פוסט מס' 1016. יום הכיפורים תשפ"ב בשנת חיי ה-84. יום חמישי י' בתשרי-16 בספטמבר 2021. מדובר ביממה עמוסת מחשבות, הרהורים, חשבון נפש גם מתמטי פלוס תפילות שלי לקב"ה שאיננו עונה, ואין סוף זיכרונות מסועפים שעולים וצפים מהימים ההם ש-חלפו לבלי שוב. אמרתי וסיפרתי שוב לבורא עולם כי אנוכי מאמין בו ו-לו באמונה שלמה אולם בדרכי שלי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וכי אנוכי מתפלל אליו ואל מלאכיו מידי יום ביומו. כרגיל, ה-קב"ה שוב לא נגלה אליי ולא ענה לי כפי שנגלה בימים ההם בזמן ההוא למשה רבנו, לשמואל הנביא, ואליהו הנביא. גם לא מלאך מ-מלאכיו. גם הם מעולם לא נגלו אליי. רק שמעתי אודותיהם בעת קריאת התנ"ך היומית שלי. פוסט מס' 1016 הועלה לאוויר ביום שני י"ד בתשרי ערב חג סוכות בשנת תשפ"ב יום שני – 20 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.  

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : על פי דעתם של רבים (וגם דעתי שלי על עצמי) אני רואה אותי מוכשר, בר סמכא, ובעל יֶדַע בתחום ו-לכן רשאי על פי הצעתם לחקור ולכתוב את הפוסטים שלי המתפרסמים ב-בלוג yoashtvblog.coil. מיומנות המחקר והכתיבה נשענות ומתבססות על ידע ו- ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה ושידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי מפיק את עצמי, חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה המסועפים ו-רוויי אין סוף עובדות ו-פרטים של הנושא הנ"ל התחלתי לפני 23 שנים בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת טכנולוגית ולוגיסטית ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים וחצי, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). בראש קבוצת SOBO ניצב אז איש הטלוויזיה הספרדי רב המוניטין והכישרון מנואל "מנולו" רומרו (Manuel "Manolo" Romero). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000 רוויית האירועים. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל. את המחקר והכתיבה התחלתי ב- 1998 אולם הם קיבלו תאוצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין באוגוסט / ספטמבר של שנת 2021. לא שיערתי בשנת 2000 וודאי לא ב- 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שהתרחשה בעולם ׁמאז 1884 ובארץ מראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת מאז משפטו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן שנערך בירושלים ובסופו גזר בית הדין הישראלי על הנאשם עונש מוות בתלייה יימשכו כל כך הרבה שנים. לא תיארתי לעצמי  כי המחקר והכתיבה יתפרסו על פני יותר מ-שני עשורים של שנים. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מכילה בתוכה 13 ספרים שונים זה מזה אולם כל 13 הספרים הנ"ל האלה נחקרים ונכתבים באותו נושא רחב ידיים ומרתק, רב עניין ו-מורכב ומסובך של תקשורת טלוויזיונית בארץ ובעולם, עיתונאות טלוויזיוניות בארץ ובעולם, טכנולוגיה ו-לוגיסטיקה טלוויזיוניות בארץ ובעולם וההיסטוריה של אותם האנשים המוכשרים שניצבו וניצבים בצמתים של תולדות תעשיית הטלוויזיה ה-היסטורית ההיא בימים ההם ובימים האלה. הטלוויזיה הומצאה כאמור ב- 1884 ע"י המדען הגרמני פאול ניפקואו. סדרת 13 הספרים הזאת הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" כוללת בתוכה כ- 130000 (מאה אלף ושלושים אלף) עמודים ואלפי תמונות (רובן טרם ראו אור). אנוכי מקווה לסיים את מחקר וכתיבת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" לפני תום 2022.        

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1016. הועלה לאוויר הועלה לאוויר ביום שני – 20 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל ז"ל (2020 – 1941) ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והייתה זאת שגם הדיחה וסילקה אותו בבושת פנים ו- לאלתר מכהונתו ההיא כ-מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 (שנתיים בטרם סיום תקופת כהונתו) באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא של מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל ז"ל היה מנכ"ל רשות שידור עלוב ו- פתטי ברָמָה יְרוּדָה חסרת תקדים מכל היבט. הוא הודח וסולק ב-צֶדֶק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצַו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה שְגוּיָה (בלשון המעטה) של השַר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סוּלָק ו- נִזְרָק מכהונתו מנכ"ל רשות שידור. זה היה יוסף בר-אל אנטי תזה למונחים של יושרה ומהימנות, ועיתונאות הגונה. הוא יוסף בר-אל שחטף שתי סטירות לחי אדומות רוויות בושה מהממנים הממשלתיים שֶלוֹ, לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

פוסט מס' 1016. יום הכיפורים תשפ"ב בשנת חיי ה-84. יום חמישי י' בתשרי-16 בספטמבר 2021. מדובר ביממה עמוסת מחשבות, הרהורים, חשבון נפש גם מתמטי פלוס תפילות שלי לקב"ה שאיננו עונה, ואין סוף זיכרונות מסועפים שעולים וצפים מהימים ההם ש-חלפו לבלי שוב. אמרתי וסיפרתי שוב לבורא עולם כי אנוכי מאמין בו ו-לו באמונה שלמה אולם בדרכי שלי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וכי אנוכי מתפלל אליו ואל מלאכיו מידי יום ביומו. כרגיל, ה-קב"ה שוב לא נגלה אליי ולא ענה לי כפי שנגלה בימים ההם בזמן ההוא למשה רבנו, לשמואל הנביא, ואליהו הנביא. גם לא מלאך מ-מלאכיו. גם הם מעולם לא נגלו אליי. רק שמעתי אודותיהם בעת קריאת התנ"ך היומית שלי. פוסט מס' 1016 הועלה לאוויר ביום שני י"ד בתשרי ערב חג סוכות של תשפ"ב – 20 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

1. עדות תנ"כית. ה' אלוהים בורא עולם נגלה למשה רבנו (ספר שמות בתנ"ך פרק ג'), לשמואל הנביא (ספר שמואל א' בתנ"ך פרק ג'), ולאליהו הנביא (ספר מלכים א' פרק י"ח). חובה לקרוא ולעיין.

2. בימאי הקולנוע הנערץ אבי נשר. המפגש הטלוויזיוני ב-תוכנית האקטואליה "שש עם" בערוץ 12 ביום ראשון – 19 בספטמבר 2021 בין השדר המוביל והמצוין עודד בן עמי לבין האב השכול בימאי הקולנוע המוכשר, הצנוע, הכן, וגם החכם והנערץ אבי נשר היה עצוב, מרגש, ומעורר מחשבות נוגות אודות בתי הדין והמשפט במדינת ישראל ומלחמתם המשפטית הרכרוכית, העלובה, החלשלושה, והבלתי יעילה עם הנהגים הרוצחים המסתובבים חופשי בכבישי ישראל. בנו של אבי נשר ארי נשר ז"ל נער צעיר ויפה תואר בן 17 נהרג בספטמבר 2018 בתאונת דרכים כשהוא רכוב על אופניו. ארי נשר ז"ל נרצח בתאונת דרכים ע"י נהג רוצח. בעת השיחה בין עודד בן עמי לבין האב השכול התבוננתי בפניו החתומות מצער של אבי נשר. הוא דיבר בקור רוח על האסון. אנוכי בכיתי. השיחה נסבה על הקלות הבלתי נסבלת של תאונות הדרכים והרצח המתרחשות והמתרחשים חדשים לבקרים בכבישי מדינת ישראל ועל נינוחות העונשים שמטילים שופטי ושופטות ישראל על הרוצחים המחזיקים בהגה מכוניתם. כל נהג רוצח שנמצא אשם בשל נהיגה ברוטאלית ולא זהירה ובנטילת חיים של זולתו על הכביש דינו עונש מוות. עין תחת עין וחיים תחת חיים. היות ואין עונש מוות במדינת ישראל, פסק הדין יומר למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. אותו כנ"ל עם ובאשר לנהג הרוצח שתוי ושיכור שרצח את הילד ברק חורי ז"ל בן 12 רכוב על אופניו ביום הכיפורים האחרון ב- 16 בספטמבר 2021 בדרכו לפתח תקווה. אחת הדרכים להרתיע את הנהגים הנבלים הרוצחים ש-מסתובבים חופשי בכבישי ישראל כאילו הם חלקת אלוהים הפרטית שלהם היא הטלת עונש מאסר עולם והרחקתם לעד מכל חברה אנושית. אנוכי מעריץ ו-רווי הערכה לאבי נשר כאדם וכאיש מקצוע מוכשר מאוד ומרחיק ראות בשדות הטלוויזיה והקולנוע. אינני יודע ומעולם גם לא לימדו אותי כיצד לנחם הורים שכולים שאיבדו את היקר להם מכל בכבישי ישראל המדממים. מעולם לא ראיתי פנים אל פנים את אבי נשר ורעייתו הוריו של ארי נשר ז"ל ומטבע הדברים כמובן שאף פעם לא שוחחתי עמם. אינני מכיר אותם. אוסיף רק ב-בלוג הצנוע הזה שאנוכי מתאבל עמם ואוהב אותם, שותף לאבלם ו-אובדנם הכבד והקשה מנשוא, ושיוותרו חזקים למען משפחתם.

3. אמונה אלוהית (א'). רעייתי נלוותה אלי לפרק זמן של כמה ימים ברומא בירת איטליה בקיץ 1990 בעת ההפקה המורכבת, המסובכת, והממושכת ההיא של השידורים הישירים בראשותי את משחקי מונדיאל איטליה 1990. באחד הימים החופשיים בטורניר הכדורגל הממושך ההוא ביקרנו שנינו ב- וותיקאן. התבוננו שנינו בתמונת "בריאת העולם" שצייר מיכל אנג'לו ברום הקאפלה הסיסטינית בוותיקאן במשך שמונה שנים רצופות כשהוא שוכב על גבו על פיגום גבוה בין 1504 ל- 1512. בליל יום הכיפורים של אותה שנת 1990 ההיא ב- י' בתשרי תשנ"א – 29 בספטמבר 1990 חלמתי שאלוהים מספר לי שהוא חתם פלוס לרעייתי ואנוכי מתנדנד. רק כשהתעוררתי הבנתי שחלמתי. אלוהים איננו מדבר עם בני אדם רגילים ולא עונה לתפילותיהם ותחינותיהם. אבל חלום זה משהו אחר.

4. אנשים חכמים. אין לי שום סיבה מוצדקת מדוע חשבתי ביום הכיפורים האחרון י' בתשרי תשפ"ב – 16 בספטמבר 2021 דווקא על שני ידידי עבר שלי בני גילי, מנחם "נחיק" מרק בן קבוצת כינרת ו- אמיר הלמן בן קיבוץ אפיקים.

5. אמונה אלוהית (ב'). האמונה ב-קב"ה היא עניין אישי, פילוסופי, ומצפוני רוויה שאלות, פקפוקים, ו- ייסורים. הדבר החשוב בעולם הוא הצַו, "ואהבת לרעך כמוך…", מצווה שכוללת בתוכה את כל עשרת הדברות ואת כל המהויות והערכים האנושיים האחרים.

6. נשים יפות. קיבוצי עמק הירדן היו בימים ההם לפני יותר משני דורות בית מכונן לייצור מאגר בלתי נדלה של נערות יפות ונערים יפים. משורטטים ומעוצבים להפליא מכל היבט ונימוק פוטוגני. רותי צור בת קבוצת כינרת ורותי שטיין בת קיבוץ שער הגולן היו בעת ההיא בימים ההם הנערות היפות ביותר בכל רחבי עמק הירדן ההוא וגם בכל מדינת ישראל ההיא.

7. אמונה אלוהית (ג'). אינני שומר שבת וגם לא צַם ביום הכיפורים. התפללתי ו-שאלתי את אלוהים שאני מאמין לו ובו על פי צו מצפוני אם זה מקובל עליו והאם זה בסדר שאנוכי מתייחס למצוות הדת היהודית המסורתיות על פי דרכי והבנתי שלי, ובהתאם לכמות ה- IQ שהוא העניק לי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. לא קיבלתי ממנו שום תגובה ו-מענה.

8. קֹהֶלֶת התנ"כי. ספר חובה מרתק (פילוסופי מנקודת מבטי) לקריאה ועיון עבור המאמינים וגם לאלה שכופרים באמונה האלוהית. אנוכי אוהב לקרוא ולעיין בספר התנ"כי הייחודי הזה שנכתב על פי המסורת ע"י שלמה המלך (בנו של דוד המלך ובת שבע) בערוב ימיו ומי שנחשב לאחד האנשים החכמים והנבונים ביותר לאורכה של ה-היסטוריה התנ"כית הארוכה בת אלפי שנים. ספר חובה לקריאה ועיון לכל אדם באשר הוא.

9. התנ"ך. אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא ומעיין בפרקי תנ"ך. אנוכי הולך לישון עם ספר התנ"ך ליד הכרית שלי.

10. מכתב אישי ל-מר יהושע (ג'וש) בריינר. מר יהושע (ג'וש) בריינר פרסם בעמוד מס' 13 של עיתון "הארץ" (היום, יום שני – 20 בספטמבר 2021) פוסט מעניין ו-חשוב שכותרתו, "רוצחים, לא לוחמי חופש". יהושע (ג'וש) בריינר רציתי לומר לך תודה באופן אישי (!). אנוכי תומך תמיכה מלאה ברעיון הכתיבה הקונקרטי הזה שלך, בתוכן הפוסט, וכמעט בכל מילת טקסט הרשומה בו על ידך. גדעון לוי הוא אדם דל ו- עיתונאי עלוב (אגב, גם כותב עלוב). גדעון לוי הוא אזרח ישראלי בזוי ואומלל. מר נפש ו-נחות. אדם נֶפֶל ו-איש מסכן שנמנה זה מכבר על שורות ה- "נופלים". התייחסותך אליו בפוסט שלך, "רוצחים, לא לוחמי חופש", היא עדינה ורכה מידי. זכותו של המו"ל עמוס שוקן להעניק בימה לגדעון לוי. זכותי לא לקרוא אותו. עיתון "הארץ" הוא עיתון טוב. הוא עיתון אישי שלי ושל משפחתי במשך יוֹבֵל שנים. אנוכי חתום עליו כבר יובל שנים מאז 1971, שנת כניסתי לעבודה בחטיבת הספורט ההיא שהקימו דן שילון ואלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. את גדעון לוי הפסקתי לקרוא מזמן. אינני קורא עוד גם את ב. מיכאל וגם לא את רוגל אלפר. אבל עיתון "הארץ" בכללו מוצא חן בעיניי. הכותבים והעורכים מורן שריר ו-ליסה פרץ, עשירים ומעניינים וגם כותבים היטב. "רוצחים, לא לוחמי חופש", הוא פוסט חוֹבָה לקריאה ועיון שחלה על כל אזרח ישראלי באשר הוא. יהושע (ג'וש) בריינר, שוב תודה. תבורך (!).

סוף הפוסט מס' 1016. הועלה לאוויר ביום שני – 20 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.