינית האמיצה אהבת נפש . פינלנד היא מדינה שוחרת ספורט בה החינוך הגופני הוא מרכיב חשוב בעיצוב אופיו של העם הנוֹעז הזה הראוי להערצה. פינלנד זכתה עד היום ב- 271 מדליות אולימפיות. תחומי הספורט בהם התמחה העם הפיני הם האבקות , הטלת כידון וריצות למרחקים ארוכים. אחד מנשיאי האומה המופלאה והחרוצה הזאת היה פעם אלוף בהטלת כידון בעצמו.  ענף הא"ק בפינלנד בעל המסורת ארוכה הוא הבולט ביותר מכל ענפי הספורט ומשול לתַרבּות. האתלטים הפיניים בעיקר הרצים למרחקים ארוכים ומטילי הכידון נערצים על בני עמם . במשך שנים רבות הביאו לארצם תהילת נצח. פָּאבוֹ נוּרְמִי (Paavo Nurmi) הרץ למרחקים ארוכים האגדי הוא הבולט מכולם. הוא זכה בשלוש אולימפיאדות רצופות באנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדם 1928- בשתיים עשרה מדליות אולימפיות, 9 מזהב ו- 3 מכסף. פָּאבוֹ נוּרְמִי הפך למופת ואגדה לא רק בפינלנד ובסקנדינביה אלא בכל רחבי תבל. הוא תרם תרומה אדירה למוניטין של ארצו בעולם כשגריר ספורט יותר מכל מדינאי, מדען, אומן, או מוסיקאי. פָּאבוֹ נוּרְמִי האדם והספורטאי זכה לכבוד ממדינתו שאין גדול הימנו. פינלנד הקימה לוֹ אנדרטה בעודו בחייו בשערי האִצטדיון האולימפי בבירה הלסינקי . פאבו נורמי היה גאון האימון . המֶסֶר המובהק שלו לנוער הפיני בשנות ה- 20 של המאה שעברה היה פשוט וברור : "לא ניתן להגיע להישגים לא עבודה קשה ורצופה". פָּאבוֹ נוּרְמִי נולד ב- 13 ביוני 1897 ונפטר ב- 2 באוקטובר 1973.

טקסט תמונה : שנות ה- 20 של המאה שעברה. זהו פאבו נורמי הספורטאי הפיני הגדול ביותר בכל הזמנים . באולימפיאדת פאריס 1924 זכה פאבו נורמי ב- 5 מדליות זהב, ביניהן בשתי הריצות היוקרתיות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ' (בתוך שעה וחצי). ממשלת פינלנד הקימה ובנתה לו פסל כשהיה בן 27 בלבד. הפסל הוצב בשערי האִצטדיון האולימפי בעיר הבירה הלסינקי. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו אתלט העַל הפיני פאבו נורמי (בן 27) דקות אחדות לאחר שניצח בתוך שעה וחצי בשתי ריצות הגמר ל- 1500 מ' (3:53.6 דקות) ו- 5000  מ' (14:31.2 דקות). זכייה פנטסטית וחסרת תקדים בעת ההיא . כעבור 80 שנה חזר על ההישג המדהים הזה, ניצחונות ב- 1500 מ' ו- 5000 מ', הרץ המרוקני הנפלא הישאם אל גארוז' באולימפיאדת אתונה 2004. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1924. הסטודיו של הפסל הפיני וויינו אלטונן בהלסינקי . בסתיו 1924 ביקשה ממשלת פינלנד מהפסל וויינו אלטונן (Waino Aaltonen) לפסל את דמותו של פאבו נורמי . פאבו נורמי בן ה- 27 חזר להלסינקי מאולימפיאדת פאריס 1924 עטור תהילת עולם ודמות אֵל חסרות תקדים. הוא היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצות הארוכות שהפך מודל להערצה, מופת, וחיקוי עבור כל בני האומה הפינית. פסלו של פאבו נורמי הוצב בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי וגם בעיר הולדתו טורקו. (באדיבות  הפינים סולו קולקה והלגה ניגרן מחברי הספר "פאבו נורמי". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : בקיץ 1952 אירחה פינלנד את האולימפיאדה ה- 15 בארצה. פסלו של פאבו נורמי האתלט הנצחי עיטר את הפוסטר הרשמי של המשחקים האולימפיים. הוא היה אז בן 55 ונבחר לשאת את הלפיד האולימפי ולהצית את משואת המשחקים. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי ליד האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. סגנון ריצתו שובה עין והמיוחד והגאה, שהיה אופייני רק לו הונצח היטב ע"י הפסל וויינו אלטונן. (צילום של נסים קיוויתי בשנת 1952. התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד שימשה חזרה גנרלית לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 23 של לוס אנג'לס 1984. לא רק עבורי ולצוות השידור הישראלי סביבי, אלא גם לכוכבי א"ק בינלאומיים רבים ביניהם האָצָנים האמריקניים ובראשם קָארְל לוּאִיס כשחשף את יכולתו וכישרונו הרב גוני (זכה בהלסינקי 83' בשלוש מדליות זהב) ורמז למה שהוא עתיד לחולל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בה זכה בארבע מדליות זהב ושיחזר את הישגיו המונומנטאליים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס מאולימפיאדת ברלין 1936. כמעט אותם הדברים נוגעים לאֶוְולִין אָשְפוֹרְד. הלסינקי 1983 שימשה בימת תצוגה גם לאלופת העולם בריצות ל-1500 מ' ו-3000 מ'האמריקנית מֶרִי דֶקֶר. זאת הייתה גם הכנה טובה לאתלטיות המזרח גרמניות המצטיינות בראשן הָיְיקֶה דַאוּטֶה (דרקסלר), מַארְלִיס גְאהֶר, זִילְקֶה גְלָאדִיש, ומַרִיטָה קוֹך, וגם לאלופת העולם בריצות ל-400 מ' ו-800 מ'הצ'כוסלובקית יָארְמִילָה קְרָטוֹחְבִילוֹבָה, ולקופץ המוט הסובייטי הצעיר והמוכשר בן ה- 19 סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, ל- לוחם קרב ה- 10 הבריטי דיילי תומפסון, ולעוד אתלטים רבים אחרים, שהפכו להיות במשך שבוע אורחים נכבדים בסלון ביתם של צופי הטלוויזיה המונופוליסטית בישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 הפכה לשיחת היום בישראל ובתקשורת כולה מפני שיוסף טומי" לפיד התיר לי לחשוף בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית את שידורי הא"ק הבינלאומית בהרחבת יתר, ולהעמידם על סדר היום הציבורי. שידרנו ישיר מהלסינקי במשך שמונה ימים מ- 7 באוגוסט 1983 עד 14 באוגוסט 1983 כ- 20 שעות. ממוצע של שלוש שעות בערב שידורים אחד ברשת טלוויזיה מונופוליסטית. בימים ההם זה נחשב להמון. נחמד לחשוב ששילמנו עבור התענוג הזה רק 3000 דולר זכויות שידור. בתום שידורי הלסינקי שלחתי מכתב תודה לעמיתיי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הפינית YLE על כיסוי המזהיר והנפלא שלהם שלעולם לא יישכח. הם סייעו בידי להציב את הא"ק בזירת התקשורת המרכזית במקום הכדורגל כפי שהיה מקובל עד הלוֹם. כיסוי הטלוויזיה שלהם היה מעורר הערצה ופשוט יוצא דופן ברמתו.

העיתון "מעריב" כתב במאמר המערכת המרכזי שלו ב- 14 באוגוסט 1983 "חוויה נדירה" כלהלן [1] .

"יסלחו לי אלה שאינם מתעניינים ולא נהנים משידורי הספורט בטלוויזיה. עבורי היו תריסר שעות השידור ותיאורי אליפות העולם הראשונה באתלטיקה קלה, חוויה נדירה. כמו קונצרט מעולה לחובבי מוסיקה . כמו הצגה יוצאת דופן לחובבי תיאטרוֹן. לשבת בכורסא בתל אביב, לנגוס באבטיח קר ועסיסי ובעת ובעונה אחת לראות בפעולה חיה את טובי האתלטים בעולם מתעלים, מתמוטטים, ומתאכזבים בהלסינקי הרחוקה, זו חוויה אמיתית שאין למעלה ממנה לחובב ספורט אמיתי. תודה לרשות השידור ולמחלקת הספורט של הטלוויזיה על המבצע הנפלא גם אם לא תמיד נהנינו מרמת התיאור והפרשנות".

טקסט מסמך : 16 באוגוסט 1983. העיתון "מעריב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאמר המערכת של העיתון "מעריב". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983 . "על המשמר". עיתון "על המשמר" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העיתונאי ישראל פז (גולדשמידט) עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" כתב בעיתונו ב- 14 באוגוסט 1983 את הטקסט הבא [2] "הטלוויזיה הביאה לנו בצורה מצוינת את אליפות העולם בא"ק בהלסינקי. השידורים הישירים ריתקו אותנו לאירוע הנפלא שיסתיים היום".

טקסט מסמך : 11 באוגוסט 1983. עיתון "הארץ" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה אוהדת של העיתונאי מיכאל "מייק, קרנון ב- "הארץ" הנוגעת לשידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. "קול תל אביב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה של המקומון "קול תל אביב" אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. (באדיבות "קול תל אביב").

טקסט מסמך : 16 באוגוסט 1983 "חדשות הספורט". שאול אייזנברג כתב בעיתון "חדשות הספורט" תחת הכותרת, "הטלוויזיה : "קיץ אחד של כושר" [3].

"לאחר שבוע ימים של תחרויות מרתקות באליפות העולם הראשונה בא"ק התברר לפתע ש- "מלכת הספורט" יכולה לשָגֵע את חובבי הספורט בישראל שבדרך כלל אינם יכולים לראות כאן בארץ תחרויות א"ק ברמה מניחה את הדעת. יתרה מזאת, הא"ק שלנו כל כך מפגרת ברמתה אחרי האיכות העולמית עד שאפשר להגדיר את מה שאינו על מסך הטלוויזיה מהלסינקי במושגי הכדורסל האמריקני, "א"ק מעולם אחר". הנה כי כן ראויים ראשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לחופן של מחמאות על שהצליחו להביא לכל בית בישראל את המאבקים הנהדרים על המסלול מהלסינקי. שעות רבות של שידורים ישירים נטעו בנו את התחושה שאנחנו בעצם נמצאים שָם. מחלקת הספורט של הטלוויזיה שבתה את ליבנו בשידורי הא"ק ".

עֵלִי מוֹהַר ניתח במקומון "העיר" התל אביבי ביום שישי – 19 באוגוסט 1983 את שידורי הלסינקי 83' תחת הכותרת , "אורות וצללים" [4]. כך כתב : "אורות וצללים, מעלות ויתרונות, גיוונו את שידורי אליפות העולם בא"ק מהלסינקי 83'. מן הראוי לפתוח בחיוב. אין ספק כי אכן הטלוויזיה שלנו כיסתה את אליפות העולם. עשר שעות השידורים הישירים בצירוף התקצירים השונים, הביאו אל בתינו את רוב רגעי השיא של האליפות. אל העבודה המצוינת שעשתה הטלוויזיה הפינית התלוו קולותיהם המוכרים של נסים קיוויתי והפרשן גלעד וויינגרטן. האחרון סיפק לנו פרטים מחכימים רבים והאיר את עינינו בנקודות רבות. הוא הוסיף כמעט לכל מקצוע פרטים נסתרים בדרך כלל , פנימיים ומעניינים ביותר. נסים קיוויתי גם אם שגה פה ושם מתגלה במיטבו ליד מסלול הא"ק ".

מייק קרנון קוֹנֵן ושיבח בעיתונו "הארץ" בתום שידורי הלסינקי 83', "עוד קיץ יבש ועצוב. הצפייה בשידורי הטלוויזיה מהלסינקי הצילה את חובבי הספורט שלנו מ- "יוֹבֶש" מוחלט המאפיין כל כך את הקיץ הספורטיבי בישראל. זה היה אירוע שיא גם בקנה מידה עולמי" [5]. הוא לא התעצל להרים טלפון ולומר בקולו : "תודה לך יואש אלרואי באופן אישי ותודה לכל מחלקת הספורט של הטלוויזיה על חוויה נפלאה".

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה של אמיר אפרת עורך מדור הספורט של המקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 במדורו של עלי מוהר "בשער" במקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : שידורי אלפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זוכים לקומפלימנטים מקיר לקיר מאת העיתונות הארצית של מדינת ישראל. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אותם. (באדיבות העיתונים היומיים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט").

ידעתי שאני בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על חטיבת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי וגם על חטיבת ההנדסה שלנו. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, הוגה, מנתח את הנתונים, ומפיק בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שהוא אהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון (בת 87, היום) הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר תמיד פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות. לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ולמַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה  ב- 25 באוגוסט 1983 [6]. הנה המִסְמַך כלשונו.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק ברמתם הגבוהה, במדינה מוּכֵּית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית-תרבותית לצופיה בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו ב- 14 באוגוסט 1983 את מסמך ההערכה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פניי היו מועדות עכשיו אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים, העיר המפורסמת ורבת המוניטין במדינת קליפורניה, תארח את האולימפיאדה ה- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות.

[1]  ראה נספח : מדור הספורט של "מעריב"  מ-  14 באוגוסט 1983.

אתה חושב ש-תם ביזיון אלי אילדיס, אבל אז הוא שב וחוזר ומדגיש עד כמה הוא חובבן ו-קוריוז גם בריצת השליחים הבאה 4 פעמים 400 מ' לגברים ב- 5 באוקטובר 2019 בדוחה.

צ'כיה שביל 9        טרינידד/טובגו שביל 8            צרפת שביל 7            בלגיה שביל 6

רץ מזנק Trsar               רץ מזנק Guevara                        רץ מזנק Vaillant               רץ מזנק Borlee

רץ שני Desensky         רץ שני Richards                          רץ שני Neliali                   רץ שני wartin

רץ שלישי Sorm            רץ שלישי Alfred                           רץ שלישי Jordier              רץ שלישי Sacoor

רץ מסיים Muller           רץ מסיים Lendore                       רץ מסיים Anne                 רץ מסיים Borlee 

ג'מייקה שביל 5          הודו שביל 4              דר' אפריקה שביל 3         קאטאר שביל 2

רץ מזנק Bloomfield       רץ מזנק Jacob                        רץ מזנק Phora                רץ מזנק Hemedia

רץ שני Allen                  רץ שני Muhammed Anas       רץ שני Isaacs                  רץ שני Abdalla 

רץ שלישי Thomas        רץ שלישי Jeevan                    רץ שלישי Dikgale             רץ שלישי Osman

רץ מסיים Francis         רץ מסיים Tom                         רץ מסיים Mokaleng          רץ מסיים Abbas

ההיסטוריה שבה וחוזרת על עצמה בתוך דקות ספורות. אלי אילדיס מזכיר לצופיו שהוא חובבן. שדר א"ק ברמה של בדיחה. אלי אלדיס מאבחן עבור צופיו את שיוך המסלולים. "…צ'כיה  בשביל 9…", וכן הלאה, אולם הוא איננו מזהה בכל מהלך הריצה איש מבין 32 הרצים המאיישים את שמונה הרביעיות. מולי אפשטיין יושב לידו באולפן בהרצליה ושוב שותק. יעני מלאכת הזיהוי היא ג'וב בלעדי של השדר המוביל. הציבור יודע מי הן האומות המתחרות אולם לא מי הם ארבעת הנבחרים שמייצגים כל מדינה ומדינה. היכן העורכים והמפיקים של אלי אילדיס ומולי אפשטיין ?

ואז מגיעה ריצת הגמר מירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' לנשים. אלי אילדיס הוא שוב השדר המוביל ולצדו כמובן מולי אפשטיין שלא מתערב בענייני זיהוי. זה מתח לכבודו לעזור ולסייע לשדר מוביל בענייני זיהוי. אלי אילדיס שאין לו צל של שמושג ב- זירת ה- א"ק ה-בינלאומית חושף רק את שמן של האומות המתחרות זו נגד זו. הוא איננו מכיר כלל את גיבורות העלילה. אקדח המזניק יורה ואלי אילדיס משדר ישיר לעם מהאולפן בהרצליה, "…יציאה חלקה…פתיחה טובה של האמריקניות…ההחלפה הראשונה עוברת טוב…גם ג'מייקה בקצב מצוין…", ומתעלם לחלוטין אפילו מזיהוי האצניות הראשונות המזנקות עבור מדינותיהן. בושה וחרפה. לקראת סיום הסיפור הוא איננו משנה דבר מהרגלו ולא מזהה אפילו אצנית אחת מבין שלוש הנבחרות המנצחות, "…האמריקניות ראשונות…ג'מייקה אולי נכנסת ראשונה…כן ג'מייקה ראשונה…ארה"ב שנייה…בריטניה שלישית…ג'מייקה תנצח כאן…41.45 זה הזמן…". ואז הוא נזכר שארה"ב סיימה בכלל שלישית, "…ארה"ב רק מדליית ארד…הבריטיות שומרות על התואר שלהן זכו במדליית הכסף במשחקים בלונדון באליפות העולם…". שדר מוביל שלא יודע מהחיים שלו. הדור הזה שאיננו מכיר כלל את שדרני ה-א"ק הנפלאים ההם האנגלי דייוויד קולמאן של ה- BBC הבריטי, האמריקני ברנט מאסברגר שדר ה-א"ק והשחייה של רשתות ABC וגם CBS, ואת נסים קיוויתי ומאיר איננשטיין שלנו מקבל סחורה פגומה ומחורבנת בדמותם ובקולם של מירי נבו ואלי אילדיס. חוק הכלים השלובים פועל במלוא עוזו וגורר את מולי אפשטיין לתחתית החבית.

טיפול ה-Off tube של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בשידורים ישירים מהאולפן בהרצליה את אליפות דוחה (על שדרניהם, פרשניהם, עורכיהם, ומפיקיהם) היה רווי אין סוף שגיאות, טעויות, שימוש בדיסאינפורמציה, איבוד חוזר ונשנה של אוריינטציה בחומר השידור, בקיאות מחורבנת, אי הכרה מתמשכת של האתלטים והאתלטיות בזמן אמת בשעת המאבקים והתחרויות על המסלול ובשדה. דגם הופעת ה- Off tube של מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין באולפן בהרצליה (ביודעין ובהסכמה) מהווה חטא כבד. שערורייה טלוויזיונית מטונפת. ואוסיף בבחילה, גם מְנוּבֶזֶת. אין עליה מחילה. לא רק בשל מאות השגיאות והטעויות הגסות שהציפו את עשרת ימי השידורים אלא בראש וראשונה בשל הסכמתו של הטאיומוויראט להיכנע מרצון להנהלתו. נכונותו להרים ידיים ולרדת על ברכיו בעבור נזיד מיקרופון ה- Off tube. אנשי אֶמֶת, יישרי דרך, וזקופי קומה היו אומרים לבוסים שלהם כבר מבראשית, עוד בטרם יריית הזינוק הראשונה, כלהלן : "…חפשו את החברים שלכם…Never Off tube…או בדוֹחָה ו/או כלום, שום דבר…".

כמה הערות-שאלות אחרונות בטרם סיום:

1. שאלה להנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : מדוע לא הראיתם אף פעם On camera בכל מהלך אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק של דוחה 2019 את צילומי הפתיחה של הטריומוויראט כשהוא רוכן מעל המיקרופונים ומשדר לאומה מהאולפן בהרצליה ? האם מדובר במדיניות הסתרה מכוונת ו- מתוכננת מעין הציבור ? ביקרתי ב- 40 שנות קריירה טלוויזיה שלי ביותר מ- 150 רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל. מעולם לא ראיתי שידורים ישירים בטלוויזיה של חדשות וספורט שנפתחים מבלי להראות את האולפן ואשר מעלימים ביודעין את המגישים, המנחים, השדרנים, והפרשנים היושבים באולפן ממנו הם משרתים את ציבור הצופים שלהם.

2. אם מולי אפשטיין הוא באמת פרשן הבית מס' 1 שלכם והוא מרכיב כל כך חשוב במערכת המשדרת תחרויות א"ק, אז מדוע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מבזה אותו ומשאיר אותו תמיד בבית ? גם הפעם הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא הטיסה את מולי אפשטיין למוקד האירועים וההתרחשויות בדוחה 2019. "…שב באולפן הבית שלנו בהרצליה…זהו מקומך…", אמרו לו. והוא ישב. שוב מולי אפשטיין לא טס למוקד האירועים וההתרחשויות בדוחה 2019 והיה לאופטיובניק.

3. מדוע בעת ריצות הגמר ל- 1500 מ' (למשל) לגברים ונשים לא שמענו ממולי אפשטיין שום פרשנות והסבר אודות פעילות המערכת לב – ריאה, אף מילה על תאוצת הדופק (לאיזה רמה הוא מגיע) ואספקת דם וחמצן לשרירים המניעים את הגוף האנושי בעת מאמץ פיזי כה עצום בריצות בינוניות ? שום מילת ניתוח איזו עליונות גופנית העניקה לרץ הקנייתי טימוטי צ'ריוט (Timothy Cheruiyot) מי שזכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 1500 מ' בתוצאה 3:29.26 ד' על פני יריבו האלג'ירי טאופיק מחלופי (Taoufik Makhloufi) שהשיג את מדליית הכסף בזמן של 3:31.8 ד'. היה מעניין לקבל ממולי אפשטיין אינפורמציה פיזיולוגית ונתונים פיזיולוגיים שהעניקו בסופו של דבר עדיפות ואת הבכורה לטימוטי צ'ריוט. אבל מולי אפשטיין הוא פרשן Off tube באולפן בהרצליה. אין לו שום סיכוי לשוחח פנים אל פנים עם אתלט הקנייתי העַל הזה ולשמוע ממנו וגם מ- מאמנו אלו אימונים ותרגולים מכשירים אותו להיות פנומן עולמי בריצת 1500 מ', כמה ק"מ הוא גומא מידי חודש, מהו מבנה תורת האימון הכללית שלו, וכו'.  

4. מולי אפשטיין לא הסביר ולא ניתח עבור צופיו את ההבדל בין מאמץ אירובי לבין אנאירובי.

5. הטריומוויראט הכושל לא התייחס לאיכות ומבנה הכיסוי הטלוויזיוני (כמות ניידות השידור וכמות המצלמות) של תחרויות דוחה 2019.

6. בעת תחרויות הקפיצה לגובה של הגברים, מירי נבו והפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין לא התייחסו לגובהם האישי של האתלטים, למכניקה של סגנון פוסברי, וכישרונם להרים מעלה את מרכז הכובד שלגופם כדי לחלוף מעל רף שגבוה לעיתים בעשרות סנטימטרים מעל קומתם שלהם. אלוף דוחה 2019 בקפיצה לגובה (2.37 מ') הקאטארי מוטאז בארשים מתנשא לקומה של 1.92 מ'. כלומר הוא גבוה יותר ב- 35 סנטימטרים מגובהו האישי. 

7. הטריומוויראט הרשלן לא התייחס באולפן בהרצליה ולא דן בשאלת הנצח היכן באמת ניצב הקו המציין את קצה גבול היכולת האנושית של הגברים והנשים בספורט ה- א"ק על המסלול ובשדה.

8. הטריומוויראט לא דן באולפן בהרצליה בתרומתם הכלכלית העצומה של QNB (הבנק הלאומי של קאטאר), של חברת TDK (חברה אלקטרונית יפנית), וחברת שעוני SEIKO אשר מתחזקים את ה-א"ק המקצוענית הבינלאומית.

9. הטריומוויראט לא דן באולפן בהרצליה בנתוני הגובה והמשקל של האצנים והאצניות והשפעת הנתונים האלה על פוטנציאל פיתוח המהירות והניתור. השדרנים המובילים לא כפו על הפרשן האופטיובניק שלהם מולי אפשטיין (למשל) לנתח את נתוניו הפיזיים וגורמי עליונותו של האצן מאיי באהאמאס סטיבן גארדינר מי שזכה במדליית הזהב בריצה ל- 400 מ' לגברים (43.48 ש) בתחרויות דוחה 2019. ובכן, גובהו 1.95 מ' ומשקלו 75 ק"ג.

סוף.

הפקות ושידורי Off tube מהאולפן בהרצליה של אירועי ספורט בינלאומיים רבי מעלה כמו אליפות העולם ב-א"ק, במקום לדווח מהשטח ולהתייצב במוקדי האירועים וההתרחשויות, הן הפקרות עיתונאית בלתי נסבלת ו-זלזול מוחלט ביודעין ובאופן מכוון בציבור הצופים שמממנים את תעשיית הטלוויזיה בכבלים בארץ במיליארדי שקלים מידי חודש בחודשו לאורכן של שנים רבות מאוד. מולי אפשטיין, מירי נבו, ואלי אילדיס אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ולא רק הם) עוסקים ביודעין ומרצון בעיתונאות טלוויזיונית Off tube מעתיקנית, מנוונת, מטונפת, מחורבנת, חצופה, ו-שלילית. מישהו ו/או מי שהם מדרבנים את קיומה ביודעין של העיתונאות ה-מנובזת הזאת באמצעות מדיניות מוניטארית מחושבת על גבו של הציבור שמממן אותם. מישהו ו/או מי שהם מחרימים את הדיווח מהשטח כ- עיקרון ועל פי מדיניות ומשנה סדורה. מישהו ו/או מי שהם נוטלים ממנה מהעיתונאות הטלוויזיונית כמויות ניכרות של מולקולות החמצן שכה דרושות לחיוניות הנשימה ולחיות התקשורתית שלה. ו-אותו המישהו הדַל הזה ו/או המי שהם הדַלִים האלה אינם מתביישים לשאוב במקביל הון עתק בצבע ירקרק מהציבור. מדובר בביזיון. מדובר בעיתונאות בלתי מתקבלת על הדעת. הציבור משלם ממון רב לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כדי לספק לו עיתונאות אמת, דיווחים ושידורים ישירים מהשטח, ולא העתקות בהרצליה מהלוויינים הבינלאומיים. מעניין אותי סתם ככה לדעת אם מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין מסמיקים מבושה בימים אלה כשדמותם נִגְלֵית להם במַרְאָה ממול.

סוף הפוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות.