פוסט מס' 922 חלק א'. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי-14 באוקטובר 2020.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL מוענק בחינם לקוראים, למתעניינים, ולנכנסים אולם זכויות היוצרים שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 4 : פוסט מס' 1 של הבלוג הועלה לראשונה לאוויר ביולי 2012. הבלוג מונה ברוטו כ- 900000 (תשע מאות אלף) קוראים, מתעניינים, סקרנים, ונכנסים.

הערה 5 : מיומנות מחקר וכתיבת הבלוג על ידי נשענת ומתבססת על ידע ו-ניסיון אישי שלי  המורכבים מ קריירה ממושכת בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם. אני בן 83 היום.

הערה 6 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הזה על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות והתפתחות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם מאז 1884) אך תחת כותרת ו- Title משותפים, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וכוללת בשורותיה גם את הטרילוגיה הדרמטית והעצובה עבת הכרס, הקרויה : "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר חזרתי לארץ מ- Sydney האוסטרלית הרחוקה היכן שהוא בקצה הגלובוס, בתום פגישת ה- WBM ה-1 הבינלאומית בה השתתפתי כנציג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובשליחותו של מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל, לקראת ההיערכות הטלוויזיונית שלנו שעסקה בהפקת השידורים הישירים של אולימפיאדת סידני 2000 ההיא בתאריכים שבין 15 בספטמבר 2000 ל- 2 באוקטובר 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה מייד עם שובי ארצה מ- Sydney (בתום אולימפיאדת סידני 2000) ו- לאחר ההפקה הנפלאה, המוקפדת, והיסודית (!) של קבוצת הטלוויזיה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשה ניצב הספרדי החכם והמוכשר איש עתיר ניסיון ניהולי וטכנולוגי משכמו ומעלה בשֵם מַנוּאֶל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero). המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", טרם הושלמו ו-עדיין לא הסתיימו. לא שיערתי בעת התחלת העבודה בחודש אוקטובר של שנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נחקרת ו-נכתבת על ידי על מחשב) יתפרסו על פני כ- 22 שנים, ישתרעו על פני 13 ספרים עבי כרס ו-80 (שמונים) כרכים, ויכללוּ בתוכם כמות מידע בטקסט פלוס ראיונות (נעשו ונערכו על ידי בארץ ובכל רחבי העולם במשך כ-22 שנים עם כ-2500 אנשי ונשות טלוויזיה) פלוס אלפים רבים של תמונות (מהארץ ומהעולם), ואשר נפרסים על פני כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

אני שב ומדגיש כי במהלך המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה",  שהחלו כאמור ב- 1998, ריאיינתי ו- שוחחתי עם כ- 2500 אנשים בארץ ובכל רחבי העולם. עדויותיהם המפורטות מופיעות ב- 13 הספרים, וגם בחלק מהפוסטים בבלוג, הקרוי "YOASHTVBLOG.CO.IL". אני מקווה לסיים את המחקר והכתיבה של 13 כרכי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" עד 31 בדצמבר 2020.

ארנון צוקרמן המוביל והמנהיג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979-1973. אדם בלתי נשכח.

פוסט מס' 922 חלק א'. ארנון צוקרמן (בן 86, בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 922 והעלאתו לראשונה לאוויר ב-14 בחודש אוקטובר של שנת 2020). חלק א'. שנות ניהולו, הובלתו, ומנהיגותו של ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-6 (שֵש) השנים ההן שבין 1973 ל-1979 נחשבות עד היום הזה וגם ברגע זה ל-"תור הזהב" של השידור הציבורי הטלוויזיוני לדורותיו.  פוסט מס' 922. הועלה לאוויר לראשונה ביום רביעי – 14 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————

פוסט מס' 922 : הועלה לאוויר לראשונה ביום רביעי – 14 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור עשתה מעשה פוליטי מופרך מיסודו, ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. חלפו שלוש שנים ואז אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון התעשתו וסילקו והדיחו קיבינימט ב- 2 במאי 2005 את אותו מנכ"ל רשות  השידור ההוא יוסף בר-אל ממשרתו הרמה לשולי ההיסטוריה של השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת בגין אישומים של שחיתות ושוחד מסך. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. באוקטובר 1998 לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה-1 שהתקיימה במשך 5 ימים בסידני – אוסטרליה התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים (כ- 80 כרכים ו- 130000 עמודים) אודות התפתחות וקורות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2020 – 1884. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת הספרים עוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. הבלוג נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה (1).

הקטליזטור למחקר ו-כתיבת חלק מהפוסטים הבאים, כמו הנוכחי,  פוסט מס' 922, מורכב משני מאיצים: האחד, הפוסט ש-פִּרסמה העיתונאית גב' אריאנה מלמד במוסף גלריה של עיתון "הארץ" (יום שני-13 באוקטובר 2020) אודות ארנון צוקרמן (הערה: בן 88, בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1092 חלק ז'), וכותרתו, "לפחות הטלוויזיה הייתה טלוויזיה". בפוסט של אריאנה מלמד יש כמה אי דיוקים בולטים הנוגעים לאירועים שהתרחשו לפני יותר מארבעה עשורים. אי הדיוקים עלולים לנבוע מאי התמצאותה של הכותבת בהתהוותן של העובדות ההיסטוריות הרחוקות ההן וגם אולי מהסיבה שארנון צוקרמן לא התעכב עליהן ו/או שמא לא זכר את סדר השתלשלות העניינים רוויי אמביציות אישיות ואותו המאבק ההוא במכרז הטלוויזיוני (בחודש מאי של שנת 1971) בין דן שילון יבד"ל (כיהן בתאריך הנ"ל ובתקופה ההיא כמנהל מחלקת הספורט) לבין מוטי קירשנבאום ז"ל (היה עורך "מבט") על תפקיד ו-מִשְרָת מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העיתונאית אריאנה מלמד כותבת בפוסט שלה ב-"גלריה" (יום שני-12 באוקטובר 2020) כלהלן, "…והיה צריך אז כמו עכשיו, שיתוף פעולה המצוין בין ארנון צוקרמן למוטי קירשנבאום הוא שהניב את "ניקוי ראש" המיתולוגית – אחרי שמוטי קירשנבאום מאס במלאכה הסיזיפית של ניהול החדשות ורצה לעשות סרטים דוקומנטאריים…". לא נכון. מוטי קירשנבאום לא היה מנהל חטיבת החדשות ב-1971 אלא שימש עורך "מבט". (קיים הבדל עצום בעשרות פאראמטרים שונים בין להיות עורך מהדורת החדשות "מבט" לבין לכהן במִשְרָת מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום לא "מאס…". מוטי קירשנבאום היה איש אמביציות כמו רבים אחרים מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לפני יותר מיוֹבֵל שָנִים. הוא רצה להיות לא רק עורך "מבט" אלא שאף להיות מנהל החטיבה ובכך לבנות ולהשפיע בדרכו שלו על התפתחות העיתונאות הטלוויזיונית בטלוויזיה הישראלית הציבורית דרדק תקשורת שטרם מלאו לה אפילו שלוש שנים. באותם החודשים הראשונים ההם של 1971 שימש עדיין יורם רונן ז"ל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מי שהיה יורשו של פרופסור שלמה אהרונסון ז"ל מנהל חטיבת החדשות הראשון, אולם מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל לא היה שבע רצון מניהולו ומנהיגותו של יורם רונן וביקש ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל להעיף אותו ולמצוא מישהו אחר במקומו מהר ככל האפשר. השמועה הגיעה לאוזניו של יורם רונן ששמואל אלמוג איננו מרוצה ממנו. הוא לא המתין והתפטר. ואז נבנה המכרז החדש לתפקיד מנהל חטיבת החדשות כפי שכותב דן שילון בספרו "בשידור חי" בעמוד מס' 93 (יצא לאור ב-1998), כלהלן: "…לאחר התפטרותו של יורם רונן החלה חרושת שמועות ולחצים לקראת מינוי מנהל חטיבת החדשות הבא. שמואל אלמוג נהג לעצותיהם של ידידיו הקרובים, ארנון צוקרמן יבד"ל סגנו לענייני אמרכלות ולחגי פינסקר ז"ל מנהל הטלוויזיה לשעבר. השניים המליצו עליי לניהול החטיבה. שמואל אלמוג לא התלהב. למכרז ניגשו כמה מועמדים מעובדי חטיבת החדשות. חגי פינסקר וארנון צוקרמן הציעו שאגיש מועמדות חרף הסתייגויותיו של שמואל אלמוג. הם העריכו שניסיוני בחדשות והידע שצברתי בהפקות הספורט הגדולות יעניקו לי מקדמה. האתגר היה גדול וכמוהו גם ההתלבטות ערב לפני סגירת המכרז התייעצתי עם מוטי קירשנבאום. בסופה של ההתייעצות סיכמנו על הליכה משותפת למכרז. הזוכה, כך הבטחנו זה לזה, ימנה את המפסיד ל-סגנו. למחרת הופענו בפני וועדת המכרזים. שמואל אלמוג ישב בראשה. שעות אח"כ בישרו לי שנבחרתי. טלפנתי למוטי קירשנבאום. הוא קיבל את זה קשה, משוכנע שהמשחק היה מכור. לא עזרו ניסיונותיי להרגיעו ולהישבע שאיש לא הבטיח לי דבר. מוטי קירשנבאום פרש מחטיבת החדשות והצטרף לחטיבת התוכניות. הייתה זו ראשיתה של דרכו המקצועית המרשימה בחטיבת התוכניות. הוא ערך והפיק סרטי תעודה מרתקים, ואח"כ יזם, ערך, והפיק את המוצלחת בתוכניות הבידור והסאטירה בטלוויזיה, "ניקוי ראש". מוטי קירשנבאום לא זנח את אהבתו לאקטואליה ולחדשות. שישה חודשים לאחר שנבחרתי לניהול חטיבת החדשות, התפטרתי מהתפקיד…".

(הערה שלי : דן שילון התפטר מניהול חטיבת החדשות בנובמבר 1971 בנימוק ששמואל אלמוג מתערב יתר על המידה בעבודתו. הוא שב למחלקת הספורט והחל יחדיו עם אלכס גלעדי לעבוד, להפיק, ולתכנן את מערך השידורים הישירים של אולימפיאדת מינכן 1972 שנערכה בתאריכים 10.9.1972 – 26.8.1972).

דן שילון מוסיף, "…שישה חודשים לאחר שנבחרתי לניהול חטיבת החדשות התפטרתי מתפקידי והוא מוטי קירשנבאום שב לערוך את "מבט" במקביל לעבודתו בחטיבת התוכניות. חשדנותו של מוטי קירשנבאום התפוגגה והחברות הקרובה בינינו התחדשה. דיווחה של אריאנה מלמד בנקודה הזאת בפוסט המדובר שלה הוא לא רק חֲסֵר אלא גם לא מדויק.        

המאיץ השני לכתיבת סדרת הפוסטים הקרויה "ארנון צוקרמן" הוא הספר שכתב ארנון צוקרמן בעצמו ויצא לאור בימים אלה בהוצאת "כרמל" והקרוי, "זר מכאן". טרם קראתיו. 

שנות ניהולו, הובלתו, ומנהיגותו של ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-6 (שש) השנים ההן שבין 1973 ל-1979 נחשבות עד היום הזה ל-"תור הזהב" של השידור הציבורי הטלוויזיוני לדורותיו. השנים ההן חלפו לבלי שוב. הן הותרו כזיכרון. פוסט מס' 922. הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ארנון צוקרמן המוביל והמנהיג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979-1973. אדם בלתי נשכח.

ארנון צוקרמן (בן 88, היום). חלק א'.

אישיותו של ארנון צוקרמן עוררה את הערכתי הרבה אליו בשני אירועי ספורט בינלאומיים  ממושכים בתנאים טכנולוגיים נחותים וישנים שפיקדתי עליהם כמפיק, מנווט, ועורך : מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. עד אז לא היכרתי מקרוב את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. ב- 1978 ו- 1979 בשל המגעים המקצועיים הטלוויזיוניים הקרובים בינינו, הוא כמפקד שלי ואנוכי כפַּקוּד שלו, גיליתי אדם שהוא מנהיג אמת, אמיץ, איש של מוּסָר ודרך ארץ, בעל דוגמא אישית מופתית, ומי שחונן ביושרה מוחלטת (!). מנהיג מוכשר שיודע להתמודד בתנאֵי הפקה טלוויזיוניים לחוצים מאוד, מורכבים מאוד, מסובכים מאוד, רחוקים מגבולות המדינה, ו-להעניק גיבוי לעובדיו כשצריך (!). לא הייתי מקורב של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישראלית ארנון צוקרמן. לא הייתי חבר שלו. לא הייתי מבאי ביתו. הייתי קצין המבצעים שלו בתחום הפקות ושידורי הספורט הסבוכות בארץ ובחו"ל, בשעה שהבוס הישיר שלי אלכס גלעדי לא היה בשטח. ארנון צוקרמן פעל בסביבה אמביציוזית אנושית מעין כמותה ומורכבת משלושה רבדים טלוויזיוניים של עובדים בתחומי העיתונות וההפקה, דרג עובדי ההנדסה, ועובדי הדירוג המשולב. פועל יוצא של הנתונים האלה מסביר חלק מהאחריות העצומה שרבצה על כתפיו משום שהיה לתאם את כישרונותיו, מהלכיו, ושאיפותיו עם שלושה וועדי עובדים מיליטנטיים. בעיקר וועד עובדי ההנדסה. אף על פי כן הוא לא איבד שערה מ-יושרתו (!) אי אפשר היה שלא להעריץ אותו. יום אחד הכריז פעם יו"ר וועד עובדי ההנדסה יאיר שרף ז"ל על שביתה פתאומית פראית. יאיר שרף פקד על טכנאֵי ה- VTR בקומת ה- Master (קומה 2 בבניין הטלוויזיה) להפסיק את עבודתם בשל הפרות תשלומי שכר של הנהלת רשות השידור. ארנון צוקרמן רץ בעקבותיו וזעק, "…שלא תעז לגעת בכפתורים של המכונות…". יאיר שרף ענה לו, "…ארנון, אבל אתה בעצמך שצריך וועד עובדים חזק…". ארנון צוקרמן לא התבלבל וענה לו, "…וועד עובדים כן – ברדק לא…". זה קרה לפני שנים רבות באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת, אולם אנוכי זוכר היטב את הפרשה ההיא היטב, כי הייתי עֵד לה מקרוב. שהיתי במקום. שימשתי עורך VTR מטעמו של אלכס גלעדי את חומרי הספורט השונים עבור התוכנית "מבט ספורט" באותו הרגע הבלתי נשכח ההוא בה הוכיח ארנון צוקרמן את מנהיגותו, את היושרה שלו, את מנהיגותו, ואת אומץ לבו, ועד כמה השידור הציבורי יקר לו. ארנון צוקרמן היה ללא כל ספק מודל ו-דמות טלוויזיונית נערצת ע"י כל עובדי הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים ההן שבין 1973 ל- 1979.

טקסט מסמך (1) : 27 בספטמבר 2005. חלק מראשי הפרקים של שיחת התחקיר בת כשעתיים וחצי שערכתי עם ארנון צוקרמן במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 27 בספטמבר 2005. חלק מראשי הפרקים של שיחת התחקיר בת כשעתיים וחצי שערכתי עם ארנון צוקרמן במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 922. הועלה לאוויר לראשונה ב- 14 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.