פוסט מס' 477. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא אובייקט שידור ישראלי ייחודי נחשב מזה עידן ועידנים (מאז 1968). עניין טלוויזיוני חסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. להעמיד דברים על דיוקם. פוסט מס' 477. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 בפברואר 2015.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת הפקת הנאה מסחרית ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוגש בחינם לחלוטין לציבור הקוראים.

———————————————————————————-

פוסט מס' 477 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 בפברואר 2015.

———————————————————————————- 

פוסט מס' 477. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא אובייקט שידור ישראלי ייחודי נחשב מזה עידן ועידנים (מאז 1968). עניין טלוויזיוני חסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. להעמיד דברים על דיוקם. פוסט מס' 477. כל הזכויות שמורות.

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 1998 ל- נובמבר 2012.

טקסט תמונה : יואש אלרואי  חוקר , עורך , ומחבר הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" , וסדרת הטלוויזיה כולה רחבת ההיקף בת 13 הספרים , ואשר קרויה , "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה" עם סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור.

הערה 3 : רכישת זכויות השידורים של ה- NBA היא משאת נפשו של כל מפיק טלוויזיה הגון . הדור שלי סגד בשעתו ל- ג'ורג' מייקן , בוב קורלנד , קלייד לאבלט , בוב קוזי , ביל ראסל , ווילט צ'מברליין , אוסקר רוברטסון , ג'רי ווסט , ומאוחר יותר היה מכור גם ל- לארי בירד , מג'יק ג'ונסון , קארים עבדול ג'אבאר , וכמובן מייקל ג'ורדאן , אייזייה תומאס ורבים אחרים . ה- NBA עבר מהפכים ושינויים בשלושים השנים האחרונות . צפיתי בלילות האחרונים בהפקת ערוץ 55 בכבלים את תחרות הראווה ה- All Star Game שמלבד המשחק "המערב נגד המזרח" כולל בתוכו את תחרות הקליעות ל- 3 נקודות ואת תחרות ההטבעות . מה שהיה פעם ב- NBA מפגן של אֵיכוּת וגם לא מעט תחרות הפך לתצוגת אופנה פיזית נטולת מאבק . בזבוז זמן מבחינתי . האירוע שמתעלה פה ושם לרָמָה ווירטואוזית נגרר ונסחב עוד ועוד. מתברר ש- אי אפשר לאכול שעות על שעות רק שוקולד . בסופה של אשמורת בוקר הטעם הנפלא של השוקולד הטוב בעולם משתבש .

הערה 4 : העיתונאי אלי סהר (ישראל היום) והעיתונאי אריה מליניאק (ידיעות אחרונות) מבינים כדורסל אולם בורים בענייני טלוויזיה . שניהם היו פרשני כדורסל ראשיים שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין השנים 1979 ל- 2002 . אריה מליניאק שימש פרשן כדורסל שלי On and Off בעשור ה- 80 של המאה שעברה במרווחי הזמן כשלא שימש מאמן פעיל בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) וגם כשלא היה מאמן נבחרת ישראל בכדורסל . אלי סהר החליף אותו במחצית עשור ה- 90 במאה שעברה . שני פרשנים שמבינים כדורסל אך לא טלוויזיה . אלי סהר כתב אתמול בעיתונו "כי אחת הבעיות של הספורט הישראלי היא שערוצי הטלוויזיה הפכו לסמכות העליונה כאן ולעזאזל אוהדי הספורט" , ומחבר את הטקסט המגוחך שלו להתעקשותו של מנהל ערוץ 1 מר אֵלִי בַּבָּא לשַדֵּר ישיר מ- "בלומפילד" בתשע בערב את משחק הכדורגל מכבי ת"א – קריית שמונה 1 : 1 "ראש ראש" מול השידור הישיר של ערוץ 55 בכבלים המשדר באותו הזמן מה- "ארנה" בירושלים את משחק הכדורסל בחצי גמר גביע המדינה מכבי ת"א נגד מכבי חיפה 90 : 87 . אם מנהל ערוץ 1 מר אֵלִי בַּבָּא הוא בעל המאה והאיש ש- מוציא מהקופה הציבורית סכום של יותר מחצי מיליון שקל בעבור השידור הישיר של משחק הכדורגל מכבי ת"א נגד קריית שמונה , אזי יש לו את הזכות להפוך גם לבעל הַדֵעָה ולבעל סמכות העַל כדי לקבוע את שעת המשחק למען ובעבור צופי הטלוויזיה שלו משלמי האגרה . אֵלִי בַּבָּא הלך על שיבוץ ותזמון ה- הגיוניים ביותר מבחינתו . משחק הכדורגל המרכזי משודר בערוץ 1 בימי ראשון ו/או שני בשבוע ב- 20.55 מייד לאחר "מבט" מהדורת החדשות המרכזית בהגשתו של יעקב איילון מאות אלפי צופי הכורסא בסלון ביתם ברחבי הארץ חשובים מהצופים ביציעים . אלי בבא צודק במאה אחוז .

ערוץ 1 משלם להתאחדות הכדורגל בעונת 2015 – 2014 סך זכויות שידורים בגובה של 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל . ובעבור חוזה ארוך טווח לשלוש שנים 2016 – 2013 סכום זכויות שידורים של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . החוזה מאפשר לערוץ 1 לברור מידי שבוע את המשחק המעניין ביותר על פי חוות דעתו ושיקול דעתו , לבודד אותו משאר משחקי המחזור , ולהעביר אותו בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל . אם לפרוט את החוזה לפרוטות הרי שערוץ 1 משלם בממוצע לכל שידור ישיר של משחק מרכזי אחד בליגת העַל בכדורגל בשנים 2016 – 2013 סך זכויות שידורים של כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שֶקֶל . לסכום הזכויות הנ"ל של 430000 שקל (Per משחק) מתווספות הוצאות הפקה של שכירת ניידת שידור חיצונית "מזמור" של המהנדס דני לנקרי  עריכת חוזים מיוחדים לעובדי חוץ (כמו השדר עמיחי שפיגלר והפרשן שלו מוטי איוואניר וגם הפרשן גור שלף) ותשלום שכר לעובדים הקבועים בערוץ 1 (כולל שעות נוספות ועבודה בשעות לילה מאוחרות) . הפקת טלוויזיה אחת של שידור ישיר בליגת העַל בכדורגל מעשה ידיו של ערוץ 1 עשויה להגיע להוצאות מופלגות של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל , כאמור עבור שידור בודד . ערוץ 1 צריך לדאוג לעצמו ולרייטינג שלו ולא לאוהדי מכבי ת"א . כערוץ טלוויזיה ארצי עליו לשַדֵּר את אובייקט השידור שלו בזמן צפייה נוח לצופי הטלוויזיה שלו ברחבי המדינה מבלי לתאם זאת עם ערוץ 55 בכבלים . מִפְרָט דו"ח הרייטינג של וועדת המדרוג הארצית קובע כי ערוץ 1 הציבורי בהנהלת מר אלי בבא צבר ביום שני – 16 בפברואר 2015, בין 21.00 ל- 23.00, מדרוג ממוצע של % 10.3. מדובר בכמות של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) צופים.

צריך להסביר כאן בעיקר לקוראי הבלוג הצעירים כי רשתות הטלוויזיה בארץ (ערוץ 1 , ערוץ 10 , ערוץ 55 , ו- ערוץ צ'ארלטון) הם המממנים הגדולים של שני ענפי הספורט המרכזיים במדינה הכדורסל והכדורגל . מכיוון שהם משלמים את הכסף הגדול הם רשאים לדרוש מהוועדות המארגנות כי האירועים המשודרים ישיר על ידם יתקיימו בשעות צפייה נוחות . התחרות היא נשמת אפה של ה- Media הטלוויזיונית באשר היא ומעת לעת מתנגשים גם שידורי הספורט זה בזה , שלא לדבר על כך שמהדורות החדשות הארציות בערוץ 1 , ערוץ 2 , וערוץ 10 משודרות במקביל "ראש בראש" בשמונה בערב . התערבות רשתות הטלוויזיה השונות בארץ (וגם בעולם) בקביעת לוחות הזמנים של תחרויות הספורט הרלוואנטיות היא דבר שבשִגְרָה .

ב- 1995 הודענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי  ל- FIBA כי אם משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון וב- 1997 בספרד יתקיימו בשעות צפייה שאינן נוחות לנו (במקרה אחד למשל שיבצה הוועדה המארגנת היוונית בעצה אחת עם FIBA את נבחרת ישראל בכדורסל לשחק משחק מוקדם ב- 15.00 ביוון 1995) , אזי אנחנו ערוץ 1 (אותיות הקוד האנגליות של רשות השידור הישראלית במסגרת ה- EBU היו IBA) לא נצטרף לחוזה הכספי של ה- EBU עם FIBA .

ב- 1986 ניהל ה- EBU מו"מ כספי קשוח עם FIFA ועם הוועדה המארגנת המכסיקנית, הנוגע למונדיאל מכסיקו 1986 . כזכור בטורניר מכסיקו 1986 ההוא נטלו חלק 24 נבחרות . ה- FIFA גבתה מששת איגודי השידור הציבוריים בעולם ושאר רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות סך זכויות שידורים בגובה של 32.600000 (שלושים ושתיים מיליון ושש מאות אלף) דולר . שליש מהעלות הכוללת ההיא (12.000000 דולר) מִימֵן איגוד השידור האירופי ה- EBU העשיר מכולם . למרות הכסף הגדול שקיבלה מ- EBU ביקשה הוועדה המארגנת המכסיקנית בראשות גִיֶירְמוֹ קָאנְיֶידוֹ (Guillermo Canedo) לשחק את המשחקים בשני זמנים מרכזיים על  פי השעון המקומי ב- 16.00 (מקביל ל- 24.00 שעון אירופה) וב- 20.00 (מקביל ל- 04.00 שעון אירופה) . נציגי ה- EBU במו"מ ההוא הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) , הספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) ו- הבריטי ריצ'ארד באן (Richard Bunn) נעמדו על רגליהם האחוריות והטילו ווטו על התכנון המקורי . הם העלו בעת ה- מו"מ ההוא שני טיעונים מרכזיים :  "…תגידו מכסיקנים נחמדים , מה אתם עושים צחוק…? אנחנו משלמים לכם הכי הרבה כסף בעבור זכויות השידורים וגם 14 (ארבע עשרה) נבחרות אירופיות (מתוך 24) משתתפות בטורניר מכסיקו 1986 , ולנו אתם אומרים כי אתם רוצים שאנחנו נשדר ישיר את משחקי גביע העולם בחצות הליל של אירופה ובארבע לפנות בוקר באירופה…? לא יקום ולא יהיה…" . ה- EBU תבע מהוועדה המארגנת המכסיקנית ללכת לפשרה ולקיים את המשחקים ב- 12.00 בצהריים שעון מקומי (20.00 באירופה) וב- 16.00 שעון מקומי . המכסיקנים נדהמו . "ממתי משחקים כדורגל בצהריים…?" , שאלו בכעס את אנשי ה- EBU , והוסיפו , "שעות הצהריים מיועדות לסייסטה…" . התשובה האירופית הייתה חד משמעית : "הממון הטלוויזיוני הוא שקובע את סדר חיינו . לא רוצים לשחק ב- Prime time על פי השעון האירופי, אזי נצא מההסכם ו- לא נשלם" . בסופו של דבר הוועדה המארגנת המכסיקנית נכנעה והזמנים המרכזיים במונדיאל מכסיקו 1986 היו 12.00 ו- 16.00.

אלי סהר ממשיך לספר אתמול לקוראיו ב- "ישראל היום" כי כי בעת ארגון הספורט ב- ארה"ב הגדולה, מחלקות הוועדות המארגנות את הפעילות השוטפת של שלושת הענפים העיקריים בייסבול (MBL) , כדורסל (NBA) , וכדורגל אמריקני (NFL) לאורך תקופות השנה , כדי לא להתנגש עם שידורי רשתות הטלוויזיה האמריקניות (מממנות את הספורט האמריקני) ועל מנת שלא לפגוע האחת ברעותה . ארגון הספורט במדינת ישראל שונה . לא בטוח שבמתכונת הקיימת הוא יכול להתכייל על המבנה האמריקני . הסערה, הסופה, והשלג המתקרבים לעבר מזרח התיכון ואל מדינת ישראל כפו על יו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי להזיז את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין הפועל ירושלים למכבי ת"א ב- "ארנה" (Arena) בירושלים מיום חמישי – 19 בפברואר 2015 ליום ראשון בערב – 22 בפברואר 2015 . הדחייה נעשתה למורת רוחו של יו"ר איגוד הכדוריד דורון שמחי ששריין את יום ראשון – 22 בפברואר לקיום משחק הגמר על גביע המדינה בכדוריד בין קבוצות הפועל ומכבי ראשל"צ .

הקשבתי לפרשנות הסיכום של ארז אדלשטיין ואלי סהר במשחק חצי הגמר השני בירושלים מכבי ת"א – מכבי חיפה 90 : 87 , מי שאיישו את עמדת הפרשות של ערוץ 55 בכבלים ב- "Arena" לצדה של המנחה מאיה רונן . לא ידעתי שארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל בכדורסל) הוא כל כך דומיננטי גם כפרשן , משתלט על עמדת השידור , סותר את אלי סהר , וגם מסביר לו מדוע הוא סותר אותו . כשמדובר בי אזי אינני זקוק לפרשנות של שניהם . מבחינתי מכבי חיפה היא קבוצת קורי עכביש בשניות ההכרעה . לא מגובשת ולא טכנית . איננה יודעת לקלוע כשמפריעים לה , איננה שולטת ולא מטפלת היטב בכדור מבחינה טכנית כשמסתערים עליה (אפוא היכולת המוגבלת של דגן יבזורי כמוביל כדור מול הכישרון הווירטואוזי של ג'רמי פארגו) , נכשלת בהובלת כדור בהתקפה בשעה שהגנת מכבי ת"א לוחצת , וגם מבולבלת ולא יודעת למסור באופן מדויק ו- לא להכניס בצורה יעילה כדורי חוץ פנימה .

הערה 5 : היחלצותם של הפוליטיקאים יעקב בורובסקי , ישראל כ"ץ , וזאב אלקין בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו למען ראש הממשלה בנימין נתניהו הנִנְזָף קשות בדו"ח מבקר המדינה – מגוחכת ועלובה . יעקב בורובסקי מצטייר כאיש לא חכם במיוחד . הוא נשמע כבד ניסוח ומדברר רעיונות וטקסטים נבובים . הטלוויזיה והרדיו חושפים אותו כמרואיין לא חד וגם לא בהיר. הצטרפותם של השלושה הללו לחטיבת הסנגוריה של בנימין נתניהו על מנת להגן עליו מפני עקבות דו"ח מבקר המדינה המגולל מסכת בזבוז כספי ציבור בבית ראש ממשלת ישראל בענייני מזון , ניקיון , ואיפור – בעייתית . הסנגוריה של השלושה הופכת את בנימין נתניהו לראש ממשלה עוד יותר מופלל , עוד יותר פגיע , חסר כבוד , ו- רשלן שאיננו יודע מה נעשה בחצר האחורית שלו . מדובר בראש ממשלה אחד בשם בנימין נתניהו מנותק מעמו שהקים את ארמונו בקיסריה העשירה, הרחק מעיניהם של מיליוני אזרחי ישראל קשיי יום ועל חשבון משלם המסים . היה כאן פעם ראש ממשלה ושר ביטחון בשם דוד בן גוריון שהלך לגור בנגב בצריף בקיבוץ שדה בוקר . בעת ניתוח הדברים הללו צריך לזכור תמיד גם שבנימין נתניהו הוא אותו האיש שצעד כמנהיג הליכוד בסתיו 1995 עם אנשיו בצומת רעננה ליד ארון קבורה וחבל תלייה שנשאו מפגינים פוליטיים מהימין ואשר יועדו לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – ושתק . צריך לזכור שבנימין נתניהו הוא אותו האיש שניצב בסתיו 1995 על הגזוזטרה  בכיכר ציון בירושלים בעת הפגנה פוליטית ענקית (30000 אנשים) של הימין בה הולבש ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל בתמונות Blow ups בבגדי SS נאציים של היינריך הימלר וכפייה של יאסר עראפאת – ושתק .

הערה 6 : ליאור שליין למרבה הצער נושא ומחזיק לבד על כתפיו את "גב האומה" . הוא כוכב טלוויזיה מכל היבט . שנון דיו , מכיש היטב , ובעל פרצוף נבון , אינטונציה קולית ומאופקת (ייחודית לו) ושפת גוף יעילה . ליאור שליין מסתפק במועט בקולו וגופו אולם הוא חודרני . הוא שולט ללא כל ספק ביד רמה באולפן "גב האומה" מפני שהוא הכי חכם שם וגם מתייחס בהגינות כלפי אורחיו . מדובר באיש נבון במיוחד . גורי אלפי ההיפר – אקטיבי וההיסטרי ואורנה בנאי מנצלים כאילו את כישרון המשחק (שאין להם) אולם לא מסייעים לו להעלות את רמת הסטירה . הם יכולים לצעוק כמה שהם רוצים וגם למרוח את גופם על רצפת האולפן אולם את תשומת הלב שלי הם אינם מושכים . אני אוהב יותר את עינב גלילי .

הערה 7 : אלון יפת הוא שופט כדורגל מגוחך . לא יכול להיות שאת מה שראו בבירור אלפי צופים ביציעי "בלומפילד" הוא כשופט מרכזי לא ראה. אם כך למה צריך אותו ?

הערה 8 : ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה רובי ריבלין הרעיפו שבחים אין קץ בנאומי ההספד בהלווייתו של אורי אורבך ז"ל היקר . האם שניהם אמרו לו זאת בעודו בחייו ?

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה, וזכויות שידורים. להעמיד דברים על דיוקם.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א (אח"כ מכבי "אלקטרה" ת"א) התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969 . את ערוץ 1 מחליף בשנים האחרונות ערוץ 10 .

ליחסי הגומלין האלה בין רשת טלוויזיה אחת לקבוצה ספורטיבית בודדת אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם . הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א ("גופייה מס' 6") משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 7 באפריל 1977 . מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל באותו יום חמישי ההוא ב- 7 באפריל 1977 בהיכל "פאיוניר" ב- בלגראד את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה  78 : 77 . מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית" . תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ , מַרְק מוֹשֶבִיץ , דַוִד מוֹשֶבִיץ , אָבִי פִילוֹסוֹף , דֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז . היה זה שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי ש- זעק בשידור הישיר ההוא ב- 7 באפריל 1977 מהיכל Pionner ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…" . שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יורם ארבל , מאיר איינשטיין , ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005 . גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי , שנושא התפקיד האחראי מאז 1969 . וגם בשל יכולת שימור מוֹרֶשֶת העבר של דוֹר המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו .

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2015 . הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2014.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right – If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News + docummentary) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2015

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

ציטוט: "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל אמר זאת בעת שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת בהיכל הספורט ביד אליהו. השידור ההוא עסק במשחק כדורסל בגביע אירופה בהשתתפות מכבי ת"א),                                                                               

ציטוט: "Tell it like it is" (האווארד קוסל שדר הספורט המפורסם של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC אמר זאת בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בעת אחד השידורים הישירים של משחקי ליגת ה- NFL).

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התפתח והתקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006 . זאת עובדה נכונה . ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן . מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ופרסום ספורטיבי תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנחנו יוקרה ומוניטין טלוויזיוני . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007- 2006 סכום כולל של  46.570000 (ארבעים ושישה מיליון וחצי) דולר אך צברה יוקרה ורייטינג . יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות שנטלו חלק במפעלים האירופיים , הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה , וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה . דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה . 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום . מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים . בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב . חשתי את האוויר החַם של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2 המסחרי נושף בעורפי . כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל . זה היה כריטואל . מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה . הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון , מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית . לא היה לי דבר אישי עמם ו/או אליהם . היו לנו רק שתי נקודות חיכוך ומפגש במשך שלוש עשרות שנים : בהיכל הכדורסל ביד אליהו וליד שולחן המו"מ . אני שאלתי לעצמי את הזכות  לצלם ולשדר את מכבי ת"א ישיר והמועדון ביקש תשלום תמורת זיכיון הסיקור . מעולם לא התראינו במסגרת פרטית . באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית . במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט באותו יום חמישי ההוא של 8 בנובמבר 1984) . ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה . המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו . זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה . אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג . תוֹחֶלֶת החיים הטלוויזיונית שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו , שומעת ומקשיבה לנו , ועוקבת אחרינו . מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות השידור . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ ב- 13 ב- נובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ואת תחרויות גביע אירופה לאלופות בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א בנובמבר 1970 מהיכל הספורט בנעמן , אך הסכימה לשלם לה זכויות שידורים של ממש רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976 .

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי . ראשיתה ב- קונטיננט האירופי . מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני . הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד . רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה . הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות , מִילָאן ואִינְטֶר . שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 של המאה שעברה בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן . הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה , הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק .

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים . הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי . עליך להיות אָלוּף . זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם שני קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי . הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האיתנות התקשורתית שלה היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור . זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א . התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג . לטלוויזיה יש תכונה מולדת . היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות . בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור . אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן . הזָמָר והשחקן הבלתי נשכח אָרִיק "אַרָיוֹת" אָיְינְשְטֵיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים . מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי , גברי בנאי , וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש . חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות ו/או בית דין גבוה לצדק . היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור . הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למקסימלית . המשוואה הטלוויזיונית הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה .

נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי לפונים הרבים הייתה דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות".  

אני עיתונאי . העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה . אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה , שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו . באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א היכן שהוא במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (ב- "אוויר") [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ" , "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ונדמה לי גם "חָדָשוֹת" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק . רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל" , מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית . התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם . לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל . כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון-שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים" . פשוט, הגיוני, חד, שנון, נוקב, מבריק, וקולע למטרה . זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה . האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה . "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול" , גורסת הקלישאה . יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר" , הגדיר את המצב החדש במילים שלו . יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל , "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" .

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 של המאה הקודמת , “Tell it like it is” , יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה , האינטגריטי , והכישרון של אומרו , אלא גם בשל אמצעי ההפקה , הצילום , והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" . "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות . איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור . שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל , ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו . אופי המשחק , מספר המשתתפים בו , ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדַלים שאפיינו את הימים ההם . דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל . הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם , וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט . וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל , דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל , שם התרחש סיפור שונה לחלוטין . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "סַמָּן יְמָנִי" .

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה של צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א . ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים . במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה . מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי (הנבון והבולט מכולם בתקופתו) , היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים . חידוש מפליג בימים ההם . מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל צלמים ואנשי קול מיומנים , בימאי נמוין בשם יואב פלג , וגם את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק .

טקסט תמונה : 1990 . עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה . אנוכי יושב קיצוני משמאל. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות. הייתי מלא הערכה אליהם. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה האיטלקית סקוויב קאנטו 87 : 86 במשחק שתוצאתו הסופית הייתה שנויה במחלוקת. להעמיד דברים על דיוקם. 

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר . לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is” .

ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא כמו כל השידורים האחרים. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 87:88 לזכות סקוויב קאנטו, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי. שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור. חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם . הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק, "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבתם לנו ניצחון". פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה. זאת הייתה סצנת טלוויזיה בהחלט לא שגרתית.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום . עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 33 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו בסופו של דבר לפתור את החידה. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני האפילוג. הפענוח האלקטרוני המדויק של תמונת ה- Video קבע מפורשות כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושני שופטי המשחק והמשקיף טעו . במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צֵל של ספק באמצעות השעון הדיגיטלי הראשי של התחנה כי הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק היה חוקי למהדרין, נקלע בתוך הזמן החוקי, והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו לעשות, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר.

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר והעשייה ואת ההוכחה הטלוויזיונית הברורה כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה ומכבי ת"א הפסידה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוזם דבר הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם, בחרי אף ממש, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם סְקְוִויב קָאנְטוּ. להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות" כמו בעת הנוכחית, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים. טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות. חוץ מזה היה עלי להבהיר לשמעון מזרחי ורלף קליין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה סניף של מכבי ת"א והיא איננה עובדת בשירות המועדון.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של ההשחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך  : יום ראשון – 31 בינואר 1982. גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות העיתון "מעריב").

אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו . הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק כמו אחרים (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטרי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו , בו נקבע ללא צל של ספק, כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון , ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית [1] . הצטרפותו של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס בעיתון הנפוץ במדינה לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה ביותר. מר ארנון "נוני" מוזס שימש ב- 1982 קטליזטור טלוויזיוני דרמטי בכך שנתן הכשר לרעיון החדשני שמצלמות הטלוויזיה רשאיות לשמש מצלמות שופטות בזירות הספורט.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

טקסט של מר ארנון "נוני" מוזס :

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה . לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל-שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".  

 מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי. הדפתי את לחצם. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א . האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו", הבהרתי להם והוספתי, "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור". אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד אנוכי האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם. הייתי בעד הטלוויזיה והשידור העיתונאי שלה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה", אמר יוסף "טומי" לפיד ז"ל והוסיף , "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100" . ה- FIBA  אגב לא התערבה . גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית . כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסט במלואו [2].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר", ונכתב ע"י מר טדי פרויס. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר"). 

טקסט של טדי פרויס ז"ל :

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 . הווה אומר הסל היה חוקי , ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת . אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט", מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן. בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס, פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות. המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית . לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה". לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני".

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה, אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל, כדוריד, ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק, שחייה, אִגרוף, תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול. הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO. כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין. ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה. היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים, לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת. שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין. קצב ואופי השידור הישיר בטלוויזיה השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי. פָּזֶל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות. נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להַפְרוֹתוֹ ולהרכיב אותו במהירות לתמונה טלוויזיונית כוללת אחת.

משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה. בעת שוויון כוחות, ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע, מעצים את הדרמה. לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה. היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם. לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ליגת ה- NBA שלהם. מיקום הצבת המצלמות על ידינו, בחירת זוויות הצילום, ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים זכו להערכת הציבור כולו.

ביום חמישי – 28 בינואר 1982 ניצחה כאמור מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסיום שנוי במחלוקת את הקבוצה האיטלקית סְקְוִויבּ קָאנְטוּ  86:87. בשניית הסיום של המשחק קלע צ'ארלס קיוּפֶּאק שחקן החיזוק האמריקני של סְקְוִויבּ קָאנְטוּ סל והפך את הקערה על פיה. שופטי המשחק הצרפתי מַארָאזִין והפורטוגלי וַואלֶנְטִי אישרו תחילה את הסַל , אך המזכירות פסלה אותו בטענה שנקלע לאחר תום זמן המשחק. פסילת הסַל שהתברר בדיעבד כחוקי ע"י מחלקת הספורט , הביאה להשתוללות השחקנים האיטלקיים בראשות רכז המשחק הצעיר פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי . הוא ממש איבד את עשתונותיו בשידור ישיר לעין המצלמות. על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו כמעט פרצה תגרה בין האיטלקים לבין שני השופטים והמשקיף הבינלאומי המערב – גרמני היינץ יֶגֶר . בהיעדר יכולת טכנולוגית לחבר בימים ההם את שעוני המשחק למסך הטלוויזיה שלנו, לא יכולתי לצערי הרב להוכיח בסיום השידור הישיר האם הסל חוקי באם לאו. העבודה העיתונאית שלנו הייתה לקויה ופתטית בשל טכנולוגיה אלמנטרית חסרה. למדתי לקח מר. אחת ממטרות ההפקה שלי הייתה עכשיו להציב מונה זמן על המרקע בעת השידורים הישירים. ציבור צופי הטלוויזיה חייב לראות כל הזמן את ה- Count down של מחוגי השעון.

למחרת השידור הישיר גייסתי כאמור את ידידי המפקח הטכני עַמִירָם שְטָדְלֶר ואת השעון המרכזי הדיגיטלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים, כדי לפתור את תעלומת שניית הסיום של המשחק השנויה במחלוקת כדי לדעת האִם הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נקלע בתחום הזמן החוקי של המשחק ו/או מחוצה לוֹ . קראתי למבצע הטכנולוגי הטלוויזיוני של הצבת השעון על המסך, "מבצע אוֹרְלוֹגִין". עַמִירָם שְטָדְלֶר השקיע מאמצים רבים בבדיקת התעלומה ועבד שעות על שעות באותו בוקר של יום שישי – 29 בינואר 1982 כדי למצוא פתרון טכנולוגי לתעלומת הסַל האיטלקי השנוי במחלוקת, האם היה כשר או שֶמָא לָאו. והוא הצליח. לבסוף מצא פתרון טכני מורכב כשהֵציב את שעון הטלוויזיה הדיגיטלי המרכזי של התחנה על מסך הטלוויזיה בדיוק כפי שקרה במשחק עצמו כשנותרו שמונֶה שניות לסיומו. הפעלנו את השעון Count down (ספירה לאחור) ובמקביל הרצנו את סרט ההקלטה. בד בבד ערכנו את השעון באפקט טכני אולפני מיוחד על המרקע למעלה מימין (ו/או שמא בתחתית המסך) . התקבלה תמונת Video של המשחק פלוס שעון. השעון הוכיח שהסל של צָ'ארְלְס קיופֶּק היה חוקי וכשר למהדרין. הוא נקלע בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 שלאחר המשחק. זאת הייתה היסטוריה טכנולוגית ששינתה לנצח את שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יומיים לאחר התוצאה הקונטרוברסאלית שהוציאה את האיטלקים מדעתם, שידרנו במוצ"ש – 30 בינואר 1982 ב- "מבט ספורט" את "מבצע אורלוגין" בו קובעת כתבת השעון ללא היסוס כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה את מכבי ת"א 87:88. התוצאה 86:87 בה הסתיים המשחק לא הייתה נכונה וקיפחה את הקבוצה האיטלקית. שופטי המשחק טעו. מכבי ת"א לא ניצחה בנקודה. היא הפסידה בנקודה.

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה בישראל בה נעזרתי בהצבת טכנולוגיה אלקטרונית גם אם מיושנת המודדת Count down את זמן המשחק האוזֵל על המרקע כדי לחקור את האֶמֶת האבוּדה. או אם להיות פחות פומפוזי כדי לבדוק האם הסַל של צָ'ארְלְס קיוּפֶּק היה כָּשֵר וחוקי.

הצבת השעון על המסך צלחה. היא נעשתה אומנם בדיעבד בקטע מוקלט ולא בשידור ישיר אך היוותה חידוּש מפליג ותקדים לעתיד . מלאכת המדידה הזאת הייתה מסובכת ומסורבלת. משהו כמו למדוד זמן של ריצה ארוכה בשעון מעורר במקום שעון עֶצֶר. אך שָעוֹן הוא שָעוֹן ומדידת הזמן הייתה אמינה ומדויקת. צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק קלע את סל הניצחון לזכות סְקְוִויב קָאנְטוּ בתוך הזמן החוקי של המשחק כשנותרה שנייה אחת לסיומו. לא היה ספק בכך. "כתבת השעון" הפוסלת את ניצחונה של מכבי ת"א ומעניקה אותו לסְקְוִויב קָאנְטוּ עוררה הדים גדולים בעיתונות ובציבור. היא הייתה כמו שוֹק לצופי הטלוויזיה. "לחֶבְרֶה האלה במחלקת הספורט ברוממה יש איזה פנס קֶסֶם באמצעותו הם יכולים להפליל את מכבי ת"א קבל עם ועוד בזמן צפיית שיא בטלוויזיה, ולהוכיח לנו שהסַל האיטלקי חוקי למרות ששופטי המשחק קבעו שהוא לא", אמרו לעצמם. מלאכת ההוכחה הטלוויזיונית נראתה אומנם כמו "פוטו פיניש" מיושן בתחרויות ריצה בא"ק לפני שנות דוֹר, אך זה היה מסמך מתמטי מובהק. ה- "פוטו פיניש" הכריע. מכבי ת"א הפסידה. זאת הייתה עובדת אֶמֶת ועם עובדות אֶמֶת אין מתווכחים. התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש של 30 בינואר 1982 הייתה אבן פינה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא שינתה באחת את מהימנות העבודה העיתונאית בשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית והיוותה קטליזטור לבניית המוסף "רגע של מחלוקת". הייתי מסוגל לפתע להוביל ולערוך בהצלחה תוכנית ספורט עיתונאית למרות שימוש ב- טכנולוגיה מיושנת. התגייסותו, התעקשותו, וסיועו של טכנאי מזהיר אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשם עמירם שטדלר גילו את האֶמֶת האבודה.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . הימים ההם – הזמן ההוא. משמאל , איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר. מימין , צלם הטלוויזיה המצוין והחרוץ משה "משהל'ה" פרידמן . עמירם שטדלר היה טכנאי מוכשר ונאמן שתרם תרומה חשובה במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי . (באדיבות משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" , פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס .

[2]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 בעיתון "דבר" של העיתונאי טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל.

16 בדצמבר 1982. מכבי ת"א מנצחת את ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו (ללא אולסי פרי שנעדר במפתיע מהמשחק ללא כל הודעה מוקדמת) בתוצאה 93:99. להעמיד דברים על דיוקם.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב . גם מכבי ת"א . למעט אוֹלְסִי פֶּרִי . בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית בצבע . ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית "המְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל, ואת מכשיר ה-  "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו ל- "אוויר" בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון . יוסף "טומי" לפיד ז"ל הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב. הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן- אָרִי שימש המפקח הטכני של הניידת. יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק.

סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות . החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר, הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל ז"ל. ראית הנהלה לא שקטה, שרויה במצוקה , ואובדת עצות . חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א. כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביום רביעי – 15 בדצמבר 1982 ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4]  וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב. הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב ודירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי בשיכון ל' בצפון תל אביב אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות , ואיש אינו עונה. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור , משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה . גם שום עיתון במדינת ישראל לא העיז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל' בל אביב ולא חש בטוב. כעורך ראשי של המִשְדָּר לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים . אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה. כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי, הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי". הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה . מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי . שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התיצבותו של שחקן החיזוק השחור . הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ'. השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר ולפי הידוע לי לא הוטל עליו בסופו של דבר עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . הגרסה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה. מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 99 : 93 . אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים . מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5]

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982 . קטע עיתונות של "ידיעות אחרונות" . "לאן נעלם אולסי ?" , שואלת הכותרת בנימוס.

ראה "ידיעות אחרונות מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבדה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי . הגרסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב .

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון "מעריב" . גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…".

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "הארץ" . הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי

ראה מאמר של כתב "הארץ" מיכאל "מייק" קרנון מטיף מוסר להנהלת מכבי ת"א במאמרו בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד בערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 , אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן . 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום . לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול , אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם . כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה , ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה סגורה . היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב . ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות , כתבות אמת שנשענות על עובדות , וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם , פרי מציאות ופרי דמיון , חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת , ביקשו לקשור לעצמם כתרים , ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם . אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים" . אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009  ב- "עין השביעית" , 27 שנים אחרי התרחשותו , וזה לשונו :

תחילת ציטוט : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד . היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת . משה גרטל כתב צעיר , אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו , החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו . משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל' , הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי . נכנסתי אליו הביתה , קומה שמינית , לא אשכח את זה . הוא שוכב שם כמו מת , מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע . נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם , לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר , כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה , וזה האנשים שלנו , שלנו . לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?" . משה גרטל " יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) . לא נעים לי אבל זאת האמת" . סוף ציטוט .

yoash 2

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . חלק מריאיון לא כנה (נראה לי מופרך) שערך מר שלמה מן עם איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשעבר משה גרטל הנוגע להיעדרו של אולסי פרי לפני יותר מ- 32 (שלושים ושתיים) שנים ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק מכבי ת"א נגד הקבוצה הספרדית ריאל מדריד עליה גברה בהיכל הספורט ביד אליהו, 99 : 93 . (באדיבות "העין השביעית").

הערה א' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית". שאלות ה- Follow up שלא נשאלו משום מה ע"י שלמה מן בעת הריאיון עם משה גרטל.   

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך מר שלמה מַן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up ההכרחיות והמתבקשות במהלך הריאיון כלהלן כדי להצדיק את אמיתות הסיפור :

 א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה לפתוח את דלת דירתה למכור לך ולצוות הצילום שלך את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה , ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…מה הסיבה…ואיך אתה מסביר את זה…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי משטרת ישראל שבאו לחפש את אולסי פרי . הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים . אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את האהוב שלה אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו .

ג. משה גרטל : האם אני שלמה מן ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם , שֵם המקליט , ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך ביורוקרטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו למפרע…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, נניח שכל הסיפור שלך הוא באמת נכון , אבל הרי יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה וגם מנהל חטיבת החדשות, ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע אם כך לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה שחקן מכבי ת"א אולסי פרי שכל המדינה מדברת על היעדרו מהמשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד שרוע ו- מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? הרי היה מספיק זמן והותר לפתח את ה- Film במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר…מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…? ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך , מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ? אני מבקש לקבל גם את העדות שלהם…

הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית"  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין , כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין . תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו , ובכך להשפיל אותו עד עפר , ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ???

ברית שידור נכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2006 – 1969.

טקסט תמונה : קיץ 1992 . לפני כרבע מאה של שנים. אנוכי (מימין) נושא דברים בפני מנכ"ל רשות השידור , חברי הוועד המנהל של רשות השידור , ואנשי מליאת רשות השידור – אודות חשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם על המִרְקָע הציבורי, ביניהם ההתקשרות עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן בתנאי שהקבוצה תמשיך להיות אלופת המדינה. המוטו שלי היה כלהלן : "שידורי הספורט הישירים עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , חבר הוועד המנהל מני ווייצמן ששימש יו"ר וועדת הספורט במליאת רשות השידור, ואנוכי. (התמונה באדיבות לשכת המנכ"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברית שידור נכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. להעמיד דברים על דיוקם.

מסמכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 הנוגעים למועדון

הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחודשים מארס ואפריל 2000 .

טקסט תמונה : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור וממני בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתב ההערכה שלו ששלח אלי בימים ההם – נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בחודש פברואר של שנת 2000 ידעתי שכמנהל , מתווה דרך , עורך , ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אני צועד בדרך הנכונה ועל קרקע בטוחה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן העניקו לדרך התנהלותי גיבוי מוחלט . נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א התפתחה לקבוצה תחת הדרכתו של מאמנה פנחס "פיני" גרשון . היו לי מ- מכבי ת"א של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי המון ציפיות כל הזמן . לא כאוהד . כאיש טלוויזיה שמשלם להם הון עתק עבור השידורים הישירים של משחקי המועדון בליגה האירופית . ממון תועפות . מנהלי מכבי ת"א לא עניינו אותי באופן אישי . אינני חושב שגם אני עניינתי אותם . מכבי ת"א הייתה עבורי סחורת שידור ששילמתי עבורה כסף והנחתי אותה בקדמת מדף הסחורות שלי . את סחורת השידור הזאת הורדתי מהמדף מידי כל יום חמישי בשבוע כדי לצבור רייטינג . קוראי הבלוג הזה חייבים להבין שאנשי הטלוויזיה הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג ואנוכי אינני יוצא מן הכלל . בתום כל שידור ישיר ארזתי מחדש את הסחורה שלי והנחתי אותה שוב על המדף עד לפעם הבאה . בקיצור מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור ותו לא . נכון שמעבר להתקשרות הקורקטית בין הגוף המְשָדֵר לגוף המְשוּדָר מתפתחים אט – אט יחסים בלתי פורמליים. ברור שרחשתי סימפתיה לנותני החסות הכלכלית למועדון הפאר של מכבי ת"א (בלעדיהם מכבי ת"א שווה הרבה פחות) ובראשם דוד מושביץ ואביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו כמובן, אבי פילוסוף, דיוויד פדרמן, מיכאל "מיקי" שטראוס, שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ' , שמואל "שמלוק" מחרובסקי , מוני פנאן , ואמנון אבידן ועוד כמה. הגברדייה הזאת הייתה מוערכת על ידי כמי שמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית, אולם לא התקיימו שום יחסי קירבה ורֵעוּת ביני לבין המצוינים לעֵיל. הערכה כן. חֲבֵרוּת לא. מו"מ וגישה חיובית כן . אינספירציה והתרגשות לא . ברית השידור עם מכבי ת"א הייתה עסקית נטולת רגשות ולחלוטין לא אישית . ההתקשרות בין רשות השידור לבין מכבי ת"א נעשתה על בסיס סימביוטי. כל צד הפיק את הרווח שלו. היוקרה הייתה רווח משותף של שני הצדדים אולם מכבי ת"א קיבלה לצדו את הממון והיוקרה ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קיבלה את אהדת הציבור ועמו את הרייטינג . לכן שֵם הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000 עמודים) אודות ההתקשרות חסרת התקדים הזאת בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מכבי ת"א בשנים 2006 – 1969, נקרא "הקשר הסימביוטי". ברור ששוחחתי אלפי פעמים עם מר שמעון מזרחי בשנים ההן בתוקף תפקידו כיו"ר מועדון מכבי ת"א ואנוכי כמנהל מחלקת הספורט. כמות שיחות ללא כל השוואה שניהלתי עם חבריו דיוויד פדרמן , ו/או שמלוק מחרובסקי , ו/או אריה בראנוביץ', ו/או אמנון אבידן. הציבור נוטה לערב עסקים ברגשות אישיים. אין דבר כזה. מעולם לא הייתי בין באי ביתם של מכבי ת"א והם לא מבאי ביתי. השיחות בינינו, ביני לשמעון מזרחי היו מפגש של אינטרסים. אומר בגלוי כי שמעון מזרחי התלונן לא פעם אחת ולא פעמיים בתקופות שונות אודות הטקסטים שמשמיעים השדרנים יורם ארבל, אורי לוי, מאיר איינשטיין וגם אודות הפרשנויות שמייצרים אריה מליניאק ואחריו אלי סהר , ושניהם היו פרשנים טובים ועיתונאים ערניים. היו לו "מודיעים" שדיווחו לו מה אמרו ציוותי השידור שלי בטלוויזיה גם במשחקי מכבי ת"א בחו"ל. פעם אחת הוא התלונן כנגד דברי הפרשנות של אלי סהר לאחר הפסד של מכבי ת"א נגד קבוצה יוונית כלשהי . ברור שהענקתי גיבוי טוטאלי לאלי סהר : "שמעון מזרחי תפקידך לנצח במשחקים ותפקידנו לפרשן ולהסביר לציבור את ההפסדים הבלתי כפויים של המועדון שלך. אולי אם תתנהל טוב יותר ותנצח אז הטקסטים של אלי סהר יהיו ערבים יותר לאוזניך", השבתי לו. לא עבדתי בשירות מכבי ת"א. היא הייתה אומנם קניין שידור אטרקטיבי אך כזה שאיננו עומד מעל עיתונאות אמת וביקורת ופרשנות הגיונית.

תּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים , רַעוּת רוּח, וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) בעבר עם אנשי מועדון מכבי ת"א. נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים, לא כל כך מזמן, גם בחטיבת הספורט בפיקודי, כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה כביכול לאנשי מכבי ת"א עלי. עד כדי התערבות מכביסטית בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל, אורי לוי, ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000, התערבות שגרמה (כביכול) לסילוקו של אריה מליניאק על ידי מכֵּס הפרשנות ב- 1991. מדובר בקשקוש מוחלט. בלוף . אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל מחלקת הספורט (בדצמבר 1980) לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים . "אני לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון". הטקסט הזה נאמר על ידי לשמלוק מחרובסקי ועו"ד שמעון מזרחי בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו בראשית כהונתי כמנהל חטיבת הספורט (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השדר שלי היה דני דבורין מרדיו "קול ישראל" והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק. כך זה התחיל ופה זה נגמר. שני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי, דיווחים שהיו לחלוטין לא נכונים : אריה מליניאק ומשה גרטל.

הפרשן שלי אריה מליניאק (פרשן כדורסל טוב) הלך אצל העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 13 באפריל 2007 ואמר לו כלהלן :

תחילת ציטוט : "עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90 . "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני אני לא ממשיך לפרשן את מכבי" , הוא מספר . "לא רצו להגיד לי למה , אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא . ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק . למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב" . סוף ציטוט . 

מדובר בבדותה שלא הייתה ולא נבראה . ערכתי , הפקתי , ניהלתי , וניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה , בשנים 2002 – 1980 . בתוקף תפקידי השתתפתי בכל עשרות פגישות המו"מ עם מכבי ת"א (ללא יוצא מהכלל) שדנו ברכישת זכויות השידורים וסדר הגודל של התשלומים . מעולם אבל מעולם שמעון מזרחי ו/או דיוויד פדרמן לא העלו תנאי מסריח כזה של רכישת הזכויות תמורת הדחתו של הפרשן אריה מליניאק. אילו מי מהם היה מציב תנאי כזה הייתי קם משולחן המו"מ ומסתלק משָם מייד. מה מניע אנשים כמו אריה מליניאק ומשה גרטל לבלף, לטפוח לעצמם על השֶכֶם מבלי שהם ראויים לכך, ולא לומר אמת ? ברור שאדון בכך באחד הפוסטים בעתיד. אריה מליניאק יודע היטב שהערכתי אותו מן ההיבט המקצועי כפרשן כדורסל שלי (וגם נתתי לו בימה), אך הוא גם יודע כמוני מה הן הסיבות שגרמו להפסקת עבודתו ומדוע הודח על ידי, מדוע הוחזר על ידי, ומדוע סולק בהמשך שוב על ידי. במשרד שלי בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אמרתי לו בטרם ההדחה הראשונה : "אריה מליניאק אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים . עוף לי מהעיניים". והוא עף. ההדחה הזאת היא סיפור מפורט שהגיע גם לעיתון "ידיעות אחרונות" בשעתו. אריה מליניאק דרש שימוע בטרם ההדחה אצל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שלא היה כידוע מאוהביי. לקראת חידוש עונת השידורים ב- 1991 הענקתי לאריה מליניאק הזדמנות להגן על עצמו מפני צו ההדחה שלי. הִפגשתיו בפני בּוֹרֵר. הבּוֹרֵר כאמור היה מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בכבודו ובעצמו. גררתי את עצמי ואת אריה מלניאק ללשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. "אריה מליניאק אני הולך להפגיש אותך עם אדם שאיננו רוחש לי כל חיבה . הוא ישמש כבורר , ומי יודע , יכול להיות שיעניק לך סיכוי מחודש לשוב לכס פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אינני אוהב את יוסף בר-אל ואינני מעניק לו קמצוץ של אשראי מקצועי אך אקבל את הדין. אשר יפסוק כך יהיה, מפני שהוא מנהל הטלוויזיה ובעל האוטוריטה העליונה כאן", אמרתי לו בעוד שנינו יורדים במדרגות הבניין.  

מזכירתו הנאמנה של יוסף בר-אל גב' אילנה זנגילבף פתחה בפנינו את דלת הלשכה ואריה מליניאק לא המתין אפילו שנייה והסתער על מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בלשכתו . ללא שמץ של ענווה העיד על עצמו מייד וללא היסוס : "יוסף בר-אל אם אתה תומך בהחלטתו של יואש אלרואי להדיח אותי , אז צריך לפטר אותך מפני שאני ידוע ומוכר כפרשן כדורסל מצוין המסייע להצלחת השידורים של הטלוויזיה" , והוסיף ללא מחשבה שנייה : "תשאל את הציבור" . יוסף בר-אל לא נשאר חייב והשיב לו בתקיפות : "תשמע אריה מליניאק , יהיה צריך לפַטֵר אותי אם אני לא מְפַטֵר אותך בעקבות דבריך הבוטים ולא נכונים נגד מחלקת הספורט של יואש אלרואי . אני מוכן לסלוח על הכל אך אם יש לך טענות נגד הטלוויזיה אתה אמור לדעת שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית". מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ניסה לסגור עסקה עם המודח והציע לו פתח מילוט : "תשמע אריה מליניאק , תוכל להמשיך לפרשן בתוכנית "סל לילה" אך בשום אופן לא במשחקי ה- NBA וגם לא באלה של מכבי תל אביב". אריה מליניאק ישב שם המום. בקול נעלב ובגרון חנוק השיב למציע העִסקה : "איך אוכל לשבת באולפן הטלוויזיה קבל עם ועדה כשהלֶחִי שלי אדומה מהסטירה שהעפתם לי אתה ויואש אלרואי…?" הוא ידע להתנסח ולהביע רעיון. בס"ה היה איש מבריק בעל לשון ועֵט. הפגישה הקצרה עם מנהל הטלוויזיה הסתיימה ואריה מליניאק מצא את עצמו מחוץ לכותלי רשות השידור. ברור שהדחתו הייתה אבדה מקצועית לשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך זה לא היה פְּחַת מוסרי. עמדו בפני אופציות אחרות. מאמני כדורסל, עיתונאים, ואנשי אקדמיה התדפקו על דלת מחלקת הספורט. "לא אלמן ישראל", כפי שאמר הנביא ירמיהו. אריה מליניאק הושעה. אפילו גדול המתנגדים שלי ברשות השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו יוסף בר-אל, תמך ללא סייג בהחלטתי לסַלֵק את אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות. 

טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתי לפסוח על רשימה ארוכה של כל מיני פרשנים פוטנציאליים על מנת להציב בעמדת הפרשנות הפנויה את טַל בְּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בכל הזמנים . טַל בְּרוֹדִי חתן פרס ישראל לספורט היה בעל ידע עצום בתחום. הארצי ובבינלאומי. וגם מומחה גדול בליגת ה- NBA. דמות כדורסל פופולארית רבת מוניטין במכבי ת"א ונבחרת ישראל שאזרחי המדינה הזדהו עמוֹ במשך שנים רבות . טַל בְּרוֹדִי ניצב באמצע שנות ה- 60 של המאה הקודמת בפני קריירה מזהירה וחוזה כספי נדיב ב- NBA, אך וויתר, והחליט ב- 1966 לעלות לישראל ולבנות כאן את חייו. הוא הפך לדמות מופת. כדורסלן פנטסטי, בעל השכלה אקדמית רחבה, מאופק, ישר והגון מאוד. זה היה אותו טַל בְּרוֹדִי שתיעדתי ב- 1980 בסרט הטלוויזיה הדוקומנטארי בן 75 דקות , "גוּפִיָיה מספר שֵש". חיש מהר התברר שטל ברודי הוא הכול וגם אוהד מושבע של מכבי ת"א רק לא פרשן. הצבתו בכֵּס הפרשנות הייתה שגיאה נוראית שלי. לא בגלל העברית העילגת ולא תקנית שלו אלא מפני שפשוט הוא לא היה פרשן. טעות נוספת הייתה שלא אמרתי לדמות האגדית הזאת מייד שלום (ולא להתראות), אלא חשבתי והערכתי שהוא בכל זאת פוטנציאל שיכול להשתפר, והוא לא.

הערה : את עמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתי איישו כ- 10 פרשנים ביניהם אריה מליניאק , אלי סהר , צבי שרף , משה וויינקרנץ , רני כהנא , רון קופמן , פרופסור גבריאל "גבי" בן דור מאוניברסיטת חיפה ועוד כמה . אריה מליניאק ואלי סהר ניצבו בדרגה שלימה מעל היתר .          

טקסט תמונה :  חורף 1968 . 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח של יד אליהו . שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בחדר ההלבשה של הקבוצה , דקות אחדות לפני משחק גביע אירופה בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד . ראיתי בטל ברודי מועמד ראוי לרשת את כיסאו של אריה מליניאק . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנהל הקבוצה נוח קליגר (ראשו מציץ) , אמנון אבידן , שר הביטחון משה דיין , הגזבר ברנארד חוואסט (ממושקף) , מאחוריו בוב פדרהרסט (מרכיב משקפי כדורסל מיוחדים) , טל ברודי (משה דיין הגדיר אותו כעלם חמודות שהגשים את החלום הציוני) , מאחורי טל ברודי ממש בקצה התמונה המאמן יהושע רוזין , לפניו חיים "חיימון" שטרקמן, שני ראשים של יו"ר המועדון צבי אבידן (אביו של אמנון אבידן), השחקן נתנאל, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (התמונה ניתנה לי ב- 1979 באדיבות לובה קנפר בעת עשיית הסרט "גופייה מס' שֵש") . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רעיון שידור קבוצת הפאר של מכבי ת"א על מִרְקַע הטלוויזיה הציבורית היה חשוב מכל המְבַצְעִים אותו , השדרנים והפרשנים גם יחד, בעיקר מפני שזכויות השידורים היו בלעדיות שלנו. זהו כלל חשוב בתעשיית הטלוויזיה שכוכבי המסך, בארץ וגם בעולם, נוטים לשכוח אותו מעת לעת. אריה מליניאק כל כך נעלב מהדחתו עד שחשב בסתר לִיבּוֹ כי לא נסתדר בלעדיו. הוא טעה טעות מרה . לא הגיע אפילו מכתב אחד של צופה טלוויזיה אחד הדורש להשיב לוֹ את מִישְרת הפרשן . מרבית שדרני הספורט הם בעלי אֶגוֹ נפוח. נדמה להם שרשת הטלוויזיה שנתנה להם במה ואח"כ סילקה אותם ממנה הופכת לפגיעה. מחשבה אווילית ואגואיסטית. תמיד ולעולם יהיו אירועי הספורט חשובים מהשדרים והפרשנים. אני זוכר שאחד מגדולי שדרי הספורט בטלוויזיה בארה"ב היהודי – אמריקני הָאווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) חשב ש- ABC תיכשל בלעדיו לאחר שהודח מהמיקרופון והמסך. כשאנשי הרשת ביקשו להיפרד ממנו, השיב להם, "דברו עם העו"ד שלי", וטרק להם את הטלפון. למרות שהיה שַדְרָן עַל וייחודי, מערכת הספורט של ABC הסתדרה מצוין בלעדיו.

הפרשה המתוקשרת אודות סילוקו של אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות לא גוועה כל מהר. ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבת "Follow up" על פרשת ההדחה של אריה מליניאק מהטלוויזיה. יוסף בר-אל ואריה מליניאק התראיינו לכתבה הזאת. אני לא. הכתבה הייתה רצופה באי דיוקים והייתה חתומה עליה (לצורך הסוואה) הכתבת לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות" גב' אוֹרָה עָרִיף. נדהמתי לשמוע מגב' אוֹרָה עָרִיף כי היא כלל לא עשתה את הכתבה הזאת והעורכים השתמשו בקרדיט של שמה כדי לתַּגְבֵּר את אמינות הטקסט . ביקשתי לדעת כיצד היא עוברת על כך לסדר היום ומדוע איננה תובעת את המבישים למשמעת וסדר. היא השיבה לי, "אם אנהג כך יפטרו אותי מהעיתון" [1].

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 1991 . כותרת הידיעה שהופיעה במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 הנוגעת להדחתו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כלהלן : "אתה פרשן גדול אך לא אסלח על הביקורת שמתחת בפומבי" אמר מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאריה מליניאק . על הידיעה הייתה חתומה בשמה של גב' אורה עריף כתבת העיתון לענייני רשות השידור בימים ההם. אך לא היא כתבה את הידיעה הזאת בעיתון. הכתבה הייתה רצופה אי דיוקים. הכרתי את אורה עריף זמן רב. היא הייתה כתבת אמינה. שאלתי אותה : "כיצד קרה הדבר שפרסמת כתבה שגויה מבלי לשאול אותי…?". היא השיבה לי בכנות : "יואש, אני מצטערת. לא אני עשיתי את הכתבה. הם, אנשי הספורט של העיתון עשו זאת והשתמשו בשם שלי ללא רשותי כדי להעניק אולי אמינות יתר לכתבה". נדהמתי. שאלתי אותה שוב : "גב' אורה עריף, מדוע אינך מתלוננת בפני העורך הראשי נגד המפברקים בעניין המביש הזה…? נגד אלה המשתמשים בשמך לשווא…?". היא השיבה לי ביבושת ובקול ענות חלושה : "מה אתה רוצה שיפטרו אותי. עשיתי מה שהם ציפו ממני". לא הבנתי כיצד עיתונאית רצינית ובן אדם בעל כבוד מסכים להתבטל מפני מישהו במדור הספורט של העיתון שם התפרסמה הידיעה. אני בטוח שהעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" והמו"ל של העיתון לא ידעו מאום מהולכת השולל הזאת. שתקתי ולא אמרתי לה מילה. 

ראה גם "ידיעות אחרונות" מ-נובמבר 1991 . עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . הפרשן המודח אריה מליניאק (משמאל) משוחח עם מחליפו על כס פרשן הטלוויזיה, טל ברודי (מימין) . לזכותו של הפרשן המודח צריך לומר שהוא איחל הצלחה לטל ברודי במילוי תפקידו. אריה מליניאק נזהר זהירות רבה בכבודו של טל ברודי ולא העז לפגוע בו.

טקסט תמונה : נובמבר 1991. היכל הספורט יד אליהו. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . שחקן הכדורסל האגדי טל ברודי מוצב על ידי כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הסטטיסטיקאי ואיש המחשב זיגי זיגל, השדר אורי לוי (התייחס בנימוס ובכל הכבוד הראוי אל טל ברודי), והפרשן טל ברודי. אני משקיף כהרגלי מאחור על הנעשה. כמנהיג שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי כל הזמן נוכח בשטח. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אחד הפוסטים הקרובים יסביר במדויק את עובדות המהלכים והסיבות שהביאו לסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ברור שלמכבי ת"א ו/או לאיש ממנה לא הייתה שום יד בהדחה . לא עבדתי אצל אנשי מכבי ת"א ולא הייתי חייב להם דבר . הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי . זהו סדר ההתחייבות . מנהליי ברשות השידור היו היחידים שרשאים להתערב בניהול שלי. 

באותו התאריך של  13 באפריל 2007 הלך גם כתב חטיבת הספורט משה משה גרטל  להתראיין אצל אהרון ווייסברג וגם בפיו האשמות אודות שפע כוחו המאגי (כביכול) של שמעון מזרחי על יואש אלרואי :

 תחילת ציטוט : "…אלא שאריה מליניאק , מתברר כעת , הוא לא היחיד שזה קרה לו . גם שדר הקווים המיתולוגי משה גרטל טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות" הוא אומר , "כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות , והם ממש לא אהבו את זה . לשמעון מזרחי יש או היה כוח מאגי על מחלקת הספורט , ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000…" . סוף ציטוט .

yoash 3

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007 . קטע מריאיון מופרך שערך מר אהרון ווייסברג עם אריה מליניאק לשעבר פרשן הכדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות Ynet).

ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע. על איזה כוח מאגי בדיוק הוא מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה . ברור שהדחתי את הכתב משה גרטל בחודש אפריל של שנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית. כך אני ראיתי כמנווט ממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה . כך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. עובדה ששניהם נתנו לי גיבוי מוחלט . לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והפוסט הזה איננו בימה לחיסול חשבונות. לחלוטין איננו הנהלת חשבונות. אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו . משה גרטל היה יכול להתלונן עלי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו. כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ולא כ- מעין נקמן ו/או מדיח מקצועי . יאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו בהחלטתי ללא סייג. 

בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל הנוגעת לקטע הקונקרטי דנתי כבר בקצרה בראשית הפוסט. כל אחד אחד שקורא את הפוסט הנוכחי אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ואודות מושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי לבחון את מהימנות התוכן ולהסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו . האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי מסומם, חשוף, חסר ישע, והגנה מפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין המראיין שלמה מן והמרואיין משה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין. 

אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו . הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1984 – 1976. אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ חיבבו אותו, אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת. ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו  של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד. כעיתונאי ועורך ראשי של משדרי הספורט הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד. אסרתי לחלוטין על השדר שלי יורם ארבל גם להעלות השערות.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה . מלון "דן" בתל אביב . תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל) . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

במקום עבודה פרטי היה משה גרטל מפוטר זה מכבר ע"י ההנהלה הראשית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מקום עבודה הסתדרותי. ב- 10 באפריל 2000 הדפיס מנהל החדשות רפיק חלבי מסמך אל משה גרטל בו הוא מורה לו להתייצב בחטיבת החדשות לאחר סיום תפקידו במחלקת הספורט. זאת הייתה הפעם הראשונה במשך 32 שנות קיומה של חטיבת הספורט שכתב כלשהו מודח ממנה.

טקסט מסמך : 10 באפריל 2000 . לראשונה בהיסטוריה מודח בצער רב כתב מחטיבת הספורט ועובר לחטיבת החדשות לא בגלל כישרונותיו המופלגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור. בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי, הטכנולוגי, והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו, ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four. אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי. הרגשתי אי נוחות כלפי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן. מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי, וכי צריך לשלם לה בהתאם, ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית . מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה , ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור לה את השחקנים. המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "סקאוטינג". עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים, ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו שוב ושוב.

בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכל השתנה בבת אחת . מכבי ת"א עלתה על דרך המלך. נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות ENG (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000. מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 62:77. זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי אישרו אותו.

טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000 . זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000 . מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי  . מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 55 : 67, ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו . ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה, חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות , ושישים עובדים .מפקח הניידת היה אלי בבא המצוין . המפיק שלי ששי אפרתי ניצב כרגיל לימיני. בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול . בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל. את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי והפרשן רלף קליין. הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים. ולכן רגוע.

המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים. בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל". הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי, לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית, מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר, בידור וגם חדשות ואקטואליה. יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב. בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון שחצה את רָף התשלום של מיליון דולר למועדון הפאר. עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה. בטרם חזרתי לתל אביב התיישבתי במשרד שלי בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים שלי , על מכבי ת"א , ועל הרייטינג והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי.

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . מוֹלֶך הרייטינג . הייתי עֶבֶד שלו . מדד הצפייה והמִדְרוּג של חברת טֶלֶ גָאל . דו"ח שלי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ואז הגיעה שעת ההצלבה השנייה ב- Euro League ועמה ההתמודדות המשולשת והדרמטית של מכבי ת"א נגד אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה : ביום שלישי – 21 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו הפסידה מכבי ת"א 62 : 65. ביום חמישי – 23 במארס 2000 בבולוניה – איטליה גברה מכבי ת"א בתוצאה 80 : 73. ב- 30 במארס 2000 במשחק השלישי בהיכל הספורט ביד אליהו הכריעה מכבי ת"א את הקבוצה האיטלקית בתוצאה 79 : 64. הרייטנג הרקיע שחקים והאמיר לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם בעבר . אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את דו"חות הרייטינג של אותם הלילות ההם. מבחינתי כאיש טלוויזיה הם היו בלתי נשכחים.

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות הראשונה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League . מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.00 לשעה 22.30 יתרון ברור ומשמעותי לערוץ 1 על ערוץ 2 . הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . זה היה ברור לכולם . והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מבולוניה את ההתמודדות השנייה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League . מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.30 לשעה 23.15 יתרון מכריע לערוץ 1 על ערוץ 2 . הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . זה היה ברור לכולם . והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות השלישית והמכרעת של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 20.45 (תחילת ה- Pre game show) עד השעה 24.00 יתרון טוטאלי לערוץ 1 הציבורי על פני ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 קוֹרֵס. ערוץ 1 מעפיל לפסגת השידור הטלוויזיוני של מדינת ישראל וניצב שם לבדו. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז העפילה מכבי ת"א לטורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . לראשונה מזה תשע שנים ועל כך נכתב כבר בפרוטרוט בפוסטים הקודמים.

טקסט מסמך :  9 באפריל 2000 . מכתב שלי שנשלח למנכ"ל רשות השידור בו אני מבקש לאפשר לפרשן הכדורסל הראשי שלי אלי סהר להתגורר במלון הסמוך לאצטדיון הכדורסל של סלוניקי כדי לאפשר לו להגיע רגלית בחג א' של פסח – 20 באפריל 2000 לעמדת השידור שלנו מבלי לחלל את החג . הערכתי את אלי סהר כעיתונאי ופרשן כדורסל מהדרגה העליונה שיודע להסביר לציבור את רזי המשחק ותכסיסי המאמנים , ובכך תורם באופן משמעותי לרמת השידורים הישירים משביעת הרצון של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הייתי מחויב לו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  11 באפריל 2000 . אחד המסמכים מההפקה הטלוויזיונית המשגשגת ההיא של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. המסמך נועד להסביר לקוראי הבלוג את הפרוצדורות הביורוקרטיות המסורבלות של הפקת אירוע ספורט בינלאומי ע"י חטיבת הספורט בראשותי. כל דרישה שלי הנוגעת להטסת כוח אדם לחו"ל ו/או שכירת טכנולוגיה טלוויזיונית בחו"ל, ו/או שימוש בלוגיסטיקה בחו"ל הייתה זקוקה לאישור בכתב של מנכ"ל רשות השידור. גם האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשת השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו לא היה רשאי להחליט בעצמו, אלא זקוק כל העת לאישור מנכ"ל רשות השידור. התפקיד שלי כבעל החזון היה לשכנע כל הזמן במשך השנים הארוכות את הממונים עלי שאני צודק בדרישות התקציביות שלי שכוללות מטבע הדברים כוח אדם וטכנולוגיה. ברוב המקרים המנכ"לים לדורותיהם כיבדו את בקשותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום ראשון – 23 באפריל 2000 . מכתב הברכה שלי ליו"ר מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים המיומן והמובחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- Final four של סלוניקי 2000 . במבצע שניצבתי בראשו והובלתי אותו גברנו לחלוטין על המתחרה שלנו ערוץ 5 בכבלים והבסנו אותו ברייטינג שוק על ירך . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . מכתב ההערכה / צל"ש ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות שני המנהלים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי) בתום מבצע השידורים הישירים המצליח והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . מכתב ההערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הפורה והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הצל"שים היו נחמדים אך הם היו שייכים כבר לעבר. השאלה הגדולה שניצבה בפניי הייתה כיצד לנצל את ההצלחה כפי שאומרים בז'רגון הצבאי. כיצד שומרים על מעמדנו בפסגה לאחר שכבשנו אותה . איך אני משיג עוד תקציבים מטעם הרשות, איך אני ממשיך מכאן לגייס עוד ספונסרים חיצוניים , איך אני מגדיל את ארסנל השדרים והמפיקים, כיצד אני משפר את רמת ההגשה והשידור הקונקרטיים של חטיבת הספורט, וכיצד מתעתדת חטיבת ההנדסה להתקדם בשדות הטכנולוגי החדישים. שם המשחק הטלוויזיוני הוא כידוע ממון וטכנולוגיה. לכן כתבתי את מה שכתבתי ב- 24 באפריל 2000 למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. ניצבו בפניי אתגרי שידור למכביר מורכבים ומסובכים מייד בתום ה- Final four של סלוניקי 2000, ובראשם : Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל) בהולנד ובלגיה ואולימפיאדת סידני 2000. מבצע השידורים של Euro 2000 אותו ניהלתי מאמשטרדם כלל בתוכו כ- 77 (שבעים ושבע) שעות של שידורים ישירים בפרק זמן של שלושה שבועות וחצי. מבצע השידורים של אולימפיאדת סידני 2000 אותו הובלתי מסידני כלל בתוכו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות של שידורים ישירים בטווח זמן של 17 ימים. שאפתי בכל מאודי לחתום על חוזה ארך טווח עם מכבי ת"א כדי להוריד מעלי את הטרדות העתידיות של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2. יראתי אותם. חששתי מהמאבקים עימם. הם היו יותר עשירים ממני. ביקשתי לסגור את העניינים עם מכבי ת"א בטרם התמחור. שאפתי גם להחזיר חלק מזכויות הכדורגל הישראלי למכורתו הראשונה.

טקסט מסמך :  24 באפריל 2000 . מכתבי למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי המאיץ בו לסייע לי לרכוש שוב את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ולהשיב לעצמנו חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אולם העניינים היו יגעים . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ההססן והמתלבט הפך בקיץ 2000 לחשדן ניהיליסט (בניגוד מוחלט לקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984). המחלקה הכלכלית שלו דאגה לשלוח לו שוב ושוב תזכורות שלא ישכח עד כמה הוא עני . וזה לא היה הכול . ממשלת ישראל הועידה למר נחמן שי את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . גב' אהובה אורן – פינס ז"ל התמנתה למִשְנֶה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . נחמן שי יבד"ל היה אוהד מוצהר של מועדון הפועל ירושלים בכדורסל יריבתה של מכבי ת"א. הוא לא הסתיר זאת . כצופה מושבע במשחקיה בהיכל מלחה ובמשחקי החוץ לבש את החולצה האדומה . אבל זה היה הרבה פחות חשוב מאי הערכה מוחלטת מקצועית שלו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. נחמן שי היה מאוכזב ממנו. לא פעם אחת סח לי כי אורי פורת הוא מנכ"ל חלש ורפה שאיננו מתאים לשמש בתפקיד של עורך ראשי של השידור הציבורי בעידן התחרות הטלוויזיוניות הרב ערוצית המתרחשת כעת במדינת ישראל. זמן לא רב אח"כ פתחו חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחלק מאנשי מליאת רשות השידור בראשותם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן – פינס במסע התנגדות כנגד פועלו של מנכ"ל הרשות אורי פורת בתחומים שונים (לרבות ההתקשרות הבאה שלי עם קבוצת מכבי ת"א בכדורסל  לעונת 2001 – 2000  והעונה שלאחריה 2002 – 2001. נחמן שי ואהובה אורן – פינס יחדיו עם אלון אלרואי הקימו אופוזיציה אגרסיבית לאורי פורת. המהלכים השונים שיזמו נראו כמעין מהלכי Impeachment (הדחה) מתוכננים שנועדו לסלק את אורי פורת מתפקידו הרָם . מהלכי ההדחה צברו תאוצה והסכמה רחבים בשני הגופים הציבוריים של הרשות והמנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין את הרמז. הוא התפוטר באוגוסט 2000 ועזב בלית ברירה את תפקידו כמנכ"ל הרשות . באוגוסט 2000 היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הפורש (שנה וחצי בטרם השלמת הקדנציה השנייה שלו), איש מוכה וחבול וגם חולה.

[1]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 29 בנובמבר 1991 .

אני חושב שמרבית קוראי הבלוג הזה והמעיינים בפוסטים הרבים והשונים בתוכו הנוגעים לתעשיית הטלוויזיה (כמות ה- Entries לבלוג מתקרבת בצעדי ענק ל- 100000 / מֵאָה אֶלֶף) מבינים מבין השורות עד כמה היה מורכב ומסובך התפקיד שלי כמנהיג חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 2002 – 1980 מהיבטי הפקת התוכן , שימוש חכם ומדעי בטכנולוגיה ולוגיסטיקה , וניצול נבון של כוח האדם והתאמתו למשימות ההפקה והשידור – בארץ ובעולם. לא כל שכן תפקידם האחראי בתקופה המצוינת לעיל של הבוסים שלי לדורותיהם ברמת מנהל חטיבת החדשות, ברמת מנהל הטלוויזיה, וברמת מנכ"ל רשות השידור. בעבודת הטלוויזיה שלי לא היה שום זוהר, לא גימיקים, ולא סנסציות. רק עבודה קשה ויסודית ללא הרף ודבקות במשימה.

ב- 14 באפריל 2007 פרסם העיתונאי מר אהרון ווייסברג באתר Ynet כתבה רצופה פרטים לא נכונים שכותרתה הייתה "כאן תמו שידורינו. לילה טוב מירושלים" . בכתבה הזאת ריאיין מר אהרון ווייסברג את פרשן הכדורסל בעבר שלי אריה מליניאק (וגם את משה גרטל) בה נמסרו לו עובדות לא נכונות (בלשון המעטה) הנוגעות להנהגתי את שידורי הספורט בתקופה שבין 1980 ל- 2002 . ברור שהעיתונאי הנכבד הזה שקוראים לו אהרון ווייסברג לא ראה לנכון לפנות אלי כדי לאשר ו/או לאַמֵת ו/או לדחות את העובדות – בדותות האלה ששיגרו אליו אריה מליניאק ומשה גרטל , ו/או לפחות להעניק לי הזדמנות הוגנת ללמד על עצמי כתב סנגוריה על מנת להתגונן בפני אותו כתב האישום המופרך. ברור שהוא לא פנה אלי כדי שלא אקלקל את המאמר הפריך הזה. חלפו שבע שנים מאז התפרסמו בפרהסיה עדויות הנֶפֶל הללו והפכו לכל מיני שמועות שאין להן שום אחיזה במציאות, שום דבר איננו אמת, אך אין זה אומר שחַל עליהן חוק ההתיישנות.

טקסט מסמך :  14 באפריל 2007 . מר אהרון ווייסברג מפרסם את הכתבה שלו "כאן תמו שידורנו . לילה טוב מירושלים" באתר האינטרנט Ynet ובו כתב אישום מופרך נגדי, רווי עובדות לא נכונות בלשון המעטה, מבלי לבקש את תגובתי ומבלי להעניק לי אפשרות בסיסית ללמד סנגוריה על עצמי . (באדיבות Ynet) .

"עשינו טלוויזיה מכלום" , מספר אריה מליניאק למר אהרון ווייסברג ומוסיף , פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברה"מ או צ'כוסלובקיה , עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם , וחושך. יש לנו עמדה וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח הדואר וחיבר שני חוטים , ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור . לא היה לנו מושג אם רואים אותנו , שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך" . מה אתה אומר אריה מליניאק , אתה ויורם ארבל , שניכם עשיתם טלוויזיה מכלום…??? מה אתה אומר אריה מליניאק אתה ויורם ארבל שידרתם מעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או ב- צ'כוסלובקיה…??? באמת אריה מליניאק מה אתה סח…???

יש להבהיר כאן היטב את העובדה הבאה : באותן השנים שבין הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים על ידי את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה בברטיסלאבה ופראג ב- צ'כוסלובקיה במאי 1981 (אם היית באותה אליפות אירופה בכדורסל 1981 בברטיסלאבה ופראג , הרי שלא שהית שם מטעמי, מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל סירב להטיס אותך לצ'כוסלובקיה וטען שאפשר לשדר כדורסל וכדורגל, וגם א"ק אגב ללא פרשן) – לבין הפקת שידור הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישיר ממוסקבה על ידי בינואר 1989 צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א (אני הייתי שם במוסקבה ואתה לא) – לא שידרנו כלל מצ'כוסלובקיה וגם לא מברה"מ. אולי תואיל מר אריה מליניאק לומר לי סוף סוף על איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או ב- צ'כוסלובקיה אתה מדבר ואולי תואיל להסגיר את התאריך המדויק של האירוע שבו הגיע שליח דואר רבע שעה לפני תחילת המשחק ולבסוף יורם ארבל ואתה הצלחתם איך שהוא להרים את השידור.

ועוד דבר : ל- הפקות השידורים הישירים של משחקי הכדורסל והכדורגל באירופה על ידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והזמנה בכתב של האמצעים הטכנולוגיים של עמדות שידור וקווי שידור 4W לרבות התקנת חובה של טלפון בינלאומי בעמדת השידור (כגיבוי ל- 4W וצורך תיאומי הפקה) – היו כללים ברורים. קו השידור ה- 4W בין עמדת השידור בחו"ל לבין ה- Mater Control בירושלים הוזמן והותקן תמיד בעמדת השידור כשעה וחצי (כמקדם ביטחון של ההפקה) לפני ה- Tip off ו/או ה- Kick off . התמונה הלוויינית לעומת זאת ולא חשוב על איזה לוויין הוזמנה רק 10 (עשר) דקות לפני שריקת הפתיחה למשחקים המשודרים ישיר ארצה בשל העלות הכספית הגדולה של כל שימוש שלנו ב- Transponder הטלוויזיוני הלווייני בעבור 10 הדקות הראשונות של השימוש בלוויין שילמתי כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר . בעבור כל דקה נוספת עמדה העלות על כ- 45 (ארבעים וחמישה) דולר .העבודה שלי עם עשרות רשתות הטלוויזיה של EBU (מערב אירופה) ו- OIRT (מזרח אירופה) נשענה על Reciprocity, אמון, כבוד, ומקצועניות של שני הצדדים . שלי ושלהם. ההזמנות של התקנת עמדת שידור בהיכלי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל באירופה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נעשתה ישירות ביני לבין ה- Host broadcaster . ה- Booking של זמן הלוויין והתקנת קווי ה- 4W נעשה בקפידה ע"י קצין התקשורת ללוויינים שלנו זאב שטוקהיים ז"ל (ואחריו יבד"ל שמואל כהן) עם אנשי "בזק" גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומי , אברהם יצחק נגל ז"ל מנהל עמק האלה , ונחמן אלון ז"ל איש RTI. מעולם לא קרה שה- Host broadcasters של EBU ו- OIRT יפשלו. ו/או שאנחנו נפשל כשאירחנו אותם בזמנו בהיכל הספורט ביד אליהו. צריך להבין שהתקנת טלפון בינלאומי בעמדות השידור שלנו בחו"ל נועד לא רק לשמש גיבוי לקו השידור הראשי ה- 4W במקרה של תקלה אלא גם לצורך שיחות תיאומי ההפקה בין ירושלים ליעד השידור בחו"ל . במידה וקו השידור ה- 4W לא פעל מייד יכולנו להמשיך את התקשורת בינינו (בין ירושלים לבין עמדת השידור בחו"ל) לצורך קידום מהלכי ההפקה באמצעות הטלפון הבינלאומי וכל זאת עד שקו ה- 4W יתחיל לעבוד.

arbel 1

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981 . בריסל בירת בלגיה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה שהוזמנה על ידי מה- Host broadcaster הבלגי הלא היא רשת הטלוויזיה RTBF. עמדת השידור כוללת את קופסת השידור ואת קו השידור ה- 4W (מימין) ואת מוניטור הטלוויזיה משמאל. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית, "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל. משמאל, זהו המפיק ועוזר השדר שלו אמנון ברקאי. (התמונה באדיבות RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה (1) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות, מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 87 : 86. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור המאובזרת שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI בעמדת שידור משלו וסמוכה לעמדת השידור שלנו בהיכל יד אליהו. זיהוי משמאל לימין : ה- Floor manager של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דני גור אריה ז"ל, אנוכי, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 6

טקסט תמונה (2) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א – סקוויב קאנטו 87 : 86. שלוש תמונות האלה מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI . זיהוי משמאל לימין : המפיק האיטלקי, השדר האיטלקי, נסים קיוויתי (איש הסיוע של הצוות האיטלקי באותו הערב ההוא) , והשדר יורם ארבל. האירוח הטלוויזיוני של צוותי השידור הזרים ע"י ה- Host broadcaster התבצע תחת נהלים וכללים מוקפדים של ה- EBU איגוד השידור האירופי .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 7

טקסט תמונה (3) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 87 : 86. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI בעמדת שידור נפרדת שמיסדנו עבורם וסמוכה לעמדת השידור שלנו ביד אליהו. זיהוי משמאל לימין : השדר האיטלקי של RAI, נסים קיוויתי בעמדת סיוע לצוות האיטלקי, שני אנשי הקול סעדיה קאראוואני ומשה אלוני האחראיים בין היתר על חיבור קו השידור ה- 4W האיטלקי לקופסת השידור ושיגורו לרומא (כשעה וחצי בטרם שריקת הפתיחה), המאמן האיטלקי (בפרופיל), ויעקב שאלתיאל ז"ל מי שהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. עמדת השידור המאובזרת שלנו באולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי . אני (מימין) מנהל ועורך את השידור. יורם ארבל משדר (במרכז). לשמאלו של השדר זהו המפיק יוסי לנדאו . צלם ה- Close up התחתון המופקד על מצלמה מס' 2 הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מהימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (התמונה באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדהים. ובכן, מה אתה אומר אריה מליניאק, התקשרו אליך יום אחד והודיעו לך שיותר אתה לא ממשיך לפרשן את מכבי ת"א…??? באמת אריה מליניאק ככה העניינים התנהלו אצלי…מישהו צלצל אליך והודיע לך שאינך יותר פרשן…באמת אריה מליניאק…מי בדיוק התקשר אליך… ??? מה אתה אומר…??? הפרשן המודח ההוא יודע היטב מדוע סולק על ידי מכֵּס הפרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הגיע הזמן לרסק ולנפץ את השמועות חסרות השחר האלה שמרחפות כבר סביבנו כ- 24 שנים כאילו מכבי ת"א עומדת מאחורי הדחתו. שקר וכזב. אריה מליניאק יודע היטב שלעו"ד שמעון מזרחי ולאיש ממכבי ת"א לא היה יד בדבר. הוא יודע היטב את הסיבות שהניעו אותי לסלקו לעַד מכֵּס הפרשנות.

המסמך המופיע לעיל מטעמו של אהרון ווייסברג ובו העלה אריה מליניאק את טיעוניו המגוחכים התפרסם בפני הציבור ב- 14 באפריל 2007 לפני כמעט 8 שנים. בין השנים 1981 ל- 1989 לא שידרנו מצ'כוסלובקיה וגם לא מברה"מ . זה היה די מזמן אולם אין פירושו של דבר כי חל עליו חוק ההתיישנות. 

אריה מליניאק ויורם ארבל. להעמיד דברים על דיוקם. 

ההצלחה הדרמטית של הבלוג הזה איננה רק בגל סקרנות המידע המתפרסם בו אלא גם בגלל אמינותו . מה שעשה אריה מליניאק במאמר "כאן תמו שידורנו . לילה טוב מירושלים" שהתפרסם – 14 באפריל 2007 ב- Ynet (בסיועו של בעל המאמר אהרון ווייסברג) – ראוי לכל גינוי . הכרזתו של אריה מליניאק בשעתו, "עשינו טלוויזיה מכלום", היא הכרזה שחצנית ריקה מכל תוכן שאין בה שְבָב אֶמֶת . שני אישים בלבד מר דן שילון ומר אלכס גלעדי רשאים להכריז בקול רם , "עשינו טלוויזיה מכלום" (הנוגעים לשידורי הספורט) . אני תמה על יורם ארבל שלא היסה ב- 2007 את אריה מליניאק ולא סתר אותו מייד. בכך הוא שותף לסלוגן הבלופרי הזה "עשינו טלוויזיה מכלום". באים שני אנשים ומשרבטים לעיתונאי כלשהו "עשינו טלוויזיה מכלום", והלה מדפיס זאת. רק אנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 רשאים להצהיר הצהרה כה בומבסטית "עשינו טלוויזיה מכלום", משום שהם דן שילון ואלכס גלעדי באמת עשו טלוויזיה מכלום.

ליורם ארבל ואריה מליניאק לא הייתה מעולם כל יד בתכנון, בהפקה, בשיקולי העריכה ובעריכה עצמה , בניהול כלכלי ובדחיפת העגלה קדימה. תפקידם היה להחזיק במיקרופון ותו לאו . בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא שידרנו למיטב זיכרוני בשל סיבות דיפלומטיות משתי המדינות הקומוניסטיות האלה שניצבו מאחורי מסך הברזל – צ'כוסלובקיה וברה"מ. למַעֵט פעמיים. אני מת לדעת אודות איזה עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ברה"מ ועל אודות איזה משחק ובאיזה מסגרת מדבר אריה מליניאק. אני מת לדעת על פי תיאורו של אריה מליניאק לאיזה אולם חשוך בדיוק ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה שניהם נכנסו, מה שמו של האולם החשוך (משחקי הבית של קבוצות כדורסל סובייטיות וצ'כוסלובקיות בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות התקיימו תמיד בהיכלי כדורסל בעלי שם) , ומתי הדבר אירע, כשרבע שעה לפני תחילת המשחק הגיע שליח הדואר של אותה מדינה וחיבר את החוטים, ולבסוף שניהם הצליחו איך שהוא להרים שידור . להד"ם . צריך להבין שהטסת ציוותי שידור של חטיבת הספורט על ידי לחמש יבשות תבל התבססה על ביורוקרטיה קשוחה בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור והחלפת אינפורמציה בדוקה ותכתובות בפקסים , טלקסים, ושיחות טלפון עם רשתות הטלוויזיה ששימשו Host broadcaster ומארחות שלנו בחו"ל. מלאכת ההפקה שלי נעשתה בצורה מדוקדקת ומפורטת (ושקופה) במישורים הטכנולוגיים והלוגיסטיים על מנת שרשתות הטלוויזיה המארחות בכל חמש יבשות תבל יאשרו לי בכתב ויבטיחו את הענקת אמצעי השידור הדרושים לביצוע השידורים הישירים ארצה ויבטיחו ויאבטחו ללא פשרות את סיגנל שידורי הטלוויזיה מארצותיהם לאולפן בירושלים. במקביל פעלתי לקבל את האישורים הכלכליים, הכספיים, והלוגיסטיים מהבוסים שלי ובראש וראשונה מהמנכ"לים של רשות השידור והסמנכ"לים שלהם לענייני כספים . כל הטסת צוות שידור ללא יוצא מהכלל זקוקה להמלצת הבוסים שלי מנהל חטיבת החדשות ומנהל הטלוויזיה ולאישור סופי בכתב של מנכ"ל רשות השידור באשר הוא. המסמכים המוכיחים את ההליכים הביורוקרטיים הנוקשים הללו בשני המישורים בארץ ובחו"ל, נמצאים בידי.

טקסט מסמך : זוהי הצהרתו המגוחכת של אריה מליניאק ב- 14 באפריל 2007 לעיתונאי אהרון ווייסברג כפי שהתפרסמה באתר ynet באינטרנט. על סמך האמור לעיל היא נראית לי מופרכת מיסודה ולחלוטין. לא היה כזה דבר מעולם. סוג כזה של אירוח טלוויזיוני עלוב לא היה מקובל ב- EBU. לא אצלנו כשאנחנו אירחנו, ולא כשאנחנו התארחנו בחו"ל. אין דבר כזה בעולם כי רבע שעה לפני לפני תחילת המשחק מגיע שליח דואר בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם ומחבר שני חוטים באולם כדורסל חשוך (חשוך…? באמת…? היכן שחקני שתי הקבוצות…? האם הן התאמנו באולם חשוך לפני שריקת הפתיחה…?) ולבסוף אריה מליניאק מתפאר שהוא ויורם ארבל מצליחים איך שהוא להרים שידור שיגיע ארצה. לא היה כדבר הזה מעולם. (באדיבות ynet). 

הפעם הראשונה בה הפקתי הפקת טלוויזיה ממזרח אירופה ו- שידרנו ממדינה קומוניסטית הלא היא צ'כוסלובקיה, הייתה במאי 1981. שידרנו אז ישיר את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל (ולא מכבי ת"א) שהתקיימה בשתי ערים ראשיות מאוד מפורסמות בצ'כוסלובקיה , בראטיסלבה ו- פראג (ולא בעיירות נידחות). ברור שהפקות כדורסל בינלאומיות כאלו ושידורים ישירים בחו"ל על ידי בהשתתפות נבחרת ישראל ו/או מכבי ת"א , דורשות הכנות יסודיות ופתיחת תיק הפקה טלוויזיוני עב כרס שכפוף לאין סוף פרוצדורות ואישורים כספיים – כלכליים בו מעורבים מנכ"ל רשות השידור, סמנכ"ל הכספים, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם מנהל חטיבת החדשות . הפקות בינלאומיות יקרות שכאלו רוויות היבטים תוכניתיים , כלכליים (תשלום עבור זכויות שידורים) , טכנולוגיים (תשלום עבור שירותי עמדות שידור , קווי שידור , ושימוש בלוויינים) , ולוגיסטיים (מימון שהיית הצוות בצ'כוסלובקיה , מלונות , רכבים , כרטיסי טיסה הלוך חזור, ו- אש"ל) – והיא חייבת בתיעוד . אריה מליניאק לא היה נוכח ב- 1981 בבראטיסלבה ופראג מטעמִי כמנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צוות השידור הרשמי שלי בצ'כוסלובקיה מנה אז שני אנשים בלבד : המפיק יִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרְג והשַדָּר יוֹרָם אַרְבֵּל .

הפעם השנייה בה הפקתי שידור כדורסל ישיר ממדינה קומוניסטית הייתה בחלוף שמונה שנים , בינואר 1989 , כששידרנו ישיר ממוסקבה בירת ברה"מ את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות צסק"א נגד מכבי ת"א . הייתי נוכח בעצמי במוקד ההפקה במוסקבה ושוב אריה מליניאק לא היה שותף גם להפקה הזאת . התכנון המפורט והמדוקדק והקפדני של הפקות הספורט הבינלאומיות על ידי ובאחריותי (ללא יוצא מן הכלל) בין השנים 1980 ל- 2002 ושגשוגן בטלוויזיה מעולם לא נשען על שליפה מהשרוול . מעניין אותי מאוד לדעת אודות איזה הפקת כדורסל טלוויזיונית ובאיזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם , עוסק אריה מליניאק . למעט 1981 ו- 1989 ואותם השידורים הישירים מבראטיסלבה , פראג , ומוסקבה – לא שידרנו אף פעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה משתי המדינות ההן ולא ממדינות אחרות במזרח אירופה . כולם זוכרים כי משחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בשנת 1977 נגד אלופת צ'כוסלובקיה זבריובקה ברנו ונגד אלופת ברה"מ צסק"א נערכו בבלגיה הנייטראלית . בחודש ינואר של שנת 1985 ושנת 1986 התמודדה מכבי ת"א נגד ז'אלגיריס קובנה פעמיים במסגרת גביע אירופה בכדורסל שוב על אדמת בלגיה . אינני רק אדם מסודר ובעל זיכרון טוב . לימיני ניצבים גם עשרות יומני השנה שלי יחדיו עם מאות תיקי ההפקה וספרי השידורים ופקודות המבצע בהם מקופלים משנתי הטלוויזיונית , ומונחים כלאחר כבוד בחדר העבודה שלי . אולי יואיל יורם ארבל (אם הוא קורא את הבלוג הזה) להזכיר לי ולרענן את זיכרוני על איזו עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ב- ברה"מ בטרם נפילת הקומוניזם מדבר בדיוק אַרְיֵה מלִינְיָאק . ה- Issue השני בו טוען  אריה מליניאק ב- 2007 בפני אהרון ווייסברג וב- 2009 בפני שלמה מן (ייגר מאייסטר) ב- "העין השביעית" כי עבודתו כפרשן כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הופסקה לקראת סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת . בעת ששימשתי מנהל חטיבת הספורט, מפני שאופן סיקורו לא היה כביכול לרוחם של אנשי מכבי ת"א – הוא דְבָר הֶבֶל וקשקוש מוחלט שחוֹק ההתיישנות טרם חַל עליו ועדיין לא מאוחר לטפל בו. הטענה כאילו מועדון מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי התערב בשעתו אצלי וכי אנוכי נעניתי כביכול לפנייתם להדיח את אריה מליניאק – היא לא רק טענת סְרָק מצוצה מהאצבע אלא גם הלעזה בגדר הוצאת דיבתי רעה בפרהסיה. דברי להגנות ופטפטנות מוחלטים אודות עניין שלא היה ולא נברא. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי היה פרטנר למו"מ טלוויזיוני עם רשות השידור מפני שייצג מועדון פאר בענף ספורט קונקרטי . כאן זה התחיל ופה זה נגמר . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו ממון למכבי ת"א תמורת השידורים הישירים ועבור הזיכיון להראות אותה בטלוויזיה . איש מאנשי הוועדות המארגנות השונות בארץ לא היה רשאי ולא היה יכול להתערב במבנה חטיבת הספורט של הטלוויזיה, במשימות השידור שלה, ובהתאמת כוח האדם שלה למשימות השידור השונות שניצבו בפניה. ברור שכל איש וועדה מארגנת כזה ו/או אחר בוועדה כזאת ו/או אחרת שהיה מנסה להתערב בקביעת השדרים ו/או הפרשנים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה נזרק עַל יָדִי וע"י ההנהלה שלי מכל המדרגות . כולל שמעון מזרחי ו/או דֵיוִויד פֶדֶרְמַן. הייתי מנתק מהם מגע מייד. שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן הם אזרחים הגונים שהקשר שלי עמם היה עסקי בלבד. ניצבנו משני צידי המתרס. אני רציתי לשדר אותם ישיר והם ביקשו בתמורה מה שיותר ממון בעבור זכויות השידורים. הקשרים שלי עמם כפי שנאמר כבר לא פעם אחת היו מקצועיים ולא חברתיים. מעולם לא נפגשנו באירועים פרטיים. אריה מליניאק יודע היטב מדוע הודח וסולק על ידי מכס הפרשנות. לסיבת סילוקו מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הישראלית אין כל קשר עם חוזי השידור שלנו עם מכבי ת"א. גם משה גרטל יודע היטב מדוע הודח על ידי ממחלקת הספורט בשנת 2000.

חלפו מאז שנים רבות. הדבר היחיד שמטריד אותי כיום היא איזו סיבה הייתה לאריה מליניאק בזמנו לשגר טקסט קרתני, פרובינציאלי, נבוב, ושגוי לעברם של אהרון ווייסברג ושלמה מן ? מה הניע אותו לעסוק אז בכזבים ועוד על חשבוני ? מה דחף אותו לצעוק בקול רם "אני…אני…אני…" כשזה לא היה הוא ? מה מניע בכלל אנשים לטפוח על השכם של עצמם מבלי שהם ראויים לכך ? מה הניע בשעתו את אהרון ווייסברג ושלמה מן להפיץ בלופים ו- אינפורמציה לא נכונה ובלתי בדוקה שנמסרה להם ע"י משה גרטל ואריה מליניאק, ורק אח"כ לפנות אל חלק אחר מהנוגעים בדבר כדי לברר עמם אם האינפורמציה הבלתי נכונה היא נכונה . בלתי מתקבל על הדעת.

yoash 4

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . "ביטאון "העין השביעית". העיתונאי שלמה מן מפרסם ב- "עין השביעית" בלופים ו- אינפורמציה לא נכונה ובלתי בדוקה מפיו של משה גרטל ומפיו של אריה מליניאק ואח"כ רץ לבדוק עם אנשים אחרים את אמיתות הדברים. מגוחך. בלתי מתקבל על הדעת. (באדיבות "העין השביעית").

ה- Issue הזה של עיתונאות ירודה שמדפיסה בלופים ואח"כ מבקשת לאזן אותם במתן זכות תגובה ל- "נאשמים" היא עסק בזוי בלתי מתקבל על הדעת. אף על פי כן עיתונות רדודה וירודה מהסוג הזה שווה דיון יסודי ומפורט באחד הפוסטים העתידיים. צריך להבין כיצד היא פועלת ואיך היא מניעה את עצמה. ואומנם כך ייעשה. אינני יודע אם דיון אנכרוניסטי כזה באמת מעניין את הציבור ביום הזה אולם הוא מעניין אותי וחשוב לי. אני מחויב להגן על האגפים שלי ולפוגג את הכזבים בטרם יהפכו לאמת צרופה גם אם חלפו מאז יותר מעשרים שנים. אינני איש טפלון. אני מחויב להסיר את הכתמים שמישהו לכלך אותי בהם בפרהסיה. ואנוכי עושה זאת.

סוף הפוסט מס' 477. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 בפברואר 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *