פוסט מס' 949. האלופה האולימפית בהתעמלות נשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 הישראלית – הונגרייה אגנס קלטי שלנו בת 100 (!). מזל טוב (!). אגנס קלטי כלת פרס ישראל ב- 2017 לספורט ותרבות הגוף היא בעלת אישיות מיוחדת ו-מדהימה, מרתקת, כֵּנָה, ו-בעלת מוּסָר ו-משמעת אישית פנימית שאין גדולה ממנה. אדם וספורטאית-על בלתי נשכחת. מודל נערץ להזדהות ו-חיקוי. נפגשתי עם אגנס קלטי כמה פעמים בביתה בהרצליה לצורך מחקר ו-כתיבת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אגנס קלטי מאוד הרשימה אותי. גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי אני אוהב אותך ורוחש לך הערכה רבה, תבורכי (!). פוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
פוסט מס' 949. אָגְנֶס קֶלֶטִי שלנו בת 100 (!). לאלופה האולימפית בהתעמלות נשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 (ייצגה בשנים ההן את מולדתה דאז, הונגריה), הישראלית-הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי, מלאו היום (יום חמישי-7 בינואר 2021) 100 שנים (!). מַזָל טוֹב (!). אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה בבודפשט בירת הונגריה ב-7 בינואר 1921. אָגְנֶס קֶלֶטִי עלתה ארצה ב-1957 ׁ(באקראי ובנסיבות הזמן ההוא ולא בשל חלום וחזון ציוני) ו-החליטה לבנות כאן במדינת ישראל את ביתה. אגנס קלטי היא כלת פרס ישראל ב-2017 לספורט ותרבות הגוף חוננה באישיות מיוחדת ו-מדהימה, מרתקת, כֵּנָה, ו-בעלת מוּסָר ו-משמעת אישית פנימית שאין גְדוֹלָה ממנה. אדם וספורטאית-עַל בלתי נשכחת. מוֹדֶל נערץ להזדהוּת ו-חיקוי. נפגשתי עם אָגְנֶס קֶלֶטִי כמה וכמה פעמים בביתה בהרצליה לצורך מחקר ו-כתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים על ידי, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אָגְנֶס קֶלֶטִי מאוד הרשימה אותי. גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי אני אוהב אותך ורוחש לך הערכה רבה, תבורכי (!). פוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי -7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
הערה שלי : אנוכי רושם "הישראלית – הונגרייה אגנס קלטי" מפני שבכל השיחות והמפגשים שלי עמה לצורך מחקר ו-כתיבת 13 הספרים על ידי ומטעמי אודות, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא שבה ואמרה לי והדגישה בפניי שהיא מאוד קשורה למולדתה הראשונה הונגריה. כמובן וברור מאליו ש-האלופה האולימפית אגנס קלטי היא אזרחית ישראלית לכל דבר שעלתה ארצה מהונגריה ב- 1957. אגנס קלטי העניקה תגבורת ותנופה מקצועית עצומה לענף התעמלות מכשירים לנשים במדינת ישראל, ו-העמידה כאן דורות של מתעמלות צעירות מצטיינות.
פוסט מס' 949. אָגְנֶס קֶלֶטִי שלנו ה-אָדָם וספורטאית-עַל ואלופה אולימפית דְגוּלָה בהתעמלות נשים באולימפיאדות הלסינקי (פינלנד) 1952 ומלבורן (אוסטרליה) 1956 (מטעם מדינתה הונגריה), ו-אח"כ משעלתה ארצה הייתה מטבע הדברים מאמנת הנבחרת הלאומית לנשים, ומורה ו-מחנכת במקצוע ההתעמלות במדרשה לחינוך גופני במחנה יונה בתל אביב ואח"כ במכון ווינגייט (המדרשה עברה ב-1959/1958 ל-מִשְכָּנָה הקבוע במכון ווינגייט ב-ישראל). אָגְנֶס קֶלֶטִי היא אישיות ספורטיבית ישראלית ובינלאומית מיוחדת ברמה גבוהה ו-בלתי נשכחת. ההיסטוריה האישית שלה וסיפור חייה בהונגריה הם מרתקים ולא פחות מ-מדהימים (!). פוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.
הערה 3 : אנוכי נפעם כל פעם מחדש מכמות הקוראים העצומה שנכנסת שוב ושוב לבלוג. האם זה בגלל החומר המעניין שכתוב לא מעניין ? ו/או שמא בשל כתיבה מעניינת למרות שהחומר לא מעניין ? ו/או מפני שהחומר מעניין אך גם הכתיבה מעניינת ? שגשוג הבלוג מאז נוסד ביולי 2012 מפתיע אותי. הישג לא צפוי מפני שהוא נכתב מראש למען רוֹבֶד צַר ומצומצם מאוד באוכלוסייה, וגם בגלל שלא נעשה לו מעולם שום מסע יחסי ציבור ושיווק. חוץ מזה חלף זמן רב, שנים ארוכות, מאז נשאתי בתפקיד כלשהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושמי נשכח. מפתיע אותי שהציבור מתעניין בצורה כה מסיבית ב-בלוג.
——————————————————————————————————-
פוסט חדש מס' 949 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
——————————————————————————————————-
פוסט מס' 949. האלופה האולימפית בהתעמלות לנשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 אגנס קלטי (ייצגה בשנים ההן את מולדתה דאז הונגריה) חוגגת היום (יום חמישי – 7 בינואר 2021) את יום הולדתה ה- 100 (!). אגנס קלטי כלת פרס ישראל ב- 2017 לספורט ותרבות הגוף היא בעלת אישיות מיוחדת ומדהימה, מרתקת, וכֵנָה, ובעלת מוּסָר ו-משמעת אישית פנימית שאין גדולה ממנה. אגנס קלטי נחשבת לספורטאית הגדולה ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).
פוסט מס' 949. האלופה האולימפית בהתעמלות לנשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 אגנס קלטי (ייצגה בשנים ההן את מולדתה דאז הונגריה) חוגגת היום (יום חמישי – 7 בינואר 2021) את יום הולדתה ה- 100 (!). אגנס קלטי היא הספורטאית הגדולה ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות.
פרפראות. רובן פוליטיות.
1. אהוד ברק.
אהוד ברק הבריק בשיחתו עם עודד בן עמי "בשש עם" בערוץ 12. רב אמן בניסוח, ניתוח הנסיבות, והסקת מסקנו. מדהים וחבל שאיש כל כך חכם, מבריק, ומחונן איננו מכהן עוד בתפקיד ראש הממשלה. הפסד גדול של מדינת ישראל.
2. הרָב החרדי חיים קנייבסקי.
הרב החרדי חיים קנייבסקי ותומכיו מתנהגים כאילו מדינת ישראל איננה מדינת חוק. החנפנות שמעניקים לו ראש עיריית ירושלים משה ליאון וגם נציג משטרת ישראל שמנשק את ידיו, מעוררים בחילה.
3. קֶרֶן פֶּלֶס (אישה יפה ו-מוסיקאית מוכשרת ומושכת תשומת לב) ב-"גלריה" של עיתון "הָאָרֶץ" (יום רביעי-6 בינואר 2021).
נחמד לראות שמוסף "גַלֶרְיָה" של עיתון "הָאָרֶץ" (יום רביעי – 6 בינואר 2021) לא רק איננו מתבייש, אלא מתעקש להתמודד באמצעות הכתבת שלהם שירלי גל ו-תצלום של קֶרֶן פֶּלֶס (יחדיו עם בעלה נועם טור) כשהיא מתועדת במקסימום פיסוק רגליים ו-לבושה במינימום בגד ים. פורנוגרפיה איננה עניין של גאוגרפיה. למרות ש- סאקיני (Sakini) טוען להפך במחזה "בית התה של ירח אוגוסט" שביים ג'ון פאטריק ב- 1952 (על פי ספרו של וורן סניידר) ואומר בפירוש, כי, "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה".
הערה שלי : את הדמות של סאקיני / Sakini שיחק בסרט "בית התה של ירח אוגוסט", שחקן הקולנוע רב המוניטין המנוח, מארלון בראנדו / Marlon Brando.
4. פרסומת "הַמִצְנַח" של חברת ליברה.
פרסומת "המצנח" של חברת ליברה היא וויזואלית,אטרקטיבית, ו- כֵנָה.
5. יוֹאָב אֶבֶן איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא עיתונאי חרוץ, מצוין, ומהימן שעושה היטב את העבודה העיתונאית שלו ככתב לענייני בריאות. אתה מאמין בלב שָלֵם לאינפורמציה העיתונאית שהוא מוסר לציבור באופן מכובד ומאופק.
יואב אבן הוא עיתונאי וכתב למופת לענייני בריאות של חברת החדשות של ערוץ 12.
6. ה-שַרָה מירי רֶגֶב.
שרת התחבורה המגוחכת והפטפטנית מירי רגב היא סוג של בדיחה עצובה בהופעותיה הטלוויזיוניות. זה לא עניין שיפוטי שנוגע לאגפים מ-ימין ו/או מ-שמאל ו/או נושא הקשור למחלוקת פוליטית כלשהי. השאלה בעניינה היכן היא ניצבה בתור כשאלוהי השֵכֶל הזריק לכל אחד מאיתנו את מנת חיסון ה- IQ האישית שלו. אינני מכיר אישית את מירי רגב, מעולם לא ראיתיה פנים אל פנים, וגם אף פעם לא שוחחתי עמה. ייתכן והיא אישה חכמה ומבריקה אולם בהופעותיה על מסכי הטלוויזיה (חלקן מְפוּטְפַּטוֹת, ריקות, חלולות, דַלוֹת, ו- וולגריות) היא מתעקשת להוכיח את ההפך. מירי רגב היא שרת התחבורה בממשלת ישראל. הופעותיה במהדורות החדשות של ערוץ 12 מגוחכות ופתטיות ו- מעוררות לא רק אי נוחות אלא אי אמון מוחלט.
7. אוכמניות.
חברת החדשות של ערוץ 12 שידרה כתבה כאורך הגלות אודות האוכמניות, אולם הכתב לא טרח לציין ולמנות את סגולות וערכו התזונתי של פרי היער הזה החשוב הקרוי, "אוכמניה".
8. יאיר שרקי איש חברת החדשות של ערוץ 12.
מדובר בכתב חרוץ, נעים הליכות, וידען לענייני דת ומסורת בעל פני נער (בן 28 אבל נראה כמו בן 18) שמותר לו להתחצף כשצריך. המרואיינים שלו אינם אנשי קדושה.
9. המגישה והמנחה בערוץ 12 סיוון רהב רחוקה מרמתו של המגיש והמנחה עודד בן עמי בערוץ 12 כרחוק מזרח ממערב.
סיוון רהב רחוקה מלשמש ולהוות תחליף לעודד בן עמי המצוין, כמגישה ומנחה של תוכנית האקטואליה בערוץ 12 "בשש עם". אנשי הנהלת חברת החדשות של ערוץ 12 שמתעקשים להציב אותה מעת לעת במקומו של עוד בן עמי (אשנה ואומר מגיש ומנחה נפלא) עושים לה עוול והופכים אותה למגוחכת. ליהוק כושל. אין לה את הכישרון ולא את היכולת להיות ולשמש ממלאת מקום של ה- Leader עודד בן עמי.
10. יו"ר מפלגת "כחול / לבן" בני גנץ שמתיימר להיות מנהיג האומה, מתפורר כ-צְנִים יָבֵש מעלה עוֹבֶש, ועִמוֹ מפלגתו. בני גנץ מעורר מחשבות נוגות. חבריו לדרך ולתנועה והח"כים של "כחול / לבן" נוטשים את בני גנץ בזה אחר זה, עורקים משורותיו, ומפנים לו את גבם כאילו היה דחליל ולא קברניט. בראש אירוע ההתפוררות והעריקה ההמונית ניצבת בריחתו של חברו שר החוץ גבי אשכנזי מהספינה הטובעת שצבועה בצבעי "כחול-לבן". הנטישה, העריקה, הבריחה והעריקה ההמונית מעוררת מחשבות נוגות אודות היו"ר בני גנץ עצמו, מיהו בני גנץ, והאם הוא בכלל מנהיג, וגם אודותיו של הבורח הראשי גבי אשכנזי (שניהם כיהנו בשעתו כרמטכ"לים של צה"ל). לא ייאמן כי יסופר. רמטכ"ל צה"ל אחד מנתק מגע משר צבאות ישראל אחר. גם הפוסט המַר שמפרסם גידי ווייץ בעמוד מס' 20 מוסף "הָאָרֶץ" עיתונו של המו"ל המצוין ו-יישר דרך מר עמוס שוקן (יום שישי-8 בינואר 2021), מעורר מחשבות נוגות ומרות ועמן 1000 (אֶלֶף) סימני שאלה אדומים ובוהקים. כותרתו הראשית של הפוסט המדובר פרי מקלדתו של גידי ווייץ היא, "תשמור או תשמיד, לשיקולך", ובהמשך הכותרת המשנית שלו מביאה את הטיעונים האלה, "…מתברר שכבר ב- 2009 נבדקו טענות לשחיתות העסקת הצוללות. את הבדיקה הוביל המלמ"ב (ראש המלמ"ב לשעבר היה אמיר קין) הגוף החשאי שאחראי לחקירות הביטחוניות הרגישות ביותר. בחומר שנאסף היו עדויות של בכירים שזיהו סימנים לשוחד, אך הרמטכ"ל וראש המלמ"ב החליטו יחדיו לקבור את המידע. ליתר ביטחון ראש המלמ"ב דאג לטשטש עקבות…". טיעונים מטרידים ומדאיגים עד למאוד. ישראל היא כבר זמן רב מדינת פארטאץ' נעדרת משמעת אזרחית ו-מוּסָר אישי של מנהיגיה ו-יושרה של המובילים אותה, ובראשם ראש ממשלה שנושא על כתפיו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים 1000, 2000, ו-4000 בגין קבלת שוחד + מעשי מרמה + הפרת אמונים. אל תצפו ל-Happy end.
על כל אזרח ישראלי נאמן מוטלת החובה לקרוא ולעיין בפוסט המר הנ"ל של גידי ווייץ שמתפרסם במוסף "הָאָרֶץ" של יום שישי – 8 בינואר 2021. גידי ווייץ, אלוף בן, ועמוס שוקן – תבורכו (!).
הפוסט הנוכחי מס' 949 אודות גב' אגנס קלטי שבימים אלה מלאו 100 שנים, מבוסס גם על סקירה מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים ואשר קרוי, "הפקות טלוויזיה חובקות ארץ ועולם". אחד מ- 13 ספרים תיעודיים רחבי היקף ומֵידָע, כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998 במסגרת סדרה טלוויזיונית כוללת, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".
המתעמלת האולימפית הדְגוּלָה היהודייה – הונגרית גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי גיבורת המשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 היא הספורטאית הישראלית הגְדוֹלָה ביותר בכל הזמנים. היום, יום חמישי – 7 בינואר 2021 מלאו לגב' אָגְנֶס קֶלֶטִי 100 שנים (!). מזל טוב (!). למרבה האירוניה דוֹר המתעמלוֹת האולימפיות הדגולות ההן בעיקר מברה"מ, צ'כוסלובקיה, והונגריה בסוף שנות ה- 40 וראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת עליו נמנתה גם גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי, החמיץ את עידן הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו.
הקדמה קצרצרה.
מדהים שאגנס קלטי הדְגוּלָה הגיעה לשיאה כאלופה אולימפית בהתעמלות מכשירים באולימפיאדת מלבורן 1956 בגיל מבוגר בהיותה כבר בת 35 ו-10 חודשים, בעוד אלופות אולימפיות דגולות אחרות כמו לאריסה לאטינינה הרוסייה, וורה צ'אסלבסקה הצ'כוסלובקית, לודמילה טורישצ'בה האוקראינית, אולגה קורבוט הבלו-רוסית, ונדיה קומאנצ'י הרומנייה העפילו לדוכן האולימפי מס' 1 בגילאים הרבה הרבה יותר צעירים. לאריסה לאטינינה הייתה בת 22 מש-הוכתרה לאלופת קרב רב באולימפיאדת מלבורן 1956 ולקחה את מדליית הזהב. וורה צ'אסלבסקה זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964 כשהייתה בת 22. לודמילה טורישצ'בה זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מינכן 1972 בגיל 20. אולגה קורבוט התגלתה כמתעמלת ווירטואוזית באולימפיאדת מינכן 1972 בהיותה בת 17 ו-3 חודשים (זכתה במינכן 72' בשתי מדליות זהב בתרגילי הקרקע והקורה). אולגה קורבוט המתעמלת הסובייטית האקרובטית -ווירטואוזית, זכורה כראשונה בהיסטוריה שביצעה את האלמנט המסוכן של סלטה לאחור על מכשיר הקורה שרוחבה 10 סנטימטרים בלבד במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. נדיה קומאנצ'י זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשהייתה בת 14 ו-8 חודשים. נדיה קומאנצ'י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שהוענק לה פעמיים ציון 10.0 מושלם ע"י השופטות בתחרויות ההתעמלות בגין ביצועיה על מכשיר המקבילים המדורגים באולימפיאדת מונטריאול 1976.
באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 פגשתי סגנון חדש בהתעמלות נשים. מְבַשְרוֹת הסגנון החדש היו שתי המתעמלות הסובייטיות אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה במינכן 1972 והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 1976.
להלן משפט וניסוח של מידע מורכב ורב פרטים : סגנון ההתעמלות הווירטואוזי החדש של השלוש הנ"ל בהשוואה לדוֹר המתעמלות האלופות שקדם להן בשנים 1968 – 1952 ואשר כלל את המתעמלות הסובייטיות ההן מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה (Maria Gorochovskia) אלופת הקרב רב באולימפיאדת הלסינקי 1952, ולָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina) אלופת הקרב רב באולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וכן המתעמלת היהודייה – הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti), אלופת המכשירים והזוכה בשלוש מדליות זהב ב- מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956, וגם המתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה (Vera Caslavaka) אלופת הקרב רב באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968 – היה הרבה יותר נועז, אקרובטי, מרהיב, אטרקטיבי, עוצר נשימה, וגם הרבה יותר מסוכן (!). חלק מהביצועים המטורפים, המרהיבים, האקרובטיים, והמרתקים של דור המתעמלוֹת הצעירות החדש הזה באולימפיאדות מינכן 1972 + מונטריאול 1976 + מוסקבה 1980, שכלל אז בשורותיו את המתעמלת האולימפית הסובייטית-אוקראינית טוּרִישְצֶ'בָה (Lyudmila Turischeva בת 68 היום), את המתעמלת האולימפית הסובייטית-בלו רוסית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut בת 65 היום בעת כתיבת פוסט מס' 949), את המתעמלת המזרח גרמנית קארין יאנץ (Karin Janz בת 68 היום בעת כתיבת פוסט מס' 949), את המתעמלת הקזחסטנית-סובייטית נלי קים (Nelli Kim בת 63 היום בעת כתיבת פוסט מס' 949), ואת המתעמלת האולימפית הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci בת 60 היום בעת כתיבת פוסט 949), וגם ביצועים של מתעמלות מצטיינות אחרות, גבלו בסכנת חיים של ממש (!). בני דורי זוכרים את פציעתה הקשה של המתעמלת והאלופה הרוסייה – סובייטית יילנה מוחינה (Elena Mukina בת 20 ב- 1980) בעת אחד מהאימונים האקרובטיים שלה כ- חודשיים לפני אולימפיאדת מוסקבה 1980, משלא השלימה את תרגיל ה-סלטה הכפול שלה (אלמנט תומאס) בירידה ממכשיר הקורה ונתקעה עם ראשה בקרקע, שברה את המפרקת, ושותקה מהצוואר ו-מטה. יילנה מוחינה מתה ב- 2006.
הסלטה לאחור שביצעה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס"מ) באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה ריזיקו מסוכן מאין כמותו, אלמנט שנלקח מהקרקס, ובסופו של דבר כזה, שהעניק לה את מדליית הזהב במקצוע תרגילי ההתמודדות על הקוֹרָה (מכשיר לנשים בלבד) באולימפיאדת מינכן 1972. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (בת 65 היום ומתגוררת בארה"ב) הייתה מתעמלת בלתי נשכחת. מוכשרת מאוד שעסקה בתרגילים מקוריים בעלי מקדם קושי גבוה. חלקם גבלו כאמור בסכנת חיים. מצלמות הטלוויזיה התאהבו בה וסגדו לה ולמתעמלות נועזות שכמותה, והפכו את מקצוע ההתעמלות לענף ספורט מרכזי ראוותני באולימפיאדות. הופעתן המדהימה וסגנון ההתעמלות הווירטואוזי של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה וגם של המתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ (Karin Janz) במינכן 1972 ושל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ונֶלִי קִים (Neli Kim) במונטריאול 1976 הטילו צֵל והשכיחו במידה רבה את המתעמלות האלופות האולימפיות הוותיקות שקדמו להן מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה ה- 20. טרגדיית השכחה הייתה נעוצה לא רק בהבדל שבין הסגנון ההתעמלות הלולייני והמרתק עד כדי תדהמה שהפגינו המתעמלות הצעירות לבין הסגנון המאופק של המתעמלות ה- וותיקות, אלא גם בגלל איכות הכיסוי הטלוויזיוני המודרני של DOZ הגרמנית את אולימפיאדת מינכן 1972 ו- CBC / ORTO הקנדית את אולימפיאדת מונטריאול 1976. פועלן של המתעמלות הצעירות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הונצח בשלמות ובאופן מקצועי על סרטי ה- Video. מורשתן של המתעמלות הוותיקות מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, ואָגְנֶס קֶלֶטִי הונצח באופן חלקי בלבד על סרטי פילם דהויים. הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה נהנתה באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968 מהנצחה חלקית משולבת של Film ו- Video. הארגומנטציה הטלוויזיונית מחזקת את ידיהן של דוֹר המתעמלות הצעירות ואת הגדרת בְּשוֹרָת ההתעמלות המרהיבה שלהן. הן באמת הביאו בעשור ה- 70 של המאה שעברה חזון אקרובטי וסגנון חדש בהתעמלות נשים ושיעבדו את מצלמות הטלוויזיה לטובתן.
גב' אגנס קלטי העידה על עצמה בזמנו בפניי בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמה בביתה בהרצליה (בשנים 2014 – 2007) שהיא כאלופה אולימפית מהוללת בהתעמלות נטתה יותר לכיוון ההתעמלות ה- "אומנותית-ריתמית" ופחות לכיוון האקרובטי. אגנס קלטי התבוננה בי, חשבה כיצד לנסח את השקפת עולמה, ואמרה לי חד משמעית שסגנון ההתעמלות הווירטואוזי – אקרובטי – קִרְקָסִי שהביאו עמן לזירה מתעמלות מוכשרות מאוד כמו אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י מְסַכֵּן עד למאוד את בריאותן הגופנית עד כדי גרימת נַכוּת ואפילו נַכוּת קשה. שוחחתי עם גב' אגנס קלטי שיחת טלפון ארוכה בת שעה (שבת – 1 בפברואר 2014). היא נותרה אישה מרשימה מאוד גם בגיל 93. צלולה לחלוטין ובעלת זיכרון מופלא. כאילו לא חלפו כ- 60 שנים מאז הופעתה ה-הירואית באולימפיאדות ההן של הלסינקי בפינלנד 1952 ושל מלבורן באוסטרליה 1956.
המתעמלת האולימפית הנפלאה גב' אגנס קלטי היא היום בת 100 שנים. מזל טוב (!). (יום חמישי – 7 בינואר 2021).
אנוכי שָב לדמותה של גב' אגנס קלטי הספורטאית היהודייה הגדולה ביותר בכל הזמנים ילידת הונגריה, אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. היא החמיצה את הטלוויזיה הבינלאומית והישראלית והטלוויזיה הבינלאומית והישראלית החמיצו אותה. קוראי הבלוג הצעירים אינם יודעים כי רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שילמה לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשו ניצב השוודי זִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם (Sigfrid Edstrom כיהן כנשיא IOC בשנים 1952 – 1946) זכויות שידורים בגין צילום ב- Film וגם ב- Video את אולימפיאדת לונדון 1948 (האולימפיאדה הראשונה לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945). חלק מהכיסוי ב- Video לבש כבר אז ביולי 1948 כסות של שידורים ישירים בפריפריה של לונדון בלבד. ה- BBC שילם ל- IOC סכום צנוע של כ- 5000 (חמשת אלפים) דולר זכויות שידורים תמורת הרשאתו לשדר ישיר חלק מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות. ב- 1952 נבחר נשיא חדש ל- IOC האמריקני אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' (Avrey Brundage כיהן כנשיא IOC בשנים 1972 – 1952). אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' תבע זכויות שידורים עבור שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הלסינקי 1952. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC הודיעו לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי כי התחרויות האולימפיות הן חדשות ולא בִּידוּר ולכן לא ישלמו לו אפילו סֶנְט שחוק אחד. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הקשוח השיב מלחמה שערה והכריז כי המשחקים האולימפיים הם הרבה יותר מחדשות ובידור. מדובר בהצגת הספורט הגדולה והמרתקת בתבל. ללא תשלום זכויות שידורים מראש אין לשום רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית באשר היא אירופית ו/או אמריקנית רשות להציב את המצלמות שלה בתחרויות האולימפיות בהלסינקי 1952, קבע. והוא באמת לא הִרְשָה. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הרהיב עוז וטבע אז בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה את הסלוגן השחצני והמתנשא הבא : "…כשם שהסתדרנו עד כה 60 שנים בלי טלוויזיה, נסתדר בלי טלוויזיה גם ב- 60 השנים הבאות…". התוצאה הייתה שרשת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE הציבה כמה מצלמות Film משלה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 לצורכי צילום של חלק מתחרויות הגמר בא"ק, בשחייה, ובהתעמלות כדי להקרינם ביומי חדשות של חברת "Movietone News" בבתי הקולנוע. הישגיה של אָגְנֶס קֶלֶטִי באולימפיאדת הלסינקי 1952 מתועדים בצמצום ובאופן חלקי בפילם. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' חזר על התעקשותו זאת גם באולימפיאדת מלבורן 1956. מצלמות פילם בודדות של הטלוויזיה האוסטרלית כיסו חלק מהתחרויות האולימפיות. משהו בפילם נשמר גם מהישגיה הבלתי נשכחים של אגנס קלטי בתחרויות ההתעמלות במלבורן 1956. באולימפיאדת מלבורן 1956 זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי (אז, כמעט בת 36) במדליית הזהב בתרגילי הקרקע, במדליית הזהב בתרגילי הקורה, ובמדליית הזהב בתרגילי המקבילים המדורגים. בטרם התחרויות על מכשיר הסוס קפיצות היא קרעה את מיתר אכילס ואף על פי כן לא וויתרה. הספורטאית האמיצה הזאת קפצה על סוס הקפיצות ברגל אחת ודורגה במקום ה- 23 על מכשיר זה. בסיכום הניקוד של כל ארבעת המכשירים השיגה אגנס קלטי הספורטאית האבירית הזאת אשת לפידוֹת, המוכשרת, ודבקה במשימה את מדליית הכסף בקרב רב (במדליית הזהב בקרב רב זכתה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה).
ב- 1960 נכנעו רשתות הטלוויזיה האמריקניות לתביעה החד משמעית והבלתי מתפשרת של הנשיא האמריקני אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' של IOC לשלם זכויות שידורים לוועד האולימפי הבינלאומי, IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) עבור הרשות לצלם ולשדר את המשחקים האולימפיים חורף וקיץ, ולהעביר את התחרויות האולימפיות בשידורים ישירים. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS זכתה בבכורה ושילמה לראשונה ל- IOC סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר זכויות שידורים תמורת הכיסוי של אולימפיאדת החורף ב- 1960 ב- סְקְווֹ – וָואלִי (Squaw Valley במדינת קליפורניה). כמו כן שילמה CBS ל- IOC הוועד האולימפי הבינלאומי בפעם הראשונה בהיסטוריה סכום של 395000 (שלוש מאות תשעים וחמישה אלף) דולר זכויות שידורים עבור הכיסוי של משחקי אולימפיאדת הקיץ של רומא 1960. צריך להוסיף כאן שאיגוד השידור האירופי (EBU) שילם אף הוא ל- IOC סכום שנע סביב 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. מדובר בסכומים מגוחכים של הימים ההם . נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי בשנים 1972 – 1952 אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' צדק וגם לא צדק בהשקפת עולמו בוויכוח ההוא עם רשתות הטלוויזיה האמריקניות והבינלאומיות. המשחקים האולימפיים הפכו באמת להצגת הספורט הגדולה והמרשימה בתבל אולם טעה בגישה שהאולימפיאדות יוכלו להסתדר בלעדי הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה ל- IOC זכויות שידורים עבור אולימפיאדת לונדון 2012 בגובה של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC סך של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר זכויות שידורים עבור ה- הַרְשָאָה לצלֵם ולשַדֵר ישיר את משחקי לונדון 2012. מדובר בתשלום זכויות שידורים בלבד בטרם מבצעות רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את פסיעות ההפקה והשידורים הישירים שלהן שגוררות הוצאות תפעול ענקיות נוספות. באולימפיאדות הבאות של אחרי לונדון 2012 נסקו מחירי זכויות השידורים ששילמו רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ל- IOC עוד ועוד.
אגנס קלטי הילדה והנערה בעיר הולדתה בודפשט בירת הונגריה.
אָגְנֶס קֶלֶטִי עלתה לישראל בקיץ 1957 בהיותה בת 36. היא הייתה שנים רבות המורה הראשית, המאמנת, והמדריכה של מקצוע התעמלות נשים במכון ווינגייט. כמו כן היא הייתה מאמנת נבחרת ישראל והניחה את היסודות של ההתעמלות הספורטיבית לנשים במדינת ישראל. אגנס קלטי היא בת 100 היום ומתגוררת בהרצליה פיתוח. היא מחלקת את זמנה בין ישראל לבודפשט. אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה לפֶרֶנְץ ורוֹזָה קליין ב- 7 בינואר 1921 בבודפשט. המשפחה שינתה את שמה ל- קֶלֶטִי. היא למדה בגימנסיה "האוונגלית" הידועה בבודפשט. בגימנסיה הזאת למד פעם גם חוזה המדינה תיאודור בנימין זאב הרצל. בימים ההם הייתה הפרדה מוחלטת בגימנסיה בין בנים לבנות. כיתות נפרדות. הגימנסיה אסרה על הבנות ללכת לחוגי ספורט במועדוני הספורט בבודפשט. לאחר לימודי התיכון למדה את מקצוע הַפָּרְוָונוּת. היא הייתה מעבדת עורות פָּרְוָוה וסייעה למשפחתה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה בתקופת מלחמת העולם ה- 2. אביה נלקח למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נִספה. אָגְנֶס קֶלֶטִי, אִימָה ואחותה הצליחו להסתתר בבודפשט וניצלו. מגיל ילדות נמשכה אָגְנֶס קֶלֶטִי לענף ההתעמלות. היא הייתה מוכשרת מאין כמותה ודבקה במשימה. החלום להיות אלופה בהתעמלות מכשירים פעפע בה בביה"ס התיכון וגם בימי מלחמת העולם ה- 2.
טקסט תמונה : שנת 1939. בודפשט בירת הונגריה. זמן קצר בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2, בשנים 1945 – 1939. תמונת מחזור של בית הספר "האוונגלי" לבנות. אגנס קלטי (בת 18) עומדת בשורה העליונה ראשונה משמאל. הייתה הפרדה מוחלטת בהוראה וחינוך בימים ההם בהונגריה בין בנים לבנות. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת בשיחות התחקיר הרבות שקיימתי וערכתי עמה בביתה בהרצליה, כלהלן : "…ב- 1925 חלתה אחותי המבוגרת ממני בשמונה שנים ונפלה למשכב. משהחלימה ציווה עליה רופא המשפחה לעסוק בתרגילי התעמלות "בריאותית" כדי להתחזק. הייתי אז בת ארבע. הדבר מצא חן בעיניי. נמשכתי מאוד לתרגילי ההתעמלות. אחותי הפסיקה עם זה אבל אני המשכתי…". הונגריה היא מדינה בעלת מורשת ספורטיבית מפותחת ובעלת הישגים רבים בענפי הספורט השונים. לאחר ששבו החיים למסלולם בהונגריה בתום מלחמת העולם ה- 2 החלו המוסדות לארגן את אליפויות המדינה במגוון מקצועות הספורט. בהיותה בת 26 זכתה אגנס קלטי באליפות הונגריה בהתעמלות ב- 1947. היא התמידה בכך עֶשֶר פעמים ברציפות והפכה לאחת הספורטאיות המפורסמות במדינה. בקיץ 1948 השתתפה אָגְנֶס קֶלֶטִי עם חברותיה לנבחרת ההתעמלות לראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של לונדון 1948. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "…הייתי כבר בת 27. נבחרת ההתעמלות של הונגריה התאמנה כמעט כל השנה שלוש פעמים בשבוע . כל אימון נמשך שלוש שעות. חוץ מזה הייתי מתאמנת גם לבדי הרבה מאוד שעות. לקראת אולימפיאדת לונדון 1948 ערכנו מחנה אימונים באולם התעמלות ברובע צ'לסי בלונדון. הייתי המתעמלת הטובה ביותר בנבחרת הונגריה. לרוע מזלי נפצעתי באחד התרגילים בקרסול רגל ימין ופספסתי את האולימפיאדה בלונדון. זאת הייתה אכזבה גדולה בשבילי כספורטאית. הייתי צריכה להמתין ארבע שנים נוספות לאולימפיאדת הלסינקי 1952. ברה"מ טרם השתתפה במשחקים האולימפיים בלונדון 1948 ובענף ההתעמלות שלטו התקופה ההיא המתעמלות ההונגריות ו-הצ'כוסלובקיות…".
טקסט תמונה : קיץ 1948. שדה התעופה של בודפשט בירת הונגריה. זוהי נבחרת הנשים של הונגריה בהתעמלות מכשירים יוצאת לאולימפיאדת לונדון 1948. גב' אגנס קלטי (אז בת 27 ו-גובהה 1.62 מ') היא השלישית מימין. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה אגנס קלטי כבר בת 31. בנבחרת הנשים ההונגרית בלטו אז אגנס קלטי אלופת המדינה, מַרְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi), אדית פרניי-ווקינגר (Edit Perenyi Weckinger), אולגה טאס (Olga Tass), ארצבט גוליאש (Erzsbet Gulias), מאריה ז'אלאי-קובי (Maria Zalai Kovi), אנדריאה בודו (Andrea Bodo), ואירֶן דארוּז'י – קארשיץ' (Iren Daruhazi Karcscic).
נבחרת ברה"מ העמידה לראשונה באולימפיאדת הלסינקי 1952 נבחרת אולימפית משלה ובראשה מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia), וגם נינה בוחרובה (Nina Bocharova), גאלינה מינאיצ'בה (Galina Minaicheva), גאלינה אורבאנוביץ' (Galina Urbanovich), פלאגיה דנילובה (Pelageya Danilova), גאלינה שמראי (Galina Shamrai), ו-יקטרינה קאליצ'וק (Yekaterina Kalinchuk). התפתחה תחרות מרתקת בין שתי קבוצות ההתעמלות של ברה"מ והונגריה. אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע, זכתה ב- מדליית ארד במכשיר המקבילים מדורגים, ו-עוטרה במדליית כסף קבוצתית באולימפיאדת הלסינקי 1952. במדליית הזהב בקרב רב במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 זכתה המתעמלת הסובייטית מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאָיה שצברה 76.78 נקודות בארבעת המכשירים. מָרְגִיט קוֹרוֹנְדִי זכתה במדליית אָרָד עם 75.94 נקודות. אָגְנֶס קֶלֶטִי דורגה במקום השישי כשברשותה 75.58 נקודות.
אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…אני הייתי הכוריאוגרפית של עצמי ביצירה וחיבור האלמנטים בתרגילי הקרקע שלי. השתמשתי במוסיקה של גדול המלחינים ההונגריים ב- 120 בֶּלָה בָּארְטוֹק. הכוריאוגרפיה והביצוע שלי עם המוסיקה שלו הניבו מדליית זהב אולימפית. על ההצלחה האולימפית שלי קיבלתי בונוס כספי ממשלת הונגריה…".
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו טקס הענקת המדליות למנצחות בתחרות תרגילי הקרקע. הציבור באולם ההתעמלות עומד דום לצלילי ההמנון ההונגרי. זיהוי משמאל לימין : דוכן מס' 2 שייך ל-מריה גורוחובסקיה מברה"מ הזוכה במדליית הכסף, אגנס קלטי עומדת על דוכן מס' 1 והיא הזוכה במדליית הזהב, ומרגיט קורונדי אף היא מהונגריה ניצבת על דוכן מס' 3 והיא הזוכה במדליית האָרָד. ליד מרגיט קורונדי עומדים איש FIG (התאחדות ההתעמלות הבינלאומית) ונערה פינית הנושאת על מגש את המדליות בטקס. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אגנס קלטי ניצבת על דוכן מס' 3 לאחר שזכתה במדליית הארד במכשיר מקבילים מדורגים. על דוכן מס' 1 ניצבת הזוכה במדליית הזהב בת ארצה מרגיט קורונדי. במדליית הכסף זכתה המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה העומדת על דוכן מס' 2. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי ביקשה להיות אלופה אולימפית בקרב רָב באולימפיאדה הבאה במלבורן 1956. בגיל 35 זכתה אגנס קלטי בפעם העשירית ברציפות באליפות הונגריה בהתעמלות מכשירים לנשים. באוקטובר 1956 התחולל בבודפשט המרד ההונגרי נגד שלטון החסות הסובייטי. המרד דוכא באכזריות רבה ע"י הטנקים הרוסיים שעשו כבשלהם ברחובות הבירה ההונגרית. נבחרות הספורט ההונגריות הגיעו בדרך לא דרך לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנערך במלבורן ביום חמישי – 22 בנובמבר 1956. אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה עם חברותיה לאולימפיאדת מלבורן 56' בהסתר במטוס צרפתי כשלהפתעת הכל היא בשיא כושרה. באולימפיאדת מלבורן 1956 הייתה אָגְנֶס קֶלֶטִי כבר בת 35 ו- 10 חודשים. מולה ניצבה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina) בת 22. שוב התפתחה תחרות ספורטיבית – פוליטית בין נבחרות ההתעמלות של הונגריה וברה"מ.
אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. היא ניצחה את לָארִיסָה לָאטִינִינָה במקבילים המדורגים כשצברה 18.966 נקודות מול 18.833 של המתעמלת הסובייטית. אָגְנֶס קֶלֶטִי ניצחה בתחרות על הקורה את המתעמלת הצ'כוסלובקית אֶוָוה בּוֹסָאקוֹבָה (Eva Bosakova) עם 18.800 מול 18.633 של המתעמלת הצ'כוסלובקית. (לָארִיסָה לָאטִינִינָה הייתה רביעית עם 18.533 נקודות). אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית זהב גם בתרגיל הקרקע לאחר שצברה 18.733 נקודות . גם לָארִיסָה לָאטִינִינָה שצברה מספר נקודות זהה לזה של אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה אף היא במדליית הזהב בתרגיל הקרקע.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. טקס הענקת המדליות בתרגיל הקרקע. אגנס קלטי (בת כמעט 36, במרכז) חולקת את המקום הראשון יחדיו עם המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 23, מימין). משמאל, זאת המתעמלת הרומנייה אלנה לאוסטין (Elena Leustean). (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1956. המתעמלת הנערצת אגנס קלטי (בת 36) באחד האימונים הקשים והמורכבים (על מכשיר המתח לגברים) לקראת תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. אפשר להבחין בארשת פניה הרציניות, במבטה ה- מפוקס והממוקד, ובריכוז העצום בעת ביצוע תרגיל האימון. נפילות ממכשירי ההתעמלות השונים בעת שהגוף שרוי בביצוע תנועה מהירה עלולות להסתיים בפציעות קשות ואפילו במוות. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1956. אגנס קלטי בת 35 עטורה תהילה אולימפית. הספורטאית הגדולה ביותר של מדינת ישראל בכל הזמנים. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בתרגיל על מכשיר סוס הקפיצות נפצעה אָגְנֶס קֶלֶטִי בגיד אכילס והותירה את מדליית הזהב בקרב רב בידי יריבתה המושבעת והצעירה ממנה ב- 13(שלוש עשרה) שנים, לָארִיסָה לָאטִינִינָה הסובייטית. אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה גם במדליית הכסף הקבוצתית. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמה בביתה בהרצליה, כלהלן : "…הייתי טובה יותר מ-לאריסה לאטינינה שהייתה צעירה ממני ב- 13 (שלוש עשרה) שנים. אילולא נפצעתי בגיד אכילס הייתי האלופה האולימפית גם בקרב-רָב. אני זוכרת כשעליתי במלבורן 56' על הפודיום וביקשתי ללחוץ את ידה של לאריסה לאטינינה היא סירבה…". אָגְנֶס קֶלֶטִי לא חזרה להונגריה שלאחר המרד בתום המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956. היא נשארה אצל אחותה בסידני. שתי האחיות הביאו את אמן מבודפשט. האם נאלצה למכור את דירת המשפחה היפה על גדות הדנובה לשלטונות תמורת הדרכון שקיבלה מהמשטר. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…לא יכולתי לקבל עבודה כמורה ומאמנת התעמלות באוסטרליה מפני שבמדינה לא הייתה התעמלות. לא היה קיים ענף התעמלות לנשים. כעבור שנה ביקשה אותי ממשלת הונגריה לשוב לבודפשט. הסכמתי. מימנתי את כרטיס הטיסה חזרה הביתה באמצעות הופעות ראווה בהתעמלות במועדון לילה בסידני. ביוני 1957 פגשו אותי במקרה אנשי הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 5. הם הציעו לי כמתעמלת יהודייה בעלת שם ומוניטין לבוא לתל אביב לצורך הופעות ראווה במסגרת משחקי המכבייה ה- 5. ההצעה קסמה לי. דחיתי את חזרתי להונגריה ובאתי לתל אביב. התקיימה מסיבת עיתונאים ארצית עם בואי בפעם הראשונה לישראל. ערכו לי קבלת פנים מרשימה ודאגו להפגיש אותי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. הקשר שלי עם ישראל החל באקראי לגמרי. נפגשתי עם המתעמלות הישראליות רותי אבלס, ראלי בן יהודה, מרים קארה ואחרות ותיקנתי להן את שגיאותיהן במהלך התחרויות. את המתעמלת הישראלית ראלי בן יהודה הכרתי מתחרויות האוניברסיאדה שהתקיימו בבודפשט ב- 1955. מייד נקשרתי אלינן "ותפסנו" יְדִידוּת. אהבתי אותן מאוד. ואז הציעו לי עבודה במדרשה להכשרת מורים להתעמלות במחנה יונה בתל אביב. זה היה עוד לפני הקמת מכון ווינגייט. החלטתי להישאר בישראל ולא לשוב עוד להונגריה. בניתי כאן את ביתי…".
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. משבר אישי כבד. אגנס קלטי נפרדת בדמעות בשדה התעופה של מלבורן מחברותיה למשלחת ההתעמלות של נבחרת הונגריה החוזרות לבודפשט. אגנס קלטי בת 35 ועשרה חודשים החליטה לא לחזור למולדתה בעקבות המצב הפוליטי בהונגריה והמרד האזרחי שפרץ ב-בודפשט נגד שלטונות ברה"מ בסתיו 1956. היא נשארה אצל אחותה בסידני. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1957. תל אביב. תא עיתונאי הספורט באגודת העיתונאים מקיים מסיבת עיתונאים עם אגנס קלטי (במרכז) עם בואה לישראל. יושב קיצוני מימין עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1960. אגנס קלטי (בת 39, במרכז) מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים עם המתעמלת הישראלית הבכירה דאז מ-ירושלים, מרים קארה. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אָגְנֶס קֶלֶטִי הפכה למורה להתעמלות נשים במדרשה לחינוך גופני במחנה יונה בתל אביב ואח"כ במכון ווינגייט, וכיהנה בתפקיד מאמנת נבחרת ישראל לנשים במשך 33 שנים (!). רמת ההתעמלות עלתה בישראל עשרת מונים. אָגְנֶס קֶלֶטִי השפיעה על תודעת הספורט של אלכס גלעדי ושלי והגבירה את התעניינותנו בהתעמלות האולימפית. הייתה לכך הוכחה בלוח המשדרים. לאחר נפול מסך הברזל זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי להכרה רשמית וכבוד גדול מידי המִמסד הפוליטי והספורטיבי בהונגריה. היא נבחרה לאחת מתריסר הספורטאים והספורטאיות הגדולים ביותר של הונגריה בכל הזמנים. ממשלת הונגריה החליטה להעניק ל- אָגְנֶס קֶלֶטִי קצבה חודשית רטרו אקטיבית קבועה לכל חייה לזכר הישגיה הספורטיביים הנפלאים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, באליפויות הלאומיות של המדינה, ובאליפויות אירופה.
טקסט תמונה : שנת 2007. גב' אגנס קלטי בת 86 (עומדת בשורה הראשונה במרכז) עם שורת ספורטאים הונגרים וותיקים ומפורסמים שזוכים להוקרה והכרת תודה מ- ממשלת הונגריה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : פלוריאן אלברט (כדורגלן), לאסלו האמרל, לאיוש פורטיש (שחמטאי), אווה סקלי (שחיינית), אימרה פוליאק, גיוז'ו קולצ'אר, אגנס קלטי (מתעמלת אולימפית), גיולה ז'יבוצקי (יודה פטיש), מריה איוואנקה (ספורטאית חרשת), ודז'ו גיארמאטי. (באדיבות אגנס קלטי. יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
תקופת המכביות וכינוסי הפועל בארץ ישראל ואח"כ במדינת ישראל.
עד 1973 הוקרנו קטעים קצרצרים מהמכביות רק ביומני "כרמל – הרצליה" בבתי הקולנוע. דָן שִילוֹן היה האיש שחשף לראשונה את תחרויות המכבייה בסדר גודל אולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הניח את יסודות המחשבה ומסורת הצילום במכביות, וקבע כי לרעיון המכבייה כאירוע ספורטיבי, ביצוע הרעיון והגשמתו יש מקום נרחב בטלוויזיה הציבורית . הוא נתן לכך ביטוי טלוויזיוני נרחב הלכה למעשה במכבייה ה- 9, השנייה שנקרתה לפניו כאיש טלוויזיה . במשחקי המכבייה ה- 8 ב- 1969 לא היו לטלוויזיה מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי להתמודד עם אתגר הצילום רב במשימות. השתתפתי בעצמי כאיש טלוויזיה בהפקת השידורים של 7 מכביות. חמש מתוכן מ- 1981 ניהלתי, ערכתי, והפקתי בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמו דן שילון ואלכס גלעדי לפני, ייחדתי לאירוע החשוב בן עשרת הימים את מֵרב אמצעי השידור והצילום של מחלקת הספורט. פגשתי שם במשך שנות דוֹר אנשים נפלאים ומוכשרים של ארץ ישראל היפה שעמלו קשה במלאכת האִרגון והצליחו לשָמֵר את המורשת של יוסף יקותיאלי משנת 1932.
רעיון המכבייה הוא רעיון נשגב הטומן ביסודו רצון לאיחוד התפוצות והפזורה היהודית בתבל מידי ארבע שנים סביב תחרויות ספורט המתקיימות בישראל במשך כעשרה ימים. במשך השנים השתתפו במכביות ספורטאים יהודיים מצטיינים רבים מרחבי העולם, אך אין ספק שהגדולים שבהם היו המתעמלת הנפלאה גב' אגנס קלטי מהונגריה (נולדה ב- 9 בינואר 1921) שנטלה חלק בתחרויות הראווה במכבייה ב- 1957 והשחיין האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz, נולד ב- 10 בפברואר 1950) שהשתתף בתחרויות השחייה במכביות של 1965 ו- 1969 טרם הצלחתו הווירטואוזית באולימפיאדת מינכן 1972 שם זכה בשבע מדליות זהב. אגנס קלטי זכתה בחמש מדליות זהב בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לאחר המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956 לא חזרה למולדתה הונגריה השסועה מהמרד שפרץ שָם נגד ברה"מ. המרד דוכא באכזריות רבה בדם ואש ע"י הסובייטים. אָגְנֶס קֶלֶטִי נשארה באוסטרליה. מנהל הספורט של המכבייה ה- 5 ב- 1957 ד"ר רוברט אטלס ומאמנה לשעבר פרופסור זולטן דיקשטיין שִכנעו אותה לעלות לישראל. אגנס קלטי ספורטאית ומתעמלת דגולה שינתה את פני ההתעמלות במדינת ישראל .
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי (בת 35 ו- 10 חודשים) זוכה במדליית הכסף ניצבת על דוכן מס' 2 בתום תחרויות הקרב רב בהתעמלות נשים באולימפיאדת מלבורן 1956. במדליית הזהב זכתה המתעמלת הסובייטית לאריסה לטינינה (בת 22). על דוכן מס' 3 ניצבת עוד מתעמלת סובייטית סופיה מוראטובה (בת 27). (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אגנס קלטי מתעמלת יהודייה – הונגרייה (קיצונית משמאל) פעמיים אלופה אולימפית בהתעמלות בשם הונגריה באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, עלתה ב- 1957 לישראל ובנתה כאן את ביתה. מימין העיתונאי יהודה גבאי. (התמונה באדיבות גב' אגנס קלטי תבד"ל ומר יהודה גבאי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
תזכורת קצרה של חלק מהיסטוריית כינוסי "הפועל" ו-המכביות.
משחקי המכבייה הם מורשת חשובה ופלא אִרגוני בתולדות מדינת ישראל. במכבייה ה- 1 שנערכה בתל אביב ב-1932, נטלו חלק 390 ספורטאים. כעבור 61 שנה ב- 1993 השתתפו במכבייה ה- 14 5061 ספורטאים. המכבייה הפכה למפעל ספורט בינלאומי מוכר, אָהוּד, ומשגשג. הגידול במספר המשתתפים נבע מתוספת ענפי ספורט, בעיקר ענפי "אנגלו – סאכסיים", כמו סקווש, רוגבי, קריקט, סופטבול, הוקי שדה, קט רגל, וכדורת דשא. בשנים 1993 – 1973 החרים עולם הספורט את ספורטאי דרום אפריקה ולא אפשר את השתתפותם באירועי הספורט הבינלאומיים. מטה המכבייה השכיל לשתף ספורטאים יהודיים מדרום אפריקה במשחקי המכבייה מבלי להפר את החוקים הבינלאומיים. ב- 1989, ערב התפרקותה הפוליטית של ברה"מ, שָבוּ ספורטאים יהודיים ממדינות מזרח אירופה להשתתף במכביות. הגידול העצום במספרי המשתתפים חייב שינוי בשיטת האִכסון. עד 1981 שוכנו הספורטאים בבתי מלון על פי ארצות המוצא. החל מ- 1981 הם שוכנו לפי ענפי הספורט. שיטת הַאִכְסוּן הזאת אפשרה להגדיל ולהעשיר את תוכנית המשחקים, מבלי לחשוש לבעיות היסעים ותחבורה. משחקי המכבייה היוו מאיץ לפיתוח ורכישת מתקני וציוד ספורט ברמה בינלאומית, לצורך עמידה בתנאי התקנון הבינלאומי והמשקיפים הבינלאומיים אשר נשלחו לארץ למשחקים ע"י התאחדויות הספורט העולמיות. אִצטדיון הא"ק בהדר יוסף, היכל הספורט ביד אליהו, שיפוץ אִצטדיון ר"ג , מִטווח הקליעה הבינלאומי בהצלחה, מערכות המדידה האלקטרוניות בא"ק, שחייה וענפי ספורט אחרים – הם חלק מההישגים שהושגו בעקבות מאמץ אִרגוני בן שנים רבות. מעט אנשים נשאו בעול ההנהגה העיקרי בתקופת הגידול הענק במספר המשתתפים בשנים שבין 1973 ל- 1993 . ביניהם ד"ר ישראל פלד ראש העיר רמת גן ויו"ר מכבי העולמי, חיים ויין ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של המכבייה ה- 9 ב- 1973 והמכבייה ה- 10 ב-1977, מיכאל (מייקל) קווהאזי יו"ר הוועדה מארגנת של המכבייה ה- 11 ב- 1981 ומשחקי המכבייה ה- 12 ב- 1985 ששימש גם יו"ר מכבי העולמי, אריה רוזנצווייג יו"ר הוועדה המארגנת של המכביות ה- 13 ב- 1989 ו- 14 ב- 1993, מרכוס ארבייטמן מברזיל נשיא המכבי העולמי, קן גריידון מאנגליה יו"ר וועדת הספורט הבינלאומית, אורי אפק מנכ"ל הוועד האולימפי וסגן יו"ר הוועדה הבינלאומית, ויריב אורן ז"ל ששימש שנים רבות מנהל רשות הספורט הממלכתית.
ב- 1928 נערך בתל אביב כינוס הפועל הראשון. משחקי כינוס הפועל היו תשובה למפעל המכבייה. "הפועל" ו- "מכבי" הן אגודות ספורט ארציות ששררה ביניהן מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה יריבות ספורטיבית אידיאולוגית מרה. ספורטאי "הפועל" בני מעמד הפועלים ראו הארגון היריבות נמשכה שנים רבות והייתה מכאיבה לשני הצדדים ולספורט הישראלי מפני שבסיסה היה רעיוני. "עם התארגנותו של "הפועל" כגוף ארצי התעורר הצורך במפגן כללי של חבריו. ואכן, כאשר הוחלט על כך, נקבע באופן טבעי השם "כ י נ ו ס", כיוון של חגיגה באו והתכנסו כמעט כל חברי "הפועל" באותה תקופה", כך כותב יצחק נשר בעיתון "האבוקה" שטופסו הראשון הודפס ב- 1928 [1]. בחג הסוכות שנת תרפ"ט בחודש ספטמבר 1928 נתפח כינוס "הפועל" בתהלוכה מקלוב '"הפועל" תל אביב עד למגרש "הפועל" בדרך יפו . 780 חברים מ- 18 סניפים השתתפו בכינוס. סיסמאת הכינוס הייתה, "בריאות העובד – ערובה לניצחונו". מר מ. יבנה שסיקר את משחקי הכינוס הראשון ב- 1928 כתב בעיתון "האבוקה" שראה אור ב- 8 בספטמבר 1928 כלהלן : "התהלוכה עברה בסדר למופת , בלי סממנים צבאיים ובלי פקודות קולניות השכיחות בתהלוכות כאלה". כינוסי "הפועל" כמו משחקי המכבייה הפכו למסורת .
טקסט תמונה : חילופי דגלים באחד מכינוסי "הפועל" הראשונים בעשור ה- 30 של המאה ועשרים בתל אביב. רביעי וחמישי מימין (בז'אקטים) הם שני עסקני הספורט הוותיקים של אגודת "הפועל" חיים גלובינסקי ו-ברוך בָּג (מייסד מכון ווינגייט ב- 1958 ליד נתניה). (ארכיון מרכז הפועל. יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : מצעד הספורטאים ב- 1928 ברחובות תל אביב הקטנה בעת הכינוס הארצי הראשון של משחקי "הפועל". (ארכיון מרכז הפועל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : תחרות משיכת חבל בכינוס "הפועל" הראשון ב- 1928 בתל אביב. ניסיון העתקה מהמשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה. (ארכיון "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : מופע ראווה המוני בטקס הפתיחה של כינוס "הפועל הראשון ב- 1928. (ארכיון "הפועל". יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. קבוצת הכדורסל הראשונה לנשים בתל אביב במסגרת התאגדות הספורט "הפועל". (ארכיון "הפועל". יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
חלפו 43 שנה . בין ה- 29 באפריל ל- 5 במאי 1971 נערך בתל אביב הכינוס ה- 9 של משחקי "הפועל". דן שילון ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן הפילם היו כבר שם. השדרנים של דן שילון היו אלכס גלעדי, יאיר שטרן, מיכאל "מייק" קרנון, עו"ד חנוך קינן, איתן עמית, רפאל "רפי" נאה, יהושע כהנא, יורם שימרון, אורי נוי, גדי ליבנה, ואחרים. המפעל הספורטיבי שהיה פעם צנוע התרחב לממדים גדולים . מיום פתיחתו ועד סיומו התקיימו 114 אירועים בענפי הספורט השונים. מאות ספורטאי "הפועל", "מכבי", ו- "אליצור" נטלו בו חלק יחד עם 800 ספורטאים אורחים מחו"ל. טקס פתיחת משחקי הכינוס ה- 9 ביום חמישי – 29 באפריל 1971 עמד במרכז חגיגות יום העצמאות ה- 23 של מדינת ישראל. תחרויות הספורט חולקו לשני רבדים. האחד ברמה של ספורטאי תנועת הפועלים, והשני בהשתתפות ספורטאי עילית בינלאומיים. בראש המטה הנרחב של הכינוס הקובע את דרכו של המפעל הגדול ניצב מזכיר "הפועל" יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל חבר קיבוץ גבעת חיים. יו"ר הוועדה המארגנת היה רפאל פנון וסגנו יוסי דוֹר (עטיה) ז"ל. חברים נוספים בוועדה המארגנת היו יריב אורן, עשהאל בן – דוד, עמנואל גיל, חיים תמיר, אורי זמרי, יצחק אופק (פוקס), יצחק פינטל, ואבי אלון.
טקסט תמונה : תיעוד מימי כינוס הפועל בחודש מאי – שנת 1975. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. בטרם ההפקה הטלוויזיונית של טקס הפתיחה המרשים נערך באִצטדיון "בלומפילד" ביפו. טקס הפתיחה נערך ב- 10 במאי 1975 באצטדיון "בלומפילד". מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הוא שלישי מימין, ורביעי מימין זהו בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח (במשקפי שמש) מתכננים העלאת מצלמה אלקטרונית לגובה 40 מ' באמצעות מנוף של מכבה אש לצורך כיסוי טקס הפתיחה באצטדיון "בלומפילד". עומד מימין, אליהו קובו המפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ה- O. B. הלבן). משמאל, זהו מפיק בטלוויזיה הישראלית הציבורית אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מעשן). (התמונה באדיבות אלכס גלעדי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : משחקי כינוס הפועל במאי 1975. ליד אִצטדיון "בלומפילד" ביפו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר, מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הספורט דאז, אלכס גלעדי, והמפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית אליהו "אלי" קובו. (באדיבות אלכס גלעדי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
דן שילון ואלכס גלעדי הפיקו מידי ערב יומני כינוס באמצעי הפקה מוגבלים ובפילם. תחרויות הספורט בכינוס הפועל ב- 1971 בעיקר בא"ק ושחייה, עמדו על רמה גבוהה. העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון מהעיתון "ידיעות אחרונות" ששימש אז כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היה מהראשונים שהביא למסך הציבורי את תודעת ה-א"ק. האתלט האוגנדי ג'ון אקיבואה (John Akii- Bua) ניצח בקלות בריצות ל- 110 מ' משוכות ו- 400 מ' משוכות. שנה אח"כ הפך לאלוף אולימפי כשקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' משוכות באולימפיאדת מינכן 72', 47.82 ש' והקדים את שני הפייבוריטים רלף מן (Ralph Mann) מארה"ב 48.51 ש' והאלוף האולימפי הקודם מאולימפיאדת מכסיקו 1968 האנגלי דייוויד המרי (David Hemery). בריצת 100 מ' לנשים ניצחה אליס אָנוּם (Alice Annum) בתוצאה של 11.2 ש' . באולימפיאדת מינכן 72' היא סיימה שישית בריצת הגמר. בבריכת השחייה ב- "גלי גיל" ברמת גן הדהימה השחיינית האמריקנית סנדרה נילסון (Sandra Neilson) בניצחונותיה הקלילים בסגנון חופשי ב- 100 מ' בתוצאה של 1:01.7 דקה ו- 200 מ' בזמן של 2:15.4 דקות. היא הפכה לכוכבת עַל בבריכת השחייה האולימפית במינכן 1972 כשזכתה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.59 ש'.
משחקי כינוס הפועל והמכביות היו בשנים ההן כמעין אולימפיאדות זוטא. לפחות מן ההיבט האִרגוני. מאות חברים היוו את המנגנון האִרגוני המורכב של משחקי הכינוס. נערכו כאן תחרויות בהשתתפות המוני ספורטאים מהארץ ומהעולם ב- 17 ענפי ספורט. א"ק , אופניים, היאבקות, הרמת משקלות, התעמלות, טניס, טניס שולחן, כדוריד, כדורסל, כדורעף, כדורגל, סיוף, קליעה למטרה, שחייה, כדור מים, שיוט, ושחמט. מבצע תחרותי לא פשוט. בכינוס ה- 10 של משחקי הפועל שהתקיימו בתל אביב במאי 1975 הטיל עלי אלכס גלעדי לביים כתבת ספורט הנוגעת לתחרויות הא"ק במשחקים עבור המגזין "יומן השבוע" שערך אותו אז רם עברון ז"ל. בחרתי להביא למסך כתבה העוסקת בריצת הגמר ל- 100 מ'. שני המועמדים לניצחון בריצה היו האָצָן התאילנדי אָנָאט רָאטָאנָאפּוֹל והאָצָן השחור האמריקני סְטִיב רִידִיק. הצלם אֵיתָן הָדָר נבחר על ידי לצַלֵם את הכתבה. לצורך צילום הריצה שנמשכת קצת יותר מ- 10 שניות השתמשנו במצלמת הפילם Master Action של מכון ווינגייט שהייתה מסוגלת לצלם ב- DSSM (ראשי תיבות של Double Super Slow Motion) במהירות של 500 (חמש מאות) פריימים בשנייה אחת , פי 20 לאט יותר מאשר במציאות . מנגנון הצילום של מצלמת ה- High Speed בשל מהירותו העצומה מושך פילם מיוחד שעשוי "פרפורציות" משני צדדיו (Double Perforated) ומשמיע רעש גדול בעת הפעולה. זאת הייתה מצלמה חדשנית ובלתי מוכרת. אֵיתָן הָדָר נדרש להתאמן עליה כדי להגיע לתוצאות צילום טובות. הכתבה עסקה במעקב וריאיונות עם ששת האצנים המשתתפים וכיצד הם נערכים לקראת ריצת הגמר. לצילום הריצה עצמה גייסתי שלוש מצלמות נוספות . הצלם עמנואל פרת עקב במצלמתו אחר הכנות האתלטים לקראת הזינוק וצילם גם את הזינוק עצמו בהילוך איטי. שני הצלמים האחרים עמנואל אלדמע ופָּז נְבוֹ שתיים צילמו ממול בתנועה איטית של 50 פריימים בשנייה אחת בקלוז אפ את שני המועמדים לניצחון, אנאט ראטאנאפול וסטיב רידיק. איתן הדר צילם את הריצה במצלמה ה- Master Action המהירה. העורך גדעון דרורי ערך את הכתבה. בעריכה מתוחכמת של צילומים יפהפיים מארבע זוויות שונות ארכה הריצה באצטדיון עשר ומשהו שניות ובכתבה בעת שידורה על מסך הטלוויזיה היה מִשכה כ- 150 שניות . צילומי ה- Super Slow Motion בריצת 100 מ' היו חדשניים בטלוויזיה בארץ ומיקדו את עיקר תשומת הלב . מאוץ של ריצת 100 מ' שנמשך קצת יותר מעשר שניות על המסלול התארך על מסך הטלוויזיה לשלוש דקות וחצי. אלכס גלעדי ביקש לצפות בכתבה על ה- Steenbeck (שולחן העריכה) לפני שידורה ב- "יומן השבוע" אצל רם עברון. "יואשיש, תדע לך הכתבה הזאת היא פסגת העשייה שלך כבימאי ספורט", אמר וחיבק.
טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1975. אצטדיון "בלומפילד" ביפו – בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. סיקור משחקי "כינוס הפועל" בחודש מאי של שנת 1975 היו פרי הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : בני כרמלי, יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי – בלינדמן. התמונה צולמה ותועדה ע"י יוסף "פונצי" הדר ז"ל. הוא נפטר בנכר לפני ארבע שנים וחצי מדינת פלורידה בארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי (מימין) בפגישת הפקה במאי 1975 באצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב עם יוסי דור ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי כינוס הפועל ה- 10. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
רעיון כינוס הפועל שנולד ב- 1928 כמוטיב נעלה וצורך להפגנת הצטיינות המונית של ספורטאי מעמד הפועלים שהתאגדו באגודת ספורט ארצית "הפועל", הפך ברבות השנים למפגן עוצמה ספורטיבי בינלאומי נטו אך חסר כל מוטיב לאומי. גם לא מוטיב של ספורט הפועלים . בתחילה קיבל ציבור הפועלים את הכינוסים בהתלהבות רבה עד כדי כך שהריקודים ברחובות העיר תל אביב נמשכו עד אור הבוקר אך ברבות השנים קיבל המיזם צִביון זר. גברי לוי יו"ר ההתאחדות לכדורגל מונה לבימאי הראשי של טקס הפתיחה של משחקי הפועל ב- 1995. הוא נפגש עם מוטי קירשנבאום ועִמִי כדי לשכנע אותנו לשדר ישיר את הטקס שבינו לבין ספורט הפועלים לא היה דבר. הזמרת האמריקנית דיאנה רוס הפכה ל- Import של מרכז "הפועל". היא שרה בטקס הפתיחה תמורת סכום הנאמד ביותר מרבע מיליון דולר. פתטי והוצאה כספית מוגזמת. רעיון כינוס "הפועל", מסגרת משחקים ותחרויות האמורים לייצג את הספורטאים בני מעמד הפועלים כפי שבאו לידי ביטוי במתכונתם החדישה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, הרעיון הזה לא צלח וגווע בסופו של עשור ה- 90. גוועו לפניו הדֶגֶל האדום -דֶגֶל הפועלים ונעלמו מהנוף גם חגיגות ה- 1 במאי. צריך להבין שגם הרעיון הנשגב של משחקי המכבייה הגיע לפרשת דרכים ועידן חדש. גם בתקשורת. ביצועו חייב לעבור רוויזיה פן ייעלם גם הוא מן ההוויה הישראלית.
[1] ראה נספח : ספרו של עמנואל גיל "ספורט של אגודת הפועל" – 50 שנה להתאגדות הפועל בהוצאת הקיבוץ המאוחד מ- 1977.
אגנס קלטי ואמיל זטופק.
ב- 1992 נפלה בידי הזכות לארח במשך חמש שעות את אֶמִיל זָטוֹפֶּק שהיה כבר בן 70 ורעייתו דָנָה זָטוֹפְּקוֹבָה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . אמיל זטופק גרר רגל וצלע . הוא לא היה במיטבו ועלה במעלית הקטנה למשרדי מחלקת הספורט השוכנים בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים יחד עם מלווהו הישראלי דוד "סוחו" סיבור. דנה זטופקובה שהייתה גם היא בת 70 טיפסה עמי בקלות חמש קומות במדרגות . עיקר השיחה עם האלוף האולימפי הצ'כי הבלתי נשכח נסבה על חתירתו המתמדת לניצחון , מבנה גופו הרזה, הגנטיקה הפיסיולוגית שלוֹ , ואהבתו ללא תנאי לאימון ודבקותו במשימה. "מר יואש אלרואי", הוא פונה אליי ומוסיף, "…גיחתי לעצמי כשראיתי את סיסמתו של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין נגלית אלי מרום אצטדיון "וומבלי" באולימפיאדה הראשונה שלי בלונדון 1948, וקובעת כי הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות. זה נראה בעיניי כבדיחה. אני באתי לאולימפיאדה כדי לנצח…", אמר לי כששתינו את הקפה שהועלה אלינו ממזנון הטלוויזיה בקומה התחתונה של הבניין. גם אָגְנֶס קֶלֶטִי הביעה את אותו הרעיון התחרותי של השאיפה לנצח ולהתייצב על דוכן מס' אחת בעת הפגישות הרבות בינינו בביתה בהרצליה. "…התחריתי והופעתי באולימפיאדות כדי לנצח ולהיות אלופה ולא כדי להשתתף…", שחה לי בגאווה ובצניעות. אמיל זטופק ואנוכי עשינו שנינו חשבון מתמטי כי בשנות הקריירה המופלאה שלו הקיף בריצותיו את כדור הארץ שלוש פעמים כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) ק"מ. בסופה של השיחה המרתקת הקרנתי בפניו את קלטת ה- Video המראה את שלושת ניצחונותיו הבלתי נשכחים בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי 1952. הצילום בפילם נעשה באופן בלעדי ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הציבורית – ממלכתית YLE, אך מכיוון שהחומר היה Mute (ללא sound) החלטתי לערוך אותו בהתאמה עם קולו של שַדָּר הרדיו מרטיט הלבבות מ- BBC הרולד אייברהאמס [1] שהעביר בשידורים ישירים מהלסינקי 1952 ללונדון את כל שלושת הריצות הבלתי נשכחות ההן בהן ניצח אמיל זטופק (את Sound הרדיו המקורי של הרולד אייברהאמס קניתי ורכשתי מה- BBC תמורת תשלום). התוצאה הסופית של ה- Mix בין תמונת הפילם הפינית לסאונד הרדיו הבריטי הועברה ל- Video, וכך שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. התוצאה הטלוויזיונית הייתה מושלמת בגדר של חלום שלי. אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה ישבו נפעמים ומהופנטים מול מוניטור הטלוויזיה הגדול שהיה מוצב ב-משרדי חטיבת הספורט בפיקודי ששכנו בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. בתום ההקרנה שַח לי, "מר יואש אלרואי אתה יודע עלי יותר ממשה שבני עמי ב- צ'כיה יודעים עלי". התנשקתי עמו ועם רעייתו וחיבקתי אותם. אימצתי את אמיל זטופק ודנה אל לִבִּי.
טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. הסיסמא האולימפית החברתית, הנאיבית, הטהורה, ורבת המוניטין בת 24 המילים של הברון פייר דה קוברטיין נישאת ברום אִצטדיון "וומבליי" (Wembley) באולימפיאדת לונדון 1948. הסלוגן הסוציולוגי והתמים היה שילוב היסטורי נדיר עם אומץ ליבה של האומה הבריטית בראשות ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל שהביסה את גרמניה הנאצית. הנה הוא כלהלן ואפשר לקרוא אותו בבירור :
"The important thing in the Olympic Games is not winning but taking part…".
הוועדה המארגנת האנגלית הבליטה את המֶסֶר של מְחֲדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני "לא הניצחון חשוב – חשובה ההשתתפות". הסיסמא האולימפית שוּוְקָה לעולם באמצעות מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC ומצלמות הסטילס של העיתונות הכתובה.
טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 29 שנים. משרדי מחלקת הספורט בבניין טלוויזיה הישראלית הציבורית השוכנים ברוממה – ירושלים. אני מארח את אמיל זטופק ואת רעייתו דנה זטופקובה, שניהם בני 70 בתמונה. אמיל זטופק זכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצת 10000 מ' ובמדליית הכסף בריצת 5000 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון (42.195 ק"מ). רעייתו דנה זטופקובה זכתה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
[1] ה-אָצָן הבריטי הרולד אייבראהמס זכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.6 ש' באולימפיאדת פאריס 1924. מאוחר יותר הפך לשדר א"ק רב מוניטין של רדיו ה- BBC.
תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית וגיבורי עלילותיה הטלוויזיוניות אגנס קלטי ואמיל זטופק.
ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. שיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הנצח, היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שוחחתי באופן אישי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, בילי רייט, מַרְק סְפִּיץ, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי ואחרים על הצלחתם הגדולה. היא לא הייתה מִקרית. החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם.
האתלטית הצ'כית מטילת הכידון דָנָה זטופקובה (Dana Zatopekova) האלופה האולימפית בהטלת כידון לנשים באולימפיאדת הלסינקי 1952 ורעייתו של אמיל זטופק (Emil Zatopek) המנוח (אלוף אולימפיאדת הלסינקי 1952 וזכיין בשלוש מדליות זהב באותה האולימפיאדה ההיא ההיא בהלסינקי 52' בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון) הלכה אתמול לעולמה והיא בת 98. דנה זטופקובה הטילה את הכידון במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 למרחק של 50.47 מ' וזכתה במדליית הזהב לפני הסובייטית אלכסנדרה צ'ודינה (Alexandra Chudina) שהשיגה תוצאה רק של 50.01 מ' (זכתה במדליית הכסף) ו- סובייטית נוספת יילנה גורצ'אקובה (Jelena Gorchakova) שהטילה את הכידון למרחק של 49.76 מ' וזכתה במדליית האָרָד. היה מדובר בסנסציה אולימפית רבתי שחוללה דנה זטופקובה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952, מפני שמטילת הכידון הסובייטית אָלֶכְּסָנְדְרָה צוּדִ'ינָה (אתלטית רב גונית שהייתה גם שחקנית כדורעף מנחיתה מובילה בנבחרת הנשים הלאומית של ברה"מ בשנים ההן) הייתה מועמדת וודאית לזכייה בתואר בהטלת כידון לנשים.
הערה והתייחסות שלי לספורטאית הסובייטית אלכסנדרה צ'ודינה : אלכסנדרה צ'ודינה נולדה ברוסיה ב- 1923, ומתה רווקה בגיל 67, בשנת 1990. גובהה היה 1.88 ומשקלה 73 ק"ג. היה לה גוון קול נמוך ומחוספס. היא נחשדה כל השנים כדגם של Intersex, אישה בעלת מאפיינים זכריים ונקביים. הגדרת מיניותה מעולם לא זוהתה בימים ההם ולא הוגדרה. בכל התחרויות ב- א"ק ובמשחקי כדור היא נחשבה תמיד לאישה.
ובכן, אלכסנדרה צ'ודינה זכתה במדליית הכסף בקפיצה לרוחק בתוצאה של 6.14 מ' (הזוכה במדליית הזהב במקצוע הקפיצה לרוחק לנשים הייתה הניו זילנדית איווט וויליאמס (Yvette Williams) בתוצאה 6.24 מ'. אלכסנדרה צ'ודינה זכתה גם במדליית הארד בקפיצה לגובה לנשים באולימפיאדת הלסינקי 1953 עם הישג של 1.63 מ'. הקדימו אותה הדרום אפריקנית אסתר בראנד (Esther Brand) שזכתה במדליית הזהב לאחר שחלפה מעל רף שגובהו 1.67 מ' והבריטית שיילה לרוויל (Sheila Lerwill) שלקחה את מדליית הכסף בהישג של 1.65 מ'.
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. לפני 68 (שישים ושמונה) שנים. מטילת הכידון הצ'כית דנה זטופקובה (בת 30 ורעייתו של אניל זטופק) זוכה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. (באדיבות ZDF והוצאת הספרים ווילהלם לימפרט בפרנקפורט. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זוהי הספורטאית והאתלטית הסובייטית הרב גונית ורבת המוניטין אלכסנדרה צ'וּדִינָה (1990 – 1923). (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. אלו הם משרדי חטיבת הספורט בבניין טלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) מארח במשך כ- חמש שעות את האלוף האולימפי הדגול בריצות למרחקים ארוכים אמיל זטופק (במרכז, בן 70 בתמונה) ואת רעייתו דנה זטופקובה (מימין, בת 70 בתמונה). אמיל זטופק זכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצת 10000 מ' ובמדליית הכסף בריצת 5000 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון (42.195 ק"מ). רעייתו דנה זטופקובה זכתה באולימפיאדת הלסינקי 52' במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. ידיד יקר שלי דוד "סוחו" סיבור ליווה את דנה ואמיל זטופק המופלאים והביא אותם אלי לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952. הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי. ב-1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בירושלים. הוא היה בן 70. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט הפיסיולוגי. לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה יעילה ו-חסכונית. הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ-150 סמ"ק של דם, לגופו. תכונה פיסיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע , פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה, ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך. כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו. בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות הארוכות ל-5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון. הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם. שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כישרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים ומאמנים אותו נכונה. עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן שבין 1971 ל-2003 ונאמנותי המופלגת לשידור הציבורי.
טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק. סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים. הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל. בעת השיחה בינינו אמר לי, "…מר יואש אלרואי, הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח. אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון…". (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1992. אני מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק במשרדי חטיבת הספורט השוכנים בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000 מ', ומרתון. הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא עשה זאת לפניו ולא שנה וחזר עליו אחריו (!). (צילום דָוִד "סוּחוֹ" סִיבוֹר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000 מ'. כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון והרץ הבריטי גורדון פירי. (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1992. משרדֵי חטיבת הספורט בפיקודי השוכנים בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי מקרין לאמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים והבלתי נשכחים של שניהם בתחרויות ה- א"ק באולימפיאדת הלסינקי 1952. משקיף מאחור ידידי ועמית לעבודה בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. סיום ריצת המרתון. הרץ הצ'כי המהולל אמיל זטופק נכנס ראשון בשער האצטדיון האולימפי וזוכה במדליית הזהב. זאת הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו. הבעת פניו מעידה על המאמץ והסבל הכרוך בהשתתפות בתחרות המפרכת הזאת. אמיל זטופק ניצח וזכה במדליית הזהב בזמן של 2:23:03.2 שעות. במקום השני ובמדליית הכסף זכה רינאלדו גורנו מארגנטינה בתוצאה 2:25:35.0 שעתיים. במדליית הארד זכה השוודי גוסטאף יאנסון בתוצאה 2:26:07.0 שעתיים. (צילום נסים קיוויתי וגם באדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ועוד זיכרון בלתי נשכח מאולימפיאדת הלסינקי 1952 : למרות הכישלונות באולימפיאדת הלסינקי 1952 נכתב פרק חדש בהיסטוריה של הספורט כששורה גאה של אתלטים מהישוב בארץ, ייצגה בפעם הראשונה את מדינת ישראל במשחקים האולימפיים מאז אתונה 1896. מר ברניי איין יו"ר הנהגת הוועד האמריקני למען הספורט בישראל כתב מניו יורק מכתב מרגש לוועד האולימפי הישראלי בתום משחקי הלסינקי 1952, כלהלן : "היום נרשמה באהדה רבה העובדה בדבר השתתפותה של מדינת ישראל במשחקים האולימפיים. קבוצתכם הייתה קרבית מאוד, חבריה היו ספורטאים במלוא מובנה של המילה הזאת ובהתאמה מלאה לחוקה האולימפית. אלה מאִתנו שההצלחה האירה להם פנים וזימנה אותם למקום בתור חברים של הוועד האמריקני המאוחד לטובת הספורט בישראל, לא ישכחו לעולם את הרוח הטובה שגילו ספורטאי מדינת ישראל בשדה הספורט ובכפר האולימפי גם יחד. כבודכם עלה בעינֵי כל העמים. אנו מקווים לראות את ההתקדמות המהירה של האתלטים שלכם לקראת המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956".
חברי הוועד האולימפי הישראלי ב- 1952 היו כלהלן : עו"ד נחום חת, מרדכי ז'יליסט, יוסף יקותיאלי, אריה שריג, מרדכי בן-דרור, נחום הרצברג, חיים גלובינסקי, א. בן צבי, ד"ר מ. הרניק, ז. רוסצקי, האלוף מצה"ל יגאל אלון, וח"כ ג. פלש.
הנהלת ההתאחדות לספורט בישראל מנתה את האישים הבאים : י. כרמי, מרדכי ימפולסקי, עמנואל גיל, ח. ברגר, יצחק כספי, ב. א. פס, מיכה שמבן, י. דניאל, ר. פרלשטין, פ. לוינזון, ד"ר קורן, י. פינשטיין, חיים וויין, רפאל פנון, ר. וויינברג, ד"ר אורי זמרי, י. פרחי, ו- מ. ימיני. ראשי המשלחת נפגשו במהלך המשחקים עם האלוף האולימפי בריצות 5000 מ', 10000 מ', ומרתון הצ'כוסלובקי אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה שזכתה במדליית הזהב בהטלת כידון. הם העניקו להם ספר אודות מדינת ישראל הצעירה. עוד זיכרון צילום של התחלה צנועה.
טקסט תמונה : קיץ 1952. הנהלת המשלחת האולימפית של ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952 מעניקה לרץ הצ'כוסלובקי הדגול אמיל זטופק (זכה באולימפיאדת הלסינקי 52' ב- 3 מדליות זהב בריצת 5000 מ ,10000 מ' וריצת מרתון) ורעייתו דנה זטופקובה (אלופת הטלת הכידון באולימפיאדת הלסינקי 52') שי בצורת ספר אודות מדינת ישראל הצעירה רק בת 4 שנים הקרוי בשפה האנגלית, "THE FACE OF ISRAEL", המספר את תולדותיה של מדינת ישראל הצעירה בת ארבע שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמנואל גיל, נחום חת, הרעייה דנה זטופקובה, אמיל זטופק, ועיתונאי הספורט של העיתון "דבר" אליעזר רוֹאִי. (באדיבות הוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
היום ממרום שנותיי אינני מייחס יותר חשיבות לתמונה שלי עם פֶּלֶה גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה מאשר לתמונתי ב- 1961 ברפת באפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה חלב יוצאת דופן בשם "מַרוֹקָה" .
טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. ברפת של קיבוץ אפיקים. אני עם הפרה "מַרוֹקָה" אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי עונה 14 / 13 טון (שלושה עשר אלף עד ארבעה עשר אלף ליטר) חלב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 50 שנה והתמונה נשמרה. מרוקה הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הניבה כ- 14 / 13 טוֹן חלב בעונה (14000 – 13000 ליטר) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב של הפרות ברפתות החלב בארץ. בינתיים נשבר השיא הזה פעמים רבות ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בו טופחה, לעולם לא עומעמו.
טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. אנוכי יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ) במונדיאל של מכסיקו 1986. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי, International Broadcasting Center) הממוקם ב-מכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אם להשתמש במטפורה ספורטיבית אספר כי האתלט האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע ב- 1935 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. השיא הזה נחשב בזמנו לקצה גבול היכולת של האדם והחזיק מעמד 21 שנה. אחר כך נשבר שוב ושוב. לא רק הודות לכישרון הקופצים אלא גם בשל תמורות הזמן והשיפור העצום בטכנולוגיית ואיכות ציוד הספורט ומתקני הספורט. אף על פי כן דמותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (פגשתי אותו בקנדה בעֵת אולימפיאדת מונטריאול 1976) חקוקה בזיכרוני לתמיד. הפרה השקטה, הממושמעת, והנבונה מַרוֹקָה יכולה להתנחם בעובדה שהיא הייתה הטובה ביותר בימים ההם. המדע והגנטיקה שיפרו ברבות השנים את תעשיית החלב לאין שיעור, אך לא הפחיתו כהוא זה מהישגיה. היא נשארה אלופה.
קיבוץ אפיקים בדומה לפרה מַרוֹקָה והסוסה שִיבּוֹלֶת, היה במשך שנים רבות וארוכות קיבוץ מוביל בחיי הקורפורציה בארץ, אלוף ההתיישבות השיתופית, וללא ספק הטוב בקיבוצי מדינת ישראל . התפתחות חיי החברה והכלכלה במדינת ישראל זִעזעו בשנים האחרונות את מעמד הקיבוץ ואורחות חייו, אולי מוקדם מהצפוי, אך לא עִרערו את חזונו. אף על פי כֵן נשאר קיבוץ אפיקים אַלוּף בלתי נשכח וחֲרוּת לעַד על לוח לִבִּי.
אולימפיאדת אתונה 2004 היו המשחקים האולימפיים האחרונים שלי כאיש טלוויזיה פעיל. אלכס גלעדי גייס אותי לעבוד בקבוצת AOB בראשותו של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שהפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי. הוצבתי על ידו בצומת העצבים ובמקום המעניין ביותר של שידורי הטלוויזיה, בעמדת הפיקוח של ה- Quality Control במרכז השידורים הבינלאומי. AOB כיסתה את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 באמצעות כ- 1100 (אֶלֶף ומאה) מצלמות ו- 65 ניידות שידור אלקטרוניות. חֲזוֹן טלוויזיוני שמגשים כמעט במלואו את רעיון הגשת האינפורמציה המצולמת המקסימליסטית לצופה בסלון ביתו.
רעייתי יעֵל ואנוכי הורים לשלושה ילדים ו-סבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. היום ב- 7 בדצמבר 2020 אני עדיין חוקר וכותב סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים אודות קורות ותולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מדובר בסדרת ספרים בת כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים, שדנה מנקודת מבטי בהתפתחות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה – בארץ ובעולם.
טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000. יחדיו עם רעייתי האהובה יעל תג'ר. אני בדרכי לפנסיה והיא בדרך לקריירה חדשה של מנהלת חנות ספרים בחברת "סטימצקי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
כור מחצבתי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן.
כור מחצבתי טָמוּן בשורשיו העבותים של קיבוץ אפיקים. שורשיו של קיבוץ אפיקים נוצרו מגולת העם היהודי באירופה המזרחית ורוסיה שנרדפה ע"י שלטון רודני אנטי ציוני. מאז קמה מדינת ישראל ב- 1948 בלטו בתנועה הקיבוצית כמה תמורות חשובות. המסגרת הקיבוצית התרחבה כמותית. הייתה חריגה מן המסגרות המספריות שקבעו לעצמם הקבוצות הקטנות והקיבוצים השומריים. קיבוץ אפיקים צמח וגדל מאוד באופן הדרגתי עד שהפך לקיבוץ השני בגודלו בתנועה הקיבוצית לאחר קיבוץ יגור. קיבוץ גבעת ברנר הוא השלישי בגודלו בארץ. הוקמה תעשייה מודרנית לצד ענפי החקלאות המניבים יבולים ברמה בינלאומית, כמו ענף הבננות והקמת ענף רפת החלב. חלק ניכר מהתעשייה הקיבוצית היא עתירת ידע ובעלת כושר יצוא. השתרשות התעשייה במשולב עם החקלאות מהווה גורם כלכלי חשוב בחוסנם של הקיבוצים. קיבוץ אפיקים היה החלוץ בהכנסת התעשייה לצד החקלאות. חלומם של חברי הקיבוץ הוותיקים היה שהקהילה שהוקמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה והפכה לחברה רָב דוֹרִית, לא תהיה תופעה חולפת בארץ ישראל, כדוגמת מרבית הקוֹמוּנוֹת בעולם. התנועה הקיבוצית קמה בשעה היסטורית של העם היהודי הַשָב למולדתו לאחר גלות בת 2000 (אלפיים) שנים. חלוציו עלו לארץ ישראל כדי להגשים ברוחם ובגופם את הווייתו ותחייתו של העם היהודי – ישראלי בציון. החלוצים האלה מילאו שליחות לאומית ממדרגה ראשונה. בד בבד עם שליחותם האמיצה זאת הם ביצעו מהפכה באורח חייהם. הם מרדו בחיים הגלותיים, פנו עורף לרכושנות, והקימו חברה שיתופית חדשה, דמוקרטית, וייחודית בארץ ישראל [1].
אפילוג קצרצר. פסגת היכולת הספורטיבית בקיבוץ. בשלב מסוים בחיי רציתי להיות ספורטאי סובייטי, אולי הונגרי, אולי קובני, ו/או לחילופין ספורטאי אמריקני. אני מתכוון שרציתי כספורטאי – קיבוצניק להתאמן ןלהתחרות בסטנדרטים הגבוהים ביותר והמאומצים ביותר בסקאלה של האימון הספורטיבי והמאבק הספורטיבי. זה היה בלתי אפשרי. המחויבות הראשונית של כל בן קיבוץ וחבר קיבוץ היא לעבודת כפיים. אני הייתי כל חיי חקלאי שעבד בענף המספוא וגם רפתן, ואח"כ בענף הבננות.
רחשתי כבוד והערכת אין קץ לפאבו נורמי, ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, אגנס קלטי, אמיל זטופק, פרנץ פושקש, ביל ראסל, ומרק ספיץ, ורבים רבים אחרים. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל ז"ל הבלתי נשכח היה המורה לחינוך גופני וספורט שלי בהיותי ילד קטוֹן ונער בקיבוץ אפיקים. הוא היה מדריך, מורה, ומחנך חכם ונבון שאהבתי והערכתי עד למאוד. היה לי אליו ריספקט עצום. הוא היה האיש הראשון שהציב בפניי כל יום מחדש שנים על שנים את האתגר היכן נמצא קצה גבול יכולתי הספורטיבית הפיזית, הנפשית, והשכלית. מפני שנולדתי יצור תחרותי אולי יתר על המידה נעניתי לוֹ. שמריהו נאבל ז"ל (2018 – 1919) הבין באינטואיציה שלוֹ שיש חיים ספורטיביים אחרי הכדורגל. הוא לעולם לא הרשה לנו לשחק כדורגל בשיעורי הספורט שלוֹ, וביסס אותם על א"ק, שחייה, והתעמלות, ומשחקי תנועה וביקש להעניק לנו כשרים גופניים רבי תכלית. בין מכשירי הספורט, ארגזי ההתעמלות, וחמורי הקפיצה מצאנו את אושרנו. שיעורי השחייה התקיימו בימים ההם בריכת האגירה של הקיבוץ. זאת הייתה חפירה ענקית באדמה שאורכה 70 מטר ורוחבה 30 מטר. המים לחפירה הזאת הוזרמו מהכינרת. זאת הייתה בעצם בריכת בוץ שמימיה עכורים, אך בעינינו זה היה מתקן ספורט מפואר. אימוני הא"ק התקיימו על מסלול אדמה, וכדורסל שיחקנו על מגרש עשוי חול מחצבה. התייצבנו לשיעורים שלו לבושי מכנסי ספורט כחולים וגופייה לבנה. לפעמים בחורפים הקרים הרשה לנו ללבוש סוודר ומכנסיים ארוכים. שמריהו נאבל ז"ל חינך אותנו לאהוב את הספורט. הוא היה אבי תורת המצוינות אך מאחורי הפילוסופיה החינוכית הקוראת לחתור בהתמדה לעבר הניצחון הסתתרה יושרה מוחלטת. "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", הייתה סיסמת החינוך שלוֹ. רחשתי לו הערכה רבה. אהבתי אותו. שמריהו נאבל ז"ל היה האיש הראשון שלימד אותי כילד להתבונן, להתעמק, ולהבין את יכולת וכישרון ביצועי הספורט מהצדדים המדעיים שלהם, המתמטיים והפיזיקליים. הוא האמין שהבנת הכללים הקובעים את היגיון הביצוע הנכון של תנועות הספורט תוביל את התלמיד להישגים נוספים. שמריהו נאבל חינך אותי מילדות רכה לאהוב את הספורט והחינוך הגופני ולהכיר ולהבין את רזי המדע המוביל את הספורטאי לעבר ניצחונותיו. ארגז ההתעמלות, "חמור" ההתעמלות, והמזרן היו אביזרי ספורט חשובים כמו הכדורסל והכדורגל. הוא האיש שנתן לי את הכלים הראשונים לכתוב את הפרק הזה הדן בקצה גבול היכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". כשהגעתי בקיץ 1971 לטלוויזיה ברוממה – ירושלים מצאתי שם הרבה עיתונאים שהיו "מומחי" כדורגל. הרקע שלי היה שונה. הייתי אתלט וספורטאי רב גוני. כדורסלן, כדורעפן, וכדורגלן מצטיין. שיחקתי בתחילת שנות ה- 60 בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום) שונות. כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הייתה לי אהבה אחת גדולה : לנתח את הישגי הספורטאים בענפים השונים מההיבט המתמטי – פיסיקאלי ולתרגם את הבִּיוֹ- מֵכַאנִיקָה לשפת הטלוויזיה. איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי העניק נתן לי את ההזדמנות הראשונה ב- 1971. לא החמצתי אותה.
טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80 ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).
האלופה האולימפית בהתעמלות גב' אגנס קלטי עולה ב- 1957 לישראל ומותירה את עברה הספורטיבי מאחור בבודפשט.
אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) לא חזרה להונגריה הקומוניסטית בתום הצלחתה המסחררת באולימפיאדת מלבורן 1956. בהונגריה פרץ מרד אזרחי נגד השלטון הסובייטי שדוכא ביד קשה . היא נשארה באוסטרליה אצל אחותה שהיגרה קודם לכן לסידני. ב- 1957 עלתה אגנס קלטי לישראל והתאחדות הספורט מינתה אותה מייד למאמנת נבחרת נשות ישראל בהתעמלות שהתכוננה לקראת משחקי המכבייה ה- 5 שנערכו בקיץ 1957 בתל אביב. את הדור ההוא של המתעמלות הישראליות הובילו רותי אָבֶּלֶס מקיבוץ כפר גלעדי, מרים קָארָה מירושלים ורָאלִי בֵּן יְהוּדָה מתל אביב. שלושתן נחשבו לתקוות האולימפיות שלוש שנים בטרם אולימפיאדת רומא 1960. אגנס קלטי מונתה גם למורה ומדריכה ראשית במכון ווינגייט.
טקסט תמונה : מכון ווינגייט ליד נתניה. סוף שנות שנות ה- 50 של המאה שעברה. האלופה האולימפית אגנס קלטי בת 38 מדגימה בפני הסטודנטיות שלה לחינוך גופני וספורט במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט תרגיל על מכשיר המקבילים המדורגים באולם ההתעמלות ע"ש פלדמן במכון ווינגייט. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
רבים נטו לחשוב כי בואה לישראל של אלופה אולימפית כה רבת מוניטין יסלול במהרה את הדרך גם להכשרת אלופות אולימפיות ישראליות בעתיד. עמד לרשותה זמן רב כדי להכשיר את שלוש המתעמלות לקראת המשחקים האולימפיים. מומחי הספורט בארץ תלו תקוות ופיתחו ציפיות אך לא הבינו כי הדבר לא ייתכן במדינת ישראל של הימים ההם משוללת תנאים ספורטיביים ומשמעת ספורטיבית כדי לעמוד במשימה מהסוג הזה. לא ניתן היה כמובן להתחרות בפסי הייצור של תעשיות הספורט (מתקנים, כמות פנטסטית של שעות אימונים, מחקר רפואי, ניסיון בינלאומי, וממון) והקדשת אמצעים מדעיים נוספים שהקימו ברה"מ , מזרח גרמניה, רומניה, צ'כוסלובקיה, קובה ומדינות נוספות בכל הענפים האולימפיים. אָגְנֶס קֶלֶטִי השקיעה מאמצים גדולים במחשבה ושינוי השיטה בארץ אך בסופו של דבר עסקני הספורט הצרו את צעדיה. ראלי בן יהודה דורגה במקום ה- 81 במשחקים האולימפיים של רומא 1960 (מתוך 124 מתחרות) לאחר שצברה 68.164 נקודות. מרים קָארָה דורגה במקום ה- 86 עם 67.165 נקודות, ורוּת אָבֶּלֶס (בת קיבוץ כפר גלעדי) השיגה את המקום ה- 93 עם 66.264 נקודות. הפער בין רמת ההתעמלות הישראלית לבין הבינלאומית היה עצום. צריך להבין שהאלופה האולימפית בקרב רב באולימפיאדת רומא 1960 והזוכה במדליית הזהב הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina) צברה 77.031 נקודות. הסובייטית סוּפְיָה מוּרָאטוֹבָה (Sofia Muratova) זכתה במדליית הכסף עם 76.696 נקודות. סובייטית שלישית פּוֹלִינָה אָסְטָאחוֹבָה (Polina Astakhova) זכתה במדליית האָרָד עם 76.164 נקודות.
טקסט תמונה : קיץ 1958. כינוס ספורט הפועלים בבלגיה. מאמנת נבחרת הנשים של ישראל בהתעמלות גב' אגנס קלטי (בת 37 בתצלום, גובהה 1.62 מ') רביעית משמאל עם נבחרת הנשים של ישראל בהתעמלות. זיהוי הנוכחות בתמונה מימין לשמאל : אווה ווייס – ג'ינו, רינה כהן, רותי אבלס (בת קיבוץ כפר גלעדי ומי שזכתה תשע פעמים בתואר אלופת ישראל בשנים 1969 – 1960), רחל כפרי, המאמנת אגנס קלטי, נחמה אסטרחן, מרים קארה (הייתה אלופת ישראל בשנים 1957 ו – 1959), וראלי בן יהודה. (באדיבות מרכז "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. אגנס קלטי מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים (במרכז) עם שתיים מבכירות המתעמלות של ישראל רותי אבלס – פלד מקיבוץ כפר גלעדי (משמאל) ומרים קארה מירושלים (מימין). (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
כישלון המתעמלות הישראליות באולימפיאדת רומא 1960 היה קולוסאלי והביא למפח נפש. דבר שהביא להיעדרות המתעמלות הישראליות במשך כ- רבע מאה של שנים מהאולימפיאדות הבאות של טוקיו 1964, מכסיקו 1968, מינכן 1972, מונטריאול 1976, ומוסקבה 1980 (בגלל החרם). רק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שבה המתעמלת הישראלית לימור פרידמן להתחרות בזירה האולימפית, גם היא בהצלחה מועטה. גב' אגנס קלטי שהייתה אמונה על שיטת האימון הספורטיבית הקפדנית והעבודה הקשוחה והמפורטת של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות לרבות הונגריה עם כישרונות הספורט שלהן, עד כדי התמסרות מוחלטת של הפרט למען מאמנו ולטובת המדינה בחסות הספורט, פגשה כאן אקלים ספורטיבי – תרבותי שונה לגמרי. כפי שהעידה בפניי, "חפיף", והוסיפה, "עסקני הספורט הישראליים היו ברמה נמוכה ביותר. הם לא אפשרו לי לעבוד על פי דרכי ועל פי הידע שצברתי כאלופה אולימפית. זה ניכר בכל צעד ושעל". ברגע האמת שלה כאלופה אולימפית מזהירה וכמאמנת מבורכת של דור העתיד של המתעמלות הישראליות לא עמדה לה גדולת העבר.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אחד מרגעי השיא של אגנס קלטי בתחרויות ההתעמלות לנשים באולימפיאדת מלבורן 1956. טקס הענקת המדליות בתחרות קרב רב (All around) לנשים בהתעמלות. ההונגרייה – יהודייה אגנס קלטי (Agnes Keleti) מי שזכתה במדליית הכסף (משמאל, עם ניקוד מצטבר של 74.633 נקודות) מברכת את המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larisa Latinina) הזוכה במדליית הזהב (במרכז) עם ניקוד מצטבר של 74.933 נקודות), ואת הזוכה במדליית הארד הסובייטית סופיה מוראטובה (Sofia Muratova, מימין) עם ניקוד מצטבר של 74.466 נקודות. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אגנס קלטי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "אילולא הפציעה שלי בגיד אכילס באולימפיאדת מלבורן 1956, פציעה שהפריעה לי מאוד בתרגילים על סוס הקפיצות (אגנס קלטי צברה רק 18.133 נקודות ודורגה במקום ה-23 במקצוע זה) הייתי זוכה במדליית הזהב בקרב רב. אני אומרת לך את זה בביטחון. הרוסים ראו בי באולימפיאדת מלבורן 1956 אויבת שלהם. לא רק יריבה ספורטיבית שזכתה בשלוש מדליות זהב אישיות אלא אויבת פוליטית. צריך לזכור שהמשחקים האולימפיים נערכו מייד לאחר המרד בהונגריה נגד השלטון הסובייטי. הושטתי את ידי לעבר לאריסה לאטינינה אך היא היססה בתחילה וסירבה ללחוץ את ידי. אינני יודעת אם זאת הייתה הוראה מגבוה אך היא תכף התעשתה ובכל זאת הגיבה למחווה שלי, ואז גם סופיה מוראטובה שזכתה במדליית הארד הושיטה לי את ידה. הייתי מאוכזבת של זכיתי במדליית הזהב. כפי שאמרתי לך קודם באתי למשחקים האולימפיים לא כדי להשתתף אלא על מנת לנצח".
טקסט תמונה : המתעמלת היהודיה מהונגריה אגנס קלטי (משמאל) הייתה אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 52' ומלבורן 56'. לאחר אולימפיאדת מלבורן 56' ובעקבות המרד ההונגרי נגד השלטון הסובייטי (דוכא באכזריות רבה ע"י הרוסים) לא שבה למולדתה ועלתה לישראל. היא הייתה מתעמלת דגולה אך קלסה שונה מנדיה קומאנצ'י ו- אולגה קורבוט. כאן היא נראית בתמונה עם מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מי ששימש פרשן שחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך 16 שנים, 1992 – 1976. אגנס קלטי הפכה להיות מאמנת הנבחרת הלאומית של ישראל והעלתה בבת אחת בדרגה שלמה את רמת ההתעמלות נשים בארץ. (התמונה באדיבות איה טלקי ומשפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הפוסט הבא יעסוק בסגנון החדש של התעמלות הנשים מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה כפי שבא לידי ביטוי לראשונה באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976, והופגן ע"י מתעמלות ווירטואוזיות כמו לודמילה טורישצ'בה, אולגה קורבוט, ונדיה קומאנצ'י. שלוש המתעמלות האקרובטיות האולימפיות האלה הטילו במידה רבה צל ספורטיבי על שלוש המתעמלות האולימפיות שקדמו להן אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, ו- וורה צ'סלבסקה. אגנס קלטי התנגדה לסגנון ההתעמלות הווירטואוזי – אקרובטי שכפו מאמני ההתעמלות רבי המוניטין הרומני בלה קארולי והסובייטי רונאלד קניש על חניכותיהן הצעירות. היא טענה שהביצועים הם אומנם מרהיבים אך מסכנים את בריאותן של הספורטאיות. אני מבקש לציין כאן שבראשית 1973 רכשה מחלקת הספורט בראשות דן שילון מחברת הטלוויזיה הבריטית "THEMES" את הסרט הדוקומנטארי "אולגה" (OLGA) ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית באחת מתוכניות "משחק השבוע" בפברואר 1973. הסרט תיעד את אימוניה המפרכים, השיטתיים, והמסוכנים מאין כמותם של המתעמלת אולגה קורבוט (בת 17) במשך שנים בהדרכת מאמנה הקשוח רונלד קניש לקראת אולימפיאדת מינכן 1972. הוא הוקרן ע"י 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בעולם והצופים הבינו לראשונה איזו השקעה נדרשת כדי לייצר אלופה אולימפית בהתעמלות.
אפילוג קצרצר. פסגת היכולת הספורטיבית בקיבוץ. בשלב מסוים בחיי רציתי להיות ספורטאי סובייטי ו/או לחילופין ספורטאי אמריקני. אני מתכוון שרציתי כספורטאי – קיבוצניק להתאמן בסטנדרטים הגבוהים ביותר והמאומצים ביותר בסקאלה של האימון הספורטיבי. זה היה בלתי אפשרי. המחויבות הראשונית של כל בן קיבוץ וחבר קיבוץ היא לעבודת כפיים. אני הייתי כל חיי חקלאי שעבד בענף המספוא וגם רפתן, ואח"כ בענף הבננות.
רחשתי כבוד והערכת אין קץ לפאבו נורמי, ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, אגנס קלטי, אמיל זטופק, ומרק ספיץ. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל היה המורה לחינוך גופני וספורט שלי בהיותי ילד קטוֹן ונער בקיבוץ אפיקים. הוא היה מדריך, מורה, ומחנך שאהבתי והערכתי עד למאוד. הוא היה האיש הראשון שהציב בפני כל יום מחדש את האתגר היכן נמצא קצה גבול יכולתי. מפני שנולדתי יצור תחרותי אולי יתר על המידה נעניתי לוֹ. שמריהו נאבל ז"ל הבין באינטואיציה שלוֹ שיש חיים ספורטיביים אחרי הכדורגל. הוא לעולם לא הרשה לנו לשחק כדורגל בשיעורי הספורט שלוֹ, וביסס אותם על א"ק, שחייה, והתעמלות, ומשחקי תנועה וביקש להעניק לנו כשרים גופניים רבי תכלית. בין מכשירי הספורט, ארגזי ההתעמלות, וחמורי הקפיצה מצאנו את אושרנו . שיעורי השחייה התקיימו בימים ההם בריכת האגירה של הקיבוץ. זאת הייתה חפירה ענקית באדמה שאורכה 70 מטר ורוחבה 30 מטר. המים לחפירה הזאת הוזרמו מהכינרת. זאת הייתה בעצם בריכת בוץ שמימיה עכורים, אך בעינינו זה היה מתקן ספורט מפואר. אימוני הא"ק התקיימו על מסלול אדמה, וכדורסל שיחקנו על מגרש עשוי חול מחצבה. התייצבנו לשיעורים שלו לבושי מכנסי ספורט כחולים וגופייה לבנה. לפעמים בחורפים הקרים הרשה לנו ללבוש סוודר ומכנסיים ארוכים. שמריהו נאבל חינך אותנו לאהוב את הספורט. הוא היה אבי תורת המצוינות אך מאחורי הפילוסופיה החינוכית הקוראת לחתור בהתמדה לעבר הניצחון הסתתרה יושרה מוחלטת. "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", הייתה סיסמת החינוך שלוֹ. רחשתי לו הערכה רבה. אהבתי אותו. שמריהו נאבל (מת בן 99 ב- 2018) היה האיש הראשון שלימד אותי כילד להתבונן , להתעמק , ולהבין את ביצועי הספורט מהצדדים המדעיים שלהם. הוא האמין שהבנת הכללים הקובעים את הגיון הביצוע הנכון של תנועות הספורט תוביל את התלמיד להישגים נוספים. שמריהו נאבל חינך אותי מילדות רכה לאהוב את הספורט והחינוך הגופני ולהכיר ולהבין את המדע המוביל את הספורטאי לעבר ניצחונותיו. ארגז ההתעמלות , "חמור" ההתעמלות , והמזרן היו אביזרי ספורט חשובים כמו הכדורסל והכדורגל. הוא האיש שנתן לי את הכלים הראשונים לכתוב את הפרק הזה הדן בקצה גבול היכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". כשהגעתי בקיץ 1971 לטלוויזיה ברוממה – ירושלים מצאתי שם הרבה עיתונאים שהיו "מומחי" כדורגל. הרקע שלי היה שונה. הייתי אתלט וספורטאי רב גוני. כדורסלן, כדורעפן, וכדורגלן מצטיין. שיחקתי בתחילת שנות ה- 60 בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום) שונות . כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב , וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה . הייתה לי אהבה אחת גדולה, לנתח את הישגי הספורטאים בענפים השונים מההיבט המתמטי – פיסיקאלי ולתרגם את הבִּיוֹ- מֵכַאנִיקָה לשפת הטלוויזיה. מר אלכס גלעדי נתן לי את ההזדמנות הראשונה. לא החמצתי אותה.
טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80 ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).
פוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
טקסט תמונה : ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרדק תקשורת בן 4 שנים. אולימפיאדת מינכן 1972. ה- IBC במינכן. דן שילון (בן 32 בתמונה) שימש העורך הראשי והמפיק הראשי, ו- ראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת מבצע השידורים הישירים של אירועי אולימפיאדת מינכן 1972 והדיווחים משם, לרבות כיסוי רצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972 ב- 5 בספטמבר 1972 ע"י 8 מחבלים פלסטיניים ובראשם מפקדם לוטיף "עיסא" עפיף, חברי ארגון "ספטמבר השחור". דן שילון היה גם מגיש הראשי של היומנים והשידורים האולימפיים של מינכן 1972 ששודרו מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- (International Broadcasting Center) שהוקם במינכן 72' ע"י שתי רשתות הטלוויזיה הציבורית של מערב גרמניה ARD ו- ZDF, ושימש שדר של חלק מתחרויות התעמלות לנשים וגברים במינכן 72'. דן שילון היה איש טלוויזיה מוכשר מאוד ו- וורסטילי בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה. בלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
תזכורת מאולימפיאדת מינכן 1972. דן שילון הפך לעת מצֹא שַדָּר התעמלות במשחקים האולימפיים של מינכן 72'. אפילו לא היה לו פרשן שישב לצדו. דן שילון שידר את תרגיל הקרקע הווירטואוזי הבלתי נשכח של המתעמלת הרוסייה אולגה קורבוט (Olga Korbut) על המִזְרָן בו זכתה במדליית הזהב. רבים חשו כי לשַדָּר הספורט הזה אין כל זיקה וקשר למקצוע. הוא היה שַדָּר טלוויזיה שאמוּן על כדורגל וכדורסל אך נטול כל מושג בזירת ההתעמלות. ענף ספורט אולימפי יפהפה ומורכב מאוד בביצועים שלו וגם בשיטת ניקוד. למזלו נעימת הגָ'בָה – ג'וֹנְס (Java Jones) שליוותה את הביצועים הנפלאים של אולגה קורבוט היללה את המתעמלת ועמעמה את חוסר בקיאותו של השַדָּר בתחום הנדון. הוא לא היה צריך לדבר יותר מידי. התמונות והמוסיקה עשו זאת במקומו. אולגה קורבוט הייתה הנציגה החדשה של הספורט הסובייטי שחשף סגנון חדש בהתעמלות נשים במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. סגנון מרהיב ואקרובטי ושונה לחלוטין מסגנון ההתעמלות של הגברדייה הוותיקה עליה נמנו היהודייה ההונגרית אגנס קלטי שהייתה אלופה באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, המתעמלת הסובייטית מאריסה לאטינינה (אוקראינית במקור) והייתה אלופת אולימפיאדות מלבורן 56' ורומא 60' והמתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 64' ומכסיקו 68'. במינכן 72' קם דור חדש של מתעמלות ובראשן הסובייטית לודמילה טורישצ'בה אלופת ההתעמלות בקרב רב באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית הבלארוסית אולגה קורבוט בת ה- 17 שזכתה במדליות הזהב על מכשיר הקורה ובתרגילי הקרקע על המזרן במינכן 72'. קשה להאמין באיזה כשרון ובאיזו דבקות במשימה חוננו הספורטאיות הגמישות, החזקות, והזריזוֹת האלה. אולגה קורבוט הייתה בכל זאת מתעמלת אמיצה יותר ויוצאת דופן מבין כולן בגלל האימונים האקרובטיים הקשים במיוחד שחוותה במשך שנים בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית. האלמנטים המורכבים שהיא השתמשה בהם בתרגיליה על הקורה, המקבילים המדורגים, והמזרן דרשו קואורדינציה של מתעמלת בקרקס וגבלו בסכנת חיים של ממש. האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רנאלד קניש (Renald Knish) במשך שבע שנים מאז הייתה ילדה בת 10 ׁעֶשֶרׂ הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972, בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד שהעניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם.
טקסט תמונה : זוהי המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט בתרגיל סנסציוני על המקבילים המדורגים באולימפיאדת מינכן 72'. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילי אקרובטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (באדיבות IOC, DOZ, ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ בבֶּלָארוּס ב- 16 במאי 1955 כדי להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. בגיל 10 התגלתה ע"י מאתרי כישרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט של ברה"מ בגרודנו שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם. רֶנַאלְד קְנִיש (Renald Knish) התמנה למאמנה האישי ב- 1965. הוא היה איש מופנם, קפדן, וקשוח ובעל סבלנות ברזל. היה לו חלום. הוא ביקש להפוך את אולגה קורבוט בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת וקיבלה את גזר הדין. רֶנָאלְד קְנִיש עשה אותה לא רק מתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית בעלת מוניטין עולמי. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה אולימפית שרוחבה 10 ס"מ. אולגה קורבוט התאמנה כל יום במשך שבע שנים בין עֶשֶר לחמֵש עשרה שעות ושיננה בתוך כך עשרות אלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את תרגיליה והפכו זה מכבר להרגל תנועתי שלה. היא הגיעה מוכנה למשחקי מינכן 72' [7]. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דֶגֶם התעמלות שונה מהאלופות הקלאסיות שקדמו לה . רנאלד קניש יצר לראשונה מודל של ספורטאית רזה וצנומה כמעט אנורקטית בת 17 עם צמות וצִיצִי של ילדה בת 11. היא התאמנה שבע שנים בפרך וברציפות באלמנטים המסובכים של ההתעמלות האקרובטית הלקוחים מקרקס וגובלים בסכנת חיים. רֶנָאלְד קְנִיש לא הרפה לרגע וחניכתו אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לשיאה הספורטיבי בזמן הנכון באולימפיאדת מינכן 72'. היו מאחוריה 17000 (שבע עשרה אלף) שעות אימון. היא הייתה עכשיו נערה בת 17 ו- 3 חודשים אך נראתה כילדה. אף על פי כן הייתה מתעמלת חזקה וגמישה מאוד מבחינה פיסית ובעלת כישרון מנטאלי שאִפשֵר לה להתמודד עם הלחצים הנפשיים הקשים בעת התחרויות. דן שילון היה בר מזל לתאר את מבצעיה המופלאים במינכן 72' למען צופי הטלוויזיה בישראל.
האיכות המקצועית של שידורי הצוות הישראלי מאולימפיאדת מינכן 72' הייתה ירודה, אבל איכות סיגנל תמונת ה- Video שהם שלחו לנו הייתה מדהימה. הגרמנים הפיקו תמונת צבע ב-Video בשיטת השידור החדשה שלהם בטלוויזיה שנקראה : B PAL 625. התמונה אמנם נקלטה בישראל בשחור/לבן אך הייתה חדה וברורה מכל הסיגנלים האחרים שנראו עד אז בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. טובה יותר מהסיגנלים בצבע שהפיקה הטלוויזיה הצרפתית (625 SECAM) ושל רשתות הטלוויזיה של ארה"ב (525 NTSC). בפעם הראשונה ראינו בישראל את השימוש באלמנט השידור הטלוויזיוני Blue Screen DOZ העניקה ב- 1972 את אפשרות לשימוש בטכנולוגיה הזאת בשידורי האולפן של רשתות הטלוויזיה השונות במרכז השידורים במינכן, ובכך יצרה משמעות עיתונאית יתירה לשידורים הבוקעים מהאולפן. בשעה שדן שילון הגיש את השידורים מהאולפן במינכן 197, יכולה הייתה הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל להכניס באמצעות אפקט "המסך הכחול" (Blue Screen שנראה כמו טְרִיק טלוויזיוני מדהים בתוכנו באותה תקופת בראשית) ברקע שלו את תמונת הבריכה השחייה האולימפית או את תמונת אִצטדיון הא"ק, ובכך ליצור אילוזיה ולשוות מראה טלוויזיוני כאילו דן שילון נמצא באמת בעצמו באתרי התחרויות. קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת אד הוק DOZ (כללה 3000 עובדים והורכבה משתי רשתות הטלוויזיה הציבורית הגרמניות ARD ו- ZDF) דיברה בשפה עיתונאית שטרם הייתה מוכרת בישראל.
[7] הערה : המתעמלת אגנס קלטי (בת 100 היום) מי שהייתה אלופת ההתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 טענה בפניי בעקשנות בשיחות שקיימתי עמה בביתה בהרצליה כי רלאנד קניש מאמנה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט במינכן 72' ובֶּלָה קָארוֹלִי מאמנה של המתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976 ממש התעללו בחניכותיהם, ודרשו מהן לבצע תרגילי התעמלות שסיכנו את בריאותן ואת חייהן.
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.
———————————————————————————————
פוסט חדש מס' 949 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021.
———————————————————————————————
טקסט תמונה : חורף 1985. הימים ההם הזמן ההוא לפני 36 שנים. ימי השגשוג בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. אלו הם משרדי חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אנוכי יואש אלרואי עורך, מפיק, מנווט, ומנהל את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, המגיש אורי לוי, יואב פלג (בן קיבוץ אוּשָא בגוש זבולון) בימאי הטלוויזיה של ספורט + חדשות הנערץ עלי בימים ההם, והכתב והרשם בתקופה הרחוקה ההיא אורן נהרי (מזוקן וממושקף). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : סתיו 1985. מרכז הטניס ברמת השרון. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. בטרם אחד השידורים הישירים לנו מאצטדיון "קנדה" (ברמת השרון). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המפיק יוסי לנדאו, הבימאי יואב פלג (אחד מאותם אנשי הטלוויזיה שאינך יכול להפסיד עימם בשום קרב תקשורתי, בשום מלחמה טלוויזיונית), ואנוכי יואש אלרואי עורך, מפיק, מנווט, ומנהל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : לזכור לעד. יום חמישי – 16 במאי 2002. ערב חג שבועות – ה' בחודש סיוון תשס"ב. זהו העמוד הראשון מתוך מסמך בן 14 עמודים ששלחתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, בו הודעתי לו מה אני חושב עליו ומה תהיה אחריתו. עותקים מהמסמך הנ"ל נשלחו ל- 7 חברי הוועד המנהל של רשות השידור, ל- 24 חברי מליאת רשות השידור, למנהל הישיר שלי בימים ההם רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות, לדן שילון מייסד חטיבת הספורט ב- 1968, לפרופסור מרדכי קרמניצר, ול- 5 חברי וועד עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא : היו"ר וורד ברמן, איתי לנדסברג, זליג רבינוביץ', יהודה ביטון, ודן סממה ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אימון והוראה של ספורט הישגי השואף למצוינות בתנאים תחרותיים, שונים מהעיסוק בספורט חוֹבְבָנִי בצד השני של המִתְּרָס. ערך החינוך בשני צידי המִתְּרָס הוא עיקרון נעלה ונֶכֶס עליון, אך כזה שעלול להישחק ולהיפגע בעת החתירה למצוינות ודבקות במשימה (בכל מחיר) ע"י המאמן וחניכו. היו דברים מעולם. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות.
יוֹשְרָה. הַסֶפֶר, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים".
"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.
טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור, ואשר הציבו אותו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סולק (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך לתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בענף המתמטיקה, פלוס מנצח מינוס. ההיגיון המתמטי הזה גורר אחריו שובל פילוסופי מרחיק לכת עד כדי כך שאפילו חז"ל הגו ב- גמרא בפרק "מסכת ברכות" את הסלוגן, "צָדִיק ורַע לוֹ – רָשָע וטוֹב לוֹ". דוד המלך כתב ב- ספר תהילים בפרק צ"ב פסוק מס' 13 "צַּדִיק כתָּמָר יִפְרָח", רק הוא המלך הנכבד גיבור ישראל לא התנה זאת בטיב הקרקע, באיזה סביבה אמור לפרוח הצדיק כתמר, ולא הגביל את נסיבות האמירה. אולם בנו שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מזהיר תיקן, ו- טבע ב- ספר "משלי" פרק כ"ה פסוק מס' 26 אמירה שקרובה יותר לשפת המתמטיקה, "מַעְיָין נִרְפָּש ומָקוֹר מוֹשְחָת – צַּדִיק מַט לִפְנֵי רָשָע". העיקרון המתמטי בו מינוס מנצח פלוס נושא עמו חיבוטים, מחשבות, ייסורים, ולבטים מקדמת דנה. בתחרות הַחִלְחוּל בין הטוֹב לבין הרַע לעבר הַרוֹבֶד האחרון של מעמקי האנושות, הרַע מנצח והטוב מפסיד. בעוד היושרה, מוסר האמת, ו- דרך ארץ נתקלים בעת החִלְחוּל מטה במחסומי השקר, פשע, טומאה, עוון, רֶשָע, ופרוטקשן ולוקח להם זמן במונחים של שָנִים למוֹסֵס אותם, הרי נציגי השלילה מחליקים אנכית בלי התנגדות כשהם גוברים בעצם ללא קרב על יריביהם היושרה + מוסר אמת + דרך ארץ. מדובר בכוחות לא שווים מראש ובמאבק שתוצאותיו מסוכנות והרסניות ביותר לחברה. בדצמבר 1985 שהיתי שבוע ימים במכסיקו סיטי במסגרת ה- WBM שנערך לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986, ואח"כ התגוררתי שם במשך חודש ימים במאי – יוני 1986 בתקופת המונדיאל עצמו. ראיתי מעת לעת כיצד שוטרים עוצרים נהגי מכוניות אזרחים תמימים וגם תיירים אורחים בעיר הבירה מכסיקו סיטי, כופים עליהם עבירות תנועה שהם כלל לא עשו, וגובים מהם דמי שוחד תמורת ביטול הדו"ח שהיה Report סְרָק. ידידיי מה- EBU טענו שמכסיקו היא מדינת העולם השלישי מושחתת ומנוונת, וכי טומאת השחיתות ו- השוֹחַד השלטוני חִלְחֵלָה עד לאזרח האחרון בארץ הענקית הזאת.
תזכורת מהימים ההם : תוכנית הטלוויזיה הקרויה, "שודדי הרשות האבודה" של שני אנשי ערוץ 10 ז"ל ההוא, רביב דרוקר וברוך קרא הוא מסמך אישום טלוויזיוני חריף בעל חשיבות עליונה שדן באיבוד ערכים בשידור הציבורי בתקופת מנכלותו של יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ בשנים 2014 – 2011. למרבה הצער "שודדי הרשות האבודה" הוא מסמך ש- שוּדָר מהאמצע ולא מההתחלה ובמקרה הזה נעשתה חצי עבודה. רביב דרוקר וברוך קרא היו אמורים להסביר במשפטים ספורים לציבור צופיהם איך ו- כיצד הושחת ו- הסתאב השידור הציבורי והתדרדר לעברי פי תחום מאז ימי שלטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 ועד אשר זלג ו- חִלְחֵל לתוך תקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם והרעיל את בארותיו. רביב דרוקר וברוך קרא לא סיימו את עבודתם. הם לא הסבירו לצופיהם כי על רשות השידור המושחתת של יוני בן מנחם הושת צו פירוק והוטל עליה עול של כונס נכסים בראשות פרופסור דָוִד הָאן. יתירה מזאת : פרופסור דוד האן מינה את את מר יונה וויזנטל למנכ"ל הזמני של רשות השידור המפורקת שמיהר להדיח מתפקידיהם את המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' וסילק גם מתפקידו את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. נעשתה כאן חצי עבודה ע"י שני החוקרים רביב דרוקר וברוך קרא שגם לא סיפרו לצופים שלהם כי אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל שמבקר המדינה והמשנה לפרקליטת המדינה גב' מרים רובינשטיין עשו בו שַמוֹת, הודח בסופו של דבר ב- 2005 מכיסאו הרָם ע"י ממשלת ישראל בעוון שחיתות + שוחד מסך + נפוטיזם. אף על פי כן "שודדי הרשות האבודה" הוא מסמך טלוויזיוני בעל ערך רב ו- חשוב ביותר שמשום מה רואה אור ב- "המקור" של ערוץ 10 באיחור זמן גדול. אני חושב לפתע שטוב שרביב דרוקר וברוך קרא נזכרו גם אם בפיגור של שנתיים להאיר את פינותיה האפלות של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוני בן מנחם + יועץ הממלכה שלו זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אָמִיר גִילָת. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אולם שניהם עושים זאת באיחור זמנים רב, ו- אחרי התחקירים ההם באותו עניין שביצעו לפניהם העיתונאים נתי טוקר מ- TheMarker / "הארץ" ורז שכניק מ- העיתון "ידיעות אחרונות". נחמד היה לראות את השלמות הצילום של "המקור" ועשיית ראיונות מאוחרים עם שני האישים, מ"מ מנהל ערוץ 1 הקודם מושון מצליח ומר שמעון פרנס. שאלה קרדינאלית אחת לא שאלו שני אנשי "המקור" רביב דרוקר וברוך קרא את מושון מצליח, כלהלן : "אם הכרת את הפרטים המרכיבים את עלילות השחיתות של יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + יעקב מנדל כיצד הסכמת להמשיך בנשיאת אחריות הנטל של מנהל ערוץ 1 ? מדוע לא התפטרת ? מדוע לא הלכת לציבור ולא דיווחת לו אודות הפשעים הנעשים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאתה הוא המנהיג והמנהל שלה ?". השאלה הזאת לא נשאלה.
מעשֵי השחיתות והשוחד ברשות השידור לא התחילו ב- 2011. הם היו המשך של תהליכים שליליים קודמים של מנהיגי שידור קודמים. הפוליטיזציה הנכלולית ועמה ניצני העוֹבֶש הגסים הראשונים הופיעו עם מינויו בפעם השנייה של אורי פורת ז"ל ב- 18 באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת בנימין נתניהו במקומו של מנכ"ל רשות השידור היוצא מוטי קירשנבאום ז"ל. ניצני העוֹבֶש חלחלו והבשילו למעשי שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם בשנות האֹפֶל של 2005 – 2002 בתקופת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בגינן הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. הם חִלְחֵלוּ במרץ רב לתוך השנים ההן של 2014 – 2011. רביב דרוקר וברוך קְרָא הגישו ב- "המקור" בערוץ 10 ביום שלישי – 28 ביוני 2016 + השלמות ב- "המקור" ביום שלישי – 5 ביולי 2016, כתב אישום חמור אך חלקי בלבד נגד השידור הציבורי הקְלוֹקֵל והמושחת בתקופת המנכ"ל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011 ופסחו על יוסף בר-אל. מעניין כי לשני המנכ"לים הממוטטים האלה מחוללי הטרגדיה במחזה של רשות השידור נועד גורל משותף : אותה הַחֶרֶב הפוליטית שדקרה את מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב- 2005 והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, "לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל". אני תמה אם ל- "המקור" יש את הכוח הטלוויזיוני לשלוח את הנאשמים בתחקיר לכלא מאחורי סורג ובריח. אַל לציבור לשכוח ועליו לשנן מידי בוקר בערבו כי ממשלת ישראל (בראשות אריאל שרון) הדיחה ב- 2005 את המנכ"ל המופרך של רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרָם בעוון שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בחלוף תשע שנים ב- 2014 סגרה ממשלת ישראל (בראשות בנימין נתניהו) את רשות השידור בראשה ניצב מנכ"ל פָּרִיך וכוֹשֵל נוסף בשם יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ'. בקיץ 2014 חוקקה ממשלת ישראל חוק הסוגר את רשות השידור במתכונתה הישנה, ו- הטילה עליה עול של צו פירוק והתנהלות מוגבלת תחת כונס נכסים. אם הציבור בישראל הוא נבון ורגיש עליו לחקוק את שתי העובדות הנ"ל על לוח לבו. השידור הציבורי איננו הפקר (!). יוסף בר-אל ויוני בן מנחם היו שני מנכ"לים עלובים. שני מינויים פוליטיים נדכאים של ממשלות ישראל של שני אישים כל כך לא מוכשרים שהוצבו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. שני מינויים פוליטיים מופרכים שהפכו את הפוליטיזציה הממארת ל- סטנדרטיזציה מוסכמת בחיק רשות השידור ומסוכנת ביותר לדמוקרטיה לחברה בישראל. יש לשַנֵן זאת וללמוד בע"פ : ממשלות ישראל לא סיימו את שלטונם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם בשל הצטיינותם של שני הנ"ל. היא הדיחה וסילקה את שניהם בהפרש של תשע שנים בגלל הסרחות ציבוריות חסרות תקדים בחומרתן. ראה נראה עם דו"ח "המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא ייאלץ את הרשות השופטת לפתוח ולחקור שתי תיבות הפנדורה הנ"ל, והאם יהיה בכוחה של הרשות האוֹכֶפֶת את החוק לשלוח את האשמים לכלא מאחורי סורג ובריח. אין התיישנות על עבירות ציבוריות מהסוג הזה של שחיתות ושוחד מסך.
פוסט מס' 949. אִימוּן והוֹרָאָה של ספורט הישגי השואף למצוינות בתנאים תחרותיים, שונים מהעיסוק בספורט חוֹבְבָנִי בצד השני של המִתְּרָס. ערך החינוך בשני צידי המִתְּרָס הוא עיקרון נעלה ונֶכֶס עליון, אך כזה שעלול להישחק ולהיפגע בעֵת החתירה למצוינות ודבקות במשימה (בכל מחיר) ע"י המאמן וחניכו. היו דברים מעולם. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
מאמני ספורט ומנהיגי ספורט : אִירָה וויגדורצ'יק. הירופומי דאימאטסו. רינאלד קניש. בלה קארולי.
1. אירה וויגדורצ'יק.
אירה וויגדורצ'יק המאמנת הראשית המצוינת, היסודית, הידענית, והעקשנית של נבחרת נשות ישראל בהתעמלות אומנותית ואשר הביאה אותה עכשיו לפסגות אירופיות ובינלאומיות פנטסטיות חסרות תקדים, שייכת למורשת ספורטיבית – פוליטית של ברה"מ הישנה. האסכולה והמורשת הספורטיבית הסובייטית הקומוניסטית ההיא נשענה על משמעת ברזל של הספורטאים והספורטאיות והעניקה למאמנים ולמדריכים כבוד מלכים. הם היו חצי אלוהים. אירה וויגדורצ'יק המאמנת הלאומית הישראלית הקשוחה שייכת לדור הרוסי הישן ולתרבות המצוינות שלו, נאשמת על פי דיווחי עיתון "הָאָרֶץ" כי התנהגה השבוע בגסות ובבוטות כלפי חניכה שלה קטרינה לבינה, בשעה שבעטה בה בעת חימום של המתעמלות לקראת התחרות בקאזאן – רוסיה. הפרשה זעזעה את אמות הספים של הספורט הישראלי והורי המתעמלות הצעירות (בנות 18 ו- 19) שאמורות להתחרות בתוך שלושה – ארבעה שבועות באולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016 על מדליית הזהב האולימפית, נזעקו וקוראים להדיח לאלתר את אירה וויגדורצ'יק מתפקידה. צריך לקחת בחשבון כי אירה וויגדורצ'יק היא מאמנת קפדנית ונוקשה אבל יחד עם זאת היא תרמה ו- העניקה לנערות הישראליות אופקים חדשים של מיומנות ומצוינות, יכולת גופנית נפלאה, חתירה מתמדת לניצחון, דבקות שיטתית בהשגת המשימה, אופי של אלופות לוחמות ש- יודעות שאסור לוותר, גאווה בעצמן וביטחון עצמי, וחינוך לשלמות ודייקנות ביצוע. אירה וויגדורצ'יק היא ההפך מהחפיפניקיות הישראלית. היא מאמנת יסודית ומחנכת ומאמנת דגולה. יו"ר איגוד ההתעמלות אופיר פינס ניצב בפני דילמה חריפה. אם ידיח את המנהיגה אירה וויגדורצ'יק בעלת סמכות בינלאומית והישגים ישראליים עצומים בענף הוא עלול לפגוע בפוטנציאל של נבחרת ההתעמלות האֹמנותית הישראלית להתמודד על מדליה אולימפית בריו 2016. אם יותיר אותה בתפקידה אפשר יהיה להבין כי הוא סולח לה על שיטות האימון הנוקשות, הגסות, והכוחניות שלה מתקופת רוסיה הסובייטית, ואשר אינן מקובלות בנוף הספורטיבי של מדינת ישראל הדמוקרטית. מכל האמור לעיל לא התפרסמה בעיתונות שום אינפורמציה מה אומרות על התקרית שאר המתעמלות בנבחרת שהן מחד חברות – אחיות למקצוע של קטרינה לבינה, ומאידך חניכות מצטיינות של אירה וויגדורצ'יק שדחפה אותן להישגים ספורטיביים בינלאומיים חסרי תקדים בענף ההתעמלות האומנותית. מעניין לדעת האם בעקבות התקרית נוצרה עכשיו בנבחרת הנשים הצעירה עתירת ההישגים הזאת אופוזיציה למאמנת הראשית אירה וויגדורצ'יק מי שהביאה אותן לפסגה ? האם הן מסמנות סימן שאלה ליד שמה של המובילה והמדריכה הראשית הקפדנית והקשוחה שלהן ? והאם הן מטילות כעת ספק במנהיגותה ? והאם הן אֵינָן מקבלות עוד את סמכותה הספורטיבית ? האם נבחרת הנשים האולימפית הלאומית של ישראל בהתעמלות אמנותית, נערות בנות 19 – 18, בעצם מוֹרדוֹת באוטוריטה העליונה ? היו"ר אופיר פינס צריך להיות שקול, הגיוני, וקר רוח בטרם הוא מסיק את מסקנותיו ומפרסם אותן בפרהסיה. באקלים התרבותי – ספורטיבי הסובייטי שבסיסו משמעת ברזל וציות למאמן, ואשר בו צמחה, גדלה, והתפתחה מאמנת נבחרת הנשים הישראלית העכשווית בהתעמלות אמנותית גב' אירה וויגדורצ'יק, לא היה יכול לעולם להיווצר מצב אבסורדי בו אולגה קורבוט מוֹרֶדֶת נניח במאמנה רינאלד קניש ו/או נדיה קומאנצ'י מוֹרֶדֶת נניח ב- בלה קארולי, שתי סיטואציות מֶרִי של חניכה במאמנה אותן מאשרות התאחדויות ההתעמלות הרוסית והרומנית. ולא רק מאשרות אלא שולחת את שתי המורדות, למשחקים האולימפיים לייצג את מדינותיהן, ומשאירות בבית את שני מאמניהן. בלתי מתקבל על הדעת. אין דבר כזה.
2. הירופומי דאימאטסו.
יחסי מאמנים ומאמנות עם החניכים והחניכות שלהם לובשות ופושטות צורה כמו אופנה משתנה על פני הגלובוס. ב- 1964 אירחה יפן את האולימפיאדה ה- 18 במניין הזמן החדש ולראשונה הוכנס לתכנית האולימפית משחק הכדורעף לגברים ונשים. המאמן היפני הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) נקבע להיות מאמן נבחרת הנשים. ב- 1960 הרכיב הירופומי דאימאטסו סגל של נערות יפניות מוכשרות לכדורעף (התבסס על הסגל של קבוצת הכדורעף של מפעל ניצ'יבו היפני) ובנה מחנה אימונים סגור נוקשה וקשוח ביותר ומפוקח אישית על ידו בן ארבע שנים, כשהמטרה היא לזכות במדליית הזהב כעבור ארבע שנים במשחקים האולימפיים של טוקיו באוקטובר 1964 לעיני בני עמן. הירופומי דאימאטסו הסביר לנערות הצעירות את דרך העשייה, החשיבה, ופילוסופיית האימון הקשוחה והנוקשה שלו בטרם נעל את השערים והודיע לנערות כי הן רשאיות לוותר ולעזוב אותו עם חלומו. אולם מי שנשארת חייבת לקבל על עצמה את דין משמעת ברזל שלו, ואת החזרות והאימונים הקשים והמטורפים שלו, ואת התמסרות מוחלטת למענו ולמען הנבחרת ועבור דגלה של יפן. הירופומי דאימאטסו דרש מהנערות היפניות שאיישו את סגל הנבחרת הלאומית של יפן הסכמה מוחלטת עם שיטות האימון שלו, התבטלות אישיותן במסגרת האימונים המפרכים מפני אישיותו, ודבקות מוחלטת במשימה. לפני יותר מיובל שנים הזדמן לי לראות סרט פילם שתיאר משהו מהאווירה במחנה האימונים של נבחרת הנשים של יפן בכדורעף. הסרט צולם ב- 1963. לא האמנתי למראה עיניי. הירופומי דאימאטסו האכזרי לא בחל בהכאה ובעיטות בחניכותיו כדי להשיג, לרכוש, ולכפות עליהן את מיומנויות המשחק שהוא חשב שהן חיוניות להשגת מדליית הזהב. היה מדובר במחנה אימונים סגפני וסגור ללא חברים, ללא בילויים, ללא תענוגות החיים, ו- במסגרת צייתנות יפנית אופיינית. שחקניות הכדורעף של נבחרת יפן קיבלו שבוע אחד של חופש שנתי בין 1960 ל- 1964. 51 (חמישים ואחד) שבועות בשנה ייוחדו לאימונים משהו בסביבות 8 – 6 שעות בכל יום. מטורף. לבד מאהבת הכדורעף וההתמסרות המוחלטת למשחק, הנערות הצעירות המוכשרות והממושמעות סגדו ל- הירופומי דאימאטסו והסכינו עם רעיונותיו ושיטותיו. הן סמכו עליו והעריצו אותו. התפתחה שם משמעת ספורטיבית "קאמיקאזית" שאופיינית לאומה היפנית. סופו של דבר : נבחרת הנשים של יפן תחת שרביט אימונו של הירופומי דאימאטסו זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964 לאחר שניצחה את נבחרת הנשים של ברה"מ 0:3. הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) תיעד את המשחקים האולימפיים שנערכו בטוקיו – יפן באמצעות 168 מצלמות פילם בסרטו המעניין, "טוקיו 1964". באחת הסצנות בסרט הדוקומנטארי המרתק והמרהיב הזה רואים את הכדורעפניות היפניות בוכות משִמְחָה ואוֹשֶר לאחר ניצחונן על נשות ברה"מ וזכייתן במדליית הזהב, בעוד מאמנן הירופומי דאימאטסו יושב צוֹנֵן על כֵּס המאמן, מְאוּפָּק, נטול רגשות, וקר כקרח. הסרט "טוקיו 1964" הוקרן ב- 1965 בקולנוע תל אביב. הסרט התיעודי של קוֹן אִישִיקָאוָוה הרשים אותי. ראיתיו 5 (חמש) פעמים. אלכס גלעדי ואנוכי שידרנו את הסרט "טוקיו 1964" על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 כחלק ממסע היכרות נרחב שערכנו אז לצופים שלנו עם תולדות המשחקים האולימפיים בטרם מבצע השידורים הישירים של אולימפיאדת מונטריאול 1976. בראש מבצע השידורים הטלוויזיוני הציבורי ההוא במונטריאול 1976 ניצב בהצלחה רבה אלכס גלעדי. הוא היה מפיק טלוויזיה ברמה גבוהה.
3. מאמן ההתעמלות הסובייטי רינאלד קניש וחניכתו אולגה קורבוט (א').
מאמן ההתעמלות לנשים הסובייטי (בלארוס) הנודע רינאלד קניש (Renald Knysh) לקח תחת חסותו ב- 1965 ילדה בֵּלָארוּסִית מוכשרת בת 10 בשם אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut) ונשבע להפוך אותה בחלוף שבע שנים לאלופה אולימפית בהתעמלות. באולימפיאדת מינכן 1972 בהיותה בת 17 זכתה אולגה קורבוט בשתי מדליות זהב על המִזְרָן ועל הקוֹרָה. זכור היטב התרגיל הווירטואוזי שלה על מכשיר הקורה שכלל בתוכו אלמנט מסוכן ומרהיב של סַלְטָה לאחור. ב- 1973 רכשו שני אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון ואלכס גלעדי את הסרט התיעודי המעניין והמרתק "OLGA" שהופק בידי חברת הטלוויזיה הבריטית ITV ו- עסק בצייתנות עַל אנושית פיסית ומנטאלית, עבודה מפרכת, ואימונים קשים מנשוא שכפה רינאלד קניש על החניכה – ילדה שלו אולגה קורבוט בדרכה לתהילה האולימפית.אני מבקש לפרוס במקצת את היריעה וללכת רגע צעד לאחור.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת הסובייטית – אוקראינית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק' ניצבת על דוכן מס' 1. על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי (Agnes Keleti אז בת 35 ו- 10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק'. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (Sofia Muratova בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה סירבו בתחילה ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחים אולם אח"כ התרצו. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
באותה השנה האולימפית של 1956 בה הגיעה היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי לפסגת ההתעמלות העולמית והבינלאומית הייתי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני. באותה השעה ש- אגנס קלטי הפכה לאלופה אולימפית דגולה ובלתי נשכחת אני נלחמתי עם חבריי במלחמת סיני 1956. ה- מ"מ שלי היה סג"מ זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). כבשנו בקרבות עקובים מדם את מוצבי רפיח המצריים מס' 25, 27, ו- 29. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי. אז בתור חייל צעיר חשבתי שהיא גם האחרונה. לא ידעתי אז שאדרש בעתיד ללחום בשורות צה"ל בארבע מלחמות נוספות : מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ומלחמת לבנון הראשונה ב- 1982. ב- 1971 הביא אותי אלכס גלעדי לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה רק בת שלוש. מנהל חטיבת הספורט היה אז דן שילון. ב- 1975 אפשר לי אלכס גלעדי להפיק, לביים, ולערוך כתבה בת 25 דקות שדנה בסגנון החדש של התעמלות נשים שהגו ותכננו שני מאמני ההתעמלות רבי המוניטין רֶינָאלְד קְנִיש הסובייטי ובֶּלָה קָארוֹלִי הרומני. שניהם הרכיבו לחניכותיהם תרגילי התעמלות מורכבים ומסובכים מבחינה תנועתית על ארבעת המכשירים מקבילים מדורגים, קורה, קרקע, וסוס קפיצות, רוויים באלמנטים אקרובטיים שלקוחים מקרקס. ביצועם גבל בסכנת חיים. המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט (בת 17באולימפיאדת מינכן 1972) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (בת כמעט 15 באולימפיאדת מונטריאול 1976) "תרגמו" בגופן וביכולת הקואורדינציה הווירטואוזית שלהן הלכה למעשה והוציאו לפועל את תורת ההתעמלות של רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) ובֶּלָה קָארוֹלִי (Bela Carolyi). מצלמות הטלוויזיה האולימפיות במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 התאהבו חיש מהר בסגנון ההתעמלות האקרובטי – ווירטואוזי של אותן המתעמלות הצעירות ההן אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, קארין יאנץ, נדיה קומאנצ'י (ואחרות). הטלוויזיה הבינלאומית לא החמיצה אפילו תנועה אחת מסך תרגילי ההתעמלות הסבוכים והמסוכנים הללו של אותן המתעמלות הצעירות האלה ותיעדה כל פרט ופרט שלהן. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י העיבו והשכיחו במידה רבה את היסטוריית ההתעמלות של דוֹר המתעמלות הוותיק והקודם ובראשן מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה, לַארִיסָה לַאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה. כילד גדלתי על ההתעמלות המקומית והבינלאומית מאז שהמורה לספורט וחינוך גופני בקיבוץ אפיקים שמריהו נאבל (בן 97 היום) לימד אותנו לקפוץ קפיצות מפסק ומקרס על ארגז שוודי ועל חמור, לטפס על חבל ועל עמודים, להתגלגל על מזרן, לדלג מעל ספסלים שוודיים, ולאחוז בכוח בסולם שוודי. מצאתי עניין עצום בהתעמלות האולימפית, נשים וגברים כאחד. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ו- לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הרשימו אותי עד בלי די באולימפיאדת מינכן 1972. לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 (הייתי שָם שדר Play by play של תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים ושל תחרויות הכדורעף לנשים וגברים – מטעמו של אלכס גלעדי). ביקשתי מאלכס גלעדי לביים כתבה אודות אותו הסגנון החדש והמדהים בהתעמלות נשים שכה הלהיב אז את עולם הספורט. זה היה באוקטובר 1975. כמה חודשים לפני כן הוכתרה ילדה רומנייה בשם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י בטרם מלאו לה 14 לאלופת אירופה החדשה בהתעמלות לנשים. האליפות התקיימה באוסלו – נורווגיה בחודש יוני 1975 ומתעמלת הפלא הרומנייה הזאת דחקה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות. זאת הייתה סנסציה עולמית. כמעט בלתי מובנת. הטלוויזיה הנורווגית הציבורית NRK שימשה Host broadcaster של אליפות אירופה בהתעמלות לנשים. מפיק שידורי הטלוויזיה מטעמה של NRK היה יָארְלֶה הוֹיסָאטֶר (Jarle Hoeyesater). עמדה לרשותו ניידת שידור אחת וחמש מצלמות בלבד ורק מקור Replay אחד, אף על פי כן שודר הסיגנל הנורווגי ישיר בכל יבשת אירופה ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות) . אלכס גלעדי ואנוכי הקלטנו את הסיגנל הנורווגי אצלנו ב- Master בירושלים. חומר ה- Video של מינכן 1972, של אוסלו 1975, ושל תחרות גביע העולם בהתעמלות לנשים שהתקיימה בלונדון בספטמבר 1975 שימש כבסיס להרכבת אותה תוכנית הטלוויזיה ההיא שקראתי לה "סגנון חדש בהתעמלות נשים". חלפו מאז 41 (ארבעים ואחת) שנים אבל אני זוכר כל תנועה ותנועה שביצעו אותן המתעמלות הדגולות ההֵן הבלתי נשכחות.
הכתבה בת 25 דקות שהפקתי, ערכתי, וביימתי אודות "סגנון חדש בהתעמלות נשים" אשר שודרה באוקטובר 1975 בתוכנית המתחדשת "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, דיווחה על סגנון חדש, מרהיב, ו- ווירטואוזי בהתעמלות נשים שנוצר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 בתום תקופת שליטתן בשנות ה- 50 ו- 60 במאה הקודמת של המתעמלות האלופות הוותיקות ובראשן המתעמלת הסובייטית מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה (Maria Gorochovskia אוקראינית במקור) אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952, המתעמלת ההונגרייה – יהודייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) מי שזכתה במדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב על המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956, המתעמלת הסובייטית לַארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina אוקראינית במקור) פעמיים אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם המתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה (Vera Caslavska) שהייתה אף היא גם כן פעמיים אלופה אולימפית, באולימפיאדת טוקיו 1964 ואולימפיאדת מכסיקו 1968. במינכן 1972 קם דוֹר חדש של מתעמלות אותו הובילה הסובייטית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה [2] (Ludmilla Tourischeva רוסייה במקור) שהייתה אלופת ההתעמלות (סיכום הניקוד ב- קרב רב על כל ארבעת המכשירים סוס קפיצות + מקבילים מדורגים + קורה + מזרן) באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית האוקראינית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת ה- 17 בעלת כריזמה וחֵן אלופת מכשירי הקורה והתעמלות הקרקע במינכן 1972, והמתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ (Karin Janz) ׁׁמי זכתה במדליית הכסף בתחרות הקְרָב רָב (All around) באולימפיאדת מינכן 1972 ובמדליות הזהב על מכשירי סוס קפיצות והמקבילים המדורגים ובמדליית הארד על מכשיר הקורה והוכתרה לבסוף לסגניתה של האלופה האולימפית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית לודמילה טורישצ'בה אלופת תחרות הקרב רב האישית והזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
היה מדובר בסגנון חדש ווירטואוזי ואקרובטי בהתעמלות נשים כפי שהופגן לראשונה באולימפיאדת מינכן 1972. ביצועי המתעמלות כללו דרגות קושי גבוהות במיוחד שנלקחו מ- קִרְקָס, וגבלו בסכנת חיים של ממש.
הכתבה ההיא בת 25 דקות אודות סגנון חדש בהתעמלות נשים עסקה במצוינות בספורט ובדבקות במשימה האדירה של הספורטאיות הגמישות והמוכשרות האלה בכיבוש הפסגה. אך אין ספק במרכז הכתבה עמדו האימונים האקרובאטיים הקשים והמסובכים במשך שנים שעברה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), עד כדי סכנת חיים של ממש, בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית. האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רֶינָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972. הביצועים האלה בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד העניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית / בלארוסית אולגה קורבוט בעת ביצוע תרגיל סנסציוני ומסוכן על המקבילים המדורגים. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילים אקרובאטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ (GRODNO) ב- בֵּלָארוּס ב- 16 במאי 1955. היא נולדה להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. ב- 1965 בהיותה בת 10 התגלתה ע"י מאתרי כישרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט בגְרוֹדְנוֹ, מקום שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם. מאמנה האישי היה רֶינַאלְד קְנִיש (Renald Knish). איש מסוגר, מופנם, קָר, וקָשוּח. היה לו חלום אחד בחייו. להפוך את אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הקטנה בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת בעלת חן וקיבלה את גזר הדין. רֶינָאלְד קְנִיש הפך אותה לא רק למתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית מצטיינת. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה שרוחבה 10 ס"מ ונשארה לעמוד עליה יציב בתום ההיפוך. היה מדובר באלמנט התעמלות ווירטואוזי וסנסציוני הגובל בסכנת חיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט התאמנה מידי יום במשך שבע שנים כעֶשֶר שעות ולפעמים יותר כשמאמנה כל הזמן לצִדָה. גופה שינן עשרות אלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את ביצוע תרגיליה על הקורה, המקבילים, המִזְרָן, וסוס הקפיצות – והפכו ברבות השנים למעֵין הרגל תנועתי שלה. היא הייתה מתעמלת מהירה וזריזה ובעלת כוח מתפרץ, וגם חזקה מנטאלית וחסונה נפשית. הקואורדינציה שלה הייתה מושלמת. היא הגיעה מוכנה היטב למשחקי מינכן 1972. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דָן שִילוֹן העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר לישראל את הביצוע הבלתי נשכח של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בתרגיל הקרקע על המִזְרָן. זה היה מעט מזְעֵיר ממה שהתרחש בתחרויות ההתעמלות הספורטיבית באולימפיאדת מינכן 1972 בטרם אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים בעקבותיו הופסקו כליל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממינכן 72', ודָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חזרו הביתה. הציבור בישראל לא ראה את תחרויות ההתעמלות בגלל משדרים אולימפיים קטועים ומחסור בכוח אדם במשלחת הטלוויזיה הקטנטונת במינכן.
טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מינכן 1972. (באדיבות IOC).
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. המתעמלת הסובייטית החיננית בת ה- 17 אולגה קורבוט מפגינה את התרגיל הווירטואוזי שלה על המזרן וזוכה במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לראשונה בהיסטוריה השתמשה מתעמלת סובייטית בפס קול מוסיקאלי שהוא נעימה מערבית "גָ'בָה ג'וֹנְס" (Java Jones), ואשר ליוותה את ביצוע התרגיל המפורסם שלה. שדר הטלוויזיה הישראלית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר את הביצוע הבלתי נשכח של אולגה קורבוט בתרגיל הקרקע על המזרן. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דֶגֶם התעמלות שונה לחלוטין מהאלופות הקלאסיות הסובייטיות שקדמו לה, מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 ולַארִיסָה לָאטִינִינָה אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם היהודייה – הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (בת 95 היום ומתגוררת בהרצליה) מי שזכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב בתרגילי הקרקע, הקורה, והמקבילים המדורגים באולימפיאדת מלבורן 1956, והצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968. המאמנים הרוסיים ייצרו לראשונה דֶגֶם של מתעמלת אנורקטית בת 17, עם צמות וגוף של ילדה בת 11 אולי בת 12. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לשיאה הספורטיבי במינכן 1972 כשהייתה נערה בת 17 ו- 3 חודשים. היא נראתה ילדה אך הייתה נערה חזקה מאוד פיסית, מהירה, זריזה, וגמישה וגם חזקה מנטאלית. מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאיָה נולדה ב- 17 באוקטובר 1921 והפכה לאלופה אולימפית במשחקי הלסינקי 1952 כשהייתה כבר בת 32 [3]. לַארִיסָה לָאטִינִינָה נולדה ב- 27 בדצמבר 1934. היא הייתה פעמיים אלופה אולימפית בגיל 22 ו- 26. מאריה גורוחובסקאיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית. הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נִינָה בּוֹחַארוֹבָה (Nina Bocharova), ניצבת על דוכן מס' 2 וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית האָרָד היה ההונגרייה מָארְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות וניצבת על דוכן מס' 3.
4. מאמני ההתעמלות הרומניים דאז בלה ומרתה קארולי וחניכתם נדיה קומאנצ'י (א').
דברים דומים אפשר לומר על צמד מאמני ההתעמלות הרומניים בֶּלָה קָארוֹלִי ורעייתו מַרְתָּה מי שיצרו, חצבו, ופיסלו את דמותה של המתעמלת נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci). בֶּלָה ומַרְתָּה קָארוֹלִי ׁ(Bela & Marta Karolyi) החלו לאמן ולהכשיר את נדיה קומאנצ'י כבר בגיל 6 (שֵש) כדי להיות אלופה אולימפית. שניהם הבינו מייד כי הם מחזיקים בידם יהלום, מה עוד ש- נדיה קומאנצ'י הקטנה הייתה נבונה, שאפתנית, ואמיצת לב. היא לא פחדה מכלום. בֶּלָה ומַרְתָּה קָארוֹלִי בנו מערכת אימונים והדרכה קשוחה ונוקשה מאוד בת שנים ארוכות, שהתבססה על משמעת ברזל וצייתנות עיוורת של נדיה קומאנצ'י הסוּפֶּר מוּכְשֶרֶת (וחברותיה) לצמד המאמנים שלה בלה קארולי ורעייתו הכוריאוגראפית מרתה קארולי. להורים לא היה מה להגיד. נדיה קומאנצ'י וחברותיה היו מעין רכוש של המדינה ובאמצעותן האדיר הנשיא ניקולאי צ'אושסקו את שמה של רומניה. נדיה קומאנצ'י הייתה מעין מקדם מכירות של ניקולאי צ'אושסקו כמו שספורטאיה המצטיינים של מזרח גרמניה היו בשעתו כלי שרת של המשטר הפוליטי שם ובראשו מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) האיש טבע את הסלוגן "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים". בלה קארולי היה מאמן מוכשר ובעל עין "התעמלותית" חדה בעלת אבחנה ויוצאת דופן. צריך לעיין בספר "Gymnastics Gide" שכתב וערך האל שטראוס (Hal Straus) ויצא לאור ב- 1978 בארה"ב כדי להבין כיצד בלה קארולי השאפתן והידען קומם ברומניה את פס הייצור של התעשייה הספורטיבית הבלעדית והייחודית שלו אשר העמיד אלופות אולימפיות בהתעמלות ובראשן נדיה קומאנצ'י. מר האל שטראוס כותב בספרו כי את הילדות הקטנות והנרגשות שהיו מגיעות אליו ואל מרתה ל- מבדקי כניסה הוא היה מעלה ראשית דבר על מכשיר הקורה. את הפחדניות הוא היה שולח מייד הביתה. בלה ומרתה קארולי יכלו לקיים ולקדם את שיטת האימונים הספורטיבית הנוקשה והמצוינת שלהם בגלל המסגרת של האקלים הפוליטי ריכוזי – קומוניסטי של רומניה תחת שלטונו של ניקולאי צ'אושסקו. בתום אליפות אירופה בהתעמלות בנורווגיה ב- 1975 ואולימפיאדת מונטריאול 1976 נחשב בלה קארולי לאלוהי ההתעמלות, לא רק ברומניה אלא על פני כל הגלובוס. ברור שבמקביל למערכת ההישגית הרומנית והחתירה למצוינות, פעלה מערכת תגמולים פיננסית של המדינה שהקנתה פרסים חומריים לנדיה קומאנצ'י ומשפחתה (וגם למתעמלות האחרות), קצת ממון (מכונית פרטית) וקצת נדל"ן (דירה). נדיה קומאנצ'י הגשימה את כל המשאלות של צֶמֶד המאמנים שלה בלה ומרתה קארולי וגם של הדיקטטור נשיא המדינה ניקולאי צ'אושסקו. בגיל סמוך ל- 14 זכתה ב- 1975 בקרב רב באליפות אירופה לנשים בהתעמלות שנערכה באוסלו – נורווגיה לפני שתי המתעמלות הסובייטיות לודמילה טורישצ'בה ואולגה קורבוט, ובהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מונטריאול 1976 וגם שם הקדימה את שלוש המתעמלות הסובייטיות המפורסמות נלי קים, לודמילה טורישצ'בה, ואולגה קורבוט (בת 21). כמו כן זכתה נדיה קומאנצ'י גם במדליות זהב בתרגילים על מקבילים מדורגים ועל הקורה, ובמדליית ארד על המזרן. היא הייתה פֶנוֹמֶן שקיבלה מרצון את תנאי האימון הקשים, עבודה רציפה יומית של 8 עד 10 שעות, ציות עיוור לכל ההוראות, ותזונה ספורטיבית סגפנית שכפו עליה בלה ומרתה קארולי.
5. רינאלד קניש ואולגה קורבוט (ב').
הָבָה אשוב רגע אחד לאחור שוב אל מאמנה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, אל רֶינָאלְד קְנִיש שלא נח על זר הדפנה שהוגש לחניכתו שלוש פעמים במשחקי מינכן 1972, אולי מפני שחש כי אולגה קורבוט נעדרה מדוכן מס' 1 בתמונה החשובה מכל המנציחה את האלופות בקרב רב אישי (סיכום נקודות על ארבעת המכשירים : סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע). לא רק שלא זכתה בתואר אלופת הקְרָב רָב במינכן 1972 אלא נדחקה למקום השביעי. רינאלד קניש הרגיש שאולגה קורבוט לא ביצעה ב- 1972 את המשימה במלואה וביקש הצגה חוזרת ב- 1976. הוא המתין יחדיו עם המתעמלת שלוֹ ארבע שנים נוספות להזדמנות הבאה שנקרתה לשניהם באולימפיאדת מונטריאול 1976. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת 17 הפכה ב- 1972 לכוכב ספורט בינלאומי, סלבריטי סובייטי ובינלאומי בהא הידיעה, ומלכת ההתעמלות העולמית. השראה עצומה לדור המתעמלות שהלכו בעקבותיה וגם לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שהתאהבו בה. היא זכתה לכבוד רב. רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה ITV שלחה צוות מיוחד לגרודנו כדי להביא את סיפור חייה. הסרט הדוקומנטארי בן 60 דקות נקרא “OLGA” הופץ בעולם ב- 1973. 100 רשתות טלוויזיה בעולם קנו אותו, ביניהם גם דן שילון. הסרט המעניין הוקרן באותה שנה בתוכנית הספורט של הטלוויזיה הישראלית "משחק השבוע" חשף את שיטות האימון הקשוחות של רֶנָאלְד קְנִיש ואת היחסים האישיים המיוחדים שנרקמו בין המאמן השתקן והמופנם לבין המתעמלת הכישרונית והשובבה וגם אמיצה ו- מלאת כריזמה ו- חֵן ותאבת החיים. אבל…ויש כאן אבל. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה אז ב- 1973 יותר מבת 18 והבינה שיחדיו עם תהילת העולם שלה היא תקועה מבוקר עד ערב בכלוב זָהָב של תרגילי התעמלות. כְּלוּב יפהפה עשוי מתכת מוזהבת אבל כְּלוּב. אט-אט הרימה את האָף. האימונים הקשים מנשוא כבר לא מצאו חֵן בעיניה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה להיות נערה מורדת במוסכמות של תרבות הספורט הסובייטית וחטפה על כך פעם סטירה מצלצלת ממאמנה, כפי שהעידה שנים אח"כ. "הוא פשוט הכה אותי", סיפרה ופתחה את פיה לאחר שהיגרה לארה"ב. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הציבה בביצועים המזהירים שלה באולימפיאדת מינכן 1972 רָף חדש של קצה גבול היכולת האנושית בספורט. היא הפכה מודל לחיקוי. הסלטה הייחודית שלה לאחור על הקורה הייתה נקודת מפנה בווירטואוזיות ודרגות הקושי בתולדות ההתעמלות. מעט מאוד מתעמלות בעולם ביצעו את האלמנט המסוכן הזה כמוה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הספורטאית הווירטואוזית (לא רק היא, היו עוד כמה נשים מתעמלות וגברים מתעמלים) העניקה להתעמלות הנשים הבינלאומית את אותה ההילה והיוקרה שהעניקו גֶ'סִי אוֹאֶנְס, פָּאבוֹ נוּרְמִי, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ולָאסֶה וִוירֶן ל- א"ק, ואת אותו ההוד והיופי שהאצילו ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, מָרְק סְפִּיץ, אִיָאן תּ'וֹרְפּ, וָואן דֶן הוֹגֶנְבָּאנְד, ומייקל פלפס על השחייה. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט מתעמלת "מבוגרת" כבר בת 21 ונדחקה לשולי ההצלחה. במכשיר החזק שלה הקורה סיימה שנייה במרחק ניכר מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י צברה 19.950 נק' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט השיגה 19.725 נק'. מתעמלת סובייטית נוספת לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הנָאָה הרשימה בביצועים הגמישים שלה אך דורגה רביעית עם 19.475 נקודות.
טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מונטריאול 1976. (באדיבות IOC).
טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. המתעמלת הסובייטית (רוסייה) לודמילה טורישצ'בה בתרגיל על קורה. למרות ביצועיה המרשימים דורגה רביעית אחרי הרומנייה נדיה קומאנצ'י, אולגה קורבוט, ומתעמלת רומנייה נוספת תיאודורה אונגאריאנו. (באדיבות ORTO קנדה ו- CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
במכשיר החזק השני שלה תרגילי קרקע על מִזְרָן לא דורגה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה אפילו בין שש הראשונות. גם בסוס הקפיצות לא הייתה בין שש הראשונות. במקבילים המדורגים השיגה את המקום החמישי עם 19.30 נק' במרחק עצום מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הזוכה במדליית הזהב במכשיר זה שצברה את המאכסימום, 20.00 הנקודות. בסיכום הנקודות בקרב רָב דורגה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רק במקום החמישי עם 78.025 נק', הרחק מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שצברה 79.275 נק' וזכתה במדליית הזהב. כוכבת ההתעמלות הרוסייה החדשה, נֶלִי קִים (Nelli Kim), השיגה את מדליית הכסף עם 78.675 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בארד עם 78.625 נק'. בת ארצה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ דורגה במקום הרביעי עם 78.375 נק'.
6. בלה ומרתה קארולי ונדיה קומאנצ'י (ב').
המתעמלת הרומנייה (האגדית) נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה הצלחה אולימפית יוצאת דופן אך במידה רבה כפויה ומכוונת ע"י השלטון. מנגנון הספורט הרומני שנועד לפַאֵר את המשטר הטוטליטארי של הרודן ניקולאי צ'אושסקו הציע לכישרונות יוצאי הדופן בתחומי הספורט השונים ולמשפחותיהם הצעות שאי אפשר היה לסרב להן. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י נולדה בבוקרשט הקומוניסטית ב- 12 בנובמבר 1961. היא הייתה כישרון נדיר וכבר כילדה רכה בגיל 13 ו- 7 חודשים עשתה שָמוֹת בכל מתחרותיה בתחרויות אליפות אירופה בהתעמלות בקיץ 1975 ב- סְקִין (Skien) ליד אוסלו בירת נורווגיה לרבות המתעמלות הסובייטיות בעלות המוניטין ומחזיקות בהגמוניה העולמית בהתעמלות.
טקסט תמונה : קיץ 1975. אליפות אירופה בהתעמלות נערכת באוסלו בירת נורווגיה. נדיה קומאנצ'י נחשפת לראשונה למערב וזוכה באליפות היבשת לפני כל המתעמלות מברה"מ לרבות אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, ו- נלי קים. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 פיגורה התעמלות מוכרת ופופולרית בעולם וגם בישראל למרות גילה הצעיר. את המוניטין הבינלאומי הראשון שלה רכשה באליפות אירופה שנערכה בקיץ 1975 בעיר סְקִין (Skien) בנורווגיה כשנה לפני אולימפיאדת מונטריאול. היא הפכה בגיל 13 חצי לאלופת אירופה, והדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה האלופה האולימפית ממינכן 72' ואת חברתה לנבחרת נֶלִי קִים. זאת הייתה הפתעה גדולה.
טקסט תמונה : שנת 1975. נדיה קומאנצ'י בת שלוש עשרה וחצי היא אלופת אירופה בהתעמלות שנערכה ב-נורווגיה ב- 1975 (עומדת חמישית משמאל עם מין מעיל רוח ושני כפתורים), זוכה לכבוד מלכים עם חזרתה מ-נורווגיה לבוקרשט. ראשונה משמאל היא הכוריאוגרפית מרתה קארולי רעייתו של המאמן הנודע ורב הסמכות והמוניטין בֶּלָה קארולי האיש הגבוה בתמונה שעומד שלישי משמאל. נדיה קומאנצ'י הקטנה (חמישית משמאל, לובשת מעיל רכוס) הפכה ל-"רכוש" של המדינה. קיצונים מצד ימין עומדים הוריה של נדיה קומאנצ'י גב' סטפאניה קומאנצ'י (מחזיקה זר פרחים) ומר גיאורגי קומאנצ'י. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הערה שלי : כידוע, בֶּלָה קארולי ורעייתו מרתה קארולי ערקו בדרך לא דרך מרומניה לארה"ב והתקבל שם בכבוד מלכים (!). הוועד האולימפי האמריקני מינה מייד את בלה קארולי למאמנה של נבחרת הנשים האולימפית של ארה"ב בהתעמלות מכשירים לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כזכור, המתעמלת האמריקנית מרי לו רטון (בת 14) חניכתם של בלה קארולי ורעייתו מרתה קארולי זכתה במדליית הזהב בקרב רב לנשים בהתעמלות באותם המשחקים האולימפיים ההם של לוס אנג'לס 1984.
יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) שהיה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK, זוכר היטב את שהתרחש בעת שיחות התחקיר עמי מנקודת מבטו כמפיק טלוויזיה, וכה אמר לי : "…האליפות נערכה בעיר סְקִין (Skien) השוכנת כ- 160 ק"מ מערבה לאוסלו הבירה. הבאתי להיכל ההתעמלות באתר התחרויות סקין ניידת שידור מצוידת בחמש מצלמות. הייתי צריך לקבל אישור מיוחד כדי להפעיל את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים היחידה שעמדה לרשות הטלוויזיה הנורווגית בפעם הראשונה מחוץ לאוסלו. השידורים הישירים הועברו באמצעות ה- EBU לכל רחבי אירופה המערבית ובאמצעות איגוד השידור המזרח אירופי OIRT גם למדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה. כיסוי האליפות היה מאמץ טכנולוגי גדול לטלוויזיה הנורווגית אך כדאיִ, ולוּ רק בשל הופעתה הבלתי נשכחת של נדיה קומאנצ'י…".
אלכס גלעדי ואנוכי ייחדנו בקיץ 1975 תוכנית אחת של "משחק השבוע" לאותה אליפות אירופה בהתעמלות ב-נורווגיה שָם זכתה הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י בבכורה. הציבור הישראלי עשה הכרה עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הרבה יותר מוקדם מהצפוי. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה ספורטאית צעירה מאוד כשהגיעה לאולימפיאדת מונטריאול 76' וכבר נחשבה למתעמלת ווירטואוזית. מתעמלת פלא. היא הייתה פייבוריטית לניצחון, מתעמלת מוכשרת מאוד בעלת מראה סגפני. ניצחונותיה באולימפיאדת מונטריאול 1976 עוררו התרגשות רבה בין שָדָרֵי הטלוויזיה וראויים להערכת יתר בצֵל התחרויות והמאבקים הקשים שהתנהלו שם בכל ארבעת המכשירים נגד יריבותיה הסובייטיות, ההונגריות, והמזרח גרמניות. הייתי שַדָּר ההתעמלות במונטריאול 76' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמו של אלכס גלעדי ועֵד לתופעה העַל טבעית הזאת שקוראים לה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. היא לא ניצחה בכל המכשירים. בתרגילי הקרקע דורגה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שלישית אחרי נֶלִי קִים ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. בסוס הקפיצות היא הייתה בכלל רביעית. הקדימו אותה נֶלִי קִים, קָארוֹלָה דוֹמְבֶּק ממזרח גרמניה ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. אבל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בבכורה בתחרויות על המקבילים המדורגים ומכשיר הקוֹרָה לפני בת ארצה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ (Teodora Ungureanu) וההונגריה מַרְתָּה אֶגֶרְוָוארִי (Martha Egervari), וניצחה וזכתה גם במדליית הזהב גם בתחרות על הקורה לפני אלופת מינכן 72' במקצוע הזה הווירטואוזית הרוסייה אולגה קורבוט שהייתה כבר אישה בת 21. במקום השלישי דורגה תיאודורה אונגאריאנו ובמקום הרביעי הייתה לודמילה טורישצ'בה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הוכתרה גם כאלופת הקרב רָב של האולימפיאדה. היא צברה שֶבַע פעמים את התוצאה המכסימאלית של הציון המושלם עֶשֶר נקודות (10.00).
טקסט תמונה : נדיה קומאנצ'י הייתה ילדה בת 14 ו- 9 חודשים באולימפיאדת מונטריאול 1976. ארשת פניה, תסרוקת הפוני והצמות, הגבות הסמוכות לעיניים העצובות, והמבע הרציני, שיוו לה יופי ובד בבד גם חזות סגפנית ומיסטית. היא מעולם לא חייכה בתחרויות. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אני מבקש לציין כאן שההתעמלות הנשית הטילה צֵל על ההתעמלות הגברית באולימפיאדת מונטריאול 1976, אך גם שם בלטו ווירטואוזים שלא ישכחו. שני המתעמלים היפאניים סָאוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוֹ צוּקָאהָארָה ושני המתעמלים הסובייטים נִיקוֹלָאי אַדְרִיָאנוֹב ואַלֶכְּסָנְדֶר דִיטְיָאטִין הציבו דרגות קושי חדשות בתרגילי ההתעמלות האקרובטית שלהם הגובלות בסכנת חיים. הפעלולים שלהם על מכשיר המתח היו מדהימים. בשעה שיחידות ההילוכים החוזרים של רשת הטלוויזיה CBC / ORTO קנדה האטו את מהירות התנועה של המתעמלים והמתעמלות במונטריאול 1976 אפשר היה להיווכח עד כמה האלמנטים מורכבים ומסוכנים. נדרשו אלפי שעות תרגולים ושנות עבודה רבות כדי לצאת מזה בשלום. הייתי באולימפיאדת מונטריאול 1976 ועֵד ראייה לכך מקרוב. שידרתי את תחרויות ההתעמלות לנשים לצופי הטלוויזיה בישראל בשידורים ישירים מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות האולימפי במונטריאול. מתקן ספורט יפהפה.
אלכס גלעדי היה עיתונאי, שַדָּר, עורך, ומפיק בחסד עליון, ואלוף הקשרים האישיים באולימפיאדת מונטריאול 76'. נִיל מַאלָארְד (Niel Mallard) עורך הספורט המיתולוגי של סוכנות סרטי החדשות האנגלית "VISNEWS" בלונדון היה חבר טוב של אלכס גלעדי. הטלוויזיה הרומנית הגיעה למונטריאול 1976 עם משלחת גדולה של הרבה מאוד ספורטאים אך ללא ציוותי צילום משלה. לכֵן שכרה את שירותי הצילום של VISNEWS כדי לראיין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עבור עצמה. אלכס גלעדי הפעיל את קשריו עם VISNEWS וזכה להישג עיתונאי בינלאומי עצום. הוא קיבל לשעה קלה את הצלם גוּנְטֶר לֵאהַמָאן והצליח לראייין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ואת הבוסית של מוסד ההתעמלות הרומנית בשנים ההן שופטת התחרויות והעסקנית הידועה גב' מַארְיָה "מִילִי" סִימְיוֹנֶסְקוּ. שום רשת טלוויזיה זרה למעט ABC של רוּן אָרְלֶדְג' והטלוויזיה הישראלית הציבורית של אלכס גלעדי, לא הצליחה להתקרב אל המתעמלת המחוננת. אנשי שירות הביטחון הרומניים של ה- "סקוריטטה" במונטריאול 76' הסתובבו ורחרחו בכל מקום ולא אִפשרו גישה אליה. הרִיאיון של אלכס גלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י היה סקופ ענק והישג עיתונאי יוצא דופן. כשהצלם הגרמני גוּנְטֶר לֵאהמָאן (Gunter Lahmann) הציב את מצלמת ה- BL שלו על הטרייפוד המשולש לקראת הריאיון התבוננתי בבוסית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י גב' מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ. היא הייתה אישה כבדת הגוף ומוכרת לא רק כאשת מקצוע בינלאומית מיומנת אלא גם חביבתו הנאמנה ונציגת השלטון המרכזי של הרודן הרומני נִיקוֹלָאי צָ'אוּשְצֶ'סְקוּ. מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ לא השאירה לרגע את המתעמלת הווירטואוזית לבדה. היא פקחה עליה וסביבה שבע עיניים. אלכס גלעדי שאל באנגלית. הבוסית גדולת הממדים תרגמה לרומנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הביישנית שהביאה מוניטין עצום לרומניה מיעטה בטקסט. היא השיבה תשובות של כן ולא. לא היה כמעט צורך לתרגם את תשובותיה מפני שהיו כל כך קצרות. הריאיון הקצרצר התנהל במשרד השידורים שלנו ב- IBC במונטריאול בבניין ORTO של הטלוויזיה הקנדית. גוּנְטֶר לֵאהמָאן לחץ על הדק המצלמה והריאיון יצא לדרך. יצא לי לראות ולהתבונן במתעמלת הרומנייה הצעירה הנפלאה ממטר אחד. למרות שהייתה אלופה דגולה היא לא נראתה שמחה. מבטה היה עצוב. היא נראתה לי מאופקת ועצורה. חשבתי שהיא איננה מאושרת, אך התעמולה הרומנית המשומנת חשפה ושיווקה את נדיה קומאנצ'י בחֵן רב בריאיון הטלוויזיה עם אלכס גלעדי. היא הצטיירה כילדה קטנה ותמימה בעלת תסרוקת עם שתי קוקיות ארוכות וחובקת בזרועותיה צעצוע דוּבִּי-חמודי (Teady – Bear). הופעתה ושפת גופה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כילדה עם שתי צמות באולימפיאדת מונטריאול 76' היוותה חיקוי מדהים לזאת של אולגה קורבוט ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72' כפי שעיצבה אותה תעשיית הספורט הסובייטית. זאת הייתה מעין אוֹפְנָה סְדוּרָה של הימים ההם. אלופות ההתעמלות באולימפיאדות היו עכשיו ילדות אקרובטיות. ניגוד מוחלט ומשווע לאלופות ההתעמלות הבוגרות מהדוֹר הקודם, הצ'כית וֶורָה צֶ'סְלַבְסְקָה, לַארִיסָה לָאטִינִינָה הסובייטית, ואָגְנֶס קֶלֶטִי היהודייה מהונגריה. המתעמלות הנפלאות והדגולות האלה נראו בצילומים הישנים נשים מבוגרות יותר מלאות ובשלות לעומת הגזרה הדקיקה, הילדותית, והסגפנית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 76' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט במינכן 72'. העולם האולימפי השתנה ועמו גם מקצוע ההתעמלות. התעמלות הנשים וגם התעמלות הגברים הפכו להיות מאז אולימפיאדת מינכן 1972 למקצוע ספורט מופלא וססגוני, רווי ביצועים מרהיבים, מזהירים, מסוכנים ו- ווירטואוזיים שלקוחים מעולם הקרקס (!).
נדיה קומאנצ'י הייתה ילדה קטנה בת שלוש עשרה וחצי ב- 1975, אף על פי כן הפכה לאלופת אירופה בהתעמלות, והייתה לאישיות הספורטיבית המפורסמת ביותר במדינתה רומניה בגיל כה צעיר. כעבור קצת יותר משנה בהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה בתהילת נצח באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 והפכה להיות הספורטאית הידועה בתבל. היא צברה שלוש מדליות זהב והוכתרה כאלופת ההתעמלות האולימפית בקרב רב על ארבעת המכשירים (תרגילי קרקע, קורה, מקבילים מדורגים, וסוס קפיצות). נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה יורשתה האולטימטיבית של המתעמלת הסובייטית הווירטואוזית אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הזכורה מהתצוגות הנפלאות שלה באולימפיאדת מינכן 1972. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עלתה ביכולתה על אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. היא הציבה שיאים חדשים שמצאו את ביטויים בקומפוזיציה מקורית ודרגות קושי חסרות תקדים בתרגילי ההתעמלות שלה. מאמנה בֶּלָה קָארוֹלִי הבין איזה אוצר טמוּן בידיו וחיבר למענה תרגילי התעמלות ווירטואוזים שהאפילו על שאר מתחרותיה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ניצבה בפסגת הפירמידה הבינלאומית דרגה אחת מעל כולן.
כמתעמלת הקדימה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט את דורה בכל קריטריון והייתה הראשונה בכל. היא המתעמלת הראשונה בעולם שביצעה בהצלחה באולימפיאדת מינכן 1972 את האלמנט האקרובטי המסוכן של סָלְטָה לאחור על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס"מ) וזכתה בקלות במדליית הזהב. התרגיל שלה היה לקוח מעולם הקִרְקָס וגבל בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חלוצה ומוכשרת מאוד מבחינה גופנית שביצועיה הלולייניים נשקו לפסגת היכולת האנושית. ספורטאית מלאת חן וקלילות והראשונה מהגוש המזרחי שאימצה פס קול מוסיקאלי אמריקני "גָ'אבָה ג'וֹנְס" (Java Jones) שליווה את תרגיל הקרקע היפהפה והמזהיר שלה במשחקי מינכן 1972 בו זכתה במדליית הזהב. אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הייתה מופת התעמלות. היא הייתה מורת הדרך הראשית שסללה אותה בפני נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י.
בדרכה לתהילת הנצח הֵציבה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976 סטנדרטים חדשים בביצוע תרגילי התעמלות מסובכים ומורכבים שגבלו בסכנת חיים של ממש. אלמנטים הסיום שלה על מכשירי הקורה והמקבילים המדורגים היו מושלמים. נדיה קומאנצ'י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שקיבלה ניקוד מושלם של 10.0 בעד ביצוע התרגיל. שבע פעמים העניקו לה השופטים את הציון המושלם של 10.0 נקודות בתרגיליה על המכשירים השונים. תכונותיה הפיזיות בה ניחנה במהירות, זריזות, כוח, וקואורדינציה מלאת חן, ואופייה קר הרוח ואומץ ליבה המפורסם שלא הכיר בגבולות הפחד הציבו גבולות חדשים ליכולת האדם. נראה היה כאילו היא עושה זאת בקלות אך הביצועים תבעו ממנה מאמץ גופני ונפשי עצום . הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ניצבה באמצע שנות ה- 70 בראש פירמידת ההתעמלות של בנות רומניה. חברו אליה לנבחרת ילדות בנות גילה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָנוֹ, מָארְיָאנָה קוֹנְסְטַנְטִין, אַנְקָה גְרִיגוֹרָאס, גָבְרִיאֶלָה טְרוֹצְקָה, וג'וֹרְגֶ'טָה גָאבוֹר. אח"כ לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980 עלו לגדולה מתעמלות נוספות כמו אֶמִילְיָה אֶבֶּרְלֶה, רוּדִינְקָה דוּנְקָה, מֶלִיטָה רוֹן, ודוּמִיטְרִיטָה טוּרְנֶר. הן כולן היו מתעמלות מקצועניות מצעירותן. המדינה מימנה את הקריירה הספורטיבית שלהן והיטיבה עם תנאי הקיום של משפחותיהן. תחת הדרכתו של המאמן הלאומי בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מַרְתָּה קָארוֹלִי הן התאמנו שנים ארוכות בין שמונה שעות לשתיים עשרה שעות כל ביום. 365 ימים בשנה. ללא חופשות וחגים. הילדות היו נתונות בתוך סַד של משטר אימונים קשוח תחת פיקוח רפואי מתמיד. שיטות האימון היו מזוכיסטיות כמעט ושלובות במשמעת קפדנית מאין כמוה. הילדות הורעבו כדי לשמור על גזרתן הדקה. אילפו אותן להיות אלופות. מעבר לשלב מסוים גורלן לא היה בידיהן. הן היו כפויות להתאמן במסגרת הקשוחה שהציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית וצעירות מידי כדי להתנגד למה שהיה קרוי בפי העם "גן עדן לספורטאים". מטרת השלטון הייתה לזכות במדליות זהב אולימפיות רבות ככל האפשר תמורת הטבות חומריות למשפחות המתעמלות. צילומי הטלוויזיה הבינלאומיים שסיפרו על הצלחתה המדהימה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976 הציגו ופרסמו את שמה של רומניה הקומוניסטית כמדינה המעניקה תנאי אושר לדוֹר הצעיר שלה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י המשיכה את דרכה גם לאולימפיאדת מוסקבה ב- 1980, שם זכתה בעוד שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף בתחרויות ההתעמלות. היא זכתה בארבע מדליות זהב גם באליפויות העולם בשנים 1978 ו- 1979. מדהים שבגיל 18 נחשבה נדיה קומאנצ'י כבר למתעמלת וותיקה (!).
באולימפיאדת מונטריאול 1976 שימשתי שַדָּר תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים מטעמו של אלכס גלעדי. יחד עמי ישב בעמדת השידור גם הפרשן ז'קי ווישניה. שנינו היינו המומים כשנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ההתעמלות הבינלאומית בציון מושלם של – 10.0 נקודות בעבור התצוגה הווירטואוזית שלה על מכשיר המקבילים המדורגים. ברגע הראשון לא ידעתי לפרש נכון את הספרות שהופיעו על לוח התוצאות שהיו 1.00 ולא 10.0. הוועדה המארגנת המכינה ומכשירה את לוחות התוצאות האלקטרוני בן שלוש ספרות לא שיערה שחֶבֶר השופטים והשופטות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם יעניק למתעמל או מתעמלת כלשהי את הציון המושלם של עֶשֶר נקודות, ולכן הזין מחשב התוצאות של ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization, הלוא היא קבוצת הטלוויזיה מ- יסודה של CBC CANADA שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) ספרה אחת בלבד לפני נקודת השבר העשרוני. המספר המכסימאלי שאפשר היה להציג על לוח התוצאות היה אם כן 9.99 אך לא 10.0. שופטי ההתעמלות החליטו להציג את הספרה 1.00 בתקווה שכולם (המתעמלים ואנשי הטלוויזיה הבינלאומית ואנוכי בתוכם כשדר ההתעמלות של מונטריאול 1976) יבינו מייד כי מדובר בציון מושלם של עשר נקודות מלאות.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סנסציה על לוח התוצאות האלקטרוני בהיכל ההתעמלות האולימפי הקנדי במונטריאול. המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י (Nadia Comaneci) מס' 73 משיגה בפעם הראשונה בהיסטוריה ציון מכסימאלי של 10.00 נקודות (בשל מגבלה טכנולוגית של לוח התוצאות הדיגיטאלי שתוכנן ע"י הוועדה המארגנת הקנדית, 1.00 נחשב ל- 10.00). לוח התוצאות האלקטרוני הותאם עד לסִפרה השלמה תשע ולאחריה נקודת השבר העשרוני. התוצאה המושלמת של עשר נקודות שלמות שהוענקה לנדיה קומאנצ'י עבור ביצועיה (שבע פעמים במהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות לנשים, תרגילי חובה ורשות, באולימפיאדת מונטריאול 1976, היא קיבלה כאמור ציון מושלם של 10.0 נקודות) הפתיעה את הוועדה המארגנת. הוחלט להציב את הסִפרה אחת ולאחריה נקודה ושני אפסים, בתקווה שכולם יבינו את הרמז. (באדיבות CBC / ORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
7. בלה ומרתה קארולי ונדיה קומאנצ'י (ג').
בלה ומרתה קארולי ערקו לארה"ב ב- 1981 בעת סיור תחרותי שם של נבחרת ההתעמלות של נשות רומניה. שניהם קיבלו מייד מקלט מדיני ובלה קארולי קיבל את המינוי הרשמי מטעם הוועד האולימפי האמריקני של מאמן נבחרת הנשים של ארה"ב בהתעמלות יחדיו עם רעייתו מרתה. כזכור חניכתו האמריקנית של בלה קארולי מרי לו ראטון (Mary Lou Retton בת 15 שגובהה היה 1.45 מ') זכתה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. נדיה קומאנצ'י ערקה לארה"ב ב- 1989 (הוברחה בדרך לא דרך מרומניה להונגריה) בעיצומה של מהפכת הדמים ברומניה נגד הנשיא ניקולאי צ'אושסקו ורעייתו שגם הוצאו להורג ע"י המהפכנים ללא משפט. בארה"ב היא נישאה למתעמל האמריקני האולימפי בארט קונר (Bart Conner).
ומה תגידו על מדינת מזרח גרמניה ומערכת הסימום והתזונה הספורטיבית שלה ? מזרח גרמניה מיסדה והקימה ב- 1952 בראשות מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית שלה וואלטר אולבריכט פס ייצור תעשייתי – ספורטיבי, ולמען התהילה האולימפית ו- המדינית שלה החליטה לסמם בדרך מתוחכמת וסודית את כל ספורטאיה בעל כורחם, מבלי לגלות להם שהם מסוממים. היה זה וולטר אולבריכט שטבע בשיאה של המלחמה הקרה ובשיאו של הוויכוח הפוליטי הבינלאומי בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות והטוטליטאריות לבין מדינות המערב החופשיות והדמוקרטיות, האם מזרח גרמניה היא מדינה ו/או פיקציה, את מטבע הלשון כלהלן : "מדליית זהב אולימפית אחת – שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים".
8. כריסטיאנו רונאלדו. פרנץ פושקש. פֶּלֶה (אדסון אראנטז דו נאסימנטו).
בתי הקברות מלאים באישים שחשבו שאין להם תחליף. נבחרת פורטוגל היא קבוצת כדורגל נחותה ומשעממת עם כריסטיאנו רונאלדו הגנדרן והאגואיסט ופחות טובה מפורטוגל האמיצה והקבוצתית בלעדי כריסטיאנו רונאלדו העצלן ומי שמעמיד את עצמו באופן כרוני ושיטתי מעל טובת הכלל. מאמן פורטוגל פרנאנדו סאנטוס היה בר מזל מש- כריסטיאנו רונאלדו נפצע במשחק הגמר נגד צרפת ב- Euro 2016 ויצא מכלל פעולה. אילו נשאר על כר הדשא פורטוגל הייתה מפסידה לצרפת הטובה ממנה בכל מקרה. כריסטיאנו רונאלדו הוא מקדם מכירות של נבחרת פורטוגל יותר משהוא שחקן של הנבחרת הלאומית הפורטוגלית. הופעתו ב- Euro 2006 הייתה יותר של עבד כי ימלוך מאשר ווירטואוז כדורגל.
ראוי להזכיר כאן עוד מקרה ידוע ומפורסם של מאבק כוחות בין שחקן מוביל למאמנו שאירע לפני 61 שנים. שחקן העַל ההונגרי בכדורגל פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) ומי שהיה קפטן "נבחרת הזהב" (ARANYCSAPAT) של הונגריה הבלתי מנוצחת במחצית הראשונה של שנות ה- 50 במאה הקודמת, כפה את עצמו על מאמנו גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes), והכריח אותו להציב אותו בהרכב במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 נגד נבחרת גרמניה ב- 4 ביולי 1954 באצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן, למרות שהיה פצוע עדיין בקרסולו וטרם החלים לחלוטין. כזכור הביסה הונגריה את גרמניה 3:8 במשחק הראשון ביניהן בבית המוקדם במונדיאל ההוא של שווייץ 1954. במשחק ההוא שנערך ב- 20 ביוני 1954 בבאזל (את ההרכב הגרמני איישו 7 שחקני מילואים), נפצע פֶרֶנְץ פּוּשְקָש קשה בקרסולו מפגיעה גסה של בלם גרמניה וֶורְנֶר לִיבְּרִיךְ. הרפואה הספורטיבית טרם למדה להתמודד עם שטפי דם חמורים של מִפְרָק הקרסוֹל. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש נח במשך שבועיים ולא השתתף בשום משחק נוסף של נבחרתו, אף על פי כן העפילה הונגריה למשחק הגמר גם בלעדיו. לרוע מזלה סידר לה אלוהי הכדורגל מפגש נוסף עם גרמניה העקשנית שהעפילה אף היא למשחק הגמר בניגוד לכל התחזיות. את גרמניה אימן השועל הזקן סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר (Sepp Herberger). הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הרכיב למעשה את עצמו למרות שלא היה בריא לחלוטין. גוּסְטָב שֶבֶּש נכנע לו. מרבית פרשני הכדורגל בעולם טענו שהונגריה תביס שוב את גרמניה גם אם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש יְדָדֶה על רגל אחת. היה מדובר בקשקוש ופרשנות מתנשאת. פרנץ פושקש על רגל אחת שווה פרנץ פושקש פיסח על רגל אחת כמו שכריסטיאנו רונאלדו על רגל אחת שווה רק כריסטיאנו רונאלדו חיגר וצולע על רגל אחת, לא יותר מזה. הסוף ידוע. הונגריה האלמותית עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הפיסח הפסידה 3:2. גרמניה ומאמנה סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר זכו בגביע העולם.
טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מאמן נבחרת הונגריה בכדורגל גוסטב שבש (משמאל חובש בארט שחור) ועוזרו גיולה מאנדי (במרכז) נחשבו לצוות המוחות הטוב באירופה ובעולם כולו. שניהם נכנעו לשאיפות המגלומניות של הקפטן הפצוע שלהם פרנץ פושקש. בדיעבד התברר כי זה לא הספיק נגד המאמן המערב גרמני ספ הרברגר ועוזרו הלמוט שון. (באדיבות הטלוויזיה הונגרית MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 25 בנובמבר 1953. אצטדיון "וומבליי" בלונדון. ה- "ARANYCSAPAT" (נבחרת הזהב) של הונגריה הכל יכולה דקות ספורות לפני תחילת ההתמודדות נגד נבחרת אנגליה שכונתה "משחק המאה" בו הביסה אותה בתוצאה 3:6. שיטת במשחק ההונגרית התבססה על המודל הראשון של 4 – 2 – 4 (הרץ הימני יוזף בוז'יק עלה קדימה לסייע להתקפה מאחור והחלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי נסוג לאחור) בתוספת מהלכי כדורגל שהתבססו על "תיאוריית האדם השלישי". זיהוי שחקני נבחרת הונגריה משמאל לימין : הקפטן והמקשר השמאלי פרנץ פושקש, השוער גיולה גרושיץ, הבלם (Center half) גיולה לוראנט, החלוץ המרכזי (Center forward) נאנדור הידגקוטי, המגן הימני יאנו בוז'אנסקי, המגן השמאלי מיהאלי לאנטוש, הרץ השמאלי יוזף זאכארייאש , הקיצוני השמאלי זולטאן ציבור, הרץ הימני יוזף בוז'יק, הקיצוני הימני לאסלו בודאי, והמקשר הימני שאנדור קוצ'יש. מרבית השחקנים הם כאמור מקבוצת "הונבד". (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בין השנים 1954 – 1949 ועד משחק הגמר במונדיאל שווייץ 1954 ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן (Bern), ניצחה הונגריה ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים. גוּסְטָב שֶבֶּש ו- פֶרֶנְץ פּוּשְקָש עצמו הגו את הרעיון האופנסיבי, כי, "על כל שער שהונגריה תספוג – היא תבקיע שניים". אולם לא לעולם חוסן. נבחרת הונגריה הגיעה למונדיאל שווייץ 1954 בשיא יכולתה והעפילה לפסגת המוניטין שלה. היא הביסה בבית המוקדם את דרום קוריאה 0:9 ואת מערב גרמניה של סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הלמוט שון בתוצאה 3:8 (גרמניה שיחקה עם שבעה שחקני מילואים) אולם איבדה את פֶרֶנְץ פּוּשְקָש שנפצע קשה בקרסולו לאחר התקלות עם הבלם הגרמני וֶורְנֶר לִיבְּרִיך. ברבע הגמר ניצחה הונגריה את סגנית אלופת העולם ברזיל 2:4 ללא פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הפצוע. בחצי הגמר גברה הונגריה שוב ללא פֶרֶנְץ פּוּשְקָש על אלופת העולם היוצאת אורוגוואי 2:4 לאחר הארכה. במשחק הגמר נגד מערב גרמניה חזר פֶרֶנְץ פּוּשְקָש להרכב ובאמת הונגריה צעדה ביתרון 0:2 כבר בדקה השמינית משער של פֶרֶנְץ פּּוּשְקָש עצמו ו- זוֹלְטָאן צִיבּוֹר, אולם הגרמנים הִשוו מיד בדקות 10 ו- 18 משערים של מָקְס מוֹרְלוֹק והֶלְמוּט רָאהְן. בדקה ה- 83 הבקיע הלמוט ראהן את שער הניצחון ומערב גרמניה זכתה באופן סנסציוני בתוצאה 2:3. עולם הכדורגל הוכה בתדהמה. ממשלת הונגריה פיטרה מייד את גוּסְטָב שֶבֶּש וקבוצת החשיבה שלו המפורסמת שלו מַרְטִין בּוֹקוֹבִי + ד"ר גֶזָה קָאלוֹצָ'אי + יָאנוֹש קָאלְמָאר נעלמה כלא הייתה. שמו של המאמן הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הֶלְמוֹט שוֹן עלו לגדולה.
טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מימין, ספ הרברגר (בן 57) מאמן מערב גרמניה ומשמאל, עוזרו הלמוט שון (בן 39) מתכננים את מהלכי נבחרתם במשחק הגמר נגד נבחרת הונגריה הפייבוריטית. (באדיבות ZDF ו- ARD. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
במונדיאל צ'ילה 1962 נפצע הברזילאי פֶּלֶה (Pele, בן 21) המפורסם בקרסולו במשחק נגד צ'כוסלובקיה בבית המוקדם בוינה דל מאר ב- 2 ביוני 1962. התמודדות ביניהן הסתיימה בתוצאה 0:0. ברזיל הסתדרה בלעדיו. החליף אותו שחקן בשם אמארילדו (Amarildo) וברזיל העפילה למשחק הגמר שנועד להתקיים ב- 17 ביוני 1962 בעיר הבירה סנטיאגו גם ללא פֶּלֶה. אלוהי הכדורגל ארגן להם מפגש נוסף עם צ'כוסלובקיה שהעפילה אף היא למשחק הגמר ההוא. פֶּלֶה בעל המוניטין העצום בארצו ובכל רחבי תבל כבר בגיל כה צעיר ביקש ממאמנו איימורה מוריירה (Aimore Moreira) להציבו בהרכב הפותח במשחק הגמר. איימורה מוריירה הפיק את לקח הונגריה 1954 וסירב. פֶּלֶה נשאר מחוץ להרכב. ברזיל ניצחה במשחק הגמר ההוא 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם בכדורגל.
טקסט תמונה : 2 ביוני 1962. מונדיאל צ'ילה 62'. מאמן נבחרת ברזיל איימורה מוריירה ושחקנו רב המוניטין וציר הקבוצה פֶּלֶה (אדסון אראנטז דו נאסימנטו) בן 21. פֶּלֶה יורד פצוע מכר הדשא במהלך המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה 0:0 ב- וויניה דל מאר. מלווה אותו המאמן הלאומי של ברזיל איימורה מוריירה. (באדיבות TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : יום ראשון – 17 ביוני 1962. מונדיאל צ'ילה 62'. אִצטדיון "נאסיונאל" בסנטיאגו הבירה. השעה שתיים ושלושים בצהריים. זוהי נבחרת ברזיל אלופת העולם בכדורגל ללא פלה במונדיאל צ'ילה 1962 דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה ל- משחק הגמר נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. ברזיל עשתה זאת שוב בהנהגת המאמן איימורה מוריירה וזכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות. איימורה מוריירה ערך רק שלושה שינויים בהרכב שזכה באליפות העולם ארבע שנים קודם לכן ב- 1958. בתפקיד הבלם הציב את מאורו (שני מימין בשורת העומדים) במקום בליני, בשורת הרצים הרכיב את זוזימו (עומד רביעי מימין) במקום אורלנדו, ולשורות ההתקפה הכניס את החלוץ אמארילדו (שלישי מימין בשורת הכורעים) במקום פלה הפצוע. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים משמאל לימין : דז'אלמה סאנטוס, זיטו, השוער ג'ילמאר, זוזימו, נילטון סאנטוס, הקפטן והבלם מאורו, ומנהל הנבחרת. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים משמאל לימין : המעסה אמריגו, גארינצ'ה, דידי, וואווה, אמארילדו, זאגאלו, ואיש מהצוות הרפואי. (באדיבות TV GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.
—————————————————————————————————-
פוסט חדש מס' 949 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום חמישי – 7 בינואר 2021.
—————————————————————————————————-
פוסט מס' 949. מורשת ההתעמלות של גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) בת 100 אלופה אולימפית (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956) והספורטאית הישראלית הדגולה ביותר בכל הזמנים – לעומת סגנון חדש בהתעמלות נשים, ווירטואוזי ואקרובטי, כפי שהופגן ע"י המתעמלת הסובייטית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci) באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021.
טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הערה שלי : היו זמנים. כידוע הפסיד EBU (איגוד השידור האירופי) את רכישת זכויות השידורים האולימפיות לחברת SPORTFIVE. פועל יוצא של ההפסד הנוכחי הזה, הוא נישולו של ערוץ 1 הציבורי מקניין טלוויזיוני אולימפי יקר ורב ערך שהיה כמו מונופול ושייך לו באופן בלעדי ובלבדי מאז אולימפיאדת מכסיקו 1968 ועד אולימפיאדת לונדון 2012, בעצם מאז ימי "מבט" הראשונים בהם שודרו לראשונה פירורי Film ממכסיקו 1968 ע"י דָן שִילוֹן וחַיִים יָבִין. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היה ב- 1968 עורך "מבט". זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף מעתה והילך כלומר מ- 2012 קדימה, אינם עוד קניינו של השידור הציבורי במדינת ישראל.
טקסט תמונה : אוקטובר 1968. חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אוקטובר 1968. דן שילון (בן 28) מגיש פירורי פילם מאולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוסף ספורט במסגרת "מבט". (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אוקטובר 1968. מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בן 29, בתצלום) עורך את אחת המהדורות הראשונות של "מבט" בטלוויזיה הישראלית הצעירה שטרם מלאו שנה להיווסדה. (התמונה באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
פוסט מס' 949. מורשת ההתעמלות של גב' אגנס קלטי בת 93 אלופה אולימפית (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956) והספורטאית הישראלית הדגולה ביותר בכל הזמנים – לעומת סגנון חדש בהתעמלות נשים, ווירטואוזי ואקרובטי, כפי שהופגן ע"י המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט ומתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. פוסט מס' 949. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021.
פרולוג קצרצר.
המצאה ופיתוח של סגנון חדש ומרהיב בהתעמלות נשים בעשור ה- 70 של המאה שעברה. הופעתן המזהירה והבלתי נשכחת של מתעמלות הדוֹר החדש הסובייטיות לודמילה טורישצ'בה (Ludmila Turischeva) ואולגה קורבוט (Olga Korbut) והמתעמלת המזרח גרמנית קארין יאנץ (Karin Janz) באולימפיאדת מינכן 1972, ושל המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י (Nadia Comaneci) במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 הארבע הללו ואחרות שהלכו בעקבותיהן הציגו סגנון אקרובאטי – ווירטואוזי שלא נראה קודם לכן והיו יורשתן של מתעמלות הדוֹר הישן בימים ההם, ה- Old School הסולידי ההוא של הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia) , ההונגרייה אגנס קלטי (Agnes Keleti), הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina), והצ'כוסלובקית וורה צ'אסלבסקה (Vera Caslavska). [סעיף 2] .
גדולת הספורטאיות היהודיות והישראליות הגדולה ביותר בכל הזמנים האלופה האולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 גב' אגנס קלטי חוגגת היום ב- 7 בינואר 2021 את יום הולדתה ה- 100 (נולדה ב- 7 בינואר 1921). אגנס קלטי גרה בהרצליה.
אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) ייצגה את הונגריה בתחרויות ההתעמלות לנשים בשלוש אולימפיאדות של לונדון 1948, הלסינקי 1952, ו- מלבורן 1956. בלונדון 1948 היא נפצעה באימונים בטרם תחילת התחרויות האולימפיות ולא נטלה בהן חלק. היא הגיעה לשיאה הספורטיבי בהיותה כמעט בגיל 36 באולימפיאדת מלבורן שם זכתה בשלוש מדליות זהב בתרגילים על הקורה, המקבילים המדורגים, וקרקע. בתרגילים על סוס הקפיצות קרעה את גִיד אָכִילֶס ודורגה במקצוע הזה רק במקום ה- 23. בגלל הפציעה החמורה רוויית הכאבים היא פספסה את מדליית הזהב בקרב רב וזכתה "רק" בכסף . במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מלבורן 1956 זכתה המתעמלת הסובייטית / אוקראינית לַארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latinina) בת 21, צעירה מאָגְנֶס קֶלֶטִי בארבע עשרה שנים. בשתי האולימפיאדות של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי ב- 10 (עשר) מדליות אולימפיות. 5 מתוכן מזָהָב, 3 מכֶּסֶף, ו- 2 מאָרָד.
אולימפיאדת הלסינקי 1952 – דירוג שמונה המתעמלות הראשונות בקרב רב.
סוס קפיצות מקבילים מדורגים קורה קרקע ס"ה נקודות
1. מאריה גורוחובסקיה ברה"מ/אוקראינה 19.19 (2) 19.26 (2) 19.13 (2) 19.2 (2) 76.78
2. נינה בוחארובה ברה"ה/אוקראינה 19.03 (6) 18.99 (4) 19.22 (1) 18.7 (10) 75.94
3. מרגיט קורונדי הונגריה 18.4 (22) 19.4 (1) 19.02 (3) 19.0 (3) 75.82
4. גלינה מינאיצ'בה ברה"מ/רוסיה 19.16 (3) 18.89 (8) 18.66 (10) 18.96 (6) 75.67
5. גלינה אוברנוביץ' ברה"מ/רוסיה 19.1 (5) 18.62 (12) 18.93 (5) 18.99 (4) 75.64
6. אגנס קלטי הונגריה 18.1 (41) 19.16 (3) 18.96 (4) 19.36 (1) 75.58
7.פלגייה דנילובה ברה"מ/רוסיה 18.62 (12) 18.99 (7) 18.76 (9) 18.6 (11) 75.03
8. גלינה שאמראי ברה"מ/אוזבקיסטן 18.93 (7) 18.39 (23) 18.79 (8) 18.86 (8) 74.97
הערה שלי : בסוגריים, מיקום המתעמלות על ארבעת המכשירים . מהתבוננות בטבלה הזאת ניתן לראות כי הזוכה במדליית הזהב המתעמלת הסובייטית / אוקראינית מאריה גורוחובסקיה לא זכתה אומנם בשום מדליית זהב אך צברה הכי הרבה נקודות בסך הכל על ארבעת המכשירים. אגנס קלטי (בת 32) דורגה במקום ה- 6 אך זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע ובמדליית הארד במקבילים מדורגים. אגנס קלטי זכתה יחד עם חברותיה לנבחרת במדליית הכסף הקבוצתית (520.96 נקודות) אחרי נבחרת ברה"מ (בראשות מאריה גורוחובסקיה) שצברה 527.03 נקודות והשיגה את מדליית הזהב. נבחרת צ'כוסלובקיה זכתה במדליית הארד לאחר שצברה 503.32 נקודות.
טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקיה (Maria Gorokhovskaya – בת 32) היא האלופה האולימפית All around וניצבת על דוכן מס' 1. מאריה גורוחובסקיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית. הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נינה בוחארובה (Nina Bocharova) שניצבת על דוכן מס' 2 וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית הארד הייתה ההונגרייה מארגיט קורונדי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות ועומדת על דוכן מס' 3. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אולימפיאדת מלבורן 1956 – דירוג שמונה המתעמלות הראשונות בקרב רב.
סוס קפיצות מקבילים מדורגים קורה קרקע ס"ה נקודות
1. לאריסה לאטינינה ברה"מ/אוקראינה 18.833 (1) 18.833 (2) 18.533 (4) 18.733 (1) 74.933
2. אגנס קלטי הונגריה 18.133 (23) 18.966 (1) 18.800 (1) 18.733 (1) 74.633
3.סופיה מוראטובה ברה"מ/רוסיה 18.666 (5) 18.800 (3) 18.433 (10) 18.566 (4) 74.466
4. ילנה ליוסטיאן רומניה 18.633 (6) 18.533 (10) 18.500 (6) 18.700 (3) 74.366
5. אולגה טאס הונגריה 18.733 (3) 18.633 (6) 18.466 (7) 18.533 (7) 74.366
6. תמרה מאנינה ברה"מ/רוסיה 18.800 (2) 18.333 (16) 18.633 (2) 18.466 (9) 74.233
7. אווה בוסאקובה צ'כוסלובקיה 18.166 (22) 18.733 (4) 18.633 (2) 18.566 (4) 74.100
8. ילנה ראקוצ'י פולין 18.500 (7) 18.700 (5) 18.133 (16) 18.366 (14) 73.700
הערה שלי : בסוגריים, מיקום המתעמלות על ארבעת המכשירים . מהתבוננות בטבלה הזאת ניתן לראות כי אגנס קלטי (בת 36) דורגה הפסידה את מדליית הזהב ל- לאריסה לאטינינה (בת 22) בשל ניקוד נמוך על סוס הקפיצות (היא קרעה את גיד אכילס ברגלה השמאלית) אולם זכתה בטרם הפציעה בשלוש מדליות זהב בתרגילי המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע. כמו כן זכתה אגנס קלטי במדליית הכסף הקבוצתית יחד עם חברותיה לנבחרת (צברה 443.500 נקודות) אחרי נבחרת ברה"מ (בראשה לאריסה לאטינינה) שזכתה במדליית הזהב (צברה 444.800 נקודות) . במדליית הארד הקבוצתית זכתה נבחרת רומניה שצברה 438.200 נקודות.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת הסובייטית – אוקראינית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק' ניצבת על דוכן מס' 1. על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודייה- הונגרית אגנס קלטי (Agnes Keleti בת 35 ו- 10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק'. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (Sofia Muratova בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה סירבו בתחילה ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחים אולם אח"כ התרצו. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
באותה השנה האולימפית של 1956 בה הגיעה היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי לפסגת ההתעמלות העולמית והבינלאומית הייתי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני. באותה השעה ש- אגנס קלטי הפכה לאלופה אולימפית דגולה ובלתי נשכחת אני נלחמתי עם חבריי במלחמת סיני 1956. ה- מ"מ שלי היה סג"מ זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). כבשנו בקרבות עקובים מדם את מוצבי רפיח המצריים מס' 25, 27, ו- 29 . זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי . אז בתור חייל צעיר חשבתי שהיא גם האחרונה . לא ידעתי אז שאדרש בעתיד ללחום בשורות צה"ל בארבע מלחמות נוספות : מלחמת ששת הימים , מלחמת ההתשה , מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 , ומלחמת לבנון הראשונה . ב- 1971 הביא אותי אלכס גלעדי לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה רק בת שלוש. מנהל חטיבת הספורט היה אז דן שילון. ב- 1975 אפשר לי אלכס גלעדי להפיק, לביים, ולערוך כתבה בת 25 דקות שדנה בסגנון החדש של התעמלות נשים שהגו ותכננו שני מאמני ההתעמלות רבי המוניטין רֶנָאלְד קְנִיש הסובייטי ובֶּלָה קָארוֹלִי הרומני. שניהם הרכיבו לחניכותיהם תרגילי התעמלות מורכבים ומסובכים מבחינה תנועתית על ארבעת המכשירים מקבילים מדורגים, קורה, קרקע, וסוס קפיצות, רוויים באלמנטים אקרובטיים שלקוחים מקרקס . ביצועם גבל בסכנת חיים. המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט (בת 18באולימפיאדת מינכן 1972) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (בת 15 באולימפיאדת מונטריאול 1976) "תרגמו" בגופן וביכולת הקואורדינציה הווירטואוזית שלהן הלכה למעשה והוציאו לפועל את תורת ההתעמלות של רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) ובֶּלָה קָארוֹלִי (Bela Carrolie). מצלמות הטלוויזיה האולימפיות במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 התאהבו חיש מהר בסגנון ההתעמלות האקרובטי – ווירטואוזי של אותן המתעמלות הצעירות ההן אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, קארין יאנץ, נדיה קומאנצ'י (ואחרות). הטלוויזיה הבינלאומית לא החמיצה אפילו תנועה אחת מסך תרגילי ההתעמלות הסבוכים והמסוכנים הללו של אותן המתעמלות הצעירות האלה ותיעדה כל פרט ופרט שלהן. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י העיבו והשכיחו במידה רבה את היסטוריית ההתעמלות של דור המתעמלות הוותיק והקודם ובראשן מאריה גורוחובסקיה, לַארִיסָה לַאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה. כילד גדלתי על ההתעמלות המקומית והבינלאומית מאז שהמורה לספורט וחינוך גופני בקיבוץ אפיקים שמריהו נאבל לימד אותנו לקפוץ קפיצות מפסק ומקרס על ארגז שוודי ועל חמור, לטפס על חבל ועל עמודים, להתגלגל על מזרן, לדלג מעל ספסלים שוודיים, ולאחוז בכוח בסולם שוודי. מצאתי עניין עצום בהתעמלות האולימפית, נשים וגברים כאחד. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הרשימו אותי עד בלי די באולימפיאדת מינכן 1972. לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 (הייתי שָם שדר Play by play של תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים ושל תחרויות הכדורעף לנשים וגברים – מטעמו של אלכס גלעדי) ביקשתי מאלכס גלעדי לביים כתבה אודות אותו הסגנון החדש והמדהים בהתעמלות נשים שכה הלהיב אז את עולם הספורט . זה היה באוקטובר 1975. כמה חודשים לפני כן הוכתרה ילדה רומנייה בשם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י בטרם מלאו לה 14 לאלופת אירופה החדשה בהתעמלות לנשים. האליפות התקיימה באוסלו – נורווגיה בחודש יוני 1975 ומתעמלת הפלא הרומנייה הזאת דחקה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות. זאת הייתה סנסציה עולמית. כמעט בלתי מובנת. הטלוויזיה הנורווגית הציבורית NRK שימשה Host broadcaster של אליפות אירופה בהתעמלות לנשים. מפיק שידורי הטלוויזיה מטעמה של NRK היה יָארְלֶה הוֹיסָאטֶר (Jarle Hoeyesater) . עמדה לרשותו ניידת שידור אחת וחמש מצלמות בלבד ורק מקור Replay אחד, אף על פי כן שודר הסיגנל הנורווגי ישיר בכל יבשת אירופה ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות). אלכס גלעדי ואנוכי הקלטנו את הסיגנל הנורווגי אצלנו ב- Master בירושלים. חומר ה- Video של מינכן 1972, של אוסלו 1975, ושל תחרות גביע העולם בהתעמלות לנשים שהתקיימה בלונדון בספטמבר 1975 שימש כבסיס להרכבת אותה תוכנית הטלוויזיה ההיא שקראתי לה "סגנון חדש בהתעמלות נשים". חלפו מאז 39 (שלושים ותשע) שנים אבל אני זוכר כל תנועה ותנועה שביצעו אותן המתעמלות הדגולות ההֵן הבלתי נשכחות.
הכתבה בת 25 דקות שהפקתי, ערכתי, וביימתי אודות "סגנון חדש בהתעמלות נשים" אשר שודרה באוקטובר 1975 בתוכנית המתחדשת "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בטלוויזיה הישראלית הציבורית , סיפרה על סגנון חדש, מרהיב , ו- ווירטואוזי בהתעמלות נשים שנוצר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 בתום תקופת שליטתן בשנות ה- 50 ו – 60 של המתעמלות האלופות הוותיקות ובראשן המתעמלת הסובייטית מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952, המתעמלת ההונגרייה – יהודייה אָגְנֶס קֶלֶטִי מי שזכתה במדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב על המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956, המתעמלת הסובייטית מַארִיסָה לָאטִינִינָה (אוקראינית במקור) פעמיים אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, והמתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה שהייתה גם כן פעמיים אלופה אולימפית באולימפיאדת טוקיו 1964 ואולימפיאדת מכסיקו 1968. במינכן 1972 קם דוֹר חדש של מתעמלות אותו הובילה הרוסייה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה [2] אלופת ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית האוקראינית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת ה- 17 בעלת הכריזמה והחן אלופת מכשירי הקורה והתעמלות הקרקע במינכן 1972, והמתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ מי זכתה במדליית הכסף בתחרות הקרב רב (All – around) באולימפיאדת מינכן 1972 ובמדליות הזהב על מכשירי סוס קפיצות והמקבילים המדורגים ובמדליית הארד על מכשיר הקורה והוכתרה לבסוף לסגניתה של האלופה האולימפית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית לודמילה טורישצ'בה אלופת תחרות הקרב רב האישית והזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
2. סגנון חדש ווירטואוזי ואקרובטי בהתעמלות נשים כפי שהופגן לראשונה באולימפיאדת מינכן 1972. ביצועי המתעמלות הבינלאומיות על ארבעת המכשירים מזרן / קרקע + קורה + מקבילים מדורגים + סוס קפיצות כללו דרגות קושי גבוהות במיוחד שנלקחו מהקרקס וגבלו בסכנת חיים של ממש.
הכתבה בת 25 דקות עסקה במצוינות בספורט ובדבקות במשימה האדירה של הספורטאיות הגמישות והמוכשרות האלה בכיבוש הפסגה. אך אין ספק במרכז הכתבה עמדו האימונים האקרובאטיים הקשים והמסובכים במשך שנים שעברה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), עד כדי סכנת חיים של ממש, בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית. האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972. הביצועים האלה בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד העניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט בת 17 המבצעת תרגיל סנסציוני על המקבילים המדורגים. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילים אקרובאטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ (GRODNO) בבֵּלָארוּס ב- 16 במאי 1955. היא נולדה להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. ב- 1965 בהיותה בת 10 התגלתה ע"י מאתרי כישרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט בגְרוֹדְנוֹ, מקום שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם . מאמנה האישי היה רֶנַאלְד קְנִיש (Renald Knish). איש מסוגר, מופנם, קר, וקשוח. היה לו חלום אחד בחייו. להפוך את אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הקטנה בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת בעלת חן וקיבלה את גזר הדין. רֶנָאלְד קְנִיש הפך אותה לא רק למתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית מצטיינת. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה שרוחבה 10 ס"מ. אלמנט התעמלות ווירטואוזי הגובל בסכנת חיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט התאמנה מידי יום במשך שבע שנים כעֶשֶר שעות ולפעמים יותר כשמאמנה כל הזמן לצִדָה. גופה שינן עשרות אלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את ביצוע תרגיליה על הקורה , המקבילים , המִזְרָן , וסוס הקפיצות – והפכו ברבות השנים למעֵין הרגל תנועתי שלה. היא הייתה מתעמלת מהירה וזריזה ובעלת כוח מתפרץ, וגם חזקה מנטאלית וחסונה נפשית. הקואורדינציה שלה הייתה מושלמת. היא הגיעה מוכנה היטב למשחקי מינכן 197. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר לישראל את הביצוע הבלתי נשכח של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בתרגיל הקרקע על המזרן. זה היה מעט מזעיר ממה שהתרחש בתחרויות ההתעמלות הספורטיבית באולימפיאדת מינכן 1972 בטרם אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים בעקבותיו הופסקו שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממינכן 72', ודָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חזרו הביתה. הציבור בישראל לא ראה את תחרויות ההתעמלות בגלל משדרים אולימפיים קטועים ומחסור בכוח אדם במשלחת הטלוויזיה הקטנטונת במינכן.
טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מינכן 1972.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. המתעמלת הסובייטית החיננית בת ה- 17 אולגה קורבוט מפגינה את התרגיל הווירטואוזי שלה על המזרן וזוכה במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לראשונה בהיסטוריה השתמשה מתעמלת סובייטית בפס קול המוסיקאלי, נעימה מערבית "גָ'בָה ג'וֹנְס" (Java Jones), שליוותה את ביצוע התרגיל המפורסם שלה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר את הביצוע הבלתי נשכח של אולגה קורבוט בתרגיל הקרקע על המזרן. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אולגה קורבוט הייתה דֶגֶם התעמלות שונה לחלוטין מהאלופות הקלאסיות הסובייטיות שקדמו לה כמו מאריה גורוחובסקיה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 ולַארִיסָה לָאטִינִינָה אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם ההונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי מי שזכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב בתרגילי הקרקע, הקורה, והמקבילים המדורגים באולימפיאדת מלבורן 1956, והצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968. המאמנים הרוסיים ייצרו לראשונה דֶגֶם של מתעמלת אנורקטית נערה בת 17, עם צמות וגוף של ילדה בת 11 אולי בת 12. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לשיאה הספורטיבי במינכן 1972 כשהייתה נערה בת 17 ו- 3 חודשים. היא נראתה ילדה אך הייתה נערה חזקה מאוד פיסית, מהירה, זריזה, וגמישה וגם חזקה מנטאלית. מאריה גורוחובסקאיה נולדה ב- 17 באוקטובר 1921 והפכה לאלופה אולימפית במשחקי הלסינקי 1952 כשהייתה כבר בת 32 [3]. לַארִיסָה לָאטִינִינָה נולדה ב- 27 בדצמבר 1934. היא הייתה פעמיים אלופה אולימפית בגיל 22 ו- 26. מאריה גורוחובסקאיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית. הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נינה בוחארובה (Nina Bocharova), ניצבת על דוכן מס' 2 וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית הארד היה ההונגרייה מָארְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות וניצבת על דוכן מס' 3.
טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מלבורן 1956 .
טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. דוכן המנצחות של אלופות תחרויות הקרב רב לנשים בהתעמלות. במרכז, המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק'. משמאל על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי (בת 35 ו- 10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק'. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (מימין, בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה ראו באגנס קלטי לא רק יריבה ספורטיבית אלא גם יריבה פוליטית בעקבות המרד ההונגרי שפרץ באוקטובר 1956 נגד שלטון החסות הסובייטי של ברה"מ. שתי המתעמלות הסובייטיות ניאותו לבסוף ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחות. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אגנס קלטי זוכרת היטב בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "הרוסים ראו בי באולימפיאדת מלבורן 1956 אויבת שלהם. לא רק יריבה ספורטיבית שזכתה בשלוש מדליות זהב אישיות , אלא אויבת פוליטית. צריך לזכור שהמשחקים האולימפיים נערכו מייד לאחר המרד בהונגריה נגד השלטון הסובייטי שפרש את חסותו המדינית והצבאית לא רק על הונגריה אלא על כל מדינות מזרח אירופה. הושטתי את ידי לעבר לאריסה לאטינינה אך היא היססה בתחילה וסירבה ללחוץ את ידי. אינני יודעת אם זאת הייתה הוראה מגבוה אך היא מייד התעשתה ובכל זאת הגיבה למחווה שלי".
טקסט תמונה : 1956. אגנס קלטי באימון על מכשיר המתח של הגברים. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : לאריסה לאטינינה המתעמלת הסובייטית המצטיינת אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 באולימפיאדת רומא 1960 זכו שתי מתעמלות סובייטיות במקום השני והשלישי סופיה מוראטובה ופולינה אסטאחובה [4] . (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS", מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov) משנת 1956.
טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. המתעמלת האוקראינית פולינה אסטאחובה (Polina Astakhova) בת 28 (ילידת 1936) הייתה אחת הספורטאיות הבולטות של פס הייצור הספורטיבי המגוון של השלטון הסובייטי. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov) משנת 1956.
להלן הישגיה האולימפיים של פולינה אסטאחובה :
שתי מדליות זהב בתרגילים על מקבילים מדורגים באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .
שתי מדליות כסף בתרגילי הקרקע באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .
שתי מדליות ארד בקרב רב באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .
מקום 4 על קורה באולימפיאדת טוקיו 1964 .
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת מלבורן 1956 .
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת רומא 1960 .
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת טוקיו 1964 .
טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. המתעמלת האוקראינית פולינה אסטאחובה (Polina Astakhova) בת 28 מגדולות המתעמלות הסובייטיות בכל הזמנים.
טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. המתעמלת הצ'כוסלובקית וורה צ'סלבסקה (Vera Caslavska) בת 22 (ילידת 1942) גוברת על פס הייצור הספורטיבי הסובייטי וזוכה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964. היא חזרה על הישגה זה גם באולימפיאדת מכסיקו 1968.
להלן הישגיה האולימפיים של וורה צ'אסלבסקה :
מקום 6 על קורה באולימפיאדת רומא 1960.
מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב במקבילים מדורגים באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב על קורה באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית כסף על קורה באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מקום 6 בתרגיל קרקע באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת רומא 1960.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת מכסיקו 1968.
טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. המתעמלת הצ'כוסלובקית וורה צ'סלבסקה באחד המפגנים שלה על הקורה . סגנון ההתעמלות שלה היה שמרני ומאופק לעומת סגנונן הווירטואוזי – אקרובאטי של אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, ונדיה קומאנצ'י. (באדיבות TELEMEXICO 1968. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : זוהי המתעמלת הווירטואוזית אולגה קורבוט (Olga Korbut) בת ה- 17 באולימפיאדת מינכן 1972. היא נראית צוהלת לאחר שזכתה בשתי מדליות זהב בתום ביצועים ווירטואוזיים על מכשירי הקורה והמזרן. תעשיית הספורט של ברה"מ לקחה נערה בת 17 "והכניסה" אותה לגוף של ילדה בת 11. מאמנה האישי רנאלד קניש (Renald Knysh) הפך אותה למכונת התעמלות סוּפֶּר – אַקְרוֹבָּטִית. סגנון ההתעמלות הלולייני שלה היה שונה לחלוטין מהסגנון השמרני והמאופק של אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, ו- וורה צ'סלבסקה. (באדיבות ZDF / ARD ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
באולימפיאדת טוקיו 1964 זכתה בבכורה וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה בת ה- 22 (נולדה ב- 3 במאי 1942). לָארִיסָה לָאטִינִינָה שסיימה במקום השני בטוקיו 1964 הייתה כבר בת 30 (נולדה ב- 27 בדצמבר 1934). המתעמלת הישראלי אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה לשיא תהילתה האולימפית באולימפיאדת מלבורן 1956 כשהייתה כבר כמעט בת 36. (אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה בהונגריה ב- 9 בינואר 1921) . אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה באולימפיאדת מלבורן 1956 בשלוש מדליות זהב עבור הונגריה במקבילים מדורגים, קורה, וקרקע. בסיכום תרגילי הקרב רב סיימה במקום השני אחרי לָארִיסָה לָאטִינִינָה והוענקה לה מדליית הכסף. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכתה אגנס קלטי בת 31 במדליית הזהב בתרגילי הקרקע . לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה בת 20 (נולדה ב- 7 באוקטובר 1952) בשעה שזכתה באליפות הקרב רב באולימפיאדת מינכן 1972.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. האלופה האולימפית בקרב רב לודמילה טורישצ'בה בתרגיל על הקורה. (באדיבות ZDF / ARD ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ההבדל המשמעותי בין אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט לאלופות הקלאסיות שקדמו לה היה כאמור בגיל ובמסת הגוף. הן היו נשים והיא הייתה ילדה – נערה. אולגה קורבוט הקטנטונת בעלת המסה הזעירה יכלה להרשות לעצמה סגנון התעמלות אקרובטי – ווירטואוזי שלַארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה לא חלמו עליו. אין שום הוכחה האם תעשיית הספורט הסובייטית השתמשה בסמים כדי לעכב את התפתחותה הסקסואלית של המתעמלת המוכשרת אך עובדה שהם הצליחו לשָמֵר מסה זעירה בגופה של נערה בת 17 שנראתה כילדונת. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה המודל הראשון של מתעמלת ילדה – נערה קלילה, רזה, ונטולת חזה. האלופה האולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 גב' אגנס קלטי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני הגעתי לשיאי כמתעמלת בגיל מבוגר יחסית. קומתי 1.61 מ' ומשקלי 51 ק"ג. בהיותי בת 28 זכיתי ב- 1949 באליפות הונגריה. באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתי בת 31 וזכיתי במדליית הזהב בתרגיל הקרקע ובמדליית הארד במקבילים מדורגים , ומקום רביעי במכשיר הקורה. באולימפיאדת מלבורן 1956 הייתי בכושר נפלא למרות שמלאו לי כבר 35 ושלושת רבעי (נולדה ב- 7 בינואר 1921). הייתי חזקה וגמישה. זכיתי בתהילה אולימפית ושלוש מדליות זהב אישיות, על קורה, תרגילי קרקע, ועל המקבילים המדורגים. צריך להבין שדוֹר המתעמלות שלנו התאמן הרבה פחות מהדוֹר של אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י. לא היינו פחות מוכשרות אך סגנון ההתעמלות שלנו היה קרוב יותר להתעמלות אומנותית. התנועה הייתה חשובה ולא האקרובטיקה למרות שהייתי בעצמי גם אקרובטית . המאמנים הרוסיים והרומניים העתיקו לחניכות שלהם אלמנטים אקרובאטיים מההתעמלות הסינית והיפנית. חלק מביצוע האלמנטים האלה כרוך בסכנת חיים של ממש. ממש כמו בקרקס. הבנות מתאמנות היום עשר-שתים עשרה שעות ביום, 365 ימים בשנה. הן מתחילות את קריירה ההתעמלות שלהן בגיל חמש או שש. משמעת האימונים קשוחה וקפדנית מאוד לרבות הפיקוח על התזונה. ברור שסגנון ההתעמלות החדש שהציגו אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י הוא ווירטואוזי ומסוכן מאוד מההיבט האקרובאטי שלו, ולכן גם שובה עין, אך אני מתנגדת לו בגלל בריאותן של המתעמלות".
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נראתה כמעט כ- דֶגֶם "אָנוֹרֶקְטִי, אך אל למתבונן לטעות במראה החיצוני שלה . אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חזקה וזריזה , גמישה , מהירה , בעלת קואורדינציה פלא , ונחושה מאין כמוה . היא סימנה את הדֶגֶם הגופני והיכולת האקרובטית עבור הדוֹר החדש כמו המתעמלת הרומנייה נָדְיָה קוֹמָאנֶצִי, ומתעמלות ידועות אחרות בעולם שהלכו בעקבותיה כמו המתעמלת הסובייטית / רוסייה יֶילֶנָה דָוִוידוֹבָה אלופת אולימפיאדת מוסקבה 1980 והמתעמלת האמריקנית מֶרִי לוּ רֶטוֹן בת ה- 16 שגובהה היה רק 1.44 מ'. גובהה הנמוך לא הפריע לה לזכות בבכורה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . מאמן ההתעמלות של אולגה קורבוט רוֹנָאלְד קְנִיש הבין איזה אוצר יש לוֹ ביד. הוא ניצל היטב את תכונות גופה ובנה עבורה את תרגילי ההתעמלות ווירטואוזיים ואקרובאטיים בהתאם. המדהים יותר מכל כיצד הצליחה הילדה – נערה הזאת לעמוד בנֶטֶל כל האימונים המפרכים האלה שהוטלו עליה במשך שבע שנים רק כדי להתחרות 4 ימים באולימפיאדת מינכן 1972. אין מנוס מלקבוע כי זהו החינוך והמשמעת הרוסית הקפדנית , אופייה של תרבות הספורט הרוסית התובעת אימונים קשים מנשוא כדי להצליח, והרספקט הטבעי שהייתה לחניכה המצטיינת כלפי מאמנה. רוֹנָאלְד קְנִיש היה אלוהים עבור אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט והיא הגשימה את חלום היצירה שלוֹ. היא הפכה למתעמלת למופת אולגה בעלת חֵן וקסם אישי נדירים. קורבוט נבחרה יחד עם עוד חמֵש מתעמלות לייצג את ברה"מ בתחרויות ההתעמלות של אולימפיאדת מינכן 1972. חברותיה לנבחרת היו לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה (Ludmila Turischeva) בת ה- 20 , תמרה לאזאקוביץ' (Tamara Lazakovich) בת ה- 18, לְיוּבּוֹב בּוּרְדָה (Lyubov Burda) בת ה- 19, אלווירה סאאדי (Elvira Saadi) בת ה- 20, ואָנְטוֹנִינָה קוֹשל (Antonina Koshel) בת ה- 18. כפי שהתברר לא שררה שום ידידות בין ששת המתעמלות הסובייטיות הקנאיות אחת לשנייה. כולן יראו את הצלחתה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפייבוריטית ואהובת הקהל והטלוויזיה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט עצמה פחדה מההצלחה של לוּדְמִילָה טוּרִישְ'צֶבָה ולְיוּבּוֹב בּוּרְדָה בתחרויות – שתי מתעמלות צעירות אומנם אך בעלות ניסיון בינלאומי שנטלו כבר קודם לכן חלק בנבחרת הסובייטית והיו אלופות אולימפיות במשחקי מכסיקו 1968. "החיבוקים והנשיקות בינינו בתוככי נבחרת הנשים הסובייטית בסיומם של ביצוע התרגילים , היו רק מסווה לקנאה המסתירה את השמחה לאֵיד", סיפרה אולגה קורבוט ביום הולדתה ה- 50.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הכפר האולימפי. נבחרת הנשים של ברה"מ בהתעמלות בדרכה לתחרויות בהיכל ההתעמלות האולימפי של מינכן. זיהוי המתעמלות בתמונה משמאל לימין : אנטונינה קושל, אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, אלווירה סאאדי, ליובוב בורדה, תמרה לאזאקוביץ', ואחת המאמנות של הנבחרת הסובייטית. (באדיבות הטלוויזיה הרוסית RTR ו- DOZ הגרמנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . נבחרת הנשים הסובייטית בהתעמלות בזירה בהיכל ההתעמלות במינכן נבחרת הנשים של ברה"מ . "למרות שזאת הייתה נבחרת לאומית היא לא הייתה קבוצה . הרגשתי לעיתים בודדה והתגעגעתי מאוד למשפחתי בגרודנו", סיפרה אולגה קורבוט בריאיון טלוויזיה כעבור שנים רבות . זיהוי הנוכחות בתמונה משמאל לימין : אלווירה סאאדי (Elvira Saadi – גובהה 1.69 מ'), תמרה לאזאקוביץ' (Tamara Lazakovich), אולגה קורבוט (Olga Korbut – גובהה 1.55 מ'), לודמילה טורישצ'בה (Ludmila Turischeva – גובהה 1.61 מ'), ליובוב בורדה (Lyubov Burda – קיצונית מימין), אנטונינה קושל (Antonina Koshel – בקדמת התמונה). (באדיבות הטלוויזיה הרוסית RTR ו- DOZ הגרמנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 הורסט זייפארת (Horst Seifart) הציב בהיכל ההתעמלות שתי ניידות שידור שכללו 12 מצלמות ו- 6 הילוכים חוזרים. כמות גדולה של אמצעי צילום והקלטה הרבה מעבר למה שהיה מקובל עד אז. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה והייתה אלופת הקְרָב רָב באולימפיאדת מינכן 1972 אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט גנבה את ההצגה. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה האלופה אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה הפופולארית מבין שתיהן. הנערה עם הקוקיות והחיוך המשובב זכתה בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגיל הקרקע. התרגיל שלה על הקורה (רוחבה 10 ס"מ) היה סנסציוני ומרהיב. היא סיימה אותו בסלטה לאחור אלמנט התעמלות דרמטי ומסוכן ביותר שלא נראה מעולם עד אז בתחרויות ההתעמלות, וירדה מהקורה בסלטה נוספת לפנים. היא זכתה לתשואות אדירות. ההילוך החוזר האיטי הדגיש שוב את דיוק התנועה ואת הכישרון האקרובאטי שלה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט צבר ניקוד של 19.400 והקדימה את תַּמָרָה לֶאזָאקוֹבִיץ' שהשיגה 19.375 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה דורגה במקום החמישי עם 18.800 נקודות.
דָן שִילוֹן היה שַדָּר ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 1972. זכות גדולה נפלה לידיו להעביר לישראל בשידור ישיר את תרגיל הקרקע של אותה המתעמלת המחוננת אולגה קורבוט. אולגה קורבוט הייתה המתעמלת הקומוניסטית הראשונה שהשתמשה אי פעם במוסיקה אמריקנית גָ'אבַה ג'וֹנְס (Java Jones) נעימה קלילה משנות ה- 40 שליוותה את ביצוע התרגיל המבריק שלה. בסיומו הוענקה לה מדליית זהב. היא צברה 19.575 נקודות. שנייה הייתה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה שצברה 19.550 נקודות וזכתה במדליית הכסף. מדליית הארד הוענקה לסובייטית – ביילורוסית תמרה לאזאקוביץ' (מימין) עם ציון 19.45 נקודות.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. שליטה סובייטית מוחלטת בתרגילי הקרקע של הנשים על המִזְרָן. מדליית זהב מוענקת לסובייטית – ביילורוסית אולגה קורבוט (במרכז) עם ציון 19.575 נקודות . מדליית כסף מוענקת לסובייטית – רוסייה לודמילה טורישצ'בה (משמאל) עם ציון 19.550 נקודות. מדליית הארד מוענקת לסובייטית ביילורוסית תמרה לאזאקוביץ' (מימין) עם ציון 19.45 נקודות. (באדיבות DOZ ו- IOCׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה במדליית הכסף במקבילים מדורגים ובמקום החמישי בסוס קפיצות. היא דורגה במקום השביעי בקרב רב וזכתה בנוסף לכל אלה במדליית הזהב הקבוצתית. הנבחרת הסובייטית בראשותן של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה הקבוצתית ומדליית הזהב עם 380.50 נקודות, בהפרש עצום מהשנייה הזוכה בכסף נבחרת מזרח גרמניה שצברה 376.55 נקודות, ונבחרת הנשים של הונגריה שהשיגה את מדליית הארד עם 368.25 נקודות. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה למוניטין עולמי באולימפיאדת מינכן 1972 ולכבוד מלכים עם שובה לברה"מ ממִינְכֶן. אפילו האמריקנים העריצו את מבצעי ההתעמלות שלה. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) ביקש באופן אישי מהמשלחת הסובייטית להצטלם עמה ולהעניק לה שי מטעמו ומטעם ABC בגין הפגנת ההתעמלות הפנטסטית שלה שגבלו בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דגם של המתעמלת האולטימטיבית של תעשיית הספורט הסובייטית אך מזרח גרמניה בעלת אמביציות ספורטיביות לא פחותות ניצבה אף היא קרוב לפסגה בזכות שתי מתעמלות נפלאות שלה קָארִין יָאנְץ (Karin Janz), אֶרִיקָה זוּכוֹלְד (Erika Zuchold), ואָנְגֶ'לִיקָה הֶלְמָאן (Angelika Hellmann) . קָארִין יָאנְץ זכתה במדליית הכסף בתחרות הקרב רב והייתה הראשונה ובעלת מדליית זהב בתחרויות הקפיצות על סוס כמו גם מדליית זהב בה זכתה בתרגילים על מכשיר המקבילים המדורגים . הביצועים והמעברים המרהיבים שלה על המקבילים המדורגים כללו אלמנטים ווירטואוזים שגבלו בסכנת חיים אך נעשו בדייקנות. קָארִין יָאנְץ זכתה במדליית ארד על הקורה וסיימה רביעית בתרגיל על הקרקע על המזרן. הישג מרשים כולל של מתעמלת שבאה ממדינה חסרת מסורת במקצוע הזה. אֶרִיקָה זוּכוֹלְד דורגה רביעית בקרב רב. היא זכתה במדליית הכסף בסוס קפיצות ובמדליית הארד על מקבילים מדורגים. אָנְגֶ'לִיקָה הֶלְמָאן הייתה שישית בתחרות הקרב רב.
דירוג 8 המתעמלות הראשונות בתחרות קרב באולימפיאדת מינכן 1972
1. מדליית זהב : לודמילה טורישצ'בה (ברה"מ) 77.025 נקודות
2. מדליית כסף : קארין יאנץ (מזרח גרמניה) 76.875
3. מדליית ארד : תמרה לזקוביץ' (ברה"מ) 76.850
4. מקום רביעי : אריקה זוכולד (מזרח גרמניה) 76.450
5. מקום חמישי : ליובוב בורדה (ברה"מ) 75.775
6. מקום שישי : אנג'ליקה הלמאן (מזרח גרמניה) 75.550
7. מקום שביעי : אולגה קורבוט (ברה"מ) 75.100 (דירוגה הנמוך נובע מנפילתה בתרגיל על מכשיר המקבילים המדורגים)
8. מקום שמיני : אלווירה סאאדי (ברה"מ) 75.075
דירוג 8 הנבחרות הלאומית הראשונות של הנשים בתחרות קרב באולימפיאדת מינכן 1972
1. מדליית זהב : ברה"מ 380.50 נקודות
2. מדליית כסף : מזרח גרמניה 376.55
3. מדליית ארד : הונגריה . 368.25
4. מקום רביעי : ארה"ב 365.90
5. מקום חמישי : צ'כוסלובקיה 365.00
6. מקום שישי : רומניה 360.70
7. מקום שביעי : יפן 359.75
8. מקום שמיני : מערב גרמניה 357.95
מאמנה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רֶנָאלְד קְנִיש לא נח על זר הדפנה שהוגש לחניכתו שלוש פעמים במשחקי מינכן 1972, אולי מפני שחש כי אולגה קורבוט נעדרה מדוכן מס' 1 בתמונה החשובה מכל המנציחה את האלופות בקרב רב אישי (סיכום נקודות על ארבעת המכשירים : סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע). לא רק שלא זכתה בתואר אלופת הקרב רב אלא נדחקה למקום השביעי. רנאלד קניש הרגיש שאולגה קורבוט לא ביצעה את המשימה במלואה וביקש הצגה חוזרת. הוא המתין יחדיו עם המתעמלת שלוֹ ארבע שנים נוספות להזדמנות הבאה שנקרתה לשניהם באולימפיאדת מונטריאול 1976. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה ב- 1972 לכוכב ספורט בינלאומי , סלבריטי סובייטי בהא הידיעה, ומלכת ההתעמלות העולמית. השראה עצומה לדור המתעמלות שהלכו בעקבותיה. היא זכתה לכבוד רב. רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה ITV שלחה צוות מיוחד לגרודנו כדי להביא את סיפור חייה. הסרט הדוקומנטארי בן 60 דקות נקרא “OLGA” הופץ בעולם ב- 1973. 100 רשתות טלוויזיה בינלאומיות קנו אותו, ביניהם גם דן שילון. הסרט המעניין הוקרן באותה שנה בתוכנית הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "משחק השבוע" חשף את שיטות האימון הקשוחות של רֶנָאלְד קְנִיש ואת היחסים האישיים המיוחדים שנרקמו בין המאמן השתקן והמופנם לבין המתעמלת הכישרונית והשובבה מלאת החֵן ותאבת החיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה אז כמעט בת 18 והבינה שהיא תקועה בכלוב התעמלות. אט-אט הרימה את האף. האימונים הקשים מנשוא כבר לא מצאו חֵן בעיניה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה להיות נערה מורדת במוסכמות וחטפה על כך פעם סטירה מצלצלת ממאמנה, כפי שהעידה שנים אח"כ. "הוא פשוט הכה אותי", סיפרה לאחר שהיגרה לארה"ב. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הציבה בביצועים המזהירים שלה באולימפיאדת מינכן 1972 רָף חדש של קצה גבול היכולת האנושית בספורט. היא הפכה מודל לחיקוי. הסלטה הייחודית שלה לאחור על הקורה הייתה נקודת מפנה בווירטואוזיות ודרגות הקושי בתולדות ההתעמלות . מעט מאוד מתעמלות בעולם ביצעו את האלמנט המסוכן הזה כמוה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט העניקה להתעמלות הבינלאומית את אותה ההילה שהעניקו גֶ'סִי אוֹאֶנְס, פָּאבוֹ נוּרְמִי, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ולָאסֶה וִוירֶן לא"ק, ואת אותו ההוד והיופי שהאצילו ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, מָרְק סְפִּיץ, ואִיָאן תּ'וֹרְפּ על השחייה. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט מתעמלת "מבוגרת" כבר בת 21 ונדחקה לשולי ההצלחה. במכשיר החזק שלה הקורה סיימה שנייה במרחק ניכר מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י צברה 19.950 נק' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט השיגה 19.725 נק'. מתעמלת סובייטית נוספת לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הנאה הרשימה בביצועים הגמישים שלה אך דורגה רביעית עם 19.475 נקודות.
טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מונטריאול 1976.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. המתעמלת הסובייטית (רוסייה) לודמילה טורישצ'בה בתרגיל על קורה. למרות ביצועיה המרשימים דורגה רביעית אחרי הרומנייה נדיה קומאנצ'י, אולגה קורבוט, ומתעמלת רומנייה נוספת תיאודורה אונגאריאנו. (באדיבות ORTO קנדה ו- CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
במכשיר החזק השני שלה תרגילי קרקע על מִזְרָן לא דורגה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה אפילו בין שש הראשונות. גם בסוס הקפיצות לא הייתה בין שש הראשונות. במקבילים המדורגים השיגה את המקום החמישי עם 19.30 נק' במרחק עצום מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הזוכה במדליית הזהב במכשיר זה שצברה את המאכסימום, 20.000 הנקודות. בסיכום הנקודות בקרב רָב דורגה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רק במקום החמישי עם 78.025 נק', הרחק מ-נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שצברה 79.275 נק' וזכתה במדליית הזהב . כוכבת ההתעמלות הרוסייה החדשה, נֶלִי קִים (Nelli Kim), השיגה את מדליית הכסף עם 78.675 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בארד עם 78.625 נק'. בת ארצה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ דורגה במקום הרביעי עם 78.375 נק'.
המתעמלת הרומנייה (האגדית) נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה הצלחה אולימפית יוצאת דופן אך במידה רבה כפויה ומכוונת ע"י השלטון. מנגנון הספורט הרומני שנועד לפַאֵר את המשטר הטוטליטארי של הרודן ניקולאי צ'אושסקו הציע לכישרונות יוצאי הדופן בתחומי הספורט השונים ולמשפחותיהם הצעות שאי אפשר היה לסרב להן. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י נולדה בבוקרשט הקומוניסטית ב- 12 בנובמבר 1961. היא הייתה כשרון נדיר וכבר כילדה רכה בגיל 13 ו- 7 חודשים עשתה שָמוֹת בכל מתחרותיה בתחרויות אליפות אירופה בהתעמלות בקיץ 1975 בסקין (Skien) ליד אוסלו – נורווגיה לרבות המתעמלות הסובייטיות בעלות המוניטין ומחזיקות בהגמוניה העולמית בהתעמלות.
טקסט תמונה : 1975. אליפות אירופה בהתעמלות נערכת באוסלו בירת נורווגיה. נדיה קומאנצ'י נחשפת לראשונה למערב וזוכה באליפות היבשת לפני כל המתעמלות מברה"מ. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 פיגורת התעמלות מוכרת ופופולרית בעולם וגם בישראל למרות גילה הצעיר. את המוניטין הבינלאומי הראשון שלה רכשה באליפות אירופה שנערכה בקיץ 1975 בעיר סקין (Skien) בנורווגיה כשנה לפני אולימפיאדת מונטריאול. היא הפכה בגיל 13 חצי לאלופת אירופה, והדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה האלופה האולימפית ממינכן 72' ואת חברתה לנבחרת נֶלִי קִים. זאת הייתה הפתעה גדולה.
טקסט תמונה : שנת 1975. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. נדיה קומאנצ'י בת שלוש עשרה וחצי היא אלופת אירופה בהתעמלות שנערכה בנורווגיה ב- 1975 (עומדת חמישית משמאל עם מין מעיל רוח ושני כפתורים), זוכה לכבוד מלכים עם חזרתה מנורווגיה לבוקרשט . ראשונה משמאל היא הכוריאוגרפית מרתה קארולי רעייתו של המאמן הנודע בלה קארולי שעומד שלישי משמאל. נדיה קומאנצ'י הפכה ל-"רכוש" של המדינה. קיצונים מימין עומדים הוריה של נדיה קומאנצ'י גב' סטפאניה קומאנצ'י (מחזיקה זר פרחים) ומר גיאורגי קומאנצ'י. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) שהיה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK, זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי : "האליפות נערכה בעיר סְקִין (Skien) השוכנת כ- 160 ק"מ מערבה לאוסלו הבירה. הבאתי להיכל ההתעמלות באתר התחרויות סקין ניידת שידור מצוידת בחמש מצלמות. הייתי צריך לקבל אישור מיוחד כדי להפעיל את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים היחידה שעמדה לרשות הטלוויזיה הנורווגית בפעם הראשונה מחוץ לאוסלו. השידורים הישירים הועברו באמצעות ה- EBU לכל רחבי אירופה המערבית ובאמצעות איגוד השידור המזרח אירופי OIRT גם למדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה. כיסוי האליפות היה מאמץ טכנולוגי גדול לטלוויזיה הנורווגית אך כדאיִ , ולוּ רק בשל הופעתה הבלתי נשכחת של נדיה קומאנצ'י".
אלכס גלעדי ואנוכי ייחדנו בקיץ 1975 תוכנית אחת של "משחק השבוע" לאותה אליפות אירופה בהתעמלות שם הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בבכורה. הציבור הישראלי עשה הכרה עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הרבה יותר מוקדם מהצפוי. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה ספורטאית צעירה מאוד כשהגיעה לאולימפיאדת מונטריאול 76' וכבר נחשבה למתעמלת ווירטואוזית. היא הייתה פייבוריטית לניצחון. היא הייתה מתעמלת מוכשרת מאוד בעלת מראה סגפני. ניצחונותיה באולימפיאדת מונטריאול 1976 עוררו התרגשות רבה בין שָדָרֵי הטלוויזיה וראויים להערכת יתר בצֵל התחרויות והמאבקים הקשים שהתנהלו שם בכל ארבעת המכשירים נגד יריבותיה הסובייטיות, ההונגריות, והמזרח גרמניות. הייתי שַדָּר ההתעמלות במונטריאול 76' מטעמו של אלכס גלעדי ועֵד לתופעה העל טבעית הזאת שקוראים לה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. היא לא ניצחה בכל המכשירים. בתרגילי הקרקע דורגה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שלישית אחרי נֶלִי קִים ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. בסוס הקפיצות היא הייתה בכלל רביעית. הקדימו אותה נֶלִי קִים, קָארוֹלָה דוֹמְבֶּק ממזרח גרמניה ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. אבל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בבכורה בתחרויות על המקבילים המדורגים ומכשיר הקוֹרָה לפני בת ארצה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ (Teodora Ungureanu) וההונגריה מַרְתָּה אֶגֶרְוָוארִי (Martha Egervari), וניצחה וזכתה גם במדליית הזהב גם בתחרות על הקורה לפני אלופת מינכן 72' במקצוע הזה הווירטואוזית הרוסייה אולגה קורבוט שהייתה כבר אישה בת 21. במקום השלישי דורגה תיאודורה אונגאריאנו ובמקום הרביעי הייתה לודמילה טורישצ'בה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הוכתרה גם כאלופת הקרב רָב של האולימפיאדה. היא צברה שֶבַע פעמים את התוצאה המכסימאלית של הציון המושלם עֶשֶר נקודות (10.00).
טקסט תמונה : נדיה קומאנצ'י הייתה ילדה בת 14 ו- 9 חודשים באולימפיאדת מונטריאול 1976. ארשת פניה, תסרוקת הפוני והצמות, הגבות הסמוכות לעיניים העצובות, והמבע הרציני שיוו לה יופי ובד בבד גם חזות סגפנית ומיסטית. היא מעולם לא חייכה בתחרויות. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ההתעמלות הנשית הטילה צֵל על ההתעמלות הגברית באולימפיאדת מונטריאול 1976, אך גם שם בלטו ווירטואוזים שלא ישכחו. שני המתעמלים היפאניים סָאוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוֹ צוּקָאהָארָה ושני המתעמלים הסובייטים נִיקוֹלָאי אַדְרִיָאנוֹב ואַלֶכְּסָנְדֶר דִיטְיָאטִין הציבו דרגות קושי חדשות בתרגילי ההתעמלות האקרובטית שלהם הגובלות בסכנת חיים. הפעלולים שלהם על מכשיר המתח היו מדהימים. בשעה שיחידות ההילוכים החוזרים של רשת הטלוויזיה CBC / ORTO קנדה האטו את מהירות התנועה של המתעמלים והמתעמלות במונטריאול 1976 אפשר היה להיווכח עד כמה האלמנטים מורכבים ומסוכנים. נדרשו אלפי שעות תרגולים ושנות עבודה רבות כדי לצאת מזה בשלום. הייתי באולימפיאדת מונטריאול 1976 ועֵד ראייה לכך מקרוב . שידרתי את תחרויות ההתעמלות לנשים לצופי הטלוויזיה בישראל בשידור ישיר מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות האולימפי במונטריאול. מתקן ספורט יפהפה.
אלכס גלעדי היה עיתונאי ומפיק בחסד עליון, ואלוף הקשרים האישיים באולימפיאדת מונטריאול 76'. נִיל מַאלָארְד (Niel Mallard) עורך הספורט המיתולוגי של סוכנות סרטי החדשות האנגלית "VISNEWS" בלונדון היה חבר של אלכס גלעדי. הטלוויזיה הרומנית הגיעה למונטריאול 1976 עם משלחת גדולה של הרבה מאוד ספורטאים אך ללא ציוותי צילום משלה. לכֵן שכרה את שירותי הצילום של "VISNEWS" כדי לראיין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עבור עצמה. אלכס גלעדי הפעיל את קשריו עם "VISNEWS" וזכה להישג עיתונאי עצום. הוא קיבל לשעה קלה את הצלם גוּנְטֶר לֵאהַמָאן של חברת Visnews והצליח לראייין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ואת הבוסית של מוסד ההתעמלות הרומנית בשנים ההן שופטת התחרויות והעסקנית הידועה גב' מַארְיָה "מִילִי" סִימְיוֹנֶסְקוּ. שום רשת טלוויזיה זרה למעט ABC של רוּן אָרְלֶדְג' והטלוויזיה הישראלית הציבורית של אלכס גלעדי, לא הצליחה להתקרב אל המעמלת המחוננת. אנשי שירות הביטחון הרומניים של ה- "סקוריטטה" הסתובבו ורחרחו בכל מקום ולא אִפשרו שום גישה אליה.
הרִיאיון של אלכס גלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י היה סקופ ענק והישג עיתונאי יוצא דופן. כשהצלם הגרמני גוּנְטֶר לֵאהמָאן (Gunter Lahmann) הציב את מצלמת ה- BL שלו על הטרייפוד המשולש לקראת הריאיון התבוננתי בבוסית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י גב' מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ. היא הייתה אישה כבדת הגוף ומוכרת לא רק כאשת מקצוע בינלאומית מיומנת אלא גם חביבתו הנאמנה ונציגת השלטון המרכזי של הרודן הרומני נִיקוֹלָאי צָ'אוּשְצֶ'סְקוּ. מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ לא השאירה לרגע את המתעמלת הווירטואוזית לבדה. היא פקחה עליה וסביבה שבע עיניים. אלכס גלעדי שאל באנגלית . הבוסית גדולת הממדים תרגמה לרומנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הביישנית שהביאה מוניטין עצום לרומניה מיעטה בטקסט. היא השיבה תשובות של כן ולא. לא היה כמעט צורך לתרגם את תשובותיה מפני שהיו כל כך קצרות. הריאיון הקצרצר התנהל במשרד השידורים שלנו ב- IBC בבניין ORTO של הטלוויזיה הקנדית. גוּנְטֶר לֵאהמָאן לחץ על הדק המצלמה והריאיון יצא לדרך. יצא לי לראות את המתעמלת הרומנייה הנפלאה ממטר. למרות שהייתה אלופה דגולה היא לא הייתה שמחה. מבטה היה עצוב. היא נראתה לי מאופקת ועצורה. חשבתי שהיא איננה מאושרת, אך התעמולה הרומנית המשומנת חשפה ושיווקה את נדיה קומאנצ'י בחֵן רב בריאיון הטלוויזיה עם אלכס גלעדי. היא הצטיירה כילדה קטנה ותמימה בעלת תסרוקת עם שתי קוקיות ארוכות וחובקת בזרועותיה צעצוע דוּבִּי – חמודי (Teady – Bear). הופעתה ושפת גופה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כילדה עם שתי צמות באולימפיאדת מונטריאול 76' היוותה חיקוי מדהים לזאת של אולגה קורבוט ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72' כפי שעיצבה אותה תעשיית הספורט הסובייטית . זאת הייתה מעין אופנה סדורה של הימים ההם . אלופות ההתעמלות באולימפיאדות היו עכשיו ילדות אקרובטיות. ניגוד מוחלט ומשווע לאלופות ההתעמלות מהדוֹר הקודם, הצ'כית וֶורָה צֶ'סְלַבְסְקָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה הסובייטית, ואָגְנֶס קֶלֶטִי מהונגריה. המתעמלות הנפלאות והדגולות האלה נראו בצילומים הישנים נשים מבוגרות יותר מלאות ובשלות לעומת הגזרה הדקיקה , הילדותית, והסגפנית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 76' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט במינכן 72'. העולם האולימפי השתנה.
ילדה קטנה שהייתה לאישיות הספורטיבית המפורסמת ביותר במדינתה בגיל כה צעיר . כעבור קצת יותר משנה בהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה בתהילת נצח באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 והפכה להיות הספורטאית הידועה בתבל. היא צברה שלוש מדליות זהב והוכתרה כאלופת ההתעמלות האולימפית בקרב רב על ארבעת המכשירים (תרגילי קרקע, קורה, מקבילים מדורגים, וסוס קפיצות). נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה יורשתה האולטימטיבית של המתעמלת הסובייטית הווירטואוזית אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הזכורה מהתצוגות הנפלאות שלה באולימפיאדת מינכן 1972 . נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עלתה ביכולתה על אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. היא הציבה שיאים חדשים שמצאו את ביטויים בקומפוזיציה מקורית ודרגות קושי חסרות תקדים בתרגילי ההתעמלות שלה. מאמנה בֶּלָה קָארוֹלִי הבין איזה אוצר טמוּן בידיו וחיבר למענה תרגילי התעמלות ווירטואוזים שהאפילו על שאר מתחרותיה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ניצבה בפסגת הפירמידה הבינלאומית דרגה אחת מעל כולן.
כמתעמלת הקדימה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט את דורה בכל קריטריון והייתה הראשונה בכל . היא המתעמלת הראשונה בעולם שביצעה בהצלחה באולימפיאדת מינכן 1972 את האלמנט האקרובטי המסוכן של סָלְטָה לאחור על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס"מ) וזכתה בקלות במדליית הזהב . התרגיל שלה היה לקוח מעולם הקִרְקָס וגבל בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חלוצה ומוכשרת מאוד מבחינה גופנית שביצועיה הלולייניים נשקו לפסגת היכולת האנושית . ספורטאית מלאת חן וקלילות והראשונה מהגוש המזרחי שאימצה פס קול מוסיקאלי אמריקני "גָ'אבָה ג'וֹנְס" (Java Jones) שליווה את תרגיל הקרקע היפהפה והמזהיר שלה במשחקי מינכן 1972 בו זכתה במדליית הזהב. אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הייתה מופת התעמלות. היא הייתה מורת הדרך הראשית שסללה אותה בפני נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י.
בדרכה לתהילת הנצח הֵציבה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מלבורן 1976 סטנדרטים חדשים בביצוע תרגילי התעמלות מסובכים ומורכבים שגבלו בסכנת חיים של ממש. אלמנטים הסיום שלה על מכשירי הקורה והמקבילים המדורגים היו מושלמים. נדיה קומאנצ'י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שקיבלה ניקוד מושלם של 10.0 בעד ביצוע התרגיל. שבע פעמים העניקו לה השופטים את הציון המושלם של 10.0 נקודות בתרגיליה על המכשירים השונים . תכונותיה הפיזיות בה ניחנה במהירות, זריזות, כוח, וקואורדינציה מלאת חן, ואופייה קר הרוח ואומץ ליבה המפורסם שלא הכיר בגבולות הפחד הציבו גבולות חדשים ליכולת האדם. נראה היה כאילו היא עושה זאת בקלות אך הביצועים תבעו ממנה מאמץ גופני ונפשי עצום. הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ניצבה באמצע שנות ה- 70 בראש פירמידת ההתעמלות של בנות רומניה. חברו אליה לנבחרת ילדות בנות גילה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָנוֹ, מָארְיָאנָה קוֹנְסְטַנְטִין, אַנְקָה גְרִיגוֹרָאס, גָבְרִיאֶלָה טְרוֹצְקָה , וג'וֹרְגֶ'טָה גָאבוֹר . אח"כ לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980 עלו לגדולה מתעמלות נוספות כמו אֶמִילְיָה אֶבֶּרְלֶה רוּדִינְקָה דוּנְקָה, מֶלִיטָה רוֹן, ודוּמִיטְרִיטָה טוּרְנֶר. הן כולן היו מתעמלות מקצועניות מצעירותן. המדינה מימנה את הקריירה הספורטיבית שלהן והיטיבה עם תנאי הקיום של משפחותיהן . תחת הדרכתו של המאמן הלאומי בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מַרְתָּה קָארוֹלִי הן התאמנו שנים ארוכות בין שמונה שעות לשתיים עשרה שעות כל ביום. 365 ימים בשנה. ללא חופשות וחגים. הילדות היו נתונות בתוך סַד של משטר אימונים קשוח תחת פיקוח רפואי מתמיד. שיטות האימון היו מזוכיסטיות כמעט ושלובות במשמעת קפדנית מאין כמוה. הילדות הורעבו כדי לשמור על גזרתן הדקה. אילפו אותן להיות אלופות. מעבר לשלב מסוים גורלן לא היה בידיהן. הן היו כפויות להתאמן במסגרת הקשוחה שהציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית וצעירות מידי כדי להתנגד למה שהיה קרוי בפי העם "גן עדן לספורטאים". מטרת השלטון הייתה לזכות במדליות זהב אולימפיות רבות ככל האפשר תמורת הטבות חומריות למשפחות המתעמלות. צילומי הטלוויזיה הבינלאומיים שסיפרו על הצלחתה המדהימה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976 הציגו ופרסמו את שמה של רומניה הקומוניסטית כמדינה המעניקה תנאי אושר לדוֹר הצעיר שלה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י המשיכה את דרכה גם לאולימפיאדת מוסקבה ב- 1980, שם זכתה בעוד שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף בתחרויות ההתעמלות. היא זכתה בארבע מדליות זהב גם באליפויות העולם בשנים 1978 ו- 1979.
באולימפיאדת מונטריאול 1976 שימשתי שַדָּר תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים מטעמו של אלכס גלעדי. יחד עמי ישב בעמדת השידור גם הפרשן ז'קי ווישניה. שנינו היינו המומים כשנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ההתעמלות הבינלאומית בציון מושלם של – 10.0 נקודות בעבור התצוגה הווירטואוזית שלה על מכשיר המקבילים המדורגים. ברגע הראשון לא ידעתי לפרש נכון את הספרות שהופיעו על לוח התוצאות שהיו 1.00 ולא 10.0. הוועדה המארגנת המכינה ומכשירה את לוחות התוצאות האלקטרוני בן שלוש ספרות לא שיערה שחֶבֶר השופטים והשופטות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם יעניק למתעמל או מתעמלת כלשהי את הציון המושלם של עֶשֶר נקודות , ולכן הזין מחשב התוצאות של ORTO (קבוצת הטלוויזיה מיסודה של CBC CANADA שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) ספרה אחת בלבד לפני נקודת השבר העשרוני. המספר המכסימאלי שאפשר היה להציג על לוח התוצאות היה אם כן 9.99 אך לא 10.0. שופטי ההתעמלות החליטו להציג את הספרה 1.00 בתקווה שכולם (המתעמלים ואנשי הטלוויזיה) יבינו מייד כי מדובר בציון מושלם של עשר נקודות מלאות.
טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סנסציה על לוח התוצאות האלקטרוני בהיכל ההתעמלות האולימפי. המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י (Nadia Comaneci) משיגה בפעם הראשונה בהיסטוריה ציון מכסימאלי של 10.00 נקודות. לוח התוצאות האלקטרוני הותאם עד לסִפרה השלמה תשע ולאחריה נקודת השבר העשרוני. התוצאה המושלמת של עשר נקודות שלמות שהוענקה לנדיה קומאנצ'י עבור ביצועיה (שבע פעמים במהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות לנשים באולימפיאדת מונטריאול 1976 היא קיבלה ציון מושלם של 10.0 נקודות) הפתיעה את הוועדה המארגנת. הוחלט להציב את הסִפרה אחת ולאחריה נקודה ושני אפסים, בתקווה שכולם יבינו את הרמז. (באדיבות CBC / ORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ששימש מפיק ראשי מוכשר ומשגשג של שידורים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת מונטריאול 1976, הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (באמצעות קשרים, עזרה, וסיוע של אנשי ה-BBC הבריטי במשחקי מונטריאול 76' וגם קשרים, עזרה, וסיוע של אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות רון ארלדג' באותם המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976). אלכס גלעדי לא הפיק את המפגש והריאיון עם נדיה קומאנצ'י בכוחות עצמו . נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הקטנה הגיעה לריאיון עם איש הטלוויזיה הישראלי מלווה בראש משלחת ההתעמלות הרומנית הגב' מַרִיָה סִימוֹנֶסְקּו אישה גדולת מידות וכמה אנשי ביטחון מהסקוריטטה. התבוננתי מקרוב מאוד במתעמלת המפורסמת ביותר בעולם . למרות שהתקרבה כבר לגיל 15 נראתה כילדה בת 11 אולי 12. לא יותר. השלטון הרומני דאג לשווק אותה לציבור כמין "מָאמִי" מתוקה הניצבת בחלון ראווה של חנות. שערה השחור סורק למשעי עשוי שתי קוקיות. תספורת פוני קצרה קשטה את מצחה. הגבות היו סמוכות לקו העיניים והעניקו לה מבט נוגה. היו לה פנים נאים אך היא לא חייכה. בידיה החזיקה בובת דוּבִּי גדולה. אלכס גלעדי שאל כמה שאלות ומַרִיָה סִימוֹנֶסְקוּ תִּרגמה אותן לאלופה הביישנית . נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י דִקלמה את תשובותיה הצפויות. ממש כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. "אני שמחה שהבאתי מדליות זהב לרומניה", סיננה בשקט למיקרופון של אלכס גלעדי . זה ממש לא היה חשוב מה שאמרה. חשוב היה שעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי רב פעלים ועתיר זכויות, ובעל קשרים ענפים, הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם המתעמלת הווירטואוזית בעלת המוניטין העצום, דבר שעיתונאים ואנשי טלוויזיה רבים במונטריאול 1976 לא עשו .
טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. האלופה האולימפית הרומנייה נדיה קומאנצ'י (בת 14 ועשרה חודשים) בטרם הריאיון עם מפיק הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי ב- IBC בבניין ORTO במונטריאול. (באדיבות ORTO / CBC והצלם גונטר לאהמאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
כששבה לבוקרשט ממונטריאול העניק לה השלטון כבוד מלכים . ההמונים התייחסו אליה כאל מלכה אך תהילתה הספורטיבית היית קצרה כמו של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמעט בת 19 התחרתה שוב כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מוסקבה 1980 ואח"כ נעלמה מהנוף הספורטיבי. את תואר אלופת הקרב רב באולימפיאדת מוסקבה 1980 נטלה המתעמלת הסובייטית יילנה דווידובה (Yelena Davydova). נדיה קומאנצ'י זכתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגילי הקרקע אולם זה היה האקורד האחרון שלה. ב- 1989 כשהייתה בת 28 ערקה נדיה קומאנצ'י לארה"ב. רק לאחר שהגיעה לחוף מבטחים בארה"ב נודע איזה מחיר אישי נדרשה לשלם כדי להציב גבולות חדשים של יכולת אנושית בתרגילי ההתעמלות שלה.
אגדת אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לקיצה כשמלאו למתעמלת הזהב הבֶּלָארוּסִית הזאת מהעיר גְרוֹדְנוֹ 21 שנה. היא לא חזרה עוד לזרועותיו של רֶנָאלְד קְנִיש אך זוהרה לא הועם. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בחרה בקריירה עצמאית ולבסוף החליטה להגר לארה"ב. היום היא אזרחית אמריקאית מן השורה כבת 58 [5]. יש לה סטודיו מוערך להתעמלות כיאה לאלופה אולימפית ששינתה את פני ההתעמלות.
מאמן ההתעמלות הרומני בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מרתה הקימו ברומניה ב- 1960 מערך קונקרטי שעסק במצוינות של התעמלות הנשים ובצדו איתור כישרונות. מסגרת הדומה לפעילות מערך הספורט הכללי של ברה"מ ומזרח גרמניה. בלה קארולי ומרתה הציבו בפסגת ההתעמלות הנשית ברומניה את נדיה קומאנצ'י המתעמלת המוכשרת ביותר שאיתרה השיטה הרומנית . הם השקיעו בה את כל מרצם כמאמנים וכמורים – מחנכים, ובצד כל אלה שניהם היו מחברי הקומפוזיציות של תרגילים והתאמת המוסיקה לתרגילי הקרקע. הם היו כל כך יסודיים ובעלי אמביציות ליטול את בכורת ההתעמלות הנשית מברה"מ עד שדאגו לייצר ליד נדיה קומאנצ'י עתודת התעמלות עצומה בעלת פוטנציאל ומוכשרת שנתנה את הטון כבר באליפות אירופה בהתעמלות שנערכה ב- 1975 באוסלו. נדיה קומאנצ'י שהייתה אז ילדה בת 13 ועשרה חודשים אך כבר חזקה, גמישה, וזריזה הדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות וזכתה בבכורה. בלה קארולי הצליח לזעזע את מִמְסַד ההתעמלות הסובייטי אך לא למוטט אותו. נדיה קומאנצ'י בת ה- 14 ועשרה חודשים זכתה בבכורת ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 לפני כל המתעמלות הסובייטיות ובראשן השתיים הגדולות ביותר בתקופה ההיא אולגה קורבוט ולודמילה טורישצ'בה. בחלוף ארבע שנים באולימפיאדת מוסקבה 1980 ניצחה אותה המתעמלת הסובייטית יילנה דווידובה בקרב רב אך נדיה קומאנצ'י זכתה בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגילי הקרקע.
כעבור זמן לא רב ערקו בלה קארולי ורעייתו מרתה לארה"ב. הוועד האולימפי האמריקני נתן לשניהם את הכלים לייצר אלופת התעמלות חדשה, מרי לו רטון.
[1] סרט הטלוויזיה בן 25 דקות "סגנון חדש בהתעמלות נשים" שביימתי ב- 1975 שודר פעמיים בתוכנית הספורט הטלוויזיונית שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בשתי גרסאות : בדצמבר 1975 (לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 ובטרם הופעתה האולימפית הכובשת של נדיה קומאנצ'י), ובנובמבר 1976 (לאחר הופעתה הסנסציונית של נדיה קומאנצ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976).
[2] לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה נישאה לאָצָן האוקראיני וַואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שזכה בשתי מדליות הזהב באולימפיאדת מינכן 1972 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. וואלרי בורזוב הוא חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC).
[3] ב- 1940 ו- 1944 לא התקיימו המשחקים האולימפיים בגלל מלחמת העולם ה- 2 (1945 – 1939). באולימפיאדת לונדון 1948 לא נטלו הספורטאים והספורטאיות הסובייטיים חלק על פי החלטת ממשלת ברה"מ בראשות הרודן יוזף דג'וגשווילי סטאלין. מאריה גורוחובסקאיה הגיעה אם כן בגיל מבוגר לאולימפיאדה הראשונה והאחרונה שלה.
[4] מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov).
[5] אולגה קורבוט נולדה בעיר גרודנו – בלארוס (ברה"מ לשעבר) ב- 16 במאי 1955.
סיכום : אגנס קלטי היקרה אנוכי רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ורוחש לך הערכה רבה. תבורכי (!). אנוכי רוצה להודות לך שנתת לי אז הזדמנות להכיר אותך מקרוב. אגנס קלטי ניחנה באישיות ספורטיבית תחרותית מאוד, מוכשרת מאוד בתחום ההתעמלות לנשים, בעלת יכולות גופניות ונפשיות יוצאות דופן, אמיצה מאוד, דבקה במשימה עד כלות, אשת מוסר יישרת דרך והגונה, עקשנית, איננה מוותרת לא לעצמה ולא לחניכותיה ולתלמידותיה. אלופה אולימפית, ספורטאית ואדם משכמה ומעלה שהפכה מזמן לאייקון ישראלי ו-מודל לחיקוי והזדהות. אגנס קלטי ראויה לא רק להערכה עצומה אלא גם להערצת עַד של כולנו במדינת ישראל.
סוף הפוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
תגובות
פוסט מס' 949. האלופה האולימפית בהתעמלות נשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 הישראלית – הונגרייה אגנס קלטי שלנו בת 100 (!). מזל טוב (!). אגנס קלטי כלת פרס ישראל ב- 2017 לספורט ותרבות הגוף היא בעלת אישיות מיוחדת ו-מדהימה, מרתקת, כֵּנָה, ו-בעלת מוּסָר ו-משמעת אישית פנימית שאין גדולה ממנה. אדם וספורטאית-על בלתי נשכחת. מודל נערץ להזדהות ו-חיקוי. נפגשתי עם אגנס קלטי כמה פעמים בביתה בהרצליה לצורך מחקר ו-כתיבת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אגנס קלטי מאוד הרשימה אותי. גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי אני אוהב אותך ורוחש לך הערכה רבה, תבורכי (!). פוסט מס' 949. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>