פוסט חדש, סבוך, ו-מורכב מס' 1111. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני-22 באוגוסט 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש ומורכב מס' 1111 : הועלה לאוויר ביום שני – 22 באוגוסט 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי

———————————————————————————————————–

פוסט חדש ומורכב מס' 1111.

1. היגיון, מחשבה, כישרון, חוכמה, אומץ לב, ודוגמא אישית.

2. הַדוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. לפני יותר משנתיים מֵת זאב שטרנהל ז"ל ׁ(בן 85) אדם דָגוּל, מי שהיה המפקד המצוין ו-מ"מ שלי בדרגת סגן בקורס מכ"ים של לוחמי חטיבת "גוֹלָנִי" שנערך ב- ג'וֹעָרָה (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בין ספטמבר 1956 ל-מארס 1957. זאב שטרנהל ז"ל היה גם המפקד ו- המ"מ שלי במלחמת סִינַי (מבצע קָדֵש) באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי רפיח מס' 25, 27, ו- 29 מידי צבא מצרים ע"י שלושת גדודי חטיבת "גוֹלָנִי, גדוד מס' 12 (פלוגת קורס המ"כים שלנו מ-ג'וערה סופחה לגדוד 12 של החטיבה שכבש את מוצב מס' 27 בגזרת רפיח)  + גדוד מס' 13 + גדוד מס' 51 . זאב שטרנהל ז"ל היה מנהיג, מפקד, ו-מחנך בעל עקרונות ו-מוּסָר אישי ודוגמא אישית נַעֲלִים ומבורכים. גבוהים ביותר. הוא היה לוֹחֵם עַז נֶפֶש ואָמִיץ, גיבור, וגם איש חכם ו-חוֹשֵב שמנתח בהיגיון וב-יוֹשְרָה את מְצִיאוּת חיינו הסבוכה, ואָדָם למוֹפֵת משכמו ומעלה, כולו דוגמא אישית מושלמת. הוא היה ממעצבי דמותי כלוֹחֵם, מפקד, וקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". קרבות הָאֵש ומלחמות הדמים שניהלו ה- "ההגנה", הפלמ"ח, ואח"כ צה"ל בחזיתות מול האויב למען תקומת עַם ישראל לפני קום המדינה ואחרי 1948, וממש עד הרגע הזה של חודש יוני בשנת 2020, הם שמהווים לנֶצַח את הַמִבְחָן העליון האישי של אומץ לב, של נאמנות אישית למען מצפונך וחבריך בקרבות הָאֵש, ושל הקרבה אישית והמוכנות להקריב את החיים שמנהל כל חייל ומפקד בצה"ל באשר הוא אדם מול אֵש הָאוֹיֵב. אין מִבְחָן נֶפֶש גדול יותר מהנכונות להסתער בחזית מול אֵש הָאוֹיֵב. שוּם דָבָר לא יִשְוֶוה לחֲבֵרוּת בעֵת קרבות אֵש נגד הָאוֹיֵב. זאב שטרנהל היה המנהיג, המפקד, והמוביל הֶאָמִיץ והנָבוֹן של המחלקה שלי במלחמה הראשונה של שנינו ושל כולנו, ב-מבצע קָדֵש ב- 1956, המלחמה ההיא נגד האויב המצרי. הייתי אז נער בן 18 ושלושה חודשים. זאב שטרנהל היה גם כן נער, אולי בן 21. זאב שטרנהל הַיָקָר, הֶאָמִיץ, והיָשָר באָדָם לעולם לא אשכח אותך. אנוכי מצדיע על קברך. פוסט מס' 1111. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 22 באוגוסט 2022.

3. וגם: משהו אודות הזמר האמריקני אלוויס פרסלי [Elvis Presley] המנוח. לא היה זמר-מוסיקאי כמותו בעולם וגם בארץ שכל כך אהבתי אותו, את קולו, את שיריו. האזנתי ואנוכי מאזין מאז 1957 אלפי אולי עשרות אלפי שעות למוסיקה ש-יצר. וגם צפיתי ואנוכי צופה גם היום בהופעותיו באמצעות קלטות Video שקניתי ורכשתי לעצמי בביקוריי הרבים "הטלוויזיוניים" המקצועיים והממושכים (לעיתים) בארה"ב מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא ומטעמה של רשות השידור ההיא. אנוכי אוהב מאוד גם עוד שורה ארוכה של זמרים וזמרות אמריקניים כמו ריקי נלסון, האחים אוורלי, דוריס דיי, ריי צ'ארלס, רוזמארי קלוני, דין מרטין, את ההרכב הקולי של להקת "ארבעת האסים", פט בון, פול אנקה, פרנקי ליין, פגי לי, קוני פראנסיס, ברנדה לי, הלן שאפירו, להקת "הביטלס" הבריטית ואוהב מאוד גם שורה ארוכה של זמרים וזמרות ישראליים בני הדורות השונים שלנו, וכמובן אנוכי מאזין למוסיקה קלאסית רבת כיוונים, סוגים, ורמות על יוצריה הרבים השונים והדגולים. אולם איש מהם בכל הרשימה הארוכה והאין סופית הזאת לא הפך אותי לאדם מאושר בחיי כפי שעשתה עבורי המוסיקה שיצר ו-שר אותה אלוויס פרסלי. אנוכי מאוד אוהב את אריק איינשטיין, זוהר ארגוב, שושנה דמארי, יפה ירקוני, צביקה פיק, יורם גאון, שלמה ארצי, חווה אלברשטיין, את ה-הרכב הקולי הנפלא של להקת "החלונות הגבוהים" (אריק איינשטיין + שמוליק קראוס + ג'וזי כץ), שלום חנוך, ריטה, חנן יוֹבֵל, מאיר אריאל, ועוד רבים ורבות בעולם ובארץ. הרשימה המוסיקאלית הזאת הארצית והבינלאומית היא לעולם בלתי נגמרת… אבל ו-אולם…בכל מקרה אלוויס פרסלי יפה התואר ובעל מיתרי קוֹל ייחודיים שהפיקו צליל באריטון בעל איכות נדירה ושהיה שייך רק לו ולנשמתו, ניצב בודד בראש הפירמידה המוסיקאלית הענקית האין סופית הזאת, רבת ממדים, רבת איכויות, היפהפייה, והגבוהה הזאת המיתמרת לשחקים ו-ראשה בשמיים (!). הערה : מדובר כמובן בדעתי הפרטית בלבד.       

4. פוסט חדש ומורכב מס' 1111. פסגת היכולת האנושית ב- א"ק. ב- 1935 קבע האצן והאתלט האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens, בן 22, גובהו 1.79 מ') באן -ארבור (Ann Arbor, מישיגן) שיא עולם בלתי נתפס בימים ההם בקפיצה לרוחק, 8.13 מ'. שיא העולם המדהים ההוא החזיק מעמד 26 שנים. באולימפיאדת מכסיקו 1968 קבע האמריקני בוב בימון (Bob Beamon, בן 22, גובהו 1.91 מ') שיא עולם בקפיצה לרוחק, 8.90 מ'. השיא החזיק מעמד 23 שנים. באליפות העולם ה- 3 בא"ק ב- 1991 בטוקיו קבע האמריקני מייקל פאואל (Michael Powell, בן 28, גובהו 1.90 מ') שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.95 מ'. שיא העולם הזה של מייקל פאואל 8.95 מ' מחזיק מעמד כבר 31 שנים עד עצם היום הזה בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 888 והעלאתו לאוויר ביום שני – 22 ביוני 2020. וגם : מבט מדעי אל שני האנשים החושבים אייזיק ניוטון ו- יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל מי שהיה המורה שלי במקצוע ה-א"ק במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים ההן של 1965 – 1963.  מדובר ב-מחקר וכתיבה מורכבים. פוסט מס' 1111. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 22 באוגוסט 2022. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים למשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל במשך תקופת כהונה בת 5 שנים כפי שקבועה בחוק. ואז קרה והתחולל הדבר (לא בהפתעה) : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרָם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים, והחליטו להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (מי שהיה עד לאחרונה שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל) תמך תמיכה מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית (!). היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סרה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, המקצועי – טלוויזיוני והפוליטי ששרר ו-נסב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא שפרשה את כנפיה ב- 1969 על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה ועל רדיו "קול ישראל" הוותיק, התחוללה תופעה וסערה חסרת תקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. 

פוסט חדש ו-מורכב מס' 1111. הועלה לאוויר ביום שני – 22 באוגוסט 2022.

4. היכרויות.

פוסט מורכב מס' 1111.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו- נכתב על ידי למטרות רווח ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il עלה לאוויר בקיץ 2012 והוא מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : עד כה נכנסו לבלוג yoashtvblog.co.il יותר מ- מיליון ומאה אלף קוראים ומתעניינים.

הערה 5 : כתיבת הסדרה המורכבת והמסובכת של 13 ספרי הטלוויזיה עבי כרס שעוסקים בחקר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מאז 1884 ועד ימינו אנו, אמורה להסתיים ב- 2022 ו/או לכל המאוחר כך אני מקווה ב- 2023.

אלכס גלעדי ודן שילון גייסו אותי בקיץ 1971 לשורות חטיבת הספורט שלהם. שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים רצופות מ- 1971 עד 2003. בין 1971 ל- 2003 רשמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פרקים מזהירים בתולדות השידור הציבורי. הייתי עד מקרוב להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת. רשות השידור ה- יְשָנָה ההיא הועלתה עכשיו לגרדום ע"י חלק מה- מנכ"לים המאוחרים הרופסים חנפני השלטון ו- מלחכי פִּנְכָּה מאז 2002 (בראשם יוסף בר-אל), יחדיו עם חלק מ- מנהליה האופורטוניסטים, ולדאבון לב גם באמצעות חברותא בעלת מצע והתנהלות משותפת של ההנהלות עם קבוצה לא קטנה מעיתונאי ערוץ 1 ששתקו, ו- היו ל- משת"פים ובעלי אינטרסים. לא כולם. מרביתם (!). ובכן, בפעם הראשונה ב- היסטוריה של השידור הציבורי הטלוויזיוני חברו שלושה ווקטורים שליליים ביודעין ומרצון לקואליציה נגטיבית הרסנית ומשולבת, והניחו על צווארה של רשות השידור אט-אט את חבל התלייה. היא איננה עוד. רשות השידור ההיא כפי שהכרתם אותה מאז 1969, מתה. היא קרסה. נכון שמדובר בטרגדיה, בכתם שחור משחור, אבל מרום גילי יותר מ- 82 יש בי חמלה רק על קומץ בודדים בלבד שָם. 

טקסט תמונה : 1971 – 1970. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף. התמונה הזאת צולמה ו-תיעדה אותי לפני 50 שנים. כ- פסע הפריד בין חיי נטולי הדאגות לבין עוֹל העִידָן המטורף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהמתין לי מעבר לפינה. התמונה מתעדת אותי זוכה עם אוניברסיטת ת"א בגביע מכללות ישראל בכדורסל. הייתי בשנים ההן דוגמן צילום ומורה ומחנך במקצוע המתמטיקה והחינוך הגופני, כשלפתע נקרה לי בדרכי מר אלכס גלעדי. אלוהי הטלוויזיה הפגיש בינינו. זה קרה בימים ההם לפני 50 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 1111. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה.

היסטוריה קצרה ומשמעותית. זאב שטרנהל ז"ל (1).

בקיץ 1955 בהיותי נער בן 17 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן גמלה ב-לִבִּי סופית ההחלטה לפרוש מספסל הלימודים ולא ללמוד את שנת הלימודים האחרונה בכיתה י"ב בביה"ס התיכון חקלאי של עמק הירדן, "בית ירח". מרבית המורים והמורות בביה"ס החקלאי ההוא "בית ירח" לא עניינו אותי מפני שהם לא היו מספיק חכמים ואטרקטיביים עבורי, למעט יצחק שָלֵו ז"ל המורה שלי לתנ"ך, המורה שלי לספרות מעיינה יבזורי ז"ל, והמורה שלי לכימיה אלכסנדר (שכחתי את שם משפחתו). סיפרתי והודעתי זאת להוריי ז"ל. אהבתי, הערכתי, והערצתי את אבא שלי שהיה חקלאי חרוץ ומיטבי שכמעט לא דיבר אבל ידע לעבוד. באופן טבעי בחרתי להצטרף כחקלאי לענף המספוא שאבא שלי ניהל אותו אז ב- 1955. הקלשון, החרמש, הטורייה, המעדר, והמגרפה והטרקטורים והמחרשות, המקצרות והקומביינים, ובעיקר הסוסים והסוסות (ביניהם הסוסה היפה והחרוצה תְּמוּרָה שהייתה כאילו צבועה כולה בצבע חוּם, ובִיתָּה היפהפייה והחרוצה כמו אִימָא שלה, שִיבּוֹלֶת, שהייתה שחורה לגמרי) שנשאו עדיין בעול החקלאי הכבד של קיבוץ אפיקים, משכו את נפשי ולבי הרבה יותר מאשר מרבית קבוצות המורים והמורות שלימדו ב- "בית ירח". ידעתי כבר לנהוג ב-טרקטור הגלגלים ה- Farmel ולנהוג בטרקטור השרשראות ה- D4 (שניהם תוצרת ארה"ב). אבא שלי לימד אותי לנהוג על טרקטורי הגלגלים בקיבוץ אפיקים וחבר הקיבוץ יחיאל עלי לימד אותי לעבוד על D4. עבודת החריש, הזריעה, ו-גידול התלתן, האספסת, וסלק הבהמות, והקציר והכיבוש בקיץ ובחורף והעמסתם על הפלטפורמות וחלוקתם היומית כמזון ואוכל ברפת החלב המצוינת של קיבוץ אפיקים (בראשותו של רודיק לווין), הייתה משאת חיי. תכלית חיי. העבודה הקשה בשדות קיבוץ אפיקים בשנה ההיא של 1956 / 1955 יחד עם אבא שלי, ואהבתי הראשונה לחברתי, אחת מבנות הקיבוץ, ואהבתה אותי בימים ההם, היו כל חיי. בעיקר נערתי ההיא. היא הייתה כל חיי. נערה מוכשרת בכל תחום. אהבתי אותה מאוד. זאת הייתה האהבה הראשונה שלי ואין כמו אהבת נעורים ראשונה. היא לעולם תהיה בלתי נשכחת. הייתי נער בן 17. התנשאתי לקומה של 1.90 מ' והבנות לא רק בקיבוץ אפיקים, גם בקיבוצים השכנים אחרים אמרו שיואש אלרואי הוא הנער הכי יפה בכל עמק הירדן. הייתי תמים כמו כל בני גיל הנעורים. חשבתי אז שמדובר ב-אהבת נצח ו-נעוּרֵי נצח (!). סיבה טובה להיות המאושר באדם.

ב- 30 באפריל 1956 הגיעה לפתע ההודעה הצבאית למזכירות קיבוץ אפיקים ממשרד קצין העיר בטבריה כי מפני שאינני לומד את כיתה י"ב עליי להתגייס לצה"ל ביום חמישי – 3 במאי 1956. זאת הייתה תקופת פעולות התגמול של צה"ל בעיקר נגד יעדים צבאיים של ירדן וגם של מצרים. ביקשתי להתנדב לצנחנים אבל השורות כבר היו סגורות ונעולות. התגייסתי לגדוד 12 של חטיבת "גולני". בסיסו של גדוד 12 שכן בחודש מאי של שנת 1956 במחנה "פִילוֹן", גבעה מתנשאת סמוכה ממזרח למושבה ראש פינה. בראש פינה הורידו את מאות הטירונים מהאוטובוסים והמ"כים פקדו עלינו לשאת את הקיטבגים כל כתפינו ולצעוד רגלית במעלה העלייה התלולה ל- מחנה הצבאי "פִילוֹן", משכנינו החדש. זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם "גולני". הייתי בר מזל להימנות על הכיתה של ה- מ"כ שלי יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב. יהושע מיצמאכר היה לפני הכול אדם ו-לא רק מ"כ קשוח. לי עוד לא מלאו 18. הוא היה בטח בן 20. עדיין נער אבל מפקד צעיר הגון. איש בלתי נשכח עבורי גם בחלוף 64 שנים. את תקופת הטירונות בחודשי הקיץ הלחים בין מאי 1956 לספטמבר 1956 עשינו ב- "שטח האש מס' 9" בעידן הממשל הצבאי דאז, ליד הכפרים הערביים סכנין, עראבה, ודיר חנא. היה מדובר בתקופת טירונות קשה באופן מיוחד. לא בשל ובגלל האימונים הקשים והרצופים בקיץ החם והלַח אלא בגלל מדיניות טרטורי הלילה הקטנוניים ו-משמעת המים הבלתי אפשרית שצה"ל ברוב טיפשותו וטמטומו הטיף לה וכפה אותה על חייליו : מימיית מים אחת ביממה בקיץ החם והלח לכל חייל קרבי. טרטרו אותנו ו-לא נתנו לנו לישון בלילה ו- הפכו אותנו ל- "גנבים" שגנבו בהסתר מים מהקונטיינרים הסמוכים. בלתי אפשרי להסתדר עם מימיים מים אחת ביממה בקיץ החם והלַח כולל גילוח בבוקר. בתחומי שנת לילה מטורטרת בלתי מסודרת ומשמעת מים בלתי אפשרית באותה תקופת הטירונות ההיא שלנו בקיץ 1956 ב- "שטח האש מס' 9", צה"ל התגלה ונחשף בכל טיפשותו ו-טמטומו. אי אפשר להתאמן אימונים צבאיים קשים וממושכים בקיץ חם ולח ללא מנוחה מתאימה וללא שתיית מים מספקת. זה פשוט היה נורא. חישול הנוער והפיכתו לחיילים קרביים ב- "גולני" ו- "גבעתי" ב- 1956 באמצעות טרטורי לילה מיותרים ומשמעת מים קפדנית שאיננה באה כלל בחשבון בתנאי האקלים החם ההם היוותה עדות מכרעת לטִמטומו של הצבא וטיפשותן של יחידות הרפואה שלו (הערה שלי : משמעת המים המטופשת בצה"ל בוטלה סופית ב- 1959). בכל תקופת הטירונות ההיא בת כ- 4 חודשים התגוררנו באוהלי סיירים קטנים שהקמנו לעצמנו ב- "שטח האש מס' 9". את צמחיית "הַסִירָה הַקוֹצָנִית" שהייתה מצויה שם בשפע הפכנו למזרן שינה, ופרסנו עליו את שכמיות הגשם שלנו. הנתק בין הקצונה בפלוגה לבין החיילים הטירונים היה מוחלט. את ה- מ"פ שלי בתקופת הטירונות בכלל לא ראיתי ולא היכרתי אותו. את ה-סמ"פ ראיתי פעם אחת בלבד בעת תרגול אמת של הפעלה ו-זריקת רימוני "מילס 4" חיים. הייתי לפחות בר מזל בתקופת הטירונות ההיא מפני שה- מ"כ האישי שלי היה יהושע מיצמאכר הבלתי נשכח.

בספטמבר 1956 החליט מג"ד 12 אורי בר רצון ז"ל לשלוח אותי לקורס מ"כים של חטיבת "גולני" שנערך על פי המסורת ב- ג'וֹעָרָה (סמוך לקיבוצי עין השופט, רמת השופט, ודליה). שם פגשתי לראשונה את סגן זאב שטרנהל ז"ל, שבמקרה ולטיב מזלי התמנה ל- מ"מ שלי. לפתע כל המשמעת הצבאית הקשה, הכוחנית, והחמורה בעידן זאב שטרנהל ז"ל השתנתה מקצה לקצה וקיבלה משמעות שונה. המשמעת הצבאית נותרה בעינה אולם אותה המשמעת הצבאית ההיא שתבע מאיתנו ה- מ"מ זאב שטרנהל נשענה על חינוך, מצפון, וחזון, ועל מוסר אישי, על אמת, ועל דוגמא אישית שלו. ישנו באוהלים הודיים על מיטות ומזרנים. פסקו טרטורי הלילה המטומטמים ההם של תקופת הטירונות בגדוד 12, וגם הייתה הקלה מסוימת במשמעת המים. סגן זאב שטרנהל היה לא רק ה-מ"מ שלנו. הוא היה ה- "אבא" של של כל חיילי המחלקה. אנוכי הייתי אז חניך בקורס מ"כים נער בן 18 ו-3 חודשים. זאב שטרנהל היה אז בן 20 אולי 21, אולם הוא היה בוגר מאוד בהתנהגותו הצבאית, במנהיגותו הצבאית, ו-התבלט כאדם, כ-בן אנוש מוביל. אהבתי אותו מהרגע הראשון. הצבא איננו חברה דמוקרטית אלא נע על פי פקודות וצווים, אולם זאב שטרנהל שהיה בעצמו כמעט נער, לא התנשא ולא ראה בנו "רכוש צבאי", אלא ראשית דבר ו-קודם כל בני אדם. מנהיגותו לא נבעה ולא נסמכה על דרגתו ולא בגלל הברזלים שהיו מונחים על כתפיו, אלא על אישיותו הקפדנית וההגונה. מנהיגותו ויכולתו להוביל נערים צעירים בקורס מ"כים להיות בעתיד מפקדים בצה"ל, נסמכה ונשענה על הגינותו המוחלטת, על ה-יושרה שלו, על הצדק והאמת, על חוכמתו ונבונותו, ועל אישיותו המוסרית, וכמובן גם על הַיֶדָע הצבאי שלו. המדריך בדרגת סגן זאב שטרנהל דאג לכל מחסורינו הלוגיסטי בעת האימונים הקשים (מאוד). "שביל הייסורים" אחד משבילי הטיפוס שהובילו אותנו יום אחר יום ולפעמים כמה פעמים ביום, להעפיל מהמישור בתום אימוני היום והלילה לגבעת "ג'וערה" המתנשאת, היווה את הכותרת של אותו קורס המ"כים הקשה הוא גופנית ונפשית בו נטלתי חלק והייתי בר מזל שזאב שטרנהל היה ה-מ"מ שלי. הוא זאב שטרנהל היה מ"מ קשוח שדבק במשמעת הצבאית, תמך בסדר הצבאי, ניחן בעצמו בחשיבה הצבאית, והיה דָבֵק במשימה הצבאית להפוך אותנו למפקדי כיתות. אולם לפני הכל הוא היה אדם הגיוני, חכם וקָשוּב, איש חושב ו-מחנך. זאב שטרנהל היה עבורי יותר מ- מ"מ בקורס מ"כים ב- ג'וערה. הוא היה עבורי סמל שהשפיע עליי רבות בחיי גם לאחר תום שירותי הצבאי בגדוד 12 של חטיבת "גולני ב- 1959. הוא היה לא רק מפקד חָכָם ונָבוֹן אלא היה ראשית דבר אדם חושב והגיוני. מנהיג כֵּן בעל יושרה מוחלטת. אי אפשר היה לטעות במנהיגות האמת שלו והובלתו את המחלקה שלנו הנסמכת על ידע, מוסר, ודוגמא אישית באותו קורס מ"כים ההוא ב-ג'וערה של 1956. אני יודע שאנוכי שב וחוזר כאן על כמה קומפלימנטים שהוא ראוי להם מכל וכל. הוא לא היה מפקד רגיל. הוא היה מפקד ומחנך. זה המון בהגמוניה צבאית ובחברה צבאית בה אתה חי כ- כנער בן 18 פלוס כמה חודשים. אהבתי אותו את זאב שטרנהל והערכתי אותו. אני חושב שכל החניכים אהבו והעריכו אותו כמוני. אנוכי כותב את הטקסט הנ"ל ומעניק לו פרסום באיחור של 64 שנים אולם זאת האמת. זאב שטרנהל היה מפקד אהוד ונערץ. אחד כזה שאתה מוכן להילחם עבורו בשדה הקרב לחיים ולמוות.

היסטוריה קצרה ומשמעותית. זאב שטרנהל ז"ל (2).

זאב שטרנהל היה ה- מ"מ שלנו במלחמת מבצע קדש באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי הצבא המצרי המבוצרים ברפיח מספרי 25, 27, ו- 29. אנוכי זוכר היטב את הירידה והנסיעה באוטובוסים של כל פלוגת המ"כים מ- ג'וערה לקיבוץ ניר יצחק כדי לחבור לגדוד 12 של חטיבת "גולני בפיקודו של אורי בר רצון (מח"ט "גולני" דאז היה בנימין ג'יבלי) לקראת המלחמה וכיבושם של מוצבי רפיח המצריים שהיו יעדים מבוצרים וממוקשים. באוטובוס שהסיע אותנו את הלוחמים לקיבוץ ניר יצחק שרר מתח עצום ודממת מוות. מעת לעת סיפר לנו זאב שטרנהל לקראת אלו משימות אנו הולכים בדרכנו לקרבות עם צבא מצרים וכיבוש מוצבי רפיח. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי אבל גם הראשונה שלו. הוא לא פחד. הוא דיבר אלינו בשקט וב-ביטחון ונטע בנו חניכיו תקוות שה-כול יהיה בסדר. מדהים שאנוכי זוכר גם היום את הכול לפרטי פרטים כאילו קרו הדברים אתמול למרות שהם התרחשו לפני 64 שנים. אהבתי את זאב שטרנהל. בקיבוץ ניר יצחק היה לנו עוד קצת זמן להתכונן וללמוד בטרם היציאה למלחמה נגד מצרים כיצד מתפעלים את נשק האויב בעיקר את מקלעי ה- "אַלְפָא" הבינוניים (תוצרת תעשיית הנשק של ספרד) של הצבא המצרי (צה"ל השתמש במקלעים בינוניים מסוג "בֶּזָה" תוצרת תעשיית הנשק של צ'כוסלובקיה) ואת תת המקלע "קארל גוסטאב" תוצרת שוודיה (צה"ל השתמש בתתי מקלע מסוג "עוזי"). מדובר בתרגול ולימוד של נשק האויב שהייתה לו השפעה חשובה ו-מכרעת על הלחימה שלי באופן אישי בעת כיבוש מוצב מס' 25 ההוא ברפיח.

היסטוריה קצרה ומשמעותית. זאב שטרנהל ז"ל (3).

מסע הכיבוש של המוצב המצרי מס' 25 ברפיח ע"י גדוד 12 הסתבך וההסתערות הארוכה המישורית שלנו על היעד המבוצר מס' 25 נכנסה לאור יום. המחלקה שלנו בפיקודו של זאב שטרנהל נכנסה שוב ושוב ל- "משימות אש סכנה" של האויב המצרי מצויד במקלעי "אלפא" ומרגמות 81 מ"מ. הראשון שנפגע בחזהו מקליע אויב היה חייל במחלקה שלי שמחה צלניקר (ילד חוץ מקיבוץ בית אלפא). הוא נחבש ע"י החובש המחלקתי שמולי'ק. את הרובה האישי של שמחה צלניקר ובראשו כידון ועליו כובע פלדה של החייל הפצוע תקעו בקרקע החולית. סימן צבאי מוסכם ששוכב שם חייל פצוע ו/או הרוג. ההסתערות המישורית הארוכה נמשכה. הנפגע השני במחלקה של זאב שטרנהל היה ריצ'ארד סילאם ז"ל מהכיתה שלי ששימש מקלען "בראונינג" 7.92. הוא עלה על מוקש נעל כפול, ממש חמישה מטרים ממני. בתחילה חשבתי ששוב נקלענו להפגזת מרגמות 81 בגלל הפיצוץ הרעשני, אולם משנמוג העשן והחול השחור ראיתי את ריצ'ארד סילאם שוכב על בטנו קרוע, המקלע וכובע הפלדה התנתקו ונקרעו ממנו מהדף הפיצוץ. הוא היה כבר כרות רגליים ובשל ההלם עדיין לא הבין מה קרה לו. הוא שכב על בטנו וניסה לקום. ריצארד סילאם שאל אותי, "מה קרה לי…?" ואז הניח את ראשו על החול. החובש שמולי'ק מיהר אליו וניסה לחסום את עורקיו ללא הצלחה. ריצא'רד סילאם מת. גם לידו מישהו תקע רובה מְכוּדָן מכוסה בכובע פלדה. אני זוכר שזאב שטרנהל לא איבד את שיקול דעתו ואת יכולת ההובלה ו-המנהיגות שלו בעת הקרב וההסתערות הארוכה על היעד המבוצר המצרי ברפיח. הוא כל הזמן דחף קדימה. שימשתי ה- ררנ"טיסט (ראשי תיבות של רומה רימון נגד טנקים). ליד הגדרות פגעתי בעמדת מקלע אלפא שהטרידה אותנו. בירי הראשון פספסתי. בשני פגעתי בול. לאחר פיצוץ הגדרות ירדנו לתעלות של המוצב הענק והמבוצר מס' 25 כדי לטהר אותו. מלאכת הטיהור נעשתה בעקבות תרגולת שכול לוחם חי"ר מכיר אותה. ואז קרה ה-פנצ'ר. ה-ררנ"ט שלי עדיין היה מותקן על הרובה הצ'כי האישי שלי. דווקא ברגע המכריע ואולי הכי חשוב בתחילת מלחמת הטיהור הארוך של התעלות במוצב המצרי מס' 25, הבריח של הרובה הצ'כי ההוא לא הצליח לחְלוֹץ את תרמיל הָתַּחְמִיש שמאיץ את פצצת ה-ררנ"ט. הנשק האישי שלי הפך בשנייה אחת לתקוע. ל-גרוטאת ברזל. אולם הייתי בר מזל. אלוהים אהב אותי. ממש עם הקפיצה לאחת מתעלות המוצב המצרי המבוצר מס' 25 בגזרת רפיח , ניצב שָם כיסא משרדי ליד אחת העמדות עליו היו תלויים מדים של קצין מצרי שברח, ועל הכיסא היה שטוח ו-מונח תת מקלע "קארל גוסטב" טעון. ידעתי כיצד לתפעל אותו. ניסיתי אותו. יריתי צרור קצר. הנשק עבד. השענתי את הרובה הצ'כי שלי שיצא מכלל פעולה על הכיסא המצרי ויצאתי מצויד ב- "קארל גוסטב" למסע הטיהור של המוצב המצרי רחב הידיים והמבוצר. הראשון שנתקלתי בו היה חייל מצרי שנראה לי צעיר שוכב בתעלה ללא תנועה פצוע קשה בזרועו הימנית המרוסקת. נשקו האישי שכב לידו. היססתי אם לירות בו ולוודא הריגה. חששתי מ- יֶרִי בגבי לאחר שאחלוף ו-אדלג מעליו. הכול התרחש במהירות. לבסוף לא יריתי בו. גם הוא לא ירה בי. הוא היה מֵת. חיילי הצבא המצרי שאיישו את מוצבי רפיח 25, 27, ו- 29 נשברו. רובם נכנעו. אחרים ברחו. חלקם נהרגו. ביקשתי מזאב שטרנהל לחזור לנקודת המוצא הראשונה שלי בתעלה הראשונה במוצב 25 כדי לאסוף את הרובה האישי שלי. להפתעתי הגדולה הרובה כבר לא היה שם. סיפרתי לזאב שטרנהל בעצב רב כשאני מצויד בתת מקלע "קארל גוסטאב" של האויב, כי לא מצאתי את הרובה האישי שלי במקום שהותרתי אותו לפני קרב טיהור התעלות. איבדתי את הנשק האישי שלי. זאב שטרנהל מייד השיב לי כי אנוכי זכאי לחלוטין מפני שמדובר באובדן נשק אישי בתנאי קרב ובנסיבות מלחמתיות, וזאת איננה אשמתי. זאב שטרנהל הצדיק אותי לגמרי.

היסטוריה קצרה ומשמעותית. זאב שטרנהל ז"ל (4).

מלחמת מבצע קדש של אוקטובר / נובמבר 1956 הסתיימה וקורס המ"כים שלנו נמשך בעיירה אל עריש בצפון חצי האי סיני. משם נדדנו להמשך הקורס ל-בית ג'וברין, ואח"כ חזרנו ל- כור מחצבתנו ב- ג'וערה. התכוננו כולנו כל המ"כים לעתיד לתרגיל מסכם לילי באש חיה של כיבוש יעד מבוצר ששמו היה "תל חובייזה". לפתע חזר ל-ג'וערה למחלקה שלי שמחה צלניקר. לא שמענו ממנו יותר לאחר כיבוש מוצב 25 ברפיח ב- 1 בנובמבר 1956. הייתי בטוח שהוא נהרג מאותו הקליע המצרי שפגע בחזהו. אבל לא. הקליע פגע בגופו מעל הלב ויצא מהצד השני. היה מדובר בפציעה לגמרי לא קשה. שמחה צלניקר התאושש מהר וחזר לקורס המ"כים. זאב שטרנהל הציב אותו בשלישיית החוד המחלקתית, ממש לידי, לקראת פיצוץ גדרות המוצב באמצעות מוטות הבונגלו הארוכים עשויים TNT, ואח"כ הקפיצה לתעלות וטיהור המוצב. ואז זה קרה : בעֵת ההמתנה של שלישיית החוד שלנו לקראת הפריצה נפלט לשמחה צלניקר צרור מנשק ה- "עוזי" האישי שלו שפגע בירך רגל ימין שלי והפיל אותי לקרקע. מפקד התרגיל זאב שטרנהל ירה מייד לחלל האוויר זיקוק אדום, זעק "חדל אש", והתרגיל המחלקתי המסכם הופסק. זאב שטרנהל נשא אותי לאלונקה וליווה אותי אישית ב-קומנדקר הפינוי לבית חולים 10 בחיפה. מאז לא ראיתי אותו יותר. גם לא את ה-מ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב. מעניין, חבריו המפקדים באותו קורס מ"כים ההוא ב-ג'וערה ב- 1956 קראו לו כולם בשם משפחתו "שטרנהל". איש מהם לא קרא לו בשמו הפרטי. אנחנו החניכים קראנו לו כמובן, "המפקד".

במשך השנים הרבות הפך זאב שטרנהל לאיש האקדמיה ופרופסור הוגה דעות מוכשר וחריף ונציג מובהק של השמאל הפוליטי בארץ. הוא כתב את דעותיו מעת לעת בעיתון "הארץ". אני היכרתי אותו תקופה קצרה מאוד בחיי ובחייו. רק כ- שבעה חודשים. מעניין, באותו פרק הזמן הקצר ההוא, באותם שבעה החודשים ההם ב-היותי חניך שלו ב-קורס מ"כים של חטיבת "גולני" ב- ג'וערה בין ספטמבר 1956 למארס 1957, ובעת מלחמת "מבצע קדש" באוקטובר / נובמבר 1956 נגד צבא מצרים, באותה תקופת הנעורים הצבאית ההיא, שָם התגלה לי זאב שטרנהל ז"ל כמפקד, מחנך, ואיש מופת. שָם הוא הותיר עלי את חותמו. מותו של זאב שטרנהל בטרם עֵת הוא אבדה ענקית למשפחתו אולם גם אבדה גדולה מאוד לאומה הישראלית. עוד כמה זאבים שטרנהלים בתוכנו היו הופכים את החברה הישראלית להגונה יותר, כֵּנָה יותר, וצודקת יותר. אנוכי מבכה את מותו של זאב שטרנהל זיכרונו לברכה.

לפני שנים רבות שוחחנו קצרות בטלפון בנושא טלוויזיוני כלשהו. קראתי לו בשל הכבוד שרחשתי לו "פרופסור זאב שטרנהל…". הוא זכר אותי ומייד השיב לי, "…יואש אלרואי אם עוד פעם אחת תקרא לי פרופסור…אז אני לא אהיה יותר חבר שלך…". לכתו של זאב שטרנהל בטרם עת הוא אבדה עצומה למשפחתו, אבל גם הפסד גדול מאוד לכל עם ישראל, ולי באופן אישי. הייתה לי זכות גדולה להיות חניך של זאב שטרנהל ז"ל בקורס ה- מ"כים ההוא ב- 1957 / 1956 של של חטיבת "גולני" ב- ג'וערה. אשנה ואומר שוב כי מדובר באישיות ברמה גבוהה ביותר. אדם ש-חונן בהגינות, יושרה, חוכמה, מוסר עליון, ו-דוגמא אישית למופת, היגיון הגיוני, וכישרון ניתוח הנסיבות והסקת מסקנות. זאב שטרנהל היה פשוט אדם נבון וחכם וגם איש מוּסָר ו-חינוך גבוה משכמו ומעלה מרבים מאיתנו. אישיות מיוחדת במינה. פרופסור זאב שטרנהל היקר אדם דָגוּל, נוח על משכבך בשלום. בעבורי אתה לעולם בלתי נשכח.

חלפו 64 שנים מאז פגשתי לראשונה את המפקד שלי זאב שטרנהל ב-ג'וערה באותו קורס המ"כים של חטיבת "גולני". עֲקֵבוֹת חותמו לא סרו ממני.

מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי. אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי ז"ל חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין ז"ל. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אלה דן שילון יבד"ל ו-אלכס גלעדי ז"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם. בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים, מח"טים, אוגדונרים, ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר יבד"ל ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל ז"ל (מאוחר יותר הפך פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל לאיש האקדמיה) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם בג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים. סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ז"ל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש, ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר). גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש נעשו בגיל כה צעיר מופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית. שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. בגיל 18 אתה מוכן לחרף את נפשך ביודעין למוות, לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון ולא בעבור הרמטכ"ל משה דיין, אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי, ב- יֶרִי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כמו זאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִידְךָ בעת צָרָה. הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות, במחלקות, ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו בשעות האימונים הקשים, במסעות הארוכים, בסחיבת אלונקות, בניווטי לילה ללא שינה ובחינוך הצבאי למשמעת, מורשת, ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים, סמלים, ומ"מים. לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב. שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חָשוּף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ שלו. אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך. זה היה החינוך שקיבלתי בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ז"ל ומ-יהושע מיצמאכר יבד"ל ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ, ומאוחר יותר לקצין קרבי, קצין חבלה, ו-סמ"פ בגדוד 12 של חטיבת "גולני". תמיד בגדוד 12 של חטיבת "גולני".

טקסט תמונה : התמונה צולמה כנראה בין אוקטובר 1954 למארס 1955. לפני כ- 67 שנים. זהו זאב שטרנהל ז"ל המפקד והמ"מ שלי הבלתי נשכח בקורס מפקדי כיתות של חטיבת "גולני" ב-ג'וערה ומפקדי הנערץ במלחמת "מבצע קדש" נגד מצרים באוקטובר – נובמבר 1956. הוא היה באמת מפקד נערץ מפני שהיה לוחם אמיץ לב, בעל דוגמא אישית למופת, ואיש צבא יישר דרך והגון מאוד כלפינו כחניכיו. המפקד זאב שטרנהל ז"ל הוא לעד בלתי נשכח עבורי ואנוכי חושב שגם לרבים אחרים. (באדיבות זאב שטרנהל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התמונה צולמה כנראה בין ספטמבר 1956 למארס 1957. לפני 66 שנים. זהו סגן יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב מי שהיה ה- מ"כ שלי בטירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני בחודשים מאי – ספטמבר 1956 בשטח אש 9 ליד הכפרים הערביים סכנין, עראבה, ודיר חנא. (באדיבות יהושע מיצמאכר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958. אנוכי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי היה אז  סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. מח"ט "גולני" היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון. המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם ז"ל. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד (בן 93 היום). התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה רגילה של יחידותיהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם של 1984 – 1983 לפני יותר משנות דוֹר. המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, האולימפיאדה מס' 23 במניין הזמן החדש.

טקסט תמונה : דצמבר 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. לוס אנג'לס. קליפורניה. סיור קדם ההפקה ב- IBC בלוס אנג'לס במסגרת ה- WBM הראשון (World Broadcasters Metting) לקראת הפקדת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס (המשחקים האולימפיים מס' 23 בעידן המודרני) באולפני חברת קולומביה הישנה שהוקמו בשעתו בלוס אנג'לס. אני ניצב עם רשומות ההפקה שלי ליד ביתן 13 באולפנים הישנים של חברת "קולומביה" בלוס אנג'לס. על פי השמועה שכנו כאן המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זאת הייתה האולימפיאדה ה-23 בעידן החדש. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. תמונה היסטורית. זוהי עמדת השידור Off tube במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC באולפני חברת "קולומביה" הישנה ב-לוס אנג'לס ליד הוליווד. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אורי לוי (כתב + שדר + עורך ברמה גבוהה שסייע בידי גם בהפקה האולימפית המדוברת ו- שימש יד ימיני כ- מפיק משנה שלי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) ומשה גרטל. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ה- 23 במניין הזמן החדש. אנוכי מתדרך את המפקח הטכני יאיר שרף ז"ל לגבי מהלכי השידור האולימפיים הבאים שלי בעמדת התקשורת, הפיקוד, והשליטה במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. תכנון קווי השידור והתקשורת שלו ושל מיכה לויירר היה מושלם. לא קיימת שום הפקת טלוויזיה עלי אדמות שמתקרבת למורכבות ולמסובכות של הפקת שידורים ישירים המתעדים את התחרויות השונות במשחקים האולימפיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו משרד ההפקה התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בלוס אנג'לס בעת ישיבת מערכת שלנו לקראת המשך מבצע השידורים הישירים האולימפיים שלנו ועסקה ב- המשך ההיערכות הטכנולוגית המורכבת, המסובכת, והמרוחקת שלנו והעברת סיגנלי הטלוויזיה באמצעות לווייני התקשורת מלוס אנג'לס לירושלים. אני עוסק בתכנון השידורים הלווייניים מלוס אנג'לס לירושלים. משמאל, צביקה בירנבלום איש הקול בצוות צילום הפילם שלנו בלוס אנג'לס. מימין, המפקח הטכני דובל'ה גולדשטיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 ביולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. השדר אורי לוי (משמאל) והשדר יורם ארבל (מימין) בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי "הקוליסיאום", מתכוננים לקראת השידור הישיר של טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שנועד להיערך בשבת – 28 ביולי 1984. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אנוכי עם Champ האגרוף הבלתי נשכח מוחמד עלי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ליד ה- IBC בלוס אנג'לס. ספורטאי עַל ומתאגרף נערץ עליי לעַד שמעניק לי את חתימתו האישית. (תיעוד וצילום צילום אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 38 שנים. זהו מסמך ה- הערכה המקורי ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער בתום מבצע שידורי הטלוויזיה שלנו המורכב, המסובך, והממושך את אירועי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. "…תכנון והכנה קפדנית של השידור וביצוע מקצועי מעולה, שלך אישית ושל אנשיך, נתנו את הפרי המקווה…", כתב לי טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

————————————————————————————————————

 פוסט מורכב מס' 1111. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. פסגת היכולת האנושית ב- א"ק. ב- 1935 קבע האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) באן -ארבור (מישיגן) שיא עולם בקפיצה לרוחק, 8.13 מ'. השיא החזיק מעמד 26 שנים. באולימפיאדת מכסיקו 1968 קבע האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) שיא עולם בקפיצה לרוחק, 8.90 מ'. השיא החזיק מעמד 23 שנים. באליפות העולם ה- 3 בא"ק ב- 1991 בטוקיו קבע האמריקני מייקל פאואל (Michael Powell) שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.95 מ'. השיא הזה מחזיק מעמד כבר 29 שנים עד עצם היום הזה בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 888 בחודש יוני של שנת 2020. וגם : מבט מדעי לעבר שני האנשים החוֹשבים אייזיק ניוטון ו- יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל מי שהיה המורה המעניין, המרתק, והנפלא שלי במקצוע ה- א"ק בעת לימודיי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1965 – 1963. מדובר במחקר וכתיבה מורכבים. פוסט מס' 1111. כל הזכויות שמורות לחוקר. הועלה לאוויר ביום שני – 22 באוגוסט 2022.

————————————————————————————————————

ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. לפני יותר משש עשרות של שנים. הימים ההם שלי כבן קיבוץ אפיקים, קיבוץ בלתי נשכח בעמק הירדן.

טקסט תמונה : אנוכי ב-כור מחצבתי קיבוץ אפיקים בראשית עשור ה- 60 של המאה קודמת ערב נישואיי לרעייתי יעל תג'ר. נולדתי בקיבוץ הטוב בישראל.  בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן בערב שבועות ה' החודש סיוון תרצ"ח – 4 ביוני 1938. לא יכולתי להיוולד בקיבוץ טוב יותר ממנו בישראל. מעולם לא תיארתי לעצמי או שיערתי כי בגיל 33 יזמינו אותי דן שילון ואלכס גלעדי להיות כתב ועיתונאי יחד עמם בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הציבורית הישראלית. זה היה בקיץ חם אחד לפני ארבעים ושש שנים. ליתר דיוק בשבת – 3 ביולי 1971. כמו כולם התחנכתי כילד על מוסיקה קלאסית, הפזמון והלחנים הארץ ישראליים, והשירה הרוסית. בשלב מסוים החלה הקהילה להתערב בחיי הפרטיים מפני שכה אהבתי את אלביס פרסלי וריקי נלסון. המוסיקה הזאת לא מצאה חן בעיני חלק מחברי הקיבוץ. היו כאלה שכינו אותי ואת אלביס פרסלי "שתי זונות ממין זכר". הייתי הראשון בקיבוץ שלבש מכנסי ג'ינס, חולצה אדומה, ונעל נעלי ספורט. זה לא התאים לאופנת הלבוש של הקיבוץ. המראה שלי לא היה הרמוני, לא תאם, ולא היה מקביל ושייך עוד לחיי הקומונה. 20 שנה לאחר שעזבתי את קיבוץ אפיקים הודו כמה מהחברים הוותיקים, "באהבתך את אלביס פרסלי הקדמת את כולנו בשנות דוֹר". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 29 בספטמבר 1963 נישאתי לרעייתי יעל. הייתי בן 25. רציתי ללמוד מתמטיקה ופיסיקה, ורפואה באוניברסיטה. אך לא הייתה לי תעודת בגרות. את כיתה י"ב בכלל לא למדתי. לימודים אקדמיים היו בשלב הזה בלתי אפשריים.

טקסט תמונה : שנת 1965. יעל תג'ר (בת 21) נערתי האהובה ו-רעייתי זמן קצר לאחר שנישאנו ב- 29 בספטמבר 1963 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. תחילת ההתיישבות של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן במקום שנקרא "טוצ'קה" (הנקודה). התנועה הקיבוצית לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981. קיבוץ אפיקים, פינת חמד בעמק הירדן. לפני 39 שנים. בקדמת התמונה נראה כביש בית שאן – טבריה החוצה את עמק הירדן. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 באה שעברה. קיבוץ אפיקים בראשיתו. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1946. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 76 שנים. זאת היא הכניסה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומגדל המים שהפך לסמלו המסחרי של הקיבוץ. משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני בן יותר מ- 84 היום. אוטוטו בן 85. מעט מאוד אנשים השפיעו עלי בחיי ועיצבו את אופיי. אבא ואימא שלי הם הראשונים ברשימה קצרה. שני אנשים תמימים, פשוטים, וישרי דרך שעלו לארץ ישראל  מליטא בסוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כדי לבנות חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל. הם היו חלוצים. פועלים. אימא שלי הקדימה את אבא. צריך להבין באילו תנאים הם חיו. אימא הגיעה להכשרה בקבוצת כינרת. קדחת, חום נורא בקיץ של עמק הירדן (ללא מזגנים כמובן) וקור מקפיא וגשמים כבדים בחורף. הכל שלוליות ועיסת בוץ מסביב. בלילות הם ישנו בתחילה על קַש שהובא מהרפת. אבא שלי הגיע מליטא קצת אחריה. שניהם היו מראשוני בוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. שמריהו נאבל ז"ל (מת לפני 4 שנים בגיל 99) היה המורה שלי לחינוך גופני וספורט בקיבוץ אפיקים. הוא היה איש קפדן, נוקשה, מדויק, וקשוח אבל אהוב, שדרש משמעת והטיף להישגיות ולמצוינות, אולם בד בבד ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית אודות ההגינות במאבקי הספורט : "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד".

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 66 שנים. התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מחוף קיבוץ האון לחוף ביה"ס החקלאי בית ירח. אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל ז"ל (בחולצת "טי שירט" לבנה) המורה לספורט וחינוך גופני. להלן זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר) ז"ל, יונה רָז (רוזנברג), אברהם זלקטה, אנוכי יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוליק" כהן, ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קַן, משה ציון, ומיכאל רֶכֶס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוּדיק לֵוִוין ז"ל היה מרכז ענף ענף הרפת. אדם פשוט. "רק" מנהל רֶפֶת בקיבוץ. אך אדם צנוע ועניו ואיש בעל יושרה, רפתן נפלא ברמה של מדען, חקלאי בעל ידע וחזון, ודבק מאין כמוהו במשימה. רוּדיק לֵוִוין לא היה אדם של דיבורים. הוא היה איש המעשה. מדינת ישראל עומדת על תִּלָה בגללו ובשל אנשים כמותו. בשירות הצבאי הקרבי שלי בחטיבת "גולני" השפיעו עלי יותר מכל, לא מג"דים, או מח"טים, אוגדונרים, ורמטכ"לים אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב ופרופסור זאב שטרנהל ז"ל המפקד ו-המ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה (ליד קיבוצים עין השופט ורמת השופט). הם השפיעו עלי בתחום המנהיגות והדוגמא האישית. אינני יכול וגם אינני רוצה לשכוח אותם. בלימודיי האקדמאים במכון ווינגייט פגשתי את המחנך המצוין והנפלא שלי אורי אפק יבד"ל ואת גאון המתמטיקה והפיסיקה יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל שהיה המורה שלי במקצוע ה-א"ק. איציק מנדלברויד היה מאותם האנשים המועטים שחונן בהיגיון הכי הגיוני שהכרתי בחיי. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט של שני מורים ומחנכים דגולים כמו אורי אפק ואיציק מנדלברויד. הדגש על מחנכים. הם הותירו עלי רושם בל יימחה עד עצם היום הזה בחודש אוגוסט של שנת 2022. ב- 1971 אִינָה לי גורלי לפגוש את אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז"ל, שלושת אנשי טלוויזיה הישראלית הציבורית בני דור ההקמה. שלושתם השפיעו עלי השפעה מכרעת ארוכת טווח. לא רק בגלל הידע הטלוויזיוני העצום שאצרו בקרבם אלא ראשית דבר בשל היושרה והדבקות במשימה שחוננו בה. דן שילון ומוטי קירשנבאום נמנו ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. בראש צוות ההקמה הזה ניצבו פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל ו-סגנו עוזי פלד יבד"ל (בן 85, היום). אלכס גלעדי ז"ל הגיע למשכנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ב- 1969. דן שילון קיבל את פניו. היה זה אלכס גלעדי שגייס כעבור כמה חודשים לטלוויזיה הישראלית הציבורית את חברו יאיר שטרן (עיתונאי "מעריב" דאז) שרק חזר לישראל יחד עם רעייתו הדסה "דסי" שטרן מלימודי תקשורת וטלוויזיה בארה"ב, וגם את יורם שימרון. את פני כולם הקביל דן שילון. ב- 1975 שמעתי לראשונה מפי מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני את שמעוֹ של בימאי הטלוויזיה (והקולנוע) הדגול והמתעד האולימפי באד גרינספאן (Bud Greenspan). באולימפיאדת מונטריאול 1976 פגשתי אותו. באד גרינספאן יהודי – אמריקני ממנהטן (מת לפני עשר שנים ב- 2010, בגיל 84) נחשב לאחד מאנשי הטלוויזיה האמריקנית והבינלאומית הדגולים בדורנו. דוקומנטאריסט מוכשר בעל טביעת עין שלימד רבים מאִתנו בארץ ובעולם כיצד לחשוב בטלוויזיה כיצד לתחקר ולתעד, כיצד להכין תסריט של החומר, וכיצד לכתוב בטלוויזיה. הכתיבה היא כישרון. בטלוויזיה היא גם מדע. אולי אומנות. ההשפעה של באד גרינספאן עלי היא נִצחית. סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלוֹ "OLYMPIAD" בת 22 הפרקים, היא מונומנט טלוויזיוני שיתקיים לעַד. צריך לראות אותה ולצפות בה כדי להבין מדוע. ב- 1 באפריל 1984 פגשתי איש אָהוּב. אורי פורת מראשון לציון. אדם עַדִין, רגיש שקול, וחכם. הוא התמנה ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 1989. אינני רוצה ואינני יכול לשכוח את דמותו.

אבא ואימא שלי נולדו בליטא למשפחות דתיות ציוניות. הם עזבו יחד עם אחיהם ואחיותיהם בסוף שנות ה- 20 ותחילת עשור ה- 30 במאה שעברה את בית הוריהם ששכנו בעיירות שירווינט וקורשאן ליד עיר הבירה קובנה בליטא, והעפילו לארץ ישראל כדי להקים כאן בית חדש. שניהם נטשו את כור מחצבתם והשאירו את הוריהם מאחור כדי להקים את כור מחצבתם החדש בארץ ישראל . את קיבוץ אפיקים. אבא ואימא שלי גדלו והתחנכו בבתים דתיים אך החלום הציוני הפך אותם לצעירים חילוניים. שניהם גדלו בגולה והתחנכו על הסיסמא בת שנות אלפיים, "בשנה הבאה בירושלים". משהגיעה השעה הגשימו את החלום. שני הסבים ושתי הסבתות שלי נשארו מאחור בליטא. אבא ואימא שלי עלו לארץ ישראל יחד עם אחיהם כדי לבנות את ארץ ישראל וגם את קיבוץ אפיקים. איש מהם לא נשאר עם ההורים. התנתקות קשה. כמעט מעשה אכזרי. אין זאת כי החזון הציוני היה חזק מהם . הוריהם המבוגרים נשארו לבד בליטא ללא ילדיהם. היום בגיל 75 אני יודע בבירור שאם ילדיי ונכדיי היו מתנתקים ממני, נתלשים ממני ככה , לא הייתי מחזיק מעמד בלעדיהם . אימא שלי נולדה ב- 1912 בעיירה קוּרְשָאן להוריה מרדכי ורבקה פְּרֶס . אבא שלה היה רב גדול בתורה ואימה עקרת בית . היא הייתה בת יחידה והצעירה ביותר במשפחה ולה ארבעה אחים. אימא ושני אחים שלה עלו ב- 1929 לארץ ישראל. שניים אחרים החליטו להקים את ביתם בדרום אפריקה. אימא שלי הצליחה ב- 1935 להעלות את הוריה מליטא לארץ ישראל. הוריה נולדו בליטא ב- 1879. כשהם הגיעו לארץ ישראל היו שניהם כבר בני 56. צעירים במונחי הזמן של היום. מבוגרים אז. הם היו ציונים אך דתיים מאוד. סבא שלי למרות שהיה ציוני נראה כמו איש נטורי קרתא. מפני שהיו דתיים סירבו לגור באפיקים שהיה בעל אורח חיים חילוני. אימא שיכנה אותם בדירה קטנטונת בטבריה סמוך לבית הכנסת של העיר. טבריה הייתה אז עיר מעורבת בה גרו יחדיו יהודים וערבים. סבא וסבתא שלי היו אנשים מאוד עניים. בשנות מלחמת העולם ה- 2 נדרשה אימא לנסוע פעם בשבוע או עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לטבריה עם ארגז ירקות ופרות ואיזו תרנגולת כדי שיהיה להם מה לאכול. תמיד נסעתי עִמה לבוש במכנסי ספורט כחולים ויָחֵף. כביש העמק חצה את הכפר הערבי הגדול צֶמַח (בערבית קראו לו סֶמַח – Semach) הרחוק כשלושה ק"מ צפונית לקיבוץ אפיקים. הנסיעה באוטובוס הישן המְאַסֵף ההוא  של הימים ההם מקיבוץ אפיקים בואכה טבריה הייתה איטית ונמשכה כמעט שעה.

כנכד קטן הייתי מאוד קשור אליהם. אהבתי את סבא וסבתא שלי אהבה רבה . אימא שלי סיפרה לי תמיד בהערצה גדולה על אביה, "…יואשינקה, תדע לך שסבא שלך הוא כמו נביא. בשעה שהפילדמרשאל הגרמני ארווין רומל ניצב בראש גיסותיו במלחמת העולם ה- 2 ב- 1942 בשערי אל עלמיין והייתה סכנה שהוא יגיע גם לארץ ישראל, סבא שלך אמר, "חורבן בית שלישי לא יהיה", והוא צדק כדרכם של הנביאים…". אימא שלי תמיד סיפרה לי שסבא היה אומר "יואש הוא ילד יפה תואר, הכי  יפה שיש לך (אנחנו ארבעה אחים)". הייתי ילד רזה וצנום. נראיתיי במקרה הטוב כמו סייח. אני לא יודע מדוע מצאה טעם לומר לי זאת. הרי הייתי ילד קטן ו- וודאי לא הבנתי על מה דיברה. יכול להיות שאמרה זאת מפני שהיה לה חוש נדיר לאסתטיקה. היא הייתה פסלת דגולה. אולי הייתי הילד הכי יפה שלה אך היא מעולם לא פיסלה אותי. היא פיסלה רק את אחי הבכור ואת אבא שלי. אימא העריצה את הוריה, רחשה להם כבוד רב, ומאוד דאגה להם. אבא ואימא שלה סבא וסבתא שלי נפטרו צעירים בגיל 69. זה היה בשנת 1948 כשאני הייתי בן עֶשֶר. הייתי קשור מאוד אל שניהם. בכיתי בכי רב על מותם. התאבלתי עליהם זמן רב. לא יכולתי להתרכז בלימודים. התרחקתי גם משני ענפי הספורט הפופולאריים ביותר בקיבוץ, הכדורגל והכדורסל.

טקסט תמונה : 1935. ארץ ישראל. סבא וסבתא שלי מרדכי ורבקה פרס ז"ל, ההורים של אימא שלי ז"ל. שניהם נולדו בעיר קורשאן ב-ליטא ב- 1879 והגיעו לטבריה בשנת 1935 בהיותם בני 56. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבא שלי נולד בליטא ב- 1913 להוריו חייקל ושטירל. היו לו עוד שני אחים ואחות, טֵיְיבֶה, אושר, ויוסל'ה. סבא חייקל שלי היה סוחר עצים. סבתא שטירל החזיקה את משק הבית. משפחה דתית ציונית שחיה את חייה בשלווה בעיירה יהודית בשם שִירְוִוינְט. אבא שלי למד ב- "חֶדֶר". אח"כ הצטרף לתנועת הנוער הציונית בעיירה שחרתה על דגלה בשנה הבאה בירושלים. אבא ושני אחיו עלו לארץ ישראל. האחות טייבה היגרה לקובה. יותר הם לא ראו את הוריהם. שלא כמו אימא שלי, אבא לא הביא את הוריו לארץ. אינני יודע מה הסיבה. כששאלתי אותו פעם מדוע השאיר אותם מאחוריו בליטא ולא הביאם ארצה, כעס עלי ולא ענה. הוא אף פעם לא דיבר יותר מידי. הוא ידע לעבוד. הוא היה איש המִסְפּוֹא הטוב ביותר שהכרתי מעודי. אבא היה חלוץ והעבודה הייתה תכלית חייו. סבא חייקל וסבתא שטירל נִספו בשואה. הגרמנים רצחו אותם. מעולם לא ראיתי אותם. נותרו לזיכרון רק כמה תמונות דהויות. ילדיהם העפילו לארץ ישראל בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. שניהם נשארו ב-ליטא ונספו בשואה. הצורר הנאצי רצח אותם והשמיד ב- 1941 700000 (שבע מאות אלף) תינוקות, ילדים, בני נוער, אנשים ונשים, וסבים וסבתות מ-כל יהדות ליטא. התמונה הבאה הזאת צולמה כנראה ב- 1930.

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא. משפחת בלינדמן בליטא. סבא חייקל וסבתא שטירל שלי. שיבה זרקה בשיערם בטרם עת. כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טייבה נעדרת מהתמונה (היא היגרה לקובה). התמונה צולמה בשירווינט, כנראה ב- 1930. אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

קיבוץ אפיקים כמו כל קיבוצי העמק נבנה בתנאי התיישבות קשים. אקלים חם וקדחת. מאחורי מציאות חיים כמעט בלתי אפשרית ניצב חזון אדיר ממדים. חיי הקיבוץ קראו לשִוויון חברתי מלא. סיסמת חיי הקיבוץ הייתה : "כל אחד תורם לקהילה על פי יכולתו – ומקבל על פי צרכיו". חיי הקומונה הזאת בקיבוץ הם סמל החירות והדמוקרטיה. פילוסופיית חיים הרואית שהגשימה בצורה מלאה ושלמה את רעיון הקומוניזם האמיתי. ההורים שלי כמו חבריהם בקיבוץ אפיקים היו אידיאליסטים שחונכו ע"י הוריהם על ערש הברכה, "לשנה הבאה בירושלים". הורינו חינכו אותנו לחיי אחווה פשוטים וטהורים וצנועים. הענווה, רעיון העבודה וכיבוש האדמה, הדבקות במשימה, המסירות והדוגמא האישית, וההסתפקות במועט – היו חרותים על דגלו של הקיבוץ.

שורשיו הראשונים של קיבוץ אפיקים נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 בתנאי מחתרת. במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס. ר." . ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924. חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית, דמוקרטית, וקיבוצית. העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה ופרנסה. את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן. התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים, ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו. ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה. זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית .בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית ברל כצנלסון ואברהם הרצפלד. הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי. "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה. הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו, ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח. העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון, כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד, אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית. קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1].

טקסט תמונה : שנת 1931. חצר קבוצת כינרת. לפני 89 שנים. חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה "טוצ'קה" (3 ק"מ דרומית לאגם הכינרת) בה הוקם קיבוץ אפיקים ב- 1932. זה היה קיבוץ נוסף בעמק הירדן ונדבך נוסף בישוב ובתקומת ארץ ישראל. זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם, ברל כצנלסון (בשורת היושבים הראשונה, משופם חמישי משמאל) ואברהם הרצפלד (בשורת היושבים הראשונה בז'אקט מרופט שביעי משמאל). מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (נקרא בתחילה קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.) וגם על חברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה – הייתה עצומה (!). הוא היה "האלוהים" של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון. ברל כצנלסון נפטר בן 57  ב- 12 בספטמבר 1944.

באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 אמר להם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטוריים : "אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה . הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי, כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם, בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לארץ, סימן הוא לעזוּבה ידועה. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ, משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית,לא כן בערים. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודים. האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם. נחוץ להתחיל להתחנך מחדש. אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים, ואף אחד משל הפילוסוף הגל, שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה". ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות. אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו. כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית אנו לי לפי הפתגם הנ"ל (ההוויה קובעת את ההכרה). אבל הרי בתל יוסף ובית אלפא חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי. כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה. נחוץ חוש מיוחד ליצירה, לחיי אדם , וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה . יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום. על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות. רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידיאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות, כל יצירה דורשת יתרונות. המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידיאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם. אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ. החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור, כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם, שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ". דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו עד שאחד החברים בקיבוץ אליעזר "לַסְיָה" גלילי העריך את השיחה הזאת כדברי נבואה [2].

טקסט תמונה : קיץ 1928. חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת. שוכבים מלפנים משמאל בקדמת התצלום ישראל חופש ואברשה לכטמן. יושב בשורה השנייה סיומה לינקובסקי והקיצוני שיושב מצד שמאל הוא סיומה פינסקי. יושב שני מימין בגֵו זקוף ומבט נחוש לקראת העתיד שלמה אלפרט (אביו של הצלם והמתעד משה אלפרט). עומד שביעי מימין בשורה האחרונה דוסיה קורין ולידו שמיני מימין בשורה האחרונה זהו חיים לוצ'אנסקי. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביומן הקיבוץ מתאריך ה' בחשוון תרפ"ט – 9 באוקטובר 1928 ניתן למצוא : "כדי לקרב את החברים אל תיאטרון ה- "אוהל' והצגותיו, ובכדי לקרב את החברים אל המילה ההולכת ונדפסת בארץ ישראל, החליטו כמה מן החברים לסדר מסיבה ראשונה של "עונג שבת" (מהטיפוס של "עונג שבת" בתל אביב מיסודו של חיים נחמן ביאליק). היו הקראות של שלום עליכם, הקריאו קטעים ממנדלי מוכר ספרים וכדומה". 

חיים נחמן ביאליק שלח ב- 16 בדצמבר 1928 את תגובתו לחברי קיבוץ אפיקים. כך כתב למרדכי "מִיטְיָה" קריצ'מן : "שמחתי לשמוע על דבר מסיבות "עונג שבת" שלכם. דרככם נכונה. גםם הצורה שבחרתם בה מתאימה למסיבה. לסמן מרחוק נושאים ותוכניות להרצאותיכם אי אפשרר לי, שאינני יודע את טיב הקהל שלכם. עליכם לבחור מתוככם וועדה מיוחדת שתכין את החומר לשבתות הקרובות. אפשר גם להזמין לפרקים מרצים מן החוץ. ואם יש לכם איש המעמיק באגדה העברית, כדאי שתקבעו עתים גם לאגדה ולמו"מ ולשיחה עליה. איך שהוא שִמרו על המסיבות האלו ושִקדו על שִכלולן, ומובטחני, כי לא יעברו ימים רבים וכולכם תיווכחו בתועלתן החינוכית המרובה".

                             שלכם בלב ונפש

                             ח. נ. ביאליק

הקיבוץ המתפתח העניק לכולנו הזדמנויות תרבותיות וספורטיביות מגוונות במסגרות הלימודים וחיי החברה. הובאו מורי מוסיקה מבחוץ וילדים רבים למדו לנגן על כינור ופסנתר. ההורים שלהם טיפחו בסתר מחשבות כי אולי נולד להם בקיבוץ יָאשָה חֵפֶץ חדש ו/או יורש לארתור רובינשטיין. ילד אחד שניגן בכינור העדיף פעם לשחק כדורגל על דשא ביה"ס בקיבוץ והבריז למורה המוזיקה שלו שבא במיוחד מתל אביב. כשאבא שלו שמע על דבר ההתחמקות הוא מיהר לדשא והחל לרדוף אחר בנו. משתפש אותו חבט בו בכינור והמיתרים נקרעו. האב המעוצבן הרכיב מיתרים חדשים מחוטי ברזל והגיש את הכינור לבנו. "העיקר שתנגן ולא תשחק במשחק השטותי הזה שנקרא כדורגל", זעק על הבן שלו לנוכח כל הילדים ההמומים שחזו בסצנה שהרכיבה חלק מרקמת חיינו בקיבוץ האָהוּב.

טקסט תמונה : שנת 1950. לפני 70 שנים. קיבוץ אפיקים מעניק חינוך מוסיקלי נרחב ויסודי לילדיו. הובאו במיוחד מתל אביב מורים לנגינה בפסנתר וכינור. בתמונה נראות בנות מתאמנות בנגינה על פסנתר. זיהוי של הנוכחות בתמונה מימין לשמאל : דָנָיָה אפרת, מרים הררי, נירה קומרוב, עדי גלעדי (עומדת) חינא גורביץ' מנגנת, ורותי מאסטרו. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי מצאתי עניין עצום במשחקי הספורט ובמשחק השח-מט. יכולתי לשחק שח-מט עיוור נגד כמה שחקנים בו זמנית. בגיל 17 התחלתי להתרומם לגובה. צמחתי לגובה 1.90 מ'. הצטיינתי בא"ק, שחייה, כדור מים, כדורסל, וכדורגל. האלילים שלי היו הכדורעפן חיים בורר, השחיין שמואל חדש, הכדורסלן יגאל וולודרסקי, והשחמטאי בן כיתתי אמיר הלמן. אבל יותר מכל אהבתי את אבא שלי ורציתי להיות חקלאי חרוץ ומצטיין כמוהו בענף המספוא בקיבוץ. החלטתי לא ללמוד את שנת הלימודים האחרונה בכיתה י"ב בביה"ס החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן (ממוקם ליד קבוצת כינרת ומושבת כינרת). הלכתי לעבוד עם אבא שלי בענף המספוא. רציתי לחרוש את רִגְבֵי אדמת אפיקים ולגדל בשדות הקיבוץ אספסת ותלתן לפרות . הייתי המאושר באדם.

הגיוס הצבאי שלי לגדוד 12 של חטיבת גולני ב- 3 במאי 1956 כשהייתי פחות מגיל 18 קטע בבת אחת את אושרי. היו לי ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים בעת שירותי הצבאי בגולני. האלוף יקותיאל "קותי" אדם היה המג"ד האחרון שלי. האלוף אלעד פלד המח"ט האחרון. יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה זאב שטרנהל (מי שנודע ברבות הימם כפרופסור זאה שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד אך גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל שלהם. הם הטיפו למצוינות ודבקות במשימה אך גם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. הם בלתי נשכחים.

טקסט תמונה : אנוכי חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת גולני ב- ג'וֹעָרָה בתחילת 1957 (בסיס צבאי רב מורשת הממוקם על גבעה ושוכן ליד שני קיבוצי השוה"צ עין השופט ורמת השופט). המ"מ שלי היה סגן זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל) וה- מ"פ זאב עופר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1957. המג"ד שלי בגדוד 12 סא"ל שמואל עמיר ומח"ט גולני אל"מ אהרון "ארווין" דורון שלחו אותי בספטמבר 1957 לקורס קצינים בבה"ד 1 ליד כפר סירקין סמוך לפתח תקווה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1958. טקס סיום קורס קצינים. מפקד ביה"ס לקצינים ב- בה"ד 1 במחנה כפר סירקין סא"ל יוסף "יוֹש" הרפז (שני משמאל) וסגנו רס"ן מרדכי נדיבי (קיצוני משמאל) מסמיכים אותי במארס 1958 ל- מ"מ וקצין קרבי בצה"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                        

מח"ט גולני אלעד פלד הזמין אותי לריאיון אישי במטה החטיבה במחנה בן עמי לקראת שחרורי. הייתי אז קצין החבלה של גדוד 12. המח"ט ביקש ממני לחתום קבע ולהמשיך בשירותי הצבאי. "אנחנו רוצים אותך אצלנו", אמר לי. סירבתי. אהבתי את חטיבת גולני. השירות הצבאי העניק לי המון, אך רציתי לחזור לרגבי האדמה של קיבוץ אפיקים ולשדות העמק. זה היה ב- 1959. הפכתי לרפתן וספורטאי. חיי התרכזו ברֶפֶת, במגרשי הספורט של הקיבוץ, ובמוסיקה שיצר הזָמָר האמריקני אלביס פרסלי המנוח. הקהילה ראתה בעין יפה את עבודתי ברפת ואהבתי לספורט אך התבוננה בחשדנות באהבתי העצומה למוסיקה שיצרו אלביס פרסלי, החיפושיות, ריקי נלסון, פט בון, האחים אוורלי, פרנק סינטרה, בינג קורסבי, לואי "סאצ'מו" ארמסטרונג, פאטס דומינו, פרי קומו, דין מרטין, טומי סנדס, שרה ווהן, אלה פיצג'ראלד, ברנדה לי, דוריס דיי, קליף ריצ'רד, ורבים ורבות אחרים. הייתי הראשון בקיבוץ שלבש מכנסי ג'ינס וחולצות אדומות, ונעל נעלי ספורט . הלבוש שלי ואהבתי חסרת הגבולות לאלביס פרסלי לא התאים על פי הבנת הקהילה לאורח חיי הקיבוץ. הקהילה הקיבוצית יודעת היטב להתערב בחיי הפרט שלה. והיא התערבה.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. ארה"ב. זהו הזמר האמריקני אלביס פרסלי שיצר ב- 1954 בעיר ממפיס בטנסי את סגנון הרוקנ'רול המוסיקלי הייחודי שלו, ואת מוסיקת ה- "הילי בילי", ומוסיקת קאנטרי.                                   

אלביס פרסלי היה בין הבודדים בחיי שהפך אותי לאיש מאושר יותר בחיי. אהבתי אותו ואת המוסיקה שלו עד למאוד. נשבעתי לעצמי שבביקור הראשון שלי בארה"ב אסע לאחוזתו "גרייסלנד" בממפיס כדי לומר לו :

Dear Elvis You are my brother, you are among few who made me just happier, I love you man.

כשהגעתי בפעם הראשונה לארה"ב בשנת 1978 אלביס פרסלי כבר לא היה בין החיים. הוא מת צעיר מאוד בהיותו רק בן 42. אלביס פרסלי היה מבוגר ממני בשלוש שנים וחצי. הוא נולד ב- 8 בינואר 1935 בטופלו (Tupelo), עיר דרומית במדינת מיסיסיפי ארה"ב. הוריו עקרו אח"כ ל- ממפיס (Memphis). הוא יצר מוסיקה נהדרת ושר נפלא. היה לו קול ייחודי ומרשים. לפתע מצאתי את עצמי מאזין גם לוֹ ימים ולילות ארוכים בקיבוץ אפיקים.

טקסט תמונה : האזנתי אלפי פעמים לקולו הייחודי שהפך אותו למיליארדר. השירים שלו הם בלתי נשכחים עבורי כמו "Heart Break Hotel", השיר "Hound Dog", השיר "Jailhouse Rock", השיר "King Kreole", השיר "Too much", השיר "Love me tender", השיר "Loving you", השיר "Don’t be cruel", ועוד רבים רבים אחרים שלו. הבלוג שאנוכי כותב ו- 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות קורות הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מאז 1966, נכתבים גם לצלילי שיריו של אלביס פרסלי, וגם לצלילי המוסיקה הנפלאה של הביטלס, ריקי נלסון, ברנדה לי, טומי סנדס, לואי ארמסטרונג, אלה פיצג'ראלד, פול רובסון, שרה וון, פול אנקה, פט בון, דין מרטין, פרנק סינטרה, פרי קומו, בינג קרוסבי, ורבים אחרים – וגם מוצרט, בטהובן, מנדלסון, היידן, רחמנינוף, צ'ייקובסקי, בך, חצ'אטוריאן, וסיבליוס. מותו של אלביס פרסלי ב- 16 באוגוסט 1977 הייתה עבורי אבדה מוסיקלית כבדה.

טקסט תמונה : קיץ 1960. אנוכי (בן 22) משחק כדורסל עם אחי יונתן (משמאל) נגד דובי אילן ועלי דגן באולם הספורט של הקיבוץ ע"ש איתמר גולני. כולנו יחפים. מבחינה ספורטיבית נולדתי במקום הלא נכון. הייתי אמור להיוולד במזרח גרמניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונת 1962 – 1961. הימים ההם – השנים ההן לפני כ- 60 שנים. זיהוי העומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, חיים טובול (טל), שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק מקיבוץ תל קציר), בני רוזן ז"ל, ומנהל הקבוצה שמעון הלמן. זיהוי הכורעים משמאל לימין : יוחאי קורין , עמי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן השכן ולימים מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל וראש השב"כ), אלישע הירשפלד, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, וצביקה שדה (בירקנפלד). שוכב מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות בכדורסל (הפועל אשדות יעקב), בכדורעף (הפועל אפיקים), ובכדורגל (הפועל טבריה). עורכי הספר "גינס" הכניסו אותי לרשימת השיאים של ספרם.                                                                                                                                                                                                

טקסט תמונה : שנת 1962. מגרש הכדורגל של "הפועל" אפיקים. רשת השער עשויה מרשת דייגים. אנוכי (מימין, קרוב למצלמה) מבקיע עוד שער במדי קבוצת הפועל אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ג'. (צילום מעשה ידיו של חבר קיבוץ אפיקים, אהרון פילץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז לפני 57 שנים ב- 1963 פגשתי במכללה ללימוד חינוך גופני וספורט (+ מתמטיקה) במכון ווינגייט את מוריי ומחנכיי הדְגוּלִים אורי אפק (בן 85 היום) ויצחק "איציק" מנדלברויד (בן 86 היום).

ב- 1 בספטמבר 1963 התחלתי את לימודיי האקדמאיים במכון ווינגייט. סיימתי אותם בהצטיינות ב- 1965. למדתי הוראת חינוך גופני ומתמטיקה. שני מורים הותירו עלי את רישומם במכון ווינגייט. מחנך הכיתה שלי והמורה לתורת משחקי התנועה ומשחק כדורעף מר אורי אפק, והמורה שלי במקצוע הא"ק יצחק "איציק" מנדלברויד. הם היו מורים ומחנכים דגולים שלי שסייעו לי במידה רבה לעשות סדר במחשבות שנעו באי סדר בנפשי הסוערת. שני המחנכים ומורי העַל האלה הבינו בין השאר כי אין די בקביעת המטרה בספורט. צריך ללמוד על מנת לדעת כיצד להשיג אותה. יש הבדל עצום, תהום פעורה, בין לומר לתלמידים שלך מה לעשות לבין לומר להם אֵיך לבצע. בזה היה ייחודם. אני מכיר מורים ו-מאמנים רבים שנותנים הוראות טריוויה לחניכיהם, ופוקדים עליהם פקודות חסרות תוחלת כמו, "אתם חייב לרוץ יותר מהר", ו/או, "תנסו לקפוץ רחוק יותר", ו/או "אתם מוכרחים לנתר גבוה יותר לנגיחה במשחק כדורגל", ו/או, "אתם צריכים להדוף את כדור הברזל יותר בכוח". מדובר בהוראות כאילו "צודקות" אולם הן מטופשות וחסרות ערך אם אינך יודע להסביר להם כיצד לעשות זאת (!). איציק מנדלברויד היה מדען א"ק. איש מחונן, מקורי, ומרתק שלימד מורים רבים לחשוֹב ולהבין באופן הגיוני את תורת התנועה הספורטיבית. קל מאוד לומר לילד, "רוץ יותר מהר". הרבה יותר קשה ללמד אותו את תורת התנועה היעילה בזינוק ובריצה עצמה, ו- כיצד לעשות זאת.

טקסט תמונה : קיץ 1965. מכון ווינגייט ליד העיר נתניה. זהו אורי אפק – פינצ'וק (בן 88 היום) מורי ומחנכי במכון ווינגייט בשנים 1965 – 1963. אהבתי אותו ורכשתי לו הערכה רבה. אסור היה לטעות במראה הנערי שלו. הוא היה מורה ומחנך שדגל במשמעת וסדר קפדני. אורי אפק חניך של מיכה שמבן התמנה אחריו למאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורעף לגברים והיה אף מאמן נבחרת ישראל לנשים. מאוחר יותר היה מנהל המשלחות האולימפיות של ישראל באולימפיאדות לוס אנג'לס 84', סיאול 88', וברצלונה 92'. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו איציק מנדלברויד (יליד 1931, בן 86 היום) אתלט במועדון הפועל קריית חיים בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה. היה אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל. הוא לא היה גדל גוף וענק מידות אך מכיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הביו – מכניקה של אייזיק ניוטון עליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי אייזיק ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מכסימאליים בא"ק על האתלט לבצע בענפים השונים תנועות יעילות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". המפגש שלי עמו בשנים 1965 – 1963 במכון ווינגייט כמורה ומחנך שלי היה חיוני ביותר וחשוב ביותר עבורי כ- אָדָם. (באדיבות יצחק "איציק" מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950. אצטדיון "המכבייה" בתל אביב. זיהוי מימין לשמאל : יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית חיים) אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל , דוד טבקק (הפועל בית עובד) אלוף ישראל בריצות 100 מ' ו- 200 מ', ואריה גליק (הפועל ת"א) אלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. (באדיבות איציק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1964. לפני 53 שנים. אצטדיון הא"ק במכון ווינגייט. אנוכי סטודנט בסמינר בן שנתיים למורי ספורט וחינוך גופני (ובשנה השהייה גם למתמטיקה). המורה והמחנך יצחק "איציק" מנדלברויד (בתלבושת הלבנה) מסביר לקבוצת סטודנטים באצטדיון של מכון ווינגייט ב- 1964 את תורת הא"ק שלו המבוססת על חוקי הפיסיקה של אייזיק ניוטון. אנוכי ניצב לידו (עומד בגוף חשוף) מקשיב בקשב רב לניתוחיו ההגיוניים המתבססים על מתמטיקה ופיסיקה ולעיקרי תורת ההוראה והחינוך שלו. איציק מנדלברויד (בן 89 היום) הוא אדם מעניין ומרתק שניחן בהגיון הגיוני. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אודי ליפשיץ (היום ד"ר אודי ליפשיץ), ואהרון בונה (יושבים), אהרון גביש (עומד). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כאמור, מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי. אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה היו אלה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם. בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים, מח"טים, אוגדונרים, ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל (היום פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם ב-ג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים. סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש, ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר). גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש נעשו בגיל כה צעיר מופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית. שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. בגיל 18 אתה מוכן לחרף את נפשך ביודעין למוות, לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון שהיה אלוהים ולא בעבור הרמטכ"ל משה דיין (שהיה סגן האלוהים), אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי, ב- יֶרִי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִדְךָ בעת צָרָה. הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות, במחלקות, ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו באימונים הקשים, במסעות הארוכים, בסחיבת אלונקות, בניווטי לילה ללא שינה ובחינוך הצבאי למשמעת, מורשת, ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים, סמלים, ומ"מים. לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב. שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חשוף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ. אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך. זה היה החינוך שקיבלתי בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ ומאוחר יותר לקצין בגדוד 12 של חטיבת גולני.

אינני יכול וגם אינני רוצה לשכוח אותם גם לאחר יותר מחמישים שנה. בלימודיי האקדמאים במכון ווינגייט פגשתי את המחנך האהוב אורי אפק שהיה מורה שלי לכדורעף ומשחקי תנועה, ואת אלוף המתמטיקה והפיסיקה יִצְחָק "אִיצִיק" מַנְדֶלְבְּרוֹיְד שהיה המורה שלי במקצוע הא"ק. איציק מנדלברויד היה אחד האנשים בעל ההיגיון הכי הגיוני שהכרתי בחיי. הוא ראה בהוראת הא"ק מדע ולא תחביב. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט של שני המורים והמחנכים הדגולים  אוּרִי אָפֵק ואיציק מנדלברויד. הדגש על מחנכים. הוראה ללא חינוך היא בסופו של דבר הליך פגום. שניהם הותירו עלי רושם עצום עד עצם היום הזה.

טקסט תמונה : קיץ 1949. ימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל באִצטדיון "המכבייה" ב- 1949 כובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אַרְיֵה גְלִיק (הפועלל ת"א) אָצָן ל-400 מ' ו-800 מ', אהובה קראוז-קריביצקי ז"ל (הפועל רחובות) קופצת לגובה, יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון, רות קורן אצנית, ודוד טבק (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100 מ' ו- 200 מ'. (באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1975 שמעתי לראשונה מפי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מנהל בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שִמעוֹ של המתעד האולימפי הדגול היהודי אמריקני איש הטלוויזיה והקולנוע בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan). באולימפיאדת מונטריאול 1976 פגשתי אותו. בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) יהודי – אמריקני ממנהאטן (נפטר בניו יורק ב- 2010 בן 84) נחשב לאחד מבימאי הספורט ואנשי הטלוויזיה החשובים בדורנו. דוקומנטאריסט מוכשר בעל טביעת עין מיוחדת במינה שלימד רבים מאִתנו בארץ ובעולם כיצד לחשוב בטלוויזיה, כיצד לתחקר ולתעד, כיצד להכין תסריט של החומר ולתַּסְרֵט אותו לקראת צילומו (ועריכתו) בטלוויזיה, וכיצד לכתוב בטלוויזיה. הכתיבה היא כישרון. בטלוויזיה היא גם מדע. אולי אומנות. ההשפעה של בַּאד גְרִינְסְפָּאן עלי היא נִצחית. סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלוֹ, "OLYMPIAD" בת 22 הפרקים, היא מונומנט טלוויזיוני שיתקיים לעַד. צריך לראות אותה ולצפות בה כדי להבין מדוע.

הטקסט הנ"ל והר"מ מתחבר לאליפות העולם ה- 17 ב- א"ק, אירוע ספורט בינלאומי על, שנערך בלונדון מ- 4 עד 13 באוגוסט 2017.

מילדוּת גדלתי על גיבורי הספורט המופלאים  ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, פָּאבוֹ נוּרְמִי, גֶ'סִי אוֹאֶנְס, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף ג'וֹזֶף לוּאִיס בָּארוֹאוֹ (Joseph Louis Barrow) הנודע בשמו ג'וֹ לוּאִיס – "המַפְצִיץ הַחוּם", ומאוחר יותר גם על המתאגרף מוּחָמַד עָלִי (שמו הקודם היה קָאסְיוּס מַארְצֶלוּס קְלֵיי). באולימפיאדת סיאול 1988 הגו שני אנשי טלוויזיה מהחשובים בזמננו מר אלכס גלעדי (בן 75 היום) סגן נשיא בכיר ב- NBC והספרדי מר מַנוּאֵל "מַנוֹלוֹ" רוֹמֶרוּ (בן 77 היום) אחד משני ראשי הקבוצה המבצעית של EBU בעת ההיא במשחקים האולימפיים בסיאול 1988 (השני היה הנורווגי יארלה הויסאטר) יחדיו עם ה- Host broadcaster המקומי קבוצת הטלוויזיה SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Operations) – את רעיון הכיסוי הטלוויזיוני המקסימלי : כל הספורטאים והספורטאיות הנוטלים חלק במשחקים האולימפיים של סיאול 88', יצולמו ע"י מצלמות הטלוויזיה של SORTO, לא משנה באיזה ענף ספורט ואין התיעוד מותנה באיכות התוצאות וההישגים של המשתתפים. SORTO, מנהיגות איגוד השידור האירופי של ה- EBU, ופועלו של אלכס גלעדי כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF אפשרו לי כמנהל ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית להעביר מידע טלוויזיוני בן 132 (מאה שלושים ושתיים) שעות בשידורים ישירים מאולימפיאדת סיאול 88' לאולפנים בירושלים במשך 17 (שבעה עשר) ימי המשחקים האולימפיים – אפילו ללא שגיאה אחת.

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים בן 132 שעות של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  7 באוקטובר 1988. מכתב ההערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים בן 132 שעות של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שרשם לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים בן 132 שעות של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1963 נישאתי לרעייתי יעל ועזבתי את מכורתי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ביקשתי ללמוד מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה אבל לא הייתה לי תעודת בגרות. אפילו לא סיימתי י"ב כיתות. למדתי בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח". הבי"ס הזה לא עניין אותי יותר מידי ובמקום להשלים את שנת הלימוד ה- 12 החלטתי לעבוד עם אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל בענף מספוא. אהבתי עד למאוד את עבודת האדמה, את החריש, הזריעה, והקציר. כלי העבודה הראשוניים של הקיבוץ החרמש, הקלשון, הטורייה, האֵת, והמגרפה התחלפו זה מכבר בכלים חקלאיים מודרניים יותר ובראשם הטרקטורים, המקצרות, והקומביינים שכבשו את החָצִיר והקָש. המודרניזציה בחקלאות דחקה אפילו את בהמות העבודה הסוסים החוצה.

החלטתי ב- 1963 ללמוד הוראת חינוך גופני וספורט (+ מתמטיקה בשנה השנייה) במדרשה למורים במכון ווינגייט. המחנך שלי היה אורי אפק – פינצ'וק (בן 88 היום) הבלתי נשכח עבורי. "תשמע יואש מכיוון שמדובר בך, המדרשה תקבל אותך לשורותיה בתנאי שתשלים תעודת בגרות תוך כדי לימודיך ב- ווינגייט" הציע פשרה, וצירף אותי לכיתה שלו במדרשה. ב- 1963 הייתי סטודנט צעיר במדרשה ב- ווינגייט ושם שמעתי לראשונה חוות דעת מפיו של עוד מורה בלתי נשכח עבורי בשם יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 89 היום), בשעה שניצב מול הסטודנטים שלו וכך אמר להם : "הכי מעצבן אותי לשמוע מורים ומאמנים מעירים לתלמידים שלהם הערות טריוויה כמו, אתם מוכרחים לרוץ מהר יותר ו/או אתם חייבים לקפוץ גבוה, מבלי לעוץ להם עצה יעילה וחכמה כיצד לרוץ מהר יותר ו/או לקפוץ גבוה יותר". ואז החל השיעור הראשון שלו ב- א"ק במדרשה. גדולתו של איציק מנדלברויד כמורה ומחנך הייתה בכך שהוא הכריח את הסטודנטים שלו לחשוב. תורת הא"ק וההישגיות שלה איננה אינטואיציה. היא מבוססת על ידע נרחב באנטומיה ופיסיולוגיה ועל הבנת חוקי המתמטיקה והפיזיקה. לכל תוצאה יש סיבה. אין כאן שום טיפת מזל ו/או מִיקְרִיוּת ואַקְרָאיוּת. שיאני ואלופי העולם במקצועות השונים ב-א"ק הם ווירטואוזים של קואורדינציה וביצוע נכון ויעיל של התנועות שמרכיבות את מקצוע ה-א"ק הקונקרטי בהם הם עוסקים. בין אם מדובר ב- Sprint של ריצת 100 מ' ו/או אם אתה עוסק בזריקת דיסקוס. ניתוח הישגיהם מתבסס על ידע בתורת התנועה (Kinesiology) + ידע באנטומיה ופיסיולוגיה + ידע במתמטיקה ופיזיקה + הבנה של חוקי הדינמיקה / מכניקה של המדען הבריטי אייזיק ניוטון. האלופים האלה אינם לבד רק בזכות כישרונם. מאחוריהם ניצבים מאמנים – מומחים שהם ווירטואוזים בידע שלהם לא פחות מהחניכים שמבצעים בשלמות ונאמנות את הוראותיהם. איציק מנדלברויד היה ווירטואוז. מורה לא"ק ברמה של מַדְעָן. הדוגמאות הבינלאומיות בעניין של מאמנים ואלופים הן רבות מספור. אציין בסיום ה- Issue הזה שלוש דוגמאות היסטוריות של שילוב מנצח בין מאמנים מצוינים לספורטאים אלופים. שלוש מתוך אלפים, אולי עשרות אלפים.

1. השחיין היהודי – אמריקני מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) לא היה מעפיל לגדולתו ולפסגת היכולת האנושית באולימפיאדת מינכן 1972 ללא מאמנו באוניברסיטת אינדיאנה ד"ר ג'יימס קאנסילמאן (Dr. James Counsilman), ובלעדי מאמנו במינכן 1972 שאֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor).

2. האָצָן והקופץ לרוחק האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) לא היה מעפיל לביצועי א"ק חסרי תקדים ולפסגת היכולת האנושית שהעניקו לו ארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 (בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ') בלעדי מאמנו האישי לארי סניידר (Larry Snyder) באוניברסיטת בקליבלנד – אוהיו ומאמנו בביה"ס התיכון בקליבלנד צ'ארלס ריילי (Charles Riley).

טקסט תמונה : 1935. האתלט האמריקני ג'סי אואנס בן 22 (משמאל), שיאן העולם בריצות ל- 100 מ' בתוצאה 10.2 ש', 200 מ' בתוצאה 20.3 ש', וקפיצה לרוחק 8.13 מ' יחדיו עם מאמנו האישי באוניברסיטת אוהיו לארי סניידר. ג'סי אואנס קבע את שיאי העולם שלו על מסלולי פחם. התמונה צולמה שנה לפני הצלחתו הסנסציונית באולימפיאדת ברלין 1936.(התמונה באדיבות אוניברסיטת OHIO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1936. ג'סי אואנס (מימין) מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 (בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ') חוזר לארה"ב ומבקש להודות גם למאמנו האישי בביה"ס התיכון בקליבלנד צ'ארלס ריילי. (התמונה באדיבות אוניברסיטת OHIO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. האצנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב לא הייתה יכולה להעפיל לצמרת הא"ק העולמית בריצת 100 מ' משוכות לנשים ללא מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח ע"י מחבלים באולימפיאדת מינכן 1972).

טקסט תמונה : יולי 1972. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים. מגרש ה-א"ק במכון ווינגייט. אצנית המשוכות גב' אסתר רוט – שחמורוב (בת 20 עומדת במרכז) בתום אחד האימונים שלה לקראת אולימפיאדת מינכןן 1972 יחדיו עם מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (מימין) ועם מי שעתיד להיות בעלה פטר רוט ז"ל (משמאל). יושבת האתלטית המערב גרמנייה גב' היידי רוזנדאהל (זכתה באולימפיאדת מינכן 1972 במדליית הזהב בקפיצה לרוחק והמירוץ שליחות 4 פעמים 100 מ' לנשים). (התמונה באדיבות אסתר רוט – שחמורוב. ארכיון יואש אלרואי/ כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 23 באוגוסט 1972. מינכן. שלושה ימים לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש של מינכן 1972. האצנית אסתר רוט שחמורוב בקפיטריה בכפר האולימפי במינכן יחדיו עם מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (מימין) ומנהל המשלחת האולימפית הישראלית מר שמואל "מוליק" ללקין (משמאל) . (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת שנחקרה ונכתבה בשעתו לקראת אליפות העולם ה- 17 בא"ק שנערכה בלונדון בתאריכים 13 – 4 באוגוסט 2017.

ב- 1985 קם מושיע טלוויזיה ל- IAAF בדמותו של הישראלי מר אלכס גלעדי מי ששירת כבר אז כחמש שנים בתפקיד סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. נשיא IAAF האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) הבחין בכישרונותיו הטלוויזיוניים של אלכס גלעדי ומינה אותו לתפקיד הרם, המשפיע, והחשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF. מר אלכס גלעדי לא בזבז זמן. בתוך שנה ערך כנס טלוויזיה בינלאומי בהשתתפות מומחי טלוויזיה מרשתות הטלוויזיה המובילות באירופה והעולם בתחום שידורי הספורט כמו NBC האמריקנית, ה- BBC הבריטי , ARD ו- ZDF הגרמניות , SRG השווייצרית, RTVE הספרדית (ועוד) שדן בהענקת כיסוי טלוויזיה בינלאומי אחיד והולם ברמה הגבוהה ביותר שלו בתחרויות הא"ק בעולם. א"ק היא ענף ספורט שכולל בתוכו עשרות מקצועות בתחומי המסלול והשדה ולכן הכיסוי שלו הוא מורכב ומסובך וגם יקר שדורש הרבה מאוד אמצעי צילום וטכנולוגיה. מה שתראו כעת על מסך הטלוויזיה שלכם מאליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בלונדון בין 4 באוגוסט 2017 ל- 13 באוגוסט 2017, הוא פרי מחקר, ידע, והסקת מסקנות על סמך ניתוח וניסיון בן עשרות שנים של אלכס גלעדי (אחד מאנשי הטלוויזיה הבינלאומית הגדולים ביותר בדורנו) והמומחים שפעלו לצדו כבר אז ב- 1985.

טקסט תמונה : יוני 1986. לפני 34 שנים. אלכס גלעדי (מימין) סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה NBC ויו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF, ואנוכי. הצילום נעשה ב- IBC במכסיקו סיטי בעת הפקת שידורי הטלוויזיה את השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 והעברתם לאולפנים בירושלים. במובנים רבים הוא Grand Master בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. במשך עשור שנים הוא היה המנטור, החונך, והמורה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ברלין 1936. תקופת ה- א"ק המזהירה של האָצָן האמריקני ג'סי אואנס והעידן הקדום של ראשית הטלוויזיה הבינלאומית.

האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש זאת של  ברלין 1936 שטקס הפתיחה שלה נערך ב- 1 באוגוסט 1936, הייתה הסמן האולימפי הימני המרהיב ביותר מכל האולימפיאדות שקדמו לה, מאז נחנכה האולימפיאדה הראשונה של אתונה ב- 1896 ועד פרוץ מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939. הארגון, הקִדְמָה הטכנולוגית לרבות שידורים ישירים ברדיו ולראשונה גם בטלוויזיה (בתוך גרמניה בלבד), וההישגים הספורטיביים באולימפיאדת ברלין 1936 יצרו רָף חדש. אולימפיאדת ברלין 1936 כונתה "האולימפיאדה הנאצית" אך זאת הייתה אולימפיאדה משגשגת באופן מיוחד. היא תיזכר בגלל אותם האספקטים המוצלחים שהאנושות כולה רוחשת להם הערכה : ארגון ולוגיסטיקה מדויקים, תכנים חדשניים, וטכנולוגיה מתקדמת. היא תיזכר גם בשל הופעתו המזהירה של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב : בריצת 100 מ', ריצת 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ', וההתעמתות שלו עם הפיהרר הנאצי אדולף היטלר. אנשי הטלוויזיה יזכרו את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל התיעוד המעניין והמפורט שלה שנעשה בסרט "OLYMPIA" [סעיף 1] ע"י בימאית הקולנוע המחוננת (והמקורית) הגרמנייה לֶנִיי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefensthal). קבוצת הצילום של לני ריפנשטאהל מנתה 45 צלמים שהחזיקו בידיהם 45 מצלמות פילם (35 מ"מ) בעלות עדשות שונות למשימות תיעוד שונות. הם צילמו במשך שישה עשר ימי אולימפיאדת ברלין באתרים האולימפיים הרבים בין 1 לאוגוסט ל- 16 באוגוסט של שנת 1936 כמות עצומה של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. צריך להבין שלני ריפנשטאהל ישבה לאחר מכן שנה ו- 8 חודשים בחדרי עריכה שלה בברלין כדי לערוך את המוצר הסופי באורך 4 (ארבע) שעות, לו העניקה את השם "אולימפיה". אנשי הטלוויזיה יזכרו גם את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל הופעתה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" בראשות המהנדס וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) שהעבירה לראשונה כבר אז כ- 80 שעות בשידורים ישירים מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות האולימפיות. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתה ב- 1884 (המצאת ה- Spinning Disk) ע"י מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) שאירוע ספורט כלשהו הועבר בשידור ישיר. סיגנל הטלוויזיה של השידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 1936 נשלח בהצלחה לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים בתאטראות ובניינים גדולים שהוכנו מראש בברלין וגם בכמה ערים אחרות נוספות כמו פוטסדאם, המבורג, ולייפציג (טרם היו מכשירי טלוויזיה בבתים פרטיים) טווח השידור הטלוויזיוני של חברת TELEFUNKEN הגיע לכדי 250 ק"מ ואפילו 300 ק"מ. זאת הייתה בעצם הפקה ראשונית וניסיונית של שידורי טלוויזיה באותה השנה ההיא של 1936 שהופעלה בשידורים ישירים במעגל סגור (Close circuit) במרכזי צפייה ציבוריים בלבד. יש להזכיר כאן כי מהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו ב- 1936 כיצד להקליט את תמונות ה- Video של המצלמות האלקטרוניות (ידעו רק להקליט Sound). רק ב- 1956 המציאה חברת האלקטרוניקה האמריקנית "AMPEX" בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינצברג את פטנט הקלטת ה- Video. הסרט התיעודי "אולימפיה" של לני ריפנשטאהל הוא העדות הקולנועית היחידה למפעל האולימפי הנאצי ההוא, לרבות הישגיו הדרמטיים ו- הסנסציוניים של ג'סי אואנס, ואשר קרוי : "אולימפיאדת ברלין 1936".

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC כיסתה את משחקי אולימפיאדת לונדון 1948 (שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945) ושידרה ישיר באמצעות שלוש ניידות שידור שהכילו כל אחת שלוש מצלמות לכמה עשרות אלפי בתים פרטיים שהחזיקו כבר מקלטי טלוויזיה. אולם סיגנל הטלוויזיה נקלט בלונדון ובפריפריה שלה בלבד ברדיוס של 80 (שמונים) ק"מ ממוקד השידור. קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) מיסודן של שתי הרשתות הארציות הציבוריות ARD ו- ZDF, כיסתה את תחרויות אולימפיאדת מינכן 1972 עם 89 מצלמות אלקטרוניות ו- 27 ניידות שידור. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC) נהנתה מתקציב של 56.000000 (חמישים ושישה מיליון) דולר וכיסתה את אולימפיאדת מונטריאול באמצעות 107 מצלמות אלקטרוניות ו- 35 ניידות שידור. כמעט 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו את שידורי קבוצת ORTO שהפיקה את סיגנל שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976.

הספר הזה עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "פסגת היכולת האנושית" (אחד מתוך 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שאני חוקר וכותב ושמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"), מתייחס בהרחבה רבה ובפרוטרוט לאולימפיאדת ברלין 1936 מנקודת מבט טלוויזיונית. השילוב של טלוויזיה וספורט יצר בכל העולם מאז אולימפיאדת ברלין 1936 סימביוזה שהולידה יחסי גומלין הדוקים ומרתקים בין הפעילות באצטדיון לבין הצפייה בהם על המרקע בסלון הבית. גם בישראל. שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "מבט ספורט" ו- "משחק השבוע" שימשו במשך שנות דור מאז ראשיתן בסוף שנות ה- 600 ותחילת שנות ה- 70 של המאה שעברה ספינות הדגל של השידור הציבורי. תוכנית הספורט השלישית המיועדת לילדים ובני נוער "מַהֵר יותר, גָבוֹה יותר, חֲזָק יותר" ששודרה בשנים 1992 – 1970, העניקה לצופיה הצעירים את חוויית כיבוש הפסגה בידי האדם וניתחה את הסיבות הפיסיולוגיות והביו – מכאניות של הספורטאים שעשו זאת והביאו לשגשוג, הצלחה, וניצחון. התוכנית סיפקה מידע שהיה מדע, מחקר, והיסטוריה והכריחה את צופיה לחשוב. בזאת הייתה גדולתה.

אין גבול ליכולת האדם לקבוע שיאי העולם ואין גבול לדרמות שמפיקים ביצועי הספורט כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה. גם מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגיה הטלוויזיונית למדוד את הכישרון האנושי. הטלוויזיה משמרת את החזון כי ליכולת האנושית אין סַף והיא לחלוטין חסרת גבולות. יבוא יום וכדי לשמר את החלום חסר הגבולות הזה ימדדו את מהירות הביצוע של האתלטים והשחיינים באלפיות שנייה ואח"כ גם ביחידות זמן של אחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. את תחרויות הקפיצות ב-א"ק ימדדו במילימטרים במקום סנטימטרים, ואת השיאים בהרמת משקלות ימדדו בגרמים במקום קילוגרמים.

[1] הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" נערך במשך שנה וחצי ע"י הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל וחולק על פי החלטתה לשני חלקים בני שעתיים כל אחד, ואשר נקראו : "פסטיבל העמים" (Festival of the nations) ו- "פסטיבל היופי" (Festival of beauty). הסרט "OLYMPIA" הוקרן לראשונה על שני חלקיו בפרמיירה חגיגית בפני מוזמנים רבים רבי מעלה של המשטר הנאצי בבית קולנוע בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של אדולף היטלר.

יסודות מחקרי וכתיבתי את ספר הטלוויזיה עב הכרס (10000 / רבבה עמודים) ואשר קראתיו, "פסגת היכולת האנושית" :

1. הדור ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. חשיבותה של תוכנית הטלוויזיה "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" (שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מראשית עשור ה- 70 ועד ראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה) היה גדול ורב ערך לאין שיעור משיבוצה הפרטני כלאחר יד במערך לוח השידורים היכן שהוא בשעות אחה"צ ו/או לפנות ערב. כעורך התוכנית מאז שנת 1975 הפכתי אותה באישורו של הבוס שלי אלכס גלעדי לאכסניה טלוויזיונית אולימפית.

3. המדע בשירות הספורט, המאמנים, וחניכיהם.

4. ההקבלה בין היכולת האנושית בספורט לבין הישגי האנושות בחקר וגילוי יבשות.

5. הברון הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין היה הומניסט דגול מייסד בסופה של המאה התשע עשרה את התנועה האולימפית ומחדש את רעיון המשחקים האולימפיים הקדומים שנשאו עמם חזון שלל אחווה ושלום. אתונה מארחת את האולימפיאדה הראשונה של העת החדשה ב- 1896. פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין (Pierre De Coubertin) מתמנה לנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי IOC . מראשית ימיה הופכת התנועה האולימפית את העולם לכפר גלובאלי. חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ופייר דה קוברטיין עצמו, נציגי המדינות השונות, באים מהשכבות האריסטוקראטיות . חלקם ברונים, גרפים, רוזנים, נסיכים, קציני צבא גבוהים, ובעלי אחוזות.

6. נשיאי הוועד האולימפי לאחר תקופת הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, הגרף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּלְיֶיאט-לָאטוּר, המהנדס השוודי סִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם, והמיליונר האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' (Averyy Brundage) ממשיכים את תנופת הרעיון האולימפי.

7. אולימפיאדת ברלין 1936 ה- 11 במניין הזמן החדש הצטיינה בחידושים וארגון מדויק ומסודר בראשות נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Theodor Lewald Dr) ומזכ"ל הוועדה ד"ר קָארְל דִים (Dr. Karl Diem). הוועדה המארגנת הגרמנית ממשיכה את מורשתו של פייר דה קוברטיין ומחברת את תהילת האולימפיאדות הקדומות עם הגדלות והתפארת של אולימפיאדת ברלין 1936. הופעתו המזהירה של האצן האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 היא בלתי נשכחת. ההמצאה החשובה של מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה בא"ק והשימוש בה. החתירה הבלתי פוסקת של האדם למצוינות, כיבוש הפסגה, והניצחון. בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) מפיקה את סרטה הדוקומנטארי "OLYMPIA" אודות אולימפיאדת ברלין 1936 בסיוען של ארבעים וחמש מצלמות פילם (35 מ"מ) עליהן מורכבות עדשות בעלות סוגים שונים. הצלמים שלה יורים כמות פנטסטית של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם ומאפשרים לה ליצור תיעוד בלתי נשכח.

8. חברת "Telefunken" בראשות המהנדס הראשי שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) משדרת ישיר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית כ- 80 / 70 שעות מתחרויות הא"ק,, השחייה, וההתעמלות, וכן את טקסי הפתיחה והנעילה באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 באמצעות שלוש מצלמות Video שנראות היום כמו תותחי צילום. סיגנל הטלוויזיה של "טלפונקן" הוזרק למרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות ותאטראות בערים ברלין, פוטסדאם, המבורג, ולייפציג. יש לציין כאן לטובת קוראי הבלוג כי הממציא הגרמני וולטר ברוך (Walter Bruch) נשען בחלק מהידע ותהליך פיתוח מכשירי הטלוויזיה שלו על ידע והמומחיות של שלושת מדעני הטלוויזיה האמריקניים וולדימיר זווריקין (Vladimir Zworykin) מומחה אלקטרוניקה רוסי שהיגר לארה"ב לאחר מהפכת אוקטובר 1917 הקומוניסטית בהנהגת המהפכן וולדימיר איליץ' לנין, פילו טיילור פרנסוורת' (Philo Tylor Farnsworth), ודייוויד סארנוף (David Sarnoff).

הטלוויזיה הגרמנית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פעלה באולימפיאדת ברלין 1936 תחת פיקודו של מיניסטריון התעמולה הנאצי בראשות ד"ר יוזף גבלס. היה מדובר במבצע טלוויזיוני מרשים ביותר. זה היה חידוש טכנולוגי ועיתונאי כביר. כמעט בלתי נתפש. על הבימאים האולימפיים הגרמניים הוטלה אחריות כבדה. היה עליהם להבין בעיתונאות ולהכיר על בוריים את ענפי הספורט אותם הם מצלמים לרבות חוקת הספורט המאפיינת אותם. תפקידם היה להביא את הטוב ביותר לצופי הטלוויזיה שלהם ולתת להם תחושה כאילו הם יושבים באצטדיון האולימפי עצמו. היו אלה צעדים היוליים של בימוי טלוויזיוני ישיר ב- 1936 וכפי שהתברר צעדים טלוויזיוניים בעלי פוטנציאל ענק.

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. זהו אחד הצילומים התיעודיים החשובים ביותר בהיסטוריה של התפתחות הטלוויזיה הבינלאומית. המהנדס הראשי של חברת Telefunken וולטר ברוך (Walter Bruch, משמאל) בודק את Frame הצילום של מצלמת ה- Video הענקית באמצעות ה- Viewfinder שלה. המצלמה הזאת שקלה בסביבות רבע טון ונדרש צוות של כ- 5 אנשים כדי לתפעל אותה. מצלמות ה- Video הענקיות האלו של הדור הראשון דרשו תאורת יום חזקה ובהירה כדי לייצר תמונה איכותית. יש לזכור כי אזרחי גרמניה לא החזיקו בעת ההיא בבתיהם מכשירי טלוויזיה שטרם היו בכלל בנמצא. סיגנל הטלוויזיה של "טלפונקן" נשלח ל- 28 (עשרים ושמונה) מרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות עירונית ותאטראות בברלין והוקרנו שם על מסכי קולנוע גדולים. "טלפונקן" הצליחה לדחוף את סיגנל הטלוויזיה שלה גם למקומות רחוקים יותר כמו הערים המבורג, לייפציג, פוטסדאם, ועוד כמה ערים מרוחקות. היה מדובר בהישג תקשורתי עצום. מי שמע אז על יכולת אלקטרונית בו ניתן לדחוף ולהעביר את סיגנל הטלוויזיה למרחקים של 250 ו- 300 ק"מ ? מעריכים כי 1.000000 (מיליון) גרמנים צפו במרכזי הצפייה הציבוריים בשידורי הטלוויזיה האולימפיים של Telefunken באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

9. המתעד ובימאי הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) נגלה לעולם לראשונה לעולם הטלוויזיה הבינלאומי ב- 1972 עם סרטו התיעודי רב המוניטין "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin), במסגרת סדרת הטלוויזיה התיעודית המשובחת שלו "OLYMPIAD" בת 22 סרטים באורך שעה כל אחד.

בַּאד גְרִינְסְפַּאן יצר גם שני דיוקו – דרמות (Ducodrama) מעניינות, "אולימפיאדת לוס – אנג'לס 1932" ו- "אולימפיאדת ברלין 1936", כאילו שתיהן מועברות אז בימים ההם בשידורים ישירים בארה"ב. שתי יצירות מופת. הוא יצר גם את סדרת הטלוויזיה המפורסמת שלו בת 13 פרקים הקרויה, "Numero Uno". הוא יצר סרט דוקומנטרי אודות השחיין הנודע היהודי – אמריקני מַרק סְפִּיץ (Mark Spitz). ב- 2002 בהיותו בן 76 ביקר לראשונה בישראל ויצר תוכנית דוקומנטארית מיוחדת שנושאה, "30 שנה לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972". מרבית סרטיו יצירותיו של הגאון הזה שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ב- 1983 נפטרה אשתו האהובה והנפלאה קָאפּי פטראש – גרינספאן. הם היו זוג חשוכי ילדים. בעל ואישה שהיו חברים וידידים בלב ובנפש הקרובים כל כך איש לרעותו. מותה הייתה עבורו מהלומה כבדה. הוא התאבל עליה זמן רב ומְאֵן להתנחם. הוא היה הלוּם צער. יום אחד קיבל מכתב ניחומים עליו היה חתום שמו של ד"ר סֶם לִי (Sam Lee). סמי לי היה ספורטאי אמריקני ממוצא סיני שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקפיצות למים ממגדל שגובהו 10 מטרים ו- פעמיים אלוף אולימפי במקצוע המרהיב הזה, באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952, ואחד מגיבורי הסדרה "האולימפיאדה" (OLYMPIAD) של באד גרינספאן. סמי לי ידע עד כמה אהב באד גרינספאן את אישתו ועד כמה היה קשור אליה. כך כתב לוֹ כדי לנחמו [4] : "בעל אחד שהתאלמן מאשתו האהובה חלם בלילה בצערו הרב, שהנה הוא מגיע לגן עדן. בחלומו חולפת לנגד עיניו שוּרה ארוכה של אנשים – מלאכים המחזיקים בידיהם נֵרוֹת דולקים. בין הדמויות הרבות בשורת המלאכים הלבנה הוא מזהה לפתע את אשתו האהובה. אך אוֹיָה רק הנֵר שלה כָּבוּי. אהובתי היקרה הוא שואל אותה בעֶצֶב, "מדוע רק הנֵר שלך אֵיננוּ דוֹלֵק ?", "אהובי יקירי" היא משיבה לו, "הנֵר שלי אֵינוֹ דוֹלֵק מפני שהדמעוֹת שלך מְכַבוֹת אותו…אל תבכה יקירי, וכך שלהבתו של הנֵר שלי גם היא לא תּכְבֶּה ותּאִיר לעַד". מאז הפך הבעל האלמן לאיש מאושר יותר וחיוך תמידי עלה על שפתותיו. שמו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן היוצֵר האולימפי רב התהילה הולך לפניו והוא ינון לנצח. אישיות בסדר גודל כְּשֶלוֹ מגיחה לבימת ההיסטוריה של הטלוויזיה הדוקומנטרית פעם במאה שנה.

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. תמונה היסטורית. באד גרינספאן (משמאל) ורעייתו קאפי פֶּטְרָאש – גרינספאן. שניהם אינם עוד בין החיים אך הם בלתי נשכחים עבורי לעַד. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. "Buddy" קראה לו Cappy – תרתי משמע. תרומתם לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה איכותית. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

10. הַסֶפֶר עָב הכֶּרֶס בן כ- רבבת עמודים, "פסגת היכולת האנושית", מצדיע לטכנולוגיית הטלוויזיה שהלכה והתפתחה בצעדי ענק מאז שנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה ובד בבד הוא שיר הלל לספורטאים הנפלאים של העולם היָשָן ובראשם ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, פָּאבוֹ נוּרְמִי, הָאנֶס קוֹלֶמָאיְינֶן, גֶ'סִי אוֹאֶנְס, ג'ו לוּאִיס, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ג'וֹרְג' רוֹדֶן, הֶרְבֶּרְט מֶקִינְלִי, אָרְתּוּר ווִינְט, פָּאוּל אֶלְבְסְטְרוֹם, מוּרָאיי רוֹז, בּוֹבִּי מוֹרוֹ, הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט, אָרְמִין הָארִי, פִּיטֶר סְנֶל, אָגְנֶס קֶלֶטִי, לָארִיסַה לָאטִינִינָה, וֶורָה צָ'סְלָבְסְקָה, מַרְק סְפִּיץ, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י, ורבים, רבים, רבים אחרים.

11. המחקר בשדה הטכנולוגיה הספורטיבית מוביל להמצאת מוט הפיברגלאס במקום מוט הבמבוק בתחרויות הקפיצה במוט, מייסד את מסלול הטרטאן במקום מסלול הפחם, משפר אתת מתקני הזינוק וההנעלה, מייצר את חליפת השחייה במקום ה- "סליפ" הישן – ובסופם שיאי עולם פנטסטיים. המחקר הרפואי והשיפור בשיטות האימון ומִשְכָם מאפשר לאתלטים ולשחיינים לקבוע שיאי עולם חדשים שנחשבו קודם לכן בגדר חלום. קופצי המוט האמריקני קוֹרְנֶלְיוּס ווֹרְמֶרְדָאם והאוקראיני סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה ניחנו באותן המיומנויות והכישרונות של כוח, מהירות, זריזות, גמישות וקואורדינציה הדרושים למקצוע הספורט הזה. קורנליוס וורמרדאם (Cornelius Warmerdam) קבע ב- 23 במאי 1942 במודסטו – קליפורניה במוט במבוק שיא עולם 4.77 מ'. השיא החזיק מעמד חמש עשרה שנה. בחלוף חמישים ושתיים שנה קבע סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה (Sergei Bubka) ב- 31 ביולי 1994 בעיר סֶסְטְרִיֶיאר באיטליה במוט פיברגלאס משופר שיא עולם 6.15 מ'. השיא נשבר ב- 2014 ע"י קופץ צרפתי בשם רנה לאווילאני (Renaud Lavillenie) ועומד כיום על 6.16 מטרים. כישרונם של האתלטים בקפיצה שהשתמשו במוטות במבוק ו/או מוט אלומיניום בימים ההם היה פחות או יותר זהה לקופצים שהחזיקו בידיהם מאוחר יותר מוטות גמישים עשויים פיברגלאס ׁו/או סיבי פחמן. כאמור כמעט שווה. אולם התערבותה של הטכנולוגיה המשופרת יצרה בין קופצי המוט בעִידָן היָשָן מאז ימי קורנליוס וורמרדאם לבין קופצי המוט בתקופה מודרנית פער גדל והולך, שהאמיר ל- 138 ס"מ לטובתו של סרגיי בובקה ועכשיו 139 ס"מ לטובתו של רנה לאווילאני.

12. ב- 25 במאי 1935 קבע האצן האמריקני ג'סי אואנס באצטדיון "אן ארבור" במישיגן שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. השיא החזיק מעמד 26 שנים עד שבא האמריקני רלף בוסטון (Ralph Boston) ב- 1961 ושיפר אותו ב- 8 ס"מ, 8.21 מ'. השיא בקפיצה לרוחק נשבר במשך השנים שוב ושוב ס"מ אחר ס"מ עד שב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שם האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) סוף לדבר וקבע בקפיצה פלאית בודדת אחת אפופה מיסטיות מרחק של 8.90 מ'. השיא של בוב בימון החזיק מעמד 23 שנה. האתלט האמריקני קארל לואיס מי שזכה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בארבע מדליות זהב (100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק , ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'). כמו ג'סי אואנס (Jesse Owens) בשעתו באולימפיאדת ברלין 1936 התקרב אל בוב בימון אך לא הגיע אליו. ב- 31 באוגוסט 1991 באליפות העולם ה- 3 בטוקיו קבע האתלט האמריקני מייקל פאואל (Michael Powell) שיא עולם חדש, 8.95 מ'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. קארל לואיס ומייקל פאואל לא היה מוכשרים או טובים מ- ג'סי אואנס (Jesse Owens) אך בחלוף 56 שנים מאז ימי "אן ארבור" העניקה להם הטכנולוגיה הספורטיבית עדיפות ברורה : הם התחרו על מסלול רקורטאן בעוד גֶ'סִי אוֹאֶנְס רץ על מסלול פחם וזינק מבורות חפורים במסלול הפחם ולא מ-מתקן זינוק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק של המקצה החמישי המוקדם בריצת 100 מ'. האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (בן 23) הקרוב למצלמה בראשית המבצע הספורטיבי האולימפי המדהים שלו שהעניק לו תהילת עולם נִצְחִית : זכייה ב- 4 מדליות זהב אולימפיות בריצות ל- 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערכתי לשני הקולנוענים והמתעדים האולימפיים הדגולים הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) והיהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) נתונה משכבר הימים לעַד. הטלוויזיה הבינלאומית כורתת ברית עולם עם עולם הספורט ובראשו ענף ה- א"ק באשר היא.

מלאכת התחקיר שלי הנוגעת לפוסט הקונקרטי הזה הדן באתלט העל האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) מנקודת מבט של הטלוויזיה הבינלאומית, הוא מעשה של שנים. המתעד ובימאי הקולנוע הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) עשה את הדבר ההגיוני ואולי הפשוט ביותר בתעשיית הטלוויזיה. הוא הטיס ב- 1966 את גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בן ה- 53 מארה"ב לאצטדיון האולימפי בברלין שנותר שלם ללא פגע לאחר מלחמת העולם ה- 2 כדי שיְשַחְזֵר את קורותיו ואת העימות עם אדולף היטלר, ויספר את הנֶרָטִיב הדרמטי חסר התקדים ב- Location המקורי בו חולל את הדרמה הספורטיבית הבינלאומית לפני 37 שנים. הבימאי תלה על גֶ'סִי אוֹאֶנְס מיקרופון, נתן לוֹ Cue, ופקד Action על צלם מצלמת ה- Film של חברת ההפקה “Cappy Productions”. גֶ'סִי אוֹאֶנְס עשה זאת בצורה מרשימה. הוא ידע להופיע לפני המצלמה, עשה זאת באופן טבעי, שחזר את מסע חייו באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936, והיה לו גם קול נעים ורהוט. במקביל איתר בָּאד גְרִינְסְפָּאן את קטעי הפילם הבלתי נשכחים בסרטה הדוקומנטארי של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" שצולמו ב- 1936 ועסקו באָצָן האמריקני המופלא. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הסריטה וצילמה את גֶ'סִי אוֹאֶנְס בעשר מצלמות 35 מ"מ ועקבה אחריו גם בריצות המוקדמות מכל זווית אפשרית. היא השתמשה בכמות Footage בלתי מוגבלת כמעט אין סופית. כקולנוענית ומתעדת של משחקי ברלין 1936 הקדישה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ל- ג'סי אואנס זמן כיסוי וצילום ואמצעי כיסוי וצילום. בעיניה הוא היה "האתלט העליון" באצטדיון, הטוב ביותר והמוכשר מכולם בתבל שניצח וזכה בארבע מדליות זהב בריצות הגמר ל- 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'. היא לא התעצלה וערכה עמו גם כמה ראיונות קצרים בתום זכיותיו. ג'סי אואנס היה האתלט הטוב והעליון בעולם כולו, טוב יותר גם מול הספורטאים הגרמניים הבלונדיניים ותכולי העיניים של אדולף היטלר ויוזף גבלס. 

עבור בָּאד גְרִינְסְפָּאן הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" של לני ריפנשטאהל היה מכרה זהב ארכיוני. אוצר בלום של פילם נדיר שאיש בארה"ב טרם ראה אותו מפני שחברות הסרטים ומפיצי הסרטים בארה"ב סירבו להקרין את "אולימפיה". הם האשימו את לני ריפנשטאהל בעת ביקורה בארה"ב ב- 1938 בתמיכה במדיניות האנטישמית של הקנצלר הנאצי אדולף היטלר. צריך לזכור שיהודים רבים ניהלו אז את תעשיית הקולנוע האמריקנית ושימשו בימאים, מפיקים, ואף נשיאים של האולפנים הגדולים בהוליווד. הצילומים שתיעדו את ההצלחה הפנומנאלית של ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לא נראו מעולם בארה"ב , אך הם נשתמרו בסרטה הכולל של לני ריפנשטאהל "OLYMPIA" והשלימו את מלאכת התיעוד של בַּאד גְרִינְסְפַּאן וציוותו הנוגע לסרט "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin) ב- 1967, ואת עדותו האישית של האתלט הדָגוּל מהה באמת התחולל על המסלול וביציע הכבוד משם צפה והתבונן בו אדולף היטלר. [1].

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. אנוכי (במרכז) יחדיו עם המתעד והבימאי האולימפי הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan, משמאל) ועוזרתו ננסי בפה (Nancy Beffa, מימין) ב- IBC בסיאול בירת דרום קוריאה.(תיעוד ו- צילום אורי לוי.  ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה לי צורך כמורה ומחנך תקופה מסוימת בביה"ס התיכוניים והיסודיים בהם לימדתי את מקצועות החינוך הגופני והמתמטיקה, ומאוחר יותר כאיש טלוויזיה מאז 1971, להביא את סיפורו המופלא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס לילדי ישראל ובני הנוער שלה באמצעות תוכנית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "מהר יותר, גבוה היותר, חזק יותר". הדיווח אודותיו היה דרמטי לא רק בגלל קורותיו באולימפיאדת ברלין 1936, אלא גם בשל הנֵרָטִיב של ילדותו האומללה והדלה. הוא ג'סי אואנס חווה עוני רב במדינת אלבאמה בארה"ב ואף על פי כן העפיל לגְדוּלָה כאלוף אולימפי ושיאן עולם. גֶ'סִי אוֹאֶנְס נולד ב- 12 בספטמבר 1913 בעיירה דנוול במדינה הדרומית אלבאמה שם שררה אפליה קשה נגד שחורים. הוא היה הילד העשירי מבין אחד עשר שנולדו לאמו ואביו, שני אביונים מרודים קוטפי כותנה. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה בעצם נצר למשפחת עבדים. בשל העוני הגדול נדדה משפחתו ב- 1922 לקליבלנד במדינת אוהיו (OHIO)ׁ. בגיל תשע הלך לבית הספר היסודי בעיר ולמזלו הגדול פגש את מאמנו הראשון איש אציל נפש צָ'ארְלְס רָיְילִי (Charles Riley). בגיל 10 החל להשתתף בתחרויות ספורט לבני גילו. צָ'ארְלְס רָיְילִי היה מאמן ספורט מצוין וגם איש חינוך דָגוּל. הוא הקדיש לילד גֶ'סִי אוֹאֶנְס שעות רבות של אימונים אינטנסיביים וחינך אותו גם לנימוסים טובים, חיים בריאים, יושרה, ומשמעת ספורט דקדקנית. בעת המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ב- 1929 בהיותו בן 16 צעד גֶ'סִי אוֹאֶנְס כל יום 13 ק"מ כדי לעבוד כמצחצח נעליים בשכונות העיר כדי להרוויח כמה סנטים ולסייע בפרנסת המשפחה . בהיותו בן 15 בלבד קבע תוצאות פנטסטיות לגילו בכמה מקצועות בא"ק. הוא רץ 100 מ' בזמן של 10.7 ש', קפץ לרוחק יותר מ- 7.00 מ', וניתר לגובה 1.83 מ' (גובהו האישי היה 1.78 מ'). בהיותו ספורטאי כה רב כישרון ומצטיין התמנה לראש קבוצות הא"ק, וגם של הכדורסל, הבייסבול, והפוטבול – בביה"ס התיכון שבו למד בעיר קליבלנד. ב- 1933 בהיותו בן 20 התקבל לאוניברסיטת אוהיו (OHIO). מאמנו באוניברסיטה היה לָארִי סְנָיְידֶר (Larry Snyder). כעבור שנתיים בהיותו בן 22 קבע ג'סי אואנס בתוך שעה ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אָן אַרְבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן ארבעה שיאי עולם : 100 יארד ב- זמן 9.3 ש', 220 יארד בתוצאה 20.3 ש', קפיצה לרוחק בהישג של 8.13 מ', וריצת 220 יארד משוכות בזמן 22.6 ש'. זה קרה לפני 81 (שמונים ואחת) שנים ורבים חשבו אז שהישגיו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס מהווים את קצה גבול היכולת של הספורטאי.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. בתקופה שערכתי והפקתי את תוכנית הספורט לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי. הוא היה במידה רבה מורי ורבי הטלוויזיוני. מגדלור טלוויזיוני. בר סמכה נפלא, רָעיוֹנָאי פורה, איש מעש, ומפיק דגול, מגדולי אנשי הטלוויזיה בכל הזמנים שפגשתי במשך 40 שנות שהייה בתעשיית הטלוויזיה – בארץ וגם בעולם. ציבור גדול בישראל, צעיר ומבוגר כאחד, איננו מודע לפועלו העצום והכביר והממושך של מר אלכס גלעדי בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, בשירות IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), בשירות IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית). התמונה צולמה על ידי בסתיו 1978 בפרוזדור בקומה השנייה שמוביל לאולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים, בטרם שידור במוצ"ש של אחת מתוכניות "מבט ספורט" בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

שתי ההמצאות החשובות ביותר ששינו את פני הטלוויזיה לעַד כ- Media של תקשורת המונים המתעדת ומשדרת אינפורמציה בשידורים ישירים, היו המצאת הקלטת תמונת ה- Video ב- 1956 ע"י מהנדסי האלקטרוניקה של חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס המוביל צ'ארלס גינצברג. וכן המצאת ההילוך החוזר (עדיין לא Instant Replay) ב- 1961 בתחרויות הספורט ע"י מהנדס הטלוויזיה הראשי של ABC בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger, נולד ב- 1923 ומת ב- 2010) ו- בהשראת נשיא חטיבת הספורט של הרשת רון ארלדג' (Roone Arledge נולד ב- 1931 ומת ב- 2002). בוב טראקינג'ר כיהן גם כפרופסור לטלוויזיה באוניברסיטת UCLA במשך שלושים שנים, 1998 – 1968. ב- 1956 צעדה תעשיית הטלוויזיה פסיעה ענקית לפנים. באותה שנה הצליחו מהנדסי חברת אמפקס (AMPEX) האמריקנית ובראשם צ'ארלס גינסברג לפלס דרך טכנולוגית חדשה המאפשרת להקליט את תמונת ה- Video על סרט מגנטי ברוחב של 2 אינטשים. עד אז העבירה הטלוויזיה את אירועי הספורט (או כל אירוע אחר) רק בשידורים ישירים מבלי יכולת להקליט אותם לשימוש חוזר. צילומי הפילם נותרו העדות היחידה. ב- 1956 הציגה אמפקס את מכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) ואת סרט ההקלטה המגנטי ברוחב של שני אינטשים. המכשיר שנקרא 1000 VRX היווה פריצת דרך חשובה ושינה לעַד את שידורי הספורט. כל איש טלוויזיה מהימים ההם זוכר היטב את קופסאות האריזה המכילות בתוכן את הטייפים הכבדים של "אמפקס" הנושאים עליהם את הסרטים המגנטיים ברוחב של שני אינטשים.

טקסט תמונה : זהו אחד הדגמים הראשונים של מכונת ה- VTR בתעשיית הטלוויזיה (ראשי תיבות של Video Tape Recording) פרי המצאתה של חברת AMPEX האמריקנית היכולה להקליט את סיגנל ה- Video (תמונה + קול) על רצועה מגנטית שרוחבה 2 אינטשים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המצאת הרצועה המגנטית סללה כעבור כמה שנים בודדות ב- 1961 את דרכו הטכנולוגית של מהנדס הטלוויזיה הנודע של ABC Sports בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger) להמציא את ההילוך החוזר (עדיין לא Instant Replay) בשידורי הספורט. ההמצאה החשובה נעשתה בהשראתו של נשיא חטיבת הספורט של הרשת באותם הימים, רון ארלדג' (Roone Arledge). ב- 1960 טס רוּן אָרְלֶדְג' ליפן כדי לקנות את זכויות השידורים של משחק כוכבי הבייסבול של יפן (Japanese All star Baseball). באחד הערבים הפנויים הוא צפה בטוקיו בסרט קולנוע אודות הסמוראיים. רוּן אָרְלֶדְג' לא הבין כמובן את הטקסט היפני אך התרשם מהצילומים המרהיבים בהילוכים איטיים של קרבות הסמוראיים בסרט שצולם במצלמת פילם. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) התרשם עמוקות מהסצנות האיטיות וחשב לעצמו כיצד ניתן יהיה להגשים את הרעיון הזה של שימוש חוזר בהילוכים איטיים של המהלכים הקרדינליים בעת שידורי טלוויזיה ישירים של משחקי הפוטבול. כששָב לארה"ב העלה את רעיון ההילוך החוזר האיטי בפני המהנדס הראשי ברשת ABC שלו בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger). זה היה היכן שהוא ב- 1961 בעֵת סיור קדם הפקה שערכו באצטדיון "הקוליסיאום" האולימפי בלוס אנג'לס. שניהם סַרוּ לשתות בירה בפאב מקומי "Julie's" ליד האִצטדיון. רוּן אָרְלֶדְג' פירט בפני בוב טראקינג'ר את רעיון שידור ההילוך החוזר האיטי לצופי הטלוויזיה והארכת רִגעי השיא של המבצעים הבולטים במשחקים, והתעניין לדעת אצל המהנדס שלו האם הדבר אפשרי מבחינה טכנולוגית. בוב טראקינג'ר מהנדס הטלוויזיה המבריק האזין בקשב רב וִשרטט את הסקיצה הטכנולוגית הראשונה על מפית. הם ישבו שם כמה זמן ושתו כמה כוסות בירה. כשקמו לשלם למלצר, אותו השרטוט ההוא של המכשיר של בוב טראקינג'ר כבר הושלם. עכשיו היה צריך להוציאו לפועל. מנהלי חטיבת ההנדסה של ABC חשבו שהרעיון מטורף ואינו בר ביצוע ולא אפשרו לבוב טראקינג'ר להתקדם. בוב טראקינג'ר לא וויתר. הוא השיג מקורות מימון ופיתח את הרעיון. לקח לו שלושה חודשים להפוך אותו למעשי.

השימוש הראשון בהקרנת הילוך החוזר ב- Video נעשה בעת שידור ישיר של משחק הפוטבול המסורתי "Texas A & M" בחג "יום ההודיה" בשנת 1961. המשחק היה נטול אירועים ולשידור ה- Replay לא הייתה כל משמעות. פריצת הדרך המשמעותית הייתה שבוע אח"כ בשידור ישיר של משחק פוטבול מסקרן בין מכללות בוסטון (Boston) וסיראקיוז (Syracuse). הקווטרבק ג'ון קונקאנון ביצע מהלך ווירטואוזי של ריצת 70 יארד ובסופו ביצע את הטאצ'דאון (Toutchdown). שש מצלמות צילמו את המהלך. מחלקת הספורט של ABC שידרה את ההילוכים החוזרים של ג'ון קונקאנון רק במחצית המשחק כשהשַדָּר פאול קרייסטמן (Paul Christman) מנתח אותם בקולו. איש בארה"ב ובעולם כולו לא ראה עד אז שידור של הילוך חוזר איטי באירוע ספורט. הרגע הזה שינה את פני שידורי הספורט בטלוויזיה לעַד. הוא אחד החשובים ביותר בתולדות התפתחות טכנולוגיית הצילום וההקלטה בשידורי הספורט בטלוויזיה מפני שהאריך את חוויית השיא של הצפייה הטלוויזיונית באירועים המכריעים בתחרויות הספורט [1] [2].

טקסט תמונה : רון ארלדג' המנוח (2002 – 1931) איש רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. יוזם וממציא של שתי תוכניות הספורט עתירות המוניטין ברשת שלו (היו מפורסמות גםם מעבר לגבולות אמריקה), "Wide World of Sports" ו- "Monday Night Football". החל מ- 1968 שימש נשיא חטיבת הספורט של ABC. ב- 1977 מינו אותו בעלי הרשת ליאונארד גולדנסן ופרד פירס גם לנשיא חטיבת החדשות של ABC. אנשי ABC (ולא רק הם) נשבעים שרון ארלדג' הוא אישיות טלוויזיה ענקית אולי הגדולה והיצירתית ביותר שצמחה בתעשיית הטלוויזיה של ארה"ב מעולם. אין בכך כל ספק. (באדיבות ארכיון ABC).

טקסט תמונה : בוב טראקינג'ר המנוח (2010 – 1923). שימש שנים ארוכות בהצלחה רבה כ- מהנדס טלוויזיה ראשי מזהיר של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC והיה מקורב מאוד לרון ארלדג'. כיהן גם כפרופסור לטלוויזיה באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס בשנים 1998 – 1968. (באדיבות ארכיון ABC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. התקיימה בתאריכים שבין 1 באוגוסט 1936 לבין 16 באוגוסט 1936. בימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl, במרכז) בעת ביצוע שוט צילום "דולי" על עגלה תוך כדי תנועה. הצלם הוא מר וולטר פרנטץ (Walter Frentz). (מתוך Olympiazeitung 1936).

הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) העסיקה פרסונאל הפקה בן כ- 200 אנשים בכיסוי משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 בתוכם צוות של 45 צלמים (ולצִידָם עוזרי צלמים, תאורנים, מקליטים, פועלי במה, ומפעילי ציוד עזר של הצילום), שהיו מצוידים במצלמות Film בנות 35 מ"מ בעלי עדשות מגוונות לצורכי משימות צילום שונות . חוזה הפקת הסרט "OLYMPIA 1936" נחתם בין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל לבין ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס ב- 7 בנובמבר 1935. עלות הפקת הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA – 1936" נאמדה בכ- 2000000 (שני מיליון) מארקיםם גרמניים (Reichsmarks) ושולמה כולה ע"י משרד התעמולה בראשות ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס. זה היהה תקציב ענק שגודלו פי ארבעה יותר מכל סרט קולנוע גרמני אחר שהופק בתקופה ההיא. בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה להפיק את "OLYMPIA" בסדר גודל כמותי ואיכותי שטרם נודעע כמותו בעידן התיעוד של שנות ה- 30 במאה שעברה. אדולף היטלר שנמנה על מעריציה נתןן פקודה והמשטר נענה מייד לבקשתה, ואף שילם לה משכורת של 250000 (רבע מיליון) מארקים עבור עבודתה זאת. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל בת 34 נהנתה ב- 1936 ממוניטין עצום כבימאית קולנוע בגרמניה וגם ברחבי אירופה. לפני כן הייתה בשנות ה- 20 שחקנית קולנוע וחביבתו של הבימאי הגרמני הנודע ד"ר אָרְנוֹלְד פַאנְק (Dr. Arnold Fanck). ב- 1933 לאחר שקראה את הספר "מיין קאמפף" של אדולף היטלר והתרשמה ממנו התרשמות עזה החליטה להפיק ולביים שני סרטיםם דוקומנטאריים קצרים "יום החירות" (Day of freedom) ו- "ניצחון האמונה" (Victory of  Faith). הסרטים האלה הותירו רושם חזק על אדולף היטלר ויוזף גבלס וכל ההנהגה הנאצית. התמחותה הקולנועית בתחום התיעוד הפכה לשם דבר ושניהם נענו לפנייתה לתעד את הכנס הענק של המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934. התקציב שהועמד לרשות ההפקה הקולנועית היה כ-1.250000 (מיליון ורבע) מארקים גרמניים.

ב- 31 ביולי 1934 מת נשיא גרמניה פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג ויממה אח"כ ב- 1 באוגוסט 1934 הכריז אדולף היטלר על מיזוג שתי המשרות נשיא הרפובליקה והקנצלר. הוא היה גם המפקד העליון של ה- "וורמאכט" ודרש וקיבל מהצבא שבועת אמונים ללא תנאי. בכך הפך לשליט – רודן מוחלט של האומה הגרמנית. מנהיג. פיהרר. בכנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934 בנירנברג השתתפו 180000 (מאה ושמונים אלף) מנהיגים פוליטיים, 88000 אנשי פלוגות הסער, 12000 אנשי .S.S (אֶס. אֶס.) 60000 חברי תנועת ה- "היטלר יוּגֶנְד", 50000 אנשי שירות העבודה, 120000 חברי המפלגה, ו- 9000 פונקציונרים של ה- אֶס. אֶס. למרות שהכינוס הענק ב- 1934 כונה "ימי הנאמנות של המפלגה" הרי שבמהלכו הושם דגש נמרץ על הפטריוטיזם הגרמני יותר מאשר על הנאמנות המפלגתית הצרה של העבר. אדולף היטלר הכליל בכנס בנירנברג גם הופעות ראוותניות של ה- "וורמאכט". בפעם הראשונה מאז חוזה וורסאי (1919) ביצעו יחידות ממונעות של הצבא הגרמני כשהחיילים לבושים במדים מגוהצים, מצוחצחים, ומבריקים תמרוני מצעד חסרי רבב בפומבי. כחצי מיליון צופים משולהבים הזדהו עם מצעדי ה- "וֶורְמַאכְט" בנירנברג. הם יצאו מהכלים. ההזדהות חרגה מכל פרופורציה. הקנצלר אדולף היטלר נאם בפאתוס עצום את נאום הסיכום שלו ושִלְהֵב עוד יותר את ההמונים. הוא הילל את גרמניה ואת הצבא. הוא בעצמו נתפס לשיכרון חושים וקהל המעריצים היה בהיסטריה. רודולף הס שעליו הוטל כמייצג ההמונים להיפרד מאדולף היטלר לא הצליח להרגיע את ההיסטריה והסגידה לאדולף היטלר. מיליון אנשים היו קרובים לטירוף מרוב התרגשות. רודולף הס נטל את מיקרופון הנאומים וזעק : "המפלגה היא אדולף היטלר, אדולף היטלר הוא גרמניה ממש כשם שגרמניה היא אדולף היטלר. הייל היטלר", והוסיף שלוש קריאות שחזרו על עצמן, "קדימה לניצחון".

בערבו של היום הראשון בכנס המפלגה הנאצית בן ארבעה הימים בספטמבר 1934 בנירנברג נאם אדולף היטלר בפני מאות אלפים נאום שהיה מעין "תפילה" בו תבע מהאומה קורבן ומשמעת. ככל שהתקדם הנאום ירדה החשיכה. אנשים בעלי תפקידים מיוחדים הדליקו המון לפידים לכל רוחב האופק. אלומות אור מאונכות של זרקורים רבי עוצמה האירו את עצרת הענק. קרני האור הארוכות האירו גם אלפי נושאי הלפידים שצעדו בשורות, תריסר נושאי לפיד בשורה. הם צעדו בעקבות הפיהרר אדולף היטלר חמור הסבר שצעד לעבר מכונית המרצדס המשוריינת, הגדולה, והנוצצת שלו. מנהיגי הגדודים הצעירים של ה- "Hitler Jugend" פקדו על מאות אלפי חניכיהם לשאוג יחדיו, "עם אחד, פיהרר אחד, רייך אחד" ! והם ביצעו זאת בשלמות. מומחי הארגון שלל המפלגה הנאצית פתרו את הבעיות שהתעוררו בתכנון מופע עצום רב ממדים ו-אקסטרווגנטייםם מהסוג הזה. שליחי המפלגה בחרו בקפידה את המשתתפים חודשים לפני כן לצורך חזרות ואימונים. כאשר התקרב מועד הכינוס נערכו חזרות בכל ערב של שבוע העבודה וגם בסופי שבוע. בטרם ביצוע ההיסעים ולפני היציאה לנירנברג קיבל כל משתתף פיסות נייר בצבעים שונים ובהן מידע מפורט ביחס לנסיעה, מועד ההגעה והמגורים. בפיסת נייר ירוקה נרשמו פרטי זיהוי המשתתף ומאיזה מחוז ועיר הגיע, ומספר יחידתו. על פיסת נייר בצבע ירוק קיבל כל משתתף מספר אישי וציון שם עיר הולדתו, מספרה של המשאית בה ייסע, מקום היציאה שלו, זמן היציאה, ומספר מושבו במשאית. על פיסת נייר בצבע אדום נרשם קטע המחנה האוהלים בהם ישוכן. בחברה צייתנית ופטריוטית שניצבה בפני תהליך של עיצוב מתמיד ב- 1934 ע"י הימצאות כל מקומית – המיידיות של הרמקול קיבל משמעות חדשה. מהנדסי האלקטרוניקה של הרייך ה- 3 תכננו עבור הכינוסים ההמוניים רמקול חדש דמוי פטרייה, שהיה בעת ובעונה אחת עדין, רגיש, ובעל עוצמה. גם בהפיקו את מלוא עוצמת הקול, לא זמזם הרמקול ולא היו לו השפעות לוואי של הֵד.

אדולף היטלר שהבין ביעילותה של פרופגאנדה שיטתית לא פחות משר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס ציווה שהכֶּנֶס ב- 1934 בנירנברג יתועד ויוקרן בבתי קולנוע. מיליון גרמנים היו עֵדים למופע הנאצי בן ארבעה ימים בספטמבר 1934 אך אדולף היטלר ביקש שייצפו בו עשרה מיליון. ובאמת, בסופו של דבר קיבל כינוס המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934 תשומת לב לאומית , לא משום שהיה מפואר ביותר, אלא מפני שתועד והפך לביטוי של אומנות קולנועית ע"י לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl). אדולף היטלר השתוקק שמספר גדול ככל האפשר ייטול חלק בעצרות הנאציות שדמו לאסיפות עם פולחניות. הוא כשלעצמו מצא עניין רב בקולנוע ולפוטנציאל התעמולה הגלום בו. הוא ביקש שלני ריפנשטאהל תפיק ותביים סרט אודות הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג. הדבר יאפשר את הקרנתו במאות אולי אלפי בתי קולנוע ברחבי גרמניה כדי שמיליונים נוספים בני העם הגרמני ייראו את השבט מלוכד כפי שראו זאת מיליון אנשים בעיר הבאווארת נירנברג. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה בעלת ידע רב וניסיון בצילום ובימוי קולנועי, בקיאה בארגון והפקה קולנועית רחבת ממדים כהסרטת "OLYMPIA", וניחנה בקסם אישי. היא הייתה מצוידת בחושים פוליטיים וניצלה עד תום את מנגנון המשטר והערצת אדולף היטלר ויוֹזֵף גֶבֶּלְס אליה לטובת ההפקה. יוֹזֵף גֶבֶּלְס בכלל התאהב בה וקינא לה על קרבתה הבלתי אמצעית לפיהרר ועל חיבתו המוחצנת של אדולף היטלר לבימאית המוכשרת.

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הגיעה ל- נירנברג כשבוע לפני פתיחת הכינוס הענק. ראש העירייה העמיד לרשותה את הציוד לכיבוי שריפות ומכלול שירותים ציבוריים אחרים של העיר. צוות ההפקה מנה כ- 120 אנשים בתוכם 30 צלמים ועוזריהם. עבודת הצילום המאסיבית נעשתה ממטוסים, מנופים, כיסאות גלגלים, עגלות שטוחות נעות על גלגליות, שוחות קרקעיות, ומסלולי צילום שחלקם הורכבו מפסים (דמוי "פסי רכבת") עליהן נעו מצלמות "דולי". חלק מהעצרות ההמוניות שהתקיימו במשך ארבעה ימים בנירנברג התקיימו ובוימו באופן מיוחד עבור המצלמות של לני ריפנשטאהל, ולא נערכו כלל פעם נוספת. הסרט "ניצחון הרצון" שהופק וצולם בספטמבר 1934 בתנאים גרנדיוזיים היה סינתזה של כמה אומנויות. הוא שיבח את הפולחן הפוליטי של אדולף היטלר, הפולחן הפוליטי המשוכלל ביותר שנראה עד אז בעשור הרביעי של המאה ה- 20. הצללואיד  של ה- Film שימר את זינוקו המטאורי של הפיהרר אדולף היטלר. לני ריפנשטאהל הפיקה וביימה לראשונה סרט גדול וארוך רחב ממדים וקראה לו, "ניצחון הרצון" / (Triumph of the Will). הסרט בן ארבע שעות תיעד בפרוטרוט באמצעות טכניקות צילום שונות את קורות כנס המפלגה הנאצית בן ארבעה ימים בראשות הפיהרר אדולף היטלר בעיר נירנברג [2]. צוות של כ- 30 צלמי פילם צילם את הכנס בנירנברג על פי הוראות הפקה ובימוי מדויקות של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל. טכניקת הצילום של המסדרים הצבאיים ההמוניים בהשתתפות הוורמאכט ושירותי הביטחון של ה- S. S. ו- S. A. כשברקע אלפי דגלי צלב הקרס הענקיים, הייתה חדשנית [3]. לני ריפנשטאהל הייתה הבימאית הדוקומנטארית הראשונה בתקופה המודרנית שהשתמשה במצלמות נעות, עדשות ארוכות מוקד, צילומים מעגורנים ומסולמות גבוהים של מכוניות לכיבוי אש, וגם צילומי אוויר מצפלין , צילומים על רקע השמיים, וצילומים מגובה הקרקע. 30 הצלמים שלה ירו במשך 4 ימים כמות עצומה של חומר פילם בסדר גודל של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) feet. הצפייה בחומר ושלבי הניפוי והעריכה היו מורכבים, אך מאידך אפשרו לה הצילומים הרבים (בעלי אופי שונה ומזוויות שונות) "לשַחֵק" בשלב העריכה על שולחן ה- Steenbeck בין מגוון צילומי Long shots לבין Medium shots לבין Close ups, ובעת הצורך גם להשתמש ב- Extreme close ups. בהיותה קולנוענית מוכשרת הבינה גם את תפקידה של המוסיקה ה- אדיטוריאלית בסרטי הקולנוע. לא בכדי שימש פס הקול של "דמדומי האלים" שחיבר ריכארד וואגנר ופס הקול הורסט וואסל כאמירה בסרט הזה "ניצחון הרצון". הסרט בן שלוש שעות שודר בהקרנת קולנוע חגיגית ב- 1935 בברלין, ואח"כ בו זמנית בבתי קולנוע ברחבי גרמניה. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הפכה את הפיהרר אדולף היטלר לבֵן אֵלִים שאין בִּלְתּוֹ ואת עצמה לבימאית קולנוע בינלאומית רבת מוניטין בגרמניה ובאירופה, וגם בארה"ב, ומומחית עצומה בתיעוד.

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. כנס המפלגה הנאצית הגרמנית בראשות הקנצלר אדולף היטלר בעיר נירנברג במדינת באוואריה. בימאית הקולנוע הגרמנייה רבת המוניטין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (בתחתית במרכז התמונה חובשת כובע לבן עם סרט) מתעדת את הכנס ומביימת את הסרט הדוקומנטארי "ניצחון הרצון" (TRIUMPH OF THE WILL) בו הפכה את הפיהרר אדולף היטלר לבֵן אֵלִים. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצופה בסרט בבית הקולנוע נמשך בקלות לאירועים ההמוניים הדרמטיים ומשוטט ועובר בינות כמות עצומה של אנשים, נסים, ודגלים. דומה כי לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל העניקה לצופי בתי הקולנוע נקודת תצפית בלתי נראית אך כזאת שממנה רואים הכול. נקודת התצפית הזאת היא גמישה ומתופעלת ביעילות בה הצופה יכול לנוע על פי רצונו לפנים ולאחור בחלל, וקדימה במימד הזמן, בקצב שיגביר בצורה ניכרת את תהילת החיזיון המופלא המתרחש לנגד עיניו. משתתפי הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג קיבלו תדריכים ברורים מראשי הקבוצות שלהם להתנהג בטבעיות מול המצלמות הרבות בעלות העדשות המשתנות ולהימנע מהקדשת תשומת לב ומבט סקרני אליהן. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה לדמות לתיעוד שלה "נון שלנטיות" כאילו כך מתנהלים הדברים בגרמניה מימים ימימה. גם בימינו אנו מסוגל הסרט "ניצחון הרצון" (Triumph of the will) להתגבר על הביקורת הפוליטית והקולנועית, והוא אשר שכנע אז כשהוקרן ב- 1935 כי השטן עלי אדמות איננו אלא מנהיג רוחני, רחום וחנון, החש עמוקות את אושרם של נתיניו.

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל גילתה בסרט "ניצחון הרצון" אלמנט נוסף בתכונות הקולנועיות שלה. היא העלתה לדיון את האֶרוֹס הנורדי וחשפה אותו. הייתה לה הערכה נלהבת לגברים שריריים ויפיי תואר. יש בסרט "ניצחון הרצון" לפחות חמישים צילומי Close up של ראשים וכתפיים ארייםם נאים ומייד לאחריהם נודדת המצלמה לפניו של אדולף היטלר שכידוע לא הצטיין כיפהפה . הסרטט מראה גם את חייהם של הנערים הגרמניים בלונדיניים דקי גזרה, מזומורפיים, וחסונים במאהלים שלהם כשהם משתעשעים ומחייכים, ואף שרים מסביב למדורות המחנה. הסרט "ניצחון הרצון" נועד לשמש עדות כי לאחר עשרות שנים של ייאוש בחברה הגרמנית, הרי הופעתו של אדולףף היטלר בשמי גרמניה שינתה את המצב מקצה לקצה , ועתה האומה מאושרת ורווית תקוות לקראת העתיד. האומה הגרמנית מתגברת בהתמדה על הייאוש הרוחני והדיכאון הכלכלי בזכות אדולף היטלר בשעה ששאר העולם לא מוצא פתרון לבעיותיו הקשות. רפובליקת וויימאר נפלה ומתה. החל העידן החדש של הרייך ה- 3 בהנהגתו של הפיהרר. ההערצה לאדולף היטלר ואימון האומה הגרמנית בו לא ידעו גבולות.

לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה ב- 1918 האיצה גרמניה את פיתוח נושא תרבות הגוף הספורט, והחינוך הגופני בבתי הספר. הנוער והדור הצעיר בכללו נקרא להתחנך עליו. הפעילות הגופנית של הצעירים הגרמניים בשנות ה- 20 קיבלה ממדים המוניים של הערצה לאומית בתקופתו של הנשיא פאול פון הינדנבורג עוד בטרם עלה אדולף היטלר לשלטון. אדולף היטלר המשיך את התנופה. עוד כשהיה בבית הכלא במינכן לאחר ניסיון הפוטש הכושל כתב ב- 1924 בספרו "מיין קאמפף" את הטקסט הבא : "במדינה נציונאל – סוציאליסטית גזעית חייב בית הספר להקדיש זמן ללא שיעור להקניית כושר גופני. אסור שיעבור יום אחד שבו לא יתורגל גופו של האדם הצעיר לפחות שעה אחת בכל בוקר וערב, וזאת בכל סוגי הספורט לגווניו וההתעמלות". אדולף היטלר ייחס את כישלונותיה של גרמניה בשדות הקרב במלחמת העולם ה- 1 בשנים 1918 – 1914 לחינוך הרפה בגלל העדפה פדגוגית אינטלקטואלית מידי ופחות גופנית ולכן בלתי טבעית. אדולף היטלר טען ב- "מיין קאמפף" : "באמצעות כוחו הגופני וזריזותו חייב הנער לבצר את אמונתו שגזעו ואמונתו הם בלתי מנוצחים". בעיניו נחשב הנוער הגרמני והדור הצעיר הגרמני לחזק ביותר, המוכשר ביותר, בעל הפוטנציאל הרב ביותר, וגם היפה ביותר. אדולף היטלר החשיב את הגזע הארי בעל השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות לעילוי ביולוגי. הוא טען בדמגוגיה החולנית והמטורפת שלו כי כל היהודים באשר הם כולל אזרחי גרמניה הם אנשים מכוערים ונתעבים שחומדים את הכסף הגרמני ויש לסלקם מהר ככל האפשר ובכל מחיר מהמדינה הגרמנית. התעמולה הנאצית הזוועתית נגד יהודי גרמניה של אדולף היטלר ושר התעמולה ד"ר יוזף גבלס הסתייעה בעיתונות הגרמנית ובראשה ב- "דֶר שְטִירְמֶר" השבועון הצפעוני והארסי של הנאצי הגרמני יוליוס שטרייכר [4]. אדולף היטלר אימץ גם שנאה עיוורת לגזע השחור וקבע שהספורטאים השחורים הם אנשים נחותים וגם ספורטאים נחותים. הפיהרר הנאצי לעג לנשיא ארה"ב פראנקלין דילאנו רוזוולט על שהוא מרשה לספורטאים אמריקניים שחורים להימנות על נבחרת ארה"ב באולימפיאדת ברלין 1936. אזרחים גרמניים האמינו לו וחשבו באמת שהאָצָן האולימפי הגרמני אֶרִיק בּוֹרְכְמאֶיֶיר (Erich Borchmeyer) הוא המהיר בעולם עד שבא האָצָן השחור האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jeese Owens) וסתר באחת את כל התיאוריה הגזענית המטופשת ועליונות הגזע הארי הבלונדיני תכול העיניים שהמציאו הקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס.

[1] הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" של לני ריפנשטאהל בן כ- ארבע שעות חולק לשניים : החלק הראשון נקרא "פסטיבל העמים" (Fest der Volker). לחלק השני קראה הבימאית "פסטיבל היופי" (Fest der Schonheit). הסרט "אולימפיה" הוקרן לראשונה כהקרנת גאלהה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 499 של אדולף היטלר.

[2] יש אומרים כי את השם "Triumph Des Willens" (ניצחון הרצון) לסרטה של לני ריפנשטאהל בחר אדולף היטלר בעצמו.

[3]  בכנס ההמוני של המפלגה הנאצית ב- 1934 בנירנברג ב- באוואריה השתתפו כ- 800000 (שמונה מאות אלף) תומכי המפלגה.

[4]  העיתונאי הנאצי יוליוס שטרייכר נמצא אשם במשפטי נירנברג ב- 1946 בפשעים נגד האנושות והוצא למוות בתלייה.

בין 2 באוגוסט ל- 9 באוגוסט 1936 בתחרויות הא"ק באולימפיאדת ברלין 1936 זכה האתלט האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) סטודנט צעיר באוניברסיטת אוֹהָיוֹ (OHIO) בארבע מדליות זהב כלהלן : בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ראוי להדגיש כאן את הקשר האישי ההדוק והחם המתקיים בין המאמן לאתלט שלו ואת יחסי האמון כפי ששררו בין מאמן הא"ק לארי סניידר (Larry Snyder) של אוניברסיטת אוֹהָיוֹ לבין הסטודנט שלו ג'סי אואנס. ב- 25 במאי 1935 שבר ג'סי אואנס באצטדיון אן ארבור (Ann Arbor) במישיגן בתוך שעה ורבע ארבעה שיאי עולם בריצות 100 יארד (מידת אורך של 91.4 ס"מ), 220 יארד, 220 יארד משוכות, וקפיצה לרוחק. בקפיצה לרוחק הציב שיא עולם חדש של 8.13 מטרים, הישג שנחשב אז לקצה גבול יכולתו של בן אנוש. השיא החזיק מעמד בטבלת השיאים עשרים וארבע שנים עד 1960. בניגוד למשחקי כדורגל וכדורסל שם ניתן להבקיע שערים ו/או לקלוע סלים באקראי וגם במזל הרי ש- הישגי העַל בא"ק של הגברים והנשים מתרחקים לאלתר מהמזל ויד המקרה. הם כרוכים בביצוע יעיל ומיטבי ובקואורדינציה מושלמת של התנועה האנושית המורכבת, ואשר נשענת על שלושת חוקי המכניקה של הפיזיקאי – מתמטיקאי היהודי – אנגלי אייזיק ניוטון.

לרוע מזלו של ג'סי אואנס למרות הפופולאריות והמוניטין הבינלאומי שלו ושל מאמנו לארי סניידר החליט הוועד האולימפי האמריקני לשלוח לאולימפיאדת ברלין 1936 צוות מאמנים אחר (ש- לא כלל את לארי סניידר) כלהלן : המאמן הראשי היה לאוסון רוברטסון מאוניברסיטת פנסילבניה, למאמנים משניים נקבעו דין בארטלט מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ארל הייס מאוניברסיטת אינדיאנה, וברוטוס האמילטון מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. מאמני השטח היו ג'ייקוב וובר מאוניברסיטת ניו יורק, וויליאם מוריס מאוניברסיטת פנסילבניה, וסיימור וואן בלייק מאוניברסיטת פרינסטון. לארי סניידר לא נכלל בצוות המאמנים הלאומי אולם נשלח לאולימפיאדת ברלין 1936 באופן פרטי ע"י אוניברסיטת אוהיו. לארי סניידר לא השתכן בכלל בכפר האולימפי אלא במלון קטן בברלין. ל- שהייתו בברלין בעת המשחקים האולימפיים הייתה חשיבות עליונה מפני שג'סי אואנס בטח בו וסמך רק עליו. הקשר האישי – מקצועי החם והמיטבי בינו לבין ג'סי אואנס נשמר באופן המעשי ביותר. המאמן הראשי לאוסון רוברטסון נתן לג'סי אואנס הוראות אימון שונות מאלה של לארי סניידר אולם האָצָן המוכשר לא נשמע להן. הוא עשה רק את מה שלארי סניידר אמר לו לעשות. את הניתוח המתמטי – פיזיקלי של הישגיו המדהימים של ג'סי אואנס ניתן למצוא בתורת האימון של המורה, המחנך, והמאמן הוותיק בא"ק מר יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 83 היום) ובספריהם של הבריטי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה קלה" (The Mechanics of Athletics) ושל האמריקני ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching). ספרי חובה לכל חובב מתמטיקה ופיזיקה וספורט. את פתרון כתב החידה והתעלומה אודות הישגיו הסנסציוניים של ג'סי אואנס בא"ק בכלל ובאולימפיאדת ברלין 1936 בפרט דווקא בסביבה עוינת, אפשר לקרוא בספרו המרתק והמעניין ביותר של האמריקני וויליאם בייקר, "Jesse Owens An American Life".

טקסט תמונה : זהו שער הכריכה הקדמי של ספרו המרתק של הסופר האמריקני William Baker (וויליאם בייקר), "Jesse Owens An American Life". ספר חובה לכל חובב ספורט, לכל איש תקשורת, ולכל עיתונאי טלוויזיה. 

טקסט תמונה : 4 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים. מימין, שני שופטי א"ק גרמניים. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם לא הייתה פסילה. הישגי העַל של ג'סי אואנס נשענו על קואורדינציה גופנית כמעט מושלמת שלו, ריצה מהירה וניתור מצוין, וביצוע תנועתי יעיל ומיטבי שנשען על שלושת חוקי המכניקה של המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי – אנגלי אייזיק ניוטון. (התמונה באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936 ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה בקפיצה לרוחק של האתלט היא סיכום ואקוויוולנט שווה ערך לשני הווקטורים המוקדמים שהוא מפעיל, ריצה מהירה וניתור חזק, המרכיבים את השָקוּל הסופי. אולם בכך אין די. יש חשיבות עליונה לזווית הניתור ולביצוע סגנון שיביא לתנועה אנטי רוטציונית, להתנגדות לסיבוב לפנים שמקבל הגוף בעקבות הניתור, כדי לאפשר את העברת הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר. כל האתלטים הקופצים לרוחק הם אצנים וגם מנתרים היטב.

הערה שלי : ספורט הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938), ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום. היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות. אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה, "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu). זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני. התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה . מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל. מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ, וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן. הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909. פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938. הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936, האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ'), הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ'), והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ').

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק. זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע במועל יד. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06  מ' ומצדיע כמקובל. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם. זיהוי הנוכחים של המכובדים בשורה אחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברליןן 1936, הגרמני ד"ר קָארְל דִים, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936, הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936").

האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט איננו זקוק לעולם להכרעת מצלמת ה- Photo finish מפני שניצחונותיו האישיים בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' ובמירוץ השליחים הקבוצתי 4 פעמים 100 מ' הם משכנעים כמו ניצחונותיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באותן הריצות הקצרות באמצע עשור ה- 30 של המאה שעברה ומי שזכה בארבע מדליות זהב בריצות 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' באולימפיאדת ברלין 1936. יוסיין בולט בן 27 הוא סלבריטאי בינלאומי כה מצטיין ויחיד בתחומו עד שהפך בתוך שש שנים מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 בתוך ל- מולטי מיליונר כבד. ג'סי אואנס (בן 23 באולימפיאדת ברלין 1936) היה איש עני ולמרות כישרונו העצום בתחום המיאוצים והיותו אלוף אולימפי וידוען בינלאומי בודד בפסגה נאלץ להפוך בארה"ב לאיש קרקס ולהתחרות נגד סוסים וכלבים כדי להתפרנס. בפגישתנו  בשערי האצטדיון האולימפי באולימפיאדת מונטריאול 1976 (השַדָּר נסים קיוויתי ארגן את הפגישה) אמר לי האלוף האמריקני האולימפי הדגול בחיוך, "…נכון אלוף אולימפי אך המדליות אינן מעניקות שום יתרון בסופר מרקט…".

האָצָן האמריקני השחור ג'סי אואנס (Jesse Owens) זכה באולימפיאדת ברלין 1936 בארבע מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ'. הצלחתו נסמכה על כישרונו האישי בלבד ואימוני א"ק מסודרים עם מאמנו לארי סניידר (Larry Snyder) באוניברסיטת אוהיו. ארה"ב הקפיטליסטית לא תרמה אפילו דולר אחד למענו. הוא היה אתלט עני ובודד שלא זכה לכל תמיכה מהמדינה. כששב ג'סי אואנס למולדתו מברלין עטור תהילה אולימפית נשגבה מאין כמותה ערכה לו עיריית ניו יורק בראשות מר פְיוֹרֶלוֹ לָגוּאַרְדִיָה (Fiorelo Laguardia) קבלת פנים המונים אולם המדינה כ- מדינה התעלמה ממנו ואפילו לא ארגנה לו מקום עבודה מסודר. הספורטאי הדגול הזה ג'סי אואנס אז בן 23 הכריז כי הוא אומנם מצויד בארבע מדליות זהב אך איננו יכול ללכת עמן למכולת ולקנות אוכל למשפחתו . בצר לו החליט ג'סי אואנס להרוויח את מטה לחמו מקיום תחרויות ריצה נגד סוסים וכלבים בהוויית קרקס.

טקסט תמונה : 1933. גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות ומתחרה על מסלול פחם, והופך לאלוף אולימפי נערץ בכל רחבי ארה"ב והעולם כולו. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. דוכן המנצחים בריצה ל- 100 מ'. זיהוי האתלטים על פודיום המנצחים מימין לשמאל : האָצָן האמריקני רָלְף מֶטְקָאלְף (Ralphh Metcalf) קבע תוצאה של 10.4 ש' וזכה במדליית הכסף. האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְסס (Jesse Owens) קבע תוצאה של 10.3 ש' וזכה במדליית הזהב. האָצָן ההולנדי מָרְטִינוּס אוֹסֶנְדָארְפּ (Martinus Osendarp) קבע תוצאה של 10.5 ש' וזכה במדליית הארד. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936").

טקסט תמונה : אוגוסט 1936. קליבלנד – אוהיו, ארה"ב. ג'סי אואנס אלוף אולימפי בארבעה מקצועות בא"ק כמו גם שיאן עולם בריצות ל- 100 מ' (10.2 ש'), 200 מ' (20.3 ש'), קפיצה לרוחק (8.13 מ'), ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' בתוצאה של שיא עולם 39.8 ש' מתקבל בכבוד מלכים בעירו קליבלנד. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו).

טקסט תמונה : 1938. האוונה – קובה. תמונה לא נוחה להתבוננות. ג'סי אואנס משתכר למחייתו ומתחרה בריצה ל- 100 יארד (מרחק של 91.44  מ') נגד סוס ורוכבו. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו).

אנוכי עורך כאן לרגע הפסקה מתודית ונוגע בפסגת היכולת האנושית שהציב האצן הג'מייקני יוסיין בולט בשנים 2016 – 2008, וייתכן כי טרם אמר את מילתו האחרונה : יוסיין בולט הוא סנסציה בינלאומית. מוטציה עולמית. שום הישג שלו איננו שנוי במחלוקת. הוא בודד בפסגה. שלוש פעמיים אלוף עולם בריצה ל- 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009, מוסקבה 2013, ובייג'ינג 2015), ארבע פעמים אלוף עולם בריצה ל- 200 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009, דאגו 2011, מוסקבה 2013, ובייג'ינג 2015), ארבע פעמים אלוף עולם ברביעייה הג'מייקנית במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009, דאגו 2011,מוסקבה 2013 , ובייג'ינג 2015). יוסיין בולט הוא שיאן עולם ללא עוררין בריצות ל- 100 מ' (9.58 שניות), 200 מ' (19.19 שניות), ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם הרביעייה הג'מייקנית (36.84 שניות). יוסיין בולט הוא גם אלוף אולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012 ומדליין זהב בריצות ל- 100 מ', 200 מ', ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה. אין לכך תקדים וספק אם יהיה בעתיד. גם אילו רצה ג'סי אואנס לשחזר את הישגיו מאולימפיאדת ברלין 1936 באולימפיאדה של 1940 (אמורה הייתה להתקיים בטוקיו – יפן) הוא לא היה יכול . ב- 1939 פרצה מלחמת העולם ה- 2 (נמשכה 6 שנים) והמשחקים האולימפיים המתוכננים של 1940 ו- 1944 התבטלו . להלן ריכוז הישגיו של יוסיין בולט בשתי אולימפיאדות ושלוש אליפויות עולם בא"ק .

אולימפיאדת בייג'ינג 2008 :

100 מ'  בתוצאה של שיא עולם 9.69 שניות + מדליית זהב

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.30 שניות + מדליית זהב

מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 37.10 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 12 בא"ק ברלין 2009 :

100 מ' בתוצאה של שיא עולם 9.58 שניות (טרם נשבר) + מדליית זהב.

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.19 (טרם נשבר) שניות + מדליית זהב.

מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.31 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 13 בא"ק דאגו (Daegu בדרום קוריאה) בשנת 2011 :

נפסל בזינוק בריצת 100 מ'.

200 מ' בזמן של 19.40 שניות + מדליית זהב.

מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' בתוצאה של שיא עולם 37.04 שניות + מדליית זהב

אולימפיאדת לונדון 2012 :

100 מ' בזמן של 9.63 שניות + מדליית זהב.

200 מ' בזמן של 19.32 + מדליית זהב.

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 36.84 שניות (טרם נשבר) + מדליית זהב.

אליפות העולם ה- 14 בא"ק מוסקבה 2013 :

100 מ' בזמן של 9.77 שניות + מדליית זהב.

200 מ' בזמן של 19.66 שניות + מדליית זהב.

מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.36 שניות + מדליית זהב.

אליפות העולם ה- 15 בא"ק בייג'ינג 2015 :

100 מ' בזמן של 9.79 שניות + מדליית זהב.

200 מ' בזמן של 19.55 שניות + מדליית זהב.

מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.36 שניות + מדליית זהב.

אולימפיאדת ריו דה זָ'אנֶיְירוֹ 2016 :

100 מ' בזמן של 9.81 ש' + מדליית זהב.

200 מ' בזמן 19.78 ש' + מדליית זהב.

4 פעמיים 100 מ' 37.27 ש' + מדליית זהב.

הפוסט הקונקרטי הזה מתעד את תקופת השוויון בריצות הקצרות (וגם בריצות הבינוניות והארוכות) בתחרויות הא"ק באולימפיאדות בראשית המאה ה- 20, לא רק בטרם עידן יוסיין בולט, אלא אפילו בטרם זמנו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936. היה זה סגן נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מהנדס הרכבות השוודי זיגפריד אדסטרום (1964 – 1870, ומי שהיה חבר הוועד האולימפי (IOCׂ מ- 1920 וגם נשיא IOC בשנים 1952 – 1946), האיש שהגה אז לראשונה לפני 104 (מאה וארבע) שנים את רעיון מצלמת ה- Photo finish. זיגפריד אדסטרום טען שהצבת מצלמה מוגבהת על קו הגמר דרושה כדי לדרג את מיקום הרצים וזכאותם לשלוש המדליות זהב, כסף, וארד – מפני שאין לסמוך יתר על מדידה של שעוני ה- Stopper של השופטים שיכולים להעניק תוצאות שוות לשניים ו/או שלושה ואפילו ארבעה רצים למרות שמישהו הקדים מישהו, רץ "Y" הקדים רץ "Z", אולם שעוני העצר הציגו זמן זהה. "הרעיון של זיגפריד אדסטרום היה מהפכני בשעתו", סיפר לי ידיד וותיק שלי מר אוקה איווארסון המנוח איש הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT בעת שהייתי בת שבועיים בקיץ 1995 בעיר הנמל השוודית גטבורג בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 5 בא"ק למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. טסתי לגטבורג בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן. צוות השידור שלי כלל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, ומהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני.

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. אנוכי (מימין) מנווט, מפיק, ועורך את שידורי אליפות העולם ה- 5 בא"ק בגטבורג יחדיו עם המפיק הראשי השוודי אוקה איווארסון מ- SVT מי שניצב בראש ה- Host broadcaster שהפיק את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של האירוע. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. אזור עמדות השידור של הטלוויזיה באליפות העולם ה- 5 בא"ק. אחד מעקרונות הברזל של מנהיגות שידורים בטלוויזיה : בא ראשון לעבודה והולך אחרון. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני האנשים החושבים יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן + יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 86 היום).

אנוכי בטוח שאם התפוח היה נושר מהעץ על ראשו של איציק מנלברויד גם הוא כמו אייזיק ניוטון היה חוקר את הסיבה מדוע נמשך התפוח אל האדמה כמו אל מגנט. איציק מנדלברויד אדם חושב, מורה ומאמן מיוחד ואותנטי הכריח את הסטודנטים לחשוב ולהבין שלכל תוצאה יש סיבה. הושלך הַס בכיתה שלי במדרשה למורים לחינוך גופני וספורט במכון ווינגייט בספטמבר 1963 כשהוא שלף את בובת החוטים שלו "שמוליק" והגה את הרעיון כי, "כוח המופעל על הגוף הוא מכפלת מסת הגוף בתאוצה, וכי ההישגיות המכסימלית ב- א"ק מבוססת על תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח". אנוכי זוכר את הרגע ההוא לפני 54 שנים כאילו התרחש היום. היה ברור כי מעתה ואילך הסטודנטים יידרשו לחשוב. תוצאות משחקי הכדור שלובות עם המזל. תוצאות הא"ק הן לעד מתוכננות. הן נעות בקו מקביל מזל. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם.

הפוסט הזה מס' 687 נוגע בחוט המחשבה של מאמני כדורגל חושבים שלא השאירו דבר ליד המקרה וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ, גוּסְטָב שֶבֶּש, סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר, וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה, אָלְף רָאמְזִי, הֶלְמוֹט שֶן, רֵיינוּס מִיכֶאלְס, סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי, אֶנְצוּ בִּירְזוֹט, אָרִיגוֹ סָאקִי, וִויסֶנְטֶה דֶל בּוֹסְקֶה, יוֹהָאן קְרוֹיְף, פֶּפּ גוּואָרְדִיוֹלָה, וז'וֹזֶה מוֹרִינְיוֹ. אני חש הערכה רבה לרשימה הנכבדה. בעיקר לפפ גווארדיולה. הוא הקרוב אלי ביותר למרות שמפרידות בינינו יותר משנות דור. הוא ויוֹהָאן קְרוֹיְף. בהיותם אנשים חושבים ובעלי חזון שינו את משחק הכדורגל והפכו גם למחנכים ומנהיגים בלתי נשכחים בתחומם שהכריחו את הסמוכים לשולחנם לחשוב. אני מגיע אליהם לאחר האכזבה הגדולה מהפרשנות של שגיא כהן ואלי אוחנה הנמנים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בטרם אתעכב ואטמע בשורת האנשים החושבים הללו מזירת הכדורגל, אנוכי רוצה לדון ביצחק "אייזיק" ניוטון ויצחק "איציק" מנדלברויד. אייזיק ניוטון נולד באנגליה ב- 1643. יצחק מנדלברויד נולד ב- 1931 בישראל. כמעט שלוש מאות שנים מפרידות בין תאריכי הולדתם אולם הם בעלי מכנה משותף. שניהם לימדו אותי לחשוב. שניהם האיצו בי לחקור ונתנו בידיי כלים טובים יותר לנתח כמותית ואיכותית את הנתונים המשתנים שחגים סביבי כל העת על סמך עובדות. למדתי משניהם, מ- יצחק "אייזיק" ניוטון ומ- יצחק "איציק" מנדלברויד להסיק מסקנות על סמך עובדות שיהיו הכי צודקות והקרובות ביותר לאֶמֶת בתחומי ההישגיות והמצוינות, גם במסגרת חיי בטלוויזיה.

מבין מורי המתמטיקה שלי הערצתי בזמנו את שלום גרא ז"ל חבר קיבוץ אפיקים (וגם את אחי יונתן אלרואי יבד"ל מהנדס בניין במקצועו ואני אוהב את ההיגיון שלו), ומאוחר יותר את שמאי שמיר ז"ל מהנדס עיריית תל אביב. נפגשתי וישבתי עם שני המתמטיקאים האלה שעות על שעות על שעות בשתי תקופות שונות בחיי. אי אפשר היה שלא להתפעל מההיגיון וכושר הניתוח שלהם והיכולת להסיק מסקנות מעניינות לא רק בתחומי המתמטיקה. כיצד אפשר היה שלא להעריץ את המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי האנגלי יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן ? יושב לו נער צעיר בשלווה תחת עץ בפרדס תפוחים כשלפתע נושר לו תפוח עֵץ היישר על אפו וטורד את מנוחתו . הנער אייזיק ניוטון מבקש לחקור מדוע התפוח הנושר נפל דווקא מטה בכיוון אפו ולא טס למשל באלכסון מעלה. יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ. יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן היה איש חושב. בהיותו אדם חושב חקר את הדינמיקה הפיסיקאלית ואת הסיבות שגורמות לתנועת הגופים ואת השפעתן על סוג התנועה. הדינמיקה מושתת על שלושה חוקים שנוסחו לראשונה ע"י יצחק "אייזיק" ניוטון ונושאים את שמו.טקסט תמונה : יצחק "אייזיק" ניוטון מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ.

1. החוק הראשון : חוק ההתמדה. מ- מעקב אחרי התנהגותם של גופים בחיי היום – יום שלנו, ידוע כי גוף השרוי במנוחה שואף להישאר במצבו זה ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי תנועה. בדומה לכך שואף גוף נע להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. התכונה הפיסיקאלית הזאת להתמיד ולשמור על מצב מנוחה ו/או על מהירות קבועה בקו ישר היא אחת התנועות היסודיות הטבועה בכל חומר. תכונה זאת קרויה חוק ההתמדה (חוק האינרציה).

2. החוק השני : הכוח הפועל על הגוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו. גוף עליו פועל כוח קבוע בלתי מאוזן איננו יכול להתמיד במצבו הקודם . הכוח יגרום לשינוי המצב , במהירות ו/או בכיוון בו נע הגוף. בכל המקרים האלה הגוף ינוע בתאוצה ו/או בתאוטה. כ- דוגמא יכולה לשמש תנועת כָּדוּר פְּלָדָה לאורך מישור מְשוּפָּע. כדור הפלדה נע כלפי מטה בתאוצה. הכוח הגורם לתנועה מואצת זאת הוא רכיב כוח הכובד של כדור הפלדה. הכוח הוא קבוע ובהשפעתו נע כדור הפלדה בתאוצה קבועה. מאותה סיבה ינוע רוכב אופניים בתאוצה קבועה במורד הגבעה . כך גם תנוע מכונית בתנועת שוות תאוצה כל עוד ילחץ הנהג על דוושת הגז. גם אבן שתושמט מהיד שלנו תיפול בתאוצה קבועה של כ- 9.81 מטרים בשנייה בריבוע, משום שפועל עליה כוח קבוע הלא הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. תאוצת הנפילה החופשית איננה תלויה במסת הגוף הנופל אלא רק בעוצמת כוח המשיכה של כדור הארץ. התאוצה הנגרמת ע"י כוח קבוע נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח. מסה היא תכונת הגוף להתנגד לשינוי מצבו כלומר לשינוי מהירות תנועתו וכיוונה. מסה היא מידת ההתמדה (האינרציה) של הגוף. התאוצה אם כך נמצאת ביחס הפוך למסת הגוף. עתה ניתן לנסח את החוק השני של איציק "אייזיק" ניוטון כלהלן : התאוצה נמצאת ביחס ישיר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך הגוף. הנוסחה המתמטית קובעת שהתאוצה (a) שווה לכוח הפועל (F) על הגוף חלקי המסה (m) שלו. אם כך ערכו של הכוח מוּבָּע כתולדה בנוסחה המתמטית בה הכוח הפועל ׁ(F) שווה למסה (m) כפול תאוצה (a). כלומר : הכוח הפועל על הגוף (F) שווה למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצה (a) שלו.

ביאור עניין המסה והמשקל. מסה היא התכונה האופיינית החשובה ביותר והבלתי משתנת של הגוף. מרבית התכונות של גוף כלשהו נתונות בידי האדם המסוגל לשנותן ע"י עיבוד מכני, תרמי,, כימי, וכן הלאה. אולם אם לא נוסיף ולא נגרע חומר אין באפשרותנו לשנות את מסת הגוף. לכן תכונה זאת היא המתאימה ביותר לציון כמות החומר שבגוף אותה ניתן לקבוע ע"י שקילה רגילה. המסה היא תכונת הגוף הקשורה למשקלו אך שונה ממנו. משקלו של הגוף הוא הכוח בו נמשך הגוף ע"י מרכז כדור הארץ. משקלו של אותו גוף איננו שווה בכל מקום על פני כדור הארץ. אנחנו יודעים גם כי משקלו של כל גוף על הירח הוא 1/6 ממשקלו בכדור הארץ. אולם המסה של הגוף (כמות החומר שבגוף) איננה משתנת בנסיבות אלה. זהו ההבדל היסודי בין מסה למשקל. צריך לומר כאן עוד עובדה. משקל הנו כוח וכיוון פעולה אנכי כלפי מטה. לעומת זאת מסה היא תכונה חסרת כיוון . כל גוף מתנגד לשינוי מהירותו ו/או מצב מנוחתו בלי תלות בכיוון פעולת הכוח הפועל עליו . אף על פי כן בין מסה למשקל קיים יחס פרופורציונלי ישיר. מסה קשורה לכמות החומר של הגוף . ברור על כן כי גוף שמסתו גדולה פי שתיים ממסת גוף אחר גם משקלו גדול פי שתיים.

3. החוק השלישי : חוק הפעולה והתגובה. הכוחות בהם שני גופים פועלים זה על זה תמיד שווים בעוצמתם ומנוגדים בכיוונם. התופעה הזאת הביאה את יצחק "אייזיק" ניוטון לנסח את חוק הדינמיקה השלישי כלהלן : לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה.

ואז… ב- 1963 פגשתי במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט איש חכם, מקורי, עניו וצנוע, וגם מאופק, אבל מרתק . קוראים לו יצחק "איציק" מנדלברויד. יצחק "איציק" איציק מנדלברויד (יליד 1931) היה אתלט במועדון הפועל קריית חיים בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה. הוא היה בעברו אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל למרות שלא היה גדל גוף וענק מידות. אך מ- כיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הדינמיקה ה- מכניים שהגה יצחק "אייזיק" ניוטון, יישם אותם, ו- עליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי יצחק "אייזיק" ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מקסימאליים במקצועות ה- א"ק השונים על האתלט לבצע בענפים המגוונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". איציק מנדלברויד היה המורה והמחנך שלי במקצוע הא"ק במדרשה בשנים 1965 – 1963. בפעם הראשונה בחיי פגשתי מורה – מדען שמכריח את הסטודנטים שלו לחשוב במונחים של היגיון, היגיון המבוסס על השכלה במתמטיקה ופיזיקה כדי לחקור את איכות וטיב התנועה האנושית במקצועות הא"ק השונים. איציק מנדלברויד הפתיע אותי, "העיר" אותי, ניער מעלי את האבק, וחידש לי וריתק אותי. רחשתי לאיש החושב הזה הערכה רבה מפני שהכריח אותי שוב לחשוב. איציק מנדלברויד הוכיח מדוע למשל זינוק נמוך בריצה קצרה עדיף על זינוק גבוה, מדוע יש צורך לבצע "סגנון" ותנועה אנטי רוטציונית בעת הניתור בקפיצה לרוחק כדי לאפשר להעביר את הרגליים לפנים ועל מנת להגיע להישג מקסימלי, ומדוע סגנון "גלילת בטן" עדיף על סגנון "מספרת" בקפיצה לגובה. כמו גם מדוע יש להטיל את הכידון ולזרוק את הדיסקוס בזוויות מסוימות כדי להתגבר בצורה היעילה ביותר על התנגדות האוויר. איציק מנדלברויד (בן 86 היום) היה מורה ומחנך דגול בלתי נשכח שהבין כי אין די בקביעת המטרה בספורט. צריך ללמוד על מנת לדעת כיצד להשיג אותה ואיך להגיע אליה. אשנה ואומר שוב : יש הבדל עצום בין לומר לתלמיד באשר הוא מה לעשות, לבין לומר לוֹ אֵיך לעשות וכיצד לבַצֵע. בזה היה ייחודו. אני מכיר מאמנים רבים שנותנים הוראות טריוויה לחניכיהם ופוקדים עליהם פקודות חסרות תוחלת כמו, "אתה חייב לרוץ יותר מהר, תנסה לקפוץ רחוק יותר, "אתה מוכרח לנתר גבוה יותר לנגיחה במשחק כדורגל" – אך מבלי להסביר להם איך וכיצד לעשות זאת. מורים, מדריכים, ומאמנים בא"ק שאינם מתמצאים במתמטיקה ופיסיקה אינם רשאים לעסוק במקצוע. איציק מנדלברויד היה מדען א"ק. איש מחונן, מקורי, ומרתק שלימד מורים רבים לחשוֹב ולהבין באופן הגיוני את תורת התנועה הספורטיבית. קל מאוד לומר לילד ולנזוף בו, "רוץ מהר יותר…". אמירה מטומטמת. חייבים ללמד אותו כיצד לעשות זאת, איך רצים יותר מהר.

איציק מנדלברויד היה לבטח מורה ומחנך מהמדרגה העליונה ביותר. היו עוד כמה כמוהו ברמתו במדרשה : מר אורי אפק, ד"ר דוב אלדובי ז"ל, ד"ר יעקב קפלנסקי, יהושע אלוף  ז"ל (חתן פרס ישראל), שמואל "שומי" שומכר ז"ל, ועוד כמה. אולם יצחק "איציק" מנדלברויד היה ייחודי ביכולת ההסבר, הניתוח, ההוכחה, והפרשנות שלו בתחום הא"ק. הוא היה מורה ומחנך בעל אופקים רחבים ומרחב תמרון וזוויות התבוננות מקוריות. כישרון השכנוע שלו התבסס על היגיון שנשען על עובדות מתמטיות (ולא על מורא) ועם עובדות אמת אי אפשר להתווכח. איש אותנטי, חד ובהיר מחשבה שאתה רוצה לשהות במחיצתו. חלפו יובל שנים מאז סיימתי (בהצטיינות) את לימודיי במדרשה אולם אני זוכר היטב את פועלו של איציק מנדלברויד. הוא בלתי נשכח עבורי. יצחק "איציק" מנדלברויד הכריח את חוג מכריו לחשוב. לא היה בימים ההם שני לו ביכולת הניתוח, ההסברה , והפרשנות. הוא לא הותיר שום דבר ליד המקרה. קוראי הבלוג שמתעניינים במכניקה של הא"ק ויישום שלושת חוקי הדינמיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון יכולים למצוא זאת בספרות מקצועית בינלאומית ענפה ומפותחת. אנוכי גדלתי על עקרונות תורתם של יצחק "איציק" מנדלברויד, ג'פרי דייסון, וג'ון באן. להלן כמה הסברים פופולאריים שלהם בתוך המגוון הרב של מקצועות הא"ק במסלול ובשדה. אין צורך להיכנס לנוסחאות מתמטיות. אסתפק בשביב של שבע אילוסטרציות המסבירות את רעיון הביצוע הנכון המביא לתוצאה מרבית בקפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, וזינוק נמוך.

טקסט שרטוט : חשיבות הסגנון בקפיצה לגובה. שלושת הקופצים מרימים את מרכז הכובד שלהם לאותו הגובה בסגנונות קפיצה שונים אולם האתלט (d) שמשתמש בסגנון היעיל ביותר "גלילת צד" עובר רף גבוה יותר. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : חשיבות ביצוע הסגנון בקפיצה לרוחק. בשרטוט הזה מדובר בסגנון מיתוח. התנועה האנטי רוטציונית של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור (b ו- c) מאפשרת לאתלטט להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה ככל האפשר מקרש הניתור. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : עמדות מוצא של זינוק נמוך בריצות קצרות. עמדה a עדיפה על עמדה b. נלקח כדוגמא מהספר, "העקרונות המדעיים של האימון", שכתב ג'ון באן (היה בכלל במקור מאמן כדורסל), ויצא לאור בארה"ב ב- 1955. (באדיבות הוצאת פרנטיס הול).

טקסט שרטוט : מהירות תנועת הריצה לפנים היא שקול ותוצאה של שני ווקטורים שדוחפים בעת ובעונה אחת את מרכז הכובד של הגוף – אנכית ואופקית . (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון). 

טקסט שרטוט : זינוק ויציאה מהירה מהאדנים מבוסס על חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא לוחץ על אדני הזינוק שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : חשיבות זווית הטלת הכידון בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט שרטוט : חשיבות זווית הנטייה של הדיסקוס באוויר בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של הספר הנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962.

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של הספר הנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962.

טקסט תמונה : ג'פרי דייסון המנוח ב- 1962. עשה את חיי למעניינים יותר.

גדולתם העיקרית של האמריקני ג'ון באן (John W. Bunn), הבריטי ג'פרי דאייסון (Geoffrey Dyson), הישראליים יצחק "איציק מנדלברויד ופרופסור גדעון אריאל  האמריקני ד"ר קן דוהרטי (Ken Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) ורבים אחרים – בחקר הא"ק, קשורה לעובדה שקבוצת המדענים הזאת הוסיפה בינה, הביאה לידי הציבור הרחב נתונים מתמטיים ועובדות פיסיקאליות, והכריחו את הציבור הזה המתעניין בתחום לחשוב ולא להתבסס על תחושות. הם לימדו אותו להתבונן בנעשה בעין חוקרת. מדעני הא"ק שללו כל אפשרות למקריות ביצועית והוכיחו כי הישגי העל בא"ק וקביעת שיאי העולם נשענים על ביצוע מיטבי של הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה וכללי תורת התנועה, המכניקה, והדינמיקה של אייזיק ניוטון הנוגעים לאותו מקצוע הקונקרטי, והכרה על בוריין את האנטומיה והמערכת הפיסיולוגית של גוף האדם. במקצועות שדה ספציפיים כמו הטלת כידון וזריקת דיסקוס מתערבים גם ווקטורים נוספים הנוגעים לחוקי האווירודינאמיקה שחלים על מעופם ומסלול תעופתם של המכשירים האלה.

יש להבדיל בעת ביצוע של מקצוע קונקרטי כלשהו בענף הא"ק, בין הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, לבין לבין שגיאות ביצוע , לבין אקראיות תנאי מזג האוויר ואקלים. ונאמר גם במקרים בהם קופץ לרוחק ו/או משולשת מוכשר שאיננו מצליח להגיע ברגל הניתור החזקה שלו לקרש הניתור, ו/או חמור מזה פוסל. ו/או גם פסילות אחרות מסוגים שונים במקצועות הא"ק השונים. כאלה לא חסרות גם ברמות הגבוהות ביותר. האתלט האמריקני, אצן, וגם קופץ לרוחק גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 והאתלט והקופץ לרוחק האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) באולימפיאדת מכסיקו 1968 – כמעט החמיצו בגלל הסיבה הזאת בשלב המוקדם של התחרות את ההעפלה לשלב הגמר בקפיצה לרוחק. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם וצלחו רק בניסיונם השלישי. לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שללא יצירת "סגנון" בקפיצה לרוחק (ביצוע אנטי רוטאציוני של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור) אי אפשר להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר בחול. גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שנולד במדינה הדרומית אלאבאמה בארה"ב ב- 1913 וגובהו האישי היה 1.78 מ', חונן בנתונים נפלאים של קופץ לרוחק. הוא היה אָצָן מהיר בעצם שיאן עולם בריצת 100 מ' בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, 10.2שניות, ומנתר מזהיר (הוא עבר בקלות רף בגובה של 1.91 מ' בקפיצה לגובה בסגנון גלילת צד), אולם ה- "שָקוּל", תוצאה משולבת של שני רכיבי הווקטורים הנפלאים שפעלו בקפיצה לרוחק שלו, ה- הרצה והניתור, לא הניבו בסופו של דבר תוצאה מקסימלית, למרות שב- 25 במאי 1935 קבע באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן שיא עולם מדהים בדורו של 8.13 מ'. הוא היה יכול להשיג תוצאה טובה עוד יותר אילו הסגנון שלו היה מיטבי. מושלם. באולימפיאדת ברלין 1936 זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 8.06 מ' אולם התבוננות בסרטים שצילמו הצלמים של בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ותיעדו את קפיצותיו עבור סרטה "OLYMPIA", מגלה כי הסגנון שלו ("הליכה של שניים וחצי צעדים באוויר") היה בלתי יעיל דיו ובהחלט לא מיטבי, ולכן ה- "שָקוּל" איננו מושלם. למעשה יכול היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) להוסיף להישגיו הנפלאים בקפיצה לרוחק בימים ההם עוד כ- 40 – 30 סנטימטרים (לפחות), אילו ביצע ביתר יעילות את קואורדינציית הסגנון. דווקא המתחרה העיקרי שלו בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig Luz Long) ביצע סגנון יפה מאוד של "מיתוח" וקבע תוצאה של 7.87 מ' שזיכתה אותו במדליית הכסף, אולם הוא לא היה אצן ולא מהיר דיו בריצה את קרש הניתור. במדליית הארד זכה היפני נאוטו טאז'ימה (Naoto Tajima) בהישג של 7.74 מ'. הערה שלי : נאוטו טאז'ימה זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה של 16.00 מ'.

מאמן הא"ק האמריקני הנודע קן דוהרטי (Ken Doherty) מביא בספרו המצוין רווי איורים "Track & Field Omnibook" שיצא לאור בארה"ב ב- 1971, השוואה וויזואלית שערך בין נחיתה של קופץ לרוחק מיומן (לבן) לאחר ביצוע סגנון יעיל לבין לבין קופץ לרוחק רשלן (צללית). מרכז הכובד של שניהם נע באותו מסלול פראבולי אולם הקופץ "הלבן" שמבצע לאחר הניתור תנועת "סגנון" מעין הסעת הכתפיים לאחור שהיא תנועה אנטי רוטאציונית של החלק העליון של גופו, מאפשרת לו להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה . בעוד דמות "הצללית" שאיננה מבצעת תנועה אנטי סיבובית כזאת לאחר הניתור איננה יכולה להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מקסימלית.

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו "Track and Field Omnibook" המסביר את חשיבות ההצמדות לביצוע העקרונות המכאניים בקפיצה לרוחק. משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני באולימפיאדת רומא 1960, רלף בוסטון. מימין, הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עד אותו אחה"צ של יום השישי ההוא ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 החזיקו שלושה אתלטים איגור טר אובאנסיאן (ארמניה / ברה"מ), רלף בוסטון (ארה"ב), ובּוֹבּ בִּימוֹן (ארה"ב) במשותף בשיא העולם בקפיצה לרוחק, 8.35 מ'. בוב בימון (אתלט רזה שגובהו האישי הוא 1.93 מ') היה הרביעי ברשימת הקופצים בשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק. כשהוא ניצב ליד סימן ההרצה שלו לקראת קפיצתו הראשונה התקדרו כבר השמים עבים והגשם היה "תלוי" באוויר. מי שביקר אי פעם במכסיקו סיטי שגובהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את תופעת האוויר הדליל ואת תהפוכות מזג האוויר שמתחוללות שָם בשעות אחה"צ . בגבו של בּוֹבּ בִּימוֹן נשבה רוח גבית במהירות מכסימאלית מותרת של 2 מטרים / בשנייה אחת (במידה ויקבע שיא עולם חדש הוא יאושר. רוח גבית במהירות של 2.1 מטרים בשנייה אחת מבטלת את השיא). הטלוויזיה המכסיקנית שימשה Host broadcaster של המשחקים האולימפיים מס' 19 במניין העידן החדש . רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות שידורי הטלוויזיה הבלעדיות בתוככי ארה"ב הביאה מצלמות נוספות משלה. בפעם הראשונה הציגה הרשת האמריקנית גם את השימוש במצלמות אלקטרוניות ניידות וקטנות ואשר נישאות על כתפו של הצלם. אלו היו מצלמות ה- ENG של הדור הראשון (Electronic News Gathering) בסיקור אירועי ספורט וחדשות. סוכנות הצילום הבריטית Visnews קיבלה אף היא רישיון צילום אולימפי. בשעה שבּוֹבּ בִּימוֹן ניצב על סימן ההרצה שלו בטרם תחילתה התמקדו בו שלוש מצלמות : שתיים אלקטרוניות של מכסיקו וארה"ב, ואחת פילם של Visnews. האווירה באצטדיון הייתה מיסטית ומחשמלת תרתי משמע. היו ברקים, רעמים, ורוח. בדיוק ב- 15:46 אחה"צ של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 פתח בּוֹבּ בִּימוֹן בשעטה לקראת הקֶרֶש. כשהניח את רגל הניתור שלו על הקרש וניצל אותו עד למילימטר האחרון שלו, נמדדה לו תאוצה בעזרת הרוח הגבית של משהו בסביבות עשרה מטרים בשנייה אחת. בוב בימון ניתר לגובה עצום ועלה השמיימה. המתחרים העיקריים שלו אִיגוֹר טֶר אוֹבָנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן העידו אח"כ כי התרשמו ש- בּוֹבּ בִּימוֹן לא ירד והמשיך לשַיֵיט באוויר כשהוא לועג לחוק משיכת האדמה. זהו כמובן תיאור ציורי אולם הוא מסביר במשהו את הישגו המדהים של בּוֹבּ בִּימוֹן בו שיפר בקפיצה אחת ב- 55 (חמישים וחמישה) ס"מ את שיא העולם הקודם וקבע שיא עולם חדש של 8.90 מטרים. צריך להבין שבמשך 33 (שלושים ושלוש) שנים מאז 25 במאי 1935 השנה בה קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.13 מ' ועד ל- 18 באוקטובר 1968 הוא תוקן ושופר ב- 22 (עשרים ושניים) ס"מ בלבד. והנה בא בּוֹבּ בִּימוֹן ובקפיצה אחת משפר את שיא העולם ב- 55 סנטימטרים. מכשיר המדידה האלקטרוני של OMEGA הורה על 8.90 מ' אולם מכיוון שהיה בלתי נתפש חששו המודדים שהמכשיר מזייף, ולכן ביקשו להשתמש במדידה ידנית ב- "רולטקה" הזכורה לטוב. המדידה הידנית אישרה את נכונות המדידה האלקטרונית.

טקסט תמונה : יום שישי, שלוש ארבעים ושש אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. הקופץ האמריקני בוב בימון הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים, מנתר בנעלי "adidas" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55  ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, ושלו עצמו שעמד עד אותה קפיצה פלאית על 8.35 מ'. חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידות האלקטרוניות במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן ניצל עד למילימטר האחרון את קרש הניתור ולמרות התאוצה הגדולה של גופו (עשרה מטרים בשנייה אחת) הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של כ- 1.80 מ'. רואים זאת בעת בדיקת שיא העקומה של הפרבולה שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך. הישגו המדהים הפך אותו במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים הגרמנית "adidas". (התמונה באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז התהפך בבת אחת מזג האוויר באצטדיון האולימפי. הרוח שנשבה בגבו של בוב בימון שינתה לפתע כיוון ונשבה בפניהם של הקופצים האחרים. גשם עז החל לרדת. פתאום נראו אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן כילדים קטנים. ההישגים שלהם היו מגוחכים. קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer בן 26) ממזרח גרמניה קבע 8.19 מ' והשיג את מדליית הכסף. רלף בוסטון גירד בשארית כוחותיו מרחק של 8.16 מ' וזכה במדליית ה- אָרָד. איגור טר אובאנסיאן נדחק למקום הרביעי ללא מדליה עם 8.12 מ'. מדליין הזהב מאולימפיאדת טוקיו 1964 לין דייוויס אפילו לא דורג בין שמונת הראשונים. בוב בימון ניסה שוב את כוחו אך מול רוח נגדית קבע בניסיונו השני רק 8.01 מטרים והחליט להפסיק להתחרות. ממילא איש לא היה מסוגל לסכן את מדליית הזהב שלו. גם הקופצים האחרים הבינו שתמה תקופה והחל עידן חדש. בוב בימון זכה לתהילת נצח משהציב באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 קצה גבול חדש ליכולת האנושית אולם במידה רבה גרם לכך שהקפיצה לרוחק הפכה לענף ספורט פחות מעניין במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים מפני שהשיא היה בלתי שביר, עד להופעתם הבלתי נשכחת של קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ומָיְיקְל פָּאוּאֶל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בקיץ 1991 בטוקיו. ניתוח ביו מכאני של הקפיצה לרוחק של בוב בימון מלמד על ביצוע מופתי מנקודת מבט פיסיקאלית, אך לך תדע מה היה קורה וכיצד הייתה נכתבת ההיסטוריה אילולא אותה הרוח הגבית שנשבה באצטדיון וסייעה לו לקבוע תוצאה נכבדה שכזאת. האם בוב בימון היה בר מזל מששינתה הרוח שינתה כיוון ונשבה במשך כל התחרות בפניהם של מתחריו ? זאת שאלה שמעסיקה רבים עד היום. ראוי לציין שבוב בימון פרש כליל ב- 1970 מתחרויות הא"ק כשהיה בן 24 בלבד משום שהבין כי ההישג של 8.90 מ' שקבע הוא חד פעמי ובלתי עביר ושביר גם בעבורו. בשלב המוקדמות נעל בוב בימון נעלי Puma ובשלב הגמר נעל נעלי adidas. מוזר שאתלט כה צעיר בשם בוב בימון רק בן 22 הקדים את זמנו ב- 1968 ב- 23 (עשרים ושלוש) שנים. ואולי ההגדרה הזאת "הקדים את זמנו" איננה תופשת כלל. הוא ניצב שם באותה נקודת הזמן וניצל היטב לטובתו את כל הווקטורים שפעלו באזור בור הקפיצה לרוחק בשלוש ארבעים ושש אחה"צ באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו. ב- 30 באוגוסט 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל בחמישה סנטימטרים את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' שנחשב כאמור לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש, 8.95 מ'. השיא הזה מחזיק כבר מעמד 26 (עשרים ושש) שנים. איש איננו מתקרב אליו.

הסופר האמריקני רב המוניטין דיק שאפ (Dick Schaap) כתב ב- 1976 ספר דוקומנטארי מרתק ופנטסטי "The perfect Jump" אודות הישגו של בוב בימון (בן 22 ב- 1968 והתנשא לקומה של 1.93 מ') שקבע 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. בספר הזה בן 150 (מאה וחמישים) עמודים שנקרא בנשימה אחת מגלה בוב בימון לדיק שאפ גילוי סנסציוני. את הלילה של לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק ביום חמישי – 17 באוקטובר 1968 בילה באהבהבים עם ידידת נפש שלו גלאדיס (Gladys) ובגד באשתו ברטה (Bertha). כשהתעורר בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 חש לא רק אשם מוסרי אלא הרגיש שבגד גם במאמניו שציוו על כל אתלטי המשלחת האמריקנית להתנזר מ- Sex בלילה שלפני תחרות חשובה. בוב בימון ניצב בפני משימת חייו. החלום שלו היה להיות אלוף אולימפי אולם עכשיו כמה שעות לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק חשב שהשאיר את מדליית הזהב במיטה שלו. זהו ספר אנושי מעניין מאוד ומרתק אודות ילד שנולד בגטו השחור בניו יורק והפך לרומנטיקן חסר תקנה ולשיאן עולם בלתי נשכח בקפיצה לרוחק.

טקסט מסמך : 1976. הסופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) שקבעע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1981. לפני 36 שנים. משרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) בתפקיד מנווט, עורך, ומנהל שידורי את הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את הבריטי סבסטיאן קו (משמאל), היום נשיא IAAF, ואז אלוף אולימפיאדת מוסקבה 1980 בריצת 1500 מ' ושיאן העולם בריצת מייל. סבסטיאן קו היה יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בנובמבר אירחתי את סבסטיאן קו במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אישיות בלתי רגילה. השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ', 800 מ', 1500 מ' וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות הא"ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה כלהלן : "כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים, ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים". בתום השיחה ירדנו לקומה ב' של הבניין שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש שלו בריצת מייל . הוא התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית שלו שהפכה לשם דבר בעולם כולו . צריך להבין שההישגים של סבסטיאן קו האפילו על אלה של הרץ הקובני למרחקים בינוניים אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו"ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012 ועכשיו נשיא IAAF. אתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. מודל לחיקוי והערצה. 

טקסט תמונה : נובמבר 1981. אנוכי וסבסטיאן קו במשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. השיחה עִמו נסבה על היכולת האנושית בספורט בכלל ובריצות בינוניות בפרט, והיכן נמצא קצה גבול יכולת האדם בתחום המאמץ הספורטיבי במסלול ובשדה. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

קיימות עוד שגיאות והערכות, והתנסחויות שלא עמדו במבחן המציאות, אך כל זאת לא אומר שפרשן הא"ק של ערוץ 1 איננו טוב. עמדו לזכותו של גלעד וויינגרטן גם יתרונות (רבים) במהלך השידורים הישירים של תחרויות הא"ק באולימפיאדת לונדון 2012. הוא זיהה נכון את היכולת הקואורדינטיבית, מהירות הריצה של קופץ המוט הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillennie) לעבר הרף, ושליטתו באלסטיות של המוט (עשוי מסיבי פחמן). על סמך זאת ניתח את הנתונים והניח כי הביצוע והשילוב בין שני הווקטורים האופקי והאנכי יעניקו לצרפתי את מדליית הזהב. גלעד וויינגרטן צדק. הפרשן חזה גם את ה- פוטנציאל שיא העולם שחבוי ברביעיית השליחים האמריקנית (טניה מדיסון, אליסון פליקס, בלנקה נייט וכרמליטה ג'טר) בתחרות במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', עוד בשלב המוקדם בטרם ריצת הגמר. גלעד וויינגרטן צדק. בטרם יריית הזינוק לריצת השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' לגברים בהשתתפות נבחרות ג'מייקה וארה"ב הסביר גלעד וויינגרטן למאיר איינשטיין כי מבחינה מתמטית ניתן לרדת מזמן של 37 שניות. העניין מותנה בהעברת מַטֶה השליחים נקייה כשהרצים המקבלים נמצאים כבר במהירות ריצה גבוהה בתחום המותר של החלפת המַטֶה. למרות החילוף השלישי והאחרון הלא מוצלח בין יוהאן בלייק ליוסיין בולט – חילוף בעייתי ומסורבל מה עוד שיוסיין בולט מצא צורך (לאחר שקיבל כבר את המַטֶה מיוהאן בלייק) לתקן את אחיזתו והעביר אותו מכף יד שמאל שלו ללפיתה איתנה יותר בכף יד ימין דבר שגרר בזבוז זמן יקר (מבלי שהשַדָּר והפרשן התייחסו להשחתת הזמן המיותר הזה) – נקבע שיא עולם חדש . גלעד וויינגרטן צדק וגם פִסְפֵס. אחת המיומנויות של פרשן מדעי בטלוויזיה הוא לחזות שיאי עולם על סמך אוסף נתונים שמונחים על שולחנו, יכולתו לנתח אותם, וכישרונו להסיק מסקנות On line בטרם הסתיימה התחרות. אי אפשר לזלזל בגלעד וויינגרטן, פרשן טלוויזיה שמחזיק בשיא עולם של השתתפות (כפרשן) ב- 11 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מינכן 1972.

הערה שלי : בבריכה האולימפית של מונטריאול 1976 נשברו 21 שיאי עולם במשחי הגברים והנשים ושיא עולם אחד הוּשְוָוה . פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) שישב בעמדת השידור בבריכה האולימפית לצדו של השַדָּר נסים קיוויתי, חָזָה את כולם בדייקנות עד האחרון שבהם בעת השידורים הישירים. יוסף טלקי היה ידען עצום בשחייה הישראלית והבינלאומית. אישיות המחוספסת במקצת הייתה מרתקת (מאוד) לאו דווקא בתחום הספורט. אינטלקטואל רב ממדי, איש סֶפֶר, חובב מוסיקה, דובר חמש שפות, ובעל שיחה מעניין. הוא לא היה דברן גדול למרות היה לו מה לומר. יוֹסֵף טֶלֶקִי הוא אבי פרשנות השחייה בטלוויזיה. לא רק מפני ששִימֵש ראשון בתפקיד הזה, אלא מפני שקבע סטנדרטים עליונים של הסבר וניתוח סגנונות השחייה של האדם שמבנה גופו רחוק מלהיות הידרו – דינמי ומאפשרים לו להתגבר בתבונה על התנגדות המים, כמו גם חיזוי השגת תוצאות וקביעת שיאי עולם (לא נבואה) על סמך ניתוח נבון של הנתונים המונחים לפניו בעמדת השידור שלוֹ והסקת מסקנות הגיוניות. יכולת תקשורת אינטליגנטית של יוֹסֵף טֶלֶקִי עם השַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי (יליד 1926) הייתה טובה מאוד . שיתוף הפעולה המזהיר ביניהם בעמדות השידור בבריכות השחייה האולימפיות של מונטריאול 76', מוסקבה 80', לוס אנג'לס 84', וסיאול 88' – נראה היום כמו חלום רחוק. עוד יגיע הרגע לדון במורשתו. פרשני שחייה אחרים בערוץ 1 כמו יוֹאָב בְּרוּק וד"ר בַּרוּךְ צִ'יש נכנסו לנעליים גדולות בהרבה ממידתם.

ד"ר גלעד וויינגרטן איננו חף מטעויות . מאידך צריך להבין גם איזה עומס שידור עצום ואיזו אחריות מוטלים עליו ועל השדר שמונת ימי התחרויות באולימפיאדת לונדון 2012 . הם משדרים בוקר וערב את כל שלבי התחרויות המוקדמות , רבעי הגמר , חצאי הגמר , והגמר בכל המקצועות של הגברים והנשים : 100 מ', 200 מ', 400 מ', 800 מ', 1500 מ', 5000 מ', 10000 מ',  ריצת מרתון , 110 מ' משוכות, (100 מ' משוכות לנשים), 400 מ' משוכות, 3000 מ" מכשולים, מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', מרוץ שליחים 4 פעמים 400 מ', 20 ק"מ הליכה (גברים ונשים), 50 ק"מ הליכה (גברים בלבד), קפיצה לגובה, קפיצה במוט, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, הטלת כידון, קרב 10 (Decathlon), נשים קרב 7 (Pentathlon). לימוד החומר וההכנה המפרכת דורשת מהם לימוד מדוקדק ביותר ובקיאות באלפי שמות ואלפי תוצאות. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל ההפקות והשידורים הישירים מכל פינה על פני הגלובוס עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ראיתי אותם (וגם את נסים קיוויתי ויוסף "יוז'ו" טלקי) במשך שנים רבות רוכנים על מסמכים. ניירות, חוברות מידע, ומלקטים כל שבב אינפורמציה. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן הם אנשי טלוויזיה רציניים ויסודיים שהתקדשו למען מטרת השידור הנשגבת. הם מרגישים כשליחי ציבור שמחויבים לוֹ. אני חושב שנפלא לדעת זאת.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם ה- 5 בא"ק. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ב- גטבורג. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, והפנסיונר נסים קיוויתי (בן 94 בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 888. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

על נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הטלתי את התפקיד לבנות את העלילה ולשדר את הדרמה הספורטיבית מראשית התפתחותה ועד שיאה. יוסף טלקי וד"ר גלעד וויינגרטן נדרשו לנתח אותה ואת ערך השחקנים המעצבים את אופיה ודמותה של הדרמה הזאת. אין דבר שישווה לדרמות שמתחוללות על המסלול ובבריכה ולא בכדי הם משמשים כענפי הספורט האטרקטיביים נושאי הרייטינג הטלוויזיוני הרב ביותר. ישבתי מאחורי הקלעים בסמוך אליהם באותן השנים הארוכות ההן והפקתי וערכתי אותם. מדובר ב- 2000 (אלפיים) שעות שידורים ישירים והקלטות בכל תחרויות הא"ק והשחייה האולימפיות ואליפויות העולם בין השנים 2001 – 1984. ככלות הכל ולמרות המְעִידוֹת, האנשים האלה ראויים להערכה .

אינני יכול לסיים את כתיבת הפוסט הזה מבלי להתייחס ולחלוק שוב כבוד והערכה עצומים למורה הא"ק הדגול והמחנך מר יצחק "איציק" מנדלברויד בן קריית חיים (כאמור בן 85 היום). איציק מנדלברויד היה מורה עילוי לא"ק במשך שנים רבות במכון ווינגייט. גם של ד"ר גלעד וויינגרטן וגם שלי (שלי בשנים 1965 – 1963). הוא לימד וחינך דורות של מורים לחינוך גופני. מאות רבות. אולי יותר. ההיגיון שלו היה הכי הגיוני שפגשתי בחיים שלי  הוא הכריח את הסטודנטים שלו לחשוב. חלק מהשיעורים שלו התנהלו בכיתה סגורה מול לוח וגיר. בהיותו מומחה למתמטיקה ופיסיקה ביסס את לימוד הא"ק על חוקי ההיגיון והכללים שקבע המדען האנגלי אייזיק ניוטון (1727 – 1643). איציק מנדלברויד סבר שמאחורי כל הישג מרשים בריצה, קפיצה, זריקה או יידוי מסתתרת סיבה וצריך לגלות אותה, להבין אותה, ולנתח אותה. תנועה יעילה איננה יד המקרה אלא תולדה ותוצאה של אימון מפורט ונכון, וגם חיקוי. כדי להבין את תורת הלימוד שלו נדרשו הסטודנטים להתמצא במתמטיקה ופיסיקה ובתורת התנועה. הוא היה הראשון שהסביר בבהירות ובשפה פשוטה כמעט לכל נפש את היגיון המכניקה התנועתית בקפיצה לרוחק ואת חשיבות הסגנון. ללא ביצוע תנועה אנטי רוטאציונית הכרחית של החלק העליון של הגוף (הסעת הכתפיים לאחור) בתום הריצה המהירה ולאחר הניתור מהקרש, הקופץ ימצא את עצמו נוחת עם פניו על החול. ההרצה המהירה לעבר הקרש היא ווקטור אופקי. הניתור הוא ווקטור אנכי. החוק הראשון של אייזיק ניוטון – חוק ההתמדה , קובע כי גוף נַע שואף להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. פירושו של דבר כי למרות הניתור האנכי בקפיצה לרוחק, מבקש גוף האתלט להתמיד בתנועתו האופקית. הניתור אם כן מקנה לגוף רוטציה לפנים (משהו בדומה למישהו שמכשיל,שם רגל כמעשה קונדס לילד רץ. ברור שהילד ישתטח עם פניו על הרצפה). הגוף מקדים את הרגליים. כדי למנוע זאת חייבים לבצע תנועה מסוגננת נגדית לסיבוב הגוף לפנים (שנגרם בשל הניתור) ע"י הסעת הכתפיים לאחור. ההישג הסופי בקפיצה לרוחק הוא אפקט הסגנון השקול של מקבילית כוחות שמורכבת מכוח ומהירות הריצה וכוח הניתור. התבוננות למשל בתחרות הגמר לקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 בין האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) לבין האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג, מלמדת משהו על חשיבות הסגנון. ניתן להבחין בקלות כי ג'סי אואנס למרות שקבע שיא אולימפי חדש והישג יוצא דופן בימים ההם, 8.06 מ' (שיא העולם שלו מ- 1935 עמד על 8.13 מ' והחזיק מעמד 26 שנים) וזכה במדליית הזהב, כלל לא מיצה את הפוטנציאל הפיסיקאלי של סגנונו. הוא היה אומנם אָצָן פנטסטי שמהירות ריצתו הייתה כמעט עשרה מטרים בשנייה אחת אך סגנונו לא היה מושלם כלל ועיקר. אילו היה מבצע טוב יותר את סגנון התנועה האנטי רוטציונית, היה מסוגל להרחיק אפילו ל- 8.50 מ'. היה זה איציק מנדלברויד שטבע את הסלוגן המזהיר לסטודנטים שלו : "לכשתהיו מורים לספורט וחינוך גופני, לעולם אל תְּצָווּ על הילד או הנער לרוץ מהר יותר או לקפוץ גבוה יותר, מבלי שתראו ותדגימו לו כיצד לבצע זאת נכון". מדריכים, מאמנים, ומורים שצועקים על הילד כיי הוא מוכרח לרוץ מהר יותר, או צריך לבעוט בכדור חזק יותר, או חייב לנתר גבוה יותר מבליי להסביר את המכניקה של התנועה וכיצד עושים זאת נכון וביעילות – אינם ראויים לביקורת מפני שהם נמצאים מתחת לביקורת . גדולתו כאדם ומדריך נבעו מכך ששימש מודל כאיש חושב.

את כל מה שגלעד וויינגרטן פִּרְשֵן לצופי הטלוויזיה בעת שידורי הא"ק לצידו של מאיר איינשטיין שמעתי מפי איציק מנדלברויד במכון ווינגייט כבר לפני לפני חמישים וארבע שנים, בין 1963 ל- 1965. כמו כן, מפני שכל חיי אני מתעניין במתמטיקה ופיסיקה קראתי באדיקות את ספרו הקלאסי של מאמן הא"ק הבריטי המפורסם גֶ'פְרִי דָיְיסוֹן (Geoffrey Dyson) שכתב ב- 1962 את הספר : "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (The Mechanics of Athletics". ספר מצוין ברמה פופולארית שזכה למוניטין ותפוצה רבים בעולם. ג'פרי דייסון היה מאמן נבחרתת בריטניה בא"ק בשנים 1961 – 1947 ואח"ש שימש מאמן נבחרת קנדה בא"ק. מאמן הכדורסל האמריקני ג'וֹן בָּאן (John Bunn) מי שכיהן בתפקידו זה באוניברסיטת קולוראדו היה מתמטיקאי. ב- 1955 כתב את ספרו המרתק שנקרא : "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching) .

בפעם הבאה לפני שאתם הולכים לצפות בשידורי אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק ובטרם הנכם מתיישבים בכורסה בסלון ביתכם ,אני ממליץ לכם לעיין בשני הספרים החשובים הנ"ל, שמסבירים את תורת העיסוק במקצועות הא"ק השונים. קריאת הספרים הישנים הללו דורשת אומנם ידע במתמטיקה ופיסיקה ברמה של כיתות י"א ו- י"ב בבי"ס תיכון, אך העיון בהם מעניין מסב עונג ומאפשר לצופה הטלוויזיה לרדת לעומק ולהבין את פשר ההישגים של האתלטים המצטיינים במגוון הענפים השונים. מה ששני פרשני הא"ק ד"ר מולי אפשטיין ו- ד"ר גלעד וויינגרטן מנסים לומר לכם בשידורי הטלוויזיה שלהם הוא כלהלן : "יעילות התנועה האנושית בזירת הא"ק על כל מקצועותיה, במסלול ובשדה, ב- קפיצה במוט, יידוי פטיש, קפיצה משולשת, הטלת כידון, קפיצה לגובה ולרוחק, זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, זינוק נמוך, חילופי מקל השליחים בריצות 4 פעמים 100 מ', וכו' – היא רבת פנים, מורכבת ומסובכת, ודורשת לימוד ותרגול קפדניים. ועימם ראשית דבר ולפני הכל, היגיון והבנה מתמטיים – פיסיקאליים שמדריכים את המאמן והאתלט שלו מדוע צריך לעשות דווקא כך ולא אחרת. המזל איננו שוֹרֶה בזירת הא"ק. הוא איננו נִמְצָא שם" . ד"ר מולי אפשטיין, ד"ר גלעד וויינגרטן, ואיציק מנדלברויד מכריחים אתכם לחשוב. זה המון בטלוויזיה וגם בחיים. למתעניינים בנושא הייתי מציע לעיין גם בספרו של האמריקני ג'ון באן (John Bunn מאמן כדורסל במקצועו) שכתב ספר נפלא ומעניין מאוד "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Priciples of Coaching) המתבססים על ידע במתמטיקה ופיזיקה. ספר מומלץ לכל שדר ופרשן ספורט בטלוויזיה באשר הוא.

טקסט ספר : ספרו המעניין של האמריקני ג'ון באן, "העקרונות המדעיים של האימון", שיצא לאור בארה"ב בשנת 1955 בהוצאת Prentice Halll. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אגב, מי מבין קוראי הבלוג שרוצה באמת להבין מהי גדולתו של שַדָּר א"ק ושחייה מיומן צריך לבקש מארכיונאי ערוץ 1 לשלוח לו את שלוש הקלטות האלה של שלושת השידורים הישירים האלה של נסים קיוויתי : ריצת 800 מ' גמר לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 וניצחונו של האמריקני דייב ווטל (Dave Wottle), משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בו ניצח האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz), וריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976 בו ניצח הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren). הצפייה בקלטות הללו ייתנו לכל צופה באשר הוא  מושג ויכולת השוואה בין העבר המפואר ההוא לבין ההווה הדָלוּחַ של היום. ד"ר גלעד ווינגרטן שימש כבר אז פרשן צמוד של השדר נסים קיוויתי בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים האולימפיים של מינכן ומונטריאול. אולם קולו נשמע בעירבון מוגבל מפני שנסים קיוויתי היה לא רק שדר טלוויזיה מחונן אלא היה בשעתו גם אתלט מחונן שהבין משהו בנושא ה- א"ק. הוא בנה את הדרמות בקולו ותיאר אותן בצלמו. נסים קיוויתי היה רב אומן בבניית טקסטים וסלוגנים בשידורים ישירים ומכיוון שבא בעצמו מתחום הריצות הבינוניות ב- א"ק לא נזקק למנת יתר של פרשנות. הוא עשה זאת טוב בעצמו והותיר ד"ר גלעד ויינגרטן Space מצומצם, דלת אמות בהן הסתגר הפרשן. שם היה מקומו הטלוויזיוני. שַדָּר הוא שַדָּר ופַרְשָן הוא פַּרְשָן, ואין לערב בין התחומים.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב לפני 68 שנים. נסים קיוויתי (מימין בחולצה לבנה) מנצח בריצה ל- 800 מ' באליפות ישראל ומקדים את יריבו עמוס קריזה (משמאל, חצי גוף עירום). מאוחר יותר הפך לשדר א"ק נפלא ובעל מוניטין עצום (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מי שמעוניין לדעת יותר אודות יעילות התנועה האנושית יוכל למצוא עניין רב בלימוד וקריאת הספר "KINESIOLOGY" של פרופסור גב' קאת'רין וולס (Katharine Wells) שיצא לאור בארה"ב ב- 1968.

טקסט ספר : ספרה של קאת'רין וולס "KINESIOLOGY" בהוצאת (W.B. Saunders Company) עוסק בניתוח הבסיס המדעי של התנועה האנושית. הספר המעניין יצא לאור בארה"ב ב- 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. הימים ההם – הזמן ההוא. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית — ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בסביליה. ברור שהטסתי גם את פרשן הא"ק המצוין והידען שלי ד"ר מולי אפשטיין לעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה. שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד"ר מולי אפשטיין, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל , ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000 . ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרדד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשןן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתבב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות),, עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (המפיק המצוין שלי). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק לפני 20 שנים. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בספורט ? האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים רבים אחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. שיאני עולם מאוחרים יותר בקפיצה לגובה כמו הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מ') והקובני חווייר סוטומאיור (2.45 מ') הוכיחו כי לחזון האנושי הזה יש על מה להתבסס ופסגת היכולת האנושית תמיד ניתנת לכיבוש. הגדרה מדויקת לפי שעה. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. אך אל דאגה וחשש. מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך לעד. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא והוא איננו כל כך רחוק, ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, גובה הניתור ומרחק הקפיצה שמשיגים הספורטאים במגוון התחרויות השונות בא"ק , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – יימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. כנ"ל לגבי השחייה. הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם וותיקים בא"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב. חלקם יותר משני עשורים  מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם. הנה הם להלן. שיאי עולם ישנים בא"ק של גברים ונשים שטרם נשברו ומחזיקים מעמד עד עצם היום הזה [1]. 

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי והתזונתי, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט ומזרני נחיתה – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחהה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד. נדהמתי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC וגם TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים : כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60  מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מספר את הסיפור שלי. (באדיבות כרטא).

פֶּתַח דָּבָר וּמָבוֹא (חלק ב') לַסֶפֶר שחקרתי וכתבתי בשנים 2016 – 1998 : "פִּסְגַת הַיְכוֹלֶת הַאֱנוֹשִית וְהִתְפַּתְּחוּת חָזוֹן הַטֶלֶוִויזְיָה בַּאָרֶץ וּבַעוֹלָם" [1]. מבוא חלק ב' (קובץ 1. ב'.)

הספר עָב הַכֶּרֶס הזה "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" נכתב בתקופת השנים 2016 – 1998 ועוסק במפגש הסימביוטי הבלתי נמנע וגדוש יחסי גומלין מיוחדים בין הטלוויזיה לבין זירת הספורט לגווניה השונים. בספר טרם הושלם. בעוד הספורטאים והספורטאיות העפילו שוב ושוב לעברה של פסגת היכולת האנושית הייתה זאת הטלוויזיה שתיעדה את פועלם. לא היה דבר מרתק יותר מהמפגש הזה בין מצלמות הטלוויזיה לבין גיבורי הספורט, שאף על פי שהיה הירואי, הוא לא זכה להסכמה כללית.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים אחרים – הובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אדירה שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. במידה רבה אנו סומכים על מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים שלא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, ומרחק הניתור שמשיגים הספורטאים בתחרויות, ימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. אותם הדברים אמורים לגבי השחיינים. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם בא"ק וותיקים מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב חלקם יותר משני עשורים  מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם.

אנוכי מציץ ברשימת שיאי עולם ישנים ו- וותיקים ב-א"ק של גברים ונשים שטרם נשברו (ו/או נשברו רק בעת האחרונה) ומחזיקים מעמד שנות דור ממש עד עצם היום הזה [2] ברגע כתיבת פוסט מס' 687.

מקצוע                אתלט          מדינה             שיא                 תאריך ומקום                      סטטוס

גברים

זריקת דיסקוס    יורגן שולט    מזרח גרמניה   74.08 מ'    6 ביוני 1986 נאוברנדנבורג (גרמניה)   טרם נשבר

יידוי פטיש         יוּרִי סֶדִיק       ברה"מ          86.74 מ'    30 באוגוסט 1986 שטוטגרט (גרמניה)  טרם נשבר

הטלת כידון        יָאן זֶ'לֶזְנִי        צ'כיה           98.48 מ'    25 במאי 1996 יאנה (צ'כיה)             טרם נשבר

קפיצה משולשת  ג'ונתן אדוארדס   אנגליה    18.29 מ'    7 באוגוסט 1995 גטבורג (שוודיה)       טרם נשבר

קפיצה לרוחק     מייקל פאואל   ארה"ב        8.95 מ'       30 באוגוסט 1991 טוקיו (יפן)           טרם נשבר

קפיצה לגובה    חוויר סוטומאיור   קובה       2.45 מ'       27 ביולי 1993 סלמנקה (ספרד)         טרם נשבר

הדיפת כדור ברזל  רֶנְדִי בָּארְנְס    ארה"ב    23.12 מ'      20 במאי 1990 ווסטווד (ארה"ב)        טרם נשבר

קפיצה במוט       סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה  אוקראינה   6.14 מ'        31 ביולי 1994 ססטרייאר (איטליה)  נשבר (!). השיא של סרגיי בובקה החזיק מעמד 20 שנים ו- נשבר ע"י הצרפתי רנו לאווילאני ב- 15 בפברואר 2014 בדונייצק – אוקראינה, שקבע 6.16 מ'.

400 מ'             מָיְיקֶל ג'וֹנְסוֹן    ארה"ב    43.18 ש'      26 באוגוסט 1999 סביליה/ספרד (אליפות העולם) נשבר (!). השיא של מייקל ג'ונסון החזיק מעמד 17 שנים ונשבר ע"י הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק ב- 14 באוגוסט 2016 באולימפיאדת ריו 2016, שקבע 43.03 שניות.

400 מ' משוכות  קֶוִוין יָאנְג    ארה"ב    46.78  ש'    6 באוגוסט 1992 אולימפיאדת ברצלונה 92'  טרם נשבר

3000 מ'         דָנִיאֵל קוּמָן      קניה        7:20.67  ד'     1 בספטמבר 1996 רייטי (איטליה)     טרם נשבר

1500 מ'   הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו       3:26.00  ד'     14 ביולי 1998  רומא (איטליה)         טרם נשבר

ריצת מייל  הישאם אל גארוז'  מרוקו      3:43.13  ד'      7 ביולי 1999  רומא (איטליה)          טרם נשבר

4 פעמים 400 מ'  רביעיית ארה"ב         2:54.29  ד'      22 באוגוסט 1993 שטוטגרט (אליפות העולם) טרם נשבר

 

מקצוע          אתלטית               מדינה       שיא                תאריך ומקום                         סטטוס

נשים

100 מ'   פלורנס גריפית'-ג'וינר   ארה"ב     10.49      16 ביולי 1988 אינדיאנאפוליס (ארה"ב)        טרם נשבר

200 מ'  פלורנס גריפית-ג'ויינר   ארה"ב     21.34      29 בספטמבר 1988 אולימפיאדת סיאול 1988 טרם נשבר

400 מ'   מַרִיטָה קוֹךְ          מזרח גרמניה  47.60      6 באוקטובר 1985  קנברה (אוסטרליה)        טרם נשבר

800 מ'   יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה  1:53.28 ד'    26 ביולי 1983 מינכן (גרמניה)                    טרם נשבר

1500 מ'    יוּנְקְסִיָה קִיוֹ             סין     3:50.46 ד'    11 בספטמבר 1993 בייג'ינג (סין)  נשבר (!). השיא של יונקסיה קיו החזיק מעמד 22 שנים ונשבר ע"י האתיופית גנזבה דיבאבה ב- 17 ביולי 2015 במונאקו, שקבעה 3:50.07 דקות.

100 מ' משוכות יוֹרְדַנְקָה דונקובה  בולגריה  12.21 ש'  20 באוגוסט 1988 סטרה-זגורה (בולגריה)  נשבר (!). השיא של יורדנקה דונקובה החזיק מעמד 28 שנים ונשבר ע"י האמריקנית קנדרה האריסון ב- 22 ביולי 2016 בלונדון, שקבעה 12.20 שניות.

4 פעמים 100 מ' רביעיית מזרח גרמניה     41.37 ש'   6 באוקטובר 1985 קנברה (אוסטרליה)  נשבר (!). השיא של הרביעייה המזרח גרמנית החזיק מעמד 27 שנים ונשבר ע"י רביעיית האצניות האמריקניות ב- 10 באוגוסט 2012 באולימפיאדת לונדון 2012, שקבעה 40.82 שניות.

4 פעמים 400 מ'   רביעיית ברה"מ           3:17.15 ד'   1 באוקטובר 1988 אולימפיאדת סיאול 1988  טרם נשבר

קפיצה לגובה סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה בולגריה  2.09 מ'  30 באוגוסט 1987 אליפות העולם בא"ק רומא  טרם נשבר

קפיצה לרוחק גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה    ברה"מ  7.52 מ'  11 ביוני 1988 לנינגרד (רוסיה)                   טרם נשבר

קפיצה משולשת אִינֶסָה קְרָבֶץ  אוקראינה  15.50 מ'  10 באוגוסט 1995 אליפות העולם בא"ק גטבורג  טרם נשבר

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'    9 ביולי 1988  נאוברנדנבוג (גרמניה)     טרם נשבר

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ  22.63 מ'   7 ביוני 1987 מוסקבה (רוסיה)            טרם נשבר

 

טקסט תמונה : שיאן עולם וותיק. האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) הגיע ב- 6  ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08 מ'. שיא העולם שלו מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט ב- 23 ביוני 2020. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : שיאנית עולם וותיקה. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של האישה בריצה למרחק 400 מ' בהישג של 47.60 ש'. שיא העולם שלה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט ב- 23 ביוני  2020. (באדיבות IAAFׂ).

טקסט תמונה : 27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96  מ'). קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים 2.45 מ'. השיא בן 27 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברצלונה 1992. האצן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה 46.78 ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF כבר 25 שנים. (באדיבות IAAF ו- IOC).

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30  באוגוסט 1987. לפני 30 שנים. האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 29 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 888 לשיא העולם שלה. (באדיבותIAAF  ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי).  

אנשים ספורים בלבד הציצו עד כה בעבודת המחקר רחבת היקף שאני כותב ועורך אודות מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה הנוגעת להתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם, ואשר החל אותה ב- 1884 מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow). בפיהם הבעת דעה משותפת אחת ובצדה ספק, התמונות הרבות המופיעות בסדרה הן מרתקות ומעניינות ובעלות ערך אינפורמטיבי חשוב ויוצא דופן, אך האם אין הן מייקרות את הפקת המחקר והוצאתו לאור. תשובתי פשוטה : אני איש טלוויזיה שמרבה להשתמש בוויזואליה ומבקש לכתוב טקסט חסכוני. התמונות הן עֵדוּת שתומכות בטקסט אך בלעדיו הן אילמות. הטקסט מאשש אותן ומפיח בהן רוח חיים. מתקיים קשר גומלין בלתי אמצעי בין הכתיבה לתמונות. אינני חוקר וכותב כדי להפיק רווחים. ערכתי ראיונות ושיחות תחקיר עם יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם. אנוכי מסתפק בתיעוד ההיסטוריה למען הדורות הבאים.

טקסט תמונה : שנת 1884. זהו מדען הטלוויזיה הגרמני בן ה- 23 פאול ניפקואו (Paul Nipkow). (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF).

הספר הזה "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" נחקר ונכתב כאמור במשך זמן רב בתקופת השנים של 2012- 2000. הוא עוסק בקצה גבול היכולת האנושית של האדם בספורט ובכישרון מצלמות הטלוויזיה בבת עיני לתעד את שאיפתו להעפיל לפסגות חדשות ולכונן שיאים חדשים. המחקר והכתיבה דנים בפרוטרוט ביכולת האנטומית והפיסיולוגית וכישרון האימון ועימם הדבקות במשימה והשיאים הנפלאים שהשיגו והציבו ספורטאי עַל בינלאומיים מראשית המאה ה- 20 : ריי יורי, דוראנדו פייטרי, ג'ים ת'ורפ, האנס קולמאיינן, פאבו נורמי, דאגלאס לואו, ג'סי אואנס, הרולד אוסבורן, דאגלאס לואו, ג'וני מירה, מאתי יארווינן, וולמארי איזו-הולו, הלן סטפנס, ג'ק לאבלוק, פאני בלאנקרס-קואן, מל וויטפילד, שירלי סטריקלנד, בת'י קאת'ברט הרברט מקינלי, ארתור ווינט, ג'ורג' רודן, האריסון דילארד, לי קאלהון, בוב מאתייאס בובי מורו, הרברט אליוט, פיטר סנל, אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, וורה צ'אסלבסקה, לודמילה טורישצ'בה, אולגה קורבוט נדיה קומאנצ'י, וויקטור צ'וקארין, בוריס שאקלין, יוקיו אנדו, סאוואו קאטו, מיטסואו צוקאהרה, ניקולאי אנדריאנוב, אלכסנדר דיטיאטין, לי אבאנס, טומי סמית', ראלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, בוב בימון, דיק פוסברי, ג'וני ווייסמילר, מרק ספיץ, בוב הייס, פאול אלבסטרום, ארמין הארי, וולרי בורזוב, אלברטו חואנטורנה, אמיל זטופק, דיילי תומפסון, מייקל פאואל, אלפרד "אל" אורטר, פארי אובראיין, רוג'ר באניסטר, לי קאלהון, גלן דייויס, אוטיס דייויס, קורנליוס וורמרדאם, טטיאנה קאזאנקינה, בוב ריצ'ארדס, סרגיי בובקה, סטפקה קוסטדינובה, קארל לואיס, מייקל פאואל, סבסטיאן קו, דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר, מריטה קוך, אבבה ביקילה, קיפצ'וגה קיינו, גאברי הייליסלאסי, קנניסה בקלה, וולדמאר צ'רפינסקי, דואון פרייזר, קורנליה אנדר, רולאנד מאתס, לאסלו פאפ, תיאופיליו סטיבנסון, יורי וולאסוב, ליאוניד ז'בוטינסקי, וואסילי אלכסייב, ז'אקלין "ז'אקי" ג'ויינר – קרסי, קריסטין אוטו, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, מייקל פלפס, פיטר וואן דן הוגנבאנד, גראנט האקט, ארון פירסול, הישאם אל גארוז', חבייר סוטומאיור, יאן ז'לז'ני, ווילמה רודולף, מייקל ג'ונסון, יוסיין בולט, סוניה הני, ז'אן קלוד קילי, אירינה רודנינה ואלכסנדר זייצב, אריק היידן, אדריאנוס שנק, סוניה הני, קאתרינה וויט, בייב רות', לו גריג, ג'ו דימאג'יו, ג'קי רובינסון , ביל ראסל, בוב קוזי, ג'רי ווסט, אוסקר רוברטסון, קארים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד , ג'ו מונטנה, ג'ו נאמאת', טרי בראדשואו, ז'אק אנקטיל, לואיזון בובט, אדי מרקס, ברנאר אינו, ג'ק דמפסי, ג'ין טאני, ג'ו לואיס, רוקי מרציאנו, מוחמד עלי, פרנץ פושקש, פריץ וולטר, אדסון אראנטז דו נאסימנטו (פלה), מנואל פראנצ'סקו דו סאנטוס (גארינצ'ה), יוהאן קרויף , פרנץ בקנבאואר, דייגו ארמאנדו מאראדונה, ליאו מסי, וויטוריו פוצו גוסטב שבש, ספ הרברגר, וויסנטה פאולה, אלף ראמזי, סזאר לואיס מנוטי, ג'ון וודן, רד אוורבאך, דון שולה, ווינס לומבארדי, יהושע רוזין, רלף קליין, עמנואל שפר, ורבים אחרים – מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה. ברור שהספר עוסק גם במגלי יבשות אמיצים ונועזים, חוקרי עולם, ומטפסי הרים שהיו סמל ומופת לכולנו, דבקים במשימותיהם בתנאים קשים עד כלות, ובראשם הנורווגי רואלד אמונדסן, הבריטים דייויד ליבינגסטון, רוברט סקוט, ג'ורג' מלורי, וארנסט שקלטון, והניו זילאנדי אדמונד הילארי. לספורטאים וקבוצת החוקרים הגיאוגראפיים הזאת מכנה משותף ברור. הם הציבו שוב ושוב גבול חדש ליכולת האנושית.

טקסט תמונות : 1988. האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר קובעת שני שיאי עולם מדהימים בריצות הקצרות ל- 100 מ' (10.49 ש' ב- 16 ביולי 1988 במבחני הא"ק באינדיאנפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול 1988) ו- 200  מ' (21.34 ש' ב- 29 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 1988). השיאים שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט ב- 22 במאי 2017. שום אתלטית איננה מתקרבת לשני שיאי העולם הללו שמהווים לפי שעה את קצה גבול היכולת של הנשים בתחום הקונקרטי של ריצות הקצרות. בתמונות האלה נראית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' (10.54 ש') ו- 200 מ' (21.34 ש') באולימפיאדת סיאול 1988. ב- 21 בספטמבר 1998 בהיותה בת 38 מתה פלורנס גריפית' – ג'וינר לפתע בשנתה. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. (באדיבות IOC ו- SORTO).

חוקר היבשות הנורווגי רוֹאלְד אָמוּנְדְסֶן היה הראשון בתולדות האנושות שהגיע יחד עם ארבעת חבריו בדצמבר 1911 לקוטב הדרומי לאחר מסע ניווט מזהיר ומדויק בן 54 ימים בתנאי מזג אוויר קשים לאורך 1500 ק"מ. רואלד אמונדסן וחבריו תקעו את דגל נורווגיה בנקודת הציר הדרומית ביותר של כדור הארץ וניווטו בהצלחה 1500 ק"מ נוספים בדרך חזרה לתחנת הבסיס שלהם במפרץ הלווייתנים. מסע המחקר הגיאוגראפי בן 3000 ק"מ של חמשת הנורווגים בתנאי טבע אכזריים ומסוכנים היה הישג מופלא וסנסציוני אשר היווה את קצה גבול יכולתו של האדם בתחום הקונקרטי של מסעות ניווט ארוכים חסרי רחמים בעת ההיא. רואלד אמונדסן וארבעת חבריו לא נפלו בשום פרמטר מהאנס קולמאיינן, פאבו נורמי, אמיל זטופק, ולאסה ווירן.

מרתק להיווכח כיצד מדע הטלוויזיה חוצה מזה 81 שנים את שדות הספורט, מתערב בהם, מתערבב עימם, ומתעד בפרוטרוט את הישגי האנושות באולימפיאדות מאז המשחקים האולימפיים של שהתקיימו בברלין בחודש אוגוסט של שנת 1936 ובמונדיאלים מאז טורניר אליפות העולם בכדורגל שנערכה בחודשים יוני – יולי 1954 בשוויץ. הסיקור העיתונאי מהשטח מעמדות שידור באצטדיונים במפגש הבלתי אמצעי עם האצנים, הקופצים, השחיינים, המתעמלים, המתגוששים, ומרימי המשקלות היה עמוד התווך של תעשיית הטלוויזיה באשר היא שהפכה לאכסניה של שידורי ספורט ברמתם הגבוהה. את חשיבות עיקרון הסיקור העיתונאי – טלוויזיוני מהשטח הבינו מייד בארץ גם חגי פינסקר, ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי. גם הטלוויזיה המסקרת את מבצעי הספורטאים העפילה כמותם בשמונים השנים האחרונות באבולוציה איטית לפסגת היכולת האנושית והטכנולוגית שלה. מלאכת הכיסוי הטלוויזיוני של אולימפיאדות סידני 2000, אתונה 2004 , בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו דה ז'אניירו 2016 באמצעות יותר מ- 1000 מצלמות ו- 70 ניידות שידור היא מכסימליסטית כמעט ומתקרבת לנקודת המיצוי הסופית . התחרויות האולימפיות הן מאמץ אנושי כביר אך באותה מידה הסיקור אולימפי הוא מסחטת מאמץ אנושי של עובדי הטלוויזיה. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) הנשיא המנוח של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC אמר בשעתו כי בתום ה- Shot האולימפי האחרון בכל אולימפיאדה הוא מרגיש כמו רץ מרתון שחצה את קו הגמר .                                                                                                                                           שידורים ישירים ממוסדים ואקראיים של ענפי הספורט הרלוואנטיים שהופיעו בטלוויזיה בסוף שנות ה- 40 וראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה – באירופה וארה"ב, שימשו בבת אחת בגלל הפופולאריות והיוקרה הרבה הנלוות אליהם, מאיץ מכירות של מקלטי טלוויזיה בעל גל ניפוץ של פתיל רועם. השידורים הישירים של משחקי הכדורגל, הכדורסל, הבייסבול, והטניס שימשו קטליזטור – מקדם מכירות אימתני. מיליוני אנשים באירופה וארה"ב עמדו בתור בפתח חנויות החשמל וקנו מקלטי טלוויזיה בכמות פנטסטית חסרת תקדים. הטלוויזיה הפכה בתוך זמן קצר למדיה אלקטרונית של תקשורת המונים ששינתה לעד את חייה של החברה האנושית. הופעתה הדרמטית של הטלוויזיה בעשור ה- 30 של המאה שעברה יצרה את מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה.

טקסט תמונה : 1951. אחת התמונות החשובות בתחילת המחצית השנייה של המאה ה- 20 המתעדת את עליית כוחה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בארה"ב ובעולם לצדו של ומול התפתחות הקולנוע, כמדיה של תקשורת המונים. Cast שחקני הקולנוע של הסרט "בצוהרי יום" (High noon) בראשות הכוכבים גרי קופר (שלישי משמאל רגלו נשענת על חבית) וגרייס קלי (יושבת ראשונה מימין) עורך הפסקה בלתי מתוכננת בצילומים, כדי לצפות באחד מהשידורים הישירים נושאי הרייטינג של סדרת משחקי הגמר של אליפות הבייסבול (World  Series) בארה"ב בין שתי קבוצות ניו יורקיות ברוקלין והיאנקיס. השידורים הישירים של הבייסבול ותחרויות ספורט פופולאריות נוספות ע"י רשתות הטלוויזיה האמריקניות האיצו עד למאוד את מכירת מקלטי הטלוויזיה במדינה הענקית. (מקור : ספר תיעודי מצוין שיצא לאור באוניברסיטת אוקספורד באנגליה ב- 1995, "Television an International History", ונערך ע"י אנטוני סמית' (Anthony Smith). 

בשנת 1947 שידרו ישיר שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות NBC ו- Television DuMont בפעם הראשונה בהיסטוריה את גמר אליפות הבייסבול (World Series) בארה"ב בין קבוצות ניו יורק וברוקלין. הינקי'ס (Yankees) של ניו יורק ניצחו 3:4. השידור הישיר הועבר לארבע ערים בחוף המזרחי, אחת מהן הייתה ניו יורק. 3.900000 (שלושה מיליון ותשע מאות אלף) צופי טלוויזיה ראו את משחק הגמר. % 90 (כ- 3.5 מיליון) מהם חזו בשידור הישיר במקלטי טלוויזיה (Receivers) שהוצבו בברים המקומיים. בניו יורק עצמה היו רק כ- 100000 (מאה אלף) מקלטי טלוויזיה בלבד אך העיתונות דיווחה כי אחד מכל חמישה מתושבי מאנהאטן (Manhattan) צפה בשידור הישיר. איכות סיגנל השידור הישיר הייתה רחוקה מלהשביע רצון אך מטרתן של NBC ו- DuMont הושגה. אזרחי ארה"ב נהרו לחנויות החשמל והאלקטרוניקה לקנות מקלטי טלוויזיה. לשידורי הספורט הרלוואנטיים בארה"ב היה ביקוש עצום כבר מראשיתם.

טקסט תמונה : 1947. קונצרן ג'נרל אלקטריק (General Electric) מריץ פרסומת לקניית מקלטי טלוויזיה. מחירו של מקלט טלוויזיה רגיל עמד על 325 דולר בימים ההם. מחירו של מכשיר טלוויזיה משולב עם רדיו FM ב- 1947 עמד על 725 דולר. אין לאמריקניים מתחרים בשיווק. בתחום הזה הם רבי אמנים. “Do not miss the Babe Ruth story”, זועקת הפרסומת למעלה. אירועי הספורט הרלוואנטיים הפכו למקדם מכירות עיקרי של מקלטי הטלוויזיה בארה"ב [3]. (מקור : הספר התיעודי המצוין שכתב אריק באראנו "TUBE OF PLAENTY" ואשר יצא לאור ב- 1975 ב- ניו יורק ע"י OXFORD UNIVERSITY PRESS).

טקסט תמונה : 1947. בהלת טלוויזיה בארה"ב. "NEW WONDER WINDOW TELEVISION", זועקת הכותרת. הטלוויזיה מביאה לצופה הטלוויזיה בסלון ביתו בסלון את המיטב, ספורט, קונצרטים, סרטים, ומחזות [4]. (מקור : הספר התיעודי המצוין שכתב אריק באראנו "TUBE OF PLAENTY" ואשר יצא לאור ב- 1975 ב- ניו יורק ע"י OXFORD UNIVERSITY PRESS).

שש יצרניות מקלטי טלוויזיה התחרו על השוק האמריקני ב- 1947. שלוש הגדולות היוRCA , DuMont ו- Philco. למרות התחרות המחיר הממוצע של מקלט טלוויזיה בימים ההם היה גבוה מ- 300 (שלוש מאות) דולר. לא כל אחד היה יכול להרשות לעצמו קנייה יקרה כזאת [5].

טקסט תמונה : 1948. בוסטון. אחת מתמונות הסטילס החשובות בהיסטוריה המתעדות את התפתחות המדיה האלקטרונית הוויזואלית לתקשורת המונים. התמונה המדווחת על קידום מכירות של מקלטי טלוויזיה באמצעות שידורי הספורט פופולאריים בטלוויזיה. אזרחי בוסטון צופים באמצעות מרכז טלוויזיה עירוני  מאולתר במעגל סגור שהוקם בעיר ב- 1948 בעת משחק הגמר של ה- World  Series (אליפות ארה"ב ב- בייסבול) בין קבוצות קליבלנד ובוסטון. קליבלנד ניצחה בסדרה בתוצאה של 2:4. בשנת 1948 טרם הפך מוניטור הטלוויזיה לרהיט ביתי ומצרך תקשורת אינטגראלי משפחתי בארה"ב. עיריית בוסטון מצאה לנכון להעניק שירות צפייה בחינם לאזרחי העיר שטרם קנו מקלטי טלוויזיה לביתם. (מקור : הספר שכתב אנתוני סמית' "Television an International History" ויצא לאור בניו יורק ב- 1995 בהוצאת OXFORD UNIVERSITY PRESSׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 4  ביולי 1954. פרנקפורט. אזרחים מערב גרמניים צובאים על חנויות למוצרי חשמל ומכשירי טלוויזיה וצופים בערוץ הטלוויזיה הציבורי ARD המעביר בשידור ישיר מברן את משחק הגמר של מונדיאל הכדורגל – שווייץ 1954 בו מחוללת נבחרת מערב גרמניה סנסציה עולמית כשהיא מנצחת את הונגריה 2:3 האירוע שימש קטליזטור למכירה המונית של מקלטי טלוויזיה במערב גרמניה בעת ההיא. (באדיבות ARD + ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 888. לא רק לקריאה, אלא לעיון וקריאה. פסגת היכולת האנושית ב- א"ק. ב- 1935 קבע האמריקני ג'סי אואנס באן -ארבור (מישיגן) שיא עולם בקפיצה לרוחק, 8.13 מ'. השיא החזיק מעמד 26 שנים. באולימפיאדת מכסיקו 1968 קבע האמריקני בוב בימון שיא עולם בקפיצה לרוחק, 8.90 מ'. השיא החזיק מעמד 23 שנים. באליפות העולם ה- 3 בא"ק ב- 1991 בטוקיו קבע האמריקני מייקל פאואל שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.95 מ'. השיא הזה מחזיק מעמד כבר 26 שנים עד עצם היום הזה בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 687. מבט אל שני האנשים החושבים האנגלי אייזיק ניוטון ו- הישראלי יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 89 בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 687). מדובר במחקר וכתיבה מורכבים. פוסט מס' 888. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 ביוני 2020.

אפילוג.

אחד הפרקים החשובים במחקר והכתיבה שלי אודות פסגת היכולת האנושית ב- א"ק עוסק מטבע הדברים בהרחבה באתלט העל האמריקני האָצָן ג'סי אואנס (Jesse Owens), ודן ביכולת הניתור ומהירות ריצתו הווירטואוזיות שלו בימים ההם שהפיקו שיא עולם פנטסטי בקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן, בתוצאה של 8.13 מטרים. אלוהי הספורט בירך את ג'סי אואנס (גובהו היה 1.78 מ') בכשרים אנטומיים ופיסיולוגיים וקואורדינציה גופנית יוצאי דופן. מדהים כי אותו הנער נצר למשפחת עבדים קוטפי כותנה במדינה הדרומית אלאבאמה (משפחתו עקרה ונדדה מאוחר יותר לקליבלנד במדינת אוהיו) ידע לפתח את כשריו הגופניים הנפלאים בסיוע שני מאמניו ב- OHIO, שהיו גם מורים ומחנכים והפכו למנטורים צ'ארלס ריילי (Charles Riley) ולארי סניידר (Larry Snyder). ג'סי אואנס הפך להיות אתלט עַל מזהיר, שיאן עולם ואלוף אולימפי דגול במשחקי ברלין 1936. ג'סי אואנס זכה ב- 4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 36' בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'. בחינת הישגו בקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 מהיבטי המכניקה הפיסיקאלית של המדען היהודי – אנגלי יצחק "אייזיק" ניוטון כפי שניתן לראות בסרט התיעודי של באד גרינספאן "Jesse Owens returns to Berlin", מתריסה ומגלה שגיאות, וקובעת בבירור כי ג'סי אואנס לא ניצל עד תום את השימוש המדויק בסגנון במקצוע הטכני הזה שדורש קואורדינציה גופנית מיוחדת. מדובר תיאום תנועות באוויר שעל האתלט לבצע, ביניהן תנועה אנטי רוטציונית של הכתפיים והחלק העליון של הגוף הקרויות "סגנון" שמטרתן לבלום את סיבוב האתלט לפנים, לאחר ובעקבות הניתור על הקרש. ג'סי אואנס קבע תוצאה של 8.06 מ' וזכה במדליית הזהב. אילו היה משתמש ביתר יעילות בסגנון הקפיצה לרוחק שלו (הוא הלך צעד וחצי באוויר) ומתאמן טוב יותר בשליחת הרגליים לפנים בטרם הנחיתה, יכול היה בעזרת שני הווקטורים של מהירות ריצתו וניתורו הגבוה להרחיק בברלין 1936 למרחק של 8.50 מ' אולי אפילו ל- 8.60 מ'. אותם הדברים אמורים לגבי מתחרהו הגרמני לוץ לונג באולימפיאדת ברלין 1936 שהשתמש בסגנון שונה ופשוט יותר משל ג'סי אואנס, סגנון המיתוח. לוץ לונג היה יכול לעבור את גבול 8 המטרים. ג'סי אואנס ולוץ לונג לא מיצו את כישרונם באולימפיאדת ברלין 1936. לחלוטין לָאו. חובבי הא"ק שמתעניינים במכניקה הפיסיקאלית של הא"ק יכולים להתבונן ב- Youtube ולנתח לעצמם את הקפיצות של ג'סי אואנס ולוץ לונג. סגנונו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון (Ralph Boston) שיאן עולם ואלוף אולימפי באולימפיאדות רומא 1960, טוקיו 1964, ומכסיקו 1968 היה הרבה יותר מהוקצע ויעיל משל ג'סי אואנס (הוא הלך שניים וחצי צעדים באוויר והביא את רגליו לנחיתה באופן יותר מוצלח מזאת של ג'סי אואנס), אולם ראלף בוסטון לא היה אָצָן מהיר ברמתו של ג'סי אואנס. צריך להבין שג'סי אואנס כאָצָן נפלא היה מסוגל לייצר מהירות ריצה של כ- 10 מטרים בשנייה ולנתר ללא קושי מיוחד מעל רָף שגובהו 1.92 מ'. שני ווקטורים מזהירים אופקי ואנכי/אלכסוני שהניבו שקול מדהים ועמו תוצאה של 8.13 מ' ב- 1935 כשג'סי אואנס היה בן 22. כמה מצער שג'סי אואנס נטל חלק רק פעם אחת ב- Session אולימפי אחד ואח"כ פנה לספורט מקצועני – קרקסי והתחרה נגד כלבים, סוסים, אופנועים, ומכוניות כדי להתפרנס. אתלט דגול כמותו נולד פעם בדור. אולי בשני דורות. ראלף בוסטון השתתף כאמור בשלוש אולימפיאדות. סגנון הקפיצה שלו כמו של הקולגה הארמנית – סובייטית שלו איגור טר – אובאנסיאן (Igor Ter Ovanesian) היה מרהיב (!). קוראי הבלוג הצעירים שמתעניינים בפיסיקה ובמתמטיקה של הא"ק יכולים למצוא חומר רב בספריהם המועילים של הבריטי ג'פרי דייסון (Geoffrey Dyson), האמריקנים ג'ון באן (John Bunn) ו- קנת' דוהרטי (Kenneth Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) וגם אחרים. קנת' דוהרטי מסביר בשרטוט פשוט את ההבדל בין ביצוע יעיל של סגנון בקפיצה לרוחק לבין ביצוע רשלני שבא לידי ביטוי בסופו של דבר בפער הנחיתה מקרש הניתור. כידוע קובעת חוקת הא"ק כי מדידת מרחק הקפיצה נעשית בין הקו הקדמי של קרש היצור לבין החלק האחורי ביותר של העקבות שמותיר האתלט בחול (בין אם מדובר בכפות רגליו, ישבנו, ו/או כפות ידיו). ג'סי אואנס היה עילוי שמשך אליו ב- 1935 ו- 1936 התעניינות בינלאומית חסרת תקדים בימים ההם וגם את מצלמות הקולנוע של הבימאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל במשחקים האולימפיים של  ברלין 1936. מי שיער ב- 1936 כי ג'סי אואנס יקצור תהילת עולם דווקא באולימפיאדה הנאצית בברלין באוגוסט 1936, וכי הצילומים של לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) את האָצָן והאתלט הדגול ג'סי אואנס לפני עיניו הבוחנות של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר יהפכו לתיעוד היסטורי ומורשת עולמית.

נושאים.

א. אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה הסמן הימני המרהיב ביותר מכל האולימפיאדות שקדמו לה לפני מלחמת העולם ה- 2 בתוכן, ארגון, וקדמה טכנולוגית למרות שכונתה "האולימפיאדהה הנאצית". זאת הייתה אולימפיאדה משגשגת באופן מיוחד. היא תיזכר בגלל אותם האספקטים המוצלחים שהאנושות כולה רוחשת להם הערכה : ארגון ולוגיסטיקה מדויקים , תכנים חדשניים, וטכנולוגיה מתקדמת. היא תיזכר גם בשל הופעתו המזהירה של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב : בריצת 100 מ', ריצת 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ', וההתעמתות שלא הייתה עם הפיהרר הנאצי אדולף היטלר שתיעב ספורטאים יהודים ושחורים. אנשי הטלוויזיה יזכרו את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל התיעוד המעניין והמפורט שלה שנעשה בסרט "OLYMPIA" [סעיף 1] ע"י בימאית הקולנועע המחוננת והמקורית, הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefensthal). קבוצת הצילום של לניי ריפנשטאהל מנתה 45 צלמים שהחזיקו בידיהם 45 מצלמות פילם (35 מ"מ) בעלות עדשות שונות למשימות תיעוד שונות. הם צילמו במשך שישה עשר ימי אולימפיאדת ברלין באתרים האולימפים הרבים בין 1 לאוגוסט ל- 16 באוגוסט של שנת 1936 כמות עצומה של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. אנשי הטלוויזיה יזכרו גם את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל הופעתה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" בראשות המהנדס וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) שהעבירה לראשונה כבר אז כ- 80 / 70 שעות בשידורים ישירים מתחרויות ה- א"ק והשחייה האולימפיות. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתה ב- 1884 (המצאת ה- Spinning Disk) ע"י מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) שאירוע ספורט כלשהו הועבר בשידור ישיר. הספר הזה מתייחס בהרחבה רבה ובפרוטרוט לאולימפיאדת ברלין 1936 מנקודת מבט טלוויזיונית.

ב. אין גבול לכישרון האדם והיכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה. תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1988 – 1968 "מבט ספורט" ו- "משחק השבוע" משמשות ספינות הדגל של השידור הציבורי. התוכנית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", מעניקה לצופיה את חוויית כיבוש הפסגה. אין גבול ליכולת האדם בביצועי הספורט כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה גם מפני שאין גבול לטכנולוגיה הטלוויזיונית למדוד אתת היכולת האנושית הזאת. הטלוויזיה משמרת את החלום והחזון כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות. יבוא יום ואת מהירות האתלטים והשחיינים ימדדו באלפיות שנייה ואח"כ ביחידות זמן של אחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. את תחרויות הקפיצות בא"ק ימדדו במילימטרים במקום סנטימטרים, ובהרמת משקלות ימדדו את השיאים בגרמים במקום קילוגרמים.

ג. הקופץ לרוחק האמריקני בוב בּימוֹן קובע שיא עולם מדהים 8.90 מ' בגבהים של אולימפיאדת מכסיקו 1968. האצנים האמריקניים ג'ים היינס, טומי סמית', ולי אבאנס קובעים באוויר הדליל שלל מכסיקו 1968 שיאי עולם בריצות 100 מ' (9.95 ש'), 200 מ' (19.83 ש') ו- 400 מ' (43.86 ש') -בהתאמה. חלק מהספורטאים האמריקנים השחורים מנצלים את מצלמות הטלוויזיה לצורכי הפגנות פוליטיות – חברתיות נגד הגזענות בארה"ב וקיפוח ואפליה שיטתיים של האוכלוסייה השחורה. האתלט האמריקני הקופץ לרוחק רלף בוסטון באולימפיאדות רומא 1960, טוקיו 1964, ומקסיקו 1968.

ד. המתאגרף האמריקני קאסיוס מארצלוס קליי באולימפיאדת רומא 1960. הספורטאים הגרמניים באולימפיאדת ברלין 1936 ניצלו את מצלמות הטלוויזיה והסטילס כדי להביע תמיכה חמה במועלל יד במשטר הנאצי. אולימפיאדת מכסיקו 1968. קופצי הרוחק האמריקניים בוב בימון ורלף בוסטון. האפליה הגזעית במדינות הדרום בארה"ב. המתאגרף קאסיוס מרצלוס קליי מתאסלם וממיר את שמו למוחמד עלי.

ה. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) החליט כי האולימפיאדה ה- 19 של הזמן החדש תיערך במכסיקו סיטי. האתלט הבריטי רוֹגֶ'ר בַּאנִיסְטֶר היה הראשון בעולם לשבור את מחסום 4 הדקותת בריצת המַיִל (1609 מ') כשקבע ב- 6 במאי 1954 על מסלול הא"ק של אוניברסיטת אוקספורד זמן של 3:59.4 דקות  הוא היה רופא שהתמחה בפיסיולוגיה וחקר המאמץ האנושי בספורט והתקומם נגד החלטת IOC לקיים את המשחקים האולימפיים במכסיקו סיטי. "קיום תחרויות ספורט בגובה רב של 2 ק"מ מעל מפני הים הוא מעשה איוולת", קבע רוג'ר באניסטר מפני שהמחסור בחמצן יפגע בספורטאים המתמודדים בעשרות ענפים אולימפיים. החוק היסודי של ההגינות הספורטיבית המעניק "תנאים שווים לכל ספורטאי וספורטאית", לא יישמר על פי הבנתו, כי מרבית בני האדם אינם מתגוררים בתנאי גובה. רוֹגֶ'ר בַּאנִיסְטֶר הוסיף, "קיום תחרויות הספורט במכסיקו סיטי נותן יתרון למיעוט קטן, והניצחון לא יהיה בהכרח מנם חלקם של האתלטים המהירים ביותר אלא של המאוקלמים ביותר, אלה שחיים בתנאי גובה מלידתם כמו למשל הרצים למרחקים בינוניים וארוכים של קניה ואתיופיה".

ו. מכסיקו לא התאפיינה רק בשל מיקומה הגיאוגראפי הגבוה אלא התפרסמה כמדינת עולם שלישי מושחתת ובעלת בעיות פוליטיות וחברתיות רבות . בעוד המדינה מתכוננת לטקס הפתיחהה האולימפי שנועד ל- 12 באוקטובר 1968, החריפו בתוכה המהומות החברתיות אותם הובילו הסטודנטים בערים הגדולות של המדינה. ה- הפגנות החברתיות נגד העוני והשחיתות לבשו אופי אלים ואיימו לשבש את ההכנות האולימפיות. נשיא מכסיקו דִיאַז אוֹרְדֵז לא השכיל להשתלט על המהומות בדרכי נועם והורה למשטרה ולצבא לפעול בכוח נגד ההמונים. סמוך לפתיחת המשחקים בספטמבר 1968 התקיימה הפגנת מחאה גדולה במכסיקו סיטי של אגף השמאל בפוליטי במדינה. המפגינים פנו אל מדינות העולם בבקשה לבטל את השתתפותם באולימפיאדה במכסיקו הנגועה בשחיתות ושלטון לא תקין. בתגובה פתחה המשטרה באש חיה והרגה 200 מפגינים [סעיף 2]. מכסיקו לא פרסמה לעולם את מספר המפגינים שנהרגו ונפצעו ב- 1968 מאש המשטרה והצבא ולא הגישה כל דו"ח אודות האזרחים ששילמו בחייהם וגופם תמורת השגת "שלווה אולימפית". היה ברור לכולם שקורבנות אדם רבים מאוד הוקרבו על מזבח האולימפיאדה ה- 19 של העת החדשה. כשנודע לרוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC המחזיקה בזיכיון הסיקור האולימפי דבר המהומות האזרחיות במכסיקו, החליט לתגבר את הכיסוי האולימפי המתוכנן על ידו. הכיסוי הטלוויזיוני של משחקי מכסיקו 1968 ע"י ABC הפך לאמביציוזי והיסטורי. הגדול ביותר בתולדות סיקור אירוע ספורט כלשהו בימים ההם. רוּן אָרְלֶדְג' הטיס למכסיקו סיטי יותר מ- 50 טון ציוד שכלל 60 מצלמות ו- 80  ק"מ של כבלים, ו- 450 אנשי צוות. רשת ABC תכננה לשדר כ- 50 שעות מאולימפיאדת מכסיקו 1968. רוּן אָרְלֶדְג' מינה את עוזרו דִיק אֶבֶּרְסוֹל (Dick Ebersol) [סעיף 3] לתחקר וללקט עבורר שדרני הרשת אינפורמציה אודות 20000 ספורטאים בולטים העתידים להשתתף באולימפיאדה.

ז. אולימפיאדת מכסיקו 1968 התקיימה בתאריכים שבין 12 ל- 27 באוקטובר 1968 . אלו היו ימי הבראשית של הטלוויזיה הישראלית הצעירה . חיים יבין החל את הקריירה שלו כמגיש ראשי שלל מהדורת "מבט" ביולי 1968 . דן שילון היה המגיש השני אחריו . באוקטובר 1968 הגישו חיים יבין ודן שילון פירורי אינפורמציה חדשותיים מצולמים מהעולם שהגיעו ל- "Intake" [סעיף 4] בבנייןן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים באמצעות סלילי פילם של חברת הצילום האנגלית "Visnews". דָןן שִילוֹן אז בן 28 פרש מהגשת חדשות וייסד את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הפך מייד לשַדָּר הספורט הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הקמת הטלוויזיה במדינת ישראל הייתה מהפכת תקשורת עצומה בה נתפשה הטלוויזיה בשנותיה הראשונות כפנס קסם. בבת אחת גזל דן שילון את המוניטין משַדָּר הספורט המוביל של רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל. 1968 הייתה אומנם שנת הזינוק הגדול אך ציבור הצופים במדינת ישראל החמיץ בכל זאת את מרבית האירועים האולימפיים וגם את הדרמה הטלוויזיונית ההיסטורית המסעירה והבלתי נשכחת שחוֹלֵל הקופץ לרוחק האמריקני השחור בּוֹבּ בִּימוֹן באצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי ב- 18 באוקטובר 1968.

טקסט תמונה : סתיו 1968. חיים יבין (בן 36) הוביל את מהדורות החדשות של "מבט" באוקטובר 1968, ולצדו דן שילון ששידר את הסרטים הקצרצרים של אולימפיאדת מכסיקו 1968. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דן שילון (בן 28) מגיש את מהדורת "מבט" באוקטובר 1968 ובתוכה קטעי הפילם הבודדים שסיקרו את אולימפיאדת מכסיקו 68'. הצילום נעשה מתוך מוניטור הטלוויזיה הישראלי. המשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 הועברו בשידורים ישירים מלאים בארה"ב ובאירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה נעמדה על רגליה הסתפקה בפירורי מידע. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוֹבֶּרְט "בּוֹבּ" בִּימוֹן (Robert Bob Beamon) נולד ב- 29 באוגוסט 1946 בקווינס ניו יורק. הוא נולד קופץ לרוחק. כשהיה בן 18 היתמר בּוֹבּ בִּימוֹן ל- 1.90 ושקל 73 ק"ג. הוא היה אתלט צָנוּם אך אָצָן שמסוגל לרוץ 100 מ' בזמן פנטסטי של 10.20 שניות שתחום מומחיותו הקונקרטי הוא ניתור גבוה ולא ריצה. כל הקופצים הגדולים למרחק הם ללא יוצא מן הכלל גם אצנים מוכשרים , מי יותר מי פחות. אי אפשר לקפוץ רחוק מבלי לרוץ מהר. בּוֹבּ בִּימוֹן ייזכר לעַד בשל קפיצתו ההיסטורית המופלאה בגבהים של אולימפיאדת מכסיקו 68' בעיר הבירה מכסיקו סיטי (2400  מ' מעל פני הים) באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 ב- 15:46 כשקבע שיא עולם חדש 8.90 מ'. מדהים ולא ייאמן.

בוב בימון ניתר כבר ב- 1964 למרחק של יותר משמונה מטרים באליפות העולם באוּלם שנערכה באוקלנד. ב- 1968 בהיותו בן 22 נבחר יחד עם שִיאָן העולם בקפיצה לרוחק בן ארצו רָלְף בּוֹסְטוֹן (Ralph Boston) וצָ'ארְלִי מֵאיְיז (Charley Mays) לייצג את ארה"ב במקצוע הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. רלף בוסטון קבע שיא עולם חדש במאי 1965 והעמידו על 8.35 מ'. רבים חשבו שרָלְף בּוֹסְטוֹן הציב שיא שמהווה במידה רבה את קצה גבול יכולתו של האדם. ב- 1935 קבע האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם של 8.13 מ'. במשך שנות דור בין השנים 1935 ל- 1965 שיפר האדם את השיא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ב- 22 סנטימטר נוספים בלבד. ההתקדמות האיטית של "עוד סנטימטר ועוד סנטימטר" הביאה את המדענים למסקנה כי שיאו של רָלְף בּוֹסְטוֹן 8.35 מ' מתקרב כנראה לקצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספורטיבי הזה המבוסס על ספרינט מהיר וניתור בעל עוצמה, וייתכן כי לא יישבר עוד שנים רבות.

שיאו האישי של בּוֹבּ בִּימוֹן ב- 1968 היה 8.33 מ'. רק שני סנטימטרים רחוק משיא העולם של האמריקני רלף בוסטון והארמני / סובייטי איגור טר אובאנסיאן. בוב בימון ורָלְף בּוֹסְטוֹן נחשבו למועמדים לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת מכסיקו 1968 במקצוע הזה. קנדידטים נוספים לזכייה בזהב היו הקופץ הארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן (Igor Ter – Ovanesyan) ששיאו האישי עמד על 8.32 מ' והקופץ הבריטי יפה התואר לִין דֵיְיוִויס  (Lynn Davies) שקפץ כבר למרחק של 8.28 מ' והיה אלוף אולימפיאדת טוקיו 1964 עם הישג של 8.07 מ'.

טקסט תמונה : 1968. בוב בימון מתאמן בקפיצה לרוחק עם נעלי "Puma" באגם טָאהוֹ (Lake Tahoe) בקליפורניה במחנה האימונים של נבחרת ארה"ב ב-א"ק לקראת תחרויות הא"ק של אולימפיאדת מכסיקו 1968. כאן נראה בוב בימון מבצע בעת הקפיצה לרוחק את סגנון ה- "קנגורו" המפורסם שלו שבא לידי ביטוי בהכנסת הידיים בין הרגליים לקראת הנחיתה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

טקסט תמונה : יום שישי – 18 באוקטובר 1968. ארבע אחה"צ. אולימפיאדת מכסיקו 1968. האתלט האמריקני בוב בימון דואה באוויר בדרך לשיא העולם הסנסציוני שלו בקפיצה לרוחק, 8.90 מ'. הוא מבצע את ההישג הספורטיבי המדהים הזה בנעלי adidas. (התמונה באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) נוחת על קצה גבול היכולת האנושית, 8.90 מ'. שיא העולם החדש הזה מחזיק מעמד במשך עשרים ושלוש שנים עד 1991. באוגוסט 1991 קובע הקופץ לרוחק האמריקני מייקל פאואל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו – יפן תוצאה של 8.95 מ'. שיא העולם של מייקל פאואל שריר וקיים עד עצם היום הזה, ברגע מחקר וכתיבת הספר ב- יוני 2020. (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לארה"ב יש מסורת אולימפית ארוכה ונכבדה בקפיצה לרוחק מאז ניצח אלרי קלארק (Ellery Clark) במקצוע הזה באולימפיאדת אתונה 1896 כשהרחיק בקפיצתו וקבע שיא יסוד 6.35 מ' . הקופצים אמריקניים נטלו את הבכורה ב- 21 אולימפיאדות מתוך 26 שהתקיימו. האמריקני אָלְוִוין קְרָנְצְלֵיְין (Alvin Kraenzlein) היה הראשון שחלף על פני 7 מטרים וקבע באולימפיאדת פאריס ב- 1900 תוצאה של 7.18 מ'. בכל אולימפיאדה נוספו כמה סנטימטרים. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ביצע באולימפיאדת ברלין 1936 את קפיצת הזמן הגדולה ביותר. הוא עבר מרחק של 8.06 מ' ושיפר ב- 33 ס"מ את השיא האולימפי שקבע בן ארצו אדוארד הָאם (Edward Hamm) באולימפיאדת אמשטרדם 1928, ועמד על 7.73 מ'. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה באותה תקופה גם שיאן העולם בקפיצה לרוחק. שנה ורבע לפני אולימפיאדת ברלין 1936 ניתר ב- 25 במאי 1935 באִצטדיון "אָן אָרְבּוֹר" במישיגן למרחק של 8.13 מ'. תוצאה יוצאת דופן וחסרת תקדים. שום קופץ לרוחק בזמנו לא ניפץ את מחסום שמונת המטרים. רבים סברו לכן בימים ההם כי ההישג הזה מהווה את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק. שיא העולם הזה של גֶ'סִי אוֹאֶנְס החזיק באמת מעמד 25 שנה עד 1960 עד להופעתו של קופץ לרוחק אמריקני נוסף בשם רָלְף בּוֹסְטוֹן.

רָלְף בּוֹסְטוֹן נולד ב- לָאוּרֶל – מִיסִיסִיפִּי (Laurel – Mississippi) בארה"ב ב- 9 במאי 1939. הוא היה הילד העשירי למשפחת חוואים. אביו היה בעל ידי זהב. רלף בוסטון נולד להיות אתלט. הוא בנה באמצעות מכשירי העבודה של אביו מסלול מאולתר ובור קפיצה. שם החלה הקריירה המזהירה שלוֹ. רלף בוסטון זכה במדליית הזהב באולימפיאדת רומא 1960 בקפיצה לרוחק בהיותו בן 21 ,כשעבר מרחק של  8.12 מ'. הוא הקדים בסנטימטר בודד את בן ארצו אִירְוִוין רוֹבֶּרְטְסוֹן (Irvin Robertson), ובשמונה ס"מ את הקופץ הארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר אוֹבַאנֶסְיָאן. במקום הרביעי דורג הקופץ הגרמני מַנְפְרֶד שְטַיְינבָּאךְ (Manfred Steinbach) שקפץ 8.00 מ'. טווח השמונה מטרים כבר לא היה נחלתו הבלעדית של אתלט הפלא, גאון הריצה והקפיצה ג'סי אואנס. ב- 1960 עמדה העיר לָאוּרֶל במרכזה של אלימות הקוּ קְלוּס קְלאֶן (Ku Klux Klan). בעיר שררה הפלייה גזעית. רָלְף בּוֹסְטוֹן שב למדינת הדרום מִיסִיסִיפִּי מאולימפיאדת רומא 1960 עטור מדליית זהב והכריז בפני התושבים : "אני אזרח העולם אך אינני אזרח מִיסִיסִיפִּי". דברים דומים אמר המתאגרף האמריקני השחור קָאסְיוּס מָארְצֶלוּס קְלֶיי (Casius Marcellus Clay) בן ה- 18 שזכה באולימפיאדת רומא 1960 במדליית הזהב במשקל בינוני. הוא שב לארה"ב וביקש להיכנס עם חבריו למסעדה בעירו לואיוויל במדינת קנטאקי כשהוא עונד את מדליית הזהב שלו. בעל המסעדה ההיא תמך בהפרדה גזעית וסירב לארח שחורים. קאסיוס מרצלוס קליי נעלב עד עמקי נשמתו וזרק את המדליה המוזהבת לנהר. אח"כ החל בקריירה מזהירה ובתוך כמה שנים הפך לאלוף העולם באגרוף במשקל כבד. במקביל להצלחתו המטאורית התאסלם ב- 1964 כאקט של מחאה, חבר לתנועת "המוסלמים השחורים", והמיר את שמו המקורי קאסיוס מארצלוס קליי (נחשב בעיניו לשֵם של עבדים) למוּחָמַד עָלִי [5]. מוחמד עלי הכריזמאטי היה המתאגרף הבולט והמרשים ביותר שהשפיע על בני דורי. הקריירה הארוכה שלו כאלוף העולם באגרוף במשקל כבד הייתה רצופה גם מאבקים פוליטיים נגד הממסד האמריקני. הוא סירב להתגייס בסוף עשור ה- 60 של המאה הקודמת לצבא ארה"ב ולהילחם בווייטנאם (בטענה שאזרחי צפון ווייטנאם אינם אויבים שלו) והושעה בשל כך לשלוש שנים מהזירה ותוארו נלקח ממנו. הוא המתאגרף היחיד בהיסטוריה שהחזיר לעצמו שלוש פעמים את תואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד. מוּחָמַד עָלִי נמנה על אותה חבורת אלופי ספורט בינלאומיים רבי מוניטין, נבון ובעל קסם אישי מיוחד, שניחן ביופי גופני, אופי של לוחם, וכישרון רטורי והופעה בפני מצלמות הטלוויזיה, וגם ביכולת גופנית ווירטואוזית מעוררת השתאות. הוא זכה להערצה כלל עולמית (כמו גֶ'סִי אוֹאֶנְס וג'וֹ לוּאִיס בזמנם) ונחשף בצדק שוּב ושוּב בעשור ה- 70 של המאה שעברה על מסך חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[5] כמוהו נהג גם כדורסלן ה- NBA הגבוה (2.18 מ') ושחקן קבוצות "מילווקי באקס" (Milwaukee Bucks) ו- "לוס אנג'לס לייקרס" (Los Angeles Lakers) לוּ אָלְסִינְדוֹר (Leww Alcindor) שהתאסלם והמיר את שמו לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר (Kareem Abdul Jabbar). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 1961. שלושה אלופים אולימפיים אמריקניים שחורים באולימפיאדת רומא 1960 משתעשעים במכונת תקליטים בקמפוס של אוניברסיטת טנסי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : האצנית ווילמה רודולף (זוכה במדליות הזהב באולימפיאדת רומא 1960 בריצות ל- 100 ו- 200 מ' ומירוץ שליחות ארבע פעמים 100 מ'), המתאגרף קאסיוס מרצלוס קליי (מוחמד עלי, זכה במדליית הזהב באגרוף במשקל בינוני באולימפיאדת רומא 1960), והקופץ לרוחק רלף בוסטון (זכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק) [7]. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מוחמד עלי ואנוכי.

כשנשיא ארה"ב רונלד רייגן הכריז ב- 28 ביולי 1984 מרוֹם יציע המכובדים באצטדיון האולימפי ה- Memorial Coliseum בלוס אנג'לס, מתוך תא ביטחון שלוֹ מוּגַן בזכוכית משוריינת – על הפתיחה הרשמית של המשחקים, הרגשתי כאילו הוא מברך אותי אישית. זאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שלי כעורך ראשי, מפיק ראשי, מכתיב מדיניות הפקה, מנווט ראשי, ומנהל השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי בודד. אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. לידי. האחריות היא נֶטֶל כבד. לא היה לי עם מי לחלוק אותה. גם אי אפשר לחלוק אותה. השידור הישיר בן השלוש שעות של טקס הפתיחה היווה את האות לשידורן של 115 שעות מהתחרויות האולימפיות. מחשבותיי נשאו אותי אל אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בירושלים והעורך הראשי של השידורים בשני כלי התקשורת הציבוריים הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל". התגעגעתי אליו. הוא היה האיש שאִפְשֵר לי להפיק את השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 בקנה מידה בינלאומי. לא רציתי לחשוב כיצד היו נראים השידורים האולימפיים הללו אם יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור הקודם (1984 – 1979) היה נשאר בתפקידו וממשיך קדנציית ניהול נוספת עד 1989.

לאחר חזרתי מלוס אנג'לס לירושלים שאלו אותי ידידי מהו הרגע שנחרת בזיכרוני יותר מכל במשחקים האולימפיים של 1984. לא היה לי ספק. הפגישה פנים אל פנים עם אליל נעורי מוחמד עלי מגדולי המתאגרפים בהיסטוריה במשקל כבד. אולי הגדול שבהם. אורי לוי יצא לרגע החוצה מהמשרד שלנו ב- IBC שהיה ממוקם באולפנים הישנים של חברת הסרטים "קולומביה" ב- הוליווד – לוס אנג'לס כדי לשאוף קצת אוויר צח ולהירגע מהלחץ. זה היה באחת ההפסקות שבין השידורים הישירים. לפתע שמעתי אותו צועֵק, "יואש אלרואי, בוא מהר החוצה, מוחמד עלי נמצא כאן". טסתי החוצה כאילו נוריתי מלוע תותח. הייתי הראשון שהגיע אליו. ניצב מולי גבר שחור יפה תואר שנע באיטיות וכבדות. ידיו רעדו. ראו שהוא חוֹלֶה אבל פניו נותרו יפים. מאוחר יותר נודע לנו שהוא סובל מפארקינסון מחלה של ניוון שרירים בה לקה. הגשתי לו את פקודת המבצע – ספר השידורים שלנו שכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ביקשתי ממנו שיחתום לי. הוא נעתר. הוא כתב את שמו אך ידו רעדה. בינתיים נהרו למקום אנשי טלוויזיה רבים מהרשתות הבינלאומיות ששהו ב- IBC בלוס אנגלס. רבים העריצו את מוחמד עלי וביקשו להודות לו על כישרונו ויכולתו הווירטואוזית בזירה ועל הקריירה ארוכת השנים והמזהירה שלו. עמדתי סמוך מאוד אליו ואמרתי לו בהערצה גלויה בקול רם :

“Mr. Ali , I’m from Israel television, I want you to know Mr. Ali that you are a living legend for us, all of us grew up on your amazing career, Mr. Ali you are the greatest of them all…!”.

פניו של מוחמד עלי נשארו חתומות ואז הוספתי :

“I have made for Israel television two special television documentary programs of 75 minutes each, about you and about the "Brown Bomber" Mr. Joe Louis Barrow” I told him and added, “The programs have been a great success in Israel”.

טקסט תמונה : ספטמבר 1966. מוחמד עלי בן 24 ( משמאל) עם ג'ו לואיס בן 53 . (באדיבות ארכיון בטמן – (Bettmann archive).

מוחמד עלי לא השיב לדבריי. הוא שתק. זאת לא הייתה שיחה, זה היה מונולוג. לא יכולתי להיפרד מהספורטאי הדגול והנערץ הזה מבלי להבטיח לו שלא נשכח אותו לעולם. מוחמד עלי כמו ספורטאי עַל בינלאומיים בלתי נשכחים אחרים שפגשתי בקריירה העיתונאית שלי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, פלה, יוהאן קרויף, נדיה קומאנצ'י, מייקל ג'ורדן, אמיל זטופק, מרק ספיץ, קארים עבדול ג'אבאר ועוד ועוד, גם הוא עשה את תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" טובה יותר.. הגיע הרגע להיפרד ממנו. בתום הפגישה הקצרה הנחתי את ידי על כתפו, חיבקתי אותו, ואמרתיי לו :

“Mr. Muhamad Ali, we will Never forget you Mr. Ali and will never forget THRILLA OF MANILA “.

מפניו היפים שהיו חתוּמוֹת כל העֵת הבליח לפתע חיוך קל. אורי לוי עמד לידי ותיעד במצלמתו את המפגש שלי עם האישיות הספורטיבית הדגולה והבלתי נשכחת.

טקסט תמונה : יולי – אוגוסטט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אני עם ה- Champ הבלתי נשכח מוחמד עלי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מוחמד עלי מעניק לי את חתימתו על ספר השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הוא ספורטאי עַל ומתאגרף נערץ עלי לעַד, וכמו פיגורות על בספורט הבינלאומי הפכו את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובות יותר, איכותיות יותר, מעניינות יותר, ומרתקות יותר. (תיעוד וצילום אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוחמד עלי ורלף בוסטון שני ספורטאי על אמריקניים סבלו מחרפת הגזענות שרווחה במדינות הדרום של ארה"ב. רלף בוסטון נשכח במהלך השנים אבל את מוחמד עלי זוכרים בגלל הקריירה המזהירה שלו בזירת האגרוף ואומץ ליבו האזרחי. הוועדה המארגנת של אולימפיאדת אטלנטה 1996 בחרה בו להיות נושא הלפיד ומדליק המשואה האולימפית.

טקסט תמונה : זהו הקופץ לרוחק האמריקני רלף בוסטון (גובהו 1.85 מ' ומשקלו 75  ק"ג) שזכה במדליית הזהב ובתהילה האולימפית במשחקי רומא 1960. הוא קבע תוצאה של 8.12 מ'. הוא הקדים בסנטימטר בודד את מתחרהו אירווין רוברטסון גם כן קופץ שחור אמריקני, ובשמונה ס"מ את הזוכה במדליית הארד הסובייטי – ארמני איגור טר אובאנסיאן. מדענים אמריקנים ערכו מחקר אודות היתרונות הגופניים של 137 אלופים אולימפיים ברומא 1960 וחיפשו תשובות מדוע הם ולא אחרים זכו במדליות הזהב. אחד הנחקרים היה רלף בוסטון (בתמונה). גובהו של רלף בוסטון 1.85 מ' ומשקלו 75  ק"ג [9]. (מקור : מתוך הספר המדעי "The Physique of The Athlete" שנחקר ונכתב ע"י J. M. Tanner בעל תארים .M.D ו- D.SC ויצא לאור באנגליה ב- 1964. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 12 באוגוסט 1960 שבר רָלְף בּוֹסְטוֹן בסגנונו המלוטש (שני צעדים וחצי באוויר) את שיאו ההיסטורי 8.13 מ' בקפיצה לרוחק בן 25 השנה של ג'סי אואנס, וקבע תוצאה של 8.21 מ'. כעבור פחות משנתיים ביוני 1962 הוסיף אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן 11 (אחד עשר) סנטימטרים לשיא של רָלְף בּוֹסְטוֹן והעמידו על 8.32 מ'. רָלְף בּוֹסְטוֹן ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן היו בזמנו מועמדים וודאיים לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. אך את ההצגה האולימפית באוקטובר 1964 במזג אוויר סגרירי וגשוּם ביפן הרחוקה, גנב הבריטי לִין דֵיְיוִויס. לִין דֵייוִיס ניתר למרחק של 8.07 מ' וזכה במדליית הזהב. האמריקני רלף בוסטון היה שני עם 8.03 מ' ומדליית כסף, והארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן זכה שוב במדליית האָרָד כשקפץ 7.99 מ'. בחודש מאי 1965 שבר רָלְף בּוֹסְטוֹן את שיא העולם של אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן והעמידו על 8.35 מ'. אל החבורה הנכבדה של רָלְף בּוֹסְטוֹן, לִין דֵייוִיס, ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֵסְיָאן הצטרף למאבק על הבכורה באולימפיאדת מכסיקו 1968 מתחרה מוכשר נוסף. האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן .

תחרויות המוקדמות בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968 נפתחו בשעות הבוקר של יום חמישי – 17 באוקטובר 1968. 35 קופצים מ- 23 מדינות נטלו בהן חלק. שלושת הקופצים הוותיקים רָלְף בּוֹסְטוֹן, לִין דֵיְיוִיס , ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן חלפו ללא שום קושי מעל מרחק המינימום 7.70 מ' הנדרש כדי להעפיל לשלב הגמר. בוב בימון לעומתם נתקל בקשיים מרובים. הוא פסל את שני ניסיונותיו הראשונים והיה בצרה צרורה. נותר לו עוד ניסיון קפיצה אחד, השלישי והאחרון. 7.70 מ' היו עבורו מרחק שגרתי, אותו היה עובר בקלות מבלי להקדיש לקפיצה תשומת לב רבה מידי. אבל עכשיו כאן באולימפיאדת מכסיקו 1968 הראשונה בחייו הכול היה שונה. הוא היה שרוי בלחץ נפשי גדול. לעזרתו נחלץ רָלְף בּוֹסְטוֹן שהייתה לו זאת האולימפיאדה השלישית ברציפות בה נטל חלק, "היי בן אדם תירגע, תזיז את סימן ההרצה שלך 30 סנטימטרים לאחור ואז הכול יהיה בסדר…", אמר לו רָלְף בּוֹסְטוֹן, והוסיף, "מה זה בשבילך לקפוץ 7.70 מ', נתר קצת לפני הקרש, המטרה שלך כעֵת היא לא לשבור את שיא העולם שלי, המטרה שלך היא לא לפסול בניסיון האחרון שלך, על מנת להעפיל לשלב גמר שייערך מחר". בּוֹבּ בִּימוֹן קיבל את עצתו של רלף בוסטון והעפיל לתחרות הגמר בקפיצה לרוחק שנועדה להיערך ביום שישי אחה"צ – 18 באוקטובר 1968.

מקרה דומה אירע באולימפיאדת ברלין 1936. גֶ'סִי אוֹאֶנְס פסל את שתי קפיצותיו הראשונות בשלב המוקדם של תחרות הקפיצה לרוחק ועמד בפני סכנת הדחה. לעזרתו נחלץ מתחרהו המסוכן הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנג. "קח את הסימן שלך קצת לאחור ואתה עובר את מרחק המינימום (עמד על 7.15  מ' בברלין 36') בקַלֵי קַלוּת", יעץ האתלט הגרמני לגֶ'סִי אוֹאֵנְס. גֶ'סִי אוֹאֶנְס אימץ את ההמלצה והשאר היסטוריה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הקופץ לרוחק הגרמני קארל לודוויג "לוץ'" לונג (משמאל) לא שועה לעצת ראשי המשלחת הספורטיבית הגרמנית לאולימפיאדה הנאצית אמוני תורת הגזע ומתיידד עם ג'סי אואנס אתלט שחור אמריקני. ג'סי אואנס היה בעת ההיא שיאן עולם ב- 100 מ', 200 מ', וקפיצה לרוחק. לוץ לונג העניק לג'סי אואנס עצה נבונה אחת בעת התחרויות בשלב המוקדם בקפיצה לרוחק והודות לה העפיל לשלב הגמר. בתחרות הגמר זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב כשקבע מרחק של 8.06 מטרים. לוץ לונג זכה במדליית הכסף עם הישג של 7.87 מטרים. לוץ לונג האתלט הגרמני הג'נטלמן נהרג במלחמת העולם ה- 2 במדי הוואפן ס. ס. בחזית הרוסית. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני "1936 OLYMPIAZEITUNG". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תוכנית הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שערכתי ב- 1973, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", לימדה את הילדים לבצע הרצה מהירה במקצוע הקפיצה לרוחק ויחד עם זאת להגיע נכון ובמדויק לקרש עם רגל הניתור.

זה מעניין : בּוֹבּ בִּימוֹן נעל נעלי "PUMA" בשלב הקפיצות המוקדמות ביום חמישי – 17 באוקטובר 1968. הוא עמד על מסלול ההרצה מרוכז בהזדמנות האחרונה ותִּכְנֵן איך שהוא לנתר לפני הקרש כפי שהציע רלף בוסטון כדי להבטיח את מקומו בגמר. הקפיצה צלחה. בּוֹבּ בִּימוֹן ניתר כ- 30 ס"מ לפני הקרש ואף על פי כן קבע מרחק של 7.94 מ'. זה היה סימן טוב לקראת הבאות. הוא העפיל יחד עם עוד 16 קופצים אחרים לגמר תחרויות הקפיצה לרוחק שנקבעו להיערך למחרת אחה"צ יום שישי – 18 באוקטובר 1968, ואז גם החליט להתחרות בשלב הגמר בנעלי ספייקס מסוג "adidas" במקום לנעול את נעלי "PUMA".

טקסט תמונה : בוב בימון מנתר בנעלי ספייקס מסוג "PUMA" בניסיונו השלישי והאחרון בשלב המוקדם של תחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. הוא לא פסל וחלף בקלות מעל מרחק של יותר מ- 7.70 מטרים. זה הספיק לו כדי  להעפיל לשלב הגמר. (צילום סוכנויות. באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בוב בימון היה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ספורטאי צעיר רווי אמביציות וגם רומנטיקן חסר תקנה. מפליא וגם מפעים עד כמה היה בוב בימון גלוי לב ועד כמה הסכים להיחשף בפני הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כשגולל בפניו את סיפור חייו בשנים 1975 ו- 1976 וגם את סודות האהבה הכמוסים שלו. מדהים. בוב בימון היה נשוי לברטה (Bertha) אך היה מאוהב בידידתו היפה גלאדיס (Gladys). גלאדיס הגיעה למכסיקו סיטי כדי לעודד אותו בתחרות האולימפית בקפיצה לרוחק ובוב בימון לא יכול היה לעמוד בפני קִסמה. הלילה ההוא של יום חמישי – 17 באוקטובר 1968 בטרם תחרות הגמר בקפיצה לרוחק הפך ללֵיל אהבים עם אהובתו. עֵת נפלאה ומקסימה עם גלאדיס שכולה רוך מישוש ומגע, התנשקויות, וסקס. בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 שש שעות לפני תחילת התחרות, התעורר בוב בימון מאוכזב מעצמו, כעוס, עצבני, ומזיל דמעה. הוא לחש למצפונו : "לא עמדתי בפיתוי. השארתי את מדליית הזהב במיטה" [10]. ראה הספר התיעודי של הסופר האמריקני Dick Schaap הקרוי, "הקפיצה המושלמת" (The Perfect Jump). הנה ציטוט מהספר :

“…Bob Beamon made love Passionately to Gladys. Oh my God, thought Bob Beamon, I have ruined it, I Have left the gold medal right here. I have left the gold medal in the bed…”.

טקסט מסמך (1) : 1976. זהו שער הכריכה הקדמי של הספר המצוין, המדויק, והמרתק, הקרוי, "The Perfect Jump". הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין, המדויק, והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ' שהקנה לו מדליית זהב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 1976. זהו שער הכריכה האחורי של הספר המצוין, המדויק, והמרתק, הקרוי, "The Perfect Jump". הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחרות הגמר בקפיצה לרוחק של אולימפיאדת מכסיקו 1968 החלה ביום שישי בשלוש ארבעים ושש דקות אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. בוב בימון החליף כאמור את נעלי ה- "פומה" (PUMA) שלו בנעלי "אדידאס" (adidas). משנה נעליים – משנה מזל, חשב לעצמו. בינתיים התעננו השמים והגשם היה תלוי באוויר. כל מי שביקר פעם במכסיקו סיטי שנבנתה על רמה הגבוהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את מזג האוויר שם. ביום חם. אחה"צ יורד גשם ומנקה את הערפיח. בערב נעים. 17 קופצים נטלו חלק בתחרות הגמר. בוב בימון נקבע להיות הקופץ הרביעי בתור הקופצים. לין דייוויס היה הקופץ השניים עשר. אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן – השלושה עשר, ורָלְף בּוֹסְטוֹן הקופץ השבעה עשר והאחרון ברשימה הנכבדה. בינתיים הגיעה למכסיקו סיטי גם בֶּרְטָה אשתו של בוב בימון. גם היא כמו גְלָאדִיס נסעה לאִצטדיון האולימפי כדי לחזות בבעלה. צירוף מקרים מוזר הביא את השתיים לשבת ביציעים זו ליד זו צופות באהובן המשותף. הן לא הכירו זו את זו. מדובר בסיפור רומנטי כמעט דִמְיוֹנִי אולם הוא נכון. צריך לקרוא את הספר הזה של דיק שאאפ "The Perfect Jump", כדי להבין לאיזה סבך רומנטי נקלע בוב בימון בין אהובתו לבין אשתו באותו הלילה של יום חמישי ההוא ב- 17 באוקטובר 1968, בטרם אותה תחרות הגמר האולימפית המפורסמת בקפיצה לרוחק בה ניצח, הציב שיא עולם מדהים 8.90 מ', וזכה במדליית הזהב.

שלושה קופצים הראשונים לפני בוב בימון ניתרו ופסלו. עכשיו הגיע תורו. הוא היה הרביעי ב- Line up של שורת המתחרים. השעה הייתה 3.46 אחה"צ. בוב בימון לבש מכנסיים לבנים וגופיה כחולה – אדומה ועליה תפור מספר הזיהוי שלו בתחרות 254. הוא השליך כאמור את נעלי הפומה (PUMA) שלוֹ והחליט לנעול בשלב קפיצות הגמר דווקא את נעלי נעליי אדידס (adidas). בינתיים התקדרו השמיים עבים. להבת ברקים חתכה את הרקיע. מי שהיה במכסיקו סיטי מכיר היטב את תופעת האקלים הזאת בשעות אחה"צ. שהיתי שם בחודשים של מאי ויוני ב- 1986 בעת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. זה היה כמו ריטואל. בשלוש – ארבע אחה"צ נפתחו ארובות השמיים בעיר הבירה מכסיקו הסיטי השוכנת ברמה גבוהה הנישאת כשני קילומטרים וחצי מעל פני הים. הגשם מנקה את הערפיח שאופף את הכרך הענק הזה. בוב בימון ניצב בעמדת הזינוק שלו מתרכז ומתפלל לאלוהי הקפיצה לרוחק, "רק שלא לפסול, רק שלא אפסול". הוא היה כה מרוכז באתגר עַד שאפילו לא שלח מבט אחד ליציע שם ישבו זו לצד זו אשתו ברטה ואהובתו גלאדיס. רוח גבית מותרת במהירות של 2 מטרים בשנייה אחת נשבה מאחוריו. בגבו. המאכסימום המותר על פי חוקת הא"ק. שלוש מצלמות אלקטרוניות של הטלוויזיה המכסיקנית Telemexico היו נעולות עליו. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של רוּן ארלדג' (Roone Arledge) העבירה את התחרות בשידור ישיר לארה"ב. היו שם עוד שתי מצלמות פילם שתיעדו את הקפיצה שלו, גם של סוכנות הצילום האנגלית Visnews. זה היה סטנדרט הכיסוי הטלוויזיוני בימים ההם של 1968. בוב בימון יצא לדרך והחל את המסע בן 20 המטרים לעבר קֶרֶש הניתור. הוא צבר תאוצה פנטסטית של כעשרה מטר בשנייה האט במקצת בשלושת הצעדים האחרונים, שקע נכון ופגע בול ברגלו בקרש הניתור. או אז ניתר בזווית הנכונה, התרומם לאוויר, ובמין סגנון קנגורו טַס הרחק לעבר נקודת הנחיתה שלוֹ. סגנון הרחיפה שלו היה מדהים ובלתי נתפס. לבסוף נחת. כפות רגליו פגעו בחוֹל והתיזו אותו לכל עבר. בוב בימון דילג קלות לפנים ויצא מהבור בתחושת הקלה. "לא פסלתי, קפצתי היטב", חשב לעצמו. תוצאת הקפיצה לרוחק מן ההיבט המתמטי היא כוח שָקוּל המורכב משני ווקטורים הפועלים בעת ובעונה אחת על מרכז הכובד של הגוף. אלה הם ווקטור מהירות הריצה ו- ווקטור כוח הניתור. בוב בימון הפעיל ביעילות מרבית את שני רכיבים וניצל נכון את המרכיב השלישי ההכרחי בתוצאה הסופית, זווית הניתור. הסגנון התנועתי האנטי רוטציוני לכיוון הניתור היה מושלם.

כולם באצטדיון האולימפי הרגישו שמשהו יוצא דופן קרה. בעיקר מתחריו של בוב בימון. נראה היה כאילו בוב בימון טס המון זמן באוויר. האמריקני רָלְף בּוֹסְטוֹן (אלוף אולימפיאדת רומא בקפיצה לרוחק, 8.12 מ') העריך ממקום מושבו כי בּוֹבּ בִּימוֹן ניתר למרחק של 8.54 מ' (28 feet). הבריטי לִין דֵייוִויס (אלוף אולימפיאדת טוקיו 1964 בקפיצה לרוחק, 8.07 מ') שלל את האפשרות הזו. "לא ייתכן, אם כך זה הרי טוב יותר כמעט ב- 20 ס"מ משיא העולם, בלתי מתקבל על הדעת", אמר. רָלְף בּוֹסְטוֹן מיהר לתקן את עצמו : "לִין, זה רחוק יותר מ- 8.54 מ' ". מכונת המדידה האלקטרונית האוטומטית של חברת "אומגה" (OMEGA) השווייצרית [11] בבור הקפיצה מדדה מרחק בלתי ייאמן של 8.90 מ'. טוב ב- 55 ס"מ משיא העולם הנוכחי של רָלְף בּוֹסְטוֹן. המודדים המכסיקנים לא האמינו למראה עיניהם. "לא ייתכן, מכשיר המדידה האלקטרוני טועה", אמרו לעצמם. כבר מזמן הפסיקו למדוד בתחרויות הא"ק את זמני הריצה בסטופרים ואת מרחקי הקפיצות, ההטלות, הזריקות, והיידויים בגלגלת מטרית. באולימפיאדת טוקיו 64' הייתה חברת השעונים היפנית "סייקו" (SEIKO) אחראית על המדידה האלקטרונית שהוכחה כאמינה, מדויקת, ומהירה. אך בלבם של שופטי הקפיצה לרוחק במכסיקו 1968 התעורר לפתע ספק. שופט הקפיצות הראשי החליט ליתר ביטחון לאמת את התוצאה הסנסציונית בעזרת ה- "רולטקה" המטרית ופרס אותה. התוצאה שקבע בוב בימון לפני שתי דקות נראתה לוֹ מופרכת ודמיונית. הוא ביקֵש למדוד שוב את המרחק בשיטה הידנית הישנה שכולנו הִכרנו פעם. ה- "רולטקה" הידנית עתיקת היומין שבה ואימתה את התוצאה. היא קבעה את אותו המרחק. בוב בימון ניתר למרחק של 8.90 מ'. עכשיו כבר לא היה כל ספק באמיתותה.

טקסט תמונה : יום שישי שלוש ארבעים ושש דקות אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. הקופץ האמריקני בוב בימון הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים, מנתר בנעלי "ADIDAS" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55  ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון. חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידה האלקטרונית במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של 1.80 מ' בשיא העקומה של הפרבולה, שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע, ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך. הישגו המדהים הפך אותו במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים "adidas". (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : בוב בימון קובע ביום שישי אחה"צ – 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.90 מ' בנעלי "adiddas" וזוכה במדליית הזהב. הוא הפך להיות המשווק בהא הידיעה של נעלי החברה הגרמנית. (באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על לוח התוצאות האלקטרוני באצטדיון נדלקו הספרות מאירות העיניים שציינו את התוצאה הפנטסטית מעבר לכל הגיון ולכל דמיון. 8.90 מ'. בּוֹבּ בִּימוֹן שלא היה אמון על שיטת המדידה המטרית ביקש "תרגום" ל- feet ו- inches כמקובל אצל האמריקניים. נאמר לו שקפץ למרחק של 29 feet ו- 2.5 Inches. רק אז הבין את גודל ומשמעות ההישג והתמוטט על המסלול. רגליו לא נשאו אותו. הוא איבד לרגע מרוב התרגשות את טונוס השרירים שלו. משהו המזכיר את ההלם וחולשתו הפיסיולוגית הרגעית של שמשון החבוק בזרועותיה של דלילה כשהבין שמחלפות שיערו הארוך קוצצו, חולשה רגעית שהספיקה לסרני פלישתים לגבור עליו ולהכניעו. בּוֹבּ בִּימוֹן היה מוכה תדהמה. גם שאר הקופצים היו בהלם. האצטדיון כולו היה המום. זה היה הישג בלתי נתפש שהקדים את זמנו ביותר מעשרים שנים. בוב בימון נראה כאילו הוא משתחווה לבורא עולם ומנשֵק את מסלול הרֶקוֹרְטָאן. הוא היה בטראנס. רָלְף בּוֹסְטוֹן היה הראשון שחיבק אותו ועזר לו לקום על רגליו. בּוֹב בִּימוֹן כשעיניו דומעות, שאל אותו, "מה אעשה עכשיו ? אני יודע שאתה כבר לא אוהב אותי יותר". רָלְף בּוֹסְטוֹן היה נדיב והשיב לו, "חס וחלילה, היום הגיעה הקריירה שלי לקיצה. לעולם לא אוכל לקפוץ את המרחק הזה שאתה הגעת אליו". לין דֵייוִיס ׁ(Lynn Davies) זוכר, "ממקום מושבי ראיתי כי בוב בימון שוהה זמן רב באוויר אך לא שערתי כי יעשה 8.90  מ' ".

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. 8.07 מטרים הספיקו לקופץ הבריטי (וולשי) לִין דֵייוִיס (Lynn Davies) לזכות במדליית הזהב. שיא העולם 8.90 מ' המופלא של בּוֹבּ בִּימוֹן ב- 1968 הפך את הישגו של לִין דֵייוִיס והקופצים האחרים למשחק ילדים. (באדיבות IOC ו- NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היריב הגדול של בוב בימון, רָלְף בּוֹסְטוֹן חשב לעצמו, "לאחר שבוב בימון ניתר לחלל נראה היה כי לעולם לא ישוב לקרקע". איגור טר – אובאנסיאן אמר, "בוב בימון הפך בקפיצה אחת את כולנו לילדים קטנים" [12]. כולם שמו לב שבּוֹבּ בִּימוֹן בקפיצתו הדגולה הזאת פרש את ידיו לצדדים במקום להניחן בין רגליו כפי שנהג לעשות תמיד. לִין דֵיְיוִיס לחץ את ידו של בּוֹבּ בִּימוֹן וברך אותו על הישגו הנפלא ואמר לו בעצב, "הרסת לעַד בהישגך הכביר את המקצוע היפה של הקפיצה לרוחק". זה היה מדהים וחסר פשר. מייד לאחר הישגו העצום של בוב בימון השתנה מזג האוויר בצורה קיצונית. גשם עז החל לרדת והרוח שינתה כיוון ונשבה לפרקים בפני הקופצים. האתלט המזרח גרמני קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer) כמעט אלמוני הפתיע וזכה במדליית הכסף לאחר שעבר מרחק של 8.19 מ'. רלף בוסטון קפץ 8.16 מ' וזכה במדליית הארד. אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן דורג רביעי עם מרחק של 8.12 מ'. לִין דֵיְיוִיס נדחק למקום התשיעי. בּוֹבּ בִּימוֹן ניסה מאוחר יותר את כוחו בקפיצה נוספת אך קבע 8.04 מ' בלבד. הוא החליט אז לוותר על ארבעת הקפיצות הנותרות. מדליית הזהב הייתה ממילא מובטחת לוֹ.

צירוף מקרים מוצלח חד פעמי, רוח גבית בגדר המותר של 2 מטרים בשנייה אחת, ויכולת פנומנאלית של ריצה מהירה לקרש עם ניתור פנטסטי בזווית האידיאלית , הניב את שיא העולם 8.90 מ'. בּוֹבּ בִּימוֹן צבר מהירות ריצה של כעשרה מטר בשנייה בסיוע רוח גבית מותרת של שני מטרים בשנייה. הוא הגיע בדיוק מכסימאלי לקֶרֶש הניתור ולא הפסיד אפילו מ"מ אחד של מרחק, ואז ניתר בזווית האופטימאלית של 35 מעלות. ייתכן שגם האוויר הדליל במכסיקו סיטי סייע לתעצומות ההישג. אם כך נשאלת כאן שאלה מתבקשת, מדוע האוויר הדליל עזר רק ל- בּוֹבּ בִּימוֹן ולא סייע כלל ל- קְלָאוּס בִּיר, רָלְף בּוֹסְטוֹן, אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן, ושאר הקופצים האחרים שקבעו את הישגיהם הרגילים. אין ספק ש- בוב בימון היה קופץ מוכשר. לכך צריך להוסיף גם את אישיותו ו- אופיו החזק, את כמיהתו העצומה לניצחון, ואת חוסנו המנטאלי. הוכח גם שעשיית אהבה וסֶקְס ערב תחרות גורלית איננה שלילית מעיקרה. הבעיה איננה ה- Sex עצמו שגורם אושר נפלא ואיננו מתיש. השאלה היא כמה זמן אתה משקיע סביבו ו- בו.

הקפיצה המזהירה של בוב בימון הייתה זינוק נחשוני במנהרת הזמן. שיאו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס 8.13 מטרים החזיק מעמד 25 שנה, מ- 1935 עד 1960. ב- 1960 קפץ רָלְף בּוסְטוֹן 8.21 מ'. ב- 1962 קבע אִיגוֹר טֶר-אוֹבַאנֶסְיָאן 8.32 מ'. ב- 1965 הרחיק רָלְף בּוֹסְטוֹן עד ל- 8.35 מ'. בתקופה של יותר משנות דור במשך 33 שנה מ- 1935 ועד 1968 שופר השיא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ב- 22 ס"מ. והנה בא בּוֹבּ בּימוֹן ובקפיצה אחת שיפר את שיא העולם ב- 55 ס"מ. בּוֹבּ בִּימוֹן הקדים את תקופתו כפי שעשה זאת גֶ'סִי אוֹאֶנְס בשעתו. הוא התקרב עד למאוד אל קצה גבול היכולת של בֵּן אֱנוֹש. שיאו של בוב בימון החזיק מעמד עשרים ושלוש שנים. באוגוסט 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו – יפן, שבר האמריקני מייקל פאוואל (Michael Powell) את השיא של בוב בימון והוסיף לו עוד 5 ס"מ, 8.95 מ'. השיא של מייקל פאואל שריר וקיים עד עצם היום הזה גם ברגע כתיבת הפוסט הזה ב- 22 ביוני 2020.

התפתחות שיאי העולם בקפיצה לרוחק והמנצחים האולימפיים במקצוע זה.

אולימפיאדת אתונה 1896       אלרי קלארק – ארה"ב                      6.35 מ'

אולימפיאדת פאריס 1900       אלווין קרנצליין – ארה"ב                   7.18 מ'

5.8.1901        דבלין              פיטר אוקונור – אירלנד                   7.61 מ'

אולימפיאדת סט. לואיס 1904   מאייר פריסטיין – ארה"ב                 7.34 מ'

אולימפיאדת לונדון 1908          פרנסיס איירונס – ארה"ב                7.20 מ'

אולימפיאדת סטוקהולם 1912   אלברט גוטרסון – ארה"ב                7.60 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. האמריקני אלברט גוטרסון (Albert Gutterson) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.60 מ'. במדליית הכסף זכה הקנדי קאלווין בריקר (Calvin Bricker) בהישג של 7.21 מ'. במדליית הארד זכה השוודי גאורג אברג (Georg Aberg) בתוצאה 7.18 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת אנטוורפן 1920     וויליאם פיטרסון – שוודיה                 7.15 מ'

23.7.1921     קמברידג' (ארה"ב)   אדוארד גוּרְדִין – ארה"ב             7.69 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. הקופץ לרוחק השוודי וויליאם פטרסון – בז'ורנמאן (William Peterson – Bjorneman) זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.15 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1921. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד גורדין (Edward Gourdin) הוא הראשון בהיסטוריה של המקצוע הזה שקופץ רחוק יותר מ- 25 feet (שווה ל- 7.62 מ'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

7.7.1924      פאריס          רוברט לֶגֶ'נְדְרֶה – ארה"ב                     7.76 מ' [13].

אולימפיאדת פאריס 1924   וויליאם די הארט-הובארד – ארה"ב        7.44 מ'

13.6.1925   שיקגו            וויליאם דיהארט-הובארד – ארה"ב         7.89 מ'

טקסט תמונה : 7 ביולי 1924. אולימפיאדת פאריס 1924. האתלט האמריקני רוברט לג'נדרה הפך בתאריך הזה לשיאן העולם בקפיצה לרוחק בהישג של 7.76 מ'. שיא העולם הזה הושג במסגרת קרב 5 במשחקים האולימפיים של פאריס 1924. הוא נכשל בזמנו במבחנים האמריקניים בקפיצה לרוחק לקראת אולימפיאדת פאריס 1924 ולא נטל חלק במקצוע הזה שם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו האלוף האולימפי וויליאם דיהארט הובארד (William Dehart Hubbard) שזכה במדליית הזהב בהישג של 7.44 מ'. במדלייתת הכסף זכה האמריקני אדוארד גודרין (Edward Goudrin) בתוצאה 7.27 מ'. במדליית הארד זכה הנורווגי סוורה האנסן(Svere Hansen) בהישג של 7.26 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו האלוף האולימפי וויליאם דיהארט הובארד (William Dehart Hubbard) שזכה במדליית הזהב בהישג של 7.44 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

7.7.1928      קמברידג' (ארה"ב)   אדוארד הָאם – ארה"ב         7.90 מ'

אולימפיאדת אמשטרדם 1928       אדוארד האם – ארה"ב         7.73 מ'

9.9.1928    פאריס                      סילביו קאטור – האיטי         7.93 מ'

27.10.1931   טוקיו                     צ'ואי נאמבו – יפן                7.98 מ'

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932   אדוארד גורדון – ארה"ב           7.64 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד האם (Edward Hamm) זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.73 מ'. במדליית הכסף זכה סילביו קאטור (Silvio Cator) מהאיטי, 7.58 מ' ובמדליית הארד זכה האמריקני אלפרד בייטס (Alfred Bates) בהישג של 7.40 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד גורדון (Edward Gordon) זוכה במדליית הזהב, 7.64 מ'. במדליית הכסף זכה האמריקני צ'ארלס למברט – רד (Charles Lambert – Red) בהישג של 7.60 מ'. במדליית הארד זכה היפני צ'ואי נאמבו (Chuhei Nambu) בתוצאה 7.45 מ' [14]. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

25.5.1935  אָן אַרְבּוֹר (ארה"ב)   ג'סי אואנס – ארה"ב          8.13 מ'

אולימפיאדת ברלין 1936            ג'סי אואנס – ארה"ב          8.06 מ'

אולימפיאדת לונדון 1948           ווילי סטיל – ארה"ב            7.82 מ'

אולימפיאדת הלסינקי 1952        ג'רום ביפל – ארה"ב          7.57 מ'

אולימפיאדת מלבורן 1956         גרגורי בל – ארה"ב             7.83 מ'

טקסט תמונה : 1935. האתלט, האצן, והקופץ לרוחק האמריקני ג'סי אואנס (בן 22) מציב גבולות חדשים ליכולת האנושית בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן. שיא העולם שקבע באותו היום ההוא בקפיצה לרוחק, 8.13 מ', החזיק מעמד 26 שנים עד ל- 1961 עם הגעתו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון. עומד מימין מאמנו האישי של ג'סי אואנס לארי סניידר ובוחן את הביצוע של חניכו. (ידיו על מותניו לובש ז'קט ומעונב). (אוניברסיטת אוהיו ו- IAAF. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הלוגו הרשמי של אולימפיאדת ברלין 1936. ספורטאי ארי – בלונדיני גרמני עוטה על ראשו זר דפנה נושא עיניו אל עתיד רווי תקוות כפי שהתנבא קנצלר גרמניה הפיהרר אדולף היטלר : "רייך נאצי בן אֶלֶף שנים". פרש מרכבת האלים הניצבת על שער ברנדנבורג ב- ברלין מבטיח כי הנבואה תמומש. (באדיבות ZDF ו- Olympiazeitung 1936. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדיי לוודא אם לא הייתה פסילה. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. הקופץ לרוחק האמריקני ווילי סטיל (Willie Steele)  זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.82 מ'. במדליית הכסף זכה האוסטרלי תיאודור ברוס (Theodore Bruce) בתוצאה 7.55 מ'. במדליית הארד זכה האמריקני הרברט דאגלאס (Herbert Douglas) בתוצאה 7.54 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת לונדון 1948. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האמריקני ג'רום ביפל (Jerome Biffle) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.57 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האמריקני מרדית' גורדיין (Meredith Gourdine) זוכה במדליית הכסף בקפיצה לרוחק בהישג של 7.53 מ'. במדליית הארד זכה הקופץ ההונגרי אודון פולדשי (Odon foldessy) בתוצאה 7.30 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת הלסינקי 1952. פסלו של פאבו נורמי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. מימין, הקופץ לרוחק האמריקני ג'רום ביפל (Jerome Biffle) מי שזכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.57 מ'. משמאל,, האמריקני מרדית' גורדין (Meredith Gourdine) הזוכה במדליית הכסף בתוצאה 7.53 מ'. הזוכה במדליית הארד היה ההונגרי אודון פולדסי (Odon Foldessy) שקפץ למרחק 7.30 מ'. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

12.8.1960   וולנאט (ארה"ב)       ראלף בוסטון – ארה"ב             8.21 מ'

אולימפיאדת רומא 1960              ראלף בוסטון – ארה"ב              8.12 מ'

27.5.1961   מודסטו (ארה"ב)      ראלף בוסטון – ארה"ב              8.24 מ'

16.7.1961   מוסקבה                 ראלף בוסטון – ארה"ב              8.28 מ'

10.6.1962   יירבאן (ארמניה)      איגור טר-אובאנסיאן – ברה"מ    8.31 מ'

15.8.1964   לוס אנג'לס              ראלף בוסטון – ארה"ב               8.34 מ'

29.5.1965   מודסטו (ארה"ב)      ראלף בוסטון – ארה"ב               8.35 מ'

אולימפיאדת טוקיו 1964              לין דייויס – אנגליה                    8.07 מ'

17.10.1967   מכסיקו סיטי          איגור טר-אובאנסיאן – ברה"מ     8.35 מ'

18.10.1968  אולימפיאדת מכסיקו 1968     בוב בימון – ארה"ב      8.90 מ'

אולימפיאדת מינכן 1972                     ראנדי וויליאמס – ארה"ב     8.24 מ'

אולימפיאדת מונטריאול 1976     קלארנס "ארני" רובינסון – ארה"ב  8.35 מ'

אולימפיאדת מוסקבה 1980      לוּץ דומברובסקי – מזרח גרמניה     8.54 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980. האתלט המזרח גרמני לוץ דומברובסקי קופץ למרחק 8.54 מ' וזוכה במדליית הזהב. (באדיבות RTR  ו- IOCC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת מוסקבה 1980. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984    קארל לואיס – ארה"ב     8.54 מ'

אולימפיאדת סיאול 1988           קארל לואיס – ארה"ב     8.72 מ'

(מייקל פאואל זכה במדליית הכסף בסיאול 1988 בהישג של 8.49 מ')

30.8.1991  אליפות העולם בא"ק – טוקיו  מייקל פאואל – ארה"ב      8.95 מ'

אולימפיאדת ברצלונה 1992      קארל לואיס – ארה"ב                      8.67 מ'

(מייקל פאואל זכה במדליית הכסף בברצלונה 1992 בהישג של 8.64  מ')

מן הראוי להזכיר כאן בקצרה את אליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה בטוקיו באוגוסט 1991 ו- תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell). קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, וגם במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך בטוקיו 1991 מייקל פאואל (גובהו 1.88 מ') היה טוב ממנו. קארל לואיס קבע כבר שיא עולם מדהים 8.93 מ' (בסיוע רוח גבית מעל המותר) באחת מקפיצותיו בטוקיו 1991, אולם מייקל פאואל בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 הרחיק לכת והפיק תוצאה בלתי נשכחת ושיא עולם של 8.95 מ'. שיא העולם הזה של מייקל פאואל מחזיק מעמד כבר 29 שנים עד עצם היום הזה – 23 ביוני 2020 בו נכתב הפוסט הקונקרטי הזה מס' 888.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1991. אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו יפן. תיעוד מיטבי של שליחת הרגליים המקסימלית לפנים והמרהיבה של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה, בעת שקבע את שיאו העולם הפנטסטי שלו 8.95 מ' באליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק כבר במשך 29 שנים. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת אטלנטה 1996       קארל לואיס – ארה"ב                     8.50 מ'

אולימפיאדת סידני 2000           איבאן פדרוסו – קובה                      8.55 מ'

אולימפיאדת אתונה 2004         דווייט פיליפס – ארה"ב                    8.59 מ'

אולימפיאדת בייג'ינג 2008        אירווינג סאלאדינו – פנמה                8.34 מ'

אולימפיאדת לונדון 2012          גרג רות'רפורד – אנגליה                   8.31 מ'

אולימפיאדת ריו 2016             ג'ף הנדרסון – ארה"ב                        8.38 מ'

[1] הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" נערך במשך שנה וחצי חולק לשני חלקים "פסטיבל העמים" (Festival of the nations) ו- "פסטיבל היופי" (Festival of beauty). הוא הוקרן לראשונה בהקרנה חגיגית בפני מוזמנים רבים רבי מעלה של המשטר הנאצי בבית קולנוע בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של אדולף היטלר.

[2] על פי המקורות : 1. הספר "Sound and Fury" של דייב קינדרד. 2. הספר "המשחקים האולימפיים" של עמנואל גיל.

[3] דיק אברסול התמנה לימים לנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC ושימש רבע מאה של שנים גם הבוס של אלכס גלעדי.

[4] מנהלת ה- Intake (משרד קבלה ורישום מסודר של סרטי טלוויזיה המגיעים לבניין מהארץ ומחו"ל) הייתה גב' מירה בדולסקו ז"ל.

[5] כמוהו נהג כדורסלן ה- NBA הגבוה (2.18 מ') ושחקן קבוצות "מילווקי באקס" (Milwaukee Bucks) ו- "לוס אנג'לס לייקרס" (Los Angeles Lakers) לוּ אָלְסִינְדוֹר שהתאסלם והמיר את שמו לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר.

[6] קרב האִגרוף במשקל קל – בינוני הוצא מהתוכנית האולימפית באולימפיאדת אתונה 2004 .

[7]  ראה גם ספרו של האמריקני דֵיְיוִיד מַארָאנִיס : "אולימפיאדת רומא 1960, האולימפיאדה ששינתה את העולם".

[8] ביל פאוורשאם (Bill Faversham) ייצג קבוצה נכבדה של אחד עשר אנשי עסקים עשירים מלוּאִיוִויל – קנטאקי שקראה לעצמה "The Louisville Sponsoring Group" , ותמכה חמש שנים בקריירה המקצוענית של קאסיוס מארצלוס קליי עד שהתאסלם ב- 1966 והחליף את שמו למוחמד עלי .

[9]   מקור : ספרו של ג. מ. טאנר, "THE PHYSIQUE OF THE OLYMPIC ATHLETE". הספר אודות המחקר הגופני של האתלטים במקצועות הא"ק השונים יצא לאור לראשונה בשנת 1964.

[10] מקור : ספרו של דיק שאפ (Dick Schaap), "הקפיצה המושלמת" /THE  PERFECT  JUMP, משנת 1976 .

[11] חברת השעונים השוויצרית רבת המוניטין "אומגה" (OMEGA) הייתה אחראית על כל המדידות האלקטרוניות הממוחשבות באולימפיאדת מכסיקו 1968.

[12] ראה נספח : ספרו של דיק שאאפ "THE PERFECT JUMP".

[13] רוברט לג'נדרה קבע את שיא העולם שלו בקפיצה לרוחק 7.76  מ' במסגרת תחרויות קרב 5 (Pentathlon) באולימפיאדת פאריס 1924. הוא זכה במדליית ארד בקרב 5.

[14] האתלט היפני צ'ואי נאמבו זכה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 במדליית הזהב בקפיצה משולשת.

היכרויות.

1. ראיתי לאחרונה את תוכנית המוסיקה ששידר תאגיד "כאן" 11 ב- 19 ביוני 2020 בה אירח שלומי שבן את נינט טייב. אני משום מה מתחבר בקלות למוסיקה של אלוויס פרסלי וריקי נלסון וגם לאריק איינשטיין, יורם גאון, ושלמה ארצי אבל לא לזאת של נינט טייב.

2. אליענה תדהר – נהדרת.

3. לא שוררים יחסי כוחות שקולים בין שדר רדיו גלי צה"ל אמיר בר שלום לבין הפרשן שלו יעקב ברדוגו. יעקב ברדוגו מאפיל עליו לפי שעה בכל פרמטר רדיופוני.

4. אין תחליף לאמנון אברמוביץ' בחברת החדשות של ערוץ 12 וגם לא ל-רביב דרוקר בחברת החדשות של ערוץ 13.

5. נחמיה שטרסלר "הרג" השבוע ב- "הארץ" את שר האוצר החדש ישראל כ"ץ.

6. הבימאי אבי נשר היקר מפגין גדלות וכישרון קולנועי וטלוויזיוני ערבים לעין ולאוזן.

7. עודד בן עמי איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא שדרן חדשות נפלא וגם מראיין חיוני, מעניין, ואדיב.

8. לא שוררת שום קורלאציה בין דן כנר מגיש ומנחה את תוכנית המוסיקה "מתוק מאז" המשודרת ברשת ב' של תאגיד "כאן" לבין גדי ליבנה המגיש והמנחה את תוכנית המוסיקה "רגעי קסם" המשודרת אף היא ברשת ב' של תאגיד "כאן". דן כנר מביס אותו ללא תנאי.

9. אינני מפסיד את אבי חנני עורך המוסיקה של רדיו 103FM בימי שישי ובשבתות.

סוף הפוסט מס' 888. הועלה לאוויר ביום שני – 22 ביוני 2020.