פוסט מס' 893.

פוסט מס' 893. מת צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן ז"ל (2020-1943) מי שהיה איש מקצוע ברוך ו-רב כישרון ויְישָר דֶרֶךְ ונאמן מהמדרגה הראשונה בתחומי העריכה, העיתונאות, ההפקה, והניהול בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ראשית ימי הקמתה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. "צֶבֶּה" (כפי שקראנו לו כולנו) היה חֲבֵר ויָדִיד אישי שלי במשך שנים רבות. "צֶבֶּה" היָקָר והבלתי נשכח נוּח על משכבך בשלום. פוסט מס' 893 הועלה לאוויר ביום שישי – 17 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 893 : הועלה לאוויר ביום שישי – 17 ביולי  2020.

—————————————————————————————————–   

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח גם הוא על ידו של אריאל שרון. ההיסטוריה חזרה על עצמה בתוך זמן קצר. גם רן גלינקא המופרך והבלתי מתאים מונה למנכ"ל רשות השידור היכן שהוא באוקטובר 2001 על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן. ראש הממשלה נענה להמלצתו של רענן כהן, ובאמת תא"ל במיל. רן גלינקא מי שהיה בשעתו מפקד שייטת 13 מונה לפני 19 שנים למנכ"ל זמני של רשות השידור. ראש הממשלה אריאל שרון התאכזב קשות מרן גלינקא, סילק אותו מהכס הרם של מנהיג השידור הציבורי היכן שהוא במארס 2002, ומינה במקומו למשרת מנכ"ל רשות השידור את יוסף בר-אל. ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים החליט ראש הממשלה אריאל שרון להעניק ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים על מנת לשאת במִשְרָה האחראית. יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל ולמלא תקופת כהונה בת חמש שנים כפי שקבועה בחוק. ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים, והחליטו בהצבעה ממשלתית ברוב גדול להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרָמָה בגִין אישומים פליליים חמורים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות קשות ודינן חמוּר. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הַרָם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק (בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל), התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון ז"ל וסגנו אהוד אולמרט יבד"ל. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה, מאז ומעולם בתולדות
רשות השידור. אשנה ואומר את הדברים שכתבתי רק לפני רגע בפוסטים הקודמים : מדינת ישראל מצטיירת בימים אלה שוּב כמדינת פארטאץ', בעלת 1000 (אלף) דִימוּיִים, זֵהוּיוֹת, והִזְדָהוּיוֹת מכל הכיוונים הפוליטיים והחברתיים. כמות ה- .I.Q  (ראשי תיבות של Intelligence Quotient) בה חוננה מדינת ישראל ו-תוצאת מְנָת המִשְכָּל הַלְאוּמִית הנמוכה שֶל הַאוּמָה היושבת ב-צִיוֹן באה לידי ביטוי בכל פעם שמצלמות רשתות הטלוויזיה בארץ חושפות את ראש "ממשלת הָאַחְדוּת" בנימין נתניהו ואת ראש הממשלה החליפי של "ממשלת הָאַחְדוּת" בני גנץ יושבים יחדיו כאילו בחֶבְרוּתָּא סביב שולחן הממשלה. אפילו מסיכות הקורונה ששניהם עוטים על פרצופם אינן יכולות להסוות ולהסתיר את הניכור, הבוז, החשדנות, הסלידה, ואת אי הערכה, וחוסר האמון שרוחשים שני האישים האלה זה לזה. איזה ממשלת אחדות ואיזה נעליים. מדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו (יהיר ומתנשא ומי שמבטיח לעמו הבטחות שווא, אפשר לומר עליו הכל אבל הוא איננו איש טיפש) ושותפו בני גנץ (נראה על מסך הטלוויזיה "בּוֹק", גמלוני, הססן, פאסיבי, מגמגם, ו-איטי להחריד בתגובותיו) היא בעצם מדינה נטולת מנהיגות והובלה בשעה מורכבת ומסובכת זאת רפואית וכלכלית. הטלוויזיה כמכשיר תקשורת המוני מחבבת את בנימין נתניהו. מדינת ישראל רוויה במגיפת נגיף הקורונה וכלכלה מוּכֵּית, ומאוכלסת ביותר מ- 1.000000 (מיליון) מובטלים. מדינת ישראל תחת ניהולם של בנימין נתניהו ובני גנץ שמנהלים ממשלה שמונה 36 שרים ו- 36 סגני שרים, שרויה בחודש יולי של שנת 2020 במצב נואש. רבים רבים מאזרחיה הדלים בעלי כיסים ריקים ורעבים ל- לחם נראים ממורמרים, כועסים, וחסרי תקווה ומטילים את יהבם על מרי אזרחי נגד השלטון. לא יהיה כאן Happy end. 

פוסט מס' 893. מת צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל (2020-1943), מי שהיה איש מקצוע ברוך ו-רָב כישרון ויְישָר דֶרֶךְ ונאמן מהמדרגה הראשונה בתחומי העריכה, העיתונאות, ההפקה, והניהול בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ראשית ימי הקמתה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. "צֶבֶּה" (כפי שקראנו לו כולנו) היה חֲבֵר ויָדִיד אישי שלי במשך שנים רבות. "צֶבֶּה" היָקָר והבלתי נשכח נוּח על משכבך בשלום. פוסט מס' 893 הועלה לאוויר ביום שישי-17 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 במאה הקודמת. צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל הוא אורח שלי באחת ההפקות והשידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תחרויות הטניס הבינלאומיות הגדולות שנערכו בעידן איאן פרומן יבד"ל (חתן פרס ישראל ב- 1989 ויוזם הקמת מרכזי הטניס בכל מדינת ישראל וגם ברמת השרון) במרכז הטניס ברמת השרון. (צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1978 / 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן ז"ל ואנוכי במשרדי חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשנים ההן בשכונת רוממה בירושלים. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל היה לא רק אדם חכם מאוד, נבון מאוד, מוכשר מאוד (וגם יצירתי וריגשי מאוד) בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה אלא ראשית דבר ולפני הכול היה איש נאמן ו- יישר דרך, חרוץ, הָגוּן, בעל מוסר אישי ודוגמא אישית נעלים. ככה אנוכי היכרתי אותו. צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל היה נציג איכותי ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בעידן ההוא ב- "תור הזהב" באותן שש השנים הנפלאות שבין 1973 ל- 1979 בתקופה ההיא שבה ארנון צוקרמן יבד"ל (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 86)  כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. השנים ההן של "תור הזהב" ההוא חלפו לבלי שוב. גם העידן הנפלא ההוא של חמש השנים שבין 1993 ל- 1998 בהן כיהן מוטי קירשנבאום ז"ל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור ויאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חלפו לבלי שוב. "צֶבֶּה" שימש בהצלחה ובשגשוג עצום כעורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית. לעת מצוא הוא שימש עיתונאי – כתב גם בתחומים אחרים של תעשיית התקשורת האלקטרונית. "צֶבֶּה" היה האיש שתיעד ב- "יומן השבוע" בכתבה רחבת ידיים נהדרת היכן שהוא בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת את עלייתו וזריחתו של הזָמָר יהודה פוליקר ולהקתו דאז. בתקופה מסוימת נבחר "צֶבֶּה" להיות האחראי על תפעולה של מחלקת ההגשה והרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה איש טלוויזיה מוכשר מאוד ולא בכדי בחר בו אלכס גלעדי (אלכס גלעדי נבחר להיות המפיק הראשי של תחרות שירי ה-ארוויזיון שנערכה בירושלים ב- מוצ"ש של 31 במארס 1979) בדצמבר 1978 לשמש עוזרו והאחראי הראשי מטעמו על קיום מערכת הקשרים המסועפת והדינאמית שהייתה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עם רשתות הטלוויזיה של ה- EBU לקראת אותה ההפקה היוקרתית ורבת המוניטין ההיא. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארנון צוקרמן יבד"ל. ראש מטה המבצע של כיסוי תחרות ה- "ארווויזיון 1979" במוצ"ש – 31 במארס 1979 בירושלים היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. הבימאי של המשדר הישיר ההוא של  "ארווויזיון 1979" שנסק לכל מרחבי רשתות הטלוויזיה של ה- EBU באירופה, היה יוסי צמח ז"ל.

הפקת השידור הישיר של תחרות שירי "ארוויזיון 1979" בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979 הייתה מדהימה באיכותה. השבחים בהם זכתה ההפקה המזהירה והנקייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של המפיק אלכס גלעדי בארץ ובאירופה כולה היו חסרי תקדים (!). בבכורה זכתה כזכור הזמרת הישראלית גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" ושירם "הללויה".

יום אחד אח"כ ב- 1 באפריל 1979 התחוללו שינויים דרמטיים ברשות השידור ההיא. יצחק לבני ז"ל מי שכיהן מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים מאז 1 באפריל 1974 (פרי בחירתה של ראש הממשלה דאז גב' גולדה מאיר ז"ל) פינה את משרתו הַרָמָה לטובתו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהתמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור החדש ע"י ראש הממשלה דאז מנחם בגין ז"ל ושַר החינוך שלו זבולון המר ז"ל. בבת אחת התהפכו היוצרות.

כחצי שנה אח"כ החליט מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל להעניק ביום שלישי – 16 באוקטובר 1979 את פרסי רשות השידור לעובדים הראויים לכך על פי דעתו. במוקד חלוקת תעודות פרסי רשות השידור עמד מטבע הדברים מבצע השידור הישיר של תחרות שירי "ארוויזיון 1979" שנערך כידוע כחצי שישה חודשים לפני כן בבנייני האומה בירושלים, במוצ"ש ההוא של 31 במארס 1979. אלכס גלעדי המפיק הראשי של מבצע השידור הישיר המוצלח והמשגשג ההוא שנחת בכל רחבי מדינות ה- EBU, מאס בקריטריונים שהציב ו- קבע מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מי הם האנשים הראויים לקבל את פרס רשות השידור. הוא כתב ביום רביעי – 17 באוקטובר מכתב אישי ארוך ו-מפורט, חריף ומר, ליוסף "טומי" לפיד ובסופו של המסמך ההוא רשם כלהלן : "…הנה כי כן, צר לי אך אינני מוצא עצמי ראוי לפרס כפי שחוּלָק, ואני מחזיר אותו…". אלכס גלעדי מטובי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים היה כבר אז בעל ניסיון עבודה עצום בטלוויזיה, כשהוא עטור ברצף של הפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות אולם מוצלחות. אלכס גלעדי היה איש מוערך בתעשיית הטלוויזיה מכל קצוות הקשת, בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם ב- EBU. אלכס גלעדי צבר מוניטין טלוויזיוני נכבד, ו-כבר אז ב- 1979 רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לטשה אליו עיניים גדולות. המפיק הראשי אלכס גלעדי היה ללא כל ספק בימים ההם, The leader of the people. הוא היה מנהיג שידור.

החלטתי לציין ולהדגיש בפוסט מס' 893 את האירוע ההוא (הענקת פרסי רשות השידור מטעם מנכ"ל רשות השידור) השנוי במחלוקת שהתחולל לפני 41 שנים ביום שלישי של 16 באוקטובר 1979, בין המפיק הראשי המצטיין אלכס גלעדי יבד"ל לבין מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בנושא פרסי רשות השידור, בגלל נאמנותו המופלגת, המנומקת, והמושכלת של "צֶבֶּה" ז"ל ל- אלכס גלעדי, והצטרפותו המיידית למחאתו הנמרצת, הכֵּנָה, והמרה ההיא של אלכס גלעדי. ב- 22 באוקטובר 1979 שלח אף "צֶבֶּה" (מלונדון) מכתב מחאה חריף ליוסף "טומי" לפיד. בסיומו כתב "צֶבֶּה" ז"ל, כלהלן : "…אינני מבקש להטיף מוּסָר, אך אינני יכול לקבל פְּרָס, בעוד הַזוּלָת שחלקו חשוב כחלקי איננו מקבלו…". היה מדובר במחווה מקצועי רווי יושרה ונאמנות חברתית – סוציאליסטית של "צֶבֶּה" לכלל העובדים שנטלו חלק בהרמת הפרוייקט "ארוויזיון 1979". "צֶבֶּה" היה פשוט איש ישר והגון.

טקסט מסמך : 22 באוקטובר 1979. זהו מכתבו של צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, בו הוא מודיע לו כי הוא מוותר על פרס רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואיך אפשר לשכוח את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבינלאומי של סיקור ביקור נשיא מצרים אַנווּאָר סַאדָאת בן שלושת הימים בירושלים בתאריכים שבין 19 בנובמבר 1977 ל- 22 בנובמבר 1977, בראשות המפיק הראשי אלכס גלעדי ו- ובסיועו הארגוני העצום (!) לידו של צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן, שכיהן בתפקיד ה- Head of booking של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים הבלתי נשכחים ההם לפני 43 שנים.

טקסט תמונה : 1976. פגישת רשתות הטלוויזיה של ה- EBU בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון יבד"ל בשנים 1977 – 1974 (בן 80, היום), עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל (בן 33 בתמונה), מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי יבד"ל (בן 78, היום), ו- צבי גיל יבד"ל (בן 92, היום) מי שהיה מנהל חטיבת החדשות דאז במשך קדנציה מלאה בת שלוש שנים בין 1971 ל- 1974. הערה שלי : דן שילון התמנה במקומו בנובמבר 1974 למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי יכול עכשיו לכתוב כרך שלם אודותיו של צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן ז"ל. יתרונותיו היו מרובים. מדובר באדם איכותי ויָשָר כ-סרגל בעל ידע במרבית תחומי חיינו שהיה מוכשר ומחונן בצורה יוצאת דופן, ואשר מת עכשיו בטרם עֵת. "צֶבֶּה" היקר נוח על משכבך בשלום. לעולם תהיה עבורי בלתי נשכח. לכתך הוא לבטח אבדה גדולה למשפחתך, אבל גם לי ולרבים מאיתנו. תמיד היה מעניין ו-מרתק לשוחח, לדבר, ולהתראות עמך. מדהים עד כמה היית איש הגיוני, נבון, וחכם.

סוף הפוסט מס' 893. הועלה לאוויר ביום שישי – 17 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.