פוסט מס’ 4. ביקורת טלוויזיה אודות ערוץ 1 בעת שידורי אולימפיאדת לונדון 2012. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. פוסט מס’ 4. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 1 באוגוסט 2012.

פוסט מס’ 4.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין במצב “בראשית” ובתחילת התפתחותו ועיצובו.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————-

פוסט מס’ 4 : הועלה לאוויר ב- 1 באוגוסט 2012.

—————————————————————————-

טקסט תמונה : אנוכי עם סיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס’ 4. ביקורת טלוויזיה אודות ערוץ 1 בעת שידורי אולימפיאדת לונדון 2012. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. פוסט מס’ 4. כל הזכויות שמורות.

בחודש פברואר של שנת 1978 נחתה על שולחנו של מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים איגרת אוויר כחולה שעשתה דרך ארוכה מאוניברסיטת ווירג’יניה בארה”ב. אלכס גלעדי היה הנמען. משה גרטל (בן 32 מקיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון) בעל תואר אקדמי אמריקני MA בחינוך גופני היה המוֹעֵן, שולח האיגרת. הבוס של מחלקת הספורט הראה לי את תוכנו. במכתב הביע משה גרטל משאלה שהתבררה כברירת חייו : אני רוצה להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה במחלקה שלך. הוא לא ביקש להיות איש טלוויזיה אלא שַדָּר טלוויזיה. שתי הגדרות שונות . אלכס גלעדי התייעץ עִמִי בטרם המינוי ושאל לדעתי. “אתה בר מזל”, השבתי לו והוספתי, “משה גרטל הוא אחד מגדולי השחיינים הישראליים בכל הזמנים, בן דורם של אברהם מלמד, ראובן וגרשון שפע, ויורם מנדלבאום. אם הניסיון יצליח יש לך זיווג והכלאה אוטומטיים בין ידע לבין המיקרופון של הטלוויזיה . אך עליך להכשיר ולאמן אותו באופן יסודי. העיתונאות הטלוויזיונית לרבות שידור Play by play היא עניין מורכב ומסובך ובעלת פנים רבות. זה איננו דבר של מה בכך. אל תזרוק אותו ככה סתם למים ללא הכנה מוקדמת”. היה ברור כי המוֹעֵן נחוש להיות שַדָּר טלוויזיה וכי מפעמת בו תחושה חזקה כי יש לו מה לומר לאומה באמצעות מיקרופון השחייה.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי הקרוי:”למילים יש וויזואליה משלהן” במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב ושמה : “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה .

השם באנגלית : THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY

מעט מאוד ספורטאים מצטיינים חברוּ לאחר פרישתם לטלוויזיה וראו בשַדָּרוּת ובעיתונאות האלקטרונית מעין קריירה שנייה. משה גרטל נמנה על הקבוצה הקטנה הזאת . קדמו לו בארץ נסים קיוויתי (אתלט ישראלי בעשור ה- 40 של המאה שעברה), פרשן הכדורסל אריה מליניאק (היה שחקן נבחרת ישראל בכדורסל), פרשן הא”ק ד”ר גלעד ווינגרטן (היה אצן וקופץ לרוחק מצטיין בעשור ה- 50 של המאה שעברה), בוני גינזבורג (היה שוער נבחרת ישראל בכדורגל) , הבריטי הארולד אייבראהאמס שדר א”ק רב מוניטין של ה- BBC (זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ’ בתוצאה 10.6 ש’ באולימפיאדת פאריס 1924), שוער קבוצת ארסנל ווילסון שחקן נבחרת אנגליה בכדורגל גארי ליניקר הצטרפו גם הם ל- BBC. זירת הטלוויזיה מורכבת ומסובכת ורוויית מהמורות פי שבעים ושבע מונים יותר מזירת הספורט מהיבטים שונים אך את זאת משה גרטל לא ידע. בדיעבד ברור מדוע המתינו למשה גרטל בכיליון עיניים זמן כה רב הוגי ומחברי סדרת הספרים “הוצא מהקשרו” אמיר דורון ומרדכי אלון. “הוצא מהקשרו” הפכה לשם נרדף לאימרות שפר ופליטות פה שהפכו את דובריהם לסמל של טיפשות ולעג . מובן אם כן למה שיבח מרדכי אלון את משה גרטל בכתבת טלוויזיה  שנעשתה על שדר השחייה של ערוץ 1 ושודרה בהבלטה רבה ב- “אולפן שישי” של ערוץ 2 , ביום שישי – 3 באוגוסט 2012 . פרנסתו של מרדכי אלון תלויה במשה גרטל ודומיו. הוא זקוק להם כדי למכור את מרכולתו. באותה השנה ההיא של 1978 התייעץ אלכס גלעדי גם עם פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוֹסֵף “יוֹז’וֹ” טֶלֶקִי חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון ומי שהיה בשעתו מורה ומאמנו של משה גרטל . יוסף טלקי התנגד התנגדות נחרצת לרעיון. “יש לך שַדָּר שחייה נבון ברמתו של נסים קיוויתי , מדוע אתה זקוק למשה גרטל ?” , הקשה על אלכס גלעדי ולא פירט פירוט יתר . נסים קיוויתי נחשב ב- 1978 לשדר שחייה (וגם א”ק) בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית . נסים קיוויתי היה כבר שדר בעל מוניטין בעת ההיא ונשא על כתפיו שני שידורי שחייה אולימפיים מוצלחים ומשגשגים במינכן 1972 ומונטריאול 1976 . אבל נסים קיוויתי (יליד ארץ ישראל ב- 1926) היה בכלל תושב לונדון מאז 1949 אליה נסע כדי ללמוד הנדסת טלפוניה אך משנוח מוזס ודוב יודקובסקי בעלי “ידיעות אחרונות” גילו את כישרונו הם גייסו אותו לשורות העיתון. נסים קיוויתי זנח את הטלפוניה ושימש במשך שנים רבות כתב “ידיעות אחרונות” בלונדון בטרם נשלח בגין הצטיינותו ע”י העיתון לבירת ארה”ב וושינגטון. עבודתו של נסים קיוויתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חלטורה. הכנסה צדדית. הוא התפרנס היטב ב- “ידיעות אחרונות”. דן שילון ואלכס גלעדי היו ברי מזל משזכו במיומנות הטלוויזיונית שלו. הוא באמת היה משכמו ומעלה. ב- 1978 תר אלכס גלעדי אחרי שדר שחייה עבור אירועים מקומיים בארץ. נסים קיוויתי התגורר בארצות רחוקות. בהיותו לָארְג’ ואדיב כלפי הפונים אליו (ובעל אינטואיציה שבדרך כלל לא בגדה בו), העניק בקיץ 1978 גם למשה גרטל את ההזדמנות הראשונה. הסטודנט הקיבוצניק שב מארה”ב לישראל ומצא את עצמו לפתע באוגוסט 1978 יושב בעמדת השידור הגבוהה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכת השחייה במכון ווינגייט בה מתקיימת אליפות ישראל . חלום חייו התגשם כשהוא אוחז במיקרופון ה- Lip mic וחובש Head set לראשו, ולצידו מורו לשעבר הפרשן יוסף טלקי. הבימאי בניידת השידור היה יוֹאָב פֶּלֶג בן קיבוץ כפר אוּשָה בגוש זבולון ידידו של משה גרטל מאז ימי חברת הילדים (גוש זבולון הורכב מקהקיבוצים רמת יוחנן, כפר מכבי, ו- אושה. אלכס גלעדי היה המפיק. הוא האיש שנתן לפני 34 שנים “Cue” לשַדָּר הטירון והזניק לפנים את קריירת הטלוויזיה שלוֹ, שהפכה חיש מהר לשנויה במחלוקת . משה גרטל שידר את ארבעת ימי האליפות וטבע במימי הבריכה יחדיו עם המיקרופון . אלכס גלעדי לפת את ראשו בשתי ידיו וקונן : “אוי מה עשיתי” . הוא לא העניק למשה גרטל חוזה עבודה בטלוויזיה והשאיר אותו על תקן של “עובד ש. ת.” (שובר תשלום). פרילאנסר שמקבל שכר עבדים מרשות השידור באמצעות שובר תשלום.

מעשה שטן מותנה בנקודת מבטו של המתבונן . ההיסטוריה רצופה ב- coincidences מהסוג הזה . בדיוק ברגע שמשה גרטל החליט לפצוח בקריירה טלוויזיונית , הודיע נסים קיוויתי ב- 1979 (היה בן 53) לאלכס גלעדי כי החליט לסיים את קריירת העיתונאות הנפלאה שלו ארוכת השנים ב- “ידיעות אחרונות” והוא מבקש להתחיל קריירה עיתונאית חדשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , בחטיבת הספורט. אלכס גלעדי הנפעם העריץ את נסים קיוויתי : “יואשיש (לעולם לא יואש אלרואי), נסים קיוויתי גדול השדרים והכותבים מתייצב על סף דלת מחלקת הספורט. מתחילה תקופה חדשה לחלוטין כאן אצלנו בתחום כישרון כתיבת הטקסטים בטלוויזיה ופיתוח יכולת הביטוי בשידורים הישירים”. נסים קיוויתי היה באמת רב אמן בניסוח, בכתיבה כמו גם בשעת החזקת מיקרופון הטלוויזיה והרדיו. לא היה שני לוֹ בעת ההיא. אלכס גלעדי הדף את משה גרטל וסילק אותו מעמדת השידור של השחייה , ופסק : “אי אפשר לסמוך עליו בשידור ישיר ומכיוון שלא ניתן לערוך ולצנזר טקסט בשידור ישיר, האיש לא יחזיק מיקרופון בשידור ישיר”. משה גרטל הודח ובמקומו התמנה לתפקיד שַדָּר השחייה איש האשכולות נסים קיוויתי . השנים ההן היו קריטיות בבניין כוח האדם העתידי של מחלקת הספורט של בטלוויזיה . אלכס גלעדי ערך עוד שינויים. ב- 1978 סילק את שדר הכדורגל רפי גינת שנדד לתוכנית “כלבוטק” בהפקתו ועריכתו של גדעון לב ארי ז”ל ובהגשתו של דניאל פאר. את כֵּס השידור תפש יורם ארבל שגם נשלח במקומו למונדיאל ארגנטינה 1978 לשמש שַדֶּר מִשְנִי לצדו של דן שילון. דני לבנשטיין התמנה לשַדָּר ההתעמלות. נסים קיוויתי הופקד ב- 1979 על שידורי הא”ק, השחייה, הטניס, וגם כדורגל יחדיו עם יורם ארבל. אותי מינה אלכס גלעדי לעורך ומפיק של כל תוכניות הספורט ומבצעי השידור הבינלאומיים . מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 מבואנוס איירס הרחוקה היה הראשון שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי . שהיתי 35 ימים בבירת ארגנטינה תחת פיקודם הישיר של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין . זה היה מבצע שידורים בינלאומי מורכב ומסובך ביותר בעיקר בשל תקשורת לוויינים דלה ומוגבלת בין תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) לבין תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים הארגנטינית “BALCARCE” (ליד מישור מַר דֶל פְּלָאטָה) ובגלל התנתקות טכנולוגית מוחלטת של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מלוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary והתחברות ל- לוויין האטלנטי ה- Major. לרוע המזל בעמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה אחת בלבד שהייתה מקושרת ל- לוויין ה- Primary בלבד. מעבר ה- EBU ל- Major היה כמעשה בגידה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה חברה מלאה באיגוד ובכך הכבידה מאוד על עלויות ההפקה שלנו וכפתה עלי ללא כל הכנה מוקדמת מציאה ואִלתור פתרונות טכנולוגיים ב- בואנוס איירס כדי לשגר ארצה את כל 38 הסיגנלים של משחקי טורניר הגמר . ההפקה צלחה.

ראה פוסט בנפרד, וראה גם את הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי שמו : “הפקות חובקות ארץ ועולם” במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה באנגלית : “THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY” (מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה). 

אולימפיאדת מוסקבה 1980 ניצבה בשער. אלכס גלעדי הציב את נסים קיוויתי בחלון הראווה הראשי של הטלוויזיה לצידם של שני המגישים אורלי יניב ויורם ארבל. נסים קיוויתי עשה עבודה כבירה ושידר ישיר את תחרויות הא”ק והשחייה. משה גרטל הודח אומנם ע”י אלכס גלעדי מתפקידו כשדר שחייה זמני אך הסתובב במשרד מבלי להיות איש טלוויזיה פעיל . שידורי מוסקבה 80′ נעשו Off tube מהמוניטורים באולפן בירושלים. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד החליט לא להטיס למוסקבה את ציוותי השידור של הטלוויזיה מחמת החֶרֶם האמריקני על המשחקים על פי יוזמת הנשיא ג’ימי קרטר, אליו הצטרפו הוועד האולימפי הישראלי וממשלת ישראל בראשות מנחם בגין . טומי לפיד פקד על אלכס גלעדי לכסות את המשחקים האולימפיים מירושלים אך נימק זאת במסמך היסטורי מהחשובים ביותר בתולדות רשות השידור בו כתב : “אי הטסת משלחת הטלוויזיה למוסקבה 80′ וקיום שידורי ה- Off tube מירושלים נובעים מכורח הנסיבות ואינם משמשים תקדים לעתיד”. (ראה פוסט נפרד).

בנובמבר 1980 נטש אלכס גלעדי את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לקריירה מזהירה ו- מסחררת ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ומאוחר יותר גם ב- IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee), הוועד האולימפי הבינלאומי. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער התכנסו לקונסיליום, ובעצה אחת מינו אותי לתפקיד רם המעלה במקומו של אלכס גלעדי . טריאומוויראט רשות השידור הפקיד בידי תקציב בן עשרות מיליוני דולרים לקראת חתימת הסכמים וחוזים ורכישת זכויות שידורים של ההפקות הגדולות העתידיות לבוא במרוצת השנים בארץ וכמובן במישור הבינלאומי, בראשן : האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא”ק, אליפויות אירופה למדינות בכדורגל (Euro) ובכדורסל, טורנירי ווימבלדון בטניס, מכביות, כינוסי הפועל, התאחדות הכדורגל, מועדון הכדורסל של מכבי ת”א, איגוד הכדורסל, וסיקור אליפויות ישראל השנתיות בא”ק, שחייה, והתעמלות, ומה לא בעצם.

משה גרטל היה ירושה איזוטרית שהותיר לי אלכס גלעדי ונותר כזה גם בהמשך , בדומה לאופציה של ברירת מחדל. הוא לא הספיק לעשות כלום מכיוון שהודח מייד ממיקרופון השחייה לטובת נסים קיוויתי. לא התרחשה שום קורלציה בין האמביציות השידור האישיות שלו לבין כישרונו . במבט לאחור, אצה לו הדרך. מירב האחריות הוטלה על שכמם של קבוצת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דן שילון (לפרק זמן קצר), אורי לוי, ורמי ווייץ, וקבוצת העורכים גיורא איילון, אורן נהרי, וגיורא צור, ושני המפיקים הבכירים יצחק גליקסברג ואמנון ברקאי. ב- 1983 החלטתי לקדם את משה גרטל לדרגת מפיק. הוא נשלח עם ניידת השידור הקטנה שיצאה לכסות משחק ליגה בנתניה (זכויות השידורים היו שייכות כמובן לטלוויזיה הישראלית הציבורית). בעת ההפקה התבלבל לחלוטין בשיקול דעתו משהעניק אפשרות לערוץ כבלים פיראטי בעיר נתניה להתחבר לניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית מבלי להתייעץ עם איש. הערוץ הפיראטי שלמרבה האירוניה נשא את השם “ערוץ 1” הקליט באופן לא חוקי את סיגנל הטלוויזיה הישראלי הציבורית ושידר אותו מאוחר יותר בלילה ללא רשות כערוץ פיראטי למינויים שלו. הדבר נודע למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד, שנחרד. הוא חשד במפיק הטירון כי קיבל שוחד והחליט לפטר אותו בו במקום. מנעתי זאת. הסברתי ליוסף “טומי” לפיד כי דעתו של משה גרטל השתבשה עליו גם בשל חוסר ניסיונו בתפקיד, אך הוא לבטח איננו פושע ורחוק מלהיות חמדן . “הוא בס”ה קיבוצניק תמים מרמת יוחנן שבקושי מתפרנס מתשלומי ש. ת. בהרשות מעניקה לו באגרוף קפוץ”, אמרתי והוספתי, “אם תפטר אותו, אתה מנפץ ביודעין לרסיסים את חלום חייו להיות אי פעם שַדָּר טלוויזיה”.

יוסף “טומי” לפיד היה איש קשה ונחרץ שטיפח את השידור הציבורי בדרכו שלו . זמן לא רב לפני כן העיף כתב פרילאנסר של חטיבת החדשות בטלוויזיה בשֵם אָבִי גוֹט לאחר שזה דיווח למהדורת “מבט” כי סירת דייג לבנונית המשייטת ליד חופיה הצפוניים של מדינת ישראל היא בכלל ספינת ביון סובייטית. הידיעה שהתבררה כ- בדותא , שודרה כלשונה במהדורת החדשות הארצית של הטלוויזיה המונופוליסטית מבלי להצליב ולבדוק מקורות מידע, והמנכ”ל רתח מזעם. אך הוא לא נגע בעורך “מבט” באותו הערב דניאל פאר וגם לא במנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. יוסף “טומי” לפיד האזין לי בקֶשֶב ללימוד הסנגוריה שלי אודות משה גרטל. ומכיוון שהאמין לי ובטח בי זימן את משה גרטל לשימוע בלשכתו יחד עִמִי. גב’ רוּחָמָה אָיָילוֹן מנהלת הלשכה פתחה בפנינו את הדלת וברוב טוּבָה הציעה לנו קפה. יוסף “טומי” לפיד (בן 51) נעץ מבט חַד וממושך במשה גרטל ולא הרפה ממנו. מנכ”ל הרשות היה אחד האנשים המוכשרים ביותר שהכרתי בימי חיי . איש כבד גוף שאהב לזלול ג’אנק פוד ללא כל בקרה בריאותית . הוא היה מנהיג שידור , אך גם מהיר חימה ובוטה, וגם גס, אבל חכם ובעל כושר ניסוח יוצא דופן בכתב ובע”פ. בלשכה שררה דממה . משה גרטל ישב בפינה רועד כעלה נידף ממתין לגזר דינו. הוא הבין ששגה קשות . בחלוף שלוש דקות שנראו כנצח סִינֵן יוסף “טומי” לפיד את הטקסט הבא . הוא כמעט לחש אותו : “משה גרטל הקשבתי לבוס שלך שבא להגן עליך. אני נוזף בך לא על רשעותך אלא על טיפשותך. אתה יכול להמשיך לעבוד בטלוויזיה”.                                               

חלפו עוד ארבע שנים מאז מוסקבה 1980. נסים קיוויתי הוביל שוב את שידורי הא”ק והשחייה באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. אך מכיוון ששני הענפים המרכזיים חפפו במשך יומיים האחד את השני, הטלתי על יורם ארבל לשדר ישיר פעם אחת במקום נסים קיוויתי עם הפרשן יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל מעמדת השידור שלנו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC. משה גרטל החליף את המקור בפעם השנייה. נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן התיישבו בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ה- Colliseum בלוס אנג’לס ושהו שם חמש עשרה שעות ברציפות מידי יום וערבו במשך שמונה יממות. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד (בשנים 1984 – 1979) ומחליפו אורי פורת (בשנים 1989 – 1984) הבינו כי יעילות ומהירות הדיווח של העיתונאות האלקטרונית מותנית ראשית דבר בטכנולוגיה מהירה וחדשנית. שניהם שיתפו עִמִי פעולה באופן הדוק ותמכו בדעתי כי עמדת השידור באצטדיון היא כלי נשקו האחרון של שַדָּר הטלוויזיה. במשך 16 ימי המשחקים האולימפיים בין 28 ביולי 1984 לבין 12 באוגוסט 1984 שידרנו 115 שעות בשידורים ישירים ללא טעות . אפילו לא אחת . האולימפיאדה הזאת היוותה גם תפנית כלכלית היסטורית מוחצת לאחר שמנכ”ל “קוקה קולה” בישראל אמנון דיק העניק לי לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית חסות בגובה של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר (תמורת 300 שקופיות . כל כניסה הייתה שווה 1000 דולר) . הוברר כי שידורי הספורט הפופולאריים שמניבים רייטינג העצום מושכים תעשיינים וראשי חברות עשירות שמעוניינים לשמש Sponsorships . זאת הייתה ההתחלה . ב- 1987 ניסיתי לקדם את משה גרטל לתפקיד שַדָּר כדורסל של משחק מכבי ת”א נגד קבוצת דֶן בּוֹס בהולנד . מנכ”ל רשות השידור אורי פורת אישר את המינוי ויורם ארבל שנשאר בבית היה בהלם . השידור הישיר ההוא היה רצוף תקלות טכניות ורווי מפח נפש. משה גרטל חזר המום. הוא הבין שפישל נוכח מאות אלפי צופי טלוויזיה. ביקשתי ממנו הסברים. “יואש אלרואי אני יודע שזה לא אישי נגדי אך זה תמיד קורה לי”, סח לי בקול בוכים. ניסיתי לנחם אותו, “משה גרטל אתה בחור טוב…” . רציתי להוסיף עוד משהו אך הוא קטע את דבריי בבהילות ובמרמור : “אל תאמר לי עוד לעולם שאני בחור טוב. אני שונא שאומרים לי שאני בחור טוב, ונימק טקסט מסיבות אישיות, ששמע בארה”ב עלפי דבריו, משהו כמו : “Good guys – finish last”. אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה אותו סידור . נסים קיוויתי הוביל את שידורי הא”ק והשחייה ומשה גרטל החליף אותו ביומיים החופפים בבריכה. תוספת של % 50 לעומת לוס אנג’לס 1984. אולם אין להמעיט בתופעה. משה גרטל היה בדרכו לחולל סנסציה ולאשש את הסלוגן כי אין דבר קבוע יותר מהזמני. פנטסטי. (ראה המשך בביקורת טלוויזיה 5).

סוף הפוסט מס’ 4. הועלה לאוויר ב- 1 באוגוסט 2012.

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *