פוסט סידורי מס' 1253. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1253 הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1253. מבט טלוויזיוני לאחור ל-עֵבֶר ה-עָבָר המתרחק ההוא שחלף וחולף ל-בלי שוב…: ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון ז"ל + משה שרת ז"ל + לוי אשכול ז"ל + יגאל אלון ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + שמעון פרס ז"ל + בנימין נתניהו (יבד"ל, תקופה ראשונה כ-ראש הממשלה) + אהוד ברק יבד"ל + אריאל "אריק" שרון ז"ל + אהוד אולמרט יבד"ל + יאיר לפיד יבד"ל + נפתלי בנט יבד"ל + בנימין נתניהו (יבד"ל, תקופה שנייה כ-ראש ממשלה). פוסט מס' 1253 הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

הערת פתיחה שלי : את קולי שלי אנוכי נותן ראשית דבר ל-אהוד ברק ומושיט לו את יד ימין שלי…! מדינת ישראל משוועת גם ברגעים אלה לאהוד ברק מנהיג מוכשר, פורה, מקורי, ואיש חכם חושב ו-בעל שיווי משקל ו-תנופה – ומוצלח מאוד…! אנוכי משווה את יכולותיו, כישרונותיו, ויכולותיו של אהוד ברק לאלה של המנהיג והמצביא התנ"כי הבלתי נשכח, יהושע…(!)

"ובכן…לא יכול להיות כאן אצלנו סוף טוב בארץ ישראל…בתוך חברה יהודית – ישראלית דמוקרטית קטנטונת שמאכלסת ממדי שטח ובעלת אוכלוסין קטני ממדים מ-חַד… אולם חברה מפוצלת ל-רסיסים…כ-זאת ש-רְווּיָה מ-אידך בתוכה ב-אין סוף מחלוקות ו-וויכוחים מַרִים פנימיים ו-סכסוכים וְ-רִיבִים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, ו-דתיים חריפים על כל צעד ו-שעל (בין שכבות שונות ב-ציבור הישראלי…), גדולים ורבים כל כך…!!!

האם יכול ל-היות ול-התקיים ב-תוכנו מתי שהוא ו-איזה שהוא סוּג של אחדות שוויונית ציבורית מְלֻוָוה ב-כבוד של כל איש כלפי רעהו באשר הוא למרות הבדלי חינוך, מנהגים, דת, ו-אוֹרְחוֹת חיים שונות…??? סוג כלשהו של Happy end אזרחי – שוויוני…עניין ציבורי שהוא רווי מ-יְסוֹדוֹ ב-אָחְדוּת ישראלית לְאוּמִית ו-דֶרֶךְ אֶרֶץ מְכוּבֶּדֶת שֶל הָ-זוּלָת כלפי זוּלָתּוֹ… ???   

פוסט מס' 1253. מבט טלוויזיוני ל-אחור ל-עֵבֶר הֶ-עָבָר המתרחק ההוא ש-חלף ו-חוֹלֵף במהירות ל-בְלִי שוּב : ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון ז"ל + משה שרת ז"ל + לוי אשכול ז"ל + יגאל אלון ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + שמעון פרס ז"ל + בנימין נתניהו יבד"ל (תקופה ראשונה) + אהוד ברק יבד"ל + אריאל "אריק" שרון ז"ל + אהוד אולמרט יבד"ל + יאיר לפיד יבד"ל + נפתלי בנט יבד"ל + בנימין נתניהו יבד"ל (תקופה שנייה). פוסט מס' 1253 הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1253. מבט טלוויזיוני לאחור ל-עֵבֶר ה-עָבָר המתרחק ההוא שחלף וחולף ל-בלי שוב…: ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון + משה שרת + לוי אשכול + יגאל אלון + גולדה מאיר + יצחק רבין + מנחם בגין + יצחק שמיר + שמעון פרס + בנימין נתניהו (תקופה ראשונה) + אהוד ברק + אריאל "אריק" שרון + אהוד אולמרט + יאיר לפיד + נפתלי בנט + בנימין נתניהו (תקופה שנייה).

פוסט מס' 1253 הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי,יותר מ-40 רשימות מפלגתיות שונות מרכיבות את האומה הישראלית בימים אלה…הָ-אוּמָה ה-ישראלית חצויה ו-עשירה ב-מגוון אין סופי של דעות שונות חברתיות /דתיות ו-כלכליות מכל הסוגים והמינים…מדינה ש-כמעט כול שכבותיה האנושיות מסוכסכות זו עם זו בסיוע שתי זרועות כוחניות של כל אחת מה-יְרִיבוֹת… ו-מצוידות ב-שפת מילים זולה ופוגענית של כל הניצים המעורבים… מדינה שבראשה ניצב מנהיג-דמגוג שקוראים לו בנימין נתניהו… מנהיג כושל אשר אין בידיו וְ-לוּ פִּתְּרוֹן לאומי אחד שאמור לאחד את האומה שלו שאותה הוא צריך בתוקף תפקידו ל-הוביל ול-הנהיג…(!)

פוסט מס' 1253. מדינת ישראל היא ארץ כושלת…היא דמוקרטית אולי…אולם כאמור רוויה ב- אין סוף מחלוקות קשות פנימיות וחיצוניות בכל תחומי חיינו…היכן נשמע הדבר כי רק חלק קטן מ-בניה ו-בנותיה הצעירים של האומה ב-מדינה קטנה כמו מדינת ישראל שלנו מוקפת אויבים…ישרת בצה"ל ו-יישבע אמונים על ספר התנ"ך למדינת ישראל שלנו כשהוא מחזיק ב- נֶשֶק…ו-כי יהיה מוכן בשעת הצורך ב-עתות מלחמה להקריב את חייו למען תקומת המדינה שלנו… (!). זאת ועוד : בעוד חלקים של הנוער ה-דתי ב-ישראל משתמטים מ-שירות צבאי באשר הוא ו-"ממלאים" את "חובם הלאומי" רק ובלבד בחדרי חדרים, ל-מען לימוד תורה…???

פוסט מס' 1253. זאת היא פניה של מדינת ישראל (בראשה ניצב בנימין נתניהו אלוף ההסכמים…) רוויית אין סוף מחלוקות בלתי מתקבלות על הדעת גם בקיץ הזה של שנת 2024…חלק מהנוער הנפלא שלנו לובש מדים ואוחז בנשק, ו-נשבע להגן על המדינה בעזרת הנשק ביבשה, בים, ובאוויר…גם אם יידרש להקריב את חייו למען הגנת המולדת…בעוד חלק מהנוער האחר במדינת ישראל מסתגר בחדרי חדרים…משתמט מהשירות הצבאי בסיוע הרבנים שלו… ומצהיר ו-טוען שהוא מגן על מדינת ישראל בזכות לימודי התורה שלו…טענה מרה ו-אבסורדית בלתי מתקבלת על הדעת…!!!". פוסט מס' 1253 על כל אגפיו הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1253. מבט טלוויזיוני ל-אחור אל ה-עָבָר המתרחק ההוא שחלף וחוֹלֵף ל-בְלי שוּב…

ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון ז"ל + משה שרת ז"ל + לוי אשכול ז"ל + יגאל אלון ויצחק שדה ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + שמעון פרס ז"ל + בנימין נתניהו (תקופה ראשונה) + אהוד ברק יבד"ל + אריאל "אריק" שרון ז"ל + אהוד אולמרט יבד"ל + יאיר לפיד יבד"ל + נפתלי בנט יבד"ל + ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו יבד"ל. פוסט מס' 1253 הועלה לאוויר ב- 20 בחודש יולי של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1253 א'.

קריאה ולימוד מדויק ו-מדוקדק של ה-עובדות ה-היסטוריות (בארץ ובעולם..) מנחות אותי בטרם ניתוחם ו-כתיבתם המודגשת, ו-שיבוצם ה-מדויק ב-כלל הפוסטים + השימוש בהן ב-בלוג…!!! ה-דיוק וה-אֶמֶת חייבים להיות ברמה מתמטית, ומעל לכול…! 

גם הפוסט הזה מס' 1253 א' הוא מבט טלוויזיוני לְ-אָחוֹר ל-עֵבֶר ה-עָבָר ה-רָחוֹק והקָרוֹב שֶלָנוּ, שֶל אזרחי מדינת ישראל…ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון + משה שרת + לוי אשכול + יגאל אלון + גולדה מאיר + יצחק רבין + מנחם בגין + יצחק שָמִיר + שמעון פֶּרֶס + בנימין נתניהו…תקופה ראשונה…בה התברר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מגיע לקרסוליהם של ראשי הממשלה הבלתי נשכחים ההם שלנו דוד בן גוריון + משה שרת +מנחם בגין + גולדה מאיר + יצחק רבין + אהוד ברק + אריאל "אריק" שרון + אהוד אולמרט + יאיר לפיד + נפתלי בנט…

פוסט מס' 1253 ב'.

ו-שוּב התקופה השנייה הנוכחית…בה מתברר פעם נוספת כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמור לאחד את שורות האומה…הוא בעצם כל כך מפלג אותן…והוא עצמו כל כך שנוי במחלוקת…!!! אנוכי מצטט ו-מדפיס כאן את דעתי שלי בלבד…

…כל כך רבים באומה אינם מאמינים לו ו-לא מרימים את ידם הימנית למענו…למען ולטובת בנימין נתניהו…בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה של כולנו אולם המונים מ-אזרחי מדינת ישראל אינם מאמינים לו…וחולקים עליו…!!! ברור שמדובר בראש ממשלה ש- מפצל את האומה ואיננו מאחד ומלכד את שורותיה הרופפות ו-הפגומות…

רבים ו-המונים מ-איתנו אזרחי מדינת ישראל אינם מאמינים לו ו-בו…וחולקים עליו קשות על אותו בנימין נתניהו…מפני שאישיותו הפרטית שלו איננה עומדת באותו הגובה, באותה הרמה, באותו הסטנדרט,  ובאותה השורה הקדמית האיכותית הנכבדה ההיא שָם כאמור ניצבו בזמנו אותם האישים ההם ה-אמורים לעיל : דוד בן גוריון ז"ל + משה שרת ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + אהוד ברק…בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה שנושא עליו מזה זמן תיקי אישים פליליים…אולם טרם נידון ונשפט בגינם…!!! 

פוסט מס' 1253 ג'.

מסקנה סבוכה, גדושת פרטים, ואשר נושאת ב-חוּבָּה לקחים מרים למדינת ישראל.

בנימין נתניהו אתה מכהן בתקופה המרה והמאכזבת הזאת ארוכת השנים בתפקיד ראש הממשלה…עליך למצוא מייד פתרונות ש-בסיסם יובילו לאיחוד האומה ו-אחדות שורות האומה…

נכונו לנו ולכלל כל חברה אנושית מפורקת ו-רוויית מחלוקות אתגרים קיומיים בעתיד הקרוב והרחוק…כל חברה אנושית רוויית מחלוקות קיצוניות ורבות (כמו מדינת ישראל העכשווית) בין כל שכבות העם בתחומי חינוך, דת, הגשמת משימות לאומיות בתחומי הכלכלה, וניהול נבון של מדיניות פנים ו-חוץ, ו-שירות צבאי…נידונה בסופו של דבר לכישלון…בסופו של דבר יהיה בלתי אפשרי לתקן את הקלקולים הרבים במדינת ישראלי אפופת שפע של מחלוקות ו-אי הסכמות מכל הסוגים…פנימיים וחיצוניים…במדיניות הפנים והחוץ…ובענייני כלכלה רבים…וגם בתחום עול הביטחון והעול הצבאי…

שני חורבני הבית הראשון והשני ההיסטוריים ההם…והשמדת 6.000000 מיליון יהודים בתפוצות אירופה בשנים 1945 – 1939 ע"י גרמניה הנאצית ההיא, מעידים כי העם היהודי – ישראלי היושב היום בארץ ציון, הוא גם היום עם מפורר, מפורק, שנוי ב-אין סוף מחלוקות, ורווי באין סוף אי הסכמות בכל ענייני דת, עניינים פוליטיים, וענייני מדינה נוספים בארץ (ו-גם בעולם…!) ש-לא למד את הלקח…בבוא עתות הזמן כולנו נשלם את המחיר המלא…(!). 

פוסט מס' 1253 ד'.         

כל בר השכלה ו-דעת בינינו באומה הישראלית רוויית המחלוקות וגדושה באין סוף ריבים בשנים האחרונות ובימים אלה, אשר קרא, למד, ו-עיין בעבר העוסק בתולדות עם ישראל…ואשר קורא , לומד, ו-מעיין ב- הווה בימים אלה…בשני ספרי התנ"ך ההם, "שמואל א' ו-ב'…" ו- "מלכים א' ו- ב'… ", הדנים בקורות עם ישראל בעבר ההוא ובהיסטוריה ההיא, מבין שהאומה הישראלית בכל תקופות המריבות המלכותיות, המדיניות, החברתיות, והכלכליות הפנימיות ארוכות השנים, בתוך החברה הארצישראלית ה-תנ"כית ההיא המפוצלת והמתפוררת על מלכיה ומנהיגיה… הביאו אותה לפני מאות שנים לאבדון מוחלט + שני חורבני הבית ההם…"הבית הראשון והבית השני…!!!"…(…למעט בתקופת שלטונם החכם והמזהיר של דוד המלך ובנו שלמה המלך…) ואח"כ בנסיבות אחרות ושונות השמדתם של 6.000000 (שישה מיליון) מיהודי אירופה ע"י קלגסיה של גרמניה הנאצית ובראשה אדולף היטלר ימ"ש (…ובני בריתה…)בשנים ההן של מלחמת העולם ה-2 בין 1939 ל- 1945…במחנות ההשמדה ההם של "אאושוויץ" ו- "בירקנאו"…יהודים די למריבות הפנימיות בינינו…הרף למחלוקות הפנימיות בינינו שגובלות בשנאת אחים בתוך כל שכבות האומה…!!! על מנהיגי מדינת ישראל על כל מפלגותיה ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו מוטלת החובה למצוא מייד פתרון של שלום ואחווה בין כל שכבות העם…בין חילונים לדתיים…ו-בין חילונים לחילונים אחרים…בטרם יהיה מאוחר מידי… 

פוסט מס' 1253 ה'.  

וגם : הייתי בַּר מַזָל בימים ההם…בר מזל מפני שה-מוֹרֶה וה-מחנך המעולה, רב ערך, והמעניין שלי ב-עֵת לימודיי ב-מדרשה ההיא ל-חינוך גופני ב-מכון ווינגייט ה-הוא בשנתיים ה-הן של 1965 – 1963, היה אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק)…(!).

אורי אָפֵק בן 92 בימים אלה (עד 120…!) הוא, אָדָם חָכָם ו-איש חוֹשֵב בעל היגיון, בעל יכולות חינוך, הוראה, ו-לימוד, ובעל כישרון הוראה ו-ביצוע ב-רמה גבוהה מאוד… (!). מורה, מדריך, ואדם נערץ.

חלפה מאז כברת דרך גדולה של זמן מאז…שני דורות של זמן…אף על פי כן אורי אפק נותר עבורי ל-עַד מורה ומדריך בעל אישיות מיוחדת, חכמה, יְקָרָה, שְקוּלָה, רוויית היגיון ו-ידע, ומי שהיווה עבורי בימים ההם סֵמֶל מיוחד רָב צדדים וכיוונים חינוכיים ו-לימודיים בשנתיים ההם שבין 1963 ל- 1965…(!). אורי אפק נותר עבורי ל-עַד אישיות מובילה בלתי נשכחת (!). הייתי בר מזל שדווקא הוא אורי אפק היה המורה והמחנך שלי באותן השנתיים ההן של לימודיי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט (ליד נתניה), 1965 – 1963 (!). כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי. פוסט מס' 1253 נכתב על ידי ו-הועלה על ידי לאוויר ב-מוצ"ש של 20 בחודש יולי של שנת 2024.

פוסט מס' 1253 ו'. 

הימים והזמנים ההם רוויית התקוות והטוהר שחלפו לבלי שוב. ראשי הממשלה ההם בעברה של של מדינת ישראל + ראש הממשלה הנוכחי והעכשווי שלנו, בנימין נתניהו :

דוד בן גוריון ז"ל + משה שרת ז"ל + לוי אשכול ז"ל + יגאל אלון ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + שמעון פרס ז"ל + בנימין נתניהו יבד"ל (תקופה ראשונה) + אהוד ברק יבד"ל + אריאל "אריק" שרון ז"ל + אהוד אולמרט יבד"ל + יאיר לפיד יבד"ל + נפתלי בנט יבד"ל + בנימין נתניהו יבד"ל (תקופה שנייה).

תשובה לאותו אזרח שקורא בקביעות את הפוסטים שלי, ושואל אותי כעת…"מדוע מרווחי והפרשי הזמן בין הפוסט האחרון שנחקר ונכתב על ידי לבין הבא אחריו…גדלים והולכים…" ???

זאת תשובתי לאותו האזרח הסקרן…והנחמד…

כמו רבים מאזרחי מדינת ישראל גם אנוכי מודאג ממצבה הפוליטי והחברתי של מדינת ישראל המפולגת והמפוצלת לשלושה חלקים ובראשה ניצב ראש הממשלה מְפלג בשם בנימין נתניהו, ו-מי שנאשם ב-פלילים וטרם נשפט בגינם… למה…???. שלושת חלקי האומה, אלה התומכים בו ו- אלה המתנגדים לו ו-אלה האדישים… (!). "האדישים…", הם החלק האזרחי השלישי שעסוק בעיקר ב-עצמו ובעסקיו…ואין זה משנה לו, לאותו "החלק השלישי" המדובר מי יעמוד ויתייצב בראש האומה הישראלית וינהיג אותה…כל עוד חשבון הבנק הפרטי שלו חיובי, "דוֹפֵק", ו-עושה ממון למען עצמו…דוהר לפנים…ובנוסף :…הוא אותו "החלק השלישי" איך שהוא גם משוחרר מ-עול שירות מילואים קרבי, אנוכי מדגיש קרבי…(!!!)…הוא "החלק השלישי" מעולם לא היה חֵייל קרבי ששירת בחזיתות הדמים ב-שדות קרבות הדמים והמלחמות ההן וכנראה גם לא ישרת בחזיתות המלחמה שעוד נכונו למדינת ישראל…הוא "החלק השלישי" "מחנטרש" מין שירות מילואים צבאי "ג'ובניקי" כזה של, 16.00 – 08.00…קרוב לבית ! אינני יודע מי הם האזרחים הישראליים שמאיישים את "החלק השלישי", אולם אנוכי יודע שאבא שלי משה אלרואי ז"ל (שם משפחתו הקודם בליטא היה "בלינדמן"…) ו-אימא שלי שרקה פרס-אלרואי ז"ל חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן נלחמו נגד האויב כמו כל חברי קיבוץ אפיקים במאורעות 1939 – 1936, ואח"כ במלחמת העצמאות ב- 1948, ועמדו על המשמר בקיבוץ אפיקים יחדיו עם כל החברים והחברות האחרים בקיבוץ אפיקים ובכל קיבוצי עמק הירדן בשנים שקדמו למלחמת העצמאות שלנו ב- 1948 וגם במלחמת העצמאות עצמה ההיא…(!). כל בני ובנות קיבוץ אפיקים שירתו ביחידות קרביות בצה"ל

אנוכי כבר בן יותר מ- 86…נטלתי חלק והשתתפתי (כמו רבים אחרים בני גילי) ב- 5 מלחמות ישראל כקצין קרבי בשדות המערכות הצבאיות בדרום וגם בצפון…אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן…רעייתי ו-אנוכי הורים לשלושה ילדים (שני בנים ובת..) ו-סבתא וסבא ל- 10 נכדים ו-נכדות יְפֵי ו-יְפוֹת תואר ו-מראה…והעיקר נבונים וחכמים…אנוכי מוטרד ומודאג מ-עובדת חלוקת ה-נטל הביטחוני בשירות הצבאי הסדיר בימים אלה על מיעוט באומה וכ-נ"ל גם במסגרת שירות צבאי ב-מילואים…‏‎לא צודק…ו-בלתי מתקבל על הדעת…

אנוכי אוהב ומוקיר עד למאוד את צה"ל ואת מפקדיו ורוחש להם אהדה וכבוד…הייתי בר מזל בהיותי סטודנט לחינוך גופני בשנתיים ההם 1965 – 1963…בר – מזל משום ו-בשעה שהמורה והמחנך שלי בימים ההם לפני 61 שנים בעת לימודיי ההם כ-סטודנט ב-מדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט ההוא, היה אורי אפק הבלתי נשכח (!). אנוכי רואה חוֹבָה לעצמי לציין ש-אורי אפק הוא גם מי שהיה סגן אלוף במיל. ו-שירת בתפקיד מג"ד קרבי ב- צה"ל…(!). יד אלוהים בדבר (!). ה-מוֹרֶה וה-מחנך שלי בימים ההם במדרשה היא לחינוך גופני במכון ווינגייט ההוא, אורי אפק, נותר גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז…ול-עַד…אישיות בלתי נשכחת עבורי…(!). מוֹרֶה ו-מחנך דָגוּל ל-עַד (!). סמל של יושרה ו-מתווה דרך (!). איש של אינטגריטי ו-דוגמא אישית…(!) לעַד בלתי נשכח (!)…הייתי פעם סטודנט שלו במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט…אלוהים שאנוכי מאמין בו ב-כול נפשי ו-ליבי העניק לי אז הזדמנות בלתי חוזרת להיות חניך ו-תלמיד במדרשה ההיא לחינוך גופני דווקא של אורי אפק המורה והמחנך היקר שלי ושל כולנו…ניצלתי את ההזדמנות ה-אלוהית ההיא עד תום…! האם באמת "יד אלוהים" הייתה בדבר…???

חלפו מאז 59 שנים…תקופה בת שני דורות…את אשר חשבתי אז אודותיו של אורי אפק כחניך ו-סטודנט צעיר שלו במדרשה ההיא במכון ווינגייט ההוא לפני שש עשרות של שנים…אנוכי חושב את אותו הדבר אודותיו גם היום ברגע זה…אנוכי דורך על עקבות הזיכרון רב השנים ה-הוא וה-זה שלי, ו-מתפלל ו-מודה לאלוהים ש-שלח לי דווקא את אורי אפק להיות מחנך ומורה דרך שלי באותם השנתיים ההן של לימודים מעניינים ומרתקים 1965 – 1963 בהן הייתי סטודנט שלו במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט ההוא…(!). אנוכי אדם חילוני אולם מאמין באמונה שלימה בדרכי שלי ב-אלוהים שלנו…!!!

פגשתי מעט מאד אנשים בקריירת העבודה הטלוויזיונית הממושכת וה-משגשגת שלי בת עשרות שנים – בארץ ובעולם, אנשים שהם ברמתו ברמתו של, ו-כמו וכדוגמת אורי אפק (!). הוא אורי אפק היה עבורי מנהיג, מוֹרֶה דֶרֶךְ, איש ומחנך בעל יושרה מוחלטת, אדם של דוגמא אישית ברמה גבוהה מאוד…(!). איש חכם, ואדם ו-מחנך יישר דרך בעל השפעה גדולה על טיב, איכות, ודרך הגשמת מטרות חיי, מנהיג ומחנך שנותר עבורי אָהוּב ו-מוערך, ול-עַד בלתי נשכח, גם בחלוף יותר מ- 60 שנים מאז נפגשתי עימו לראשונה…!!! המילים האלה הן מינימום של חובה פרטית – אישית / ציבורית ש-חלה עליי לכתוב אותן בהן אנוכי מעיד מי הוא האיש, ש-נשאר עבורי מורה דרך ו-מחנך בלתי נשכח בדרך פרטית וציבורית סבוכה בה צעדתי, ואנוכי עדיין צועד והולך בה…גם בחלוף כל כך הרבה זמן…ו-כל כך הרבה שנים…(!).

הערה : הפוסט הזה מס' 1253 מהווה תזכורת נוספת לבקשת שני קוראים בעילום שֵם שביקשו ממני לכתוב את הטקסט הנ"ל – למרות שחלקים ממנו מופיעים ל-אורכו ,רוחבו, ו-עומקו של הבלוג…

פוסט מס' 1253 ז'. 

1990. זיכרון שלא נשכח ונותר על כנו…למרות ואף על פי שחלפו מאז 34 שנים…! 

אנוכי ו-השַדָּר שלי יורם ארבל יבד"ל במונדיאל איטליה 1990. סיבה ג' מדוע הייתי זקוק כל השנים לשַדָּר טלוויזיה נפלא בשם מאיר איינשטיין ז"ל, עיתונאי שדבק עד כלות במשימות השידור שלנו, במקומו של יורם ארבל בהופעתו האחרונה של אותו יורם ארבל בשורותינו במונדיאל איטליה 1990.

אבי רצון היה עיתונאי מהולל בעל שם ו-עתיר הישגים…וגם פרשן ספורט וכדורגל מזהיר (!). שום פרשן כדורגל ישראלי איננו מתקרב לרמתו ההיא של אבי רצון. מהיכן אני יודע שאלוהי הטלוויזיה אוהב אותי ? אני יודע זאת מפני שהוא הפגיש אותי בשעתו עם אותו אבי רצון ההוא. גם מוטי קירשנבאום ז"ל העניק בשעתו צל"ש והערכה דומים לאבי רצון.

הפוסט הזה נחקר ונכתב על ידי בחודש יולי של שנת 2024…חלפו 46 שנים מאז התקיים ונערך מונדיאל הכדורגל ההוא של ארגנטינה בקיץ 1978. יורם ארבל שדר ספורט ברמה גבוהה אך נותר מעין סוּג של בֶּן אֶנוֹש, שנהג "לוֹמר" ואהב "לשדר", אך לא ידע לשאוֹל. הוא היה פשוט מראיין חלש ש-לא היה סקרן דיו כדי לשאול ולחקוֹר את המרואיינים שלו, כדי לשאוב מידע מהם…

שדר מוכשר בעל יכולות ש-פעם אחת כמעט ושילם על כך ביוקר רב. זה קרה בשידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. מיניתי אותו באופן טבעי לשַדָּר מוֹביל כללי שלי ובתוקף המשימות כראש הצוות הצפוני שלי באיטליה 90'. חלק ממשחקיו ומשימות השידורים הישירים שלו התקיימו בחבל הצפוני של ארץ המָגָף האיטלקית. מכיוון שנע עם צִיוותו על ציר גֶנוֹאָה – טוֹרִינוֹ – מִילָאנוֹ – וֶורוֹנָה (כ- 150 ק"מ מפרידים בין מילאנו לשלוש הערים האחרות), ניסיתי להקל עליו ועל צוותו, והצמדתי לוֹ רֶכֶב שָכוּּר של ההפקה, מכונית חדשה מדגם מֶרְצֶדֶס לבנה 190. הוא יורם ארבל היה שַדָּר עָסוּק מאוד. במוצ"ש של 23 ביוני 1990 הגיע עם טכנאי התקשורת שלו אמנון אלטשוּלר והפרשן אמציה לֶבקוֹביץ' בתום אחת ממשימות השידור למילאנו והחנה את הרכב בחֶניון מלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ש-שכרתי עבורם. ביום ראשון – 24 ביוני 1990 שידר ישיר מאִצטדיון "סַן – סִירוֹ" את משחק שמינית הגמר גרמניה – הולנד 1:2. למחרת יום שני בשבוע ב-תאריך ההוא של 25 בחודש יוני של שנת 1990 נסע יורם ארבל עם צוותו ב- רֶכֶב השכוּר של ההפקה ל- גֶנוֹאה כדי לשדר ישיר מחצית שנייה ועוד משחק בשלב שמינית הגמר אירלנד (אייר) – רומניה שהסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות, ו- 4:5 לאירלנד בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

טקסט תמונה : הימים ההם שחלפו לפני 30 שנים. אנוכי שב לאחור…מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. זוהי מפת 12 הערים המארחות את 52 משחקי הטורניר ואת המרחקים בק"מ ביניהן הנערכים בארץ המגף האיטלקי. התיעוד הנ"ל נלקח (ברישיון)  מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי לקראת מבצע הכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי כמנהל חטיבת הספורט את 52 משחקי מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֶרֶב, שָב הצוות שלי מגֶנוֹאה למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" שלו במילאנו כדי לנוח ולהתכונן לנסיעה נוספת למחרת והפעם ל- עיר וֶורוֹֹנָה (Verona) לצורך שידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד באותה המסגרת ההיא של משחקי מונדיאל איטליה 1990… כשהגיע ה-צוות למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ל-עֵת לילה התברר שתפוסת החֶניון מלאה. יורם ארבל מי שהיה אחראי מטעמי על צוות השידור ההוא, החנה את ה-רֶכֶב השכור בקרבת המלון. הוא לא שאל ולא בדק אם בכלל מותר לחנות במקום, אולי בגלל שמיהֵר עם עמיתו טכנאי הצוות אמנון אלטשולר החרוץ והמצוין והצמוד לצוות השידור ההוא, לסרט קולנוע כלשהו שהוקרן באחד מבתי הקולנוע בעיר. אמנון אלטשולר סיפר לי אז ש-נותר בידיהם קצת זמן פנוי לכן שניהם החליטו לבלות קצת…ו- הלכו ל-סרט קולנוע עם כוכבת ה-פּורנוֹ המפורסמת הידועה, ההונגרייה – איטלקייה ההיא, אִילוֹנָה סְטָאר…(!). כוכבת הקולנוע היפה הזאת אילונה סטאר הייתה מוכרת בעולם הקולנוע הבינלאומי  בכינוייה העממי והבינלאומי הזה…: "צִ'יצ'וֹלִינָה"… (!).

יורם ארבל ואמנון אלטשולר הלכו לצפות בסרט הקולנוע "המסקרן" הזה…אולם כששָב הצֶוות ל-מוחרת בשעות הבוקר המאוחרות אל רִכב ההפקה כדי לדהור עמו לעיר וֶורוֹנָה, גילה שה-רֶכֶב נעלם כ-לא היה…! לא רק שנעלם…אלא הצֶוֶות השידור שלי ההמוּם…גם לא זיהה את הטופוגרפיה של המקום…אבד לוֹ לגמרי לצוות המדובר חוּש ההתמצאות וזיהוי המקום…בצַר להם צלצלו אליי שניהם מ- וורונה ל-מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ברומא, כדי לדווח לי ולבקש עזרה. אפילו, לא המתנתי לסוף הבקשה ו-האצתי ביורם ארבל, וכה אמרתי וציוויתי עליו , כלהלן : "…יורם ארבל, הנך ראש צוות השידור במילאנו מטעמי…", והוספתי, "…התקשר מייד למשטרת מילאנו ודווח להם על המקרה המצער. השתמש ב-אקרדיטיישן שלך כשַדָּר טלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 ואנוכי בטוח שהם ישמחו לסייע לכם…". ובכן, חיש מהר הוּברר שצֶוֶות השידור הטלוויזיוני שלי  יורם ארבל ואמנון אלטשולר החנה את רכבו ל- "חניית לילה…" במקום אסור (…היה מדובר בשטח עירוני שהוקצה להקמת ה-שוּק השבועי של העיר מילאנו…) מ-בלי לבדוק…ו-מבלי ו-מבלי לבקש רשות…!!!. ידעתי ש- יורם ארבל ראש צוות השידור הצפוני ההוא מטעמי באיטליה שוב חיפֵף…!!!

ובכן, ה- 26 בחודש יוני של שנת 1990 היה יום שלישי בשבוע שהוא תאריך מסורתי של קיום "השוּק השבועי" של העיר מִילָאנוֹ…!!! זאת הייתה הסיבה שמכונית המרצדס השכורה שלנו נגררה משָם ע"י המשטרה האיטלקית (אגב, למקום חנייה בטוח). הרכב והצֶוֶות ניצלו. ובכן, ה-"שוּק" שהוקם בשעות הבוקר המוקדמות שִינָה את פני הסביבה ו-הסיט ו-בִּלְבֵּל לגמרי את האוריינטציה ואת חוש ההתמצאות הטופוגרפית של יורם ארבל וגם של אמנון אלטשולר…!!!

…כמובן שניתן ו-אפשר היה להיזהר ולהימנע מהטעות הזאת… היה צריך רק קצת אחריות ו-יוזמה…מינימום של צורך ל-התעניין ול-שאול שָם בזמן מישהו מקומי במילאנו, ה-אם מותר להם בכלל ל-החנות את רכב ההפקה שלנו במקום האסור (על פי הוראות משטרת איטליה…), ואשר שם החנו שני החצופים האלה את רכב ההפקה הטלוויזיוני שלנו…! ומתוך הנחה שראש הצוות הטלוויזיוני באיטליה יואש אלרואי יהיה אמור לחלץ אותם בעת הצורך מהסבך…יורם ארבל היה ראש צוות השידורים מטעמי באזור ההוא באיטליה, ועליו הייתה מוטלת האחריות ו-החובה לוודא שהוא מחנה את רכב ההפקה שלנו ב-מקום חנייה מותר על פי החוק האיטלקי…!!!

היי בחורים…אתם נציגי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשליחות רשמית…אתם אורחים במדינה זרה…על כן התנהגו בצורה בוגרת ואחראית !!!.

פתאום נזכרתי ב-מונדיאל ארגנטינה 1978 ההוא… הבנתי שיורם ארבל הוא אומנם שַדָּר (ואוסיף דָגוּל) אך הוא זקוק להרבה יותר מ-מפיק….הוא צריך מטפלת אישית צמודה ואת זאת לא יכולתי לספק לו…יורם ארבל החל להימאס עליי. איש חסר יוזמה, נעדר כישרון הישרדות, ו-בלי יכולת עיתונאית…איש מבוגר אולם כזה שאתה כל הזמן צריך לשמור עליו כמו על ילד קטן, בסיוע ו-עם 77 עיניים…!!! מצב בלתי מתקבל על הדעת…

"…מה פתאום מיהרתם כל כך להצגת הקולנוע של כוכבת הפּורְנוֹ ההונגרייה – איטלקייה הפתטית הזאת…", שאלתי וחקרתי את צוות השידור הנבוך. אמנון אלטשולר התעשֵת הראשון והשיב לי, כלהלן : "…אני לא יודע מה היו מניעיו של יורם ארבל, אך אותי עִניֵין לעמוד על טיבה של עבודת ה- Sound בסרט ה-"פורנו" הזה של צִ'יצ'וֹלִינָה…". מכיוון שהביא להגנתו טיעון מקצועי ודיבר אמת אי אפשר היה ממש לכעוס עליו, על הג'ינג'י החמוד הזה. לשמחתי נותר להם די זמן והותר כדי להגיע ב-מועד לאצטדיון ב-עיר וֶורוֹנָה לשידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד, ובכך למלא את חובתם…(!!!)…חסר היה להם שלא יגיעו במועד לשידור הישיר המדובר. יוגוסלביה ניצחה במשחק הזה 1:2 בתום 120 דקות והעפילה לשלב רבע הגמר. אנוכי יודע שאני "…מנהיג ברוטלי של יחידת טלוויזיה קטנה…" (על פי תיאוריו ההם של יורם ארבל) וחוֹד חַרְבִּי היה גלוי אולם בסופו של דבר השידור הרוטיני ההוא יוגוסלביה – ספרד ש-הפך בטעות לפרובלמטי, עבר בשלום…!!! אילו הוא אותו השידור הישיר המדובר לא היה צולח את המשימה כמתוכנן הרי שיורם ארבל ראש הצוות הצפוני מטעמי ב-מונידאל איטליה 90' היה מועלה על המטוס הראשון במילאנו שממריא לנתב"ג. שום איש מוכשר ככל שיהיה בצוות שלי איננו רשאי לרתום את פוטנציאל ההפקה לצרכיו שלו… גם לא השדר המוביל יורם ארבל…

המשמעת ו-ההיררכיה הטלוויזיונית היא נוקשה ו- מובנת…ו-גם ברורה (!!!). יורם ארבל עבד אצלי ואני עבדתי אצל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יוסף בר-אל ז"ל שעבד אצל מנכ"ל רשות השידור ההיא אריה מקל ז"ל, אותו אריה מקל ז"ל שאמר וטען ב-אוזניי כל העת : "… מיקרופון טלוויזיה וקול בריטון אינם הכול בחיים…והתכוון ליורם ארבל… (!)". השדר המוביל מטעמי יורם ארבל והטכנאי איש הקול הצמוד שלו אמנון אלטשולר נחשפו כשני אנשי טלוויזיה רשלנים ו-חלשים…נעדרי יכולות של ניווט והתמצאות מינימאליים…ונמצאו עלובים ו-בלתי מוכנים לביצוע משימת השידור הישיר הטלוויזיוני שלהם…כאילו היו שניהם ילדים בגן חובה…!?!?…איזה ביזיון…איזה עליבות…!!!  

הייתה מוטלת עליי אז אחריות אנושית + טכנולוגית + לוגיסטית כבדה, רבה, ועצומה באותו מונדיאל הכדורגל ההוא של איטליה 1990, ובסופה ל-"הביא" הביתה 31 (שלושים ואחד) שידורים ישירים + 21 שידורים מוקלטים עם קולות השדרים שלי. האנשים אינם מבינים את כללי הפיקוד והמנהיגות לאמור : "…את אחריות הטלוויזיונית העצומה ש-הטילו עליך המפקדים שלך, ואשר רובצת על כתפיך, אינך יכול ואינך רשאי לחלוק עם שום איש אחר…" (!). אולם אומר ואוסיף : "…יורם ארבל שידר נפלא את אותו המשחק הדרמטי ההוא… (!). בתחום השידור והמֶלֶל הטלוויזיוני לא היו לו מתחרים…!!! הוא יורם ארבל היה שדר טלוויזיה של אירועי ספורט (בעיקר כדורגל וכדורסל) Play by play…שהתקרב בשעתו יותר מכולם ל-שְלֵמוּת…!!!. היה רק יורם ארבל אחד…יורם ארבל והמיקרופון הטלוויזיוני היו יותר מ- "חברים"…לא היה עוד שדר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהתקרב לרמתו "המיקרופונית" ההיא של יורם ארבל יבד"ל…חוץ מנסים קיוויתי ז"ל… 

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. תיעוד. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו (של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא…) ברומא – בירת איטליה. הקיץ ההוא בחודש יולי ההוא של שנת 1990 ההיא.

מונדיאל הכדורגל של איטליה 90'. חלפו מאז 34 שנים… זהו חדר המבצעים ו- עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שהיה ממוקם במרכז השידורים הבינלאומי ב-רומא ב- IBC (ר"ת של : International Broadcasting Center) בבירת איטליה.

משמאל, זהו אמנון אלטשולר מטובי הטכנאים בתחום הקוֹל והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם. ג'ינג'י נחמד, חרוץ, ואדיב ובעל חוש הומור וידע רב בתחום מקצועו. סמכתי עליו בעיניים עצומות ו-אהבתיו עד למאוד. אי אפשר היה שלא. איש טלוויזיה למופת וטכנאי תקשורת וקול למופת (!). אנוכי מימין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1253 ח'. 

לפני 34 שנים…בעת תיעוד וכתיבת הפוסט הנוכחי (!). לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990. ה-שַדָּר יורם ארבל פורש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ונודד ו-עובר בימים ההם ל-ערוץ 5 ההוא בכבלים ההוא (היום ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). יוסף בר-אל ז"ל מתמנה ב-מכרז ל-מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש. המנהל הזמני ה-טוב, המוכשר, והחכם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דאז, נסים משעל מודח מתפקידו…(!). 

אף על פי כן מיניתי באופן טבעי את יורם ארבל לשָדֵר ישיר את משחק הגְמָר בין נבחרת ארגנטינה אלופת העולם לבין נבחרתה של גרמניה. אירוע השיא הנועל את משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990, שעמד להיערך בעַרבוֹ של יום ראשון – 8 ביולי 1990 באִצטדיון "אוֹלימפּיקוֹ" ברומא.

הוא יורם ארבל היה שַדָּר הכדורגל (וגם הכדורסל) הטוב במדינת ישראל. אחד שנולד פעם בדור. אולי בשני דורות. בצהריים נפרד המנכ"ל אריה מֶקֶל ממני ומצוות השידורים שלי במשרד ההפקה ב- IBC. הודיתי לו מקרב לֵב על שאִפשר לי להפיק ולנהל מבצע שידורים רחב היקף שזכה כמו תמיד לצפייה מרבית בארץ. משחק הגמר החל בשמונה בעֶרֶב. RAI הציבה 16 מצלמות באִצטדיון ה- "אולימפיקו" ברומא. התפתח משחק אלים בו הורחקו שני שחקנים ארגנטינאיים בכרטיסים אדומים מן המגרש. שופט המשחק המכסיקני אדגארדו קודסאל מנדז לא עשה שום חשבון לאלופת העולם היוצאת. בדקה ה- 85 הוא פסק על בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות גרמניה. אנדריאס ברהמֶה (Andreas Brehme) הכניע את השוער הארגנטיני נֵרי פּוֹמְפּידוּ וגרמניה עם מאמנה פרנץ בקנבאואר ניצחה במשחק בתוצאה המינימאלית 0:1. בשעה שהוּענק גביע העולם ל-לותָּאר מתּיאוס הקפטן הגרמני המאושר כשחיוך רחב נסוך על פניו, ניצב לצִדוֹ דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ודמעות זולגות על לחייו. באותה העֵת של השידור הישיר ההוא לפני רבע מאה של שנים נפרד יורם ארבל בטקסט פרישה ופרידה מחושב מראש מצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית משהו כמו "…אני משדר לכם בפעם האחרונה…". לי הוא לא אמר מילה לפני כן…הוא מעולם לא הודיע לי לפני כן שהוא פורש ממחלקת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת מקום עבודה אחר. לאחר שמונה עשרה שנות עבודה משותפות לא מצא צורך להיפרד ממני באופן אישי. הוא נפרד מהם – מצופיו. לא ממני. ברור שזאת הייתה זכותו ללכת ממני מבלי להיפרד ממני. הוא לא אמר לי שלום ולא לחץ את ידי.

טקסט תמונה : פרנץ בקנבאואר שימש מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים במכסיקו 1986 ואיטליה 1990. ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 2:3. ב- 1990 ניצח אותו 0:1. (באדיבות RAI ו- FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרנץ בקנבאואר זכה עם נבחרת גרמניה בסגנות האלופה במונדיאל אנגליה 1966 לאחר שנוצחה 2:4 במשחק הגמר השנוי במחלוקת שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבלי" / Wembley בלונדון. שמונה שנים אח"כ ב- 7 ביולי 1974 זכה כקפטן גרמניה בגביע העולם מונדיאל גרמניה 74' לאחר שנבחרתו גברה במשחק הגמר על נבחרת הולנד 1:2 באצטדיון האולימפי במינכן. (באדיבות RAI ו- FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. האצטדיון האולימפי ברומא. נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה. גרמניה ניצחה 0:1 מבעיטת עונשין מ- 11 מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה. נבחרת גרמניה הנוקשה כללה את השחקנים האלה : השוער בודו אילגנר (שני משמאל), קלאוס אאוגנטאלר, תומאס ברטולד, יורגן קוהלר, גוידו בוכוואלד,, תומאס האסלר, לותאר מתאוס (כורע ראשון מימין), פייר ליטבארסקי, אנדריאס ברהמה, יורגן קלינסמן (כורע שני משמאל), ו- רודי פלר (עומד ראשון מימין). (באדיבות RAI ו- FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האמת, אהבתי אותו. אהבתי אותו כשַדָּר. יורם ארבל היה שַדָּר Play by play משכמו ומעלה. בעל קול בּריטון עמוֹק וצלוּל, ניחן בדיקציה מושלמת, נבון, ובעל חוּש הומור לא מבוטל. בין השַדָּרִים הבודדים שידע לשים סייג לכמות המֶלֶל שלו. הוא התיידד בקלוּת עם כל מיקרופון. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינה גם בגלל שניצבה מאחורי מערכת הפקה עיתונאית תומכת. יורם ארבל היה קריין פרסומות בחֶסֶד. אולם משהשכיר את קולו לטובת המפרסם המסחרי אבדו לו כישוריו העיתונאיים שממילא היו מוגבלים. יורם ארבל החל לפני שנים רבות לשָוֵוק ולפרסם בקולו המיוחד מוצרי צריכה והדבר פגע לעַד באמינותו כעיתונאי. למען האמת העיתונאות מעולם לא עניינה ולא הטרידה אותו. עניין אותו המיקרופון והמסך. העיתונאות היא מקצוע טהור ונקי מכל רבב המחויבת לאֶמֶת ולא לסוּג של אינפורמציה שמשלמים עבורה כסף בכדי שתיאמר. הסוגיה הלא נעימה הזאת הנוגעת ליורם ארבל השַדָּר מספר אחד שלי במחלקת הספורט וקריין הפרסומות מספר אחד ברדיו, עלתה לדיון פעמים מספר בעידן המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל ום אורי פורת ז"ל, ולאחרונה גם עם אריה מֶקֶל יבל"א. איך שהוא העניין תמיד התמסמס. אשוב ו-אדרש לעניין הזה השנוי במחלוקת כה רבה בספר שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס סוקר את ועוסק בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, בתרומתם של השדרים והשדרניות, המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשניות, טקסט וכיתוב, מנתח את כישרון השידור וההגשה באולפן ובשטח, את תורת הריאיון, ומרכיבי נוסחת השידור הישיר של Play by play. שַדָּר הספורט הטוב ביותר שלי ואולי הטוב ביותר בישראל בכל הזמנים נטש אותי ללא שום הודעה מוקדמת. לא היה בידי הזמן עכשיו לבַכוֹת את יורם ארבל ולהתאבל על אובדנו ועל כאילו "מר גורלה" של חטיבת הספורט ההיא בפיקודי… הייתי חייב להביא שַדָּר חדש וידעתי גם מי הוא יהיה…עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט ההיא בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא הייתה מצערת אך לא היוותה את שוֹק חיי…כבר מזמן למדתי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שרבים נוטים לחשוב. המדינה הזו מלאה באנשים מוכשרים שהלכו מאיתנו וש- חשבו שאין להם תחליף. שַדָּר רדיו "קול ישראל" מֵאִיר אָיְינְשְטֵיין נקרא על ידי ל- דֶגֶל הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל. והוא התייצב (!).

פוסט מס' 1253 ט'. 

טקסט תמונה : זהו מאיר איינשטיין ז"ל הבלתי נשכח…לעד בלתי נשכח…!!! ככה הכרתיו ב- שנת 1990 ההיא…השדר שלי מאיר איינשטיין הפך לאט אולם בטוח ל- כוכב קולנוע טלוויזיוני. הוא לא היה אלון דלון…ולא רוברט רדפורד…הוא היה יותר מהם…! מאיר איינשטיין ז"ל היה כוכב טלוויזיה חכם בעל נוכחות נפלאה ו-מעניינת (!). יחיד ברמתו ודרגתו העיתונאית ו-הטלוויזיונית…הוא הגשים חיש מהר ובמידה רבה את ציפיותיי כמחליפו של יורם ארבל. ובכן, מאיר איינשטיין ז"ל נוֹלד שַדָּר כל יכול (!) במקצועות ה-כדורגל, הכדורסל, וה-א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביום שקוֹלם של יורם ארבל יבד"ל ונסים קיוויתי ז"ל גָוָוע שָם…ונדם ל-עַד…שָם, כך אומרת ומספרת ההיסטוריה הטלוויזיונית ההיא של חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…לא היה עוד מעולם שדר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא כמו וברמתו של מאיר איינשטיין ז"ל…כפי שלא היה עוד שדר טלוויזיה מקביל ברמתו בתחומי הספורט לזאת הייחודית ההיא של נסים קיוויתי ז"ל…כפי שאין שדר טלוויזיה היום שמקביל בטיבו ואיכותו לזאת של יורם ארבל יבד"ל… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הופעתו של מאיר איינשטיין בחודש ספטמבר ההוא בשנת 1990 ההיא בזירת הספורט של חטיבת הספורט בראשותי ב-טלוויזיה ה-ישראלית ה-ציבורית ההיא במקומו של יורם ארבל הייתה מטאורית אולם יצרה חיש סקרנות ו-מתיחות מקיר אל קיר בחטיבת הספורט הטלוויזיונית ההיא שלי. נסים קיוויתי ז"ל (אז בן 64 ב- 1990…) בשנתו האחרונה בשורותינו…בטרם יציאתו ל-גמלאות ביקש להיות שדר הטלוויזיה המוביל גם בכדורגל ולא רק ב-אצטדיוני ה- א"ק. לא הייתי יכול למלא את מבוקשו לאחר תקרית מונדיאל מכסיקו 1986, במשחק ההוא בין נבחרות ברזיל וספרד בעיר המכסיקנית גוואדאלאחארה (1 ביוני 1986) בו העניק שער לברזיל שלא היה ולא נברא למרות שישב בעמדת שידור מאובזרת ואשר משקיפה בנוחות וברווחה על המראה הפנורמי של אצטדיון "חַלִיסְקוֹ" ו-כר הדשא שלו. גם רמי ווייץ נשא את עיניו לבכורת מיקרופון הכדורגל. אפילו משה גרטל המגוחך התלונן בפניי לאחר שהפקדתי את מיקרופון הכדורגל הראשי בידיו של מאיר איינשטיין, "…מדוע אנוכי מביא לחטיבת הספורט את מאיר הצעקן מרדיו "קול ישראל…", וטען כי הוא משה גרטל יכול לשדר כדורגל טוב יותר ממאיר איינשטיין ז"ל ההוא. גם אורי לוי שירש את מיקרופון הכדורסל של קודמו יורם ארבל ירא את איתנותו של מאיר איינשטיין ז"ל. מאיר איינשטיין בעל קול בריטון חזק ויציב, איכותי, וסמכותי היה מסוגל ומוכשר לשדר כל סוג של תחרות ספורט באשר היא (…כמו גם שדר הרדיו הנפלא ההוא של "קול ישראל" ההוא, גדעון הוד הבלתי נשכח…). במשך הזמן התברר כי חדירתו של מאיר איינשטיין בספטמבר 1990 לחטיבת הספורט בפיקודי יצרה במידה כלשהי דיסונאנס, מעין חוסר הרמוניה, בחזית חלון הראווה שלי בקו השידור הטלוויזיוני הקדמי. היה ברור שמאיר איינשטיין ז"ל הוא השדר מס' אחת שלי !!!. לא היה כל וויכוח בעניין. ב- 1991 פרש נסים קיוויתי ל-גמלאות ומאיר איינשטיין החליק בביטחון רב לנעלי ה- א"ק הגדולות שלו. ללא שום תקלה. ב- 1994 עזב רמי ווייץ את שורותיי ׁמשום שמאיר איינשטיין האפיל עליו בהתמודדות על כרי הדשא וחבר לערוץ הספורט בכבלים (שם חיש מהר פרח. רמי ווייץ הוא שדר כדורגל מְעוּלֶה ומוביל בערוצי הטלוויזיה בארץ). מאיר איינשטיין הפך לשדר כדורגל מוביל בלעדי שלי. הוא שידר ישיר כשדר מוביל במוקדי ההתרחשויות את כל ה-מונדיאלים של ארה"ב 1994 + צרפת 1998 + יפן / קוריאה 2002, את כל ה- Euros של שוודיה 1992 + אנגליה 1996 + הולנד / בלגיה 2000, הוא שידר ישיר כשדר מוביל את כל משחקי נבחרות ישראל בקמפיינים ההם של Euro 1992 + מונדיאל ארה"ב 1994 + Euro 1996 + מונדיאל צרפת 1998 + Euro 2000. מאיר איינשטיין שידר ישיר גם את משחקי הכדורגל המרכזיים בליגה האיטלקית והליגה הגרמנית במסגרת התוכנית החדשה "כדורגל עולמי" לאחר אובדן הזכויות של הכדורגל הישראלי. ברבות השנים אפשרתי לו גם להיכנס לעמדת השידור של הכדורסל ולהדיח משם את אורי לוי. מאיר איינשטיין הפך במחצית השנייה של עשור ה- 90 במאה שעברה לשדר מוביל (יחדיו עם הפרשן אלי סהר) של משחקי מכבי ת"א בארץ ובחו"ל במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל + משחקי נבחרות ישראל בקדם אליפויות אירופה בכדורסל + אליפויות אירופה עצמן בכדורסל + משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) וגביע המדינה בכדורסל. ב- 1997 צבר לו מאיר איינשטיין מעמד עַל של שַדָּר ספורט עַל רָב תְּחוּמִי. בעצם האחד שאין בלתו.

טקסט תמונה : קיץ 1988. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים – תיעוד על ידי (אנוכי הצלם…) לפני יותר משְנוֹת דוֹר. זהו האִצטדיון האולימפי של מינכן המארח את אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO '88). שני השדרים המובילים של חטיבת הספורט יורם ארבל יבד"ל (אז בן 46, במרכז) ונסים קיוויתי ז"ל (אז בן 62, משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו באצטדיון ב-מינכן, עמדת שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עליה מתנוססת כתובת הקוֹד שלנו, IBA (מדובר ב- ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). יושב מימין ו-סופק כפיים, זהו שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט המתוכננים שלי…ואישר את כיבוש יעדי השידור הטלוויזיוניים הרלוואנטיים שהצבתי בפניו בארץ ובעולם… כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אך דומני שמנגד הן היו ל-מגינת לבּו של חיים יבין יבד"ל אז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת ז"ל היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה באמת בשידורי הספורט על פי מִשְנָה סדורה. נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין לא רק חשש אלא פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע. פחדו היה לשווא. הוא חיים יבין נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לֵילוֹת של אוֹשֶר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים ברמה הגבוהה ביותר של הכדורגל האירופי, "…יואש, זה Too Much…". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות. לפחות חלקם. המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ו-עלותם הכספית (!). שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל טורנירי אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בתקופתי, בשוודיה 1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו, המכונה 2000 EURO.

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 43 שנים…זוהי עמדת השידור שלנו ב-היכל הספורט שהיה ממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב. אריה מליניאק (משמאל) ואנוכי בראשית הקריירות החדשות שלנו, של שנינו. אנוכי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והוא פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הפיקוד הישיר שלי. הוא נחשב על ידי ל-פרשן כדורסל טוב. בטחתי בו. הצרה עימו הייתה ש-מילותיו היו לפעמים מהירות ממחשבותיו…(!). אריה מליניאק נטש, ובמקומו הזמנתי את אלי סהר המצוין והתכליתי לשבת על כיסא פרשן הכדורסל במקומו (!)…

לא טעיתי בהערכותיי הטלוויזיוניות ההן…חיש מהר התברר כי אלי סהר הוא פרשן כדורסל רציני, מהימן, ו-בקי היטב (!) בחומר הכדורסל הרחב המשודר ע"י חטיבת הספורט בראשותי ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…

הפרשן אלי סהר לא רק ש-לא נפל ב-מאום מ-אריה מליניאק, אלא עלה על קודמו בכל תחום טלוויזיוני הקשור למקצוע הנוגע ל-שידור ו-פרשנות ישירים של משחקי הכדורסל שנערכו והתקיימו בארץ ובעולם…תחרויות, טורנירים, ומשחקים ואשר שודרו ישיר על ידינו בימים ההם בארץ ובכל רחבי העולם בשעה ש-שימשתי מנהל שידורי הספורט בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…אלי סהר היה פרשן כדורסל נפלא ורב ידע עצום בתחום…(צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).          

טקסט תמונה : חורף 1968. 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 56 שנים בעת כתיבת הפוסט הנוכחי הזה…אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח של יד אליהו. שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בחדר ההלבשה של הקבוצה, דקות אחדות לפני משחק גביע אירופה בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. ראיתי בטל ברודי מועמד ראוי לרשת את כיסאו של אריה מליניאק. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנהל הקבוצה נוח קליגר ז"ל (ראשו מציץ), אמנון אבידן, שר הביטחון משה דיין ז"ל, הגזבר ברנארד חוואסט ז"ל(ממושקף), מאחוריו בוב פדרהרסט (מרכיב משקפי כדורסל מיוחדים), טל ברודי (משה דיין הגדיר אותו כעלם חמודות שהגשים את החלום הציוני), מאחורי טל ברודי ממש בקצה התמונה המאמן יהושע רוזין, לפניו חיים "חיימון" שטרקמן, שני ראשים של יו"ר המועדון צבי אבידן ז"ל (אביו של אמנון אבידן), השחקן נתנאל, יוסף לז'ה, ו-משה גולוביי. (התמונה ניתנה לי ב- 1979 באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל בעת בימוי, הפקה, ו- עשיית הסרט הדוקומנטארי ההוא אודות טל ברודי, ששמו היה : "גופייה מס' שֵש"). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1991. הימים ההם שחלפו לפני 33 שנים (בעת חיבור וכתיבת הפוסט…).  התמונה מצולמת ב-היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. שחקן הכדורסל האגדי טל ברודי מוצב על ידי כפרשן כדורסל של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ה-סטטיסטיקאי ואיש המחשב זיגי זיגל, ה-שדר אורי לוי (התייחס בנימוס ובכל הכבוד הראוי אל טל ברודי), והפרשן טל ברודי ששמו הלך אז לפניו… אנוכי פוקח עין ו-משקיף כהרגלי מאחור על הנעשה…(!!!). כ-מנהיג שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי נוכח כל הזמן בשטח (!)…

ב- 1996 החלטתי להדיח את אורי לוי יבד"ל מעמדת השידור שלנו הכדורסל…ולהציב במקומו את מאיר איינשטיין ז"ל. המיקרופון שהחזיק מאיר איינשטיין בידיו עלה באיכותו עשרות מונים על המיקרופון ההוא שהחזיק אורי לוי בידיו…לא היה מקום כלל להשוואה ביניהם…(!). מאיר איינשטיין ז"ל היה שדר הספורט הטוב ביותר בכל תולדותיה וקורותיה של חטיבת הספורט ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…!!! טוב יותר גם משני השדרנים הוותיקים ההם, יורם ארבל וגם דן שילון… (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יוני 1992. גטבורג – שוודיה. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – שוודיה 1992 (Euro 1992). הימים ההם לפני 32 שנים בעת כתיבת ותיעוד הפוסט הנוכחי הזה. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל לצורכי שידור במדינת ישראל (!). זיהוי הנוכחים בתמונה : מימין, רמי ווייץ יבד"ל. משמאל, מאיר איינשטיין ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. הימים ההם לפני 29 שנים בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי מס' זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט, קופץ המשולשת הישראלי רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1999. היכל הספורט בשכונת "יד אליהו" בתל אביב. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית מחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של משחקי מכבי ת"א בית וחוץ בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן אלי סהר, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ושני מפעילי מערכת הסטטיסטיקה זיגי זיגל ומוטי גיא. חלפו להם מאז 25 שנים (!). (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1253 ט'. 

1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? (ציטוט של עצמי).

2. "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).

3. "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס).

זה קרה לפני רבע מאה של שנים בשבת – 8 בפברואר 1992. אני יודע שלא תמיד הייתי איש רֵעִים להִתְּרוֹעֵעַ. אבל בתמורה לא הייתי שַקְרָן וגם לא חַנְפָן. ביום ההוא של מוצ"ש 8 בפברואר 1992 פקדתי כעורך ומנווט של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית על המגיש הראשי שלי מאיר איינשטיין להתייחס ב- "משחק השבת" לפוסט של כתב אנונימי שהופיע בעיתון "מעריב" ביום שישי – 7 בפברואר 1992 ואשר נשא את הכותרת "מפזר חום". הפוסט התייחס למשחקה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שהתמודדה ביום חמישי בערב – 6 בפברואר 1992 בטאלין בירת אסטוניה נגד אלופת אסטוניה בכדורסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הכתב האנונימי שפרסם את המאמר "מפזר חום" בעיתון "מעריב" כלל לא היה בטאלין. הוא ישב בכורסתו בביתו הפרטי (ו/או שמא במערכת עיתונו ברחוב קרליבך בתל אביב) ודיווח לצופיו מידע אותו העתיק מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי שהוא מגלה לקוראיו כי בעצם פלגיאטור Off tube שלא ביקר במקום התרחשות האירוע. המגישה לצדו של מאיר איינשטיין את "משחק השבת" במוצ"ש ההוא של 8 בפברואר 1992 הייתה מרב מיכאלי (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") אולם הטלתי את תפקיד "מבקר העיתונות" על מאיר איינשטיין. מאיר איינשטיין נדהם מהציווי. הוא היה רגיל לשדר ספורט ולא להתריס מול הקולגות שלו. זה לא היה לרוחו. בפעם הראשונה (והאחרונה) נדרשתי אולי נאלצתי להפעיל את סמכותי.

פוסט מס' 1253 י'.  

יום חמישי ההוא – 6 בחודש פברואר ההוא של שנת 1992 ההיא.

אנוכי מטיס את ה-שַדָּר אורי לוי ואת הפרשן שלנו טל ברודי, ל-טָאלִין בירת אסטוניה כדי לשדר ישיר את משחק הכדורסל טָאִלין – מכבי ת"א 107:83 במסגרת טורניר גביע אירופה לקבוצות אלופות. עיתון "ידיעות אחרונות" מטיס ל-טָאלִין את הכתב שלו רפי נאה. עיתון "הָאָרֶץ" לא שולח כתב ומודה שהוא מעתיק את מידע המשחק ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות קרדיט ל- "שירות ספורט הָאָרֶץ". העיתון "מעריב" מעתיק אף הוא את מידע המשחק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ומפרסם פוסט מלומד "מְפָזֵר חוֹם" אולם לא מגלה לקוראיו כי הוא פלאגיאטור וכי הכתב שלו אופטיובניק כותב הפוסט המדובר, נשאר בארץ ו- כלל לא הגיע לטָאלִין (!).  

אני שב לרגע ליום חמישי – 6 בפברואר 1992, התאריך ההוא בו שידרנו ישיר מטָאלין (Talin) בירת אסטוניה את משחק הכדורסל בגביע אירופה בכדורסל בו אירחה אלופת אסטוניה את אלופת ישראל מכבי ת"א. הקושי בהפקה הזאת לא היה השידור אלא קבלת הוויזות למדינה הבַּלטית ששכנה במזרח אירופה הישנה ורק לפני שנתיים השתחררה מעולה של ברה"מ. השידור הישיר עצמו מעמדת השידור בהיכל הכדורסל בטָאלִין היה רוטינה ולהפתעתי ללא שום סיבוכים טכנולוגיים. הוא לא נשא שום יוּמרה מיוחדות. הופקדו עליו מטעמי השַדָּר אורי לוי ולצִידו הפרשן טַל בְּרוֹדִי. שניהם טסו בטיסה קבוצתית עם מכבי ת"א לטאלין. לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1989 והתפרקותו של הגוש הקומוניסטי בראשות ברה"מ וחיסולו של איגוד השידור המזרח אירופי OIRT, הייתה זאת אסטוניה שכמו שאר מדינות מזרח אירופה הצטרפה חיש מהר ל- EBU והפכה זה מכבר לחברה מלאה ושוות זכויות (Active member) באיגוד השידור האירופי. הטלוויזיה האסטונית בראשות מנהל הספורט שלה מר תוֹמַאס אוּבָּה הכינה בעבורי (תמיד על פי Booking מראש) עמדת שידור נוחה מאובזרת בהיכל הכדורסל בטאלין על פי הכתוב ב- פרוטוקול שחיבר זה מכבר ה- EBU. צוות השידור שלי בטאלין ביום חמישי ההוא של 6 בפברואר 1992 מנה כאמור את אורי לוי וטל ברודי. למחרת ביום שישי – 7 בפברואר 1992, הופיעה במוסף הספורט של "מעריב" רשימה מלומדת שכותרתה הייתה "מְפַזֵר חוֹם". הפוסט מהלל את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה האסטונית. נזכרתי רק שהפוסט "מפזר חום" נעדר קרדיט של כותבו. זה היה מוזר מאוד. היה ברור שהכתב שאיננו חתום על הרשימה כלל לא היה ב- טָאלִין מפני שלא השיג את הוויזה הנדרשת כדי להיכנס לאֶסְטוֹנְיָה (ו/או מפני שההנהלה של עיתון "מעריב" החליטה לחסוך כסף). אינני יודע אם עופר נמרודי ו/או יעקב ארז שימשו עורכי "מעריב" ב- 7 בפברואר 1992. אין זה חשוב עכשיו. גם לא חשוב מי היה אז עורך מדור הספורט של "מעריב" ב- 7 בפברואר 1992. חשוב הוא שעורך "מעריב" ועורך מדור הספורט שלו בעיתון ניאותו לקבל רשימת דיווח וסיכום המשחק טאלין – מכבי ת"א 107:83 מבלי לציין כי פרי עטו של הכתב עלום השם שנעשה עבור עיתונו הוא מעשה העתקה מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ואשר נעשתה מביתו (ו/או משולחן המערכת של העיתון). ניתן להבין כי עורך "מעריב" ועורך מדור הספורט של "מעריב" ניסו ב- 7 בפברואר 1992 ליצור את הרושם אצל קוראיהם כי מדובר במאמר אותנטי של דיווח מהשטח. העיתון "ידיעות אחרונות" שלח לטאלין את כתב הכדורסל הוותיק שלו רפאל "רפי" נאה ופרסם למחרת ביום שישי – 7 בנובמבר 1992 את דיווח הפוסט האותנטי הנשען על דיווח מהשטח "כדורסל טוטאלין". שמו של רפי נאה הופיע בראש הרשימה. עיתון "הארץ" פרסם ביום שישי – 7 בפברואר 1992 כותרת "מהניצחון הזה המכבים לא התרגשו" והודה בעקיפין בפני קוראיו כי לא היה לו שום נציג בטאלין וכי המידע שהוא מוציא לאור נשען על "שירות ספורט הארץ". מדור הספורט של עיתון "הארץ" העתיק אף הוא מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אינפורמציית ההתמודדות, ובחר בכסות דיווח של "שירות ספורט הארץ" (אגב, מה זהה בדיוק "שירות ספורט הארץ" ?) "מעריב" נהג בדרך עיתונאית שונה ובלתי מקובלת. מדובר בתופעה שלילית ביותר שידועה בשמה "דיווח Off tube" של העיתונאי הכותב מהכורסה בסלון ביתו (ו/או אולי משולחן המערכת ברחוב קרליבך בתל אביב), מבלי לגלות לקוראים כי מוסר האינפורמציה וקורא האינפורמציה נהנים מאותו מקור מידע והשראה שקוראים לו מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כתב העיתון "מעריב" מעתיק את רשימותיו ממרקע הטלוויזיה בעתת השידור הישיר והבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאנחנו הפקנו בזיעת אפינו וגם שילמנו עליו מָמוֹן רָב. כתב "מעריב" כמובן רשאי להעתיק מהמסך כאוות נפשו, אך היה עליו לספר לקוראיו שהוא כלל לא נכח במשחק הזה, לא ביקר בטאלין, וראה אותו כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה בביתו בארץ. חמוּר מזה. לא רק שלא סיפר להם אלא הסתיר זאת מהם. זאת הייתה הונאה עיתונאית מביכה בעלת צדדים מכוערים של מגיפה מדבקת. נורמה שהנהיגו אותה בתחילה אחדים מהעיתונאים והעורכים בתקופה ההיא ואשר הפכה לתופעה מקובלת בימינו אנו. עיתונאים רבים בעיתונות הכתובה כמו במדיה האלקטרונית עושים לעצמם חיים קלים, ומדווחים לקוראיהם ממוניטור הטלוויזיה, מבלי להיות נוכחים כלל באירוע בשטח, ומבלי לגלות את עובדת פשר היעדרותם לקוראיהם. עורכי מוספי הספורט שלהם משתפים פעולה עם המעתיקים בפרסום הדיווח ה-פלגיאטי מבלי לספר לקוראים שהעיתונאי המְדָוֵוח כלל לא ביקר במקום בו התחולל האירוע. שדרי ספורט מתקפלים ללא בושה מפני מנהליהם ומסכימים לשדר ישיר אירועי ספורט המתקיימים בחו"ל אך מבעד למוניטור המוצב באולפן השידור שלהם בארץ. לחטא הזה שהוא בבחינת פשע העיתונאי מביש ובלתי נסלח, קוראים "שידור OFF  TUBE". עיתונאי – מעתיקן הפך זה מכבר לתופעה מקובלת במקומותינו. המנהלים מתרצים את התופעה באמתלה של חיסכון כספי ומשאירים את השַדָּרִים והפרשנים בבית, ואלה משלמים לצופים שלהם בעיתונאות ירודה ופגומה. אירועי ספורט רבים שמתקיימים באירופה, ארה"ב, וברחבי העולם כולו משודרים ללא כל בושה כשיטה מעמדת שידור OFF TUBE בירושלים או בתל אביב ללא בקרה מקצועית וללא תגובת הצופים התמימים שאינם מבינים כי הולכו שולל.

הָבָה אשוב ל- טָאלִין. אותו העיתון בחר להדפיס את ניתוח המשחק והדיווח של מומחה הכדורסל שלוֹ מבלי שהכותב יהיה נוכח בכלל בטָאלִין, ודאג להסתיר את העובדה האומללה הזאת מקוראיו, כמו גם מבלי להעניק קרדיט לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. החלטתי להגיב. במוצ"ש – 8 בפברואר 1992 בשמונה ארבעים וחמש בערב עלה המגיש מאיר איינשטיין ז"ל לאוויר בתוכנית "משחק השבת" כשהוא מנפנף לעיני מצלמות האולפן בטקסט הבהרה וביקורת שכתבתי כנגד מוסף ספורט של עיתון סוֹרֵר. זה היה האייטם האחרון שנעל את התוכנית. להלן טקסט האישוּם שכתבתי ושמתי בפיו של מאיר איינשטיין. מאיר איינשטיין קיבל ממני את הטקסט והיה המום. הוא נדהם. לפתע היה אמור לתקוף קולגה שלו ושלי בשידור ישיר בטלוויזיה. שפת גופו השתנתה והוא זע באי נוחות בכיסאו. ראיתי שהדבר לא לרוחו והוא אינו רוצה לעשות זאת. מכיוון שהיה צייתן לא אמר מילה. הוא ידע שאני לא רק הבוס שלו. אני העורך שלו. מצלמת הטלוויזיה באולפן "משחק השבת" הנציחה את הסיטואציה בה מגיש "משחק השבת" מאיר איינשטיין מוקיע קבל עם ועֵדה את הפלגיאטור. זהו טקסט ההוקעה :

"ולפני סיום, עיתון אחד בחר להעניק אתמול במדור הספורט שלו כותרת "מפזר חום" להצלחת מכבי ת"א בטאלין.

בגוף הידיעה מפרסם העיתון בפרוטרוט ובדיוק מופתי את מהלך המשחק , ואף מציין את השחקנים הבולטים במכבי ת"א – מיצ'ל, גודס, ג'מצ'י, וורגאס, מרסר וכמובן מוטי דניאל. זה נכון, אך משהו בכל זאת חסר כאן. עיון ובדיקה קצרה מגלים כי העיתון ועורכיו שכחו במתכוון לפרסם את שמו של בעל הרשימה . (מניף פעם ראשונה את העיתון כלפי המצלמה), הסיפור המרכזי במדור הספורט הוא אנונימי חסר שֵם וכתב הנושא באחריות לידיעה.  העובדות פשוטות וקלות להסבר. הכתב האנונימי לא הצליח לקבל וויזה לטאלין ונשאר בישראל. עיתונו פקד עליו לסקר את המשחק מביתו, ולהעביר את האינפורמציה למערכת על סמך עדות ראייה ממסך הטלוויזיה הישראלית ששידרה ישיר מטאלין. כמשלם אגרה – נהג העיתון כחוק. הוא רשאי לצפות בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אך הוא לא נהג בהגינות כלפי קוראיו בשעה שפרסם דיווח נרחב אנונימי חסר שם, ומבלי להעניק את האשראי המגיע לטלוויזיה הישראלית שהיא המקור ממנה ציטט ושאב את המידע שהעביר לקוראיו. לא הגון.

(מניף פעם שנייה את העיתון לעבר המצלמה), יתירה מזאת. העיתון שלא שלח אפילו נציג בודד לטאלין, אפשר גם לפרשן הכדורסל שלו בתל אביב להעתיק מן המקור ולהגיש את חומר הפרשנות לקוראיו, כאילו נכח בעצמו במגרש הכדורסל בטאלין. מדור הספורט של העיתון הגדיש את הסאה, כשהרשה לעצמו להעתיק מן המסך מילה במילה את הראיונות שקיימו אורי לוי וטל ברודי בסיום המשחק בטאלין, עם צביקה שרף מאמן מכבי ת"א והשחקן גיא גודס. גם התמונה של מוטי דניאל המתנוססת במרכז עמוד הספורט של העיתון, היא תמונת ארכיון ישנה ומצהיבה, אך כמובן שהעיתון איננו טורח לומר זאת לקוראיו.

זהו זה גבירותיי ורבותיי. במחשבה שנייה אולי נהג העיתון כהלכה כמשלם אגרה בכך שלא שלח את נציגיו לטאלין בירת אסטוניה. ב-מילא מה שמשדרת ישיר בערב הטלוויזיה הישראלית, העיתונים כותבים על כך רק למחרת. אגב שמו של העיתון המעתיק – "מעריב", וסיפורי ההעתקות עצמן מתפרסמות בעמוד מספר עשר שלו".

טקסט מסמך (חלק ראשון) : מוצ"ש – 8 בפברואר 1992. הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה, במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אישרו את מאבקי ב-פלגיאטורים. (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת").

טקסט מסמך (חלק שני) : מוצ"ש – 8  בפברואר 1992. הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה, במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אישרו את מאבקי ב-פלגיאטורים. (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת"). הערה : בתוכנית ההיא של "משחק השבת" ששודרה במוצ"ש – 88 בפברואר 19922 השתתפה בהגשה גם מרב מיכאלי (היום ח"כ מרב מיכאלי יו"ר מפלגת "העבודה" מעוטת מנדטים, רק שישה). 

מיותר להזכיר את כמות תגובות השמחה הטלפוניות שקיבלתי מכל כך הרבה קוֹלגות מהעיתונות הכתובה שכאילו נחשבו לידידי בהם אגב אנשי "מעריב". האֶמֶת, אין לי בכלל ידידים וחברים שָם ואינני חייב להם דבר. אינני משתייך לשום קליקה או חבורה עיתונאית. גם לא הייתי מעולם חבר באגודת העיתונאים מחמת העקרונות שלי שהצבתי לעצמי, שלא תמיד נמצא Match up בין עקרונותיי לעקרונותיהם. הייתי איש בודד. התגנב ל-לִבִּי חשש כבד שהם לא פִרגנו לערך העיתונאי של הידיעה אלא פשוט הצטרפו לשמחה הקִיבּוּצִית לאֵידו של ה-פְּלָגְיָאטוֹר שאין לי מושג מיהו.

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. כותרת ראשית במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", "כדורסל טוטאלין". כתב העיתון רפאל "רפי" נאה מדווח מהשטח לקוראי העיתון כי מכבי ת"א ניצחה בטָאלִין את אלופת אסטוניה בתוצאה 107:83. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. הדגשת יתר של הכותרת הראשית ב- עיתון "ידיעות אחרונות", "כדורסל טוטאלין", המציינת כי כתב העיתון רפאל רפי" נאה מדווח מהשטח לקוראי העיתון אודות ההתמודדות בה מכבי ת"א ניצחה בטָאלִין את אלופת אסטוניה בתוצאה 107:83. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. כותרת ראשית במדור הספורט של עיתון "הָאָרֶץ", "מהניצחון הזה המכבים לא התרגשו". בראשית הפוסט מודגש כי המידע מובא לקוראים באמצעות "שירות ספורט הארץ" מטָאלין – אסטוניה. במילים אחרות : מערכת "הארץ" מודה כי לא שלחה כתב שלה למקום ההתרחשות והאינפורמציה שמוגשת לקוראים שלה נשענת על התבוננות במסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר ממוקד ההתרחשות את ההתמודדות טָאלין – מכבי ת"א 107:83. צוות השידור שלי בטָאלין הורכב מהשַדָּר המוביל אורי לוי והפרשן טַל בְּרוֹדִי. (באדיבות "הָאָרֶץ" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. מוסף הספורט של "מעריב" מפרסם רשימה מלומדת שכותרתה "מְפַזֵר חוֹם". הפוסט מהלל את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה האסטונית. קריאת הפוסט "מפזר חום" מבליטה את העובדה כי הוא נעדר קרדיט של כותבו. מוזר מאוד. היה ברור שהכתב שאיננו חתום על הרשימה כלל לא היה ב- טָאלִין מפני שלא השיג את הוויזה ה-נדרשת כדי להיכנס לאֶסְטוֹנְיָה ו/או מפני שההנהלה של עיתון "מעריב" החליטה לחסוך עליו כסף. (באדיבות "מעריב" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה).

עיתונאי ספורט רבים בעיתונות הכתובה נוהגים עד עצם היום הזה בהסכמת העורכים להשתמש במרקע הטלוויזיה כמקור מידע בלעדי ומדווחים לקוראיהם על האירועים השונים מבלי שהיו נוכחים במקום ההתרחשויות, ומבלי לגלות לציבור הקוראים שלהם כי כלל לא שהו בזירת האירוע. זהו פגם מקצועי ומוסרי כאחד. הולכת שלל. מעשה מרמה של ממש. במשך 32 שנות הקריירה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשנו גם אנו לשידורי Off Tube ספורים מעת לעת מהמוניטור באולפן ירושלים, אך מעולם לא קרה המקרה בו שמרתי את הדבר בסוֹד ואף פעם לא נטעתי בזדון בלב הצופים את התחושה כאילו שידור הטלוויזיה “Play by play” של משחק כדורגל, כדורסל, ו/או כל אירוע ספורט אחר מתבצע כביכול מהשטח. הודעתי על כך מראש. חלק מהעיתונאים שומרים בסוד את "סיפור הכורסה הביתית" ומעלימים מעיני הקוראים וגם ממצפונם) את העובדה כי כלל לא שהו בשטח, אלא העתיקו את האינפורמציה ממרקע הטלוויזיה, או ממכשיר ה- Video שהקליט למענם את האירוע בביתם הפרטי כדי להציץ בו מאוחר יותר. מעשה שלא ייעשה. הם מתביישים במעשיהם אך שותקים. "האמיצים" שביניהם מרהיבים עוז ומצטטים את הראיונות והתגובות הבוקעות ממסך הטלוויזיה לטובת העֵט שלהם מבלי מתן כל קרדיט לאנשי הטלוויזיה שהיו הראשונים במקום והפיקו וצילמו את הריאיון.

פוסט מס' 1253 י'א.

השקפת עולמי בהיותי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קבעה נחרצות כי שידור ישיר Off Tube מהאולפן של אירוע ספורט הוא קללה מחורבנת ומְאֵירָה מקצועית. מוגלה עיתונאית. תביעתי העקרונית והיסודית מהבוסים שלי הייתה לשַדֵּר תמיד מהשטח, בין אם "השטח" הוא אִצטדיון "בלומפילד" ביפו, היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב, ו/או אצטדיון "סַאן-סִירוֹ" (San Siro) במילאנו, "וֶומְבְּלִיי" (Wembley) בלונדון, ו/או ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי. אין בכלל ספק כי עמדת השידור באצטדיון היא כְּלִי נִשְקָם של השַדָּר ופַרְשָנוֹ. אוסיף ואומר : רק לעיתים רחוקות מאוד, ממש פעמים יחידות, לא נענתה תביעתי ע"י אֵי מִי מ-המנכ"לים לשדר את אירועי הספורט מעמדות שידור באצטדיונים. מאידך כשזה קרה, תמיד נתתי לציבור הצופים לדעת במקרים החריגים האלה כי השַדָּר מבצע את עבודתו מהאולפן בירושלים ורואה את המשחק כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה.

ב- 1998 ניצב מאיר איינשטיין ז"ל באחת מפסגות הטלוויזיה החשובות ביותר בשידור הציבורי. הוא היה השדר הראשי והמוביל של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית באירועים החשובים והפופולאריים של אולימפיאדות, מונדיאלים, כדורגל, כדורסל, ו- א"ק, שהתקיימו בארץ ובחו"ל… בנוסף לכך נשא מאיר איינשטיין ז"ל בעול המגיש הראשי של כל תוכניות הספורט שלי. הוא הפך לשדר – עיתונאי עַל. בעצם האחד שאין בלתו. בתום מונדיאל הכדורגל המשגשג של צרפת 1998 נתתי לו ולפרשן שלו אבי רצון לדעת מה אני חושב אודותיהם. מכתבי הערכה כתבתי גם למפיק שלי ויד ימיני בצרפת 1998 ששי אפרתי, ולאורי לוי שהחזיק את האולפן ה-מנווט של שידורי מונדיאל צרפת 1998 בירושלים. האנשים האלה היו יקרים לי. הייתי מנשק אותם לאחר שהיו חוזרים ממשימות שידור והפקה מורכבות בארץ ובחו"ל. כתבתי להם את המכתבים ההם ב- 28 ביולי 1998.

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן לשדר העַל שלי מאיר איינשטיין לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. הוא היה שדר ספורט וכדורגל הטוב ביותר בימים ההם במדינת ישראל. אישיותו השקדנית, המאופקת, המוקפדת, והמאוזנת רבת הידע הייתה מעוצבת ומותאמת להפליא לעבודתו הטלוויזיונית הסבוכה ורבת האתגרים (!). אנוכי מוסיף עוד וכותב כלהלן : אישיותו הכנה והמאופקת של מאיר איינשטיין ז"להייתה כובשת (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן לפרשן שלי אבי רצון לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. אבי רצון הוא אדם כן, מוכשר, ואמיץ לב, ו-עיתונאי ו- פרשן ספורט וכדורגל הטוב ביותר שפגשתי מעודי בכל הקריירה הטלוויזיונית שלי שנמשכה כ- 40 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן למפיק שלי ששי אפרתי לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. היה מדובר במפיק טלוויזיה סופר – מקצועי ברמה בינלאומית, ישר דרך, ונאמן, ומסור מאוד לעבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן למגיש ולמנחה שלי אורי לוי לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. הוא עשה עבודה נהדרת וחשובה בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1253 י'ב.

הסיום כמו הפתיח – תָּקֵף (!). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

ואז משנטש אותי ב- 1990 וחבר לערוץ 2 הניסיוני, רץ יורם ארבל לספר לחבר'ה בלוף שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". הבלוף הפך לאגדה אורבנית. עכשיו משחלפה רבע מאה של שנים אץ יורם ארבל שוב למולי שפירא מגלי צה"ל כדי להחיות את אותו הבלוף ההוא הקרוי "דוּק" ועל מנת לצֶקֶת את אותה האגדה האורבנית ב- 25 טון של שנים.

1. השאלה איננה רק מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת…אלא מה מניע אותם לא לספר אותה…? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבַּלֵף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? (ציטוט של עצמי)

 2. "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ציטוט של ווינסטון צ'רצ'יל).

 3. "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (ציטוט של קינגסלי אמיס).

מותו בטרם עֵת של מאיר איינשטיין ז"ל הוא טרגדיה פרטית למשפחתו ומהווה עבורה אוֹבְדָן ו- צער עצומים. לעַד. צער של ציבור כללי הוא אחר ו- מי יודע בכמה זמן מדובר. הזיכרון תמיד נותר במקומו אולם דינו של הצער הציבורי שונה. הוא נבדל מהזיכרון ו- עשוי מחומר שנוטה בדרך כלל להתמסמס. שיני הזמן ממוססות אותו. לא תמיד, בדרך כלל. נורא לומר אולם תעשיית הטלוויזיה תמצא למאיר איינשטיין חיש מחליפים. זה יקרה מהר יותר מהמשוער. הארץ מלאה באנשים חיים ומתים שחשבו שאין להם תחליף. אולם לא רק שנמצאו להם כאלה, הם היו אף לעיתים מוצלחים ו- ראויים מקודמיהם. נורא לומר אולם זאת האמת. אנוכי שרוי בצער כבד על הסתלקותו בטרם עת של מאיר איינשטיין ז"ל ועל כך שלא יכולתי ללחוץ את ידו שוב בערוב ימיו ולומר לו עד כמה אנוכי מעריך אותו ואוהב אותו. מאיר איינשטיין היקר לי, איש נעלה, נוּח על משכבך בשלום. אנוכי לעולם לא אשכח אותך. אזכרך לעַד, עד ייתמו ימיי שלי.

פוסט מס' 1253 י'ג.

דִבְרֵי הַיָמִים מ-נִבְכֵי הֶעָבָר. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן…גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו-אֵינָם מאפשרים להֵן, לעובדות ההן להשתבש (ע"י המעוניינים ל-שבש אותן…) (!).  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 ההוא במאה שעברה ההיא. לפני 49 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 48 שנים…התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא לפני 48 שנים…עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…(!). התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (בת שלוש), ו-גוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רוֹעִי (אז, בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול, בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1253 י'ד.

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. צל"שים…!!!  

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם של המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא ו- רשות השידור ההיא, והפיכתם ל- ז"ל בראשות ה-טריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות ההוא: המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. גורלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נחרץ. ב- 2017 היא הפכה ל-ז"ל. על הריסותיה וחורבותיה הוקם תאגיד "כאן" 11. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ערכית בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להם ו-להן להשתבש (!). אנוכי בן 84 היום. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 24 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 35 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר… המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.  

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

טקסט תמונה : 1995. המקום : העיר אטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב. העיר אטלנטה מארחת את פגישת התדרוך הטלוויזיונית של ה- WBM ה-2 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) השני, לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי יחדיו עם אלכס גלעדי ז"ל המנכ"ל המוכשר של חברת "קשת", אחת משלוש הזכייניות המרכיבות את ערוץ 2 המסחרי.

באותו יום שלישי ההוא של : "אִסרו חג"' ז' בסיוון תשנ"ד – 17 במאי 1994", השתלט אלכס גלעדי ז"ל יחד עם חברו דייויד פדרמן על הכדורגל הישראלי שהיה עד אז סחורת שידור בלעדית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 25 שנים רצופות, 1994 – 1969. מנכ"ל רשות השידור בשנת 1994 היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל…

לעולם לא אשכח את תשע המילים שאמר לי כעבור זמן בעלות טון מיוחד וצליל של גאווה גדולה : "…יואשיש, עשינו בית ספר למנכ"ל רשות השידור שלך מוטי קירשנבאום…". (צילום יעל תג'ר – אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 22 שנים (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי). זהו המסמך המקורי שנכתב אליי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בחודש דצמבר של שנת 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 36 שנים…זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי הרצופה בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא ורשות השידור ההיא, מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של שנת 1980 ההיא, עם ראשית המינוי הבכיר שלי למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – היה פשוט וברור : לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון, דן שילון יבד"ל תחילה בשנים 1974 – 1968, ואלכס גלעדי ז"ל אחריו בשנים 1980 – 1974 (!). בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור הטלוויזיוניים של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון ההיא שלי נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם שעומד לרשותי.

ב. התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית ושיפור הלוגיסטיקה הטלוויזיונית שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים (לרבות חסויות…) עבור הפקות ושידורי הספורט הטלוויזיוניים המורכבים, המסובכים, והיקרים כספית ו-כלכלית.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם….

צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של ידע נרחב ב-טכנולוגיית הטלוויזיה היקרה מכל היבט כספי / כלכלי ו- מורכבת ו-מסובכת מכל היבט טכנולוגי…כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור…

ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. לפני 33 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יאיר שטרן – בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי ל-ברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 "…שוק על ירך…" בטבלת הרייטינג % 30 עבורנו מול % 5 בלבד שלהם (!!!). עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל "ברסי" ב-פאריס). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב שנערכו בישראל בקיץ 1981… (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים הממושך של טורניר מונדיאל הכדורגל ההוא של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי ז"ל לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1253 י'ד.

סיכום קצר.

פוסט מס' 1095. יורם ארבל. זה נורא ש-כישרון, חֲרִיצוּת, ודבקות במשימה צועדים במִשְעוֹלִים נפרדים. ו/או בסדר מילים אחר ושוֹנֶה: זה נורא שכישרון, עצלנות, ו-וויתור על דבקות במשימה צועדים יחדיו באותו המשעול. התוצאה בשני המקרים מאכזבת. לכן, לא יהיה כאן Happy end מפני שלא יכול להתקיים Happy end בתנאים כאלה. השיחה הדַלָה והריאיון המשעמם והעָלוּב ההוא, שניהל רוני קוּבַּן במשך חצי שעה עם יורם ארבל ב-"כאן" 11 ביום חמישי-23 בספטמבר 2021 מעידים על טִיבוֹ ואֵיכוּתוֹ הָפְּגוּמִים של השואל והמראיין, אותו רוני קוּבַּן, ׁואין מדובר בפעם הראשונה. תשובותיו הסתמיות והירודות נטולות כל חשיבות של המשיב והמרואיין יורם ארבל מעידות ו-מוכיחות כי לאיש הזה שקוראים לו יורם ארבל יש מטרה מוצהרת וברורה: לשַמֵר בכל מחיר איכשהו את דמותו בתודעה הציבורית. אבסורדי ו-מַר, בעוד לפחות חלק מהציבור שואל את עצמו מה זה צריך להיות המפגש הגרוטסקי הזה בין רוני קוּבַּן ליורם ארבל על המסך הציבורי של "כאן" 11 שמניב תוצאת אֶפֶס. פִינָאלֶה כושלת ו-מגוחכת של יורם ארבל ורוני קובן יחדיו. רוני קוּבַּן החמיץ את המפגש הטלוויזיוני המדובר עם מי שנחשב פעם לשדר הספורט מס' 1 (יורם ארבל) בשלוש רשתות הטלוויזיה בארץ שאותן אייש, ומי שהן ראו בו שַדָּר מוביל בתחום, דווקא הן היו אלה שלבסוף העיפו וסילקו אותו משורותיהן. אף על פי כן ולמרות הכול בסיכומו של הדיון הזה, ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל תעניק בבוא העת מקום של כבוד ליורם ארבל בן 80 בימים אלה (עד 120 כ-20). התרומה שלו למיקרופון הטלוויזיוני בימים אחרים ובזמנים מוקדמים יותר הייתה חשובה ובלתי נשכחת. במקרים לא מעטים שפת ניסוחיו הטלוויזיוניים בזירות הכדורגל השונות בארץ ובעולם לאורכן של השנים הממושכות ההן והגדרותיו ותיאוריו את הסיטואציות השונות והמשתנות במשחק הייתה לא רק חסכונית במילים ו-נותרה מדויקת, אלא הייתה חיונית, בלעדית, מעניינת, ומקורית (!). היה מדובר באיש מיקרופון מבריק בעל מעלת עַל וורבאלית-טלוויזיונית ברמה גבוהה מאוד. זאת הייתה גדולתו ו-יתרונו מחד. יורם ארבל אדם נָבוֹן לא היה שַדָּר פטפטן כמו רבים לפניו וגם אחריו. מאידך היה אפוף חולשות אנושיות שהוא לא גבר עליהן ולא פתר אותן בקריירה הטלוויזיונית ארוכת שנים שלו ואשר העיבו נואשות וללא הרף על כישרון הָמֶלֶל שלו. כשלים תמוהים כמו יכולתו העיתונאית הדַלָה ליד ובסמוך למיקרופון, היעדר בולט של רצון שלו לחתור קדימה, ו-אי התעקשותו ו-וויתורו להיות דָבֵק בכל תנאי במשימות השידור (היו לעיתים לא נוחות מן ההיבטים הלוגיסטיים) שהוטלו עליו ע"י המנווטים הטילו עליו צל כבד. אישיותו הפשרנית ו-וויתוריו על שימור עֵרֶךְ העיקרון הקדוש של דְבֵקוּת במשימות השידור הטלוויזיוניות וביצוען הולידו מינוסים נוספים וכתמים בלתי ניתנים להסרה. וויתוריו ו-כניעותיו לחולשותיו היו אומללות. עובדה שהוא יורם ארבל רב המוניטין סולק לבסוף לא פעם ולא פעמיים לאלתר משלוש רשתות טלוויזיה בארץ. יורם ארבל העפיל לשיאי טלוויזיוניים שפעם לא ידענו כמותם. עוצמת נפילתו לתהום והתרסקותו מהגבהים ההם היו זֵהִים ל-ווקטורים שדחפו אותו פעם אל-על. מדובר בחוק פיסיקאלי ידוע של אייזיק ניוטון כי כוח התגובה שווה בעוצמתו לכוח הפעולה. מדהים: למרות השֵם והמוניטין ואף על פי כישרון התיאור שלו שבו ניחן ו-שהיה צבוע בגוון בַּארִיטוֹן ערב לאוזן, עבודותיו שָם בשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים, הופסקו. הוא הוּדַח ו-גוֹרָש. זהו סיפור מדהים (!). אינני מכיר סיפורים טלוויזיוניים אישיים כאלה לא בארץ ולא בעולם הדומים להיסטוריה של אישיות טלוויזיונית כל כך מוכרת כ-יורם ארבל. זה לא קרה מעולם בימים ההם לשני שדרני ה-BBC הבריטי המובילים והמפורסמים ורבי המוניטין קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wholestenholm) ודייוויד קולמאן (David Coleman). ברור שהיו שם במערכת העיתונאית של ה-BBC וויכוחים ואי הסכמות אולם לא היו שם עצלנויות ואי חתירה למגע בכל תנאי, ולכן לא היו שם סילוקים ו-הדחות. ההיסטוריה הטלוויזיונית של שניהם מעולם לא הוכתמה. זה לא קרה מעולם ל-וולטר קרונקייט (Walter Cronkite) המנוח עיתונאי ו-שדרן החדשות המוביל בימים ההם במשך שנים רבות של רשת הטלוויזיה CBS. ההיסטוריה הטלוויזיונית שלו אף פעם לא הוכתמה. יורם ארבל (בן 80, היום) הוצב תחילה בשירותו הצבאי תקופה מסוימת בלהקת הנח"ל, ואח"כ התמנה להיות נהג אישי של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל אל"מ דינה וורת. לא הייתי דורש מעצמי לכתוב את פוסטים 1018, 1019, 1020, 1021, ו-1022 לולא הייתי חוזה במפגש הטלוויזיוני הדַל והמגוחך הזה בין רוני קובן ויורם ארבל ב-"כאן" 11 ב-23 בספטמבר 2021. תמוה ולא ברור כיצד הנהלת "כאן 11" הסכימה לשדר ב-"אוויר" שלה מסמך עיתונאי כל כך דַל ו-עלוב שהפיק אז רוֹנִי קוּבַּן. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הפוסט הזה הועלה לאוויר ביום ימישי-23 ביוני 2022.

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני יותר מ-שנות דוֹר. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, ההובלה, והניהול שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את ארבעת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 + מונדיאל מכסיקו 1986 + אולימפיאדת סיאול 1988 + מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות)..

טקסט תמונה : היום מרום גיל 86 שלי (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי) אני יכול לקבוע בביטחון כי יורם ארבל היה גדול שדרי הספורט הישראליים בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1990 – 1978 למרות חולשתו העיתונאית.

אלוהי הקול, הדיקציה, התהודה, וה- Sound העניק לו מתת טבע : מיתרי קול נדירים (!). ועוד פרט : הוא יורם ארבל גם לא עמד האחרון בתור כשאלוהי השכל העניק לכל אחד מ- איתנו את מנת ה- IQ האישית שלו. יורם ארבל היה שדר ישראלי Unique. רדיו וטלוויזיה גם יחד מאז 1967. ועוד דבר : הוא היה בר מזל במידה רבה בעת שהותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא בשנים ההן שבין 1978 ל- 1990. בר מזל משום שניצבה מאחוריו חטיבת ספורט מאומנת ומקצועית ו-נאמנה ו-דבקה במשימות השידור שלה ללא פשרות. לא ב- % 99 אלא ב- % 101 (!).

היה מדובר בחטיבה אנושית מאורגנת בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהייתה מערכת עיתונאית חרוצה עד כלות ואשר העניקה ליורם ארבל כל הזמן את מיטב התמיכה הנדרשת בכל ההפקות שלנו ו-שידוריו כשדר מוביל – בארץ ובחו"ל. כנ"ל גם לשדר המוביל והבלתי נשכח נסים קיוויתי (אוטוטו בן 96). לא היה מדובר בדבר של מה בכך. לא היה מדובר במהלך אוטומטי ש-מובן מעצמו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי בשנת 1980. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1095 הוא המשך בשאיפת אוויר אחת, משותפת, ארוכה, ו-ממושכת של ה- פוסטים האלה מס': 1022, 1021, 1020, 1019, ו-1018. שַדָּר טלוויזיה מוכשר וגם נָבוֹן ש-מַעַד יותר מידי פעמים על מסך הטלוויזיה הישראלית על ערוציה ו-לדורותיה קבל עַם ועולם. עליבותו והופעתו הכושלת, ה-מַרָה, והמגוחכת של יורם ארבל כמנהיג ו-שַדָּר מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בעת השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 הותירה על דמותו העיתונאית הטלוויזיונית סטיגמות, חולשות, וצלקות חסרות ריפוי שאינן ניתנות למחיקה וגם לא ל-שִכְחָה. היה מדובר בקטסטרופה חסרת תקדים בתולדות הכיסוי הטלוויזיוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 את המונדיאלים מאז 1970, מאז אותו מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. יורם ארבל השַדָּר הנבחר והמוביל של השידור הציבורי ההוא נחשף בשידורי מונדיאל ברזיל 2014 כ-איש טלוויזיה עצלן, אחד שלא הכין את שיעורי הבית שלו, איננו בקי בחומר השידור, לא מזהה את השחקנים גיבורי העלילה, איננו מכיר די ומספיק את מורכבות הטכנולוגיה הטלוויזיונית ש-בה משתמשותכל רשתות הטלוויזיה הבינלאומית…ואיננו ממושמע מההיבט ה-לוגיסטי של ההפקה הטלוויזיונית המורכבת ההיא, הממושכת, והמרוחקת – המשתרעת לאורכה ורוחבה של המדינה הענקית שקוראים לה ברזיל. יורם ארבל שילם אז מחיר טלוויזיוני יקר ו-כָּבֵד נוֹכַח פני האוּמָה. הוא יורם ארהל השַדָּר הנבחר והמוביל דאז נפל שָם נפילה חופשית ל-תהום ו-שקע ב-בִיצָה של דוֹמֶן ורֶפֶש יחדיו עם פרשן הָנֵפֶל הצמוּד שלו דני נוימן. שניהם נפגעו קשות. בתום מונדיאל ברזיל 14, זיהה מ"מ מנכ"ל רשות השידור דאז יונה וויזנטל את סקנדל "ברזיל 2014" שָם איבד יורם ארבל את שארית אמינותו ומהימנותו. יונה וויזנטל לא המתין. הוא הדיח, העיף, וסילק אותו את יורם ארבל מייד ו-ללא כל פשרות משורות השידור הציבורי ועִמוֹ גם את הפרשן העלוב ההוא שליווה אותו במונדיאל ברזיל 2014 ההוא, דני נוימן. אישיותו העיתונאית -טלוויזיונית המְצוּלֶקֶת ההיא של יורם ארבל קמלה ונבלה. הצלקות הטלוויזיוניות ההן אינן ניתנות לריפוי, לא לשִכְחָה, וגם לא למחיקה. רוני קוּבַּן נחשף כמתעד טלוויזיוני חלש, לא מעניין, וכזה שאיננו בקי בחומר הטלוויזיה שהוא משדר לצופיו בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11". ללא שום קשר הוא ראוי רק לברכות כשהוא נושק עכשיו לגיל גבורות. יורם ארבל הוא כבר בן 80. מזל טוב (!). פוסט מס' 1095 הועלה לאוויר ביום חמישי-22 ביוני של שנת 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק לפי שָעָה ב- חִינָם לקוראים.

הערה 5 : כמות המתעניינים, הנכנסים, והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il שנוסד והוקם על ידי בקיץ 2012, נעה סביב יותר מ-מיליון.

פוסט מס' 1095 / 1253 י'ד.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1095 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

פוסט מס' 1095. / פוסט מס' 1253 י'ד.

פוסט מס' 1095 הוא המשך בשאיפת אוויר אחת, משותפת, ארוכה, וממושכת של פוסטים מס' 1021, 1020, 1019, ו-1018. יורם ארבל הוא שַדָּר טלוויזיה מוכשר וגם נָבוֹן ש-מַעַד יותר מידי פעמים על מסך הטלוויזיה הישראלית לדורותיה קבל עם ועולם. פוסט 1095 הועלה לאוויר ביום חמישי-23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 1253 /  1095. יורם ארבל היה שַדָּר טלוויזיה נָבוֹן ורב מוניטין ו- ניסיון בתחום שידורי הכדורגל וגם רב אמן בניסוח טלוויזיוני חסכוני במילים, אבל מדויק (!).  האם דווקא הוא בעל קול הבריטון הבלתי נשכח שלו הוּעָזַב, הוּדַח, הוּעָף, וסוּלָק בתקופות זמן שונות בקריירה שלו מ-שוּרוֹת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, וגם מ-שוּרוֹת ערוץ 2 / ערוץ 10 ז"ל ההוא, וגם מ-שוּרוֹת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ע"י הממונה ההוא יונה וויזנטל…??? (בתום מבצע שידורי מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 בשעה ששימש שַדָּר ראשי ו-מוֹבִיל ולצִידוֹ פַּרְשָן הָנֵפֶל שלו דאז דני נוימן). האם באמת הועזב, הוּדַח, הוּעָף, וסוּלָק…??? האם היה מדובר רק בצירוף מקרים משולש ויָד הגוֹרָל בלבד…??? ו/או שֶמָא היה זה בסופו של דָבָר הליך תקשורתי -טלוויזיוני אישיותי מובנה רב שנים ו-בלתי נמנע של שַדָּר מוֹבִיל שאיננו עיתונאי ? שַדָּר מוֹבִיל אומנם אך כזה ש-רווי ב-אוֹסֶף של שגיאות וטעויות קרדינאליות גסות שלו שחוזרות על עצמן שוב ושוב, הבנה לקויה של חומר השידור, התמצאות מוגבלת, ואי זיהוי של גיבורי העלילה לרבות החלפת שמות, לאורכן של שנים בעת שידורים ישירים של אירועי כדורגל בארץ ו-בינלאומיים בכירים ו-בחירים נוכח פני הָאוּמָה שאליה הוא פּוֹנֶה ומשדֵר ! כל אָסופות שגיאותיו וטָעוּיוֹתָּיו של יורם ארבל (כמו גם הצלחותיו ושיגשוגיו) לאורכן של השנים הרבות, מוקלטות ושמורות בארכיון תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" + ארכיון ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים + ערוץ 2 המסחרי. פוסט מס' 1095. הועלה לאוויר ביום חמישי – 23 ביוני 2022.  כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מוּסָר אישי, דוגמא אישית, כנות, נאמנות ודרך ארץ כלפי המיקרופון הטלוויזיוני ומול חבריך בעת ביצוע המשימה. זאת לא ביקורת טלוויזיה, זה כתב קטגוריה. אם מר רוני קוּבַּן המשדר את תוכנית הראיונות ו-המפגשים העיתונאיים שלו שהוא מנהל עם אישים בעלי מוניטין (המפגשים האלה שודרו ואולי משודרים גם בעת הזאת בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11") היה עיתונאי אמין ומהימן וגם בעל ידע והיה מגיע מוכן למפגש ולריאיון הטלוויזיוני שלו עם מר יורם ארבל, הוא היה פותח את הריאיון בן חצי שעה שערך עם האיש הניצב מולו בשאלת טריוויה, כלהלן: "OK יורם ארבל, זה נכון שהכרזת למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 בעמדת השידור שלכם באצטדיון ה-"אצטקה" במכסיקו סיטי בדקה ה-51 של המשחק ארגנטינה-אנגליה בשלב 1/4 הגמר של המפעל לאחר שקפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון, קבע 0:1 (הבקיע את השער בידו), טקסט אבחון נהדר שלך בתום שלושה Replays של הטלוויזיה המכסיקנית, ו-הבעת ושידרת אותו לצופי הטלוויזיה בארץ באמצעות סלוגן מדויק, צודק, נכון, וחסכוני בן תריסר מילים בלבד, כלהלן: "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון… (!)". זה נכון גם שביום ראשון-19 במארס 1989 זעקת בזעף והטפת מוּסָר לחומת הכדורגל הישראלית באמצעות המיקרופון של הטלוויזיה הישראלי הציבורית בעמדת השידור שלכם באצטדיון רמת גן בדקה ה-71 בעת ההתמודדות ישראל נגד אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 1990, וכה אמרת והדגשת זאת פעמיים לאחר שה-אוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הכניע את השוער הישראלי בוני גינזבורג בבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ו-כה שחת כלהלן למיקרופון: "…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…". OK בסדר. אבל אם ככה מר יורם ארבל, אם אתה כזה באמת שַדָּר כדורגל מחונן ו-רב אמן בניסוח מדויק וחסכוני בטלוויזיה אז תשיב בבקשה לשאלתי ותאמר ותסביר לי איך אירע ו-כיצד קרה ש-כמה רשתות טלוויזיה בארץ ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ו-ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הדיחו, זרקו, והעיפו אותך משורותיהן כל אחד בשעתה ובהזדמנות ובשעה הכשירה שנקרתה ו-נראתה לה, ללא כל התלבטות, זאת אחר זאת אחר זאת, ו/או אולי זה היית אתה שבחרת להתנתק מהן…??? אבל רוני קובאן איננו עיתונאי. הוא אומנם מודה במהלך הריאיון שאין לו כל הבנה במשחק הכדורגל אבל זה לא שייך. אין צורך להבין בכדורגל כדי לראיין שַדָּר טלוויזיה מחונן בעל קול באריטון נפלא, רָהוּט, ו-ברור אולם גם פּוֹשֵט רֶגֶל בדמותו של יורם ארבל. צריך לדעת ו-להבין בעיתונאות טלוויזיונית וב-ביזנס הזה שנקרא תעשיית הטלוויזיה באשר היא (!). טעויותיו הטלוויזיוניות הגסות של יורם ארבל בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט בינלאומיים בכירים ו-בחירים לאורך הקריירה הארוכה שלו איננו דבר מקובל. וודאי לא מצדו של שדר מוביל ובכיר ברמתו. מעולם לא שמעתי את שני שדרי הכדורגל המפורסמים ורבי המוניטין ההם של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטי ה-BBC קנת' וולסטנהולם (Keneth Wholestenholm) ז"ל ודייוויד קולמאן (David Colemanׂ) ז"ל וגם לא את שני שדרי הספורט האמריקניים האווארד קוסל ז"ל (Howard Cosell) המנוח ו-ברנט מאסברגר (Brent Musberger) בן 87 היום יבד"ל, טועים, משבשים, ושוגים בקריירה הארוכה, הממושכת, ו-המשגשגת של ארבעתם האלה כפי שקרה כל כך הרבה פעמים תכופות וחמורות ליורם ארבל בקריירה הטלוויזיונית הממושכת שלו ארוכת השנים. רוני קובן הוא לא רק עיתונאי חובבן וכושל שלא דיווח ולא סיפר את האמת לציבור, אלא אחד שלא הכין את שיעורי הבית שלו בטרם שיחתו עם יורם ארבל, ונחשף כ-כתב לא מדויק שאיננו בקי בחומר שבו הוא עוסק. יורם ארבל חמק באלגנטיות מ-"חבל התלייה" הטלוויזיוני בסיועו הישיר של בר שיחו והמראיין שלו מר רוני קובן שהפך להיות מגוחך. מדובר בעובדות מצערות ובסיפורים עצובים שאינם מובנים די צורכם ואשר משתרעים על פני קריירה טלוויזיונית ארוכת שנים וחושפים כיצד שַדָּר בכיר כל כך מנוסה בשם יורם ארבל שפרח ושִגְשֵג באָרֶץ שקוראים לה אֶרֶץ ישראל, נתקל ו-נופל לפתע ו/או שלא לפתע שוב ושוב (!) ל-אין סוף מלכודות שונות של בּוּרוּת, בִּלְבּוּל, אי התמצאות בחומר השידור, אי זיהוי גיבורי העלילה, חוסר יֶדָע, ו-גם וויתור על העיקרון החשוב בכל עבודה עיתונאית הקרוי דבקות במשימה ברמה של פינוק בתחומי השידור הקונקרטי שעליו היה מופקד בשלושה מוסדות שידור ב-תעשיית הטלוויזיה בארץ. יורם ארבל לא נחלץ מנפילותיו ההן שעשו בו שַמוֹת. אין דָבָר כזה בתעשיית הטלוויזיה ליפול ושוב ליפול ואח"כ לקום ולהמשיך לצעוד בדרך כאילו לא קרה מאום. לא באתי לפגוע ביורם ארבל. באתי לדווח אמת וגם לאחל לו מזל טוב ליום הולדתו ה-80. פוסט מס' 1095. הועלה לאוויר ביום חלישי – 23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 43 שנים. זוהי עמדת השידור הצפופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה ממוקמת בהיכל הספורט ביד אליהו בתל אביב…רוויית עוזרים שמסייעת ל-שדר המוביל שלנו יורם ארבל לצלוח בשלום את משימות השידורים הישירים…

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר ראשון בני עורי, עוזר שדר שני אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק, השדר המוביל יורם ארבל, עוזר שדר שלישי אמנון לנגזם, והשדר – מראיין נסים קיוויתי. לעולם לא השארתי את השדר המוביל שלי יורם ארבל בודד במערכה. יורם ארבל היה שווה כקליפת השום בלעדי המערכת העיתונאית שאפפה עטפה אותו וסייעה לו להגיע בשלום ליעדים הסופיים של משימות השידורים הישירים של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא (!). בלעדיה, ללא נוכחותה של המערכת המסייעת לו, הוא קרס ב- 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת השידור הישיר של משחק הגמר ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל יובנטוס – ליוורפול 0:1. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא כשל לגמרי ב- 1998 באצטדיון "קריית אליעזר" בעת השידור הישיר הנֶפֶל ההוא של "משחק השרוכים" בין קבוצות הפועל בית שאן ובית"ר ירושלים. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא התמוטט וקרס יחדיו עם פרשן הנפל שלו דני נוימן במונדיאל ברזיל 2014. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונות : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים באצטדיון הכדורגל "ווסרמיל" בבאר שבע. יורם ארבל (בחולצה משובצת) ואנוכי (בתמונה העליונה מימין בגבי למצלמה) שנינו בשחר הקריירות הטלוויזיוניות שלנו, אנוכי כמנווט, עורך, ומנהל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והוא כשדר ראשי שלי (כדורגל + כדורסל), בעת קיום ריאיון עם מאמן הפועל באר שבע דאז אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הפועל באר שבע בליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. במשך תריסר שנים מ- 1978 ועד 1990 תמכתי בו יחדיו עם המערכת העיתונאית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התייחסתי אליו ועטפתי אותו כאילו היה אתרוג בעל פִּיטָם ייחודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1253 י'ד. פוסט מס' 1095.

תזכורת, הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי

תזכורת, הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1253 י'ד /  1095 : הועלה על ידי לאוויר לראשונה ביום חמישי – 23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1253 י'ד /  1095. 

לא יהיה כאן Happy end כי לא יכול להיות כאן Happy end…יורם ארבל ואנוכי לפני 34 שנים באיטליה בעת ההפקה המורכבת והמסובכת של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את מבצע השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990.

כוחו של הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL באמינותו ומהימנותו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת  1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ו-דיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב- 2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

אנוכי מבקש לקחת אתכם לעוד מסע כדורגל טלוויזיוני נוסף וארוך, הקרוי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי ניווטתי והובלתי שוב ברומא 1990 את מבצע השידורים הישירים המורכב, המסובך, והממושך ההוא לפני 31 שנים. שלושת השדרנים שלי במונדיאל איטליה 1990 היו יורם ארבל + נסים קיוויתי + רמי ווייץ. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל איטליה 1990 ההיא ואיננו בקי ברזי תעשיית הטלוויזיה הכל כך רגישה, מורכבת, ומסובכת רוויה אלפי פרטים ואין סוף צמתים טכנולוגיים ולוגיסטיים בינלאומיים וארציים ולכן היא מטה ליפול. אנוכי כ-מנווט ראשי, מנהל ראשי, ועורך ראשי של כל מפעל טלוויזיוני מהסוג הזה של מונדיאל ו/או אולימפיאדה תמיד חשתי כלוליין שמהלך על חבל דק ו-מתחתיו פעורה תהום. טעות קואורדינטיבית אחת בתנועה שלי ושגיאה אחת במבנה ה-IQ שלי ועמם אובדן שיווי המשקל שלי יביאו לנפילתי תהומה והתרסקותי. תפקידו של צופה הטלוויזיה איננו להבין ולהכיר סודות תעשיית הטלוויזיה, כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. תפקידו של צופה הטלוויזיה הוא להתענג עליה. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את השירות הטלוויזיוני המיטבי ואת התמונה הטלוויזיונית שלו נקייה ועדכנית כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג' טרייה וטעימה. כרגיל הייתי מאוד מוטרד, מודאג, ומלא חששות. שידורי מונדיאל איטליה 1990 צלחו אומנם תכנית, טכנולוגית, ולוגיסטית למרות המהמורות. אף על פי כן החששות הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל ותיפול. ואז זה לפתע עלול להתרחש.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 1253 /  1095. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992. פוסט מס' 1253 / 1095. כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-כותב, וה-מחבר יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019. לכל המאוחר ב- 2020.

———————————————————————————————

פוסט מס' 1253 / 1095 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי.

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-עבת כֶּרֶס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 13 הספרים הללו מהווים סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה. מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות העל המורכבות והמסובכות של מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים. יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים. מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוסף "טומי" לפיד, אריה נאור יבל"א ואפרים קישון ז"ל, סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוסף "טומי" לפיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וטוביה סער ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוביה סער + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוסף בר-אל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יאיר אלוני + מנהל הטלוויזיה חיים יבין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . לראש הממשלה יצחק שמיר נמאס מאורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אריה מקל היה התחליף שלו. מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חיים יבין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990. מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוסף בר-אל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח. ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שולמית אלוני ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין, לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום ז"ל בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה שלא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל ז"ל הבלתי מוכשר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יאיר שטרן יבד"ל.

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992, בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל דאז אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל יבד"ל ואח"כ בראשות המנהל הקבוע יוסף בר-אל ז"ל) בקיץ 1990. ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 0:1 וזכתה באליפות העולם. בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של מונדיאל 90' ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה.

בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל. נעדרתי מהארץ כחודש וחצי. בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים. החל עידן חדש. שטוח וקלוש, ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו, את איכותו מי ייחזה. חיש מהר התברר כי יוסף בר-אל הוא מנהל טלוויזיה עלוב. האם אפשר היה להשוות בינו לבין מנהל העבר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן האחד והיחיד שאין בלתו…??? האחד היה דני והשני איש רומא.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת ה-מונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, ו-צרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אֲרְיֵה מֶקֶל ז"ל ל-מנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה והשידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

פוסט מס' 1253 / 1095. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990. ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. פוסט מס' 1095. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "אילו יחריש מי שלא ידע – יתבטלו המחלוקות". (שלמה מולכו). 

ב- 1990 הייתה הטלוויזיה הציבורית שליט תקשורתי בלבדי במדינת ישראל. דיאדוךְ שירש יתרון ותנאי הקמה ב- 1968 ללא מתחרים. רבים חשבו שהמונופול הטלוויזיוני יימשך לנצח. רשות השידור לא התכוננה למלחמת הדיאדוכים הממשמשת ובאה בשל תחושת העוצמה שלה. אמונה בכוחה שהתברר בדיעבד כמוגבל, מזויף, וזמני. ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים כבר נשף בעורפנו אך היה עדיין בחיתוליו ועוצמת רוחו הייתה דלה וטרם אפקטיבית. הדיבורים הרעשניים אודות הקמתו של ערוץ 2 המסחרי נמשכו כעשור. המעבר מערוץ שני ניסיוני לדגם של ערוץ טלוויזיה מסחרי התעכב. לממשלת ישראל המעניקה את רִישיונות השידור לא בער שום דבר . חלפו כבר שלוש שנים מאז סיקר ערוץ 2 הניסיוני ב- 1987 את בואה של אסירת ציון אִידָה נוּדֶל מברה"מ לישראל ואת משפט הצורר איוואן דמיאניוק. שום דבר לא זז או נע לאט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה עדיין בעלת סגולות ופוטנציאל תקשורתי נותרה מונופול בודד בצמרת ובעלת בית יחידה ולכן גם אדישה לסכנות האורבות לה.

ואז זה קרה. בתוך ארבע שנים איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בזה אחר זה באופן טוטאלי וגורף אך ברשלנות ובטרם עת, את זכויות השידורים הבלעדיות של ארבעה מפעלי ספורט בעלי קניין ציבורי גדול וערך רב שהיו בלעדית שלה במשך שנים רבות לטובת ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…). שני גופים טלוויזיוניים צעירים ונועזים ורוויי אמביציות. הם לקחו מהשידור הציבורי את הכדורגל הישראלי, הכדורסל הישראלי, הכדורגל האנגלי, ו- NBA. אילו רשות השידור הוקמה כמפעל פרטי ויעיל וגם בעלת כבוד לבטח הייתה מוכשרת דיה ובעלת פוטנציאל לשָמֵר את הקניין באמצעות ערוץ טלוויזיה נוסף שעמד לרשותה – אפיק 33. מכיוון שהייתה ציבורית ומסורבלת ומנהליה התחלפו בשרשרת, היא וויתרה ברשלנותה על נכסי שידור כבירים שעליו התחנכו דורות שלמים של משלמי האגרה. תבוסות השידור האלה לא היו מחויבות המציאוּת ולא נעשו מרוע לב ולכן מרגיזוֹת ובלתי נתפשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניזוקה קשה בעת מלחמת הדיאדוכים במחצית הראשונה של עשור ה- 90 של המאה שעברה . היא לעולם לא תשוב עוד להיות מה שהייתה. התבוסה הגדולה ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בלה, עייפה, רצוצה, ורוטינית) לערוץ 2 המסחרי הצעיר התחוללה פעמיים בעת סיקור עצרת השלום ההמונית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שהובילה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. בפעם הראשונה היא החמיצה את צילום הרצח. בפעם השנייה היא הפסידה לחברת החדשות התוססת (בראשות שלום קיטל) של ערוץ 2 דַרְדָק טלוויזיוני בכיסוי שבוע האבל הכבד. אך בל אקדים את המאוחר.

בערב יום חמישי חג שמחת תורה – 15 באוקטובר 1987, נחתה בישראל אסירת ציון המפורסמת גב' אִידָה נוּדֶל. פנסי הערוץ ה – 2 הניסיוני הֵאירו את טקס קבלת הפנים הממלכתית שערכה לה ממשלת ישראל. אִידָה נוּדֶל הייתה מסורבת עלייה יהודייה מפורסמת ורבת מוניטין בברה"מ . היא סימלה בעיניי רבים בישראל וגם בעולם החופשי את מאבק יהדות ברה"מ נגד הממסד הקומוניסטי – טוטליטארי של ברה"מ. כשירדה אִידָה נוּדֶל במדרגות כבש המטוס בנתב"ג וראש הממשלה מר יצחק שמיר לחץ את ידה היו עסוקים עיתונאי רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בשביתה ממושכת בת 52 ימים נגד המנכ"ל אורי פורת ז"ל. המסך הוּשְחַר והטלוויזיה הישראלית הציבורית הכְּבוּיָה נעדרה מהאירוע. חסרונה לא הורגש מפני שהערוץ השני הניסיוני בראשותו של שר תקשורת גד יעקבי ז"ל היה נוכח שָם ומילא בהצלחה לא מבוטלת את מקומה. זה ניכר בשידור הישיר עצמו. אִידָה נוּדֶל לא הייתה כוכב השידור היחידי. גָד יעקבי שניצב אף הוא סמוך למצלמות ערוץ 2 נהנה מהעדשות שלהן ומאור הזרקורים כמו האורחת שלו ושל כל עם ישראל.

טקסט תמונה : אוקטובר 1987. זהו זהו שר התקשורת גד יעקבי ז"ל. הוא נראה בתצלום הזה זחוח ו-שבע רצון מעצמו בעת התיעוד הזה. התבוננות יתר בתמונה כפי שאמר לי אחד מקוראי הבלוג…מדגישה ארשת פנים עטופה ביהירות….כאילו מלגלגת משהו על מישהו…. גד יעקובי היה גאה על שהעניק בשנים ההן בשם ערוץ 2 הניסיוני ההוא…קרב תקשורתי לשתי יריבות וותיקות ומנוסות בדמותן של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית, טלוויזיה ורדיו… (לע"מ תמורת תשלום).

ערוץ ה- 2 עדיין בשלב הניסיוני שלוֹ ועוד בטרם היה בכלל רשת טלוויזיה, שָב וקִיבֵּע את תודעתו בקרב הציבור כצורך תקשורתי חיוני ואלטרנטיבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית. עיתונאי הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית וגם עיתונאי רדיו "קול ישראל" שופעי הכוח המשיכו בסטגנציה שלהם במשך 43 ימים נוספים לאחר הגעתה של גב' אִידָה נוּדֶל . מעשה התאבדות תקשורתי. שגיאת "המסך השָחוֹר" (Black screen) במשך 52 ימים הייתה בלתי מחושבת ולכן בלתי נסלחת . השגיאה המקצועית הממושכת הזאת של וועד עיתונות / הפקה בטלוויזיה הצטרפה לשורת חטאים כבדים נוספים שחטא הערוץ הציבורי בעבר. ערוץ 2 חסר הניסיון התארגן יפה באוקטובר 1987 ועשה את העבודה כמו שצריך בכלים מועטים. הוא הוכיח כי בבוא העֵת יהווה בר פלוגתא ובן תחרות ואלטרנטיבה מסוכנת לשידור הציבורי. זיכרונו הקצר של הצופה הישראלי לא בגד בו, ומשנעמד ערוץ 2 על רגליו בנובמבר 1993, ערק בהמוניו מערוץ 1 הציבורי ונדד לערוץ 2 המסחרי. שר התקשורת גד יעקובי היה רשאי לחייך בזחיחות ולהיות גאה בעצמו . הוא וערוץ 2 הניסיוני הציבו כבר ב- 1987 אלטרנטיבה ותמרור אדום לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, המסורבלת, והמתנשאת.

הסימנים הראשונים להופעתו של ערוץ 2 הופיעו כבר ב- 9 בפברואר 1987 למחרת קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA ע"י וועד הטכנאים בראשות ציון סווירי. הם שבו והופיעו באפריל 1987 בשעה שחיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית סירב באמתלות שונות לשדר ישיר מאצטדיון "בלומפילד" בשבת – 25 באפריל 1987 את משחק ההכתרה של בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב וזכייתה באליפות המדינה בכדורגל. משחק האליפות המדובר אמור היה להתחיל ב- 16.00. כדי לאפשר לי כמנווט שידורי הספורט להעביר את זכיית בית"ר ירושלים לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה. ב- 20.00 של אותו מוצ"ש – 25 באפריל 1987 היה אמור להתחיל בירושלים השידור הישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הזיכרון של ערב יום השואה והגבורה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ההוא טען בפניי כי אין לו מספיק ניידות שידור, כוח אדם, והיתרי עבודה כדי למלא את שתי משימות של השידורים הישירים , הכדורגל מתל אביב – מחד, וטקס הזיכרון לשואה ולגבורה מירושלים – מאידך. "…לא יהיה שידור ישיר. צלם את משחק האליפות הפועל ת"א – בית"ר ירושלים ב-פילם…", פסק, ו- ציווה עליי כשמנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן תומך בו בהחלטת הפילם המגוחכת שלו..!!!.

…כל מיני ווקטורים ש-בחשו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא נגד השידור הישיר של משחק האליפות…ניסו לכרוך את שלילתם בגלל צמידותו של משחק הכדורגל לטקס הזיכרון של השואה והגבורה. אולם זה לא היה מדויק. חיים יבין התעקש על אי שידור ישיר של משחק האליפות בשל מחסור בטכנאים ולא בגלל סמיכות האירועים . בוויכוח שלי עמו אז הבהרתי לו כי לא ייתכן מצב בו הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי וממאנת להעביר בשידור ישיר את רגע השיא שלו. בעיניי זה היה אבסורד. בסופו של דבר הפקדתי את יורם ארבל על מלאכת השידור Play by play של משחק האליפות של בית"ר ירושלים (להקלטה בלבד) באמצעות שני ציוותי צילום בפילם. שש מוניות הועמדו על ידינו Stand by החל מארבע אחה"צ ליד שער 9 באצטדיון "בלומפילד", כשמידי רבע שעה מלקטת כל מונית בתור שלה את חומר הצילום (בשיטת Reversal), וטסה עמו למעבדת פיתוח פילם בבניין הטלוויזיה בירושלים, שָם ממתינים להם שני המפתחים החרוצים עמוס בינקין ויחזקאל גרופר . חומר הפילם פותח בהמשכים והועלה מייד לחדרי העריכה בקומה הרביעית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. כך הצלחנו להגיע לשידור של תוכנית "משחק השבת" בשבע בערב של אותה שבת לחוצה – 25 באפריל 1987. עבדנו בתנאים טכנולוגיים ולוגיסטיים מגוחכים אולם עמדנו במבחן ו- השלמנו את ביצוע המשימה. זכייתה של קבוצת בית"ר ירושלים לראשונה בתולדותיה בראשות מאמנה דרור קשטן ויו"ר המועדון רוני בר-און תועדה על ידינו בצילומי פילם ולא ב- Video, אולם חשוב מכל היה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שמרה במידה רבה על בכורתה וכבודה ולא אִפְשֶרָה שום דריסת רגל לערוץ 2 הניסיוני (כפי שנכתב ו- דווח בעיתון "חדשות", שאיננו קיים כבר). אברהם פורז וגדעון גדות נשארו מחוץ לתמונת האליפות ומחוץ ל- Frame הטלוויזיה.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית המשיכה להתנשא על צופיה בתירוץ גמדי שאין לה מספיק עובדים כדי לעמוד באתגר של שני שידורים ישירים בזה אחר זה בשבת של 25 באפריל 1987. ראש מִנְהֶלֶת ההקמה של ערוץ 2 הניסיוני מר אָבְרָהָם פּוֹרָז חדר לוואקום השידור ההוא בימים ההם, וביקש לשדר ישיר את משחק האליפות במקומה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-סטאגנאטית והעצלנית ההיא,..!!! בסיועו הכספי של מר גִדְעוֹן גָדוֹת מנכ"ל מפעל הפיס. אותו גִדְעוֹן גָדוֹת כבר הספיק להכריז, ואמר כלהלן : "…אני אוהד של בית"ר ירושלים, וזכייתה באליפות היא אירוע לאומי שחורג מספורט…" . 

ראה את עיתון "חדשות" ההוא מ- 21 באפריל 1987. כותרת במוסף הספורט של עיתון "חדשות" שאיננו קיים כבר . הכותרת תוקפת את חִדלונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאיננה מתכוונת להעביר בשידור ישיר את משחק ההכתרה המיועד של בית"ר ירושלים כאלופת המדינה לראשונה בתולדותיה בשבת – 25 באפריל 1987 באצטדיון "בלומפילד" נגד הפועל ת"א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בעונת 1987 בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו : ליגה + גביע המדינה + משחקי הנבחרת הלאומית של ישראל בבית ובחוץ . 

ראה את עיתון "חדשות" ההוא מ- 24 באפריל 1987. מוסף הספורט של העיתון "חדשות" מעניק לעצמו קרדיט בטרם זמן . כותרת כוזבת ! ערוץ 2 לא שידר אפילו Frame אחד ממשחק האליפות של קבוצת בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א שנערך בשבת – 25 באפריל 1987 באצטדיון "בלומפילד". לא ישיר ולא מוקלט. קטעים נבחרים מוקלטים בפילם ממשחק האליפות הנ"ל ב- "בלומפילד" שודרו למרות כל הבעיות החולניות הכרוניות והמטרידות של השידור הציבורי באופן בלעדי ומוחלט רק בתוכנית "משחק השבת" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

ראה עיתון "חדשות" ההוא מ- 21 באפריל 1987. כותרת במוסף הספורט של העיתון "חדשות" . כותרת שחצנית ולא נכונה . האיש שאחראי על פרסום הכותרת הנ"ל לא סידר לקוראיו שום דבר. קטעים נבחרים מ- משחק ההכתרה של האלופה  בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א שהתקיים באצטדיון "בלומפילד" שודרו בלבדית רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית. משחק האליפות אומנם לא כוסה ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר ב- Video בשל מגבלות ציוד טכנולוגי אך תועד באמצעות שני ציוותי פילם וקטעים נבחרים ממנו שודרו ב- "משחק השבת".

כמתווה מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה עלי לקחת בחשבון את הצלחתו של ערוץ 2 הניסיוני בעת הסיקור הראוי של הגעת גב' אִידָה נוּדֶל לישראל באוקטובר 1987. נדרשתי להיערך להגנה על קניין זכויות השידורים שהיו בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם . כוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אט – אט סר מעליה. היא הפכה למאוימת . אחד מקווי ההגנה היה לשַמֵר את ערך ואיכות ההפקה הטלוויזיונית של המונדיאל שעמד להיערך עכשיו באיטליה 1990, ואת אלו שבאו בעקבותיו – ארה"ב 1994 וצרפת 1998. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים העוסקת בחקר תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מונדיאל גביע העולם בכדורגל ההוא – של איטליה 1990 היה ביזנס כלכלי אדיר ואתגר טלוויזיוני בינלאומי רב עניין ועתיר רייטינג (!!!). גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ההן וחטיבת הספורט הטלוויזיונית ההיא שבראשה אנוכי ניצבתי ואותה ניהלתי…!

פוסט מס' 1253 / 1095.

היסטוריה רחוקה…אך מתועדת…(!).

טורניר גביע העולם בכדורגל הנקרא בפי רבים גם "המונדיאל" מתקיים כמו המשחקים האולימפיים מידי ארבע שנים. המונדיאל המאורגן ע"י ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) והאולימפיאדה הנערכת תחת המטרייה של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הם שני אירועי הספורט החשובים ביותר בעולם. מאז שנות ה- 60 בהן התחילה הטלוויזיה הבינלאומית לנסוק אל על זוכים האולימפיאדה והמונדיאל להתעניינות חסרת תקדים של מיליארדים בני אדם בכל רחבי היקום. הוועדות המארגנות של ה- FIFA ו- IOC מחלקים את עִתות הזמן ביניהן . המונדיאל והאולימפיאדה אינם מתקיימים לעולם באותה שנה. מידי שנתיים האחד ובחלוף שנתיים – השני. המשחקים האולימפיים של העידן המודרני יצאו לדרכם ב- 1896 באתונה בהנהגת נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הברון פייר דה קוברטיין. המונדיאל הראשון נערך ב- 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי תחת מנהיגותו של נשיא ה- FIFA זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet). רחשתי לשני בעלי החזון האלה הערכה וכבוד . תליתי את תמונותיהם על כתלי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים.

טקסט תמונה : 1894. תמונה היסטורית שתועדה לפני 128 שנים בסורבון – פאריס. הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב בשורה הראשונה ראשון משמאל) וידידיו מהאצולה האירופית הישנה שהיו גם חברים בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מתכננים את אולימפיאדת אתונה 1896. התמונה הזאת הייתה תלויה על אחד מכותלי משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : וויליבאלד גבהארדט (גרמניה), ז'ירי גוט – יארקובסקי (צ'כוסלובקיה), פרנץ קאמאני (הונגריה), וויקטור גוסטאב באלאק (שוודיה). זיהוי שורת יושבים משמאל לימין : פייר דה קוברטיין (בן 31 ובעצמו בן האצולה הצרפתית) , דימיטריוס וואקליס (יוון) , אלכסיי דה בוטובסקי (רוסיה). (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נשיא FIFA הצרפתי ז'יל רימה (שני משמאל) בשנים 1954 – 1921 יחדיו עם חבריו בוועדה המארגנת של מונדיאל הכדורגל  בברזיל ב- 1950. תמונתו הייתה תלויה ל-אות ההערכה על אחד מקירות משרדי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

32 שנה רצופות עבדתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . סיום שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל ואולימפיאדה הייתה התחלה של הפקה חדשה של אלה הבאים אחריהם. כך זה היה גם עם מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. ביום ראשון – 29 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני חוֹרְחֶה לוּאִיס בּוּרוּצָ'אגָה (Jorje Luis Buruchaga) בדקה ה- 83 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי את שער הניצחון נגד גרמניה במשחק הגמר על גביע העולם. ארגנטינה ניצחה 2:3 והקפטן שלה גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נזעק להניף את הגביע הנכסף בפני 120000 (מאה ועשרים אֶלֶף) צופים באצטדיון ו- 2.000000000 (שני מיליארד) צופי טלוויזיה בעולם. ב- 30 ביוני 1986 התחלתי להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים למונדיאל איטליה 1990. זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הבוסים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. ב- 1990 איש מהם לא היה עוד בתפקידו. את רשות  השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהלו אנשים אחרים. אך בל אקדים את המאוחר.

ב- 21 ביולי 1978 שלח מזכ"ל התאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC) דאריו בורגוניו (Dario Borgogno) בקשה רשמית לארח את מונדיאל איטליה 1990. ב- 18 באוקטובר 1983 הוגיעה FIFA לראש ממשלת איטליה בטינו קראקסי (ראשי תיבות של Bettino Craxi) על הסכמתה העקרונית כי איטליה תשמש מארחת מונדיאל איטליה 1990 . ב- 19 במאי 1984 נבחרה איטליה לארח באופן רשמי את מונדיאל איטליה 1990. היא גברה על המועמדות האחרות ברה"מ , יוון , יוגוסלביה, אנגליה, צרפת, ומערב גרמניה. ב- 3 בדצמבר 1984 נוסדה הוועדה המארגנת האיטלקית COL (ראשי תיבות שלLocal Organizing Committee) בראשות נשיאה פראנקו קארארו והמנכ"ל לוקה קורדרו די מונטזמולו. ב- 1 בנובמבר 1986 חתמה הוועדה המארגנת האיטלקית COL על הסכם Sponsorship והענקת חסות מסחרית עם שמונה חברות איטלקיות גדולות : FIAT , Olivetti , Alitalia , RAI  Banca Nazionale Del Lavoro  STET  Ferrovi dello Stato ו- INA . שמונה החברות התחייבו לסייע ל- COL בכוח אדם, בארגון , וגם בתשלום כספי כללי של 44000000 (ארבעים וארבעה מיליון) דולר. כל חברה התחייבה לשלם ל- COL סך של 5.500000 (חמישה וחצי מיליון) דולר. ב- 13 בנובמבר 1986 השיקה הוועדה המארגנת את לוגו המשחקים ההוא של מונדיאל איטליה 1990.

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986. הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל איטליה 1990 חושפת את כרזת המשחקים ארבע שנים לפני תחילתם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986. הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל איטליה 1990 חושפת את הלוגו של הטורניר. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1987 העבירה הפקת מונדיאל איטליה 1990 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי הילוך. ב- 11 בדצמבר 1987 שלחתי מסמך מפורט למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל החדשות יאיר שטרן כיצד יש בדעתי להפיק את מונדיאל איטליה 1990 [1]  ובו דרישותיי העיקריות. עמדו לרשותנו ב- 1987 כמות לא קטנה של יתרונות טכנולוגיים וניסיון רב בהפקת השידורים האלה. לטיב מזלנו גם שעות משחקים היו נוחות לצופי הטלוויזיה בישראל. ביקשתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם מר חיים יבין להפיק ולשדר ישיר ממונדיאל איטליה 1990 לצופי הטלוויזיה בישראל מינימום של 46 משחקים (מתוך ס"ה של 52 משחקים בטורניר כולו) לעומת 26 ששידרנו ב-מונדיאל מכסיקו 1986.

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 1 מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 2 מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני הבוסים שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן טמנו את מסמך ההפקה במגירה. נותר בידם זמן ניכר עד לשעת ה- "ש", אך שלוש שנים הן פרק זמן בר חלוף בתעשיית הטלוויזיה ו- 1990 הגיעה מהר מהצפוי ועמה גם גלגל ההיסטוריה המתעתע שעשה את שלוֹ. שניהם חיים יבין ויאיר שטרן לא היו עוד בתפקידיהם הבכירים במונדיאל איטליה 1990. גם לא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. ב- 1990 מָשְלוּ ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ונִסִים מִשְעַל שהתמנה ע"י אריה מקל למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של חיים יבין והמתין לכתב המינוי הקבוע שבושש להגיע. אֵלִימֶלֶך רָם הופקד על ניהול חטיבת החדשות במקומו של יאיר שטרן. יאיר שטרן עצמו נשלח למלא את תפקיד כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב.

מאות גרפיקאים איטלקיים עמלו על יצירתה של בובת הכדורגל המודולארית הצבועה בצבעי הדגל הלאומי האיטלקי ושימשה ה- Logo הרשמי של המונדיאל. היא נראתה בכל מקום. ברחובות, בחנויות, בעיתונות, ובטלוויזיה. הוועדה מארגנת האיטלקית וְ- FIFA שיווקו בעוצמה רבה באמצעות רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את המשחקים של איטליה 1990. ביקרתי כמה פעמים באיטליה ב- 1988 ו- 1989 בתוקף תפקידי כמפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל איטליה 1990. בכל מקום פגשתי את האהבה וההערצה העצומים של האיטלקים לכדורגל. לוֹגוֹ מונדיאל איטליה פורסם, נחשף, ו- שֻוָוק בצורה אגרסיבית בכל מקום בתבל.

טקסט מסמך : הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולוגו איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מסמך מצורף מ- 11 בדצמבר 1987 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן מלווה בעותק לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן – כיצד יש בדעתי להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל איטליה 1990 .

"LA  GRANDE  PARTITA" כינו האיטלקים את מונדיאל הכדורגל הממשמש ובא. הכדורגל באיטליה כמו בארגנטינה וספרד היא דת נערצת . מיליונים סוגדים לה. איטליה איננה רק מעצמת כדורגל בעלת מסורת ארוכה ומדינה שתעשיית המשחק הפופולרי שלה היא מעשירות תבל. היא אלופת העולם בשנים 1934, 1938, ו- 1982. יכולתי לחוש בסיוריי ההפקה שלי בבירת איטליה רומא בהערצה העצומה למחנך, המאמן, והמנהיג הדגול של הכדורגל האיטלקי הלאומי מר וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) הבלתי נשכח. הוא היה האיש שייסד את השושלת והנהיג ברמה של מדינאי את נבחרת איטליה לזכייה בשני מונדיאלים הראשונים שלה ב- 1934 ו- 1938.

טורניר הגמר של משחקי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 שעתיד היה להתקיים במשך חודש ב- 12 ערים ברחבי איטליה בין 8 ביוני 1990 ל- 8 ביולי 1990 נחשב לאירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר באותה שנה. זכויות השידורים של מונדיאל איטליה 90' היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בעקבות מו"מ כספי מוצלח (מאוד) בין קוֹנסוֹרְצְיוּם השידור הבינלאומי ובראשו ה- EBU  לבין ה- FIFA (ההתאחדות הבינלאומית בכדורגל). פתיחה נחמדה של עשור חדש. גולת הכותרת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מחלקת הספורט שלי עמדה להביס ברייטינג את כל שאר התוכניות בטלוויזיה הציבורית , כל אחת לחוד ואת כולן ביחד. אושר ושמחה גדולים מציפים את כל כולי ומשנעים את האדרנלין בגופי עד לקצוות הרחוקים ביותר שלו . בראש רשות השידור ניצב בימים ההם אריה מֶקֶל. נסים מִשְעַל כיהן אומנם רק כממלא מקום זמני של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך היה מועמד כמעט וודאי לזכות בתפקיד במִכרז שנועד להתקיים ב- 10 ביולי 1990 . יריבו יוסף בר-אל שימש באותה תקופה מנהל הטלוויזיה הערבית . אקוויוולנט היררכי ברמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשדרת בשפה העִבְרִית, אולם בפועל סניף ברשות השידור שהוענקו לו 90 דקות שידור יומיות בלבד משש וחצי עד שמונה בערב . הטלוויזיה בשפה העַרבית נחשבה ע"י רבים במשך שנות דוֹר בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 במאה הקודמת לרשת שידור מלאכותית שאין הצדקה לקיומה במתכונתה הקיימת. כמעט אֶבֶן נֶגֶף. אף על פי כן היה יוסף בר-אל שקול בתפקידו ובמעמדו במערכת האִרגונית של רשות השידור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האנשים ראו בטלוויזיה הערבית מעֵין מתנה שהעניק יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנות ה- 70 של המאה הקודמת ליוסף בר-אל, זכר לקרבות המתישים נגד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . זה נכון רשות השידור הציבורית חייבת לשדר בשפה העַרבית אך היא איננה צריכה להקים לשם כך רשת טלוויזיה. כולם ידעו את זה. גם יוסף בר-אל . זאת הסיבה שנשא עיניו לעבר המטרה האמיתית שופעת כוח, יוקרה, ומוניטין. ניהול הטלוויזיה הישראלית המשדרת בשפה העִברית. יוסף בר-אל מת לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית משהו כמו משאת חייו. הוא מאוד רצה את התפקיד. בכך אין להאשים אותו. הוא היה שייך לקבוצת מנהלים אמביציוזית ברשות השידור, לעיתים שאפתנית יתר על המידה. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם המינוי הרם לא היווה את פסגת השאפתנות שלו. זאת בהחלט לא הייתה המדרגה האחרונה עליה טיפס לעבר צמרת הפירמידה של השידור הציבורי. ב- 2 ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון למנכ"ל רשות השידור . שלוש שנים אח"כ פחות חודש, ב- 2 במאי 2005 הודח יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל.

טורניר גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 היה מונדיאל הכדורגל החמישי בקריירה הטלוויזיונית שלי. יתרונו הגדול מנקודת מבטי היה נעוץ בעובדה שהוא נערך על אדמת אירופה . קרוב לישראל. שעות המשחקים פרקטיות ונוחות לצופים בישראל. כמעט ולא היינו צריכים לעשות הכרה ב- 1990 לקהל הישראלי עם הנבחרות החביבות, האהודות, והמועמדות לזכייה בגביע העולם. אוהדי הספורט הרבים בישראל נחשפו שוב ושוב לכדורגל האירופי והדרום אמריקני באמצעות תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערוץ 5 העתיד לקום בישראל באמצעות טכנולוגיית הכבלים כבר נשף בעורפנו, אך ב- 1989 עדיין שידרנו ישיר ותּקצרנו את משחקי אליפות דרום אמריקה בכדורגל (Copa America). זכויות השידורים של שתי הליגות הבכירות האירופיות, האנגלית והאיטלקית, היו בלעדיות של השידור הציבורי. הקטעים הנבחרים והשערים של המשחקים המעניינים בליגות האירופיות האחרות, הגרמנית, ההולנדית, הספרדית, הצרפתית, והבלגית – וגם אלה של יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה, ואפילו של פולין ובולגריה, הגיעו אלינו באמצעות מערכות השיווק של רשתות הטלוויזיה האירופיות , והתנקזו  לאגן ה- “News Exchange”, מאגר החדשות המשוכלל שייסדו זה מכבר ה- EBU (איגוד השידור של מדינות מערב אירופה) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי). מידי יום ביומו הגיעו לאולפן בירושלים בשידורים לווייניים מג'נבה שלושה או ארבעה מגזינים חדשותיים EVN (ראשי תיבות של Eurovision News). מכונות ה- VTR שלנו עמדו בהיכון בקומה ה- 2 בבניין הטלוויזיה ברוממה והקליטו כל שביב אינפורמציה. לעיתים קרובות בשל ריבוי אירועי הספורט באירופה, היה מרכז התיאום הטכנולוגי האירופי בגֶ'נֶבָה מריץ מגזין ספורט נטו ללא תוספות של אירועים חדשותיים אחרים. מערכת השידור האירופית המאורגנת היטב והמצוידת בטכנולוגיה החדישה ביותר הייתה יורה ל- "אוויר" כהרף עין “Flash” מיוחד של אירועי הספורט החשובים. היינו מעודכנים.

במונדיאל איטליה 1990 נטלו חלק הנבחרות הגדולות המסורתיות מאירופה ודרום אמריקה כמו, גרמניה, איטליה, אנגליה, ברזיל, הולנד, ספרד, ברה"מ, יוגוסלביה וכמובן נבחרת ארגנטינה אלופת העולם יחד עם הקפטן הנערץ שלה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שהגיעה לאיטליה כדי להגן על תארה. רק למען דייגו ארמאנדו מאראדונה היה כדאי לנו לשלם זכויות שידורים ולפתוח את קווי השידור הלווייניים בין איטליה לישראל . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 על ידי ועל ידי מחלקת הספורט בפיקודי נעשתה לראשונה באווירה תחרותית. הייתה לה משמעות טלוויזיונית שונה מאשר בעבר וחשובה מפני תקומתו של ערוץ תקשורת נוסף בכבלים בישראל ב- 1989 ובתוכו Channel מיוחד לענייני ספורט. בעורפינו נשף כאמור ערוץ 5 בכבלים הצעיר רווי בהורמוני שידור. חלפו ימי המונופול. החל עידן היריבות והקונקורנציה. היה נחוץ לחולל הפקה כמותית ואיכותית טובה הרבה יותר מזאת שעשיתי בגביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986, וודאי מזאת של הפקת מונדיאל ספרד 1982, על מנת להציב בחוזקה ובאיתנות את הטלוויזיה הציבורית על מפת השידורים של מדינת ישראל. המונדיאל האיטלקי היה הזדמנות בלתי חוזרת להוכיח כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יודעת ומסוגלת להתמודד היטב עם אתגרי שידור בינלאומיים, וכי ניתן לסמוך עליה ועל אנשיה. האפשרויות הטכנולוגיות שלה לרבות תקשורת הלוויינים וההתחברות למערך השידור הלווייני של ה- EBU על לוויין ה- ESC התעצמו אך עמן התעצֵם גם האנטגוניזם של הוועד המנהל של רשות השידור לשידורי הכדורגל. כרגיל התגלו קשיים וחילוקי דעות מבית. חלק מחברי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם רוני פיינשטיין ז"ל שהיה נציג מפלגת המערך ומי שהיה מבקר ואופוזיציונר פוליטי ומקצועי חריף של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עוד מימי מונדיאל מכסיקו 1986, ראה במאמץ השידור של מונדיאל איטליה 1990 על ידי כמוביל, "…בזבוז כספי ציבור ו-בזבוז זמן מסך…". כך הוא אמר לי ולמנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בטרם הדיונים הסופיים בעניין הנדון, "…אני חושב שצריך לשדר רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. השאר חסר ערך ולא חשוב, מה עוד שרוב משלמי האגרה אינם חפצים בשידורי כדורגל…". רוני פיינשטיין ז"ל אישיות דומיננטית בוועד המנהל של רשות השידור באותם הימים לא היה האיש הקובע היחידי אך הוביל קו מסוכן שהתנגד מפורשות להצבת מסות של שידורי ספורט בינלאומיים רלוואנטיים בכלל על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושידורי כדורגל בפרט. הוא לא הסתיר את דעתו השמרנית הקיצונית. הספורט בכללו על פי תפישת עולמו היה סטריאוטיפ זול וחסר איכות. תרבות הטלוויזיה שלו הייתה מוגבלת ושונה למרות שדובר במונדיאל אירוע השיא של הכדורגל הבינלאומי. 30.000000000 (שלושים מיליארד) צופי טלוויזיה בעולם נושאים אליו את עיניהם אך את רוני פיינשטיין ז"ל זה ממש לא עִניֵין. כל ניסיונותיי להסביר לאופוזיציונר הזה מהוועד המנהל המתנגד לשידורי מונדיאל איטליה 1990 בטלוויזיה הישראלית הציבורית כי מרבית רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU שאנחנו חברים בו "במשרה" מלאה עתידות לשדר ישיר את כל 52 המשחקים בטורניר, העלו חרס  הנימוקים נפלו על אוזניים ערלות. "אז מה", סנט בי רוני פיינשטיין ז"ל, והוסיף, "הם ישדרו ואתה לא… אנחנו לא צריכים ליישר קו עמם… רשות השידור לא צריכה לנהוג כמותם…". מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים משעל יבד"ל תמכו בגישתי כי המונדיאל הוא אירוע ספורטיבי – תרבותי גלובאלי בעל עניין עצום בישראל מעבר להיותו חגיגת כדורגל איכותית. חבר הוועד המנהל של רשות השידור רוני פיינשטיין ז"ל היה בר פלוגתא לא רק של אורי פורת ז"ל אלא גם של אריה מקל ונסים משעל ייבדלו לחיים ארוכים.

לפתע תקע מישהו מקל נוסף בגלגלי הזמן. זה היה יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית. התברר כי הוועדה המארגנת האיטלקית הקרויה "COL" (ראשי תיבות של Comitato Organizzatore Local ) קבעה שני זמנים מרכזיים ל- 52 משחקי המונדיאל . 22 מהם ישוחקו בשֵש בעֶרֶב על פי שעון ישראל ו- 30 בעֶשֶר בעֶרֶב. פירושו של דבר ש- 16 ממשחקי הטורניר בשלב המוקדם, 4 משחקים בשלב שמינית הגמר , ו- 2 משחקים בשלב רבע הגמר המתקיימים בין השעות שֵש בערב לשמונה בערב , "נופלים" על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית בניהולו של יוסף בר-אל. הוועדה המארגנת האיטלקית לא שמעה על יוסף בר-אל ושידורי הטלוויזיה שלו בשפה הערבית בעת תכנון שעות המשחקים אך מאידך מנהל הטלוויזיה בערבית גם לא שמע על COL. יוסף בר-אל לא הסכים לוותר. על פי השקפת עולמו מונדיאל 1990 פלש לטריטוריה לא לוֹ. היה נדמה לי שהוא נפגע וכועס מפני שאנשי הוועדה המארגנת האיטלקית לא התייעצו עִמוֹ.

מרבית אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי המליאה ב- 1990 לא הבינו את חשיבות שיבוצם של משחקי מונדיאל איטליה 1990 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הכדורגל נתפש ע"י מפקחי השידור הציבורי בישראל, 23 חברי המליאה ו- 7 אנשי הוועד המנהל בראשות האופוזיציונר והמוביל רוני פיינשטיין ז"ל, כעוֹל ו- סטריאוטיפ רדוד שצריך אולי לשדר ממנו משהו, קמעא, אך אין להרבות. תפישה כוללנית ופשטנית של מנהיגי השידור בישראל הפוכה לחלוטין מגישתן של כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות עד האחרונה שבהן בשורות איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שביקשו להרבות בשידורי המונדיאל, ואומנם שידרו ישיר את כל 52 המשחקים במונדיאל איטליה 1990. למרבה הצער אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ועמם חלק נכבד מחברי המליאה לא הבינו שמתפתח במהירות במדינת ישראל שוּק תקשורת וצרכנות טלוויזיה שונים לחלוטין ממה שהם הכירו, שבו הכדורגל מהווה נדבך שידור מרכזי ואיתן בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם ייצגו את מִמסד השידור היָשָן, התעלמו מהעניין הציבורי העצום הטמון בטורניר גביע העולם בכדורגל, ולחלוטין לא הבינו את הקשר בין התשלום הבלעדי עבור סחורת השידור היקרה והמרתקת לבין ניצול יתרון הבלעדיות והשימוש הנכון והמיטבי בה. רובם היו מינויים פוליטיים שלא התעניינו באמת במקצוע השידור ולא ראו את הנולד. אנשים חסרי כישרון שלא הייתה להם את היכולת להוביל את השידור הציבורי בישראל וגם לא לצפות את מפת התקשורת העתידית המשורטטת מחדש ומתפתחת במהירות במדינת ישראל ובעולם. תפישת השידור של רובם הייתה רשלנית . הם ראו בחברותם בוועד המנהל של רשות השידור קרש קפיצה פוליטי לא תפשו שהחלשת שידורי איטליה 1990 הופכת את הטלוויזיה הישראלית לפגיעה ומאוימת ע"י ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים שחושק אף הוא בסחורת השידור הזאת. הם לא העריכו נכונה את שאיפות ההתפשטות של ערוץ 2 המסחרי שעתיד לקום בתוך שנים מעטות. בדיעבד הוברר כי ערוץ 2 לא רק שהציב ויצר תחרות צפייה קשה לערוץ הציבורי המונופוליסטי, אלא הדבר הראשון שעשה היה לחטוף לעצמו ב- 17 במאי 1994 את סחורת הכדורגל מידיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה נכס שידור חשוב שלה במשך רבע מאה מאז שנוסדה ב- 1968. אנשי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור נראו לעיתים כאסופה חובבנית שבינה לבין עיתונאות טלוויזיונית אין שום מכנה משותף. קשר מקרי. מוסד הוועד המנהל של רשות השידור ועמו המליאה הפכו מראשית בריאתם לטרמפיאדה פוליטית. אנשים בעלי אמביציות פוליטיות ללא כל הבנה בשידור טלוויזיה ובתעשיית הטלוויזיה נשלחו לתפקידם לפרק זמן מסוים בשני המוסדות המפקחים של השידור הציבורי ע"י פוליטיקאים ועסקנים מפלגתיים וותיקים מהם הוועד המנהל של רשות השידור והמליאה הצטיירו כמקומות חנייה לעוברים ושבים כשבידיהם מטה נדודים פוליטי . החנייה הקצרה בשני המוסדות שימשה להם קרש קפיצה בלבד. הדוגמאות רבו מספור : דליה איציק, רוני פיינשטיין, גיל סמסונוב, אלון אלרואי, סילבן שלום, אהרון הראל, ורבים רבים אחרים.

טקסט תמונה :  זהו רוני פיינשטיין ז"ל חבר הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך בשנות ה- 80  וה- 90 של המאה הקודמת. הוא היה יריב עיקש ו-מר של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וגם של מנכ"ל רשות השידור לאחר עידן אורי פורת, אריה מקל ז"ל, והתנגד בשעתו התנגדות גורפת וטוטאלית לכיסוי נרחב של מונדיאלים ואולימפיאדות בטלוויזיה הציבורית כפי שהגיתי וניווטתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 10 בחודש יולי של שנת 1990 ההיא, תמך והצביע יחד עם שני נציגי המערך הנוספים בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק והיו"ר אהרון הראל בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היום בעת כתיבת הפוסט הנוכחי הוא עו"ד ונוטריון פרטי. עו"ד רוני פיינשטיין ז"ל נולד ב- 7 במאי 1939 בירושלים. הוא צמח על ערכי תנועת העבודה. היה בעברו מנכ"ל עיריית ירושלים. הנשיא החמישי יצחק נבון שכיהן בתום כהונת הנשיאות שלו כשר החינוך בממשלת ישראל [1]  היה האיש ששלח את רוני פיינשטיין ז"ל לוועד המנהל של רשות השידור.

עו"ד רוני פיינשטיין ז"ל זכר היטב את אשר התחולל בוועד המנהל של רשות השידור ההיא בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "…הובלתי בוועד המנהל מראשית קו קשוח נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת פרי מינויו של ראש הממשלה יצחק שמיר. אני זוכר שהתרשמתי רע מאוד מהדרך הלא ראויה בה רצה אורי פורת לסלק בצורה לא ראויה מניהול רדיו "קול ישראל" את גדעון לב ארי (מת ב- 2001 בן 66). התנגדתי לאורי פורת ז"ל (מת ב- 2007 בן 72) פוליטית ומקצועית. אח"כ היו לי גם מחלוקות עם אריה מקל ז"ל. אני זוכר היטב את ההתנגדות הנמרצת שלי לשידור מסיבי של משחקי מונדיאל איטליה 1990 בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופוליסטית בימים ההם והיה ידוע לי שמחצית מהצופים משלמי האגרה לא רצו לראות בכלל כדורגל…".

ב- 1987 חתם קונסורציום השידור הציבורי הבינלאומי המונה שישה גופי שידור ציבוריים (כולל את ה- EBU איגוד השידור האירופי העשיר מכולם בתוכו) על חוזה שידורים משולש בלעדי עם ה- FIFA, הכולל שלושה מונדיאלים רצופים. זה של איטליה 1990  ואת הבאים אחריו ארה"ב 1994 וצרפת 1998.

הקונסורציום הבינלאומי הורכב מאיגודי השידור האלה : EBU איגוד השידור המערב אירופי, OIRT – איגוד השידור המזרח אירופי, URTNA – איגוד השידור של מדינות אפריקה, ASBU – איגוד השידור של המדינות הערביות, ABU – איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק (למעט אוסטרליה ויפן שפעלו בעצמן), ו- OTI – איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה. בהסכם נקבע כי הקונסורציום ישלם ל- FIFA עבור שלושת המפעלים סך של זכויות שידורים העומד על  345000000 (שלוש מאות ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים, שווה ל-  230.000000 (מאתיים ושלושים מיליון) דולר. זה היה חוזה כספי מצוין וזוֹל מאוד שלא חזר על עצמו עוד בעתיד. העוֹל הכספי העיקרי נפל על ה- EBU העשיר. חברות בו כ- 55 רשתות טלוויזיה ציבוריות (גם את רשות השידור הישראלית) וביניהן רשתות גדולות ועשירות כמו ה- BBC  ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, TVE הספרדית, ARD  ו- ZDF הגרמניות, 1 TF ו- 3 F / 2 F הצרפתיות. ה- EBU שילם מתוך הסכום הכללי % 38.5 שהיוו 133000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים.

הערה שלי : המערכת המוניטארית והחישובים הכספיים של איגוד השידור המערב אירופי התנהלה במטבע השווייצרי מפני שמקום מושבו של ה- EBU (גוף השידור הציבורי העשיר והמוביל בעולם) היה בג'נבה. 

זהו ה- Breakdown  של הסכום הכללי  345.000000 (שלוש מאות וארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שוויצריים שה- FIFA דרשה מגופי הטלוויזיה הבינלאומיים לשלם לה עבור הכיסוי והשידורים של שלושת המונדיאלים ההם של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + צרפת 1998, כלהלן :

אירוע: מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 [2]     כספים: פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                         95000000 (שווה ל-  000 300 63 דולר)

ה- EBU בנפרד                                                    35000000 (שווה ל-  000 300 23 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית                455000  (שווה ל-  500 300 דולר)

הערה : עלות של כל משחק בודד מ- 52 משחקי  מונדיאל איטליה 90'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 5770 (חמשת אלפים ושבע מאות שבעים) דולר

 

מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 [3]              פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                      115000000 (שווה ל- 000 600 76 דולר)

ה- EBU בנפרד                                                  45000000  (שווה ל- 000 000 30 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית              576000      (שווה ל- 000 384 דולר)

הערה : עלות כל משחק בודד מ- 52 משחקי מונדיאל ארה"ב 94'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 7385 (שבעת אלפים שלוש מאות שמונים וחמישה) דולר .

 

מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 [4]               פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                      135000000 (שווה ל-  000 000 90 דולר)

ה- EBU בנפרד                                                  53000000  (שווה ל-  000 300 35 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית              705000 (שווה ל-  000 470  דולר)

הערה :  עלות כל משחק בודד מ- 64 משחקי מונדיאל צרפת 98'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 7344 (שבעת אלפים שלוש מאות ארבעים וארבע) דולר .

הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990, COL (ראשי תיבות של Comitato Organizzatore Locale) הוקמה ב- 3 בדצמבר 1984 בראשותו של הנשיא פרנקו קארארו (Franco Carrao) ועשרת סגניו, בתוכם נשיא ה- FIFA ז'וּהוֹ הבלאנז' ומזכ"ל ה- FIFA יוזף "סֶפּ" בּלאטר יחד עם רשת הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI , עשו עבודה ענקית ופנטסטית , ויסודית. הכדורגל הבינלאומי ובראשו המונדיאלים הפכו זה מכבר לעסק כלכלי פורח. ב- 26 באוקטובר 1986 נחתם ההסכם הדן בקידום התוכנית המסחרית (The commercial program) של מונדיאל איטליה 90' בין הוועדה המארגנת האיטלקית COL לבין ה- FIFA . ההסכם קבע עקרונות מדויקים של הענקת רישיונות והפעלת חברות מסחריות בינלאומיות רבות עוצמה לטובת ארגון המשחקים. ההסכם כלל חמש קטגוריות רשמיות של חברות המעניקות חסות, חברות ספקיות שירותים, חברות מוצרים כמו Adidas , Api , Barilla , Caffe Mauro , Grana Padana , Seiko , Matercard ועוד יוכלו להציב את שלטי הפרסומת שלהם באצטדיונים בחינם, חברות איטלקיות Alimondo ו- Cartiere Burgo ישתפו פעולה רק בתוך איטליה לשיווק לוגו וסמל המשחקים בתמורה למתן מוצרים הדרושים לפעילותה השוטפת של הוועדה המארגנת COL, ו- 46 חברות איטלקיות שיוכלו לעטר את מוצריהן בלוגו וסמל המשחקים תורת תשלום כמובן . ביזנס ענק . האיטלקים בעצה אחת עם אנשי ה- FIFA התירו לעֶשֶר חברות ענק כלכליות, חברת המכוניות אלפא רומיאו, ג'ילט, חברת הממתקים מארס, חברת האלקטרוניקה פיליפס, קוקה קולה, יצרנית המצלמות חברת קאנון, JVS , Vini d`Italia – המיניסטריון לחקלאות והייעוּר של איטליה, ענקית הפילם פוג'י , חברת הבירה באדווייזר- לפרסם באופן בלעדי את החסות שלהן (Sponsor) בתקופת המשחקים תמורת ממון רב , במה שכונה ע"י אנשי הכדורגל, "האירוע הגדול עלי אדמות". כמו כן העסיקה הוועדה המארגנת המקומית שמונה חברות גדולות של ספקיות המעניקות שירותי, בנקאות, תעופה, מערכת היסעים, הדפסה והעתקת מסמכים, וכיו"ב . החברות האלה כונו ,” Official Suppliers”. ה- FIFA והוועדה המארגנת האיטלקית עשו כל מאמץ לשווק את עצמם באמצעות הספונסרים שלהן כמי שמיטיבים עם כל ילדי העולם. זה בלט בתמונות שהן שלחו לכל רשתות הטלוויזיה בעולם כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- הפיצו אותן בכל פינה ועל כל לוח מודעות ברחבי תבל.

[1] יצחק נבון נודע בעבר כתומך פוליטי מובהק של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1989. בסופו של דבר החליט ראש הממשלה יצחק שמיר באפריל 1989 להעדיף את מועמדותו של אַרְיֵה מֶקֶל , ובאמת הוא היה האיש שהתמנה בסופו של דבר ע"י הממשלה למנכ"ל רשות השידור ב- 1989. יוסף בר-אל נבחר ב- 1990 ע"י הוועד המנהל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[2]  הנתונים באדיבות  ה-  EBU.

[3]  הנתונים באדיבות  ה- EBU.

[4]  הנתונים באדיבות  ה-  EBU.

טקסט תמונה : נשיא הוועדה המארגנת האיטלקית פרנקו קארארו (נולד ב- 6.12.1939) . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1990. סגן נשיא הועדה המארגנת אנטוניו מאטארזה (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1990. נשיא ה- FIFA המנוח, הברזילי ז'והו הבלאנז' (2016 – 1916). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מזכ"ל ה- FIFA  השווייצרי ספ בלאטר (נולד ב- 10 במרס 1936, בן 86 היום בעת כתיבת הפוסט). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : חברת ג'ילט המתמחה במוצרי גילוח לגברים משווקת את עצמה ב- 1990 כתומכת נלהבת של משחק הכדורגל. (באדיבות  RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  חברת קאנון יצרנית המצלמות ומכונות הצילום והעתקת מסמכים , משווקת את עצמה ב- 1990 כמתעדת היסטורית של אהבת משחק הכדורגל ע"י כל ילדי העולם . (באדיבות  RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל איטליה 1990. הוועדה המארגנת האיטלקית COL.

תקציב הפעולות של COL עמד על 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר . בהסכם המסחרי בין הוועדה המארגנת המקומית COL (ראשי תיבות של Comitate Organizzatore Locale) ל- FIFA נקבע כי הפדיון הכספי של הוועדה המארגנת המקומית יבוא משני מקורות : מהכנסות ה- FIFA ומהכנסות מהפרסומות ושיווק הסמליל (Logo) וקמֵע (Mascot) של המשחקים. FIFA התחייבה להעביר ל- COL סכום בן % 9 ממכירת הכרטיסים ל- 52 המשחקים, % 9 מזכויות שידורי הטלוויזיה של הקונסורציום הבינלאומי, % 9 מחוזי הפרסום, ו- % 30 החזר הוצאות הקשורות ללוגיסטיקה של אירוח 24 הנבחרות המגיעות מארצות מוצאם לאיטליה . כמו כן נקבע כי COL תקבל % 100 מהרווחים של החוזים עם שמונה החברות האיטלקיות המספקות את השירותים המבצעיים של הטורניר , % 30 מהכנסות החוזים עם חברות המוצרים , % 100 מהכנסות החוזים עם שתי החברות האיטלקיות "משתפות הפעולה" (Collaborators) כ- % 80 מזכויות השימוש בסמל וקמֵע המשחקים , ו- % 20 מזכויות המכירה של סמל (Logo) וקמע (Mascot) המשחקים לקהילייה האירופית .

זהו ביזנס כלכלי אדיר. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI בעלת יכולות כספיות וארגוניות (אף על פי כן נעזרה בכוח אדם וציוד ע"י מספר רשתות טלוויזיה אירופיות החברות ב- EBU), הציבה ב- 12 האצטדיונים כ- 24 ניידות שידור ברחבי איטליה שכללו 375 (שלוש מאות שבעים וחמש) מצלמות טלוויזיה . בין 11 ל- 16 מצלמות בכל משחק. 1200 (אלף ומאתיים) אנשים הרכיבו חמישה ציוותי הפקה וצילום מיוחדים שתפעלו את ניידות השידור בשתים עשרה הערים . RAI עתידה הייתה להפיק בתקופת המונדיאל כ- 3000 (שלושת אלפים) שידורי טלוויזיה Unilateral בני 25000 (עשרים וחמש אלף) שעות. 147 רשתות שידור של טלוויזיה ורדיו עתידות היו לכסות את טורניר מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. בכל אִצטדיון הוקם מרכז טלוויזיה ועיתונות עצמאי משלו כמו גם נקודת שידור לוויינית למשלוח כתבות Unilateral ישירות למי שרצה מהאצטדיון המקומי לתחנות האם שלו מהירות וראשוניות הדיווח העיתונאי בטלוויזיה מותנה לחלוטין בטכנולוגיה החדשנית. משרד התקשורת האיטלקי הציב בכל תריסר האצטדיונים 7864 (שבעת אלפים שמונה שישים וארבע) מכשירי טלפון לעיתונות הכתובה ועוד 1645 (אלף שש מאות ארבעים וחמישה) מכשירי טלפון לאנשי הטלוויזיה והרדיו. הכדורגל באיטליה הוא דת והכרטיסים נמכרו כלחמניות טריות . הוועדה המארגנת האיטלקית עתידה הייתה למכור כ-  2.600000 (שני מיליון ושש מאות אלף) כרטיסים בתוך ימים ספורים ל- 52 משחקי הטורניר.

מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים משעל יבד"ל (עיתונאי מוכשר ורב הישגים) מאבד ב- 10 ביולי 1990 את הזדמנות חייו להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נהדף לאחור ע"י בר הפלוגתא שלו יוסף בר-אל ז"ל, ומפסיד במִכְרָז. יוסף בר-אל מתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1990 לתקופה של שלוש שנים. הזוכה ממהר להצהיר "ידעתי שאנצח" כאילו שמדובר במשחק כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרָהָב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. 

לתוך הקלחת הזאת של מונדיאל איטליה 1990 נכנסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת הספורט בפיקודי יחד עמה. לחבר הוועד המנהל של רשות השידור רוני פיינשטיין ז"ל זה לא הזיז. המאבק המַר והמתמשך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) על בכורת שידורי הספורט החל מייד עם תום משחקי גביע העולם בכדורגל איטליה 1990. ביום שלישי – 27 במאי 1990 נשלחתי ע"י נִסִים מִשְעַל מנהל הטלוויזיה לרוֹמָא להפיק , לערוך, לשַדֵּר ולנַהֵל את שידורי מונדיאל הכדורגל האיטלקי. בשובי לארץ כעבור ארבעים וחמישה ימים וארבעים וחמישה לילות ב- 12ביולי 1990, קִידֵם את פני מנהל טלוויזיה אחר. יוסף בר-אל. דומה היה כי בחירת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משנית בחשיבותה רק למונדיאל האיטלקי. העיתונות הישראלית לגווניה השונים דנה והעניקה Space עצום למכרז רשות השידור ודנה שעסק בבחירת מנהל טלוויזיה חדש. נסים משעל היה עיתונאי מצוין בעל הישגים איכותיים וכמותיים מרשימים לאורך שנים. אולם לא בטוח שידע לנהל. אין שום וודאות כי היה באמת מנהיג שידור שנועד לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר מסוגל לכפות את מרותו על כתביו.

התככים והמניפולציות הפוליטיות בתוך ומחוץ לרשות השידור פעלו במלוא עוזם. מנהל הטלוויזיה הזמני נִסִים מִשעַל המוכשר הוּדַח. זאת הייתה הפתעה מפני שנסים משעל היה עיתונאי בעל שיעור קומה ומוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. הוא היה איש חטיבת החדשות והוכיח את עצמו בכל זירה עיתונאית בארץ וגם כשליח רשות השידור לארה"ב. התרוצצו אז שמועות כי ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר לא מחבב (בלשון המעטה) את מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל מפני שלא הצליח לרסן את הכתב המדיני שלו יִגְאָל גוֹרֶן. יִגְאָל גוֹרֶן שָב וביקר את פעולות הממשלה בראשות יִצְחָק שָמִיר וביקש הסברים מראשה. ראש הממשלה יצחק שמיר נענה לבקשת יִגְאָל גוֹרֶן והעניק לו ריאיון אך התנה בשיחה מוקדמת ביניהם כי מספר שאלות רגישות לא יישאלו . משהפר כתב הטלוויזיה את ההסכם השיב לו ראש הממשלה יצחק שמיר, "הרי סיכמנו כי את השאלה הזאת לא תשאל". יִצְחָק שָמִיר כה רגז על יִגְאָל גוֹרֶן עד שקטע את הריאיון במהלכו, ניתק את המיקרופון הזעיר (Neck microphone) המותקן על דש חליפתו, התרומם מכיסאו ונפנה לדרכו. הריאיון עם ראש הממשלה וקטיעתו שודר בהבלטה ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית As is, כמו שהוא. כולם ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיצד ראש הממשלה רותח מזעם ו- מנתק את המיקרופון ומסתלק מחומם מיִגְאָל גוֹרֶן. יצחק שמיר לא שכח ונסים משעל שילם את המחיר. הבחישות וההתערבויות הפוליטיות במינויים פרסונאליים בכירים בתוככי רשות השידור היו מנת חלקה מקדמת גברו. פעם ניסו להסתיר זאת. עכשיו עשה זאת ראש הממשלה יצחק שמיר בגלוי. הוא דרש במפגיע ב- 9 ביולי 1990 משלושת נציגי מפלגת הליכוד בוועד המנהל וממנכ"ל רשות השידור אריה מקל הנוטלים חלק בוועדת המכרז הבוחרת למחרת במנהל טלוויזיה חדש, לתת את קולם ליוסף בר-אל ובשום אופן לא לנסים משעל. דוברי ראש הממשלה פרסמו את הצַו בפרהסיה כדי לא לתת לשליחי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור כל אפשרות לחמוק מההוראה הבלתי כתובה. ראש הממשלה יצחק שמיר רצה במינויו של יוסף בר-אל האיש שהבטיח לוֹ לנהוג ביד קשה בעיתונאים הסוררים ולעשות סדר בבלגן. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי אחימאיר כי תמיכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר ביוסף בר-אל נובעת מאכזבתו ממצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מאופן ניהולה הבלתי תקיף, ומאיך שהיא נראית עכשיו. נסים משעל הצטייר אצל ראש הממשלה יצחק שמיר כמנהל טלוויזיה חלש שהעובדים לא סרים למרותו. שני אנשי טלוויזיה נוספים יוסי צֶמַח בימאי בעל מוניטין עצום ומנשה רָז הגישו אף את מועמדותם לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בהיותם חסרי גב פוליטי איש לא ספר אותם.

טקסט תמונה : קיץ 1969. ראשית ימיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה. זיהוי הנוכחים בתמונה : יגאל גורן (במרכז) בתחילת דרכו בטלוויזיה ישראלית הציבורית. מנהל שירותי הפקה יוסי לנדאו (במרכז), ומימין, בימאית הטלוויזיה היפה רינה הררית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 9 ביולי 1990. עיתון "ידיעות אחרונות". כתבת העיתון גב' רבקה נוימן מדווחת כי נציגי הליכוד הוועד המנהל של רשות השידור יצביעו בעד מועמדותו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בוועדת המכרז המתכנסת למחרת ב- 10 ביולי 1990. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ראה גם "הארץ" מ- 9 ביולי 1990. עיתון "חדשות". כתבת העיתון רונית אנטלר קובעת מפורשות כי ראש הממשלה יצחק שמיר הורה לנציגי הליכוד בוועד המנהל לבחור ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה. 

טקסט מסמך : 9 ביולי 1990. עיתון "דבר". כתבת העיתון גב' עירית רוזנבלום מדווחת לקוראיה אודות התככים, הוויכוחים, והמאבקים הפוליטיים המתנהלים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור והנוגע לבחירת מנהל טלוויזיה חדש. (באדיבות ארכיון עיתון "דָבָר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב).

נִסִים מִשְעַל נלחם מלחמה אבודה. היה זה ידידו יִגְאָל גוֹרֶן שהכשיל אותו ברגע האחרון. הוא, נסים משעל הצטייר אצל ראש הממשלה כאיש חלש שאיננו מסוגל לשלוט בעובדיו. במקומו של נסים משעל מינתה ועדת המכרזים של רשות השידור ביום שלישי – 10 ביולי 1990 פה אחד את יוסף בר-אל לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד קיץ 1993. וועדת המכרזים שהורכבה משבעת חברי הוועד המנהל בראשות היו"ר אהרון הראל, המנכ"ל אריה מֶקֶל עצמו, ושני העיתונאים אריה אבנרי ועמוס בן ורד נציגי אגודת העיתונאים התל אביבית והירושלמית העדיפה את יוסף בר-אל שהתמחה בשידורי טלוויזיה על גבול התעמולה בשפה הערבית בשנות ה- 70 ו- 80 והאמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית כמתווה מדיניות שידור אלקטרונית (כפי שכתב דן שילון בספרו "בשידור חי" בהוצאת "ידיעות אחרונות" מ- 1998) – על פניו של נסים משעל הרענן והחכם. חיש מהר התברר כי הבחירה ביוסף בר-אל הייתה שגיאה פַטָאלִית ובְכִיָיה לדוֹרוֹת. היו לכך השלכות שליליות מרחיקות לכת בהמשך הדרך . ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "רוֹש ולענה" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". העיתונאיות שסיקרו את תהליך הבחירה דיווחו כי יוסף בר-אל הבטוח בניצחונו בכל מקרה התקשר לביתו של הח"כ ומזכ"ל מפלגת העבודה מיכה חריש ואיים כליו כי אם שלושת נציגי העבודה בוועד המנהל של רשות השידור דליה איציק, רוני פיינשטיין, והיו"ר אהרון הראל לא יצביעו בעדו הרי שהמפלגה תינזק לאחר מינויו.

טקסט תמונה :  זהו נסים משעל ב-שנת 1990. היה מדובר ב-עיתונאי מוכשר ו-עתיר הישגים (!). אהבתי אותו והערכתי אותו. הוא היה מועמד ראוי לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ 1990 (ההוא)…ותיקווה גדולה להנהגת השידור הציבורי בכללו, אך תככים פוליטיים (!)… בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור מנעו את קידומו ו-מינויו. רשות השידור החמיצה אותו את נסים משעל אך דאגה שלא לפסוח על יוסף בר- אל שהיה הרבה פחות מוכשר מנסים משעל. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יוסף בר- אל ז"ל נבחר ב- 10 ביולי 1990 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא עקף את נסים משעל בסיבוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה עיתון "הארץ" מ- 11 ביולי 1990. העיתונים "הארץ" ו- "ג'רוזלם פוסט" מסקרים את בחירת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ההתמקחות הפוליטית בין חברי הוועד המנהל לבין עצמם בעניין הבחירה והעדפתו של יוסף בר-אל על פני נסים משעל. 

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. לפני כרבע מאה של שנים. סיקור של ה-כתבת רבקה נוימן בעיתון "ידיעות אחרונות". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ראה עיתון "חדשות" מ- 11 ביולי 1990. לפני כ-רבע מאה של שנים. סיקור של הכתבת רונית אנטלר בעיתון "חדשות". 

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. סיקור של הכתבת פאר-לי שחר בעיתון "על המשמר" (פאר לי שחר היא היום עיתונאית ושדרנית ברדיו "קול ישראל"). (באדיבות ארכיון "על המשמר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב).

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. סיקור של הכתבת הילה גבריאל בעיתון "דָבָר". (באדיבות ארכיון "דבר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב) .

יוסף בר-אל היה מועמדו הוודאי והמובהק של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר (על פי עדותו של יצחק נבון כפי שהעיד בפניי בעת מחקר וכתיבת שני הספרים "8 ימי בראשית" ו- "רוש ולענה". אולי מפני שראה בו לא רק איש בעל יכולות ניהול אלא גם איש מסודר ונאמן השלטון. נסים מִשְעָל היה לאין ערוך כּישרוני יותר מיוסף בר-אל אך נחשב לעיתונאי עצמאי מידַי. ניתנה ההוראה הבלתי כתובה לנציגי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור החברים שלמה קוֹר, אַמְנוֹן מֶנְדָה, אוּרִי אוֹרֶן המאיישים את וועדת המכרזים ובראשם יו"ר הוועדה המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל לתמוך ללא סייג במועמד ראש הממשלה. גם נציג המפד"ל בוועד המנהל של רשות השידור אוּרִי פַלָח הרים את ידו עבור יוסף בר-אל. ההצבעה בוועד המנהל של רשות השידור על מינוי מנהל לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה פוליטית מעיקרה . נושא ההצבעה לא היה על כּשרון ומקצוענות טלוויזיונית אלא על יישור קו ונאמנות פוליטית לכל ראש ממשלה כזה או אחר . וודאי במקרה הזה בו מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היה פרי בחירה ומינוי אישי של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר. אַרְיֵה מֶקֶל היה נאמנו של יִצְחָק שָמִיר ברשות השידור [2] והליך המינוי לתפקיד הרם היה יפה והתאים לבחירתו של יוסף בר-אל . הרמת הידיים הראשונה בוועד המנהל הייתה מפוצלת ולא אחידה. יוסף בר-אל זכה אומנם ברוב קולות אך הייתה לו גם אופוזיציה . שניים הצביעו נגדו. שמונה הצביעו בעדו. פתאום התעורר אַמְנוֹן מֵנְדָה ז"ל נציג הליכוד כפי שסיפר לי לאחר ימים : "הצעתי לערוך סיבוב נוסף של הצבעה שבו ירימו את ידם בעד יוסף בר-אל כל עַשֶרֶת חברי וועדת המכרז כדי למנוע מחלוקות ולזות שפתיים" . אמנון מֶנְדָה ז"ל זכר בשיחות התחקיר עמי : "רציתי שכולם יישרו קו עם רצונו של ראש הממשלה יצחק שמיר. רציתי שיבשרו לציבור בישראל כי מנהל הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נבחר פה אחד לתפקידו רב האחריות. ראיתי בעובדה הזאת מניעת מחלוקות עתידיות בתוך רשות השידור. הצבעה פה אחד הייתה אינטרס שלי כחבר בוועד המנהל של רשות השידור".

טקסט תמונה : זהו אמנון מנדה ז"ל חבר בוועד המנהל של רשות השידור בשנת 1990. הוא ארגן הצבעה חוזרת בוועדת המכרזים ב- 10 ביולי 1990 כדי ליצור דימוי של בחירה אחידה פה אחד בעד מינויו שליוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הניסיון הצליח. בסבב ההצבעה השנייה זכה יוסף בר- אל בקולם של כל עשרת אנשי וועדת המכרזים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להפתעת הכול זכתה בקשתו של אמנון מֶנְדָה להיענוּת מלאה. כל עשרת חברי וועדת המכרזים הרימו בסֶבֶב השני את ידם עבור מועמדו המועדף של ראש הממשלה. לא רק שלושת נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל דליה איציק, רוני פיינשטיין ויו"ר הועד המנהל עצמו אהרון הראל עשו כך אלא גם שני העיתונאים שכיהנו בוועדת המכרזים : עמוס בֵּן וֶרֶד מעיתון "הארץ" איש אגודת העיתונאים הירושלמית ואַרְיֵה אָבְנֵרִי מ- "ידיעות אחרונות" המשויך לאגודת העיתונאים התל אביבית. שניהם נגררו אחרי הרוב והתנדבו לאמץ את בקשת אמנון מנדה. יוסף בר-אל זכה בניצחון מוחֵץ.

הערת אגב שלי הנוגעת לגב' דליה איציק : גב' דליה איציק גילתה אהדה והערכה רבה במשך שנים רבות ליקירה בטלוויזיה וברשות השידור יוסף בר- אל . טעמיה שמורים עִמָה. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון בבושת פנים את יוסף בר-אל מהכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור. 13 שרים תמכו בהדחה המיידית של מנכ"ל רשות שידור מכהן. שני שרים היו נגד. השרה דליה איציק אוהבתו של יוסף בר-אל התייצבה על רגליה האחורית נגד הדחה. יחד עם השר מאיר שטרית תמכה דליה איציק נמרצות והצביעה בעד השארתו של יוסף בר-אל בתפקידו. היא עשתה כל אשר לאל ידה כדי להשאיר את יוסף בר-אל על כנו. זה לא עלה בידה. ראה הספר, "רוש ולענה". אני שָב ל- 10 ביולי 1990.

 טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. ידיעה של עיתונאית "מעריב" אילנה באום. יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה מכריז בפומבי ב- 11 ביולי 1990 בעיתון "מעריב" על ניצחונו במכרז למנהל הטלוויזיה. "אני מרגיש על הכיפאק – ידעתי שאנצח", הצהיר. להכרזת הניצחון שלוֹ והזכייה במינוי היה צליל וגוון טוֹן של דברי שחץ כאילו מדובר בתחרות כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרהב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. (באדיבות "מעריב").

מזכ"ל מפלגת העבודה מִיכָה חַרִיש תקף באותו יום בחריפות רבה את דַלְיָה אִיצִיק , רוני פיינשטיין ז"ל ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל על שתמכו במועמדות יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה . תמיכת נציגי מפלגת העבודה ביוסף בר-אל הולידה וויכוח מר בתוככי המפלגה . במקביל תקף מיכה חריש גם את ראש הממשלה יצחק שמיר על הפוליטיזציה שהִשליט במכרז מנהל הטלוויזיה בו כפה על חברי הליכוד הצבעה כיתתית . מיכה חריש סיפר בפומבי  [3] כלהלן : "יוסף בר-אל טִלפֵּן אליו שלושה ימים לפני המכרז , ואיים עליו במרומז שאם מפלגת העבודה לא תתמוך בו היא תצטער על כך" . (הטקסט המצוטט נלקח מהפוסט של העיתונאית גב' הילה גבריאל כפי שהתפרסם בעיתון "דבר" ב- 11 ביולי 1990) .

טקסט תמונה : 10 ביולי 1990. מזכ"ל העבודה מיכה חריש. נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל של רשות השידור היו"ר אהרון הראל ז"ל, גב' דליה איציק, ורוני פיינשטיין ז"ל לא שעו להוראתו להצביע בעד מועמדותו של נסים משעל והרימו ידם בעד מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות מיכה חריש. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינוי יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה פוליטי ולדאבון לֵב לא מקצועי. הממנים היו פוליטיים. והמשחק הפוליטי היה מכור מראש. נשאלו אז הרבה שאלות והורמו גבות, מה פתאום נבחר דווקא יוסף בר-אל ? איזה אינטרס היה למשל לנציגת מפלגת העבודה בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק להצביע בעד מועמד הליכוד שהתפרסם כאיש טלוויזיה חסר יושרה מקצועית, נטול כישרון, ושהוגדר ע"י אנשי מקצוע בטלוויזיה כתועמלן שידור, כדי למנותו לתפקיד עיתונאי כל כך חשוב ורב אחריות. חמש עשרה שנה אח"כ בחודש מאי 2005 חשפה ממשלת ישראל את קלונו של יוסף בר-אל ברבים כמנכ"ל מושחת המשתמש בשוחד מסך, והדיחה אותו בבושת פנים מכס מנכ"ל רשות השידור. אך בל אקדים את המאוחר. ראה הספר עב הכרס, "רוש ולענה" בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ועוסק ב- קורות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מ- 1966). היה ברור שהאיש הזה יוסף בר-אל נבחר להתייצב ברוֹם אחת הפסגות של השידור הציבורי בשל קשריו ולא בגלל כישוריו. יוסף בר-אל ניהל במשך שנים רבות סניף טלוויזיה קטן ולא חשוב שאשנבו הצַר נפתח לציבור הערבי בקושי מידי כשעה וחצי ביום. תשעים דקות ס"ה. הוא לא חולל נצורות בעשרות שנותיו בשידוריו בשפה הערבית ושיווק את שידוריו לציבור שלו כקומיסר פוליטי . דן שילון התייחס לתופעת יוסף בר- אל בספרו "בשידור חי" ולא ירא להגדיר אותו כתועמלן טלוויזיוני. הוא לא היסס להרחיב את היריעה בספרו , וכתב כלהלן : " יוסף בר-אל האמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית. לא היה פוליטיקאי שלא הצליח להתברג למהדורת החדשות בשפה הערבית טלפון לעורך, לכתב, או למנהל – וצוות צילום הוחש ללשכת השר. מהדורות החדשות בשפה הערבית הפכו עד מהרה לאוסף לא מקרי של אינטרסים פוליטיים, של כיבודים, ו- 'עליות לתורה'. ראשי ממשלות, שרים , ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בשפה הערבית כבתוך שלהם כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול – בירדן, מצרים , וסוריה. זו הייתה התקופה שבה נולד הביטוי 'שוחד מסך' " [4] . זאת טרגדיה מקצועית בה איש תקשורת מוביל של שידור ציבורי במדינה חופשית מבקש לרצות את הפוליטיקאים . שידורי רשת הטלוויזיה בשפה העַרבית אותה ניהל במשך שנים ארוכות נפלו בהרבה באיכותם וערכם מהשידורים בשפה העִברית , ונשאו עמם רייטינג דָלִיל עד למאוד .

טקסט תמונה : 7 בספטמבר  1989. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית ברוממה – ירושלים. שלושה עיתונאי טלוויזיה בכירים בטלוויזיה בשפה הערבית, משמאל לימין : שלמה גנור, יוני בן מנחם, ויחזקאל "זיקי" יעקבי, מראיינים את ראש הממשלה בימים ההםיצחק שמיר. (לע"מ תמורת תשלום).

ראש הממשלה יצחק שמיר מינה באפריל 1989 את אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. אריה מקל ז"ל  בתמיכתו של יצחק שמיר היה האיש המרכזי שקידם את מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה ביולי 1990. אח"כ הצטער צעד רב על המינוי הכושֵל כפי שהעיד בפניי מאוחר יותר. עיתונאי הטלוויזיה בשפה הערבית לא נפלו מעמיתיהם בחטיבת החדשות בעִברית אך אמינותם הייתה עמומה והועמדה בספק משום דעה מוצקה שרווחה בציבור מזה זמן רב כי הקברניט שלהם צועד שלוב זרוע עם השלטון.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה. שלישיית הצמרת של רשות השידור שתמכה במר יוסף בר- אל ובי בעת ובעונה אחת. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מני ווייצמן חבר הוועד המנהל של רשות השידור ויו"ר וועדת הספורט של המליאה, עו"ד מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שניהם יבד"ל, ואריה מקל ז"ל מנכ"ל רשות השידור בימים ההם. שלושתם היו אנשים ישרי דרך שגילו יחס אוהד וחם לשידורי הספורט בטלוויזיה. (צילום של מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוליד עד מהרה מאבק כוחות עיקש בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל האיש שתמך בראשית ההליך במהלך המינוי (מאבק שעוד אדוּן בו).  לאחר שנים אמר לי אַרְיֵה מֶקֶל כלהלן : "הבחירה ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הייתה הוראה מפורשת של ראש הממשלה יצחק שמיר . עניין הכישרון , הידע , והיכולת שלו לא עמדו כאן לדיון ולא למבחן . יצחק שמיר העדיף את יוסף בר-אל בתפקיד הזה ולא רצה את נסים משעל. ההוראה שלו אלי כמנכ"ל רשות השידור הייתה למנות את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית", והוסיף, "יואש , לא תאמין עד כמה האיש הזה יוסף בר-אל נשאר זר ואיננו מעורה בתרבות הישראלית שלנו. דיברנו באיזה הקשר תרבותי  שהוא על שחקנית הקולנוע, הטלוויזיה, והתיאטרון ענת עצמון , והוא שאל אותי מי זאת…? הוא לא שמע עליה". מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל שהתמנה זה עכשיו לתפקידו למדו בתוך פרק זמן קצר לא רק שלא לאהוב האחד את השני אלא גם לא להעריך איש את רעהו. בלשון המעטה. אירוני לחשוב שדווקא המנכ"ל אריה מֶקֶל היה זה שנשא דברים בשבחו של המנהל החדש בתום הבחירה, וכך אמר : "אני סבור שבחירתו של יוסף בר-אל היא בחירה טובה שתאפשר לפתוח דף חדש בטלוויזיה. זוהי תקופה מסובכת , אנחנו נכנסים לעידן התחרות", והוסיף בהדגשה, "אין טוב מיוסף בר- אל, אני שמח שנבחר מנהל מנוסה. עובדה שהוא נבחר פה אחד". אריה מֶקֶל (מינוי פוליטי כנאמן ראש הממשלה יצחק שמיר) היה מספיק נבון לדעת שהצבעה פה אחד של חברי הועד המנהל והיו"ר (כולם מינויים פוליטיים מטעם מפלגותיהם) בעבור מועמד כלשהו איננה מעידה בהכרח על המצוינות של האיש. ה-מנכ"ל נאם לפרוטוקול והיה עתיד להצטער חיש מהר על השבחים שהעניק בטרם עת למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ שנבחר למשרה הרמה רק לפני דקות ספורות . מייד לאחר שנבחר לכהונה הרמה הצהיר יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 בעיתון "מעריב", "אני מרגיש על הכיפאק, ידעתי שאנצח, אני מודה לכל העשרה שהצביעו עבורי ובמיוחד לאותם אחדים שהאמינו בי לאורך כל הדרך" [5].

ביום רביעי – 2 במאי 1990, נפגשנו נסים מִשְעַל ואנוכי עם אריה מֶקֶל בעניין תכנון לוח השידורים הסופי של מונדיאל איטליה. נסים משעל כמנהל הטלוויזיה החדש (במקומו של חיים יבין) היווה פיצוי מושלם ומשקל נגד למינויו של אֵלִימֶלֶך רָם למנהל חטיבת החדשות (במקומו של יאיר שטרן). נסים משעל היה עֵר לחשיבות שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה שנבחר זמנית לנהל אותו. הוא היה אדם מוכשר, אינטליגנטי, וחריף שכל וגם מהיר ביצוע. חושב, שוקל, מחליט מייד. הייתה לי עמו שפה משותפת. תליתי בו תקוות רבות . בעיקר לקראת המלחמה העקובה מרייטינג המתפתחת נגד ערוצי הכבלים ובראשם ערוץ הספורט מס' 5. קיוויתי שהפוליטיקאים יבחינו בכישוריו וימנו אותו לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באורח קבע. הייתי בטוח אז שהוא יגיע לגדולה ניהולית . מה חבל שזה לא עבד ככה. אֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות היה אדיש (כעיתונאי ואיש חדשות) לאירועי הספורט החשובים לעומת נסים מִשְעַל ש- חשב שהם יתרון. אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל ראה במחלקת הספורט נטל ובשידוריה מעמסה. הוא לא התמצא לחלוטין בכל מערך ההפקה המסובך והמורכב של שידורי הספורט (כפי שהעיד בפניי בימים ההם -בזמן ההוא) , לבטח לא בסבוכים ביותר, אלה שעסקו במונדיאלים ובאולימפיאדות . זה היה רחוק ממנו כמזרח ממערב, זר לו, וזה גם לא עניין אותו. הוא היה קריין חדשות בעל מוניטין בשעתו ברדיו "קול ישראל", ואח"כ איש חדשות מובהק בחטיבת החדשות ששל דן שילון עד שהיה בעצמו מאוחר יותר מנהל חטיבת החדשות שמחלקת הספורט בראשותי הייתה כפופה לו.

טקסט תמונה : אלימלך רם ז"ל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1993 – 1989. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 17 ביולי 1989 נפגשנו מנהל הטלוויזיה חיים יבין ואנוכי עם מנכ"ל רשות השידור החדש אריה מֶקֶל שהחליף את אורי פורת וכיהן בתפקידו כשלושה חודשים בלבד. הצגתי בפני אַרְיֵה מֶקֶל את היערכות מחלקת הספורט בשני המישורים, הלאומי והבינלאומי. זה היה כשנה לפני מונדיאל איטליה 1990. אריה מֶקֶל היה קואופרטיבי. הוא הבין את משמעות האתגר וחשיבות האירוע והבטיח לי לעשות את המרב לשדר ישיר 46 משחקים מהטורניר (מתוך ה- 52) כמבוקשי.

טקסט מסמך :  17 ביולי 1989. מסמך הפגישה עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד"ל, בן 92 היום עד 120 (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזיבתו של יאיר שטרן את ניהול חטיבת החדשות בקיץ 1989 הייתה אובדן (גדול) עבורי. יאיר שטרן סייע בידי במשך שֵש שנות ניהולו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לעַצֵב את שידורי הספורט באמצעות הקצאת תקציבים וציוד הפקה. הוא היה לי משענת איתנה, קשוב לרעיונותיי, ותומך מובהק במרבית יוזמות השידור שלי. לא רק בשל אהדתו הטבעית לשידורי הספורט אלא בגלל אהבתו את המרקע הציבורי. הוא היה מבין הבודדים בעת ההיא בצמרת הניהול שהבין את הצורך בשיבוצם של אירועי הספורט הרלוואנטיים כנדבך שידור הכרחי בפירמידת ה- Media, ואת תרומתם בעיצוב לוח השידורים הציבורי הכללי. אחת מתכונותיו החשובות כמנהל ראשי של ישיבות ופגישות רבות הדנות ומטפלות בתכנון מערכי השידור בטלוויזיה הישראלית הייתה יכולתו להבחין בין עיקר לטפֵל ולהכריע במהירות. אַרְיֵה מֶקֶל מינה אותו לתפקיד כתב רשות השידור בוושינגטון. לפני שטס למשימת כתב הרשות ב- ארה"ב שלח לי מר יאיר שטרן ב- 4 ביוני 1989 מכתב פרידה חם [6] כלהן :

טקסט מסמך :  4 ביוני 1989. זהו מסמך ההערכה המקורי ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1989 – 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי גביע העולם היו אמורים להיפתח ביום שישי – 8 ביוני 1990, בשש בעֶרֶב באִצטדיון היפהפה של "סַן – סִירוֹ" (San Siro) במִילָאנוֹ, במשחק בין אלופת העולם ארגנטינה לקמרון, אך עדיין הייתי עסוק יחד עם נסים משעל בשכנוע מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בחשיבות השידורים הישירים של המונדיאל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חלקם "נפלו" על חשבון זמנה של הטלוויזיה בשפה העַרבית (בין 18.30 ל- 20.00) והתנגשו עם השידורים של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה ׁ(כאמור בשפה הערבית). פקודת מבצע השידורים טרם נכתבה על ידי. גם עניין מגורי הצוותים טרם הושלם. העניינים ברשות השידור התנהלו כרגיל על מי מנוחות. לכולם היה שם זמן . המנכ"ל זימן לפגישה תיאום את נסים משעל מ"מ מנהל הטלוויזיה, את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית, ואותי. אַרְיֵה מֶקֶל רצה לשמוע את טיעוניו של יוסף בר-אל כנגד בקשתי המפורשת לשָדֵר ישיר במלואם את כל משחקי המונדיאל של איטליה 1990, או לפחות את רובם, גם על חשבון זמן השידור של יוסף בר-אל. יש לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעיה עם ה-מונדיאלים המתקיימים על אדמת אירופה. סיפור גרוטסקי ועצוב. הם מטרידים ומפריעים את מנוחתו של יוסף בר-אל. שעות המשחקים של מונדיאל איטליה 1990 שכל מדינת ישראל רוצה לראותם בטלוויזיה מתנגשים בשֵש בערב עם השידורים בשפה הערבית שהם בתחום שליטתו של יוסף בר-אל בין שֵש וחצי לשמונה בעֶרֶב. הוויכוחים הפתטיים האלה התנהלו גם בשידורי גביע העולם של מערב גרמניה ב- 1974 וספרד 1982.

טקסט תמונה : נובמבר 1989. מלאכת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 על ידי – בעיצומה (!). אנוכי מצולם ומתועד במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהיה ממוקם בעת ההיא בשכונת רוממה בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : "הספר "בשידור חי" של דן שילון מ- 1998.

[2] מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בשנים 1993 – 1989 שהיה איש מעשי, חכם, נעים הליכות , ובעל חוש הומור עוקצני אמר לי בכמה הזדמנויות את דעתו המגובשת על מנהיגות וניהול הרשות כלהלן : "עם כל הכבוד אני לא שוכח מי שלח אותי לרשות ומי מינה אותי לתפקיד. רשות השידור חייבת להתנהל בהוגנות ומכובדות בעת סיקור פעולותיה של ממשלת ישראל. אני כמנכ"ל רשות השידור אדאג כך יהיה. אינני מתכוון להתאבד פוליטית".

[3] ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' פאר- לי שחר בעיתון "על המשמר"  מתאריך 11 ביולי 1990.

[4] ראה נספח : סיפרו של דן שילון "בשידור חי" עמוד 76  (הוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד).

[5] ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' אילנה באום בעיתון "מעריב" מתאריך 11 ביולי 1990.

[6] ראה נספח : מכתב פרידה של יאיר שטרן אלי מתאריך 4 ביוני 1989, לפני טיסתו לוושינגטון.

הערה 1 . הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 1095. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת לכל המאוחר ב- 2022 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר על ידי הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

———————————————————————————————

פוסט מס' 1095 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 23 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה . מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בַּר-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993. הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים ההם בזמן ההוא של יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים. מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990. מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח. ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִֹּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין, לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום ז"ל היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע משימה סבוכה ורָמָה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, את מר יָאִיר שְטֶרְן .

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992, בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 0:1 וזכתה באליפות העולם. בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה. בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נִסִים מִשְעַל. נעדרתי מהארץ כחודש וחצי. בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש, יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים. החל עידן חדש. שטוח וקלוש, ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו, את איכותו מי ייחזה.

טקסט תמונה : זהו נִסִים מִשְעַל ב- 1990. עיתונאי מוכשר ועתיר הישגים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם מראיין שנון, חד, ומהיר. תבוסתו במכרז ההוא ב- 10 ביולי 1990 על משרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליוסף בר-אל הייתה במידה רבה אובדן של השידור הציבורי כולו . נסים משעל הוא איש טלוויזיה נבון, שקול, מהיר תפישה, ומוכשר אך תככים פוליטיים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור מנעו את מינויו. רשות השידור החמיצה אותו ובמקביל דאגה שלא לפסוח על יוסף בר- אל. אהבתי והערכתי את נסים משעל. אי זכייתו במכרז ההוא למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה בבחינת מקח טעות ושגיאה חמורה ביותר. איך אפשר בכלל להשוות את איכותו ורמתו עם זאת של יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

שני גופי שידור טלוויזיוניים תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור ההיא : הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית ו-גם בשפה העַרבית ב- 1990.

ב- 1974 היה ארנון צוקרמן הבוס הישיר של יוסף בר-אל ולא עשה לוֹ שום חשבון. הוא קבע תזה בה הצופים משלמי האגרה חשובים יותר מכל אחד אחר וגם יותר מיוסף בר-אל. הטלוויזיה בעַרבִית תבעה לשלוח שַדָּר משלה לצדם של דן שילון, אלכס גלעדי, ויאיר שטרן, אך ארנון צוקרמן נִפְנֵף אותם ועמד בפרץ כחומה בצורה. "שיפסיקו לבלבל את המוח", אמר לאנשי הטלוויזיה בשפה הערבית, והוסיף, "הצופים הערביים אזרחי מדינת ישראל מבינים עִברית ואני בטוח שהם ייהנו מהשידורים של דן שילון". סַלִים פַתָּאל ויוֹסֵף בַּרְ-אֵל מובילי השידור בשפה הערבית בטלוויזיה נכנעו. את אותו תוכן הדברים אמר פחות או יותר מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ליוסף בר-אל ערב הרכבת משלחת הטלוויזיה לסיקור אולימפיאדת מינכן באוגוסט – ספטמבר 1972. יוסף בר- אל תבע במפגיע לצרף למשלחת את איש הספורט שלו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאכֶּר . שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל סירב (ראה הטרילוגיה המפורטת של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972").

לתוך קלחת השידורים ההיא של סיקור המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 שהפכו לאולימפיאדת דמים, ניסו להידחס יוסף בר-אל שהיה אז מנהל מחלקת השידורים בשפה הערבית ועורך הספורט שלו מחמוד אבו באכר. שניהם היו כפופים למנהל הטלוויזיה דאז ישעיהו "שייקה" תדמור . כבר בימים ההם שרר מתח שידורים עַז בין הטלוויזיה בשפה העַרבית לבין השידורים בשפה העִברית . ליוסף בר-אל הייתה סיבה טובה כל השנים לפַתֵּח רגשי נחיתות . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור ומנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל פסחו עליו ועל מַחְמוּד אַבּוּ – בָּאכֶּר עורך הספורט שלו. הם לא ספרו אותם. מחמוד אבו באכר נעלב עד עמקֵי נשמתו ושלח מכתב תלונה חריף מאין כמוהו לבוס שלו יוסף בר-אל נגד הנהלת רשות השידור המוחה על אי הכללתו בצוות השידור האולימפי. הנימוק הראשון שעלה במכתבו של עורך הספורט בשפה הערבית היה היבט הסברתי ולא ההיבט העיתונאי. בכך הייתה חולשתו של מכתב המחאה הזה. צופי הטלוויזיה הערביים במדינת ישראל מדברים עברית ואינם זקוקים לשדר בשפה הערבית כדי לקלוט את האינפורמציה האולימפית. טוב היה אילו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאקֶר היה מתעלם מ- חשיבות "ההסברה" ומדגיש את חשיבות הדיווח והסיקור העיתונאי בטלוויזיה [1]. היה מוטב אילו הציע את עצמו כתגבורת של שַדָּר – עיתונאי בצוות האולימפי של דן שילון ואלכס גלעדי ולא כנציג בלבדי של הסקטור הערבי. ראיונות עתידיים שלו עם ספורטאים ערביים שמגיעים ממדינות שונות לאולימפיאדת מינכן 1972 מעניינים את כלל הציבור בישראל, והיתרון הראשון שלהם נובע מכך שטמון בהם מידע עיתונאי – חדשותי ולא הסברתי.

טקסט מסמך : 31 ביולי 1972. זהו המסמך המקורי ששלח מחמוד אבו בכר עורך הספורט בטלוויזיה בשפה הערבית למנהל הישיר שלו יוסף בר- אל…המכתב נכתב ב-"דם ליבו"…אך עסק בהיבטים הסברתיים במקום בדיווח עיתונאי. המכתב חשף היטב את רגשי הנחיתות הטבועים באנשי הטלוויזיה בשפה הערבית לעומת כתבי ושדרי מחלקת הספורט של הטלוויזיה בשפה העברית בראשותו של דן שילון, וגם את הקנאה היוקדת בהם. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל קיבל נִפעם ונרגש את המכתב של עורך הספורט שלוֹ. בו במקום שלח אותו בהתלהבות בצירוף המלצה שלוֹ למ"מ מנהל הטלוויזיה באותה שעה יצחק "צחי" שמעוני (בהיעדרו של המנהל הקבוע ישעיהו "שייקה" תדמור), בו הוא תומך בהטסת מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72', והוסיף, "אינני מסכים עם הסגנון אך מזדהה עם המשאלה ותומך בה…את כיסוי נסיעתו של עורך בודד בשפה הערבית ניתן לממן מתקציב החדשות בערבית ואין כל הצדקה לעורר "התמרמרות מיותרת" כשמדובר בסכומים פעוטים יחסית, הקשורים בהחלטות בעלות השפעה די עמוקה והמעוררת תסכולים שמקורם במשקעי העבר בעיקר…אני בטוח שניתן לתקן את המעוות", כך כתב יוסף בר-אל  [2].

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ששימש כמנהל התוכניות ומילא באותו הרגע גם את תפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה בשל היעדרו הזמני של ישעיהו "שייקה" תדמור, העביר את המכתב למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והעיר בכתב ידו על גבי מכתבו של יוסף בר-אל, "זו הפעם הראשונה שאני שומע על פנייה כזאת ואינני רואה דרך לטפל בה כמ"מ. בהיעדרו של ישעיהו תדמור אני מעביר את הפנייה אליך".

טקסט מסמך : 31  ביולי  1972. זהו המסמך המקורי ששלח יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור בעניינו של עורך הספורט שלו מחמוד אבו בכר. המסמך הזה תויק והושלך לאוצר המלך. לא יצא ממנו כלום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת רשות השידור בראשות שמואל אלמוג ז"ל לא התייחסה ברצינות לבקשתו של יוסף בר- אל לשלוח איש משלו לאולימפיאדת מינכן 72'. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ביטל את בקשתו ודחה אותה על הסַף. מחמוד אבו באכר נשאר בבית ולא התפטר. גם הבוס הישיר שלו יוסף בר-אל לא נטש את משרתו . זה לא היה סוד שההנהלה הראשית של רשות השידור העניקה עדיפות יֶתֶּר ללא כל השוואה למחלקת הספורט של דן שילון על פני אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל ומַחְמוּד אַבּוּ בָּאכֶּר. פער איכות עצום הפריד בין השתיים. הן היו רחוקות האחת מרעותה כרחוק מזרח ממערב. לא היה שום בסיס להשוואה.  צריך לציין שמחלקת הספורט בערבית תרמה פעמים רבות במו ידיה לחוסר מקצועיותה. השִיא היה כשהמערכת הספורט שלה בתמיכתו של יוסף בר-אל שידרה במשך שנים על המסך שלה את תחרויות ההיאבקות של גלדיאטורים מגוחכים ועלובים, "תפוש כפי יכולתך", שאין להן דבר עם הספורט, עם רוח הספורט, ועם הגינות המאבק. זוהי תוכנית זֶבֶל טלוויזיונית (Television Trash) של משחק מכור מראש ."משחק מכור מראש" הוא מונח שהומצא והוגדר בצורה נבונה ע"י אנשי רשתות הטלוויזיה של העולם הנאור. רשת הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC דחתה בשאט נפש את תוכניות ההיאבקות "Catch as you can" והעיפה אותן לפח האשפה. ה- BBC מעולם לא הרשה ולא הסכים לשדר את "ה-Trash" הטלוויזיוני הזה על המסך שלוֹ , אך היא נרכשה ונקנתה בעיניים עצומות ע"י יוסף בר-אל מרשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV . בעת שיחות התחקיר שלי עם מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל בערוב ימיו ב- 2005 בביתו ברמת אשכול בירושלים, שדנו ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (הוא היה אחד ממחולליה בארץ) שאלתי אותו כיצד הרשה כמנכ"ל רשות השידור ועורך ראשי לשדר על מסך הטלוויזיה הציבורית חומרים שאין להם דבר עם רוח הספורט, טוהר הספורט, ויושרת התחרות הספורטיבית ? שמואל אלמוג השיב לי לי כי הוא לא כל כך התעניין בנושא אבל היה מודע בעקיפין לבעייתיות העניין. הוא הגדיר זאת בשפתו כלהלן : "קניית מִשדרי הנֶפֶל האלו של "Catch as you can" ושידורן על מסך הטלוויזיה הציבורית בישראל העידה על הרוכשים בישראל את מה שהעידה על מפיקיה ו-מחולליה באנגליה. זאת הייתה בושה וחרפה טלוויזיונית". הוא רק לא ענה לי כיצד ומדוע התיר לשדר את חומרי הטלוויזיה הפסולים הללו על המסך הציבורי שהוא היה אחראי עליו.

[1] ראה נספח : מכתבו המחאה של עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר מ- 31 ביולי 1972 המוחה על אי  הכללתו בצוות השידור של אולימפיאדת מינכן 1972.

[2] ראה נספח : מכתבו של יוסף בר- אל מ- 31 ביולי 1972 למ"מ מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני, המבקש לשלוח את עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72'.

לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי, מטעמי, ותחת עול אחריותי…את טורניר הכדורגל של מונדיאל איטליה 1990.

ב- 1982 בספרד הייתה התמונה לא רק אחרת, אלא שונה באופן דרמטי. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נכנע מהטעמים שלוֹ ליוסף בר-אל. הוא אומנם הפקיע מעֵת לעֵת את זמן השידורים של הטלוויזיה בערבית לטובת כדורגל אך היות והיה זקוק לנאמנות שלו פִּיצָה אותו כפי שמנכ"ל רשות שידור יודע לעשות במובנים אחרים. לעיתים מגוחכים ומעוררי תימהון. יוסף "טומי" לפיד שלח את סולומון מוניר שַדָּר הספורט בערבית כחבר מן המניין במשלחת השידור הרשמית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למונדיאל ספרד 1982 כדי שידווח לצופים מהמוניטור המוצב במשרד ב- IBC במדריד כאילו שאי אפשר לעשות זאת מהאולפן בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי השַדָּר בשפה הערבית לא ישדר ולוּ משחק אחד בשידור ישיר מעמדת שידור באצטדיון כזה או אחר ברחבי ספרד הענקית. הוא הורה ל- סולומון מוניר לשדר Off tube ובכך לעג במסווה עיתונאי לעיתונאות הטלוויזיונית הקלוקלת שמייצגים יוסף בר-אל ושליחו סולומון מוניר. הוא כפה עליהם אבסורד. לשדר Off tube מהמוניטור במדריד (דבר שכמובן אפשר לעשות אותו הדבר, את אותו ה- Off tube מהמוניטור בירושלים) העיקר שיהיה נציג בשפה הערבית במדריד 1982 כדי לסתום פיות ולמנוע מעשי חתרנות בעתיד. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי עיתונאות Off tube היא קשקוש מוחלט. הוא כבר נתן לכך ביטוי מזהיר לדעתו העקרונית זאת של חשיבות השידור מהשטח בטרם שידורי ה- Off tube מירושלים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 במסמך מיוחד ששלח למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי . שידורי ה- Off tube מהמוניטורים בירושלים של המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980) נגזרו עלינו בעל כורחנו בעקבות הַחֶרֶם המשותף שהטילו יחדיו ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין והוועד האולימפי הישראלי על משחקי מוסקבה 1980. יוסף "טומי" לפיד הביע את דעתו על כך באותו המסמך הבלתי נשכח והחד משמעי שכתב למנהל מחלקת הספורט בימים ההן אלכס גלעדי ב- 19 ביוני 1980, ואנוכי מוצא חשיבות לתת לו פומבי.

טקסט מסמך :  19 ביוני 1980. הימים ההם – הזמן ההוא…שחלף לבלי שוב… זהו מכתבו ההיסטורי המזהיר בעל ערך עצום של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל מחלקת הספורט בעת ההיא אלכס גלעדי ז"ל בו הוא מדגיש את חשיבות הסיקור העיתונאי מהשטח. יוסף "טומי" לפיד ייזכר כאיש בוטה, אך גם חכם, מי שהתנגד בתקיפות לשידורי Off tube של עיתונאי ושדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. אהבתי והערכתי את יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש רציני ו-יישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהיה עיתונאי בעצמו, ברמה שמוגדרת "…משכמו ומעלה…" הבין מייד ששידורי Off tube ממוניטור הטלוויזיה הם חרבון עיתונאי ומס שפתיים בלבד (!). אולם מפני שיוסף בר-אל וסולומון מוניר לא תבעו ממנו מעולם את הצבתו של השַדָּר בשפה הערבית בעמדות השידור באצטדיונים, שיחק יוסף "טומי" לפיד ז"ל עמם את המשחק עד הסוף וסתם את הפה. "משחק מכור", זה מה שהוא אמר לי אז…(!).

אלו היו פני הדברים והרקע לפגישה מרובעת בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, שני מנהלי הטלוויזיה בעברית וערבית נסים משעל ויוסף בר-אל, ואנוכי – ערב שידורי מונדיאל איטליה 1990 – בלשכת המנכ"ל בבניין "כלל" בירושלים. היו לי לא מעט שיחות בלתי אמצעיות עם מנכ"ל רשות השידור שלי אריה מקל בענייני הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם לרבות מונדיאל איטליה 1990. הצהרתי בפניו שאם הוא תומך ועומד על הטסת שדר בשפה הערבית (סולומון מוניר) למונדיאל איטליה 1990 הרי שיהיה נחמד אם יאפשר לו לשדר ישיר מהאצטדיונים ברחבי כשמדובר בזמני השידור בשפה הערבית עליהם נופלים המשחקים בין 18.30 ל- 20.00 . אריה מקל היה איש מעשי ומהיר תשובה, וכך ענה לי : "…תראה יואש אלרואי זה כבר יותר מידי. אני פחות או יותר שומר על סטאטוס קוו ש-אותו יצרו שלושת המנכ"לים לפניי הלא הם יצחק לבני במונדיאל ארגנטינה 1978 (הערה שלי : השדר בשפה הערבית ב-בואנוס איירס היה מחמוד אבו באכר), יוסף "טומי" לפיד במונדיאל ספרד 1982 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית ב-מדריד היה סולומון מוניר), ואורי פורת במונדיאל מכסיקו 1986 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית במכסיקו סיטי היה סולומון מוניר). זאת הסיבה שאני מאשר להטיס לרומא גם את השדר בשפה הערבית סולומון מוניר. ברור ששידור Off tube הוא בעיקרון ביזיון עיתונאי בין אם מדובר בעיתונאות אלקטרונית ו/או בעיתונאות כתובה…".

שני הזמנים המרכזיים של המשחקים באיטליה נקבעו ע"י הוועדה המארגנת לשֵש לפנות עֶרֶב ועֶשֶר בעֶרֶב על  פי שעון ישראל. 22 משחקים מתוך הכמות הכוללת של 52 משחקי האליפות החלו בשֵש בערב. זה דווקא היה סידור ותּכנון נוח , אך לרוע המזל השעה שֵש וחצי הייתה משבצת שידור השייכת לטלוויזיה בערבית . הטלוויזיה בערבית הייתה כמעין רשת עצמאית (במסגרת השידור הציבורי) ששידרה בקושי תשעים דקות ביממה על סִיגְנָל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך הייתה כנראה מספיק חשובה כדי לסדר לעומד בראשה תואר של מנהל טלוויזיה. רבים ברשות השידור ראו בשידורי הטלוויזיה בעַרבית "אֶבֶן נֶגֶף" מעין קוֹץ התקוע לעַד בגרונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רבים אחרים לעגו לתכניה וראו בהם "שידורים מטעם" . על עובדה אחת אי אפשר היה להתווכח . השידורים האלה קטעו בצורה מלאכותית מידי ערב את רֶצֶף השידורים בשפה העִברית. הסיגנל המשותף עתיק היומין של השידור הציבורי בשתי השפות הפך לרועץ כשהחל המאבק ההיסטורי נגד ערוץ 2 המסחרי. תוצאות המאבק השתקפו מבעד למתמטיקה של הרייטינג. זאת הייתה אספקלריה גלויה שלא ניתן היה להסתירה, אבל אותם אנשי השידור הציבורי שניגפו בפני הרייטינג השופע של ערוץ 2 המסחרי נימקו זאת בכך ששידורי ערוץ 1 הציבורי בעברית ובערבית ניצבים מעל לשיקולי הרייטינג. עוּרְבָא ופרח.

יוסף בר-אל המנהל הוותיק של הטלוויזיה בשפה הערבית מאז 1977 / 1976, פרי מינויו ומעשה ידיו של מנכ"ל רשות השידור בעבר יִצְחָק לִבְנִי והוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם , עשה כל מאמץ להתנהג כמנהל רשת שידור. הוא התנגד ככל יכולתו לשידור המשחקים מאיטליה על חשבון זמן השידור שלו. כשאמרתי לו , כלהלן : "…שידורי המונדיאל מעניינים את הציבור הערבי במדינת ישראל לא ו-איננו פַּחוּת מאשר את הצופים דוברי העברית, ולכן יש להתאים ולשעבד את זמן השידור שבין 18.30 ל- 20.00 לצורכי כלל הרשת…", נפגַע והשיב לי מייד בנוכחותו של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל , "…יואש אלרואי , אל תתחצף…".

אני חושב שהוא ראה ב-גזלת זמן השידור "שלוֹ" והפקעתו לטובת שידורי הכדורגל פגיעה בכבודו האישי… לבסוף הושגה נוסחת פשרה חצויה. מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נִסים מִשְעַל שנשאו באחריות הראשית למדיניות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, היו הגיוניים וניצבו כמובן לצִידִי…הם הבינו את חשיבות שידורי המונדיאל, את הפופולאריות שלהם, ואת עיקרון חשיפתם ברשת שידור ארצית המחזיקה בזכויות השידורים אקסקלוּסיבית, אך לא נלחמו באומץ לב נגד יוסף בר-אל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה פגיעה. עיצוב לוח שידורי מונדיאל איטליה 1990 סורס. המנהלים לא פעלו באמת לטובת משלם האגרה. אפשר היה רק להתגעגע לארנון צוקרמן ההוא…אך בלתי אפשרי להחזיר לאחור את גלגלי הזמן.

טקסט תמונה : יום רביעי – 2 במאי 1990. הימים ההם לפני 34 שנים…! בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנכי ניצב עם תוכנית "סכמה" של השידורים הישירים והמוקלטים הנוגעת לשלב הראשון בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל איטליה 1990 (!), דקות ספורות לאחר הדיון הסופי על היקפם בפורום עַל של מנכ"ל רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשתי השפות, ב-עברית ובערבית… השלט הפך מייד לסלע מחלוקת ביני לבין יוסף בר-אל. הוא קרא לי "חוצפן" מפני שהערתי לו כי אזרחי מדינת ישראל הערביים חפצים לראות את מונדיאל איטליה 1990 לא פחות מאזרחי המדינה היהודיים ועל כן אני מבקש לשדר ישיר גם את המשחקים של איטליה 1990 "הנופלים" כאילו על חשבון זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית (בין שֵש וחֵצי לשמונה בערב)… אריה מקל גבר בנקודות על יוסף בר-אל בעת אותו הדיון ההוא על לוח השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990…אך לא הצליח להכניע אותו את יוסף בר-אל ב-"נוק אאוט". בסופו של דבר העברנו בשידורים ישירים רק 16 משחקים מתוך ה- 36 שנערכו והתקיימו בשלב הבתים. (צילום משה "משהל'ה" פרידמן. ארכיון ואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

מר אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל התמנה ב- 9 במאי 1989 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר . הוא היה חסר ניסיון לחלוטין בהפקות טלוויזיה בינלאומיות בתחום שידורי הספורט כמוהו מ"מ מנהל הטלוויזיה. נדרשתי להסביר לאַרְיֵה מֶקֶל ונסים מִשְעַל מראשית, שניהם טירונים בתפקידם, את תורת ההפקה הבינלאומית של אירוע טלוויזיוני כה מורכב כמו השידורים הישירים ממונדיאל איטליה 1990. שניהם היו אנשי תקשורת בעלי ניסיון אך אינם בקיאים במהלכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המורכבים והמסובכים בהפקה בסדר גודל כזה של טורניר כדורגל בינלאומי ממושך. לפחות אוזנם הייתה כרויה. הם היו אמינים.

טקסט מסמך : 9 במאי  1989. מזכיר הממשלה מר אליקים רובינשטיין מודיע לאריה מקל על מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף פוסט מס' 1253 / 1095. הועלה לאוויר לראשונה ביום חמישי – 23 ביוני 2022 ואח"כ הועלה שוב לאוויר בתאריך של 20 בחודש יולי של שנת 2024… כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי… ואח"כ תיעוד נוסף שלי במסגרת פוסט מס' 1253…

סוף הפוסט מס' 1253. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי (אנוכי כבר בן יותר מ- 86…!). פוסט מס' 1253 הועלה על ידי לאוויר בשבת של 20 בחודש יולי של שנת 2024 (!).