פוסט מס' 966. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 966 הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוענק בחינם לקוראים. 

הערה 3 : הבלוג נוסד בחודש יולי של שנת 2012.

הערה 4 : הערכה : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL הוקם על ידי בקיץ 2012. הבלוג מונה ברוטו ב- 8 ו- 2/3 שנות קיומו כ- 1.000000 (מיליון) נכנסים, קוראים, ומתעניינים. 

——————————————————————————————–

פוסט מס' 966. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 2003/2002. נטשתי בעודי מכהן ו-מנווט ומנהל בשירות פעיל את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את אותו יוסף בר-אל לאלתר בבושת פנים מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי הממשלתי החשוב הזה, דו"ח ההדחה ההוא של יוסף בר-אל וסילוקו מהכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור לפני 16 שנים ונימוקיו, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך וסוּלָק בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. מינויו ההוא ב- 2002 למִשְרָה הַרָמָה היה עסק פוליטי אפל ו-מחורבן שהסתיים בהדחתו וסילוקו ב- 2005, כ-שנתיים בטרם תום מועד מנכלותו שהייתה אמורה להימשך חמש שנים ולהסתיים ב- 2007 ואשר אושרה כאמור בשעתו ע"י ממשלת ישראל.

עיקרו של פוסט מס' 966 אבל לא ראשיתו, עוֹסֵק במאמר הרפואי-מתמטי החשוב, המחושב, בעל עניין,ו-רב העֵרֶך (!) שניתח, חיבר, וכתב פרופסור רָן חֶרְמֵֹש (התפרסם היום, יום שלישי-16 במארס 2021 במדור מכתבים למערכת בעיתון "הָאָרֶץ") וכותרתו "סרולוגית חינם בבקשה" ואשר דן במגיפת נגיף הקורונה המתחוללת עדיין בכל עוּזָה גם בימים אלה במדינת ישראל. מגיפה קטלנית שהפילה בתוך תקופה של כ-שנה יותר מ-6000 (ששת אלפים) חללים נשים וגברים בוגרים וצעירים, כאן אצלנו במדינת ישראל הנאורה והמתקדמת. עורך "הָאָרֶץ" בֶּן אָלוּף החליט לדחוק את הפוסט החשוב, המחושב, ורב ערך הזה של פרופסור רָן חֶרְמֵש למקום צדדי, ב-מְדוֹר "מכתבים למערכת הָאָרֶץ", המודפס ורואה אור בעמוד מס' 11 של עיתון "הָאָרֶץ (כאמור היום, יום שלישי-16 במארס 2021) במקום להעניק לו בִּימָה הרבה יותר קְדוֹמָנִית ו-מכובדת, למשל בעמוד מס' 2 של העיתון. לא יקרה לנו שוּם דָבָר אם בּוֹקֶר אחד לא נקרא את הפוסטים של נחמיה שטרסלר ו/או של עוזי ברעם וגם של אחרים. פרופסור רָן חֶרְמֵֹש תְּבוֹרָךְ (!). פוסט מס' 966. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

וגם: התבוננות מַרָה שלי ב-בני גנץ (יו"ר מפלגת "כחול/לבן") מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושַר צְבָאוֹת יִשְרָאֵל לא כל כך מזמן בשנים ההן של 2015-2011 ולמרבית ההפתעה נחשף האיש כשהוא נטול מינימום כריזמה אישית ופוליטית, ולא רק. בני גנץ הוא אלוף השגיאות והטעויות המדיניות והפוליטיות שהוא עָשָה ו-עוֹשֶה בזירה הפוליטית לקראת הבחירות הקרבות והולכות לכנסת ה-24 שנועדו ל-יום שלישי-23 במארס 2021. הוא עתיד לשַלֵם מחיר כבד. סקרי הבחירות מנבאים לו ולתנועתו "כָּחוֹל/לָבָן" זכייה ב-4 מנדטים בלבד. מדהים מפני שצריך לזכור שרק לפני שנתיים ב-בחירות לכנסת ה-21 ב-9 בחודש אפריל של שנת 2019, זכה בני גנץ מנהיג "כחול/לבן" ב-36 מנדטים. אם להאמין לסקרי דעת הקהל הנוכחים של מארס 2021 הרי שבני גנץ הפסיד בתוך שנתיים ימים בין 2019 ל-2021 משהו בסביבות % 89 מכוחו הפוליטי ומתמיכתו בו של ציבור הבוחרים. ברור שכל אזרח ישראלי נבון שואל את עצמו האם מדובר באיש תמים ו/או ב-כסיל פוליטי שקוראים לו בני גנץ ואשר שָב וחוזר בטלוויזיה שוב ושוב על מנטרת הטריוויה הילדותית שלו, "…לא אוותר…באתי לעשות למען עם ישראל…". מוּזָר, מֵבִיךְ, ולא ייאמן. אומר שוב, ככְלוֹת הכּל מדובר במי שהיה עד לא מזמן רמטכ"ל צה"ל ושַר צְבָאוֹת יִשְרָאֵל. פוסט מס' 966. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

אך לפני כֵן סקירת פֶּרֶק עָגוּם בקורות הימים של השידור הציבורי החנפני והמתרפס ההוא בראשות יוסף בר-אל ז"ל ואחריו יוני בן מנחם יבד"ל במדינת ישראל המפורטצ'ת, השְסוּעָה, המְחוּלֶקֶת, והמְפוֹרֶדֶת. היסטוריה עַגְמוּמִית, עָלוּבָה, מוּשְחֶתֶת, ו-חֲפוּיָית ראש שהתרחשה בין ארבעת הַכְּתָלִים של השידור הציבורי בין השנים 2002 ל-2017 ו-לבסוף מוֹטְטָה אותו, הפכה אותו ל-פֶגֶר, וקָבְרָה אוֹתוֹ. פוסט מס' 966. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין.

הכתובת המוארת "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וֹפַרְסִין" שהייתה חקוקה על קירות רשות השידור ז"ל ההיא כ- 15 (חמש עשרה) שנים, גלויה לעין כל, מאז 2002 ׁ(שנת מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור) ועד ל-התמוטטותה הסופית ב- 2017, הייתה טקסט אזהרה עתידני לכל ציבור עובדיה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וב- רדיו "קול ישראל". היה מדובר רק ב-עניין של זמן עד שהיא תתממש (!). לא אם תתממש, אלא מתי תתממש (!!). מינויו של יוסף בר-אל בחודשי מארס / אפריל 2002 (בתחילה למנכ"ל הזמני של רשות השידור ואח"כ למנכ"ל קבוע שנושא במשרה לאורך חמש שנים כפי שנקבע בחוק רשות השידור) מטעמים פוליטיים במקום המנכ"ל הזמני לפניו רן גלינקא שהודח ע"י ראש הממשלה אריאל שרון, היה הטריגר הראשון והיווה סמן ראשי שקרב את הקֵץ ו-הֵבִיא לדעיכתה ולגסיסתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ולבסוף גם ל-התמוטטותו המוחלטת של השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל, מותו, וקבורתו. ובכן, בתום שלושה חודשי ניסיון, ב- 2 ביוני 2002 נעשתה הערכה מחדש לגבי אותו המינוי הזמני ההוא של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. בתומה הוחלט על הפקדה נוספת, ארוכת טווח, וקבועה שלו של יוסף בר-אל הכושל והבלתי מוכשר והצבתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. כאמור ע"י ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה בימים ההם של השר הממונה מטעמו על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. ב-2002 החלה הספירה לאחור. מינויו ב- 2011 של יוני בן מנחם איש עָלוּב, יָרוּד, וכוֹשֵל למִשְרָה הכּה רָמָה ל-תפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו, היווה את הטריגר השני ואת המהלומה הסופית ש-ניחתה על השידור הציבורי של מדינת ישראל. הפקדתם הפוליטית של שני מנכ"לים ירודים, רדודים, ועלובים ברמתם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם על ניהולה ומנהיגותה של רשות השידור הציבורית ז"ל ההיא, האיצו את חורבן השידור הציבורי ואת קריסתו. יוני בן מנחם הודח ממשרתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור וסולק ב- 2014 ע"י אותו הממנה שלו דאז ב- 2011 ראש הממשלה בנימין נתניהו. השידור הציבורי הוותיק הפך זה מכבר לכלי משחק בידי השלטון. הצבתם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם כל אחד בשעתו בפסגת השידור הציבורי בתפקיד המנכ"לים של רשות השידור נבעה מנימוקים פוליטיים כדאיים ו-נוחים לאריאל שרון ובנימין נתניהו, ולא מטעמים של יכולות וכישרון. עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשי רדיו "קול ישראל" ההם החרישו נוכח כתובת החורבן ההיא "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" שהופיעה מוארת וגלויה על כתלי רשות השידור שלהם במשך 15 שנים מאז 2002 ועד 2017. הם לא ידעו לפרש את טקסט המפולת וכתב האזהרה ההוא בן ארבע מילים. ממש כמות עבדיו של מלך בבל בלשאצר שראו אף הם את הכתובת המוארת ההיא "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וֹפַרְסִין", אולם לא ירדו לעומקם של דברים. יועציו ואנשיו של בלשצאר לא הבינו ולא ניתחו את פשר הטקסט שהופיע נכוחה בעת המשתה המפורסם ההמוני שערך המלך בארמונו לפני אלפי שנים (כפי שמספר התנ"ך בפרוטרוט בספר "דניאל" פרק ה' פסוק 25). הסוף המר של ממלכת בבל ידוע ומסופר לפרטי פרטים בספר הספרים שלנו, התנ"ך. מדהים.

כנ"ל חורבנה של רשות השידור ז"ל ההיא של מדינת ישראל באותן השנים ההן שבין 2002 ל- 2017. מדובר בטרגדיה נוראה שקרתה לשידור הציבורי ההוא. בלתי נתפס הוא שמעט החכמים ובעלי הניסיון שנותרו מבין כ- 2000 עובדי רשות השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי רדיו "קול ישראל" ההם, ראו וצפו באזהרה הברורה "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" הרשומה על כתלי מוסדות השידור שלהם, אולם בחרו להתפלש במדמנה שלהם ולא לעלות על הבריקדות. הסוף המר ידוע גם כאן. אולי אנשי רשות השידור ז"ל ההיא היו עיתונאים ושדרנים בעלי מוניטין, אולי הם היו אנשים חכמים ובעלי ניסיון (לפחות חלק מהם) אך הם היו גם חנפני השלטון ונעדרי מינימום אומץ לב להילחם על האמת שלהם, על אמת חייהם.

ההיסטוריה של רשות השידור הפכה ל-מתעתעת. באפריל 2002 הגיעה לפתע כאילו גאולתו הטלוויזיונית של יוסף בר-אל. השַר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן העלה את שמו מירכתי אוֹב הרייטינג העלוב והמחורבן של ערוץ 33 והציג אותו בפני ראש הממשלה אריאל שרון כמחליף מיטבי וכמועמד בעל יכולת וכישרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא המסולק והמודח, ולהנהיגה קדימה. בבת אחת הפך יוסף בר-אל לאלטרנטיבה וודאית. מרביתם של אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ההם, החנפנים, המתרפסים, חסרי ערך, ו-נעדרי מינימום כבוד אישי ומקצועי ברמה של עסקנים פוליטיים דלים (לרבות יו"ר הוועד המנהל הדל של רשות השידור נחמן שי עצמו בשנים 2002 – 2000, אך למַעֵט פרופסור דן כספי ז"ל וד"ר יוסי דאהן) הרימו את יד ימינם בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבא בנימוק מופרך, "…שהוא הטוב ביותר בכל הממלכה – ואין בִּלְתּוֹ…". חיש מהר התברר שהמינוי המדובר היה פוליטי ו-שגוי ומופרך לחלוטין. רשות השידור ז"ל ההיא המשיכה לשמש ב- 2002 ועד יום מותה ב- 2017 שַק אִגְרוּף של הפוליטיקאים. מינויו של רן גלינקא הכושל ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור בספטמבר 2001 – מצִדָה האחד של המטבע, ומינויו של יוסף בר-אל המושחת למנכ"ל רשות השידור במארס/אפריל 2002 במקום רן גלינקא – מצִדָה השני של אותה מטבע, היו מגוחכים ובלתי נתפשים ברמה הלאומית (!). מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא הוּדַח וסוּלָק מכהונתו במארס / אפריל בחודשי האביב של 2002 ע"י ראש ממשלת ישראל אריאל שרון בגין חוסר מקצועיות. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הנבחר, "YES MAN" מוצהר ומובהק של ראש הממשלה אריאל שרון, הודח וסולק בסופו של דבר ע"י אותם הממנים הפוליטיים שלו, ע"י אותה ממשלת ישראל וע"י אותו ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2 במאי 2005, בגין כתב אישום קטגורי שהאשים אותו ב-שחיתות ו- מתן שוֹחַד מַסָךְ. יחד עם צבא רשות השידור ההוא הוּבַס גם השר רענן כהן מי שהיה אחראי על ענייני רשות השידור מטעמה של ממשלת ישראל, ו-הוא היה זה שהמליץ בשעתו בחוֹם על מינויים של רן גלינקא ויוסף בר-אל להיות המנכ"לים של רשות השידור. רענן כהן שר דַל, חַנְפָן, מִתְּרָפֵּס, ונֶחְשָל בממשלתו של אריאל שרון הוּבַס גם הוא כמו אותם המומלצים ההם שלו. רשות השידור הוותיקה ולפרקים גם המפוארת ז"ל ההיא על שני מרכיביה העיקריים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל", מתה ב- 2017. על חורבותיה והריסותיה נבנה ב-מאי 2017 תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.

טקסט תמונה : 2002. תיעוד היסטורי לפני 19 שנים. השר הממונה על ענייני רשות השידור רענן כהן (עומד משמאל) מעלה במארס 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 הרדוד והעלוב את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון (מימין, בקדמת התמונה) למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של רן גלינקא המודח. ראש הממשלה מקבל את ההמלצה. (לע"מ תמורת תשלום).

רוֹש וְלַעֲנָה בשָנִים ההֵן שֶל 2005 – 2001 ב-רְשוּת הַשִידוּר הציבורית של מדינת ישראל.

ביום שישי – 26 באפריל 2002, שמונה ימים לאחר שהתראיין מר יוסף בר-אל אצל גב' אביבה קרול ב- "גלובס", החליט המועמד הוודאי מטעמו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, להעניק ריאיון נרחב, שחצני, ומופרך גם לכתבת עיתון "מעריב" גב' שָרִי מָקוֹבֶר. בפתח הריאיון הכריז יוסף בר-אל על הבטחה אישית שלו לממנה שלו ראש הממשלה אריק שרון, כלהלן : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי. אלוהים קרא לי ואמר : ג'ו סיים את המשימה שלך…". שָרִי מָקוֹבֶר הפכה זאת לכותרת ראשית באותו הריאיון ההוא שקיימה עם יוסף בר-אל לפני 19 שנים ביום שישי ההוא של 26 באפריל 2002, ואשר פורסם במוסף של העיתון "מעריב". היה מדובר בחנפן פוליטי שהיה מיועד להתמנות בתוך זמן קצר ביותר למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור.

טקסט תמונה : יום שישי – 26 באפריל 2002. תיעוד מדהים לפני 19 שנים של שרי מקובר עיתונאית "מעריב". לתלות על כל לוח המודעות, לא להסיר, ולעולם לא לשכוח (!). כותרת שחצנית ב- "מעריב" של האיש שמונה להתייצב בפסגת השידור הציבורי במדינה חופשית ודמוקרטית שנקראת מדינת ישראל. יוסף בר- אל מכריז ב- 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" ערב מינויו למנכ"ל רשות השידור, "אלוהים קרא לי לסיים את המשימה…". באמת… מה אתה אומר יוסף בר-אל…? לא פחות ולא יותר…אלוהים קרא לך לסיים את המשימה…!? מעולם לא נשמעה הכרזה בוטה שכזאת רוויית רהב של מנכ"ל רשות שידור כלשהו. לא לפניו לפני יוסף בר-אל – וגם לא אחריו (!). רבים מהעסקנים הפוליטיקאים הרדודים חיככו את כפות ידיהם בהנאה. עובדי רשות השידור שקראו כל מילה בכתבה הזאת של שרי מקובר החרישו. רובם מילאו פיהם מים ושתקו במקום לעלות על הבריקדות. (באדיבות העיתון "מעריב").

לא ייאמן. בגוף הכתבה ההיא שהתפרסמה בעיתון "מעריב" לפני 19 שנים ביום שישי ההוא של 26 באפריל 2002, דאג המועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפַאֵר ולתאֵר את קשריו הפוליטיים, את מהות עוצמת כוחו, ואת מנוע הפוליטיזציה רב ההשפעה והכוח שהרכיב ובנה לעצמו ובו השתמש מזה שנים ארוכות. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר- אל מנה בפומבי וללא בושה את ידידיו הפוליטיקאים במדינת ישראל : "…חבורה גדולה של שרים ופוליטיקאים הם חברים שלי…דן מרידור, דליה איציק, פואד בן אליעזר, אברהם בורג, רענן כהן, מאיר שטרית, רובי ריבלין, אריה דרעי, יאיר פרץ…", והוסיף על עצמו, "…אני אדם שכנראה יוצר קשרים טובים עם אנשים יודע לשווק את עצמי, ויוצר קומוניקציה בקלות…קל להתיידד איתי…", אמר לעיתונאית גב' שרי מקובר. איש מהרשימה הנכבדה לא התייצב בפומבי ולא הכחיש את חברותו עם מנכ"ל רשות השידור שלבסוף הודח וסולק מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון. (באדיבות "מעריב"). אף פעם לא ידעתי כי לעיתונאים יש ידידים פוליטיקאים. אחד מחוקי המוסר העיתונאיים קובע בבירור : "עיתונאי שיש לו ידידים פוליטיים – חשוד מראש". העיתונות מתרחקת מהידידות שמציעה לה הפוליטיקה. העיתונות והפוליטיקה נעות בקווים מקבילים שאינם נחצים כמו באקסיומה המתמטית. לא רק שנזקק לחברים כה רבים המבוֹססים בביצת הפוליטיקה הישראלית אלא בחר גם להתפאר ולהודיע על כך לציבור ולחשוף אותם בפרהסיה. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל נמנע מלספר משום מה בריאיון הזה על חברים סופרים משוררים או אומנים המיודדים עִמוֹ אם היו לוֹ כאלוּ בכלל, או אנשי חקלאות, תעשייה, וְ- High Tech. ברוב "צניעותו" וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל המופרך לתָּאֵר ולהלֵל ב-"נְאוֹרוּת" בפני המראיינת את כריזמה המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי, וכה אמר לשרי מקובר, כלהלן : "…מה פירוש רָאִיס ? רָאִיס זה פרזידנט. בתקופת שלטונו של סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות, לכן קראו לי ככה. מתוך כבוד. אנשים בעל כורחם מכבדים אותי. אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר. כשאני נכנס לחדר כולם עומדים. אף פעם לא אמרתי למישהו "קום אני מדבר אליך", אבל כולם קמים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לא רוצים. תמיד אמרו "הראיס נכנס" מתוך כבוד…". לא ייאמן למראה העיניים הקוראות את המילים האלה. בעצם ייאמן ! יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד הבטיח גם בטוֹן יהיר ורברבני למראיינת שלו באותו ריאיון כלהלן : "…אני מתכוון להחזיר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את כל הכוכבים שברחו ממנו…". הבטחה מגלומנית חסרת בסיס שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. איזה להחזיר ואיזה נעליים.

טקסט מסמך : "מעריב". יום שישי – 26 באפריל 2002. (באדיבות "מעריב"). קטע מתוך מסמך מדהים שיצרה והפיקה העיתונאית שרי מקובר : חיים יבין (מימין) ואמנון נדב (משמאל) מאזינים בהערצה ובכמיהה לנאום הרָהָב המביש של המועמד הוודאי למשרת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (בתווך) מטעם ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. במקום להסתלק מהמקום לאות מחאה אודות המינוי הממשלתי המופרך והמביש ולאור המניפסט העלוב שהשמיע באוזניהם יוסף בר-אל, הם נשארו על יושבם. בכך אִשְרֵרוּ ונתנו ביודעין תוקף להעמקת הפוליטיזציה הנבזית העושה שמות בשורות רשות השידור הציבורית. אין לזה פירוש אחר ואין לזה אח ורע. ביזיון. את מה שחיים יבין ואמנון נדב לא עשו ביצעה במקומם ב- 2 במאי 2005 אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה שהציבו אותו ב- 2002 על הכֵּס הרָם. ממשלת אריאל שרון הדיחה וסילקה את אותו יוסף בר-אל ב- 2005 בגין שחיתות ושוחד מסך לירכתיה האפלוליים והמוּצָלִים של רשות השידור. (באדיבות "מעריב" והצלם – עיתונאי המצוין נתי שוחט (!) שהיה נוכח במקום ותיעד את סצנת הרהב כפי שהיא). 

טקסט מסמך : "מעריב". יום שישי – 26 באפריל 2002. (באדיבות "מעריב"). קטע מתוך מסמך מדהים שיצרה והפיקה העיתונאית שרי מקובר : המועמד למשרת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מנסה להקדים תרופה למכה, בונה חומה פוליטית סביבו, ומונה בפרהסיה את ידידיו הפוליטיים מכל עבר. בסופו של דבר זה לא עזר לו. אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון שהציבו את אותו יוסף בר-אל ב- 2002 על הכֵּס הרם, היו גם אלה שהדיחו וסילקו או ב- 2005 בגין שחיתות ושוחד מסך לירכתיה האָפְלוּלִיים והמוּצָלִים של רשות השידור. (באדיבות "מעריב" והצלם העירני והמצוין נתי שוחט). 

הריאיון ההוא שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לשרי מקובר ביום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב", היה מדהים בשחצנותו ובעל רושם נגטיבי מכל היבט, לא כן ו-שלילי ביותר כמו הריאיון שנתן לאביבה קרול ב- "גלובס" שמונה ימים קודם לכן ב- 18 באפריל 2002. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל החמיא לעצמו בפרהסיה ללא מעצורים, וחזר ו-שנה והצהיר על נאמנותו המופלגת והבלתי נלאית לראש הממשלה אריאל שרון. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה אריאל שרון שבחרו בו, חייכו. שניהם לא היסו אותו ולא את דברי החנופה מעוררי החלחלה שלו. "…בכנסת ישראל אמרו לי, אלו הידיים שאפשר לסמוך עליהן שירימו את בניין רשות השידור…", דיווח יוסף בר-אל לסופרת "מעריב" גב' שרי מקובר. לא יעלה על הדעת כי מנכ"ל ה— BBC הבריטי גרג דייק (Greg Dyke) היה מרשה להחמיא לעצמו ולהלל את הממנים שֶלוֹ בממשלה, כפי שעשה יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור המיועד בישראל. תופעה מצמררת כזאת באנגליה הייתה מביאה את הציבור הבריטי ועובדי ה- BBC  לגרש את המנכ"ל מתפקידו. במדינת ישראל היה המצב שונה. המגיש הראשי של "מבט" חיים יבין ומנהל רדיו "קול ישראל" אמנון נדב שמעו את הטקסט הנורא והחרישו ולא קמו ממקומם. כל ציבור עובדי רשות השידור על כל דרגיו שתק. בעיקר העיתונאים הכושלים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" שהשליכו מעליהם את הגדולה שבזכויות של כל בן אנוש להיות אדם ריבוני בן חורין. העיתונאים הכושלים האלה הסכינו כדבר מובן מאליו עם מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ועם המציאות העיתונאית והתכניתית שכפה עליהם. העיתונאים הכושלים האלה בתוכם רבים משכילים ו- בעלי וותק ומוניטין לא הבינו לרוע מזלם ב- 2002, כי שום חֶבְרָה אנושית גם לא חֶבְרָה טלוויזיונית, איננה יכולה להחזיק מעמד ולהתקיים לאורך זמן, כשבראשה ניצב מנהיג כה חנפן, כה עלוב, כה מוטה, ומלחך פנכה בשם יוסף בר-אל. האיש שהצהיר קבל עם ועולם ב- 2002 כי הוא יעשה את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות פסק דין מוות נגזר על רשות השידור באותה השנה ההיא של 2002. ב- 2017 היא הובאה לקבורה. ארונה של רשות השידור ההיא שנטמן בימים בהם באדמה משמש לקח היסטורי לכל מוסדות התקשורת ההמונית ב- מדינת ישראל הדמוקרטית. אל תרשו לפוליטיקאים להתקרב לדלתות רשתות הטלוויזיה שלכם ולעולם תצעדו בקו המקביל לזה של הממלכה. אף פעם אל תנסו להפר את האקסיומה המתמטית כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. תפקידה של הממלכה – למשול. תפקידה של העיתונות במדינה דמוקרטית וחופשית היא לבקר רגע-רגע, שעה-שעה, ויום-יום את השלטון ומוסדותיו. קווים מקבילים לעולם אינם נחצים זה על ידי זה (!).

פשוט מדהים. שוּם מנכ"ל בהיסטוריה של רשות השידור הישראלית לא הרשה לעצמו מעולם להתראיין ולהתבטא בצורה כל כך פוליטית ובדרך כה בוטה ושחצנית בפומבי הנוגעת לתפקידו ולתִּפְקוּדוֹ כעורך ראשי של השידור הציבורי, כפי שחולל יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור המיועד הבטיח בפרהסיה קבל עם ועדה את נאמנותו לראש הממשלה אריאל שרון, ושכח או לא הכיר כלל את עיקרון העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית, בו העיתונות נעה בקו מקביל לציר הממלכה. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם אך מנכ"ל רשות השידור המיועד הפר את האקסיומה הזאת שוב ושוב. קווי השידור שלו חצו את קווי השלטון במקום להתנגש בהם. חטא כבד בלתי נסלח שמוכרח להביא עמו במוקדם או במאוחר שחיתות ושוחד מסך פוליטי המאפיין מדינות דיקטטוריות ואת ארצות העולם השלישי.

לקראת תום הריאיון ההוא ביום שישי – 26 באפריל 2002 שאלה עיתונאית "מעריב" שרי מקובר את המועמד הוודאי והיחיד לתפקיד הנעלה והרָם של מנהיג השידור הציבורי במדינת ישראל יוסף בר-אל את שאלתה האחרונה : "אתה באמת מאמין שתהיה מסוגל לכך ?" יוסף בר-אל האזין וענה כדלקמן : "אין לי צל של ספק. לפני שבועיים התקשר אלי אל אדם, איש מקצוע מעולה, אקדמאי ומחנך, קוראים לו פרופסור ירון האזרחי. הוא אמר לי : "יוסף בר-אל כשרענן כהן בחר בך לתפקיד המנכ"ל התקשרו אלי כמה עיתונאים ואנשי ציבור וביקשו ממני לצאת למתקפה נגדך. אבל אני אמרתי לכולם שאני מכיר אותך, ושיש בך המון חוכמה ושקט, ושהיצירתיות והניסיון שלך יוכלו להציל את הרשות. עכשיו אחרי שלושה שבועות אני כבר רואה שצדקתי, ולכן התקשרתי לברך אותך. אתה באמת האיש המתאים". בשבילי, מתרגש יוסף בר-אל עד דמעות זו הייתה שיחת שכר, לא שקלים, לא דולרים, אלא יהלומים. למרות הוותק שלי, למרות הניסיון, למרות ההצלחה, אני צריך צריך להסתכל על עצמי במראה לפעמים ולבדוק שהכול אצלי בסדר. אם אדם מוערך כמו ירון האזרחי אומר לי דברים כל כך חד משמעיים, אז אני באמת מרוצה מהדמות שמשתקפת אצלי במראה". מגוחך. גם דבריו של פרופסור ירון האזרחי ליוסף בר-אל היוו טקסט חנופה מגוחך ועלוב שהתברר כהזוי ולא רציני. חַשְרָת עָבִים, עננים שחורים הסתירו את עין השמש וכיסו באחת את שמי רשות השידור הריבונית.

כפי שהוברר מאוחר יותר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 היה לא פחות מ-מעשה מטופש, מטומטם, ו-דל מחשבה שהסתיים בסילוקו והדחתו ב- 2 במאי 2005 ע"י אותה הממשלה שהפקידה את רשות השידור שלה בידיו. מינויו למשרה הרמה והאחראית הייתה מעין מעשה נבלה פוליטי-לאומי (ביודעין) בתחום ה- Super מקצועי של ניהול תקשורת ציבורית ב-Level לאומי. הצבתו של יוסף בר-אל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה ציבורית ו-כלל שידורי רדיו "קול ישראל", מנהיג שידור ברמה העליונה ביותר במדינת ישראל, הייתה מעשה פוליטי מתועב מחושב לגמרי, ולחלוטין שגיאה קולוסאלית ומנובזת. מסמך מינויו הפוליטי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי שלה ב- 2 ביוני 2002 מטעם ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובחתימתו של מזכיר הממשלה דאז מר גדעון סער, נותר ו- נשמר לדיראון עולם.

טקסט מסמך : 2 ביוני 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. עסק מופרך. מסמך שהוא פארסה מוחלטת. היסטוריה עגומה (!). מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון החליטה למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד לתאריך 2 ביוני 2007. לא ראיתי אז שום הבעת התנגדות ומחאה פומבית של עיתונאי רשות השידור (בטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל") מול המינוי המופרך והמנובז ההוא של יוסף בר-אל להוביל ולהנהיג את השידור הציבורי, אלא כניעה, וויתור, הסכמה, ו- הסכנה עם אירוע דווי ומציאות עגומה גם מ-צִידָם של שני אבות השידור הציבורי לדורותיו יעקב אחימאיר וחיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, כמעט כל עיתונאֵי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאֵי רדיו "קול ישראל" חזו באביב וקיץ 2002 במינוי המופרך והנפשע הזה, הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והחרישו (!). העיתונאים האלה הנמנים על שורות השידור הציבורי שהיו אמורים להיות זקופי קומה, השליכו מיוזמתם הם את הגדולה שבזכויות כל בן אנוש להיות אדם ריבוני לנוכח ההפקדה העיתונאית הנפשעת והמופרכת של אותו יוסף בר-אל על השידור הציבורי. מדהים. מרבית עיתונאי רשות השידור קיבלו את מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור כדָבָר מובן מאליו, והסכינו עם סביבתו ורעיונותיו. כמעט כולם שתקו שָם. ב- 2 במאי 2005 התעוררה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון, והבינה את גודל הטעות האיומה ואת שגיאת המינוי המופרך של יוסף בר-אל ל-מִשְרָה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן, כאמור ב- 2 ביוני 2002. ובכן, ב- 2 במאי 2005, אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחה וסילקה אותו את יוסף בר-אל לירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה באשמת ניהול קלוקל, שחיתות, הענקת שוחד מסך מטעמו לכל מני פוליטיקאים, ונפוטיזם. היה מדובר במנכ"ל רשות שידור עלוב מלחך פנכה. באותם הימים העלובים ההם של 2002, עם הפקדתו ו- הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, התרחשה רעידת אדמה קשה והחלה הספירה לאחור שנגעה לחייו ומותו של השידור הציבורי הוותיק ההוא. הספירה לאחור ההיא היא הסתיימה ב- 9 במאי 2017.

ובכן, הכתובת "מנא מנא תקל ופרסין" הגשימה את עצמה. ב- 9 במאי 2017 מת השידור הציבורי הוותיק ההוא, שבק חיים, ונקבר. על חורבותיו והריסותיו הוקם תאגיד "כאן" 11.  

מעֵין הקדמה מַרָה. אֵין שוּם תחליף למנהיגות אַמִיצָה בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אִישִי מושלם + דוגמא אישית מוֹפְתִית. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנכחד ו-איננו עוֹד. זה לא היה מְחוּיָב הָמְצִיאוּת. סופו המַר ב-עָרוֹב ימיו הָיָה גָלוּי וחָזוּי. את עתידו הַעָלוּב והֶעָגוּם של השידור הציבורי ש-נָכוֹן לו עם מִינוּיָים הכושל של רָן גַלִינְקָא ויוסף בר-אל למנכ"לים הבאים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 ב-סיום ו-תום שירותם המצוין, ההגון, המקצועי, והיעיל של שני אנשים מוערכים מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (ב-שנים 1998-1993) ולצִידוֹ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, יאיר שטרן יבד"ל (בשנים 2000-1993), אפשר היה לראות ללא כל קוֹשִי גם בלעדי משקפת. לא קרתה כאן כל הפתעה ו/או תדהמה. מינויָים של רָן גַלִינְקָא יבד"ל הַחוֹבְבָן ויוסף בר-אל ז"ל המוּשְחַת למנכ"לים הבאים של רשות השידור של מדינת ישראל בארבעת השנים ההן שבין 2000 ל-2005, הפך את האוֹפֶק של השידור הציבורי בבת אחת ל-אָפְרוּרִי, עָכוּר, ו-אָבִיךְ. הכל כבר היה צָפוּי ומוּנַח על השולחן ויָדוּעַ מ-ראש, מלבד התקוות. אולם גם הן נעלמו אז ונכחדו. מחזה טלוויזיוני ציבורי לאומי עָצוּב, קוֹדֵר, מְדָכְדֵךְ, ומַר.

מינויָים של רָן גַלִינְקָא החוֹבְבָן ושל יוסף בר-אל המושחת למנכ"לים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 היה בבחינת פְּרֵלוּד המקדים את המתרחש לבוא (!). לא הייתה כאן כל הפתעה. מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא הודח וסולק במארס / אפריל  2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בתום תקופת ניסיון כושלת בת חצי שנה. במקומו מוּנָה לתפקיד הרָם והאחראי, יוסף בר-אל ע"י אותו ראש הממשלה אריאל שרון והממליץ החנפן רענן כהן. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל סוּלָק וגוֹרָש מהכֵּס הרָם בבוֹשֶת פָּנִים במהלך כהונתו ב- תאריך 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, בגין שחיתות והענקת שוֹחַד מסך (!). לא היה ולא קרה כדבר הזה מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. ב-2 במאי 2005 זה קרה והתחולל בפעם הראשונה בקורות חייו של השידור הציבורי הוותיק, הישן, ושבע התלאות. ממשלת ישראל העיפה קיבינימט את יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור שלה (!).

שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים בין 1971 ל-2003 תחת 7 מנכ"לים: שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל (שתי קדנציות), אריה מֶקֶל יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, והאחרון ברשימה יוסף בר-אל ז"ל. פער ותהום עצומים וענקיים שאינם ניתנים לגישור מפרידים בין ששת הנ"ל לבין יוסף בר-אל.

ובכן, ב-2 במאי 2005 הדיחה ו-סילקה לאלתר ממשלת אריאל שרון ובתמיכתו המופלגת של היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה, שנתיים וחודש ימים אחד בטרם סיום תקופת כהונתו החוקית בעוון שחיתות ושוחד מסך. היה מדובר באירוע תקשורתי-פוליטי קשה, חמור, ובסופו של דבר הכרחי ו-בלתי נמנע. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה ממשלת ישראל החלטה חסרת תקדים להדיח ולסלק לעַד מנכ"ל רשות השידור מכהן שהיא מינתה בשֵם יוסף בר-אל ז"ל. סיפור מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור באביב של מארס/אפריל 2002 (לאחר הדחת המנכ"ל הזמני הקודם תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא באותה התקופה המדוברת ההיא של מארס/אפריל 2002) לתפקיד התקשורתי הנישא ו-רָב האחריות ע"י ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בממשלת אריאל שרון, נראה היום בחודש ספטמבר של 2020 ו-אוטוטו בפרוס 2021 כ-מעשה קנוניה מתוכנן. לקחו בן אדם כל כך לא מוכשר בתחום ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל"), ומינו אותו את יוסף בר-אל להתייצב ולהיות המפקד העליון של צבאות רשות השידור שהורכבו מ-2000 (אלפיים) אנשי ערוץ 1 ואנשי רדיו "קול ישראל".

הסוף המַר ידוע. ובכן, אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון ש-מִינוּ את יוסף בר-אל ז"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב-2002, התעשתו לאחר שלוש שנים (באיחור רָב) ו-הדיחו ו-סילקו אותו מהכֵּס הַרָם לאלתר ולעַד ב-2 במאי 2005 בעודו מכהן באופן פעיל בתפקידו זה.

הערה שלי : תקופת כהונתו החוקית והמלאה של מנכ"ל רשות השידור המוּדַח ההוא יוסף בר-אל ז"ל (2020-1941), הייתה אמורה להסתיים ב-2 בחודש יוני של שנת 2007. הוא סולק והודח ע"י ממשלת אריאל שרון שנתיים ימים וחודש אחד לפני תום מועד כהונתו החוקית. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור לדורותיה הודח מנכ"ל רשות השידור באמצע תקופת כהונתו (!). 

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל מתפקידו בגין אישום בשחיתות והענקת שוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. היה מדובר במהלך תקשורתי – פוליטי חסר תקדים של ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל שרון. (באדיבות  "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור). 

להפתעת הכל זה לא היה הסוף אלא פרק נוסף באמצע הסיפור הארוך. הַלֶקָח המַר ההוא לא נלמד. ב-2011 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את יוני בן מנחם (איש עלוב, לא מוכשר, חדל אישים, ו-כלומניק ברמה של קודמו יוסף בר-אל) למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2016. גם הממשלה הזאת של בנימין נתניהו כמו ההיא בראשות אריאל שרון התעוררה בסופו של דבר וגם היא עשתה זאת באיחור זמנים רָב. היא הדיחה וסילקה את יוני בן מנחם מהכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור ב-2014. הוא כבר הספיק לכהן במשרה הרמה והאחראית הזאת שלוש שנים. היה מדובר בניהול ברמה של לעג לרש. ב-2014 חוקקה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו חוק המצווה על סגירה לאלתר של רשות השידור ההיא בראשות המנכ"ל הנחשל והנכשל שלה יוני בן מנחם. יוני בן מנחם פלוס עוזרו הקרוב והצמוד זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו מתפקידיהם. סגירת רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2014 ושר התקשורת גלעד ארדן בעוון "רשות ציבורית עלובה וכושלת", לא נעשתה בגין עליונות ושגשוגו של יוני בן מנחם, אלא בשל עליבותו ורדידותו וחוסר כישרונו של המוביל שלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין בסופו של דבר ב-2014 באיחור זמנים גדול עם מי יש לו עסק ביש, עם האיש שמוביל ו-מֵמַנְכֵּל את רשות השידור וקוראים לו יוני בן מנחם (כשם שגם ראש הממשלה שקדם לו אריאל שרון הבין בסופו של דבר, גם כן באיחור זמנים רב ב-2005, עם מי יש לו שיח וסיג, עם מנכ"ל אחר בשם יוסף בר-אל). ראש הממשלה בנימין נתניהו הפקיד את השליטה על רשות השידור הסגורה והמפורקת ההיא בידיו של כונס הנכסים הממשלתי פרופסור דָוִד הָאן. פרופסור דוד האן מינה את יונה וויזנטל למנכ"ל זמני של רשות השידור הכושלת, העלובה, הסגורה, והמפורקת. ה-טריומוויראט השלטוני ההוא שהורכב מ-יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת הועף קיבינימט לעבר השוליים האפלוליים והמוצלים של רשות השידור ז"ל ההיא. ב-15 בחודש מאי של שנת 2017 מתה רשות השידור החולה והגוססת ז"ל ההיא. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. שארית הסיפור המדהים הזה מסופר בדברי הימים. סיפור נורא. כך גסס ומת השידור הציבורי ז"ל ההוא של מדינת ישראל.

ובכן, כשם שאי אפשר להשוות בין איכות רמתם של שני המנכ"לים ההם של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ו-מוטי קירשנבאום ז"ל לבין עכירותם ועליבותם של שני המנכ"לים האחרים שבאו אחריהם יוסף בר-אל ז"ל ויוני בן מנחם יבד"ל, כך אי אפשר להשוות בין איכותו של נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מי ששימש יועצו הקרוב והחכם ועוזרו היעיל, הידען, החריף, ה-הגיוני, ו-בעל הניסיון של יוסף "טומי" לפיד בשנים ההן של 1984-1979 לבין העוזר הצמוד היָרוּד, הרדוד, והכושל זֶלִיג רבינוביץ' יבד"ל, יועץ העַל ההוא של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם יבד"ל בשנים המדוברות ההן של 2014-2011. העובדות מדברות בעד עצמן. שלושת האישים הכושלים האלה המנכ"ל יוני בן מנחם + יו"ר הרשות אמיר גילת + עוזרו הקרוב והצמוד של יוני בן מנחם זליג רבינוביץ' הגיעו לסוף דרכם ברשות השידור ז"ל ההיא. סוף מַר אולם צפוי. שלושת הכושלים הודחו וסולקו. עצוב ומַר הרבה יותר היה גורלה של רשות השידור ההיא שהשלושה הנ"ל האלה ניצבו בראשה. היא הפכה ל-ז"ל. על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא קם ב-15 במאי 2017 תאגיד השידור "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. מדהים. מדובר בהיסטוריה שלילית חסרת תקדים בעליבותה בתולדות השידור הציבורי לדורותיו של מדינת ישראל.         

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (2014 – 1928) שימש יועצו החכם, היעיל, ובעל הניסיון של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979. ה- "שוּעָרֶבּ" הענקי שלו היה סמלו המסחרי. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה ב- 1971. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו יוסף "טומי" לפיד ז"ל (2008 – 1931) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979. הוטל עליו עוֹל טלוויזיוני כבד ו- כפול ב- 1982, סיקור עיתונאי במקביל של שתי משימות שידור ענקיות שלא היה לו בהם כל ניסיון קודם. היה מדובר ב- ניהול רשות שידור שהייתה מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל" (שני הגופים שידרו בשתי השפות עברית וערבית) ואשר העסיקו יחדיו כ- 2000 (אלפיים) עובדים בעת סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ובמקביל באותו הזמן סיקור של רשות השידור אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל ספרד 1982. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה בתחילת חודש יוני של שנת 1982, יומיים אולי שלושה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בקיץ 2002 לאחר שראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו רענן כהן מי שהיה האחראי הראשי על ביצוע חוק השידור בימים ההם, החליטו למנות במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל זמני של רשות השידור לאחר שקודם לכן הדיחו את מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם רן גלינקא. ב- 2 ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשותו של אותו אריאל שרון מינוי של קבע בן חמש שנים ליוסף בר-אל עד התאריך 2 ביוני 2007. תקופת המינוי הנ"ל של יוסף בר-אל ביוני 2002 למשרה הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור מתועדת במסמך מהימים ההם עליו חתום מזכיר הממשלה דאז גדעון סער. בחלוף קצת פחות משלוש שנים ב- 2 במאי 2005 (שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו החוקית) הדיחה, העיפה, וסילקה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון את אותו יוסף בר-אל לעַד מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל השידור הציבורי במדינת ישראל. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. לפני 19 שנים ב- 2001 בעידן הַנֶפֶל ההוא של שני המנכ"לים ההם רן גלינקא יבד"ל ויוסף בר-אל ז"ל, החלה הספירה לאחור. ב- 2005 היה כבר ה-Count down הזה בעיצומו בעת שהריץ את ה- Replays של עצמו שוב ושוב, ועסק ב- היכחדותו ונפילתו של השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל במתכונת ההיא שכללה יחדיו מאז 1969 את הטלוויזיה הישראלית הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת בראשותו של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל בשנים 1974 – 1969. שר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען) בממשלת גולדה מאיר היה האיש שמינה ב- 31 במארס 1969 את שמואל אלמוג למנכ"ל רשות השידור הראשון בתמיכתה המובהקת של ראש הממשלה גולדה מאיר. רשות השידור הפורחת ההיא רוויית תקוות ב- 1969 הפכה ברבות השנים לרשות שידור כושלת, פוליטית, ומושחתת. רשות השידור המושחתת והגוססת ההיא בעידן של המנכ"ל הכושל שלה יוני בן מנחם נסגרה על פי חוק ב- 2014, ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן. פרופסור דָוִד הָאן התמנה אז ב- 2014 ע"י ממשלת ישראל לכוֹנֵס הַנְכָסִים הרשמי של רשות השידור. פרופסור דוד האן מינה את מר יוֹנָה וויזנטל למנכ"ל הזמני של רשות השידור שנסגרה כאמור על פי חוק. ב- חודש מאי של שנת 2017 נשמה רשות השידור ז"ל ההיא את נשימותיה האחרונות ו-מתה. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" בראשות המנכ"ל אלדד קובלנץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זאת הייתה התרחשות לא פחות ממדהימה בימים ההם שבין 2002 ל-2003, כשאז בתום 32 שנות שירות שלי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור, נטשתי אותן בטריקת דלת. עזבתי לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם כן על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים לשאת במשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרָם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה, מאז ומעולם בקורות ותולדות רשות השידור ז"ל ההיא.

פוסט מס' 966. הִתְּרָשְמוּיוֹתַיי. אין שוּם תָּחְלִיף למנהיגות אַמִיצָה הנשענת על חמשת עמודי הַתָּוֶוךְ והיא בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אישי מוּשְלָם + דוּגְמָא אִישִית מוֹפְתִית + דְבֵקוּת בַּמְשִימָה עד כְּלוֹת הכוחות + יֶדַע מקצועי. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנמוג ו-נִכְחַד ו-איננו עוד, אולם זה לא היה מחויב המציאות (!). הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית והָמַמְאֶרֶת עשתה בו שַמוֹת במשך שנים רבות. גסיסתה המכאיבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מאז 2001 ועד מותה ב-2017 הייתה ממושכת ו-רווית ייסורים. זה היה נוֹרָא. סופה המַר בַּעֲרוֹב יָמֶיה היה צָפוּי וידוע מראש. גם התקוות להתאוששותה בתום עידני רן גלינקא, יוסף בר-אל, ויוני בן מנחם נמוגו כלא היו, נעלמו אז, ו-נכחדו. אומר במשפט אחד ארוך ומורכב, כלהלן: עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ההם (לא כולם, רובם) אלה שהשילו אז מעליהם מרצון את גלימתם העיתונאית, וויתרו ללא מאבק על כבודם האישי ועל כללי המוּסָר הָאֱנוֹשִי, ו-התפלשו בעונג במַדְמֵנָה העֲכוּרָה של רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם, ומילאו את פיהם מים ושתקו (כל אחד מסיבותיו הפרטיות, האישיות,  האגואיסטיות, וגם היומרניות הוא) נוכח מעשי הנִבְזוּת, השחיתות, ושוֹחַד המַסָּךְ של מנהיגיהם. האנשים העלובים האלה נטולי מינימום כבוד עצמי ו-מוסר אישי, עיתונאי ועובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שמילאו פיהם מים מול מנכ"ל רשות השידור העלוב ההוא יוסף בר-אל (שהודח וסולק בסופו של דבר מהכס הרם ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל), קיוו לקבל ממנו תמורה עבור נאמנותם המזויפת והנכלולית (שמותיהם ידועים לשִמְצָה לכל בר בי רב. לא כולם, רובם). במעשיהם הבוגדניים ההם בשנים 2005 – 2001 ושיתוף פעולה מְנוּבָז, ערמומי, רווי תחבולות ו-מזימות עם מנכ"ל רשות השידור המודח והמסולק ההוא יוסף בר-אל, (תוך כוונה להפיק תועלת אישית ו-רווחים לעצמם), הם הסתירו את אוֹר קרני השמש ו-הרקיבו עד יְסוֹד ועד עָפָר את כל שורות רשות השידור ז"ל ההיא. גם המשת"פים האלה, אלה שתמכו, וגם אלה ש-שתקו, אלה ש-נאלמו, ואלה שברחו משדה הקרב שילמו לבסוף את מלוא המחיר. פוסט מס' 966. 

לעולם יש לזכור ו-אין לשכוח את הטקסט ההוא את חוות דעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטהור, רב ה-יושרה, והנחוש ארנון צוקרמן אודות יוסף בר-אל היכן שהוא באמצע עשור ה-70 של המאה הקודמת. כידוע, ההיסטוריה הדוממת והשתקנית אבל מדויקת ו-מהימנה מתעדת את סיפוריה לפרטי פרטים. ההיסטוריה ההיא דיווחה לאומה בדרכה שלה מה אירע ומה קרה בסופו של דבר לאותם שלושת ה-מנכ"לים ההם של רשות השידור רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם. אשתמש בהזדמנות זאת במילים החריפות ביותר, כלהלן: שלושת ה-נְפָלִים הללו, אלה שממשלות ישראל הניחו בשעתו כתר על ראשם, הודחו וסולקו בסופו של דבר מ-כיסאם הרָם, ע"י אותן הממשלות ואותן ראשי הממשלה אריאל שרון ובנימן נתניהו שהושיבו את שלושתם בשעתו על הכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור והפקידו בחוסר אחריות משווע את גורלה הציבורי בידיהם. כתבי האישום החמורים נגד כל השלושה הנ"ל יוסף בר-אל ויוני בן מנחם (וגם רן גלינקא) רשומים ומתועדים שחור על גבי לבן בדו"חות ובדברי הימים של ממשלות ישראל ההן. לא יהיה כאן Happy end. גם כעת, התנאים הפוליטיים-מפלגתיים המאפיינים את חייה של מדינת ישראל המחולקת, מפוררת, ומפורדת להרבה יותר מתריסר שבטים, ואשר צועדת באביב 2021 בפעם הרביעית בתוך שנתיים לעבר בחירות כלליות, אינם מאפשרים סוף טוב ומאושר (!). בהיעדר אחדות לא יהיה כאן Happy end. פוסט מס' 966. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021.

מעשה בראשית: לזכור ולא לשכוח את רשות השידור ז"ל ההיא המנוונת (מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל") בשנים 2005-2001 תחת מנכלותם, ניהולם, ומנהיגותם של שני המנכ"לים הכושלים ההם את השידור הציבורי ההוא, רן גלינקא הָחוֹבְבָן ויוסף בר-אל הָמוּשְחַת (שניהם היו כושלים וניגפים מסיבות נוספות). ב-מארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא (תא"ל במיל.) ומינה במקומו למִשְרָה העיתונאית הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל את יוסף בר-אל. חלפו שלוש שנים. ב-2 במאי 2005 הדיחה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון גם את יוסף בר-אל מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור בגין אישומים של שחיתות ושוֹחַד מַסָךְ, כשעדיין נותרו שנתיים ו-חודש אחד לסיום תקופת כהונתו החוקית בת חמש שנים. על הקיר באוֹפֶק הרחוק הייתה פרוסה כבר כתובת ענק בת ארבע מילים, "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". דינה של רשות השידור המושחתת והַמְנֻוֶונת ההיא בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל נחרץ ו-נגזר להיחרב. עיתונאי רשות השידור ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" (לא כולם, רוּבָּם) באותה התקופה ההיא בת ארבע השנים ההן שבין 2001 ל-2005 נאלמו דוֹם בצידי הדרך ושתקו כאילו היו עיתונאים בארגון ה-או"ם. גם גורלם נגזר לשבט.

פוסט מס' 966. חודש אוקטובר של שנת 1998 היווה נקודת מפנה חשובה וגם מרתקת בחיי הטלוויזיוניים. באוקטובר 1998 לאחר שובי לירושלים מה- WBM הבינלאומי ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה (ראשי תיבות של World broadcasting Meeting), מפגש תקשורתי טלוויזיוני ורדיופוני בינלאומי שעסק בהכנה ולימוד כמות החומר העצומה שנאגרה ל-קראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו את תחרויות אולימפיאדת סידני 2000 (ב- 38 ענפי ספורט) בראשות קבוצת הטלוויזיה המדויקת, המרשימה, הכישרונית, ובעלת היכולות "SOBO" האוסטרלית שמנתה בשורותיה כ-5000 עובדים בגזרות הטלוויזיה השונות (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשות אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים בדורנו הספרדי מנולו רומרו (Manuel Romero), התחלתי לחקור, לכתוב, ולתעד את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ ב- 137 השנים שבין 1884 (שנת המצאת מכשיר הטלוויזיה ע"י הגרמני פאול ניפקואו / Paul Nipkow) ל- 2021. הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים הזאת כוללת בתוכה בשלב זה כ- 78 (שבעים ושמונה) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים השנה הזאת ב- 2021 ו/או לכל המאוחר ב- 2022. פוסט מס' 966 הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021.

עיקרו של פוסט מס' 966 עוסק במאמר הרפואי-מתמטי החשוב, המחושב, בעל עניין,ו-רב העֵרֶך (!) שניתח, חיבר, וכתב פרופסור רָן חֶרְמֵֹש (התפרסם היום, יום שלישי-16 במארס 2021 במדור מכתבים למערכת בעיתון "הָאָרֶץ") וכותרתו "סרולוגית חינם בבקשה" ואשר דן במגיפת נגיף הקורונה המתחוללת עדיין בכל עוזה גם בימים אלה במדינת ישראל. מגיפה קטלנית שהפילה בתוך תקופה של כ-שנה יותר מ-6000 (ששת אלפים) חללים נשים וגברים בוגרים וצעירים, כאן אצלנו במדינת ישראל הנאורה והמתקדמת. עורך "הָאָרֶץ" בן אלוף החליט לדחוק את הפוסט החשוב, המחושב, ורב ערך הזה של פרופסור רן חרמש למקום צדדי, ב-מדור "מכתבים למערכת הָאָרֶץ", המודפס ורואה אור בעמוד מס' 11 של עיתון "הָאָרֶץ (כאמור היום, יום שלישי-16 במארס 2021) במקום להעניק לו בימה הרבה יותר קדומנית ו-מכובדת, למשל בעמוד מס' 2 של העיתון. לא יקרה לנו שום דבר אם בוקר אחד לא נקרא את הפוסטים של נחמיה שטרסלר ו/או של עוזי ברעם. פרופסור רָן חֶרְמֵֹש תְּבוֹרָךְ (!). פוסט מס' 966. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

וגם: התבוננות מַרָה שלי ב-בני גנץ (יו"ר מפלגת "כחול / לבן") מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושר צבאות ישראל בשנים ההן של 2015-2011 ולמרבית ההפתעה איש נטול מינימום כריזמה אישית ופוליטית. בני גנץ הוא אלוף השגיאות והטעויות המדיניות והפוליטיות שהוא עשה ועושה בזירה הפוליטית לקראת הבחירות הקרבות והולכות לכנסת ה-24 שנועדו ל-יום שלישי-23 במארס 2021. הוא עתיד לשלם מחיר כבד. סקרי הבחירות מנבאים לו ולתנועתו "כחול/לבן" זכייה ב-4 מנדטים בלבד.

פרפרת 1. בני גנץ יו"ר מפלגת "כחול / לבן" נחשף בשנתיים האחרונות כמדינאי קצר ראות ופוליטיקאי לא נאמן. בני גנץ הפר ו-שבר את ידידותו ונאמנותו הפוליטית, ובגד בשני שותפיו לתנועה ולדרך יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון, נטש אותם ו-חבר לראש הממשלה בנימין נתניהו (המואשם במגילות קטגוריות פליליות בתיקים 1000, 2000, ו- 4000 והעוסקות בקבלת שוחד מעשה מרמה, והפרת אמונים שלו) קיבל ממנו את משרת שר הביטחון והבטחה להיות ראש הממשלה החליפי של מדינת ישראל החל מספטמבר 2021. השותפות המלאכותית הזאת ביניהם נגדעה והגיעה לקיצה חיש מהר. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי משלם עכשיו מחיר פוליטי ואישי כבד. סקרי הבחירות לכנסת ה- 24 (ייערכו ביום שלישי – 23 במארס 2021) מנבאים לו זכיית מקסימום ב- 4 מנדטים, ואולי גם זה לא. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי נזכר ומבין מאוחר מידי כי שגה בניווט הפוליטי האישי שלו והטעה את עצמו ואת מפלגתו. בני גנץ רב אלוף במילואים ורמטכ"ל צה"ל בשנים 2015 – 2011 הוא עד עכשיו אכזבה גדולה מאוד כמדינאי ופוליטיקאי. אינני מכיר את בני גנץ. מעולם לא ראיתיו ואף פעם לא שוחחתי עמו. אינני יודע איזו כמות IQ מכיל שכלו של בני גנץ אבל האיש הזה שהיה פעם רמטכ"ל צה"ל חשף את עצמו בפני הציבור בכל רשתות הטלוויזיה בשנתיים האחרונות כאיש טיפש וכ-מי שלא יודע לנתח בחוכמה ובתבונה את העובדות המדיניות והפוליטיות לטווח ארוך הנקרות בדרכו, ולכן שוגה שגיאות ברמה של ילד בכיתה ג' ו-מסיק בהתאם גם מסקנות הפוכות. אולי הוא היה חייל אמיץ ש-שכב באלפי מארבים בלילות מול האויב אולם כמדינאי ופוליטיקאי הוא לא רק מגמגם ו-מציג רמה נמוכה ויכולת אנליזה ירודה, אלא הוא נעדר מינימום כריזמה אישית. בני גנץ החל את הקריירה הפוליטית שלו בתנופה רבה בשיתוף יעיל וידידותי עם יאיר לפיד + משה "בוגי" יעלון + גבי אשכנזי וצבר ב- 2019 36 מנדטים (!). אולם הוא בגד בשני הראשונים (יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון) לאור היום, ובהסתר הלילה חבר לבנימין נתניהו. בנימין נתניהו העניק לו בתמורה את תיק שר הביטחון והבטיח לו לפנות עבורו את כס ראש הממשלה בספטמבר 2021 (בלי שטיקים וללא טריקים). אין צורך לתאר כאן עוד פעם את הסוף המר בו מרח בנימין נתניהו את בני גנץ והפר את הבטחתו (איזה ראש ממשלה ואיזה נעליים), ו-לומר כאן שוב שבני גנץ התמים ומאוד לא חכם, לא מעשי, ומי שלא אבטח את האגפים שלו (בקטע הפוליטי הקונקרטי המדובר) מתעב היום את בנימין נתניהו כפי שהעורב וגם החסידה מתעבים את השועל ש-מעל באמונם והפר את הבטחותיו לשניהם (על פי "משלי קרילוב"). ובכן, סקרי דעת הקהל מעניקים לבני גנץ לקראת הבחירות הקרבות ובאות לכנסת ה- 24 ביום שלישי – 23 במארס 2021, כמות של ארבעה מנדטים בלבד (!). מדהים. האם גורלו העתידי הפוליטי והמדיני של בני גנץ כמנהיג נגזר לשבט ? בני גנץ מי שהיה פעם רמטכ"ל צה"ל ושר צבאות ישראל בשנים שבין 2011 ל- 2015 שקוע בבור, ו-מגרד היום את % החסימה (על פי הסקרים). אני מסיק מהתנהלותו זאת כי בשעה שאלוהי השֵכֶל חילק לכל אחד מאיתנו פעם את מנת ה- IQ האישית שלו, בני גנץ לא עמד שָם בראש התור. התנהלותו המדינית והפוליטית מביכה.

9 באפריל 2019. תיעוד היסטורי של חלומות באספמיה.

טקסט תמונה : 9 באפריל 2019. תיעוד היסטורי. הימים ההם – הזמן ההוא. זה לא היה כל כך מזמן. רק לפני כ-שנתיים בתום תוצאות מדגם הבחירות לכנסת ה- 21. לא ייאמן כי יסופר. זהו ריקוד הניצחון של הרביעייה המורכבת מ-שלושה רמטכ"לים וכתב "במחנה" אחד, שחיש מהר התברר כ-מחול בלוף. רביעיית האישים הניצבים בראשות מפלגת "כחול / לבן" (שלושה רמטכ"לים לשעבר בני גנץ / שני מימין + בוגי יעלון / ראשון מימין + גבי אשכנזי / שלישי משמאל בגבו למצלמה + כתב "במחנה" לשעבר אחד בשם יאיר לפיד / רביעי משמאל), חוגגים חבוקי זרועות בריקודים מגלומניים את תוצאות המדגם של גב' מינה צמח בו היא מעניקה להם ו-למפלגת "כחול / לבן" כמות של 37 מנדטים וליריביהם מ- "הליכוד" 35 מנדטים. לחלוטין, נתונים בלתי מתקבלים על הדעת. תוצאת הסקר המתמטי השגוי ההוא של מינה צמח וגם ריקוד הניצחון של הרביעייה הנ"ל ההיא בטרם הפכו לבדיחה, למשל ושנינה, ו-לעג. בסופו של דבר בנימין נתניהו ובני גנץ צברו כ"א 35 מנדטים.  שאלה ליו"ר הכושל של "כחול /לבן" בני גנץ : היכן שיקול הדעת שלך…(?) היכן המאופקות שלך…(?) היכן הענווה שלך…(?) היכן הצניעות שלך…(?) אפוא מנת ה- IQ האישית שאלוהי השכל חנן אותך בה…(?) מדוע בגדת בשני שותפיך יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון…(?) מה היו הנימוקים שהאיצו בך לנטוש אותם ולחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו שנושא עליו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים ביותר 1000, 2000, ו- 4000 בגין קבלת שוחד, מעשי מרמה, והפרת אמונים…(?) בני גנץ היום אתה מספר לתומכיך המועטים כי אתה מתעב את בנימין נתניהו…(!). It's too late. אתה איש ציבור נטול כל כישרון והיגיון לנתח נתונים מדיניים ופוליטיים. לבסוף אתה גם מסיק מסקנות שגויות והפוכות…מגוחך, מר, ו-פתטי…(!) (צילום ב-iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה (1) : מארס 2021. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי נזכר ומבין מאוחר מידי כי שגה בניווט הפוליטי האישי שלו, והטעה את עצמו ואת מפלגתו. טקסט מסע בחירות הנפל שלו הופך לטעון ומלוכלך. סקרי הבחירות מציבים אותו על גבול % החסימה ומנבאים לו זכייה ב- 4 מנדטים בלבד. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה (2) : מארס 2021. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי נזכר ומבין מאוחר מידי כי שגה בניווט הפוליטי האישי שלו, והטעה את עצמו ואת מפלגתו. טקסט מסע בחירות הנפל שלו הופך לטעון ומלוכלך. סקרי הבחירות מציבים אותו על גבול % החסימה ומנבאים לו זכייה ב- 4 מנדטים בלבד. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה (3) : מארס 2021. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי נזכר ומבין מאוחר מידי כי שגה בניווט הפוליטי האישי שלו, והטעה את עצמו ואת מפלגתו "כחול / לבן". טקסט מסע בחירות הנפל שלו הופך לטעון ומלוכלך. סקרי הבחירות מציבים אותו על גבול % החסימה ומנבאים לו זכייה ב- 4 מנדטים בלבד. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבותו של מר טל עוז ממשרד הביטחון וגם באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

טקסט תמונה (4) : מארס 2021. בני גנץ פוליטיקאי רדוד, איש לא נאמן, לא נבון, וקצר רואי נזכר ומבין מאוחר מידי כי שגה בניווט הפוליטי האישי שלו, והטעה את עצמו ואת מפלגתו "כחול / לבן". טקסט מסע בחירות הנפל שלו הופך לטעון ומלוכלך. סקרי הבחירות מציבים אותו על גבול % החסימה ומנבאים לו זכייה ב- 4 מנדטים בלבד. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבותו של מר טל עוז ממשרד הביטחון וגם באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

פרפרת 2 : מפקד רדיו גלי צה"ל מר שמעון אלקבץ נדרש להפסיק לאלתר ו/או לפחות להעיר באופן החריף ביותר לפרשן יעקב ברדוגו (איש רדיו מוכשר ודומיננטי וגם מעז וחכם) שנחשף שוב ושוב כתומך פוליטי מתמיד של ראש הממשלה בנימין נתניהו. יעקב ברדוגו נשמע לי כ-תומך אוטומטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעודו מאפיל לחלוטין וגובר של שני השדרנים המובילים שלו ברדיו גלי צה"ל אולם כנועים ו-נעדרי כל מנהיגות תקשורתית, ירון ווילנסקי ואמיר בר שלום. מדהים ששני שדרני רדיו (וטלוויזיה) כה וותיקים ו-בעלי מוניטין, ירון ווילנסקי ואמיר בר שלום החלשים וה-וותרנים, מסכימים ביודעין לנגן כינור שני בצֵל צלילי מיתרי הקונטרבס הראשון של יעקב ברדוגו. ירון ווילנסקי ואמיר בר שלום הרי מדובר בראש ממשלת ישראל מכהן שנושא עליו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים ביותר שהוגשו נגדו 1000, 2000, ו- 4000 בגין קבלת שוחד, מעשי מרמה, והפרת אמונים.  מה קורה עם הכבוד העיתונאי והכבוד העצמי של שני הנ"ל האלה ? מה מתחולל מידי בוקר עם שני החבר'ה האלה כשהם מתבוננים במראה שלהם ורואים צֵל ?

פרפרת 3 : עדותו הפוליטית של זאב אלקין כפי שהושמעה באוזניו של בן כספית ברדיו 103FM בתוכנית "בחירות אישיות" אודות הקשר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הפרשן הפוליטי של רדיו גלי צה"ל יעקב ברדוגו, היא מטלטלת, מרעידה, מדהימה, ו-מדברת על עיתונאות מוּטָה ולא הגונה, עיתונאות ש-מעלה הרהורים קודרים ו-מחשבות נוגות.

פרפרת 4 : יאיר גולן איש מפלגת מרצ תקף בחריפות ברדיו גלי צה"ל אצל אמיר איבגי את אריה דרעי מנהיג ש"ס. הוא ציין כהאי לישנא כי אריה דרעי הוא פושע פלילי שישב בכלא והוסיף כי החינוך החרדי מעלים לגמרי את לימודי הליבה.

פרופסור רָן חֶרְמֵֹש, תבורך (!)

פרופסור רן חרמש מעלה במאמרו בפומבי בעיתון "הארץ" טענה רפואית – מתמטית הגיונית וחשובה וראויה לעיון וחשיבה מחדש. חברות "פייזר" ו- "מודרנה" פרסמו בכל רחבי העולם מידע כהאי לישנא האומר כי שתי זריקות החיסון שלהם מעניקות למתחסן הגנה של % 95. משרד הבריאות של מדינת ישראל הודיע בגאווה (מוצדקת) כי ארבעת קופות החולים, כללית, מאוחדת, לאומית, ומכבי חיסנו כבר 5.000000 (חמישה מיליון) אזרחים במדינת ישראל בשתי מנות חיסון. כאן נכנס לתמונה פרופסור רן חרמש (איש נבון וחכם) ואומר כלהלן :…אך האם כל המחוסנים – מחוסנים (?) כמובן שלא (!) הן "פייזר" והן "מודרנה" דיווחו שהחיסונים שלהן יעילים ב- רמה של % 95. זהו כמובן הישג מדהים, ואולם ראש הממשלה בנימין נתניהו פלוס שר הבריאות יולי אדלשטיין, ועמם פרשני הטלוויזיה השונים כולם מתעלמים מהעובדה שאותם % 5.0 מאלה שקיבלו כבר שתי זריקות חיסון אינם עמידים בפני המחלה…מאות אלפים חיים בתוכנו כשהם בטוחים בעמידותם, מתנהגים בהתאם, אולם עלולים ללקות בנגיף הקורונה…

חישוב מתמטי פשוט ברמה של כיתה ג' בעזרת ערך משולש קובע בבירור שאותם % 5.0 אחוזים מבין ה- 5.000000 (חמישה מיליון) אזרחי ישראל נשים וגברים בוגרים וצעירים ואשר כבר חוסנו, עליהם מדבר פרופסור רן חרמש, מהווים מספר מתמטי גדול ממדים ש-שווה ל- 250000 (רבע מיליון). פרופסור רו חרמש ממשיך להביע את דעתו ההגיונית והמעניינת, כלהלן :…כפי הנראה איש איננו מעוניין לאתר את אותם 250000 שאף על פי שהתחסנו, הם בעצם אינן מחוסנים…ומוסיף, יש להיעזר אם כך בבדיקות סרולוגיות…בדיקת דם פשוטה שמזהה את ריכוז נוגדני הקורונה בגוף האדם…חלקם מספקים תוצאות מספריות, אחרים מסתפקים בתשובות חיוביות ו/או שליליות…ואולם גם אם מקבל האדם תשובה שלילית , קרי, רמת הנוגדנים בדמו נמוכה מהנורמה, אין מספקים לו סולם הגנה : לא מנת חיסון נוספת, לא הדרכה כיצד לנהוג…במקרה הטוב משיבים הרופאים שהם אינם יודעים כיצד לנהוג במצב כזה…אין עדיין מחקרים בנושא. במקרה הרע, הם משיבים שאין להיעדרות נוגדנים משמעות קלינית…".

מוסיף פרופסור רן חרמש ואומר כלהלן :…רבותיי המלומדים הגיע הזמן להתעורר. כולם מדברים על אפשרות שנזדקק לזריקה נוספת בעוד כמה חודשים…מחקרים באנגליה מצביעים על כך שבעלי משקל עודף אינם מצליחים להגיע לחיסון אחרי שתי זריקות ומציעים לתת להם חיסון שלישי…", ומוסיף, בנושאי בריאות למדתי שאם יש ספק אז אין ספק.

פרופסור רן חרמש , מסכם :…מן הראוי שנעניק לכל המעוניין אפשרות לבדיקה סרולוגית על חשבון המדינה (היום הבדיקות בבתי החולים הן בתשלום). מן הראוי שנאפשר למי שרמת הנוגדנים של גופו נמוכה מהנורמה, לקבל מנת חיסון שלישית. במקביל יקומו החוקרים בבתי החולים, ישלבו את נתוני הבדיקות הסרולוגיות עם נתוני התחלואה ב-קורונה ויבהירו את המצב. פעולה זו תציל חיים של לא מעטים.

פרופסור רן חרמש, תבורך (!). וגם תודה רבה לעיתון "הָאָרֶץ" שפרסם בפומבי את דעתך החשובה וההגיונית. אנוכי עדיין תמה מדוע עורך "הָאָרֶץ" בן אלוף לא מצא צורך לפרסם את האנליזה הרפואית – מתמטית המעניינת והחשובה שלך בקדמת העיתון ב-עמוד 2 של העיתון ודחק אותו לאחור ל-מדור המכתבים למערכת "הארץ" בעמוד 11.

פוסט מס' 966. הימים ההם – הזמן ההוא.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד ממני לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור. מר גיל סמסונוב התמנה לתפקיד הרם הנ"ל ב- 1998 ע"י ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מסמך ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מסמך ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במכרז שהתקיים בבניין "כלל" בירושלים במשרדי הרשות ב- 10 ביולי 1990. הוא גבר בקלות על המועמד המתחרה מולו נסים משעל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מסמך ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מסמך הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מסמך הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מסמך הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מסמך הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מסמך הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ז"ל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. מנכ"ל רשות השידור באותם הימים ההם של מאי 1985 היה אורי פורת ז"ל ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יאיר שטרן יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מסמך ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מסמך הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מסמך ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם ישיר 155 שעות של התחרויות האולימפיות של אולימפיאדת ברצלונה 92', בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מסמך הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מסמך ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. היה ברור לי כי אנוכי צועד במשעול הנכון ובכיוון הנכון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מסמך ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מסמך הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המורכב והמסובך, והמרוחק והממושך של תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לרבות טקסי הפתיחה והנעילה האולימפיים ב- 28 ביולי 1984 וב- 12 באוגוסט 1984 (בהתאמה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מסמך הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בתאריכים 18 ו-20 באפריל 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א שזכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מסמך הערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מסמך ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for  האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) באמשטרדאם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מסמך הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנה כמות אדירה בת 300 שעות של שידורים ישירים את מרבית אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוונטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מסמך הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. מנכ"ל רשות השידור דאז היה אורי פורת ז"ל ובתפקיד מנהל ערוץ 1 כיהן יאיר שטרן יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מסמך פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מסמך הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בטריקת דלת בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מסמך הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד . המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים . נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 966. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 במארס 2021.