פוסט מס' 834.

פוסט מס' 834 הוא מִסְמִָך מַַר שֶמוּבָנוֹ רוֹש ו-לַעֲנָה ואשר דן בגישה עיתונאית – טלוויזיונית דלה ובעקבותיה ביצוע מר ו-עלוב (!).

זה היה נורא. עוֹמֶס הָחוֹם הַכָּבֵד ששרר ב-דוֹחָה בירת קאטאר בלֵיל שישי-27 בספטמבר 2019 עשה שַמוֹת ברצות המרתון באליפות העולם ה-17 ב-א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה), ושידור ה-Off tube הישיר של אותה ריצת ה-מרתון לנשים ההיא ב-דוֹחָה באולפן בהרצליה באותו התאריך ההוא של ליל שישי-27 בספטמבר 2019 עשה מנֶגֶד שַמוֹת בשני שדרני האופטיובניקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, מירי נבו ומולי אפשטיין. הם לא היו שָם בדוֹחָה. הם נותרו באולפן ה-Off tube בהרצליה. הם שידרו יָשִיר את התחרות (אליפות העולם ב-א"ק) מהמסך באולפן שלהם בהרצליה. הם לא היו ב-דוֹחָה. מדובר ב-עיתונות רְדוּדָה, לא אמינה, ו-עַצְלָנִית (!). "עיתונאות מְחוּרְבֶּנֶת" בשפת העם" (!). ובכן, רק 40 רָצוֹת מתוך סך של 70 חצו את קו המטרה וסיימו את ריצת המרתון המתישה ההיא באליפות העולם ה-17 בדוֹחָה 2019. 28 רצות אחרות התמוטטו במהלך הריצה ופרשו (% 41.17) ביניהן לונה צ'אמטאי-סלפטר שלנו. שתי רצות טיש ג'ונס (Tish Jones) מאנגליה והקרואטית ניקולינה סוסטיץ' (Nikolina Sustich) בחרו שלא לזנק כלל מחמת עומס החום. מִסְמַך מס' 834 עוסק בפרשן ה-א"ק מולי אפשטיין ודן ב-"עיתונאות-אוננות" בפרהסיה שהפיקו הוא והשדרנית המובילה שלו מירי נבו באולפן בהרצליה בעֵת השידור הישיר של אותה ריצת המרתון לנשים בהשתתפות הרצה הישראלית לוּנָה צ'אמטאי-סלפטר ב-DOHA (דוֹחָה) 2019, תחת אחריותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. במקום למלא את חובתם העיתונאית הטלוויזיונית  המינימאלית, ול-היות נוכחים שם ב-דוֹחָה בירת קאטאר, ולשדר ישיר לציבור הצופים שלהם בישראל את האירועים הקורים ומתרחשים ב-איצטדיון ב-דוֹחָה/קאטאר מעמדת שידור באיצטדיון, הרי ש-מירי נבו ו-מולי אפשטיין לא היו שם כלל ב-דוחה 2019. אוננות היא אולי צורך פרטי אישי אנושי (נעים) לעיתים אבל היא לעולם איננה ה-דָבָר ה-כּןֵ, ה-מהימן, ה-מדויק, וה-אָמִיתִּי (!). כנ"ל עיתונאות אוננות טלוויזיונית ש-אולי לא צריך להתאמץ ל-הָפִיק אותה אבל היא מעשה בְּלוֹף (!). היא איננה הדָבָר ה-כֵּן, היא איננה הדָבָר ה-אמיתי, ולעולם איננה מהווה תחליף נאות (!). העיתונאות ההיא ושידור ה-Off tube החדשותי הישיר ההוא מהאולפן בהרצליה שעסקו בתיאור ריצת המרתון ל-נשים שנערכה באליפות העולם ה-17 בא"ק ב-דוֹחָה בירת קאטאר ב-27 בספטמבר 2019 (כאמור בהשתתפות האתלטית רצה המרתון הישראלית לונה צ'אמטאי-סלפטר) ע"י שני ה-אופטיובניקים ה-טלוויזיוניים המגוחכים ההם, שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גב' מירי נבו ו-מר מולי אפשטיין שמתיימרים להיות עיתונאי טלוויזיה – הרי ש-שניהם נקלעו למשבר אָמִינוּת בלתי מתקבל על הדעת (!). עבודתם העיתונאית של שניהם ב-עת אותם השידורים הישירים ה-הם ליד המיקרופון הטלוויזיוני גבלה במעשה דֶמֶה (!).

שניהם לא היו נוכחים כלל ב- איצטדיון ה-א"ק ההוא ב- דוחה / קאטאר… שניהם נשארו ב-ארץ ו-עשו את מלאכתם ו-שידרו עבור צופיהם Off tube מ-האולפן בהרצליה… והיו הרבה יותר מגוחכים, חמורים, ושליליים מ-אוננות בפרהסיה. שניהם המתיימרים להיות עיתונאי ושדרני טלוויזיה המוסרים את האינפורמציה הטלוויזיונית – העיתונאית מהשטח כלל לא היו שָם, ב-שטח, ב-דוֹחָה (!). הם כלל לא הגיעו ל-דוֹחָה (!) שניהם מירי נבו ומולי אפשטיין לא דיווחו לציבור צופיהם מ-האיצטדיון בדוֹחָה ולא סיפרו להם לצופיהם כי את מלאכת עבודת השידור העיתונאית טלוויזיונית שלהם, שניהם עושים עבורם מהאולפן שלהם ב-הרצליה (!). זאת עובדה טלוויזיונית מרה ו-נכלולית: שני שדרני הטלוויזיה המגוחכים האלה המשרתים את הציבור באמצעות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, נותרו בכלל בישראל, ושידרו ישיר לצופיהם Off tube את תחרויות ה-א"ק המתקיימות ב-דוֹחָה מה-אולפן הממוזג שלהם בהרצליה…(!). הם לא היו שם…(!). בשתי מילים: מעין מלאכת רמייה (!), בושה וחרפה אחת גדולה…(!), ושה ו-חרפה מפני שהם שניהם לא עשו את עבודת השידור המקצועית העיתונאית -טלוויזיונית הישירה אשר נדרשת מהם מעמדת שידור ב-אצטדיון ה-א"ק ב-דוֹחָה (!). שניהם נשארו בארץ באולפן בהרצליה (!) שניהם לא גילו, לא סיפרו, ולא הדגישו ל-צופיהם ש-הם עושים את מלאכת עבודתם העיתונאית – טלוויזיונית הזאת Off Tube מהאולפן בהרצליה (!). אשנה ואומר שוב: שניהם כלל לא טסו ל-דוֹחָה. הם נותרו באולפן בהרצליה והעתיקו את האינפורמציה מ-מסך מוניטור הטלוויזיה ה-מותקן באולפן בהרצליה…(!) אך לא גילו ולא סיפרו לציבור צופיהם שהם כלל לא משדרים לצופיהם בארץ מעמדת שידור ב-איצטדיון ב-דוחה, אלא עושים זאת ומעתיקים את המֵידָע הטלוויזיוני מהמוניטור שלהם המותקן באולפן בהרצליה…(!). 

היה מדובר ב-השתנה מהמַקְפֵּצָה של שניהם לעֵין כּל, וצִפְצוּף ארוך על ערך טלוויזיוני מדויק שעוסק ב-עיתונאות כנה, אותנטית, ועדכנית המדווחת מהשטח (…ו-לא מהאולפן בהרצליה…), וגם ב-זלזול עיתונאי-תקשורתי עָלוּב ב-אותו ציבור צופי הטלוויזיה ב-ארץ ש-אליו הם פונים ומשדרים את המידע הטלוויזיוני שלהם (!). שניהם לא הוענשו ולא הודחו מהמיקרופון. גם מנהליהם ההם נותרו בתפקידם. מדובר ב-בושה וחרפה טלוויזיונית-עיתונאית משולשת וזלזול ציבורי עלוב ו-משולש מכמה היבטים, מטעמו של אותו צוות השידור ותומכיו הטכניים, אלה הנמנים על שורות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים: 

א. הטלת אחריות Off tube בלתי הוֹגֶנֶת ולא קְבִילָה מטעם ההנהלה על כתפיהם של מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין.

ב. הסכמת הטרימוויראט הנ"ל (נבו + אילדיס + אפשטיין) לשֵאת באחריות עיתונאית ה-Off Tube ה-בזויה והמחורבנת הזאת הזאת ולהעמיס אותה על שכמם במקום לדחותה על ידם ל-אלתר.

ג. הסכמת הציבור התמים לחזות בעיתונאות Off tube טלוויזיונית מחורבנת ירודה, ועלובה מהסוג השלילי ביותר. סוג של "עיתונאות" שהיא בפירוש אנטי עיתונאית, לא אָמִינָה, בלתי מהימנה, ובחזקת דיס-אינפורמציה שהפיקו ו-ייצרו מירי נבו ומולי אפשטיין באולפן בהרצליה אודות אירוע שהתרחש אלפי קילומטרים מהם ב-דוֹחָה 2019 בירת קאטאר (QATAR), ואנוכי שָב, חוֹזֵר, אוֹמֵר, וכותב: "…מבלי להיות שָם…" (!).  שניהם לא היו ב-דוֹחָה. שניהם המתיימרים להיות עיתונאי ו-שדרני טלוויזיה אמינים ונאמנים המדווחים לציבור הצופים שלהם מהשטח, נותרו בכלל באולפן בהרצליה, מבלי לומר לצופיהם בגלוי, כ-להלן: "…אנחנו לא שָם ב-דוֹחָה…אנחנו פה…נשארנו באולפן בהרצליה בארץ…אנחנו משדרים לכם מהאולפן בהרצליה ולא מעמדת שידור ב-איצטדיון ב-דוֹחָה…שנינו מבקשים את סליחתכם צופינו היקרים…" (!).

איזה עליבות מחורבנת…! בושה ו-חרפה מופנית אל מי שמנהל אותם, את צוות השידור הזה, בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ש-אפילו לא חשב להטיס אותם ל-קאטאר ולא תיכנן להציב אותם במוקד האירועים וההתרחשויות ב-דוֹחָה 2019. עובדה, הם נותרו באולפן בהרצליה בכל עשרת ימי האליפות ההיא ו-שידרו מכאן לציבור הצופים שלהם (…כאילו היו שָם…). מדובר ב-בלוף, ב-כישלון עיתונאי טלוויזיוני מאסיבי, ומעידה קשה של שניהם שהתנהגו כ-משתפ"ים (משתפי פעולה). מפלה עיתונאית-טלוויזיונית מבישה ו-ידועה מראש. שניהם, השדרנית הראשית המובילה מירי נבו ו-הפרשן הצמוד מולי אפשטיין, הפכו ל-שני אופטיובניקים טלוויזיוניים ו-אכן נכשלו כישלון קולוסאלי מכל היבט (!). מדובר בשֵירוּת טלוויזיה-עיתונאי לא כֵּן לציבור, סוג דל של שֵירוּת שרחוק מלהיות תקין כרחוק מזרח ממערב (!).

מדהים אותי כל פעם מחדש מדוע חבורת עיתונאי ושדרני ה-Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מפגינים סולידריות איש כלפי רעהו, לא מצטרפים למקהלה משותפת, ואינם משיבים להנהלתם מלחמה שערה בקול רם אחד ו-אחיד: "…נמאסתם. עד כאן. לא עוד…". ובכן, ממלכת ה-Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שוב הגיעה למבוי סתום. כסף יש שָם אבל לא עיתונאות. ההעתקה מהמסך מבלי להיות נוכחים בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות עושה בהם שַמוֹת. סקנדל (!).

הפרשן מולי אפשטיין הוא אכזבה ענקית. הפרשנות שלו ואישיותו שלו – יחדיו. הסכמתו זאת לשמש תפאורה אופטיובניקית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כ-שדר מוביל מעידה על אישיותו. שאלה: מה זה צריך להיות הדָבָר הזה ש-שדרן ו-עיתונאי טלוויזיה בעל סמכות ומוניטין בתחום עיתונאות ו-שידורי הספורט מסכים לשמש תפאורה אופטיובניקית ועושה את עבודתו באולפן בהרצליה במקום להיות נוכח בשטח ב-קאטאר באצטדיון שבו מתרחשים האירועים ואשר אותם הוא משדר ואודותם הוא מדווח לציבור צופיו במדינת ישראל…??? תשובה: בושה וחרפה. פוסט מס' 834. הועלה לאוויר ביום רביעי – 16 בחודש אוקטובר בשנת 2019. כל הזכויות שמורות.

תזכורת בטרם סקירה: הימים ההם שחלפו לבלי שוב בשנים ההן של 1999 ו-2000.

אהבתי פעם מקצועית את הפרשן מולי אפשטיין כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא עמד בסטנדרטים העיתונאיים שהצבתי בפניו וקיבל וכיבד אותם. גיוסו של מולי אפשטיין על ידי והטסתו לעמדת הפרשנות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ב- אליפות העולם ה- 7 בסביליה בקיץ 19999, ו-אח"כ שיגורו ל-משחקים האולימפיים של סידני 2000 לא הייתה אקראית. הערכתי את יכולת הפרשנות והניתוח ואת כישרון הניסוח שלו בתחום הפיסיולוגיה והאנטומיה הנוגעים לפעילויות הספורטיביות השונות והמגוונות בזירות התמודדות השונות. הוא ניצב מבחינתי גבוה משכמו ומעלה מכל העם. גיוסו על ידי אז לצורך שיפור איכות ורמת שידורי הספורט שאנחנו משדרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למען הציבור בארץ, גררה כרגיל הרמת גבות מצד כל מיני גורמים קנאים ברשת הטלוויזיה שלי וגם ברשות השידור (וכאלה לא היו חסרים אצלנו), בבחינת "…מה יואש אלרואי הזקן הזה חושב לעצמו…אין צורך להטיס את מולי אפשטיין לסביליה הרחוקה בספרד…הוא יכול לעשות את עבודת הפרשנות שלו אותו הדבר מהאולפן המנווט בירושלים…". מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל (בקדנציית הניהול השנייה שלו, 2001 – 1998) עמד בפרץ, וסמך על שיקול דעתי. משדרים מהשטח (!). לא מהאולפן (!). הוא אורי פורת מנכ"ל רשות השידור העניק לי גיבוי מלא וקיבל את תזת כיסוי השידורים הישירים שלי העוסקים בשידורי אליפויות העולם א"ק ותחרויות ה-א"ק באולימפיאדות, בבחינת, "Never Off tube". מולי אפשטיין טס לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסביליה – ספרד למלא את תפקידו כפרשן וכאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (במקומו של הפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד ווייננגרטן) לכל עניין ודבר : פרשן מוביל פלוס Booking במלון שלנו פלוס דמי הוצאות כלכלה יומיות פלוס משכורת. הוא עשה עבודת פרשנות טובה בסביליה 1999 והשתלב היטב בצוות השידור שלי. אהבתי אותו והערכתי אותו ולכן גם גייסתי אותו לשורותינו. 

אשנה ואומר: סיסמתי כמנווט, מנהל, ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 הייתה כל הימים: Never Off tube (!). להלן תיעוד וצילום מהימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב בעת אליפות העולם ה-7 ב-א"ק שהתקיימה בעיר הספרדית סביליה קיץ 1999, לפני שתי עשרות של שנים. מולי אפשטיין לא היה אצלי לעולם פַּרְשָן ו-שַדָּר Off tube. הוא היה פרשן שֶטַח ונמנה על הצוות שלי בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון בסביליה-ספרד 1999, וכנ"ל באולימפיאדת סידני 2000. הוא היה איש צוות מעולה ופרשן מצוין. בהיר, בעל ידע בתחום, ויודע להגיב ולהתנסח מהר ובמדויק.    

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ה- א"ק של סביליה. אנוכי (משמאל) יחדיו בעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה עם צוות השידור שלי השַדָּר המוביל הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל (בתווך) והפַּרְשָן ד"ר מולי אפשטיין יבד"ל (חובש כובע מצחייה). עמדות השידור היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב בבוקר ובצהריים בעת שלבי התחרויות המוקדמות. (צילום סעדיה קרוואני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שתי עשרות שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק ה-יפהפה של סביליה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : פרשן הא"ק המוביל הפיזיולוג (M.Sc) מולי אפשטיין (התמנה על ידי לתפקיד הרם של פרשן א"ק חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של ד"ר גלעד וויינגרטן), השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט ראשי של השידורים הישירים המועברים מ-סביליה בספרד ל-אולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממוקמים ב-ירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש לזכור כי מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית במאי 1968 ועד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 834 ב- 16 באוקטובר 2019, תקופה בת 51 שנים וחצי, רק שני אנשים בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל הצליחו להטביע עד כה את חותמם על המדיה הטלוויזיונית כ- שדרני א"ק מעולים ומשוכללים שהפכו לאוצר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ונכסי צאן ברזל שלה : הראשון הוא נסים קיוויתי יבד"ל והשני, מאיר איינשטיין ז"ל. השאר, לרבות מירי נבו ואלי אילדיס בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא צלחו את האתגר. לא ניתן לקרוא ב- שמותיהם של שני שדרי הא"ק האולימפיים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הבלתי נשכחים שהיו מופת בשעתו, ואח"כ באותה נשימה להכריז גם את שמם של הכושלים אורי לוי, דני דבורין, עמית הורסקי, מירי נבו, ואלי אילדיס כאילו דבר לא קרה. נסים קיוויתי יבד"ל (בן 93, היום) ומאיר איינשטיין ז"ל הציגו רמה גבוהה ואחרת ושונה לגמרי באיכותה וטיבה (מאלה המוזכרים לעֵיל) בעת השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את אליפויות העולם ב-א"ק ואת התחרויות האולימפיות ב-א"ק. זאת הייתה רמה טלוויזיונית בינלאומית גבוהה, קְלָאסָה שונה, ידע, מומחיות, וגם בקיאות בהיסטוריה של ה-א"ק הבינלאומית. שניהם, נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין יצרו חַיִץ ו- דרגה מיוחדת משלהם, וקנו לעצמם בעת ההיא מוניטין ו-מעמד טלוויזיוני יוצא דופן כאן, בינינו, בתעשיית הטלוויזיה בארץ. הימים ההם חלפו לבלי שוב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 22 שנים בעידן מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים ההן של 1998 – 1993. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל בעמדת השידור שלנו ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה / ספרד 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. זהו משרד הניהול, התקשורת, השידורים, התיאום, וההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בעיר הספרדית סביליה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם הפרשן המצוין שלי מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי התקשורת המצוין והנאמן אלכסנדר הֶרְש בטרם יציאה לאחת ממשימות השידורים הישירים באצטדיון בסביליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת מר סעדיה קאראוואני (משמאל, אחד מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הטובים ביותר בתחום ההנדסה, הקול, והתקשורת בכל הזמנים) במשרד הניהול, ההפקה, השידורים, התיאום, והבקרה ב- IBC הסמוך לאצטדיון הא"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. אשנה ואומר שוב : סעדיה קאראוואני נחשב לאחד הטכנאים הטובים ביותר בתחומו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. היה מדובר במפקח טכני בר סמכא, מומחה וידען בטכנולוגיית הקול והתקשורת הטלוויזיונית המורכבת, באיש מקצוע מהמעלה הראשונה בתחום הקונקרטי המדובר, איש שאתה מאמין לו, לידע שלו, לניתוחים שלו, ולפתרונותיו הטכניים, ואיש שיודע להתגבר על תקלות תחת לחץ. היה מדובר ביותר מזה. סעדיה קאראוואני היה ראשית דבר אדם קר רוח והגיוני, נבון מאוד, ונעים הליכות. סעדיה קאראוואני היה אחד מאלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והם לא היו רבים, שהיווה בידע שלו ובאישיותו את תעודת הביטוח של הפקות הספורט המורכבות והסבוכות שלי בארץ וסביב הגלובוס בעולם, משני ההיבטים של טכנולוגיה ולוגיסטיקה. Grand Master. רב אמן. היה רק סעדיה קאראוואני אחד בתולדות ובהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא. הימים ההם חלפו לבלי שוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 96'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זהו אגף במשרד הניהול, הניווט, ההפקה, השידורים, התיאום, והתקשורת שלי במרכז השידורים הבינלאומי בעת המשחקים האולימפיים באטלנטה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). זוהייר בהלול (מימין) ואנוכי (משמאל) יחדיו בטרם אחד השידורים הישירים האינטנסיביים ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכללו בתוכם 196 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים. כמנווט, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי בזוהייר בהלול עיתונאי מוכשר בעל יוֹשְרָה ומוּסָר, שַדָּר כדורגל, ושַדָּר אולימפי אהוב ומוערך על ידי. לכן צירפתי אותו כבורג עיתונאי חשוב למשלחת הטלוויזיונית האולימפית שלי לאולימפיאדת אטלנטה 1996 ובחלוף ארבע שנים גם לאולימפיאדת סידני 2000. הוא לא הכזיב. זוהייר בהלול הוא אדם יקר לי. כ- אח שלי. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל הסכים לחוות דעתי זאת. ברקע באגף השני מימין למעלה רואים את שלושת השעונים המכוונים לזמנים של אטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב), שעון ישראל, ושעון GMT. הימים ההם חלפו לבלי שוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ה- IBC בסידני אוסטרליה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. התמונה הזאת צולמה ע"י אחת מצלמי ה- ENG שלי רמי ליטל שנמנה על המשלחת הטלוויזיונית שלי למשחקים האולימפיים, ארבע יממות לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. זוהי נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC בסידני, באולימפיאדת סידני 2000. החבורה הטלוויזיונית הזאת שידרה מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות ללא תקלה אחת. מדובר בהישג תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי רב משמעות. זיהוי הנוכחים בשורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). זיהוי הנוכחים בשורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב בצוות ה- ENG), גלעד עדין (כתב בצוות ה- ENG). זיהוי הנוכחים בשורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (מדען אנטומיה ופיזיולוגיה, שימש פרשן טלוויזיה כללי מוכשר ובעל ידע עצום במגוון רב של ענפי ספורט), מאיר איינשטיין ז"ל (השדר המוביל בכל השידורים הישירים מזירת ה- א"ק לגברים ונשים), זוהייר בהלול (היום בעת כתיבת הפוסט הזה) ח"כ במפלגת "המחנה הציוני", שדר מצוין של המקצועות האולימפיים של הרמת משקולות, היאבקות בסגנון יווני – רומי, והיאבקות בסגנון חופשי), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי יואש אלרואי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). זיהוי הנוכחים בשורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים של רשות השידור), אורי לוי, (שדר מוביל בענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים, ואיש טלוויזיה בעל ערך בתחומי התכנון המוקדם, ההפקה, ועריכת תוכן), יעקב "קובי" תקוע (עורך מצוין של כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים מצוין, לקחתי אותו עמי לאולימפיאדת סידני 2000 במקומו של אורן רוזנשטיין), ו- ששי אפרתי (מפיק מצוין ברמה בינלאומית, איש טלוויזיה רציני, קפדן, ישר דרך, וממושמע מאוד, ויד ימיני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הפך ברבות השנים לאופטיובניק ו-מעֵין עסקן קטן לצדה של מירי נבו. אין דבר כזה עיתונאות Off tube מהאולפן בהרצליה, וודאי לא כש-מדובר בשידורים ישירים בטלוויזיה של אירוע ספורט בינלאומי ממושך וכה רחב ממדים ברמה של אליפות עולם ב-א"ק, כמו זה שהתקיים בדוחה 2019.

סִסְמתי האנושית והטכנולוגית הטלוויזיונית ההיא, "Never Off tube", אותה טבעתי, הצהרתי, ושיננתי מאז התמניתי למנווט, עורך ומפיק, ו-מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- נובמבר 1980 (ע"י מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל), כללה בתוכה גם את מולי אפשטיין. היה מדובר בפרשן א"ק מצוין, רָהוּט, בעל ידע, חרוץ, מתנסח היטב ובתמציתיות בטלוויזיה, וגם איש ממושמע ו-נעים הליכות. השנים ההֵן חלפו לבלי שוב. אני מעריך ש- מולי אפשטיין איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה שרוי בכל בוקר בבעיה בתקופת סיקור ה- Off tube הממושך מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק של דוחה 2019. בעת צחצוח השיניים והתגלחת מידי בוקר הוא היה אמור להסתכל במַרְאָה בדמותו המתבוננת בו מנגד, ואז להתייצב בינו לבין נפתולי נפשו ולהחטיף לעצמו שתי סטירות לחי ולומר, "מגיע לי". לא ייאמן פרשן ה-א"ק בהא הידיעה של המדינה שקוראים לו מולי אפשטיין מרים ידיים, נכנע, ויורד נמוך על ברכיו בגובה רף ה- Off tube, בפני המעסיק שלו. הסכמתו של מולי אפשטיין המצוין להפוך לפרשן א"ק אופטיובניק, היא הסכמה מצערת עבורי. עצובה בשבילי. אשנה ואומר שוב : פרשן א"ק וותיק, בעל מוניטין, ועתיר ידע ברמה בינלאומית כמו מולי אפשטיין שמסכים ביודעין וניאות מרצון להיות משת"פ של ההנהלה שלו ולהפוך לאופטיובניק באולפן בהרצליה בעת השידורים הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה בירת קאטאר (בתאריכים שבין 27 בספטמבר 2019 ל- 6 באוקטובר 2019), הופך בעל כורחו לקוריוז. אבהיר את עצמי שוב : מולי אפשטיין איננו קוריוז כאדם. מולי אפשטיין (וכל שדרן טלוויזיה אחר) הופך את עצמו ל-קוריוז משהוא מתיישב על כיסא ה- Off tube ומתיימר לפרש, לנתח, ולהסביר לצופיו מהמוניטור באולפן בהרצליה אירועי א"ק שמתרחשים כברת דרך רחוקה, הרחק – הרחק ממנו. אולם מבלי להיות בסביבה, מבלי יכולת לשאוב עוד מידע במוקד האירועים וההתרחשויות, מבלי יכולת לראיין ולשוחח עם גיבורי וגיבורות העלילה ועם מאמניהם, מבלי יכולת להיפגש ולשוחח שיחות מקצועיות פוריות בלתי אמצעיות ולהחליף דעות עם קולגות טלוויזיוניות ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) וב- MPC (ראשי תיבות של Main Press Center). אנשי מקצוע שיש להן מה לספר למולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס שמסתגרים בדלת אמותיהם באולפן ה- Off tube בהרצליה (!). בלשון המעטה : לא בסדר (!).

אינני יודע דבר מפרטי השיחה שהתנהלה בין מולי אפשטיין לבין הנהלתו משזאת הודיעה לו כי החליטה סופית וגזרה עליו את הדין כי ישמש פרשן Off tube באולפן בהרצליה של תחרויות אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק של דוחה 2019. האמת, זה גם לא חשוב. התוצאה הסופית היא שקובעת ומכריעה את הכף לרעתו של מולי אפשטיין. מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא היה בדוֹחָה 2019. הוא נשאר בארץ. זה מה שהנהלתו ציותה עליו לעשות. והוא עשה כמְצֻוֶוה עליו. עם דמעות ו/או בלי, אין זה כבר משנה ואין לכך גם שום חשיבות.

פוסט מס' 834. אשנה ואומר שוב: מולי אפשטיין הוא פרשן א"ק מעולה, ידען משוכלל ורב ידע של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שהפך ברבות הימים והשנים לאופטיובניק דַל מהאולפן בהרצליה ברמה של עסקן. מולי אפשטיין לא היה נוכח בדוחה 2019. הוא לא היה שָם. הוא לא ראה את אלפי האתלטים והאתלטיות המתמודדים, מקרוב. הוא לא שוחח עם איש ואישה מהם, גם לא עם מאמניהם, וגם לא עם אנשי הוועדה המארגנת של ה-IAAF ובראשם נשיאם הבריטי האָצָן הדגול לשעבר סבסטיאן קו (Sebastian Coe). הוא לא חש את האווירה באצטדיון בדוחה (ומחוצה לו), לא ראיין ולא שאל את סבסטיאן קו את שאלת השאלות, "…מה פתאום אתה מקיים אליפות עולם בא"ק ב-קאטאר במדינה מדברית חמה ו- לַחָה במפרץ הפרסי…? ולא במעצמות רוויות מסורת שהיו והן גם עכשיו ערש ה- א"ק…?". מולי אפשטיין לא היה שם בקאטאר. ההנהלה שלו הותירה אותו בארץ וכפתה עליו את מלאכת שידורי ה-Off tube הישירים מהאולפן שלה בהרצליה. מולי אפשטיין נשא את הסבריו וניתוחיו עבור צופיו בארץ מהמוניטור המוצב באולפן של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה. הוא כמותכם כמו הצופים שלו לא היה שָם בזירות האירועים וההתרחשויות של דוחה 2019. הוא צפה כמותכם בנעשה שָם באמצעות המוניטור המוצב באולפן בהרצליה וממנו העתיק את האינפורמציה עבורכם. אתם צפיתם בתחרויות וליקטתם את אינפורמציית ה-Video וה-Audio בדיוק מאותו המוניטור של מולי אפשטיין ההרצלייני, אולם זה שמוצב בסלון הבית שלכם. אין שום פער. אתם והוא נהניתם מאותו הסיגנל הטלוויזיוני הבינלאומי. ההבדל היחיד ביניכם לבינו שהוא החזיק במיקרופון. מדובר בעיתונאות טלוויזיונית מחורבנת, בסוּפֶּר עליבות. ברשלנות. ב-ביזיון. בעסק טלוויזיוני רָדוּד. ב-Business תקשורתי ירוד ו-מחורבן. בלהג כלפי הצופים ובלעג על הצופים. לכן מולי אפשטיין בעל המוניטין הוא המַפְסִידָן הגדול של שידורי אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שהסתיימה השבוע בדוֹחָה בירת קאטאר. הוא כאילו נשא בעוֹל הפרשנות של המפעל הנ"ל, אבל הוא לא. אי אפשר לדוּן ולשֵאת בעוֹל פרשנות מקצועית כל כך מורכבת ואינטנסיבית ב-Media הטלוויזיונית (זאת שעוסקת בצורה ובאופן כל כך מפורטים בעשרות מקצועות א"ק שמתרחשים בו זמנית על המסלול ובשדה ובפעילותם במקביל של כל כך הרבה אתלטים ואתלטיות) מבלי להיות נוכח פיזית במוקד האירועים וההתרחשויות. כלומר מבלי לאייש עמדת שידור באצטדיון בדוחה 2019 ומבלי לחוש אותם ולמשש אותם בחושיך הרגילים והעיתונאיים. מבלי להיפגש באופן בלתי אמצעי עם גיבורי וגיבורות העלילה ומאמניהם ומבלי להתערות בחברת הטלוויזיה הבינלאומית ולהחליף דעות עם הקולגות שהגיעו לדוחה 2019. אין דבר כזה. הפקתי, ניווטתי, ניהלתי, ערכתי, ושידרתי 8 (שמונה) אליפויות עולם רצופות ב-א"ק, שבע מהן מהשטח. הייתי נוכח יחד עם אנשי ציוותי השידור שלי תמיד במוקד האירועים וההתרחשויות (חוץ מאליפות העולם ה-3 שנערכה בטוקיו באוגוסט 1991 בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכושל יוסף בר-אל), באלה של: הלסינקי 1983 + רומא 1987 + טוקיו 1991 (Off tube מירושלים) + שטוטגארט 1993 + גטבורג 1995 + אתונה 1997 + סביליה 1999 + אדמונטון 2001. עשיתי זאת בשליחות מפקדיי ב-עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ולמען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. אנוכי יודע היטב על מה אני מדבר. הטריומוויראט מולי אפשטיין, מירי נבו, ואלי אילדיס אפילו לא רִאיינו ולא שוחחו עם רצה המרתון שלנו לונה צ'אמתאי-סלפטר בדוחה 2019 מי שהתמוטטה במהלך תחרות המרתון לנשים (ריצה למרחק של 42 ק"מ ו-195 מ') בגלל תשישות ועייפות גופנית קיצונית שלה שנבעו מתנאי עומס החוֹם הכבד ששרר בדוֹחָה (% 86 לחוּת), ונאלצה להפסיק את הריצה ב-ק"מ ה-32. מולי אפשטיין והשדרנים המובילים שלו מירי נבו ואלי אילדיס לא היו שָם. הם לא היו בדוֹחָה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים השאירה את שלושתם בארץ, וכפתה וציוותה עליהם לשדר ולפַרְשֵן Off tube מהאולפן בהרצליה את כל תחרויות אליפות העולם ה-17 ב-א"ק שנערכו בדוחה בירת קאטאר במשך עשרה ימים בין 27 בספטמבר 2019 ל-6 באוקטובר 2019. ככה זה גם נראה. בשתי מילים: בושה וחרפה. של ההנהלה ושל הטריומווירט שנכנע לה במקום להניף מולה זרוע ובראשה אצבע משולשת. פוסט מס' 834. הועלה לאוויר ביום שלישי-15 באוקטובר 2019.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צֵאתָם לאוֹר.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המוכשרת והמצוינת SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר שהסתיימה ההפקה הנפלאה של קבוצת SOBO האוסטרלית בראשות מנואל "מנולו" רומרו. המחקר והכתיבה של הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו מפני שמשטרת מינכן ב-באוואריה לא פתחה עד היום הזה בפניי ו/או בפני כל חוקר ישראלי אחר את הארכיוניים הסודיים שלה, שם שמורים החומרים, העדויות המשטרתיות, והתצלומים שטרם נחשפו כולם, ואשר עוסקים ברצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972. אנוכי מדבר בשם עצמי : אינני יודע עד היום הזה מה מסתירה משטרת מינכן בארכיונים שלה. היא סירבה בפניי לפתוח את שערי הארכיון שלה. ובכן, לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 834. הועלה לאוויר ביום רביעי – 16 באוקטובר 2019.

——————————————————————————————— 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות רצופות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו משהעניקה במארס 2002 ליוסף בר-אל מינוי זמני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור שהודח לפני כן ע"י ראש הממשלה אריאל שרון), ובחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקידה אותו על המשימה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור וחנפן פוליטי יָרוּד ועָלוּב לא צלח את הדרך ולא העפיל לתאריך היעד הסופי המחומש ההוא. ב- 2 במאי 2005 (כשנתיים בטרם סיום כהונתו) החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו"ח ההדחה הזה שנכתב ויצא לאור לפני יותר מ-14 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. עסק מחורבן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 834. ניסוחים מדויקים  של אנשים חכמים שאנוכי לוקח אותם בחשבון : "שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמִישֶהוּ מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו"(הנרי מילר). "אנשי מְזִימוֹת בּוֹגְדָנִיים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלוּ להכיר ברְמִיָיתַם ומשקרים בכֵנוּת"(אנדרה ז'יד). "הַנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר יָמִים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי"(שארל פגאי). "מהפכות מעוֹלָם לא הקלוּ את עוֹל העָרִיצוּת-הֵם רַק העבירו אוֹתוֹ לכַתֵּף אחרת" (ג'ורג' ברנארד שאו). "אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן, כֹּל הַפּוֹלִיטִיקָה שלו אֵינָה אֶלָא דיבורים" (ג'ורג' ברנרד שאו). "מוּטָב לַמוּת על רָגְלֶיךָ מאֲשֶר לחְיוֹת על בִּרְכֶּיךָ" (דולורס לברון). פוסט מס' 833. הועלה לאוויר בשבת – 12 באוקטובר 2019.​​

שאלה למולי אפשטיין עם סיומו של יום הכיפורים של שנת תש"פ ובעיצומו של חג סוכות תש"פ:

מר מולי אפשטיין, ענה לי כיצד ואיך אפשר לשדר ולפַרְשֵן ישיר מבצע ענק ממדים של אירוע ספורט ממושך בן 10 ימים (כולל בתוכו כ- 100 שעות שידורים ישירים) וכל כך כך מורכב וסבוך, רווי אלפי משתתפים ומשתתפות ועמם אלפי תוצאות כמו אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק שנערכה לפני כמה ימים בדוֹחָה בירת קאטאר מהאולפן בהרצליה ? מבלי שאתה כפרשן מוביל נוכח בשטח במוקד האירועים ובסביבת ההתרחשויות בדוחה ? מבלי שאתה כפרשן מוביל מנסה לבצע את משימתך העיתונאית החשובה מהאולפן בהרצליה, הרחק ממקום התחרויות, ואינך מאייש עמדת שידור מאובזרת באצטדיון בדוחה ? מבלי שאתה כפרשן מוביל אינך מתייצב ביודעין ומרצון במוקד האירועים וההתרחשויות בדוֹחָה ונותר בארץ ? כיצד, למה, ומדוע אתה ניאות ביודעין ומרצון לאבד את אמינותך ומהימנותך האותנטיים כפרשן מוביל ולהפוך לאופטיובניק, שרת, משת"פ, ועסקן ועושה דברים של הבוסים שלך בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ? מולי אפשטיין, אתה ואלי אילדיס ומירי נבו ביצעתם באופן עלוב וירוד ביותר את מלאכתם העיתונאית מהאולפן בהרצליה. לא הייתם שָם. לא טסתם ל-דוֹחָה 2019. נותרתם פה. נשארתם כאן בארץ. מולי אפשטיין האם לא תמוה, מוזר, ומביך עד למאוד ובלתי מתקבל על הדעת ששלושתכם הפכתם לקבוצת אופטיובניקים באולפן בהרצליה שמעתיקה את המידע מהסיגנל הלווייני הבינלאומי (מבלי להיות נוכחים במוקד האירוע וההתרחשות וללא יכולת להיפגש, לשוחח, ולראיין את גיבורי וגיבורות העלילה ומאמניהם ולאסוף עוד מידע יחדיו עם הקולגות טלוויזיוניות האחרות שלכם), בעוד כל רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם הטיסו את משלחות השידור שלהן לדוֹחָה – 2019, לעבר עמדות שידור מאובזרות באצטדיון ה- א"ק של בירת קאטאר וכדי להיות נוכחים בשטח בעת ההתרחשויות במוקד האירועים והתחרויות. רק אתם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותרתם מאחור בארץ והצטוויתם ע"י הנהלתכם להעתיק עשות את מלאכתכם Off tube מהאולפן בהרצליה. מולי אפשטיין : במילה אחת, ביזיון. בשתי מילים, ביזיון בריבוע. בשלוש מילים, שיממון וקשקוש מקושקש. בארבע מילים : שיממון בריבוע ועיתונאות – אוננות. בחמש מילים : מולי אפשטיין הפכת לאופטיובניק ו-פוליטיקאי קטן. ביותר מ-שֵש מילים : מה הניע אותך להפוך מפרשן א"ק בעל מוניטין מוביל בארץ למשת"פ ושרת באולפן בהרצליה כשאתה ושתי הקולגות בטריומוויראט מאבדים את האוריינטציה שלכם ומפיקים באולפן בהרצליה עיתונאות Off tube מחורבנת, עלובה וירודה, רווייה אין סוף שגיאות, טעויות, ודיסאינפורמציה ? מולי אפשטיין כיצד לא תבוש להפוך לאופטיובניק מחורבן ? הרי אצלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הכל היה שונה בימים ההם. הטסתי אותך לחו"ל, שיכנתי אותך במלון נוח, שילמתי לך דמי הוצאות ודמי כלכלה, שילמתי לך שכר, ואתה שימשת פרשן מוביל בשטח במשך 12 ימים לצדי ולצדו של מאיר איינשטיין במוקד האירועים וההתרחשויות באותה אליפות העולם ה- 7 ההיא ב- א"ק שנערכה בסביליה ספרד ואח"כ שהית עמי בסידני במשך כשלושה שבועות כפרשן שלי בתקופת המשחקים האולימפיים ההם של סידני 2000 (!).

פוסט מס' 834 הוא מִסְמַךְ מַר שֶמוּבָנוֹ רוֹש ולַעֲנָה. זה היה נורא. עומס הַחוֹם הַכָּבֵד ששרר ב-דוֹחָה בירת קאטאר בלֵיל שישי-27 בספטמבר 2019 עשה שַמוֹת ברצות המרתון באליפות העולם ה-17 בא"ק, ושידור ה-Off tube הישיר באולפן בהרצליה עשה מנֶגֶד שַמוֹת במירי נבו ומולי אפשטיין. רק 40 רָצוֹת מתוך סך של 70 חצו את קו המטרה וסיימו את ריצת המרתון באליפות העולם ה-17 בדוחה 2019. 28 רצות אחרות התמוטטו במהלך הריצה ופרשו (% 41.17) ביניהן לונה צ'אמטאי-סלפטר שלנו. 2 רצות טיש ג'ונס (Tish Jones) מאנגליה והקרואטית ניקולינה סוסטיץ' (Nikolina Sustich) בחרו שלא לזנק כלל מחמת עומס החום. מִסְמַך מס' 834 עוסק בפרשן הא"ק מולי אפשטיין ודן בעיתונאות-אוננות בפרהסיה שהפיקו הוא והשדרנית המובילה שלו מירי נבו בעֵת השידור הישיר של ריצת המרתון לנשים בהשתתפות הרצה הישראלית לונה צ'אמטאי-סלפטר ב-DOHA (דוֹחָה) 2019, תחת אחריותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אוננות היא אולי צורך נעים לעיתים אבל היא לעולם לא הדבר האמיתי. כנ"ל עיתונאות אוננות שאולי לא צריך להתאמץ להפיק אותה אבל היא מעשה בְּלוֹף. העיתונאות ושידור ה-Off tube החדשותי הישיר מהאולפן בהרצליה שעסקו בתיאור ריצת המרתון לנשים שנערכה באליפות העולם ה-17 בא"ק בדוחה בירת קאטאר ב-27 בספטמבר 2019 (כאמור בהשתתפות האתלטית רצה המרתון הישראלית לונה צ'אמטאי-סלפטר) ע"י שני האופטיובניקים אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מירי נבו ומולי אפשטיין נקלעו למשבר אָמִינוּת, גבלו במעשה דֶמֶה, והיו הרבה יותר חמורים ושליליים מאוננות בפרהסיה. שניהם לא היו שם כלל. שניהם לא דיווחו מהשטח. שניהם נותרו באולפן בהרצליה. היה מדובר בהשתנה מהמַקְפֵּצָה של שניהם לעֵין כּל, וצִפְצוּף ארוך על ערך עיתונאות מדויקת, כנה, אותנטית, ועדכנית וגם על ציבור צופי הטלוויזיה בארץ שאליו הם פונים ומשדרים. הם לא הוענשו ולא הודחו מהמיקרופון. מדובר ב-בושה וחרפה טלוויזיונית-עיתונאית משולשת: א. הטלת אחריות Off tube בלתי הוֹגֶנֶת ולא קְבִילָה מטעם ההנהלה על כתפיהם של מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין. ב. הסכמת הטרימוויראט לשֵאת באחריות העיתונאית הבזויה הזאת ולהעמיס אותה על שכמם במקום לדחותה ל-אלתר. ג. הסכמת הציבור התמים לחזות בעיתונאות Off tube טלוויזיונית מחורבנת ירודה, ועלובה מהסוג השלילי ביותר. עיתונאות אנטי עיתונאית, לא אָמִינָה, בלתי מהימנה, ובחזקת דיסאינפורמציה שהפיקו וייצרו מירי נבו ומולי אפשטיין באולפן בהרצליה אודות אירוע שהתרחש אלפי קילומטרים מהם בדוֹחָה 2019 בירת קאטאר (QATAR). שניהם לא היו שָם. מי שמנהל אותם אפילו לא חשב להטיס אותם ל-קאטאר ולהציב אותם במוקד האירועים וההתרחשויות ב-דוֹחָה 2019. הם נותרו באולפן בהרצליה בכל עשרת ימי האליפות ו-שידרו מכאן כאילו היו שָם… מדובר בכישלון עיתונאי טלוויזיוני מאסיבי של שניהם ידוע מראש. ושניהם, שני האופטיובניקים אכן נכשלו כישלון קולוסאלי מכל היבט. מדובר בשירות טלוויזיה לא כֵּן שמוגש לציבור ו-רחוק מלהיות תקין כרחוק מזרח ממערב. מדהים אותי כל פעם מחדש מדוע עיתונאי ושדרני ה-Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מפגינים סולידריות איש כלפי רעהו, לא מצטרפים למקהלה משותפת, ואינם משיבים להנהלתם מלחמה שערה בקול אחד: "נמאסתם. עד כאן. לא עוד". ממלכת ה-Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שוב הגיעה למבוי סתום. כסף יש שָם אבל לא עיתונאות. ההעתקה מהמסך מבלי להיות נוכחים בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות עושה בהם שַמוֹת. סקנדל. פוסט מס' 834. הועלה לאוויר ביום רביעי – 16 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות. 

המשך הדיון העוסק בשידור הישיר והעיתונאות המשובשת של מולי אפשטיין ומירי נבו שתיארו מהאולפן בהרצליה ביום שישי-27 בספטמבר 2019 את ריצת המרתון הַלֵילִית לנשים באליפות העולם ה-17 ב-א"ק שנערכה בדוֹחָה החמה והלָחָה בירת קאטאר בהשתתפות ה-רָצָה הישראלית שהתמוטטה ופרשה, לוּנָה צ'אמטאי-סלפטר.