פוסט מס' 1112. אַחֲרָיוּתוֹ הכבדה של הָנוֹשֵא/ת וּמַחֲזִיק/ת הַמִיקְרוֹפוֹן הַטֶלֶוִויזְיוֹנִי איננה רק רוויית משקל חֲזוּתִי אלא אמורה להיות אֲרֶשֶת ש-איכותה מורכבת מ-חוֹכְמָה ו-נבונות וכִישָרוֹן להָבִּיעֵ כל מחשבה ו-רעיון גם המסובכים ביותר במינימום מֶלֶל ו-טקסט. יופי ואסתטיקה ב-לבדם אינם מספיקים. דִיוּק הַמַעֲשֶה הטלוויזיוני העוסק בתיאור משחק הכדורגל על כַּר הָדֶשֶא חייב להיעשות ולהתבצע ב-דיוק רָב ובאמצעות ניסוחים של טקסט בהיר, פשוט, ו-חסכוני (!). המעשה הטלוויזיוני הנדון חייב להיות מופק ברמה מתמטית-פיסיקאלית לרבות הַבִּיצוּעַ הַמוּקְפָּד של הכיסוי מהיבטי עדשות מצלמות הטלוויזיה, ו-אָדְגִיש שוב לצִידָם של המיקרופונים הטלוויזיוניים (!!). שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, נסים קיוויתי (אוטוטו, בן 96) ויורם ארבל (בן 80, היום) ולפניהם דן שילון (בן 82, היום), נחשבו שלושתם במשך שנים רבות וארוכות ולא בכדי לנושאי הדגל, ל-אַבִּירֵי המיקרופונים הטלוויזיוניים בגזרת השידורים הישירים הרבים ההם של אירועי הספורט השונים שהתרחשו והתקיימו בארץ ובעולם. שלושתם יבד"ל נותרו בלתי נשכחים (!). את מקומם ירש במידה רבה מאיר איינשטיין ז"ל אף הוא בלתי נשכח ואחריו רמי ווייץ יבד"ל. פוסט מס' 1112 הועלה לאוויר ביום רביעי-24 באוגוסט 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי ו/או צבירת מוניטין.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1112. אַחֳרָיוּתוֹ הכבדה של הַנוֹשֵא וּמַחֳזִיק הַמִיקְרוֹפוֹן הַטֶלֶוִויזְיוֹנִי. דִיוּק הַמַעֲשֶה ברמה מתמטית – פיסיקאלית, והַבִּיצוּעַ הַמוּקְפָּד מהיבטי עדשות מצלמות הטלוויזיה, ואדגיש שוב לצידם של המיקרופונים הטלוויזיוניים (!). נסים קיוויתי ויורם ארבל ולפניהם דן שילון נחשבו שלושתם במשך שנים רבות וארוכות ל-אבירי המיקרופונים הטלוויזיוניים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בגזרות השידורים הישירים הרבים של אירועי הספורט השונים בארץ ובעולם. פוסט מס' 1112. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 24 באוגוסט 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג yoashtvblog.co.il איננו נחקר ונכתב לצורכי השגת רווח, ו/או קבלת פרסום, ו/או צבירת ממון.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לציבור הקוראים ולמתעניינים בו.

פוסט מס' 1112. הַמִיקְרוֹפוֹן הַטֶלֶוִויזְיוֹנִי. דִיוּק מַעֲשֶה השידור ו-בִּיצוּעַ העברת המֵידָע לציבור באמצעותו, חייב להיות אָמִין ומְהֵימַן ברמה מתמטית-פיסיקאלית מוּקְפֶּדֶת (!). אַחֳרָיוּתוֹ הכבדה של הָנוֹשֵא וּמַחֳזִיק הַמִיקְרוֹפוֹן הַטֶלֶוִויזְיוֹנִי דורשת ממנו יכולות של מחשבה כישרון תיאור, נִיסוּח, דיבור, וניתוח אודותיו של כל אירוע במינימום טקסט (!). דִיוּק מַעֲשֶה השידור העוסק ונוגע ל-אופי מהירות תנועת הכדור באוויר, התנהגותו באוויר, והשפעת התנגדות שכבות האוויר על מעופו גם בשל צורה וסגנון הבעיטה בו של השחקן התוקף לרבות תנופת הרגל הבועטת הוא לחלוטין מדע (!). העברת המֵידָע החיוני לציבור באמצעות המיקרופון חייבת להיעשות ברָמָה מתמטית-פיסיקאלית (פופולארית), לצד הַבִּיצוּעַ הוויזואלי הַמוּקְפָּד מהיבטי עדשות מצלמות הטלוויזיה, ואדגיש שוב ומייד לצידם של המיקרופונים הטלוויזיוניים מהם בוקע מֶלֶל התיאור (!). נסים קיוויתי ויורם ארבל ולפניהם דן שילון נחשבו שלושתם במשך שנים רבות וארוכות ל-אבירי המיקרופונים הטלוויזיוניים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בגזרת השידורים הישירים הרבים ההם של אירועי הספורט השונים שנערכו והתקיימו בארץ ובעולם. אחריהם הופיעו לפני המיקרופון ועל מסך הטלוויזיה הישראלית לסניפיה השונים, שני השדרים מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ווייץ יבד"ל. (ראה ניתוח בפוסט הבא מס' 1113) פוסט מס' 1112 הועלה לאוויר ביום רביעי – 24 באוגוסט 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "הלֵיצָן נהיה למֶלֶךְ והנָבִיא נהיה לֵיצָן" (מתוך השיר שכתב "יהיה טוב" יונתן גפן והלחין ושר אותו דייוויד ברוזה).

ציטוט : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶה" (ספר "שופטים" בתנ"ך, פרק כ"א, פסוק כ"ה).

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. זהו משרד ההפקה והשידורים שלי בעיר אדמונטון ב-קנדה. מִבְצָע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 8 באתלטיקה קלה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. אנוכי בעת מנוחה קצרה בחדר הפיקוד, הניווט, ההפקה, התיאום, והשידורים הישירים שלנו ב- IBC ב-אדמונטון (Edmonton) בירת מחוז אלברטה בקנדה. מתלוצץ מול עדשת המצלמה, זהו סעדיה קאראוואני הטכנאי ומפקח ה- Sound, ה-Audio, והתקשורת המצוין והמיטבי שלי. אדם מוצלח ומוכשר וטכנאי ברמה גבוהה מאוד (!) לא היו רבים כמותו במקצוע הזה בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות אקטואליות.

העפלתה אמש של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה לשלב הבתים במפעל הכדורגל האירופי, הקרוי, "גביע אירופה לקבוצות אלופות" לאחר שסיימה בתיקו 2:2 את משחק הגומלין שלה בבלגראד נגד קבוצת הכוכב האדום (במשחק הראשון בחיפה ניצחה מכבי חיפה את הכוכב האדום בתוצאה 2:3) היא ראשית דבר פרס מוראלי ובעיקר כספי לנשיאה הוותיק, איש יקר, יישר דרך, ונאמן, אדם של משמעת וחזון, שקוראים לו יעקב שחר (!). מגיע לו. יענקל'ה שחר תבורך אתה ומשפחתך הפרטית שלך (!), ותבורך גם קבוצת מכבי חיפה. אשנה ואומר ואוסיף, כי אילו היו בישראל עוד כמה מנהיגים ברמה מדינית וכלכלית המקבילה לרמתו האישית של מר יעקב שחר בתחום העשייה בספורט הכדורגל, מדינת ישראל הייתה יוצאת נשכרת (מאוד). אנוכי מכיר אישית את יעקב שחר. בעיניי יעקב שחר הוא אזרח ו-מנהיג דָגוּל מרבבה (!). אומר שוב : יבורך האיש יענקל'ה שחר. אין הרבה אנשים כמותו במדינת ישראל העכשווית שלנו.     

1. ריבוי המפלגות הפוליטיות במדינת ישראל הדמוקרטית מכביד מאוד מכל היבט חברתי, כלכלי- פינאנסי, וביטחוני על אחדות האומה ועל גורלה העתידי. ככה זה לא יכול להימשך. מדובר באומה רוויה אולי באין סוף אנשים מוכשרים ונשים מוכשרות שלא יגיעו לעולם למיצוי יכולתם בשל זרמים פיזיים ונפשיים פוליטיים מרים וחריפים אשר מנוגדים לגמרי זה לזה.

2. ריבוי תאונות הדרכים בכל מדינת ישראל וגביית חייהם של מאות אנשים והפיכתם ל-ז"ל מצביעה על חולשתן של ממשלות ישראל לדורותיהן ועל חולשתה של משטרת ישראל הרופפת שאיננה מסוגלת, לא יודעת, ולא מוכשרת לכפות את חוקי מדינת ישראל על רבים מנהגי ישראל והתנהלותם בכבישי בארץ, לא כולם, אולם רבים מאוד שמפרים ביודעין את חוקי התנועה. לא יהיה כאן Happy end.

3. ה- "צ'ייסר" איתי הרמן עושה אותי למאושר יותר בחיי.

4. האחד שאין בלתי. אמנון אברמוביץ' עושה אותי למאושר יותר בחיי. יכולתו וכישרונו העיתונאי – טלוויזיוני להסביר, לנסח, ולהביע כמעט כל רעיון גם מורכב בפשטות ובמינימום מילים ראוי להערכה רבה (!). ל-הערצה (!). מר אמנון אברמוביץ' הוא Grand master בתחום המלל והניסוח בתעשיית השידורים בטלוויזיה באשר היא. איש אמין ומהימן, יוצא דופן באיכותו, בעל יושרה כעיתונאי טלוויזיה וכאדם שלעולם איננו מוּטֶה. בעיניי הוא סֵמֶל. אייקון בתחום. חברת החדשות של ערוץ 12 התברכה באוֹצָר.

3. תזכורת עבר. העיתונאי ושדרן רדיו "גלי צה"ל" יעקב ברדוגו התקוטט בתוכנית "חמש בערב" (יום שלישי – 24 בדצמבר 2019) On air בצורה ילדותית וגם מביכה עם המרואיין שלו רָם בֶּן בָּרָק (שימש בעברו משנה לראש המוסד בשנים 2011 – 2009 ו-מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגיים ועכשיו ח"כ מטעם מפלגת "כחול לבן"). לא מקובל. העיתונאי המארח יעקב ברדוגו הפסיד בגדול בשל צורת משחקו העיתונאית הקטנונית, סגנון שיחתו בעל נים מאיים על רָם בֶּן בָּרָק, ו- היעלבותו המגוחכת. גם הפרטנר שלו עידן קוולר נשמע פתטי כשהוא משמיע קול ענות חלושה ברקע כאילו מאחורי הקלעים  ו-גוֹעֵר בשני הניצים שמתווכחים ביניהם ב-טקסט מתחנן בסגנון בכייני, "…די, תפסיקו כבר…". היה מדובר בסצנה רדיופונית ברמה של בדיחה, כושלת ומביכה. סצנה שחשפה את המנווט של "חמש בערב" יעקב ברדוגו לא רק כאדם חלשלוש וילדותי בעל רגשי נחיתות שמתנהג כנעלב מקצועי, אלא גם כ-מי שמתחשבן עם בן שיחו, יָעֵנִי מזרה אימה ופחד באמצעות המיקרופון העיתונאי שאיננו פרטי שלו, תובע את עלבונו מרָם בֶּן בָּרָק כ-מבקש התנצלות, ומחפש נקמה. יעקב ברדוגו יצא רע במפגש הרדיו הזה עם רם בן ברק וגם מגוחך. מה זה צריך להיות הדבר הזה ? היכן העורכים והמפיקים של "חמש בערב" ? מי זה מרשה לו שָם להתנהג כך ברדיו ציבורי כאילו מדובר בבימה פרטית שלו ?

5. לאחרונה האזנתי לקונצרט לפסנתר של רחמנינוב, לקונצרט לחצוצרה של היידן, ו- לקונצרט לכינור של מנדלסון, ולפינלנדיה של סיבליוס. הקומפוזיטורים האלה הפכו אותי לא רק למאושר יותר בחיי אלא גם לרָגוּעֵ יותר, סבלני וסובלני יותר, ופחות כוחני וחד משמעי. אולם הזמר האמריקני אלביס פרסלי המנוח (1977 – 1935) איננו ו-לא נופל ב-מאום מארבעתם. גם לא הזמר ריקי נלסון. גם לא הזמר פול אנקה. גם לא הזמרת ברנדה לי. גם לא הזמרת אלה פיצג'ראלד. גם לא "החיפושיות". גם לא פט בּוּן. גם לא קוני פראנסיס. גם לא דוריס דיי. גם לא לואי "סאצ'מו" ארמסטרונג. גם לא פרנקי ליין. גם לא רוזמארי קלוני. גם לא מארינו מאריני. גם לא אדי קאלברט. גם לא דין מרטין. גם לא האחים אוורלי. גם לא פרי קומו. גם לא ריי צ'ארלס. גם לא "ארבעת האסים". גם לא פגי לי. גם לא הלן שפירו. גם לא "שלישיית קינגסטון". גם לא הארי בלפונטה

תזכורת מימים עברו: עיתונאי "הָאָרֶץ" מר עירד צפריר ו-רִיף מֶסִיקָה שחקן קבוצת הכדורגל של הפועל אוּם אֶל פָחְם.

תזכורת מהימים ההם : אני מניח שעיתונאי "הָאָרֶץ" עירד צפריר ואגף הראיונות שלו במדור "סגור לי ת'הפינה" שָם הוא מנהל במוסף הספורט של העיתון שיחות עם אישי ספורט שונים, חשובים למו"ל "הארץ" עמוס שוקן ועורך "הָאָרֶץ" אלוף בן. אינני מכיר את עירד צפריר, אף פעם לא שוחחנו, ו-מעולם גם לא ראיתיו, אבל אני משתדל לקרוא את הראיונות שהוא עורך עם גיבורי היום והשעה. בדרך כלל הוא מנהל שיחות נחרצות עם בני שיחו. זהו אגב תפקידו. אבל משהו השתבש בשיחה האחרונה שערך עירד צפריר ביום ראשון – 22 בדצמבר 2019 עם שחקן הכדורגל הפורה והמוכשר של קבוצת הפועל אום אל פחם ריף מסיקה בן 30, למחרת הניצחון הדרמטי של אום אל פחם על מכבי ת"א 2:3 (שבת – 21 בדצמבר 2019) בשלב 1/16 של גביע המדינה בכדורגל. ריף מסיקה בעט בכדור בדקה ה- 77 של ההתמודדות מטווח של 26 מטר לעבר שערה של מכבי ת"א. התוצאה הייתה עדיין 2:2. בחלוף שנייה אחת פגש הכדור של רִיף מֶסִיקָה את רשת מכבי ת"א והעניק יתרון 2:3 לקבוצתו אום אל פחם. זה לא היה רק שער ה-ניצחון של ריף מסיקה במשחק אלא גם שער ה-הדחה שסילק את אלופת המדינה מכבי ת"א מהמפעל. הפועל אום אל פחם העפילה לשלב 1/8 הגמר של המפעל בעוד מכבי ת"א סולקה ממנו. 23 בדצמבר 2019. לפני שנתיים ותשעה חודשים. עירד צפריר איתר את ריף מסיקה וערך עמו שיחת-ריאיון שהתפרסם ב-עיתון  "הָאָרֶץ" ביום שני – 23 בדצמבר 2019, אולם הוא עירד צפריר לא הגיע מוכן למעמד, ועסק ב-סַפְרוּת במקום להתעמק ב-מתמטיקה. כדורגל הוא משחק מתמטי שנועד לאנשים חושבים (!).

עירד צפריר : "שמע, היה לך משחק נהדר, בנית את המשחק, הבקעת גוֹל גדול. תאר לי את הגוֹל".

ריף מסיקה : "היה מהלך כדורגל מהסרטים. נדב מוניס מסר לניב סרדל, שנתן עקב לאבו שאקר, שמסר לי בנגיעה. מרגע שהכדור יצא מהרגל ועד שפגש את הרשת עברו משהו כמו שלוש דקות". (הערה שלי : מדובר בתשובה משובשת לחלוטין, נטולת פוקוס, והערכת זמנים מוטעית לגמרי של ריף מסיקה ללא התערבותו וללא תיקונו של המראיין עירד צפריר. איזה שלוש דקות ואיזה נעליים (!). משך זמן מהלך המסירות הנ"ל מאיש לרעהו אותו מתאר ריף מסיקה ובסופו הבעיטה המסיימת שלו בדקה ה- 77 וכיבוש שערה של מכבי ת"א שהעלה את אום אל פחם ליתרון  2:3, נמשך 10 (עשר שניות) בלבד ולא 3 (שלוש) דקות (!). עירד צפריר מקבל את התשובה כמות שהיא מבלי להתעכב ומבלי להבהיר את שגיאת הערכת הזמן התמוהה של ריף מסיקה, ועובר לשאלה הבאה כ-אוטומט.

עירד צפריר ממשיך ושואל : "כי הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד…?". (הערה שלי : מה פירוש "הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד ?" שתי המילים "בעיטה חזקה" הן תיאור רגשי – ספרותי וגם יחסי חסר נתונים עובדתיים. שתי המילים הללו מבטאות התרשמות אישית פרטית של האיש שחווה את החוויה, מלווה בהערכת יחסית בלבד, שוב אישית שלו, הנוגעת ל-עוצמת מהירות תנועת הכדור, אולם אין מדובר בניתוח וחישוב מתמטי שאמורים להביא את התוצאה האמיתית של נתוני הבעיטה של ריף מסיקה לקוראי "הָאָרֶץ". בעיני המתבונן הראשון הבעיטה של ריף מסיקה הייתה חזקה אולם בעיני המתבונן השני היא הייתה בעלת עוצמה בינונית לגמרי, ובעיני המתבונן השלישי הייתה רק בעיטה נחמדה. השימוש החוזר ונשנה של כל מיני שדרנים וכל מיני עיתונאים בביטויים "רִגשיים" אינדיבידואליים פרטיים וספרותיים נטולי עובדות, כמו : "בעיטה נפלאה", ו/או "בעיטה מדהימה", ו/או "בעיטה חזקה", ו/או "בעיטה שלא ניתנת לעצירה", ואו "בעיטה בה לשוער לא היה כל סיכוי להגיע לכדור", וכו', מבלי לציין במפורש כי המהירות הממוצעת של תנועת הכדור שהעניק לו ריף מסיקה ואשר הכריע את תוצאת המשחק 2:3 לטובת אום אל פחם הייתה 93.6 קמ"ש, היא שפה ילדותית של אותו המתבונן. הגדרה כללית ו-"ספרותית" מידי שלו, ולכן מגוחכת. זאת שפה עיתונאית דלה שמתאימה לשיח של דרדקים בכיתה ג' בבי"ס יסודי. שפת האינפורמציה הדלה והמוגבלת הזאת של המראיין עירד צפריר מזכירה לי כל מיני רבדים של כל מיני מורים, מדריכים, ומאמני ספורט בכל הדורות ובכל הענפים השונים, ואשר גם היום באים לחניכים שלהם, דרדקים וגם סטודנטים בוגרים, ומעירים להם כל מיני הערות תיקון סתמיות ברמה של טענות מטופשות, כגון : "אתה מוכרח לרוץ יותר מהר…", ו/או "אתה מוכרח לנתר יותר גבוה…", ו/או "אתה מוכרח לקפוץ יותר רחוק…", ו/או "אתה צריך לנגוח יותר מדויק…" – אולם מבלי להסביר להם ולתדרך אותם כיצד ואיך לעשות זאת נכון כדי לרוץ מהר יותר ו/או לנתר ו-לקפוץ גבוה יותר ורחוק יותר. הטיעון וההגדרה הרִגְשִית והספרותית – פרטית של העיתונאי עירד צפריר "הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד" ללא ביאור מתמטי של הנתונים המרכיבים אותה הוא כללי, לא מפורט, ולא מדויק. בעייתי ולכן חסר ערך. בלתי אפשרי עבורי לקבל את האינפורמציה הדלה הזאת והלא מעודכנת של עירד צפריר, אותה הוא מוסר לציבור וגם לי, למרות שהוא עושה זאת על פי סמכות שהעורך אלוף בן והמו"ל עמוס שוקן מקנים לו. "הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד" היא ביטוי ספרותי נעדר עובדות אודות הדרך + הזמן + המהירות שעשה הכדור בעת מסעו לעבר שערה של מכבי ת"א. "הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד" מבטאת רעיון שהוגה עירד צפריר ו-עוסק בהערכה ספרותית, אולם מפני שהוא אמור לנתח עובדה מתמטית (ולא לעסוק בספרות), הטקסט סתום, חסר פירוש, ו-נעדר ערך, ולכן לא חשוב. "הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד" היא התרשמות אישית פרטית, יחסית, וסַפְרוּתִית. הבעיטה לא הייתה חזקה במיוחד היא בעיני המתבונן עירד צפריר אבל הייתה חזקה מאוד על פי חוות דעתו של רִיף מֶסִיקָה. 

ריף מסיקה : "הייתה חזקה מאוד". (הערה שלי : מה פירוש ההגדרה "הבעיטה הייתה חזקה מאוד ?" מדובר בתשובה רגשית של ריף מסיקה שמבטאת תחושה נעדרת נתון מתמטי עובדתי, כמו למשל מה הייתה מהירות תנועת הכדור באוויר אותו בעט לשער מכבי ת"א).

עירד צפריר : "השוער יאניוטיס עמד שמאלה מידי, קלטת שהוא לא עומד באמצע השער ?"

ריף מסיקה : "לא, פשוט ראיתי שאין לי אופציית מסירה, הנפתי את הרגל, הכדור נדבק בדיוק אפוא שאתה חולם בחלומות הכי וורודים".

ניתוח וחישוב מתמטי פשוט ומהיר בן לא יותר מ-עשר שניות של בעיטת השדה של רִיף מֶסִיקָה בדקה ה- 77 במשחק אום אל פחם נגד מכבי ת"א ולעבר שערה של מכבי ת"א, ואשר הניבה את השער השלישי לזכות קבוצתו, ובסופו של עניין התברר כי מדובר בשער ניצחון שהכריע את תוצאת המשחק, קובעים כלהלן :

א. הכדור נבעט מטווח של 26 (עשרים ושישה) מטר משערה של מכבי ת"א וכעבור שנייה אחת חצה את קו השער של מכבי ת"א, חדר אותו, ונתקל ברשת.

ב. כלומר, אם הכדור עבר את הדרך של 26 מ' בזמן של שנייה אחת הרי שבתרגום למהירות תנועה ב-קמ"ש, הכדור של רִיף מֶסִיקָה נע באוויר ב-מהירות (ממוצעת) של 93.6 קמ"ש.

ג. כל כוח הבעיטה של רִיף מֶסִיקָה עבר דרך מרכז הכובד של הכדור והקנה לו תנועת הסעה (!). לא התרחשה כאן כל איבוד אנרגיה. בניגוד לבעיטה אחרת בה הבועט מפריד כוחות מראש בעת מגע נעלו בכדור, כשווקטור אחד מאיץ את הכדור לפנים והווקטור השני מקנה לכדור תנועה סיבובית סביב עצמו, ואז בגלל התנגדות האוויר ואופן זרימת שכבות האוויר סביב הכדור, נוצרים הפרשי לחצים שמאלצים את הכדור לנוע במסלול פאראבולי עָקוּם. ובכן, הכדור של ריף מסיקה צבר מהירות ממוצעת של 93.6 קמ"ש. הרגל איננה איבר תנועה מדויק כמו היד, אולם ריף מסיקה היה בר מזל מפני שתנופת רגל ימין שלו העניקה לכדור בפעם הזאת מסלול תנועה מדויק (מאוד). האם מדובר בבעיטה חזקה ? התשובה שלי היא מתמטית : 93.6 קמ"ש היא מהירות איטית לעומת 130 קמ"ש אולם מהירה לעומת 50 קמ"ש. כפי שאמר בזמנו פרופסור אלברט איינשטיין : "הכול יחסי בעולמנו, שלוש שערות על הראש זה מְעַט – שלוש שערות במָרָק זה הָמוֹן".

הגדרה של שַדָּר X, ו/או של פַּרְשָן Y, ו/או של שַֹחְקָן Z שמדווחת ו-מספרת אודות "בעיטה חזקה" כלשהי על כַּר הַדֶשֶא לעבר מטרת השער, אולם מבלי לציין לציבור את נתון טווח הבעיטה, מבלי לומר לציבור את נתון משך הזמן בו עובר הכדור את כברת הדרך המדוברת, ומבלי להסיק על סמך שני הנתונים הקודמים את נתון מהירות תנועת הכדור לפנים ב-קמ"ש, הופכת במקרה הנדון הקונקרטי את העיתונאות של עירד צפריר להתרשמות אישית דַרְדָקִית ו-סַפְרוּתִית שמבוססת על רֶגֶש ולא על שֵכֶל. לא רציני. עיתונאי "הָאָרֶץ" עירד צפריר הפיק באמצעות המקלדת שלו טקסט  מעין בלטריסטי כללי מִידַי ולא מדויק.

בכל פעם ש-שַדָּר X ו/או עיתונאי Y מדווח לכם בהתרשמויותיו והערכותיו "הַסַפְרוּתִיוֹת" הדנות ב- הגדרות כמו "בעיטה חזקה", ו/או "נפלאה", ו/או "נהדרת" (במקום שימוש בעובדות מתמטיות), מותר לכם ויש לכם את מלוא הזכות לעצור אותו, להתערב בנעשה כקליינטים – מאזינים שלו, להקשות עליו, ולצוות עליו, כלהלן : "…תפסיק לקָשְקֵש לנו…איננו דרדקים בכיתה ג' בבי"ס יסודי…אנחנו דורשים ממך למסור לנו מידע מתמטי אודות מהירות תנועת הכדור…".

טקסט תמונה : תזכורת מיום שבת של 21 בדצמבר 2019. זהו תיעוד "מוקפא" של המצב המציג את עמדת הפתיחה ב- Long shot של האירוע המדובר הנ"ל בטרם הבעיטה המכריעה של ריף מסיקה בדקה ה- 77 של המשחק הפועל אום אל פחם – מכבי ת"א, ואשר הסתיים בתוצאה 2:3 בשלב 1/16 של גביע המדינה בכדורגל. התצלום הזה מתעד את שחקן אום אל פחם ריף מסיקה (רביעי מימין) מניף את רגל ימין שלו בדרך ל- "בעיטה מלאה" בכדור. מדובר בסגנון של תנופת רגל מדויקת ומוקפדת ו- ייצור והפעלת אנרגיה ע"י השחקן שמתועלת ו-אמורה לעבור כולה נֶטוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור, מבלי לאבד שאריות (אנרגיה) ומבלי להפריד כוחות, פעולה האופיינית לבעיטות מסובבות. "הכדור המלא" הזה שבעט רִיף מֶסִיקָה לשער מכבי ת"א מטווח של 26 מ' צבר מהירות ממוצעת של 93.6 קמ"ש וחצה את קו שערה של מכבי ת"א בתוך שנייה אחת. (צילום וסריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

יום ראשון – 19 במארס 1989. אצטדיון רמת גן ההוא לפני יותר מ- 33 שנים. תזכורת אודות דיוק המעשה והביצוע המוקפד הנוגע לבעיטה החופשית המסובבת והמסוכנת במשחק הכדורגל. המאבק ההוא בדקה ה- 71 על כר הדשא באצטדיון רמת גן בין השחקן הבועט החופשי המחונן האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס לבין השוער הלאומי הכושל בוני גינזבורג.  

ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך כבר לפני שנים רבות לנשק השמדה ספורטיבי. הניתוח הבא והחוזר בפוסט מס' 1112 עוסק בתמימותו, נאיביותו, וחולשתו ההיא של השוער הלאומי בוני גינזבורג לפני שנות דוֹר באותו יום ראשון ההוא של 19 במארס 1989 בדקה ה- 71 של משחק קדם גביע העולם באצטדיון ר"ג בין נבחרות ישראל ואוסטרליה, בה נכשל ו-נכנע ל- בעיטה חופשית של צ'ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) מטווח של 28 מ'. בוני גינזבורג הַמוּבַךְ, מְשוּלָל הָבָנָה, וחסר כל יֶדָע ו-כִישָרוֹן לקרוא את מפת הקרב, נחשף אז בכל מערומיו כשוֹעֵר בּוּר ודַל הָשְכָּלָה בתְּחוּם מול בועט הכדורים החופשיים הַמְחוּנַן האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס. זה מחַד. מאִידָךְ, יורם ארבל התגלה שוּב ב- עַרְבוֹ של יום ראשון ההוא – 19 במארס 1989 לפני יותר מ- 33 שנים כ- רָב אמן טלוויזיוני בהגיית טקסטים פדנטיים, חסכוניים, יעילים, ומדויקים. בתחום הטלוויזיוני -תקשורתי הקונקרטי הזה לא היו לו מתחרים. אולי נסים קיוויתי. יורם ארבל ניצב אז מעל הריסותיו וחורבותיו של  אותו בוני גינזבורג השוער הלאומי הכושל ההוא וסוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת שלו, והכריז בדקה ה- 71 של ההתמודדות למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כשהוא נוֹזֵף נֶחְרָצוֹת בקול הבריטון שלו ב-גְנוּת כל שחקני נבחרת ישראל ההם, את הטקסט הזה, כלהלן : "…ככה לא בונים חוֹמָה… זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חוֹמָה…". כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. פוסט 1112 הועלה לאוויר ביום רביעי – 24 באוגוסט 2022.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת אודות דיוק המעשה והביצוע המוקפד : הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך כבר לפני שנים רבות לנשק השמדה ספורטיבי. הניתוח החוזר בפוסט מס' 1112 עוסק בתמימותו, נאיביותו, וחולשתו של השוער הלאומי בוני גינזבורג לפני יותר מ-שנות דוֹר באותו יום ראשון ההוא של 19 במארס 1989 בדקה ה- 71 של משחק קדם גביע העולם ההוא באצטדיון ר"ג ההוא בין נבחרות ישראל ואוסטרליה, בה נכשל ו-נכנע שוער נבחרת ישראל ל- בעיטה חופשית של צ'ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) מטווח של 28 מ'. בוני גינזבורג הַמוּבַךְ, מְשוּלָל הָבָנָה, וחסר כל יֶדָע ו-כִישָרוֹן לקרוא את מפת הקרב, נחשף אז בכל מערומיו כשוֹעֵר בּוּר ודַל השכלה בתחום מול בועט הכדורים החופשיים הַמְחוּנַן האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס. זה מחַד. מאִידָךְ, יורם ארבל התגלה אז שוב בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא באצטדיון ר"ג ההוא, ב- עַרְבוֹ של יום ראשון ההוא – 19 במארס 1989 כ- רָב אמן טלוויזיוני בהגיית טקסטים פדנטיים, חסכוניים, יעילים, ומדויקים. בתחום הטלוויזיוני-תקשורתי הקונקרטי הזה לא היו לו מתחרים. אולי נסים קיוויתי. יורם ארבל ניצב אז מעל הריסותיו וחורבותיו של אותו בוני גינזבורג השוער הלאומי הכושל ההוא וסוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת שלו, והכריז בדקה ה- 71 למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כשהוא נוֹזֵף נֶחְרָצוֹת בקול הבריטון שלו ב-גְנוּת כל שחקני נבחרת ישראל ההם, כלהלן : "…ככה לא בונים חוֹמָה…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חוֹמָה !!!…". כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. פוסט 1112 הועלה לאוויר ביום רביעי – 24 באוגוסט 2022.  

הטפת מוּסָר מילולית וגראפית.

זה היה מזמן לפני כמעט עשר שנים. ה- Pre Game Show ההוא של המשחק בית"ר ירושלים – מכבי ת"א (1:1) בליגת העל בכדורגל באצטדיון ר"ג ביום שני – 10 בדצמבר 2012 עורר נשכחות. חמישה אנשים ניצבו סביב עמדת השידור הקרקעית בפאנל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ז"ל ההוא. ביניהם גם שַדָּר המשחק יורם ארבל. אינני זוכר בדיוק מה אמרו קודמיו המנחה בוני גינזבורג (עבד אז עדיין בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורי – ערוץ 1), שני פרשני הפאנל אלון חזן ואבי נמני, והפרשן המוביל בשידור הישיר דני נוימן, וזה גם לא כל חשוב, אולם אני זוכר היטב מה אמר יוֹרָם אַרְבּלֵ אחרון הדוברים למנחה בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בטרם שריקת הפתיחה : "…לפני זה ברשותך אני רוצה לדבר על אצטדיון רמת גן…רק לפני 23 שנה נִיחַסְתִּי (סלנג זול ו-מכוער) אותך טוב טוב באצטדיון הזה…אני לא אוהב לשדר מאצטדיון ר"ג…הוא בנוי בשיטה הסובייטית, אצטדיון פתוח…מצעדים של טנקים יכולים לעבר כאן…". יורם ארבל היה שדרן אך לא עיתונאי וגם לא התבטא כעיתונאי. הוא איש וותרן וכַנוּעַ ולכן לא אמר לבוני גינזבורג אז במסגרת אותו הפנל ההוא באצטדיון ר"ג את הטקסט ההיסטורי והכֵּן, שהיה צריך להיאמר על ידו, ולא נאמר, כלהלן : "…בוני גינזבורג כאן באצטדיון הזה פישלת בגדול לפני כ- 24 שנים נגד נבחרת הכדורגל של אוסטרליה אתה והחומה שלך. על אוזלת היד שלך כשוער לאומי וחוסר האונים של חומתך נבנה הסלוגן שלי, "ככה לא בונים חומה"…". במקום זה שִרְבֵּט לו יורם ארבל טקסט רכלני מטופש, בזו הלשון : "ניחסתי אותך טוב טוב…ו-בהמשכו בְּלָה…בְּלָה…בְּלָה…". כְּלוּם. נָדָה. עיתונאות תפלה ו/או שוּם עיתונאות. כל ניסוח טוב. אבל מה, לשַדֵר יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא שַדְרָן מְבוֹרָךְ שניחן ב-איכות מיתרי גרון נפלאים ואיש נבון שיודע להתיידד עם המיקרופון.

היום הזה, יום שלישי של 24 בדצמבר 2019, אני ניצב במקומו של יוֹרָם אַרְבֵּל ומטיף לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מוּסָר אווירודינאמי ברמה פופולארית. לפני אוֹטוֹטוֹ כמעט 31 שנים, ביום ראשון – 19 במארס 1989, התמודדה באצטדיון ר"ג נבחרת ישראל בראשות המאמן יוֹסֵף מִירְמוֹבִיץ' ז"ל נגד נבחרת אוסטרליה בראשות מאמנה פְרָנְק אֶרוֹק במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. המשחק עורר עניין עצום בציבור ואנוכי כעורך ומפיק ראשי ו- מנווט שידורי הספורט דאז של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הבאתי לאצטדיון הלאומי ב- ר"ג את ניידת השידור הגדולה שלנו, 6 מצלמות + 3 יחידות של הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות, ו- 60 עובדים. יוֹאָב פֶּלֶג הבימאי המצוין של כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם נבחר על ידי לשַמֵש בימאי גם בשידור הישיר היוקרתי הזה. על יוֹרָם אַרְבֵּל יבד"ל הטלתי את המשימה להיות השַדָּר המוביל. אמציה לבקוביץ' ז"ל נקבע להיות הפַּרְשָן (בעידן של טרום אבי רצון). אצטדיון ר"ג היה מלא עד גדותיו. משטרת ישראל הודיעה לי כי 48000 (ארבעים ושמונה אלף) צופים גודשים את היציעים. בדקה ה- 71 של המשחק התגלה השוער הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג במערומיו, שוער בּוּר (בתחום הידע הקונקרטי הנדון כיצד להגן על שערו מפני בעיטות חופשיות), ובשיא חולשתו התבונתית בנושא הנחקר. הוא נחשף לא רק כשוער חסר אונים, אלא כחסר ידע בסיסי מינימאלי במתמטיקה פיזיקלית וב-אווירודינאמיקה של הכדורגל ובהבנת התנהגות הכדור העגול שנע במהירות גבוהה בחלל האוויר מול התנגדות האוויר. מדובר בנושא סבוך, מורכב, ומרתק. צריך לזכור ולדעת שהאוויר הוא חוֹמֶר (!), ולכן השפעתו על התנהגות הכדור (משקלו כ- 420 גרם והיקפו כ- 70 ס"מ) שנבעט ונע במהירויות גבוהות (לאחר בעיטה מסובבת ו/או בעיטת הסעה) היא דרמטית (!).

בוני גינזבורג נחשף באותה הדקה ה- 71 ההיא במשחק ההוא ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג ביום ראשון ההוא של 19 במארס 1989 במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990 לא רק כשוער לא נָבוֹן, אלא גם כ- אדם מְעוּט השכלה בתחום שנוגע ו-מֵשִיק לו ישירות, ו-לא חכם. הוא וגם שני המאמנים המנוחים של נבחרת ישראל דאז יצחק שניאור ז"ל ויעקב גרונדמן ז"ל היו משוללי כל ידע בתחום האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, ולכן גם משוללי כל יכולת וכישרון כדי לנתח ולהציב פתרונות מול אותו ה-אתגר הקרוי "בעיטה חופשית" שהניח לפִתְחָם צ'ארלי יאנקוס. שופט המשחק הגרמני נוינר העניש את נבחרת ישראל באותה הדקה ה- 71 ההיא בהתמודדות והעניק לאוסטרליה בעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים משערה של נבחרת ישראל (השער הדרומי באצטדיון ר"ג), קצת מצד ימין.

ובכן בתוך שנייה אחת הוברר כי השוער הלאומי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג ושני מאמניו בנבחרת ישראל יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל לא הכינו כלל את שיעורי הבית שלהם. הם לא למדו ולא הכירו את תכונותיו של הבועט האוסטרלי המחונן צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. לא היה להם שום מֵידָע אודותיו. אפילו לא טיפת מוּשַג אודות כישרונו כרב אמן של בעיטות חופשיות במשחק הכדורגל, אותן הוא מבצע תמיד ברגל ימין שלו (!), שום פיסת אינפורמציה בתחום ההתמחות והספציאליטה הזה שלו, ושום מינימום סקאוטינג. כלום מוֹדִיעִין. אֶפֶס ריגול נגדי. הזמנתי אז את שני מאמני נבחרת ישראל ההם יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל למשרדי בירושלים שלושה ימים לפני המשחק, כדי להקרין בפניהם ועל מנת שיוכלו שניהם לצפות על המכשיר הטלוויזיוני שלנו ה- BVU, בחומר שסיפקה לי אודות צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הטלוויזיה היוונית הציבורית ERT – אך שניהם סירבו בטענה שאין להם זמן. שני מאמני נבחרת ישראל בכדורגל דאז יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל ושוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג יבד"ל לא ידעו, לא שמעו, ולא הכירו כלל את שחקן נבחרת אוסטרליה צ'ארלי יאנקוס ותכונותיו, ולבטח לא היו מודעים כי הוא בועט רק ברגלו הימנית את בעיטותיו החופשיות. לא ייאמן, אבל צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס נותר אנונימי עבור בוני גינזבורג ושני מאמניו עד אותה הדקה ה- 71 הקרדינלית ההיא במשחק הכדורגל ההוא שנערך באצטדיון ר"ג ביום ראשון – 19 במארס 1989 ישראל – אוסטרליה (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990). המוניטין הבינלאומי של צ'ארלי יאנקוס כבועט מחונן של כדורים חופשיים הלך לפניו אולם הפלא ופלא הוא טרם הגיע למדינת ישראל. בהתמודדות הבלתי הלך נשכחת ההיא באצטדיון ר"ג ב- 19 במארס 1989 קנה צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 את המוניטין שלו באלגנטיות ויורם ארבל את תהילתו כשַדָּר כדורגל. שניהם, צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ויוֹרָם אַרְבֵּל נבנו על הריסותיה ו-חורבותיה של אותה החוֹמָה שהאדריכל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנה וקרסה בתוך שנייה אחת, בגלל מחסור של כִּישָרוֹן ויֶדָע לא רק בתורת הכדורגל, אלא גם בשל היעדר השכלה בסיסית שלו ושל שני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל במדעי הפיזיקה, המתמטיקה, וה- אווירודינאמיקה העוסקים בחקר הבעיטות החופשיות המסובבות במשחק הכדורגל ותנועת הכדור בחלל האוויר מול התנגדות האוויר שיש לה השפעה דרמטית על התנהגותו של הכדור ועל תוואי תנועתו. יוֹרָם אַרְבֵּל שאג ל- מיקרופון לאחר שהכדור של צָ'אְרִלי יָאנְקוֹס פגש בתוך שנייה אחת את הרֶשֶת של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג, כשהוא משנה אינטונציות, ונוזף בנבחרת שלנו, כלהלן : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ברור שיורם ארבל היה שטחי במלל הדרמטי שלו, משום שלא העמיק ולא פירט את הכישלון וההתמוטטות לפרטים. במקום לבוא בטענה אישית לשוער הלאומי, ולומר לו, "…הֵיי בוני גינזבורג, ככה לא בונים חומה…", הוא האשים את כולם. הוא רשם ודִקְלֵם כתב קטגוריה כללי למרות שידע היטב כי השוער הלאומי של נבחרת ישראל הוא המתכנן וה-בַּנַּאי של החומה הלאומית. הוא האחראי הראשי להקמתה. הוא האחראי הראשי ל-קביעת מידותיה אורכה ורוחבה. הוא המחליט הראשי כמה נדבכים יאיישו אותה והוא המכוון הראשי ו-האיש שמציב אותה במקום עומדה.

19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. ובכן, חישוב מתמטי פשוט קובע שאם הכדור החופשי שבעט השחקן האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס עבר את כברת הדרך של 28 מ' שהפרידה בין מקום מנוחתו הנַיֶיחֶת (ללא תנועה) על כַּר הַדֶשֶא באצטדיון ר"ג בטרם הבעיטה החופשית המסובבת לבין קו שערו של בוני גינזבורג בתוך שנייה אחת, הרי שהוא צבר מהירות ממוצעת של 100.8 קמ"ש בדרכו לעבר השער הישראלי של בוני גינזבורג (!). חישוב אווירודינאמי (יסודי ופשוט) מוכיח כי התנגדות האוויר למְעוֹף הכדור עוֹלָה בריבוע למהירות תנועתו. ובכן, אם כך, השפעת התנגדות האוויר על מעוף הכדור ה-מסובב שנע במהירות גבוהה היא דרמטית (!). בשל הפרשי הלחצים של זרימת שכבות האוויר משני צידיו, משתנה תוואי ההתקדמות שלו לפנים, ובמקום לנוע בקו ישר מסלול תעופתו מתעקם בהתמדה והופך לפאראבולי. בוני גינזבורג נטול כל ידע בסיסי במתמטיקה פיזיקלית ובאווירודינאמיקה אלמנטרית של תורת הכדורגל, עשה אז בדקה ה-71 של המשחק ההוא לפני 33 שנים ב-19 במארס 1989 את כל השגיאות האפשריות (כ-שוער כדורגל נטול ידע) מול הבועט האוסטרלי המחונן צ'ארלי יאנקוס ושילם מחיר יקר בתוך שנייה אחת (שנייה אחת, הייתה משך תנועת הכדור המסובב של צ'ארלי יאנקוס באוויר משבריר השנייה של הבעיטה ועד חציית קו שערו של בוני גינזבורג שוער לאומי בּוּר ועני בידע והשכלה מתמטית-פיסיקאלית). מדובר מנקודת מבטי באירוע בלתי נשכח למרות שחלפו מאז כבר יותר משנות דוֹר. השמועה אומרת ש-משחק הכדורגל הוא משחק פשוט. היא נכונה בחלקה. אולם משחק הכדורגל היא תורה מורכבת יותר ממה שרוב הציבור חוֹשֵב אודותיו ו-נועדה לאנשים נבונים (!)   

השחקנים הם כמו נדבכים שמרכיבים את החומה את קיר המגן על פי המיקום ה- גיאוגראפי היחסי שלה במגרש, הכיוון, עובייה, ועמדות השחקנים – בתוך החומה שנקבע והועיד להם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הם השחקנים עושים מה שאומרים להם, את מה שאומר להם השוער. אך נעזוב זאת כעת כדי לא לקלקל את הסיפור. מעניין מהיבט הַהֵד התקשורתי – טלוויזיוני, כיצד מחַד הריסת החומה קוברת תחתיה את הבַּנַּאי שלה, ומאידך מרוממת את האיש שתיאר בשידור ישיר את קריסתה. השוֹעֵר – בַּנַּאי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין דבר ב-אווירודינאמיקה של הכדור ובאנטומיה של השחקן הבועט, הושלך לירכתי ההיסטוריה לא רק בשל קריסתה, אלא גם בגלל שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיאר את נפילתה ב- 16 מילים.

לשַדֵר – יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא איננו עיתונאי אך בהחזקת מיקרופון הוא מומחה. משקלו הסגולי ההיסטורי של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כשוער נבחרת ישראל בכדורגל – זעיר. יזכרו אותו כשוער שפישל לא רק נגד אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 ברמת גן אלא גם במשחק קדם גביע העולם של מכסיקו 1986 נגד נבחרת ניו זילנד ב- 26 באוקטובר 1985 באוקלנד. פעם אחת יצא הרחק משערו וחטף גוֹל מביך בבעיטה קשתית. נבחרת ישראל ניגפה במשחק הזה נגד ניו זילנד החלשה בתוצאה 1:3. אי אפשר להזכיר את שמו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנשימה אחת אחת עם יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב. אך בל אקדים את המאוחר.

ביצוע הבעיטה החופשית בכדורגל נשען על מדע האווירודינאמיקה. משולבים בו מדעי המתמטיקה והפיזיקה, וגם פרק מ-מדע גוף האדם. אנטומיה. כדאיות הצבת חומה (במידה והיא נדרשת) היא גם כן מדע. הצבת חומה איננה דבר אוטומטי. וודאי לא גודלה ו-עובייה. כמות הנדבכים בתוכה איננו עניין רוטיני. בנאי החומה הלא הוא השוֹעֵר, חייב ללמוד ולהכיר בטרם הבנייה את סוד הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת אופי הבועט, באיזה רגל הוא בועט, ואת פוטנציאל התופעות האווירודינאמיות המשפיעות על מעוף הכדור ונִלוות אליו בדרכו לשער, ואשר עתיד לסַכֵּן אותו את השוֹעֵר. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית חושפת את סודות האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת הסכנה שטמונה בה ואורבת לשוערים. תמיד שאלתי את עצמי האם הצבת החומה נדרשת בכל סיטואציה ובכל מרחק ? לא בטוח ! למרות שעד עצם היום הזה לא נתקלתי בשוער שיוותר על הצבת חומה. ראיתי בקריירה הטלוויזיונית שלי מאות חומות שקרסו מפני שהסתירו לשוער את שדה הראייה שלו. הן אומנם הפריעו לבועט אך יותר הזיקו לשוֹעֵר. ווירטואוז הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הוא שהפך את הבעיטה החופשית ל- "נשק השמדה" ספורטיבי פופולארי על כר הדשא (!) ב- המוני מגרשים אך הוא לא היה הראשון. הקדימו אותו הווירטואוזים הברזילאים. כבר ב- 1979 ביימתי ושידרתי ב- "מבט ספורט" סרט מיוחד בן כ- 25 דקות שדן בעקרונות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל והתופעות האווירודינאמיות הנלוות אליה, ואשר מסכנות את השוערים באשר הם. בסרט הזה הראיתי אוסף של בעיטות חופשיות מסובבות של אוּרִי מַלְמִילְיָאן, מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר, יְהוּדָה שָהרָבַּנִי, הברזילאים פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה, הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף, ואחרים. באמצעות ניתוח אווירודינאמי מתמטי – פיזיקאלי הסברתי מדוע הן מסוכנות ביותר. הטעות הקשה של שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ו-יַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל ב- 19 במארס 1989 נבעה מאי רצון ללמוד ומחוסר ידע אלמנטרי בפיזיקה ומתמטיקה. לבעיטה החופשית המסובבת מספר יתרונות מול בעיטת ההסעה הישירה והחזקה (ב- עת בעיטות חופשיות) שהייתה מקובלת פעם לפני שנים רבות, ואין משתמשים בה עוד כי היא הרבה פחות יעילה. 

התפתחות טכנולוגיית הצילום ברבות השנים באירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה בארץ ובעולם מסבירה במשהו את ההתפתחות המקבילה של כישרון השידור ויכולת האבחנה והביטוי של שַדָרֵי הספורט. פנינת השידור של יורם ארבל משאִבְחֵן בשידור ישיר ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" (AZTECA) ב-מכסיקו סיטי במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה (1:2) את "יָד האלוהים" כמעשה מִרְמָה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה – עילאית ! היא איננה נופלת באיכותה מהסלוגן שהגה ב- 1989 כשזעק בשידור ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "ככה לא בונים חומה", בעת הבקעת שערו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מבעיטה חופשית מסובבת במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. מדובר בשתי פניני שידור ש-היו בשעתו הפצת אור טלוויזיוני, אך היה בכל זאת הבדל ביניהן. אבחון מעשה הַמִרְמָה של "יָד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה במונדיאל מכסיקו 1986 בתריסר מילים, בלבד, "…לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן…", נעשה בהברקת ניסוח גאונית בת שניות, ואילו הסלוגן, "…ככה לא בונים חומה…", שלוש שנים מאוחר יותר צמח, הבשיל, ונאמר על קרקע פורייה מוכנה מבעוד מוֹעֵד.

אשנה ואומר שוב : הניסוח ההוא של יורם ארבל אודות ביצועיו של הארגנטינאי דייגו ארמאנדו מאראדונה המנוח ב- 22 ביוני 1986 במשחק 1/4 הגמר ה- "אצטקה" של מונדיאל מכסיקו 1986 בין נבחרות ארגנטינה ואנגליה נבנה על קרקע בתולית. הקביעה שלו שלוש שנים אח"כ ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק קדם גביע העולם בין נבחרות ישראל ואוסטרליה אודות חוֹמָה ישראלית כושלת נאמרה על קרקע חָרוּשָה.

טקסט תמונה (1) : תיעוד צילומי. יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אצטדיון ה- "אצטקה / AZTECA" במכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים וחצי בעת כתיבת פוסט מס' 1112. זהו השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה המצוינת והיעילה שלי דאז שִמְחָה שִטְרִית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה-"אצטקה" במכסיקו סיטי, משהו בסביבות עֶשֶר בבוקר שעון מכסיקו, כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב 1/4 הגמר של מונדיאל מכסיקו 1986 שנקבע להיערך ב- צהריי היום ב- 12.00 שעון מכסיקו. זמן ו-שעת ההתמודדות המסקרנת הבינלאומית הזאת דווקא בצהרי היום של מכסיקו נקבעה על פי החלטת הוועדה המארגנת המכסיקנית, ועל פי ו-לפי תביעה מפורשת אז של ה-EBU, (איגוד השידור האירופי שראשי התיבות שלו הם Eouropean Broadcasting Union). זמן ושעת המשחק ב- 12.00 בצהריים של שעון מכסיקו הקביל אז בקיץ 1986 ל- 20.00 בעֶרֶב של שעון אירופה, ול- 21.00 בעֶרֶב שעון ישראל. התצלום הנ"ל הזה מתעד את יורם ארבל נינוח בעמדת השידור המאובזרת והנוחה שלנו באצטדיון "האצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי בעלת תצפית טובה מאוד על הנעשה בכַר הָדֶשֶא בטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו בתריסר המילים האלה: "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". היה מדובר באותו הרגע ההוא ב-גאון שידור טלוויזיוני (!) שקוראים לו יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה (2) : מונדיאל מכסיקו 1986. יום ראשון – 22 ביוני 1986. באצטדיון ה- "AZTECA" במכסיקו סיטי נערך משחק רבע הגמר המסקרן ארגנטינה – אנגליה 1:2. 150 רשתות טלוויזיה ורדיו לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירות את ההתמודדות בשידור ישיר. צילום היסטורי ראשון : זוהי הדקה ה- 51 במשחק ארגנטינה – אנגליה. 15 (חמש עשרה) המצלמות של קבוצת הטלוויזיה TELEMEXICO ששימשה ה- Host broadcaster הבינלאומי של מונדיאל מכסיקו 86' ו- שלושה הילוכים חוזרים מטעמה, מוכיחים כי דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) קפטן ארגנטינה מרמה ו-מכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון בידו. השער הַבְּלוֹפֶרִי הזה העניק ל-נבחרתו יתרון 0:1. שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר אישר את מעשה המִרְמָה שנסתר וקבע שהיה שער חוקי למהדרין. ה- FIFA סירבה להפוך את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות ל- "מצלמות שופטות" (VAR) כדי להשתמש בתֵיעוּד שלהן כעֵדוּת מסייעת לשופטי המשחקים ברגעי מחלוקת קרדינאליים. (באדיבות קבוצת TELEMEXICOׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (3) : יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אצטדיון "האצטקה". משחק רבע הגמר בו מנצחת ארגנטינה את אנגליה 1:2. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה את המשחק בשידור ישיר. תיעוד היסטורי שני : זהו השער הראשון שמבקיע בידו קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בן 26 (Diego Armando Maradona) בדקה ה- 51 של ההתמודדות ומעניק לארגנטינה יתרון ראשוני של 0:1. העבריין דייגו ארמאנדו מאראדונה נראה ב- Frame הצילום הזה מכניע בידו ולא בראשו את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) וגם את שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר, אולם לא את 15 המצלמות של TeleMexico, וגם לא את השדר שלנו יורם ארבל. בתום ה- Replay השלישי של ניידת השידור המכסיקנית הגה אז יורם ארבל את הסלוגן הנפלא שלו בן תריסר מילים בלבד, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…", והפך את מאראדונה לעבריין. יורם ארבל והפרשן שלו מרדכי שפיגלר ישבו בעמדת השידור שלנו באצטדיון ה- Azteca במכסיקו סיטי ומשם העבירו בשידור ישיר את ההתרחשויות ומהלך המשחק לאולפנים שלנו בירושלים. אנוכי ניהלתי וערכתי את השידור הישיר ההוא מהמפקדה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים ב- IBC במכסיקו סיטי. כשיורם ארבל סיים להגות את האמירה הווירטואוזית ההיא בת תריסר המילים ההן, לחצתי על ה- Talk back המותקן על יחידת ה- 4W שלי במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי, ואמרתי לו מילה אחת בלבד : "בראבו" (!). הוא היה ראוי לכך. היה מדובר בטקסט טלוויזיוני חסכוני מאוד, נבון ביותר, ומדויק ב- % 100 שנאמר בשידור ישיר (!). (התמונה הוענקה לי באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית,  TeleMexico 1986).

טקסט תמונה (4) : מונדיאל מכסיקו 1986. ה- IBC במכסיקו סיטי בחודשים מאי ויוני של שנת 1986. זוהי עמדת הפיקוד, העריכה, והשליטה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. בשעה שיורם ארבל סיים להגות את האמירה הווירטואוזית ההיא בת תריסר המילים ההן, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…" לחצתי על ה- Talk back המותקן על יחידת ה- 4W שלי במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי, ואמרתי לו מילה אחת בלבד : "בראבו" (!). הוא היה ראוי לכך. היה מדובר בטקסט טלוויזיוני חסכוני מאוד, נבון ביותר, ומדויק ב- % 100 שנאמר בעֵת שידור ישיר. טקסט גאוני שנהגה ע"י שדר גאון (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 4 במאי 1986 הביסה נבחרת ארגנטינה במשחק רעים באִצטדיון ר"ג את נבחרת ישראל 2:7. ארגנטינה עם כוכבה דיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) שימשו אובייקט שידור מרהיב, ומנהל הטלוויזיה חיים יבין נענה לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק הזה לצופי הטלוויזיה בישראל. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה היה במאי 1986 שחקן קבוצת נאפולי ואלוף איטליה באותה עונה. מגה סטאר בעל שם עולמי. יום אחד ב- 1985 נחת במפתיע בישראל ואָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט הֶחָרוּץ של העיתון "חדשות" ז"ל ההוא (בהוצאת מו"ל "הָאָרֶץ" עָמוֹס שוֹקֶן יבד"ל) גילה את מחבואו. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נרשם בשם בדוי והתאכסן במלון "הילטון" בירושלים. שלחתי לשם את המפיק שלי יוסי לנדאו (יליד ארגנטינה בעצמו ודובר ספרדית רהוטה) יחד עם הצלם שְרַגָא מֶרְחַב כדי לנסות לראיין את כוכב הכדורגל רב המוניטין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נענה להפצרותיו של יוסי לנדאו וירד ללובי המלון. במקום המתינו לו כבר עשרות עיתונאים ועוד עשרות סקרנים שגרמו להמולה רבתי במקום. אף על פי כן התקבל ריאיון קצר והייתה כתבה ששודרה באותו ערב ב- "מבט". עונת הכדורגל של 1986- 1985 במדי נאפולי הייתה הראשונה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בקריירה רבת המוניטין שלו באיטליה. קודם לכן שיחק בליגה הארגנטינית ואח"כ כיכב בליגה הספרדית במדי ברצלונה. כשהגיע לאיטליה כבר היה מיליונר. באיטליה, התחנה השלישית שלו הפך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה למולטי מיליונר. 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) צופים העניקו לו באצטדיון של נאפולי קבלת פנים מלכותית בקיץ 1985 כמו לקדוש, עוד בטרם פתיחת משחקי הליגה באיטליה. הכדורגל באיטליה נחשב לדת ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האפיפיור שלו. מכונית ספורט מהודרת פתוחה הובילה אותו לבוש אזרחית לאִצטדיון העירוני "סיינט פאולו" בסתם יום של חוֹל לפגישת היכרות עם המוני מעריציו בנאפולי. המכונית סובבה בנהיגה איטית סביב כר הדשא ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעט 100 כדורי רגל שאִרְגֵן לו נשיא המועדון לעבר היציעים הדחוסים עד אפס מקום. ההערצה והאהבה אליו ב- נאפולי / איטליה לא ידעה גבולות. זאת הייתה סגידה. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI הייתה שָם ותיעדה בפרוטרוט את האירוע. האייטם המרשים הזה מלא חיים, אווירה, וצבע – נשלח אז ב- 1985 מטעמה של RAI ל- EVN מס' 1 מגזין החדשות האירופי (Eurovision News – מגזין חדשות יומי שמופץ ברחבי אירופה באמצעות סירקולציה לוויינית) והופץ ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU באותו ערב לכל חברות האיגוד ושודר בכל רחבי היבשת, למַעֵט ב- "מבט" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הכתבה המדהימה הזאת בה עורכת העיר נאפולי קבלת פנים מלכותית לאפיפיור הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, התקבלה גם אצלנו בירושלים מכוח חברותינו ב- EBU איגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) והוקלטה על מערכות ה- VTR שלנו ב- MASTER בקומה ב' ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם אז בשכונת רוממה בירושלים. ביקשתי לשָדֵר את הכתבה המיוחדת הזאת בה חולקים המוני אזרחי נאפולי הערכה, הזדהות, והערצה עם כוכב הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שבחר לשחק בקבוצתם, במהדורת החדשות "מבט", אך נדחיתי ע"י העורכים ובראשם ישראל סגל ז"ל, בטענה שאין היא מעניינת ולא חשובה דַיָה. הכתבה הזאת שודרה באיחור של כמה ימים בתוכנית הספורט ההיא שלנו ב- 1985, "משחק השבת".

המשחק הבינלאומי ישראל – ארגנטינה ההוא באביב 1986 באצטדיון ר"ג התקיים במסגרת הכנותיה של ארגנטינה לקראת טורניר גביע העולם שהיה אמור להיפתח בתוך פחות מחודש ימים ב-מכסיקו ב- 31 במאי 1986. היו אנשים בארגנטינה שהאמינו כי משחק רֵעים על אדמת הקודש של ארץ ציון המוזכרת בתנ"ך תסייע לה לזכות בגביע העולם. נבחרתה הלאומית של ארגנטינה הסכימה להגיע לישראל. ביקשתי מידִידַיי במחלקת הספורט של רֶשֶת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI להכין לי את מסכת שעריו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שחקן קבוצת נאפולי בליגה האיטלקית שזכתה באליפות באותה עונה של 1986 – 1985. ידעתי שרבים משעריו באותה עונה מזהירה במדי נאפולי נכבשו מבעיטות חופשיות נייחות מטווחים של כ-20 מטרים. שידרתי את מלאכת הבקעת השערים של הפנומן הארגנטיני בליווי טקסט מתאים שכתבתי בעצמי בתוכנית ההיא של "משחק השבת", ששודרה במוצ"ש – 3 במאי 1986 עֶרֶב המשחק ישראל נגד ארגנטינה.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן ה- 26 היה אז בימים ההם בשיא כוחו, רב אמן בכדורגל. חלק משעריו הובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 25 – 18 מטרים, וגם 30 מטרים ואפילו יותר. הֵן הביאו לקריסתן של כל החומות האיטלקיות שהציבו מולו שוערי הקבוצות בזו אחר זו. הוא בעט בכדור תמיד רק ברגל שמאל שלוֹ. בחלק הפנימי של כף הרגל. הבעיטה המסובבת התבצעה כמעט ללא הרצה. הוא ניחן במסת שריר גדולה ברגליו אך חשובה ממנה הייתה תנופת הרגל והקואורדינציה המיוחדת של עבודת הקרסול וכף הרגל שלוֹ. תופעה ייחודית ויוצאת דופן רק לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. בתחום הזה הוא היה פֶנוֹמֶן. מה היה סוד כוחו האמיתי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בבעיטה החופשית ? התשובה פשוטה. סוד כוחו היה ביכולתו וכִישרונו העצום לבעוט בחוזקה בכדור ברגלו השמאלית אך בד בבד גם לסובב אותו (סביב צירו עם כיוון השעון) כדי לעקוף את החומה הניצבת מולו. הכוח שהפעיל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעת הבעיטה בכדור גרם בעצם להפרדת כוחות. כוח אחד הֵאִיץ את הכדור במהירות לפנים והכוח השני סובב את הכדור סביב עצמו. על הכדור נוצר לחץ בשל התנגדות האוויר ומהירות שונה של זרימת מולקולות האוויר משני צידיו של הכדור המסתובב. האוויר זורם מהר יותר עם כיוון סיבוב הכדור מאשר בצד של סיבוב הכדור נגד כיוון השעון. הבדלי הלחצים משני צידי הכדור מתורגם ל- "כוח עילוי" שמסיט בהתמדה את הכדור ממסלולו הצפוי, וחודר לשער פעמים רבות להפתעת השוער ושחקני החומה. לתעשיית הטלוויזיה יש עניין רב בכיסוי הוֹלֵם של בעיטות חופשיות במשחק מפני שהן אירוע צילום דרמטי שמעורר סקרנות ועשוי להוליד הכרעה. זהו בעצם קרב מוחות בין השוֹעֵר המֵגֵן על שערו בסיוע החומה שלו לבין השחקן הבועט מהקבוצה היריבה שתוקף אותו.

צריך להבין כי הרֶגֶל שלנו היא איבר תנועה חשוב ביותר אולם היא איננה "מכשיר" מספיק מדויק כדי לירות כדור מוכוון כמו קליע שנורה דרך כוונות, אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מיומן ומוכשר דיוֹ כדי לחזור על הפעולה המדויקת הזאת שוב ושוב ברצף. הבעיטות החופשיות שלו היו מסוכנות ומאיימות באופן תדיר על השוערים. מצלמות הטלוויזיה של RAI האיטלקית חשפו את ההצלחה הזאת שוב ושוב והעניקו לו מוניטין עצום. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל מכל היבט של המשחק. בתחום הבעיטות החופשיות הוא היה גאון בריבוע. וגם, ווירטואוז בשליטה בכדור, רכז משחק מצוין, קורא ומפענח מהיר של מפת הקרב, ו-מוֹסֵר דָגוּל שהפך את חבריו האנונימיים למבקיעי שערים. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פנומן. שחקן מדויק מאוד, וגם חזק פיסית ובעל כושר גופני פנטסטי. הוא לא נפצע על כר הדשא למרות שרגליו היו מטרה נוחה לפגיעות. מפני שהיה בעל כושר גופני מזהיר ידע לחמוק בזמן מההתנגשויות בו ואם כבר נפגע הרי שידע להתאושש מהר. זה לא היה אופייני רק לוֹ. שחקנים ברמתו שתיפקדו כחלוצים מושכי אֵש כמו בּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן, יוֹהָאן קְרוֹיְף, אוֹבֶה זִילֶר, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס, פָּאוּלוֹ רוֹסִי, ואפילו פֶּלֶה במידת מה, ידעו גם כן לחמוק מפציעות, ואם נפצעו ידעו להתאושש. גם הם כמותו חוננו בכושר גופני מזהיר. גם בישראל היו כמה שחקני כדורגל שנחנו בכישרון הבעיטה החופשית המסובבת ובראשם אוּרִי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, אָבִי נִמְנִי, וגם רָן בֵּן-שִמְעוֹן. אך הם לא עשו זאת ברצף כה גדול ובאחוז הצלחה כה מרשים כמו הפנומן הארגנטיני. גם הטלוויזיה לא חשפה את הצלחתם הדלילה בעת ההיא.

תופעת "כוח העילוי" הפועל על הכדור המסובב כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה וכדאי להתעכב עליה. על הכדור המסובב פועל "כוח עילוי" בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם ל-חוֹק בֶּרְנוּלִי (!) במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהיפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק בֶּרְנוּלִי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 ע"י משרד הביטחון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

"כוח עילוי" יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם ומשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם. היקפו הוא בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס"מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא האווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהתנגדות האוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר, ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שהם מוּאטים מייד ומשנים את מסלולם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל. אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין . הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית. אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון. מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור "כוח עילוי" לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את חומת המגן שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- "הסעה" איננה כזאת ולא ממלאת את תפקידה בנסיבות הבעיטות החופשיות המסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים "Magnus Effect" / "תופעת מָאגְנוּס" על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 160 שנים ב- 1852. את "תופעת מאגנוס" אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס, קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את "תופעת מאגנוס" ניתן לייצר גם בא"ק בעת זריקת מכשיר הדיסקוס והטלת הכידון. זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר חשובים ביותר. זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה "כוח עילוי" ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א"ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של "אֶפֶקְט מָאגְנוּס", כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם.

לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל ב- 1989 יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל לא צָפוּ את יכולתו של בועט הכדורים המוכשר האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) ואת הפוטנציאל הטמון בו, לחולל את "תופעת מָאגְנוּס" על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שהפכה אותם לכל כך מסוכנים. שני המאמנים ושוער הנבחרת בוני גינזבורג שילמו כמובן מחיר כבד על כך. הנה "תופעת מָאגְנוּס" כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. זהו ניתוח-שרטוט אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע"י השחקן צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ממרחק של 28 מ' והכניעה בקלות את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90'). הכדור צובר תאוצה ו-טס לפנים במהירות של 100.8 קמ"ש ובאותה שעה גם מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני. נוצר אפוא "כוח עילוי" שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה אחת. ובכן, כעבור שנייה אחת נשק לרשת של בוני גינזבורג האומלל וחסר הידע. (איור : אדריכל והאמן רועי אלרואי, הבן שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעיטת ההסעה בכדורגל  איננה פחות מסוכנת מהבעיטה המסובבת. בבעיטת הסעה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. מפני שכל הכוח של הרגל הבועטת עבר דרך מרכז הכובד של הכדור, הכדור טַס לפנים אך אינו מסתובב. הוא יציב לחלוטין. בעיטת ההסעה קשה לביצוע מפני שהרגל היא אֵיבָר תנועה גדול ובעל מסה רבה מהיָד ולכן הרבה פחות מדויק ממנה . קשה לדייק ולרַכֵּז את כל כוח הרגל בנקודה אחת, אבל כשזה מצליח הבעיטה הופכת את מסלול תעופת הכדור למסוכנת מאוד. כשהכדור הנַע באוויר עובר מהירות גבולית של 60 קמ"ש התנגדות האוויר כלפיו יוצרת תופעה אווירודינאמית מעניינת. מאחורי הכדור נוצר שובל של תת לחץ. מעֵין וָואקוּם. בהיעדר סירקולציה הופכת זרימת האוויר הפוטנציאלית לזרימה של מערבולת אוויר לא סימטריות בשובל תת לחץ שנוצר מאחורי הכדור. מערבולות האוויר האלה, מנדנדות ומזיזוֹת את הכדור תזוזות קלות בצורה לא מסודרת מעלה-מטה-מעלה, וימינה-שמאלה-ימינה, סביב קו ההתקדמות שלו. הכדור הופך להיות כלי משחק מתעתע. במשחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 שהיתי בבואנוס איירס כעורך ראשי ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית. ראיתי את השחקן ההולנדי אָרִי הָאן (Aarie Haan) בועט פעמיים שתי בעיטות תותח בסגנון הסעה, ומכניע בזה אחר זה את שוער נבחרת איטליה דִינו זוֹף ממרחק של 35 (שלושים וחמישה) מטר ואח"כ את שוער מערב גרמניה סֶפּ מָאיֶיר מטווח של 25 (עשרים וחמישה) מטר. בהילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האלקטרוניות האחוריות שהציבה ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 (שימשה כ- International Host Broadcaster של המונדיאל) של שני השערים האלה של אָרִי הָאן, אפשר לראות עד כמה הכדורים הלבנים של חברת "Adidas" הגרמנית יציבים באוויר למרות שהם נעים במהירות עצומה לעבר השער. אפשר היה לראות בבירור את הציורים על הכדור ולקרוא את האותיות של החברה הגרמנית יצרנית הכדורים מפני שהכדורים לא הסתובבו. אָרִי הָאן יצר במו רגליו עדות נפלאה לבעיטות ההסעה המדהימות והמסוכנות שלוֹ. חומר ה- Video הטלוויזיוני הזה אודות אָרִי הָאן שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ב-עונת הכדורגל של שנת 1979 בעט רִיפְעָאת טוּרְק שחקן הפועל ת"א במגרש ימק"א הירושלמי היָשָן ההוא בעיטה חופשית ממרחק של 40 (ארבעים) מטר לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי שוער הפועל ירושלים בצד הדרומי של המגרש צר המידות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה את המשחק במצלמת פילם. רִיפְעָאת טוּרְק בעט בכדור בעוצמה ובכוח רָב מבלי לסובב אותו. כוח הבעיטה של רִיפְעָאת טוּרְק עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. רוח צפונית שנשבה באִצטדיון בגבו של ריפעאת טורק העניקה לכדור תנופה נוספת מהירות יתירה. בצילום ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רואים את צמרות הברושים המעטרים את את מגרש ימק"א מתכופפות לצד דרום. הכדור צבר תאוצה פנטסטית וטס במהירות של 130 / 125 קמ"ש (בממוצע) לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. הכדור הכניע את השוער. רבים האשימו את מריו ז'וכוביצקי בכיבוש שערו וזקפו גבה, "כיצד זה ייתכן לחטוף שער מבעיטה מטווח של 40 מטר". שאלה תמימה ו-הגיונית של אנשים שחסרי ידע אווירודינאמי. התשובה לכיבוש השער נעוצה בזיהוי התופעות האווירודינמיות שפעלו על הכדור בעת מעופו ושיבשו לחלוטין את הערכת תנועת המסלול הצפוי של הכדור ע"י מריו ז'וכוביצקי. צריך להבין שהכדור המטעה שבעט ריפעאת טוּרְק עבר את מרחק ה- 40 (ארבעים) מטר בזמן של קצת יותר משנייה אחת. שנייה אחת ועשירית אולי שתי עשיריות. זוֹ מהירות עצומה. הכדור הוסט מצד לצד ומעלה – מטה ע"י מערבולות האוויר שפעלו בתוך הוואקום שנוצר מאחוריו תוך כדי תאוצתו לעבר השועֵר. רק משהגיע הכדור למרחק סביר ממריו ז'וכוביצקי יכול היה השוער להעריך באמת להיכן ולאיזה כיוון מדויק נַע הכדור. אך זה היה כבר מאוחר מידי. החומר שמור בארכיון של תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11, וניתן להתבונן בּוֹ.

טקסט תמונה : זהו ניתוח-שרטוט המסביר את התופעות האווירודינמיות הקורות בעת בעיטת ההסעה בה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. ריכוז עוצמת הכוח העובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור גורמת לו לטוס במהירות קדימה אך מבלי להסתובב כלל. יציבותו באוויר של הכדור הנע לפנים אך איננו גוף אווירודינאמי יוצרת זרימה של מערבולות אוויר מאחורי הכדור המסיטות את הכדור בצורה לא סימטרית מצד לצד ומעלה – מטה סביב ציר ההתקדמות שלנו. (איור : אדריכל והאמן רועי אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה ניפרד לרגע קט מתורת הכדורגל והשפעת התנגדות האוויר על הכדור, ונבחן את השפעת התנגדות האוויר במקצועות הזריקה וההטלה ה- א"ק על זריקת דיסקוס ו-הטלת כידון. ב- 6 ביוני 1986 קבע הגרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס (שוקל 2 ק"ג) בעיר נאוברנדנבורג ,74.08 מ'. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 33 שנים וחצי. יורגן שולט היה אדם גדול וחזק מאוד בעל זרועות ארוכות וכף יד גדולה שמתנשא לגובה של 1.98 מ'. הוא הפעיל על הדיסקוס כוח עצום וזרק אותו בזווית שיוט נכונה. על הדיסקוס פעל "כוח עילוי" שסייע למכשיר להשיג טווח חסר תקדים.

טקסט תמונה : משקל מכשיר הדיסקוס בתחרויות הזריקה לגברים הוא 2 ק"ג וקוטרו 22  ס"מ. הוא שוקל 1 ק"ג בתחרויות הזריקה בין הנשים וקוטרו 18 ס"מ. למרות משקלו הכבד יחסית של המכשיר הקומפקטי, יש חשיבות עצומה בהקניית זווית הטיה ראויה ביחס להתנגדות האוויר בעת שילוחו והטסתו מהיד לפנים. זווית תעופה אידיאלית בין 10 מעלות ל- 20 מעלות מקנה למכשיר "כוח עילוי" ומגדילה את טווח ההטלה. (איור : האדריכל והאמן רועי אלרואי, הבן שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. נאוברנדנבורג – מזרח גרמניה. יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) יושב ליד השלט ההיסטורי המראה כי קבע שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס 74.08 מ' (מכשיר הדיסקוס שוקל 2 ק"ג בתחרויות לגברים ו- 1 ק"ג בתחרויות לנשים). השיא הזה מחזיק מעמד כבר 33 שנים וחצי. במידה רבה הוא מתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם בענף הספורט הקונקרטי הזה. (באדיבות DDR ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 25 במאי 1996 קבע מטיל הכידון הצ'כי יָאן זֶ'לֶזְ'נִי (Jan Zelezny) בעיר יֶינָה (Jena) שיא עולם מדהים בהטלת כידון 98.48 מ'. השיא מחזיק מעמד כבר 26 שנים וחצי עד עצם היום הזה, בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 1112. שום מטיל כידון בתבל איננו מתקרב לטווח ולהישג הזה של יָאן זֶ'לֶזְ'נִי שמסמנים במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספציפי הזה ב-א"ק. הטלת השיא שודרה אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באחת מתוכניות הספורט בתקופה שקדמה לאולימפיאדת אטלנטה 1996. מי לא התפעל אז מההטלה האדירה החד פעמית וממעוף הכידון של יָאן זֶ'לֶזְ'נִי. הכידון שמשקלו 800 גרם לגברים (ו-600 גרם לנשים), טס במהירות עצומה בסביבות של 100 קמ"ש כשהוא "נישא על כנפי הרוח", ועובר כמעט טווח של אצטדיון כדורגל. ניתוח אווירודינאמי מגלה מייד מדוע ההטלה ההיא של יָאן זֶ'לֶזְ'נִי הייתה כה מוצלחת, ומדוע הכידון כה הרחיק במעופו. זווית ההטלה הייתה מושלמת ו-כוח העילוי שפעל על הכידון לאורך דרך ארוכה אִפשֵר לוֹ לשהות יותר זמן באוויר ולשוּט מרחק עצום. מטילי הכידון בעולם משקיעים בכל ניסיון הטלה את מירב כוחם. ההבדל הקיצוני הקיים במרחקי ההטלה של אותם המטילים עצמם נעוץ בראש וראשונה בזווית התעופה של המכשיר באוויר. ראיתי את הגאון יָאן זֶ'לֶזְ'נִי בפעולה כמה פעמים באליפויות העולם ובמספר אולימפיאדות משקיע כוח עצום בהרצות התנופה שלו ובהטלות כידונו שלמרבה ההפתעה מניבה מרחקים הקצרים ב-  % 20 – % 10 מיכולתו המרבית ומשיא העולם שלו. הדבר נעוץ בזווית התעופה של המכשיר וב- "משחק כוחות" שבין הכידון שנע לפנים במהירות עצומה לבין התנגדות האוויר שבולמת אותו ושכבות האוויר שאמורות להעניק לו "כוח עילוי", באם כאמור זווית ההתקפה נכונה.

טקסט תמונה : הטלת הכידון היא מקצוע אולימפי והכידון הוא מכשיר אווירודינאמי. כדי להאריך את טווח ההטלה ולהרוויח את "כוח העילוי" הכידון חייב לשוט באוויר בזווית התקפה ייחודית. (איור : האדריכל והאמן רועי אלרואי על פי דגם שרטוט מספרו של ג'פרי דייסון / Geoffrey Dyson, "המכניקה של הא"ק" – The Mechanics of Athletics. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).).

אך הבה נחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה סלוגן הנזיפה הכפול רָב המוֹנִיטִין שזעק יורם ארבל למיקרופון ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בזאת הלשון : "זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…(!)". הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30- 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים מחד, ומסקרנת את מצלמות הטלוויזיה ואת הצופים ביציעים ואת צופי הכורסא בסלון ביתם הפרטי מאידך.

ובכן, משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק"ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק"ג, מָסָה שכבדה פי 28 עד פי 29 יותר ממשקלו של כדור המשחק שאותו הֵאִיץ. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני כ- 2 דורות של שנים, שלוכד את החלוץ האנגלי ג'ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ' והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות של הכדור. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת  International football book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה. אנשים בעלי רגליים כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית RAI היו שותפים לו. דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ') והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיזיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט, ו/או מ-צִדָה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע של צהלה. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו ו-מביע מעֵין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. בסוף הסצנה הזאת  דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה תמיד התנשק והתחבק עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו והקיפו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור, אך אף על פי כן ולמרות הכול הם נכשלים (!). הם נחשלים מפני שאין להם כל מושג ולא הבסיסי ביותר בתורת המתמטיקה הפיסיקאלית הדנה באופי הבעיטה, צורת התנהגות הכדור באוויר (משקלו כ- 430 גרם, והיקפו כ- 71 ס"מ) בעת מעופו, ובמהירות תנועת הכדור לפנים באוויר לעיתים במהירות שעולה על 100 קמ"ש ואף יותר מכך.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל. במארס 1979, אִפְשֵר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל (היה עסוק אז בימים ההם בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- "מבט ספורט", שנושאה היה, "האווירודינאמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת". זאת לא הייתה כתבה בעצם. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון "בלומפילד" והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ'מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את מַנוּ שְוָורְץ, אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט ב-אותו Sequence ההוא יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו . על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגו עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. המדע איננו עובד ולא מתקיים על פי ניחושים. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר ז"ל (2016 – 1922). הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית  בעזרת ניסיונות ב- "ניקבת הרוח" של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים. הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ו-פופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ.

יצא לי אז לפני יותר משנות דור לשוחח רבות בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם השדרנים ההם שלי ושל חטיבת הספורט בפיקודי יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ – ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת  ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת, סִחְרוּר הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונות ה- VTR ב- Master Control שלנו בקומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ואמרתי כלהלן : "…ככה לא מסדרים את החומה…ככה לא מעמידים חומה…לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה ו/או אחר חומה…אנשי החומה לא עומדים נכון…יש פּרצה בחומה… וכו'… ". לא הייתי צריך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. הוויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ' ל- 30 מ' היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה בשעתו ווירטואוז כדורגל. בעל מגע פדנטי מלא רגש בנעלו בכדור, ו-מוכשר מאוד ו-מומחה מיוחד בהענקת מסלול תעופה מדויק לכל כדור שבעט. יחיד בדורו אולי. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק "השמדה" המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה "עָקוּם" מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר, כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט "כוח עילוי" (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- "כוח עילוי" והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : האדריכל והאמן רועי אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 11 ביולי 1987 כשנה לאחר זכייתה של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם בכדורגל ביקשתי לייחד את התוכנית "משחק השבת" ההיא לסרט "הגיבור" (The Hero) שהופק ועסק ביכולתו הייחודית והגאונית של הכדורגלן דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה. זאת הייתה הדרך שלי להודות לדְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכדורגלן המחונן וספורטאי נערץ יחיד במינו, שהפך את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לטובות יותר, מעניינות יותר, ו-רוויות בעוד מידע ואינפורמציה. באותה שבת של ה- 11 ביולי 1987 נקטלו באגם הכִּינֶרֶת חייו של אָבִי רָן השוער הצעיר בן ה- 24 של נבחרת ישראל ומכבי חיפה בתאונה ימית. אָבִי רָן רכב על אופנוע ים להנאתו. סִירַת מֵרוֹץ שלא הבחינה בו פגעה בו והרגה אותו במקום. זאת הייתה אבדה נוראית לספורט ולכדורגל הישראלי. התייעצתי אז עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כיצד עלי לנהוג. אורי פורת הורה לי לשָדֵר את תוכנית הספורט כרגיל. "זהו מוות טרגי של שוער נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל אך אין זה אֵבֶל לאומי", נִימֵק. שלחתי את הכתב הוותיק עמוס כרמלי לכינרת לדווח על האסון הנורא. תוכנית "משחק השבת" סיפרה בתחילתה על האסון הכבד אובדן חייו של אבי רן בכִּינֶרֶת ואח"כ עברה לשמחת הניצחון של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. למחרת כתב אחד ממבקרי הטלוויזיה בעיתונו, "כי יואש אלרואי ייזכר לדיראון עולם מפני ששידר תוכנית כדורגל ביום מותו של אָבִי רָן", והוסיף, "אָבִי רָן סלח ליואש אלרואי כי אנחנו איננו יכולים". שיקולי העריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנחו אותי (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה חיים יבין) לשַדֵר את גדולתו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה דווקא ביום מותו הטרגי בכינרת של השוער הדגול של מכבי חיפה ונבחרת ישראל אָבִי רָן. לא רָב אומן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה דחף אותי לחקר מדע האווירודינמיקה של בעיטות הכדורגל החופשיות המסובבות. גם לא האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. הכדורגל הברזיאלי הביא אותי לכך לפני שנים רבות. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האיש ששִיוֵוק ופִּרסֵם בשנות ה- 80 של המאה הקודמת יותר מכל כדורגלן אחר על פני אדמות את חיוניותה של הבעיטה החופשית המסובבת ואת הסכנות הטמונות בה לשוערים. הוא עשה זאת באמצעות מצלמות הטלוויזיה הגלובאליות בשידורים ישירים וכמות בלתי נדלית של הילוכים חוזרים איטיים, אך היה לו ממי ללמוד. היו למָארָאדוֹנָה מורים טובים. כדורגלני ברזיל. אפילו ריקודי הניצחון שלו לאחר הבקעת ונִיתּוּץ החומות דמו לאלה של פֶּלֶה, זָ'אִיְרזִינְיוֹ, ורוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל של מכסיקו ב- 1970. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ילד בן 10 ב- 1970 כשצפה בטלוויזיה בשחקני הכדורגל הווירטואוזים של ברזיל באחת משכונות העוני של בואנוס איירס שָם גדל.

ג'וּלִינְיוֹ ו-דִידִי בעטו כדורים מסובבים כבר במשחקי גביע העולם של 1954 בשווייץ. גָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה הבקיעו שערים מדהימים בבעיטת חופשיות מסובבות בגביעי העולם של 1962 בצ'ילה ו- 1966 באנגליה. רק צילומם היה נחות בשנים ההן ולכן שִיווּקָם נפגם. התפתחות צילומי הטלוויזיה במשחקי הכדורגל עשתה קפיצה גדולה במונדיאל של מכסיקו 1970. כיסוי משחקי גביע העולם במכסיקו 70' היה עשרת מונים טוב יותר משל ה- BBC ארבע שנים קודם לכן. מכסיקו הנחשלת שנחשבה למדינת העולם השלישי, ייצרה כיסוי טלוויזיה טוב הרבה יותר מזה של אנגליה המפותחת והמתקדמת ארבע שנים קודם לכן במונדיאל 1966. המכסיקנים הוסיפו מיקרופונים ומצלמות לצורך כיסוי המשחקים. הם היו הראשונים להציב מצלמות גם מאחורי השערים. זווית צילום שלא הייתה מוכרת ומקובלת עד אז אך היא חשובה ביותר. TeleMexico פיתחה פילוסופיית כיסוי מעניינת של משחק הכדורגל ובשל שפע המצלמות היחסי שעמד לרשותה, היא גם הכפילה את כמות ההילוכים החוזרים.

מצלמות הטלוויזיה האחוריות של הטלוויזיה המכסיקנית הציבורית ב-מונדיאל מכסיקו 1970 שיווקו בהצלחה מרבית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של כדורים חופשיים בנבחרת ברזיל בכל הזמנים. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 18 מטרים ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון "חַלִיסְקוֹ" בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ'כוסלובקיה בבית המוקדם. הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ. סצנת הבעיטה כולה של רוברטו ריבלינו מול החומה הצ'כוסלובקית צולמה כולה מאחורי השער הצ'כוסלובקי. זווית הצילום הזאת הייתה ראשונית וחדשנית, וגם מעניינת ומאירת עיניים. עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה, זאת הניצבת ברום האִצטדיון מעל קו האמצע. הבימאי המכסיקני הפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ'כוסלובקיה למצלמה מובילה והגשים בכך את פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא, הגורסת כלהלן : "תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- "לאוויר" (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון. פעם אחת זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי, פעם אחרת על קווי המגרש, ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי". זוהי בעצם כל תורת הבימוי הטלוויזיוני על רגל אחת.

השוער הצֶ'כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor – שוער קבוצת דוקלה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שִבְעָה שחקנים. הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ'אִירְזִינְיוֹ התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר). רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ'אִירְזִינְיוֹ. על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילאי הזריז עם יריית הכדור. ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר. כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת. שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) המיתולוגי מ- BBC. הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ'כוסלובקי. שומעים את זה בקולו. “What a Goal”, שאג דֵיוִויד קוֹלְמָאן למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC.

טקסט תמונה : קיץ 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. רשת הטלוויזיה המכסיקנית "TeleMexico 1970" מחוללת היסטוריית סיקור טכנולוגית מפורטת יותר במונדיאל של מכסיקו 1970 בהשוואה למונדיאל אנגליה 1966. היא מציבה בפעם הראשונה התולדות הטלוויזיה הבינלאומית מצלמות אחוריות גבוהות מאחורי השערים לכיסוי משחק הכדורגל. מראה מרנין מאין כמותו. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש עצום. הבימאי המכסיקני של קבוצת "TELEMEXICO 1970" משתמש בחידוש הדרמטי הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר. התיעוד הטלוויזיוני הזה מראה כי החומה מסתירה את "הכדור החופשי" למצלמת הטלוויזיה האחורית וגם לשוער הצ'כוסלובקי איבו וויקטור (Ivo Viktor), ופוגעת בשדה הראייה שלו. השוער הצ'כוסלובקי הלאומי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילאי רוברטו ריבלינו (Roberto Rivelino). משמאל, נראה הברזילאי רוברטו ריבלינו (בועט ברגל שמאל) שנייה לפני הבעיטה שלו שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובאקי בבעיטה מסובבת. מימין, לשבעת השחקנים הצ'כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילאי ז'אירזיניו (מס' 7). מימין, ל- ז'אריזיניו רואים שחקן צ'כוסלובקי אחר שומר בנפרד על טוסטאו. הקיצוני מימין לשחקן הצ'כוסלובקי ו- טוסטאו, זהו הברזילאי גֶרְסוֹן, ועל קשת רחבת ה- 16 ניצב פֶּלֶה (Pele) ששפת גופו משדרת כאילו גם הוא משמש אופציה כבועט בכדור החופשי (בועט ברגל ימין). לבסוף בעט כאמור בכדור החופשי רוברטו ריבלינו ו-בעיטתו המסובבת צלחה. (באדיבות Televisa ו- TeleMexico.ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובקי פותחת את הסרט ההוא שלי, "חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית אווירודינמית". הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ. הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע. סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה. אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה. לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה. החומה הצ'כוסלובקית התארגנה ב-איטיות, וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן. רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה. אח"כ הכול השתנה. פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה  ל- 1:1. לאחר מכן הבקיע פֶּלֶה שער ווירטואוזי בלתי נשכח ממסירה ארוכת טווח מדויקת מאוד של גֶרְסוֹן. פֶּלֶה עצר את הכדור תוך כדי ניתור בחזהו ברחבת החמש הימנית של השער הצ'כוסלובקי, הכדור ניתר פעם אחת על הקרקע ואז הוא בעט אותו מהאוויר מימין לשמאל וקבע 1:2. אח"כ הוסיף זָ'אִירְזִינְיוֹ עוד שני שערים יפהפים, ובסיום המשחק הייתה התוצאה 1:4 לזכות ברזיל. ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות שהציבה רשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa במונדיאל של 1970, חשפו לראשונה זווית צילום הכרחית נוספת במשחקי הכדורגל.  ההילוך החוזר האחורי של שער השוויון של פֶּלֶה בנגיחה 1:1 במשחק הגמר נגד איטליה ב- 21 ביוני 1970 חתם התפתחות יצירתית מעניינת בהצבת מצלמות הטלוויזיה וקבע סטנדרט צילום חדש במשחקי הכדורגל. בלתי נשכח. מישהו ברשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa ב- 1970 הרחיק ראות והיטיב להכין את שיעורי הבית שלוֹ. אין כיום שום רשת טלוויזיה רצינית אשר מכבדת את עצמה, שאיננה מציבה מצלמות מאחורי השערים. הקטע הטלוויזיוני של המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה 1:4 במונדיאל מכסיקו 1970 ו- כִישרון השידור של שדר ה-BBC המנוח דֵיוִויד קוֹלְמָאן הוא Masterpiece, יצירת מופת. המבצעים הנפלאים שהולידו את כיבוש השערים הווירטואוזים והשערים עצמם במשחק המרתק והמעניין הזה ברזיל נגד צ'כוסלובקיה 1:4, והניצחון של ברזיל על איטליה באותה תוצאה 1:4 במשחק הגמר באִצטדיון "האצטקה", שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשחור/לבן. פַּסֵי הקוֹל בשידורי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 שייכים לדן שילון במשחק הגמר ולשַדָּר האנגלי רָב המוניטין של ה- BBC  בימים ההם דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) ששידר את המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה. שידור Play by play מוצלח מאוד של השַדָּר הבריטי הדגול. קולו של דן שילון נעדר מהמשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה שהתקיים בגוואדאלאחרה מפני שהיה עסוק באותה העת בשידור משחקי נבחרת ישראל שהתמודדה בבית המוקדם שלה בערים פואבלה וטולוקה, נגד הנבחרות הלאומיות של אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמה ממשחקי הכדורגל במונדיאל מכסיקו 1970 הפכו ליצירות מופת שנהנו מלאכת כיסוי טלוויזיונית משובחת. זאת הייתה סימביוזה מופלאה בין המצלמות המכסיקניות של "TeleMexico 1970" לבין השחקנים והכדור הנעים על כר הדשא. רבי אומנים כמו פֶּלֶה (Pele), בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודומיהם העניקו לנו תרבות ספורט מיוחדת במינה וחוויית טלוויזיה בלתי נשכחת. היא צרובה לעַד על הטייפים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה.

בעיטה חופשית מסובבת מוצלחת הייתה ל-פֶּלֶה (Pele) במשחק נגד רומניה בבית המוקדם, ב- 10 ביוני 1970 באצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה. פֶּלֶה סובב את הכדור מ-20 מטר והכניע ללא קושי את השוער הרומני סְטֶרִיקָה אָדָאמֶץ' (Sterica Adamache). זה היה כבר עניין של הרגל. המצלמות המכסיקניות עמדו במבחן ותיעדו זאת היטב. ניתן היה להשתמש בהקלטות שנשמרו על הטייפים הכבדים לצורכי לימוד. אין פלא שבמונדיאלים הבאים עלו לגדולה כוכבים ברזיליים נוספים כמו, דִירְסֵיאוּ, נֶלִינְיוֹ, זִיקוֹ, אֶדֶר, וכמובן רוֹנָאלְדוֹ, ורוֹלָנְדִינְיוֹ. הבועטים מברזיל העלו כמו הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את הבעיטה החופשית המסובבת לדרגת אומנות והפכו אותה לכלי נשק משחית במשחק. מעשה תעתועים מסיטוֹת אותו תופעות הלוואי האווירודינאמיות ממסלולו הצפוי והופכות אותו לכל כך מסוכן לשוערים. הייתי עֵד בתוקף תפקידי כעורך, מפיק, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למאות אולי אלפי בעיטות חופשיות מסובבות במשחקי הכדורגל בארץ ובעולם. הנה הבעיטה החופשית הראשונה שעולה לדיון וזכורה לרבים. זה קרב ביום רביעי – 21 באוקטובר 1998 בעת שנבחרת ישראל בכדורגל התמודדה באִצטדיון רמת גן נגד נבחרתה הלאומית של ספרד במסגרת קדם 2000 Euro. זכויות השידור של המשחק הזה לא היו בידינו. ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה כבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר אותו ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל ובספרד. המשחק הזה זכור לי היטב, מפני שעד הדקה ה- 64 צעדה ישראל תחת שרביט האימון של שלמה שרף ועוזרו יצחק שום ביתרון 0:1. ריח של הפתעה היה באוויר. בדקה ה- 64 נפסקה בעיטה חופשית לזכות נבחרת ספרד ממרחק של 28 מטרים משער ישראל. ליד הכדור ניצב כבר פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ המומחה הספרדי הידוע לבעיטות חופשיות כשהוא מתבונן ברפי כהן שוער נבחרת ישראל. בעוד רפי כהן מסדר ומעמיד את חומת השחקנים מול הבועט המחוּנַן, ניהל כבר פרנאנדו הְיֶירוֹ את קרב המוחות נגד יריבו ושרטט בדִמיונו את המהלך המתעתע של הכדור אותו יבעט בבעיטה חופשית. כשהסתיימו ההכנות של ההגנה הישראלית בעט פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ בכדור החופשי. כעבור 1.06 (שנייה אחת ושֵש מאיות) נחת הכדור המסובב בשיפולי הרשת. התוצאה הפכה ל- 1:1. חישוב פשוט מצביע על מהירות ממוצעת של 95 קמ"ש בה נע הכדור הירוי של פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ לעבר שער ישראל. קל מאוד לבדוק זאת באמצעות מכשירי העריכה הדיגיטאליים בטלוויזיה, ואפילו באמצעות שולחן עריכת סרטי פילם ישן מסוג ה- Steenbeck. זה היה שער מתסכל. התִּסכול נובע מההפרש בין הציפיות של השוערים והמאמנים לבין המציאות בשטח. רבים לא מבינים עדיין כמה בעיטה חופשית לשער ממרחקים שבין 16 מטרים ל-30 מטרים מסוכנת. נראה היה כי הנבחרת סומכת על שוערה רפי כהן והחומה שהציב שישמשו כלי מגן איתן נגד פרנאנדו הְיֶירוֹ. לא בכְדִי נראה המאמן שלמה שרף מתרומם בעצבנות ובאכזבה רבה ממקום מושבו מייד אחרי כיבוש השער. המצלמה התחתונה של ערוץ 5 לכדה את תנועת השפתיים שלו (ב- Close up) כשהוא ממלא את מסך הטלוויזיה וממלמל בכעס רב, "…אֵיזֶה אֶפֶס…", ומתכוון לשוער הנבחרת שלוֹ חסר הידע והמזל. שלמה שרף היה מתוסכל ומרוגז מאוד. בכעסו כי רָב לאחר השער המרגיז האשים ונִיאֵץ את השוער שלוֹ בשידור ישיר קבל עם ועדה. מנקודת מבטו שלמה שרף הוא עשה כביכול את המעשה הטבעי וההגיוני ביותר אך הוא לא צָדָק, לפחות לא מההיבט החינוכי כמנהיג של נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל. ככה לא מנאצים חניך שלך שעשה את מיטבו שלא הספיק כדי למנוע את כיבוש השער. השוער הישראלי נפל קורבן לבעיטה חופשית מסובבת ונכשל במקום שגם שוערים טובים ממנו בעולם לא הצליחו יותר ממנו. רפי כהן נכנס אם כן לחברה בינלאומית נכבדה. ניתוח מכני של הבעיטה קובע שבעוד פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ מפעיל על הכדור כוח בחלק הפנימי של כף רגלו הימנית ומקנה לו תאוצה לפנים, הוא גם מסובב את הכדור בחוזקה מימין לשמאל במישור האנכי. נוצרת הפרדת כוחות שמְאֵטָה בעצם את תנועת הכדור קדימה, מפני שלא כל הכוח שמשקיע פרננדו היירו בבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור. אף על פי כן זוהי בעיטה חזקה שדוחפת את הכדור במהירות רבה לפנים וגם מסובבת אותו בהתמדה מימין לשמאל. הסִחרור גורם לכדור לנוּע במסלול תעופה עקום בדרכו לעקיפת החומה. רפי כהן לא ידע להיכן פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ יסחרר את הכדור. ימינה או שמאלה. הוא יכול היה רק לנַחֵש. בצַר לוֹ העמיד חומה צרה בת שלושה שחקנים. אָבִי נִימְנִי מימין, וָואלִיד בָּאדִיר באמצע, ואֶיָיל בֶּרקוֹביץ' משמאל.

בבדיקת סרט ה- Video מבחינים בבירור כי שלושת שחקני החומה ניצבים פחות מ- 9 מטרים מהכדור, דבר שאמור להקשוֹת על הבועט. הצבת החומה היא אולי מסורת מְקוּדֶשֶת אך מעולם לא נבחנה השאלה האם היא כדאית בכל מקרה. אף פעם לא נערכה בדיקה ולא נקבע באופן מדעי האם הצבתה נדרשת בכל מצב. ייתכן מאוד שבעיטה חופשית מטווחים של 30 – 28 מטרים מהשער איננה מחייבת בכלל היערכותה של חומה בשל המרחק הגדול יחסית . נִזקה עלול להיות גדול מתועלתה. מזכיר את דִילֶמַת הצבת החומה בעת הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בדקה ה- 71 במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במרס 1989 שנורתה לעבר שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ממרחק של כ- 28 מטר. למרות שהוצבה מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס חומה תוצאת הבעיטה החופשית שלו הייתה כזכור הרסנית. מעצבי דמותו של הכדורגל הישראלי בראשות מאמניו לא חקרו ולא בדקו את נחיצוּתה של החומה והפונקציה שהיא ממלאת מול בועטים שונים מטווחים שונים. הצבת החומה, בחירת השחקנים המרכיבים אותה ואופן בנייתה כקיר מגן, דורשים תרגול ותיאום מתמטי בין השוער לחבריו. לרפי כהן עמדו 36 שניות לארגן את החומה שלו מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ. זה מספיק זמן. די והותר. אף על פי כן נכשל. אני יודע שקבוצות הכדורגל בליגות השונות וגם נבחרת ישראל אינַן עוסקות בתִּרגולי חומות. הצבת החומה מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ הייתה אם כן שִגרתית ולכן פגיעה. רפי כהן לא הכיר את פֶרְנַנְדוֹ היֶירוֹ, לא ידע באיזו רֶגֶל הוא בועט ולא צָפָה את מהלך מעוֹף הכדור. השחקן השלישי שהוצב בחומה היה הנמוך בשחקני הנבחרת. זה היה אֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ'. נראה שאֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ' הגיע לשם במקרה. מאידך, אין וודאות בכלל שהצבת שחקנים רבים יותר וגבוהים יותר בחומה הישראלית הייתה מונעת את כיבוש השער. בטוח שהחומה הדלילה צִמצמה את שדה הראייה של השוער. הכדור הירוי של פֶרְנַנְדוֹ הְיֶירוֹ הוסתר מעיניו של רפי כהן, הוא שָב וניגלה לוֹ רק לאחר שעקף בהצלחה את אייל ברקוביץ'. זה היה מאוחר מידי. מפני שהוא טס במהירות של 95 קמ"ש והוסט ממסלולו הצפוי, רפי כהן לא היה יכול לעצור אותו. ובאמת, בתוך שנייה אחת הכדור שָכַן בשער.

מְמדיו של הכדורגל ידועים. משקלו נע בין 396 ל- 453 גרם, והיקפו בין 68 ל- 71 סנטימטרים (ראה ספר חוקת הכדורגל). זה הוזכר כבר קודם לכן. היחסים האלה בין היקפו למשקלו מציבים אותו בתחום רגיש ומעניין בחֶקֶר הבעיטה החופשית המסובבת. ניתן להוכיח שהשפעות האוויר על התנהגות הכדור המסתובב סביב מרכז הכובד שלוֹ והנע במהירויות גבוהות לפנים, הן הרסניות ומתעתעות בשוערים. התנגדות האוויר למעוף של חפץ כלשהו פלסטי או אלסטי, מותנית ביחס שבין שטח פניו של אותו החפץ למִשקלו. הכדורגל איננו גוף אווירודינאמי ומקדם התנגדות האוויר שלו גבוה פי עשרה בהשוואה לגוף אווירודינמי בעל אותו שטח פנים. לכן כשהוא נַע במהירויות גבוהות באוויר, האוויר שהוא חומר, מתנגד לשיוּט ומהתל בו. ניתן לקבוע כבר בתחילה כי התנגדות האוויר לתנועת מעוף הכדור גדלה בריבוע ככל שמואצת מהירותו של הכדור. בועטים מיומנים יודעים לנצל לטובתם את מסע הכדור באוויר כגוף שאיננו אווירודינאמי לעבר השער. הבָּלוֹן הוא דוגמא קיצונית לגוף שאיננו אווירודינאמי. הוא בעל שטח פנים גדול. בשל היחס בין משקלו המוּעַט לנִפחו הגדול הוא מושפע מאוד בעת מעופו מהתנגדות האוויר. כשחובטים בחוזקה בבָּלוֹן הוא "משתגע" באוויר. הבלון נע מרחק קָצָר לפנים בצורה מאוד לא מתוכננת, מעלה-מטה וימינה-שמאלה ללא סֵדֶר, ומהירות תנועתו מוּאֶטֶת מייד. הוא נע מרחק קטן ונעצר בגלל ההתנגדות האוויר. הכידון הוא דוגמא הפוכה. מטילי כידון טובים מעניקים חשיבות עליונה לזווית ההטלה של המכשיר שבידם. הם יודעים לנצל את השפעות האוויר לטובתם ומסוגלים להרחיק את הכלי האווירודינמי הזה שמשקלו 800 גרם למרחקים המתקרבים ל-100 מטרים. גם זריקת הדיסקוס היא מקצוע מאוד טכני. זווית השיוט של הדיסקוס הכבד (2 ק"ג) באוויר תקבע את מרחק התעופה שלו. כדורים קטנים וכבדים אינם מושפעים יתר על המידה מהאוויר. התמונה שונה כשעוסקים בכדורגל (וגם במשחק הכדורעף. הכדורעף מזכיר במידותיו את הכדורגל אולם הוא קטן יותר במקצת. משקלו נע בין 260 ל- 280 גרם והיקפו כ-66 סנטימטרים). היחס בין היקפם למִשקלם של שני הכדורים האלה מציב אותם באֵזור הגבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר, ולכן אפשר להעיף או לבעוט בהם למרחק רב – לבין הכדורים המושפעים הרבה מהאוויר ולכן קשה להרחיקם לטווח גדול כי הם מואטים מייד ונגרמות להם סטיות ממסלול תנועתם המחושב. הכדורסל נמצא בתחום שונה. משקלו נע בין 600 ל- 650 גרם והיקפו בין 75 ל- 78 סנטימטרים. הכדורסל נחשב לכּדור כּבֵד. הוא איננו מושפע כמו הכדורגל והכדורעף מהאוויר גם כשהוא עובר מרחקים גדולים מקצה אחד של המגרש לקצהו השני. המסירות ארוכות הטווח במשחק הכדורסל הן מדויקות. לדיוק הזה אחראים שני גורמים. היד המוסרת את הכדורסל שהיא מכשיר מדויק יותר מהרגל הבועטת בכדור, וכובדו היחסי של הכדורסל.

ספק גדול אם השחקנים רבי המוניטין שהתמחו בבעיטות חופשיות כמו מָארָאדוֹנָה, פֶּלֶה, גָארִינְצָ'ה, דֵיווִיד בֵּקְהָאם, חְרִיסִטוֹ סְטוֹיְצְ'קוֹב, רוברטו קארלוס, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ואולי גם בעבר אוּרִי מָלְמִילְיָאן גדול הבועטים בישראל – התעניינו אי פעם בתופעות האווירודינאמיות הנִלוות לבעיטה החופשית המסובבת אך הם הפכו אותה לאומנות. שוערים גדולים ומפורסמים נכנעו ונשארו פעורי פה ואחוזי תדהמה לאחר שגילו בתום שנייה אחת מביצוע הבעיטה, כי הכדור המסובב נח לו כבר מאחורי קו השער. טעות להניח שרק כוח הבעיטה, אֶפֶקְט כוח הכובד (משיכת כדור הארץ) והאלסטיות של הכדור – הם הגורמים הבלבדיים המשפיעים על מהירות טיסתו וכיוון תנועתו. התנגדות האוויר היא פקטור חשוב נוסף המשתתף במשחק הכוחות הזה. הכדור הנבעט במישור האופקי משתתף בעת ובעונה אחת בשתי תנועות שאינן קשורות האחת ברעותה. הכדור מוּאַץ לפנים על פי המהירות שהוקנתה לו אך בגלל השפעת כוח הכובד הוא גם נופל מטה במהירות גוברת והולכת. שתי התנועות האלה ניצבות אחת לשנייה ולכן אינן יכולות להשפיע זוֹ על זוֹ. מכיוון ששני הכוחות – המהירות האופקית וכוח הכבידה האנכי הפועלים על הכדור אינם קשורים זה בזה, אין זמן השהייה של הכדור באוויר תלוי אלא בגובה נקודת הבעיטה. במשחק הכדורגל מתבצעות הבעיטות החופשיות המסובבות מגובה אפס, היינו מגובה כַּר הדֶשֶא. לעומת זאת מרחק הבעיטה תלוי במהירות האופקית שהִקנה הבועט לכדור. המרחק שהכדור יעבור הִנוֹ יחסי לכוח האופקי של הבעיטה בו ולתקופת זמן שהייתו באוויר. בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים מול חומות, צריך להקנות לכדור זווית תעופה מתאימה ומהירות אופקית גדולה, כדי שהכדור יספיק לעקוף את החומה ויגיע למטרה המבוקשת בעֵת שהייתו – מעופו הקצרים באוויר. פועלים עליו שני וֶוקְטוֹרִים. אחד מֵאִיץ אותו לפני והשני מסובֵב אותו סביב עצמו.

הכדורגל כמו כל גוף אחר הנע באוויר מלווה את תנועתו בדחיקת האוויר מלפניו. האוויר הוא חומר ואף שצפיפותו דלילה הוא מתנגד קבוע לתנועת הכדור. כאשר הכדורגל המסובב עובר מרחקים גדולים במהירויות גבוהות של 17 – 15 מטרים בשנייה אחת (מהר יותר מ- 60 קמ"ש) ניכרות בו היטב השפעות האוויר. הן מזיזות את הכדור ממסלולו המחושב וגורמות לו לסטות ימינה או שמאלה, מותנה בכיוון הסִחרור שלוֹ. הכדורגל הוא גוף אלסטי. כאשר הרגל בועטת בו או הראש נוגח אותו, נלחץ הכדור ומשנה את צורתו. מהירותו של הכדור לאחר הבעיטה מותנית במידת האלסטיות שלו לשוּב למצבו הראשוני. קל לזהות את המקדם האלסטי של הכדור שנוסחתו היא שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו הגיע הכדור לאחר שניתר מהקרקע. ברור לגמרי כי המקדם האלסטי של הכדורגל יהיה קטן מ- 1, אך גדול יותר ככל שהכדור והקרקע אלסטיים יותר. אין שום סעיף בספר חוקי הכדורגל בשפה העברית המגדיר מתמטית את האלסטיות של הכדור.

טקסט תמונה : מונדיאל צ'ילה 1962. זהו האצטדיון "Estadio Nacional" בעיר הבירה סנטיאגו. (באדיבות FIFA). החלוץ הברזיאלי וָואוָוה (VAVA) משמאל, מכניע במונדיאל צ'ילה ב- 1962 את השוער הצ'כוסלובקי וויליאם שרוייף אך לא את קורת השער. הצילום הנדיר חושף את מידת האלסטיות של הכדורגל. למקדם האלסטי של הכדור חשיבות רבה בהבנת תורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הכדור הפחוס יחזור בתוך שבריר שנייה כריקושט רב עוצמה לכר הדשא. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם ע"ש זִ'יל רִימֶה. (באדיבות FIFA ו- TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהקשר לכך ראוי לציין שחוקת הכדורסל מדויקת יותר מחוקת הכדורגל. בספר חוקי הכדורסל קיימת התייחסות מתמטית לכושרו האלסטי של הכדורסל. החוֹק קובע במפורש כי הכדור שהושמט מגובה של 1.40 מטר – המדידה מתייחסת לחלק התחתון של הכדור – חייב לנתר בחזרה לגובה של 1.20 מטר בחלקו העליון. חוקת הכדורגל הרבה יותר כללית מן ההיבט הזה. למעשה כל שופט קובע את מידת האלסטיות של הכדור (הנובע מלחץ האוויר בתוכו לאחר ניפוחו) על סמך ניסיונו ותחושותיו ולא על סמך מדידות מדויקות. בסעיף מס' 2 של חוקת הכדורגל כתוב שהכדור צריך להיות מנופח כהלכה. חיזיון נפרץ הוא לראות את שופט המשחק אוחז בכדור לפני המשחק, מלטף, ממשש, לוחץ, ומנענע אותו כאילו היה זה ילדו בעריסה, ולאחר מכן פוסק את החלטתו. המקדם האלסטי של הכדור נקבע ע"י הנוסחה : שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו ניתר ממנה. (ראה נוסחה).

טקסט תמונה : איש חברת "ADIDAS" ספקית הכדורים במונדיאל הכדורגל של 1974, שוקל בדייקנות את משקלם לפני צאתם לשוּק המשחקים. משקל הכדור, היקפו, והמקדם האלסטי שלו הם נתונים חשובים בניתוח נושא הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. (באדיבות חברת אדידאס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור המסובב כלהלן. הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו . בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים משני צידי הכדור יוצרים מעֵין "כוח עילוי" הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו. שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם. עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת שכבות האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו "גָארִינְצָ'ה". גָארִינְצָ'ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ'ילה. הוא היה ווירטואוז ענק שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ'ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריעה משחקים. הוא לִהָטֵט אומנם, אבל לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד"ר גֵ'יי (Dr. J גובהו 2.02 מ') הלא הוא ג'וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ'ה. הוא לִהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג'ורדן (גובהו 1.98 מ') הבלתי נשכח. גָארִינְצָ'ה אהוב הנשים אך חסר המזל נפטר ב- 1982 כשהיה בן 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדיבידואלים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה "הכירה" בזכותם להיות כאלה. שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה וה-מנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת.

עד ההופעה המתוחכמת של שחקני ברזיל הייתה הבעיטה החופשית מבוצעת בכוח רב מול החומה. מרבית הכדורים התנפצו עליה. מעטים חדרו אותה. זכורה הבעיטה החופשית החזקה שבעט שחקן נבחרת הונגריה מיהאלי לאנטוש במשחק הרֵעים ב- "נֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט במאי 1954 בו הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית הבלתי נתפשת 1:7. מול החומה האנגלית ושוערה ג'ילברט מריק (Gilbert Merrick מקבוצת ברמינגהאם סיטי). מיהאלי לאנטוש בעט בעיטת תותח ממרחק של 25 מטרים מהשער האנגלי. "כדור ההסעה" טס במהירות של יותר מ- 100 קמ"ש וחדר לשער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של תאגיד השידור "כאן" 11  ואפשר לבחון ולבדוק את התופעה). כדורגלן הפועל ת"א רִיפְעָאת "גִ'ימִי" טוּרְק בעט ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים "כדור הסעה" חופשי ממרחק של 40 מטר לשערו של מריו ז'וכוביצקי שוער הפועל ירושלים. הכדור צבר תאוצה פנטסטית של 130 – 125 קמ"ש (גם בסיוע הרוח הַגָבִּית) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של תאגיד השידור "כאן" 11). כדי ליצור אפקט של "כדור הסעה" באוויר על הבועט לכַוֵון ולהעביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. זוהי משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר כי הרגל שמשקלה כ- % 17 ממשקל הגוף, איננה מכשיר מדויק מספיק. אם הדבר צולח והכדור "נוסע" במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שובל של וואקום, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית.

שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן בעט שתי בעיטות הסעה מטווחים גדולים במונדיאל ארגנטינה 1978 והכניע שני שוערים מפורסמים, את דיִנוֹ זוֹף מאיטליה את וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11). כִּישרונות גדולים ניתן לאתר כמעט בכל מדינה. שחקני הכדורגל, האירי ג'וֹרְג' בֶּסְט ששיחק במועדון מנצ'סטר יונייטד והאנגלי סְטֶנְלִי מֶתְּיוּס מבלקפול, ייצגו סגנון משחק אישי קָסוּם ומרהִיב וטיפול בכדור השונה מזה של הכדורגל הבריטי המסורתי והשמרני. ג'וֹרְג' בֶּסְט וסְטֶנְלִי מֶתְּיוּס היו כִּישרונות מהדרגה העליונה ביותר. כל אחד בתקופתו העניק לכדורגל יופי וברק. צופי הכדורגל באנגליה ומחוצה לה שילמו ברצון במיטב כספם ונהרו בהמוניהם ליציעים כדי לחזות בשני כוכבי העַל האלה. שניהם היו אינדיבידואליסטים, אך למרות כִּישרונם האישי המבורך ידעו להירתם למאמץ הקבוצתי. הצופים שחזו במעלליהם על כַּר הדֶשֶא לא ישכחו אותם לעולם. חלק מהביצועים הנפלאים של שניהם שמורים בארכיון הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 (היום, תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11). אך כמה קוסמי כדורגל כ-בֶּסְטִים ו-מֶתְּיוּסִים צִימַח הכדורגל האנגלי במשך דורות רבים מאז החלה הליגה האנגלית את דרכה ב- 1887. כמה כאלה צמחו באירופה. מותר להניח כי הכמות ממש מִזְעַרִית.

טקסט תמונה : שנת 1955. סיר סטנלי מתיוס (Sir Stanley Matthews) היה ווירטואוז כדורגל. נולד ב-1 בפברואר 1915. הוא שיחק קיצוני ימני בקבוצות סטוק סיטי ובלקפול בליגה הראשונה וצבר 886 משחקי ליגה. הוא לבש את מדי נבחרת אנגליה בשלושה עשורים בשנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה. סגנון משחקו היה ההפך הגמור מהכדורגל האנגלי השמרני. הוא כונה "הקוסם". סטנלי מתיוס נולד בטעות באנגליה. הוא היה צריך להיוולד במקומו הטבעי בברזיל. גאון כדורגל שייזכר לדורות. (באדיבות International football book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1968. ג'ורג' בסט שחקן מנצ'סטר יונייטד (משמאל) יחד מאמנו מאט באסבי ב- 1968 (מימין). ג'ורג' בסט כשמו היה באמת הכי טוב. כישרון מזהיר. הוא היה פנומן כדורגל בעל טכניקה עילאית. על רקע הכדורגל השמרני הוא בלט ביכולתו האישית הגבוהה. ג'ורג' בסט נולד באירלנד ב- 13 במאי 1946. הוא הפך לכדורגלן עשיר שהטביע את ממונו בשתייה ונשים. בגיל 60 נפטר בחוסר כל ממחלת כבד. (באדיבות International football book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לעומתם, רוויה ברזיל בעושר של כִּישרונות. רק שמותיהם קרויים בשפה אחרת ונאמרים בקֶצֶב שונה. מאמני הכדורגל בברזיל מעניקים באופן טבעי עדיפות לטכניקה האישית של השחקנים שלהם, שתכליתה להביא ליתרון במשחק הקבוצתי. המאמן הברזילאי איננו "בולם" את חניכיו. הוא מעניק להם דרור וחירות לאורך כל הדרך כדי שיוכלו למצות את כִּישרונם. הסוציולוגיה של החברה הברזילאית מחלחלת לכר הדשא. הענקת חירות לדמיון ולסגנון מהווים יתרון חשוב בעיצוב דמותם של השחקנים הצעירים. בתנאי אימון וחינוך כאלה, נוצר כר נרחב לדִמיוֹן פורה והמצאות אישיות בסגנון הטיפול והבעיטה בכדור. נדמה שהשחקנים הברזילאים נולדו ל-סַבְסֵב ולסוֹבֵב את הכדור. לסגנון, לטכניקה ולקצב משחקם יצא מוניטין רב. הדברים האלה ניכרים מאוד באופי משחקה של הנבחרת הלאומית של ברזיל מקדמת דנה. שמם של כוכבי הכדורגל של ברזיל נישא בפי כל מאז טורניר גביע העולם שנערך ב- 1938 בצרפת. בשורות נבחרת ברזיל שִיחֵק אז חוֹזֶה לֵיאוֹנִידָאס הגדול (Jose Leonidas). בכל תקופה כיכֵב מישהו בנבחרת ברזיל שהאפיל ביכולתו האישית על שאר שחקני דוֹרוֹ. במשחקי גביע העולם שהתקיימו בברזיל ב- 1950 הציגה ברזיל כדורגל מעולם אחר. היא הביסה בבית הגמר את שוודיה 1:7, והִכתה שוֹק על יָרֵךְ גם את ספרד 1:6. בשישה משחקים באליפות ההיא הבקיעו שחקני ברזיל 22 שערים. כמות מרשימה. איתרע מזלה במשחקה האחרון באִצטדיון "המָארָאקָאנָה" בריוֹ דֶה זָ'אנֶיְירוֹ נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה במפתיע 1:2 ואיבדה את הכתר העולמי – הגביע. אך היא ניצחה במקוריות המחשבה ובדִמיוֹן יוצר. ההפסד הדרמטי לא קִלקֵל את מסורת היצירה. שני שחקנים, אָדֶמִיר ו-זִיזִינְיוֹ השפיעו יותר מכל על נבחרת ברזיל במשחקים ההם. במשחקי גביע העולם שנערכו ב- 1954 בשווייץ עלו לגדולה שחקנים חדשים, דִידִי עושה המשחק של ברזיל בּוּטָאלְיוֹ ג'וּלִינְיוֹ חלוץ מסוכן באגף ימין ובָּאלְטָאזָאר החלוץ המרכזי. דִידִי היה השחקן הראשון שהשתמש בבעיטה החופשית המסובבת בהצלחה נגד חומה מכסיקנית בת שלושה אנשים כדי להכניע את השוער אָנְטוֹנְיוֹ קָארָאבָּאחַל. ברזיל הביסה את מכסיקו בבית המוקדם 0:5. בוטאליו ג'וּלִינִיוֹ כבש שער מדהים בבעיטה ניידת מסובבת לשערו של גִיוּלָה גְרוֹשִיץ' שוער נבחרת הונגריה. לברזיל לא היה מזל והיא הפסידה 2:4 לנבחרת הַפֶּלֶא של הונגריה במשחק עקוב מדם בשלב רבע הגמר והודחה מהמשך המשחקים. קטעי פילם ישנים המונחים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (היום תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11) הם העֵדוּת היחידה לכִּישרונם המופלג של הבועטים מברזיל בשנים 1950 ו- 1954.

האבולוציה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית עשתה צעד גדול קדימה בארבע השנים הבאות מאז 1954, וחשפה במונדיאל של שוודיה בקיץ 1958 את ברזיל במלוא הדרה. ברזיל הוכתרה כאלופת העולם החדשה בפעם הראשונה בתולדותיה. מהנדסי הטלוויזיה השוודיים מצאו דרך להקליט את תמונות ה- Video שהפיקו המצלמות האלקטרוניות . זה היה חידוש טכנולוגי מרחיק לכת. על סרטי הצילום המגנטיים מונצחים כישרונם של דִידִי (Didi) הוותיק בן ה- 30, נער צעיר בן 17 ו- 9 חודשים בשם אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ העונה לכינוי "פֶּלֶה" (Pele), ושל הווירטואוז הבלתי נשכח מָנוּאֵל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סָאנְטוֹס בן ה- 25 אשר ידוע בשם החיבה שלו "גָארִינְצָ'ה" (Garrincha). שיחקו בנבחרת ברזיל שחקנים ידועי שֵם אחרים כמו החלוצים וָואוָוה, וזָאגָאלוֹ , והרצים זִיטוֹ ואוֹרְלָאנְדוֹ, וגם הבלם יפה התואר הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, המֵגינים דְזָ'אלְמָה סָאנְטוֹס ונִילְטוֹן סָאנְטוֹס, השוער גִ'ילְמָאר והחלוץ המחליף אַלְטֶפִינִי. אולם על כולם האפילה שלישיית הכדורגלנים הפנומנים, דִידִי, פֶּלֶה, וגָארִינְצָ'ה. במשחקי 1958 הבקיעה ברזיל 16 שערים ב- 6 משחקים. משחקה היה שוֹבֶה עין וקליל. חלק ממומחי הכדורגל נהג לתרץ את הצלחתה של ברזיל בשל מערך טקטי חדש של הקבוצה 4 – 2 – 4, שהעמיד מאמנה, רעיונאי פורה ורב המוניטין בשם וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Vicente Feola). המאמן הברזילאי נראה כמו פרופסור מהאוניברסיטה ולא מאמן כדורגל. אולם הוא היה לא רק מאמן דגול ומוערך אלא מצויד גם במחשבת כדורגל מקורית. וויסנטה פאולה האמין מחד בשיטה הקבוצתית אך מאידך גיסא תמך בגדולה העיקרית של שחקניו. בכישרון האישי שלהם. בשחקני ההתקפה של ברזיל הייתה טמונה יכולת ווירטואוזית ליצור מצבי הבקעה ליד שערי הנבחרות היריבות גם מבלי שתהיה להם עדיפות מספרית בשלבים המכריעים של ההתקפות. הרבה הודות לגָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה. גָארִינְצָ'ה השיג עדיפות מכרעת על מְגִנַיו באגף הימני. הוא שַם ללעַג וקֶלֶס את שומריו. פשוטו כמשמעו.

טקסט תמונה : שנת 1958. זהו מאמן הכדורגל הברזילאי וויסנטה פאולה (נולד ב- 1  בנובמבר 1909 ונפטר ב- 6 בנובמבר 1975) שהיה אלוף עולם עם נבחרתו ברזיל ב- 1958. היה גאון כדורגל שנראה כמו פרופסור לסוציולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז'אניירו. (באדיבות FOOTBALL  MEISTERSCHAFT 1958 ו- TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק חצי הגמר הביסה ברזיל את נבחרת צרפת בראשותם של רָיְימוֹנְד קוֹפָּה וזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בתוצאה 2:5. פֶּלֶה כבש שלושה שערים. במשחק הגמר גברה ברזיל על שוודיה גם כן בתוצאה 2:5 פֶּלֶה הבקיע שני שערים, וָואוָוה כבש שני שערים זהים כמעט ברחבת השער השוודי (משתי מסירות מעשה אומן של גָארִינְצָ'ה), וזָאגָאלוֹ הבקיע שער אחד. זכייתה של ברזיל בגביע העולם ב- 1958 נראתה לכולם כטבעית ודבר מובן מאליו. עד כדי כך הייתה ברזיל טובה יותר משאר המדינות. זאת הייתה הזכייה הראשונה שלה בסדרה של עוד ארבע זכיות נוספות במונדיאלים מאוחרים יותר ב- 1962, 1970, 1994, ו- 2002. בהיעדר שידורי טלוויזיה בישראל, היה זה בית הקולנוע "המרכז" התל אביבי ההוא, ש-שכן ליד תחנת האוטובוסים המרכזית הישנה בתל אביב, ואשר רכש את זכויות ההקרנה של הסרט התיעודי בן ה- 90 דקות על משחקי מונדיאל שוודיה 1958. למרות שחלק מהמשחקים כוסה ע"י ניידות שידור ומצלמות אלקטרוניות שוודיות של SVT (הטלוויזיה השוודית הציבורית), השתמשו יוצרי ועורכי הסרט דווקא באוסף של לקטים שתועדו במצלמות פילם 35 מ"מ ע"י צלמי חדשות ממדינות שונות. לא כולם הוכשרו למשימה. חלק מהצלמים לא היה מיוּמָן כלל בצילומי כדורגל. כמות החומר הייתה מוגבלת ולכן שערים רבים פוספסו. גם העמדת המצלמות וזוויות הצילום בחלק ממשחקים היו שגויות. התוצאה הסופית של הסרט הייתה חובבנית. אף על פי כן היה סרט הכדורגל הדוקומנטארי הראשוני הזה מעניין וזכה לאהדה גדולה בין חובבי הכדורגל בישראל מפני שהיה בלעדי. עשרות אלפים נהרו לקולנוע "המרכז" כדי לחזות בו שוּב ושוּב. אני בעצמי ראיתיו עשר פעמים. הסרט הוקרן כמובן על מסך קולנוע גדוֹל והסֵב הנאה רבה לצופים בו.

במשחקי המונדיאל של 1962 בצִ'ילֶה הרחוקה שבדרום אמריקה הגנה ברזיל בהצלחה על תארה כאלופת העולם בכדורגל. פֶּלֶה בן ה- 22 נפצע קשה כבר במשחק הראשון נגד צ'כוסלובקיה שהסתיים בתיקו אֶפֶס. פֶּלֶה סיים את חלקו בטורניר. המאמן החדש של ברזיל איימורה מוריירה החליף אותו בשחקן צעיר לא מוכר אבל מוכשר בשם אָמָארִילְדוֹ.

המאמן וִויסֶנְטָה פֵאוֹלָה המשיך להיות דמות מופת בכדורגל הברזילאי גם ב- 1962. הוא הנהיג את ברזיל לאליפות הראשונה. למתבונן מהצד הוא לא נראה איש כדורגל, מכסימום אוהד, אך בברזיל הוא נחשב לבר הסמכה מספר אחת על פיו יישק דבר. הוא הרי היה אלוף עולם ב- 1958 ומייסד השושלת. בחֲלוֹף ארבע שנים במונדיאל של צ'ילה ב- 1962 החליף אותו המאמן אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה (Aimore Moreira). איימורה מוריירה נולד ב- 24 באפריל 1912. בטורניר גביע העולם של צ'ילה 1962 הוא היה בן 50 I-מנהיג כדורגל שקול והלך בעקבות קודמו הנערץ. איימורה מוריירה התבסס על סגל השחקנים של 1958 והציב נבחרת מבוגרת יחסית אך הומוגנית ובעלת ניסיון רב. העוֹל העיקרי הוטל על קבוצת שחקנים וותיקה. במונחי הזמן ההוא כלל לא צעירה. גָארִינְצָ'ה בן 29 (נולד ב- 28 באוקטובר 1933), דִידִי אחד המבוגרים בנבחרת בן 34 (נולד ב- 8 באוקטובר 1928), וָואוָוה בן 28 (נולד ב- 12 בנובמבר 1934), שחקן ההגנה דְזָ'אלְמָא סָאנְטוֹס בן 33 (נולד ב- 27 בפברואר 1929) וחברו לתפקיד בעל השם הדומה נִילְטוֹן סָאנְטוֹס בן 37 (נולד ב- 16 במאי 1925), והשוער גִ'ילְמָאר בן 32 (נולד ב- 22 באוגוסט 1930) , והקפטן מָאוֹרוֹ בן 32 (נולד ב- 30 באוגוסט 1930) . השחקנים הצעירים ביותר בנבחרת ברזיל היו פֶּלֶה בן ה- 22 (נולד ב- 21 באוקטובר 1940) ומחליפו בהרכב הראשון אמארילדו בן ה- 23 (נולד ב- 29 ביולי 1939). בבית המוקדם ניצחה ברזיל את ספרד משופעת הכוכבים בראשותם של אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש בתוצאה 1:2. היא גברה על מכסיקו 0:2, וסיימה בתיקו 0:0 עם צ'כוסלובקיה. בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את אנגליה 1:3. גָארִינְצָ'ה הבקיע שני שערים ווירטואוזים. את השער הראשון בנגיחה ואת השער השלישי מבעיטה חופשית מסובבת של מ – 22  מטר. הוא הדהים את החומה הבריטית ואת שוערה רוֹן סְפְּרִינְגֶט. וָואוָוה כבש את השער השני במשחק. בחצי הגמר הכניעה ברזיל את צ'ילה 2:4. גָארִינְצָ'ה וְ- וָואוָוה התחלקו בשערים. כל אחד מהם כבש שניים. במשחק הגמר ניצחה ברזיל את צ'כוסלובקיה 1:3 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות.

שמונה משחקני ברזיל שנטלו את הגביע במשחק הגמר ב- 1958 בשוודיה שָבוּ וזכוּ בו גם בצִ'ילֶה ב- 1962. שלושת השחקנים החדשים בהרכב המנצח של 1962, היו הרץ זוֹזִימוֹ שהחליף את אוֹרְלָאנְדוֹ, הבלם מָאוֹרוֹ שיחק במקום בֶּלִינִי וגם שימש קפטן הנבחרת, והחלוץ אָמָארִילִדוֹ החליף את פֶּלֶה. משחקי צ'ילה 1962 כוסו במצלמות פילם בלבד. עידן המצלמות האלקטרוניות טרם הגיע לדרום אמריקה. שוב היה זה קולנוע "המרכז" בתל אביב שהתגייס לטובת אוהדי הכדורגל בארץ ורכש את זכויות הקרנתו של הסרט הדוקומנטרי המעניין הזה. האקסקלוסיביות הייתה היתרון הגדול שלו. שנים רבות אח"כ כשהתמניתי למנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, רכשתי את הסרטים הדוקומנטאריים החשובים האלה לארכיון הערוץ הציבורי, שסיפרו את סיפוריהם של המונדיאלים הישָנים. המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC, ומצלמות הפילם הרבות שעקבו אחרי שחקני ברזיל במשחקי גביע העולם של אנגליה ב- 1966, חשפו והבליטו לראשונה את סוֹד ההצלחה של הבעיטה החופשית המסובבת היעילה הברזילית, שנחשבת עד היום לשיא התִּחכום ופאר היצירה במשחק הכדורגל.

ברזיל התמודדה במשחק הראשון שלה בבית המוקדם נגד נבחרת בולגריה באִצטדיון "גוּדִיסוֹן פָּארְק" בעיר לִיוֶורְפּוּל. בדקה ה- 64 הוכשל גָארִינְצָ'ה במרחק של כ-20 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶאנוֹב. גָארִינְצָ'ה עצמו התייצב ליד הכדור וסקר את גֵיאוֹרְג נָיידֶנוֹב בונה את קיר המגן שלו. בימים ההם טרם נודע כוחה של הבעיטה החופשית המסובבת. ההגנות לא שָתּוּ ליבן אליה ולא הבחינו בסכנה הטמונה בה. היא לא הצטיירה כקטלנית כפי שהייתה באמת. גֵיאוֹרֱג נָיְידֶנוֹב הציב בחומה ארבעה שחקנים שהגנו על הצד הימני של השער. הוא עצמו ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית ועוקב בשבע עיניים אחר מהלכיו ותנועתו של גָארִינְצָ'ה. גָארִינְצָ'ה עמד שלושה מטרים מהכדור. הוא פסע שלושה צעדים קלילים וסִחרֵר את הכדור להפתעת הכל בחלק החיצוני של נעל רגל ימין שלו (מרבית בועטי הכדורים החופשיים מסחררים את הכדור באמצעות החלק הפנימי של בנעל). הכדור צבר תאוצה של 85 קמ"ש עקף את החומה, וכעבור שנייה אחת נחת ברשת הבולגרית. ברזיל צעדה עכשיו ביתרון 0:2. לשערו של גָארִינְצָ'ה קדם אירוע דומה בדקה ה- 14 של המחצית הראשונה. ההגנה הבולגרית הִרבתה לפגוע ב-פֶּלֶה שוּב ושוּב כדי להקהות את עוקצה של ההתקפה הברזילאית. פֶּלֶה היה עצבני מאוד ונִרגז בגלל המשחק הגַס של יריביו. הוא היה ספורטאי ג'נטלמן וקיבל את התנצלות הבולגרים אך החליט ללמד אותם לקח. הכדור הנייח ניצב על כר הדשא במרחק של 17 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָיְידֶנוֹב. פֶּלֶה ביצע בעצמו את הבעיטה החופשית המסובבת. בהילוך איטי Frame by Frame (תמונה אחר תמונה) על שולחן עריכת הפילם ,הלוא הוא ה- Steenbeck המפורסם ששימש אותנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר), ניתן לראות כי פֶּלֶה בועט בכדור בחלק הפנימי של רגל ימין. הבעיטה שלו הייתה הרבה פחות מרשימה מזאת של גארינצ'ה, למרות זאת הכדור שלו הסתחרר בהתמדה שמאלה כשהוא עוקף את החומה הבולגרית עד שהוא חודר לשער בסמוך לקורת השער השמאלית של גיאורג נאיידֶאנוב. ניתוח הבעיטה מגלה כי הכדור של פֶּלֶה נע במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ'ה, פֶּלֶה, ודייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם הפיזיקה והמתמטיקה הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם, מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה הפועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכן וקטלני. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה (Pele, זה היה הכינוי שלו, שמו האמיתי היה אדסון אראנטז דו נאסימנטו) ו- גָארִינְצָ'ה (Garrincha, זה היה הכינוי שלו. שמו האמיתי היה מנואל פראנצ'סקו דוס סאנטוס), הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית . כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה.

בשבת – 24 ביוני 1978 ישבתי ליד יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים את המשחק ברזיל נגד איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד למשחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות בעלות המוניטין ההיסטורי שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילאי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ-20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי פאראבולי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל השדר הנרגש והנלהב שאג למיקרופון, "ש – ע – ר  ! …  א – י – ז – ה    ש – ע – ר    ש ל    נֶ – לִ –י –נְ – י – וֹ…". אִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" רעם כולו. נשמע סביבי בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ ב-"שער חייהם". שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור היָרוּי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא. ברזיל ניצחה במשחק 1:2. כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78', בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מ-יוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף . ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ"ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אך זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי. לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון השתאה ונפעם ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" תפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC  בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור שנו באצטדיון ב-קורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר "כדור הסעה" ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. הביצוע המדויק והמוקפד שלו גרם ל- כוח בעיטתו של אָרִי הָאן לעבור בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר. ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות על הכדור. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית. זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק "ולהעביר" את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא "יָצִיב" לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר "להסתדר" בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה-מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ.

אשנה ואספר שוב : בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת"א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות של 130 – 125 קמ"ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת. השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה ב-"נֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון "וומבליי" במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 3:6. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה ולא בשום מחצית. היה מדובר ניצחון סנסציוני של נבחרת ה- "Golden team" (נבחרת הזהב) של הונגריה בראשות המאמן גוּסְטָאב שֶבֶּש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas). היה זה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש, ו-נָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ'יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ'. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות את דבר החשוב באמת. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק "בנֶפּ – סְטָדְיוֹן" התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע"י המאמן ההונגרי גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes). כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי מֵרִיק משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש בבעיטת ההסעה ושיגֵר טִיל. כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה : "נבחרת הזהב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949. זהו ההרכב הקלאסי של "נבחרת הזהב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949, פרי יצירתו של גוסטב שבש. להלן הזיהוי משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), השוער גיולה גרושיץ', גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז'יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר ההוא במונדיאל של שווייץ ב- 4 ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה"מ התפרקה נבחרת הזהב הנפלאה הזאת של הונגריה ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או "בעיטת העלה היבש" הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטר משערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה. הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום "ונעל" אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחדור לשער. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר "כעלה יבש". הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100 מיליון בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני 53 שנים סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה"מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- "קוֹמָאזָאוָוה" לא ישכח את המראות של שריקת הסיום . השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- "קוֹמָאזָאוָוה", ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָאימָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון באין ספור אימונים באולמות הכדורעף. קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים "לאורים ותומים" של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה"ב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינאמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל. שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר. הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם, נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמו "עָלֶה יָבֵש" הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות. הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַאזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית. בעיטת ההסעה או בעיטת "העָלֶה היָבֵש" היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא "מכשיר גַס" ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו המלבני ה-אוורירי המשורטט ע"י המשקוף + שתי הקורות + קו השער שווה ל- 17.86 מ"ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ' וגובה המשקוף 2.44 מ'). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

ובכן, הרגל מורכבת ממספר "קטעים" המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע"י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. "יוֹתֵּר מִידַי" מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – כלומר, הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשֵמוֹת שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק "איציק" זוהר (שחקן גבוה שמתנשא ל- 1.91 מ' והוא בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

יום ראשון-19 במארס 1989. אצטדיון רמת גן. תורת משחק הכדורגל נועדה בראש וראשונה לאנשים חושבים (!). הכדורגלן האוסטרלי המחונן צ'ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) והשוער התמים והנאיבי דאז של נבחרת ישראל בכדורגל, בוני גינזבורג. שידור ישיר של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל-אוסטרליה לקראת ההעפלה לטורניר הגמר של מונדיאל איטליה 1990. השַדָּר המוביל שלי אז לפני שנות דוֹר היה יורם ארבל והפַּרְשָן לידו אמציה לבקוביץ'.  

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ'ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס' 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת. מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם לקראת איטליה 90' קָרֵב ובא, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה בארץ ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם הבועט המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ לא רק כצילומי מידע עיתונאי אלא גם כחומר למחשבה בתוכנית הספורט ההיא שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "משחק השבת", במוצ"ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת ביום ראשון – 19 במארס 1989 באצטדיון רמת גן. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת ומסובבת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה כמשחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים ע"י ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית "משחק השבת" באותו הערב ההוא והיה מודע היטב למֵידַע האינפורמטיבי הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו במידע הנוגע ליכולת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. היה מדובר לא רק בבועט מחונן של כדורים חופשיים מסובבים אלא גם כמי שניחן בתנופת רגל קואורדינטיבית, יעילה, ומהירה, ולכן מסוכנת לשוערים שניצבו מולו. היה צריך היה להכיר את צ'ארלי יאנקוס המוכשר והמדויק מראש, להבין את הראש שלו ואת תורת הכדורגל שלו, ולקרוא נכון את מחשבותיו. צ'ארלי יאנקוס היה בועט מחונן ומסוכן של כדורים חופשיים ממרחקים של בין 16 מ' ל- 40 מ' שידע והיה מסוגל להקנות בבעיטותיו המסובבות לכדורים החופשיים שלו מהירויות תנועה של 100 קמ"ש, למרות הפרדת הכוחות המתקיימת באותו שבריר השנייה בעת צורת ואופן מגע נעל השחקן בכדור, כשווקטור אחד מאיץ את הכדור לפנים והווקטור השני מקנה לכדור תנועה סיבובית סביב מרכז כובדו נגד כיוון השעון.

אשנה ואומר שוב : לנבחרת ישראל ההיא ב- 1989 היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט כישרוני ומבורך ברגל ימין, ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. בועט בעיטות חופשיות ברמה גאונית מפני שהייתה לו תנופת רגל נפלאה ומגע אנטומי גמיש של כף רגלו הימנית עם הכדור. הוא העניק לכדור החופשי שלו לא רק מהירות תנועה פנטסטית לפנים אלא סובב אותו היטב סביב מרכז הכובד שלו נגד כיוון השעון, מימין לשמאל. הפרדת הכוחות שהניב צ'ארלי יאנקוס בבעיטות החופשיות שלו בעת התנגשות נעל רגלו הימנית עם הכדור הייתה מיטבית. מדויקת מאוד. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור והשחקנים צפו באותה תוכנית "משחק השבת" עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכישרון הבעיטה של צ'ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video, ללקט מודיעין, כדי ללמוד, לנתח, לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי וסגולותיו, ולהתכונן בהתאם. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים ה-אווירודינאמיים הפועלים על הכדור הירוי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע"י השוער היא תורה שלימה ומִשְנָה סְדוּרָה. כדי להציב חומה יעילה מול שחקן היריב הבועט את הכדורים החופשי מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ', השוער חייב להיות אדריכל ש-מצויד במודיעין אודותיו אודות הבועט, ולפעול על פיו. חוץ מזה כלל לא בטוח שבניית חומה נדרשת בכל תנאי ומצב.

ביום ראשון בערב – 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחוייב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מורה כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶורֶד" על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה, אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל. תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא על כר הדשא ההוא באצטדיון ר"ג במשחק בין נבחרות אוסטרליה וישראל, ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג ההוא. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 33 שנים. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס מכין את הכדור לבעיטה חופשית שלו. בוני גינזבורג (מוסתר ע"י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חַש בסכנה הצפויה, לא הכיר את תכונותיו של הבועט, לא ידע למשל ש-צ'ארלי יאנקוס בועט את הבעיטות החופשיות של נבחרתו רק ברגל ימין שלו, לא הבין דבר ביסודות המתמטיקה הפיזיקלית ויסודות מדע האווירודינאמיקה הקשורות לתורת הבעיטה החופשית המסובבת (תורה מורכבת) והתנהגות הכדור באוויר (כתוצאה מהתנגדות האוויר למעופו), ולכן לא קרא נכון את מפת הקרב. בסופו של עניין בוני גינזבורג העמיד את החומה שלוֹ בצורה רשלנית ו- שלומיאלית, הפוך לגמרי משיקולי ו-נתוני המאבק שדרשו וחייבו הצבה אחרת שלה במיקום שוֹנֶה, וגם שמירה ו-התייצבות אחרת ושוֹנָה שלו בין הקורות. בוני גינזבורג עשה את כל השגיאות האפשריות שרק אפשר היה לעשות באותו הרגע והסיטואציה ההם. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג המוסתר ע"י ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב, חושף בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס). דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ומציבים חומה לא יעילה מול צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ'ארלי יאנקוס) מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי איננו מבין ולא יודע כי צ'ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו של הבועט) ולעולם לא לעבר השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים ביותר בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה יורם ארבל, "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים חומה". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער התמים והנאיבי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שֶלֹא ידע מהחיים שלו ו-הציב את החומה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר. אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן התגלה כאדריכל כושל ש- טעה ו-הציב את החומה במקום לא נכון. לצָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו שלו (ו/או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ'ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק מוחות בין השוער לבועט . תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה . אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ-טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינאמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת "צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס" שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית "משחק השבת" – במוצ"ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- "משחק השבת" באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיות של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ'ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של "האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת" ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקאליים האלה, הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע"י המאמנים וגם לא ע"י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת הלאומית הישראלית לא הכינו את שיעורי הבית שלהם ונחשפו כרשלנים ו-בוּרִים. כאלה שלא יודעים מהחיים שלהם. התוצאה השלילית בסופו של המאבק הוכיחה כי כל השלושה הנ"ל הם נעדרי השכלה מינימאלית שנוגעת לתחומי המתמטיקה הפיזיקלית ותורת אווירודינאמיקה הנוגעים למשחק הכדורגל. סיבה חשובה להבנת התפתחות העניינים לרעתה של נבחרת ישראל בכדורגל. בסופו של דבר הַחוֹמָה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה השמאלית ומפקיר את הימנית. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. זהו תיעוד של מצלמה מס' 5 של ניידת השידור הַ- "וֶורֶד" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז"ל (עומד) מתבוננים בקרב המוחות בין בוני גינזבורג וצ'ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי להשפיע עליו. שניהם לא הבינו דבר בתורת ה-אווירודינאמיקה של תורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל ו-לא הכירו את תכונותיו וכישרונותיו של צ'ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לפעמים החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה של השוער אך הוא שכלל אינו זקוק לה מציב אותה כאוטומט. מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד מאמנים באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת "הבעיטה החופשית", הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים לבלום אותה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שח לי באוקטובר 1975בלונדון בעת Workshop טלוויזיוני של ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית כי, "משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים", והוסיף, "והם לא רבים" (השיחה שלי עמו לפני 40 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון, ו- 7:1 ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים וארבע שנים ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק ישראל – אוסטרליה הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג וצמד מאמניו יצחק שניאור ז"ל ויעקב גרונדמן ז"ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ' עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל'ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע . יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של האווירודינמיקה של הכדור, ושאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור הנַח על כַּר הדֶשֶא ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים לא הבינו דבר בפיזיקה של תנועת הכדור באוויר ולא ידעו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי זה של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין כלום בתחום המתמטיקה הפיזיקאלית של הבעיטה החופשית המסובבת עשה אז את כל השגיאות האפשריות. זאת הייתה כרוניקה של סדרת טעויות ידועה מראש שעשו אנשים נטולי השכלה מתמטית פיזיקאלית אווירודינאמית ברמה הבסיסית ביותר. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את יורם ארבל לגְדוּלָה.

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר"ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע. הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי המיקום הגיאוגרפי שבין הכדור הנייח לשער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח"כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי הַחוֹמָה אומנם הכרחית ו-דְרוּשָה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית, לחלוטין במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי ש- צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס רָב אמן האוסטרלי (הבועט ברגל ימין), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי. זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות אך ו-רק ברגל ימין היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח מהלך כיבוש השער וכדי להבין את התוצאה המכרעת בהתמודדות "משחק המחשבות" בין הבועט האוסטרלי לשוער הישראלי שהסתיימה בסופו של דבר לרעתו של בוני גינזבורג. השַדָּר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר בעת בניין החומה, והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק וגזר צ'ארלס יאנקוס את גזר דינו.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ'ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו שלו ו-הוא מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס – והימנית שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקו. צ'ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור ה- "וֶורֶד" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 קמ"ש. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו ויחצה את קו השער אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לעבר השער הישראלי. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה. הכדור חוצה את הקורה הימנית. בוני גינזבורג חסר אונים. צ'ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה עם סלוגן הנזיפה הווירטואוזי שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "ככה לא בונים חומה…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמני הנבחרת ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ'ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה אחת פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100 קמ"ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע כאמור במהירות של 100 קמ"ש הקדים אותו.

ובאשר ליורם ארבל. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון את הטקסט הזה, "…בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה…", היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דבר ב-אווירודינאמיקה ובמתמטיקה הפיזיקלית של בעיטת הכדור המסובב במשחק הכדורגל, בחר להאשים בטַעוּת את ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, "…זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים חומה…", הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית תעשיית הטלוויזיה שלנו במדינת ישראל. אחיזת נצח. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר "ככה לא בונים חומה", אל מי מופנית בדיוק הטענה, לחוֹמָה הַרְעוּעָה שבנה האדריכל ו/או לאדריכל עצמו. האשמה כמובן אינה בחומה אלא במי שבנה אותה. ארבעת השחקנים עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שבוני גינזבורג הועיד להם. שם הוא רצה שקיר המגן יעמוד ויסייע לו להגן על השער.

א. חלק מהטפת המוסר האווירודינאמית הטלוויזיונית הזאת ניתן למצוא בפוסט "רוסיה – ישראל 0:4. "ביקורת טלוויזיה" שהתפרסם ב- בלוג הזה ב- 12 בספטמבר 2012.

ב. ראה גם שלושת הפוסטים שנכתבו ב- 8, 9, ו- 10 באוקטובר 2012 הדנים במשחק הכדורגל בליגה הספרדית שנערך ב- 7 באוקטובר 2012 באצטדיון "נואו קאמפ", ברצלונה – ריאל מדריד 2:2.

סוף הפוסט מס' 1112. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 24 באוגוסט 2022.