פוסט מורכב מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון-18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים ואת התמונות, ואף לא לאגור אותם במאגרי מידע שונים לצורכי שימוש מכוון ו/או מזדמן ומאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הבלוג על 972 הפוסטים הכלולים בתוכו נוסד על ידי בקיץ 2012, והוא מוגש ומוענק בחינם לקוראים.

——————————————————————————————————-

פוסט מורכב מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון-18 באפריל 2021.

——————————————————————————————————-   

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו משהעניקה במארס 2002 ליוסף בר-אל מינוי זמני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור שהודח לפני כן ע"י ראש הממשלה אריאל שרון), ובחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקידה אותו על המשימה התקשורתית הציבורית הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור וחנפן פוליטי יָרוּד ועָלוּב לא צלח את הדרך ולא העפיל לתאריך היעד הסופי המחומש ההוא. ב- 2 במאי 2005 (כשנתיים בטרם סיום כהונתו) החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך (!). (המסמך ההיסטורי החשוב ההוא, דו"ח ההדחה ההוא וסילוקו ההוא של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור שנכתב ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ויצא לאור ב-2 במאי 2005 לפני יותר מ-16 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל ז"ל מנכ"ל רשות שידור ההוא הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. היה מדובר בעסק מחורבן. בכישלון מנהיגות, ניהול, והובלה שלא היה דומה לו בתולדות רשות השידור ההיא.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 80 (שמןנים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2021, לכל המאוחר ב- 2022.

פוסט מס' 974. ניסוחים מדויקים  של אנשים חכמים שאנוכי נושא עמי ולוקח אותם בחשבון : "שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמִישֶהוּ מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו"(הנרי מילר). "אנשי מְזִימוֹת בּוֹגְדָנִיים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלוּ להכיר ברְמִיָיתַם ומשקרים בכֵנוּת"(אנדרה ז'יד). "הַנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר יָמִים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי"(שארל פגאי). "מהפכות מעוֹלָם לא הקלוּ את עוֹל העָרִיצוּת-הֵם רַק העבירו אוֹתוֹ לכַתֵּף אחרת" (ג'ורג' ברנארד שאו). "אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן, כֹּל הַפּוֹלִיטִיקָה שלו אֵינָה אֶלָא דיבורים" (ג'ורג' ברנרד שאו). "מוּטָב לַמוּת על רָגְלֶיךָ מאֲשֶר לחְיוֹת על בִּרְכֶּיךָ" (דולורס לברון). פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ב- 18 באפריל 2021.​​

פוסט מס' 974. אולימפיאדת טוקיו 2021 ה- 32 במניין הזמן החדש, תיפתח ב- 24 ביולי 2021 ותינעל ב- 8 באוגוסט 2021. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מעט מאוד מדינות ו-ערים בעולם זכו לארח פעמיים את המשחקים האולימפיים בעת החדשה. וודאי לא שלוש פעמים. אחת מהן היא טוקיו בירת יפן שאירחה את את במשחקים האולימפיים ב- 1964 ועכשיו ב- 2021 תעשה זאת בפעם השנייה. קדמו לה אתונה שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים ב- 1896 ו-2004, לוס אנג'לס אירחה פעמיים ב- 1932 ו- 1984 (העיר האמריקנית סט.לואיס אירחה את המשחקים האולימפיים ב- 1904). גרמניה אירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים אלה של אולימפיאדת ברלין 1936 ו-אולימפיאדת מינכן 1972. אוסטרליה אירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים : אולימפיאדת מלבורן 1956 ואולימפיאדת סידני 2000. המובילה באירוח המשחקים האולימפיים היא לונדון בירת אנגליה ש- אירחה שלוש פעמיים את המשחקים האולימפיים ב- 1908, 1948, ו- 2012. 

פרפראות.

1. הפוסט הנוסטלגי שפרסם מר עידו רקובסקי ביום שישי – 16 באפריל 2021 במדור הספורט של עיתון "הארץ" ו-כותרתו "מורה, מאמן, מתווה ועוד הרבה יותר מזה" אודות המנהיג והמאמן האגדי של קבוצת הכדורסל האמריקנית רבת המוניטין "בוסטון סלטיקס" / "Boston Celtics" בליגת ה- NBA, ארנולד "רד" אוורבך / Arnold "Red" Auerbach המנוח (2006 – 1917) בשנות השגשוג ההן שנעו בין 1956 ל- 1969, היה מעניין (מאוד). למַעֵט אי יכולתו של הכתב, ו/או אי יכולת המערכת, ו/או רשלנותה להיות פרטניים ולזהות במדויק את שחקני "בוסטון סלטיקס" הנוכחים בתמונה ההיסטורית ההיא שצולמה ותועדה ב- 1957, שנת הזכייה הראשונה בתולדותיה באליפות ה- NBA. על הכתב והמערכת שלו הייתה מוטלת החובה לזהות לקוראים לפחות את שני גיבורי הקבוצה בתקופה ההיא בוב קוזי / Bob Cousy וביל ראסל / Bill Russel (ביל ראסל בן 87 היום, עומד שני משמאל ו-בוב קוזי בן 93 היום, עומד רביעי משמאל). עיתונאות דלה. לא בסדר מנקודת מבטו של קורא "הָאָרֶץ" (עיתון יומי בעל איכויות ו-מהֵימן). מדובר בעצלנות ורשלנות עיתונאית. מדובר בעבודה עיתונאית מושקעת אולם לא גמורה, חסרה, ובלתי מדויקת.

טקסט תמונה : 1957. זוהי קבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס שזוכה לראשונה בתולדותיה באליפות ה- NBA בעונת 1957 – 1956 תחת שרביט אימונו של מנהיג / מאמן מוכשר ומוצלח בדמותו של ארנולד "רד" אוורבך המנוח (2006 – 1917) והבלתי נשכח. התמונה הנ"ל התפרסמה בעיתון "הארץ" במסגרת הפוסט של עידו רקובסקי. למרבה התמיהה איש מהשחקנים האלופים ההם הנוכחים בתמונה איננו מזוהה בתיעוד ההוא שנעשה לפני 64 שנים, למעט המאמן ארנולד "רד" אוורבך. אי זיהויים המוחלט של גיבורי התמונה השחקנים האלופים של "בוסטון סלטיקס" ע"י כותב הפוסט עידוו רקובסקי הוא בפירוש זלזול בציבור קוראי "הָאָרֶץ". לא בסדר בלשון המעטה. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט תמונה : 1957. התיעוד המשמח הזה נעשה ב- 13 באפריל 1957 שניות ספורות לאחר שבוסטון סלטיקס (Boston Celtics) ניצחה במשחק השביעי המכריע, הדרמטי, המרתק, והאחרון 123:125 לאחר שתי הארכות ו-בסיכום 3:4 בסדרת הגמר של ה- Play off בעונת 1957 – 1956 את קבוצת סט. לואיס (St. Louis Hawks) וזכתה לראשונה בתולדותיה בכתר המלכות של ה- NBA. תום היינסון (Tom Heinsohn) הרבה לקלוע לבוסטון סלטיקס 37 נק', ו- בוב פטיט (Bob Pettit) היה הקלע הראשי של קבוצת סט. לואיס עם 39 נקודות. שחקני בוסטון סלטיקס ומאמנם רד אוורבך נישאים על כתפי האוהדים. זיהוי חלק מגיבורי המלכות מימין לשמאל : ביל ראסל (בן 23 בתמונה יליד 1934), המאמן רד אוורבך (בן 40, במרכז התמונה יליד 1917), ותום היינסון (בן 23 בתמונה, יליד 1934). (באדיבות ה- NBAׂׂׂ).

טקסט תמונה : 1957. צילום "מסודר" של אלופת ה- NBA החדשה קבוצת בוסטון סלטיקס ו-מאמנה ארנולד "רד" אוורבך בתום הזכייה הראשונה באליפות ה- NBA. להלן זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : לו טסיאורופולוס, אנדי פיליפ, פראנק ראמזי (מס' 23), המאמן רד אוורבך, בוב קוזי (מס' 14), ביל שרמאן, ו-ג'ים לוסקוטןף. להלן זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : נשיא בוסטון סלטיקס וולטר בראון, דיק המריק, ג'ק ניקולס, ביל ראסל (מס' 6, גובהו 2.08 מ'), ארני ריסן, תום היינסון, הארווי קון, וסגן נשיא המועדון לו פיירי. (באדיבות ה- NBA).

הערה שלי : בתריסר עונות הכדורסל המקצועני של ליגת ה- NBA בין 1957 / 1956 לבין זאת של 1969 / 1968, זכתה קבוצת בוסטון סלטיקס ב- 11 אליפויות של ה- NBA תחת שרביט אימונו של ארנולד "רד" אוורבך / Arnold "Red" Auerbach, ובשנתיים של 1968 ו -1969 תחת שרביט האימון של ביל ראסל שהיה בשתי העונות ההן מאמן – שחקן (!). מאמן – שחקן היא תופעה ייחודית ויוצאת דופן ב- NBA.

למתעניינים בקורותיה ותולדותיה של קבוצת הכדורסל המפורסמת ורבת ההישגים ב- NBA "בוסטון סלטיקס" ומאמנה ארנולד "רד" אוורבך, בשנות ה- 50 ו-60 של המאה הקודמת אני ממליץ לקרוא את ספרו המעניין, המרתק, והמצוין של ג'ון פיינסטיין (John Feinstein) הקרוי, "Let me tell you a story" (יצא לאור ב-ארה"ב בשנת 2004).

טקסט תמונה : זהו הספר המעניין, המרתק, והמצוין, "Let me tell you a story", שכתב ג'ון פיינסטיין (John Feinstein) אודותיו של מאמן קבוצת "בוסטון סלטיקס" ב- NBA רבת המוניטין והשגשוג, תחת שרביט אימונו של איש כדורסל מוכשר ומוצלח שהיה מנהיג ארנולד "רד" אוורבך (Arnold "Red" Auerbach) בשנות ה- 50 ו-60 של המאה הקודמת. (הספר יצא לאור ב-ארה"ב בשנת 2004 בהוצאת Little, Brown and Company בניו יורק ובוסטון). הספר מספר על מנהיגותו המדהימה והמשגשגת ארוכת הדרך של מאמן הכדורסל ארנולד "רד" אוורבך בקבוצת "בוסטון סלטיקס" אותה שירת כל ימי חייו. בוסטון סלטיקס זכתה ב- 11 אליפויות NBA בין השנים 1957 ל- 1969. הספר הנ"ל מונח כלאחר כבוד על מדף ספרייתי בדירתי בחדר העבודה שלי שכוללת אלפי ספרים. 

2. גיא זוהר עושה עבודה עיתונאית מאוזנת, מהימנה, מְעוּלָה, ומוּשְחֶזֶת בתוכניתו "מהצד השני" ב- "כאן" 11.

3. החנפנות המכוערת של מירי רגב לראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו מאוסה ובלתי מתקבלת על הדעת.

4. אין מתחרים ל-צ'ייסר רב הידע ובעל זיכרון פנומנלי מר איתי הרמן ב-תוכנית "המרדף" המשודרת ב- "כאן" 11. הופעתו של איתי הרמן על מסך הטלוויזיה של תאגיד "כאן" 11 איננה רק נבונה וחכמה. היא מרתקת (!).

אולימפיאדת טוקיו 1964 (ה-18 במניין הזמן החדש) והתפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 974 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021.

—————————————————————————————————— 

לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה מס' 974 ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ו- NHK. על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי.

פוסט מס' 974. טרום עידן האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת מצלמות הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK וחברת השעונים SEIKO מחוללים באולימפיאדת טוקיו 1964 מפנה דרמטי בכיסוי המשחקים האולימפיים ב- Video ומדידת זמנים אלקטרונית באצטדיון הא"ק ובריכת השחייה של טוקיו 1964. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. וגם : סקירת הופעת הספורטאים הישראליים באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 974 הועלה לאוויר ב- 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 974. טרום עידן האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish ב-א"ק (אתלטיקה קלה). הופעת מצלמות הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974 הועלה לאוויר ב- 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה שלי : האצן הג'מייקני יוסיין בולט (Usain Bolt) מחזיק עד היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 974 ב- 18 באפריל 2021 בשני שיאי העולם בריצות קצרות למרחקים של 100 מ' – 200 מ'. את שיא העולם שלו בריצת 100 מ' 9.58 ש' קבע ב- 16 באוגוסט 2009 באליפות העולם ה- 12 ב-א"ק שנערכה בברלין – גרמניה. את שיא העולם שלו בריצת 200 מ' 19.19 ש' קבע ב- 20 באוגוסט 2009 גם כן באותה אליפות העולם ה- 12 ב-א"ק שהתקיימה אז בברלין – גרמניה. כמו כן יוסיין בולט הוא שותף לרביעייה הג'מייקנית (היה הרץ הרביעי האחרון והמסיים) שקבעה ב- 11 באוגוסט 2012 (באולימפיאדת לונדון 2012) שיא עולם במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' בתוצאה של 36.84 ש'. גם שיא העולם הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 974 ב- 18 באפריל 2021.

אולימפיאדת טוקיו 1964 ה-18 במניין העת החדשה התקיימה בתאריכים מ-10 ועד 24 באוקטובר 1964. משחקים אולימפיים בלתי נשכחים בשל החידושים הטכנולוגיים והטלוויזיוניים המרשימים של הטלוויזיה היפנית הציבורית-ממלכתית NHK יחדיו עם חברת השעונים היפנית SEIKO.  

אולימפיאדת טוקיו 1964 ה- 18 במניין העת החדשה התקיימה בתאריכים מ- 10 ועד 24 באוקטובר 1964 [1]. זאת הייתה הפקת טלוויזיה בינלאומית אדירת ממדים וסיקור מרשים מאוד של הרשת היפנית הציבורית – ממלכתית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai) של כל התחרויות האולימפיות. היה מדובר ב-שילוב טכנולוגי ראשוני מרשים, יעיל, ו-מופלא בין הטלוויזיה היפנית NHK לבין חברות האלקטרוניקה היפניות בראשן חברת השעונים SEIKO. בפעם הראשונה בהיסטוריה של העת החדשה הועברו המשחקים האולימפיים בשידורי טלוויזיה ישירים לארה"ב מיפן לארה"ב באמצעות לוויין התקשורת ה- Telestar ובפעם הראשונה בהיסטוריה ראו צופי הטלוויזיה את הפטנט הטכנולוגי המזהיר שבו זמן המדידה של SEIKO רץ על מסך הטלוויזיה של NHK. אולימפיאדת טוקיו 1964 נחרתה לעַד בתודעת הציבור גם בגלל סיקור וצילום טלוויזיוני של הופעתו המזהירה והבלתי נשכחת של האָצָן האמריקני השחור רוֹבֶּרְט "בּוֹבּ" הֵיְיס (Robert "Bob" Hayes) בריצת הגמר ל- 100 מ' ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'. ניצחונותיו בשתי התחרויות האלה וזכייתו במדליות הזהב היו במידה רבה הרואיים. שדר רדיו "קול ישראל" בימים ההם נחמיה בן אברהם ז"ל העביר בשידורים ישירים את הופעת הספורטאים הישראליים בטוקיו 1964 בעידן של טרום טלוויזיה בישראל. צריך לזכור שראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון עדיין התמיד במדיניותו והתנגד ב- 1964 בחריפות להקמתה של רשת טלוויזיה במדינת ישראל. הוא הסתפק ברדיו "קול ישראל" הממלכתי שנראה יעיל דיו כמכשיר לתקשורת המונים ונכלל בימים ההם כאגף במשרד ראש הממשלה תחת עינו הפקוחה של מנכ"ל המשרד מר טדי קולק מי שנחשב ליד ימינו ונאמנו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון במשך שנים רבות. טדי קולק היה בזמנו חבר קיבוץ עין גב ומאוחר יותר לאחר שדוד בן גוריון פרש מראשות הממשלה, נבחר ושימש במשך שנות דור ראש עיריית ירושלים. טלוויזיה לא הייתה כאן. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל לימים מבכירי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ב- 1968 ואח"כ העורך הראשון של "מבט" ומנהל חטיבת התוכניות, ובחלוף רבע מאה שימש גם מנכ"ל רשות השידור – היה ב- 1964 סטודנט לטלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. ישראלים צעירים רבים שאולי ראו את הנולד טסו בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה לארה"ב כדי ללמוד את תורת תעשיית טלוויזיה, ביניהם הבימאים חגי מאוטנר ו- וורדינה ארז ז"ל, המהנדס דוב גולדשטיין, המפיק איילון גוייטין, ועוד אחרים. האנשים האלה שימשו מאוחר יותר עמודי תווך בטלוויזיה הישראלית הציבורית שקמה מעפרה בפיגור ואיחור של שנות דור אחרי הטלוויזיה הבינלאומית. בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק דַרְדָק תקשורת מתחיל נושא תקוות.

אולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 סימנו את ניצחונו המוניטארי הוודאי של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage) שדרש במפגיע מרשתות הטלוויזיה האמריקניות וגם מכל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות האחרות תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים ואף קיבל אותן. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שילמה ל- IOC עבור השידורים הישירים של אולימפיאדת לונדון 1948 תשלום בן כ- 4000 (ארבעת אלפים) סטרלינג – פאונדס. זאת הייתה ההתחלה. הרשתות האמריקניות הגדולות סירבו לשלם זכויות שידורים עבור האולימפיאדות הבאות של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 בנימוק ובטענה שמדובר בכיסוי עיתונאי – חדשותי, ובעבור סיקור חדשות אין משלמים. אוורי בראנדג' שהיה מיליונר ואיש עסקים פרטי אמריקני בנוסף לתפקידו רם המעלה כנשיא IOC בשנים 1972 – 1952, הבין משהו ב- ביזנס וביקש מהם שיפסיקו לבלבל לו את המוח, מפני שמדובר בהצגת הספורט הגדולה בתבל, ואין זה מעניין אותו אם קוראים למופע האולימפי "חדשות" ו/או "אופרה". משעמדו הרשתות האמריקניות על דעתן וסירבו לשלם לו כלומר ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הכריז אוורי בראנדג' בפומבי ב- 1952 הכרזה בומבסטית קבל עם ועולם, כלהלן : "…כפי שהסתדרנו שישים שנים בלי טלוויזיה – נסתדר גם בשישים שנים הבאות בלי טלוויזיה…". אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 סוקרו באמת באופן חלקי בלבד ע"י מצלמות פילם וכמובן ללא שידורים ישירים. באולימפיאדת מלבורן 1956 סוקרו חלק מהתחרויות במצלמות פילם וגם ע"י שתי ניידות שידור אלקטרוניות אוסטרליות. המפנה הכלכלי חל אח"כ. אוורי בראנדג' נחל את ניצחונו הראשון על הטלוויזיה הבינלאומית באולימפיאדת החורף של סקוו – וואלי 1960 בקליפורניה, כאשר רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS נכנעה לתביעתו של אוורי בראנדג' והסכימה לשלם ל- IOC לראשונה בהיסטוריה סך של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים, ובעבור אולימפיאדת רומא 1960 ניאותה לשלם סכום של 394000 (שלוש מאות תשעים וארבעה אֶלֶף) דולר. איש לא תיאר אז עד כמה ניצחונו הכספי של יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי אוורי בראנדג' הוא דרמטי ומכריע וגם מרחיק לכת. אבל זהו כבר סיפור אחר (אולם דרמטי ומעניין) שמופיע בפרוטרוט בשני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן".

אולימפיאדת רומא – 1960 , 25 באוגוסט 1960 – 11 בספטמבר 1960

נשיא IOC : אברי בראנדג' – ארה"ב

מספר הספורטאים המשתתפים : 5348

מספר המדינות המשתתפות : 83

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 21

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : כל העולם שילם 1.178000 (מיליון ו- 178 אלף) דולר

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה מתוך הסכום הנ"ל  394000 (שלוש מאות ותשעים וארבעה אֶלֶף) דולר (שידרה כ- 20 שעות)

זכויות שידורים : EBU  שילם 700000 (שבע מאות אֶלֶף) דולר

אופן הצילום : בפעם הראשונה ב- Video וגם פילם

אולימפיאדת החורף סקוו – וואלי (ארה"ב) 18 בפברואר 1960 עד 28 בפברואר 1960

נשיא IOC : אברי בראנדג' – ארה"ב

מספר הספורטאים המשתתפים :  665

מספר המדינות המשתתפות : 30

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 27

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר (שידרה 15 שעות)

זכויות שידור : EBU בחינם

אופן הצילום : Video  + פילם 

אולימפיאדת טוקיו – 1964 ,10 באוקטובר 1964 – 24 באוקטובר 1964  

נשיא IOC : אברי בראנדג'

מספר הספורטאים המשתתפים : 5140

מספר המדינות המשתתפות : 93 

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 40

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : כל העולם שילם 1.578000 (מיליון דולר ו- 578 אלף) דולר

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה לבדה סכום של 1.577000 (מיליון ו- 577 אֶלֶף) דולר (שידרה ישיר כ- 40 שעות)

זכויות שידורים : EBU  בחינם . הערה : איגוד השידור האירופי (EBU) לא שילם זכויות שידורים מפני שהוא נעדר תקשורת לוויינית משלו כדי לייבא את שידורי הטלוויזיה האולימפיים מיפן לאירופה . ה- EBU הקליט מידי יום את סיגנלי הטלוויזיה של NHK בכל מיני אולפני טלוויזיה בניו יורק על הטייפים הכבדים של שני אינטשים (יצרן הטייפים ההם הייתה חברת האלקטרוניקה האמריקנית AMPEX). בתום ההקלטה הועמסו הטייפים על מטוסים ונשלחו לרשתות הטלוויזיה הציבוריות השונות החברות באיגוד שביקשו את המוצר 

אופן הצילום : Video + פילם. בפעם הראשונה נערכים שידורים ישירים באמצעות לווייני תקשורת אמריקניים מיפן לארה"ב.

הערה שלי :  הבימאי היפני המפורסם קון אישיקאווה (Kon ichikawa) מביים סרט דוקומנטארי בן כשעתיים באמצעות יותר מ- 100 (מאה) מצלמות פילם שנודע בשמו "אולימפיאדת טוקיו 1964".

אולימפיאדת טוקיו 1964 מזכירה במידה רבה את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל שימוש נבון של הוועדה המארגנת היפנית בטכנולוגיה חדשנית, צילום טלוויזיה לראשונה ב- Video ע"י רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai), או כפי שהיא נקראת באנגלית Japan Public Broadcasting Company, ולראשונה מדידה אלקטרונית של כל התחרויות האולימפיות בעשרים ענפי ספורט הנערכות במתקנים יפהפים בטוקיו בידי חברת SEIKO. השילוב האלקטרוני – מדעי בין רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK ששימשה Host broadcaster בינלאומי לבין חברת האלקטרוניקה היפנית NEC (ראשי תיבות של Nippon Electronics Company) וחברת השעונים SEIKO, ולבין הוועדה המארגנת היפנית המקומית – הניב דיוק, שלמות, וקפדנות ביצוע של אִרגון המפעל ושידורו הישיר במיומנות בלתי מוכרת בתעשיית טלוויזיה המקומית והבינלאומית בימים ההם. היערכותה של רשת הטלוויזיה הממלכתית של יפן NHK לקראת צילום וכיסוי תחרויות טוקיו 1964, מהווה נקודת תפנית חשובה מאין כמוה בהתפתחות שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. צריך לזכור ששידור המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 ברשתות הטלוויזיה בארה"ב והאירופיות הקדימו בשלוש שנים וחצי את שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל שטרם הייתה קיימת בכלל. אזרחי ישראל הסתפקנו בקולו של שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל שנשלח לטוקיו 1964.

מן ההיבט המדיני – פוליטי – כלכלי הייתה אולימפיאדת טוקיו 1964 הרבה יותר מאירוע ספורט. היא סימנה את התחדשותה ותקומתה של האומה היפנית לאחר התבוסה הקשה לארה"ב במלחמת העולם ה- 2. אבדות יפן במלחמה נאמדו ב- 2.500000 (שניים וחצי מיליון) חיילים ואזרחים. שתי ערים יפניות גדולות הירושימה ונאגאסקי הושמדו ב-6 וב-8 בחודש אוגוסט של שנת 1945 ע"י שתי פצצות אטום אמריקניות שהוטלו עליהן ממטוסים אמריקניים. קיסר יפן הירואיטו נכנע באוגוסט 1945 למפקד כוחות ארה"ב במזרח הרחוק גנרל דאגלאס מק ארתור. יפן הוכרעה והושפלה. תשע עשרה שנים מאוחר יותר שיווקה יפן את עצמה באמצעות המשחקים האולימפיים כמעצמה כלכלית משגשגת בקנה מידה בינלאומי. תעשיית האלקטרוניקה שלה, יחדיו עם תעשיית השעונים, ותעשיית המכוניות שגשגו וצברו זה מכבר תאוצה ומוניטין עולמי.

ב- 10 באוקטובר 1964 נערך טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964. האצטדיון האולימפי היה מלא מפה לפה. NHK העבירה את הטקס בשידור ישיר. נושא הלפיד האולימפי היה יושינורי סאקאי בן ה- 19 שנולד ב- 6 באוגוסט 1945 ביום בו הושמדה הירושימה ע"י פצצת אטום אמריקנית. על הנער היפני הצעיר הוטלה המשימה להצית את המשואה האולימפית ברום האצטדיון האולימפי בטוקיו ב- 10 באוקטובר 1964. יפנים רבים הזילו דמעה. הם חשו כי מדינתם יפן נולדה מחדש.

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964. יושינורי סאקאי בן 19 נולד ב- 6 באוגוסט 1964 (תאריך הטלת פצצת האטום ע"י ארה"ב על העיר היפנית הִירוֹשִימָה) מניף בגאווה ובתקווה את הלפיד האולימפי לעיני בני עמו בטרם יצית את המשואה. זוהי אחת התמונות החשובות בהיסטוריה של האומה היפנית המתחדשת לאחר התבוסה במלחמת העולם ה- 2. (באדיבות NHK ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964. טקסט הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64' . תא הכבוד באצטדיון האולימפי. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : 1. רעיית נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי אוורי בראנדג'. 2. אוורי בראנדג' הנשיא הסוער (בן 77) של IOC ומי שהכניע את רשתות הטלוויזיה האמריקניות בוויכוח אם צריך ו/או לא צריך לשלם זכויות שידורים בעבור סיקור המשחקים האולימפיים. 3. הקיסר היפני הירואיטו. 4. רעיית הקיסר גב' נאגאקו. 5. יו"ר הוועדה המארגנת היפנית דאיגורו יאסוקאווה. 6. הנסיכה הבלגית פאולה. 7. הנסיך הבלגי אלברט. 8  ו- 9. בני משפחת הקיסר הירואיטו. (באדיבות NHK ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשית תפוצת התקשורת הלוויינית הבינלאומית לרבות שידורים ישירים של תחרויות ספורט חשובות בהובלת הטכנולוגיה האמריקנית בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת.

ב- 23 בנובמבר 1963 נערך השידור הלווייני הראשון באמצעות לוויין התקשורת "TELESTAR" של הסוכנות האמריקנית לחקר החלל NASA – מארה"ב ליפן. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS העבירה ל- NHK היפנית חומרי צילום חדשותיים של רצח נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי , יממה בלבד לאחר ההתנקשות. סיגנל השידור נשלח מתחנת הקרקע האמריקנית "MOHAVE" ב-קליפורניה ונקלטה ע"י צלחת – אנטנה במרכז היפני לחקר החלל ותקשורת לוויינית ליד טוקיו "Perfecture Juo Machi Iberaki". אחר כך נעשו עוד שני ניסיונות שידור מוצלחים ב- 23 בינואר 1964 ו- 25 במארס 1964 שעסקו בהעברות תמונות טלוויזיה באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב, וגם בין יפן ליבשת אירופה. משרד התקשורת היפני השאפתני בראשות NTT (ראשי תיבות של .Nippon Telegraph & Telephone Inc) הקים לצורך שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 שתי תחנות קרקע לתקשורת לוויינית בינלאומית שכללה קווי מחשבים , קווי רדיו וטרנספונדרים לשידורי טלוויזיה. הראשונה נקראה “Postal Ministry the Telegraph and Telephone Corporation”, השנייה מוסדה במרכז לחקר החלל בקאשימה "Kashima Space Communication".

סמוך לפתיחת האולימפיאדה ערכה NASA סוכנות החלל האמריקנית שינויים במסלול שיוטו של לוויין התקשורת TELESTAR, ותקשורת הטלוויזיה הבינלאומית באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב הועמדה לפתע בספק. NASA סוכנות החלל האמריקנית ערכה שיגור נוסף והזניקה לחלל שני לווייני תקשורת נוספים הקרויים "SYNCOM  2" ו- "SYNCOM  3". שני הלוויינים האלו שייטו בגובה 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ  מעל קו המשווה באוקיינוס השקט. לרוע המזל לתחנות הקרקע האירופיות לא היה קשר עין עם שני הלוויינים האמריקניים האלה "SYNCOM  2" ו- "SYNCOM  3" , כך שלא היה ניתן להם לקלוט את סיגנל שידורי הטלוויזיה של NHK. רשת הטלוויזיה NBC העבירה את תחרויות אולימפיאדת טוקיו 1964 מטוקיו לארה"ב בשידורים ישירים אך אירופה הייתה צריכה להסתפק בשידורים מוקלטים. סיגנל השידורים האולימפיים עבור רשתות הטלוויזיה האירופיות של ה- EBU הוקלט אפוא בארה"ב על טייפים של שני אינטשים ואלה הוטסו ליעדיהם רק למחרת. שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 של NBC נחלו הצלחה מסחררת בארה"ב, אך כאמור הולידו אכזבה גדולה למאות מיליוני צופי טלוויזיה באירופה.

טקסט תמונה : 1964. צלחת – אנטנה יפנית בתחנת הקרקע סמוך לטוקיו. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1964. תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במרכז לחקר הלל בקאשימה. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

NHK, רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית היפנית ערכה חידושים טכנולוגיים מפליגים בסיועה של NEC לצורך העברת סיגנל השידורים מאתרי התחרויות השונים למרכז הטלוויזיה בטוקיו. סייעה במאמץ הטכנולוגי חברת SEIKO במדידת הזמנים והתוצאות. NHK הקימה קבוצה מבצעית מיוחדת בת 1500 אנשים שתפקידם הבלעדי היה להכין את צילומי הטלוויזיה של אולימפיאדת טוקיו 1964. NHK נעזרה גם ב- 500 מומחי טלוויזיה זרים. כל התחרויות האולימפיות כוסו באמצעות מצלמות Video וחוברו לשעוני המדידה של חברת SEIKO.

מדידת התוצאות והזמנים האלקטרונית והיכולת להקרינם על מסך הטלוויזיה הייתה מהפכת צילום אלקטרונית ו-רבולוציה טכנולוגית חסרת תקדים במהירות העברת האינפורמציה העיתונאית ביפן ולרחבי העולם. מצלמות ה- Video של NHK היו מסוגלות להקרין הילוכים חוזרים (Replays) האיטיים פי חמישה מהמציאות. NHK פיתחה גם מצלמות Video זעירות וקלות לנשיאת אדם שאִפשרו לצלמים להתקרב עד למאוד למוקדי האירועים עצמם. זאת הייתה המצלמה ששימשה בזמנו פרוזדור טכנולוגי להגעתו של דוֹר ה- ENG.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. מתקן תקשורת מורכב של NEC לצורך העברת סיגנל שידורי הטלוויזיה מאתרי התחרויות למרכז הטלוויזיה של NHK בטוקיו. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. אחד משעוני המדידה האלקטרוניים של חברת SEIKO היפנית. (באדיבות NHK ו- SEIKO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ההיצע של מוצרי האלקטרוניקה של חברת "סוני" (SONY) לבאי ואורחי אולימפיאדת טוקיו 1964. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אירועי ותחרויות אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא, היוצא דופן, ו-הבלתי נשכח של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi).

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi), והוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים. הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים. ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים באתרי התחרויות השונות. צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית. קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים. נדרשו לו כ- 70 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום. עלות ההפקה עמדה על כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר.

סצנת הצילום הארוכה של ריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים היא שעמדה במוקד הסרט ההוא של טוקיו 1964. הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק, הזינוק, והריצה עצמה. כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי. ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אוטנטי. ה- Sequence הזה היה כּוּלוֹ Masterpiece. מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר את חוקי הספורט אך הבין בדרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע. הסרט הדוקומנטארי "TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד. בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" אודות משחקי ברלין 1936. כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה :

“In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games”.

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר :

“The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being”.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראיתי את הסרט התיעודי הזה לפחות עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב" ההוא בסופה של 1964, כשבע שנים בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה. קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו, פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח, בניית דרמה, וההתייחסות המעניינת ושימוש תדיר ומושכל בצילומים בהילוך איטי וגם בהילוך איטי מאוד (Super slow motion) (!).

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. לפני 57 שנים. זהו האָצָן האמריקני בוב הייס המנצח והזוכה במדליית הזהב בריצת הגמר ב- 100 מ' באולימפיאדת טוקיו 1964 בתוצאה של 10.00 ש' (במדידה ידנית) השווה לשיא העולם של האָצָן הגרמני הארמין הארי. זמנו במדידה אלקטרונית היה 10.05 ש'. באולימפיאדת טוקיו 1964 הוועדה המארגנת עדיין מתחה חוט עשוי צמר דק על קו הגמר. בתמונה הזאת רואים את רוברט "בוב" הייס מנתק בחזה שלו את החוט. קון אישיקאווה חשף את כישרון הריצה המדהים שלו באמצעות עשרות מצלמות קולנוע. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בריצת הגמר ל- 100 מטרים ניצח כאמור האָצָן השחור האמריקני בּוֹבּ הֵייס (Robert “Bob” Hayes) בזמן של 10.00 שניות השווה לשיא העולם. בּוֹב הֵייס התנשא לגובה של 1.85 מ' ושקל 90 ק"ג. הוא נראה יותר כמתאבק מאשר ספרינטר, אך היה מדהים באיכותו בעת ההיא ו-הטוב בעולם. הוא נקבע ע"י מאמנו להיות הרַץ המסיים בתחרות הגמר במירוץ השליחים 4  פעמים  100 מ' לגברים. בּוֹבּ הֵייס ביקש משלושת שותפיו האיטיים ממנו, פַּאוּל דְרָיְיטוֹן (Paul Drayton), היהודי גֶ'רִי אֶשְווֹרְת' (Gerald Ashworth), ורִיצָ'ארד סְטֶבִּינְס (Richard Stebbins) לקבל את מטה השליחים בפיגור שלא יעלה על ארבעה – חמישה מטרים מהמוביל. מרחק כזה בן כמה מטרים הבטיח לחבריו הוא יכול ומסוּגל לסגוֹר. ואומנם תחזיתו התגשמה. הרצים האמריקניים היו טיפ-טיפה חלשים מיריביהם, וגם תיאום החלפות מטה השליחים ביניהם לא היה מי יודע מה יעיל ומרשים. בּוֹבּ הֵייס קיבל את מטה השליחים בפיגור של כ- 4 מטרים אחרי הרצים המסיימים של פולין מַארְיָאן דוֹדְזְ'יָאק (Marian Dudziak) ושל צרפת ג'וֹסְלִין דֶלֶקוֹר (Jocelyn Delecour). הוא רץ את ריצת חייו , הדביק את המובילים, וסייע לנבחרתו לא רק לנצח ולזכות במדליית הזהב אלא גם לשבור את שיא העולם בעשירית השנייה ולהעמידו על 39.00 שניות. בּוֹבּ הֵייס הקדים את שני מתחריו בשלוש עשיריות השנייה. כשחצה את קו הגמר זרק את מטה השליחים אל על מרוב שמחה.

מנהל חטיבת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ואנוכי קנינו את סרט הקולנוע המרשים הזה "TOKYO OLYMPIAD" של קוֹן אִישִיקָאוָוה ושידרנו אותו בקיץ 1976 כמעין מבוא לקראת שידורי הטלוויזיה שלנו את תחרויות אולימפיאדת מונטריאול 1976. זה היה צעד נוסף בימים ההם בהטמעת יפי וחשיבות המשחקים האולימפיים בציבור בישראל באמצעות הקרנתם ושידורם של ההיסטוריה האולימפית ההיא ו-תיעודי עבר, בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. האָצָן האמריקני בוב הייס (משמאל, מס' גופיה 702) מעניק ניצחון ומדליית זהב לרביעייה האמריקנית במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' ביום האחרון של התחרויות בא"ק באולימפיאדת טוקיו 1964. בוב הייס משליך את מטה השליחים אל על מרוב שמחה. הרביעייה קבעה שיא עולם חדש 39.00 ש'. (באדיבות NHK ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת טוקיו 1964 נערכה ארבע שנים לפני הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נשלח לטוקיו כדי לכסות עשרה ספורטאים ישראליים שנכשלו שם כישלון ספורטיבי חרוץ. גדעון אריאל נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה אך הצליח להרחיק את הדיסקוס למרחק של 46.12 בלבד. הזוכה במדליית הזהב בזריקת דיסקוס היה האמריקני אַלְפְרֶד "אַל" אוֹרְטֶר (Alfred Oerter) שזרק אותו ל- 61.00 מ'. האָצָן עמוס גלעד הפסיק את ריצתו ב- 800 מ'. הקופצת לגובה מיכל למדני עברה רף של 1.65 מ' ולא העפילה לשלב הגמר. המנצחת בקפיצה לגובה הייתה הרומנייה יוֹלָנְדָה בָּאלָאש (Iolanda Balas) עם תוצאה של 1.90 מ'. האצנית מִרְיָם סִידְרָנְסְקִי קבעה בריצה ל- 100 תוצאה של 12.1 ש'. היא סיימה אחרונה במקצה המוקדם שלה.  בריצה ל- 200 מ' קבעה זמן של 24.6 ש' והייתה רביעית במקצה המוקדם. הזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' הייתה האצנית השחורה האמריקנית וויומיה טְיוּס (Wyomia Tyus) בזמן של 11.4 ש'. גם ב- 200 מ' ניצחה אצנית שחורה אמריקנית אדית מקגאייר (Edith McGuire) בתוצאה של 23.0 ש'. האָצָן לֵוִי פְּסַבְקִין היה אחרון במקצה המוקדם שלו וקבע זמן של 11.1 ש'. המנצח היה האָצָן האמריקני השחור בּוֹבּ הֵייס בזמן של 10.0 ש'.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה. זוהי מיכל למדני שיאנית ואלופת ישראל בקפיצה לגובה לנשים בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. (באדיבות מיכל למדני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי הקופצת לגובה הרומנייה ארוכת הרגליים יולאנדה באלאש (גובהה האישי 1.86 מ'), שיאנית העולם ואלופת אולימפיאדות רומא 1960 (1.85 מ') וטוקיו 1964 (1.90 מ'). היא קפצה בסגנון מִסְפֶּרֶת משופר. (באדיבות IOC ו- TV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1964. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 57 שנים. זוהי שלישיית האתלטיות הבכירה של ישראל בעשור ה- 60 של המאה שעברה. זיהוי מימין מימין לשמאל : האצנית מרים סידרנסקי, הקופצת לגובה מיכל למדני, והרצה למרחקים בינוניים (800 מ' + 1500 מ') חנה צדיק – שזיפי. (באדיבות חנה שזיפי ומרים סידרנסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שבת – 10 באוקטובר 1964. טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64'. זורק הדיסקוס גדעון אריאל נושא את דגל ישראל ומוביל משלחת בת 21 ספורטאים, מאמנים, ועסקנים. קון אישיקאווה לא התייחס בסרטו לספורטאים הישראליים. (התמונה באדיבות איה טלקי בתו של יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גורלם של שני השחיינים אברהם "ביינוש" מלמד וגרשון שפע באולימפיאדת טוקיו 1964 נחרץ והיה מַר אף הוא. אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שחה 200 מ' פרפר במקצה המוקדם בתוצאה 2:20.7 דקות. הפער בינו לבין המנצח האולימפי האוסטרלי קווין ברי (Kevin Berry) היה עצום וללא כל השוואה. קווין ברי קבע במשחה הגמר ב- 200 מ' פרפר תוצאה 2:06.6 דקות. גרשון שפע בן קיבוץ גבעת חיים שחה 200 מ' בסגנון חזה בשלב המוקדם בזמן של 2:40.6 דקות, בעוד שהזוכה במדליית הזהב איאן אובראיין (Ian O'brien) קבע תוצאה של  2:27.8 דקות.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 57 שנים. מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי (בן 46 בתמונה) וחניכו אברהם "ביינוש" מלמד (בן 18 בתמונה). כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מכסיקו 1968 העפיל אברהם מלמד תחת הדרכתו של יוסף "יוז'ו" טלקי לשלב חצי הגמר ב- 100 מ' בסגנון פרפר וקבע שם זמן של 59.6 ש'. הוא החמיץ בשתי עשיריות את הזכות להעפיל למשחה הגמר. אברהם מלמד התגבר על מחלת ה- אסטמה ובשנת 1968 דורג במקום התשיעי בעולם במשחה ל- 100  מ' בסגנון פרפר. הוא נבחר לספורטאי השנה של מדינת ישראל באותה שנה והקדים בסקר את שני הכדורגלנים גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. לוח התוצאות האלקטרוני האולימפי מדרג את אברהם מלמד במקום ה- 5 בתוצאה של 2:20.7 דקות במקצה המוקדם השני במשחה ל- 200 מ' בסגנון פרפר. במשחה הזה ניצח השחיין האוסטרלי קווין ברי שזכה מאוחר יותר במדליית הזהב במשחה הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההצלחה הישראלית היחידה באולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה של שופט הכדורגל מנחם אשכנזי ז"ל. הוא הוצב ע"י הוועדה המארגנת ו- FIFA לשפוט את משחק הגמר בו ניצחה הונגריה את צ'כוסלובקיה 1:2. הפרוטוקול העניק למנחם אשכנזי מדליה אולימפית.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. משלחת ישראל. זיהוי העומדים מימין לשמאל : מיכל למדני, יוסף "יוז'ו" טלקי, גרשון שפע, מרים סידרנסקי, ד"ר אלכסנדר גוטסמן, אברהם מלמד, גדעון אריאל, איש לא מזוהה, יוסף גוטפרוינד (נרצח באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972), מנחם אשכנזי, יעקב שפרינגר (נרצח באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972), יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבָּר, מלווה יפנית, מאחוריה האָצָן לֵוִי פְּסָבְקִין, רץ ה- 800 עמוס גלעד, שני אנשים לא מזוהים, ומאמן הא"ק עמיצור שפירא. זיהוי יושבים מימין לשמאל : שתי מלוות יפניות ומלווה יפני של המשלחת הישראלית, איש לא מזוהה, יצחק כספי, ואיש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת טוקיו הייתה הצלחה טלוויזיונית בינלאומית מסחררת . המשחקים האולימפיים הפכו למצרך שידור טלוויזיוני מבוקש סוּפֶּר – פופולארי. ב- 1968 החל מסע הכיבושים האולימפי של רוּן אָרְלֶדְג' נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) רכש את זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף בגרנובל – צרפת תמורת סכום חסר תקדים בעת ההיא 2.500000 (שניים וחצי מיליון) דולר, וגם את זכויות השידורים של אולימפיאדת מכסיקו עבורם שילמה 4.550000 (ארבעה מיליון וחמש מאות וחמישים אלף) דולר. רשת ABC שידרה עשרות שעות מהמפעלים האלו בהצלחה גדולה. השידורים ממכסיקו סיטי הועברו לראשונה בתולדות הטלוויזיה בצבע. משחקי החורף של אולימפיאדת גְרֶנוֹבְּל 1968 זכו לפּרסוּם רב גם בשל סרט הקולנוע הנפלא של הבימאי הצרפתי קִלוֹד לָאלוּש "13 יום בצרפת". הסרט הדוקומנטארי תיעד באמצעות 35 מצלמות את התחרויות המרתקות בהן עלה לגדולה מחליק הסקי הצרפתי זָ'אן קְלוֹד קִילִי שזכה בגרנובל 68' בשלוש מדליות זהב ובתהילת נצח.

זכויות שידורים טלוויזיוניות.

מחירי זכויות השידורים האולימפיים המשיכו להרקיע שחקים. את משחקי אולימפיאדת החורף של סָאפּוֹרוֹ – ביפן ב- 1972 שידרה NBC תמורת 6.400000 (שישה מיליון וארבע מאות אלף) דולר. ABC רכשה את זכויות השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 ושילמה עבורן סכום שנחשב אסטרונומי אז בן 7.500000 (שבעה וחצי מיליון) דולר. רשתות הטלוויזיה האמריקניות נשכבו על הגדר ומימנו בגופן את הוועד האולימפי הבינלאומי כמעט לבדן. רשתות הטלוויזיה של אירופה המערבית המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואלה של אירופה המזרחית הקומוניסטית המאוגדות באיגוד שידור נפרד משלהן, איגוד השידור המזרח אירופי הקטן והעני ה- OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) – שילמו מחירים מגוחכים תמורת שידורי מינכן 1972. ה- EBU על 35 רשתות הטלוויזיה שלו שילם כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר בלבד. חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על  25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר.

האתלט האמריקני ג'סי אואנס (Jese Owens) גיבור אולימפיאדת ברלין 1936.

האָצָן יוסיין בולט (הפך בתוך חמש שנים לאיש עשיר מאוד בגלל שפע הפרסומות המסחריות שנטל בהן חלק, ונעשה מולטי מיליונר כבד) ואתלטים אחרים מוכשרים בני דורו נולדו לתוך שפע של סופר טכנולוגיה ספורטיבית : מסלולי א"ק עשויים רקורטאן, נעלי ריצה מסומרות חדישות, מוטות עשויים סיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן המשמשים את קופצי המוט במקום מוטות במבוק ו/או אלומיניום כפי שהיו נהוגים בעבר. הם נהנים משיטות אימון מודרניות לרבות טיפול רפואי חדשני והדרכה תזונתית התאימה. יוסיין בולט הוא אתלט מקצועני פנומן, מופלא אולם גם האָצָן החובב האמריקני ג'סי אואנס מי שהתאמן בימים ההם במסגרת אוניברסיטת אוהיו אצל לארי סניידר סך של פעמיים בשבוע, ושלוש פעמים לפני תחרויות חשובות (כשעה וחצי משך כל אימון) היה בשעתו במחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה אתלט לא שגרתי, נדיר. ג'סי אואנס התחרה על מסלולי פחם ונעל נעלי ריצה פשוטות. הוא זינק לריצות הקצרות שלו בימים ההם בזמן ההוא מגומות חפורות במסלול הפחם בעוד יוסיין בולט נורה ממתקן זינוק מודרני. יוסיין בולט הוא אתלט מקצועני שחי ונושם א"ק ומתאמן באופן מתוכנן, סדיר, ומדעי לאורך כל השנה, ומתפרנס היטב מיכולתו הגופנית ומשיאי העולם שלו בריצות ל- 100 מ', 200 מ', ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' שמקשטים מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 בבטחה רבה את טבלת הא"ק, וקרובים לקצה גבול יכולתו של האדם בקריטריון הזה. יוסיין בולט הוא אתלט פעיל ברמה בינלאומית במשך כ- 11 שנה מאז נטל חלק בהיותו בן 16 באליפות העולם לנוער בא"ק שנערכה בקינגסטון בירת ג'מייקה ב- 2002. הוא עדיין נוסק וצובר מדליות. אולם יש לשער שכבר לא יוכל להציב בגיל 27 (נולד ב- 1986) גבולות חדשים ליכולת האנושית בתחום המומחיות שלו , שתי הריצות הקצרות הקלסיות, מעבר לשיאים האישיים שקבע בריצת 100 מ' 9.58 שניות ובריצת 200 מ' 19.19 שניות.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס מתאמן ליד הכפר האולימפי בברלין בזינוק לקראת ריצת הגמר ב- 100 מ' כשהוא לובש את הגופייה של כור מחצבתו אוניברסיטת אוהיו. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גֶ'סִי אוֹאֶנְס לעומת יוסיין בולט היה במידה רבה כוכב שביט חולף. ב- 25 במאי 1935 בהיותו בן 22 רכש את המוניטין העולמי שלו כשקבע בתוך שעה באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן ארבעה שיאי עולם בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק (8.13 מ' שיא שהחזיק מעמד 26 שנים עד שראלף בוסטון שבר אותו ב- 1961 וקבע 8.21 מ'). באולימפיאדת ברלין שהתקיימה בחודש אוגוסט 1936 זכה ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' (10.3 שניות), 200 מ' (20.7 שניות), קפיצה לרוחק (8.06 מ'), ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' (39.8 שניות שהיווה אז שיא עולם חדש). ג'סי אואנס נצר למשפחת עבדים מאלאבאמה (נולד ב- 1913) חי בעוני רב והיה אתלט פעיל ברמה בינלאומית במשך שנה ורבע בלבד ממאי 1935 ועד אוגוסט 1936. בתום הישגיו האולימפיים הסנסציוניים באולימפיאדת ברלין 1936 פרש והפך לאצן מקצועני שהתחרה נגד סוסים וכלבים כדי להתפרנס ולהוציא את מחייתו.

טקסט תמונה : 1935. האתלט האמריקני ג'סי אואנס מציב בתנאים ספורטיביים פרימיטיביים ומגוחכים גבולות חדשים ליכולת האנושית בריצות קצרות וקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן. שיא העולם שקבע באותו היום 8.13 מ' החזיק מעמד 26 שנים עד ל- 1961 ועד ל- הגעתו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון. עומד מימין מאמנו האישי של ג'סי אואנס לארי סניידר (לובש ז'קט ומעונב). (התמונה באדיבות אוניברסיטת אוהיו ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06  מ' וזוכה במדליית הזהב. מסלול ההרצה עשוי פחם. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם לא הייתה פסילה. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצן האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens ראשון מימין) מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת ברלין בתוצאה 10.3 ש' וזוכה במדליית הזהב הראשונה שלו מתוך ארבע. ג'סי אואנס מעולם לא נזקק למצלמת ה- Poto finish כדי לאשרר את עליונותו. במקום השני מדורג חברו לנבחרת רלף מטקאלף (Ralph Metcalfe) בתוצאה 10.4 ש' וזוכה במדליית הכסף. הזוכה במדליית הארד הוא האצן ההולנדי מארטינוס אוסנדארפ (Martinus Osendarp, לובש מכנסיים שחורים) שקבע תוצאה של 10.5 שניות. הרביעי הוא האמריקני פרנק ווייקוף (Frank Wykoff) וזמנו 10.6 שניות. במקום החמישי מדורג האצן הגרמני אריק בורכמאֶייר (Erich Borchmeyer) שקבע תוצאה של 10.7 שניות. במקום האחרון מדורג הרץ השוודי לינארט סטראנדברג (Lennart Strandberg) שקבע זמן של 10.9 שניות (באדיבות – 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1937. תיעוד מדהים ועצוב. האצן והאלוף האולימפי הדגול ג'סי אואנס מי שזכה ב- 4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 מתחרה לפרנסתו לאחר שובו עטור תהילה מאולימפיאדת ברלין 1936 בתחרות ריצה ל- 100 מ' נגד סוס ורוכבו. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת מכסיקו 1968 השלימה במידה רבה את מהפכת הצילום הטלוויזיוני והסיקור האולימפי ואת מדידת הזמנים האלקטרונית בתחרויות ה-א"ק וגם בבריכת השחייה. הוועדה המארגנת וויתרה על ניסיונה של SEIKO והזמינה את חברת השעונים השווייצרית ה וותיקה והמהוללת ובעלת המוניטין העצום להעניק לה שירותי מדידה אלקטרונית. גם הטכנולוגיה הספורטיבית השתפרה לאין ערוך. במקום מסלולי פחם הותקנו מסלולים עשויים מעין גומי – טרטאן. באולימפיאדת מכסיקו 1968 עלו לגדולה האצנים האמריקניים ג'ים היינס (שיא עולם בריצת 100 מ' במדידה אלקטרונית 9.95 שניות), טומי סמית' (שיא עולם בריצת 200 מ' במדידה אלקטרונית 19.83 ש'), ו- לי אוואנס (שיא עולם בריצת 400 מ' במדידה אלקטרונית 43.86 ש'), וכמובן הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון שקבע שיא עולם מדהים 8.90 מ'. כאשר מתבוננים היטב בתמונה למטה המתעדת את סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968 רואים שהמנצח ג'ים היינס מארה"ב והמתחרים שלו עדיין חוצים בחזם את חוט הצמר הדק המתוח מעל קו הגמר . חדי העין יכולים להבחין כי ברקע יושבים מודדי זמן ידניים מטעם הוועדה המארגנת כ- Back up למערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השווייצרית "OMEGA", שהיא זאת שקבעה את הזמנים הרשמיים בתחרויות הריצה בדיוק של מאיות שנייה. ועוד פרט : כל המתחרים בריצת הגמר ההיא של אולימפיאדת מכסיקו 1968 נועלים נעלי ריצה מסומרות של חברת ההלבשה וההנעלה הספורטיבית הגרמנית adidas.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. המנצח הוא האמריקני ג'ים היינס שקובע שיא עולם חדש 9.95 שניות במדידה אלקטרונית. (באדיבות Telemexico ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. תמונת ה- Photo finish האלקטרונית של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. המנצח בתוצאה 9.95 שניות והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ג'ים היינס. (באדיבות Telemexico ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית.". פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- יום ראשון – 18 באפריל 2021. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 974 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021.

—————————————————————————————————— 

לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. חשיבותן של הצבות מצלמות ה- פוטו פיניש (Photo finish camera) על קווי הגמר בכל תחרויות הריצות בענף ה- א"ק. פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. זווית הצילום השנייה של סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. ראלף מטקאלף הרחוק מהמצלמה נראה כמנצח. המחלוקת היוותה תמרור אזהרה אדום לשני ראשי הוועדה מארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936, ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים, והיוותה תמריץ לא רק להשתמש במצלמת Photo finish כאמצעי שיפוט הכרחי, אלא לחבר את מבחינה אלקטרונית את אקדח ההזנקה למצלמת ה- Photo finish כדי שהוא יפעיל אותה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. סיום ריצת חצי הגמר של המקצה הראשון ב- 100 מ' נשים. ארבע רצות סיימו כולן בזמן זהה 12.4 ש', אך רק שלוש מהן יכולות להעפיל לשלב הגמר. הוועדה המארגנת נעזרה בצילום ה- "פוטו פיניש" ודירגה אותן כלהלן : מקום ראשון הקנדית הילדה סטרייק (שנייה מלמעלה). מקום שני הגרמנייה מָארִי דוֹלִינְגֶר (הראשונה מלמעלה). מקום שלישי האמריקנית אליזבת' ווילדה (הראשונה מלמטה). מקום רביעי ההולנדית שורמאן (השנייה מלמטה) שלא העפילה ריצת הגמר. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיתוח מצלמת הפוטו פיניש היה קריטי והכרחי ביותר. לא ניתן היה לסמוך על מראה עיניהם של שופטי הזמן הניצבים על קו הסיום והמפעילים את שעוני העֶצֶר בידיהם על פי שמיעת קול היֶרִי של אקדח הזינוק ומראה העשן היוצא מהקנה שלו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. שופטי הריצות בתחרויות הא"ק מצוידים בשעוני עצר. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1900. פאריס בירת צרפת. מגדל אייפל. נבנה ונחנך כמונומנט זיכרון במלאת 100 שנה למהפכה הצרפתית ב- 1789. סימל את גדולתה של צרפת שאירחה את האולימפיאדה השנייה במניין הזמן החדש.

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת פאריס 1900. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912 ה- 5 במניין הזמן החדש. זהו מתקן השיפוט של שופטי הריצות בתחרויות הא"ק ליד קו הגמר שהוא משותף לכל הריצות. ברום המתקן ניצב צלם סטילס שוודי שמתעד את מיקום ודירוג הרצים עם חציית קו הגמר. אלו היו צילומי ה- "פוטו פיניש" הראשונים בהיסטוריה של האולימפיאדות בעת החדשה. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC ובאדיבות הוצאת "den femte OLYMPIADEN olympiska spelen i Stockholm 1912 i bild och ord". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זאת תמונת הסטילס שהפיקה מצלמת ה- Photo finish השוודית על קו הגמר בסיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. מצלמת הסטילס הוצבה ברום מגדל השיפוט שמוקם על קו הגמר. האמריקני ראלף קרייג (Ralph Craig) זוכה במדליית הזהב בזמן של 10.8 ש' ומקדים את בני ארצו אלווה מאייר (Alvah Meyer) שזכה במדליית הכסף, 10.9 ש' ודונאלד ליפינקוט (Donald Lippincott) שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן 10.9 ש'. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. שופט ריצה הכורע מימין מדרג את מיקום הגעת המתחרים בריצת 100 מ' במסגרת קרב עשרה. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. שופטי הזמן ההולנדיים בתחרויות הא"ק מצוידים בשעוני עצר (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. תמונת מצלמת ה-  Photo finish הופיעה למחרת בעיתונות ה- הולנדית ותיעדה היטב את המתחולל על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא ללא כל ספק פרסי וויליאמס (Percy Williams) האָצָן מקנדה בזמן של 10.8 ש'. שני והזוכה במדליית הכסף היה ג'ון לונדון (John London) מאנגליה בזמן של 10.9 ש'. במקום השלישי מדורג ג'ורג' לאמרס (George Lammers) מגרמניה שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן של 10.9 ש'. המקום הרביעי מוענק לפרנק וויקוף (Frank Wykoff) מארה"ב בזמן של 11.0  ש'. חמישי, ווילפרד לג (Willfred Legg) מדרום אפריקה גם כן בזמן של 11.0 שניות, במקום השישי והאחרון – רוברט מקאליסטר (Robert McAllister) מאנגליה אף הוא בזמן של 11.0 ש'. למרות שלרצים המדורגים במקום השני והשלישי ג'ון לונדון ו- ג'ורג לאמרס הוענק זמן זהה (10.9 שניו) כמו גם זמן זהה שנמדד באופן מפתיע לרצים במקומות 4, 5, ו- 6 (פרנק ווייקוף, ווילפרד לג, ורוברט מקאליסטר), 11.0 שניות, למרות ההפרש הברור ביניהם – הרי שתמונת ה- Photo finish מבהירה היטב את הדירוג הנכון ומונעת עגמת נפש. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- NOS ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. המנצח בריצה ל- 100 מ', פרסי וויליאמס מקנדה. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC קנדה ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. אנשי המשלחת הקנדית נושאים את אלוף ה- 100 מ' פרסי וויליאמס על כפיים. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. סיום ריצת הגמר ל- 400  מ' גברים. מצלמת "Photo finish" ידנית המייצרת תמונות סטילס רגילות מתעדת את סדר הגעת הרצים ודירוגם על קו הגמר. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ריימונד בארבוטי (קיצוני ימני מלמעלה) בתוצאה 47.8 ש'. הזוכה במדליית הכסף הוא הקנדי ג'יימס בול (שני מימין מלמטה) בתוצאה 48.0 ש'. במדליית הארד זוכה הגרמני יואכים בוכנר (שלישי מימין) בתוצאה 48.2 ש' כשהוא מקדים את הרביעי ג'ון רינקל מאנגליה (רביעי מימין) בתוצאה 48.4 ש'. במקום החמישי מדורג וורנר שטורץ מגרמניה (חמישי מימין) בתוצאה 48.8 ש'. במקום השישי והאחרון מסיים הרמן פיליפס מארה"ב בתוצאה 49.0 ש'. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. האצטדיון האולימפי. מתקן השיפוט (ממוקם על קו הגמר) של שופטי הזמן האמריקניים בתחרויות הריצות. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC ו- Olympiazeitung 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת ברלין 1936 ניצח גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ללא עוררין בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' כך שלא התעורר הצורך בהכרעת מצלמת ה- Photo finish. הרביעייה האמריקנית בברלין 1936 ניצחה גם בקלות במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' והמצלמה הגרמנית המשוכללת נשארה חסרת עבודה. הדברים השתנו לחלוטין באולימפיאדות לונדון 1948, הלסינקי 1952, מלבורן 1956, ורומא 1960. מצלמות הפוטו פיניש עשו עבודת שיפוט חשובה ונחרצת בריצות השונות, מנעו אי נעימות, והגבירו את אמינות ויוקרת השיפוט באולימפיאדות. חלק מהאירועים האולימפיים ב- 1948 הועברו בשידורים ישירים ברשת הטלוויזיה של ה- BBC בעיקר ללונדון עיר הבירה והפריפריה שלה. צריך להבין ש- BBC הבריטי שידר ישיר בערוץ הטלוויזיה שלו כבר ב- 1937 את משחק הגמר על הגביע האנגלי באצטדיון "וומבליי" בו הביסה קבוצת סנדרלנד 1:3 את קבוצת פְּרֶסְטוֹן נוֹרְת' אֶנְד. כמו כן שידר ה- BBC ישיר בטלוויזיה ב- 1937 את משחק הגמר בטניס בווימבלדון כשהאמריקני דוֹנָאלְד בָּאדְג' גבר על הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן קְרָאם בתוצאה 6 : 3 , 6 : 4 , ו- 6 : 2. ה- BBC שידר ישיר בטלוויזיה מאז 1937 גם את תחרויות החתירה המסורתיות על נהר התמזה בין אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. לכל זה אין זכר משום שב- 1937 וגם ב- 1948 טרם ידעו מהנדסי הטלוויזיה להקליט את תמונת ה- Video [סעיף 1] . הטכנאים ידעו להקליט רק את Sound הרדיו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 ה-11 במניין הזמן החדש. חידוש טכנולוגי חשוב. הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים מפתחת מערכת הצילום של ה- Photo finish" מחוברת בכבל חשמלי לאקדח הזינוק המפעיל אותה עם הירי. (באדיבות Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אקדח הזינוק המזניק את המתחרים ומפעיל את מערכת הצילום של הפוטו פיניש. (באדיבות Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מתרגלת את הפעלת אקדח ההזנקה בריצות על המסלול בסינכרוניזציה מלאה עם מצלמת ה- Photo finish המוצבת ברוֹם מגדל הבנוי מקונסטרוקציית ברזל על קו הגמר באצטדיון האולימפי בברלין. (באדיבות Olympiazeitung 1936).

אקדח ההזנקה האלקטרוני באולימפיאדת ברלין 1936 עורר התפעלות מיוחדת. זה היה חידוש טכני מרשים ויעיל בתחרויות הריצה ב-א"ק. הוועדה המארגנת לא הייתה יכולה להרשות לעצמה את הִישָנוּת פרשת המחלוקת של אֶדִי טוֹלָאן ורָלְף מֶטְקָאלְף בגמר ריצת ה- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. אקדח ההזנקה היה מחובר בעת ובעונה אחת עם לוח התוצאות ועם מערכת הצילום של ה- "פוטו פיניש" (Photo finish) המוצבת על מתקן מוגבה בהמשכו של קו הגמר . אקדח ההזנקה הפעיל שעון סטופר ענק שהיה ממוקם ברום מגדל המרתון הימני . כך ניתן לצופים לעקוב אחרי התוצאה של כל אָצָן ואָצָן. יותר מאוחר הופיע שעון הפלא שאִפשֵר גם מדידה של עשיריות השנייה. החידושים האלקטרוניים שיחקו תפקיד מכריע בקביעת המנצחים בתחרויות הריצה בהן ההפרשים בין המשתתפים היו קטנים. מדידת הזמן של המנצח נעשתה בעת ובעונה אחת על ידי מַד העֶצֶר הידני והסתייעה בצילומי קולנוע וסטילס שצולמו ממגדל גבוה עשוי קונסטרוקציה ברזל שהוצב בפנים האצטדיון בהמשך קו הגמר. הסרטים הועברו באמצעות צינורות וואקום למעבדות צילום תת קרקעיות ושם פותחו. הוועדה המארגנת חשבה על כל פרט . בהכרעות הברורות בתחרויות הריצה אין צורך בעזרים הטכניים האלה אך הן חשובות והכרחיות כשהסיום צמוד ובשעה ששעוני העצר הידניים המודדים את מהירות הרצים ומדייקים עד עשירית שנייה בלבד – אינם מסוגלים להפריד בין דבוקת המתחרים .

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות. אחת התמונות החשובות בהיסטוריה האולימפית המתעדת את מגדל צילום ה- Photo finish, מימין סוללת שופטי מדידת הזמן, ולידם שוכב צלם ועוזרו מצוות ההסרטה של הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין לני ריפנשטאהל. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936).

טקסט תמונה : שנות ה- 20 ו- 30  של המאה שעברה. אחיזה נכונה והפעלת שעון ה- Stopper (שעון עצר). (Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק לריצת הגמר ל- 1500 מ' גברים. אקדח הזינוק המעשן של המזניק הוותיק פרנץ מילר (לבוש חלוק לבן) היווה את האות לשופטי הזמן להפעיל את שעוני ה- Stopper  שבידיהם. הוועדה המארגנת הורתה לשופטים מודדי הזמן שלא להמתין לשמיעת קול האקדח (מהירות הקול היא 333 מטר בשנייה אחת) אלא להפעיל את שעוני הסטופר על סמך על מראה העשן הנפלט מקנה האקדח. להלן זיהוי הרצים מימין לשמאל : לואיג'י בקאלי (איטליה, סיים במקום השלישי בתוצאה 3:49.2 ד' וזכה במדליית הארד), רוברט גויקס (צרפת), אֶרִיק נָיי (שוודיה), ג'רי קורנס (אנגליה), ארצ'י סאן רומאני (ארה"ב), שאומברג (גרמניה), רץ לא מזוהה, גלן קאנינגהאם (ארה"ב, סיים במקום השני בתוצאה 3:48.4 ד' וזכה במדליית הכסף), ג'ין ווצקה (ארה"ב), ד"ר פיליפ אדוארדס (קנדה), ג'ק לאבלוק בתלבושת השחורה (ניו זילנד, ניצח לאחר שקבע גם שיא עולם חדש 3:47.8 ד' וזכה במדליית הזהב), מיקלוש סאבו (הונגריה). (מקור : Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ריצת הגמר ל- 1500 מ' לגברים. הסיבוב האחרון. מוביל השוודי אריק ניי (מס' 573), אחריו ג'ק לאבלוק בתלבושת השחורה הזוכה במדליית הזהב (מס' 467), צמוד אליו האמריקני גלן קנינגהאם הזוכה במדליית הכסף (מס' 746), האיטלקי לואיג'י בקאלי הזוכה במדליית הארד הוא הרץ הרביעי מימין (מס' הגופייה הכהה שלו הוא 331). (באדיבות ספורטצייטונג 1936 ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. סיום ריצת הגמר ל- 1500 מ' לגברים. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא הניו זילנדי ג'ק לאבלוק בתוצאה 3:47.8 ד' (שיא עולם חדש). הזוכה במדליית הכסף הוא האמריקני גלן קנינגהאם בתוצאה 3:48.4 ד'. הזוכה במדליית הארד הוא האיטלקי לואיג'י בקאלי (חתוך מימין) בתוצאה 3:49.2 ד'. (באדיבות ספורטצייטונג 1936 ו- IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק לריצת הגמר ל- 800 מ' גברים. חבורה גדולה של שופטים מודדי זמן מגובה במערכת הצילום הגרמנית של ה- Photo finish עוקבת בדריכות אחרי הזינוק, הריצה עצמה, וההגעה. (מקור : Olympiazeitung 1936).

ריצת 80 מ' משוכות לנשים הייתה טעונה ודרמטית באופן מיוחד. ארבעת הראשונות טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה (Trebisonda Valla) מאיטליה, אַנִי שְטָאוּאֶר (Anni Steuer) מגרמניה, אֶלִיזָבֶּת' טיילור (Elizabeth Taylor) מקנדה, וקְלָאוּדְיָה טֶסְטוֹנִי (Claudia Testoni) מאיטליה – חצו יחדיו את קו הסיום ונמדד להן זמן זהה של 11.7 ש'. השופטים טעו ודירגו לא נכון את סדר ההגעה של הרצות. מצלמת ה- "פוטו פיניש" תיקנה את המעוות. הרצות המתינו 30 דקות מורטות עצבים בסופן הוכרזה האיטלקייה טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה כזוכה במדליית הזהב. אַנִי שְטָאוּאֶר השיגה את מדליית הכסף, ואליזבת' טיילור קיבלה את מדליית הארד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ריצת הגמר ל- 80 מ' משוכות נשים. שש אצניות בתנוחה כמעט שווה מעל המשוכות בדרכן למדליות האולימפיות. זיהוי המתחרות מימין לשמאל: אני שטאואר (גרמניה), קלאודיה טסטוני (איטליה), אליזבט טיילור (קנדה), טרביסונדה וואלה (איטליה), קתרינה טרבראקה (הולנד), דוריס אקרט (גרמניה). (מקור : Olympiazeitung 1936).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצניות בריצת 80 מ' משוכות ממתינות בדריכות לפענוח מצלמת ה- Photo finish ולגזר דינן. זיהוי המתחרות משמאל לימין : המנצחת טרביסונדה וואלה (איטליה) בזמן של 11.7 ש', דוריס אקרט (גרמניה) שישית בזמן של 12.0 ש', אני שטאואר (גרמניה) שנייה בזמן של 11.7 ש', קתרינה טרבראקה (הולנד) חמישית בזמן של 11.8 ש', והאיטלקייה השנייה קלאודיה טסטוני רביעית בזמן של 11.7 ש'. (מקור : Olympiazeitung 1936). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מצלמת ה- Photo finish הגרמנית קובעת כי האצנית האיטלקייה טרביסונדה וואלה (נרגשת ומושיטה יד למעריצים גרמניים, כזכור היה הרודן הפשיסטי האיטלקי בניטו מוסוליני בן ברית של קנצלר גרמניה אדולף היטלר) היא האלופה האולימפית בריצת 80 מ' משוכות. האיטלקייה החיננית טרביסונדה וואלה הצדיעה במועל יד נאצי בשעה שניצבה על דוכן מס' 1 בעוד ההמנון האיטלקי מתנגן באצטדיון האולימפי. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936).

אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ה- 14 במניין הזמן החדש והראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2. לרשותו של שירות השידור הציבורי הבריטי ה- BBC עמדו רשתות טלוויזיה ורדיו מודרניות יחסית לימים ההם והטובות באירופה. ה- BBC שילם לוועד האולימפי הבינלאומי בפעם הראשונה זכויות שידורים בגובה של 4000 פאונד סטרלינג, ומייד כמו הוועדה המארגנת האנגלית נדרש לשימוש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים.

לריצת הגמר ב- 100 מ' גברים העפילו שישה אצנים וביניהם כמצופה שלושה אמריקניים מאֵלווין "מֵל" פַּאטוֹן (Melvin “Mel” Patton) , בַּארְנִי יוּאֶל (Barney Ewell), ו- הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) , שני אצנים בריטיים מֵקְדוֹנָאלְד בֵּיְילִי (McDonald Bailey) ו- אָלָסְטֵייר מֶקקוֹרְקוֹדֵייל (Alastair McCorqoudale) , ו- לוֹיְד לָאבִּיץ' (Lloyd LaBeach) מפנמה. עם הגיעם לקו הסיום פרץ בַּארְנִי יוּאֶל בריקוד ניצחון והקולגות באו לברך אותו. הוא היה בטוח במאת האחוזים שזכה במדליית הזהב. חצי שעה עמלו אנשי הצילום של מערכת הפוטו פיניש על פיתוח סרט ה- Film שפתר את המחלוקת בה הוברר כי הזוכה במדליית הזהב הוא בכלל הָארִיסוֹן דִילָארְד. בַּארְנִי יוּאֶל לא ראה את חברו הָארִיסוֹן דִילָארְד [2] שרץ במסלול הקיצוני הסמוך לצופים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 ה- 14 במניין הזמן החדש. טכנאי צילום בריטי מתקין את מצלמת ה- Photo finish  על קו הגמר של הריצות באצטדיון "וומבליי". (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. זיהוי ששת האצנים מימין לשמאל : מל פאטון (ארה"ב), בארני יואל (ארה"ב), לויד לאביץ' (פנמה), מקדונאלד ביילי (אנגליה, הגיע אחרון), אליסטייר מקקורקודייל (אנגליה), ו- האריסון דילארד (ארה"ב). (IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 ה- 14 במניין הזמן החדש. צילום ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : הזוכה במדליית הזהב האריסון דילארד – 10.3 ש', מקום שישי ואחרון מקדונאלד ביילי – 10.6  ש', מקום רביעי אלסטייר מקקורקודייל – 10.4 ש', הזוכה במדליית הארד לויד לאביץ' – 10.4 ש', הזוכה במדליית הכסף בארני יואל – 10.4 ש', מקום חמישי מל פאטון – 10.5 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית ההולנדית פְרָאנְסִינָה "פָאנִי" בְּלָאנְקֶרְס-קוֹאֶן (Francina “Fanny” Blankers – Koen בת 30) זכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון 1948 : 100 מ' בתוצאה 11.9 ש', 200 מ' בתוצאה 24.4 ש', מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' בתוצאה 47.5 ש', ו- 80 מ' משוכות בתוצאה 11.2 ש'. בריצה הזאת הייתה לה שותפה לניצחון האצנית הבריטית מוֹרִין גָארְדְנֶר (Maureen Gardner) שקבעה אף היא זמן של 11.2 ש'. מצלמת ה- Photo finish התערבה, הפרידה, והעניקה את מדליית הזהב לפָאנִי בְּלָאנְקֶרְס – קוֹאֵן.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. תיעוד של מצלמת ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 80  מ' משוכות נשים. זיהוי ודירוג המתחרות מלמעלה למטה : ההולנדית פאני בלאנקרס- קואן (Fanny Blankers – Koen) זוכה במדליית זהב בתוצאה 11.2 ש'. הבריטית מורין גארדנר (Maureen Gardner) זוכה במדליית הכסף בתוצאה 11.2 ש'. האוסטרלית שירלי סטריקלנד (Shirley Strickland) זוכה במדליית הארד בתוצאה 11.4 ש'.

הערה : האצנית האוסטרלית שירלי סטריקלנד (לאחר שנישאה נקראה שירלי סטריקלנד דה לה האנטי – Shirley Strickland de la Hunty) זכתה במדליית הזהב בריצת 80 מ' משוכות באולימפיאדת הלסינקי בתוצאה 10.9 ש' (שיא עולם) וזכתה גם במדליית הזהב בריצת 80 מ' משוכות באולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן 10.7 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת הלסינקי 1952 לא שודרה כלל ע"י שום גורם טלוויזיוני בשל מחלוקת כספית עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני בימים ההם אוורי בראנדג' (Avery Brundage) . מצלמות פילם של הטלוויזיה הפינית הציבורית – ממלכתית (YLE) כיסו באופן חלקי את אירועי הגמר בענפי הספורט השונים . הוועדה המארגנת נדרשה לשוב ולהשתמש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים שהייתה שוות כוחות .

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ה- 15 במניין הזמן החדש. מבט באלכסון משמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. לארבעת הראשונים הרברט מקינלי מג'מייקה שני מימין, לינדי רמיג'ינו מארה"ב שלישי מימין, דין סמית' מארה"ב רביעי מימין, ומקדונאלד ביילי מאנגליה חמישי מימין – נקבע זמן זהה של 10.4 ש'. שני האחרונים וולדימיר סוחארוב קיצוני מימין (מוסתר ע"י הרברט מקינלי) וג'ון טרילואר מאוסטרליה השיגו זמן זהה של 10.5 ש'. (באדיבות IAAF ו-IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. מבט באלכסון מימין ומשמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. לארבעת הראשונים נקבע כאמור זמן זהה של 10.4 ש', ולשני האחרונים זמן זהה של 10.5 ש'. מצלמת ה- Photo finish של מערכת שעוני OMEGA השווייצרית נדרשה להכריע ועשתה זאת היטב. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. מצלמת ה- Photo finish של הוועדה המארגנת הפינית מזהה ומדרגת את מיקום הרצים על קו הסיום כלהלן : מקום ראשון ומדליית זהב מוענקים ל-לינדי רמיג'ינו (ארה"ב), שלישי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש'. מקום שני ומדליית כסף להרברט מקינלי (ג'מייקה), שני מלמעלה, בזמן של 10.4 ש'. מקום שלישי ומדליית ארד למקדונאלד ביילי (אנגליה), חמישי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש'. מקום רביעי לדין סמית' (ארה"ב), רביעי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש'. מקום חמישי לוולדימיר סוחארוב (ברה"מ), ראשון מלמעלה, בזמן של 10.5 ש'. מקום שישי לג'ון טרילואר (אוסטרליה), התחתון בתמונה, בזמן של 10.5 ש'.

הערה :  שיא העולם בריצת 100 מ', 10.2 ש' ב- 1948 הוחזק במשותף ע"י חמישה אצנים. ארבעה אמריקניים צ'ארלי פאדוק, ג'סי אואנס, רלף מטקאלף, הרולד דייויס, והחמישי – הפנמי לויד לאביץ'. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 400 מ'. לשני האצנים הג'מייקנים ג'ורג רודן (מימין) ו-הרברט מקינלי (משמאל) נמדד זמן זהה של 45.9 ש'. מצלמת ה- Photo finish העניקה את הבכורה ואת מדליית הזהב ל-ג'ורג' רודן ואת מדליית הכסף ל-הרברט מקינלי. הערה : שיא העולם בריצת 400 מ' ב- 1952 היה 45.8 ש' והוחזק ע"י האָצָן הג'מייקני ג'ורג' רודן. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

רוח נגדית חזקה נשבה בעת ריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מלבורן 1956 ה- 16 במניין הזמן החדש. המנצח בריצה היה ללא עוררין האָצָן האמריקני בובי מורו (Bobby Morrow). הוא הקדים את חברו לנבחרת ת'יין בייקר (Thane Baker) בבירור ובאופן בולט. לפחות במטר שלם. אפשר היה לראות זאת בעין בלתי מזוינת אף על פי כן העניקו המודדים לשניהם זמן זהה 10.5 ש'. אנשי הוועדה המארגנת אצו למצלמת ה- Photo finish.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 ה- 16 במניין הזמן החדש. ריצת הגמר ל- 100 מ'. בובי מורו מקדים במטר את ת'יין בייקר אך לשניהם נקבע במפתיע זמן זהה במדידה ידנית של 10.5 ש'. מצלמת ה- Photo finish התערבה בדיון ועשתה צדק. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : שיא העולם בריצת 100 מ' ב- 1956 היה 10.1 ש'. הוא הוחזק ע"י לויד לאביץ', ווילי וויליאמס, ואירה מארצ'יסון.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : אירה מרצ'יסון (ארה"ב) – מקום רביעי בזמן של 10.6 ש', מייקל אגוסטיני (טרינידד) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש', ת'יין בייקר (ארה"ב) – מקום שני ומדליית כסף בזמן של  10.5 ש', בובי מורו (ארה"ב) – מקום ראשון ומדליית זהב בזמן של 10.5 ש', מנפרד גרמאר (מערב גרמניה) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש', הקטור הוגאן (אוסטרליה) –  מקום שלישי ומדליית ארד בזמן של 10.6 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. מצלמת ה- Photo finish  מדרגת את הרצים על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100 מ'. בובי מורו מקדים במטר את חברו ת'יין בייקר וזוכה במדליית הזהב, אף על פי כן קבעו שעוני ה- Stopper לשניהם זמן זהה 10.5 ש'. מצלמת ה-  Photo finish  עשתה צדק. לרץ האוסטרלי הקטור הוגאן (בתחתית התמונה) שסיים שלישי חזה מול חזה לזה של ת'יין בייקר (במרכז) נמדד זמן של 10.6 ש' בעוד זמנו של ת'יין בייקר היה 10.5 ש'. המדידה הידנית לא הייתה מדויקת מספיק ולכן השתתפותה בדיון והכרעתה של מצלמת ה- Photo finish הייתה הכרחית. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' נשים. האצנית האוסטרלית אליזבת' "בת'י" קאת'ברט היא המנצחת הוודאית בריצה בזמן של 11.5  ש'. אך מה באשר לאצניות בקו השני, הגרמנייה קריסטה סטובניק (קיצונית מימין) האוסטרלית השנייה מארלן מאתיוס (מוסתרת ע"י בת'י קאת'ברט), והאמריקנית איזאבל דניאלס (קיצונית משמאל). הוועדה מארגנת נזקקה לתצלום ה- פוטו פיניש (Photo finish). (באדיבות IAAF ו – IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . קו הגמר בריצה ל- 100 מ' נשים מצלמת ה- Photo finish מפרידה בין הרצות ומדרגת אותן על פי מיקומן. זיהוי המתחרות מימין לשמאל : האוסטרלית בת'י קאת'ברט – מדליית זהב 11.5  ש', הגרמנייה קריסטה סטובניק (העליונה ביותר) – 11.7  ש', האוסטרלית מארלן מאתיוס (באמצע) – מדליית ארד 11.7  ש', האמריקנית איזאבל דניאלס (התחתונה ביותר) – מקום רביעי 11.8  ש', האיטלקייה ג'יוזפינה לאונה – חמישית 11.9  ש', הבריטית הית'ר ארמיטאז' – שישית ואחרונה 12.0 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 ה- 17 במניין הזמן החדש. האָצָן הגרמני אָרְמִין הָארִי (Armin Hari) היה כוכב שביט בשמי הא"ק הבינלאומית. הוא זהר פעם אחת באולימפיאדת רומא 1960 ובתומה נעלם לגמרי. הוא היה האתלט הראשון בעולם שצבר מהירות ממוצעת של עשרה מטרים בשנייה אחת בריצה ל- 100 מ' ועצר בשעתו את שעון ה- Stopper הידני על זמן של שיא עולם חדש 10.0 ש'. ארמין הארי ניחן בתגובה פנטסטית לירי אקדח הזינוק. הוא היה הזריז והמהיר ביותר בתבל בעת הזינוק והדחיפה ממתקן הזינוק, ולאחר כמה צעדים היה לו כבר יתרון של יותר ממטר בהשוואה למתחריו. בריצת הגמר באולימפיאדת רומא 1960 הסב מפח נפש כבד למשנה שלו האצן האמריקני דֵייב סִים. שניהם סיימו בזמן זהה של 10.2 ש'. הריצה הזאת כוסתה ע"י מצלמות סטילס רבות אך רק מצלמת ה- Photo finish האולימפית של הוועדה המארגנת הוכיחה כי האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי הוא הראוי הבלבדי ובאופן מוחלט למדליית הזהב. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. זווית הצילום משקרת. האצן הגרמני ארמין הארי (Armin Hari) קיצוני משמאל ניצח, אך נראה כאילו דווקא האמריקני דייב סים (Dave Sime) קיצוני מימין הוא זה שמקדים את כולם. למעשה שניהם חוצים את חוט המטרה יחדיו בזמן זהה של 10.2 ש' אך ארמין הארי הקדים בחזה. שלושה רצים נוספים פיגרו אחריהם בשבריר שנייה וסיימו בזמן שווה 10.3 ש'. מצלמת ה- Photo Finish נדרשה להכריע למי יוענקו מדליות הזהב, הכסף, והארד. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : שיא העולם בריצת 100 מ' ב- 1960 היה 10.0 ש', והוחזק ע"י האצן הגרמני ארמין הארי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. עוד תמונת סטילס של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. התמונה איננה יכולה לאבחן מי ניצח, האם זה הגרמני ארמין הארי קיצוני משמאל או האמריקני דייב סים ראשון מימין. הוועדה המארגנת נדרשה להכריע למי מגיעה מדליית הזהב באמצעות צילום ה- Photo finish. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גמר. זווית הצילום הזאת מעניקה כאילו את הניצחון לאָצָן האמריקני דייב סים (קיצוני מימין) אך האָצָן הגרמני ארמין הארי (משמאל) הקדים אותו בחזה. לשניהם נקבע זמן זהה 10.2 ש'. מצלמת ה- Photo finish נדרשה להכריע ביניהם. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. זווית הצילום מבליטה עד למאוד את ניצחונו של הרץ הקיצוני משמאל הגרמני אָרְמִין הָארִי על פני האמריקני דֵייב סִים, הקיצוני מימין  למרות שניצח אותו בהבלטת חזה בלבד. אולם זווית הצילום הזאת מראה ונותנת תחושה בטעות כי גם הרץ השני משמאל הבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד מקדים את דֵייב סִים. בדיוק לשם כך נוצרה מצלמת ה- Photo finish. למנוע טעויות שיפוט של בני אנוש ולהפיג עגמת נפש. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 ה- 17 במניין הזמן החדש. מצלמת ה- Photo Finish מדרגת את המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ'. האצן הגרמני ארמין הארי (הראשון מלמטה) והאצן האמריקני דֵייב סִים (ראשון למעלה) סיימו את הריצה באותו הזמן, 10.2 ש'. מצלמת ה- Photo finish הפרידה ביניהם בקלות ומנעה וויכוחים מיותרים. זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : האצן הגרמני ארמין הארי – מקום ראשון בזמן של 10.2 והזוכה במדליית זהב. פיטר רדפורד מאנגליה – מקום שלישי בזמן של 10.3 ש' והזוכה במדליית ארד. הקובני אנריקו פיגוארולה – רביעי בזמן של 10.3 ש'. ריי נורטון ארה"ב (המועמד לניצחון בטרם יריית הזינוק) סיים שישי ואחרון בזמן של 10.4 ש'. פראנסיס "פראנק" באד אף הוא מארה"ב היה חמישי בזמן של 10.3 ש'. דייב סִים מארה"ב – שני בזמן של 10.2 ש' והזוכה במדליית הכסף. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 400  מ' גברים. משמאל, תמונת סטילס רגילה. מימין, תמונת ה- Photo finish. האמריקני אוטיס דייויס (Otis Davis) מימין והגרמני קארל קאופמאן (Carl Kaufmann) קובעים יחדיו שיא עולם חדש 44.9  ש'. מצלמת הפוטו פיניש הפרידה ביניהם והעניקה את מדליית הזהב לאצן האמריקני. השעון האלקטרוני קבע כי זמנו של אוטיס דייויס היה 45.07  ש' ושל קארל קאופמאן 45.08  ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : תרגום מתמטי של זמן למרחק קובע כי אוטיס דייויס הקדים את קארל קאופמאן על קו הגמר ב- 8.87 סנטימטרים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. מערכת ה- Photo finish המשוכללת של חברת השעונים SEIKO . השילוב הדיגיטאלי בין SEIKO לרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK  הוליד מצגת מדידה טלוויזיונית על המרקע שטרם נראתה קודם לכן. אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה לא רק מהפכת צילום אלקטרונית אלא גם מהפכת מדידת זמנים אלקטרונית . מהנדסי רשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK ששימשה Host broadcaster אולימפי בינלאומי מצאו דרך משותף יחדיו עם מומחי השעונים של SEIKO כדי להציב לראשונה בהיסטוריה On line את הזמן הרץ על מסך הטלוויזיה בעת השידורים הישירים של תחרויות הריצה ב- א"ק ובתחרויות השחייה. זה היה חידוש מפליג ועצום בימים ההם. הישג כביר ששינה את פני הטלוויזיה לעַד . מדידות הזמנים היו ידניות ואלקטרוניות במקביל. (באדיבות SEIKO  ו- NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חברת השעונים היפנית SEIKO שימשה המודדת הרשמית של תחרויות אליפות העולם ה- 14 בא"ק שהסתיימו לפני תשעה ימים במוסקבה .

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 5 בא"ק בגטבורג – שוודיה. ריצת הגמר ל- 400 משוכות נשים מצלמת ה- Photo finish של חברת השעונים היפנית SEIKO מפרידה בין האצנית האמריקנית קים באטן (Kim Batten) הקרובה למצלמה שקבעה שיא עולם חדש 52.61 ש' לבין בת ארצה טוניה בופורד (Tonja Buford) שקבעה זמן 52.62 ש'. (באדיבות IAAF ו- SVT. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) .

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 ה- 18 במניין הזמן החדש. זוהי התחרות בריצה ל- 5000 מ'. מתקן השיפוט של שופטי תחרויות הריצה על מסלולי הא"ק ניצב על קו הגמר ומשולב לראשונה בהיסטוריה במדידה אלקטרונית של מערכת שעוני SEIKO . מובילים בריצה : מוריי האלברג מניו זילנד בתלבושת השחורה (אלוף אולימפיאדת רומא 1960 ב- 5000 מ'), הראלד נורפות מס' 209 מגרמניה, מוחמד גאמודי מס' 615 מטוניס. האחרון הוא הרץ האמריקני רוברט "בוב" שוּל (Robert “Bob” Schul) מי שזכה במפתיע במדליית הזהב בריצה הזאת בתוצאה של 13:48.6 דקות. (באדיבות NHK ו- SEIKO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה התחלה של מהפכה טכנולוגית אדירה בתחום צילום הטלוויזיה ע"י NHK היפנית ובתחום מדידת הזמנים האלקטרונית בתחרויות השונות ע"י חברת SEIKO . המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 היוו סמן ימני כלכלי בו הבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee)בראשות נשיאו האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage) כי האולימפיאדה היא הצגת הספורט הגדולה בתבל , ומן הסתם היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה סיומה של תקופה ותחילה של תקופה חדשה .

הערה : שיא העולם בריצת 5000  מ' ב- 1964 הוחזק ע"י הרץ הסובייטי וולדימיר קוטס (Vladimir Kuts) בהישג של 13:35.0 דקות.

[2]  האָצָן האמריקני הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) היה רץ משוכות . זאת הייתה המומחיות שלו . במבחנים האולימפיים בקיץ 1948 נכשל במפתיע בריצת 110 מ' משוכות אך בהיותו אָצָן טבעי זכה בריצת המבחן ל- 100 מ'. הוא זכה במדליית זהב ברימת 100 מ' באולימפיאדת לונדון 1948 בתוצאה 10.3 שניות . כעבור ארבע שנים זכה הָארִיסוֹן דִילָארְד במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצה ל- 110 מ' משוכות בתוצאה 13.7 שניות .

פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt). תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט איננו זקוק לעולם להכרעת מצלמת ה- Photo finish מפני שניצחונותיו האישיים בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' ובמירוץ השליחים הקבוצתי 4 פעמים 100 מ' הם משכנעים כמו ניצחונותיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באותן הריצות הקצרות באמצע עשור ה- 30 של המאה שעברה ומי שזכה בארבע מדליות זהב בריצות 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' באולימפיאדת ברלין 1936. יוסיין בולט בן 27 הוא סלבריטאי בינלאומי כה מצטיין ויחיד בתחומו עד שהפך בתוך שש שנים מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 בתוך ל- מולטי מיליונר כבד. ג'סי אואנס (בן 23 באולימפיאדת ברלין 1936) היה איש עני ולמרות כישרונו העצום בתחום המיאוצים והיותו אלוף אולימפי וידוען בינלאומי בודד בפסגה נאלץ להפוך בארה"ב לאיש קרקס ולהתחרות נגד סוסים וכלבים כדי להתפרנס. בפגישתנו  בשערי האצטדיון האולימפי באולימפיאדת מונטריאול 1976 (השדר נסים קיוויתי ארגן את הפגישה) אמר לי האלוף האמריקני האולימפי הדגול בחיוך, "…נכון אלוף אולימפי אך המדליות אינן מעניקות שום יתרון בסופר מרקט…".

יוסיין בולט הוא סנסציה בינלאומית. הוא מוטציה עולמית. שום הישג שלו איננו שנוי במחלוקת. הוא בודד בפסגה. פעמיים אלוף עולם בריצה ל- 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009 ומוסקבה 2013), שלוש פעמים אלוף עולם בריצה ל- 200 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009, דאגו 2011, ומוסקבה 2013) שלוש פעמים אלוף עולם ברביעייה הג'מייקנית במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009, דאגו 2011, ומוסקבה 2013. יוסיין בולט הוא שיאן עולם ללא עוררין בריצות ל- 100 מ' (9.58 שניות), 200 מ' (19.19 שניות), ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם הרביעייה הג'מייקנית (36.84 שניות). יוסיין בולט הוא גם אלוף אולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012 ומדליין זהב בריצות ל- 100 מ', 200 מ', ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה. אין לכך תקדים וספק אם יהיה בעתיד. גם אילו רצה ג'סי אואנס לשחזר את הישגיו מאולימפיאדת ברלין 1936 באולימפיאדה של 1940 (אמורה הייתה להתקיים בטוקיו – יפן) הוא לא היה יכול. ב- 1939 פרצה מלחמת העולם ה- 2 (נמשכה 6 שנים) והמשחקים האולימפיים המתוכננים של 1940 ו- 1944 התבטלו . להלן ריכוז הישגיו של יוסיין בולט בשתי אולימפיאדות ושלוש אליפויות עולם בא"ק.

אולימפיאדת בייג'ינג 2008

100 מ'  בתוצאה של שיא עולם 9.69 שניות + מדליית זהב

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.30 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 37.10 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 12 בא"ק ברלין 2009

100 מ' בתוצאה של שיא עולם 9.58 שניות + מדליית זהב

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.19 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.31 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 13 בא"ק דאגו (Daegu בדרום קוריאה) בשנת 2011

נפסל בזינוק בריצת 100 מ'

200 מ' בזמן של 19.40 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' בתוצאה של שיא עולם 37.04 שניות + מדליית זהב

אולימפיאדת לונדון 2012

100 מ' בזמן של 9.63 שניות + מדליית זהב

200 מ' בזמן של 19.32 + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 36.84 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 14 בא"ק מוסקבה 2013

100 מ' בזמן של 9.77 שניות + מדליית זהב

200 מ' בזמן של 19.66 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.36 שניות + מדליית זהב

הפוסט הזה מתעד את תקופת השוויון בריצות הקצרות (וגם בריצות הבינוניות והארוכות) בתחרויות הא"ק באולימפיאדות בראשית המאה ה- 20, לא רק בטרם עידן יוסיין בולט, אלא אפילו לפני זמנו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936. היה זה סגן נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מהנדס הרכבות השוודי זיגפריד אדסטרום (1964 – 1870, חבר הוועד האולימפי מ- 1920 ונשיא IOC בשנים 1952 – 1946) שהגה אז לראשונה לפני 101 (מאה ואחת) שנים את רעיון מצלמת ה- Photo finish. זיגפריד אדסטרום טען שהצבת מצלמה מוגבהת על קו הגמר דרושה כדי לדרג את מיקום הרצים וזכאותם לשלוש המדליות זהב , כסף, וארד – מפני שאין לסמוך יתר על מדידה של שעוני ה- Stopper של השופטים שיכולים להעניק תוצאות שוות לשניים ו/או שלושה ואפילו ארבעה רצים למרות שמישהו הקדים מישהו, רץ "Y" הקדים רץ "Z", אולם שעוני העצר הציגו זמן זהה. "הרעיון של זיגפריד אדסטרום היה מהפכני בשעתו", סיפר לי ידיד וותיק שלי מר אוקה איווארסון המנוח איש הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT בעת שהייתי בת שבועיים בקיץ 1995 בעיר הנמל השוודית גטבורג בהפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 5 ב-א"ק למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. טסתי לגטבורג בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן . צוות השידור שלי כלל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, ומהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני.

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. אנוכי (מימין) מפיק ועורך את שידורי אליפות העולם ה- 5 בא"ק יחדיו עם המפיק הראשי השוודי אוקה איווארסון מ- SVT (הטלוויזיה השודיית הציבורית – ממלכתית) מי שניצב בראש ה- Host broadcaster שהפיק את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של האירוע הנ"ל המדובר. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם ה- 5 בא"ק. אחד מעקרונות מנהיגות השידורים בטלוויזיה : אתה בא ראשון לעבודה והולך ממנה אחרון. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני בוחר להתחיל בסיפור המפורסם והשנוי במחלוקת של בו נדרש שימוש במצלמת ה- Photo finish על מנת להכריע מי ניצח בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932.

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הופעלה מצלמת פוטו פיניש כדי להפריד בין שני המנצחים אֶדִי טוֹלָאן ורָלְף מֶטְקָאלְף, ולקבוע את דירוגם, מי ראוי למדליית הזהב ומי למדליית הכסף, מפני השופטים שחזיקו בידיהם את שעוני העצר (STOPPER) העניקו לשניהם זמן זהה של 10.3 ש' . בעיניים בלתי מזוינות נראה כי שניהם חתכו את חוט המטרה הניצב על קו הסיום יחדיו . ממש על המילימטר. יו"ר הוועדה המארגנת של התחרויות האולימפיות בלוס אנג'לס 1932 וִוילִיאַם מָאי גַארְלָאנְד (William May Garland  1948 – 1866) הורה להיעזר במצלמת הפוטו פיניש המכנית – אלקטרונית שהייתה בראשית פיתוחה ואף היא לא הצליחה להכריע. השופטים החליטו להעניק את מדליית הזהב לאדי טולאן. ראלף מטקאלף זעם והרגיש מקופח.

טקסט תמונה : 1932. וויליאם מאי גארלאנד (William May Garland) שימש יו"ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. הוא כיהן גם כחבר הוועד האולימפי האמריקני והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 ה- 10 במניין הזמן החדש הייתה מאורגנת היטב אך בשל ריחוקה הגיאוגראפי מאירופה נטלו בה חלק רק 1281 ספורטאים ו- 127 ספורטאיות . באולימפיאדת אמשטרדם 1928 השתתפו 3015 ספורטאים בתוכם 290 נשים. כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברלין 1936 נטלו חלק 4069 ספורטאים בתוכם 328 נשים.

טקסט תמונה :  1932. אצטדיון ה- "קוליסיאום" בלוס אנג'לס בו נערכו התחרויות האולימפיות של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1932. העיר לוס אנג'לס אשר במדינת קליפורניה בארה"ב, כרך שוקק חיים, נערכת לקראת אירוח האולימפיאדה ה- 10 של העידן המודרני. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. טקסט הענקת המדליות לשלושת המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ'. זיהוי האתלטים מימין לשמאל : הזוכה במדליית הארד הגרמני ארתור יונאת' (Arthur Jonath) מגרמניה בתוצאה 10.4 ש', המנצח והזוכה במדליית הזהב האצן האמריקני נמוך הקומה אדי טולאן (Thomas “Eddie” Tolan) מארה"ב בתוצאה 10.3 ש', הזוכה במדליית הכסף רלף מטקאלף (Ralph Metcalfe) אף הוא מארה"ב בתוצאה שווה לזמנו של המנצח, 10.3 ש'. כפי שניתן לראות, לפני דוכן המנצחים ניצבת מצלמת ה- Photo finish (פוטו פיניש) הראשונה מסוג מכאני – אלקטרוני שהכריעה את דירוג הגעת הרצים על קו הסיום . הוועדה המארגנת האמריקנית הייתה הראשונה בהיסטוריה שנעזרה במצלמת פוטו פיניש כדי להכריע למי להעניק את המקום הראשון ואת מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. ההחלטה להעניק את המקום הראשון לאדי טולאן נותרה שנויה במחלוקת. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. מגדל הצילום ועליו ניצב מתקן המדידה של מצלמת ה- Photo finish שנועדה לדרג את מיקום הרצים על קו הסיום. מתחת למתקן ניתן לראות את שופטי הזמן המשתמשים במדידה ידנית בשעוני סטופר. התמונה הזאת צולמה בעת הריצה ל- 200 מ' לגברים בשלב המוקדם בה ניצח האצן האמריקני ראלף מטקאלף. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. מצלמת הפוטו פיניש מדייקת עד למאית שנייה ומעניקה לשני הרצים זמן אלקטרוני של 10.38 ש' אך היא לא מצליחה להפריד בין אדי טולאן (עליון בתמונה) לבין רלף מטקאלף. נראה כי החזה של שניהם ניתק באותו הזמן את חוט המטרה המתוח על קו הסיום. הערה : הצילום הזה נעשה מתוך האצטדיון החוצה. מודדי הזמן הידניים העניקו לשניים זמן זהה של 10.3  ש'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. Frame צילום אחד מאוחר יותר. אין שינוי באבחנה. שניהם אדי טולאן ורלף מטקאלף שווים בהישגיהם. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. זווית הצילום הראשונה של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. על פניו נראה אדי טולאן הקרוב למצלמה כמנצח וזוכה במדליית הזהב. זיהוי ודירוג האצנים על קו המטרה מימין לשמאל : במקום הראשון אדי טולאן (ארה"ב) – 10.3 ש'. מקום שני ראלף מטקאלף (ארה"ב) – 10.3 ש'. מקום שלישי ארתור יונאת' (גרמניה) – 10.4 ש'. מקום רביעי ג'ורג' סימפסון (ארה"ב) – 10.5 ש'. מקום חמישי דניאל יוברט (דרום אפריקה) – 10.6 ש'. מקום שישי ואחרון טאקאיושי יושיאוקה (יפן) – 10.7 ש'. הערה : הצילום נעשה מבחוץ בכיוון פנים האצטדיון. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. זווית הצילום השנייה של סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. מן זווית הצילום הזאת נראה ראלף מטקאלף הרחוק מהמצלמה כמנצח והאצן שראוי למדליית הזהב. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחלוקת השיפוט הזאת היוותה תמרור אזהרה אדום לשני ראשי הוועדה מארגנת המצטיינים של אולימפיאדת ברלין 1936, ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים, שהיו אורחי הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. היה ברור כי טכנולוגיית ה- Photo finish הגרמנית באולימפיאדת ברלין 1936 תהיה טובה יותר מטכנולוגיית ה- Photo finish האמריקנית הישנה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932.

פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 974 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————– 

לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי.

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן שחלפו בישרו פעם על הישג ספורטיבי נדיר של ג'ודוקא ישראלית צעירה בת 24 מנתניה בשם ירדן ג'רבי שזכתה בתואר אלופת העולם בג'ודו בתחרות שנערכה ב- רִיוֹ דֶה זָ'אנֶיְרוֹ בקבוצת המשקל שלה עד 63 ק"ג. אולם האירוע החשוב ביותר מנקודת מבטי לא היה מדיני ו/או כלכלי , לא מסע יחסי ציבור עצמי ומגוחך רווי דברי הֶבֶל והתחרטויות שמפריח שוב ושוב לכל עבר שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד (הפעם בעיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 30 באוגוסט 2013) ומי שהשירות הצבאי שלו הסתכם ב- להיות כתב של העיתון "במחנה", וגם לא אירוע ספורטיבי כלשהו אפילו לא זכייתה של הישראלית ירדן ג'רבי בתואר אלופת העולם בג'ודו.

המאורע החשוב הקרוב ביותר ללבי היה טקס ההשבעה של חיילי צה"ל שהתרחש ב-ליל חמישי בשמונה בערב – 29 באוגוסט 2013 בירושלים, ליד המונומנט הנצחי של העם היהודי ומדינת ישראל, הכותל המערבי. כחמישים מטר ממנו, נכדי הבכור איתמר יחדיו עם מאות חיילים המשרתים ביחידה קרבית של צה"ל נשבעו אז על ספר התנ"ך ורוֹבֶה להקריב את חייהם למען מדינת ישראל אם יהיה צורך. לבי נצבט. המפקדים נאמו נאומים חוצבי להבות בפני החיילים הצעירים ולאוזני אבני הכותל המחרישות. פולחן ההשבעה הזה הוא ריטואל מיסטי, הירואי ונוּגֶה באותה מידה, שחוזר על עצמו פעם אחר פעם. שבועת המוות במפקד הצבאי שנערך שלשום ליד הכותל נגזרת על החיילים הצעירים (בעל כורחם) מאז מלחמת העצמאות של ישראל לפני 73 שנים. הטקס הזה היה מופלא, מלא הוד, ומסתורי שמאיץ את פעימות לִבִּי. הוא נראה לי במידה רבה כסבא שמתבונן מהצד גם עַל טבעי מפני שנערים בני 18 אולי בני 19 נשבעים כמעט בחדווה להקריב את חייהם אם יידרשו למען מדינתם.

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבריו בארגון "ההגנה" נשבעו ב- 1948 להגן על מדינת ישראל בחירוף נפש עד המוות . לפני שני דורות נשבעתי אנוכי כטירון בגדוד 12 של חטיבת "גולני" על ספר התנ"ך ורובה צֶ'כִי במחנה "פִילוֹן" (ליד ראש פינה") להקריב את חיי כחייל צה"ל למען תקומת מדינת ישראל אם אדרש . בשירותי הצבאי – קרבי בן שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" היו לי ארבעה מח"טים, הראשון אל"מ חיים בן דוד, אל"מ בנימין ג'יבלי, אל"מ אהרון "אֶרְוִוין" דורון, והאחרון אל"מ אלעד פלד. וגם ארבעה מגדים סא"ל אברהם בר אוריין, סא"ל שמואל עמיר, סא"ל אורי ביידאץ', וסא"ל יקותיאל אדם. זה היה מזמן אולם יותר מכל אנוכי זוכר את החיילים הצעירים לידי שנהרגו בקרבות ובמלחמות אז, ולא זכו להיות סָבים לנכדים.

לפני שנות דוֹר נשבעו שלושת ילדיי (הבכור בצנחנים, השני בגבעתי, וילדתי הקטנה שהייתה חיילת בשירות מבצעי בגבול הצפוני) – להקריב את חייהם למען מדינת ישראל באם יהיה צורך . עכשיו נשבע נכדי הבכור לעשות זאת אם יידרש. אלפים היו נוכחים שלשום (יום חמישי בערב – 29 באוגוסט 2013) בטקס ההשבעה בכותל ביניהם סבים וסבתות רבים. הטקס הצבאי מאורגן בקשיחות ע"י הצבא אולם הארגון האזרחי – מוניציפלי שלו כושל. אין ספסלים וכיסאות. גם אין יציעים. לא ניתן לראות דבר. רק לשמוע מפני שהשורות הראשונות מסתירות לאלפים אחרים. הצפיפות היא בלתי נסבלת. אנשים מבוגרים נדרשים לעמוד על רגליהם במשך כשעתיים – שלוש. בעוד החיילים הצעירים נשבעים להקריב את היקר ביותר למען מדינתם, חולפים לידי עשרות אברכים מזוקנים לבושים שחור ולראשם כיפות וצילינדרים שחורים בדרכם לתפילה בכותל. הם מדברים ומפטפטים בינם לבין עצמם ב- יידיש ומשוחררים מעול השירות הצבאי.

כישלון הארגון האזרחי – מוניציפלי הנוגע לקיום הריטואל הצבאי ליד הכותל נוגע ראשית דבר לתחבורה ציבורית רעועה ולהתנהלות הצפייה של אלפים בחיילים הצעירים שנשבעים על ספר תנ"ך ונשק אישי להיות נכונים למסור את נפשם אם יידרשו לכך. לא מדובר בהליכה לתיאטרון וגם לא בצפייה במשחק כדורגל. מדובר בחיי ילדינו וחיינו אנו. מדובר בהזדהות של הציבור מגיני ארצנו. מפני שדרכי הגישה לכותל צרות ברוחבן וצפופות אין שירות אוטובוסים עד למקום. הקהל המבוגר נדרש ללכת כברת דרך הגונה מתחנת ההורדה האחרונה ועד לכותל. הגעת האלפים לטקס הופכת למסורבלת מפני שהיא מותנית בשירות מוניות " ספיישל" כמו גם פינויָים האטי להחריד בתום הטקס ע"י אותן המוניות. הביקוש לתחבורה מסודרת ונוחה ע"י האוכלוסייה הנוכחת בטקס ההשבעה גדול לאין ערוך על ההיצע, שלא לדבר על פקקי תנועה ארוכים וכבדים שנוצרים באזור. הטקס הצבאי מאורגן היטב אולם המעטפת האזרחית שלו איננה יעילה . היא כושלת. מדכא ומגוחך לראות המון אנשים ביניהם מבוגרים רבים משתרכים בדרכם לכותל כשהם נושאים עמם כיסאות פלסטיק כדי שיוכלו לתת מנוחה לרגליהם הכבדות בטקס הארוך. בדרך לריטואל ההירואי באתר הקדוש אתה מבחין בשלטי פרסומת פוליטיים המוצבים ברחובות ירושלים לקראת הבחירות המוניציפליות הקרבות ובאות (22 באוקטובר 2013) בהם ראש העיר הנוכחי מר ניר ברקת מבקש מתושביו להעניק לו תקופת כהונה נוספת של עוד חמש שנים מול המתחרה שלו מטעם מפלגת "הליכוד – ביתנו" רואה חשבון מר משה ליאון . העסק נראה כפרודיה המתרחשת בעולם השלישי. אנוכי תוהה מה היה אומר ניר ברקת על עצמו כאיש ארגון וניהול שנדרש להיטיב עם תושביו, אילו היה נדרש להגיע לכותל המערבי, כדי לראות ולשמוע את הנכד שלו נשבע שלשום בכותל המערבי שבועת אמונים לצה"ל ולמדינה. הארגון האזרחי והשירותים המוניציפליים הירושלמיים סביב טקס ההשבעה הוא חובבני ורשלני ואי אכפתי, ופוגע בעיקר באוכלוסייה המבוגרת. בסופו של דבר פגשנו רעייתי ואנוכי את נכדינו החייל בתום טקס ההשבעה המרגש. חיבקנו ונישקנו אותו כשהוא מחזיק בספר התנ"ך ובכלי נשק המגן – הרובה האישי שלו. זהו רגע גאווה עצום. המשך למורשת משפחתית שהחלה במאורעות תרצ"ו – תרצ"ח ההם בארץ ישראל. השירות הצבאי בצה"ל ביחידות קרביות הוא פסגת הנתינה של הנער הצעיר למען מדינתו.

ענף הג'ודו האולימפי.

אלופת העולם בג'ודו הישראלית הנתנייתית ירדן ג'רבי מעוררת הערצה כמו אלופת העולם בגלשני רוח לי קורזיץ ממושב מכמורת. ההערכה לירדן ג'רבי גוברת לאחר שמתברר כי הכניעה את כל חמש יריבותיה באיפון בזאת אחר זאת. סגנון הג'ודו של ירדן ג'רבי הוא יצירתי ואוֹפֶנְסִיבִי ורווי אופציות של תרגילי התקפה . הבחורה הצעירה הזאת מסתכנת ביוזמות ההתקפיות שלה. אומנם מדובר בסיכונים מחושבים אולם נקל להבחין כי היא מחפשת הכרעה ב- "נוק אאוט", באיפון. בשל כך הג'ודו שלה מרתק ומעניין ואטרקטיבי בניגוד לסגנון הג'ודו המשעמם והסטגנאטי שאפיין את יעל ארד כשזכתה במדליית הכסף בטורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992. באותה האולימפיאדה הספרדית ההיא לפני 29 שנים עמד לרשות ישראל ג'ודוקא נוסף חוץ מיעל ארד בשם אוֹרֶן סֱמַדְגָ'ה שזכה אומנם "רק" במדליית אָרָד אך שש אלי קרב והכניע את כל יריביו באיפון. אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה ניחן בסגנון ג'ודו התקפי מבריק ורווי הפתעות ואופציות. היה תענוג להתבונן בו בהשוואה לג'ודו השבלוני והרוטיני של יָעֵל אָרָד באותה האולימפיאדה של ברצלונה 1992. הג'ודוקא הצעירה הזאת ירדן ג'רבי מזכירה מאוד באופייה את אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה. היא יוזמת ותוקפת. מנקודת מבט טלוויזיונית זה המון. לא רק התוצאה קובעת אלא גם הדרך בה ניווטת את עצמך לתהילה האולימפית והבינלאומית מותירה רושם. ירדן ג'רבי היא ספורטאית אמיצה ונערצת. לא פחות. היא העפילה אומנם ללא קרב לסיבוב השני אולם מאז לא הניחה ליריבותיה. היא ניצחה בסיבוב ה- 2 בהטלה באיפון את קטוטה קיז'אנו מאל – סלבדור ב- 43 (ארבעים ושלוש) שניות בלבד. בסיבוב ה- 3 (שמינית הגמר) ניצחה באיפון 2:04 דקות לפני סיום ההתמודדות את יריבתה האיטלקית וולנטייה ג'ורג'יוס. בשלב רבע הגמר הורידה למזרן באיפון את הסלובנית טינה טרסטניאק בתום 1:52 דקה מתחילת הקרב. בשלב חצי הגמר גברה באיפון (חניקה) על יריבתה היפנית קאנה אבה. בתחרות הגמר שוב ניצחה באיפון (חניקה) את יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגננו בתוך 0:43 דקה מתחילת הקרב.

אנוכי חסיד של ג'ודו התקפי וניצחונותיה של ירדן ג'רבי שלשום בריו דה ז'אנירו מעוררים מרבצם זיכרונות ישנים. גדלתי על הג'ודו המזהיר של ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (גובה 1.99 מ', משקל 120 ק"ג) מי שזכה באולימפיאדת טוקיו 1964 במדליית זהב ובתואר אלוף הג'ודו במשקל פתוח לאחר שניצח בריתוק את יריבו היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (1.73 מ', משקל 100 ק"ג). הקרב ההוא באוקטובר 1964 הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יפן NHK והאומה היפנית הוכתה בתדהמה בגין תבוסתו של נציגה אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה לג'וּדוֹקָא זר. הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה את הג'ודו כענף אולימפי במשחקיים האולימפיים של טוקיו 1964. הוא הוצא מהמשחקים באולימפיאדת מכסיקו 1968, אך שב ותפש מקום של קבע מאז אולימפיאדת מינכן 1972. הג'ודוקא ההולנדי וִוים רוּסְקָה יורשו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק תאב אִיפּוֹנִים כמוהו, זכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת מינכן 1972. התאהבתי בג'ודו מאז שראיתי את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק מפגין את יכולתו הווירטואוזית בקרבות ראווה בג'ודו במשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב בקיץ 1965. באוקטובר 1996 פגשתי אותו באופן אישי בלוֹזָאן – שווייץ במסגרת פגישות עבודה שלי שם עם ה- EBU. חבר הוועד האולימפי הבינלאומי מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . ברור שנתתי לו לדעת עד כמה אנוכי מעריך אותו ואת ענף הג'וּדוֹ וחולק לו כבוד רב , וכי את הקרב המפורסם שלו (כ- 9 דקות) נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה באולימפיאדת טוקיו 1964 שידרתי כבר כמה וכמה פעמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא ראיתי ענק רב כוח כמו אנטון חייסינק שהוא גם כה מהיר, כה זריז, וכה גמיש – ואשר מבקש להכריע את הקרב באמצעות פעולות Offensive ולא בעמדת Defensive. אין גבול להערכתי לג'ודוקאים בעלי יָזָמוּת ובעלי אופי התקפי כמו אנטון חייסינק, ווִים רוּסְקָה, אורן סמדג'ה, והגרמנייה גב' פראוקה אייקוף. אנטון חייסינק הוא המודל המודרני והקטליזטור של ההתאהבות שלי בג'ודו. אולם היסוד הישן של ההערצה של הדור שלי כילדים לקרבות התגוששות בין שני גברים נעוץ בהתבוננות שלנו במשך שעות ארוכות בקרבות הקפא"פ (קרב פנים אל פנים) של אנשי הפלמ"ח ששהו בקיבוץ אפיקים. מגויסי הפלמ"ח תרגלו כושר גופני וקרבות קפא"פ בחצי גוף עירום כשהם מצוידים במקלות.

הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938), ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום . היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות. אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה, "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu). זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני. התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה. מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל . מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ , וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן.  הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909. פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938. הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 , האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ'), הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ'), והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ')

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק. זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע במועל יד. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06 מ' ומצדיע כמקובל. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם. זיהוי הנוכחים בשורה האחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים , חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936").

טקסט תמונה : היפני פרופסור ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו של ארץ השמש העולה. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. הג'ודו מוכנס לראשונה למתכונת התחרויות האולימפיות. הג'ודוקא ההולנדי הענק (גובה 1.99 מ', משקל 120 ק"ג) אנטון חייסינק (Anton Geesink) ווירטואוז בענף ספורט ייחודי פרי המצאתה של יפן , מכניע בריתוק בשידור ישיר בטלוויזיה לעיני מיליוני צופים יפניים את יריבו היפני אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga, גובה 1.73 מ' משקל 100 ק"ג) בקרב במשקל פתוח. תוצאות הקרב הסבו מפח נפש לאומי לעם היפני. ראשי ענף הג'ודו העניקו לג'ודוקא ההולנדי כבוד עצום, קדו קידה למענו, והציעו בו במקום לאנטון חייסינק את משרת מאמן הג'ודו הראשי של יפן תמורת משכורת עתק. הספורטאי העניו והצנוע הזה הוא דחה באדיבות את ההצעה וחזר להולנד. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' ירדן ג'רבי רציתי לומר לך אז וגם היום ב- 18 באפריל של שנת 2021 כי משפחתי ואנוכי מעריכים ומעריצים את אומץ לבך ואת כישרונך ויכולתך להתקיף, ליזום, ולחתור בהתמדה לעבר הניצחון על מנת להכריע את הקרב במהירות. תבורכי (!).

פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי  ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 974 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————— 

לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה מס' 974 כמו גם את שלושת קודמיו שדנו בטרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt) ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 974. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. טכנולוגיה טלוויזיונית, טכנולוגיה אלקטרונית, וטכנולוגיה אנלוגית. פוסט מס' 974. כל הזכויות שמורות  לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

האָצָן הסובייטי / אוקראיני וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) חולל במידה רבה הפתעה באולימפיאדת מינכן 1972 משזכה ללא עוררין בשתי מדליות הזהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והפריך בכך את השמועות אודות עליונות אנטומית ופיזיולוגית של הספרינטר השחור על הספרינטר הלבן. וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שייך לתקופה שבו הטכנולוגיה הספורטיבית והטכנולוגיה הטלוויזיונית השלימו מהפכה ובתוכה שיפורים עצומים, כל צד בתחום שלו. מסלול הרֶקוֹרְטָאן, מוטות גמישים עשויים סיבי זכוכית, מתקני זינוק, ומזרני נחיתה רכים שלא לדבר על שימוש בשיטות אימון מתקדמות והבנת עקרונות המכניקה של הא"ק, יצרו בסיס לקביעת שיאי עולם חדשים. סטודנט אמריקני צעיר להנדסה בשם ריצ'ארד "דיק" פוסברי (Dick Fosbery , גובהו האישי 1.96 מ') בעל חשיבה מקורית החליט ב- 1965 לאחר ניתוח וחשיבה מכנית לקפוץ לגובה ולנתר מעל הרָף כשגבו מופנה אליו ולא בטנו. דיק פוסברי זכה באמצעות סגנונו המקורי (סגנון שנקרא על שמו "סגנון פוסברי") במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (קבע תוצאה של 2.24 מ') ושינה את סגנון ומהות הקפיצה לגובה לעַד מקצה לקצה . וגם את דרך הפקת היתרונות בקפיצה לגובה באמצעות חשיבה מתמטית – פיסיקאלית וניתוח נבון של תורת התנועה והקואורדינציה של התנועה במקצוע הזה. מי זוכר היום כי פעם היה שיאן עולם רוסי בקפיצה לגובה בשם וָואלֶרִי בְּרוּמֶל (Valery Brumel) שקפץ בסגנון "גלילת בטן" לגובה של 2.29 מ', ואחריו רוסי נוסף וְולָדִימִיר יָאשְצֶ'נְקוֹ שחלף גם הוא מעל רָף עוד יותר נישא שגובהו 2.35 מ' בסגנון גלילת בטן . תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית תרמה מצידה ריבוי מצלמות, ריבוי הילוכים חוזרים, עדשות צילום חדות וחזקות, והתחברות למערכות שעוני מדידת הזמנים האלקטרונית והצגתם על המרקע בעת השידור הישיר בזמן אמת On line , כשהם מדייקים עד מאית השנייה. הנאה טלוויזיונית צרופה.

שלוש ניידות שידור של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [1] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה"צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים . 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך. משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים. האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ' הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב. האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים . נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר, רק לא בישראל. הנהלת רשות השידור בעת ההיא של 1972 ובראשה המנכ"ל שמואל אלמוג, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור , ומנהל חטיבת החדשות צבי גיל קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים . קטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . אולימפיאדת מינכן 72' הזוהרת התחילה טוב . אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר .

טקסט תמונה :  מינכן, שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. אולימפיאדת מינכן 72' ה- 20 במניין הזמן החדש. המשלחות מתארגנות ומסתדרות על כרי הדשא המשתרעים ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך. משלחת ישראל נראית במרכז כשספורטאיה לבושים ז'אקטים כחולים ומגבעות לבנות. ברקע נראים בנייני הכפר האולימפי. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שבת – 26 באוגוסט 1972 . כשעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'. נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט "ISRAEL" המובילה את המשלחת הישראלית בטק. משמאל, מאמן ההיאבקות משה "מוני" וויינברג (מחזיק את הז'קט בידו), רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל, ומאמן הקליעה קהת שור. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת הטלוויזיה המערב גרמנית הציבורית ARD אחת מהגדולות והעשירות ביותר באיגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic), והמקבילה שלה רשת הטלוויזיה הציבורית ZDF (ראשי תיבות של Zweites Deutsches Fernsehen) , שתי הרשתות הציבוריות בגרמניה , הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 72' קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). תפקידה של DOZ כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של B Pal 625 למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות. כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים , כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן . DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים . גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות. בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם. זה היה בטרם עידן ה- ENG. גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים  (Logos) המאפיינים את 25 ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72' . הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72' ה- 20 במניין הזמן החדש. גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ יוצרים איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972. הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) היה בן 50 כשהוביל את פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות הא"ק והשחייה במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 . הורסט זייפארת המנוח (2004 – 1922) היה המתכנן הראשי של תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית של קבוצת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) עבור כל העולם , ה- "Weltprogramm". אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה . הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי . אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת . הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט ביותר בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג. בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה . לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה , הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן 72'. הוא היה הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות שתפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close ups, לפני תחילת העלילה ובטֶרֶם יריית הזינוק. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית, הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח. המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי Close ups. הטלוויזיה היא מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups, בעצם מדיה של צילומי תקריב. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים היושבים בכורסא בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close ups לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. זאת איננה קלישאה מפני שהיו כבר דברים מעולם . הוא לא רק ייצר "טלוויזיה". הוא הבין אותה על בורייה. את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשים בתעשייה.

הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters) , מנהל ההפקה רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke) , מנהל ההנדסה קָארְל הָיְינְץ (Karl Heinz) , וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972 . ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72', א"ק ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ הגרמנית רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה. הטלוויזיה הקנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays. קבוצת DOZ לא השתמשה עדיין במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972. צילומי תחרויות הריצה בא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול, אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז. החידוש הגדול של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק. הצוות המוביל של DOZ הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי במינכן 1972מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים האולימפיים [2]. הסיבה ברורה : מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה במינכן 1972 כיסו 12 מצלמות.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72', ה- 20 במניין הזמן החדש. מימין ניתן לראות צוות צילום של DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (קרויה בז'ארגון הטלוויזיה Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת המנוח זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו. היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי" [3] . הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אוּלִי ווֹלְטֶרְס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92'. הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בֵּן ג'וֹנְסוֹן בסיאול 88' מביס בריצת 100 מ' את קָארְל לוּאִיס ולִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, ואח"כ לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92' כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות. מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים. זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו, אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן" ו-"הפקות חובקות ארץ ועולם" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש, מפורט, ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה , ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות. DOZ מיסדה סך של 852 עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בכל אתרי התחרויות האולימפיים . הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים. במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של  (ראשי תיבות של Video Tape Recording), ובנוסף גם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי. DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה בתוצאה 3:56:11.6 שעות. (באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (באדיבות של שתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 72'. זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג . מכאן נשלח סיגנלי השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (באדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשות של וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) וסגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הדינאמיים והבלתי נלאים השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים), הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר. הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן, שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר, הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין, ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן, מלונות וכיו"ב. הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף. מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר. אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי וולטרס שראויים להערכה רבה.

הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה, אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי, רצינותו, וכישרונו הטלוויזיוני. הורסט זייפארת הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל, כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם. הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72'.

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF  רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה. הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמות הספורט המדוברות. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי ה-א"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של בימאי סרטי המת אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית. הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם , אלא כוללת את חשיפת פניהם , מבנה גופם , והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב , לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב . טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית".

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו לראשונה בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה  ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?", והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים . הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר שפגשתי מעודי. אהבתי והערכתי אותו.

טקסט תמונה :  Horst Seifart (הורסט זייפארת המנוח, 2004 – 1922) היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. איש טלוויזיה ואדם מופלא ונדיר. לא היו ואין רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מוֹרָם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner עוזרו של הורסט זייפארת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קלאוס בייסנר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הורסט זייפארט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי  [4] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הורסט זייפארת. מנולו רומרו אמר, "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר". תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה. המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים. אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הורסט זייפארת היה הסוף, הסיום. בתיאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה". נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט . דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות ה-א"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי. הוא היה משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה בשלב רבע הגמר של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים) , "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט-שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדארט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית שהוקם ומוסד ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי  (International Broadcasting Center) בעיר מינכן. הבימאית שלו הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ', להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית , "ערב טוב לכם ושלום רב , כאן מינכן" , והוסיף , "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים . נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט , הא"ק . נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבי. הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים.

טקסט תמונה : ראשית ספטמבר 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. דן שילון אישיות טלוויזיונית בלתי נשכחת שימש אז ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן. (תיעוד וצילום מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה. ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים בהם נטל חלק גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים. מלבד כשרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ (Mark Spitz) כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה . לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת. דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן. נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס. הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק ע"י צוות הצילום של DOZ כמו גם ע"י נסים קיוויתי. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה נסים קיוויתי את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972.

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הטלוויזיוני הייחודי שלו : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ –  מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב לסיגנל מרקע הטלוויזיה הבינלאומי את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו, שפעת השיער שלו, וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן שטוחה לגמרי אפילו טיפ טיפה קעורה. הוא לא חבש כובע, לא הרכיב משקפי הגנה נגד הכלור המצוי במימי הבריכה, ולבש רק Slip (בגד ים קטן צר מידות). קל היה להזדהות עם ה-פיגורה הספורטיבית היפה והנפלאה שלו. מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק כשהוא חשוף וגלוי לחלוטין לעיני צופי הטלוויזיה בכל רחבי תבל. הוא היה מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון בחלקו אנאירובי בן כ- 50 שניות. זאת הייתה סיטואציה טלוויזיונית בלתי נשכחת מְזוּוֶדֶת רעיונית מפני שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה ניצב השחיין גיבור העלילה באופן טבעי לפני קהלו כשמצלמת הטלוויזיה, "מצלמת ההיכרויות", של הורסט זייפארת מראה אותו מעורטל ועירום ויוצרת קשר בלתי אמצעי עם הצופים . הורסט זייפארת הבין שקופסת הטלוויזיה קטנת הממדים (יחסית למסך הגדול בבתי הקולנוע) והעוסקת בתקשורת המונים היא בין השאר גם Media של תצלומי Close ups . הורסט זייפארת איש משכיל רב תרבותי, אדם חושב, ידיד וג'נטלמן מאופק היה מעין פילוסוף טלוויזיה. הוא לא רק ייצר "טלוויזיה". הוא הבין טלוויזיה. אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום לא רק ייצרו "טלוויזיה" בסוף עשור ה- 60 ולאורך עשור ה- 70 של המאה שעברה. הם ראשית דבר הבינו טלוויזיה. זה היה אחד מסודות כוחם. ייצרני "טלוויזיה" יש הרבה. אנשים שיודעים לחשוב טלוויזיה יש מעט. הורסט זייפארת (Horst Seifart) העניק באולימפיאדת מינכן 1972 קורס טלוויזיה לכל העולם. אנוכי הושפעתי רבות מתפישת העולם הטלוויזיונית התקשורתית של הורסט זייפארת . איש טלוויזיה יוצא דופן בידע העצום שלו וגם בצניעותו.

טקסט תמונה : ראשית ספטמבר 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. בשעה שנסים קיוויתי שידר ישיר את משפט המחץ שלו, "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ", ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" Shot של מרק ספיץ ב- Medium – Close up ניצב על אדן הזינוק, כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ההזדהות הטלוויזיונית עם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) הייתה אם כן מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מַרְק סְפִּיץ עצמו, לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. האמריקני גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich), הסובייטי / רוסי וולדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure), אמריקני נוסף ג'וֹן מֶרְפִי (John Murphy), והאוסטרלי מייקל וֶונְדֶן (Michael Wenden – מי שהיה אלוף אולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה 100 בסגנון חופשי) איימו על מרק ספיץ וסיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. ראיתי את המשחה הזה כאיש טלוויזיה אלפי פעמים בחיי. וכאיש טלוויזיה הסקתי את המסקנה המתבקשת שזאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו , לבין השַדָּרִים בבריכה ובראשם נסים קיוויתי שלנו . אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ , אחד מגדולי שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ . נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית , צְלוּלָה, ומְמָצָה, ומאוד מדויקת. הוא היה שַדָּר עַל בלתי נשכח בשני ענפי הספורט א"ק ושחייה. מלאכת השידור הישיר שלו בכלל ושל המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בפרט נכנס זה מכבר לפנתאון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ומונח לאחר כבוד גם על מדפי הספרייה של הטלוויזיה הבינלאומית. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו שידורים בצבע. בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן .

טקסט תמונה : קיץ 1972. עידן הצילום בשחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלם אִיזִי אֶבְרוֹן ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רָם עֶבְרוֹן ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן  ברוממה – ירושלים על פי מודל בריטי של ה- BBC. מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I. (התמונה באדיבות עדנה עברון . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) השיג את מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 די בקלות. מערכת המדידה האלקטרונית של Pool שעונים שווייצריים "Junghans" העניקה לו תוצאה של 10.14 ש' ותוצאה של 10.24 לזוכה במדליית הכסף האמריקני רוֹבֶּרְט טָיְילוֹר (Robert Taylor). האָצָן הג'מייקני לֶנוֹקְס מִילֶר (Lennox Miller) חצה את קו הגמר לאחר 10.33 שניות. מצלמת ה- Photo finish לא נדרשה להתערב מפני שניצחונו של וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב היה מוחץ וללא עוררין.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. הסובייטי וואלרי בורזוב זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 10.14 ש'. (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. האצן הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב (מס' 932) זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100  מ' (10.14 ש') ו- 200 מ' (20.00 ש'). (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משניסה וואלרי בורזוב לשחזר את ניצחונו בריצה הקלאסית הקצרה ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשל חלקית. במדליית הזהב זכה האצן הטרינידדי הייזלי קרואופורד (Hasley Crawford) בתוצאה 10.06 ש'. (הייזלי קרואופורד נטל חלק גם בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 אולם נפצע לאחר הזינוק והפסיק באמצע). האצן הג'מייקני דונאלד "דון" קווארי (Donald Quarrie) זכה במדליית הכסף בזמן 10.07 ש'. וואלרי בורזוב זכה במדליית הארד בתוצאה 10.14 ש'. בריצת 200 מ' כלל לא נטל חלק .

האצן הוולשי – בריטי הלבן אָלָאן וֵולְס (Allan Wells) זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מוסקבה 1980 בתוצאה 10.25 ש'. אולם מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכו רק אצנים שחורים ממדינות שונות במדליות הזהב בריצה ל- 100 מ' : קארל לואיס (Carl Lewis) מארה"ב באולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 (9.99 ש') וסיאול 1988 (9.92 ש' – לאחר פסילתו של מנצח הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson שסיים את הריצה בזמן פנטסטי של 9.79 ש' בגין שימוש בסמי מרץ אסורים), האנגלי לינפורד כריסטי (Linford Christie) באולימפיאדת ברצלונה 1992(9.96 ש'), הקנדי דונובן ביילי (Donovan Balley) באולימפיאדת אטלנטה 1996 (קבע שיא עולם חדש 9.84 ש'), האמריקני מוריס גרין (Maurice Greene) באולימפיאדת סידני 2000 (בתוצאה 9.87 ש'), האמריקני ג'אסטין גאטלין (Justin Gatlin) באולימפיאדת אתונה 2004 (9.85 ש') , ויוסיין בולט (Usain Bolt) הג'מייקני באולימפיאדות בייג'ינג 2008 (קבע שיא עולם חדש 9.69 ש') ולונדון 2012 (9.63 ש'). יוסיין בולט השיג באליפות העולם ה- 12 בברלין 2009 שיא עולם בריצת 100 מ' 9.58 ש'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 974.

פוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

[1]  על פי מידע שנמסר לי ע"י בימאי הטלוויזיה הגרמני ב- DOZ מר אולי וולטרס (Uli Wolters) שהשתייך במקור לרשת ZDF.

[2]  קבוצת  AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות מנולו רומרו שהפיקה את שידור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי הציבה באולימפיאדת אתונה 2004  אֶלֶף מצלמות Video ו- 60 ניידות שידור. אותה קבוצת מומחים בראשות מנולו רומרו שכונתה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 – BOB (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) הפעילה אלף ומאה צלמות Video.

[3] הטקסט נאמר לי בעת מפגש בינינו בבואנוס איירס במונדיאל ארגנטינה 1978 . הלקח הזה למדה רשת הטלוויזיה הציבורית של קנדה CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976. CBC חידשה ושידרה בכל אחת מהתחרויות האולימפיות שני הילוכים חוזרים איטיים משתי זוויות צילום שונות . מאז אולימפיאדת סידני 2000 מוצבות בתחרויות הא"ק האולימפיות כ- 100 מצלמות.

[4]  ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אנוכי אדם לוחם עקשן, תחרותי מאוד, לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה yoashtvblog.co.il כמו גם לחקור ולכתוב את 13 הספרים עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 – לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 974. הועלה לאוויר ביום ראשון – 18 באפריל 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.