פוסט מס' 501. 1.הבימאית והיוצרת הדוקומנטרית אורנה בן דור ומבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" רוגל אלפר. 2. עיתונאות על ו- רביב דרוקר. 3. לברון ג'יימס (10 במאי 2015) ו- עדי גורדון (18 באפריל 1996). פוסט מס' 501. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 12 במאי 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 501 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 12 במאי 2015.

————————————————————————–

פוסט חדש מס' 501. הועלה ל- "אוויר" ביום שלישי 12 במאי 2015. פוסט מס' 501.

פוסט מס' 501. 1.הבימאית והיוצרת הדוקומנטרית אורנה בן דור ומבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" רוגל אלפר. 2. עיתונאות על ו- רביב דרוקר. 3. לברון ג'יימס (10 במאי 2015) ו- עדי גורדון (18 באפריל 1996). פוסט מס' 501. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 2 : היוצרת הדוקומנטרית והמפיקה ובימאית הטלוויזיה אורנה בן דור ומבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" מר רוגל אלפר.

אשת הטלוויזיה אורנה בן דור כתבה, ביימה, ערכה, והפיקה שתי תוכניות דוקומנטריות חשובות ביותר ומעניינות ששודרו לאחרונה בערוץ 10 תחת Title משותף, "הסוד האפל של דימונה". הפקת סדרה תיעודית כזאת בעלת שם רגיש, מחשיד, ומעורר מחשבות נוגות וחלחלה אין קץ, כרוכה בתחקיר ממושך ולא נוח (סביבתי ואישי) ובמאמצים כלכליים יקרים. אני מתאר לעצמי איזו כמות גדולה של אנשים רבים בתחומים שונים הפנתה גָב לגב' אורנה בן דור רק למשמע הכותרת המפחידה של התחקיר שלה, "הסוד האפל של דימונה". מטבע הדברים סרט דוקומנטרי רגיש שעוסק בבעייתיות של ה- קמ"ג הסודי בדימונה ואשר דן גם בהשלכות הבריאותיות החמורות של תעשיית הגרעין בישראל על הציבור הישראלי, בעיקר על זה שמתגורר בשכנות לקמ"ג בדימונה, מרחיק מהבימאית אורנה בן דור מספר לא מבוטל של מרואיינים פוטנציאליים חשובים שאמורים לתרום לה תובנות כאלה ואחרות. למשל מדענים, רופאים, ואנשי ביטחון שמחויבים אולי בסודיות יתר של קמ"ג ולכן מסרבים להביע את דעתם, ובכך פוגעים ביכולת התיעוד של הבימאית, בחדות המֶסֵר, וברמת הדוקומנט. הסרט התיעודי "הסוד האפל של דימונה" איננו נקי מפגמים. גם אני קמתי מכורסתי כשאורנה בן דור דיווחה לצופיה אודות הסנסציה כי השופטת שטיפלה בתיק הרגיש הנ"ל גב' אסתר דודקביץ', פרשה ממנו בצעד חסר תקדים, ולא פירטה לי מדוע. לא התקיים שום Follow up שאמור להסביר את פרישתה המפתיעה והמרעישה של השופטת הנכבדה מהעניין. אף על פי כן סרטה התיעודי של אורנה בן דור ראוי להערכה. מצאתי בו עניין רב. אורנה בן דור היא פיגורה טלוויזיונית בעלת יתרונות ששגתה נואשות משהגיבה לביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר ב- "הארץ" ואשר נשאה את הכותרת, "אורנה בן דור רוצה להיות ואנונו". פוסט הביקורת הובא לידיעתה של המבוקרת והיא לא התאפקה ו- הגיבה. מדובר בטעות חמורה של הדוקומנטריסטית מערוץ 10. אורנה בן דור הגשימה את האמביציה של כל מבקר טלוויזיה ש- מייחל לעצמו כי מושא כתיבתו יתייחס בפומבי בחיבה ו/או בזעם ובזעף לטקסט שרשם רק לפני שעה קלה בגנותה ו/או לזכותה. יתרונו וכוחו של מבקר טלוויזיה (גם כאלה מהדרג הנמוך כמו רוגל אלפר שמביע את דעתו האישית ב- "הארץ") טמון במערכת העיתון שמאפשרת לו להביע את דעתו האישית בפוסט אישי, אולם כזה שמעיינים בו אלפים אולי עשרות אלפים. מאידך הכתיבה איננה מחייבת את הקוראים. מדובר בדעתו האישית של המבקר ותו לאו. ברור שצופי טלוויזיה רבים מעריכים את פועלה התיעודי של אורנה בן דור, אולם להם אין מקום להביע את דעתם זאת. יתרונה של אורנה בן דור הוא בכישרון העשייה הטלוויזיונית והתיעוד שלה. עליה להפנים כי היא נעה במשעול מקביל לזה של רוגל אלפר. קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. גם אם היא עולה עליו עשרת מונים ושמה אותו בכיס הקטן שלה, אל לה להפר את האקסיומה המתמטית הזאת, ולחצות את המקביל של מבקר הטלוויזיה בעיתון "הארץ". היא איננה אמורה להגיב ולהתווכח עם מבקריה. זכותם לבקר אותה ועליה לנשוך שפתיים אם לא נוח לה, לשאת את עיניה קדימה, ולהמשיך בדרכה.

ב- 1939 ערך המפיק דיוויד סלזניק יוצר ומפיק עַל של הסרט "Gone With The Wind" הקרנת גאלה בהוליווד לאורחים רמי מעלה ביניהם כל מיני מבקרי קולנוע. משכו של הסרט הנפלא רווי המוניטין באורך של 3:35 שעות צרם לחלק מהמבקרים. כמה מהם כתבו בלגלוג שהציבור לא יחזיק מעמד בשל אורכו הבלתי מתקבל על הדעת של הסרט. העלילה ארוכה מידי. שלוש שעות וחצי הן המון זמן. צופי הסרט "חלף עם הרוח" צריכים בין השאר להשתין וגם לאכול. הסרט לא יחזיק אותם. שום סרט באורך כזה לא יחזיק אותם. דיוויד סלזניק שתק ולא ענה להם. הוא צדק. על אורנה בן דור אשת טלוויזיה מוכשרת להמשיך ליצור, לביים, להפיק, ולכתוב ולהתעלם לחלוטין ממבקריה הדלים רוגל אלפר ועינב שיף, אלה שניצבים על מדרגה צדדית ונמוכה.

הערה 4 : עיתונאות עַל ורביב דרוקר איש ערוץ 10.

סרטו התיעודי בשני חלקים של רביב דרוקר איש ערוץ 10 "מלחמת לבנון ה- 2 בקיץ 2006 – שלוש גרסאות" בתוכניתו "המקור", ובתוכו הראיונות הבלעדיים שערך עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט + הרמטכ"ל דאז דן חלוץ + שר הביטחון דאז עמיר פרץ, מעורר סקרנות עצומה ובצדה הערכה רבה לרביב דרוקר. מדובר בהישג עיתונאי רב ערך. שלושת המנהיגים הישראליים שקרטעו יחדיו לפני תשע שנים מאמינים למראיין שלהם רביב דרוקר, סומכים עליו, ומסכימים לשטוח את טענותיהם, מחשבת צדקת דרכם שהאמינו בה, והחלטותיהם באירוע מלחמתי קשה ורב דמים ושנוי במחלוקת בפני המצלמה שלו. גם אני מאמין לרביב דרוקר וקושר אותו מזה זמן לעיתונאות עַל. אני מקווה שאינני מפריז בהערכתי אותו, וגם לא נוהג בגוזמה כשאני מכנה את חברת החדשות של ערוץ 10, מְהוּלֶלֶת.

הערה 5 : דרמה בטלוויזיה זקוקה למתח גם אם מדובר במשחק כדורגל, באיירן מינכן נגד ברצלונה, ב- Second leg בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות בכדורגל.

דרמה טלוויזיונית ספורטיבית נטולת מתח הופכת בבת אחת לשיעמומון. זה מה שקרה אמש לשידור הישיר של ערוץ 55 בכבלים את משחק הגומלין ב- "אליאנץ ארנה" במינכן במשחק הגומלין בשלב חצי הגמר של ה- Champions league, באיירן מינכן – ברצלונה 2:3. ברצלונה ניצחה בשבוע שעבר ב- "נואו קאמפ" 0:3 במשחק הראשון + שני שערי חוץ במשחק הגומלין. לא מעניין.

הערה 6 : לברון ג'יימס מקליבלנד קאוואלירס מ- NBA (ב- 10 במאי 2016) ו- הכדורסלן הישראלי עדי גורדון מהפועל ירושלים (ב- 18 באפריל 1996).

עולם הספורט לרבות ישראל נחרד מהגילוי הדרמטי הטלוויזיוני של שחקן הכדורסל האמריקני לברון ג'יימס מקבוצת קליבלנד קאוואלירס בתום המשחק הרביעי והמותח בשיקאגו נגד שיקאגו בולס, 84:86 לזכות קליבלנד קאוואלירס, והשוואת המאזן בסדרת חצי גמר החוף המזרחי ל- 2:2. לברון ג'יימס סיפר בריאיון טלוויזיוני בתוכנית "NBA TV" למיליוני צופים בארה"ב כי בפסק הזמן האחרון שנטל מאמנו דיוויד בלאט במצב של 84:84, קרא עליו תיגר מוחלט ללא תנאי, ביטל את תוכנית המשחק שהציע מאמנו (…I crash it), וקבע שהוא יהיה זה שיזרוק את הזריקה המכרעת והאחרונה בטרם שריקת הסיום. "במקרה של קליעה אנחנו ננצח. במקרה של החטאה נלך להארכה", סיפר בשקט נפשי כאמור למיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב שהתבוננו בו באותו הרגע. בזמן ששופטי המשחק שיקאגו בולס – קליבלנד קאוואלירס התכנסו סמוך מאוד לסיום המשחק כדי להחליט כמה זמן נותר לקליבלנד קאוואלירס על השעון שרטט דיוויד בלאט את תוכנית המשחק שלו על הלוח וג'יימס לברון אמר לטלוויזיה האמריקנית, "הייתי אמור להוציא את כדור החוץ על פי הוראת דיוויד בלאט, אבל אמרתי למאמן שהדרך היחידה שאוציא את הכדור זם אם אוכל לזרוק אותו מאחורי הלוח", והוספתי, "אמרתי לדיוויד בלאט שמישהו אחר יכניס את הכדור למשחק, ושימסרו לי אותו, ושכולם יזוזו ויפנו לי את הדרך". לברון ג'יימס בן 30 מי שמרוויח כ- 55.000000 (חמישים וחמישה מיליון) דולר בעונת משחקים אחת, קלע את סל הניצחון 84:86 שתי עשיריות השנייה לפני צלצול הבאזר. אני מכיר מקרה דומה שאירע לפני 19 (תשע עשרה שנים) במדינת ישראל בהיכל הספורט ביד אליהו בו שחקן כדורסל בכיר אחד קרא תיגר על מאמנו בסיטואציה דומה מהיבטי הזמן והתוצאה. זה קרה ביום חמישי של 18 באפריל 1996. הייתי שָם. תיעדתי אותו היטב יחד עם הקולגות שלי מפיק, בימאי, שדרנים, וטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. במין צירוף מקרים שכזה, אלוהי ההיסטוריה הועיד לי אז ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 את מאמן הכדורסל דיוויד בלאט (אותו דיוויד בלאט שהיה מאמן מכבי ת"א ועכשיו מאמן את קבוצת קליבלנד קאוואלירס בה משחק לברון ג'יימס). בחרתי בו בדיוויד בלאט ל- שַמֵש פַּרְשָן שלי במשחק ההוא יחדיו עם פרשן נוסף בשם גָדִי קֵידָר, ושניהם לצדו של השַדָּר המוביל שלי אורי לוי. מאורע הכדורסל הדרמטי ההוא של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים התרחש לפני המון שנים אולם הזיכרונות הטלוויזיוניים ממנו עדיין טריים ובלתי נשכחים.

18 באפריל 1996 (1).

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת היה ששי אפרתי. מפקח הקוֹל והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר מוביל של המשחק ההוא [6]. זה היה כבר שֵש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי כהרגלי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי "צביקה" שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן יחדיו עם עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הטובים באירופה בעת ההיא. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים כשעתיים בטרם השידור הישיר : "אין להפר אותן בשום פנים ואופן . הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה בז'רגון הצבאי)". הפקודה הראשונה הייתה לאנשי הקול על הפרקט המצוידים במיקרופונים "GUN MIC" להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון. וגם לאמנון אלטשולר האיש המופקד על הקונסולה בניידת השידור הגדולה. "תהיה ערני ותגביר את עוצמת ה- Sound בעת פסקי הזמן", הוריתי לו. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים, וכאמור גם שני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. הפקודה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera), בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00:00 – ייחשב הסל כ- כשר.

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 18 באפריל 1996 . היכל הספורט יד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת"א. ה- Time out המפורסם והמסוקר בצורה הטובה ביותר ע"י הטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים (בחולצה לבנה במרכז) נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א בשעה שהתוצאה היא שוויון 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן שלוֹ ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סמי עומר הנדבק ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מוריד הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (יושב ראשון מימין), פפי תורג'מן, ודורון שפע. מימין למעלה נראה ציון ננוס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי בצורה מאוד ברורה וללא דופי. זאת הייתה טלוויזיה במיטבה. מחלקת הספורט הביאה לצופי הטלוויזיה שלה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראותיו המדויקות של המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י עדי גורדון. עדי  גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו, כשקלע סל ניצחון 2 שניות לפני שריקת הסיום , וקבע את התוצאה 65:67. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט  ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יְסָמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת"א והצלם יורם מנדלבאום בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו מייד למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת"א בראשות היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן ז"ל מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו מעין כֶּנֶס סודי של השב"כ ותמיד חשש מהדלפות. הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכל היה סודי ובלתי נגיש אצל מכבי ת"א. סודי עד כדי גרוטסקיות. מה שם כל כך סודי ? מכבי ת"א נראתה לי לפתע עם המאמן שלה והיו"ר שלה קבוצת כדורסל מגוחכת. הייתי מאוכזב מהנהלת מכבי ת"א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה ממון בעבור זכויות השידור הישיר הבלעדי של משחק הגמר ההוא על גביע המדינה בכדורסל ב- 18 באפריל 1996 ביד אליהו, והנה בא שמעון מזרחי ונועל בפנינו את שערי ה- Time out. יו"ר הפועל ירושלים דני קליין לעומתו היה הרבה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום ז"ל וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד המאמן פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, ושחקני הקבוצה והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון (Gun Mic) הסמוך קלט כל מילה ומילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העוסק בתיעוד ישיר ה- Time out הגדול, המפורט, והנצפה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר לחלוטין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בעצמו ולבדו בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו בתוצאה, 65:67 לזכות הפועל ירושלים. (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו דֵיוִויד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו בשעתו הווארד קוסל המנוח איש ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית, “Tell it like it is”.

30 במאי 2008

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל "NOKIA" בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח. הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 71:72 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צביקה שרף. זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים מיקי דורסמן וצבי שרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה של ערוץ 10 נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שָם אך לא המיקרופונים. בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק. נותרו 6 שניות לשריקת הסיום של המשחק. בעוד מַאלִיק דִיקְסוֹן מתכונן לשגר פנימה את כדור החוץ התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כידרר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה. מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת אֶרֶץ. מאמן מכבי ת"א צביקה שרף שוב נכשל בתכנון המהלכים שלו בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות . אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10.

לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צביקה שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר . כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לציווי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”. היינו הטובים ביותר באירופה.

גם מתוך הספר שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי". ברית השידור הארוכה שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1969 – 2007, היא חסרת תקדים בתעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

1. סיקור ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים מתמודדות ביניהן במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. ה-TIME  OUT המפורסם ביותר בהיסטוריה של משחק הכדורסל במדינת ישראל.

2. התייחסות למאמן פנחס "פיני" גרשון. 

טקסט תמונה : היכל הספורט ביד אליהו. מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה . השנים הראשונות של התקשרות השידור הציבורי עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל :  עוזר שדר הרצל רווה, עוזר שדר רפי גינת, השדר אלכס גלעדי (בן 33), ומנהל הבמה (Floor manager) יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה קצרה 

בעונת 1999 – 1998 עשתה מכבי ת"א ניסיון נוסף להסתער על גביע אירופה של ה- FIBA. כמתווה ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המשכתי לרדוף אחרי מכבי ת"א. זאת הייתה העונה ה- 29 בה צעדנו שלובי זרוע עם מועדון הפאר מאז ימיהם של דור המייסדים של כיסוי אירועי הספורט הרלוונטיים בשידור הציבורי, דן שילון ואלכס גלעדי. מנכ"ל רשות השידור היוצא ב- 1998 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום והמנכ"ל הנכנס במקומו אורי פורת תמכו כמעט ללא סייג במדיניות השידורים שלי, למעט כמובן המגבלה הכספית. באותה עונה של 1999 – 1998 הדיחה קבוצת מכבי תל אביב את מאמנה הסרבי – קרואטי מר וִוינְקוֹ יֶילוֹבַאץ' ומינתה תחתיו את עוזרו הישראלי יורם חַרוּש. חילופי המאמנים לא הועילו. עד מהרה נקלעה מכבי ת"א לשורת הפסדים, בעקבותיהם נולד משבר אי אימון חמור בין המאמן יורם חרוש לשחקניו ובין המאמן להנהלה שמינתה אותו. להנהלה בראשותו של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא הייתה סבלנות להמתין לשיטה וצורת המשחק ולדרך ניהול ההתמודדות של יוֹרָם חָרוּש שאמורים היו להביא ניצחונות בהמשך. ההצלחות בוששו להגיע , וכמו תמיד במקרים כאלה, המאמן הוא שמשלם בראשו. המאמן יורם חַרוּש ג'נטלמן בעל אישיות מקסימה הודח. תחתיו מונה פנחס "פיני" גרשון, מאמן כדורסל מוכשר כמו גם רב אומן ביחסי ציבור ואיש מבריק בשיווק ותקשורת. פיני גרשון היה מאמן מוערך במכבי ת"א אך לא אהוּד בטרם מינויו. אולי מפני שהיה עצמאי מידי בדעותיו. אמירות ה- שָחָץ הססגוניות שלו למצלמות הטלוויזיה הוציאו חלק מאנשי מכבי ת"א משיווי משקלם. פיו הגדול היה לוֹ לעיתים למכשול מפני שהפיק מרגליות כמו גם דברי הבל ורעות רוח. אישיותו הפתוחה והחייכנית טמנה בחובה חֵן רב, פתיחות, הומור, אך גם סממנים שחצניים ופרובוקטיביים. לבטח היה מצויד במידה לא מבוטלת של ביטחון עצמי. מינויו של פיני גרשון לפני שבע עשרה שנים בנובמבר 1998 למאמן מכבי ת"א הוכיח שמאמנים גדולים ומוכשרים אינם מתים. הם תמיד נמצאים בעמדת זינוק והמתנה למינוי מחודש כדי לסלק מדרכם מאמנים כושלים.

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. פיני גרשון היה כבר מאמן עתיר ניסיון בטרם הגיע ב- 1998 למכבי ת"א. הוא הדריך כבר קבוצות רבות בליגה הלאומית בכדורסל. בשנות ה- 80 של המאה שעברה אימן פיני גרשון את קבוצת מכבי חיפה שמנהלה היה מִיכָה רָבּ (מי שמשמש היום ראש אגף ביטחון ובטיחות באוניברסיטת חיפה). מִיכָה רָבּ זוכר היטב את המאמן פיני גרשון בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "פיני גרשון ניחן בטביעת עין מקצועית בלתי רגילה. אחד השחקנים הבולטים במכבי חיפה אז היה דיוויד בלאט, אך פיני גרשון הודיע לי נחרצות כי אינו מוכן שהוא יישאר בקבוצה מפני שאיננו מתאים למחשבת הכדורסל שלו. הוא פיני גרשון נימק זאת כך : "דייויד בלאט הוא מעין רכז משחק שלאחר קבלת הכדור נוהג תמיד להקפיץ אותו ורק אח"כ מחפש מסירה. אני רוצה רכז משחק שיעיף את הכדור קדימה כדי שההתקפה תסתיים בתוך שניות ספורות". השבתי לו : "דייויד בלאט הוא שחקן כדורסל רציני ששיחק בנבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 11 של 1981. הוא הגיע מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב שָם הכדורסל מתוכנן וההתקפה נמשכת כארבעים וחמש שניות, וזאת כדי לחפות בתחכום על פער באיכות השחקנים". פיני גרשון לא קיבל את דעתי, והשיב לי : "תביאו לי את המהיר הזה מהנוער, גִ'ינוֹ, הוא יעבור מהר את החצי, וימסור את הכדור מייד למי שצריך לצורך ניהול המשחק", והִתכוון ליעקב ג'ינו שכיהן כעוזרו של פיני גרשון במכבי ת"א והפך מאוחר יותר למאמן בזכות עצמו בליגה הלאומית בכדורסל. פיני גרשון הדיח את דייויד בלאט מההרכב. דייויד בלאט עבר לשחק בשורות קבוצת מכבי חדרה ממנה הגיע באותה שנה למכבי חיפה רכז משחק אלמוני בשם עדִי גוֹרְדוֹן".

בקיץ 1992 הביא עַמִית גַל חבֵר קיבוץ עמיר ומנהל מועדון הכדורסל של הפועל גליל עליון את פיני גרשון לאמן את הקבוצה במקומו של המאמן המצליח מר מולי קצורין. יו"ר הקבוצה אז ידין כהן הסכים לשלם למאמן החדש 40000 (ארבעים אלף) דולר לעונה אחת. שני הקיבוצניקים הנמרצים אמרו לו ללא כחל ושרק, ובעצם ציוו עליו, מוּלִי קָצוּרִין עשה כאן עבודה נהדרת. אל תיגע בסגל השחקנים ואל תשנה. נותר לך רק לקחת את האליפות ולהביאה בפעם הראשונה בהיסטוריה לגליל. בעונת 1993 – 1992 זכה פיני גרשון לראשונה בקריירה שלו באליפות המדינה לאחר שניצח כמאמן הפועל גליל עליון את האלופה הנצחית מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים בשלב חצי הגמר סל, 2:3. זאת הייתה הדחה סנסציונית של מכבי ת"א מאליפות המדינה ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. במשחק החמישי והמכריע ניצחה הפועל גליל עליון במגרשה הביתי בכפר בלום את מכבי ת"א  88 : 80. זה היה ניצחון מזהיר אישי של מאמן הגליל העליון פיני גרשון. בסדרת הגמר סל הסופית ניצחה הפועל גליל עליון יחד עם המאמן פיני גרשון את הפועל ת"א גם כן בתוצאה 3 : 2. בסיום משחק האליפות ב- 19 במאי 1993 במגרשו הביתי בכפר בלום, שלף מאמן האלופה החדשה פיני גרשון משרוולו הצהרה מעניינת קבל עם ועדה מול מצלמות ערוץ הספורט בכבלים בשידור ישיר, ופיו הפיק מרגלית : "הזכייה בתואר האליפות היא הדובדבן שבקצפת". היה ברור שפיני גרשון הוא לא רק מאמן כדורסל מוכשר אלא גם קופירייטר מבריק. כוכבי הכדורסל הצעירים של הפועל גליל העליון ובראשם דוֹרוֹן שֶפֶר בן ה- 21 ולצִדוֹ שחקני החיזוק האמריקניים בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, מַיִיק גִיבְּסוֹן, גֶ'רִי סַיְימוֹן, וסְטִיב מָאלוֹבִיק לימדו לקח מַר את שתי הקבוצות התל אביביות המצטיינות בעלות המוניטין, מכבי ת"א והפועל ת"א.

פרק מס' 12 בספר "הקשר הסימביוטי"

ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין שתי הקבוצות הטובות בארץ, מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים. ה- Time Out (פסק הזמן) החשוב ביותר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים שלה. כוכב הפועל ירושלים עדי גורדון ומאמן הקבוצה פיני גרשון מביסים את מכבי ת"א ומאמנה צביקה שרף וזוכים בגביע המדינה בכדורסל לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. מנהלי היכל הספורט ביד אליהו בעבר מר גרשון פורמן ומר ניר פרצלינה מעניקים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנאי צילום משופרים. ללא השוואה עם אתרי כדורסל אחרים המדינה. ראה הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה תחת Title משותף, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

18 באפריל 1996 (2). 

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד בגלל התיעוד הטלוויזיוני המתוכנן (ובאקראי גם מופלא) בשידור ישיר של צוות השידור שלי את פסק הזמן האחרון במשחק הזה, 25.3 שניות לפני סיומו, ומה שהתחולל בו, כשהתוצאה עמדה כל שוויון 65:65. התיעוד הזה הוא ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה בו מוענק צל"ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים שאפשרה את התיעוד, וצל"ש למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שניצלה את ההזדמנות.

על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 ניצבו שוב שני היריבים המושבעים, שני ברי פלוגתא, פיני גרשון מאמנה של הפועל ירושלים ועמו השחקן המצטיין שלו עדי גורדון, ומנגד מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ושחקן החיזוק האמריקני שלוֹ אד הוק, תום צ'יימברס. תום צ'יימברס היה אז לפני 19 שנים שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן ה- 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים כלהלן : "הבאנו את טום צ'יימברס למכבי ת"א. עמו הקבוצה תהיה שונה". עודד קטש שחקן מכבי ת"א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום. למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה של מכבי ת"א. יו"ר הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו"ד שמעון מזרחי. דני קליין לא היה הראשון שהוא רווי שאפתנות בליגת הכדורסל ההיא. קדם לו אברהם פלדה יו"ר הפועל תל אביב. על כל פנים ההתמודדות ההיא לפני תשע עשרה שנים בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר ההוא בהיכל הספורט ביד אליהו על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת הנטל בינינו לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) ב- 1996 משימת השידור הישיר של המשחק הזה הייתה בידי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי.

המחזה היה מרנין. יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. הקהל ביציעים חשוב כמו השחקנים על הפרקט. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודיוויד בלאט לצִדוֹ בעמדת השידור שלנו בהיכל ביד אליהו. בידי שלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליותר מ- 1.000000 (מיליון) צופים במדינת ישראל. ששי אפרתי יד ימיני היה המפיק הראשי של האירוע. הבימאי אמנון אוסמן ביים את אירוע העל הספורטיבי הזה. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר בעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבה בתאריך ההוא של יום חמישי – 18 באפריל 1996 בפסגת השידורים הטלוויזיונית של מדינת ישראל. לבדה. לא רק ב- Top של ערוץ 1. היא הקדימה בטבלת המדרוג את ערוץ 2 המסחרי וגם את ערוץ 5 (ערוץ הספורט) בכבלים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בימים ההם נתנו לי ממון וטכנולוגיה כדי להציב את ערוץ 1 בפסגת הטלוויזיה של מדינת ישראל. רון ארלדג' (Roone Arledge) טבע כבר לפניי את הסלוגן הטלוויזיוני-עיתונאי : "When you have the rights you have the show". הוא צדק.

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת"א שיחק אז טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת"א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני שש עשרה שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ'יץ', בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. להפתעת רבים מכבי ת"א לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן, פַּפִּי תּוּרְגְ'מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לפני סיום המשחק הובילה הפועל ירושלים בתוצאה 63:55. רכז הפועל ירושלים עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת"א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת"א. בהתקפה הבאה של מכבי ת"א פגע עדי גורדון ב- בראד ליף. בְּרֶאד לִיף דייק בשתי זריקות העונשין למרות המתח הרב והִשווה את התוצאה ל- 65:65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד רָאדִיסְלָב צ'וּרְצִ'יץ' ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת"א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. פסק זמן לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות ולמיקרופונים שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תיקו 65:65 ובהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר. פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה. לעולם לא אשכח אותו. הפקתי הרבה מאוד שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי, ובליגת ה- NBA, אך מה שקרה באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 במשחק ההוא של מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו – עלה על כל דִמיון ותִּכְנוּן .

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו . פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א. התוצאה 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק ממש לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (יושב ראשון מימין), פפי תורג'מן, דורון שפע, ונוריס קולמאן (מוסתר). מאחור נראה חבר ההנהלה אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי ללא דופי. הם הביאו לצופי הטלוויזיה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י הקפטן עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט  ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששי אפרתי יד ימיני ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" ומשם ביצע את תפקידו. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור של ה- "וֶורֶד" היה אמנון אלטשולר. שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים. במצב שוויוני ומתוח שכזה בעת פסקי הזמן (לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן הקונקרטי הזה שנלקח ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 25.3 שניות לפני סיום המשחק ובמצב של תיקו בתוצאה 65:65) – נשלחים תמיד צלמי ה- Video מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לסלים) יחד עם טכנאי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן ב- Time out, כשהן מאזינות להוראות ולתדרוכים. תפקיד הצלמים ואנשי הקוֹל הוא לדלות את ההוראות המקצועיות כדי לחשוף בתמונה וטקסט גם את המתח המרוח על פני השחקנים והמאמן, אולם בראש וראשונה את מהלכי משחק השח-מט שהוא מנהל בפסק הזמן נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית דרמטית, מסקרנת וחשובה ביותר בעת השידור הישיר המחייב את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צביקה שֶרְף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולרית ל- 1.000000 (מיליון) הצופים, שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים, כאמור כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי כורסה בסלון ביתם במדינת ישראל לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה :  עשור ה- 90 של המאה שעברה . זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט הוותיק ועתיר הניסיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כאן הוא נראה בניידת השידור הגדולה ה- "וורד" מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זהו אמנון אוסמן מי שנחשב לאחד מטובי צלמי ה- Video  בתחומי הכיסוי של הספורט ובחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת"א הייתה תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית שבודדה את עצמה מהציבור. גם אז ביום חמישי – 18 באפריל 2015 לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת שלובת זרוע, הם כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו בעבותות פלדה אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. צבי שרף המאמן התל אביבי הקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן, סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צביקה שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי כמנווט השידור הישיר ההוא ב- 18 באפריל 1996 על הסַף. הוא לא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו, וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. היה מדובר באי הסכמה מגוחכת ומטופשת. בכך צִמצם את פוטנציאל איכות הדרמה שיש ביכולתה של הטלוויזיה לבנות ולחשוף למען צופיה.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צביקה שרף (משמאל ) בראשית הקריירה שלו כמאמן כדורסל יחדיו עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו . צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT  במשחק כאל כֶּנֶס של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיני גרשון היה שונה מצְבִיקָה שֶרְף לחלוטין. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שלנו. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון ה- Gun mic ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים יורם מנדלבאום שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני בשידור הישיר ההוא ביום חמישי – 18 באפריל 1996 היה מַנוּ יחזקאלי,ואשר יועד להקליט עם ה- Gun Mic שלו את פסקי הזמן של מכבי ת"א, אך הם כאמור לא אִפשרו לו כל גישה לצביקה שרף ושחקניו. סיקור פסקי הזמן ע"י הטלוויזיה, לא כל שכן זה בתקופת הזמן של 25.3 שניות לפני סיום המשחק, כשהתוצאה עומדת על שוויון 65:65 מהווה התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק המוביל אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר את "רשות הדיבור" למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים ב- Time out ההוא. המצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין, ויו"ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים על הספסל ומאזינים להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים) צילם את החבורה הירושלמית בMedium – Close up, מין שוט מקצועי של פריים "מעורב". הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר טחב את המיקרופון למרכז הדיון של ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר מ- 1.000000 (מיליון) צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים של רגע דרמטי מאין כמוהו. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות כשהוא סומך על היכולת האישית הגבוהה שלו (שליטה בכדור, יכולת כדרור, כישרון קואורדינטיבי, הטעיות גוף ושינוי כיוון תנועה) מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת"א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. המשחק עמד להתחדש. המאמן פיני גרשון ההמום היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם השחקן המוביל והקפטן שלו עדי גורדון. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ.

טקסט תמונה  : ליל יום חמישי של 18 באפריל 1996. היכל הספורט הגדוש ביד אליהו. עדי גורדון גונב את ההצגה למאמנו פיני גרשון. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון (יושב ראשון מימין ראשו מורכן לפנים) ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת"א ב- 25 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שוויון 65 : 65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים דני קליין (בחולצה אדומה) ואורי מנצור (בז'אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת"א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון ה- Gun Mic  ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה. אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו"ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא ב- 18 באפריל 1996. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

מעולם לא נִתקלתי בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל), בו הקפטן ושחקן כריזמטי, מוביל, ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון), ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת אלא שהפִּתרון מתקבל מייד ללא כל וויכוח ע"י המאמן פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין. אינני חושב שאפילו מייקל ג'ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בצורה כה בוטה בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ'קְסוֹן ב- "שִיקָגוֹ בּוּלְס" (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה זאת עדי גורדון לפיני גרשון בקבוצת הפועל ירושלים באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. זאת לא הייתה גחמה ו/או בכיינות ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר בשם עדי גורדון. לא יכולתי לבקש מאלוהי הטלוויזיה סיפור מרתק יותר בשידור ישיר. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי ההוא, כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק ההוא מכבי ת"א – הפועל ירושלים 65:65 ב- 18 באפריל 1996. מהותו, תוכנו, ותוצאתו של ה- Time out ההוא הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה.

מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון  (מתנסח בעברית כלהלן) : "…או. קיי. פפי תורג'מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…" (פפי תורג'מן מסמן בראשו שהוא מבין את המסר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)… 

פיני גרשון (עובר לדבר באנגלית עם שחקניו כלהלן ) :                                                                                                                                                                              We go gun…two guns …two guns…Chamber`s man on the high post…Chura`s man and Nadav is outside…ok…  

(מדובר בצורת משחק. הכוונה להרחיק את טום צ'יימברס, ראדיסלב "צ'ורה" צורצ'יץ', ונדב הנפלד מרחבת הסַל…)

קפטן הפועל ירושלים עדי גורדון : (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו) ,  "…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…" (כאן נשמע ה- Buzzer של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…).

פיני גרשון : (נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו), מבין שיש כאן בעיה, ופונה אל פפי תורג'מן, "…או.קיי. אתה תעשה את זה…", (מצביע על פפי תורג'מן).

עדי גורדון ממשיך : "רוצה Open …"

פיני גרשון : "מה אתה רוצה…Open …?" (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב  של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית), " One side……One side ".

ארז אדלשטיין : (עומד לידו של פיני גרשון, ולפתע מתערב, כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון), …עדי Open …?

פיני גרשון : (באנגלית לכל השחקנים) , "One side…One side… " (נראה במצלמה כמזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ  נוּ, נוּ…ואז אומר לו בעברית) "…שלך…!"

עוזר מאמן הפועל ירושלים ארז אדלשטיין : (מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון) : "…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!".

עדי גורדון : (עדיין יושב על הספסל מסמן בתנועת יד תקיפה וכועסת כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ, נוּ, נוּ…ואומר לו), "…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…" (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בדרכם למגרש. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ'פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. "דִיר בָּאלָק", הוא אומר לקפטן שלו בטרם חידוש המשחק. פַּפִּי תורג'מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- "אוויר" את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה. אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את הפועל ירושלים. אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת בניידת השידור אמנון אלטשולר – עירניים (!). הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית לצופים בבית. מצלמה שלוש המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת"א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם מול האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים. המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג'מן. פפי תורג'מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- "Open"  שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו בְּרֶאד לִיף. התקפה האחרונה. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה ספירת ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק.

1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט. מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח "OPEN". הפרשן דיוויד בלאט הסביר, ביאר, ופִּרְשֵן למיליון צופי טלוויזיה ישראליים מה מסתתר מאחורי המוּנָח האנגלי השגור בשפת הכדורסל "OPEN", "עדי גורדון רוצה ללכת לבד". זאת הייתה האמת.

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי. הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי בו לגמרי אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו. חשבתי שהוא לא צודק. שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי, "Pick and Roll", יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ'פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, 'עדי תביא את הגביע' ".

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה. הם הצופים יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה. פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לדבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך למרכיב חשוב וחלק בלתי נפרד מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו. 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה לעבר סלה של מכבי ת"א. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת"א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון. הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני – אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה – ממש דִקלם למיקרופון : "יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע". פוטנציאל קוֹלִי חסר מֶרֶץ ונעדר דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את צליל השריטה האחרון של הכדור הצולל לתוך הרֶשֶת. זה היה כיסוי טלוויזיה כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת לעיתים רחוקות למתעדים שלה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה עבודה איתנה באותו ערב והייתה קרובה לשְלֵמוּת אילו צביקה שרף התיר למיקרופונים שלה לשמוע את הוראותיו, ואם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל.

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת"א, ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. טום צ'יימברס החמיץ אותי. מאוחר יותר שמעתי מכמה שחקני מכבי ת"א שצביקה שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ'יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר, והדגיש פעמיים בחומרה ובקול של מפקד, "Don’t make foul…Don’t make foul…".

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון עם מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. הוא זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, "אימא הבאתי לך גביע !". לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ונבון, היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתקשר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון. במידה רבה קופירייטר מבטן ומלידה, והוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. המצלמות והמיקרופונים רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא עדי גורדון לא אמר אז את מה שאמר לי ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים בעת מחקר וכתיבה של הספר "הקשר הסימביוטי" כלהלן : "אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת"א ובראשם מאמנם צביקה שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת"א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות, אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב מידי ואני ניצלתי זאת היטב".

טקסט תמונה :  ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו . נשיא המדינה עזר ווייצמן מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל, ומימין, יצחק "צחי" פלד מנחה הטקס. (לע"מ תמורת תשלום).

נבכי ההיסטוריה.

חלפה שנה. ב- 10 באפריל 1997 חזרו הפועל ירושלים ומכבי ת"א לזירת הכדורסל בהיכל יד אליהו כדי להתמודד שוב האחת נגד השנייה במשחק הגמר על גביע המדינה. את הפועל ירושלים אימן גדי קידר מי ששימש פרשן שלי יחד עם דיוויד בלאט שנה קודם לכן במשחק הגמר ההוא בו גברה הפועל ירושלים על מכבי ת"א 65:67. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התייצבה במלוא הרכבה בהיכל ביד אליהו ושידרה את ההתמודדות בשידור ישיר. הפועל ירושלים שוב ניצחה את מכבי ת"א 82:89. עדי גורדון כדורסלן ירושלמי וישראלי בלתי נשכח, סוּפֶּר מוכשר, הניף פעם שנייה ברציפות את גביע המדינה בכדורסל.

ב- 10 בספטמבר 1984 נערך באולם הכדורסל ברוממה בחיפה משחק כדורסל שיגרתי שפתח את העונה בליגה הלאומית, בין מכבי חיפה למכבי ת"א. 3000 אוהדים חיפניים נדחסו להיכל צר המידות וגם מצלמת פילם אחת שלנו שתיעדה את האירוע. את מכבי ת"א אימן צביקה שרף ובשורות הקבוצה שיחקו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, לו סילבר, פרנק בריקובסקי, האווי לאסוף, ואחרים. את מכבי חיפה אימן פיני גרשון ובשורותיה שיחק נער צעיר שטרם מלאו לו 18 שנה. עדי גורדון נולד בחדרה ב- 4 במארס 1966. הוא היה כּישרון כדורסל יוצא דופן שהחל את צעדיו הלאומיים הראשונים במדי מכבי חיפה. מכבי חיפה הדהימה את מכבי ת"א ב- 1992 וגברה עליה 94 : 92. עַדִי גוֹרְדוֹן קלע את הסל המכריע בשניות האחרונות של המשחק. הוא הצטיין בריכוז המשחק. המאמן פיני גרשון זכה לשבחים רבים על ניהול המשחק החכם. כעבור שתיים עשרה שנה סבה ההיסטוריה על צירה בהיכל הספורט היד אליהו. אותם שני המאמנים משני צִדֵי המתרס ואותו עדי גורדון. אחד מענקי הכדורסל שצמחו במדינת ישראל בכל הזמנים. סוג נדיר של שחקן כדורסל שכדאי לקנות כרטיס כדי לראות אותו בפעולה.

טקסט תמונה :  1989. אורי לוי לבוש ברישול (אופייני לימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית) מראיין את עדי גורדון בתום אחד ממשחקי הליגה לאומית בכדורסל בעונת 1989 – 1988. אורי לוי היה שַדָּר כדורסל מניח את הדעת , אך באותו יום ההוא ב- 18 באפריל 1996, לא היה שום  Match up בין מבצעי הכדורסל הווירטואוזיים של עדי גורדון לבין שידור הטלוויזיה היבשושי שלו. איכות קולו לא הייתה נמרצת מספיק ולא איתנה דווקא ברגע המכריע של ההתמודדות בשידור הישיר . סוג של החמצה תקשורתית טלוויזיונית שחרותה לעד על טייפ השידור ולא ניתנת לתיקון. ההחמצה יצרה געגועים ליורם ארבל ומאיר איינשטיין. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפיני גרשון היה פֶּה גדול. זה ידוע. אבל במידה רבה אותו הפה הגדול אם לא היה פעור מידי היווה חלק מהחֵן והאינטליגנציה שלוֹ. לא אחת הטיח האשמות קשות בדרך ניהול הקבוצות בליגה הלאומית , ביקר את איגוד הכדורסל החובבני והמיושן על פי תפישתו, וקטל גם את דרך התנהלותו של מועדון מכבי ת"א. הוא לא עשה חשבון לאף אחד. ומכיוון שלא עשה חשבון לאיש נכשלה לשונו מעת לעת. גדול הכישלונות שלוֹ אירַע בנובמבר 2000 כשנשא הרצאה בפורום צבאי סגור בנושאי ניהול ומנהיגות בספורט. פיני גרשון תקף בטיפשות רבה את האינטליגנציה של שחקני הכדורסל השחורים. הוא סִיוֵוג את מנת ה- I. Q. שלהם על פי גוון וצבע העור. לשחקנים השחורים כפחם העניק מנת מִשְכָּל ירודה ואת השחקנים בצבע המוֹקָה דירג כחכמים יותר. מישהו צילם את הרצאתו של פיני גרשון במצלמת Video ביתית ודאג להציב נכון את המיקרופון בכיוונו של פיני גרשון. הפס המגנטי של קלטת המצלמה שִרְטֵט כהלכה את סיגנל ה- Video והקליט היטב את ה- Audio. מישהו הדליף לי את קיומה ואת תוכנה. ותוכנה היה סנסציוני. השגתי אותה. לא חשוב כיצד וגם לא כמה שילמתי עבורה.

פיני גרשון אמר כלהלן : "גם בין השחורים יש צבעים. יש שחור כהה ויש מוקה. המוקה הם יותר חכמים. בדרך כלל השחורים הכהים הם מהרחוב. אני לא צוחק. אלה שטיפה יותר מעורבים כמו אנדרו קנדי (שיחק שנים רבות בקבוצת הפועל גליל עליון), אתה רואה את המעמד שלו, את האישיות שלו. השחורים האחרים הם באמת טמבלים. מה שתגיד להם, הם כמו עבדים". הידיעה המרעישה הזאת פורסמה לראשונה באיחור רב כעבור חודשים רבים באתר האינטרנט Ynet של העיתון "ידיעות אחרונות", והקלטת המצולמת בידי צלם חובב אודות מנת המִשְכָּל של שחקני הכדורסל השחורים פרי מחשבתו של פיני גרשון מאותו פורום צבאי סגור הגיעה לידי בדרך לא דרך תמורת תשלום .

ראה עיתון "העיר". העיתונות עוסקת בפרשה וכרגיל איננה מדייקת . הידיעה על הקלטת הסנסציונית הגיעה לידיעתי הבלבדית. שיתפתי את רפיק חלבי הבוס הישיר שלי רק בעניין העלויות הכספיות , ולא כיצד הגעתי אליה ואיך קיבלתי אותה . רפיק חלבי ואנכי הכנסנו לסוד העניינים את הכתב המצטיין גיא פלג כדי לאמת את תוכנה .

כמובן שלא היססתי כעיתונאי לשָדֵר ולחשוֹף את תוכנה בפרהסיה. נדמה היה שקָריֶירה האימון של פיני גרשון הגיעה לקיצה בשל אבחנותיו הפסיכולוגיות המביכות וחסרות השחר . אך התקדמותם של אנשים שהם באמת כה מוכשרים בתחומם אֵינַן נבלמות כה מהר . פיני גרשון היה רָב אמן באימון וניהול כדורסל. נראה שאישים מצטיינים אינם נמוגים. בעונת הכדורסל של 2004 / 2003 נקרא פיני גרשון שוּב לשאת אל דִגְלָה של מכבי ת"א. הוא לא אִכזֵב את אלה שקראו לו לדגל הצהוב. במשחק הגמר של ה- Final Four ב- Euroleague שנערך בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 2004 ניצחה מכבי ת"א את קִינְדֶר בּוֹלוֹנְיָה 74:118 וזכתה בגביע אירופה בפעם הרביעית בתולדותיה. כעבור שנה ניצחה מכבי ת"א במוסקבה במשחק הגמר את הקבוצה הספרדית 78:90 וזכתה בגביע האירופי בפעם החמישית בתולדותיה.

בעלי מכבי ת"א בהווה ובעבר עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי (בן 76 היום), דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, רַעֲנָן כַּץ (בן 79 היום, כמוני גם הוא בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן), ומוֹנִי פַאנָן ז"ל כמעט כּרעו בֶּרֶך לפניו ושילמו לו ממון רב הנאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון) דולר כדי שייאות ליטול מחדש את שרביט האימון. הנהלת מכבי ת"א לא היססה ולא התביישה להדיח את המאמן דייויד בלאט ולהחזירו לעמדת עוזר המאמן כדי לפנות את המשבצת עבור פיני גרשון. פיני גרשון הוא אישיות יוצאת דופן בשדה הספורט, מאמן מצוין, ואדם בעל כריזמה ומנהיגות. הוא לא למד את זה. הוא נולד עם זה.

הכרתי את פיני גרשון. באליפות אירופה בכדורסל בשנת 1995 שנערכה ביוון, מצאתי אותו ראוי לשַמֵש כפרשן באולפן הספורט שלנו בירושלים. פיני גרשון היה אז ממונה על אימון נבחרת העתודה של ישראל ונחשב לשני בהיררכית המאמנים באיגוד הכדורסל אחרי המאמן הלאומי צביקה שרף (למרות שעוזרו של שרף באימון הנבחרת היה אפי בירנבוים). אף על פי כן לא היסס פיני גרשון לתקוף בשידורים הישירים חלק מהחלטות המאמן הבכיר ממנו בעת משחקי האליפות. פיני גרשון ניתח והציג את הטעויות והמִשְגִים של צביקה שרף קבל עם ועדה בשידורים הישירים. זה היה תפקידו כפרשן טלוויזיה. הדבר עורר תסיסה באיגוד הכדורסל . לא עלה שם על דעתם שמאמן המועסק על ידי האיגוד והנחוּת בהיררכיה מהמאמן הלאומי והמשמש עכשיו באקראי כפרשן בטלוויזיה הישראלית יקרא תיגר ויעביר ביקורת על החלטותיו המקצועיות של הבּוֹס שלוֹ, ועוד בשידור ישיר. התנהגותו ופרשנותו הישירה והמקצועית של פיני גרשון על המסך הביאה בסופו של דבר למחלוקת גלויה וקרע נצחי בינו לבין צביקה שרף. פעם הם היו ידידים וחברים בנפש עוד מימי מכבי דרום ת"א. עכשיו אינני יודע.

ב- 10 בנובמבר 1998 הפסידו מכבי ת"א ומאמנה יורם חרוּש 71 : 70 במשחק ליגה למכבי ראשל"צ. הפּוּר נפל. יורם חרוּש פוטר והודח מתפקיד המאמן. פיני גרשון מוכשר כמו שֵד אך בלתי מקובל על חלק מהנהלת המועדון החליף את יורם חרוש, ומונה עוד באותו הערב למאמנה החדש של מכבי ת"א. פיני גרשון החזיר את מכבי ת"א לתלם. הקבוצה לא הצליחה בזירה האירופית בעונת 1999 – 1998, אך לפחות שמרה על הבכורה בישראל. אי העפלתה של מכבי ת"א ל- Final Four של 1999 לא מנע את המפולת והבושה של הטלוויזיה הישראלית שכבר אז לא החזיקה בזכויות השידורים של ה- Final Four באותה עונה, אלא דחה אותה בשנה. ערוץ הספורט בכבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר עכשיו לראשונה בתולדותיו את משחקי ה- Final Four של 1999 – 1998, כמו גם את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה אותה שנה בצרפת בהשתתפות נבחרת ישראל. האצתי במנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום בזריזות עם עו"ד שמעון מזרחי על חוזה חדש (חוזה על תנאי המחייב את רשות השידור רק במידה ומכבי ת"א תזכה בבכורה), עוד בטרם הוכרזה מכבי ת"א כאלופת המדינה לעונת הכדורסל של 1999 – 1998. יראתי את התחרות עם ערוץ 2 ומיילן טנזר מנכ"ל ערוץ הספורט העשיר בכבלים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ראה כמוני במכבי ת"א אובייקט שידור חשוב במערך השידור הציבורי, למרות שידע שבמידה ומכבי ת"א תעפיל סוף כל סוף למשחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 (לאחר הפסקה ארוכה בת עשר שנים), זכויות השידורים של המפעל הזה אינם עוד בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אלא בידי ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים. מעבר לכך הייתה לאורי פורת ז"ל סימפאטיה רבה למועדון המצליח. הוא שָעָה לבקשתי. ב- 12 במרס 1999 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ואנוכי לפגישת מו"מ עם עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אַמִי אֶשֶל במסעדה האיטלקית של מר חֵן שפירא ברח' מונטיפיורי בתל אביב. אורי פורת, יאיר שטרן, ואנוכי רכשנו את הזכויות הבלעדיות לעונת 2000 – 1999. טקס החתימה הרשמי נערך ביום שישי – 28 במרס 1999 בארוחת בוקר מסורתית במלון "הילטון" (Hilton) בתל אביב. שבתי לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים, מניף ידיי אֶל עַל, ומנפנף כלפי הקולגות שלי בחוזה השידור עם מכבי ת"א. ההסכם הכספי היה נפוח אך עדיין כדאי ומשתלם. ב- 1999 כבר שום דבר לא היה מובן. ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) כבר עשו שמות בחוזי הספורט של ערוץ 1. הסכם השידור החדש שחתמנו ב- 1999 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הותיר בידינו יוקרה וסחורה טלוויזיונית רוויית רייטינג. לרוע המזל ההסכם ה- הוא חצה את עובדי השידור הציבורי לשניים. שונאי שידורי הספורט ומכבי ת"א תיעבו אותו וראו בו בזבוז כספֵּי משלם האַגְרָה. החצי השני הִילֵל אותו. מכבי ת"א עם פיני גרשון הייתה קבוצה שונה לחלוטין, לא בגלל שיוֹרָם חָרוּש היה מאמן לא טוב. יורם חרוש נחשב זה מכבר למאמן כדורסל מצטיין בליגת הכדורסל הלאומית של ישראל. בשעה שאימן את הפועל ירושלים בשנות ה- 90 של המאה הקודמת הראה למכבי ת"א את גבו ו- נחת זרועו. בחודש מארס של שנת 1990 הוביל יורם חרוש את הפועל ירושלים לניצחון על מכבי ת"א בביתה בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 65:78. באוקטובר אותה שנה של 1990 הֵביס יורם חרוש שוּב בירושלים את מכבי ת"א 66:89. בפברואר 1992 העניק יורם חרוש נוק אאוט למכבי ת"א שלא יישכח, והפיל אותה לקרשי הפרקט בשכונת מלחה בירושלים. הפער בסיום המשחק ההוא היה אסטרונומי. 69:96 לזכות הפועל ירושלים. יורם חרוש מיגר בקריירה שלו את מכבי ת"א לא פעם ולא פעמיים הביס אותה והִכּה אותה שוֹק על ירך עד כדי רחמים. התבוסה האחרונה של מכבי ת"א לקבוצת הפועל ירושלים הייתה כבר עלבון למועדון הצהוב.

מכבי ת"א מינתה את יורם חרוש למאמן ראשי שלה בעונת 1999 / 1998 לא בגלל העיניים היפות שלו. יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ידע שהוא יורם חרוש איש מקצוע מן המעלה הראשונה. זה לא היה חדש. היה מדובר באיש כדורסל רציני ויסודי, אדם שקול ומחושב, תרבותי ונעים הליכות שלעולם איננו מתלהם. אבל כשלקבוצה לא הולך מסיבות שונות מפטרים את המאמן ולא את השחקנים. זה לא פטנט של מכבי ת"א. זהו כלל נפוץ בעולם הספורט. פיני גרשון פרץ לקבוצת מכבי ת"א כרוח סערה. הוא הביא עמו התנהגות אחרת, מודל שונה של אימון וניהול המשחק, מורל גבוה וקֶצֶב משחק אחר. הוא היה אובייקט שידור בפני עצמו. הוא גייס לעזרתו את דֵיווִיד בּלָאט כעוזר מאמן. דיוויד בלאט היה עוזר המאמן של פיני גרשון בקבוצת הפועל גליל עליון בעונת 1993 – 1992 הבלתי נשכחת, השנה בה גזל את תואר האליפות ממכבי ת"א. מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא יכלו ולא היו רשאיות להתעלם עכשיו משלוש פיגורות שכה הבליטו את הצלחת המועדון. פיני גרשון היה הדמות הראשונה. המאמן החכם רב הסמכות נע ככספית בעוצמה רוחנית ופיסית לאורך הקווים כשהוא מורה ומדריך את שחקניו באמצעות תנועות ידיו הפעלתניות חסרות המנוחה. המימיקה של פניו שידרה מנהיגות מקצועית, אכפתיות, ושליטה בחומר. על פרקט המגרש פעל עודד קטש דק הגִזרה רכז המשחק האינטליגנטי, האיש המכוון משחק קבוצתו ואת קצב תנועתה. הוא היה הדמות השנייה. עודד קָטָש ניחן בשליטה פנומנלית בכדור. גובהו 1.93 מ' אפשר לו שימוש בקואורדינציה תנועתית מרהיבה ומיוחדת במינה. מצלמות הטלוויזיה השתגעו עליו ועל ביצועי הכדורסל שלו. הוא השאיר רבים מאתנו פעורי פה ומשתאים נוכח יכולתו וכשרונו הבלתי רגיל. זה בא לידי ביטוי בעיקר בעת הקפצת הכדור, הטעיות גופו, וחדירתו בין שומריו וכניסתו לסל היריב. הגנות רבות פשוט קרסו ונפלו טֶרֶף להטעיות גופו המהירות והקלילות. עודד קָטָש היה גם קלעי בחסד עליון. במידה רבה כדורסלן גאון. סוג של ספורטאי ווירטואוז שבו אתה אומר לעצמך כי הִנך מוכן לשלֵם כל סכום עבור כרטיס כדי לחזות בו. ניצלתי את הפריבילגיה שהוענקה לי כעורך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי לשגר את ניידת השידור למשחקים שבהם עודד קָטָש נוטל חלק כדי להפיץ את בשורת הכדורסל שלוֹ.

הייתה לעודד קטש עוד תכונה אחת על הפרקט. הוא היה ספורטאי מאופק וקר רוח שרחש כבוד לא רק לחבריו בקבוצה אלא גם ליריביו ולשופטי המשחק. הוא מעולם לא השתולל ולא הרים את קולו. כמו טַל בְּרוֹדִי ומִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' בשעתם גם עודד קָטָש הפך למנהיג ולסמל לא רק בגלל יכולתו על הפרקט, אלא גם בשל אופיו הסולידי וההתנהגות הספורטיבית המושלמת שלו. גם ברגעי רתחה. הוא מעולם לא איבד את עשתונותיו ושיקול דעתו. לפעמים חשבתי לעצמי שבעורקיו זורם קרח. עודד קטש היה תכלית הניגוד למאמנו השוצֵף פיני גרשון בעל הפה הגדול שקנה לו מקום כסלבריטאי צמרת גם בגלל הארוגנטיות שלו. ליד ספסל הקבוצה ישב בכסא נפרד הבּוס הגדול שלה והמנהיג הבלתי מעורער של המועדון, עו"ד שמעון מזרחי בעל הבעת פנים מיוסרת. הוא היה הדמות השלישית שהגיחה שוב ושוב מבעד לתמונות הפתיחה בטלוויזיה של כל שידור ישיר במשחקים האלה של מכבי ת"א. אני חושב שחלק מעוצמת מנהיגותו הייתה טמונה בשתיקתו. הוא דיבר עם השחקנים ומאמניהם באמצעות מבטיו. על פי הידוע לי הם כּולם רכשו לו הערכה רבה וכבוד מלכים.

תמונות הפתיחות הגרפיות הטלוויזיוניות המיוחדות שלפני תחילת השידורים הישירים שלנו , ונערכו ע"י יונתן (יוני) קנלר ויגאל שמעוני, ייוחדו מן הזווית העיתונאית לשלושת האנשים האלה שעמדו מאחורי הצלחת מכבי ת"א  המאמן המתוקשר, הכדורסלן הווירטואוז, ומנהיג המועדון . הם היו כותרות השידור. ל- עודד קָטָש ייחדתי מחשבה טלוויזיונית. מפני שהמצלמות כה אהבו אותו החלטתי לחשוף ולהציג את יכולתו הווירטואוזית במגרש בדרך שונָה. בחרתי עם יגאל שמעוני לקט הילוכים חוזרים של מבצעיו המזהירים מזוויות צילום שונות ובתנועה איטית. את אוסף תמונות ה- Video שלוֹ ליווה פס קול מוסיקלי אדיטוריאלי , "וָואלְס הדָנוּבָּה הכְּחוּלָה", של המלחין יוהאן ברהאמס. המוסיקה האדיטוריאלית השתלבה היטב עם צעדי הכדורסל, הטעיות הגוף היעילות, והחדירות שלו לעבר טבעת הסל המרושתת. תנועותיו דמו לריקוד. הקואורדינציה של עודד קטש הייתה שוֹבָה עין. אין ספק, הוא היה כדורסלן מחונן וגם אהוב. האייטם הטלוויזיוני הקלאסי ויוצא הדופן באיכותו שודר שוב ושוב ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000 . שמעון מזרחי (רביעי מימין בשורה הקדמית) ודייויד פדרמן (שישי מימין בשורה הקדמית) מגשימים את חלומם המשותף באירופה . מכבי ת"א זכתה שלוש פעמים בגביע אירופה בכדורסל בשנים 2001 , 2004 , ו- 2005 . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מאמן הכושר אבי קובלסקי , חבר ההנהלה נחמיה "נמי" גולדשטיין  , טל בורשטיין , רגב פנאן (מוסתר) , שרונאס יסקביציוס , עוזר המאמן דן שמיר (לובש חולצה לבנה מוסתר בחלקו) , ניקולה וויצ'יץ' , יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי , גור שלף המאמן פנחס 'פיני' גרשון , אנטוני פארקר , דריק שארפ (מציץ) , דייויד פדרמן , מיסיאו באסטון , אסף דותן , יעקב ג'ינו , יניב גרין והסקאוטר דני גוֹט . (התמונה , באדיבות דייויד פדרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מכבי ת"א רצה קדימה. היא הביסה את הפועל ירושלים בגמר גביע המדינה בכדורסל ב- 18 במרס 1999, וגברה עליה בקלות גם בסדרת הגמר סל הסופית 3 : 1. ב- 12 במאי 1999 יכלו שחקני המועדון המפואר עוֹדֵד קָטָש, נָדָב הֶנֶפֶלְד דוֹרוֹן שֶפֶר יחד עם מאמנם פּינִי גֵרְשוֹן, לגזור בפעם ה- 39 בתולדות המועדון את רשתות האליפות ועוד בהיכל הספורט הביתי שלהם. משב רוח חדש נשב במועדון והפיח חיים גם ברייטינג של השידורים הישירים שלנו. בפעם הראשונה החלטתי להציב שתי עמדות שידור בהיכל הספורט ביד-אליהו. בעמדת השידור המרכזית ישבו מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר, ועמם צוות הסטטיסטיקה, ושידרו ישיר Play by play את המשחקים. את עמדת השידור המשנית ליד הסל הצפוני בהיכל איישו אורי לוי והפרשן רלף קליין ז"ל. על הצוות הזה הטלתי התפקיד להעניק זוויות ניתוח ועומק שידור בעיקר מנקודת מבטו של רלף קליין ז"ל אחד מגדולי המאמנים בישראל בכל הזמנים.

טקסט תמונה :  חודש מארס – שנת 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . אורי לוי ורלף קליין מראיינים את מאמן מכבי ת"א פיני גרשון בעמדת השידור המאולתרת ליד הסל הצפוני  לאחר הניצחון של מכבי ת"א על פאף בולוניה 63:79 במשחק השלישי והמכריע והעפלתה ל- Final four  של סלוניקי 2000 . הצלמים הם שמוליק ברעם משמאל ורביב צחי (אפוד צילום מס' 283) . רלף קליין העניק ממד חדש לפרשנות הכדורסל של מחלקת הספורט בשידורי מכבי ת"א . צופי הטלוויזיה אינם מקבלים לעולם תמונה מהסוג הזה בביתם המפרטת בדיוק רב את מורכבות הפקת הצילום , מראה את הצלמים והמצלמות בעת פעולתם , ומציגה את את פריסת הכבלים הארוכים של ה- Video ו- Audio . ליד רגליו של הצלם רביב מונח מוניטור טלוויזיה המאפשר לאורי לוי לדעת מתי הוא והפרשן שלו נמצאים "באוויר" . היכל הספורט ביד אליהו היה מתקן הכדורסל הנוח והמרווח ביותר לפריסת הציוד האלקטרוני והפקת צילומי הטלוויזיה . היחס הנפלא שקיבלנו במשך השנים הרבות ממנהלי ההיכל גרשון פורמן ואחריו ניר פרצלינה סייע לנו להפיק שידורים מרשימים . את זה אי אפשר היה לומר על אולמות כדורסל אחרים במדינת ישראל . (צילום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח. הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 72 : 71 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון היה אז מִיקִי דוֹרְסְמַן ש- נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צביקה שרף. זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים מיקי דורסמן וצבי שרף. מדובר במבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה באשר הוא המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה של ערוץ 10 נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים של פסק הזמן ההוא 6 (שש) שניות לפני תום המשחק כשמכבי ת"א צועדת ביתרון 71:72. המצלמות של ערוץ 10 היו שָם אך לא המיקרופונים שלהם. בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק. נותרו אמור 6 (שש) שניות לשריקת הסיום של המשחק. בעוד מאליק דיקסון מתכונן לשגר פנימה את כדור החוץ התקרב אליו חברו לקבוצה דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל אותו. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כידרר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. התוצאה בסיום הייתה 73 : 72 לזכות פועל חולון שזכתה באליפות המדינה. מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת אֶרֶץ. מאמן מכבי ת"א צביקה שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות. אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10.

לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן ההוא שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח – מט בצורת כדורסל נגד צביקה שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר. כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו קודמיי דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לאותו הציווי ההוא של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שאמר :“Tell it like it is”. בשלב מסוים בקריירה שלי הנהגתי קבוצת הפקה, שידור, עריכה, ובימוי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שהייתה הטובה ביותר באירופה בתחום כיסוי משחק הכדורסל.

סוף הפוסט מס' 501. הועלה לאוויר ביום שלישי – 12 במאי 2015.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *