פוסט מס' 1009 מורכב וסבוך (חלק B). מלחמת האָצָנִים בין הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) לבין האמריקני קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ו/או בין קארל לואיס ל-בן ג'ונסון (כל ניסוח טוב) שלא הייתה כמותה בתולדות ריצות ה-100 מ' בהיסטוריה האולימפית לפני שנות דור בשנים ההן של 1988-1984. פרק מסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 וקרויה על ידי בשמה הכולל והמפורט: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה כוללים בתוכם כ-130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים ועשרות אלפי תמונות וצילומים + שיחות ו-ראיונות עם כ-2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשי טלוויזיה ותקשורת בתחומיהם השונים, בעולם ובארץ. המחקר והכתיבה עומדים על סף סיום. הנושא העיקרי הנדון בפוסט 1008 הוא אולימפיאדת סיאול 1988. ה-רמאי והבלופר הגדול ביותר בהיסטוריה האולימפית הספורטיבית בעידן החדש הוא האָצָן המסומם הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן אלוף אולימפי ומדליין הזָהָב לרגע של אולימפיאדת סיאול 1988 בריצת 100 מ' ומי שהיה גם שיאן העולם 9.79 ש' לפרק זמן של יומיים בדיוק. עד שמדע הרפואה תפש אותו על חם (בעת בדיקות סמים ובדיקות שֶתֶּן שנעשו לכל האתלטים והאתלטיות באולימפיאדת סיאול 1988. הספורטאים והספורטאיות האולימפיים במקצועות השונים באולימפיאדת סיאול 1988 נדרשו להטיל שתן לתוך שתי מבחנות A ו-B מייד בתום ביצועי תחרויות הגמר בהשתתפותם, בפיקוח אנשי IOC, ו-למוסרם לוועדה הרפואית של IOC לצורך בדיקות סמים) בתוך 48 שעות, והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) גירש ו-סילק אותו ואת מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס (Charlie Francis) מייד ו-לאלתר ובבושת פנים מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88', לקח ממנו את מדליית הזהב ונתן אותה ליריבו האָצָן האמריקני קארל לואיס (נקי מסמים) שסיים במקום השני, ושלל מ-בן ג'ונסון גם את שיא העולם הטרי שלו 9.79 ש' שקבע באותה ריצת הגמר המפורסמת ההיא ל-100 מ' ל-גברים שנערכה במוצ"ש-24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי בסיאול. הייתי שם בסיאול 88' כמנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים של סיאול 88' מטעמם של אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא + חיים יבין יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית + יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ראיתי את כֹּל המחזה הדרמטי ו-התיאטרלי הזה מקרוב במו עיניי. פוסט מס' 1009. הועלה לאוויר ביום שני-16 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1009. ערך השידור הציבורי בימים ההם לפני שנות דור. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בפיקודי ובראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. שני מבצעי השידור הישירים של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983 ו-את אולימפיאדת סיאול 1988 שהתקיימה בדרום קוריאה בסתיו 1988. פוסט מס' 1009. הועלה לאוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1009.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים.

————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1009 : הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 16 באוגוסט 2021.

————————————————————————————–

פוסט מס' 1009. ערך השידור הציבורי בימים ההם. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בפיקודי ובראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. שני מבצעי השידור הישירים של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983 ו-את אולימפיאדת סיאול 1988 שהתקיימה בדרום קוריאה בסתיו 1988. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "כאשר שני אנשים רוכבים על סוס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור. (וויליאם שייקספיר).

הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה מורכבת ומסובכת לא רק בגלל הטכנולוגיה המוגבלת וכוח האדם המועט שעמד לרשותי כהוגה, מנווט, ומוציא לפועל אלא בגלל הריחוק העצום של ניהול הפרויקט מגבולות המדינה והתקיימותו, ותקופת פעילותו הממושכת כמבצע שידור רב תחומי. מרבית הציבור איננו מתעניין בעלויות וקשיי ההפקה של הטלוויזיה לבטח לא באירועים בינלאומיים גדולים יש לו את הקשיים והדאגות היומיומיות משלו בתוכן גם תשלום האגרה. גובה האגרה הטלוויזיונית השנתית היה תמיד נמוך (יחסית). גבוה למי שאין לו ומגוחך ונמדד בפרוטות למי שיש לו. ככלל, הציבור משלם כרטיס לנסיעה קבוצתית באוטובוס אך דורש הסעה פרטית ב- מרצדס. לא היה שום סיכוי כי בתנאים הכלכליים והכספיים ששררו בימים ההם ברשות השידור אהיה מסוגל להשביע את רעבונם ורעבוני. לא היו גבולות לשאיפותיי להציב את דגלה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר בארץ ובעולם, למעט גבול אחד : ממון. ידעתי היטב לעשות טלוויזיה. לא נפלתי ברמתי משום קולגה בינלאומית שלי על פני הגלובוס. לא בידע, לא בכישרון, לא בניסיון, ולא באהבתי לביזנס הזה שקרוי טלוויזיה ותקשורת. הבעיה שלי (ושל הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור) הייתה ונותרה ממון ו-כסף. כאן זה מתחיל ופה זה נגמר. מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל נהג לסנוט בי בחוש ההומור המחודד שלו מעת לעת על רקע תביעותיי המקצועיות, וכה שַח לי : "יואש אלרואי, לא קוראים לי  kirsh – קוראים לי קירשנבאום". (לאו קירש היה איש תקשורת ו-מיליארדר גרמני שירד מנכסיו) השבתי לו למוטי קירשנבאום, כלהלן : "כי אילו היה לי מוט עשוי זהב ונקודת משען בשם רופרט מרדוק ו/או ליאו קירש הייתי מרים את כל העולם".

בתחילת חודש מרס 1988, הגשתי למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת את תוכניות השידורים המקיפות והמפורטות לפרטי פרטים של שני מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים שלנו : EURO 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה ) ואולימפיאדת סיאול 1988. ברור שעותק אחד הועבר תמיד במקביל ובאותה העת לשר האוצר של רשות השידור הלא הוא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. בהפקות ענק בינלאומיות ממושכות מן הסוג הזה דאגתי תמיד למסד שתי מערכות שידור במקביל. אולפן מוביל ומנוֵוט בירושלים וקבוצות הפקה, עריכה, ושידור במדינות היעד. מרב מיכאלי ואוֹרִית כסיף נבחרו בפברואר 1988 להגיש באולפן בירושלים את השידורים האולימפיים של סיאול 1988. איציק גליקסברג הוצב כמפיק האולפן האולימפי בירושלים יחדיו עם ששי אפרתי, ורמי ווייץ נקבע על ידי להיות העורך המקומי. אבל העבודה העיתונאית המקורית, העצומה, והענקית נעשתה ע"י ציוותי השידור שלי בשטח ב-סיאול 1988 בירתה של דרום קוריאה.

טקסט תמונה : ינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. זוהי אורית כסיף בעת Screen Test שערכתי בחיפושיי אחרי מגישה חדשה לכל תוכניות הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית בעקבות פרישתה של אורלי יניב. אורית כסיף הייתה קריינית בעלת פוטנציאל שבסופו של דבר לא מומש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1988. זוהי מרב מיכאלי שדרנית גלי צה"ל השיגה את הציון הגבוה ביותר  ב- Screen test והפכה למגישה מובילה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הייתה הבטחה גדולה בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא התממשה בתחום הקונקרטי הזה. מרב מיכאלי (ילידת 1966, בת 55) היא היום בחודש אוגוסט של 2021 ח"כ ו-יו"ר מפלגת העבודה ומכהנת בתפקיד שרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל הקואליציונית בראשות נפתלי בנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג יחד עם גב' קלרה אוברלנדר מהנהלת החשבונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה אחד המפיקים המוכשרים והנבונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמחלקת הספורט. לרוע המזל תפוקתו נפלה מכישרונו. הוא היה מפיק מקובל במערכת ואהוד על אנשיה. ב- 1993 פרש מהטלוויזיה הישראלית ועבר לשורות חברת "רשת" אחת מזכייניות ערוץ 2. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה מר חיים יבין נתן לי יד חופשית לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה. הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה. הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי. אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי. אורי פורת ישב ו-רכב על הסוס והחזיק במושכות. חיים יבין ישב על האוכף מאחור. זה היה נוח גם לי. נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסָבוּךְ והמרוחק הקרוי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואח"כ את המוצר האולימפי הבא אחריו אולימפיאדת סיאול 1988. אורי פורת הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי והכרה מכסימאליסטית של המרכיבים האנושיים, הטכנולוגיים, הלוגיסטיים, והכלכליים – כספיים העומדים לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, יניבו בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות (!). הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו ששלח אליי ב- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו לחטיבת הספורט במרוצת אותן השנים האולימפיות והמונדיאליות של 1984, 1986, ו- 1988. [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הקשר הישיר והמיטבי שלי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן יבד"ל תרמו למהירות ויעילות ההפקה של מבצע השידורים המורכב, המסובך, והמרוחק ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ולסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88'. הוא אורי פורת היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ההיא ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון. הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע : "אדוני מנכ"ל רשות השידור, יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ב- 1988 היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות, השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נוהל הקרב של פקודת המבצע האולימפית הזאת.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית (כוללת בתוכה כ- 150 עמודים) שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית, וחברת "בֶּזֶק". הבעיות הראשיות של ההפקה הרחוקה היו מערך התקשורת הלווייני המורכב ומערך קווי שידור ה- 4W שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים. לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד. אורי פורת היה בר מזל משזכה בקדנציה הראשונה שלו, בשנים 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988), מונדיאל אחד (מכסיקו 1986), שני EURO's (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988), ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987. בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998. בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה , ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון / קנדה באוגוסט 2001 נטש את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור. תש כוחו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82'), ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי  1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר. הצעתי למנכ"ל אורי פורת כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים, להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88'. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית בעצמו באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור הטלוויזיוני שלוֹ תכני, טכנולוגי, ולוגיסטי שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים ב-פרק זמן של 16 ימים. הוא אורי פורת ז"ל באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של חטיבת הספורט, וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד . היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בשנים 1998 – 1993. ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי בימים ההם טוּבְיָה סָעַר (בן 86, היום) וחַיִים יָבִין (בן 89, היום) ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל ז"ל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה, כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה. אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988. אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו. המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים ו/או את האולימפיאדות. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק ממדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין, יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור בתוקף תפקידם כמצביאי עַל של השידור הציבורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל". זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם (!).

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל, לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות. הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל ז"ל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים ו/או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל שאנחנו אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסינו ושידרנו אותם ישיר סביב הגלובוס עבור צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים. למרות שהיה מדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות מאוד ומסובכות מאוד מהיבטי הטכנולוגיה, וגם יקרות, יוקרתיות, וממושכות (!). ייתכן שאם חלק מהשמות הבכירים הנ"ל המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 ב-דָאלָאס בארה"ב, ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל. הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים. זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי של רשות השידור אריה מֶקֶל ז"ל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי (השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב). אורי לוי היה שדר טוב, ועורך ומפיק ברמה גבוהה. הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ לאחר הגעתו והתמקמותינו ב-סיאול 1988, חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ומשה גרטל, וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול. צירפתי אותו ברגע האחרון לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי, וקל ונוח לתפעול – אך לא במשחקים האולימפיים. לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעדי, ומשה גרטל המריא גם הוא לסיאול 88'. הנה מכתב התחנונים  מ- 3 באוגוסט 1988 [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי המבקש למנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקים האולימפיים של סיאול 88' כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות  "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עול עבודה עצום. לצורך השוואה, משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה גם מן הטלוויזיה הישראלית. הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ובנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י NBC מישראל לדרום קוריאה. ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביזמתי ובהתערבותי לקבוצה המבצעית של ה-EBU  בסיאול. טכנאֵי הוידיאו אלי בבא, צביקה הירש ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר ז"ל. המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה ל- "צומת תיאום" חשוב בעבודת ה-EBU (איגוד השידור האירופי) בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול בירת דרום קוריאה. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון ואנוכי עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול לחדר הקול וחדר הקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים סעדיה קאראוואני ויוסי ששון. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. אזור עמדות השידור של הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'. בדיקת קווי הטלפון של ההפקה עם האולפן בירושלים. מימין גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת ומוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבדה באותה העת ב- Booking Office של ה- EBU ב- IBC בסיאול. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין ה- IBC של סיאול 1988 לבין בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. התכנון היה של טכנאיט הקול והתקשורת מיכה לויירר ז"ל, סעדיה קראוואני יבד"ל, ויוסי ששון יבד"ל על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 133 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים – מסיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. אנוכי עם שני אנשי התקשורת שלי באולימפיאדת סיאול 1988  יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני (בתווך) משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסיאול 1988 רגע לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי של המשחקים האולימפיים של סיאול 88'. שניהם היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים. בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר. ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הערכתי אותם וגם אהבתי אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום, טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה  זכורה לי בעבר. פעילות כזאת העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה. הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור ולטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנכוחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה , ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600.000 (שֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם. שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה . צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לשלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רוגל נחום אלוף ישראל בקפיצה משולשת ואחד האתלטים המצטיינים של ישראל בכל הזמנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בקמצנות רבה ומעולם לא הקצתה ציוותי צילום ENG מיוחדים לכסות את פועלו ואת פועלם של ספורטאים אחרים ברמתו בתחרויות אליפויות אירופה ואליפויות העולם בא"ק. זאת ניגוד גמור לרשתות טלוויזיה ציבוריות רבות ב- EBU שנוהגות לשלוח ציוותי צילום משלהן לתחרויות כדי להביא דיווחים עיתונאיים מהשטח אודות הספורטאים שלהן, מעבר לשידורים הישירים. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות גדולות בארץ ובעולם). לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי בחטיבת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "…שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988…". רק משהחלה מסת השידורים הישירים הענקית שלנו מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

טקסט תמונה :  ספטמבר 1988 . אולימפיאדת סיאול 88'. זוהי הכניסה הראשית לבניין ה-  IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) המפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו. אנוכי עם גב' לאה זהבי (מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), וסעדיה קאראוואני. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר.

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות . לדאבון לב המנכ"ל הזה בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף. הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים . מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות. דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה.

רשות השידור ו- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סאמאראנש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי. חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי. מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה. חואן אנטוניו סאמאראנש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי, RAI האיטלקית ,TVE הספרדית, 1 TF הצרפתית, ו- ARD ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  וְ- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף . כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים. הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה , תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 (תחת הכינוי SORTO 88), אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות הצגת הספורט הגדולה בתבל , ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש ניצלה את המצב . הקפיצה הגדולה של רּף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רון ארלדג' הסכים לשלם סכום פנטסטי של  225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד.

רשתות טלוויזיה      אולימפיאדת לוס אנג'לס 84               אולימפיאדת קלגארי 88               אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב         2.25000000 דולר                309.000000 דולר                     –

2. NBC ארה"ב                   –                                         –                     309.000000 דולר

3. NHK יפן             18.500000 דולר                  3.900000 דולר           52.000000 דולר

4. EBU אירופה        19800000 דולר                  5700000 דולר             28.000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמנה אז בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה.

5. הטלוויזיה הישראלית  200.000 דולר                              –                      600.000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10600000 דולר              1600000 דולר               7330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2150000 דולר                       –                           2920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2.500000 דולר               1.200000 דולר            3.000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3.000000                       3.150000                    4.800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                             –                          3.450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110.000 דולר                        –                          170.000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                      –                          420.000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99.000                             –                         130.000 דולר

14. ABU אסיה                975000 דולר           278000 דולר                 1.500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                          –                          550.000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                    –                          1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי :

"THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990.

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד . זוֹל. אך ההפקה שלנו הייתה ענייה מאוד ודלילה. היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988, אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו על הספורטאים הישראליים, לא על הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו . מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972.

נסים קיוויתי הֵאֶפִיל כרגיל גם בסיאול 1988 על כל השדרים האחרים של הטלוויזיה וגם על יורם ארבל . הוא נשא בעוֹל השידורים העיקרי כששידר מעמדות שידור באִצטדיון האולימפי ובבריכה את שני המקצועות המרכזיים האולימפיים תחרויות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי היה כבר בן 62 אך בשיא יכולתו המקצועית. כמה מוזר וחבל היה שנדרש לפנות את כֵּס השידור שלוֹ כעבור שלוש שנים בהיותו בן 65 בטענה מטופשת שהגיע לגיל הפנסיה. נפל בחלקו של השַדָּר הנפלא הזה לשָדֵר באולימפיאדת סיאול 88' את כל הדרמות הגדולות על המסלול לרבות הניצחונות המדהימים של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (נפסל כידוע מאוחר יותר בשל סמים) בריצת 100 מ' ושל האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְנֶר במירוצים הקצרים לְ- 100 מ' וְ- 200 מ'. אין לי בכלל ספק שהצופים בישראל חייבים לנסים קיוויתי חוֹב ענק . הוא היה שַּדָּר ספורט יוצא מגדר הרגיל בתחום הא"ק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 1988. נסים קיוויתי (מימין) היה שַדָּר א"ק נערץ ודגול. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל הפרשן שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן. (צילום KBS ו- SORTO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות והתכוננויות. המבצע עצמו היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי ומיעוט כוח אדם שלנו, והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה האמיתית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

---

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט מס' 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הֶלְסִינְקִי 1983. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1009 : הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 16 באוגוסט 2021.

—————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד זלזל בספורטאים הישראליים ובספורט הישראלי. לכדורגל הישראלי הוא בכלל לעג. כבר אמרתי בפוסט הקודם כי ברגע של בוטות שלף ב- 1983 מהבוידעם שלו עוד השתלחות חריפה : "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון". חלק מהסכמתו בסופו של דבר להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה וב – Non prime הזה יבצבצו מהמרע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיטב האתלטים בעולם, אלה שתהיה להם מעורבות והשפעה רבה על תחרויות הא"ק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : גרטה ווייץ מנורווגיה אלופת ריצת המרתון באליפות העולם הראשונה של הלסינקי 83' בתוצאה של 09. 28 : 2 שעות. (באדיבות IAAF).                                                                              

טקסט תמונה : הרצה האמריקנית מרי דקר (מס' 492) מנצחת באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 1500 מ' בזמן של 90. 00 : 4 דקות, ו-3000 מ' בתוצאה 62. 34 : 8  דקות. (באדיבות IAAF).  

טקסט תמונה : האצן האמריקני קארל לואיס זכה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' בתוצאות האלה : 100 מ' -07. 10 ש'. קפיצה לרוחק – 8.55 מ'. מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' – 37.86 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האמריקנית מרי דקר המנצחת האליפות העולם ה- 1 הא"ק – הלסינקי 83'  בשתי הריצות ל- 1500 מ' ו- 3000 מ'. (באדיבות IAAF). 

טקסט תמונה : טינה לילאק מטילת הכידון הפינית זוכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בתוצאה 70.82 מ'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : אדווין מוזס מארה"ב זכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצה ל- 400 מ' משוכות בזמן של 47.50 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : הבריטי סטיב קראם (מס' 325) הוא האלוף בתחרות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצת 1500 מ' בתוצאה 59. 41 : 3 דקות. (באדיבות IAAF).                                                                                                  

טקסט תמונה : האצנית הצ'כוסלובקית יארמילה קרטוחווילובה היא האלופה התחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ'. ב- 400  מ' קבעה תוצאה של 47.99 ש' וב- 800 מ' השיגה זמן של 68. 54 : 1 דקה. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : דיילי תומפסון מבריטניה אלוף תחרות קרב ה- 10 האליפות העולם ה- 1 בא"ק -בהלסינקי 83'. הוא צבר 8666 נקודות. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האצנית המזרח גרמנית מריטה קוך (מימין מס' 212) מקדימה בהלסינקי 83' את מרלין אוטי מג'מייקה בריצה ל- 200 מ', וקובעת זמן של 22.13 ש' מרלין אוטי קבעה  22.19 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : קופץ המוט הסובייטי סרגיי בובקה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בראשית הקריירה המופלאה שלו. הוא זכה במדליית הזהב לאחר שעבר רף בגובה של  5.70 מ'. (התמונה באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האצנית והקופצת הייקה דאוטה – דרקסלר (גובהה 1.82 מ') עוד מוצר של תעשיית הספורט המזרח גרמנית, ניצחה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.27 מ'. (באדיבות IAAF).

אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות , מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן ה- 28 סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה וכוח אדם, עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע , ואמר : "יואשיש , הצעת שידורים נהדרת ומעניינת". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מיי ד: "אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, טומי לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא  IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976 . אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים . גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפתיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה המסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים . מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע  לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה, בסלובניה, קרואטיה, סרביה מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 83' הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 83' בטענה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא הוא מיותר ולא דרוש. נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83'. הוא היה גדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים . עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed) . זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת . צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo) , מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling) , עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983 , פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18-16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC  באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים . ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל .

פוסט מס' 1009. הועלה לאוויר בצהריי יום שני – 16 באוגוסט 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1009 : הועלה לאוויר בצהריי יום שני של 16 באוגוסט 2021.

——————————————————————————————-

פוסט מס' 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אנוכי יחדיו עם גב' אוֹרְלִי יָנִיב שנבחרה עלי ידי להגיש מהאולפן בירושלים את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. התמונה הזאת צולמה בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021.

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק בינלאומי ראשון במעלה הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד בתוצר טלוויזיוני מוגבל של Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל. כך סברתי וכך ראיתי זאת. הוא סייע בידי להטמיע את הא"ק הבינלאומית במיטבה בתודעת ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. העיתונות הכתובה הלכה איתי.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מסייעת לקדם את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983. (באדיבות העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות" , "מעריב" , "הארץ" , "דבר" , "על המשמר" , "ז'רוזלם פוסט" , ו- "חדשות הספורט") מדווחת לקוראיה אודות מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל) .

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") נרתמת לקידום את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל) .

בסיומם של שידורי הלסינקי 1983 ערכנו יוסף "טומי" לפיד ואנוכי שיחת סיכום אודות המשך שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וההכנות שלנו לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . הודיתי לו על שאִפשֵר לי להפיק הפקת טלוויזיה כה מרתקת ושובה עין . "עכשיו ברור לכל אנשי הטלוויזיה בתבל באשר הם כי ניתן לחלק את איכות הכיסוי הטלוויזיוני של הא"ק לשתי תקופות . עד הלסינקי 83' –  וממנה והילך" , אמרתי למנכ"ל רשות השידור , והוספתי , "במדינה מוכית כדורגל כמו ישראל, שידורי הלסינקי 83' היו משב רוח מרענן". ידו של יוסף "טומי" לפיד הייתה בדרך כלל קפוצה בהפקת תוכן ספורטיבי והקצאת ממון. ב- 1979 הוא לא אישֵר לאלכס גלעדי (אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) להפיק ולשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו באותה שנה במונטריאול – קנדה . כעבור שנתיים אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר רק על קצה המזלֵג את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו ברומא בסוף השבוע הראשון של ספטמבר 1981 . שנת 1983 היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית  ברשות השידור . ההפקה הייתה הרבה יותר רחבה ומעמיקה מבעבר . אצתי לענות ולהשיב בפרטי פרטים ל- Questionnaire הארוך והמורכב של הטלוויזיה הפינית YLE ששימשה Host broadcaster של אליפות העולם. הייתי צריך להתכונן ביסודיות לקראת שידורי הטלוויזיה המרתקים הצפויים לנו והממשמשים ובאים.

טקסט מסמך :  18 במארס 1983 . זהו טופס ה- Accreditation שלי (מונפק ע"י הטלוויזיה הפינית YLE) שבלעדיו צוות השידור וההפקה שווה כקליפת השום . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation של השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1983. זהו האִצטדיון האולימפי הנפלא של הלסינקי בירת פינלנד ששימשה בירת ה-א"ק הבינלאומית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. האצטדיון היווה אכסניה מושלמת לאליפות העולם ה- 1 בא"ק, והיה גדוש על גדותיו בכל שמונת ימי אליפות העולם ה- 1 ההיא ב- א"ק. האומה הפינית ידועה כשוחרת א"ק משחר נעוריה. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פינלנד היא מדינה ענקית ויפהפייה בעלת 60 אֶלֶף אגמים המשתרעת על שטח עצום של 000 337 קמ"ר . היא גדולה יותר בשטחה מאיטליה וגם מאנגליה, אך אומתה קטנה. ב – 1983 היא מנתה רק  4.8 מיליון תושבים . זוהי מדינה אמיצה שתושביה מסתפקים במועט. הם מעולם לא קיבלו סיוע כספי מארה"ב או מכל מדינה אחרת. אפילו לא דולר אחד. כל מה שיש להם הושג בעשר אצבעותיהם. אני אוהב את האומה הפינית האמיצה אהבת נפש. פינלנד היא מדינה שוחרת ספורט בה החינוך הגופני הוא מרכיב חשוב בעיצוב אופיו של העם הנוֹעז הזה הראוי להערצה. פינלנד זכתה עד היום ב- 271 מדליות אולימפיות. תחומי הספורט בהם התמחה העם הפיני הם האבקות , הטלת כידון וריצות למרחקים ארוכים. אחד מנשיאי האומה המופלאה והחרוצה הזאת היה פעם אלוף בהטלת כידון בעצמו.  ענף הא"ק בפינלנד בעל המסורת ארוכה הוא הבולט ביותר מכל ענפי הספורט ומשול לתַרבּות. האתלטים הפיניים בעיקר הרצים למרחקים ארוכים ומטילי הכידון נערצים על בני עמם. במשך שנים רבות הביאו לארצם תהילת נצח. פָּאבוֹ נוּרְמִי (Paavo Nurmi) הרץ למרחקים ארוכים האגדי הוא הבולט מכולם. הוא זכה בשלוש אולימפיאדות רצופות באנטוורפן 1920, פאריס 1924, ו-אמשטרדם 1928 –  בשתיים עשרה מדליות אולימפיות, 9 מזהב ו- 3 מכסף . פָּאבוֹ נוּרְמִי הפך למופת ואגדה לא רק בפינלנד ובסקנדינביה אלא בכל רחבי תבל. הוא תרם תרומה אדירה למוניטין של ארצו בעולם כשגריר ספורט יותר מכל מדינאי, מדען, אומן, או מוסיקאי. פָּאבוֹ נוּרְמִי האדם והספורטאי זכה לכבוד ממדינתו שאין גדול הימנו . פינלנד הקימה לוֹ אנדרטה בעודו בחייו בשערי האִצטדיון האולימפי בבירה הלסינקי. פאבו נורמי היה גאון האימון. המֶסֶר המובהק שלו לנוער הפיני בשנות ה- 20 של המאה שעברה היה פשוט וברור : "לא ניתן להגיע להישגים לא עבודה קשה ורצופה". פָּאבוֹ נוּרְמִי נולד ב- 13 ביוני 1897 ונפטר ב- 2 באוקטובר 1973.

טקסט תמונה : שנות ה- 20 של המאה שעברה. זהו פאבו נורמי הספורטאי הפיני הגדול ביותר בכל הזמנים. באולימפיאדת פאריס 1924 זכה פאבו נורמי ב- 5 מדליות זהב, ביניהן בשתי הריצות היוקרתיות ל- 1500  מ' ו- 5000  מ' (בתוך שעה וחצי). ממשלת פינלנד הקימה ובנתה לו פסל כשהיה בן 27 בלבד. הפסל הוצב בשערי האִצטדיון האולימפי בעיר הבירה הלסינקי. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת פאריס 1924. זהו אתלט העַל הפיני פאבו נורמי (בן 27) דקות אחדות לאחר שניצח בתוך שעה וחצי בשתי ריצות הגמר ל- 1500 מ' (6. 53 : 3 דקות) ו- 5000  מ' (2. 31 : 14 דקות). זכייה פנטסטית וחסרת תקדים בעת ההיא . כעבור 80 שנה חזר על ההישג המדהים הזה, ניצחונות ב- 1500 מ' ו- 5000 מ', הרץ המרוקני הנפלא הישאם אל גארוז' באולימפיאדת אתונה 2004. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  שנת 1924. הסטודיו של הפסל הפיני וויינו אלטונן בהלסינקי. בסתיו 1924 ביקשה ממשלת פינלנד מהפסל וויינו אלטונן (Waino Aaltonen) לפסל את דמותו של פאבו נורמי . פאבו נורמי בן ה- 27 חזר להלסינקי מאולימפיאדת פאריס 1924 עטור תהילת עולם ודמות אֵל חסרות תקדים. הוא היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצות הארוכות שהפך מודל להערצה, מופת, וחיקוי עבור כל בני האומה הפינית. פסלו של פאבו נורמי הוצב בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי וגם בעיר הולדתו טורקו. (באדיבות  הפינים סולו קולקה והלגה ניגרן מחברי הספר "פאבו נורמי") .

טקסט תמונה : בקיץ 1952 אירחה פינלנד את האולימפיאדה ה- 15 בארצה. פסלו של פאבו נורמי האתלט הנצחי עיטר את הפוסטר הרשמי של המשחקים האולימפיים. הוא היה אז בן 55 ונבחר לשאת את הלפיד האולימפי ולהצית את משואת המשחקים. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי ליד האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. סגנון ריצתו המיוחד והגאה שהיה אופייני רק לו הונצח היטב ע"י הפסל וויינו אלטונן. (צילום של נסים קיוויתי בשנת 1952 . התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד שימשה חזרה גנרלית לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 23 של לוס אנג'לס 1984. לא רק עבורי ולצוות השידור הישראלי סביבי, אלא גם לכוכבי א"ק בינלאומיים רבים ביניהם האָצָנים האמריקניים ובראשם קָארְל לוּאִיס כשחשף את יכולתו וכישרונו הרב גוני (זכה בהלסינקי 83' בשלוש מדליות זהב) ורמז למה שהוא עתיד לחולל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בה זכה בארבע מדליות זהב ושיחזר את הישגיו המונומנטאליים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס מאולימפיאדת ברלין 1936. כמעט אותם הדברים נוגעים לאֶוְולִין אָשְפוֹרְד. הלסינקי 1983 שימשה בימת תצוגה גם לאלופת העולם בריצות ל-1500 מ' ו-3000 מ'האמריקנית מֶרִי דֶקֶר. זאת הייתה גם הכנה טובה לאתלטיות המזרח גרמניות המצטיינות בראשן הָיְיקֶה דַאוּטֶה (דרקסלר) , מַארְלִיס גְאהֶר , זִילְקֶה גְלָאדִיש , ומַרִיטָה קוֹך , וגם לאלופת העולם בריצות ל-400 מ' ו-800 מ'הצ'כוסלובקית יָארְמִילָה קְרָטוֹחְבִילוֹבָה , ולקופץ המוט הסובייטי הצעיר והמוכשר בן ה- 19 סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, ל- לוחם קרב ה- 10 הבריטי דיילי תומפסון, ולעוד אתלטים רבים אחרים , שהפכו להיות במשך שבוע אורחים נכבדים בסלון ביתם של צופי הטלוויזיה המונופוליסטית בישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 הפכה לשיחת היום בישראל ובתקשורת כולה מפני שיוסף טומי" לפיד התיר לי לחשוף בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית את שידורי הא"ק הבינלאומית בהרחבת יתר , ולהעמידם על סדר היום הציבורי . שידרנו ישיר מהלסינקי במשך שמונה ימים מ- 7 באוגוסט 1983 עד 14 באוגוסט 1983 כ- 20 שעות. ממוצע של שלוש שעות בערב שידורים אחד ברשת טלוויזיה מונופוליסטית. בימים ההם זה נחשב להמון. נחמד לחשוב ששילמנו עבור התענוג הזה רק 3000 דולר זכויות שידור . בתום שידורי הלסינקי שלחתי מכתב תודה לעמיתיי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הפינית YLE על כיסוי המזהיר והנפלא שלהם שלעולם לא יישכח . הם סייעו בידי להציב את ה-א"ק בזירת התקשורת המרכזית במקום הכדורגל כפי שהיה מקובל עד הלוֹם . כיסוי הטלוויזיה שלהם היה מעורר הערצה ופשוט יוצא דופן ברמתו .

העיתון "מעריב" כתב במאמר המערכת המרכזי שלו ב- 14 באוגוסט 1983 "חוויה נדירה" כלהלן [1] .

"יסלחו לי אלה שאינם מתעניינים ולא נהנים משידורי הספורט בטלוויזיה. עבורי היו תריסר שעות השידור ותיאורי אליפות העולם הראשונה באתלטיקה קלה, חוויה נדירה. כמו קונצרט מעולה לחובבי מוסיקה. כמו הצגה יוצאת דופן לחובבי תיאטרוֹן. לשבת בכורסא בתל אביב, לנגוס באבטיח קר ועסיסי ובעת ובעונה אחת לראות בפעולה חיה את טובי האתלטים בעולם מתעלים, מתמוטטים, ומתאכזבים בהלסינקי הרחוקה, זו חוויה אמיתית שאין למעלה ממנה לחובב ספורט אמיתי. תודה לרשות השידור ולמחלקת הספורט של הטלוויזיה על המבצע הנפלא גם אם לא תמיד נהנינו מרמת התיאור והפרשנות".

טקסט מסמך :  16 באוגוסט 1983. העיתון "מעריב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאמר המערכת של העיתון "מעריב". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. "על המשמר". עיתון "על המשמר" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העיתונאי ישראל פז (גולדשמידט) ז"ל עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" כתב בעיתונו ב- 14 באוגוסט 1983 את הטקסט הבא [2] כלהלן : "הטלוויזיה הביאה לנו בצורה מצוינת את אליפות העולם בא"ק בהלסינקי. השידורים הישירים ריתקו אותנו לאירוע הנפלא שיסתיים היום". (ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט מסמך : 11 באוגוסט 1983. "הארץ" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה אוהדת של העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון ב- "הארץ" הנוגעת לשידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. "קול תל אביב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה של המקומון "קול תל אביב" אודות אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983. (באדיבות "קול תל אביב").

טקסט מסמך : 16 באוגוסט 1983 "חדשות הספורט". שאול אייזנברג כתב בעיתון "חדשות הספורט" תחת הכותרת, "הטלוויזיה : "קיץ אחד של כושר" [3].

"לאחר שבוע ימים של תחרויות מרתקות באליפות העולם הראשונה בא"ק התברר לפתע ש- "מלכת הספורט" יכולה לשָגֵע את חובבי הספורט בישראל שבדרך כלל אינם יכולים לראות כאן בארץ תחרויות א"ק ברמה מניחה את הדעת. יתרה מזאת, הא"ק שלנו כל כך מפגרת ברמתה אחרי האיכות העולמית עד שאפשר להגדיר את מה שאינו על מסך הטלוויזיה מהלסינקי במושגי הכדורסל האמריקני, "א"ק מעולם אחר". הנה כי כן ראויים ראשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לחופן של מחמאות על שהצליחו להביא לכל בית בישראל את המאבקים הנהדרים על המסלול מהלסינקי. שעות רבות של שידורים ישירים נטעו בנו את התחושה שאנחנו בעצם נמצאים שָם. מחלקת הספורט של הטלוויזיה שבתה את ליבנו בשידורי הא"ק ".

עֵלִי מוֹהַר ניתח במקומון "העיר" התל אביבי ביום שישי – 19 באוגוסט 1983 את שידורי הלסינקי 83' תחת הכותרת , "אורות וצללים" [4]. כך כתב : "אורות וצללים, מעלות ויתרונות, גיוונו את שידורי אליפות העולם בא"ק מהלסינקי 83'. מן הראוי לפתוח בחיוב. אין ספק כי אכן הטלוויזיה שלנו כיסתה את אליפות העולם. עשר שעות השידורים הישירים בצירוף התקצירים השונים, הביאו אל בתינו את רוב רגעי השיא של האליפות. אל העבודה המצוינת שעשתה הטלוויזיה הפינית התלוו קולותיהם המוכרים של נסים קיוויתי (בן 95, היום) ופרשן ה- א"ק ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 83, היום). האחרון סיפק לנו פרטים מחכימים רבים הנוגעים למכניקה של ה- א"ק, והאיר את עינינו בנקודות רבות של מדע התנועה המדויקת והיעילה (Kinesiology) ושל מדע הפיזיולוגיה הנוגע למאמץ הגוף האנושי במקצועות ה-א"ק השונים במסלול ובשדה. הוא ד"ר גלעד וויינגרטן הוסיף כמעט לכל מקצוע פרטים מתמטיים – פיזיקאליים "נסתרים" בדרך כלל מהידע הציבורי של צופי הטלוויזיה, מעניינים ביותר, ואשר קשורים לתורת ומדע ה- א"ק. ד"ר גלעד וויינגרטן העשיר את הידע הספורטיבי הציבורי וקרב אותו למסך ה- א"ק הטלוויזיוני. פרשנותו + הידע האישי שלו + ניתוחיו בתחום שידורי הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם הסבירו ונימקו היטב את ההיגיון המסתתר מאחורי ביצוע התנועה הנכונה והמדויקת בזירת הא"ק, במסלול וגם בשדה. השדר המוביל נסים קיוויתי גם אם שגה פה ושם התגלה במיטבו ליד מסלול הא"ק.

מייק קרנון ז"ל קוֹנֵן ושיבח בעיתונו "הארץ" בתום שידורי הלסינקי 83', "עוד קיץ יבש ועצוב. הצפייה בשידורי הטלוויזיה מהלסינקי הצילה את חובבי הספורט שלנו מ- "יוֹבֶש" מוחלט המאפיין כל כך את הקיץ הספורטיבי בישראל. זה היה אירוע שיא גם בקנה מידה עולמי" [5]. הוא לא התעצל להרים טלפון ולומר בקולו : "תודה לך יואש אלרואי באופן אישי ותודה לכל מחלקת הספורט של הטלוויזיה על חוויה נפלאה".

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה של אמיר אפרת עורך מדור הספורט של המקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 במדורו של עלי מוהר "בשער" במקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : שידורי אלפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זוכים לקומפלימנטים מקיר לקיר מאת העיתונות הארצית של מדינת ישראל. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אותם. (באדיבות העיתונים היומיים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט" , ו- "חדשות הספורט").

ידעתי שאני בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983 . ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה . דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה . באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן , מתכנֵן , ומפיק בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי . אני יודע שאהב והעריך אותי . אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי . הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות . לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת . בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן , כוח אדם , ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו . הוא היה צריך לנַהֵל ולמַנְכֵּל ולא להיות חבֵר . יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה , יצדיקו את ההשקעה הכספית , ויניבו את הרייטינג המצופה . אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו . הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור . זה היה מעשה חריג לחלוטין . יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה . הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער . זה היה  ב- 25 באוגוסט 1983 [6] . הנה המִסְמַך כלשונו .

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק ברמתם הגבוהה, במדינה מוּכֵּית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית-תרבותית לצופיה בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן המתייחס לשידורי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מזמן לפני 38 שנים. אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו אליי מרחוק . בעוד אחד עשר חודשים היא תארח את האולימפיאדה ב- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות .

סוף הפוסט מס' 1009. הועלה לאוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021.