פוסט מס' 1008 מורכב וסבוך (חלק A). מלחמת האָצָנִים בין הקנדי בן ג'ונסון לבין האמריקני קארל לואיס ו/או בין קארל לואיס ל-בן ג'ונסון (כל ניסוח טוב) שלא הייתה כמותה בתולדות ריצות ה-100 מ' לגברים בהיסטוריה האולימפית לפני יותר משנות דוֹר בשנים ההן של 1988-1984. פרק מסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 וקרויה על ידי בשמה הכולל: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה כוללים בתוכם כ-130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים ועשרות אלפי תמונות וצילומים + שיחות ו-ראיונות עם כ-2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשי טלוויזיה ותקשורת בתחומיהם השונים, בעולם ובארץ. המחקר והכתיבה עומדים על סף סיום. הנושא העיקרי הנדון בפוסט 1008 הוא אולימפיאדת סיאול 1988. ה-רמאי והבלופר הגדול בהיסטוריה האולימפית הספורטיבית הוא האָצָן המסומם הקנדי בן ג'ונסון אלוף אולימפי ומדליין הזהב לרגע של אולימפיאדת סיאול 1988 בריצת 100 מ' ומי שהיה גם שיאן העולם 9.79 ש' לפרק זמן של יומיים בדיוק. עד שמדע הרפואה תפש אותו על חם (בעת בדיקות סמים ובדיקת השתן שנעשו לכל האתלטים והאתלטיות באולימפיאדת סיאול 1988) בתוך 48 שעות, והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) גירש ו-סילק אותו ואת מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס מייד ו-לאלתר ובבושת פנים מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88', לקח ממנו את מדליית הזהב ונתן אותה ליריבו האָצָן האמריקני קארל לואיס (נקי מסמים) שסיים במקום השני, ושלל מ-בן ג'ונסון גם את שיא העולם הטרי שלו 9.79 ש' שקבע באותה ריצת הגמר המפורסמת ההיא ל-100 מ' ל-גברים שנערכה במוצ"ש -24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי בסיאול. הייתי שם בסיאול 88' כמנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים של סיאול 88' מטעמם של אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא + חיים יבין יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית + יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ראיתי את כֹּל המחזה הדרמטי ו-התיאטרלי הזה מקרוב במו עיניי. פוסט מס' 1008. הועלה לאוויר בשבת-14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1008.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1008 : הועלה לאוויר אחר הצהריים בשבת של 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט על ידי והפקת שידורי הספורט האולימפיים והבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת של 14 באוגוסט 2021.

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט על ידי בטלוויזיה והפקת שידורי הספורט האולימפיים והבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.   

פרק 1. מקומה ותפקידה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- EBU (איגוד השידור האירופי) ובמישור הטלוויזיוני הבינלאומי. הבנת הנוסחה המתמטית עליה מבוסס ה- Share הכספי של ה- EBU בעת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים הגדולים. הכסף והממון הם הדלקים והשמנים של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם אבות ההצלחה. כישרון העובדים איננו מספיק כאן. השגת היתרי עבודה בשבתות ממשרד העבודה והרווחה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי שנוכל לצלם לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל לתוכנית "משחק השבת" ההיא). 

שתי העונות  1986 – 1985 ו- 1987 – 1986 של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחו הרבה תודות לפעולתם הברוכה ותמיכתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן במדיניות שהתוויתי ובחתימה על החוזים המבוקשים עם וועדות הספורט השונות – בארץ ובעולם . גולת הכותרת של מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים של מחלקת הספורט בראשותי הייתה הפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986, כמו גם הפקה וכיסוי של טורניר הטניס של ווימבלדון 1986. מכתבי ההערכה שנכתבו ונשלחו אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה בתום שני מבצעי השידור הממושכים הבינלאומיים הללו – נחוצים מחד לצורך עדות ותיעוד שגשוג שידורי הספורט בימים ההם של קיץ 1986 ומאידך אנטי תזה למאבקים שנכונו לי בסתיו 1986 הנוגעים לכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בארץ (ליגת העל היום). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה דומה במידה רבה לקליפת אגוז השטה על מים סוערים. תפר דק הפריד כל העת בין הצלחה לכישלון.

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שנכתב אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (מונה לתפקידו ע"י ממשלת יצחק שמיר ב- 1 באפריל 1984) היה האיש שמינה בחודש פברואר 1985 את יוסף בר-אל ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הזמני במקומו של טוביה סער. המינוי היה לתקופת מבחן בת שלושה חודשים, אך אורי פורת נואש ממנו זה מכבר. הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שח לי בתום משחקי המכבייה ה- 12 ביולי 1985, כהַאי לִישָנָא : "…מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון…". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הבין אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו. מִיכָה יִנוֹן ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה. יתרה מזאת. הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה בשלושה חודשים נוספים. רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים .

ראה שני הספרים עבי הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (11 כרכים) ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" (6 כרכים) במסגרת הסדרה הכוללת בת 13 ספרים שקרויה על ידי ומטעמי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 בעיצומו ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובהמלצת מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. התגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום  שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל . היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה שחקן מחליף ולא השתתף במשחק. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של עסקנים רדודים חובבי פוליטיקה, פוליטיקאים מקצועיים נמוכי קומה, וגם מדינאים גנדים – אלה באלה. לכן הבחירה הפוליטית באדם מסוים X ו/או Y לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או ל-מַנְכֵּל את רשות השידור הן כבדות משקל פוליטי אך משקלן קל כ-נוצה כשמדובר בחוכמה, יושרה, ואופי הגון. הפוליטיקה המחורבנת דוחקת את המקצוענות ומינוי האנשים לתפקידי מנכ"ל רשות השידור ו-מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הופך להיות במידה רבה קרקס פוליטי מגוחך. מפני שהתפקיד הוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז ההוא תקועה בממשלה. התערבו בבחירה ו-מינוי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ראש ממשלת האחדות ההיא שמעון פרס (איש מפלגת העבודה והמערך) ויצחק שמיר (איש חרות והליכוד) שכיהן בימים ההם בתפקיד שר החוץ. מדהים : שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שהפיק את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי-אילן ז"ל שודרה לאחר הבחירות  ב- 1981) וחשב שחיים יבין העניק דימוי שלילי לתדמיתו הציבורית – פוליטית – מפלגתית. מנגד, יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו באחריות להכנת סרטי התעמולה של מפלגת המערך. יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות. דן שילון שבילה כבר מחוץ לרשות השידור היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ מנהל הטלוויזיה החדש, וכה אמר : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון".                                                                        

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ, כלהלן : "המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי . מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר , שיש לוֹ תוקף חוקי , והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת. לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה". כתב העיתון "ידיעות אחרונות" חיים שיבי היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית בציבורית, במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה ב- 1985 ע"י אורי פורת זכה במשרה המכובדת הזאת שוב במכרז של 1990 (ניצח את נסים משעל). מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה מר אריה מקל ובתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אהרון הראל. ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה והפעם על ידי מוטי קירשנבאום (כהונת מנהל הטלוויזיה שלא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור – פירושה הדחה). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרת מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון.

יאיר אלוני היה מ"מ מנהל טלוויזיה נִצחי אך איש אָהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש, רוני פיינשטיין, נתן בְּרוּן, והיו"ר עו"ד מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר, ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כבן המושבה ראשון לציון, לפתע חנט את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות . בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר ונימק לי את סגנון לבושו, כלהלן : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת". יאיר אלוני לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי, "ממילא כולם עוקפים אותי. אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי". במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ב- נובמבר 1989.

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות. הסיבה ידועה. מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס ו/אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו. אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם. הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח . החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית פרחה כשהטניסאי המצטיין בְּיוֹרְן בּוֹרְג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה חיים יבין שלא היה חסיד של שידורי הטֶנִיס ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה, מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 2 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 3 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום . בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל, בשנים 1993- 1990. גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין (בן 89, היום). מוטי קירשנבאום ז"ל חשב כמוני וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ויאיר שטרן בא תחתיו ניתן האות. אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. מוטי קירשנבאום היה דומה יותר בניהולו לאורי פורת בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ופחות לחיים יבין ויוסף בר-אל. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנכי ב-מסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אלכס גלעדי שסייע למוטי קירשנבאום ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בינתיים בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על . מוטי קירשנבאום לא נכנע. החלטנו לחתום על חוזה בלעדי ארוך טווח בן שלוש שנים  1998- 1996, ולשלם ל- UFA בטור אריתמטי עולה כלהלן : 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בשנה הראשונה , תוספת של  % 25  ב- 1997 ו-  % 20  ב- 1998. ב- 1997 שילמנו 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. ב- 1998 האמיר הסכום ל- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר . בפעם הראשונה בהיסטוריה של חטיבת הספורט אִפְשֵר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון . זה היה פיצוי ענק למהימנות ואמינות השידור וגַם לשַדָּר הטניס אורי לוי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים . שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים. אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית .

השידורים הישירים במשך שנים ארוכות על סיגנאל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה, הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית, הטלוויזיה בשפה הערבית, והטלוויזיה החינוכית, וגם הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים , יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות . השידורים הישירים חדרו ללֵב ה- Prime Time. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יאיר שטרן . נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה . שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד על ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק אותם.

מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו . מישהו אחר עשה זאת במקומו . לא פעם סח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים) . היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות . חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך. הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות . לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים . לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבֵי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן ז"ל. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי, כלהלן : "יָעֵל חֵן דורשת שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב. תפקידו לנהל אולם הנראות האישית שלו על מסך הטלוויזיה הפכה כבר מזמן לסַם נרקוטי שחיים יבין לא היה יכול לצרוך אותו. גם רבים אחרים אחריו. גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית דאז הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את "היומן" הערבי, יָעֵנִי בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפְסַד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לערֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגזרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן ז"ל עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת על הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו. היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת. הוא כמובן הכריע בעדה. חַיִים יָבִין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה. מגיש וקריין דָגוּל . זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור . הוא לא היה אויב של חטיבת הספורט אך גם לא אוהד יתר על המידה ולא פינק אותה . מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דָן שִילוֹן בשנים 1981- 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986. אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל. מעולם לא מיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג . מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר. לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור מסודרת של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט . אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה . ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ? דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט . זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי . שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה . מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות . תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי . שלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית היו אומנם "תּוֹר הזָהָב" של שידורי הספורט . לא בגללו . בשל מעורבותו האישית והמסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן .

שילוב הזרועות בין פעילות חטיבת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה הגיעה לשיאים חדשים בשנים ההן . הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נדרשו ונרתמו כמו אנשי מחלקת הספורט לשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות . זאת הייתה דרך חיים לעיתים קרובות על חשבון המשפחה .  הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [2] . הם היו ראויים לכך .

טקסט מסמך : 14 בפברואר של שנת 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988 . מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978, טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע באד גרינספאן. באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין ה- "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן אצל צֶ'סְטֶר  "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons), יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC. הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim "Jimmy" Connors).

צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט . במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב NBC , CBS , ו- ABC . כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק . לא שעת צפייה נוחה . חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי סיימו להכין את קפה הבוקר שלהם . בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם. בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר. ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) בבניין "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה. יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה. כְּרִיס אֶוֶורְט כמו גִ'ימִי קוֹנוֹרְס הפסידה אף היא. NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בווימבלדון 78'. בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב.

הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC, קודש הקודשים של הרשת, הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים, אוכל חם, בשרים וגבינות, שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה. משני צדדיו של שולחן האוכל הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילונים שחורים שלא ניתן לפספס אותם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם. וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות. טאבו  מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן, ממש חסם בגופו במשך שנים, הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות. הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית בציבורית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים, העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה. רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה, שתייה קלה, וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו הנמשכים מעבר לחצות. זה לא היה כל כך נורא . מחלקת הספורט הפכה את האירוח הזה למסורת.

ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן . מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת  ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי . מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה . התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר. צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן-שלנטיוּת אולם באמונה שלימה ברעיון שהוא מבטא : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם, יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים", והוסיף , "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת . זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו . אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם".

תזכורת קטנה. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ביוני 1984 בין הפועל יהוד לבין הפועל באר שבע לא שוּדַר ישיר ע"י מחלקת הספורט, וגַם לא צולם מעולם לצורך תיעוד, למרות שניידת השידור על ציודה ועובדיה ניצבה באצטדיון ר"ג . השבתת השידור הישיר נעשתה על פי הוראת וועד עובדי ההנדסה בראשותו של המפקח מר צִיוֹן סְוִוירִי כתגובת מחאה נגד מנהל שירותי הפקה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוּבְיָה סַעַר יבד"ל, שמנעו מטכנאי ניידת השידור לקבל מנה שלישית (מוּס שוקולד) בארוחת הצהריים המרוכזת , שלפני השידור הישיר , בשל מִגבּלות התקציב .

אל חלק מאנשי חטיבת הספורט שהפכו מאוחר יותר לפיגורות מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית, התייחס חַיִים יָבִין מרום כֵּס ניהוּלוֹ בביטול מופגן. אולי הוא לא התכוון לכך אולם ככה זה נראה לי וכך הרגישו האנשים . בעבר הרחוק של סוף שנות ה- 70 במאה הקודמת התייחס באדישות מקצועית (מופגנת) לאָלֶכְּס גִלְעָדִי ולתביעות השידור שלוֹ כמנהל מחלקת הספורט. במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה פסל לחלוטין את אורי לוי מכל היבט כמגיש ושַדָּר , "הוא איננו שדר וגם לא מגיש. אין לו קול ונוכחותו על המסך בעייתית בלשון המעטה", נהג לומר לי שלא בצדק . הוא טעה לחלוטין . הגנתי על אורי לוי שהיה מגיש אמין ומוערך לטעמי . מיניתי אותו לעורך ומגיש את אולפן גביע העולם בכדורגל מכסיקו 1986 כשלצדו הפרשנים יְהוּדָה שַהָרָבַּנִי וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל .

טקסט תמונה :  מאי 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אולפן גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 כפי שתוכנן והוקם באולפן א' הבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים על פי חזונו של התפאורן דוב בן דוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגישה אורלי יניב, הפרשן יהודה שהרבני, הפרשן גיורא שפיגל, והמנחה והעורך אורי לוי. חיים יבין התנגד למינויו של אורי לוי כמגיש אולם לבסוף התרצה גם הודות לעובדה שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניצב לימיני ותמך במינוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בסופו של עשור ה- 80 של המאה שעברה לא הֵבין מה מצאתי במפיק המצוין ששי אפרתי. את ששי אפרתי הבאתי בזמנו למחלקת הספורט מתחום הדירוג המשולב בערוץ הציבורי. הוא החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כנער שליח בהיותו נער בן 16. ראיתי בו פוטנציאל. הוא נראה לי מייד איש אמין ומוכשר ובעל פוטנציאל שמסוגל לקַדֵם את הפקות שידורי הספורט המורכבים. הוא הצדיק את כל התקוות שתליתי בו. ששי אפרתי הוא מפיק טלוויזיה מצוין. אדם נדיר שכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא הייתה מבקשת להתהדר באישיות מבורכת כשלוֹ. איש מעשה, יישר דרך עד למאוד, הגון, ועניו, וגם מוכשר ובעל תפישה מהירה. הייתי בר מזל להיות הבוס שלוֹ. חיים יבין תקף את העסקתו של ששי אפרתי האנונימי על ידי כמֵפיק בחטיבת הספורט בפיקודי. עינו כמנהל טלוויזיה הייתה משום מה צָרָה בחֲבֵרוּתוֹ של ששי אפרתי בחטיבת הספורט האקסקלוסיבית, ו-צִיוּותּוֹ על ידי כעיתונאי ואיש מערכת מן השורה. הוא לא הבין כמנהל הטלוויזיה שללא אנשים ברמתו ויכולתו של ששי אפרתי ונאמנותו ללא סייג למקום עבודתו לא ניתן להצעיד את שידורי הספורט המורכבים והמסובכים לעבר הפסגה . הערה : ששי אפרתי התמנה למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודש מאי 2005 . ב- 22 באוקטובר 1989 נחלצתי להגנתו של ששי אפרתי מפני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלפחות בעניין הזה נהג בעין צרה, קטנונית, ומגוחכת [3] .

טקסט מסמך : 22 באוקטובר 1989. זהו המסמך המקורי. "ממתי ששי חבר מערכת ?" , תמה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין. מנהל הטלוויזיה חיים יבין לא העריך ולא חלק כבוד יתר לששי אפרתי וגם לא ל-אורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המתמטיקה של רכישת זכויות שידורים טלוויזיוניות בזירות הספורט השונות.

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי וכוחות חטיבת הספורט הונע מחזון שידור מקודש. מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית. לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט בעת ההיא ולבטח לא של מוטיבאציה. גם לא שום מגבלה אחרת. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון.

הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה . לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ – סִטרי בין המוכר לקונה . שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה (בארץ ובעולם) מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר. בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית או ציבורית, כמו התאחדות הכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל, וגם המשחקים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בכדורסל  בגביע אירופה, יכול בעל הקניין שלהם למכור את סחורתו לכל המרבה במחיר. גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים. מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה. מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה צריך לשלם בעבורם ממון רב. אלו הם נתונים פחות ו/או יותר ידועים ולפיו פועל שוק הטלוויזיה הבינלאומי וגם הארצי .

לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהמנכ"ל יוסף "טומי" לפיד מינה אותי בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער להנהיג ולנַהֵל את מחלקת הספורט בחודש דצמבר 1980 במקומו של אלכס גלעדי (עזב ל- NBC), היה ללמוד במהירות את סודות חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU  באירועי הספורט השונים. אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי בפשר מבנה הנוסחה המתמטית המתוחכמת ש- EBU (איגוד השידור האירופי) הרכיב והשתמש בה כדי לקבוע את חלוקת הנֶטֶל הכספי בעת רכישת זכויות שידורים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו, לרבות מדינות מאסיה אילו של ישראל וירדן , ומדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו, אלג'יר, טוניס, ולוב, שגם הן חברות מלאות באיגוד השידור האירופי כ- Active members "במשרה מלאה". מהות הנוסחה המתמטית פשוטה אך תוצאתה גאונית : שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה החברה באיגוד. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי של רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC  ו- ITV באנגליה , ZDF/ARD – גרמניה , TVE – ספרד , RAI – איטליה , 3/2FR  ו- 1TF הצרפתיות בהשוואה לרשתות הקטנות (כמו זו של הטלוויזיה הישראלית למשל) . הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של הנוסחה ותוצאתה הסופית .

               הנוסחה המתמטית באנגלית :                      הנוסחה המתמטית בעברית :

  T.V.  licenses  =  Basic Units   √­    יחידות בסיסיות  = מספר מקלטי הטלוויזיה (בכל מדינה ב- EBU) √

                             10000                                                                  10000 (עשרת אלפים)                       

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 של המאה שעברה (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22 מיליון . (המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם). לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים של טלוויזיה בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37. מכך עולה המסקנה שעל כל דולר שישראל משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים במסגרת ה- EBU, על הגרמנים לשלם 37 דולרים. כשמכניסים את הנתונים האלה לנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו, מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 48 יחידות בסיסיות ולישראל 6 כאלה. ההפרשים בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם, גדולה ממנה עכשיו לצורך התחשיבים רק פי שמונה. פירושו של דבר שעל כל דולר שישראל תידרש לשלם בעסקת זכויות השידורים של ה- EBU, גרמניה תצטרך להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתה (ארבעה דולרים תשלם ARD ואת הארבעה הנוספים רשת ZDF) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות . אֵילוּ הם אותם היחסים המתמטיים גם עם אנגליה. אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז פי 31 מישראל , ועמדה על  18786000 (שמונה עשר מיליון ו- 786 אלף) מסכים , אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי נוסחת הקֶסֶם המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלום מחולק בין ה- BBC  לבין ITV), ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש. גאון מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי. היא נוטה חֶסֶד לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל . את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU, העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת, וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם ישראל דורי ויוחנן צנגן . תוצאת חלוקת הנטל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור. חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU . בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר. צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף 'טומי' לפיד הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת. למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות), שילמה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 ו- 80 כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ. הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע. גם תרבות הפנאי הייתה שונה. עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום מגוחך של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה. ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה . תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983 שילמנו סכום מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות השידורים (בקטגוריה של Maximum offer). זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי לבעל הקניין. הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה, ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה . כל זאת ללא התערבות ה- EBU  וללא השימוש בנוסחה הכספית שלו. ה-IAAF  (ראשי תיבות של International Association Athletics Federation) התאחדות ה-א"ק הבינלאומית קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר. זה היה סכום פעוט, אפסי הייתי אומר, תמורת הפקה מושלמת של אירוע ענק ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE. ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר. נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק  ברומא בקיץ 1987 שצולמו ע"י הטלוויזיה האיטלקית RAI סכום הגדול פי עשרים יותר. 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר .

בתחילת 1987 חלה רוויזיה בחלוקת הנטל הכספי ב- EBU שהקלה על רשות השידור. איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה. האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִדן שלוש צורות תשלום. בשני האירועים הגדולים ביותר האולימפיאדות והמונדיאלים, נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU. באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי יחידות בסיסיות מתוקנות. באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל, האולימפיאדות והמונדיאלים (גביעי העולם בכדורגל). רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות. רשתות טלוויזיה במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה וספרד, שויכו לקבוצה הגדולה. רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין 1.000000 (מיליון) מסכים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית, ירדן, ואיסלנד נקראו הקבוצה הקטנה. ה-רוויזיה היטיבה עם העניים ורשות השידור הישראלית כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה יצאה נשכרת ומרוויחה מהעניין בתקופה של שנים אחדות .

מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים, כבלים, לוויין, ו- Internet לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט שגזקו את הקופונים שלהם. המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו קשה מאוד ובביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק רבה, את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 במחירי זכויות שידורי הספורט בארץ ובעולם. עליית המחירים הייתה דרמטית. אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם. בכסף הקטן שהם שילמו "מִסֵי טלוויזיה" ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם. אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה. כּמוּתם נאמדת ב-  % 20 . הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור. מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה. אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית , אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר, המשמעת איתנה, ומוּסַר התשלומים שונה. אך עוד חזון למועד. נרחיב על כך מאוחר יותר. בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו. יוקר התשלומים עלה . כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי. בשנים 1999 – 1995 רכש ה-EBU  זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152.000000 (מאה חמישים ושניים מיליון) SFR פרנקים שווייצריים (סכום שווה ערך ל- 100 מיליון דולר בשנים ההן) . רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה . ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה-EBU  מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם. הייתה לו השפעה כלכלית גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המסמך [4] נקרא :

"Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU"

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster, כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1500000 פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בכדורגל –  1000000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בא"ק –  550000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בא"ק –  450000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי אלפיני – 500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בביאטלון – 150000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה ב-א"ק שודרגה והפכה לאירוע השני בחשיבותו בענף אחרי אליפות העולם. את אליפות אירופה ב-א"ק שנערכה בבודפשט באוגוסט 1998 שידרנו ישיר במלואה. זה היה זמן קצר לאחר שאורי פורת (חובב א"ק בעצמו) התמנה למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו ואישר לי את מבצע השידור. שנינו נסענו לפגישה עם רוני בר און שהיה באותה העת יו"ר מועצת ההימורים והטוטו וביקשנו ממנו לסייע לנו במימון שידורי האליפות. רוני בר און הסכים לשדר 100 חסויות של הטוטו תמורת 100.000 (מאה אלף) דולר. הבאתי עמי שוב לבודפשט את השדר הפנסיונר נסים קיוויתי. לא הופתעתי לראות כי 55 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU קנו את זכויות השידורים של האליפות ושידרו אותה בהיקפים נרחבים. רשתות טלוויזיה רבות הביאו ניידות שידור שלהן והציבו מצלמות Unilateral בנֶפּ – סְטָדְיוֹן (Nep Stadion) המיתולוגי בנוסף לכיסוי ה- Multilateral המשובח של הטלוויזיה ההונגרית הממלכתית MTV. אין דבר מרתק ומעניין יותר משידורי א"ק איכותית בטלוויזיה. זה גם מצטלם היטב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. אני מבקר ב- Compound הטלוויזיה רחב הידיים הסמוך ל- "נפ – סטדיון" בעת אליפות אירופה בא"ק- בודפשט 1998. במקום הוצבו עשרות ניידות  Unilateral של רשתות הטלוויזיה ב- EBU (מצוידות במצלמות נוספות) שלא הסתפקו עוד בכיסוי ה- Multilateral  המקורי של הטלוויזיה ההונגרית MTV. ה- EBU מתייחס ברצינות רבה לתחרויות הא"ק האיכותיות. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. בודפשט – הונגריה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. אנוכי עם גב' מרתה ראפאיי (Marta Rapaii) מנהלת מחלקת ה- Eurovision בטלוויזיה ההונגרית הציבורית – ממלכתית MTV  ב- 1998. אהבתי והערכתי אותה. הטלוויזיה ההונגרית העמידה לרשותנו בחדווה רבה את כל הדרישות הטכניות המקובלות בהפקת אליפות א"ק בסדר גודל כזה של אליפות אירופה. שדר האליפות היה נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מר רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מימן את עיקר העלויות של ההפקה. (באדיבות MTV . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כלכלה טלוויזיונית. שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה הארצית והבינלאומית הם יקרים ויוקרתיים גם מפני שהם בלעדיים. מדובר בעסק מוניטארי מורכב וסבוך לחישוב וניהול.

עוד קבע ה- EBU כי מעתה והילך יידרשו רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד לשלם גם עבור שימוש בעמדות שידור (ניתנו בחינם עד 1995) באצטדיונים באירועי ספורט באירופה המותקנות ע"י רשת השידור המקומית (Host broadcaster) שהיא חברה ב- EBU. הקביעה זאת הייתה מוצדקת ונועדה להקטין את עוֹל ההפקה הכספי המוטל על רשת הטלוויזיה המארחת. קריטריון העלויות היה כלהלן :

1. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט בן יום אחד תהיה 1200 פרנקים שווייצריים.

2. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך יומיים עד ארבעה ימים תעמוד על 2000 פרנקים שווייצריים.

3. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך כחמישה ימים עד שבוע תהיה 3000 פרנקים שווייצריים.

4. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט שנמשך מעבר לשמונה ימים ויותר תהיה שווה ל- 4000 פרנקים שווייצריים.

הממון הגדול של הוועדות המארגנות הבינלאומיות טמון באולימפיאדות , במונדיאלים , ובא"ק הבינלאומית. נשיא ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) האיטלקי מר פרימו נביולו (Primo Nebiollo) הפך את אליפויות העולם בא"ק למכרה זהב. וצריך לומר שהוא עשה זאת בכישרון רב. אלכס גלעדי העריץ את פרימו נביולו ונשיא IAAF רחש כבוד מקצועי רב לאלכס גלעדי. פרימו נביולו מינה ב- 1985 את אלכס גלעדי לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF . הייתה קיימת בין השניים הערכה רבה אם לא הערצה הדדית. הקטע הבא ממחיש את מהות ההערצה שרחש אלכס גלעדי לפרימו נביולו על פי עדותו של כתב סוכנות AP מר סטפן ווילסון . ביום שלישי – 2 בספטמבר 1997 התקיים בלוזאן המושב ה- 106 של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) שדן בבחירה הסופית של העיר שתארח את אולימפיאדת 2004. במכרז נטלו חלק חמש ערים אתונה (זכתה בסופו של דבר), רומא, סטוקהולם, בואנוס איירס, וקייפטאון. ההצבעה הקובעת והמכרעת תוכננה ליום שישי – 5 בספטמבר 1997. 107 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ביניהם ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ואלכס גלעדי נדרשו להכריע מי תהיה העיר המאושרת שתזכה במינוי. סטפן ווילסון (Stephen Wilson) כתב הספורט של סוכנות הידיעות AP (Associated Press) שנכח בעיר תיאר את האווירה ששררה במקום לקראת פתיחת המושב כאווירה של אינטריגות, ספקולציות, ומתח רב [5] . כל חמש הערים עשו מאמצים כבירים לזכות באירוח האולימפיאדה. הקבוצה האיטלקית שהגישה את מועמדות רומא לאירוח המשחקים הייתה הראשונה שערכה מסיבת עיתונאים. לא הוטלה שם כל פצצה מרעישה . האיטלקים סיפרו במסיבת העיתונאים כיצד הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התחבורה המורכבות הנוגעות להסעת 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) אנשים מידֵי יום ביומו בתקופת המשחקים . דווקא פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיטלקי נשיא IAAF האיש שמרבה להופיע בתקשורת והמייצג את השאיפה האיטלקית לארח את משחקי 2004 ברומא נעדר ממסיבת העיתונאים של חבריו. לפתע הופיע ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ בכל הדרו בלובי של מלון "לוֹזָאן פַּאלָאס" (Lausanne Palace) כשהוא צועד לעבר הבר (BAR) אפוף עשן סיגריות ומלא בחבורות אנשים מחמש הקבוצות המציעות, חברי IOC, ועיתונאים, המחליפים ביניהם את הרכילות האחרונה. סטפן ווילסון כתב סוכנות הידיעות AP (ראשי תיבות של  Associated Press) עקב ובלש אחרי המתרחש. הוא ראה גם את אלכס גלעדי (שימש יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF) שהיה בסביבה אץ לעבר ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיש החזק של התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) משנכנס מבעד לדלת המלון ומתחבק עמו. עכשיו היה מובן עד היכן הרחיקה לכת הערכתו אולי הערצתו של אלכס גלעדי לפְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ אחת הפיגורות החזקות והמוכשרות והמשפיעות ביותר בעולם הספורט ומשפיעות על הסימביוזה הבלתי נמנעת ויחסי הגומלין המפותחים בין הטלוויזיה הבינלאומית לספורט לגווניו השונים. בעיקר בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים ובין הטלוויזיה לענף הא"ק המרהיב. 

ההצלחה האדירה של ארגון אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983. בד בבד עם איכות הפקת סיגנל השידור הטלוויזיוני ע"י YLE (רשת הטלוויזיה הציבורית של פינלנד), האמירה בבת אחת את זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה כעבור ארבע שנים ברומא בקיץ 1987. האמרת המחירים נסקה לגבהים כספיים שלא הִכּרנו. רשות השידור נדרשה לשלם בבת אחת ב – % 200 (מאתיים אחוזים) יותר מאשר שילמה קודם לכן . לא ייאמן . אבל זאת הייתה עובדה. ה- EBU דרש מאתנו על פי הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי 60 אֶלֶף דולר. המנכ"ל אורי פורת נדהם . יוחנן צנגן היה בשוֹק. נדרשתי להתחנֵן בפני מזכיר קבוצת הספורט של ה-EBU  ז'אן פייר וויינמן וה- Sport Controller של ה- EBU רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) כדי שיתחשבו ברשות השידור הישראלית הענייה הנצחית. זה עזר ה- EBU קיזז בחצי את עלות זכויות השידורים שלנו [6]. "יואש אלרואי, כל הכבוד", כתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , ואישֵר את חזון השידורים שלי ברומא 1987.

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987. זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן, המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 30000 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, התקבלה ע"י מוסדות הארגון. דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא הודה לי בסגנונו החביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' שילם ה- EBU ל- IAAF סכום של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר זכויות שידורים. ב- 1985 חתם ה- EBU עם IAAF על חוזה ארוך טווח נוסף לעוד שלוש שנים עד 1987. החוזה כלל אירועי א"ק בינלאומיים שונים . החשוב ביניהם אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987. התשלום לשנים 1987- 1985 האמיר ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בשנת 1988 נחתם שוב חוזה והפעם לארבע שנים עד 1991. הסכום זינק ל- 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. תמורת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 נדרשנו לשלם 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. בתוך 8 שנים האמיר חלקנו הכספי פי 50 יותר.

אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell). קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך באותה אליפות העולם ה- 3 ב- א"ק שנערכה בטוקיו בקיץ 1991, מייקל פאואל היה טוב ממנו. בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 קבע מייקל פאואל שיא עולם של 8.95 מ' המחזיק מעמד עד עצם היום הזה במשך שנות דור בנות 33 שנים גם בעת כתיבת פוסט מס' 1008 תאריך ב- 14 באוגוסט 2021 (!). הזמן הארוך שחלף מאז מוכיח כי ההישג של מייקל פאואל מתקרב מאוד לקצה גבול היכולת האנושית במקצוע הקונקרטי הקרוי הזה הקרוי, קפיצה לרוחק לגברים.

טקסט תמונה : 30 ב- אוגוסט 1991. שליחת רגליים מושלמת ו-פנטסטית של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell, גובה קומתו האישית 1.92 מ') בתום ביצוע סגנון הקפיצה לרוחק הנהדר שלו לקראת הנחיתה המדהימה והמרשימה שלו ההיא בעת ההיא משקבע את שיא העולם הפנטסטי שלו 8.95 מ' באליפות העולם ה- 3 ב-א"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה גם בחלוף שנות דור המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה רשתות טלוויזיה בישראל ובראשן תוכנית החדשות "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית לא התאפקו ופשוט יירטו ללא רשותנו מהלוויין את הקפיצה הפנטסטית של מייקל פאואל ושידרו אותה ב-גְנֵבָה. אנחנו שילמנו עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991 סכום של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר טבין ותקילין, וסכום נפרד נוסף עבור שירותי הלוויין הנושא את סיגנל השידור הבינלאומי מטוקיו לירושלים. והנה באים המתחרים שלנו ומשדרים בגסות רוח חומר טלוויזיה מעוגן בזכויות שידורים בלעדיות לא שלהם. תוכנית החדשות של הטלוויזיה החינוכית "ערב חדש" (שודרה בחמש בערב) בעריכתו של יוסי רונן ובהגשתו של דן שילון עשתה מעשה שלא ייעשה. היא שידרה ללא רשות שלנו ועוד לפנינו (אנחנו שידרנו רק בערב) את שיא העולם המדהים בקפיצה לרוחק של מייקל פאואל 8.95 מ'. אנחנו שילמנו 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר גם עבור בלעדיות של השידורים בטריטוריה של מדינת ישראל. אנשי הטלוויזיה הלימודית לא שילמו פרוטה אך יירטו את הלוויין וגנבו ללא בושה חומר שידור לא שלהם . בכך הקדימו אותנו ושידרו אירוע שיא מדהים במהלך אליפות העולם ה- 3 בא"ק בעוד אני נושך את שפתיי עד זוֹב דם מרוב כעס. להיות שני בעיתונאות זה אסון. להיות שני לאחר ששילמת הון עתק עבור אקסקלוסיביות השידור ויריבך גנב ממך את הבכורה – זאת טרגדיה.

העברתי מייד תלונה חריפה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ויוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה, וגם ל- EBU  ול- IAAF. המחלקה המשפטית של ה- IAAF תבעה "מהגנבים" דמי עונשין של 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. דווקא יוסף בר-אל שהיה איש תחרותי והתבלט בכוחניות שלוֹ , וויתר ולא התעקש לקבל את התמורה מהמיירטים.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 4 באוקטובר 1991. ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות". ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מאיימת בתביעה כספית נגד רשתות טלוויזיה בישראל שגנבו חומרי שידור ללא רשות מאליפות העולם ה- 3 ב-א"ק שנערכה בטוקיו בקיץ 1991. 

אִרְגוּן אליפויות העולם ב-א"ק הפך להצלחה כלכלית מדהימה של ה- IAAF. הצלחה שצברה חשיפה עצומה ברשתות הטלוויזיה האירופיות, ארה"ב, אוסטרליה, יפן, וקנדה. הדבר הביא את נשיא IAAF פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ (Primo Nebiolo) להפוך את האירוע המרתק למכרה זהב בלתי נדלה. ב- 1991 הוא החליט עם אנשיו לערוך את אליפות העולם בא"ק מידי שנתיים ולא עוד בהפסקות של ארבע שנים. המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפך לתרנגולת זהב שמטילה עבור פרימו נביולו ביצי כסף. לתועלת שני הצדדים. אין דבר יפה יותר בטלוויזיה מ-א"ק במיטבה. תמורת החוזה ארוך הטווח עם IAAF  בשנים 1995- 1992, נדרש ה- EBU להקפיץ את המחיר ולשַלֵם עכשיו 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר (22 מיליון + 750 אלף דולר בשנה אחת). בתמורה לתשלום הענק הוסכם כי ארבעת אליפויות העולם הבאות בשנים 1993, 1995, 1997, ו- 1999 ייערכו על אדמת אירופה. ב- 1996 חתם IAAF עם ה-EBU על חוזה חדש לשֵש שנים. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הצליח לשמור על רמת המחירים הגבוהה  וקיבל מ- EBU  תמורת חוזה הטלוויזיה הזה בשנים 2001 – 1995, סכום של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה) מיליון דולר (22 מיליון וחצי דולר לשנה אחת) [7]. אורי פורת, יוחנן צנגן, ומוטי קירשנבאום אִפשרו לי להפיק ולשָדֵר את אליפויות העולם בא"ק בהיקף מלא כשכללי ההפקה הנקוטים על ידי והעלויות הכספיות מקובלים גם עליהם. הכלל הראשון היה – אנחנו משדרים ישיר מהשטח. עלות השימוש בעמדת השידור באִצטדיון הא"ק עמדה על 3000 (שלושת אלפים) דולר אך אורי פורת ומוטי קירשנבאום הסכימו עם קביעתי כי עמדת השידור ואביזריה הם כלי נִשקו של השַדָּר. עיקרון עיתונאי שאין לסטוֹת ממנו. את אירועי הספורט למיניהם השונים משדרים מהשטח. בשום אופן לא Off Tube מהמוניטור בירושלים.

עליית מחירי זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה תלולה מידַי והציבה תמרור אדום בפני הנהלת רשות השידור. הייתה סכנה גדולה שלא נוכל להמשיך להצטרף לחוזים ולהסכמים הקבוצתיים היקרים של ה-EBU בגלל העלויות התופחות . להלן רשימת חוזי הספורט שערך ה- EBU עם הוועדות המארגנות השונות בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. בחלק מהם היה לנו עניין רב . בעיקר בחוזים המצוינים שערך ה-EBU  עם התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA) , התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) , והתאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA). העברתי את הרשימה המפורטת לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. שניהם סייעו לי רבות בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים. חזרתי עם דיווחי העלויות הכספיות אל מוטי קירשנבאום. הוא לא נבהל. כל עוד הוא היה בסביבה לא הייתי צריך לחשוש יותר מידַי מסמנכ"ל הכספים של רשות השידור.

עוֹניָיה של רשות השידור היה סוֹד גלוי שהמנכ"לים לא אהבו לדבר אודותיו . בהיעדר כל מסורת של יחסי ציבור ושיווּק  הם מעולם לא טרחו להסביר את המצב העלוב לקליינטים שלהם וגם לא לשולחיהם . רשות השידור הייתה עסק ציבורי ולא קניין מסחרי . מרבית הבּוֹסים של רשות השידור לא לקחו יותר מידי ללֵב את העוני והמחסור הנוראי ששרר בגוף השידור שאותו ניהלו . מצוקת התקציב הקשתה את החיים על בעלי המקצוע בשידור הציבורי בכל המִגזרים , בשידורי הספורט , החדשות , הדוקומנטאציה , והבידור . חלק מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אנשים מוכשרים מאוד שניחנו מעבר לידע המקצועי הרב גם בשאיפה ויוזמה ליצור ולשָדֵר ברמה וסטנדרט שידור גבוה . זה לא תמיד עלה בידם . נוצר פער גדול מידי בין פוטנציאל השידור הקיים לבין התוצאה הסופית על המסך. פערים גדולים מידַי מולידים אכזבות. מכאן הייתה קצרה הדרך שהובילה לוויכוחים מרים בינם לבין אנשי הנהלתם . לרוב אנשי ההנהלה המקצועית והציבורית לא הֵזיז המחסור הזה יותר מידי. שנתם לא נדדה בלילות בשל כך. קשה להאמין שאיש מוכשר כמו יוסף "טומי" לפיד לימים יו"ר מפלגת שינוי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, רב אומן ביחסי ציבור ושיווק שכיהן כמנכ"ל רשות השידור חמש שנים בין 1979 ל- 1984 – לא חשב כלל בתקופתו על רעיון גיוס החסויות והותיר את רשות השידור שלוֹ חסרת ממון . הוא דאג להדגיש בכל וויכוח מקצועי עמי, "יואש אלרואי, אין לי כסף". ההפרש בין הידע והכישרון של מרבית אנשי שְדֵרַת הפיקוד בטלוויזיה הישראלית לבין חוסר הממון הכרוני זרע מפח נפש ותסכולים קשים. "זה מה שיש ועם זה תסתדרו", פטרו המנהלים את עובדיהם.

המצב השתנה לטובה עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 במקומו של אריה מקל . מוטי קירשנבאום מינה ביולי 1993 את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יוסף בר-אל . שני המושלים החדשים של השידור הציבורי ב- 1993 הבינו היטב את מכלול חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) כנדבכים הכרחיים בפירמידה הכללית . ברור שרחשתי להם הערכה רבה . שניהם הבינו גם את חשיבות הבסיס הארגוני לטווח ארוך , את יכולות ההפקה , ואת חשיבות הקשר המיוחד של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית עם איגוד השידור האירופי (ה- EBU) . ה- EBU היה זה שניהל את כל המו"מ הגדולים לרכישת זכויות השידורים של ענפי הספורט עם הוועדות המארגנות באירופה ובעולם והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה Active Member באיגוד השידור הציבורי החשוב בעולם. האוריינטציה הבינלאומית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן וההתמצאות והסקרנות הטבעית של שניהם בזירות הספורט השונות , סייעה לי במידה עצומה להדק את הקשרים עם ה- EBU כדי לנווט ביעילות את שידורי הספורט שלנו . שניהם אפשרו לי להעפיל לפסגה ולשהות שם לא מעט זמן . להלן רשימת חוזי הספורט השונים שה- EBU התעסק עמם בתדירות ובתכנון לטווח ארוך . אנוכי בסיוע מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה מצאתי עניין במשחקים האולימפיים (IOC) , אירועי הכדורגל שכוללים בראש וראשונה את המונדיאלים ואליפויות אירופה (FIFA ו- UEFA) , אירועי כדורסל שכוללים את אליפויות אירופה ואליפויות העולם (FIBA), אירועי א"ק שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (IAAF), אירועי שחייה שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (FINA) וטניס ווימבלדון (Wimbeldon). בנוסף לכך התעניינתי גם באליפויות אירופה והעולם בהתעמלות (FIG) . ראיתי במוטי קירשנבאום מנכ"ל עַל גם מפני שהבין את המורכבות והמסובכות הפיננסית , פקטור אחד מיני רבים , שמרכיבים את ניהול וניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות הבינלאומיות השונות. (עמוד מס' 1 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 2 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 3 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 4 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 5 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההיסטוריה של שיתוף הפעולה בין רשות השידור לבין ה- EBU , חשובה ועתיקת יומין. עם חזרתי מוועידת הספורט של ה- EBU שהתקיימה באוקטובר 1986 בעיירת הקַיִט הפורטוגלית אֶשְתּוֹרִיל (Estoril) על חוף האוקיינוס האטלנטי, החלטתי לפנות אל רִיצָ'ארְד בַּאן ששִימֵש אז בתפקיד של ה- Sports controller ב- EBU  (ראש קבוצת המו"מ של איגוד השידור האירופי לחוזי שידורי ספורט), כדי להסביר לוֹ שוב את השגותיי הנוגעות למבנה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי בין חברות ה- EBU  ואת מצוקתה הפיננסית של רשות השידור שמדירה שינה מעינינו. עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. מִבְנֶה נוסחת ה- Share הכספי ב- EBU הקובעת את מידת הנטל הכספי שיוּשת על כל חברה באיגוד הוא דרמטי וחכם. מרכיבי הנוסחה הם כלהלן : שורש ריבועי של מספר המוניטורים בכל מדינה ב- EBU חלקי 10000 (עשרת אלפים) נותן את המנה בשתי קטגוריות של מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) ושל מספר יחידות הצפייה (Vision Units), המוּקצוֹת לכל רשת טלוויזיה באיגוד. הקטגוריה הראשונה מדברת על זכויות שידורים והשנייה עוסקת במחירי השימוש בקווי מערכת השידור של ה- EBU. התוצאה המתקבלת מהתרת הנוסחה היא מעניינת, אפילו מרתקת, מפני שקיימת רק קורלציה יחסית בין כמות היחידות הבסיסיות ויחידות הצפייה של כל מדינה לבין גודל התשלום שלה. הבנת פשר הנוסחה המתמטית מסבירה מדוע רשתות הטלוויזיה העניות משלמות באופן יחסי יותר מהרשתות העשירות.

תיעוד הפנייה הזאת לרִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) ותשובתו חשובים להבנת התהליך הגלובאלי הבלתי נמנע של ההתייקרות חסרת התקדים של זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה בהם ל- EBU ולנו היה עניין עצום. השינויים הכספיים המפליגים השפיעו לרעה על הטלוויזיה הישראלית והפחיתו את יכולת קנייתה. הם מצאו אותה בלתי מוכנה בעליל כשהחלה התחרות נגד הכבלים וערוץ 2. הנה המכתב כלשונו [8] .

Israel Television – Sports Department                  Jerusalem- 17.10.1986

To attention of :

Mr. Richard Bunn

EBU Sports Controller

CH  1211 Geneve – SWITZERLAND

Dear Richard

Following our last meeting in Estoril –Portugalon September 12 – 14 1986, and following personal meetings with many of our colleagues in the EBU, I would like once more to raise some of my thoughts concerning two cardinal problems have raised recently in Estoril and in the Sports Working Party in Geneve in March 1985. Problems which concerning the IBA (Israel Broadcasting Authority) very deeply.

A.  The EBU principals’ readiness to pay huge amounts to the Organizing Committees, while signing the long term contracts.

B. The absolute injustice of the mathematical formula structure used in dividing the Monetary Burden : Basic Units = square root of  TV licenses divided to 10000.

 T.V.  licenses   =  Basic Units  √­

10000

With regard to the first point, my impression is that the EBU is going in a dangerous direction while negotiating the long term contracts with the organizing committees around the globe.

Dear Richard where does the EBU draw the monetary line while negotiating?  It seems to us that there is a permanent agreement by the EBU to pay any price for almost any event. The most striking an example is the EBU – IAAF agreement. For a 3 years long term contract 1985 – 1986 – 1987 the EBU has agreed to pay a fantastic and amazing sun of 3.600000 $ (US Dollars). This is outrageous! Why 3.600000 $ and not for example 4.800000 $? or maybe  2.400000 $ ? Richard, someone has to pay these huge amounts, and that someone is he, you and me. IBA paid 3000 $ for the first Athletics World Championship inHelsinki1983. Now for Roma87’(second World Championships Athletics 29.8.1987 – 6.9.1987) we have to pay according the EBU mathematical formula sharing a huge amount, more than 61000 $.

To be precise, we are expected to pay 20 times more than Helsinki1983. It’s true that that the EBU – IAAF 1985 – 1987 includes additional items like World Champs Cross Country, Marathon races, Youth World Champs, Walking competitions, Women’s events etc, but the most attractive and interesting event is still remains the 2^nd World Athletics Championships of  Roma 1987. I would like to draw your attention Richard to the fact that until 1983, we have all paid reasonable prices for the right to transmit athletics events.

How come that all of a sudden things got such a bad turn for the EBU ?  There is no doubt in my mind that the perfect television coverage done by YLE (the Finnish TV) in the first World Athletics Championship was the main reason for IAAF astronomical demands. The YLE beautiful coverage was in my opinion the best ever. The Finnish TV has put the Athletics back on the map. They did an excellent job. It’s true that Mr. Horst Seifart set the scientific elements of athletics television coverage in the 1972 Olympic games, but YLE TV has made it into perfection.

YLE coverage helped athletics penetrate into every remote corner of the Globe. The direct result was that the IAAF decided to hit the metal while it was still hot and collect the big money at once. There is no doubt that YLE TV has made a decisive contribution to the spread out of the athletics around the world. Television as a number one communication media has made the athletics what it is. Now those who needed us try to exploit us with their fantastic demands. The TV cameras in the venues are as important as the athletes on the track. We are all aware of the sums athletes get under the table. But what does it have to do with the IAAF huge financial demands of the EBU? Sometimes it seems that money is pouring all over Europe.

Dear Richard. You are the Sports Controller of the richest and strongest broadcast union organization in the world, and it holds a resourceful manpower. I am convinced that this flow of money must be stopped and the EBU has the strength and ability to do it. The same holds in the long term contract with Wimbledon Tennis .Up until 1982 we have paid 1500/ 2000 $ for rights. Since 1983 / 1984 we are required to pay five times more. As it looks right now EBU will have to increase its payments in the future. For instance, if theWimbledonorganizing committee decides that the first prize in 1989 will amount 500000, who will pay for it ? Obviously the EBU will contribute handsomely as to the cost – sharing.

Now let’s move to the other question raised. I have to tell you once more Richard, that the formula of the cost – sharing is unjust and unfair. Following is the classic example. There are 22.000000 TV licenses in West Germany. There are 600000 TV licenses inIsrael. By simple mathematics Germany TV licenses population is 33 times bigger than Israel. We feel that the cost sharing has to be divided accordingly. The EBU formula for calculating the Basic Units turns the whole thing into a  parody justice. See the formulas

 

Germany gets according to that sophisticated formula 47 Basic Units and Israel has 8 Basic Units, meaning that Germany is now only 6 times bigger than Israel (instead of 33). In my opinion this is simply an fair mathematical distortion. The financial agreements of the EBU with the Organizing Committees and the cost sharing both are grave problems for IBA. Tell me Richard what actually is our advantage in being a member of the EBU?  I don’t have any intention to attack you personally or the EBU in general. I simply feel I have to raise the serious problems we in IBA face for a long time. We feel suffocated without any ability to act properly. The irony is that in cases of an EBU failure in getting a contract, IBA does it quite easily.

Take for an example the U.S.A.open tennis 1986. For 1000 $ we could have reached an agreement with T.W.I. By the way I don’t Accept Mr. Vilcek remark about the solidarity in the EBU organization. Our agreement with T.W.I. has been done with the full knowledge of the EBU and I quote from the “Comments on the Agenda”, papers SPG 3362, page 10, “The Sports Steering Committee agreed that members should be free to enter into individual negotiations with T.W.I. for this event”. So we did not violate the EBU solidarity. We did so in the past and will do it in the future. But with all that in mind, we feel that serious questions must be asked about the long term contracts and the formula of the cost sharing.

Richard, I have to say it again, I hope you will not take this letter personally and that you are not offended by it. This letter expresses only my reactions to very serious problems bothering us all the time.

,Warmest regards from me

Yoash  Alroey

IBA  head of sports                   Copy to : Mr. Boris Aquadro – Chairman SWP

ראה טבלה של כמות היחידות הבסיסיות ויחידות כפי שהן מוקצות לכל חברה באיגוד השידור האירופי מתאריך 8 בדצמבר 1992.

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 1 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך הזה (קרוי, EUROVISION COST SHARING) כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 2 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך הזה שקרוי, כלהלן : "EUROVISION COST SHARING", כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU / איגוד השידור האירופי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שבועיים אח"כ השיגתני תשובתו הצפויה של ריצ'ארד באן אחד האישים החשובים בקבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי ה- EBU (European Broadcasting Union) [9]. היו לי תקוות כמוסות שלא התגשמו.

 

CONTROLLER OF SPORT                                                                                     

Ancienne Route17A                                                                                          

Case postale 67                                                                                                         

CH – 1218 GRAND – SACONNEX  /  GENEVE                                                                    

att : ISRAEL TELEVISION   Yoash Alroey

Sports department Jerusalem ISRAEL

SG / S / 535

Geneva– 13  November  1986

Dear Yoash,

Thank you for your letter of 17 October in which you explain the difficulties facing IBA in the application of the rules on cost sharing. As you rightly say, the market for sports rights has become more competitive inEuropewith the presence of commercial stations and satellite – to – cable operators, which see sport as a valuable program element in their efforts to obtain an audience. This has had an inevitable influence on the rights payments the EBU is asked to pay to secure rights on major events.

Personally, I do understand your concern that this increase in rights fee also affects those members not yet experiencing competition, when shares are calculated on basic units. However, as you know, attempts are being made to find more flexible procedures and the Wallqvist Group, set up at the initiative of the Sports Working Party to consider the cost sharing system, is to present its final proposal to the Administrative Council next May.

I have sent a copy of your letter to both Mr. Wallqvist and Mr. Buck, chairman of the Eurovision Cost-Sharing Sub-Group, since I believe that you give very clear and precise details of the problem effecting member organizations at the present time. The unity of the EBU is something we must all preserve to maintain, even if certain sacrifices have to be made, and I know that this is your opinion, even though sometimes, as you say, the demands on IBA appear unjust.

Yours sincerely

Richard  Bunn

טקסט תמונה : קיץ 1990. מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) שהקימה RAI ׁ(הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי עם ריצ'ארד באן (Richard Bunn) ה- Sports Controller של ה- EBU / איגוד השידור האירופי ואחד האנשים החשובים בארגון. התמונה צולמה ברומא בחודש יולי 1990 בתקופת הפקת חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורים ישירים את תחרויות גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. (התמונה צולמה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מצבה הכלכלי העלוב והקשה (והכרוני) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית נגזר גם מהיותן סמוכות לשולחן הממשלה. שנים רבות שימשה רשות השידור סניף או שלוחה של הממשלה במסווה של גוף תקשורת ציבורי – ממלכתי עצמאי. מסורת תקשורתית בלתי ראויה במתכונת הזאת. הממשלה קבעה אז כמו היום את גודל אגרת הטלוויזיה (לא על פי העניין בשידורים, עלותם, חיוניותם, וכמות הצפייה בהם, אלא על פי מה שמתחשק לה ועל פי תקדימי העבר). בכך נגזר תקציבה של רשות השידור לשבט. הממשלה בשנים ההן קבעה גם את כמות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי המנוחה בשבתות. פתטי. באיזו עוד מדינה החושבת את עצמה למתקדמת מתערבת הממשלה בקביעת כמות עובדי הטלוויזיה והרדיו בשבתות ובחגים. פשוט לא ייאמן.

היה ידוע לכל בר בי רב שפעילות הספורט של מדינת ישראל מתרכזת  מקדמת דנה בסופי השבוע ובשבתות . אך הממשלה באמצעות שַר העבודה והרווחה קבעה מספר מינימאלי ביותר של היתרי עבודה בטלוויזיה הישראלית דווקא ביום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל שהוא יום העשייה העיקרי של תרבות הספורט כאן. מנגד ניצב חוק רשות השידור המחייב את סיקור וכיסוי פעילות הספורט והכדורגל שהתנהלה רובה ככולה בשבתות בימים ההם. פרדוקס טיפשי שנובע מהתערבות פוליטית לא מוצדקת ולא חכמה של הממשלה בענייני שידור לא לה. רשות השידור הממלכתית היא גוף שידור סוברני שאמור להתנהל באופן עצמאי לחלוטין על פי חוק רשות השידור ובמסגרת תקציבית שאושר ע"י הוועד המנהל של רשות השידור. אך מה לזה ולמגבלת היתרי העבודה בשבתות שמטילה ממשלת ישראל על הטלוויזיה הציבורית (כמו במדינה בולשביקית) חדשים לבקרים. מגבלת היתרי העבודה שהוטלה על הטלוויזיה הישראלית לא אִפשרה כמובן לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבוריתלמלא את ייעודה.

לא יכולתי לכסות את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות שהם ההצדקה היחידה לקיומה של התוכנית "משחק השבת". חיים יבין ניהל ב- 1986 רשת טלוויזיה נחשלת שהייתה בעצם כמו סניף תקשורת של פקידי הממשלה. לקראת סופו של חודש נובמבר 1986 עשתה הממשלה טובה גדולה לטלוויזיה הישראלית הציבורית כשאישרה תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הורה למנהל חטיבת ההנדסה שלו יעקב אורן (שהיה גם שנים רבות האחראי למִנהל וכוח אדם בטלוויזיה) לשבצם לטובת שידורי הכדורגל כדי שנוכל לכסות לפחות משחק אחד (מתוך שמונה) בליגה הלאומית. הנה הוא כלשונו [10].

טקסט מסמך : 26 בנובמבר 1986 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין אל מנהל כוח אדם של הטלוויזיה יעקב אורן הדן בהיתרי עבודה בשבתות של העובדים לצורך כיסוי לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל – נראה כמו פרודיה. אולם זאת הייתה המציאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית- רשות השידור        ירושלים  26.11.1986

לשכת מנהל הטלוויזיה

אל  :  יעקב אורן

שר העבודה והרווחה אישר לנו תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות .

החלטה זו באה לאחר מאמץ של חודשים ארוכים בדרגים שונים ובהם משא ומתן לא קל בין שר העבודה והרווחה לשר החינוך והתרבות.

כמו כן אנו מונעים כידוע לך מאז תחילת העונה מן הציבור של שוחרי הספורט בישראל את שידורי המשחקים בשבת .

מוטלת עלינו חובה מן המעלה הראשונה להתגייס כבר השבת לכיסוי משחק אחד לפחות של הליגה הלאומית .

אבקשך להכניס את השינויים המתאימים בסידור העבודה של הטכנאים ולאפשר את הקלטת המשחק על פי דרישת מחלקת הספורט .

במידה ויהיה צורך בהיתרי עבודה לאותם טכנאים שכבר סיימו את מכסת עבודתם השבועית . אנא הודע לי ונפנה למשרד העבודה והרווחה כדי לקבל את ההיתרים המתאימים .                                                                                                       

בברכה ,

חיים יבין

עותק  :  יואש אלרואי 

פָארְסָה אמיתית. חודש קודם לכן ב- 26 באוקטובר 1986 ביקשתי ממנהל החדשות וממנהל הטלוויזיה, להסיט את שידור התוכנית "משחק השבת" לאחד מימי החוֹל בשבוע. לא היה טעם לקיים ולשַמֵר אותה בתנאים הנוכחיים. להלן המסמך בן 2 עמודים. [11].

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986. מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 1 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986. מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 2 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מצב נואש. המגבלות המטופשות והמאבקים הבלתי פוסקים בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור שאבו ממני כמעט את כל כוחותיי והאנרגיות שלי. במקום להפיק, לערוך, ולשדר התעסקתי בקרבות ומלחמות אגו עם חלק מהמנהלים וחלק מהוועדים. הנה מסמך נוסף שהורץ על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורי חיים יבין ב- 9 נובמבר 1986.

סוף חלק 1 של פוסט מס' 1008. הועלה לאוויר בשבת של 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. 

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1008 : הועלה לאוויר אחה"צ של יום שני – 16 באוגוסט 2021.

—————————————————————————————————– 

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה (חלק מס' 2). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

הערה : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות, לוועדות המארגנות, ולמוסדות המתאימים. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה שנמשכים שנים ארוכות ומרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי), ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים . 

השדר הוותיק יורם ארבל מִיצֵב את עצמו זה מכבר לבכיר שדרי הספורט בערוצי הטלוויזיה של מדינת ישראל . השבוע הוכיח זאת שוב כששידר ישיר בערוץ 1 ב- 7 בפברואר 2013 את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה , שידר ישיר ב- 11 בפברואר 2013 את הדרבי התל אביבי בכדורגל מכבי ת"א – הפועל ת"א , ושידר אֶמֶש ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את המשחק המשעמם ריאל מדריד – מנצ'סטר יונייטד שהסתיים בתוצאה 1:1 בליגת האלופות. יורם ארבל מותיר הרחק מאחוריו את מאיר איינשטיין שמתבזבז ב- "יציע העיתונות" ו/או צועק נורא במגרשי הכדורגל. אינני חושב שיהיה זה פסול מצדו להתייעץ עם מורה לפיתוח קול.

מגוחך שהוא יורם ארבל מכנה בעת השידור הישיר אמש את מנהל – מאמן מנצ'סטר יונייטד סיר אלכס פרגוסון "שועל זקן". יורם ארבל ואלכס פרגוסון הם בני אותו גיל. כ- 70. אין סיכוי שאכנה כאן בבלוג הזה את יורם ארבל "השדר הזקן" למרות ש- "שועל זקן" היא מעין מחמאה עטופה במטפורה שיורם ארבל התכוון להעניק לסיר אלכס פרגוסון. ובכן, אלכס פרגוסון איננו "שועל זקן" ולא "אריה שואג" וגם לא "פיל רומס" וכו'. סיר אלכס פרגוסון הוא מנהיג ספורט וכדורגל דגול ואיש הוראה וחינוך בעל שיעור קומה. המשחק אמש שיעמם אותי מפני ששתי הקבוצות בעלות מוניטין שמעסיקות שחקנים מפורסמים לא הצליחו להשיג עדיפות מספרית האחת על השנייה בעת ההתקפות ובכך לשבור את השווייון ביניהן . ברור שנוצרת סקרנות וגם מתח מסוים בגלל המפגש בין שני שחקני התקפה המפורסמים כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד) ו- וויין רוני (מנצ'סטר יונייטד) אולם ההגנות של שתי הקבוצות חזקות מההתקפות של שתי הקבוצות . בהיעדר יכולת (מצד שתי הקבוצות) ליצור יתרון מספרי של שחקנים תוקפים בשטחי "האש" ואזורי "ההוצאה להורג" ליד השערים, נידון המשחק ההתקפי הצפוי של שתי הקבוצות להיות שיעמומון. גם שני שחקנים בעלי מוניטין כמו כריסטיאנו רונאלדו ו- וויין רוני לא מסוגלים להציל אותו מקיפאונו . שני השערים במשחק הובקעו בנגיחות ראש ממצבים נייחים ו/או כמעט נייחים הודות ליכולת אישית רגעית והברקה של רונאלדו ו- וולבק ולא בגלל מחשבת כדורגל מפותחת. אין שום ערובה כי שחקנים מפורסמים בסרט קולנוע ו/או על כר הדשא במשחק כדורגל יהפכו בכל מקרה את ה- Show למופע איכותי.

חזון המשחק של אלכס פרגוסון וז'וזה מוריניו שונה לחלוטין מזה של פפ גווארדיולה. שני הראשונים אינם מצליחים ו/או אינם מעוניינים למַמֵש את "תיאוריית האדם השלישי" (Third man theory) במשחק הכדורגל הלכה למעשה. רבים מצופי הטלוויזיה בישראל ובעולם כולו זוכרים את תצוגות הכדורגל המרתקות והיעילות של קבוצת ברצלונה (תחת הדרכתו של פפ גווארדיולה) נגד מנצ'סטר יונייטד וגם ריאל מדריד, וקבוצות אחרות בליגת האלופות. התצוגות היו כפופות למשנה סדורה. ברצלונה של פפ גווארדיולה הצליחה להגשים הלכה למעשה את "תיאוריית האדם השלישי" והשיגה מעת לעת עדיפות מספרית של שחקני ההתקפה שלה על כמות שחקני ההגנה של יריבותיה באמצעות תנועת מניפה של כל שחקני הקבוצה הנשענת על אין סוף חילופי מקומות, פריצות מאחור לשטחים מתים של ססק פבריגאס, ג'ורדי אלבה (ושחקנים נוספים) תוך ניצול מסירות סרגל של ליאו מסי, צ'אבי, ואינייסטה לאותם השטחים המתים כדי לכבוש שערים ולהכריע את המשחק . הצפייה בברצלונה מגרה את המחשבה והדמיון. קיימת כל הזמן תחושת ההפתעה ומתי היא תקרה . אימתי ברצלונה תגיע לשיאה תממש את תיאוריית האדם השלישי . אתמול ראינו כי כריסטיאנו רונאלדו שמצויד בכושר גופני עילאי – הוא ספרינטר ובעל ניתור טוב וגם טכנאי כדור ובעל שליטה טובה בו – אולם איננו יכול לגבור על ההגנה האנגלית . את אותו הטקסט ניתן לומר על וויין רוני. כשכָּמוּת התוקפים שווה לכמות המגינים קשה להשיג הכרעה , מלבד כמובן התבלטות אישית רגעית כזאת ו/או אחרת. לי כמתבונן מהצד נראה כאילו ההתקפות של שתי הקבוצות הולכות עם הראש בקיר וגם אם המשחק היה נמשך עוד 90 דקות התוצאה הסופית לא הייתה שונה. השתעממתי ההתמודדות בין ריאל מדריד למנצ'סטר יונייטד דמתה לשני ענקי טניס שחובטים מהקו האחורי אין ספור חבטות מבלי להתקרב לרשת ובשל כך אינם מסוגלים להכריע איש את יריבו.

ב- 25 בספטמבר 1953 הביסה נבחרת הונגריה (כונתה נבחרת הזהב) באצטדיון "וומבליי" בלונדון את נבחרת אנגליה בתוצאה בלתי מקובלת 3:6. בנבחרת הונגריה שיחקו אומנם שחקנים מפורסמים כמו פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגקוטי, זולטאן ציבור, יוזף בוז'יק ועוד כמה נוספים אולם גם בנבחרת אנגליה שיחקו שחקנים שלא היו קוטלי קנים כמו סטנלי מתיוס, סטנלי מורטנסן, הארי ג'ונסטון, בילי רייט, אלף ראמזי, ואחרים. ההבדל היה בפילוסופיה וגישת המאמנים. מאמנה של אנגליה אז וולטר ווינרבוטום דגל בשיטת המשחק הישנה והשקופה בה הציב חמישה חלוצים, שלושה רצים, ושני מגינים – מערך כדורגל שנקרא בזמנו WM. המאמן ההונגרי גוסטב שבש (וצוות יועציו) פיתח לעומתו כבר אז בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה את "תיאוריית האדם השלישי", והציב מערך שחקנים לא מוכר על כר הדשא (הדומה למערך שברזיל הציבה במונדיאל שוודיה 1958, 4 – 2 – 4). ההונגרים השיגו בשיטת ההתקפה שלהם עדיפות מספרית על שחקני ההגנה האנגליים, המציאו את רעיון השגת יתרון באמצעות המסירה הכפולה "Double pass", ולא התקשו להביס את אנגליה החזקה בביתה בתוצאה הגבוהה 3:6. קטעים מהמשחק ההיסטורי ההוא ניתן לראות באתר youtube. כמובן שהכדורגל אז לפני 60 שנים היה איטי בהשוואה לזה המהיר שאנחנו מכירים היום , אולם לא פחות טעון מחשבה, חכם, ו/או יצירתי. תבוסת הכדורגל האנגלי בתאריך ההוא של 25 בנובמבר 1953 היה ניצחון מחשבת הכדורגל המקורית של גוסטב שבש וצוות עוזריו מרטון בוקובי, ד"ר גזה קאלוצ'איי, ינה קאלמאר, וגיולה מאנדי על מחשבת הכדורגל הישנה והשמרנית של הכדורגל האנגלי דאז.

לא אנוכי המצאתי את המושג "תיאוריית האדם השלישי". קוראי הבלוג שמתעניינים במחשבת הכדורגל יכולים למצוא את המאמר האדיטוריאלי המעניין והמרתק "THE THIRD MAN" בספר כדורגל בינלאומי שקרוי : "INTERNATIONAL FOOTBALL BOOK No. 10" פרי יצירתו של סטראטון סמית' (Stratton Smith). הספר יצא לאור באנגליה ב- 1968.

טקסט מסמך : כותרת המאמר המעניין "האדם השלישי" (THE THIRD MAN) שהתפרסם ב- 1968 בספר "INTERNATIONAL FOOTBALL BOOK" בעריכת מר סטראטון סמית' (Mr. Stratton Smith) ודן במחשבת הכדורגל המקורית של צוות מאמנים הונגרי בראשות המאמן הלאומי גוסטב שבש שפותחה בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה. מחשבת הכדורגל הזאת הולידה את נבחרת הזהב ההונגרית בכדורגל לאחר מלחמת העולם ה- 2. אחד משיאי הנבחרת ההונגרית הבלתי נשכחת ההיא היה ניצחונה המפואר על נבחרת אנגליה ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בתוצאה 6:3. זה היה הפסדה הראשון של אנגליה אי פעם בביתה. (באדיבות IFB No. 10 בהוצאת  souvenir press LTD ב- London). זיהוי הנוכחים בתמונה במשחק התבוסה של אנגליה 6:3 : מימין השוער האנגלי גיל מֵרִיק והמגן אָלְף ראֶמְזִי (בחולצה לבנה). משמאל שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש ולָאסְלוֹ בּוּדָאי צוהלים לאחר הבקעת אחד השערים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לעומת הכדורגל הלא מרשים שראיתי אמש ריאל מדריד – מנצ'סטר יונייטד 1:1 צריך להלל את 28 המצלמות של הטלוויזיה הספרדית באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. חשוב שקברניטי רשות השידור וערוץ 1 ייצפו במשחקים כאלה בליגת האלופות על מנת שיהיה להם מידע לאן לשאוף ולמי להידמות, כגופי שידור ציבוריים שמחזיקים בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים המרכזיים בליגת העַל הישראלית. 10 (עשרה) הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות לרבות Replays איטיים בשיטת צילום SSM של שער הנגיחה של כריסטיאנו רונאלדו הופכים את הצפייה בטלוויזיה לחווייה, לרבות מרכיבים ואלמנטים נוספים שאפשר היה למצוא אמש בתורת הבימוי הספרדית. עושר הבימוי אמש איננו רק תוצאה של עושר הציוד, אלא עושר מחשבה וגישה פילוסופית ברורה ויסודית של צוות הבימוי וההפקה כי הצבת ניידת השידור הענקית אתמול בערב באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" נעשתה למען צופי הטלוויזיה בספרד, באירופה, ובכל רחבי תבל. ברור גם שצילומי Close ups רבים של כריסטיאנו רונאלדו שהוא גם יפה תואר כמו שחקן קולנוע ולא רק שחקן כדורגל מוכשר, כמו גם  צילומי Close ups שוב ושוב של וויין רוני, אלכס פרגוסון, וז'וזה מוריניו – מקדמים את המֶסֶר של סוזאן סונטאג שהכריזה בשעתו כי, "הצילום הוא דרך נאותה לווידוא החוויה". על ערוץ 1 לחפש כל דרך על מנת להכריח את דני לנקרי להציב לפחות 2 מצלמות SSM בניידות השידור שלו שמכסות עבורו את המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל. הפרשן שגיא כהן מיותר (לחלוטין).

הערה : רצ"ב תגובתו של קורא הבלוג מר רון ברגר לפוסט הקרוי , "העורכים הראשיים. מלחמות גוג ומגוג בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה (רשימה מס' 2)" , ונכתב ב- 11 בפברואר 2013. (הערה : אינני מכיר את האיש רון ברגר).

יואש שלום,

קילסת והיללת עד אין קץ שניים מהפרשנים ה"חשובים" בתולדות שידור הספורט הציבורי. כמי שקורא את הבלוג המעניין (מאד!) שלך, אני חושב שחובתי להאיר כמה דברים,ולהביא דעה שונה משלך. אתחיל דווקא בשדרן, שאיננו פרשן. מאיר איינשטיין. אני בטוח שלרבים מבין הצופים בו והמאזינים לו מהווה מאיר אכזבה קשה. משדרן ממלכתי,רציני,רהוט וידען, הפך איינשטיין מאז שהוא מתחרה על הרייטינג ראש בראש מול אופירה אסייג כל ערב ב-19:00 ברדיו המקומי,לשדרן נורא. הוא צועק, הוא מהסה בגסות, הוא משתלח בעמיתיו ("מה אתה מבלבל את המוח!" – בקולי קולות), הוא דעתן בצורה מוגזמת, הוא מחפש באובססיביות ראשים כדי לשבור את מטה לחמם וקורא לפיטוריהם, לעתים אחרי 2-3 הפסדים בלבד. אכזבה קשה ומפתיעה מאד.

חיים ברעם, עוד איש רציני, לוקה לדעתי ב-2 דברים רציניים. הראשון- הוא מערב באורח קבוע מין שאינו במינ. הוא שוכח שמדובר במשחק הכדורגל, בידור להמונים ואהבה נטו למשחק הזה, ומשייך באופן קבוע נטיות פוליטיות, היסטוריה רחוקה שאיננה שייכת למשחק, תנועות פוליטיות, מהפכות, מפלגות וכו'. מה הקשר ? עליו לפרשן משחק כדורגל, מערכים, שיטות משחק, שערים. ושוב, מה הקשר? השני – הוא מעיף כדורגל "התקפי". הוא מעדיף לנצח 4:5. מצידו שיהיו 11 חלוצים על המגרש. האם זו פרשנות רצינית?

ולאבי רצון. כאן מדובר בהיכרות אישית קרובה מאד שלי עם הפרשן. אני לא מתכוון "ללכלך" עליו. הפרשן אביצהל רצון למד לפני כולם היכן מרוחה החמאה על הפרוסה. הוא רצה להתפרסם. אתה יודע מה זה "שופוני"? ובכן זה אביצהל. זו גם הסיבה שהתנדב בשירותו הצבאי לצנחנים. הוא רצה את הכומתה האדומה ואת כנפי הצניחה.ובכן, פרסום. זה מה שרצה/רוצה אבי רצון. איך עושים את זה? הרי פרשנים יש כחול אשר על שפת הים. ובכן, הוא מצא שיטה. תיכנס בקונצנזוס. תיכנס בעצם בכל מה שזז. מי שאומר א' – תגיד אתה ב'. מאמן נבחרת, לא משנה זהותו – תיכנס בו. תדבר על "שיטה". אנשים שצופים בכדורגל לא מעניינת אותם ה"שיטה". הם רוצים לראות גולים. תכתוב על כל מאמן שאין לו שיטה-ותצא גדול. קבוצה מגלה יכולת טובה – תכתוב שהם סמרטוטים. נבחר מאמן לנבחרת וזוכה לאהדה ציבורית – כנס בו. תכתוב שאין לו מושג. תגיד הכל הפוך, תהיה שיחת היום, תחטוף ביקורת – אבל תתפרסם בגדול.

אני מכיר את האיש לא פחות טוב ממך, יואש, האמן לי, ואת חלקם הגדול של הדברים שכתבתי כאן שמעתי מפי הגבורה עצמה, כלומר מאביצהל רצון, האיש שכה היללת.

הערה :

ראה "הארץ" מ- יום חמישי – 14 בפברואר 2013. עיתון "הארץ". פוסט של מר אלון עידן "בעיני המתבונן". בעל המאמר כותב : "נשכחה העובדה שמדובר במשחק". האבחנה שלי שונה משלו : "לא נכון. אין מדובר במשחק גרידא. מדובר בפרנסה שמופקת מהתמודדות ספורטיבית יוקרתית רוויית ממון ויצרים. הפרנסה הזאת שהופכת חלק מבעליה למיליונרים ואת האוהדים לערב רב של אנשים משולהבים עד כדי אובדן עשתונות, כפופה בכל תנאי לחוקי הסוציאליזציה כמו כל משחק אחר בחברה אנושית.   

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה (חלק מס' 2). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במרכז השידורים הבינלאומי – IBC (ר"ת של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי . אנוכי יחדיו עם המתורגמנית שלי מספרדית לעברית היהודייה – מכסיקנית גב' אילנה שפירו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ר"ת של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיקה המכסיקנית גב' מוניקה זאמבראנו, השדר יורם ארבל, המפיק אמנון ברקאי, והשדר נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אנוכי יחדיו עם מר אלכס גלעדי ב- WBM ה- 2 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) בטרם הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988. משמאל, מעבר לכתפו הימנית של אלכס גלעדי זוהי גב' סֶרֶנֶלָה גָארוֹנִי המנהלת הוותיקה של משרד ה- Eurivion Office של הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפוסט הזה נכתב בחלקו למען קוראי הבלוג הזה שהביעו את דעתם ב- emails אלי הנוגעים לאחד הפוסטים הקודמים שנקרא , "הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה (רשימה מס' 1)", ומתעניינים באותו סבך הניהול, ההפקה, והשידור של אירועי הספורט הרלוואנטיים מהארץ ומהעולם, בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ובכן, ניהול ומנהיגות לשם השגת שררה לא עניינו אותי מעולם . זאת הבהרתי גם למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מי שמינה אותי בנובמבר 1980 בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל, לתפקיד מנהל חטיבת הספורט. פסגת שאיפותיי הייתה להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אתר ספורט ברחבי תבל ובכך להיטיב עם צופי הטלוויזיה משלמי האגרה. השאלה הייתה כיצד עושים זאת בעיקר לאחר שנכנסתי לנעליו הגדולות של קודמי אלכס גלעדי. מאוויים וחלומות מרכיבים חזון אולם הם לבד ופני עצמם חסרי תכלית. הייתי חייב לשכנע את הבוסים שלי שההיגיון שלי הגיוני וכי תכנון והפקת שידורי הספורט על ידי ובראשותי בשלושת הטווחים, הקרוב, הבינוני, והרחוק (גם בטווח של שנים) וקביעת מטרות השידור נשענים על ידע רחב בטכנולוגיה ולוגיסטיקה של המדיה, הבנת התוכן וידע והתמצאות בחומר הטלוויזיה הקונקרטי עליו אני מופקד, ידע ואוריינטציה בכלכלה טלוויזיונית, הכרה והתמצאות בנבכי תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית, יכולת פיקוד ומנהיגות, כישרון להוציא לפועל את משימות השידור המקומיות והבינלאומיות, ודבקות במשימה ללא פשרות .

בכמה מהפוסטים העתידיים הבאים יתפרסמו על ידי למען הקוראים הרבים מסמכים השופכים במידה רבה אור אור אודות סבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחומיה המגוונים. עיתונאים אחדים שאלו אותי אם מיני גימיקים שונים אפיינו את תקופת ניהולי ומנהיגותי את חטיבת הספורט בשנים 2002 – 1980. התשובה היא חד משמעית : אפילו לא גימיק אחד. ניהול ומנהיגות היא עבודה שיטתית ואפרורית לחלוטין. הפרס היחידי הוא כיבוש מוצלח של אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם ללא טעויות, שגיאות, ואבידות למען אלו שעבורם אתה עמֵל. המסמך הרצ"ב שמתפרסם כאן עכשיו נוגע להשתתפותי בפגישת מנהלי חטיבות הספורט של רשתות הטלוויזיה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Brodcasting Union) בספטמבר 1986 בעיר הקיט הפורטוגלית אשתוריל. הדו"ח המסכם של אותה פגישת EBU שעסקה בתחומים שונים של ניהול והפקת שידורי הספורט בטלוויזיה הוגש ב- 25 בספטמבר 1986 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין. כמו כן הועבר עותק ממנו לסמנכ"ל הכספים המצוין של הרשות מר יוחנן צנגן.

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 1 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל . דו"ח סיכום (עמוד מס' 2 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 3 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 4 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 5 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986 . אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 6 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 7 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל . דו"ח סיכום (עמוד מס' 8 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 9 מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1986. אשתוריל – פורטוגל. דו"ח סיכום (עמוד מס' 10 ואחרון מתוך 10) של פגישת מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU כפי שהוגש על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

סוף חלק 2 של פוסט מס' 1008. הועלה לאוויר אחה"צ של שבת – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. 

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1008 : הועלה לאוויר אחה"צ של שבת – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————––

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה + אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 3). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

המשך של חלק מס' 2 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ערוץ 1 היטיב הימים ההם עם חלק מצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל (% 8.06 רייטינג . ממוצע בין 20.30 ל- 23.00) כשהעביר בשידור ישיר בהיקף מלא את דרמת הכדורגל באצטדיון "בלומפילד" בו גברה מכבי ת"א בשניות האחרונות של המשחק על קבוצת בני יהודה בתוצאה 2:3. לא הופתעתי אז מהבימוי הטוב והיעיל של בימאי הטלוויזיה ג'מאל "ג'ימי" סובחי. אני מכיר אותו שנים רבות. הוא איש טלוויזיה יסודי, חושב, מכין היטב את שיעורי הבית שלו , ויודע להפיק לקחים. השדר יורם ארבל היה במיטבו אֶמֶש . הוא קורא היטב את מפת ההתמודדות ולא זקוק לפרשנות של מר דני נוימן. הוא ניצב מעליו בדרגה שלימה. ייתכן כי יורם ארבל מפאת גילו זקוק לעוד זוג עיניים בעמדת השידור הגבוהה והמרוחקת על מנת שיהוו עבורו תעודת ביטוח לזיהוי נכון של השחקנים, ולכן טוב שדני נוימן ו/או שגיא כהן יושבים בסמוך לו, אולם בכל הנוגע לפרשנות – שניהם אינם מוסיפים דבר לצופה הטלוויזיה. זאת גם הסיבה שיורם ארבל דוחק את דני נוימן מעת לעת לפינה בתום "וויכוחי טלוויזיה" סמויים בין השניים. יורם ארבל מציב בפני הפרשן הצמוד שלו כמה סימני שאלה ופשוט משתיק אותו. דני נוימן נאלם דום. חסרונו של אלון חזן בפנל על כר הדשא מורגש. "בועטים" (% 4.63 רייטינג. ממוצע בין 23.00 ל- 23.45) זקוקה נואשות לרוויזיה. הפרשן אבי רצון מציל אותה בנוכחותו מרזון מוחלט. אני אוהב את ההיגיון שלו , את כושר הניתוח שלו , ואת יכולת ההתנסחות שלו . בטלוויזיה זה המון. 

תגובה של קורא הבלוג בימים ההם מר דריק הארפר (אינני מכיר אותו) :

יורם ארבל במיטבו ? מה קורה לך יואש ? אם היית שומע את השידור של ריאל מדריד – ראיו ואיקנו היית מתבייש שנתת לאיש הזה מיקרופון….לומר שראיו משחקת בברנבאו ? להגג שלחטאפה אין איצטדיון והיא משחקת בברנבאו ? האיש לא מעורה ולא אוהב את מה שהוא עושה….. ועוד הערה: צביקה שרף פרשן ?? בחייך יואש…. האיש מפחד לומר מילת ביקורת… לא מאיר את עיניך בשום מהלך כדורסל….ולא נותן לך אפילו איזה סיפור משלושים שנה שהיה במגרש…שים לב לכך יואש…

 הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה + אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 3). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 14 באוגוסט 2021.

תכנון וניהול תקשורת לוויינים בין סיאול לירושלים בעת ההפקה שלי את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת סיאול 1988. מסמך ההתכתבות עם מנהל הטלוויזיה חיים יבין הוא מ- 28 בספטמבר 1986 כשנתיים ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988.

טקסט מסמך : 28 בספטמבר 1986. תכנון וניהול תקשורת לוויינים על ידי כפי שמוסבר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, שנתיים ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988 (עמוד מס' 1 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 28 בספטמבר 1986. תכנון וניהול תקשורת לוויינים על ידי כפי שמוסבר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, שנתיים ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988 (עמוד מס' 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 28 בספטמבר 1986. תכנון וניהול תקשורת לוויינים על ידי כפי שמוסבר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, שנתיים ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988 (עמוד מס' 3 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1988 חגגה מדינת ישראל 40 שנה לעצמאותה. זאת לא הייתה שנה רווית אירועים. וודאי לא יוצאת דופן. בתום הבחירות לכנסת ב- 1 בנובמבר 1988 הוקמה ממשלת אחדות בראשותו של יצחק שמיר שמפלגתו הליכוד זכתה ב- 40 מנדטים. שמעון פרס קיבל את תיק האוצר ויצחק רבין מונה ל שר הביטחון. יצחק נבון התמנה לשר החינוך. מפלגת המערך זכתה ב- 39 מנדטים. על משרד הפנים הופקד שַר צעיר מש"ס שנסק אל על, אריה דרעי. מפלגתו ש"ס זכתה ב- 6 מנדטים. שר החינוך יצחק נבון והממונה מתוקף תפקידו על רשות השידור היה מאוהביו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וראה בו מועמד ראוי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבא אחרי אורי פורת שעמד לסיים את כהונתו ב- 1 באפריל 1989. אך בראשות הממשלה ניצב איש ליכוד מובהק שסיכל את האהבה והמהלך הזה. ראש הממשלה יצחק שמיר בלם את יוזמת שר החינוך יִצְחָק נָבוֹן והציב לתפקיד החשוב ורם המעלה של מנכ"ל רשות השידור את מועמדו ואמנו האישי ממשרד החוץ, מר אריה מֶקֶל. יִצְחָק שָמִיר לא לקח סיכונים. שוב מינוי וודאי של מועמד מוכר מאגף הימין הפוליטי, כמו מינויו של אורי פורת לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1984. איש העסקים שבתאי קָלמַנוֹבִיץ' חברו של אמציה לבקוביץ' (שחקן פאר בעברו בתפקיד בלם בקבוצת הפועל ת"א ונבחרת ישראל בכדורגל בשנות ה- 50 וה- 60 במאה הקודמת, מאמן מצליח שזכה פעמיים עם הפועל באר שבע באליפות המדינה בכדורגל ב- 1975 ו- 1976, ופרשן טלוויזיה) הורשע כמרגל סובייטי ונשלח לכלא. סיירת מטכ"ל הרחיקה ב- 1988 עד לפרברי טוניס כדי לחסל את אבו ג'יהאד סגנו של יאסר עראפאת.

אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הִרחקנו במאי 1988 לסיאול כדי להיערך לקראת שידורי האולימפיאדה שעמדו להיפתח בבירת דרום קוריאה ארבעה חודשים מאוחר יותר ב- 17 בספטמבר 1988. המשחקים האולימפיים של סיאול 88' היו אירוע הספורט החשוב ביותר של 1988 והמפגש הצפוי והמסקרן מאין כמותו בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת הגמר ב-100 מ' הפך לתחרות הנצפית ביותר באולימפיאדה ואולי החשובה מכולן. אורי פורת מנכ"ל רשות השידור העניק לי מידה לא מבוטלת של תמיכה תקציבית שאפשרה לי לנַהֵל , להפיק ולערוך את שידורי אולימפיאדת סֵיאוּל 1988 כפי הבנתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה האולימפיאדה החמישית שלי והשנייה שלו. באולימפיאדת לוֹס אָנְגֶ'לֶס 1984 היה מנכ"ל טירון שזה עתה נכנס לנעליו של קודמו יוסף "טומי" לפיד ועכשיו ב- 1988 שותף פעיל וקרוב אלי בתפישת השידור הטלוויזיונית הגורסת שאירועי הספורט הרלוואנטיים, הארציים והבינלאומיים כאחד , חשובים לשידור הציבורי. אורי פורת היה מודע לחשיבות שיתוף הפעולה עם ה- EBU והפך למנהיג שידור שהיה מנוי וגמור עִמו להצטרף אלי לקו החזית של השידורים [1] להפקת שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים של  סיאול 1988 בבירת דרום קוריאה עצמה . זאת הייתה אחת ההחלטות החשובות שלו כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה למעשה המנכ"ל הראשון שהכיר הכרה מלאה בחשיבות הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות והיותן נדבך שידור מרכזי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת ביקֵש להיות נוֹכֵח שָם בעצמו בלֵב לִיבָּה של הצגת הספורט הגדולה בתבל. הוא היה צמוד אלי והתעניין בצדדים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים את מבצע השידורים המסובך והרחוק ממדינת ישראל ובעלויות היקרות שלוֹ. הוא חשב שזאת ההזדמנות האחרונה שלוֹ כמנכ"ל הרשות לראות מקרוב כיצד מחלקת הספורט מפיקה ומשדרת מסיאול 133 שעות שידור ב- 16 ימי תחרויות, וביקש להיות נוכֵח אישית במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בחייו ולהתבונן ולגעת בפלא הסימביוטי הזה המכונה "טלוויזיה – אולימפיאדה", או אם תרצו בסדר מילים הפוך. האולימפיאדה נחשבת לגדולה שבהצגות הספורט בתבל ונאמר כבר בספרי הסדרה המקיפה הזאת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" כי הפקות שידורי הטלוויזיה שלה הן הרבה יותר מורכבות ומסובכות מכל היבט שהוא בהשוואה למונדיאלים של הכדורגל.

ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה מבצעית גדולה בלשכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת לקידום שני מבצעי השידור הבינלאומיים העומדים בפני הטלוויזיה הישראלית : אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987) ואולימפיאדת סיאול 1988 (2.10.1988 – 17.9.1988). בפגישה הזאת נטלו חלק סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן, מנהל הטלוויזיה חיים יבין, יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל שירותי ההנדסה יעקב סווירי, קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה זאב שטוקהיים, עוזרי אמנון ברקאי , ואנוכי . שידורי הטלוויזיה ישראלית המסקרת את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 היוו נקודת מפנה מבחינת תקשורת הלוויינים שלה. לראשונה השתמשנו בלוויין התקשורת של ה- EBU הנקרא ECS לרבות לווייני התקשורת של COMSAT ולראשונה הקציב מנכ"ל רשות השידור 500000 (חצי מיליון) דולר להפקת משחקי סיאול 1988. התקציב הזה לא כלל את ההוצאות שיחולו בגין עבודה בשעות הלילה, הסכמים מיוחדים, והוצאות שוטפות בתוך בניין הטלוויזיה הישראלית בירושלים. בחדר הדיונים נשבה רוחה של חברת "קוֹקָה קוֹלָה" זאת שהעניקה לטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 דמי שקופיות חסות בגובה של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר ועוד 80000 (שמונים אלף) באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זה היה יתרונם הגדול של שידורי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי. הם היו ממומנים בחלקם הגדול ע"י שקופיות חסות של חברות מסחריות (על פי המעוגן בחוק רשות השידור).

טקסט מסמך : 7 באפריל 1987. רישום – תזכורת של פגישה מבצעית של הנהלת רשות השידור הנוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 באפריל 1987. רישום – תזכורת של פגישה מבצעית של הנהלת רשות השידור הנוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף שתיים עשרה שנה נקרתה לידיו של אורי פורת עוד הזדמנות אולימפית לבַקֵר במשחקים של סִידְנִי (Sydney 2000) בעת הקדנציה השנייה שלו כמנכ"ל רשות השידור. הוא דאג להחמיץ את ההזדמנות ההיא במו ידיו. בספטמבר 2000 כשהיה בן 65 החל את מלחמת ההישרדות האחרונה שלו ברשות השידור מול כמה מחברי הוועד המנהל שלא נטו לו חיבה יתירה ובראשם היו"ר נחמן שי, המשנה ליו"ר גב' אַהוּבָה אוֹרֶן, ויו"ר וועדת הכספים של רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי. באוגוסט 2001 באמצע הקדנציה שלו כמנכ"ל רשות השידור עזב אותה מוכה וחַבוּל . אך בל אקדים את המאוחר. ראה הספר, "רוֹש ולַעֲנָה – שנות האוֹפֶל של השידור הציבורי 2005 – 2001".

שמחתי לבואו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לאולימפיאדת סיאול 88'. נתתי לו לדעת את זה. נדמה לי שאין סיפוק גדול יותר מלאַרֵח את הרמטכ"ל והמפקד העליון של צבאות רשות השידור בנקודה הקריטית ביותר של הקרב בעת התרחשותו. המשחקים האולימפיים הם מלחמת שידור סבוכה על כל המשתמע מכך שנמשכת כשבועיים וחצי. יש חשיבות עליונה לנוכחותו של המצביא הראשי בשטח והתרשמותו הבלתי אמצעית מהפקת השידורים הישירים, תִּכנונם, התהוותם, וביצועם. בשידורים מושקע מאמץ טכנולוגי ולוגיסטי גדול. הייתה חשיבות עליונה להתבוננות של אורי פורת בנעשה מקרוב והערכתו הכֵּנָה את האִכפתיות הפיזית והנפשית שמשקיעים ציוותי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יומם וליל בכיסוי משחקי סיאול 88' על מנת להביא את סיגנאל השידור היקר בשלום לביתו של משלם האגרה בישראל.

ב- 1988 ניהל חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לא היה מעורב בהפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהחלוּ שלוש שנים קודם לכן. ההפקה תוכננה על יָדִי בקפידה ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלוֹ יוחנן צנגן במשך שלוש שנים. חיים יבין היה וניצב ברקע. הוא ידע כי אני מתכנן להפיק ולשדר כ- 130 שעות בשידורים ישירים בתקופה של 16 ימים מאולימפיאדת סיאול 88', אך אף פעם לא ביקש לראות את התוכניות ולא ערך שום Follow up בארבעת האלמנטים העיקריים המרכיבים את ההפקה האולימפית המורכבת והמסובכת : תכנים, טכנולוגיה לוגיסטיקה, וכלכלה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה מעורב בשום שלב בתִּכנון השידורים. לא הופתעתי כשביקש ממני לעבוד ישירות מול מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים מבלי לערב אותו יותר מידי בבניית לוחות השידורים הישירים שלי מסיאול 88'. זה לא הפריע לוֹ שהוא איננו משתתף בדיונים המבצעיים. התִּכתובות, התִּכנונים, המהלכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, וחישובי העלויות נערכו ונעשו בלעדיו. וודאי שהיה מודע לפגישות הרבות והדיונים האולימפיים אך הוא לא התעניין באמת במִסמכים, בהתכתבויות, ובקביעת Line up השידורים הסופי. חיים יבין שִרְבֵּט את חתימתו בשני כיווני הזרימה. ככה רצה לנהל. חלק מההתכתבויות שלי נעשה ישירות עם ההיררכיה הגבוהה ביותר של הרשות מבלי לשתף אותו כלל.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- Location כה מרוחק על הגלובוס כמו אולימפיאדת סיאול 1988 עוררה התפעלות גדולה ברשות השידור וזכתה לשבחים רבים . לא רק בשל הצטיינות נטו של ההפקה אלא גם מפני שלבוסים שלי לא היה ידע מספיק משלהם בסוג כזה של ניהול שידורי ספורט בינלאומיים מרוחקים ומורכבים מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית. רובם לא ערכו מעולם שום ביקור מקצועי באולימפיאדות ולא נכחו בטורנירי גביעי העולם בכדורגל או באליפויות העולם בא"ק. לא היה להם מושג כיצד מחלקת הספורט בפיקודי מפיקה ומנהלת אירועי ספורט סבוכים כאלה המתקיימים בקצה העולם. המנכ"לים הראשונים של רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, ויוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל, ארנון צוקרמן יבד"ל, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער יבד"ל, וחיים יבין עצמו יבד"ל אף הוא, לא העלו בדעתם לקיים סיור לימודי בהפקות הטלוויזיה הבינלאומיות שהן כה מסועפות, ולראות מקרוב כיצד הן מתחוללות. הראשון שערך סיור לימוד מקצועי רחב היקף בהפקת ספורט גדולה בחו"ל היה המנכ"ל אורי פורת. אריה מֶקֶל היה המנכ"ל השני שהשתתף בסיור לימודי בהפקת שידורי מונדיאל איטליה 1990. מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מנכ"ל רשות השידור השלישי שערך שלושה סיורים מקצועיים בזה אחר זה , במונדיאל ארה"ב 1994, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה באנגליה 96' (כונתה 1996-EURO  ) ובאולימפיאדת אטלנטה 1996. מוטי קירשנבאום הוא דוגמא טובה למנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 שהיה מעורב בכל ענייני הטלוויזיה והרדיו עד שנחשב בו זמנית לראש הממשלה של הרשות, שר האוצר שלה, שר החוץ, וגם שר הפנים שלה. למרות ההצלחה הגדולה של מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 התעוררו שָם בעיות רבות ולא פשוטות. למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית נכונו מבחנים משולבים. מייד אתעכב עליהן.

זמן קצר לאחר תום השידורים האולימפיים, בחודש נובמבר 1988 , ביקש מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לנצל את תנופת הצלחת שידורי סיאול 88' ולשפר את מצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הזמין את הספרדי מַנוּאֵל "מַנוֹלוֹ" רוֹמֵרוֹ (Manuel "Manolo" Romero) אחד משני ראשי הקבוצה המבצעית בשידורי הספורט הבינלאומיים של ה- EBU (גם בשידורי סיאול 88') , לבוא לירושלים ולסייע לרשות השידור בהתחדשות הטכנולוגית המתוכננת שלה ובעיקר לעזור במעבר רגוע ושקט מצילום בפילם בעת סיקור אירועי חדשות וספורט לצילום אלקטרוני ב- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). רשתות הטלוויזיה של ה- EBU עברו לצילום חדשות וספורט זה יותר מעשור והאמריקנים עשו זאת כבר מאז 1968. מנכ"ל רשות השידור ביקש ממני להגיש לו נייר עבודה מנקודת מבטי לקראת הפגישה עם מנולו רומרו. בשנת התקציב של 1989 – 1988 שידרנו כמות ענקית של שידורי ספורט מהארץ ומהעולם (נעה סביב 350 שעות) לשביעות רצונה המלאה של הנהלת רשות השידור. שיחות העבודה ביני לבין המנכ"ל אורי פורת והסמנכ"ל יוחנן צנגן היו בלתי אמצעיות. "אתה רשאי להעביר את מסמך העבודה הנוגע לפגישה עם מנולו רומרו ישירות אלי", אמר לי. הנה מסמך העבודה שנכתב על ידי לצורכי קידום שידורי הטלוויזיה והוגש למנכ"ל רשות השידור ב- 14 בנובמבר 1988 [2].

טקסט מסמך : 14 בנובמבר 1988. (עמו מס' 1 מתוך 5) של המסמך המקורי "מבצע מנולו רומרו" שנכתב על ידי והוגש  ישירות למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :14 בנובמבר 1988. (עמוד מס' 2 מתוך 5) של המסמך המקורי "מבצע מנולו רומרו" שנכתב על ידי והוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בנובמבר 1988. (עמוד מס' 3 מתוך 5) של המסמך המקורי "מבצע מנולו רומרו" שנכתב על ידי והוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בנובמבר 1988. (עמוד מס' 4 מתוך 5) של המסמך המקורי "מבצע מנולו רומרו" שנכתב על ידי והוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (בעמוד הבא מובא מִרְשָם המסביר את תכנון פעולת המערכת המנקזת ומעבירה את סיגנל שידורי הספורט והחדשות מכל קצוות הארץ לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בנובמבר 1988. (עמוד 5 מתוך 5) של המסמך המקורי "מבצע מנולו רומרו" שנכתב ושורטט על ידי והוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. מדובר בהעברת סיגנל השידורים מרחבי הארץ באמצעות שידורי MICRO WAVE (גל קצר) בטרם השימוש בסיסים אופטיים. מביקורו של מנולו רומרו בירושלים ב- 1988 לא יצא דבר. רשות השידור אפילו לא שילמה לוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כאמור מביקורו של מנולו רומרו לא יצא דבר. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אפילו לא שילם לו על העצות המקצועיות שלוֹ. המעבר מצילום בפילם לסיקור ב- ENG הוליד באירופה וגם בישראל סכסוכי עבודה וריבים בלתי נמנעים בין האיגודים המקצועיים לבין הנהלות הטלוויזיה . וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית בתמיכת ההסתדרות העמיד תנאי עבודה ושכר מפליגים לרבות שעות נוספות תמורת הסכמתו לעבור לשיטת הכיסוי ב- ENG. מנכ"ל הרשות אורי פורת סירב להם. טכנאי הטלוויזיה הודיעו למנכ"ל אורי פורת כי מעבר ל- ENG ללא הסכמתם ייצור משבר עבודה שלא היה כמותו בתולדות רשות השידור . אורי פורת שבע מאבקים , רִיבִים , וסכסוכי עבודה ברשות זכר את השביתה הממושכת שערכו העיתונאים ברשות השידור בת 52 הימים נגדו בחודשים אוקטובר ונובמבר 1987 , ונכנע לטכנאים . הטלוויזיה המשיכה לצלם בפילם [3] . תִּכנון שידורי הטלוויזיה האולימפיים הוא מִבצע סבוך , ממושך , ויקר . למרבית הפליאה חלק מהאנשים הקובעים בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים טרם התייחסו ברצינות הראויה לתִּכנון השידורים ולהיערכות הטכנולוגית והלוגיסטית הנדרשים זמן רב מראש לפני שעת  ה- "ש" . האולימפיאדה נכרכה בשל חוסר ידע או אדישות עם הסטריאוטיפ של המוּנַח "ספורט" . המוּנַח איננו נמצא כידוע ברומו של עולם ולא במקום הראוי בסדרי העדיפויות של אנשים רבים ברשות השידור למרות שמדובר בהפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת מאוד , וכאמור גם יקרה ויוקרתית . צריך להבין ולהתבונן היטב במערך הווקטורים הארציים והבינלאומיים הענפים הפועלים בשידורים האולימפיים כדי להפיק את המרב עבורך, אך החשוב ביותר במקרה שלי להכיר את אורחותיה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית. ב- 1982 זכתה דרום קוריאה במכרז האירוח של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בו נקבע כי סיאול בירת דרום קוריאה תארח את האולימפיאדה ה- 24 של העת החדשה. טקס הפתיחה נקבע ל- 17 בספטמבר 1988. באותו הרגע החלה הספירה לאחור (Count down) של כל עולם הטלוויזיה והתקשורת. הוועדה המארגנת (SLOOC) הטילה ב- 27 בספטמבר 1982 על רשת הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של דרום קוריאה KBS לשמש Host broadcaster בינלאומי של שידורי הטלוויזיה והרדיו. ב- 9 בנובמבר 1982 הקימה KBS בתוך כתליה קבוצת שידור טלוויזיונית מבצעית מיוחדת וענפה בת 4000 עובדים שנקראה  SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympics Radio and Television Operations). תפקידה של SORTO היה לקדם את תכנון שידורי הטלוויזיה ולהיערך לאירוח של כ- 200 רשתות טלוויזיה ורדיו מכל העולם. תקציבה של SORTO עמד על כ- 243.500000 (מאתיים ארבעים ושלושה מיליון וחצי) דולר. ב- 1986 הצטרפה רשת הטלוויזיה המסחרית הדרום קוריאנית MBC ל- SORTO ושיתפה פעולה עם KBS.

במשך ארבעה ימים בין ה- 17 ל- 21 בספטמבר 1986 נערכה בסיאול הפגישה הבינלאומית הראשונה של OBAC (Olympic Broadcast Advisory Committee), מעין סמינריון טלוויזיוני בינלאומי, בהשתתפות אישי טלוויזיה בכירים מכל העולם שדן בפילוסופיית ההפקה ומדיניות הכיסוי של שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 ע"י SORTO. בסמינריון הבינלאומי הזה נטלו חלק כמה אנשי טלוויזיה בעלי ניסיון רב ביניהם שניים שהפיקו את אולימפיאדת מינכן 1972 כמו מנהל ההפקה הראשי (Production Director) רוברט למבקה (Robert Lembke) ומנהל ההנדסה (Engineering Director) של שידורי מינכן 1972 קארל היינץ (Katl Heinz Schulte), וגם מרסל דהשאמפ (Marcel Deschamps) האיש שעמד בראש הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC שהפיקה את אולימפיאדת מונטריאול 1976, גִי דֶהזוֹרְמֶה (Guy Desormeaux) מנהל ההפקה של שידורי ORTO (הקבוצה המבצעית הקנדית) שהפיקה את שידורי מונטריאול 1976, ומָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שנשכר ע"י רוּן אָרְלֶדְג' לנַהֵל ה- IBC  באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. את וועדת הטלוויזיה של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ייצגו אלכס גלעדי והניו-זילאנדי סיר לָאנְס קְרוֹס (Sir Lance Cross) . קבוצת OBAC קיימה עוד ארבעה מפגשי לימוד. השתתפו בפגישות האלה נציגים מ- ABU, EBU, OIRT, OTI, NBC (מחזיקת זכויות השידורים בארה"ב) , CBC (מחזיקת השידורים בקנדה) , נציגי ה- Pool של רשתות הטלוויזיה היפניות , ערוץ 10 האוסטרלי , ורבים אחרים .

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. זהו הגרמני רוברט למבקה (Robert Lembke) מנהל ההפקה הראשי של קבוצת DOZ באולימפיאדת מינכן 1972 (קבוצת הטלוויזיה המיוחדת DOZ הורכבה מאנשי שתי רשתות הטלוויזיה הממלכתיות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF ) שהפיקה את שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת מינכן. אנשי SORTO  הממונים על הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 ביקשו את הייעוץ שלו ורצו להיעזר בניסיונו הרבה כמפיק טלוויזיה בעת הפגישה הראשונה של OBAC. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו הקנדי גי דזורמה (Guy Desormeaux) ששימש מפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה הממלכתית הקנדית CBC בקבוצת ORTO באולימפיאדת מונטריאול 1976 (שימש סגנו של בוב מוייאר). SORTO מינתה אותו בהמשך ליועץ ויד ימינו של פארק סה – הו (Park se – ho) המפיק הראשי של מבצע שידורי סיאול 88'. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חודשיים אחרי פגישת OBAC הראשונה בספטמבר 1986, נערכה בין ה- 10 ל- 13 בנובמבר 1986 בסיאול פגישת ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) ה- 1. שנה וחצי אח"כ התקיימה בסיאול פגישת ה- WBM  ה- 2  בתאריכים 27 – 24 במאי 1988. בתוך סבך ההפקה הזאת אישר לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לפעול כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי סיאול 88' בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא יכולתי שלא לחוש הערצה לקבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית של SORTO שלא חסכה שום מאמץ במשך שנים כדי לאסוף נתונים, ללמוד את החומר, ולא התביישה להיעזר בכל גורם רלוואנטי כדי להרכיב בצורה נכונה את הפאזל האולימפי. הסבלנות, הידע העצום, הענווה, האדיבות, וחכמתם של אנשי SORTO הייתה ראויה להערכה רבה. לנו בטלוויזיה הישראלית בציבורית וברשות השידור היה הרבה מה ללמוד מהדרום קוריאניים הצנועים, הממושמעים, וחדורי המוטיבציה. אהבתי את התרבות הדרום קוריאנית ואת אנשי סיאול. האחראים הראשיים של SORTO הובילו אותה להצלחה פנומנאלית בהפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של אולימפיאדת סיאול 88'.

טקסט תמונה :  זהו הבניין של מרכז השידורים הבינלאומי, הקרוי, ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הפונקציונאלי והיפהפה בסיאול 1988, והכניסה הראשית שלו. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו הבניין השני של ה- IBC באולימפיאדת סיאול 1988 (צמוד לבניין הראשון) עליו מותקנות מרבית צלחות הקליטה והשידור. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אחד ממתקני התקשורת רבי העוצמה של SORTO באולימפיאדת סיאול 1988. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ניידות שידור משוכללות של SORTO / KBS המצוידות במערכות ניידות של תמסורת סיגנל השידור האולימפי (Microwave) בעת כיסוי תחרות ריצת מרתון. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : צלם מאומן של SORTO / KBS קשור להליקופטר מצלם את "אירועי החוץ" האולימפיים ריצות המרתון, תחרויות ההליכה, ותחרויות האופניים. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. צלם מיומן של KBS / SORTO  מוסע על אופנוע, מצלם תחרות אופניים. (SORTO . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. הפעלת מערכת מיקרוגל ניידת באולימפיאדת סיאול 88' בעת כיסוי ריצת המרתון לנשים. SORTO ו- KBS הגיעו להישגים טלוויזיוניים מרשימים בעת כיסוי אולימפיאדת סיאול 88'. לנו אנשי הטלוויזיה הישראלית נותר רק להתבונן, לקנא, וללמוד מהם. (SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מצלמת "אווירה" של SORTO / KBS  מוצבת על במה מיוחדת ליד ה- IBC  בסיאול 1988. הכול מסודר, נקי, מטופח, ומוקפד. המשמעת העצמית של האומה הדרום קוריאנית בלטה לעין. הייתי שם וראיתי זאת. (SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מצלמה של SORTO / KBS בתחרויות האופניים בוולודרום (Velodrome) האולימפי. (באדיבות SORTO. כל הזכויות שמורות. יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. מצלמות של SORTO / KBS באִצטדיון הטניס האולימפי. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף פוסט מס' 1008 חלק מס' 3. הועלה לאוויר בשבת – 14 באוגוסט 2021.

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. 

————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1008 חלק מס' 4 : הועלה לאוויר בשבת – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 4). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1008 חלק מס' 4. המשך של רשימה מס' 3 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 90 של המאה שעברה. אני בודד לחלוטין באחת מעמדות השידור שלנו בחו"ל בעת תכנון הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים הבינלאומיים. אורי פורת ומוטי קירשנבאום שינו לחלוטין את התפישה הבלתי המקצועית הזאת. זה נכון שאחד מעקרונות הניהול והמנהיגות הוא להגיע ראשון לעבודה והאחרון לעזוב אותה. אבל בשלבי התכנון הסבוכים אתה חייב לידך מערכת של עוזרים מיומנים ומקצועיים, גם בחו"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : גב' ציפי לבני מנהיגת "התנועה" היא פוטוגנית ונאה על מסך הטלוויזיה אולם מכוערת מחוצה לו. היא עשתה כל מאמץ לכער את עצמה, וצלחה את המשימה. ציפי לבני כבר הועידה על עצמה באיזה מקצוע היא עוסקת. עכשיו נותר לה רק לקבוע את המחיר. הגברת הזאת צעקה פעם לא מזמן בקולי קולות בשווקים וכיכרות העיר כי היא לא תיתן גם כשהייתה מצוידת ב- 28 מנדטים. בטח שהיא תיתן – השאלה רק תמורת איזה אתנן פוליטי וכמה ישלמו לה. גב' ציפי לבני היא פוליטיקאית צינית שכמו ב- Teaser הטלוויזיוני בערוץ 10 הופכת להיות מפעילת מריונטות כשהיא מושכת בחוטים יחדיו עם ראש הממשלה. הרי היא זאת שביקשה את ידו של אהוד אולמרט כדי להכרית את בנימין נתניהו ולהפילו מכיסאו. מה היא לא אמרה עליו מאחורי גבו ומה היא לא הבטיחה לכלל ציבור הבוחרים. עכשיו היא חוברת אליו ואפילו איננה מסמיקה. לא ייאמן. אמש הסרתי את עיניי ממסך הטלוויזיה כשראיתי אותה לוחצת ללא בושה את ידו של ראש הממשלה במסיבת העיתונאים. במילה אחת : האישה הזו שיקרה לנו ואותנו. את אותו הטקסט בדיוק ניתן לומר על עמיר פרץ. הרי האיש הזה מי שהתיימר להיות פעם מנהיג הפועלים ניתק את קשריו עם שלי יחימוביץ' מנהיגת המערך מפני שסבר שראש מפלגתו מתכננת בסתר לחבור אל בנימין נתניהו, ולכן ערק אל הגברת שהסתפחה אל ראש הממשלה בפועל. סירחון. בוגדנות וריקבון כפי שאמר הדרמטורג : "Something is rotten in the state of Israel".

הערה : ברור שמתוכננות שוב בחירות חדשות כבר בעתיד הקרוב גם אם בנימין נתניהו ירכיב לרגע ממשלה צרה. יסודותיה יהיו כה רעועים ומפולגים עד שהיא תתפרק מכל סנוקרת. ייתכנו בחירות חדשות אפילו מוקדם יותר מהעתיד הקרוב מפני שבנימין נתניהו כלל לא יצליח להרכיב ממשלה. האיש דומה ברגע זה לשבר כלי שניצב בראש תנועה בעלת כוח פוליטי של 20 מנדטים בלבד. 

הערה : כבן קיבוץ אפיקים הצבעתי תמיד לטובת דוד בן גוריון. למפא"י, רפ"י, והמערך – עבודה. ב- 31 בדצמבר 1973 חזרתי מהמלחמה הקשה ההיא ונתתי את קולי לגב' שולמית אלוני (ר"צ). אח"כ שבתי לסורי. בבחירות האחרונות הצבעתי ל- מרצ. אם כך, שלום רב לאנשי הקיבוצים שניצבו פעם מהצד השני של המתרס הפוליטי שלי : שער הגולן, בית זרע, מרחביה, ומשמר העמק. שוב נפגשנו בשעה שאני נושק ל- 84.

הערה : רזי ברקאי מכסה את עצמו כל בוקר בעוד ועוד עלי תאנה מבלי שהוא זקוק להם. הראיונות הטריביאליים והבלתי נחוצים שערך הבוקר הזה – 20 בפברואר 2013 עם שלום ירושלמי ורביב דרוקר מעידים על עבודת מערכת שגויה, חוסר ביטחון, וגאווה עיתונאית שלא קיימת. רביב דרוקר איננו מאור הגולה ולרזי ברקאי יש כוחות פנים טובים משלו כדי לשמור על הגחלת של גלי צה"ל. מה זה צריך להיות הדבר הזה שהוא רץ כל יום שני וחמישי לבקש את חוות דעתם של אנשי טלוויזיה. למה הוא צריך את זה ? הוא לחלוטין לא זקוק לכך. זאת אומרת אני כמאזין קבוע שלו לא צריך אותם. קיים הבדל משמעותי אם מראיינים את העיתונאי המוכשר הזה רביב דרוקר לצורך השגת מידע הנוגעת לתוכניתו "המקור" (בערוץ 10) לבין מסירה שיטתית של מיקרופון גלי צה"ל מידי בוקר להשמעת פרשנותו הפוליטית . שניהם, שלום ירושלמי ורביב דרוקר לא מסרו לי הבוקר הזה כל מידע עדכני, ולא ניתחו כל תובנות חדשות בעניין חבירתה הנלוזה של ציפי לבני לראש הממשלה בנימין נתניהו. ההתבכיינות המרירה של שניהם לא הפכה את תוכנית הבוקר של רזי ברקאי למהימנה וטובה יותר. 

הערה : הפרסומת המסחרית המנופחת, הגסה, חסרת ההומור, והמגוחכת של השחקן אלי יאצפאן לא תביא לבנק "יהב" אפילו לקוח אחד נוסף.

הערה : משפט השבוע ההוא שייך לגב' קארין דונסקי (הצביעה כמוני ל- מרצ) שנשאלה אז ע"י הנערה מ- "עכבר העיר" מה דעתה על החתיך החדש שנכנס לכנסת. קארין דונסקי השיבה כך ללא כחל ושרק : "על מה את מדברת הוא הוא אפילו לא מגיע לפיטמה שלי…שלא לדבר על אשתו שפרצה עמו לאולם צוהלת ומניפה ידיה אל על…".

ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה על ידי, בפיקודי, ובהובלתי. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 4). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הייתי כבר בעל ניסיון מה בתכנון והפקת פרויקטים טלוויזיוניים בינלאומיים ממושכים, מורכבים, ומסובכים, ומרוחקים ממדינת ישראל עבור רשת הטלוויזיה שלי. ב- 1978 תכננתי, הפקתי, וניהלתי ב- בואנוס איירס את הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו את מומדיאל ארגנטינה 1978. ב- 1982 תכננתי, הפקתי, וניהלתי במדריד את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982, ב- 1983 תכננתי, הפקתי וניהלתי את אליפות העולם הראשונה ב- א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד, אח"כ היו אלה תורן של טורניר הכדורגל EURO 1984 בפאריס, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ו- את מונדיאל מכסיקו 1986, ואת אליפות העולם בכדורסל של ספרד 1986, ואח"כ ב- 1987 אליפות העולם ה- 2 ב- א"ק שהתקיימה ברומא. אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה אתגר שונה ועצום. לא רק בשל המרחק מגבולות המדינה ומורכבות ומסובכות התקשורת הלוויינית בימים ההם בין סיאול לירושלים, אלא גם בשל סימני השאלה שניצבו מעל יכולתה וכישרונה הטכנולוגית והארגונית של דרום קוריאה להשתלט על מבצע שידורים טלוויזיוני כה סבוך. צריך לומר זאת גם אם חלפה מאז רבע מאה של שנים כי קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympics Radio Television Organization)  עמדה במבחן, ועוד איך עמדה במבחן. היא עשתה עבודה כבירה.

בתוך סבך ההפקה הזאת אישר לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לפעול כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי סיאול 88' בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הותיר לי מרחב פעולה וחשוב יותר הוא סמך עלי והאמין לי ובי בעיניים עצומות. אמרתי כבר שלא יכולתי שלא לחוש הערצה לקבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית SORTO שלא חסכה שום מאמץ במשך שנים כדי לאסוף נתונים, ללמוד את החומר, ולא התביישה להיעזר בכל גורם רלוואנטי כדי להרכיב בצורה נכונה את הפאזל הטכנולוגי והלוגיסטי האולימפי. המשמעת , הסבלנות, הידע העצום, הענווה, האדיבות, הדבקות במשימה וחכמתם של אנשי SORTO הייתה ראויה להערכה רבה. לנו בטלוויזיה הישראלית בציבורית וברשות השידור היה הרבה מה ללמוד מהדרום קוריאניים הצנועים, הממושמעים, וחדורי המוטיבציה. אהבתי את התרבות הדרום קוריאנית ואת אנשי סיאול. האחראים הראשיים של SORTO הובילו אותה להצלחה פנומנאלית בהפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 88'. הנה חלק מהם.

טקסט תמונה : סי הו פארק המנהל הראשי של הפקת סיגנל השידור הבינלאומי של הטלוויזיה באולימפיאדת סיאול 1988. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דאה יונג קאנג המנהל הראשי של הפקת שידורי הטלוויזיה של סיאול 88'. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : איק סופ סים, המהנדס הראשי של מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) באולימפיאדת סיאול 1988. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : סאנג קיו פארק האחראי הראשי על המִכשור ומערכת השידור בסיאול 88'. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיל וונג וואנג המנהל הראשי של ההפקה הבינלאומית באולימפיאדת סיאול 1988. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. בניין ה- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) הענק, הפונקציונאלי, והתכליתי שהוקם ע"י SORTO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף שאנוכי חוקר וכותב, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טיסתי לסֵיאוּל הרחוקה בירת דרום קוריאה ביום שישי – 20 במאי 1988 לפגישת ה- WBM  ה- 2 (World Broadcasters Meeting) פגישה קדם ההפקה העולמית לצורך לימוד הפקת שידורי האולימפיאדה הייתה ארוכה ושונה מהרגיל. אחרת. היא נראתה לי כטיסת נצח לקצהו של עולם אקזוטי ובלתי מוכר. סוכנת הנסיעות הירושלמית הוותיקה שלי (מאז 1974) גב' אוֹלְגָה רָיְיכֶר סידרה לי Over night ראשון בלונדון וְ-Over night נוסף בסינגפּוֹר. הטיסה ליעד התארכה ליומיים וחצי. היה לי די זמן והותר בטיסה להמשיך בהכנת פקודת המבצע של השידורים האולימפיים של סיאול 1988 שכללה 133 שעות שידורים ב- 16 ימים. מצאתי את עצמי שוב ושוב מְהַרְהֵר בהתפוצצות העתידית הצפויה להתרחש בעוד חמישה חודשים ב- 24 במאי 1988 על מסלול הא"ק האולימפי באצטדיון המרכזי ב-סיאול בעֵת ריצת הגמר ל- 100 מ', בהשתתפותם של קָארְל לוּאִיס מארה"ב והקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן. שני השמות של האָצָנִים הטובים בתבל לא רק שלא נטשו אותי אלא העסיקו אותי עוד ועוד. ריצת 100 מ' באולימפיאדת סיאול 88' הייתה אמורה להימשך פחות מעשר שניות בתוך מכלול של 133 שעות שידורים בתוכנית ההפקה שלי, אך הייתה אחד ממוקדי השידור הנכספים. היא תיזכר לנצח. איש לא שיער אז שהריצה הזאת שעתידה לסַמֵל את שיא הסימביוזה וקשרי הגומלין בין הטלוויזיה באשר היא והספורט באשר הוא, תיצרב בדיעבד לדיראון עולם בזיכרון הקולקטיבי שלנו, בשל שימוש בסטרואידים אנאבוליים אסורים של הזוכה בה בֵּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נתפש בעקבות בדיקת שתן של המעבדה הרפואית של IOC ו- IAAF, וגוֹרָש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים.

נחתנו סעדיה קאראוואני (מפקח טכני ברמה גבוהה בינלאומית בלתי נשכח) ואנוכי בקצה העולם, בסֵיאוּל הרחוקה לאחר טיסה מתישה אך לא היה זמן לפוש ממנה. נדרשתי להתייצב מייד באולם הדיונים של ה- WBM. אף על פי כן הספקתי בכל זאת להבחין בתכונה האולימפית העצומה ובשמחת החיים השוררות בעיר הבירה של דרום קוריאה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. העיר האולימפית והכפר האולימפי. האומה הדרום קוריאנית כולה התקדשה לקראת המשחקים האולימפיים בפעם ה- 24 במניין העת החדשה. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. בכל פינה בעיר הבירה הדרום קוריאנית סיאול ניתן היה לראות את התכונה האולימפית העצומה. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. שדרה אולימפית בסיאול. התפאורה הצבעונית של כל המטרופולין הייתה שובת עין. (באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לקחתי עִמי לפגישת ה- WBM בסֵיאוּל את מומחה הקוֹל והתקשורת מספר אחת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סְעַדְיָה קָארָאוָואנִי. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הטיסות הארוכה שלי למשימות השידור הבינלאומיות ברחבי העולם שמנכ"ל כלשהו (אוּרִי פּוֹרָת) אישר את צירופו של איש טכני לפגישת שידורים מסובכת של המְשָדֵר העולמי במסגרת תהליך קדם הפקה של השידורים האולימפיים. תקדים חשוב שגם המנכ"לים הבאים אחריו אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם אימצו אותו מאוחר יותר. בעשרות פגישות עבודה בינלאומיות מורכבות קודמות השתתפתי תמיד כנציג בודד של רשות השידור. רשתות הטלוויזיה הרציניות שולחות לפגישות הלימוד החשובות האלה משלחות המונות כשלושה – ארבעה לפעמים חמישה אנשי מקצוע בשלושת התחומים של השידור ההפקה, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. לעולם לא נשלח מטעמן איש אחד כפי שנהגה עמי רשות השידור. לכל אחד בצֶוֶות המשלחת מוקצה תחום אחריות קונקרטי בו הוא מתמחה . ביניהם יימצא תמיד מפקח טכני (לפעמים שניים) המכירים היטב את יסודות הנדסת הטלוויזיה על בוריים. אף על פי כן ולמרות שהייתי בודד ההשתתפות האישית השיטתית שלי בפגישות העבודה הבינלאומיות האלוּ ב- EBU  וב- WBM לאורך השנים היו אחד הנדבכים החשובים בהצלחות שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רק בפגישות העבודה הבינלאומיות האלה האלה אתה לומד ומבין איך להוציא את תוכניות השידור המורכבות והמסובכות הללו מתיאוריה למעשה .

טקסט תמונה :  דצמבר – 1983. ארוחת צהריים בשמש החמימה במסעדה יוקרתית בלוס אנג'לס בעת פגישת ה- WBM העולמי לקראת ההיערכות של הפקה המורכבת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' (המשחקים עמדו להיפתח בשבת – 28 ביולי 1984). נשלחתי למשימת ההיערכות לבדי. כאן אני סועד יחד עם משלחת ההפקה של ה- BBC שמנתה 6 אנשים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  1983. אני מבקר באִצטדיון האולימפי עמוס הזיכרונות בלוס אנג'לס בפגישת ה- WBM  שנערכה בדצמבר 1983 בלוס אנג'לס. האִצטדיון הזה אירח את אולימפיאדת לוס אנג'לס של 1932. הוועדה המארגנת המקומית (LAOOC) של המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 בראשותו של פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) הסתמכה באִרגון המשחקים על מתקני הספורט המקומיים הישנים הקיימים בעיר, ביניהם האִצטדיון האולימפי הישן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 30 ביולי 1932. האִצטדיון האולימפי של לוס אנג'לס מארח את האולימפיאדה- 10 של הזמן החדש. הוועדה המארגנת של משחקי לוס אנג'לס 84' בראשותו של פיטר יוברות' לא בנתה מתקנים חדשים אלא השתמשה בישנים. (באדיבות IOC והוועד האולימפי האמריקני).

בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד טסתי תמיד בגפּי ברחבי העולם להכנת משימות השידור הבינלאומיות של הטלוויזיה הישראלית. המנכ"ל שדאג לאַזֵן את תקציבו קיצֵץ בכל מקום. גם היכן שלא היה צריך ותמיד בטענה שקשה להתמודד עִמה. "…רשות השידור ענייה ואין לה כסף…", שָב, חזר, ואמר לי. הוא הֵתּיר לי לטוּס רק פעם בשנה למשימות העבודה שלי באירופה ובארה"ב, כאילו שטיסות העבודה לחו"ל חסרו לי. במשך הזמן וברבות השנים הן הפכו לנֶטֶל . במסגרת עבודתי בטלוויזיה הישראלית ביקרתי בכל הערים הראשיות בחמש יבשות תבל בהן נערכו אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר. חלק מהקפיצות לחו"ל היו ביקורי עבודה קצרים, האחרות לפרקי זמן ארוכים. למרות זאת לא ראיתי דבר למַעֵט מרכזי השידור, קווי שידור, עמדות השידור באִצטדיונים, ואת המיטה שלי במלוֹן. מפגשי העבודה ברחבי תבל במסגרות חברותינו ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) המכונה איגוד השידור האירופי, ומפגשי ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) הקרוי פגישת המְשָדֵר העולמי – הנוגעים להפקות שידורי הטלוויזיה של המונדיאלים והאולימפיאדות, היו חשובות מאין כמותן. שָם למדתי לנַוֵוט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית במשך השנים הרבות במשעולי הטכנולוגיה הבינלאומית. רק כך ידעתי להשתלב נכון בלוגיסטיקה ומשעולי ההפקה של שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים, ובארגון אירועי הספורט עצמם ע"י הוועדות המארגנות. סיורי קדם ההפקה במקום ההתרחשות של אירועי הענק והמפגשים עם נציגי ה- Host broadcaster הבינלאומי, העניקו לי את הידע ואת הפרספקטיבה ללמד את המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה שלי איך להפיק נכון את השידורים האולימפיים והמונדיאלים וכיצד להנהיג את האנשים שלנו המסתערים לעֵבר היעד האחרון. לי זה נראה מובן מאליו שהיה עלי ליטול חלק בכל פגישת עבודה של ה- EBU או בכל מפגש – תדריך לימודי של ה- WBM העולמי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חשב אחרת . הוא גם שִכנע את מנהל הטלוויזיה טוביה סער לחשוב כמוהו. שלוש שנות הניהול הראשונות שלי את שידורי הספורט בטלוויזיה, בין 1981 ל- 1984, היו קריטיות מנקודת מבטי בכל הנוגע להפקות הטלוויזיה הבינלאומיות מפני אָלֶכְּס גִלְעָדִי כבר לא היה בסביבה. ניצבו בפני אתגרי שידור בינלאומיים מורכבים כמו אליפות אירופה בכדורסל במאי 1981 בצ'כוסלובקיה , גביע העולם בא"ק ב- 1981 ברומא, מונדיאל ספרד 1982, אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ב- 1983 ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אתה עוסק כאן בתכנון תקשורת המונים מורכבת ומסובכת במובן הרחב ביותר של התכנון.

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ראה בטיסות העבודה הקצרות לחו"ל גם מותרות. הוא נהג להציב בפני את דילֶמַת הבחירה השנתית. לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 אמר לי : "…אני מאשר לך לטוּס לחו"ל פעם בשנה מטעמי חיסכון. אתה תחליט בעצמך מה חשוב יותר, האם הִנך מעדיף לטוּס לג'נבה לפגישת קבוצת הספורט של ה- EBU שדנו בענייני שידורי הספורט השוטפים של האיגוד, או האם אתה בוחר להשתתף בפגישת העבודה של המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי WBM (ראשי תיבות של World Broadcast Meeting) שדנה בשידורי האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל ו/או אליפות העולם ב-א"ק באותה שנה…". כאילו שיש קשר בין השניים [1].

הייתי נציג קבוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנטל חלק בפגישות של קבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי (EBU sports Group). הקבוצה הזאת נפגשה פעמיים בשנה. הפגישה הראשונה מתקיימת בחורף בחודש מארס בגֶ'נֶבָה – שווייץ מקום מושבם הקבוע של מוסדות ה- EBU, ואח"כ בחלוֹף חצי שנה בסתיו בחודשים ספטמבר – אוקטובר באחת ממדינות ה- EBU המארחת את הפגישה השנייה. משך הדיונים בפגישות היה כשלושה ימים. ההשתתפות בפגישות העבודה האלה הן כסמינר הדרכה ולימוד. הדרך היחידה להבין כיצד עובדת קבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי כמערכת שידור בינלאומית המתאמת, מפיקה, והמקבלת החלטות חשובות המשפיעות במישרין על כל רשתות הטלוויזיה באירופה לרבות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית מן ההיבטים התכניתיים, הכלכליים, הטכנולוגיים, והלוגיסטיים – היא פשוט להיות נוֹכֵח במקום ולהשתתף בדיונים. זה לא רק חיוני כדי להבין את המסובכות והמורכבות של הפקות השידור האלה, אלא זה מביא בסופו של דבר לחיסכון כספי ניכר בתכנון הסופי.

טקסט מסמך : 6 באפריל 1982. מנהל הטלוויזיה טוביה סער מודיע לי בשמו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, כי אינני יכול השתתף בפגישת ה- WBM העולמית הנוגעת להפקת הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, שנתיים לפני טקס הפתיחה האולימפי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עסוק מידי בניהול ממלכת רשות השידור ולא מודע מספיק לחשיבות השתתפותי האישית בפגישות ההפקה הבינלאומיות של שידורי הספורט. הוא העניק לי כל הזמן תחושה שההשתתפות  בפגישות קדם ההפקה העולמיות בלוס אנג'לס, מדריד, או גֶ'נֶבָה מותנית בתכיפות הנסיעות שלי לחו"ל ולא במהות הדיונים שנערכו שם. בכל פעם שבקשתי את אישורו להשתתף בפגישות ה- WBM באירופה או בארה"ב לקראת האולימפיאדות והמונדיאלים התעקש לבדוק את סטטיסטיקת טיסות שלי לחו"ל , האם היו סמוכות מידי, ולא כדי לבחון באמת את החשיבות העקרונית של השתתפות מנהל מחלקת הספורט שלו בדיוני ההפקות הסבוכות והמורכבות האלה. האיש שעמד בפסגת הפירמידה הטלוויזיונית בוודאי הֵבין את חשיבות ההשתתפות אך בחר להתעלם מהצורך החיוני הזה. לא היה בזה כל חדש. כך גם נהג כלפי אלכס גלעדי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד התערב בכל הוצאה כספית, דולר אחד או מיליון דולר, ובעצם לא סמך על איש. הוא היה מאוד מוטרד ממצבה הכספי העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציב את סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן כ-"כלב שמירה" עַל הקופה הציבורית. מערכת הפיקוד הטלוויזיונית שפעלה תחתיו בדמותם של מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות הייתה מודעת לחשיבות ההשתתפות בפגישות הבינלאומיות אך בלמה את פיה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, טוּבְיָה סָעַר, ויָאִיר שְטֶרְן מעולם לא התייצבו מול יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כדי לומר לו : "אתה שוגה בהבנתך את ניהול העניינים". הם היו אנשים צייתנים ונאמנים שכיבדו אותו, אולי בגלל שהוא היה האיש שמינה אותם לתפקידים הבכירים בהם כיהנו,  ובטוח מפני שהיה איש חכם ובעל סמכות. ההשתתפות בוועידות ה- EBU ופגישות ה- WBM היו חשובות מאין כמותן כדי להשיג את ניצחון השידור . שילמנו בהיסטוריה הארוכה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מיליונים רבים של דולרים תמורת זכויות השידורים עוֹד לפני שפסענו פסיעה טכנולוגית ולוגיסטית אחת בעת מִבְצַעֵי השידור העולמיים עצמם. ביצוע השידורים עצמם וההיערכויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות המסובכות סביבם לרבות שכירת עמדות שידור קווי שידור, לווייני התקשורת, מיסוד משרד הפקה, תקשורת ושידורים במקום האירוע, הפעלת כוח אדם בחו"ל, מימונו – הלנתו, האכלתו והסעתו, גזלו מיליוני דולרים מקופת הרשות בנוסף על זכויות השידורים. לעומת זאת, עַלוּיוֹת ההשתתפות שלי בפגישות ההכנה הבינלאומיות האלה שדנו בשימוש וניצול הסכומים האדירים האלה בצורה היעילה ביותר למען אותם שידורי הספורט האלה, נסבו סביב סכומים פעוטים של 1500 אולי 2000 דולר בממוצע לפגישת WBM אחת, עלות שכוללת טיסה, מלון וכלכלה. במקום להקֵל על השתתפותי הנחוצה לתועלתה של רשות השידור בפגישות הבינלאומיות החשובות האלה, ההנהלה הכבידה עלי. ניתן לומר ללא שֶמֶץ של הגזמה שהפגישות האלה הֵאירו את דרכי ואִפשרו לי להבין כיצד מניעים מערכת שידור ישראלית כל כך גדולה ומורכבת באירועי ספורט בינלאומיים. הרצון שלי ליטול בהן חלק נתקל הרבה פעמים בסירוב והתנגדות ההנהלה. לא הייתה שום פרופורציה כלכלית בין ההשקעה בלימוד החומר לבין השימוש בו. אִיוֶולֶת. או אם להיות עַדִין יותר – חוסר הבנה.

טקסט מסמך : 4 בנובמבר 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מתנה את אישור נסיעתי לפגישת ה- WBM העולמית בלוס אנג'לס כנסיעת הפקה אחרונה עד לאולימפיאדה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1982. הנהלת רשות השידור לא מאשרת את השתתפותי בפגישת עבודה של ה- EBU  שתוכננה להתקיים בספטמבר 1982 בג'נבה – שווייץ. ניסיונותיי לשנות את ההחלטה עלו בתוהו. נסיעת העבודה נתפשה כמסע מותרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 באוגוסט 1982 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שנכתב בעת חופשה קצרה שלי במלחמת לבנון ה- 1. אני מנסה להסביר למנהל הטלוויזיה טוביה סער את חשיבות השתתפותי בפגישת העבודה של  ה- EBU, אך ללא הועיל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  26 באוגוסט 1982. מנהל הטלוויזיה טוביה סער לא שקל שנית את בקשתי. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 החלה שנתיים קודם לכן, מייד לאחר שהשתחררתי משירות מילואים קרבי במלחמת לבנון ה- 1. שוחחתי פעמים רבות עם מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד אודות מורכבות ומסובכות ההפקה, איכותה, ומטרותיה וכמות שעות השידורים שיש ברצוני "להביא" מלוס אנג'לס לישראל באמצעות תקשורת הלוויינים בין ארה"ב לבין ישראל, למרות הבדל הזמנים השעונים. שעון ישראל הקדים את שעון לוס אנג'לס ב- 10 שעות. כלומר : שעת חצות בישראל (שתיים עשרה בלילה) הייתה שווה לשעה שתיים בצהריים בלוס אנג'לס. כל תחרויות הגמר האולימפיות בענפים המרכזיים ב- א"ק, שחייה, התעמלות, ומשחקי הכדור באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' נקבעו לאשמורת ושעות הבוקר המוקדמות בישראל.

טקסט תמונה : קיץ 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. זהו השרטוט המקורי שלי מתוך פקודת המבצע/ספר השידור, המציג את מערך התקשורת הלוויינית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בין לוס אנג'לס לירושלים, כפי שהכנתי והסברתי את מבנהו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. עמדו לרשותו כל האופציות הטכנולוגיות להביא את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי לוס אנג'לס 84' לכל בית בישראל, אך הוא בחר בדרך אחרת והחליט להשכיב את העם לישון . כאילו שזה היה תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. (הסקיצה לקוחה מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שלי אודות תכנון שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                   

טקסט תמונה : יולי 1984. לוס אנג'לס. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אנוכי מתדרך את המפקח הטכני (קול ותקשורת) יָאִיר שָרְף ז"ל בעמדת התקשורת במשרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC באולפני "קולומביה" הישנה בעיר לוס אנג'לס. תכנון קווי השידור והתקשורת שלו ושל מהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר מיכה לויירר היה מושלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד האזין לי והיה זהיר בתשובותיו. הוא היה נתון בסבך פרדוקסים ונתונים סותרים. הוא חשש מאוד מעלות ההפקה האולימפית ומגורל הקופה הציבורית. התחרויות האולימפיות הן אובייקט שידור מושֵך אש. הצפייה המאוחרת בטלוויזיה בשעות הלילה הקטנות הדאיגה אותו. מחַד חשב יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שהעם צריך לישון בלילה מפני שעליו לקום למחרת ליום עמל חדש . מאידך חשש שגם אם יתיר שידורי טלוויזיה מאוחרים צפוי בכל מקרה רייטינג דַל מפני שמדובר בשעות צפייה לא מקובלות באשמורת בוקר ב- 16 ימי האולימפיאדה. מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד גרס שרייטינג צפייה נמוך איננו מצדיק הפקה אולימפית גדולת ממדים. זאת הייתה טעות פטאלית שלו שהתמוססה בן רגע עם תחילת השידורים הישירים של אולימפיאדת לוס אנג'לס ב- 28 ביולי 1984 והסתיימו ב- 12 באוגוסט 1984. זאת הייתה תקופת החופש הגדול ומיליוני תלמידים ובני נוער, כמו גם סטודנטים ואנשים מבוגרים מסך האוכלוסייה שנטלו לעצמם חופשה צפו בשידורים המאוחרים והניבו רייטינג פנטסטי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ידע ממני כי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בלוס אנג'לס 1984 שזורה בהפקה מדויקת, קבלת החלטות, ותיאומים מוחלטים שלנו עם איגוד השידור האירופי הגדול והעשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. בראשית 1983 עדיין התלבט. רשות השידור היא גוף ביורוקרטי ומסורבל. כל הוצאה כפופה לאישורים של הבוסים הגדולים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה בר מזל מפני שלרשותו עמד סמנכ"ל כספים ערני יוֹחָנָן צָנְגֶן. יוֹחָנָן צָנְגֶן היה רגיש כמותו לדליפת הממון מהקופה הציבורית בה השיבר תמיד פתוח, הטפטוף תמידי, והקופה רצופה חורים כמסננת.

מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 לבא אחריו מר אוּרִי פּוֹרָת ז"ל. הייתה לי עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שיחת נפש ארוכה אחת בטרם פרש בתום חמש שנים מתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הוא סבר שהוא מותיר לאורי פורת רשות שידור טובה יותר מזאת שקיבל ב- 1979 מיצחק לבני. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש חכם, וכשרצה היה גם בוטה וציני. אנוכי אהבתי והערכתי אותו.

טקסט תמונה : מארס 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (יושב במרכז) נפרד מרשות הַסֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים התמונה העומדים מימין לשמאל : אסתי רז (מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה), שרה פרל (עוזרתה של אסתי רז בלשכה), צביקה שפירא (מעונב, היה מפקד גל"צ לשעבר ועכשיו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה), חנה קלופפר (חולצה מפוספסת, מנהלת מחלקת הגשה ורצף), יאיר שטרן (עומד מאחור ומרכיב משקפיים. היה מנהל חטיבת החדשות), רוחמה איילון (מנהלת לשכת המנכ"ל מניחה יד על כתפו של המנכ"ל הפורש), ג'קי גורן (מנהל מחלקת הבימאים), יעקב סווירי (לובש ז'אקט, מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה), יעקב אורן (לובש סוודר כהה וצאוורון לבן. היה ראש מִנְהָל כוח אדם בטלוויזיה), גבי פישר (המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית), דודו הירשפלד ז"ל (מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים מיוחדים). יושב מימין מלפנים : גבי אוחנה נהגו של יוסף "טומי" לפיד. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם". כ- 10000 (רבבה) עמודים.

[1] ראה נספח : מכתבו של מנכ"ל רשות השידור מר יוסף "טומי" לפיד טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל החדשות בענייני טיסותיי לצורכי עבודה באירופה וארה"ב.

 סוף הפוסט מס' 1008 חלק מס' 4. הועלה לאוויר בשבת – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

 הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס 1008 חלק מס' 5 : הועלה לאוויר בשבת – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1008. ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 5). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

המשך של חלק מס' 4 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג'לס. סיור קדם ההפקה שלי ב- IBC במסגרת ה- WBM הראשון באולפני חברת "קולומביה" בלוס אנג'לס (בשליחותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער). אני ניצב ליד ביתן מס' 13 שהיה שייך לאולפנים הישנים של חברת הסרטים האמריקנית הנודעת "קולומביה". התמונה מראה עד כמה הבניין הזה של "קולומביה" הוא ישן נושן וכל הקומפלקס של ה- IBC עתיק. אולם זהו האתר בו החליטה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC (שימשה Host broadcaster בינלאומי של האירוע) להקים את ה- IBC מרכז השידורים הבינלאומי של רשתות הטלוויזיה והרדיו שהגיעו ללוס אנג'לס כדי לסקר את המשחקים האולימפיים. על פי השמועה שכנו כאן בבניין מס' 13 המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (צילום רשת הטלוויזיה ABC .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. פגישת ה- WBM בלוס אנג'לס. מין צירוף מקרים. מישהי צילמה אותי במסיבת קוקטייל של משתתפי פגישת ה- WBM מפני שחשבה בטעות שאנוכי שחקן קולנוע מהוליווד אורח של הוועדה המארגנת. אני לא משוויץ, היא אמרה לי זאת. ברקע מופיע איך לא הכדורסלן האגדי קארים עבדול ג'אבר (בשמו הקודם לו אלסינדור / Lew Alcindor) במדי אוניברסיטת UCLA כשהוא נושא על גופייתו את המספר 33. (לבסוף התברר שהצלמת הייתה מצוות הטלוויזיה הדנית הציבורית  DR והעניקה לי את התמונה למזכרת ממנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אולימפיאדת סיאול 1988. מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר ז"ל ואנוכי בתום המשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. הוא ועקיבא מלמד היו מייסדי ובוני מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה ונחשבו לטובי הטכנאים שלנו בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : זהו הלוגו הרשמי של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                          

הערה : השידור הישיר ההוא בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את המשחק מילאן – ברצלונה 0:2 במסגרת ההתמודדות הראשונה ההיא בשלב שמינית הגמר של ליגת האלופות באצטדיון "סן סירו" במילאנו, חשף שוב עד כמה שחקני הכדורגל פגיעים כל פעם מחדש לשיפוט סומא ומטופש. חמישיית שופטים סקוטית עיוורת העניקה בדקה ה- 56 שער בחינם למילאן. עשרות מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אמש בבירור את מה שלא ראו חמשת השופטים המופקדים על עשיית הצדק במגרש : יד של המילנאזי קריסטיאן זאפאטה. מצלמות הטלוויזיה ויחידות ה- Replays שלהן עושות שַמוֹת בחמשת השופטים הסקוטים דרק רוז , אלסדאיר רוס , סטיבן מקלין , קווין קלאנסי ובראשם השופט המרכזי קרייג תומסון (Craig Thomson) האיש שנושא באחריות הראשית. בדקה ה- 56 של משחק שווה כוחות ודי משעמם נשרקת בעיטה חופשית לזכות מילאן מטווח של 25 מטרים באלכסון שמאל משער ברצלונה, לאחר שמגן ברצלונה דניאל אלווס פגע בשחקן המילאנזי סטפאן אל שאארעווי (Stephan El Shaarawy). ניידת הטלוויזיה האיטלקית משדרת ב- Close ups התייעצות בין קווין קונסטנט וריקארדו מונטוליבו מי יוציא לפועל את גזר הדין. כיסוי הטלוויזיה המכסימאליסטי ועושר ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה רבות ושונות מעורר קנאה, ושַם בצֵל את ניידת השידור הטלוויזיונית "מִזְמוֹר" של מר דני לנקרי ובעקבותיו את הכיסוי של ערוץ 1 הנוגע לשידורים הישירים של משחקים המרכזיים בכדורגל בליגת העַל הישראלית. אבל נעזוב את זה עכשיו. לא זה לב העניין. העניין הוא הטלוויזיה שמגלה תחת עינה הפקוחה של UEFA את העוול שגורמים חמשת השופטים הסקוטיים לברצלונה. קווין קונסטנט מסית את הכדור החופשי לריקארדו מונטוליבו שבועט לעבר שער ברצלונה . הכדור נעצר כעבור מסע קצר של כמה מטרים בגופו של שחקן ברצלונאי שניצב בחומה וניתז לידיו של שחקן מילאן קריסטיאן זאפאטה , מהן הוא מוסט לקווין פרינס בואטנג שמכניע את וויקטור וואלדס. השופט קרייג תומסון במקום לשרוק ליָד ולפסול את השער הוא דווקא מאשר אותו. איזה שער ואיזה נעליים. 26 מצלמות ב- "סן סירו" ו- 10 הילוכים חוזרים מציגות את קרייג תומסון כאנמי. כלי ריק מתוכן. אולם גם הפרשן ה- Off tube של ערוץ 5 בכבלים מר אלי אוחנה מצטייר כחיוור ומשמים : "השופט קצת פישל בעניין הזה…", הוא מפרשן לצופיו. באמת מר אלי אוחנה , "מה אתה שח ,קצת פישל…? תגיד , אתה עושה ממני צחוק כצופה טלוויזיה שלך…?". אני משפשף את עיניי כלא מאמין . האם מר אלי אוחנה ואנוכי רואים דברים שונים מאותו המוניטור של שנינו בתל אביב ? מנחה האולפן מודי בראון משיב לאלי אוחנה בצורה פחות בוטה ממני אך יותר צינית : "כנראה שעל פי חוקי FIFA החדשים – נגד ברצלונה מותר לשחק בידיים…", הוא קובע וסופק כף אל כף. שחקני העבר אלי אוחנה ומר איציק זוהר הם אנשי טלוויזיה קלושים ופרשנים לא מוצלחים . נוכחותם באולפן ליד המיקרופון מעיקה על ערוץ 5. אני כל פעם מוטרד מחדש כיצד זה ספורטאי עבר שהשפיעו מכישרונם על כר הדשא הופכים לחסרי תועלת ותוחלת ליד המיקרופון. אינני חושב שיש מישהו מבין צופי המשחק אמש שיכול לקום ולומר שמר אלי אוחנה ומר איציק זוהר קבעו תובנות חדשות ו/או האירו עבורו פינות אפלות ו/או התירו משוואות מסובכות על כר הדשא . הטקסט שלהם כה טריביאלי וצפוי. הם מדברים המון אך לא אומרים דבר. רדודים כמו הפרשן שגיא כהן. הם אינם אשמים לבדם. המערכות העיתונאיות שמעסיקות אותם כבר כל כך הרבה שנים גם כן אשמות מפני שאינן תובעות את שטר הפירעון. לא יכול להיות שערוץ טלוויזיה כל כך מרכזי בהווייתה של מדינת ישראל כמו ערוץ 5 בכבלים ירכוש מחד זכויות שידורים של אירועי על בספורט הבינלאומי, אולם מאידך לא יטפח ולא יתדרך דור פרשנים בעלי השכלה טלוויזיונית שיהיו מוכשרים ומיומנים להסביר ולפַרְשֵן לציבור הרחב את הגלוי והנסתר, ואת מה שעיניו רואות ולא רואות. נדב יעקובי ניצב בדרגה שלימה מעל אלי אוחנה. הוא כלל לא זקוק לו. בדיוק כפי שיורם ארבל איננו צריך את שגיא כהן. שני אישים מיותרים לגמרי.

נדב יעקובי איננו רק עיתונאי ידען. הוא איש תרבות שמשדר מכובדות ורצינות, ונדמה לי שמוערך ע"י עמיתיו. נדב יעקובי הוא בעיניי נֶכֶס עיתונאי, אולם מנקודת מבט של הטלוויזיה ניתן להגדיר אותו כ- "Born off tube". אינני זוכר אותו בשנים הארוכות שחלפו מְשָדֵר אי פעם מהשטח בחו"ל. תמיד מהמוניטור בתל אביב . קברניטי ערוץ 5 בכבלים מביעים בכך את דעתם והערכתם המסויגת לנדב יעקובי מבלי לומר זאת בפומבי : "או. קיי בסדר…אתה ידען , שדר , ועיתונאי, ואיש תרבות…אולם עשה את מלאכתך מהמוניטור באולפן". בעיניי זאת טרגדיה וגרימת עוול . נדב יעקובי ואנוכי ראינו אמש את המשחק מילאן – ברצלונה 0:2 מאותו המוניטור המוצב בתל אביב, אולם אני חייב לומר כי ההתרשמויות שלנו ממראות הטלוויזיה שונות .

נדב יעקובי על מהות המשחק : "המשחק היה מדהים…מילאן נתנה משחק הירואי…יגידו שהם "התבנקרו"…זה קשקוש…למרות שהשער הראשון לא היה חוקי…זה לא משנה…וכוּלֵי".

אנוכי : "מר נדב יעקובי אנוכי כמובן מכבדך אולם אינני מסכים עמך. המשחק היה במשך דקות ארוכות פושר ודי שיממוני. השער הראשון הבלתי חוקי שאושר ע"י שופט עלוב העניק למילאן יתרון בחינם ושינה את חוקי ההתמודדות. השער השני של מילאן הושג בגלל בלבול בהגנת ברצלונה שנבע מעדיפות מספרית שהשיגה פתאום מילאן בדקה ה- 83. המשחק והשידור הישיר ניעורו לפתע לחיים. שוויון בכמות שחקני ההגנה מול שחקני ההתקפה (אפשר לסדר את המשוואה הזאת גם בסדר הפוך שוויון במספר שחקני ההתקפה נגד שחקני ההגנה) על כר הדשא – מכריח את התוקפים ללכת עם הראש בקיר מבלי להשיג תועלת, ומוליד בדרך כלל סוג של שעמום מפני שלא קורה דבר. נכון שמשחק ההגנה של מילאן מסודר, מתוכנן, וממושמע למופת ומהווה תשובת נגד לאוריינטציה ההתקפית של ברצלונה. אולם באותה מידה מוזר שברצלונה שיוזמת ומחזיקה הרבה יותר זמן בכדור מיריבתה, לא מצליחה במשך כל תשעים הדקות להגשים את תיאוריית "האדם השלישי, שכה אפיינה אותה בתקופתו של מאמנה הפּוֹרֶה הקודם פפ גווארדיולה".

נדב יעקובי אודות מנהיגות, נטישתו של פפ גווארדיולה, והיעדרו של מאמן ברצלונה הנוכחי טיטו ווילנובה והצבתו של עוזרו ג'ורדי רואורה על הקווים במקומו אמש בסן סירו : "היעדרו של טיטו ווילנובה…למרות שיש נטייה לומר שזה משפיע…אין לזה שום השפעה…מפני שברצלונה זאת קבוצה של שיטה…אלו אותם האנשים שעושים את אותה העבודה…(פונה למודי בראון) אתה באמת חושב שטיטו ווילנובה באימונים הוא זה שמריץ את השחקנים…? טיטו ווילנובה מנהל את האימונים וגם את המשחק הזה מילאן – ברצלונה מביתו בניו יורק באמצעות ה- What'sup…וכולי".

אנוכי : "לנוכחותו של המאמן – מנהיג על הקווים בעת הקרב יש חשיבות עליונה. עצומה. מלחמות אמיתיות לא מכריעים באמצעות שימוש בפלזמות , ומשחקי כדורגל לא מנצחים בשיחות טלפון What'sup מניו יורק למילאנו. התייצבותו של המאמן בחזית על הקווים ליד שחקניו היא חיונית ביותר. המאמן הוא מצביא. דמות מופת. אייקון. ה- אימאז' שלו על כר הדשא היא הפגנת סמכות, הובלת הקרב, יצירת מנהיגות שמהווה סמל הזדהות של השחקנים עבורו. אינני יכול לתאר את זכייתה של איטליה בגביע העולם בכדורגל במונדיאלים של 1934 ו- 1938 בלי סמיכותו הצמודה מאוד של של וויטוריו פוצו לשחקניו וללא נוכחותו על הקווים, ו/או הצלחתה של גרמניה ב- 1954 על כר הדשא באמצעות הוראות בטלפון מרחוק של מאמנה – מנהיגה ספ הרברגר (Sepp Herberger) מבלי להיות קרוב אליה. כמו שאינני יכול לדמות את שגשוגה של אוניברסיטת UCLA בעשור ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה ללא נוכחותו של ג'ון וודן (John Wooden) . הדוגמאות הן אין ספור . אי אפשר לנהל שום תחום (לא רק כדורגל וספורט) בשלט רחוק ובאמצעות תקשורת Off tube. אני אומר זאת לא רק כאיש טלוויזיה אלא גם מניסיוני כספורטאי עַל שנטל בהצטיינות חלק פעיל בשלוש ליגות לאומיות כדורגל, כדורסל, וכדורעף. ייתכן כי ברצלונה חוֹוָה מעין פוסט טראומה של משבר מנהיגות (מבלי שהיא מכריזה על כך בגלוי) לאחר נטישתו של מאמן בסדר גודל של פפ גווארדיולה. זאת הערכה אישית שלי. טיטו ווילנובה נכנס לנעליים גדולות (מאוד) של קודמו. הסטטיסטיקה מעידה כי ברצלונה פגיעה הרבה יותר בעידן טיטו ווילנובה מאשר בתקופת פפ גווארדיולה. נדב יעקובי פירט ונימק אותה היטב באולפן (למרות שאיציק זוהר לא הקשיב לסטטיסטיקה הלומדת שלו, נדחק לדבריו, והפריע לו".

טקסט תמונה : יום ראשון קר ואפרורי אחה"צ של ה- 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954 . אצטדיון "וואנקדורף" בברן. זוהי אחת מתמונות הטלוויזיה המדהימות שהפיקה הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG, שמתעדת את אחדות ולכידות השחקנים של הנבחרת הגרמנית יחדיו עם מאמנה – מנהיגה ספ הרברגר (היה אייקון שניצב משכמו ומעלה) שניות ספורות לאחר הענקת גביע העולם לקפטן פריץ וואלטר. זיהוי העומדים משמאל לימין נרגשים ושלובי ידיים : המאמן הלאומי ספ הרברגר (בן 57 עטוף במעיל נגד גשם), פריץ וואלטר (בן 34 מחזיק את גביע העולם ביד ימין שלו), השוער טוני טורק (בן 35), הורסט אקל (צעיר השחקנים הגרמניים בן 22), ומבקיע שער הניצחון במשחק הגמר הלמוט ראהן (בן 29). (באדיבות SRG ובאדיבות ארכיון וולפגנג וובר שחקן נבחרת מערב גרמניה במונדיאל אנגליה 1966. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 ביוני 1938. מונדיאל צרפת 1938. פאריס. אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. מאמן נבחרת איטליה וויטוריו פוצו (במרכז בז'אקט שחור) עטוף בשחקניו, מניף בפעם השנייה ב- 19 ביוני 1938 בפאריס את גביע העולם בכדורגל ע"ש ז'יל רימה לאחר שאיטליה ניצחה במשחק הגמר את הונגריה 2:4. עומדים משמאל לימין : אמדאו ביאבטי (Biavati  Amadeo), המאמן וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo), סילביו פיולה (Piola Silvio), ג'יובאני פרארי (Ferrari  Giovanni), ג'ינו קולאוסי (Colaussi  Gino). כורעים משמאל לימין : אוגו לוקאטלי ( Locatelli  Ugo), ג'וזפה מיאצה (Meazza Giuseppe ), אלפרדו פוני (Foni Alfredo), השוער אלדו אוליביירי (Oliveieri  Aldo), פייטרו ראבה ( Rava  Pietro), מישל אנדריאולו (Andreolo  Michele). האיש יושב מלפנים : פייטרו סרנטוני (Serantoni  Pietro). שחקני נבחרת איטליה היו מוכנים למות עבור המנהיג, המחנך, ומאמנם וויטוריו פוצו. קרבתו הבלתי אמצעית אליהם הייתה מרכיב חשוב במנהיגותו. הוא היה ראשית דבר ולפני הכל דמות מחנכת. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                               

הערה : העיתונאים אלי סהר (ישראל היום) ועמיר פלג (ידיעות אחרונות) כתבו בימים ההם בעיתוניהם מאמרים מעניינים וחשובים, ושונים – כל אחד בתחומו.                               

פוסט מס' 1008. ההצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

המשך של רשימה מס' 5 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988. 

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שימשה במובנים רבים מודל להפקת אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 23 בינואר 1983 העברתי לידי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר יוחנן צנגן את הזמנת האמצעים הראשונה שלי שנעשתה באמצעות ה- EBU. יוֹחָנָן צָנְגֶן נדהם. הוא הבין בצורה שונה את הוראתו של יוסף "טומי" לפיד המצווה כיצד לעקוב ולבַקֵר את דרך ההפקה שלי הנוגעת ללוס אנג'לס 1984.

טקסט מסמך : 23 בינואר 1983. שנה ו- 7 חודשים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו אחד המסמכים הראשונים הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. יוחנן צנגן נדהם. הוא חשב שאני רץ מהר מידי קדימה וביקש לבלום אותי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 בינואר 1983. זהו מכתב התשובה של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. "בפעולה זו חרגת (אני מניח שבתום לב) מהחלטת המנכ"ל ", כתב לי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בואו של אורי פורת לרשות השידור באפריל 1984 שינה את דרכי הלימוד ועמן את אורחות ההפקה . תשתית תכנון מִשדרי הספורט הבינלאומיים הגדולים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989- 1984 הייתה מוצקה ומשוכללת הרבה יותר מאשר בתקופתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בחמש שנות שִלטונו ברשות השידור 1984- 1979. ולוּ מהסיבה שאִפשֵר לי ליטול חלק בכל פגישות העבודה ב- EBU וברחבי תבל מבלי לערוך חישובי חיסכון קטנוניים. מעולם לא הצלחתי להבין באמת את שיקוליו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מדוע הוא מונע להשתתף בפגישות הכול כך חשובות של ה- WBM. הרי הוא היה איש חכם. מצד אחד סמך עלי בניהול פרויקטים טלוויזיוניים מורכבים וממושכים שעלותם מיליוני דולרים, אך מאידך סירב בתוקף לאשר לי את נסיעות לִימוּד – עבודה האלה, שעלותן הייתה מינימאלית, כ- 1000 (אֶלֶף) דולר. אי אפשר לנהל לימודים כאלה בהתכתבות. לא הייתה שום קורלציה בין שכר הלימוד הנמוך שלי לבין התוצאה הסופית המתבקשת על מרקע הטלוויזיה. אורי פורת היה שונה ממנו. הוא הלך לקראתי והבין מייד עד כמה חשובה נוכחותי בפגישות העבודה העולמיות האלה כדי ללמוד ולהבין את מערכות הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ולווייני התקשורת הבינלאומיים המניעים את תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. בין המסמכים שנשמרו נמצא אחד מדו"חות פגישות העבודה שלי ב- EBU מ- 31 במארס 1987, המצביע על חשיבות נושאי השידור העולים לדיון בפגישות העבודה האלה. הדרך היחידה ללמוד כיצד לנהל ולהפיק טוב יותר הוא פשוט לטוס לג'נבה, להיות נוכח בכיתה, להקשיב למורים, להשתתף בדיונים, ולסַכֵּם אותם בהיגיון. [2].

טקסט מסמך : 31  במארס  1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. ראיתי חשיבות גדולה בהסברת פשר הנוסחה המתמטית והשיטה של חלוקת הנטל הכספי ב- EBU למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 1 מתוך 7) של המסמך המקורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 2 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 3 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 4 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 5 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 6 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במארס 1987. דו"ח פגישת ה- EBU  שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (עמוד מס' 7 מתוך 7). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 באפריל 1987. פתק התודה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת באמצעות מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה איש שונה לחלוטין מקודמו יוסף "טומי" לפיד בגישתו לשידורי הספורט. נדמה לי שחונן בתפיסת שידור רחבה ומרחיקת לכת יותר מקודמו. כף ידו הייתה הרבה פחות קפוּצָה. הוא הבין את חשיבות התִּכנון היסודי וההתכוננות לטווח הארוך וסמך עלי. הוא ידע שנוכחותי והשתתפותי בפגישות ובדיונים סביב העולם עולה כסף, אך בסופו של דבר שווה זהב. כשהגיעה שעת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988, הסכים אורי פורת לבקשתי לצרף אלי את סעדיה קארוואני טכנאי מיומן ומוכשר במסע קדם ההפקה הארוך לבירתה של דרום קוריאה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא אפשר לטכנאי מחטיבת ההנדסה שלנו להצטרף לפגישות העבודה שלי. אורי פורת היה כאמור שונה לחלוטין. הוא הסביר ונימק זאת במכתב הערכה אישי ששלח אלי ב- 6 בינואר 1988 [1].

טקסט מסמך : קשר העבודה שלי עם מנכ"ל רשות השידור היה בלתי אמצעי, יעיל, ומהיר שגבר על הביורוקרטיה המסורבלת שמאפיינת את השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 1008 חלק מס' 6. הועלה לאוויר לפנות ערב של מוצ"ש – 14 באוגוסט 2021. 

פוסט מס' 1008. חלק מס' 7.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1008 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————

הערה : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

הערה : יניב קטן קפטן מכבי חיפה דאז : OK נעצת מסמר ראשון בארונה של בית"ר ירושלים , אולם מדוע אתה מעניק עדיפות שנייה לחבריך לקבוצה , מתחמק מחיבוקיהם , ורץ סולו ראשית דבר לכתובת עלומה ביציע שיורם ארבל והפרשן המגוחך שלו אינם מזהים אותה עבור צופי הטלוויזיה שלהם . הערה : דני נוימן איננו איש טיפש . קולר אשמתו כפרשן טלוויזיה מגוחך מונח גם על צווארה של המערכת שכפי הנראה איננה מאמנת אותו ולא מסבירה לו את מהות תפקיד הפרשן בשידורי הטלוויזיה בכלל ובשידורי הכדורגל בטלוויזיה בפרט . 

הערה : וויאם עמאשה כבש את השער השני לזכות מכבי חיפה אולם במקום למהר אל טאלב טוואטחה ולחבק את חברו שביצע את כל מהלך הפריצה ומסר לו מסירה מדויקת בתומה נותר לוויאם עמאשה רק לדחוק רגל, בחר המבקיע ראשית דבר לגלוש סולו על כר הדשא במין תנועת חיקוי של יוסיין בולט. טאלב טוואטחה נשאר מאחור. מבקיעי השערים באשר הם אינם שווים אגורה שחוקה בלעדי השחקנים המתכננים והמוסרים.

הערה : יעקב אייון הכוכב הנודד הגיש והנחה אז בימים ההם את  תוכנית אקטואליה חדשה נטולת חדשות בערוץ 2 "העולם הלילה". תוכנית משעממת שאיננה מחדשת דבר. תוכנית כזאת ו/או מהסוג הזה יכול יעקב איילון לעשות בעוד 30 שנים. וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) החל להגיש זוטות רק לאחר שסיים את משימתו ההיסטורית כמגיש החדשות הראשי בהא הידיעה של CBS .

הערה : מישהו יכול להסביר לי את פשר התנודות החריפות בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א…?הרי אם מכבי ת"א ומאמנה דיוויד בלאט הביסו את סיינה איטליה לפני ארבעה ימים בהפרש של 31 נקודות , אתה מצפה שנגד הפועל חולון יצמח ההפרש ל- 60 נקודות .

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי והובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 8). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את ביתי השני שהיה לפעמים הראשון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 8). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

המשך של רשימה מס' 7 בנושא אולימפיאדת סיאול 1988.

טיסת קדם ההפקה במאי 1988 לסיאול בטרם המשחקים האולימפיים וצירופו של איש טכני מצטיין בדרגת מפקח תקשורת ברמתו של סעדיה קאראוואני הקלה את נטל האחריות . סעדיה קאראוואני היה מהבודדים בערוץ הציבורי שהיה קרוב אלי באמת. הוא העניק לי חברותא נעימה ורוגעת בעבודה עמו והיה מאידַך איש מקצוע בלתי רגיל. קר רוח, מדויק מאוד בעבודתו, ונאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שבה עבד. הוא מן סוג של איש טלוויזיה שיודע להתכונן היטב למשימות השידור הכבדות המונחות על כתפיו. הוא מפקח טכני מוכשר ומיומן שמוּכַּר בסביבתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, כ- "מונע מראש תקלות". אם הן בכל זאת קוֹרוֹת הוא יודע להתגבר עליהן במהירות ובקור רוח . אם להשתמש במטפורה צבאית , סעדיה קאראוואני הוא קצין קֶשֶר ראשי שמערכות הקשר שלוֹ פעלו ללא דופי , ובכך אִפשֵר לי לחלוש על כוחות השידור שלי הפרושים במוקדי שידור שונים כה מרוחקים ממני ברחבי העולם . כל מפקד בקרב יודע להעריך היטב את חשיבות תקינות הקשר עם יחידותיו בחזית בשעה שהוא מוריד פקודות לדרגים מתחתיו ומנהל את תנועת הגייסות שלו. אותו הדבר בדיוק מתרחש בשדה הקרב של השידורים הישירים . ללא מערכת קשר סדירה אתה פשוט אבוד . בעיקר במבצעי השידור הגדולים ורבי המשתתפים כמו אולימפיאדות ומונדיאלים אהבתי מאוד את אורי פורת והערכתי אותו הערכה רבה. יום הולדתי ה- 50 בעֶרֶב חג השבועות ה' בסיוון של שנת תשמ"ח נפל על יום חמישי – 21 במאי 1988 בדיוק בעת הטיסה ב- "סינגפור אייר" שהובילה אותנו לקצה העולם מצדו השני של הגלובוס. סעדיה קאראוואני חגג לי את יום הולדתי במטוס יחדיו עם הדיילת שכיבדה אותנו בארבעה בקבוקי יין אדום יבש. אני מת על יין בעֵת הארוחות.

למחרת הגעתנו לסֵיאוּל, הצטרפנו מייד לנִיבְכֵֵי הדיונים וקבלת ההסברים הארוכים במסגרת פגישת ההפקה העולמית שכללה מאות אנשי שידור והפקה מכל רחבי תבל, המאוגדים בששת איגודי השידור העולמיים.

רשות השידור משתייכת כמובן כחברה פעילה ל- EBU (איגוד השידור האירופי) . קבוצה מבצעית פנימית מיוחדת של האיגוד (EBU – Operations group Seoul 1988) שהתמחתה בתיאום פעולות הטלוויזיה והרדיו מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, הובילה בבִטחה את האינטרסים של הפקת השידורים האולימפיים בסיאול 88' בשם 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU . בראש קבוצת ה- EBU שניהלה את מפגשי תיאומי ההפקה הקפדניים מול SLOOC (ראשי תיבות של Seoul Olympic Organization Committee) הוועדה המארגנת המקומית של המשחקים ומול קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של דרום קוריאה שכינתה את עצמה בכינוי SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) – ניצבו בשנים ההן שני אנשים מוכשרים ובעלי מוניטין עצום בטלוויזיה, הלא הם מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מספרד ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysaeter) מנורווגיה. שניהם זכו לאימון מקצועי מקיר לקיר בתוך ה- EBU. גם שלי. יכולתי לסמוך על מנולו רומרו ויארלה הויסאטר בעיניים עיוורות בניווט מהלכי האיגוד לקראת ההיערכות הטלוויזיונית לשידורי סיאול 88' . קבוצת SORTO (מנתה כ- 4000 עובדים) הייתה נבחרת מבצעית מאומנת ומדויקת של שתי רשתות הטלוויזיה הדרום קוריאניות KBS ו- MBC ששימשו יחדיו כ- Host broadcaster משותף ומפיקות סיגנל השידור הבינלאומי. אתגר וחזון טלוויזיוני פנטסטי ששתיהן ניצבו מולו במלוא האיתנות והכישרון. השתתפותי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול במאי 1988 יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני הייתה חשובה וחיונית ביותר.

אולימפיאדת סיאול 1988 הפכה זה מכבר לאירוע עַל כל כך חשוב בספורט הבינלאומי עד שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הסכימה לשלם תמורת זכויות השידור שלו סכום שיא של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שילמה עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מחיר של 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר . EBU איגוד השידור האירופי שאנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור משתייכים אליו ניאות לשלם עבורו סכום של 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union)  שילם תמורת המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. התחרות על קניית המצרך ההמוני הפכה להיות פרועה וחריפה יותר ויותר בסוף שנות ה- 80 של המאה שעברה . טכנולוגיית הטלוויזיה המיידית שעסקה בשיווקו של מוצר הצריכה הגבוה הזה הביאה לפִּרסומו ההמוני בכל מקום ברחבי תבל ובכל פינה ואתר על פני הגלובוס. הפרסום האולימפי האדיר באמצעות ה- Media האלקטרונית (והעיתונות הכתובה) גרף במשך השנים יוקרה והעניק למנצחים והאלופים האולימפיים תהילת עולם . אלה הביאו בעקבותיהם את הכסף הממון ותאוות זכויות השידורים. הרעיון האולימפי הטהור והנאיבי של מייסד המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ב- 1896 שכולנו גדלנו עליו, "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות", עמד עֶרֶב אולימפיאדת סיאול 88' בפני מהפך דרמטי  המשחקים האולימפיים שנחשבו לספורט של חובבים הפכו למקצועניים. ההשתתפות הייתה חשובה אך חשוב ממנה היה הניצחון. הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות בענפים האולימפיים השונים ביקשו לעמוד על דוכן מספר אחת בכל מחיר. היוקרה והממון קיצרו את הדרך שהובילה לשימוש בסמים האסורים. שוּבַן של ברה"מ ומדינות הגוש הקומוניסטי לזירה האולימפית (לאחר החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) העלה את רף העניין של משחקי סיאול 1988. המאבק הספורטיבי – פוליטי המחודש בין מדינות המערב הדמוקרטיות בראשן ארה"ב לבין מדינות הדיקטטורה הקומוניסטיות בראשן ברה"מ ומזרח גרמניה יצר מתח ויוקרת שידורים מחודשת . הייתי חייב להתכונן לקראתם ביסודיות כדי להפיקם ולשדרם בצורה הטובה ביותר באמצעים המועטים שעמדו לרשותי – למען משלם האגרה. בעת התנהלות כזאת של מפגשי הפקה בינלאומיים אתה עובר מעין מטמורפוזה נפשית, מעין סוויץ' בראש, בדרכך מהשידור המקומי הציבורי בארץ לשיא העשייה ופסגת ההפקה הטלוויזיונית האולימפית בחו"ל. גם החליפה הכחולה שאתה לובש, העניבה שאתה עונב ונעלי העור השחורות שאתה נועל בניגוד להרגל הלבוש הרגיל שלי מכנסי ג'ינס, טִי שירט, ונעלי ספורט, מסייעים בידך להשתנות ומזכירים לך היכן אתה נמצא בדיוק, ובאיזו מציאות ותרבות שונה לחלוטין אתה שרוי.

טקסט תמונה :  22 במאי 1988. זהו חדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה. לבשתי חליפה (אלכס גלעדי קנה לי אותה) וקשרתי עניבה לקראת פגישת ה- WBM בסיאול 88' הדנה בהיערכות SORTO לקראת השידורים הסבוכים של האולימפיאדה. מאות אנשים מכל רחבי תבל נוטלים חלק בפגישה החשובה הזאת. לפני צאתי מהחדר במלון התבוננתי במראה הגדולה ולא הכרתי את עצמי. מה שראיתי הזכיר לי תחפושת בחג פורים. אינני לובש חליפות ועניבות. לבושי הרגיל הוא מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההשתתפות שלי כמנהל ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושל חברי ה-מומחה בתורת ה- Sound והתקשורת בתעשיית הטלוויזיה הטכנאי רב הידע סעדיה קאראוואני (איש מקצוע ואדם ברמה גבוהה) בפגישות ה- WBM העולמיות היו הכרחיות (!). הדיונים הקדם אולימפיים – טלוויזיוניים הם סבוכים ומורכבים מאוד מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. רק בפגישות האלה אתה לוֹמד כיצד לנווט את שידורי הרשת שלך באוקיאנוס השידורים העצום. רק במפגשים הבינלאומיים האלה אתה מבין כיצד לאתר ולמצוא את ה- Route המדויק הנוח לך (יחדיו עם מאתיים רשתות שידור אחרות) מבין מאות האפשרויות הקיימות במערך השידורים העולמי. החידוש החשוב והגדול ביותר של SORTO ו- KBS  היה ביצוע הרעיון של, "כיסוי מכסימאלי התחרויות האולימפיות ע"י הטלוויזיה המארחת", פרי מחשבתם ויוזמתם של מנולו רומרו אחד משני ראשי הקבוצה מבצעית של ה- EBU באולימפיאדת סיאול 88' ואלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC . הרעיון הנדיב והמצוין הזה נועד להעניק כיסוי וצילום לכל ספורטאי וספורטאית מכל מדינה ומדינה המשתתפים במשחקים, לא חשוב סוג התחרות או אופיו של ענף הספורט בהם הם נוטלים חלק. מדובר בשידורים הישירים במסגרת ה- Feed המשולב (Integrated Feed) ו/או לצורכי הקלטה , מבלי לייחס כל חשיבות לערכיות הישגיו של הספורטאי האולימפי באשר הוא . פירושו של דבר היה מבחינתי שבמידה והספורטאים הישראליים לא ייכנסו לשידור הישיר המשולב, הם יוקלטו, וניתן יהיה להשיג את תמונות ה- Video של פעילותם בארכיון האולימפי של KBS ו- SORTO. המחשבה הטלוויזיונית הזאת לצַלֵם ולהקליט כל ספורטאי אולימפי בכל אתר תחרות בסיאול 1988 הייתה חשובה לכל רשת שידור באשר היא , אפילו ל- NBC בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות ששילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר זכויות שידורים והוציאה מכיסה 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר נוספים עבור עלויות ההפקה. אך ראשית דבר היא העניקה גיבוי לרשתות העניות כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ושכמותה) שהגיעו לסֵיאוּל 1988 ללא ציוותי צילום ENG והיו תלויות בחסדן של המצלמות האולימפיות הקוריאניות. מנולו רומרו ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הושיטו בטוּבַם זוג קביים לאורי פורת. מבחינה מסוימת זה היה יתרון לטלוויזיה נכה כשלנו. הראשוניות הזאת של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ואַלֶכְּס גִלְעָדִי היוותה תקדים והצבת סטנדרט כיסוי חדש באולימפיאדות הבאות. "הללויה" בשפתו של יורם ארבל – לשניהם.

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. אני עם מר אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול בחודש מאי 1988, בעת סיור הפקה מקדים וההיערכות לקראת הפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת סיאול 88'. (טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988 נערך ב- 17 בספטמבר 1988). מאחור ומשמאל לאלכס גלעדי זאת היא סרנלה גארוני (Serenella Garroni) מהטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI. (צילום SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בשל מיקומה הגיאוגראפי המרוחק של מדינת ישראל ממוקד התרחשות האירועים אחד הנושאים הנחקרים החשובים ביותר מנקודת מבטי שנגע להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 – הייתה יעילותה ומהימנותה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית. הייתי חייב להבין ולמצוא את הדרך היעילה והזולה ביותר להשתלב ביעילות במערכת התקשורת והשידור ה- Multilateral (רב משתתפים) הלווייני של ה- EBU (אנחנו מהווים חלק ממנו), כדי להביא ללא תקלות את השידורים הישירים ממקום כל כך מרוחק על הגלובוס לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים . החַבֵרוּת הפעילה (Active Membership) של רשות השידור הישראלית באיגוד השידור האירופי איננה בחינם. החֲבֵרוּת הפעילה ב- EBU היא יתרון גדול וחשוב, אך מטילה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוֹל כספי לא קטן וגוֹבָה מחירים כספיים על פי חישוב מתמטי ידוע מראש הנגזר מהכמות יחסית של מסכי הטלוויזיה בבתים בישראל בהשוואה למדינות אחרות באירופה . כל נושא של רכישת זכויות שידור ע"י ה- EBU וכל סוג של פעילות טכנולוגית ולוגיסטית לרבות תקשורת לוויינית לוֹקָאלית ובינלאומית גורר עמו תשלום כספי .

ה- EBU מִיסֵד שלושה ערוצי שידור טלוויזיה לווייניים Multilateral מסיאול לאירופה (בדומה להפקת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) שפעלו יום ולילה ונשאוּ עימם כ- 1595 שעות שידור במשך 16 ימי האולימפיאדה מסיאול לאירופה (וירושלים). החוכמה בימים ההם הייתה למצוא את הדרך היעילה ביותר להביא את היצע השידור הענק הזה הביתה לירושלים כדי לברור ממנו את הדרוּש לנו. נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל היה הממונה מטעמו של המנכ"ל על פיתוח התקשורת הלוויינית הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית. הוא עשה עבודה חשובה והיה האיש הנכון במקום הנכון. איש טלוויזיה רציני, אַמוּן על לוח זמנים, חריף שכל, הגיוני, ובעל יכולת ביצוע . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית – התחברנו ללוויין התקשורת האירופי  ה- ECS באמצעות מיסוד צלחת – אנטנה מקצועית רחבת ממדים שהוצבה בחצר הטלוויזיה הקטנה שלנו ברוממה – בירושלים. זאת הייתה הצלחה מקצועית חשובה מעין כמוה שזירזה את היכולות העיתונאיות שלנו בעֵת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. תקשורת ה- ECS הייתה מודרנית, מהירה הרבה יותר, וגמישה יותר מן ההיבט הביורוקרטי בינינו לבין ה- EBU בהשוואה לזאת שהייתה קיימת בין הטלוויזיה הישראלית לתחנת הקרקע ללוויינים עמק האלה. חידוש עצום ומפליג בימים ההם. טכנולוגיית תקשורת הלוויינית האירופית החדשה בניהולו המצוין של אֶטְיֶין הֶרְצֶנְס (בלגי במקור וידיד אישי שלי מימים ימימה) ב- EBU, התעצמה והרחיבה בבת אחת את מעגל האפשרויות ואופקי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במאוֹת אחוזים. לא היה קֵץ לשמחתי. זכרתי את קשיי התקשורת הלוויינית שפקדו ולִיווּ אותי בשידורי אליפות אירופה בכדורסל בטורינו 1979 וקודם לכן במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. ההתקדמות הטכנולוגית העצומה בתחום הזה בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הפחיתה בהרבה את מצוקות התקשורת הלוויינית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נפתחו בפנינו אופציות ואופקים חדשים.

טקסט תמונה : קיץ 1988. זוהי צלחת האנטנה המודרנית בעלת קוטר של 9 מטרים שהותקנה בקיץ 1988 בשיתוף עם ה- EBU  בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים. חיבורה ללוויין האירופי ה- ECS, פתחה בפנינו עידן חדש ואפשרויות תקשורתיות חדשות בכל הנוגע לשידורי הספורט הבינלאומיים שלנו. בכך איבדה תחנת הקרקע ללוויינים של "בֶּזֶק" בעמק האלה את המונופול והבלעדיות שלה על התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאז קיץ 1988 לא היינו תלויים יותר במהירות ותקינות פעולתה של חברת "בֶּזֶק". עלויות התקשורת הבינלאומית של חטיבת הספורט בפיקודי פחתו בבת אחת במאות אחוזים. צריך להבין שעלות שימוש של חטיבת הספורט ב- 10 הדקות הראשונות בתקשורת הבינלאומית הבלעדית של "בזק" עמדה בין 1100 דולר ל- 1400 דולר (כולל Up Link ו- Down Link) ועלות כל דקה נוספת הייתה כ- 40 דולר נוספים. עלויות כספיות מטורפות. כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה השימוש ב- ECS הייתה עבורי הקלה כספית עצומה. נקדימון "נקדי" רוגל היה האיש שסייע לי ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת לדחוף את הפרויקט הטכנולוגי החשוב הזה. בתמונה שצולמה מצד מערב, ניצב מאחורי האנטנה – צלחת של ה- ECS "בית היהלומים" שהוא הבניין הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ועליו מתקני התקשורת שלנו. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. זהו אולם המעבדה לפיתוח פילם בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (שני מימין, התמנה לתפקיד במקומו של מר חגי פינסקר) עורך סיור בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים לשר החינוך והתרבות יגאל אלון ז"ל והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור (שני משמאל). התמונה צולמה במעבדת הפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נקדימון רוגל בעל אישיות הגיונית וחכמה (וגם נעימה), היה בין הראשונים ברשות השידור שהבין כי הצלחת העיתונאות האלקטרונית מותנית בראש וראשונה בטכנולוגיה חדשנית ומיידית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שלמה גַל המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלי הציבורית, נקדימון "נקדי" רוגל, שר החינוך והתרבות יגאל אלון, ודוד שניידר ז"ל ששימש שנים רבות כמתאם הביצוע הראשי בין זרועות הטלוויזיה השונות. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האופציות התקשורתיות הבינלאומית שלנו במפעלי ספורט עולמיים רחבי היקף טפחו בעקבות מיסוד אנטנת הצלחת בחצר הטלוויזיה המחוברת ל- ECS . ההתקדמות הטכנולוגית הזאת שהייתה מנת חלקינו באיחור זמן עצום , צמצמה כמעט לחלוטין את תלותנו הבלתי נסבלת בתקשורת הלוויינית של "בזק" בעמק האלה בלבד מאז 1972 [1] . הייתי אסיר תודה לנקדימון רוגל שסייע למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ועוזרו יאיר אלוני לקדם את פרוייקט הצבת אנטנה – צלחת ה- ECS בחצר הטלוויזיה . הטכנולוגיה הזאת שינתה לפתע את כללי המשחק. בהפקות בינלאומיות בסדר גודל של השידורים האולימפיים לא מובטח לך דבר מראש. או במילים אחרות, מובטח לך הכול במידה ואתה יודע מה אתה רוצה. אתה נדרש לקרוא בעיון רב וצריך ללמוד ביסודיות רבה את חומר ההפקה הרב. אלפי דפים. הפקת הטלוויזיה הענקית מסתעפת להרבה מאוד כיוונים ותחומים ודומה למעֵין מבחן פסיכוטכני מסובך בשפה האנגלית, בו ההצלחה מבוססת ראשית דבר על הידע והאינטליגנציה האישית שלך, כִּישרונך וניסיונך, ומהירות התגובה שלך בבחירת האפשרויות הנכונות מתוך מִגְוַון והשפע העצום המוצע ופרוש לפניך. מותר להעתיק. אבל אסור לטעות. ביצוע שלל ההזמנות שלי והוצאתן לפועל חייבות בגיבויים ואישוריהם הכספיים (בכתב) של המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן.

אי אפשר היה שלא להתפעל עמוקות מעבודת הנמלים של SORTO והדרך היסודית בה צעדה כ- Host broadcaster בינלאומי לקראת השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. לפני שובי ארצה ציידה אותי KBS / SORTO בספר השידורים שלה כמו את המפיקים האחרים. אודות לתדריכים המדויקים והמפורטים הצלחתי לפסוע מעל מהמורות רבות כמפיק אחראי מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית של שידורי סיאול 1988.

טקסט מסמך : מאי 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. השער הקדמי של פקודת מבצע השידורים של SORTO  הדרום קוריאנית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו השרטוט המקורי שלי מתוך ספר השידורים / פקודת המבצע של מערך השידורים הלווייני באולימפיאדת סיאול 1988. השרטוט מסביר את מהלך העברת סיגנל השידור הטלוויזיוני מסיאול לירושלים וקבלתם באמצעות תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ובאמצעות אנטנת הצלחת שלנו המוצבת בחצר הטלוויזיה והמחוברת ללוויין התקשורת של ה- EBU, הקרוי ECS. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מקורי שלי שמראה את מפת זרימת סיגנל ה- Video  ו- Audio מאולימפיאדת סיאול 1988 לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית כירושלים. כל סיגנל השידורים הגיעו אלינו בשיטת השידור האמריקנית NTSC 525 (רשתות הטלוויזיה הדרום קוריאניות שידרו בשיטת NTSC 525). אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו גם כל רשתות הטלוויזיה האירופאיות נדרשנו להמיר אותם באמצעות קונברטורים (Converters) דיגיטאליים לשיטת השידור שלנו PAL 625. (השרטוט נלקח מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת שהותי בסיור קדם ההפקה בסיאול במאי 1988 ארבעה חודשים , הייתי טרוד מאוד לדעת ולהכיר את לוחות הזמנים של תחרויות הגמר בשלושת הענפים המרכזיים באולימפיאדה, הא"ק, השחייה, וההתעמלות. שעון קוריאה הקדים בשמונה שעות את שעון ישראל. שמונה בעֶרֶב בסיאול הקביל לשעה שתיים עשרה בצהריים בירושלים. עסקתי כל הזמן בתכנון לוח השידורים שלי ובחישובי הזמנים של צופה הטלוויזיה בישראל שהתבסס על לוח האירועים שקבעה הוועדה המארגנת. חוט המחשבה שלי שוב נקשר בשמותיהם של שני האצנים המהירים בעולם. הייתי להוט לדעת מתי ייערכו אירועי השיא האולימפיים ובראשם שתי ריצות הגמר המסקרנות  ב-100 מ' לגברים ונשים. האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בריצת 100 מ' ספג תבוסה שנה קודם לכן ב- 30 באוגוסט 1987 מרגליו של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן. בֶּן ג'וֹנְסוֹן קבע בריצה ההיא שיא עולם חדש ומדהים 9.83 ש'. כל איש טלוויזיה ידע שהמאבק האדיר האמור להתחולל בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן באולימפיאדת סיאול 1988, ייחשב ו-נחשב לאחד משיאי האולימפיאדה. אירוע שמוליד ציפיות שידור עצומות. המאבק המתמשך על המסלול בין שני האצנים הנפלאים קָארְל לוּאִיס ובֵּן ג'וֹנְסוֹן הזכיר לרבים את ההתנצחות הספורטיבית הממושכת רבת המוניטין בין שני המתאגרפים האמריקנים במשקל כבד מוּחַמָד עָלִי וג'ו פרייזר, או את מאבק האדירים בטניס בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג לבין האמריקני ג'וֹן מֵקֶנְרוֹ. הטלוויזיה נבנית מדו קרבות ובמקביל גם בונה אותן. הדו קרב קארל לואיס נגד בֶּן ג'וֹנְסוֹן עורר סקרנות רבה והיה דומה לקרבות אצנים קלאסיים אחרים שקדמו לוֹ, גִ'ים היְינְס מול צָ'ארְלִי גְרִין בשנות ה- 60 , בּוֹבִּי מוֹרוֹ נגד דֵייב סִים בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, וגֶ'סִי אוֹאֶנְס מתעמת עם יריבו רָאלְף מֶטְקָאלְף בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. כל מתכנן שידורים ומפיק טלוויזיה באשר הוא התפלל כי שתי ריצות הגמר ל-100 מ'לגברים ונשים יתקיימו בשעת צפייה הנוחה למדינתו. לבסוף נקבעה ריצת הגמר ל-100 מ'לגברים ע"י SLOOC להתקיים באחת וחצי בצהריים ב-סיאול המקביל לחמש וחצי בבוקר בשבת – 24 בספטמבר 1988 בישראל , ועֶשֶר וחֵצִי בערב בליל שישי – 23 בספטמבר 1988 בחוף המזרחי של ארה"ב . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר, יותר מפי 10 מהסכום ששילמו 35 מדינות ה- EBU יחדיו עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית SLOOC (ראשי תיבות של Seoul Olympic Organizatuion Committee) הלכה לקראתה בתכנון חלק מלוח האירועים האולימפי.

חשבתי לתומי שלפחות משכימי קוּם בישראל יוכלו להמשיך בשנתם לאחר הריצה שכפי שזכור הסתיימה בדרמה חסרת תקדים בתולדות המשחקים האולימפיים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ניצח את קָארְל לוּאִיס וקבע שיא עולם מדהים 9.79 ש'. קָארְל לוּאִיס סיים שני בזמן של 9.92 ש' . לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי (Linford Christie) מאנגליה היה השלישי עם 9.97 ש'. קָאלְוִוין סְמִית' (Calvin Smith) מארה"ב הגיע רביעי – 9.99 ש'. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש המנוח העניק בכבודו ובעצמו את מדליית הזהב לבֶּן ג'וֹנְסוֹן בטקס שהתקיים בטבורו של האִצטדיון האולימפי בסיאול. זאת הייתה מדליית הזהב האולימפית היחידה ש- חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש העניק לספורטאי כלשהו באולימפיאדה הקוריאנית. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זכה למרבה האירוניה  בכבוד הבלעדי הזה. כעבור שלושה ימים ביום שלישי – 27 בספטמבר הכריזה הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) כי בבדיקות השתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן התגלו שרידי הסמים האסורים . המנצח סולק מייד ממשחקי סיאול 88' יחדיו עם מאמנו צ'ארלי פראנסיס ושניהם חזרו בבושת פנים לקנדה מולדתו. מדליית הזהב נלקחה ממנו והועברה לקָארְל לוּאִיס. לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי זכה במדליית הכסף, וקָאלְוִוין סְמִית' עטר על חזהו מעכשיו את מדליית האָרָד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 88'. שבת – 24 בספטמבר 1988. ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. האָצָן הקנדי בן ג'ונסון הוא פרסומת מהלכת. SORTO תיעדה אותו כשהוא רוכן בעמדת הזינוק שלו ומתכונן להיות האלוף האולימפי בתחרות האולימפית הקצרה ביותר והיוקרתית ביותר כשהוא נועל את נעלי הריצה של החברה האיטלקית להלבשה והנעלה Diadora. "דיאדורה" שילמה לו 4.500000 (ארבעה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי שירוץ בנעליה ויפרסם וישווק את המוצר שלה. מדי הריצה האדומים של קנדה נשאו את הלוגו של החברה הגרמנית "ADIDAS". (הצילום באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. סיום ריצת הגמר ל-100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל – מס' 159) איננו מאכזב את הספונסרית שלו חברת "DIADIRA". הוא קובע שיא עולם חדש ומדהים 9.79 ש' וזוקר אצבע מתריסה לעברו של קארל לואיס (שני מימין – מס' 1102). SORTO תיעדה אותו מעפיל שוב לקצה גבול היכולת האנושית. כעבור שלושה ימים ב- 27 בספטמבר 1988 נפסל בגין שימוש בסמים אסורים (סטרואידים אנבוליים) וגורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים (הצילום באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שתי ריצות חצאי הגמר המרתקות בפני עצמן נערכו שעתיים לפני כן. לוח הזמנים של ריצות חצי הגמר והגמר ב-100 מ' לגברים ונשים בסיאול 88', הדובדבן של הקצפת בתחרויות הא"ק , הותאמו לשעון החוף המזרחי של ארה"ב. הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית SLOOC שעיצבה את לוחות הזמנים של התחרויות השונות הייתה חייבת להתחשב גם בדרישות רשת הטלוויזיה NBC ששילמה 300000000 (שלוש מאות מִילְיוֹן) דולר עבור זכויות השידורים האולימפיים. לאמריקנים היו כידוע שני מועמדים וודאיים לניצחון, קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר ( Dolorece Florence Griffith-Joyner).

ריצת הגמר ל- 100 מ' נשים נקבעה ליום ראשון – 25 בספטמבר 1988 גם כן באחת וחצי בצהריים שעון סיאול . זמן סביר לצופי הטלוויזיה בדרום קוריאה ולמדינות המזרח הרחוק יפן , אוסטרליה , וניו-זילנד . מאוד לא נוח לצופי הטלוויזיה בישראל . לאָצָנִית האמריקנית אֶוְולִין אָשְפוֹרְד (Evelyn Ashford) אלופת ריצת ה-100 מ'באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ולשתי האצניות המזרח גרמניות הנודעות הָיְיקֶה דָאוּטֶה-דְרֶקְסְלֶר (Heike Daute – Drechsler) וזִילְקֶה מִילֶר- גְלָאדִיש (Silke Moller- Gladish) אלופת רומא 1987, קמה מתחרה מסוכנת מאין כמוה , בדמותה של האצנית האמריקנית הנפלאה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר. תמהתי כמה צופי טלוויזיה בישראל יתעוררו משנתם למען צפייה בפלא ספורטיבי יחיד במינו בדמותה של אצנית אגדתית שמישהו העניק לה שם חיבה קצרצר, "פְלוֹ- ג'וֹ" (Flo Jo). היא כאילו נחתה אצלנו מכוכב לכת אחר. פְלוֹ- ג'וֹ הגיעה לסיאול 1988 כ- פייבוריטית רבת תהילה. היא קבעה במבחני הא"ק האולימפיים באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים בריצת 100 מ', 10.49 ש'. השיא הבלתי נתפש שָרִיר וקיים עד עצם היום הזה. בעצם לא היו לה יריבות שוות כוח במשחקי סיאול 1988. היא כבר הייתה טובה הרבה יותר מאֶוְולִין אָשְפוֹרְד והָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר. נותר לה רק להוכיח את זה. השַּדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן זכו בעונג הצרוף הזה לשָדֵר ישיר לעם ישראל את שתי זכיותיה "פְלוֹ- ג'וֹ" בריצות הגמר ל- 100 מ' ו- 200 מ'באולימפיאדת סיאול 1988 ובסופן שתי מדליות זהב. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר קבעה שיא אולימפי חדש בריצה ל-100 מ'בזמן של 10.54 ש'. אֶוְולִין אָשְפוֹרְד (Evelyn Ashford) סיימה במקום השני הרחק מאחוריה בזמן של 10.83 ש'. הָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר (Heike Drechsler) הייתה שלישית, 10.85 ש'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. זוהי האצנית האמריקנית הנפלאה המנוחה דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר הגדולה והמהירה ביותר בכל הזמנים. לא היו לה מתחרות בעת ההיא בכל תבל. לא באירופה, לא בארה"ב, לא בג'מייקה, וגם לא בקובה ו/או באוסטרליה. SORTO תיעדה אותה מציבה גבולות חדשים ליכולת הנשית בריצות הקצרות. שיאי העולם שקבעה האצנית האמריקנית הכישרונית הזאת דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בשנת 1988 ב- 100 מ' 10.49 שניות, וב- 200 מ' 21.34 שניות – שרירים וקיימים עד עצם היום הזה. (הצילום באדיבות KBS ו-  IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בריצת הגמר 200 מ' לנשים באולימפיאדת סיאול 88' קבעה "פְלוֹ- ג'וֹ" שיא עולם מדהים נוסף, 21.34 ש'. גם השיא הזה מחזיק מעמד עד היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1008. גְרֵייס גֶ'קְסוֹן (Grace Jackson) מג'מייקה נטלה את מדליית הכסף בזמן של 21.72 ש' והָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר זכתה במדליית הארד, 21.95 ש'. שיאי העולם המדהימים של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר שהושגו בשתי הריצות הקצרות הקלאסיות בהיותה בת 29 מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה. שום אצנית בתבל איננה מתקרבת אליהם. האתלטית הדגולה בעלת ארבעת השמות דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר לדאבון לֵב איננה עוד בחיים. היא נולדה ב- 21 בדצמבר 1959 ומתה באופן פתאומי בשנתה ב- 21 בספטמבר 1998 בלוס אנג'לס בהיותה בת 39 בלבד. פתיל חייה קופד במפתיע. משפחתה סירבה לאפשר את ניתוח גופתה לצורך בירור נסיבות מותה. קָארְל לוּאִיס ופְלוֹ – ג'וֹ לא היו הכוכבים היחידים שמשכו תשומת לב כה רבה. ב-בריכת השחייה עמדו שני השחיינים הדגולים מַאתְּ'יוֹ "מַאת' " בִּיוֹנְדִי (Matthew Biondi) מארה"ב וקְרִיסְטִין אוֹטוֹ (Kristin Otto) ממזרח גרמניה להטיל את חִיתַּם . לזירת ההתעמלות שבו מתעמלות ברה"מ ובראשן יֶילֶנָה שוּשוּנוֹבָה וְסֶווטְלָנָה בּוֹגִינְסְקָאיָה כדי לאַיים על הקבוצה הרומנית המצוינת של דָנִיאֶלָה סִילִיוָואש (Daniela Sillivas). גם המתעמלים הסובייטים עמדו לחולל נצורות באולימפיאדת סיאול 88'. שלושה מהם וְוָלאדִימִיר אָרְטֶמוֹב  (Vladimir Artemov) מרוסיה, וָואלֶרִי לְיוּקִין (Valery Lyukin) מקזחסטאן, ודִימִיטְרִי בִּילוֹזֶרְצ'וֹב (Dimitri Bilozerchov) עמדו להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר לברה"מ הקומוניסטית את כבודה האבוד. אי אפשר שלא לציין כאן את עבודתו המצוינת של שדר ההתעמלות שלי דני לבנשטיין יחדיו עם הפרשן שלו ז'קי ווישנייה באולימפיאדת סיאול 1988. דני לבנשטיין היה חייל וותיק וממושמע בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעולם לא צייץ ואף פעם לא התלונן – מְחַד. ואיש טלוויזיה, כתב, שדר, ועיתונאי משכמו ומעלה – מְאִידָךְ. כששלחת אותו למשימת שידור ידעת שהוא תמיד יביא לך % 100 תוצרת. ברה"מ שלחה למערכה האולימפית מאות ספורטאים פרי תעשיית הייצור שלה ביניהם נבחרת כדורסל בראשותו של המאמן החכם ועתיר הניסיון אָלֶכְּסָנְדֶר גוֹמֶלְסְקִי המנוח. נבחרת ברה"מ הדיחה מהתואר את נבחרת ארה"ב לאחר שניצחה אותה 82 : 76. במשחק הגמר גברה ברה"מ על נבחרת יוגוסלביה 76 : 63. בשורות הנבחרת היוגוסלבית שיחקו אז שחקנים נפלאים, מוכרים בכל בית בישראל, כמו דְרָאזֶן פֶּטְרוֹבִיץ', זְדְרָאוְוקוֹ רָאדוּלוֹבִיץ', זוֹרָאן קוּטוּרָה, טוֹנִי קוּקוֹץ', דִינוֹ רָאדְזָ'ה, וְולָאדָה דִיוָואץ' , זֶלִימִיר אוֹבְּרָאדוֹבִיץ', יוּרִי זְדוֹבְץ', פֶרָאנְז'וֹ אָרָאפּוֹבִיץ', ודָאנְקוֹ צְ'וָוצָ'אנִין . השחקנים הסובייטים לא היו קוטלי קנים. בחמישייה הסובייטית שיחקו אָרְוִוידָאס סָאבּוֹנִיס, אָלֶכְּסַנְדֶר ווֹלְקוֹב, שָארוֹנָאס מָארְצ'וֹלֶנִיס, רִימָאס קוֹרְטִינְיָאטִיס, ו- וִויקְטוֹר פָּאנְקְרָאשְקִין.

לחמשת שדרי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העתידים לטוס לסיאול 1988נכונה עבודה רבה. דרום קוריאה ראתה במבצע שידורי האולימפיאדה על אדמתה משימה לאומית. המדינה המרתקת הזאת ניצבה שלושים וחמש שנה קודם לכן בשנים 1953 – 1950 במוקד של סכסוך עולמי. המלחמה העקובה מדם בין צפון קוריאה הקומוניסטית בתמיכת סין וברה"מ לבין דרום קוריאה בתמיכת האו"ם וארה"ב חצתה את המדינה לשתיים . קו הרוחב ה- 38 על הגלובוס מפריד באופן מלאכותי בין שתי המדינות שהיו פעם אומה אחת ודוברות אותה שפה , אך שונות בתכלית, בעלות משטרים פוליטיים שונים, וערי בירה נפרדות, פיונג – יאנג של צפון קוריאה וסיאול של דרום קוריאה. צפון קוריאה היא מדינה קומוניסטית – מיליטריסטית, מבודדת בעולם, ענייה ודוויה, מוכת רעב, והמנהלת (עדיין) מדיניות של פולחן אישיות. דרום קוריאה לעומתה היא מדינה דמוקרטית פורחת המנהלת מדיניות של כלכלה חופשית.

טקסט תמונה : סיאול 1988. דרום קוריאה היא מדינה דמוקרטית. אך ברחובות עיר הבירה סיאול ובאתרים האולימפיים, בעצם על כל צעד ושעל, נראו משום מה אנשי ביטחון ומשטרה רבים ונשקים בידיהם. (צילום KBS. באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר שזכתה ב- 1982 במכרז הוועד האולימפי הבינלאומי על אירוח המשחקים האולימפיים, הוענקו לדרום קוריאה שֵש שנים להתכונן לקראתם. ב- 1988 פתחה דרום קוריאה את שעריה בפני כל העולם וקיוותה בכך להפוך את השידורים האולימפיים למנוף הצלחה כלכלי ופוליטי. המדינה בת 40 מיליון תושבים שאפה להאיץ את פיתוח פוטנציאל תעשיות האלקטרוניקה והרכב הענקיות שלה. היא ביקשה לשחזֵר במדויק את ההצלחה של יפן שהפכה למעצמה כלכלית עולמית לאחר משחקי אולימפיאדת טוקיו ב- 1964. יפן הייתה המדינה הראשונה במזרח הרחוק של אסיה שאירחה בהצלחה גדולה את המשחקים האולימפיים. היא פתחה שער אולימפי רחב למדינות אחרות מאסיה. ב- 44 השנים הבאות נתן הוועד האולימפי הבינלאומי את הסכמתו לאירוח שתי אולימפיאדות נוספות באסיה, ואחת ביבשת אוסטרליה. אולימפיאדת סיאול 1988, אולימפיאדת סידני 2000, ואולימפיאדת בייג'ינג בשנת 2008.

המאמצים הַכֵּנִים והעצומים של דרום קוריאה למצוא חֵן בעיני אורחיה ניכר בכל צעד ושעל בסיאול הענקית ורווּית התושבים . כרבע מאזרחי המדינה מתרכזים בעיר הבירה ו-פרווריה. הדרום קוריאנים עשו בשנים ההן צעדי ענק בטיפוח הדמוקרטיה, חירות האזרח, וחופש הדיבור . הם יצאו מגדרם כדי להרשים את העולם בהערצתם את הממשל הדמוקרטי. צריך לזכור שערש המשטר דרום קוריאה היה שנים רבות תולדה של שלטון צבאי. בעשור ה- 80 של המאה הקודמת יצא שֵם דבר להפגנות הסטודנטים האלימות באוניברסיטאות בסיאול. כמעט מידי שבוע נשקפו מבעד למסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל תמונות ההתמודדות בין הסטודנטים המצוידים באבנים וגם בקבוקי מוֹלוֹטוֹב לבין המשטרה שיצאה לבלום אותם. בהפגנות הסטודנטים ההמוניות האלו שנמשכו כחמש שנים נהרג רק סטודנט אחד. השלטון ידע לבוֹדֵד את ההפגנות מצד אחד ומאידך נמנע לחלוטין מלהשתמש בנשק חַם נגד המפגינים. שתיים עשרה שנה מתום משחקי אולימפיאדת סיאול 1988, עמד היקף סחר היצוא של דרום קוריאה על מספר עצום של דולרים, יותר מ- 160000000000 (מאה ושישים מיליארד). פנטסטי. דרום קוריאה הפכה למעצמה כלכלית עולמית. האווירה ברחובות סיאול הייתה מרהיבה וידידותית. המדינה עשתה מאמץ לאומי כדי לשוות לאירוע האולימפי חזיון של שלום, אחווה, ופיוס.

טקסט תמונה : מסיבת Cocktail אולימפית בסיאול בספטמבר 1988 במרכז השידורים הבינלאומי היפהפה של קבוצת  SORTO הדרום קוריאנית ערב השקת המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. לא אני ביקשתי להצטלם עם הגבירות הקוריאניות. הן ביקשו להצטלם עמי. לא מפני שהייתי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הן אפילו לא ידעו שאני מישראל אלא סברו שאני שחקן קולנוע אמריקני מהוליווד שביקש להיות נוכח במשחקים האולימפיים. זה היה מזמן לפני כ- 33 שנים שנים. הייתי אז בן 50. (צילום KBS. באדיבות SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לעומת המאמץ הלאומי של דרום קוריאה, עבור גרמניה ורשתות הטלוויזיה הממלכתיות ARD ו- ZDF המצוידות בטכנולוגיות טלוויזיוניות חדשניות באיכות וכמות כמעט בלתי מוגבלת, היה ארגון שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל משחק ילדים של ממש. לגרמניה יש ניסיון ומוניטין עצומים בארגון מופתי של מפעלי ספורט בינלאומיים רבים ורשתות הטלוויזיה שלה הן עתירות ידע בהפקת האירועים האלה , לרבות הפקות אולימפיאדת מינכן 1972 ומונדיאל 1974. ב- 1988 ניצבה חטיבת הספורט בפיקודי בשיא כוחה על מפת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה לא היה במקרה. גם לא מפתיע ופתאומי. זה היה מסע הצלחה הדרגתי בן שנים. לא ניתן היה לעשותו ללא תמיכתו המובהקת של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל והסכמתם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין יבד"ל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן יבד"ל. להרבות בשידורי ספורט ישירים רלוואנטיים . מונח העובר כחוט השני לאורכה של כל סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף הזאת בת 13 ספרים ומכונה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החזקנו בכל זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים והחשובים בארץ ובעולם. משחקי הליגה הלאומית, גביע המדינה ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל, משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, אליפויות אירופה והעולם בכדורסל, גביעי אירופה בכדורגל, אליפויות העולם בא"ק, תחרויות ווימבלדון (Wimbledon) בטניס. בארץ שידרנו בחינם ועדיין ללא תשלום את משחקי הכדורסל הישראלי האליפויות הלאומיות השנתיות בא"ק ושחייה, משחקי המכביות, וכינוסי הפועל. בנינו והכשרנו במשך השנים יחידה מקצועית קטנה אך נבחרת איכותית שהתמודדה בהצלחה עם אתגרי שידור רבים ועצומים. ההשקעה בבניין כוח האדם המקצועי והכשרתו לתפקידי העריכה, ההפקה, והשידור במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית היא משימה רצינית וכבדת משקל ומעל לכל בעלת התחייבות מוסרית עצומה. אתה עוסק במעין ניסוי באנשים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, אבל לרגע אל לך לשכוח שאתה אדם מורה ומחנך שלהם כבני אדם. חלק משגשוגה של מחלקת הספורט היה דווקא אולי במיעוט אנשיה. התוצאה הסופית על המסך הייתה פרי עבודתם שנים רבות של עובדים קבועים ספורים והושגה גם בזכותם של כמה עובדי ש.ת. (ראשי תיבות של שובר תשלום) שמצאו עניין רב בעבודתם במחלקת הספורט והשקיעו את מירב זמנם בעבודת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, תמורת שכר עבָדִים.

טקסט תמונה : ינואר 1985. היכל הספורט ביד אליהו. השַדָּר הוותיק נסים קיוויתי (מימין) חונך על פי הוראתי את צוות ה- ש.ת. משה גרטל (במרכז) ואורן נהרי (מזוקן משמאל). שניהם היו בשנים ההן עובדי טלוויזיה Free Lancers וקיבלו שכר נמוך עבור עבודתם. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור היא גוף ציבורי עני כרוני. תמיד חסרות לו 20 אגורות לשֶקֶל . בחודש אוגוסט 1985 ביקש יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בשליחותם של חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה ואוּרִי פּוֹרָת מנכ"ל רשות השידור לפַטֵר לאלתר ארבעה עובדים מסורים ממחלקת הספורט המצומצמת בכוח אדם ממילא, כדי לחסוך כסף לרשות השידור. הודעתי לו כי הפיטורים המיועדים של העובד הקבוע איציק גליקסברג , ושלושת עובדי ה- ש. ת. גיורא איילון, משה גרטל, ואורן נהרי יביא להתפטרותי המיידית מניהול מחלקת הספורט [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                              6.8.1985

אל  :  יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  הפיטורים המיועדים של יצחק גליקסברג ועובדי ה- ש. ת. (עובדים עִמנוּ זמן רב) גיורא אילון, משה גרטל, ואורן נהרי.                                                               

ליאיר שלום,

הנני להודיעך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכל פגיעה בעובדים הנ"ל, הפסקת עבודה או פיטורין, יגרמו במישרין להתפטרותי המיידית מניהול מחלקת הספורט.

בברכה 

יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 6 באוגוסט 1985. מכתבי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הנוגע לפיטוריהם של ארבעת עובדי מחלקת הספורט מהטלוויזיה ומרשות השידור. היה מדובר בהפסקת עבודתו לאלתר של העובד הקבוע יצחק גליקסברג ופיטוריהם המיידי של שלושת ה- Free lancers גיורא איילון, משה גרטל, ואורן נהרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התחשב בי ולא נגע בהם.

ב- 1988 כללה נבחרת מחלקת הספורט שלי מעט אנשים . ספורים אך רובם כישרוניים ובראשם המפיק אמנון ברקאי. לידו פעלו השדרים, נסים קיוויתי, יורם ארבל, רמי ווייץ, אורי לוי, ואורן רוזנשטיין, שני המפיקים איציק גליקסברג וששי אפרתי, שתי המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף, מזכירת ההפקה רותי ליפקין ושתי עוזרות ההפקה שמחה שטרית ולורה קורנפילד, ועוד כמה אחרים. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפיקה בשנת 1988 יותר מ- 300 (שלוש מאות) שעות שידור והפכה זה מכבר לבית הספר הטוב ביותר לעיתונאות בתוך הטלוויזיה לרבות הכשרת כתבים, שדרים , ומפיקים. עובדה שנדידת הכישרונות הייתה תמיד חד סטרית, ממחלקת הספורט אל חטיבת החדשות. מעולם לא בכיוון ההפוך. זה מצא חן גם בעיני מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות הנוכחיים ההם חיים יבין ויאיר שטרן. במקום להכשיר בעצמם כוח אדם למשימות השידור הרבות שניצבו בפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחומים שונים ב- 1988 וגם בשנים הבאות, החליטו שניהם "לגנוב" את אנשי חטיבת הספורט למטרות שידור מיוחדות שצצו מעֵת לעֵת. הדבר החשוב ביותר של כל אִרגון באשר הוא – הם המנהיגות, הנִיהוּל, והכשרת האנשים למילוי המשימות הקונקרטיות. איכות האנוש קודמת לכל טכנולוגיה. בתחילת חודש ינואר 1988 התעמתי עם חיים יבין ויאיר שטרן יוצא מחלקת הספורט בעצמו שביקשו לגייס את אמנון ברקאי ויורם ארבל לשידורי יום העצמאות באותה שנה. הכעיס אותי הסיפור ששני מובילי השידור הציבורי נמנעים מלחזות את העתיד ולהיערך לקראתו בהתאם, ומעדיפים לעבוד בדרך השליפה האקראית. אמנון ברקאי ויורם ארבל לא היו רכוש פרטי שלי אך ניצבו בפני שניהם משימות שידור ספורט קונקרטיות . שליפת שני אנשים כל כך מרכזיים מצוות שידור שהוא ממילא קטנטן מערערת את שיווי המשקל הפנימי של כל שידורי הספורט.

ב- 8 בינואר 1988 כתבתי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (הבוס הישיר שלי) מסמך מחאה חריף המעיר לו על דרך ניהולו את כוח האדם העומד לרשותו. תיעוד המסמך חשוב מפני שהוא ניסה לשנות דפוסי מחשבה ישנים ששררו בטלוויזיה הישראלית – בענייני כפילויות שידור. הנה הוא כלשונו [3].

רשות השידור –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                    יום שישי – 8 בינואר 1988

אל    :  מנהל החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  הטלת משימות נוספות על אנשי הספורט

יאיר שלום רב ,

1.  אמנון ברקאי.

הנני להודיעך באופן הברור ביותר שאני מתנגד מפורשות לכך שאמנון ברקאי ישמש מפיק המִשדר ביום העצמאות של מִפגן צה"ל בתאריך יום חמישי – 24 באפריל 1988 , בנוסף להיותו עורך התוכנית "משחק השבת". אינני יכול גם לקבל את צורת הפנייה שלך אליו, שתמורת הסכמתו לשמש מפיק המשדר של מִפגן צה"ל, אתה תסדר לוֹ, " לנסוע לאולימפיאדת סיאול 88'… ", וכמו כן תסדר לוֹ הטבה אחרת, "לעבור מגדוד השִריוֹן שבו הוא משרת ליחידת דובר צה"ל…". מצטער כל העניין הזה פשוט לא נראה לי. זאת לא הדרך, לא הצורה, ובטח לא המהות . יאיר , אם אתה ככה רוצה לנהל אותי (וזאת זכותך) , אני את הניהול הזה לא יכול לקבל . אני מבקש אותך גם לכבודך להפסיק את ההתנפלות הזאת באורח קבע על מחלקת הספורט . אתה יכול ולדעתי אתה חייב לאמן ולהכשיר לעצמך כוח הפקה מאומן ומיומן , בדיוק כפי שאני עושה במחלקת הספורט . קיימים עשרות אנשים טובים בבניין הטלוויזיה רק תלוי איזה מנהיגות אתה תפגין . מִשדר "משחק השבת" איננו חלטורה וגם לא תחביב , כשם שמִשדר מִפגן צה"ל איננו בבחינת הפקה קלה האמורה לעלות לאוויר כלאחר יד. אינני יודע מי קבע שאמנון ברקאי כמפיק משדר מִפגן צה"ל . האם זה אתה, ו/או אליעזר יערי מנהל התוכניות, ו/או מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו. זכותכם להחליט כראות עיניכם.

אם אמנון ברקאי עובר באמת להפיק את מִשדר מִפגן צה"ל הוא לא יוכל לשמש כעורך "משחק השבת" במקביל !!  אני מתפלא כיצד אתה לא מצליח לייצר ולהפעיל כוח אדם מעוּלֶה אחר בבניין הטלוויזיה . הדָבָר מותנה בך, בהנהלה ובמנהיגות הטלוויזיה. זה ימנע מכם את הצורך לפנות למחלקת הספורט בכל שידור ספיישל אחר בעתיד . אני שב וחוזר ומבקש מִמך לרדת מהעניין הזה. מחלקת הספורט תשדר במסגרת שידוריה שלה בתקופה מסביב "יום העצמאות" במלוא ההיקף. יאיר, נכונה לנו פעילות ענפה של הפקת שידורי ה- Play Offs  בכדורגל וכדורסל , גביעי אירופה בכדורגל וכדורסל  ביניהם שידורים ישירים, ועורך "משחק השבת" יהיה עסוק כרגיל במשרה מלאה. רֵד ממנו.

2.  יורם ארבל.

יורם ארבל הוא ראשית דבר שָדָר ספורט . הוא צריך לשדר רק ספורט . מינויו לשדר את מפגן צה"ל בנימוק שהוא השָדָר הטוב ביותר בטלוויזיה הוא נימוק לא טוב , ואם זה הנימוק שלך יאיר , אם כך שיורם ארבל יגיש את מהדורות "מבט", תוכניות "כלבוטק" וינחה שוב את תחרות שירי קדם האירו-וויזיון (בהנחה שהוא השָדָר הטוב ביותר בטלוויזיה…). אתה פשוט שורף אותו, משעמם את המסך, ויוצר שוב סטגנציה במודע. אתה לבטח זוכר מה קרה עם יורם ארבל כמנחה קדם אירו- וויזיון ב- 1987 יחד עם ירדנה ארזי. הרי הוא נראה ונשמע יותר ממגוחך. גם בעניינו של יורם ארבל אני מתנגד למינויו כשָדָר מִפגן צה"ל . יורם ארבל לא יכול להיות השָדָר של המשחק המרכזי "במשחק השבת , גם להגיש את "משחק השבת", גם לשדר כדורסל, וגם לשדר את מִפגן צה"ל ו/או להנחות את מופע שירי קדם האירו-וויזיון . יש לך מספיק מועמדים טובים בחטיבת החדשות שלך. אתה רק צריך לאמן אותם, להכשיר אותם, לשלוח אותם לשטח, ולהעניק להם גיבוי.

3.  כוח אדם במחלקת הספורט.

לא נראה לי מה שעשית עם אורן נהרי בעניין העברתו בהסתר ממני ממחלקת הספורט לחטיבת החדשות . אבל כמובן זאת שוב זכותך המלאה ! לאחר שיחה עם יוחנן צנגן סמנכ"ל כספים וכלכלה ו-וועדת תקציבים אני מבין שוב שחטיבת החדשות היא "Pool" אחד , וזה לא חשוב באמת אם ש. ת. (שובר תשלום) אחד עובד במחלקת הספורט ו/או בחדשות החוץ.

הפתרון כביכול שרמי ווייץ עבר למחלקת הספורט בתמורה לאורן נהרי איננו פתרון הוגן . להזכירך , רמי ווייץ היה שייך למחלקת הספורט עד 1979 , והוּעף ע"י אלכס גלעדי עם התקן שלו לחטיבת החדשות . באותה תקופה עבדו במחלקת הספורט לא ש. ת. אחד גם לא שניים או שלושה, אלא 12 כתבים ב- ש. ת.  מה שקרה הוא שבמשך הזמן וכתוצאה מאילוצים שונים קיצצו המוסדות הכלכליים ברשות השידור בעובדי מחלקת הספורות השכירים העובדים על בסיס ש. ת. , עד שפחת מספרם לשלושה (אורן נהרי, גיורא איילון ומשה גרטל). נכון שרמי ווייץ חזר למחלקת הספורט , אך רמי ווייץ היה כאן קודם לכן . מה לזה ולהורדת משְרַת ש. ת. ממחלקת הספורט ?? שוב העברת אליך מישהו (אורן נהרי) שלא אתה בנית אותו, לא אתה הכשרת ואימנת אותו, ולא אתה לימדת אותו דבר. קיבלת ממני מישהו "מוכן", ולא שעיני צרה בך . בחטיבת החדשות עובדים ממילא עשרות רבות של אנשים (חלק גדול מהם לא פעיל) ובכל זאת העברת מישהו ממחלקת הספורט ועל חשבון מחלקת הספורט. אתה הרי מנהל חטיבת החדשות עם כל הכבוד הראוי וזאת אולי זכותך, אך לי מותר לשאול אותך, "אם כך הדבר במה אם כן אתה מנהל אותי כשאתה פועל נגדי, והאם אני צריך לקבל את הדברים כמובנים מאליהם" ?

4.  אולפן גב לגב.

איך יכול להיות שבישיבת בוקר אצל מנהל הטלוויזיה , מספרת חנה קלופפר שאתה תיאמת עִמי כביכול שהשידור הישיר מקלן של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה , יהיה גַב לגַב עם אולפן החדשות . ראשית דבר אתה לא תיאמת עמי דבר. אמרת לי רק, "שרפיק חלבי הוא בחור טוב והוא יסיים את המהדורה שלו בסביבות 20.58 …". יאיר, אתה לא מבין שבימאי השידור הישיר של משחק הכדורסל (באולפן) חייב להכין את כל האלמנטים הטכניים לפני שעולים לאוויר ? האם אתה לא מבין שאיש התאורה חייב להכין את התאורה הנכונה לשדר ולפרשן המובילים את השידור מהאולפן אך מעמדת שידור שונה מזאת של מגיש "מבט" ? האם אתה לא מבין שבימאי השידור זקוק לשתי דקות מינימום כדי להתכונן לשידור ללא שגיאות , למרות שהחלטתי להשתמש רק בטקסט הפתיח של יורם ארבל מבלי לשתף את אריה מליניאק, כדי לחסוך בזמן ולעלות מהר ככל האפשר לאוויר ? כיצד אתה יכול לומר בישיבת בוקר, "שאת הציבור לא מעניינת הפתיחה המיוחדת של השידור הישיר הזה…אלא רק תוכנו…ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מהמשחק…" ?  יאיר, ממתי הציבור קובע ומחליט ??? אנחנו כעורכים ומפיקים קובעים לציבור במה יצפה ולמה יאזין !!! מעניין מאוד מדוע אתה דורש לשדר כבר אלפי פעמים את אותה הפתיחה המיוחדת של "מבט" לפני עליית המהדורה לאוויר שמזהה לציבור את תחילת שידור החדשות , ואתה מוותר בקלות כזאת על אות הפתיחה שמזהה את שידור משחק הכדורסל ועוד מטיף לי בשם הציבור ?  תאמר לי יאיר , האם זאת צורה חדשה של וויכוח, והאם אני אמור לקבל את הדברים כמות שהם. היית צריך להורות לעורך "מבט" רפיק חלבי לשדר מהדורה של 25 דקות במקום 30, ולהכניס 5 דקות תשדירי פרסומת, כדי לתת לי כעורך ומפיק השידור הישיר מקלן לעלות לאוויר בצורה מאורגנת ומסודרת . מדוע התמונה הפוכה בשעה ש- "מבט ספורט" מסיים את שידורו בימי חמישי בשבוע ב-  20.55, ומאפשר להכניס 5 דקות תשדירי שירות ופרסומות בינינו לבין "מבט", וכך מעניק את הזמן הדרוש לצוות העריכה והבימאי להתארגן מבחינה טכנית כדי לעלות לאוויר בתשע בערב ולהריץ את המהדורה ללא שגיאות ? התשובה ברורה לפי דעתי, נכון יאיר. צר לי מאוד לכתוב את המכתב הזה . אני מבקש ממך להביא את תוכנו של המכתב הזה לידיעתם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ומנהל התוכניות שלו אליעזר יערי, שאני מבין שידו בדבר וברצוני לקבל תשובות.

                  בברכה ,

                  יואש אלרואי

טקסט מסמך : 8 בינואר 1988. מכתבי למנהל החדשות יאיר שטרן (עמוד 1 מתוך 2) המוחה נגדו על הטלת משימות נוספות על אנשי מחלקת הספורט שאינו נוגעות לשידורי הספורט, לקראת חגיגות יום העצמאות ה- 40 של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 בינואר 1988. מכתבי למנהל החדשות יאיר שטרן (עמוד 2 מתוך 2) המוחה נגדו על הטלת משימות נוספות על אנשי חטיבת הספורט שאינו נוגעות לשידורי הספורט, לקראת חגיגות יום העצמאות ה- 40 של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יאיר שטרן השיב לי מבויש ולא נינוח בפתק צבעוני מעוצב הנושא את שם הפירמה שלו עצמו "יאיר שטרן", ושלח אותי לשטוח את טענותיי בפני מנהל הטלוויזיה חיים יבין שכמובן ניצב לצידו [4] : "יואש אלרואי, בהמשך לשיחתנו בע"פ, אינני רואה טעם לענות בכתב. אנא הפנה את השגותיך למנהל הטלוויזיה. בברכה יאיר שטרן". חיים יבין ענה לי בכתב ידו בשתי מילים:  "אין ברירה". לא נכון. וודאי שהייתה ברירה .חייכתי לעצמי. היו ימים שאהבתי אותם אבל לא ברגע הזה. ממש לא. לא בגלל שהיו בוסים שלי אלא מפני שהיו בוסים לא צודקים.

טקסט מסמך : ינואר 1988. הפתק הצבעוני ששלח לי מנהל החדשות יאיר שטרן. זה היה לפני 33 שנים אבל המיסמכונצ'יק הזה שרד איך שהוא את השנים שחלפו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). אני חושב ששניהם חיים יבין ויאיר שטרן ראו בי התקופה ההיא של טרום אולימפיאדת סיאול 1988 חוצפן לא קטן. לא אהבתי את הרעיון שחטיבת הספורט בפיקודי שהייתה ממילא מצומצמת – מחד, אולם מאידך רוויית משימות שידור כבדות ומורכבות בארץ ובעולם הפכה בעל כורחה לבי"ס לטיפוח כוח אדם של הטלוויזיה. זה לא בא בחשבון מבחינתי . זה הפר את ה- Balance הפונקציונאלי העדין בתוככי חטיבת הספורט. מעכשיו זה הכריח אותי כמפקד מוביל לא רק לחיות במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, אלא גם לִישוֹן שָם.

אני לא אוהב את הקונוטציה של מנהל , ו/או באשר לי מנהל חטיבת הספורט . מנהל הוא תואר שמעורר אסוציאציות של ביורוקרטיה . אנוכי הייתי במשך שנים רבות הוגה הדעות של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמבצע שלהן .

סוף הפוסט מס' 1008. ראה המשך בחלק מס' 9. הועלה לאוויר במוצ"ש – 14 באוגוסט 2021.

[1] ראה נספח : שרטוט תקשורת לוויינים מאולימפיאדת סיאול 1988 להעברת הסיגנל האולימפי מדרום קוריאה לישראל.

פוסט מס' 1008 חלק מס' 9.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסט הזה מס' 1008 הוא "כבד" במיוחד.

הערה : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן שוב כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1008 : הועלה לאוויר בשעות הערב של מוצ"ש – 14 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי ובהובלתי בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 9). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

המשך של רשימה מס' 8 בנושא של הפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. משרד ההפקה והתקשורת שלנו ב- IBC  (ראשי תיבות של International Brodcasting Center) בסיאול. הצוות שלי ואנוכי חוגגים לאורי פורת (שני מימין) את יום הולדתו ה- 53 במשרד ההפקה והשידורים שלנו בסיאול 88'. הוא היה מנכ"ל רשות שידור אהוב. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : נסים מזרחי, אורי פורת, אנוכי, ומפקח הקול והתקשורת רב התושייה סעדיה קאראוואני. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

פוסט מס' 1008. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה הפיקודי ובהובלתי. אולימפיאדת סיאול 1988. (חלק מס' 9). פוסט מס' 1008. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הפרק הזה הוא המשך של רשימה מס' 8 באותו נושא של אולימפיאדת סיאול 1988. הידע והניסיון הטלוויזיוניים שלי סייעו לי לשכנע את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואת סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן בנחיצות מיסוד מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שעמדה להיערך באצטדיון האולימפי ברומא בסופו של חודש אוגוסט וראשית חודש ספטמבר של שנת 1987. במידה מסוימת רומא 1987 שימשה מקרה – מבחן לקראת ומודל התכוננות לקראת מבצע השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. לאחר ששכנעתי את אורי פורת ואת יוחנן צנגן ומכיוון שמנהל החדשות יאיר שטרן ניצב לצדי כמעט באופן אוטומטי , לא היה לי כל קושי לשכנע גם את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין בחשיבות מבצע השידורים של רומא 1987. נדבך ועוד צעד אחד גדול לעבר אולימפיאדת סיאול 1988.

התכנון, ההפקה, והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה במשך עשרה ימים ברומא בסופו של חודש אוגוסט 1987 וראשית ספטמבר 1987 הייתה עבורי ועבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבחן בגרות טלוויזיוני לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. נשיא IAAF האיטלקי רב המוניטין ובעל היוזמה ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הצליח לייצר ולהפיק אירוע ספורט בינלאומי מרשים ביותר. ברור שכמי שמנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמתי עליו עין. שכנעתי ללא מאמץ רב את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , את סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן ואת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לשבץ את השידורים הישירים (נמשכו עשרה ימים באצטדיון האולימפי ברומא) בלוח השידורים של הטלוויזיה. מבצע רומא 1987 דמה לתכנון והפקת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על ידי – ששימשה אף היא בשעתו כ- טֶסְט טלוויזיוני חשוב לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ב- 1983 היה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור. הוא העניק לי  תמיכה מלאה בשלבי התכנון וההפקה ובזמן השידורים הישירים עצמם, ולא התמהמה להביע את דעתו על מבצע שידורי הלסינקי 1983 בתומם. זה היה לפני שלושים ושמונה שנים ב- 25 באוגוסט 1983.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983 . זהו מכתב הערכה שכתב לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. לצל"ש המנומק של יוסף "טומי" לפיד הייתה חשיבות היסטורית ותקדימית, מפני שהעניק הערכה ונתן גושפנקה ברמה של מנכ"ל רשות שידור (לרבות השקעה טכנולוגית וכלכלית), ותמך במאמץ של שידור אליפות העולם ב-א"ק (אירוע ספורט ממושך) בטלוויזיה הציבורית .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 הייתה מבחן עליון לא רק עבורי אלא גם עבור האתלטים הבכירים בעולם . היא עוררה עניין טלוויזיוני מדהים בכל רחבי העולם וכמובן בראש וראשונה בכל רשתות הטלוויזיה השייכות ל- EBU איגוד השידור האירופי והטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכן. ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את אליפויות העולם בא"ק לעסק כלכלי. רשתות הטלוויזיה בעולם וגם אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שיחרנו לפתחו והיינו נכונים לשלם לו ממון רב עבור זכויות השידורים . אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 הייתה שיא ספורטיבי וטלוויזיוני . רומא 1987 עמדה להאפיל עליה . עולם הטלוויזיה כולו ששילם ממון רב ל- IAAF ונשא עכשיו עיניו למאבק הפסגה בין שני האצנים האמריקני קארל לואיס (זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) והקנדי בן ג'ונסון שקרא תיגר עליו. ריצת הגמר היוקרתית והמסקרנת ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נקבעה ליום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בשעה 19.40, מעשה שטן דווקא בעיצומה של מהדורת החדשות בשפה הערבית בניצוחו של יוסף בר-אל , בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

טקסט מסמך :  גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983 . כעבור תריסר שנים מאז הלסינקי 83' ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF  תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996 , סכום פנטסטי של  135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר . הא"ק הבינלאומית הווירטואוזית והיפהפייה כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר פוטוגני יותר, טלוויזיוני יותר, ואירוע ספורט מלבב שמצטלם טוב יותר מ-א"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בֶּן ג'וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות' (Falmouth) בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אימו ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאָצָן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן היה צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ'ארְלִי פְרָאְנְסִיס היה מאמן א"ק מוכשר אך שנוי במחלוקת והיה האיש שהפך את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בסיוע סטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס נולד בקנדה ב- 1948 (מת ב- 2010). הוא היה בעצמו אָּצָן בעל פוטנציאל שנטל חלק באולימפיאדת מינכן 1972. זמנו המהיר ביותר בריצת 100 מ' עמד על 10.1 ש'. לאחר מכן הפך למאמן. הוא היה משוכנע והאמין בכֵנוּת שכל צמרת הספורטאים בעולם בענפי ה- א"ק, שחייה, הרמת משקולות, והיאבקות נגועים בסמים ומשתמשים בהם בקביעות ובצורה שיטתית לצורך שיפור הישגיהם. צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס העריך כי בלעדיהם לא ניתן להעפיל לפסגת היכולת העולמית בספורט. הוא הגיע למסקנה כי ללא שימוש בסמים אי אפשר לקבוע שיאי עולם ולזכות במדליות זהב . המוניטין והכסף הגדול ממתינים לאלופים האולימפיים . אז גם הִתווה את מדיניות השימוש בסמים והגה את הסלוגן המפורסם שלו אותו אמר לבן ג'ונסון בסודי סודות : "רָמֵה אוֹ שתַפְסִיד" (Cheat or lose) . בֵּן ג'וֹנְסוֹן קיבל את הגרסה של צָ'ארְלִי פְרָאנְסיס, אִימֵץ אותה אל ליבו, והחל ליטול סמים באופן קבוע ובצורה שיטתית אותם סיפק לו מאמנו. הדבר נעשה בסודי סודות ו-בפִיקוח ו-בקרה רפואית צמודים [1] .

בתום אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' החל בֵּן ג'וֹנְסוֹן להרוויח כסף תמורת השתתפותו בתחרויות הא"ק שנערכו ברחבי תבל . השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים. עד 1985 הפסיד שבע פעמים רצופות לקארל לואיס. ב- 1986 ניצח אותו לראשונה די בקלות במשחקי "הרצון הטוב" (Good Will Games) שנערכו במוסקבה בחסות המיליארדר האמריקני טד טרנר (Ted Turner) איש אטלנטה ונשיא רשת הטלוויזיה CNN. בֵּן ג'וֹנְסוֹן קבע ב- 1986 על מסלולי הא"ק של מוסקבה תוצאה של 9.95 ש'. במקום השני סיים האצן הניגרי צִ'ידִי אִימוֹ (Chidi Emoh) בזמן 10.04 ש'. קָארְל לוּאִיס היה רק שלישי בתוצאה בינונית עבורו, 10.06 ש'. בֵּן ג'וֹנְסוֹן קרא תיגר על עליונותו הנצחית של קָארְל לוּאִיס וצלח. הוא הוכיח שקָארְל לוּאִיס פגיע.

טקסט תמונה : קיץ 1986. מוסקבה. משחקי "הרצון הטוב" (GOOD WILL GAMES) נערכים בבירת ברה"מ מוסקבה ובחסות ומימון של המיליארדר האמריקני טד טרנר מאטלנטה נשיא רשת הטלוויזיה CNN. זהו סיום ריצת הגמר ל-100 מ' גברים. הקנדי בן ג'ונסון (ראשון מימין – מס' 467) מביס לראשונה את האצן האמריקני קארל לואיס וקובע תוצאה של 9.95 ש'. קארל לואיס (שני משמאל – מס' 378) הופך לפגיע ומסיים שלישי בזמן 10.06 ש'. הניגרי צ'ידי אימו (ראשון משמאל – מס' 481) זוכה במקום השני בתוצאה 10.04 ש'. שני מימין הוא האמריקני לי מקראה (מס' 363) שדורג רביעי בזמן 10.12 ש'. (באדיבות Turner Broadcasting System 1986. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

שיא המאבק בין שני האָצָנִים המהירים בעולם בטרם אולימפיאדת סיאול 1988 עתיד היה להתרחש באליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא בקיץ 1987. קָארְל לוּאִיס נוצח כבר פעם אחת ע"י בֵּן ג'וֹנְסוֹן. היה ברור שבֵּן ג'וֹנְסוֹן כבר ניצב קרוב וסמוך מאוד אליו ביכולותיו וכישרונותיו. הכוחות היו פחות או יותר שווים. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית  "FIDAL" (ראשי תיבות של Italian National Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [2]. שני הסלבריטאים העולמיים בֵּן ג'וֹנְסוֹן וקָארְל לוּאִיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא 1987 באותם הימים בתפקידי כעורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם לפני ההתמודדות ו-ירי אקדח הזינוק. הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI  ששימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו רחבי תבל. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קָארְל לוּאִיס – בֵּן ג'וֹנְסוֹן. לא הייתה אפילו רשת שידור אחת שהעזה לא לשָדֵר ישיר את ריצת הגמר ל- 100 מ'. ישבתי בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ברומא יחד עם השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו הזינוק.

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא איטליה 87' . אנוכי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באִצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השדר נסים קיוויתי (במרכז חובש כובע מצחייה לבן ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. נוכחותי בשטח כעורך ומפיק ראשי של השידורים הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל, ביותר מ- 150 ערים בעולם, ולמעלה מ- 100 רשתות טלוויזיה על פני הגלובוס. לא ראיתי כמעט דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה ואת המיטה שלי בבתי המלון. (צילום RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת האירוע המרשים הגדול של רומא 1987 וכמות השידורים הגדולה הכתיבה לי לחבר פקודת מבצע מפורטת על פי תפעל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין התאריכים 29 באוגוסט 1987 ל- 6 בספטמבר 1987. צריך להבין כי פרויקט שידורים ישירים מורכב וממושך כזה שפועל משני מוקדים ברומא ובירושלים, מחייב היערכות טכנולוגית וכוח אדם מדויקת. נסים קיוויתי הופקד על ידי להיות השדר בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ברומא 1987. ד"ר גלעד וויינגרטן היה הפרשן שלי. איש מקצוע ואדם אהוב על ידי. הוא שימש בעת ההיא בשנת 1987 שליח בשירות המדינה באוסטרליה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (בניגוד ליוסף "טומי" לפיד) נענה לפנייתי לממן את הטסתו מאוסטרליה לאיטליה ולממן את שהייתו בתקופת השידורים . את עצמי הצבתי כרגיל בקו הקדמי של חזית השידורים. אמנון ברקאי נקבע על ידי לשמש עורך השידורים בירושלים ואורי לוי למגיש שלהם. לכולנו היה ברור שרומא 1987 משמשת במידה מסוימת מודל וחזרה גנרלית לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1987. עם אישי טלוויזיה כמו נסים קיוויתי, אמנון ברקאי, ואורי לוי, ובימאי טלוויזיה מנוסה באולפן בירושלים יואב פלג, ידעתי כי תוצאות הקרב אינן מוטלות בספק. הן יהיו לטובתנו בכל אספקט של מרכיבי וגורמי ההפקה, העריכה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, התומכים את השידורים הישירים (!).

טקסט מסמך : שער קדמי של פקודת המבצע של שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 1987 בתאריכים 6.9.1987 – 29.8.1987 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1987. הגשת פקודת המבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 1987 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. 18 באוגוסט 1987. תוכן עניינים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. 18 באוגוסט 1987. פנייה לפונקציות הראשיות בטלוויזיה וברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. שבת – 29 באוגוסט 1987. יום התחרויות הראשון באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום ראשון – 30 באוגוסט 1987. יום התחרויות השני באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום שני – 31 באוגוסט 1987. יום התחרויות השלישי באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. שלישי – 1 בספטמבר 1987. יום התחרויות הרביעי באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי  כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום רביעי – 1 בספטמבר 1987. היום החמישי של האליפות הוא יום מנוחה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום חמישי – 3 בספטמבר 1987. יום התחרויות השישי באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום שישי – 4 בספטמבר 1987. יום התחרויות השביעי באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. שבת – 5 בספטמבר 1987. יום התחרויות השמיני באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. יום ראשון – 6 בספטמבר 1987. יום התחרויות התשיעי והאחרון באצטדיון האולימפי ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הוראות שידור וטכנולוגיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פקודת מבצע של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. תפוצת המסמך. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההתמודדות המסקרנת בין שני האצנים קארל לואיס ובן ג'ונסון הכתיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מדיניות השידור. המנכ"ל לא היסֵס לרגע וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנחייה ברורה : שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה שלוֹ. כך זה גם הופיע בעמוד השלישי בתאריך יום ראשון 30 באוגוסט 1987 של פקודת המבצע שחיברתי לקראת אותה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987.

טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1987. עמוד מס' 3 מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא 1987 בין 29 באוגוסט 1987 ל- 6 בספטמבר 1987. מנכ"ל רשות השידור כפה את דעתו על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל. "יואש אלרואי אל תדאג אני שומר עליך כאן בירושלים", אמר לי מנכ"ל רשות השידור בשיחת הטלפון בינינו באותו היום ההוא של 30 באוגוסט 1987. ריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק שודרה ישיר גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשעה שבֵּן ג'וֹנְסוֹן "נכנס" למתקן הזינוק שלו ומצלמת הטלוויזיה של RAI הנציחה אותו ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה הבינלאומי, כמעט נעתקו מִילותיו של נסים קיוויתי. הוא שִידֵר נרגש ומלא תימהון, ואמר את המילים האלה כלהלן : "זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו". המזניק ירה את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בֵּן ג'וֹנְסוֹן זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קָארְל לוּאִיס הייתה איטית יותר. כעבור 9.83 שניות הסתיים הדו – קרב בסנסציה ובשיא עולם חדש של בֵּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס נותר מאחור וחצה את קו הגמר שני בפיגור של עשר מאיות השנייה. זמנו 9.93 ש'. כמטר אחד הפרידו בין המנצח למנוצח. בן ג'ונסון היה אלוף העולם בריצה ל- 100 מ' ברומא 1987. קארל לואיס האלוף האולימפי של משחקי לוס אנג'לס 1984 הובס והפך לסגן אלוף העולם.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק מתקיימת ברומא. זהו הזינוק הפנטסטי של בנג'מין "בן" ג'ונסון שנועל את נעלי adidas בריצה ל- 100 מ'. קארל לואיס פיגר מראשית הריצה ההיא ולא הצליח לסגור את הפער. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 30  באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא 87'. סיום הריצה ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל את נעלי הריצה של "ADIDAS", מביס את קארל לואיס (משמאל במדים כחולים) בריצת 100 מ' באליפות העולם  ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות הבינלאומיות "התלבשו" עליו חיש מהר ושילמו לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריהן. (התמונה באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1987. רוברטו דניאלי (Roberto Danieli) נשיא חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית "דיאדורה" (Diadora) חותם עם בן ג'ונסון לאחר ניצחונו על קארל לואיס על הסכם כספי חסר תקדים המעניק לאצן הקנדי 3.5 מיליון דולר בשנה, כדי ללבוש, לנעול, ולשָוֵוק את מוצרי החברה. בן ג'ונסון חלק את רווחיו עם מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס שהציב אותו בפסגת ה-א"ק הבינלאומית. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1988. מאמן הא"ק הקנדי צ'ארלי פראנסיס (כונה צ'ארלי הכימאי) מימין יחדיו עם חניכו בן ג'ונסון. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. האצן הקנדי הַמְסוּמַם בסטרואידים אנאבוליים בנג'מין "בן" ג'ונסון נועל את נעלי חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית "DIADORA" בעת הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' באולימפיאדת סיאול 1988. "הַר שֶל שְרִירִים", כינה אותו שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי. (הפקת SORTO. באדיבות הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS ו- IOC ).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק נדיב וג'נטלמן כדי לגשת בתום התחרות אל בֶּן ג'וֹנְסוֹן ולברך אותו על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) ולומר בריש גלי, "באליפות העולם ברומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100 מ'באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100 מ'בזמן של 9.80 ש' " [3] . הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.90 מ', דק גִזרה ובעל סגנון ריצה משולם. אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה של השוודי ד"ר אַרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בסמים וניקתה אותו מכל חשד. המרדף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד"ר ארנה לונגקוויסט בעל כורחו לאויב המר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

טקסט תמונה : 1983. לפני 38 שנים, יותר מ-שנות דור. זהו השוודי ד"ר ארנה לונגקוויסט (מימין) ב- 1983 יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF. הוא הפך לאויבם המר של האתלטים והספורטאים המסוממים. (באדיבות הטלוויזיה הציבורית של פינלנד YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם בֶּן ג'וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית RAI אך היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס. הַר שרירים, רחוק מלהיות יפה תואר, גַס ולא אסתטי וגם כְבַד פֶּה. מגמגם. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אצן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. "…היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי שקארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי…" אמר בן ג'ונסון למראיינו. וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס (Andrew Jennings) בספרם המפורסם רב המוניטין והמעניין (ואף מרתק ודרמטי) שיצא לאור ב- 1992, "THE  LORDS  OF  THE  RINGS – power money and drugs in the modern Olympics", מספרים בספרם , שעיתונאים שהיו עֵדים להאשמותיו של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF . פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם ב-ייבושת, "על קָארְל לוּאִיס להגיש דו"ח לפדרציה האמריקנית". שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש' בריצת 100 מ'ברומא 87' הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו בעיר לוֹזַאן בשווייץ. ד"ר ארנה לונגקוויסט העניק ריהביליטציה מוחלטת לבן ג'ונסון, וככזה היה אורח רצוי ב- IOC.

בספרם הסנסציוני והדרמטי, "THE  LORDS  OF  THE  RINGS", חושפים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג'וֹנְסוֹן ע"י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע"י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בֵּן ג'וֹנְסוֹן במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בֵּן ג'וֹנְסוֹן נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת הבדיקה בשתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש'. הוא הוכרז נקי. אולם לקראת סופה של 1987 גילה הצוות של בֶּן ג'וֹנְסוֹן תופעה מוזרה בגופו. לאחר שימוש אינטנסיבי בן כמה שנים של האָצָן בהורמוני סַמים, השָד השמאלי בחזהו טפח לממדים מבהילים כמו של אישה. אך התמונה המבעיתה הועלמה מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג'ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת המטרה הסופית והקרב המכריע נגד קָארְל לוּאִיס : ריצת הגמר ל- 100 מ'שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988. בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתתף בתחרות מבחן והכנה בטוקיו בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים ומשם המשיך בדרכו לסיאול בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים האנאבוליים האסורים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו בדיעבד [4] .

שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא. על קו ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת סיאול 88' ניצבו באותה השבת ההיא של 24 בספטמבר 1988, שמונה רצים שהעפילו להתמודדות הספורטיבית האולימפית המסקרנת ביותר בתבל, והיו עתידים לצפות בה בשידור ישיר יותר מ- 1.000000000 (מיליארד) צופים ברחבי הגלובוס : שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית' ודֶנִיס מִיטְצֶ'ל, שני קנדים בֶּן ג'וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אצן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג'מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג'ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי. חצצו ביניהם לינפורד קריסטי וקאלווין סמית'. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זינק נפלא. כמו נורה מלוע של תותח. צריך להתבונן בסרט ה- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולת שריריו לתַּרְגֵם את כוחו העצום לתגובת זינוק מרשימה מאין כמותה ולפיתוח מהירותו הפנטסטית כבר בצעדי הריצה ההתחלתיים והראשונים. בן ג'ונסון הפך בסיוע הסטרואידים האנאבוליים ל- Sprinter מזהיר. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם חדש ו-מדהים, 9.79 ש'. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם.

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. ריצת הגמר ל- 100  מ' . בן ג'ונסון בנעלי הריצה של חברת "DIADORA" מוביל בבטחה במחצית הדרך. (הפקת SORTO . באדיבות KBS ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג'וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו, ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן ליותר מ- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, "אני הטוֹב בעולם" (!). קָארְל לוּאִיס סיים בזמן של 9.92 ש'. כמו ג'נטלמן אמיתי שעט אל "הַר השְרִירִים" מקנדה ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה שרידי סטרואידים בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד בגין שימוש בסמים והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח. מדליות הזהב שהשיג ברומא 1987 וסיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים. השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן המצוין שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה : "…ה- 100 מ' יוצא לדרך. לג'ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה. אבל ג'ונסון עומד לנצח אני חושב. ג'ונסון, כן ! לואיס שני וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79  גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת. בן ג'ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה…". נסים קיוויתי לא התכוון לפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבשתי ריצות ה- 100 מ' בשלב הראשון וברבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988, קבע בן ג'ונסון זמן של 10.14 ש' מול תוצאה 9.99 ש' של קארל לואיס. בשתי ריצות חצי גמר באולימפיאדת סיאול 1988 רצו השניים במקצים נפרדים. קָארְל לוּאִיס עבר את המרחק ב- 9.97 ש' ובֶּן ג'וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש'. רבים חשבו שקארל לואיס הוא מועמד בטוח לזכייה במדליית הזהב אולם המציאות טפחה על פניהם. הם רק לא ידעו שבן ג'ונסון מכין הפתעה עולמית כשהוא מסומם. ועוד איך מסומם. כשהחלה SORTO  להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) בתום ריצת הגמר ל-100 מ'הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה פנטסטי על קו 50 המטרים הוא כבר הקדים את קארל לואיס בשני מטרים. ד"ר גלעד וויינגרטן לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו אדיר הממדים ונפוח שרירים של בֵּן ג'וֹנְסוֹן. למילים שבחר הפרשן הייתה וויזואליה משלהן : "…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון המון עבודה. לא רק כשרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…", אמר הפרשן הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי שהוא מודע כלל לעובדה שבן ג'ונסון מסומם מסומם כבר מזה שנתיים ע"י הצוות המקצועי שלו. הוא אפילו לא העלה אפשרות כזאת בשידור הישיר ההוא, שמא בן ג'ונסון ה- "נפוח" אולי מסומם בסטרואידים אנאבוליים.

שתי דגימות שתן של בן ג'ונסון A  ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים . כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטת לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן . הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות . תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות . בשתן נמצאו שרידי סטרואידים . האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג'ונסון . אלכסנדר דֶה מֶרוֹד הוציא מסמך כתוב למנהלת המשלחת הקנדית (chef de mission) גב' קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג'וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ בצער, “We love you but you are guilty”. הוועדה רפואית המליצה לפסול את בֶּן ג'וֹנְסוֹן. ההמלצה התקבלה כמובן. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא נשלח בחזרה לקנדה [5] .

טקסט תמונה  : 26 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. אחד הרגעים הדרמאטיים בתולדות המשחקים האולימפיים של הזמן החדש. הוועדה הרפואית של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מודיעה על פסילתו של האצן הקנדי בן ג'ונסון בריצת הגמר ב- 100 מ' בשל שימוש בסמים ומגרשת אותו מהמשחקים האולימפיים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ד"ר רוברט דוגאל (Dr. Robert Dugal) מקנדה, הנסיך אלכסנדר דה מרוד (The Prince Alexander de Merode) יו"ר הוועדה הרפואית של IOC, מישל וורדיר (Michele Verdier) מנהלת חטיבת העיתונות של IOC, וריימונד גאפנר (Raymond Gafner) המנהל האדמיניסטרטיבי של IOC, מודיעה על פסילתו וגירושו של בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (הפקת SORTO / באדיבות KBS ו- CBC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88'.

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ REF N0. PR / 71  / MPV  Seoul 26^th September 1988   PRESS RELEASE   RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD  

The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24^th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol (anabolic steroid). The IOC Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation, especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party. The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction: disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul. The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulations [6] 

התאחדות ה-א"ק הקנדית פסלה את בן ג'ונסון והדיחה גם את מאמנו המוכשר והבעייתי צ'ארלי פראנסיס מתפקידו. העולם היה כמרקחה. שערוריית האלוף אולימפי בריצה היוקרתית ביותר המודח בעוון שימוש בסמים הפכה לסיפור עיתונאי – חדשותי החם ביותר בעולם. למאמן העניקו את התואר המפוקפק "צ'ארלי הכימאי" (Charlie the chemist) והאצן זכה מפי עיתון הספורט החשוב בעולם "ספורט אילוסטרייטד" לתואר "פושע" (Busted).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. דיווח מיוחד של שבועון הספורט האמריקני "ספורט אילוסטרייטד" אודות שערוריית האצן בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988. (באדיבות המגזין "ספורט אילוסטרייטד". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ג'ונסון ניצב בראש פירמידה גדולה של ספורטאים וספורטאיות מצטיינים ובעלי מוניטין בעולם ששמה ללעג את טוהר הספורט. רק כעבור אחת עשרה שנה מפרשת בן ג'ונסון הוקמה ב- 10 בנובמבר 1999 בלוֹזַאן / שווייץ הוועדה הבינלאומית למלחמה נגד סמים, הקרויה, WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency).

נשיא WADA דאז היה שר האוצר לשעבר של אוסטרליה ג'ון פאהיי (John Fahey) מי שירש את מקומו של הקנדי דיק פונד (Dick Pound). ג'ון פאהיי כבר אמר את דעתו הנוקבת , כלהלן : "אני מקווה שהספורט על גווניו השונים יחזור למסלולו אחרת הוא פושט רגל מוסרית. זה כאילו אנחנו אומרים לילדינו לבלוע כדורי מרץ וסטרואידים אנאבוליים כדי להצליח".

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של אולימפיאדת סיאול 1988 דאז לפני 33 שנים חמישה שדרים – עיתונאים : יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין ומשה גרטל . כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית הציבורית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ'. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי לשמש כעורך Video מומחה במשחקי סיאול 1988 בצוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC  NBC שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 אנשים. אלי רבינוביץ' היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה. זהו מאמץ עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת . נטלתי יָשֵן חצי "גרוגי" את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, "…יואש, אני מתנצל שהערתי אותך, תקשיב טוב, בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו , וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים…". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון שלי בסיאול 88' למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם (!) לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה"ב.

טקסט תמונה : אנוכי עם אלי רבינוביץ' (משמאל) הטכנאי בעל חושים עיתונאיים שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988. סילוקו ו-גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סירב בימים ההם לשלוח צוות צילום משלנו וכתב לסיאול 88' . סיקור נפרד ומיוחד של הספורטאים הישראליים באולימפיאדה נראה לו מוגזם, וודאי באמצעות צוות צילום ב- Film בשעה שכל העולם עבר זה מכבר לצילום במצלמות ENG. משלחת השידור הייתה אפוא מצומצמת מאוד. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם. על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד. הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים. שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88', כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת בוקר על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון. אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988. לעולם לא אשכח לו את נאמנותו ו-את היושרה שלו של אלי רבינוביץק כידיד אֶמֶת כשפעל למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" דווקא טכנאי טלוויזיה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו .

מולי אפשטיין הפיזיולוג ופרשן ספורט ו-א"ק בערוץ 55 של הטלוויזיה בכבלים כינה את ריצת הגמר ל- 100 מ'באולימפיאדת סיאול 88', כ- "מירוץ המושחת מכולם". במאמר הנושא את הכותרת, "המירוץ המושחת מכולם", מ- 14 באוגוסט 2004 גילה מולי אפשטיין כי בן ג'ונסון לא היה הרמאי היחיד באותה שבת אחה"צ – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. חמישה מבין רצי הגמר המפורסם הזה בן ג'ונסון (Ben Johnson), דניס מיטשל (Dennis Mitchel), דסאיי וויליאמס (Desai Williams), לינפורד קריסטי (Linford Christie), וגם קארל לואיס (Carlton 'Carl' Lewis) היו מעורבים בהמשך הקריירה שלהם בשערוריות סימום. את קָארְל לוּאִיס פגשתי באליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה. הצגתי את עצמי ולחצנו ידיים. נדהמתי לראות כי בגיל כה מבוגר (נולד בעיר ברמינגהם במדינת אלבאמה ב- 1 ביולי 1961) הוא מרכיב פלטה "גשר" על שיניו שבלטו החוצה. פרשן הטלוויזיה שלי באליפות הזאת מולי אפשטיין ניתח את התופעה ואמר כי זאת עדות ברורה לשימוש של קארל לואיס בהורמון גדילה. קארל לואיס מעולם לא נתפש משתמש בסמי ספורט. לאחר אולימפיאדת סיאול 1988 הוענש בן ג'ונסון והורחק לשנתיים מתחרויות הא"ק. התברר שבן ג'ונסון היה מספיק טיפש כדי לחזור לסוּרוֹ. ב- 1993 נתפש שוב משתמש בסטרואידים אנאבוליים. הפעם הורחק מהמסלול לצמיתות. בן ג'ונסון נולד בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. היום הוא מתגורר בטוֹרוֹנְטוֹ ומתפרנס מעסקי אופנה.

דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר הייתה פקידת בנק נאה שהתגלתה כאָצָנִית מחוננת בתחילת שנות ה- 80 שעסקה גם באופנה ותפירה. באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' זכתה במדליית הכסף בזמן של 22.04 ש'. הקדימה אותה וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ-הוּקְס שקבעה אז שיא אולימפי 21.81 ש' . פְלוֹרֶנְס ג'וֹיְינֶר – גְרִיפִית' הייתה אתלטית מחוננת. ב- 1984 נישאה לאַל ג'וֹיְינֶר (Al Joyner) אתלט אמריקני שחור אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בקפיצה משולשת שהפך למאמנה . ב- 1986 עמדה על סף פרישה. היא הייתה השנייה הנצחית ולא מצאה עוד טעם להתחרות . היא חזרה לעבודתה כפקידת בנק ודוגמנית. אַל ג'וֹיְינֶר שכנע אותה לחזור למסלול. היא החלה להתאמן קשה ואינטנסיבי יותר מבעבר. גם במשקולות ועקבה אחרי סרטי ה- Video שהנציחו את הזינוקים המזהירים "והמתפוצצים" של בֶּן ג'וֹנְסוֹן וקָארְל לוּאִיס. היא ביקשה לנתח אותם , ללמוד מהם , ולהפיק תועלת [7]. היא הייתה מוכשרת אך "Track & Field News" ירחון הא"ק האמריקני רב המוניטין הנחשב לתנ"ך של הא"ק הבינלאומית והאמריקנית , לא דירג אותה ב- 1987 בין עֶשֶר האצניות המהירות בתבל. באליפות העולם בא"ק ברומא 87' זכתה פְלוֹ – ג'וֹ במדליית הכסף בריצת200 מ' אחרי האָצָנית המזרח גרמנייה זִילְקֶה גְלָאדִיש (Silke Gladish). לפתע בתוך שנה עלתה לגְדוּלָה והפכה לאצנית המהירה בעולם. מהירה אף יותר מאצניות מזרח גרמניה נוטלות הסמים . רבים זקפו גבה ותמהו כיצד ייתכן הדָבָר והאם פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר נעזרה גם היא בשימוש בסמים בעת הצורך.

פְלוֹ – ג'וֹ (Flo Jo) התפרסמה ורכשה מוניטין רב ברחבי תבל ולא רק בארה"ב . היא התמחתה בריצה ל-200 מ' אך בתחרות הא"ק הגדולה שנערכה בסן דייגו ב- 25 ביוני 1988 ניצחה בקלות גם בריצת 100 מ' בזמן מצוין של 10.88 ש'. שלושה שבועות אח"כ קבעה במבחני ה-א"ק האולימפיים האמריקניים ב- 16 ביולי 1988 באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים של 10.49 ש' ב-100 מ' (מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1008). העולם היה כמרקחה. רכשתי את זכויות השידורים של מבחני הא"ק בארה"ב (Olympic Trials Athletics) זמן רב מראש בשל העניין בהם. הריצה המופלאה של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר וההילוכים החוזרים שלה שודרו ב- "משחק השבת". זכורה הופעתה האֶקְסְטְרָוָוגַאנְדִית הראוותנית של פְלו – ג'וֹ בתחרות הזאת כשהיא מלאה מעצמה בביטחון עצמי, לובשת גֶרֶב רשת ארוכה לבנה (רק על רגלה הימנית), ומטפחת ציפורניים ארוכות צבועות ב-לַק סֶגוֹל.

באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה כבר מלכה. פְלוֹ- ג'וֹ זכתה בשלוש מדליות הזהב בריצות ל-100 מ' ו-200 מ'באולימפיאדת סיאול, וגם בריצת השליחות 4 פעמים 100 מ'. שיאי העולם שלה ב -100 מ' 10.49 ש' וב- 200 מ' 21.34 ש' (נקבע באולימפיאדת סיאול 1988 עצמה) שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1008. בריצת 200 מ' במשחקי סיאול 1988 היא שיפרה את שיא העולם כבר בריצת רבע הגמר כשקבעה 21.76 ש'. בחצי הגמר קבעה שוב שיא עולם 21.56 ש'. אח"כ באה שעתה הגדולה בריצת הגמר. בתום שיא העולם כרעה פְלוֹ – ג'וֹ על ברכיה. נראה כאילו היא משתחווה על המסלול האולימפי לאלוהי הא"ק. לפתע אץ למסלול בעלה אַל ג'וֹיְינֶר. הוא חיבק אותה בחום ונשא אותה בידיו אל על. נסים קיוויתי ישב בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בסיאול וקשר לה בתום ריצת ה-200 מ'כתר היסטורי. הוא שידר למיקרופון, "פלורנס גריפית' – ג'ויינר תיחרט בזיכרון לכל הדורות". נסים קיוויתי צדק. שיאי העולם של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' הם הישגים יוצאים דופן וחסרי תקדים המהווים לפי שעה את קצה גבול יכולתן של הנשים בתחום הריצות הקצרות. בסופה של 1988 ייחדנו לפְלוֹ – ג'וֹ (Flo- Jo) הנפלאה והמחוננת הזאת תוכנית מיוחדת. היא הייתה ראויה לכך. שוּם אישה, שחורה או לבנה, לא הצליחה להתקרב אליה ולהישגיה מעולם. שיאי העולם בריצה של פְלוֹ – ג'וֹ שרירים וקיימים עד עצם היום הזה. הצלחותיה על המסלול כמו אלה של קארל לואיס והמוניטין שצברו הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

טקסט תמונה : שני אצנים שהפכו את הריצה למכרה זהב והיו למולטי מיליונרים . דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר (מימין) וקארל לואיס מככבים במודעת פרסומת.

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ- ג'וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה, אם כי צריך לומר שטרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות לגילוי השימוש בהורמון הגדילה HGH (Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג'ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל 38. שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד.

אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא 1987 בימים האחרונים של אוגוסט והראשונים של ספטמבר ב- 1987 הייתה זיכרון מתוק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ממנה 20 שעות  של שידורים ישירים. הוא נענה לבקשתי להפיק ולנהל את השידורים ממרכז השידורים הבינלאומי (IBC) ברומא עצמה, ולא שעה להמלצתו של סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן לעשות זאת מהבית מאולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 הייתה אירוע הספורט הבינלאומי הגדול, החשוב, והבולט ביותר באותה שנה. חזרה גנרלית ומבחן כוח חשוב ביותר לאתלטים המתכוננים לקראת האולימפיאדה שתיערך בעוד שניים עשר חודשים בסיאול 1988 בירת דרום קוריאה.                                      

רומא 1987 שימשה מבחן גַם לטלוויזיה הישראלית הציבורית. טסט שידור עתידי עבורי ולכלל מערכת הספורט בו יוברר האם יש בידינו את הידע והכישרון ליטול את האירוע האולימפי לידינו ולהפיק ולטפל בו בדרך מעניינת, מרתקת, יעילה ואטרקטיבית. לא רק בנושא בחירת החומר אלא גם בהבנה הטכנולוגית שלו חובקת עולם. נכונות ותעוזה של נפש האדם אינן מספיקות בטלוויזיה מבלי שנִלוות להן יכולות טכנולוגיות. ברומא 1987 ניצב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לימיני והשַדָּר הדָגוּל נסים קיוויתי לשמאלי, ובתווך הטכנולוגיה של RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה, מהטובות ביבשת בעת ההיא. בעמק האלה ניצבו שתי צלחות אנטנות שכוונו ללוויינים האטלנטיים ה- Primary  ו- Major. לא היה לי כל ספק ביכולתי לנהל בהצלחה את משימת השידורים הישירים משָם בת עשֶרֶת הימים. 

ביום השני של האליפות ברומא 87' ב- 30 באוגוסט 1987 נקבעו שני שיאי עולם בעת השידורים הישירים שהועברו על ידינו מרומא לירושלים. סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (Stefka Kostadinova) מבולגריה קפצה לגובה של 2.09 מ' והאָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (יליד ג'מייקה) הביס בריצה ל- 100 מ'את האלוף האולימפי קָארְל לוּאִיס מארה"ב כשקבע שיא מדהים וזמן דִמיוני של 9.83 ש'. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1008. שני ההישגים הכבירים האלה התקרבו עד למאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט. לכן גם עוררו תהיות ושאלות נוקבות. רבים בעולם וגם אנחנו בעמדת השידור ברומא 1987 שאלנו את עצמנו האם שיאי העולם האלו הושגו רק באמצעות הכישרון או גם בעזרת שימוש בסטרואידים אנאבוליים. סטרואידים אנאבוליים נחשבים לסמי מרץ אסורים בשדה ספורט. בעיקר הובעה הפליאה והתמיהה בכיוונו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעל השרירים הנפוחים והישגו המדהים. מדעני הספורט שאלו את עצמם האם ניתן לרוץ כל כך מהר ללא שימוש בסמי מרץ. האָצָן הקנדי הכה שוֹק על ירך בריצה ל- 100 מ' את קארל לואיס האלוף האולימפי האהוּב והפופולארי מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נבדק ע"י הוועדה הרפואית של התאחדות הא"ק הבינלאומית ה-IAAF  (International Amateur Athletic Federation) ונמצא נקי לחלוטין. הוא עקף בסיבוב את המעבדות לבדיקת שימוש בסמים האסורים של יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF השוודי ד"ר אָרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט (Dr. Arne Ljungqvist). המעבדות לא מצאו דבר בשֶתֶּן שלוֹ. היום ידוע כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל באופן שיטתי סמי מרץ כדי לשפר את יכולתו שהייתה ממילא ווירטואוזית גם ללא השימוש בהם. הוא הפסיק לצרוך אותם על פי צַו מאמניו מספיק זמן לפני התחרות החשובה כדי להעלים את שרידיהם על מנת שלא להיתפש בעת הבדיקות , ובאמת באוגוסט 1987 הן לא גילו דבר. בן ג'ונסון לא נתפש. הוא צבר מייד תהילה כ- Sprinter (אָצָן) המהיר בעולם. הוא הביס את קָארְל לוּאִיס האגדי.

סִימוּמוֹ של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בדרך לשיאי העולם המדהימים שלוֹ ומדליית הזהב שזכה בה באולימפיאדת סיאול 1988 היה מהלך רפואי – מדעי מתוכנן ומוקפד שנעשה בידי צוות מומחים במשך זמן רב . מהלכי הסימום דרשו מעקב רפואי צמוד אחר ביצועיו הפנטסטיים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן אָצָן מוכשר גם ללא שימוש בסמים, שיתף פעולה ביודעין עם המסממים שלו בדרכו להיות אלוף אולימפי (התואר נשלל ממנו) וספורטאי עשיר. הוא ידע שמחדירים לגופו בהסתר סמים אסורים שנועדו לשפר את הישגיו. זה היה מנוגד באופן מוחלט לחוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). המסממים פועלים כקוסמים. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא למנוע את גילוי הפשע. זה היה בעצם קרב מוחות בין הצוות שאימן את בֶּן ג'וֹנְסוֹן ובראשו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס לבין מעבדות הרפואה של IAAF ו- IOC  העוקבות אחריו (ואחרי כל צמרת האתלטים והספורטאים בכל אתר ספורט בעולם) כדי לגלות את "טריק" הסמים האסורים וללכוד את המשתמשים בהם. זהו מעין משחק של "שוטרים וגנבים" שטמונים בו יוקרה, תהילה, וממון רב. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא לדעת כיצד ומתי להפר את החוק. בעיקר מתי להשתמש בסַמִים האלה כדי להפיק מהם שיאי עולם גרנדיוזיים אך מבלי להיתפס. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נדרש להפסיק ליטוֹל את הסמים מעת לעת על פי זמן מחושב מראש, על מנת לסַלֵק ולהעלים את השרידים האחרונים של החומר הממריץ מהשֶתֶּן שלו.

רשויות ומוסדות הספורט הבינלאומיים נרתמו זה מכבר למלחמת חרמה בתופעת השימוש האסור בסמי המרץ האסורים. היו לכך שתי מטרות. הצורך לשמור על עקרונות התחרות ההוגנת ובכך להגן על הספורטאים הנקיים שאינם לוקחים סמים וגם כדי למנוע נזקי גוף מהמשתמשים . הסטרואידים האנאבוליים הם נגזרות של ההורמון הגברי טסטוסטרון. שימוש ממושך בהם לאורך שנים גורם לתופעות לוואי של נטייה לקרישת יתר של הדם, רְעִילוּת הכבד, נזק ללֵב, הקטנת האשכים, הגדלת השדיים שֵיעוּר יתר, ונִיווּן מִפְרָקִים.

בדיקות השֶתֶּן והדָם של הספורטאים לצורך גילוי של שימוש בסמים הפך לחלק בלתי נפרד מהתחרויות הגדולות בהן טמונים סכומי כסף גדולים למנצחים. המסממים פיתחו שיטות מיוחדות שמנסות להתחכם ולהערים על בדיקות הסמים. בין הוועדות המארגנות לבין נוטלי הסמים התפתחה מלחמת עולם של שוטרים וגנבים. הועדות המארגנות הגדולות כמו ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית), ה- NBA, מירוץ האופניים הצרפתי ה- Tour De France, ואיגוד האופניים העולמי (UCI) ועוד, מחזיקות לידן באופן קבוע מעבדות ומומחים רפואיים כדי להילחם בתופעה הממאירה. אף על פי כן הם נכשלים שוב ושוב. ראה פרשת לאנס ארמסטרונג. בין אם לקח סטרואידים אנאבוליים או לַאו הפך בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעיני רבים לרָץ המהיר בעולם. כך קבע השעון וכך אמרו את דברם שדרי הטלוויזיה למיליארד צופים. ניצחונו הסנסציוני על קָארְל לוּאִיס בריצת 100 מ'ביום ראשון אחה"צ ב- 30 באוגוסט 1987 באצטדיון האולימפי ברומא משך אליו את תשומת לב הציבור. בן רגע הפך לסלבריטי בעל מוניטין עולמי . הסוכן שלו הצליח לגייס למענו מייד את תמיכת הספונסרים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ומאמנו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס הפכו ב- 1987 לאנשים עשירים של ממש. מדובר בעושר כספי הנמדד במיליוני דולרים. שני שיאי העולם המדהימים של האצן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן והקופצת לגובה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה כבר ביום השני של התחרויות הקפיצו את רַף הציפיות והפכו את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87' לאובייקט שידור מרתק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי לא יכולנו לצפות להצלחה גדולה יותר מזאת. שוחחנו על כך בטלפון באותו היום ההוא של 30 באוגוסט 1987. הוא בביתו בראשל"צ ואנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא 87'. שיאי העולם החדשים וההפקה האיטלקית הענקית של RAI הצדיקו את שיקול דעתי ואת רעיון השידורים הישירים של אירוע ספורט בינלאומי במיטבו וגם את העלות כספית של המבצע, כבר מראשיתו.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אנוכי צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי, הובלתי, וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיטליה. הנוכחות בשטח חיונית לפיקוד והובלת שידורי הטלוויזיה הישירים. אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61), ואנוכי (בן 49). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ברומא בעת פעולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביקורות העיתונות היללו את מבצע שידורי רומא 1987. יחדיו עם אלה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידעתי שאני צועד בבטחה במשעול האולימפי המוביל לסיאול 1988. לא היה לי ספק בכך.

טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1987. מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" יריב בן אליעזר מעניק תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87'. (באדיבות העיתון "מעריב").

חלפה שנה. ביום רביעי – 17 באוגוסט 1988 חודש ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 88' התקיימה בציריך תחרות הא"ק השנתית היוקרתית הבינלאומית המכונה ה- “Weltklasse“. טובי האתלטים בעולם נוהרים אליה. שום אלוף אולימפי או שיאן עולם איננו מחמיץ אותה ושום רשת טלוויזיה שמחשיבה את עצמה איננה מוותרת על הזכות לשָדֵר אותה ישיר. צוות ההפקה המצטיין של רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG בראשותם של שני המפיקים וִוילִי קִים (Willy Kym) אַרְתּוּר הֶכְלֶר (Arthur Haechler) אחד מפיגורות הטלוויזיה החשובות ב- EBU בימים ההם והבימאי פְרָאנְטִישֶק פּוֹזְ'דְל (Frantisek Pojdl) השתמש ב- 12 מצלמות ו- 4 הילוכים חוזרים כדי להפוך את האירוע למעין אולימפיאדה בזְעֵיר אַנְפִּין. ה- Weltklasse זכתה לחשיפה עולמית והאתלטים והאתלטיות שנשאו את הלוגו של הספונסרים חגגו. הם נחשבו על פי החוקה לספורטאים חובבים אך הפכו למיליונרים במשך שנים רבות אלכס גלעדי ואנכי רכשנו את זכויות השידורים של התחרות החשובה הזאת כדי להביא קטעים נבחרים ממנה לשתי התוכניות "מבט ספורט" ו- "משחק השבת".

טקסט תמונה : 1988. ציריך. זהו מפיק הטלוויזיה השווייצרי מר ארתור הכלר (Arthur Haechler). לימים הפך למנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG, והיום הוא משמש בתפקיד הנכבד של יו"ר קבוצת הספורט הבינלאומית ב- EBU. הוא נחשב לאחד מברי הסמכה הטובים ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם. (התמונה באדיבות ארתור הכלר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו ב- 17 באוגוסט 1988 הייתה תחרות ה- "Weltklasse" של ציריך חשובה מתמיד (!). מבחן דרמטי ואחרון, חודש בדיוק לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בסיאול בירת דרום קוריאה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי נעצנו סיכה נוספת על פני הגלובוס. עוד עיר אחת נכבשה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. תחרות צִירִיך שודרה ישיר במשך שלוש שעות על מסך הטלוויזיה שלנו מייד לאחר "מבט" ועד חצות וחצי למגִנת לִבּוֹ של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חיים יבין חַש שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ואנוכי כעורך ומפיק של שידורי הספורט מציפים את המסך בעודף שידורי ספורט. זה לא היה לרוחו. אבל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהיה חובב א"ק בנשמתו קיבל את חוות דעתי כי תחרות ה-א"ק בצִירִיך (Zurich) משולה להקרנתו ההכרחית של היומן בבית קולנוע לפני הצגתו של הסֶרֶט עצמו. הוא נעתר לבקשתי. השדר המוביל והבלתי נשכח נסים קיוויתי (בן 95, היום) והפרשן דוד אייגר שידרו ישיר במשך שלוש שעות את תחרות צִירִיך על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בימים ההם זה היה תקדים וחידוש מפליג.

טקסט תמונה : קיץ  1988. השדר נסים קיוויתי (מימין בן 62 בתמונה) ופרשן הא"ק דוד אייגר (עיתונאי "מעריב") במגרשי מרכז הטניס ברמת השרון ב- 1988. דוד אייגר היה ידען א"ק מופלג ובעל זיכרון פנומנאלי, אך נפל בפרשנותו בטלוויזיה מד"ר גלעד וויינגרטן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסֶרֶט היה ההצגה הגדולה והפקת הענק של אולימפיאדת סיאול 88'. היינו ברי מזל באותו השידור הישיר מפני שכבר באירוע הראשון בצִירִיך נקבע שיא עולם בריצה ל-400 מ' גברים. הרץ האמריקני הָארִי בּוּץ' רֵיינוֹלְדְס (Harry "Butch" Reynolds) גמא את המרחק בזמן בלתי ייאמן של 43.29 ש'. מסמר התחרות היה כמובן מפגש הגומלין בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצה ל-100 מ'. הם לא נפגשו מאז רומא 1987. קָארְל לוּאִיס ניצח בזמן של 9.93 ש'. קָאלְוִוין סְמִית' היה שני עם 9.97 ש'. בֶּן ג'וֹנְסוֹן סיים שלישי בתוצאה של 10.00 ש'. בֵּן ג'וֹנְסוֹן המתין בסבלנות להזדמנות הבאה שנקרתה לוֹ כעבור חודש ימים בשבת – 24 בספטמבר 1988 על מסלולי הא"ק של אולימפיאדת סיאול 88'. 150 (מאה וחמישים) רשתות הטלוויזיה בעולם חיכו יחד עמו. ריצת ה- 100 מ' היא התחרות הקצרה ביותר והיוקרתית ביותר באולימפיאדה.

אולימפיאדת סיאול 1988 הלכה וקרבה. ידעתי שכמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אני צועד בטוח במשעול נכון, ובכיוון הנכון. גם מפני שלצדי פסעו אורי לוי, אמנון ברקאי, ששי אפרתי, נסים קיוויתי ודני לבנשטיין, ומאחוריי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים המצוין שלו יוחנן צנגן.