פוסט מס' 951. הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אמינות ו-מהימנות עיתונאית (1). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (1). הועלה לאוויר בשבת-23 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג נוסד בקיץ 2012. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 2 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג מונה מאז קיץ 2012 כ- 1.000000 (מיליון) קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

הקדמה.

1. הקטליזטור הראשון שהאיץ אותי לחקור ולכתוב את פוסט מס' 951 היה התייצבותו של אריה מליניאק באולפן הספורט של רדיו גלי צה"ל ביום חמישי – 21 בינואר 2021 אצל שני מארחיו בוני גינזבורג ועידן קוולר בעת שהתוכנית עסקה בזכרו של העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון ז"ל שמת לפני כמה ימים בגיל 85. אריה מליניאק סיפר שם איזה סיפור שנגע לאליפות אירופה בכדורסל שנערכה בצ'כוסלובקיה ב- 1981 ודיווח שם בגוף ראשון, "…משהו אודותיו ואודות שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי שהמתינו יחדיו באותה האליפות בעיר הצ'כוסלובקית בראטיסלאבה…". שני המארחים הדלים בוני גינזבורג  ועידן קוולר ברדיו גלי צה"ל לא קטעו את אריה מליניאק ולא אמרו לו משהו בנוסח הזה, "…אריה, מה אתה מבלפף, הרי אלכס גלעדי נטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעד בדצמבר 1980 ועבר לעבוד ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בלונדון, והוא כלל לא היה שם בבראטיבלאבה…שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנשלח על ידי אז לסקר את אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 היה יורם ארבל…". קשה להאמין שמי שאמור היה להיות הפרשן שלי (אריה מליניאק) באותה ההפקה המורכבת והמסובכת במאי 1981 ממדינה קומוניסטית בשם צ'כוסלובקיה, הפקה שעסקה בשידורים ישירים של אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל לפני 40 שנים שוכח מי היה השדר המוביל שלו, גם אם חלפו מאז ארבע עשרות של שנים. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יוסף "טומי" לפיד ז"ל סירב לבקשתי להטיס את פרשן הכדורסל שלי אריה מליניאק (הוא היה פרשן כדורסל טוב) לצ'כוסלובקיה באותה ההפקה המדוברת מפני שחשב שהסיוע של פרשני ספורט בשידורי טלוויזיה הוא אפסי וחסר ערך. יוסף "טומי" לפיד לא העריך את אריה מליניאק, תיעב את פרשן הכדורגל שלי מרדכי שפיגלר, ורחש קמצוץ בלבד של דעה טובה אודות פרשן ה-א"ק שלי דאז ד"ר גלעד וויינגרטן. אין זאת הפעם הראשונה שאריה מליניאק מדווח ו/או מספר לכל מיני עיתונאים ולציבור המאזינים והקוראים במשך השנים הרבות שחלפו מאז עובדות שקריות ו-פרטים שגויים ולא נכונים (בלשון המעטה). האם בשיגעון ה-דיווחים השונים ולא כֵּנִים שלו (בחלקם) בשנים שחלפו ישנה שיטה, ו/או שמא מדובר בליקוי זיכרון בלבד. אדון בכך שוב בפוסטים הבאים.

הערה 1 שלי : ההפקה המורכבת והמסובכת של השידורים הישירים באחריותי, ניהולי, ו-ניווטי את אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 בשלוש ערים בראטיסלאבה, האבירוב, ופראג בהשתתפות נבחרת ישראל צלחה בסופו של דבר בשל הסיוע הטכנולוגי והלוגיסטי הנאמן והמדהים שהגיש לי איש הטלוויזיה הצ'כוסלובקית ואיגוד השידור המזרח אירופי דאז OIRT דאז, הוברט וואסליק, וגם בשל העזרה והסיוע שנתן לי איגוד השידור המערב אירופי דאז ה- EBU.

הערה 2 שלי : אינני זוכר ברגע זה אם השתמשתי אז בשירותיו של אריה מליניאק (בשטח) כפרשן שלי באותו האירוע המדובר אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 לצדו של השדר המוביל שלי יורם ארבל. צריך לבדוק את הדבר בסרטי ה- Video שוודאי שמורים בארכיון "כאן" 11. דבר אחד הוא וודאי ובכך אין כל ספק. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יוסף "טומי" לפיד לא אישר לי בשום אופן להטיס את אריה מליניאק ל-צ'כוסלובקיה למרות בקשתי והמלצתי לעשות כך. ראה בפוסטים הבאים.

טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 40 שנים. ראשית הדרך המשותפת. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ההוא ביד אליהו. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואני כמנהל ומנווט את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. הקליזטור השני שהאיץ בי לחקור ולכתוב את פוסט מס' 951 הייתה חלטורת ה- Off tube של חברת החדשות של ערוץ 12 שכיסתה ביום רביעי – 20 בינואר 2021 מהאולפן שלה בארץ (בראשות יונית לוי) את טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב ה- 46 ג'ו באיידן שנערך ב-וושינגטון בארה"ב. היה מדובר בשידור ישיר באולפן עשיר משתתפים אולם דל וטריוויאלי כשיונית לוי וציוותה אינם מזהים לחלוטין עשרות אנשים חשובים ו-רלוואנטיים לטקס ההשבעה שהיו נוכחים שם, ועובדה שה- Pool הטלוויזיוני האמריקני העניק להם שוב ושוב ועוד ועוד תשומת לב עיתונאית (ולא בכדי), והעלה לאוויר צילומי Extrime close ups שלהם על המסך. אין מדובר במקרה. המערכת העיתונאית של חברת החדשות של ערוץ 12 שהעתיקה לעצמה את השידור הישיר של Pool הטלוויזיה האמריקנית החליטה משום מה באיוולתה לא להתייחס לצילומי התקריב האלה, ולא לזהות את האישים המדוברים לציבור הצופים שלה. לא ב-קול וגם לא באמצעות Super imposing (כתוביות)על מסך ערוץ 12. זאת רשלנות עיתונאית מקוממת ומרגיזה שהדעת איננה סובלת. מדובר במסירת מידע טלוויזיוני נרפה ועצלני ביודעין לציבור. בושה וחרפה. מדובר בעסק טלוויזיוני מחורבן. לא ייאמן.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 951. הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אמינות ו-מהימנות עיתונאית (1) . נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (1). פוסט מס' 951. הועלה לאוויר בשבת – 23 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

מת שחקן נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף ואחד הגדולים ביותר והמוכשרים ביותר בתולדותיה בכל הזמני דוד "דוביד" כפרי ז"ל (2021-1939). דוד כפרי ז"ל איננו עוד.

דוד כפרי ז"ל בן קיבוץ שריד לשעבר מת לפני כמה שבועות בגיל 81. דוד כפרי היה שחקן כדורעף נפלא, רב תושייה, גמיש, אקרובט, בעל קואורדינציה גופנית נהדרת, בעל זרועות ואצבעות מדויקות  רואה חכם ונבון, וגם בעל אינטואיציה, ומי שקורא היטב את מפת הקרב בעת ההתמודדות נגד היריב. דוד כפרי היה במשך שנים רבות, חבר של קבע בשישייה הראשונה נבחרת ישראל בתפקיד Playmaker. הוא היה רכז משחק נפלא ואחד מעמודי התווך של נבחרת ישראל הלאומית במשך שנים רבות. דוד כפרי ואחי שַי נולדו תאומים בקיבוץ שריד (קיבוץ של מפ"ם ו-תנועת "השומר הצעיר" דאז). האח התאום שי כפרי מתגורר כבר שנים רבות בארה"ב. דוד כפרי ז"ל היה בשעתו מאמן – שחקן בקבוצת הכדורעף של הפועל אפיקים (הקיבוץ שלי בעמק הירדן). הוא היה מאמן אישי בעל ידע עצום ו-בר סמכא שלי בתחום משחק הכדורעף וניחן כשחקן ומאמן בכריזמה אישית יוצאת דופן. אנחנו השחקנים האמנו בלב שלם לכל מילה מקצועית שלו  וסמכנו עליו בעיניים עצומות. אהבתי אותו מאוד. דוד כפרי היה בעל קסם אישי נדיר ונער וגבר יפה תואר. הוא היה אולי האיש הכי יפה בארץ. אין פלא שהיה אהוב הנשים. מותו של דוד כפרי בן 81 הוא עבורי אבדה אישית כבדה. ידידיו הרבים קראו לו בשם החיבה "דוּבִיד". איש לו קרא לו דוד. דוד כפרי חבר ורֵעַ יקר שלי נוח על משכבך בשלום. בשעה שאנוכי כותב את המילים האלה לזכרך, נוטפות לי דמעות מזוויות העיניים. "דוּבִיד" אתה לעולם תישאר עבורי אדם, ידיד, ורֵע בלתי נשכח. אזכור אותך תמיד לנצח עד יומי האחרון. נותרת עבורי אדם אָּהוּב, יקר, ומוערך.

טקסט תמונה : 1963. ניו דלהי – הודו. השנים ההן – הזמן ההוא לפני 58 שנים. זוהי הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף המתמודדת באליפות אסיה תחת שרביטו של המאמן אורי אפק (בן 31 בתמונה, יושב שלישי משמאל). זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי ז"ל (קיבוץ שריד), אליהו רבינא ז"ל (קיבוץ עין החורש), מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר), עמנואל אלון (קיבוץ עין שמר), דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל), אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר), איילון כורש, עמירם שפרן (קיבוץ המעפיל), עמוס "פיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען), רמי דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר, אחיו של אהוד דקל ז"ל). זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (עין המפרץ / כפר מסריק), איש משרד החוץ לא מזוהה, המאמן הלאומי אורי אפק, ראש המשלחת לא מזוהה, שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי פלוריאן, העיתונאי אליהו פז, והשחקן יונתן עצמון ז"ל (עין המפרץ / כפר מסריק). הימים ההם חלפו לבלי שוב. (התמונה באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

תעשיית הספורט המשגשגת בקיבוצים בארץ (מכל הזרמים) בימים ההם שחלפו לבלי שוב.

דוד כפרי ז"ל בן קיבוץ שריד (עזב מאוחר יותר את קיבוצו) שייך לאותה הגברדייה ההיא שאפיינה את תעשיית הספורט ש-שגשגה בימים ההם בתנועה הקיבוצית על כל זרמיה התנועתיים – פוליטיים. הימים האלה חלפו לבלי שוב. על שורת הספורטאים הנפלאה נמנה גם אהוד דקל ז"ל בן קיבוץ עין שמר אחד הספורטאים הרב גוניים הגדולים של מדינת ישראל בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. אהוד דקל (יליד 1937) היה שנים רבות שחקן כדורעף מצטיין בנבחרת ישראל (42 הופעות בינלאומיות) ובקבוצות שהיו אלופות המדינה הפועל עין שמר והפועל המעפיל. אהוד דקל התאמן תחת הדרכתם ושרביט אימונם של מיכה שמבן ז"ל, צבי סינטו ז"ל, ואורי אפק (בן 89 היום) ייבדל לחיים ארוכים. הוא היה גם כדורגלן, כדורסלן, ושחיין. פיגורה ספורטיבית משכמה ומעלה. לא ידעתי כי אשתו של האצן הישראלי – אמריקני דונאלד סאנפורד דניאל דקל בת 27 היא בתו של אהוד דקל ז"ל (הדבר נודע לי מקריאה בשעתו של המוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות"). הסלוגן כי התפוח איננו נופל לעולם רחוק מהעץ – נכון וכנה (!). דניאל דקל הייתה כדורסלנית מחוננת (גובהה 1.80 מ') ששיחקה בארה"ב ושיחקה גם בישראל. לאחר שקראתי את הכתבה אודות דונאלד סאנפורד שלנו החלטתי אז בו במקום לעשות הכרה לקוראי הבלוג הצעירים עם אהוד דקל ז"ל. אהוד דקל ז"ל יחדיו עם דוד כפרי ז"ל, דוד בר נצר יבד"ל ורבים אחרים היה חוד החנית עם עוד שותפים של תעשיית הספורט הנכבדה של הקיבוצים וההתיישבות העובדת החלוצית במדינת ישראל. התעשייה הזאת הצמיחה לאחר קום המדינה ב- 1948 דורות של אלופים רבים וגם מאמנים מוכשרים בענפי הספורט השונים שחייה, א"ק, התעמלות, כדורסל, כדור מים, ומה לא. די אם אזכיר את אלופי השחייה הישראליים שמוליק חדש ז"ל מקבוצת כינרת, ארנון טורין מקיבוץ גבעת ברנר, ראובן שנפר (שפע) ואחיו גרשון שפע, ויורם מנדלבאום ז"ל מקיבוץ גבעת חיים, משה גרטל ואברהם מלמד מקיבוץ רמת יוחנן, נוח רָם מקיבוץ גניגר, ועוד רבים רבים אחרים. די אם אזכיר את הכדורסלנים עמוס לין יבד"ל מקיבוץ משמר העמק (בן 88 היום), ראובן פכר ז"ל מקיבוץ מזרע (מת בן 88), משה "מוסה" דניאל ז"ל לשעבר חבר קיבוץ חולתא (מת בן 89), יגאל וולודרסקי ז"ל מקיבוץ אשדות יעקב (מת בטרם עת ב- 1977 בן 41) ועוד רבים רבים אחרים. די אם אזכיר את האתלטים זאביק רייס ז"ל מקיבוץ גבעת ברנר ומאיר יעקובי מקיבוץ גבת, נועה זילברמן מקיבוץ גניגר, ה- האָצָן ואת רץ המשוכות וקופץ המוט איציק לוי, ועוד רבים רבים אחרים. די אם אזכיר את המתעמל צורי גלסמן מקיבוץ אפיקים. די אם אזכיר את השייטים יאיר מיכאלי, יואל סלע, ואלדד אמיר מקיבוץ שדות ים. די אם אזכיר את שחקני נבחרת ישראל בכדורעף בשנים ההן שחלפו לבלי שוב חיים בורר ז"ל מקיבוץ בית זרע, אומניהו לבבי ז"ל מקיבוץ מרחביה, אהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר, דוד כפרי ז"ל מקיבוץ שריד, ויבד"ל אריה זלינגר מקיבוץ עין המפרץ, דוד בר נצר מקיבוץ המעפיל, ורבים רבים אחרים. די אם אזכיר את מאמני הספורט והמחנכים הדגולים ובראשם מיכה שמבן ז"ל, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל, שמריהו נאבל ז"ל (מת ב- 2018 בגיל 99 ), ואורי אפק יבד"ל מי שהיו מורים ומחנכים במדרשה הלאומית במכון ווינגייט והעמידו גם דורות של מורים לחינוך גופני. הימים ההם של תעשיית הספורט המצטיינת והרב גונית בקיבוצי מדינת ישראל חלפו לבלי שוב. הרשימה הארוכה הפכה לנחלת ההיסטוריה.

הערה : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים. 

מת עיתונאי הספורט הוותיק מיכאל "מייק" קרנון ז"ל בן 85.

מיכאל "מייק" קרנון ז"ל היה רב אמן בעיתונאות. הוא היה עיתונאי מדויק, אמין, ומהימן, בעל ידע עצום כמעט בכל תחומי הספורט. משכמו ומעלה. מייק קרנון היה מודל וסמל של עיתונאי רחב ידע אמין ומהימן ב- % 100. מן ההיבט הזה הוא היה לא רק עיתונאי מחונן אלא גם דמות מחנכת. העיתונאי מייק קרנון ז"ל מעולם לא בילפף, לא הגזים, לא רימה, ו-לא לקח צד. הוא היה אדם ועיתונאי הגון מאוד ונאמן למקצוע שחונן ביושרה. מייק קרנון היה אדם קורקטי, ועיתונאי נפלא ששירת את קוראיו שנים רבות באמצעות עיתון "הארץ". מייק קרנון. אהבתי אותו והערכתי אותו. מייק קרנון נמנה גם בשעתו על קבוצת שדרי טלוויזיה (Free lancer) הראשונים בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי. הוא היה שדר ה- א"ק של תחרויות הא"ק בכינוס "הפועל" ב- 1971. מאוחר יותר הגיע לחטיבת הספורט שלנו שדר העל ב- א"ק נסים קיוויתי (בן 94, היום) ונישל מתפקידם שדרנים קודמים לו, ביניהם גם מייק קרנון ז"ל.

עיתונאות היא רכילות מאורגנת. (אדוארד אגלסטון).

מייק קרנון ז"ל ו-נסים קיוויתי יבד"ל הפריכו את השמועה כי "העיתונאות היא רכילות מאורגנת". שניהם היו בשעתו מבכירי עיתונאי הספורט הגדולים ביותר במדינת ישראל בכל הזמנים. מייק קרנון בעיתונות הכתובה ונסים קיוויתי בעיתונות הכתובה וגם בתקשורת האלקטרונית ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית.

א. היכן שהוא בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הזדמן לתוכנית הספורט הפופולארית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם "מבט ספורט", ממש ברגע האחרון לפני סגירת המהדורה קטע כדורגל קצרצר ממשחק בין נבחרות דנמרק ונורווגיה. דנמרק ניצחה 0:1. אלכס גלעדי הטיל על אחד הכתבים דאז שלו יאיר שטרן, לשדר ב- Voice over מן האולפן את מהלך הבקעת השער. יאיר שטרן ניסה להשיג מידע על הרכבי הנבחרות אך ללא הצלחה. הוא לא ידע את שם כובש השער ובדה שם מלִבּוֹ. "את השער הבקיע יֶנְסֶן", סיפר לצופים מהרהורי לבו. שאלתי אז בתום שידור "מבט ספורט" בערב ההוא לפני כמעט יוֹבֵל שנים את יאיר שטרן מדוע הוא מוסר אינפורמציה עיתונאית לא בדוקה לצופים. הוא לא חשב שנייה והשיב לי מִנֵּיה וּבֵיה, "…תראה יואש אלרואי, נכון שהמצאתי את שם השחקן מבלי שאני באמת יודע איך קוראים לו, אבל השֵם יֶנְסֶן הוא שם דֶנִי אופייני ומקובל ולכן איש מהצופים לא יטיל ספק במהימנות האינפורמציה שלי…". ובאמת איש לא הטיל ספק במהימנות אותה עובדת הבלוף כי את השער לזכות דנמרק הבקיע ינסן. למחרת הוברר שאת השער הבקיע דווקא שחקן בשם מַרְק טוֹרְסֶן, אבל יאיר שטרן צדק. איש מהצופים של "מבט ספורט" הפופולארית לא הטיל ספק באמינות ומהימנות האינפורמציה של הכתב – שדר יאיר שטרן. לחטיבת הספורט הפופולארית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הגיעה שום תלונה. ההימור של יאיר שטרן צלח.

ב. בעת ההיא במחצית עשור ה- 70 של המאה שעבר החליט אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית  להפיץ את תרבות ספורט החורף במדינת ישראל באמצעות "מבט ספורט". במגזינים החדשות EVN 1 (כך הוא היה קרוי במסכת הקודים של ה- EBU איגוד השידור האירופי,Eurovision 1) ו- EVN 2 ו- (קרוי, 2 Eurovision) ששלח איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של Eurovision Broadcasting Union) מידֵי ערב בסירקולציה התקשורתית הלוויינית הכלל אירופית הרחבה שלו, החלו להופיע יותר ויותר דיווחים וצילומים של תחרויות קפיצות סקי נחשוניות ומרהיבות ממקפצות גבוהות הפזורות באתרי סקי למיניהם באירופה. קפיצות נועזות, דרמטיות, ומעוררות התפעלות. היה מדובר בסוג של ספורט חורפי שלא היה מוכר בעת ההיא לצופי הטלוויזיה בישראל, למעט אולי ל-אזרחי המדינה הוותיקים שנולדו בקונטיננט האירופי. לשיא התעוזה הספורטיבית נחשבה בעת ההיא קפיצות הספורטאים מ- "מקפצת אוֹבֶּרסְדוֹרְף" באתר סקי גרמני מפורסם שגובהה 145 היה מטר. הקופצים ממנה צברו מרחק עצום בריחוף ודאייה ממושכת עם המגלשיים הצמודות, והגיעו למרחק שהיה קרוב וסמוך ל- 200 מטר. רשת הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית "אנטנה 2" (Antene 2) שלחה אלינו מ- "אוֹבֶּרְסְדוֹרְף" תמונות מרהיבות. מכיוון שהאינפורמציה אודות ספורט החורף בכללו וקפיצות סקי בפרט הייתה חדשנית ולא מוכרת לצופים, נבחר יאיר שטרן השַדָּר הבכיר והוותיק של חטיבת הספורט אז אותה ניהל והוביל אלכס גלעדי, לשדר מהאולפן בירושלים את קטע ההוא של קפיצות הסקי ולהטמיע אותן בקרב הציבור הישראלי חובב הכדורגל. הקטע הדרמטי ההוא בן שלוש דקות של קפיצות הסקי מ- "אוֹבֶּרְסְדוֹרְף" שהוקרן על מסך "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, היה מרתק ו-יפהפה. יאיר שטרן שידר אותו Off tube מעמדת השידור באולפן הספורט (אולפן ב') בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (היה ממוקם בתקופה ההיא בשכונת רוממה בירושלים) בהתלהבות, נחרצות, ובמהימנות. יאיר שטרן העניק קרדיט מקצועי גדול ל- קופץ הסקי הצרפתי העונה לשֵם Ralenti מרחף באוויר שלוש פעמים בהצלחה גדולה וזוכה במקום הראשון.

בתום שידור התוכנית "מבט ספורט" טִלְפֵּן למערכת הספורט העיתונאי הידען מייק קרנון ונזף חמורות ביאיר שטרן. מייק קרנון סיפר לנו שפירושה של המילה הצרפתית Ralenti הוא הילוך איטי (חוזר) כמו המונח "Replay" בשפה האנגלית, ולא שֵם של קופץ סקי. מייד הבנו את גודל הטעות. יאיר שטרן שידר לצופי הספורט בעצם שלושה הילוכים חוזרים של שלושה קופצים שונים. היות ולא הייתה שום כתובית המזהה את המתחרים למעֵט זו של "Ralenti", סָבָר יאיר שטרן לתומו כי Ralenti הוא אותו קופץ סקי המצליח והמפורסם שהטלוויזיה הצרפתית בחרה להראות אותו שלוש פעמים רצופות על המסך בגלל הצטיינותו. גם הימים ההם של החובבנות העיתונאית שצצה מעת לעת ב- תוכניות "מבט ספורט" ההן, חלפו לבלי שוב. "מבט ספורט" הפכה ברבות השנים לתוכנית עיתונאית משגשגת שצפו בה מידי מוצ"ש יותר מ- 1.000000 (מיליון) צופים.

מייק קרנון היקר ז"ל. נוח על משכבך בשלום. אנחנו אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לא נשכח אותך ואת תרומתך העצומה בעלת המהימנות וה-יושרה לעיתונות הספורט בישראל במשך שנים רבות מאוד.

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מאמן הכדורסל צבי שרף (יבד"ל משמאל) עם העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון ז"ל (מימין) בהיכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT (םסק זמן) בכל משחק ובכל התמודדות כאל כֶּנֶס סודי של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים שלו את המיקרופונים שלנו של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מצב מגוחך. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 951 : הועלה לאוויר בשבת – 23 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 951. הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים").  אמינות ומהימנות עיתונאית (1). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (1). פוסט מס' 951. הועלה לאוויר בשבת-23 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 951. גלי צה"ל ו- "ידיעות אחרונות". ביקורת רדיו וביקורת עיתונות בימים ההם. פוסט מס' 951. כל הזכויות שמורות.

רדיו גלי צה"ל ואנוכי כ-ספורטאי.

זה היה מזמן בעת ההיא לפני שמונה שנים. מוסף הספורט של גלי צה"ל העלה הקדיש בצהריים של יום חמישי – 10 בינואר 2013 דקות ספורות לזכרו של מנהיג הספורט מיכה שמבן ז"ל בן 93 שהלך לעולמו לפני ימים אחדים. הבעיה אינה נעוצה באורך הקווים הקצרים שהוקדשו לזכרו, אלא באיש שבו בחרה מערכת גלי צה"ל לשרטט את פרי עמלו בן 65 שנים של מיכה שמבן. אין לי כמובן דבר נגד מר עידו אֶשֶד איש "ידיעות אחרונות" שנבחר ע"י מערכת גלי צה"ל לדבר בשבחו של מיכה שמבן אולם הוא צעיר מידי, חסר את הפרספקטיבה המתאימה, ואיננו בר סמכא בתחום. עידו אֶשֶד הוא אומנם בנו של שחקן הכדורסל של הפועל חולון עופר אשד ז"ל ושמו קשור למפעלו של מיכה שמבן בעיר, אך הוותיקים זוכרים את ההיסטוריה של מיכה שמבן מקדמת דנה, מבראשית. קבוצת הפועל חולון בכדורסל הוקמה מעפרה ב- 1950 ע"י מיכה שמבן כשגייס לשורותיה את כדורסלני העלייה המצרית שלאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 אליהו עמיאל, פרדי כהן, מרסל חפץ, סמי חודרה, חיים גורמיזאנו ואחרים. עידו אשד נשמע בגלי צה"ל כמתווך אינפורמציה ולא כמוסר אותה ממקור ראשון. הוא חסר את הממד ההיסטורי. קיימת שורה ארוכה של אישים בארץ שעדיין חיים ונמצאים בעשור ה- 8 ו/או ה- 9 לחייהם ואשר מכירים היטב את אבני היסוד שמיכה שמבן ז"ל הניח במשעול בו צעד. הם בעצמם היו אבני היסוד ויכלו להעיד ולעשות זאת בצורה מהימנה וטובה הרבה יותר לטובת המאזינים. בראשם חיים בורר (בן 84 היום חבר קיבוץ בית זרע ושחקן הכדורעף הטוב ביותר בארץ בעשור ה- 50 של המאה שעברה , ומי שמיכה שמבן היה מאמנו שנים ארוכות בנבחרת ישראל), אורי אפק, אריה זלינגר, אהוד דקל, דוד כפרי ורבים רבים אחרים. החמצה של גלי צה"ל. רדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי לכן מרגיז אותי שמר אלי ישראלי וחברו בצמד מר רפי טריגר מחפפים.

כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הייתה לי זכות גדולה להימנות על שורות נבחרת ישראל בכדורעף ולהתאמן אז תחת מנהיגותו של מיכה שמבן ז"ל. הוא אחד מאישי הספורט הדגולים שקמו למדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 ושייך לימי התום והפשטות של מדינת ישראל, איש מפלגת מפ"ם ההיא ובן לתקופה שחלפה לבלי שוב. הוא תמיד נהג לשאול אותי מהיכן שאבתי את הכישרון והזמן לשחק כמעט במקביל בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה בשלושה ענפי ספורט שונים בשלוש ליגות לאומיות שונות כדורעף (הפועל אפיקים), כדורסל (הפועל אשדות יעקב), וכדורגל (הפועל טבריה) וגם בעת ובעונה אחת להיות רפתן ועובד ענף המספוא בקיבוץ אפיקים. האמת, זה היה בלתי אפשרי. וויתרתי מייד על קריירת כדורגל בשורות הפועל טבריה של הימים ההם.

טקסט מסמך :  1 אוגוסט 1957. כחייל בן 19 ב- "גולני" אנוכי מוזמן לסגל נבחרת ישראל בכדורעף המתכונן למשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב. מפקדת חטיבת גולני וגדוד 12 לא שחררו אותי בנימוק שאני מיועד להישלח לקורס קצינים בראשית ספטמבר 1957 בבה"ד 1 במחנה סירקין. על המכתב ההוא חתומים דוב "בולק" פרוסק ומיכה שמבן.. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 1957. זימון דומה של וועדת הכדורעף בהתאחדות לספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1961. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8 (השמינית). 

 טקסט מסמך : סתיו 1961. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8.

טקסט מסמך : סתיו 1961. טקסט דומה. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8.

טקסט מסמך : 1960. העיתון "חדשות הספורט". אנוכי משחק במדי קבוצת הפועל טבריה בכדורגל בליגה הלאומית. זה היה לפני יותר מ-52 שנים. אני מקווה להישמע צנוע. התנשאתי ל- 1.90 מ'. מהירות הריצה שלי הייתה שווה ל- 7.1 שניות למרחק 60 מ', היה לי ניתור מצוין, יכולתי להרים את מרכז הכובד שלי כמטר מעל הקרקע, ולגעת בטבעת הסל במרפק היד שלי. היה לי כושר גופני מצוין והייתי בעל שליטה מוחלטת בכדור ובעיטה חזקה ושווה בשתי רגליי. שערים רבים הבקעתי בנגיחות ראש. הקריירה הספורטיבית הייתה חשובה אולם לא פחות ממנה ההתחייבות שלי כחקלאי לקהיליית הקיבוץ. (ארכיון חדשות הספורט. באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

טקסט מסמך : 1960. אחד מיני קטעים רבים בעיתון "חדשות הספורט" המתאר את פעילותי בקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית בכדורסל. (ארכיון "חדשות הספורט באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי גינס .

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו (באדיבות ספר "גינס").

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963- 1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. לא פלא שאבא של סקרלט אוהרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל בימים ההם, הברזילי פֶּלֶה .ראה הספר עב הכרס "כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : חורף בדצמבר 1961. אנוכי רפתן בקיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה מַרוֹקָה. הפרה המדהימה, השקטה, והמוכשרת הזאת הניבה מידי שנה בשנה כ- 14000 / 13000 (שלושה עשר – ארבעה עשר אלף ליטר חלב), ו/או במילים אחרות : 14 / 13 טון חלב שנה אחרי שנה, אחרי שנה, אחרי שנה …רודיק לווין ואנוכי הערצנו אותה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : בחלוף 25 שנים. מאי / יוני 1986. אולפני הטלוויזיה הבינלאומית וגם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-מכסיקו סיטי בעת הפקת 52 השידורים הישירים שלנו מרחבי מכסיקו הענקית את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. כעבור 25 שנה ב- 1986 אנוכי ניצב יחדיו כמנהל, מנווט, ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים, הברזילאי אדסון אראנטז דו נאסימנטו, המוכר בכינויו "פֶּלֶה" (Pele). התמונה צולמה כאמור בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל מכסיקו 1986. רשת הטלוויזיה הברזילאית TVGLOBO שילמה לו שכר של 1.000000 (מיליון) דולר במונדיאל מכסיקו 1986. (התמונה צולמה בקיץ 1986 במכסיקו סיטי ע"י גב' אָנָה מָארִיָה אָגִירֶה מזכירת  OTI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידור ה-Off tube הישיר של חברת החדשות של ערוץ 12 מהאולפן שלה בארץ ביום רביעי-20 בינואר 2021 בראשות יונית לוי את טקס השבעתו של נשיא ארה"ב ה- 46 ג'ו ביידן בוושינגטון, היה חובבני, דַל, טריוויאלי, משעמם, ומבלי שום יכולת של צוות השידור לזהות לצופים את זהותם של עשרות אישים חשובים ורלוואנטים במהלך הטקס ש-Pool הטלוויזיה האמריקנית העניק להם שוב ושוב ועוד ועוד במשך דקות ארוכות (ולא בכדי) תשומת לב עיתונאית באמצעות צילומי Extrime close ups על המסך. מדובר ברשלנות עיתונאית בלתי מתקבלת על הדעת.

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. זהו ג'ו באיידן הנשיא ה- 46 של ארה"ב. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. אולפן חברת החדשות של ערוץ 12 בארץ. זהו צוות השידור הנרחב בראשות יונית לוי ג'ו שמשדר ישיר Off tube את טקס ההשבעה של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. היה מדובר בשידור ישיר Off tube חובבני, דל, טריוויאלי, וחסר. בעיקר נעדר זיהוי של עשרות המשתתפים בטקס ההשבעה ש- Pool הטלוויזיה האמריקנית העניק להם בשל חשיבות נוכחותם הרלוואנטית בטקס שוב ושוב ופעם אחר פעם תשומת לב עיתונאית באמצעות צילומי תקריב (Extrime close ups), מבלי שצוות השידור ה-"אופ טיובניקי" של חברת החדשות של ערוץ 12 יזהה אותם לציבור צופיו, לא בקול ולא באמצעות כתוביות. רשלנות עליה חתומה חברת החדשות של ערוץ 12. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הם שני האישים הנוכחים בתמונה ומה תפקידם ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הם שני האישים הנוכחים בתמונה ? אנוכי מזהה אותם אולם אנוכי אינני הציבור. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי היא האישה בתמונה ומה תפקידה ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה הניצב מול המיקרופונים ונואם ? מה תפקידו בטקס ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש (מימין) בתמונה הניצב מול המיקרופונים ונואם… ? כמובן והעיקר שחברת החדשות של ערוץ 12 מזהה באמצעות כתובית (Super imposing) את חיים סבן שלנו…היה מדובר בחלטורה עיתונאית – טלוויזיונית Off tube…(סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי היא האישה בתמונה ומה תפקידה ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי היא הזמרת בתמונה ? (אני יודע מי היא ומזהה אותה בקלות, אבל אנוכי אינני הציבור. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי הוא האיש בתמונה ומה תפקידו ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 בינואר 2021. וושינגטון. טקס השבעתו של ג'ו באיידן לנשיא ה- 46 של ארה"ב. מי היא האישה בתמונה ומה תפקידה ? (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

הערה 1 שלי : הצילומים חסרי הזהות הנ"ל הם רק מדגם מייצג של שידור ישיר Off tube של חברת החדשות של ערוץ 12 את טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב החדש ג'ו באיידן בוושינגטון. היו עוד עשרות תיעודים נוספים ב- Extrime close ups של אישים נוספים רלוונטיים לטקס שה- Pool האמריקני הטלוויזיוני הביא למסך שלו מבלי שצוות השידור של ערוץ 12 לא זיהה ולא התייחס אליהם. העיקר שאנחנו שומעים בכל סוף שבוע את דעתו של בועז ביסמוט על המצב ב- "אולפן שישי" של ערוץ 12.

הערה 2 שלי : המגישה והמנחה יונית לוי ממשיכה לבלוע אין סוף טקסטים, מילים, והברות. הדיבור וההגייה שלה כ-קריינית לוקים, פגומים, ולעיתים קרובות אינם ברורים ולא מובנים לצופים. הנהלת חברת החדשות של ערוץ 12 ניצבת בפני אתגר לא פשוט, רגיש, ואולי גם לא נעים : להדיח מהמיקרופון ומהמסך לתקופת מה את הקריינית ה-וותיקה כדי ללמד אותה מההתחלה כיצד להגות מילים והברות מבלי לבלוע אותן ו/או לוותר לה ולפגוע ביודעין בציבור הצופים שלה. את מה שהיה צריך לעשות לפני שנים צריך לעשות עכשיו. ציבור הצופים של ערוץ 12 חשוב ממנה. יונית לוי יכולה לקמט את מצחה, להניע את ראשה, לפזול בעיניה לכיוון כזה ו/או אחר, ולמלמל כאוות נפשה אולם הקריינות שלה נותרת פגומה. מדוע אני מבין בקלות ללא שום מאמץ כל היגוי, הברה, מילה, וטקסט של קרן מרציאנו ו/או של אמנון אברמוביץ', ו/או של דפנה ליאל, ו/או של דנה ווייס, ו/או של רוני דניאל, ו/או של עמית סגל, ו/או של דני קושמרו ורבים אחרים, אולם לא את יונית לוי…??? הקריינית הזאת ממלמלת ובולעת את הטקסטים ואת המילים שלה כאוות נפשה. לא תמיד. כמעט תמיד. מגוחך.

פוסט מס' 951. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת-23 בינואר 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL מוענק בחינם לקוראים, למתעניינים, ולנכנסים אולם זכויות היוצרים שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 4 : פוסט מס' 1 של הבלוג הקרוי, YOASHTVBLOG.CO.IL, הועלה לראשונה לאוויר ביולי 2012. הבלוג מונה ברוטו במשך שמונה וחצי שנות קיומו ובעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 951 כ- 1.000000 (מיליון) קוראים, מתעניינים, סקרנים, ונכנסים.

פוסט מס' 951. היסטוריה קרובה ומַרָה וגַם רְחוֹקָה. הפוליטיקה העכשווית הָמַמְאֶרֶת ומגיפת הקוֹרוֹנָה הקטלנית הפועלות כאן בכל עוזן שולטות שתיהן ב-יָד רָמָה במדינת הפַּארְטָאץ' שקוראים לה מדינת ישראל. מְשִילוּת ממשלת ישראל הדַלָה והרוֹפֶפֶת ובראשה בנימין נתניהו (ולידו גם בני גנץ) משחקת לא רק על זְמַן אלא על זְמַן שָאוּל. הָמְשִילוּת הזאת לא תִּצְלַח. שוּם בֶּן אֱנוֹש לא גָבַר מעולם ולא נִיצַח מעודו את הזמן. גם נבחרת ברה"מ בכדורסל שניסתה להשהות את הזמן ולבזבז אותו במשחק הגמר ההוא באולימפיאדת הלסינקי 1952 נגד נבחרת ארה"ב בכדורסל, נכשלה, ולבסוף הפסידה ונוצחה גם אם בתוצאה נמוכה, 25:36. בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל מי שהיה פעם קצין קרבי למופת ואמיץ לב בסיירת מטכ"ל ועכשיו משחק על זמן, עלול למצוא את עצמו בקלות בעתיד הלא רחוק בכלא מאחורי סוֹרָג ובַרִיח בגין שלושת כתבי האישום הפליליים החמורים שהגיש נגדו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בתיקי 1000, 2000, ו-4000. הצלילים הצורמים של שערי בית הכלא הנפתחים ונסגרים כל פעם מחדש מעוררים ומזכירים לכל אזרח ישראלי את מצבו הרגיש, העדין, והמורכב בו שָרוּי הנאשם ראש הממשלה שלהם בנימין נתניהו. וגם: הימים ההם-הזמן ההוא בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. נבחרת ישראל בכדורסל מייצגת באולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה של מוסקבה 1953 מדינה צעירה, תמימה, טהורה ו-יישרת דרך, ובעלת חָזוֹן בהנהגת ראש הממשלה ושַר הביטחון דוד בן גוריון. הימים ההם לפני כמעט 70 שנים חלפו לבלי שוב. מדינת ישראל בת 72 היום היא מדינה חוֹלָה, מְפוּלֶגֶת, מְפוֹרֶדֶת רוֹפֶפֶת, רְצוּצָה, ומושחתת. פוסט מס' 951. הועלה לאוויר בשבת – 23 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————

פוסט מס' 951 : הועלה לאוויר בשבת – 23 בינואר 2021.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה פוליטי מופרך מיסודו ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה-1 שהתקיימה במשך 5 ימים בסידני – אוסטרליה התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים (כ- 80 כרכים ו- 130000 עמודים) אודות התפתחות וקורות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2020 – 1884. הסדרה הזאת קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת הספרים עוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ידיד אישי וחבר קרוב שלי דוד כפרי ז"ל איננו עוד. הוא נפטר לפני כמה ימים בהיותו בן 81. אני עומד דום, מבכה את מותו בטרם עת, ומצדיע לכבודו. דוד "דוביד" כפרי ז"ל האדם והספורטאי (היה שחקן מוכשר ומוביל במשך שנים רבות בנבחרת ישראל בכדורעף) הוא עבורי לעולם בלתי נשכח. יהי זיכרו ברוך.  

טקסט תמונה : 1964. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. זוהי נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף על טהרת בני ההתיישבות העובדת תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל) בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו. נבחרת ישראל בכדורעף מתבססת שוב רובה ככולה על בני הקיבוצים. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי ז"ל (בן קיבוץ שריד), אליהו רבינא ז"ל (בן קיבוץ עין החורש), מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר), עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר), דוד בר נצר (בן קיבוץ המעפיל), אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר), איילון כורש (בן קיבוץ עברון), עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל), עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען), ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל). זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ), איש לא מזוהה, המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), איש לא מזוהה, שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה שהייתה מעצמת כדורעף בינלאומית), אליהו פז, והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ). (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות "הנינג'ה הישראלית" המתקיימת במפרץ חיפה ומשודרת בערוץ 12 היא אירוע טלוויזיוני ספורטיבי מסקרן ומושך תשומת לב. שני השדרנים הוותיקים של אליפות "הנינג'ה הישראלית" רותם ישראל וניב רסקין אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם עומדים במשימתם המקצועית, לא מכירים את חומר השידור, אינם מכינים את שיעורי הבית, וכושלים. הם הראשונים שנופלים במסלול הנינג'ה המפרך. כמותם שני המנחים של אליפות "הנינג'ה הישראלית" אסי עזר ורותם סלע שאינם מסוגלים ולא מצליחים להתעלוֹת ולמַנֵף את המאבקים של הגברים והנשים מעל רָף הַרְכִילוּת של חומר השידור. לא ניתן לשדר בצורה איכותית ונבונה את אליפות "הנינג'ה הישראלית" מבלי לנתח את ההצלחות ואת הכישלונות של המתמודדים על בסיס מדע האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם, וללא סיוע של פרשני טלוויזיה מקצועיים המתמחים בתחום והאמורים ל-לוות ולהיות צמודים לארבעת השדרנים החובבניים האלה. מדוע לא לגייס למשל את פרשני העבר ההם כמו ד"ר גלעד וויינגרטן ו/או מולי אפשטיין, ז'קי ווישניה, וגם אחרים. הרביעייה הטלוויזיונית הזאת רותם ישראל וניב רסקין + רותם סלע ואסי עזר איננה ממלאת את תפקידה. מדובר ב-קוורטט ילדותי, חובבני, וכושל ששידור טלוויזיוני של "הנינג'ה הישראלית" גדול עליהם בכמה מספרים טובים.

תחרות אליפות "הנינג'ה הישראלית" המשודרת בערוץ 12 חושפת את אי התמצאותם בתחום הסיקור ו-כישלונם של שני פטפטני – שדרני הספורט רותם ישראל וניב רסקין חברי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ובמקביל גם את חולשתם של שני המנחים הרכלנים אסי עזר ורותם סלע. ארבעת אנשי הטלוויזיה האלה הם שדרנים חלשים, ילדותיים נעדרי רמה, ובמידה רבה חדלי אישים. ארבעה עלובים שאינם מתביישים להפגין בפומבי בפני צופיהם את שטחיותם המוחלטת, ו-אינם מתביישים לגלות בפרהסיה כמה הם חָלוּדִים ונטולי ידע, ועד כמה השכלתם בתחום האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם (השכלה הכרחית), היא נְבוּבָה וחוֹבְבָנִית לאורכם של כל המשדרים הפופולאריים האלה המכונים אליפות נינג'ה ישראל. חובבנותם בתחום השידור הקונקרטי המדובר שהוא זר להם הופך אותם חיש מהר לפטפטנים קלי דעת ומגוחכים. שניהם שרויים בבעיה טלוויזיונית ענקית מפני שהם אינם יכולים להסוות ולהסתיר מפני ציבור הצופים את בורותם בתחום, את נבובותם, את חובבנותם, ואת מאגרי הידע היבשים והריקים שלהם בתחום הנדון. שניהם רותם ישראל וניב רסקין מהווים תפאורה טלוויזיונית דַלָה באליפות נינג'ה ישראל, למרות הציפיות (אולי), ואף על פי שמערכת ההפקה גייסה והביאה אותם כמי שנושאים על גבם את המוניטין של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55. פספוס. החמצה.

אחת הדוגמאות לחִדְלוֹנָם של רותם ישראל וניב רסקין היה המפגש של שניהם (מוצ"ש – 3 באוקטובר 2020) עם מתחרה צעיר ומוכשר בן 17, עניו, צנוע, וביישן, העונה לשם תומר כנען. רותם ישראל מפטפטת, מחווה את דעתה, אומרת על תומר כנען שהוא "כישרון מלידה" לאחר שצלח בשלום את מסלול הנינג'ה שלו. אין דבר כזה התקיימות טבעית של קואורדינציה וצבירת כוח שמתבטא בכיווץ שרירים איזוטוני (אקצנטרי וקונצנטרי) פלוס כוח כיווץ שרירים איזומטרי של כל אדם באשר הוא בתרגילי הנינג'ה, ללא אימונים שיטתיים ממושכים, ללא התמדה בהם, וללא חזרות רבות של אימונים כאלה. "כישרון מלידה" היא הגדרה מפוטפטת ורשלנית של שדרנית קלת דעת שאין לה מה לומר ואשר איננה מתמצאת בחומר השידור. תומר כנען הוא אומנם ספורטאי צעיר רק בן 17, אולם הוא מתחרה מאומן וגם ספורטאי שיודע להשקיע ולהתאמן. אין כאן שום מקריות ובטח לא כישרון מלידה. רותם ישראל לא סיפרה לציבור צופיה כמה שעות בכל יום מתאמן הנער הזה (ובאילו סוגי אימון) כדי לנצח במשימה הקשה והסבוכה על מנת להיות אלוף הנינג'ה של ישראל. רותם ישראל (וגם ניב רסקין) לא התייחסו כמובן ולו במילה אחת ל- הרמוניית הנתונים הגופניים האידאליים של תומר כנען (הרזה והחזק) בסוג כזה של מבחנים גופניים לאורך מסלול הנינג'ה הקונקרטי הזה, שכולל בתוכו הרבה תרגילי תליית זרועות ומאבק מתמיד של כוח התכווצות שרירי הזרועות הספורטאי כנגד כוח משיכת האדמה (למשל כמו השריר הדן ראשי של הזרוע), ולכן הוא מפרך במיוחד. כלומר, ואת זאת צריך להסביר לצופים, כי נתוני היחסים המתמטיים שבין גובהו למשקלו של תומר כנען הם מיטביים ו-מעניינים. גובהו של תומר כנען 1.74 והוא שוקל 57 ק"ג. במקום זה רותם ישראל הכריזה הצהרה ילדותית ו-מטופשת לצופיה כי תומר כנען הוא כישרון מלידה. זה מה שהיה לה לומר "כישרון מלידה", וגם לפקוח את עיניה בתימהון נוכח גדולתו הספורטיבית של תומר כנען. שום מילות ניתוח והסבר שלה עבור ציבור צופיה הלקוחים מעולם העובדות של מדע האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם, ניתוחים והסברים הגיוניים ומדעיים האמורים להצדיק את ביצועיו המוצלחים של תומר כנען ו-לסייע לצופי הטלוויזיה להבין מדוע דווקא הנער הצעיר בן ה- 17 הצליח במקום שמתחרים אחרים כשלו. רותם ישראל התגלתה שוב לא רק כ- שדרנית בּוּרָה בתחום, אלא כפטפטנית. ניב רסקין דומה לקולגה שלו. גם הוא לא אמר דבר בעניין ולא ניתח לצופיו את מהות השגשוג של תומר כנען. ניב רסקין לא התייחס במאום להשפעת כוח הכבידה כלומר ל-השפעת משיכת האדמה על עייפות השרירים הכופפים של הזרועות והאמות בעיקר במצבים איזוטוניים ו-איזומטריים של תליית ידיים ללא כל משענת לגוף. שדרן בּוּר בתחום הנדון. דקורציה טלוויזיונית מגוחכת. גם הוא לא אמר ולו מילה על היחסים בין גובהם למשקלם של המתחרים השונים בטרם זינוקם לעבר המסלול. אתה רואה שם מתחרה שגובהו 1.86 מ' בעל גוף חטוב אבל הוא כבד ושוקל 85 ק"ג. אתה תמה לדעת אם יוכל להתמודד עם מכשירי התלייה. לא, הוא לא מצליח, ונופל כמו סלע כבד למים. מדובר בשני שדרנים בטלנים נטולי ידע בתחום שמפטפטים ומקשקשים. לא בסדר (!). ללא פרשן צמוד ברמה של מולי אפשטיין ו/או גלעד וויינגרטן (ישנם גם טובים אחרים) המבינים את סבך מבנה האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם המשפיעים על יכולת ההתמודדות של המתחרים עם מסלול הנינג'ה המפרך, שניהם רותם ישראל וניב רסקין הולכים לאיבוד והופכים לקוריוז. מדובר באכזבה גדולה רעיונית ומעשית גם יחד. דווקא, באחד מתחומי הכיסוי הספורטיביים שבו יש לניב רסקין ידע והבנה (וגם ניסיון רב שנים) כמו שידור של משחק כדורסל, הוא מגייס לצידו את הפרשן גור שלף. ודווקא משהוא מתייצב ומאייש את עמדת השידור הטלוויזיונית הממוקמת בנמל חיפה ויוצא למסע חדש העוסק בתחום שבו אין לו כל מושג ובדל של מומחיות כמו אליפות נינג'ה ישראל, הוא נסמך ונשען על קנה רצוץ בדמותה של רותם ישראל. מדובר בהפקה מחורבנת ולא רצינית, בהפקרות ובזלזול מוחלט של הקוורטט בצופי הטלוויזיה שלהם (!).

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הנושא על כתפיו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים 1000, 2000, ו-4000, נע והולך ברגעים אלה של חודש אוקטובר 2020 הליכת שיווי משקל פוליטית הרת גורל על חבל דק שעוביו כ-חוּט, ומשחק על זמן שָאוּל ועל תרגילי השהיית הזמן, כאילו הקפאתו יכולה להציל אותו מהפסד. הוא עלול למצוא את עצמו בעוד זמן לא רב בכֶּלֶא מאחורי סוֹרָג וּבַרִיח. במשחק הגמר בכדורסל לגברים באולימפיאדת הלסינקי 1952 נפגשו נבחרות ארה"ב וברה"מ. המאמן הסובייטי ידע שאין לנבחרתו שום סיכוי מול השחקנים האמריקניים הגבוהים והורה לשחקניו בהיעדר אז חוק ה-30 שניות (הוּמַר מאוחר יותר לחוק ה-24 שניות) הורה להם להשהות את הזמן ולבזבז אותו במסירות בינם לבין עצמם, וכמעט לא לתקוף את הסַל האמריקני בהנחה הגיונית שכל עוד ושחקניו מחזיקים בכדור אזי האמריקנים אינם יכולים לתקוף את הסל שלו. למרות היתרון העצום של השחקנים האמריקניים בכל פאראמטר המשחק הסתיים בתוצאה נמוכה מאוד, רק 25:36 לזכות ארה"ב שזכתה במדליית הזהב. ברה"מ אומנם לא הובסה בהתמודדות ההיא אבל אף על פי ששיחקה על זמן היא לבסוף הפסידה במשחק משעמם, ירוד, ולא תחרותי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זוהי נבחרת ארה"ב הגבוהה שזכתה במדליית הזהב בכדורסל לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ברה"מ בתוצאה 25:36. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין, כלהלן : המאמן וורן וומבל, מנהל הנבחרת הוארד הובסון, עוזרי המנהל צ'ארלס הוג ו-ג'ון קלר, מרקוס פרייברגר מס' 10 (2.10 מ'), קלייד לאבלט מס' 8 (2.10 מ), וויליאם הוגלנד, רונאלד בונטמפס, וויליאם ליינהארד (2.05 מ'), רוברט קני, דין קלי, הוארד וויליאמס, הקפטן דן פיפין מס' 13, וויין גלאזגו, פראנק מקייב מס' 4 (2.09 מ'), ורוברט "בוב" קורלאנד מס' 16 הגבוה בשחקני ארה"ב (2.16 מ'), המאמן אדי זאנפריני, עוזר המנהל ג'יימס קוגן, ועוזר המאמן פורסט אלן. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. שיאה של המלחמה הקרה בין ברה"מ ל-ארה"ב בעיצומה. הדיקטטור הסובייטי יוזף דג'וגשווילי סטאלין מאשר לשחקני נבחרת ארצו להצטלם יחדיו ולתעד תמונה ידידותית עם שחקני נבחרת ארה"ב בתום משחק הגמר בכדורסל למרות שנבחרתו הפסידה 36:25 וזכתה רק במדליית הכסף. השחקן האמריקני העומד משמאל בגופייה לבנה מס' 10 הוא מרקוס פרייברגר שגובהו 2.11 מ'. עומד במרכז השחקן האמריקני קלייד לאבלט הלובש את הגופייה מס' 8 ומתנשא לגובה של 2.11 מ'. מס' 16 הוא השחקן האמריקני רוברט בוב" קורלאנד שגובהו 2.16 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

1980. הימים ההם לפני יותר משנות דור שחלפו לבלי שוב. הממסד הספורטיבי של ברה"מ מחפש מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952 תשובה ליתרון הגובה של שחקני הכדורסל האמריקניים. מאמן הכדורסל של ברה"מ הרוסי אלכסנדר גומלסקי (2005-1928) רָב הַמוֹנִיטִין (שמו מוכר היטב לחובבי הכדורסל הוותיקים בישראל) נמצא גם הוא בתמונת החיפושים. הוא אלכסנדר גומלסקי היה האיש שאיתר את הלאטבי יאניס קרומינץ' גדול הממדים שהתנשא לגובה של 2.18 מ', משקלו היה 160 ק"ג, ומספר נעלו היה 62, הפך אותו לשחקן משפיע וצירף אותו לנבחרת ברה"מ שלו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. זהו הכדורסלן הלאטבי יאניס קרומינץ'  (1994 – 1930) בן העיר רִיגָה שהתנשא לגובה של 2.18 מ' (יש אומרים שגובהו היה אפילו 2.20 מ') והיווה תשובה רוסית – סובייטית חלקית ליתרון הגובה של שחקני הכדורסל של ארה"ב בעת המפגשים האולימפיים בין שתי הנבחרות מאז אולימפיאדת מלבורן 1956. המאמן הרוסי אלכסנדר גומלסקי הפך את יאניס קרומינץ' לשחקן כדורסל בעל משמעות בנבחרת ברה"מ ומפורסם ובעל מוניטין באירופה וגם בישראל. הוא היה בורג חשוב במכונת הכדורסל הסובייטית שבנה והרכיב אלכסנדר גומלסקי ועמה זכה בתארים קבוצתיים ולאומיים (כ-ברה"מ). (באדיבות הטלוויזיה הלאטבית שהייתה לחברה ב- EBU מאז 1990).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. זוהי נבחרת ברה"מ בכדורסל. במרכז המאמן היהודי – רוסי רב המוניטין אלכסנדר "סשה" גומלסקי. מאחוריו הענק הלאטבי (2.18 מ') יאניס קרומינץ' גופייה מס' 9. אלכסנדר גומלסקי הבין שללא שחקנים גבוהים וחזקים מתחת לסלים אין לנבחרת שלו מה לחפש בזירה הבינלאומית. הוא היה מנהיג ומאמן חכם ובעל יכולות, שידע גם לחשוב. נבחרת ברה"מ בראשותו הייתה הטובה ביותר באירופה בשנות ה- 50 ה- 60, ומחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא יבד"ל ואילן זייגר ז"ל. ארכיון יואש אחרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמן הכדורסל אלכסנדר גומלסקי מוסיף לי בעת שיחת התחקיר שניהלתי עמו במשחקי אולימפיאדת סידני 2000, במשרד התקשורת, ההפקה, והשידורים ב- IBC בסידני, וכה אמר : "… ההובי של יאניס קרומינץ' היה פיסול. הוא אהב לפסל. נוכחותו של יאניס קרומינץ' הייתה חשובה לא רק במישור הלאומי שלנו אלא גם ברמה של מועדונים. כפי שאתה בוודאי יודע משחק הכדורסל מפותח מאוד בליטא וגם בלטביה ואסטוניה. בלטביה ואסטוניה לא כל כך כמו בליטא, מפני שבליטא יש מודעות ענקית למשחק הכדורסל שהוא גם מאוד פופולארי שם. עובדה שקבוצת אס. ק. ריגה הלאטבית הייתה תחת הדרכתי אלופת אירופה  בכדורסל לקבוצות. ב- 1961 ניצחתי עם שחקניי פעמיים את קבוצת הפועל ת"א, בתל אביב וגם בריגה. יאניס קרומינש עשה את ההבדל בין שני המועדונים. לא הייתה לכם תשובה לנוכחותו בזירת הכדורסל…".

טקסט תמונה : מארס 1961. ריגה בירת לאטביה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 59 שנים. התיעוד המשותף הנ"ל של המאמן של ס.ק. ריגה אלכסנדר "סשה" גומלסקי ויאניס קרומינש יחדיו עם שחקני הפועל ת"א ומאמנם שמעון "צ'ינגה" שלח נעשה ערב ובטרם משחקה של קבוצת הפועל ת"א נגד אלופת ברה"מ מועדון ס. ק. ריגה (בריגה). המשחק ההוא נערך במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל.  דמותו של הפסל – כדורסלן הלאטבי הענק יאניס קרומינש מזדקרת מאחור לעין כל. זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה העליונה מימין לשמאל : אילן זייגר ז"ל (1.95 מ'), יוסף דריזין (1.90 מ' חובש כובע), מרדכי פימנטל (1.90 מ', שחקן חיזוק מקיבוץ חוליות/שדה נחמיה בגליל), צבי לובצקי (1.90 מ'), השחקן הלטבי יאניס קרומינש (בן 31 בצילום, ענק שגובהו 2.18 מ' יש אומרים שהוא התנשא לגובה של יותר מ- 2.20 מ'), המאמן היהודי – סובייטי של ס. ק. ריגה אלכסנדר "סשה" גומלסקי (בן 33 בצילום, חובש כובע פרווה שחור נגד הקור ולובש מעיל כהה), משה "פשוש" בארי, מאמן הפועל ת"א שמעון "צ'ינגה" שלח, עזרי לובושיץ (מוסתר), ומשה אנגל (1.90 מ', היה אלוף ישראל בקפיצה לגובה). זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה תחתונה :  אשר רוזנבאום (מהנהלת הפועל ת"א), איש לא מזוהה, רמי גוט (1.98  מ'), ושני ילדים לא מזוהים. (באדיבות אורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה אורי גוטהלף (אביו של אורי גוטהלף יהודה גוטהלף היה עורך העיתון "דבר"). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אלכסנדר גומלסקי לא פסח על תרומתם החשובה של וולדימיר טקאצ'נקו וארווידאס סאבוניס לכדורסל הסובייטי ברמה הלאומית וברמת הקבוצות : "הפער במשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיים ב- 20 ביוני 1979 בטורינו בין נבחרת ברה"מ תחת הדרכתי לבין נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רלף קליין היה בדמותו של שחקן הציר שלנו וולדימיר טקאצ'נקו (2.20 מ'). לא הייתה לכם תשובה נגדו. לשחקני ציר גבוהים יש חשיבות עצומה במשחק הכדורסל. שחקן הכדורסל הליטאי ארווידס סאבוניס (2.20 מ') ששיחק במדי ז'אלגיריס קובנה הפך אותה במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה לאלופה. לא בכדי הפך מהר מאוד לשחקן כדורסל מקצועני בספרד ואח"כ בארה"ב תמורת הון עתק. הוא הפך להיות מולטי מיליונר. הישראלים ושחקני מכבי ת"א לעולם לא ישכחו אותו". 

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ- 40 שנים. אנוכי יחדיו עם מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא גב' אורלי יניב. הצילום נעשה בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו בטרם שידור ישיר של משחק בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל באחד מ- "החורפים החמים" ההם. שילמנו למועדון מכבי ת"א בימים ההם חופן דולרים מועט בעבור זכויות השידורים הטלוויזיוניות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה הספר עב הכרס (כ- 1000 עמודים) שחקרתי וכתבתי, ואשר קרוי : "הקשר הסימביוטי". 

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. חזית בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זוהי ניידת השידור האלקטרונית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא נקנתה בלונדון בפברואר 1968 מחברת הטלוויזיה הבריטית "THAMES" ע"י עוזי פלד (בן 83, היום) מי ששימש סגנו של פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94, היום) ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969 – 1967. צוות ההקמה העביר בשידור ישיר ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה"ל בירושלים באמצעות הניידת הזאת שנצבעה בכחול, ונקראה, ה- "OB הכחול". (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. זוהי צלחת האנטנה הראשונה שמוקמה בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) וכוונה אל לוויין ה- Primary האטלנטי של חברת COMSAT האמריקנית. באמצעותה קלטה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם את השידורים שלנו מחו"ל. סיגנל שידורי הטלוויזיה הועבר מעמק האלה לתחנת המִמְסַר של חברת "בזק" ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם הוא נשלח ל-אולפנים שלנו בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורת : מכבי ת"א – סיינה 68:70 בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 18באוקטובר 2012. הגובה כן קובע. פוסט מס' 920. כל הזכויות שמורות. 

ראיתי אז לפני שמונה שנים את המשחק מכבי ת"א – סיינה בעין אחת מהמוניטור בסלון ביתי . בעין השנייה פתרתי את הסודוקו היומי בדרגה הקשה שלו שמגיש לי עיתון "הארץ". אני מודד בשעון ה- Stopper על ידי אם אני יכול לשבור את השיא האישי שלי שעומד על 5:00 דקות. אח"כ פתרתי בעיות במתמטיקה אלגברה, גאומטריה, ולוגריתמים מהספרים הישנים של שמיר ו- לידז'ינסקי, וגם שיחקתי במקביל לצפייה שחמט עיוור באתר האמריקני הבינלאומי המצוין ICC נגד יריבים (אינני מכיר אותם כלל). כילד בקיבוץ אפיקים יכולתי לשחק סימולטאני עיוור נגד חמישה יריבים מבלי לראות את הלוחות. המשחק הזה מכבי ת"א – סיינה לא משך אותי מראש. זה היה רק המשחק השני בבית המוקדם, מה עוד שהקבוצה האיטלקית נעדרת שמות גדולים. בבוקר הוא משניסיתי לפצות את עצמי ולהתחקות אחרי מהלך המשחק אמש באמצעות הסטטיסטיקה ב- עיתון "ישראל היום" גיליתי עד כמה מדור הספורט של העיתון עני ועורכו דל. הנחתי אותו בצד ועיינתי בעיתון "הָאָרֶץ". סטטיסטיקת המשחק מופיעה בו בפרוטרוט. "הארץ" הוא עיתון טוב בכללו ומדור הספורט שלו שַם את זה של "ישראל היום" בכיס הקטן. הבעיה שכמנויים וותיק של "הארץ" רעייתי ואנוכי משלמים עבורו הרבה כסף (שנינו פנסיונרים) ואת "ישראל היום" קיבלתי אז בחינם לפתח דלתנו.

ברור שמכבי ת"א פגיעה ללא שחקני ציר גבוהים ויעילים. שחקני החוץ של דיוויד בלאט מבריקים ואסתטיים. העין נהנית מהובלת הכדור של ריקי היקמן, דיוויד לוגאן, יוגב אוחיון, ומורן רוט, מהקואורדינציה, שינויי כיוון, תנועה אטרקטיבית עם הכדור, כדרור נאה ושליטה טובה בו בשתי ידיים, ראיית משחק ויכולת מסירה. ברור שליאור אליהו הוא נכס וגם מלקולם תומאס טרם אמר את מילתו האחרונה, בקושי את הראשונה. שחקנים ברמתם (פחות ו/או יותר) של ארבעת מובילי הכדור של מכבי ת"א יש באירופה 100 בלירה. הסיפור הוא ליד הסל. עם גיורגי שרמאדיני למרות קומתו 2.16 מ' ושון ג'יימס (2.08 מ') היה אז קשה לדיוויד בלאט להשלים את המשימה. המסה שלהם אינה קריטית דיה. הפוסט הזה מס' 920 דן גם בקריטריון הגובה בזירת הכדורסל.

היסטוריית הכדורסל הבינלאומית ושל ה- NBA מדגישה את חשיבות שחקני הציר הגבוהים . בלעדיהם קשה להעפיל לפסגה. ג'ורג מייקן (2.08 מ' ומי שנחשב בעת ההיא לאחר מלחמת העולם ה- 2 לענק – טיטן) איננו אומר דבר לאוהדי מכבי ת"א, אך הוא היה שחקן הציר הראשון (Big man) שהייתה לו השפעה וחשיבות עליונה בקבוצתו מינאפוליס לייקרס על קבוצתו והתפתחות המשחק בכלל. בראשית ה- NBA אחרי מלחמת העולם ה- 2 ובמחצית הראשונה של עשור ה- 50 במאה הקודמת, זכה ג'ורג' מייקן עם מינאפוליס לייקרס בשש אליפויות NBA. שמו יצא למרחוק. הוא הפך מודל לחיקוי.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה. אלופת ה- NBA קבוצת מינאפוליס לייקרס. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המאמן ג'ון קונדלה (John Kundla), סלייטר מרטין (Slater Martin – מס' 16), פרנק סאול (Frank Saul – מס' 18), ג'ים הולשטיין (Jim Holstein – מס' 12), וורן מיקלסן (Vern Mikkelsen – מס' 19), לו היטש (Lew Hitch – מס' 11), ג'ורג' מייקן (George Mikan – מס' 99), ג'ים פולארד (Jim Pollard – מס' 17), בוב האריסון (Bob Harrison – מס' 16), וויטי סקוג (Whitey Skoog – מס' 20), ועוזר המאמן דייב מקמילאן (Dave McMillan). (באדיבות האנציקלופדיה המודרנית של הכדורסל האמריקני בעריכת זאנדר הולנדר – בהוצאת פור ווינדס פרס בניו יורק בשנת 1969). 

אח"כ עברה השליטה לקבוצת בוסטון סלטיקס בראשות ביל ראסל (2.08 מ') ורכז המשחק האגדי בוב קוזי. ב- 1967 זכתה באליפות ה- NBA קבוצת פילדלפיה 76 עם ווילט צ'מברליין (2.18 מ'). באותן השנים של המחצית השנייה של עשור ה- 60 במאה שעברה זכתה אוניברסיטת UCLA של לוס אנג'לס באליפויות המכללות (NCAA) מפני שבשורותיה שיחק לוּ אָלְסִינְדוֹר (התנשא לקומה של 2.18 מ' ולאחר זמן לא רב המיר את שמו לקארים עבדול ג'אבר) וגם בגלל שאת נבחרת המכללה המצטיינת הזאת אימן ג'וֹן ווּדֶן הבלתי נשכח שהיה מאמן נפלא וגם מחנך דגול ומנהיג אקדמי. ג'ון וודן מעולם לא פנה ל- NBA למרות עשרות ההצעות שקיבל ואימן כמעט כל חייו את נבחרות הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס.

טקסט תמונה : עשורי ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. זהו מר ג'ון וודן (2010 – 1910) הבלתי נשכח מאמנה של נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס במשך עשרות שנים. אישיות כדורסל בספֵירות אחרות. משכמו ומעלה. (באדיבות אוניברסיטת UCLA של לוס אנג'לס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעשור ה- 50 ובעשור ה- 60 הסתובבו במכללות האמריקניות שחקני חוץ מוכשרים ופנטסטיים שהעין לא שבעה מלהתבונן בהם כמו ביל בראדלי, גייל גודריץ' (אף הוא מ- UCLA), טל ברודי, קייזי ראסל, אוסקר רוברטסון, ג'רי ווסט, פיט מאראביץ', קיי. סי. ג'ונס, דיק גרואט, בוב דייויס, קאלווין מרפי ורבים אחרים אך לא היה כמו קארים עבדול ג'אבר כדי להכריע באמת את ההתמודדות. אילו הנער לוּ אָלְסִינְדוֹר הלא הוא קארים עבדול ג'אבר היה בוחר לשחק במכללה אחרת סביר להניח שבסופו של דבר גם אותה המכללה האנונימית הזאת הייתה לוקחת את תואר ה- NCAA. נוכחותו בזירת הכדורסל הייתה כבירה והשפעתו מרחיקת לכת. קארים עבדול ג'אבר נהג להעיד על מאמנו הנערץ ואמר כלהלן : "ג'ון וודן היה הקוסם ואני השוליה שלו" . מובילי כדור יש 100 בלירה. טובים יותר ו/או טובים פחות. שחקן ציר ברמתו של קארים עבדול ג'אבר היה אז רק אחד.

הערה : קארים עבדול ג'אבר למד תקופה מסוימת באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס קולנוע וטלוויזיה יחדיו עם מוטי קירשנבאום ז"ל. מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה ב- UCLA במשך שש שנים רצופות 1968 – 1962. לאחר שהשלים את לימודיו בארה"ב הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוזי פלד (בן 83, היום).

משסיים קארים עבדול ג'אבר את לימודיו ב- UCLA זכתה קבוצת מילווקי באקס מ- NBA בשירותיו של קארים עבדול ג'אבר. אולם ג'רי באס ה- Owner של לוס אנג'לס לייקרס לא המתין זמן רב ודאג לקנות אותו ולשלם לו משכורות עתק על מנת שיביא לו את אליפויות ה- NBA. נכון שליד קארים עבדול ג'אבר שיחקו ב- Loa Angeles Lakers כדורסלנים מחוננים כמו מג'יק ג'ונסון (רכז ומוביל כדור שקומתו 2.06 מ'), ביירון סקוט, מייקל קופר, ג'יימס וורת'י ועוד אחרים טובים, אך קארים עבדול ג'אבר היה רק אחד. לרשימת שחקני הציר בעלי החשיבות העצומה והמשפיעים אפשר כמובן לצרף את ביל וולטון הענק (2.12 מ') מי שזכה עם UCLA באליפות ה- NCAA (גם כן תחת שרביט אימונו של ג'וֹן ווּדֶן – John Wooden) ובאליפות ה- NBA ב- 1977 עם קבוצתו פורטלנד בלייזרס. ב- 1978 זכתה וושינגטון בולטס באליפות ה- NBA. שחקן הציר שלה היה מִיץ' קוּפְּצָ'אק (2.12 מ') ולידו שיחק בהצלחה מרובה וֶוס אָנְסֶלְד (2.02 מ'). הדוגמאות הן רבות מספור. עוד דוגמאות בולטות הן שאקיל אוניל ופאו גאסול שחקני הציר של לוס אנג'לס לייקרס כל אחד בתקופתו. קובי בראיינט הוא פנומן אך הוא לא היה יכול לקצור את האליפויות בלעדי עזרתם של השניים. כנ"ל מייקל ג'ורדאן. הוא לא היה יכול לקטוף שש טבעות אליפות שלה- NBA בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ללא סיוע הענקים לצידו ביל קאטרריט (2.16 מ') ו- וויל פרדו (2.17 מ') ולבטח ללא עזרתם של סקוטי פיפן (2.01 מ') והוראס גראנט (2.01 מ'). גם מאמנו פיל ג'קסון ידע זאת. ומה תאמרו על שחקן הציר של יוסטון רוקטס האקים אלג'ואן (2.12 מ') פעמיים אלוף ה- NBA בעשור ה- 90 של המאה שעברה ?

טקסט תמונה : דצמבר 1983. אנוכי בעת מסיבת קוקטייל בעת פגישת ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) בלוס אנג'לס לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ברקע ניבטת תמונתו של לו אלסינדור (קארים עבדול ג'אבר) שחקן נבחרת UCLA שתמיד לבש את הגופייה מס' 33. (באדיבות הטלוויזיה של דנמרק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיוויד בלאט כמו ג'ון וודן, רד אוורבך, פיל ג'קסון ופט ריילי הוא מאמן כדורסל כישרוני, בעל ניסיון וטביעת עין, וגם כושר מנהיגות. בארץ וגם באירופה הוא משכמו ומעלה. אך במצב הזה עם גיורגי שרמאדיני ושון ג'יימס חששתי אז שזה לא יספיק לו.

בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה לאחר שחרורי משירות קרבי קשה וממושך בגדוד 12 של חטיבת "גולני" חזרתי לקיבוץ אפיקים מכורתי. המח"ט שלי אלעד פלד והמג"ד שלי קותי אדם ביקשו אותי לחתום קבע וללכת מייד לקורס מ"פ. סירבתי ונימקתי להם מדוע. "אני מתגעגע לעבוד עם אבא שלי בשדות הקיבוץ", אמרתי לשניהם. "אני רוצה לשוב לעבודה על טרקטורים ולרתום שוב את הסוסים למחרשה ולמָגוֹב. אני רוצה להיות חקלאי ולעבד את האדמה. אני מתגעגע לפלחה, לאספסת, לתלתן, לבננות, ולרפת". השקפת עולמי אז לפני 54 שנים נותרה רלוואנטית לגביי. היא נשארה טבועה בי גם כאשר אני משקיף היום על עברי ההוא, מרום גיל 75 שלי. במקביל לעבודה הפיסית בקיבוץ שלי הייתי שחקן מצטיין בכדורסל, כדורעף, וכדורגל בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום). שיחקתי כמעט בו זמנית בליגה הלאומית בכדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב , בליגה הלאומית בכדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, ובליגה הלאומית בכדורגל בקבוצת הפועל טבריה וגם הייתי חקלאי ורפתן עסוק . גובהי היה 1.90 מ'. הייתי אתלט. יכולתי לגעת בטבעת הסל במרפק שלי אולם משהגענו להתמודד מול מכבי ת"א ב- 1959 ו- 1960 זה היה לא כוחות מפני שבשורותיהם שיחק תנחום "תני" כהן מינץ שחקן ציר שגובהו 2.04 מ'. למאמן – שחקן של הפועל אשדות יעקב יגאל וולודרסקי (דר) ולי לא הייתה כל בעיה להתמודד מול רלף קליין, דוד פריש, סבי בן בסט, ומשה גולוביי, אפילו לא מול אברהם שניאור אם היה צורך. עם תני כהן מינץ הסיפור היה שונה. גם לנו כיריבים שלו וגם מהצד השני למכבי ת"א שבנתה אותו והפכה את חייה לקלים יותר . הוא היה הראשון שהפר את מאזן הגובה (המאמן יהושע רוזין הביא אותו לקבוצה מהטניס). המונח "Big man" הפך למושג מכריע בתורת הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מחזיקת גביע המדינה. עומדים מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט, אברהם הופמן, קֶלִין שפירא (היום ד"ר קֶלִין שפירא מנהל ביה"ח בצפת), אמנון אבידן, משה גולוביי, אברהם חסיד, גדי גוטמן, תני כהן מינץ, המאמן יהושע רוזין, ויו"ר המועדון צבי אבידן (שניהם בחולצות לבנות). כורעים מימין לשמאל : חיים שטרקמן, גדעון פרייטאג, ראובן דניאל, ודוד פריש. (התמונה באדיבות משפחת רוזין). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי "סבי" בן בסט ודוד פריש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי קבוצת מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל בהרכבה המלא. נוכחותו של השחקן הגבוה תנחום "תני" כהן מינץ (2.04  מ') שינתה חלק ממאזן הכוחות בינה לבין יריבותיה לרבות יריבתה העירונית קבוצת הפועל ת"א. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין, רלף קליין, דוד פריש, יעקב אדליסט, תנחום "תני" כהן מינץ, אברהם שניאור, יצחק אמר, ושחקן מס' 15 לא מזוהה. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון "אהרונצ'יק" קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל וסבי בן בסט יבד"ל.

טקסט תמונה : השנים ההן של 1962 – 1961 / 1961 – 1960. קבוצת הפועל ת"א אלופת המדינה במשך שתי עונות האלה הייתה היחידה שניצחה את מכבי ת"א עם תנחום "תני" כהן מינץ. זיהוי שחקני החמישייה הראשונה של קבוצת הפועל תל אביב היא לפני 58 שנים, מימין לשמאל : עזריאל "עזרי" לובושיץ ז"ל, אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, חיים חזן ז"ל. (התמונה באדיבות צבי לובצקי ואורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דווקא קבוצת הפועל ת"א הסתדרה היטב עם תני כהן מינץ ומכבי ת"א והיא שזכתה באליפויות המדינה ב- 1960 ו- 1961. אבל ב-הפועל ת"א שיחקו חיים חזן, ארז לוסטיג, אילן זייגר, צבי לובצקי, ואורי גוטהלף. באשדות יעקב שיחקו חוץ ממני ויגאל וולודרסקי – אמיר ראובני, מאיר "מֶגֶה" ברזילי, יוסל'ה קנטרוביץ', משהל'ה לביא, דן שומרון (לימים רמטכ"ל צה"ל), אילן, ובמקצת גם בן כיתה שלי מקיבוץ אפיקים אבנר וורד. יגאל וולודרסקי היה אוניברסיטת הכדורסל שלי. הוא נמנה באורח קבע על נבחרת ישראל. ב- 1959 שב המום לאשדות יעקב בתום אליפות אירופה בכדורסל שנערכה באיסטנבול. בתום האימון על מגרש המרצפות באשדות יעקב הוא הזמין אותי לחדרו בקיבוץ. "…יואש אלרואי אתה לא מתאר לך מה ראיתי שם במשחק שלנו נגד נבחרת ברה"מ. הובסנו 90:44. לא היינו כל כך רעים אבל יאניס קרומינש הענק שלהם (גובה 2.18 מ'. משקל 160 ק"ג. מספר נעל 62) שינה לחלוטין את מאזן הכוחות. פשוט לא היה מה לעשות נגדו", אמר והוסיף, "ותראה יואש איזה צחוק ומזל זימן לי הגורל. בעת טקס לחיצת הידיים בטרם המשחק דווקא לי יצא להיתקל בו. אתה לא מתאר לך איזה ענק הוא היה. מהיציע לא רואים את זה. על הפרקט זה נראה אחרת לגמרי. אני – 1.78 מ' והוא – 2.18 מ'. היה לו סנטר גדול וכף יד עצומה. גם לי יש כף יד גדולה יחסית לגובה האישי שלי. אני מחזיק בקלות כדורסל באצבעות שלי. אבל יואש, שלו זה משהו מדהים. אמרתי לו "שלום" והוא השיב לי משהו כמו "הו…" מעין נביחה עמומה אך בלתי נשכחת. ואז ברחתי מהמקום. הוא היה נפיל שעשה את ההבדל. הסובייטים היו טובים בכל מקרה אבל עם טיטן כמו יאניס קרומינש זה היה שונה. במשחק של ברה"מ נגד בולגריה נתלו על קרומינש ארבעה בולגרים. הוא התרומם יחד עמם והטביע…". ואז שלף צילום מהטורניר. יגאל וולודרסקי השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל לוחץ במבוכה את ידו של יאניס קרומינש לפני שריקת הפתיחה .

טקסט תמונה : קיץ  1959. אליפות אירופה בכדורסל באיסטנבול – טורקיה ב- 1959. השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל יגאל וולודרסקי  (1.78 מ' מימין ) לוחץ את ידו של הגבוה בשחקני ברה"מ יאניס קרומינש (2.18 מ'). מימין ומאחור נראים שחקני נבחרת ישראל נוספים דוד פריש, ארז לוסטיג, וחיים קשטן לוחצים ידיים עם שחקנים סובייטים אחרים. ברה"מ הביסה את נבחרת ישראל 44:90. במחצית הייתה התוצאה 25:44. (התמונה באדיבות יגאל דר – וולודרסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : ספטמבר 1959. טורניר כדורסל בקיבוץ בית אלפא בהשתתפות ארבעת קבוצות הכדורסל הטובות ביותר בהתיישבות העובדת : הפועל משמר העמק, הפועל אשדות יעקב, הפועל גבעת ברנר, והפועל בית אלפא. אלו שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל . זיהוי העומדים מימין לשמאל : אמיר ראובני, יגאל וולודרסקי ז"ל (1.78 מ'), יואש אלרואי (1.90 מ'), ואבנר וורד (שנינו בני קיבוץ אפיקים). זיהוי הכורעים מימין לשמאל : מאיר "מגה" ברזילי ז"ל, יוסל'ה קנטרוביץ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יגאל וולודרסקי – דַר היה כדורסלן מחונן. הוא ידע כיצד להגשים את כשרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות אין סוף במשימה. הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959, ולבש את מדיה 89 פעמים תחת שרביטם של יהושע רוזין ושמעון ("צ'ינגה") שלח. לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד. יגאל וולדרסקי העניק לי את ההשראה להעביר את כישרון המשחק שלי לקבוצת הכדורסל של הקיבוץ שלי, הפועל אפיקים.

טקסט תמונה : קיץ 1964. חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. זיהוי עומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז"ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973), שי לין ז"ל (מת בארה"ב). כורע שני מימין : גיורא כהן (גיסו של חיים בורר ז"ל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 . אנוכי קולע לסל באחד האימונים באולם "איתמר" היכל הספורט של קיבוץ אפיקים. משמאל אחי יונתן. בגבם למצלמה : דובי אילן ועלי דגן. כולנו מתאמנים יחפים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. אנוכי אלוף כדורסל במדי אוניברסיטת ת"א. משמאל, המאמן שלי שמוליק יעקובסון ז"ל. (באדיבות אריה רוזנצווייג מאוניברסיטת תל אביב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ביקרתי בסידני הרחוקה והיפהפייה שלוש פעמים. פעמיים ב- 1998 ו- 1999 במסגרת פגישות הקדם הפקה האולימפיות בטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני הענק הקרויות  WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting), וכמובן באולימפיאדת סידני 2000 עצמה. אלכס גלעדי הבלתי נשכח שהיה כבר חבר מאז 1994 בוועד האולימפי הבינלאומי / IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) וסגן נשיא בכיר ב- NBC שקיבל את פניי בסִידְנִי (Sydney) נהג לומר לי : "…יואשיש , אתה זוכר שתמיד סיפרו לנו בהיותנו ילדים כי עשרה קבין של יופי ירדו על העולם – תשעה נטלה ירושלים. אז זהו ש- שיקרו אותנו. תשעה לקחה סידני. זאת העיר היפה בעולם ואתה עוד תיווכח בכך…". אלכס גלעדי צדק. אולם לא זה הנושא שעומד על הפרק עכשיו. מבצע השידורים הטלוויזיוני האולימפי שלי מסידני 2000 לאולפן בירושלים היה הישג מזהיר. בפרק זמן של 17 ימים באולימפיאדת סידני שידרנו ישיר 233 שעות ללא שיאה אחת . מבצע השידורים הגדול התאפשר הודות לטכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ותקשורת לוויינים מפותחת . ביני כעורך ראשי ומפיק ראשי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בסידני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) לבין האולפן בירושלים נפרשו ע"י הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הלוא הוא איגוד השידור האירופי, חמישה (5) ערוצי שידור Multilateral (רבי משתתפים) וארבעה (4) ערוצי שידור Unilateral (משתתף אחד). שלא לדבר על כך שעמדו לרשותנו עמדות שידור בכל אתרי התחרויות החשובות. אבל גם זה לא הנושא כעת. באולימפיאדת סידני 2000 נקרתה לי ההזדמנות להיפגש עם מאמן הכדורסל הנודע במשך שנים רבות של נבחרת ברה"מ אלכסנדר גומלסקי. בנו וולאדימיר גומלסקי שעבד בטלוויזיה הרוסית RTR ערך בינינו הכרה. מובן ש- מייד חקרתי בעניין הגובה במשחק הכדורסל, חשיבותו והשפעתו. זה היה ריאיון. היהודי – סובייטי אלכסנדר גומלסקי היה אדיב וג'נטלמן כדי לגולל את הסיפור במלואו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. ספטמבר 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו תחת הניווט והניהול שלי ב- IBC בסידני – אוסטרליה. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : וולדימיר גומלסקי (איש הטלוויזיה הרוסית הממלכתית RTR ובנו של אלכסנדר "סשה" גומלסקי), אנוכי יואש אלרואי, אלכסנדר "סשה" גומלסקי (2005 – 1928) מאמן הכדורסל המיתולוגי של נבחרת ברה"מ, גדעון הוד (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), ומשה מזרחי (טכנאי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : אמנון אלטשולר (מפקח קול ותקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) , עו"ד שי מוגילנר (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), וקובי תקוע עורך סרטי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני. (צילום במצלמת הסטילס של יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התעניינתי עד למאוד בנושא. והוא לא השיב ריקם את סקרנותי. הוא ידע מבנו וולאדימיר כי אני משמש העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני וכי הייתי ספורטאי עבר ברמה גבוהה לרבות שחקן כדורסל. כך ענה באדיבות וברצינות, ומידי פעם חייך : "…אולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה הראשונה בה נטלו חלק ספורטאי ברה"מ חלק לאחר מלחמת העולם ה- 2 שהסתיימה ב- 1945. יואש, זה היה מזמן. אתה צריך לזכור ש-סטאלין היה עוד הנשיא שלנו. הכדורסל הסובייטי היה תמים. נאיבי. חשבנו שטכניקה ואתלטיות פותרים כל בעיה במשחק. עד שנתקלנו בנבחרת ארה"ב במשחק הגמר בהלסינקי 52'. פגשנו לא רק נבחרת אתלטית מהירה מאוד וטכנית מאוד אלא גם בשחקנים גבוהים בוב קורלאנד 2.16 מ', קלייד לאבלט 2.11 מ' ועוד כמה שחקנים גבוהים. מפני שטרם היה חוק 30 שניות החזקנו סתם ככה בכדור במשחק אפילו מבלי לנסות לתקוף. השהינו את המשחק. ארה"ב ניצחה אותנו בסיום 25:36 אך הדבר איננו מלמד דבר על ההפרשים ברמה בין שתי הנבחרות. אילו שיחקנו כרגיל ומנסים לתקוף את האמריקנים היינו מובסים ב- חמישים הפרש. הם שלטו שלטון ללא מיצרים מתחת לשני הסלים. כל ריבאונד היה שלהם. זה היה איום ונורא".

הערה שלי : קלייד לאבלט קלע לארה"ב 9 נקודות ובוב קורלאנד הוסיף 8 נקודות. כלומר כמעט % 50 מסך כל הנקודות קלעו שני שחקני הציר הגבוהים של ארה"ב. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. תיעוד היסטורי לפני 68 שנים. נבחרות הכדורסל של ארה"ב (בגופיות הלבנות) וברה"מ בצילום משותף בתום משחק הגמר. הענקים האמריקניים זכו במדליית הזהב לאחר שניצחו את הסובייטים 25:36. עומד משמאל מס' 10 מרכוס פרייברגר (הספרה 1 מוסתרת, גובהו 2.11 מ'). עומדים במרכז התמונה בוב קורלאנד מס' 16 (2.16 מ') וקלייד לאבלט מס' 9 (2.11 מ'). מס' 12 הוא פראנק מקייב (גובהו 2.10 מ'). (באדיבות YLE ובאדיבות USOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אלכסנדר גומלסקי המשיך במסירת המידע לי אז באולימפיאדת סידני 2000, כלהלן : "…באולימפיאדת הלסינקי 1952 למדנו את הלקח. התחלתי לתור אחרי שחקנים גבוהים במיוחד. יאניס קרומינש היה אחד מהם. הוא היה לטבי נחמד מהעיר ריגה שקצת התעניין בכדורסל. פסל בתחביבו. 2.18 מ' שנשוי לאישה חמודה שגובהה 1.69 מ'. הייתי פשוט צריך לאלף את יאניס קרומינש ולהתחיל ללמד אותו את ה- א' – ב' של הכדורסל. ממש מההתחלה. הוא היה ממושמע ותלמיד טוב. זה כמובן לא הספיק נגד ארה"ב. באולימפיאדת מלבורן 1956 ניגפנו במשחק הגמר נגד ארה"ב, 89:55. אבל צריך לזכור שבשורות הנבחרת האולימפית האמריקנית שיחקו שחקנים ברמתם של ביל ראסל (2.08 מ') ורכז המשחק קיי. סי. ג'ונס. ביל ראסל שמר אישית על יאניס קרומינש שקלע 2 נקודות בלבד במשחק הגמר ההוא, אולם היינו בדרך הנכונה ב-אזימוט החשיבה שלנו. לאט – לאט צמצמנו פערים…".

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. הכפר האולימפי. זיהוי הנוכחים בצילום מימין לשמאל : האָצָן האמריקני אירה מרצ'יסון – גובהו 1.69 מ', יאניס קרומינש הלאטבי גובהו 2.18 מ' (אחרים אמרו שהוא התנשא לקומה של יותר מ- 2.20 מ'), וביל ראסל שחקן הכדורסל האמריקני שגובהו 2.08 מ'. הצילום מדגיש את ראשו הגדול של יאניס קרומינש כמו גם את כפות ידיו העצומות. הענק הלאטבי הזה היה מוטציה. הוא שקל 160 ק"ג ונעל נעל שמידתה מס' 62. (מקור : התמונה מופיעה בספר "חמש טבעות שלובות" של עמנואל גיל שיצא לאור ב- 1961 ע"י הוצאת הספרים "אות" בשיתוף עם הוועד האולימפי הישראלי).

אלכסנדר גומלסקי המשיך לנתח ולספר לי אז בפגישתנו ההיא בסידני, בעת באולימפיאדת סידני 2000, ואמר כלהלן : "…נוכחותו של יאניס קרומינש בנבחרת ברה"מ הייתה חיונית בזירה אירופית. הוא ושחקנים נוספים בשורות הנבחרת סייעו לי כמאמן לשמור על הבכורה. זה לא היה דבר של מה בכך. בראשית עשור ה- 50 של המאה שעברה הפך הכדורסל למשחק פופולארי בכל רחבי אירופה. אפילו אתם נבחרת ישראל הפתעתם את עצמכם ואת אירופה משנטלתם את המקום החמישי באליפות אירופה שנערכה ב- 1953 במוסקבה. לא היו לכם שחקנים גבוהים אבל היה לכם מאמן חכם ושחקנים חכמים. אט אט עלו לגדולה נבחרות כדורסל לאומיות כמו יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צרפת, צ'כוסלובקיה. השקפת העולם כי בלעדי שחקני ציר גבוהים (Big man) לא ניתן להצליח בהתמודדות בכדורסל הייתה נכונה. ניצחונה למשל של מכבי ת"א והמאמן רלף קליין עלינו, עלי כמאמן ועל קבוצתי צסק"א מוסקבה (נבחרת הצבא האדום) ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה, בתוצאה 79:91 לא הייתה אפשרית ללא אולסי פרי (2.10 מ') שלכם…".

זוהי עדותה הפוליטית – רפואית המצוטטת של דנה ווייס כפי שאמרה אותה ב- "אולפן שישי" בערוץ 12 ב- 2 באוקטובר 2020 בעיצומה של מגיפת נגיף הקורונה. שווה קריאה ועיון. אבל דנה ווייס מתנסחת באריכות רבה מידי שאיננה נדרשת, בכבדות רבה, באופן מסורבל מאוד, לא מקמצת בטקסט, ומסבירה ומביעה רעיון נדוש ויָשָן בעוד ועוד ועוד מילים שהיא איננה זקוקה להן. וודאי לא הצופים שלה. מעניין היכן נמצא באותה העת העורך של אותה מהדורת "אולפן שישי" משלשום ?

טקסט דנה ווייס :

"…הסיפור החרדי הוא טרגדיה, כי הקורונה יכולה לגרום שכולנו נעשה בטובת האחד את השני…כי בסוף אנחנו תלויים אחד בשני כדי לצאת מהסיפור הזה…וזה הולך לכיוון אחר לגמרי. בגל הראשון אני חטפתי הכי הרבה כי הבאתי ציטוט של בכיר שאמר שאם נהיה איטליה, זה יהיה בגלל חלק מהציבור החרדי…וזה באמת רק חלק מהציבור החרדי…אבל בסוף יש כאן משהו יותר רחב…תראו…בסוף אוכפים אפוא שאפשר ומחפשים מתחת לפנס, ואפילו שהיה כאן השר אוחנה כמה נכנסו בראש השנה לאכוף את מה שצריך באותן אוכלוסיות מבודדות חרדיות…אז את התשובה אתה יודע לבד…אוכלוסייה שלימה או חלקים מהאוכלוסייה הזאת יכולה להתנהג באוטונומיה…וזה הפלגים הקיצוניים, זה לא רוב החרדים, שסובל ומנסה ואוכף וחי בדיוק לפי כל הנהלים. יש כאן אוכלוסייה מסוימת בציבור החרדי שגרה באוטונומיה מוחלטת, מחליטה שהחוקים הם לא רלוואנטיים…מקבלת תקציבים…יש לה נבחרי ציבור שעוזרים לה…ומה קורה ? בסוף יש כאן ציבור נורמטיבי ימין – שמאל ולא משנה…נורמטיבי…שהוא חי לפי גחמות מתייחסים אליו כמו אל נתינים, מטילים עליו מגבלות שאין בהן שום היגיון, כמו למשל 200 מ', 300 מ', אומרים לו תלבש מסיכות בחוץ כשאין לזה שום משמעות, במקום להקפיד על מסיכות בפנים, סוגרים עליו שדה תעופה מסיבות של סולידריות…חבר'ה זו עדיין דמוקרטיה. זה מאוד בעייתי. ושוב אני חוזרת ואומרת : המחשבה שאפשר לנהל את האירוע הזה דרך פריזמה פוליטית תביא אותנו לאסון…". אפשר היה להביע את הרעיון שלה במקום יותר מ- 200 (מאתיים) מילים כפי שעשתה, באמצעות לא יותר מ- 80 מילים. היא נתפשת שוב ושוב כפטפטנית. כדאי לה לקחת קורס טלוויזיה אצל העילוי אמנון אברמוביץ'.  

טקסט תמונה : יום שישי – 2 באוקטובר 2020. "אולפן שישי" של חברת החדשות בערוץ 12. דנה ווייס שנייה משמאל. במרכז המגיש דני קושמרו. קיצוני מימין ערד ניר. שני מימין אמנון אברמוביץ'. קיצונית משמאל דפנה ליאל. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה : יום שישי – 2 באוקטובר 2020. דנה ווייס ב- "אולפן שישי" של חברת החדשות בערוץ 12. הטקסטים שלה ארוכים, מסורבלים, ומעייפים. היא משתמש בעודף מילים עצום שאין בהן כל צורך כדי להסביר רעיון פשוט, נדוש, וידוע. מישהו שם צריך לבקר ולערוך אותה. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

להלן עדותו החוזרת והנשנית של היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט הנוגעת לתיקי האישום הפליליים 1000, 2000, ו- 4000 אותם כתב והגיש נגד ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו (התפרסמה במגזין החג של העיתון "משפחה"). הטקסט הר"מ התפרסם במהדורת החדשות של ערוץ 12 ב- 29 בספטמבר 2020 ובראשו הכותרת בה אביחי מנדלבליט סבור כי יש סבירות להרשעת ראש הממשלה בתיקי האישום הנדונים 1000, 2000, ו- 4000. וגם העניין הזה : מוזר ומביך, אבל ניסוחיו של אביחי מנדלבליט מסורבלים ורצופים שגיאות בעברית.

טקסט אביחי מנדלבליט :

אביחי מנדלבליט : "נבצרות לא ירדה מהפרק…יש ענייו אחר…העניין האחר זה נורמטיבי, זאת אומרת חוסר בנבצרות של כל התפקוד הנורמטיבי…האם, כמו שאני עושה את ההבחנה, ואני אומר יש את הנאשם בנימין נתניהו ויש את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. זה לא אותו הדבר. אם אתה מערבב את הדברים ו-משתמש בכוח השלטוני שלך כראש ממשלה כדי להשפיע עליך פלילית…פה מתחילה להיות בעיה קשה…איך מתמודדים עם הבעיה הזאת ? אז אם באמת אי אפשר להתמודד איתה יכול להיות שכן נתגלגל לנבצרות".

מראיין : איך תדע מתי זה… ?

אביחי מנדלבליט : "עוד פעם, זה לא מתמטיקה, ואני לא נחפז, ואני מנסה להיות מאוד שקול ומאו רגוע, וכל פעם אני סופר עד 1000 ולא עד 10,,,אני לא יכול להרשות, אני לא מתנהג כמו הרשתות החברתיות, אבל אני כן אומר שלעניין הזה בדיוק נועד הסדר ניגוד העניינים, ולא, הוא לא עושה לי טובה. אני לא מקבל את זה שהוא בא ואומר : "…אני אקח על עצמי בהתנדבות מגבלות…". לא, אתה חייב לקחת מגבלות, זה גם מה שאמר בית המשפט העליון בפסק הדין שלו. המגבלות האלה שתיקח על עצמך שנעשה הבחנה, ואני לא תמים ולא נאיבי, וברור לי שזה לא יהיה % 100, אבל כן צריכים את האמירה שהוא לא עוסק למשל במינוי במערכת אכיפת החוק, לא עוסק בתיקון חקיקה ספציפית לעניין האישי שלו, כשהוא מנצל את הכוח השלטוני שלו. אסור לאפשר את זה".

סיכום (1) : אביחי מנדלבליט גם רומז שלא יסכים לעסקת טיעון בתיקי בנימין נתניהו. הוא מדבר על הצורך בהכרעה מהירה וברוכה, בייחוד לאור ההתנהגות של בנימין נתניהו נגד מערכת המשפט.

אביחי מנדלבליט : "ביקשתי שהמשפט יתנהל מיום ליום…אמרתי כמה שיותר מהר כי עם ישראל חייב הכרעה מהירה בעניין הזה. אי אפשר למשוך את זה באמת 5 שנים כמו שאתה אומר. זה רע מאוד אם זה היה 5 שנים…צריך לעשות את זה מיום ליום, לסיים את זה כמה שיותר מהר לכאן או לכאן, וצריך להכריע בטענות, במיוחד אגב אני אומר לך את זה עוד אמירה בסוגריים, במיוחד על רקע הטענות שהוא טוען. ה- תפירת תיקים…ואין כלום ולא היה כלום כי אין כלום…וכל האמירות האלה. בוא נראה, בית המשפט יכריע ונראה מה תהיה ההכרעה…ואני מכבד כל הכרעה. בסוף יש בית משפט, כלל הכרעה – בית המשפט, אין שום בעיה".

סיכום (2) : בהמשך הריאיון הודף היועץ המשפטי לממשלה את הטענות שמדובר בכתב אישום פוליטי ומעריך שיש סיכוי סביר להרשעה.

אביחי מנדלבליט : "אני לא הגשתי כתב אישום. אני אמרתי את זה גם. לא הגשתי כתב אישום חלילה הגד מפלגת הליכוד או גל מפלגה פוליטית שהיא…לא הגשתי נגד הימין. ממש לא. ממש לא במקומות האלה. ביקשתם מעשים אישיים, תנתח את כתב האישום ותראה אותו, לא רק בתיק 1000…לא, בכל התיקים. זה מעשים אישיים של בנימין נתניהו, מיוחס לו עבירות פליליות. למרבה הצער באמת כואב לי הלב ואני לא אומר את זה סתם [על מה בדיוק כואב לך הלב היועמ"ש…? תפקידך כיועץ משפטי של הממשלה הוא לחולל ולעשות דין צדק, גם אם מדובר בראש ממשלה בשם בנימין נתניהו מאוס שסרח ו-שאתה בעצמך כתבת והגשת נגדו שלושה כתבי אישום פליליים חמורים ביותר בתיקי 1000 + 2000 + 4000…אז תפסיק לספר לאומה הדואבת על כאבי הלב שלך…(!)] כואב לי הלב…ממש כל יום אני מתעורר וכואב לי הלב…הגעתי למקום הזה, לא טוב, חבל. מצד שני זאת חובה שלי לעם ישראל. אני לא אוותר על שחיתות, על דברים כאלה. בעיניי זה שחיתות אישית אישית לכאורה. לכאורה. עומדת לו חזקת החפות. יכול להיות שיוכיח את חפותו, תהיה לו את ההזדמנות בבית המשפט…לא יודע. כרגע הראיות שבפניי יש סיכוי להרשעה לדעתי. אינני נבהל מהשתיים וחצי כתבות ב- "Walla", ולא נבהל מהכמה סיגריות, כן…זה לא הסיפור, זה לא התיק. לא הייתי מגיש כתה אישום במצבים כאלה".

סיכום (3) : אז עכשיו זה כבר על השולחן. היועץ המשפטי אומר בקולו שכהונת בנימין נתניהו היא ל-מעשה כהונה על תנאי כל עוד ראש הממשלה איננו משתמש במשרתו לטובת החשוד בנימין נתניהו. 

מדהים: אחרי שהתכחש לקיומו של נגיף הקורונה ומגיפת נגיף הקורונה, זלזל, גיחך, לעג, והמעיט קבל עם ועולם באיומו של הנגיף החמקמק, המסוכן, המידבק, והקטלני, נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ חלה בעצמו בקורונה ואושפז מייד בבית החולים "וולטר ריד" ב-וושינגטון. גם רעייתו מלאניה נדבקה בנגיף הקורונה. דונאלד טראמפ בן 74 מקבל טיפול והשגחה רפואיים מהמעלה הראשונה. מעט מאוד מאזרחי ארצו אמורים לצפות להתייחסות דאגנית, חדשנית, ומסורה שכזאת. יהיה מעניין עכשיו עוד יותר לעקוב אחרי המאבק בינו לבין ג'ו באיידן כל כס נשיאות ארה"ב. הבחירות בארה"ב ייערכו ב-3 בנובמבר 2020 בצל מגיפת הקורונה המתחוללת במדינה הענקית בכל עוזה. עד כה נרשמו בארה"ב כ- 204000 (מאתיים אלף וארבע מאות) מתים בגלל מגיפת הקורונה. 

להלן אפיזודות מהעימות הנשיאותי הראשון הרדוד והרכילאי שהתקיים לפני כמה ימים בקליבלנד – אוהיו בין הנשיא דונאלד טראמפ לבין הטוען לכתר הדמוקרט ג'ו ביידן :

1. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…אמרת את המילה חכם, אני צריך להיות חכם יותר ? כנראה שכחת את שם הקולג' שלך…סיימת את הלימודים במקום אחרון בכיתה שלך…אל תשתמש במילה חכם…".

2. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…אני עוטה מסיכה כשצריך…אני לא עוטה מסיכה כל פעם שרואים אותי…הוא כל הזמן עם מסיכה…הוא מדבר 2 ק"מ ממני והוא עוטה מסיכה ענקית…".

3. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…אתה הנשיא הגרוע ביותר שהיה לאמריקה אי פעם…".

4. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…ב- 47 חודשים של הנשיאות שלי עשיתי יותר מאשר אתה עשית ב- 47 שנים…עשינו דברים שאתה אפילו לא חשבת עליהם…".

5. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…טראמפ הוא גזען בעצמו…".

6. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…במקום לומר לאנשים ננסה להבין איך להתמודד עם המצב, מה הוא עושה ….? הוא מוסיף שמן למדורה…!

7. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…עם הנשיא הזה אנחנו נהפוך כולנו לחולים, עניים, וחלוקים בדעותינו…".

8. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…באשר להיחלשות אני אמרתי לנשיא רוסיה פוטין בשיחה בינינו, טראמפ הוא הפודל שלך…".

9. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…אני דיברתי על הבן השני שלך…זרקו אותו מהצבא את הבן השני שלך, ולא הייתה לו עבודה עד שאתה הפכת לסגן נשיא…".

10. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…הוא זה שקרא לחיילים האמריקניים "ממזרים מטופשים"…הוא אמר את זה…אני בחיים לא הייתי אומר את זה…".

11. דונאלד טראמפ למנחה כריס וואלאס בעימות ה- 1 : "…כריס…הוא לא יודע על מה הוא מדבר בענייני שחורים ומשטרה…".

12. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…אין לך שום מושג לגבי אנטיפה…".

13. דונאלד טראמפ לג'ן באיידן בעימות ה- 1 : "…לא היה ממשל או נשיא שעשה את מה שעשיתי במשך 1/2 3 שנים למרות הניסיון להדיח אותי…מה שקרה עם הילארי קלינטון הרמאות הגדולה…".

14. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…יש לנו עכשיו גירעון מול סין גדול יותר מאשר היה קודם לכן…".

15. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…אין ספק שהבן שלך נכנס פנימה ולוקח להם מיליארדי דולארים…הוא מרוויח מיליוני דולארים לעצמו…מתוך סקרנות אשת ראש העיר של מוסקבה נתנה כספים רבים לבן שלך, מדוע…? מה הוא עשה עם הכסף הזה…?

16. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…הדברים האלה לא נכונים…".

17. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…הוא לא איכפת לו מכם…לא איכפת לו מהעם…לא איכפת לו מהאנשים…".

18. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…לי היה מזל ואני מקווה שיהיה לי מזל גם הערב…הערב אוודא כי זה המצב…העובדה שכל דבר שהוא אמר עד עכשיו זה שקר (באיידן קורא לו "הוא" ולא "אדוני הנשיא")…כולם יודעים שהוא שקרן…דונאלד טראמפ מגיב אבל המנחה כריס וואלאס מתערב ואומר לדונאלד טראמפ "…אדוני הנשיא בבקשה תן לו לסיים את דבריו..".

19. ג'ו באיידן לדונאלד טראמפ בעימות ה- 1 : "…הוא האדם הלא נכון, בערב הלא נכון, בזמן הלא נכון…אין שום מניפסטו…דבר שני…

20. דונאלד טראמפ לג'ו באיידן בעימות ה- 1 : "…פשוט איבדת את השמאל…אתה מסכים לתוכנית של ברני סאנדרז…".

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 2020. אוהיו – קליבלנד. העימות הנשיאותי ה-1 בין נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ לבין הטוען לכתר ג'ו באיידן. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

היסטוריה רחוקה שלא נשכחה. 

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל אחרי הכדורגל. גם בשנות ה- 40 בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת"א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה"ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב , וברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת"א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט לייבא מאמן כדורסל יהודי-אמריקני מ-ניו יורק, מוריס "טאבִּי" רסקין. על מוריס "טאבי" רסקין הוטלה המשימה הלאומית להכין את נבחרת ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של הלסינקי 1952 .

טקסט תמונה : שנת 1952. תל אביב. המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) מדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין המאמן יהושע רוזין. זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני ארז (מתבונן מעל כובעו של המאמן), משה מכטי, שחקן לא מזוהה, שלום קוסובר (משופם ולובש טרנינג עם הכתובת 'ישראל'), דוד הייבלום, שמואל "שמוליק יעקובסון ז"ל, יהודה "קנבוס" ווינר, שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל ברדן ומנחם קורמן, ושוב שחקן לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אינם מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1952. תל אביב. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לאולימפיאדת הלסינקי 52'. זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : יהושע רוזין, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, עמוס לין (חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן מוריס "טאבי" רסקין, משה "מוסה" דניאל (חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין, ראובן פכר (חבר קיבוץ מזרע), זכריה עופרי, ודוב "בולק"  פרוסק . זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור, פרדי כהן, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. שיטת הפיפטי – פיפטי. המאמן הלאומי מוריס "טאבי" רסקין (במרכז) עם דוב "בולק" פרוסק רכז הכדורסל של "הפועל" (מימין) ועם יהושע רוזין מאמן מכבי ת"א (משמאל). (באדיבות מנחם קורמן וארכיון התמונות של דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב נבחרת בהדרכת המאמן האמריקני מוריס טאבי" רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 בהלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פכר (בן 19), עמוס לין (בן 19),  מרסל חפץ, אליהו עמיאל, משה "מוסה" דניאל, פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קורמן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים ויושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט .

[2]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי לארנון צוקרמן באמצעות חיים יבין מתאריך 16 באפריל 1979 , הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979 .

מוריס "טאבִּי'" רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל . קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949 . נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס . הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של מחנה יונה בתל אביב. על חניכיו של נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידועי שם בישראל כמו אורי זמרי, מנחם קורמן, גדעון בנדל, שמריהו נאבל, ראובן פכר, ברוך שליין, יהושע רוזין, יעקב שאלתיאל, שמואל "שומי" שומכר, מיכה שמבן, ורבים אחרים .

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה"ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30. עומדים משמאל לימין : ג'ו לאפצ'יק (Joe Lapchick), קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert) , פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman), ג'וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג'וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. נט הולמן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- "מחנה יונה" בתל אביב שחקני כדורסל ישראליים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ראובן פכר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (בגבו מתכונן לניתור), נאט הולמן, שחקן לא מזוהה, אורי זמרי, וברוך שליין בגבו למצלמה. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל. הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן האמריקני נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ודוב "בולק" פרוסק. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי, ברוך חפץ, יהודה "קנבוס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, משה "מוסה" דניאל .

טקסט תמונה  : 21 באפריל 1949. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 71 שנים. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת"א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים, גדעון בנדל, איש לא מזוהה, אברהם שניאור ז"ל, המאמן נאט הולמן, אורי ג'רבי, ראובן פכר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז"ל, מיכה שמבן, וחיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה ווינר "קנבוס", ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו "מאולי" חייקין, ועמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד"ר אורי זמרי ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , משה "מוסה" דניאל.

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 71 שנים. מגרש הכדורסל ב- "מחנה יונה" בתל אביב. מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם המאמן היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. שורה עליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ויהודה ווינר. שורה תחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פרדי כהן, אברהם שניאור, שמעון שלח, אליהו עמיאל, ראובן פכר, ומשה דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוריס "טאבי" רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר, כשלושה חודשים, את תורת האימון של המשחק, אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת כשלה. למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 36:98, ניצחה את נבחרת שוודיה 36:88, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 50:81.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם עם נבחרות הפיליפינים, פורמוזה (טאייוואן), הונגריה ויוון. ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה "מוסה" דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק', אברהם שניאור 8 נק' , דני ארז (בן 17) 8 נק', זכריה עופרי 7 נק', שמעון "צ'ינגה" שלח 5 נק', ויהודה "קנבוס" ווינר 2 נק'. אח"כ הפסידה ישראל גם ליוון  52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק', זכריה עופרי, מוסה דניאל, דני ארז, ואליהו עמיאל קלעו כל אחד 6 נק', ראובן פכר קלע 4 נק', עמוס לין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק', שמעון שלח 3 נק', יהודה ווינר, רלף קליין, ומרסל חפץ קלעו כל אחד 2 נק'.

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל, משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי השורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : המאמן מוריס "טאבי" רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת"א ), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה "מוסה" דניאל (קיבוצניק מחולתה ששיחק בקבוצת הפועל  מעיין ברוך, ראובן פכר (קיבוצניק מהפועל מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי (מכבי ת"א), עמוס לין (קיבוצניק מהפועל משמר העמק) . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן, ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת"א). הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נבחרת ישראל בכדורסל בתמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה"ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה"ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה"מ בתוצאה 36 : 25). זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, ראובן פכר 1.86 מ', קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.11 מ'), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.11 מ'), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91  מ'), רוברט "בוב" קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל-2.16  מ'), משה "מוסה" דניאל 1.85 מ', איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ'), וויליאם האגלנד (William Hougland), אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס' 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ'). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams), מנחם קורמן , הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin) , דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון "צ'ינגה" שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה "קנבוס" ווינר, שחקן אמריקני לא מזוהה , וויין גלזגו (Wayne Glasgow) , ואברהם שניאור. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ועמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן מוריס 'טבי' רסקין חזר לארה"ב ואת שרביט האימון קיבל יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. רלף קליין ז"ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם . ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה . ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת  ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע , הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה"מ. המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת"א) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), זכריה עופרי (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת"א), דני אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת"א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה "קָנַבּוּס" ווינר (מכבי ת"א), משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת"א), דוד הייבלום (הפועל ת"א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסַק שהיה מרכיב הנבחרת (היה תפקיד כזה), יצחק כספי, וראש המשלחת ברוך בג. נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ומשובב נפש.

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל בדרכה לאליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן יעקב שאלתיאל, זכריה עופרי, אישה לא מזוהה, יצחק כספי, אברהם שניאור, אישה לא מזוהה, דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן (מוסתר), ראובן פכר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חפץ ומרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, ראש המשלחת ברוך בג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה לבירת ברה"מ כדי להשתתף באליפות אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל, אברהם שניאור, דני ארז, מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה "קנבוס" ווינר, שמעון "צ'ינגה" שלח, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה), מרסל חפץ (מוסתר), ומשה "מוסה" דניאל. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה"מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה ובמוזוליאום קברם של מנהיגי ברה"מ ההם וולדימיר איליץ' לנין ויוזף דג'וגאשווילי סטאלין (בצד שמאל מאחור), בימים שקדמו למשחקים. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה "קנבוס" ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה "מוסה" דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי הצועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ') , זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פֶכֶר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פרדי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני ארז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. מנחם קורמן זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו ב- 2000 ו- 2001, כלהלן : "הוא יעקב שאלתיאל היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין". נבחרת ישראל ניצחה אז במשחק הראשון את פינלנד בתוצאה 36:60 (23:29). קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק' , פרדי כהן 16 נק' , זכריה עופרי 6 נק' , דני ארז 6 נק' , שמעון שלח 3 נק' , ראובן פכר , משה דניאל , ומרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק' .

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 48:61 (23:30). אברהם שניאור ופרדי כהן הִרבו לקלוע 17 נק' כל אחד, זכריה עופרי קלע 13 נק', שמעון שלח 9 נק', ומרסל חפץ 5 נק'.

במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  55:57 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל הקור באצטדיון הועבר המשחק לאולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות  ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50 דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק', אברהם שניאור 11 נק', פרדי כהן 8 נק', מרסל חפץ ודני ארז 6 נק' כל אחד, שמעון שלח 4 נק', ורלף קליין 1 נק'.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  29:40 (13:18). אברהם שניאור קלע 12 נק', פרדי כהן 11 נק', מרסל חפץ 8 נק', זכריה עופרי 5 נק', ושמעון שלח 4 נק'.

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורסל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק', שמעון שלח 11 נק', אברהם שניאור 8 נק', זכריה עופרי 8 נק', רלף קליין 3 נק', ודני ארז 2 נק'.

אח"כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ'כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 53:59 (25:29). דני ארז היה גיבור המשחק כשקלע 17 נק', אברהם שניאור קלע 14 נק', פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק' כל אחד, שמעון שלח 6 נק', מרסל חפץ ומשה דניאל קלעו 2 נק' כל אחד.

שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות. צרפת ניצחה את ישראל 48:61, ברה"מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק', בתוצאה, 25:75 (במחצית 11:29)  והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 20:66 (במחצית 14:48). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים מאז השתנו לבלי הכר.

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של "דינמו" במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של מנהיגי ברה"מ ההיא וולדימיר איליץ' לנין ויוזף דג'וגאשווילי סטלין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה "מוסה" דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר (מקיבוץ מזרע), מרדכי מימרן, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה במוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ'), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי. 

הערה 3 : התמונות המובאות על ידי בפוסטים השונים מעשירות את המֵידָע עבור הקוראים והופכות אותו למעניין ואמין יותר. אני עושה כל מאמץ לזהות עבור הקוראים את כל הנוכחים בכל התמונות ולא רק את גיבורי העלילה.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים. 

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  – – – – – – – – – –  

פוסט חדש מס' 951 : הפוסט הקונקרטי הזה מס' 951 מועלה לאוויר בשבת – 23 בינואר  2021.  

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  – – – – – – – – – –

פוסט מס' 951. נשכחות שזוכרים. פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים (מכיל כ- 10000 עמודים) : עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 951. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים (מכיל כ- 10000 עמודים) : עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 951. כל הזכויות שמורות. 

כאמור מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי . אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה היו אלה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם . בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים , מח"טים , אוגדונרים , ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל (היום פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם בג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים . סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש , ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר). גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש שהפכו בגיל כה צעיר למופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית. שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. אתה מחרף את נפשך למוות לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון ולא בעבור הרמטכ"ל משה דיין אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי, בירי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִדְךָ בעת צָרָה . הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות , במחלקות , ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו באימונים הקשים , במסעות הארוכים , בסחיבת אלונקות , בניווטי לילה ללא שינה ובחינוך הצבאי למשמעת, מורשת, ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים, סמלים, ומ"מים. לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב . שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חשוף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ . אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך . זה היה החינוך שקיבלתי בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ ומאוחר יותר לקצין בגדוד 12 של חטיבת גולני .

טקסט תמונה : זאב שטרנהל ז"ל היה המ"מ שלי בקורס מפקדי כיתות של חטיבת גולני בג'וערה ב- 1956 ומפקדי הנערץ במלחמה  של "מבצע קדש" נגד מצרים באוקטובר – נובמבר 1956. (באדיבות זאב שטרנהל ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יהושע מיצמאכר המ"כ שלי בטירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני. (באדיבות יהושע מיצמאכר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 63 שנים. אנוכי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי היה סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. המח"ט היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון. המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד. התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יכול וגם אינני רוצה לשכוח אותם גם לאחר יותר מחמישים שנה. בלימודיי האקדמאים במכון ווינגייט פגשתי את המחנך האהוב אורי אפק (בן 88, היום) שהיה מורה שלי במקצועות הכדורעף ומשחקי תנועה, ואת אלוף המתמטיקה והפיסיקה יִצְחָק "אִיצִיק" מַנְדֶלְבְּרוֹיְד (בן 89, היום) שהיה המורה שלי במקצוע הא"ק. איציק מנדלברויד היה אחד האנשים בעל ההיגיון הכי הגיוני שהכרתי בחיי. הוא ראה בהוראת הא"ק מדע ולא תחביב. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט של שני המורים והמחנכים הדגולים  אוּרִי אָפֵק ואיציק מנדלברויד. הדגש על מחנכים. הוראה ללא חינוך היא בסופו של דבר הליך פגום. שניהם הותירו עלי רושם עצום עד עצם היום הזה.

טקסט תמונה :  קיץ 1949. ימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל באִצטדיון "המכבייה" ב- 1949 כובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אַרְיֵה גְלִיק ז"ל (הפועל ת"א) אָצָן ל-400 מ' ו-800 מ', אהובה קראוז-קריביצקי ז"ל (הפועל רחובות) קופצת לגובה, יצחק "איציק" מנדלברויד יבד"ל (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון, רות  קורן אצנית תבד"ל, ודוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100 מ' ו- 200 מ'. (באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1975 שמעתי לראשונה מפי יצחק "צחי" שמעוני מנהל התוכניות בטלוויזיה את שִמעוֹ של המתעד האולימפי הדגול היהודי אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan). באולימפיאדת מונטריאול 1976 פגשתי אותו. בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) יהודי – אמריקני מ-מנהאטן (נפטר בניו יורק ב- 2010 בן 84) נחשב לאחד מבימאי הספורט ואנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בדורנו. דוקומנטאריסט מוכשר בעל טביעת עין מיוחדת במינה שלימד רבים מאִתנו בארץ ובעולם כיצד לחשוב בטלוויזיה, כיצד לתחקר ולתעד, כיצד להכין תסריט של החומר ולתַּסְרֵט אותו לקראת צילומו (ועריכתו) בטלוויזיה, וכיצד לכתוב בטלוויזיה. הכתיבה היא כישרון. בטלוויזיה היא גם מדע. אולי אומנות. ההשפעה של בַּאד גְרִינְסְפָּאן עלי היא נִצחית. סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלוֹ, "OLYMPIAD" בת 22 הפרקים, היא מונומנט טלוויזיוני שיתקיים לעַד . צריך לראות אותה ולצפות בה כדי להבין מדוע.

נולדתי ב- 1938 בקיבוץ אפיקים. מילדוּת גדלתי על גיבורי הספורט המופלאים  ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר , פָּאבוֹ נוּרְמִי , גֶ'סִי אוֹאֶנְס , אֶמִיל זָטוֹפֶּק , המתאגרף ג'וֹזֶף לוּאִיס בָּארוֹאוֹ (Joseph Louis Barrow) הנודע בשמו ג'וֹ לוּאִיס – "המַפְצִיץ הַחוּם", ומאוחר יותר גם על המתאגרף מוּחָמַד עָלִי (שמו הקודם היה קָאסְיוּס מַארְצֶלוּס קְלֵיי) .

ג'וֹ לוּאִיס נולד ב- 13 במאי 1914 במדינת אלאבאמה. הוא היה נצר למשפחת עבדים שהפך להיות אלוף העולם באגרוף במשקל כבד . הוא היה אליל ספורט שלי שחלמתי עליו. כה רציתי לפגוש אותו. ההיסטוריה הספורטיבית שלו רצופה שיאים אך גם כישלונות. הוא היה אלוף העולם במשך 14 שנה מ- 1937 עד 1951. אחד הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה המדהימה שלו בזירה היה  ב- 22 ביוני 1938. באותו ערב הביס בנוק אאוט בחלוף זמן קצר ביותר, רק   2:04 דקות בתוך סיבוב הראשון בניו יורק את יריבו הגרמני מָאקְס שְמֶלִינְג .

טקסט תמונה : אחת הסצנות הדרמטיות בסרט הדוקומנטארי שעשיתי וביימתי "ג'ו לואיס – המפציץ החוּם". התאריך, 22 ביוני 1938. אלוף העולם ג'וֹ לוּאִיס (מימין) בן 24  גובהו 1.85 מ', והטוען לכתר מאקס שמלינג בטקס השקילה המסורתי זמן קצר לפני תחילת קרב הגומלין ביניהם. ג'ו לואיס הביס יריבו לאחר שתי דקות וארבע שניות מתחילת הסיבוב הראשון. ג'ו לואיס גרף לכיסו בקרב הזה 8000 (שמונת אלפים) דולר בכל שנייה מ- 120 השניות שנמשך הקרב. בקרב הראשון שנערך בין השניים שנתיים קודם לכן ב- 19 ביוני 1936, גם כן בניו יורק ניצח מָאקְס שְמֶלִינְג את ג'וֹ לוּאִיס בנוק אאוט בסיבוב ה- 12. (התמונה באדיבות ביל קייטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור 40 שנה היה לי חלום. רציתי לעשות שני סרטים אודות שני המתאגרפים השחורים הדגולים ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי. לא היה איש בקי ממנו במחלקת הספורט בתולדות האגרוף וההיסטוריה שלוֹ. הייתי בר מזל. אָלֶכְּס גִלְעָדִי נעתר לבקשתי ואישר לי את התקציב לביים שני סרטים דוקומנטאריים באורך של 75 דקות אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי אלילי ילדותי ובחרותי . שני ספורטאים ענקיים ואישים יוצאים דופן. האמריקני בִּיל קֵיְיטוֹן (Bill Cayton) שהיה בימים ההם נשיא חברת הסרטים רבת המוניטין "The Big Fights Ltd", העניק לי בלא תמורה כספית את חומרי הפילם הנפלאים והמדהימים של האימונים והקרבות המפורסמים וגם ראיונות חשובים מהקריירות העשירות של ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי . הוא נדהם לשמוע שמישהו, איש טלוויזיה מישראל, מכיר בצורה כה יסודית ונחרצת את האִגְרוּף האמריקני לדורותיו ומתעניין בגיבורים שהיו גם המועדפים שלוֹ .

לאמריקנים יש מנהג חשוב. הם מתעדים מקדמת דנה כל דבר. הקרב ההיסטורי המפורסם ב- 22 ביוני  1938 ב- "יאנקי סטאדיום" בין ג'וֹ לוּאִיס לבין מָאקְס שְמֶלִינְג שעמד במרכז הסרט התיעודי שלי בן 75 דקות "הַמַפְצִיץ הַחוּם ג'ו לואיס" (The Brown Bomber) , תועד בשלמותו באמצעות שלוש מצלמות פילם 35 מ"מבטרם עידן ה- Video. התיעוד נשמר ונמסר לי ע"י בִּיל קֵיְיטוֹן. הסרט "המפציץ החום ג'ו לואיס" שודר בהצלחה עצומה בטלוויזיה הישראלית ב- 1979 וזכה לתגובות נלהבות. לא הופתעתי. ידעתי מראש כי צופי הטלוויזיה בישראל מעוניינים לקבל מידע אודות אנשים מפורסמים בארץ ובעולם בתחומי המדע, חברה, פוליטיקה, אומנות, מוסיקה, וגם בספורט באמצעות סרטים תיעודיים. בעיקר כשמדובר בקרבות אגרוף היסטוריים במשקל כבד בעלי מוניטין משנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה, שמעולם לא נראו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צופי הספורט בישראל הגיבו באהדה עצומה לשידור הסרט "ג'וֹ לוּאִיס" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הגיעו לחטיבת הספורט בימים ההם הרבה מאוד תגובות חיוביות בתום ההקרנה. מעבר למצופה. אלכס גלעדי ואנוכי למדנו שוב שיעור חשוב . הציבור הישראלי פתוח ומעוניין לצפות בסיפורים תיעודיים בטלוויזיה אודות ספורטאים בינלאומיים עתירי מוניטין, גם אם הוא לא מכיר אותם אישית, בתנאי שהתחקיר והסרט עשויים היטב ובצורה מקצועית. הסרטים הדוקומנטאריים אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוחמד עלי ענו על הקריטריונים האלה.

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אנוכי (בן 46) בפגישה עם המתאגרף הדגול מוחמד עלי (בן 42) ב-מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) האולימפי שמוקם באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. אין לי בכלל ספק כי מוחמד עלי הוא אחד מגדולי הספורטאים בתבל בכל הזמנים. יש לכך כמה נימוקים וכמה היבטים. לא רק ספורטיביים. זאת לא פרטנזיה אישית. אסביר זאת באחת הפוסטים הקרובים אם כי צריך לזכור שמי שסייע לו רבות לשמור על התודעה הספורטיבית בלב הציבור האמריקני (וגם העולם) היה שדר הספורט הבכיר של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC , מר האווארד קוסל (Howard Cosell) (תיעוד וצילום אורי לוי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1979. אחת מתגובות רבות שהגיעו למשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר הקרנת הסרט הדוקומנטארי "ג'ו לואיס", והוכיחו לאלכס גלעדי ולי כי צופי הטלוויזיה בישראל ערוכים לשטוף את עיניהם ב- "חומרים ערכיים דוקומנטאריים", מעבר למשחקי הכדורגל והכדורסל המשודרים להם ללא הרף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנות ה- 50 של המאה שעברה נחשב חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן למנחית ושחקן הכדורעף הטוב בישראל וקבוצתו הפועל בית זרע הייתה הטובה במדינה. המשחקים נערכו בימים ההֵם על מגרשי אדמה ובאור יום. היינו הולכים ברגל מאפיקים לבית זרע כדי להתבונן בחיים בורר שנחשב בשנים ההן למפציץ, המנחית הראשון במעלה, והיה השחקן המוביל בנבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מִיכָה שָמְבַּן ז"ל. משחק הכדורעף בעשורים ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי השומר הצעיר. ליד הפועל בית זרע  הצטיינו במשחק הזה גם קבוצות הכדורעף של קיבוץ גן שמואל, קיבוץ מרחביה, וקיבוץ ספיח (בית קמה). חַיִים בּוֹרֵר, אוֹמָנָה לְבָבִי, ו- יַעֲקב "יָקִי" גְרוֹף היו אלילי ילדותינו. אח"כ עברה השליטה בענף לקיבוץ עֵין שֶמֶר תחת הדרכתו של אוּרִי אָפֵק, שם בלטו אֵהוּד דֶקֶל, מִיכָה מִילְשְטֵיְין, ועִמָנוּאֵל אַלוֹן. הפועל עֵין שֶמֶר הפכה לאלופת המדינה הודות לאימון המסור, המתקדם, והמקצועי של אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק). לקיבוץ עֵין הָחוֹרֶש הייתה גם כן קבוצה טובה בזכות שחקנה המצטיין אֵלִיָהוּ רָבִּינָא. מאוחר יותר עלה לגדולה קיבוץ המעפיל הרבה הודות לשלישיית השחקנים הנפלאה דָוִד בַּר-נֵצֶר + עַמִירָם שַפְרָן + וגיורא הלפרין ומאמנה צבי סינטו ז"ל.

בקיץ 1950 הייתי בן 12. רציתי כמו כל הילדים להיות חַיִים בּוֹרֵר. עשור אח"כ ב- 1960 הפכה קבוצת "הפועל" אפיקים למעצמת כדורעף בעמק הירדן ואחת הקבוצות הטובות בישראל הודות למאמן – שחקן שלנו דָוִד כָּפְרִי ז"ל . דָוִד כָּפְרִי בן קיבוץ שָרִיד שימש שנים רבות Play Maker מצטיין בנבחרת ישראל והוא שהפך אותי גם לשחקן הנחתה מצטיין בכדורעף. הייתי לפני כן כדורסלן וכדורגלן. התנשאתי לגובה של 1.90 מ', ויכולתי באמצעות הניתור שלי להרים את מרכז הכובד של גופי כמטר מעל הקרקע.

טקסט תמונה : קיץ 1950. חַיִים בּוֹרֵר ז"ל חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע הוא שחקן הכדורעף הטוב ביותר בישראל ואליל ילדותי. (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי).

ב- 1960 התפתח משחק הכדורעף בצעדי ענק בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן שהשתייך פוליטית למפלגת מפא"י. אני מזכיר את הצד הפוליטי – ספורטיבי מפני שמשחק הכדורעף בארץ היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי "השומר הצעיר". התבלטותו של קיבוץ אפיקים בענף הכדורעף לא היה דבר שבשגרה. שברנו את ההגמוניה המסורתית של קיבוץ בית זרע שהשתייך פוליטית ל-"שומר הצעיר" ולמפלגת מפ"ם (ראשי תיבות של מפלגת הפועלים המאוחדת). זאת הייתה סנסציה. גייסנו לשורות הקבוצה שלנו את חַיִים בּוֹרֵר מבית זרע אליל ילדותי שהיה כבר בן 32. גייסנו גם את אַהֲרוֹן רוֹטְשִילְד אף הוא חבר קיבוץ בית זרע. ב- 1960 הייתה קבוצת הפועל אפיקים היחידה בליגה הלאומית בכדורעף שהיה לה אולם ביתי. שאר הקבוצות שיחקו במגרשים פתוחים . ב- 1962 כבר דורגנו במקום הרביעי בישראל. מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מִיכָה שַמְבָּן הזמין אותי ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל. מִיכָה שָמְבַּן חבר אגודת הפועל משחר נעוריו (בעל אוריינטציה פוליטית של השמאל. היה מפ"מניק) הוא מייסד ענף הכדורעף במדינת ישראל . אישיותו הנמרצת והכובשת הזיזה הרים וסלעים. פשוטו כמשמעו. נפשו הדינמית שלא ידעה מרגוע חיפשה כל הזמן דרכים נסתרות שלו לשפר את המציאות הספורטיבית הדלה במדינת ישראל. הוא היה לא רק מאמן. הוא היה ראשית דבר מחנך ומנהיג. אַמָרְתָּ מִיכָה שָמְבַּן – אמרת כדורעף. הוא הניח את היסודות והיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התפתחותו של משחק הכדורעף בארץ ונהנה מאמון מוחלט של השחקנים שגבל בהערצה . בשל אופיו הבלתי מתפשר ולעיתים קשוח נאלץ פעמים רבות להתווכח על מנת לשכנע. מיכה שמבן היה חבר מרכז "הפועל". בהיותו איש חכם, חריף שכל ומחשבה, יזם ו-רעיונאי בעל ניסיון, רטוריקן בעל כושר ביטוי ותכונות בולטות של מנהיגות – ידע להשפיע. השחקנים האמינו לו ובטחו בו. מִיכָה שָמְבַּן ז"ל נמנה על נבחרת מצומצמת של אישי ספורט במדינת ישראל בימים ההם שאפשר לומר עליהם ללא כל היסוס או התלבטות כי הם היו : "The leaders of the people". חַיִים בּוֹרֵר ז"ל מת ב- 2016 היותו בן 88. הוא היה ונשאר חבר קיבוץ בֵּית זֶרַע (בעמק הירדן) עד סוף חייו. הימים ההם של תום ופשטות חלפו לבלי שוב. הדור ההוא החמיץ את הטלוויזיה כפי שהטלוויזיה החמיצה אותו.

טקסט תמונה : קיץ 1950. ימי התום והפשטות. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין ז"ל (הפועל ת"א), משה "מוסה" דניאל ז"ל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן ז"ל (המאמן הלאומי), חיים בורר ז"ל (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי ז"ל (הפועל מרחביה), דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב ז"ל (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. זהו חַיִים בּוֹרֵר ז"ל חבר קיבוץ בית זרע, שחקן הכדורעף הטוב בישראל בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף באמצע שנות ה- 50 במאה הקודמת. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אומנה לבבי (קיבוץ מרחביה), מיכה מילשטיין, אהוד דקל (שניהם מקיבוץ עין שמר), דוד בגה (קיבוץ אשדות יעקב), המאמן מיכה שמבן , חיים בורר (קיבוץ בית זרע), איתן יבזורי (קיבוץ אפיקים), אהרון רוטשילד (קיבוץ בית זרע), ודניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל). זיהוי כורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, אברהם ווייס, יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב), יעקב '"יָקִי" גְרוֹף (קיבוץ ספיח שהפך לקיבוץ בית קמה), וגדי זוהר (קיבוץ מרחביה). (התמונה באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                           

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורעף בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : מרדכי גנדלין, שלמה הניג, דוד בֶּגָה, אברהם ווייס, שלושה שחקנים לא מזוהים, קפטן הנבחרת אומניהו "אומנה" לבבי, והמאמן הלאומי מיכה שמבן. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, יוסף "יוסקה" צוּק, חיים בורר, ויעקב "יָקִי" גְרוֹף. (באדיבות חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו אומניהו "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל חבר קיבוץ מרחביה והקפטן הנערץ של נבחרת ישראל בכדורעף בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. (באדיבות חיים בורר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התאמנתי בנבחרת ישראל זמן קצר בלבד בכמה מחנות אימונים שהתקיימו בדרך כלל באולמות של קיבוץ גבעת ברנר וקיבוץ נען. כל מי שהתאמן תחת הדרכתו של מיכה שמבן לא ישכח את את שאגת הקרב המפורסמת שלו בשפה הצרפתית באימונים ובמשחקים, "Allee" . מִיכָה שָמְבַּן היה מנהיג ספורט, מחנך, ומאמן בעל מוניטין רב בארץ שהשריש את המשחק הספציפי הזה בישראל אך צריך לזכור שהכדורעף בארץ היה ברמה חובבנית לחלוטין. נבחרת ישראל בכדורעף הייתה חסרת ניסיון לחלוטין בשנים ההן ונטולת כל סיכוי בזירה הבינלאומית בעיקר בהתמודדויות מול נבחרות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ. באליפות העולם בכדורעף שנערכה ב- 1952 במוסקבה, ניצחו שחקני הכדורעף הסובייטיים את שחקני ישראל בראשות חיים בורר ללא תנאי. זאת אפילו לא הייתה תחרות. שחקני נבחרת ברה"מ אלופת העולם כמו קונסטנטין רֶוָוה, קוֹסְטִיָה, ורכז המשחק מוֹנְזֶ'לֶבסקי שלטו ללא עוררין במשחק. צריך לזכור שממשלת ברה"מ (מדינה ענקית שהורכבה מרוסיה ולאומים שונים) שלאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בראשות הדיקטטור הקומוניסטי שלה יוזף דג'וגאשווילי סטאלין החליטה כבר לפתח קו ייצור מדעי של תעשייה ספורטיבית בכל הענפים וודאי במשחקי הכדור הידועים והפופולאריים כמו כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדור יד, והוקי קרח. הפערים העמוקים בין נבחרות ישראל בכדורגל, כדורסל , וכדורעף היו משמעותיים ביותר. ב- 1952 הביסה ברה"מ את נבחרת ישראל בכדורעף באליפות העולם בתוצאה המכרעת  0:3 ללא התנגדות ממשית. ישראל ייצרה נקודה פה ונקודה שם אולם זאת לא הייתה התמודדות, אפילו לא הפסד בכבוד. חַיִים בּוֹרֵר ואוֹמָנָה לְבָבִי היו שמות מוכרים בישוב הקטן בישראל אך נעלמים בעולם הגדול. בישראל וב- ברה"מ שיחקו כדורעף על פי אותם החוקים אך זה לא היה אותו המשחק.

טקסט תמונה : 1952. מוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורעף צועדת באצטדיון "דינאמו" במוסקבה בטקס הפתיחה של אליפות העולם בכדורעף. את הנבחרת מוביל הקפטן אומנה לבבי מקיבוץ מרחביה. שלישי מימין הוא יוסף "יוסקה" צוק מקיבוץ אשדות יעקב. חמישי מימין הוא דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. שישי מימין הוא חיים בורר מקיבוץ בית זרע (משופם). שביעי מימין הוא דניאל "שחור" אלוני מקיבוץ גן שמואל. האחרון הוא גדי זוהר מקיבוץ מרחביה. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מוסקבה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. אליפות העולם בכדורעף. נבחרת ברה"מ (משמאל) מנצחת את נבחרת ישראל בתוצאה 0:3 (2:15 , 4:15, ו- 1:15). בתמונה נראה חיים בורר מנסה להעביר את הכדור לחלקת היריב אך נתקל בחסימה גבוהה של הנבחרת הסובייטית. סמוך לחיים בורר זהו אומנה לבבי (בברכיים כפופות), ומימין גדי זוהר. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1949. ראשית התפתחות משחק הכדורעף במדינת ישראל. תחרות כדורעף ארצית בבאר שבע. (תצלום דוב "בולק" פרוסק. גלופת "גורן כידון").

טקסט תמונה : 1949. פראג. אליפות העולם בכדורעף. המנחית הסובייטי קונסטנטין רֶוָוה בעל הניתור הנפלא מנחית כמעט ללא הפרעה נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. (גלופת "גורן כידון").

בחלוף שנה הביסה נבחרת ברה"מ בכדורסל באליפות אירופה במוסקבה 1953 את נבחרת ישראל בהפרש עצום וחסר תקדים 25:75. בשורות ישראל שיחקו אז תחת שרביט אימונו של יעקב שאלתיאל אברהם שניאור, זְכַרְיָה עוֹפְרִי, מַרְסֶל חֵפֶץ, פְרֶדִי כּהֵן, שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שֶלַח, רָלְף קְלָיִין, יְהוּדָה "קָנָבּוּס" וִוינֶר, מְנַחֵם קוֹרְמַן, משֶה "מוּסָה" דָנִיאֵל ,רְאוּבֵן פֶּכֶר, עָמוֹס לִין, ואחרים . ידועי שֵם בארץ אך חסרי השפעה על צמרת הכדורסל באירופה (בטורניר 1953 גברה נבחרת ישראל בכדורסל על נבחרות בולגריה, יוגוסלוויה, צ'כוסלובקיה, ואיטליה אולם נוצחה ע"י צרפת 62:45, הובסה ע"י נבחרת הונגריה 66:20, וכאמור הובסה גם ע"י ברה"מ 75:25).

טקסט תמונה : 1949. ראשית התבססות משחק הכדורסל במדינת ישראל. התצלום מספר על משחק כדורסל בין נבחרות מורים לחינוך גופני מהצפון ומהדרום ב- 1949. שלישי מימין זהו ד"ר אוּרִי זִמְרִי. (גלופת "גורן כידון").

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פכר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פְרֶדִי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני אֶרֶז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ . נבחרת ישראל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה: יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז'אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה), שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה . יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים.  (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                 

טקסט תמונה : 1953 – 1952. החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953. זיהוי השחקנים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א, הגבוה בשחקני הנבחרת1.91 מ') , מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צִ'ינְגָה" שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת"א), ואברהם שניאור (מכבי ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בטורניר האולימפי בכדורגל לקראת אולימפיאדת מלבורן 1956 הביסה נבחרת ברה"מ בכדורגל את נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של האנגלי ג'ק גיבונס 5 : 0. בנבחרת ישראל שיחקו בין השאר השוער יעקב חודורוב, המגן שאול מתניה, הרץ גֶ'רִי חֶלְדִי, הבלם יצחק שניאור, והחלוצים יהושע גלזר ונחום סטלמך. השמות האלה לא הספיקו. ההישגים הגדולים של הנבחרות הלאומיות של ישראל בכדורעף, כדורסל, וכדורגל במאבקיה בעשור ה- 50 של המאה שעברה נגד ברה"מ היו פוליטיים יותר מאשר ספורטיביים . דגל ישראל התנוסס באצטדיון הפתוח של "דינאמו" במוסקבה והמנון "הַתִּקְוָוה" נוגן בפרהסיה ושימש עדות לתקומה המתחדשת של האומה הישראלית לאחר השואה. המיית לִבָּם של מיליוני יהודים כלואים מאחורי מסך הברזל ב- ברה"מ לשמע נגינת ההמנון הלאומי של מדינת ישראל על אדמת ברה"מ הייתה תוצר של ההשתתפות ולכן חשובה כמותה.

טקסט תמונה : 11 ביולי  1956. מוסקבה. אצטדיון "לֶנִין". נבחרות ישראל (משמאל) וברה"מ (מימין) ניצבות באִצטדיון "לֶנִין" במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 לפני נגינת ההִמנונים. קבלת הפנים לנבחרת  בבירה הסובייטית הייתה אוהדת. השלטון הסובייטי אִפְשֵר להציב שלט מאיר עיניים בעברית מתחת לתמונתו המפורסמת של וְולָאדִימִיר אִילִיץ' לֶנִין, ובו כתוב, "ברכה לספורטאי מדינת ישראל". במחצית המגרש השמאלי ניצבים המאמן הישראלי גֶ'ק גִיבּוֹנְס והשחקנים הישראליים עדיין לבושים ב- בגד אימון ארוך, הבלם יִצְחָק שְנֵיאוּר, השוער יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב , המגן שָאוּל מַתָּנְיָה, והמגן דוּדוּ קְרֶמֶר. בנבחרת ברה"מ ניצב ראשון משמאל המאמן גבריאל קאצ'אלין, לידו הקפטן אִיגוֹר נָאטוֹ, והשוער רב המוניטין לֵב יָאשִין. בתוך דקה – שתיים יגישו שחקני ברה"מ זרי פרחים לשחקני ישראל. (התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל של ישראל והארכיונאי רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיכה שמבן היה מבין הספורטאים הישראליים הבכירים שהשתתפו בקורס הכדורסל שערך המאמן היהודי – אמריקני נֶאט הוֹלְמָאן באפריל 1949 בתל אביב. כמומחה כדורסל הקים ב- 1950 את קבוצת הכדורסל המצטיינת של הפועל חולון שנשענה על שחקני העלייה המצרית ובראשם אֵלִיָהוּ עַמִיאֵל, מַרְסֶל חֵפֶץ, פְרֶדִי כּהֵן, סַמִי חוּדָרָה, וחַיִים גוֹרְמִיזָאנוֹ. התמונה הבאה מזכירה נשכחות מלפני 64 שנים.

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל . הכדורסל הישראלי חייב לנאט הולמן חוב עולם .זיהוי העומדים מימין לשמאל :  יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר, אברהם שניאור, איש לא מזוהה , אישה לא מזוהה, המאמן נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן (בחולצת טי שירט כהה וצווארון בעיגול לבן), שני אנשים לא מזוהים, שָלוֹם קוֹסוֹבֶר, ודוב פרוסק. זיהוי כורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אוּרִי זִמְרִי, ברוך חפץ, יהודה "קָנָבּוּס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הוֹלְמָאן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה משה "מוּסָה" דניאל.

בעשור ה- 50 של המאה שעברה הגשימו ספורטאי ישראל את החזון האולימפי של ההומניסט הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כי ההשתתפות במשחקים חשובה מהניצחון. זירות הספורט השונות בישראל היו בראשית התפתחותן וספורטאי הארץ התחלקו לשתי תנועות הספורט הגדולות "הפועל" ו- "מכבי" (היו גם אגודות קטנות יותר כמו בית"ר ו-אליצור). ראוי לציין כי ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון ראה בערך טיפוח החינוך הגופני, הספורט, תרבות הגוף, והכושר הגופני הכללי של הנוער הישראלי – נדבך חשוב בהתפתחותו וצמיחתה של האומה בציון החדשה.

טקסט תמונה : חורף 1949. וועידת אגודת "הפועל" הארצית בתל אביב. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון נושא דברים בשבח החינוך הגופני ותרבות הגוף. משמאל, הרמטכ"ל יעקב דורי (דוסטרובסקי) מרכיב משקפיים. השני מימין, אריה שריג. (גלופת "גורן כידון").

טקסט תמונה : 1950. הספורטאים הישראליים מפגינים את עוצמתם במפגני ראווה ותהלוכות ברחובות הערים בארץ. (גלופת "גורן כידון").

יִגְאָל דָר – ווֹלוֹדָרְסְקִי בן קיבוץ אָשְדוֹת יַעֲקב היה עִילוּי בכדורסל. הוא נולד ב- 1936 והיה מבוגר ממני בשנתיים . כבר כילד קטן בן 12 שימש רכז המשחק של קבוצת הפועל אשדות יעקב וניהל שחקנים בני עשרים הוא היה מנהיג ספורט ואליל ילדותי. מוכשר מאוד בספורט וניחן בכושר גופני בלתי מוגבל . למדנו יחדיו בביה"ס התיכון החקלאי של עמק הירדן "בֵּית יֶרַח". למרות שהיה מבוגר ממני בשנתיים למד רק כיתה אחת מעלי. ב- 1954 כשהייתי בן 16 והוא בן 18 זומנו שנינו ליטול חלק באימוני הסגל הצפוני של נבחרת ישראל בכדורסל. האימונים התקיימו בקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל ואת הנבחרת אימן האמריקני אָלְמאֶר רִיפְּלִי (Almar Repley). על הסֶגֶל הצפוני נמנו אז עָמוֹס לִין מקיבוץ משמר העמק, ראובן פֶּכֶר ומשֶה מַכְטִי מקיבוץ מִזְרָע ואחרים. באמצעות אלמאר ריפלי התוודעתי בפעם הראשונה ל- NBA. כדררתי וקלעתי חופשי ביד ימין ושמאל והיה לי ניתור מצוין . יכולתי לגעת במרפק שלי בטבעת הסל (גובהה 3.05 מ' מעל פני הקרקע) אָלְמַאר רִיפְּלִי אהב את התנועה והמשחק של יגאל וולודרסקי-דָר ושלי ואמר לנו, "Young men" , אתם חייבים לבוא לארה"ב יש לכם עתיד".

טקסט תמונה : שנת 1954. המאמן האמריקני אלמר ריפלי (משמאל) בישראל בחברתו של מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין. (התמונה באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1963. וְורוֹצְלָאב – פולין. אליפות אירופה בכדורסל. נבחרת ישראל בכדורסל מארחת חברת מעריצים יהודים מפולין. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : צְבִי לוּבֶּצְקִי (כורע) ואִילָן זָיְיגֶר (יושב) . שורה שנייה מימין לשמאל : עַמִי שֶלֶף, יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי, רָמִי גוֹט, שלמה בֵּן זְאֵב, שני אנשים לא מזוהים , תַּנְחוּם "תַּנִי" כּהֵן מִינְץ (ממושקף חובש מגבת על צווארו). עומדים למעלה מצד שמאל : מנהל המשלחת דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסָק, ועוֹפֶר אֶשֶד (1.96 מ'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור פחות משנתיים בטרם מלאו לי 18 התגייסתי לגדוד 12 בחטיבת גולני. בגיל 20 גייס אותי יגאל וולודרסקי לקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב ששיחה בליגה הלאומית אז. גאון הכדורסל הזה הפך לאוניברסיטת הכדורסל שלי. הייתי מלך הסלים של הקבוצה בזכותו. הוא היה גדול המוסרים ואלוף "העיניים העקומות". שחקן יצירתי וחכם, ענק במשחק הכדורסל, שבאמצעות כישרונו העצום הפך את השחקנים ששיחקו לצדו גם כן לגדולים. ממנו שמעתי לראשונה את סלוגן הכדורסל : "אתה יכול להיות רע בהתקפה אך לעולם לא רע בהגנה". יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה רכז המשחק ושחקן ההגנה הטוֹב בישראל. אני זוכר שפעם שיחקנו להנאתנו בחורף משחק כדורסל באחת מהפסקות הלימודים, כשאנו לבושים מעילים ונעולים במגפיים על המגרש הבוצי ומלא בשלוליות ב- "בֵּית יֶרַח". גם אז הוא דרש מחבריו לרדת להגנה. "אתה יכול היות חסר מזל בזריקה לסל, הכדור יכול להסתובב בחישוק ולצאת החוצה, אך לעולם אסור לך להפקיר את משחק ההגנה ואת שחקן היריב שאתה אמור לשמור עליו, ולסמוך על המזל שיחטיא את קליעתו", נהג לומר לי ובכך קבע את פילוסופיית הכדורסל המונומנטאלית שלו. יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה כדורסלן נצחי. טוב יותר מעדי גורדון ועודד קטש.

טקסט תמונה : קיץ 1959. שחקני קבוצת הכדורסל של קבוצת הפועל אשדות יעקב בעמק הירדן . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל. עומדים מימין לשמאל : אמיר ראובני, יגאל וולודרסקי ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, ואָבְנֵר וֶורֶד (שנינו בני קיבוץ אפיקים). כורעים מימין לשמאל : מאיר "מגה'"ברזילי ז"ל, ויוסל'ה קנטרוביץ'. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אשדות יעקב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשאני מקליד כאן את האידיאה שלא קיימת עוד, "ימי התום והפשטות – תקופה שחלפה לבלי שוב", אינני עושה זאת לתפארת המליצה. כך היו פני הדברים אז. התמודדתי בשלוש ליגות ספורטיביות לאומיות שונות אך בד בבד עבדתי עבודה גופנית שישה ו/או שבעה ימים בשבוע , בין 8 ל- 12 שעות מידי יום. פעמים רבות התאמנו יחפים על מגרשי אדמה וחול מחצבה. אח"כ כשהשתפרו העניינים שיחקנו על מרצפות. מי חלם אז על פרקט. החיים בקיבוץ היו סגפניים, טעוני משמעת, וקשוחים. יום אחד ערך המורה לספורט וחינוך גופני שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל תחרויות אות הספורט למבוגרים על מגרש "הפועל" באפיקים. התחננתי בפני אבא שלי שיתחרה כדי שיוכל לענוד את האות ואני אוכל להָשְוִויץ בו. אבא שלי לא התעניין מעולם בספורט ובחינוך גופני אולם נכנע להפצרותיי. הוא עזב את השקיית האספסת לשעה קלה והתייצב במגפיים במגרש "הפועל" לריצת שלושה קילומטרים. זה היה אחד הימים החמים בעמק הירדן ואבא שלי סיים את הריצה נעול במגפיו בשתי שניות פחות טוב מהזמן והתוצאה שאמורים להעניק לו את אות הספורט למבוגרים. מורה הספורט הנערץ עלי שמריהו נאבל היה קשוח עם אבא שלי כפי שהחמיר עם כולם : "משה בלינדמן – אלרואי לא מגיע לך אות הספורט מפני שפיספסת את המינימום בשתי שניות", אמר לאבא שלי. הוא לא עשה לו כל הנחות למרות שרץ המגפיים. אבא שלי שהיה אז בן 42 אפילו לא התווכח. הוא נטל את אופני העבודה שלו ורכב בחזרה נעול במגפיו ל- "חלקת בני" כדי להמשיך להשקות את שדות האספסת. העבודה והנאמנות לאדמה היו ערך עליון.

תנאי האימונים של הנבחרות הלאומיות היו חובבניים ומגוחכים אולם איש לא תבע את ליטרת הבשר שלו. היישוב הקטן התעסק בהגשמת החלום הציוני. התיישבות, כיבוש האדמה, והקמת צה"ל וניהול מלחמות אמיתיות כדי להדוף את האויב. בעת כתיבת הספר עב הכרס "סמן ימני" סיפרו לי יהושע גלזר ז"ל ויעקב חודורוב ז"ל (חתן פרס ישראל") שחקני נבחרת ישראל בכדורגל : "יואש אלרואי על מה אתה מדבר…אפילו למשחקים בטורקיה טסנו במטוס דקוטה צבאי . היו צריכים להרכיב עלינו רק מצנחים כדי להגשים עד כלות את הסיסמה שלך ימי התום והפשטות". שחקני נבחרת ישראל היו שחקנים חובבים שלא קיבלו פרוטה שחוקה עבור הצטיינותם על כר הדשא. הם היו אנשים פשוטים מן היישוב, פועלים, נהגים, ובעלי מלאכה שראו את עצמם כממלאים משימה לאומית. הם היו מבוני היישוב, לוחמי מלחמת הקוממיות, ואנשים עזי נפש . שחקני נבחרת ישראל של הימים ההם לא היו מפונקים וטסו לשליחותם הלאומית בימים ההם גם במטוסי דקוטה כשנדרַש וישבו בו כצנחנים המתכוננים לצניחה בארץ אויב.

טקסט תמונה : 1951. נבחרת ישראל בכדורגל טסה למשחק כדורגל באיסטנבול – טורקיה בשנת 1951 במטוס דַקוֹטָה. השחקנים ישובים כצנחנים לאורך המטוס כאילו מתכוננים לצניחה קרבית. ראשון מימין הוא אֵלִי פוּקְס. עומד במרכז יצחק שניאור לבוש גופייה. ראשון משמאל יוסל'ה מרימוביץ'. שני משמאל יצחק גַמְבָּש. חמישי משמאל הוא העיתונאי יעקב אפלויג. שישי מימין – אדמונד שמילוביץ' (מציץ). (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה העיתונאי הוותיק יהודה גבאי.

 יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי – דָר היה כדורסלן מחונן. הוא ידע כיצד להגשים את כישרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות במשימה כבירה. הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959, ולבש את מדיה 82 פעמים תחת שרביטם של יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ושִמְעוֹן שֶלַח ("צִ'ינְגָה"). לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד. יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי העניק לי את הכישרון להעביר את מיומנות המשחק שלי לקבוצת הפועל אפיקים.

טקסט תמונה : קיץ 1964. חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. זיהוי שחקני הפועל אפיקים שעומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז"ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973), שַי לִין ז"ל (מת בארה"ב). כורע שני מימין : גיורא כהן (גיסו של חיים בורר). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אָמִיר הֶלְמַן בן כיתתי בקיבוץ אפיקים היה עילוי במשחק השח-מט, במתמטיקה, ושפות. כששנינו היינו בכיתה ב' בגיל 7 הוא לימד אותי את סודות המשחק אבל חשוב מזה, הוא לימד אותי לסַדֵר את מחשבותיי. מצאתי עניין רב במשחק. התאהבתי בו. אבא שלי קנה לי ספרי שח-מט. היינו חייבים ללמוד את תיאוריית הפתיחות כדי לא להיקלע לנחיתות בתחילת המשחק. השחמטאים הנערצים עלינו אז היו ד"ר עמנואל לסקר, חוזה ראול קפבלנקה, מיגל ניידורף, מיכאל בוטביניק, דוד ברונשטיין, יצחק בולסלסבקי, וואסילי סמיסלוב, אלכסנדר קוטוב, פאול קֶרֶס, ואח"כ גם טיגראן פטרוסיאן, ומיכאל טַל. קיבוץ אפיקים שמייסדיו היו ילידי רוסיה (הקיבוץ נקרא בשנות ה- 20 של המאה שעברה עם הקמתו, "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.") היה מנוי על השבועון הרוסי "אוֹגָאנְיוֹק". בשבועון היה מדור שח-מט. היינו ילדים ולמדנו את השפה הרוסית כדי להבין את תוכן המדור. עד גיל 16 הייתי מהילדים הנמוכים בכתה. לפתע התחלתי לצמוח ולהתרומם לגובה. עזבתי את משחק השח-מט אך לא נטשתי אותו. נדדתי למגרשי הכדורסל והכדורגל. אמיר הלמן עצמו, שחמטאי מוכשר יוצא דופן, היה אמור להעפיל לצמרת העולמית אך בדרך הפך לפרופסור לכלכלה. כילד הצטיין במתמטיקה, דיבר אנגלית ורוסית באופן חופשי, ויכול היה לשחק שח-מט סימולטני עיוור מבלי לראות את הלוח נגד חמישה יריבים בבת אחת. ילד מוכשר ומקורי ורב יכולות במידה קיצונית. היה לו מטען .I. Q רציני. הוא עמד כנראה בראש התור כשאלוהי החוכמה חילק לכל אחד מאיתנו את מנת המשכל שלו. היה טמון באמיר הלמן כּישרון שחמטאי נדיר שהאחרים מצאו אותו מאוחר יותר בשחמטאי האמריקני "בובי" פישר (Bobby Fischer).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 במאה שעברה בקיבוץ אפיקים. אמיר הלמן (מימין) מפגין את יכולתו בתחום משחק שהיה כל כך מוכשר בו, משחק השח- מט. מאחוריו בחולצת T Shirt לבנה, זהו כתריאל תבורי ז"ל אביה של הרקדנית המפורסמת נעמה תבורי. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באפריל 1959 השתחררתי מצה"ל כקצין קרבי בחטיבת "גולני". לַזָר ווֹלוֹכביאנסקי (וֶרֶד) מזכיר העבודה של הקיבוץ באותה שנה לא המתין דקה. הוא הציב אותי לעבודה ברפת. היו שם ארבעה עובדים שהותירו עלי את רישומם בראשותו של רוּדיק לווין, מקצוען קשוח שהיה Pioneer. הוא היה הראשון שהניח את היסודות לרפת חלב כלכלית ומודרנית. דָוִד בֵּן-מַן (ברונטמן) ז"ל אמר לוֹ פעם, "רוּדִיק, זה לא מספיק שאתה איש מקצוע טוב…צריך גם להיות בן אדם…". רוּדיק לֵווין לא נשאר חייב והשיב לוֹ מייד בשלוש מילים, "אין לי זמן". זאת כמובן רכילות . רוּדיק לוין לא היה אולי איש רֵעים להתרועע אך היה ישר והגון , קפדן , ובעל מקצוע. לידו עבדו עופרה קורין (דומוביץ) יפת המראה, כתריאל תבורי, ואליעזר סקלס. היה לארבעת הרפתנים האלה מכנה משותף אחד. הם היו אנשים רציניים ומסורים ונאמנים שהקימו רפת ותעשיית חלב לתפארת ודבקים עד כלות למשימת העבודה, וכמו בטלוויזיה רתוקים  ל- Deadline. האבסת הבקר ושלוש חליבות ביממה. אל הרביעייה הזאת הצטרפתי בהיותי בן 21. גורלי אִינָה לי להכיר את רעייתי יָעֵל שהייתה חברה בגרעין נח"ל תל אביבי שהגיע לקיבוץ ונשלחה לעבוד ברפת. רבים בקיבוץ אהבו אותה. אחדים אפילו הנציחו את יופייה במצלמותיהם. אהבתי באותם הימים אהבה רבה את חבר הקיבוץ דוד בן – מן (ברונטמן) על אהבת האין קֵץ שלוֹ לאצילים שבחיוֹת, הסוסים. הייתי בימים ההם רפתן פשוט ולא כלכלן או רואה חשבון. לא עסקתי בעניינים ברומו של עולם האִם האוּרְוָוה היא ענף רנטבילי בחיי הקיבוץ אם לאו. הרשימה אותי מסירותו וחיבתו העזה של דוד בן-מן לסוסים ודאגתו העיקשת להם. בעיניי זה היה סוג של דבקות במשימה.

טקסט תמונה : שנת 1949. קיבוץ אפיקים. זהו חבר קיבוץ אפיקים קָזְיוּק קֵז (בשמו הלועזי) כפי שכונה ע"י ילדי וחברי הקיבוץ (שמו בעברית היה אברהם כרמי, אולם כולם קראו לו "קזיוק") נוהג בטרקטור שנקנה בחו"ל, "Farmel" מודל אמריקני, ברפת הקיבוץ בשעה ששני בני נוער פורקים את התלתן באבוסי הפרות. קזיוק קז היה המורה הראשון שלי לשחייה בבריכה הישנה של הקיבוץ (מדרום לרפת הקיבוץ) כשהייתי בן שלוש. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דבקות במשימה היא תכונה הכרחית שסייעה לי לשרוד יותר משנות דוֹר בעבודתי בטלוויזיה , לא לשֵם ההישרדות עצמה , אלא לצורך בניין ותכנון ארוך טווח של שידורי הספורט והפיכתם לאחד מחלונות הראווה הראשיים והאטרקטיביים ביותר של הטלוויזיה ורשות השידור . דבקות למשימה מוּנעת מחינוך ואהבה למשימה המיועדת אך גם מיראת הכישלוֹן . קשה להסביר ביריעה כה קצרה את המאמץ העצום ונֶטֶל האחריות הכבדה שהונחה על כתפיי ואת המְסוּבַּכוּת והמוֹרכבות של הפקת שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה – בארץ ובעולם, שידורים שהם לא רק עתירי רייטינג אלא גם יקרים מאוד מן ההיבט הכלכלי. תחשיב גַס מורֶה שבמשך 22 שנות ניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה "בִּזְבַּזְתִּי" לרשות השידור כ- 100.000000 (כמאה מיליון) דולר בהיבטי השידור השונים, זכויות שידורים, טכנולוגיה, שימוש בלווייני תקשורת, ושעות עבודה. אולימפיאדה היא מונח קַדוּם המגדיר יחידת זמן בת ארבע שנים בין המשחקים האולימפיים שנערכו ביוון העתיקה לבין אלו הבאים אחריהם. ניהלתי, ערכתי, שידרתי, והפקתי 8 אולימפיאדות, 8 מונדיאלים, 8 אליפויות עולם בא"ק, עשרות טורנירי טניס של ווימבלדון, ביליתי יותר משנות דוֹר עם הספורט הישראלי לגווניו הרבים ובראשוֹ נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל, וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. תעשו אתם את החשבון כמה שנים מחיי הקדשתי לטלוויזיה. אינני חושב שישנה עוד אישיות טלוויזיונית בערוץ הציבורי כמוני שזכתה לגיבוי כה רב במשך שנות דוֹר מפיקודיו ומפקדיו כאחד. המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם ידעו להעריך היטב את עבודתנו המקצועית והביעו זאת במשך השנים הארוכות באמצעות יותר מ- 120 (מאה ועשרים) מכתבי הערכה שהיו צל"שים. הנה אחד מהם בתום מבצע שידורי חטיבת הספורט הישירים בניווטי ובפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעמדות שידור ב-סיאול את כל התחרויות האולימפיות אולימפיאדת סיאול 1988. מבצע השידורים האולימפי הישיר, הממושך, המורכב, והמסובך הזה שביצענו אותו לפני 32 שנים בין 17 בספטמבר 1988 ל- 2 באוקטובר 1988, כלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים (!). מנכ"ל רשות השידור דאז היה אורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אז חיים יבין יבד"ל (בן 88, היום). מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יאיר שטרן יבד"ל (בן 78, היום).

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה – צל"ש של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שידורי אולימפיאדת סיאול 1988, בתוספת מילות ברכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. שיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הנצח, היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שוחחתי עם אגנס קלטי, פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, מַרְק סְפִּיץ, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי, ביל ראסל, בילי רייט, ורבים אחרים אודות הצלחתם הגדולה ו- שגשוגם העצום בזירות הספורט השונות. הם לא נולדו ילדי פלא והצלחתם ושגשוגם לא היו מִקריים. החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם .

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952. הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי. ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות בחטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. הוא היה בן 70 . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט הפיסיולוגי. לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית. הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיסיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע , פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה , ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך . כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו . בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון, הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם. שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כשרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה. עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק. סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים. הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל. בעת השיחה בינינו אמר לי, "…מר יואש אלרואי, הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח. אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון…". (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. אני מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000  מ', ומרתון. הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו. (צילום דָוִד "סוּחוֹ" סִיבוֹר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000 מ'. כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון והרץ הבריטי גורדון פירי. (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. משרד חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברוממה ירושלים. אני מקרין לאמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952. משקיף מאחור בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היום ממרום שנותיי אינני מייחס יותר חשיבות לתמונה שלי עם פֶּלֶה גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה מאשר לתמונתי ב- 1961 ברפת באפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה חלב יוצאת דופן בשם "מַרוֹקָה" .

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. ברפת של קיבוץ אפיקים. אני עם הפרה "מַרוֹקָה" אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה 14 / 13 טון (שלושה עשר אלף ליטר) חלב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 50 שנה והתמונה נשמרה. מרוקה הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הניבה כ- 14 / 13 טוֹן חלב בעונה (14000 – 13000 ליטר) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב של הפרות ברפתות החלב בארץ. בינתיים נשבר השיא הזה פעמים רבות ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בו טופחה, לעולם לא עומעמו.

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. אנוכי עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ) במונדיאל של מכסיקו 1986. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב-IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם להשתמש במטפורה ספורטיבית אספר כי האתלט האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע ב- 1935 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. השיא הזה נחשב בזמנו לקצה גבול היכולת של האדם והחזיק מעמד 21 שנה. אחר כך נשבר שוב ושוב. לא רק הודות לכישרון הקופצים אלא גם בשל תמורות הזמן והשיפור העצום בטכנולוגיית ואיכות מתקני הספורט. אף על פי כן דמותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (פגשתי אותו בקנדה בעֵת אולימפיאדת מונטריאול 1976) חקוקה בזיכרוני לתמיד. הפרה השקטה, הממושמעת, והנבונה מַרוֹקָה יכולה להתנחם בעובדה שהיא הייתה הטובה ביותר בימים ההם. המדע והגנטיקה שיפרו ברבות השנים את תעשיית החלב לאין שיעור, אך לא הפחיתו כהוא זה מהישגיה. היא נשארה אלופה.

קיבוץ אפיקים בדומה לפרה מַרוֹקָה והסוסה שִיבּוֹלֶת, היה במשך שנים רבות וארוכות קיבוץ מוביל בחיי הקורפורציה בארץ, אלוף ההתיישבות השיתופית, וללא ספק הטוב בקיבוצי מדינת ישראל . התפתחות חיי החברה והכלכלה במדינת ישראל זִעזעו בשנים האחרונות את מעמד הקיבוץ ואורחות חייו, אולי מוקדם מהצפוי, אך לא עִרערו את חזונו. אף על פי כֵן נשאר קיבוץ אפיקים אַלוּף בלתי נשכח וחֲרוּת לעַד על לוח לִבִּי.

אולימפיאדת אתונה 2004 היו המשחקים האולימפיים האחרונים שלי כאיש טלוויזיה פעיל . אלכס גלעדי גייס אותי לעבוד בקבוצת AOB בראשותו של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שהפיקה את סיגנאל השידור הבינלאומי. הוצבתי על ידו בצומת העצבים ובמקום המעניין ביותר של שידורי הטלוויזיה, בעמדת הפיקוח של ה- Quality Control במרכז השידורים הבינלאומי. AOB כיסתה את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 באמצעות כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות ו- 65 ניידות שידור אלקטרוניות. חֲזוֹן טלוויזיוני שמגשים כמעט במלואו את רעיון הגשת האינפורמציה המצולמת המקסימליסטית לצופה בסלון ביתו.

רעייתי יעֵל ואנוכי סבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. היום ומאז 1998 אני חוקר וכותב סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , סדרת ספרים בת כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים, שדנה מנקודת מבטי בהתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה – בארץ ובעולם.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000. יחדיו עם רעייתי האהובה יעל תג'ר. אני בדרכי לפנסיה והיא בדרך לקריירה חדשה של מנהלת חנות ספרים בחברת "סטימצקי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כור מחצבתי טָמוּן בשורשיו העבותים של קיבוץ אפיקים. שורשיו של קיבוץ אפיקים נוצרו מגולת העם היהודי באירופה המזרחית ורוסיה שנרדפה ע"י שלטון רודני אנטי ציוני. מאז קמה מדינת ישראל ב- 1948 בלטו בתנועה הקיבוצית כמה תמורות חשובות. המסגרת הקיבוצית התרחבה כמותית. הייתה חריגה מן המסגרות המספריות שקבעו לעצמם הקבוצות הקטנות והקיבוצים השומריים. קיבוץ אפיקים צמח וגדל מאוד באופן הדרגתי עד שהפך לקיבוץ השני בגודלו בתנועה הקיבוצית לאחר קיבוץ יגור. קיבוץ גבעת ברנר הוא השלישי בגודלו בארץ. הוקמה תעשייה מודרנית לצד ענפי החקלאות המניבים יבולים ברמה בינלאומית, כמו ענף הבננות והקמת ענף רפת החלב. חלק ניכר מהתעשייה הקיבוצית היא עתירת ידע ובעלת כוש יצוא. השתרשות התעשייה במשולב עם החקלאות מהווה גורם כלכלי חשוב בחוסנם של הקיבוצים. קיבוץ אפיקים היה החלוץ בהכנסת התעשייה לצד החקלאות. חלומם של חברי הקיבוץ הוותיקים היה שהקהילה שהוקמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה והפכה לחברה רָב דוֹרִית, לא תהיה תופעה חולפת בארץ ישראל, כדוגמת מרבית הקוֹמוּנוֹת בעולם. התנועה הקיבוצית קמה בשעה היסטורית של העם היהודי השב למולדתו. חלוציו עלו לארץ ישראל כדי להגשים ברוחם ובגופם את תחיית העם היהודי בציון. החלוצים האלה מילאו שליחות לאומית ממדרגה ראשונה. בד בבד עם שליחותם האמיצה זאת הם ביצעו מהפכה באורח חייהם. הם מרדו בחיים הגלותיים, פנו עורף לרכושנות, והקימו חברה שיתופית חדשה, דמוקרטית, וייחודית בארץ ישראל [1].

פוסט מס' 951.