פוסט מס' 1127.

פוסט מס' 1127 (דומה לפוסט העבר שמספרו הסידורי הוא 1074). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

לתשומת לב 1 : אין תרופה לאהבה אלא בתוספת אהבה.

לתשומת לב 2 : אין תרופה ליוֹשְרָה אלא בתוספת יושרה.

פוסט מס' 1127. הימים האלה ב-2022 והימים ההם בשנים ההן שקדמו ל-2022. ליגות הכדורסל והכדורגל הישראליות העכשוויות שלנו מְרוּבּוֹת, מְרוּפָּדוֹת, ו-מְצוּפּוֹת  באין סוף שכבות של שחקנים זרים רבים, יוצאות ו/או יצאו כבר לדרך המתפתלת לאורך עונה חדשה על פי תורת הספירה האזרחית המתמטית ואשר דנה בתאריכי העבר והעתיד של ההיסטוריה שלנו, וקרויה: "השנתון הנוכחי של 2023 – 2022". יהיה מעניין וחשוב לעקוב בחשדנות אחר תהליך ה-"אַמֵרִיקָנִיזָצְיָה" הפעיל, האקטיבי, החוֹדְרָנִי, והשלילי אָרוֹךְ השנים שחוֹוֶה ו-עוֹבֵר כלל הכדורסל הישראלי (גם בימים אלה) ו/או שמא ייעצר, ייבלם, ייפסק כבר, ויעלם מחיינו. וגם: האם במקביל ו-מתי תיעצר ותיבלם גם הִתְהָווּת והִיוָוצְרוּת ה-"יוּרוֹפִּיזַצְיָה" אף היא שלילית ו-רבת שנים של הכדורגל הישראלי. תהליכי ה-"אמריקניזציה" וה-"יורופיזציה" של שני ענפי הספורט הראשיים במדינת ישראל הכדורגל והכדורסל מַטרִידִים מאוד, מעיקים מאוד, ו-שליליים מכל מבט ו-היבט לאומי (!). הם ממאירים ו-נעשים ומתבצעים במודע וביודעין ע"י אגודות הספורט השונות (כדי להשיג יוקרה ו-תהילה מהירה) על חשבון עתידם של ילדינו, נערינו, ו-צעירי ו-צעירות ישראל שנדחקים לאחור, לשוליים, ונותרים שם נטושים ו-עזובים בצידי הדרכים לכל אורכם של שבילי מדינת ישראל (!). פשוט נורא ובלתי נסבל. הליכי חדירת ה-"אמריקניזציה" וה-"יורופיזציה" ארוכות השנים ו-חילחולן המתמיד והעמוק לשורות שני ענפי הספורט הראשיים במדינת ישראל, מְסֵבוֹת נזק עצום ו-מאיימות על כלל החברה הישראלית מפני שהם בולמִים, חוסמים, ומציבים בְּלוֹק רָב שָנִים ורָב מְמַדִים מול דוֹר ודורות הכדורסלנים והכדורגלנים הצעירים האותנטי הבאים שלנו. הם חוסמים ולבסוף מחסלים ביסודיות ובשיטתיות את תקוותיהם ועתידם של ילדינו ונערינו ועמם גם את שני ענפי הספורט המרכזיים האלה של מדינת ישראל שהיו פעם מוסדות פאר אותנטיים מוערכים ונערצים ע"י מרבית אוכלוסיית מדינת ישראל. ובכן, אין עוד כדורסל וכדורגל אותנטי במדינת ישראל כפי שהכרנו וידענו אותו פעם בימים ההם שחלפו כנראה לבלי שוב וכפי שרצינו שיהיה בארצנו לעַד. יש היום כאן כדורסל אמריקני יָרוּד, לא מעניין, ולא חָשוב במדינת ישראל שלנו וגם כדורגל אירופי רָדוּד ומשעמם במדינת ישראל שלנו. דורות העתיד המוכשרים שלנו הילדים והנוער הישראליים, נותרו ונותרים חסומים כבר שנים ארוכות ונדחקים לשוליים. גם עכשיו. ילדינו ונערינו הלכו ו-הולכים לאיבוד ונעלמים בהדרגה כלא היו. מַר ועָצוב. נורָא (!). היכן ממשלת ישראל ו-שריה ? מדוע הם שותקים ? למה הם נאלמים דוֹם ? ראו הוזהרתם (!). התהליכים הניווניים והסרטניים ההיסטוריים השליליים האלה שמותירים דריסות יד ורגל גסות ואת עקבותיה של ה-"אמריקניזציה" המרה בשורות הכדורסל הישראלי, וכנ"ל תהליך ה-"יורופיזציה" של הכדורגל הישראלי, מתנהלים כאן במדינת ישראל כבר המון שנים ללא הגבלה, ללא בדיקה, ללא בחינה מחדש, וללא מעקב (גם לא של הציבור הרחב והאדיש). לא תהיה דרך חזרה. מדובר בבכייה לדורות. ה-אמריקניזציה וה-יורופיזציה של הכדורסל והכדורגל במדינת ישראל הם הליכים הרסניים ש-נעשים ל-אוֹר הָשֶמֶש על חשבון עתידם של ילדי וילדות ונערי ונערות ישראל. מציאות מַרָה שמעידה על טמטום מוחלט, על עיוורון זועק ומתחנן, וחוסר אחריות משווע ארוך שנים של קברניטי הספורט הישראליים במדינת ישראל שמתבוננים בעיניים כֵּהוֹת בהֹוֶוה ולא רואים את העתיד. הם מנווטים באופן שָגוּי לחלוטין את דרכם ו-מחמיצים ביודעין ובגלוי לעֵין כּל את תפקידם ומשימתם (!). ברור לגמרי שלא יהיה כאן Happy end מפני שאין כאן תנאים המאפשרים את היווצרותו של ה-Happy end המְיוּחָל. הכדורסל והכדורגל הישראליים האותנטיים כפי הכרנו והתוודענו אליהם לפני שנים רבות, נכחדים. לבסוף הם גם ייעלמו. ראו הוזהרתם (!!!). אל תגידו לא ידענו. אנוכי קורא לראש הממשלה יאיר לפיד ולכבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג להתערב מייד במציאות המייאשת, המדכאת, והכושלת הזאת בשני ענפי הספורט המרכזיים של מדינת ישראל. אנוכי מתעב את הליך הטמעת ה-"אמריקניזציה" ההמונית ש-פָּשָה ו-פּוֹשֶה בכמויות בְּשוּרוֹת הכדורסל הישראלי ו-מְסָרְטֵן אותו מזה עשרות שנים. זה לא יכול להסתיים בטוב. אין סיכוי שזה ייגמר בשלום. אל תשלו את עצמכם. בניין התשתיות העכשוויות וההיסטוריות של הכדורסל והכדורגל האותנטיים של מדינת ישראל הוא מ-חַד קשה וממושך, אולם הָהֶרֶס שלהם ע"י האמריקניזציה והיורופיזציה הוא נִצְחִי. אַל תגידו וּבַל תאמרו לא ידענו (!). הנה עכשיו ידעתם (!). וגם: הימים ההם – הזמן ההוא של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א הישראלית הנהדרת והנפלאה ההיא והבלתי נשכחת כפי שחשפה אותה בעת ההיא ובימים ההם חטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא, מעוררים געגועים ועִמָם מחשבות נוּגוֹת אודות העתיד המַר הצפוי לנו, לכולנו (!). פוסט מס' 1127. כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר ולמְחַבֵּר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי-23 בספטמבר 2022.

פרפרת:

נאומו של ראש הממשלה מר יאיר לפיד אמש (יום חמישי – 22 בספטמבר 2022) בעצרת האו"ם בניו יורק היה לא פחות מ-מזהיר ומעורר כבוד עצום (!). בתומו התרוממתי ו-קמתי לכבודו מכורסתי בביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. מצאתי את עצמי נרגש ו-מוחא לו כפיים (!). ראש ממשלת ישראל יאיר לפיד ראוי לכבוד רב ולדברי שבח על הופעתו הזאת הבלתי נשכחת בעצרת האו"ם הזאת (!). איזה יופי של נאום (!!). ראש הממשלה יאיר לפיד – תבורך (!!!). זה מחד. מאידך, ראש הממשלה יאיר לפיד התבונן סביבך וראה את דמותה של מדינת ישראל ב- 2022, אומה מפולגת עד קצה גבול היכולת. אומה קטנה (ומוכשרת) ש-מונה ב- 2022 כ-20 מפלגות ו-רוויה אין סוף ריבים, מחלוקות, פוליטיות, ומאבקים ניצחיים פנימיים שעוסקים בכלכלה, בערך הנאמנות, בערך החינוך, ובערך מילוי חובות ממלכתיים כלכליים, צבאיים, וביטחוניים, ו- יריבויות אין קץ בין החילונים לבין הדתיים. ולא רק : גם יריבויות נואשות, קלוקלות, ומרות בנושאים מדיניים, כלכליים, וענייני חינוך בין המפלגות הפוליטיות האזרחיות בינן לבין עצמן וגם בין המפלגות הדתיות לבין עצמן. ה-מחלוקות ההן שהתרחשו לפני אלפי שנים בין תריסר השבטים בארץ ישראל מחווירות לעומת המחלוקות הקיצוניות המתרשות היום בתוך האומה הישראלית בשנת 2022. יעני דמוקראטית (למראית עין)  אולם מבורדקת, מגוכחת, לא מאורגנת, ואיננה מוכנה לקראת העתיד הסבוך הממתין לה מעבר לשער. אזרחי מדינת ישראל המפוצלת והעיוורת של שנת 2022 וגם של השנים הקודמות חיים כאן באספמיה (!). גם מנהיגיהם. כאילו מדובר בגן עדן.  נכון, נאומו של ראש הממשלה יאיר לפיד לפני יומיים – שלושה בעצרת ה-או"ם בניו יורק היה כן ו-מרשים. אולם האויב האמיתי איננו העם הפלסטיני. האויב האמיתי מקנן כאן בתוכנו, בתוך שורותינו שלנו, בנפשנו שלנו, ובמעשי ידינו אנחנו  שלנו לעצמינו. ראו, הוזהרתם שוב אזהרה נחרצת ביום הזה של חודש ספטמבר ב-שנת 2022 (!!!). בתנאי ה-דילמות, ה-התנצחויות, וה-פלגנויות ה-מרות, ה-קיצוניות, וה-קשות כאלה הכוללות מריבות פנים ארוכות שנים בתוככי הציבור הישראלי לגווניו השונים, מחלוקות בשלושת המישורים העיקריים המאפיינים את חיינו המשותפים פוליטיות, חברתיות, וכלכליות, ו- שוב כאלה המתרחשות חדשות לבקרים בתוככי האומה הישראלית (יעני הדמוקראטית והחופשית), על פי אותו ה-דגם ההוא של המחלוקות המרות ההן ו-אי ההסכמות החמורות ההן ששררו בימים התנ"כיים ההם בין תריסר השבטים של האומה הישראלית ההיא, אין שום סיכוי וחצי סיכוי ל- Happy end. גם לא ל- 1/2 Happy end (!!!).  

תזכורת : החלטתי לעשות הפסקה בעשיית המתמטיקה והפיזיקה, שני תחומי מדע שמושכים את התעניינותי ולהמירם בצפייה במוצ"ש ההוא של 9 באפריל 2022 בשידור הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הכדורסל בליגת העל בו גברה הפועל חולון רוויה באין סוף שחקנים אמריקניים על מכבי ת"א ה-רוויה אף היא בשחקנים אמריקניים לרוב, בתוצאה 82:85. תוצאה "מותחת" אולם מרכיביה האמריקנים משעממים אותי. כאזרח ישראלי אין לי שום קשר אליהם. הכדורסל הישראלי-אמריקני איננו מעניין אותי. כדי לצפות בכדורסל אמריקני רב ערך אנוכי צופה בעת הצורך ב- NBA. את מירב הנקודות  לזכות הפועל חולון קלעו היידן דלטון 24, טיירוס מגי 22, כריס ג'ונסון 14, ו- ג'ו רגלנד 7. את מירב הנקודות למכבי ת"א קלעו אוואנס 14 ו-ז'יז'יץ' 13. העיקר שקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א המובסת העיפה את מאמנה היווני יאניס ספרופולוס, והציבה במקומו את המאמן הישראלי אבי אבן  אח"כ צפיתי בתוכנית הכדורגל המשמימה והמשעממת "שער לשבת" תוכנית ספורט ירודה, רדודה, ומשעממת (בהובלת שרון פרי)  ו-אף היא שודרה בערוץ הספורט מס' 55 שסיקרה את ארבעת משחקי השבת בליגת העל : הפועל נוף הגליל – בית"ר ירושלים 2:0, מ.ס. אשדוד – מכבי פ"ת 0:1, עירוני קריית שמונה – הפועל ירושלים 1:2, ו- הפועל חיפה – הפועל חדרה 0:1. לפתע אתה רואה את אותם המאמנים הנפלים והכושלים ההם עדיין רועים בנאות הדשא של הכדורגל כמו ניר קלינגר ואלישע לוי, ותמה לדעת להיכן נעלם מאמן הנפל הכושל הקודם של מכבי פ"ת גיא לוזון…?. תהליכי ה-"אמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי (לרבות ליגת הנשים) וה-"יורופיזציה" של הכדורגל הישראלי הם סקנדל לאומי שנמשך כבר שנים רבות ו- סותם את הגולל על עתידם של הספורטאים הצעירים המוכשרים והספורטאיות הצעירות המוכשרות של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים : כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60  מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מספר את הסיפור שלי. (באדיבות כרטא) .

תזכורת מהימים ההם לפני 27 שנים: הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה-5 הישירים ב-א"ק בקיץ 1995 בעיר גטבורג ב-שוודיה ע"י חטיבת הספורט בפיקודי, בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ההיא. אחריות העיסוק בהפקת שידורי ספורט ובראשם שידורי ה-א"ק בארץ ובעולם, בכל רשת טלוויזיה באשר היא, מוטלת על אנשים חושבים (!). לא מתקיים ו-אין בכל האמור לעיל הנכתב על ידי ו-מטעמי, שום סגנון כתיבה ו/או הערכה שאמורים להיות מתנשאים ו-קשורים ישירות ו/או בעקיפין ל-טקסט "הללויה". מדובר בעובדות. במציאות שקרתה והתרחשה. זאת הָאֶמֶת. אין תחליף לאנשים חושבים ויוזמים, לאנשים אמינים ומהימנים שעושים, מבצעים, ו-מנתחים ו-אומרים ו-מספרים את סיפורם ו-כותבים היסטוריה שמורכבת מ-עובדות אֶמֶת (!). 

טקסט תמונה : קיץ 1995. אליפות העולם ה- 5 ב-א"ק בגטבורג – שוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 שנים. זהו האזור של 175 עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים מכל העולם שהיו ממוקמות אז באצטדיון ה-א"ק של גטבורג. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באליפות העולם ה- 5 בא"ק באצטדיון בגטבורג – שוודיה, ואנוכי מאייש אותה. אחד מעקרונות הברזל של מנהיגות שידורים בתעשיית הטלוויזיה של כל עורך, מפיק, מנווט, ומנהל, היא כלהלן : אתה בא ראשון לעבודה ו-הולך אחרון (!). (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

המדען הבריטי הדגול והבלתי נשכח יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן (1727 – 1643) נחשב גם היום לאחד מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. יצחק "אייזיק" ניוטון ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל כוח המשיכה העולמית של כדור הארץ. הוא השפיע רבות גם עליי. הוא היה איש חכם מאוד והיה כאמור המתמטיקאי והפיסיקאי הראשון והאיש הראשון בתולדות המדע הבינלאומי שהגדיר וניסח את עקרונות המכניקה הפיזיקאלית המעורבים ומשפיעים על כל צעד ושעל ב-חיינו הרגילים ובחיי הספורט הקונקרטיים שלנו (!). 

הפוסט הזה מס' 1127 נוגע גם בחוט המחשבה של מאמני כדורגל חושבים ו-בלתי נשכחים שלא השאירו דבר ליד המקרה, כמו, וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ, גוּסְטָב שֶבֶּש, סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר, וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה, אָלְף רָאמְזִי, הֶלְמוֹט שֶן, רֵיינוּס מִיכֶאלְס, סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי, אֶנְצוּ בִּירְזוֹט, אָרִיגוֹ סָאקִי, וִויסֶנְטֶה דֶל בּוֹסְקֶה, יוֹהָאן קְרוֹיְף, פֶּפּ גוּואָרְדִיוֹלָה, וז'וֹזֶה מוֹרִינְיוֹ. אני חש הערכה רבה לרשימה הנכבדה. בעיקר ל-פפ גווארדיולה. הוא הקרוב אלי ביותר למרות שמפרידות בינינו יותר משנות דור. הוא ויוֹהָאן קְרוֹיְף. בהיותם אנשים חושבים ובעלי חזון שינו את משחק הכדורגל והפכו גם למחנכים ומנהיגים בלתי נשכחים בתחומם שהכריחו את הסמוכים לשולחנם לחשוב. אני מגיע אליהם לאחר האכזבה הגדולה מהפרשנות של שגיא כהן ואלי אוחנה הנמנים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בטרם אתעכב ואטמע בשורת האנשים החושבים הללו מזירת הכדורגל, אנוכי רוצה לדון ביצחק "אייזיק" ניוטון ויצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל. אייזיק ניוטון נולד באנגליה ב- 1643. יצחק מנדלברויד נולד ב- 1931 בישראל. כמעט שלוש מאות שנים מפרידות בין תאריכי הולדתם אולם הם בעלי מכנה משותף. שניהם לימדו אותי לחשוב. שניהם האיצו בי לחקור ונתנו בידיי כלים טובים יותר לנתח כמותית ואיכותית את הנתונים המשתנים שחגים סביבי כל העת על סמך עובדות. למדתי משניהם, מ- יצחק "אייזיק" ניוטון ומ- יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל להסיק מסקנות על סמך עובדות שיהיו הכי צודקות והקרובות ביותר לאֶמֶת בתחומי ההישגיות והמצוינות, גם במסגרת חיי בטלוויזיה.

מבין מורי המתמטיקה שלי בשלבים שונים של חיי הערצתי בזמנו את שלום גרא ז"ל חבר קיבוץ אפיקים (וגם את אחי יונתן אלרואי יבד"ל מהנדס בניין במקצועו ואני אוהב את ההיגיון המתמטי שלו), ומאוחר יותר את שמאי שמיר ז"ל מהנדס עיריית תל אביב. נפגשתי וישבתי עם שני המתמטיקאים האלה שעות על שעות על שעות בשתי תקופות שונות בחיי. אי אפשר היה שלא להתפעל מההיגיון וכושר הניתוח שלהם והיכולת להסיק מסקנות מעניינות לא רק בתחומי המתמטיקה. כיצד אפשר היה שלא להעריץ את המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי האנגלי יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן ? יושב לו נער צעיר בשלווה תחת עץ בפרדס תפוחים כשלפתע נושר לו תפוח עֵץ היישר על אפו וטורד את מנוחתו. הנער אייזיק ניוטון מתעניין ו-מבקש לחקור מדוע התפוח הנושר נפל דווקא מטה בכיוון אפו ולא טס למשל באלכסון מעלה. יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ. יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן היה איש חכם ו-חושב, מתמטיקאי מזהיר בעל היגיון ברזל וניחן כושר ניסוח מדהים. בהיותו אדם חושב חקר את הדינמיקה הפיסיקאלית ואת הסיבות שגורמות לתנועת הגופים ואת השפעתן על סוג התנועה. הדינמיקה מושתת על שלושה חוקים שנוסחו לראשונה ע"י יצחק "אייזיק" ניוטון ונושאים את שמו, ונקראים "חוקי ניוטון".טקסט תמונה : זהו יצחק "אייזיק" ניוטון מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. ניסח במדויק כבר לפני כ- 300 (שלוש מאות) שנים את חוקי היסוד של המכניקה המתמטית ו- הפיזיקאלית, ושל משיכת הכובד העולמית של כדור הארץ.

טקסט תמונה : זהו המדען גאון המתמטיקה והפיזיקה האנגלי סֶר יצחק "אייזיק" ניוטון (Sir Isaac Newton.‏ נולד ב- 25 בדצמבר 1642 ומת 20 ב-מארס 1727). יצחק "אייזיק" ניוטון היה פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי בעל מוניטין עצום ו-אשר נחשב לאחד המדענים הגדולים, המוכשרים, והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא הותיר עבורינו מורשת מדעית מרתקת ורבת מוניטין ב- ע"פ ובכתב (!). חיבור ופרסום מחקרו המדעי, הקרוי, "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע", הוא מסמך מדעי בעל חשיבות עצומה וענקית (!). המחקר הזה שפורסם לפני 335 שנים ב- שנת 1687, כלל תיאור של מחקריו המתמטיים והפיזיקליים, כגון קינמטיקה (תחום במכניקה הקלאסית המתאר תנועה של גופים במרחב), לרבות שלושת חוקי המכניקה של התנועה וכוח הכבידה. יצחק "אייזיק" ניוטון מדען גאון, היה האיש שהניח את הבסיס למדע המכניקה הקלאסית אשר שלטה בראייה המדעית של הפיזיקה בעולם במשך כשלוש מאות שנים. תורתו המדעית המתמטית והפיזיקאלית יצרה את הבסיס להנדסה המודרנית (!).

1. החוק הראשון של יצחק "אייזיק" ניוטון,  חוק ההתמדה. מ- מעקב אחרי התנהגותם של גופים בחיי היום – יום שלנו, ידוע כי גוף השרוי במנוחה שואף להישאר במצבו זה ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי תנועה. בדומה לכך שואף גוף נע להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. התכונה הפיסיקאלית הזאת להתמיד ולשמור על מצב מנוחה ו/או על מהירות קבועה בקו ישר היא אחת התנועות היסודיות הטבועה בכל חומר. תכונה זאת קרויה, חוק ההתמדה (חוק האינרציה).

2. החוק השני של יצחק "אייזיק" ניוטון, הקובע כלהלן: הכוח הפועל על הגוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו. גוף עליו פועל כוח קבוע בלתי מאוזן איננו יכול להתמיד במצבו הקודם . הכוח יגרום לשינוי המצב , במהירות ו/או בכיוון בו נע הגוף. בכל המקרים האלה הגוף ינוע בתאוצה ו/או בתאוטה. כ- דוגמא יכולה לשמש תנועת כָּדוּר פְּלָדָה לאורך מישור מְשוּפָּע. כדור הפלדה נע כלפי מטה בתאוצה. הכוח הגורם לתנועה מואצת זאת הוא רכיב כוח הכובד של כדור הפלדה. הכוח הוא קבוע ובהשפעתו נע כדור הפלדה בתאוצה קבועה. מאותה סיבה ינוע רוכב אופניים בתאוצה קבועה במורד הגבעה. כך גם תנוע מכונית בתנועת שוות תאוצה כל עוד ילחץ הנהג על דוושת הגז. גם אבן שתושמט מהיד שלנו תיפול בתאוצה קבועה של כ- 9.81 מטרים בשנייה בריבוע, משום שפועל עליה כוח קבוע הלא הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. תאוצת הנפילה החופשית איננה תלויה במסת הגוף הנופל אלא רק בעוצמת כוח המשיכה של כדור הארץ. התאוצה הנגרמת ע"י כוח קבוע נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח. מסה היא תכונת הגוף להתנגד לשינוי מצבו כלומר לשינוי מהירות תנועתו וכיוונה. מסה היא מידת ההתמדה (האינרציה) של הגוף. התאוצה אם כך נמצאת ביחס הפוך למסת הגוף. עתה ניתן לנסח את החוק השני של איציק "אייזיק" ניוטון כלהלן : התאוצה נמצאת ביחס ישיר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך הגוף. הנוסחה המתמטית קובעת שהתאוצה (a) שווה לכוח הפועל (F) על הגוף חלקי המסה (m) שלו. אם כך ערכו של הכוח מוּבָּע כתולדה בנוסחה המתמטית בה הכוח הפועל ׁ(F) שווה למסה (m) כפול תאוצה (a). כלומר : הכוח הפועל על הגוף (F) שווה למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצה (a) שלו.

ביאור עניין המסה והמשקל. מסה היא התכונה האופיינית החשובה ביותר והבלתי משתנת של הגוף. מרבית התכונות של גוף כלשהו נתונות בידי האדם המסוגל לשנותן ע"י עיבוד מכני, תרמי, כימי, וכן הלאה. אולם אם לא נוסיף ולא נגרע חומר אין באפשרותנו לשנות את מסת הגוף. לכן תכונה זאת היא המתאימה ביותר לציון כמות החומר שבגוף אותה ניתן לקבוע ע"י שקילה רגילה. המסה היא תכונת הגוף הקשורה למשקלו אך שונה ממנו. משקלו של הגוף הוא הכוח בו נמשך הגוף ע"י מרכז כדור הארץ. משקלו של אותו גוף איננו שווה בכל מקום על פני כדור הארץ. אנחנו יודעים גם כי משקלו של כל גוף על הירח הוא 1/6 ממשקלו בכדור הארץ. אולם המסה של הגוף (כמות החומר שבגוף) איננה משתנת בנסיבות אלה. זהו ההבדל היסודי בין מסה למשקל. צריך לומר כאן עוד עובדה. משקל הנו כוח וכיוון פעולה אנכי כלפי מטה. לעומת זאת מסה היא תכונה חסרת כיוון . כל גוף מתנגד לשינוי מהירותו ו/או מצב מנוחתו בלי תלות בכיוון פעולת הכוח הפועל עליו . אף על פי כן בין מסה למשקל קיים יחס פרופורציונלי ישיר. מסה קשורה לכמות החומר של הגוף . ברור על כן כי גוף שמסתו גדולה פי שתיים ממסת גוף אחר גם משקלו גדול פי שתיים.

3. החוק השלישי של יצחק "אייזיק" ניוטון: חוק הפעולה והתגובה. הכוחות בהם שני גופים פועלים זה על זה תמיד שווים בעוצמתם ומנוגדים בכיוונם. התופעה הזאת הביאה את יצחק "אייזיק" ניוטון לנסח את חוק הדינמיקה השלישי כלהלן : לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה (!).

יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל (2021 – 1931).

ואז ב- 1963 פגשתי במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט איש חכם, מקורי, ידען עניו וצנוע, ומרתק. קוראים לו יצחק "איציק" מנדלברויד. יצחק "איציק" איציק מנדלברויד (יליד 1931) היה אתלט במועדון הפועל קריית חיים בשנות ה- 40  ו- 50 של המאה שעברה. הוא היה בעברו אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל למרות שלא היה גדל גוף וענק מידות. אך מ- כיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הדינמיקה ה- מכניים שהגה יצחק "אייזיק" ניוטון, יישם אותם, ו- עליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי יצחק "אייזיק" ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מכסימליים במקצועות ה- א"ק השונים על האתלט לבצע בענפים המגוונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". איציק מנדלברויד היה המורה והמחנך שלי במקצוע ה-א"ק במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1965 – 1963. בפעם הראשונה בחיי פגשתי מורה – מדען שמכריח את הסטודנטים שלו לחשוב במונחים של היגיון. היגיון, מחשבה, וידע המבוססים על השכלה במתמטיקה ופיזיקה כדי לחקור את איכות וטיב התנועה האנושית במקצועות ה-א"ק השונים. איציק מנדלברויד הפתיע אותי, "העיר" אותי, ניער מעליי את האבק, וחידש לי וריתק אותי באותן שתי שנות הלימוד ההן במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט, בין 1963 ל -1965. רחשתי לאיש החושב הזה הערכה רבה מפני שהכריח אותי שוּב לחשוב ולנתח באופן מדויק את התנועה האנושית המורכבת בזירות הספורט השונות בעזרת כלים מתמטיים ופיזיקאליים. איציק מנדלברויד הוכיח מדוע למשל זינוק נמוך בריצה קצרה עדיף על זינוק גבוה, מדוע יש צורך לבצע "סגנון" ותנועה אנטי רוטציונית בעת הניתור בקפיצה לרוחק (כדי לאפשר להעביר את הרגליים לפנים ועל מנת להגיע להישג מקסימלי ונחיתה רחוקה ככל האפשר מקרש הניתור), ומדוע סגנון "גלילת בטן" עדיף על סגנון "מספרת" במקצוע ה-קפיצה לגובה. כמו גם מדוע יש להטיל את הכידון ולזרוק את ה-דיסקוס בזוויות מסוימות כדי להתגבר בצורה היעילה ביותר על התנגדות האוויר. איציק מנדלברויד ז"ל היה מורה ומחנך דגול בלתי נשכח שהבין כי אין די בקביעת המטרה בספורט. צריך ללמוד את הדרך ולנווט נכון ובמדויק על מנת לדעת כיצד להשיג אותה ואיך להגיע אליה. יש הבדל עצום בין לומר לתלמיד באשר הוא מה לעשות , לבין לומר לוֹ אֵיך לעשות וכיצד לבַצֵע. בזה היה ייחודו. אני מכיר מאמנים רבים שנותנים הוראות טריוויה לחניכיהם ופוקדים עליהם פקודות טריוויה חסרות תוחלת כמו, "…אתה חייב לרוץ יותר מהר, "תנסה לקפוץ רחוק יותר", "אתה מוכרח לנתר גבוה יותר לנגיחה במשחק כדורגל…", ו/או, "…הדוף את כדור הברזל יותר בכוח…" – אך מבלי להסביר להם איך וכיצד לעשות זאת. מורים, מדריכים, ומאמנים ב-א"ק נעדרי היגיון מתמטי ואשר אינם מתמצאים במתמטיקה ופיסיקה לא רשאים לעסוק במקצוע. איציק מנדלברויד ז"ל היה מדען א"ק. איש מחונן, מקורי, ומרתק שלימד מורים רבים לחשוֹב ולהבין באופן הגיוני את תורת התנועה הספורטיבית. קל מאוד לומר לילד ולנזוף בו, "רוץ מהר יותר…". אמירה מטומטמת. חייבים ללמד אותו כיצד לעשות זאת, איך רצים יותר מהר.

איציק מנדלברויד ז"ל היה איש מבריק ו-חכם (מאוד) ו-לבטח מורה ומחנך מהמדרגה העליונה ביותר. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט שלו במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1965 – 1963. היו עוד כמה כמוהו ברמתו במדרשה ההיא לחינוך גופני במכון ווינגייט : מר אורי אפק יבד"ל, ד"ר דוב אלדובי ז"ל, ד"ר יעקב "יענקל'ה" קפלנסקי יבד"ל, יהושע אלוף ז"ל (חתן פרס ישראל), שמואל "שומי" שומכר ז"ל, ועוד כמה. אולם יצחק "איציק" מנדלברויד היה ייחודי ביכולת ההסבר, הניתוח, ההוכחה, והפרשנות ההגיונית שלו בתחום ה- א"ק. הוא היה מורה ומחנך בעל אופקים רחבים ומרחב תמרון וזוויות התבוננות מקוריות. כישרון השכנוע שלו התבסס על היגיון שנשען על עובדות מתמטיות (ולא על מורא) ועם עובדות אמת אי אפשר להתווכח. איש אותנטי, חד ובהיר מחשבה שאתה רוצה לשהות במחיצתו. חלפו 57  שנים מאז סיימתי ב- 1965 (בהצטיינות) את לימודיי במדרשה ההיא לחינוך גופני המכון ווינגייט, אולם אני זוכר היטב את פועלו של איציק מנדלברויד. הוא בלתי נשכח עבורי.

טקסט תמונה : 1950. זהו יצחק "איציק" איציק מנדלברויד ז"ל (בן 19, יליד 1931) הבלתי נשכח, כשהוא מתועד כאן כ-אתלט מוכשר ומצטיין במועדון "הפועל" קריית חיים בשנות ה- 40  ו- 50 של המאה שעברה. היה מדובר באיש חכם מאוד ונבון מאוד, ומורה ומדריך נפלא בתחום ברמה גבוהה מאוד. יצחק "איציק" איציק מנדלברויד היה בזמנו אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל. הוא לא היה גדל גוף וענק מידות אך מ- כיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הביו – מכניקה של יצחק "אייזיק" ניוטון, יישם אותם, ועליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי יצחק "אייזיק" ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מקסימליים במקצועות ה- א"ק השונים על האתלט לבצע בענפים המגוונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". (באדיבות יצחק "איציק" מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1950. זהו אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב, ו-זוהי שלישיית צמרת אלופה שניצבה בפסגה של דור אתלטי מדינת ישראל לפני 72 שנים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל (הפועל קריית חיים) אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל, דוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אלוף ישראל בריצות 100 מ' ו- 200  מ', ואריה גליק ז"ל (הפועל ת"א) אלוף בריצות 400 מ' ו- 800  מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זה היה מזמן. לפני 58 (חמישים ושמונה) שנים ב-קיץ 1964, ב-מכון ווינגייט, בעת שיעור ב-סמינר בן שנתיים במדרשה למורי ספורט וחינוך גופני במכון ווינגייט, אולם התיעוד נשמר (!). זהו המורה יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל (בתלבושת הלבנה) מסביר לקבוצת סטודנטים באצטדיון של מכון ווינגייט ב- 1964 את תורת הא"ק שלו המבוססת על חוקי הפיסיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון. אנוכי ניצב לידו (גוף חשוף) מקשיב בקשב רב לניתוחיו ההגיוניים והחכמים, ולעיקרי תורתו. יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל היה איש מבריק. מתמטיקאי ופיזיקאי בעל היגיון סוּפֶּר הגיוני. זיהוי חלק מהנוכחים מימין לשמאל : אודי ליפשיץ (היום, ד"ר אודי ליפשיץ) ואהרון בּוֹנֶה (יושבים), אהרון גביש (עומד), ואנוכי עומד ללא חולצה ליד יצחק "איציק" מנדלברויד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יצחק "איציק" מנדלברויד הכריח את חוג מכריו לחשוב. לא היה שני לו ביכולת הניתוח, ההסברה , והפרשנות. הוא לא הותיר שום דבר ליד המקרה. קוראי הבלוג שמתעניינים במכניקה של הא"ק ויישום שלושת חוקי הדינמיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון יכולים למצוא זאת בספרות מקצועית בינלאומית ענפה ומפותחת. אנוכי גדלתי על עקרונו תורתם של יצחק "איציק" מנדלברויד, ג'פרי דייסון, וג'ון באן. להלן כמה הסברים פופולאריים שלהם בתוך המגוון הרב של מקצועות הא"ק במסלול ובשדה. אין צורך להיכנס לנוסחאות מתמטיות. אסתפק בשביב של שבע אילוסטרציות המסבירות את רעיון הביצוע הנכון המביא לתוצאה מרבית בקפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, וזינוק נמוך.

טקסט שרטוט : חשיבות הסגנון בקפיצה לגובה ב-א"ק. שלושת הקופצים מרימים את מרכז הכובד שלהם לאותו הגובה בסגנונות קפיצה שונים אולם האתלט (d) שמשתמש בסגנון היעיל ביותר "גלילת צד" עובר רף גבוה יותר. (נלקח כדוגמא מהספר המעניין והמרתק, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה", שכתב הבריטי ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : חשיבות ביצוע הסגנון בקפיצה לרוחק ב-א"ק. בשרטוט הזה מדובר בסגנון מיתוח. התנועה האנטי רוטציונית של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור (b ו- c) מאפשרת לאתלט להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה ככל האפשר מקרש הניתור. (נלקח כדוגמא מהספר, "המכניקה של האתלטיקה הקלה", שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור באנגליה ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : עמדות מוצא של זינוק נמוך בריצות קצרות ב-א"ק. עמדה a עדיפה על עמדה b. נלקח כדוגמא מהספר "העקרונות המדעיים של האימון" שכתב ג'ון באן ויצא לאור בארה"ב ב- 1955. (באדיבות הוצאת פרנטיס הול).

טקסט שרטוט : מהירות תנועת הריצה לפנים היא שקול ותוצאה של שני ווקטורים שדוחפים בעת ובעונה אחת את מרכז הכובד של הגוף – אנכית ואופקית. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962). (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון). 

טקסט שרטוט : זינוק ויציאה מהירה מהאדנים מבוסס על חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא לוחץ על אדני הזינוק שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

טקסט שרטוט : להלן, חשיבות זווית הטלת הכידון בתחרויות ה-א"ק, בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט שרטוט : קיימת חשיבות רבה לזווית הנטייה של הדיסקוס העף באוויר בשל ווקטור התנגדות האוויר מולו. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הספר המרתק, המעניין, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (האתלט בתמונה הוא האָצָן האמריקני ההוא ג'סי אואנס בעת זינוק לריצת 100 מ' באולימפיאדת ברלין 1936). ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין רב. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962. ביצועי השיא המדויקים של האתלטים והאתלטיות במסלול ובשדה בכל רחבי תבל נשענים על חוקי המתמטיקה והפיזיקה.

טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הספר המרתק, המעניין, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון, האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר שכל בר דעת ימצא בו עניין. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962.

טקסט תמונה : זהו איש ה-א"ק והמדע ג'פרי דייסון ב- 1962. האיש הזה כמו יצחק "איציק" איציק מנדלברויד, עשה את חיי, ולא רק שלי, למעניינים יותר (!).

גדולתם העיקרית של האמריקני ג'ון באן (John W. Bunn), הבריטי ג'פרי דאייסון (Geoffrey Dyson), הישראליים יצחק "איציק מנדלברויד ופרופסור גדעון אריאל  האמריקני ד"ר קן דוהרטי (Ken Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) ורבים אחרים – בחקר הא"ק, קשורה לעובדה שקבוצת המדענים הזאת הוסיפה בינה, הביאה לידי הציבור הרחב נתונים מתמטיים ועובדות פיסיקאליות, והכריחו את הציבור הזה המתעניין בתחום לחשוב ולא להתבסס על תחושות. הם לימדו אותו להתבונן בנעשה בעין חוקרת. מדעני הא"ק שללו כל אפשרות למקריות ביצועית והוכיחו כי הישגי העל ב-א"ק וקביעת שיאי העולם נשענים על ביצוע מיטבי של הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה וכללי תורת התנועה, המכניקה, והדינמיקה של אייזיק ניוטון הנוגעים לאותו מקצוע הקונקרטי, והכרה על בוריין את האנטומיה והמערכת הפיסיולוגית של גוף האדם. במקצועות שדה ספציפיים כמו הטלת כידון וזריקת דיסקוס מתערבים גם ווקטורים נוספים הנוגעים לחוקי האווירודינאמיקה שחלים על מעופם ומסלול תעופתם של המכשירים האלה.

יש להבדיל בעת ביצוע של מקצוע קונקרטי כלשהו בענף ה-א"ק, בין הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, לבין שגיאות ביצוע, לבין אקראיות תנאי מזג האוויר ואקלים. ונאמר גם במקרים בהם קופץ לרוחק ו/או משולשת מוכשר שאיננו מצליח להגיע ברגל הניתור החזקה שלו לקרש הניתור, ו/או חמור מזה פוסל. ו/או גם פסילות אחרות מסוגים שונים במקצועות הא"ק השונים. כאלה לא חסרות גם ברמות הגבוהות ביותר. האתלט האמריקני, אָצָן, וגם קופץ לרוחק גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 והאתלט והקופץ לרוחק האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) באולימפיאדת מכסיקו 1968 – כמעט החמיצו בגלל הסיבה הזאת (פסילה) בשלב המוקדם של התחרות את ההעפלה לשלב הגמר בקפיצה לרוחק. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם וצלחו רק בניסיונם השלישי. לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שללא יצירת "סגנון" בקפיצה לרוחק (ביצוע אנטי רוטאציוני של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור) אזי בלתי אפשרי להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר בחול. גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שנולד במדינה הדרומית אלאבאמה בארה"ב ב- 1913 וגובהו האישי היה 1.78 מ', חונן בנתונים נפלאים של קופץ לרוחק. הוא היה אָצָן מהיר בעצם שיאן עולם ואלוף אולימפי ב-ריצת 100 מ' בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, 10.2 שניות, ומנתר מזהיר (הוא עבר בקלות רף בגובה של 1.91 מ' בקפיצה לגובה בסגנון גלילת צד), אולם ולמרות ביצועיו הפנטסטיים בזירת ה-א"ק בעת ההיא בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, ניתוחם המתמטי – פיסיקאלי מוכיח כי הם לא היו מושלמים דיים. ה- "שָקוּל", תוצאה משולבת של שני רכיבי הווקטורים הנפלאים שפעלו בקפיצה לרוחק שלו, ה- הרצה והניתור, לא הניבו בסופו של דבר תוצאה מקסימלית, למרות שב- 25 במאי 1935 קבע באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן שיא עולם מדהים בדורו של 8.13 מ'. הוא היה יכול להשיג תוצאה טובה עוד יותר אילו הסגנון שלו היה מיטבי. מושלם. באולימפיאדת ברלין 1936 זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 8.06 מ' אולם התבוננות בסרטים שצילמו הצלמים של בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ותיעדו את קפיצותיו עבור סרטה "OLYMPIA", מגלה כי הסגנון שלו ("הליכה של שניים וחצי צעדים באוויר") היה בלתי יעיל דיו ובהחלט לא מיטבי, ולכן תוצאת כוח ה- "שָקוּל" איננה מושלמת. למעשה יכול היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) להוסיף להישגיו הנפלאים בקפיצה לרוחק בימים ההם עוד כ- 40 – 30 סנטימטרים (לפחות), אילו ביצע ביתר יעילות את קואורדינציית הסגנון במקצוע הקפיצה לרוחק. דווקא המתחרה העיקרי שלו בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig Luz Long) ביצע סגנון יפה מאוד ויעיל של "מיתוח" וקבע תוצאה של 7.87 מ' שזיכתה אותו במדליית הכסף, אולם הוא לא היה אָצָן ולא מהיר דיו בריצה את קרש הניתור בהשוואה ל-ג'סי אואנס. במדליית הארד זכה היפני נאוטו טאז'ימה (Naoto Tajima) בהישג של 7.74 מ' . הערה שלי : נאוטו טאז'ימה זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת באותה אולימפיאדת ברלין 1936 ההיא, בתוצאה של 16.00 מ'.

טקסט תמונה: תיעוד מ-אולימפיאדת ברלין 1936. זהו דוכן המנצחים האולימפי בקפיצה לרוחק. הבִּימַאִית והקולנוענית הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Lennie Riefenstahl) הנציחה במיומנות קולנועית רבה את אירועי אולימפיאדת ברלין 1936 ואת הישגיו של האָצָן האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב באותן תחרויות ה-א"ק ההן באולימפיאדת ברלין 1936 ההיא (בשתי הריצות הקצרות ל-100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, וגם מרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מטר). זיהוי הנוכחים בתיעוד המצולם הנ"ל : ג'סי אואנס ניצב במרכז על דוכן המנצחים בקפיצה לרוחק ונראה כשהוא מצדיע להמנון האמריקני המתנגן ברקע. מימין, זהו הקופץ הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג בעל מדליית הכסף שהוכרח להצדיע במועל יד נאצי. משמאל, זהו הזוכה במדליית הארד היפני נאוטו טאז'ימה. סיטואציה ספורטיבית שהפכה בסופו של דבר להפגנה פוליטית. (באדיבות 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האָצָן האמריקני ג'סי אואנס מנצח בריצת הגמר האולימפית בברלין 1936 ל- 100 מ'. (באדיבות 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמן ה-א"ק האמריקני הנודע קן דוהרטי (Ken Doherty) מביא בספרו המצוין רווי איורים "Track & Field Omnibook" שיצא לאור בארה"ב ב- 1971, השוואה וויזואלית שערך בין נחיתה של קופץ לרוחק מיומן (מופיע בצבע לבן) לאחר ביצוע סגנון יעיל לבין לבין קופץ לרוחק רשלן (צללית). מרכז הכובד של שניהם נע באותו מסלול פראבולי אולם הקופץ "הלבן" שמבצע באוויר לאחר הניתור תנועת "סגנון" מעין הסעת הכתפיים לאחור שהיא תנועה אנטי רוטאציונית של החלק העליון של גופו, מאפשרת לו להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה. בעוד דמות "הצללית" שאיננה מבצעת תנועה אנטי סיבובית כזאת לאחר הניתור איננה יכולה להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מקסימלית.

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו "Track and Field Omnibook" המסביר את חשיבות ההצמדות לביצוע העקרונות המכאניים בקפיצה לרוחק. משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני באולימפיאדת רומא 1960, רלף בוסטון. מימין הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עד אותו התאריך ההוא, אחה"צ של יום השישי ההוא ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968, החזיקו שלושה אתלטים איגור טר אובאנסיאן (ארמניה / ברה"מ), רלף בוסטון (ארה"ב), ובּוֹבּ בִּימוֹן (ארה"ב) במשותף בשיא העולם בקפיצה לרוחק, 8.35 מ' (!). בוב בימון (אתלט רזה שגובהו האישי הוא 1.93 מ') היה הרביעי ברשימת הקופצים בשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק באותה האולימפיאדה ההיא של מכסיקו 1968. כשהוא בוב בימון ניצב ליד סימן ההרצה שלו לקראת קפיצתו הראשונה התקדרו כבר השמים עבים והגשם היה "תלוי" באוויר. מי שביקר אי פעם ב-מכסיקו סיטי שגובהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את תופעת האוויר הדליל ואת תהפוכות מזג האוויר שמתחוללות שָם בשעות אחה"צ (אנוכי ביקרתי במכסיקו סיטי שלוש פעמים בתוקף תפקידי כמנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, וב- 1986 שהיתי שם במסגרת הכיסוי והשידורים הישירים שלנו את מונדיאל מכסיקו 86'). ובכן,  בעת אותה תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1986 הרוח ששייטה לה כל העת באצטדיון הפתוח במכסיקו סיטי שינתה לפתע את כיוונה ונשבה עכשיו בגבו של בּוֹבּ בִּימוֹן בעת ריצתו לעבר קרש הניתור. היה מדובר ב-רוח גבית שנשבה במהירות מכסימאלית מותרת של 2 מטרים / בשנייה אחת (כלומר : במידה ויקבע שיא עולם חדש הוא יאושר. אילו נשבה רוח גבית במהירות של 2.1 מטרים בשנייה אחת היא הייתה מבטלת את השיא). הטלוויזיה המכסיקנית שימשה Host broadcaster של המשחקים האולימפיים ב- 1068. זאת הייתה האולימפיאדה מס' 19 במניין העידן החדש. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות שידורי הטלוויזיה הבלעדיות בתוככי ארה"ב הביאה מצלמות נוספות משלה. בפעם הראשונה הציגה הרשת האמריקנית גם את השימוש במצלמות אלקטרוניות ניידות וקטנות ואשר נישאות על כתפו של הצלם. אלו היו מצלמות ה- ENG של הדור הראשון (Electronic News Gathering) בסיקור אירועי ספורט וחדשות. סוכנות הצילום הבריטית Visnews קיבלה אף היא רישיון צילום אולימפי. בשעה שבּוֹבּ בִּימוֹן ניצב על סימן ההרצה שלו בטרם תחילתה התמקדו בו שלוש מצלמות : שתיים אלקטרוניות של מכסיקו וארה"ב, ואחת פילם של Visnews. האווירה באצטדיון הייתה מיסטית ומחשמלת תרתי משמע. היו ברקים, רעמים, ורוח. בדיוק ב- 15:46 אחה"צ של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 פתח בּוֹבּ בִּימוֹן בשעטה לקראת הקֶרֶש. כשהניח את רגל הניתור שלו על הקרש וניצל אותו עד למילימטר האחרון שלו, נמדדה לו תאוצה בעזרת הרוח הגבית של משהו בסביבות עשרה מטרים בשנייה אחת. בוב בימון ניתר לגובה עצום ועלה השמיימה. המתחרים העיקריים שלו אִיגוֹר טֶר אוֹבָנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן העידו אח"כ כי התרשמו ש- בּוֹבּ בִּימוֹן לא ירד והמשיך לשַיֵיט באוויר כשהוא לועג לחוק משיכת האדמה. זהו כמובן תיאור ציורי אולם הוא מסביר במשהו את הישגו המדהים ההוא של בּוֹבּ בִּימוֹן לפני 54 שנים בו שיפר בקפיצה אחת ב- 55 (חמישים וחמישה) ס"מ את שיא העולם הקודם וקבע שיא עולם חדש של 8.90 מטרים. צריך להבין שבמשך 33 (שלושים ושלוש) שנים מאז 25 במאי 1935 השנה בה קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.13 מ' ועד ל- 18 באוקטובר 1968 הוא תוקן ושופר ב- 22 (עשרים ושניים) ס"מ בלבד. והנה בא בּוֹבּ בִּימוֹן ובקפיצה אחת ב-18 באוקטובר 1968 באצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי משפר את שיא העולם ב- 55 סנטימטרים (!). מכשיר המדידה האלקטרוני של OMEGA הורה על 8.90 מ' אולם מכיוון שהיה מדובר בשיא עולם בלתי נתפש חששו המודדים שהמכשיר מזייף, ולכן ביקשו להשתמש במדידה ידנית ב- "רולטקה" הזכורה לטוב. המדידה הידנית אישרה את נכונות המדידה האלקטרונית. בוב בימון קבע שיא עולם חדש ומדהים בקפיצה לרוחק, 8.90 מ'.

טקסט תמונה : יום שישי, שלוש ארבעים ושש אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. זוהי תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. הקופץ האמריקני בוב בימון הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים, מנתר בנעלי "adidas" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55  ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, ושלו עצמו שעמד עד אותה קפיצה פלאית על 8.35 מ'. חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידות האלקטרוניות במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן ניצל עד למילימטר האחרון את קרש הניתור ולמרות התאוצה הגדולה של גופו (עשרה מטרים בשנייה אחת) הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של כ- 1.80 מ'. רואים זאת בעת בדיקת שיא העקומה של הפרבולה שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך. הישגו המדהים ושיא העולם שלו הפכו אותו במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים "adidas". (התמונה באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז התהפך שוב בבת אחת מזג האוויר באצטדיון האולימפי. הרוח שנשבה בגבו של בוב בימון שינתה לפתע כיוון ונשבה בפניהם של הקופצים האחרים. גשם עז החל לרדת. פתאום נראו אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן כילדים קטנים לעומתו של בוב בימון. ההישגים שלהם היו מגוחכים יחסית להישגו של בוב בימון. קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer) ממזרח גרמניה קבע 8.19 מ' והשיג את מדליית הכסף. רלף בוסטון גירד בשארית כוחותיו מרחק של 8.16 מ' וזכה במדליית ה- אָרָד. איגור טר אובאנסיאן נדחק למקום הרביעי ללא מדליה עם 8.12 מ'. מדליין הזהב מהאולימפיאדה הקודמת של טוקיו 1964 הבריטי לין דייוויס, אפילו לא דורג בין שמונת הראשונים. בוב בימון ניסה שוב את כוחו אך מול רוח נגדית קבע בניסיונו השני רק 8.01 מטרים והחליט להפסיק להתחרות. ממילא איש לא היה מסוגל לסכן את מדליית הזהב שלו (!). גם הקופצים האחרים הבינו שתמה תקופה והחל עידן חדש. בוב בימון זכה לתהילת נצח משהציב באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 קצה גבול חדש ליכולת האנושית אולם במידה רבה גרם לכך שהקפיצה לרוחק הפכה לענף ספורט פחות מעניין במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים מפני שהשיא היה בלתי שביר, עד להופעתם הבלתי נשכחת של קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ומָיְיקְל פָּאוּאֶל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בקיץ 1991 בטוקיו. ניתוח ביו מכאני של הקפיצה לרוחק של בוב בימון מלמד על ביצוע מופתי מנקודת מבט פיסיקאלית, אך לך תדע מה היה קורה וכיצד הייתה נכתבת ההיסטוריה אילולא אותה הרוח הגבית שנשבה באצטדיון וסייעה לו לקבוע תוצאה נכבדה שכזאת. האם בוב בימון היה בר מזל מששינתה הרוח שינתה כיוון ונשבה במשך כל התחרות בפניהם של מתחריו ? זאת שאלה שמעסיקה רבים עד היום. ראוי לציין שבוב בימון פרש כליל ב- 1970 מתחרויות ה-א"ק כשהיה בן 24 בלבד משום שהבין כי ההישג של 8.90 מ' שקבע הוא חד פעמי ובלתי עביר ושביר גם בעבורו. בשלב המוקדמות נעל בוב בימון נעלי Puma ובשלב הגמר נעל נעלי adidas. מוזר שאתלט כה צעיר בשם בוב בימון רק בן 22 הקדים את זמנו ב- 1968 ב- 23 (עשרים ושלוש) שנים. ואולי ההגדרה הזאת "הקדים את זמנו" איננה בעצם תופשת כלל. הוא ניצב שם באותה נקודת הזמן ההיא, באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968, וניצל היטב לטובתו את כל הווקטורים שפעלו באזור בור הקפיצה לרוחק בשלוש ארבעים ושש אחה"צ, כאמור באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו (!).

חלפו להן 23 שנים. ב- 30 באוגוסט 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל בחמישה סנטימטרים את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' שנחשב כאמור לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש , 8.95 מ' (!). שיא העולם הזה של מייק פאואל מחזיק כבר מעמד 31 (שלושים ואחת) שנים. איש איננו מתקרב אליו.

הסופר האמריקני רב המוניטין דיק שאפ (Dick Schaap) כתב ב- 1976 ספר דוקומנטארי מרתק ופנטסטי, "The perfect Jump", אודות הישגו של בוב בימון (אז בן 22 ב- 1968 ומי שהתנשא לקומה של 1.93 מ') ואשר קבע 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. בספר הדוקומנטארי הזה בן 150 (מאה וחמישים) עמודים שנקרא בנשימה אחת מגלה בוב בימון ל-דיק שאפ גילוי מדהים ו-סנסציוני. את הלילה של לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968, ביום חמישי ההוא של 17 באוקטובר 1968 בילה ב-אהבהבים עם ידידת נפש שלו גלאדיס (Gladys) ובגד באשתו ברטה (Bertha). כשהתעורר בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 חש לא רק אָשָם מוסרי אלא הרגיש שבגד גם במאמניו שציוו על כל אתלטי המשלחת האמריקנית להתנזר מ- Sex בלילה שלפני תחרות חשובה. בוב בימון ניצב בפני משימת חייו. החלום שלו היה להיות אלוף אולימפי אולם עכשיו כמה שעות לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק חשב שהשאיר את מדליית הזהב במיטה שלו. זהו ספר אנושי מעניין מאוד ומרתק אודות ילד שנולד בגטו השחור בניו יורק והפך לרומנטיקן חסר תקנה ולשיאן עולם בלתי נשכח בקפיצה לרוחק (!).

טקסט מסמך : 1976. הסופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) שקבע ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ'. השיא של בוב בימון החזיק מעמד 23 שנים עד שהופיע אתלט אמריקני נוסף בשֵם מייקל פאואל והוא היה זה ש-שבר את שיא העולם הוותיק הזה משקבע באליפות העולם ה- 3 ב-א"ק בטוקיו בקיץ 1991 שיא עולם חדש 8.95 מ' (!). שיא העולם של מייקל פאואל שריר וקיים כבר 31 שנים עד עצם היום הזה, בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1127 ביום שישי – 23 בספטמבר 2022. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. הצילום מתעד אגף במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (בן 43, מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את האתלט הבריטי המוכשר והדגול סבסטיאן קו (Sebastian Coe) בן 26, משמאל. סבסטיאן קו נראה אז כנער שטרם מלאו לו 18 שנים. שוחחנו ארוכות אז אודות קצה גבול היכולת האנושית בריצות הבינוניות 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' + ריצת המייל (1609 מ') בהן הצטיין. סבסטיאן קו היה בשעתו אתלט ואצן מזהיר, שיאן עולם ואלוף אולימפי. הוא (ובטח לא אני), לא שיערנו כי יום יבוא והוא יהיה נשיא ה- IAAF. ואכן, סבסטיאן קו הוא היום נשיא ה- IAAF. סבסטיאן קו היה אלוף אולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס ומדליין הזהב בשתי הריצות ל- 1500 מ', והיה גם שיאן העולם בריצת ה- מייל. כמו כן זכה סבסטיאן קו בשתי מדליות הכסף באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 800 מ'. סבסטיאן קו היה גם יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לונדון 2012. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1981, אירחתי את סבסטיאן קו במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אישיות בלתי רגילה. השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ', 800 מ', 1500 מ' וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות הא"ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה כלהלן : "כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים, ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים". בתום השיחה ירדנו לקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש שלו בריצת מייל (1609 מ'). הוא התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית של עצמו שהפכה לשם דבר בעולם כולו. צריך להבין שההישגים של סבסטיאן קו האפילו על אלה של הרץ הקובני למרחקים בינוניים אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו"ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012 ועכשיו נשיא IAAF. אתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. מודל לחיקוי והערצה. 

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. הצילום הישן הזה מתעד אגף במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, בו אנוכי (בן 43 בתיעוד הזה, מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את האתלט הבריטי המוכשר והדגול סבסטיאן קו (Sebastian Coe בן 26 בתיעוד הנ"ל, משמאל). שוחחנו ארוכות אז אודות קצה גבול היכולת האנושית בריצות הבינוניות 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' + ריצת המייל בהן הצטיין סבסטיאן קו עצמו מי שהיה אתלט ואָצָן מזהיר שיאן עולם ואלוף אולימפי. הוא (ובטח לא אני), לא שיערנו כי יום יבוא והוא יהיה נשיא ה- IAAF. ואכן, סבסטיאן קו הוא היום נשיא ה- IAAF. סבסטיאן קו היה אלוף אולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס ומדליין הזהב בשתי הריצות ל- 1500 מ', והיה גם שיאן העולם בריצת ה- מייל. כמו כן זכה סבסטיאן קו בשתי מדליות הכסף באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 800 מ'. סבסטיאן קו היה גם יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לונדון 2012. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1127. זהו סיפור היסטורי יָשָן רווי געגועים אודות קבוצת פאר הכדורסל ההיא של מכבי ת"א הנפלאה והבלתי נשכחת. היה מדובר לפתע ב-עלילת כדורסל דרמטית בעונת 1977 / 1976 ובסופה Happy end פרי מעשה ידיו של מועדון הכדורסל המשגשג והאָהוּד של מכבי ת"א בראשותו של היו"ר שמעון מזרחי, (בן 82 וחצי היום / עד 120, ומי שנבחר ו-התמנה ליו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורסל לפני 53 שנים בחודש ספטמבר ההוא של שנת 1969 ההיא. עו"ד שמעון מזרחי משמש כאמור יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א במשך 53 שנים ברציפות מאז 1969 ועד היום הזה בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס' 1074, והעלאתו לאוויר ב-10 באפריל 2022), שהתרחשה לפני כ-45 שנים בשני אצטדיוני כדורסל באירופה: ב-17 בפברואר 1977 בעיר הבלגית ווירטון (Virton) וב-7 באפריל 1977 בעיר ה-בירה של יוגוסלוויה הגדולה ההיא, בלגראד (Belgrad). אולם היום בחודש ספטמבר של שנת 2022 מדובר ב-עלילה שונה ומאכזבת. זהו מחקר נוסף וסיפור מַר ולא נוֹח אודות קבוצת הכדורסל "האמריקנית" העכשווית של מכבי ת"א נעדרת כמעט שחקנים ישראליים המתמודדת בליגת העַל הישראלית, בגביע המדינה, והתמודדה גם במפעל הכדורסל היוקרתי של ה-Euroleague בעונת 2022-2021, כאילו מדובר בקבוצת כדורסל בעלת תעודת זהות ישראלית. מכבי ת"א בעלת צביון אמריקני כמעט מוחלט בשנים האחרונות, וודאי בעונה הנוכחית שהסתיממה של 2022/2021, איננה מעניינת אותי עוד במתכונתה זאת. אנוכי כאיש תעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 במשך 40 שנים היכרתי בימים הרחוקים ההם מכבי ת"א אחרת לגמרי. הרבה יותר ישראלית. הרבה יותר שלנו. הרבה יותר צודקת מההיבט הלאומי-ספורטיבי. מכבי ת"א הייתה פעם יותר מסיפור ספורטיבי של גאווה בשנים ההן, אולם מַר עכשווי. כשאתה רואה עכשיו חמישייה אמריקנית מתרוצצת על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו בשם מכבי ת"א ונושאת עליה את שֵם הפירמה מכבי ת"א, אתה מבין שמדובר לא רק בבדיחה מרה אלא ב-בְּלוֹף. מה לי ולהם. פעם לפני הרבה שנים זה היה שוֹנֶה  לחלוטין. התמונה הטלוויזיונית של מכבי ת"א הייתה ישראלית ואחרת לגמרי מזאת המשתקפת היום מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. לא בכְדִי צעדה אז הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 שלי, שלובת זרוע עם אלופת המדינה מכבי ת"א הישראלית כברת דרך יותר משנות דור במשך 37 שנים מאז 1968 ועד עונת 2006/2005. זה היה מזמן אולם העובדות שמספרות את הסיפור ההוא נותרו במקומן. אנוכי שב ו-מתעד ב-פוסט הקונקרטי הזה מס' 1074 חלק מה-היסטוריה הבלתי נשכחת של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א בשנת הזוהר ההיא שלה ב-1977. אשנה ואומר שוב: בלתי נשכחת על כל שחקניה ולרבות הנהלתה היקרה והכישרונית הזכורה לטוב בראשות נוח קליגר ז"ל, עו"ד שמעון מזרחי (חתן פרס ישראל ב-2011) ו-דייוויד פדרמן שניהם יבד"ל, ולידם שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ז"ל + אריה ברנוביץ' יבד"ל + אמנון אבידן יבד"ל + מוני פנאן ז"ל + רוני שטייניץ יבד"ל (!). הימים בהם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הישראלית המזהירה ההיא הייתה נחלתו, קניינו, אוצרו, ו-עִנְיָינוֹ אפופי רוח הִזְדָהוּת של כמעט כל אזרח במדינת ישראל, חלפו ואינם עוד. קבוצת מכבי ת"א "האמריקנית" של העונות האחרונות לרבות העונה הנוכחית של 2022/2021 נעדרת שחקנים ישראליים מקוריים שלנו, ולכן היא איננה מעניינת אותי עוד. מכבי ת"א בימים אלה היא קבוצה "אמריקנית" כושלת ומגוחכת שגם פיטרה והעיפה עכשיו את מאמנה היווני יאניס ספרופולוס, כאילו הוא האשם במפלות. התפתחות, היווצרות, התהוות, השתלשלות, התרחשות, חִלְחוּל, והשתלטות התופעה הדומיננטית של "האמריקניזציה" על הכדורסל הישראלי במשך עשרות שנים (וגם על קבוצת מכבי ת"א), פגעה אָנוּשוֹת בכלל הכדורסל הישראלי והשפיעה לשלילה מובהקת גם על מכבי ת"א ועל דורות של שחקני כדורסל ישראליים צעירים שדרכם נבלמה. אין יותר כדורסל ישראלי מקורי ואותנטי במדינת ישראל. האמריקניזציה של הכדורסל האירופי היא פחות ממארת מה-"גִידוּל" הסרטני-כדורסלני שצמח לממדים מפחידים במדינת ישראל הקטנטונת. כאן במדינה הקטנה שלנו רוויית כישרונות כדורסל כל נִיעַ הופך למשב רוח ב-עוצמה של סופה. אין עוד כדורסל אותנטי כֵּן Made in israel בארצנו. יש כדורסל של שכירים אמריקניים בישראל. עשרות רבות של שכירים אמריקניים מאיישים ב-2022 את השורות הבכירות של הכדורסל הישראלי על חשבון הנוער הישראלי. הנוער הישראלי נבלם. הוא חסום. אולי יימצא כאן לבסוף מיליארדר ישראלי (בדולרים) ו/או מיליארדר יהודי-אמריקני שיסכים לשלם ולהביא לשורות קבוצת מכבי ת"א את שחקן הכדורסל האמריקני הנודע Lebron James ואז הבעיה תיפתר ומכבי ת"א תהיה שוב אלופת אירופה. אם יש בידך ממון אתה יכול לקנות כל דבר. איש לא תיאר לעצמו באוקטובר של שנת 1966 כי הגעתו של נסיך הכדורסל היהודי-אמריקני המצטיין טל ברודי מניו ג'רסי לשורות קבוצת מכבי ת"א (על תקן של עולה חדש) מהווה בעצם את תחילתו של מעין מסע לאומי ודוֹמֶה ל-מאמץ לאומי ארוך ויקר מזן אחר לגמרי ומסוג שונה לחלוטין שנועד להשביח את הכדורסל הישראלי. טל ברודי אזרח מדינת ישראל הוא איש יקר וגם חתן פרס ישראל ש-איננו נכלל כמובן בתחשיב הזה שנמשך כבר 56 שנים באמצעות רכיבים וזרעים אמריקניים. הכדורסל הישראלי הבוגר במתכונתו האמריקנית הנוכחית הוא פיקציה ו-הפך כבר מזמן ל-רוֹש ולַעֲנָה. אותי הוא איננו מעניין עוד. פוסט מס' 1074. כל הזכויות שמורות לחוקר וכותב יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 23 בספטמבר 2022.

פוסט מס' 1127.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

שיעור ב-היסטוריה. קבוצת הכדורסל הנערצת של מכבי ת"א הישראלית ההיא לאורכן של שנים רבות, במשך פרק זמן של יותר משני דורות, וקבוצת הכדורסל העכשווית הנוכחית של מכבי ת"א האמריקנית שאיננה מעניינת אותי עוד. רבים אחרים אולי כן. אותי ב-לאו מוחלט. 

טקסט תמונה : זיכרון מ-סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. עדות אחת מיני רבות. צילום היסטורי רווי זיכרונות שנראה היום כמו חלום. ימים מאושרים שכנראה חלפו לבלי שוב. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת"א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן ז"ל המנוח מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. זהו אולסי פרי (גובהו, 2.08 מ') שחקן החיזוק האמריקני האָהוּב ו-המצוין של מכבי ת"א. הוא היה באמת שחקן אָהוּב והציבור סלח לו על פרשת הסמים. אולסי פרי היקר יליד ארה"ב, מצא את ביתו כאן במדינת ישראל. אולסי פרי היקר תבורך (!). (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל היה שחקן נערץ בשורות מכבי ת"א. ואח"כ גם אֶרל וִוילִיאָמְס. ארל וויליאמס היה שחקן מצוין (שיחק בשעתו בקבוצת ה-NBA האמריקנית בוסטון סלטיקס) ו-לפעמים גם פרא אדם אך העניין נשכח, וודאי לאחר שסיפק את הסחורה והביא כשחקן מכבי ת"א את גביע אירופה לתל אביב ב- 1981. מכבי ת"א הפכה להיות קבוצה פופולארית בציבור יותר מנבחרת ישראל בכדורסל. עם עובדות הרייטינג של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא ניתן להתווכח. תופעה שאין לה אח ורֵע בתולדות הספורט ובתעשיית הטלוויזיה כאן אצלנו בישראל. הקבוצה ואוהדיה ידעו להעניק לשחקני החיזוק האורחים תחושה של בית ומשפחה. השחקנים הזרים שלה הפכו להיות ישראליים לכל דבר. זאת הייתה מסורת מקודשת במועדון מאז הוענק כבוד מלכים לטַל בְּרוֹדִי גדול שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים שהגיע מארה"ב באוקטובר 1966 כדי ללבוש לנֶצַח את מדי הקבוצה. אנשים מיוחדים במינם כמו אמנון שְלָאִין, ומנהלי הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מַחְרוֹבְסְקִי ז"ל, ומאוחר יותר גם מוֹנִי פָנַאן ז"ל, תרמו חלק גדול מזמנם במשך עשרות שנים מאחורי הקלעים כדי להפוך את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למה שהיא. משפחה משגשגת. שלושת האישים האלה הם תשתית הניצחונות של מועדון פאר בראשו ניצב עו"ד שמעון מזרחי האחד והיחיד וגם המיוחד (!). חשיבותם של מנהלי הקבוצה במערך הקבוצתי של מכבי ת"א איננה נופלת מזו של השחקנים והמאמנים מפני שהמנהיגות שלהם יצרה מסורת מקודשת, שהפכה את מכבי ת"א למשפחה מלוכדת. מנהלי הקבוצה הם ההורים. השחקנים הם הילדים שלהם. חלק מהעליונות של מועדון מכבי ת"א על פני קבוצות אחרות בארץ ובאירופה נובע מלכידותה של המשפחה. הייתי עֵד לכך במשך שנים ארוכות. ראיתי זאת מקרוב עוד מימי ה-בראשית שלי ככתב טלוויזיה טירון אצל דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי.

אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' גזבר מועדון הכדורסל של קבוצת הפאר מכבי ת"א בעת ההיא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ההן שהתנהלו בינינו לפני שנים רבות , כלהלן : "…ב- 1974 הגיע אלינו מארה"ב ג'ים בוטרייט ממדינת אידהו. שחקן כדורסל עָלוּם שֵם שלא ידענו עד כמה הוא מצוין. ג'ים בוטרייט נחת בנתב"ג לבוש ברישול, מכנסי ג'ינס קצרות, נועל נעלי ספורט ללא גרביים , חובש כובע טמבל לבן שהיה שחור מרוב לכלוך, ואפילו לא מצויד במזוודה. ערכנו לו מבחן אישי במגרש מכבי הישן ליד קולנוע אוריון. הוא והמאמן יהושע רוזין לבד על המגרש. מכבי ת"א ערכה אז סיור משחקים באוסטרליה. יהושע רוזין חד העין תפש מייד שיש בבחור פוטנציאל רב. חתמנו עמו במקום חוזה. הוריתי ליגאל שצקי לקנות לג'ים בוטרייט חליפה ועניבה ושלחנו אותו למחרת לאוסטרליה. ג'ים בוטרייט היה שחקן נפלא ואיש נעים הליכות, אך אנשים כמו יגאל שצקי, שמלוק מחרובסקי, ואמנון שלאין היו אלה שהפכו את מכבי ת"א למשפחה. אין תחליף לאווירה משפחתית ויחסי אמון. זה היה סוד כוחה האמיתי של מכבי תל אביב…".

טקסט תמונה : סתיו 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 56 שנים. שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי יפה התואר (בן 23, במרכז) מגיע לישראל מ-טרנטון במדינת ניו-ג'רסי ארה"ב, כדי ללבוש את מדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. משמאל, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק'"מחרובסקי ז"ל ומימין עיתונאי "ידיעות אחרונות" בימים ההם מייק קרנון ז"ל שמתעד עבור עיתונו את תהליך קליטתו של העולה החדש (טל ברודי) בישראל. (התמונה באדיבות מר מייק קרנון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתה אז הסכמה כללית מקובלת בכל רחבי ישראל כי מכבי ת"א היא קבוצת הכדורסל של כל היישוב. אהודה ונערצת. גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל חשב כך ונתן לתחושתו ביטוי הולם בקול ה-בריטון העמוק שלו לאחר שובה של מכבי ת"א מבלגיה לישראל עטורת ניצחון על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א 91: 79 (יום חמישי-17 בפברואר 1977) במסגרת מפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות, ו-אותה אירח אישית בלשכת ראש הממשלה בתל אביב כעבור שישה ימים ביום רביעי-23 בפברואר 1977. הייתי נוֹכֵח שם ככתב צעיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם צלם הטלוויזיה שלי מיכאל "מִיכִּי" מוֹלַד איש מקצוע אהוב ובלתי נשכח. צילמנו, סיקרנו, ותיעדנו את המפגש ההוא של שחקני מכבי ת"א והנהלתה בראשות עו"ד שמעון מזרחי עם ראש הממשלה יצחק רבין עבור תוכנית הטלוויזיה ההיא שלנו "מבט ספורט" בתום ניצחונה המרהיב, רב המוניטין, והיוקרתי של מכבי ת"א הבלתי נשכחת ההיא בעיירה הבלגית שכוחת אֵל וִִוירְְטוֹן (Virton, נמצאת בדרום בלגיה) כאמור ביום חמישי-17 בפברואר 1977 על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. פוסט מס' 1060. הועלה לאוויר ביום שבת-19 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

א. מדד קצה פסגת היכולת האנושית ב-א"ק.

זו היא תשובתי לקוראי פוסטים קודמים שמתעניינים בשיאי העולם החדשים לגברים שנקבעו בזירות ה-א"ק הבינלאומיות בשנים 2021 – 2016 במקצועות קפיצה במוט + ריצה ל- 400 מ' משוכות + ריצה ל- 400 מ' + יידוי פטיש.

1. קפיצה במוט לגברים.

בשיא העולם הנוכחי מחזיק האתלט השוודי ארמאנד דופלאנטיס (Armand Duplantus בן 23 ומתנשא לקומה של 1.81 מ') משקבע תוצאה של 6.18 מ' בתחרות שהתקיימה בגלאזגו בירת סקוטלנד ב- 15 בפברואר 2020 ואח"כ שיפר את תוצאת שיא העולם הזה ב- 2022 בבלגראד / יוגוסלוויה משחלף והכניע את הרף שהונח בגובה של 6.20 מ'.

הערה שלי : בשיא העולם הקודם החזיק קופץ המוט הצרפתי רנה לוולאני משהשיג תוצאה של 6.16 מ' ב- 15 בפברואר 2014. שיא העולם של רנה לוולאני החזיק מעמד 6 שנים. 

2. ריצת 400 מ' משוכות לגברים.

בשיא העולם הנוכחי מחזיק האָצָן הנורווגי קארסטן וורהולם משקבע תוצאה של 45.94 ש' באולימפיאדת טוקיו 2021 בתאריך 3 באוגוסט 2021.

הערה שלי : בשיא העולם הקודם החזיק האָצָן האמריקני קווין יאנג 46.78 ש אותו קבע באולימפיאדת ברצלונה 1992 בתאריך 6 באוגוסט 1992. שיא העולם של קווין יאנג החזיק מעמד 29 שנים.

3. ריצת 400 מ' לגברים.

בשיא העולם הנוכחי מחזיק האָצָן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק משקבע תוצאה של 43.03 ש' באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 בתאריך 14 באוגוסט 2016.

הערה שלי : בשיא העולם הקודם החזיק האָצָן האמריקני מייקל ג'ונסון משהשיג תוצאה של 43.18 ש' ב- 26 באוגוסט 1999. שיא העולם של מייקל ג'ונסון החזיק מעמד 17 שנים.

4. הדיפת כדור ברזל לגברים.

בשיא העולם הנוכחי מחזיק האתלט האמריקני ראיין קרוזר משקבע תוצאה של 23.37 מ' במבחני ה-א"ק האולימפיים של ארה"ב (לקראת משחקי אולימפיאדת טוקיו 2021), מבחנים קדם אולימפיים מסורתיים שנערכו בתאריך 18 ביוני 2021.

הערה שלי : בשיא העולם הקודם החזיק הודף כדור הברזל האמריקני ראנדי בארנס משקבע ב- 20 במאי 1990 תוצאה של 23.12 מ'. שיא העולם של ראנדי בארנס החזיק מעמד 31 שנים.

ב. תזכורת: רשמים טלוויזיוניים מ-פברואר 2022 שמותירים את רישומם (עליי).

5. אמנון אברמוביץ' וגיא פלג הם נֶכֶס טלוויזיוני ממדרגה ראשונה של חברת החדשות של ערוץ 12.

אין תחליף לאמנון אברמוביץ' וגיא פלג שני חברי פאנל חברת החדשות של ערוץ 12 המתכנס מידי ערב שישי סביב השולחן הגדול באולפן הטלוויזיה שלהם. מדובר בשני עיתונאים טלוויזיוניים נפלאים, אמינים, ומהימנים. אתה מוצא את עצמך מאמין לכל טקסט ולכל מילה שדולפים מפיהם.

6. הח"כ דודי אמסלם איש "הליכוד" הוא איש דוחה, גס רוח, ו-פרחח פוליטי. אדם ברמה נמוכה שמקומו איננו בכנסת ישראל.

הח"כ דודי אמסלם איש מפלגת "הליכוד" אמר את הטקסט הנורא הזה מעל דוכן הנואמים בכנסת ישראל, בהתייחסו לנשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת אסתר חיות, כלהלן (ציטוט משידורי הטלוויזיה בערוץ 12) : "…אתמול הורידו לי שלוש עתירות, כאילו באקראי (!)…נכנסו לסידור עבודה ואמרו אמסלם לא נכנס לפה…אלה שופטייך ישראל, החונטה שיושבת בבית המשפט העליון…". בהמשך דבריו התייחס ישירות לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות וכה אמר והוסיף : "…אני רוצה להציע לך גברת חיות…אל תחשבי שאנחנו אהבלים…במקום לכתוב קשקושי שטויות שאת בעצמך לא מבינה, תכתבי, מר אמסלם אני לא סובלת אותך… (!) אני לא סובלת את האמסלמים ולא את המכלופים…ואני לא אתן לכם סיוע, למה זה שלנו…(!) ואתם לא שייכים לנורמות שלנו ולעולם שלנו…", והוסיף עוד, "…אסתר חיות מזלזלת ב- % 70 מעם ישראל, כל אלה שהשם שלהם לא נגמר ב-ביץ'…".

אין לי מה להוסיף עוד אודותיו של הח"כ הנבחר שהוא איש בור עם הארץ וקוראים לו דודי אמסלם. דודי אמסלם הוא אומנם ח"כ נבחר אך הוא איש עלוב, חסר כבוד אישי וציבורי, שמבזה את אישיותו ותפקידו במו ידיו ופיו. פרחח. חוץ מההערה הזאת : דודי אמסלם איש עלוב שכמותך, לך תכרע ברך בפני כבוד נשיאת בית המשפט העליון של מדינת ישראל השופטת אסתר חיות, ו-בקש ממנה סליחה ומחילה.

7. עיתונאי הטלוויזיה ואיש ערוץ 12 אילן לוקאץ' והמוסיקאי מיקי גבריאלוב הם שני אישים יוצרים כישרוניים ו-נפלאים ו-מעוררי הערצה.

כתבתו של איש הטלוויזיה אילן לוקאץ' אודות המוסיקאי הנפלא והאדם המיוחד מיקי גבריאלוב ששודרה ב-"אולפן שישי" של ערוץ 12 ביום שישי – 18 בפברואר 2022 הייתה מרגשת ונפלאה. תודה למיקי גבריאלוב (איזה אישיות נעלָה) ותודה לאילן לוקאץ' עיתונאי טלוויזיה נעלֶה. אחרי שאתה רואה וצופה בעיתונאות הטלוויזיונית המיוחדת והמקודשת של אילן לוקאץ' שעסקה הפעם במוסיקאי הנפלא, המוכשר, ורב המוניטין מיקי גבריאלוב אתה מבין שלא הכל אבוד כאן, ולמדינת ישראל נשקף בכל זאת עתיד.

8. תזכורת: אנוכי אוהב מאוד את שני הקומדיאנטים הנהדרים ישראל קטורזה וארז טל ואת תוכניתם ההומוריסטית "זה לא אולפן שישי" ששודרה בערוץ 12 מייד בתום "אולפן שישי".

המתנתי אז חסר סבלנות כבר ליום שישי הבא. ישראל קטורזה וארז טל הפכו את חיי למאושרים יותר.

ג. קבוצת הכדורסל האמריקנית של מכבי ת"א המתמודדת בליגת העל הישראלית וגם במפעל הכדורסל היוקרתי של ה-Euroleague בעונת 2022-2021, היא כאילו קבוצת כדורסל בעלת תעודת זהות ישראלית, והיא לא. היא קבוצת כדורסל של שחקנים שכירים אמריקניים, ולכן איננה מעניינת אותי עוד. סיפור מַר. פעם לפני הרבה שנים זה היה שונה ואחרת לחלוטין. כפי שאמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בקבלת פנים שערך ביום רביעי ההוא-23 בפברואר 1977 לפני 45 שנים בלשכתו בקרייה בתל אביב לשחקני קבוצת מכבי ת"א עם שובם ארצה לאחר ניצחונם ב-וִוירְטוֹן (Virton, עיירה בדרום בלגיה) על שחקני אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. המשחק הבלתי נשכח ההוא בו גברה והכניעה אלופת ישראל תחת שָרְבִיט אימונו של רלף קליין את אלופת ברה"מ אותה אִימֵן אלכסנדר גומלסקי, נערך במסגרת מפעל גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הימים הזוהרים ההם חלפו לבלי שוב אולם לא הזיכרונות ש-נותרו במקומם.

תזכורת למילים שנשא ראש הממשלה יצחק רבין בקבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך בלשכתו בתל אביב ביום רביעי-23 בפברואר 1977 לפני 45 שנים לקבוצת מכבי ת"א לאחר שובה לישראל מ- ווירטון/בלגיה ובאמתחתה ניצחון מזהיר על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91.

הייתי נוכח ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקבלת הפנים הממלכתית ההיא שנערכה ביום רביעי – 23 בפברואר של שנת 1977 בלשכת ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בתל אביב, לפני 45 שנים יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד, וזה הלך כך :

ראש הממשלה יצְחָק רָבִּין ז"ל הפנה את מבטו אל קפטן מכבי ת"א דאז טַל בְּרוֹדִי, בקבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך בלשכתו בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 לאחר הניצחון המפואר ההוא של מכבי ת"א על אלופת ברה"מ צסק"א ב-ווירטון-בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 79:91, וכה אמר את הטקסט הבא הבלתי נשכח ההוא : "…ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם, היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם…".

שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. ראש הממשלה יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות (ציטוט) : "…וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…".  

כשאנוכי נזכר בשני התאריכים ההיסטוריים הבלתי נשכחים ההם של ה-17 בפברואר 1977 וה-7 באפריל 1977, בהם גברה ו-ניצחה קבוצת מכבי ת"א בראשות מאמנה רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוחת אל בשם ווירטון (Virton) את אלופת הכדורסל הסובייטית של ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91, ואח"כ מנצחת ב-7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלוויה במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את האלופה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78 וזוכה בתואר אלופת אירופה בכדורסל, אנוכי מכבה את מוניטור הטלוויזיה העכשווי שלי בדירתי הפרטית הממוקמת אי שם בצפון הישן של תל אביב, מתנער מכורסתי, והולך לעשות דברים קצת יותר חשובים מלצפות בקבוצת הכדורסל האמריקנית של מכבי ת"א. אנוכי תר בעיניי ו-מחפש היום את גיבורי הימים ההם טל ברודי ואת מיקי ברקוביץ' ואת מוטי ארואסטי. ואת אריק מנקין, ואת שוקי שוורץ, ואת אולסי פרי, ואת ג'ים בוטרייט ז"ל, ואת בוב גריפין, ואת לוּ סילבר, ואת רלף קליין ז"ל, ואת אריה ברנוביץ'ולא מוצא אותם. חלפו מאז שנים רבות. ליתר דיוק 45 שנים. הזמן חלף אבל לא הזיכרונות. הם נותרו איתנים כמו פעם. מכבי ת"א הישראלית הייתה אז הקבוצה של כלל מדינת ישראל. של כל אזרחיה. היום בחודש פברואר של שנת 2022 מכבי ת"א איננה מעניינת אותי עוד. היא קבוצת כדורסל אמריקנית שאימן אותה בעונות האחרונות יווני בשם יאניס ספרופולוס (פוטר לפני כמה ימים), והיא בעלת שם תואר ישראלי בלבד: מכבי ת"א. אולם זאת לא מכבי ת"א שהייתה פעם גם שלי. כבר לא.

זיכרונות :

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. אנוכי מראיין את משה דיין ז"ל (בן 66 בתמונה) בווילה הנאה שלו בצהלה בעת שהפקתי, ביימתי, וערכתי את הסרט הדוקומנטארי שלי, הקרוי, "גופייה מס' 6" (הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל) אודות הכדורסלן הנודע שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי יבד"ל. משה דיין ז"ל מי שהיה במשך שנים ארוכות אורח כבוד של משחקי הבית של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו אמר לי בעת הריאיון עמו בביטחון ובאהדה, כלהלן : "ב- עֶלֶם החמודות טל ברודי מתגשם החלום הציוני (!)". הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי היה שחקן החיזוק האמריקני הראשון שנחת באוקטובר 1966 בישראל כדי לתגבר את שורות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שחיפש נואשות את מקומו באירופה. טל ברודי היה באמת עֶלֶם חמודות אך צריך לזכור כי הגיע לישראל על תקן של שחקן כדורסל ולא של עולה חדש. רק מאוחר יותר קיבל את ההחלטה הסופית לבנות את ביתו בישראל. עשור שנים לאחר עלייתו לישראל ב- 7 באפריל 1977, זכתה קבוצת מכבי ת"א בראשותו כקפטן בגביע אירופה בכדורסל. היא ניצחה בבלגראד במשחק הגמר את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. טל ברודי הגשים את חלום חייו הוא הניף את גביע אירופה.

טקסט תמונה : 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. אנוכי יואש אלרואי (עומד מימין) יחדיו עם שני הצלמים שלי יורם מנדלבאום ז"ל (שני מימין), ו- יבד"ל משהל'ה אלפרט (שלישי מימין) , ואיש הקול רן ברנר (רביעי מימין) , האיש הקיצוני משמאל איננו מזוהה – בעת עשיית הסרט הדוקומנטארי "גופיה מס' שש" אודות שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי הבלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות (1): השנים ההן לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שנות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מכבי ת"א היא מועדון פרטי שהופכת בהדרגה לקבוצת כדורסל ישראלית בסיוע אמריקנית. תופעת ראשית האמריקניזציה איננה מונעת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית להפוך את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה.

צריך להבין שמצב כספי – כלכלי דומה שרר ושורר במועדון מכבי ת"א אם כי בקנה מידה קטן יותר. תעשייני חברת "עֵלִית" לדורותיהם שנשאה בעול ה- Sponsorship של מכבי ת"א מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל, אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן ומִיכָאֵל שְטְרָאוּס ייבדלו שניהם לחיים ארוכים הזרימו במשך שנים ארוכות הון רב לקופת המועדון. היום עושה זאת חברת "אלקטרה", והכל כדי שמכבי ת"א תוכל לחזק את עצמה שוב ושוב בשחקנים זרים מהארץ ומחו"ל על מנת לזכות באליפות המדינה ובגביע המדינה וכמובן בחוזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של הימים ההם. מר דֵיוִויד פֶדֶרְמַן סיפר לי בשעתו כי בעונת 1993- 1992 קרה למכבי ת"א אסון ספורטיבי והיא הודחה בשלב חצי הגמר של ה- Play offs הכדורסל הישראלי (הטוב מ- 5 משחקים) ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. בתגובה החליט דירקטוריון "עֵלִית" להעניק למכבי ת"א תשלום נוסף של עוד 1.000000 (מיליון) דולר מעבר לסכום ה- Sponsorship העונתי השוטף שהיא כבר קיבלה, כדי שתוכל להתחזק לקראת עונת 1994- 1993 ולהחזיר לעצמה את התואר האבוד. עניין המשכורות המשולמות לשחקני החיזוק האמריקניים בישראל, אופן התשלומים ויחסי הגומלין של מועדוני הספורט הישראליים עם אגף מס ההכנסה הם וודאי טריק מרגיז ומעצבן כפי שמנתח את התהליך הפיננסי המתוחכם בעל הרשימה ההיא אריה מליניאק. אולם הן פחות חשובות לשיחה הזאת מהתופעה הספורטיבית הממושכת, המהותית, והיעילה שכופה עלינו האמריקניזציה במגרשי הכדורסל שלנו ביודעין ומרצון ו/או בעל כורחנו. קבוצת הפועל ירושלים החדשה של 2015 – 2013 תחת ההנהגה החדשה בראשות היו"ר אורי אלון ואייל חומסקי ערה אף היא למימון הכספי היקר הנדרש לתחזק שחקני חיזוק אמריקניים כמו דונטה סמית, סרייסי רייט, טוני גפני, ודיון תומפסון וגם שחקני על ישראליים כמו ליאור אליהו ויותם הלפרין. לא בכדי מתנוססת הפרסומת המסחרית "בנק יהב" באותיות ענק על התלבושת הרשמית של הפועל ירושלים.

אריה מליניאק ניהל מלחמה עיקשת וצודקת נגד התבוללות הכדורסל שלנו והטיף לשמירת טוהר הכדורסל הישראלי ועמו מתן תקווה לכדורסלן הישראלי הצעיר. הוא מזכיר לי במידה רבה את ד"ר אָבְשָלוֹם קוֹר (ואביו שלמה קוֹר ז"ל לפניו) שנאבק כבר שנים רבות תוך גילוי דבקות במשימה בתחום שמירת טוהר הלשון העברית. כשם שאריה מליניאק מזכיר בפועלו את אָבְשָלוֹם קוֹר, אבשלום קור חופף בדרשותיו את אלה של מְחַיֶיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ. אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ניו יורק בארה"ב (נולד בברוקלין ב- 1926) הכריז כבר מבראשית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא מקים מעפרה תִּדְמֶה למורשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC, ולא לאופיין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC. אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבסס את חזון הטלוויזיה העברית הצעירה על תוכן ישראלי והפקות מקור משלנו. משהוברר לו כי עלות ביצוען של הפקות מקור ישראליות הן בגדר הון תועפות, החליט פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ לוותר, ולמלא את החלל ביבוא סדרות טלוויזיה מכל הסוגים מארה"ב ואנגליה. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם, ומנהלי התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם דבקו בקו המחשבה שלו. תוכניות קנויות זרות (בעיקר מארה"ב ואנגליה, וגם מצרפת) חדרו לוואקום הטלוויזיוני והפכו באחת ל- "שחקניות חיזוק" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כדורסלנים אמריקניים נכנסו לוואקום הכדורסל הישראלי בעקבות פיגור טבעי של תעשיית הכדורסל בארץ בהכשרת דורות העתיד (ביחס לאירופה) והפכו כאן לשחקני חיזוק. מדינת ישראל נעדרה תמיד כישרונות ושחקני כדורסל טובים כדי לאיים על ההגמוניה האירופית. פלישת האמריקניזציה לעבר חלקת הכדורסל הישראלי כמו חדירה רציפה של השפה האנגלית לתוך מְעִי השפה העברית (במשך כ- 54 שנים מאז 1968) תוך כדי השרשת אין ספור ביטויים אנגלו / אמריקניים הייתה כפי הנראה בלתי נמנעת והיא נמשכת עד עצם היום הזה. כשמדובר בלשון הופך מְצָאי בליל מונחי הכדורסל האמריקניים לחלק בלתי נפרד מז'אנר השפה של שדרני ופרשני הכדורסל הישראליים (לרבות אגב אריה מליניאק עצמו) שפיתחו ויצרו ניב כדורסל מיוחד במינו, צירוף מעניין של עברית מטובלת ב- אנגלית. מר אריה מליניאק יבד"ל וד"ר שלמה קוֹר ז"ל מנהלים מלחמות תרבות – כדורסל ולשון – בשני מישורים שונים אך מקבילים. האם ניתן בכלל להימנע מהשפעת האמריקניזציה על חיינו בשעה שהאומה הישראלית ספוגה תרבות טלוויזיונית אמריקנית מזה עידן ועידנים, מאז ייסדו פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל (מת לפני כמה חודשים כשהוא בן 96 כמעט) וסגנו עוזי פלד יבד"ל (בן 86 היום) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1968 ? ואם כן, כיצד ? מדוע בעצם ישכון הספורט הישראלי בדד ובגויים לא יתחשב .

העיתון "ידיעות אחרונות" העניק במשך שנים ארוכות בימה נאותה למר אריה מליניאק (וגם לקולגה המצטיינת שלו מר עמיר פלג) על מנת להצביע שוב ושוב על כל מיני חולשות ופגמים בחיינו הציבוריים הספורטיביים. בכך מנסים השניים מזה זמן רב לשמור על טוהר חיינו וניקיון החברה הישראלית משחיתות ואי סדר. ברור שאריה מליניאק ועמיר פלג ראויים להערכה על פועלם מפני שהם מתגייסים למאבק ולמשימה סוציולוגית בעלת חשיבות חברתית עליונה. המלחמה הזאת איננה אבודה מראש. שניהם נחנו בכושר ביטוי ויכולת כתיבה ברורה. לא מפריעה לי הבוטות (וההתלהמות) של אריה מליניאק בתנאי שהעובדות שהוא חושף נכונות. רואים שהוא כותב בדם ליבו, ומבחינים מייד כי האמריקניזציה שפשטה בכל חלקת כדורסל במדינה בזאת – חורה לו. אריה מליניאק כיסח את הצורה ליו"ר איגוד הכדורסל אבנר קופל ולראשי המועדונים ומגלגל לפתחם האשמה חמורה ביותר : "חשוב להם שיהיה פה קרקס".  

ליגת העל של הכדורסל הישראלית איננה מעניינת אותי כלל ועיקר בשל תהליך האמריקניזציה הממושך שהיא עוברת עד כדי אובדן זהות מוחלט. אין בי שמץ של סקרנות לראות חמישה אמריקניים במדי אליצור אשקלון משחקים נגד חמישה אמריקניים אחרים במדי מכבי ראשל"צ . ו/או נאמר חמישה זרים במדי מכבי חיפה נגד חמישה זרים במדי הפועל ירושלים. לצורך הדיון אנוכי מבדיל את עצמי בהווה כפנסיונר שנושק לגיל 80 וצופה טלוויזיה מן השורה – מהעבר הרחוק ההוא שלי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שיקולי ההתבוננות שלי אז והיום – שונים. כאיש טלוויזיה תחרותי ואמביציוזי רדפתי נואשות בכל מקום אחר הרייטינג. בכך הפכתי כמו רבים מעמיתיי בתעשיית הטלוויזיה למעֵין אגואיסט ופרנואיד מחמת הנסיבות. מועדון הפאר של מכבי ת"א נחשב בעיניי לכלי נשק בו השתמשתי במלחמת ההישרדות שלי ל- הדרת המוניטין של רשת הטלוויזיה שלי. הרייטינג היא תוחלת חייו של כל איש טלוויזיה באשר. גם של השידור הציבורי. אי אפשר להיאחז בנימוק כי אנחנו בהיותנו אנשי הטלוויזיה הציבורית משוחררים מעוּלוֹ, ואותנו המִדְרוּג כלל איננו מעניין ולא חשוב. זה מגוחך. אומר ואציין כי ערוץ 1 הציבורי משדר עד עצם היום הזה כמה פריטים בעלי ערך וחשיבות יתירה, אך מכיוון שהפך לכה זניח וכה לא רלוונטי, איש לא רואה גם את הצדדים הטובים והחיוביים שלו. מרקע הטלוויזיה נועד להיראות. להיחשף לציבור. מי שלא נראה ונחשף – נעלם. ערוץ 1 איננו קיים יותר במושגי הטלוויזיה של המאה ה- 21 . הוא ממשיך לשדר מכוח ה-אנרציה של תשלום האגרה אולם המִדְרוּג הטלוויזיוני מחשיב אותו לבר מינן. הטלוויזיה כגוף שידור איננה בית דין גבוה לצדק ו/או מוסד בוררות. כבר דנתי בכך בכמה פוסטים קודמים כי הטלוויזיה מתעניינת במצטיינים ו/או כשהמצטיינים הללו נכשלים. אין לה חפץ ב- בינוניים וברדודים. כפי שאני התעניינתי בשעתו באלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, עמיתיי בחטיבת התוכניות התמקדו במקביל בזמרים אריק איינשטיין, שלמה ארצי, ויורם גאון. זמרים פחות טובים שקעו בתהום הנשייה. קבוצות ספורט בינוניות שהטלוויזיה לא הניחה עליהם פוקוס וזכוכית מגדלת נעלמו מהמפה ואחרות לא באו תחתיהן. אם מישהו מחפש צדק, הגינות, ומוּסָר, אל לו לתור ולחפש אותם בטלוויזיה. כל רשת טלוויזיה באשר היא ללא יוצא מן הכלל איננה מוסד חינוכי ומשדרת דבר ראשון אִי צֶדֶק מפני שהיא צועדת שלובת זרוע עם החזקים ומפקירה ביודעין את החלשים. הטלוויזיה המסחרית לעולם לא תעסוק במורשת של גדול האומה דוד בן גוריון ולא של מנחם בגין. היא תרוץ אחרי סדרות הריאליטי מניבות רייטינג כמו : "מאסטר שף", "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים", "דה וויס", "אקס פאקטור", ו- "הישרדות". זהו חוק ברזל בתעשיית הטלוויזיה במדינה חופשית. ההתעסקות הספציפית של דן שילון איש הטלוויזיה הציבורית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, ואחריו של אלכס גלעדי, ושלי בעקבות שניהם – הניב יתרון אחד ברור ומשמעותי בצד הרייטינג ו/או מעבר לו : בריחה לשעה קלה מהביצה המקומית ופתיחת צוהר בינלאומי לעבר הכדורסל האירופי. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות (מאז בריאתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968) עשתה לציבור היכרות והביאה למסך את מיטב הכדורסל האירופי בראשות קבוצות כדורסל איטלקיות, ספרדיות, יוגוסלביות, סובייטיות, צ'כוסלובקיות, ו- יווניות כמו זימנטאל מילאנו, מובילג'ירג'י ווארזה, סינודינה בולוניה, סקוויב קאנטו, בנקו רומא, פאנאתאנאייקוס ואולימפיאקוס, ריאל מדריד וברצלונה, הכוכב האדום בלגראד, פרטיזן בלגראד, יוגופלסטיקה ספליט, ציבונה זאגרב, צסק"א מוסקבה, זבריובקה ברנו, ואחרות. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להתמודד עִמַן בכוחות שווים בלעדי שחקני חיזוק אמריקניים שרכשה בזה אחר זה בסיטונות. האמריקניזציה (חלקה בכסות יהודית) הפכה בסופו של דבר את מכבי ת"א לאלופת אירופה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה אותה לקבוצה של המדינה. נכון, שיחקו בה גם הישראליים מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי אך מה הייתה שווה מכבי ת"א ללא טל ברודי, בוב גריפין, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ואריק מנקין…? איש מהם מהשמות האחרונים לא צמח על המרצפות הישנות במגרש "מכבי" ההוא ליד קולנוע "אוריון" הוותיק בתל אביב של הימים ההם.

נכדי הבכור איתמר (לרעייתי ולי יש עשרה נכדים ונכדות) נטע בי המון תקוות כ-כדורסלן סופר מוכשר שגדל פעם ב- הפועל ירושלים, ושהולך בעקבות סבו. בעל טכניקה ושליטה עילאית בכדור, מוביל כדור נפלא, מוסר ורואה משחק נבון, מכדרר מצוין ומשנה כיוון, ויוצר לעצמו ולחבריו עמדות קליעה משופרות. בעיניי רוחי ראיתי אותו ב- NBA. הוא מעולם לא הגיע לקבוצה בוגרת. הדרכים לשם חסומות. בגיל שש עשרה וחצי עבר לפתע מטמורפוזה ונטש את הכדורסל והלך שבי בקיץ 2011 אחרי תורתם הסוציולוגית של דפני ליף, סתיו שפיר (מאוחר יותר ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), ואיציק שמולי (מאוחר יותר ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), צדק חברתי. בכך אולי בלם את האמביציות הנסתרות שלי וגם של סבים וסבתות נוספים וחסך לנו אכזבה וצער ספורטיבי. במצב הנוכחי שאיפות הכדורסל שלי לגבי נכדיי אינן יכולות להתגשם. האמריקניזציה בכדורסל הישראלי הפכה לפקק תנועה כה גדול עד שלמרבית הצעירים בישראל שנוסעים במתווה הקונקרטי הזה כמעט אין סיכוי להגיע אי פעם ליעדם. הם תקועים בפלונטר. אגב, חוק בוסמן והחוק הרוסי לא מעניינים אותי. אִכפת לי מהנכד שלי ומהנוער הישראלי. הנכד השני שלי נבו בן ה- 23 (גובהו 1.98 מ') התחיל בשעתו את צעדיו הראשונים בזירת הכדורסל. גם הוא מחונן ומוכשר בתחום אך אינני יודע מה צופן לו העתיד בשל עודף השחקנים הזרים בישראל. ליגת הכדורסל הישראלית באמצעות האמריקניזציה שלה מחפשת איכות על הפרקט, אמורה להעלות את רמת המשחק ואת כמות הקהל ביציעים, ולסחוף רייטינג על המסך הטלוויזיה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומכבי ת"א קשרו וכרכו פעם את גורלם יחדיו במשך שנים ארוכות. עכשיו עושה זאת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מכבי ת"א האמריקנית מנסה בכל כוחה להשיג את היעדים שמצוינים לעיל קודם לכן אך אותי באופן אישי היא לא מסקרנת. באופן פרדוקסאלי למרות העלייה ברמה (בשל האמריקניזציה) אינני מתחבר לחלוטין לליגת הכדורסל הישראלית ולא מזדהה עמה. רבים אחרים אולי כן. אני לא. אינני שייך ולא נמנה על המִדְרוּג שמוֹנֶה את רָף הרייטינג שלהן שאגב נשמר רק ע"י ערוץ 55 בכבלים (ערוץ 1 חושף את המדרוג) משום מה בסודי סודות כמו סוד מדינה.

מאידך ה-אמריקניזציה וה-אירופיזציה של הכדורסל הישראלי איננה תופעה ייחודית רק לנו. היא כאמור גלובאלית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים משחקים בהרכב הראשון של מנצ'סטר יונייטד, ו/או בצ'לסי, ו/או בארסנל, ו/או בליוורפול ו/או ב- באיירן מינכן, ו/או בברצלונה, ו/או בריאל מדריד…? הרי רובם שם שחקני חיזוק שהובאו למועדונים האנגליים, הספרדיים, והגרמניים מרחבי אירופה ודרום אמריקה. אפילו קבוצות ספרדיות מובהקות בעלות מוניטין עצום כברצלונה וריאל מדריד איבדו את הצביון הספרדי המיוחד שלהן ורוויות בשחקני חיזוק מכל הסוגים. ומה תאמרו על ליגת הכדורסל הנבחרת של ה- NBA שלפתע בשני העשורים האחרונים איננה מתביישת לחזק את שורותיה בעשרות שחקני כדורסל מאירופה. מדינת ישראל איננה אלבניה של הימים ההם ולשמחתנו איננה עטופה במסך ברזל. ייתכן כי מדינה דמוקרטית איננה יכולה להילחם כלל בתנופת ה-גלובאליזציה הספורטיבית ובסוג הזה של מומנטום של תרבות אמריקנית טלוויזיונית וספורטיבית שחודרת לכל חלל אפשרי. אנחנו יודעים כבר שנים רבות כי הכדורסל הישראלי איננו עשיר דיו כדי להפיק ולייצר כישרונות כפי שהיכרנו בשעתו ביוגוסלביה הגדולה. לתוך הוואקום הישראלי הזה חדרה האמריקניזציה בכל עוזה. הכדורסל הישראלי ייצר בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את מיקי ברקוביץ, בועז ינאי, איתמר מרזל, שמואל אבישר, פנחס חוזז, חנן קרן, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', שוקי שוורץ, שמריהו זסלבסקי, ואחרים. הכדורסל היוגוסלבי לעומת הישראלי ייצר את דראזן דליפאגיץ', דראגאן קיצ'נוביץ', זוראן סלאבניץ', מירזה דליבאסיץ', קרסימיר צ'וסיץ', ועוד – ואטם את שעריו בפני שחקני יבוא. זהו כל ההבדל. ישראל הייתה אלופת אסיה ב- 1974 אך זה לא הספיק לה באירופה. באליפויות אירופה ב- באדאלונה 1973 ובלגראד 1975 היא דורגה במוקם ה- 7. באליפות אירופה בליאז' ב- 1975 היא דורגה במקום החמישי, ובאליפות אירופה בטורינו ב- 1979 זכתה במקום השני. יוגוסלביה לעומת ישראל ללא שחקנים זרים כלל ובאמצעות כדורסלנים תוצרת בית בלבד הוכתרה לאלופת אירופה, אלופת העולם, ואלופה אולימפית. ברמת הקבוצות המצב שונה. הפער הצטמצם בשל היתר היבוא. אפילו ריאל מדריד הגדולה לא הסתפקה בתוצרת מקומית וייבאה מארה"ב ב- 1968 את וויין בראבנדר, מיילס אייקן, וקליף לויק.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני לפני 48 שנים. זיכרון נאה. טהראן בירת איראן. זהו היכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי של טהראן. נבחרת ישראל בכדורסל ניצבת על פודיום מס' 1 לאחר שזכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן בחודש ספטמבר של שנת 1974. זיהוי הנוכחים בשורה העליונה מימין לשמאל : טל ברודי (מס' 6), אביגדור מוסקוביץ' (מס' 11), איתמר מרזל (מס' 13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (מס' 8 מוסתר קצת), מיקי ברקוביץ' (מס' 9), שמואל "מולי" אבישר (מס' 5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (מס' 12), בועז ינאי (מס' 13), ג'ק אייזנר. זיהוי הנוכחים בשורה תחתונה מימין לשמאל : המעסה אריה אורגד, איש לא מזוהה, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר, מאמן נבחרת ישראל אלברט חמו, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, אורי אפק, יצחק פיסטינר שופט כדורסל ישראלי בינלאומי. (התמונה צולמה ע"י הוועדה המארגנת האיראנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1968. זמנים חדשים בתולדות הספורט הישראלי. נולדה תופעת הרכש האמריקני ויבוא כדורסלנים יהודים-אמריקניים מארה"ב לישראל. התהליך היה בעיצומו (!). 

ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי קבוצת הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה. בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית, מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית, נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב. מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל . יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי וגם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א ולהתיישב על הכֵּס. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ו-נִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה במידה רבה מורה דרך למר אָבְרָהָם פְּלָדָה ומר אֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה תשלב עמך זרועות". זה היה התנאי שהצבתי לו. אם אתה רוצה ללכת שלוב זרוע עמי ועם רשות השידור עליך להיות אלוף. (את אותו התנאי ו- הסטטוס הצענו לכל קבוצה בארץ לרבות הפועל גליל עליון שזכתה באליפות המדינה במאי 1993 אולם היו"ר שלה גדי יעקב מקיבוץ מנרה העדיף ללכת שלוב זרוע עם ערוץ 5 בכבלים). כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה ולהטיל חיץ בין כמה קטגוריות שונות : בין שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם, לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי לדורותיו, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית, ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם.

הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חיים יחיל דיווח ב- 1969 כי הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בשלביה הראשונים ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 95, היום) ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד (בן 85, היום) מצאה תהודה רבה בציבור, למעלה מן המשוער. היה מדובר בנתון דרמטי : כבר במהלך השנה הראשונה של הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, קנו אזרחי ישראל למעלה מ- 150000 (מאה וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה ותהליך רכישתם התקדם במהירות רבה גם בשנים הבאות. התור לחנויות החשמל היה ארוך בהרבה מהתור לספריות העירוניות. תקציב רשות השידור (רדיו + טלוויזיה) לשנת הכספים של 1973 – 1972, שלוש שנים בלבד מאז סיים צוות ההקמה את מלאכתו, עמד על 66.850000 (66 מיליון + 850 אֶלֶף) ל"י. ה-אומדן היה כי תושבי המדינה החזיקו בבתיהם ב- 1972 כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה שחייבים בתשלום אגרה בנוסף לחצי מיליון מקלטי רדיו. פירושו של דבר היה כי למעלה מ- % 80 של האוכלוסייה במדינת ישראל צופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההתעניינות העצומה הזאת של הציבור מחייבת את רשות השידור לספק לצרכנים שלה שירות אשר יענה במידה גדולה והולכת על ציפיותיהם. עם זאת קצב התפתחותה של הטלוויזיה היה איטי. בנוסף למחסור בתקציב היו קיימות מגבלות פיסיות שהעיקריות שבהן היה קיומו של אפיק טלוויזיה אחד בלבד בישראל בו חייבת רשות השידור לשדֵר על פי חוק בשתי שפות עברית וערבית כמו גם הצורך להתחלק באפיק הבודד הזה עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית. היו עוד מגבלות שידור כמו קיומם של שני אולפנים בלבד, אולפן א' ששכן בקומת המרתף ואולפן ב' שמוקַם בקומה השנייה בבניין הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. כמו כן שרר חוסר בציוד וכוח אדם מיומן, עיתונאי וטכני. כמות מצלמות הפילם והמצלמות אלקטרוניות היה מועטה. המערך הטכנולוגי הדַל כלל בתחילה רק ניידת שידור אחת להפקות חוץ. מספר העובדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1969 היה 217 (מאתיים ושבע עשרה). בתוך זמן קצר של פחות משלוש שנים נוספו לה עוד 100 עובדים בתחומי השידור השונים. מדינת ישראל ניצבה מאחור ופיגרה בהרבה בהקמת רשת הטלוויזיה שלה אחרי רוב הארצות האחרות בעולם ולא רק אחרי המפותחות שבהן. מחסור בכוח אדם מיומן ומאומן לתפקידיו מחד, והדרישה למתן שירות טלוויזיה מקיף ומגוון תוך זמן קצר מאידך, העמידו את עובדי הטלוויזיה ואת מוסדותיה בפני אתגר שקשה לעמוד בו ויצר מתח מתמיד. ציפיות הציבור מהטלוויזיה היו גבוהות אך היכולת לספקן לא הדביקה את הַקֶצֶב. אף על פי כן הושגה התקדמות. בין השירותים האינפורמטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית היווסדה צריך לציין את הפקת שידור מהדורת החדשות "מבט" (הפכה למהדורה יומית בתוך זמן קצר יחסית), מהדורת החדשות הלילית הקצרה, המגזין השבועי המשודר בערבי שישי "יומן אירועים", תוכנית האקטואליה "מוֹקֵד", ואת הפקות שידורי תוכניות הספורט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כמה צעדים גדולים לפנים ונהנתה מפופולריות עצומה חסרת תקדים. רשות השידור הייתה רשאית לטפוח לעצמה על הכתף מעת לעת אף על פי שספגה בעיתונות ביקורת ציבורית מקצועית קשה. לעתים מוגזמת וגם לא תמיד מוצדקת [2]. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם הפך במשך יותר משני עשורים של שנים מאז 1947 את שחקני הכדורגל של ישראל ובראשם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', צבי סטודינסקי, ישראל ווייס, דוד שוויצר, משה מלמד, יוסף גולדשטיין, בועז קופמן (כולם ז"ל) ואחרים לכוכבי עַל – ואת עצמו לשַדָּר לאומי לא רק אָהוּד. אָהוּב. עם מיסודו של הגַל הקַל ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה וההרשאה לשדר פרסומות ברדיו, ביקשו מפיקי ומשווקי הפרסומות המסחריות ואנשי יחסי הציבור שלהם להשתמש בקולו הייחודי, האָהוּד, והאימורטאלי של נחמיה בן אברהם כדי לקדם את שיווק ומכירת מוצריהם. נחמיה בן אברהם היה יכול להיות בן רגע מולטי מיליונר אך סירב והכריז בגאווה, "אני עיתונאי ולא פרסומאי. קולי איננו ניתן להשכרה". את זאת סיפרה לי בעת עריכת התחקירים שלי אלמנתו תמרה בן אברהם. בראשית  1970 הרדיו כבר לא הספיק. בתוך זמן קצר גבר דן שילון על נחמיה בן אברהם ונטל ממנו את ההילה והפופולריות של שדרן ספורט מפני שהטלוויזיה הייתה Media וכלי תקשורת מרשים מהרדיו. ראה הספר "הכדורגל הוא סַמָּן יְמָנִי טלוויזיוני" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אולם אלוהי הטלוויזיה והרדיו שמר בכל זאת חֶסֶד נעורים לנחמיה בן אברהם ז"ל.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר – 50 שנים. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין קבוצת איניס ווארזה האיטלקית לבין קבוצת יוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה. אנוכי (מימין) משמש סטטיסטיקאי והמחשב "האלקטרוני" של השדר הבלתי נשכח דן שילון (משמאל, היה מדובר באיש טלוויזיה מוכשר מאוד בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה באשר היא. דן שילון נותר אישיות בלתי נשכחת גם היום בשנת 2022) בטרם עידן המחשבים, באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום ההוא של אריה מליניאק. גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים אמריקניים צעירים מוכשרים שחלמו כמובן להגיע לשורות ה- NBA. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה. באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו. את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב "המכבים" בתל אביב של לפני מלחמת ששת הימים 67', ליד קולנוע "אוריון" הישן שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל .

טקסט תמונה : ערב יום רביעי של 19 באוקטובר בשנת 1966. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א בימים ההם שבתאי "סבי" בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שהפקתי, ביימתי, צילמתי, וערכתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים בספטמבר 1980.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. תמונה היסטורית. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין (בן 53 בתמונה) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר ז"ל אז יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

בפברואר 1969 נטש פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל (מת לפני כמה חודשים כשהוא כמעט בן 96) בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה עתה העמיד אותה על רגליה. הוא חווה תרבות ניהול פוליטית קשוחה של הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל, עמה לא יכול היה להסכין עוד. סגנו עוּזִי פֶּלֶד הלך בעקבותיו ופרש אף הוא (עוּזִי פֶּלֶד היה המנכ"ל הראשון והמוצלח של הזכיינית "טלעד" אחת משלוש החברות הזכייניות יחדיו עם "רשת" / מנכ"ל דן שילון ו- "קשת" / מנכ"ל אלכס גלעדי – שהרכיבו את ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 המסחרי עלה לראשונה ל- "אוויר ב- 4 בנובמבר 1993). ב- 1970 כתב פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (אז בן 44) את המסה המפורסמת שלו אודות נסיבות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967, וקרא לה, "Television comes to the people of the book". מומלץ לקריאה ועיון. חלק מאנשי חטיבת החדשות בראשות פרופסור שלמה אהרונסון הסתייגו בזמנו מאסטרטגיית והעדפות השידור של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ולעגו לתזות הטלוויזיוניות שלו. בעיניהם הוא נחשב עדיין לעולה חדש מארה"ב ונותר "אמריקני מובהק" שאיננו מכיר את המציאות הישראלית במדינת ישראל. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

טקסט תמונה : ינואר 1968. זהו פרופסור אֵלִיהוא כָּ"ץ ז"ל (בן 42 בעת צילום התמונה) מנהל צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כאן הוא נראה בלשכתו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונה אז "בית היהלומים" והיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל נולד בארה"ב ב-1926 ועלה לארץ מניו יורק, ארה"ב בשנת 1963. ב- 1967 נחשב עדיין ל- "עולה חדש" אך השר הממונה בימים ההם על רשות השידור ישראל גלילי ז"ל (חבר קיבוץ נען) חשב שאין טוב ממנו והטיל עליו את המעמסה הכבדה להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום, מעפרה. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות (2): השנים ההן לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שנות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מכבי ת"א היא מועדון פרטי שהופכת בהדרגה לקבוצת כדורסל ישראלית עם קצת סיוע אמריקני. תופעת ראשית תהליך "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי איננה מונעת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית להפוך את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה.

עונת הכדורסל של 1976- 1975 הייתה נוראית והסבה למכבי ת"א עוגמת נפש רבה. אומנם המצביא משה דיין ז"ל המשיך להיות אורח כבוד של המועדון במשחקי הבית בהיכל הספורט ביד אליהו ואף ירד לפרקט ללחוץ את ידי השחקנים, אולם מדובר בתקופה שהמועדון ירצה לשכוח. מכבי ת"א לא הצליחה להפוך לקבוצה של המדינה וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הצליחה לעשות אותה כזאת. הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו. דָוִד מוֹשֶבִיץ זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ לא היה חוזר הביתה. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 השנה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות".

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. שר הביטחון הנערץ משה דיין ז"ל עוטה מעיל רוח צבאי ועונד עניבה נכנס בפעם הראשונה מבעד לשערי הברזל של היכל הספורט הפתוח ביד אליהו ומתכבד בכבוד עצום ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של היו"ר נוח קליגר ז"ל. משה דיין בא לצפות במשחקה של מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צועדים לפניו בנו אסי דיין ז"ל (קיצוני מימין), ו- הבן דוֹד עוזי דיין יבד"ל אז רב"ט בסיירת מטכ"ל (היום אלוף מיל. ומי שכיהן בזמנו בעשור הקודם בתפקיד יו"ר מפעל הפיס), משה דיין ז"ל, ואחריו מזכירו הצבאי אל"מ מתי ניב ז"ל. משמאל, איש לא מזוהה. מכבי ת"א הפסידה 88:96 לאחר הארכה. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. (באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976- 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דֶוִוילִי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות אסטרונומי 125 : 78. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת – יגור 69:66. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, איתמר מרזל, אור גורן, גבי טייכנר, עירא הררי, ושחקנים נוספים) והפועל ת"א (עם בארי ליבוביץ', מרק טורנשיין, מולי אבישר, דני ברכה, פיני חוזז, שמואל נחמיאס ואחרים) נשפו בעורפה במשחקי הליגה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה, הועמד בסכנה מיידית וגדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית בשידורי חטיבת הספורט שהוביל אלכס גלעדי. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. לא נותרה לו ברירה. הוא הדיח את המאמן פְרֶד דֶוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין ז"ל. זה היה מינוי נבון. רָלְף קְלָיִין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל היה מאמן בעל טביעת עין חדה, מוכשר, ומנהיג מטִבעו. הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעונות נוספות.

בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא החזיר אז ראשית דבר את מיקי ברקוביץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו, ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני בשם אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מקצועית מוצלחת מאוד גם מבחינה חברתית. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק אנונימי כמעט, ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי האגדי בן ה- 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית ברציפות. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' (צבר ישראלי), ו- אוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוטי ארואסטי (צבר ישראלי), ג'ים בואטרייט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ומִיכָה שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוֹ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומטודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ו- יו"ר המועדון ושְמוּאל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחדיו עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים שהייתה לה הנהלה ומנהיגות מצטיינת. רשות השידור והטלוויזיה ישראלית הציבורית קיבלו החלטה לצעוד שלובי זרוע עם מכבי ת"א.

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1971 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מפית נייר (לא נשמרה). מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ ואבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון, מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית", בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב : "בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י ". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל החליטה ב- 1971 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ארוכת טווח למשך שנים רבות, בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

לראשונה נחתם בעונת 1977- 1976 הסכם כספי שנתי מסודר צנוע בעבור זכויות השידורים בין מועדון מכבי ת"א לבין רשות השידור הישראלית. עונת 1977- 1976 הייתה גם נקודת מפנה פרסומית, ולראשונה ניאותה ואפשרה רשות השידור בעונה המשגשגת ההיא בראשה ניצבו אז המנכ"ל יצחק לבני ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן לקבוצת מכבי ת"א להופיע במשחקי חו"ל בשידורים הישירים כשעל גופיות השחקנים רקומה הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באנגלית. רשות השידור המונופוליסטית לא הסכימה עד אז (עד עונת 1977- 1976) לצלם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נושאת פרסומת "עלית" והמחלוקת בין שני הגופים הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון בראשותו של נשיאו כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָּר. הרשאתה של הטלוויזיה היוותה הקלה כלכלית עצומה על מועדון הכדורסל התל אביבי שסובסד במשך שֶבָע שנים מאז 1970 ע"י חברת "עֵלִית" ורק עתה נחשפה ושֻוְוקָה הפרסומת המסחרית הזאת של "עלית" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המנופוליסטית בכל עוצמתה.

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו מס' 6 את הפרסומת המסחרית של "עלית" והוגה את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א 79:91 על צסק"א מוסקבה : "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּל…(!)". מימין המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי ז"ל. התיעוד הנ"ל נלקח מתוך הסרט הדוקומנטארי שהפקתי, ביימתי, וערכתי ואשר קראתי לו, "גופייה מס' 6", הדן בקורותיו ההיסטוריות של טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים, בספטמבר 1980.

סמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דורי נשא ונתן עם היו"ר שמעון מזרחי והגזבר אריה ברנוביץ' והסכים לשלם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מזערי שהכיל 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד. זה בעצם מימן את גובה שכרו של אולסי פרי באותה העונה הראשונה שלו ב- 1977- 1976 בשורות מכבי ת"א. (רשימת פירוט הסכומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 2007 מפורטת ו- נמצאת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי". הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף ומפורטת בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת המדינה ואלופת אירופה בעונת 1977 – 1976 והחשופה ביותר בטלוויזיה ישראלית המונופוליסטית אלא גם העשירה ביותר. למען קוראי הבלוג בעיקר הצעירים אני מביא כאן כמה דוגמאות של מסמכים משנת 1973 ו- 1974 העוסקים ברכישה אד הוק שנתית של זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מדובר בתקופה שדן שילון ואלכס גלעדי ניהלו את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ופרופסור ארנון צוקרמן היה המנהל שלה.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 1 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 2 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 3 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 בדצמבר 1974. מסמך ג'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- OB הלבן, הלוא היא ניידת השידור הגדולה ומצלמות הטלוויזיה שלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשחור / לבן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו וההצלחות בשידורים ישירים לא איחרו לבוא. אלכס גלעדי היה אז שדר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם שני עוזרי שַדָּר צעירים רפי גינת (מזוקן) והרצל רווה.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת, השדר אלכס גלעדי ז"ל, ומנהל הבמה (Floor manager) אף הוא איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סינודינה בולוניה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100. רבים שאלו אותי בשעתו מי עשה את מי : האם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראה את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א היא שבראה את הטלוויזיה. תשובתי לפונים הייתה אחידה ודו סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון – ואנחנו את המצלמות". חשיפת ההצלחות של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית פעם אחר פעם הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אולם אפשר היה לנסח את הרעיון ההוא גם במילים אחרות : "מכבי ת"א הפכה בעונת 1977- 1976 לקבוצה של המדינה באמצעותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית". הטלוויזיה היא מדיה לתקשורת המונים שמתעדת את המציאות. אין בידה לשנות את העובדות אולם יש ביכולת המצלמות שלה להשפיע על התודעה הציבורית בשעה שהיא עוקבת ומתעדת שוב ושוב את ניצחונות של אותו ה- אובייקט שבו היא עוסקת ואותו היא משדרת אותו ישיר.

הפסגה האמיתית בעונת 1977- 1976 של מכבי ת"א ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבה עדיין הרחק מנגד. כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה. באותה עונה העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א ב- ברנו ובמוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זברויובקה ברנו ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטראלי באירופה.  ה-צ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יצחק רבין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הרוסים. רחובות הערים היו ריקים מאדם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי (בלתי נשכח) נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות עצומה. בימים ההם נחשבו השידורים ה- Unilateral האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת עֵמֶק הַאֶלָה בישראל נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר, אולם בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני הזה ללא ביטחונות וערבויות, ובלעדי אלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית). לדן שילון ואלכס גלעדי היו הרבה פּרפורי בטן. הדברים השתנו במרוצת השנים. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה שהופקו ותוכננו על ידי, הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים – זכו ל- מערכת גיבוי כפולה. זה היה בלתי אפשרי לנהוג כך ב- 1977. אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- וִוירְטוֹן בגפו על פי הוראתם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אלכס גלעדי היה השַדָּר, הפרשן של עצמו, וגם המפיק והטכנאי של עצמו במקום האירוע. לפני שטָס מינה אותי לעורך המִשְדָר בירושלים. ענת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שרן הייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של ענת שָרָן ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהיא מְבַשֶרֶת לציבור על בוא השידור הישיר בתשע בערב דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, חשתי הקלה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי. מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. במרווחים האלה של הפסקות המשחקים בין שתי המחציות נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס, ואת פּוֹפַּאיי המלח אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה היה סטנדרט השידור המקובל בימים ההם. הקנקן ומה שיש בתוכו.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. זוהי שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבלתי נשכחת ענת שרן. ענת שרן קנתה את פרסומה הראשוני כקריינית רצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטרם מיסוד אולפני ספורט מנווטים. ענת שרן הובילה את משלם האגרה לצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ממוניטור הטלוויזיה. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זבריובקה ברנו 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוּחת אֵל ב- ווירטון את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א בשורותיה שחקן נוער אחד בלבד שצמח על מרצפות המגרש הישן של המועדון ליד קולנוע "אוריון" והשאר שחקני חיזוק אמריקניים ויהודים – אמריקניים שחברו אליה בתקופות שונות, שבה לישראל אפופת הערצה ותהילה שלא היה לה אח ורע בימים ההם לפני 38 (שלושים ושמונה) שנים. אבל נדמה לי שהצל"ש וההערכה האמיתיים מנקודת מבטי שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיעים לשדר אלכס גלעדי, שניצב בכבוד עצום במשימות השידור הטכנולוגיות והלוגיסטיות המסובכות והמורכבות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. הוא היה נטול פרשן, חסר עוזרים, ובלי טכנאי – אך תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. בהיכל הכדורסל של ווירטון שדָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, ניצבה ניידת שידוּר בלגית של רשת הטלוויזיה המסחרית RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד (מצלמה מובילה ומצלמה אחורית) שניצבו על מגדלי צילום זעירים ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי בניידת היה הבלגי מוֹרִיס רִיאָזוּ מ- RTBF. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה והניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר ששמונה מאות אוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אלכס גלעדי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה על המגרש רווי האוהדים את המאמן רָלְף קְלָיִין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של הקפטן טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּל". הצלם הבלגי המופקד על המצלמה המובילה איבד את אָלֶכְּס גִלְעָדִי שניצב על הפרקט ונעלם בין מאות האוהדים הנלהבים לכן בריאיון הראשון עם רָלְף קְלָיִין שמעו רק את קולו של המאמן מבלי לראות אותו. משהעביר אלכס גלעדי את מוקד הריאיון השני ואת המיקרופון שלו אל טַל בְּרוֹדִי התעשת הצלם ואיתר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הצלם של RTBF לכד אותו באיחור כשהוא כבר מראיין את קפטן מכבי ת"א, אך החזון האלמותי ספורטיבי – פוליטי של טַל בְּרוֹדִי "אנחנו על המפה" נאמר כבר "On Camera" (בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה). השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה. הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל מכבי ת"א על האלופה הסובייטית צסק"א בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי. לפתע הפכה הקבוצה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. הזכייה ב- ווירטון היה גם ניצחונה של חברת "עֵלִית" ה- Sponsor הוותיק של מכבי ת"א. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה רקומה על גופיות השחקנים שמה של "עֵלִית" באנגלית (ELITE) שנחשפה בשידור ישיר בן שעתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפני שני מיליון צופים. בעלי החברה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ חיככו ידיהם בהנאה. הקשר המשולש הטלוויזיוני – כלכלי בין רשות השידור לבין מכבי תל אביב ו- "עֵלִית" פעל במלוא עוּזוֹ והפך לסימביוטי. ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון המרעיש והמפתיע. יִצְחָק רָבִּין הזמין את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. לקבלת הפנים הממלכתית הזאת גם אם בטקס צנוע בלשכה צנועה הייתה משמעות היסטורית מרחיקת לכת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצת של המדינה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה לאומית. המדינה העריצה את מכבי ת"א וחפצה ביקרה. לאיש לא היה אכפת כמה זרים משחקים בשורותיה. בכך יצר יִצְחָק רָבִּין מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מְנַחֵם בֵּגִין למכבי ת"א לאחר זכייתה השנייה במארס 1981 בגביע אירופה. זכורות שיחות הטלפון של ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ז"ל עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000.

זיכרונות (3): חודשי פברואר, מארס, ואפריל 1977. ראשיתה של שנת הכדורסל המבורכת ההיא. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל וקבוצת הכדורסל המזהירה של מועדון מכבי תל אביב אלופת אירופה לראשונה בתולדותיה. 

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מועדון פרטי בשם מכבי ת"א בשעה שהוא מעפיל לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א. ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם Freelancer בשם מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. אני שימשתי איש קול ומקליט שלו. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש. כאמור שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכי מולד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה לאנשי מכבי ת"א מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין. הייתי מאוד קרוב אליו כמער וחצי ממנו. ראש הממשלה (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני. יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר את הטקסט הבא : "…ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם…". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות : "…וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ. מיכי מולד תיעד כל פרט ופרט. הייתי נפעם מיצחק רבין.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל) מביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים מתל אביב על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה של מכבי ת"א למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי בתקופת התנ"ך. ראש הממשלה ראה בשחקני החיזוק האמריקניים בשורות מכבי ת"א חלק אינטגראלי בלתי נפרד ממערך הקבוצה. הוא קיבל בטבעיות את נוכחותם במועדון הפאר של מכבי ת"א. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מיקי ברקוביץ' מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה 79:91 בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מוטי ארואסטי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. אולסי פרי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מאמן מכבי ת"א רלף קליין ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה: 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. לו סילבר מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. שוקי שוורץ מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. ג'ים בוטרייט ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתה לי שהות להתבונן בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו . הוא היה אז בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת מחקר וכתיבת 13 הספרים עכשיו של הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, יושרה, צניעוּת וגם רוגע. אהבתי אותו אהבה רבה. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים. הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני והוא אלוף פיקוד הצפון.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין ז"ל (בן 55, בתמונה) מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב-יום חמישי ההוא של 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א (בן 38, בתמונה) מעניק ו-נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב העניקה למועדון המפואר את הגושפנקה הממלכתית הרשמית ואת ההגדרה הכללית אך המדויקת כי מכבי ת"א הפכה להיות קבוצת ספורט נפלאה, אהודה, ומשגשגת של כל מדינת ישראל. המצלמות של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדו אז את פסיעותיה של מכבי ת"א באירופה על כל צעד ושעל, והניבו רייטינג מזהיר, אישרו את ההגדרה ההיא כי מכבי ת"א היא נציגה נבחרת של כל מדינת ישראל (!). זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר ז"ל שימש אז בתפקיד יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ועו"ד שמעון מזרחי יבד"ל. (לע"מ תמורת תשלום).

עלי לציין כאן שלא רק ראש הממשלה יצחק רבין העניק למכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית, גם נשיאי חברת "עֵלִית" חלקו כבוד ויקר למועדון הכדורסל שפרסם את המותג המסחרי שלהם בישראל ובכל רחבי אירופה. אבא פרומצ'נקו ז"ל ומרק מושביץ ז"ל ערכו קבלת פנים ונשף ניצחון במלון "דָן" בתל אביב לאלופת אירופה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה זוהתה קבוצת ספורט כלשהי באמצעות ה- Sponsor שלה. כשאמרת מכבי ת"א – אמרת עלית. כשאמרת עלית – אמרת מכבי ת"א. אבא פרומצ'נקו ז"ל נאם בפני הנוכחים והודה לקבוצת מכבי ת"א על שיתוף הפעולה. הוא הדגיש בהבלטה רבה את תרומתם העצומה לשל שני שחקני החיזוק האמריקניים אולסי פרי וג'ים בוטרייט למועדון. היה לי בשעתו בעת עריכת המחקר והכתיבה הכבוד הרב והעונג להיפגש עם אלמנתו תבד"ל גב' רות פרומצ'נקו ולשמוע ישירות ממנה את קרבתו ואהדתו של בעלה אבא פרומצ'נקו ז"ל למועדון מכבי ת"א. כמו שהיה לי גם הכבוד הרב והעונג להיפגש עם דוד מושביץ יבד"ל בנו של מרק מושביץ ז"ל ולשמוע ממנו עד כמה העריץ אביו את מכבי ת"א והיה גאה בהישגיה הספורטיביים ובחיבור בין "עלית" למועדון האלוף. שני אנשי העסקים הנערצים והמוכשרים ובעלי היוזמה האלה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו היוו בשעתו משענת כלכלית איתנה ביותר למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט תמונה : מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עֵלִית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי יבד"ל (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם תום פגישת ראש הממשלה יצחק רבין עם קבוצת מכבי ת"א נסענו מלשכת ראש הממשלה לכיכר מלכי ישראל (כיכר יצחק רבין היום) הסמוכה לקריה, כדי להנציח את קבלת הפנים שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי, שחקן הקולנוע, האמן והבדרן אורי זוהר הנחה את טקס קבלת הפנים על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים בכיכר הצדיעו למכבי ת"א והצטרפו לשאגתו של אורי זוהר "כיפק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה ספורטיבי והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל. הכתבה הזאת שביימתי וערכתי הפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות שהנציחה את אהבת העם למכבי ת"א, והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה נגד אלופת ברה"מ צסק"א. אלכס גלעדי שידֵר את הכתבה הזאת בשלמותה בתוכנית "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977. הפופולאריות של מכבי ת"א בישראל נסקה אל על ו-הרקיעה שחקים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. תיעוד בלתי נשכח. שניים מאדריכלי הניצחון של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה ב- 1977. המאמן רלף קליין ז"ל (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (משמאל). (התמונה ניתנה לי באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 כשהיא מחוזקת בחמישה – שישה שחקני חיזוק שהצטרפו לשורותיה מארה"ב, העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להתמודד בשוויון כוחות עם יריבותיה באירופה, ואף להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות הבינלאומיות שחוללו קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית ו- צסק"א מוסקבה הסובייטית לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. אולם זהו כבר סיפור אחר באחד הפוסטים העתידיים.

חוששני שבמידה רבה אריה מליניאק, אבשלום קור יבד"ל, וגם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל, איחרו כל אחד בנפרד את המועד, איש איש בתחומו ובשעתו, ונחלו מפלה במלחמת התרבות הזאת. האמריקניזציה שהתהוותה בשורות הכדורסל הישראלי, הטביעה את חותמה, וניצחה לטוב ולרע. זכייתה של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים החדשה באליפות המדינה בעונת 2015 – 2014 הייתה עוד עדות לכך.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הישראלית ההיא ש-כל מדינת ישראל ההיא אהבה לאהוב, קדה לה קידה, והצדיעה לה בלב רחב. זיהוי : שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות של המועדון המפואר. המשך זיהוי. שורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ, זוהר כהן ז"ל, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר), אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. המשך זיהוי. שורה קדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ז"ל (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה, באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות (4): יום חמישי – 7 באפריל 1977. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את זכייתה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. אלכס גלעדי משדר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר גדעון הוד משדר למאזיני "קול ישראל". דקות בתום השידור הישיר ההוא מודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על התפטרותו בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב, כפי שחשף עיתונאי "הָאָרֶץ" מר דן מרגלית. 

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות של קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה . אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפנו אחרי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה קבוצת הכדורסל הטובה באירופה. בהרכבה שיחקו שחקני החיזוק האמריקניים בּוּבּ מוֹרְס ו- רֶנְדִי מָאיְיסְטֶר וכן שחקני נבחרת איטליה דִינוֹ מֶנֶגִין , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, אִיבָאן בִּיסוֹן, אָלְדוֹ אוֹסוֹלָה ואחרים. מובילג'ירג'י ווארזה הייתה עדיפה על מכבי ת"א. היא גברה עליה פעמיים באותה העונה ההיא בבית הגמר שם המשחקים נערכו בשיטת ליגה בת שני סיבובים, משחק בית ומשחק חוץ. ביד אליהו הביסה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה את מכבי ת"א בקלות 79:102, ובביתה ב- וָוארֶזֶה (עיירה בצפון איטליה לא רחוק מ- מילאנו) ניצחה 70:81. אך משחק הגמר על גביע אירופה הוא מטרה ייחודית ושוֹנָה מפני שהוא התמודדות יחידה. מכבי ת"א נחשבה ע"י הפרשנים המקצועיים לקבוצת ה- Under dog במפגש הזה עם מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. חישוב שעשוי להועיל ולשמש לפעמים יתרון במשחקי גביע, סוּג של מפעל ספורט בּוֹ אירעו כבר הרבה הפתעות בעבר.

יום חמישי – 7 באפריל 1977 הפך להיות יעד שידור חשוב מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובעל ערך עצום לשידור הציבורי בכללו. זה יעד שידור מבוצר כה מרכזי וחשוב שאינך ישן שבוע לפני כיבושו ולא מסוגל לישון גם שבוע לאחר שכבשת אותו. האדרנלין שזרם בגופי בימים ההם בכמויות עצומות – רתח ! פשוט לא יכולתי להירדם במשך שבועיים בשל הפעילות הטלוויזיונית והאחריות הענקית והרצופה. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד נשלחו לבלגראד. חבורת עיתונאים בכירים מהעיתונות הכתובה על מגזריה השונים נשלחה אף היא לבלגראד כדי לכסות את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָורֶזֶה שנועד להתקיים כאמור בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 6 באפריל 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. זהו היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. יממה בטרם משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, אלופת ישראל קבוצת מכבי "עלית" תל אביב נגד אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י וורזה. שורת כתבי ספורט בכירים בעיתונות הכתובה ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי (ז"ל) נשלחו ליוגוסלביה לסקר את אחד מאירועי הספורט החשובים בתולדות מדינת ישראל בעשור ה- 70 של המאה שעברה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ז"ל, מיכאל "מייק" קרנון ז"ל (כתב "הארץ"), משה לרר ז"ל (כתב "מעריב"), רלף קליין ז"ל מאמן קבוצת מכבי "עלית" תל אביב, אריה ברנוביץ' יבד"ל גזבר מועדון מכבי ת"א בכדורסל, האיטלקי סאנדרו גאמבה מאמנה של קבוצת מובילג'ירג'י ווארזה אלופת איטליה, איתן עמית יבד"ל, ורפאל "רפי" נאה יבד"ל (שניהם כתבי "ידיעות אחרונות" בימים ההם). (התמונה באדיבות מיכאל "מייק" קרנון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באקראי נשזרו באותו הערב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שני אירועים דרמטיים בשני שידורים ישירים נפרדים. הראשון – השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל, אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה וזכייתה ההיסטורית הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. השני – התפטרותו הסנסציונית של יצחק רבין ראש הממשלה האהוּב בשידור ישיר באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מאוחר בלילה בתּוֹם השידור הישיר מבלגראד בשל גילוי חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב. סקופ של עיתונאי "הארץ" דאז דָן מַרְגָלִית. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היה הפעם לבדו במטוס הג'מבו הענקי של אל-על שהטיס את הקבוצה ומאות אוהדיה לבלגראד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אישר לו בפעם הראשונה בתולדות סיקור אירועי הספורט בחו"ל לקחת עִמו צֶוֶות צילום (פילם) כדי ללוות ולתעד את סיפור מכבי ת"א ואוהדי הקבוצה  בבלגראד לכתבה דוקומנטארית מעבר לשידור הישיר עצמו שכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של הטלוויזיה היוגוסלבית JRT. הטסת צוות צילום בפילם בן שני אנשים, הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קארוואני, היוותה תקדים חשוב בימים ההם.

בטֶרֶם יצאה הקבוצה באוטובוס ממלון "יוגוסלביה" שם השתכנה בדרכה להיכל "פאיוניר" המפורסם של בלגראד שם ייערך המשחק המכריע נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, החליט רָלְף קְלָיִין ז"ל לקיים את התדריך המקצועי הלפני אחרון לשחקניו בצהרים כמה שעות לפני המשחק באחד מחדרי המלון הענק. התדריך המקצועי הפך בעצם לנאום מוטיבציה חינוכי יוצא דופן באיכותו של המאמן. זאת לא הייתה שיחה רגילה בין מאמן לשחקניו אלא דרשה שהפכה מייד לנכסי צאן ברזל בתורת מנהיגות הספורט. הטפת הסבר בעל ערך ספורטיבי עצום שהייתה לה השפעה כה מכרעת על השחקנים. נאומו של רָלְף קְלָיִין במלון "יוגוסלביה" תועד במקרה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערכו לא אבד גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז, יותר משנות דוֹר.

מולו של רלף קליין ניצב המאמן האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ "סַאנְדְרוֹ" גַאמְבָּה. לרשותו של סַאנְדְרוֹ גַאמְבָּה ניצבה חמישיית כדורסל מגובשת ונפלאה בראשותם של שחקן החיזוק האמריקני בּוֹב מוֹרְס ורביעייה איטלקית בלתי נשכחת : דִינוֹ מֶנֶגִין, אִיבַאן בִּיסוֹן, ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, ואָלְדוֹ אוֹסוֹלָה. אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה גברה פעמיים על מכבי ת"א באותה עונה של 1977- 1976. ביד אליהו היא הביסה את אלופת ישראל 79:102 ובווארזה (Varese) עיר קטנה בצפון איטליה היא ניצחה 70:81. עכשיו עמדו להתמודד שתי הקבוצות בפעם השלישית. מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה טובה יותר על פי התוצאות המוקדמות , אך הפעם זה היה משחק אחד ומכריע בו הכל אפשרי. רָלְף קְלָיִין החל להזיז את הכלים שלו על לוח השח-מט במאבק המוחות נגד סאנדרו גאמבה (Allesandro Gamba). אלכס גלעדי הרגיש בחושו העיתונאי שמשהו קורה והזעיק את הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני לחדר במלון כדי לתעד את תדריך המאמן לשחקניו . התברר שזה היה רגע היסטורי מכונֵן בעל חשיבות עליונה בדרכה של קבוצת מכבי ת"א אל הניצחון הסנסציוני.

רָלְף קְלָיִין ז"ל היה לא רק מאמן דָגוּל. הוא היה מנהיג בעל כריזמה, טקטיקן, אסטרטג , וגם מחנך. הוא ניצב שם מול הקפטן טל ברודי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', אוֹלְסִי פֶּרִי, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, שוּקִי שְוָורְץ , ונכחו שם גם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל. השעה הייתה שתיים בצהרים ביום חמישי – 7 באפריל 1977. המאמן החל את ההרצאה הטקטית – מקצועית שלו המסבירה את הדרכים כיצד לנצח את המשחק. הוא נשא את דבריו והשחקנים האמינו בו ונהוּ אחריו. רלף קליין ז"ל זכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "שררה דממה. רק קוֹלי נשמע. הסתכלתי לשחקנים בעיניים. המבטים שלי ושלהם נפגשו. הרגשתי שאני מדבר אליהם. הם היו מתוחים ודרוכים. ידעתי שהם מרוכזים ומקשיבים לי. הטפתי להם ציונות", אמר לי לאחר שנים רבות. נאום המוטיבציה של רלף קליין לפני חניכיו בשפה האנגלית כמאמן ומנהיג ספורט בצוהרי היום באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 הוא אחד החשובים ביותר בדברי הימים של הספורט וההיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל. מלאכת התיעוד של הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני – מרשימה. מבחינה וויזואלית וטכנית כאחת. זהו מסמך דוקומנטארי מרתק עשוי היטב מתמונות פילם בשחור / לבן והקלטה בהירה של קולו של רלף קליין על "הנגרה" (Nagra). המצלמה של דני ברנע מתעדת היטב ב- Close ups את פני השחקנים ואנשי ההנהלה יושבים קשובים, מתוחים, ודרוכים. טל ברודי, מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, מוטי ארואסטי, אריק מנקין, בוב גריפין, עו"ד שמעון מזרחי, ושמלוק מחרובסקי.

האווירה בחדר הייתה מתוחה מאוד. הנה תמליל נאום התדריך של רלף קליין ז"ל כלשונו מסרט ה-Video שתיעד את הרגע ההוא ב-יום חמישי ההוא של 7 באפריל בשנת 1977:

“And now we are before the last station. You are before the biggest thing that can happen for any sportsman and for any basketball player to be the champion of Europe and you are very close to it. But we have to be we have to go to the floor with a smiling on our face, not to get too be nervous let them be nervous".

"Tonight in nine thirty Israel will be watching you. Mobilegirgi Varese is only a team for Varese. I don’t think that in Napoli no one even knows who is Mobilegirgi Varese. But you are now watched in television by all the country. In this game we can win, we can lose but when we go up on the floor we just have to fight! Everybody has to do his 100 %. Maximum that he can do ! That is the top of your basketball career! More than this you cannot get ! Mobilegirgi Varese will not give you a gift, you have to take this!  You have to take this for you in your hands!  And again you can do it we will do it! This means we have to fight. We have to know that we can win and we can lose but we will do that like sportsmen”. 

הטקסט והמילים האלה לא יישכחו : "…אינני יודע אם מישהו בנאפולי שמע על מובילג'ירג'י ווארזה אבל אתם קבוצת כדורסל תל אביבית שכל המדינה תצפה בה הערב…".

הוא רלף קליין ז"ל הצליח באמצעות תמליל קצר לאבחֵן בדייקנות רבה את הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה לספורט ואת האצת והגברת המוטיבציה של שחקני ספורט באמצעות תקשורת המונים הבאה לידי ביטוי מרבי בשידורים הישירים בטלוויזיה. השידור הישיר הטלוויזיוני הוא האדרנלין של השחקנים. נאום המוטיבציה של רָלְף קְלָיִין לשחקניו בצוהרי יום חמישי – 7 באפריל 1977 במלון "יוגוסלביה" בבלגראד היה עוד צעד בדרכו של האיש המופלא הזה לעבר פרס ישראל אותו קיבל כעבור 29 שנים מהמדינה בחג העצמאות של 2006. רלף קליין היה מאמן מזַן מיוחד. מדריך, מחנך בעל יושרה, ונטול פוזות. אדם ומאמן כדורסל מוערך ונערץ (!). אינני רואה כיום מאמנים מסוגו בשורות הכדורסל הישראלי. אישיות בעלת קומה, לֵב רחב, וידען גדול במשחק הכדורסל שהכיר היטב את נפש שומעיו וחדר לליבותיהם. הוא ביקש לטעת בהם את התּקוָוה שהם מסוגלים לעשות את זה. לנצח את המשחק. מִילותיו היו פשוטות, אמיתיות וכנות. הן יצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. הן חקוקות בסלע. מצלמת הפילם והמיקרופון של דָנִי בַּרְנֵעַ וסְעַדְיָה קָארָאוָואנִי תיעדו את דבריו של המאמן והנציחו אותם לעַד על סרט הצוללויד. עד אז מעולם לא שמעו צופי הטלוויזיה בישראל נאום מוטיבאציה ותדריך מקצועי ספורטיבי מהסוג שרָלְף קְלָיִין הֵכין ובנה לשחקניו. דלתות חדרי ההלבשה בהם מתקיימים בדרך כלל התדריכים האחרונים לפני שריקת הפתיחה תמיד היו נעולות ומוגפות בפנינו. של כל הקבוצות והמועדונים ללא יוצא מן הכלל. כל המאמנים, בכדורגל כמו בכדורסל, סירבו להתיר למצלמות שלנו להיכנס "לקודש הקודשים" של חדרי ההלבשה. כאילו נערכוּ שם התייעצויות סודיות בין השב"כ למוסד. רָלְף קְלָיִין היה המאמן הראשון ששִיבֵּר את המסורת הטיפשית הזאת, ופתח את השערים בפני צֶוֶות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הכתב אלכס גלעדי ז"ל, הצלם דני ברנע והמקליט סעדיה קאראוואני שניהם יבד"ל.

רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) אחת הטובות באירופה, כיסתה את המשחק בצורה מזהירה. היא הציבה שמונה מצלמות בהיכל "פאיוניר" והעניקה לאלכס גלעדי ופרשנו יהושע רוזין (פעם ראשונה שאָלֶכְּס גִלְעָדִי אימֵץ אליו פרשן צמוד) ולכל השדרים האחרים של רשתות הטלוויזיה באיגוד השידור המערב אירופי ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שפע של תמונות ואינפורמציה. הבימאי בשידור הישיר הזה היה כאמור מר בֶּנוֹ הָאבְלָה מ-סלובניה. הוא הגיע לשיא תּפקודו בדקות האחרונות של המשחק כשהצליח לתמרן היטב בין המצלמות המכסות את שטף המשחק לבין המצלמות העוקבות אחרי המתח העצום בהם שרויים שני המאמנים הישראלי רָלְף קְלָיִין ועמיתו האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ גָאמְבָּה, הנהלות שני המועדונים, וספסלי הקבוצות. הבימאי המוכשר הצליח להעביר היטב את אווירת התחרות במגרש לצופי הטלוויזיה בביתם. בימוי למופת. היה לנו מה ללמוד מהטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית שהשתייכה אומנם מבחינה פוליטית לגוש המזרחי הקומוניסטי אך ליבה היה במערב והיא הייתה חברה מלאה ופעילה (Active Member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד. השנייה האחרונה של ההתמודדות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מתעדים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה המתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל רחמני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות (5): בחודש ספטמבר של שנת 1969 נבחר עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באותה אסיפת האגודה ההיא שהתקיימה במלון רמת אביב. שמעון מזרחי היה אדם ומנהיג בעל חזוֹן ובעל יכולות ניהול וביצוע  שביקש ליצור דפוסי ארגון מודרניים של קבוצת כדורסל שנשענת לא רק על כישרון אלא גם על גב כלכלי איתן.

מגרשה הביתי של מכבי ת"א בימים הם היה מגרש כדורסל פתוח עשוי מרצפות גסות ליד קולנוע "אוריון" הישן. משחקי ליגת הכדורסל נערכו אז בערבי שישי ועו"ד שמעון מזרחי גבה כסף מהצופים שביקשו לראות את מכבי ת"א . הוא היה הראשון שקבע את הסלוגן שקומם עליו רבים : "כולם משלמים אך חברי "מכבי" משלמים הראשונים". בדרכו ארוכת השנים לעבר פסגת הכדורסל הישראלית והאירופית רכש ידידים אך איבד חברים. בעיקר את אלו שחשבו שמגיע להם להיכנס בחינם למגרש הכדורסל הישן ליד קולנוע "אוריון" ברחוב המכבי בתל אביב. מכבי ת"א הפכה לקבוצה מסודרת, מחושבת, ומנוהלת כלכלית . גם בסיועה של חברת "עלית" מאז 1971.

טקסט תמונה : עו"ד שמעון מזרחי ב- 1970 בתחילת הקריירה שלו כיו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ערב סיום כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" על ידי, אמר לי מר שמעון מזרחי את הטקסט הזה, כלהלן : "…באתי ב- 1969 למלא באופן זמני את תפקיד היו"ר ונשארתי שם 40 שנה…". חיש מהר התברר כי מר שמעון מזרחי הוא מנהיג דגול ונבון בעל יכולות, מוכשר לשאת בגאון את דגל המועדון, מוערך ונערץ ע"י שחקניו ואוהדי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וגם ע"י רבים אחרים במדינת ישראל. בשנת 2012 קיבל עו"ד מר שמעון מזרחי את פרס ישראל לספורט (!).  (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שמונֶה שנים לאחר שנבחר עו"ד שמעון מזרחי ב- 1969 לעמוד בראש מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא הגשים את חזונו. הקבוצה זכתה לראשונה בתולדותיה, ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל הבינלאומי "פָּאיוֹניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה בגביע אירופה היוקרתי לקבוצות אלופות. מכבי ת"א גברה במשחק הגמר על אלופת איטליה איניס ווארזה 77:78. טַל בְּרוֹדִי הניף את הגביע, ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגראד אָלֶכְּס גִלְעָדִי זעק למיקרופון כלא מאמין, "…אני לא מאמין…גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". אלכס גלעדי רשם באותיות של זָהָב את שמה של מכבי ת"א ואת שמו כמתעד האירוע הבלתי נשכח בתולדות ההיסטוריה הספורטיבית של מדינת ישראל. מכבי ת"א הייתה הראויה לכך. גם אלכס גלעדי. 

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 6 באפריל 1977. בלגראד. אלכס גלעדי נוכח באימון האחרון של מכבי ת"א בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בטרם השידור הישיר של משחק הגמר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עמוס זלוטולוב, אמנון שלאין, אלכס גלעדי, העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון, ואשר שְלָאג. (באדיבות משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל  1977. בלגראד – יוגוסלביה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ז"ל (במרכז) ועו"ד שמעון מזרחי יבד"ל יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (מימין) בפגישה עם השחקן האיטלקי דינו מנגין בן ה- 27 (משמאל) בטרם משחק הגמר מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה. (באדיבות אלכס גלעדי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות (6): אותו יום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. 

ביום חמישי בצהריים – 7 באפריל 1977, הודיע לפתע דן פתיר יועץ התקשורת המצוין של ראש הממשלה יצחק רבין לכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר ולכתב המדיני של רדיו "קול ישראל" מר שלום קיטל הודעה מרעישה : "יצחק רבין החליט להתפטר העֶרֶב מראשות הממשלה בשל פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה בארה"ב כפיי שחשף אותה העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", והוא מבקש לעשות זאת בשידור ישיר בטלוויזיה", והוסיף, "תהיו ב- Stand by", ביקש מהם. דן פתיר הטיל אמברגו על הידיעה הסנסציונית. אי אפשר היה לשדרה בשום אופן במהדורות החדשות ברדיו . דן פתיר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "הודעתי לשני אנשי התקשורת כי אתן להם אור ירוק מתי לראיין את ראש הממשלה ומתי לשדר את הידיעה. זה היה מצב רגיש מאוד וסוד כמוס". הייתה דרושה כאן זהירות עיתונאית רבה. יעקב אחימאיר מיהר לבשר את הבשורה הדרמטית למנהל חטיבת החדשות דן שילון.

טקסט תמונה : שנת 1977. דן פתיר מנחה מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל). מימין, הקצרנית. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : ראש הממשלה יצחק רבין (שלישי מימין) ודן פתיר יועץ התקשורת שלו וגם עוזר מצטיין נאמן שלו (ראשון מימין) מתכוננים לריאיון טלוויזיוני בארה"ב ב- 1975. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר ישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בבלגראד ואנכי העורך בירושלים סיימנו את ההכנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האחרונות לקראת השידור הישיר של המשחק שמדינה שלמה ציפתה לו בכיליון עיניים. שנינו לא ידענו דבר על פרשת ההתפטרות המיועדת של ראש הממשלה יצחק רבין המתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם כן בזמן צפייה ראשי באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977. הודעתו הדרמטית הסודית של יועץ התקשורת של יִצְחָק רָבִּין דָן פַּתִּיר סיבכה את לוח השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי והעמידה את מנהליו בפני דילמה חריפה מאין כמוה.

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה האיש הראשון ברשות השידור שידע על כוונתו של ראש הממשלה יצחק רבין להתפטר בשל "פרשת חשבון הדולרים" שלו ושל רעייתו לאה ז"ל בארה"ב ואשר נחשפה ע"י העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הָאָרֶץ". (לע"מ תמורת תשלום).

דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות שהיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו לסערת ניהול בעקבות הידיעה המרעישה של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר על התפטרותו המתוכננת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה. הם ניצבו בפני תסבוכת שידור ונדרשו להכריע ולפתור בתוך זמן קצר בעיה סבוכה. השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל מבלגראד בהשתתפות קבוצה ישראלית התנגש עם נאום ההתפטרות של ראש הממשלה. לא היה צריך לקנֵא באַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ודָן שִילוֹן שהיו צריכים להפעיל שיקול דעת ובחירה בין שתי אפשרויות שידור היסטוריות. מחלוקת שידור מורכבת ואולי בלתי ניתנת לפתרון. האם לשָדֵר ישיר את התפטרותו של ראש הממשלה על חשבון שידור הספורט או להפך. הם לא היו בטוחים בעצמם והתלבטו האם צריך לגְדוֹע את השידור הישיר מבלגראד כדי לאפשר לראש הממשלה להודיע על התפטרותו, הודעה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית עצומה, או להמתין עם הודעת ההתפטרות ולתת לשידור הכדורסל שכל המדינה ציפתה לוֹ לזרום. דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין והמוערך הודיע לי בערך בשמונה בערב על התפטרותו הצפויה של ראש הממשלה יצחק רבין. למיטב ידיעתי רק אנחנו ידענו על כך באותה שעה. הודעתי על ההתפטרות הצפויה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. אכן שנינו, ארנון צוקרמן ואנוכי היינו בדעה כי יש לבַטֵל את השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה. לא הייתה לנו כל התלבטות בעניין, אבל יצחק רבין סירב לאַכְזֵב את ציבור צופי הטלוויזיה העצום אוהדי הכדורסל בישראל, ואולי גם לא רצה לקומם את הקהל נגדו . הוא החליט להודיע על התפטרותו רק לאחר סיום המשחק. אינני מכיר תקדים שידור כזה בשום רשת טלוויזיה בעולם, בו שידור ישיר של אירוע ספורט דוחה שידור ישיר של סנסציה פוליטית ברמה של התפטרות ראש ממשלה מתפקידו". דן שילון לא שוחח עם ראש הממשלה יצחקק רביןן לפני ההתפטרות.

יצחק רבין ראש הממשלה אציל הנפש חסך לדן שילון וארנון צוקרמן את הדילמה הטלוויזיונית שלהם. הוא החליט להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום השידור הישיר של המשחק. ראש הממשלה ביקש את דן פתיר להודיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית כי תמשיך בהכנותיה לקראת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה כאילו לא קרה דבר. יצחק רבין לא רצה לגזול לעצמו את זמן המסך על חשבון אירוע ספורט ייחודי וחד פעמי שהציבור הישראלי כולו מצפה בדריכות לראותו בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא וויתר. רייטינג הטלוויזיה באותו ערב של זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד וודאי נשק ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הישר, ההגון, והעָנָיו, אין מילים אחרות לתאר את גדולתו כאדם – עקב בעניין ובאהדה רבה יחד עם רעייתו לאה, יועץ התקשורת שלוֹ דן פתיר, נהגו המסור יחזקאל שרעבי, ומאבטח מהשב"כ אחר השידור הישיר של אלכס גלעדי מיוגוסלביה מלשכתו בקרייה בתל אביב.

ראה הקריקטורה של זאב פרקש שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה. הקריקטורה רומזת על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר. הרייטינג התקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת. אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר מבלגראד. 

דָן שִילוֹן שלח כבר את הכתב המדיני שלו בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר למערכת הטלוויזיה בת"א כדי להפיק את השידור ולראיין את יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה המתפטר. בסוף המשחק עזב יִצְחָק רָבִּין ז"ל את לשכתו בקרייה בתל אביב והגיע יחד עם רעייתו לֵאָה ז"ל שכל הזמן ליוותה אותו ושלושת עוזריו לבניין אולפן מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב הממוקמת אף היא בקרייה ומרוחקת כדקה נסיעה במכונית. בתום המשחק הייתה הפסקה של עֶשֶר דקות בשידור הישיר ה- Multilateral (שידור רָב משתתפים של 22 רשתות טלוויזיה) של ה- EBU מבלגראד לכל אירופה וגם לירושלים. בעוד ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עושה את דרכו הקצרה במכוניתו מלשכתו בקרייה אל אולפן הטלוויזיה הישראלית ה ציבורית (אף הוא בקרייה), נערכנו אלכס גלעדי (בהיכל "פאיוניר" בבלגראד) ואנוכי (ב- Master Control בירושלים) לקראת השידור ה- Unilateral (שידור של משתתף בודד) הישיר שהיה אמור לכלול ראיונות סיכום עם אלופי אירופה החדשים.

דָן פַּתִּיר ז"ל יועץ התקשורת של יצחק רבין זכר בעת שיחות התחקיר עמי את אירועי הימים ההם, וכך העיד בפניי : "…נעצרנו לפני שער "ויקטור" בקריה בתל אביב, וראינו את אלפי תושבי ת"א נוהרים בדרכם לכיכר מלכי ישראל ולמזרקות הבריכה. היה ניגוד משווע בין האווירה הקודרת ששררה בתוך מכוניתו של ראש הממשלה לבין השמחה והעליצות ששררה בחוץ. יצחק רבין לא רצה לקלקל לעם את השמחה, לכן ביקש לבַשֵר על התפטרותו רק בתום השידור הישיר. הוא היה אדם הגון, ישר, וצנוע. אפשרתי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה לשלום קיטל להקליט את ריאיון ההתפטרות לרדיו, אך לא אפשרתי לו לשדר אותו לפני השידור הישיר בטלוויזיה…".

את פניו של יצחק רבין קיבלו בבניין המערכת בקרייה בתל אביב המראיין יעקב אחימאיר ומאפרת הטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי. המאפרת הושיבה את ראש הממשלה על כיסא האיפור בחדר האיפור הקטן במערכת ת"א ואיפרה בקפידה את פניו. כשסיימה את מלאכת האיפור היה אלכס גלעדי עסוק עדיין בראיונות בשידורים ישירים עם הקפטן טל ברודי, עם עוד כמה משחקני מכבי ת"א, ועם עוזר המאמן אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. השידור הישיר מבלגראד התארך מעבר למצופה בשל ניצחונה של האלופה הישראלית . זכייתה ההיסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה ובתולדות מדינת ישראל בגביע אירופה חייבה אותנו לפתוח שוּב את לוויין התקשורת לצורך עריכת ראיונות Unilateral עם השחקנים המנצחים המניפים את הגביע אל – על. גביע אירופה שהוענק לקפטן הנרגש טַל בְּרוֹדִי מידיו של נשיא ה- FIBA היוגוסלבי מר בּוֹרָה סְטָנְקוֹבִיץ' כמעט נשמט מידיו. אי אפשר לקטוע שידור ישיר מהסוג הזה ללא אינפורמציה נוספת באמצעות ראיונות עם גיבורי העלילה ובראשם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. השידור הישיר שתיאַר את השמחה הגדולה בבלגראד נמשך והתארך מעבר לצפוי ויעקב אחימאיר נכנס ללחץ גדול גם מפאת כבודו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין שעדיין ממתין לתורו. המצלמות בת"א שוּלחוּ באותו לילה לכמה רגעים לבריכה בכיכר מלכי ישראל כדי לתעד את המוני האוהדים החוגגים מזנקים למימי הבריכה וטֶרֶם שָבוּ לאולפן. יַעֲקב אֲחִימֵאִיר חשש והיה מודאג. היה כבר מאוחר ומחוגי השעון נעו לעבר חצות הלֵיל. דווקא ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניו והצנוע היה סבלני והמתין בשקט לתורו כשהוא יושב נינוח בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל אביב וצופה במשחק. הוא כבר היה שלם עם החלטתו להתפטר מתפקידו הרָם כראש ממשלת ישראל.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל "Pioneer" בבלגראד. התמונה ההיסטורית שגם ראש הממשלה יצחק רבין צפה בה בשידור ישיר במקום מושבו במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב (בקרייה). זהו אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים. מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 במשחק הגמר בבלגראד על גביע אירופה לאלופות בכדורסל וזוכה בגביע. יצחק רבין היה מנהיג צנוע ועניו. הוא דרש שלא לבטל את השידור הישיר מבלגראד והמתין בסבלנות לנאום ההתפטרות שלו מראשות הממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חזונם של עו"ד שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' ודוד מושביץ יחדיו עם אביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ראשי חברת "עלית", קרם עור וגידים לאחר שבע שנים של העפלה משותפת במעלה ההר . מכבי ת"א ו- "עלית" זכו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריק מנקין (מס' 4), מיקי ברקוביץ', בוב גריפין (מס' 11), שוקי שוורץ, ו- לוּ סילבר (מס' 12). מציץ מימין למטה מיקרופון ה- "Gun Microphone" של סעדיה קאראוואני. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי הצטרפה בתום מלאכת האיפור אל ראש הממשלה ורעייתו וצפתה ב-ראיונות הישירים שערך אלכס גלעדי עם קפטן הקבוצה טַל בְּרוֹדִי שמחזיק את הגביע הענק בידיו, ועם מיקי ברקוביץ', וגם עם המאמן רלף קליין ז"ל. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין צפה בדריכות ועניין רב בשידור הישיר והמתין בסבלנות לתורו כדי להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה מכהונתו הרמה. ראה הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 שאנוכי חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראש הממשלה צפה בדרמת הכדורסל והמתין בסבלנות לתורו באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב להכרזת ההתפטרות הטלוויזיונית אצל המראיין שלו יעקב אחימאיר. הדקות נקפו בקושי. יעקב אחימאיר היה על קוצים וחסר סבלנות, אולם דווקא בעת ההמתנה הזאת היה כבר ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א מ-מועדון ספורט פרטי מנבחרת פרטית לקבוצה של המדינה ואת הקפטן שלה טל ברודי לגיבור ישראלי לאומי, והיה זה ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין ז"ל שנתן לכך גושפנקא רשמית.

טקסט תמונה  : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. אלכס גלעדי ז"ל בבלגראד ממתין ל- Cue ממני כעורך ומפיק בירושלים של השידור הישיר של משחק הגמר ההוא במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל, מכבי ת"א – מובילג'ירג'י וורזה 77:78 , כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי יבד"ל. לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו ללא ראיונות סיכום עם גיבורי הניצחון. יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות הדרמטי והמפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006 סביבה מקסימום רייטינג של צפייה. ה- Sponsorship של מכבי ת"א חברת "עלית" שילמה באותה עונה של 1977 – 1976 למועדון סכום שיא של כ- 100000 (מאה אלף) דולר. שתיהן, מכבי ת"א וחברת "עלית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגרד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכייתה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים, אך מחלקת הספורט פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית. יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל, היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד, גם מפאת כבודו של יצחק רבין שנאלץ להמתין עוד ועוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה דווידסקו עוזרו של רלף קליין , אוהד לא מזוהה, אלכס גלעדי, אלכס פרלסמן עיתונאי "מעריב" (פניו הממושקפות מציצות מתחת למיקרופון), והקפטן טל ברודי אוחז בגביע. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית  אלכס גלעדי מראיין בשידור ישיר  Unilateral את מיקי ברקוביץ' (בן 23) לאחר הניצחון על אלופת איטליה והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Unilateral של הראיונות והתגובות מבלגראד עם אלופי אירופה התארך לכדי 20 דקות וזכה לרייטינג של כמעט % 100. לשידור ה- Unilateral  הזה הייתה חשיבות עיתונאית עצומה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצלה את הטכנולוגיה המיידית והקדימה בשעות רבות את העיתונאות הכתובה. לא עלה כלל על דעתנו לסיים את השידור הישיר ועבודתנו העיתונאית מבלי לקיים ראיונות טלוויזיוניים עם המנצחים הישראליים גיבורי העלילה. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 7 באפריל 1977. היכל "פאיוניר" בבלגרד. אלכס גלעדי מראיין את עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל בתום הניצחון המזהיר והזכייה היסטורית הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך התהוות של ההיסטוריה הספורטיבית תמה לה היסטוריה מדינית. יצחק רבין הודיע בקולו העמוק ובשקט נפשי רב למראיין יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בשידור ישיר כי הוא שותף ונוטל אחריות מלאה על החזקת חשבון הדולרים בבנק בארה"ב של רעייתו לאה, דבר שאסור היה אז על פי החוק הישראלי (נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק אמר לרביב דרוקר כי נניח אם היה מדובר בחשבון בנק בן 2000 (אלפיים) דולר, אך היה מדובר בתוספת עוד ספרה "0" שהפכה את הסכום ל- 20000 (עשרים אלף) דולר שהופך את העסק לפלילי על פי החוק הישראלי דאז). ראש הממשלה יצחק רבין הודיע בשידור ישיר לאומה כי הוא מתפטר לאלתר מראשות הממשלה. זה היה רגע דרמטי בתולדות האומה ובתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המדהים במבט לאחור הוא שסדר עדיפויות השידור בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית המונופוליסטית בימים ההם היה שונה. אירוע ספורט נטל לעצמו את הבכורה להיות משודר בלב ה- Prime time הטלוויזיוני, ודחה את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה לשעת לילה מאוחרת. היום בעידן הרב ערוצי זה כמובן איננו יכול לקרות. התפטרות ראש ממשלה בישראל מבטלת כל שידור ספורט ישיר בערוץ הטלוויזיה הראשי, חשוב ופופולארי ככל שיהיה. יעקב אחימאיר היה נסער ונרגש מאוד בתום חוויית המפגש והריאיון הטלוויזיוני עם ראש הממשלה המתפטר. יעקב אחימאיר זוכר כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר עמו, כלהלן : "…בתום הריאיון ניגשתי אל יצחק רבין שהיה בודד מאוד, ומכיוון שהיינו חברים קרובים מעבר לעבודתי כעיתונאי בטלוויזיה, אמרתי לו, "…יצחק, זכור שיש לך חברים…". אני בעצמי הייתי עצוב ומדוכדך…".

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה. העיתונאי המצוין והכתב המדיני של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר (מימין) וראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) באחד הראיונות הקודמים לפני הריאיון ההוא שזעזע את אמות הסיפים במדינה. (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין מערכת ת"א בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (משמאל) ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר יבד"ל (מימין) דקה אחת בתום הריאיון הטלוויזיוני בו הודיע ראש הממשלה על התפטרותו מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות הצלם דוד רובינגר ויעקב אחימאיר) .

בתום השידור הישיר של התפטרות ראש הממשלה צעד יעקב אחימאיר עצוּב והמום מהאולפן לעבר מכוניתו החונה בחניון הקטן של מערכת הטלוויזיה בתל אביב כדי לחזור לביתו בירושלים . לפתע נתקל בנהג מונית אלמוני שהמתין אף הוא בחניון וזיהה את פניו המוכרות מהטלוויזיה . נהג המונית שִרבֵּב את ראשו מבעד לשִמשת החלון וצעק לעברו , "הֵיי, יעקב אחימאיר, אולי אתה יודע במקרה מה הייתה תוצאת המשחק בבלגראד בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוביל ג'ירג'י ווארזה…?". יעקב אחימאיר נדהם. "לא אשכח את השאלה הזאת של נהג המונית" , התוודה בפני כעבור שנים רבות בעת שיחת התחקיר בינינו. "הייתי עדיין המום מהודעת ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה גם חבר אישי שלי. תוצאת המשחק לא כל כך עניינה אותי", אמר לי בעת שמסר את עדותו לספר "הקשר הסימביוטי".

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי נשארה באולפני מערכת תל אביב כדי לצפות בנאום ההתפטרות של יצחק רבין שנעל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו לילה. גם היא פסעה עצובה והמומה מהודעת ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה האהוב עליה מבניין מערכת ת"א לעבר מכוניתה שחנתה בסמוך . בדרכה ראתה את ההמונים נוהרים לכיכר מלכי ישראל ולבריכת המים שלה כדי להפגין את שמחתם המשותפת בזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה. רבים מהם לא ידעו שיצחק רבין איננו כבר ראש הממשלה שלהם. "לא יכולתי להצטרף לשמחת המוני בית ישראל בניצחונה של מכבי ת"א באותו ערב, הייתי עצובה מידַי בגלל ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה שכה אהבתיו", העידה בפני חווה כפרי – אוסטרובסקי כעבור שנים רבות, והוסיפה, "אבל ההיסטוריה סובבת בקפדנות על צירה. הספקתי לפגוש אותו שוב חמש עשרה אח"כ, ושוב כמאפרת טלוויזיה אך בנסיבות הרבה יותר משמחות. זה היה ב- 1992 לאחר שנבחר בפעם השנייה לראש ממשלה והוא כבר כבן 70". דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "למחרת ההודעה, ביום שישי בבוקר – 8 באפריל 1977 , חשתי אהדה רבה לצעדו האמיץ של ראש הממשלה יצחק רבין , ואולי גם צער וחמלה. בניגוד מוחלט לעיקרון שהנחה אותי במשך כל חיי המקצועיים שלא להיקלע ליחסים אישיים וחברתיים עם פוליטיקאים הזמנתי את עצמי לביתו באותו ערב. יצחק רבין ורעייתו לאה קיבלו אותי ואת רעייתי בביתם ברמת אביב. עד השעות הקטנות של הלילה ניהלנו שיחה מרגשת שלא אשכח אותה לעולם. רק ראש הממשלה ורעייתו ואני ואשתי היינו שם. הטלפון בביתו של מי שהיה ראש ממשלה לא צִלצל אפילו פעם אחת. אני חושב שגם יצחק רבין התרגש מהאווירה ומהשיחה האינטימית. לימים כאשר הייתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק והוא ראש ממשלה לשעבר, נהג לטלפן ולבוא לביתנו בניו יורק כל אימת שהגיע לשָם, והוא הגיע פעמים רבות".

יִצְחָק רָבִּין לא שכח לעולם לדָן מַרְגָלִית את פרסום הידיעה בעיתון "הָאָרֶץ" ב- 1977 אודות חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה בארה"ב, והביאה להתפטרותו. צריך להתבונן בקטע ה- Video הזה משנת 1994 בו מראיין דן מרגלית ב- Two Shot עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואת מלך ירדן חוסיין יחדיו בעת חתימת הסכם השלום בערבה בין שתי המדינות. יצחק רבין לא הסתיר את סלידתו מהמראיין דן מרגלית, ואם ניסה להסתיר זאת הרי שלא הצליח בכך. במהלך צילום הריאיון החשוב עם שני האישים התעוררה בעיה מקצועית חריפה. המלך דיבר אנגלית אוקספורדית, יצחק רבין שלט היטב בשפה האנגלית שהייתה שגורה בפיו, אך המראיין שאל את שאלותיו באנגלית מאוד בסיסית אם לא לומר עילגת . אבל זהו כבר סיפור אחר. (הטייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). ביום שישי – 8 באפריל חזרה אלופת אירופה החדשה מכבי ת"א מבלגראד לישראל עטורת תהילה עצומה אולם יצחק רבין כבר לא היה ראש ממשלה. ביום ראשון – 10 באפריל 1977 ערך ראש עיריית ת"א שלמה להט קבלת פנים מלכותית לאלופת אירופה בפארק הירקון . 100000 (מאה אֶלֶף) איש העניקו למכבי ת"א כבוד מלכים ובראשם האוהד מספר שתיים של המועדון משה דיין (בן 62) שלא נשא בשום תפקיד ממלכתי. הוא משה דיין גנב את ההצגה רק משום שהאוהד מספר אחד של מכבי ת"א ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין (בן 55) הצנוע והעניו בחר שלא להגיע למקום. יִצְחָק רָבִּין החליט לא להגיע לפארק הירקון לא רק משום שלא נשא עוד במשרה הרמה, אלא גם בגלל הדרך בה אולץ לנטוש אותה. אנוכי הערצתי את יִצְחָק רָבִּין. חייל, לוחם, רמטכ"ל צה"ל ומדינאי חכם וקפדן. ברור שהוא היה מנהיג בעל עוצמה מוסרית גדולה גבוה משכמו ומעלה מכל העם.

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. 100000 (מאה אלף) אנשים נוהרים לפארק הירקון בתל אביב כדי להעניק קבלת פנים חמה לאלופת אירופה קבוצת מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. ראש העיר תל אביב שלמה "צ'יץ' " להט מארגן קבלת פנים עירונית למכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. זיהוי העומדים משמאל לימין : מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, מוטי ארואסטי, בובבב גריפין, אריק מנקין, יהושע "שוקי" שוורץ, טל ברודי (מוסתר מאחורי גבו של שוקי שוורץ), וראש העיר שלמה "צ'יץ'" להט. שלושת האנשים הבאים אינם מזוהים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק הירקון בתל אביב. משה דיין לוחץ בחום וחיבה את ידי שחקני מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. כעבור חודש וחצי התמנה משה דיין לשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : גב' רחל דיין (מרכיבה משקפי שמש), טל ברודי, משה דיין, ג'ים בוטרייט (מוסתר) אולסי פרי, איש לא מזוהה, אריק מנקין, ו- לוּ סילבר. ראש הממשלה יצחק רבין שהתפטר מתפקידו ב- 7 באפריל 1977 נשאר ספון בביתו. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב. מיקי ברקוביץ' (מימין, בן 23) וטל ברודי (בן 34, משמאל) עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הסגידה למכבי ת"א במדינת ישראל הייתה עצומה ובעיצומה. (לע"מ תמורת תשלום). 

41 יום לאחר ההתפטרות הדרמטית של יצחק רבין מראשות הממשלה נערכו הבחירות לכנסת . הן הוקדמו ל- 17 במאי 1977. איש לא תיאר לעצמו כי להתפטרותו של יצחק רבין תהיה השפעה כה מכרעת על התוצאות הסופיות, אחריהן התחולל המהפך הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל . מנחם בגין האופוזיציונר הנִצְחִי נבחר בפעם הראשונה להיות ראש הממשלה בחלוף 29 שנים מקוֹם המדינה. מנחם בגין מינה את משה דיין איש תנועת העבודה לשר החוץ שלו . מפלגת המערך של ראש הממשלה היוצֵא יצחק רבין שצברה 51 מנדטים בבחירות לכנסת בדצמבר 1973, ירדה עכשיו ל- 32 מנדטים. מפלגת הליכוד עלתה מ- 39 מנדטים ב- 1973 ל- 43 מנדטים בבחירות 1977. את ההצגה הפוליטית ב- 1977 גנבה מפלגת ד"ש החדשה שנוסדה זה עתה בראשותו של הרמטכ"ל השני של צה"ל, ועכשיו ארכיאולוג וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל, פרופסור יגאל ידין. היא השיגה 15 מנדטים.

ב- 1970 נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. ב- בעונת 1977 – 1976 הפכה הברית לקשר סימביוטי בתשלום. דן שילון החל את ההתקשרות הזאת ב- 24 בנובמבר 1970 במשחק גביע אירופה בהיכל הספורט בנעמן במפרץ עכו ליד קיבוצי כפר מסריק ועין המפרץ [2] בו אירחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980 – 1974 המשיך את המסורת, ואנוכי העמקתי אותה בתקופתי כמנהל מחלקת הספורט בשנים 2002- 1980. שלושתנו העמדנו לשמעון מזרחי תנאי אחד. עליך להיות אלוף. במשך תקופה של שנות דוֹר בין 1976 ל- 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכום כולל של 46.570000 (ארבעים ושישה מיליון ועוד חמש מאות ושבעים אלף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות. שני הצדדים הפיקו תועלת זה מזה . מכבי ת"א הרוויחה ממון ומוניטין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומשלם האגרה שלה תוגמלו ביוקרה ורייטינג. תחילתו של הקשר הסימביוטי בעונת 1977- 1976 היה כזכור צנוע. רשות השידור מונהגת ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ובתמיכתו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שילמה לראשונה למכבי ת"א 7000 (שבעת אלפים) דולר עבור זכויות השידורים בעונת 1977 – 1976. בחלוף רבע מאה של שנים בעונת 2002 – 2001 בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית והתחרותית שילמנו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט למכבי ת"א אלופת אירופה, אלופת ישראל, ומחזיקת גביע המדינה סכום נאה ביותר עבור זכויות השידורים הבלעדיות. (הסכום הנקוב מצוי בפרוטרוט אותו שילמנו בעונת 2002 – 2001 למכבי ת"א מצוי בספר "הקשר הסימביוטי").

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות התעשיינים מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. חברת "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 לראשונה בהיסטוריה סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. סכום עצום בקנה מידה ישראלי לפני 43 שנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מַפִּית נייר (חיפשתי אותה בנֵרוֹת בעת ביצוע התחקיר הממושך כדי לתעד אותה אולם לא מצאתי אותה. על פי עדותם של דוד מושביץ ואריה ברנוביץ' המפית לא נשמרה). חתימת חוזה כספי על מפית מעיד כי שני הצדדים האמינו זה לזה ובטחו זה בזה . מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה לקונגלומרט וקונצרן תעשייתי יציב איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס . ב- 1973 הפכו שני התעשיינים מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה בר מזל ששניהם מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו התאהבו דווקא בהם. "בלעדי שני הג'נטלמנים האלה, ללא מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל הנדיבים והנערצים עליי, הייתה מכבי ת"א שווה הרבה פחות", העיד בפני כעבור שנים רבות גזבר מכבי ת"א מר אריה ברנוביץ'.

טקסט תמונה : 1981. מלון "דן" בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מכבי ת"א עורכת בפעם השנייה את נשף הניצחון שלה במלון "דן" בתל אביב לאחר שניצחה בסטרסבורג – צרפת במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת איטליה סינודינה בולוניה 79:80. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון , מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית" – בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב כלהלן : "…בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י…". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת "עֵלִית" העשירה החליטה ב- 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, וגם ארוכת טווח בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל ו- "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה כאמור עסק משתלם ביותר. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו.

סוף הפוסט מס' 1127. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 23 בספטמבר 2022.