פוסט מר מס' 855.

פוסט מס' 855. פוסט מַר. המטרה מקדשת את האמצעים ו/או המטרות מקדשות את האמצעים. כל ניסוח טוב. ריצת מרתון כפולה. לכל כיוון, ב-כל מקום שאתה מפנה את ראשך ומישיר את מבטך, וגם להיכן שאינך מפנה ומישיר אותם, אתה נתקל בכתובת תנ"כית היסטורית מימיי תקופת דניאל שהייתה חקוקה פעם על הקיר דווקא בעת מִשְתֶּה מַלְכוּתִי ב- בבל העתיקה, ונוּסָחָה נותר אקטואלי: "מְנֵא, מְנֵא, תְּקֵל וּפַרְסִין" (ספר דניאל פרק ה' פסוק כ"ה). ארבע מילים שרמזו, התריעו, והזהירו את מֶלֶךְ בָּבֶל בֵּלְשַאצַּר מפני סופו והיכחדותו והיכחדות ממלכתו ואומתו. ארבע מילות ההתרעה וההזהרה התנ"כיות ההיסטוריות ההן מופנות עכשיו והיום לעבר מַלְכוּת ישראל של 2020 כפי שהיו מופנות בשנים 2005-2001 לעברה של מַלְכוּת רשות השידור החנפנית, השקרנית, ו-נטולת ה-יושרה ההיא שנכחדה בעידן המנכ"ל המופרך ההוא יוסף בר-אל. כל בר בי רב מבין כי מדינת ישראל השסועה והמפורדת השתנתה לרעה, ולבלי הכר. ה-Rating הגבוה בטלוויזיה והַמִדְרוּג הנמוך בחיי המדינה מחוץ לגבולות המסך הקטן הפכו לחזות ה-כל. ישראל היא מדינת פארטאץ' חסרת משמעת ונעדרת ארגון מודרני ברוב תחומי חייה הציבוריים ובראשם הרפואה הציבורית והתחבורה הציבורית. מדובר בחברה ישראלית שסועה ו-מפוררת ש-רוויה ב-יותר מתריסר שבטים ש-חלוקים איש על רעהו ו-רָבִים איש עם אחיו על כל פרט לאומי, אזרחי,ודתי. מדינה שמנהלים אותה עסקנים ושנעדרת מכל זווית התבוננות של אזרחיה תכונות לאומיות של יוֹשְרָה, כֵּנוּת, מוֹרֶשֶת, אֲחְדוּת, וּ-מוּסַר. בראש מדינת הפארטאץ' הישראלית ניצב ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו שנחשד ו-מואשם ע"י היועץ המשפטי שלו אביחי מנדלבליט בשלושה תיקים פליליים חמורים וכבדי משקל 1000, 2000, ו-4000. תיקים משפטיים העוסקים במרמה (!) + קבלת שוחד (!) + הפרת אמונים (!). תוֹמְכָיו ושָרָיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו סבורים שלמרות ה-עבירות הפליליות ההרסניות הללו שעשויות להפוך ל-קטלניות והמרחפות מעל ראשו הוא עדיין איננו נמצא במרחק של כִּ-מְטחֲוֵוי קֶשֶׁת מסורגי הכלא. אף על פי כֵן חובת הרחקתו מבית הדין ומבית הסוהר ע"י תומכיו הן מטרות שמקדשות את האמצעים.  

ישראל היא מדינת פארטאץ' שמנהלים אותה עסקנים, ורחוקה מלהיות מתוכננת לטווח ארוך. מדינה שנעדרת מכל זווית התבוננות של אזרחיה תכונות לאומיות של יוֹשְרָה, כֵּנוּת, מוֹרֶשֶת, אֲחְדוּת, ומוּסַר. מבט נוגה לעָבָר ואֶל העתיד. וגם: ה-דוקו/דרמה המרה והעצובה, "ענת אלימלך הילדה הכי יפה בירושלים", המשודרת עכשיו בערוץ 12 על פי התסריט של גידי מרון והבימאי עמנואל נקש. פוסט מס' 855 הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות.

הערה 1: הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2: הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי ו/או צבירת מוניטין.

הערה 3: הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 855.  הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————————

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג yoashtvblog.co.il איננו נחקר ונכתב לצורכי השגת רווח, ו/או קבלת פרסום, ו/או צבירת ממון.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לציבור הקוראים ולמתעניינים בו.

פוסט מס' 855. פוסט מַר. המטרה מקדשת את האמצעים ו/או המטרות מקדשות את האמצעים. כל ניסוח טוב. ריצת מרתון כפולה. לכל כיוון, לכל מקום, להיכן שאתה מפנה את ראשך ומישיר את מבטך וגם להיכן שאינך מפנה ומישיר אותם, אתה נתקל בכתובת תנ"כית היסטורית מימיי תקופת דניאל שהייתה חקוקה פעם על הקיר דווקא בעת מִשְתֶּה מַלְכוּתִי ב- בָּבֶל העתיקה, ונוּסָחָה נותר אקטואלי: "מְנֵא, מְנֵא, תְּקֵל וּפַרְסִין" (ספר דניאל פרק ה' פסוק כ"ה). ארבע מילים שרמזו, התריעו, והזהירו את מלך בָּבֶל בֵּלְשַאצַּר מפני סופו והיכחדותו והיכחדות ממלכתו. ארבע מילות ההתרעה וההזהרה התנ"כיות ההיסטוריות ההן מופנות עכשיו ו-היום לעבר מלכות ישראל של 2020 כפי שהיו מופנות ב-2005 לעברה של מלכות רשות השידור החנפנית, השקרנית, ו-נטולת הַ-יוֹשְרָה ההיא שנכחדה בעידן המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל. כל בר בי רב מֵבִין כי מדינת ישראל השסועה והמפורדת השתנתה לרעה, ולבלי הכר. ה-Rating הגבוה בטלוויזיה ומנגד הַמִדְרוּג הנמוך בחיי המדינה מחוץ לגבולות המסך הקטן הפכו לחֲזוּת הכל. ישראל היא מדינת פארטאץ' מרובת שבטים ורבדים סוציולוגיים חסרת משמעת ונעדרת ארגון מודרני גם ב-2020 ברוב תחומי חייה הציבוריים ובראשם הרפואה הציבורית והתחבורה הציבורית. מדובר בחברה ישראלית שסועה ו-מפוררת ש-רווייה יותר מתריסר שבטים שחלוקים איש על רעהו ורָבִים איש עם אחיו. מדינה שמנהלים אותה עסקנים ושנעדרת מכל זווית התבוננות של אזרחיה תכונות לאומיות של יושרה, כֵּנוּת, מוֹרֶשֶת, אֲחְדוּת, וּ-מוּסַר. בראש מדינת הפארטאץ' הישראלית ניצב ראש ממשלה שמואשם ע"י היועץ המשפטי שלו אביחי מנדלבליט בשלושה תיקים פליליים חמורים וכבדי משקל 1000, 2000, ו-4000. תיקים משפטיים העוסקים במרמה (!) + קבלת שוחד (!) + הפרת אמונים (!). תומכיו ושריו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו סבורים שלמרות ה-עבירות הפליליות ההרסניות הללו שעשויות להפוך ל-קטלניות המרחפות מעל ראשו הוא עדיין איננו נמצא במרחק של כִּ-מְטַחֲוֵוי קֶשֶׁת מסורגי הכלא.

ישראל היא מדינת פארטאץ', שמנהלים אותה עסקנים, ושנעדרת מכל זווית התבוננות של אזרחיה תכונות לאומיות של יוֹשְרָה, כֵּנוּת, מוֹרֶשֶת, אֲחְדוּת, ומוּסַר. מבט נוגה לעָבָר ואל העתיד. וגם: ה-דוקו/דרמה הַמָרָה והעצובה "ענת אלימלך הילדה הכי יפה בירושלים" המשודרת בערוץ 12 על פי התסריט של גידי מרון והבימאי עמנואל נקש. פוסט מס' 855 הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

ציטוט : "הלֵיצָן נהיה למֶלֶךְ והנָבִיא נהיה לֵיצָן" (מתוך השיר שכתב "יהיה טוב" יונתן גפן, אחד האזרחים המצפוניים ביותר והחכמים ביותר החיים כיום במדינת ישראל. הלחין ושר את "יהיה טוב" דייוויד ברוזה).

ציטוט : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶה" (ספר "שופטים" בתנ"ך, פרק כ"א, פסוק כ"ה).

טקסט תמונה : ב- 2003 / 2002 נטשתי בטריקת דלת ובקול רם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו פעם מכורותיי במשך 32 שנים. החלטתי לנטוש בטריקת דלת למרות שהוצע לי אז חוזה עבודה אישי במשכורת טובה עד אולימפיאדת בייג'ינג 2008. נטשתי את מולדתי הטלוויזיונית לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה על פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, את יוסף בר-אל איש כושל, ירוד, עלוב, ו-מופרך למנכ"ל רשות השידור. ממשלת ישראל העניקה ליוסף בר-אל מינוי זמני במארס / אפריל 2002 (במקום מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם רן גלינקא שהופקד על המשרה הרמה ע"י אותה ממשלת אריאל שרון באוקטובר 2001 על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, אולם הוא סולק והודח בחלוף 1/2 שנה ע"י אותה ממשלת אריאל שרון במארס 2002), ואח"כ ב- 2 ביוני 2002 מסרה לידיו את מינוי הקבע לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. ב- 2 במאי 2005 התחולל מהפך הפקדתו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון התעשתו לאחר שגילו והבינו עד כמה אותו יוסף בר-אל הוא לא רק איש טלוויזיה עלוב ומחורבן, אלא גם נטול כישרון, ולכן החליטו להדיח ולסלק אותו לעַד מהַכֵּס הַרָם בשל שחיתות ושוחד מסך (ו-בתמיכה מובהקת של היועץ המשפטי לממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) לנבכי ההיסטוריה האפלה ההיא של השידור הציבורי. דברי הימים וקורות העיתים של רשות השידור בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005 בעידני רן גלינקא יוסף בר-אל היו רוויות צללים כבדים וכתמים שחורים משחור. בהצבעת ההדחה הממשלתית ההיסטורית ההיא שהתקיימה ב- 2 במאי 2005 הרימו 13 שרים ובראשם ראש הממשלה אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט את ידם בעד הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל לאלתר ממשרתו הרמה. שני שרים מאיר שיטרית ודליה איציק הרימו את ידם נגד ההדחה והסילוק והיו בעד השארתו של יוסף בר-אל על כנו עד סוף כהונתו שהייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007. שלושה שרים אחרים בנימין נתניהו, דני נווה, ו- פואד בן אליעזר ז"ל ישבו באותה ישיבת הממשלה ההיא עם ידיים שמוטות ו-נמנעו. ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ז"ל ההיא הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן ע"י ממשלת ישראל בגין עבירות חמורות של שחיתות ומתן שוחד מסך, ושמו יוסף בר-אל. הוא הוּדַח וסוּלָק בבושת פנים ב- 2 במאי 2005 כ- שנתיים לפני תום כהונתו שהייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007. היה מדובר במְעֶט מידי ומְאוּחּר מידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

פוסט מס' 855. פוסט מַר. ריצת מרתון כפולה. מבט אֶל העבר ואֶל העתיד. פוסט מס' 855. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 7 בפברואר 2020. 

אשנה ואומר שוב : נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו של השר ללא תיק רענן כהן שהיה האיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור החליטה באביב 2002 למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור (במקום מנכ"ל רשות השידור הזמני שהודח אף הוא, רן גלינקא). היה מדובר לא רק במהלך חובבני ושגוי מיסודו של בחירת מנכ"ל חדש לרשות השידור (כאמור במקומו של רן גלינקא הכושל אף הוא), אלא בעֶצֶם מינוי מופרך לגמרי של אדם ירוד ו-עלוב בשם יוסף בר-אל לתפקיד כה רם ומשימה כה אחראית ונכבדה של הנהגה ומנהיגות השידור הציבורי במדינת ישראל על כל גופי שכבותיו ורבדיו, רדיו "קול ישראל" בעברית ובערבית והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעברית ובערבית. ובכן, בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר שנתיים לפני תום כהונתו הרמה בעוון שחיתות, נפוטיזם, ו-שוחד מסך (!). היועץ המשפטי של ממשלת ישראל מני מזוז היה בעד הדחתו וסילוקו המיידי של יוסף בר-אל מניהול רשות השידור. ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. באותה הצבעת ההדחה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005, הרימו 13 שרים את ידיהם בעד ההדחה וסילוק יוסף בר-אל מתפקידו כ-מנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי. 3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו, דני נווה, ובנימין "פואד" בן אליעזר ז"ל). שני שרים מבישים בשם מאיר שטרית ודליה איציק, נאמניו של יוסף בר-אל, התנגדו להדחה באותה ההצבעה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 והיו בעד השארתו בתפקידו גם בשנתיים הבאות, עד למועד סיום כהונתו החוקית ב- 2 ביוני 2007. זה לא עזר להם. יוסף בר-אל הודח וסולק לעַד מכֵּס מנכ"ל רשות השידור. ההחלטה ההיסטורית ההיא חסרת התקדים נתמכה כאמור ע"י מרבית שרי ממשלת ישראל בתקופה ההיא וגם על פי תמיכה מובהקת של היועץ המשפטי לממשלה בימים ההם, מני מזוז. דו"ח הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי לממשלה כבוד השופט העליון מר מֶנִי מָזוּז, מונח על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן. 

פוסט מס' 855. פוסט מַר. ריצת מרתון כפולה. מבט אל העָבָר ואל העתיד. הועלה לאוויר בשבת-8 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס' 855. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך ו-ייתרת חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בימים ההם לפני יותר מ-17 שנים. פרשתי מריצת המרתון הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. הייתי בעיצומה של אותה ריצת המרתון ההיא שהחלה ב-1971 וניצבתי בראש כל הרצים והמתמודדים ב-2002. פרשתי ו-נטשתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רשות השידור כשאנוכי מוביל במקום הראשון. לא מחמת העייפות אלא בגלל השחיתות של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. בכל מקום בארץ ועל פני הגלובוס כולו חציתי ראשון את חוט המטרה יחדיו עם חבריי. הבכורה הייתה שלנו, של חבריי ו-שלי, ושל כל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בימים ההם. אינני מצטער על הנטישה והפרישה ההיא לפני כ-18 שנים אפילו לא לרגע. אינני עובד אף פעם ולא סַר לעולם למרותם של אנשים חנפנים, מושחתים, שקרנים, ונותני שוֹחַד מכל סוג, גם שוחד מָסָךְ, כפי שקבע היועץ המשפטי של הממשלה דאז ב-2 במאי 2005, כבוד השופט העליון היום מר מֶנִי מָזוּז, אודותיו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל שהודח וסולק ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל ההיא כאמור ב-2 במאי 2005. פוסט מס' 855. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.

לא כל עניין נחקר ונושא נבדק צריך להסביר. ו/או ניתן ו- אפשר לפָרֵש. דבר אחד ברור מעל לכל ספק, מעל לכל הסברה, מעל לכל פרשנות. התייצבותם של שני השרים בממשלת אריאל שרון, מאיר שיטרית ודליה איציק ב- 2 במאי 2005, לצדו של יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור שהודח על פי תוצאות הצבעת ההדחה הממשלתית ההיא (ב- 2 במאי 2005) בגינה סולק מהכֵּס הרָם בשל האשמות חמורות של שחיתות ושוחד מסך, הייתה אינטרסנטית ו- מסריחה. תמיכה מחורבנת של שניהם ביוסף בר-אל לצורך תועלתם האישית בבחינת קרדום לחפור בו. בטרם הצבעת ההדחה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 חיבר השר הקטן והכושל מאיר שיטרית ו- הגיש כתב סניגוריה לזכותו של יוסף בר-אל, וכה טען (ציטוט) : "…גם אם יוסף בר-אל עשה טעויות יש לו זכויות. הוא עובד 40 שנים ברשות השידור ואינני זוכר טענות נגדו…". טענה מגוחכת ולא נכונה בעליל. השרה המגוחכת והכושלת דליה איציק חיברה אף היא כתב הגנה משלה עבור יוסף בר-אל, וכה אמרה וטענה כלהלן, (ציטוט) : "…אף מנכ"ל רשות שידור לא הצליח בתפקידו, כולם נכשלו. ואף פעם לא הדיחו אף אחד, אז למה צריך עכשיו להדיח את יוסף בר-אל…". לא ייאמן אולם זאת הייתה רמת האמפתיה הפוליטית הַיְרוּדָה והכוזבת ו- ההגנה המחורבנת שנשענה על פעולה חשבונית מנובזת ומושחתת שהעניקו מאיר שיטרית ודליה איציק ליוסף בר-אל. מדיניות הטקסטים הנ"ל של שניהם הייתה ברורה, קח ותן ו/או תן וקח. כל ניסוח טוב : "…אנחנו השרים בממשלת ישראל ניתן לך ונשמור עליך בתחילת הדרך- ואתה מנכ"ל רשות השידור תחזיר ו-תיתן לנו בהמשכה…". את זאת סיפקו שני שרים-סניגורים בלופרים בשם מאיר שיטרית ודליה איציק ליוסף בר-אל באותה ההצבעה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 שעסקה בהדחתו וסילוקו המיידי של יוסף בר-אל מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור.  היה מדובר ב-גלגל הצלה מחוּרָר שזרקו שני השרים ההם מאיר שיטרית ודליה איציק ב-2 במאי 2005 למים הפוליטיים העכורים של מדינת ישראל בהם טבע מנכ"ל רשות השידור המודח ההוא יוסף בר-אל. זה לא עזר לוֹ וגם לא לשני המבישים ההם. שני השרים ההם מאיר שיטרית ודליה איציק שהיו אמורים להיות נאמנים ליושרה ציבורית, למוּסָר אֶמֶת, נציגים של חוֹק וסֵדֶר, ו- בעלי דֶרֶךְ אֶרֶץ, מעלו בתפקידם ללא כל בושה. הם סרו מדרך הישר והתגלו כבני אדם מחפירים ועלובים. מאיר שיטרית ודליה איציק נחשפו ב- 2 במאי 2005 באותה הצבעת ההדחה ההיא כ- שני עסקנים דַלִים ומזויפים שהתעסקו בפוליטיקה מחורבנת. אף על פי ולמרות תמיכתם המגוחכת נטולת יושרה של מאיר שיטרית ודליה איציק במנכ"ל רשות השידור המושחת ומעניק שוחד מסך יוסף בר-אל (כפי שפורסם ב- 2 במאי 2002 ברשומות ממשלת ישראל, בכתובים, בדו"ח סיבות ההדחה של ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל), הדחתו ו-סילוקו לעַד לירכתיים, לאותם צידי הדרך האפלוליים של היסטוריית רשות השידור לדורותיה שהיו לה פעם גם משעולים יפים ו- מוּאָרִים, הייתה מוצדקת ובלתי נמנעת (!).

ההדחה והסילוק ההכרחיים של יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור היו בסופו של דבר גם בלתי נמנעים בשל התערבותו ו-תמיכתו המסיבית המובהקת של היועץ המשפטי לממשלה בעת ההיא מֶנִי מָזוּז במהלך. מני מזוז ניצב ו-היה בעד ניקוי הזיהום ו-ההדחה וסילוקו של אותו יוסף בר-אל המושחת ההוא לשוליים של השוליים. ניקוי הזיהום ההוא צלח אולי בעיקר גם מפני שה-קב"ה יתגדל ו-יתקדש שמו שמנהל את העולם, רואה את הכל. אינני איש דתי אולם אני מאמין באמונה שלמה באלוהי ישראל בדרכי שלי. ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור במדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן באשמת עיסוק בשחיתות ומתן שוחד מסך (הדו"ח המפורט אודות הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מכס מנכ"ל רשות השידור בתאריך ההוא של 2 במאי 2005 שוכן על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן). כל אחד יכול לקרוא אותו ולעיין בו.

מאיר שיטרית ודליה איציק (זאת שרצתה ושאפה פעם בכל לבה להיבחר לנשיאת מדינת ישראל) נחשפו כ- שני פוליטיקאים קטנים ועלובים. שני פוליטיקאים מחורבנים ש- יצרו פוליטיקה מלוכלכת למען תועלתם האישית, עבור טובתו של יוסף בר-אל, ו-לצורך הפקת השפעה ותועלת פוליטית משותפת של עצמם עבור עצמם, ובדרך הפקת יתרון גם עבורו שישמש אותם בעת ההעפלה לראש ההר. מאיר שיטרית ודליה איציק שני אישים ירודים ברמה של עסקנים פוליטיים קטנים סימנו יחדיו עם המנכ"ל המודח יוסף בר-אל את שיא הניוון המוסרי והמעשי מהם הייתה מורכבת רשות השידור הנכחדת ההיא של מדינת ישראל בעת ההיא בשנים שבין 2001 ל- 2005. ניוון מוסרי ומעשי שהורכב מארבעה ווקטורים כבדי משקל שהסבו נזק עצום לשידור הציבורי. זה החל ב- התדרדרות ואיבוד ערכים שאפשרו את חדירת הפוליטיזציה הנכלולית, שגררה עמה חיש מהר את השחיתות והסֵיאוּב. הקריסה וההתמוטטות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול  ישראל" בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל צברו תאוצה פנטסטית. תהליך הפיכתה של רשות השידור הציבורית ההיא לז"ל ול- פֶּגֶר תקשורתי היה מהיר מהצפוי. וכן, אין זאת יד המקרה כי שני הפוליטיקאים הקטנים ההם מאיר שיטרית ודליה איציק התאדו זה מכבר מהנוף הפוליטי של מדינת ישראל, ונעלמו.

מאוחר יותר החליטו שני המבישים האלה מאיר שיטרית ודליה איציק ש- נושאים עליהם אות קין ללא כל בושה, לנסות ל- העפיל לכֵּס נשיאות המדינה. שניהם הובסו כידוע ב- Knock out והושכבו פרקדן בזירה הפוליטית ע"י כבוד הנשיא הנוכחי המכהן ראובן "רובי" ריבלין. ובכן, בשלוש השנים ההן של 2005 – 2002 לא היה עוד צֵל של ספק : חלק מהשרים ופוליטיקאים בכירים, לא אחד ולא שניים, חברו יחדיו אל יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המושחת ההוא ונותן שוחד מסך על בסיס של מה שנראה למתבונן, כשיטה : "תן וקח" ו/או "קח ותן". כל ניסוח טוב. היה מדובר בסְמַרְטוּטִיָה. לא פחות. רינה מצליח עשתה אז את עבודה העיתונאית ההיא לא רק ל-בלתי מדויקת, אלא ל- פלסתר באופן מוחלט. היא התעלמה גם ממֵידָע שהתפרסם בשנת 2012 בו מאיר שיטרית חתם על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, לפיו ניאות ו- הסכים לשלם לה סכום של 270000 (מאתיים ושבעים אלף) שקל בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. השמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות. תיכף ו- מייד לאחר הבחירות לנשיאות המדינה בהן הובס ע"י הנשיא המכהן היום ראובן "רובי" ריבלין, שודר תחקיר בערוץ 10 שחשף כי העוזרת בביתם של משפחת מאיר שיטרית איימה להגיש תביעה בגין פגיעה בזכויותיה הסוציאליות ובכלל זה הטרדה מינית. מאיר שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית של העוזרת אולם לא התפרסמה שום הכחשה אודות התשלום בגובה של 270000 (מאתיים ושבעים אלף) שקל ש- מאיר שיטרית שילם לעוזרת הבית המתלוננת כדי לסתום את פיה. אנשים הגונים אינם שולפים מכיסם ככה סתם יותר מ- 1/4 מיליון שקל כדי לסתום את פיות עוזרות הבית שלהם. המידע הנ"ל התפרסם בעיתונות הארצית ולא הוכחש. רינה מצליח לא העלתה גם את ה- Issue ההוא של "עוזרת הבית" לדיון בכתבתה. דיון כזה עלול היה לסדוק את יושרתו של מאיר שיטרית שביקש ב- 2017 להיבחר שוב לראשות עיריית יבנה. היחצנית רינה מצליח ניסתה בכתבתה ששודרה ב- "אולפן שישי" ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 לשווק תדמית לא כֵּנָה ו- מעוותת בצורה מתוחכמת לטובתו של הפוליטיקאי מאיר שיטרית. מ- העולה מהעובדות במידעי עבר מתברר כי מאיר שיטרית איננו מהווה סמל של פוליטיקאי הָגוּן ולא של איש שֶאָמוּר לשֵֹאת בגאון ובגאווה את דגל ה-יושרה. אולי הוא כֵּן, אולי הוא איש ישר, אבל רק כש- מתחשק לו.

אנוכי צועד לאחור 14 שנים וחצי לעבר התאריך ההוא של 6 במאי 2005, אל עיתון "הָאָרֶץ" ומביא את עדותו של הכתב המוכשר והשָנוּן שלו אהוד "אודי" אשרי ז"ל הנוגע ל- Issue העוסק ב-אודותיהם של שני הפוליטיקאים הקטנים מאיר שיטרית ודליה איציק שהרימו בשעתו את יד ימינם והצביעו בהצבעה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והיו בעד השארתו על כנו.

פוסט מס' 855. פוסט מַר. העיתונאי המוכשר, האָמִיץ, וישר דרך אהוד "אודי" אשרי ז"ל תפש את מקומם של עיתונאי רשות השידור (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") הפחדנים, השְבֵעִים, והחלשלוּשים (לא כולם, מרביתם) והתחשבן בהיגיון הגיוני ב-6 במאי 2005 באמצעות המקלדת הַשְנוּנָה שלו בעיתון "הָאָרֶץ" עם שני הָמֵבִישִים ההם בתקופה ההיא, השַר מֵאִיר שִיטְרִית והַשָרָה דַלְיָה אִיצִיק. פוסט מס' 855. הועלה לאוויר בשבת-8 בפברואר 2020.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : עיתון "הארץ". 6 במאי 2005. עיתונאי "הארץ" האמיץ והבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מביע את דעתו ללא כחל ושרק אודות מעשה הצבעתם העלוב של שני השרים הדלים והמבישים מאיר שטרית ודליה איציק בישיבת הממשלה (ב- 2 במאי 2005) בעניין סילוקו והדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן, קוראים לו יוסף בר-אל. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

בעת שידור הכתבה היחצנית ב- "אולפן שישי", ב- מהדורת חדשות משותפת לערוצים 12 + 13  ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 בין 20.00 ל- 21.00, סיפר העסקן הקטן מאיר שיטרית לרינה מצליח כי סיכם עם מפלגת ש"ס ש- זאת תתמוך בו בעת ההצבעה בכנסת לתפקיד נשיא המדינה. הח"כים של ש"ס לא נתנו בסופו של דבר את קולם למאיר שיטרית המאוכזב וזה רץ לספר ליחצנית שלו את תמיהתו הרדודה המבוססת על הגדרה עדתית – פוליטית שהוא התפלא על כך שהם הש"סניקים לא הצביעו עבורו מפני שהוא "מרוקאי" והם "מרוקאים". רינה מצליח אפילו לא ניסתה לשרבב איזו שהיא הערת פליאה עיתונאית, "…מר מאיר שיטרית, מה ל- שיוך עדתי ולהגדרת איכות האדם באשר הוא אדם…מה זה חשוב אם אתה "מרוקאי" ו/או "פולני"…?, מדוע זה משנה אם אתה ספרדי ו/או אשכנזי…? חשוב רק אם אתה אדם בעל יושרה ובעל מוסר…וגם בעל מינימום IQ…". רינה מצליח שתקה ומילאה פיה מים, והכתבה המשיכה לרוץ באוויר כאילו לא קרה מאום.

פוסט מַר מס' 855 מהווה תזכורת וגם עוסק ב- כַתָּבַת הַנֶפֶל, ההתחנפות, וההתרפסות של רינה מצליח למאיר שטרית פוליטיקאי לא ישר ולא הגון, ואשר שודרה ב- "אולפן שישי" בשעתו בו זמנית בערוצים 12 / קֶשֶת ו- 13 / רֶשֶת ביום שישי – 7 בספטמבר 2018. פוסט מס' 855 מהווה תזכורת ל-רקע תקופת "רוֹש ולַעֲנָה" ההיא ששררה בשנים ההֵן של 2005 – 2001 ב- רָשוּת הַשִידוּר ז"ל ההיא בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפכו בארבעת השנים ההן שבין 2001 ל- 2005 לגוף פוליטי מוּשְחָת ו- מְנֻוָון, שנכחד. אָשָם לא מבוטל טָמוּן בשני שַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק בממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, שידעו היטב כמו רבים אחרים כי מדובר ב- מנכ"ל רשות שידור מושחת ונותן שוחד מסך בשם יוסף בר-אל, והחרישו. מדובר בעוד מנהלים בכירים ש- התוו מדיניות שידור מתרפסת וחנפנית ומכרו את עצמאותו של השידור הציבורי בשנים 2001 – 2005. מדובר בראש וראשונה במוֹכֵר הראשי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים ההן של 2005 – 2001. ב- 26 באפריל 2002 הצהיר יוסף בר-אל קבל עם ועולם בפני העיתונאית שרי מקובר בכותרת ראשית ב- עיתון "מעריב" כי הוא יעשה מה שראש הממשלה אריאל שרון יאמר לו לעשות (ציטוט מדויק : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי"). אשמה כבדה לא פחותה רובצת גם על כתפי עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" השְֹבֵעִים והמדושנים שישבו בנוח על הגדר הטלוויזיונית – רדיופונית, החרישו, ולא יצאו חוֹצֵץ. העיתונאים העלובים האלה בחרו להסתגר בבועת המַדְמֵנָה שלהם במקום לעלות על הבריקדות. רשות השידור ההיא לעולם לא שבה עוד לאיתנה. במאי 2017 היא הפכה לגַל חרבות. ל- ז"ל. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד "כאן". פוסט מס' 855. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 7 בפברואר 2020.

תזכורת : יום שישי – 7 בספטמבר 2018 היה מעוגן היטב בתקופה נָכְלוּלִית ויָחְצָנִית. באותו היום ההוא לפני 13 חודשים פרסמה רינה מצליח (עיתונאית חברת החדשות המשותפת ההיא לערוצים 12 / קֶשֶת + 13 / רֶשֶת ) ב- "אולפן שישי" בהגשת והנחיית דני קושמרו כתבת חנופה מתרפסת שדנה בפוליטיקאי הכושל מאיר שיטרית שרץ עכשיו לרשות עיריית יבנה. לפתע פתאום נשכח חלק מעברו הֶאָפֵל. הרי הוא השַר מאיר שיטרית היה אוהב אינטרסנט, מעריצו המושבע, ותומך ראשי נלהב של מנכ"ל רשות השידור המודח ההוא יוסף בר-אל שסולק ממשרתו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. אוהב על חשבון אהבתו לציבור. השַר הפוליטיקאי מאיר שיטרית הצביע באותה ישיבת הממשלה ההיא ב- 2 במאי 2005 נגד הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל למרות שידע היטב כי מדובר במנכ"ל רשות שידור מושחת מעניק שוחד מסך. הפוליטיקאי הקטנטן הזה שקוראים לו מאיר שיטרית דווקא הילל ושיבח את מנכלותו המושחתת של יוסף בר-אל. כל זאת לא סופר בכתבתה הַיָחְצָנִית ההיא של רינה מצליח במסווה של כאילו עיתונאית. מאיר שיטרית הוצג ע"י היחצנית הצמודה שלו כ- טלית שֶכוּלָה תכלת. הוא איננו כזה. הוא רחוק מלהיות כזה. רינה מצליח וכתבתה היחצנית זלגו דרך המסננת העיתונאית של חברת החדשות המשותפת ל- אוויר של ערוצים 12 / קֶשֶת + 13 / רֶשֶת. היה מדובר ב-בושה וחרפה עיתונאית. 

העריכה הקונקרטית של חלקו הראשון של פוסט מס' 835 שעולה לאוויר ביום ראשון 20 באוקטובר 2019 היא במידה גסה, רחבת ממדים, בעלת כפילויות, וחוזרת על עצמה בכוונה תחילה בקטעים שונים של הפוסט. ראוי לקוראים הרבים שיעיינו בחומר הכתוב לא פעם ולא פעמיים ולא ישכחו לעולם את מה שקרה לטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 משני צידי המטבע בשנים העכורות ההן של 2005-2001, בעידנים של שני המנכ"לים הירודים והרדודים של רשות השידור רן גלינקא ויוסף בר-אל (ואח"כ גם בעידן מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם בשנים 2014-2011). רן גלינקא מונה למנכ"ל רשות השידור בסתיו 2001 והודח מכהונתו באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בגלל תמימותו וטיפשותו (בעת שיחות התחקיר שניהלתי עם רן גלינקא הוא דיווח לי שעוזרו הקרוב יוסף בר-אל תקע לו סכינים בגב). יוסף בר-אל מונה למנכ"ל רשות השידור הזמני ע"י ראש הממשלה אריאל שרון במקומו של רן גלינקא באביב 2002. הוא קיבל את מינוי הקבע שלו ב-2 ביוני 2002, אולם הודח וסולק מכהונתו הרמה ב-2 במאי 2005 בחלוף שלוש שנים בגין שחיתות ושוחד מסך, ע"י אותה ממשלת אריאל שרון שהושיבה אותו על הַכֵּס הנישא באביב 2002. הצבעת ההדחה הממשלתית ההיסטורית ההיא ב- 2 במאי 2005 בה לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן, זכתה לרוב של 13 שַרים. 2 שַרים (מאיר שיטרית ודליה איציק) התנגדו להדחת יוסף בר-אל למרות שידעו היטב כי מדובר במנכ"ל רשות שידור עלוב, מושחת, ו-מעניק שוחד מסך. 3 שַרים נמנעו (בנימין נתניהו, דני נווה, ו-פואד בן אליעזר המנוח). הפוליטיזציה המֵנוּבֶזֶת והממארת שנחשפה במלוא עוּזָה בשנים ההן של 2005-2002 סִרְטֵנָה את גופותיהם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ושל רדיו "קול ישראל". לא היה עוד מַרְפֵּא שיכול היה להציל אותם מ-דִין מָוֶות שנגזר על שני גופי השידור הציבוריים ועדיין הצעירים הללו. ל-טלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מלאו ב-2002 שנת מינויו והפקדתו של יוסף על רשות השידור, רק 34 שנים, והיא כבר דעכה. עורקיה הסתיידו ועל הרקמות העדינות והרגישות שלה צמחו גידולי פרא. רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל הפכה לגוויה פוליטית מהלכת מעורטלת ו-עירומה ממלבושי מִדְרוּג ו-רֵייטִינְג. צופיה נטשו אותה. זה היה נורא כי שוב היה מדובר במדינת פארטאץ' מכל זוויות ההתבוננות. בחודש מאי של שנת 2017 מתה רשות השידור ז"ל ההיא, ונקברה. על הריסותיה קם תאגיד "כאן".

מתמיה ואולי לא. מביך ואולי לא. כתבתה המתקרנפת, המתחנפת, והמתרפסת ההיא של רינה מצליח לפוליטיקאי הכושל מאיר שיטרית שרץ בעבר לראשות עיריית יבנה חלחלה בקלות דרך חורי המסננת של עורך מהדורת "אולפן שישי" (יום שישי – 7 בספטמבר 2018) והעפילה לאוויר של ערוצים 12 / קשת ו- 13 / רשת. היה מדובר בכתבת נפל שמתעלמת לגמרי מהעובדות בה הפוליטיקאי שר בממשלת ישראל מאיר שיטרית כרת ברית מנובזת של רמאות ושקר עם אותו מנכ"ל רשות השידור הכושל ההוא יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002, אותו יוסף בר-אל מי שהודח ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון מהכֵּס הַרָם ב- 2 במאי 2005 בגין עבירות חמורות של שחיתות ושוחד מסך. מֶנִי מָזוּז היועץ המשפטי של ממשלת אריאל שרון הזהיר את ראש הממשלה כי אין לו כל ברירה אלא להדיח ולסלק מייד את יוסף בר-אל המושחת מכהונתו הרמה. ואומנם ב- 2 במאי 2005 התכנסה ממשלת ישראל לישיבתה השבועית בה העלה ראש הממשלה אריאל שרון לדיון את הצעתו ההיסטורית ו- הדרמטית לגירושו והדחתו של יוסף בר-אל מכהונתו הרמה של מנהיג השידור הציבורי. בתום הגשת ההצעה נערכה הצבעה ותוצאותיה היו כדלקמן : 13 שרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים מאיר שיטרית ודליה איציק הרימו את ידם נגד סילוקו של יוסף בר-אל וביקשו להשאירו בתפקידו בטענות שווא פוליטיות עלובות. שלושה שרים בנימין נתניהו, דני נווה, ו- פואד בן אליעזר, נמנעו (גם כן בגין חישובים פוליטיים עקומים). מדהים שעל רקע חֶשְרָת העָבִים ו- תקופת האוֹפֶל ההיא של רשות השידור בשנים ההן של 2005 – 2002 בה תמך השר מאיר שיטרית ביודעין ובכל כובד משקלו במנכ"ל רשות השידור המושחת והעלוב נותן שוחד יוסף בר-אל, מגלה אותה רינה מצליח בורות מחורבנת יחדיו עם עורך "אולפן שישי" וגם של המגיש דני קושמרו, ומתרפסת בגלוי למאיר שיטרית. אין מדובר בכתבה עיתונאית אודות מאיר שיטרית שרץ לראשות עיריית יבנה, אלא במסע יחצנות לטובתו שמבצעת פרומוטרית בשם רינה מצליח. כתבת היחצנות הנלוזה הזאת עשתה בקלות ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 את דרכה לאוויר של חברת החדשות המשותפת לערוצים 12 + 13. לפתע פתאום נשכחה הברית המנובזת ש-כרת הפוליטיקאי הקטנטן מאיר שיטרית עם מנכ"ל רשות השידור המושחת, זה שמעניק שוחד מסך, וקוראים לו יוסף בר-אל. לפתע פתאום נשכחו דברי הסניגוריה החנפניים והמחורבנים שהשמיע מאיר שיטרית אודותיו של יוסף בר-אל בהצבעת ההדחה ההיא של ממשלת ישראל ההיא ב- 2 במאי 2005. לפתע פתאום נשכחו עובדות הַנֶפֶל של ה- טריאומווירט חסר ערך ההוא מאיר שיטרית + דליה איציק + מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2005. רק רגע אחד. זה לא היה כל כך מזמן : השַר מאיר שיטרית ידע היטב כמו כל השרים האחרים כי היועץ המשפטי של הממשלה עו"ד מֶנִי מַזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) כתב כ- הַאי לִישָנָא בדו"ח שלו, מדוע אין לראש הממשלה אריאל שרון שום ברירה אלא להדיח לאלתר את יוסף בר- אל מכהונתו הרמה. כה אמר אז מר מֶנִי מַזוּז : "…מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל פעל בניגוד לחוק ולכללי מנהל תקין בהקשרים שונים, ובהם מינוי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור של הגורמים המוסמכים…". היה מדובר בעדות מכרעת וחד משמעית של היועץ המשפטי של הממשלה שמדברת אודות חנפנות פוליטית ובהשחתה נִבְזִית ומֵסַרְטֶנֶת של השידור הציבורי של מדינת ישראל על כל שלוחותיו. אף על פי כן הצביע השַר הקטנטן מאיר שיטרית באותה הצבעת ההדחה ההיא ב- 2 במאי 2002 נגד סילוקו של יוסף בר-אל וביקש להשאירו בתפקידו. הצבעתם הפוליטית של שני השַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק בעד השארתו של יוסף בר-אל בתפקידו מנכ"ל רשות השידור סתרה לגמרי את עדותו הישירה, הַכֵּנָה, והחד משמעית של היועץ המשפטי שלהם. היה ברור כי הצבעתם הפוליטית המלוכלכת ההיא של מאיר שיטרית ודליה איציק בעד השארתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל על כנו, הייתה רווייה אינטרסים והרבה יותר מ-לא הגונה. ובכן, אני מפנה כאן קושיה למנהל חברת החדשות אבי ווייס ועורך "אולפן שישי" המשדר את מהדורת חדשות משותפת בערוצים 12 / קשת + 13 / רשת : ממתי האוויר העיתונאי הופך לאוויר יחצני פרטי שמקדם את מסע הבחירות של מאיר שיטרית הקטנטן לראשות עיריית יבנה…??? מהיכן שואב עכשיו הפוליטיקאי הקטן מאיר שיטרית אומץ לב אזרחי ופוליטי לרוץ שוב בבחירות המוניציפליות לראשות עיריית יבנה…??? לפתע פתאום מאיר שיטרית יחדיו עם היחצנית שלו רינה מצליח כבר לא זוכרים את העובדות ואת עוללות השחיתות ושוחד המסך שביצע וחולל מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 בתוככי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל" בגינן הודח וסולק מרשות השידור ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל. וצריך לזכור גם שאותם שני הכושלים הנחשלים ההם מר מאיר שיטרית + גב' דליה איציק נשאו בשעתו את עיניהם לכס נשיא / נשיאת המדינה כאילו לא קרה כלום. מדובר בפוליטיקה מלוכלכת מאוד ו- מטונפת שהיחצנית רינה מצליח במסווה של עיתונאית עצמה את עיניה ואטמה את אוזניה והתעלמה מהעובדות כאילו לא היו הדברים מעולם. אם גב' רינה מצליח הייתה באמת עיתונאית בעלת יושרה, הגינות, מוּסָר, ודרך ארץ היא הייתה חושפת את כל גיליון ההתנהגות הפוליטית הנכלולית של מאיר שיטרית ולא מאירה בפנס את הפינות שכדאי לה ליָחְצֵן אותם. כתבת היחצנות של רינה מצליח אודותיו של מאיר שיטרית שרץ כעת לראשות עיריית יבנה באולפן שישי של חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13, מהווה טלוויזיה פוליטית מלוכלכת ששותפים לה עורך "אולפן שישי" והמגיש דני קושמרו מפני שלא העירו את הערותיהם העיתונאיות הנדרשות. מאיר שיטרית ידע הכל וראה את כל המתחולל בשנים 2005 – 2002 ברשות השידור הנפשעת, אף על פי כן בחר לא רק להחריש, אלא גם להרים את ידו הימנית ולתמוך בהמשך הפקדתו ושירותו של מנכ"ל רשות שידור מושחת ונותן שוחד מסך, יוסף בר-אל. רינה מצליח איננה עיתונאית. היא יחצנית דלה ודלוחה במסווה של עיתונאית. לפחות במקרה דנן. טינופת. שקר וכזב. רוש ולענה. בדיוק אותו הטקסט שלחש הַמְלֶט לאוזנה של אוֹפֶלְיָה.

קטעי העיתונות של חודש מאי בשנת 2005 שהתפרסמו ב- פוסט מס' 765 בבלוג הקונקרטי הזה, מהווים תזכורת איתנה ומספרים היטב את סיפור הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו מתפקידו הַרָם ע"י ממשלת ישראל. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל מסולק מנכ"ל רשות שידור בעודו נושא בתפקידו. ההדחה חסרת התקדים הזאת סוקרה בהרחבה בעיתונות הישראלית בחודש מאי של שנת 2005 (ראה להלן). יוסף בר-אל כיהן כשלוש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. שנתיים ימים לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להסתיים בקיץ 2007, השליכה אותו ממשלת ישראל מכיסאו הַרָם לעַד, בגין שחיתות ושוחד מָסָךְ, וכפועל יוצא למעשה גם סיום משפיל של הקריירה שלו ב- שורות רשות השידור. בעת הצבעת ההדחה בממשלה ב- 2 במאי 2005 התברר כי שני שַרים המכהנים בממשלת אריאל שרון, מר מאיר שטרית וגב' דליה איציק, הרימו יד נגד ההדחה והגנו על יוסף בר-אל מהטעמים והנימוקים שלהם כמעט בחֵירוּף נֶפֶש. והיו להם נימוקים "טובים". הסֵיאוּב ושוחד המסך הגיעו לשיאים חדשים שלא היו כמותם מעולם בשידור הציבורי. השר מאיר שטרית דיווח כלהלן ב- 2005 לעיתון "הָאָרֶץ" : "…מאז שמונו יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ואברהם נתן (הערה שלי : אברהם נתן היה איש "ליכוד" מוצהר) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יש שָם שֶקֶט ואני רואה שינוי לטובה…". איזה שינוי לטובה ואיזה נעליים. היה ברור שמדובר ב- שַר חַנְפָן בשם מאיר שיטרית שמלקק ליוסף בר-אל שהודח לא בעלמא, אלא בשל נימוקים כבדי משקל של מעשי שחיתות ונתינת שוחד מסך על ידו לפוליטיקאים שהוא חושב ומעריך שכדאי להעניק להם שוחד מסך על מנת לשמור על כיסאו ועל השפעתו. על פי פרסומים עיתונאיים נדמה היה כי בין רשות השידור לבין אגפים פוליטיים בארץ הזאת התפתחה ו- נוצרה מעֵין סימביוזה. רשות השידור על שני הפקטורים, מרכיביה העיקריים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" (כל אחת בשתי השפות עברית וערבית) הפכו זה מכבר לכמו הנהלות חשבונות דו צדדיות משני צידי המתרס הטלוויזיוני והפוליטי. יוסף בר-אל עשה מחַד את חשבונות מתן שוחד מסך משלו, עם רשימה של פוליטיקאים מה כדאי לו לתת להם, ואלה עשו מאידך את החשבונות שלהם עם מנכ"ל רשות השידור מה כדאי להם לבקש ולתבוע ממנו תמורת תמיכתם בו. עסק מְנוּבָז. 

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 3 במאי 2005. עיתון "הארץ". סגן ראש הממשלה אהוד אולמרט מספר כי מכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד – תוכנית טלוויזיה שבה הוא יופיע לעיתים קרובות. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 2 במאי 2005. העיתון "מעריב". הח"כ מסיעת העבודה איתן כבל מדווח ל- "מעריב" כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אמר לו כהאי לישנא : "…תרשום את הטלפון שלי ותתקשר בכל עניין שאתה צריך…אם אתה מעביר משהו ולא מכניסים…אם אתה רוצה להעביר ידיעה…". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! (באדיבות העיתון "מעריב").

פוסט מַר מס' 855. Optimize now. עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית נעה לעולם במשעול מקביל לזה של השלטון והממלכה. אקסיומת הקווים המקבילים במתמטיקה קובעת כי הם אינם נפגשים לעולם. התמוטטותו של השידור הציבורי מאז עידן 2002 בראשות מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל, הייתה בלתי נמנעת ופועל יוצא של ביצוע חטא מוסרי כבד בו הקַו המקביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק שנפגש שוב ושוב עם הקַו המקביל של הממלכה, אלא גם חָצָה אותו אין ספור פעמים. שגיאה מתמטית כה גסה גוררת בעקבותיה מפולת. עיתונאות הגונה במדינה חופשית ודמוקרטית מתנהלת לאורו של אותו העיקרון המתמטי האקסיומטי הקובע מפורשות כי היא לעולם נעה בציר מקביל לציר התנועה של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. עיתונאי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקום לעלות על הבריקדות ולהתייצב חשופי גוף ללא חולצות נכונים למלחמה מול מנכ"ל רשות שידור מושחת ומעניק שוחד מסך, התכנסו ב- 2002 בתוך בּוּעַת הַמַדְמֵנָה שלהם נוכח המינוי המופרך, הסכינו עִימָה והחרישו. איזה עָלִיבוּת. הם שָבוּ והתחפרו באותה הבועה הַבּוֹצִית גם ב- 2011 בעֵת עוד מינוי מופרך נוסף של יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור מי שהציב לידו עוזר נחות בשם זליג רבינוביץ'. העיתונאים שוב שתקו. עָלִיבוּת כפולה. כְרוֹנִיקָה שֶל סוֹף מַר שהיה יָדוּעַ מראש. כולם שָם נזכרים מעת לעת גם היום להַזִיל דמעות על פחדנותם, היעדר אומץ לב אזרחי מינימאלי, ומחדליהם ההם. אסופה של פחדנים. לא סקטור הטכנאים בערוץ 1 וגם לא סקטור אנשי הדירוג המשולב בערוץ 1. העיתונאים הפחדנים של ערוץ 1 הם ששיחקו על הבימה הראשית תפקיד כה עָלוּב בימים ההם בשנים ההן של 2005-2002 הפכו לנמושות. ל-משת"פים. פוסט מס' 855. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.

זה היה ביום שישי-26 באפריל 2002. העיתונאית שרי מקובר מפרסמת כותרת ראשית בעיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מי שנועד לתפוס את מקומו של המנכ"ל המודח לפניו רן גלינקא מודיע לעיתונאית "מעריב" שָרִי מַקוֹבֶר ומספר לה במילים אלה, כלהלן: "…אלוהים קרא לי, ואמר לי, ג'וֹ סיים את המשימה שלך…". לא פחות. "…אלוהים קרא לי, ואמר לי, ג'וֹ סיים את המשימה שלך…". אלוהים בכבודו ובעצמו קרא באביב 2002 ליוסף "ג'ו" בר-אל להשלים את משימתו (!). יש לשַנֵן ולקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח. מדהים. המראיינת שרי מקובר לא העלתה בדעתה לשאול את המרואיין הנכבד שלה מתי אירעה והיכן קרתה ההתגלות האלוהית ההיא בה ציווה עליו הקב"ה לסיים את משימתו בממלכת רשות השידור.  

תזכורת. טקסט מסמך, לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח : יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה האירונית והממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל ירוד, עלוב, ונחשל בשם יוסף בר-אל. עוזרו הראשי בתחילת המסע היה יוסי משולם. היה מדובר בהפקדה תקשורתית-פוליטית נֶטוֹ והענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש לא מוּכְשָר, רָדוּד, ולא רָאוּי בעליל. זאת אֵינָה אגדה. זאת הייתה הַמְצִיאוּת. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 אותה הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את אותו יוסף בר-אל לאלתר מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן יוסף בר-אל אבדות כבדות ו-נזקים בלתי הפיכים. ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כושל, רדוד, ודל למנכ"ל רשות השידור. "העזר כנגדו" היה זליג רבינוביץ'. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה אמיר גילת. עוד מינוי פוליטי מחורבן וכושל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה ב- 2014. יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' יחדיו עם אותו אמיר גילת ההוא הודחו ו-סולקו אף הם ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו שמינו אותם. רשות השידור ז"ל ההיא נסגרה על פי צַו החוק. הוּצָב עליה כּוֹנֵס נְכָסִים בשם פרופסור דָוִד הָאן. דוד האן גייס את יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 גוועה ו-מתה רשות השידור ההיא והפכה ל-ז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 855. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.

2003 – 2002. בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור נטשתי בטריקת דלת, לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור זמן עצום כמופרך לגמרי, לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים שהפכו אותו ל- גְרוּטָאָה, לכלי תקשורת פוליטי מוּטֶה ולא חשוב, ואת מרבית עיתונאיו, שדרניו, עורכיו, ומפיקיו לשברי כלי. לא כולם. רובם. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה בת חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. ממשלת ישראל בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה דאז עו"ד מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) הדיחה אותו את יוסף בר-אל, גם אם באיחור רב, בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי למרות שנותרו לו יותר משנתיים תמימות לתום כהונתו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הופסקה כהונתו של מנכ"ל מכהן. יש לשַנֵן היטב ולזכור תמיד את את העובדה החשובה הזאת : יוסף בר-אל הודח מהכס הרם בהיותו מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, ואשר מפרט את הסיבות לסילוקו, מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו, ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור. פרשתי מריצת המרתון הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע.

פוסט מר מס' 855. "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל ו-פַרְסִין". קיצה של רשות השידור ז"ל ההיא. הספירה לאחור לקראת קבורתם של רשות השידור וערוץ 1 ז"ל ההם, החלה בשנים 2001 ו-2002, בעת מינויים הפוליטי-ממשלתי של שני אישים עלובים (כל אחד מצדו האחר של המטבע) רן גלינקא ויוסף בר-אל למנכ"לים של רשות השידור ז"ל ההיא. פוסט מס' 855 הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.  

תזכורת. טקסט מסמך. לשוב לקרוא ולעיין עוד פעם ועוד פעם מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח את הצהרות אירועי הנוכלות הציבורית ההם שהתרחשו בפרהסיה והציבור שתק : 

יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור, זה קרה : בחודש מאי ההוא של שנת 2005, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה דאז, וכה אמר לו :"מאסתי ביוסף בר-אל מ-היות מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". יוסף בר-אל פוליטיקאי דל ו-עלוב הודח וסולק למדמנת ההיסטוריה ככלי שרת שאין יותר חפץ בו. במקומו נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר.  ולא יָסָף ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל. כפי ששמואל הנביא התנ"כי לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני – מדיני – ביטחוני – צבאי קשה בין שניהם. (כ-כתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

פוסט מס' 855. 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכת היועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז מדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 13 שרים תמכו בהדחה, 2 שרים התנגדו (דליה איציק + מאיר שיטרית), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר ז"ל). לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מודח ומסולק לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן בשֵם יוסף בר-אל. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח. פוסט מס' 855 הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.

תזכורת לדיראון עולם חסרת תקדים. כותרת סנסציונית של מסמך סנסציוני שהודפסה בעיתון "מעריב" :  "הודח" (!). לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולעולם לא לשכוח.

3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשתי השפות עברית ובערבית ואת רדיו "קול ישראל" בשתי השפות עברית וערבית) החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה המוצלת והאפלולית של רשות השידור ז"ל ההיא, כשנתיים לפני סיום המועד החוקי של תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל. היה מדובר ב- מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. דו"ח ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של של היועץ המשפטי דאז של ממשלת ישראל כבוד השופט העליון מר מני מזוז, מונח על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן. (באדיבות "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור, זה קרה והתחולל. ובכן, בראשית חודש מאי ההוא של שנת 2005 ההיא, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה, וכה אמר לו: "מאסתי ביוסף בר-אל מ-היות מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". ולא יָסָף אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל עד יום מותו. כפי ששמואל הנביא לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני -מדיני-ביטחוני-צבאי קשה בין שניהם. (כ-כתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דור. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זהו היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקה, עשייה, יצירה, ובימוי של הסרט התיעודי על ידי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זה היה תמוה. הֵם / הֵן ריננו, כתבו, ואמרו עלי שהייתי בשעתו הגבר היפה ביותר ברמה של יותר משחקן קולנוע הוליוודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבל זה ממש לא הזיז לי. זה היה באמת. אני שומר את הפתקים שהֵם/הֵן כתבו. שאיפתי הגדולה לאורכן של אותן השנים ההן הייתה לתקוע את התורן ולהניף את דִגְלָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר ספורט בארץ ועל פני הגלובוס. התמונה הזאת צולמה בחודש אפריל של שנת 1985 בטרם שידור ישיר של סדרת הגמר סַל הסופית של הכדורסל הישראלי, מכבי ת"א נגד הפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. הזיכרון שיישאר ו- יוותר למשפחתי האהובה לאחר מותי יהיה התיעוד : התמונות, הטקסטים, המסמכים, הספרים, וה- CDs של עולמות המוסיקה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי עורך, מנווט, מפיק, ומנהל את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יושב בתווך זהו בימאי הספורט והחדשות המצוין שלי יואב פלג הבלתי נשכח. היו הרבה בימאי טלוויזיה טובים בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אבל לא ברמתו של יואב פלג (יואב בן קיבוץ אוּשָה בגוש זבולון). משמאל, זהו אחד המפיקים שלי בעת ההיא יוסי לנדאו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי ההדוק והמשגשג עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. שהיתי בסיאול 1988 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי המיטבי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי המורכב אבל המשגשג עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה באיחור כמופרך לגמרי, לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו, ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור. פרשתי מריצת המרתון הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. ימי הזוֹהר וההוֹד ההם שלא ישובו עוד. שני אישים בלתי נשכחים. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל חתן פרס ישראל ב- 1976 (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל). השנים ההן שבין 1973 ל- 1979 נחשבות עד עצם היום הזה ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 855. כמה הערות שלי ומטעמי אודות סרט ה-דוּקוֹ/דְרָמָה הטלוויזיוני המַר והֶעָצוּב "ענת אלימלך ז"ל הילדה הכי יפה בירושלים". הפרק הראשון (אחד מתוך שניים) שודר בערוץ 12 ביום חמישי-6 בפברואר 2020. פוסט מס' 855. הועלה לאוויר בשבת – 8 בפברואר 2020.