פוסט מס' 286. מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור.(רשימה מס' 1). פוסט מס 286. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשעות הערב של שבת / מוצאי יום הכיפורים – 14 בספטמבר 2013.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 286 : הועלה לאוויר בשעות הערב של שבת / מוצאי יום הכיפורים – 14 בספטמבר 2013.

—————————————————————————————————— 

פוסט מס' 286. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. פוסט מס' 286. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" הכולל בתוכו כ- 8500 (שמונת אלפים וחמש מאות) עמודים נפגשתי פעמיים לשיחות תחקיר ארוכות עם הסופר הנודע רב המוניטין מר חנוך ברטוב. חנוך ברטוב שימש חבר הוועד המנהל של רשות השידור בתקופה מוקדמת והתנגד מכל וכול למינויו של המנהל הוותיק של רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכשתקום. כך הוא העיד בפניי ונימק את עדותו לפרטי פרטים מדוע הוא נגד המינוי ולמה הרחיק לכת עד כדי העברת חוות דעתו השלילית אודות חנוך גבתון בשיחה ישירה וגלויה עם ראש הממשלה דאז לוי אשכול. השיחות עם חנוך ברטוב גלשו גם לספרו הביוגרפי המעניין והמרתק אודות הרמטכ"ל האמיץ, המפקד העליון של צה"ל במלחמת יום הכיפורים של 1973, רב אלוף דוד אלעזר "דָדוֹ – 48 שָנָה וְעוֹד 20 יום". "הספר מתוחקר, מרתק , וכתוב היטב", שחתי באוזניו של הסופר המהולל חתן פרס ישראל לספרות בשנת 2010, והוספתי, "אולם על פי שיקול דעתי וועדת אגרנט צדקה משהדיחה את דָדוֹ איש בן חיל גיבור מלחמה מנעוריו. דָדוֹ ז"ל היה ראשית דבר מצביא צבאי עליון ולא עסקן פוליטי. הוא לא היה צריך לעשות במצב החמור של איום צבאי ממשי על קיומה של מדינת ישראל ע"י שני צבאות ערביים גדולים מצוידים היטב, סוריים ומצריים – את החשבונות המדיניים של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושל שר הביטחון משה דיין בעניין גיוס מוקדם הרבה יותר של כוחות המילואים והפעלה מסיבית של חיל האוויר כהתקפת מנע. ואף לא להיות שותף להם. תפקידו כמצביא ראשי של הצבא איננו לקחת אוונטורות מיותרות כדי להרהיב עוז מה עוד שהיה מדובר בהתנגשויות צבאיות אדירות לרבות חילות אוויר , שריון , תותחנים , ורגלים בשתי חזיתות , ולפחות בחזית הסורית חסרת עומק, אוונטורות שהתבררו חיש מהר כהסתכנות כל כך גדולה ועצומה. הרסנית. לצורך הבנת העניין : רודן רוסיה יוזף סטאלין דחה את דו"חות המודיעין הצבאי שלו בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 שהתריעו בפניו על פלישה גרמנית עוצמתית לתוך ברה"מ במסגרת "מבצע ברברוסה" ב- 22 ביוני 1941. יוזף סטאלין שהיה עד אז בן ברית של הקנצלר הגרמני אדולף היטלר (על פי הסכם מולוטוב – ריבנטרופ מ- 1939) החליט להמתין ולא להגיב. רוסיה שילמה בשל אי מוכנותה מחיר אנושי כבד וחסר תקדים. 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) חיילים ואזרחים רוסיים נהרגו במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1941 ל- 1945 בשל חוסר יוזמה, קיבעון מחשבתי, ונטילת ריזיקו מטופש, אולם מבחינת שטח ליוזף סטאלין היה עומק. רָב אָלוּף דוד "דָדוֹ" אלעזר היה חייב להעמיד את ראש הממשלה ואת שר הביטחון ערב המצב המסוכן ביותר שנוצר באזור ואיים על קיום מדינת ישראל, איום אפשרי ביותר ובלתי נסבל, בתחילת אוקטובר של שנת 1973 בפני שתי אופציות : "או שאתם נותנים לי לפעול כהבנתי כרמטכ"ל במצב המסוכן ביותר מאין כמותו שהתהווה בחזית הצפונית ובחזית הדרומית מפני שאני המצביא הראשי של צה"ל ומכיוון שאני נושא באחריות הראשית – או שתחפשו לכם רמטכ"ל אחר". על פי הבנתי כקצין קרבי שנחל חלק פעיל במלחמת יום הכיפורים 1973 (ועל פי העדויות הרבות שהופיעו בסוף השבוע ב- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום", ו- "סוף השבוע") דָדוֹ ז"ל לא היה חד משמעי. כרמטכ"ל אמיץ ומוכשר ובעל יכולות נטל על עצמו סיכונים כבדים ביותר ומיותרים (שהוא לא אמור לקחת על עצמו) , ואשר גבלו בהרפתקה צבאית מטורפת חסרת כל היגיון, שלא לדבר על חטא היוהרה הכללי שחטאו בו המנהיגות המדינית והצבאית כאחת ושהוא עמד בראשה בשש השנים שבין 1967 ל- 1973". הסופר חנוך ברטוב השיב לי, "שהדבר איננו כה פשוט"

פוסט מס' 286. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. כל הזכויות שמורות.

 

ציטוט : "יושרה, מוסר, דרך ארץ, דוגמא אישית, ודבקות במשימה של האדם באשר הוא אדם, עומדים מעל וחשובים יותר מחזרה בתשובה ומנטילת חלק בתענית צום יום הכיפורים וקיומם של כל מיני טקסים דתיים אחרים". (מאן – דהו שקוראים לו יואש אלרואי) .

ציטוט : "האמת כבדה – על כן נושאיה מעטים". (ש. אוזידא).

מוטי קירשנבאום התייצב ב- 18 באפריל 1993 בפסגת השידור הציבורי בתקופה שבין המְצָרִים בימים שבָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶש . שעה אחת לפני שאפסה תקוותו של השידור הציבורי בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל. שלטונו של יוסף בר-אל בשנים האלה של 1993 – 1990 היה לצנינים בעיניי. היו לי סיבות רבות לחשוב כך. השידור הציבורי עמד לסיים את חייו במפח נפש. ואז נסק מוטי קירשנבאום בשמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מזמן עוד בטרם קום ערוץ 2 המסחרי אולם אנוכי זוכר כל פרט ופרט. במקלי עברתי את הירדן בעידן יוסף בר-אל ואז הופקד מוטי קירשנבאום על ניהול רשות השידור. לפתע בבת אחת המשעול בו צעדתי כמנווט שידורי הספורט של השידור הציבורי היה סוּגָה בשושנים. הלכתי מחיל אל חיל. עליתי בסולם ההצלחה. השגשוג הטלוויזיוני התאפשר מפני שהמנכ"ל ה- 6 של רשות השידור מוטי קירשנבאום לא רק שנטל פיקוד בעצמו , אלא החליט להדיח את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולמנות תחתיו את יאיר שטרן.

בדצמבר 1992 קרא לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לפתע למשרדו. ההֶלֶם של 155 (מאה חמישים וחמש) שעות השידורים מאולימפיאדת ברצלונה 92' טרם פג ופרשת יעֵל אָרָד סירבה לגווע. הוא קיבל אותי בלשכתו בלבביות רבה והציע לי לשתות עִמו קפה. היה מנוי וגמור עם יוסף בר-אל להגן עלי מפני השמועות כאילו אני מתנכל לג'ודוקאית שזכתה במדליית כסף במשחקים האולימפיים. ניתחתי בפני מנהל הטלוויזיה את מוסד פרשנות הספורט בכללו . התחלתי את הסברי דווקא מפַּרשָן הג'וּדוֹ המצוין יוֹנָה מֶלְנִיק שנאלץ בשל מִגבלות תקציביות לפַרשֵן את קרבות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 92' מהאולפן בירושלים, ובשַדָּר אורי לוי שנִכְפָּה ע"י המערכת לשָדֵר את תחרויות הג'ודו של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמָדְגָ'ה מעמדת שידור Off Tube ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי שמוסד בברצלונה , במקום מעמדת שידור בהיכל הג'ודו עצמו . יוסף בר-אל השיב לי, "יואש, אם אמשיך לנהל את הטלוויזיה קדנציה נוספת, הדבר לא יישנה באולימפיאדה הבאה באטלנטה 1996". אח"כ עברתי לדוּן בפרשנים האולימפיים הקבועים, פרשן השחייה יוסף טלקי, פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה, וד"ר גלעד וויינגרטן פרשן הא"ק. "הם פרשנים חשובים אבל למשימות אד הוק . פרשן הספורט החשוב ביותר שלך בשידורים השוטפים לאורך כל השנה הוא אבי רצון", אמרתי לוֹ . ניתחתי את פרשנותו של אבי רצון ב-"משחק השבת" ובשידורים הישירים של משחקי הכדורגל. "אבי רצון הוא לא רק פרשן ספורט וכדורגל ברמה הגבוהה ביותר אלא גם עיתונאי ישר והגון, הוא הפרשן שחיפשתי במשך שנים ארוכות ולא מצאתי", אמרתי והוספתי, "כאשר אורי אבנרי טבע בשנות ה- 50 את הסלוגן הנודע של השבועון "העולם הזה" שלוֹ, "ללא מורא וללא משוא פנים", הוא התכוון גם לאבי רצון". יוסף בר-אל התבונן בי לפתע באריכות. הוא היה מבוגר ממני לא יותר משלוש אולי ארבע שנים, אך נראה לפתע כמו אָב המיטיב עם בְּנוֹ, ואז ביקשתי, "אבי רצון הוא עמוד התווך של פרשנות שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אל תפגע בּוֹ". ביום שני – 14 בדצמבר 1992 שלח יוסף בר-אל מכתב למחלקה הכלכלית המבקש להעלות את שכרו של אבי רצון בנימוק, "שתרומתו של אבי רצון לשידור מצדיקה בהחלט הגדלת התשלום באופן משמעותי". הנה המכתב כלשונו [1] .

רשות השידור                               י"ט בכסלו תשנ"ג  – 14 בדצמבר 1992

הטלוויזיה הישראלית לשכת מנהל הטלוויזיה                                                                         

אל  :  רמי שמש

שלום רמי שמש,                                

הנידון  :  הסכם מיוחד – אבי רצון

לאבי רצון נקבע בזמנו סכום של 300 ₪ עבור השתתפותו כפרשן "במשחק השבת" , השתתפות אשר כוללת נוכחות במגרשים וגם באולפן בשידור חי בירושלים . מאז ספטמבר 1990 לא עודכן התשלום, ותרומתו לשידור מצדיקה בהחלט הגדלת התשלום באופן משמעותי. בהמשך לשיחתנו בנידון אבקש ששכרו יעודכן ל- 500 ₪ למשדר .

העתק  :  יואש אלרואי                                                                                          

בברכה, 

מנהל הטלוויזיה                                                                                                                         יוסף בר- אל

הפרשן אבי רצון נשאר על כנו והמשיך בפרשנות המקצועית והעיתונאית שלו. הוא נסב מידי מוצ"ש לעמדת השידור באולפן "משחק השבת" לצִדם של המגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי. ביום ראשון – 21 בפברואר 1993 בתום תוכנית נוספת של "משחק השבת" שערכתי והפקתי, חזר מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לסוּרוֹ ושלח מכתב חריף ביותר שהועבר גם לתיקי האישי ועותקים ממנו נשלחו לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ומיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , בו הוא מזהיר אותי באופן אישי בחומרה רבה כעורך ראשי הנושא באחריות לאמירות והפרשנויות של אבי רצון  [2] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית לשכת מנהל הטלוויזיה                                                                           21 בפברואר 1993 

אל  :  יואש אלרואי

הנדון : פרשנויות במִשְדָר הספורט בשבת

שלום רב,

פניתי אליך גם בכתב וגם בע"פ במשך החודשים האחרונים פניות חוזרות ונִשנות , לבל תשודרנה פרשנויות אשר פוגעות באנשים שונים הקשורים להתאחדויות ואגודות הספורט השונות בארץ. הדגשתי בכתב אליך במקביל להסברים בע"פ, שהפרשנות אמורה לעסוק באירועים ספורטיביים בספורט עצמו ולא "בגופם של אנשים".

על אף האמור לעיל, שוב ושוב שידרתם בשבועות האחרונים פרשנויות פוגעות בראשי התאחדויות הספורט. בשבת – 12.2.1993, השתמשתם במילה "ברדק", בהקשר לטיפול בנבחרת ישראל בכדורגל, ובשבת- 20.2.1993 הגדשתם את הסאה בכך שעברתם להתקפה אישית על יו"ר התאחדות הכדורגל, התקפה חסרת רסן, אשר גלשה מעבר לתחום הספורט לתחום קופות הגמל ולענייני ההסתדרות.

אני מזהיר אותך בזאת שהפרות משמעת כנ"ל ייאלצו אותי לנקוט בצעדים משמעתיים . אני רואה בך אחראי לתכנים המשודרים במִשדרי הספורט, ועליך לדאוג אישית לכך שהנחיותיי והוראותיי יבוצעו במלואן.

העתק  :  יו"ר הרשות.

               מנכ"ל הרשות.

              תיק אישי.                                                                                                                                                                                                                                            בברכה ,                                                                                                                       יוסף בר-אל 

barel 1

טקסט מסמך : 21 בפברואר 1993. זהו מסמך האִיוּם והאזהרה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל ודאג לשלוח עותקים ממנו ל- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, וגם לתיק האישי שלי במטרה לפגוע במוניטין שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור שמדובר באיש כוחני ועלוב, בלתי מוכשר, ומאיים, שזכה מן ההפקר – מן האֹפֶל בתמיכתו הפוליטית של ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. שום איש מהשורה לא דיבר אליי מעולם בנוסח כה מאיים ו- כושל, גם לא נושא שררה רווי רגשי נחיתות כ- יוסף בר-אל, "…אני מזהיר אותך בזאת…". גיחכתי. למה מה קרה…? מי אתה בכלל יוסף בר-אל שאתה מזהיר אותי…? מדוע עלי אם כך לכבד אותך…? עניתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל בזו הלשון : "אני שומר על זכותי להיות עיתונאי בן חורין ברשות שידור שהיא אומנם ציבורית – ממלכתית, אך בת חורין. אם אתה כמנהל הטלוויזיה חושב שאינני מתאים לך, הנך יכול לפטֵר אותי בכל עת ש- תחפוץ. אינני מתכוון להיות צייתן ולשמש Yes Man שלך מבלי לחשוב. אני לא מוכן לציית לפקודות כאוטומט".

ואז חטפתי מידוֹ עונש נוסף. תוכנית האקטואליה השבועית "מבט ספורט" ששודרה מאז 1984 בימי חמישי בשבוע באורח קבע בזמן צפייה ראשי בין שמונה לשמונה וחמישים בערב ונחשבה לתוכנית אקטואליה יקרה ויוקרתית רוויית זכויות שידור בלעדיות ומפני כך גם עתירת רייטינג לרבות צופים צעירים רבים, נדדה בהוראת מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית לשולי הצפייה הציבורית ושודרה בחצות וחֵצי. למעשי הנקמה שלוֹ בי לא היו גבולות כאילו "מבט ספורט" משמשת תוכנית פרטית שלי. שלא תהיה טעות הוא לא חזר בו. "מבט ספורט" באמת סולקה כעונש מהמשבצת המקורית שלה ב- Prime time לשעה 00.30. לא ייאמן…? ייאמן ! נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל התוכניות שלו מר אליעזר "גייזר" יערי והצעתי להם לבטל את "מבט ספורט" לאלתר ולפחות לחסוך את אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית התוססת שהפכה לסהרורית. העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה הייתה מעשה של חובבנים שיצאו מדעתם הטלוויזיונית. מעולם לא התקיים בתקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שום קונסורציום (Consortium) האמור לדוּן ביעדי השידור והאם שידורי הספורט הם נדבך הכרחי בשידור הציבורי. הכבלים כבר חדרו כמעט לכל בית בישראל וערוץ 2 המסחרי ניצב בקיץ 1993 ערב השקתו, אך מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, מנהל התוכניות שלו אליעזר יערי, ומנהל החדשות שלו אלימלך רם לא קבעו שום מאפיינים, ולא יזמו שום קונספציה של בידול השידור הציבורי ממתחריו, והפיכתו למותג. שידור הסדרה הבריטית של הנואף המזדקן האנגלי "בֶּנִי הִיל" בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי היווה את פסגת הישגיהם. העיקר היה לנַטְרֵל את יואש אלרואי ואת שידורי הספורט שלו. יוסף בר-אל היה איש עלוב ומנהל עלוב. אלו המילים שהאיש המגוחך הזה ראוי להם. לא פחות מגוחכים ממנו היו אליעזר יערי ואלימלך רם שהשתפנו. הגדיל לעשות אליעזר יערי שחיווה את דעתו כי סוף כל סוף יש לטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהל ושמו יוסף בר-אל. אנוכי סברתי אחרת לחלוטין ממנו ב- 180 מעלות. פרי ביאושים פוליטי.

22 באפריל 1993. אנוכי כותב בכתב ידי ובדם מסמך למנכ"ל רשות השידור החדש מרדכי "מוטי" קירשנבאום.

כעבור זמן לא רב הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש מרדכי "מוטי" קירשנבאום. יָאִיר שְטֶרְן תפש את מקומו. שנים רבות המתנתי לבואו של מנכ"ל רשות שידור בסדר גודל וברמתו של מוטי קירשנבאום. מצִדִי זה היה יכול להיות מנכ"ל רשות שידור גם בדמותם של דן שילון ו/או אלכס גלעדי. מישהו מהשלישייה הנכבדה הזאת. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נכנס בכל עוצמת אישיותו לוָואקוּם הטלוויזיוני שנוצר בתקופתו של יוסף בר-אל. וואקום מכל היבט. וָואקוּם בכל תחום מתחומי הטלוויזיה. ב- 22 באפריל 1993 שיגרתי לו את הִרְהוּרֵי לִבִּי, בכְתָּב יָדִי, ובדָם לִבִּי, אודות קורותיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים האחרונות של 1993- 1990 תחת ניהולו הבלתי אפשרי של יוֹסֵף בַּרְ-אֵל. רציתי שידע מה שרר כאן באותן השנים ההן שהיו בגדר טראומה טלוויזיונית. שיגור המידע הזה באמצעות מסמך אישי היה הכרחי וחיוני.kirshenbaum 5 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 1 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). kirshenbaum 6

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 2 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 7 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 3 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). kirshenbaum 8 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 4 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). kirshenbaum 9 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 5 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  kirshenbaum 10 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 6 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

kirshenbaum 11

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 7 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  kirshenbaum 12

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 8 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 13 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 9 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  kirshenbaum 14 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 10 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  kirshenbaum 15 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 11 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

kirshenbaum 16

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 12 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993. מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 13 ואחרון מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראשש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבהרה, הסבר, והערת טקסט : ברור שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי לא היה רוכל בסטות . הכינוי "רוכל בסטות" הוא כינוי מטפורי להתנהגותו הכלכלית אז לפני יותר מ- 21 (עשרים ואחת שנים) כשר האוצר של רשות השידור וחוסר הבנתו וידיעתו את המתחולל בפועל בשוק הכספים הבינלאומי התחרותי, המורכב, והמסובך. אותו מוטי לוי שאישר לי לנהל את המו"מ עם אנשי התאחדות הכדורגל הישראלית בדבר קניית חמשת משחקי הבית המוקדם במסגרת מונדיאל ארה"ב 1994 בעבור 50000 (חמישים אלף) דולר כל משחק (נגד אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ו- פינלנד), התמהמה, לא ענה, ובסופו של דבר כלל לא השיב לפאקס של הגרמני קריסטוף שרדט נשיא חברת התיווך לזכויות שידורים APF, מי שהציע לי הצעה כספית נמוכה במיוחד לרכוש את זכויות השידורים של המשחק הראשון במסגרת הנ"ל אוסטריה – ישראל ב- ווינה ב- 28 באוקטובר 1992 תמורת סכום של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר בלבד הפסד הזכויות של המשחק ההוא לערוץ 5 בכבלים שנהנה באקראי מהפקרות, רשלנות, וגם חוסר אדיבות וחינוך טלוויזיוני מינימאלי של השידור הציבורי הישראלי, שכלל לא טרח אפילו לענות למציע נראה בעיניי כהתמקחות ברמה של "רוכלות בסטות" בשוק, ואת התרשמותי זאת העברתי בכתב למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום ארבעה ימים לאחר מינויו הרשמי ב- 18 באפריל 1993 חמנכ"ל רשות השידור החדש ע"י ממשלת יצחק רבין שהתבססה על המלצה חמה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני .

רצ"ב שוב הפאקס המקורי שנשלח אלי ע"י קריסטוף שרדט נשיא חברת APF ב- 14 באוקטובר 1992 בנושא זכויות השידורים של המשחק אוסטריה – ישראל (נועד להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992) , ואשר נשלח על ידי למחרת ב- 15 באוקטובר 1992 בבהילות לסמנכ"ל הכספים מר מוטי לוי , לרבות פנייה למוטי לוי , "מוטי אנא אשר לו מייד. אני אישרתי לו טלפונית שאני מסכים. הוא זקוק לאישור בכתב" .

aus 2

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי מ- 15 באוקטובר 1992 הנושא את ההערה בכתב ידי , "מוטי , אנא אשר לו מייד" , ואשר הועבר לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור בתאריך המצוין . נותרו 13 ימים עד לשידור הישיר מווינה של המשחק אוסטריה – ישראל שנועד להתקיים ביום רביעי בערב – 28 באוקטובר 1992 . הפסד זכויות השידורים של המשחק הזה אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 לערוץ 5 בכבלים באופן כל כך רשלני ובלתי מחויב המציאוּת , גרם נזק מעשי ותדמיתי עצום לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית , והפך את שתיהן לפגיעות בטרם עֵת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 17

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 13 ואחרון מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2 מסמכים נספחים הנוגעים לדיווח שלי למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שהתמנה לתפקידו הרם ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת יצחק רבין ועל סמך המלצה תומכת חמה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני. המסמכים שנכתבו למנהל החדשות אלימלך רם (2 במאי 1993) ולמנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (28 במאי 1993) נוגעים להעתקת שידור "מבט ספורט" מ- 20.00 לשעת צפייה בלתי מציאותית ב- 00.30 לעומת הצבת התוכנית הנואלת הקנויה "בני היל" בלב ה- Prime time ב- 20.00 של השידור הטלוויזיוני הציבורי. לא ייאמן…? דווקא ייאמן…!

barel 3

טקסט מסמך ( 1 ) : 2 במאי 1993 .  אני מעביר בתדהמה את חוות דעתי בכתב למנהל החדשות מר אלימלך רם (הבוס הישיר שלי) אודות העתקת "מבט ספורט" תוכנית נצפית בעלת רייטינג רב שמבוססת על חדשות ואקטואליה לשידור בחצות וחצי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barel 2

טקסט מסמך ( 2 ) : 28 במאי 1993 : אנוכי מעביר את חוות דעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל את חוות דעתי אודות העתקת "מבט ספורט" תוכנית נצפית בעלת רייטינג רב לשידור בחצות וחצי , ומנגד ואת הצבת תוכנית הנפל של הנואף המזדקן "בני היל" ב- Prime time של השידור הציבורי . הערה : מוטי קירשנבאום כבר כיהן 40 ימים כמנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רק ניהול כל כך רדוד והבנה טלוויזיונית כל שטחית, תמוהה, וביזארית ובלתי מקצועית התירו להציב את "מבט ספורט" לשידור בחצות הלֵיל וחצי (00.30) ואילו את תוכנית הנפל של הנואף המזדקן "בני היל" למַקֵם ב- Prime time של השידור הטלוויזיוני הציבורי בשמונה בערב. אלה היו הסטנדרטים הניהוליים וההבנה הטלוויזיונית של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ושל עוזרו מנהל התוכניות מר אליעזר "גייזר" יערי. מוטי קירשנבאום הוא יליד הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בן דוֹר המייסדים של שנת 1968. עיתונאי ואיש חדשות מובהק , מעורכי "מבט" הראשונים ואדם שלכישרון התיעוד שלו וכתבותיו הדוקומנטריות במגזין "יומן השבוע" ההוא בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה יצא שם למרחוק. מוטי קירשנבאום הוא עיתונאי ברמה גבוהה ששימֵש גם מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה בשנים 1981- 1976. הוא הוגה רעיון הסטירה הטלוויזיונית המפורסמת "ניקוי ראש" והיה עורך ומפיק שלה בשנים 1976- 1974. התוכנית הסטירית הפכה לאייקון ומוטי קירשנבאום לחתן פרס ישראל לטלוויזיה (1976). הוא עזב את רשות השידור בראשית שנות ה- 80 בתקופת שִלטונו של יוסף "טומי" לפיד אך מעולם לא נטש אותה באמת . במידה רבה נחשב ל- "אוּרָאקְל מדֶלְפִי" ע"י ציבור גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם מחוצה לה. את השכלתו הטלוויזיונית והקולנועית קנה מוטי קירשנבאום בשנים 1968- 1962 באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס. שָם עמד לראשונה על חשיבות שידורי הספורט בטלוויזיה (באשר היא) ועוצמת החוויה שלהם בציבור האמריקני. מינויו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור מילא גאווה את כולנו, ניפח אוויר בחזהו של כל איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם , והפיח תקוות חדשות בלב העובדים . תקוות הן יותר מכוח. הן עוצמה נפשית שמניעות את האנרגיה הגשמית לפנים. זה מה שאנוכי חשתי והרגשתי בעת ההיא של חודש אפריל ההוא של שנת 1993. אלו אותן התקוות ששקעו זה מכבר בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בשנים 1993- 1990. הופעתו המחודשת בשמי רשות השידור ביום ראשון – 18 באפריל 1993 הייתה מזהירה. הוא נכנס לוָואקוּם ניהולי ומנהיגותי חסר תקדים ומילא את החלל שנוצר במהירות שיא. עם כניסתו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור והדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה – מחד, והפקדת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאידך בידיו של יאיר שטרן, החל עידן חדש ! kirshenbaum 18 טקסט תמונה :  קיץ 1967. לוס אנג'לס. מוטי קירשנבאום (ראשון מימין בן 28) הוא סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס – ארה"ב יחדיו עם ידידים ישראליים ברחובות העיר לוס אנג'לס. התמונה באדיבות יאיר גורן בן קיבוץ אפיקים (ראשון משמאל בן 27). שני האנשים העומדים בתווך אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנים רבות אח"כ בעת עריכת התחקיר לכתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", התעניינתי לדעת ב- 2006 אצל מוטי קירשנבאום כיצד ומדוע הדיח את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה בקיץ 1993, באילו נסיבות, ומדוע בחר למנות במקומו את יאיר שטרן . מן ההיבט המתמטי דומה היה יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה המודח בעיניי לשבר עשרוני (או שבר פשוט) והמדיח שלו מוטי קירשנבאום לשלם. תהום של מומחיות ומחוננות הפרידה בין מוטי קירשנבאום ליוסף בר-אל. מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחת התחקיר עמי אז כלהלן : "קראתי ליוסף בר-אל ללשכתי והודעתי לו כי אינני מאריך לוֹ את המינוי , וכי אני מתכוון למנות במקומו את יאיר שטרן . אמרתי לו כי אציע לו את הקמת וניהול ערוץ 33 של רשות השידור . הוא ביקש כמה ימים למחשבה והודיע לי כי הוא מסכים ליטול לידיו את התפקיד". בנקודה זאת התערבתי בדבריו של מוטי קירשנבאום ואמרתי לו : "מוטי קירשנבאום, הרי לא הארכת ליוסף בר-אל את כהונת מנהל הטלוויזיה מפני שחשבת שאיננו איש טלוויזיה מוצלח וגם לא מוכשר. הדחתו על ידך הייתה הבעת אי אמון לניהולו ומנהיגותו.  מדוע אם כן מינית אותו לתפקיד ניהול אחר של ערוץ 33 במסגרת ובתוך רשות השידור ?" מוטי קירשנבאום העיר לי מייד וברצינות : "תראה יואש אלרואי , זאת איננה שיחה בענייני  Judgement בינינו. אתה שואל ואני מוסר לך עובדות".

מינויו של יוסף בר-אל למנהל ערוץ 33 היה בלתי מוצלח בעליל. כישלון. התברר כי מוטי קירשנבאום למרות כישרונו היה חשוף בעצמו לשגיאות ניהול ומנהיגות. עכשיו ב- 7 במאי 1993 בתום עידן יוסף בר-אל אפשר היה לפרוס בפני שני האישים המרכזיים של הרשות , מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את התוכנית המורכבת להיערכות ארוכת טווח של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1996- 1993. ההיערכות המחודשת שדרשה מימון כספי (זכויות שידורים ואמצעי צילום , הפקה ושידור) התייחסה לכיסוי טלוויזיוני מהפכני , ישיר, ונרחב של אירועי הספורט הרלוואנטיים בכלל – בארץ ובעולם ושל הכדורגל במדינת ישראל על כל מרכיביו בפרט. הסעיפים המרכזיים בתוכנית כללו את הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994, הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (קרויה בז'ארגון הכדורגל "EURO 1996"), הפקת שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996, והקשרים המיוחדים הענפים והכנים של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), ניהול מו"מ עם התאחדות הכדורגל אודות כ- 20 אולי 30 שידורים ישירים מהליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום), וניהול מו"מ לרכישת זכויות השידורים של אלופת ישראל החדשה בכדורסל הפועל גליל עליון בראשות יו"ר המועדון הגלילי מר גד יעקב. היה לי על מי לסמוך. הנה התוכנית כפי שהיא המופיעה במסמך בן 32 עמודים [3]. מרביתה נראתה והתקבלה ע"י שני הבוסים שלי והועברה לפסים ביצועיים.

סוף הפוסט, רשימה מס' 1. מוטי קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אל המחלקה הכלכלית מ-  14 בדצמבר 1992 , המבקש להעלות את שכרו של אבי רצון הפרשן המוביל את שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 .

[2]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי מתאריך 21 בפברואר 1993 , המתייחס לפרשן אבי רצון , ונושאו "פרשנויות במשדרי הספורט בשבת" .

[3]  ראה נספח : המסמך המורכב שדן ברֶה – אֶרגוּן של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ונשלח ב- 7 במאי 1993 למנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן .

סוף הפוסט מס' 286 , רשימה מס' 1. הועלה לאוויר בשעות הערב של שבת / מוצאי יום הכיפורים – 14 בספטמבר 2013.

ראה המשך "מוטי קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור", ברשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 286 , רשימה מס' 1. הועלה לאוויר בשעות הערב של שבת / מוצאי יום הכיפורים – 14 בספטמבר 2013.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *