פוסט מס’ 6. סלוגנים בטלוויזיה. משה גרטל הוא שַדָּר טלוויזיה מגוחך כפי שמִיצֵב את עצמו באולימפיאדת לונדון 2012. ההנהלה שלו עוד יותר פתטית ממנו. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. ביקורת טלוויזיה מס’ 6. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 8 באוגוסט 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין במצב בראשית ובתחילת התפתחותו ועיצובו.

הערה 2 : הפוסטים מתעדכנים גם לאחר שיצאו כבר לאור .

הערה 3 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 4 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי.

—————————————————————————–

פוסט מס’ 6 : הועלה לאוויר ב- 8 באוגוסט 2012.

—————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 / 2002 . אנוכי עם סיום עבודתי בתום 32 שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 6. סלוגנים בטלוויזיה. משה גרטל הוא שדר טלוויזיה מגוחך כפי שמִיצֵב את עצמו באולימפיאדת לונדון 2012. ההנהלה שלו עוד יותר פתטית ממנו. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. ביקורת טלוויזיה מס’ 6. פוסט מס’ 6. כל הזכויות שמורות.  

תופעת משה גרטל בלונדון 2012 שווה סקירה ובדיקה כתופעה. הוא כשַדָּר איננו חשוב. אך ההתרסה שלו, ההבלטה העצמית באמצעות אמירות נבובות, ההבלחה ע”י חידודי לשון חלולים ושימוש אינטר אקטיבי בשירות SMS פרטי שלו לצורך מגע עם צופי הטלוויזיה בישראל במהלך השידורים הישירים מהבריכה האולימפית בלונדון 2012 (נעשה על חשבון טיבם ואיכותם של אותם השידורים הישירים הללו) – טעונים בירור יסודי. בדרכו מטה סחף עמו מעת לעת גם את הפרשן שלו בּוּקִי צִ’יש. בין השַדָּר לפרשן מתקיימים יחסי גומלין מיוחדים שנשענים על חוק כלים שלובים. חולשתו של השדר משפיעה על הפרשן ולהפך.

הליבּוּן היסודי הראשון נוגע להנהלת הטלוויזיה והנהלת רשות השידור. האם “תופעת גרטל” הייתה תוצאה של החלטה מערכתית מוקדמת, משותפת, ומכוונת של הגוף הממונה על השַדָּרים (מנהל הטלוויזיה משה “מוּשוֹן מצליח, מנכ”ל רשות השידור יוני בן מנחם, ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור ד”ר אמיר גילת) ? ו/או שמא הייתה זאת יוזמה אישית עצמאית של השַדָּר לבַדָל אותו מהכלל . משה גרטל גרר את ערוץ 1 לנתיב שידור חדש בתחום תקשורת שלא נבדק ולא נוסה קודם , לא בארץ ולא בעולם , בכך שפתח את מכשיר ה- I PHONE שלו לקשר SMS אינטר אקטיבי עם הצופים הישראליים בעת שהוא והפרשן עסוקים בשידור ישיר מהבריכה. (ההדגשה נוגעת לביצוע מטלות נוספות בתוככי השידור הישיר שהוא נשמת אפה של הטלוויזיה, וממילא משימה מורכבת ואחראית שדורשת ריכוז ושקט נפשי , וביצוע מיטבי ע”י השדר ופרשנו). קשר ה- SMS עם הצופים ומתן תשובות לשאלותיהם בעת השידורים הישירים כפה על משה גרטל ועל הפרשן שלו ד”ר ברוך צִ’יש חלוקת קֶשֶב ותשומת לב, ובעקבות ההתפצלות, העברת אינפורמציה לא מסודרת מהתחרויות בבריכה, כשהיא קטועה, משובשת, מפוספסת, ולא מסונכרנת עם סיגנל תמונת ה- Video ואפקט רעש הקהל (International Sound) במוקד ההתרחשויות. המפסיד הגדול הוא צופה הטלוויזיה. רשתות טלוויזיה אחרות בעולם פסלו ניסיון כזה על הסַף ומראש. שום שַדָּר ספורט בתבל, מוכשר ככל שיהיה, ולא חשוב באיזה ענף מדובר, איננו יכול לענות בו זמנית לשאלות SMS של הציבור במהלך שידור ישיר, בעוד לפניו מתקיימות תחרויות רוויות משתתפים ומשתתפות מלאומים שונים בזו אחר זו , רצף אין סופי כמעט של שמות פרטיים ושמות משפחה , ערב רב של תוצאות שמורכבות מדקות, שניות, ומאיות שנייה, המון מצבי התמודדות בין המתחרים והמתחרות בכל מיני מִשְחִים שמשתנים ללא הרף ודורשים ממנו ומהפרשן שלו התייחסות וזיהוי. השידורים הישירים שלו ושל הפרשן שלו ד”ר ברוך “בּוּקִי” צ’יש מהבריכה האולימפית בלונדון 2012 הפכו על פי פילוסופיית השידורים שלי בטלוויזיה שאני אמון עליה – לכישלון קולוסאלי. מהיבטים שונים נראה כי שדר השחייה בבריכה האולימפית בלונדון 2012 העמיד את ההנהלה שלו שוב ושוב בפני עובדה ונראה שאימץ בעמדת השידור שלו את האמירה “תמות נפשי עם פלישתים”, מכיוון שאין לו מה להפסיד. משה גרטל הוא בן 66 ורבע (יליד מאי 1946) ועומד לפני פרישה לגימלאות מרשות השידור. מעניין לשמוע את תגובתם של קברניטי רשות השידור ל- “תופעת משה גרטל” בכלל בטלוויזיה ולהתנהגותו המקצועית ומשמעת השידור שלו בלונדון 2012 בפרט. האם התופעה דורשת מההנהלה להתעכב על העניין ולבדוק איך קורה כזה דבר ? האם ההנהלה הממונה על עיצוב השידור לא רק דקורטיבית , אלא גם בטקסט ומֶלֶל, מגנה אותו ונוזפת בו ? ו/או שמא תומכת בגרסת השידור הישיר המגוחכת שלו ? אם הופעתו של משה גרטל בלונדון 2012 חיובית וסגנון שידורו הוא ווירטואוזי ומקובל על קברניטי רשות השידור , מדוע לא לכפות סגנון שידור פרוע ויחצני כזה על כל שדרני ערוץ 1 ? האם הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור מתכוונת להעניק לו חוזה טאלנט לקראת שידורי הספורט העתידיים הניצבים בשער ? אנוכי סקרן לשמוע גם את חוות דעתם של שני העורכים הראשיים מאיר בר וטובי גאני, המפיק הראשי יוני קנלר, וראש המשלחת זליג רבינוביץ (ארבעתם נשלחו ע”י ההנהלה הראשית ללונדון 2012 ונמצאים ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי – International Broadcasting Center בלונדון), שמשמשים בוסים ישירים של צוות השדרים והפרשנים שם לרבות משה גרטל וברוך צ’יש. האם הם שותפים פעילים ל- “תופעת משה גרטל” בלונדון 2012 ? או שמא נפל הדבר עליהם בהפתעה והם היו כפויים להסכין עימה מחוסר ברירה ולהעניק Back up למשה גרטל בכל מקרה, מכיוון שלא עמד לרשותם שַדָּר חלופי ולא אופציות אחרות ? בעת כתיבת שורות אלה נדמה כי סגנון שידורו הלא מאורגן ולא “מכופתר” של משה גרטל, פליטות הפה , ואימרות השפר שלו אכן זוכים לתימוכין וקונים אחיזה בחלקים מסוימים בציבור. אני שומע מעת לעת הסברים וגרסאות של כל מיני אנשים כי הם מתחברים לשחייה האולימפית, לא בשל רמת השחייה הפנטסטית, אלא בגלל משה גרטל עצמו וסגנון השידור החריג והבלתי מקובל שלו. הם מאוהבים בו. מונולוג הפרידה האישי שלו מהבריכה האולימפית בלונדון 2012 במוצ”ש – 4 באוגוסט 2012, היה נאום בוטה שנשא על רקע הטקס החגיגי של הענקת המדליות האולימפיות האחרונות בבריכה . הוא התחשבן עם חלק מהמסמסים אליו שהסתלבטו עליו פגעו בו והעליבו אותו. האיץ בהם בתחילה לסַמֵס לו וקרא להם לסירוגין לחדול מהפניות אליו מפני שהיה עמוס מידי. פרידה פתטית בתומה העביר משה גרטל את מוסרות השידור לשַדָּר הא”ק מאיר איינשטיין באצטדיון האולימפי. מאיר איינשטיין ביקש להחמיא למשה גרטל ויצא לו להשיב תשובה משלו גם כן בשידור הישיר : “גרטל, אני התמוגגתי”, כאילו מדובר במחמאה לסטנדאפיסט Sitcom בקומדיית מצבים אולימפית. או שמא התכוון לומר לו בכלל, “גרטל התרשמתי מאוד מימך ומסגנון השידור שלך. אתה שדר שחייה רציני ומוכשר”. אינני יודע אם יצא מברך ו/או מקלל. אני באופן אישי אינני מתמוגג משדרני ספורט וחדשות. אני מתמוגג בתיאטרון ו/או בקולנוע . לאחר שחזרנו ארצה מאולימפיאדת אטלנטה 1996 שיבח אלישע שפיגלמן עורך בכיר בחטיבת החדשות את משה גרטל בזו הלשון : “גרטל היית נפלא בשידורים שלך . אתה גדול יותר מנסים קיוויתי”. שמעתי זאת במו אוזניי. ברור שלמשה גרטל יש גם מעריצים בבראנז’ה של הטלוויזיה , אם כי ממאיר איינשטיין שמעתי בימים עברו הערכות שונות לחלוטין בנוגע לאיכות הטקסטים והשידור שמשה גרטל מפיק, אותן השמיע באוזניי לא פעם ולא פעמיים. על עצמי אני יכול להעיד כי אני מתחבר לשחייה הדרמטית והמרתקת ראשית דבר בגלל  השחיינים והשחייניות גיבורי עלילת השידור הטלוויזיוני שמעפילים כל פעם מחדש לפסגת היכולת האנושית, ורק אח”כ לשדר שמתאר את העלילה. הוויכוח אודות סגנון ומהות השידור של משה גרטל מבריכת השחייה האולימפית בלונדון 2012 בערוץ 1 איננו עימו אלא עם ההנהלה שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980. יולי 1980. משה גרטל (מימין) ואנוכי (משמאל) בתצלום משותף במשרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדע השידור הישיר (Play by play) בטלוויזיה צועד על קרקע בטוחה מזה עידן ועידנים. בפני דן שילון ואלכס גלעדי מייסדי מחלקת הספורט בסוף עשור ה- 60 וראשית ה- 70 של המאה שעברה ניצבו שלושה סגנונות שידור : גרסה אנגלית (נפלאה ומתונה), גרמנית (מאופקת וקרה), אמריקנית (פתוחה וחופשית יותר), דרום אמריקנית (כמות מלל עצומה, צעקנית, ונרגשת). דן שילון ואלכס גלעדי אימצו מייד את הגרסה האנגלית. אין פלא ששדרי רשתות הטלוויזיה הבריטיות של ה- BBC ו- ITV כמו קֶנֶת’ ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָאהָאמְס, דֵיוִויד קוֹלְמָאן, בָּארִי דֵייוִיס, הְיוּ ג’וֹנְס, ואחרים, וגם נסים קיוויתי שלנו (חניך האסכולה האנגלית) – קנו אחיזה איתנה בקרב צופי הטלוויזיה בארץ. במשך השנים הרבות עשו צופי הטלוויזיה בארץ הכרה עם עוד סגנונות שידור ישיר בטלוויזיה כולל האסכולה הערבית אך הם נשארו נאמנים לאסכולה האנגלית שהיא המתאימה ביותר באופיה למדיה הטלוויזיונית באשר היא. האסכולה האנגלית היא דרמטית דיה ועיתונאית, אך יחד עם זה מאופקת ואיננה עוברת גבולות, איננה מתלהמת, ואיננה חוצה את סייג ההיגיון. היא ערבה לאוזנו של הצופה בכורסא. האמור לעיל איננו מבטל כלל את האסכולה האמריקנית והקנדית עם היתרונות שלהם . דורות של שדרני ספורט ישראליים בטלוויזיה התחנכו על משמעת השידור הבריטית והסטנדרטים שהציבה האסכולה של ה- BBC. מדובר כמובן במדיה וויזואלית בה מתאר השַדָּר ומתייחס לאותה התמונה שרואה הצופה בבית , בניגוד לשדרני רדיו שמתארים תמונת מצב מהשטח שרק הם רואים אותה והמאזינים רק יכולים לדמיין אותה . גם ברדיו באשר הוא מתקיימים סגנונות שידור שונים, וכמו בטלוויזיה – קיים קו דימיוני שמפריד בין שִידוּר לבִּרְבּוּר. לא תמיד נמצא הסבר מדוע שַדָּר כזה או אחר (בשתי המדיות – טלוויזיה וגם ברדיו) נתפש כפטפטן וברברן וגם מעיק, בעוד קולגה שלו שאומר ומשתמש באותה כמות מילים מתקבל ע”י הציבור בחדווה וכשַדָּר מהימן. נסים קיוויתי ויורם ארבל כבר חרתו מזמן את שמם באותיות זהב בהיסטוריית השידור הטלוויזיוני במדינת ישראל. שבחים דומים ניתן לומר על שני שדרי רדיו “קול ישראל” נחמיה בן אברהם ז”ל וייבדל לחיים ארוכים גִדְעוֹן הוֹד. נחמיה בן אברהם (דמות מיתולוגית) הוא אבי שידורי הספורט והכדורגל ברדיו הארץ ישראלי בטרם קמה מדינת ישראל וברדיו “קול ישראל” לאחר הקמת המדינה. נחמיה בן אברהם (יליד 1921) שידר ישיר לראשונה בחורף 1947 ברדיו PBS של ארץ ישראל המנדאטורית( Palestine Broadcasting System – נקרא גם “קול ירושלים”) ליישוב היהודי הקטן את משחק הכדורגל המסקרן מ.ט.ק. בודפשט נגד נבחרת תל אביב שהתקיים באצטדיון המכבייה הישן בתל אביב (ליד מבנה תחנת החשמל של רידינג היום) . קולו הייחודי וכישרון התיאור והשידור הישיר שלו הטילו צֵל ענק על האחרים. אחריו עלה לגדולה גִדְעוֹן הוֹד (יליד 1935) אף הוא שַדּר רדיו “קול ישראל”. גִדְעוֹן הוד הוא שדר ספורט פנטסטי ועיתונאי יוצא דופן שמאפיל עד עצם היום הזה על הקולגות ששהו לידו בתקופות שונות של הקריירה הארוכה והענפה שלו. מעולם לא נאמר על נחמיה בן אברהם וגם לא על גִדְעוֹן הוֹד שהם חצו במקום כלשהו בהיסטוריית השידור הממושכת והמגוונת שלהם את הקו הדימיוני שמפריד בין שידור לפטפוט. אף על פי שמדובר ברדיו שדורש באופן טבעי כמות מֶלֶל רבה יותר מאשר בטלוויזיה ניחנו שניהם ביכולת ביטוי וכישרון להשתמש בטקסט חסכוני. שני שדרני הרדיו האלה ראויים להערכה רבה. המוניטין שלהם יישא את פועלם וזיכרונם לדורות.

טקסט תמונה : 1970. דן שילון שדר הספורט הראשי ומנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1974 – 1969. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. אלכס גלעדי שדר הספורט השני במעלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וסגנו של דן שילון בניהול מחלקת הספורט. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מנהל חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ב- 1966 בְּרָאיְין קָוֹאוֹגִיל (Bryan Cowgill) הטיל על השַדָּר המוביל שלוֹ קֶנֶת’ ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Keneth Wolstenholme) להעביר בשידור ישיר ל- 600000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה ברחבי העולם את משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל (מונדיאל אנגליה 1966) , שנערך בשבת אחה”צ – 30 ביולי 1966 באצטדיון “וומבליי” בלונדון , בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה. הבימאי בניידת השידור של ה- BBC במשחק הזה היה האחד והיחיד והבלתי נשכח אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks). בשניות האחרונות של הדקה ה- 120 בתקופת ההארכה השנייה ממש לפני סיום ההתמודדות כבש החלוץ האנגלי גֶ’ף הֶרְסְט את שערו האישי השלישי, והרביעי במשחק, וקבע את התוצאה הסופית 2:4 לזכות אנגליה. בעת שגֶ’ף הֶרְסְט קיבל מסירה ארוכת טווח מהקפטן בּוּבִּי מוּר ודהר עם הכדור לעברו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי בדרך לכיבוש השער האחרון, חדרו כבר כמה צופים אנגליים למשטח הדשא מפני שסברו כי המשחק הסתיים . קֶנֶת’ ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם שידר את הטקסט הבא : “Some people are on the pitch, they think it’s all over”, ושבריר שנייה לאחר שגֶ’ף הֶרְסְט מכריע את הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי וחותם את תוצאת המשחק 2:4, הוא משלים את הטקסט : “It is now”. טקסט מרשים וחסכוני שנאמר בקוֹר רוח וגם באנדרסטייטמנט בריטי אופייני. כישרון השידור הרב גוני של קֶנֶת’ ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, האיפוק בעת הצורך בצד יכולתו לתאר דרמות כדורגל בטונים ווקאליים אחרים ושונים, נלמד בפקולטות לתקשורת וטלוויזיה (הוא נולד ב- 1920 ומת ב- 2002). הוא היה רָב אמן ואבי אסכולת שידור משחק הכדורגל ברשת הטלוויזיה האנגלית של ה- BBC.

במונדיאל מכסיקו 1986 נפגשו ב- 22 ביוני 1986 נבחרות ארגנטינה ואנגליה בשלב רבע הגמר של הטורניר באצטדיון ה- “אצטקה” בבירה מכסיקו סיטי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה את המשחק (כמו 27 נוספים) בשידור ישיר בהיקף מלא ממכסיקו לארץ. הפקדתי את המיקרופון בידיו של יורם ארבל בעמדת השידור באצטדיון בעוד אני כמפיק ועורך המִשְדָר עוקב אחריו מעמדת הניהול שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. בדקה ה- 51 של המשחק הבקיע הקפטן הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שער שנוי במחלוקת וקבע את התוצאה 0:1 לארגנטינה. השופט הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר אישר אותו אך שחקני ההגנה האנגליים שהיו סמוכים למִפְגָש בין מָארָאדוֹנָה לשוער שלהם פִּיטֶר שִילְטוֹן טענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער בידו ולא בראשו. הם התחננו בפני השופט כי יפסול את השער הלא חוקי אך זה לא עזר להם . השופט לא שעה לתחינותיהם ואישר אותו. הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO שידרה לאחר הבקעת השער מחד – את שמחת הניצחון שחקני ארגנטינה ובראשם מאראדונה ומאידך – את ייסורי התבוסה של השחקנים האנגליים. ואז החל הבימאי בניידת השידור להריץ את שלושת ההילוכים החוזרים הממוחשבים מיחידות ה- Replay שמותקנים בניידת : הראשון היה מהמצלמה המובילה העליונה, השני שודר מזווית ראייה נגדית של מצלמה שהייתה ממוקמת בעברו של היציע ממול, והשלישי תועד ע”י המצלמה הגבוהה האחורית שניצבה מאחורי שערו של פיטר שילטון. בתום ה- Replay השלישי חרץ יורם ארבל את דינו של מָארָאדוֹנָה בטקסט יעיל וחסכוני בן תריסר מילים בלבד בשידור ישיר : “לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן”, ובאחת הפך את השחקן הארגנטיני לעבריין. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע אומנם את השוער האנגלי פיטר שילטון ואת השופט עָלִי בֵּנָאסֶר וגם את קווניו , אך לא את המצלמות של TELEMEXICO וגם לא את השַדָּר יורם ארבל. האבחנה של יורם ארבל בשיאו של שידור ישיר במתחולל בתוך שבריר שנייה בסיטואציה שנויה במחלוקת ושימוש נבון שלוֹ בטקסט קצר, ברור, ופשוט – הייתה סוד כוחו וקיסמו של השַדָּר הישראלי וסוד גלוי של טלוויזיה במיטבה. יורם ארבל היה רב אמן של ניסוח תכליתי במהלכם של שידורים ישירים בטלוויזיה. הוא עשה זאת מאז 1986 לא מעט פעמים . ברור שלחצתי אז ב- 1986 על ה- Talk back בעמדת הניהול שלי ואמרתי לו מילה אחת : “בְּרָאוֹו” (!). בתום המשחק ערכה המשלחת הארגנטינית מסיבת עיתונאים באחד המלונות הגדולים במכסיקו סיטי והעניקה את רשות הדיבור לקפטן הכישרוני שביקש להדוף את ההאשמות נגדו . מיהרתי בעצמי למסיבת העיתונאים הזאת כדי לשמוע מהמקור מדוע בּילֵף את מערכת השיפוט ולא התוודה בפניה כי הבקיע את השער בידו השמאלית , או ליתר דיוק באגרופו השמאלי. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה אולי פירחח אך לא טיפש. הוא התנסח בהיגיון ובנה תירוץ תיאולוגי בן חמש מילים לשער הלא חוקי שלוֹ , שעכשיו היה ברור כי הבקיע אותו בידו. קפטן הנבחרת הארגנטינית ופטריוט נלהב של מדינתו סיפר לעיתונאים הרבים בשפתו הספרדית : “ERA LA MANO DE DIOS”. בתרגום לעברית : הייתה זאת “יד האלוהים” שהבקיעה את השער האנגלי, ורמז לנקמה ארגנטינית מתוקה על כר הדשא באימפריה הבריטית שהכניעה את צבאות ארגנטינה ב- 1982 במלחמת איי פוקלנד (מאלווינאס).

באוקטובר 1971 הטיסו דן שילון ואלכס גלעדי את שַדָר ה- BBC נסים קיוויתי להלסינקי בירת פינלנד שם התקיימה אליפות אירופה באתלטיקה קלה. האליפות שימשה גם מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 הממשמשת ובאה. הרץ הפיני למרחקים ארוכים יוּהָא וָואטָאיְינֶן ניצח בשתי הריצות ל- 5000 מ’ ו- 10000 מ’ באליפות ההיא והותיר  מאחוריו את חברו לָאסֶה וִוירֶן. בסיומה של ריצת ה- 10000 מ’ התפתח מאבק צמוד בין יוּהָא וָואטָאיְינֶן לרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. יוהא וואטאיינן החל את ה- Finish המרהיב שלו כ- 350 מטר לפני קו הסיום . סגנון ריצתו היפהפה דמה לסגנון של אָצָן אבל הוא לא הצליח להתנתק מהרץ המזרח גרמני שלא וויתר ודלק בעיקבותיו. גם נסים קיוויתי היה במלוא עוזו ושידר את הדרמה בצורה מרשימה. אהה, איזה שַדָּר דָגוּל הוא היה נסים קיוויתי. ואז קרה הדבר : יוּהָא וָואטָאיְינֶן לא עצר על קו הגמר והמשיך את הקפת הניצחון לעיני 60000 צופים בני ארצו בקצב ריצה פנטסטי כשהוא מנופף בידיו ומודה לאזרחי ארצו . נדמה היה כי כאילו לא הבין או אולי שכח שהריצה הסתיימה זה מכבר כבר. נסים קיוויתי לא נשאר אדיש ושידר ישיר בהתרגשות רבה את הטקסט ההוא: “יוהא וואטאיינן ניצח…זאת הקפת הניצחון…מהיכן נותר בו כוח…? למנצחים יש תמיד כוח…! המפסידים הם העייפים”. נסים קיוויתי היה אף הוא שַדָר טלוויזיה מחונן משכמו ומעלה שהרכיב טקסטים נפלאים וחסכוניים שפגעו במטרה במעט מילים (פגיעה בול בעת שידורים ישירים . ההדגשה בעת שידורים ישירים). אישיות טלוויזיה בלתי נשכחת עבורי. הערה: יוּהָא וָואטָאיְינֶן נפצע בסמוך לאולימפיאדת מינכן 1972, בה נטל חלק בסופו של דבר, אך לָאסֶה וִוירֶן האפיל עליו וזכה בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 5000 מ’ ו- 10000 מ’.

הרץ הצ’כוסלובאקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק (Emil Zatopek) זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ’, 10000 מ’, וריצת מרתון (אותה רץ לראשונה בחייו). הישג חסר תקדים שאיש לפניו ו/או אחריו לא עשה זאת מעולם. השני הנצחי אחריו באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952 וגם באליפויות אירופה היה הצרפתי אָלָן מִימוּן (Alan Mimoun). אמיל זטופק תמיד ניצח. אלן מימון תמיד היה הסגן. שניהם נפגשו שוב על המסלול בפעם האחרונה בחייהם בריצת המרתון המפרכת באולימפיאדת מלבורן 1956 . התחוללה שם הפתעה מרעישה . אלן מימון ניצח לראשונה את יריבו הדגול וזכה במדליית הזהב. אמיל זטופק שרץ חולה סיים במקום השישי. המתעד ובימאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) הנציח את הריצה האחרונה ההיא בסדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלו רבת המוניטין “OLYMPIAD”. מצלמת פילם אוסטרלית הראתה את אָלָן מִימוּן נכנס ראשון לאצטדיון האולימפי להקפה האחרונה. אלן מימון פסע כמה פסיעות והסב ראשו לאחור כדי לראות אם מישהו מהמתחרים האחרים איננו מסכן את בכורתו. כבר היו דברים מעולם בהיסטוריה של ריצות המרתון האולימפיות ההפכפכות , גם בהקפת הסיום בתוך האצטדיון. באד גרינספאן ידע לכתוב לטלוויזיה. הוא היה רב אומן בכתיבה לטלוויזיה. מוכשר בהגיית טקסטים ממוקדים והגיוניים. כך תיאר את המראה הסנסציוני ההוא בטקסט ממצה בן חמש עשרה מילים בלבד: “Alan Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there”, ושתק. הטקסט בטלוויזיה שהיא מדיה וויזואלית בנוי על משפטים קצרים, פשוטים, וברורים. שיווק יעיל של מֶסֶר בטלוויזיה נשען על כמות מלל חסכונית  באד גרינספאן (2010 – 1926) היה מנקודת מבטי גאון בכתיבת טקסטים והתאמתם לתמונה הטלוויזיונית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. ניו יורק. הבימאי והמתעד האולימפי הדגול בקולנוע וטלוויזיה היהודי – אמריקני באד גרינספאן יחדיו עם רעייתו קאפי פטראש . שניהם אינם עוד בין החיים. סדרת הטלוויזיה שלו OLYMPIAD הניחה יסודות חדשים בתולדות התיעוד הדוקומנטארי . (באדיבות קאפי ובאד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. ה- IBC בסיאול בירת דרום קוריאה. אנוכי יחדיו עם באד גרינספאן ועוזרת ההפקה הראשית שלו ננסי בפה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רבי משה אבן עזרא הביע כבר לפני שנים רבות רעיון חסכוני של מלל וקבע : “אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה”. קֶנֶת’ ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, יוֹרָם אָרְבֶּל, נִסִים קִיוִויתִּי, ובָּאד גְרִינְסְפָּאן אימצו את מחשבתו של רבי משה אבן עזרא ומשמשים אנטי תזה למשה גרטל.

אי אפשר להזכיר בסיום ביקורת טלוויזיה מס’ 6 את העובדה כי משה גרטל בן קיבוץ רמת יוחנן שחיין מחונן ויפה תואר נחשב בזמנו לאחד מגדולי השחיינים של מדינת ישראל. זה היה בעשור ה- 60 של המאה שעברה. הוא היה אלוף ישראל בכל משחי החתירה מ- 100 מ’ ועד 1500 מ’ (כולל), דרגת שחייה חסרת תקדים בארצנו הקטנטונת, וכן ייצג את מדינת ישראל בהצטיינות במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק 1966 ובמשחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק ב- 1970. לרוע מזלו אין לכישרונו כשחיין כל מכנה משותף עם הכישרון לאחוז את המיקרופון של הטלוויזיה . משה גרטל ניצב כעת הזאת בשעת דימדומים.  אלו הם ימיו האחרונים כאיש פעיל בטלוויזיה בטרם יפרוש לגימלאות, אלא אם ערוצי הטלוויזיה יציעו לו חוזה אישי של טאלנט. יש חיים נפלאים לאחר הטלוויזיה וברור שאני מאחל למשה גרטל עם צאתו לפנסיה עוז רוח, פעילות, וחיוניות – ברכה שונה בתכלית מ- “מְנוּחַת נֶצַח” – שאיחל לצופיו בעת אולימפיאדת אטלנטה 1996.

ועוד דבר. צריך לזכור כי זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים שייערכו בעוד ארבע שנים ב- 2016 בבירת ברזיל ריו דה זָ’אנֵיְירוֹ, אינן עוד קניין בלעדי של המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ושל איגוד השידור האירופי ה- EBU (רשות השידור וערוץ 1 נמנים על שורותיו) . הן הועברו לידי גורמים פרטיים. ערוץ 1 יוכל לרכוש אותן אם יתעקש אך כפי הנראה יידרש לשלם ממון כבד הרבה יותר ממה ששילם עבור לונדון 2012 במסגרת ה- Share הכספי שלו ב- EBU . עלות זכויות השידורים ששילם ערוץ  1 ללונדון 2012 עומדת על 1.659200 (מיליון ושש מאות וחמישים ותשע אלף ומאתיים) יוּרוֹ עבור העברת שידורים בטלוויזיה + 255000 (מאתיים חמישים וחמישה אלף) יורו עבור זכויות העברת השידורים באינטרנט + 1.000000 (מיליון) יורו עבור הוצאות הפקה טכנולוגיות ולוגיסטיות בלונדון ובירושלים , לרבות הטסת כוח אדם בן 29 אנשים ללונדון לתקופה של כחודש ימים , ומימון שהייתו שם (לינה , אוכל , הסעות וכיו”ב) . סך כולל של 2.914200 (שני מיליון ותשע מאות וארבעה עשר) יורו ששווים בערכם ל- 14.571000 (ארבעה עשר מיליון וחמש מאות שבעים ואחד אלף) שֶקֶל. הוצאה כספית נמוכה יחסית. אין בכלל ספק כי אותו הגורם הפרטי שימכור את זכויות השידורים ב- 2016 לערוץ טלוויזיה כלשהו בארץ, יגבה מחיר גבוה הרבה יותר מזה הנוכחי של 2012.

הערה : הליך דומה של התייקרות זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 באלפי אחוזים התרחש בראשית 1996, בשעה שנשיא ה- FIFA יוזף “ספ” בלאטר החליט להעביר את זכויות השידורים מחמשת איגודי השידור הציבוריים בתבל בראשות EBU (העשיר מכולם) לידי גורם פרטי, מיליארדר גרמני בשם ליאו קירש (Leo Kirsh). תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי בעולם סכום גלובאלי של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ליאו קירש מכר את זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לרשתות הטלוויזיה בעולם לכל המרבה במחיר באמצעות חברות תיווך משניות (כמו חברת “צ’ארלטון” בישראל) תמורת סך של 1.000000000 (מיליארד) דולר. עבור מונדיאל גרמניה 2006 דרש תוספת של % 25 (1.250000000 – מיליארד ומאתיים וחמישים מיליון) דולר.

נסים קיוויתי שימש שַדָּר ראשי ומוביל של ענפי הא”ק והשחייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת השנים של 1988 – 1972. הוא כיסה את שני הענפים האלה בחמש אולימפיאדות : מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג’לס 1984, וסיאול 1988. הוא כיסה גם שתי אליפויות עולם בא”ק : אליפות העולם ה- 1 בא”ק שנערכה בהלסינקי באוגוסט 1983 ואת אליפות העולם ה- 2 בא”ק שהתקיימה בסוף אוגוסט – ראשית ספטמבר ב- 1987 ברומא. משה גרטל שלט על המיקרופון של הטלוויזיה בתחרויות השחייה בשש אולימפיאדות רצופות בין השנים 2012 – 1992 : ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, סידני 2000, אתונה 2004, בייג’ינג 2008, ו- לונדון 2012. המאמר הבא יידון בשידורי הא”ק של אולימפיאדת לונדון 2012 כפי שבוצעו ע”י השַדָּר המוביל מאיר איינשטיין והפרשן שלו ד”ר גלעד וויינגרטן. (ראה ביקורת טלוויזיה מס’ 7).

 סוף הפוסט מס’ 6. הועלה לאוויר ב- 8 באוגוסט 2012.

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *