כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 1065. טרגדיה בינלאומית נוראה רוויית דָם ואֵש מתרחשת בימים אלה של חודשי פברואר ומארס 2022 ב-אוקראינה. ב-זמן ה-הֹוֶוה הזה, יש פה דיקטטור רצחני בחזקת פושע מלחמה שהוא נשיא רוסיה ו-קוראים לו וולדימיר פּוּטִין, וצבאו המצויד במיטב נֶשֶק ה-הֶשְמֵד המודרני ש-פלש לאוקראינה. וולדימיר פּוּטִין מאיים להרוס והורס את עריהן הראשיות של אוקראינה ו-מאיים גם להרוג והורג אלפים מאזרחי אוקראינה תינוקות, ילדים, זקנים, וטף חסרי מגן. בינתיים ב-16 ימי הלחימה האכזריים המתנהלים בין צבא רוסיה ל-צבא אוקראינה הדַל והעני אך האמיץ על אדמת אוקראינה בראשות נשיאה הנועז, האמיץ, גיבור חיל, ומנהיג למופת מר וולודימיר זלנסקי, הורג צבא רוסיה באמצעות רכבים משוריינים, טנקים, תותחים, מטוסים, טילים מונחים, והמון צבא החי"ר שלו אלפי אזרחים אוקראיניים מטף ועד זקן מפציץ בנייני מגורים ומגרש מיליונים מבתיהם והופך אותם לפליטים חסרי כל הנוטשים ובורחים ממדינתם במזג אוויר חורפי וקשה בכל דרך אפשרית למדינות שכנות. הם בורחים גם לישראל. ערוץ הטלוויזיה מס' 12 של מדינת ישראל המסקר בהרחבה, בחריצות, ביעילות, בהצטיינות, ובאומץ לב מהשטח את אירועי מלחמת רוסיה-אוקראינה (באמצעות 8 שדרנים/כתבים + שדרניות/כתבות שלו הנמצאים ונמצאות ומדווחים ומדווחות לציבור בישראל היישר מזירת במלחמה), מדווח כבר על כ-2.000000 (שני מיליון) אזרחים פליטים אוקראיניים שבורחים וברחו ממדינתם ביניהם מאות אלפים רבים של תינוקות וילדים רכים. תבורך חברת החדשות של ערוץ 12 (!). העולם החופשי הדמוקראטי ובראשו ארה"ב מתנהג ב-טַחֲרָנוּת, בעצלתיים, במתינות יתירה, ו-איטי ומסורבל מאוד בתגובותיו כלפי רוסיה התוקפנית ונשיאה פושע המלחמה על פי כל הגדרה משפטית (!), וולדימיר פוטין. התנהגותו הנפשעת של וולדימיר פוטין כלפי אזרחי אוקראינה היא בלתי מתקבלת על הדעת. מתבצע כאן רצח עם המוני של אזרחים אוקראיניים חפים מפשע ונטולי כל מגן ע"י כלי נשק ה-הֶשְמֵד המודרניים של הצבא הרוסי בעוד ארה"ב ניצבת מנגד. העולם החופשי הדמוקראטי מטיל סנקציות כלכליות חמורות וכבדות על רוסיה אך נמנע עד כה מלהתערב צבאית בטרגדיית הרצח ובפורענות והאסון ההומניטאריים החמורים שפוקדים את אוקראינה מטעמו של צבא רוסיה על מפקדיו והגנראלים שלו, ונשיא רוסיה וולדימיר פוטין. בלתי אפשרי לעבור ככה סתם לסדר היום הרגיל שלנו. סנקציות כלכליות אינן מספיקות. דרושה התערבות צבאית של העולם החופשי והדמוקראטי מיידית כדי לעצור את הֶרֶס וחורבנה של אוקראינה בדם ואש ע"י הצבא ה-רוּסִי.  

וגם: פרטים אחרים שמשכו השבוע את תשומת לִבִּי ושִֹכְלִי וביניהם המפגש הטלוויזיוני של המגיש המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12 דני קושמרו ב-"אולפן שישי" ביום שישי-4 במארס 2022 עם ההיסטוריון המעניין והמרתק פרופסור יובל נוח הררי.

וגם: קבוצת הכדורסל האמריקנית השוקעת של מכבי ת"א נטולת שחקנים ישראליים אותנטיים. היו פעם זמנים אחרים. פוסט מס' 1065. הועלה לאוויר בשבת – 12 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

1. המפגש של מגיש "אולפן שישי" בערוץ 12 דני קושמרו עם הפרופסור המחונן ו-רב המוניטין יובל נוח הררי מחבר הספר "קיצור תולדות האנושות" היא גולת הכותרת של פוסט מס' 1065. הריאיון בן כ-11 דקות שערך דני קושמרו עם ההיסטוריון פרופסור יובל נוח הררי (איש מרתק) ב-"אולפן שישי" של ערוץ 12 היה חשוב ו-מרתק ונגע למלחמה האכזרית שכפתה רוסיה בראשותו של נשיאה וולדימיר פוטין על אוקראינה בראשות מנהיגה וולודומיר זלנסקי, וכותרתו הייתה כלהלן: "על מלחמה ושלום, הצד הנכון של ההיסטוריה". מדובר בהיסטוריון בעל כישרון טלוויזיוני מחונן בעל ידע עצום בתחום ההיסטוריה, שמתנסח היטב ומהירות מחשבתו ו-קצב דיבורו, נימוקיו, והסבריו תואמים ומקבילים ל-קצב מהירות ותנועת שני מרכיבי הטלוויזיה ה-Video וה-Audio. פרופסור יובל נוח הררי הגדיר בעת הריאיון עם דני קושמרו ללא כחל ושרק את נשיא רוסיה וולדמיר פוטין "דיקטטור רצחני…(!)" נוכחותו הטלוויזיונית של פרופסור יובל נוח הררי על המסך היא רבת ידע מלווה בצניעות וענווה. לכן ו-ללא כל צל של ספק היא מדהימה ו-מרשימה (!). אנוכי מדבר בשם עצמי. וגם: אם הייתי מנהל חברת החדשות של ערוץ 12 הייתי בוחר ו-מטיל את משימת השיחה החשובה הזאת עם פרופסור יובל נוח הררי על אמנון אברמוביץ' (ו-לא על דני קושמרו).

מדהים. העולם החופשי והדמוקרטי יורה סנקציות על רוסיה של וולדימיר פוטין ואילו וולדימיר פוטין יורה בתותחים על ערי אוקראינה. אני שולף מ- זיכרוני כמה כותרות שכה אמר אותן פרופסור יובל נוח הררי בין השאר לדני קושמרו באותה השיחה החשובה ההיא שנערכה ביניהם ביום שישי – 4 במארס 2022 ב-"אולפן שישי" בערוץ 12.

א. פרופסור יובל נוח הררי : "…פה זה מלחמה של איש יחיד…זו לא מלחמה של העם הרוסי…העם הרוסי לא רוצה את זה…"

ב. פרופסור יובל נוח הררי : "…וזה באמת מקרה היסטורי נדיר של מלחמה של איש אחד…ולרוע המזל זה איש עם עוצמה אדירה…שכמה ברגים השתחררו לו שָם…".

ג. פרופסור יובל נוח הררי : "…זה לא חלמניצקי…זה זלנסקי (!)…בהווה יש פה דיקטטור רצחני (!) שמאיים להרוג מאות אלפים ו-לגרש אותם מהבתים שלהם…".

ד. פרופסור יובל נוח הררי : "…יש הרבה מאוד אנשים בעולם שמסתכלים על מה שקורה…ואנחנו נראה את זה מתפשט לעוד ועוד מקומות…ולכן זה אינטרס של כל בן אדם בכדור הארץ לעצור את זה…פוטין חייב להפסיד וחייב שייראו שהוא מפסיד…".

ה. פרופסור יובל נוח הררי : "…מה שהיה חשוב לי אז ועדיין חשוב מאוד היום, זה להצליח לדבר עם העם הרוסי…להצליח לפרוץ את מסך של התעמולה של אמצעי התקשורת הממשלתיים של רוסיה, ולהגיע לעם הרוסי, ולהעביר מסרים נגד דיקטטורה, נגד מיליטאריזם, נגד הומופוביה…אני חושב שזה מאוא מאוד חשוב לא לוותר על העם הרוסי…לעשות כל מאמץ לדבר איתם…הם בעלי הברית שלנו…הם לא האויבים שלנו…בטח בסיטואציה הנוכחית…ובאמת כל מי שיכול להגיע ובישראל יש הרבה מאוד אנשים, זה הזמן להרים טלפון, לשלוח ווטסאפ, משהו…לספר להם את האמת על מה שקורה…כי אנחנו חייבים אותם בצד הנכון, בצד של השלום, ובצד של הדמוקראטיה…".

ו. פרופסור יובל נוח הררי : "…העולם המערבי הוא לאין שיעור חזק יותר מהרוסים ואפילו מהסינים…".

ז. פרופסור יובל נוח הררי : "…כדי לעשות שלום צריך הרבה אנשים שישתפו פעולה…כדי לעשות מלחמה מספיק עריץ אחד…". 

טקסט תמונה (1) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי (מימין) מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו (משמאל) השדר המוביל של חברת החדשות ב-ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (2) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (3) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (4) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (5) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (6) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות ב- ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (7) : יום שישי – 4 במארס 2022. פרופסור יובל נח הררי מתראיין ב- "אולפן שישי" אצל דני קושמרו השדר המוביל של חברת החדשות של ערוץ 12. (באדיבות ערוץ 12).

גם אנוכי אומר תודה רבה לפרופסור יובל נוח הררי.

וגם :

1. כתבתה של יעל אודם בערוץ 12, "על רגל אחת", אודות הספורטאית הדתייה הישראלית מחליקת הסקי הנכה שיינא ווספי שנטלה חלק במשחקים הפארא-אולימפיים באולימפיאדת החורף שנערכו לאחרונה בבייג'ינג-סין, מעוררת השראה עצומה. השראה שראויה להערכה רבה.

2. התעללויות והתעמרויות מנובזות של חלק מהגננות בפעוטים ופעוטות חסרי ישע בגנים השונים ברחבי הארץ הן פשע פלילי מזוהם ומטונף. מדובר כנראה במיעוט, אולם עדיין מדובר בחלאה ומכת מדינה מנובזת שמתרחשת בארץ ישראל החופשית. על המדינה להעניש את הגננות הפושעות ועוזרותיהן בכל חומרת הדין ולהטיל עליהן גם קנסות כספיים כבדים. מה זה צריך להיות הדבר הזה להתעלל ולהתעמר בפעוטים ופעוטות רכים בגנים האלה כשהם חסרי כל הגנה…???

3. יובל קרניאל בפוסט שלו המתפרסם בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי – 11 במארס 2022 וכותרתו "אל תתנו להם במה (כולל טאוב)", רושם ו-כותב באחת השורות כי, "…התקשורת הישראלית אכן נגועה בפוליטיזציה…". אין בכך כל חדש, כל חידוש, וכל רבותא.

4. ה-פֶלִיטֹון של אלון עידן המתפרסם במסגרת מדורו "בעיני המתבונן" במדור הספורט בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי – 11 במארס 2022, וכותרתו, "49 הערות על משחק גדול. ממש גדול", מגוחך, דל, ו-משעמם. הפוסט הזה של אלון עידן איננו ראוי לדפוס ובטח לא לקריאה. מעניין אלו שיקולים מנחים ומדריכים את עורך "הָאָרֶץ" לפרסם פוסט-מידע כזה כל כך לא חשוב, עלוב, וחסר ערך שכתוב ברמה של ילד בכיתה ג' ב-בי"ס יסודי.

5. לעומת זאת הפוסט של העיתונאי עוזי דן שמתפרסם באותו העיתון ("הארץ") ובאותו התאריך (יום שישי – 11 במארס 2022) תחת הכותרת, "לפני הקאטארים, אפילו לפני גאידאמאק, היה רומן אברמוביץ", הוא מאמר עיתונאי רווי מידע חשוב, מעניין, ובעל ערך.

6. אודיה קורן (שותפתו של נתן דטנר בהגשת תוכנית האקטואליה "בטלים בשישי" המשודרת תמיד בימי שישי בשבוע בין 13.00 ל- 14.00) טעתה משהביעה את חוות דעתה ו-התייחסה בשוויון נפש (כפי שזה נשמע לי) לאינפורמציה החוזרת ונשנית (אולם עם תוספות מידע עיתונאי חדשותי) אודות מלחמה הקשה והאכזרית הניטשת בכל עוזה כבר במשך שבועיים וחצי בין רוסיה לאוקראינה על אדמת אוקראינה. נשיא רוסיה וולדימיר פוטין הוא פושע מלחמה.

7. צמד הקומדיאנטים ארז טל וישראל קטורזה המופיעים בערוץ 12 בלילות שישי בתום התוכנית "אולפן שישי", (תוכניתם ההומוריסטית הנפלאה קרויה, "זה לא אולפן שישי") הם מזהירים, נבונים, אותנטיים, חדים וחכמים, ו-כישרוניים. בשתי מילים : נהדרים (!). יופי (!!). שני הקומיקאים האלה ראויים לכל דבר שבח. אנוכי מוחא להם כף ומעניק לשניהם הדרת כבוד בשעה שהם מתארחים על המסך בביתי אי שם בלילות שישי בצפון הישן של תל אביב.

8. קבוצת הכדורסל האמריקנית של מכבי ת"א הפסידה ב-בלגראד ביום חמישי – 10 במארס 2022 לקבוצת הכדורסל הסרבית "הכוכב האדום" במחזור ה- 29 של של ה- Euroleague, בתוצאה 77:84. מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל מובסת, משעממת, ולא מעניינת ש-רוויה באין סוף שחקנים זרים חלשים, מעניקה להם חוזים ומשלמת להם משכורות של מיליוני דולרים, ואף על פי כן נותרה רופפת ו-כושלת. קבוצת הכדורסל הנוכחית של מכבי ת"א נעדרת לחלוטין עד כמה שזכור לי שחקנים ישראליים אותנטיים. שני שחקני מכבי ת"א ג'ק כהן וג'ון די ברתולומיאו הם יהודים לכל דבר אך מזווית מבט "כדורסלנית", הם אינם ו-הם לא – Made in Israel. זאת עובדה. שניהם, כדורסלנים חביבים אבל הם רכש תוצרת ארה"ב, Made un USA. מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל מקצוענית עלובה, לא מעניינת, מובסת על שלל שחקניה. העיקר, שהנהלת מכבי ת"א פיטרה והעיפה הביתה דווקא את המאמן המצוין של הקבוצה היווני יאניס ספרופולוס. במקומו מונה לתפקיד הבכיר אבי אבן. ימי הזוהר הרחוקים ההם של קבוצת מכבי ת"א ההיא בראשותם של מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי, אולסי פרי, ג'ים בוטרייט ז"ל, שוקי שוורץ, בוב גריפין, אריק מנקין, ואחרים והמאמן הבלתי נשכח רלף קליין ז"ל חלפו ואינם עוד. האם לבלי שוב…???

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ-יובל שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה ארנון צוקרמן מתירה לקבוצת מכבי ת"א לענוד בסופה של עונת המשחקים האירופית 1977 / 1976 את הפרסומת המסחרית "עלית" על גופיות השחקנים. זוהי קבוצת הפאר מכבי ת"א שניצחה ב- 17 בפברואר 1977 ב-ווירטון / בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91, וב- 7 באפריל 1977 גברה בבלגראד / יוגוסלביה במשחק הגמר של גביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות על אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות (!). להלן זיהוי גיבורי העלילה בימים ההם מימין לשמאל : ג'ים בוטרייט ז"ל (15), אריק מנקין (4), מוטי ארואסטי (7), טל ברודי (6), בוב גריפין (11), אייל יפה (10), מיקי ברקוביץ' (9), שוקי שוורץ (5), לו סילבר (12), ו- אולסי פרי (8). (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1968 והשנים שבאו בעקבותיה. הכדורסל הישראלי ההוא לפני 54 שנים. למרות שתהליך הרֶכֶש האמריקני ויבוא כדורסלנים יהודים-אמריקניים מארה"ב לישראל כדי לזכות בבכורת הכדורסל בארץ היה כבר בעיצומו, זאת הייתה רק תחילתו של דיפוזיה ו-פעפוע ה-"אמריקניזציה" ישירות לתוך עורקי ו-וורידי הכדורסל הישראלי ההוא. קבוצות הפועל ת"א בראשות היו"ר אברהם פלדה והפועל רמת גן בהובלת היו"ר איתן מגידו חיפשו כל דרך והיו נחושים ו-חדורי אמביציות לנשל ולהסיר את כתר האלופה מראשה של מכבי ת"א ההיא ומראשו של מורה הדרך שלה ומנהיגה עו"ד שמעון מזרחי.  

ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי קבוצת הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה. בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית, מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית, נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב. מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל . יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר קבוצת הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא אברהם פלדה, להוט, אחוז אמביציות, ו-רווי שאיפות להסיר את כתר האלוף מראשו של שמעון מזרחי יו"ר קבוצת הכדורסל המשגשגת של מכבי ת"א לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר קבוצת הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי. גם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א ולהתיישב על הכֵּס. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ונִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה במידה רבה מורה דרך למר אָבְרָהָם פְּלָדָה ומר אֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשלב עמך זרועות". זה היה התנאי שהצבתי לו. אם אתה רוצה ללכת שלוב זרוע עמי ועם רשות השידור עליך להיות אלוף. (את אותו התנאי ו- הסטטוס הצענו לכל קבוצה בארץ לרבות הפועל גליל עליון שזכתה באליפות המדינה במאי 1993 אולם היו"ר שלה גדי יעקב מקיבוץ מנרה העדיף ללכת שלוב זרוע עם ערוץ 5 בכבלים). כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה ולהטיל חיץ בין כמה קטגוריות שונות : בין שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם, לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי לדורותיו, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית, ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם.

הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חיים יחיל דיווח ב- 1969 כי הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בשלביה הראשונים ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל (מת כשהוא כמעט בן 96) ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד יבד"ל (בן 86, היום) מצאה תהודה רבה בציבור, למעלה מן המשוער (!). היה מדובר בנתון דרמטי : כבר במהלך השנה הראשונה של הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, קנו אזרחי ישראל למעלה מ- 150000 (מאה וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה ותהליך רכישתם התקדם במהירות רבה גם בשנים הבאות. התור לחנויות החשמל היה ארוך בהרבה מהתור לספריות העירוניות. תקציב רשות השידור (רדיו + טלוויזיה) לשנת הכספים של 1973 – 1972, שלוש שנים בלבד מאז סיים צוות ההקמה את מלאכתו, עמד על 66.850000 (66 מיליון + 850 אֶלֶף) ל"י. ה-אומדן היה כי תושבי המדינה החזיקו בבתיהם אז ב- 1972 כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה שחייבים בתשלום אגרה בנוסף לחצי מיליון מקלטי רדיו. פירושו של דבר היה כי למעלה מ- % 80 של האוכלוסייה במדינת ישראל צופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההתעניינות העצומה הזאת של הציבור מחייבת את רשות השידור לספק לצרכנים שלה שירות אשר יענה במידה גדולה והולכת על ציפיותיהם. עם זאת קצב התפתחותה של הטלוויזיה היה איטי. בנוסף למחסור בתקציב היו קיימות מגבלות פיסיות שהעיקריות שבהן היה קיומו של אפיק טלוויזיה אחד בלבד בישראל בו חייבת רשות השידור לשדֵר על פי חוק בשתי שפות עברית וערבית כמו גם הצורך להתחלק באפיק הבודד הזה עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית. היו עוד מגבלות שידור כמו קיומם של שני אולפנים בלבד, אולפן א' ששכן בקומת המרתף ואולפן ב' שמוקַם בקומה השנייה בבניין הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. כמו כן שרר חוסר בציוד וכוח אדם מיומן, עיתונאי וטכני. כמות מצלמות הפילם והמצלמות אלקטרוניות הייתה מועטה. המערך הטכנולוגי הדַל כלל בתחילה רק ניידת שידור אחת להפקות חוץ. מספר העובדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1969 היה 217 (מאתיים ושבע עשרה). בתוך זמן קצר של פחות משלוש שנים נוספו לה עוד 100 עובדים בתחומי השידור השונים. מדינת ישראל ניצבה מאחור ופיגרה בהרבה בהקמת רשת הטלוויזיה שלה אחרי רוב הארצות האחרות בעולם ולא רק אחרי המפותחות שבהן. מחסור בכוח אדם מיומן ומאומן לתפקידיו מחד, והדרישה למתן שירות טלוויזיה מקיף ומגוון תוך זמן קצר מאידך, העמידו את עובדי הטלוויזיה ואת מוסדותיה בפני אתגר שקשה לעמוד בו ויצר מתח מתמיד. ציפיות הציבור מהטלוויזיה היו גבוהות אך היכולת לספקן לא הדביקה את הַקֶצֶב. אף על פי כן הושגה התקדמות. בין השירותים האינפורמטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית היווסדה צריך לציין את הפקת שידור מהדורת החדשות "מבט" (הפכה למהדורה יומית בתוך זמן קצר יחסית), מהדורת החדשות הלילית הקצרה, המגזין השבועי המשודר בערבי שישי "יומן אירועים", תוכנית האקטואליה "מוֹקֵד", ואת הפקות שידורי תוכניות הספורט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כמה צעדים גדולים לפנים ונהנתה מפופולריות עצומה חסרת תקדים. רשות השידור הייתה רשאית לטפוח לעצמה על הכתף מעת לעת אף על פי שספגה בעיתונות ביקורת ציבורית מקצועית קשה. לעתים מוגזמת וגם לא תמיד מוצדקת [2]. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם הפך במשך יותר משני עשורים של שנים מאז 1947 את שחקני הכדורגל של ישראל ובראשם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', צבי סטודינסקי, ישראל ווייס, דוד שוויצר, משה מלמד, יוסף גולדשטיין, בועז קופמן ואחרים לכוכבי עַל – ואת עצמו לשַדָּר לאומי לא רק אָהוּד. אָהוּב. עם מיסודו של הגַל הקַל ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה וההרשאה לשדר פרסומות מסחריות ברדיו, ביקשו מפיקי ומשווקי הפרסומות המסחריות ואנשי יחסי הציבור שלהם להשתמש בקולו הייחודי, האָהוּד, וה-אימורטאלי של נחמיה בן אברהם כדי לקדם את שיווק ומכירת מוצריהם. נחמיה בן אברהם היה יכול להיות בן רגע מולטי מיליונר אך סירב והכריז בגאווה, "אני עיתונאי ולא פרסומאי. קולי איננו ניתן להשכרה". את זאת סיפרה לי בעת עריכת התחקירים שלי אלמנתו תמרה בן אברהם. בראשית  1970 הרדיו כבר לא הספיק. בתוך זמן קצר גבר דן שילון על נחמיה בן אברהם ונטל ממנו את ההילה והפופולריות של שדרן ספורט מפני שהטלוויזיה הייתה Media וכלי תקשורת מרשים מהרדיו. ראה הספר "הכדורגל הוא סַמָּן יְמָנִי טלוויזיוני" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אולם אלוהי הטלוויזיה והרדיו שמר בכל זאת חֶסֶד נעורים לנחמיה בן אברהם ז"ל.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 50 שנים. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין קבוצת איניס ווארזה האיטלקית לבין קבוצת יוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה. אנוכי (מימין) משמש סטטיסטיקאי והמחשב "האלקטרוני" של שדר הספורט הראשי והמוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דן שילון (משמאל), בטרם עידן המחשבים, ועושה זאת באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום ההוא של אריה מליניאק. גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים אמריקניים צעירים מוכשרים שחלמו כמובן להגיע לשורות ה- NBA. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה. באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו. את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב "המכבים" בתל אביב של לפני מלחמת ששת הימים 67', ליד קולנוע "אוריון" הישן שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל .

טקסט תמונה : ערב יום רביעי של 19 באוקטובר בשנת 1966. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני מ-ניו ג'רסי טל ברודי אז בן 23 (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 ב-תל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א בימים ההם שבתאי "סבי" בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שהפקתי, ביימתי, צילמתי, וערכתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים בחודש ספטמבר של שנת 1980.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. תמונה היסטורית. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין (בן 53 בתמונה ) לוחץ את ידו של עלם חמודות טל ברודי (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני, גיבור ספורט חדש, וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר ז"ל אז יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

בפברואר 1969 נטש פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל (מת לפני כמה חודשים כשהוא כמעט בן 96) בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה עתה העמיד אותה על רגליה. הוא חווה תרבות ניהול פוליטית קשוחה של הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל, עמה לא יכול היה להסכין עוד. סגנו עוּזִי פֶּלֶד הלך בעקבותיו ופרש אף הוא (עוּזִי פֶּלֶד היה המנכ"ל הראשון והמוצלח של הזכיינית "טלעד" אחת משלוש החברות הזכייניות יחדיו עם "רשת" / מנכ"ל דן שילון ו- "קשת" / מנכ"ל אלכס גלעדי – שהרכיבו את ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 המסחרי עלה לראשונה ל- "אוויר ב- 4 בנובמבר 1993). ב- 1970 כתב פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (אז בן 44) את המסה המפורסמת שלו אודות נסיבות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967, וקרא לה, "Television comes to the people of the book". מומלץ לקריאה ועיון. חלק מאנשי חטיבת החדשות בראשות פרופסור שלמה אהרונסון הסתייגו בזמנו מאסטרטגיית והעדפות השידור של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ולעגו לתזות הטלוויזיוניות שלו. בעיניהם הוא נחשב עדיין לעולה חדש מארה"ב ונותר "אמריקני מובהק" שאיננו מכיר את המציאות הישראלית במדינת ישראל. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

טקסט תמונה : ינואר 1968. זהו פרופסור אֵלִיהוא כָּ"ץ ז"ל (בן 42 בעת צילום התמונה) מנהל צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כאן הוא נראה בלשכתו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונה אז "בית היהלומים" והיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל נולד בארה"ב ב-1926 ועלה לארץ מניו יורק, ארה"ב בשנת 1963. ב- 1967 נחשב עדיין ל- "עולה חדש" אך השר הממונה בימים ההם על רשות השידור ישראל גלילי ז"ל (חבר קיבוץ נען) חשב שאין טוב ממנו והטיל עליו את המעמסה הכבדה להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום, מעפרה. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שנות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מכבי ת"א היא מועדון פרטי שהופכת בהדרגה לקבוצת כדורסל ישראלית עם קצת סיוע אמריקני. תופעת ראשית תהליך "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי האותנטי איננה מונעת מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להפוך את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה, של כל מדינת ישראל.

עונת הכדורסל של 1976- 1975 הייתה נוראית והסבה למכבי ת"א עוגמת נפש רבה. אומנם המצביא משה דיין ז"ל המשיך להיות אורח כבוד של המועדון במשחקי הבית בהיכל הספורט ביד אליהו ואף ירד לפרקט ללחוץ את ידי השחקנים, אולם מדובר בתקופה שהמועדון ירצה לשכוח. מכבי ת"א לא הצליחה להפוך לקבוצה של המדינה וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הצליחה לעשות אותה כזאת. הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו. דָוִד מוֹשֶבִיץ זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ לא היה חוזר הביתה. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 השנה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות".

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. שר הביטחון הנערץ משה דיין ז"ל עוטה מעיל רוח צבאי ועונד עניבה נכנס בפעם הראשונה מבעד לשערי הברזל של היכל הספורט הפתוח ביד אליהו ומתכבד בכבוד עצום ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של היו"ר נוח קליגר ז"ל. משה דיין בא לצפות במשחקה של מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צועדים לפניו בנו אסי דיין ז"ל (קיצוני מימין), ו- הבן דוֹד עוזי דיין אז רב"ט בסיירת מטכ"ל (היום אלוף מיל. ומי שכיהן בזמנו בעשור הקודם בתפקיד יו"ר מפעל הפיס), משה דיין ז"ל, ואחריו מזכירו הצבאי אל"מ מתי ניב ז"ל. משמאל, איש לא מזוהה. מכבי ת"א הפסידה 88:96 לאחר הארכה. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. (באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עונת 1977-1976. הימים ההם-הזמן ההוא לפני 46 שנים.

צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976- 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דֶוִוילִי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות אסטרונומי 125 : 78. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת – יגור 69:66. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, איתמר מרזל, אור גורן, גבי טייכנר, עירא הררי, ושחקנים נוספים) והפועל ת"א (עם בארי ליבוביץ', מרק טורנשיין, מולי אבישר, דני ברכה, פיני חוזז, שמואל נחמיאס ואחרים) נשפו בעורפה במשחקי הליגה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה, הועמד בסכנה מיידית וגדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית בשידורי חטיבת הספורט שהוביל אלכס גלעדי. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. לא נותרה לו ברירה. הוא הדיח את המאמן פְרֶד דֶוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין ז"ל. זה היה מינוי נבון. רָלְף קְלָיִין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל היה מאמן בעל טביעת עין חדה, מוכשר, ומנהיג מטִבעו. הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעונות נוספות.

בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא החזיר אז ראשית דבר את מיקי ברקוביץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו, ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני בשם אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מקצועית מוצלחת מאוד גם מבחינה חברתית. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק אנונימי כמעט, ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי האגדי בן ה- 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית ברציפות. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' (צבר ישראלי), ו- אוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוטי ארואסטי (צבר ישראלי), ג'ים בואטרייט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ומִיכָה שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוֹ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ו-מטודיקות לימוד מדויקות. הכול התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ו- יו"ר המועדון ושְמוּאל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחדיו עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים שהייתה לה הנהלה ומנהיגות מצטיינת. רשות השידור והטלוויזיה ישראלית הציבורית קיבלו החלטה לצעוד שלובי זרוע עם מכבי ת"א.

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1971 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי בימים ההם בזמן ההוא. "עֵלִית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר תמורת הצגת, פרסום, וחשיפת הפירמה "עלית" על גופיות השחקנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מפית נייר (לא נשמרה). מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ ואבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון, מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית", בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב : "בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י ". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל החליטה ב- 1971 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ארוכת טווח למשך שנים רבות, בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

לראשונה נחתם בעונת 1977- 1976 הסכם כספי שנתי מסודר צנוע בעבור זכויות השידורים בין מועדון מכבי ת"א לבין רשות השידור הישראלית. עונת 1977- 1976 הייתה גם נקודת מפנה פרסומית, ולראשונה ניאותה ואפשרה רשות השידור בעונה המשגשגת ההיא בראשה ניצבו אז המנכ"ל יצחק לבני ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן לקבוצת מכבי ת"א להופיע במשחקי חו"ל בשידורים הישירים כשעל גופיות השחקנים רקומה הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באנגלית. רשות השידור המונופוליסטית לא הסכימה עד אז (עד עונת 1977- 1976) לצלם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נושאת פרסומת "עלית" והמחלוקת בין שני הגופים הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון בראשותו של נשיאו כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָּר. הרשאתה של הטלוויזיה היוותה הקלה כלכלית עצומה על מועדון הכדורסל התל אביבי שסובסד במשך שֶבָע שנים מאז 1970 ע"י חברת "עֵלִית" ורק עתה נחשפה ושֻוְוקָה הפרסומת המסחרית הזאת של "עלית" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המנופוליסטית בכל עוצמתה.

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו מס' 6 את הפרסומת המסחרית של "עלית" והוגה את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א 79:91 על צסק"א מוסקבה : "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא ב-הכּול…(!)". מימין המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי. מתוך הסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות שהפקתי, ביימתי, וערכתי, והקרוי, "גופייה מס' 6", אודות טל ברודי. הסרט "גופייה מס' 6" שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים, בספטמבר 1980.

סמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דורי נשא ונתן עם היו"ר שמעון מזרחי (בן 82 היום בעת כתיבת פוסט מס' 1065) והגזבר אריה ברנוביץ' והסכים לשלם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מזערי שהכיל 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד. זה בעצם מימן את גובה שכרו של אולסי פרי באותה העונה הראשונה שלו ב- 1977- 1976 בשורות מכבי ת"א. (רשימת פירוט הסכומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 2007 מפורטת ו- נמצאת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי". הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף ומפורטת בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת המדינה ואלופת אירופה בעונת 1977 – 1976 והחשופה ביותר בטלוויזיה ישראלית המונופוליסטית אלא גם העשירה ביותר. למען קוראי הבלוג בעיקר הצעירים אני מביא כאן כמה דוגמאות של מסמכים משנת 1973 ו- 1974 העוסקים ברכישה אד הוק שנתית של זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מדובר בתקופה שדן שילון ואלכס גלעדי ניהלו את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ופרופסור ארנון צוקרמן היה המנהל שלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 1 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 2 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 3 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 בדצמבר 1974. מסמך ג'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- OB הלבן, הלוא היא ניידת השידור הגדולה ומצלמות הטלוויזיה שלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשחור / לבן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו וההצלחות בשידורים ישירים לא איחרו לבוא. אלכס גלעדי היה אז שדר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם שני עוזרי שַדָּר צעירים רפי גינת (מזוקן) והרצל רווה.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת, השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סינודינה בולוניה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100. רבים שאלו אותי בשעתו מי עשה את מי : האם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראה את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א היא שבראה את הטלוויזיה. תשובתי לפונים הייתה אחידה ודו סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון – ואנחנו את המצלמות". חשיפת ההצלחות של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית פעם אחר פעם הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אולם אפשר היה לנסח את הרעיון ההוא גם במילים אחרות : "מכבי ת"א הפכה בעונת 1977- 1976 לקבוצה של המדינה באמצעותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית". הטלוויזיה היא מדיה לתקשורת המונים שמתעדת את המציאות. אין בידה לשנות את העובדות אולם יש ביכולת המצלמות שלה להשפיע על התודעה הציבורית בשעה שהיא עוקבת ומתעדת שוב ושוב את ניצחונות של אותו ה- אובייקט שבו היא עוסקת ואותו היא משדרת אותו ישיר.

הפסגה האמיתית בעונת 1977- 1976 של מכבי ת"א ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבה עדיין הרחק מנגד. כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה. באותה עונה העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א ב- ברנו ובמוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זברויובקה ברנו ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטראלי באירופה.  הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יצחק רבין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הרוסים. רחובות הערים היו ריקים מאדם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי (בלתי נשכח) נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות עצומה. בימים ההם נחשבו השידורים ה- Unilateral האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת עֵמֶק הַאֶלָה בישראל נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר, אולם בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני הזה ללא ביטחונות וערבויות, ובלעדי אלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית). לדן שילון ואלכס גלעדי היו הרבה פּרפורי בטן. הדברים השתנו במרוצת השנים. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה שהופקו ותוכננו על ידי, הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים – זכו ל- מערכת גיבוי כפולה. זה היה בלתי אפשרי לנהוג כך ב- 1977. אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- וִוירְטוֹן בגפו על פי הוראתם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אלכס גלעדי היה השַדָּר, הפרשן של עצמו, וגם המפיק והטכנאי של עצמו במקום האירוע. לפני שטָס מינה אותי לעורך המִשְדָר בירושלים. ענת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שרן הייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה ויפה כפי שחשפו אותה מצלמות הטלוויזיה לציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. כשניבטה דמותה של ענת שָרָן ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהיא מְבַשֶרֶת לציבור על בוא השידור הישיר בתשע בערב דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, חשתי הקלה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי. מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. במרווחים האלה של הפסקות המשחקים בין שתי המחציות נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס, ואת פּוֹפַּאיי המלח אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה היה סטנדרט השידור המקובל בימים ההם. הקנקן ומה שיש בתוכו.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. זוהי שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית ענת שרן, מי שקנתה את פרסומה הראשוני כקריינית רצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטרם מיסוד אולפני ספורט מנווטים. ענת שרן וקרייניות וקרייני רצף נוספים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הובילו את משלם האגרה לצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ממוניטור הטלוויזיה. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 15 בפברואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זבריובקה ברנו 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוּחת אֵל ב- ווירטון את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א בשורותיה שחקן נוער אחד בלבד שצמח על מרצפות המגרש הישן של המועדון ליד קולנוע "אוריון" והשאר שחקני חיזוק אמריקניים ויהודים – אמריקניים שחברו אליה בתקופות שונות, שבה לישראל אפופת הערצה ותהילה שלא היה לה אח ורע בימים ההם לפני 38 (שלושים ושמונה) שנים. אבל נדמה לי שהצל"ש וההערכה האמיתיים מנקודת מבטי שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיעים לשדר אלכס גלעדי, שניצב בכבוד עצום במשימות השידור הטכנולוגיות והלוגיסטיות המסובכות והמורכבות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. הוא היה נטול פרשן, חסר עוזרים, ובלי טכנאי – אך תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. בהיכל הכדורסל של ווירטון שדָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, ניצבה ניידת שידוּר בלגית של רשת הטלוויזיה המסחרית RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד (מצלמה מובילה ומצלמה אחורית) שניצבו על מגדלי צילום זעירים ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי בניידת היה הבלגי מוֹרִיס רִיאָזוּ מ- RTBF. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה והניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר ששמונה מאות אוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אלכס גלעדי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה על המגרש רווי האוהדים את המאמן רָלְף קְלָיִין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של הקפטן טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּל". הצלם הבלגי המופקד על המצלמה המובילה איבד את אָלֶכְּס גִלְעָדִי שניצב על הפרקט ונעלם בין מאות האוהדים הנלהבים לכן בריאיון הראשון עם רָלְף קְלָיִין שמעו רק את קולו של המאמן מבלי לראות אותו. משהעביר אלכס גלעדי את מוקד הריאיון השני ואת המיקרופון שלו אל טַל בְּרוֹדִי התעשת הצלם ואיתר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הצלם של RTBF לכד אותו באיחור כשהוא כבר מראיין את קפטן מכבי ת"א, אך החזון האלמותי ספורטיבי – פוליטי של טַל בְּרוֹדִי "אנחנו על המפה" נאמר כבר "On Camera" (בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה). השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה. הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל מכבי ת"א על האלופה הסובייטית צסק"א בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי. לפתע הפכה הקבוצה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. הזכייה ב- ווירטון היה גם ניצחונה של חברת "עֵלִית" ה- Sponsor הוותיק של מכבי ת"א. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה רקומה על גופיות השחקנים שמה של "עֵלִית" באנגלית (ELITE) שנחשפה בשידור ישיר בן שעתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפני שני מיליון צופים. בעלי החברה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ חיככו ידיהם בהנאה. הקשר המשולש הטלוויזיוני – כלכלי בין רשות השידור לבין מכבי תל אביב ו- "עֵלִית" פעל במלוא עוּזוֹ והפך לסימביוטי. ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון המרעיש והמפתיע. יִצְחָק רָבִּין הזמין את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. לקבלת הפנים הממלכתית הזאת גם אם בטקס צנוע בלשכה צנועה הייתה משמעות היסטורית מרחיקת לכת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצת של המדינה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה לאומית. המדינה העריצה את מכבי ת"א וחפצה ביקרה. לאיש לא היה אכפת כמה זרים משחקים בשורותיה. בכך יצר יִצְחָק רָבִּין מסורת ממלכתית ספורטיבית של מודעות והכרת תודה לאומית למועדון מכבי ת"א בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מְנַחֵם בֵּגִין למכבי ת"א לאחר זכייתה השנייה במארס 1981 בגביע אירופה. זכורות שיחות הטלפון של ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ז"ל עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000.

חודשי פברואר, מארס, ואפריל 1977. ראשיתה של שנת הכדורסל המבורכת ההיא. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל וקבוצת הכדורסל המזהירה של מועדון מכבי תל אביב אלופת אירופה לראשונה בתולדותיה. 

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מועדון פרטי בשם מכבי ת"א בשעה שהוא מעפיל לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א. ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם Freelancer בשם מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. אני שימשתי איש קול ומקליט שלו. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש. כאמור שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכי מולד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה לאנשי מכבי ת"א מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין. הייתי מאוד קרוב אליו כמער וחצי ממנו. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר את הטקסט הבא : "…ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם…". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות : "…וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ. הצלם מיכי מוֹלַד תיעד כל פרט ופרט. הייתי נפעם מיצחק רבין.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל) מביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים מתל אביב על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה של מכבי ת"א למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי בתקופת התנ"ך. ראש הממשלה ראה בשחקני החיזוק האמריקניים בשורות מכבי ת"א חלק אינטגראלי בלתי נפרד ממערך הקבוצה. הוא קיבל בטבעיות את נוכחותם במועדון הפאר של מכבי ת"א. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מיקי ברקוביץ' מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה 79:91 בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מוטי ארואסטי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. אולסי פרי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מאמן מכבי ת"א רלף קליין ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה: 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. לו סילבר מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. שוקי שוורץ מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. ג'ים בוטרייט ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתה לי שהות להתבונן בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו . הוא היה אז בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת מחקר וכתיבת 13 הספרים עכשיו של הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, יושרה, צניעוּת וגם רוגע. אהבתי אותו אהבה רבה. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים. הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני והוא אלוף פיקוד הצפון.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין ז"ל (בן 55, בתמונה) מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב-יום חמישי ההוא של 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א המשגשג והבלתי נשכח (בן 38, בתמונה) מעניק ו-נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב העניקה למועדון המפואר את הגושפנקה הממלכתית הרשמית ואת ההגדרה הכללית אך המדויקת כי מכבי ת"א הפכה להיות קבוצת ספורט נפלאה, אהודה, ומשגשגת של כל מדינת ישראל. המצלמות של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדו אז את פסיעותיה של מכבי ת"א באירופה על כל צעד ושעל, והניבו רייטינג מזהיר, אישרו את ההגדרה ההיא כי מכבי ת"א היא נציגה נבחרת של כל מדינת ישראל (!). זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר ז"ל שימש אז בתפקיד יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ועו"ד שמעון מזרחי יבד"ל. (לע"מ תמורת תשלום).

עלי לציין כאן שלא רק ראש הממשלה יצחק רבין העניק למכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית, גם נשיאי חברת "עֵלִית" חלקו כבוד ויקר למועדון הכדורסל שפרסם את המותג המסחרי שלהם בישראל ובכל רחבי אירופה. אבא פרומצ'נקו ז"ל ומרק מושביץ ז"ל ערכו קבלת פנים ונשף ניצחון במלון "דָן" בתל אביב לאלופת אירופה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה זוהתה קבוצת ספורט כלשהי באמצעות ה- Sponsor שלה. כשאמרת מכבי ת"א – אמרת עלית. כשאמרת עלית – אמרת מכבי ת"א. אבא פרומצ'נקו ז"ל נאם בפני הנוכחים והודה לקבוצת מכבי ת"א על שיתוף הפעולה. הוא הדגיש בהבלטה רבה את תרומתם העצומה לשל שני שחקני החיזוק האמריקניים אולסי פרי וג'ים בוטרייט למועדון. היה לי בשעתו בעת עריכת המחקר והכתיבה הכבוד הרב והעונג להיפגש עם אלמנתו תבד"ל גב' רות פרומצ'נקו ולשמוע ישירות ממנה את קרבתו ואהדתו של בעלה אבא פרומצ'נקו ז"ל למועדון מכבי ת"א. כמו שהיה לי גם הכבוד הרב והעונג להיפגש עם דוד מושביץ יבד"ל בנו של מרק מושביץ ז"ל ולשמוע ממנו עד כמה העריץ אביו את מכבי ת"א והיה גאה בהישגיה הספורטיביים ובחיבור בין "עלית" למועדון האלוף. שני אנשי העסקים הנערצים והמוכשרים ובעלי היוזמה האלה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו היוו בשעתו משענת כלכלית איתנה ביותר למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט תמונה : מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עֵלִית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי יבד"ל (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם תום פגישת ראש הממשלה יצחק רבין עם קבוצת מכבי ת"א נסענו מלשכת ראש הממשלה לכיכר מלכי ישראל (כיכר יצחק רבין היום) הסמוכה לקריה, כדי להנציח את קבלת הפנים שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי, שחקן הקולנוע, האמן והבדרן אורי זוהר הנחה את טקס קבלת הפנים על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים בכיכר הצדיעו למכבי ת"א והצטרפו לשאגתו של אורי זוהר "כיפק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה ספורטיבי והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל. הכתבה הזאת שביימתי וערכתי הפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות שהנציחה את אהבת העם למכבי ת"א, והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה נגד אלופת ברה"מ צסק"א. אלכס גלעדי שידֵר את הכתבה הזאת בשלמותה בתוכנית "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977. הפופולאריות של מכבי ת"א בישראל נסקה אל על ו-הרקיעה שחקים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. שניים מאדריכלי הניצחון של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה ב- 1977. המאמן רלף קליין ז"ל (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 כשהיא מחוזקת בחמישה – שישה שחקני חיזוק שהצטרפו לשורותיה מארה"ב, העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להתמודד בשוויון כוחות עם יריבותיה באירופה, ואף להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות הבינלאומיות שחוללו קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית ו- צסק"א מוסקבה הסובייטית לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. אולם זהו כבר סיפור אחר באחד הפוסטים העתידיים.

חוששני שבמידה רבה אריה מליניאק, אבשלום קור יבד"ל, וגם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל, איחרו כל אחד בנפרד את המועד, איש איש בתחומו ובשעתו, ונחלו מפלה במלחמת התרבות הזאת. האמריקניזציה שהתהוותה בשורות הכדורסל הישראלי, הטביעה את חותמה, וניצחה לטוב ולרע. זכייתה של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים החדשה באליפות המדינה בעונת 2015 – 2014 הייתה עוד עדות לכך.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 554 שנים. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הישראלית ההיא ש-כל מדינת ישראל ההיא אהבה לאהוב והצדיעה לה. זיהוי : שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות של המועדון המפואר. המשך זיהוי. שורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ, זוהר כהן ז"ל, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר), אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. המשך זיהוי. שורה קדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ז"ל (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה, באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום חמישי – 7 באפריל 1977. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את זכייתה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. אלכס גלעדי משדר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר גדעון הוד משדר למאזיני "קול ישראל". דקות בתום השידור הישיר ההוא מודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על התפטרותו בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב, כפי שחשף עיתונאי "הָאָרֶץ" מר דן מרגלית. 

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות של קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה . אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפנו אחרי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה קבוצת הכדורסל הטובה באירופה. בהרכבה שיחקו שחקני החיזוק האמריקניים בּוּבּ מוֹרְס ו- רֶנְדִי מָאיְיסְטֶר וכן שחקני נבחרת איטליה דִינוֹ מֶנֶגִין , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, אִיבָאן בִּיסוֹן, אָלְדוֹ אוֹסוֹלָה ואחרים. מובילג'ירג'י ווארזה הייתה עדיפה על מכבי ת"א. היא גברה עליה פעמיים באותה העונה ההיא בבית הגמר שם המשחקים נערכו בשיטת ליגה בת שני סיבובים, משחק בית ומשחק חוץ. ביד אליהו הביסה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה את מכבי ת"א בקלות 79:102, ובביתה ב- וָוארֶזֶה (עיירה בצפון איטליה לא רחוק מ- מילאנו) ניצחה 70:81. אך משחק הגמר על גביע אירופה הוא מטרה ייחודית ושוֹנָה מפני שהוא התמודדות יחידה. מכבי ת"א נחשבה ע"י הפרשנים המקצועיים לקבוצת ה- Under dog במפגש הזה עם מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. חישוב שעשוי להועיל ולשמש לפעמים יתרון במשחקי גביע, סוּג של מפעל ספורט בּוֹ אירעו כבר הרבה הפתעות בעבר.

יום חמישי – 7 באפריל 1977 הפך להיות יעד שידור חשוב מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובעל ערך עצום לשידור הציבורי בכללו. זה יעד שידור מבוצר כה מרכזי וחשוב שאינך ישן שבוע לפני כיבושו ולא מסוגל לישון גם שבוע לאחר שכבשת אותו. האדרנלין שזרם בגופי בימים ההם בכמויות עצומות – רתח ! פשוט לא יכולתי להירדם במשך שבועיים בשל הפעילות הטלוויזיונית והאחריות הענקית והרצופה. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד נשלחו לבלגראד. חבורת עיתונאים בכירים מהעיתונות הכתובה על מגזריה השונים נשלחה אף היא לבלגראד כדי לכסות את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָורֶזֶה שנועד להתקיים כאמור בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 6 באפריל 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 45 שנים. זהו היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. יממה בטרם משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, אלופת ישראל קבוצת מכבי "עלית" תל אביב נגד אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י וורזה. שורת כתבי ספורט בכירים בעיתונות הכתובה ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי נשלחו ליוגוסלביה לסקר את אחד מאירועי הספורט החשובים בתולדות מדינת ישראל בעשור ה- 70 של המאה שעברה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי יבד"ל, מיכאל "מייק" קרנון ז"ל (כתב "הארץ"), משה לרר ז"ל (כתב "מעריב"), רלף קליין ז"ל מאמן קבוצת מכבי "עלית" תל אביב, אריה ברנוביץ' יבד"ל גזבר מועדון מכבי ת"א בכדורסל, האיטלקי סאנדרו גאמבה מאמנה של קבוצת מובילג'ירג'י ווארזה אלופת איטליה, איתן עמית יבד"ל, ורפאל "רפי" נאה יבד"ל (שניהם כתבי "ידיעות אחרונות"). (התמונה באדיבות מיכאל "מייק" קרנון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באקראי נשזרו באותו הערב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שני אירועים דרמטיים בשני שידורים ישירים נפרדים. הראשון – השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל, אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה וזכייתה ההיסטורית הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. השני – התפטרותו הסנסציונית של יצחק רבין ראש הממשלה האהוּב בשידור ישיר באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מאוחר בלילה בתּוֹם השידור הישיר מבלגראד בשל גילוי חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב. סקופ של עיתונאי "הארץ" דאז דָן מַרְגָלִית. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היה הפעם לבדו במטוס הג'מבו הענקי של אל-על שהטיס את הקבוצה ומאות אוהדיה לבלגראד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אישר לו בפעם הראשונה בתולדות סיקור אירועי הספורט בחו"ל לקחת עִמו צֶוֶות צילום (פילם) כדי ללוות ולתעד את סיפור מכבי ת"א ואוהדי הקבוצה  בבלגראד לכתבה דוקומנטארית מעבר לשידור הישיר עצמו שכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של הטלוויזיה היוגוסלבית JRT. הטסת צוות צילום בפילם בן שני אנשים, הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קארוואני, היוותה תקדים חשוב בימים ההם.

בטֶרֶם יצאה הקבוצה באוטובוס ממלון "יוגוסלביה" שם השתכנה בדרכה להיכל "פאיוניר" המפורסם של בלגראד שם ייערך המשחק המכריע נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, החליט רָלְף קְלָיִין ז"ל לקיים את התדריך המקצועי הלפני אחרון לשחקניו בצהרים כמה שעות לפני המשחק באחד מחדרי המלון הענק. התדריך המקצועי הפך בעצם לנאום מוטיבציה חינוכי יוצא דופן באיכותו של המאמן. זאת לא הייתה שיחה רגילה בין מאמן לשחקניו אלא דרשה שהפכה מייד לנכסי צאן ברזל בתורת מנהיגות הספורט. הטפת הסבר בעל ערך ספורטיבי עצום שהייתה לה השפעה כה מכרעת על השחקנים. נאומו של רָלְף קְלָיִין במלון "יוגוסלביה" תועד במקרה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערכו לא אבד גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז, יותר משנות דוֹר.

מולו של רלף קליין ניצב המאמן האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ "סַאנְדְרוֹ" גַאמְבָּה. לרשותו של סַאנְדְרוֹ גַאמְבָּה ניצבה חמישיית כדורסל מגובשת ונפלאה בראשותם של שחקן החיזוק האמריקני בּוֹב מוֹרְס ורביעייה איטלקית בלתי נשכחת : דִינוֹ מֶנֶגִין, אִיבַאן בִּיסוֹן, ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, ואָלְדוֹ אוֹסוֹלָה. אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה גברה פעמיים על מכבי ת"א באותה עונה של 1977- 1976. ביד אליהו היא הביסה את אלופת ישראל 79:102 ובווארזה (Varese) עיר קטנה בצפון איטליה היא ניצחה 70:81. עכשיו עמדו להתמודד שתי הקבוצות בפעם השלישית. מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה טובה יותר על פי התוצאות המוקדמות , אך הפעם זה היה משחק אחד ומכריע בו הכל אפשרי. רָלְף קְלָיִין החל להזיז את הכלים שלו על לוח השח-מט במאבק המוחות נגד סאנדרו גאמבה (Allesandro Gamba). אלכס גלעדי הרגיש בחושו העיתונאי שמשהו קורה והזעיק את הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני לחדר במלון כדי לתעד את תדריך המאמן לשחקניו . התברר שזה היה רגע היסטורי מכונֵן בעל חשיבות עליונה בדרכה של קבוצת מכבי ת"א אל הניצחון הסנסציוני.

רָלְף קְלָיִין ז"ל היה לא רק מאמן דָגוּל. הוא היה מנהיג בעל אישיות כריזמטית, טקטיקן, אסטרטג, וגם מחנך. הוא ניצב שם מול הקפטן טל ברודי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', אוֹלְסִי פֶּרִי, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, שוּקִי שְוָורְץ , ונכחו שם גם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל. השעה הייתה שתיים בצהרים ביום חמישי – 7 באפריל 1977. המאמן החל את ההרצאה הטקטית – מקצועית שלו המסבירה את הדרכים כיצד לנצח את המשחק. הוא נשא את דבריו והשחקנים האמינו בו ונהוּ אחריו. רלף קליין ז"ל זכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "שררה דממה. רק קוֹלי נשמע. הסתכלתי לשחקנים בעיניים. המבטים שלי ושלהם נפגשו. הרגשתי שאני מדבר אליהם. הם היו מתוחים ודרוכים. ידעתי שהם מרוכזים ומקשיבים לי. הטפתי להם ציונות", אמר לי לאחר שנים רבות. נאום המוטיבציה של רלף קליין לפני חניכיו בשפה האנגלית כמאמן ומנהיג ספורט בצוהרי היום באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 הוא אחד החשובים ביותר בדברי הימים של הספורט וההיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל. מלאכת התיעוד של הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני – מרשימה. מבחינה וויזואלית וטכנית כאחת. זהו מסמך דוקומנטארי מרתק עשוי היטב מתמונות פילם בשחור / לבן והקלטה בהירה של קולו של רלף קליין על "הנגרה" (Nagra). המצלמה של דני ברנע מתעדת היטב ב- Close ups את פני השחקנים ואנשי ההנהלה יושבים קשובים, מתוחים, ודרוכים. טל ברודי, מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, מוטי ארואסטי, אריק מנקין, בוב גריפין, עו"ד שמעון מזרחי, ושמלוק מחרובסקי. האווירה בחדר הייתה מתוחה מאוד. הנה תמליל נאום התדריך של רלף קליין ז"ל כלשונו מסרט ה- Video שתיעד את הרגע ההוא ב- יום חמישי ההוא של 7 באפריל בשנת 1977. זהו הטקסט :

“And now we are before the last station. You are before the biggest thing that can happen for any sportsman and for any basketball player to be the champion of Europe and you are very close to it. But we have to be we have to go to the floor with a smiling on our face, not to get too be nervous let them be nervous".

"Tonight in nine thirty Israel will be watching you. Mobilegirgi Varese is only a team for Varese. I don’t think that in Napoli no one even knows who is Mobilegirgi Varese. But you are now watched in television by all the country. In this game we can win, we can lose but when we go up on the floor we just have to fight! Everybody has to do his 100 %. Maximum that he can do ! That is the top of your basketball career! More than this you cannot get ! Mobilegirgi Varese will not give you a gift, you have to take this!  You have to take this for you in your hands!  And again you can do it we will do it! This means we have to fight. We have to know that we can win and we can lose but we will do that like sportsmen”. 

הטקסט והמילים האלה לא יישכחו : "אינני יודע אם מישהו בנאפולי שמע על מובילג'ירג'י ווארזה אבל אתם קבוצת כדורסל תל אביבית שכל המדינה תצפה בה הערב". הוא רלף קליין ז"ל הצליח באמצעות תמליל קצר לאבחֵן בדייקנות רבה את הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה לספורט ואת האצת והגברת המוטיבציה של שחקני ספורט באמצעות תקשורת המונים הבאה לידי ביטוי מרבי בשידורים הישירים בטלוויזיה. השידור הישיר הוא האדרנלין של השחקנים . נאום המוטיבציה של רָלְף קְלָיִין לשחקניו בצוהרי יום חמישי – 7 באפריל 1977 במלון "יוגוסלביה" בבלגראד היה עוד צעד בדרכו של האיש המופלא הזה לעבר פרס ישראל אותו קיבל כעבור 29 שנים מהמדינה בחג העצמאות של 2006. רלף קליין היה מאמן מזַן מיוחד. מדריך, מחנך בעל יושרה, ונטול פוזות. אינני רואה כיום מאמנים מסוגו בשורות הכדורסל הישראלי. אישיות בעלת קומה, לֵב רחב, וידען גדול במשחק הכדורסל שהכיר היטב את נפש שומעיו וחדר לליבותיהם. הוא ביקש לטעת בהם את התּקוָוה שהם מסוגלים לעשות את זה. לנצח את המשחק. מִילותיו היו פשוטות, אמיתיות וכנות. הן יצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. הן חקוקות בסלע. מצלמת הפילם והמיקרופון של דָנִי בַּרְנֵעַ וסְעַדְיָה קָארָאוָואנִי תיעדו את דבריו של המאמן והנציחו אותם לעַד על סרט הצוללויד. עד אז מעולם לא שמעו צופי הטלוויזיה בישראל נאום מוטיבאציה ותדריך מקצועי ספורטיבי מהסוג שרָלְף קְלָיִין הֵכין ובנה לשחקניו. דלתות חדרי ההלבשה בהם מתקיימים בדרך כלל התדריכים האחרונים לפני שריקת הפתיחה תמיד היו נעולות ומוגפות בפנינו. של כל הקבוצות והמועדונים ללא יוצא מן הכלל. כל המאמנים, בכדורגל כמו בכדורסל, סירבו להתיר למצלמות שלנו להיכנס "לקודש הקודשים" של חדרי ההלבשה. כאילו נערכוּ שם התייעצויות סודיות בין השב"כ למוסד. רָלְף קְלָיִין היה המאמן הראשון ששִיבֵּר את המסורת הטיפשית הזאת, ופתח את השערים בפני צֶוֶות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הכתב אלכס גלעדי, הצלם דני ברנע, והמקליט סעדיה קאראוואני.

רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) אחת הטובות באירופה, כיסתה את המשחק בצורה מזהירה. היא הציבה שמונה מצלמות בהיכל "פאיוניר" והעניקה לאלכס גלעדי ופרשנו יהושע רוזין (פעם ראשונה שאָלֶכְּס גִלְעָדִי אימֵץ אליו פרשן צמוד) ולכל השדרים האחרים של רשתות הטלוויזיה באיגוד השידור המערב אירופי ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שפע של תמונות ואינפורמציה. הבימאי בשידור הישיר הזה היה כאמור מר בֶּנוֹ הָאבְלָה מ-סלובניה. הוא הגיע לשיא תּפקודו בדקות האחרונות של המשחק כשהצליח לתמרן היטב בין המצלמות המכסות את שטף המשחק לבין המצלמות העוקבות אחרי המתח העצום בהם שרויים שני המאמנים הישראלי רָלְף קְלָיִין ועמיתו האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ גָאמְבָּה, הנהלות שני המועדונים, וספסלי הקבוצות. הבימאי המוכשר הצליח להעביר היטב את אווירת התחרות במגרש לצופי הטלוויזיה בביתם. בימוי למופת. היה לנו מה ללמוד מהטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית שהשתייכה אומנם מבחינה פוליטית לגוש המזרחי הקומוניסטי אך ליבה היה במערב והיא הייתה חברה מלאה ופעילה (Active Member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. השנייה האחרונה של ההתמודדות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מתעדים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה המתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל רחמני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני 53 שנים בחודש ספטמבר של שנת 1969 נבחר עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באותה אסיפת האגודה ההיא שהתקיימה במלון רמת אביב. שמעון מזרחי היה אדם ומנהיג בעל חזוֹן ובעל יכולות ניהול וביצוע שביקש ליצור דפוסי ארגון מודרניים של קבוצת כדורסל שנשענת לא רק על כישרון אלא גם על גב כלכלי איתן.

מגרשה הביתי של מכבי ת"א בימים הם היה מגרש כדורסל פתוח עשוי מרצפות גסות ליד קולנוע "אוריון" הישן. משחקי ליגת הכדורסל נערכו אז בערבי שישי ועו"ד שמעון מזרחי גבה כסף מהצופים שביקשו לראות את מכבי ת"א . הוא היה הראשון שקבע את הסלוגן שקומם עליו רבים : "כולם משלמים אך חברי "מכבי" משלמים הראשונים". בדרכו ארוכת השנים לעבר פסגת הכדורסל הישראלית והאירופית רכש ידידים אך איבד חברים. בעיקר את אלו שחשבו שמגיע להם להיכנס בחינם למגרש הכדורסל הישן ליד קולנוע "אוריון" ברחוב המכבי בתל אביב. מכבי ת"א הפכה לקבוצה מסודרת, מחושבת, ומנוהלת כלכלית . גם בסיועה של חברת "עלית" מאז 1971.

טקסט תמונה : עו"ד שמעון מזרחי ב- 1970 בתחילת הקריירה שלו כיו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מדובר באיש מוכשר ו-מחונן. ערב סיום כתיבת הספר המורכב והמפורט "הקשר הסימביוטי" על ידי (במסגרת 13 הספרים שלי אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"), אמר לי מר שמעון מזרחי את הטקסט הזה, כלהלן : "…באתי ב- 1969 למלא באופן זמני את תפקיד היו"ר ונשארתי שם 40 שנה…". חיש מהר התברר כי מר שמעון מזרחי הוא מנהיג דגול ונבון בעל יכולות, מוכשר לשאת בגאון את דגל המועדון, מוערך ונערץ ע"י שחקניו ואוהדי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וגם ע"י רבים אחרים במדינת ישראל. בשנת 2012 קיבל עו"ד מר שמעון מזרחי את פרס ישראל לספורט (!).  (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : הספר "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי הוא אחד מ- 13 הספרים שמרכיבים את סדרת 13 הספרים התיעודיים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998, ואשר קרויה בשמה כולל, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מלאכת המחקר והכתיבה עומדים על סף סיום.

שמונֶה שנים לאחר שנבחר עו"ד שמעון מזרחי ב- 1969 לעמוד בראש מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא הגשים את חזונו. הקבוצה זכתה לראשונה בתולדותיה, ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל הבינלאומי "פָּאיוֹניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה בגביע אירופה היוקרתי לקבוצות אלופות. מכבי ת"א גברה במשחק הגמר על אלופת איטליה איניס ווארזה 77:78. טַל בְּרוֹדִי הניף את הגביע, ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגראד אָלֶכְּס גִלְעָדִי זעק למיקרופון כלא מאמין, "…אני לא מאמין…גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". אלכס גלעדי רשם באותיות של זָהָב את שמה של מכבי ת"א ואת שמו כמתעד האירוע הבלתי נשכח בתולדות ההיסטוריה הספורטיבית של מדינת ישראל. מכבי ת"א הייתה הראויה לכך. גם אלכס גלעדי. 

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 6 באפריל 1977. בלגראד. אלכס גלעדי שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית (במרכז) נוכח באימון האחרון של מכבי ת"א בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בטרם השידור הישיר של משחק הגמר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עמוס זלוטולוב, אמנון שלאין, אלכס גלעדי, העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון, ואשר שְלָאג. (באדיבות משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל  1977. בלגראד – יוגוסלביה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי (במרכז) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (מימין) בפגישה עם השחקן האיטלקי דינו מנגין בן ה- 27 (משמאל) בטרם משחק הגמר מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה. (באדיבות אלכס גלעדי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אותו יום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. 

ביום חמישי בצהריים – 7 באפריל 1977, הודיע לפתע דן פתיר יועץ התקשורת המצוין של ראש הממשלה יצחק רבין לכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר ולכתב המדיני של רדיו "קול ישראל" מר שלום קיטל הודעה מרעישה : "יצחק רבין החליט להתפטר העֶרֶב מראשות הממשלה בשל פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה בארה"ב כפיי שחשף אותה העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", והוא מבקש לעשות זאת בשידור ישיר בטלוויזיה", והוסיף, "תהיו ב- Stand by", ביקש מהם. דן פתיר הטיל אמברגו על הידיעה הסנסציונית. אי אפשר היה לשדרה בשום אופן במהדורות החדשות ברדיו . דן פתיר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "הודעתי לשני אנשי התקשורת כי אתן להם אור ירוק מתי לראיין את ראש הממשלה ומתי לשדר את הידיעה. זה היה מצב רגיש מאוד וסוד כמוס". הייתה דרושה כאן זהירות עיתונאית רבה. יעקב אחימאיר מיהר לבשר את הבשורה הדרמטית למנהל חטיבת החדשות דן שילון.

טקסט תמונה : שנת 1977. דן פתיר מנחה מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל). מימין, הקצרנית. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : ראש הממשלה יצחק רבין (שלישי מימין) ודן פתיר יועץ התקשורת שלו וגם עוזר מצטיין נאמן שלו (ראשון מימין) מתכוננים לריאיון טלוויזיוני בארה"ב ב- 1975. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר ישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בבלגראד ואנכי העורך בירושלים סיימנו את ההכנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האחרונות לקראת השידור הישיר של המשחק שמדינה שלמה ציפתה לו בכיליון עיניים. שנינו לא ידענו דבר על פרשת ההתפטרות המיועדת של ראש הממשלה יצחק רבין המתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם כן בזמן צפייה ראשי באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977. הודעתו הדרמטית הסודית של יועץ התקשורת של יִצְחָק רָבִּין דָן פַּתִּיר סיבכה את לוח השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי והעמידה את מנהליו בפני דילמה חריפה מאין כמוה.

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה האיש הראשון ברשות השידור שידע על כוונתו של ראש הממשלה יצחק רבין להתפטר בשל "פרשת חשבון הדולרים" שלו ושל רעייתו לאה ז"ל בארה"ב ואשר נחשפה בשעתו ע"י העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הָאָרֶץ". (לע"מ תמורת תשלום).

דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות שהיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו לסערת ניהול בעקבות הידיעה המרעישה של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר על התפטרותו המתוכננת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה. הם ניצבו בפני תסבוכת שידור ונדרשו להכריע ולפתור בתוך זמן קצר בעיה סבוכה. השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל מבלגראד בהשתתפות קבוצה ישראלית התנגש עם נאום ההתפטרות של ראש הממשלה. לא היה צריך לקנֵא באַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ודָן שִילוֹן שהיו צריכים להפעיל שיקול דעת ובחירה בין שתי אפשרויות שידור היסטוריות. מחלוקת שידור מורכבת ואולי בלתי ניתנת לפתרון. האם לשָדֵר ישיר את התפטרותו של ראש הממשלה על חשבון שידור הספורט או להפך. הם לא היו בטוחים בעצמם והתלבטו האם צריך לגְדוֹע את השידור הישיר מבלגראד כדי לאפשר לראש הממשלה להודיע על התפטרותו, הודעה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית עצומה, או להמתין עם הודעת ההתפטרות ולתת לשידור הכדורסל שכל המדינה ציפתה לוֹ לזרום. דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין והמוערך הודיע לי בערך בשמונה בערב על התפטרותו הצפויה של ראש הממשלה יצחק רבין. למיטב ידיעתי רק אנחנו ידענו על כך באותה שעה. הודעתי על ההתפטרות הצפויה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. אכן שנינו, ארנון צוקרמן ואנוכי היינו בדעה כי יש לבַטֵל את השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה. לא הייתה לנו כל התלבטות בעניין, אבל יצחק רבין סירב לאַכְזֵב את ציבור צופי הטלוויזיה העצום אוהדי הכדורסל בישראל, ואולי גם לא רצה לקומם את הקהל נגדו . הוא החליט להודיע על התפטרותו רק לאחר סיום המשחק. אינני מכיר תקדים שידור כזה בשום רשת טלוויזיה בעולם, בו שידור ישיר של אירוע ספורט דוחה שידור ישיר של סנסציה פוליטית ברמה של התפטרות ראש ממשלה מתפקידו". דן שילון לא שוחח עם ראש הממשלה יצחקק רבין לפני ההתפטרות.

יצחק רבין ראש הממשלה אציל הנפש חסך לדן שילון וארנון צוקרמן את הדילמה הטלוויזיונית שלהם. הוא החליט להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום השידור הישיר של המשחק. ראש הממשלה ביקש את דן פתיר להודיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית כי תמשיך בהכנותיה לקראת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה כאילו לא קרה דבר. יצחק רבין לא רצה לגזול לעצמו את זמן המסך על חשבון אירוע ספורט ייחודי וחד פעמי שהציבור הישראלי כולו מצפה בדריכות לראותו בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא וויתר. רייטינג הטלוויזיה באותו ערב של זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד וודאי נשק ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הישר, ההגון, והעָנָיו, אין מילים אחרות לתאר את גדולתו כאדם – עקב בעניין ובאהדה רבה יחד עם רעייתו לאה, יועץ התקשורת שלוֹ דן פתיר, נהגו המסור יחזקאל שרעבי, ומאבטח מהשב"כ אחר השידור הישיר של אלכס גלעדי מיוגוסלביה מלשכתו בקרייה בתל אביב.

ראה הקריקטורה של זאב פרקש שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה. הקריקטורה רומזת על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר. הרייטינג התקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת. אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר מבלגראד. 

דָן שִילוֹן שלח כבר את הכתב המדיני שלו בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר למערכת הטלוויזיה בת"א כדי להפיק את השידור ולראיין את יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה המתפטר. בסוף המשחק עזב יִצְחָק רָבִּין ז"ל את לשכתו בקרייה בתל אביב והגיע יחד עם רעייתו לֵאָה ז"ל שכל הזמן ליוותה אותו ושלושת עוזריו לבניין אולפן מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב הממוקמת אף היא ב-קריה ומרוחקת כדקה נסיעה במכונית. בתום המשחק הייתה הפסקה של עֶשֶר דקות בשידור הישיר ה- Multilateral (שידור רָב משתתפים של 22 רשתות טלוויזיה) של ה- EBU מבלגראד לכל אירופה וגם לירושלים. בעוד ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עושה את דרכו הקצרה במכוניתו מלשכתו בקרייה אל אולפן הטלוויזיה הישראלית ה ציבורית (אף הוא בקרייה), נערכנו אלכס גלעדי (בהיכל "פאיוניר" בבלגראד) ואנוכי (ב- Master Control בירושלים) לקראת השידור ה- Unilateral (שידור של משתתף בודד) הישיר שהיה אמור לכלול ראיונות סיכום עם אלופי אירופה החדשים.

דָן פַּתִּיר ז"ל יועץ התקשורת של יצחק רבין זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "נעצרנו לפני שער "ויקטור" בקריה בתל אביב, וראינו את אלפי תושבי ת"א נוהרים בדרכם לכיכר מלכי ישראל ולמזרקות הבריכה. היה ניגוד משווע בין האווירה הקודרת ששררה בתוך מכוניתו של ראש הממשלה לבין השמחה והעליצות ששררה בחוץ. יצחק רבין לא רצה לקלקל לעם את השמחה, לכן ביקש לבַשֵר על התפטרותו רק בתום השידור הישיר. הוא היה אדם הגון, ישר, וצנוע. אפשרתי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה לשלום קיטל להקליט את ריאיון ההתפטרות לרדיו, אך לא אפשרתי לו לשדר אותו לפני השידור הישיר בטלוויזיה".

את פניו של ראש הממשלה יצחק רבין קיבלו בבניין המערכת בקרייה בתל אביב המראיין יעקב אחימאיר והמאפרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי. המאפרת הושיבה את ראש הממשלה על כיסא האיפור בחדר האיפור הקטן במערכת ת"א ואיפרה בקפידה את פניו.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. המאפרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חווה אוסטרובסקי – כפרי מאפרת את פניו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בחדר האיפור במערכת תל אביב בטרם ריאיון ההתפטרות שערך עמו לפני 45 שנים הכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר. (התמונה באדיבות חווה אוסטרובסקי – כפרי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשחווה אוסטרובסקי – כפרי סיימה את מלאכת האיפור היה השַדָּר בבלגראד אלכס גלעדי עסוק עדיין בראיונות בשידורים ישירים עם הקפטן טל ברודי, עם עוד כמה משחקני מכבי ת"א, ועם עוזר המאמן אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. השידור הישיר מבלגראד התארך מעבר למצופה בשל ניצחונה של האלופה הישראלית. זכייתה ההיסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה ובתולדות מדינת ישראל בגביע אירופה חייבה אותנו לפתוח שוּב את לוויין התקשורת לצורך עריכת ריאיונות Unilateral עם השחקנים המנצחים המניפים את הגביע אל – על. גביע אירופה שהוענק לקפטן הנרגש טַל בְּרוֹדִי מידיו של נשיא ה- FIBA היוגוסלבי מר בּוֹרָה סְטָנְקוֹבִיץ' כמעט נשמט מידיו. אי אפשר לקטוע שידור ישיר מהסוג הזה ללא אינפורמציה נוספת באמצעות ראיונות עם גיבורי העלילה ובראשם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. השידור הישיר שתיאַר את השמחה הגדולה בבלגראד נמשך והתארך מעבר לצפוי ויעקב אחימאיר נכנס ללחץ גדול גם מפאת כבודו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין שעדיין ממתין לתורו. המצלמות בת"א שוּלחוּ באותו לילה לכמה רגעים לבריכה בכיכר מלכי ישראל כדי לתעד את המוני האוהדים החוגגים מזנקים למימי הבריכה וטֶרֶם שָבוּ לאולפן. יַעֲקב אֲחִימֵאִיר חשש והיה מודאג. היה כבר מאוחר ומחוגי השעון נעו לעבר חצות הלֵיל. דווקא ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניו והצנוע היה סבלני והמתין בשקט לתורו כשהוא יושב נינוח בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל אביב וצופה במשחק. הוא כבר היה שלם עם החלטתו להתפטר מתפקידו הרָם כראש ממשלת ישראל.

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל "Pioneer" בבלגראד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. התמונה ההיסטורית שגם ראש הממשלה יצחק רבין צפה בה בשידור ישיר במקום מושבו במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב (בקרייה). זהו אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים. מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 במשחק הגמר בבלגראד על גביע אירופה לאלופות בכדורסל וזוכה בגביע. יצחק רבין היה מנהיג צנוע ועניו. הוא דרש שלא לבטל את השידור הישיר מבלגראד והמתין בסבלנות לנאום ההתפטרות שלו מראשות הממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חזונם של עו"ד שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' ודוד מושביץ יחדיו עם אביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ראשי חברת "עלית", קרם עור וגידים לאחר שבע שנים של העפלה משותפת במעלה ההר. מכבי ת"א ו- "עלית" זכו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריק מנקין (מס' 4), מיקי ברקוביץ', בוב גריפין (מס' 11), שוקי שוורץ, ו- לוּ סילבר (מס' 12). מציץ מימין למטה מיקרופון ה- "Gun Microphone" של סעדיה קאראוואני. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי הצטרפה בתום מלאכת האיפור אל ראש הממשלה ורעייתו וצפתה בריאיונות הישירים שערך אלכס גלעדי עם קפטן הקבוצה טַל בְּרוֹדִי שמחזיק את הגביע הענק בידיו, ועם מיקי ברקוביץ', וגם עם המאמן רלף קליין. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין צפה בדריכות ועניין רב בשידור הישיר והמתין בסבלנות לתורו כדי להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה מכהונתו הרמה. ראה הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 שאנוכי חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראש הממשלה צפה בדרמת הכדורסל והמתין בסבלנות לתורו באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב להכרזת ההתפטרות הטלוויזיונית אצל המראיין שלו יעקב אחימאיר. הדקות נקפו בקושי. יעקב אחימאיר היה על קוצים וחסר סבלנות, אולם דווקא בעת ההמתנה הזאת היה כבר ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א מ-מועדון ספורט פרטי מנבחרת פרטית לקבוצה של המדינה ואת הקפטן שלה טל ברודי לגיבור ישראלי לאומי, והיה זה ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין ז"ל שנתן לכך גושפנקא רשמית.

טקסט תמונה  : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. אלכס גלעדי בבלגראד ממתין ל- Cue ממני כעורך ומפיק בירושלים של השידור הישיר של משחק הגמר ההוא במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל, מכבי ת"א – מובילג'ירג'י וורזה 77:78, כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו ללא ראיונות סיכום עם גיבורי הניצחון. יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות הדרמטי והמפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006 סביבה מקסימום רייטינג של צפייה. ה- Sponsorship של מכבי ת"א חברת "עלית" שילמה באותה עונה של 1977 – 1976 למועדון סכום שיא של כ- 100000 (מאה אלף) דולר. שתיהן, מכבי ת"א וחברת "עֵלִית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכייתה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים, אך מחלקת הספורט פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית. יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל, היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד, גם מפאת כבודו של יצחק רבין שנאלץ להמתין עוד ועוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה דווידסקו עוזרו של רלף קליין, אוהד לא מזוהה, אלכס גלעדי, אלכס פרלסמן עיתונאי "מעריב" (פניו הממושקפות מציצות מתחת למיקרופון), והקפטן טל ברודי אוחז בגביע. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית  אלכס גלעדי מראיין בשידור ישיר  Unilateral את מיקי ברקוביץ' (בן 23) לאחר הניצחון על אלופת איטליה והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Unilateral של הראיונות והתגובות מבלגראד עם אלופי אירופה התארך לכדי 20 דקות וזכה לרייטינג של כמעט % 100. לשידור ה- Unilateral  הזה הייתה חשיבות עיתונאית עצומה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצלה את הטכנולוגיה המיידית והקדימה בשעות רבות את העיתונאות הכתובה. לא עלה כלל על דעתנו לסיים את השידור הישיר ועבודתנו העיתונאית מבלי לקיים ראיונות טלוויזיוניים עם המנצחים הישראליים גיבורי העלילה. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 7 באפריל 1977. היכל "פאיוניר" בבלגרד. אלכס גלעדי מראיין את עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל בתום הניצחון המזהיר והזכייה היסטורית הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך התהוות של ההיסטוריה הספורטיבית תמה לה היסטוריה מדינית. יצחק רבין הודיע בקולו העמוק ובשקט נפשי רב למראיין יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בשידור ישיר כי הוא שותף ונוטל אחריות מלאה על החזקת חשבון הדולרים בבנק בארה"ב של רעייתו לאה, דבר שאסור היה אז על פי החוק הישראלי (נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק אמר לרביב דרוקר כי נניח אם היה מדובר בחשבון בנק בן 2000 (אלפיים) דולר, אך היה מדובר בתוספת עוד ספרה "0" שהפכה את הסכום ל- 20000 (עשרים אלף) דולר שהופך את העסק לפלילי על פי החוק הישראלי דאז). ראש הממשלה יצחק רבין הודיע בשידור ישיר לאומה כי הוא מתפטר לאלתר מראשות הממשלה. זה היה רגע דרמטי בתולדות האומה ובתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המדהים במבט לאחור הוא שסדר עדיפויות השידור בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית המונופוליסטית בימים ההם היה שונה. אירוע ספורט נטל לעצמו את הבכורה להיות משודר בלב ה- Prime time הטלוויזיוני, ודחה את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה לשעת לילה מאוחרת. היום בעידן הרב ערוצי זה כמובן איננו יכול לקרות. התפטרות ראש ממשלה בישראל מבטלת כל שידור ספורט ישיר בערוץ הטלוויזיה הראשי, חשוב ופופולארי ככל שיהיה. יעקב אחימאיר היה נסער ונרגש מאוד בתום חוויית המפגש והריאיון הטלוויזיוני עם ראש הממשלה המתפטר. יעקב אחימאיר זוכר כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר עמו, כלהלן : "…בתום הריאיון ניגשתי אל ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין שהיה בודד מאוד, ומכיוון שהיינו חברים קרובים מעבר לעבודתי כעיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אמרתי לו, "יצחק, זכור שיש לך חברים…". אני בעצמי הייתי עצוב ומדוכדך…".

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה. העיתונאי המצוין והכתב המדיני של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר (מימין) וראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) באחד הראיונות הקודמים לפני הריאיון ההוא שזעזע את אמות הסיפים במדינה. (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין מערכת ת"א בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (משמאל) ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר יבד"ל (מימין) דקה אחת בתום הריאיון הטלוויזיוני בו הודיע ראש הממשלה על התפטרותו מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות הצלם דוד רובינגר ויעקב אחימאיר) .

בתום השידור הישיר של התפטרות ראש הממשלה צעד יעקב אחימאיר עצוּב והמום מהאולפן לעבר מכוניתו החונה בחניון הקטן של מערכת הטלוויזיה בתל אביב כדי לחזור לביתו בירושלים . לפתע נתקל בנהג מונית אלמוני שהמתין אף הוא בחניון וזיהה את פניו המוכרות מהטלוויזיה . נהג המונית שִרבֵּב את ראשו מבעד לשִמשת החלון וצעק לעברו, "הֵיי, יעקב אחימאיר, אולי אתה יודע במקרה מה הייתה תוצאת המשחק בבלגראד בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוביל ג'ירג'י ווארזה…?". יעקב אחימאיר נדהם. "לא אשכח את השאלה הזאת של נהג המונית", התוודה בפני כעבור שנים רבות בעת שיחת התחקיר בינינו. "הייתי עדיין המום מהודעת ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה גם חבר אישי שלי. תוצאת המשחק לא כל כך עניינה אותי", אמר לי בעת שמסר את עדותו לספר "הקשר הסימביוטי".

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי נשארה באולפני מערכת תל אביב כדי לצפות בנאום ההתפטרות של יצחק רבין שנעל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו לילה . גם היא פסעה עצובה והמומה מהודעת ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה האהוב עליה מבניין מערכת ת"א לעבר מכוניתה שחנתה בסמוך . בדרכה ראתה את ההמונים נוהרים לכיכר מלכי ישראל ולבריכת המים שלה כדי להפגין את שמחתם המשותפת בזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה. רבים מהם לא ידעו שיצחק רבין איננו כבר ראש הממשלה שלהם . "לא יכולתי להצטרף לשמחת המוני בית ישראל בניצחונה של מכבי ת"א באותו ערב , הייתי עצובה מידַי בגלל ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה שכה אהבתיו" , העידה בפני חווה כפרי – אוסטרובסקי כעבור שנים רבות, והוסיפה, "אבל ההיסטוריה סובבת בקפדנות על צירה. הספקתי לפגוש אותו שוב חמש עשרה אח"כ, ושוב כמאפרת טלוויזיה אך בנסיבות הרבה יותר משמחות. זה היה ב- 1992 לאחר שנבחר בפעם השנייה לראש ממשלה והוא כבר כבן 70". דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "למחרת ההודעה, ביום שישי בבוקר – 8 באפריל 1977, חשתי אהדה רבה לצעדו האמיץ של ראש הממשלה יצחק רבין , ואולי גם צער וחמלה. בניגוד מוחלט לעיקרון שהנחה אותי במשך כל חיי המקצועיים שלא להיקלע ליחסים אישיים וחברתיים עם פוליטיקאים הזמנתי את עצמי לביתו באותו ערב. יצחק רבין ורעייתו לאה קיבלו אותי ואת רעייתי בביתם ברמת אביב. עד השעות הקטנות של הלילה ניהלנו שיחה מרגשת שלא אשכח אותה לעולם. רק ראש הממשלה ורעייתו ואני ואשתי היינו שם. הטלפון בביתו של מי שהיה ראש ממשלה לא צִלצל אפילו פעם אחת. אני חושב שגם יצחק רבין התרגש מהאווירה ומהשיחה האינטימית. לימים כאשר הייתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק והוא ראש ממשלה לשעבר, נהג לטלפן ולבוא לביתנו בניו יורק כל אימת שהגיע לשָם, והוא הגיע פעמים רבות".

יִצְחָק רָבִּין לא שכח לעולם לדָן מַרְגָלִית את פרסום הידיעה בעיתון "הארץ" ב- 1977 אודות חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה בארה"ב, והביאה להתפטרותו. צריך להתבונן בקטע ה- Video הזה משנת 1994 בו מראיין דן מרגלית ב- Two Shot עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואת מלך ירדן חוסיין יחדיו בעת חתימת הסכם השלום בערבה בין שתי המדינות. יצחק רבין לא הסתיר את סלידתו מהמראיין דן מרגלית, ואם ניסה להסתיר זאת הרי שלא הצליח בכך. במהלך צילום הריאיון החשוב עם שני האישים התעוררה בעיה מקצועית חריפה. המלך דיבר אנגלית אוקספורדית, יצחק רבין שלט היטב בשפה האנגלית שהייתה שגורה בפיו, אך המראיין שאל את שאלותיו באנגלית מאוד בסיסית אם לא לומר עילגת. אבל זהו כבר סיפור אחר. (הטייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). ביום שישי – 8 באפריל חזרה אלופת אירופה החדשה מכבי ת"א מבלגראד לישראל עטורת תהילה עצומה אולם יצחק רבין כבר לא היה ראש ממשלה. ביום ראשון – 10 באפריל 1977 ערך ראש עיריית ת"א שלמה להט קבלת פנים מלכותית לאלופת אירופה בפארק הירקון . 100000 (מאה אֶלֶף) איש העניקו למכבי ת"א כבוד מלכים ובראשם האוהד מספר שתיים של המועדון משה דיין (בן 62) שלא נשא בשום תפקיד ממלכתי. הוא משה דיין גנב את ההצגה רק משום שהאוהד מספר אחד של מכבי ת"א ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין (בן 55) הצנוע והעניו בחר שלא להגיע למקום. יִצְחָק רָבִּין החליט לא להגיע לפארק הירקון לא רק משום שלא נשא עוד במשרה הרמה, אלא גם בגלל הדרך בה אולץ לנטוש אותה. אנוכי הערצתי את יִצְחָק רָבִּין. חייל, לוחם, רמטכ"ל צה"ל ומדינאי חכם וקפדן. ברור שהוא היה מנהיג בעל עוצמה מוסרית גדולה גבוה משכמו ומעלה מכל העם.

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. 100000 (מאה אלף) אנשים נוהרים לפארק הירקון בתל אביב כדי להעניק קבלת פנים חמה לאלופת אירופה קבוצת מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. ראש העיר תל אביב שלמה "צ'יץ' " להט מארגן קבלת פנים עירונית למכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. זיהוי העומדים משמאל לימין : מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, מוטי ארואסטי, בובבב גריפין, אריק מנקין, יהושע "שוקי" שוורץ, טל ברודי (מוסתר מאחורי גבו של שוקי שוורץ), וראש העיר שלמה "צ'יץ'" להט. שלושת האנשים הבאים אינם מזוהים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק הירקון בתל אביב. משה דיין לוחץ בחום וחיבה את ידי שחקני מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. כעבור חודש וחצי התמנה משה דיין לשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : גב' רחל דיין (מרכיבה משקפי שמש), טל ברודי, משה דיין, ג'ים בוטרייט (מוסתר) אולסי פרי, איש לא מזוהה, אריק מנקין, ו- לווו סילבר. ראש הממשלה יצחק רבין שהתפטר מתפקידו ב- 7 באפריל 1977 נשאר ספון בביתו. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב. מיקי ברקוביץ' (מימין, בן 23) וטל ברודי (בן 34, משמאל) עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הסגידה למכבי ת"א במדינת ישראל הייתה עצומה ובעיצומה. (לע"מ תמורת תשלום). 

41 יום לאחר ההתפטרות הדרמטית של יצחק רבין מראשות הממשלה נערכו הבחירות לכנסת . הן הוקדמו ל- 17 במאי 1977. איש לא תיאר לעצמו כי להתפטרותו של יצחק רבין תהיה השפעה כה מכרעת על התוצאות הסופיות, אחריהן התחולל המהפך הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל . מנחם בגין האופוזיציונר הנִצְחִי נבחר בפעם הראשונה להיות ראש הממשלה בחלוף 29 שנים מקוֹם המדינה. מנחם בגין מינה את משה דיין איש תנועת העבודה לשר החוץ שלו . מפלגת המערך של ראש הממשלה היוצֵא יצחק רבין שצברה 51 מנדטים בבחירות לכנסת בדצמבר 1973, ירדה עכשיו ל- 32 מנדטים. מפלגת הליכוד עלתה מ- 39 מנדטים ב- 1973 ל- 43 מנדטים בבחירות 1977. את ההצגה הפוליטית ב- 1977 גנבה מפלגת ד"ש החדשה שנוסדה זה עתה בראשותו של הרמטכ"ל השני של צה"ל, ועכשיו ארכיאולוג וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל, פרופסור יגאל ידין. היא השיגה 15 מנדטים.

ב- 1970 נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. ב- בעונת 1977 – 1976 הפכה הברית לקשר סימביוטי בתשלום. דן שילון החל את ההתקשרות הזאת ב- 24 בנובמבר 1970 במשחק גביע אירופה בהיכל הספורט בנעמן במפרץ עכו ליד קיבוצי כפר מסריק ועין המפרץ [2] בו אירחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980 – 1974 המשיך את המסורת, ואנוכי העמקתי אותה בתקופתי כמנהל מחלקת הספורט בשנים 2002- 1980. שלושתנו העמדנו לשמעון מזרחי תנאי אחד. עליך להיות אלוף. במשך תקופה של שנות דוֹר בין 1976 ל- 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכום כולל של 46.570000 (ארבעים ושישה מיליון ועוד חמש מאות ושבעים אלף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות. שני הצדדים הפיקו תועלת זה מזה . מכבי ת"א הרוויחה ממון ומוניטין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומשלם האגרה שלה תוגמלו ביוקרה ורייטינג. תחילתו של הקשר הסימביוטי בעונת 1977- 1976 היה כזכור צנוע. רשות השידור מונהגת ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ובתמיכתו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שילמה לראשונה למכבי ת"א 7000 (שבעת אלפים) דולר עבור זכויות השידורים בעונת 1977 – 1976. בחלוף רבע מאה של שנים בעונת 2002 – 2001 בעידן הטלוויזיה רבת ערוצים והתחרותית שילמנו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר אלוני, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט למכבי ת"א אלופת אירופה, אלופת ישראל, ו-מחזיקת גביע המדינה סכום נאה ביותר עבור זכויות השידורים הבלעדיות. (הסכום הנקוב מצוי בפרוטרוט אותו שילמנו בעונת 2002 – 2001 למכבי ת"א מצוי בספר "הקשר הסימביוטי").

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות התעשיינים מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. חברת "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 לראשונה בהיסטוריה סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. סכום עצום בקנה מידה ישראלי לפני 43 שנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מַפִּית נייר (חיפשתי אותה בנֵרוֹת בעת ביצוע התחקיר הממושך כדי לתעד אותה אולם לא מצאתי אותה. על פי עדותם של דוד מושביץ ואריה ברנוביץ' המפית לא נשמרה). חתימת חוזה כספי על מפית מעיד כי שני הצדדים האמינו זה לזה ובטחו זה בזה . מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה לקונגלומרט וקונצרן תעשייתי יציב איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס . ב- 1973 הפכו שני התעשיינים מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה בר מזל ששניהם מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו התאהבו דווקא בהם. "בלעדי שני הג'נטלמנים האלה, ללא מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל הנדיבים והנערצים עליי, הייתה מכבי ת"א שווה הרבה פחות", העיד בפני כעבור שנים רבות גזבר מכבי ת"א מר אריה ברנוביץ'. חברת "עֵלִית" העשירה החליטה ב- 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, וגם ארוכת טווח בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל ו- "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה כאמור עסק משתלם ביותר. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו.

סוף הפוסט מס' 1065. הועלה לאוויר בשבת – 12 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.