משחק משעמם. טלוויזיה בינונית. פרשן כושל. צפון אירלנד – ישראל 0 : 2 אמש יום שלישי – 26 במארס 2013 בבלפאסט במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014. פוסט מס' 185. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר 

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 185 : הועלה לאוויר ב- 17:50 של יום רביעי – 27 במארס 2013

——————————————————————————————————————

משחק משעמם. טלוויזיה בינונית. פרשן כושל.  צפון אירלנד – ישראל 0 : 2 אמש יום שלישי – 26 במארס 2013 בבלפאסט במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : אריה מליניאק עיתונאי "ידיעות אחרונות" הוא האיש שניצב בשער ומזהיר ומתריע מזה זמן רב מפני התבוללות הכדורסל הישראלי המקומי , הפיכתו למִרְמָס , ואיבוד זהותו מפני תהליך האמריקניזציה שמכלה כל חלקה טובה – היא בכייה לדורות . הבוקר הזה של יום רביעי – 27 במארס 2013 הוא כותב בכישרון פוסט חשוב בעיתונו שכותרתו "השחקנים צודקים" . רק מה הוא רוצה משחקני מכבי ת"א . מה זאת אומרת , "הגיע הזמן ששחקני מכבי ת"א יחליטו באיזה צד הם . זו לא סולידריות" . ברור שהם לקחו צד . את צד הממון . מדינת ישראל איננה יותר ארץ סולידרית . היא הייתה כזאת לפנים , פעם לפני שנים רבות . היום היא מלאה בעשרות אלפים אנשים רעבים שנזקקים לחבילות מזון ומחפשים אוכל בפחי האשפה של שוק הכרמל . מדינת ישראל היא מדינה קפיטליסטית על כל הכיעור שבה . ליגת הכדורסל הישראלית המתבוללת כמות שהיא על עשרות שחקניה האמריקניים מעניינת את זקנתי . היום כשאני נושק ל- 80 אנוכי מקווה בעבור הדור הצעיר של מדינת ישראל כי אריה מליניאק שמנהל קרב פטריוטי צודק לחלוטין , יצליח לסתום באצבעו את החוֹר וישמש סֶכֶר בפני שיטפון האמריקניזציה הבלתי חיונית , בלתי נחוצה , ובלתי נסבלת . 

הערה 5 : מאמר הפרשנות של אביעד פוהורילס הבוקר הזה של יום רביעי – 27 במארס 2013 בעיתון "מעריב" מסובך מידי בחלקו . "הטעות הגדולה שלנו היא להסתכל כל הזמן בטבלה ולבדוק כמה אנחנו קרובים לעלייה ו/או להצלבה" , כותב בעל הפוסט לקוראיו . מר אביעד פוהורילס אתה יכול לכתוב ברבים אך אל תכלול אותי בתוכם . מאפוא אתה יודע על מה אני מסתכל ובמה אני מתבונן ? דבר בשם עצמך . אח"כ בסוף הפוסט הוא מביע עוד דעה כוללנית : "בכל מקום בעולם שמכבד כדורגל , המפתח הוא לדחוס את היריב לשערו , וזו תורה שבכדורגל הישראלי לא מלמדים ולא מעריכים אותה" . באמת עד כדי כך כל מוֹרֵי , ומאמני ומדריכי הכדורגל בישראל שטים באותה סירה ובאותו כיוון ? 

הערה 6 : כתב "מעריב" מר יונתן הללי יחדיו עם כתב "ידיעות אחרונות" מר נדב צנציפר וכתב "ישראל היום" מר ליאב נחמני ביקשו לטוס לבלפאסט כדי לדווח לקוראיהם ממוקד ההתרחשות אודות המשחק אמש צפון אירלנד – ישראל אולם קיבלו הוראה מעורכי המדורים שלהם להישאר בארץ. נאמר להם כי המערכת שלהם החליטה להפכם לעיתונאי Off tube ואין לממונים עליהם כל בעיה אם הם מעתיקים את האינפורמציה מהמוניטור של ערוץ 5 בכבלים לרבות הראיונות בסיום ההתמודדות שעורך שַדָּר ערוץ 5 בכבלים מר אלי אילדיס בבלפאסט עם המאמן אלי גוטמן והשחקן עדן בן בסט . מה כל כך קשה להניח את המפתחות על שולחנם של אותם עורכי המדורים ולומר להם כהאי לישנא : "תכתבו אתם Off tube" . עיתון "הארץ" המַט ליפול שלח לבלפאסט את כתבו שאול אדר שיושב בלונדון . מר אלוף בן לא ישלח חס וחלילה למשימה הזאת בחו"ל את המומחה שלו עוזי דן שקורע כאן את התחת עבורו ועבור "הארץ" מידי יום , מידי שעה .

משחק משעמם. טלוויזיה בינונית. פרשן כושל.  צפון אירלנד – ישראל 0 : 2 , אמש יום שלישי – 26 במארס 2013 בבלפאסט , במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014.  

האיש שהותיר עלי את חותמו יותר מכל בהפקת ערוץ 5 בכבלים את המשחק אמש יום שלישי 26 במארס 2013 את המשחק צפון אירלנד – ישראל 0 : 2 בבלפאסט בקדם מונדיאל ברזיל 2014 – היה אייל ברקוביץ . התבוננתי בהתמודדות מהכורסה כפטריוט , אולם המשחק עד כניסתו של ליאור רפאלוב דמה למשחק בליגת הכדורגל של עמק הירדן לפני 60 (שישים) שנים בין הפועל אפיקים ל- הפועל מעגן . בעיטות למעלה והרחקות כדור סתמיות ללא כיוון ומחשבה . לא רק משחק משעמם אלא דרך ילדותית להתעסק ולטפל כך בכדור ברמה כזאת של נבחרות לאומיות . אין לי שום טענה לצפון אירלנד ולמסורת הכדורגל הכל כך לא אסתטית שלה מקדמת דנה . שחקניה בעלי חוסן גופני כמו מרבית שחקני הכדורגל באיים הבריטיים מחוננים להתמודד עם קשיי מזג האוויר ועם ריצה על כר הדשא אולם לא עם מחשבת הכדורגל . אני תמה מדוע נבחרת ישראל עד הדקה ה- 76 היא צל של עצמה ואיננה מזכירה מאום מכישרונה שהתגלה לפני כמה ימים במשחק נגד פורטוגל . בא אייל ברקוביץ' ומסדר לי את המחשבות שלי ואומר מפורשות למנחה ניב רסקין של "יציע העיתונות" : "אינני מזהה שום דרך חדשה של המאמן הלאומי אלי גוטמן עד לדקה ה- 77" , ומוסיף בביטחון , "זה היה המשחק הכי גרוע של ישראל" . מאוחר יותר הוא ינמק : "המאמן אלי גוטמן טעה בבניית ההרכב שלו שהוא פחות מידי התקפי , אבל צדק בחילופים , הכנסתם למשחק את ליאור רפאלוב וערן זהבי" . האבחנה והפרשנות של אייל ברקוביץ' היא מדויקת לטעמי וקונקרטית . הצגת תוכן דבריו בצורה ישירה ותקיפה וספציפית ללא כחל ושרק הופכת אותו לאישיות טלוויזיונית . הוא מטיל צֵל על שכניו אבי נמני (נראה כמתחנף טריוויאלי סדרתי) , בוני גינזבורג (כללי מידי, איננו עיתונאי, לא ממוקד, והחיוכים לא יעזרו כאן), צבי שרף (כבוי וצנוע מִידַי מכדי להיות איש טלוויזיה) ולבטח מגמד את הפרשן הראשי הנורא ואיום בשידור הישיר שגיא כהן (מצטייר כפטפטן כרוני ללא תקנה).

גבולות הטריטוריות נפרצו זה מכבר . לא קיימת יותר אותה הייחודיות , הבידול , והיוקרה שאפיינה פעם את ערוצי הטלוויזיה המתחרים זה בזה . אבי נמני ואייל ברקוביץ' נמנו על הפאנל של ערוץ 1 ביום שישי האחרון בעת השידור הישיר ישראל – פורטוגל 3 : 3 , כעת הם אנשי הפאנל של יציע העיתונות . ערוץ 1 נראה כמו ערוץ 5 (ולהפך) מה עוד שהמגיש המרכזי שלו בוני גינזבורג נוטל חלק בדיוני ערוץ 5 ביציע העיתונות במקום לשמר ולבדל את עצמו ואת מכורתו . בטרם שריקת הפתיחה קובע אבי נמני שיושב באולפן על תקן פרשן כי ישראל טובה יותר מצפון אירלנד (כמובן מבלי לנמק במה היא טובה יותר) ומוסיף כי היא חייבת לחזור עם 3 נקודות (אך נמנה מלמסביר לצופי הטלוויזיה כיצד לעשות זאת על מנת לחזור הביתה עם שלוש נקודות האלה) . פרשנות הכדורגל ממשיכה להוות נקודת תורפה בשידורים הישירים בארץ ובחו"ל . השַדָּר יורם ארבל נפנף ממזמן לכל עבר את מתחריו על המיקרופון רמי ווייץ ומאיר איינשטיין, אולם הוא מתכרבל בשמיכת פּוּךְ בקור האירלנדי בבלפאסט ומאפשר לפרשן האיום ונורא שלו שגיא כהן לעשות כרצונו , לשפוך כמות מלל חסרת תקדים מבלי שהוא אומר דבר . לא ברור כיצד עורכי ומפיקי המשדר אמש אינם מתערבים כלל , ונותנים לאיש הזה שמתיימר להיות פרשן והוא לא פרשן , לקלקל בקלות כזאת את השידור הישיר בטלוויזיה . שגיא כהן איננו ניחן בקול  רדיופוני . גוון קולו גבוה ומעיק , הדיקציה שלו לא טובה , הוא בולע מילים , ובנוסף יורה כל הזמן דברי טריוויה . במשפט אחד : הוא נטול כל כריזמה טלוויזיונית ורמת הפרשנות שלו כפי שנחשפה אמש איננה מתקבלת על הדעת . כשהוא מסכם לי בדקה ה- 77 את דעתו אודות ליאור רפאלוב וערן זהבי ומבדיל אותם מהאחרים בטקסט כלהלן : "אלה שניים שמחויבים לכדורגל וכך ישראל צריכה להיראות" , הוא מוציא אותי מכליי . פרשנות טריוויה שכל בר בי רב מוכשר להגות . בתום המשחק יכול כל צופה לשאול את עצמו האם באמת הפרשן הוסיף לו ידע ותרם להבנת יתר של המשחק , ובעיקר מה הוא זוכר מאלפי המילים שהטיח שגיא כהן לאוזנו במשך כשעה וחצי של שידור ישיר . כל אחד יכול לקחת את סרט ההקלטה ולבדוק את טיב הפרשנות של שגיא כהן . עשיתי זאת בעצמי כדי לוודא שאינני טופל אשמות שווא . ברור שהאיש איננו טיפש אך הוא נסחף ללא שום בקרה עצמית שלו ושל מעסיקיו . הוא איננו פרשן . מכסימום שַדָּר שני שחוזר פעמים רבות על דבריו של השדר הראשון .

אני פציינט קבוע של ערוץ 5 בכבלים בעת השידורים הישירים של האירועים הגדולים . קוסם לי שהמאמן הלאומי אלי גוטמן מכנה בפני מצלמת ערוץ 5 בכבלים בארוחת ליל הסדר את שחקני נבחרת ישראל בבלפאסט מסבים יחד עמו סביב מצות ויין : "אתם המשפחה שלי…" . כפטריוט אני גאה בעדן בן בסט אומר למראיין שלו אֵלִי אִילְדִיס בעמדת הראיונות בתום המשחק כשהוא פצוע , חבול , ושרוט : "בשבילי נבחרת ישראל זה מעל לכל . בשביל המדינה ובעבור הנבחרת אני מוכן לעשות הכל" . זהו תיעוד בלעדי של ערוץ 5 בכבלים ויש לברך אותו על כך ולזקוף זאת לזכותו .

הטלוויזיה האירית איטית ואפורה עד כדי גיחוך . זה לא בגלל מזג האוויר . היא משעממת ומרדימה אותי . צילומי ה- Long Shots הרבים מייגעים כמו גם החיתוך והמעברים המסורבלים בין ה- Sequences השונים . קצב הבימוי מתון מידי . בניידת השידור האירית המושלגת יושב בימאי Vision Mixer קפוא . בניידת השידור של דני לנקרי בתל אביב האביבית יושב בימאי אסייתי בשם ראובן "רוביק" פודגור .

אני תוהה מדוע נוכחותו של מודי בר און על מסך הטלוויזיה איננה נוחה ומפריעה לי ולמה אינני מתיישר עם ההגשה וההנחיה המגוחכת שלו . עבורי הוא מיותר . אני מצפה שהמגיש ידבר עמי (כצופה שלו) כדַבֵּר האדם אל זולתו בצורה הולמת ובלא יומרות – ולחלוטין לא בצורה לֵיצָנִית לרבות עוויות פנים ונפנוף ידיים . בני אדם מציגים את טיעוניהם ומדברים איש אל רעהו באופן סולידי ושקול ואפילו רוטיני . ירון לונדון , יורם ארבל , תמר איש שלום ויונית לוי הם מגישי טלוויזיה שמשוחחים עם צופיהם בצורה מבוגרת ומקובלת . מודי בר און מזכיר לי סגנון הגשה של מריונטה קופצנית ותזזיתית שזקוקה לריטאלין . לעומת זה אני אוהב את ההגשה וההנחיה שלו בסדרות הדוקומנטריות . שם הוא מצטייר כאיש טלוויזיה נינוח בעל שיעור קומה . באולפן ערוץ 5 דמותו נראית קלושה כ- של איש קל דעת ומַלְעִיג .

הדקה ה- 76 במשחק אמש הייתה שיא של מחשבת הכדורגל של אלי גוטמן . שחקני נבחרת ישראל השתלטו על הכדור ב- 76:03 במחצית המגרש שלהם והחזיקו בו במשך 44 שניות באמצעות 17 מסירות תוך כדי תכנון ושאיפה ברורה להכריע את המשחק . לבסוף נמסר הכדור לשטח ההוצאה להורג ברחבת ה- 16 של היריב הצפון אירלנדי . ליאור רפאלוב הגיח לשם והבקיע ב- 76:47 בקלות וקבע 1 : 0 . רגע טלוויזיוני מהנה .

ערוץ 5 בכבלים השתדל אמש יום שלישי – 26 במארס 20133 להשלים את כל משימותיו העיתונאיות בתמונה וקול הנוגעות לסֶבֶב משחקי קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . בדרך כלל הוא הצליח . אבל זהו תפקידו .

סוף הפוסט מס' 185.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *