פוסט מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. גם פוסט מס' 898 דָּן ברֶצַח הַנִפְשָע והַמְתוֹעָב של בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ע"י מתנקש איש הימין הקיצוני נָבָל בֶן-בְּלִיַעַל בשֵם יגאל עמיר ב-מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 ב-"כיכר מלכי ישראל" בעיר תל אביב. שמה של הַכִּיכָּר הוסב לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ל-"כִּיכָּר רָבִּין". ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו מכנה היום בקיץ 2020 את ההפגנות הציבוריות ההמוניות המתנהלות נגדו בירושלים ובתל אביב ובכל רחבי הארץ "…כ-הֶרֶס הדמוקרטיה, הפגנות פוליטיות הזויות רוויות יסודות המאיימים על חייו, בהן ישנן קריאות מפורשות של המפגינים יום אחרי יום לגמור את מה שהם לא הצליחו לעשות בקלפי באמצעות שימוש באָלִימוּת כמו זריקת בקבוקי תבערה על משרד ראש הממשלה ושימוש בטקסט, 'כשאתה תהיה בלי אבטחה אנחנו נטפל בך'…וכו'…". בנימין נתניהו, היום באוגוסט 2020 הוא מכהן כ-ראש הממשלה, ואז באוקטובר 1995 היה יו"ר הליכוד ומי שטען וביקש למוטט את שלטונו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין כדי לתבוע לעצמו ולחבוש על ראשו את כֶּתֶר הממלכה. אותו בנימין נתניהו שכח לפתע היום באוגוסט 2020 את אותן ההפגנות האלימות והמכוערות שארגנו וניהלו אנשי אוון ובני עוולה הנמנים על שורות הימין והימין הקיצוני לפני 25 שנים בסתיו 1995 ב-"כיכר ציון" בירושלים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון המכהן דאז יצחק רבין ז"ל. בנימין נתניהו מי ששימש יו"ר מפלגת "הליכוד" ב-1995 הוא אבי השיסוי ופילוג האומה כבר אז בהיותו בן 46. לשתיקתו הפוליטית והמוּסָרִית בכיכר ציון בירושלים היה רק פירוש אחד: עידוד והסכמה מלאים עם התמונות המַרוֹת ו-הָמַראוֹת הקשים שיצרו מפגיני הימין והימין הקיתוני בהפגנות האגרופניות ההן עליהן השקיף ובהן חזה, ואותן לא גינה, ואשר התרחשו נגד עיניו בכיכר ציון בירושלים ובצומת רעננה. בנימין נתניהו ייזכר לעַד כ-אבי המשטמה, השיסוי, והפילוג בעַם בישראל בשנת 1995. אשנה ואעיד שוב: בנימין נתניהו ניצב אז על הגזוזטרה בבניין הגבוה ההוא בכיכר ציון בירושלים יחדיו עם צָמֶרֶת מפלגתו והתבונן בהפגנות התועבה המכוערות, הנבזיות, המטונפות, האגרופניות, והשקריות ה-מאוכלסות בעשרות אלפי אנשי הימין והימין הקיצוני מוסתים נגד יצחק רבין ז"ל, ו-שתק. קולו של בנימין נתניהו נַדָם גם כשראה בבֵירוּר ו-בְּבְהִירוּת את שלטי ה-Blow ups הנִבְזִיים והַשְפֵלִים שנושאים מפגיני אנשי הימין והימין הקיצוני בשעה שהם מלבישים את ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין בצילומי ה-Blow ups ההם במדי ה-SS הנאציים של ראשי ה-Gestapo הגרמני היינריך הימלר וריינהארדט היידריך וחובשים את ראשו בכאפייה ערבית (דומה באופנה, בסגנון, ובסידור שלה על הראש לאותה הכאפייה ש-יאסר עראפאת נהג לחבוש על ראשו).

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. זו תיעוד של מחלוקת פוליטית – חברתית מרה, נבזית, שקרית, ונוראית המתרחשת במדינת ישראל. הימין הקיצוני והנִבְזִי של מדינת ישראל מסית ומדיח (בניגוד מוחלט לחוקי מדינת ישראל). אנשיו מלבישים את בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ורמטכ"ל צה"ל לשעבר במדי SS גרמניים – נאציים של מפקדי הגסטאפו הגרמני הנאצי היינריך הימלר וריינהארדט היידריך בהפגנת ה- 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים, ומטיפים להרוג אותו. יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו שהיה נוכח בהפגנה המטונפת והמשוקצת ההיא הזכורה לשמצה ודיראון, ראה מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים את כל התמונות הנבזיות, ושתק. (מקור : הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1).

מנהיג הליכוד דאז בנימין נתניהו מילא פיו מים ב-אוקטובר 1995 מול אותן הפגנות ה-אימתניות ההן של עשרות אלפי אספסוף הימין והימין הקיצוני, הפגנות מכוערות, אֶגְרוֹפָנִיוֹת, ו-בִרְיוֹנִיוֹת המבקשים את נפשו של בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל מפני שהיו חלוקים עליו פוליטית. אנשי הימין והימין הקיצוני הוקיעו ו-צָלְבוּ אז ב-סתיו 1995 את בֶּן הָמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין (מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ואדם אמיץ ונועז, האיש שתכנן והוביל את צבאות ישראל שניצחו והכריעו במלחמת ששת הימים המפוארת ב-יוני 1967 שלושה צבאות ערביים יחדיו של מצריים, סוריה, וירדן). שקרנותם המופלגת של מפגיני הימין והימין הקיצוני  נועדה לרמוס את מוניטין המנהיגות הלאומית-ממלכתית של יצחק רבין. חלק מהם צרח בקולי קולות בהפגנות ההן, "…בדם ואש את רבין נגרש…", והכתירו אותו כ-מוֹסֵר ו-בוֹגֵד. הם ביקשו את נפשו. בנימין נתניהו היה נחוש באותן ההפגנות ההן ליטול לעצמו מ-יצחק רבין את כֶּתֶר הממלכה בכל מחיר. גם במחיר שתיקה אישית שלו והתנהגות פוליטית וחברתית צְבוּעָה של האופוזיציונר יו"ר הליכוד הַלָזֶה, שהמסר שלה התפרש כהסכמה ותמיכה ב-הסתה החריפה והמתמשכת נגד בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, שִיסוּי מַר של רִבְדֵי הָעַם זה בזה, ועִמוֹ פִּילוּג הַאוּמָה הישראלית. בתּוּמַן של ההפגנות הפרועות והברוטאליות ההן נרצח יצחק רבין ז"ל ע"י נָבָל ובֶן-בְּלִיַעַל מוּסַת איש הימין הקיצוני יגאל עמיר בשלוש יריות אקדח בגבו מ-טְוַוח אֶפֶס במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת ה-14 בהן נבחר אותו בנימין נתניהו לראש הממשלה והיה רשאי עכשיו לחבוש על ראשו את כֶּתֶר הממלכה. בּוֹש לך היום ראש הממשלה שלי בנימין נתניהו. בנימין נתניהו נחשף בקיץ 2020 כבכיין ושָפָל-עֵרֶךְ שיטתי וכרוני. בחודשי יולי ואוגוסט של 2020 הוא מצטייר כ-מתבכיין ומתלונן נַכְלוּלִי ומאשים את המפגינים "השמאלניים" שמאיימים ונטפלים אליו. אז בעת ההפגנות המכוערות והאלימות בסתיו 1995 של הימין והימין הקיצוני שהתקיימו ונערכו נגד בֶּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל, הוא בלע את לשונו ו-שתק. מילא את פיו מים. זהו ראש הממשלה שלי היום, אדם לא כֵּן, תככן, ונעדר יוֹשְרָה שקוראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי". פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 898 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט  2020.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. להלן, טקסט ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו כפי שנשא ו-אמר אותו לאומה ב- 2 באוגוסט 2020 נוכח ההפגנות ההמוניות שהתנהלו נגדו בירושלים ובתל אביב : "אני רואה ניסיון לרמוס את הדמוקרטיה". בנימין נתניהו לא אמר את אותו הטקסט הנ"ל ב- סתיו 1995 כשכיהן כ-יו"ר הליכוד וצפה וחזה בהפגנות ההמוניות ובימי ההסתה הנוראיות והנבזיות של אנשי הימין והימין הקיצוני שהתרחשו בכיכר ציון בירושלים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל שנרצח בסופו של דבר משלוש יריות אקדח מטווח אפס ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב ע"י נבל ובן בליעל מהימין הקיצוני יגאל עמיר . אז ב- 1995 הוא שתק. עכשיו הוא מתלונן. וגם : טקסט ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ : "זכות המחאה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה". התקופה ההיא והימים הנוראים ההם שהתרחשו לפני רבע מאה של שנים, בהם התנהלו הפגנות שִנְאָה ואֵיבָה מטונפות, אָרְסִיוֹת, ו-רוויות משטמה בכיכר ציון בירושלים ב- סתיו 1995 של הימין והימין הקיצוני בהם הולבש ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בשלטי Blow ups מצולמים ב- מדי ה- SS של ראשי הגסטאפו הנאצי – גרמני היינריך הימלר וריינהראדט היידריך, וסמלי צלב הקרס, ניצבים במרכז הדיון בפוסט מס' 898. מפגיני הימין והימין הקיצוני בימים ההם דאגו אז ב- אוקטובר 1995 לסלף באגרסיביות אגרופנית את המציאות והדגישו את מהות שקרנותם בעטיית כאפייה ערבית של הטרוריסט יאסר עראפאת על ראשו של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, מי שהיה מצביא ו-רמטכ"ל צה"ל והוביל אותו במלחמת ששת הימים המפוארת ב- יוני 1967. על ראשו של גיבור מלחמת ששת הימים ב- 1967 הם הניחו את הכאפייה של יאסר עראפאת. הפגנות השִנְאָה והאֵיבָה ההן של הימין והימין הקיצוני הובילו בסופו של  דבר לרֶצַח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ב- 4 בנובמבר 1995 ב-"כיכר מלכי ישראל" בעיר בתל אביב בשלוש יריות שנורו מאקדחו של נָבָל וּבֶן בְּלִיַעַל מהימין הקיצוני יגאל עמיר. רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ב- 4 בנובמבר 1995 הוא הנושא המרכזי שעומד במוקד של פוסט מס' 898. הַ-נֵזֶר וה-אֶצְעָדָה נגזלו מראש הממשלה ושר הביטחון הבלתי נשכח יצחק רבין ז"ל בנסיבות של מַשְטֵמָה נוראית בשלוש יריות אקדח. ב- 29 במאי 1996 בבחירות לכנסת ה- 14 כחצי שנה לאחר רצח יצחק רבין ז"ל, נבחר בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל.   פוסט מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. הועלה לאוויר ביום שלישי-4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם כן על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים לשאת במשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה, מאז ומעולם בקורות ותולדות רשות השידור ז"ל ההיא.

ראשית: לזכור ולא לשכוח את רשות השידור ז"ל ההיא המנוונת (מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל") בשנים 2005-2001 תחת מנכלותם, ניהולם, ומנהיגותם של שני המנכ"לים הכושלים ההם את השידור הציבורי רן גלינקא ויוסף בר-אל (כושלים מסיבות שונות). ב-מארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ומינה במקומו למִשְרָה העיתונאית הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור את יוסף בר-אל. ב-2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון גם את יוסף בר-אל מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור בגין שחיתות ושוֹחַד מַסָךְ, כשעדיין נותרו שנתיים ו-חודש אחד לסיום כהונתו. על הקיר באוֹפֶק הרחוק הייתה פרוסה כבר כתובת ענק בת ארבע מילים, "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". דינה של רשות השידור המושחתת והַמְנֻוֶונת ההיא בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל נחרץ ו-נגזר להיחרב. עיתונאי רשות השידור ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" (אולי לא כולם אבל רובם) בשנים ההם של 2005-2001 נאלמו דוֹם בצידי הדרך ושתקו.    

מעשה הרמאות והשחיתות הזה התחולל ו- קרה מזמן, ביום חמישי – 22 ביולי 2004, תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002, אולם נותר עדיין בלתי נשכח. גם בגלל שתועד לפני 16 שנים ע"י עיתונאית "הארץ" ענת באלינט. בתאריך ההוא של 22 ביולי 2004, תיעדה ו-פרסמה העיתונאית החרוצה והנמרצת גב' ענת באלינט מאמר במוסף הכלכלי של עיתון "הָאָרֶץ", שכותרתו זועקת לשמיים, כלהלן : "…ממצאים חמורים על מצבה של רשות השידור בדו"ח של חברת רואי החשבון "ברייטמן – אלמגור", הגירעון של רשות השידור גדול פי שישה מכפי שהציג יוסף בר-אל. ממכתב ששלח יו"ר רשות השידור מר אברהם נתן עולה כי המנכ"ל יוסף בר-אל דיווח על גירעון של 35 מיליון ב- 2002 לעומת 200 מיליון כפי שמופיע בדו"ח של חברת "ברייטמן – אלמגור"…". בגוף המאמר הוסיפה גב' ענת באלינט : "…זאת הפעם הראשונה ש-יו"ר רשות השידור אברהם נתן (איש "הליכוד", אשר עד עתה נקט מדיניות של הסכמה מלאה עם המנכ"ל המכהן יוסף בר-אל, יוצא נגדו ומצביע על כך שהמנכ"ל העביר לוֹ ולשרי הממשלה דיווח לא נכון…". כלומר, לא סיפר את האמת לוועד המנהל של רשות השידור אודות מצבה הכספי הנואש של רשות השידור שהוא יוסף בר-אל מְמַנְכֵּל אותה. יוסף בר-אל פשוט שיקר. מאמר התחקיר של גב' ענת באלינט לא זכה אז לכל כתב הגנה של רשות השידור ז"ל ההיא בראשות יוסף בר-אל. היה ברור לכולם שמדובר בניהול מסואב ומושחת של רשות שידור מושחתת ע"י מנכ"ל מושחת בשם יוסף בר-אל. ענת באלינט החרוצה והיסודית עשתה את עבודת התחקיר שלה במקום עיתונאי רשות השידור (אולי לא במקום כולם אבל במקום רובם, גם בטלוויזיה – ערוץ 1 וגם ברדיו "קול ישראל") והגישה להם אותו על מגש של כסף, אולם אלה המשיכו להשתכשך במימי המדמנה העכורה המושחתת והמנוונת של רשות השידור ההיא, כאילו לא קרה ולא קורה מאום, וכאילו מדובר ב-יַמָת קוֹדֶש וב-בִּימַת קוֹדֶש בארץ הקוֹדֶש, הקרויה, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". טינופת אחת גדולה.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא ולא לשכוח : 22 ביולי 2004. עיתון "הארץ". כותרת בעיתון "הארץ", כלהלן : "הגירעון של רשות השידור פי שישה ממה שהציג בר-אל. ממכתב ששלח יו"ר רשות השידור עולה כי המנכ"ל יוסף בר-אל דיווח על גירעון של 35.000000 שקל ב- 2002 לעומת 200.000000 כפי שדווח ב-דו"ח רואי החשבון". העיתונאית החוקרת והנמרצת גב' ענת באלינט חושפת במדור הכלכלה של עיתון "הארץ" ב- 22 ביולי 2004 את ההידרדרות החמורה ומצבה הכספי הנואש של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לא סיפר את האמת אודות מצבה הכספי הנואש של רשות השידור ל-וועד המנהל של רשות השידור. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ידיעה של העיתונאית ענת באלינט המתפרסמת בעיתון "הארץ". ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. 

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. 

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. 

לזכור ולא לשכוח. זה התחולל וקרה לפני 18 שנה בתוככי השידור הציבורי ז"ל ההוא של מדינת ישראל ב-2002. עיתונאי השידור הציבורי בערוץ 1 וגם ברדיו "קול ישראל" מחרישים כמעט רוּבָּם, כמעט כולם, ואינם עולים על הבריקדות נוכח ה-"פְּלַקָט" העלוב והחנפני חסר התקדים שמפרסם מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל בעיתון "מעריב" באוזניה של העיתונאית גב' שָרִי מָקוֹבֶר, ביום שישי-26 באפריל 2002. תזכורת נֶצַח עגומה מדהימה בחנפנותה. מדובר ב-בְכִיָיה לדוֹרוֹת.

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . הימים ההם – הזמן ההוא לפני העיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר את על עצמו : "אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך", והוסיף בריאיון שזעזע את אושיות העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! היה כאילו מדובר בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות ב- ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה וסילקה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר והעיפה אותו קיבינימט מכהונתו הרמה והאחראית כ- מנכ"ל רשות השידור. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, דני נווה, ו-פואד בן אליעזר נמנעו באותה ההצבעה ההיא. (באדיבות העיתון "מעריב").

העיתונאי המוכשר והאמיץ אהוד "אוּדִי" אֲשֶרִי ז"ל תופש את מקומם של עיתונאי רשות השידור (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") הפחדנים, השְבֵעִים, והחַלָשְלוּשים (לא כולם, מרביתם) ומתחשבן ב-6 במאי 2005 באמצעות המקלדת הַשְנוּנָה שלו בעיתון "הָאָרֶץ" עם שני הָמֵבִישִים השַר מֵאִיר שִיטְרִית והשָרָה דַלְיָה אִיצִיק תומכי מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל.

טקסט מסמך : עיתון "הארץ". 6 במאי 2005. עיתונאי "הארץ" האמיץ והבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מביע את דעתו ללא כחל ושרק אודות מעשה הצבעתם העלוב של שני השרים הדלים מאיר שטרית ודליה איציק בישיבת הממשלה (ב- 2 במאי 2005) בעניין סילוקו והדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

כפיפותה והישענותה של רשות השידור (הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל") הרפה והכנועה ההיא בשנים ההן של 2005-2001 על הדרג הפוליטי, הייתה מְנוּבֶזֶת ומְחוּרְבֶּנֶת בצורה קיצונית. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון עשתה ובחשה ברשות השידור תחת שלטונו של יוסף בר-אל ככל העולה על רוחה. עיתונאי רשות השידור של ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל" הפכו למשת"פים (לא כולם, רוּבָּם). זה אפילו כבר לא היה סוֹד. הפוליטיזציה המחורבנת ההיא שחדרה לעורקי ו-וורידי השידור הציבורי ז"ל ההוא בשנים 2005-2001 נעשתה בפרהסיה ובהסכמתו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. הוא עשה את זה מהמקפצה.

פוסט מס' 898. אנוכי שב לבלגן התקשורתי ולאי הסדר הפוליטי בו הייתה שרויה רשות השידור ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי יבד"ל וסגניתו יָעֵל חֵן ז"ל לשָדֵר ריאיון רְחָב יָדַיִים (17 דקות) במגזין החדשות "יוֹמָן"  עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם הארכי – טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה יאסר עראפאת, פנים מול פנים, קיים, ערך, וניהל כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעניינים ערביים עוֹדֵד גְרָנוֹת ב- מוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יָכִּירֶנוּ על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שוֹבָל דָם אָרוֹךְ של אזרחים ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטָף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן נחרד ויצא מדעתו. ראש הממשלה היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם הטרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית, מי שמכנה את עצמו לוחם חירות. למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת ב- Prime time  של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אריאל שרון לא ידע את נפשו מרוב צער וכעס. הוא ראה בריאיון שנעשה עם יו"ר הרשות הפלסטינית ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מִשְגֶה פאטאלי קשה מנשוֹא. הוא לא סלח למנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא העורך הראשי בפועל של כלל רשות השידור, והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ציווה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום. אָרִיאֵל שָרוֹן היה כָּעוּס ונָבוֹךְ. הוא לא הבין כיצד מעז מנכ"ל השידור הציבורי רָן גָלִינְקָא (העורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") לאשר ריאיון עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל, והאם דבר הריאיון נובע מתמימות ו/או מטיפשות. כנראה, זה גם לא עניין אותו יותר מידי. ראש הממשלה רצה את ראשו של רן גלינקא עָרוּף מייד. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן הקדים אותו ביממה והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001, בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד תאריך ה- 12 במארס 2002. רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו אולם היה משול למנכ"ל רשות השידור שלוּלָאָת חֶבֶל הַתְּלִיָיה הפוליטי כבר נכרכה סביב צווארו. 

רָן גַלִינְקָא אומנם ניצל מחבל התלייה ו- זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים, אך גזר דינו כבר נחרץ. בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות וארגון ו- ניהול רשת שידור מתפקידו. הקרקע הופשרה ו- הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל למֶלֶך השידור הציבורי. אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו. יִצְחָק רָבִּין, שִמְעוֹן פֶּרֶס, וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני הזה יאסר עראפאת בו ראה מרצח וראש כנופיות, טרוריסט נִבְזֶה, ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל. חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן) לשלוח את עוֹדֵד גְרָנוֹת למוקטעה כדי לקיים, לערוך, ולשָדֵר בתחילת חודש ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 את אותו הריאיון הנרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית. לביצוע המשימה נבחר כאמור הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת, לשעבר עיתונאי בכיר בתחום בעיתון "מעריב". עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת במוקטעה הנצורה בראמאללה. הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה השנייה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים מקטון ועד זקן. הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7 בדצמבר 2001 בתוכנית "יוֹמָן", ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא, אישורו של מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר אַלוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ אליבא, לשיטת אריאל שרון לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

באֶמֶת לא חלף זמן רב וב- 12 בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד בת תוקף בטענה ששיקולי העריכה של רן גלינקא המנכ"ל המיועד למשרת קבע בת חמש שנים, מוטעים ושגויים. אָרִיֵאל שָרוֹן קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השִרְיוֹן אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הַאָרֶץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל. אולם בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת שכללה בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעִבְרִית ועֲרָבִית ושתי רשתות רדיו בעִבְרִית ועֲרָבִית ואיגדה בשורותיה 2000 (אלפיים) עובדים – לא היה לו צֵל של מוּשָג קָלוּש. רָן גָלִינְקָא איש נחמד היה תאומו של יוסף בר-אל רק מצידו השני של המטבע. הוא הוּדָח וסוּלָק מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 12 במארס 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן. האמת, רן גלינקא כלל לא היה עיתונאי, אפילו לא עיתונאי מתחיל. הוא היה מנכ"ל זמני מתלבט, חסר ביטחון, פוסח על שני הסעיפים, ומעל לכל בעל יכולת ארגונית דַלָה. עשרות מסמכים שנמצאים ברשותי מוכיחים כי רָן גָלִינְקָא איש חביב היה טירון תקשורתי תמים (ו/או טיפש) שלא התמצא כלל בעיתונאות אלקטרונית ובסבך הניהול והמנהיגות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל ההיא. לעיתים רבות לא ידע רן גלינקא מימינו ומשמאלו, איבד לחלוטין את חוש הניווט שלו, לא הבין את משחקי הכוח בתוככי הרשות, והיה נתון כל העת להשפעתו המכרעת של מוקד הכוח הפוליטי הממנה שלו, השַר רענן כהן. בעת שתי שיחות התחקיר (טלפוניות) שנערכו בין שנינו בשעתו, טען בפניי רן גלינקא כהאי לישנא : "יוסף בר-אל תקע לי סכינים בגב (!)". סילוקו של רן גלינקא ב- 2002 מתפקידו כמנכ"ל זמני של רשות השידור היה הכרחי ומוצדק מן היבטי הארגון, השליטה, העריכה, והמנהיגות. תא"ל במיל. רן גלינקא היה איש בלתי מוכשר בצורה קיצונית. מאידך, גם הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מאוחר יותר ב- 2005 היו הכרחיים ומוצדקים ביותר גם אם התבצעו באיחור רב. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור עלוב הוּדַח מהכֵּס הרָם ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בגין שחיתות והענקת שוחד מסך לפוליטיקאים. בטרם הדחתו תקפה העיתונות את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גם בגין נָפּוּטִיזְם עשיר נטול חשבון.

לפני עשרים וחמש שנים ב- 26 במאי 1995 חשפה עיתונאית צעירה בלתי מוכרת וכמעט עלומת שֵם גב' יוּלִי חְרוּמְצֶ'נְקוֹ אינפורמציה שערורייתית בלעדית בתוככי רשות השידור הנוגעת ליוסף בר-אל מנהל ערוץ הטלוויזיה 33 ברשות השידור. היא הגישה אותה לידיעת קוראי המקומון הירושלמי "כל העיר". יולי חרומצ'נקו פרסמה ב- "כל העיר" תחקיר עיתונאי ענק בן 2500 מילה והעניקה למאמר הארוך והמלומד שלה כותרת ראשית מדאיגה ובעייתית ביותר שעסקה בנפוטיזם שמתחולל בין כתלי ערוץ 33 של רשות השידור : "ז'וֹ הפקוֹת" [1]. כותרת הַמִשְנֶה של כתבת הביקורת הציבורית הזאת ב- "כל העיר" הייתה חריפה לא פחות : "ערוץ 33 הלווייני של רשות השידור מתנהל כמו אחוזה פרטית של המנהל יוסף בר-אל. מזכירתו אילנה זנגילבף מגישה תוכנית אישית, בִּתּוֹ מפיקה, ואשתו מתפקדת כיועצת משפטית. עם הצוות הזה עושה יוסף בר-אל טלוויזיה תעמולתית כמו שרק הוא יודע, לתפארת הח"כים שמככבים אצלו, ולכבוד הצופים במדינות ערב, שממילא לא צופים בערוץ המוזר הזה". כך היה רשום שחור על גבי לבן במקומון הירושלמי "כל העיר" (בהוצאת עיתון "הָאָרֶץ" והמו"ל עמוס שוקן). כבר מזמן רחשו שמועות סודיות ברשות השידור של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של יאיר שטרן יבד"ל, על הנפוטיזם המחורבן שמתחולל בין כתליו של ערוץ 33 המנוהל ע"י יוסף בר-אל. רק אסור היה לדוּן בתוכנן הבלתי מתקבל על הדעת. העיתונאית הצעירה גב' יוּלִי חרוּמצ'נקוֹ לא עשתה חשבון ליוסף בר- אל, אך גם לא למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל. היא פרסמה את הנתונים ברבים והפכה את חרושת השמועות לעובדות מוצקות שמעולם לא הוכחשו ע"י הנוגעים בדבר והניחה אותן על מגש של כסף לעיונו וטיפולו של מנכ"ל רשות השידור. אלו לא היו סיפורים. אלו היו עובדות אֶמֶת ועם עובדות אֶמֶת לא מתווכחים. אינני יודע כיצד התייחס מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) לפוסט העיתונאי של גב' יוּלִי חְרוּמְצֶ'נְקוֹ ולנתוני הנפוטיזם שסיפקה במאמר רחב היריעה – בחיוב ו/או בשלילה. אינני זוכר שמנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום נקט אז בפומבי סנקציות כלשהן נגד מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל. שמועות הנָפּוּטִיזְם הרחיקו לכת והתרוצצו במסדרונות ערוץ 1 וערוץ 33, אולם הוא לבטח לא פוטר מתפקידו. מי שיער אז לעצמו ב- 26 במאי 1995 כי ערוץ 33 ה-עני ברייטינג ודַל ודָלוּח במִדְרוּג, ישמש קרש ניתור בעוצמה של טרמפולינה לאותו יוסף בר-אל הכושל ההוא, לעבר משרת מנכ"ל רשות השידור של מדינת ישראל. מי היה מאמין…??? לצורך הדיון הציבורי עֶרֶב הצבתו של יוסף בר- אל בפסגת השידור הציבורי בקיץ 2002, חשוב לציין שהיו קיימות בארכיון רשות השידור אלפי דגימות רייטינג יומיות של ערוץ 33 הדל, העני, ועירום ממדרוג ההוא, שהציגו וחשפו את רף הצפייה המגוחך והמביך בו, ואת חולשת הרייטינג האפסי שלוֹ כערוץ טלוויזיה בראשות ניהולו של יוסף בר-אל, מאז נוסד ב- 1994. בחרתי מתוכן כמה דגימות בשבוע שבין ה- 15 ל- 22 במרס 2002, בימים שבהם יוסף בר-אל ניהל את ערוץ 33 והסמוכים למינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. דגימות הרייטינג האלה מייצגות ומהוות דוגמא כה מאלפת ואופיינית למצבו הפתטי והעגוּם של ערוץ 33 הבלתי נצפה לאורך זמן רב. לאורכן של שנים רבות [2]. הנה דוגמא אחת. ביום חמישי – 21 במרס 2002 צבר ערוץ 33 בשעות השידור שבין שֵש וחצי בערב לחצות רייטינג של % 0.2. מדהים וחמוּר כאחת. הנה עוד דוגמא. שבוע קודם לכן ביום חמישי – 14 במרס 2002 צבר ערוץ 33 רייטינג ממוצע לאורכה של יממת שידור מלאה משֵש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר הניצב רק על % 0.18. לא ייאמן. יוסף בר-אל הוא האחראי הישיר לעוני התוכניות, רדידותן, ועליבותן, ולתופעה העכורה הזאת נטולת הרייטינג והכישרון באותו ערוץ 33 ההוא. זה הרי לא ייאמן ממש. המדרוג כמעט ואינו קיים. כך כתוב שחור על גבי לבן על דפי הדו"ח שמפרסמת וועדת המִדרוּג הראשית טל – גאל. איש אינו צופה בערוץ 33 שמהווה בעצם את ערוץ הטלוויזיה השני של רשות השידור. הנה עוד דוגמא אופיינית ומייצגת. ביום רביעי – 13 במרס 2002 צבר ערוץ 33 של רשות השידור רייטינג אפסי של % 0.2 ב- 20 השעות ששידֵר באותו התאריך. בחלק משעות השידור באותו היום נמדד רייטינג של % 0.0. הישג חסר תקדים בעליבותו. עובדות הצפייה העגומות האלה  לא הפריע לשַר רענן כהן הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור בממשלה לשאוב את שמו של יוסף בר-אל המנהל הכושל של ערוץ 33 מתהום הנשייה ולהציע אותו לראש הממשלה אריאל שרון כמועמד ראוי לתפקיד החשוב והרם של מנכ"ל רשות השידור. החלטות נלוזות כאלה גוררות בעקבותיהן בהכרח גזירות ריקות נוספות מתוכן, ואחריהן עוד פסיקות תמוהות וחסרות הגיון, ועוד החלטות ומסקנות שגויות, וכן הלאה. מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הייתה טעות הרת גורל שהביאה לקריסתה של רשות השידור כמגדל קלפים. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינה בנעשה וידעה על המתחולל בתוככי רשות השידור ז"ל ההיא, אולם משכה את התנהלות הפַארְסָה הגלותית מסיבות מוכרות ואינטרסנטיות שכדאיות לה. הרי כולם זכרו מה הבטיח יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל שרון באמצעות עיתונאית "מעריב" שָרִי מַקוֹבֶר ב- 26 באפריל 2002. לראש הממשלה אריאל "אָרִיק" שרון לא היה בתחילה את האומץ להדיח את מי שהבטיח לעשות את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות, אולם סגנו השר אהוד אולמרט והיועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בבית המשפט העליון של מדינת ישראל) לא אפשרו לו לברוח מאחריותו. הממשלה החליטה להדיח את יוסף בר-אל ב-2 בחודש מאי של שנת 2005 ולגרש אותו מתפקידו הרָם בחלוף שלוש שנים מאז אותו מינוי הקבע המופרך ההוא שהוענק לו בחודש יוני 2002. הדחתו של יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל גררה בעקבותיה סיקור רחב וענֵף בעיתונות. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור בה מודח ומסולק מנכ"ל באמצע כהונתו.

המסקנה היא ש- שום גוף תקשורתי, ציבורי ו/או מסחרי, איננו יכול לשרוד לאורך ימים בתוך סיטואציות נבובות של שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור ההיא תחת שלטונו של יוסף בר-אל (ואחריו בימי יוני בן מנחם). מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור בעת ההיא שידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל הוא חסר הכישרון בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור. מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור, לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי יָרוּד ו- רָדוּד, ואין זה חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור, כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוצלח בדמותו של יוסף בר-אל. מינויים פתטיים מוכרחים להביא בתוך זמן לא רב למַכְשֵלוֹת, ל- נפוטיזם, ל- התחנפות לשלטון, ל- שוחד מסך, ל- חציית קווים מקבילים של העיתונאות והממלכה. בביצה טובענית שכזאת נגרמים נזקים כבדים, חלקם בלתי הפיכים לשידור הציבורי. בסופם מחלוקות קשות בין אנשי האֶמֶת לאנשי השֶקֶר בשידור הציבורי ויצירת אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". רשות השידור תהפוך לגיהינום. הימים הרבים שחלפו הגידו כי צדקתי. רשות השידור הישנה ההיא התפרקה לשברים לעַד ולא התאוששה עוד. במאי 2017 הוקם על שבריה וחורבותיה תאגיד השידור הציבורי  "כאן 11".

השַר הכושל והעלוב מי שהיה הממונה אז ב- 2005 על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, רץ מייד לאחר הדחת רָן גַלִינְקָא, והעלה מאוֹב ירכתי הרייטינג הָדַלוּח של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל ז"ל כמיועד למנכ"ל רשות השידור הבא. לא היה מדובר במקרה ולא במינוי אקראי. קדמה למינוי הממשלתי הרם אך העלוב והמחורבן שיחה חנפנית בין השר רענן כהן לבין המועמד יוסף בר-אל. יוסף בר-אל הבטיח להיות משרת נאמן של השלטון ועושה דברו של ראש הממשלה אריאל שרון בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור הבא באפריל 2002. באביב 2002 החלו הניוון ושקיעתו של השידור הציבורי על שני מרכיביו העיקריים הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". עפי שהתברר לא הייתה עוד דרך חזרה. רָן גַלִינְקָא הטירון התמים וחסר הידע עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה של חצי שנה בין ספטמבר 2001 למארס 2002 כמנכ"ל רשות השידור הזמני. הוא היה היה אומנם תא"ל במיל. אולם לחלוטין איש לא מוכשר בתחום תעשיית הטלוויזיה וגם לא עיתונאי (אולם צריך להדגיש כאן כי רן גלינקא לא היה מושחת) מצדה השני של המטבע. רן גלינקא הודח ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בעצם בשל מינימום של היעדר כישרון ו-חוסר ניסיון עיתונאי וטכנולוגי בתחום ניהול רשת טלוויזיה ציבורית כל כך מורכבת שהיו מעורבים באופן ישיר ו-הדוק עם כסילותו. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הוותיק עשה גם הוא את כל הטעויות האפשריות בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, אולם קיבל את מינוי הקבע שלו ב- 6 ביוני 2002. גם הוא הודח בסופו של דבר במאי 2005 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון אבל בגין שחיתות ושוֹחַד מַסָךְ מצדה הראשון של המטבע.

ב- 16 במאי 2002 חיברתי מסמך בן 14 עמודים בו נתתי למנכ"ל המיועד יוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ועל הניהול הפתטי שלו. לקחו איש בלתי מוכשר בעליל והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה אקסידנט חמור מאין כמותו. תאונה טלוויזיונית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. עובדה שאותה הממשלה שמינתה אותו למִשְרָה הַרָמָה ביוני 2002, התעשתה והדיחה וסילקה אותו לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור במאי 2005. מדובר במסמך חריף ובעובדות אמת שהעליתי ב- 16 במאי 2002 על הנייר, ובו נחשף והתגלה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בכל עליבותו התכנונית, התכניתית, והכלכלית, במלוא מופרכות הבּוֹסֶר שלו כמנהל רשת שידור, במלוא אי כישרונו הטלוויזיוני, ובמלוא אי הכרתו וידיעתו את ההיסטוריה של שוק הטלוויזיה הבינלאומי העוסק ברכישת שידורם הישיר של אירועי ספורט. זה התחולל בעת המו"מ החובבני שניהל (מאחורי גבי) עם חברת צ'ארלטון להשגת זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל יפן / קוריאה 2002. יוסף בר-אל עשה בניהול המו"מ הזה את כל הטעויות האפשריות. הוא שילם פי שמונה יותר זכויות שידורים מאשר שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998. הוא יוסף בר-אל קיבל פי שמונה פחות סחורת שידור במונדיאל 2002 בהשוואה לכמות המשחקים והשידורים ש-קיבלנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998 (הערה : כל זכויות השידורים הבלעדיות של כל 64 המשחקים בטורניר מונדיאל צרפת 1998 היו שייכות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), ועוד כפה עלי לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהאולפן בירושלים במקום לבצע זאת מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל של יפן וקוריאה. ניהול המו"מ ההוא באפריל 2002 עם חברת צ'ארלטון ע"י יוסף בר-אל, לצורך רכישת זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 (מאחורי גבי וללא ידיעתי), אך בתמיכתם וסיועם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם נחמן שי ושל השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן – היה מחפיר וכישלון מוחלט. כישלון ניהול המו"מ ההוא ע"י יוסף בר-אל עם חברת צ'ארלטון פתח צוהר לציבור וחשף יותר מכל את אישיותו הכוחנית אך הבלתי מוכשרת של מנכ"ל רשות השידור החדש. יוסף בר-אל היה לא רק נטול יֶדָע אלא גם איש לא חָכָם. הוא אייש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין "מִצְעַד הָאִיוֶולֶת". באפריל 2002 החלה התמוטטות רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל. היא צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המדמנה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחַס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז"ל ואיתי לנדסברג יבד"ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1".

טקסט מסמך : 16 במאי 2002. זהו המסמך (עמוד 1 מ- 14) שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל ואז נפניתי ממנו לעד. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים. נטשתי בטריקת דלת. אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין התייצבו אז ונעמדו מצד ימין שלי במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שלא עשו עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" עשתה במקומם ממשלת ישראל. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי להדיח ולסלק אותו משם לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח לעַד מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל היה משרת השלטון כפי שהצהיר בפרהסיה עם מינויו. היה מדובר באיש עלוב. לא רק נטול יֶדָע אלא גם לא חָכָם, חסר כישרון, ולא מבריק. מנכ"ל רשות השידור המיועד מאיֵיש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין "מצעד האיוולת". באפריל 2002 החלה ה- התמוטטות הבלתי נמנעת של רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל התקווה של ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. רשות השידור צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו של יוסף בר-אל לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המדמנה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז"ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1". איש מעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" למעט מר איתי לנדסברג וגב' וורד ברמן לא תמך בי. נותרתי בודד במערכה. עיתונאי רשות השידור טמנו ראשם בחול והתחפרו במדמנה שלהם.

על האנשים שחפצים ביוֹשְרָה, דֶרֶךְ אֶרֶץ, מוּסָר נַעֲלֶה, עצמאות טלוויזיונית, וחֶבְרָה תקינה-מוטלת החובה לקחת כלי נשק בידיהם ולעלות על הבריקדות. זה מה שאנוכי עשיתי ב- 2002. קונץ קטן הוא ליָבֵּב, ולשַרְבֵּב עכשיו בשנים שלאחר מכן מילים ודמעות צער באיחור של שנים. ראיתי בארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי (שלושתם יבד"ל), ומוטי קירשנבאום ז"ל דמויות מופת של מנהיגים אמיצים.

זה קרה בערב חג שבועות תשס"ב יום חמישי – 16 במאי 2002. בחרתי להשתמש בהיגיון מתמטי. מתמטיקה אינך יכול לזייף ו/או לסַלֵף. בכתב ידי בעמוד הראשון של המסמך שמופיע במקור ו- שנשלח אליו אל המנכ"ל המיועד הוודאי הבא של רשות השידור יוסף בר-אל אמרתי לו באופן אישי כלהלן : "…אותה הממשלה שממנה אותך כעת לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור היא זאת שגם תדיח אותך בעוון שבירת האקסיומה של הקווים המקבילים ונספחים אחרים שהם פועל יוצא של ביצוע החטא המתמטי הזה…", ונפניתי ממנו לעַד. חברי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ושאר חברי מליאת רשות השידור הרימו את ידם בחודש מאי של 2002 בעד המינוי המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בנימוק, "שהוא האחד שאין בלתו" ו- הותירו את יו"ר הוועדה למינויים ציבוריים בכירים השופט בדימוס יצחק רביבי חסר אונים. כזכור אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה ב- 2 ביוני 2002 היו אלה שסילקו והדיחו אותו מתפקידו ב- 2 במאי 2005. מעט מידי ומאוחר מידי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הציבורית הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. 

הייתי בודד במאבקי ההוא אולם לא לגמרי לגמרי לבד. חלפו מאז יותר מ- 18 שנים אולם לעולם לא אשכח את מכתב התמיכה שכתב לי מר איתי לנדסברג ב- 27 במאי 2002.

 טקסט מסמך : 27 במאי 2002. זהו מכתב העידוד והתמיכה ששלח לי העיתונאי מר איתי לנדסברג לאחר שקרא את המסמך החריף בן 14 עמודים שכתבתי ליוסף בר-אל יום קודם לבן ב- 26 במאי 2002 ואשר עוסק במינויו המופרך למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

נספח : מכתבו של דן שילון אלי מ- 1 ביוני 2002 :

טקסט מסמך : 1 ביוני 2002. מכתבו של מר דן שילון אלי לאחר שטרקתי את דלתות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בתום 32 שנות עבודה רצופות. דן שילון ואלכס גלעדי קיבלו אותי לעבודה בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1971 והיו שני החונכים הצמודים שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהצבעת ההדחה של ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך שהתקיימה ב- 2 במאי 2005, הצביעו 13 שרים בעד ההדחה, 3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו, דני נווה, ו-פואד בן אליעזר), ו-2 שרים דליה איציק ומאיר שיטרית) התנגדו להדחה.

פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020.

פוסט מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. האקסיומה האנושית של מר קול, והציטוט הנכון והמדויק שלו, שאומר כך : "כמות האינטליגנציה בעולם קבועה אולם האוכלוסייה גדלה בהתמדה". השלטון הנוכחי במדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו (סוחב עליו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים מספרי 1000, 2000, ו- 4000 בגין קבלת שוחד + מעשה מרמה + הפרת אמונים) ושותפו בני גנץ, והיעדר משמעת לאומית הנוגעת למלחמה במגיפת נגיף הקורונה מוכיח כי אמירתו של מר קול נכונה ומדויקת. ברור שלא יהיה כאן HAPPY END. אפשר להגיד הכל על ראש הממשלה בנימין נתניהו אבל טיפש הוא לא (!) מדובר במניפולטור בעל יכולות שמניע את מהלכיו הפוליטיים בזהירות רבה ובמחשבה ארוכת טווח, כמו שחקן שחמט בשעה שהמלך שלו על הלוח נתון בסכנת מט (!) בעיקר כשהוא שומע את צלילי שערי הכלא מהדהדים בעורפו. הוא מוביל את שותפו שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ באפו. ניתן לומר הכל על בני גנץ וגם שהוא איש טיפש (!) פוליטיקאי רדוד, וודאי לא מדינאי. איש אפור שראש הממשלה בנימין נתניהו התקין לו נזם זהב באפו ומושך אותו לפה, ול-שם, ולכאן. קשה להאמין היום שבני גנץ היה פעם רמטכ"ל צה"ל. לא יהיה כאן Happy end. פוסט מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020.

שנית: לזכור ולא לשכוח את הימים ההם בחודשים ההם של סתיו 1995 רוויי האימה והמחלוקת, השנאה, והפילוג שרחשו בתוך האומה הישראלית על כל רבדיה. יצחק רבין (בן 73) נשא אז בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. בנימין נתניהו (בן 46) היה האופוזיציונר ו-יו"ר "הליכוד". יצחק רבין הגדיר אותו כ-"צָבוּעַ". במוצ"ש של 4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין ז"ל בשלוש יריות אקדח מטווח אפס בכיכר העיר בתל אביב מאקדחו של נבל ובן-בליעל איש הימין הקיצוני יגאל אמיר. ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נפל שָדוּד ומֵת. הנזר והאצעדה נגזלו ממנו בעודו שותת דם. ב-29 במאי 1996 בבחירות לכנסת ה-14 נבחר בנימין נתניהו לראש הממשלה. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.      

השלטון הנוכחי במדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו וממשלתו והשותף שלו שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ, פלוס היעדר המשמעת הגורפת של חלק ניכר בציבור בישראל בעידן העכשווי של מגיפת הקורונה המסוכנת המשתוללת כאן ב- "ארץ ציון ירושלים", מוכיחים בוודאות כי הניסוח הנ"ל של מר קול פגע בול במטרה (!). לא יהיה כאן Happy end.

טקסט תמונה : 2 באוגוסט 2020. ראש הממשלה בנימין נתניהו (בן 71, היום) מצהיר לאומה נוכח ההפגנות ההמוניות שנערכו נגדו עכשיו בירושלים ובתל אביב, ואומר כלהלן : "אני רואה ניסיון לרמוס את הדמוקרטיה". הוא בנימין נתניהו לא אמר את הטקסט הזה בהפגנות ההמוניות הנבזיות ההן שנערכו ב- סתיו 1995 ע"י הימין והימין הקיצוני נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. הוא עמד אז מנגד ושתק. בהפגנות השנאה המטונפות והנוראיות ההן ב- 1995 הולבש יצחק רבין ב- מדי ה- SS של ראשי הגסטאפו הנאצי – גרמני היינריך הימלר וריינהראדט היידריך. המפגינים גם דאגו לעטות על ראשו של יצחק רבין ז"ל כאפייה ערבית של יאסר עראפאת. (צולם ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12). 

טקסט תמונה : 2 באוגוסט 2020. שותפו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי שר הביטחון בני גנץ (בן 61, היום) מתריס ו-מטיל דופי בהצהרתו הנ"ל של בנימין נתניהו כשהוא מודיע לאומה, כלהלן : "זכות המחאה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה". לא נראה היום כי היכן שהוא בעתיד יתרחש Happy end בין ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לבין ראש הממשלה החליפי בני גנץ. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 12 והצלם טל עוז / משרד הביטחון). 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. הפוסטים שנחקרים ונכתבים על ידי מוענקים ביד נדיבה ובחינם לציבור הקוראים. כַּמוּתָּם נושקת ברגע זה ליותר מ- 800000 (שמונה מאות אלף) קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

הערה 3 : הבלוג איננו משווק לקוראים ולמתעניינים באמצעות יחסי ציבור ולא באמצעי שיווק. 

———————————————————————————

פוסט מס' 898 : הועלה לאוויר ביום שלישי ב- 4 באוגוסט 2020. 

———————————————————————————

פוסט מס' 898. זיכרונותיי. לפני 25 שנים. רשימה מס' 4. נסיבות הימים ההם. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יוֹרֶה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטווח אפס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בכיכר העיר בתל אביב. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השלום עִם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס ז"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין שנופֵל שַדוּד בכיכר העיר בתל אביב, ומֵת. נִרְצַח. שמעון פרס מתמנה במקום יצחק רבין ז"ל לראש הממשלה, אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. חיש מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 898.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. 

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בארבעת הפוסטים האחרונים אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 17 שנים מאז שנת 1998 (ליתר דיוק מאז פגישת ה- WBM ה- 1 שנערכה בסידני באוקטובר 1998 ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה בראשות SOBO את המשחקים האולימפיים סידני 2000). המחקר והכתיבה טרם הסתיימו. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית.

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 898 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולכותב יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

זאת הרשימה ה- 4 בסדרת הפוסטים הדנה ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש – 4 בחודש נובמבר של שנת 1995, מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיק וערוץ 2 המסחרי הצעיר שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו מיצחק רבין ז"ל.

פוסט מס' 898. זה קרה לפני 25 שנים. זיכרונותיי. רשימה מס' 4. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד ומֵת. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 המסחרי הצעיר בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה הטלוויזיונית בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 הוותיק ניגף. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הכיסוי החדשותי הטלוויזיוני של שבוע האבל לאומי לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ע"י חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה וע"י חברת החדשות ערוץ 2 המסחרי והצעיר בתאריכים שבין 5 ל- 11 בנובמבר 1995, העניק עדיפות ברורה ביותר מכל היבט למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 שלום קיטל על פני מנהל חטיבת החדשות הלא מוכשר של ערוץ 1 דוד "דודו" גלבוע. באותו שבוע האבל לפני 25 שנים איבדה חטיבת החדשות הוותיקה של ערוץ 1 בבת אחת את ההובלה הטלוויזיונית הלאומית ואת המוניטין העיתונאי המפורסם שלה ואת בכורתה לחברת החדשות הצעירה והשאפתנית של ערוץ 2 בתחום כיסוי החדשות בתעשיית הטלוויזיה. המנכ"לים של שלוש הזכייניות רשת + קשת + טלעד דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד (בהתאמה) יחדיו עם שלום קיטל זעזעו את אמות הספים בנובמבר 1995, כבשו את המקום הראשון, והפכו את מהדורת החדשות הארצית של ערוץ 2 המסחרי הצעיר למובילה בתחום. המנהלים הביצועיסטים של השידור הציבורי דאז ב- 1995ובראשם מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן, מנהל חטיבת החדשות שלו דוד "דודו" גלבוע, ועורך "מבט" רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) הובסו באופן קשה וחמור במערכה על תשומת הלב הציבורית. המקובעות והרוטינה של חטיבת החדשות הוותיקה של ערוץ 1 הפסידה לרעננות, למקוריות המחשבה, וליוזמה של אנשי חברת החדשות של ערוץ 2. המפסידן הגדול ביותר באותה העת של נובמבר 1995 היה מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל, עיתונאי דגול בזכות עצמו, והקפטן והעורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו- רדיו "קול ישראל". הוא אומנם לא היה רעיונאי וביצועיסט ושחקן חמישייה בקבוצת "מבט" של ערוץ 1 אולם היה המנכ"ל והמנהיג בבחינת המאמן הראשי והמוביל של כלל השידור הציבורי במדינת ישראל. לכן האחריות הראשית חלה אז עליו בתוקף תפקידו הרם והייתה מונחת על כפתיו. בעוד חברת החדשות הצעירה של ערוץ 2 הפיקה בשבוע האבל תיעוד בלעדי של ריאיון שערך רפי רשף עם האלמנה לאה רבין (48 שעות לאחר הרצח), ריאיון בלעדי שערך גידי גוב בערוץ 2 עם שני הנכדים של יצחק ולאה רבין יונתן ונועה בן ארצי, לרבות שיחזור בלעדי של מסע הרצח בערוץ 2 ע"י נהגו האישי של יצחק רבין ז"ל מנחם דמתי, הייתה עסוקה ממול חטיבת החדשות של ערוץ 1 באספקת מידע טריוויה, אינפורמציה כללית, ובראשם כיסוי, צילום, וטיפוח "נוער הנֵרוֹת" שהתכנס בשבוע האבל בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. את חטיבת החדשות הרוטינית נעדרת היוזמה והמעוף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ניהל דוד "דודו" גלבוע. מנהל רש, דל, ועני וגם מסורבל.  

הפוסטים הקודמים דנו בדומיננטיות של חברת החדשות של שלום קיטל בנובמבר 1995 ויתרונה על הרצסיביות של חטיבת החדשות של דוד "דודו" גלבוע וכיבוש המקום ה- 1. למזלם של יאיר שטרן, דודו גלבוע, ורפיק חלבי ניצב בראש רשות השידור אדם מסוגו של מוטי קירשנבאום שהיה הראשון להתעשת עד כמה שאפשר מהתבוסה התקשורתית והטלוויזיונית הלא פשוטה. הוא היה העוגן וגלגל ההצלה של השידור הציבורי בתקופה שלאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כזכור הוקדמו הבחירות לכנסת ה- 14 ולראשות הממשלה (המאבק ההוא בין שמעון פרס שהפסיד לבנימין נתניהו שניצח) לאחר רצח יצחק רבין ז"ל בחמישה חודשים מ- 29 באוקטובר 1996 ל- 29 במאי 1996. בתקופה ההיא שבין נובמבר 1995 למאי 1996 עמד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בפרץ ולא אפשר לשידור הציבורי לשקוע. מוטי קירשנבאום סחב על גבו שני כישלונות טלוויזיוניים, אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994 ועכשיו תבוסת שידור לחברת החדשות של ערוץ 2 בשבוע האבל על רצח ראש הממשלה יצחק רבין בין ה- 4 ל- 11 בנובמבר 1995. אף על פי כן ידע לשלוט במצב. מוטי קירשנבאום ז"ל לא היה "קוּטֶר" ולא בכיין ומְקוֹנֵן כמו שנשמע בשעתו יוסי שריד ז"ל בתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל (אף על פי כן היה אז יוסי שריד האישיות הרדיופונית המעניינת ביותר בתוך הגברדייה שלו בתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל כשם שרוני בר און יבד"ל היה אז האישיות הרדיופונית המסקרנת ומושכת תשומת לב ביותר בקבוצה השנייה שמאיישת את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל). למרות הקשיים ותנאי התחרות שנכפו עליו נגד ערוץ 2 השאפתן, בחלקה הוּבָס, הוא מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור נותר מאופק.

פוסט מס' 898. זה קרה לפני 25 שנים. זיכרונותיי. רשימה מס' 4. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד ומֵת. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 המסחרי הצעיר בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה הטלוויזיונית בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 הציבורי הוותיק נִיגָף. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.             

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939).

חלפו כמעט חמש שנים מאז מותו הפתאומי בטרם עת של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום ז"ל היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום ז"ל נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בטרם עת בהיותו בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

טקסט תמונה : 1975. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין "בית היהלומים" הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום ז"ל (בן 36 יושב משמאל) מביים את שני שחקני התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" טוביה צפיר (עומד) ודובי גל. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 898. לפני 25 שנים. זיכרונותיי. רשימה מס' 4. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד ומֵת. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 המסחרי הצעיר בראשות שלום קיטל מקבעת בנחרצות את תודעתה הטלוויזיונית בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 הציבורי הוותיק נִיגָף. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ההכנות הארגוניות לקראת עצרת השלום הענקית בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ושרים נוספים בממשלת ישראל המתוכננת למוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב – הסתיימו. היה מדובר בהפגנת שלום ותמיכה פוליטית מאסיבית של מאות אלפי אזרחים במדיניות ראש הממשלה יצחק רבין בתוך ציבור שסוע בין שמאל לימין, רוויי שנאה יוקדת, וטעון במחלוקת פוליטית קיצונית. כנס כזה בהשתתפות מאות אלפי אזרחים בכיכר העיר בתל אביב באווירה פוליטית כה קודרת וטעונה בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרים נוספים הצריך אבטחה ו- היערכות ביטחונית קפדנית ותיאום הרמוני ומלוטש בין שלושת הגורמים של משטרת ישראל + משמר הגבול + שירות הביטחון הכללי. צריך לזכור כי בטרם אותו התאריך ההוא של ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במוצ"ש – 4 בספטמבר 1995, הוא היה מאוים תדירות ע"י הימין הקיצוני באופן מוחשי. שלוש פעמים לפחות תועדו האיומים על חייו של יצחק רבין ע"י הימין הקיצוני בפרוטרוט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1995. באחד מסרטי התעודה החדשותיים האלה ששודרו ב- "מבט" בסתיו 1995 נראים אנשי הימין הקיצוני בצומת רעננה כשהם מופיעים תחילה מאחור ונושפים בעורפו של יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו המבקר במקום ונושאים ארון קבורה עטוף בבד שחור ועליו כתוב יצחק רבין קובר את הציונות. אח"כ הם נראו נושאים את ארון המתים ממש לצדו של בנימין נתניהו. היה ברור לכל, למי מיועד ארון המתים הזה, מבלי שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו מְהָסֶה אותם ומעיף אותם ממנו ל- קיבינימט. בסרט תעודה חדשותי אחר באותה תקופה נראה הרָב נתן אופיר מתפרץ לעברו של ראש הממשלה יצחק רבין ומאיים עליו בכנס במכון ווינגייט של עולים מאנגליה וארה"ב. בסרט תעודה חדשותי נוסף נוטף אֵימָה שסיקר את הפגנת הימין האלימה והמסיתה בהשתתפות 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים, נראה יו"ר הליכוד בנימין נתניהו יחד עם עוד אנשי ציבור מהימין ניצבים על הגזוזטרה המשקיפה על הכיכר, כשהם מחרישים נוכח שלטי תמונות Blow up מחליאים ונבזיים בהם מולבש ראש הממשלה ובן המלכות יִצְחָק רָבִּין במדי SS של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ובכאפייה של יאסר עראפאת. הימין הקיצוני איים בגלוי על חייו של יִצְחָק רָבִּין. דמו הותר. לא בכדי נקט משרד הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כאן בארץ בימים ההם של 1995 בראשותו של דין ריינולדס מדיניות צילום טלוויזיונית של "Sudden Death" ככל שהסיקור נוגע לראש הממשלה ושר הביטחון המְאוּיָם יִצְחָק רָבִּין.

ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין היה מאוכזב מאוד (בלשון המעטה) מהתנהלותו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו וחבריו כלפיו כראש ממשלה בסתיו 1995. הוא כינה את יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, "צָבוּע ואת חבריו לדרך צְבוּעִים". זה היה מדהים ומפתיע כאחד. בנימין נתניהו לשעבר קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ו- מי שראה את עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה נחשד כאיש מזימות שחותר תחת כיסאו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. זה אומנם התרחש לפני עשרים וחמש שנים אבל כולם זוכרים כיצד אותו הקצין הקרבי ההוא מסיירת מטכ"ל בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בשם בנימין נתניהו, ו- מי שהפך בסתיו 1995 ליריב פוליטי מר של יצחק רבין, מתבונן עכשיו כ- יו"ר מפלגת הליכוד בשתיקה ואֶלֶם פיו במעשיהם הנבזיים והמְנוּבָזִים של מאמיניו ותומכיו מהימין והימין הקיצוני. בנימין נתניהו היה הכל אבל הוא איננו איש טיפש.  במעשיהם השפלים והמְנוּבָזִים של עשרות אלפי המפגינים ההם מהימין והימין הקיצוני כשהם עוטים על בן המלכות, מפקד הפלמ"ח, ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 יצחק רבין מדי ה- SS הנאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, וחובשים לראשו כאפייה של הארכי-טרוריסט יאסר עראפאת. ולא רק זאת : הם תומכי הימין והימין הקיצוני ביו"ר הליכוד בנימין נתניהו מסיתים ומדיחים ומכנים בקולי קולות את יצחק רבין שקרן ובוגד, והוא יו"ר הליכוד בנימין נתניהו הנושא את עיניו לכס ראש הממשלה עליו יושב יצחק רבין, עומד מהצד שותק ומחריש כמו דג. בהפגנת הימין והימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים בסתיו ההוא של 1995 ניצב אותו בנימין נתניהו על הגזוזטרה ממעל בבניין הגבוה ההוא בכיכר ציון בירושלים יחדיו עם אנשי ליכוד אחרים, ולא היסה, לא הדמים, ולא השתיק את האספסוף המשתולל המחרחר והמתגרה בן 30000 (שלושים אלף) אנשים. באותו הסתיו ההוא של 1995 בצומת רעננה, אותו קצין קרבי ההוא מסיירת מטכ"ל ועכשיו יו"ר הליכוד מר בנימין נתניהו לא אמר מילה, לא העיר דבר, ולא הטיף מוסר לפרובוקטורים והמסכסכים אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים עטוף בד שחור המיועד ליצחק רבין, ואשר צועדים לידו. אילו בנימין נתניהו לא היה איש מזימות היה עליו לומר מייד לאותו הציבור הנכלולי, המנוול, והמנובז המבקש את נפשו של ראש הממשלה המכהן ושר הביטחון יצחק רבין את הטקסט הנדרש הבא : "…הרף לכם…יצחק רבין הוא בן מלכות…הוא ראש ממשלה נבחר של מדינת ישראל…תתביישו לכם…עופו לי מהעיניים עלובי נפש שכמותכם…(!!!)". במקום לומר את הדברים הללו הוא ביכר לשתוק. רואים את זה היטב בסרט ה- Video שכיסה את האירוע ההוא שהתרחש בצומת רעננה לפני 25 שנים. המסיתים והמדיחים העלובים האלה צועדים ליד בנימין נתניהו הטוען לכתר ראשות הממשלה והוא שותק. אין לכך מחילה וסליחה. הרי יצחק רבין לא היה דיקטטור. הוא נבחר למנהיג האומה בבחירות דמוקרטיות. יכולה להתקיים מחלוקת פוליטית בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. יכולה להתרחש יריבות ואי הסכמה בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. אך להתבונן מהצד כיצד האספסוף העלוב הזה מלביש את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין (מי שהיה גם המצביא ו-רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים המפוארת ביוני 1967) במדים השחורים של ה- Gestapo הנאצי של היינריך הימלר ורייהארדט היידריך ומכנה אותו בוגד ושקרן, בעוד אתה בנימין נתניהו פעם קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ועכשיו ראש האופוזיציה ומי ששואף להיות ראש הממשלה ולהנהיג את האומה, רואה את המראות הנוראיים והנבזיים הללו וממלא פיו מים, הרי שמדובר לא רק בצביעות ונוכלות פוליטית שלך, אלא במעשה נבלה של ממש. תאמר לי אדוני ראש הממשלה העכשווי בנימין נתניהו כיצד יכולת להחריש אז ??? הרי אתה גם ראש הממשלה שלי. אתה שהיית לוחם בצה"ל קצין קרבי בסיירת מטכ"ל, כיצד זה לא הסבת מבטך מהתועבה המתרחשת מול עיניך ??? כיצד יכולת לראות את ההמון המוּסָת מלביש את בן המלכות וראש ממשלת ישראל יצחק רבין במדי SS מעוררי חלחלה של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, כשהוא האספסוף הזה זועק לכל עבר ולשמיים "יצחק רבין הוא שקרן ובוגד", ואנשיו נושאים ארון קבורה שכולם יודעים למי הוא מיועד, בעוד אתה עומד מהצד מחריש ושותק. בוש לך ראש הממשלה שלי בנימין נתניהו. איזו נבזות. איזו צביעות. איזו נוכלות.  הרי בסרטי החדשות האלה שהוקרנו בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רואים שאתה אפילו אינך מפנה את מבטך מהמחזה האגרופני הנורא, הנואל, והמטונף הזה. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, דע לך כי היה מדובר בהתנהגות פוליטית נבזית שלך. אני מבטיחך נאמנה שאילו בֶּן הָמַלְכוּת יצחק רבין ז"ל היה רואה ציבור כלשהו מלביש אותך בעת מאבק פוליטי ו/או בכל סיטואציה אחרת במדי SS נאציים וכאפייה של יאסר עראפאת, הוא היה מפסיק וקוטע לאלתר את המחזה המביש. בנימין נתניהו ראש הממשלה שלי, גם בחלוף 25 שנה התנהגותך לפני רבע מאה של שנים היא בלתי מתקבלת על הדעת ולא נסלחת.

טקסט מסמך : סתיו 1995. פשע מנובז שלא יתואר. האספסוף של הימין הקיצוני מלביש את יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון במדי ה- SS והגסטאפו של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך כשעל השרוול נישא הסמל הלאומי המשוקץ של גרמניה הנאצית, צלב הקרס. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות הנוראיים ההם בסתיו 1995, ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1 ז"ל ההוא).

טקסט מסמך : סתיו 1995. עוד פשע שלא יתואר. הימין הקיצוני חובש על ראשו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל את הכאפייה של הארכי-טרוריסט יאסר עראפאת וקורא לו בקולי קולות שקרן ובוגד. דמו של בֶּן הָמַלְכוּת יצחק רבין ז"ל הותר. יו"ר הליכוד דאז ב- 1955 בנימין נתניהו, ראה את המראות ושמע את הקולות, אבל שתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1 ז"ל ההוא).

טקסט מסמך : סתיו 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. אנשי הימין הקיצוני נושאים בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ארון קבורה עטוף בבד שחור ואשר מיועד לבן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, מי שהיה מפקד הפלמ"ח ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראה הקשה והנורא כשנושאי ארון המתים מהימין הקיצוני חלפו לידו ושתק. דמו של בֶּן הָמַלְכוּת יצחק רבין ז"ל הותר. אין לכך שום פירוש אחר. בלתי מתקבל על הדעת לעולם, ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "הליכוד נותן השראה לפורעים". בנימין נתניהו משיב לו : "זאת צביעות". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין והימין הקיצוני נגדו ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : סתיו 1995. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" :זעזוע בימין ובשמאל עקב פגיעת המפגינים במכוניות של רבין ובן אליעזר. בנימין נתניהו : "אין להכתים תנועה שלמה בגלל קומץ בריונים". יצחק רבין מכנה אותם "צבועים". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון ארנון "נוני" מוזס). 

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". (באדיבות העיתון "מעריב").

מוצ"ש-4 בנובמבר 1995. כיכר מלכי ישראל בתל אביב.

העצרת הענקית בהשתתפות כ- 400000 אנשים (ויש אומרים חצי מיליון) התומכים ביוזמת השלום של ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שלו שמעון פרס באווירת השסע ההיא, ואשר תוכננה להיערך במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, הייתה חשובה ביותר מבחינה פוליטית ליצחק רבין. אף על פי כן נהגו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 באדישות נוכח המחלוקת הפוליטית החמורה המשתוללת בארץ ופרסמו ביום שישי – 3 בנובמבר 1995 באמצעות העיתונות היומית לוח שידורים רוטיני ללא יומרות וללא שינויים כלהלן :

ערוץ 1 הציבורי, מוצ"ש – 4.11.1995       ערוץ 2 המסחרי, מוצ"ש – 4.11.1995

21.00 – 20.00  רואים עולם                                20.00   חדשות "מוסף השבת"

22.50 – 21.00  סרט קולנוע קרוקודייל דנדי 2      20.30  "פחות או יותר" משחק טלוויזיה

23.45 – 22.50  מעמד וממון סדרת דרמה           21.05  הדקה ה- 91 מגזין כדורגל

24.00 – 23.45  סיכום חדשות היום              22.05  סרט קולנוע "יוצאים קבוע". חברי "אסקימו לימון"                                                                            מוצאים חברות קבועות עם יפתח קצור, צחי נוי, יונן סגל,                                                                              איבון מיכאלי ודפנה ארמוני

הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנהלת חטיבת החדשות שלה התנהגו בשאננות קיצונית נוכח קיומה של עצרת השלום הענקית המתוכננת להיערך בכיכר מלכי ישראל בתל אביב והמעניקה תמיכה עצומה ליצחק רבין שהימין הקיצוני מאיים על חייו. ניידות השידור שלה שבתו מעבודה בשבת – 4 בנובמבר 1995, בעיקר מפני שהשידור הציבורי כבר לא החזיק בזכויות השידורים של הליגה הלאומית הישראלית בכדורגל (ליגת העל היום) וכידוע המשחקים התקיימו בשבתות. במקום לשנות את לוח השידורים של ערוץ 1 ולהיערך כהלכה לסיקור ישיר של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב באווירה הפוליטית השסועה באופן קיצון ובעקבות זאת לתַפְעֵל את ניידת השידור הגדולה "OB ה- "וֶורֶד" (כוללת בתוכה 6 מצלמות אלקטרוניות גדולות) וצוות עובדים מְעוּבֶּה, החליט מנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע (בתמיכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 יאיר שטרן) לתַפְעֵל רק ניידת שידור קטנה נושאת מצלמת ENG אחת בלבד וצוות עובדים קטן ו-מצומצם ואותה לשלוח לכיכר מלכי ישראל בתל אביב. שניהם לא הרחיקו ראות עד כמה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מְאוּיָם ו-שרוי באווירה פוליטית קשה ועכורה של הטלת אימה, הפחדה, והרתעה נגדו ע"י הימין והימין הקיצוני.  מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק שלא דייקו בעבודת הניהול שלהם את השידור הציבורי, לא העריכו נכון את העובדה שיצחק רבין נתון לאיומים מפורשים על חייו, אלא כל אחד משניהם התהלך כסומא בארובה. שני האישים הוותיקים והבכירים הללו  ניהלו ברשלנות, בטיפשות, ובחובבנות עלובה את השידור הציבורי ז"ל ההוא כאילו היה מדובר בימי שיגרה בתקופת ההפגנות האלימות ההן של הימין והימין הקיצוני בהן המשתתפים מאיימים ישירות ובגלוי על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. ובכן, Line up השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותו מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 נותר רוטיני וללא שינוי. תוכננו שתיים אולי שלוש פריצות ועדכונים קצרים בלבד של השדרנית קרן נויבך מעצרת השלום הענקית ההיא מכיכר מלכי ישראל בתל אביב לתוך משדר האקטואליה ההוא "רואים עולם". היה מדובר בארגון של עצרת תמיכה ענקית – ארצית בראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, ובהשתתפות יצחק רבין עצמו ושריו, ו-בה נוטלים חלק כ- 400000 (ארבע מאות אלף) משתתפים (!). בתום מהדורת  "רואים עולם" בתשע הערב, החליט יאיר שטרן כי רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנתונה לניהולו ומרותו, תשדר ותקרין סרט קולנוע בשם, "קרוקודייל דנדי מס' 2". יאיר שטרן ודוד גלבוע אפילו לא חשבו ולא העלו בדעתם לשדר ישיר מכיכר מלכי ישראל את כל מהלכי אותה עצרת התמיכה הענקית בה התכנסו מאות אלפים אזרחים כדי להביע את תמיכתם המופלגת בראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הנתון כבר חודשים לאיומים על חייו מצד הימין הקיצוני. מדהים עד כמה שניהם נחשפו כמנהלים רוטיניים, מוגבלים, ורפי מחשבה, שאינם מסוגלים לנתח את אווירת השיסוי הקיצוני, השנאה החריפה, והפילוג המר שאִפיינה בתקופה ההיא את החברה הישראלית על כל רבדיה. לא רק שמנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 יאיר שטרן בעצה אחת עם מנהל החדשות שלו דוד גלבוע החליט לכסות את התכנסות התמיכה הענקית ביצחק רבין ז"ל בכיכר מלכי ישראל באמצעות כיסוי דל של שתיים – שלוש פריצות לצורך עדכונים בלבד, אלא שהוא החליט מראש לכסות את אירוע העצרת הפוליטי הענקית (יש אומרים לא רק 400 אלף אלא בהשתתפות חצי מיליון אנשים) באמצעות ניידת שידור קטנטונת וצוות עובדים מצומצם. יתירה מזאת, בתום "רואים עולם", הוא שיבץ באותו מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 לשדר סרט הקולנוע "קרוקודייל דנדי מס' 2". יאיר שטרן היה מנהל מצוין והגון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שבע שנים מ- 1993 עד 2000, אולם באותו מוצ"ש של 4 בנובמבר 1995 הוא נחשף לרגע כ- ישנוני, רדום, לא עירני, סומא, ואיש לא נבון שלא הרחיק ראות. הוא לא היה רגיש דיו, ונעדר שכל כדי לנתח את האווירה הפוליטית הגועשת רוויית המחלוקת והנפיצה ש-שררה אז במדינת ישראל בה הימין והימין הקיצוני מאיימים בפירוש, בגלוי, ופעם אחר פעם ושוב ושוב על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. יאיר שטרן ואותם הבכירים שהקיפו אותו אז התנהגו רוטינית, תכננו את מהלכיהם כסדרם, כמנהגם, וחשבו באופן שגרתי בימים לא שגרתיים באופן קיצוני שאינם כתיקונם. יאיר שטרן נכשל כמוביל מפני שאחד מתפקידיו הראשיים כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה לצפות כל הזמן קדימה כמה מהלכים מראש, כמו Grand Master ב-שחמט המתכנן את מסעיו על הלוח. כנ"ל מנהל חטיבת החדשות ההוא דוד "דודו" גלבוע. יאיר שטרן ודוד גלבוע נכשלו כישלון מר. באותן שעות הערב של יום שישי ההוא של 3 בנובמבר 1995 כששניהם סיימו את יום עבודתם ושבו לבתיהם ולמשפחותיהם, הם לא תיארו לעצמם מה עתיד להתחולל בחלוף כ- עשרים וארבע שעות במוצ"ש של 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב,+ שם יירצח ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל משלוש יריות אקדח מטווח אפס של מתנקש מהימין הקיצוני יגאל עמיר. 

ערוץ 2 נהג אף הוא מנהג רוטיני. פריצה או שתיים למהדורת החדשות "מוסף השבת" ואז בשמונה וחצי בערב שידור משחק טלוויזיה "פחות או יותר", ובתשע בערב מעבר לתוכנית "הדקה ה- 91" בהגשת יורם ארבל שעסקה בסיקור של עוד מחזור משחקי הכדורגל בליגה הלאומית הישראלית. מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1 הציבורי דוד גלבוע ומנהל חברת החדשות של ערוץ 2 שלום קיטל לא קראו במדויק את המפה הפוליטית הישראלית רוויית שנאה, אלימות, ואין סוף איומים בגלוי על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. מעשה הרצח של יגאל עמיר תפש את שניהם לא מוכנים.

הערה אישית שלי : אני מודה לשני אנשי חטיבת העיתונות של "בית אריאלה" בתל אביב מר מאיר שפירא ומר ערן רוזנצווייג על העזרה הרבה שהם מושיטים לי במסגרת תפקידים במשך שנים רבות בחקר האינפורמציה וההתחקות שלי אחרי העבר. מדובר בשני אנשים תרבותיים עתירי ידע בתחומם ומכניסי אורחים, אנשי השירות הציבורי בבית אריאלה בתל אביב שעונג רב לי לשהות במחיצתם.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו ב- 1996 לימור לבנת.

לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד בעֵת מיסוד ערוץ 2 ביום חמישי ההוא של 4 בנובמבר בשנת 1993 ולמשמע יריית הזינוק הטלוויזיונית שנורתה באותו התאריך הנ"ל וסימנה את תחילת המירוץ התחרותי בין השידור הציבורי לשידור המסחרי – כוח אדם מנוסה, לא מעט כסף ציבורי, טכנולוגיה טובה יותר משל ערוץ 2 הצעיר לרבות חמש ניידות שידור אלקטרוניות וציוותי צילום ENG למכביר כמעט, וגם מוניטין ומסורת. היום ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החמיצה במידה רבה את הרגע. היא לא התייצבה באותו נובמבר ההוא של 1993 במלוא עוזה ובאגרסיביות הדרושה מול השידור המסחרי הצעיר והשאפתן. היא לא הציעה תחרות ממשית לערוץ 2 בקרב על לִבָּם של הצופים במדינת ישראל, לפחות לא עִם הישמע קול הגוֹנְג ו- וודאי לא בתחילת הדו – קרב. זה החל בלוח תוכניות חסר השראה ומעוף ואחריו הפסד של זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994. שיאו בתבוסת חטיבת החדשות של הערוץ הציבורי בנובמבר 1995 לחברת החדשות של ערוץ 2 בכיסוי שבוע האבל של רצח יצחק רבין ז"ל. היה כאן בפירוש כישלון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול היו"רים של זכייניות ערוץ 2, וגם אי הצלחה בהפקת יחסי ציבור, וחוסר ידע בארגון ושיווק המסר של עקרונות השידור הציבורי ותפקידיו.

ערוץ 2 המסחרי, בראשו ניצבו דָן שִילוֹן ויוֹחָנָן צַנְגֵן המנכ"לים המשותפים של הזכיינית "רשת", מנכ"ל "קשת" אלכס גלעדי, ומנכ"ל "טלעד" עוּזִי פֶּלֶד – נערך בקפדנות רבה למאבק הצפוי בשידור הציבורי. תְּכַנִית וטכנולוגית. הצלחתו הראשונה של ערוץ 2 הצעיר הייתה בניית יחסי ציבור וכישרון שיווק. אלכס גלעדי מנכ"ל זכיינית "קשת" הוא רב אמן ביחסי ציבור ושיווק. ב- 1993 היו לאלכס גלעדי כבר שלוש עשרה שנות וותק כסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אין כמו האמריקניים המתמחים בפרסום, יחסי ציבור, ושיווק. הקפיטליסטים נולדים עם התכונות האלה. זה בגנים שלהם. זה זורם להם בדם. ב- DNA של כל אמריקני באשר הוא לאחר שהגיח מרחם אמו. האמריקנים נולדים היישר לסביבה תחרותית.

לאלכס גלעדי היה אם כן ממי ללמוד. הוא היה הראשון שהגה את סלוגן השיווק הבלתי נשכח ההוא, "אנחנו משדרים למסעודה משדרות". אפשר לחשוב שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום והטלוויזיה הציבורית בראשות יאיר שטרן לא שידרו למסעודה משדרות. וודאי שהשידור הציבורי פנה גם למסעודה משדרות, רק מוטי קירשנבאום ז"ל לא אמר את זה. אלכס גלעדי לא רק שאמר, הוא הצהיר זאת קבל עם ועדה, והפך כמעט לממציא שידורי הטלוויזיה בישראל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הציג ב- 1993 את פילוסופיית הניהול שלו והצהיר בתחילת כהונתו בפני המראיין שלוֹ דן שילון בתוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה הלימודית – חינוכית תוכנית ניהול, כלהלן, וכך אמר : "פילוסופיית הניהול שלי ברורה. אני רוצה להוביל טלוויזיה ציבורית ולהידמות באיכותה לעיתון 'הארץ' שנועד לאנשים חושבים". ההצהרה במובנים מסוימים לא צלחה. יאיר שטרן לא שנה עוד ולא חזר על הצהרתו ההיא.

מוטי קירשנבאום סיפר לי פעם בשיחה אישית בינינו בתחילת דרכו כמנכ"ל רשות שידור כי את איכותם של כמה נושאים טלוויזיוניים הוא מודד באמצעות הרייטינג  אך לא את כולם. את כוונותיו אלה הוא לא הסביר לציבור. יאיר שטרן, דודו גלבוע, רפיק חלבי, ודַלְיָה גוּטְמַן תמיד הנהנו בראשם למשמע הצעותיו. דבריו תמיד התקבלו בהבנה וזכו לקונצנזוס. לא הייתה שם יוזמה חופשית והפריה הדדית. במובנים מסוימים היה מוטי קירשנבאום "גוּרוּ" והאפיל על פיקודיו. הוא זכה להסכמה כללית בקרב הגנרלים שלוֹ אך לא בטוח שמלוא כישרונו אומנם חִלְחֵל לעברם. אט – אט גילו קברניטי השידור הציבורי הוותיק נטול יחסי הציבור וההסברה כי הרייטינג נושר מהם בהתמדה, ומעמיד את ערוץ 1 הציבורי שלהם בשלכת, ועובר למתחרה הצעיר והנמרץ הקרוי ערוץ 2 המסחרי והצעיר. משלם האגרה היה מבולבל. במקרים מסוימים הפך הערוץ הציבורי לשַק חבטות. אליעזר יערי איש מאוד לא חכם, ניתח פעם בפניי את תבוסת השידור הציבורי ושַח לי כלהלן : "…זהו משבר זמני של הטלוויזיה הציבורית בישראל מול הטלוויזיה המסחרית. ככה זה בכל העולם . זה רק עניין זמני…". ברור שההסבר ונימוקיו היו שגויים ולא נכונים. המשבר בערוץ 1 הציבורי לא היה כפוי והוא לא היה זמני. הוא היה נצחי. המנתח אליעזר יערי הצטייר בפניי תמיד כאיש לא מוכשר ו-תבוסתן. הניתוח שלו היה בעיניי בעייתי ו-שגיאה גדולה. ערוץ 2 המסחרי הצעיר המשיך לחבוט בערוץ 1 באמצעות יחסי ציבור אגרסיביים בעיתונות וגם בשלטי חוּצוֹת. הציבור המבולבל נתלה בשידורי הבידור של ערוץ 2 הצעיר והחל ללעוג לערוץ 1 הציבורי הוותיק והזקן. איכות השידור הציבורי נבלעה ע"י ריקנות השעשועונים והחידונים נושאי הפרסים העצומים של ערוץ 2. השידור המסחרי החל במסע הסִימוּם הטלוויזיוני הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל. תוכניות הריאליטי המדומה והקלוקל שהפיק ערוץ 2 שלטו בכל וזכו לגיבוי טוטאלי של מנהיגי הציבור וההנהגה הכלכלית והמדינית של ישראל. הרי מדובר במדינה חופשית בה כל הישר בעיניו יעשה. כאילו אין עוד שום צורך בפיקוח והכוונה. ערוץ 1 החזיק עדיין באיכות של כמה תחומי שידור לרבות הצטיינותו בכיסוי בלעדי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם אך יחסי הציבור שלו היו בשפל ו- הוא הצטייר טרם זמנו כערוץ מובס.

אנשי ערוץ 2 המסחרי הצעיר חששו מאוד בתחילה ממנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום. מוטי קירשנבאום נחשב בצדק מזה שנים לגורו טלוויזיוני בשל עברו התקשורתי ועשייתו המבורכת והפורייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ז"ל ההיא. תוכניתו השבועית "ניקוי ראש" ששודרה בשנים 1976 – 1974, וכתבותיו התיעודיות ההן ששודרו בימי שישי במגזין "יומן השבוע" בעשור ה- 70 של המאה הקודמת (בעריכת יורם רונן ז"ל ורם עברון ז"ל) הפכו אותו לגורו טלוויזיוני. ב- 1976 העניקה לו מדינת את פרס ישראל. חתן פרס ישראל הצעיר מוטי קירשנבאום היה אז רק בן 37 (!). מוטי קירשנבאום היה איש נערץ ואהוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1968. בלתי נשכח.  מוטי קירשנבאןם ז"ל התמנה לכהונתו הרמה של מנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל, ונחשב על ידיהם ובעיני רבים לאחד הטובים בארץ בתעשיית התקשורת והטלוויזיה במדינת ישראל. כאמור איש בעל מוניטין רב וחתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 כשהיה בן 37 בלבד (!). בארסנל שלו הייתה מצויה תחמושת נפיצה ובחשבון הבנק של רשות השידור גם לא מעט כסף ולא מעט אמצעי שידור. דן שילון, יוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד הבינו שאין טעם להשקיע בשלב הראשון בשידורי חדשות. מהדורות "מבט" ושידורי החדשות והאקטואליה בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נחשבו למקצועיות ואמינות. מדורת השבט. ארבעת המנכ"לים של ערוץ 2 המסחרי סברו שלא ניתן להתחרות ב- "סְפֶּצְיָאלִיטֶה" של השידור הציבורי ולכן התמקדו בתחילה בעיקר בשידור תוכניות בידור לסוגיו השונים, Talk Show (כמו "המעגל" בהנחיית דן שילון), סדרות טלוויזיה, וסרטי קולנוע. המנכ"לים של שלוש הזכייניות, "קשת", "רשת", ו- "טלעד" העריכו שקַו התֶּפֶר המפריד בין השידור הציבורי למסחרי דרכו יוכלו לבעבע ולפרוץ אל מיליוני צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מצוי באלטרנטיבת שידור אחרת, קלילה יותר מזו של הערוץ ה- ראשון הציבורי, זו המבוססת על צחקוקים, השתעשעות, בידור, ובילוי מהנה מול המסך שם נמצא בסופו הרייטינג המיוּחַל. בבוא העת הם תּכננו גם לגנוב את הכדורגל הישראלי מהשידור הציבורי. רביעיית המנכ"לים הזאת צדקה כפי הנראה בהנחות שלה. למרבה ההפתעה ההתמודדות עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה קלה מהצפוי. הטלוויזיה הממלכתית לא הגיבה כמעט ללוח התוכניות המרשים והנמרץ של ערוץ 2 הצעיר ולמעשה נכנעה ללא קרב. מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה וכמה מהכפופים להם לא התרשמו יתר על המידה מלוח השידורים הקליל שהציע ערוץ 2. הם היו בטוחים שדרכם אל לֵב הצופים סלולה מול הערוץ המסחרי החדש שנראה נחות וחסר סיכוי. הם טעו.

זמן לא רב לאחר מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור (ב- 18 באפריל 1993) הציעו לו אנשי ערוץ 2 הצעיר לערוך הסכם לחילופי חומרי שידור. קטעי חדשות או ארכיון עד שתי דקות יועברו מערוץ לערוץ בחינם. מעבר לכך ייקבע תשלום סביר כמקובל ברשתות טלוויזיה מתחרות בעולם. מוטי קירשנבאום דחה את ההצעה. הוא טען שחומרי הארכיון של הטלוויזיה הציבורית שווים זהב ואינם סחורת שידור למו"מ. הוא התחפר בבונקר הפיקוד שלו יחד עם יאיר שטרן, דוּדוּ גלבוע, דליה גוטמן, ורפיק חלבי. "הבּוֹר" ההוא נחשב פעם בימי המונופול לחסין ובלתי פגיע.

אנשי ערוץ 2 הגיעו למסקנה שהמנכ"ל המוכשר ואנשיו פשוט לא מבינים כי נוצרה מציאות שידור חדשה בארץ. תבוסת שידורי החדשות של הערוץ הציבורי לערוץ 2 בחודש נובמבר 1995 סימנה בדיוֹ אדומה את נפילת המעוז האחרון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ערוץ 2 החל לזנֵב ברייטינג של ערוץ 1 מוקדם מהצפוי. פתאום התברר כי בתנאי התחרות שנוצרו איש איננו מסביר למשלם האגרה מהו בדיוק השידור הציבורי, מה הם תפקידיו, ובמה הוא שונה מערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 לא בחל בשום אמצעי. הוא עשה כל מאמץ לגרוף את הצופים אליו באמצעות תוכניות בידור וחידונים נושאי פרסים כספיים גדולים ומכוניות. מנהל חטיבת התוכניות של "קשת" אֶרֶז טַל עלה ל- "אוויר" עם תוכנית הבידור "גלגל המַזָל'. הוא כמנחה וגב' רות גונזלס כמגלגלת. לפתע היו כולם בטוחים ש- המעתיקן אֶרֶז טַל הוא ממציא הטלוויזיה בישראל. שכחו כבר שארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום שידרו בסוף שנות ה- 70 את התוכניות, "4 דקות ו- 20 שאלות" עם המנחה אורי זוהר, ו- "תשע בריבוע" בהפקתו של איציק קוֹל ז"ל מאולפני הרצליה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא הצהיר מעולם בחוצות המדינה על כוונות השידור הציבורי. היו לו וליאיר שטרן את כל הסיבות לפנות לאזרחי המדינה ולהסביר להם בגאווה כיצד מתכוונים שניהם להשתמש בכספו של משלם האגרה. הנה מֶסֶר השִיווּק של המדיה שלהם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן שהיה אמור להיות משווק לציבור באגרסיביות ובשיטתיות נוכח פני האתגר שהציב ערוץ 2, אולם מעולם לא שֻוָוק : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צועדת בנתיב ציבורי. ערוץ 2 ישדר את תוכנית "גלגל המזל" ואנחנו נשדר לכם את הסדרה "עמוד האש". ערוץ 2 ישדר את "הראשון בבידור" עם דודו טופז ואנחנו נשדר לכם את הסדרה "תקומה". ערוץ 2 ישדר את חידוני השעשועים ואנחנו משדרים לכם את "החמישייה הקאמרית". ערוץ 2 ישדר את תחרות "מלכת היופי" ואנחנו נשדר לכם את "מבט שני". ערוץ 2 ישדר את "היפים והאמיצים" ואנחנו נשדר לכם את סדרות הדיוקו – דרמה "קו 300", "פרשת קסטנר", ו- "עו"ד סיטון". ערוץ 2 ישדר סרטי קולנוע ואנחנו נשדר לכם את תוכניות הספורט "משחק השבת", "מכבי ת"א בגביע אירופה", אולימפיאדות ומונדיאלים, את אליפויות העולם בא"ק, ואת משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל". מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן נחו על זרי דפנה בטרם עת. הם דמו ל- שני אריות זקנים ו-שבעים שרבצו להם שבעי רצון בסאוואנה בצֵל מתחת לעצים ולא חשו ולא שמו לב לסכנה המתרגשת ולאמביציות האדירות המפעפעות בלבם של מנהלי הזכייניות (קבוצות "רשת", "קשת" ו- "טלעד") מובילי ערוץ 2 המסחרי הצעיר שהפכו ל- Predators, לטורפים.

לפתע חשבתי לעצמי באותה המסעדה הלונדונית ברחוב אוקספורד שם סעדתי ביוני 1996 עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנאום ורעייתו יונה שתבוסת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי החלה עוד בטרם רצח יצחק רבין. רחשתי סימפתיה מקצועית (ואישית) למוטי קירשנבאום ומי לא הפגין למענו חיבה. אך האם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הביא בניגוד לכל הציפיות לנקודת מפנה שלילית במאבק על הרייטינג וקהל צופי הטלוויזיה ? ההיסטוריה תיטיב לשפוט ממני. יריביו (ורֵעַיו) בערוץ 2 דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד היו שועלי קרבות בעלי ניסיון כמוהו ותאבי שידור, הצלחה, ורייטינג. מה שהפך אותם למתחרים מסוכנים. הם השיבו מלחמה שערה וכל הזמן שאפו להוכיח את עצמם מההיבט המתמטי של ספרות הַמִדְרוּג. הם עשו כל מאמץ לשאת ולמצוא חן בעיני מחזיקי המניות שלהם. חלפו רק ימים ספורים מאז 29 במאי 1996 בהם הֵבִיס בנימין נתניהו ראש הממשלה החדש את שמעון פרס. רוח מזַן פוליטי שונה נשבה לעברה של הטלוויזיה הממלכתית. את מנכ"ל רשות השידור המוכשר והנערץ מוטי קירשנבאום ז"ל תפסה עכשיו הצהרתה הדרמטית של הגב' לימור לבנת שרת התקשורת החדשה בממשלת בנימין נתניהו והממונה על רשות השידור, שכה אמרה בלגלוג והתנשאות, כלהלן : "מוטי קירשנבאום יצטרך להתחיל להַזִיע מעתה". רשות השידור הציבורית הייתה על הכוונת שלה. זאת הייתה אמירה פוליטית פוגענית, בוטה, ומעליבה במנכ"ל רשות השידור שהיה חתן פרס ישראל לטלוויזיה. לאמירה לא היה דבר עם כישרונו ויכולתו המקצועית הגבוהה של מוטי קירשנבאום בתחום התקשורת. הוא היה בן מַלְכוּת טלוויזיוני ובבן מַלְכוּת אין פוגעים. ההתערבות הלא עניינית של השרה בענייני רשות השידור הולידה סערה בקרב עובדי הטלוויזיה. אולי זאת הייתה שעתו היפה של מוטי קירשנבאום מפני שנוכח לדעת שוב איזו נאמנות והערצה רוחשים לוֹ נתיניו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". הוא אסף את עובדיו בחצר האחורי של הבניין בשכונת רוממה בירושלים והגיב בפומבי לדבריה הנלוזים של לימור לבנת, "אנחנו אנשי רשות השידור ממשיכים בדרכינו וביושרה עיתונאית שלנו בכל תחום . איננו חייבים דבר לשלטון ולא חשוב באיזה ממשלה מדובר . אנחנו טלוויזיה ורדיו ריבוניים בני חורין". מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל היה מנהיג שידור. לא היה ספק בכך.

התבוננתי מקרוב בפניו של מוטי קירשנבאום באותו ערב כשסעדנו במסעדה הלונדונית ברחוב אוקספורד הלונדוני בבירת אנגליה, והאזנתי דרוך לדבריו. גם יונה ז"ל רעייתו הקשיבה אך לא התערבה ולוּ פעם אחת בשיחה. מנכ"ל רשות השידור שוחח עמי בניחותא ולא ניכר עליו שום לחץ. גם אורח דיבורו וניתוח מצב התקשורת בארץ ובעולם וסיכויי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשְרוֹד בתחרות הפתוחה עם הערוצים האחרים בארץ, היה מתון והגיוני. פעם אמר לי, "כמנכ"ל רשות השידור הציבורית אינני חייב דבר לממשלה. אינני חייב דבר ל- לימור לבנת. אני חייב דו"ח למצפוני, למסך הטלוויזיה, ולמשלם האגרה". מוטי קירשנבאום היה אדם מוכשר ובעל סגולות רבות. אישיותו מורכבת. לטיב מזלי הוא היה לא רק עיתונאי ואיש טלוויזיה רציני מהדרגה העליונה ביותר אלא גם פְרִיק של שידורי הספורט שניהלתי, הפקתי, וערכתי עבור רשות השידור שאותה ניהֵל ובראשה ניצב. אינני יודע אם היה מאושר בעבודתו בתפקיד רָב האחריות שנשא על כתפיו כמנהיג השידור הציבורי. בתוקף תפקידי העיתונאי הייתי סמוך אליו מהאספקט המקצועי אבל לא קרוב כחֲבֵר כדי לחדור אל נבכי נפשו. אינני יודע אם היו לוֹ חֲבֵרִים בכלל ברשות השידור. לי לא היה כל מושג אודות התחבטויותיו ונפתולי נפשו.

מוטי קירשנבאום נראה לי משום מה תמיד אינדיבידואליסט ובודד. ענק שידור שאיננו משתף את האחרים בהתחבטויות ונפתולי נפשו. אבל אני יודע שהייתה לו השפעה רבה על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל החדשות דוּדוּ גלבוע (וגם על מנהלת התוכניות גב' דליה גוטמן) ואח"כ גם על רפיק חלבי שהתמנה למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1996 בתום הקדנציה של דודו גלבוע. מוטי קירשנבאום הותיר עלי רושם רָב בחמֵש שנות ניהולו את רשות השידור למרות תבוסותיו. היה לי עניין להקשיב לדבריו ולאופן הצגת הדברים שלוֹ וחשיבתו המסודרת (וגם המהירה). ההיגיון שלו היה הגיוני. הוא נהג לבנות את טיעוניו בשלבים והציב אותם נדבך על נדבך כבניינה של פירמידה ענקית. בסיסה רחב ואיתן ושיא החוֹד שלה מזדקר לשמיים.

למרות יתרונותיו היה מוטי קירשנבאום מנהיג שידור מוּבַס בחלק מהזמן. הוא ספג בתקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור שתי תבוסות מרות וקשות לערוץ 2 המסחרי שקָם על רגליו רק בחודש נובמבר 1993. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה איבדה כתוצאה משתי התבוסות האלה את ההגמוניה כרשת שידור המובילה ללא עוררין במשך שנים ארוכות את שידורי הספורט והחדשות במדינת ישראל. ב- 17 במאי 1994 הפסיד מוטי קירשנבאום את זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי לערוץ הטלוויזיה ה- 2 המסחרי. זאת הייתה מפלה סנסציונית בלתי כפויה. שלוש הזכייניות בערוץ 2 המסחרי היו טירוניות שידור ופעלו כערוץ טלוויזיה רק כחצי שנה אך גברו עליו. חבריו לשעבר של מוטי קירשנבאום בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דן שילון ויוחנן צנגן המנכ"לים המשותפים של "רשת", אלכס גלעדי מנכ"ל "קשת", יחד עם דייויד פדרמן בעל מניות "ברשת" ועוזי פלד מנכ"ל "טלעד", לא עשו לוֹ כל חשבון. הם טמנו לו מארב. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יוֹאָשִיש, עשינו ב- 1994 בית ספר למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור (!)". זכייניות ערוץ 2 הצעיר ניצחו אותו אז ללא קרב ממשי במלחמה הטלוויזיונית החשובה הזאת בעלת השלכות מרחיקות לכת. הכדורגל הישראלי היה נֶכֶס שידור ציבורי חשוב ומובהק של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 במֶשֶך 25 שנה ברציפות מאז 1968. הוא אבד ונלקח ממנה ע"י ערוץ 2. שימשתי בימים ההם מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרגשתי שאני נשדד לאור היום. אני זוכר עד היום את תאריך השוֹד ואת השעה המדויקת שלוֹ. זה קרה בשתיים עשרה בצהריים ב- 17 במאי 1994. אבל זה היה שוֹד חוקי. מוטי קירשנבאום שלא ידע להגן על עצמו, נִיגָף יחדיו עם מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן.

כשנה וחֵצי לאחר תבוסת הכדורגל ספגה הטלוויזיה הישראלית שוב מהלומה קשה מידי ערוץ 2 באגף שנחשב לסְפֶּצְיָאלִיטֶה שלה – תחום סיקור החדשות והאקטואליה. זה החל בסיקור הצילום הכושל של רצח ראש הממשלה יצחק רבין בתום עצרת השלום במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל. המשכה בהתמודדות חסרת כּישרון עד כדי תמיהה של קבוצת עיתונאים מְנוּסָה בערוץ הציבורי מול חברת החדשות הצעירה של ערוץ 2 בקרָב הכיסוי העיתונאי בשבוע האֵבֶל בין 4 ל- 11 בנובמבר של 1995. בתום מלחמת השידור הזאת הוברר כי הערוץ הציבורי ספג נוֹק אַאוּט מכפפות הערוץ המסחרי והוטל לקרשים. לשתי התבוסות הבלתי צפויות האלה היה מכנה משותף. חוסר עֵרנות ושִגרה שהולידו שאננות. שני ההפסדים הקשים האלה הפכו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזמן קצר לגַל חוֹרבות. שעה קלה של Black out היא נֶצַח בשידורי טלוויזיה. ערוץ 2 הצעיר, ינוקא במונחים מקצועיים, ניצל היטב את פִּרְצַת הזמן. ניתן לקבוע בצער רָב כי הערוץ המסחרי קם על הריסותיה ולוּ הזמניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

התבוסה הטלוויזיונית השנייה הייתה בלתי צפויה ולכן מדהימה ומהממת לא פחות מהפסד זכויות הכדורגל. תחילתה בעֶרֶב רווי תקוות חדשות במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכנס עצרת השלום הענקית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בהשתתפות ראש הממשלה ושריו. כמעט חג לאומי לחצי מדינה. סיומה היה טרגי. יצחק רבין ז"ל נרצח מידי מתנקש נבל ובן בליעל מהימין הקיצוני איש דתי חובש כיפה בשם יגאל עמיר. מצלמות ערוץ 1 הציבורי וערוץ 2 המסחרי נכחו בעצרת ההיא לפרק זמן קצר אך הֵן לא היו שָם כאמור ברגע המכריע ולא תיעדו את הרצח. ערוץ 2 התאושש ראשון מטראומת הצילום שלא היה. לערוץ 1 זה לקח הרבה יותר זמן. המשכה ה-דָוּוי של ההיעדרות הזאת ניכר עליו לאורך כל תחרות השידור בין שני הערוצים בשבוע האֵבֶל הלאומי. הערוץ הציבורי איבד בבת אחת בתוך ימים ספורים את ההגמוניה והמוניטין שלוֹ דווקא בתחום שבו היה לוֹ עליונות מסורתית ברורה וניסיון שידור רָב בכיסוי החדשות. זה פשוט לא ייאמן, אבל זה באמת קרה.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו ב- 1996 לימור לבנת (המשך).

בקיץ 2002 מינו ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן והשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רַעֲנָן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל הרשות. כעבור שלוש שנים במאי 2005 הבינה הממשלה כי עשתה מיקח טעות. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמִינוּ אותו בעוון שחיתות, מוסר שידור יָרוּד ולָקוּי, ושוחד מסך – הדיחו אותו (!). זה היה המקרה הקיצוני ביותר והראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות רשות השידור בו סִילֵק השלטון מנכ"ל רשות שידור מכהן.

באפריל 1998 באה לקיצה תקופת כהונתו בת חמש השנים של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר למנות לתפקיד שהתפנה שוב את אורי פורת ז"ל (היה בן 63 ב- 1998) תומך הליכוד ומי שהיה כבר פעם אחת מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1989 – 1984 (התמנה אז לכהונה הרמה ע"י ראש הממשלה דאז יצחק שמיר). כחודש לאחר מינויו השני של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור זכתה קבוצת בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל. המוני אוהדיה חגגו את הזכייה בשירה וריקודים במוצ"ש – 9 במאי 1998 בכיכר ספרא ברחבת עיריית ירושלים. ראש העיר אהוד אולמרט מאוהדיה המובהקים של בית"ר ירושלים יחדיו עם מנהלת לשכתו שוּלָה זָקֵן הזדהו עם החוגגים וכיבדו אותם בנוכחותם. הזמר חיים משה הנעים לאוהדים משיריו. האווירה השתלהבה משהופיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על הגזוזטרה של בניין העירייה המשקיפה על ההילולה. אהוד אולמרט הגיש את המיקרופון של ניידת הטלוויזיה של ערוץ 1 לבנימין נתניהו וביקש ממנו לשאת דברי ברכה. אלפי אוהדי בית"ר ירושלים פתחו במקביל בקריאות קצובות "…מוות לערבים…מוות לערבים…". בנימין נתניהו שמע את דברי הנאצה ולא היסה אותם אלא המשיך בדבריו. אח"כ הסתלק מהמקום. ה- OB, ניידת הטלוויזיה הגדולה (שם הכינוי שלה "וֶורֶד") של ערוץ 1 בפיקודו של הבימאי נתן מנספלד (אך ללא כתב ו/או שדר) תיעדה את המראות והקולות לערוץ 33 של רשות השידור. למחרת התגלו זעקות הנְבָלָה של אוהדי בית"ר ירושלים באקראי לעורכי "מבט" נתן גוטמן ואלישע שפיגלמן. הם לא היססו ושידרו את האירוע המוקלט על טייפ VTR של אינטש אחד כמו שהוא as is ללא עריכה. מאות אלפי צופים ראו את הקטע הטלוויזיוני הקצרצר שאפילו לא נערך, בו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מברך את אלופת המדינה בכדורגל, בעוד ההמון הבית"רי המוּסָת סביבו זועק בקול ניחר "מוות לערבים". ראש הממשלה לא הפסיק אותם. מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת ז"ל שנשא במשרת העורך הראשי של הרשות, נִבְעָת. הוא מיהר להאשים את עורכי "מבט" בעריכה מגמתית ומסולפת של הקטע המשודר. הוא טען שהצמידו באופן מלאכותי את הקריאות "מוות לערבים" לנאום הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הקטע הקצר המשודר כלל לא נערך מפני שלא היה צורך בעריכתו. אף על פי כן התעקש מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לטפול אשמת שווא על עורכי "מבט" והאשים את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בחוסר ניהול ושליטה, רק כדי למצוא חן בעיני הממנה שלו בנימין נתניהו. אורי פורת סינן מבין שיניו לעברי, "מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות עדיין לא יודעים זאת, אך הם מפוטרים". הוא אמר לי זאת כשביקר אותי בקיץ 1998 ב- פאריס, בעת הפקת חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מבצע שידורי הטלוויזיה של כיסוי טורניר גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. אהבתי את אורי פורת וריחמתי עליו באותה מידה. הוא היה פתטי.

ב- 2006 מינתה ממשלת ישראל את מוטי שקלאר איש דתי למנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל המודח יוסף בר-אל בתקווה לשמור על האגפים שלה. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור משה גביש אמר לי באחת משיחות התחקיר כי מוטי שקלאר הוא מנכ"ל רשות שידור רופס ויעשה את דבר הממשלה.

ב- 18 ביולי 2010 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את יועץ התקשורת שלו ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. בחלוף ארבעה עשר חודשים ב- 18 בספטמבר 2011 הפקיד בנימין נתניהו את העיתונאי יוני בן מנחם שנחשב מקורב למפלגת הליכוד על רשות השידור. יש להעיר כאן ש- יוני בן מנחם נבחר ב- 2003 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון לכהן בתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל". יוני בן מנחם מינה ב- 2011 את מר זליג רבינוביץ' לאיש סודו ועוזרו הקרוב. מנכ"ל רשות השידור הגוססת יוני בן מנחם היה אמור להחזיק בתפקידו עד שנת 2016. זה לא הצליח לו. ב- 2014 הציבה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור תחת עול של צו פירוק וכונס נכסים בראשות פרופסור דוד האן. הממונה החדש על השידור הציבורי מטעם פרופסור דוד האן מר יונה וויזנטל הדיח והעיף הביתה את מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ואת היו"ר אמיר גילת.

ב- 29 במאי 1996 גבר מנהיג מפלגת הליכוד בנימין נתניהו בבחירות אישיות על ראש הממשלה המכהן שמעון פרס (היה גם יו"ר מפלגת המערך וכיהן בתפקיד ראש ממשלה מאז רצח ראש הממשלה ושַר הביטחון יצחק רבין ב- 4 בנובמבר 1995) ונבחר לראש ממשלה. ב- 18 ביוני 1996 הושבעה הממשלה בכנסת ושרת התקשורת החדשה והממונה על ביצוע חוק רשות השידור גב' לִימוֹר לִיבְנָת מיהרה להכריז הכרזה יהירה ומתנשאת, "עכשיו יצטרך מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לְהַזִיע". היא לא הייתה הפוליטיקאית הראשונה בהיסטוריה שהתערבה בענייני רשות השידור וגם לא הראשונה להצהיר על כוונותיה הבוטות בפומבי לפגוע בסמכותו המקצועית של העורך הראשי של שידורי הטלוויזיה והרדיו הציבוריים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בעל הידע והכריזמה שנהנה מאמון בלתי מסויג בתוככי הרשות לא נבהל וכינס אסיפת עובדים גדולה בחצר הטלוויזיה בה הודיע כי ימשיך לנהל את רשות השידור כפי שהיה עד כה, על פי כללי המנהל התקין, צו מצפונו, ועל פי עקרונות האמת הידועים מימים ימימה. אין בכוונתו לסגת מהם. מאות עובדי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" מחאו לו כף. היה ברור שהם מעריצים אותו. היה על מה.

מוטי קירשנבאום נחשב למנכ"ל טוב מאוד משכמו ומעלה אך מינויו לתפקיד הרם ב- 1993 ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני היה בעוכרו. פגם פוליטי. שרת התקשורת לימור ליבנת העמיקה את הקיטוב הפוליטי וחוסר הערכתה למפלגת המערך שזה עתה הפסידה את השלטון גבר על כל שיקול אחר. הפוליטיזציה הכריעה את הכף. ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו ולימור ליבנת עשו מאמצים גדולים גם מאחורי הקלעים כדי להכניע את מוטי קירשנבאום ולכפות על רשות השידור דרך התנהלות חדשה המתאימה להשקפת עולמו של הליכוד. האמת לא היה בכך כל רבותא אז באותו חודש יוני של 1996. הרי ממשלות ישראל מימין ומשמאל כאחת עשו הכול גם לפני עלות בנימין נתניהו לשלטון כדי לאַמֵץ את הרשות אל חיקן ולבחוש בקדרתה. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל השלים קדנציית ניהול שלמה בת חמש שנים. הוא היה איש מבריק, טיפוס מרוחק במקצת אך בעל סמכות וכבוד עצמי, ויכולת מנהיגו. ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו לא נגעה בו בסופו של דבר.

טקסט מסמך : 3 ביוני 1996. לאחר שבנימין נתניהו נבחר בבחירות אישיות לראש הממשלה (29 במאי 1996) הדליפה גב' לימור ליבנת שחשקה במינוי שרת התקשורת והממונה על רשות השידור לעיתון "ידיעות אחרונות" כלהלן : "לא נורא שיפחדו…שיזיעו שם ברשות השידור". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : 3 ביוני 1996. גב' לימור ליבנת מודיעה לעיתון "הָאָרֶץ" על שאיפתה להתמנות לשרת התקשורת בממשלת בנימין נתניהו דבר שיעניק לה אוטומטית אחריות על ביצוע חוק רשות השידור. הכרזתה כי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יצטרך מעתה להזיע הייתה פגיעה פוליטית אישית בבן מלכות של רשות השידור וביזוי והטלת דופי בלתי מוכחים ושלא לצורך בכלי השידור הציבוריים והעצמאיים של מדינת ישראל. לימור לבנת לא הותירה עלי אפילו בדל של רושם בתוקף תפקידה כמדינאית שאמורה לקדם ולשמור על עקרונות השידור הציבורי של מדינת ישראל. (באדיבות "הארץ" המו"ל עמוס שוקן).

לימור לבנת כמו הקודמים לה והבאים אחריה התגלתה במקרים רבים כפוליטיקאית רדודה שמחפשת פרסום ותהילה אישיים. זה בלט שוב באולימפיאדת אתונה 2004 שם זכה הספורטאי – הגולש הישראלי גַל פרידמן במדליית זהב. שרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל גב' לִימוֹר לִבְנָת שחזתה בתחרות לא התאפקה ולא שלטה בסערת רגשותיה משהצטרפה לגַל פְרִידְמַן על פודיום המדליות השמור למנצחים האולימפיים בלבד. מצלמות ה- Host broadcaster של קבוצת AOB לכדו אותה מתחבקת על דוכן המנצחים האולימפי עם גל פרידמן. לימור לבנת הפרה בגלוי את החוקה האולימפית המפרידה בין הפוליטיקאים החומדים פרסום חינם לבין המנצחים האולימפיים. לימור לבנת דחפה את עצמה בכוח וביודעין לעבר הפודיום הסטרילי השמור לזוכי המדליות בלבד. זה היה מחזה המוני ומכוער בו פוליטיקאית ישראלית בשם לימור לבנת לועגת לתרבות האולימפית. הפוליטיקאים הישראליים עטים על הספורטאים הישראליים ברגעי שמחה אך אינם מקדמים את הספורט במדינה כפרויקט לאומי שיטתי. דבר דומה התרחש בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות. שידורי הספורט בעלי הפוטנציאל נדחקו בהרבה מובנים כמעט למקום האחרון בסולם העדיפויות של הטלוויזיה. רשות השידור היא חברה פעילה (Active member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפגרת מרחק רב אחרי רשתות הטלוויזיה האירופיות בהתייחסות שלה לספורט, מונח שכולל בתוכו חינוך הגופני, תרבות הגוף ותחרות. לעומת זאת עשתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייל רב בכיסוי, סיקור, ושידורי חדשות ואקטואליה בשלושת העשורים הראשונים לקיומה בשנים 1998- 1968.

תזכורת וויזואלית טלוויזיונית ופוליטית מהארכיון שלי, מהימים ההם – הזמן ההוא.                                                                                                                                              

טקסט מסמך : 1971. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג "ל (משמאל) ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי גיל יבד"ל (במרכז) מארחים את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ז"ל בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מימין (חתוך) זהו פרופיל של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא חגי פינסקר ז"ל. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמית של "מסמך נקדי" תדריך חדשות ואקטואליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של "מסמך נקדי" תדריך חדשות ואקטואליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זהו נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל בצעירותו איש רדיו "קול ישראל". הוא ההוגה והמחבר של "מסמך נקדי". נקדימון רוגל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 – 1970. הוא שימש אח"כ כ- יועצם הבכיר של ארבעה מנכ"לים של רשות השידור : שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ואורי פורת ז"ל. (באדיבות איזי מן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נפרד בתום חמש שנות כהונה מרשות הסֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : דוד "דודו" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל חטיבת ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל הביצוע בחטיבת ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים בטלוויזיה, יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, עומדת לפניו רוחמה איילון (ממושקפת) מנהלת לשכת המנכ"ל, לידה חנה קלופפר מנהלת מחלקת הגשה ורצף, צבי שפירא מנהל חטיבת התוכניות (מעונב, היה לפני מפקד רדיו גלי צה"ל), שרה פרל מזכירה בלשכת מנהל הטלוויזיה דאז טוביה סער, ואסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה. יושב מימין גבי אוחנה הזכור לטוב נהגם האישי של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 1976. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 54) מארח בלשכתו בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 את האצנית אסתר רוט – שחמורוב ובעלה פטר רוט ז"ל. (באדיבות אסתר רוט – שחמורוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1975. ראש הממשלה יצחק רבין (מימין, בן 53) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון (משמאל, בן 35). (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1996. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (משמאל) ואנוכי באחת הפגישות שלנו בלשכתו לקראת הפקת מבצע השידורים של אולימפיאדת אטלנטה 1996. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1990. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאיר איינשטיין ז"ל נכנס בהצלחה לנעליו הגדולות של יורם ארבל יבד"ל שפרש לטובת ערוץ 5 בכבלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1987. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון מטיל דופי חמור במנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל החדשות שלו חיים יבין שסירבו לסקר את משפט פושע המלחמה האוקראיני ג'ון דמיאניוק. את המלאכה במקומם עשה ערוץ 2 הניסיוני. "…יאיר שטרן וחיים יבין יכולים לרשום לעצמם בהיסטוריה כמי שהקימו את הערוץ השני…", אמר מיכה ינון. (ארכיון "דבר". באדיבות בית אריאלה).

טקסט תמונה : פברואר 1987. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (משמאל) נועד עם יו"ר ההסתדרות ישראל קיסר כדי למנוע את שביתת הטכנאים בפרשת "קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA ע"י ציון סווירי" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1999. אנוכי ממנה את השדר מאיר איינשטיין (במרכז) והפרשן אלי סהר (מימין) לצוות השידור המוביל את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ואת משחקי נבחרת ישראל בכדורסל. משמאל צוות הסטטיסטיקה המיומן שלי זיגי זיגל ומוטי גיא (חתוך). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : דצמבר 1980. מלון דן אכדיה בהרצליה פיתוח. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מעבירה לשורותיה את איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר והמוצלח אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה הקודמת. אב ובנו. רוביק פודגור (משמאל) ואביו חיים פודגור (מימין) מצלמים את אחד ממשחקיה של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. בימאי חטיבת הספורט המצוין יואב פלג (מימין) ואנוכי מתכננים ומחשבים את צעדינו בעת מבצע השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 26 באפריל 2002. שיא הפוליטיזציה הממארת המתרחשת ברשות השידור של מדינת ישראל לעיני כל האומה ואין פה, אין מצפצף, ואין מוחה. המינוי הרם מתקבל  בברכה ובהסכמה כמעט כללית בעיקר ע"י עובדי רשות השידור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מצהיר בפני עיתונאית "מעריב" שרי מקובר כי אם ראש הממשלה (הכוונה לראש הממשלה המכהן אריאל שרון) יבקש ממנו משהו ויגיד לו שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אזי אעשה מה שהוא יאמר לי. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : 1982. ה- IBC במדריד. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי מארגן מסדר ליו"ר בית"ר ירושלים ראובן "רובי" ריבלין (היום נשיא המדינה) לפנים משורת הדין תג Accreditation מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המאפשר לו להיכנס לאצטדיונים השונים ברחבי ספרד כדי לחזות במשחקי הטורניר. ביקשתי את אישורו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ל-בצע את ההליך הליך הבלתי מקובל, והוא אישר. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1992. לשכת מנכ"ל רשות השידור בניין "כלל" בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. אנוכי (מימין) מעביר את דו"ח מבצע שידורי הטלוויזיה את אולימפיאדת ברצלונה 1992 לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (משמאל), חבר הוועד המנהל מני ווייצמן (במרכז), ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (שני מימין). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) בשיא כוחו עם יו"ר וועד עיתונות / הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הצלם צבי וולף (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שישי – 25 במארס 1981. נמל התעופה בסטרסבורג – צרפת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. צוות השידור שלי השדר המוביל יורם ארבל (משמאל) והפרשן טל ברודי (מימין) מחזיקים יחדיו את השלל, את גביע אירופה לאלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בסטרסבורג את הקבוצה האיטלקית סינודינה בולוניה 79:80. המשחק הועבר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי מסטרסבורג – צרפת לאולפנים שלנו בירושלים בשידור ישיר בהיקף מלא. מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה כיהן יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. את חטיבת החדשות ניהל טוביה סער יבל"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2 במאי 2007. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מדיחה ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. מעט מידי ומאוחר מידי. (באדיבות "מעריב").

טקסט תמונה : אפריל 1993. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (מימין) יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור היוצא אריה מקל (משמאל). אריה מקל מפנה את כיסאו למנכ"ל רשות השידור החדש הנכנס מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. במרכז, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון יבד"ל. מימין, שרת החינוך בממשלת יצחק רבין שולמית אלוני ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 55) מקבל בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאחר ניצחונה הסנסציוני בווירטון – בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי (משמאל) מעניק כשי את דגל המועדון ליצחק רבין ז"ל. יושב מימין ומוחא כף קפטן מכבי ת"א טל ברודי. עומד מאחור ממושקף ומעונב דן פתיר יועץ התקשורת של יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא רשמית. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : בוקרו של יום שני – 23 ביולי 1979. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל מוביל הפגנה המונית של עיתונאי הטלוויזיה (מתנהלת ליד בניין הטלוויזיה ובניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים) נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל המתכוונים להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל מכהונתו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : ראשית 1975. דן שילון מנהל את חטיבת החדשות של הטלוויזיה ישראלית הציבורית ולראשונה חושף הגשה זוגית של מהדורת החדשות "מבט". משמאל, אריה אורגד, חיים יבין במרכז, ומימין אלימלך רם ז"ל הכתב המדיני של חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 בינואר 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מצהיר באוזניה של העיתונאית אורית שוחט כתבת "העיר" ו- "הארץ" כי בתנאים הקיימים הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נהדרת. (באדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט תמונה : 1969. מוטי קירשנבאום (בן 30) עורך את מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : דצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. אני ממנה את דן שילון לשדר כדורסל נוסף שלי לצדו של יורם ארבל. כאן הוא (מחזיק במיקרופון) ואנוכי נראים בתמונה בעת שידור ישיר של המשחק מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. ראש הממשלה יצחק רבין (עומד במרכז מאחור, בן 52) מקבל את משלחת הספורט של ישראל בשובה ארצה עטורת מדליות ממשחקי אסיה ה- 7 בטהראן – איראן. זיהוי : עומד שני מימין שר החינוך אהרון ידלין ובין שניהם זוהי האתלטית חנה שזיפי אלופת אסיה בשתי הריצות ל- 800 מ' ו- 1500 מ'. כורע במרכז מנהל המשלחת שמואל ללקין, ולידו האצנית אלופת אסיה ב- 100 מ' וב- 100 מ' משוכות אסתר רוט – שחמורוב והשחיין דן ברנר אלוף אסיה במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי. כורע ראשון מימין דוב שחר (שונשיין). (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2014. אנוכי (משמאל) יחדיו עם ראש המוסד לשעבר אלוף במיל. צבי זמיר (מימין) בדירתו. אני פורס לפניו את חמשת הכרכים שחקרתי וכתבתי אודות "אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972". (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 898.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. 

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בשני פוסטים האחרונים 897 ו- 898 אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 22 שנים מאז שנת 1998 (מאז פגישת ה- WBM ה- 1 שנערכה בסידני באוקטובר 1998 ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה בראשות SOBO את המשחקים האולימפיים סידני 2000). המחקר והכתיבה טרם הסתיימו. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 898 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020.

———————————————————————————————

זיכרונותיי. רשימה מס' 5. קיץ תשנ"ב. 23 ביוני 1992. הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי, נָחוּש, ומדויק של מנהיג האומה, כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020.

ערב יום חמישי – 29 באוקטובר 2015. היכל הספורט ביד אליהו. השידור הישיר בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף ובימוי של ראובן "רוביק" פודגור את ניצחונה של מכבי ת"א במחזור השלישי בבית המוקדם מס' 4 ב- Euroleague על הקבוצה האיטלקית החלשה דינמו ססארי 63:79 ממחיש ביתר שאת את הסדק הניהולי – מנהיגותי שחורץ שתי וערב את המועדון. מדובר במשחק כדורסל ברמה נמוכה וחשיפה משעממת של ערוץ 10, אף על פי כן ההיכל עמוס לעייפה בצופים. יותר מ- 11000 (אחד עשר אלף). תופעה מעניינת. מעניינת משום שהמוני אנשים מטריחים את עצמם להגיע למתקן ספורט כדי להתבונן בקבוצת כדורסל לא מעניינת. דווקא ההרכב הישן שמוביל את מכבי ת"א לניצחון הראשון בעונת 2016 – 2015 ב- Euroleague יוגב אוחיון, דווין סמית', בראיין ראנדל, וסילבאן לנדסברג מציב סימני שאלה אדומים סביב איכות ה- Scouting של מומחי מכבי ת"א וכישרונם לאתר ולבחור שחקנים טובים ומתאימים לקבוצה. סימן שאלה ניצב גם סביב מחסור במידע אודות עוצמת הסמכות והאחריות המקצועית שמוענקת למאמן הראשי גיא גודס לעצב את קבוצתו בדמותו. האינפורמציה שנידב לאחרונה פיני גרשון ברדיו 103FM אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתוככי המועדון, אודות מוקדי הכוח, ועניין מעורבותו והשפעתו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ' על בחירת השחקנים + תגובת ההנהלה לאינפורמציה הקונקרטית הזאת של פיני גרשון – מסבכים עוד יותר את הבנת העניינים. פתאום מתברר כי גיא גודס מסתדר מצוין ללא שני שחקני החיזוק האמריקנים שלו ג'ורדאן פארמאר (משתכר בעונת 2016 – 2015 סכום של 1.100000 דולר) וטיילור רוצ'סטי (משתכר בעונת 2016 – 2015 כ- 500000 דולר), וגם ללא הקרואטי הצעיר דראגאן בנדר (בן 17 שגובהו 2.13 מ' בן טיפוחיו של ניקולה ווייצ'יץ' ומצטייר כ- "דחליל" שאיננו מתאים עדיין למסגרת קשוחה), והברזילאי וויטור פבראני (משתכר בעונת 2016 – 2015 כ- 550000 דולר). השידור הישיר של ערוץ 10 את המשחק מכבי ת"א ססארי איטליה 63:79 צובר רייטינג ממוצע של % 9.9 ו- Peak של % 11.3 היכן שהוא ב- 23.30 בליל חמישי ב- 29 באוקטובר 2015. אולם מדובר בחוויה טלוויזיונית רוטינית ו- נטולת עניין גם בשל היעדר בירור וניתוח עיתונאי של השדר המוביל ניב רסקין את המצב הבלתי ברור המשתרר במועדון מכבי ת"א מאחורי הווילון, ומחסור בנתונים אודות מוֹרָאל ומידע כלכלי וספורטיבי הנוגע לשחקני הקבוצה, וגם מחסור בפרטים אודות ה- התנהלות של מנהיגות המועדון. הדרמה שמתחוללת עתה מאחורי הקלעים של מועדון מכבי ת"א מסקרנת ומשפיעה במישרין על זאת האמורה להתרחש על הפרקט. לכן היא מעניינת ורלוואנטית לצופי ערוץ 10 לא פחות מתיאור קליעה יפה של יוגב אוחיון ו/או משחק הגנה של בראיין ראנדל.

פוסט מס' 898. זיכרונותיי. לפני 25 שנים. רשימה מס' 4. נסיבות הימים ההם. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יוֹרֶה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטווח אפס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בכיכר העיר בתל אביב. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השלום עִם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס ז"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין שנופֵל שַדוּד ומת. נרצח. שמעון פרס מתמנה במקום יצחק רבין ז"ל לראש הממשלה, אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. חיש מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מגישת "המגזין" של ערוץ 10 אושרת קוטלר נדדה אמש (מוצ"ש – 31 באוקטובר 2015) עם צוותה מהאולפן שלה ב- "בית הוורד" בגבעתיים לגג עיריית תל אביב, משם הגישה את תוכניתה. הייתה לכך סיבה מובהקת. אמש התקיימה בכיכר רבין בתל אביב עצרת זיכרון בהשתתפות כ- 100000 אנשים במלאת 20 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אז במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995. בעת המשדר התגלה ב- "מגזין" פגם צורם. בעוד נינט טייב שרה את "שיר השלום" הבלתי נשכח אמש בעצרת הזיכרון בכיכר העיר, העניקה המגישה והמנחה אושרת קוטלר את זכות הדיבור לפרשן שלה נדב אייל על חשבון חצי מהשיר. מדובר בשגיאת עריכה שטותית שגורמת לחריקה טלוויזיונית בלתי מובנת. כבודו של העיתונאי נדב אייל מונח במקומו אולם לא על חשבון מילות "שיר השלום" בעלות משמעות עצומה והביצוע היפה של הזמרת המוכשרת נינט טייב.

הערה אישית שלי : כל צילומי ה- Close ups (של יצחק רבין) בעת נאומו ההוא של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בעצרת השלום הענקית ההיא במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 בה הדגיש חזור והדגש כי, "האלימות היא כרסום ביסודות הדמוקרטיה הישראלית… יש להוקיע אותה…למוטט אותה…אין זאת דרכה של מדינת ישראל…", ונראים ונשמעים כעת בסרטי התעודה השונים, לרבות צילומי ה- Close ups בהם הוא נראה שר את "שיר השלום" יחדיו עם הזמרת מירי אלוני ושמעון פרס – הם פרי צילום של יורם ברקאי צלם ה- ENG המצוין והדבק במשימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הצלם יורם ברקאי נושא מצלמת ENG על כתפו הימנית היה האיש שהבקיע במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 את הדרך מבין ההמונים (בסיוע עוזר הצלם שלו איציק בניונסקי) אז בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, התגבר על מגבלות הביטחון של הוראות השב"כ, וחדר עד למרחק של שניים – שלושה מטרים ממקום עמדתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין על הבימה המרכזית סמוך לבניין העירייה. כישרון הצילום של יורם ברקאי, דבקותו במשימה, וחתירתו למגע עם אובייקט הצילום שלו סייעו לו לתעד מקרוב תיעוד אותנטי רב ערך את יצחק רבין ז"ל ברגעי חייו האחרונים כ- שהוא במלוא אונו ונחוש לממש את חזון השלום שלו. יורם ברקאי ראוי להערכה רבה על פועלו ההוא. מגוחך שמפיקי הסרטים הדוקומנטאריים העוסקים בתיעוד מורשתו וזיכרונו של יצחק רבין ז"ל מתעלמים ממתן אשראי ברור ו- בולט למי שתיעד את הצילומים ההם שהפכו לבעלי ערך היסטורי.

זאת הרשימה ה- 5 בשני הפוסטים מס' 897 ו- 898 הדנים ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל לפני רבע מאה של שנים בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש – 4 בחודש נובמבר של שנת 1995 – מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 הציבורי וערוץ 2 המסחרי שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו מיצחק רבין ז"ל. 

23 ביוני 1992. בֵּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 הוא נושא בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). בגין היושרה שלו, בגין אומץ לבו, בגין מנהיגות האמת ו- הנבונה שלו שילם יִצְחָק רָבִּין בן מלכות ראש הממשלה ושר הביטחון בחייו. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות. אלה הן העובדות שתועדו ע"י העיתונאות האלקטרונית והכתובה לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד.הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. ככל שנוקפות השנים מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 המסחרי הצעיר בראשות שָלוֹם קִיטָל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939) ואֶפֶס קָצֵהָ של הכתיבה ב- תעשיית הטלוויזיה.

חלפו כבר כמעט חמש שנים מאז מותו הפתאומי בטרם עת של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 פקד עלי הבוס שלי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי למַסֵד קורס טלוויזיה לכתבי ספורט חדשים. הקורס נערך בחודשים של אוקטובר – דצמבר בשנת 1976 במרכז ההדרכה של רשות השידור בבניין החוטים בירושלים. חלק מתורת הטלוויזיה שנמסרה לסטודנטים ע"י מרצים שונים (ביניהם גם אלכס גלעדי עצמו ודן שילון מנהל חטיבת החדשות דאז) בתחומים השונים של עיתונאות, ייחוד ו- כישרון כתיבת טקסטים לטלוויזיה, עריכת כתבות, קיום ועריכת ראיונות בטלוויזיה, הכתב והשדר בעידן העיתונאות האלקטרונית, מלאכת ההפקה וצילום ב- Film ו- Video, שימוש בניידות שידור, כישרון התיעוד ומיומנות השידור ישיר של אירועי ספורט – נשען גם על ניסיונם ופועלם של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ושל בימאי הטלוויזיה והקולנוע האמריקני המתעד היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל.

באחת ההרצאות שלו בקורס ההוא לכתבי ספורט בטלוויזיה התייחס מוטי קירשנבאום באופן קונקרטי לכתבה שלו בנושא חברתי טריביאלי, "בילוי בשמורת עין גדי", ששודרה ב- "יומן השבוע" בעריכת יורם רונן ז"ל, בליל שישי לפני כארבעים ושלוש שנים. הכתבה ההיא זכורה לי היטב בגלל הניואנסים שמוטי קירשנבאום השתמש בהם בכתבה שעסקה בניצול תרבות הפנאי של האזרח הישראלי הממוצע שמוקדש לטיולים אך לא בהכרח גורמת לו הנאה. מוטי קירשנבאום היה רב אמן שידע לספר סיפור בטלוויזיה. באותה הכתבה ההיא הפליג עם צוות הצילום שלו ב- 1972 לשמורת עין גדי. בשטחה נראו המוני מטיילים שמחים וטובי לב. מוטי קירשנבאום ניסה לאמוד את מספרם הרָב, אך יחסית לשטח השמורה הגדול המדד הלך לאיבוד. שימוש בצילומי Long Shot כוללים לא סייע להתרשמותו מהאומדן הגדול של המטיילים שהגיעו לאזור. מוטי קירשנבאום שם לב שבאחת מפינות השמורה מצוי סולם שמפריד בין שני מפלסים בו המטיילים עולים לצד אחד ויורדים בצדו שני. הוא הציב את המצלמה שלו ליד אותו הסולם, סגר את Frame הצילום, ולחץ על ההֶדֶק. ב- Frame נראו לפתע אין סוף רגליים ונעליים. אלה עולים וחלקם יורדים. "הצילום האפקטיבי השיג את מטרתו אודות כמות המטיילים", אמר לסטודנטים. צופי הטלוויזיה האמינו לו כשסיפר להם שבשמורת עין גדי מבלות כעת מאות משפחות על טפן וילדיהן בגלל Shot צילום באורך של 30 (חצי דקה) שניות בו רואים כמות גדולה של רגליים ונעליים עולות ויורדות לאורכו של הסולם. ה-Shot שכנע אותם. באותה ההרצאה ההיא סיפר מוטי קירשנבאום לסטודנטים עד כמה בן אנוש מוכשר להסתגל לנוכחות מצלמה שעוקבת אחריו מקרוב. לא רק להסתגל לנוכחותה אלא אף לשכוח אותה ולהתעלם מקיומה. הסכיתו ושמעו אמר לסטודנטים. "בילוי בעיתות פנאי גם בשמורת טבע יפה כמו עין גדי איננו חייב להסתיים ב- פיקניק, ואת זאת רציתי להראות לצופים שלי", אמר לסטודנטים והוסיף, הילדים יכולים להיות נחמדים אך גם לעלות להורים שלהם על העצבים. הייתה שם אימא אחת שטיילה עם בעלה וארבעת ילדיהם הקטנים במעיין עין גדי אבל לילדים היו דרישות משלהם וכל אחד ביקש תשומת לב בנפרד מאחיו…והאימא התרגזה וצעקה על ילדיה. שמתי את המצלמה ליד האימא העצבנית והילדים הצעקניים שלה והמתנתי", סיפר לסטודנטים והוסיף, "האימא שחשה בנוכחות המצלמה המתמקדת בה ובילדיה ניסתה לשחק אותה לפתע Cool, נינוחה, תרבותית, נימוסית, ובעלת סובלנות לילדיה אבל חיש מהר שבה לסורה להיות מה שהיא באמת, אימא עצבנית בטיול שאמור היה להסב לה נחת וקורת רוח. היא לא רק התרגלה למצלמה אלא שכחה מקיומה, ואז חזרה לצעוק על ילדיה שממש הוציאו אותה מהכלים". הסצנה הזאת הוכיחה שלתרבות הפנאי ולבילוי בטיולים יש פנים לכאן ולכאן וזה לא תמיד מצליח ולא תמיד גליק גדול. מוטי קירשנבאום ז"ל היה לא רק בעל טביעת עין טלוויזיונית אלא ידע גם לספר סיפור. היה מה ללמוד ממנו.

טקסט תמונה :  מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939). אישיות דגולה, מוכשרת, חכמה, וחריפה. מנהיג בלתי נשכח של השידור הציבורי. חתן פרס ישראל לתקשורת ו-טלוויזיה ב- 1976 ומנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת ההיא בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת דיברנו אלכס גלעדי ואנוכי רבות בינינו אודות חשיבות הכתיבה לטלוויזיה. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק ברמה עליונה, הוא היה גם רעיונאי וכתב בעל טביעת עין שידע לעשות כתבות מעניינות, וניחן בעט מדויקת. ואז בסתיו 1975 החלו להגיע אלינו פרקי הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המופלאה "The Olympiad Series" שנעשתה ב- Film (אורכו של כל פרק היה 50 דקות) שכתב, הפיק, וביים המתעד ובימאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי – אמריקני הדָגוּל באד גרינספאן ז"ל (2010 – 1926). קריין הסדרה הדוקומנטארית המזהירה ההיא היה אחיו של באד גרינספאן דייוויד פרי (David Perry) בעל קול הבריטון העמוק. אלכס גלעדי ואנוכי רצנו עם כל משלוח חדש שהגיע מארה"ב ל- Steenbeck (שולחן עריכת פילם) בקומה הרביעית של הבניין כדי להתבונן ביצירות הטלוויזיוניות המופלאות שלו. באד גרינספאן היה רב אמן בתיעוד ו- ווירטואוז בכתיבה לטלוויזיה. הוא לימד את כולנו לכתוב לטלוויזיה. כתיבתו שלו הייתה מבוססת על כתיבה חסכונית ותמציתית. הטקסטים שלו נבנו על משפטים קצרים, ברורים, ופשוטים. באמצעות הכתיבה הייחודית שאפיינה אותו מילותיו פגעו בול אחרי בול. מיומנות כתיבה ויכולת לספר סיפור היא עסק מורכב. לא כל שכן כתיבה לטלוויזיה. כתיבה לטלוויזיה היא כישרון מיוחד שדורש מומחיות מיוחדת. באחד מפרקי הסדרה התיעודית המופלאה "OLYMPIAD", הקרוי "The Incredible Five" (דן בקורותיהם של חמישה ספורטאים אולימפיים דגולים ומדהימים הרץ למרחקים ארוכים הפיני פאבו נורמי, האצנית ההולנדית פאני בלאנקרס קוהן, זורק הדיסקוס האמריקני אל אורטר, המתעמלת הצ'כית וורה צ'סלבסקה, והרץ הצ'כי למרחקים ארוכים אמיל זטופק), מספר באד גרינספאן אודות המאבק בשנים 1956 – 1948 בין המנצח התמידי דאז הרץ הצ'כוסלובקי הדגול אמיל זטופק לבין השֵנִי הנצחי אחריו הרץ הצרפתי אלאן מימון על הבכורה בריצות ארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון (42 ק"מ ו- 195 מ'). כזכור זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון (לראשונה בחייו) הישג ששום אתלט לא שָנָה אותו מעולם. אלאן מימון זכה תמיד במדליית הכסף. אמיל זטופק ניצח את אלאן מימון גם בתחרויות בריצות ארוכות באליפויות אירופה בא"ק.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הפרק "The Incredible five" בסדרה "OLYMPIAD" שכתב, ביים, והפיק יוצר הטלוויזיה הדגול באד גרינספאן ז"ל. הסדרה כללה 22 פרקים. הצוות של באד גרינספאן מנה מעטים את אשתו קאפי פטראש – גרינספאן (Cappy Petrash Greenspan) ז"ל שהייתה המפיקה הראשית, נאנסי בפה (Nnancy Beffa) שימשה עוזרתו הראשית, דייוויד פרי בעל קול הבריטון העמוק והמיוחד היה הקריין הראשי (Narrator), והאחים וויליאם וג'פרי קאהן (William & Jeffrey Kahn) שימשו עורכי הסרטים. הצוות הקטן אך המוכשר הזה מנה גם את עורך הסרטים ז'ודקכ סאבסטה (Jeffrey Sebesta) ואת אחותה של ננסי בפה, סוזאן בפה (Suzanne Beffa). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה אישית שלי : טעות כתיב של המתעמלת הצ'כית וורה צ'סלבסקה על גבי העטיפה. שם משפחתה Caslavaka ולא Caslarska. 

טקסט מסמך : השער האחורי של הפרק "The Incredible five" בסדרה "OLYMPIAD" שכתב, ביים, והפיק יוצר הטלוויזיה הדגול באד גרינספאן. הסדרה כללה 22 פרקים. הצוות של באד גרינספאן מנה מעטים בלבד. אשתו קאפי פטראש – גרינספאן שהייתה המפיקה הראשית, נאנסי בפה שימשה עוזרתו הראשית, דייוויד פרי היה הקריין הראשי (Narrator), והאחים וויליאם וג'פרי קאהן וז'וזף סאבסטה (Josef Sabesta) שימשו עורכי הסרטים. הצוות מנה גם את אחותה של ננסי בפה, סוזאן בפה (Suzanne Beffa). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

שני הרצים הגדולים שהיו גם ידידים נפגשו ביניהם בפעם האחרונה בתחרות ריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956. אמיל זטופק היה בן 34, אלאן מימון בן 35. להפתעת הכול אלאן מימון הופיע ראשון באצטדיון האולימפי לקראת ההקפה האחרונה של המסלול כ- 400 מ' ובתומה סיום הריצה המפרכת. סגנון ריצתו של אלאן מימון לא היה מרשים והוא גם נראה עייף אבל הוא היה הרץ המוביל. מצלמת פילם אוסטרלית תיעדה מרום האצטדיון האולימפי את כניסתו הבלבדית דרך מנהרת האצטדיון להקפה האחרונה. הקפה אחת ואחרונה של האצטדיון הפרידה בינו לבין מדליית הזהב. לפתע הפנה אלאן מימון את מבטו לאחור כדי לראות אם מי מהרצים איננו נושף בעורפו ומסכן את מעמדו (והיו דברים מעולם). באד גרינספאן הנציח את הסצנה ההיא בכתיבת טלוויזיה קצרה, מדויקת, ברורה, ונכונה. בכך היה סוד כוחו. הוא תיאר את הסצנה בחמש עשרה מילים כלהלן :

"Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there"(!)

ניסוח גאוני בגלל פשטותו. את סוד הכתיבה החסכונית והתמציתית לטלוויזיה המבוססת על משפטים קצרים, ברורים, ופשוטים ביקשנו אלכס גלעדי ואנוכי לחשוף בפני הסטודנטים שלנו שרצו להיות כתבי ושדרני ספורט.

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan משמאל) ורעייתו האהובה קאפי פֶּטְרָאש ז"ל (Cappy Petrash – Greenspan) הבלתי נשכחים. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. "Buddy" היא קראה לו בחיבה. תרומתה של חברת "Cappy productions" בראשות באד גרינספאן לשידורי הטלוויזיה הדוקומנטארית האיכותית, האמריקנית והבינלאומית, הייתה עצומה שתיזכר לדורות. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 1987. אנוכי עם באד גרינספאן (Bud Greenspan) והמפיקה הראשית שלו ועוזרתו האישית ננסי בפה (Nancy Beffa) בפתח מסעדה ברומא בספטמבר 1987. השיזפון על פניי נובע מחשיפה רבה לשמש באצטדיון האולימפי הפתוח של רומא בעת השידורים הישירים שלנו מרומא לאולפנים בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באד גרינספאן, אשתו קאפי פטראש – גרינספאן, ואחיו דייויד פרי אינם עוד בין החיים.

ברבות השנים הצטרפו לחטיבת הספורט השדרנים יורם ארבל (כדורגל וכדורסל) ונסים קיוויתי (א"ק ושחייה) שייזכרו לעד בשל כישרונם לתעד סיטואציות בינלאומיות מפורסמות רבות מוניטין בטקסטים מדויקים וחסכוניים. ב- 22 ביוני 1986 בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986 כבש קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) שער בידו בדקה ה- 51 נגד נבחרת אנגליה, הכניע את השוער פיטר שילטון (Peter Shilton), והצעיד את ארגנטינה ליתרון 0:1. בתום ה- Replay השלישי שהריצה TELEMEXICO (קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית ששימשה Host broadcaster והפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי) לאוויר, חרץ יורם ארבל בטקסט חסכוני בתריסר מילים בלבד את גזר דינו של דייגו ארמאנדו מאראדונה לשבט כשהודיע למיקרופון : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן". יורם ארבל צדק. פנטסטי (!).

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. 22 ביוני 1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. הימים ההם הזמן ההוא לפני 34 שנים. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון (Peter Shilton), אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה של TeleMexico וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יורם ארבל שאמר לפני 34 שנים למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי, כלכלהן : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה על גבוה יותר מהידיים של שילטון". תיעוד חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה דרמטית מאין כמותה בסיומה ניצח הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) בסנטימטרים את הזוכה במדליית הכסף הניו זילנדי דיק קווקס (Dick Quax) ואת הזוכה במדליית הארד הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Hildenbrand) שהתמוטט על קו הסיום ונפל מעולף חסר נשימה. לפתע הסיט הבימאי של ניידת השידור הקנדית CBC את המצלמה מ- קלאוס הילדנבראנד שרוע על קו הסיום אל לאסה ווירן שהחל כבר את הקפת הניצחון שלו על המסלול. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר נסים קיוויתי לא התבלבל ו- שידר ישיר מעמדת השידור באצטדיון האולימפי במונטריאול לצופיו בישראל כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". איכות שידור ישיר נפלאה וחסרת תקדים (!).

אני מבקש להרחיב את יריעת כישרון הכתיבה והניסוח מעבר לכתיבה לטלוויזיה. כישרון כתיבה באשר הוא כישרון כתיבה. אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אברהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון הכתיבה המדויקת והחסכונית, ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית רוויית הדמים בין הצפון לדרום בארצו, כשחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה בכלל הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ונשיא אוניברסיטת הרווארד. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אייבראהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה, אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו נשיא ארה"ב. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג ביום ההוא של 19 בנובמבר 1863. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו, "לידה חדשה בחירות". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן , אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תָּסוּף מעל פני האדמה".

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שאיננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב עוד יותר.

כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – יינון לנצח. כ- 20000 (עשרים אלף) איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כלהלן : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דבריי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב בעת מלחמת האזרחים בארצו בין הצפון לדרום בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המֶסֶר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני ב- 19 בנובמבר 1863 שֻוָוק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

[1] ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם כמו "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו הרָב של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן (נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר  "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן". ספר הגְבוּרָה הזה מספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, הקרבה, ותעוזה בעת הקרבות המַרִים נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון קרא את הספר וב- 25 במארס 1950 הֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב רווי הוד. נושא מסמך התשובה היה "על הבנים שנפלו".

טקסט תמונה : 1950. של המאה שעברה. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי חוקר וכותב את כתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת). 

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל, בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה, בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי – תום ויפעה, גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באיבם, וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם. מי ימתיק וירפא שברה האנוש, גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים. נתייתמו אימהות, אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו.

מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה. בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה, יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום, וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כישרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני האישים הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה, וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המקסימלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים.

בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל נגד הטוען לכתר בנימין נתניהו.

אינני דן כאן במידת כישרונו של ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל לשמש ברגעים אלה מנהיג האומה. הפוסט הזה וארבעת הקודמים לו עוסקים במר בנימין נתניהו יו"ר הליכוד ב- 1995 שיחד עם חבריו באגף הימני הפוליטי של מדינת ישראל (כמו רחבעם "גנדי" זאבי ז"ל, אריאל "אריק" שרון ז"ל, יצחק שמיר ז"ל, ורבים אחרים) ראה את אספסוף המוּסָת זועק לעברו של בן המלכות יצחק רבין ז"ל, "שקרן, בוגד, נאצי, בדם ואש את רבין נגרש…", ושתק. בנימין נתניהו הוא אולי מדינאי מוכשר בעל יכולות אולם באותם רגעי המחלוקת ההם בסתיו 1995 נהג בעליבות ונבזות פוליטית כלפי בן המלכות יצחק רבין. בימים ההם של סתיו 1995 הוא מר בנימין נתניהו נראה לי איש בזוי. זה מה שאני חשבתי אודותיו. אי אפשר לעבור ככה סתם לסדר היום בגין ניהול תחרות פוליטית כה שפלה גם אם מדובר באדם מוכשר. לא הכל מותר בפוליטיקה. אינני חולק על כישרונו הפוליטי של בנימין נתניהו. אני חולק על מדיניות ואופי הוויכוח שלו אז עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. אתה רשאי להיות בר פלוגתא אולם אינך רשאי להיות מפלג ומפריד בין שורות האומה. אינך רשאי להיות מסית ומדיח באצטלה של יריב פוליטי. אינך רשאי להתבונן באספסוף מוּסָט עוֹטֶה על בן המלכות יצחק רבין את מדי ה- SS הנאציים הגרמניים של היינריך הימלר ורינהארדט היידריך, ולא להתערב. אינך ראשי להתבונן באספסוף מְפוּתֶה ו- מְשוּסֶה נושא חבל תלייה וארון מתים שמיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ולשחק בנדמה לי כי אינך רואה את המראות הקשים מנשוא, גם אם ראש הממשלה הנבחר בבחירות דמוקרטיות הוא בר פלוגתא שלך. אינך יכול להאזין ולהקשיב לקריאת ההמון האספסוף שזועק בקריאות קצובות, "יצחק רבין הוא שקרן, בוגד, ו- נאצי, בדם ואש את רבין נגרש…", ולהבליג כאילו אין הדבר נוגע לך. אינני דן כאן בכישרונך לשמש ראש ממשלה. נבחרת למשימה הרמה רבת האחריות בבחירות דמוקרטיות. אני דן בהתנהגותך הפוליטית הנבזית לפני שני עשורים של שנים כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל בן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל.

ראש ממשלת ישראל בהווה מר בנימין נתניהו כיצד הרשית לנגד עיניך ולמִשְמָע אוזניך לאספסוף המוסת להלביש את יצחק רבין במדי ה- .S.S הנאציים ולקרוא לעברו של בן המלכות שקרן, בוגד, ונאצי ? מדוע וויתרת לאספסוף המוּסָת הזה ? מדוע לא בלמת את האספסוף המְשוּלְהָב והמְפוּתֶה הזה ? מדוע לא אמרת לאספסוף, "הֶרֶף לכם…!!! יצחק רבין הוא בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל שהוביל את צה"ל לניצחון מזהיר במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שגריר ישראל בוושינגטון, ומנהיג שנבחר פעמיים לתפקיד ראש הממשלה במדינה חופשית ודמוקרטית…!!! עופו לי אם כן מהעיניים בני עוולה". הלוא תֵבוֹש לך בנימין נתניהו.

נדהמתי בשעתו מיובל ודליה רבין ילדיהם של יצחק ולאה רבין ז"ל שהסכימו לחלוק עם ראש הממשלה בנימין נתניהו את אבלם הכבד בטקסי הזיכרון הממלכתיים לזכר אביהם יצחק רבין ז"ל (אבל זהו כבר עניינם שלהם). רק רגע. הרי אתה ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו הפגנת צביעות בלתי נסלחת כלפי יצחק רבין שלבסוף נורה בגבו ונרצח בכיכר העיר, והנזר והאצעדה נגזלו ממנו. אין מדובר בצביעות בלבד כאילו בפוליטיקה הכל מותר וכאילו היא רשאית להיות ניזונה מכללים שאין להם כללים ואשר אינם מנת חלקם של חברת בני אנוש. מדובר בצביעות פוליטית נִבְזִית שראש האופוזיציה בנימין נתניהו הפגין לפני שני עשורים של שנים כלפי ראש הממשלה בן המלכות יצחק רבין ז"ל. אין על כך סליחה ומחילה. לקראת סיום הפוסט מס' 898, אֶשְנֶה ואוֹמָר שוב כלהלן : אני משוכנע ואין לי צל של ספק בכך כי אילו המצב היה הפוך ויצחק רבין ז"ל אציל הנפש היה רואה את הציבור מלביש במדי SS נאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך את בנימין נתניהו וזועק לעברו של האיש שמתיימר להיות ראש ממשלה שקרן ובוגד…בדם ואש את נתניהו נגרש…הוא יצחק רבין בן המלכות לא היה מהסס אפילו לשנייה אחת ונדרש לעצמו ומפסיק את ההצגה המכוערת, המנוולת, והשְפֵלָה למרות שבנימין נתניהו הוא בר פלוגתא שלו.

פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 898.

הערה 1 : הַבְּלוֹג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הַבְּלוֹג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראים. 

הערה 3 : המֵידָע שנמסר בששת הפוסטים האחרונים אודות רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר מוצ"ש של 4 בספטמבר 1995, כלול בסדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב, וקרויה תחת Title משותף : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא יסודית ומקפת ו- כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים. סדרת 13 הספרים מבוססת על מחקר וכתיבה שלי שנמשכים 17 שנים מאז שנת 1998, מאז אותה הפגישה הבינלאומית, וועידת ה- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcaters Meeting), שנערכה בסידני באוקטובר 1998, ואשר עסקה בהכנות לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני (Sydney) בשנת 2000. הוועידה ההיא דנה בהבנת פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית של הקבוצה המבצעית האוסטרלית הנפלאה SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) בראשה ניצב הספרדי מנואל "מנולו" רומרו.

המחקר והכתיבה המורכבים והמסובכים שהחלו ב- 1998 ואשר נפרסים לאורכן של 28 שנים טרם הסתיימו. הם היו אמורים להיגמר ב- 2019 אולם יימשכו כנראה עד 2021. סדרת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אמורה לצאת לאור לכל המאוחר ב- 2022. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. ברשימת האישים הארוכה שעמם שוחחתי כלולים גם שמותיהם (לא לפי סדר החשיבות) של אלוף במיל. אלעד פלד, איתמר גבתון (בנו של חנוך גבתון ז"ל), פרופסור אליהוא כ"ץ, לואיס "לואי" לנטין, סטן גרנדייזי, ג'וזף "ג'ו" סטרן, הרברט "הרב" קרוסני, יוסף פרופסור שלמה אהרונסון, רחל רונן (אלמנתו של יורם רונן ז"ל), שרגא מרחב, "פונצי" הדר ז"ל, בוב גולדמן, דוד "דודו" הירשפלד ז"ל, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, צבי גיל, חיים יבין, עוזי פלד, ארנון צוקרמן, יוחנן צנגן, יגאל לוסין, גדעון דרורי, חנוך ברטוב, ירון לונדון, שמואל אלמוג ז"ל, חגי פינסקר ז"ל, נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, ישעיהו "שייקה" תדמור, יפה מישורי, רוחמה איילון, גיל חובב (בנו של משה חובב ז"ל), יאיר שטרן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, אלימלך רם ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוסף ביניא, יצחק נבון ז"ל, הספרדי מנואל "מנולו" רומרו, הנורווגי יארלה הויסאטר, הגרמני אלברט שארף, הבריטי ריצ'ארד באן, הבריטי אלאן הארט, הבריטי ג'ונתן מרטין, הבריטי גרג דייק, האמריקני באד גרינספאן, האמריקנית ננסי בפה ועוד רבים, רבים, רבים אחרים.

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 898 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט  2020.

———————————————————————————————————-

זיכרונותיי. רשימה מס' 6 : פוסט מס' 898. חושי הסתיו של שנת תשנ"ה. חודשי ההסתה הַבְּזוּיָה ו- הנִקְלֶית ההיא של ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של שנת 1995 נגד ראש הממשלה ושר הביטחון בֶּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. הימין והימין הקיצוני מנהלים מלחמת חוֹרְמָה נִבְזִית נגד ראש הממשלה ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו מי שטוען ב- 1995 לכֶּתֶּר עוצם את עיניו, אוטם את אוזניו, ונועל את פיו נוכח גל ההסתה השְפֵלָה והנוראית ההיא נגד ראש הממשלה ושר הביטחון הנבחר של מדינת ישראל. סרטי החדשות ששודרו בתקופה ההיא ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובמהדורות החדשות בערוץ 2 המסחרי, מוכיחים בעליל ומעל לכל סָפֵק ובְּדָל התלבטות כי בנימין נתניהו יָשָב בנוֹח על הגדר, החריש ושתק. הוא יצא "נִשְכָּר" מההתקפות הרצחניות של הימין הקיצוני על ראש הממשלה ושר הביטחון, בֶּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. בֶּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל כינה את בנימין נתניהו, "צָבוּעַ" (!) . פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020.

אני כותב את הפוסטים הללו בגעגועים רבים לבן המלכות יצחק רבין ז"ל היחיד והמיוחד.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ומזכירתו האישית שולה זקן. שניהם נשלחו לכלא. תזכורת : ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו נושא על שכמו שלושה כתבי אישום פליליים חמורים 1000, 2000, ו- 4000 שהוגשו נגדו ע"י היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט. תזכורת : כתבי האישום הללו שהוגשו נגד בנימין נתניהו תקפים ושרירים וקיימים גם בימי מחלוקת אלה. אין זה דבר של מה בכך. 

העיתונאית אילנה דיין מובילת התוכנית "עובדה" שידרה ביום חמישי – 5 בנובמבר 2015 וביום חמישי – 12 בנובמבר 2015 בערוץ 2 ההוא, את השיחה החושפנית והמציצנית המרתקת שלה עם נוטלת השוחד הפושעת ו- עבריינית הכספים גב' שולה זקן מזכירתו ומנהלת לשכתו המסורה והנאמנה של ראש ממשלת ישראל בעבר וראש עיריית ירושלים בעבר נוטל שוחד מובהק מר אהוד אולמרט. מסורה ונאמנה לו במשך עשרות שנים עד לרגע בו הבינה שהוא בגד בה בבית המשפט. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עתיד להישלח לכלא בעוד רגע קט לשנים רבות. כבוד השופט דָוִּד רוֹזֵן מבית המשפט המחוזי בתל אביב כבר שלח את אהוד אולמרט ל- 6 (שֵש) שנות מאסר בפרשת "הולילנד". אילנה דיין חשפה לפני חמש שנים ב- "עובדה" באמצעות שיחה ישירה שלה עם גב' שוּלָה זָקֵן מסמך מטלטל ומזעזע המראה עד לאֵלוּ תהומות של שוחד, שחיתות, וטינופת של שַלְמוֹנִים התדרדר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט. הרל"שית שלו שוּלָה זקן היא יד ימינו ושותפתו המלאה למעשי הפשע של ראש הממשלה KAGCR המושחת ונוטל השוחד אהוד אולמרט. מדובר במעשי ריקבון חסרי תקדים של שניהם לאורך תקופה ארוכה. אילנה דיין חשפה מסמך רכילות טלוויזיוני סנסציוני מאין כמותו שהפיק ביום חמישי – 5 בנובמבר 2015 בין 21.00 ל- 22.00 בעבור הזכיינית "קשת" כמות רייטינג פנטסטית של % 26.8. משדרי הפרסומות המסחריות בערוץ 2 אמש בין קטעי הגילויים המדהימים והמרעישים של שולה זקן הכניסו ל- "קשת" סכומים של מיליונים שקלים. מדובר בסך הכול בשיחה טלוויזיונית מציצנית (מציצנות ברמה של הסגת גבול) של אילנה דיין עם הרל"שית שולה זקן שמסתתרת מאחורי גבו של אהוד אולמרט, אולם מי מבינינו לא מתעניין ברכילות ועוד ממקור ראשון ? מי מבינינו איננו אץ למוניטור הטלוויזיה כדי לשמוע דברי פטפוט והלשנה ש- שזורים בשחיתות נבזית, מעילה באמון ובכספים, ונטילת שוחד שיטתית במשך שנים של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושל הרל"שית התמימה יעני שלו גב' שולה זקן. שולה זקן ניסתה לעורר אז ביום חמישי – 5בנובמבר 2015 אצל אילנה דיין ב- "עובדה" אמפתיה ציבורית ורחמים באינטונציה רכה ובטענה שהיא לא ידעה דבר, לא שאלה שאלות, ורק מילאה צווים ו- פקודות של הבוס שלה. לא יעזור לה. שולה זקן מי שטענה אז להגנתה כי הייתה נַנָסִית בכל פרשות השוחד המדהימות האלה וכי קומתה האישית מתנשאת ל- 1.50 מ' בלבד, היא נוכלת ביודעין, שקרנית וגנבת, ששלחה בשֵם ראש הממשלה את זרועותיה להיכן שרק יכלה לעבר הקופות הציבוריות. צריך להבין כי שולה זקן הצהירה על עצמה כי במהלך חקירותיה הארוכות במשטרה ובבית המשפט כי לא אמרה תמיד את האמת, ו/או לא גילתה תמיד את האמת, ו/או הסתירה את האמת מפני השואלים והחוקרים אותה. נימוקיה היו כי היא אוהבת עד בלי די את אהוד אולמרט. מתברר כי למרות ממדיה הגמדיים (על פי טענותיה) לרבות זרועותיה הקצרות, הן היו ארוכות דיין בעזרתן הצליחה לשדוד לכיסה מאות אלפים רבים של מטבעות ושטרות כסף ציבוריים משני סוגים של שקלים ודולרים. לא ייאמן כי יסופר (!). המתעדת גב' אילנה דיין הייתה נבונה דייה כדי לשמור על איפוק וקורקטיות ולהותיר בידי ציבור צופיה הרבים את הזכות לשפוט מכורסאות הטלוויזיה שלהם בסלון ביתם את שולה זקן לשבט ו/או לחסד.

מכל האמור לעיל בפרשות השוחד המחרידות והמטונפות הללו, עניין אותי אז לדעת האם גב' שולה זקן הרל"שית השקרנית והנוכלת רודפת בצע, זאת שתבעה ללא בושה את חֶלְקָה בשַלְמוֹנִים הרבים ו- חַלְקָה את דמי השוֹחַד ביודעין ובכישרון ב- "זרועותיה הקטנות" עם ראש הממשלה, האם הסכימה למסור את עדותה לאילנה דיין כאזרחית נאמנה מהשורה ו/או שמא תבעה תשלום בעבור הריאיון הטלוויזיוני הסנסציוני ? ואם כן כמה ? אינני בטוח אבל נדמה לי שאין כוח בעולם ו- לא יכול להיות שאישה תאבת בצע כמו שולה זקן הסכימה למסור את עדותה הסנסציונית והפלילית ומרעישה שכזאת רוויית דינמיט לאילנה דיין ב- Prume time של ערוץ 2 ההוא רק תמורת "נזיד עדשים". איזה אינטרס יכול להיות לשולה זקן לנדב מידע סוּפֶּר – סנסציוני לערוץ 2 בחינם ? נכון שמדובר בהסכם בעל חיסיון סודי בין ערוץ 2 לבין שולה זקן, אולם מכיוון ש- "עובדה" עסקה ועוסקת ב- "תשמישי קדושה" ציבוריים הזכיינית "קשת" חייבת להוציא מייד הודעה מסודרת לציבור בעניין הנ"ל. באופן אישי אינני מאמין שהרל"שית העבריינית שולה זקן פתחה את סגור לִבָּה בחינם. עכשיו ברור לכל כי עדותה הטלוויזיונית של שולה זקן בפני אילנה דיין ב- "עובדה" ביום חמישי – 5 בנובמבר 2015 ושבוע אח"כ היוותה נעיצת מסמרים אחרונה ומכריעה בפטיש של 5 ק"ג בארונו של איש מוכשר וראש ממשלה מוכשר בשם אהוד אולמרט. ראש ממשלה שסרח והתגלה כמושחת סדרתי ונוטל שוחד שיטתי לכיסו הפרטי. בלתי נתפש. אהוד אולמרט נקבר תחת הררי עדויות מפלילות של הרל"שית הנאמנה והמסורה שלו. הוא לא יוכל עוד להימלט מסורגי הכלא. בלתי נתפש גם מדוע אהוד אולמרט שחצה את הקווים ראה לנכון לשתף בחטאים הפרטיים שלו את הרל"שית התמימה, הנאמנה, והחסודה שלו. מן המפורסמות הוא כי נאמנות בין שני אנשים הוגנים וישרים איננה נקנית בכסף. ועוד דבר : יש למנות עכשיו ולאלתר בדחיפות וללא שהייה את כבוד השופט דוד רוזן למִשְרָה הרָמָה והחשובה של היועץ המשפטי הבא של ממשלת ישראל (!).

זיכרונותיי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא. רשימה מס' 6. פוסט מס' 898 : סתיו תשנ"ה. חודשי ההסתה הַבְּזוּיָה ו- הנִקְלֶית ההיא של ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של שנת 1995 נגד ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. הימין והימין הקיצוני מנהלים מלחמת חורמה נִבְזִית נגד ראש הממשלה ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו מי שטוען ב- 1995 לכֶּתֶּר עוצם את עיניו, אוטם את אוזניו, ונועל את פיו נוכח גל ההסתה השְפֵלָה והנוראית ההיא נגד ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל. סרטי החדשות ששודרו בתקופה ההיא ב- "מבט" בערוץ 1 ובמהדורות החדשות בערוץ 2 מוכיחים מעל לכל סָפֵק ובְּדָל התלבטות כי בנימין נתניהו ישב בנוח על הגדר, החריש ושתק. הוא יצא נשכר מההתקפות הרצחניות של הימין הקיצוני על ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יצחק רבין כינה את בנימין נתניהו צָבוּעַ. פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה (1) : 23 ביוני 1992. הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב דרשה דרמטית, נְחוּשָה, ומדויקת של מנהיג האומה : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). (פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 ביוני 1992. הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב דרשה דרמטית, נְחוּשָה, ומדויקת של מנהיג האומה : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). פוסט מס' 898. (כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי).

זאת הרשימה ה- 6 בסדרת שני הפוסטים מס' 897 ו- 898 הדנים ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל איש הימין הקיצוני בתשע וחצי בערב במוצ"ש – 4 בחודש נובמבר של שנת 1995 – מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו מיצחק רבין ז"ל. 

23 ביוני 1992. בֵּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 הוא נושא בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). בגין היושרה שלו, בגין אומץ לבו, בגין מנהיגות האמת ו- הנבונה שלו שילם יִצְחָק רָבִּין בן מלכות ראש הממשלה ושר הביטחון בחייו. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות. אלה הן העובדות שתועדו ע"י העיתונאות האלקטרונית והכתובה לפני 20 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד.הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. ככל שנוקפות השנים מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שָלוֹם קִיטָל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. פוסט מס' 552. כל הזכויות שמורות.

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (2015 – 1939).

חלפו כמעט חמש שנים מאז מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ז"ל. ככל שינקפו הימים, החודשים, והשנים יתברר כי חסרונו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יורגש יותר ויהיה עמוק יותר משסָבְרוּ תחילה. שסע הגעגועים אליו ולערך אישיותו התקשורתית והטלוויזיונית החיונית רבת הצדדים ילך ויגדל, ו- יגבר ביחס ישר להתרחבות טווח הזמן מתאריך מותו. מוטי קירשנבאום היה אזרח ועיתונאי בעל מצפון ואמיץ לב. זה בלט כמובן בתחום עיסוקו רב השנים בתקשורת רחבת ה- ממדים : טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה, וגם ב- תיאטרון. הוא היה כל חייו איש בעל יושרה ציבורית עילאית. מוטי קירשנבאום נמנה על אותה חבורת אנשים שהפכה את חיינו בארץ ישראל ל- בעלי ערך ו- כדאיים. הוא מת בן 76 במושב מכמורת ב- י"ב תשרי תשע"ו – 25 בספטמבר 2015. זיכרונו לא יישכח ולא ימוש ממני (!).

טקסט תמונה : 1976 – 1974. הימים ההם – הזמן ההוא. מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל) מביים את השחקן ספי ריבלין ז"ל (מימין) באחת הסצנות בתוכנית הסטירית "ניקוי ראש". (באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונותיי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא. רשימה מס' 6. פוסט מס' 898 : סתיו תשנ"ה. חודשי ההסתה הַבְּזוּיָה ו- הנִקְלֶית ההיא של ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של שנת 1995 נגד ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. הימין והימין הקיצוני מנהלים מלחמת חורמה נִבְזִית נגד ראש הממשלה ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו מי שטוען ב- 1995 לכתר עוצם את עיניו, אוטם את אוזניו, ונועל את פיו נוכח גל ההסתה השְפֵלָה והנוראית ההיא נגד ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל. סרטי החדשות ששודרו בתקופה ההיא ב- "מבט" בערוץ 1 ובמהדורות החדשות בערוץ 2 מוכיחים מעל לכל ספק ובְּדָל התלבטות כי בנימין נתניהו ישב בנוח על הגדר, החריש ושתק. הוא יצא נשכר מההתקפות הרצחניות של הימין הקיצוני על ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יצחק רבין כינה את בנימין נתניהו צָבוּעַ. פוסט מס' 898. כל הזכויות שמורות.

עדויות מצולמות בלתי נשכחות של מסע הסתה מתוכנן נבזי ומטונף ב- 1995 נגד בן המלכות מי שכיהן בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בשנה הנוראית ההיא.

טקסט תמונה : הסתיו של שנת 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים המיועד לראש הממשלה יצחק רבין וזועקים בקולי קולות לידו של בנימין נתניהו, "בחרת רבין קיבלת עראפאת". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים המיועד לבֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל' וזועקים בקולי קולות לידו של הטוען לכתר בנימין נתניהו, "בחרת רבין קיבלת עראפאת". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. איתמר בן גביר מציג את הלוגו של מכוניתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומצהיר בפני מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 : "אם הגענו לסמל המכונית – אנחנו יכולים להגיע לרבין". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. מנהיגות מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו ניצבת על הגזוזטרה ההיא בכיכר ציון בירושלים ומתבוננת באספסוף מסית ומדיח בן 30000 (שלושים אלף) של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. ממעל הכתובת "קרב ההגנה על ירושלים" ומתחת לה "מוות לרב המרצחים". כולם שתקו שם. בנימין נתניהו לא היסה את הנבלים הפורעים. (באדיבות ערוץ 1 ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. מנהיגות מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו (וגם יצחק שמיר, רחבעם זאבי, ואריק שרון ועוד כמה…) ניצבת על הגזוזטרה בכיכר מיון בירושלים ומתבוננת באספסוף מסית ומדיח בן 30000 (שלושים אלף) של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. כולם שתקו שם. בנימין נתניהו לא היסה את הנבלים הפורעים. (באדיבות ערוץ 1 ו- YES דוקו). 

האם הימים ההם חלפו ו/או ישובו ? האם בני גנץ הכושל, חסר ביטחון, מהסס ומפוחד ינתק מגע מבנימין נתניהו ? האם ראש ממשלה דמוקרטי ב- ישראל החופשית יהיה מוכשר לנהל את המדינה 7/24 בשיטת 59:61 ? 

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה קפיטליסט ומפריט לאומי כושל שמנהל אומנם מדינה דמוקרטית אך מבורדקת ומבולגנת. בכל תחום. המינוי המטופש ההוא של ד"ר רן ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי (ביום רביעי – 4 בנובמבר 2015) הוא עוד מעין עדות מפלילה כיצד מתנהל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על שלל חבר היועצים בלשכה המורחבת שלו. מעשה הרכבת ממשלת ישראל, הפקדת השרים על משרדיהם, וחלוקת התיקים על ידו נשען על בלימה. הרוב המינימלי 59:61 עליו נשענת ממשלתו מזמין אין סוף לחצים (בצורת אולטימטומים) של כל מיני חבריו באגפי הקואליציה שמבקשים לעצמם שררה ורוצים להתמנות לשרים. נוסחת הניהול צרת האופקים שלו מסתייעת ב- "נוכלות פוליטית". כך מפרש זאת הציבור הנדהם שרואה את המראות ושומע את הקולות. פתרון אחד שלו של בנימין נתניהו במקום אחד יוצר מייד משבר בגזרה אחרת. ראה את סיפור מינויים הכפול, המביך, רווי שינויים, ו- ההפכפך לשרים של יריב לווין (ביטחון פנים), גלעד ארדן (שר לביטחון פנים + עניינים אסטרטגיים + הסברה), זאב אלקין (שר לעניינים אסטרטגיים שהוזז לתפקיד שר קליטת עלייה והשר לענייני ירושלים), סילבן שלום (שר הפנים + אחראי על המו"מ עם הפלסטינים), ובני בגין (שר ללא תיק. הדבר נודע לבני בגין על פי הודעה של ראש הממשלה בכנסת מבלי שהוא דיבר עמו קודם לכן), כמו גם מינויו באותה שיטה מפתיעה של צחי הנגבי ליו"ר וועדת חוץ וביטחון. ראו גם את הזזתו של זאב אלקין משר לעניינים אסטרטגיים ומינויו לתפקיד השר הממונה על קליטת העלייה והשר לענייני ירושלים. וכל זאת לאחר הבטתו המפורשת בפברואר 2015 (בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015) לראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת כי הוא האיש הבלעדי שלו לענייני בירת ישראל. ניר ברקת נפגע, וכבר הספיק להצהיר כי מינויו של זאב אלקין מצער ונובע משיקול פוליטי צר לרבות בזבוז כספים. ראו גם את מינויו של ישראל כץ לשר התחבורה והשר לענייני מודיעין. מדובר במעשה קונדס. ראו גם את נושא פיטוריו המהיר של מנכ"ל משרד החוץ נסים בן שטרית ע"י ראש הממשלה והצבתו במקומו שָם את נאמנו של בנימין נתניהו ד"ר דורי גולד. ראו גם את פיטוריו וסילוקו בשיחת טלפון של מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר ע"י ראש הממשלה של בנימין נתניהו (מי ש- משמש במקביל גם שר התקשורת של מדינת ישראל), וההכנות שלו למנות למנכ"ל משרד התקשורת החדש את מקורבו שלמה פילבר. שלמה פילבר היה ראש המטה של בנימין נתניהו במסע הבחירות האחרון לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015. כמו כן שימש שלמה פילבר ראש המטה של בנימין נתניהו בשנים 2003 – 2001. מנכ"ל משרד התקשורת המפוטר אבי ברגר סירב להוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו (מכהן כאמור גם במקביל כשר התקשורת) לבצע את הוראתו המחמירה עם ערוץ 10 שדורש ממנו תשלום של 16.800000 (שישה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) שקל. ראו גם את הודעת התפטרות המחאה אתמול של פרופסור דוד גילה מתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים (כפי שמסר אותה לשר הכלכלה אריה דרעי) בגין המחלוקת על מתווה פירוק מונופול הגז הטבעי של חברות הדלק ונובל אנרג'י. ברור כי ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו נסוגה מהמתווה המשותף שגובש בפברואר 2015 ע"י הרשות להגבלים עסקיים (בראשות פרופסור דוד גילה) ועל ידה, וכי היא הממשלה מסתפקת עתה במתווה מרוכך יותר שלא יביא לתחרות בענף הגז, אלא דווקא להנצחת המונופול ולהאמרת מחירי הגז והחשמל. הציבור חש מאוים ומבין כי הממשלה בראשות בנימין נתניהו מעניקה חלק מאוצרות הטבע של מדינת ישראל לשליטה פרטית. נשאלת כאן שאלה רצינית האם ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו משרתת בעלי הון באופן כה גלוי ונרצע ? היכן הם שר האוצר משה כחלון ושר האנרגיה יובל שטייניץ ? מה קורה פה לעזאזל ? ראו גם את שר האוצר החדש משה כחלון ראש מפלגת "כולנו" זה שהבטיח גדולות ונצורות לעם ישראל בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015 בתחומי הדיור, הבנקאות, הגז והחשמל (צבר בגין הבטחותיו המוקדמות לציבור 10 מנדטים) כי הוא זה ש- ינפץ מונופולים, יפרק את מונופול הגז, ייצור תחרות במשק הישראלי, ויוריד מחירים – מצהיר עכשיו כי הוא יורד מאסדת קידוח הגז של מקורבו וידידו העשיר קובי מימון בשל ניגוד עניינים ואיננו משתתף בוויכוח למי שייכים אוצרות הטבע של ישראל, לציבור הכללי ו/או לידיים פרטיות. ראוי להתבונן שוב בריאיון שערכה יונית לוי מגישת החדשות בערוץ 2 עם משה כחלון בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 בה הבטיח לה בנחרצות רבה כי יפעל בכל תנאי לפירוק מונופול הגז. לפתע אז כשר האוצר נסוג ובורח מהמערכה בתירוץ של יחסי קירבה וידידות עם קובי מימון. לכן צריך להכריז על כך עוד הפעם בפוסט הזה מס' 898, משה כחלון ביצע כאן מעשה שקרנות ו- נוכלות פוליטי בניגוד מוחלט להבטחתו הציבורית המפורשת בריש גלי לפני הבחירות ההן כי יפעל בכל כוחו להוזיל את תעריפי הגז והחשמל לאלתר. ראש הממשלה בנימין נתניהו הפך אם כן בכורח הנסיבות הפוליטיות ההן ל-מעין "סופר טאנקר", איש הקובע והמשפיע בתחום ניצול ציבורי ו/או פרטי של מכמני האנרגיה של מדינת ישראל שאוצרים בקרבם מאות רבות מאוד של מיליארדי שקלים. בכורח הנסיבות הללו הוא גם הנהיג ו-כיוון את התקשורת של מדינת ישראל, ובכורח אותן הנסיבות הוא כיהן גם אז כ- שר החוץ בפועל של מדינת ישראל.

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה שמינה את עצמו אז ו-כאמור גם לשר התקשורת. בתוקף תפקידו כראש ממשלה הוא שמר לעצמו קרוב ככל האפשר את תיק רשות השידור, ממנו הרחיק לאלתר את גלעד ארדן הכנוע, שלפתע ירד על ברכיו והתרפס בפני ראש הממשלה כי יואיל לשמור לו נתח מעוגת השררה. ערוץ 1 הציבורי ז"ל ההוא השרוי תחת עול כונס נכסים וצו פירוק שכב בינתיים פרקדן נטול רייטינג ומובס בזירת התקשורת. למַעֵט פעם אחת בשנה בה ערוץ 1 הציבורי ז"ל ההוא שידר ישיר את תחרות שירי הארו-וויזיון האירופית מניבת הרייטינג (% 18.6 במוצ"ש – 23 במאי 2015), ופעם אחת בשבוע בה ערוץ 1 הציבורי ז"ל ההוא שידר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל. הריאיון שהעניק גלעד ארדן לתמר איש שלום באולפן ערוץ 10 בירושלים (יום שלישי – 26 במאי 2015) חשף אותו כפוליטיקאי מגוחך ושביר. זה לא הכל. באמצעות תככים פוליטיים עשה בנימין נתניהו גם כל מאמץ לקעקע ולקרקס את מעמדו של ערוץ 10. מדהים אותי כאזרח וותיק של מדינת ישראל כי האיש ששירת בשעתו כקצין קרבי לוחם בסיירת מטכ"ל של צה"ל, וגדל והתחנך על ערכים נעלים של נאמנות, צדק, מוסר, דוגמא אישית, דרך ארץ, יושרה, וכנות ואומץ לב – מרשה לעצמו עכשיו לנהל בצורה כה מכפישה ו-משובשת את מדינת ישראל כאילו הפוליטיקה היא עולם אחר ונפרד בו כל חוקי הג'ונגל כשרים. מדובר בניהול חשבונות מטורף ומלוכלך נעדר כל יתרון מוסרי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שמנהל את מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית בציניות ונוכלות פוליטית. בנימין נתניהו טועה טעות מרה אם הוא חושב שיעלה בידו לנהל את המדינה לאורך ימים באמצעות שוֹט ומגלב. אבל לך תדע. אומרים כי הפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי. אולי הוא ישרוד בסופו של דבר עוד ארבע שנות 7/24 בשיטת 59:61 (אם בני גנץ ישבור את הברית, לא יהיה תקציב, ויתקיימו בחירות רביעיות).

בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, נורה ונרצח ע"י נבל ובן בליעל שירה מטווח אפס שלושה כדורי אקדח בגבו בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש-4 בנובמבר 1995 (1).

אינני רוחש טיפת הערכה לבנימין נתניהו האדם. מראות חודשי הסתיו של אוקטובר ונובמבר לפני עשרים וחמש שנים בשנת 1995 אינם משים מזיכרוני ולא מרפים ממני. בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד ב- 1995, ראה את המראות הַמְנוּבָזִים, המכוערים, והמתועבים של ההפגנות ההן, בהן אנשי הימין והימין הקיצוני מלבישים את בן המלכות וראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל במדי SS נאציים של מפקד הגסטאפו היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ועוטים על ראשו כאפייה בסגנון של יאסר עראפאת, ושתק. הוא לא אמר אז מילה שמדובר ב- "הרס הדמוקרטיה" כי שהוא טוען עכשיו בחודשי יולי אוגוסט 2020 ממש במילים אלה נגד המפגינים נגדו היום. אני מוצא ביומני דברים שרשמתי לזכרו של בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל בראשית חודש נובמבר של שנת 2014, במלאת 19 (תשע עשרה) שנים להירצחו ע"י בן עוולה.

זהו הטקסט : אינני יודע מה עם משפחת רבין שהתכנסה יחדיו בכנסת ישראל בירושלים ביום רביעי – 5 בנובמבר 2014 לשמע נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לרצח הפוליטי הנפשע של אביהם מנהיג האומה יצחק רבין ז"ל לפני 19 (תשע עשרה) שנים בכיכר העיר בתל אביב. המתנתי דקה אולי שתיים בכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לזכרו של המנהיג הדגול שלי יצחק רבין, זיכרון לאומי שהולך ודוהה. לא היה צריך הרבה זמן כדי להבין לאלו מחוזות ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לגרור אותי, אז קמתי מהכורסה ונטשתי את מסך הטלוויזיה. שום סליחה אישית של ראש הממשלה הנוכחי. שום מילת צער ויגון מפיו של בנימין נתניהו כעת גם בחלוף 19 שנים. כל מה שבנימין נתניהו הואיל לומר בטקס האזכרה לפני כמה ימים בכנסת כי יצחק רבין ז"ל ידע שהסכמים על נייר בלבד אינם מקיימים את השלום. אותו בנימין נתניהו שניאץ את ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל ב- שנת 1995 כלהלן : "כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי. הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת", בא עכשיו למליאת הכנסת כאילו לא קרה מאום לפני 19 שנים. לא עולה גם היום בדעתו להרכין ראשו בפני בֵּן המַלְכוּת שנרצח . הנאום חסר החשיבות לא כלל מראש כל בקשת מחילה פרסונלית של ביבי נתניהו מיצחק רבין ז"ל על אותה ההסתה הפרועה והנבזית שהתנהלה ע"י הימין + הימין הקיצוני לפני 19 שנים בראשי חוצות והביאה לרצח הנפשע ע"י בן בליעל, והוא בנימין נתניהו כמו אישים אחרים במפלגת הליכוד היו עדים לה, אולם החרישו, ולא יצא חוצץ נגדה. מנוולים ובני עוולה מהימין + הימין הקיצוני השתתפו בהפגנות פוליטיות אלימות ו- מְנוּבָזוֹת ברחבי הארץ נגד ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל, גיבור הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל בעת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 על שלושה צבאות ערב של מצרים, סוריה, וירדן, ראש ממשלה ושר ביטחון שנבחר באופן דמוקרטי להוביל את גורלה של מדינת ישראל אל חוף מבטחים מדיני. המפגינים המנוולים והמנובזים האלה הלבישו את בן המלכות יצחק יצחק רבין ז"ל בצילומי Blow ups בבגדיו של הרייכספיהרר הנאצי היינריך הימלר ועטו לראשו כאפייה של יאסר עראפאת. יריבו הפוליטי של יצחק רבין ז"ל ב- 1995 היה ראש האופוזיציה ויו"ר הליכוד ב- 1995 בנימין נתניהו. בנימין נתניהו וחבר מרעיו במפלגת ליכוד ראו מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים את מראות הזוועה ושמעו את קולות הזימה, החטא, והזדון של המפגינים בני עוולה – ושתקו. עכשיו בחלוף 20 שנים הוא מספר לי בטקס האזכרה ה- 19 להירצחו של אחד מגדולי האישים של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים כי יצחק רבין ז"ל הסכים עם הרעיון כי כל הסדר מדיני שלא יהיה מושתת על על ביטחון לא יחזיק מעמד, והנייר לבדו לא מקיים את השלום. זה מה שיש לו להגיד היום. שום בקשת סליחה אישית מבן המלכות שנרצח בעיצומה של הסתה והדחה ע"י הימין + הימין הקיצוני ונפל על קידוש השם ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. הנזר והאצעדה נלקחו ממנו בכוח האקדח . מדובר בחוסר יושרה קיצונית וצביעות פוליטית בלתי מתקבלת על הדעת. אינני יכול לסלוח לראש הממשלה כיום בנימין נתניהו על שאיננו מוצא טיפה של אֶמֶת וקָמְצוּץ של כבוד עצמי כדי להתייצב בפני האומה ולומר : שגיתי. שגינו לפני 20 שנים. ברור שקמתי ממושבי בביתי וניתקתי מגע ממסך הטלוויזיה שאותה בנימין נתניהו מנצל לצרכיו האישיים.

בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, נורה ונרצח ע"י נבל ובן בליעל שירה מטווח אפס שלושה כדורי אקדח בגבו בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש-4 בנובמבר 1995 (2).

זהו הרעיון שהטריד והניע אותי להתייחס בשעתו להצעה המשובשת והמעוותת של העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר (חתן פרס ישראל לעיתונאות ותקשורת ב- 2012)  להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו יריבו הפוליטי המר של יצחק רבין לנאום בעצרת האֵבֶל המציינת את קטילתו של ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה חופשית ודמוקרטית בידי בן עוולה ישראלי. הרי יצחק רבין הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו "צָבוּעַ". העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות. ספרו רב העניין של מר איתן אבניאון "מילה במילה – אוצר המילים הנרדפות ושדות סמנטיים" (יצא לאור בשנת 2000 בהוצאת איתאב בית הוצאה לאור בע"מ) מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : "איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, ערום, ורמאי". כיצד זה יכול להיות שהצביעות של בנימין נתניהו שוכנת ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז"ל ? בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין ראש האופוזיציה בנימין נתניהו התקיימה בשנים 1995 – 1992 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה. חמוּרָה. אולם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל שמר על הגינות מוחלטת ולא חצה קווים אדומים . גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר. מה אם כן הביא את יצחק רבין ז"ל לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד, כמעט בלתי מקובלות, ולכנותם בכינוי הבלע "צְבוּעִים" ? ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מדינאי עַל, היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו (ימין מתון + ימין קיצוני) בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א' ו- ב' שחתמה ממשלת ישראל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת בשנים 1995 – 1993. איזה ימין מתון ואיזה נעליים.

טקסט מסמך : לפני כ- 20 שנים. חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון המצוין "ידיעות אחרונות" עוקב בעירנות אחרי המתרחש במערכות הפוליטיקה הישראלית. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל (בן 73) מתייחס למפלגת הליכוד בראשה ניצב בנימין נתניהו (בן 46) ו- אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם", ומוסיף בכותרת המשנה : "צבועים". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

מדהים אותי עוד יותר על פי עדותו של יעקב אחימאיר במאמרו ההוא ב- "ישראל היום" הציטוט הבא : "לימים האזנתי (הוא יעקב אחימאיר האזין) לדברים שאמר בריאיון רדיו איתן הָבֶּר לשעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שהגיב על הצעה כזאת (הצעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת הַאֵבֶל לזִיכְרוֹ של יצחק רבין), "למה לא". הוא יעקב אחימאיר לא הזדעזע. קשה לי להאמין שאֵיתָן הָבֶּר הסכים אז לרעיון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוגדר כאמור ע"י יצחק רבין כ- "צָבוּעַ" (!), הוא שינאם בעצרת זיכרון לזכרו של הנרצח, עצרת שהיא עדיין יד ומצבה למורשת ניהול של מדינה דמוקרטית כפי שהתווה ראש הממשלה ובֵן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל בין השאר גם בחזון השלום שלו. אשנה ואדגיש שוב כי מר איתן אבניאון מציע בספרו המעניין, "מילה במילה – אוצר המילים הנרדפות ושדות סמנטיים", מילים נרדפות להגדרה "צבוע", כלהלן : "איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, מזויף, עָרוּם, מעמיד פנים, מתחסד, ורמאי".

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. העיתונאי ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר מראיין את ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1977 – 1974. יעקב אחימאיר רחש הערכה עצומה ליצחק רבין ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מר דניאל פאר ז"ל (מימין) ומר יעקב אחימאיר (משמאל) מגישים את מהדורת "מבט". עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : יאיר שטרן שימש מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שתי קדנציות בשנים 1989 – 1983, והיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993.

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995, לפני רבע מאה של שנים, התקיימה הפגנה של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. ממש לידו, סמוך ל-בנימין נתניהו המסתובב בצומת רעננה הצטייר מחזה אפוקליפטי ונבזי, מסע הסתה קיצוני ומטונף של תומכי הימין נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, בו נישא ארון קבורה עליו כתוב "רבין ממית את הציונות". לא היה צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי היה מיועד ארון הקבורה הזה. בנימין נתניהו לא התנער מהמחזה המביש. הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו. בנימין נתניהו שתק. למי שזיכרונו קצר ומתעניין בנושא יכול למצוא את התיעוד הנ"ל ב- "Youtube" וגם בארכיון העיתונות ב- "בית אריאלה" בתל אביב. בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל כאילו לא קרה דבר. היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד בנימין נתניהו ב- 1995 ומאחוריו, מבקשים את נפשו של יצחק רבין ז"ל ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע"י רוב ברור בעם.

טקסט מסמך : לפני כ- 25 שנים. חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון המצוין ורב התפוצה "ידיעות אחרונות" עוקב בעירנות אחרי ההתרחשויות הפוליטיות במדינת ישראל. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אומר בכותרת הראשית : "הליכוד נותן השראה לפורעים". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : "כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים בממשלתי". יצחק רבין ז"ל היה איש אמיץ ומנהיג למופת. אנשי השב"כ המאבטחים אותו, הסובבים אותו, והאמורים להגן עליו היו נאיביים וכשלו בתפקידיהם. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו תקף אז בחריפות רבה את בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ו- אומר באחת ההזדמנויות בשלהי 1995 כהאי לישנא : "כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי. הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת". ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב'. באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות קיצונית ביותר תרכובת של שנאה ותיעוב כלפי ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון. על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו, אריאל "אריק" שרון, משה קצב, ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי. ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי .S.S גרמניים וסמל צלב הקרס היישר מהמלתחה של הצוררים הנאציים היינריך הימלר וריינהארדט היידריך וב-כאפייה בסגנון של יאסר עראפאת, וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות ומתואמות : "יצחק רבין רוצח", יצחק רבין בוגד", יצחק רבין נאצי", "בדם ואש את יצחק רבין נגרש", ועוד סיסמאות תועבה. בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הרשע אך לא היסה את המנאצים המטורפים. יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה. בנימין נתניהו ראה כמו כל האחרים את ה- blow ups המצולמים של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי SS נאציים וחובש כאפייה כמו זאת ש- יאסר עראפאת שם על ראשו, אולם איננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי ישראלי נאור.

ראה גם את עדותם של העיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ", ו- "מעריב" מ- 5 באוקטובר 1995. הפגנה אלימה, ארסית, ונבזית של כ- 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין + הימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל מולבש ע"י מתנגדיו במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר. כבודו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד עליון בפלמ"ח ובארגון "ההגנה" שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב, ורמטכ"ל צה"ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – נרמס ומחולל. בנימין נתניהו ומרעיו במפלגת הליכוד ראו את המראות המבישים ושמעו את הגידופים והנאצות, ושתקו. הוא בנימין נתניהו וחבר מרעיו נותרו במקומם ולא אמרו הרף. הם כולם אנשי הליכוד התבוננו בנעשה ולא הסתלקו מהבימה. 

ראה גם את עדותם "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "הארץ" מ- 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. הימין הקיצוני מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. הם מכנים אותו שקרן. צעירים חובשי כיפות נושאים Blow ups בו נראה יצחק רבין חובש כאפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת. צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה. 

ראה "מעריב" מ- אוקטובר 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". בגוף המסמך הזה עונה ח"כ גב' לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד, כהאי לישנא : "הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי . אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה. בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה". (באדיבות העיתון "מעריב").

הערה א' : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב' לימור לבנת לשָרָת התקשורת. השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : "מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו".

הערה ב' : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב. השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע ניצלה את מעמדה ו- הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה בינלאומית עם האלוף האולימפי הישראלי.

הערה ג' : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל. עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ"ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי, פרי מינויה של ממשלת גב 'גולדה מאיר באפריל 1974 ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס. "הוא לא משלנו", הטיחו העסקנים במנחם בגין. בהיותו אדם בעל יושרה, כבוד, ודרך ארץ, ודמוקרט בעל שיעור קומה, דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף. יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק.  ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

הערה ד' : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו. דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון. דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : "אין לי חלק ונחלה עִמָכֶם…" ופרש, במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא, "מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עִמְךָ". בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995, אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי.

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנווט, עורך, ומנהל חטיבת הספורט. הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה בעם. היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין, גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני, "הם זה לא אנחנו". בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה. הימין הקיצוני, האלים והמאיים, וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול את הדרך לשלטון. אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו. קשה לי מאוד להאמין שאֵיתָן הָבֶּר התנסח והביע את דעתו "למה לא" בנוגע למחשבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת אֵבֶל לזכרו של יצחק רבין. הרי אֵיתָן הָבֶּר מודע להיסטוריה שהתרחשה כאן לנגד עינינו רק לפני 25 שנה. אני מתנגד מכל וכול להופעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באסיפות ובטקסי הזיכרון לזכרו של הקברניט יצחק רביו ז"ל שנרצח. לא נראה לי כאזרח מן השורה שמי שיצחק רבין ז"ל הגדיר אותו בחייו "צָבוּעַ", הוא זה שיקונן על קברו ויזיל דִּמְעוֹת תַּנִּין, גם אם הוא ראש ממשלה מכהן. ועוד דָבָר (שונה לחלוטין) שהיה לי לומר אז לפני כמה שנים. מה פתאום שַדָּר ועיתונאי בכיר בטלוויזיה הציבורית מחווה את דעותיו הפרטיות והאישיות באורח קבע בעיתון מתחרה ? על יעקב אחימאיר לשמור את כישרונותיו למכורתו. לא נראה לי כי מגיש החדשות המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קורנקייט (Walter Cronckite) היה ממלא טורים ב- "ניו יורק טיימס" ו/או ב- וושינגטון פוסט".

כעת במלאת עוד מעט 25 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אני מעלה לדיון את אותם הפוסטים המורכבים והארוכים שנכתבו בזמנו : הראשון נקרא : "אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים". השני נקרא : "יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו". פוסטים מס' 897 ו- 898 מבוססים בחלקם על פרולוג חלקים א' ו- ב' של סדרת הספרים רחבת ההיקף שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראה להלן את השערים הקדמיים והאחוריים של הספרים פרולוג א' ופרולוג ב' שחקרתי וכתבתי.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר פרולוג חלק א' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר פרולוג חלק א' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר פרולוג חלק ב' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר פרולוג חלק ב' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

אינני רוחש טיפת הערכה לבנימין נתניהו האדם. מראות חודשי הסתיו של אוקטובר ונובמבר לפני עשרים וחמש שנים בשנת 1995 אינם מרפים ממני. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין היה נתון באותם הימים ההם לאיומים על חייו ונמצא בסכנת חיים של ממש. רק איש לא לקח זאת ברצינות. גם לא הוא עצמו. חייו היו תלויים על חוט השערה, על בלימה. אך שום אדם בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם בחברת החדשות של ערוץ 2 המסחרי, לא היה מודע לדבר ולא חשב כך. לא המנהלים, לא השַדָּרִים, וגם לא העורכים והמפיקים. אי אפשר להאשים רק אותם ברשלנות התקשורתית הזאת כפי שהתבררה בדיעבד מפני שגם הגוף הביטחוני המקצועי הטוב ביותר במדינת ישראל, השב"כ, האמור להגן על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון התנהג בשלומיאליות וחובבנות. השב"כ לא העריך נכון את חומרת הסכנה ונכשל באבטחת חייו של יצחק רבין ז"ל. ביום רביעי בערב – 1 בנובמבר 1995, שלושה ימים לפני הרצח, ערך מר אהוד יערי (אז איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) ריאיון טלוויזיוני נרחב עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתוכנית האקטואליה "מוֹקֵד". אהוד יערי הוותיק ובעל הניסיון ואחד העיתונאים הטובים בישראל שימש גם מנחה ומגיש התוכנית. מפני שהעניק חשיבות רבה לפגישה עם ראש הממשלה ושר הביטחון החליט אהוד יערי לחלוק את אחריות הריאיון העיתונאי עם אנשים נוספים והזמין לשבת ולראיין לצִדוֹ באותו ערב גם את יָרוֹן דֶקֶל איש רדיו "קול ישראל" ושמעון שִיפֶר [1] הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות". הריאיון עם ראש הממשלה נסב בתחילה על מו"מ מדיני אפשרי עם סוריה אך גלש חיש מהר למצב הפוליטי המתוח במדינה בו הימין הקיצוני מאיים על חייו של יצחק רבין. שמעון שִיפֶר הדליק את הנורה האדומה האחרונה בריאיון. הוא שאל את ראש הממשלה ושר הביטחון, כלהלן : "איך אתה חַש בימים אלה שכמעט כל מגע שלך עם הציבור מלווה באבטחה כבדה בה יותר ויותר שוטרים ואנשי אבטחה חוצצים בינך לבין הציבור ?". יצחק רבין חַש נפגע מהפגנות הימין והימין הקיצוני בהן נושאים המפגינים תמונה שלוֹ עוטה בגדי גסטאפו נאציים ומכנים אותו "בוגד", "נאצי", ו- "רוצח". אך יותר מכל הרתיחו אותו צביעותם של יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו וראשי הימין המשתתפים ו- לוקחים חלק בהפגנות המכוערות והאלימות האלה ומצד שני מבקשים להידבֵר עמו. אלפי נורות אדומות זעקו מכל עבר והזהירו כי חייו של יצחק רבין נתונים בסכנה גדולה אך עיתונאי הטלוויזיה הכול כך מנוסים, בערוץ 1 הציבורי הוותיק וגם בערוץ 2 המסחרי והצעיר, היו גם כה עיוורי צבעים.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. תיעוד נוראי ומר. הימין הקיצוני והנִבְזִי של מדינת ישראל מסית ומדיח (בניגוד מוחלט לחוקי מדינת ישראל). אנשיו מלבישים את בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במדי SS גרמניים – נאציים של מפקד הגסטאפו היינריך הימלר בהפגנת ה- 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים ומטיפים להרוג אותו. יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו שהיה נוכח בהפגנה ההיא הזכורה לשמצה, ראה מהגזוזטרה בכיכר ציון את התמונות הנבזיות, ושתק. (מקור : הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1).

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. אנשי הימין הקיצוני יוצרים בנבזות שאין כמותה וב-תועבה רבתי, "Photomontage" ועוטים את ראשו של בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכאפייה ערבית בסטייל יאסר עראפאת. כותרת ה- Blow up המורכב על השלט היא מנובזת : "השקרן". ההסתה וההדחה נגד בֶּן הָמַלְכוּת הובילה לרצח ראש הממשלה שר הביטחון יצחק רבין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב במוצאי שבת של ה- 4 בנובמבר 1995. (מקור : הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1).

עַצֶרֶת השלום השנויה במחלוקת במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 עמדה ללא ספק באותו עֶרֶב במרכז ההוויה של החברה בישראל. הווייה דרמטית ומתוחה מאין כמותה. היא ניצבה בטבור החדשות והאקטואליה של התקשורת האלקטרונית והכתובה על כל האגפים שלהן. מאות אלפים תמכו בה. מאות אלפים התנגדו לה. היא עוררה סביבה עניין פוליטי עצום ומחלוקת נוראית. אף על פי כן לא עלה בדעתה של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר את כל מהלכה בשידור ישיר. היום זה לא יכול לקרות. אולם זה קרה אז גם בעקבות ההצהרות של יצחק רבין שוב ושוב כי איננו פוחד ואיננו מתכוון ללבוש אפוד מגן בהופעותיו הפומביות בארץ. לסובבים אותו אמר : "אני …? ללבוש אפוד מגן בארץ…? יצאתם כולכם מדעתכם…! אני לא לובש שום שכפ"ץ עלי…!", ובכך הרדים אולי את השב"כ וגם את דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ ושָלוֹם קִיטַל מנהלי החדשות בערוץ 1 הציבורי הוותיק וערוץ 2 המסחרי הצעיר. ובאמת מי העלה בדעתו כי ראש ממשלה יירצח במדינה דמוקרטית וחופשית כמדינת ישראל. הוצאות להורג פוליטיות, התנקשויות, ורציחות של שליטים ונשיאים היו אופייניות והתאימו למדינות ערב. במצרים רצחו קיצוני האחים המוסלמים ב- 1981 את הנשיא אנוואר סאדאת. במדינת ישראל הנאורה לא יכול להתרחש רצח פוליטי, כך חשבו לעצמם אזרחים רבים. אולם קיים פער עצום בין הלך רוח חשיבה אזרחית – המונית לבין חשיבה טלוויזיונית מקצועית. למנהלי רשתות הטלוויזיה ומנהלי החדשות והמפיקים שלהם – בארץ ובעולם משלמים משכורות גדולות כדי שיחשבו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בכנס הענק בכיכר מלכי ישראל במוצ"ש של ה- 4 בנובמבר 1995 כמעשה שגרה. ייעודה של קֶרֶן נוֹיְבַּךְ כתבת בחטיבת החדשות של דודו גלבוע בעת העצרת נותר מצומצם. היה עליה לדַוֵוח ישיר מכיכר מלכי ישראל במסגרת שתיים – שלוש פריצות שגרתיות קצרות לתוכנית האקטואליה "רואים עולם", כמותן עשתה כבר בעשרות הזדמנויות קודמות. את התוכנית "רואים עולם" של מוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 ערכה באותו ערב השדרנית הוותיקה שַרי רָז והמגישה הייתה אֶלִינוֹר אַמִיד. מר יַעֲקב אָחִימִאִיר המגיש הקבוע של "רואים עולם" שהה בארה"ב.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה יכולה להיערך בצורה שונה לחלוטין והרבה יותר מסיבית במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995. עמדו לרשותה בימים ההם בשבתות ניידות שידור גדולות פנויות, שפע של טכנולוגיה, ואמצעי שידור רבים שהתפנו לאחר אובדן זכויות השידורים של סיקור הכדורגל. אך ליין – אפ השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי המתמחה דווקא בשידורי חדשות ישירים מהשטח נשאר דַל כמו המחשבה הבלתי מתוכננת. הכוונה הבסיסית של העורכת שַרִי רָז הייתה להביא בקיצור נמרץ את אווירת ההפגנה הענקית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. התוכנית הוותיקה הזאת "רואים עולם" שהייתה מיועדת לשידור שבועי מִידֵי מוצ"ש, עוד מימיו של המנכ"ל הקודם אורי פורת ז"ל, התכוונה מראש לעסוק על פי הגדרתה בחדשות מהעולם. זאת היה תכליתה ולא בעֲצֶרֶת השלום בתל אביב, אסיפת עַם בהשתתפות מאות אלפי אנשים, שראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין עמד להשתתף בה ולהיות הנואם הראשי בה. העיתונאי הוותיק יַעֲקב אָחִימֵאִיר מאוֹשיות רשות השידור ששמו קשור מזה שנים ארוכות כמותג וסמל מוביל של משדרי החדשות בערוץ הציבורי, מגיש ומנחה התוכנית "רואים עולם" (נדמה כי איש טרם הצליח אז להיכנס לנעליו בהגשת התוכנית הוותיקה הזאת), שימש בשנים 1997- 1994 ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בוושינגטון. הוא לא שהה בישראל. מי יודע, אולי אם היה בארץ הכול היה מתפתח אחרת. אלו כמובן רק ספקולציות. "רואים עולם" שודרה כהרגלה באורך כשעה באותו מוצ"ש ב- 4 בנובמבר 1995 בין שמונה לתשע בערב. כמעט חצי מיליון אנשים המתינו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר העיר בתל אביב אך המערכת העיתונאית של התוכנית "רואים עולם" ראתה בעצרת השלום הענקית הזאת מעין סרח עודף. היא הפריעה לליין אפ השידור שתוכנן במהלך השבוע שחלף. מדהים אילוּ כתבות שודרו באותו הערב ההוא ב- "רואים עולם" על חשבון כיסוי העצרת אליה גרף אחריו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק לכיכר העיר מאות אלפי אנשים תומכים. בתוכנית "רואים עולם" במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שודרה כתבה על מורשת הגנרל פרנצ'יסקו פראנקו בספרד וגם דיווח נרחב על פועלו של רָלְף בֵּגְלֶיְיטֶר כתב בכיר ברשת CNN, ועוד כתבה על הקהילה הקופטית במצרים, וגם כתבה על הקַלוּת הרבה בהשגת נשק בארה"ב. סיקור העצרת ההמונית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין וחברי ממשלתו נדחק לשוליים. צריך לקרוא את הספר "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן כדי להבין היכן המנהיגים המקצועיים עושים שטויות, שוגים, טועים, ולבסוף נופלים במלכודות של עצמם.

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה היטב באותו סתיו ההוא של 1995 בכיכר ציון בירושלים וגם בצומת רעננה כיצד אנשי הימין והימין הקיצוני לועגים ומשפיל את בן המלכות יצחק רבין – ושתק. בנימין נתניהו ראה כיצד הפרחחים המנוולים מלבישים את איש הפלמ"ח ו- רמטכ"ל צה"ל גיבור מלחמת ששת הימים ב- 1967 במדי SS של מפקדי הגסטאפו של גרמניה הנאצית בשנות ה-30 ו-40 של המאה הקודמת היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, ובכאפייה בסגנון של יאסר עראפאת, ו- שתק. נדם. בנימין נתניהו ראה כיצד נושאים בני העוולה ארון קבורה המיועד לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, וצועדים לידו כשהם גם מצוידים בחבל תלייה שכולם יודעים למי הוא מיועד – ושתק. נדם. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל האהוב נרצח ע"י רוצח נבל מהימין הקיצוני בשם יגאל עמיר ב- מוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. הנבל ירה בו שלושה כדורי אקדח בגבו מטווח אפס. ראש הממשלה ושר הביטחון נָפָל. הנֶזֶר והאֶצְעָדָה הוסרו ו- נגנבו מיצחק רבין ז"ל ונלקחו בכוח ע"י יריביו הפוליטיים. ראש הממשלה היום הזה בחודש אוגוסט של שנת 2020 מר בנימין נתניהו הוא אותו בנימין נתניהו ששימש יו"ר הליכוד דאז בחודש נובמבר של שנת 1995. אינני יכול לשכוח את בן המלכות יצחק רבין ז"ל ואת יחסו של יריבו הפוליטי בנימין נתניהו אליו. לא רק אינני יכול, גם אינני רוצה לשכוח. אינני רוצה לסלוח. בנימין נתניהו היה שָם וראה את כל המחזות הנִבְזִיים, ושתק.

אשנה ואומר את מה שכתבתי בפתיחת פוסט מס' 898, כלהלן :

פוסט מס' 898 הוא המשכו של פוסט מס' 897. פוסט מס' 898 דָּן ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ע"י מתנקש איש הימין הקיצוני נָבָל ובֶן-בְּלִיַעַל בשֵם יגאל עמיר ב-4 בנובמבר 1995 ב-"כיכר מלכי ישראל" בעיר בתל אביב. שמה של הַכִּיכָּר הוסב לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ל-"כיכר רבין". ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו מכנה היום בקיץ 2020 את ההפגנות הציבוריות ההמוניות המתנהלות נגדו בירושלים ובתל אביב ובכל רחבי הארץ "…כ-הֶרֶס הדמוקרטיה, הפגנות פוליטיות הזויות רוויות יסודות המאיימים על חייו, בהן ישנן קריאות מפורשות של המפגינים יום אחרי יום לגמור את מה שהם לא הצליחו לעשות בקלפי באמצעות שימוש באָלִימוּת כמו זריקת בקבוקי תבערה על משרד ראש הממשלה ושימוש בטקסט, 'כשאתה תהיה בלי אבטחה אנחנו נטפל בך'…וכו'…". בנימין נתניהו, היום באוגוסט 2020 מכהן כ-ראש הממשלה, ואז באוקטובר 1995 היה יו"ר הליכוד ומי שטען וביקש למוטט את שלטונו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל כדי לחבוש על ראשו את כתר הממלכה. אותו בנימין נתניהו שכח לפתע היום בראשית אוגוסט 2020 את אותן ההפגנות האלימות והמכוערות שארגנו וניהלו אז אנשי אוון ובני עוולה הנמנים על שורות הימין והימין הקיצוני לפני 25 שנים בסתיו 1995 בכיכר ציון בירושלים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון המכהן דאז יצחק רבין ז"ל. בנימין נתניהו כ-יו"ר מפלגת "הליכוד" ב-1995 הוא אבי השיסוי ופילוג האומה כבר אז בגלל שתיקתו ההיא נוכח אירועי התועבה של מפגיני הימין והימין הקיצוני שהיה לה רק פירוש אחד: הסכמה עם המראות הקשים של ההפגנות ההן בכיכר ציון בירושלים. בנימין נתניהו ניצב על הגזוזטרה בבניין הגבוה בכיכר ציון בירושלים יחדיו עם צָמֶרֶת מפלגתו והשקיף ו-חזה בהפגנות התועבה הנפשעות, המכוערות, המטונפות, האגרופניות, והשקריות ה-מאוכלסות בעשרות אלפי אנשי הימין והימין הקיצוני מוסתים נגד יצחק רבין ז"ל, ו-שתק. בלע את לשונו. קולו של בנימין נתניהו נַדָם גם כשראה את שלטי ה-Blow ups הנִבְזִיים והַשְפֵלִים שנושאים מפגיני אנשי הימין והימין הקיצוני בשעה שהם מלבישים את ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין במדי ה-SS הנאציים של ראשי ה-Gestapo הגרמני היינריך הימלר וריינהארדט היידריך וחובשים את ראשו גם בכאפייה ערבית (דומה באופנה שלה ובסידור שלה על הראש לזאת של יאסר עראפאת). מנהיג הליכוד דאז בנימין נתניהו מילא פיו מים ב-1955 מול אותן הפגנות ה-אימתניות ההן של עשרות אלפי אספסוף הימין והימין הקיצוני, הפגנות מכוערות, אגרופניות, ו-בריוניות נגד בֶּן הָמַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. אנשי הימין והימין הקיצוני הכתירו אז ב-1995 את יצחק רבין (מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ומוביל את הניצחון ב-מלחמת ששת הימים המפוארת ב-1967) כ-מוֹסֵר ו-בוֹגֵד. בנימין נתניהו היה נחוש באותן ההפגנות ההן ליטול לעצמו את כתר הממלכה בכל מחיר. גם במחיר שתיקה אישית שלו נוכח המראות הקשים של הסתה אגרופנית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. בנימין נתניהו (בן 46 ב-1995) הוא אָבִי הָמִשְנָה הַסְדוּרָה הנושקת את השיטה הפוליטית המלוכלכת של הפרד ומשול, שיסוי איש ברעהו, ופילוג האומה הישראלית כבר אז, ובסופן לחבוש על ראשו את כתר הממלכה. בתומן של אותן ההפגנות הנבזיות והפרועות ההן נרצח יצחק רבין ז"ל ע"י נָבָל ובֶן-בְּלִיַעַל איש הימין הקיצוני יגאל עמיר בשלוש יריות אקדח מטווח אפס במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. בבחירות ב-29 במאי 1996 לכנסת ה-14, נבחר בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל וחבש על ראשו את כתר הממלכה. בּוֹש לך היום ראש הממשלה שלי בנימין נתניהו. בנימין נתניהו נחשף בקיץ בראשיתו של חודש אוגוסט 2020 כבכיין ושָפָל-עֵרֶךְ שיטתי וכרוני. היום בתחילתו של אוגוסט 2020 הוא מצטייר כ-מתבכיין נַכְלוּלִי ומאשים את המפגינים "השמאלניים" שמאיימים ונטפלים אליו באמצעות קטגוריה מנובזת, כשהוא זורע זדון ואומר בנוכלות, כלהלן: "…ההפגנות נגדי ב-בלפור בירושלים אינן הפגנות ספונטניות אלא כאלה שמאורגנות במלונות ובמגדלי צמרת…". אז בעת ההפגנות המכוערות והאלימות בסתיו 1995 של הימין והימין הקיצוני שהתקיימו ונערכו נגד בֶּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל, הוא בלע את לשונו ו-שתק. מילא את פיו מים. זהו ראש הממשלה שלי לא כֵּן ונעדר ה-יוֹשְרָה שקוראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי". פוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אנוכי אדם לוחם עקשן, תחרותי מאוד, לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה yoashtvblog.co.il כמו גם לחקור ולכתוב את 13 הספרים עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 898. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 באוגוסט 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.