פוסט חדש מס' 1256. הועלה על ידי ו-מטעמי לאוויר ביום שישי – 9.8.2024 . כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

זיכרונות טלוויזיוניים בלתי נשכחים שלי מהימים ההם…היסטוריה עילית עולמית מדהימה ב-קורות ו-תולדות מקצוע הקפיצה לרוחק לגברים…!!! אין גבול ליכולת האדם ב-שדות ה-א"ק – במסלול ובשדה, בתחרויות האולימפיות, וב-אליפויות העולם ב-ריצות למרחקים השונים ובקפיצות במקצועות השונים ל-מרחק, ל-גובה, ו-מוט באשר הם…!!! אין גבול…מפני שיום יבוא ואת תחרויות הריצות על מסלולי ה-א"ק לגברים ונשים ימדדו בשעונים מיוחדים ברמות מדידת זמן של אלפיות השנייה…!!! ואת תחרויות הקפיצות לגובה + לרוחק + ב-מוט ימדדו ברמות מדידה של מילימטרים…! המונח והאמירה האלה עתיקי יומין, "…אין גבול ליכולת האדם על המסלול ובשדה…", יישמרו…!

הסיסמא והאמירה הנ"ל העתידנית, "…אין גבול ליכולת האדם על המסלול ובשדה…", איננה שחצנית כלל ועיקר…! היא רוויית אמת…! האמירה הנ"ל הזאת לא תיכחד…! היא תיתמך ו-תשמור על עצמה ועל ה- ייחוד שלה ב-של שיפור ודיוק רב יותר של שעוני המדידה כבר בעתיד הקרוב בריצות על המסלול עד לרמת דיוק של אלפיות השנייה…!!! וגם…שיפור ודיוק רב יותר של מכשירי המדידה, המודדים את ביצועם של האתלטים גברים ונשים כאחד, במקצועות ה- א"ק האלה : קפיצה לגובה + קפיצה לרוחק + קפיצה במוט…מדידות שמתבצעות עדיין ברמת דיוק של סנטימטרים…ולא של מילימטרים…!

כלומר : האמירה, "…אין גבול ליכולת והישגי האדם בספורט ה- א"ק על המסלול ובשדה וגם בבריכות השחייה ובאולמות ההתעמלות…", איננה נובעת ונסמכת רק בשל איכות הביצועים האנושיים, אלא היא נובעת גם בגלל השיפור והשימוש באמצעי המדידה המפורטים והמדויקים של אותה היכולת האנושית המדוברת…(!).  

הצפייה הטלוויזיונית המאסיבית (וגם ב-אצטדיון) איננה נוגעת רק להתבוננות בביצועים הנפלאים והמדהימים של אתלטים והאתלטיות העל האלה באשר הם והן – המתחרים על המסלול ובשדה…אלא ה-צפייה הזאת מְלוּוָה ב-אופן טבעי גם בסקרנות גדולה ו-מובנת של קהל הצופים המתעניין מאוד לדעת אם גיבורי וגיבורות העל שלו על המסלול ובשדה, אומנם יכולים ומסוגלים לשבור שוב ושוב את שיאי יכולותיו של האדם (גברים ונשים) על ה-מסלול וב-שדה…!!! 

הישגי ה-עַל של האתלטים והאתלטיות שיאני עולם על המסלול והשדה, נשענים ראשית דבר על אימונים רבים מאוד ועל ביצועים גופניים הקשורים ל-חוקים מתמטיים פיזיקאליים…!!! + הביצועים הכמעט מושלמים (ולעיתים גם מושלמים…) של אותם שיאני ושיאניות העולם ה-מותנים כמובן גם במבנה גופם של שיאני העולם האלה : משקלם, וקומתם ואשר קשורים גם בשרירים חזקים וגמישים + נתוני גובה ומשקל, ועל כישרון אנושי קואורדינטיבי של ביצועים גופניים -תנועתיים מורכבים ומדויקים של הגברים והנשים באשר הם…ו-אומר ו-אזכיר שוב הנשענים בין היתר על יכולות אנטומיות ו-פיסיולוגיות, מתמטיות ופיזיקאליות קואורדינטיביות של כל בן אנוש (!), אלה ה-מאפיינים את התנועה האנושית המאומצת והמורכבת (אנטומית ו-פיסיולוגית) בשדות הספורט הרבים והשונים…!!!         

פוסט מס' 1256 נחקר ו-נכתב על ידי ו-מטעמי, ו-הועלה לאוויר ב- 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי. 

כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

זהו מחקר ו-כתיבה ה-מרכיבים את מהלכיהם, כתיבתם, ו-תיעודם של שיאי העולם הנוכחיים ב-מקצוע הקפיצה לרוחק לגברים, ב-פוסט הזה מס' 1256 (!), לטובת קוראי הבלוג….

הפוסט הזה מס' 1256, דן על ידי ומטעמי בשני ספורטאים בעלי שֵם ו-מוֹנִיטִין עולמיים ואתלטי עַל המהוללים ההם…שני הקופצים לרוחק האמריקניים הנפלאים, הנהדרים, והמוכשרים, ושיאני העולם בקפיצה לרוחק בּוֹב בִּימוֹן (Bob Beamon) ו-מייק פאואל (Mike Powell)…שניהם נותרו בלתי נשכחים…(!). בוב בימון הוא מי ש-בשנת השיא האולימפית הבלתי נשכחת שלו ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא, קבע שם תוצאת שיא עולם מדהים במקצוע הקפיצה לרוחק, 8.90 מ' (!)…הישג שנראה אז לכולם לפני כ- 56 שנים (בעת כתיבת ומחקר הפוסט הנוכחי) כ-בלתי עביר ו-לא שביר ל-עַד…(!). נדמה היה אז ל-כוּלָם כי מדובר ב-קצה גבול יכולתו של האדם באותו המקצוע המדובר הזה, הקפיצה לרוחק…אולם לאו, כולם טעו…(!). אֵין לפי שעה גבול ליכולת האדם בשום תחום עשייה ותחרויות בשדות ומקצועות ה- א"ק מפני ש-שיאי העולם ב- א"ק (וגם שחייה) בריצות ו-קפיצות (ל-רוֹחַק, ל-גוֹבָה, ו-מוֹט), גם מפני שהם יימדדו בעתיד ברמת דיוק של מילימטרים ואלפיות שנייה…!!!

ובכן, אז בחלוף 23 שנים מאז 1968, בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק היא שנערכה ב-טוקיו בירת יפן בשנת 1991, הופיע ה-אתלט ו-הקופץ לרוחק האמריקני המוכשר, הנפלא, ו-המצוין, העונה לשם מייק פאואל…(!). מייק פאואל ניתר ו-קפץ בעת אותן תחרויות ה-א"ק ההן באליפות העולם ההיא שנערכה כאמור בשנת 1991 ב-טוקיו יפן, למרחק מדהים של 8.95 מ'…ו-בהישגו זה נִיפֵּץ ו-שָבַר את שיא העולם הקודם 8.90 מ' שהיה שייך כאמור ל-בוב בימון…(!).

ב-כך קבע הקופץ לרוחק מייקל פאואל שיא עולם דמיוני ו-חדש מ-שלו…!!! שיא העולם הזה של מייק פאואל בקפיצה לרוחק 8.95 מ', שריר וקיים ומחזיק מעמד כבר 33 שנים עד עצם היום הזה…בחודש אוגוסט של שנת 2024 ‏(!!!) בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי מס' 1256 על ידי ומטעמי בחודש אוגוסט של שנת 2024…(!). שיא עולם מדהים שעדיין "מקשט" את טבלת שיאי העולם ב-א"ק…!!!

אולימפיאדת מכסיקו ההיא שנערכה בקיץ ההוא של שנת 1968 תיזכר ל-עד גם ב-של סיפורו המדהים והמרתק של בוב בימון שניתר וקפץ בתחרויות ה-א"ק שם ב-איצטדיון ההוא ב-מכסיקו סיטי, למרחק של 8.90 מ'…(!). בוב בימון כמו שיאני עולם קודמים קופצים לרוחק ובראשם האמריקני ג'סי אואנס ההוא, ניחן ביכולת ריצה של Sprinter ובכישרון ניתור וקפיצה של קופץ לגובה…(!).

אליפות העולם ה- 3 ב-א"ק שנערכה בטוקיו בשנת 1991 תיזכר גם היא לתמיד, בשל קפיצתו המזהירה ההיא של מייק פאואל, שקבע שם כאמור שיא עולם חדש של 8.95 ס"מ (!). שיאו העולמי הזה של מייק פאואל בקפיצה לרוחק שריר וקיים גם היום…ו-עדיין מקשט את טבלת שיאי העולם מזה ו-כבר 33 שנים…(!). שום אתלט / קופץ למרחק איננו מאיים לפי שעה על הישגו ו-שיאו זה של מייק פאואל בקפיצה לרוחק לגברים…8.95 מ' (!). 

הנושא ש-לו ובעבורו מוקדש פוסט מס' 1256 הועלה על ידי לאוויר לראשונה לפני כ-שמונה שנים, ביום שישי ההוא של 11 בחודש מארס ההוא ב-שנת 2016 ההיא…ו-שוב עכשיו בפעם השנייה ב-חלוף 8 שנים מאז + תוספות חדשות בתאריך הנוכחי הזה של חודש אוגוסט ב- שנת 2024 (!)

פוסט מס' 1256 הועלה על ידי לאוויר לראשונה ביום שישי – 11 במארס 2016. ואח"כ שוב ו-עכשיו ב- 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024 ב-פירוט יתר והסברים וניתוחים מקיפים יותר של אירועי השיא ההם בתחום מקצוע הקפיצה לרוחק בשדות ה- א"ק ש-קרו ו-התרחשו במשחקים האולימפיים ההם של מכסיקו 1986…!

פוסט מס' 1256 נחקר ו-נכתב על ידי ומטעמי, ו-הועלה על ידי לאוויר ב- 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

טקסט תמונה : אנוכי בעשור ה- 90 של המאה הקודמת בתפקיד מנהל שידורי הספורט ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…(כל הזכויות שמורות).

זהו תיעוד שלי את ה-היסטוריה האנושית – ספורטיבית ואת העלילה האתלטית המדהימה ההיא, שהתרחשה אז בימים ההם…ב-עת תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים במשחקים האולימפיים ההם שנערכו לפני 56 שנים ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968… בראשותו של הקופץ למרחק, ה- נתרן, ו-האָצָן האמריקני ההוא, בוב בימון (Bob Beamon), אז רק בן 22, אולם מי שהיה כבר אתלט יָדוּעַ ו-מוּכָּר ו-בעל שֵם ו-מוניטין אמריקני ו-בינלאומי… (!). היה אז בימים ההם רק בוב בימון אחד ב- "סביבה" ובהיסטוריה העולמית ו-הבינלאומית של המקצוע האתלטי הקרוי קפיצה לרוחק…והוא מופיע כאן לפניכם בכל הדרו ו-מקצועיותו…(!).

ובכן, גיבור העלילה המופלאה ו-המרתקת ההיא שהתרחשה אז באצטדיון ה-א"ק ב-מכסיקו סיטי ב- 1968 לפני 56 שנים – ואשר כאילו נלקחה מספרי האגדות – הוא האתלט האמריקני הצעיר שהיה בן 22 בימים ההם…(!), ושמו, בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon). זהו סיפור דוקומנטארי אמיתי, כן, מדהים, מפליא, ו-מרגש…(!). צירוף יחדיו של נתוני מזג האוויר ש-שררו אז באצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי בשנת 1968 יחדיו עם הכישרון הגופני ומהירות הריצה המדהימה של בוב בימון + המשמעת הנוקשה והפנימית שלו עם עצמו, הריכוז המחשבתי, והשקט הנפשי שלו – הניבו מציאות אגדתית בינלאומית ועולמית שרשומה לעד בקורות האולימפיאדות ותולדות מקצוע הקפיצה לרוחק לגברים…!!!  

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. זהו עוד תיעוד ומבט צילומי נוסף בלתי נשכח של ועל הקופץ לרוחק האמריקני ההוא בוב בימון (Bob Beamon) בן 22 (נועל בתמונה הנ"ל את נעלי הספורט של חברת "adidas" הגרמנית).

בוב בימון שהיה ה-רביעי ברשימת המתחרים  האולימפית ההיא בתחרות הגמר ההיא ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968 בבור הקפיצה למרחק, נראה כאן בתיעוד הזה שבריר שנייה לאחר הניתור המדהים שלו, כשהוא מבצע את הסגנון האנטי-רוטציוני שלו בעת קפיצתו האולימפית הראשונה ההיא בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים ההיא, בעת המשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 (!). בוב בימון נראה כאן בתצלום הזה כשהוא מרחף באוויר בדרכו לשיא העולם המדהים ההוא שלו, 8.90 מ'…אולם עדיין בטרם ו-ללא פשיטת הרגליים שלו והעברתן לפנים (!). לאחר פשיטת הרגליים לפנים והנחיתה בחול הרך…התברר שהוא בוב בימון השיג תוצאה פנטסטית של 8.90… בוב בימון קבע ב-ניסיון הקפיצה הראשון ההוא שלו באותה תחרות הגמר ה-היא בקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו של שנת 1968, לפני 56 שנים – תוצאה של 8.90 מ'. ההישג הנפלא ההוא העניק לו את מדליית הזהב (!!!).

מדובר ב-שיא עולם מדהים שהחזיק מעמד 23 שנים (!)…עד שהגיע ל- "מקום" אתלט אמריקני נוסף בשם מייק פאואל… מייקל פאואל קבע שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.95 בתחרויות אליפות העולם ב- א"ק שנערכו בשנת 1991 בטוקיו בירת יפן…(!). שיא העולם ההוא בקפיצה לרוחק 8.95 מ' ההיא, שקבע מייק פאואל אז בשנת 1991 ההיא, שריר וקיים גם בעת כתיבת פוסט מס' 1256 על ידי. 

חלפו מאז שנת 1991 עוד 33 שנים ו-שיא העולם הנוכחי של מייק פאואל בקפיצה לרוחק 8.95 מ' עדיין שריר וקיים, מחזיק מעמד, ונמצא שם ב-טבלת השיאים העולמיים ב- א"ק…לא פחות מ-מדהים…(!).  

אנוכי שָב ו-חוֹזֵר לימים ההם של אולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת 1968 ההיא…ואל האתלט האמריקני הקופץ לרוחק ההוא רוברט "בוב" בימון…(!). אולם צריך לזכור שיחדיו עם בוב בימון העפילו לשלב תחרויות הגמר במקצוע הזה של הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968 עוד 7 אתלטים בעלי מוניטין עולמי, ואלה הם : קלאוס ביר (מזרח גרמניה) + ראלף בוסטון (ארה"ב) + איגור טר אובאנסיאן (ברה"מ) + ראלף בוסטון (ארה"ב) + איגור טר אובאנסיאן (ברה"מ/רוסיה) + טונו לאפיק (ברה"מ/רוסיה) + אלן קרואולי (אוסטרליה) + ז'אק פאני (צרפת) + אנדריי סטלמך (פולין).

היה מדובר אז בשנת 1968 בתופעה ספורטיבית ייחודית ו-מדהימה ו-חסרת תקדים בהיסטוריה הארוכה של ענף ה-אתלטיקה הקלה !!! בוב בימון אומנם העפיל לשלב הגמר במקצוע הקפיצה לרוחק  של אולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת 1968, אולם הוא לא היה לבד…עימו העפילו לקפיצת הגמר באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא כאמור עוד 7 קופצים לרוחק (הרשומים למעלה) שנשאו אף הם את עיניהם אל מדליית הזהב ה-הנחשקת !!!

ניתוח מתמטי – פיזיקאלי של נתוני קפיצת השיא הזאת קובע ומצביע על הווקטורים האנושיים שלו של בוב בימון שהשתתפו בהתאמה מתמטית ופיזיקאלית, כלהלן, והשפיעו השפעות חיוביות על ההישג המדהים ההוא ועל הביצוע המושלם של מרכיביו  :

א. מהירות הריצה הפנטסטית של בוב בימון אל קרש הניתור.

ב. ההגעה המדויקת וה-מכסימאלית שלו של בוב בימון ל-קרש הניתור ברגל הניתור החזקה שלו.

ג. ניתוח מתמטי – פיזיקאלי של הניתור שלו של בוב בימון מהקרש, הייתה ב-זווית קפיצה אידיאלית…!!!

ד. הביצוע המתמטי – פיזיקאלי על פי תורת התנועה האנושית של הסגנון האנטי רוטציוני, אפשר לו ל- בוב בימון, להעביר בקלות את כפות רגליו לעבר נחיתה רחוקה אידיאלית כ-כול האפשר (מבלי לאבד את שיווי משקלו…).

ה. הניתוח המתמטי האנושי הנ"ל של צירוף הנתונים האלה יחדיו עם נתוני מזג האוויר ששררו ב-אצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי + מהירות הרוח שנשבה ב-גבו של בוב בימון במהירות ה-מקסימלית ה-מותרת באותו האירוע המדובר ההוא- חיזקה בתקופה ההיא את ההנחה ה-מדעית כי שיא העולם הזה בקפיצה לרוחק שלו של בוב בימון, 8.90 מ', יחזיק כנראה מעמד עוד שנים רבות בטבלת שיאי העולם ב- א"ק !!!

ו. צירוף מיקרי של נתוני מזג האוויר ש-שרר באותו הרגע ב-אצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי בשנת 1968 פלוס הביצוע המתמטי – אנטומי – פיזיקאלי המושלם של סגנון הקפיצה ההוא של בוב בימון + ההרצה המהירה מאוד אל קרש הניתור + ההגעה המדויקת מאוד לקרש הניתור + ביצוע מיטבי שלו את סגנון הקפיצה ההיא + ביצוע תנועות אנטי רוטציוניות של החלק העליון של גופו בעת הריחוף באוויר + נתוני מהירות הרוח החוקית שנשבה בגבו (2 מטרים בשנייה אחת…), חיזקו אז את ההערכה המתמטית – פיזיקאלית שלי ושל עוד רבים אחרים (!) – כי השיא הנפלא והבלעדי הזה שלו של בוב בימון, 8.90 מ' בקפיצה לרוחק, שהושג ונקבע אז לפני 56 שנים…לא יישבר בעתיד הנראה לעין…!!!

אולם לא חלף זמן רב מאוד הנוגעת להיסטוריה ההיא של ספורט הקפיצה לרוחק…ואז ב-עת אליפות העולם ב- א"ק שנערכה בשנת 1991 בטוקיו – יפן, שיא העולם הזה 8.90 מ' של בוב בימון…נשבר ונותץ ע"י אתלט אמריקני נוסף בשם מייק פאואל, מי שקבע והציב תוצאה של שיא עולם חדש, ותוספת של עוד 5 סנטימטרים לשיא העולם החדש שלו…8.95 מ'…!!! סיפור מדהים המדגיש את היכולת הגופנית הספורטיבית של האדם…בשעה שבוב בימון ומייק פאואל הם שניים מ- מייצגיו…!!!

שיא העולם הזה של מייק פאואל 8.95 מ' מחזיק מעמד בטבלת השיאים כבר 33 שנים (בעת כתיבת פוסט מס' 1256), ומהווה לפי שעה את קצה גבול יכולתו של האדם ב- א"ק, במקצוע הקפיצה לרוחק לגברים…(!).

אנוכי שב וחוזר אל שיאן העולם הקודם בקפיצה לרוחק לגברים, אל האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Bimon) ההוא… 

אנוכי רושם וכותב כאן את דעתי בלבד על פי ניתוח מתמטי – פיזיקאלי שלי באופן אישי את צילום הסרט ה-תיעודי ההוא של הקפיצה לרוחק המזהירה והמדהימה ההיא של בוב בימון באולימפיאדת מכסיקו 1968…(!). בינתיים חלפה לה יותר מחצי מאה – 56 שנים – מאז קפץ בוב בימון למרחק של 8.90 מ', ורק אתלט אחד בתבל בשם מייק פאואל התקרב לשיא העולם המדהים הנ"ל הזה שלו, ואף שיפר אותו ב-5 סנטימטרים כשקבע תוצאה של 8.95 מ'…!!! אנוכי מת לשוחח עימם, עם בוב בימון ומייקל פאואל ולערוך עימם ריאיון וניתוח אישי – טלוויזיוני אודות מהירות ריצתם וכישרון הניתור שלהם במקצוע הקפיצה לרוחק…(כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי).

ובכן…העיסוק ב-רָמָה גְבוֹהָה במקצועות הספורט השונים ל-רבות א"ק (אתלטיקה קלה), על המסלול ובשדה, נועדה לאנשים ספורטאים ואתלטים מוכשרים בתחום, פלוס אנשים ומאמני ספורט ש-ניצבים לצידם כ- מאמנים ומדריכים…כשהם מוּדעים ו-חוֹשבים מתמטיקה ו-פיסיקה, ובקיאים היטב במדעי האנטומיה והפיסיולוגיה המורכבים של גוף האדם…ובקיאים גם בפסיכולוגיה ותורת הנפש של ה-אָדָם באשר הוא אָדָם…!!!

הפוסט הזה מס' 1256 ש-נחקר, נרשם, ונכתב על ידי, מתרכז ב- סיפורו הדרמטי והמדהים של הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון (Bob Beamon), מי ש-זכה במדליית הזהב במקצוע הקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968 לאחר שקבע שם הישג מדהים ו-שִיא עוֹלָם חדש של 8.90 מ'…!!!

רבים חשבו אז ב- 1968 שהישגו האולימפי הנפלא והמדהים ההוא, 8.90 מטרים, של בוב בימון בקפיצה לרוחק שהושג ונקבע בשנת 1968 ההיא באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא (לפני 56 שנים…), מהווה ו-יהווה כנראה ל-נֶצַח את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספורט הזה הקרוי, קפיצה לרוחק…אולם לאו…הרבים ההם טעו…!!!

ואז ב-שנת 1991 זה קרה ו-התחולל…23 שנים לאחר ש-בוב בימון השיג ו-קבע את שיא העולם המדהים שלו ההוא 8.90 מ' באולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת 1968…הגיח והופיע עוד קופץ לרוחק אמריקני מזהיר, מוכשר, ו-מַפְעִים בשם מייק פאואל (Mike Powell)…גַם הוא אָצָן מהיר ונפלא ובעל ניתור מזהיר…מייק פאואל  קבע אז תוצאה של שִיא עולם חדש במקצוע הזה של קפיצה לרוחק לגברים, 8.95 מ'…!!!

ובכֵן, חלפו מאז 33 שנים "ארוכות"…ועדיין שיא העולם הנפלא הזה של מייק פאואל, 8.95 מ' מחזיק מעמד גם בשנת 2024. הוא שריר וקיים עד עצם היום הזה ומקשט את טבלת שיאי העולם ב-א"ק… (!) בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי על ידי בחודש אוגוסט של שנת 2024 (!!). זהו פוסט מס' 1256 שלי ב-סידרה המסובכת, הצפופה, והמצועפת המתועדת על ידי וסוקרת בראש ובראשונה את קורות התפתחות מדע תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית ב-מֶרֶץ רָב מאז תום מלחמת העולם ה- 2 בשנת 1945…

אנוכי ורושם כותב כאן בבלוג הזה את רשימת הפוסטים / מאמרים שלי מאז שנת 2012…(!)…

הפוסט ה-חדש הנוכחי שלי מס' 1256 ב-סידרה עוסק עדיין ובעיקר ב-אתלט האמריקני בוב בימון ה-פלאי ההוא, שיאן העולם לשעבר בקפיצה לרוחק לגברים…וסיפורו המדהים ו-יוצא הדופן ההוא בהיסטוריה הבינלאומית של מקצוע הקפיצה לרוחק לגברים בעת תחרויות ה-א"ק ב-אולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת 1968…(!!!).

היסטוריה (!)…יָלְדוּתו ה-קָשָה של האתלט האמריקני הנפלא ההוא בוב בימון…

בוב בימון נולד בשכונת דרום ג'מייקה ברובע קווינס ב-ניו יורק. אימו נפטרה ממחלת השחפת הקשה כשהייתה בגיל 25 ובנה בוב בימון היה בן 8 חודשים. חייו של בוב בימון הילד היו קשים מנשוא… אימו של בוב בימון סבלה מאלימות פיזית קשה מצד אביו…אבא שלו איים להרוג את אשתו, אם תעז ל-תביא את התינוק בוב בימון הביתה לאחר הולדתו…לכן נשלח בוב בימון ל-סבתו, שגידלה אותו…הוא בוב בימון למד ב-ביה"ס התיכון "ג'מייקה" בניו יורק…בשנת 1965 סיים בוב בימון במקום השני באליפות ארה"ב ב-תחרויות ה- א"ק במקצוע ה-קפיצה לרוחק (!). הוא קיבל מייד מלגת לימודים באוניברסיטת טקסס שב- אל פאסו. בוב בימון סירב בשעתו להתחרות נגד האתלטים של אוניברסיטת "בריגהאם יאנג" בשל המדיניות הגזענית שלה. כתוצאה מכך נשאר בוב בימון ללא מאמן…(!).

 לקראת המשחקים האולימפיים שנערכו בשנת 1968 ב-מכסיקו סיטי, הוא בוב בימון התאמן ו-תודרך (באופן לא רשמי) על ידי חברו לקבוצת ה-א"ק האולימפית-אמריקנית ראלף בוסטון (Ralph Boston), מי שהיה האלוף האולימפי בקפיצה לרוחק במשחקי אולימפיאדת רומא ב-שנת  1960. ראלף בוסטון היה בעֵת ההיא גם שִיאָן העולם בקפיצה לרוחק ב-תוצאה של 8.35 מטר…הוא היה אדם נדיב לב ו-ג'נטלמן, ולא ראה ב-בוב בימון (Bob Beamon) יריב ש-מאיים על יוקרת הבכורה האולימפית שלו…הוא ראלף בובטון ראה ב-בוב בימון חניך ותלמיד שלו…(!). מדובר ב-מֵידָע וב-אינפורמציה מדהימים ו-ייקרי ערך…המצביעים בין היתר על אישיותו יישרת דרך ואמינה מכל היבט מקצועי של ראלף בוסטון מכל היבט…(!!!). ראלף בוסטון לא ראה ב-בוב בימון יריב פוטנציאלי ב-בור הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968…אלא מחשיב אותו ל-חניך ותלמיד שלו…מקרה קלאסי בו התלמיד בוב בימון עולה ומעפיל בתוך זמן לא ארוך על רבו ראלף בוסטון…(!!!).

בעיניי, מדובר בהיסטוריה אנושית מוסרית, מדהימה, ו-כנה (!). זוהי חוות דעתי…אנוכי מצדיע באמצעות ה-פוסט הזה לבוב בימון, אך ראשית דבר מצדיע ל-ראלף בוסטון…איזה איש ואדם נפלא מורה דרך שניחן באישיות כנה, אמיתית ו-יישרת דרך, נעדרת רגשות פחד ו-קינאה…שֶמָא התלמיד יעלה על רבו…(!). רלף בוסטון תבורך (!).

גם ביום הזה אנוכי מרכין את ראשי בפני ראלף בוסטון ספורטאי ומחנך דגול ו-מצדיע לו…מדובר באיש של יושרה ו-אֶמֶת, נטול רגשות קינאה…(!). ראלף בוסטון היקר תבורך ל-עַד…(!). בוב בימון היה בר מזל בשעה ש-ראלף בוסטון התמנה להיות מאמנו האישי לקראת משחקי אולימפיאדת מכסיקו ההם בשנת 1968 ההיא…פנטסטי…!!! מדובר בהיסטוריה ספורטיבית אישית מדהימה של איש אחד שקוראים לו ראלף בוסטון…!!! מדהים…!!! ואומר שוב מדהים ומהמם…נפלא…!!!

פוסט מס' 1256 הועלה על ידי ומטעמי לאוויר ביום שישי – 9.8.2024 כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

אותו ה-פוסט מס' 1256. כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-מחבר, ה-כותב, וה-מתעד יואש אלרואי.

ובכן…העיסוק ב-רָמָה גבוהה במקצועות הספורט השונים לרבות א"ק (אתלטיקה קלה), על המסלול ובשדה – נועדה ל- אנשים ספורטאים ואתלטים מוכשרים בתחום, מאמנים יישרי דרך ונאמנים לחניכיהם, מאמנים מורי דרך ש-מודעים ו-חושבים מתמטיקה ופיסיקה ובקיאים בפיסיולוגיה של גוף האדם…! תודה לראלף בוסטון האדם, המחנך, והמאמן…כן ירבו כמותו גם בארצנו במדינת ישראל…!!!

שלל מקצועות הספורט של ה-א"ק (אתלטיקה קלה) על המסלול ובשדה + ענף השחייה על ארבעת סגנונותיו : חתירה, חזה, גב, ו-פרפר, הם ענפי ספורט "מדעיים" שהעיסוק בהם מחייב ידע מפורט ובסיסי (לפחות ב-רמה של בית ספר תיכון) – בתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, והכימיה…פלוס יֶדַע מפורט יסודי, עמוק, ומפורט ב-אנטומיה ו-פיסיולוגיה (וגם פסיכולוגיה) ה-קשורים ו-נוגעים ישירות ל-תורה המורכבת, המדהימה, וההגיונית של מבנה + יכולות ויתרונות של פאר היצירה האלוהית, גוף האדם (!) : חשוב מאוד ל-הכיר את גוף האדם ב-כל הגילים : תינוקות זכרים ונקבות, ילדים וילדות, נערים ונערות, ובוגרים ובוגרות, וגם אנשים זקנים ונשים זקנות !!!

לעולם אל תאמינו ל-כול מיני קשקשנים ודברנים מכל הסוגים (…ביניהם גם מורים ומורות ומחנכים ומחנכות…) ש-דוֹלִים, שוֹתלים מידע כושל, ו- טוענים בדברי ה-הֶבֶל העלובים וה-דוֹחִים והמלעיזים שלהם…כי לספורטאים המצטיינים ש-בינינו יש "…שֵֹכֶל ברגליים" ב-מקום "ב-ראש"…אל תאמינו להם… תתווכחו ותתעמתו עימם…חלקם של הנ"ל משתמשים ל-רעה בסמכותם כ-מורים ומדריכים שלנו…הם מלעיזים, מבלפים, ו-משקרים לנו…לא להאמין להם…!!! אנוכי מכיר ספורטאים וספורטאיות ישראליים וגם בעולם הגדול שהם משכילים ומשכילות, חכמים וחכמות, נבונים ונבונות, וגם יפים ויפות…

לעולם אל תאמינו למאמנים ומאמנות ולמורים ומורות…כאלה שמעירים ואומרים ל-חניכיהם ותלמידיהם ול-חניכותיהם ותלמידותיהם בשיעורי הספורט ב- ביה"ס את הטקסט הבא…"אתם / אתן מוכרחים לרוץ מהר יותר ולקפוץ רחוק יותר…", רק לא אומרים להם איך לעשות זאת…ומבלי להסביר להם…כיצד לרוץ מהר יותר…ואיך לקפוץ רחוק יותר ו-או לנתר גבוה יותר… ואיך לזרוק את הדיסקוס רחוק יותר…ואיך להדוף את כדור הברזל רחוק יותר…ואיך להטיל את הכידון רחוק יותר…

תורת הוראת ה-א"ק ותורת האימון בכל מקצועות ה- א"ק על המסלול ובשדה…דורשת ידע רב ונרחב בתורות המתמטיקה, הפיסיקה, והכימיה הקשורות קשר בל יינתק וידע והבנה ב-תורת גוף האדם מהיבטי האנטומיה והפיסיולוגיה…של הילדים והילדות…של הנערים והנערות…ושל האתלטים הבוגרים גברים ונשים…וגם בתורת הפסיכולוגיה של האימון הספורטיבי והקשר החינוכי ו-האישי בין החניכים והחניכות לבין מוריהן ומורותיהן…!!!  ​

תמונת צילום דוקומנטארית מ- חודשי הסתיו ההוא של שנת 1976 ההיא…הימים ההם שחלפו לפני 48 שנים…כעת ו-בעת חיבור וכתיבת הפוסט הזה מס' 1256 על ידי ומטעמי…

התמונה הנ"ל הזאת צולמה בשנת 1976 בהיכל הספורט ההוא של העיר חיפה. אנוכי יואש אלרואי איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן (עומד קיצוני מימין), יחדיו עם צוות הצילום הטלוויזיוני הכפול שלי בשנים ההן.

 זיהוי היושבים מימין לשמאל : שני הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים) ו- מֹשֶה אַלְפֶּרְט (בן קיבוץ אפיקים), ול-ידם קיצוני משמאל הוא איש הקול והמקליט רָן בְּרֶנֶר גם הוא בן קיבוץ אפיקים. (משה אלפרט ו-רן ברנר, שניהם יבד"ל הם כאמור בני קיבוץ אפיקים ב-עמק הירדן…).

פוסט חדש שלי מס' 1256. הועלה על ידי ומטעמי לאוויר לראשונה ביום שישי – 9.8.2024 . כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר, המחבר, והכותב יואש אלרואי. (כל הזכויות שמורות לוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי). 

פוסט מס' 1256, וגם…

הבלוג, מוקדש ל-סיפורו ה-מדהים, ה-מפתיע, וה-דרמטי של ה-קופץ ל-רוחק האמריקני ההוא בּוֹב בִּימוֹן (Bob Beamon), מי שב-גיל 22 זכה במדליית הזהב בתחרות הגמר ב-מקצוע הקפיצה ל-רוֹחַק ל-גברים באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא…לאחר שקבע שָם כבר בקפיצתו הראשונה (בשלב תחרות הגמר האולימפית ההיא) הישג מדהים, תוצאה נפלאה, ו-שיא עולם פנטסטי של 8.90 מ' !!!…

ה-שיא הנ"ל הזה של בוב בימון החזיק מעמד שנים רבות והפך ל- "וותיק" מאוד בטבלת שיאי העולם הָאֱנוֹשִית ב- א"ק !!!… שום אתלט ואף בֵּן אֱנוֹש אחר – בעולם שלנו לא התקרב מ-אז בימים ההם להישג הנ"ל, ל-שיא העולם ההוא בקפיצה לרוחק 8.90 מ' של בוב בימון ש-נקבע והושג על ידו כאמור באולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת 1968…!!! בוב בימון היה זמן רב בֵּן אֱנוֹש היחיד בתבל, שקפץ למרחק של 8.90 מ'…!!! קופץ לרוחק יחיד…אולם, ו-עד שהופיע בשנת 1991 בנוף הספורטאים / אתלטים במקצוע הקפיצה לרוחק לגברים, האמריקני השני הבלתי נשכח עוד ספורטאי עַל אמריקני, בשם מייק פאואל  (Mike Powell)…! מי שקבע בשנת 1991 ההיא שיא עולם חדש בתוצאה של 8.95 מ'. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. התיעוד והצילום המדויקים האלה, מדגישים היטב את הניתור הגבוה של בוב בימון (נועל את נעלי ה-ספייקס תוצרת adidas) כשהוא ממש מרחף ו- "דוֹאֶה" ב-אוויר לקראת נחיתה כמעט מושלמת שלו ב-חוֹל הָ-רַַךְ בבור הקפיצה לרוחק באצטדיון ב-מכסיקו סיטי…ו-בתּוּמָה ו-סוֹפָה קובע שיא עולם חדש במקצוע הזה, הקפיצה לרוחק, שיא העומד על 8.90 מטרים…!!!

שיא העולם המדהים ההוא בקפיצה לרוחק 8.90 מ' שקבע בוב בימון כאמור באולימפיאדת מכסיקו בשנת 1968, החזיק מעמד 23 שנים…שום אתלט בעולם לא התקרב אליו…(!). שום אתלט בכל רחבי תבל לא היה מסוגל לאיים על שיא העולם הכמעט ניצחי ההוא של בוב בימון…עד שהופיע והתייצב באופק עוד אתלט-קופץ לרוחק, אמריקני בשם מייק פאואל… (הצילומים המתפרסמים ב-בלוג הם באדיבות והרשאת הוועד האולימפי הבינלאומי IOC. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon, בן 78 היום) מתועד בתמונה הזאת בעת ריחופו באוויר בקפיצתו לרוחק המדהימה ה-היא בתחרות  הגמר האולימפית ההיא ב- 1968 בקפיצה לרוחק לגברים (!). בוב בימון היה "מצויד" בכישרון ריצה מהירה של Sprinter (אָצָן), ומחונן ב-ניתור מפליא של קופץ לגובה, ובעל סגנון קפיצה לרוחק יעיל מהיבטים מתמטיים ופיסיקאליים – שהניבו שיא עולם מופלא, מדהים, ובלתי ייאמן למרחק של 8.90 מ' (!)…כשהוא גם מסתיר את אחד השופטים הבודקים את חוקיות הקפיצות ו-המודדים את מרחק הקפיצות של כל האתלטים המשתתפים בתחרות הגמר האולימפית בקפיצה לרוחק ל-גברים…(!!!). כנ"ל גם בעת תחרויות הקפיצה לרוחק האולימפיות ל- נשים…(!). 

ובכן, שיא העולם הזה של בוב בימון עמד כל כנו ו- "קִישֵט" את טבלת שיאי העולם ב-א"ק במשך 23 שנים מאז אותה קפיצת השיא ההיא שלו ב- 1968 ו-עד שנת 1991… (!).

ואז ב-שנת 1991 ההיא הופיע עוד קופץ לרוחק אמריקני שהיה גם אָצָן מוכשר ב-שֵם מייק פאואל (Mike Powell), וקבע שיא עולם חדש כשהוא מוסיף עוד 5 ס"מ משלו…וחולף על פני מרחק של 8.95 מ'…!!! מייק פאואל הוא שיאן העולם הנוכחי בקפיצה לרוחק כבר מזה 33 שנים (!!!) בעת כתיבת הפוסט הנוכחי בעת ש-שמו של בוב בימון נמחק מטבלת השיאים הבינלאומית…אולם ואף על פי כן בוב בימון נותר אגדה ו-מורשת ראשונית פנטסטית (!)…כמו ובדומה ל-אתלט ה-אולימפי ה-אמריקני ההוא ג'סי אואנס (Jesse Owens)… מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין בשנת 1936 בריצות 100 מ', 200 מ', ב-מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וב-קפיצה לרוחק…(!!!). שמם של שלושת אתלטי ה-עַל האלה ג'סי אואנס, בוב בימון, ומייק פאואל – לא נשכח…!!! שלושתם והישגיהם רשומים באותיות של זהב ל-עד בתולדות ה-א"ק האמריקנית, ה-בינלאומית, ו-האולימפית…!!!

הערה שלי : נפלה בידי זכות גדולה בימים ההם לפגוש באופן אישי את ג'סי אואנס ז"ל במונטריאול / קנדה בעת ה-אולימפיאדה שנערכה שם בשנת 1976, ולהחליף עימו כמה מילים…

חלפו מאז שנת 1991, 33 (שלושים ושלוש) שנים…שיאו של מייק פאואל בקפיצה לרוחק טרם נשבר…והוא מקשט בכל הדרו את טבלאות שיאי העולם ב- א"ק (אתלטיקה קלה) !!! . ובכן…שוב צצה ועולה ומתעוררת השאלה היכן ניצב קצה הגבול של יכולות האדם במקצועות הספורט השונים…ובראשם ה- א"ק ה- שחייה, וההתעמלות הספורטיבית…??? השאלה הזאת נותרת לפי שעה ללא תשובה מענה…מפני שיגיע הרגע בו התאחדות ה-א"ק הבינלאומית תרשה (אולי…) למדוד את הישגי האתלטים והאתלטיות עד לדיוק של מאיות שנייה בריצות על המסלול ודיוק של סנטימטרים ומילימטרים בקפיצות לרוחק ו-לגובה, ו-גם בקפיצה ב-מוט…!!! 

ובכן, בעת ההתבוננות בסרטי הצילום וב-תיעוד תמונות הסטילס, אתם רשאים ויכולים לשים לב ל-שליחת הרגליים הנפלאה והמקסימאלית שלו של בוב בימון לפנים ב-טרם הנחיתה המושלמת ההיא על החוֹל ב-בור הקפיצה לרוחק ההוא באצטדיון האולימפי ההוא ב-מכסיקו סיטי ההיא בשנת 1968… מדובר בעובדה ספורטיבית מדהימה ובסיפור כֵּן ו-אמיתי…(!!!). מדהים ומפליא ש-שיא העולם בקפיצה לרוחק של בוב בימון הושג ונקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא, אולם מאז שום קופץ לרוחק בעולם (למעט האמריקני מייק פאואל) לא איים על שיאו העולמי הזה שהיה כבר רב שנים (בן 23 שנים) של בוב בימון, 8.90 מ'…

אבל…ו-אולם…הזמן טס וחולף במהירות וגורר עימו שינויים גם בטבלאות השיאים בכל תחומי חיינו, גם במערכות הספורט…ובכן ב-תאריך ההוא של 30 בחודש אוגוסט של שנת 1991, בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' בחמישה סנטימטרים… שיא שנחשב אז בשנת 1968 לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש, 8.95 מ' (!). השיא הזה של מייק פאואל בקפיצה לרוחק מחזיק מעמד כבר 26 (עשרים ו-שש) שנים. איש איננו מתקרב אליו.

ובכן, ההישג הספורטיבי הזה ו/או ההוא של בוב בימון בקפיצה למרחק של 8.90 מ' (…החזיק מעמד 23 שנים בטבלת שיאי העולם…), מצביע ו-מסמן במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע האתלטי הספורטיבי המדובר הזה, הקרוי קפיצה לרוחק…!!!… עד שהגיע למקום עוד קופץ לרוחק אמריקני מצטיין ומוכשר ב-שם מייק פאואל (Mike Powell), מי שקבע בשנת 1991 תוצאה של שיא עולם חדש במקצוע הקפיצה לרוחק, 8.95 מ'…!!!

פוסט חדש ומעודכן מס' 1256…הועלה על ידי לאוויר ב- 15 באוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

אָשוּב ו-אוֹמַר שוב כלהלן : שיא העולם ההוא של האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) בקפיצה לרוחק שעומד על 8.90 מטרים ואשר נקבע על ידו כשהיה אז בן 22 בעת המשחקים האולימפיים של מכסיקו סיטי בשנת 1968…היה ונשאר מדהים ובלתי ייאמן מכל היבט, מכל זווית ראייה, ו-מכול נקודת חישוב ו-ניתוח מתמטי – פיזיקאלי – אנטומי – ופיסיולוגי…(!!!).

השיא הזה היווה מאז אותם המשחקים האולימפיים ההם של מכסיקו 1968, ובמשך 23 השנים שחלפו מאז עד שנת 1991 ההיא – את גבול שיא יכולתו של האדם במקצוע הספורטיבי האתלטי האולימפי הזה, הקרוי, "קפיצה לרוחק"…(!).

פוסט חדש שלי, מס' 1256. הועלה על ידי ומטעמי לאוויר לראשונה ביום שישי – 9.8.2024 כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

הפוסט הזה מס' 1256 הועלה לאוויר על ידי לראשונה בתאריך של 9 ב-חודש אוגוסט של שנת 2024.

שדרני הטלוויזיה בערוץ הספורט מירי נבו (חלשה ו-ירודה בתחום ה- א"ק) ו-מולי אפשטיין (עילוי משגשג בתחום). וגם : עדיין חסר (משום מה, למה, ובאיזה נימוק…) בחבורת הפרשנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, פרשן הספורט וה-א"ק הוותיק, החכם, ו-רָב הָ-יֶדָע : ד"ר גלעד וויינגרטן המצוין…!!! (ד"ר גלעד וויינגרטן בן 87 היה בעברו אתלט ישראלי מצטיין בריצות למרחקים קצרים וקפיצה לרוחק… מאמנו הָדָגול דאז בשנים ההן היה יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל ה-בלתי נשכח…)

ד"ר גלעד וויינגרטן אדם משכיל ו-איש מלומד, חכם, בעל אישיות תקשורתית ו-טלוויזיונית הגיונית…ו-בקי היטב משכבר הימים במדע ה-א"ק – היה ממש שוב חסר לי בשל המעמד הטלוויזיוני הגבוה שלו כ-פרשן על ומיטבי בענף ה- א"ק…ולא רק לי…בעת שידורי ה-א"ק האולימפיים של משחקי פאריס 2024…(!).

פוסט חדש שלי מס' 1256. נחקר, נכתב, ו-הועלה על ידי ומטעמי ל-אוויר ביום שישי – בתאריך ההוא של 9.8.2024 . כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט חדש מס' 1256. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1256 עוסק בין השאר ובעיקר בסיפורו ההיסטורי ו-הדרמטי ההוא של הקופץ לרוחק האמריקני ההוא בּוֹב בִּימוֹן (Bob Beamon), מי שזכה במדליית הזהב במקצוע הקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968, לאחר ש-קבע שָם הישג סנסציוני מדהים ו-שיא עולם חדש ו-מרהיב של 8.90 מ' (!)…

הערה ותוספת מידע שלי : הוא בוב בימון אז אתלט אמריקני בן 22 בשנת 1968 ההיא, ספרינטר (אצן) המתנשא לגובה של 1.88 מ' (אחרים אומרים 1.92 מ'), אך נעדר כל מוניטין ו-ניסיון אולימפי – היה הרביעי בתור רשימת הקופצים ההיא בתחרות הגמר האולימפית ההיא בקפיצה למרחק ב-אולימפיאדה ההיא של מכסיקו 1968…(!) באצטדיון ההוא במכסיקו סיטי שרר מזג האוויר לא נוח ובלתי יציב…ובכן, מולם של שלושת הקופצים הראשונים בתחרות הגמר האולימפית ההיא בקפיצה לרוחק לגברים ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968, נשבה רוח נגדית…(!)

ואז קרה פתאום הדבר הזה, הקרוי…"מזל"…מ-עין מקרה לא מתוכנן כפי ש-בני האדם קוראים לו, ומכנים אותו, כלהלן : "…זוהי יד האלוהים ש-שולטת גם ב- מזג האוויר על פני אדמות כדור הארץ…" (!). דווקא אז…בעת שהגיע תורו של בוב בימון לקפוץ את קפיצתו הראשונה בתחרות הגמר ההיא בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968…וב-דיוק בטרם תחילת ההרצה שלו של בוב בימון לעבר קרש הניתור (בוב בימון היה רביעי בתור ב-שורת הקופצים)…דווקא אז השתנה ו-התהפך לפתע מזג האוויר המכסיקני ה-הפכפך מקצה לקצה ב-איצטדיון האולימפי הפתוח במכסיקו סיטי…ממש בתוך כמה שניות אחדות…וכאילו על פי צו ו-פקודה אלוהית…(!).

ובכן, ב-גבו שלו של הקופץ האמריקני בוב בימון נשבה לפתע פתאום רוח גבית (!) במהירות חוקית – מותרת (על פי חוקת ה- א"ק) של 2 מטרים בשנייה אחת…(!), ו-לא רוח נגדית שהייתה מנת חלקם של שלושת המתחרים הראשונים שקפצו לפניו…(!). צירוף מקרים מדהים ומפליא…האם יד האלוהים הייתה בדבר…??? והאם הזרוע האלוהית נשלחה מהשמיים דווקא אז, רק כדי לחבק את בוב בימון…??? ואם כן, אז מדוע גם לא את מתחריו…למה דווקא רק הוא נהנה מהחיבוק האלוהי ההוא…??? ל-אלוהים שלנו פִּתְּרוֹנִים…!!!

עובדות החיים שיוצר ו-מעניק לנו בורא עולם ו-הטבע…‏(!)…

תופעת ה-עובדה הייחודית של מַשָב רוח גָבִּית ההיא ב-איצטדיון, ש-ללא ספק סייעה לבוב בימון, לקבוע את הישגו ושיאו העולמי הנפלא המדהים ההוא של 8.90 מ' באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא…הפכה להיות דרמטית ומכרעת…וגם בלתי נשכחת…!!! בלתי נשכחת ולא מובנת מפני ש-מייד לאחר שבוב בימון קפץ ו-ניתר למרחק המדהים ההוא של 8.90 מ' (שיא עולם חדש !)…שינתה הרוח שנשבה ב- אצטדיון עוד פעם אֶת כִּיווּנָה, כאילו על פי "צַו אלוהי"… ו-נשבה שוב ב-פניהם של יתר הקופצים (…ולא בגבם…) !!! מדהים, מפליא, ומעורר השתאות ו-השתוממות אנושית בלתי מובנת…גם מכל היבט אלוהי וגם מכל נקודת השקפת עולם אנושית-חילונית באשר היא…!!!

אנוכי מעיד על עצמי כי אינני איש דתי אולם אנוכי מאמין באמונה שלימה ומוחלטת באלוהים יתברך שמו שלנו מאז שהייתי ילד בכיתה א', והתחלנו אז ללמוד ולקרוא את "סיפורי המקרא" ה-תנ"כיים…ובכן, אלוהים היה שם אז ב-איצטדיון ההוא ב-מכסיקו סיטי והתערב בנעשה…והוא זה ש-היטה את הכף לטובתו של האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) בן ה-22…(!)… 

צריך תמיד לזכור כי עד אותו ניסיון קפיצתו הראשונה של בוב בימון (…היה רביעי בתור בתחרות הגמר ההיא בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968…), ובה חולל ניתור וקפיצה ש-הניבו שיא עולם מדהים של 8.90 מ' באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא, בתחרות הגמר האולימפית ההיא ב-קפיצה לרוחק…עמד שיא העולם על 8.35 מ' !!!.

כלומר, בוב בימון שיפר אז ב- 1968 במשחקים האולימפיים שנערכו ב-מכסיקו 68' את שיא העולם בקפיצה בודדת אחת מ- 8.35 מ' ל- 8.90 מ'…וזכה בקלות במדליית הזהב ה- היא (!!!). שיפור חסר תקדים של 45 ס"מ במסגרת קפיצה בודדת אחת…לא יאומן כי יסופר…(!!!). בוב בימון וויתר על שאר הקפיצות שנותרו לו בהנחה הגיונית ש-שום קופץ ברשימת הקופצים ההיא בתחרות הגמר ההיא של הקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא, עשוי ו/או יכול, ו/או עלול ל-סכן אותו ואת שיא העולם שלו… ולהרחיק אותו מ-מדליית הזהב…

ובכן, בוב בימון צדק…!!! שום קופץ לרוחק אולימפי בימים ההם ב-ארה"ב ו-בעולם הגדול לא סיכן את מעמדו של בוב בימון מאז שנת 1968 ההיא…עד שהגיעה שנת 1991…ועימה שֵם נוסף של עוד קופץ לרוחק אמריקני מוכשר נוסף, מייק פאואל…מי שקבע שִיא עוֹלָם חָדָש ב-תוצאה של 8.95 מ'…!!! שיאו הנוכחי של מייק פאואל בקפיצה לרוחק, שריר וקיים עד עצם היום הזה בחודש אוגוסט הנוכחי של שנת 2024 הנוכחית !!!…שום אתלט בעולם איננו מתקרב אליו ו-לא מסכן את קיומו ומעמדו…

הקופץ המזרח גרמני קלאוס ביר זכה באולימפיאדת מכסיקו 1968 במדליית הכסף בהישג של 8.19 מ', והקופץ האמריקני ראלף בוסטון זכה במדליית ה-ארד לאחר שקבע תוצאה של 8.16 מ'.   

טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של הספר המדעי המעניין, המרתק, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (!).  זהו ספר חובה חשוב ומעניין בעל ערך גדול ורב מהיבטי המתמטיקה והפיזיקה הדן גם בתורת ביצוע הקפיצה לרוחק ע"י כל המתחרים…ספר ש-כל בר דעת ימצא בו עניין רב (!). הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב-שנת  1962 וניצב בכבוד מזה שנים בארכיון הספרים הפרטי שלי המונה אלפי ספרים (!!!)…(כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי).

טקסט מסמך (2) : זהו השער האחורי של הספר הנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון, מומחה בשדות המתמטיקה והפיסיקה, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה". ספר חשוב ו-מעניין ש- כל בר דעת המחונן בידע מתמטי ופיזיקאלי, ימצא בו עניין רב (!). הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962…(כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי).

טקסט תמונה : זהו מחבר הספר החשוב, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה", הבריטי ג'פרי דייסון המנוח, מי ש-כתב אותו את הספר הנ"ל ב-שנת 1962 (!). דרך החשיבה המעמיקה והמעניינת ויכולת הכתיבה והניתוח המתמטי -פיזיקאלי של ג'פרי דייסון את מקצועות ה-א"ק במסלול ובשדה, עשו ו-הפכו את חיי שלי למעניינים יותר…! אנוכי גדלתי והתחנכתי במשך השנים הרבות על תורות ו-מדעי המתמטיקה והפיזיקה באשר הם !!! זכויות התצלום הזה של ג'פרי דייסון שייכות לי, ליואש אלרואי.

גדולתם העיקרית של האישים האלה : האמריקני ג'ון באן (John W. Bunn), הבריטי ג'פרי דאייסון (Geoffrey Dyson), ו- הישראליים יצחק "איציק" מנדלברויד ופרופסור גדעון אריאל, וגם ד"ר גלעד וויינגרטן וגם מולי אפשטיין, ו-גם האמריקני ד"ר קן דוהרטי (Ken Doherty), ו-גם הגרמני טוני נט (Toni Nett) ורבים אחרים שעסקו ועוסקים ב-חקר מדע ה-א"ק, קשורה לעובדה אחת חשובה מאוד ו-בעלת ערך רב : קבוצת המדענים הזאת הוסיפה ידע ו-בינה, ו- הביאה לידי הציבור הרחב נתונים מתמטיים ועובדות פיסיקאליות הקשורים לנושא הנחקר (!). האישים ה-חכמים הנ"ל האלה הכריחו את הציבור הגדול הזה המתעניין בתחום המדובר – לחשוב (!)…ולא להתבסס על תחושות ושמועות (!!!)…

להלן משפט מורכב וניסוח ארוך בעל מסקנות : האנשים החכמים ו-הידענים ה-הם לימדו את כולנו להתבונן בנעשה בעין חוקרת (!). מדעני ה-א"ק שללו כל אפשרות למקריות ביצועית, והוכיחו כי הישגי ה-על של הספורטאים ב-שדות ה-א"ק על המסלול ו-בשדה, וקביעת שיאי העולם…אינם פרי יד המקרה…אלא נשענים על ביצוע מיטבי של הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, והגשמה ביצועית של הכללים וחוקי תורת התנועה, המכניקה, והדינמיקה שאליהם התייחס בשעתו המדען האנגלי אייזיק ניוטון…אלה המרכיבים ו-הנוגעים לאותו המקצוע הקונקרטי ה-קרוי א"ק, על שלל כל מקצועותיה במסלול ובשדה…פלוס הכרה על בוריה את מדעי האנטומיה האנושית ואת ה-מערכת הפיסיולוגית של גוף האדם (!).

במקצועות שדה ספציפיים כמו הטלת כידון וזריקת דיסקוס מתערבים גם ווקטורים נוספים הנוגעים לחוקי האווירודינאמיקה ואשר חלים על מעופם ומסלול תעופתם של המכשירים האלה בחלל האוויר…!!! העיסוק הפעיל בתורת ה- א"ק המעשית והתיאורטית של המאמנים וחניכיהם, דורש ידע מובהק בתורת המתמטיקה ותורת הפיזיקה…(!) וגם כמובן ידע מובהק בתורות האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם…(!). ה- א"ק היא מדע מתמטי – פיזיקאלי – אנטומי – ופיזיולוגי מורכב…(!!!). הישגי האתלטים והאתלטיות בשדות הספורט השונים ברחבי תבל הם תוצאה מובהקת של לימוד התורה הזאת מן היסוד ובכובד ראש…(!!!), ושינונם ה-שכלי והגופני של עקרונות הביצוע (…הנשענים כאמור על ידע מובהק במדעי המתמטיקה, הפיזיקה, והפיזיולוגיה + ידע מובהק במדעי האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם, גברים ונשים…), והפקדת מאמנים – מחנכים ברמה גבוהה בכל התחומים על אותם החניכים השואפים להעפיל לפסגות ענף ה- א"ק ולהיות אלופים…!!! 

יש להבדיל בעת ביצוע של מקצוע קונקרטי כלשהו בענף ה-א"ק, בין הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, לבין שגיאות ביצוע, לבין אקראיות תנאי מזג האוויר והאקלים. ואוסיף, גם במקרים בהם קופץ לרוחק ו/או קופץ משולשת מוכשר שאיננו מצליח להגיע ברגל הניתור החזקה שלו לקרש הניתור, ו/או חמור מזה, פוסל בעת הדריכה על קרש הניתור…(!). ו/או גם פסילות אחרות מסוגים שונים במקצועות ה-א"ק השונים. כאלה לא חסרות גם ברמות הביצוע הגבוהות ביותר. האתלט האמריקני ההוא, האצן וגם קופץ לרוחק גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שנטל חלק באולימפיאדת ברלין 1936 (זכה שם ב-4 מדליות זהב לרבות קפיצה לרוחק…!!!) והאתלט והקופץ לרוחק האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) שהתחרה ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968 וזכה במדליית ה-זהב במקצוע הנ"ל, כמעט ו-החמיצו אותן את המדליות (בגלל ובשל הסיבה הזאת של "פסילה…"מ-סיבה" כ-זאת ו/או אחרת… בשלב המוקדם של התחרויות (כאמור ב-שנת 1936 ו-בשנת 1968…) את זכות ההעפלה לשלב הגמר בקפיצה לרוחק. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם וצלחו רק בניסיונם השלישי.

לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין ש-ללא יצירת "סגנון" באוויר בעת ביצוע הקפיצה לרוחק (כלומר, ביצוע תנועתי אנטי רוטאציוני (!) של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור…), אי אפשר ו-בלתי ניתן להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר ב-בור החול…!!!

כאמור, בלעדי אותו הסיוע של התנועה האנטי רוטציונית הגופנית המדוברת הנ"ל של הקופצים לרוחק…הרי ש-כישרון הניתור במקצוע הקפיצה לרוחק הולך לאיבוד…!!!.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) מי שנולד במדינה הדרומית אלאבאמה (ALABAMA) בארה"ב למשפחת עבדים שחורים ב-שנת 1913 וגובהו האישי היה 1.78 מ', חונן בנתונים גופניים נפלאים של אתלט ואצן על המסלול שהוא קופץ לרוחק. הוא היה אָצָן מהיר בעצם שיאן עולם בריצת 100 מ' בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, 10.2שניות, ומנתר מזהיר (הוא עבר בקלות רף בגובה של 1.91 מ' בקפיצה לגובה בסגנון גלילת צד), אולם ה- "שָקוּל", תוצאה משולבת של שני רכיבי הווקטורים הנפלאים שפעלו בקפיצה לרוחק שלו, האופקי והאנכי (ה- הרצה וה-ניתור), לא הניבו בסופו של דבר תוצאה מקסימלית, למרות שב- 25 במאי 1935 קבע באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן שיא עולם מדהים ב-בשנות ה-30 של המאה הקודמת…כשקבע תוצאה של 8.13 מ' (!!!). הוא ג'סי אואנס (Jesse Owens) היה יכול להשיג תוצאה טובה עוד יותר אילו הסגנון שלו היה מיטבי ו- מושלם (!).

באולימפיאדת ברלין 1936 זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 8.06 מ' אולם התבוננות בסרטים שצילמו הצלמים של בימאית הקולנוע הגרמנייה ההיא לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ותיעדו את קפיצותיו עבור סרטה "OLYMPIA", מגלים כי סגנון הקפיצה שלו ("הליכה של שניים וחצי צעדים באוויר") היה בלתי יעיל דיו ובהחלט לא מיטבי, ולכן ה- "שָקוּל" איננו מושלם (!). למעשה יכול היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) להוסיף להישגיו הנפלאים דאז בקפיצה לרוחק בימים ההם עוד כ- 40 – 30 סנטימטרים (לפחות), אילו ביצע ב-יתר יעילות את קואורדינציית הסגנון במקצוע הקפיצה לרוחק בשדה האתלטיקה הקלה (!). דווקא המתחרה העיקרי שלו של ג'סי אואנס בתחרות הקפיצה לרוחק ההיא באולימפיאדת ברלין 1936 הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig Luz Long) ביצע סגנון יפה מאוד של "מיתוח" וקבע תוצאה של 7.87 מ' שזיכתה אותו במדליית הכסף, אולם הוא לא היה אצן ולא מהיר דיו בריצה אל קרש הניתור. במדליית הארד זכה היפני נאוטו טאז'ימה (Naoto Tajima) בהישג של 7.74 מ'.

הערה שלי : היפני נאוטו טאז'ימה זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה של 16.00 מ'.

מאמן ה-א"ק האמריקני הנודע קן דוהרטי (Ken Doherty) מביא בספרו המצוין רווי איורים "Track & Field Omnibook" שיצא לאור בארה"ב ב- 1971, השוואה וויזואלית שערך בין נחיתה של קופץ לרוחק מיומן (לבן) לאחר ביצוע סגנון יעיל לבין לבין קופץ לרוחק רשלן (צללית) נעדר סגנון (!). מרכז הכובד של שניהם נע באותו מסלול פראבולי אולם הקופץ "הלבן" שמבצע לאחר הניתור תנועת "סגנון" מעין הסעת הכתפיים לאחור שהיא תנועה אנטי רוטאציונית של החלק העליון של גופו לאחר הניתור, מאפשרת לו להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה (!). בעוד דמות "הצללית" שאיננה מבצעת תנועה אנטי סיבובית כזאת לאחר הניתור, איננה יכולה להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מקסימלית (!).

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו הידוע והחשוב, הקרוי בשפה האנגלית : "Track and Field Omnibook". הציורים מסבירים את חשיבות ה-היצמדות לביצוע העקרונות התנועתיים המתמטיים והפיזיקאליים – מכאניים המרכיבים את תורת "הקפיצה לרוחק", הנוגעים ומאפשרים נחיתה רחוקה על החול ב-מקצוע המדובר הזה… 

זיהוי : משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני רלף בוסטון באולימפיאדת רומא 1960… מימין, ציור הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עד אותו אחה"צ של יום השישי ההוא ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 החזיקו שלושה אתלטים איגור טר אובאנסיאן (ארמניה / ברה"מ), רלף בוסטון (ארה"ב), ובּוֹבּ בִּימוֹן (ארה"ב) במשותף בשיא העולם בקפיצה לרוחק, 8.35 מ'. בוב בימון (אתלט רזה שגובהו האישי הוא 1.93 מ') היה הרביעי ברשימת הקופצים בשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק. כשהוא ניצב ליד סימן ההרצה שלו לקראת קפיצתו הראשונה התקדרו כבר השמים עבים והגשם היה "תלוי" באוויר. מי שביקר אי פעם (כמוני) ב- מכסיקו סיטי שגובהה כ- 2500 מטר מעל פני הים, מכיר את תופעת האוויר הדליל ואת תהפוכות מזג האוויר שמתחוללות שָם במכסיקו סיטי בשעות אחה"צ. ובכן בקפיצתו הראשות בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים נשבה בגבו של בּוֹבּ בִּימוֹן רוח גבית במהירות מכסימאלית מותרת של 2 מטרים / בשנייה אחת (…כלומר : במידה ו-ייקבע שיא עולם חדש הוא יאושר. רוח גבית במהירות של 2.1 מטרים בשנייה אחת מבטלת את השיא החדש…אולם לא את ההישג עצמו ואשר בתומו מקבל האתלט ה-מבצע פרס חומרי כלשהו…).

הטלוויזיה המכסיקנית שימשה אז בימים ההם של שנת 1968 כ- Host broadcaster של המשחקים האולימפיים מס' 19 במניין העידן החדש. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות שידורי הטלוויזיה הבלעדיות בתוככי ארה"ב הביאה מצלמות נוספות משלה. בפעם הראשונה הציגה הרשת האמריקנית גם את השימוש במצלמות אלקטרוניות ניידות, נוחות, וקטנות בעלות משקל קל ואשר נישאות ללא כל קושי על כתפיהם של הצלמים. אלו היו מצלמות ה- ENG של הדור הראשון (Electronic News Gathering) בעת סיקור אירועי ספורט וחדשות. סוכנות הצילום הבריטית Visnews קיבלה אף היא רישיון צילום אולימפי. בשעה שבּוֹבּ בִּימוֹן ניצב על סימן ההרצה שלו בטרם תחילתה התמקדו בו שלוש מצלמות : שתיים אלקטרוניות של מכסיקו וארה"ב, ואחת פילם של Visnews.

האווירה באצטדיון הייתה מיסטית ומחשמלת תרתי משמע. היו ברקים, רעמים, ורוח. בדיוק ב- 15:46 אחה"צ של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 פתח בּוֹבּ בִּימוֹן בשעטה לקראת הקֶרֶש. כשהניח את רגל הניתור שלו על הקרש וניצל אותו עד למילימטר האחרון שלו, נמדדה לו תאוצה בעזרת הרוח הגבית של משהו בסביבות עשרה מטרים בשנייה אחת. בוב בימון ניתר לגובה עצום ועלה השמיימה. המתחרים העיקריים שלו של בוב בימון בקפיצה לרוחק ב-משחקים האולימפיים ההם של מכסיקו סיטי אִיגוֹר טֶר אוֹבָנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ו-רָאלְף בּוֹסְטוֹן – העידו אח"כ כי התרשמו ש- בּוֹבּ בִּימוֹן כאילו לא ירד והמשיך לשַיֵיט ולדאות ב-אוויר כשהוא לועג לחוק משיכת האדמה. זהו כמובן תיאור ציורי אולם הוא מסביר במשהו את הישגו המדהים של בּוֹבּ בִּימוֹן בו שיפר בקפיצה אחת ב- 55 (חמישים וחמישה) ס"מ את שיא העולם הקודם וקבע שיא עולם חדש משלו, של 8.90 מטרים (!!!). צריך להבין שבמשך 33 (שלושים ושלוש) שנים מאז 25 במאי 1935 השנה בה קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.13 מ' ועד ל- 18 באוקטובר 1968 הוא תוקן ושופר ב- 22 (עשרים ושניים) ס"מ בלבד. והנה בא בּוֹבּ בִּימוֹן ובקפיצה אחת משפר את שיא העולם ב- 55 סנטימטרים. מכשיר המדידה האלקטרוני של OMEGA הורה על 8.90 מ' אולם מכיוון שההישג ההוא של 8.90 מ' היה מדהים ו-בלתי נתפש…חששו המודדים שהמכשיר האלקטרוני מזייף, ולכן ביקשו להשתמש גם במדידה ידנית ב- "רולטקה" הזכורה לטוב כדי ל-אמת את הישג התוצאה הפנטסטית הזאת של 8.90 מ'…!!! ובכן, המדידה הידנית אישרה את נכונות המדידה האלקטרונית ההיא !!!.

טקסט תמונה : תיעוד של בוב בימון ו-האירוע המדובר ההוא ב- יום שישי ההוא, שלוש ארבעים ושש אחה"צ, ב- 18 בחודש אוקטובר ההוא של שנת 1968 ההיא. האִצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי מארח את כל תחרויות ה- א"ק ובתוכן גם את תחרות הגמר האולימפית בקפיצה לרוחק. הקופץ האמריקני בוב בימון (בתמונה) מי שהיה הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים ההיא, מנתר בנעלי "adidas" ודואה באוויר עד למרחק של 8.90 מטרים מ-קרש הניתור… (!). בכך הוא משפר בבת אחת ב- 55 ס"מ את שיא העולם הקודם ה-משותף ההוא 8.35 מ' של רלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, ואת שלו עצמו…שיא שהיה אז כמור משותף לשלושתם…ו-עמד עד אותה הקפיצה הפלאית ההיא (של בוב בימון)…על 8.35 מ'…מדהים !!!

חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידות האלקטרוניות במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן ניצל עד למילימטר האחרון את קרש הניתור ולמרות התאוצה הגדולה של גופו (עשרה מטרים בשנייה אחת) הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של כ- 1.80 מ'. רואים זאת בעת בדיקת שיא העקומה של הפרבולה שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע ועד למקום נחיתתו ב-בור על החוֹל הרך...הישגו המדהים הפך אותו את בוב בימון במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים הגרמנית "adidas". הוא בוב בימון עשה זאת תמורת תשלום הגון מאוד…!!! (התמונה באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מעניין ו-מפתיע…ו-אז התהפך בבת אחת מזג האוויר ב-אצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי…הרוח שנשבה בגבו של האמריקני בוב בימון שינתה לפתע כיוון – הפכה לרוח נגדית, ונשבה עכשיו בפניהם של הקופצים האחרים…! גשם עַז החל לרדת וניתך ארצה…פתאום נראו הקופץ הרוסי-סובייטי אִיגוֹר טֶר-אוֹבָאנֶסְיָאן, הקופץ הבריטי לִין דֵייוִויס, והקופץ האמריקני רָאלְף בּוֹסְטוֹן כ-ילדים קטנים לעומת בוב בימון…ה-הישגים שלהם של המתחרים האחרים היו מגוחכים…(!). קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer בן 26) מ-מזרח גרמניה קבע 8.19 מ' והשיג את מדליית הכסף. רלף בוסטון גירד בשארית כוחותיו מרחק של 8.16 מ' וזכה במדליית ה- אָרָד. איגור טר-אובאנסיאן נדחק למקום הרביעי ללא מדליה…עם תוצאה של 8.12 מ'. מדליין הזהב מאולימפיאדת טוקיו 1964 – הבריטי לין דייוויס, אפילו לא דורג בין שמונת הראשונים במקצוע האולימפי הזה של קפיצה לרוחק ל-גברים באולימפיאדת מכסיקו של שנת 1968 (!)…

מעניין…בוב בימון ניסה שוב את כוחו, אך מול רוח נגדית קבע בניסיונו השני רק 8.01 מטרים…ואז החליט ללא שום התלבטות להפסיק להתחרות… הוא עשה את שלו…ו-ממילא שום איש ואף מתחרה, לא היה מסוגל לסכן את מדליית הזהב שלו שהייתה מונחת כבר עמוק בכיסו…!!! מי חשב אז באולימפיאדת מכסיקו 1968 ובשנים שקדמו לה כי בן אנוש יוכל לקפוץ אי פעם למרחק של 8.90 מ'…??? גם הקופצים האחרים הבינו שתמה תקופה והחל עידן חדש בקפיצה לרוחק… בוב בימון זכה לתהילת נצח משהציב באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 בשעה שלוש אחה"צ קצה גבול חדש ליכולת האנושית במקצוע ה-א"ק הזה, הקרוי קפיצה לרוחק לגברים…(!) אולם במידה רבה גרם אולי לכך שהקפיצה לרוחק הפכה לענף ספורט פחות מעניין במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים מפני ששיא העולם הזה היה בלתי שביר, עד להופעתם הבלתי נשכחת של קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ומָיְיקְל פָּאוּאֶל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בקיץ 1991 בטוקיו. ניתוח "ביו-מכאני" של הקפיצה לרוחק ההיא של בוב בימון לפני 56 (חמישים ושש בעת כתיבת הפוסט) שנים, מלמד על ביצוע מופתי שלו מנקודת מבט מתמטית – פיסיקאלית, אך לך תדע מה היה קורה וכיצד הייתה נכתבת ההיסטוריה הקונקרטית הזאת אילולא אותה הרוח הגבית שנשבה באצטדיון רחב הידיים ב-מכסיקו סיטי ההיא, ואשר העניקה לו יתרון חוקי (!) ו-סייעה לו (ל-בוב בימון) לקבוע תוצאה נכבדה שכזאת (!!), המהווה שיא עולם שמחזיק מעמד כבר תקופה ארוכה בת 56 שנים (!!!) בעת כתיבת הפוסט הנוכחי. עובדה שהיא לא פחות מ-מסעירה ו-מדהימה !!!

האם בוב בימון היה בר מזל משנהנה מרוח גבית (מותרת) בעת קפיצתו הפנומנאלית ההיא ב- 1968…???…ומהעובדה המדהימה ההיא שמייד לאחר קפיצתו המזהירה והבלתי נשכחת ההיא, שינתה הרוח שנשבה באצטדיון לפתע כיוון !!!…ונשבה עכשיו במשך כל מהלך התחרות ההיא בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968 בפניהם של מתחריו (ולא בגבם)…??? מדובר בנתון ובעובדת אמת "אלוהית" מדהימה כלהלן…: הרוח שנשבה בגבו של בוב בימון… ו-הפכה פתאום לרוח נגדית שנשבה בפניהם של שאר מתחריו…היא בפירוש "התערבות אלוהית" לטובתו של בוב בימון…!!!

זאת שאלה שמעסיקה רבים עד היום הזה. ראוי לציין שבוב בימון פרש כליל ב- 1970 מ-תחרויות ה-א"ק כשהיה בן 24 בלבד…משום שהבין כי ההישג של 8.90 מ' שקבע אז באולימפיאדת מכסיקו 1968הוא חד פעמי ובלתי עביר ו-שביר גם בעבורו. אגב, בשלב התחרויות המוקדמות בקפיצה לרוחק נעל בוב בימון את נעלי ה-ספייקס (Spikes) של חברת "Puma"… ובשלב הגמר החליף את הפירמה ו- נעל את נעלי הספייקס של חברת "adidas"…!!! ואלה הם ההישגים גם של 7 מתחריו ההם באותו שלב הגמר ההוא של הקפיצה לרוחק ההיא לגברים באולימפיאדת מכסיקו  1968…

1. בוב בימון / ארה"ב 8.90 מ' מדליית זהב.

2. קלאוס ביר / מזרח גרמניה 8.19 מ' מדליית כסף.

3. ראלף בוסטון / ארה"ב 8.16 מ' מדליית ארד.

4. איגור טר אובנסיאן / ברה"מ 8.12 מ'. 

5. טוניו לאפיק / ברה"מ  8.09  מ'.

6. אלאן קרואולי / אוסטרליה 8.02 מ'.

7. ז'אק פאני / צרפת  7.97 מ'.

8.  אנדריי סטלמאך / פולין 7.94.

ההיסטוריה ההיא של תולדות תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968…ו- "התערבות" אותה הרוח הגבית שסייעה לבוב בימון להשיג ולזכות במדליית הזהב…היא מיסטית, מסתורית, מדהימה, ו- "אלוהית"… מעין דבר סוד בלתי מוסבר מעשה ידיו של הקב"ה מדוע אותה הרוח הגבית ההיא סייעה ו-נשבה רק בגבו של בוב בימון (ולא בגבם של שלושת הקופצים הראשונים…???), ואח"כ כאילו בהוראה אלוהית, אותה הרוח שינתה מייד את כיוונה ונשבה דווקא בפניהם של שאר המתחרים נגדו…???

ובכן, מדובר במעין תופעה מיסתורית "על טבעית" בלתי מוסברת, מפני שהיא אותה הרוח נשבה רק בגבו של אותו בוב בימון (!!!)…ואז שינתה בבת אחת את כיוונה…ונשבה בפניהם של שאר מתחריו…!!!…תופעה אקלימית ו-מזג אוויר מדהימה ומפתיעה עד למאוד מכל נקודת מבט, מכל זווית הסתכלות והתבוננות, ומכל נקודת ניתוח אקלימי יסודי של המקרה המדובר…ובכן, גם בוב בימון הצטרף לדעתי ואמונתי משכבר הימים, והיה שותף להוכחה "האלוהית" באולימפיאדת מכסיקו 1968 שאומנם אלוהים קיים…פוקח עין עלינו על כולנו, על כולם…ומתערב בכל עניין ודבר…

מוזר שאתלט אמריקני כה צעיר בשם בוב בימון, אז רק בן 22, הקדים את זמנו ב- 1968 ב- 23 (עשרים ושלוש) שנים…ואולי ההגדרה הזאת "הקדים את זמנו" איננה תופשת כלל…הוא בוב בימון ניצב שם באותה נקודת הזמן ההיא וניצל היטב לטובתו את כל ה-ווקטורים שפעלו באזור בור הקפיצה לרוחק באותה השעה ההיא של שלוש ארבעים ושש אחה"צ, באותו יום שישי ההוא של 18 בחודש אוקטובר 1968 ההוא, באותה אולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא, וקבע את שיא העולם המדהים שלו שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה…!!! בוב בימון הוא בן 78 היום…בעת כתיבת הפוסט הנ"ל…

אולם הזמן טס וחולף במהירות וגורר עימו שינויים גם בטבלאות השיאים בכל תחומי חיינו, גם במערכות הספורט…ובכן ב-תאריך ההוא של 30 בחודש אוגוסט של שנת 1991, בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל בחמישה סנטימטרים את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' שנחשב כאמור לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש, 8.95 מ' (!). השיא הזה של מייק פאואל בקפיצה לרוחק מחזיק כבר מעמד 26 (עשרים ו-שש) שנים. איש איננו מתקרב אליו.

ה-סופר האמריקני רב המוניטין דיק שאפ (Dick Schaap) כתב ב- 1976 ספר דוקומנטארי מרתק ו-פנטסטי, הקרוי, "The perfect Jump", ו-אשר מספר אודות הישגו ההוא של בוב בימון (בן 22 ב- 1968 והתנשא לקומה של 1.93 מ') שקבע 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. בספר התיעודי המעניין והמרתק הזה בן 150 (מאה וחמישים) עמודים שנקרא בנשימה עצורה אחת מגלה בוב בימון ל- סופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) גילוי אישי סנסציוני.

כך מספר בוב בימון את סודו האישי ומגלה לסופר דיק שאפ (Dick Schaap) את מה שקרה ב-לילה ההוא של לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים באותו ליל יום חמישי של 17 באוקטובר 1968… :

"…הוא בוב בימון (Bob Beamon) בילה ליל אהבהבים בחדר שלו בכפר האולימפי במכסיקו סיטי עם ידידת נפש שלו גלאדיס (Gladys), ובגד באשתו ברטה (Bertha). כשהתעורר בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 חש בוב בימון לא רק אשם מוסרית, אלא הרגיש שבגד גם ב-מאמניו שציוו על כל אתלטי המשלחת האמריקנית ללכת לישון מוקדם ו-להתנזר מ- Sex בלילה שלפני כל תחרות א"ק אולימפית חשובה במכסיקו 1968 (!). בוב בימון ניצב אז בפני משימת חייו האולימפית…! החלום שלו כשיאן עולם במקצוע הקפיצה לרוחק היה להיות גם אלוף אולימפי עטור במדליית זהב (במקצוע המדובר במקצוע הזה של הקפיצה לרוחק…), אולם עכשיו כמה שעות לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק באצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי חשב לעצמו שהוא השאיר את מדליית הזהב במיטה שלו...".

"The perfect Jump" (בתרגום לעברית : "הקפיצה המושלמת"),  הוא ספר תיעודי ייחודי, כן, מסקרן, מרשים, ו-אנושי, מעניין מאוד ומרתק מאוד, אודות ילד שנולד ב- "גטו השחור" ב-ניו יורק בשם בוב בימון, והפך לרומנטיקן חסר תקנה ולשיאן עולם היסטורי ו-בלתי נשכח במקצוע האולימפי הקפיצה לרוחק (!!!).

טקסט מסמך : שנת 1976. הסופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) כתב את הספר התיעודי – הדוקומנטארי המעניין והמרתק, וגם המפתיע, הקרוי על ידו ומטעמו : "The Perfect Jump" (!), דיק שאפ מספר על האיש, הספורטאי, והאתלט בוב בימון (Bob Beamon), מי שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.90 מ' כבר בניסיון קפיצתו הראשונה בשלב הגמר…ולכן הוא שיא עולם מפתיע…(!). השיא הזה של בוב בימון שריר וקיים גם ביום הזה של כתיבת הפוסט הנ"ל על ידי בחודש אוגוסט של שנת 2024…ו-מחזיק מעמד בטבלת שיאי ה- א"ק כבר מזה 56 (חמישים ו-שש) שנים !!!

אוסיף שוב את המילה, ואומר, "…מדהים…" !!! שום אתלט בעולם לא התקרב אליו אל שיא העולם הזה מאז שנקבע והושג בשנת 1968 באולימפיאדת מכסיקו ההיא…וגם איננו מתקרב אליו היום…!!!  פשוט מדהים וכמעט בלתי מתקבל על הדעת…!!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל בר דעת שמחשיב את עצמו לנושא משקל כבד של IQ בראשו חייבל קרוא את הספר המעניין והמרתק הזה, הקרוי, "The Perfect Jump" (!)

טקסט תמונה : חודש נובמבר ההוא של שנת 1981 ההיא. התמונה הזאת צולמה לפני 43 שנים ב- משרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אשר שכנו ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) בתפקיד מנווט, עורך, ומנהל שידורי את הספורט ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, מארח את האתלט הבריטי הנודע סבסטיאן קו (משמאל), היום נשיא ה- IAAF, ב-עת כתיבת הפוסט הנוכחי… ואז אלוף אולימפיאדת מוסקבה 1980 בריצת 1500 מ' ושיאן העולם בריצת מייל (1609 מ'). סבסטיאן קו היה יו"ר מוכשר ו-מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון בשנת 2012 (!). (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בנובמבר אירחתי אישית את סבסטיאן קו במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב- בניין הטלוויזיה ההוא  בשכונת רוממה בירושלים ההיא. מדובר באדם שחונן ב- אישיות נעלה ו-בלתי רגילה . השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ', 800 מ', 1500 מ' וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות ה-א"ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה כלהלן : "…ובכן…כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים, ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים…". בתום השיחה בינינו ירדנו לקומה ב' של הבניין שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש ההוא שלו בריצת מייל. הוא סבאסטיאן קו התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית ההיא שלו שהפכה לשם דבר בעולם כולו. צריך להבין שההישגים ההם של סבסטיאן קו על המסלול האפילו על אלה של הרץ הקובני רב המוניטין ההוא למרחקים בינוניים ,אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו"ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012… ועכשיו מכהן כ-נשיא ה- IAAF…(!). מדובר כאמור ב-סבאסטיאן קו אתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. מודל לחיקוי והערצה. 

טקסט תמונה : נובמבר 1981. אנוכי ו-סבסטיאן קו במשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. השיחה עִמו נסבה על היכולת האנושית בספורט ב-כלל ובריצות בינוניות ב-פרט, והיכן נמצא קצה גבול יכולת האדם בפעילויות ה- א"ק השונות… (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) הגיע אז בתחרות האולימפית ההיא בגמר הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968…באותה הקפיצה המכרעת ההיא…בדיוק מירבי ל-קֶרֶש הניתור בניסיון קפיצתו הראשונה בתחרות הגמר ההיא (!!!), כשמהירות ריצתו ההיא בעת הניתור ההוא הייתה מדהימה, ו- שווה ל- 10.00 מטרים בשנייה אחת (!!!)…כאמור, בסיוע הרוח ה-גָבִּית ש-נשבה ב-גבו…(!!!).

בוב בימון (Bob Beamon) נִיצֵל היטב את קרש הניתור עד תומו ואת יכולת הניתור האישית שלו, מבלי לפסול…(!), וקבע תוצאה מדהימה, חסרת תקדים, ו-פנטסטית בלתי תיאמן בימים ההם לפני 56 שנים – מרחק של 8.90 מ'…(!!!). היה מדובר כמובן בשיא עולם חדש ומדהים מכל היבט…!!!

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. זהו האתלט האמריקני בוב בימון בן 22 נוחת בקפיצה הראשונה שלו על החול ה-רך…במקצוע האולימפי בשלב הגמר של הקפיצה לרוחק…ו-קובע תוצאה מדהימה של שיא עולם חדש, 8.90 מטרים (שמונה מטרים ותשעים ס"מ !!!). שיא העולם הקודם עמד לפני הישגו הזה  של בוב בימון על מרחק של 8.35 מטרים, והוחזק במשותף ע"י בוב בימון עצמו + האמריקני רלף בוסטון + הקופץ לרוחק הסובייטי האולימפי ההוא, איגור טר אובאנסיאן. (ארכיון יואש אלרואי באדיבות IOC). 

ובכן, התוצאה המדהימה הזאת שלו, של בוב בימון, היוותה בניתור בודד אחד, שיפור של 55 סנטימטרים לשיא העולם הקודם שעמד על 8.35 מ' (בוב בימון היה שותף לו להישג הזה של 8.35 מ' יחדיו עם עוד כמה קופצים בינלאומיים אחרים…). הוא עשה זאת ב-"מכה אחת", בניסיון הקפיצה הראשון שלו בשלב תחרות הגמר ההיא במקצוע המדובר הזה, קפיצה לרוחק לגברים !!! מעולם לא קרה כדבר הזה בתולדות כל האולימפיאדות המודרניות מאז שנת 1896…

אולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא הפכה ברגע אחד קסום, מדהים, ובלתי צפוי לפנינה ול-מרקחה…!!!  השופטים במקצוע הזה של הקפיצה לרוחק במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 בדקו שוּב ושוּב את סרט המדידה שלהם ב-בור הקפיצה לרוחק ההוא, בטרם אישרו סופית ו-רשמית את התוצאה 8.90 מ' ההיא שהעניקו ל-בּוֹבּ בִּימוֹן ההוא שיא עולם ו-מדליית זָהָב !!!. כאמור שיפור של 55 סנטימטרים לשיא העולם הקודם שהיה 8.35 מטרים…שהיה שייך לו ולקופץ לרוחק הסובייטי איגור טר אובנסיאן  

ובכן, שיא העולם המדהים ההוא 8.90 מ' של בוב בימון בקפיצה לרוחק החזיק מעמד 23 שנים תמימות, מ- 1968 ו-עד התאריך ההוא של ה- 30 בחודש אוגוסט של שנת 1991… ו-אז הופיע ו-קבע האתלט האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) תוצאה של שיא עולם חדש, 8.95 מטרים (!). שיאו העולמי הזה של מייק פאואל, 8.95 מ', אשר הושג ונקבע לפני כ-33 שנים…שריר וקיים גם ב-עֵת מחקר, חיבור, ו-כתיבת הפוסט הנוכחי הזה על ידי, הקרוי, פוסט מס' 1256 (!).

בינתיים מדובר בעשרות שנים שחלפו…וטרם נראה שום מועמד פוטנציאלי באופק בכל רחבי תבל אשר מסוגל ויכול לקפוץ רחוק יותר מעבר לשיא העולם הוותיק ו-הנוכחי הנ"ל הזה, 8.95 מ' של האמריקני מייק פאואל…כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

רשימת הפוסטים של יואש אלרואי. עכשיו עולה לאוויר ביום שישי של 9 באוגוסט בשנת 2024 פוסט מס' 1256 שלי. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

מבוא קצר. ערוץ הספורט הטלוויזיוני הישראלי מחזיק אומנם בזכויות השידורים האולימפיות של משחקי פאריס 2024 אולם הוא ירוד ו-כושל מכל בחינה והיבט של הוצאה לפועל את השידורים האולימפיים הישירים עבור הצופים במדינת ישראל הנוגעים ל-ענפי הספורט האולימפיים הראשיים ה- א"ק, ההתעמלות, והשחייה (!). שדרני מקצועות הספורט האולימפיים הראשיים של ערוץ הספורט ובראשם מירי נבו הם כישלון מוחלט. מרבית הציבור הישראלי איננו מוּדָע ל-דַלוּת השידור האולימפי הטלוויזיוני ש-ערוץ הספורט הישראלי מנפק, מעביר, ומספק לו בחודשים יולי ואוגוסט של שנת 2024…גם מפני שאין לו כל יֶדַע, קֶשֶר, מידע, ו-הבנה טלוויזיוניים המאפשרים לו את יכולת ה-השוואה מטעמו עם השידורים האולימפיים הישירים ש- מובילות למשל עבור צופיהן רשת הטלוויזיה ה- BBC באנגליה ו-רשת הטלוויזיה NBC בארה"ב…!!! ציבור הצופים הישראלי מקבל שירות טלוויזיוני ירוד ברמה נמוכה מטעמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…ו-יוצא מוּפְסָד…!

ל-ערוץ הספורט מס' 55 של מדינת ישראל יש את הכסף והממון כדי לקנות את זכויות השידורים הטלוויזיוניות האולימפיות מ- International Olympic Committee (הוועד האולימפי הבינלאומי) כדי לשדרם לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל…אולם הוא ערוץ 55 על שלל שדריו ובראשם השדרנית הכושלת מירי נבו…נעדר ידע וכישרון ברמה גבוהה (לרבות חסרונות השכלתיים רבים בתחומי המתמטיקה והפיזיקה, ובתחומי האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם גברים ונשים…) ואין לו את כוח האָדָם הדרוש והמתאים כדי ל-שדר ישיר את האירועים האולימפיים המגוונים, הדרמטיים, המעניינים, והמסקרנים – ל-שוֵוק, להסביר, ולנתח את הנתונים הביצועיים מהיבטים מדעיים…וכך להעביר אותם לציבור הצופים שלו במדינת ישראל…חוץ ול-מעט מ- מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק המוכשר ורב הידע של ערוץ הספורט מס' 55 ב- ממיר. בפירוש מדובר בפרשן טלוויזיה ברמה גבוהה (!). אולם גם הפרשן מולי אפשטיין לוקה בחסר לצידה של שדרנית ה-א"ק המובילה והכושלת שלו מירי נבו בעמדת השידור הטלוויזיונית המשותפת שלהם ב-אצטדיון בפאריס בחודש אוגוסט של שנת 2024 שנושאת עימה את התווי (-)…מולי אפשטיין בעל הידע המחזיק בסימן (+) נמוג לידה של השדרנית הכושלת שלו…והופך לחלשלוש…מירי נבו ומולי אפשטיין מגשימים יחדיו את ההיגיון המתמטי שקובע כי בכל פעולת חשבונית פשוטה ומסובכת כאחת…של כפל וחילוק, הרי ש-מינוס מנצח פלוס… (!).

אם להשתמש במשוואה אנושית הגיונית ולצידה הסבר מתמטי לא מורכב ו-פשוט בפוסט הנוכחי הזה מס' 1256…הרי ש-מולי אפשטיין הוא פלוס (+)…מולי אפשטיין הוא זה היושב לצידה של המובילה הטלוויזיונית שלו מירי נבו ש-היא מינוס (-)…ובכן, בכל פעולה ומציאות מתמטית פשוטה (וגם מורכבת), (-) מביס ומנצח (+)…ו- כך גם כאן בפאריס האולימפית בקיץ 2024…ה (+) מולי אפשטיין הוא פרשן א"ק טוב שהופך למין עֶבֶד ו-הולך במידה לא מועטה ל-איבוד מול אותו ה (-) הטלוויזיוני הקרוי מירי נבו…(!). אנוכי כותב כאן את דעתי הפרטית שלי…

מזה זמן רב הגעתי למסקנה הזאת מכל זווית של התבוננות והאזנה למירי נבו – כי צוות השידור הטלוויזיוני ההוא של תחרויות ה-א"ק (אתלטיקה קלה) האולימפיות ההן…אחד מ-ציוותי שידורי ה- א"ק שלי בימים ההם שחלפו לבלי שוב…ה-שַדָּר הנפלא נסים קיוויתי ז"ל ולצידו הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל, ומאיר איינשטיין ז"ל (יחדיו כאמור עם ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל), האפילו ומאפילים ו-שמִים בכיס הקטן שלהם את הצוות הנוכחי של שידורי ה-א"ק הטלוויזיוניים בשנת 2024 המשודרים ב-ערוץ 55, ואשר מורכב מהשדרנית המובילה ה-מגוחכת מירי נבו + הפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין שמאפיל על המובילה שלו ו- "מעלים אותה" לחלוטין מהתמונה ומפס הקול…(!).

מדובר ב-עליבות טלוויזיונית…(!). מולי אפשטיין הוא פרשן טלוויזיה טוב בתחום שידורי ה- א"ק אך השדרנית המובילה שלו גוררת אותו לרמה הירודה שלה ומאפילה עליו…מכל היבט מתמטי ידוע ש (-) מביס ומנצח (+)…

ד"ר גלעד וויינגרטן אדם יקר, איש של אמת…ובעל נוכחות ו-אישיות דומיננטית, הוגנת, ו-ערכית בן 86…(!!!) נעלם זה מכבר…ו-משום מה…ממסכי ערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל…חסרונו של הפרשן גלעד וויינגרטן מורגש היטב…! אוסיף ואומר: כמה חבל…!!! לי הוא חסר מאוד…!

הערה ו-שאלה אחת מתוך 1000 ל-שדרנית מירי נבו ולמנהלים שלה…כלהלן : שלל הפרטים הספורטיביים, ולצידם ה-האינפורמציה והמידע האנטומיים והפיסיולוגים הנוגעים למקצוע הקפיצה במוט לגברים ונשים, חייבים להיאמר ולהינתן ע"י השדרנים לצופיהם :…למשל, מהו אורך המוט הנוכחי בתחרויות הקפיצה במוט לגברים ונשים…? מאיזה חומר עשוי המוט העכשווי…? מהו עוביו והמשקל של המוט העכשווי…? מהי מידת הגמישות של ה-מוֹטוֹת הנוכחיים בהשוואה למוטות הֶעָבָר…? מהו אורכם…? מהו קוֹטְרָם…? מהו משקלם…? ו-כו'…מדוע אם כך לא נמסרו לצופי הטלוויזיה פרטים אודות תולדות מכשירי מוטות בעבר ובהווה, מאיזה חומר היו עשויים אז מוטות העבר, מה היה משקלם, ומה הייתה מידת גמישותם החומרית אם בכלל בעת ההיא…? וגם…האם מוֹטוֹת הנוכחיים בקפיצה במוט עשויים מ-מתכת ו/או ש-הם עשויים מ- פלסטיק ו/או מ- מ-עֵץ…ו-אם מעֵץ…אזי איזה סוג של עֵץ ("בּמבוק" ו-כו'…) ??? מירי נבו היא שדרנית א"ק מגוחכת שגוררת עימה לתהום הטלוויזיוני גם את הפרשן מולי אפשטיין…

מולי אפשטיין הוא איש בעל ידע רב במקצוע ה- א"ק אולם הוא נחשף ל-פתע כ-פרשן א"ק דַל, עני, חלשלוש, דָהוּי, וכמעט הולך בַּטֵל, הופך למומחה רָפֶה, ו-הולך ל-איבוד בעמדת השידור ליד ו-מול נוכחותה הטלוויזיונית המגוחכת של השדרנית המוֹבִילָה שֶלוֹ, מירי נבו… ! מולי אפשטיין הפרשן שגייסתי בשנים ההן והצבתי אותו אז בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ליד שדר ה-א"ק המוביל מאיר איינשטיין ז"ל הוא איננו אותו מולי אפשטיין שיושב סמוך לשדרנית הכושלת מירי נבו…אנוכי מבקש להדגיש כאן שזאת היא דעתי הפרטית…לא עשיתי ולא ערכתי משאל עַם בעניין הנ"ל… 

הערה : חלק מ-שאלות המידע הנ"ל האלה הופנו אליי טלפונית ע"י כל מיני צופים שאינני מכירם כלל…אולם הם זכרו את שמי…יואש אלרואי בן יותר מ- 86… והשיגו את מספר הטלפון שלי…

ה-שדרנית ה-מובילה והכושלת של ערוץ 55 את תחרויות ה-א"ק האולימפיות מירי נבו, התעלמה לחלוטין ממסירת פרטים אישיים אודות המידות הגופניות של קופצי וקופצות המוט השונים, גובה ומשקל, ומהירות ההרצה שלהם ושלהן…כשהם והן נושאים עימם את המוט בעת ההרצה לעבר בור הקפיצה…(!) לא נמסרה על ידם מטעמם של מירי נבו ו-מולי אפשטיין שום אינפורמציה הנוגעת ומתייחסת ל-חשיבות מהירות ההרצה של קופצי וקופצות המוט על המסלול לעבר הרף…ותקיעת המוט בנקודת הניתור ו-ההתרוממות שלהם מעלה תוך כדי אחיזת האתלט/ית במוט…ולא נמסרה והועברה לצופים שום מידע המסביר את חשיבות יצירת ופיתוח הכוח האופקי – מהירות ההרצה של האתלטים הקופצים לעבר מקום הניתור לקראת "תקיעתו" של המוט בקרקע…ו-"תרגום" אנרגיית ההרצה האופקית של הקופצים והקופצות לקראת הרף – והפיכתה ל-אנרגיה אנכית בסיוע המוט (!)…אנרגיה שאמורה להכשיר את התנועה המורכבת של גופם העולה ומטפס בחלל האוויר (בסיוע המוט – במטרה ל-רָחֵף מעל ה-רָף מ-בלי ל-הפיל אותו…!!!

רן מלובני ו-מירי נבו שדרני ה-א"ק הטלוויזיוניים הנוכחיים המובילים של ערוץ 55 בכבלים הם חלשים מאוד ו-כושלים בתחום…שניהם נטולי ידע ולו מינימאלי ב-תורת המתמטיקה והפיסיקה של כלל מקצועות ה- א"ק על המסלול ובשדה…!!!ו-צריך להדגיש…גם בתחום תורת הקפיצה במוט לגברים ונשים… מאיר איינשטיין ז"ל שלי ונסים קיוויתי ז"ל שלי, שמים את שני הנ"ל מ-ערוץ 55 בכיס הקטן שלהם… 

מירי נבו היא מראש מסומנת כ-"מינוס טלוויזיוני" מגוחך ואשר מכניעה ללא כל קושי את הפרשן – שדר שלה רן מלובני…שאמור להיות ל-ידה "פלוס טלוויזיוני" בתחום שידורי ה-א"ק המדוברים…!!! אולם הוא כמותה דַל מאוד, חלש מאוד, ורפה מאוד (!).

מזלה הגדול של מירי נבו של-יד השדרנית המובילה הכושלת הזאת בעמדת השידור באצטדיון ה- א"ק בפאריס – הוּצָב פרשן מומחה בעל ידע נרחב בתורת ומדע ה- א"ק, ידע ומומחיות הנשענים על הבנת תורות המתמטיקה וה-פיסיקה + תורות האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם (הנוגעים ישירות לכלל ביצועי האתלטים והאתלטיות, והוא קרוי ב-שם מולי אפשטיין…!

אבל…ויש אבל…מולי אפשטיין הוא פרשן רב ידע ורב השכלה בתחום ענף ה-א"ק ואנטי תזה מול ו-לעומת השדרנית המובילה שלו מירי נבו…אולם הוא בעל אישיות מיקרופון וותרנית ו-כנועה, ומצטייר כ-רוֹפֶס על ידה…מירי נבו היא שדרנית א"ק נבובה, פטפטנית, נטולת ידע, ומייצגת רמה טלוויזיונית כוללת ירודה מאוד מכל היבט ספורטיבי ומכל היבט מתמטי – פיסיקאלי…אבל ואולם ואף על פי כן היא מי שה-מיקרופון שלה מכניע ב- Knock OUT את הפרשן ה-כנוע שהצמידו לה, וקוראים לו, שמואל אפשטיין ומכנים אותו "מולי…חבל לי עליו…!!! מדהים לדעת שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משלם מיליוני דולרים תמורת זכויות השידורים הבלעדיות שהוא רוכש הקשורים ונוגעים לאירועי הספורט השונים בארץ ובעולם…אולם הוא איננו מצליח לאתר שדרן ו/או שדרנית מובילים ברמה של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין (שניהם ז"ל) בזירת ה-א"ק הטלוויזיונית…!?!?!? בלתי מתקבל על הדעת…  

אשאב ו-אומר את הטקסט הזה: מירי נבו בעלת משקל טלוויזיוני קל ליד הפרשן מולי אפשטיין בעל משקל כבד בתחום, רחוקה מאוד מרמתו של הפרשן הצמוד שלה…היא חלשה מכל היבט ו-איננה מצליחה למלא את תפקידה כשדרנית מובילה של תחרויות ה-א"ק האולימפיות באולימפיאדת פאריס 2024…(!). פשוט, אין לה את זה…היא חסרת ידע וכישרון…(!). 

ערוץ 55 כשל לחלוטין בשידורים הישירים שלו את תחרויות ה-א"ק לגברים ונשים שנערכו והתקיימו באולימפיאדת פאריס 2024…! אנוכי מביע כאן פליאה גדולה כיצד מנווטי ערוץ הטלוויזיה מס' 55 בכבלים שמשלמים הון עתק עבור זכויות השידורים האולימפיות, מתירים לשערורייה הזאת להתחולל על המסך שלהם באין מפריע ומציבים ליד מיקרופון ה- א"ק שלהם שדרנית כל כך חלשה ועגומה שאין לה צֵל של ידע במתמטיקה, פיסיקה, אנטומיה, ו-פיסיולוגיה…יסודות מדעיים שמרכיבים את סך יכולתם הגופנית הביצועית של האתלטים והאתלטיות במסלול ובשדה…!!! מירי נבו היא שדרנית טלוויזיה כושלת בתחום המדובר של השידורים הישירים של תחרויות ה-א"ק האולימפיות בערוץ הספורט…בושה וחרפה אחת גדולה !!!

ברור שאין שום מקום להשוואה בין צוות שידורי ה-א"ק המצוין ההוא בראשות נסים קיוויתי ז"ל + מאיר איינשטיין ז"ל + ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל לבין צוות שידורי ה-א"ק הנוכחי והירוד של ערוץ 55 בראשותה של מירי נבו המגוחכת באולימפיאדת פאריס הנוכחית של קיץ 2024…(!). יחד עימה נופל גם הפרשן שלה מולי אפשטיין ש-מוכר את כבודו הטלוויזיוני ואת אישיותו התקשורתית תמורת נזיד מיקרופון…כמה ומה חבל…(!) ראשית דבר על צופיו הטלוויזיוניים וגם עליו…  

ובכן, אולימפיאדת פאריס 2024 הפכה את את ערוץ 55 הישראלי ל- מגוחך, עלוב, דל, ו-פתטי…אולם זכויות השידורים בתוככי מדינת ישראל הם רק שלו…הפרשן מולי אפשטיין איננו יכול להציל את המצב לבדו…והופך יחדיו עימה עם מירי נבו ל-כושל ואיש חסר ביטחון…אין שום מקום להשוואה מקצועית בין צוות שידורי ה-א"ק המוכשר והמצליח רב הידע הוותיק ההוא שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, נסים קיוויתי ז"ל + ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל, לבין צוות ה-נֶפֶל האולימפי הנוכחי של ערוץ 55 המדובר, מירי נבו + מולי אפשטיין…

אתלטיקה קלה (א"ק) ברמה הגבוהה שלה איננה רק ספורט…א"ק היא מדע ו-עולם חיים עשיר רווי ו- מלא מתח של עשייה ושיאים…(!). א"ק היא ענף מדעי מורכב ו-מסובך שהביצועים התנועתיים על המסלול ובשדה של הספורטאים והספורטאיות הנוטלים בו חלק…רוויים ו-מושתתים לא רק על הכישרון גופני הטבעי (אנטומי ו-פיסיולוגי) בו ניחנו האתלטים והאתלטיות בכל רחבי העולם…אלא מתבססים גם על ידע, היגיון, וחוכמה בתחומי המחשבה וה-היגיון המתמטיים, הפיזיקאליים, והכימיים הטמונים בפוטנציאל ו-יכולת התנועה האנושית המורכבת (!)…שהם האתלטים והאתלטיות ומאמניהם – ן, האלה אוצרים ב-שיכלם וב-כישרון התנועתי של גופם…  (!).

העיסוק במקצועות ה- א"ק על כל גווניה ומקצועותיה במסלול ובשדה…מחייב את המאמנים וחניכיהם להתמצא היטב ב-תורות האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם וגם בתורות המתמטיקה, הפיסיקה, והכימיה המגדירים היטב את יעילות ביצוע התנועה האנושית המורכבת ב-כל מגוון שלל מקצועות ה-א"ק…כאמור על המסלול וגם בשדה…!!!     

ביצועיהם של האתלטים והאתלטיות הרבים ו-גם המתעמלים והמתעמלות הרבים והשונים על המסלול ובשדה ועל מכשירי ההתעמלות, נשענים, נוגעים ישירות, ומתבססים על החוקים המרכיבים את תורות ה-מתמטיקה והפיסיקה ואשר קשורים קשר בל יינתק לביצוע יעיל של התנועה האנושית הספורטיבית (בפרט) במקצועות השונים על המסלול ובשדה…ו-גם בכלל בכל תחומי חיינו…!!!

פעילותם המורכבת, המסובכת, והמסוכנת של המתעמלים והמתעמלות בשדות ההתעמלות האולימפית מחייבת פרשנות וניתוח ספורטיביים הרבה יותר איכותיים מאלה שמספק ערוץ 55 הכושל לצופיו הרבים…!!! פעילותם האינטנסיבית של הספורטאים והספורטאיות בזירות ההתמודדות הספורטיביות השונות נשענת לא רק על תורות המתמטיקה והפיסיקה אלא גם על תורת הכימיה…!

פרשני הספורט וה-א"ק כמו וברמה של ד"ר גלעד וויינגרטן (הוא חסר מאוד כעת בתמונה האולימפית הנוכחית) ו-גם למרות הטקסט החריג הנ"ל, הרי ש-גם מולי אפשטיין, הוא בבחינת "יהלום טלוויזיה" עבור קהל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל…אולם הוא נמנה על חבורת ידענים בודדים מידי…ו-מעטים מידי…! כשאתה מאזין לשידורי ה-א"ק וההתעמלות הישירים האולימפיים הנוכחיים של ערוץ הספורט מס' 55 אתה מבין עד כמה מירי נבו היא שדרנית טלוויזיה חובבנית ו-מגוחכת (בתחום הנדון…), ולא רק היא…גם החלק הנוסף המהווה את שאר הקולגות שלה…אלה שמחזיקים ומחזיקות במיקרופונים…

לא ניתן אז בימים ההם, וגם בלתי אפשרי היום להיות פרשן ו/או פרשנית טלוויזיה בענפי הספורט האולימפיים המרכזיים א"ק + התעמלות ספורטיבית (להבדיל מהתעמלות אומנותית) + שחייה מבלי להיות בקי באופן מוחלט בידע מקיף קונקרטי של תורות המתמטיקה + הפיסיקה + הכימיה + האנטומיה + הפיסיולוגיה…ולבטח אלה ה-קשורות קשר הדוק בל יינתק ל-כלל הביצועים האנושיים ב-ענפי הספורט הרשומים לעיל…!!!

פוסט חדש מס' 1256. במרכז פוסט מס' 1256 עומד סיפורו ה-דרמטי, ה-מְהָמֵם, וה-מוּפְלָא ההוא של האתלט ו-הקופץ לרוחק האולימפי ההוא האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) ההוא באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא…אירוע אולימפי שהתרחש לפני 56 שנים אולם נותר בלתי נשכח…

בוב בימון הוא מי שזכה במדליית הזהב במקצוע הקפיצה לרוחק ל-גברים באולימפיאדת מכסיקו ההיא שהתקיימה ונערכה במכסיקו סיטי בחודש אוקטובר של שנת 1968 לאחר שקבע אז במשחקים האולימפיים ההם הישג מדהים ו-שיא עולם חדש ו-פנטסטי של 8.90 מ' (!). שיא העולם הזה של בוב בימון בקפיצה לרוחק החזיק מעמד 23 שנים…ואז זה קרה שוב…

ובכן…"אין גבול ליכולת האדם בספורט…", הייתה סיסמא כנה ונכונה בעבר וגם מדויקת עכשיו לפי שעה…אותו מייק פאואל עשה זאת בחודש יולי של שנת 2021…כשקבע אז תוצאה של 8.95 מטרים !!!

ובכן…ב-שיא העולם הנוכחי בקפיצה לרוחק ל-גברים, 8.95 מ' – מחזיק האתלט האמריקני מייק פאואל (Mike powell) !!! מייק פאואל שיפר את שיא העולם של בוב בימון בחמישה סנטימטרים…ו-קבע את שיא העולם הנ"ל הנוכחי ו- העכשווי שלו 8.95 מ' בקפיצה לרוחק לפני קצת יותר משלוש שנים, ב-חודש יולי של שנת 2021…(!).

אודות הקופץ לרוחק האמריקני מייקל פאואל, שיאן העולם הנוכחי בקפיצה לרוחק… וההיסטוריה הספורטיבית שלו.

הקופץ לרוחק האמריקני מייקל אנתוני פאוול (Michael Anthony Powell) נולד ב- תאריך של ה- 10 בחודש נובמבר של שנת 1963. מייקל פאואל הוא אתלט עבר אמריקאי שהיה פעמיים רצופות אלוף עולם בקפיצה לרוחק בשתי אליפויות העולם ב-א"ק : ב-טוקיו / יפן בשנת 1991 וב- שטוטגרט / גרמניה בשנת 1993). מייק פאואל היה פעמיים ברציפות סגן אלוף אולימפי בקפיצה לרוחק, באולימפיאדות סיאול בשנת 1988 ובאולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992). מייקל פאואל הוא כאמור שיאן העולם הנוכחי בקפיצה לרוחק מאז חודש אוגוסט של שנת 1991.

באליפות העולם ב- א"ק שנערכה בטוקיו בירת יפן בשנת 1991 זכה אז מייק פאואל במדליית זהב בשיא עולם חדש של 8.95  מטרים (!), ובכך שבר כאמור את שיא העולם בקפיצה לרוחק שנקבע על ידי בן ארצו בוב בימון 23 שנים קודם לכן, ואשר קפץ למרחק ל 8.90 מ'. בתחרות באליפות העולם בטוקיו ב- 1991, ניצח ו- גבר על בן ארצו המפורסם בעל שֵם ו-מוניטין עולמיים קרל לואיס, אשר קפץ למרחק של 8.91 מטר בסיוע רוח גבית, (ו-8.87 מטרים ללא רוח גבית…). במדליית הארד זכה לארי מיריקס בתוצאה של 8.42 מטרים. בשנה ההיא של 1991 זכה מייק פאואל בפרס ג'יימס סאליבן המוענק לספורטאים אמריקנים, וכן נבחר לאישיות השנה בספורט (אישיות שאינה בריטית) מטעמה של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC.‏

באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכה פאואל פעם נוספת במדליית כסף בקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.64 מטר, אחרי קרל לואיס (8.67 מטר) ולפני בן ארצו ג'ו גרין (8.34 מטר). באליפות העולם שנערכה ב- שטוטגארט ׂ/ גרמניה ב-שנת 1993 זכה מייקל פאואל במדליית ה-זהב בקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.59 מטר, לפני סטניסלב טרסנקו מ- רוסיה שהשיג תוצאה של 8.16 מטר, ו-לפני וויטלי קירילנקו מ-אוקראינה שקפץ למרחק של 8.15 מטר. בכך הגן מייקל פאואל על תוארו. באליפות העולם שנערכה בגטבורג שבשוודיה ב-1995 זכה מייקל פאואל במדליית ה-ארד בקפיצה לרוחק כשקבע תוצאה של 8.29 מטר. הוא דורג במקום השלישי אחרי איוון פדרוסו מקובה (קבע 8.70 מטרים וזכה במדליית הזהב) ואחרי ג'יימס בקפורד מג'מייקה (קבע הישג של 8.30 מטר). באולימפיאדת אטלנטה (1996) הוא מייקל פאואל סיים במקום ה-חמישי בקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.17 מטר  והודיע אז על פרישתו מהמסלול ובור הקפיצה לרוחק. ב-שנת 2001 שב מייקל פאואל להתאמן כדי להתחרות באולימפיאדת אתונה שנערכה בשנת 2004), אך לא צלח את מבחני הכניסה לנבחרת האולימפית של ארצות הברית. מייקל פאואל שימש כפרשן ספורט של אולימפיאדת בייג'ינג (2008).

שיא העולם הקודם ל-גברים בקפיצה לרוחק עד שנת 1968, בטרם קפיצתו האולימפית המזהירה ההיא של בוב בימון באולימפיאדת מכסיקו 1968 עמד על 8.35 מ'…(!). בשיא העולם הקודם ההוא של 8.35 מ' החזיקו ב-משותף בוב בימון עצמו והאתלט הסובייטי ההוא אִיגוֹר טֶר אובנסיאן.

כאמור, בשיא העולם הנוכחי, 8.95 מ' בקפיצה לרוחק, מחזיק לבדו האתלט האמריקני מייק פאואל.

כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-מחבר, וה-כותב יואש אלרואי.  

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. כל הזכויות שמורות לכותב והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1256 : הועלה על ידי שוב לאוויר ביום שישי – 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024. פוסט מס' 1256. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא ואת רשות השידור ההיא. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשית דבר : להלן, סיפורו של האָצָן והקופץ לרוחק האמריקני שיאן העולם גֶ'סִי אוֹאֶנְס / Jesse Owens באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 (חלק 5) ובהשתתפות שני קופצים לרוחק אמריקניים נוספים אף הם שיאני עולם רָאלְף בּוֹסְטוֹן (Ralph Boston) ו- בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) + מייק פאואל (Mike Powell) שיאן העולם הנוכחי בקפיצה לרוחק לגברים. ההיסטוריה של התפתחות שיאי העולם בקפיצה לרוחק לגברים וגם מורשתו הספורטיבית הבלתי נשכחת של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ספורטאי אמריקני דָגוּל עד למאוד בתחום מקצוע ה- א"ק. פוסט מס' 1256. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי. 

דברי הימים מ-נבכי העבר. פוסט חדש מס' 1256 : הועלה על ידי לאוויר ביום שישי – 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

ל-הלן חלק מרשימת ה-צל"שים הטלוויזיוניים ההם שהעניקו, כתבו, רשמו ו-חלקו לי בימים ההם מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לדורותיה בימים ההם, והיו"רים של רשות השידור ההיא בשנים ההן שחלפו לבלי שוב. אוֹצָר הצל"שים ההוא שהם העניקו לי – לא הלך לאיבוד בזמן שחלף מאז…הוא נשמר… (!).

טקסט מסמך : שנת 2000 ההיא. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההיא בימים ההם מר גיל סמסונוב, נפרד ממני ואומר את דברו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. זהו מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות דאז יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. יאיר שטרן יוותר עבורי לנצח איש יקר, מנהיג שידור, ואדם ברמה הגבוהה ביותר מכל היבט…!!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פֶּתַּח דָבָר מְ-נִבְכֵי הֶעָבָר…כל הזכויות שמורות לכותב והמחבר יואש אלרואי. 

שֵם סדרת הספרים בת 87 (שמונים ושבעה) כרכים שאנוכי חוקר וכותב מאז שנת 2002, קרויה : "פסגת ה-יכולת ה-אנושית ו-התפתחות חזון טכנולוגיית הטלוויזיה בעולם ובארץ". 

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר הזה והסדרה בעלת כרס עבה שמכילה בתוכה 13 כרכים, קרויה על ידי ומטעמי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

13 הכרכים דנים בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני ההוא פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") והם נמשכים ללא הפסק עד עצם היום הזה של 8 בחודש אוגוסט של שנת 2024…(!). אולם אנוכי מבטיחכם נאמנה כי אנוכי עומד כעת ממש לפני סיום המשימה המורכבת והמסובכת ארוכת השנים…קוראיי היקרים, עוד קצת סבלנות…(!).

כל תורות מקצועות ה- א"ק וביצוען על המסלול ובשדה נשענות על מדעי המתמטיקה והפיסיקה…! ועל מדעי האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם…!

הפוסטים הללו נחקרים ונכתבים על ידי מאז חודש אוקטובר של שנת 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של המונח והמושג המלא "World Broadcasters Meeting") שנערכה אז בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת SOBO (ראשי תיבות של המונח האולימפי- טלוויזיוני ("Sydney Olympic Broadcasting Organization") מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו ניצב בראש קבוצת SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שילטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר רב הכרכים, הקרוי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני כ- 20 שנים, 13 ספרים, ו- 170000 (מאה ושבעים אלף) עמודי מחשב. אנוכי כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2025 מקסימום ב- 2026.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי אודות מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, הקרויה "שידורי טלוויזיה…" :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"…אנוכי מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם ל-הָסֵב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא ונשאה פרי…". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע, אמר, והדגיש היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu נולד ב- 1921 ומת ב- 1978), מי שהיה מאמן נבחרת הנשים ההיא של יפן בכדורעף שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964.

הירופומי דאיימטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת של ברזל ופלדה…(!). מסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על כס המאמן קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה, "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת המוקפדת של בני יפן. תיעוד של אדם מאמן ספורט שנראה כנטול רגשות, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת של כדורעף הנשים ביפן.

5 ביוני 2003 הוא תאריך בלתי נשכח עבורי, מפני שהוא היה יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי ההוא (הייתי אז בן 65). אימצתי אל ליבי את טקסט דבריו של היפני מר הירופומי דאיימטסו. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי להם תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי כל הזמן לחתור לעבר ה-ניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה – ערוץ 1 ההוא והמנכ"לים של רשות השידור ההיא ב-עת 32 שנות עבודתי ההן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…!

אנוכי כבר בן יותר מ- 86…אושרי האמיתי המשפחתי והמקצועי שלי, נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי ה-כֵּנִים ו-הממושכים למען משפחתי ו-למען השידור הטלוויזיוני הציבורי ההוא במדינת ישראל לא היו לשווא…(!). אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא בכל רמ"ח אבריי מ-קדמת דנא. נולדתי כ-איש טלוויזיה בקיץ 1971 בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, בחטיבת הספורט ההיא שניהלו שני אנשים מוכשרים דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל, ו-שם נשארתי במשך כל חיי הטלוויזיוניים (!). שניהם היו החונכים הבלתי נשכחים שלי בימים הרחוקים ההם (!). שניהם היו ונותרו אבותיי הטלוויזיוניים היקרים…(!). לעד (!).

הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי, בכל נשמתי, ו-בכל כוחי הרוחני והפיזי (!). עבודתי במחלקת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לצידם של דן שילון יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל + נסים קיוויתי ז"ל מאז קיץ 1971 ההוא, הייתה עבורי ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר (!). היא היוותה את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר שלה בדרכה הציבורית (!). סדרת הספרים שאנוכי חוקר וכותב, קרויה על ידי ומטעמי בשם הכותרת  "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עבי הכרס עומדת על סף סיום בטרם הוצאתה לאור…דנה בכך בנושא הזה של התפתחות שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בארץ ו-בעולם הרחב (!).

חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אותה ייסדו והקימו דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל ב-שנים ההן של 1968 ו- 1969.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אז בקיץ 1971 לפני 55 שנים להיות עריסת העיתונאות האלקטרונית שלי וגם מיטת השדה הטלוויזיונית שלי. שם נבראתי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מַתתי…היו לי בימים ההם בשנים ההן שני מורים ומחנכי טלוויזיה מצוינים ודגולים בלתי נשכחים : דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל. 

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. קיץ 1971. זהו דן שילון יבד"ל (בן 31, בתמונה) אדם ומנהיג שידור בלתי נשכח כן, יישר דרך, ו-דגול בעל ידע טלוויזיוני – עיתונאי עצום ורב ערך (!). דן שילון היה המנהל הראשון של מחלקת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ו/או כפי שכונתה בפי העם בימים ההם, "הטלוויזיה הכללית" (!). (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש מס' 1256 : הועלה לאוויר ביום שישי – 9 בחודש אוגוסט של שנת 2024.  כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. קיץ 1971. זהו אלכס גלעדי ז"ל (בן 29 בתצלום ) ה- סגן של דן שילון והעורך של תוכנית הטלוויזיה הפופולארית ההיא שהייתה קרויה, "מבט ספורט" (!). אלכס גלעדי היה החונך הראשי שלי במחלקת הספורט ההיא בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה ההיא…(!). אלכס גלעדי ז"ל איש מוכשר ובעל חזון ו-מעש, הוא גדול אנשי התקשורת והטלוויזיה ו/או לפחות מהגדולים ביותר שבהם – בארץ וגם בעולם – שפגשתי בכל ימי חיי בארץ וגם ברחבי תבל…(התמונה הוענקה לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 ב- חודש דצמבר של שנת 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 44 שנים בעת חיבור, כתיבה, ותיעוד הפוסט הנ"ל.

אלכס גלעדי ז"ל (מימין, בטרם מעברו לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBCׂ) ואנוכי (משמאל, בטרם נכנסתי לנעליו הגדולות כמנווט ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…). אנוכי חושב ש-אלכס גלעדי ז"ל הוא איש הטלוויזיה המקומי והבינלאומי המוכשר והגדול ביותר שפגשתי בימי חיי, בארץ ו-גם בחו"ל.

(התמונה הזאת צולמה במלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח וניתנה לי באדיבות מר רודולפו כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשך עשור שלם בשנים 1980 – 1971 שימשתי כתב – עורך, מפיק, ושַדָּר. שלוש שנים הייתי העורך של תוכנית הספורט לנוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". שימשתי גם עורך "משחק השבוע", ואח"כ עורך קבוע במשך שנים של ספינת הדגל "מבט ספורט". התוכנית היוקרתית והפופולארית הזאת שודרה שש עשרה שנה ברציפות מ- 1968 ועד 1984 בכל מוצאי שבת. ככתב ועיתונאי שטח, ניתנו לי אין ספור הזדמנויות לשרטט גלריה ענקית של דמויות, אישים, אירועים, קבוצות ונבחרות, ולתעד תחרויות ומאבקים כמעט בכל ענפי הספורט בארץ ובעולם. סופם היה ידוע מראש והורכב תמיד משני ווקטורים של שמחת הניצחון ותוגת ההפסד. דן שילון ואלכס גלעדי העניקו לי את חֵירוּת העשייה. סרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמשת עד היום אכסניה למֵאות רבות של כתבות, תוכניות, וסרטים תיעודיים שלי שהפקתי, עשיתי, כתבתי, ערכתי, ו-ביימתי (!).

יותר מ- 20 שנה ניהלתי, ניווטתי, ו-הנהגתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, בארץ ובעולם (!). ב- 29 בנובמבר 1980 מייד לאחר עזיבתו של אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לקריירה סנסציונית חסרת תקדים ברשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC, ביקשו אותי שלושה אנשים מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל- להיכנס לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי וליטול לידי את התפקיד רב האחריות של מנהל מחלקת הספורט. ההתכנסות המרובעת ההיא התקיימה בלשכת המנכ"ל הישנה בבניין "החוטים" של רדיו "קול ישראל" בשכונת רוממה בירושלים לפני שנות דור וחצי. לפני 45 שנים. שלושתם דיברו בקול אחד. הם קראו לי בשמות שונים : דן שילון קרא לי תמיד בשם המלא שלי "יואש אלרואי…". אלכס גלעדי קרא לי תמיד בשם "יואשיש"… שניהם יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא טוביה סער שחו לי אז, את הטקסט הזה כלהלן : "…יואש אלרואי, אתה האיש הטוב ביותר העומד לרשותנו. אנחנו רוצים למנות אותך לתפקיד החשוב של מנהל הספורט ב-מקום אלכס גלעדי שפורש ועובר לעבוד ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC…".

קיבלתי עשרות מכתבי ברכה ותמיכה לרגל המינוי מאנשי הטלוויזיה, רשות השידור, הוועדות מארגנות, ומנשיאי מוסדות הספורט !!!. ה-ראשון לברך היה החונך שלי מר אלכס גלעדי. מברק הברכה שלו של אלכס גלעדי מ- 30 בנובמבר של שנת 1980, נשמר , ובו נאמר כלהלן : "…ברכות מקרב לב, הרבה הצלחה, ומעט שערות לבנות…". וחתם את שמו אלכס גלעדי. שמונה מילים הוא כתב לי. הן זכורות לי היטב גם ברגע כתיבת הפוסט הזה.

טקסט מסמך : 30 בנובמבר 1980. זהו המסמך המקורי שנשמר…אלכס גלעדי שולח לי מברק לביתי הפרטי בירושלים ומברך אותי, "…ברכות מקרב לב. הרבה הצלחות, ומעט שערות לבנות…". המברק נשלח לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער מינו אותי לתפקיד רב האחריות של מנהל מחלקת הספורט במקומו שלו, של אלכס גלעדי. זה היה מזמן. חלק מהמעורבים מתו, והם כבר איננו עמנו. הם הפכו ל- ז"ל.

יותר משני עשוֹרים ניהלתי את חטיבת הספורט וסייעתי למנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לעַצֵב את מדיניות שידורי הספורט שלנו. פרישתי בקיץ 2002 בתום השידורים הכושלים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לא הייתה פרישה טבעית כפי שיוסבר בהמשך כתיבת הסדרה. עזבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביולי 2003, "זקן ושבע ימים" (בגיל 64) בטריקת דלת, בַּז למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר- אל, וכועס ולועג לקולגות הוותיקים שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור שהסתגרו בבועה שלהם, החרישו מהצַד, ולא הצטרפו למאבקי הצודק. על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור נכפתה באפריל 2002 עליבות ורדידות שאין לשעֵר את נזקה עִם הצגת מועמדותו של יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור והצבתו בפסגת השידור הציבורי. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "רוֹש ולַעֲנָה". הספר "רוש ולענה" הוא אחד מ- 13 ספרי טלוויזיה שאני חוקר וכותב ואשר מרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף, הקרויה על ידי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ממשלת ישראל ההיא בראשותו של אריאל "אריק" שרון ז"ל הבינה רק בחלוֹף זמן רב בן שלוש שנים איזה נזק נורא נגרם לשידור הציבורי של מדינת ישראל בשעה שיוסף בר-אל שימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו במארס 2002 ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (לאחר הדחת המנכ"ל הזמני הקודם מר רן גלינקא) והעניקו לו מינוי קבע ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד החשוב והרָם, היו אלה שגם הדיחו אותו ממשרתו הרמה ב- 2 במאי 2005. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. לשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים האלה נזקים קשים. רובם בלתי הפיכים. באותם הימים האפֵלים ההם של השידור הציבורי הבליחה לפתע קרן אור בדמותו של אלכס גלעדי. כך כתב לי ב- 31 בדצמבר 2002 בכתב ידו דברי פרידה [1] לאחר פרישתי מאונס בתום 32 שנות עבודה רצופות במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה ביתי השני ולפעמים גם הראשון :

"ליואש, על עשרות השנים שעמלת, וטרחת, והשקעת, ועבדת, ולימדת את האהבה לספורט, להישגיות, לניצחון, ועל הפירות שכולם יודעים שהם שם – רק לא יודעים שהבשילו בזכותך, תשורתי הצנועה לפרישתך (הזמנית !) – באהבה אין קץ. אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ויו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF".

הוא אלכס גלעדי ז"ל נותר עבורי גם ביום הזה איש מיוחד מאוד…ובלתי נשכח… (!)…A very special man.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ז"ל ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל ההוא ל-מנכ"ל רשות השידור ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיבוש יעדי השידור והצלחות הפקות הספורט בתקופתי, בארץ ובעולם היו רבים. לאין שיעור יותר מהכישלונות. אני אולי האיש היחיד בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שניצב כל כך הרבה שנים במוקד העשייה הטלוויזיונית בענף קונקרטי של שידורים (שידורי ספורט על כל מרכיביו), שידורים יוקרתיים ופופולריים מאידך אך גם כל כך מורכבים ומסובכים הנעשים תמיד תחת לחץ. שידורי הספורט בטלוויזיה ובראשם ההפקות הגדולות הבינלאומיות של האולימפיאדות וה-מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, אליפויות העולם ב-א"ק (אתלטיקה קלה), משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביעי אירופה דורשים תכנון ארוך טווח אחריות רבה, דבקות במשימה ללא פשרות, דוגמא אישית, ומנהיגות עיקשת לאורך שנים, כלפי מעלה ומטה כאחד. אני כותב את הדברים מנקודת מבטי האישית ונאמן לחלוטין לעובדות. בתוך כך אני חושף בסדרת הספרים שאנוכי כותב ומתעד, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" גם פרקים מקורות חיי שהביאו אותי עד הלום. מעולם לא ראיתי במינוי שלי למנהל מחלקת הספורט, פְּרָס או ג'וֹב, ו/או מדרגה, ו/או נקודת אחיזה בגְרָף ההעפלה לניהול בכיר יותר. ניהול שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית היה בעיניי שליחות. אינני יודע כיצד אנשים אחרים מתרגמים לעצמם את תואר הניהול. על פי תפישתי, דִין האיש המנהל קבוצת אנשים קטנה כגדולה, חולייה בצבא, כיתה, מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה, במשרד, בבניין, ו/או מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – הוא דִין אחד ובסיסו בהוגנות ויושרה : עליו ליצור יחידת עילית שבה לעובדיו תהיה מוטיבציה להתאמץ ולתרום מעל ומעבר ליכולתם העיתונאית, הטלוויזיונית, והארגונית למען השגת המטרה ויעדי השידור. מוּסָר העבודה והתלכדות הפרטים ליחידה מגובשת אחת בסביבה אמביציוזית מאין כמותה הקרויה "טלוויזיה" הוא בעיניי ערך עליון (!). אין זה דבר של מה בכך מפני שמוסד הטלוויזיה איננו חיי קיבוץ. מנכ"ל רשות השידור ההוא אורי פורת ז"ל הבחין ב-קדנציה הראשונה שלו בשנים 1989- 1984 במצב ההוא, בהיערכות ההיא, במראות ההם, ביתרונותיה של חטיבת הספורט ההיא שהפכה ל- "יחידה עילית" שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשת השידור ההן. הוא אורי פורת ז"ל לא היסס להעלות את התרשמותו על הכתב. זה היה לפני יותר מ- שנות דור, לפני 36 שנים, ב- 21 בחודש מארס ההוא של שנת 1988 ההיא, אולם המסמך נשמר…

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים של רשות השידור ההיא בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולם אורי פורת לא היה הראשון בהתבוננות ב- Insight המיוחד והמורכב של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הקדים אותו באִבחון תובנות השידורים הקונקרטיים האלה יוסף בר-אל בשעה ששימש מ"מ מנהל הטלוויזיה בקיץ 1985. הוא חש את המשמעות האמיתית המקצועית של רוח קרב השידור המפעמת במחלקת הספורט ונתן לכך ביטוי בהערכתו את איכות והווי פעולותיה. היו עוד כמה יחידות שידור טובות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 אך אף אחת מהן לא חוננה במופת שידור, מסירות, ודבקות במשימה כמחלקת הספורט. רוב עבודתי הרשמית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזה ובסדרת 13 הספרים כולה מתועדת, ממוסמכת ומצולמת. אף על פי כן אני מניח שיהיו כאלה שימצאו בכל אלו חסרונות ומגרעות ולא יסכימו עם חלקים מהכתוב. ניהלתי, הפקתי, ערכתי ושידרתי שמונה אולימפיאדות : מינכן  1972, מונטריאול  1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס  1984, סיאול 1988, ברצלונה  1992, אטלנטה 1996 וסידני 2000. (באולימפיאדת מינכן 72' הייתי עורך בלבד, דן שילון ואלכס גלעדי היו הבוסים שלי. באולימפיאדות מונטריאול 1976 ואולימפיאדת מוסקבה 1980 שימשתי ככתב – עורך ושדר. אלכס גלעדי היה הבוס והמנחה שלי). ניהלתי, הפקתי, ערכתי ושידרתי שמונה מונדיאלים :  גרמניה 1974, ארגנטינה 1978, ספרד 1982, מכסיקו 1986, איטליה  1990, ארה"ב 1994, צרפת 1998, יפן/קוריאה 2002. (בגביע העולם בכדורגל של גרמניה 74' הייתי עורך בירושלים. דן שילון ואלכס גלעדי היו הבוסים שלי).

ניהלתי, הפקתי, ערכתי, ושידרתי שמונה אליפויות עולם באתלטיקה קלה (הלסינקי 1983, רומא  1987, טוקיו 1991, שטוטגרט 1993, גטבורג 1995, אתונה 1997, סביליה 1999, ואדמונטון 2001. שלושים שנה שידרתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בזירה האירופית, כרבע מאה כיסיתי את הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו, הליגה, הגביע והנבחרת הלאומית. ניהלתי, הפקתי ערכתי ושידרתי שמונה מכביות ושמונה כינוסי הפועל. יותר מעשרים וחמש שנים ליוויתי את הטניס הישראלי והטניס הבינלאומי. שיא הטניס התמקד בשידורים ישירים שיטתיים שלנו מידי שנה  בשנות ה- 80 ו- 90 במאה שעברה של משחקי ווימבלדון. עניין רב במשך השנים ההן עוררו גם טורנירי הטניס הבינלאומי המסורתי ברמת השרון בהנהלתו של ד"ר איאן פרומן ומשחקי נבחרת ישראל ב- "גביע דייויס". מי יכול לשכוח את שמותיהם של ד"ר איאן פרומן, שלמה גליקשטיין, ועמוס מנסדורף בעידן ההוא שחלף. רבים ממשחקיהם שידרנו ישיר בעשורי ה- 70 ו- 80 במאה הקודמת פעם אחר פעם שעות ארוכות. במשך שנים רבות ליווינו גם את שלושת ענפי הספורט האולימפיים המרכזיים שלנו, ה-א"ק, השחייה, וההתעמלות. הענקנו להם תשומת לב טלוויזיונית רבה בשנות ה- 80 שעות בשידורים ישירים וחשיפה גדולה על המסך. לצורכי השידורים הישירים האלה של הספורט הישראלי הקלאסי במיטבו, הפקענו שוב ושוב בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת זמני שידור מהטלוויזיה החינוכית בסיועם והסכמתם של מנהלה יעקב לוברבוים ו-גב' יוהנה פרנר ז"ל (בלתי נשכחת) מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית. תהליך כלל ישראלי וגם בינלאומי גרם לכך שברבות השנים נגסו מקצועות הכדורגל והכדורסל באכזריות במלתעות הטלוויזיוניות שלהם בגופי הספורט האחרים כאן, וכמעט "השמידו" אותם. משחקי הכדורגל והכדורסל – ענפי ספורט אהודים על הציבור בישראל, הפקיעו לטובתם את זמני השידור על מסך הטלוויזיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כמות שידורי הספורט הישירים בתקופתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בעיקר כדורגל, כדורסל, וטניס) הלכה ותפחה לממדים חסרי תקדים, לצערי על חשבון הכיסוי הישיר והדיווח המיידי של ענפי הספורט האולימפיים המקובלים . לא היה מכך מנוס. הספורט הישראלי עבר מטמורפוזה בדור האחרון ועִמו גם תכני שידוריו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

אם להשתמש במֶטָפוֹרָה אולימפית, כי, "האולימפיאדה" היא מונח ספורט קדום המגדיר את ספירת השנים של התקופה ההיא ביוון העתיקה באמצעות יחידות זמן בנות ארבע שנים המפרידות בין המשחקים האולימפיים שהיו לבין אלה העוקבים ובאים אחריהם…כי אז מדהים אותי ל-הסב את ראשי לאחור ולראות איזה כּברת דרך צעדתי בשבילים המפותלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והבינלאומית יותר משנות דור, תחת מי שרתי, ומי היו מנהיגי השידור שלי במדינת ישראל בעשרות השנים האלה.

מנהלי מחלקת הספורט    מנכ"לים              מנהלי הטלוויזיה      מנהלי חטיבת החדשות

שם :     דן שילון           שמואל אלמוג ז"ל    ישעיהו תדמור           יורם רונן ז"ל

שנים : 1974- 1968       1974- 1969             1973- 1971                 1971- 1969

(הערה 1 : ישעיהו "שייקה" תדמור התפטר מתפקידו ב- 1973 וחזר לצה"ל. ארנון צוקרמן נבחר במקומו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973).

שם :    אלכס גלעדי        יצחק לבני             ארנון צוקרמן               דן שילון

שנים : 1980- 1974       1979- 1974          1979- 1973               1971

(הערה 2 : דן שילון התמנה במאי 1971 ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל למנהל חטיבת החדשות אולם בתום 6 חודשים בנובמבר 1971 התפטר מתפקידו בשל מחלוקות עם הממנה שלו, וחזר לנהל את מחלקת הספורט. את מקומו של דן שילון המתפטר תפש צבי גיל. צבי גיל היה מנהל חטיבת החדשות במשך קדנציה מלאה מנובמבר 1971 עד נובמבר 1974. בנובמבר 1974 התמנה דן שילון שוב למנהל החדשות והפעם הזאת ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. הוא מילא את תפקידו לאורך קדנציה מלאה של שלוש שנים עד נובמבר 1980. את מקומו תפש חיים יבין. דן שילון נשלח לשמש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק).

מנהלי מחלקת הספורט    מנכ"לים              מנהלי הטלוויזיה      מנהלי חטיבת החדשות

שם : יואש אלרואי            יוסף "טומי" לפיד        צחי שמעוני                צבי גיל

שנים : 2002 – 1980        1984- 1979           1982- 1980             1974- 1971

(הערה 3 : יצחק "צחי" שמעוני ז"ל התמנה במארס 1980 למנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אולם התפטר מתפקידו בגלל מחלוקות עם הממנה שלו בינואר 1982. את מקומו של צחי שמעוני המתפטר תפש טוביה סער).

מנכ"ל רשות השידור    מנהל הטלוויזיה       מנהל החדשות

שם : אורי פורת                      טוביה סער                 דן שילון

שנים : 1989- 1984               1985- 1982              1977- 1974

שם : אריה מקל                     יוסף בר-אל                חיים יבין

שנים : 1993- 1989             1985 (מ"מ זמני)        1980 – 1977

(הערה 4 : יוסף בר-אל שימש מ"מ מנהל הטלוויזיה במשך קדנציה מקוצרת ביותר ב- 1985 עד שהודח ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. את מקומו כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה תפש באוקטובר 1985 יאיר אלוני).

מנכ"ל רשות השידור    מנהל הטלוויזיה    מנהל החדשות

שם : מוטי קירשנבאום                   יאיר אלוני                               טוביה סער

שנים : 1998 – 1993                  1986- 1985 (מ"מ זמני)            1982- 1980

(הערה 5 : יאיר אלוני שימש מ"מ מנהל הטלוויזיה מאוקטובר 1985 עד אפריל 1986. באפריל 1986 מונה חיים יבין למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושלטונו נמשך עד נובמבר 1989. את מקומו תפש כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל. ביולי 1990 נבחר יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה לתקופה של שלוש שנים עד יולי 1993).

שם :    אורי פורת                           חיים יבין                               יאיר שטרן

שנים : 2001 – 1998                   1989- 1986                           1989- 1983

(הערה 6 : אורי פורת התמנה בפעם השנייה למנכ"ל רשות השידור באפריל 1998 ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא מילא את תפקידו בקדנציה השנייה באופן חלקי, והתפטר מתפקידו הרם באוגוסט 2001 בשל מאבקי כוחות וחילוקי דעות קשים ביותר עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי יבד"ל והמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל).

מנכ"ל רשות השידור    מנהל הטלוויזיה    מנהל החדשות

שם :    רן גלינקא                              נסים משעל                          אלימלך רָם

שנים : 2002 – 2001 (זמני)               1990 (זמני)                        1993- 1990

(הערה 7 : רן גלינקא (תא"ל במילואים) התמנה באוקטובר 2001 למנכ"ל זמני של רשות השידור. הוא הודח מתפקידו במארס 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. במקומו נבחר במארס 2002 למנכ"ל זמני של רשות השידור יוסף בר-אל. ב- 2 ביוני 2002 זכה יוסף בר-אל במינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007).

שם :    יוסף בר-אל                           יוסף בר-אל                         דודו גלבוע

שנים : 2005 – 2002                        1993- 1990                      1996- 1993

(הערה 8 : יוסף בר-אל הודח מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון)

מנהל הטלוויזיה                  מנהל החדשות

שם :   יאיר שטרן                                           רפיק חלבי

שנים : 2000 – 1993                                   2003 – 1996

שם : יאיר אלוני

2002 – 2000 (הערה 9 : יאיר אלוני שימש מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והודח ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. במקומו מונה ל- מ"מ יוסי משולם).

שם : יוסי משולם

2003 – 2002 (הערה 10 : שימש מ"מ זמני. במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה מוטי עדן).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת במקומות שונים בסדרת הספרים הקרויה על ידי ומטעמי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", אינו חדש (!). כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר ב-פומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש המחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידויות אישיות, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם (!). הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי.

כתיבת סידרת הספרים, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות ומוקפת מחשבות… אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא במשך 32 השנים ההן. לא רק בתחום שידורי הספורט הטלוויזיוניים ההם…(!). ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני חושב ומאמין…אנוכי בטוח באמונתי זאת…(!). אני חָלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור ההם…ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ו-מופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי שלי לתפקיד הבכיר היה פשוט וברור : לשָמֵר ראשית דבר את  הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון יבד"ל תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי ז"ל אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים (!). מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. כוח אדם.

ב. טכנולוגיה ולוגיסטיקה.

ג. ממון ותקציבים.

ד. שכנוע המנכ"לים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ומנהלי חטיבת החדשות (לדורותיהם) בעת ההיא שלי בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי. ברור ש- ללא תמיכתם ה-מאסיבית ההיא בי ו-במדיניות השידורים שלי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אריה מקל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל (ועוד אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. 

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים..!. במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא שימוש ב-טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ו-מפעיליה, ו-בלעדי הידע והלב החם והרגיש של טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי המדובר של טכנולוגיית העריכה האלקטרונית בתעשיית ה-טלוויזיה, אנשים כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, (וגם ועוד רבים אחרים…), העבודה העיתונאית הטלוויזיונית שלנו, של כולנו…הייתה משולה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס…

חשוב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדֵי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי ז"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – הכמות איננה חשובה…) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת.

טקסט תמונה :  עונת 2001 – 2000. אנוכי בודק בערוב ימיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את ה- FRAME של מצלמת הטלוויזיה התחתונה שלנו, בהיכל הספורט ביד אליהו, עליה מופקד הצלם רביב צחי (משמאל בחליפה העומד מאחורי המצלמה, זהו המראיין והכתב המצוין אמיר בר שלום), באחד השידורים הישירים של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. בדיקת מרכיבי השידור לפרטי פרטים ו- ווידוא הביצוע היו נר לרגליי בכל מהלך הקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. לעולם אין לסמוך על ה-הגיג בו משתמשים רבים (וגם טובים), "אל תדאג …יהיה בסדר…". בדיקת הפרטים בזכוכית מגדלת שוב ושוב, וחזרות ותרגולות על מוֹדֶל – הם הערובה להפקות מוצלחות וניצחון השידורים הישירים בטלוויזיה. משהופקדתי ע"י מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם להיות מוביל ראשי  של שידורי הספורט בטלוויזיה, ראיתי בניהולם שליחות ציבורית. לא פרס, ג'וב, או קרש קפיצה לניהול בכיר יותר. הייתי נאמן לשליחות הזאת בכל רמ"ח אבריי. משמאל מוסתר ע"י המצלמה זהו הכתב שלי בחטיבת הספורט ההיא, אמיר בר שלום. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסט ואת כותבם, אך צריך לקחתם בפרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. הימים ההם – השנים ההן שחלפו…זהו מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ההיא, יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אירועי אולימפיאדת סיאול 1988, ש-כלל בתוכו 132 שעות (!) בפרק זמן של 16 ימים (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש פלוס נוכחותנו כרגיל בשטח במקום בהם מתרחשים האירועים, ושידורם הישיר של המשחקים ממכסיקו לירושלים מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של מכסיקו) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים ואותה הלוגיסטיקה ואותה עבודת הכיסוי העיתונאי – טלוויזיוני מהשטח ממוקדי ההתרחשות). השדר המצוין יורם ארבל היה השדר המוביל שלי בשני אירועי הספורט הבינלאומיים הנ"ל. לא היה אז בחטיבת הספורט שלי שדר נוסף שידמה לו בכישרונו ובקול הבאריטון הנפלא, המדהים, והמדויק שלו בימים ההם – בזמן ההוא שחלף לפני 38 שנים…(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. זהו מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ז"ל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, מבצע שידור בלעדי לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ההיא…(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יוסף בר-אל ז"ל בטרם טיסתי ל-ברצלונה בספרד להפיק ולשדר משם 155 שעות שידור אולימפיות בפרק זמן דחוס של 16 ימים (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים ה-נקי והמלוטש הטלוויזיוני של כיסוי משחקי מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע הטלוויזיוני בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי ל-ארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1 ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. את הבשורה הטלוויזיונית המשגשגת הזאת העברתי כמובן לידיעתם של ה-שדר המוביל שלי נסים קיוויתי ז"ל והפרשן המוביל לצידו ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל בעמדת השידור שלנו באיצטדיון בהלסינקי (!).  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי ו-אירועי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 בחודש אפריל של שנת 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי והכנענו את יריביי ו-יריבינו הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג בתוצאה של % 30 מול % 5. היה מדובר בנוק אאוט טלוויזיוני מוחץ !!!. הטלנו את יריבינו הטלוויזיוניים אנשי ערוץ 5 בכבלים – לקרשים…לא פחות מזה…!!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, יאיר שטרן, בתום מבצע השידורים הישירים ההוא של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שוק על ירך בטבלת הרייטינג, % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח שַח לי בשקט לאוזני ה- קב"ה… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב (אדם ואיש רציני, הגון, ו-יישר דרך שהערכתי ואהבתי אותו בימים ההם) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכינו ב- בבכורה. הבסנו שוב בנוק אאוט את מתחרינו אנשי ערוץ 55 בכבלים…!!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא רפיק חלבי (עיתונאי ואיש טלוויזיה מוכשר) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ו-לי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים הבינלאומיים מהשטח של מונדיאל מכסיקו 1986 + המונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה ממני של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי, לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי וביקרתי בתוקף תפקידי בכל חמש יבשות תבל וביותר ממאה וחמישים ערים בעולם. הגענו ליעדי השידור שהצבנו לעצמנו וכבשנו אותם. ב- ג'נבה, בריסל, בואנוס איירס, מדריד, ברצלונה, סביליה, ניו יורק, לוס אנג'לס, דאלאס, מכסיקו סיטי, מונטריאול, בלגראד, מוסקבה, טורונטו, הלסינקי, ברלין, שטוטגארט, גטבורג, סטוקהולם, גטבורג, אתונה, סיאול, רומא, מילאנו, טוקיו, בודפשט, ווינה, לובליאנה, אמשטרדאם, בריסל, ליסבון, לונדון, אטלנטה, פאריס, מארסיי, סידני, מלבורן, אדמונטון, וערים רבות אחרות באירופה ורחבי תבל – התרחשו הפקות הטלוויזיה האדירות רחבות ממדים של המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, ואירועי ספורט גדולים אחרים בראשם ניצבתי.

אירועים רבים מאוד התרחשו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור של מדינת ישראל בעת שלושים ושתיים שנות עבודתי שם. בכל התחומים העיקריים : מנהיגות וניהול, ממון ו- זכויות שידורים, טכנולוגיה, עיתונאות ושידור, לוגיסטיקה, כוח אדם. אתייחס אל החשובים שבהם (והם לא מעטים) מנקודת מבטי. כמובן שאינני מצפה שספרי זה יזכה לקונצנזוס או הסכמה כללית כלשהי, ואינני חושב שדבריי יתקבלו בהבנה ע"י כל קורא באשר הוא, אך העובדות הן נכונות ב- % 100. אינני כותב כדי למצוא חן בעיני מישהו כזה או אחר. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", נחקרה ונכתבה מנקודת מבטי. זאת עדות אישית שלי למאורעות שהתחוללו, על פי מיטב הכרתי ושיפוטי, ובמידה מסוימת גם חשבון נפש שלי.

רבות מההתחלות והאהבות החשובות בחיי התאחרו, כך גם ראשית עבודתי ברשות השידור. התחלתי את עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כונתה אז "הטלוויזיה הכללית") כטירון ירוק ללא שום רקע עיתונאי וללא כל ידע מינימאלי בטלוויזיה. הייתי כבר בן 33, בעל בעמיו, אב למשפחה עם שני ילדים קטנים ואישה לפרנס. היה לי עבר ספורטיבי עשיר כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בסוף שנות ה- 50 ותחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת. הייתי חקלאי בקיבוץ אפיקים (רפתן ועובד ענף המספוא) וגם שחקן מצטיין בליגות הלאומיות בכדורעף וכדורסל ב- "הפועל" אפיקים ו- "הפועל" אשדות יעקב. באותו הזמן ובמקביל הזמינה אותי אז קבוצת "הפועל" טבריה שהייתה בצמרת הליגה הלאומית בכדורגל לפתוח בקריירה ספורט שלישית.

עכשיו כשהייתי אז מורה לחינוך גופני ומתמטיקה ב- 1971, וגם דוגמן צילום מבוקש, משהו בתוכי עמוק בפנים, אותו החוש השישי שמקנן בנפש כולנו, דחף אותי לחפש כיוון חדש לחיי. צפיתי בתוכנית "מבט ספורט" שהייתה בחיתוליה והופקה ונערכה ע"י דן שילון ואלכס גלעדי. אמרתי לרעייתי שאני יכול לסייע להם לעשות את "מבט ספורט" טובה יותר ומרתקת יותר. זה מה שהרגשתי בתוכי.

ב-שנת 1968 ההיא טיילתי עם בני הבכור רועי בן שלוש ב-פאסאג' של רחוב דיזנגוף בתל אביב. לפתע ניגשו אלי שני אנשים שלא הכרתי ומעולם לא ראיתי אותם. הם הזדהו והציגו את עצמם : ז'אק קטמור ואמנון סלומון. הראשון היה בימאי קולנוע והשני הצלם שלו. הם שאלו אותי אם אני רוצה לשחק בסרט שלהם שהם עומדים להפיק ואשר קוראים לו "לָ-מוּת לְאַט" ו/או "מִקְרֶה אִישָה" יחדיו עם השחקנית הראשית הילית ישורון – קטמור. ברור שהשבתי להם בשלילה. הסברתי לשניהם שאני בן קיבוץ אפיקים ומעולם לא למדתי משחק בקולנוע או בתיאטרון. אמנון סלומון התעניין לדעת אם אני מעוניין להופיע כדוגמן בצילומי סטילס. "…שם אתה רק צריך להופיע מבלי לשחק…", אמר והוסיף, "…זה יעזור לך לגמור את החודש…" הוא חיבר אותי עם צלמי הפרסומות והאופנה של הימים ההם סם פרנק, איתמר, מולא-הרמתי, סמי בן גד, וצלמים אחרים.

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי בן 30 משמש דוגמן צילום גם של מוצרים כמו תחתונים ארוכים וגופיות…ועושה זאת לצורכי מחייה ופרנסה ו-כבוד עבור משפחתי…!!! (צילום איתמר לפני 56 שנים, ב-שנת 1968).

טקסט תמונה : אני משמש דוגמן סיגריות אסקוט. (צילום סֶם פרנק ב- 1969).

טקסט תמונה : אני משמש דוגמן עבור בנק דיסקונט. (צילום מולה – הרמתי ב- 1970).

טקסט תמונה : 1969. אנוכי משמש דוגמן סיגריות "אסקוט" עם גב' דסי הדרי בעת הפוגה במשחק טניס. (צילום סם פרנק ב-"קאנטרי קלאב" שהיה ממוקם בצומת גלילות הישן ב- 1969).

טקסט תמונה :  אני משמש דוגמן לסיגריות "אירופה". (צילום  נורברט ב- 1970).

בקיץ ההוא של שנת 1971 ההיא, גייס אותי אלכס גלעדי ז"ל ל-שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. דן שילון קטע את צילומי הדוגמנות שלי שהניבו עבורי משכורות נאות. "…עיתונאות איננה צועדת עם דוגמנות..", קבע (!). הייתי אז בימים ההם טירון שלו והוא האלוהים שלי אלוהי הטלוויזיה שלי. ברור ש- "נכנעתי" להוראה ההיא שלו, למרות שהרווחתי בצילומי ה- דוגמנות שלי כסף לא רע בכלל (!). הצטלמתי מאות פעמים כ- דוגמן אבל הקטע הזה של חיי היה מאחוריי. הייתי בן 33. בגיל שבו אנשים אחרים נמצאים כבר ב-שיאם במקום עבודתם, פסעתי אני לפתע את צעדיי הראשונים בתעשיית הטלוויזיה…תחום חדש לחלוטין עבורי (!). תקשורת המונים (!). עיתונאות (!). טלוויזיה (!). זה היה חלומם של רבים שנותרו בצד ומאחור…אנוכי הגשמתי אותו…

אלכס גלעדי ודן שילון ניצבו לפתע במרכז חיי (!). ההתבוננות שלי מנקודת התצפית של היום שונה מב-עבר. מה שרואים מכאן היום מרוֹם גיל או טו טו 80 שלי אין רואים משָם מקו הגובה של אנשים בני 30. התייחסותי היום לחלק מהאירועים וחלק מהאנשים וקבלת ההחלטות שלהם שהתרחשו ונעשו אז, שונה לחלוטין בטווח הזמן העכשווי של העשור הראשון וראשית השני במאה ה- 21. היא איננה חופפת בהכרח את אותה ההתייחסות שלי לאותם האירועים של הימים ההם, האנשים והחלטותיהם בהם נתקלתי ופגשתי ברגעים ההם בעשורים הקודמים של המאה שעברה. העובדה הזאת באה לידי ביטוי בספרי.

בעת היותי חייל בחטיבת "גולני" ו-צוֹעֵר בקורס קצינים ב-בה"ד 1 בכפר סירקין ליד פתח תקווה (בימים ההם של ספטמבר 1957- מרס 1958), הוטלה עלינו החובה לקרוא את סִיפרו יוצא הדופן ובעל הערך החינוכי, "אנשי פאנפילוב", של אלכסנדר בֶּק. בהקדמה לספר כותב מחברו כי הוא מספר את סיפורו למען ההיסטוריה. במידה רבה אני כמו המחבר אלכסנדר בֶּק מדווח כמותו ל-היסטוריה אך גם שופט אותה…

מארס 2016. יואש אַלְרוֹאִי (בְּלִינְדְמַן) הערה : בלינדמן היה שם משפחתו של אבא שלי ז"ל בטרם עִבְרֵת אותו ל- אלרואי על פי בקשת ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון ב- 1954.

רח' אבן גבירול 174 תל אביב

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי ז"ל אליי מ- 31 בדצמבר 2002.

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : הטלוויזיה החינוכית דַלת הממון, הרייטינג, והמדרוג מתנהגת כ- גביר וכ- פריץ.

למה הטלוויזיה החינוכית הציבורית בעלת נוכחות אפסית מתנכלת לדן מרגלית (למרות כישרונו הטלוויזיוני הדַל) ומשלמת לו שכר שנתי מתקציבה הציבורי רק בגובה של 343000 (שלוש מאות וארבעים ושלושה אלף) שקל ? (על פי נתי טוקר עיתונאי מהימן מ- TheMarker / "הארץ"). מגיע לו 500013 (חצי מיליון ועוד שלושה עשר) שקל (!). חוצפה. כנ"ל בעניין השכר של קובי מידן פֶּר תוכנית. מה זה הדבר הזה שהטלוויזיה החינוכית בעלת רייטינג מגוחך משלמת לו מההקצבה הציבורית שלה רק 4000 (ארבעת אלפים) שקל לפרק אחד של "חוצה ישראל" ? הפקרות. היא צריכה לשלם לו 6073 שקל לתוכנית (!). אפילו לא שקל אחד פחות. ולמה הטלוויזיה החינוכית נטולת מִדְרוּג מפלה לרעה את אראל סגל ושרה ב"ק ? להם היא משלמת רק 1340 ו- 1200 שקל לתוכנית בהתאמה. סקנדל. עליה לשלם גם לשניהם את אותה רמת השכר שמקבל קובי מידן כולל ההפרשים השנתיים. וחיים זיסוביץ' ? מה זאת אומרת שהטלוויזיה החינוכית הבלתי נצפית משלמת לו מכיסה הדַל והרֵיק רק 3040 שקל להנחיית תוכנית אחת של "תיק תקשורת" ? בלתי מתקבל על הדעת.

פרפרת 2 : איילת זורר ואסתי גינזבורג.

שחקנית הקולנוע והטלוויזיה והדוגמנית איילת זורר היא אישה יפה. היא עשתה בשעתו עסקת חליפין עם חברת האופנה "GOLBARY" בה נאמר כלהלן : "אני מוכרת לחברת האופנה שלכם את היופי שלי תמורת ממון שלכם". מותר אם כן לבעלי חברת "GOLBARY" לומר בריש גלי לאיילת זורר, מצאנו מישהי צעירה ממך ו- יפה ממך. קוראים לה אסתי גינזבורג. עסקת החליפין עמך הסתיימה. מה פסול בכך ? על מה כל הרעש ? הרי אין כאן שום קניין רוחני עמוק ו/או התקשרות אמנותית יוצאת דופן בין GOLBARY לאיילת זורר, אלא רק עסקת חליפין שמתבססת על צורה, אסתטיקה, ותשלום ממון ל- אישה שהיא באמת נאה מאוד ופוטוגנית מאוד גם בגיל 46.

פרפרת 3 : בועת חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מבחוץ.

מבקרת הטלוויזיה של עיתון "הארץ" רווית הכט מפרגנת ביום ראשון – 6 במארס 2016 בפוסט שלה "סוף עידן הדינוזאורים" לעיתונאי – שדרן של ערוץ 1 מר אורן נהרי. בצדק (!). אורן נהרי הוא איש משכיל, רחב אופקים, חכם, ובעל ידע עצום בתחומים רבים (ושונים) החל את הקריירה הטלוויזיונית שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחטיבת הספורט בפיקודי לפני יותר משנות דוֹר, כרשם VTR ועוזר שַדָּר. הוא לא הותיר עלי בתחילה באזור של 1980 שום רושם. זה כמובן לא אומר שהוא לא היה מוכשר ולא מעיד ש- לא נועד לגדולות. אולם הוא מצא חן בעיניי מפני שלא היה ברברן ולא קשקשן. הוא היה ענייני, ממושמע, פדנט, ודייקן (אופייני לבוגרי ביה"ס הריאלי בחיפה, והוא אחד מהם) וגם בעל סבלנות. בעל סבלנות מפני שלא נמצא לו אז תקן בחטיבת הספורט. אולם אורן נהרי המשיך לעבוד ולהמתין לתורו. צריך לציין כאן שאנשי טלוויזיה רבים אחרים בדור הנוכחי כמו שי שטרן, יורם נידם, גוסטב קולונסקי, אמיר בר שלום, אורן רוזנשטיין, יגאל שמעוני, יוני קנלר ואחרים החלו את הקריירה הטלוויזיונית הממושכת שלהם כרשמי VTR, רשמי רדיו, ועוזרי שדר כמו אורו נהרי בזמנו. מאוחר יותר היכן שהוא במחצית השנייה של עשור ה- 80 במאה הקודמת עבר אורן נהרי לחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שם נמצא לו תקן, ושם מצא את מקומו בתחום שהתאים לו כמו כפפה ליד. הוא התמנה לתפקיד טלוויזיוני אחראי וחשוב ביותר, עורך חדשות החוץ. השאר היסטוריה. אורן נהרי הוא נדבך יסוד בשידור הציבורי. רווית הכט צדקה בהערכה המקצועית שלה אותו בפוסט ביקורת הטלוויזיה האחרון שלה. אינני יודע אם המילה "נפלא" בה השתמשה לגביו היא המתאימה, אבל זה כבר לא חשוב. חשוב לדעת שהשידור הציבורי, וודאי במתכונתו הנוכחית והמקרטעת, נשען עדיין גם על מר אורן נהרי (ועל שכמותו). אותה רווית הכט טעתה לחלוטין בעניינה של אורלי יניב בפוסט "סוף עידן הדינוזאורים". היא איננה מכירה לחלוטין את הסיפור שלה.

פרפרת 3.א. : בועת חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מבפנים. 

יחד עם זאת אינני נסוג מהטקסט שרשמתי כאן בבלוג הזה ב- 6 בפברואר 2016 אודות הריאיון הענק שערך עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר יהודה נוריאל ב- "7 לילות" (יום שישי – 5 בפברואר 2016) עם מר אורן נהרי איש חטיבת החדשות של ערוץ 1 ומאבני היסוד של השידור הציבורי במתכונת הישנה שלו שהולכת ומתפוררת. הריאיון ההוא מהלל עד אין סוף את מר אורן נהרי ומציב אותו בסמוך לדרגת אלוהי השידור הציבורי. כמעט. השיחה המפליגה הזאת רחבת ההיקף של יהודה נוריאל עם אורן נהרי מעלה במחשבה שנייה וגם ראשונה תהייה רבה : אם מר אורן נהרי הוא כזה איכותי, וגאולה אבן היא כזאת חוקרת פעלתנית, ויעקב איילון הוא כזה מגיש חדשות מיטבי, אזי מדוע השידור הציבורי במתכונתו הישנה נסגר ובמקומו מוקם תאגיד שידור ציבורי חדש שסופו מי יישורנו ? אורן נהרי שייך לקבוצת עיתונאים רחבה בערוץ ערוץ 1 (וגם ברדיו "קול ישראל") שהסתגרה בבועה משלה ב- 2002 מאז מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. חבורת העיתונאים ההיא בערוץ 1 (וגם ברדיו "קול ישראל") לא יצאה חוצץ נגד ההפקדה ההזויה חסרת התקדים ההיא ב- 2002 ולא טיפסה על בריקדות כדי למנוע את ההצבה האומללה של אותו יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי. האנשים ההם לרבות אורן נהרי השילו מעליהם ב- 2002 את הזכות האנושית הגדולה להיות עיתונאים ריבונים ושתקו. OK, הוא אורן נהרי מסקר ופותח צוהר עבור צופי ערוץ 1 למתרחש על פני הגלובוס…אז מה…??? אותו מושא הריאיון של יהודה נוריאל מר אורן נהרי הסתגר יחדיו עם חבריו והקולגות שלו ב- ד' אמותיה של חטיבת החדשות המזויפת של ערוץ 1, בהנחה שלמרות המינוי המגוחך והמופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור, הם לא יינזקו, והבועה שלהם תישאר נקייה ובלתי פגיעה. קשקוש. דֶרֶךְ אֶרֶץ קדמה לתּוֹרָה כשם שמוּסָר ויוֹשְרָה קודמים מכל היבט להישגיות וחתירה למצוינות בטלוויזיה. התפרקותה של חטיבת החדשות ההיא של ערוץ 1 ב- 2002 מערכי עיתונאות אמת וההתחנפות ההמונית הגלויה והסמויה למנכ"ל רשות השידור המופרך העונה לשם יוסף בר-אל, היא הסמן הימני של סגירת השידור הציבורי ההוא, והקמת "תאגיד השידור הציבורי" החדש שכאמור סופו מי יישורנו. שום חברה אנושית כמו שום חברת תקשורת כמו שום מוסד טלוויזיה איננה יכולה להתקיים לאורך ימים אם המנהיג הניצב בראשה הוא יוסף בר-אל ושכמותו. שום חברה אנושית כמו שום חברת תקשורת כמו שום מוסד טלוויזיה איננה יכולה להתקיים לאורך ימים אם אזרחיה אינם מתקוממים יחדיו נגד אותו המנהיג המופרך שנבחר בטעות להוביל אותם. את מה שלא חוללו עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" עשתה ממשלת ישראל. זאת עובדה ידועה לכל שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל במארס 2002 בפסגת השידור הציבורי בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, הסירו גם אם באיחור של שלוש שנים את המסכה מפרצופו, גילו עד כמה המינוי ההוא היה מופרך וב- 2 במאי 2005, והדיחו אותו לפינה אפלה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. מר אורן נהרי שייך לאותה חבורת עיתונאים בערוץ 1 שהסתגרה בבועה שלה וחשבה שאלוהי הטלוויזיה העניק לבועה המדומה חיי נצח. בניית יסודות תאגיד השידור הציבורי שסופו מי יישורנו בראשות מר אלדד קובלנץ על חורבותיו של השידור הציבורי הישן, הוא עונש לעיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". פתטי לשמוע בימים אלה את מר אריה גולן איש רדיו "קול ישראל" מתבכיין תחת כל מיקרופון רענן על מר גורלו וגורלם של הקולגות שלו בשידור הציבורי. איחרתם כולכם את המועד.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקמה מעפרה ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 90 היום) וסגנו עוזי פלד (בן 79 היום) ושירתו בה מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ואלכס גלעדי ורבים וטובים אחרים – איננה קיימת עוד. לא גופה ולא רוחה. ועוד דבר. אורן נהרי קובע בריאיון הנ"ל כי דונאלד טראמפ לא ייבחר לכהונת נשיא ארה"ב. "זה לא יקרה…", הוא מצהיר בפני יהודה נוריאל. רק בעבור ההכרזה הזאת כדאי להמתין לתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב שייערכו ב- 8 בנובמבר 2016.

טקסט תמונה : חורף 1983. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 41 שנים בעת חיבור וכתיבת הפוסט הנוכחי…זהו אולם הכדורסל צר המידות של קבוצת מכבי ר"ג ב- "כפר המכבייה" ברמת גן בטרם משחקה נגד קבוצת מכבי ת"א. זיהוי הנוכחים בתיעוד הנ"ל מימין לשמאל, הוא כלהלן : הצלם חיים פודגור, השדר יורם ארבל, השדר המתלמד בימים ההם אורי לוי, ועוזר השדר אורן נהרי (ממושקף ומזוקן). אורן נהרי היה בורג קטן בחטיבת הספורט בפיקודי אולם מצא את מקומו מאוחר יותר בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שם צבר את המוניטין הרב שלו כעורך בעל ידע בתחום חדשות החוץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 4 : במוסקבה נפתחה היום (שישי – 11 במארס 2016) תחרות השח מט היוקרתית המאכלסת את 8 המועמדים (שני סיבובים) על הזכות להתמודד נגד אלוף העולם בשחמט הנורבגי מגנוס קרלסן בן 25. שמונת המתמודדים הם האמריקני היקארו נאקמורה, ההולנדי אניש גירי, ההודי ווישווינאתאן אנאנד, הבולגרי וואסלין טופאלוב, הרוסי פטר סווידלר, הרוסי סרגיי קארז'אקין, האמריקני פאביאנו קרואנה, והארמני לבון ארוניאן. אתר השח מט האמריקני ICC משדר את כל במשחקים בשידור ישיר. מהרו לצפות בשח מט מרתק.  

הכרך החמישי של הספר ה- 12 בסדרה שאנוכי חוקר וכותב, הקרוי, "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם". הספר כלול בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד 2016, ואשר קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי מחבר את הסדרה רחבת ההיקף של 13 ספרים שדנים בתולדות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התמונה צולמה היכן שהוא בסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לנוכח מינויו של מר יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מתוך הספר שלי ש-חקרתי ו-כתבתי, ו-כותרתו היא : "פִּסְגָת הַיְכוֹלֶת הַאֱנוֹשִית וְהִתְפַּתְּחוּת חָזוֹן הַטֶלֶוִויזְיָה בַּאָרֶץ וּבַעוֹלָם". (קובץ ט' – כרך ה'). מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר (citius, altius, fortius). אין גבול לכישרון האדם והיכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה.  

(הכרך החמישי כולל את הסעיפים הבאים : ראשי פרקים / תוכן עניינים, רשימת הספרים בסדרה, קבצים ט', י', י"א, י"ב, מתוך ס"ה של ט"ז קבצים + לזכרם, וביבליוגרפיה).

כל הזכויות שמורות למחבר הסדרה יואש אלרואי. המחקר, כתיבת הטקסט, הראיונות, ואיתור התמונות – נעשו בתקופה שבין אוקטובר 1998 ל- למארס 2016. המחקר והכתיבה טרם הסתיימו.

הערה : הספר "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" כמו הסדרה כולה הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 כרכיה מוקדשים במידה רבה לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגולים ההם של הדוֹר היָשָן שהיו בני מלכות : פרופסור אליהוא כ"ץ, עוזי פלד, ארנון צוקרמן, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום, דן שילון, יאיר שטרן.

הקדמה קצרה : ה-הצלחה הספורטיבית של הגברים והנשים בשדות ומישורי ה-א"ק, על המסלול ו-בשדה ב-אצטדיונים השונים, נשענת על ביצועים גופניים כמעט מושלמים + ידע הכרחי בפיזיקה, מתמטיקה, ואנטומיה ופיסיולוגיה של גוף האדם – בהדרכת מאמניהם…(!).

ידע והכרה הכרחיים של עקרונות המתמטיקה והפיזיקה + התמצאות הכרחית ו-יסודית בתורות האנטומיה והפיסיולוגיה המורכבות שֶל גוף האדם באשר הוא…עליהם נשענים הביצועים המיטביים והמדויקים של האתלטים והאתלטיות שיאני העולם ב-שלל ובכל המקצועות על ה-מסלול ו-בשדה…(!)  

הפרק החמישי והאחרון אודות אתלט העל האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) עוסק ביכולת הניתור ומהירות ריצתו הווירטואוזיות שלו בימים ההם שהפיקו שיא עולם פנטסטי בקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן, בתוצאה של 8.13 מטרים. אלוהי הספורט בירך את ג'סי אואנס (גובהו היה 1.78 מ') בכשרים אנטומיים ופיסיולוגיים וקואורדינציה גופנית יוצאי דופן. מדהים כי אותו הנער נצר למשפחת עבדים קוטפי כותנה במדינה הדרומית אלאבאמה (משפחתו עקרה ונדדה מאוחר יותר ל-קליבלנד (במדינת אוהיו) ידע לפתח את כשריו הגופניים הנפלאים בסיוע שני מאמניו ב- OHIO, שהיו גם מורים ומחנכים והפכו ל-מנטורים צ'ארלס ריילי (Charles Riley) ולארי סניידר (Larry Snyder). ג'סי אואנס הפך להיות אתלט עַל מזהיר, שיאן עולם ואלוף אולימפי דגול במשחקי ברלין 1936. ג'סי אואנס זכה ב- 4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 36' בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ו-במרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'. בחינת הישגו בקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 מהיבטי המכניקה הפיסיקאלית של המדען היהודי – אנגלי יצחק "אייזיק" ניוטון כפי שניתן לראות בסרט התיעודי של באד גרינספאן ז"ל "Jesse Owens returns to Berlin", מתריסה ומגלה שגיאות, וקובעת בבירור כי ג'סי אואנס / Jesse Owens לא ניצל עד תום את השימוש המדויק בסגנון במקצוע הטכני הזה שדורש קואורדינציה גופנית מיוחדת. מדובר תיאום תנועות באוויר שעל האתלט לבצע, ביניהן תנועה אנטי רוטציונית של הכתפיים והחלק העליון של הגוף הקרויות "סגנון" שמטרתן לבלום את סיבוב האתלט לפנים, לאחר ובעקבות הניתור על הקרש. ג'סי אואנס קבע תוצאה של 8.06 מ' וזכה במדליית הזהב. אילו היה משתמש ב-יתר יעילות בסגנון הקפיצה לרוחק שלו (הוא הלך צעד וחצי באוויר) ומתאמן טוב יותר בשליחת הרגליים לפנים בטרם הנחיתה, יכול היה בעזרת שני הווקטורים של מהירות ריצתו וניתורו הגבוה להרחיק בברלין 1936 למרחק של 8.50 מ' אולי אפילו ל- 8.60 מ'. אותם הדברים אמורים לגבי מתחרהו הגרמני לוץ לונג באולימפיאדת ברלין 1936 שהשתמש בסגנון שונה ופשוט יותר משל ג'סי אואנס, סגנון הָ-מִיתּוּח. לוץ לונג היה יכול לעבור את גבול 8 המטרים. ג'סי אואנס ולוץ לונג לא מיצו את כישרונם באולימפיאדת ברלין 1936. לחלוטין לָאו. חובבי ה- א"ק שמתעניינים במכניקה הפיסיקאלית של הא"ק יכולים להתבונן ב- Youtube ולנתח לעצמם את הקפיצות של ג'סי אואנס ולוץ לונג. סגנונו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון (Ralph Boston) שיאן עולם ואלוף אולימפי באולימפיאדות רומא 1960, טוקיו 1964, ומכסיקו 1968 היה הרבה יותר מהוקצע ויעיל משל ג'סי אואנס (הוא הלך שניים וחצי צעדים באוויר והביא את רגליו לנחיתה באופן יותר מוצלח מזאת של ג'סי אואנס), אולם ראלף בוסטון לא היה אָצָן מהיר ברמתו של ג'סי אואנס. צריך להבין שג'סי אואנס כאָצָן נפלא היה מסוגל לייצר מהירות ריצה של כ- 10 מטרים בשנייה ולנתר ללא קושי מיוחד מעל רָף שגובהו 1.92 מ'. שני ווקטורים מזהירים אופקי ואנכי/אלכסוני שהניבו שקול מדהים ועמו תוצאה של 8.13 מ' ב- 1935 כשג'סי אואנס היה בן 22. כמה מצער שג'סי אואנס נטל חלק רק פעם אחת ב- Session אולימפי אחד ואח"כ פנה לספורט מקצועני – קרקסי והתחרה נגד כלבים, סוסים, אופנועים, ומכוניות כדי להתפרנס. אתלט דגול כמותו נולד פעם בדור. אולי בשני דורות. ראלף בוסטון השתתף כאמור בשלוש אולימפיאדות. סגנון הקפיצה שלו כמו של הקולגה הארמנית – סובייטית שלו איגור טר – אובאנסיאן (Igor Ter Ovanesian) היה מרהיב (!). קוראי הבלוג הצעירים שמתעניינים בפיסיקה ובמתמטיקה של ה-א"ק יכולים למצוא חומר רב בספריהם המועילים של הבריטי ג'פרי דייסון (Geoffrey Dyson), האמריקנים ג'ון באן (John Bunn) ו- קנת' דוהרטי (Kenneth Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) וגם אחרים.

קנת' דוהרטי מסביר בשרטוט פשוט את ההבדל בין ביצוע יעיל של סגנון בקפיצה לרוחק לבין ביצוע רשלני שבא לידי ביטוי בסופו של דבר בפער הנחיתה מקרש הניתור. כידוע קובעת חוקת הא"ק כי מדידת מרחק הקפיצה נעשית בין הקו הקדמי של קרש היצור לבין החלק האחורי ביותר של העקבות שמותיר האתלט בחול (בין אם מדובר בכפות רגליו, ישבנו, ו/או כפות ידיו). ג'סי אואנס היה עילוי שמשך אליו ב- 1935 ו- 1936 התעניינות בינלאומית חסרת תקדים בימים ההם וגם את מצלמות הקולנוע של הבימאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל במשחקים האולימפיים של  ברלין 1936. מי שיער ב- 1936 כי ג'סי אואנס יקצור תהילת עולם דווקא באולימפיאדה הנאצית בברלין באוגוסט 1936, וכי הצילומים של לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) את האָצָן והאתלט הדגול ג'סי אואנס לפני עיניו הבוחנות של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר יהפכו לתיעוד היסטורי ומורשת עולמית.

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו הידוע ובעל ערך רב, הקרוי, "Track and Field Omnibook". הספר המרתק והמעניין בתחום המחקר הנדון שלי…מסביר את חשיבות ההצמדות לביצוע העקרונות המכאניים בקפיצה לרוחק. הצללית מדגישה את ביצוע הסגנון הרשלני בקפיצה לרוחק שבא לידי ביטוי בפער בעת הנחיתה בחול. משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני באולימפיאדת רומא 1960, רלף בוסטון. מימין הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968 שהניבה שיא עולם של 8.90 מ'. (באדיבות ספרו של קנת' דוהרטי / J. Kenneth Doherty הקרוי, "Modern Track and Field". (ארכיון יואש אלרואי).

נושאים לדיון.

א. אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה הסמן הימני המרהיב ביותר מכל האולימפיאדות שקדמו לה לפני מלחמת העולם ה- 2 בתוכן, ארגון, וקדמה טכנולוגית למרות שכונתה "האולימפיאדה הנאצית". זאת הייתה אולימפיאדה משגשגת באופן מיוחד. היא תיזכר בגלל אותם האספקטים המוצלחים שהאנושות כולה רוחשת להם הערכה : ארגון ולוגיסטיקה מדויקים , תכנים חדשניים, וטכנולוגיה מתקדמת. היא תיזכר גם בשל הופעתו המזהירה של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב : בריצת 100 מ', ריצת 200 מ', קפיצה לרוחק, ו-מירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ', וההתעמתות שלא הייתה עם הפיהרר הנאצי אדולף היטלר שתיעב ספורטאים יהודים ושחורים. אנשי הטלוויזיה יזכרו את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל התיעוד המעניין והמפורט שלה שנעשה בסרט "OLYMPIA" [סעיף 1] ע"י בימאית הקולנוע המחוננת והמקורית, הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefensthal). קבוצת הצילום של לני ריפנשטאהל מנתה 45 צלמים שהחזיקו בידיהם 45 מצלמות פילם (35 מ"מ) בעלות עדשות שונות למשימות תיעוד שונות . הם צילמו במשך שישה עשר ימי אולימפיאדת ברלין באתרים ה-אולימפיים הרבים בין 1 לאוגוסט ל- 16 באוגוסט של שנת 1936 כמות עצומה של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. אנשי הטלוויזיה יזכרו גם את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל הופעתה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" בראשות המהנדס וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) שהעבירה לראשונה כבר אז כ- 80 / 70 שעות בשידורים ישירים מתחרויות ה- א"ק והשחייה האולימפיות. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתה ב- 1884 (המצאת ה- Spinning Disk) ע"י מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) שאירוע ספורט כלשהו הועבר בשידור ישיר. הספר הזה מתייחס בהרחבה רבה ובפרוטרוט לאולימפיאדת ברלין 1936 מנקודת מבט טלוויזיונית.

ב. אין גבול לכישרון האדם והיכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה . תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1988 – 1968 "מבט ספורט" ו- "משחק השבוע" משמשות ספינות הדגל של השידור הציבורי. התוכנית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", מעניקה לצופיה את חוויית כיבוש הפסגה. אין גבול ליכולת האדם בביצועי הספורט כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה גם מפני שאין גבול לטכנולוגיה הטלוויזיונית למדוד את היכולת האנושית הזאת. הטלוויזיה משמרת את החלום והחזון כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות. יבוא יום ואת מהירות האתלטים והשחיינים ימדדו באלפיות שנייה ואח"כ ביחידות זמן של אחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. את תחרויות הקפיצות בא"ק ימדדו במילימטרים במקום סנטימטרים, ובהרמת משקלות ימדדו את השיאים בגרמים במקום קילוגרמים.

ג. הקופץ לרוחק האמריקני בוב בּימוֹן קובע שיא עולם מדהים 8.90 מ' בגבהים של אולימפיאדת מכסיקו 1968. האצנים האמריקניים ג'ים היינס, טומי סמית', ולי אבאנס קובעים באוויר הדליל של מכסיקו 1968 שיאי עולם בריצות 100 מ' (9.95 ש'), 200 מ' (19.83 ש') ו- 400 מ' (43.86 ש') -בהתאמה. חלק מהספורטאים האמריקנים השחורים מנצלים את מצלמות הטלוויזיה לצורכי הפגנות פוליטיות – חברתיות נגד הגזענות בארה"ב וקיפוח ואפליה שיטתיים של האוכלוסייה השחורה. האתלט האמריקני הקופץ לרוחק רלף בוסטון באולימפיאדות רומא 1960, טוקיו 1964, ומקסיקו 1968.

ד. המתאגרף האמריקני קאסיוס מארצלוס קליי באולימפיאדת רומא 1960. הספורטאים הגרמניים באולימפיאדת ברלין 1936 ניצלו את מצלמות הטלוויזיה והסטילס כדי להביע תמיכה חמה במועל יד במשטר הנאצי. אולימפיאדת מכסיקו 1968. קופצי הרוחק האמריקניים בוב בימון ורלף בוסטון. האפליה הגזעית במדינות הדרום בארה"ב. המתאגרף קאסיוס מרצלוס קליי מתאסלם וממיר את שמו למוחמד עלי.

ה. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) החליט כי האולימפיאדה ה- 19 של הזמן החדש תיערך במכסיקו סיטי. האתלט הבריטי רוֹגֶ'ר בַּאנִיסְטֶר היה הראשון בעולם לשבור את מחסום 4 הדקות בריצת המַיִל (1609 מ') כשקבע ב- 6 במאי 1954 על מסלול ה-א"ק של אוניברסיטת אוקספורד זמן של 3:59.4 דקות  הוא היה רופא שהתמחה בפיסיולוגיה וחקר המאמץ האנושי בספורט והתקומם נגד החלטת IOC לקיים את המשחקים האולימפיים במכסיקו סיטי. "קיום תחרויות ספורט בגובה רב של 2 ק"מ מעל מפני הים הוא מעשה איוולת", קבע רוג'ר באניסטר מפני שהמחסור בחמצן יפגע בספורטאים המתמודדים בעשרות ענפים אולימפיים. החוק היסודי של ההגינות הספורטיבית המעניק "תנאים שווים לכל ספורטאי וספורטאית", לא יישמר על פי הבנתו , כי מרבית בני האדם אינם מתגוררים בתנאי גובה. רוֹגֶ'ר בַּאנִיסְטֶר הוסיף, "קיום תחרויות הספורט במכסיקו סיטי נותן יתרון למיעוט קטן, והניצחון לא יהיה בהכרח מנם חלקם של האתלטים המהירים ביותר אלא של המאוקלמים ביותר, אלה שחיים בתנאי גובה מלידתם כמו למשל הרצים למרחקים בינוניים וארוכים של קניה ואתיופיה".

ו. מכסיקו לא התאפיינה רק בשל מיקומה הגיאוגראפי הגבוה אלא התפרסמה כמדינת עולם שלישי מושחתת ובעלת בעיות פוליטיות וחברתיות רבות . בעוד המדינה מתכוננת לטקס הפתיחה האולימפי שנועד ל- 12 באוקטובר 1968, החריפו בתוכה המהומות החברתיות אותם הובילו הסטודנטים בערים הגדולות של המדינה. ה- הפגנות החברתיות נגד העוני והשחיתות לבשו אופי אלים ואיימו לשבש את ההכנות האולימפיות. נשיא מכסיקו דִיאַז אוֹרְדֵז לא השכיל להשתלט על המהומות בדרכי נועם והורה למשטרה ולצבא לפעול בכוח נגד ההמונים. סמוך לפתיחת המשחקים בספטמבר 1968 התקיימה הפגנת מחאה גדולה ב-מכסיקו סיטי של אגף השמאל בפוליטי במדינה. המפגינים פנו אל מדינות העולם בבקשה לבטל את השתתפותם באולימפיאדה ב-מכסיקו הנגועה בשחיתות ושלטון אזרחי לא תקין בימים ההם. בתגובה פתחה המשטרה באש חיה והרגה 200 מפגינים [סעיף 2]. מכסיקו לא פרסמה לעולם את מספר המפגינים שנהרגו ונפצעו ב- 1968 מאש המשטרה והצבא ולא הגישה כל דו"ח אודות האזרחים ששילמו בחייהם וגופם תמורת השגת "שלווה אולימפית". היה ברור לכולם שקורבנות אדם רבים מאוד הוקרבו על מזבח האולימפיאדה ה- 19 של העת החדשה. כשנודע ל-רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC המחזיקה בזיכיון הסיקור האולימפי, דבר ועניין המהומות האזרחיות ב-מכסיקו – החליט לתגבר את הכיסוי האולימפי המתוכנן על ידו. הכיסוי הטלוויזיוני של משחקי מכסיקו 1968 ע"י ABC הפך לאמביציוזי והיסטורי. הגדול ביותר בתולדות סיקור אירוע ספורט כלשהו בימים ההם. רוּן אָרְלֶדְג' הטיס למכסיקו סיטי יותר מ- 50 טון ציוד שכלל 60 מצלמות ו- 80  ק"מ של כבלים, ו- 450 אנשי צוות. רשת ABC תכננה לשדר כ- 50 שעות מאולימפיאדת מכסיקו 1968. רוּן אָרְלֶדְג' מינה את עוזרו דִיק אֶבֶּרְסוֹל (Dick Ebersol) [סעיף 3] לתחקר וללקט עבור שדרני הרשת אינפורמציה אודות 2000 ספורטאים בולטים העתידים להשתתף באולימפיאדת מכסיקו ההיא (!).

ז. אולימפיאדת מכסיקו 1968 התקיימה בתאריכים שבין 12 ל- 27 באוקטובר 1968. אלו היו ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. חיים יבין (אז, בן 36 ב- 1968) החל את הקריירה שלו כמגיש ראשי של מהדורת "מבט" ביולי 1968. דן שילון (אז, בן 28) היה המגיש השני אחריו. באוקטובר 1968 הגישו חיים יבין ודן שילון פירורי אינפורמציה חדשותיים מצולמים מהעולם שהגיעו ל- "Intake" [סעיף 4] בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים באמצעות סלילי פילם של חברת הצילום האנגלית "Visnews". דָן שִילוֹן אז בן 28 פרש מהגשת חדשות וייסד במו ידיו ויוזמתו את מחלקת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא דן שילון הפך מייד לשַדָּר הספורט הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הקמת הטלוויזיה במדינת ישראל הייתה מהפכת תקשורת גדולה ו-עצומה, בה נתפשה הטלוויזיה ההיא בשנותיה הראשונות ההן כמעין פנס קסם…(!). בבת אחת גזל דן שילון הטלוויזיוני את המוניטין ואת הכתר משַדָּר הספורט המוביל של רדיו "קול ישראל" בימים ההם, נחמיה בן אברהם ז"ל (!). 1968 הייתה אומנם שנת הזינוק הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתפתחת בצעדי ענק, אך ציבור הצופים במדינת ישראל החמיץ בכל זאת את מרבית האירועים האולימפיים וגם את הדרמה הטלוויזיונית ההיסטורית המסעירה והבלתי נשכחת שחוֹלֵל הקופץ לרוחק האמריקני השחור בּוֹבּ בִּימוֹן באצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי ב- 18 באוקטובר בשנת 1968 ההיא.

טקסט תמונה : סתיו של שנת 1968. זהו חיים יבין (בן 36 בתמונה) הוביל את מהדורות החדשות של "מבט" באוקטובר 1968, ו-לצידו דן שילון ששידר אז את הסרטים הקצרצרים של אולימפיאדת מכסיקו 1968. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דן שילון (בן 28 בתמונה) מגיש את מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-אוקטובר 1968, ובתוכה קטעי הפילם הבודדים שסיקרו אז את אולימפיאדת מכסיקו 68'. הצילום נעשה מתוך מוניטור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. המשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 הועברו בשידורים ישירים מלאים ב-ארה"ב ובכל אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה נעמדה על רגליה הסתפקה בפירורי מידע מאוחרים ומוקלטים…מי חשב אז על אפשרות של ביצוע שידורים ישירים באמצעות לווייני תקשורת, והעברתם ארצה בשידורים ישירים…??? (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוֹבֶּרְט "בּוֹבּ" בִּימוֹן (Robert Bob Beamon) נולד ב- 29 באוגוסט 1946 בקווינס ניו יורק. הוא נולד קופץ לרוחק. כשהיה בן 18 היתמר בּוֹבּ בִּימוֹן ל- 1.90 ושקל 73 ק"ג. הוא היה אתלט צָנוּם אך אָצָן שמסוגל לרוץ 100 מ' בזמן פנטסטי של 10.20 שניות שתחום מומחיותו הקונקרטי הוא ניתור גבוה ולא ריצה. כל הקופצים הגדולים למרחק הם ללא יוצא מן הכלל גם אצנים מוכשרים , מי יותר מי פחות. אי אפשר לקפוץ רחוק מבלי לרוץ מהר. בּוֹבּ בִּימוֹן ייזכר לעַד בשל קפיצתו ההיסטורית המופלאה בגבהים של אולימפיאדת מכסיקו 68' בעיר הבירה מכסיקו סיטי (2400  מ' מעל פני הים) באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 ב- 15:46 כשקבע שיא עולם חדש 8.90 מ'. מדהים ולא ייאמן.

בוב בימון ניתר כבר ב- 1964 למרחק של יותר משמונה מטרים באליפות העולם באוּלם שנערכה באוקלנד. ב- 1968 בהיותו בן 22 נבחר יחד עם שִיאָן העולם בקפיצה לרוחק בן ארצו רָלְף בּוֹסְטוֹן (Ralph Boston) וצָ'ארְלִי מֵאיְיז (Charley Mays) לייצג את ארה"ב במקצוע הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. רלף בוסטון קבע שיא עולם חדש במאי 1965 והעמידו על 8.35 מ'. רבים חשבו שרָלְף בּוֹסְטוֹן הציב שיא שמהווה במידה רבה את קצה גבול יכולתו של האדם. ב- 1935 קבע האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם של 8.13 מ'. במשך שנות דור בין השנים 1935 ל- 1965 שיפר האדם את השיא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ב- 22 סנטימטר נוספים בלבד. ההתקדמות האיטית של "עוד סנטימטר ועוד סנטימטר" הביאה את המדענים למסקנה כי שיאו של רָלְף בּוֹסְטוֹן 8.35 מ' מתקרב כנראה לקצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספורטיבי הזה המבוסס על ספרינט מהיר וניתור בעל עוצמה, וייתכן כי לא יישבר עוד שנים רבות.

שיאו האישי של בּוֹבּ בִּימוֹן ב- 1968 היה 8.33 מ'. רק שני סנטימטרים רחוק משיא העולם. בוב בימון ורָלְף בּוֹסְטוֹן נחשבו למועמדים לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת מכסיקו 1968 במקצוע הזה. קנדידטים נוספים לזכייה בזהב היו הקופץ הארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן (Igor Ter – Ovanesyan) ששיאו האישי עמד על 8.32 מ' והקופץ הבריטי יפה התואר לִין דֵיְיוִויס  (Lynn Davies) שקפץ כבר למרחק של 8.28 מ' והיה אלוף אולימפיאדת טוקיו 1964 עם הישג של 8.07 מ'.

טקסט תמונה : 1968. בוב בימון מתאמן בקפיצה לרוחק עם נעלי "Puma" באגם טָאהוֹ (Lake Tahoe) בקליפורניה במחנה האימונים של נבחרת ארה"ב ההיא ב-א"ק, לקראת תחרויות אולימפיאדת מכסיקו 1968…כאן נראה בוב בימון מבצע את סגנון ה- "קנגורו" המפורסם שלו במקצוע הקפיצה לרוחק, סגנון קפיצה שבא לידי ביטוי בהכנסת הידיים בין הרגליים לקראת הנחיתה הרחוקה שלו !!!. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התאריך : יום שישי – 18 באוקטובר 1968. השעה : ארבע אחה"צ. האולימפיאדה ההיא של מכסיקו 1968. האתלט האמריקני בוב בימון דוֹאֶה באוויר בדרך לשיאו העולמי הסנסציוני ההוא בקפיצה לרוחק, כשהוא קובע תוצאה מדהימה של 8.90 מ' (!!!). (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) נוחת על קצה נקודת גבול היכולת האנושית בקפיצה לרוחק… לטווח של 8.90 מ'…!!! שיא העולם החדש הזה מחזיק מעמד במשך עשרים ושלוש שנים עד 1991.

באוגוסט 1991 קובע הקופץ לרוחק האמריקני מייקל פאואל (Michael Powel) באליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה והתקיימה בטוקיו – יפן, תוצאה של שיא עולם חדש…8.95 מ' (!). שיא העולם הזה של מייקל פאואל שריר וקיים עד עצם היום הזה, ברגע מחקר וכתיבת הספר ב-תאריכים של חודש מארס בשנת 2016 וחודש אוגוסט בשנת 2024 !!!. (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לארה"ב יש מסורת אולימפית ארוכה ונכבדה בקפיצה לרוחק מאז ניצח אלרי קלארק (Ellery Clark) במקצוע הזה באולימפיאדת אתונה 1896 כשהרחיק בקפיצתו וקבע שיא יסוד של 6.35 מ'. הקופצים אמריקניים נטלו את הבכורה ב- 21 אולימפיאדות מתוך 26 שהתקיימו. האמריקני אָלְוִוין קְרָנְצְלֵיְין (Alvin Kraenzlein) היה הראשון שחלף על פני 7 מטרים וקבע באולימפיאדת פאריס ב- 1900 תוצאה של 7.18 מ'. בכל אולימפיאדה נוספו כמה סנטימטרים. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ביצע באולימפיאדת ברלין 1936 את קפיצת הזמן הגדולה ביותר. הוא עבר מרחק של 8.06 מ' ושיפר ב- 33 ס"מ את השיא האולימפי שקבע בן ארצו אדוארד הָאם (Edward Hamm) באולימפיאדת אמשטרדם 1928, ועמד על 7.73 מ'. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה באותה תקופה גם שיאן העולם בקפיצה לרוחק. שנה ורבע לפני אולימפיאדת ברלין 1936 ניתר ב- 25 במאי 1935 באִצטדיון "אָן אָרְבּוֹר" במישיגן למרחק של 8.13 מ'. תוצאה יוצאת דופן וחסרת תקדים. שום קופץ לרוחק בזמנו לא ניפץ את מחסום שמונת המטרים. רבים סברו לכן בימים ההם כי ההישג הזה מהווה את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק. שיא העולם הזה של גֶ'סִי אוֹאֶנְס החזיק באמת מעמד 25 שנה עד 1960 עד להופעתו של קופץ לרוחק אמריקני נוסף בשם רָלְף בּוֹסְטוֹן.

רָלְף בּוֹסְטוֹן נולד ב- לָאוּרֶל ב-מדינת מִיסִיסִיפִּי (Laurel – Mississippi) בארה"ב ב- 9 במאי 1939. הוא היה הילד העשירי למשפחת חוואים. אביו היה בעל ידי זהב. רלף בוסטון נולד להיות אתלט. הוא בנה באמצעות מכשירי העבודה של אביו מסלול מאולתר ובור קפיצה. שם החלה הקריירה המזהירה שלוֹ. רלף בוסטון זכה במדליית הזהב באולימפיאדת רומא 1960 בקפיצה לרוחק בהיותו בן 21 ,כשעבר מרחק של  8.12 מ'. הוא הקדים בסנטימטר בודד את בן ארצו אִירְוִוין רוֹבֶּרְטְסוֹן (Irvin Robertson), ובשמונה ס"מ את הקופץ הארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר אוֹבַאנֶסְיָאן. במקום הרביעי דורג הקופץ הגרמני מַנְפְרֶד שְטַיְינבָּאךְ (Manfred Steinbach) שקפץ 8.00 מ'. טווח השמונה מטרים כבר לא היה נחלתו הבלעדית של אתלט הפלא, גאון הריצה והקפיצה ג'סי אואנס. ב- 1960 עמדה העיר לָאוּרֶל במרכזה של אלימות הקוּ קְלוּס קְלאֶן (Ku Klux Klan). בעיר שררה הפליה גזעית. רָלְף בּוֹסְטוֹן שב למדינת הדרום מִיסִיסִיפִּי מאולימפיאדת רומא 1960 עטור מדליית זהב והכריז בפני התושבים : "אני אזרח העולם אך אינני אזרח מִיסִיסִיפִּי". דברים דומים אמר המתאגרף האמריקני קָאסְיוּס מָארְצֶלוּס קְלֶיי (Casius Marcellus Clay) בן ה- 18 שזכה באולימפיאדת רומא 1960 במדליית הזהב במשקל בינוני. הוא שב לארה"ב וביקש להיכנס עם חבריו למסעדה בעירו לואיוויל במדינת קנטאקי כשהוא עונד את מדליית הזהב שלו. בעל המסעדה ההיא תמך בהפרדה גזעית וסירב לארח שחורים. קאסיוס מרצלוס קליי נעלב עד עמקי נשמתו וזרק את המדליה המוזהבת לנהר. אח"כ החל בקריירה מזהירה ובתוך כמה שנים הפך לאלוף העולם באגרוף במשקל כבד. במקביל להצלחתו המטאורית התאסלם ב- 1964 כאקט של מחאה, חבר לתנועת "המוסלמים השחורים", והמיר את שמו המקורי קאסיוס מארצלוס קליי (נחשב בעיניו לשֵם של עבדים) למוּחָמַד עָלִי [5]. מוחמד עלי הכריזמאטי היה המתאגרף הבולט והמרשים ביותר שהשפיע על בני דורי. הקריירה הארוכה שלו כאלוף העולם באגרוף במשקל כבד הייתה רצופה גם מאבקים פוליטיים נגד הממסד האמריקני. הוא סירב להתגייס בסוף עשור ה- 60 של המאה הקודמת לצבא ארה"ב ולהילחם בווייטנאם (בטענה שאזרחי צפון ווייטנאם אינם אויבים שלו) והושעה בשל כך לשלוש שנים מהזירה ותוארו נלקח ממנו. הוא המתאגרף היחיד בהיסטוריה שהחזיר לעצמו שלוש פעמים את תואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד. מוּחָמַד עָלִי נמנה על אותה חבורת אלופי ספורט בינלאומיים רבי מוניטין, נבון ובעל קסם אישי מיוחד, שניחן ביופי גופני, אופי של לוחם, וכישרון רטורי והופעה בפני מצלמות הטלוויזיה, וגם ביכולת גופנית ווירטואוזית מעוררת השתאות. הוא זכה להערצה כלל עולמית (כמו גֶ'סִי אוֹאֶנְס וג'וֹ לוּאִיס בזמנם) ונחשף בצדק שוּב ושוּב בעשור ה- 70 של המאה שעברה על מסך חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[5] כמוהו נהג גם כדורסלן ה- NBA הגבוה (2.18 מ') ושחקן קבוצות "מילווקי באקס" (Milwaukee Bucks) ו- "לוס אנג'לס לייקרס" (Los Angeles Lakers) לוּ אָלְסִינְדוֹר (Lew Alcindor) שהתאסלם והמיר את שמו לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר (Kareem Abdul Jabbar).

טקסט תמונה : 1961. שלושה אלופים אולימפיים אמריקניים שחורים באולימפיאדת רומא 1960 משתעשעים במכונת תקליטים בקמפוס של אוניברסיטת טנסי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : האצנית ווילמה רודולף (זוכה במדליות הזהב באולימפיאדת רומא 1960 בריצות ל- 100 ו- 200 מ' ו-מירוץ שליחות ארבע פעמים 100 מ'), המתאגרף קאסיוס מרצלוס קליי בתווך מחבק את מותניה (ומי שהמיר את שמו מ-קאסיוס מארצלוס קליי ל- מוחמד עלי (וחזר בו…), זכה במדליית הזהב באגרוף במשקל בינוני באולימפיאדת רומא 1960…), והקופץ לרוחק רלף בוסטון (זכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק באולימפיאדת רומא 1960…) [7].

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. המתאגרף מוחמד עלי (קאסיוס קליי) ו-אנוכי.

בשעה ש-נשיא ארה"ב רונלד רייגן הכריז ב- 28 ביולי 1984 מרוֹם יציע המכובדים באצטדיון האולימפי ה- Memorial Coliseum בלוס אנג'לס, מתוך תא ביטחון שלוֹ מוּגַן בזכוכית משוריינת – על הפתיחה הרשמית של המשחקים, הרגשתי כאילו הוא מברך אותי אישית. זאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שלי כעורך ראשי, מפיק ראשי, מכתיב מדיניות הפקה, מנווט ראשי, ומנהל השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי בודד. אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. לידי. האחריות היא נֶטֶל כבד. לא היה לי עם מי לחלוק אותה. גם אי אפשר לחלוק אותה. השידור הישיר בן השלוש שעות של טקס הפתיחה היווה את האות לשידורן של 115 שעות מהתחרויות האולימפיות. מחשבותיי נשאו אותי אל אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בירושלים והעורך הראשי של השידורים בשני כלי התקשורת הציבוריים הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל". התגעגעתי אליו. הוא היה האיש שאִפְשֵר לי להפיק את השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 בקנה מידה בינלאומי. לא רציתי לחשוב כיצד היו נראים השידורים האולימפיים הללו אם יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור הקודם (1984 – 1979) היה נשאר בתפקידו וממשיך קדנציית ניהול נוספת עד 1989.

לאחר חזרתי מלוס אנג'לס לירושלים שאלו אותי ידידי מהו הרגע שנחרת בזיכרוני יותר מכל במשחקים האולימפיים של 1984. לא היה לי ספק. הפגישה פנים אל פנים עם אליל נעורי מוחמד עלי מגדולי המתאגרפים בהיסטוריה במשקל כבד. אולי הגדול שבהם. אורי לוי יצא לרגע החוצה מהמשרד שלנו ב- IBC שהיה ממוקם באולפנים הישנים של חברת הסרטים "קולומביה" ב- הוליווד – לוס אנג'לס כדי לשאוף קצת אוויר צח ולהירגע מהלחץ. זה היה באחת ההפסקות שבין השידורים הישירים. לפתע שמעתי אותו צועֵק, "יואש אלרואי, בוא מהר החוצה, מוחמד עלי נמצא כאן". טסתי החוצה כאילו נוריתי מלוע תותח. הייתי הראשון שהגיע אליו. ניצב מולי גבר שחור יפה תואר שנע באיטיות וכבדות. ידיו רעדו. ראו שהוא חוֹלֶה אבל פניו נותרו יפים. מאוחר יותר נודע לנו שהוא סובל מפארקינסון מחלה של ניוון שרירים בה לקה. הגשתי לו את פקודת המבצע – ספר השידורים שלנו שכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ביקשתי ממנו שיחתום לי. הוא נעתר. הוא כתב את שמו אך ידו רעדה. בינתיים נהרו למקום אנשי טלוויזיה רבים מהרשתות הבינלאומיות ששהו ב- IBC בלוס אנגלס. רבים העריצו את מוחמד עלי וביקשו להודות לו על כישרונו ויכולתו הווירטואוזית בזירה ועל הקריירה ארוכת השנים והמזהירה שלו. עמדתי סמוך מאוד אליו ואמרתי לו בהערצה גלויה ו-בקול רם :

“Mr. Ali , I’m from Israel television, I want you to know Mr. Ali that you are a living legend for us, all of us grew up on your amazing career, Mr. Ali you are the greatest of them all…!”.

פניו של מוחמד עלי נשארו חתומות ואז הוספתי :

“I have made for Israel television two special television documentary programs of 75 minutes each, about you and about the "Brown Bomber" Mr. Joe Louis Barrow” I told him and added, “The programs have been a great success in Israel”.

טקסט תמונה : ספטמבר 1966. מוחמד עלי בן 24 (משמאל) עם ג'ו לואיס בן 53. (באדיבות ארכיון בטמן – (Bettmann archive. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

מוחמד עלי לא השיב לדבריי. הוא שתק. זאת לא הייתה שיחה, זה היה מונולוג. לא יכולתי להיפרד מהספורטאי הדגול והנערץ הזה מבלי להבטיח לו שלא נשכח אותו לעולם. מוחמד עלי כמו ספורטאי עַל בינלאומיים בלתי נשכחים אחרים שפגשתי בקריירה העיתונאית שלי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, פלה, יוהאן קרויף, נדיה קומאנצ'י, מייקל ג'ורדן, אמיל זטופק, מרק ספיץ, קארים עבדול ג'אבאר ועוד ועוד, גם הוא עשה את תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" טובה יותר. הגיע הרגע להיפרד ממנו. בתום הפגישה הקצרה הנחתי את ידי על כתפו, חיבקתי אותו, ואמרתי לו את הטקסט הבא כלהלן :

“…Mr. Muhamad Ali, we will Never forget you Mr. Ali and will never forget the event of "THRILLA OF MANILA…“.

מפניו היפים שהיו חתוּמוֹת כל העֵת הבליח לפתע חיוך קל. אורי לוי עמד לידי ותיעד במצלמתו את המפגש שלי עם האישיות הספורטיבית הדגולה ההיא ו-הבלתי נשכחת (!).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אנוכי עם ה- "Champ" הבלתי נשכח המתאגרף מוחמד עלי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מוחמד עלי מעניק לי את חתימתו על ספר השידורים שלי הנוגע לביצועי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והכיסוי שלנו את אירועי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מוחמד עלי הוא ספורטאי עַל ומתאגרף נערץ לעַד, וכמו פיגורות על בספורט הבינלאומי גם הוא הפך את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההן לטובות יותר, איכותיות יותר, מעניינות יותר, ומרתקות יותר. (תיעוד וצילום אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוחמד עלי ורלף בוסטון שני ספורטאי על אמריקניים סבלו מחרפת הגזענות שרווחה במדינות הדרום של ארה"ב. רלף בוסטון נשכח במהלך השנים אבל את מוחמד עלי זוכרים בגלל הקריירה המזהירה שלו בזירת האגרוף ואומץ ליבו האזרחי. הוועדה המארגנת של אולימפיאדת אטלנטה 1996 בחרה בו להיות נושא הלפיד ומדליק המשואה האולימפית.

טקסט תמונה : זהו הקופץ לרוחק האמריקני רלף בוסטון (גובהו 1.85 מ' ומשקלו 75  ק"ג) שזכה במדליית הזהב ובתהילה האולימפית במשחקי רומא 1960. הוא קבע אז באולימפיאדה ההיא תוצאה של 8.12 מ'. הוא רלף בוסטון הקדים בסנטימטר בודד את מתחרהו אירווין רוברטסון גם כן קופץ שחור אמריקני, ובשמונה ס"מ את הזוכה במדליית הארד הסובייטי – ארמני איגור טר אובאנסיאן. מדענים אמריקנים ערכו מחקר אודות היתרונות הגופניים של 137 אלופים אולימפיים ברומא 1960 וחיפשו תשובות מדוע הם ולא אחרים זכו במדליות הזהב. אחד הנחקרים היה רלף בוסטון (בתמונה). גובהו של רלף בוסטון 1.85 מ' ומשקלו 75  ק"ג [9].

(מקור : התמונה הנ"ל מופיעה בספר המדעי, המרתק, החשוב, והמעניין, הקרוי, "The Physique of The Athlete", נושא ש-נחקר ו-נכתב בכישרון רב ע"י J. M. Tanner בעל תארים .M.D ו- D.SC, ויצא לאור באנגליה ב-שנת  1964). 

ב- 12 באוגוסט 1960 שבר רָלְף בּוֹסְטוֹן בסגנונו המלוטש (שני צעדים וחצי באוויר) את שיאו ההיסטורי ההוא 8.13 מ' בקפיצה לרוחק (בן 25 שנה) של האתלט האמריקני ג'סי אואנס (מי שזכה ב-4 מדליות זהב בתחרויות ה-א"ק ברית 100 מ' + ריצת 200 מ' + קפיצה לרוחק + מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' באולימפיאדת ברלין בשת 1936), וקבע תוצאה של 8.21 מ' (!). כעבור פחות משנתיים ביוני 1962 הוסיף אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן 11 (אחד עשר) סנטימטרים לשיא של רָלְף בּוֹסְטוֹן והעמידו על 8.32 מ'. רָלְף בּוֹסְטוֹן ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן היו בזמנו מועמדים וודאיים לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. אך את ההצגה האולימפית באוקטובר 1964 במזג אוויר סגרירי וגשוּם ביפן הרחוקה, גנב הבריטי לִין דֵיְיוִויס. לִין דֵייוִיס ניתר למרחק של 8.07 מ' וזכה במדליית הזהב. האמריקני רלף בוסטון היה שני עם 8.03 מ' ומדליית כסף, והארמני – סובייטי אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן זכה שוב במדליית האָרָד כשקפץ 7.99 מ'. בחודש מאי 1965 שבר רָלְף בּוֹסְטוֹן את שיא העולם של אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן והעמידו על 8.35 מ'. אל החבורה הנכבדה של רָלְף בּוֹסְטוֹן, לִין דֵייוִיס, ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֵסְיָאן הצטרף למאבק על הבכורה באולימפיאדת מכסיקו 1968 מתחרה מוכשר נוסף. האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן. ה- תחרויות המוקדמות בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968 נפתחו בשעות הבוקר של יום חמישי – 17 באוקטובר 1968. 35 קופצים מ- 23 מדינות נטלו בהן חלק. שלושת הקופצים הוותיקים רָלְף בּוֹסְטוֹן, לִין דֵיְיוִיס, ואִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן חלפו ללא שום קושי מעל מרחק המינימום 7.70 מ' הנדרש כדי להעפיל לשלב הגמר. בוב בימון לעומתם נתקל בקשיים מרובים. הוא פסל את שני ניסיונותיו הראשונים והיה בצרה צרורה. נותר לו עוד ניסיון קפיצה אחד, השלישי והאחרון. 7.70 מ' היו עבורו מרחק שגרתי, אותו היה עובר בקלות מבלי להקדיש לקפיצה תשומת לב רבה מידי. אבל עכשיו כאן באולימפיאדת מכסיקו 1968 הראשונה בחייו הכול היה שונה…הוא בוב בימון היה שרוי בלחץ נפשי גדול. לעזרתו נחלץ רָלְף בּוֹסְטוֹן שהייתה לו זאת האולימפיאדה השלישית ברציפות בה נטל חלק, "…היי בן אדם תירגע, תזיז את סימן ההרצה שלך 30 סנטימטרים לאחור ואז הכול יהיה בסדר…", אמר לו רָלְף בּוֹסְטוֹן, והוסיף, "…מה זה בשבילך לקפוץ 7.70 מ', נתר קצת לפני הקרש, המטרה שלך כעֵת היא לא לשבור את שיא העולם שלי, המטרה שלך היא לא לפסול בניסיון השלישי ו-האחרון שלך, על מנת להעפיל לשלב הגמר שייערך מחר…". בּוֹבּ בִּימוֹן קיבל את עצתו של רלף בוסטון ואומנם העפיל בקלות לתחרות הגמר בקפיצה לרוחק שנועדה להיערך ביום שישי אחה"צ – בתאריך ההוא של 18 בחודש אוקטובר של שנת 1968(!).

מקרה דומה אירע באולימפיאדת ברלין 1936. המועמד הוודאי לזכות במדליית הזהב בקפיצה לרוחק לגברים ה-אצן האמריקני ההוא גֶ'סִי אוֹאֶנְס פסל את שתי קפיצותיו הראשונות בשלב המוקדם של תחרות הקפיצה לרוחק, ועמד בפני סכנת הדחה…! לעזרתו נחלץ דווקא מתחרהו המסוכן בתחרות הקפיצה לרוחק ההיא, הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנג. שאמר וייעץ לג'סי אואנס את הטקסט הזה כלהלן : "…קח את הסימן שלך של תחילת ההרצה לעבר בור הקפיצה לרוחק, קצת לאחור.. ואז אתה עובר את מרחק המינימום (עמד על 7.15  מ' בברלין 36') בקַלֵי קַלוּת…". גֶ'סִי אוֹאֶנְס אימץ את ה-המלצה ההיא והשאר היסטוריה…!!!

תמונה מדהימה (!) מאותם הימים ההם במאה שעברה בעת תחרויות ה-א"ק ב-אולימפיאדת ברלין בקיץ 1936…האתלט האמריקני ג'סי אואנס (מימין) מקשיב לטקסט דבריו של האתלט הגרמני לודוויג "לוץ" לונג. 

אולימפיאדת ברלין 1936. הקופץ לרוחק הגרמני קארל לודוויג "לוץ'" לונג (משמאל) לא שועה לעצת ראשי המשלחת הספורטיבית הגרמנית לאולימפיאדה הנאצית האמונים על תורת הגזע, ומתיידד עם ג'סי אואנס אתלט שחור אמריקני (מימין).

ג'סי אואנס היה בעת ההיא בשנת 1936 שיאן עולם בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ', 200 מ', וגם ב-קפיצה לרוחק (!!!). לוץ לונג העניק לג'סי אואנס עצה נבונה אחת בעת התחרויות בשלב המוקדם בקפיצה לרוחק והודות לה הוא ג'סי אואנס העפיל להמשך התחרות במקצוע הזה ב-שלב הגמר (!). בתחרות הגמר זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב כשקבע מרחק של 8.06 מטרים. לוץ לונג זכה במדליית הכסף עם הישג של 7.87 מטרים. לוץ לונג האתלט הגרמני ו- הג'נטלמן נהרג במלחמת העולם ה- 2 במדי הוואפן ס. ס. הנאצי (SS) בחזית הרוסית.

(מקור : התמונה, באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני המפורסם ההוא שהיה קרוי : "1936 OLYMPIAZEITUNG". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תוכנית הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שערכתי ב- 1973, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", לימדה את הילדים לבצע הרצה מהירה במקצוע הקפיצה לרוחק ויחד עם זאת להגיע נכון ובמדויק לקרש עם רגל הניתור.

זה מעניין : בּוֹבּ בִּימוֹן נעל נעלי "PUMA" בשלב הקפיצות המוקדמות באולימפיאדת מכסיקו 1968 ביום חמישי ההוא של 17 בחודש אוקטובר ההוא של שנת 1968 ההיא (!)… הוא בוב בימון עמד אז על מסלול ההרצה מרוכז בהזדמנות האחרונה ותִּכְנֵן איך שהוא לנתר לפני הקרש כפי שהציע רלף בוסטון כדי להבטיח את מקומו בגמר. הקפיצה צלחה. בּוֹבּ בִּימוֹן ניתר כ- 30 ס"מ לפני הקרש ואף על פי כן קבע מרחק של 7.94 מ'. זה היה סימן טוב לקראת הבאות. הוא העפיל יחד עם עוד 16 קופצים אחרים לגמר תחרויות הקפיצה לרוחק שנקבעו להיערך למחרת אחה"צ יום שישי – 18 באוקטובר 1968, ואז גם החליט להתחרות בשלב הגמר בנעלי ספייקס מסוג "adidas" במקום לנעול את נעלי "PUMA".

טקסט תמונה : יום חמישי – 17 באוקטובר 1968. האצטדיון האולימפי ב-מכסיקו סיטי. השעה 16.00 (ארבע אחה"צ). תיעוד מדהים וברור :

בוב בימון (Bob Beamon גובהו האישי 1.91 מ') מנתר בנעלי Spikes מסוג "PUMA" בניסיונו השלישי והאחרון לאחר שתי פסילות בשלב המוקדם של תחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968.

ניסיונו השלישי צלח… (!). הוא לא פסל וחלף בקלות מעל מרחק של יותר מ- 7.70 מטרים. זה הספיק לו לבוב בימון כדי  להעפיל ל-שלב הגמר של תחרויות הקפיצה ל-רוחק ל-גברים במשחקים האולימפיים ההם של מכסיקו 68' שנערכו למחרת ביום שישי אחה"צ של 18 באוקטובר 1968.

בוב בימון הרביעי ברשימת הקופצים התעלה בתחרות הגמר ההיא באולימפיאדת מכסיקו בשנת 1968, ו-קבוע שיא עולם חדש ומדהים של 8.90 מ' ו-גם זכה במדליית הזהב (!). הוא שיפר את איכות וטיב שיא העולם הקודם בקפיצה פלאית אחת ב- 55 ס"מ (!). שיא העולם הקודם בקפיצה לרוחק עמד על 8.35 ס"מ והוחזק אז במשותף ע"י האתלט והקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון (גובהו 1.86 מ') יחדיו עם הקופץ לרוחק הסובייטי – ארמני איגור טר אובאנסיאן (גובהו 1.87 מ') (צילום סוכנויות. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בוב בימון היה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ספורטאי צעיר רווי אמביציות וגם רומנטיקן חסר תקנה. מפליא וגם מפעים עד כמה היה בוב בימון גלוי לב ועד כמה הסכים להיחשף בפני הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כשגולל בפניו את סיפור חייו בשנים 1975 ו- 1976 וגם את סודות האהבה הכמוסים שלו. מדהים. בוב בימון היה נשוי לברטה (Bertha) אך היה מאוהב בידידתו היפה גלאדיס (Gladys). ובכן, גלאדיס הגיעה באופן פרטי  ל-מכסיקו סיטי כדי לעודד אותו בתחרות הגמר האולימפית ההיא בקפיצה לרוחק… ובוב בימון לא יכול היה לעמוד בפני יופייה ו- קִסמה הנשי…הלילה ההוא של יום חמישי – 17 באוקטובר 1968 בטרם תחרות הגמר בקפיצה לרוחק הפך ללֵיל אהבים עם אהובתו. עֵת נפלאה ומקסימה עם גלאדיס שכולה רוך מישוש ומגע, התנשקויות, ו-סקס. ב-בוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 שש שעות לפני תחילת התחרות, התעורר בוב בימון מאוכזב מעצמו, כעוס, עצבני, ומזיל דמעה. הוא לחש למצפונו : "…לא עמדתי בפיתוי…השארתי את מדליית הזהב במיטה…" [10]. ראה הספר התיעודי של הסופר האמריקני Dick Schaap הקרוי, "הקפיצה המושלמת" (The Perfect Jump). הנה ציטוט מהספר התיעודי הזה , כלהלן, הכתוב כמובן בשפה האנגלית :

“…Bob Beamon made love Passionately to Gladys. Oh my God, thought Bob Beamon, I have ruined it, I Have left the gold medal right here. I have left the gold medal in the bed…”.

טקסט מסמך : 1976. זהו שער הכריכה הקדמי של הספר המעניין, החשוב, המרתק ורב לקחים, הקרוי, "The Perfect Jump". הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) המופיע כאמור בתמונת השער הנ"ל הזאת… מי שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 ההיא שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק – הישג של 8.90 מ' (!). שיא העולם הזה של 8.90 מ' מחזיק מעמד כבר 56 שנים…גם בימים אלה של חיבור ו- כתיבת הפוסט הנוכחי על ידי ומטעמי בחודש אוגוסט של שנת 2024 !!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1976. זהו שער הכריכה האחורי של הספר הדוקומנטארי המעניין, "The Perfect Jump". הסופר האמריקני דיק שאאפ (Dick Schaap) כתב את הספר התיעודי המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.90 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחרות הגמר בקפיצה לרוחק של אולימפיאדת מכסיקו 1968 החלה ביום שישי בשלוש ארבעים ושש דקות אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. בוב בימון החליף כאמור את נעלי ה- "פומה" (PUMA) שלו בנעלי "אדידאס" (adidas). משנה נעליים – משנה מזל, חשב לעצמו. בינתיים התעננו השמים והגשם היה תלוי באוויר. כל מי שביקר פעם במכסיקו סיטי שנבנתה על רמה הגבוהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את מזג האוויר שם. ביום חם. אחה"צ יורד גשם ומנקה את הערפיח. בערב נעים. 17 קופצים נטלו חלק בתחרות הגמר. בוב בימון נקבע להיות הקופץ הרביעי בתור הקופצים ההוא. לין דייוויס היה הקופץ השניים עשר. אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן – השלושה עשר, ורָלְף בּוֹסְטוֹן הקופץ השבעה עשר והאחרון ברשימה הנכבדה. בינתיים הגיעה למכסיקו סיטי גם בֶּרְטָה אשתו של בוב בימון. גם היא כמו גְלָאדִיס נסעה לאִצטדיון האולימפי כדי לחזות ב-בעלה זוכה במדליית הזהב…(!).

צירוף מקרים מוזר הביא את השתיים לשבת ביציעים זו ליד זו צופות באהובן המשותף. הן לא הכירו זו את זו. מדובר בסיפור רומנטי כמעט דִמְיוֹנִי אולם הוא אמיתי ו-נכון. צריך לקרוא את הספר המדויק והמרתק הזה של דיק שאאפ, הקרוי "The Perfect Jump", כדי להבין לאיזה סבך רומנטי נקלע בוב בימון בין אהובתו לבין אשתו באותו הלילה של יום חמישי ההוא ב- 17 באוקטובר 1968, בטרם אותה תחרות הגמר האולימפית המפורסמת בקפיצה לרוחק בה ניצח, הציב שיא עולם מדהים 8.90 מ', וזכה במדליית הזהב (!).

שלושה קופצים הראשונים לפני בוב בימון ניתרו ופסלו. עכשיו הגיע תורו לקפוץ. הוא היה הרביעי ב- Line up של שורת המתחרים. השעה הייתה 3.46 אחה"צ. בוב בימון לבש מכנסיים לבנים וגופיה כחולה – אדומה ועליה תפור מספר הזיהוי שלו בתחרות 254. הוא השליך כאמור את נעלי ה-"פומה" (PUMA) שלוֹ…ו-החליט לנעול בשלב קפיצות הגמר דווקא את נעלי נעליי אדידס (adidas) תוצרת גרמנית….

בינתיים התקדרו השמיים עבים…להבת ברקים חתכה את הרקיע… מי שהיה בעיר הבירה מכסיקו סיטי (כמוני) מכיר היטב את תופעת האקלים המדוברת בשעות אחה"צ שם… שהיתי במכסיקו סיטי בחודשים של מאי ויוני ב-שנת  1986 בעת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. זה היה ממש כמו ריטואל ששב ו-חוזר על עצמו…

בשלוש – ארבע אחה"צ נפתחו ארובות השמיים בעיר הבירה מכסיקו סיטי השוכנת ברמה גבוהה ה-נישאת כשני קילומטרים וחצי מעל פני הים…! הגשם מנקה את ה-ערפיח שאופף את הכרך הענק הזה. בוב בימון ניצב בעמדת הזינוק שלו מתרכז ומתפלל לאלוהי הקפיצה לרוחק, כשהוא לוחש לבורא עולם, "…רק שלא לפסול…רק שלא אפסול…רק שאגיע בדיוק עם רגל הניתור שלי לקרש הקפיצה…". הוא היה כה מרוכז באתגר הקפיצה האולימפית עַד שאפילו לא שלח מבט אחד ליציע שם ישבו זו לצד זו אשתו ברטה ואהובתו גלאדיס. רוח גבית מותרת במהירות של 2 מטרים בשנייה אחת נשבה מאחוריו. בגבו. זהו ה-מאכסימום המותר על פי חוקת ה-א"ק ה-בינלאומית (!). שלוש מצלמות אלקטרוניות של הטלוויזיה המכסיקנית Telemexico היו נעולות עליו. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של רוּן ארלדג' (Roone Arledge) העבירה את התחרות בשידור ישיר לארה"ב. היו שם עוד שתי מצלמות פילם שתיעדו את הקפיצה שלו, גם זאת של סוכנות הצילום האנגלית "Visnews". זה היה סטנדרט הכיסוי הטלוויזיוני בימים ההם של 1968…

…ואז בוב בימון יצא לדרך והחל את מסע ההרצה בן 20 המטרים לעבר קֶרֶש הניתור. הוא צבר תאוצה פנטסטית של כעשרה מטר בשנייה האט במקצת בשלושת הצעדים האחרונים, שקע נכון ופגע בול ברגלו ב-קרש הניתור. או אז ניתר בזווית הנכונה, התרומם לאוויר, וב-מין סגנון קנגורו טַס הרחק לעבר נקודת הנחיתה שלוֹ. סגנון הרחיפה שלו היה מדהים ובלתי נתפס… לבסוף נחת על החול הרך בבור הקפיצה…! כפות רגליו פגעו בחוֹל והתיזו אותו לכל עבר. בוב בימון דילג קלות לפנים ויצא מהבור בתחושת הקלה. "…לא פסלתי, קפצתי היטב…", חשב ואמר לעצמו… תוצאת הקפיצה לרוחק מן ההיבט המתמטי – פיזיקאלי היא כוח שָקוּל המורכב משני ווקטורים הפועלים בעת ובעונה אחת על מרכז הכובד של הגוף. אלה הם ווקטור מהירות הריצה ו- ווקטור כוח הניתור. בוב בימון הפעיל ביעילות מרבית את שני "הרכיבים" האלה, וניצל נכון את המרכיב השלישי ההכרחי בתוצאה הסופית, זווית הניתור (!). הסגנון התנועתי האנטי רוטציוני שלו לכיוון הניתור היה מושלם (!).

כולם באצטדיון האולימפי הרגישו שמשהו יוצא דופן קרה ב- בור הקפיצה לרוחק… בעיקר מתחריו של בוב בימון. נראה היה כאילו בוב בימון טס המון זמן באוויר… האמריקני רָלְף בּוֹסְטוֹן (אלוף אולימפיאדת רומא בקפיצה לרוחק, 8.12 מ') העריך ממקום מושבו כי בּוֹבּ בִּימוֹן ניתר למרחק של 8.54 מ' (28 feet). הבריטי לִין דֵייוִויס (אלוף אולימפיאדת טוקיו 1964 בקפיצה לרוחק, 8.07 מ') שלל את האפשרות הזו. "לא ייתכן, אם כך זה הרי טוב יותר כמעט ב- 20  ס"מ משיא העולם…והוסיף ואמר, "…זה בלתי מתקבל על הדעת…", בכך הדגיש ואמר את שיקולי מחשבתו המתמטית…רָלְף בּוֹסְטוֹן מיהר לתקן את עצמו : "…לִין, זה רחוק יותר מ- 8.54 מ'… ". מכונת המדידה האלקטרונית האוטומטית של חברת "אומגה" (OMEGA) השווייצרית [11] בבור הקפיצה לרוחק, מדדה מרחק בלתי ייאמן של 8.90 מ'… טוב ב- 55 ס"מ משיא העולם הנוכחי דאז של רָלְף בּוֹסְטוֹן…

המודדים המכסיקנים לא האמינו למראה עיניהם. "…לא ייתכן, מכשיר המדידה האלקטרוני טועה..", שחו ו-אמרו לעצמם. כבר מזמן הפסיקו למדוד בתחרויות ה-א"ק את זמני הריצה בסטופרים, ואת מרחקי הקפיצות, ההטלות, הזריקות, והיידויים בגלגלת מטרית. ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת טוקיו 64' הייתה חברת השעונים היפנית "סייקו" (SEIKO) אחראית על המדידה האלקטרונית שהוכחה כאמינה, מדויקת, ומהירה. אך ב-ליבם של שופטי הקפיצה לרוחק ב-מכסיקו 1968 התעורר לפתע ספק… שופט הקפיצות הראשי החליט ליתר ביטחון לאמת את התוצאה הסנסציונית בעזרת ה- "רולטקה" המטרית ו-פרס אותה לאורכה. התוצאה שקבע בוב בימון לפני שתי דקות נראתה לוֹ מופרכת ודמיונית ובלתי מתקבלת על הדעת…! הוא ביקֵש למדוד שוב את המרחק בשיטה הידנית הישנה שכולנו הִכרנו פעם. ובכן, ה- "רולטקה" הידנית עתיקת היומין שבה ואימתה את התוצאה…!!! הרולטקה ה-היא קבעה את אותו המרחק עליו הוכרז כמה דקות לפני כן… בוב בימון ניתר למרחק של 8.90 מ' !!!. עכשיו כבר לא היה כל ספק ב-אמיתות מדידת המרחק (!!!). בוב בימון ניתר למרחק של 8.90 מ', קבע שיא עולם חדש מדהים, -וזכה במקום הראשון ובמדליית הזהב !!!

טקסט תמונה : יום שישי שלוש ארבעים ושש דקות אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. בתיעוד המצולם הזה, נראה הקופץ האמריקני בוב בימון (היה הקופץ הרביעי ברשימת המתחרים), מנתר בנעלי "ADIDAS" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55  ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון…(!!!).

חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידה האלקטרונית במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של 1.80 מ' בשיא העקומה של הפרבולה, שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע, ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך ב-בור הקפיצה. הישגו המדהים הפך אותו במשך 23 השנים הבאות ל-מקדם מכירות מצוין (בעל כורחו) של חברת הלבשת הספורט והנעליים "adidas". (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה נוספת : בוב בימון קובע ביום שישי אחה"צ – 18 בחודש אוקטובר של שנת 1968 שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.90 מ' (בנעלי "adiddas"). הוא הפך להיות ברגע אחד ה-משווק בהא הידיעה של נעלי החברה הגרמנית "adiddas". (הצילום באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על לוח התוצאות האלקטרוני באצטדיון נדלקו הספרות מאירות העיניים שציינו את התוצאה הפנטסטית מעבר לכל הגיון ולכל דמיון : 8.90 מ'. בּוֹבּ בִּימוֹן שלא היה אמון על שיטת המדידה המטרית ביקש "תרגום" ל- feet ו- inches כמקובל אצל האמריקניים. נאמר לו שקפץ למרחק של 29 feet ו- 2.5 Inches. רק אז הבין את גודל ומשמעות ההישג והתמוטט על המסלול. רגליו לא נשאו אותו. הוא איבד לרגע מרוב התרגשות את טונוס השרירים שלו. משהו המזכיר את ההלם וחולשתו הפיסיולוגית הרגעית של שמשון החבוק בזרועותיה של דלילה כשהבין שמחלפות שיערו הארוך קוצצו, מין חולשה רגעית שהספיקה לסרני פלישתים לגבור עליו ולהכניעו. בּוֹבּ בִּימוֹן היה מוכה תדהמה. גם שאר הקופצים היו ב-הֶלֶם. האצטדיון כולו היה הָמוּם…!!! זה היה הישג בלתי נתפש ש-הקדים את זמנו ביותר מעשרים שנים. בוב בימון נראה כאילו הוא משתחווה ל-בורא עולם ומנשֵק את מסלול הרֶקוֹרְטָאן. הוא היה ב- "טראנס" רוחני. רָלְף בּוֹסְטוֹן היה הראשון שחיבק אותו ועזר לו לקום על רגליו. בּוֹב בִּימוֹן כשעיניו דומעות, שאל אותו, "…רלף, מה אעשה עכשיו…? אני יודע שאתה כבר לא אוהב אותי יותר…". רָלְף בּוֹסְטוֹן היה נדיב והשיב לו, "…חס וחלילה בוב, אבל היום הגיעה הקריירה שלי לקיצה. לעולם לא אוכל ל-נתר ול-קפוץ את המרחק הזה שאתה הגעת אליו עכשיו…". לין דֵייוִיס ׁ(Lynn Davies) זוכר, "…ממקום מושבי ראיתי כי בוב בימון שוהה זמן רב באוויר אך לא שערתי כי יעשה מרחק של 8.90 מ'…".

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. 8.07  מטרים הספיקו לקופץ הבריטי (וולשי) לִין דֵייוִיס (Lynn Davies) לזכות במדליית הזהב. שיא העולם 8.90 מ' המופלא של בּוֹבּ בִּימוֹן ב- 1968 הפך את הישגו של לִין דֵייוִיס והקופצים האחרים למשחק ילדים. (באדיבות IOC ו- NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה-יריב הגדול של בוב בימון, רָלְף בּוֹסְטוֹן חשב לעצמו, "…לאחר שבוב בימון ניתר לחלל נראה היה כי לעולם לא ישוב לקרקע…". איגור טר – אובאנסיאן אמר, "…בוב בימון הפך בקפיצה אחת את כולנו לילדים קטנים…" [12]. כולם שמו לב ש-בּוֹבּ בִּימוֹן בקפיצתו הדגולה הזאת פרש את ידיו לצדדים במקום להניחן בין רגליו כפי שנהג לעשות תמיד. לִין דֵיְיוִיס לחץ את ידו של בּוֹבּ בִּימוֹן וברך אותו על הישגו הנפלא ואמר לו בעצב, כלהלן : "…הרסת לעַד בהישגך הכביר את המקצוע היפה של הקפיצה לרוחק שלנו…".

זה היה מדהים וחסר פשר. מייד לאחר הישגו העצום של בוב בימון השתנה מזג האוויר בצורה קיצונית. גשם עז החל לרדת והרוח שינתה כיוון ונשבה לפרקים בפני הקופצים. האתלט המזרח גרמני קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer) כמעט אלמוני הפתיע וזכה במדליית הכסף לאחר שעבר מרחק של 8.19 מ'. רלף בוסטון קפץ 8.16 מ' וזכה במדליית הארד. אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן דורג רביעי עם מרחק של 8.12 מ'. לִין דֵיְיוִיס נדחק למקום התשיעי. בּוֹבּ בִּימוֹן ניסה מאוחר יותר את כוחו בקפיצה נוספת אך קבע 8.04 מ' בלבד. הוא החליט אז לוותר על ארבעת הקפיצות הנותרות. מדליית הזהב הייתה ממילא מובטחת לוֹ.

צירוף מקרים מוצלח חד פעמי, רוח גבית בגדר המותר של 2 מטרים בשנייה אחת, ויכולת פנומנאלית של ריצה מהירה לקרש עם ניתור מדויק ו-פנטסטי בזווית האידיאלית של בוב בימון, הניבו את שיא העולם החדש 8.90 מ'… בּוֹבּ בִּימוֹן צבר מהירות ריצה של כעשרה מטר בשנייה בסיוע רוח גבית מותרת של שני מטרים בשנייה… הוא הגיע בדיוק מכסימאלי לקֶרֶש הניתור… ולא הפסיד אפילו מ"מ אחד של מרחק, ואז ניתר בזווית האופטימאלית של 35 מעלות. ייתכן שגם האוויר הדליל ב-מכסיקו סיטי סייע ל-תעצומות ההישג הנפלא. אם כך נשאלת כאן שאלה מתבקשת, מדוע האוויר הדליל עזר רק ל- בּוֹבּ בִּימוֹן ולא סייע כלל ל- קְלָאוּס בִּיר, רָלְף בּוֹסְטוֹן, אִיגוֹר טֶר – אוֹבַאנֶסְיָאן, ושאר הקופצים האחרים שקבעו את הישגיהם הרגילים. אין ספק ש- בוב בימון היה קופץ מוכשר. לכך צריך להוסיף גם את אישיותו ו- אופיו החזק של בוב בימון, את כמיהתו העצומה לניצחון, ואת חוסנו ה-מנטאלי. הוכח גם שעשיית אהבה וסֶקְס ערב תחרות גורלית איננה שלילית מעיקרה. הבעיה איננה ה- Sex עצמו שגורם אושר גופני ונפשי נפלא ואיננו מתיש. השאלה היא כמה זמן אתה משקיע סביבו ו- בו ב-סקס הזה…!!!

הקפיצה המזהירה ההיא של בוב בימון הייתה זינוק נחשוני ב-מנהרת הזמן. שיאו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס 8.13 מטרים החזיק מעמד 25 שנה, מ- 1935 עד 1960. ב- 1960 קפץ רָלְף בּוסְטוֹן 8.21 מ'. ב- 1962 קבע אִיגוֹר טֶר-אוֹבַאנֶסְיָאן 8.32 מ'. ב- 1965 הרחיק רָלְף בּוֹסְטוֹן עד ל- 8.35 מ'. בתקופה של יותר משנות דור במשך 33 שנה מ- 1935 ועד 1968 שופר השיא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ב- 22 ס"מ. והנה בא בּוֹבּ בּימוֹן ובקפיצה אחת שיפר את שיא העולם ב- 55 ס"מ . בּוֹבּ בִּימוֹן הקדים את תקופתו כפי שעשה זאת גֶ'סִי אוֹאֶנְס בשעתו. הוא התקרב עד למאוד אל קצה גבול היכולת של בֵּן אֱנוֹש. שיאו של בוב בימון החזיק מעמד עשרים ושלוש שנים. באוגוסט 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו – יפן, שבר האמריקני מייקל פאוואל (Michael Powel) את השיא של בוב בימון והוסיף לו עוד 5 ס"מ, 8.95 מ'. השיא של מייקל פאואל שריר וקיים עד עצם היום הזה גם ברגע כתיבת הפוסט הזה ב- 11 במארס 2016.

ה-התפתחות ההיסטורית של שיאי העולם בקפיצה לרוחק לגברים, והמנצחים האולימפיים במקצוע זה :

אולימפיאדת אתונה 1896       אלרי קלארק – ארה"ב                      6.35 מ'

אולימפיאדת פאריס 1900       אלווין קרנצליין – ארה"ב                   7.18 מ'

5.8.1901        דבלין              פיטר אוקונור – אירלנד                   7.61 מ'

אולימפיאדת סט. לואיס 1904   מאייר פריסטיין – ארה"ב                 7.34 מ'

אולימפיאדת לונדון 1908          פרנסיס איירונס – ארה"ב                7.20 מ'

אולימפיאדת סטוקהולם 1912   אלברט גוטרסון – ארה"ב                7.60 מ'

טקסט תמונה  : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. האמריקני אלברט גוטרסון (Albert Gutterson) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.60 מ'. במדליית הכסף זכה הקנדי קאלווין בריקר (Calvin Bricker) בהישג של 7.21  מ'. במדליית הארד זכה השוודי גאורג אברג (Georg Aberg) בתוצאה 7.18 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת אנטוורפן 1920     וויליאם פיטרסון – שוודיה                 7.15 מ'

23.7.1921     קמברידג' (ארה"ב)   אדוארד גוּרְדִין – ארה"ב             7.69 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. הקופץ לרוחק השוודי וויליאם פטרסון – בז'ורנמאן (William Peterson – Bjorneman) זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.15 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1921. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד גורדין (Edward Gourdin) הוא הראשון בהיסטוריה של המקצוע הזה שקופץ רחוק יותר מ- 25 feet (שווה ל- 7.62 מ'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

7.7.1924      פאריס          רוברט לֶגֶ'נְדְרֶה – ארה"ב                     7.76 מ' [13].

אולימפיאדת פאריס 1924   וויליאם די הארט-הובארד – ארה"ב        7.44 מ'

13.6.1925   שיקגו            וויליאם דיהארט-הובארד – ארה"ב         7.89 מ'

טקסט תמונה : 7 ביולי 1924. אולימפיאדת פאריס 1924. האתלט האמריקני רוברט לג'נדרה הפך בתאריך הזה לשיאן העולם בקפיצה לרוחק בהישג של 7.76 מ'. שיא העולם הזה הושג במסגרת קרב 5 במשחקים האולימפיים של פאריס 1924. הוא נכשל בזמנו במבחנים האמריקניים בקפיצה לרוחק לקראת אולימפיאדת פאריס 1924 ולא נטל חלק במקצוע הזה שם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : אולימפיאדת פאריס 1924. לפני 100 שנים. זהו האלוף האולימפי וויליאם דיהארט הובארד (William Dehart Hubbard) שזכה במדליית הזהב בהישג של 7.44 מ'. במדליית הכסף זכה האמריקני אדוארד גודרין (Edward Goudrin) בתוצאה 7.27 מ'. במדליית הארד זכה הנורווגי סוורה האנסן(Svere Hansen) בהישג של 7.26 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו האלוף האולימפי וויליאם דיהארט הובארד (William Dehart Hubbard) שזכה במדליית הזהב בהישג של 7.44 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

7.7.1928      קמברידג' (ארה"ב)   אדוארד הָאם – ארה"ב         7.90 מ'

אולימפיאדת אמשטרדם 1928       אדוארד האם – ארה"ב         7.73 מ'

9.9.1928    פאריס                      סילביו קאטור – האיטי         7.93 מ'

27.10.1931   טוקיו                     צ'ואי נאמבו – יפן                7.98 מ'

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932   אדוארד גורדון – ארה"ב           7.64 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד האם (Edward Hamm) זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.73 מ'. במדליית הכסף זכה סילביו קאטור (Silvio Cator) מהאיטי, 7.58 מ' ובמדליית הארד זכה האמריקני אלפרד בייטס (Alfred Bates) בהישג של 7.40 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. הקופץ לרוחק האמריקני אדוארד גורדון (Edward Gordon) זוכה במדליית הזהב, 7.64 מ'. במדליית הכסף זכה האמריקני צ'ארלס למברט – רד (Charles Lambert – Red) בהישג של 7.60 מ'. במדליית הארד זכה היפני צ'ואי נאמבו (Chuhei Nambu) בתוצאה 7.45 מ' [14]. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

25.5.1935  אָן אַרְבּוֹר (ארה"ב)   ג'סי אואנס – ארה"ב          8.13 מ'

אולימפיאדת ברלין 1936            ג'סי אואנס – ארה"ב          8.06 מ'

אולימפיאדת לונדון 1948           ווילי סטיל – ארה"ב            7.82 מ'

אולימפיאדת הלסינקי 1952        ג'רום ביפל – ארה"ב          7.57 מ'

אולימפיאדת מלבורן 1956         גרגורי בל – ארה"ב            7.83 מ'

טקסט תמונה : שנת 1935. האתלט האמריקני ג'סי אואנס מציב גבולות חדשים ליכולת האנושית בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק בתאריך ההוא של – 25 בחודש מאי של שנת 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן. שיא העולם שקבע באותו היום ההוא בקפיצה לרוחק, 8.13 מ', החזיק מעמד 26 שנים עד ל- 1961 עם הגעתו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון. עומד מימין מאמנו האישי של ג'סי אואנס לארי סניידר ובוחן את הביצוע של חניכו. (ידיו על מותניו לובש ז'קט ומעונב). (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ו- IAAF). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הלוגו הרשמי של האולימפיאדה הנאצית ב- ברלין 1936. ספורטאי ארי – בלונדיני גרמני עוטה על ראשו זר דפנה נושא עיניו אל עתיד רווי תקוות כפי שהתנבא קנצלר גרמניה הפיהרר אדולף היטלר : "רייך נאצי בן אֶלֶף שנים", אמר בנאומיו ו-פרס את מרכבת האלים הניצבת על שער ברנדנבורג ב- ברלין, ו- מבטיח כי הנבואה תמומש. (באדיבות ZDF ו- Olympiazeitung 1936). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב (!). השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם הייתה ו/או לא הייתה פסילה. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. הקופץ לרוחק האמריקני ווילי סטיל (Willie Steele)  זוכה במדליית הזהב בהישג של 7.82 מ'. במדליית הכסף זכה האוסטרלי תיאודור ברוס (Theodore Bruce) בתוצאה 7.55 מ'. במדליית הארד זכה האמריקני הרברט דאגלאס (Herbert Douglas) בתוצאה 7.54 מ'. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו ה-לוגו של אולימפיאדת לונדון 1948.

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האמריקני ג'רום ביפל (Jerome Biffle) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.57 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. האמריקני מרדית' גורדיין (Meredith Gourdine) זוכה במדליית הכסף בקפיצה לרוחק בהישג של 7.53 מ'. במדליית הארד זכה הקופץ ההונגרי אודון פולדשי (Odon foldessy) בתוצאה 7.30 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת הלסינקי 1952. פסלו של הרץ הפיני המפורסם בריצות ארוכות, פאבו נורמי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. מימין, הקופץ לרוחק האמריקני ג'רום ביפל (Jerome Biffle) מי שזכה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 7.57 מ'. משמאל, האמריקני מרדית' גורדין (Meredith Gourdine) הזוכה במדליית הכסף בתוצאה 7.53 מ'. הזוכה במדליית הארד היה ההונגרי אודון פולדסי (Odon Foldessy) שקפץ למרחק 7.30 מ'. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

12.8.1960   וולנאט (ארה"ב)       ראלף בוסטון – ארה"ב              8.21 מ'

אולימפיאדת רומא 1960              ראלף בוסטון – ארה"ב              8.12 מ'

27.5.1961   מודסטו (ארה"ב)      ראלף בוסטון – ארה"ב              8.24 מ'

16.7.1961   מוסקבה                 ראלף בוסטון – ארה"ב               8.28 מ'

10.6.1962   יירבאן (ארמניה)      איגור טר-אובאנסיאן – ברה"מ    8.31 מ'

15.8.1964   לוס אנג'לס              ראלף בוסטון – ארה"ב               8.34 מ'

29.5.1965   מודסטו (ארה"ב)      ראלף בוסטון – ארה"ב               8.35 מ'

אולימפיאדת טוקיו 1964              לין דייויס – אנגליה                    8.07 מ'

17.10.1967   מכסיקו סיטי          איגור טר-אובאנסיאן – ברה"מ     8.35 מ'

18.10.1968  אולימפיאדת מכסיקו 1968     בוב בימון – ארה"ב      8.90 מ'

אולימפיאדת מינכן 1972                     ראנדי וויליאמס – ארה"ב     8.24 מ'

אולימפיאדת מונטריאול 1976     קלארנס "ארני" רובינסון – ארה"ב  8.35 מ'

אולימפיאדת מוסקבה 1980      לוּץ דומברובסקי – מזרח גרמניה     8.54 מ'

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980. זהו האתלט המזרח גרמני לוץ דומברובסקי קופץ למרחק 8.54 מ' וזוכה במדליית הזהב. ׁבאדיבות RTR  ו- IOC). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ה-לוגו של אולימפיאדת מוסקבה 1980

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984    קארל לואיס – ארה"ב     8.54 מ'

אולימפיאדת סיאול 1988           קארל לואיס – ארה"ב     8.72 מ'

(מייקל פאואל זכה במדליית הכסף בסיאול 1988 בהישג של 8.49 מ')

30.8.1991  אליפות העולם בא"ק – טוקיו  מייקל פאואל – ארה"ב      8.95 מ'

אולימפיאדת ברצלונה 1992      קארל לואיס – ארה"ב                      8.67 מ'

(מייקל פאואל זכה במדליית הכסף בברצלונה 1992 בהישג של 8.64  מ')

מן הראוי להזכיר כאן בקצרה את אליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה בטוקיו באוגוסט 1991 ו- תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell). קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, וגם ב-מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך בטוקיו 1991 מייקל פאואל (גובהו 1.88 מ') היה טוב ממנו. קארל לואיס קבע כבר שיא עולם מדהים 8.93 מ' (בסיוע רוח גבית מעל המותר) באחת מקפיצותיו בטוקיו 1991, אולם מייקל פאואל בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 הרחיק לכת והפיק תוצאה בלתי נשכחת ושיא עולם של 8.95 מ'. שיא העולם הזה של מייקל פאואל מחזיק מעמד כבר 25 שנים עד עצם היום הזה – 16 בחודש אוגוסט של שנת 2024 בו נכתב הפוסט הקונקרטי הזה.

טקסט תמונה : לפני 33 שנים…30 באוגוסט 1991. אליפות העולם ה- 3 בא"ק נערכת ומתקיימת ב-טוקיו יפן. זהו תיעוד מיטבי של שליחת הרגליים המקסימלית לפנים והמרהיבה של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה ההיא, בעת שקבע אז את שיאו העולם הפנטסטי שלו 8.95 מ' באליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה והתקיימה ב-טוקיו 1991 (ב- 30 בחודש אוגוסט של שנת 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה של מייקל פאואל ה-מהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק כבר במשך 33 שנים בעת כתיבה ותיעוד העובדות על ידי ומטעמי בפוסט הנ"ל… (!). (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תוצאות נוספות מרשימות במקצוע הקפיצה לרוחק לגברים.

אולימפיאדת אטלנטה 1996       קארל לואיס – ארה"ב                     8.50 מ'

אולימפיאדת סידני 2000           איבאן פדרוסו – קובה                      8.55 מ'

אולימפיאדת אתונה 2004         דווייט פיליפס – ארה"ב                    8.59 מ'

אולימפיאדת בייג'ינג 2008        אירווינג סאלאדינו – פנמה               8.34 מ'

אולימפיאדת לונדון 2012          גרג רות'רפורד – אנגליה                  8.31 מ'

אשוב ואומר עוד הפעם לקוראיי, כלהלן :

ובכן…העיסוק ב-רָמָה ה-גְבוֹהָה ביותר במקצועות הספורט השונים לרבות ה-א"ק (אתלטיקה קלה), על המסלול ובשדה, נועדה לאנשים ספורטאים ואתלטים מוכשרים בתחום, פלוס אנשים ומאמני ספורט חכמים ובעלי ידע בתחומי הגוף והנפש…ש-מודעים ו-חושבים מתמטיקה ו-פיסיקה, ובקיאים היטב במדעי האנטומיה והפיסיולוגיה המורכבים מאוד של גוף האדם…ובקיאים גם בתורת פסיכולוגיית ה-נֶפֶש של האָדָם באשר הוא אָדָם…!!!

[1] הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" נערך במשך שנה וחצי חולק לשני חלקים "פסטיבל העמים" (Festival of the nations) ו- "פסטיבל היופי" (Festival of beauty). הוא הוקרן לראשונה בהקרנה חגיגית בפני מוזמנים רבים רבי מעלה של המשטר הנאצי בבית קולנוע בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של אדולף היטלר.

[2] על פי המקורות : 1. הספר "Sound and Fury" של דייב קינדרד. 2. הספר "המשחקים האולימפיים" של עמנואל גיל.

[3] דיק אברסול התמנה לימים לנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC ושימש רבע מאה של שנים גם הבוס של אלכס גלעדי.

[4] מנהלת ה- Intake (משרד קבלה ורישום מסודר של סרטי טלוויזיה המגיעים לבניין מהארץ ומחו"ל) הייתה גב' מירה בדולסקו ז"ל.

[5] כמוהו נהג כדורסלן ה- NBA הגבוה (2.18 מ') ושחקן קבוצות "מילווקי באקס" (Milwaukee Bucks) ו- "לוס אנג'לס לייקרס" (Los Angeles Lakers) לוּ אָלְסִינְדוֹר שהתאסלם והמיר את שמו לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר.

[6] קרב האִגרוף במשקל קל – בינוני הוצא מהתוכנית האולימפית באולימפיאדת אתונה 2004 .

[7]  ראה גם ספרו של האמריקני דֵיְיוִיד מַארָאנִיס : "אולימפיאדת רומא 1960, האולימפיאדה ששינתה את העולם".

[8] ביל פאוורשאם (Bill Faversham) ייצג קבוצה נכבדה של אחד עשר אנשי עסקים עשירים מלוּאִיוִויל – קנטאקי שקראה לעצמה "The Louisville Sponsoring Group" , ותמכה חמש שנים בקריירה המקצוענית של קאסיוס מארצלוס קליי עד שהתאסלם ב- 1966 והחליף את שמו למוחמד עלי .

[9]   מקור : ספרו של ג. מ. טאנר, "THE PHYSIQUE OF THE OLYMPIC ATHLETE". הספר אודות המחקר הגופני של האתלטים במקצועות הא"ק השונים יצא לאור לראשונה בשנת 1964.

[10] מקור : ספרו של דיק שאפ (Dick Schaap), "הקפיצה המושלמת" /THE  PERFECT  JUMP, משנת 1976 .

[11] חברת השעונים השוויצרית רבת המוניטין "אומגה" (OMEGA) הייתה אחראית על כל המדידות האלקטרוניות הממוחשבות באולימפיאדת מכסיקו 1968.

[12] ראה נספח : ספרו של דיק שאפ "THE PERFECT JUMP".

[13] רוברט לג'נדרה קבע את שיא העולם שלו בקפיצה לרוחק 7.76  מ' במסגרת תחרויות קרב 5 (Pentathlon) באולימפיאדת פאריס 1924. הוא זכה במדליית ארד בקרב 5.

[14] האתלט היפני צ'ואי נאמבו זכה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 במדליית הזהב בקפיצה משולשת.

ועוד מילה אחת ו/או שתיים בסיום חיבור וכתיבת פוסט מס' 1256 : פרשן ה-א"ק האולימפי הצנוע, המעולה, ה-בהיר, והמצטיין של ערוץ הספורט בכבלים מולי אפשטיין ראוי לשבחים ו-הערכה רבה… !!! מולי היקר, אין כמוך…פשוט מאוד אין כמותך…אתה לבדך כמו הפרשן הוותיק שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ד"ר גלעד וויינגרטן הבלתי נשכח…הפכתם את הצפייה בתחרויות ה-א"ק האולימפיות + אליפויות העולם ב- א"ק ל-חוויות טלוויזיוניות מרתקות ומעניינות…אולי אין שניות להן…בעידנים ההם של שדר ה-א"ק הבלתי נשכח ההוא נסים קיוויתי ז"ל…(אולם…אולי עדיין חוויה טלוויזיונית בלתי מספקת ב-של ובגלל השדרנית "המובילה" שלך מולי אפשטיין, ואשר קוראים לה מירי נבו… היא איננה בקיאה בחומר השידור "האתלטי" הסבוך שמכיל פרטים חשובים מתמטיים ו-פיזיקאליים, עובדות ו-נסיבות חשובות אודות ביצועי האתלטים והאתלטיות, תוצאות חשובות, ו-נתוני מספרים מסמרי שיער, לבטח אלה החשובים והמכריעים בשדות ב-א"ק הנוגעים למדעי המתמטיקה והפיסיקה ולמדעי האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם…בקיצור היא איננה פרשנית א"ק…היא מדקלמת ברמה נמוכה ו-ילדודית…) עבורי ועבור כלל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל…!!!

שדרנית ה-א"ק המובילה מירי נבו המגוחכת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רחוקה מאוד, מרחק רב בן אלפי קילומטרים טלוויזיוניים, משני שדרני ה-א"ק האיכותיים והנפלאים ה-הם בימים ההם שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, נסים קיוויתי ז"ל ו-מאיר איינשטיין ז"ל + הפרשן הצמוד של שניהם בימים ההם אותו מולי אפשטיין. לא ניתן לשדר אירועי א"ק בטלוויזיה באשר היא ברמתם הגבוהה ביותר, כמו גם שחייה והתעמלות מכשירים ברמתם הגבוהה ביותר…באולימפיאדות + אליפויות העולם ואירופה + אליפויות ארה"ב לגברים ונשים… מבלי שהשדרנים והשדרניות במדיה הטלוויזיונית הארצית והבינלאומית יהיו אמונים ו-מצוידים בידע מדעי בתורות המתמטיקה, הפיזיקה, ו-האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם…מירי נבו המכהנת מזה שנים בתפקידה "הספורטיבי" ב-שורות הטלוויזיה בכבלים היא נעדרת כל ידע מדעי ב-תורות האנטומיה, הפיסיולוגיה, הפיזיקה, והמתמטיקה (לפחות ברמה הפופולארית שלהם…) הנוגעים ישירות לאיכות וטיב הביצועים של האתלטים והאתלטיות על המסלול ובשדה + איכות וטיב הביצועים של המתעמלים והמתעמלות על המכשירים ומזרן ההתעמלות…ערוץ הספורט הטלוויזיוני במדינת ישראל מחזיק בלעדית בזכויות השידורים האולימפיות אולם ביצועיה הטלוויזיוניים הירודים והשטחיים של השדרנית המובילה שלהם מירי נבו הם שטחיים וילדותיים…!!! שטחיים וילדותיים מפני שהם נעדרים הסברים ופרשנויות אנטומיות, פיסיולוגיות, מתמטיות, ופיסיקאליות המרכיבים את הביצועים האנושיים המסובכים מאוד ה-מורכבים, וגם המסוכנים של כלל המתעמלים והמתעמלות בזירות ההתעמלות הספורטיבית על ששת המכשירים לגברים + ארבעת המכשירים לנשים…!!! ביצועים דרמטיים ומסוכנים מושכי עין…אך הם מסובכים, מורכבים, ומסוכנים מכל היבט אנטומי ו-פיסיולוגי, ביצועים המאיימים להכריע גופנית את העוסקים בהם, את המתעמלים והמתעמלות…!!! אלופי והאלופות האולימפיים והאולימפיות פשוט מסכנים את החיים שלהם בשעה שהם מבצעים את התרגילים האקרובאטיים מרהיבי עין ורוטטי לב שלהם על המזרן, על המקבילים, מקבילים מדורגים לנשים, על הקורה, סוס סמוכות, סוס קפיצות, ומכשיר הטבעות…!!! מדובר בביצוע תרגילים אקרובטיים מסובכים מאוד ומורכבים מאוד על מכשירי ההתעמלות הנ"ל שמסכנים את המבצעים והמבצעות את המתעמלים והמתעמלות (רובן צעירות מאוד…עדיין ילדות ונערות בגיל ה…עֶשְרֶה…!!! מקצוע ההתעמלות הספורטיבית האולימפית המסוכנת והמהפנטת של גברים ונשים באולימפיאדות מושכות אליהם שיא עולמי של צפייה בינלאומית בכל רחבי תבל…   

אנוכי מציע לקהל חובבי הצפייה המתעניין בתחרויות ה-א"ק על כל מקצועותיה המשודרות בטלוויזיה (בעיקר ב-תחרויות ה-א"ק האולימפיות ואליפויות העולם פלוס אליפויות ארה"ב ואירופה), לעיין ולקרוא את ספרו המדעי, המרתק, והמעניין של הסופר והמחבר האמריקני John Bunn, הקרוי :

"SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING",

וגם את סיפרו המדעי, המרתק, והמעניין של Geoffrey Dyson הבריטי, הקרוי :

 "THE MECHANICS OF ATHLETICS".

אנוכי מבטיחכם כי לא תצטערו…!!! תורת ביצועי העל ב-א"ק על שלל מקצועותיה הכוללים בתוכם הישגים של שיאי עולם במסלול ובשדה, נשענת על עקרונות המתמטיקה והפיזיקה ועל המבנה האנטומי והפיסיולוגי של גוף האדם, גברים ונשים…(!). את זאת צריך להסביר חזור והסבר, ולבאר – לקהל הצופים (!).

הפרשן רב הידע מולי אפשטיין מאפיל ליד המיקרופון לחלוטין על השדרנית המובילה החסרה והענייה שלו ו-הופך (בניגוד מוחלט למירי נבו) את הצפייה בתחרויות ה-א"ק בטלוויזיה לחוויה…! בדיוק כפי שעשה זאת בשעתו הפרשן הידען והנפלא ד"ר גלעד וויינגרטן שעשה את מלאכתו המדויקת לצידו של ה-שדר ה-מוביל שלו בעת ההיא נסים קיוויתי ז"ל !!! תחרויות ה-א"ק ותוצאותיהן והישגיהן הסופיות במסלול ובשדה – הן סיכום מדויק של נתוני הכישרון הגופני של האתלטים והאתלטיות המחוננים והמוכשרים בתחומי האנטומיה והפיסיולוגיה. הישגי ה-עַל שלהם ושלהן במסלול ובשדה הם תוצאה ישירה של אין סוף אימונים ו-ביצועים מדויקים שלהם ושלהן (!!!), ביצועים המבוססים על נתוני חוקי המתמטיקה והפיזיקה וידע יסודי נרחב שלהם-ן ושל מאמניהם-ן בתורות האנטומיה והפיסיולוגיה בעת מאמץ (!!!). ה-א"ק על שלל מקצועותיה במסלול ובשדה היא תורה מדעית מתמטית – פיזיקאלית מדויקת שמתרחקת עד למאוד מ-מושגים ו-מונחים ה-קרויים : "מזל" ו- "יד המקרה"…!!! 

סוף הפוסט מס' 1256. פוסט מס' 1256 הועלה על ידי ל-אוויר ביום שישי – 9 באוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. 

ואוסיף כאן שוב בנאמנות ו-כנות את הטקסט הזה : אנוכי, כמי שניהל במשך שנים רבות את יחידת מחלקת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך שנים רבות והפיק ו-ניהל מההיבט הטלוויזיוני אין סוף הפקות ספורט טלוויזיוניות מורכבות ומסובכות של שידורים ישירים של ה-מונדיאלים + ה-אולימפיאדות + אליפויות העולם ואירופה ב- א"ק, שחייה, והתעמלות מכשירים לגברים ונשים + משחקי אסיה…מפעלי ספורט ענקיים…אלה שנערכו והתקיימו בכל חמש יבשות תבל…ואנוכי הייתי שם בכל המקומות ההם והיבשות ההן, מאז שנת 1974…הייתי שם כמנהל ומפיק טלוויזיה ראשי של חלק גדול מ-אותן הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות ההן המורכבות והמסובכות והבלתי נשכחות של אותם השידורים הישירים ההם של אליפויות העולם ההן שהתקיימו ב-אירופה, אסיה, צפון ו-דרום אמריקה…ההן מכל ובכל חמש יבשות תבל…ואשר שודרו ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא למען ולטובת צופי הטלוויזיה במדינת ישראל…!!!

אנוכי אומר כאן אלפי תודות לא רק למאות אנשי ונשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם, היקרים לי והבלתי נשכחים עבורי בכל מקצועות הטלוויזיה…אנשים ונשים חרוצים וחרוצות ובעלי ידע ש- סרו לפיקודי, מרותי, והנהגתי בכל עשרות רבות של אותם מבצעי השידורים הטלוויזיוניים ההם הרחוקים, המורכבים, והמסובכים שבראשם עמדתי וניצבתי בכל חמש יבשות תבל…

גברים ונשים שסייעו לי להציב את חטיבת הספורט ההיא "שלי" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא "שלי"…בראש פסגות העשייה העיתונאית האלקטרונית התקשורתית – הארציות והבינלאומיות שלנו – של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – בכל חמש יבשות תבל…!!! אלא אנוכי אומר תודה ענקית והערכה רבה מקרב ליבי גם לאותם שני פרשני ה-א"ק המצוינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך שנים רבות…שני "האולימפיים" הבלתי נשכחים : הראשון הוא ד"ר גלעד וויינגרטן (איש ואדם כן, ערכי, ונפלא) ו-השני הוא מולי אפשטיין (גם בעל אישיות מחוננת…) וגם לשני שדרני ה- א"ק האולימפיים הנפלאים ההם נסים קיוויתי ז"ל ו-מאיר איינשטיין ז"ל…אלה שהיו עימנו וליוו אותנו "טלוויזיונית" במשך שנים ארוכות ו-רבות ב-שדות ה-א"ק הארוכים ו-הנרחבים הפרוסים לאורכה ורוחבה של תבל… + 1001 תודות ענקיות גם ל- פרשן השחייה "האולימפי" הבלתי נשכח יוסף טלקי ז"ל + גם תודה ענקית לפרשן "האולימפי" בענפי ההתעמלות הספורטיבית הבלתי נשכח יעקב "ז'קי" ווישניה יבד"ל !!! הם כולם…כל שדרני ו-פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית האלה לדורותיהם…בתקופת ניהולי את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך רבע מאה של שנים שחלפו…נותרו עבורי בלתי נשכחים לעד…!!!

הייתי בר מזל כמנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך עשרות שנים להכיר את האנשים היקרים ה-ר"מ, פרשני הטלוויזיה המיטביים האלה בתחומי ענפי ה-א"ק וה-שחייה…היכרות קרובה מאוד במשך אותה הקריירה הטלוויזיונית הממושכת והארוכה שלי בת עשרות שנים…את יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל, ואת ד"ר גלעד וויינגרטן, את מולי אפשטיין, ואת יעקב "ז'קי" ווישניה…שלושתם יבד"ל…(!). ארבעת פרשני הטלוויזיה הנ"ל המקצועניים האלה שנוכחותם על המסך והסבריהם וניתוחם את אירועי הספורט בארץ ובעולם- היו ברמה גבוהה מאוד, הפכו את חיי הטלוויזיוניים ההם למעניינים הרבה יותר מכפי שהיו בטרם היכרתי אותם בעת עבודתנו הטלוויזיונית המשותפת ארוכת השנים יחדיו – בארץ ובחו"ל…!!!

ארבעתם סייעו לי בתפקידם כפרשני ספורט במשך שנים רבות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, כל אחד בתחומו…להציב את חטיבת הספורט ההיא תחת ניהולי בצמרת איכות הדירוג הטלוויזיוני במדינת ישראל…(!).

יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל, ד"ר גלעד וויינגרטן, מולי אפשטיין, ו- יעקב "ז'קי" ווישניה – תבורכו ! נותרתם עבורי אנשים משכילים של ידע ובעלי כבוד, ומומחי טלוויזיה יקרים הנאמנים והדבקים במלאכת הפרשנות הטלוויזיונית במשך שנים רבות,  ו-בלתי נשכחים לעד…!!! 

סוף הפוסט מס' 1256. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1256 הועלה על ידי לאוויר לראשונה ביום שישי – 11 במארס 2016. ואח"כ שוב ו-עכשיו ב-פירוט יתר והסברים וניתוחים מקיפים יותר בחודש אוגוסט של שנת 2024 …!