פוסט מס' 957 הוא במידה רבה המשכם של פוסטים מס' 951, 952, 953, 954, 955, ו-956.

פוסט מס' 957. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021. כותרת 1 : הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. השְקָרִים נמסרו לשַקְרָנִים. הכְּזָבִים נועדו לכַּזְבָנִים. הבְּדָיוֹת הוענקו ל-בַּדַאִים שהפכו אותן למלאכה נכלולית, וכן הלאה. אלה הן אינן רעיונות חדשים. אלה הן עוּבְדוֹת יְדוּעוֹת. מה שלא יָדוּעַ, לא בָּרוּר, ולא מוּבָן הוא אֵלוּ אָמְבִּיצְיוֹת ושְאִיפוֹת מניעות את השוֹטִים, השַקְרָנִים, הכַּזְבָנִים, והבַּדַאִים לסַפֵּר ולהָפִיץ בציבור ביודעין את הבלופים שלהם…???  (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר כלהלן : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). עַל כּל חֶבְרָה אֱנוֹשִית מתוקנת מוטלת החובה להילחם בכל מִרְצָה ויכולתה ב-שוֹטִים, ב-שַקְרָנִים, ב-כַּזְבָנִים, וב-בַּדַאִים. להענישם ולהרחיקם מתוכה. אָמִינוּת ו-מְהֵימָנוּת עִיתּוֹנָאִית (7). נִשְכָּחוֹת שזוֹכְרִים ולא שוֹכְחִים (7). היסטוריה מַרָה. המידע המתפרסם בפוסט מס' 957 מנומק עובדתית ו-נשען על עוּבְדוֹת אֶמֶת, רָווּי ב-מִסְמָכֵי תֵּיעוּד, ונתמך ונסמך ע"י יֵיעוּץ משפטי. ברור שאנוכי מוכן להתעמת בבית המשפט עם כל אחד מהשלושה המוזכרים בפוסטים מס' 956 ו-957 (וגם אחרים) אריה מליניאק, משה גרטל, ו-יורם ארבל. פוסט מס' 957. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 957 הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021. כותרת 2 : הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעדותו האחרונה של אולסי פרי כפי שסיפר אותה בסופו של חודש יוני 2019 לאמנון אבידן הוא אולסי פרי סותר לחלוטין מכל וכל את דיווחו של משה גרטל לשלמה מן ב-תאריך 2 בנובמבר 2009. אולסי פרי אומר לאמנון אבידן כי לא היה נוֹכֵח כלל בדירה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982, בעת וזמן השידור הישיר ההוא שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א נגד ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, וצפה בו בדירתו הפרטית ברמת אביב.

פוסט מס' 957 הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021.   כותרת 3 : "כל הדרכים מובילות לרומא", אמר מַאן דָהוּ אחד. "כל הדרכים מובילות דווקא להיכלי המשפט", השיב לו מישהו, פלוני אחר. האלמוני השלישי סיכם: נשיא המדינה הפלילי משה קצב סיים את הקריירה הפוליטית שלו בבית הכלא. גם ראש הממשלה הפלילי אהוד אולמרט היה אסיר מן המניין בבית סוהר ישראלי, ושָם מאחורי סורג ובריח סיים את הקריירה הפוליטית שלו. עכשיו הגיע תורו של ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו להישפט בבית משפט ישראלי בגין שלושה תיקי אישום פליליים קטגוריים חמורים, תיקי 1000, 2000, ו-4000, שהוגשו נגדו ע"י היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט ושהוא בנימין נתניהו נושא אותם מזה זמן רב על כתפיו וגבו. לא יהיה כאן Happy end. פוסט מס' 957. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

פרפראות.

1. 1/2 דקה פרסומת מסחרית בעת מבצע השידור הישיר הטלוויזיוני המושלם של משחק ה- Superbowl בו קבוצת טאמפה ביי באקנירס בראשות ה- Quarterback האגדי תום בריידי (בן 43) מביסה את קבוצת קנזס סיטי צ'יפס 9:31 באצטדיון טאמפה בפלורידה (ביום שני לפנות בוקר) עלתה למפרסם 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) דולר. ארה"ב שאיבדה עד עכשיו כ- 1/2 מיליון הרוגים במגיפת הקורונה המשתוללת במדינה הענקית איננה בוחלת במקביל בשעשועים.

2. תוכנית הטלוויזיה "מאסטר שף" המשודרת בשגשוג רב בערוץ 12 מזה תשע שנים ברציפות בהובלה והנחיה של ארבעת השפים חיים כהן, אייל שני, ישראל אהרוני, ומיכל אנסקי היא עבורי איננה תוכנית אוכל אלא Issue מרתק, שיעור מעניין שעוסק בפסיכולוגיה וסוציולוגיה של נפש האדם בהשתתפות ארבעת המנחים של "מאסטר שף" ושל עשרות המועמדים והמועמדות שניצבים מולם ושואפים ועושים כל מאמץ לקבל את כרטיס הכניסה לתחרות באמצעות "סינר מאסטר שף", ואת הרישיון ליטול חלק בטורניר הבא של תוכנית הטלוויזיה הפופולארית. זה נכון ש-אייל שני הוא Grand master מבריק ו-מובהק בניסוח כל רעיון שלו (ו-טיפוחו) אולם שלושת חבריו המנוסים והמיומנים אף הם אינם קוטלים קנים ולכן אינם נכנעים לו, ולא נותנים לו מנוח ליד המיקרופון הטלוויזיוני. בצדק. התחרות המרובעת על השליטה במיקרופון התקשורתי בהשתתפות אותם חיים כהן, אייל שני, ישראל אהרוני, ומיכל אנסקי מרתקת ומעניינת אותי פי 1000 (אלף) יותר מרשימת התפריטים הארוכה ודרך הכנתם המפורטת והמורכבת. "מאסטר שף" היא בפירוש "Television programme master". עונג שלי לצפות בה ולהאזין לדברי הניתוח ולהשמעת נימוקי בעד ונגד של ארבעת השפים המלומדים.

3. מכל הוויכוחים, האמירות, והדעות הפוליטיות שנשמעות לאחרונה בכל משרדי הממשלה ובכל פינת רחוב בערים וגם בכל יישוב, כפר, מושב, ו/או קיבוץ אודות כישרונה המוגבל מאוד ויכולתה האנמית להתוות מסלול מסודר ומחושב להחזרת מערכת החינוך לפעילות, אנוכי לוקח ומאמץ את דבריה האחרונים שאמרה קרן מרציאנו (אישה חכמה ויפה ובעלת נוכחות טלוויזיונית) אמש (יום ראשון – 7 בפברואר 2021) במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12, כלהלן, לאחר שהמגישה המובילה יונית לוי פונה אליה אל קרן מרציאנו ו-אומרת לה כלהלן : "…לי ברור שהמתווה הזה הוא מאוד מאוד בעייתי בלשון המעטה…". קרן מרציאנו לוקחת נשימה ובמשך 85 שניות משיבה ליונית לוי תשובה בת 174 מילים בזו הלשון, כלהלן :

"נכון יונית…אנחנו שוב רואים שנה לתוך הקורונה, איך מערכת החינוך, איך לא מצליחים לפתוח את מערכת החינוך כשמנסים לצאת מהסגר ולפתוח חזרה את המשק…ואם יש משהו יותר גרוע ממגיפה זה לנהל מגיפה תוך כדי מערכת בחירות…במקום שראש הממשלה והשרים הרלוואנטיים יבואו ויתייצבו מול הציבור ויאמרו "נכשלנו"…לא הצלחנו להציג ולבנות מודל שיאפשר את פתיחת החינוך…הם מעדיפים לשגע את הציבורי עם מודל הזוי ומטורלל שאין בו שום התכנות בשטח…עד כדי כך המתווה הזה גרוע שיש הערב חילופי האשמות בין משרד החינוך והבריאות, מי בכלל המציא אותו ומי חשב עליו…אף אחד לא מוכן לקחת אחריות עליו…ושמענו בהקלטות המדהימות של ירון אברהם איך מדברים על אנשי המקצוע…אז נגיד שבישיבה הלילית אמש עם ראש הממשלה והשרים, ד"ר שרון אלרועי – פרייס ממשרד הבריאות אמרה דבר כזה : "תעצרו עכשיו את הכל… אל תפתחו את מערכת החינוך חודש וחצי – חודשיים, כלומר תפתחו אותה רק אחרי פסח…בזמן הזה תחשבו איך עושים זאת נכון, קפסולות, הסעות…תתכננו משהו ישים ותפתחו את זה רק אחרי פסח…אם תהיה יונית ההצעה הזאת לא התקבלה".

טקסט תמונה : יום ראשון – 7 בפברואר 2021. קרן מרציאנו מנסחת במשך 85 שניות את הטקסט הנ"ל הבהיר, המדוקדק, והמדויק שלה בן 170 מילים במהדורת החדשות המרכזית של חברת החדשות של ערוץ 12. (צילום וסריקה ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

4. לא יהיה כאן Happy end.

פוסט מס' 957 מהווה במידה רבה את המשכם של פוסטים מס'951, 952, 953, 954, 955, ו-956. הכותרות הראשיות של פוסט מס' 957 מרמזות על התוכן ו-מדברות בעד עצמן.

עדויותיהם ההן של אולסי פרי ואמנון אבידן.

פוסט מס' 957 מהווה במידה רבה את המשכם של פוסטים מס' 951, 952, 953, 954, 955, ו- 956, ודן ועוסק אף הוא ב-"קורות עֶרֶב-לֵיל יום חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982. הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו (כפי שסיפר משה גרטל בשעתו ובפרוטרוט לשלמה מן), וגַם אולסי פרי לא היה נוֹכֵח שָם כלל בדירה שלה של תמי בן עמי באותו עֶרֶב – לֵיל חמישי ההוא של ה- 16 בדצמבר 1982 על פי דבריו כפי שסיפר ב-חודש יוני בשנת 2019 לאמנון אבידן. אולסי פרי סיפר לאמנון אבידן כי באותו ערב – ליל חמישי ההוא של ה-16 בדצמבר 1982 הוא נשאר ביודעין, מרצונו, ובשל שיקוליו הפרטיים בדירתו הפרטית ברמת אביב. הוא אולסי פרי לא התייצב לאותו משחק ההוא במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופת בהיכל הספורט ביד אליהו, וצפה בשידור הישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ההתמודדות מכבי ת"א נגד ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות (בסיומו גברה מכבי ת"א על ריאל מדריד בתוצאה 93:99) בדירתו הפרטית ברמת אביב. משה גרטל סיפר ודיווח אם כן לשְלֹמֹה מַן ב- 2 בנובמבר 2009 בדותות, פרטים לא נכונים, ושקרים. סיפור שלא היה ולא נברא (לפחות, וגם על פי עדותו האישית של אולסי פרי כפי שסיפר אותה כאמור לפני ימים ספורים ביוני 2019 לאמנון אבידן ואשר סותרת לגמרי את עדויותיו ההן של משה גרטל, כפי שאותו משה גרטל פירט אותן ב- 2 בנובמבר 2009 בפני שלמה מן וב-14 במאי 2019 בפני דני מנקין). אף על פי כן החליט שְלֹמֹה מַן (כנראה בעצה אחת עם עורכי ביטאון "העין השביעית") לפרסם ולהוציא לאור את עדותו השקרית ההיא של משה גרטל כאילו הוא וציוותו צילמו בתוך דירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב את אולסי פרי אהוב ובחיר ליבה של תמי בן עמי, "…שוכב כמו מֵת, מנוטרל לגמרי, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב…" (על פי עדותו של משה גרטל), ואח"כ הוא שלמה מַן רץ יָעֵנִי ללקט תגובות ממני, מ- יאיר שטרן (היה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן ההוא ובתאריך המדובר ההוא של 16 בדצמבר 1982, ומ-שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א כדי לוודא אם מדובר בדיווח אֶמֶת של משה גרטל, כאילו כדי "לאַזֵן" את הכתבה ההיא שלו ב- "העין השביעית". איזו צביעות ונִיבְזוּת, כאילו מדובר במחלוקת גירסאות. מדובר בעיתונאות מרה ונכלולית. עיתונאות לא כנה. עיתונאות דמה נטולת יושרה.

ובכן, אולסי פרי לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו באותו עֶרֶב – לֵיל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 כדי ליטול חלק ב-משחק קבוצתו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד קבוצת ריאל מדריד, משחק שהועבר בשידור ישיר בהיקף מלא ע"י חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (התוצאה בסיום הייתה 93:99 בסיום לזכות מכבי ת"א) ו-נותר בדירתו ברמת אביב עייף וגלמוד מסיבותיו שלו. כנראה מפני שהיה תחת השפעה של שימוש בסמים. אולי. משה גרטל שיקר בעדויותיו לעיתונאי "העין השביעית" מר שלמה מן (ב-2 בנובמבר 2009) ולאיש הטלוויזיה ו-מתעד הסרט הדוקומנטארי "אולסי", מר דני מנקין (ב-14 במאי 2019), משסיפר לשניהם כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו את דלת ביתה הפרטי בשיכון ל' בתל אביב וכי הוא צילם ותיעד את אולסי פרי שוכב על סדיני מיטתה, ותיאר בלשונו שלו את מה ש-כאילו "ראה" כהַאי לִישָנָא, ו-כלהלן (הנה תחילת הציטוט) : "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : לא נכון. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה דירה פרטית ש-שייכת לתמי בן עמי ז"ל ולא הייתה של אולסי פרי. אולסי פרי התגורר בדירה פרטית משלו ברמת אביב), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו הַהוֹמֶה והַרוֹגֵש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף הציטוט). משה גרטל משקר. משה גרטל שיקר את שלמה מן ואת דני מנקין ואת קוראיהם וצופיהם. לא רק שתמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו העֶרֶב ההוא לֵיל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו, אלא ש-אולסי פרי על פי דבריו כלל לא שהה בדירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו הלילה ההוא ונשאר לצפות בשידור הישיר המדובר אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ריאל מדריד (במסגרת תחרויות גביע אירופה לאלופות בכדורסל) בדירתו הפרטית שלו ברמת אביב. סיום סיפור הרומן רב המוניטין של אולסי פרי וחברתו ובת זוגו תמי בן עמי ז"ל הוא טרגדיה. תמי בן עמי ז"ל ילידת רמלה מתה ב-1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. קריירת הכדורסל של אולסי פרי במכבי ת"א הסתיימה ב-1985 והוא בן 35 בלבד. אולסי פרי הסתבך בפרשיות של החזקה וסחר בסמים. הוא נתפש בהולנד והוסגר ל-ארה"ב. הוא נידון לעשר שנות מאסר בכלא מינסוטה בארה"ב מ-1985 ועד 1995 ואח"כ חזר לישראל. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי סייעו ועזרו לו ברצונם הטוב ובאדיבותם הרבה להיקלט שוב במדינת ישראל. אולסי פרי בן 71 היום, בעת כתיבת פוסט מס' 957 מתגורר היום בישראל. מדובר במחקר וחקירה טלוויזיוניים שלי ממושכים, מַרִים, ועצובים. פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 957 הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 957. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 2003/2002. נטשתי בעודי מכהן ו-מנווט ומנהל בשירות פעיל את חטיבת הספורט לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר בבושת פנים מכהונתו הרמה, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי הממשלתי החשוב הזה, דו"ח ההדחה ההוא של יוסף בר-אל וסילוקו מהכס ברם של מנכ"ל רשות השידור לפני יותר מ-14 שנים ונימוקיו, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך וסוּלָק בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. מינויו למִשְרָה הַרָמָה הייתה עסק אפל ו-מחורבן.

2. אוקטובר 1998 היווה נקודת מפנה חשובה וגם מרתקת בחיי הטלוויזיוניים. באוקטובר 1998 לאחר שובי לירושלים מה- WBM הבינלאומי ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה ואשר עסק בהכנה ולימוד כמות החומר העצומה קראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000 בראשות קבוצת הטלוויזיה המדויקת והמרשימה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשות אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים בדורנו הספרדי מנולו רומרו (Manuel Romero), התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2019 – 1884. הענקתי לה את השם המתבקש, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים הזאת כוללת בתוכה בשלב זה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעדותו האחרונה של אולסי פרי כפי שסיפר אותה בסופו של חודש יוני 2019 לאמנון אבידן, הוא אולסי פרי סותר לחלוטין מכל וכל את דיווחו ההוא של משה גרטל לשלמה מַן ב-2 בנובמבר 2009. אולסי פרי אומר לאמנון אבידן כי הוא לא היה נוֹכֵח כלל בדירה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982, בעת וזמן השידור הישיר ההוא שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א-ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, וצפה בו בדירתו הפרטית ברמת אביב.

פוסט מס' 957, דן ועוסק אף הוא ב-"אותן קורות עֶרֶב-לֵיל של יום חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 העטופים בדמויותיהם הטרגיות של אולסי פרי יבד"ל וחברתו לחיים ובת זוגו הדוגמנית התמירה והיפה תמי בן עמי זיכרונה לברכה". הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. וחוץ מזה גַם אולסי פרי לא היה נוֹכֵח שָם בדירה שלה בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 (על פי דבריו וכפי שסיפר את הטקסט הנ"ל לפני ימים אחדים לאמנון אבידן) וצפה בדירתו הפרטית ברמת אביב באותו השידור הישיר ההוא שניווטתי, הפקתי, וניהלתי בהיכל הספורט ביד אליהו, בו מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה הספרדית ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. משה גרטל העיד בפני עיתונאי ביטאון "העין השביעית" מר שְלֹמֹה מַן לפני יותר מאחת עשרה שנים ב-תאריך 2 בנובמבר 2009 בדותות, פרטים לא נכונים, ושקריים. גם, ולפחות על פי עדותו וגרסתו האישית הסותרת של אולסי פרי כפי שסיפר אותה בסופו של חודש יוני 2019 לאמנון אבידן (בן 78, היום) מי שהיה שנים רבות חבר הנהלת מכבי ת"א, ולשעבר שחקן מועדון מכבי ת"א וגם נבחרת ישראל בכדורסל. אמנון אבידן הוא אחד האנשים ההגונים ו-ישרי דרך ביותר שפגשתי בתעשיית הספורט בישראל. לא צריך להיות ארתור קונאן דויל כדי להבין, לדעת, ולהסיק שמשה גרטל סיפר לשְלֹמֹה מַן עיתונאי ביטאון "העין השביעית" 27 שנים אח"כ (כאמור ב-2 בנובמבר 2009) אחרי אותו האירוע שדן בקורות אולסי פרי ותמי בן עמי ז"ל בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, סיפור שלא היה ולא נברא מכל היבט של חקירה והתבוננות בעלילה. וגם מהיבט בחינת ההסתכלות ומהיבט בדיקת הדיווח הלא כֵּן ההוא של משה גרטל, נטולי מינימום מוּסָר. מוּסָר אֱנוֹשִי. כאמור, לרבות עדותו האישית העכשווית של אולסי פרי הסותרת לגמרי את עדותו ההיא של משה גרטל, כפי שמסר אותה לפני ימים ספורים ל-אמנון אבידן, וסיפר לו שהוא צפה בשידור הישיר ההוא מכבי ת"א-ריאל מדריד 93:99 בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982, בכלל בביתו הפרטי ברמת אביב, ולא שהה אז אצל תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותה העת והתאריך הנ"ל שבהם משה גרטל מדווח לציבור שהוא ראה אותו את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב, ומתאר בלשונו שלו את מה שראה, כלהלן: "…הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי…נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו…חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש…כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". (ובכן, אולסי פרי מסר עֵדוּת סותרת אַחֶרֶת ושוֹנָה ב-180 מעלות ביוני 2019 לאמנון אבידן, מאלה שמסר משה גרטל ב-נובמבר 2009 לשלמה מן, ובמאי 2019 גם לדני מנקין). ה-Issue הזה יוסבר וינותח בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה מס' 816).

צריך לזכור שתמי בן עמי ז"ל מתה לפני יותר מרבע מאה של שנים ב-22 ביולי 1995 ממחלה קטלנית חשוכת מרפא סרטן צוואר הרחם בהיותה בת 40. אין היא יכולה לקום מקִבְרָה ולהגן על עצמה, על כבודה, על הגינותה, ועל שמה. אֵין רוּחָה יכולה לשוטט ו-לומר לשְלֹמֹה מַן הכתב ההוא של "העין השביעית", זה שפרס את השטיח שלו בביטאון "העין השביעית", ולסתור את סיפור הַהֶבֶל והַשֶקֶר של משה גרטל, כלהלן: "…שְלֹמֹה מַן לא נכון…זה לא היה, זה לא קרה…משה גרטל מספר דבר שקר…לא פתחתי מעולם את דלת דירתי בשיכון ל' בתל אביב בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפניו ובפני צוות הטלוויזיה שלו…לעולם לא הייתי עושה מעשה נבזי ובוגדני כזה, להפקיר לעיניהם ולעיני המצלמה שלהם את גופו, נפשו, וקלונו של אהובי אולסי פרי, כדי להבאיש אותו, כשהוא נטול באותו הרגע ההוא גם כל יכולת להגן על עצמו…שלמה מן לא נכון, זה לא היה, זה לא קרה, לא עשיתי את זה…" .

מדובר בעיתונאות מרה ונכלולית. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וציוותו. תמי בן עמי ז"ל לא הייתה עושה מעשה נפשע שכזה שנועד להשפיל באופן המכוער ביותר והבוגדני ביותר את אהובה ובחיר ליבה כשהוא שרוע אין אונים על סדיני מיטתה בדירתה בשיכון ל' בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה של משה גרטל וציוותו. משה גרטל לא צילם מעולם את תכולת הדירה של תמי בן עמי ז"ל. אף על פי כן החליט שְלֹמֹה מַן בכל זאת (כנראה, בעצה אחת עם עורכי ביטאון "העין השביעית") לפַרְסֵם ולהוציא לאור את עדותו השקרית ההיא של משה גרטל, ואח"כ לרוץ יָעֵנִי וללקט תגובות ממני, מיאיר שטרן, ומ-שמעון מזרחי לשקרים ההם שאומר משה גרטל, כדי כאילו "לאַזֵן" את הכתבה שלו ב-ביטאון "העין השביעית"  ההוא. מדובר בעיתונאות מרה ו-נכלולית. ככה לא מתנהגים אנשים ועיתונאים כֵּנִים.

"Something is rotten in the state of Denmark", אומר מרצלוס בלילה חָשוּךְ אחד לחבריו במרומי החומה המקיפה את טירת אלסינור במחזה הטראגי "המלט" של וויליאם שייקספיר, ומתכוון לכמה מיסודותיה הרעועים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי להראות להם ולחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה כשהוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים ונטול כל הגנה. לא יכול להיות. לא היה כדָבָר הזה. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נבזי ובוגדני שכזה לבְחִיר לִבָּה ואָהוּב לִבָּה. משה גרטל משקר.   

אולסי פרי לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 כדי ליטול חלק ב-משחק קבוצתו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א-ריאל מדריד שהועבר בשידור ישיר בהיקף מלא ע"י חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (93:99 בסיום לזכות מכבי ת"א) ו-נותר על פי דבריו (שוב כאמור, כפי שהודה לפני כ שנה וחצי ו-דיווח והעיד בפניו של אמנון אבידן) בדירתו ברמת אביב עייף וגלמוד מסיבותיו שלו. הוא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב על מנת לצפות בשידור הישיר של האירוע הנ"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולסי פרי נמנע ביודעין להגיע למשחק בהיכל הספורט ביד אליהו משום שכנראה היה תחת השפעה בגלל שימוש בסמים. משה גרטל שיקר בעדויותיו לעיתונאי "העין השביעית"  מר שְלֹמֹה מַן (ב-2 בנובמבר 2009) ולאיש הטלוויזיה ו-מתעד הסרט הדוקומנטארי "אוֹלְסִי", מר דָנִי מֶנְקִין (ב-14 במאי 2019) משסיפר לשניהם כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו ובפני ציוותו את דלת ביתה הפרטי בשיכון ל' בתל אביב וכי הוא צילם ותיעד את אולסי פרי שוכב על סדיני מיטתה, ותיאר בלשונו שלו את מה ש-"רָאָה" כהַאי לִישָנָא, ו-כלהלן, הנה ראשית הציטוט: "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי: לא נכון. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה שייכת לתמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר בדירה משלו ברמת אביב) הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף הציטוט).

טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009. משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו הוא כֵּן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 39 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה לדברי השקר הללו, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. שלמה מן מפיץ השקר ומעניק בימת השקר בגיליון ההוא של "העין השביעית" מ- 2 בנובמבר 2009, שווה בדרגת חומרתו למספר השקר. עמוד מס' 1 מתוך 2.

טקסט מסמך (2) : 2 בנובמבר 2009. משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו כן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 37 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. (עמוד מס' 2 מתוך 2).

מדובר בעיתונאות נכלולית. "Something is rotten in the state of Denmark", אומר מרצלוס אחד מקציני משמר המלך בלילה חָשוּךְ אחד לחבריו במרומי החומה המקיפה את טירת אלסינור במחזה הטראגי "המלט" של וויליאם שייקספיר, ומתכוון לכמה מיסודותיה הרעועים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי להראות להם ולחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה כשהוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים ונטול כל הגנה. לא יכול להיות. לא היה כדָבָר הזה. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נבזי ובוגדני שכזה לבְחִיר לִבָּה ואָהוּב לִבָּה ועוד מבלי לשאול ולבקש את הסכמתו. משה גרטל משקר.

ובכן, שלמה מן: אם כך טוען משה גרטל בפניך, אזי אתה שְלֹמֹה מַן, היית חייב לא רק לשאול אותו את משה גרטל אלא לחקור אותו חקירת שתי וערב, לתשאל אותו, ולוָוֵדא היכן הם אותם הצילומים הסנסציוניים והמרעישים והאקסקלוסיביים ההם שעל פי טיעונו אז ב-2 בנובמבר 2009 הוא מחזיק בידיו, צילומים שעל פי דבריו הוא וצלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית (שלמה מן, מי היה אותו הצלם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…? מה שמו…? איך קוראים לו…?) תיעדו באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, את אולסי פרי שוכב שָם בדירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי, ויָשֵן שְנָת שִיכּוֹרִים על סדיני מיטתה של חברתו ז"ל…אולם איש לא ראה אותם…??? היית חייב לחקור אותו היכן הם אותם הצילומים התיעודיים העיתונאיים החדשותיים הבלעדיים היקרים מפז והסנסציוניים ההם שלך משה גרטל כפי שאתה טוען בריש גלי ובלהט שאתה תיעדת וצילמת בדירתה של תמי בן עמי ז"ל…??? היית אמור להתחקות אחר עקבותיו ולברר עמו מדוע, איך, וכיצד יכול להיות, שאף אחד לא ראה את אותם הצילומים ההם עד עצם היום הזה של כתיבת פוסט מס' 816 בסופו של חודש יוני של שנת 2019…??? היכן הם…??? שְלֹמֹה מַן לא חקר את משה גרטל. שלמה מן עיתונאי "העין השביעית" לא שאל ב-2 בנובמבר 2009 את משה גרטל את השאלה הכי נדרשת, הכי הגיונית, ו-הכי המתבקשת כלהלן: מדוע, כיצד, ואיך הוא משה גרטל לא חשף את תיעוד ה-Film הסנסציוני והמרעיש והאקסקלוסיבי הזה שהוא מחזיק בידיו למחרת בבוקרו של יום שישי-17 בדצמבר 1982 בפני מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל…? למה לא אץ ולא הראה את אותו תיעוד צילומי ה-Film הבלעדיים והמרעישים שהוא מחזיק בידיו בפני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא טוביה סער…? למה הוא משה גרטל לא הראה ולא חשף את תיעוד צילומי ה-Film הבלעדיים והמרעישים שהוא מחזיק בידיו בפני עורך מגזין "יומן השבוע", תוכנית מגזינית שאומנם שודרה ביום שישי-17 בדצמבר 1982, וגם למה לא סיפר את עדותו הסנסציונית והמרעישה ל-עורך "מבט" יאיר שטרן…??? וגם: OK משה גרטל, אתה טוען בפני שלמה מן ואומר לו כך: "…אולסי פרי היה מנוטרל וישן שנת שיכורים אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה…".  מדוע שלמה מן איננו חוקר אותו ולא שואל את משה גרטל מייד, וכלהלן: "…כן, מי זה האנשים שלנו…?".  משה גרטל, משיב לו את התשובה הבאה: "…יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) לא נעים לי אבל זאת האמת…". אתה מצפה ממר שלמה מן לומר למשה גרטל מחולל הסנסציה העיתונאית ההיא כביכול את הטקסט הבא כלהלן: "…משה גרטל לכל הרוחות והשדים…משה גרטל אשנה ואשאל אותך עוד 1001 פעמים…מדוע אם כך לא עקפת את יואש אלרואי ולא רצת למחרת מוקדם בבוקר של יום שישי-17 בדצמבר 1982 עם תיעוד ה-Film המרעיש, הסנסציוני, והאקסקלוסיבי אודות אולסי פרי ותמי בן עמי שאתה מחזיק בידך אל מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד…??? מדוע לא דהרת עם חומר הצילום הבלעדי ו-יקר המציאות הזה חסר התקדים אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער…??? מדוע לא דיווחת מאום אודות חומר ה-Film המסעיר הזה לעורך "מבט" דאז יאיר שטרן באותו יום שישי ההוא של 17 בדצמבר 1982…??? כיצד זה יכול להיות…??? וכן משה גרטל מי היו אנשי צוות הצילום שלך…??? מי היה הצלם שלך…מה שמו…??? וגם, מי היה איש הקול ה- Soundman שלך…איך קוראים לו ???

כשאנוכי (ואני מניח שגם כל אחד אחר) קורא עכשיו את אותו הפוסט ההוא של שְלֹמֹה מַן שנחקר ונכתב על ידו לפני יותר מ-אחת עשרה שנים ב-2 בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית", אני שואל את עצמי בכֵנוּת אם שְלֹמֹה מַן הוא עיתונאי ו/או משת"פ. אשנה ואומר שוב: איך זה יכול להיות וכיצד זה ייתכן שהעיתונאי שלמה מן לא בִּיקֵש ולא דָּרַש ממשה גרטל שיראה לו את סרט הצילום האותנטי בפילם ההוא שאותו צילם ותיעד באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בדירתה של תמי בן עמי ז"ל, על פי דיווחו (של משה גרטל), על פי צו תורת הוכחת אמת כמוצג משפטי שאומנם בסרט הצילום הזה נראה כאמור אולסי פרי על פי תיאורו ההוא של משה גרטל: "…שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…"…???

כאמור, אין שום הוכחת צילום-תיעוד שכזה ו/או אסמכתא הנושאת עמה עֵדוּת טלוויזיונית כלשהי חיה ואמיתית של סרט Film כלשהו ברוחב של 16 מ"מ, (מחסניות הצילום של מצלמות הפילם מסוג BL בשימוש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן הכילו בתוכן מחסניות סרטי צילום ב-Film ברוחב של 16 מ"מ ובאורך של 400 feet) מאותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 האמורה לאָשֵּש את עֵדוּתוֹ ההיא של משה גרטל כאילו הוא היה נוכח אז בדירתה של תמי הן עמי ז"ל וראה, צילם, ותיעד את המתחולל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב (להלן שוב ראשית הציטוט): "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי: לא נכון. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה שייכת לתמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר בדירה משלו ברמת אביב) הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (להלן סוף הציטוט). בהיעדרן המוחלטת של הוכחות מצולמות כל שהן מאותו הערב ההוא של ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 על הנעשה והמתחולל בדירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל (כפי שמשה גרטל טוען שהוא וצוות הצילום שלו תיעדו וצילמו), הרי שהטקסט הנ"ל של משה גרטל טופל על תמי בן עמי ז"ל לא רק שמועת שווא, כתב אישום נִקְלֶה, ו-דבר שֶקֶר, אלא הופך לכתב קטגוריה נורא נגדה מן ההיבט המוסרי.

התיעוד הטלוויזיוני האקסקלוסיבי הסנסציוני והמרעיש הזה שהוא משה גרטל טוען שאותו כאילו ביצע, צילם, ותיעד בערב-ליל חמישי ההוא בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בתוך דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב, מעולם לא נחשף בפני הציבור, איש לא ראה אותו, והוא לא שוּדָּר בשום הזדמנות ובשום מסגרת על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה מאז 16 בדצמבר 1982 ועד עצם היום הזה של 7 בפברואר 2021 בו הועלה לאוויר הפוסט הקונקרטי הזה מס' 957. הצילום, התיעוד, והחשיפה ההם שמשה גרטל מתהדר בהם מאז 16 בדצמבר 1982 ומצהיר, "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל'…הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" לא נחשף ולא שודר מעולם בשום תוכנית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ו/או במגזין של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם לא בשום תוכנית כלשהי של חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגם לא בשום אחת מתוכניות הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית (!!!).

איש מעולם לא ראה סרט ה-Film ההוא שמשה גרטל טוען שהוא כאילו צילם ותיעד. אפילו לא Frame אחד. משה גרטל משקר. משה גרטל העיד עֵדוּת שֶקֶר ב-2 בנובמבר 2009 בפני שְלֹמֹה מַן וגם עֵדוּת שֶקֶר בפני דָנִי מֶנְקִין ב-14 במאי 2019. והם שניהם העניקו ל-עדות השקר ההיא שלו בימה ציבורית ו-דיווחו בשמו (מבלי לחקור בעצמם, מבלי לאָמֵת בעצמם, ומבלי להצליב בעצמם מֵידָעִים) כל אחד ב-Media שֶלוֹ זה ב-"עין השביעית" והאחֵר בטלוויזיה בערוץ 13, אינפורמציה לא נכונה לקוראיהם ולצופיהם. מדובר לא רק בעיתונאות בעייתית ולא הגונה אלא ב-עיתונות נכלולית.

אשנה ואומר שוב כלהלן:

1. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. אין בידיו שום הוכחה למלל שלו ולטיעוניו ההם, יעני חלפו מאז 37 שנים…כאילו מי יזכור…

2. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה שייכת לתמי בן עמי ז"ל, ולא לאולסי פרי שהתגורר בכלל בדירה פרטית משלו ברמת אביב.

3. אולסי פרי מסר ב- 2019 מידע קריטי לאמנון אבידן, ואמר אותו כהאי לישנא, "אני אולסי פרי צפיתי בדירתי ברמת אביב בשידור הישיר ההוא בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית בו מכבי ת"א ניצחה את ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. לא שהיתי אז בדירתה של תמי בשיכון ל'בתל אביב. הייתי בדירתי ברמת אביב".

4. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו באותו ערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982. לא ייתכן ולא יכול להיות שהיא הסכימה לעשות מעשה כה מביש וכה בוגדני כדי לחשוף את קלונו, בושתו וכלימתו של אהוב לבה אולסי פרי לעיניו של משה גרטל וצוות הצילום שלו. לא יכול להיות. לא היה כדבר הזה. משה גרטל משקר.

5. אני מניח שאם משה גרטל היה מדבר אמת, ועדותו כפי העיד בפני עיתונאי "העין השביעית" שְלֹמֹה מן ב- 2 בנובמבר הייתה כנה, הוא  היה שומר על אותו סרט הצילום הסנסציוני, המרעיש, והאקסקלוסיבי, ויקר המציאות ההוא ב- Film שתיעד וצילם באותו ערב – ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, כעל בבת עינו.

(ראשית הציטוט): "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי: לא נכון. הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה שייכת לתמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר בדירה משלו ברמת אביב) הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף הציטוט), 

6. אני מאמין לחלוטין ולגמרי לדבריו של יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שמעון מזרחי שאמר לי אז באותו ערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו בטרם שריקת הפתיחה המתארחת, כלהלן : "…שלחנו ציוותי משטרה לדירותיהם של אולסי פרי ברמת אביב ושל תמי בן עמי בשיכון ל' בתל אביב, והם חזרו ודיווחו לי, ששתי הדירות היו נעולות וחשוכות…". תשובתו זאת של היו"ר שמעון מזרחי לי, הייתה לאחר ששאלתי אותו בשעתו כמנווט, עורך, ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית של השידור הישיר ההוא מכבי ת"א – ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, מה קרה לאולסי פרי ומדוע שריקת הפתיחה מתעכבת ?

צריך להזכיר כאן לקוראי הבלוג כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה ערוץ ספורט וזמן השידור הישיר של אירוע הכדורסל הפופולארי ההוא המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד, לא היה בלתי מוגבל. הייתי אמור לסיים אותו במועד שנקבע. מנכ"ל רשות השידור בדצמבר 1982 היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1982 היה טוביה סער ששימש גם מנהל בפועל של חטיבת החדשות. עורך "מבט" בדצמבר 1982 היה יאיר שטרן. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1982 היה צבי שפירא (לשעבר, מפקד רדיו גלי צה"ל) מי שירש את משרתו של מנהל חטיבת התוכניות הקודם מוטי קירשנבאום ז"ל.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני ארבעה עשורים של שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשיא כוחו מתועד ומצולם כאן יחד עם עוזריו קבוצת מנהלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. תקופה מסוימת שימש יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ובעונה אחת. הוא ריכז בידיו סמכות עיתונאית וארגונית רבה ועצומה חסרת תקדים. זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : דוד "דוּדוּ" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים, יאיר שטרן עורך "מבט" ומאוחר יותר גם מנהל חטיבת החדשות, צבי "צביקה" שפירא מנהל חטיבת התוכניות, ושרה פרל (מוסתרת קמעא) מזכירה ו-פקידה בלשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד ז"ל (אז בן 50, יושב), גב' רוחמה איילון מנהלת לשכתו, גב' חנה קלופפר – נווה מנהלת מחלקת הגשה ורצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגב' אסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יושב קצוני מימין (בחולצה לבנה) : גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תמוה, מוזר, ומביך עד למאוד מדוע ולמה שלמה מן ודני מנקין לא דרשו ממשה גרטל לראות בעצמם את סרט הצילום ההוא שהוא תיעד וצילם בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. יתירה מזאת: בהמשך הדיווח ההוא של משה גרטל לשלמה מן איש "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009 הוא מוסיף, כלהלן: "…אולסי פרי היה מנוטרל וישן שנת שיכורים אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה…". ואז שלמה מן שואל אותו: "…מי זה האנשים שלנו…?". משה גרטל משיב לו: "…יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) לא נעים לי אבל זאת האמת…".  ובכן, לא רק שתמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו, אלא שדבר כזה כמו סצנת הצילום שמשה גרטל מתאר כאילו הוא ניהל בתוך דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל, לאחר שהיא פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו את דלת דירתה, לא התרחשה ולא הייתה כלל. משה גרטל לא היה כתב עיתונאי מוסמך שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. הוא היה נספח שעבד אצלי על בסיס ש.ת. ולא נמנה אז על סֶגֶל עיתונאי חטיבת הספורט שאִיְישוּ אז את מִשְֹרוֹת השידור הישיר ההוא של המשחק מכבי ת"א נגד ריאל מדריד 93:99 בהיכל הספורט ביד אליהו באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הוא משה גרטל כמובן לא דיבר עמי ולא החליף אתי ולו מילה אחת אודות סצנת הצילום שכאילו הפיק ותיעד בתוך דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל, ולא הציע לי מעולם לשדר את הידיעה שֶלוֹ, כי הוא ראה במו עיניו את, אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי, כשהוא שוכב כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים. גם אם היה מציע לי אז לפני 39 שנים הצעה כזאת לשדר באוויר את הידיעה הסנסציונית והמרעישה הנ"ל הזאת (בעת השידור הישיר שלנו את המשחק מכבי ת"א .Vs ריאל מדריד 93:99 בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות), שבה ראה במו עיניו את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל כשהוא שוכב כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים, הייתי תובע ממנו לפני כן ו-מייד הוכחות מצולמות לטיעוניו ולסיפוריו, ודוֹרֵש ממנו לדעת גם מי היו שלושת אנשי צוות הצילום שלו. אילו שְלֹמֹה מַן היה עיתונאי רציני הוא היה חייב להיות בקי ואמון על סידור העבודה היומי הקשיח שנעשה מידי בוקר בבוקרו של הצלמים בפילם פלוס סידור העבודה של אנשי הקול פלוס סידור עבודה של התאורנים (על פי דרישות מוקדמות מידי בוקר בבוקרו של חטיבת החדשות ומחלקת הספורט) והתאמת הצוותים למשימות הכיסוי שלהם. אילו שלמה מן היה נאמן לתפקידו העיתונאי הוא היה תובע ו-מחייב את משה גרטל להראות לו מייד ועכשיו את חומר התיעודי המצולם ב-Film "המרשיע" שהוא מחזיק בידיו. אילו שלמה מן היה עיתונאי כן הוא היה דורש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום של משה גרטל שהסתובבו יחדיו ו-עִמוֹ בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בדירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב. לא היה דבר כזה בו ציוותי צילום בפילם שלנו הסתובבו ליד זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו, ללא ובלעדי צִיווּת מוקדם ורישום של מנהל מחלקת הצלמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז של צוות צילום שכזה, סידור עבודה שתמיד התבצע בבוקרו של 16 בדצמבר 1982.      

ובכן, השַדָּר המוביל שלי באותו המשחק ההוא של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד 93:99 שנערך בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל היה יורם ארבל, אריה מליניאק היה אמור להיות הפרשן שלי לצדו של יורם ארבל, מראייני השטח הקבועים בזירת ההיכל ביד אליהו היו נסים קיוויתי ואורי לוי, הבימאי שלי בניידת השידור היה יואב פלג והמפיק שלי בניידת היה איציק גליקסברג. משה גרטל לא נשלח מעולם על ידי באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בהיכל ביד אליהו למשימות איתור וחיפוש עיתונאיים היכן נמצא אולסי פרי. חוץ מזה גם לא עמד לרשותי באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 שום צוות צילום ב-Film (צוות צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן כלל שלושה בעלי מקצוע צלם + מקליט + תאורן). לא הייתי זקוק לצוות צילום ב-Film באותו האירוע המדובר משום שסיקור השידור הישיר של המשחק המדובר ההוא בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, מכבי ת"א-ריאל מדריד 93:99, לרבות הראיונות עם גיבורי העלילה שחקנים ומאמנים, נעשה באמצעות ניידת שידור הגדולה שלנו ומצלמות ה-Video שלה.

הערה חשובה: אולסי פרי טוען שכלל לא שהה אז בדירתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב, אלא נשאר בדירתו הפרטית שלו ברמת אביב כפי שסיפר לפני ימים אחדים לאמנון אבידן (אגב, גם ל-דבריו של אולסי פרי אינני מאמין מייד באופן אוטומטי. כזכור אולסי פרי נתפש ב-1985 בהולנד כבלדר סמים ומשתמש בסמים, הוסגר לארה"ב, ונידון שם לעשר שנות מאסר בכלא במינסוטה). סיום סיפור הרומן רב המוניטין ההוא של אולסי פרי וחברתו ובת זוגו תמי בן עמי ז"ל הוא טרגדיה. תמי בן עמי ז"ל ילידת רמלה מתה ב-1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. קריירת הכדורסל של אולסי פרי במכבי ת"א הסתיימה ב-1985 והוא בן 35 בלבד. אולסי פרי הסתבך בפרשיות של החזקה וסחר בסמים. הוא נתפש בהולנד והוסגר ל-ארה"ב. הוא נידון לעֶשֶֹר שנות מאסר בכלא מינסוטה ב-ארה"ב מ-1985 ועד 1995. בחלוף זמן לא רב חזר אולסי פרי לישראל. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי עשו עבורו מחווה גדולה. הם סייעו, עזרו לו, והיטיבו עמו עם אולסי פרי ברצונם הכֵּן ובאדיבותם הרבה, לשוב ולהיקלט שוב במדינת ישראל. מעשה אנושי הגון ובלתי נשכח. אולסי פרי בן 69 מתגורר היום בישראל. מדובר במחקר וחקירה טלוויזיוניים ארוכים וממושכים שלי, וגם מַרִים ועָצוּבִים". פוסט מס' 816. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 ביוני 2019.

סלוגן: כל הדרכים מובילות לרומא וגם לבירור האמת בהיכלי בתי המשפט. מדהים אותי כיצד ומדוע האנשים הוותיקים ההם של מועדון הכדורסל מכבי ת"א, אלה שחזו בהקרנת ה- גָאלָה של הסרט התיעודי "אולסי" (הוקרן בסינמטק בתל אביב ב-14 במאי 2019) פרי עבודתו של הבימאי דני מנקין, לא נזעקו ולא קָמוּ ממקומם ולא נטשו לאלתר את היכל ההקרנה כדי להגן על כבודה של תמי בן עמי ז"ל בשעה שמשה גרטל נשא את טיעוניו האלה באותו הסרט התיעודי "אוֹלְסִי".  כשאמר באותו הרגע ההוא כהאי לישנא את הטקסט הזה On air בפרהסיה: (להלן תחילת הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" בהפקתו ובימויו של דני מנקין כפי ששודר ב- 14 במאי 2019 בערוץ 13) : "…להיכן נעלם אולסי פרי…? שחקן מקצוען רק תאונת דרכים יכולה לעצור בן אדם מלהגיע…והוא הייתה לו תאונה מסוג אחר לגמרי…חמש דקות לתחילת המשחק אני אומר לעצמי לצַלָם שהיה אתי: בוא אנחנו הולכים לחפש את אולסי פרי…ידעתי אפוא החברה שלו תמי בן עמי גרה…אני נוסע לשיכון ל', מצלצל, דופק בדלת…תמי פותחת את הדלת, אני לא נותנת לכם לצלם…לא, אבל מה עם אולסי…? אפוא אולסי…? "הנה אולסי"…יש מיטה שם במסדרון אולסי שוכב עליה…כאילו מת…לא זז…". (להלן סוף הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" של דני מנקין. לא צריך להיות ארתור קונאן דויל כדי להבחין כי בגרסתו ההיא, אחת עשרה (11) שנים קודם לכן ב- 2 בנובמבר 2009 כפי שמסר אותה לשלמה מן, הוא מספר בקלילות, "…נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…ויָשֵן שֵנַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו (איננו מזכיר בדיווחו לשלמה מן כי תמי בן עמי אמרה לו, "…אני לא נותנת לכם לצלם…", כפי ו- את מה ש-שח לדני מנקין), חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…").  ובכן, אינני מאמין למילה ולא לחצי מילה של משה גרטל בשתי הגרסאות השקריות שמסר לשלמה מן ב- 2009 ולדני מנקין ב- 2019.

מביך עד כדי בושה ו-לא פחות חשוב הוא, כי איש מאנשי מכבי ת"א הוותיקים שנכחו באותה ההקרנה ההיא בסינמטק בתל אביב ב- 14 במאי 2019 לא נִזְעַק ולא קָם באותו הרגע ההוא מכיסאו באולם ההקרנה ב-"סינמטק" בתל אביב כדי להגן על כבודה של תמי בן עמי ז"ל נוכח חשיפת התמונות ההן והשמעת הטקסט ההוא. איש מהם לא צעק, "…אוֹרוֹת, אוֹרוֹת, אוֹרוֹת…", איש מהם לא קרא תיגר על דיווחו השקרי של משה גרטל שהעיד שוב במו פיו כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל', איש מהם מאנשי מכבי ת"א הוותיקים לא קרא להפסיק את קטע הצגת הבלוף הזה. הרי תמי בן עמי ז"ל לא הייתה יכולה לקום מקִבְרָה ולהגן על כבודה ושמה. היא מתה צעירה ב-22 ביולי 1995 והיא רק בת 40.

ובכן, תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כפי שמשה גרטל מדווח לשני הצדדים המתעניינים, שְלֹמֹה מַן ודָנִי מֶנְקִין. היא לעולם לא הייתה מעוללת כדבר הזה. היא לעולם לא הייתה עושה מעשה כה נִבְזִי וכה בּוֹגְדָנִי לבְחִיר ואָהוּב לִבָּה וחושפת ומסגירה את קלונו, בושתו, וכלימתו כשהוא שוכב נטול הגנה על סדיני מיטתה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו, כפי שטען משה גרטל ב-2 בנובמבר 2009 גם באוזניו של שלמה מן, כלהלן: "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…".  לא נכון. לא היה כדבר הזה. תמי בן עמי ז"ל לא הייתה מתנהגת לעולם בשִפְלוּת ובבוגדנות שכאלה כלפי אָהוּב לִבָּה וּבְחִיר לִבָּה אולסי פרי. היא אהבה אותו אהבה עזה כ-מוות. שום אישה לא הייתה מתנהגת כך כלפי אָהוּבָה כפי שמשה גרטל תיאר את תמי בן עמי ז"ל כמי שפתחה בפניו את דלת דירתה ובפני ובפני צוות הצילום שלו, ואִפְשְרָה להם, לו ולציוותו, לחשוף ולתעד את אָהוּב לִבָּה אולסי פרי שָרוּעַ נטול כל הגנה במלוא קְלוֹנוֹ, בּוֹשְתּוֹ, וכְלִימָתוֹ על סדיני מיטתה. שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי-לגמרי, ויָשֵן שְנַת שִיכּוֹרִים. משה גרטל משקר.    

תמי בן עמי ז"ל היקרה איננה יכולה לקום מקִבְרָה ולהפריך את דבריו של משה גרטל כפי שסיפר אותם ב-14 במאי 2019 לדני מנקין, וכפי שמסר טקסט מופרך דומה לשלמה מן ב-2 בנובמבר 2019, (ראשית הציטוט): "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי: הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה של תמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר בדירה פרטית משלו ברמת אביב), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף הציטוט). תמי בן עמי היקרה נוחי על משכבך בשלום. לָכֵן אני כָּאן.     

מדובר בחקירות ומחקרים שלי ארוכי טווח מרים ועצובים שהתבצעו למען שלוש מטרות. האחת למסור מידע כֵּן לציבור למרות שחלפו 37 שנים מאז אותו התאריך ההוא של קורות תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל בערב-ליל חמישי של 16 בדצמבר 1982. השנייה, להגן על כבודה של תמי בן עמי ז"ל שנספתה ב- 1995 בגלל מחלה ממארת, ארורה, וסופנית. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי שהם יתעדו ו- יצלמו, ויחשפו את אהוב לבה שוכב מת, מנוטרל, ושיכור על סדיני מיטתה בשיכון ל' בתל אביב (כדברי משה גרטל), ואח"כ צילומי הכתבה המשפילה הזאת ישודרו ב- "מבט" ו/או ב- "יומן השבוע", ו/או ב- תוכניות הספורט שלי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית קבל מיליוני צופי טלוויזיה במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל  מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נִבְזִי וכה בּוֹגְדָנִי כזה לְבְחִיר ואָהוּב לִּבָּה אולסי פרי ששוכב על סדיני מיטתה בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כשהוא חשוף ונטול כל הגנה. לא היה כדבר הזה. תמי בן עמי ז"ל איננה יכולה לקום מקברה ולהגן על עצמה. תמי בן עמי ז"ל היקרה, נוחי על משכבך בשלום. אני עומד וניצב כאן ושומר על כבודך. השלישית, לשמור על האגפים שלי ושל משפחתי רעייתי, ילדיי, ונכדיי ונכדותיי בטרם אפרד אנוכי מהעולם הזה. משה גרטל שיקר בעדויותיו הפומביות לשלמה מן ודני מנקין. שלמה מן ודני מנקין ביצעו ותיעדו כאן משהו שמצטייר לא רק כעיתונאות דלה ומחורבנת אלא כדבר נבלה עיתונאי. איך יכול להיות וכיצד יכול להיות, ש-שניהם, שתי המתעדים הנ"ל לא ביקשו ממשה גרטל כל אחד בזמנו ובתקופתו שלו הוכחות אותנטיות ו-מוצקות התומכות בעדויותיו, והראשונה שבהן : היכן ואפוא הוא סרט הפילם המרעיש והסנסציוני שמשה גרטל טוען כהאי לישנא במילים שלו שהוא תיעד וצילם את אז באותו ערב-ליל חמישי של 16 בדצמבר 1982 את אולסי פרי שרוע במלוא קלונו ובושתו הגופנית והנפשית על סדיני מיטתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל, והעיד כהאי לישנא במילים שלו, כלהלן :(פתיחת ציטוט) : "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : לא נכון, הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה של תמי בן עמי ז"ל. אולסי פרי התגורר אז בדירה משלו ב- רמת אביב), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף ציטוט).

ועוד שאלה חוקרת : מדוע משה גרטל בחר לציין שהדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה של אולסי פרי, בעוד הייתה זאת דירתה הפרטית שלתמי בן עמי ז"ל…???

ועוד שאלה חוקרת : איך זה יכול להיות ששני העיתונאים המתעדים שלמה מן ודני מנקין אינם מבררים אצל משה גרטל את שמותיהם של אנשי ציוותו שנכנסו עמו פנימה (כביכול) לדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…???

ועוד שאלה חוקרת : עכשיו מתברר מפי אולסי פרי כפי שהוא בעצמו שהעיד בפני אמנון אבידן לפני כמה ימים, כי הוא כלל לא שהה בדירתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, אלא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב…???

ועוד שאלה חוקרת : משה גרטל, כיצד זה עמד לשירותך לפתע צוות צילום פנוי בפילם באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, שכלל לא הוזמן באותו תאריך ההוא ע"י מנהל הספורט יואש אלרואי, ולאחר שידוע שסידור העבודה של הצלמים + אנשי הקול + התאורנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המסורבלת ההיא ב- 1982 נעשה בכלל מידי בוקר בבוקרו ולא בערבים…??? מי אם כך היו אנשי הצוות שלך משה גרטל…???

ועוד שאלה חוקרת : איך זה יכול להיות שמסמך עיתונאי חדשותי טלוויזיוני כה חשוב, כה בעל ערך, כה אקסקלוסיבי, וכה אותנטי שמצלם ומתעד את אולסי פרי במצבו הקשה, גופני ונפשי, על פי מילותיו של מספר הסיפור משה גרטל,  (פתיחת ציטוט): "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : מחליף כתובות), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…" (סוף ציטוט), לא שודר מעולם בשום הזדמנות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב-שום מהדורות "מבט", ב-שום מגזיני "יומן השבוע", ואף לעולם לא ב- תוכניות הספורט שלי, ואף פעם לא נחשף לציבור הרחב…??? מוזר ותמוה  עד למאוד. בלתי הגיוני ולא מתקבל על הדעת. אם היה באמת קיים מסמך Film כזה, כה סנסציוני, כה מרעיש, וכה אקסקלוסיבי שכזה, בו נחשף אולסי פרי שוכב כמו מת, מנוטרל, ויָשֵן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה בשיכון ל' על פי דיווחו של משה גרטל, מסמך עיתונאי – חדשותי שצילמו והפיקו אנשים שנמנו בשעתו על שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ועשו זאת את עבודתם העיתונאית למען השידור הציבורי, הוא היה נחשף למחרת ביום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע". אין מדובר בעבודה עיתונאית פרטית של חבורת הצילום המדוברת בראשותו של משה גרטל ההוא, אלא בעבודה עיתונאית שאם נעשתה באמת באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, היא בוצעה למען חשיפה עיתונאית ושידור חדשותי במסגרת חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אילו משה גרטל היה איש אמת, דובר אמת, ועיתונאי כֵּן, הוא היה חושף מייד בפנינו את חומר הצילום התיעודי הסנסציוני ההוא שלו בו נראה …אולסי פרי שָרוּעַ ו-שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…כשהוא מְנוּטְרָל ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…ובכך מסיר כל ספק הנוגעת לאמת הדיווח העיתונאי שלו. אילו משה גרטל היה איש אמת, דובר אמת, ועיתונאי כֵּן, הוא היה מראה לנו מייד את חומר הצילום התיעודי המרעיש, הסנסציוני, והאקסקלוסיבי שלו שהוא צילם בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, הוא היה הופך ברגע אחד ל- Scooper העיתונאי הגדול ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. אבל משה גרטל משקר. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית את שערי דלת דירתה הפרטית ההיא בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. וגם אולסי פרי לא היה נוֹכֵח שָם באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בדירתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב. הוא כאמור צפה בשידור הישיר ההוא מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לאלופות בדירתו הפרטית ברמת אביב. עדותו העכשווית הזאת של אולסי פרי כפי שדיווח אותה בימים האחרונים של חודש יוני של שנת 2019 שמים לאל וסותרים את עדויותיו של משה גרטל כפי שמסר אותן ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מן וב- 14 במאי 2019 לדני מנקין. 

יש רק תשובה פשוטה אחת וכנה להטלת הדופי הזאת ולשאלות הללו שנשאלו : אין מסמך פילם תיעודי כזה שמתעד (כביכול) את אולסי פרי שרוי במצבו הקשה, פיזי ונפשי, בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כפי  שסיפר בלשונו שלו משה גרטל לשלמה מן, ואמר כלהלן : "…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההוֹמֶה והרוֹגֵש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אין מסמך פילם תיעודי כזה ולא היה מעולם מסמך פילם תיעודי שכזה. משה גרטל משקר. אם משה גרטל היה דובר אמת ו- אילו היה באמת נמצא בידיו תיעוד מסמך Film סנסציוני, מדהים, אקסקלוסיבי, ומרעיש שכזה, חזקה על מנכ"ל רשות השידור דאז בדצמבר 1982 יוסף "טומי" לפיד ז"ל פלוס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1982 טוביה סער, פלוס עורך "מבט" בדצמבר 1982 יאיר שטרן, פלוס אנוכי כמנווט ומנהל חטיבת הספורט בימים ההם, שלא היינו מוותרים והיינו משדרים את המסמך המדובר על המסך שלנו ולא רק פעם אחת, ב- "יומן השבוע" של יום שישי – 17 בדצמבר 1982, ב- "מבט" במוצ"ש של 18 בדצמבר 1982, וב- "מבט ספורט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982.

גם שלמה מן ודני מנקין יוצאים רע מאוד כל אחד בזמנו ובתקופתו משום ששניהם לא בדקו (ואם בדקו, לא בדקו מספיק טוב), לא הצליבו מקורות מידע (ואם הצליבו, לא עשו זאת מספיק ביסודיות) ואף על פי כן פרסו כל אחד בזמנו ובתקופתו בפני משה גרטל בימה ציבורית על מנת שיפרסם את שקריו. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. לא ייתכן שהיא עשתה מעשה כה נבזי ובוגדני, לפתוח את דלת דירתה בפני משה גרטל וציוותו כדי לחשוף ולהפקיר את גופו ונשמתו, קלונו ובושתו,  של אולסי פרי בְּחִיר לִבָֹה ואַהוּבָה שָרוּעַ על סדיני מיטתה בדירתה בשיכון ל' בתל אביב כשהוא נטול כל הגנה, בפני משה גרטל ועדשת מצלמת הטלוויזיה שלו. לא ייתכן. בלתי מתקבל על הדעת. לא היה דבר כזה. שום אדם, גבר ו/או אישה, לא היו מפקירים לעולם את יקיריהם ולא חושפים אותם בקלונם ובושתם לעיני כלל הציבור. לא היה כדבר הזה.

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אנוכי (שני מימין, קומתי 1.90 מ') יחדיו עם אולסי פרי שחקנה האהוב של מכבי ת"א אולסי פרי (מתנשא ל-2.10 מ', שני משמאל). אולסי פרי היה איש חכם ושחקן כדורסל חושב שחַטָא חֵטְא סַמִים ושילם מחיר אישי יקר ו-כבד. ראשון משמאל הוא הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל בן קיבוץ גבעת חיים. בתווך, מר נסים מזרחי. מימין, איש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

לא היכרתי את אולסי פרי באופן אישי. הוא היה בשעתו אובייקט שידור חיוני שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה ישראלית הציבורית ההיא יחדיו עם מועדונו קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. יכול להיות שפה ושם החלפנו כמה מילים. אני חושב שבאותה השעה בטרם התמונה המופיעה לעיל צולמה, אמרתי לו שמצלמות הטלוויזיה שלי (כלומר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לא רק אוהדות אותו ומגלות כלפיו אמפתיה, אלא הפכו אותו ליקיר ובן בית ברבים מבתי מדינת ישראל. כמו כל האמריקנים שאני מכיר, גם הוא אולסי פרי היה איש אדיב ומנומס והשיב לי בשתי מילים, "Thank you".  

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציית הניהול הראשונה שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מכתב פרידה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום חמש שנות כהונתו בקדנציית הניהול הראשונה שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור וממני בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בֵּיאוּר הערך אגדה אורבנית (ו/או אגדה עירונית) על פי ויקיפדיה באינטרנט: 

פוסט מס' 957. "קורות עֶרֶב-לֵיל של יום חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982. הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. וגַם אולסי פרי לא היה שָם בדירה שלה באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 (כפי שסיפר לאמנון אבידן). הוא לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו באותו עֶרֶב של לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 כדי ליטול חלק ב-משחק קבוצתו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א-ריאל מדריד (93:99 בסיום לזכות מכבי ת"א) ו-נותר בדירתו ברמת אביב גלמוד מסיבותיו שלו, כנראה מפני שהיה תחת השפעה של שימוש בסמים. סיום סיפור הרומן רב המוניטין של אולסי פרי ותמי בן עמי ז"ל הוא טרגדיה. תמי בן עמי ז"ל ילידת רמלה מתה ב-1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. קריירת הכדורסל של אולסי פרי במכבי ת"א הסתיימה ב-1985 והוא בן 35 בלבד. אולסי פרי הסתבך בפרשיות של החזקה וסחר בסמים. הוא נתפש בהולנד והוסגר ל-ארה"ב. הוא נידון לעשר שנות מאסר בכלא בארה"ב מ-1985 ועד 1995 ואח"כ חזר לישראל. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר הוותיק שמעון מזרחי (בן 80, היום) סייעו ועזרו לו באדיבותם הרבה להיקלט שוב במדינת ישראל. אולסי פרי בן 71 מתגורר היום בישראל". פוסט מס' 816. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי-2 ביולי 2019.

פוסט מס' 957.

1 : הוא מהווה דו"ח מַר מפני שהוא דן גם בשאלה לא רק מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף ? מה גורם להם לייצר אגדות אורבניות ? (ניסוח של עצמי).

2 : פוסט מס' 816 הוא דו"ח מַר מפני שהוא עוסק גם בשאלה : "מדוע אנשים ניגפים לעיתים מפני האמת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה".  (ניסוח של ווינסטון צ'רצ'יל).

3 : פוסט מס' 816 הוא דו"ח מַר מפני שהוא גם חושף אֱמֶת מָרָה : "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (ניסוח של קינגסלי אמיס).

פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני-8 בפברואר 2021.

פוסט מס' 957 דן ועוסק אף הוא ב-"קורות עֶרֶב-לֵיל של יום חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982". הַפּוּר נָפָל (!). תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. וגַם אולסי פרי לא היה שָם בדירה שלה באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982. הוא לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו באותו עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 כדי ליטול חלק ב-משחק קבוצתו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א – ריאל מדריד (93:99 בסיום לזכות מכבי ת"א) על פי דבריו אותם אמר לאמנון אבידן ו-נותר בדירתו הפרטית ברמת אביב גלמוד מסיבותיו שלו כדי לצפות לבדו בשידור הישיר של המשחק הנ"ל המדובר. כנראה מפני שהיה תחת השפעה  של שימוש בסמים. משה גרטל שיקר בעדויותיו לעיתונאי "העין השביעית" שלמה מן (ב- 2 בנובמבר 2009) ולאיש הטלוויזיה והמתעד דני מנקין ב- 14 במאי 2019). ובכן, אשנה בפעם ה- 1000 : תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותו עֶרֶב – לֵיל חמישי ההוא – 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. וגַם אולסי פרי לא היה שָם בדירה שלה באותו עֶרֶב – לֵיל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982. סיום סיפור הרומן רב המוניטין של אולסי פרי וחברתו ובת זוגו תמי בן עמי ז"ל הוא טרגדיה. תמי בן עמי ז"ל ילידת רמלה מתה ב-1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. קריירת הכדורסל של אולסי פרי במכבי ת"א הסתיימה ב-1985 והוא בן 35 בלבד. אולסי פרי הסתבך בפרשיות של החזקה וסחר בסמים. הוא נתפש בהולנד והוסגר ל-ארה"ב. הוא נידון לעשר שנות מאסר בכלא בארה"ב מ-1985 ועד 1995 ואח"כ חזר לישראל. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי סייעו ועזרו לו באדיבותם הרבה להיקלט שוב במדינת ישראל. אולסי פרי בן 69 מתגורר היום בישראל". פוסט מס' 816. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 ביולי 2019.  

אמת דיברתי אודות קורות אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו עֶרֶב – לֵיל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, ואודות דיווחו הכוזב והשקרי של משה גרטל בנוגע ל-Issue הנ"ל, כאילו תמי בן עמי ז"ל פתחה אז לפני 39 שנים את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו, כפי שמסר ודיווח ב-2 בנובמבר 2009 לשְלֹמֹה מַן עיתונאי ביטאון "העין השביעית", כמו גם כפי שמסר ודיווח ב- 14 במאי 2019 לאיש הטלוויזיה דני מנקין בימאי הסרט התיעודי "אולסי" ש-הוקרן ו-שודר בערוץ 13. משה גרטל דיווח לעיתונאי "העין השביעית" שלמה מן ב-2 בנובמבר 2009, את הדיווח הזה כלהלן, (הציטוט הבא נלקח מתוך ביטאון "העין השביעית" שיצא כאמור לאור ב- 2 בנובמבר 2009) : "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". (סוף ציטוט). דבר שקר. זה לא קרה ולא התרחש מעולם מפני שאולסי פרי שכב באותו הַעֶרֶב-לֵיל ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בכלל בדירתו הפרטית ברמת אביב בעת השידור הישיר של המשחק המדובר. הוא לא לָן ולא שכב באותו הַעֶרֶב-לֵיל ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב באותה העת שמשה גרטל כאילו צילם ותיעד את המתרחש בדירה בשיכון ל' בתל אביב. משה גרטל שיקר את שלמה מן. אולסי פרי לא היה שם. זה מה שהוא אמר לאמנון אבידן . אשנה ואומר שוב : אולסי פרי לא היה נוכח באותו הַעֶרֶב – לֵיל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בזמן השידור הישיר שלנו את המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. הוא אולסי פרי נותר באותו ערב-ליל הסוער ההוא בדירתו רמת אביב וצפה לבדו במשחק. שלמה מן מוסר את האינפורמציה השקרית, הבדויה, והמומצאת הזאת לקוראי "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009 בלשונו של משה גרטל. הנה היא שוב כלהלן : "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". הדברים מובאים כאן בפוסט מס' 957 כלשונם (ראה בהמשך את מקור המידע, את ביטאון "העין השביעית"). גם העיתונאי שלמה מן יוצא רע מאוד מהעניין. לא רק הוא. גם עורכי ביטאון "העין השביעית". מדובר באינפורמציה שקרית שמודפסת שחור על גבי לבן ב-ביטאון "העין השביעית" מתאריך של 2 בנובמבר 2009. ובכן, תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו באותו עֶרֶב – לֵיל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם אולסי פרי כלל לא היה נוכח שָם. הוא נשאר כאמור בדירתו ברמת אביב.

נאמנים עליו דבריו ההם של יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי שאמר לי אז בהיכל הספורט ביד אליהו באותו ערב-ליל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 לפני 39 שנים בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההוא מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, כלהלן : "…ביקשתי ממשטרת ישראל לשלוח צוותים שלהם לדירות של אולסי פרי ברמת אביב ושל תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כדי לבדוק מה קורה, מדוע אולסי פרי לא הגיע עד כה למשחק. שני הצוותים חזרו ואמרו לי כי הם מצאו את שתי הדירות שלהם נעולות וחשוכות…".

פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 7 בפברואר 2021.  

————————————————————————————  

פוסט חדש מס' 957 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 7 בפברואר 2021. 

————————————————————————————   

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשֵאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי הממשלתי ההוא שהעניק לו פיקוד ומנהיגות על השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה של חמש שנים מ- 2002 ועד 2007. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל המופרך וסילקה אותו בבושת פנים מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור שנתיים בטרם סיום כהונתו באשמת ועוון של שחיתות ומתן שוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק לכל הרוחות מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. מינויו המופרך של יוסף בר-אל ב- 2002  לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ושלוש שנות שירותו הקלוקל במשרה הרמה היסֵבו נזק עצום ובעל ישוער, מעשי, מוסרי, ותדמיתי, לאמינות ואיכות השידור הציבורי בכל גזרותיו : במוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על כל אגפיו וגם של רדיו "קול ישראל". עובדה, שאותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהפקידו בידו את המשרה הרמה ב- 2002, הבינו והכירו גם אם באיחור זמן רב כי היה מדובר במינוי שגרר עמו מייד חַשְרַת עָבִים סוערת וקודרת שכיסתה את שמיה של רשות השידור. היה מדובר בשגיאה רבתי, בשיקול דעת כל כך לא נבון של מינוי פוליטי של איש כל כך חנפן וכל כך לא מוכשר. היה מדובר בטעות מצערת ומטומטמת. היה מדובר בהפקדה נוֹאֶלֶת ומחורבנת של יוסף בר-אל על השידור הציבורי של מדינת ישראל. בסופו של דבר החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון ובגיבויו המוחלט של היועץ המשפטי שלה מני מזוז להעיף בצדק את אותו יוסף בר-אל קיבינימט לעבר הירכתיים הַאָפֵלִים של אותו השידור הציבורי שעליו היה מופקד רק לפני רגע. כל השאר איננו חשוב עוד בשעת כתיבת פוסט מס' 816 למרות שהיה מדובר אז במעט מִידַי ומאוחר מִידַי. כלומר : הוטל עליו על אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל עונש דל וקל מידי לאחר תקופה ארוכה בת שלוש שנים בין 2002 ל- 2005 בה נהג סיאוב, שחיתות, והעניק שוחד מסך (הערה: דו"ח ההדחה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב-2 במאי 2005 מהַכֵּס הַרָם עליו ישב כמנהיג השידור הציבורי במשך שלוש שנים, וסילוקו לאלתר גם בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז, מצוי בארכיון הממשלה. באותה ישיבת ההדחה ההיא של הממשלה ב-2 במאי 2005 בראשות ראש הממשלה אריאל שרון, הצביעו 13 שרים בעד הדחתו של יוסף בר-אל. 3 שרים נמנעו. היו אלה: בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר. 2 שרים הצביעו נגד ההדחה והסילוק של יוסף בר-אל וביקשו להשאירו על כיסאו המט ליפול: מאיר שטרית פלוס דליה איציק. ובכן בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. היה זה יוסף בר-אל שהורחק משורות רשות השידור ההיא לאשפתות ההיסטוריה). עכשיו חשוב רק שהציבור לא ישכח אף פעם את ההיסטוריה ההיא בה הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל בעוון ובגין שחיתות ומתן שוחד מסך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 957 מהווה כתב סנגוריה לזכותה של תמי בן עמי ז"ל היקרה והאצילה וכתב קטגוריה נגד מֹשֶה גֶרְטֶל וגם נגד דָנִי מֶנְקִין ונגד שְלֹמֹה מַן שלא בדקו וחקרו לעומק ולא הצליבו מקורות ומידע בעת שהפיקו, ערכו, והרכיבו מסמכים עיתונאיים לא מדויקים ורוויים מֵידָע לא רק שָגּוּי אלא גם לא נָכוֹן, הנוגע לתאריך ההוא של יום חמישי-16 בדצמבר 1982 בו ניצחה מכבי ת"א את ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו את ריאל מדריד לפני 39 שנים בתוצאה 93:99 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, משחק ממנו נעדר אולסי פרי בנסיבות חָשוּדוֹת ו-לא בְּרוּרוֹת. מדובר במידה רבה באינפורמציה חד צדדית כאילו אמיתית שמוגשת לציבור גם היום אולם רבים מפרטיה בעייתיים וחמורים ביותר. מידע שהוא כלל לא שנוי במחלוקת על פי הנתונים והעובדות שאנוכי מחזיק בידיי, אלא פשוט איננו נכון וגם רָצוּף סתירות. מדובר במעשים ודיווחים עיתונאיים בלתי מתקבלים על הדעת (בלשון המעטה).

דָנִי מֶנְקִין עשה זאת ופירט אותם במִסְמַךְ הטלוויזיה הדוקומנטארי שלו "אולסי" ששודר ב-14 במאי 2019 בערוץ 13 לרבות שימוש שלו ב-Visuals כאילו אמיתיים, אולם נראים על המסך מבולבלים, לא ברורים, קטועים, ו-נעדרי זיהוי הכרחי באמצעות כתוביות. בתמונות האלה חסרים טקסטים הכרחיים האמורים לספר ולזהות כמקובל לצופי הטלוויזיה מי הם הנוכחים בתיעוד המצולם לרבות הצלם שעומד באחת התמונות המדוברות והמופיעות בפוסט מס' 811 בגבו למקור התיעוד והצילום ומאחורי גבו של האיש החובש מגבעת הסוואה לראשו, את התאריך המדויק והזמן המדויק של תיעוד הצילומים ההם, את המקום והכתובת המדויקים של תיעוד הצילומים ההם, וכן מי היו המתעדים של הצילומים ההם. לכן בהיעדר של אותם נתוני הזיהוי המרובע הנדרשים, ה-Visuals הללו מגדירים את עצמם מראש כמופרכים ו-מפוברקים. שְלֹמֹה מַן ביצע את משימתו העיתונאית בשלומיאליות ורשלנות באותו הפוסט ההוא שפִּרְסֵם ב-ביטאון "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009 וכותרתו הייתה "רד מזה, תשכח מזה, אנחנו נחסל אותך". הוא רשם ב-2 בנובמבר 2009 תמליל מפורט מפיו של משה גרטל ופרסם אותו כאמור ב-"עין השביעית", אולם הוא לא חקר את המספֵּר, לא שאל אותו, ולא ביקש ממנו הוכחות מצולמות אודות העובדות שמספר הסיפור מדווח לו בתמליל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו, ושְלֹמֹה מַן מאבד ברגע אחד את אמינותו ומהימנותו העיתונאית. אשנה ואומר שוּב בפעם ה-1000: לא יכול להיות ובלתי מתקבל על הדעת כי תמי בן עמי אישה יקרה ואצילה ז"ל פתחה אז ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו ואִפְשֶרָה לחְשוֹף, להָפְקִיר, ולחַלֵל את פרטיותו ואת גוּפוֹ ונָפְשוֹ שֶל אָהוּב לִבָּה אוֹלְסִי פֶּרִי הַשוֹכֵב על סדיני מיטתה כשהוא לחלוטין גלוי ו-"מעורטל", וחסר כל הגנה מפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. אשנה ואומר בפעם ה-1000: לא יכול להיות שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת ביתה הפרטי בשיכון ל' בתל אביב אז באותו ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 מבלי ששאלה קודם לכן את רשותו המפורשת של אולסי פרי, ואם כבר מבלי שהיא אִפְשֶרָה קודם לכן לבְחִיר ואָהוּב לִבָּה להסתתר ולגוֹנֵן על עצמו במלוא חולשתו ועליבותו מפני עדשת המצלמה שלהם. אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה בפני משה גרטל. לא ייתכן כי היא עשתה מעשה כה נואל מבלי לבקש את הסכמתו ורשותו של אולסי פרי רק כדי לרצות את משה גרטל עובד ש.ת. פרילאנסר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת צוות הצילום שלו. משה גרטל תיאר אז ב-2 בנובמבר 2009 ב-"עין השביעית" את הסיטואציה ההיא תמי בן עמי ז"ל / אולסי פרי כפי שחווה כביכול וסיפר אותה ל עיתונאי שלמה מַן, כלהלן, ו-זהו הציטוט: "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה קומה שמינית. לא אשכח את זה…הוא שוכב שם כמו מֵת, מנוטרל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים… צילמתי אותו וחזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש…". אשנה ואומר בפעם ה-1000, לא היה כדבר הזה. אינני מאמין לשום מילה שלו גם לא לחצי מילה. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב ולא חשפה את אהוב לבה אולסי פרי בפני משה גרטל. זה לא קרה. מדוע דני מנקין ושלמה מן לא מבררים, לא חוקרים, ולא שואלים את בן שִיחָם היכן סרט הצילום הסנסציוני ההוא שמשה גרטל טוען שהוא צילם אותו ומעולם לא הוקרן ולא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? אין סיכוי שפרשת תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי התרחשה בליל חמישי-16 בדצמבר 1982 וצולמה ותועדה ע"י משה גרטל וציוותו כפי שהוא מספר ומתאר אותה בפני דני מנקין ושלמה מן. אנוכי דורש הוכחות. אפוא סרט הצילום ההוא כפי שטוען משה גרטל שהוא צילם את אולסי פרי בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בדירתה של תמי בן עמי…??? היכן התיעוד ההוא מ-16 בדצמבר 1982 שאודותיו הוא מספר לכל מי שרוצה לשמוע. "…צילמתי אותו וחזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש…", סיפר לשלמה מן ב-2 בנובמבר 2009. היכן אם כן הוא סרט ה-Film הסנסציוני והאקסקלוסיבי ההוא שמשה גרטל מספר לכל דיכפין וטוען שהוא צילם את אולסי פרי בדירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל באותו ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, ואיש לא ראה אותו אף פעם והוא גם מעולם לא הוקרן על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? להלן הציטוט מאחד מ-מסמכי ביטאון "העין השביעית" כפי שדיווח אז ב-2 בנובמבר 2009 משה גרטל לשלמה מן, כלהלן: "…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צִילָמְתִּי אותו וחזרתי מייד ליד אליהו הַהוֹמֶה והָרוֹגֵש…". אנוכי שב ומדגיש ואומר בפעם ה-1000: שום איש לא ראה את סרט הפילם ההוא שמשה גרטל טוען שהוא צילם ב-לילה של יום חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב. אף פעם לא צפה בו שום איש בסרט הפילם ההוא שמשה גרטל טוען שהוא תיעד לאחר שכאילו תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו את שערי דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב. מעולם עד עצם היום הזה של כתיבת פוסט מס' 816 ב-2 ביולי 2019. אשנה ואומר בפעם ה-1000: מדובר בשקר עלוב וב-בדותא מחורבנת. אשנה ואומר שוּב בפעם ה-1000: להֶוֶוה יָדוּעַ כי סרט ה-Film הסנסציוני הזה שמשה גרטל מספר לשלמה מן שהוא תיעד ו-צילם (כביכול) באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, לא שודר ולא הוקרן מעולם על מסך רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ההיא לדורותיה בשום תוכנית שלה. לעולם לא אז, ולעולם גם לא בימים הבאים בהם זרחה השמש לאחר שהימים ההם של דצמבר 1982 חלפו ואינם עוד.

סרט ה-Film הסנסציוני הזה שמשה גרטל מספר שהוא צילם (כביכול) ב-16 בדצמבר 1982, לא שודר ולא הוקרן מעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הסיבה ברורה ופשוטה לגמרי: הוא לא שוּדַר משום שאין בנמצא מִסְמַךְ כזה. מדובר בחרבון עיתונאי זִיפְת שלא היה ולא נברא כדוגמתו בהיסטוריית העיתונות והעיתונאות הישראלית הטלוויזיונית הציבורית לדורותיה, ואשר הפך לאגדה אורבנית. אשנה ואומר בפעם ה-1000, לא ייתכן שתמי בן עמי אישה יקרה ואצילה זיכרונה לברכה, מַכְרָה כך (כביכול) בצורה כה נִבְזִית את גופו ונפשו של אָהוּבַה אולסי פרי שֶלָה למען אינטרס הצילום של משה גרטל. לבגוד כך באהובה אולסי פרי שלא יכול היה באותו הרגע ההוא בכלל לגוֹנֵן על עצמו מפני משה גרטל ומפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלו. תמי בן עמי ז"ל לא עשתה את זה כפי שטוען משה גרטל. אינני מאמין לטקסטים הללו שלו. לשום שורה, לא למילה אחת וגם לא לחצי מילה כפי שדיווח משה גרטל לשלמה מן ב-2 בנובמבר 2009, והתפרסם ויצא לאור בביטאון "העין השביעית", כלהלן: "…הוא שוֹכֵב שָם כמו מֵת, מְנוּטְרָל לגמרי – לגמרי. צִילָמְתִּי אותו וחזרתי מייד ליד אליהו ההוֹמֶה והרוֹגֵש…". טקסט דומה מחורבן שכזה הוא דיווח לבימאי דני מנקין ב-14 במאי 2019. פוסט מס' 816 הוא סָבוּךְ בתוכו ומעורר מצִדִי ומ-טעמי תמיהות נוקבות (בלשון המעטה) הנוגעות ליושרה, אמינות, ומהימנות. הערה: פוסט מס' 811 נחקר, נכתב, וחובר על ידי גם בסיוע פוסטים מס' 67, 81, 202, 203, 477, 554, 568, 651, 777, ו-778.

זוהי הכותרת הראשית של פוסט מס' 957 :

פוסט מס' 957. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. פוסט מס' 811 מהווה כתב סנגוריה לזכותה של תמי בן עמי היקרה זיכרונה לברכה, וכתב קטגוריה נגד משה גרטל וגם נגד דָנִי מֶנְקִין בימאי הסרט "אוֹלְסִי" ששוּדָּר ב- 14 במאי 2019 בערוץ 13 ונגד שְלֹמֹה מַן עיתונאי ביטאון "העין השביעית" ב- 2009, שלא בדקו וחקרו לעומק ולא הצליבו מקורות ומֵידָע, דני מנקין במסמך הטלוויזיה הדוקומנטארי שלו "אולסי" ששידר ב- 14 במאי 2019 בערוץ הטלוויזיה מס' 13, ושלמה מַן בפוסט שפִּרְסֵם ב-"העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009. פוסט מס' 816 הוא סָבוּךְ בתוכו ומְעוֹרֵר מצִדִי ומ-טעמי יותר מתמיהות עיתונאיות נוקבות, יותר מהתפלאות, יותר מתימהון, ויותר מתעלומה אודות המתעד דָנִי מֶנְקִין בימאי הסרט הדוקומנטארי "אוֹלְסִי" ואודות העיתונאי שְלֹמֹה מַן ששירת בשעתו את הביטאון "העין השביעית". שניהם אִפְשֵרוּ למשה גרטל פתחון פה, הראשון בסרט "אוֹלְסִי" ששודר ב- 14 במאי 2019 בערוץ 13,  והשני  בביטאון "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009, בעניין מסירת אינפורמציה הנוגעת ל-אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו הלילה ההוא לפני 37 שנים ביום חמישי של 16 בדצמבר 1982, מבלי לבְדוֹק, לאַמֵת, ולהָצְלִיב מְקוֹרוֹת ומֵידָעים נוספים ואחרים. מדובר במסמכים בעייתיים חמוּרִים במיוחד ולא מדויקים בלשון המעטה. מדובר באין סוף כמויות של יוֹשְרָה, אֶמֶת, אָמִינוּת, ומְהֵימַנוּת ש-מוּטָלִים כָּאן עַל הַכָּף. החיים במחיצתם של הולכי רָכִיל, פטפטנים, מלעיזים, ושקרנים הופכים את החיים למאוד לא נוֹחִים.  אשנה ואומר בפעם ה-1000 : תמי בן עמי אישה יקרה ואצילה ז"ל לא פתחה אז ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב כדי לחשוף, להפקיר, ולחַלֵל את גוּפוֹ ונָפְשוֹ שֶל אָהוּב לִבָּה אוֹלְסִי פֶּרִי הַשוֹכֵב על סדיני מיטתה כשהוא לחלוטין חסר הגנה מפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ועדשת המצלמה שלהם.  לא היה כדבר הזה. אין סיכוי שדבר כזה התרחש. אשנה ואומר בפעם ה-1000: לא ייתכן שתמי בן עמי אישה יקרה ואצילה זיכרונה לברכה, מַכְרָה כך בצורה כה נִבְזִית את גופו ונפשו של אולסי פרי שלה, שלא יכול היה באותו הרגע ההוא להגן על עצמו מפני משה גרטל ועדשת מצלמת הטלוויזיה שלו. לא היה כדבר הזה. בלתי אפשרי. בלתי מתקבל על הדעת. (ראה בהמשך את דיווחו של שְלֹמֹה מַן בביטאון "העין השביעית" מתאריך 2 בנובמבר 2009). בכך ובעוד נושאים דומים אחרים דָּן ועוֹסֵק בהרחבה פוסט מס' 811. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 ביוני 2019. 

פוסט מס' 957. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. פוסט מס' 957 עוסק גם בניתוח ואִימוּת גִרְסָת חודש מַאי של שנת 2019 שנאמרה ע"י משה גרטל אודות אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל הנוגעת לאותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 ו-כפי שמסר אותה לבימאי הטלוויזיה והמתעד דני מנקין, מול גִרְסָת חודש נובמבר של שנת 2009 של משה גרטל אודות אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כפי שמסר והעביר אותה כ-אחת עשרה שנים לפני כן (כאמור ב-2009) לעיתונאי ביטאון "העין השביעית" שלמה מַן (קיים שוני וסתירות בין שתי הגרסאות). הֶאָמוּר לעיל אודות אירוע היעדרו של אולסי פרי מתחרות הכדורסל מכבי ת"א-ריאל מדריד 93:99 ביום חמישי-16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל, והיעדרותו של אולסי פרי ממנו, התרחש לפני כ-39 שנים אולם זיכרוני טרם קהה וכל הפרטים ההם הנוגעים בנושא הנחקר זכורים לי יותר מהיטב. בתאריך ההוא של עֶרֶב/לֵיל יום חמישי-16 בדצמבר 1982, העברנו את ההתמודדות המדוברת בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו גברה מכבי ת"א על ריאל מדריד 93:99 למרות היעדרו הבלתי צפוי מהאירוע של כוכבה דאז אולסי פרי בצֵל נסיבות לא ברורות, אין סוף חרושת שמועות, וגם חשדות נגדו הנוגעים לשימוש בסַמִים. אנוכי ניהלתי, ערכתי, הפקתי, וניווטתי בימים ההם את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בארץ ובעולם. מפקדיי ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא ב-1982 לפני 39 שנים היו כלהלן: יוסף "טומי" לפיד ז"ל כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. יוחנן צנגן יבד"ל היה בדצמבר 1982 סמנכ"ל הכספים המצטיין של רשות השידור. פרופסור ראובן ירון ז"ל שימש ב-1982 בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. טוביה סער יבד"ל כיהן שנה ראשונה בימים ההם של דצמבר 1982 בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמקביל שימש גם מנהל בפועל של חטיבת החדשות. יאיר שטרן היה בימים ההם של 16 בדצמבר 1982 עורך "מבט". בפברואר 1983 הוא התמנה למנהל חטיבת החדשות. פוסט מס' 816 מהווה במידה רבה תשובות מפורטות ומנומקות לבימאי דָנִי מֶנְקִין ולעיתונאי שְלֹמֹה מַן ולעדותו המגוחכת של משה גרטל כפי שהופיעה בסרט התיעודי "אולסי", בחודש מאי של 2019 וכפי שתועדה בביטאון "העין השביעית" בחודש נובמבר של 2009. משה גרטל לא היה בימים ההם של חודש דצמבר 1982 בדרגת עיתונאי מוסמך בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. העיתונאי המלווה ומראיין השטח היה נסים קיוויתי. ובכן באותה ההפקה ההיא של השידור הישיר ביום חמישי של 16 בדצמבר 1982 מהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד 93:99 לא הוטלה עליו על משה גרטל, על ידי ו/או מטעמי כמנווט ועורך ומפיק ראשי ומנהל חטיבת הספורט ושידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שום תפקיד עיתונאי ו/או משימה עיתונאית. הוא היה בס"ה עובד ש.ת. פרילאנסר שלי בחטיבת הספורט אולם הוא לא היה כתב/עיתונאי שלי ולא הוסמך על ידי להעביר ידיעות עיתונאיות למערכת הספורט בפיקודי. אנוכי מבקש להדגיש כאן בפעם ה-1000 באופן חד משמעי שלעולם לא יכול היה להתקיים מצב בו כתב כלשהו וודאי פרילאנסר כלשהו בחטיבת הספורט (ו/או בחטיבת החדשות) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליטול לעצמו משימה עיתונאית על דעת עצמו ולקחת לעצמו צוות צילום לצורכי ביצוע יוזמתו כאוות נפשו מבלי לשתף את העורך שלו ומבלי לקבל את אישורו המפורש (במקרה הקונקרטי הנדון לשתף אותי ולקבל את אישורי). סיפורו של משה גרטל כפי שסיפר אותו בשתי תקופות זמן שונות לדָנִי מֶנְקִין ב-מאי 2019 ולשלמה מַן ב-נובמבר 2009, רצוף סתירות ומידעים תמוהים ופרטים שמתנגשים אלה באלה. אשנה ואומר בפעם ה- 1000: סיפורו של משה גרטל לשְלֹמֹה מַן כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניו ובפני צוות הצילום שלו בליל יום חמישי-16 בדצמבר 1982 את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב, וכי היא הרשתה לו ל-משה גרטל לחשוף ולתַּעֵד בפרהסיה בתקשורת המונים את אָהוּב לִבָּה אוֹלְסִי פֶּרִי שָרוּעַ במלוא קְלוֹנוֹ אין אונים על סדיני מיטתה כשהוא נְטוּל לחלוטין כל כבוד גופני ונפשי, איננו כֵּן. סיפורו ודיווחו זה של משה גרטל לא היה ולא נִבְרָא. טקסט דבריו של משה גרטל אודות מצבו של אולסי פרי בליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כפי שהוא מופיע באחת הַפִּסְקָאוֹת בדיווח של שלמה מן בביטאון "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009, "…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל , ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…", לא רק איננו דיווח כֵּן ולא מהימן אלא הוא משולל לחלוטין כל תיעוד ממוסמך וכל הוכחה מצולמת. דיווח בלתי מתקבל על הדעת וכאמור גם נטול הוכחות. לא היה כדָבָר הזה. אשנה ואומר בפעם ה-1000 (אלף): לא יכול להיות שתמי בן עמי ז"ל בגדה ו-הסגירה את אולסי פרי בְּחִיר ואָהוּב לִבָּה במצבו הפגיע ההוא ובנסיבות הרגישות ההֵן היישר לזרועותיו הציבוריות של משה גרטל ולעדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו. תמי בן עמי ז"ל, אישה יקרה ואצילה, מעולם לא הייתה מעוללת דָבָר נִבְזִי שכזה לאָהוּב ובְחִיר לִבָּה. היא לעולם לא הייתה פותחת את דלת דירתה הפרטית ולעולם לא חושפת את ערוותו של אולסי פרי בשיא קְלוֹנוֹ, כְּלִימָתּוֹ, בּוֹשְתּוֹ, וחֶרְפָּתוֹ בפרהסיה תקשורתית בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדָבָר הזה. השאלה מְחוּיֶבֶת הַמְצִיאוּת המתבקשת להישאל כאן על ידי ומטעמי, איננה רק מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת, אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות וּלבַּלֵף כדי לייצר סוג של אגדות אורבניות, כאילו הדברים קרו באמת למרות שלא התרחשו מעולם ? אשנה ואומר בפעם ה-1000: תמי בן עמי אישה יקרה ואצילה ז"ל לא פתחה ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו ובפני עדשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדהים לחשוב כיצד דברי שקר נטולים כל הוכחות אמת ממוסמכות צוברים תנופה במשך השנים והופכים לאגדה אורבנית, למעין סיפור נפוץ המבוסס על שמועות וחסר בַּסִיס עובדתי. אגדה אורבנית היא סוג של אגדה ו/או אנקדוטה שייחודה הוא בהעברה מפה לאוזן בטענה שמדובר בסיפור אמיתי. אֶשְנֶה ואומר בפעם ה-1000: סיפורו של משה בליל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 אודות תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל הפך לאגדה אורבנית מטונפת ושקרית. חמור יותר שבתומה של אותה האגדה האורבנית ההיא של משה גרטל, החיים שָבוּ למסלולם כאילו לא קרה מאום, כאילו לא התרחש דבר. איש עדיין לא גִלְגֵל את האגדה האורבנית המסריחה ההיא לפתחו של בית משפט במדינת ישראל רווי בשופטים ושופטות ישראליים כדי שיפסוק ויחרוץ דין האם מדובר בשֶקֶר זדוני ו/או באֶמֶת צרופה. ל-תימהוני הרב גם לא ראיתי עד היום איש מאנשי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ההוא קם להגן על כבודה האישי הַפָּגוּעַ והַרָמוּס של תמי בן עמי היקרה והאצילה ז"ל, ואשר הושחת בשל עדויותיו ההן של משה גרטל כפי שמסר אותה בתקופות זמן שונות לשלמה מן (ב-2009) ודני מנקין (ב-2019). אֶשְנֶה ואומר בפעם ה-1000: לא יכול להיות שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה הפרטית והסגירה בלֵיל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את אולסי פרי בְּחִיר ואָהוּב לִבָּה במצבו הפָּגִיעַ ההוא ובנסיבות הרגישות ההֵן כשהוא נטול כל חסינות, היישר לזרועותיו הציבוריות של משה גרטל ולעדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו. לא ייתכן. להד"ם. פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 7 בפברואר 2021.

השאלה הראשונה שלי מופנית לבימאי דני מנקין ב- פוסט מס' 957 והיא כלהלן: האם וִוידֵאתָ את איכות, אמינות, מהימנות, כנות, אמיתות, וה-יושרה של ביצוע הַעֵדוּת של משה גרטל כפי שהעיד, מסר, והצהיר למצלמה ולמיקרופון שלך (של דני מנקין) באופן אישי ב-14 במאי 2019, Sequence שנערך על ידך (ע"י דני מנקין) והוכנס לתוך הסרט "אולסי"…??? האם הוא דני מנקין מאמין לגרסתו המופרכת זו של משה גרטל מכל היבט כאילו תמי בן עמי ז"ל באמת פתחה את דלת דירתה הפרטית בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו (כפי שהעיד משה גרטל עדות דומה גם ב-2 בנובמבר 2009 בפני העיתונאי שלמה מַן, עֵדוּת שפורסמה אז בביטאון "העין השביעית") כדי לחשוף בפניהם בפני אנשי הטלוויזיה האלה את אָהוּב לִבָּה ובְחִיר לִבָּה אולסי פרי שָרוּעַ ו-שָכוּב על סדיני מיטתה במלוא ערוותו, בושתו, ו-עליבותו הגופנית והנפשית, ו-במלוא חדלונו, שִפלותו, ו-עלבונו, מבלי יכולת לגונן ולהגֵן על עצמו…??? דני מנקין, האם ייתכן הדבר והאם אתה מאמין לדוֹבֵר משה גרטל כי תמי בן עמי ז"ל פתחה באמת את דלת דירתה הפרטית בפניו ובפני צוות הצילום שלו ו-הֵעֵזָה להַפְקִיר, לחשוף, ולחלֵל את כבודו הגופני והנפשי של אהוב ובחיר לבה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה חסר הגנה…??? דרך אגב דני מנקין, האם התעניינת לדעת אצל משה גרטל האם הסרט התיעודי הסנסציוני אודות אולסי פרי שהוא כאילו הפיק וצילם ב-16 בדצמבר 1982, שודר אי פעם באחת מתוכניות הספורט ו/או החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? וכן, מי היו אנשי צוות הצילום שנלוו אל משה גרטל כפי שהוא טוען שהיו עמו (לפחות מי היה הצלם…?) באותו לֵיל יום חמישי של 16 בדצמבר 1982, שמם ותפקידם אלה שהגיעו עמו על פי דבריו לסַף דלת דירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב…??? דני מנקין האם התעניינת לדעת אצל משה גרטל האם הוא (ו/או הצלם שלו) צילמו את החומר ב-Mute ו/או שמא גם עם Sound…??? דני מנקין ועוד שאלה אחת ואחרונה: האם גם לך מסר משה גרטל במאי 2019 את האינפורמציה הבלופרית הזאת אותה העביר בשעתו לשלמה מן בנובמבר 2009 בה אמר כלהלן, והנה הַצִיטוּט: משה גרטל: "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מֵת, מנוטרל לגמרי-לגמרי. הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אני חוזר על דבריי שוב: תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית ולא הפקירה את גופו ונפשו של אהוב לבה אולסי פרי חסר כל הגנה בפני משה גרטל והצלם שלו (ו/או צוות הצילום שלו) מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא לא הייתה עושה זאת מעולם. מדובר במעשה משפחתי נבזי ובוגדני מאין כמותו בין זוג אוהבים שלא קרה ולא התרחש מעולם. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת כדבר הזה לאָהוּב לִבָּה אולסי פרי. פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 7 בפברואר 2021.

אתם יודעים מה דני מנקין ושלמה מן…? OK, נניח לרגע שמשה גרטל לא משקר, הטקסט שלו כֵּן, ובאמת תמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה לרווחה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו, ובאמת היא התירה להם לצלם את אולסי פרי שלה שרוע שיכור על סדיני מיטתה, והוא משה גרטל באמת צילם את אולסי פרי, והטקסט שלו, "…כְּשֶהוּא שוֹכֵב שָם מֵת, מְנוּטְרָל לגַמְרֵי – לגַמְרֵי, ויָשֵן שְנַת שִיכּוֹרִים…" (ציטוט של דברי משה גרטל כפי שהתפרסמו ו-הם מופיעים בפוסט ההוא של העיתונאי שלמה מַן ב-ביטאון "העין השביעית" שיצא לאור ב- 2 בנובמבר 2009)… מדוע אם כך החומר המצולם המרעיש והסנסציוני הזה שצולם במצלמת Film מסוג BL (מצלמת טלוויזיה בעלת סרטי צילום במחסנית שלה ברוחב של 16 מ"מ) אודות אולסי פרי וקלונו, שמשה גרטל טוען שהוא מחזיק בידיו מאז אותו ליל יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, לא שודר למחרת ביום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע אם כך הוא משה גרטל לא עקף אותי ולא רץ עם החומר העיתונאי החדשותי המרעיש והסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טוביה סער…??? ו/או למה לא מיהר אל עורך "מבט" דאז יאיר שטרן כדי להציע לו את מרכולתו העיתונאית הסנסציונית חסרת התקדים והאקסקלוסיבית…??? מדוע אם כך הוא משה גרטל לא עקף אותי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לחומר הפילם העיתונאי הבלעדי המרעיש ברמה של "סְקוּפּ" בינלאומי ו- מידע רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו…??? מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר מעולם בשום מהדורות "מבט", גם לא בזאת הסמוכה לאירוע, "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982…??? מדוע חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982…??? מדוע חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְנוטרל (כדבריו של משה גרטל עצמו כפי שמסר אותם לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום הזה בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? הפוסט ההוא של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" רצוף סדקים ופרצות שסותרים לחלוטין את סיפור השווא של משה גרטל (גם מן ההיבטים הלוגיסטיים המסורבלים והביורוקרטיים כפי שהתנהלה בתקופה ההיא הטלוויזיה הישראלית הציבורית) כפי שדיווח לשלמה מן, וכפי שהלה מצא לנכון להדפיס ולהפיץ את דברי השקר האלה בשמו של משה גרטל באותו הפוסט ההוא שהודפס בגיליון "העין השביעית" בתאריך 2 בנובמבר 2009. יש משהו רקוב בממלכת העיתונות האלקטרונית והכתובה של מדינת ישראל.

עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. רקע ועובדות. פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 7 בפברואר 2021.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו  את אלופת ספרד ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. שבנו להיכל באותו הרכב. גם מכבי ת"א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע. ההחלטה הממשלתית הרשמית אפשרה לחטיבת ההנדסה של טלוויזיה הישראלית הציבורית לסלק מהלקסיקון הטכנולוגי שלה את תופעת "המְחִיקוֹן" שהיא הפעילה בימים ההם על מנת וכדי לשדר לציבור רק בשָחוֹר / לָבָן (על פי החלטה קודמת של הממשלה), לרבות תוכניות בצבע שנרכשו ונקנו בחו"ל. לכן כבר לא היה צורך של הציבור להיעזר במכשיר טכנולוגי ה- "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק ממנו כדי לשבש את אפקט "המחיקון" המקורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ועל מנת לראות בצבע את אותן התוכניות שלה ששודרו במקורן בצבע אך יצאו לאוויר בשחור /לבן, כאמור בשל השימוש ב- "מחיקון" ההוא. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הִרְשָה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב והיוקרתי הזה. השידור הישיר ההוא של המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982, מכבי ת"א מתמודדת בהיכל הספורט ביד אליהו נגד קבוצת ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, נחשב למעין אירוע עַל. הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן- אָרִי שימש מפקח הטכני של הניידת. יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק. נסים קיוויתי היה המראיין בשטח.

ובכן, באותו הַעֶרֶב ההוא של השידור הישיר ההוא יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית, החלה להיווצר המולה ואווירה חשודה ומתוחה סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל בטרם ההתמודדות נגד ריאל מדריד. שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות היה כבר בעיצומו אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב בזירת המשחק. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה הישראלית הציבורית עושים את ההכנות האחרונות בעת השידור הישיר לקראת שריקת הפתיחה של ההתמודדות, הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה הדומה למחול שֵדִים. היה ברור לי שקורה משהו חריג. ההנהלה בראשות היו"ר עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל ז"ל נראתה לא שקטה, רוויה במצוקה כלשהי, ואובדת עצות. חלק מאותם חמשת אנשי הנהלת המועדון נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן אישה יפה שחורת שיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א. כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין ז"ל יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב. הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל (בשיכון ל' בצפון ת"א) כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. אולסי פרי היה אדם אהוב ושחקן נערץ בקבוצת מכבי ת"א. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (כאמור ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי (כאמור בשיכון ל' בצפון תל אביב) אך התברר כי דלתות שתי הדירות האלה נעולות וחשוכות, ואיש אינו עונה מהן. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור, משתמש ונגוע בסמים, אך לא לי ולא לצוות השידור שלי היו הוכחות כי מדובר באמת ואומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העז אז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל', משלֹא חַש בטוב. כעורך ראשי ומנווט ראשי של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם של המִשְדָּר הקונקרטי הזה, לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים. אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זו זכותה ולא מתפקידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (במקרה הקונקרטי המדובר חטיבת הספורט שלה) להוציא את דיבתו רעה. כעורך ראשי ומפיק ראשי של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי, הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי". הרי היה לי קל מאוד כבעל סמכות וכ- עורך ו-מנווט של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, לכתוב ידיעה כי על פי אותן השמועות הרכיל ההן שהתרוצצות הלוך ושוב בהיכל הספורט ביד אליהו, כי אולסי פרי לוקח סמים, ולהורות ליורם ארבל לקָרְיֵין, לשַדֵר, ולהָפִיץ  אותה ברבים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתה לי סמכות עיתונאית מעשית לנהוג כך אולם לא סמכות מוסרית. לא היו בידיי שום הוכחות, שום בדל הוכחה ולא קצה של עובדה כנה המאשרות כי בשמועות האלה המתרוצצות בהיכל הספורט ביד אליהו יש ולו קמצוץ של אמת. לכן ציוויתי אז ב- ליל יום חמישי ההוא של  16 בדצמבר 1982 על השדר המוביל שלי יורם ארבל לסתום את פיו בכל הנוגע ל- Issue הזה כי אולסי פרי נגוע בסמים ולכן לא הגיע להיכל הספורט ביד אליהו כדי ליטול חלק במשחק נגד ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות.

מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאֵי טלוויזיה לא היו בידינו כל הוכחות. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב לבקשתי להתראיין לטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם המשחק וגם לא בתומו, כדי להסביר את אי התייצבותו של שחקן החיזוק שלו אולסי פרי. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל, הגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ', ואמנון אבידן האיש הרביעי בהנהלת מכבי ת"א. הארבעה התייחסו לאינפורמציית "אולסי פרי" כאל סוֹד וטִאַטְאוּ בימים ההם את האירוע המביך, התמוה, המבלבל, והבלתי ברור הזה מתחת לשטיח. הנהלת מכבי ת"א ההיא (עליה נמנה בשעתו גם האיש החמישי האופטומטריסט צבי רול ז"ל) התנהגה כ- חסמב"ה במובן החיובי והקשיח של המושג. מדובר ב-ראשי תיבות של "חבורת סוד מוחלט בהחלט". שום דבר, שום פרט, שום סוד, שום רָז, ושום מידע לא דלף ממנה מאותה ההנהלה ההיא. היה מדובר בהנהגה אנושית מחומשת ונאמנה איש לרעהו בראשותו של היו"ר הוותיק עו"ד שמעון מזרחי, וראשית דבר ולפני הכל לא רק נאמנה לעצמה אלא סגורה בפני העולם החיצוני. לבטח בפני העיתונות. הטקסט הקונקרטי הזה נכתב כאן בהערכה רבה אודות ההנהלה ההיא. אין דבר נאה ונאצל יותר מחבורת אנשים שמתכנסת יחדיו לשיחות פרטיות ביניהם ושומרת את תוכן קבלת ההחלטות לעצמה בלבד. איש מלבדם איננו יודע דבר אודותיהן. איש מהם איננו מדבר מאחורי גבו של חברו. איש מהם איננו מלשין. איש מהם איננו מדליף. איש מהם לא רָץ החוצה לרָכֵל ולסַפֵּר סיפורי רָכִיל. הם באמת היו חסמב"ה, ו-ראויים להערכה רבה.

אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר אז ב- 1982 אך לא הוטל עליו עונש חמור. צריך לזכור שהוא היה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים גם בגביע אירופה לקבוצות אלופות. הגרסה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה. מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 93:99. אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים. מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן ביניהם לסיומו [5]. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982. קטע עיתונות של "ידיעות אחרונות" . "לאן נעלם אולסי ?" שואלת הכותרת בנימוס.

ראה "ידיעות אחרונות מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982. עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבידה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי מזירת המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בו גברה מכבי ת"א על ריאל מדריד בתוצאה 93:99. הגִרְסָה המקובלת שרווחה אז הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב, ואלו היו הסיבות להיעדרו.

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון "מעריב". גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "…אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…".

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982. הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי. 

ראה מאמר של כתב "הארץ" מר מיכאל "מייק" קרנון ז"ל מטיף מוּסָר להנהלת מכבי ת"א במאמרו בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד הערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן. 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי ההוא של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”, למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות אמת טלוויזיונית בתמונה וקול, וגם לא במסמכים, אסרתי לא רק על עצמי אלא גם על השַדָּר המוביל שלי יוֹרָם אָרְבֶּל להתבסס על שמועות ולהיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם. כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה, ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי לא רק אהבה אותו אלא הייתה גם נאמנה לו, ו- סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה נעולה וסגורה. היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את שערה הפרטי על בריח. תמי בן עמי אישה יקרה ואצילה ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "…אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים…". אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 ב-ביטאון "העין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו של האירוע ההוא ב- 16 בדצמבר 1982, פרי שיחתו עם משה גרטל, וזהו לשונו.

תחילת ציטוט מהמקלדת של שלמה מן כפי שהתפרסמה בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009 :

"הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר, אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת , מנוטרל לגמרי – לגמרי. הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה של שלמה מן : מי זה "האנשים שלנו ?". תשובתו של משה גרטל : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון). לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט מהמקלדת של שלמה מן.

אני כופר לחלוטין באמיתות טקסט הציטוט המופיע לעיל. לא היה כדבר הזה. פרטי המידע בפוסט הזה מצוצים מהאצבע. משה גרטל מספר לשלמה מן, "…צילמתי אותו…וכו'…". בלתי אפשרי. לא יכול להיות. משה גרטל לא היה בכלל צלם בעצמו ולא עמד לרשותו שום ציוד צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז, לא מצלמת פילם BL, לא Nagra של Sound, וגם לא אמצעי תאורה. משה גרטל היה בסך הכל כתב ש.ת. פרילאנסר זניח בימים ההם בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה לו בסיקור האירוע המדובר ההוא מכבי ת"א – ריאל מדריד ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 כל חלק, שום תפקיד, שום משימה, ושום שליחות עיתונאית שהטלתי עליו ו/או מטעמי. אם הגיע לאירוע המדובר ההוא בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, הוא היה שָם על תקן של "נספח" ללא שום תפקיד מוגדר בצוות ההפקה והשידור שלי. היה מקובל כי חלק מאנשי ה- ש.ת. הפרילאנסרים שעבדו אז בחטיבת הספורט שלי נהגו מעת לעת להגיע להיכל הספורט ביד אליהו כדי לצפות בהתמודדויות השונות למרות שלא היה להם כל תפקיד מערכתי עיתונאי מוגדר, לרבות המשחק המדובר ההוא של מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99 שנערך ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982, ואשר סוקר וכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של ניידת השידור מט"ח (ניידת שידור בצבע, רכוש של הטלוויזיה הלימודית). מפקח הניידת היה מאיר בן ארי והבימאי היה יואב פלג. לא הייתי זקוק אז לסיועו של צוות צילום ב- Film.

הערה א' למאמרו של שלמה מן כפי שהתפרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- ביטאון "העין השביעית",  וגם לעורכי ביטאון "העין השביעית" לפני עשור של שנים. לא רק לגבי עצם ומהות הפוסט השקרי ההוא, אלא גם משהו אודות הטכניקה העיתונאית שנקטו עורכי "העין השביעית", משפרסמו דבר שקר בביטאון ההוא שלהם, ואח"כ אצו לאזן את ה-בדותא במסווה של ידיעה עיתונאית ולשאול אותי, את יאיר שטרן, ואת שמעון מזרחי אם דבריו השקריים של משה גרטל כֵּנִים. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה לעולם את הדלת הפרטית של דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כדי להשפיל ולחשוף את קלונו של אהוב לבה אולסי פרי כשהוא שכוב חסר כל הגנה על סדיני מיטתה בפני משה גרטל עובד ש.ת. ופרילאנסר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה.

המרואיין משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך שלמה מַן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up ההכרחיות והמתבקשות מתוך דיווחו הבעייתי בלשון המעטה, כלהלן, כדי לאמת את סיפורו המופרך של משה גרטל :

 א. משה גרטל, תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר האָהוּב שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל, לחשוף את קלונו, ולבַזוֹת אותו ברבים, דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך מהטלוויזיה הישראלית הציבורית…? השאלה הזאת לעולם לא נשאלה ולא נחקרה ע"י שלמה מן אז כתב ביטאון "העין השביעית" ב- 2009.

ב. משה גרטל, הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בשיכון ל' בפני אנשי משטרת ישראל שבאו בשליחות הנהלת מכבי ת"א לחפש את אולסי פרי. הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים. אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר ישע והגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו ועליבותו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול את הסכמתו של אהוב לבה לכך…? השאלה הזאת לעולם לא נשאלה ולא נחקרה ע"י שלמה מן, אז כתב ביטאון "העין השביעית" ב- 2009.

ג. משה גרטל, האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם, שֵם המקליט, ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…? השאלה הזאת לעולם לא נשאלה ולא נחקרה ע"י שלמה מן, אז כתב ביטאון "העין השביעית" ב- 2009.

 ד. משה גרטל, הרי היה ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות וספורט הייתה כפופה אז להליך ביורוקרטי קפדני מתואם של הזמנה מראש מידי בוקר בבוקרו ממחלקת הצלמים, מחלקת הקול, ומחלקת חשמל ותאורה…אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת למַפְרֵעַ כי אולסי פרי ישכב "מת, מנוטרל. ושיכור" (כדבריך) במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…? השאלה הזאת לעולם לא נשאלה ולא נחקרה ע"י שלמה מן, אז כתב ביטאון "העין השביעית" ב- 2009.

ה. ושאלה אחרונה משה גרטל, תראה אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את אינפורמציית כתבת הפילם הסנסציונית שלך…אז OK משה גרטל, יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982, וגם לא מנכ"ל רשות השידור. טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, יאיר שטרן היה עורך "מבט", ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע אם כך לא פנית לאינסטנציה ולהיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור מעל יואש אלרואי, כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם מרעישה וסנסציונית, אקסקלוסיבית וחסרת תקדים, בה נראה ומתועד אולסי פרי על ידך מוטל חסר ישע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי בדירתה בשיכון ל' בתל אביב…? מדוע לא סיפרת לטוביה סער ויוסף "טומי" לפיד ולא ליאיר שטרן, כי יואש אלרואי לא מאפשר לך לשדר את חומר הפילם הדרמטי שאתה מחזיק בידך…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- מגזין "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה, הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשום מהדורת "מבט"…גם לא בזאת של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982…איך זה יכול להיות…? כיצד זה סרט ה- Film הסנסציוני הזה, סקופ עיתונאי ענק שלך, איננו מתפרסם כלל ולעולם בשום מקום ברשת הטלוויזיה שלך…? כיצד מתיישב הדבר עם העיתונאות הכי בסיסית ויסודית שנדרשת ממך ומאנשי חטיבת החדשות ברשת שלך להפיץ את המידע המדובר הסנסציוני המדובר…? כיצד זה איש מהצוות שלך לא סיפר אז לממונים עליו כי יחדיו תיעדתם מסמך סנסציוני טלוויזיוני ב- Film באופן בלעדי ואקסקלוסיבי, את אולסי פרי שוכב "מת, מנוטרל, ושיכור" כדבריך על סדיני מיטתה של אהובתו תמי בן עמי ז"ל…? ושוב הייתי מבקש ממך משה גרטל לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך, מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות…? השאלות הללו לעולם לא נשאלו ולא נחקרו ע"י שלמה מן, אז  כתב ביטאון "העין השביעית" ב- 2009.

הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- ביטאון "העין השביעית"' וגם לעורכי ביטאון "העין השביעית" לפני עשור של שנים. לא רק לגבי עצם ומהות הפוסט השקרי ההוא, אלא גם משהו אודות הטכניקה העיתונאית שנקטו עורכי "העין השביעית", משפרסמו דבר שקר בביטאון ההוא שלהם, ואח"כ אצו לאזן את הבדותא במסווה של ידיעה עיתונאית ולשאול אותי, את יאיר שטרן, ואת שמעון מזרחי אם דבריו השקרניים של משה גרטל כֵּנִים. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה לעולם את הדלת הפרטית של דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כדי להבאיש, להשפיל, ולחשוף את קלונו של אָהוּב לִבָּה אולסי פרי כשהוא שכוב חסר כל הגנה על סדיני מיטתה בפני משה גרטל עובד ש.ת. ופרילאנסר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וצוות הצילום שלו. לא היה כדבר הזה.

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הקונקרטי הזה מס' 811 אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זה מידע אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. אני כשלעצמי לא מאמין אפילו למילה אחת של משה גרטל. נימוקיי מובאים ופרוסים כאן בגלוי לאורכו ורוחבו של פוסט מס' 811.  השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? תשובתי ברורה וחד משמעית : לא היה כדבר הזה. 

אשנה ואומר שוב : ב- 2 בנובמבר 2009 דיווח משה גרטל את העדות הבאה לעיתונאי Y שלמה מן מהמגזין "העין השביעית" כלהלן כפי שר"מ באותיות מודגשות. שלמה מַן שמע ואָץ – רץ להוציא לאור ולטפח בביטאון שלו את האגדה האורבנית הזאת כלהלן : "…הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו נגד ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל, כתב צעיר, אנרגטי, ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : על פי הידוע לי הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל ולא של אולסי פרי), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים. צילמתי אותו, חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי פרי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד, כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של של חומרים כאלה ואחרים, לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה. מי זה "האנשים שלנו" ? יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון, לא נעים לי אבל זו האמת…". כמובן שאין מְדוּבָּר רק באגדה אורבנית אלא בנוכלות עיתונאית נבזית במלוא מובן המילה שאין לה דבר עם האֶמֶת. להלן העדות שלי אודות הסיפור המגוחך והבדוי שנראה מופרך מיסודו, סיפור שלא היה ולא נברא. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה אז את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו. היא לעולם לא הייתה חושפת, מפקירה, ומחללת את גופו ונפשו של אהוב לבה אולסי פרי שכוב על סדיני מיטתה ונטול הגנה בפני משה גרטל ומצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כפי שטען ו-סיפר משה גרטל לדָנִי מֶנְקִין ושְלֹמֹה מַן. לא היה כדבר הזה. תמי בן עמי ז"ל לא הייתה עושה מעשה נִבְזִי ובוֹגְדָנִי שכזה לאָהוּב ובְחִיר לִבָּה, ו-חושפת את ערוותו וקלונו בפרהסיה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009 . משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו הוא כֵּן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 37 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה לדברי השקר הללו, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. שלמה מן מפיץ השקר ומעניק בימת השקר בגיליון ההוא של "העין השביעית" מ- 2 בנובמבר 2009, שווה בדרגת חומרתו למספר השקר. עמוד מס' 1 מתוך 2.

א. השידור הישיר של המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מכבי ת"א נגד ריאל מדריד מהיכל הספורט ביד אליהו הסתיים בניצחונה של מכבי ת"א 93:99.

ב. משה גרטל לא דיבר עמי מעולם באותו הערב של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בעניינו של אולסי פרי הנעדר מהמשחק. הוא לא סיפק לי ידיעות עיתונאיות חדשותיות, זה לא היה תפקידו במערכת ובקבוצת השידור שלי, וודאי כשאלה אינן מלֻווֹת בהוכחות צילומיות חותכות שאומנם אולסי פרי באמת שוכב מנוטרל וישן שנת שיכורים על המצעים של חברתו תמי בן עמי ז"ל. מעולם, ואני מדגיש לעולם, לא הייתי מעלה בדעתי לשדר ידיעה עיתונאית בטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמו של משה גרטל אודות אולסי פרי, "…הוא שוכב שם מת…מנוטרל… וישן שנת שיכורים…" (כדבריו של מוסר הידיעה) מבלי שיש לו ולי הוכחות מצולמות חותכות (!!!), ולוּ בדל של הוכחה מצולמת חותכת, ברורה, כֵּנָה, ואמיתית. לא רק שלא סמכתי אף פעם על העיתונאות של משה גרטל, לא רק שלא סמכתי על המילה העיתונאית שלו, ולא רק שלא האמנתי לדיווחים שלו, ותמיד דרשתי ממנו הוכחות מצולמות, אלא לי הוא לא העז לספר אז ב- 16 בדצמבר 1982 את סיפור הבלוף אודות תמי בן עמי ז"ל שפתחה בפניו את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב ואודות אהוב לבה אולסי פרי ששוכב שם מת, מנוטרל לגמרי, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה, כפי שהוא סיפר אותו בחלוף 27 שנים ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מן, וזה רץ לפרסם את סיפור הבדותא הזה בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, ואח"כ פנה אל יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי, אל יאיר שטרן, ואליי כדי לשאול אותנו עם משה גרטל דוֹבֵר אֶמֶת.

ג. אולסי פרי לא התגורר בשיכון ל' בתל אביב. הייתה לו דירה ברמת אביב. בשיכון ל' התגוררה חברתו תמי בן עמי ז"ל.

ד. אנשי מכבי ת"א שלחו שני ציוותי משטרה לשתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' כדי לוודא מדוע אולסי פרי מאחר להתייצב בהיכל הספורט ביד אליהו. השוטרים חזרו ודיווחו ליו"ר המועדון מר שמעון מזרחי כי שתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' הן חשוכות ואין קול ואין עונה מהן.

ה. הוריתי אז לשדר שלי בהיכל הספורט ביד אליהו יורם ארבל להיזהר היטב בדברי הפרשנות שלו בעת השידור הישיר בעניינו של אולסי פרי מחמת תביעות דיבה. אני שימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא, ולא היו לי כל הוכחות שאולסי פרי נגוע בפרשיות סמים. נכון שכולם ריכלו ו- דיברו על כך, אבל לי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו כל כל הוכחות. לכן ציוויתי על יורם לשקול היטב את מילותיו כנציג שלי על המסך הציבורי. זאת הייתה האחריות הבלעדית שלי כעורך, מפיק, ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הציבור וגם כלפי הממונים עלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל (בן 84, היום).

ו. שאלה למר שלמה מן : האם בטרם הדפסת הפוסט ההוא והוצאתו לאור ב- 2 בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית" הצלבת מקורות ומידעים ? האם וִוידֵאתָ את כל האמת ? האם ליקטת את כל האינפורמציה הדרושה ? האם שאלת את מר משה גרטל מי היו למשל אנשי הצוות שלו ? מי היה הצלם, מי היה המקליט, ומי היה התאורן כדי לבדוק את העובדות לאשורן ול-וודא עמם ביצוע ? והאם משה גרטל אומנם דובר טקסט מדויק ו- אֶמֶת בדיווח שלו שאותו מסר לך אז ב- 2 בנובמבר 2009 ? לידיעתך שלמה מן : ציוותי צילומי החדשות והספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן ה- Film מאז 1968 (לרבות שנת 1982) כללו בתוכם תמיד כתב פלוס צלם פלוס מקליט / איש קול פלוס תְאוּרָן.

הערה אישית שלי : הזמנת ציוותי צילום לכיסוי אירועי ספורט הייתה עניין ביורוקרטי ובתחום סמכותי הבלעדית. בקשה לקבלת צוות צילום הייתה מחויבת בחתימה שלי. באותו הערב ההוא של ערב-ליל חמישי ב- 16 בדצמבר 1982 לא חתמתי על שום טופס בקשת צוות צילום בעבור משה גרטל. לא הייתי זקוק לצוות צילום בפילם מפני שהמשחק סוקר וצולם בשידור ישיר באמצעות ניידת שידור ומצלמות Video.

ז. שאלה נוספת למר שלמה מן : האם שאלת את מר משה גרטל כיצד ייתכן ש- תמי בן עמי ז"ל אהובתו של אולסי פרי הסכימה לפתוח את דלת דירתה בפניו ובפני ציוותו, ואיך ייתכן שהיא הסכימה לחשוף את חברה – אהובה שלה שוכב חסר אונים בשיא האוּמְלָלוּת והמִסְכֵּנוּת של האדם באשר הוא אדם, בשיא השפל הגופני והנפשי שלו, כשהוא מסומם וישן שנת שיכורים (על פי הטקסט של משה גרטל) על סדיני מיטתה ? בלתי מתקבל על הדעת. כיצד ייתכן שתמי בן עמי ניאותה ו-הסכימה להסיר את המנעול מ- דלת דירתה בפני צוות הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות משה גרטל, ולהזמין את הכתב, הצלם, המקליט, והתאורן להיכנס לביתה כדי לחשוף את חברה – אהובה אולסי פרי שוכב ברוב עליבותו על סדיני מיטתה, מבלי לשאול אותו אם הוא מסכים לחשיפה הטלוויזיונית המשפילה הזאת ? לא ייתכן. בלתי מתקבל על הדעת. אין כוח בעולם גם לא כוח עליון שהורה ל- גב' תמי בן עמי ז"ל לפתוח את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו ב- 16 בדצמבר 1982 כדי לחשוף ולהפקיר את אהובה אולסי פרי במלוא אומללותו ועליבותו נוכח משה גרטל וצוות הצילום שלו. לא היה כדבר הזה. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני כאילו העיתונאי משה גרטל וציוותו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית כפי שדיווח ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מן כתב ביטאון "העין השביעית".

ח. שלמה מן, האם אתה האמנת באופן אישי לסיפור שמשה גרטל סיפר לך ב- 2 בנובמבר 2009, כאילו תמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב, ומכרה בצורה הנבזית ביותר את כבודו, גופו, ונפשו של בחיר ואהוב לבה אולסי פרי שלא יכול היה להגן על עצמו באותו הרגע ההוא, לידיו של משה גרטל ועדשת מצלמת הטלוויזיה שלו השייכת לטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מה חשבת אז לעצמך, האם ייתכן כדבר הזה…???

ט. עוד שאלה נוספת לשלמה מן : ובכן, נגיד שמשה גרטל כאילו כן דובר אמת והוא אומנם מחזיק בידיו חומר צילום סנסציוני המראה את אולסי פרי שוכב מנוטרל וישן שנת שיכורים (כדבריך וכפי שהתפרסמו על בפוסט ב- "עין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009) על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי. נגיד שהוא משה גרטל באמת שוחח עמי ואני סירבתי לשדר את דיווחו. מדוע אם כך החומר המצולם הסנסציוני הזה שמתועד ב- Film אודות אולסי פרי שהוא משה גרטל מחזיק בידיו לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא רץ עם החומר המרעיש הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לחומר הפילם הבלעדי המרעיש ו- רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו ? מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר במהדורת "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, מנוטרל, וישן שנת שיכורים (כדבריו של משה גרטל כפי שמסר אותם בשעתו לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית ?

מכל האמור לעֵיל התשובה ברורה. עיתונאי Y שלמה מַן טיפח במשך השנים סוג של אגדה אורבנית שקרית מחורבנת שהעביר לו עיתונאי X בשם משה גרטל, והוציא אותה לאור בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, מבלי לוָודֵא את אמיתות הסיפור. ואז עשה אותו שלמה מן את המעשה העיתונאי הנואל ביותר, המביש, והמרגיז היותר : הוא אָץ מהר וביקש בשם האיזון הקדוש את תגובתי, את תגובתו של יאיר שטרן, ואת תגובתו של שמעון מזרחי לטקסט הבלע ההוא שהגה באוזניו משה גרטל ב- 2 בנובמבר 2009, כאילו הוא שְלֹמֹה מַן אוחז בידיו מידע מהימן אָמִין ודרמטי ולא דבר שקר. מדובר בנוכלות עיתונאית נבזית בריבוע, אישית כלפיי וגם כלפי רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבשורותיה עבד בשעתו משה גרטל.

טקסט מסמך (2) : 2 בנובמבר 2009 . משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של העיתונאי שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". טכניקת הפצת המידע ידועה ומוכרת : ראשית דבר מפיצים מידע כאילו כן ודרמטי בעניינו של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל שהתרחש לפני 37 שנים, כפי שמסר אותו משה גרטל לשלמה מן, ואח"כ פונים אל יואש אלרואי, יאיר שטרן, ושמעון מזרחי לקבל תגובה, ולאזן יעני את אינפורמציית הבלוף העיתונאית מכל צדדיה, כדי לחשוף פוסט כאילו אמין ומהימן. (עמוד מס' 2 מתוך 2).

מדובר בעיתונאות נכלולית. "Something is rotten in the state of Denmark", אומר מרצלוס בלילה חָשוּךְ אחד לחבריו במרומי החומה המקיפה את טירת אלסינור במחזה הטראגי "המלט" של וויליאם שייקספיר, ומתכוון לכמה מיסודותיה הרעועים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית במדינת ישראל. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם בערב-ליל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 את שערי דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כדי להראות להם ולחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה כשהוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים ונטול כל הגנה. לא יכול להיות. לא היה כדָבָר הזה. תמי בן עמי ז"ל מעולם לא הייתה מעוללת מעשה כה נבזי ובוגדני שכזה לבְחִיר לִבָּה ואָהוּב לִבָּה. משה גרטל משקר. 

אנוכי בן 81 היום ו-עדיין ממתין גם היום ב- 4 ביוני 2019 לראות את חומר הפילם המרעיש, האקסקלוסיבי, והסנסציוני ההוא מאותו יום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, ש- משה גרטל והצוות שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמו ותיעדו את אולסי פרי חָשוּף עֵירוֹם ועֶרְיָה, שוכב מֵת שִיכּוֹר ומְנוּטְרָל (על פי תיאורו של משה גרטל) על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה בשיכון ל' בתל אביב (על פי טענתו). לא ייתכן ולא יכול להיות שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב והרשתה לכתב משה גרטל ל- צָלֵם את אהובה אולסי פרי בשיא עליבותו כשהוא שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים (כלשונו של משה גרטל) על מיטתה בשיכון ל' בתל אביב, ומבלי שהיא שאלה וביקשה בכלל ממנו מאהובה אולסי פרי שלה את רשותו למעשה הצילום והחשיפה הנואלים והמבישים המראים אותו במלוא עליבותו, שפלותו, עלבונו, וחדלונו הגופני והנפשי. אשנה ואומר פעם נוספת : אינני מאמין שתמי בן עמי ז"ל עשתה את המעשה ההוא והסכימה והתירה למשה גרטל ולצוות הצילום שלו לצלם ולחשוף כך את קלונו של אּהוּב ובחיר לִבָּה ש- שוכב על סדיני מיטתה במצבו ההוא, ונטול כל יכולת לגונן על עצמו. חד משמעית : לא היה כדבר הזה. אני עדיין מצפה לשמוע מ-מר שלמה מן ומ-מר משה גרטל מי היה הצלם שלו ? מי היה איש הקול שלו ? ומי היה התאורן שלו ? אני עדיין מחכה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מדוע אם דבריו כנים לא עקף אותי ולא הגיש את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני לידיהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ולמה לא דרש מהם לשדר זאת ? אני מבקש לדעת ממר משה גרטל מדוע הכתבה הסנסציונית הזאת שמראה (כביכול) את אולסי פרי שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי ז"ל, ושעל פי טענתו הוא משה גרטל מחזיק את חומר הפילם הסנסציוני הזה בידיו, לא שודרה מעולם למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 ב- "יומן השבוע", וגם לא אחר כך בשום מהדורה מ- מהדורות "מבט" ? להד"ם. בלתי מתקבל על הדעת. באותה מידה אני ממתין לתשובות לשאלות הללו ממר דני מנקין בימאי הסרט התיעודי "אולסי".

פוסט מס' 957. הבלוג yoashtvblog.co.il נועד בין היתר גם להגן על האגפים שלי. פוסט מס' 957 עוסק במידה לא מבוטלת גם בתשובה מפורטת שלי לסרטו התיעודי של הבימאי דני מנקין, "אולסי" (שודר בערוץ 13 ב-14 במאי 2019) ולעדותו המגוחכת של משה גרטל אודותיהם של אולסי פרי וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו התאריך ההוא של עֶרֶב-לֵיל חמישי ההוא ב-16 בדצמבר 1982 במסמך המדובר ההוא שתיעד דני מנקין. פוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות.

להלן, הטקסט המגוחך והבעייתי של משה גרטל שנראה ונשמע בסרט התיעודי "אולסי" של הבימאי דני מנקין, ואשר שודר בערוץ 13 ב-14 במאי 2019, בלוויית תצלומים שנראים לי בלתי אמינים, מבוימים ומפוברקים לצורך Visuals, ולכן לא מהימנים בעליל. על Frames הצילומים המובאים עכשיו בהמשך אין שום כתובית (Super imposing) שום מידע תיעודי מפורט שאמור להבהיר לציבור באופן חד משמעי את העובדות הבאות, כלהלן :

1. מתי צולמו ותועדו התמונות האלו ?

2. מדוע לא מצוין תאריך התיעוד המדויק ?

3. היכן ובאיזה מקום צולמו ותועדו התמונות האלה ?

4. מיהו הצלם שצילם אותן ?

5. האם מדובר בשחזור מבוים ו/או בפברוק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן ?

ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסטים מס' 811 ומס' 816 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל- קורות תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. אנוכי רואה בתמונות האלה בשחור /לבן בשל הנימוקים המצוינים לעיל לא רק עשיית אִי אֶמֶת, אלא הסתרת האמת, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 ? היעדר נתוני זמן ומקום ומחסור בנתוני עובדות הזיהוי על גבי התמונות הנ"ל לרבות שקריו של משה גרטל, מטילים חשד כבד על עושי הסרט התיעודי "אולסי" בראשות הבימאי דני מנקין כי מדובר במלאכת פיברוק.  

עדותו הבעייתית של משה גרטל כפי שמסר אותה לבימאי דני מנקין ב- 14 במאי 2019, ושודרה כלהלן, נשמעת לאור כל האמור לעיל לא רק כבלתי אמינה לחלוטין, אלא כהמצאה, כדבר שקר (להלן תחילת הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" של דני מנקין) : "…להיכן נעלם אולסי פרי…? שחקן מקצוען רק תאונת דרכים יכולה לעצור בן אדם מלהגיע…והוא הייתה לו תאונה מסוג אחר לגמרי…חמש דקות לתחילת המשחק אני אומר לעצמי לצלם שהיה אתי : בוא אנחנו הולכים לחפש את אולסי פרי…ידעתי אפוא החברה שלו תמי בן עמי גרה…אני נוסע לשיכון ל', מצלצל, דופק בדלת…תמי פותחת את הדלת, אני לא נותנת לכם לצלם…לא, אבל מה עם אולסי…? אפוא אולסי…? "הנה אולסי"… יש מיטה שם במסדרון אולסי שוכב עליה…כאילו מת…לא זז…". (להלן סוף הציטוטים של משה גרטל בסרט "אולסי" של דני מנקין). 

ובכן אולסי פרי סיפר לפני שנתיים למר אמנון אבידן כי באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 הוא בכלל לא שהה בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב בעת השידור הישיר שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99, אלא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב כדי לצפות בו לבדו. אם כך משה גרטל משקר. לא רק שתמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, אלא אולסי פרי כלל לא שהה בדירתה באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 באותה העת שמשה גרטל וציוותו כאילו תיעדו וצילמו את "הנעשה" בה (על פי דיווחו של משה גרטל). ושאלה אחרונה ומכרעת למשה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין : OK, אם משה גרטל הוא באמת איש כֵּן דוֹבֵר אֶמֶת, אז היכן הוא אותו סרט הפילם הסנסציוני ההוא שבו משה גרטל תיעד ו- צילם באותו ערב- ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי ז"ל בדירתה בשיכון ל' בתל אביב, על פי התרשמויותיו ותיאוריו המפורטים, כפי שהוא שַח אותם לשלמה מן ודני מנקין, כלהלן :  "…הגעתי לבית שלו בשיכון ל' (הערה שלי : על פי הידוע לי הדירה בשיכון ל' בתל אביב הייתה דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל ולא של אולסי פרי), הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי…הוא שוכב שָם כמו מֵת, הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אם משה גרטל הוא איש כֵּן ו-דובר אמת, היכן אם כך הסרט התיעודי המרעיש, הסנסציוני, האקסקלוסיבי, וחסר התקדים הזה שבו משה גרטל מפרט ו- אומר כהאי לישנא את הטקסט הזה לשלמה מן : "…הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי… הוא היה מְנוּטְרָל, ויָשֵן שֵינַת שִיכּוֹרִים…צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע…". אם באמת משה גרטל הוא אדם כֵּן ודובר אמת, אזי מדוע הסרט התיעודי המרעיש וחסר התקדים הזה שאותו משה גרטל תיעד וצילם ובו הוא מפרט כהאי לישנא בערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כיצד חשף את מצבו הגופני והנפשי הקשה של אולסי פרי (שוכב כמו מֵת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים), לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יוֹמַן הַשָבוּעַ" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע אם כך התיעוד הסנסציוני הזה של אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה של תמי בן עמי (שוכב כמו מֵת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים) לא שודר במוצ"ש – 18 בדצמבר 1982 ב- "מבט"…??? מדוע אם כך התיעוד המרעיש והסנסציוני הזה לא שודר מעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשום תוכנית כלשהי. לא צריך להיות ארתור קונאן דויל כדי להסיק מסקנה פשוטה ו-תשובה פשוטה ומובנת מאליה : אין בנמצא מסמך פילם כזה. אין בנמצא מסמך צילום מתועד שכזה. לא היה מעולם מסמך מצולם תיעודי כזה. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה מעולם את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וציוותו באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 כדי לחשוף את אהובה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה, ושוכב שם במצב פיזי ונפשי קשה כמו מת…מנוטרל…וישן שינת שיכורים. היא לא הייתה עושה מעולם מעשה מֵבִיש וזדוני שכזה לאָהוּב ובְחִיר לִבָּה. חוץ מזה : אולסי פרי על פי עדותו ו- דבריו כפי שמסר אותם לפני ימים אחדים לאמנון אבידן, כלל לא שהה בדירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בעת כאילו ביקורו של משה גרטל וציוותו שם. הוא נשאר בדירתו הפרטית ברמת אביב ולא הגיע ביודעין למשחק ההוא כדי לצפות לבדו בשידור הישיר ההוא שלנו בו מכבי ת"א גוברת בהיכל הספורט ביד אליהו על ריאל מדריד 93:99. אם עדותו של אולסי פרי כנה אזי משה גרטל איננו דובר אמת.

טקסט תמונה (1) : 14 במאי 2019. Frame מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. משה גרטל מצהיר את הצהרתו בפני המצלמה של הבימאי דני מנקין "להיכן נעלם אולסי פרי ?". כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי של משה גרטל, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פיברוק…???

טקסט תמונה (2) : Frame מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. לסיפור עלילת "אולסי" משתרבב לפתע צילום ותיעוד של ניידת השידור של רדיו "קול ישראל". אין הסבר ולא נימוק מדוע ולמה.

טקסט תמונה (3) : Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כבלתי אותנטי אלא כזה ש-נועד ל- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הנ"ל הזה כאילו צולם באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, כאילו אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה של תמי בן עמי ז"ל. מאחורי האדם חובש המגבעת הזה, ניצב צלם (רואים את יד ימין שלו ואת המצלמה שלו נשענת על כתף ימין שלו), אך לא ניתן להבחין אם מדובר במצלמת Film מסוג BL (מצלמות שהיו אז ב- 1982 בשירות צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר עסקו בכיסוי וצילום חדשות בטרם עידן ה- Video) ו/או במצלמת Video פרי התקופה המודרנית). מדובר ב- Sequence טלוויזיוני שחור / לבן בעייתי, מתוחכם תכניתית, ועמום טכנולוגית של יוצר הסרט "אולסי", מפני שברור שהאדם החובש מגבעת על ראשו בתיעוד (ו/או כאילו תיעוד) ב- 1982 לפני 37 שנים, לא רק יוצר הסוואה אודות מראהו וצבע השֵיעָר שלו וכַמוּתוֹ הנמצאת על ראשו (צבע שיערו של משה גרטל היום הוא סָב ולָבָן וכמותו מדולדלת), אלא יוצר מייד בתת מודע של כל צופה טלוויזיה באשר הוא בביתו זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל עכשיו בעת שדני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" ב- 2019 בחלוף 37 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות ובאותה הסצנה. על Frame הצילום הנ"ל אין שום כתובית (Super imposing) שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת, אֵין ולֹא מופיע התאריך המדויק של התיעוד, וגם לא מצוין על התמונה היכן ובאיזה מקום היא צולמה ותועדה, ומי צילם ותיעד אותה. הצופה בבית איננו יודע האם מדובר בשחזור מבוים, ו/או בפִבְּרוּק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים שהובאו זה מכבר ב-פוסט מס' 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל בדצמבר 1982, ורואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. אין שום הוכחה לכך. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פיברוק…???

טקסט תמונה (4) : אותו כנ"ל. Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כלא אותנטי אלא כ- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הזה כאילו צולם באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, כאילו אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה של תמי בן עמי ז"ל. מאחורי האדם חובש המגבעת ניצב צלם לא מזוהה (רואים את יד ימין שלו ואת המצלמה שלו נשענת על כתף ימין שלו). לא ניתן להבחין אם מדובר במצלמת Film מסוג BL (מצלמות שהיו אז בשירות צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעסקו בכיסוי וצילום חדשות בטרם עידן ה- Video) ו/או במצלמת Video פרי התקופה המודרנית. ברור שהאדם החובש מגבעת בתיעוד מלפני 39 שנים, לא רק מסווה את דמותו, צבע השיער שלו, וכמותו על ראשו (צבע שיערו של משה גרטל היום הוא סָב ולָבָן וכַמוּתוֹ מדולדלת) יוצר מייד בתת התודעה של הצופה בבית זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל בעת שני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" ב- 2019 בחלוף 37 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות. על Frames הצילומים הנ"ל אין שום כתובית (Super imposing) שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת את התאריך המדויק, והיכן ובאיזה מקום, ומי צילם אותה. האם מדובר בשחזור מבוים ו/או בפברוק, ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסט 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל בדצמבר 1982, ורואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, ו-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל, ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פיברוק…???

טקסט תמונה (5) : אותו כנ"ל. Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כבלתי אותנטי אלא כ- "קישוט" מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הזה כאילו צולם באותו ערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 לפני 39 שנים, כאילו תמי בן עמי ז"ל פותחת את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' התל אביב. אגב בעֵדוּת שמסר משה גרטל לשלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ואשר התפרסמה בביטאון "העין השביעית" הוא דיווח לשלמה מן כלהלן : "…נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מֵת מנוטרל לגמרי, צילמתי אותו…חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש…". לדני מנקין הוא סיפר ב- 14 במאי 2019 סיפור אחר ועובדות שונות. בתצלום הזה, שוב נראה אדם בגבו חובש מגבעת עומד בפני דלת דירתה וכאילו מנהל דו שיח עם תמי בן עמי ז"ל שאומרת בנחרצות, "…אני לא נותנת לכם לצלם…". אם כך כיצד מתיישב האיסור של תמי בן עמי שהיא לא נותנת לצוות לצלם עם גרסתו של משה גרטל כי היא פתחה לרווחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב והוא וצוות הצילום שלו צילמו ותיעדו את אולסי פרי שוכב על סדיני מיטתה מת…מנוטרל לגמרי…וישן שינת שיכורים…". ברור שהאדם החובש מגבעת בתיעוד שכאילו נעשה לפני 39 שנים, יוצר בתת התודעה של הצופה בבית זהות, קשר, והתייחסות לאותה המגבעת שחובש משה גרטל בעת שדני מנקין מציג אותו בסרטו "אולסי" בחלוף 39 שנים, כאילו מדובר באותה הדמות. אני מדגיש שוב ועוד פעם : על Frame הצילום הזה אין שום כתובית (Super imposing), שום אינפורמציה שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת, לא מופיע התאריך המדויק של הצילום והתיעוד, לא מצוין היכן ובאיזה מקום צולמה התמונה, ואין מפרסמים לציבור מידע מי הצלם שצילם אותה. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל ו/או אולי שמא בתיעוד אותנטי אמיתי וכֵן. ניתוח התמונות הללו ורשימת הנימוקים המובאים בפוסט 811 מביאים אותי לומר כי אנוכי אינני מאמין לשום מילה ושום חצי מילה של משה גרטל בכל פרשת הדיווח ההוא הנוגעת ל-אירוע ההוא שבו כאילו נטלו חלק תמי בן עמי ז"ל ואולסי פרי יבד"ל, וכאילו התרחשה בערב-ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפתח דירתה הפרטית של תמי בן עמי ז"ל. אנוכי רואה בתמונות האלה בשחור /לבן עשיית אִי אֶמֶת, היעדרות אותנטיות, נעדרות כתוביות זיהוי, ונראה כ-פִבְּרוּק טכנולוגי לצורכי Visuals. כל צופה חייב לשאול את עצמו האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של המסמך הנ"ל, ו/או בתיעוד אותנטי כֵּן ו-אמיתי שנעשה ותועד במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, וגם להעניק תשובה לעצמו, היה ו/או לא היה…??? אותנטי ו/או פיברוק…???

טקסט תמונה (6) : אותו כנ"ל. Frame לא אמין ובלתי מהימן שנראה כ- "קישוט" כציור בלתי מפענח של פיקאסו, מתוך הסרט "אולסי" של הבימאי והמתעד דני מנקין שהוקרן בערוץ 13 ב- 14 במאי 2019. ה-Frame הזה כאילו צולם באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 לפני 37 שנים, אשנה ואומר שוב ועוד הפעם : על Frame הצילום הזה אין שום כתובית (Super imposing) שום אינפורמציה שמבהירה לציבור מתי צולמה התמונה הזאת, את התאריך המדויק, והיכן ובאיזה מקום, מי נוכח בתמונה, ומי צילם אותה. האם מדובר בעריכה ושחזור מבוים של התיעוד הנ"ל בסרט "אולסי", ו/או במסמך אותנטי כֵּן ו-אמיתי שתועד ונעשה במקור ב- Real time ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982.

סיכום שהוא מחויב המציאות.

משה גרטל גוֹרֵר אחריו מזה שנים רבות מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996 שוֹבָל אָרוֹך של הֵיעָדֵר אֲמִינוּת, מַחְסוֹר בְּ-מְהֵימָנוּת, נְבוּאוֹת שווא, מידעים לא נכונים, יחדיו עם המון מלל ופטפוט מיותרים רוויים טעויות, שגיאות, בִּלְבּוּלִים, וטקסטים קְלוּשִים. שוּם מוֹנִיטִין סְפּוֹרְטִיבִי איננו יָכוֹל להַסְוֹות וּלְכַסוֹת על נְבוֹנוּת דַלָה ליד מיקרופון הטלוויזיה. שוּם שֵם טוֹב ו-רֶפּוּטַצְיָה לֹא יכולים להַגְשִים נְבוּאוֹת שָוְוא. שום עֲמָמִיּוּת וּפּוֹפּוֹלָרִיוּת לֹא יכולים לְהַלְבִּין טֶקְסְטִים מְטוּפָּשִים. הַמֶמְבְּרָנוֹת שֶל המיקרופון לא יודעות לעֲרוֹךְ ואֵינַן מְסַנֶנוֹת. הַקוֹל עוֹבֵר דרכן ללא מעצורים. פוסט מס' 816 משמש אף הוא נִדְבַּך מֵידָע נוֹסָף לנִדְבַּכִים שהופיעו כבר ב-פוסטים קודמים ומערערים ומצביעים על הֵיעָדֵר אֲמִינוּת ומַחְסוֹר ב-מְהֵימָנוּת, ועוסקים במוּסָר העיתונאי שחייב להיות כֵּן ובעל יוֹשְרָה מוחלטת.

השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש נתפשו יותר מידי פעמים בעבר על חַם כשדרני שחייה ומוֹסְרֵי אינפורמציה בלתי אמינים ולא מהימנים מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. משה גרטל היה המחליף האולימפי של שדר השחייה האולימפי שלי נסים קיוויתי באולימפיאדת ברצלונה 1992. הפרשן הצמוד שלו אז בעמדת השידור שלנו בבריכת השחייה האולימפית בברצלונה היה יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל (2003-1918) הידען, המצטיין, ורב המוניטין חבר קיבוץ כפר מכבי ומאמנו הלאומי לשעבר של משה גרטל בנבחרת ישראל וב-בריכת השחייה בקיבוץ רמת יוחנן. יוסף טלקי היה פרשן שחייה טלוויזיוני ברמה גבוהה בדרגת רב אמן בינלאומי. לרוע מזלי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה האחרונה של יוסף טלקי ז"ל המיתולוגי והבלתי נשכח. הוא פרש בשל סיבות בריאותיות.

טקסט תמונה : 22 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 (עשרים ושבע) שנים. זהו אגף במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC ׁ(ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה 92'. זהו שלב ההכנות הטלוויזיונית ימים ספורים לפני טקס הפתיחה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר השחייה משה גרטל (מינוי זמני שלי בעקבות יציאתו של שדר השחייה רב המוניטין נסים קיוויתי לגמלאות. משה גרטל הוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני), אשת הטלוויזיה המכסיקנית גב' מוניקה פלפס – זאמבראנו ( Mrs. Monica Phelps – Zambrano), פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחרתי אז בד"ר ברוך "בוקי" צ'יש להיות מחליפו. מייד התברר כי המרחק הטלוויזיוני בין שניהם היה כרחוק מזרח ממערב לטובתו של יוסף "יוז'ו" טלקי. לא היה עוד אחד כמוהו. יוסף "יוז'ו" טלקי שימש פרשן שחייה בלעדי שלי בכל האולימפיאדות, אליפויות העולם, אליפויות אירופה, אליפויות ישראל, המכביות, וכינוסי הפועל בשנים שבין 1975 ל-1992. לא היה שני לו.

השידורים הישירים של משה גרטל וברוך צ'יש מבריכות השחייה האולימפיות של אטלנטה 1996, סידני 2000, את אולימפיאדת אתונה 2004 לא ראיתי בארץ מפני שעבדתי באותה העת בשֵירוּת קבוצת הטלוויזיה הבינלאומית AOB באתונה (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) ב-Quality Control במבצע השידורים הבינלאומי הענק הזה בראשות הספרדי מנואל "מנולו" רומרו באולימפיאדת אתונה 2004 עצמה, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו דה ז'אניירו 2016 היו רוויים אין סוף שגיאות, טעויות, וגמגומים.

אֲמִינוּת, יוֹשְרָה, ומְהֵיְמָנוּת הן תכונות שמרכיבות את אופי האדם באשר הוא אדם ומאפשרות לו להיערך למאבק נצחי יום-יומי, רגע-רגע, שעה-שעה בינו לבין מַצְפּוּנוֹ. מלחמה נפשית רְווּיָית יִיסוּרִים שנמשכת לאורך כל חיינו בכל תחום בחיינו. אינך רשאי להיות אָמִין ומְהֵימָן פעם אחת כשמתחשק לך ובפעם אחרת להיות שַקְרָן ונוֹכֵל שאיננו דוֹבֵר אֶמֶת כשבא לך. אין דבר כזה. זה לא עובד ככה בחייו של בֶּן אֱנוֹש בשום תחום מתחומי חיינו. עִקְבוֹת ה-Sound האולימפי (ולא רק) של משה גרטל וברוך צ'יש על רצועות ה-Audio של ה-Video הותירו אחריהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ז"ל ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שוֹבָלִים של טקסטים מגוחכים, סלוגנים שגויים, פטפוטים מטופשים חסרי תּוֹחֶלֶת, נְבוּאוֹת שָוְוא ומַאֲוַויֵי שָוְוא.

למשל, באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק משה גרטל את מדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת בטרם עת, כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא באותו הרגע הדרמטי ההוא, כשהשחיין הרביעי והמסיים של צרפת אלן ברנארד (Alain Bernard) זינק למים שבריר שנייה לפני השחיין הרביעי והמסיים של ארה"ב ג'סון ליזאק (Jason Lezak), וכה זעק, התאווה, והתנבא בפני צופיו בזו הלשון : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…". אולם כזכור התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב היא זאת ש-ניצחה (!). יד המקרה אולי יד הגורל הפיצה אוֹר נוּגֶה על נבואת השווא ההיא והעמידה בצֵל שָחוֹר את "הנביא" משה גרטל יעני מומחה לענף השחייה בטלוויזיה. אילו היה מדובר ב-איש נבון, הוא כלל לא היה מתנבא, אלא מעריך את יחסי הכוחות בתחרויות ומנתח ו-מנמק את הערכותיו. אילו היה איש חָכָם היה אולי מרשה לעצמו בכל זאת ליטול את שרביטם של הנביאים התנ"כיים שמואל, אליהו, ירמיהו, ישעיהו, ועמוס  ו- מתנבא, אולם לבטח היה עושה את זה בצניעות, ולכן מסייג את נבואתו ומנמק לציבור מדוע הוא מַתְּנֶה אותה, מגביל את תוכנה, וקובע גזרות. הצהרות נבואיות במסגרת תקשורת המונים בפני ציבורים ענקיים (לאו דווקא בזירות הספורט) הן התחייבויות מסוכנות, מטופשות, ורברבניות שעלולות להוציא את המצהירים כְּסִילִים, נְפָלִים, ו-אנשים טִיפְּשִים ולהפוך אותם לקוריוז. ובכן, ארה"ב זכתה במדליית הזהב אז במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 בשעה שאותו השחיין הרביעי והאחרון שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שִיא עוֹלָם חָדָש. השחיין הרביעי והמסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הַכֶּסֶף. שַדָּר נָבוֹן וחָכָם לעולם יְסָיֵיג את דבריו ואת נְבוּאָתוֹ בשעה שהוא מציב את עצמו בעמדת "רוֹאֶה" עַל, ומשדר דברי נבואה בדם לבו בפני מאות אלפי צופי טלוויזיה, טקסטים שעלולים להיות כושלים וכוזבים. זה בדיוק מה שקרה למשה גרטל ב-בייג'ינג 2008.

להבטחה הכוזבת הנ"ל נוספות עוד ועוד כל מיני הגדרות תמוהות ומביכות, ביטויים ואיחולים ילדותיים נטולי כל היגיון וטעונים מינימום IQ, כמו זה למשל שמשה גרטל שידר ישיר בתום אחד ממשחי הגמר באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונפרד מהצופים שלנו במדינת ישראל, וכה איחל להם: "…כאן הסתיימו הערב השידורים שלנו בבריכת השחייה האולימפית באטלנטה…אני משה גרטל והפרשן שלי ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש אומרים לכם לילה טוב…נוחו על משכבכם בשלום…". שוּם אָדָם, שוּם שַדְרָן טלוויזיה גבר ו/או אישה שמחונן במינימום IQ ואשר מכבד את עצמו, את צַו מַצְפּוּנוֹ, את המיקרופון שלו ואת הַמִרְקָע שלו, ואת צופיו, לא היה מרשה לעצמו להיפרד מהם באיחול מהסוג הזה המדמה פרידה מאנשים מתים,"…נוחו על משכבכם בשלום…". מדהים איזה מגוחכות, איזה טיפשות וטמטום, איזה חוסר טאקט, ואיזה אי נבונות מפגין שדר השחייה משה גרטל בפני מאות אלפי צופים במדינת ישראל בתקופת אולימפיאדת אטלנטה ההיא של 1996. נבואות השווא, הטעויות, השגיאות, והבלבולים, והמידע הכוזב שהפיצו שניהם ואשר חזרו על עצמם פעם אחר פעם, הפכו ברבות השנים לגיליונות וכתבי אישום קטגוריים נגד שני הנ"ל מספרי העלילות הללו ועשו בהם שַמוֹת.

משה גרטל העניק פעם ריאיון עיתונאי לערן נבון מהעיתון/חינמון "ישראל היום" ואמר לו כהאי לישנא בכותרת כלהלן: "…שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי…",והוסיף לטיעון ולמשוואת "השינוי" המגוחכת עוד ניסוח מטופש וילדותי: "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…".  בכך הפך את עצמו ל-בדיחה. ל-קוריוז. מה זאת אומרת ומה פירוש הדבר כשאתה מכריז, "…שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי…" ? מה שינית בדיוק ? וכן, למה אתה מתכוון כשאתה מצהיר, "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…" ?. מה זאת אומרת אתה פולט שטויות ומעיר את המתים…??? מי נתן לך אם כך סמכות להחזיק מיקרופון על סמך ההצהרות המטומטמות שאתה מצהיר פה…??? למה אתה מתכוון כשאתה מכריז, "…לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…" ? ומאחל לצופיך בהזדמנות אחרת פרידת נצח בנוסח, "…נוחו על משכבכם בשלום…". כל אחד מֵבִין שאין מדובר פֹּה רק ב-קוּרְיוֹז טלוויזיוני ו/או בבעיה אישית של שַדָּר השחייה הקונקרטי הזה ששמו משה גרטל, אלא בכישלון כללי של מי שמעסיק, עורך, ומפיק אותו, ומעניק לו סמכות להתייצב בפני קהל. מדובר בבעיה כללית גם של הציבור שנאלץ להאזין ולהקשיב לו מפני שחוץ מלבדו אין כנראה שדרני שחייה בארץ ישראל. עָגוּם.

טקסט מסמך : מדהים. ווידוי. משה גרטל מתנצל ומתוודה לפני שנים בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (…?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (…?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של האולימפיאדות ושל קוֹרוֹת המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (…?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (…?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (…?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (…?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (…?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (…?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי איתן אורבך הוא משעמם (…?). משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. ערך הטקסט הנ"ל שמגיש משה גרטל לקוראי "ישראל היום" איננו הבעיה שלו וגם לא שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת. הבעיה היא של מי שמעסיק אותו.   (באדיבות העיתון "ישראל היום").

תזכורת נוספת : ובכן, משה גרטל הוא שַדָּר שחייה אולימפי ברָמָה של קוּרְיוֹז. אישיותו הטלוויזיונית שוּלִית אולם באופן פרדוקסלי הוא מהווה רָמָה בפני עצמה וכנראה הטוב מבין כל שדרני השחייה בארץ שכלל אינם קיימים במדינת ישראל. אין במדינת ישראל שדרני טלוויזיה שתחום התמחותם שחייה. ואז גם התחולל הבלתי ייאמן. באולימפיאדת ברצלונה 1992 מיניתי את משה גרטל למחליפו הזמני של נסים קיוויתי. בשנים שבין 1992 ל- 1996 לא הצלחתי לאתר שדר טלוויזיה מומחה בשחייה. מיני שוב את משה גרטל לשדר השחייה האולימפי הזמני באולימפיאדת אטלנטה. לא חשבתי ולא תיארתי לעצמי שהזמני דאז יהפוך לקבוע של היום. 

כזכור, בעת אולימפיאדת אטלנטה לפני 23 שנים ב- 1996 איחל לצוֹפָיו בישראל בתום אחד השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית "…נוחו על משכבם בשלום…". וזכור גם כי באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק את מדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת בטרם כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא, באותו הרגע הדרמטי ההוא שהשחיין הרביעי והמסיים של צרפת אלן ברנארד (Alain Bernard) זינק למים שבריר שנייה לפני השחיין הרביעי והמסיים של ארה"ב ג'סון ליזאק (Jason Lezak), "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…", אולם התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב ניצחה (!). יד המקרה אולי יד הגורל העמידה בצֵל את משה גרטל והפכה אותו לחוֹכָא ו-אִיטְלוּלָא. ובכן, ארה"ב זכתה במדליית הזהב אז במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 בשעה שאותו השחיין הרביעי והאחרון המסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין הרביעי והאחרון והמסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון וחכם היה מתנה ומסייג את עצמו ואת נבואתו בשעה שהוא מציב את עצמו בעמדת "רוֹאֶה" עַל ומשדר דברי נבואה כושלים למאות אלפי צופים. משה גרטל דיבר אז לפני 11 שנים מהרהורי לבו. על סמך תחושות ולא על סמך עובדות. היה מדהים להיווכח כל פעם מחדש כיצד משה גרטל הופך את עצמו בהתמדה שוב ושוב לשנינה, לבוז, ול-לעג וקלס ליד מיקרופון הטלוויזיה. הוא שוב הבליט את דלותו ליד המיקרופון בתקווה שאולי מוניטין העבר שלו כאלוף ישראל בשחייה יסווה את היעדר מקצועיותו, את אי נבונותו, ואת מחסור תבונתו, ואת חִדְלוֹנוֹ ליד מיקרופון הטלוויזיה. במקום להיות עיתונאי מדויק ושַדָּר טלוויזיה הגיוני, שדר אמין ומהימן, ניסה כוחו בנִיבּוּי והִתְגָלוּת. אולם זה איננו תפקידו. מסך הטלוויזיה איננו משטח של רוֹלֶטָת הִימוּרִים. משה גרטל הוא לכן עיתונאי ו- שַדָּר טלוויזיה בַּטֵל בשישים יחדיו עם הפרשן שלו ברוך צ'יש שלא סִיֵיג ולא אִיזֵן אותו במועד באותה עמדת שידור, וגם לא את עצמו. משה גרטל וברוך צ'יש הוכיחו ותמכו בכל מִרְצָם בהֶבֶל פיהם באיש ה- סלוגנים ההוא מאנשי חז"ל שאמר בשעתו ב- ריש גלי : "הנבואה ניתנה לשוטים".

צריך להזכיר כאן באותה ההזדמנות שגם אותו הפרשן ברוך צ'יש נכשל בנבואות הַכָּזָב שלו בשידורי השחייה ההם ב- אולימפיאדת לונדון 2012. למשל, בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק ברוך צ'יש פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 ולעבר צופיו בארץ מבלי שהוא מסייג את עצמו : "…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…". הפרשן ד"ר ברוך צ'יש לא סתם טעה, ולא בכדי חשף באותו הרגע ההוא בפני צופיו כי חוּנַן ב- מנת IQ נמוכה ליד מיקרופון השחייה האולימפי. משתי סיבות : באחת, הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמש איש שוֹטֶה ו- נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות כהווייתן ולפַרְשֵן ולנמק אותן בפני צופיו. בשנייה, התעקש לא לסַיֵיג את נבואת הַשָוְוא שֶלוֹ. ברוך צ'יש שגה בגדול, ברָמָה של חֵטְא תקשורתי, משנכשל לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהֶבֶל פיו ל- ברברן ול- פטפטן. ובכן, דווקא יאניק אנייל ניצח ורביעיית צרפת זכתה במדליית הזהב ורביעיית ארה"ב בכסף. איש הטלוויזיה ברוך צ'יש עיטר את עצמו במו פיו במדליה מפַּח.

ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016…? משה גרטל זעק שָם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 שגיאת דיווח חמורה, בה בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי רברבני שאיננו מוטל בספק : "…קָאמֶרוֹן מֶקְבוֹי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". היה מדובר שוב בסקנדל טלוויזיוני משום ש- קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה האוסטרלי בן 18 קָיְיל צָ'אלְמֶארְס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הבחין בניצחונו המזהיר של קייל צ'אלמארס במשחה הקלאסי האולימפי וגם המהיר ביותר, לא הזכיר אותו, ולא קרא בשמו. מחדל פתטי מחורבן. כישלון חסר תקדים של שַדָּר ישראלי מוביל שמוסר לצופיו אינפורמציית בלוף למרות שהוא יושב בעמדת שידור מאובזרת בבריכת השחייה של ריו 2016 בעלת תצפית נוחה, ולא רואה את המתחולל על קו הסיום בתחרות המותחת. לא הוא ולא הפרשן שלו ברוך צ'יש. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון לידיו כדי לספר את הסיפור לעַם בישראל, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת, ו- כל כך לֵיצָנִית ועלובה בלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך, רגע אחד מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- "אוויר" On air, בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו בכוח לגימיק מגוחך, לאדם מיותר, לאיש לא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- "ישראל היום"), כלהלן. הנה הציטוט : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". משה גרטל התעקש במשך שני עשורים וחצי מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה.

גדולתם של פרשני ספורט כמו גם פרשנים פוליטיים נבחנת בטלוויזיה באמירות שלהם לפני האירוע ובמהלכו, ולא בתומו. בדיעבד, כולם חכמים. שדרני השחייה האולימפיים הכושלים משה גרטל והפרשן ד"ר בָּרוּךְ צִ'יש לא צלחו את אולימפיאדות אטלנטה 1996, נכשלו ב-בייג'ינג 2008, לא עברו את מחסום לונדון 2012, ונתקעו ב- ריו דה ז'אניירו 2016. אין זאת יד הַמִקְרֶה. מדובר בסיסטמה, בשיטה שהפכה לסטיגמה שנסמכת על  היעדר אמינות ומחסור ב-מהימנות בסיסיים, בתקווה שאולי המוניטין בספורטיבי יוכל להסוות ולכסות על נבונות דַלָה ליד המיקרופון הטלוויזיוני. לקוּלָתָם צריך אולי לומר כי הם נכשלים רק פעם אחת בארבע שנים. מידי אולימפיאדה ואולימפיאדה הנערכות בהפרש של 4 שנים זו מזו ו/או זאת אחרי זאת.

אני שב אל משה גרטל וברוך צ'יש. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות בוקי צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "…אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה…" (מבלי לסייג את עצמו). הנבואה ניתנה כידוע לשוטים. ברוך צ'יש מתנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועושה צחוק מעצמו. אין זה תפקידו לנַחֵש. הוא לא קיבל מנדט להיות נביא. הוא קיבל מנדט לשַמֵש פרשן ותו לא. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים  4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…". כמובן קרה ההפך. ארה"ב זכתה במדליית הזהב בשעה שהשחיין הרביעי והמסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין המסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. זה לא תמיד היה נכון. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה , מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי , ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל שנוטה להסתבך. בוקי צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט – ליצן. כל בר בי רב יודע הטלוויזיה איננה מוסד של הימורים והתחכמויות. משה גרטל וברוך צ'יש לומדים את זה בדרך הקשה, אם בכלל.

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers) מקום ראשון ומדליית זהב. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשַדָּר והפַּרְשָן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 10 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. סיום משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016 שוגים שגיאה חמורה ובלתי מובנת ומכריזים בשידור ישיר שגוי בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה הבינלאומי את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם. תמונת הטלוויזיה קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול, וכאילו הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מדובר שוב בשגיאת זיהוי קשה ואי קריאה נכונה של כמויות הנתונים המשתנים, המתחלפים, והמתרחשים במהירות (ובמקביל) במסלולי התחרויות ע"י משה גרטל וברוך צ'יש ב- בריכה האלימפית של ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר בנתונים שמשתנים במהירות גדולה יותר ממהירות החשיבה של משה גרטל וברוך צ'יש, ובכמות שגדולה יותר מכמות הנבונות שלהם. אין מדובר בתקלה חד פעמית אלא עוד אחת לאוסף, ל-סדרת השגיאות והטעויות של שניהם, ש-רוויות בטקסטים מגוחכים. מדובר בתקלות עיתונאיות ושגיאות זיהוי קשות וחמורות בלתי מתקבלות על הדעת שהחלו באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונמשכו גם באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר במחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "…מקבוי הוא האלוף האולימפי…", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס שוב מחטט באף קבל עם ועולם. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה הבינלאומית, ה- Host broadcaster של OBS, מקעקעים את האמינות, את המהימנות, ואת הַמֵידָע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, האחד הוא מכשיר טלוויזיה, והשני מוניטור מַחְשֵב שמציג עבור השדרים בעמדות השידור בבריכה האולימפית זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין בזיהוי, במיקום, בשמות השחיינים, ובזמנים / תוצאות שהשיגו, ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד, את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…אופס…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם מְשָרְבֵּב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל (משה גרטל) הָמוּם משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש חוללו בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו ב- 2016 היה בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי היה רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של אותו מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם המשתאות של מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנַהֵל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה רציונאלית של שכל ישר. הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. אשנה ואשאל : האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "…בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה…". ברור שפגמים יסודיים שלא תוקנו במשך שני עשורים מאפיינים כ- סיסטמה את התנהלותו של הצמד הזה משה גרטל / ברוך צ'יש מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. לפתע מתברר שהם לא לבד. הנה טסים הטאלנטים מערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 לניו יורק ואף הם כמו משה גרטל וברוך צ'יש מעניקים מדליית זהב למישהי שבכלל לא זכתה בה. בכך נותנים חיים ותוקף לסלוגן הוותיק ההוא, "אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּגִּידוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר ?".

הדיווח השקרי של משה גרטל לאיש ביטאון "העין השביעית" שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009, אודות קורותיהם של אולסי פרי ותמי בן עמי ז"ל 27 שנים קודם לכן באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 1982 לא היה התחלה. הוא היה המשך. "…כל הדרכים מובילות לרומא…", אמר פעם מאן דהו לפני שנים רבות. מאן דהו אחר השיב לו ו-אמר גם כי, "…כל הדרכים מובילות בסופו של דבר להיכלי בתי המשפט…". סיפור קורותיהם של אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו ערב- ליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 לא יגווע ללא התערבותו של בית המשפט. פוסט מס' 816 נחקר ונכתב לא רק כדי להגן על האגפים שלי אלא גם להגן על כבודה של תמי בן עמי ז"ל שאיננה יכולה לקום מקברה ולעשות זאת בעצמה. מדובר בטרגדיה שייקספירית. רומן האהבה הסוער רווי אמוציות, סנטימנטלי, ורב המוניטין בין כוכב הכדורסל ההוא של מכבי ת"א אולסי פרי עם הדוגמנית היפה והתמירה תמי בן עמי תם בנסיבות טרגיות. תמי בן עמי ז"ל מתה ב- 1995 בהיותה בת 40 מסרטן צוואר הרחם. אולסי פרי סיים את קריירת הכדורסל שלו במכבי ת"א ב- 1985. הוא הואשם בשימוש ובלדרות בסמים, הוסגר מהולנד לארה"ב, הוענש ונשלח ל- 10 (עֶשֶר) שנות מאסר בכלא מינסוטה בארה"ב בשנים 1995 – 1985.

אי אפשר לסיים את מחקר וכתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 816 מבלי לכתוב ולהדגיש פעם נוספת כי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי העניק אז לאסיר המשוחרר אולסי פרי הזדמנות נוספת לשקם את חייו במדינת ישראל. מדובר בְּמְחַוָוה וגְּדוּלָה אֱנוֹשִית נֶאֱצֶלֶת ובלתי נשכחת של מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב.

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 42 שנים. תמונה היסטורית המתארת את אחד מרגעי השיא של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לדורותיו. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מקבל את את קבוצת מכבי ת"א בלשכתו לאחר ששבה לארץ מבלגיה לאחר הניצחון המזהיר על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91 ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון. יו"ר ומנהיג מכבי ת"א עו"ד מר שמעון מזרחי מעניק לראש הממשלה יצחק רבין את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. יושב ומוחא כף טל ברודי. עומד מאחורי טל ברודי בחליפה ועניבה מר דָן פַּתִּיר (ממושקף) יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. עומד קיצוני מימין בחולצה משובצת איש בלתי מזוהה. (לע"מ תמורת תשלום).

פרסומים עיתונאיים של תרחישים אישיים רגישים (וגם כלליים) ב-מדיות הציבוריות נטולי הוכחות אמת וללא ו-בלי אסמכתאות מוחשית, כמו דיווחו זה של משה גרטל אודות קורותיהם של אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל לפני 37 שנים באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982, מהווים לא רק רשלנות מטונפת שאין עליה סליחה אלא דבר שֶקֶר שאין לו כפרה. דיווחו ההוא של משה גרטל את האינפורמציה הנ"ל ההיא לשְלֹמֹה מַן איש ביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, בצורה ההיא כפי שדיווח לו לפני כעשור, עוסק בהטלת אשמה ואישום ובמידע מְפָגֵעַ נטולי הוכחות בשניהם, בתמי בן עמי ז"ל ובאולסי פרי יבד"ל. לכן דיווח רשלני מלוכלך שכזה נטול הוכחות ואסמכתאות מהווה עיתונאות מסוכנת, עיתונאות נכלולית, עיתונאות לא הגונה, ו-עיתונאות נטולת יושרה. לכן זאת, עיתונאות ועיתונות מחורבנת בלתי מתקבלות על דעתו של כל איש הגון ויישר דרך באשר הוא. דרושה התערבות משפטית במקרה הקונקרטי המדובר.

אסיים בניתוח אימפליקציה. בהשלכה. נניח לרגע שמשה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין שלושתם אישים מעוררי עניין עיתונאי ציבורי וסקרנות עיתונאית, היו נקלעים למצב ביש גופני ונפשי בדומה לאולסי פרי, ו- שרועים כמותו נטולי הגנה ו-שוכבים על סדיני מיטות רעיותיהם כמו מתים, מנוטרלים, וישנים שנת שיכורים. האם רעיותיהם שלהם היו מעלות בכלל בדעתן לפתוח את דלת דירותיהן בפני ציידי טלוויזיה ולעין המצלמות שלהם, כדי לחשוף בפניהם את קלונם, בושתם, וכלימתם של בעליהן…??? אין להעלות על הדעת שרעיותיהם של משה גרטל, שלמה מן, ודני מנקין היו מעוללות כך לבעליהן ומבישות אותם בפרהסיה, ועושות להם את מה שמשה גרטל טוען שתמי בן עמי ז"ל עוללה לאָהוּב לִבָּה אולסי פרי. ובכן, אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב באותו ערב-ליל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל ובפני צוות הצילום שלו, כדי ללעוג ו-להבאיש את שמו של אהובה אולסי פרי. לא היה כדבר הזה. משה גרטל משקר. שני מעניקי הפלטפורמה שלמה מן ודני מנקין יוצאים רַע מאוד מהסיפור משום שנראה ומשתמע מדיווחיהם כי שניהם הקריבו פיסת שטח במדיה הכתובה והאלקטרונית לטובת פרסום שקריו של משה גרטל (גם אם שניהם עושים זאת בשמו). הפרשה הזאת לא תמה. היא איננה יכולה להסתיים ללא הכרעה של בית המשפט. "כל הדרכים מובילות לרומא", אמר מאן דהו אחד. "כל הדרכים מובילות להיכלי המשפט", אמר מאן דהו שני. לא יכול היות ובלתי מתקבל על הדעת כי שלמה מן ודני מנקין הסתמכו על עדותו המילולית בלבד של משה גרטל, הראשון ב-2009 והשני ב-2019, מבלי לתבוע ולדרוש ממנו הוכחות חד משמעיות לנכונות סיפוריו (!).   

פרסום עדויותיו נטולות הוכחות של משה גרטל כפי שמסר אותן לשלמה מן והפרסום בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009, עדויות שנסמכות רק מלל אישי שלו, ו-כמו גם זאת שאותה מסר משה גרטל לדני מנקין ואשר שודרה בסרט "אולסי" בערוץ 13 ב-14 במאי 2019 מעוררים מחשבות נוּגוֹת, מַרוֹת, ומַרְחִיקוֹת לֶכֶת. לא רק אודותיו ובכל הנוגע ל-מוסר האינפורמציה אלא גם אודותיהם של מקבליה ושל המוציאים אותה לאור בפרהסיה. מדובר בעיתונאות נכלולית מחורבנת. אשתמש בסיום הפוסט הקונקרטי הזה מס' 816 ואומר את דעתי בראש וראשונה אודות משה גרטל וגם אודותיהם של שלמה מן ודני מנקין באמצעות אותו הטקסט הקצרצר ההוא של הנסיך המלט כשהוא לוחש לאופליה במחזה השייקספירי הטראגי, "המלט נסיך דנמרק", שתי מילים : "רוֹש וְלַעֲנָה".

תמי בן עמי ז"ל היקרה נוחי על משכבך בשלום. אנוכי יואש אלרואי ניצב כאן להגנתך. אנוכי מגן בבלוג הזה yoashtvblog.co.il על כבודך ונשמתך. המשימה עדיין לא הושלמה.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2017 בארץ ובעולם. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2014. הוא טרם הושלם.

סוף הפוסט מס' 957. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 8 בפברואר 2021.