פוסט מס' 15. דיון בעניין ה- Off tube. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 15. כל הזכויות שמורות. 26.8.2012

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגרפי.  

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————————-

פוסט מס' 15 : הועלה לאוויר ב- 26 באוגוסט 2012.

———————————————————————————————-

דיון בעניין ה- Off tube. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 15. כל הזכויות שמורות. 26.8.2012 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דיון בעניין ה- Off tube. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 15. כל הזכויות שמורות.

מייד אמשיך את ניתוח מבנה זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ורכישתן ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך רבע מאה של שנים מאז היווסדה ב- 1969/1968 ועד עונת  1994/1993. (ראה ביקורת טלוויזיה 16).

נבחרת ישראל בכדורסל היא סחורת שידור טלוויזיונית אהודה מקדמת דנה מלווה בעליות וירידות רייטינג והתעניינות הציבור. יותר ירידות. על היו"ר החדש של איגוד הכדורסל אבנר קופל לטפח את אובייקט השידור הקרוי "הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורסל" ולשווק אותו בצורה נבונה . נבחרת ישראל בכדורסל היא מושא שידור ראוי. ביצוע שני השידורים הישירים האחרונים של שני משחקי החוץ של הנבחרת הלאומית במסגרת קדם אליפות אירופה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (נגד איסלנד ב- "אוויר" של ערוץ 1) ונגד סלובקיה (באוויר של ערוץ 33) מעמדת Off tube מהמוניטור בירושלים – הוא סקנדל . איגוד הכדורסל מכר בשעתו את זכויות השידורים של משחקי קדם אליפות אירופה לערוץ 1 תמורת כחצי מיליון שקל, לא על מנת שעמית הורסקי והפרשן שלו צבי שרף יסתגרו בדלת אמותיהם באולפן האֵם ויבצעו עבודה עיתונאית כה ירודה . הבלוג הזה כבר דן במְאֵירָת ה- Off tube והשחתת המידות העיתונאיות ע"י הנהלות הגופים המשדרים למיניהן תוך הסכמה ביודעין של השדרנים הנושאים בעול השידור. הסכמה פסיבית (אולי) אך הם שותפים למחדל המטופש הזה לכל דבר . במקום למרוד ולהניח את המפתחות על השולחן נוטים השדרנים העיתונאים לסלוח לגזרה המבישה שמטילים עליהם המנווטים שלהם. עניין קיללת ה- Off Tube בטלוויזיה עולה כל פעם לדיון מחודש כשמדובר בסיקור אירועים בחו"ל. ההנהלות מנסות לחסוך בכסף על חשבון אמינות השַדָּרִים שלהם . הקוראים שאינם מתמצאים בכלכלת הטלוויזיה, לא יודעים כי עלות הטסת צוות בן ארבעה אנשים (שַדָּר, פַּרְשָן, מפיק, וטכנאי) למשימת שידור ישיר בחו"ל בטלה בשישים לעומת ההשקעה בקניית זכויות השידורים. איזה מין דבר זה שצוות ה- Off tube של ערוץ 1 בירושלים נזקק לשירותיו המקריים של מראיין הטלוויזיה הסלובקית שגובה בזירה עבורו (ועבורנו הצופים) מידע משחקן הנבחרת עמרי כספי ומאמן הנבחרת אריק שיבק ? עמית הורסקי מהסה לפתע את הפרשן שלו בעת האנליזה, "צביקה , בוא נהיה רגע בשקט ונאזין לריאיון…". רגע אחד עמית הורסקי מדוע אתה אינך שָם ? מה פתאום אתם נזקקים למראיין רנדומאלי זר ומגוחך ?  מה זה צריך להיות ? איזה מין דַלוּת , אומללות , ועליבות בוקעים מהאולפן שלכם ב- ערוץ 1 ? כיצד מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת נשארים אדישים לכל הקשקוש הזה של ה- Off tube ?

רשתות הטלוויזיה הציבוריות של איסלנד וסלובקיה אומנם מפיקות תמונה שמזכירה רמת כדורסל של בתי ספר תיכוניים בארץ , אך אין זה פוטר את קבוצת השידור של ערוץ 1 מלהיות נוכחת במקום ההתרחשות גם אם הרייטינג נמוך. אינני זוכר אפילו פעם אחת שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום כפה או פקד עלי (בשנים 1998 – 1993) לשדר Off tube מהאולפן בירושלים את משחקי חו"ל של נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפות אירופה ברחבי היבשת . Off tube היה מחוץ ללקסיקון שלנו לא רק בכדורסל אלא בכל תחום במגוון הרחב של סיקור שידורי ספורט . המוטו שלנו היה ברור וחד : אם אתה רוכש זכויות שידורים של אירוע כלשהו – טפל בו ברצינות בשטח ועשה את עבודתך היטב. אם לא, וותר על העניין. אל תקנה את האירוע כלל והשאר אותו למתחריך.

אולפן טלוויזיה הוא מקום סטרילי ואריסטוקרטי. לא כל אחד רשאי להיכנס אליו. הופעתם של עמית הורסקי וצבי שרף באולפן של ערוץ 33 בליל שישי האחרון מפירה את כל חוקי ההופעה בפני מצלמה. שניהם נושאים במשרה מכובדת וכפולה באולפן. הם מחַד מגישים את המִשְדָר ומאידך גם משדרים Play by play את האירוע. עמית הורסקי וצבי שרף נחשפים בעת ובעונה למיקרופון ולמצלמה באותה מידה, אך מנהליהם שוכחים כי הם משרתים את הציבור במדיה וויזואלית. שניהם לבושים ברישול כשכרסו של הפרשן מתפוצצת מבעד לחולצה הצרה . עמית הורסקי איננו מגיש טלוויזיה. הוא חסר כל כריזמה ו- אוטוריטה טלוויזיונית. רצונו להיות שַדָּר כדורסל איננה מתיישבת בהכרח עם האמביציה להיות מגיש . צבי שרף מבין בכדורסל אין בכך ספק, אך הוא מסורבל, איטי, איננו רהוט, ולא שוחה בקצב שמכתיבה הטלוויזיה . לפחות בשידורים הישירים האחרונים הוא מצטייר לחלוטין כאנטי תזה לדמות טלוויזיונית , וכבלתי מוכשר לתרגם את הידע המקצועי הרב שהוא אוֹצֵר לשפה שמובנת לצופה הטלוויזיה הפשוט . פרשן הכדורסל הקודם של ערוץ 1 אלי סהר שם אותו בכיס הקטן מכל היבט . בכלל לא בטוח שהצבת מאמן ו/או שחקן בעמדת הפרשנות של הטלוויזיה עדיפה על שימוש בעיתונאים ו/או מדענים מוכשרים לתפקיד הזה. ב- 1990 הצבתי את את העיתונאי המוכשר אבי רצון (היה עיתונאי בולט ובעל משקל ב- "מעריב" , "חדשות" ו – "הארץ") בעמדת פרשנות הכדורגל של ערוץ 1 במשך עשור, בשנים 2000 – 1990. הוא עלה לאין שיעור על כל הקולגות ללא יוצא מהכלל שהגיעו למיקרופון מכר הדשא.

הפרשנות היא עניין בסיסי ויסודי ביותר בשידור טלוויזיה (לא רק בספורט) וחלק אינטגרלי ממנו . היא איננה זוכה תמיד לתשומת לב ראויה מחשבה מוקדמת, ותכנון נכון מראש. איש ה- BBC הדגול בראיין קואוגיל (Bryan Cowgill) מי שהיה מנהל חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה הציבורית בבריטניה בשנים 1972 – 1960 העלה לדיון בספרו המעניין "MR. ACTION REPLAY" את בעיית בחירת הפרשן – שחקן  ו/או פרשן – מאמן, והתאמתו לשידורי ספורט בטלוויזיה. הדבר איננו אוטומטי ודורש שיקול דעת מוקדם. במשך 40 שנות שהייתי בתעשיית הטלוויזיה גייסתי לשורותיי עשרות פרשנים במקצועות הספורט הרבים . הרשימו אותי שבעה בלבד : יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, אבי רצון, אריה מליניאק, אלי סהר, יונה מלניק, ואילנה ברגר. מעניין אותי לדעת מהי תגובתו של איגוד הכדורסל והיו"ר אבנר קופל בראשו לשני השידורים הקונקרטיים הרדודים שהפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שהאיגוד מכר לוֹ באופן בלעדי את בכורת זכויות השידורים .

טקסט תמונה : מארס 2000 . השדר מאיר איינשטיין , הפרשן אלי סהר , ואנוכי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב .                                                                                                          

1. כמנהל מחלקת הספורט והעורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי הספורט – ניהלתי באורח קבע את ההפקות מהקו הקדמי של חזית השידורים .                                            

2. אריה מליניאק הניח ב- 1979 את יסודות פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אלי סהר שירש אותו בכס פרשן הכדורסל עשה זאת אף הוא בהצלחה יתירה. פרשן כדורסל מצוין ורהוט.                               

3. השַדָּר מאיר איינשטיין שהתבלט כשַדָּר כדורגל וא"ק התגלה גם כשַדָּר כדורסל טוב . הייתה לי סיבה טובה אם כך להציב אותו בתפקיד במקום אורי לוי . (צילום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) .

המסקנה ברורה : כשם שציוותי השידור של הטלוויזיה מסקרים את אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ מעמדות שידור במקום ההתרחשות כך עליהם לנהוג עם אותם אירועי הספורט הרלוונטיים בחו"ל .

סוף הפוסט מס' 15. הועלה לאוויר ב- 26 באוגוסט 2012. 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *