זֶהוּ במידה רבה אפילוג קצרצר. פסגת היכולת הספורטיבית בקיבוץ. בשלב מסוים בחיי רציתי להיות ספורטאי סובייטי ו/או לחילופין ספורטאי אמריקני. אני מתכוון שרציתי כספורטאי-קיבוצניק להתאמן בסטנדרטים הגבוהים ביותר והמאומצים ביותר בסקאלה של האימון הספורטיבי. זה היה בלתי אפשרי. המחויבות הראשונית של כל בן קיבוץ וחבר קיבוץ היא לעבודת כפיים. אני הייתי כל חיי בקיבוץ אפיקים חקלאי שעבד בענף הַמִסְפּוֹא וגם רַפְתָּן, ואח"כ עבדתי גם ב-ענף הבננות.

רחשתי כבוד והערכת אין קֵץ ל-פאבו נורמי, ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, אגנס קלטי, אמיל זטופק, ו-מרק ספיץ. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל היה המורה לחינוך גופני וספורט שלי בהיותי ילד קטוֹן ונער בקיבוץ אפיקים. הוא היה מדריך, מורה, ומחנך שאהבתי והערכתי עד למאוד. הוא היה האיש הראשון שהציב בפני כל יום מחדש את האתגר היכן נמצא קצה גבול יכולתי. מפני שנולדתי יצור תחרותי אולי יתר על המידה נעניתי לוֹ. שמריהו נאבל ז"ל הבין באינטואיציה שלוֹ שיש חיים ספורטיביים אחרי הכדורגל. הוא לעולם לא הרשה לנו לשחק כדורגל בשיעורי הספורט שלוֹ, וביסס אותם על א"ק, שחייה, והתעמלות, ומשחקי תנועה וביקש להעניק לנו כשרים גופניים רבי תכלית. בין מכשירי הספורט, ארגזי ההתעמלות, וחמורי הקפיצה מצאנו את אושרנו. שיעורי השחייה התקיימו בימים ההם בריכת האגירה של הקיבוץ. זאת הייתה חפירה ענקית באדמה שאורכה 70 מטר ורוחבה 40  מטר. המים לחפירה הזאת הוזרמו מהכינרת. זאת הייתה בעצם בריכת בוץ שמימיה עכורים, אך בעינינו זה היה מתקן ספורט מפואר. אימוני ה-א"ק התקיימו על מסלול אדמה, וכדורסל שיחקנו על מגרש עשוי חול מחצבה. התייצבנו לשיעורים שלו לבושי מכנסי ספורט כחולים וגופייה לבנה. לפעמים בחורפים הקרים הרשה לנו ללבוש סוודר ומכנסיים ארוכים. שמריהו נאבל ז"ל חינך אותנו לאהוב את הספורט. הוא היה אבי תורת המצוינות אך מאחורי הפילוסופיה החינוכית הקוראת לחתור בהתמדה לעבר הניצחון הסתתרה יושרה מוחלטת. "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", הייתה סיסמת החינוך שלוֹ. רחשתי לו הערכה רבה. אהבתי אותו. שמריהו נאבל ז"ל (2018 – 1919, מת בגיל מופלג בהיותו בן 99) היה מורה ומחנך קפדן ומלא חיוניות שדרש מתלמידיו ראשית דבר משמעת. שמריהו נאבל ז"ל היה האיש הראשון שלימד אותי כילד להתבונן, להתעמק, ולהבין את ביצועי הספורט מהצדדים המדעיים שלהם. הוא האמין שהבנת הכללים הקובעים את היגיון הביצוע הנכון של תנועות הספורט השונות המרכיבות את מכלול הביצועים השונים, תוביל בסופו של דבר את התלמיד להישגים נוספים. שמריהו נאבל ז"ל חינך אותי מילדות רכה לאהוב את הספורט והחינוך הגופני ולהכיר ולהבין את המדע המוביל את הספורטאי לעבר ניצחונותיו. ארגז ההתעמלות, "חמור" ההתעמלות, והמזרן היו אביזרי ספורט חשובים כמו הכדורסל והכדורגל. הוא האיש שנתן לי את הכלים הראשונים לכתוב את הפרק הזה הדן בקצה גבול היכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". כשהגעתי בקיץ 1971 לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים, מצאתי שם הרבה עיתונאים שהיו "מומחי" כדורגל. הרקע שלי היה שונה. הייתי אתלט וספורטאי רב גוני. כדורסלן, כדורעפן, וכדורגלן מצטיין. שיחקתי בתחילת שנות ה- 60 בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום) שונות. כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הייתה לי אהבה אחת גדולה : אהבתי ל-נתח את הישגי הספורטאים בענפים השונים מההיבט המתמטי – פיסיקאלי ולתרגם את הבִּיוֹ- מֵכַאנִיקָה המתמטית הגופנית לשפת הטלוויזיה. אלכס גלעדי ז"ל נתן לי את ההזדמנות הטלוויזיונית הראשונה שלי בחיי. לא החמצתי אותה.

טקסט תמונה : זאת היא אימא שלי, שָרְקָ'ה פְּרֶס – בלינדמן – אלרואי ז"ל, אישה יפת מראה בהיותה בת 19. התמונה תועדה בשעה שעזבה את ביתה ומשפחתה בעיירה קורשאן ב-ליטא ועלתה כ-חלוצה לארץ ישראל והגיעה להכשרה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. התמונה צולמה ב- 1931 בארץ ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל בגיל 19. התמונה צולמה בלִיטָא זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל ולקיבוץ אפיקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1957. קיבוץ אפיקים. אנוכי בן 19 (בגיל שאבא ואימא שלי עזבו את בתיהם ומשפחותיהם ב-שירווינט ו-קורשאן ב-ליטא ועלו לארץ ישראל) בעת חופשה רגילה בשירות הצבאי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". חלק מזמן החופשות הרגילות של חיילי קיבוץ אפיקים הוקדש לעבודה במשק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : ספרו של אריה אופיר מוותיקי החברים בקיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" (יצא לאור ב- 1986).

[2] ראה נספח : ספרו של אריה אופיר, "אפיקים – דרכו של קיבוץ". (יצא לאור ב- 1951).

פוסט מס' 2000 / 1236. הפקה בינלאומית בראשותי כ-איש חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשטח, בעת שליחותי לארגנטינה בתפקיד מפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה שלנו את תחרויות מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 מחמש ערים ושישה אצטדיונים במדינת ארגנטינה הענקית (!). ההפקה מורכבת, המסובכת, והרחוקה ממדינת ישראל כללה בתוכה את 21 השידורים הישירים ו-17 מוקלטים של כל 38 המשחקים ב-אותו מונדיאל הכדורגל ההוא של ארגנטינה בשנת 1978 בתאריכים ההם של 27.6.1978 – 1.6.1978, היה מדובר באמת בהפקה טלוויזיונית מורכבת ומסובכת מאוד מן ההיבטים הטכנולוגיים, בקצה השני של העולם, וגם בשל תקשורת לוויינים דַלָה ומוגבלת בימים ההם, וגם ממושכת ורחוקה מגבולות מדינת ישראל. פוסט מס' 2000 / 1246. הועלה לאוויר לראשונה, ביום ראשון של 27 בחודש אוגוסט של שנת 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

סדרת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" נחקרת ונכתבת על ידי מאז אוקטובר 1998 ו- נמשכת בכל עוזה גם בימים אלה של חודש אוגוסט בשנת 2023. אלכס גלעדי ז"ל, דן שילון, יורם ארבל, וארנון צוקרמן ושני אנשי ה- EBU הגרמני הורסט זייפארת והספרדי מנולו רומרו הם מבין האנשים הבלתי נשכחים עבורי בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם בה שהיתי כ- 40 שנים.

סדרת הפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות של מונדיאל הכדורגל ארגנטינה 1978, אליפות אירופה בכדורסל-איטליה 1979, אולימפיאדת מוסקבה 1980, ומונדיאל הכדורגל ספרד 1982. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל-ארגנטינה 1978 (27.6.1978-1.6.1978).

כל הפקת טלוויזיה בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה (אז כמו היום) מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה.

סיסמת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

FROM MY POINT OF VIEW : If You Do, Do It Right – If  Not Give It Up

השורה התחתונה של הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה:

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIP BETWEEN TELEVISION and SPORTS (+ NEWS + DOCUMENTARY) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2019.

הקדמה (2).

השתתפות וייצוג נבחרת ישראל הלאומית בזירות הספורט היא כבוד עליון אולם איננה חובה עליונה. החובה העליונה ביותר של כל אזרח ישראלי היא להתגייס לחיל קרבי בצה"ל ולהיות נכון להקריב את חייו למען מדינת ישראל. אם יהיה נדרש. זה מה שאני עשיתי בקיץ 1956 כשהתגייסתי כטירון לגדוד 12 של חטיבת "גולני" בצה"ל. הייתי בן 17 ואחד עשר חודשים. יחד עם חבריי הטירונים נשבעתי במחנה "פילון" (ליד ראש פינה) על רובה צ'כי נושא כידון בראשו וספר תנ"ך להיות נכון להקריב את חיי אם אדרש. אנחנו נדרשים להגון על המולדת ולהיות אזרחים יישרי דרך והגונים. זאת חובתנו. כך חינך אותי אבי ז"ל משה בלינדמן – אלרואי חבר ארגון "ההגנה" וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. כך רעייתי ואני חינכנו את ילדנו, וכך הם מחנכים את ילדיהם. נכדי הבכור נלחם בשעתו בחטיבת הנח"ל במלחמת "צוק איתן". נכד אחר שלי משרת עכשיו בצה"ל בהנדסה קרבית. שתי נכדות שלי סיימו לא מכבר את שירותן הפעיל בצה"ל. עוד נכדה משרתת עכשיו שירות פעיל בצה"ל. אין שום חובה ללבוש את המדים הלאומיים של נבחרות ישראל בספורט אולם יש חובה ללבוש את המדים הקרביים של היחידות הקרביות בצה"ל. ילדיי ונכדיי ונכדותיי מגשימים את הערכים שאני חונכתי עליהם.

ללבוש את המדים הלאומיים של נבחרת ישראל בכדורסל הוא כאמור כבוד עליון. זה מה שחשבתי כשהייתי בן 16 וארבעה חודשים (תלמיד כיתה י"א בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח") וזומנתי יחדיו עם יגאל וולודרסקי – דר באוקטובר 1954 ע"י המנהל המקצועי של ענף הכדורסל באגודת "הפועל" דוב פרוסק ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל בכדורסל בסגל צפון תחת הדרכתו של המאמן האמריקני אלמר ריפלי. מחנה האימונים הראשון היה בקיבוץ מזרע, קיבוצו של רְאוּבֵן פֶכֶר ז"ל (2020 – 1933) אז שחקן נבחרת ישראל בעצמו. שם עשיתי לראשונה הכרה עם עָמוֹס לִין ז"ל בן קיבוץ משמר העמק (2020 – 1933) אף הוא שחקן נבחרת ישראל בכדורסל דאז. במחנה האימונים ההוא לפני 65 (שישים וחמש) שנים הכרתי גם את שחקן הכדורסל משה מכטי. ברור שבתקופה החלוצית ההיא כולם נשאו עיניהם לנבחרת הלאומית. ייצוג המדינה היה ערך עליון כל אחד עשה מאמץ עליון להידחק לראש התור. השחקנים ההם של נבחרת ישראל בכדורסל קיבוצניקים ועירוניים על טהרת החובבות היו אלילי הכדורסל שלי ושל רבים כמותי. האהדה אליהם גבלה בהערצה. שמות כמו של אָבְרָהָם שְנֵיאוּר ז"ל, זְכַרְיָה עוֹפְרִי ז"ל, פְרֶדִי כהן, מַרְסֵל חפץ, שמעון "צִ'ינְגָה" שֶלַח, רָלְף קליין ז"ל, עָמוֹס לִין, דָנִי אֶרֶז, משֶה "מוּסָה" דָנִיאֵל, אֵלִיָהוּ עַמִיאֵל ז"ל, רְאוּבֵן פֶכֶר, מְנָחֵם קוּרְמַן, יְהוּדָה "קָנַבּוּס" וִוינֵר, ואחרים נישאו בגאון ביישוב היהודי בכל רחבי מדינת ישראל. ההצלחה של נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל ב- מוסקבה בירת ברה"מ ב- 1953 ודירוגה במקום ה- 5 הפכה את ענף הכדורסל בארץ בבת אחת לפופולרי ואָהוּד. בתקופה ההיא בשנת 1954 נוסדה הליגה הלאומית בכדורסל בהשתתפות קבוצות כדורסל מאגודות מכבי והפועל. נבחרת ישראל בכדורסל נטלה חלק באורח קבע באליפויות אירופה, הדורות התחלפו, אולם לעולם לא שחזרה את הישגה הנפלא מאליפות מוסקבה 1953. עד שבאה אליפות אירופה בכדורסל שנערכה בשתי ערים באיטליה, גוריציה וטורינו, בקיץ 1979. ההקדמה הקצרה הזאת מכוונת לנבחרת ישראל בכדורסל שהשתתפה באליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1979 בשתי הערים האיטלקיות גוריציה וטורינו. הנבחרת הייתה הייתה יעד לאומי בה כולם עשו מאמץ עליון ליטול בה חלק כדי לייצג את המדינה. שחקני נבחרת ישראל היו ברי מזל ב- 1979 מפני שהוביל והדריך אותם המאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי הביאה את בשורתם לאזרחי הארץ. ההזדהות של השחקנים וציבור חובבי הספורט עם הנבחרת הלאומית בכדורסל הייתה מוחלטת.

חטיבת הספורט  בטלוויזיה הישראלית הציבורית צברה בעת ההיא שני הישגי שידור בינלאומיים מפליגים עשויים ומופקים ברמה גבוהה : ב- 1978 בשל סיקור מהשטח בארגנטינה את מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה, וב- 1979 בגלל סיקור מהשטח באיטליה את אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. המשותף לשתי ההפקות הבינלאומיות הללו בשנים ההן הייתה שימוש בתקשורת לוויינית דלה שהעמיסה עלינו, על אלכס גלעדי (מפקדי דאז) ועליי, קשיים עצומים בהבאת סיגנלי הטלוויזיה ארצה, עד כדי סיכון עצם קיומם של השידורים הישירים ההם. אני מייחד את הפוסט הנוכחי מס' 847 בחלקו גם לאותה הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המורכבת והמסובכת ההיא בבואנוס איירס הרחק מגבולות המדינה זאת של מונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותי. אח"כ אפנה להפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בראשותו של אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : יולי 1952. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 67 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין, יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מנחם קורמן (מכבי ת"א), אליהו עמיאל (הפועל חולון), משה "מוסא" דניאל (הפועל, קיבוץ חולתא), ראובן פכר (הפועל, קיבוץ מזרע), מרסל חפץ (הפועל חולון), עמוס לין (הפועל, קיבוץ משמר העמק) וראש המשלחת חיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : זכריה עופרי (מכבי ת"א), דני ארז (הפועל ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), פרדי כהן (הפועל חולון), ורלף קליין (מכבי ת"א). (התמונה הוענקה לי ע"י גב' רונית אגיב – לין מנהלת הארכיון של קיבוץ משמר העמק. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חלוקה :

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת של ארנון צוקרמן : "וועד עובדים כן – ברדק לא !".

2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית.

3. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים בתוך כותלי הטלוויזיה.

4. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

5. כיסוי משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר מעולם שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד אז.

6. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה.

7. רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 היא זאת ש- משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי במונדיאל ארגנטינה 1978.

טקסט תמונה : 1978. זהו ה- "גאוצ'יטו", הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי גרפיקת הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 אשר עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות המסקרת את המשחקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הקמע מייצגת את דת הכדורגל הלאומית בארגנטינה ואת אהבת הילדים והנוער למשחק הפופולארי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הלוגו הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הורסט זייפארט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת מונדיאל ארגנטינה 1978. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 (לאחר הארכה) וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם בכדורגל . פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אפלה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה מעיבה על הזכייה הספורטיבית. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית חורחה רפאל ווידלה המואשם ברציחתם של עשרות אלפים מאזרחי ארצו מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם לקפטן דניאל פאסארלה. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי.

ציטוט : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו – התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

ציטוט : "התחלה קשה מביאה לסוף טוב". (ג'ון הייווד).

ציטוט : "בית ש-יֵש בו מחלוקת סופו להיחָרֵב". (דרך ארץ זוטא פת).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל ומנהל חטיבת הספורט שלו אלכס גלעדי ז"ל, מציבים אותי בפברואר 1978 בראש ובמוקד צמרת הפיקוד, ההפקה, והעריכה של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-בואנוס איירס את משחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. 

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית מיידית ומהירה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בימים ההם היה חיים יבין הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי אך לא הייתה לוֹ כל נגיעה ו-יד בקידום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא לא היה מעורב וגם לא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של שנת 1978. יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל התפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם אז בשכונת רוממה בירושלים.

בתוך שנה כול התמונה הטלוויזיונית הייתה אמורה להשתנות לגמרי עם מינויו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לחמש שנים הבאות במקומו של המנכ"ל היוצא יִצְחָק לִבְנִי ז"ל. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד פעל להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון ז"ל (ראובן ירון שימש אז ראש הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים) החליטו השניים לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן ששימש מנהיג שידור כריזמטי ומנהל מוצלח מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז 2 באוגוסט 1973 ועד 2 באוגוסט 1979. אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביום שני ההוא של 23 ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 85) וצעדו על הכביש הפנימי של רחוב "תורה מציון", שחיבר את בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם "בניין החוטים" הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל", ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ארנון צוקרמן זכה לאהדה והערצה חסרת תקדים מצד פיקודיו אך בל אקדים את המאוחר. אלכס גלעדי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), הלא הוא איגוד השידור האירופי. במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שדרים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף ז"ל ומוֹרִיס בַּרוּךְ, עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. הפרשן שלנו היה יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל שהגיע לבואנוס איירס בכוחות עצמו ועל חשבונו. רשות השידור התעקשה אז שלא להטיס פרשני ספורט לאירועים בינלאומיים גדולים בחו"ל כמו כדורגל (מונדיאלים ואליפויות אירופה), כדורסל (אליפויות עולם ואליפויות אירופה וגם לא NBA, וגם אולימפיאדות ואליפויות עולם ואליפויות אירופה ב-א"ק, שחייה, והתעמלות. הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית על מרכיביהן השונים, עם כמעט אפס תקלות. הבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים צלחה בסופו של דבר. היא השיגה את מטרתה גם בשל סיוע מקצועי ונדיב של שלושה אנשים זרים אך מצוינים שעזרו לי לחולל בבואנוס איירס את הבלתי אפשרי. היו אלה  גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP (חברה ב- EBU איגוד השידור האירופי כמונו), אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של "ENTEL ארגנטינה" יהודי ציוני חם ואוהד גדול של מדינת ישראל בשם מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל. מדהים. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 השיגה את יעדיה לא בגלל יצחק לבני, לא בגלל ארנון צוקרמן, וגם לא בגלל חיים יבין. היא שגשגה ועלתה יפה בגלל אותם שלושה אישים נָכריים אך היקרים הנזכרים לעיל גב' מנואלה פורטאדו, מר אמאורי דאומאס, ומר מאסימו גארפינקל.

תשל"ח. 1978.

1978 הייתה שנה של שלום ותקוות, ובצדה טרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר , על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. דן שילון כיהן כ- כתב של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם. ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר, וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל" איתן  ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן וראש הממשלה מנחם בגין לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור. הכתב הצבאי (המוכשר) של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עַמִירָם נִיר ז"ל הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל וקצין אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר רָפוּל יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של עמירם ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל רפאל "רָפוּל" איתן היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן, ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בעמירם ניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- "אריכות" בשפתו העממית, "עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג של תקשורת טלוויזיונית ציבורית ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות.

ב- 1978 נבחר יִצְחָק נָבוֹן לנשיאה החמישי של מדינת ישראל, יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אֵהוּד מַנוֹר והלחינה נוּרִית הִירְש המוכשרת והיפה. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם ב-ברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר מי שכיהנה כראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המְדוכָה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית : בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, ו-קורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בתחנה הממוקמת במישור עֵמֶק הַאֵלָה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא. היא ניצבה שוב כגוף נַכה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית שסיפקה לה התחנה בעמק האלה. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי ז"ל בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דאז ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, ולערוך פרויקט שידור בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין בסדר גודל של מונדיאל. "…יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס. אתה תהיה עורך ומפיק והאיש האחראי ב-בואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים של מונדיאל ארגנטינה 78' וגם על המערכת הפועלת בירושלים…", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי למרות שהוא חיים יבין היה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי.

טקסט תמונה : יוני 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. אנוכי ב- IBC ב-פיגורואה אלקורטה ב-בואנוס איירס. אלכס גלעדי ז"ל מנהל מחלקת הספורט ומורי ורבי, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות ההוא, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978, ב-בואנוס איירס. המינוי נעשה ב-גיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא ארנון צוקרמן. (התמונה צולמה ב- IBC בבואנוס איירס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של ה- EBU sports Operation Group בארגנטינה 78' שתיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV, מנולו רומרו (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והורסט זייפארת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומי שהיה מתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972. היה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות וארנון צוקרמן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם במחלקת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים ו/או אולימפיאדות. תחום חדש יחסית עבורי רב אחריות עד למאוד, מורכב ומסובך ביותר ורווי אין סוף מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות וגם אנושיות. כי זאת לדעת : סביבת המיקרופון הטלוויזיוני והמסך הטלוויזיוני מלאה באמביציות אישיות של השדרנים והמגישים. לעיתים קרובות מעבר למקובל. שאיפות אישיות תחרותיות מביאות עמן בהכרח קנאה, מדנים, רכילות, ודיבורים מאחורי הגב. ב- 1978 לא היו לי עדיין שום פרטנזיות ניהוליות מרחיקות לכת.  שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו בראשן "מבט ספורט" ולעֵת מצא גם מפיק של אירועי ספורט ארציים ו- שַדָּר. סמכתי בעיניים עצומות על אלכס גלעדי. הוא היה איש טלוויזיה מקצועי ומקצוען שטובת המסך בלבד הייתה לנגד עיניו. הוא היה עיתונאי ומפיק וראש צוות ברמה עליונה והוא התרחק מרכילות. הייתי בימים ההם בזמן ההוא האיש המבוגר ביותר במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (אז, בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי, הקרויה בשם  "EBU Operation Group – Argentina 78" במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של הבריטי ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במוקד ההפקה והניהול ב- בואנוס איירס כדי לשמש עורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי המורכב והמסובך מאוד מהיבטי הטכנולוגיה ותקשורת לוויינית בינלאומית, וגם מרוחק מאוד מגבולות המדינה זה של מונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקשורת טלוויזיונית לוויינית בכלל והיסטוריית התקשורת הטלוויזיונית הלוויינית בפרט בין ארגנטינה וישראל בתקופת מונדיאל ארגנטינה 1978 (א'). זאב שטוקהיים ז"ל שימש מהנדס התקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-1978 ואיש הקשר שלנו עם מהנדס התקשורת הלוויינית הבינלאומית של "בֶּזֶק" גבריאל "גָבִּי"  ֹשֶקֶל ז"ל, ועם מהנדס התקשורת הבינלאומית הלוויינית ומנהל תחנת הקרקע ל-לוויינים בעמק האלה אברהם יצחק נָגֶל ז"ל.

"תמונות בחלל" הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהרף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של  36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary האטלנטי. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בזק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו אִלתורים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הלווייני הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי (וגם חבר שלי) לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית "EBU Sports Operation Group – Argentina 78" של איגוד השידור האירופי (ה- EBU) בארגנטינה וסר למרותם של האנגלי בִּיל ווֹרְד, הגרמני הורסט זייפארת, והספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. מקום מושבו של אלכס גלעדי בתוקף תפקידו היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה. לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה, והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ורחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים, זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אמן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות, אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, או ארה"ב, ו / או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר, צרכן שידור בינלאומי כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת "לאוצר המלך", לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים, חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי. נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע. התהליך מסורבל מאין כמוהו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי. במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים נדרש להעביר בטֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" הישראלית "גבריאל" גבי" שֶקֶל ז"ל. גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל ז"ל, שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק את  ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקרטי הזה נעשה בהתכתבות.

טקסט תמונה : מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית זאב שטוקהיים ז"ל היה קצין תקשורת הלוויינים המצוין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991 – 1969. היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מהנדס טלוויזיה יישר דרך, בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, פדנט, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה ניתנה לי באדיבות משפחת שטוקהיים – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שֵנִי לו. אדם בעל ידע מקצועי עצום ובלתי נדלה בתחום. יליד בודפשט – הונגריה שדיבר אנגלית כאילו נולד בלונדון. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק ה-אֵלָה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה ניתנה לי באדיבות בצלאל ליס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ה- "Matching Order" הוא מונח שתרגומו הוא, אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT האמריקנית הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רק לרשותה עמדו לווייני תקשורת והיא הייתה בעלת הבית הבלעדי. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo שלנו על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order סופי עליהם ואודותיהם . עד כדי כך גברה להיטות ההפקה, העריכה, והשידור הישיר. אולם לעולם לא פספסתי. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור. מי שלא חווה את התחרות הסמויה הזאת איננו יכול להבין את התחושה.

המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד 1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אפוף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS  בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו. לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת. זוהי האנטנה ה- ECS, צלחת שקוטרה כ- 10 מטרים ואשר מחוברת ללוויין "European Community Satellite" של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת הייתה מוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים, ונקרא פעם "בית היהלומים". ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים הוותיקים יצחק "בניו" בן יוסף (מימין) ושמעון נחמה (משמאל). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים. ההזמנה של מחלקת הספורט הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת  "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב. ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים השונים וביורוקרטיה מסורבלת . למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִידם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה. במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש. את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו. זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו. השימוש שלנו בשירותי הלוויין המוגבלים ב- 1978 היה יקר. עבור 10 הדקות הראשונות של כל שידור לווייני נדרשנו לשלם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר, ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר. ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ארגנטינה 1978 ע"י חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית והבאת סיגנל השידור הבינלאומי מבירת ארגנטינה בואנוס איירס לירושלים, לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר, (Four Wires בטקסט מלא) 4W 3.5 khz, שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל. קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב  7.5 khz ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, TVE הספרדית, ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי.

פִּסְגַת הַיְכוֹלֶת הַאֱנוֹשִית וְ-הִתְפַּתְּחוּת חָזוֹן הַטֶלֶוִויזְיָה בַּ-אָרֶץ וּבַ-עוֹלָם [1].

פוסט מס' 2000 / 1147. החלק השני (2) : תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי הייתה מדיניות פוליטית נפוצה ועקבית, עתיקה ומתוכננת, וישנה משכבר הימים מאז מחצית שנות ה- 70 במאה הקודמת במדינות הגוש הקומוניסטי, וגם אישית ופרטית בחלק מ-מדינות המערב הדמוקרטיות. תכלית השימוש בסמים הייתה לצבור באמצעותם ניצחונות ספורטיביים רבים ככל האפשר באולימפיאדות, במונדיאלים, ובאליפויות העולם במקצועות הספורט השונים ו-השגת עוד ועוד ועוד מדליות זהב. הריטואלים החוזרים ונשנים במשך שנים על שנים של טקסי הענקת המדליות למנצחים ולמנצחות וסיקורם ו-שידורם הישיר שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה הבינלאומיות גררו עמם מסרים של  עוֹצְמָה, סדר ומשמעת, מוניטין, השפעה, ויוקרה פוליטיים במדינות המזרח הדיקטטוריות ההן כמו ברה"מ (עכשיו רוסיה), מזרח גרמניה, ו-קובה. ומנגד, השגת רווח ו-ממון, שֵם, וצבירת הון אישי פרטי עצום של הזוכים והזוכות בתחרויות הספורט הבינלאומיות השונות במדינות המערב הדמוקרטיות והחופשיות, כמו ארה"ב למשל. השחיינית המזרח גרמנית המהוללת קורנליה אנדר / Kornelia Ender (בעשור ה- 70 של המאה הקודמת) והאָצָן הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson (בעשור ה- 80 של המאה הקודמת) מהווים דוגמאות קלסיות של ספורטאים מצוינים ומוכשרים מצליחים ומנצחים, אבל מסוממים מהצד הקומוניסטי והדמוקרטי של המפה הפוליטית הבינלאומית. קורנליה אנדר בת ה- 18 גרפה בתחרויות השחייה אולימפיאדת מונטריאול 1976 תהילה ספורטיבית – פוליטית ויוקרה עצומה עבור מדינתה מזרח גרמניה. בן ג'ונסון גרף ממון אישי רב לכיסו עד שנתפס על חם בגיל 27 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988, ונפסל לעַד לכל ימי חייו. הייתי עֵד מקרוב כ- איש טלוויזיה לתעשיית הסימום הספורטיבי – פוליטי של מדינות הגוש הקומוניסטי ובראשן ברה"מ, מזרח גרמניה, וקובה בתקופה בה שרתי ועבדתי בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת מנהיגותם של דן שילון ואלכס גלעדי בשנים 1980 – 1971. אח"כ בשנים הרבות ש-ניווטתי בעצמי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בארץ ובעולם בשנים שבין 1980 ל- 2003 סיקרתי ותיעדתי מקרוב את פרשות הסימום המפורסמות של האָצָן הקנדי בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988 ושל האָצָנִית האמריקנית מריון ג'ונס / Marion Jones בת 25 באולימפיאדת סידני 2000. מריון ג'ונס שנחשפה כספרינטרית וספורטאית עַל עולמית ואלופה אולימפית בריצות קצרות אולם מסוממת ושקרנית ש-נשלחה בסופו של דבר ב- 2008 לכלא בארה"ב כשהיא כבר אֵם לתינוק. כל השלושה המפורסמים ברמה של Celebrities עַל בינלאומיים הנזכרים לעיל, לא היו לבד. תעשיית הסימום הבינלאומית סיממה בשעתו אלפי ספורטאים בכל מקצועות הספורט בכמעט כל המדינות ב-רחבי תבל. רובם נתפשו והושעו. המיעוט שבהם עבר חָלָק מתחת לראדאר.  פוסט מס' 2000 / 847. כל הזכויות שמורות והוא כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט של שנת 2023.

הספר עָב הַכֶּרֶס הזה, "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם", נכתב בתקופת השנים שבין 1998 ל- 2014 ועוסק במפגש הסימביוטי הבלתי נמנע וגדוש יחסי גומלין מיוחדים בין הטלוויזיה כ- MEDIA תקשורתית לבין זירת הספורט לגווניה השונים. בעוד הספורטאים והספורטאיות העפילו שוב ושוב לעברה של פסגת היכולת האנושית הייתה זאת הטלוויזיה שתיעדה את פועלם. לא היה דבר מרתק יותר מהמפגש הזה בין מצלמות הטלוויזיה לבין גיבורי הספורט, שאף על פי שהיה הירואי, הוא לא זכה להסכמה כללית.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ו-דוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים אחרים – הובילו מחשבה ו-חזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אדירה שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. במידה רבה אנו סומכים על מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים שלא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את ה-רציונאל הזה. יום יבוא ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, ומרחק הניתור שמשיגים הספורטאים בתחרויות, ימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. אותם הדברים אמורים לגבי השחיינים. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם בא"ק וותיקים מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב, חלקם יותר משני עשורים וגם שלושה עשורים, מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם. הנה הם להלן.

רשימת שיאי עולם ישנים ב-א"ק של גברים ונשים שרובם טרם נשברו ומחזיקים מעמד שנות דור, ממש עד עצם היום הזה, בעת כתיבת פוסט מס' 2000 / 1147. פוסט מס' 2000 / 1147 הועלה על ידי לאוויר ב-יום ראשון – 27 באוגוסט של שנת 2023. [2].

מקצוע                     אתלט            מדינה             שיא               תאריך ומקום            סטאטוס

גברים.

זריקת דיסקוס        יורגן שולט      מזרח גרמניה    74.08 מ'            6 ביוני 1986            טרם נשבר            

                                                                                           נאוברנדנבורג (גרמניה)

יידוי פטיש            יוּרִי סֶדִיק           ברה"מ          86.74 מ'           30 באוגוסט 1986      טרם נשבר      

                                                                                            שטוטגרט (גרמניה)

הטלת כידון           יָאן זֶ'לֶזְנִי           צ'כיה           98.48 מ'           25 במאי 1996           טרם נשבר   

                                                                                            יאנה (צ'כיה)

קפיצה משולשת     ג'ונתן אדוארדס   אנגליה        18.29 מ'           7 באוגוסט 1995        טרם נשבר

                                                                                             גטבורג (שוודיה)

קפיצה לרוחק        מייקל פאואל       ארה"ב         8.95 מ'            30 באוגוסט 1991      טרם נשבר

                                                                                            טוקיו (יפן)

קפיצה לגובה       חוויר סוטומאיור   קובה           2.45 מ'             27 ביולי 1993           טרם נשבר

                                                                                           סלמנקה (ספרד)

הדיפת כדור ברזל   רֶנְדִי בָּארְנְס       ארה"ב         23.12 מ'          20 במאי 1990          טרם נשבר

                                                                                           ווסטווד (ארה"ב)         

קפיצה במוט         ארמנד דופלנטיס     שוודיה         6.21 מ'            24 ביולי 2022              טרם נשבר

                                                                                   דונייצק – אוקראינה                                     

400 מ'                ווייד וואן ניקרק      דר' אפריקה      43.03 ש'         14 באוגוסט 2016      טרם נשבר

                                                                                       סביליה / ספרד (אליפות העולם)

400 מ' משוכות    קארסטן וורהולם       נורווגיה        46.78 ש'            3 באוגוסט 2021         טרם נשבר

                                                                                     אולימפיאדת ברצלונה 1992   

3000 מ'              דָנִיאֵל קוּמָן         קניה          67. 20 : 7 ד'      1 בספטמבר 1996     טרם נשבר

                                                                                           רייטי (איטליה)

1500 מ'             הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו        00. 26 : 3 ד'     14 ביולי 1998          טרם נשבר        

                                                                                         רומא (איטליה)

ריצת מייל            הישאם אל גארוז'  מרוקו        13. 43 : 3 ד'      7 ביולי 1999           טרם נשבר

                                                                                        רומא (איטליה)

4 פעמים  400 מ'  רביעיית ארה"ב                  29. 54 : 2 ד'      22 באוגוסט 1993      טרם נשבר

                                                                                          שטוטגרט (אליפות העולם)

מקצוע               אתלט                   מדינה         שיא              תאריך ומקום            סטאטוס

נשים.

100 מ'   פלורנס גריפית'-ג'וינר         ארה"ב        10.49           16 ביולי 1988           טרם נשבר  

                                                                                      אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

200 מ'  פלורנס גריפית-ג'ויינר        ארה"ב         21.34           29 בספטמבר 1988    טרם נשבר

                                                                                      אולימפיאדת סיאול 1988

400 מ'   מַרִיטָה קוֹךְ              מזרח גרמניה       47.60          6 באוקטובר 1985       טרם נשבר

                                                                                        קנברה (אוסטרליה)

800 מ'   יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה     צ'כיה            28. 53 : 1 ד'    26 ביולי 1983          טרם נשבר

                                                                                         מינכן (גרמניה)

1500 מ'      יוּנְקְסִיָה קִיוֹ             סין               46. 50 : 3 ד'    11 בספטמבר 1993    טרם נשבר

                                                                                         בייג'ינג (סין)

100 מ' משוכות יוֹרְדַנְקָה דונקובה  בולגריה    12.21 ש'        20 באוגוסט 1988        טרם נשבר

                                                                                     סטרה – זגורה (בולגריה)

4 פעמים 100 מ'              מזרח גרמניה       41.37 ש'        6 באוקטובר 1985       טרם נשבר

                                                                                     קנברה (אוסטרליה)

4 פעמים 400 מ'             ברה"מ                17.15 : 3 ד'   1 באוקטובר 1988        טרם נשבר

                                                                                   אולימפיאדת סיאול 1988

קפיצה לגובה  סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה   בולגריה    2.09 מ'      30 באוגוסט 1987        טרם נשבר

                                                                                     רומא (איטליה)

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30  באוגוסט 1987. האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. זוהי הקופצת ל-גובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 (ב-1987) ש-קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. שיא העולם הזה מחזיק מעמד עד היום הזה של כתיבת הפוסט מס' 2000 / 1147. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 36 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 2000 / 892 לשיא העולם הזה והנוכחי שלה (!). (באדיבותIAAF ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

קפיצה לרוחק  גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה    ברה"מ    7.52 מ'       11 ביוני 1988              טרם נשבר

                                                                                    לנינגראד (רוסיה)

קפיצה משולשת    אִינֶסָה קְרָבֶץ    אוקראינה     15.50 מ'    10 באוגוסט 1995         טרם נשבר

                                                                                   גטבורג (שוודיה)    

זריקת דיסקוס   גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'    9 ביולי 1988                טרם נשבר

                                                                                נאוברנדנבוג (גרמניה)

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ   22.63 מ'   7 ביוני 1987               טרם נשבר

                                                                                 מוסקבה (רוסיה)

טקסט תמונה : שיאן עולם וותיק. זהו האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) מי ש-הגיע ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08 מ'. שיא העולם שלו מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 1147 ב- 5 בדצמבר 2022. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שיאנית עולם וותיקה. זוהי האתלטית-אָצָנִית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ, מי שמעפילה ב- 6 באוקטובר 1985 בקנברה – אוסטרליה לפסגת היכולת האנושית של האישה בריצה למרחק 400 מ', וקובעת הישג כביר ושיא עולם מדהים של 47.60 ש'. שיא העולם הנ"ל שלה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה כבר יותר מ-37 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 2000 / 1147 ואשר הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט 2023. (באדיבות IAAFׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מהפוסטים הם המידה רבה שיר הלל ל-אלכס גלעדי ז"ל, איש של היגיון ברזל טלוויזיוני, בעל מאגר רעיונִי נפלא בטלוויזיה, כמו גם מחולל, עושה, ו-מבצע מחונן שלהם בטלוויזיה. את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשי טלוויזיה לא רק בארץ אלא בעולם כולו. נפתלות דרכי האל. אלכס גלעדי ז"ל בן יחיד למשפחת פועלים פשוטה מהמושבה רמת השרון, לחלוטין חסרת קשר לעיתונאות ותקשורת, וודאי לא לתעשיית הטלוויזיה שטרם הייתה קיימת בארץ ישראל ו/או במדינת ישראל אם תרצו, העפיל בכישרונו לפסגת הטלוויזיה האמריקנית (NBC) והטלוויזיה הבינלאומית, כשם שהתמנה גם ב- 1994 ברוב כבוד והערכה לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ע"י הנשיא הקודם הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. אלכס גלעדי ז"ל היה גם בעבר נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" אחת משלוש הזכייניות שהרכיבו בימים את ערוץ 2 המסחרי (ערוץ הטלוויזיה מס' 12 שייך ל- "קשת"). אלכס גלעדי היה בעבר גם יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אנוכי שם בצד את תאריו הארגוניים ומתייחס לתרומתו הענקית, הלכה ומעשה, בכיסוי וצילום תחרויות א"ק בטלוויזיה. זוהי ההפקה המורכבת והמסובכת ביותר מבין כל האחרות המוכרות בנוף תעשיית הטלוויזיה. הפוסטים הבאים אינם עוסקים בתאריו הנכבדים של מר אלכס גלעדי אלא בכישרונו ופועלו שהשפיע רבות על התפתחות הכיסוי האולימפי הטלוויזיוני ועל הכיסוי של הא"ק הבינלאומית. שגשוגו והשפעתו המקצועית ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מאז סופה של שנת 1980 (הרשת האריכה לא מכבר את חוזה העבודה האישי של מר אלכס גלעדי בפעם הרביעית) ראוי אף הוא לדיון מיוחד.

תורת כיסוי וצילום של אירועי תחרויות ה-א"ק בתעשיית הטלוויזיה (על קצה המזלג). 

הכיסוי הטלוויזיוני של תחרויות א"ק באולימפיאדות בֵּיְיגִ'ינְג 2008, לונדון 2012, ריו 2016 כמו גם הכיסוי הטלוויזיוני של אליפויות העולם ה- 12 ו- 13 בא"ק, ב- 2009 בברלין וב- 2011 בדייגו – דרום קוריאה – נוגעים בפסגת היכולת של הטלוויזיונית הבינלאומית בכל הזמנים. הצבת 6 (שש) ניידות שידור ו- 100 (מאה) מצלמות טלוויזיה באצטדיון ה-א"ק ובסיקור ריצות המרתון ותחרויות ההליכה מחוץ לאצטדיון הם במידה רבה המרב ושיא היכולת הטכנולוגית של הטלוויזיה שחושפת את שיא היכולת האנושית בשדה הספורט. האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט זכה בשנים האלה לחשיפה טלוויזיונית עצומה בממדיה, חשיפה מצולמת שהאָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס לא פחות מוכשר ממנו, היה יכול רק לחלום עליה באליפות ארה"ב באצטדיון "אן ארבור" (Ann Arbor) במישיגן בחודש מאי – 1935 בה קבע בתוך שעה 4 (ארבעה) שיאי עולם חדשים וכלל לא הייתה טלוויזיה – ובאולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 שם זכה ב- 4 (ארבע) מדליות זהב. כיסוי וצילום תחרויות א"ק בשנות ה- 2000 הוא שיא של מורשת טלוויזיונית שהחלה חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" לפתח באולימפיאדת ברלין 1936. חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" בראשות המהנדס הראשי המוכשר ועתיר הידע שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) הפיקה באולימפיאדת ברלין 1936 כ- 72 שעות שידורים ישירים מאצטדיון ה-א"ק, מהבריכה האולימפית, ומהאמפי – תיאטרון הפתוח האולימפי בו נערכו תחרויות ההתעמלות באמצעות שלוש מצלמות (בלבד) שנראו כמו תותחי צילום ושקלו כל אחת כמעט רבע טון. מאות אלפי גרמנים ראו בשידורים ישירים בטלוויזיה במרכזי צפייה מיוחדים במעגל סגור שהוקמו בברלין, המבורג, פוטסדאם, וערים נוספות (לא בבתים) את האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זוכה בארבע מדליות זהב. לדאבון לב לא נותר שום זיכרון מאותן תמונות ה- Video של הימים ההם משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video (ידעו להקליט רק Sound). האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ותודעת יכולת הריצה שלו הם פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" ובימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל באולימפיאדת ברלין 1936. עֵדוּת הצילום היחידה לניצחונותיו המזהירים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' במשחקי ברלין 1936 נמצאת בסרטה הדוקומנטארי [צולם ב- Film באמצעות 45 (ארבעים וחמש) מצלמות] של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl), וקרוי "אולימפיה" (OLYMPIA). ארבעים וחמישה (45) הצלמים של לני ריפנשטאהל ירו במשך 16 ימי אולימפיאדת ברלין 1938 יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. לני ריפנשטאהל ערכה את הסרט "אולימפיה" בן ארבע שעות על שני חלקיו "פסטיבל היופי" ו- "פסטיבל העמים" במשך שנה ו- 8 חודשים. הסרט הוקרן לראשונה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של הקנצלר הפיהרר אדולף היטלר וזכה להצלחה עצומה בגרמניה וגם בעולם. הסרט האלמותי מתעד בפרוטרוט את קורות המשחקים האולימפיים ההם במלואם של ברלין 1936. לתיעוד ה- Video אין כאמור זכר. רק ב- 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס הראשי המוכשר והמדהים שלה צ'ארלס גינסברג את מכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שהקליטה לראשונה את תמונת ה- Video על רצועות מגנטיות ברוחב של שני אינטשים, ושינתה את פני תעשיית הטלוויזיה לעַד (!).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 87 שנים. זהו האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בו התקיימו תחרויות ה-א"ק. מהנדס האלקטרוניקה הראשי המוכשר ועתיר הידע של חברת "TELEFUNKEN" הגרמנית וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן ב- Viewfinder את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה שלו שתיעדו את אירועי אולימפיאדת ברלין 1936. המצלמה הענקית הזאת הזאת של הדור הראשון של מצלמות ה- Video, הייתה זקוקה לאלומות אור יום בהירות וחזקות כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה (!). (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת ה- איקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי המרכזי, בבריכת השחייה וב-אמפיתאטרון האולימפי בתחרויות ההתעמלות, ו- הניבו 72 שעות שעדורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית של "TELEFUNKEN", ובאחריות מיניסטריאלית של ה- DPR ראשי תיבות של  (Deutsche Reich Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס. שלוש המצלמות נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה מאז ומעולם דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ראוי. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (התמונה הוענקה לי באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. חודש אוגוסט של 1936. זהו אחד מ- 28 (עשרים ושמונה) מרכזי צפייה ציבוריים שהוקמו ע"י חברת "טלפונקן" (כאן בספרייה העירונית בברלין) בעיר הבירה ברלין המאפשר לתושבי העיר לצפות בשידורי הטלוויזיה הישירים של "TELEFUNKEN" מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות של אולימפיאדת ברלין 1936. שר התעמולה הגרמני בממשלתו הנאצית של אדולף היטלר ד"ר יוזף גבלס העריך כי יותר מ- 800000 (שמונה מאות אלף) אזרחי גרמניה צפו בשידורי הטלוויזיה האולימפיים. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה היא מרשימה וברור שחוללה את מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה בטרם מהפכת האינטרנט. בעולם כמו בארץ. התמונה הבאה שצולמה בארץ ע"י צלם העיתונות אלכסנדר זיסקינד ז"ל מלמדת משהו על תולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה גם במדינת ישראל.

טקסט תמונה : צלם הטלוויזיה רוֹנִי לִיפֵּץ מצלם בקיץ 1975 לפני 49 שנים משחק טניס עבור תוכנית הטלוויזיה ההיא הקרויה, "מבט ספורט" (בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) מעמדת צילום יָעֵנִי "מוגבהת". הוא ניצב על שולחן כדי להשיג זווית צילום נוחה יותר בהיעדר עמדת צילום ושידור ראויה. תנאי הצילום במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת היו מגוחכים ו-פתטיים. מימין, הכתב – שדר יורם שִמרון, ומשמאל איש הקוֹל יורם רובין מהטלוויזיה הלימודית-חינוכית. (באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 37 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה ב-בן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית מאיטליה. הנוכחות בשטח חיונית לפיקוד והובלת שידורי הטלוויזיה הישירים. אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (אז, בן 49), ה-שַדָּר נסים קיוויתי ז"ל חובש כובע מצחייה ו- Headset (הוא היה אז בן 61), ואנוכי (אז, בן 49). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ב-רוֹמָא בירת איטליה בעת פעולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביקורות העיתונות היללו את מבצע שידורי רומא 1987. יחדיו עם אלה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. ידעתי שאנוכי צועד ב-בטחה במשעול האולימפי המוביל למשחקי אולימפיאדת סיאול 1988. לא היה לי סָפֵק בְּ-כַךְ.

טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1987. מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" יריב בן אליעזר מעניק תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87'. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ב- סיאול 1988 (בירת דרום קוריאה). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר ה-א"ק הנפלא נסים קיוויתי ז"ל, אנוכי העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 (מנכ"ל רשות השידור ב- 1988 היה אז אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה חיים יבין יבד"ל), ו-פרשן ה- א"ק רב הידע, היעיל, ו-הנפלא גלעד וויינגרטן יבד"ל. הסיסמה הטלוויזיונית האולימפית שלי במשך 40 שנות פעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובשורות גופי הטלוויזיה הבינלאומית הייתה תמיד ולעולם, כלהלן : "!!! Never Off tube". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיכום: מאיה ראכלין מגישה בערוץ "כאן 11" + אורי לוי איש "כאן 11" + האתלטית-האצנית המזרח גרמנית הוותיקה מריטה קוך (Marita Koch) ההיא, מי שעדיין מחזיקה מזה 37 שנים בשיא העולם בריצה ל-400 מ' לנשים בתוצאה 47.60 ש'.