פוסט מס' 650. כאילו פרפראות (3). תורת ה- Pick and roll. מדובר בתכסיס כדורסל פשוט שצריך לבצע אותו במומחיות. תורת הטלוויזיה ותפקידה בכיסוי ושידורים ישירים של אירוע ספורט נחשבים. פוסט מס' 650. כל הזכויות שמורות. 24 בנובמבר 2016.

הערה 1 : הבלוג ניצב על רף של או טו טו 150000 (מאה וחמישים אלף) כניסות נטו ו- 500000 (חצי מיליון) ברוטו. 

הערה 2 : הפוסטים עשויים להתעדכן גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 3 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים. 

———————————————————————————

פוסט מס' 650 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 24 בנובמבר 2016.

———————————————————————————

כאילו פרפראות (3). תורת ה- Pick and roll. מדובר בתכסיס כדורסל פשוט שצריך לבצע אותו במומחיות. תורת הטלוויזיה ותפקידה בכיסוי ושידורים ישירים של אירוע ספורט נחשבים. פוסט מס' 650. כל הזכויות שמורות. 24 בנובמבר 2016.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. ב- 2003 / 2002 נטשתי לעד בטריקת דלת את ביתי השני בשל מינויו העלוב והמופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כאילו פרפראות (3). תורת ה- Pick and roll. מדובר בתכסיס כדורסל פשוט שצריך לבצע אותו במומחיות. תורת הטלוויזיה ותפקידה בכיסוי ושידורים ישירים של אירוע ספורט נחשבים. פוסט מס' 650. כל הזכויות שמורות. 24 בנובמבר 2016.

פרפרת 1 : הצתת מדינת ישראל בזדון ע"י גורמים עוינים.

עם ישראל כולו מצדיע כעת ללוחמי האש שלו האמיצים והגיבורים שנלחמים בחירוף נפש נגד הצתת מדינת ישראל ע"י גורמים עוינים לאומנים. אזרחי מדינת ישראל זועקים בדם לבם. חשבנו כולנו שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, משטרת ישראל וזרועות ביטחון הפנים והמודיעין שלה, מערך ההצלה והכבאות של מדינת ישראל, מערך הכבאות האווירי (נעדר עדיין מטוסי Super Tanker למרות שמדובר במדינה "יבשה", ענייה במשקעים, אבל עשירה ביוֹבֶש ו- רוחות "שארקייה" מזרחיות ורגישה לדלקות ו-שריפות), המודיעין של צה"ל, והשב"כ לרבות הצורך בהתקנת מצלמות באזורים הרגישים – למדו בשנים האחרונות את לקחי "טרור האש" של שריפת הכרמל ההיא לפני שש שנים בין 2 ל- 6 בחודש דצמבר של שנת 2010. התבדינו (!). חשבנו כולנו כי על המדינה לא רק הגדיל את התקציבים, לשפר את הטכנולוגיה, ולהשביח את ארגון משאבי אנוש לצורכי מלחמת בזק לחיסול קבוצות "טרור האש", אלא גם לנקוט ב- 1001 צעדי זהירות בגלל יובש חריף וקיצוני של חורשות ישראל בקיץ ובסתיו. התבדינו (!).  סמכנו ובטחנו בממשלת ישראל בראשות נתניהו ובזרועות הביטחון כי הם מסוגלים לבלום ול- הַזִים את כוונת אויבנו מבחוץ ומ- בפנים להצית ב- זָדוֹן, ב- יוֹדְעִין, ו- במְכֻוָון את מדינת ישראל על עריה ותושביה. התבדינו (!). מדובר בממשלה רשלנית שמבלבלת כל הזמן את המוח על הסכנה האיראנית אולם לא נערכת לתיקולים בלתי נסבלים מבית. זאת לדעת : דליקות אינן קורות מעצמן גם במזג אוויר שרבי ורוחות עזות בכל הכיוונים. הן נגרמות ע"י בני עוולה. מה זה צריך להיות הדבר הזה שכל פרחח נָבָל במסווה של פטריוט ערבי לאומני עם פחית בנזין וקופסת גפרורים יכול להצית את מדינת ישראל, יודע לגרום לה נזקים עצומים בנפש וברכוש, יודע לחולל כהרף עין אסון טבע אקולוגי רב ממדים, ומסוגל לשנע ולהבריח אוכלוסייה ענקית בת מאות אלפי אזרחים מבתיהם מאימת האש…??? ממש כמו במלחמה נגד האויב חיזבאללה. לא צריך להעיף על מדינת ישראל מאות אלפי טילים כדי לשבש את חייה ולחסל את סיכוייה. מתברר כי מספיקות כמה קבוצות בודדות של פרחחים ערבים בני עוולה שמחזיקים בידיהם כמה בקבוקי בנזין וכמה קופסאות גפרורים וקצת רוחות משתוללות כדי להצית את מדינת ישראל ולמרֵר את חייה. זעקת הציבור בדם ליבו קורעת לב וצודקת. ניהול המדינה לרבות ראייה ותכנון מראש של נקיטת מסעים ו- מהלכי אבטחה כדי לבלום את הפורעים נראים כמשימה שגדולה על ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, שָרָיו, ושָרוֹתָיו. מדובר בשערורייה רבתי, בלתי מתקבלת על הדעת.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא רווי טכנולוגיה טלוויזיונית, בעל ממון שמאפשר לו קניית זכויות שידורים, ומשופע בכוח אדם. אולם הוא נעדר כישרון ומשולל ידע של הפקה טלוויזיונית בשטח. לכן נכשל במשימת השידור הישיר של משחק הכדורסל שנערך בהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 (יום ראשון – 20 בנובמבר 2016). האכזבה הגדולה הוא הפרשן פיני גרשון.

תורת ה- Pick and roll, "חַסוֹם ולֵךְ", ו/או "חסום וברח" על פי מונחי הכדורסל של סוף שנות ה- 50 במאה הקודמת, ו/או בתרגומה המילולי המדויק של שנות ה- 90 ושנות ה- 2000, "חסום והתגלגל" מוכרת לי היטב. ממציאה תרגיל ה- "חסום ולך" עבורי היה שחקן הכדורסל יגאל דָר (ווֹלוֹדָרְסְקִי) ז"ל בן קיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן בתקופה ששיחקתי עמו ולצדו כשחקן חיזוק זָר (כ- בן קיבוץ אפיקים) בקבוצתו, כאמור הפועל אשדות יעקב, שנמנתה על הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בשנתיים ההן של 1961 – 1959. פסק הזמן לפני אחרון בסדרת פסקי הזמן שנטל מאמן מכבי ת"א רָמִי הָדָר במשחק הניצחון של מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 (11.3 שניות לפני הסיום במצב של שוויון 83:83) הפך למכריע ו- בעל חשיבות משמעות רבה ביותר בשידור הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (שדר מוביל ניב רסקין + הפרשן פיני גרשון), מפני שהפיק את תרגיל ה- Pick and roll היעיל והמוצלח בין אנדרו גאודלוק לג'ו אלכסנדר, ובסופו סל ניצחון, Dunk של ג'ו אלכסנדר מ- מכבי ת"א (3.2 שניות לפני הסיום) לרשת הסַל של הפועל ירושלים שקבע את התוצאה הסופית 83:85 לזכות מכבי ת"א). צריך להבין שהמון תרגילי כדורסל התקפיים של Pick and roll שמתבצעים במשך המשחק מסתיימים בלא כלום מפני שהם נעשים בצורה רשלנית, ו/או מסורבלת, בה לשחקני הגנה זריזים וגמישים נותר מספיק זמן להגיב ולחמוק מיוזמת היריב. התרגיל המדובר של אותו Pick and roll המתואם בין שני שחקני מכבי ת"א אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר על שני שחקני הפועל ירושלים קרטיס ג'רלס ואמארה סטודמאייר, בוצע היטב ולכן בסופה של פעילות הניב תוצאות, גם החסימה של ג'ו אלכסנדר את קרטיס ג'רלס וגם מסירת רב אמן "בין שניים" של אנדרו גאודלוק ל- ג'ו אלכסנדר. פסק הזמן לפני אחרון הזה תפש את ההפקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בלתי מוכנה עם המכנסיים למטה. אילו היה מדובר באנשי טלוויזיה בעלי חזון וכישרון הרי שההפקה שלהם הייתה אמורה להיות מאורגנת ומתוכננת למפרע ולוקחת בחשבון מראש את כל האופציות. ציבור הצופים היה יוצא נשכר ומקבל גם את תוכן התדריך שערך באותו פסק הזמן המדובר (11.3 שניות לפני הסיום) מאמן הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני לשחקניו במקביל לתדריך של רמי הדר. איש מצופי הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא ידע בעת השידור הישיר וגם איננו יודע היום אלו צעדי דָמְקָה תכנן סימונה פיאנג'אני מול מהלכי השחמט של רמי הדר. הפרשן פיני גרשון איננו מוכשר דיו כדי לפרשן ולהסביר לצופיו מהלך כל כך מכריע וקריטי בשלה הסיום כשהוא יודע באמצעות המיקרופון של כתב הקווים (פחות ו/או יותר, תרגום חלקי וחובבני של ניב רסקין) מהו מהלך השחמט ההתקפי של רמי הדר, אולם איננו יודע מאום ואין לו כל מושג אודות מהלך השחמט ההגנתי שתכנן סימונה פפיאניג'אני כדי לבלום את המסע הסודי של רמי הדר על הלוח. מדובר בכישלון של ההפקה שהפכה את צוות השידור (ניב רסקין ופיני גרשון) למגוחך. שלא לדבר שוב על התרגום הלקוי של ניב רסקין הרשלן את הטקסט באנגלית של מאמן מכבי ת"א רמי הדר לשחקניו ואת הבנת רעיון התדריך שלו בפסק הזמן הלפני אחרון. וגם השרבוב התמוה לפתע במהלך פסק הזמן הנדון כש- פיני גרשון מדווח לאומה אודות איזה שְמוּעָה שהוא שומע במערכת ההאזנה שלו, ומשבח אותה, בה מישהו במכבי ת"א הציע ב- Time out האחרון, 11.3 שניות לפני שריקת הסיום, להכניס לזירת המאבק את סילבן לנדסברג ולהוציא את ג'ו אלכסנדר. זה נשמע כפטפוט אז וגם עכשיו. ועוד דבר : החטאת הזריקה האחרונה ל- שְלָשָה של הירושלמי ג'רום דייסון בשניית הסיום שנועדה להפוך את הקערה על פיה אולם בסופו של דבר הייתה עוד פספוס ולא נהייתה סל ניצחון, הצילה את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתבוסת שידור. ה- Time out האחרון במשחק שלקח מאמן הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני 3.2 שניות לפני הסיום הפך במידה רבה לחסר משמעות בגלל הפספוס של ג'רום דייסון. אבל הוא היה הופך לחשוב וקריטי אילו אותו שחקן הפועל ירושלים ג'רום דייסון כֵּן היה קולע את השלשה על פני יריבו המכביסט די. ג'יי. סילי. או אז כל סיפור הנֶפֶל של אי ההקלטה במקביל והפעם זאת של מאמן מכבי ת"א רמי הדר היה חוזר על עצמו. ההפקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נחלצה מביזיון בגלל הפספוס הזה של ג'רום דייסון. רשת טלוויזיה מודרנית בסופה של 2016 ש- מצוידת בסופר טכנולוגיה איכותית וכמותית ואשר מכבדת את יוקרתה ואת המוניטין שלה (וגם את הצופים שלה), איננה יכולה להרשות לעצמה שלא להקליט במקביל ובמלואם את שני התדריכים המכריעים והקרדינליים בשני פסקי זמן האחרונים בשניות הסיום של המשחק, בהם שני המאמנים רמי הדר וסימונה פיאניג'אני מתכננים את צעדי השחמט שלהם, ופורסים אותם בפני שחקניהם לקראת סיומו של המשחק המסקרן (!!!). כישלון בלתי נשכח של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כשמדובר באותו הסיקור הרשלני של ה- Time out / פסק זמן לפני האחרון כאשר נותרו 11.3 שניות לסיום המשחק במצב של שוויון 83:83, ושל ה- Time out / פסק זמן האחרון כשנותרו 3.2 שניות לסיום ההתמודדות והתוצאה היא 83:85 לזכות מכבי ת"א. עסק עלוב מפני שמנהיגי השידור הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הכדורסל המדובר מכבי ת"א – הפועל ירושלים, אינם מנצלים את הטכנולוגיה שעומדת לרשותם ולא מבינים כי בשלבים רבים בהתמודדות הנ"ל, כי מחשבת הכדורסל שנאמרת ומוצאת את ביטויה מאחורי הקלעים ע"י המאמנים היריבים, איננה מעניינת פחות מהנעשה על הפרקט.

אין לי צֵל שֶל מוּשָג מי ניהל ו- תכנן ועמד בראש ההפקה הכושלת בקצה הפירמידה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את השידור הישיר של משחק העל בליגת העל מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85, ומי הם האנשים הבכירים שמסייעים לו ו/או אמורים לעזור לו. אין לי מוּשָג אם בעל הבית עורך תדריך כללי מפורט לכל הכוחות הפועלים בשידור הישיר בטרם שריקת הפתיחה, ועל אלו נקודות מפתח הוא מתעכב. אין לי גם שום מֵידָע האם מנהל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל בדיקות קבע ותחקירים שיטתיים עם אנשי ציוותו אודות משימות השידור העתידיים ואלה שהסתיימו כבר בין אם צלחו ובין אם לאו. אני באמת לא יודע. על כל פנים האכזבה הראשית היא מהתנהלותו של הצוות המְשָדֵּר ניב רסקין את פיני גרשון (בעיקר פיני גרשון עליו מוטל עול הפרשנות) שאיננו מוודא אם להפקה יש אוזן קשבת לצרכים העיתונאיים הבסיסיים שלו, לרבות הקלטות הכרחיות – חיוניות מקבילות בעת ובעונה אחת של שני המאמנים היריבים רמי הדר וסימונה פיאנג'אני בשני פסקי הזמן האחרונים בשניות האחרונות של המשחק. הקלטות רוויות מידע נסתר שיש להביא את תוכנם באופן מיידי לידיעת הצופים. חד משמעית : תדריכי Time out של המאמנים לשחקניהם ליד הפרקט הם שווי משקל סגולי לפעילותם של השחקנים על הפרקט. לכן הקלטתם הפאראללית חיונית ביותר להבנת המתרחש. יש להתייחס שוב באופן שלילי לתרגום On air החובבני, החסר, והרשלני של ניב רסקין את שיחת ה- Time out של רמי הדר ואת הכישרון המוגבל שלו לפרש את הסיטואציה שעומדת לקרות. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחונן באין סוף זמן "אוויר". ניתוח פוסט של ניב רסקין את אשר התרחש במשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 במסגרת תוכנית "חדשות הספורט" שהוביל אלי אילדיס היה אף הוא דַל. מאוחר מידי ומעט מידי. הכנסה "לאוויר" של ניב רסקין את פנייתו של גיא פניני אל המאמן רמי הדר ב- Time out המדובר, "…מי יבצע את ה- Pick and roll אני ו/או ג'ו אלכסנדר…?" מצביע על רשלנות, מסורבלות, ואיטיות של העברת מידע לציבור. מידע שאמור היה להימסר לציבור הרבה יותר מוקדם בזמן אמת. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חשף את עצמו בליל ראשון – 20 בנובמבר 2016 בעת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 כ- חובבן ורשלן. ההתייחסות המוגבלת של הפרשן פיני גרשון לתוכנית הקרב של רמי הדר ולמודל שהרכיב "חסום ולך" בשניות האחרונות באמצעות אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר, מראה כי האיש נַח בעמדת השידור על זרי דפנה לא לו ו- זמן רב מידי. ייתכן כי צוות השידור "ניב רסקין את פיני גרשון" לָקָה בטרם עת בסינדרום יורם ארבל, "אני ואפסי עוד…אין לי תחליף…", ולכן הם מרשים לעצמם להתרשל ולחטט באָף בפרהסיה. עסק רדוד מפני שהם באמת חושבים שאין להם תחליף, אין להם מחליפים.

פסק הזמן הגדול בהיסטוריה. ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים. ה- Time Out החשוב והמסוקר ביותר בשידור ישיר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים. קוֹרֶה שָם מקרה מדהים (!). כוכב הפועל ירושלים והקפטן עדי גורדון מַמְרֶה את פיו של מאמן הקבוצה פיני גרשון בשניות האחרונות של סיום המשחק ונוטל ממנו את רוח המנהיגות. אף על פיכן מביסים שניהם (בעצם שלושתם : המאמן שוויתר על המנהיגות שלו פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, ועדי גורדון הקפטן היוֹזֵם הבלתי נשכח שלוקח ברגע המכריע את כל האחריות על כתפיו) את מכבי ת"א ומאמנה צביקה שרף ואת יו"ר המועדון שמעון מזרחי בתוצאה 65:67, וזוכים בגביע המדינה לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. 

ראה הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

כשעה וחצי בטרם כל השידורים הישירים שלנו בהיכל הכדורסל ביד אליהו נערך על ידי כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועל ידי יָד ימיני המפיק ששי אפרתי, תדריך עבודה מפורט לקראת ביצוע המשימה. "קבוצת פקודות" על פי מונח צבאי. מדובר ב- הליך התכוננות שלב אחרי שלב על פי מִשְנָה סְדוּרָה מפני שמדובר בהפקה מורכבת של משחק רווי המון משתנים בלתי צפויים וגם הפתעות שמתחוללים חדשות לבקרים על משטחים מצומצמים. משנה סדורה כזאת כללה בתוכה תמיד צווים והוראות מדויקות שלי שחולקו לכל הכוחות המרכיבים את צוות השידור : השדר והפרשן בעמדת השידור, צוות הצלמים בזירת ההתרחשות, צוות אנשי הקול והמקליטים בזירת ההתרחשות, צוות הסטטיסטיקאים בעמדת השידור לרבות הפעלה והתחברות דיגיטאלית נבונה של מערכת הסטטיסטיקה שלנו למערכת השעונים השיפוטית המונים וחושפים על מסך הטלוויזיה עבור הצופים שלנו את ה- Count down של שני שעוני המשחק, השעון המרכזי ושעון ה- 24 שניות (פעם זה היה שעון 30 שניות), וכן לצוות הטכני המתפעל את ניידת השידור. בעת מאות רבות של הפקות של חטיבת הספורט בפיקודי שעסקו בשידורים ישירים של משחקי כדורסל נחשבים התפללתי תמיד לאלוהי הטלוויזיה לברוא לי בשידורים הישירים דרמת סיום בה לוח התוצאות מורה על שוויון ושעון הזמן מציין כי נותרו 30 שניות לסיום המשחק. ואז זה קָרָה. אלוהי הטלוויזיה נענה לתפילתי. הוא עצר עבורי לפני כ- 20 שנים ב- 18 באפריל 1996 את המשחק על גמר גביע המדינה בכדורסל בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. בדיוק על פי המבוקש : 25.3 שניות לפני סיומו כשלוּח התוצאות מסמן שוויון 65:65, ומאמן הפועל ירושלים פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מבקשים לעצמם Time out. הזמן קָפָא ו- עצר מלֶכֶת. זה היה מדהים. התאריך ההוא 18 באפריל 1996 והתמודדות הכדורסל ההיא בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת"א הפכו ל- בלתי נשכחים.

ביום חמישי ההוא – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד לא רק בגלל זכייתה ההיסטורית של הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של פיני גרשון (גברה על מכבי ת"א 65:67) אלא בגלל התיעוד הטלוויזיוני המזהיר והמפורט בשידור הישיר ההוא של חטיבת הספורט בפיקודי את פסק הזמן האחרון במשחק הנ"ל, שנלקח ע"י מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון 25.3 שניות לפני סיומו, במצב של שוויון בתוצאה 65:65. פסק הזמן הירושלמי הוא כלל בתוכו את כל האלמנטים המרכיבים לא רק דרמת מתח ספורטיבית אלא גם דרמה אנושית. משב הרוח בפסק הזמן ההוא בן דקה אחת ביום חמישי – 18 באפריל 1996 הניב זרמים רותחים, גילה אי הסכמה מובהקת בין המאמן פיני גרשון לבין הקפטן שלו עדי גורדון, חשף On air מנהיגות ו/או אי מנהיגות בעייתית של המאמן הראשי פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין, והקליט בבהירות את כל הטקסט רווי המחלוקת שהתחולל בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון בו במשך דקת הפסק זמן, 25.3 שניות בטרם שריקת הסיום. מדובר בציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר ב- צל"ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים בראשות מר דני קליין ומר אורי מנצור על פתיחותה כלפי המצלמות והמיקרופונים שלנו. מדובר גם בכתב הערכה שהוגש לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנוגע לביצוע המדויק והמיטבי הטכני של בכיסוי אותו פסק הזמן המדובר ההוא. יש לזכור כי קרו שם שני דבר מדהימים מנקודת מבטי כמנווט ומנהל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : בעוד מנהלי הפועל ירושלים מר דני קליין ומר אורי מנצור פתחו בפנינו לגמרי את כינוס השחקנים סביב פיני גרשון וארז אדלשטיין באותו פסק הזמן ההוא 25.3 שניות לפני שריקת הסיום, הרי שמאמן מכבי ת"א מר צבי שרף והיו"ר שמעון מזרחי נעלו את הכנס שלהם בפני המצלמות והמיקרופונים שלנו כאילו מדובר בתדריך דיסקרטי של השב"כ. מגוחך. יותר משני עשורים של שנים חלפו מאז אותו פסק הזמן ההוא ב- 18 באפריל 1996. עד היום הזה אינני יודע אלו הוראות שחמט חילק צבי שרף לשחקני מכבי ת"א כנגד תוכנית הקרב שהגו פיני גרשון ועדי גורדון. אנוכי מבקש לציין ש- מנהלי היכל הספורט ביד אליהו בימים ההם גרשון פורמן וניר פרצלינה העניקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כל אחד בתקופתו יחס חם ואוהד ותנאי צילום משופרים.

ובכן, על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ניצבו שוב שני היריבים המושבעים פיני גרשון מאמנה של הפועל ירושלים ועמו עדי גורדון ומנגד מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ושחקן החיזוק האמריקני שלוֹ (אד הוק) תום צ'יימברס. תום צ'יימברס היה אז שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים : "הבאנו את טום צ'יימברס למכבי ת"א. עמו הקבוצה תהיה שונה". עודד קטש שחקן מכבי ת"א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום. למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה ולעדיפות (על הנייר) של מכבי ת"א. יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר ושאפתני הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו"ד שמעון מזרחי. ההתמודדות בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. איזה בעיר ואיזה נעליים…ה- Show הכי גדול בכל מדינת ישראל. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת הנטל בינינו לבין ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) משימת השידור הישיר של המשחק הזה הייתה בידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה מקורות של הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי לצדו את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודייויד בלאט בעמדת השידור שלנו בהיכל. בידי שלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליותר ממיליון צופים. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר בעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 בכבלים ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי.

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת"א שיחק אז טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת"א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני שש עשרה שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ'יץ', בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. מכבי ת"א לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן (בלתי נשכח), פַּפִּי תּוּרְגְ'מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לסיום המשחק הובילה הפועל ירושלים בתוצאה 63:65. עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת"א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת"א. בהתקפה הבאה של מכבי ת"א פגע עדי גורדון בבראד ליף. ידיו של בְּרֶאד לִיף לא רעדו למרות המתח הרב והוא דייק בשתי זריקות העונשין, והִשווה את התוצאה ל- 65:65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד ראדיסלב צ'ורצ'יץ' ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת"א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. Time out לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תֵּיקוּ 65:65. בהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר. האווירה הייתה לוהטת ומכבי ת"א הייתה מאוימת. פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם לא אשכח אותו כאיש טלוויזיה. הפקתי הרבה מאוד שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי ובליגת ה- NBA על הפרקט ולידו במשך שנים ארוכות. אך מה שקָרָה באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996, 25.3 שניות בטרם סיום המשחק מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו במצב של תוצאת שוויון 65:65, בו הקפטן עדי גורדון מתקומם כנגד הוראותיו ותוכנית הקרב של המאמן שלו – עלה על כל דִמיון ותִּכְנוּן. היה מדובר בשידור ישיר מרתק, תיעוד מפתיע, ו- פִינָאלֶה סנסציונית (!). לא תכסיס Pick and roll אלא הצגה של One man show של שחקן כדורסל ירושלמי שקוראים לו עדי גורדון.

טקסט תמונה :  18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו . פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א. התוצאה 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק  ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג'מן, דורון שפע, ונוריס קולמאן (מוסתר). מאחור נראה חבר ההנהלה מר אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי ללא דופי. הם הביאו לצופי הטלוויזיה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י הקפטן עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששון "שָשִי" אפרתי ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה ומשם ביצע את תפקידו. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור היה אמנון אלטשולר. שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים. במצב מתוח שכזה בעת פסקי הזמן, לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן שנלקח ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 0:25.3 דקה לפני סיום המשחק ובמצב של שוויון בתוצאה 65:65 – נשלחים תמיד צלמים מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לשני הסלים, הצפוני והדרומי בהיכל הספורט ביד אליהו) יחד עם אנשי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן, ומאזינות להוראות. תפקיד הצלמים ואנשי הקוֹל הוא לדלות את ההוראות המקצועיות כדי לחשוף בתמונה וטקסט את המתח המרוח על פני השחקנים והמאמן, ואת מהלכי משחק השחמט שהוא מנהל בפסק הזמן נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית דרמטית, מסקרנת, חיונית, וחשובה ביותר בעת השידור הישיר המחייב את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צביקה שרף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולארית למיליון הצופים, שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי הכורסה בסלון ביתם לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה. זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אהבתי והערכתי אותו כאיש טלוויזיה וכאדם. כאן הוא נראה בניידת השידור מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת. אמנון אוסמן היה אחד מטובי צלמי ה- Video  בתחומי הכיסוי של הספורט ובחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הידע שלו בבימוי טלוויזיוני נשען גם על ניסיונו כצלם מוכשר.(באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת"א תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית. מין חבורת "חַסַמְבָּה" שכזאת על פי לשונו של הסופר יגאל מוסינזון. גם עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת שלובת זרוע, הם אנשי מכבי ת"א כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה הזאת כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים שלנו כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו בעבותות אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. המאמן התל אביבי היבשושי והקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צביקה שרף היה אדם יָשָר והָגוּן, אך גם לָחוּץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי להצמיד אליו מיקרופון על הסַף, ולא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. בכך צִמצם את מרחב הדְרָמָה אך לא את אֵיכוּתָה.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צביקה שרף (משמאל) עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו . צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT במשחק כאל כֶּנֶס סודי של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. מגוחך. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן פיני גרשון היה שונה מצְבִיקָה שֶרְף לחלוטין. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שלה. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון הרגיש ה- "Gun mic" (קיצור של המונח הטכני "Gun Microphoene" בשל צורתו) ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני מַנוּ יחזקאלי יועד להקליט עם ה- "Gun Mic" שלו את פסקי הזמן של מכבי ת"א אך הם אנשי ההנהלה של מכבי ת"א לא אִפשרו לנו כל גישה לצביקה שרף ושחקניו. זאת התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר בפסק הזמן האחרון את "רשות הדיבור" למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים. המצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין, ויו"ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים עד צוואר ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים ערניים על הספסל ומאזינים להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום צילם את החבורה הירושלמית ב- Medium – Close up, מין שוט מקצועי של פריים "מעורב". הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר תָּחַב את המיקרופון למרכז הדיון של ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר ממיליון צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים של רגע דרמטי מאין כמוהו. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת"א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. אין זה חיזיון נפרץ בו הקפטן שובר את המנהיגות של מאמנו לעיני כל, בפרהסיה, לא רק נגד עיניהם של השחקנים חבריו לקבוצה אלא נוכח כל האומה, מול 1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה. המשחק עמד להתחדש. פיני גרשון ההמום והמושפל, המאמן שמנהיגותו נלקחה ממנו, היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם הקפטן שלו עדי גורדון. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ.

טקסט תמונה  : ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת"א ב- 25 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שוויון 65:65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים מר דני קליין (בחולצה אדומה) ומר אורי מנצור (בז'אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת"א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון הרגיש ה- "Gun Mic" ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה. אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו"ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

מעולם לא נִתקלתי בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל), בו הקפטן ושחקן כריזמטי ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון) ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת אלא שהפִּתרון מתקבל מייד ללא כל וויכוח ע"י המאמן ועוזרו. אינני חושב שאפילו מייקל ג'ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ'קְסוֹן ב- "שִיקָגוֹ בּוּלְס" (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה זאת עדי גורדון לפיני גרשון בקבוצת הפועל ירושלים באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. זאת לא הייתה גחמה ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר. Team Leader. לא יכולתי לבקש סיפור מרתק ודרמטי יותר בשידור ישיר מאלוהי הטלוויזיה. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי, כשנותרו כאמור 25.3 שניות לסיום המשחק. מהותו ותוכנו הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה.

פיני גרשון (בעברית ) : "…או. קיי. פפי תורג'מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…" (פפי תורג'מן מסמן בראשו שהוא מבין את המסר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)… 

פיני גרשון (עובר לדבר באנגלית) :

we go gun…two guns…Chamber's man on the high post…Chura's man and Nadav is outside…ok

(צורת משחק. הכוונה להרחיק את טום צ'יימברס, ראדיסלב "צ'ורה" צורצ'יץ', ונדב הנפלד מרחבת הסַל).                                                                                                                                  

עדי גורדון : (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו), "…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…" (כאן נשמע הבאזר של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…אך לא תם מאבק הכוחות על ספסל הפועל ירושלים).

פיני גרשון : (נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו, מבין שיש כאן בעיה, ופונה אל פפי תורג'מן) : "…או.קיי. אתה תעשה את זה…" (מצביע על פפי תורג'מן).

עדי גורדון : "רוצה Open …".

פיני גרשון : "מה אתה רוצה…Open …?" (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית), "One side……One side".

ארז אדלשטיין : (עומד לידו של פיני גרשון, ולפתע מתערב, כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון)…עדי Open …?

פיני גרשון : (באנגלית לכל השחקנים), "One side…One side…" (נראה במצלמה כמזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ , נוּ , נוּ…(ואז אומר לו בעברית)…שלך…!"

ארז אדלשטיין : (מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון) : "…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!"

עדי גורדון : (עדיין יושב על הספסל מסמן בתנועת יד תקיפה כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ , נוּ , נוּ…ואומר לו), "…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…", (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בדרכם למגרש. ה- Buzzer כבר זמזם מזמן. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ'פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. "דִיר בָּאלָק", הוא אומר לו בטרם חידוש המשחק. פַּפִּי תורג'מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- "אוויר" את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה. אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את הפועל ירושלים. אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת שלנו בניידת השידור אמנון אלטשולר – עירניים. הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית למיליון צופים בבית. מצלמה מס' 3 המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת"א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם מול האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים. המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג'מן. פפי תורג'מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- Open  שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו בְּרֶאד לִיף. התקפה האחרונה. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה הספירה לאחור, ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק. מיליון צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט. מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח "OPEN". הפרשן דיוויד בלאט הסביר, ביאר, ופִּרְשֵן ל- 1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה מה מסתתר מאחורי המנוח האנגלי השגור בשפת הכדורסל "OPEN". "עדי גורדון רוצה ללכת לבד", אומר דיוויד בלאט למיליון הצופים שלנו בכל רחבי הארץ. זאת הייתה הַאֶמֶת (!).

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר היטב בכמה שיחות התחקיר עמי ומעיד על עצמו, כלהלן : "הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי. הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי בו אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו. חשבתי שהוא לא צודק. שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל לחלוטין על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי, "Pick and Roll", יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ'פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, "עדי תביא את הגביע".

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של מיליון צופי הטלוויזיה בארץ. הם יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, בו הקפטן שובר את המנהיגות של מאמנו ומנפץ אותה לרסיסים. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה. פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא גם שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לתוך דבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסנית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך לחלק מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו. 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת"א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון. הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני, אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה, ממש דִקלם למיקרופון : "יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע". שגיאה קוֹלִית חסרת מֶרֶץ ונעדרת דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 של המאה הקודמת וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את צליל השריטה האחרון של הכדור הצולל לתוך הרֶשֶת. זה היה כיסוי טלוויזיה כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת אחת לכמה שנים. מחלקת הספורט עשתה עבודה איתנה באותו ערב והייתה קרובה לשְלֵמוּת אילו צביקה שרף התיר למיקרופונים שלה לשמוע את הוראותיו, ואם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל.

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי בזו הלשון : "לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת"א , ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. טום צ'יימברס החמיץ אותי  מאוחר יותר שמעתי מכמה שחקני מכבי ת"א שצביקה שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ'יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר , והדגיש פעמיים, "Don’t make foul…Don’t make foul…".

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון עם פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. הוא זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, "אימא הבאתי לך גביע !". לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ואינטליגנטי, היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתקשר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון, קופירייטר מבטן ומלידה. הוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. לפחות בשנים ההן. המצלמות והמיקרופונים רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא לא אמר אז את מה שאמר לי ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים : "אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת"א ומאמנם צביקה שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת"א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות, אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב מידי ואני ניצלתי זאת היטב".

לא היה זכר לטקסט שפרסם אריה מליניאק בשמו של מר שמעון "צ'ינגה" שלח בקורס מאמני הכדורסל ההוא : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק, אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד". התיעוד הטלוויזיוני של פסק הזמן האחרון במשחק ההוא ב- 18 באפריל 1996 מוכיח כי כל שחקני הפועל ירושלים שישבו על הספסל היו ערניים ודרוכים והקשיבו לכל מילה בתדריך שאמר פיני גרשון וגם לכל מילה של עדי גרשון אחריו ששינה כליל את תוכנית המשחק של מאמנו. 

טקסט תמונה :  ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. נשיא המדינה עזר ווייצמן מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל, ומימין, יצחק "צחי" פלד מנחה הטקס. (לע"מ תמורת תשלום).

אותו הטקסט שדן ביכולת האזנה והקשבה מקסימלית של השחקנים למאמנם בפסק הזמן האחרון לפני שריקת הסיום נוגע גם למשחק השני ב- Oracle Arena בסדרת ה- Play offs של ה- NBA, בו גברה קליבלנד על גולדן סטייט 93:95. שנייה וחצי לפני תום המשחק במצב של 93:93 שרטט דיוויד בלאט על לוח התדריכים הקטן בהפסקת המשחק האחרונה את המהלך המנצח שלו. הרעיון שלו היה שדווקא לברון ג'יימס יהיה השחקן שימסור את כדור החוץ לאחד הקלעים של קליבלנד. הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשלברון ג'יימס דרוך כקפיץ הודיע חד משמעית למאמנו שהוא לא מוסר, הוא קולע, ושיבש לחלוטין את תוכנית המשחק של מאמנו. הסוף ידוע. לברון ג'יימס קלע מהפינה את סל הניצחון וקליבלנד ניצחה 93:95 והשוותה את המאזן ל1:1. התפתחות העלילה בהפסקת המשחק האחרונה מלמדת ששחקני קליבלנד האזינו היטב לתוכנית המשחק של דיוויד בלאט ולתכנון המהלך המנצח שלו שלברון ג'יימס ביטל אותו וקבע מהלך מנצח משל עצמו. נראה לי מוזר ומשונה ש- שמעון "צ'ינגה" שלח טבע פעם חזון נעדר מעוף בקורס מאמני הכדורסל שבו אמר כלהלן על פי אריה מליניאק : "…בפסק זמן שנלקח 15 שניות לסיום המשחק, אחרי מאמץ של 40 דקות, השחקנים לא מסוגלים לקלוט כלום, במיוחד אם אתה הולך להראות להם משהו חדש שהם לא מכירים…תן להם לנוח חצי דקה, שינגבו את הזיעה, ישתו מים ויירגעו, ואז תגיד להם רק משפט אחד : "אתם זוכרים מה תִּרגלנו אתמול באימון ? את זה תעשו עכשיו ! לא בטוח שמה שתורגל באימון יעבוד גם במשחק, אולם מה שלא תרגלתם, בטוח שלא יעבוד". כיצד אפשר בכלל לדבר בהכללה שכזאת ? האם תמיד השחקנים כל כך עייפים לאחר מאמץ של 40 דקות עד שאינם מסוגלים לקלוט כלום בפסק זמן בעל חשיבות עליונה שהוא בבחינת תדריך בטרם קרב אחרון ? אני זוכר דברים אחרים לגמרי משמעון "צ'ינגה" שלח שהיה פעם מאמן כדורסל שלי לשעה קלה בקבוצת הפועל אשדות יעקב.

prusak 1

טקסט תמונה : קיץ 1952. נבחרת ישראל בכדורסל מתאמנת בתל אביב לקראת טורניר הכדורסל המוקדם של אולימפיאדת הלסינקי 1952. הימים ההם – הזמן ההוא. שמעון "צ'ינגה" שלח (משופם, שחקן הפועל ת"א) כורע שני משמאל בשורה הקדמית. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין ז"ל, אליהו עמיאל ז"ל (הפועל חולון), מנחם קורמן (מכבי ת"א), עמוס לין (הפועל משמר העמק), המאמן היהודי – אמריקני טבי רסקין, משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), רלף קליין ז"ל (מכבי ת"א), ראובן פכר (הפועל מזרע), זכריה עופרי (מכבי ת"א), דוב פרוסק איש ארגון "הפועל". זיהוי שורת הכורעים והיושבים מלפנים : דני ארז (הפועל ת"א, שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), פרדי כהן (הפועל חולון), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כאילו פרפראות (3). תורת ה- Pick and roll. מדובר בתכסיס כדורסל פשוט שצריך לבצע אותו במומחיות. תורת הטלוויזיה ותפקידה בכיסוי ושידורים ישירים של אירוע ספורט נחשבים. פוסט מס' 650. כל הזכויות שמורות. 24 בנובמבר 2016.

תזכורת מצומצמת : חלק מההיסטוריה של הכדורסל הישראלי ומחשבת הכדורסל הישראלי בשנים 1979 – 1949, וגם פועלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- אליפות אירופה בשנת 1979.

שמו של תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל כאדם וספורטאי יינון עוד זמן בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי לדורותיו. נפגשתי עמו פעמים ספורות בזירת הכדורסל בארץ. ככדורסלן בקבוצת הפועל אשדות יעקב ב- 1960 בראשות יגאל וולודרסקי – דר ז"ל וכאיש טלוויזיה של אלכס גלעדי ב- 1975 ו- 1980. תני כהן מינץ שחקן טניס שהתנשא לגובה של 2.04 מ' הובא לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ע"י המאמן יהושע רוזין ממגרשי הטניס של האגודה היכן שהוא ב- 1955. יהושע רוזין כמו מאמנים רבים בארץ ובעולם חיפש שחקני כדורסל גבוהים ממש כמו אלכסנדר גומלסקי מאמן אלופות ברה"מ א. ק. ריגה וצסק"א מוסקבה. לא רק הם כמובן. תני כהן מינץ שידרג מייד את מכבי ת"א. כשחקן כדורסל שגובהו היה 1.90 מ' לא יכולתי להתמודד מתחת לסלים עם גובהו של תני כהן מינץ. לא רק עם קומתו אלא גם עם המסה הגדולה שלו. הוא היה שחקן הכדורסל שעשה את ההבדל. יכולתי להתמודד עם רלף קליין, דוד פריש, יעקב אדליסט, סבי בן בסט ושחקני מכבי ת"א אחרים אך לא עם תני כהן מינץ. הוא הפך חיש מהר לשחקן מפתח במכבי ת"א וגם בנבחרת ישראל. ב- 1975 עשיתי עליו כתבה כאיש טלוויזיה במגרש הכדורסל של בי"ס "צייטלין" בתל אביב ל- "מבט ספורט" לאחר שסיים את שירותו במכבי ת"א. הוא היה כוכב כדורסל צנוע ומנומס ואובייקט צילום נוח.

tani 1

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 50 של המאה שעברה. לפני כ- 60 (שישים) שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מכשיר את קבוצת הנוער שלו במגרש הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" בתל אביב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן, מרדכי קומורניק, חיים משגב (מוסקוביץ', גופייה מס' 8, היום עו"ד), שחקן לא מזוהה, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (מס' 7), שבתאי "סבי" בן בסט (מס' 5), גדעון בירכץ, שחקן לא מזוהה, והאפסנאי ואיש המשק פנחס "פטקה" חפץ. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : איתן צווייג, שחקן לא מזוהה, מנחם אילון, בועז דגן, שני שחקנים לא מזוהים. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי "סבי" בן בסט (שחקן הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א והקפטן שלה בשנים 1969 – 1956) .

בקיץ 1975 ניאותה ה-  FIBA לערוך ל- תנחום כהן מינץ (בן 36) משחק פרידה מתוקשר בהיכל הספורט ביד אליהו, נבחרת אירופה נגד מכבי ת"א. פרידתו של תנחום כהן מינץ ממכבי ת"א הפכה לאירוע ארצי ובינלאומי אך יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן הורה למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא להעביר את המשחק בשידור ישיר מפני שמכבי ת"א לבשה גופיות נושאות פרסומת מסחרית של "עלית" . אסור היה אז לצלם משחקי ספורט בשעה שהשחקנים לבשו גופיות נושאות פרסומת מסחרית כלשהו. בצר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום ב- פילם בראשותי כדי לתעד את המשחק בעל יוקרה בינלאומית ולשדר אותו ביום פקודה. 800 feet של חומר מצולם בפילם שתיעדו את המשחק ההוא (פותחו כאמור ע"י מעבדת הפילם של הטלוויזיה אך לא שודרו מעולם) שוכבים להם עד עצם היום הזה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומחכים לגואל. אם לערוץ 1 יש רצון וחשק הוא יכול לשדר כתבה מרתקת לזכרו של אחד נגדולי שחקני הכדורסל של מדינת ישראל בכל הזמנים תני כהן מינץ ז"ל כולל חשיפה בלעדית של חומר הצילום ההוא שנזרק לטמיון ונח לו כבר 41 (ארבעים ואחת) שנים באוצר המלך. איש לא ראה ממנו אפילו Frame אחד עד היום הזה. ב- 1980 ראיינתי את תני כהן מינץ ז"ל לסרט תיעודי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שהפקתי וביימתי אודות פועלו של שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי (בן 73 היום). הסרט הוקרן בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

מדובר בסיפור מורכב שמתאר את כברת הדרך הענקית והפתלתלה שעברו יחדיו הטלוויזיה וענפי הספורט השונים. החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את פרסומת "עֵלִית" לא הייתה בגדר המלצה, אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן ולאָלֶכְּס גִלְעָדִי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה. המחלוקת הגיעה בזמנו לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 94:114 מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָר, למַעֵט משחק אחד. אותו המשחק החגיגי של נבחרת אירופה נגד מכבי ת"א זה התקיים ב- 22 ביוני 1975 בהיכל הספורט ביד אליהו לכבודו של תני כהן מינץ. המועדון נפרד מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- O.B. הלָבָן) אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. ההתמודדות הזאת שהייתה בבחינת SHOW בהשתתפות כוכבי הכדורסל של אירופה לא היה מתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר ולא הוצבה כלל בלוח השידורים [1] מפני שבמשחק הרֵעים הזה לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית". רשות השידור לא הסכימה למהלך הפרסומי ועל כן בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם ואותי כדי לפחות לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו אז לפני 41 שנים כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל. צילמנו 800 רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין פיתח את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה ו- שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה מונופול התעקשה ולא וויתרה, ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה. נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים עניפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס. בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית כאבן שאין לה הופכין עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים אז מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר.

הפוסט הזה הוא במידה מסוימת יד זיכרון לזכרו של תני כהן מינץ ז"ל אדם דגול וספורטאי אציל. וגם לזכרם של הכדורסלנים עופר אשד ז"ל, עמי שלף ז"ל, יגאל וולודרסקי – דָר ז"ל, ותני כהן מינץ ז"ל שהלכו לעולמם בטרם עת.

[1] הטלוויזיה הישראלית הציבורית למדה את הלקח ברבות השנים ושידרה ישיר את משחקי הפרידה בהשתתפות נבחרת אירופה משחקני מכבי ת"א טל ברודי, לו סילבר, ומיקי ברקוביץ'.

הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי : הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם (קובץ כ"ה כרך ה').

אליפות אירופה בכדורסל – גוריציה / וונציה / סיינה / טורינו – איטליה 1979 (מחצית 1).

חשיפת הצלחתה של נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל באיטליה בקיץ 1979 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה פיצוי היסטורי. סיקור נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל לתולדותיה קופח לאורך כל הדרך בהשוואה לסיקור נבחרת ישראל בכדורגל וסיקור מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

בשנים 1982 – 1977 הפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקות ענק, לעיתים גדולות מכפי מידותיה הטכנולוגיות והלוגיסטיות אולם לא יותר מדמיונם, יכולתם, וכישרונם של אנשיה. ב- 1979 מתחוללים שינויים דרמטיים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הולכים הביתה. יוסף "טומי" לפיד מתמנה למנכ"ל רשות השידור ופרופסור ראובן ירון נבחר להיות יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הפקות הטלוויזיה המזהירות של אלכס גלעדי בשנים 1979 – 1977 : הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי של שנת 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל – נובמבר 1977, ותחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) מארס 1979. אלכס גלעדי עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסופה של 1980 ועובר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. עזיבתו של אלכס גלעדי מהווה אבדה גדולה לשידור הציבורי של מדינת ישראל.

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לאוקטובר 2014. הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" נחקר ונכתב במסגרת הסדרה רחבת ההיקף הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בעיקר בתחומי הטלוויזיה האלה : חדשות, ספורט, תיעוד, טכנולוגיה, מו"מ וזכויות שידורים, וכלכלה טלוויזיונית.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW – if you do, do it right – if not give it up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of The Unavoidable Symbiotic Relationship Between Television and Sports (+News + Documentary) – In Israel and Around The World, 1936 2016.

חלוקה :

1. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה בהצלחה את שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 ומתכוננת בראשית 1979 לקראת שידור אליפות אירופה בכדורסל לאומות – איטליה 1979. 2. הסקרנות הטלוויזיונית העולמית סביב המהפכה האיסלאמית באיראן והשימוש האמריקני המסיבי בלווייני התקשורת הבינלאומיים המועטים מעמיד בספק את יכולת הסיקור והעברת השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979, מגוריציה וטורינו לאולפני הטלוויזיה בירושלים. 3. בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה ניצבת ב- 1979 צלחת – אנטנה בלבד המקושרת ללוויין האמריקני האטלנטי ה- Primary השייך לחברת התקשורת האמריקנית COMSAT.

ציטוט : "יש אנשים הנאנחים גם בהיותם מודים לאלוהים"(רוברט בראונינג).

זה נכון. נאנחתי והודיתי לאלוהים שאני מאמין בו באמונה שלמה בדרכי שלי. זה היה מדהים . ה- הצלחה ושגשוג ניהול והפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי בחודש יוני של שנת 1978 את מונדיאל ארגנטינה 1978, בניגוד מוחלט לתורת הסיכויים והרחק מגבולות המדינה ולמרות שימוש בטכנולוגיית תקשורת לוויינים דלה ורעועה בין בואנוס איירס לירושלים – לא הייתה פרי מנהיגותם של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. גם לא של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. וודאי לא של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין. ההצלחה והשגשוג להביא הביתה ובשלום במשך חודש ימים ביוני 1978 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה לישראל לא היו יכולים להתרחש ללא הסיוע העצום והנדיב שהעניקו לי אשת הטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP גב' מנואלה פורטאדו הנפלאה ושל מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במדינות דרום ומרכז אמריקה, כמו גם בלעדי עזרה עצומה שנתן לי מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה Entel Argentina, יהודי – ארגנטיני וציוני חם בשם מר מאסימו גארפינקל (הייתה לו משפחה בקיבוץ אלומות בעמק הירדן) . גדולתם ונדיבותם של השלושה האלה שהעניקו לי את עזרתם בחינם וללא כל בקשת תמורה בעת שהייתי בבואנוס איירס, סוּפְּרָה ו- דֻוְוחָה בפרוטרוט בפוסט מס' 439 בבלוג הזה. זה היה מדהים מפני שמנהיגי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם המנכ"ל יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היו משוללים כל מידע טכנולוגי (וגם לוגיסטי) טלוויזיוני לרבות תקשורת לוויינים בינלאומית שנגעו להפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 המורכבת והמסובכת הזאת המתנהלת הרחק הרחק מגבולות המדינה. חלק קטן מהקשיים והבעיות הטכנולוגיות הטלוויזיוניות היה מוכר וצפוי. ה- חלק הארי של המידע הטכנולוגי הטלוויזיוני לא היה ידוע לנו. אם להשתמש במטפורה צבאית אזי המודיעין שלנו כשל באיסוף הנתונים שלא היו בבחינת סוד. היה צריך לטוס לארגנטינה כדי לאסוף את הנתונים החסרים ועל פיהם להתכונן לקרבות השידורים הבינלאומיים שעתידים היו להתרחש לאורכו של כל חודש יוני של שנת 1978.

בחודש דצמבר של שנת 1977 היה אמור מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) בבבואנוס איירס יחדיו עם שאר נציגי ה- EBU ואיגודי השידור הבינלאומיים הנוספים כדי להבין כיצד עובדת מערכת ההפקה והשידור הארגנטינית באמצעות ה- Host broadcaster של ATC 7, אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אסר עליו ליטול חלק בפגישה חשובה מנימוקים של חיסכון כספי. אלכס גלעדי ידע את מה שידע – ולא ידע את מה שלא ידע. היו חסרים לו הרבה חלקי מידע חשובים ביותר. בפברואר 1978 הטילו עלי ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי ליטול את שרביט הפיקוד של ההפקה הארגנטינית בבואנוס איירס משום שאלכס גלעדי גויס ע"י ה- Operation Group שלה- EBU להיות קצין קישור של הקבוצה ברוסאריו (בהסכמת ארנון צוקרמן). את מה שאלכס ידע בארץ אודות פעילות ATC 7 גם אני ידעתי כממלא מקומו. אולם את הפרטים החשובים והקרדינליים ביותר שהוא לא ידע אודות הפעילות הטכנולוגית של ENTEL ARGENTINA ויכולת ופילוסופיית הפצת והעברת הסיגנלים שלה מבואנוס איירס לעולם החיצון גם אני לא ידעתי. הוא גם לא ידע כי "משלוחי" ה- SIN של הפורטוגלית גב' מנואלה פורטאדו שנשלחו מליסבון למרכז OTI במכסיקו סיטי של מר אמאורי דאומאס על לוויין ה- Primary האטלנטי, חוסמים בעצם את נתיב ההעברה הלוויינית היחידה שלנו, מפני שתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת רק ל- לוויין הזה ה- Primary האטלנטי. החלק הארי של הבעיות הטכנולוגיות הטלוויזיוניות המורכבות וגם המסובכות וביורוקרטיות שלהן התגלה לי רק כשהגעתי בחודש מאי לבואנוס איירס. זאת הייתה הפתעה שלילית ביותר . לולא סיועם המזהיר של מנואלה פורטאדו, אמאורי דאומאס, ומאסימו גארפינקל – הייתי נאלץ להרים ידיים ולשוב הביתה עם משלחת הטלוויזיה שלי בידיים ריקות ללא ביצוע המשימה. הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 צלחה לא בגלל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן, לא בגלל מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (הורחק בבוטות ולעיני כל מענייני הטלוויזיה ע"י מנהלה ארנון צוקרמן), וודאי לא בגלל מנהל חטיבת החדשות חיים יבין. היא צלחה בגלל מנואלה פורטאדו + אמאורי דאומאס + מאסימו גארפינקל. זה היה מדהים מפני שארנון צוקרמן לא אמר לי עם שובי לארץ אפילו מילת תודה אחת בתום מבצע השידורים המרוחק, המורכב והמסובך מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית , והממושך של מונדיאל ארגנטינה 1978. ובעצם למה שיגיד מילת תודה אם הוא איננו מכיר כלל את תנאי זירת הקרב ולא יודע מה התחולל באותו שדה קרב טלוויזיוני…??? פעם נוספת התחוללה כאן בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקת טלוויזיה בינלאומית ענקית , רחוקה, וממושכת בה מפקדי ומנהיגי השידור הציבורי מנכ"ל רשות השידור, הלא הם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל חטיבת החדשות ניצבים הרחק מאחור, הרחק מזירת ההתרחשות מקו באש הקדמי, ואינם מצוידים בנתוני מידע הכרחיים לניהולו בטרם תחילת הקרב. החלטתו של ארנון צוקרמן להשאיר את אלכס גלעדי בארץ ולא לאפשר לו ליטול חלק בפגישת ה- WBM המקדימה הייתה ילדותית, תמוהה, ומטופשת, והותירה את מנהל חטיבת הספורט ככלי ריק ללא מודיעין בסיסי מבלי שהוא יודע כי חסרים לו כמה חלקים חשובים ביותר להרכבת תמונת הפזל של מונדיאל ארגנטינה 1978 בעלת אלפי חלקים וחלקיקים. אלכס גלעדי נותר איש טלוויזיה עיוור ככל שמדובר בהפקה בינלאומית מרוחקת ומורכבת עד למאוד. ארנון צוקרמן היה מנהל טלוויזיה מוערך אולם התברר כי גם הוא איננו נקי משגיאות. קשה להאמין שמנהיג שידור ברמתו לא מבין ולא מכיר בצורך החיוני לערוך סיור מודיעיני קדם הפקה של מבצע שידור כה מרוחק ומסובך כדי ללמוד את זירת הקרב בטרם מתחיל הקרב. אולם זאת עובדה ועם עובדות לא מתווכחים, מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא התיר לאלכס גלעדי ליטול חלק בפגישת ה- WBM ההיא בדצמבר 1977 / ינואר 1978. אני ירשתי מאלכס גלעדי בפברואר 1978 הפקה פגומה ומשימה שידור סבוכה וממולכדת ו- רוויית מוקשים ומהמורות. אולם את זאת גיליתי כאמור רק בבואנוס איירס.

yavin 1

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. ליל הבחירות לכנסת ה- 9 . הימם ההם – הזמן ההוא. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (עומד) יחדיו עם המגיש חיים יבין (משמאל) והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית (מימין) באחד מרגעי השיא של השידור הציבורי לדורותיו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי).

עכשיו עמדה לפנינו משימת השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. ב- 24 בנובמבר 1978 התחלנו מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ואנוכי להיערך לקראת הפקת שידורי אליפות אירופה בכדורסל שעמדה להיערך בתוך שבעה חודשים ביוני 1979 בערים האיטלקיות גוריציה וטורינו. לא שיערנו בנפשנו כי ניתקל בכל כך הרבה קשיים טכנולוגיים ובעיות של תקשורת לוויינית בינלאומית בגלל אירועי המהפכה האיסלאמית שהתחוללה בראשית 1979 באִירָאן.

ב- 16 בינואר 1979 הושלמה הרבולוציה והשָאה הפרסי ריזה פאחלאווי השליט החילוני של המדינה המוסלמית ברח יחד עם רעייתו היפה פַארָה דִיבָּה מטהראן לחו"ל ועמו כל המשפחה המלכותית. הנשיא אנוואר סאדאת העניק להם מקלט זמני בקהיר. ב- 1 בפברואר 1979 שָב האייתואללה המפורסם רוחאללה חומייני בן ה- 82 אדריכל המהפכה האיסלאמית באיראן מגלות ארוכה (חלקה בצרפת) לטהראן ושינה את פני ההיסטוריה של מדינתו לשנים רבות . מיליונים קיבלו את פניו של כהן הדת הפונדמנטליסט בהתלהבות עצומה בנמל התעופה של טהראן בשעה שירד במדרגות כבש המטוס. איראן האיסלאמית בהנהגתו של חוּמייני מיהרה להכריז על ארה"ב שָטָן ואויבת העם האיראני וקראה עליה תיגר. חומייני כיוון את חִצֵי האֶרֶס והשנאה גם לעברה של ישראל וראה בה מדינת אויב לכל דבר. משמרות המהפכה האיסלאמיים המזוינים והנאמנים להאייתולות כוהני הדת פירקו את שירות הביטחון הפנימי של השאה ה- "סַאוָואק" (SAVAK) ותפשו את מקומו אך איראן לא הפכה למדינה חופשית ופתוחה. השליט החדש רוחאללה חומייני נקט במדיניות פנים וחוץ קשוחה. הוא תלה את מתנגדיו או ירה בהם. אירָאן הפכה תחת שלטונו מדיקטטורה חילונית מלוכנית לעריצות איסלאמית דתית. כמו ה- "סָאוָואק" גם משמרות המהפכה הטילו מורא על העם הפרסי. הם החרימו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ועטפו את פני המשטר ברעלות. השלטון האיראני הטיראני הדתי ערף את ראשיהם של נאמני השָאה ללא משפט ומשמרות המהפכה לא התמהמהו זמן רב מידי עד שכבשו את שגרירות ארה"ב בטהראן. הם לכדו את עובדיה והשתמשו בהם כבני ערובה. נוצר עימות מדיני וגם צבאי בין המדינה הדוגלת בפונדמנטליזם איסלאמי קיצוני לבין ארה"ב מנהיגת העולם החופשי.

עלייתו הסוחפת והדרמטית של רוחאללה חומייני לשלטון באירָאן ב- 1979 על חשבונו של השָאה היוותה מפלה מדינית כבדה לארה"ב ולתפישתו הפוליטית הגלובאלית של הנשיא ג'ימי קרטר. לא עבר זמן רב מידי והתברר כי לתבוסה האמריקנית באזור הזה של הגלובוס יש השפעות שליליות ומסוכנות מרחיקות לכת. אנחנו רואים אותן בבירור גם בימים אלה. המהפכה האיסלאמית ב- 1979 ועלייתו של חומייני לשלטון התאפשרה בשל נסיבות איראניות פנימיות אך גם בגלל תהליכים בינלאומיים ובראשם זה של הממשל האמריקני שלא נטה עוד חסד בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לשָאה הפרסי הדיקטטור החילוני של איראן שהיה בעל ברית וותיק שלה . השָאה הפרסי היה רודן עשיר בעל עתודות נפט בלתי נדלים ובעל אוריינטציה וחזון – פנטזיה להפוך את ארצו למדינה "מערבית" וחילונית, אך נחשב על ידי נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר "יפה הנפש" למפר שיטתי של זכויות האדם באיראן. השָאה הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי רוֹדָן חילוני תפש את השלטון ב- 1953 לאחר הפיכה פנימית בארצו בתמיכת בריטניה וארה"ב נגד ראש הממשלה המכהן מוחמד מוסאדק. שתי המעצמות המערביות חששו מהחלטתו של מוחמד מוסאדק ב- 1952 להלאים את תעשיית הנפט האיראנית ולתבוע מחירים גבוהים הרבה יותר למען כלכלת איראן. החלטת מוסאדק נודעה כמשבר "אבאדאן" עיר הנפט במערב איראן . מוסאדק בן ה- 64 הושם במעצר בית. השָאה הצעיר השתלט על המג'לס (בית הנבחרים הפרסי) זכה לתמיכת ראש ממשלת ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר והחל להוביל את מדינתו בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת תהליך מואץ של קידמה ומודרניזציה טכנולוגית בחקלאות ובתעשייה השאה לא וויתר על שלטון היחיד שלו ומנע חופש פוליטי. אט – אט נוצרה תסיסה פוליטית ודתית במדינה.

אני זוכר את הימים של שנת 1960 בהם הייתי חבר ורפתן בקיבוץ אפיקים, כשמשרד החקלאות הישראלי ביקש מאתנו וגם מקיבוצים אחרים להעביר לאיראן מאות פרות חולבות מצטיינות . הקיבוצים במדינת ישראל צברו מוניטין חקלאי בינלאומי. הם נטעו את מטעי הבננות הטובים בעולם, נטעו פרדסים שהניבו כמויות אדירות של תפוזים, אשכוליות, ולימונים בעלי טעם נפלא שנשלחו לכל מדינות אירופה, פיתחו את ענף המִידְגֶה לרמתו הגבוהה ביותר , והקימו גם את הרפתות בעלות תנובת החלב הגבוהה ביותר בעולם. משרד החקלאות של ישראל סייע לאיראן בבניית מכוני חלב באמצעות הידע העצום שהצטבר בקיבוצים. מדינת ישראל עזרה לשָאָה האיראני גם בבניית צבאו ואימונו ובשִכלול עבודת ה- "סַאוָואק" (SAVAK) שירות הביטחון הפנימי של איראן (מקביל לשב"כ הישראלי). ב- 1974 שהיתי חודש בטהראן ככתב ושַדָּר במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של אלכס גלעדי שכיסתה את משחקי אסיה  ה- 7 שהתקיימו באיראן. שגריר ישראל בטהראן מר אוּרִי לוּבְּרָאנִי תִּדְרֵך אותנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיצד לנהוג ולפעול כאורחי תקשורת במדינה המוסלמית . אני זוכר היטב את אנשי ה- "סאוואק" מבטיחים לי, "מינכן שנייה לא תהיה כאן", מתכוונים לכך שבאולימפיאדת מינכן 1972 נרצחו 11 ספורטאים ישראליים אך כאן בטהראן אתם הישראליים יכולים לחוש בטוח. שירות הביטחון האיראני יאבטח אותנו וישמור על חיינו. הערה : ראה גם הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"איראן הייתה דיקטטורה בראשה שליט מונארך. מֶלֶךְ (שָאה)כל יכול מאז ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. עמדה לרשותו טלוויזיה ברמה טכנולוגית מצוינת שתוחזקה ע"י מהנדסי טלוויזיה צרפתיים. הטלוויזיה והתקשורת האיראנית עבדו עבור השָאה ריזה פאחלאווי. לא הופתעתי לראות בימי שהותי בבירה האיראנית טהראן בספטמבר 1974 במסגרת שליחותי ככתב ושַדָּר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקי אסיה ה- 7, ברחוב, בחנויות, בשוּק, בבתים פרטיים, במשרדי הטלוויזיה, במתקני הספורט ולמעשה בכל מקום ופינה את תמונתו של השָאה לבוש במדים החגיגיים של הצִי ולצִדוֹ רעייתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה. השָאה היה דיקטאטור שרצה באמת בטובת נתיניו בדרכו שלו אך קִצוֹ של כל טִירָאן קצוב וידוע מראש. זה רק עניין של זמן.

iran 1

טקסט תמונה : תמונתו של השאה המהודר ריזה פאחלאווי ורעייתו היפה הקיסרית פארה דיבה הייתה תלויה לתפארת בכל מקום ואתר בטהראן. במשרדים, בחנויות, ברחוב, במגרשי הספורט, ובבתים פרטיים. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית משנת 1974 כששהיתי בטהראן באוגוסט – ספטמבר 1974 במשחקי אסיה ה- 7).

את כיסאו של השָאה כבש איש דת קיצוני מוסלמי חובש טוּרְבָּאן, "נדיב ידוע" ו- "לוחם נלהב" למען זכויות האזרחים בארצו, ואיך לא, גם "תומך פנאטי" במדינה דמוקרטית וחברה פלורליסטית וחופשית באיראן. לעריץ החדש של איראן קראו רוחאללה חומייני. בשמונה שנות מלחמה ממושכת העקובה מדם של איראן נגד עיראק של סאדאם חוסיין בשנים 1988- 1980, לא היסס הנשיא האיראני רוחאללה חומייני לשלוח ילדים (רבים מהם רכים בני 12) למערכה הכבדה כדי להתפוצץ על המוקשים העיראקיים ובכך לפנות את הדרך לגייסות האירָאניים השועטים קדימה . על צווארי הילדים היו תלויים מפתחות שנועדו לפתוח את שערי גן העדן למתאבדים הצעירים. זה היה "הפרס" שהעניק השליט העליון לילדים המקריבים את חייהם למען האומה. ארה"ב בראשותו של הנשיא ג'ימי קרטר הייתה אמורה לשלם מחיר יקר על עיוורונה הפוליטי.

חטיבות החדשות של רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות בארה"ב CBS , NBC  וְ- ABC  הבינו מייד שהסכסוך האיראני – אמריקני שנוצר עם עלייתו של חומייני לשלטון הוא אירוע חדשותי דרמטי שלא יסתיים במהרה. כדי להבטיח את הכיסוי העיתונאי השוטף של פרשת החטופים מהשגרירות האמריקנית בטהראן שהפכו בינתיים לבני ערובה, השתלטו רשתות הטלוויזיה האמריקנית תמורת מָמוֹן רב ולזמן ניכר מראש הנמדד בחוֹדָשִים על ה- Transponders של לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים (משדרי טלוויזיה בעלי עוצמה הבנויים על עיקרון של Receiver  ו- Transmitter). לווייני התקשורת האלה שייכים לחברה האמריקנית הנודעת Intelsat והם המעבירים את סיגנל שידורי הטלוויזיה במהירות שיא ממקום אחד על פני כדור הארץ למקום אחר המרוחק ממנו אלפי קילומטרים. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (והעשירות) הפכו את תחנות המִמְסַר הלווייניות לקווי תקשורת טלוויזיוניים חיוניים עבורם. בכך נפגע מייד פוטנציאל התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ועִמו ניזוקו הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים שלנו מבלי שצפינו זאת. הבלוקאדה האמריקנית על קווי הלוויין החלה בחודש פברואר 1979. אלכס גלעדי ואנוכי לא שיערנו כי היא תימשך עמוק גם לתוך תקופת אליפות אירופה לאומות בכדורסל – איטליה 79' בהשתתפות נבחרת ישראל . צריך לזכור שמדובר בעידן תקשורת שונה ודַל לפני שנות דוֹר. בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ניצבה רק צלחת – אנטנה אחת בלבד שהייתה מחוברת ללוויין האטלנטי ה- Primary של חברת Intelsat האמריקנית. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת החדשות של ABC מיסֵד אז ב- 1979 את תוכנית החדשות הנודעת "NIGHTLINE", מהדורה לילית שהחלה בעצם כסדרת דיווחים רצופים במשבר בני הערובה האמריקניים בטהראן בהגשת פרנק רוֹלאנד (Frank Roland) ובחלוף כמה חודשים בלבד הפכה לתוכנית קבועה בראשותו של טד קופל (Tedd Koppel). היה זה טד קופל ששִידֵר את פשיטת הנֶפֶל של הקומנדו האמריקני לשחרור בני הערובה באפריל 1980.

אלכס גלעדי ואנוכי לא יכולנו להעריך אז כי ההתעניינות המסיבית של רשתות הטלוויזיה האמריקניות וסוכנויות הצילום השונות (בעיקר האנגליות "VISNEWS" ו- "UPITN") במהפכה האיסלאמית האיראנית וספיחיה תפגע כעבור חודשים ספורים בהפקת הטלוויזיה של שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל שעמדה להיערך בשתי ערים איטלקיות, גוריציה וטורינו. אליפות אירופה בכדורסל לא הייתה אירוע שווה ערך לאולימפיאדה או מונדיאל, אך היא עוררה בשעתו עניין עצום בציבור בישראל והפכה למשימת שידור חשובה ביותר. השתתפותה של נבחרת הכדורסל באליפויות אירופה בכדורסל מאז ימי מוסקבה 1953 (נבחרת ישראל דורגה במקום ה- 5) הפך למסורת. עד 1971 ראינו רק תמונות סטילס בעיתונות. דן שילון ואלכס גלעדי הפכו את שידור אליפויות אירופה בכדורסל לאירוע מכונן טלוויזיוני. פוטנציאל התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (דַל ממילא) מאירופה לישראל באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary הוכה קשות בשל התעניינות העולם במהפכה האיסלאמית שחולל חומייני באיראן. מחסור חמוּר בטכנולוגיה תקשורתית בינלאומית המבוססת על הצבת אנטנות – צלחות בתחנת הלוויינים של עמק האלה ליד ירושלים, איים על הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית, ובראש וראשונה על הכיסוי הטלוויזיוני של טורניר אליפות אירופה בכדורסל בגוריציה וטורינו בחודש יוני 1979. מבצע השידורים מאיטליה הועמד בסימן שאלה והיה הראשון להיפגע ממהלך ההשתלטות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות, סוכנויות הצילום הבריטיות, וגורמי שידור נוספים על לוויין ה- Primary האטלנטי.

אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 הייתה אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של השנה ההיא מנקודת מבטה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 24 בנובמבר 1978 כשבעה חודשים לפני זריקת הפתיחה היא נראתה לאלכס גלעדי ולי התמודדות שִגרתית רחוקה. משקיבלנו את מסמך התיאום המקדים של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הדן במבצע השידורים שלנו, פתחנו כרגיל את תיק ההפקה מסורתי, ניילנו אותו בקפדנות, והפקדנו אותו למשמרת בכריכת קרטון לימים יבואו. בין כה וכה ה- Deadline לשליחת תשובתנו ל- EBU נקבע ל- 4 באפריל 1979. נותר לנו אפוא זמן רב. בסופו של חודש נובמבר 1978 היינו טרודים בהפקת שידורי הטלוויזיה שעסקו במשחקיה של אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו וברחבי יבשת. המתינו לנו משחקיה של מכבי ת"א נגד אלופות הכדורסל האירופיות אוֹלִימְפִּיָאקוֹס פִּירֵאוּס, בּוֹסְנָה סַארָאיֶיבוֹ, אֶמֶרְסוֹן וַוארֶזֶה, רִיאָל מַדְרִיד, וחוּבֶנְטוֹד בַּאדַאלוֹנָה. נבחרת ישראל עם כל הכבוד נדרשה להמתין.

ebu 1

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1978 . זהו העמוד מס' 1 (מתוך 2) של מסמך התיאום המקדים שהפיץ EBU לחברותיו , הנוגע להפקת שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 , בתאריכים שבין 9  ל- 20  ביוני 1979 . (באדיבות  EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ebu 2

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 2  (מתוך 2)  של מסמך ה- EBU הנוגע לאליפות אירופה בכדורסל – איטליה 79'. (באדיבות  EBU ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשתות הטלוויזיה האמריקניות ביחד עם גורמי שידור עולמיים נוספים חסמו את לוויין התקשורת  האטלנטי הקרוי Satellite Primary The, אליו הייתה מחוברת הצלחת – אנטנה היחידה בעמק האלה בימים ההם. הלוויין הזה היה עוגן התקשורת הבינלאומי היחיד שלנו וחלון הצצה בלבדי לעולם הרחב.

למרות שחלפו כבר שבע שנים מאז חודש מאי של שנת 1972, השנה בה חנכו ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה, ניצבה במישור התחנה רק אנטנה – צלחת אחת. האופציות הלווייניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו כה קלושות ומצומצמות עד שגופי השידור האמריקניים האלוּ סיכנו בצורה חמוּרה את העברת סיגנל שידורי הטלוויזיה מאיטליה לישראל ביוני 1979. היינו תלויים על בלימה ונתונים לחסד השירותים של לוויין תקשורת בינלאומי בודד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רשת שידור מונופוליסטית ב- 1979, ואת משחקי נבחרת ישראל שהייתה אובייקט שידור מסורתי ואהוּב ניתן היה לראות כמובן רק על המסך שלה. לא היו קיימות אפשרויות אחרות אך אנחנו היינו חסומים. נקלענו לקשיים תקשורתיים חמורים ביותר שלא ידענו כמותם כפי שיפורט להלן מבלי שהיינו מודעים להם קודם לכן. זאת הייתה צרה צרורה וזה קרה כאמור כחלוֹף חוֹדשים ספוּרים מנפילתוֹ של השָאה באיראן ועלייתוֹ של כהן הדת השיעי הקיצוני רוחאללה חוּמייני.

emeq 1

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת בממשלתה מר שמעון פרס חונכים את תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. (לע"מ תמורת תשלום) .

emeq 2

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חונכת את תחנת הקרקע  התקשורת ללוויינים בעמק האלה. לימינה יושבים שר הדואר והתקשורת שמעון פרס ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו. (לע"מ תמורת תשלום).

emeq 3

טקסט תמונה : שנת 1979. תחנת הלוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים) הייתה בעת ההיא ענייה ומדולדלת. התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית ב- 1979 התבססה על אנטנה- צלחת בודדה אחת שניצבה בתחנה וכוונה לעבר לוויין ה- Primary. לוויין ה- Primary נשא עליו 2 טרנספונדרים של שידורי טלוויזיה ו- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון ומחשבים. (לע"מ תמורת תשלום).

1 באפריל 1974. יוסף "טומי" לפיד מתמנה למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם יצחק לבני חודשיים לפני פתיחת אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. רשות השידור ניצבת בפני תהפוכות ושינויים דרמטיים. יוסף "טומי" לפיד מטיל את צִלוֹ הענק על הרשות. הוא ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון מתכננים להיפטר ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריזמטי, המוצלח, היעיל, וההגון – המנהיג ארנון צוקרמן.

במוצ"ש – 31 במרס 1979 ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה", בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמרית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קובִּי אוֹשְרָת. גלי עטרי הנפלאה וזמרת מקסימה ולהקתה הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו – וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח ז"ל הבימאי שלוֹ. צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. יָרְדֵנָה אָרָזִי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שי נשר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שוודאי התקרב ל- % 100.

yardena arazi 1979

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה, גב' ירדנה ארזי  ומר דניאל פאר, מנחים את תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision). טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. בתחרות הפופולארית זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". (לע"מ תמורת תשלום).

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יצחק לִבְנִי ברשות השידור. בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contrst) אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יצחק לבני כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יִצְחָק לִבְנִי. דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים היו כמעט נעולות בפני יצחק לבני. ארנון צוקרמן נעל אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני השידור. לכולם בטלוויזיה וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה הם רעועים ורופפים בלשון המעטה . או אם תרצו מתוחים. הם לא דיברו איש עם רעהו.

livni 1

טקסט תמונה : 31  במארס 1979. יצחק לבני מסיים חמש שנות  כהונה כמנכ"ל רשות השידור. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                         

lapid 1

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. יוסף "טומי" לפיד מתחיל מתחיל תקופת כהונה של חמש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור שתימשך עד 1 באפריל 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוסף "טומי" לפיד את יצחק לִבני בתפקידו. אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוסף "טומי" לפיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את ארנון צוקרמן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה. מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד  ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי , והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח, המפיק אלכס גלעדי, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולרי ועתיר רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולרית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכישרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן ז"ל, בחרו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל התוכניות שלו יִצְחָק ,צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי יבד"ל להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג. ארנון צוקרמן הכיר היטב את כישרון ההפקה של אלכס גלעדי ודבקותו במשימה לא רק בתחום שידורי הספורט לגווניו השונים . אלכס גלעדי הפיק באופן מרשים את מִשְדָר הבחירות לכנסת ביום שלישי – 17 במאי 1977 יחד עם בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר ועטור הישגים בשם יוסי צֶמַח. דן שילון שימש אז כמנהל חטיבת החדשות והיה חייב להיות גאה בשני האנשים האלה אלכס גלעדי ויוסי צמח שניווטו לראשונה שידור טלוויזיה מסובך ומורכב מאוד שטרם נראה כמותו בישראל. הצֶמֶד הזה הניח לראשונה ב- 17 במאי 1977 את תשתיות ההפקה והבימוי המודרניים, שהיו מבוססים על הפעלה בו זמנית של מוקדי שידור רבים ממטות המפלגות השונות הפרוסים ברחבי גוש דן. מִשְדָר הבחירות של 1977 קבע איכות וסטנדרט חדשים ושונים לחלוטין מאלה המקובלים בשידורי חדשות בטלוויזיה בישראל. התוצאה הסופית על המָסָךְ הייתה הצלחה עיתונאית מזהירה של הטלוויזיה בשל ניצול מקסימאלי ושימוש מושכל במשאבים הטכנולוגיים שלה ע"י אלכס גלעדי (גם אם היו מוגבלים ומצומצמים בימים ההם) ומיצוי היתרונות עד תום לטובת השידור. צריך להבין שהטכנולוגיה הטלוויזיונית הייתה מועטה כמותית ואיכותית יחסית לגודל ומספר המשימות . לא הייתה קיימת אז למשל טכנולוגיית הסיבים האופטיים. העברת התמונה והקול ממוקדי השידור השונים ברחבי הארץ לחדר הבקרה הראשי חב"מ (Control Master) בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים התבססה על צלחות תמסורת בתדרי תקשורת של גל שידור קצר (Microwave Dishes). ארנון צוקרמן לא שכח את הצטיינותו של אלכס גלעדי.

gilady 1

טקסט תמונה : יום שלישי – ליל 17 במאי 1977 . הימים ההם – הזמן ההוא . חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' ברוממה ירושלים. דן שילון (מימין) ואלכס גלעדי (במרכז) "מריצים" בהצלחה גדולה את משדר הבחירות הישיר לכנסת ה- 9. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל) מעשן סיגר עוקב בדריכות . למטה משמאל זאת היא המפיקה עמית גולדנברג . עומד למעלה בחולצת פסים דוד שניידר ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא לקח שום צ'אנסים במשדר הבחירות ההיסטורי ההוא. במקרים מסוימים הוא הצליח לבנות מערכות גיבוי למערכות השידור שלו והבין שאין די בתכנון קפדני של השידורים ללא Back up מחושב מראש. הוא החליט לבצע תּרגולות וחזרות טכנולוגיות "יבשות" על מודל לפני ביצוע המשימה וכיבוש היעד. גם מן ההיבט הזה הוא היה איש יסודי מאוד. הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הגיעה בהיערכותה לקראת מִשְדָר הבחירות ב- 17 במאי 1977 לקצה גבול יכולתה האנושית והטכנולוגית. כל אנשיה על ציודם התגייסו למאמץ העצום של מבצע שידור הבחירות שתבע ידע, כישרון, וחריצות. השידור הישיר בן שתיים עשרה השעות עבר כמעט ללא תקלות. כל אנשי מחלקת הספורט התגייסו למבצע הבחירות הזה . אלכס גלעדי מינה אותי להפיק ולנהל את שידורי ניידת השידור הגדולה ביותר (ה- O.B. הלָבָן) שעמדה אז לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכיסתה את התנהלות מטה מפלגת המערך ששכן ברחוב הירקון בתל אביב. המערך ניגף בבחירות. הפסד המערך לליכוד הפך לתבוסה. צילומי הטלוויזיה רק החריפו אותה. מחדלי מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 בראשותה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חִלחלוּ לתודעת האומה. העם מאס בשלטון המערך אותה מפלגת מפא"י ההיסטורית שאחזה ברֶסֶן השלטון מאז קום המדינה ב- 1948. התפטרותו הלילית של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום חמישי – 7 באפריל 1977 (בשל גילוי חשבון הדולרים הסודי של גב' לאה רבין בבנק אמריקאי בארה"ב ע"י העיתונאי דן מרגלית מ- "הָאָרֶץ") מייד בתום השידור הישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה של משחק הגמר הדרמטי על גביע אירופה לקבוצות אלופות בו ניצחה מכבי ת"א את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י ַווארֶזֶה האיטלקית 77:78, האיצו את התבוסה הפוליטית המרה של מפלגת הפועלים. המערך שניצח בבחירות לכנסת בדצמבר 1973 וזכה ב- 51 מנדטים, הפסיד 19 מהם בבחירות לכנסת התשיעית ב- 17 במאי 1977. נשארו לו רק 32 מנדטים. מכיוון שהייתי המפיק האחראי של שידורי הניידת שהתמקמה בבית המפלגה ברחוב הירקון בתל אביב אני עדיין זוכר היטב את תמונות הבלתי נשכחות ב- Close up של שתי דמויות מיוסרות. זאת של שמעון פרס שנקרא להתייצב בראש המפלגה המרוסקת שהותיר אחריו יצחק רבין וזאת של חיים בר-לב המנוח. יצחק רבין עצמו לא היה נוכח באותו ערב בבית המפלגה. הייתה לו סיבה טובה. מנחם בגין הסיט זה מכבר את פנסי התאורה של הטלוויזיה מרחוב הירקון למצודת זאב. נאום הניצחון של מנחם בגין ראש הממשלה החדש הנבחר אור ליום רביעי – 18 במאי 1977 היה מרנין. ראש הממשלה המיועד דמוקרט מהולל חבש כיפה על ראשו ופתח את נאומו במילות תודה נרגשות לרעייתו האהובה עליזה שצעדה עמו לאורך דרך פוליטית מורכבת וקשה רבת שנים. הייתי שם ולעולם לא אשכח את מנחם בגין פונה אל עליזה ומצטט פסוק מפרק ב' מהספר "ירמיהו" בתנ"ך : "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ. לֶכְתֵּך אַחֲרַי בַּמִדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה". טקסט מרגש של איש מרשים.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה במקום והנציחה את האירוע. טקסט נאום הניצחון שלו ומילות ההערכה והאהבה שהרעיף על רעייתו עליזה – בלתי נשכחים. מנחם בגין מוקף בתומכיו בעת נאומו הראשון לאחר שמח"ל זכתה ב- 43 מנדטים לעומת 32 של המערך. בשמונה וחצי בבוקר התקיימה ישיבת סיכום משדר הבחירות של מערכת חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה ברוממה. נכחה בחדר המערכת המרכזי כמות גדולה של אנשים, כתבים, שדרים, עורכים ומפיקים שהשתתפה בשידור. הייתה שם התרוממות רוח גדולה בשל ההצלחה המקצועית. דָן שִילוֹן ניתח את מבצע השידורים והרעיף שבחים רבים על אנשיו. הוא בעצמו זכה לשבחים ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. מש- שבתי לבניין הטלוויזיה בירושלים מתל אביב אלכס גלעדי חיבק אותי ואמר לי , "יואשיש היית גדול , הוכחת שאתה איש רציני", והוסיף ושאל, "אתה יודע למה אני אומר לך את זה ?", ומבלי להמתין יָרָה, "מפני שלא התלוננת ולא ביקשת עזרה ממטה ההפקה שלי אפילו פעם אחת במהלך לֵיל השידורים הארוך, ואני יודע שהיו לך בעיות, אך פתרת אותן לבד. הוכחת שאתה מפיק". קומפלימנט בלתי נשכח. מִשְדָר הבחירות ביום שלישי – 17 במאי 1977 שהוכן והופק בקפדנות מקצועית נמשך כשתיים עשרה שעות רצופות משמונה בערב עד שמונה בבוקר למחרת וסיקר שעל אחר שעל את נפילת המערך ועליית הליכוד לשלטון בראשותו של מנחם בגין לשלטון בפעם הראשונה מאז קום המדינה  ב- 1948, היה הישג נאה של אנשי חטיבת החדשות בראשותו של דן שילון ומאות עובדים נוספים בטלוויזיה הישראלית. מעל כולם שני אנשים מוכשרים , אלכס גלעדי ויוסי צמח . כעבור חצי שנה ניהל אלכס גלעדי בכִישרון רָב ובהצלחה ענקית את מבצע השידור שכיסה את ביקורו המדיני בן שלושת הימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בחודש נובמבר 1977 בישראל. ההישגים האלו לא נעלמו מעיניו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית . לא בכדי הציב ארנון צוקרמן את אלכס גלעדי ויוסי צמח שוּב בראש ההפקה והבימוי של תחרות השירים האירופית הבינלאומית – "הארו-וויזיון" (Eurovision songs contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במרס 1979. זאת הייתה בחירה נכונה. ארנון צוקרמן, אלכס גלעדי, ויוסי צמח ז"ל היו רשאים בסוף אותו העֶרֶב ההוא להיות גאים בעצמם ובהישג השידור החשוב.

בקיץ 1979 הביא אלכס גלעדי את הגל"צניקית אורלי יניב (אז בת 22) לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמגישה לצִדו של יורם ארבל. זה היה החלום שלו לבנות צוות הגשה המבוסס על מגיש ומגישה. הבחירה הראשונה של אלכס גלעדי הייתה בזמרת והשחקנית רחלי חיים אך היא לא צלחה. אורלי יניב קריינית בגלי צה"ל הייתה בחירתו השנייה. אורלי יניב הפכה מייד לסנסציה לצדו של יורם ארבל הוותיק וקצרה אהדה עצומה.

arbel + orli 1979

טקסט תמונה : דצמבר 1979. הימים ההם – הזמן ההוא . אולפן "מבט ספורט" בקומה ב' של הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. אורלי יניב ויורם ארבל היו במשך שנים רבות Team שידור נפלא בסטנדרט בינלאומי. הם הגישו והנחו את תוכניות הספורט בטלוויזיה בסוף שנות ה- 70 ומרבית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, ברמה גבוהה וזוהרת. הציבור הזדהה עִמם. שניהם הפכו את "מבט ספורט" לאחת מספינות הדגל הראשיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי ואנוכי היינו אז עסוקים בהפקת אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. אח"כ הוא יצא לחופשה ארוכה בחו"ל והשאיר לי מכתב פרידה מקצועי אישי וחתם אותו, "בידידות אחים – אלכס גלעדי". מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דוֹר אני מרשה לעצמי לפרסם את המכתב. אלכס גלעדי היה עבורי מורה דרך בעל דוגמא אישית ודרך ארץ, איש שהיה מסור מאין כמוהו לטלוויזיה הישראלית הציבורית ודבֵק במשימות השידור ללא חת ועד כלות. אלכס גלעדי היה בוס שלי וגם חבר שלי. אהבתי אותו. גם רעייתי יעל אהבה אותו. הנה המכתב [1].

alex 2

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בקיץ 1979. "בידידות אחים", סיים את מכתבו. הערת תיקון שלי : "הדבר חשוב לאימונה לקראת מונטריאול…" הכוונה לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

איזה עוד מפקד בטלוויזיה הישראלית הציבורית כתב ל- פַּקוּד שלו "בידידות אחים"…? לרוח המפקד של אלכס גלעדי הייתה משמעות גדולה מאוד עבורי.

ביום ראשון – 1 באפריל 1979 סיים יצחק לִבְנִי קדנציה בת חמֵש שנים והלך הביתה. במקומו מונה יוסף "טומי" לפיד. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את המינוי הנכבד ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר ליוסף "טומי" לפיד ז"ל כי הממשלה בחרה בו להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984. מייד לאחר סילוקו של ארנון צוקרמן, וויתר יוסף "טומי" לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות ב- 1980 את תחרות ה- "אֶרוֹ – וויזיון" היוקרתית בישראל, בגין ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא עשה זאת כפי שהסביר מסיבות כלכליות. עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית, ה- אֶרוֹ- וִויזְיוֹן, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה , מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה. ניצחונו של יזהר כהן "באֶרוֹ-וִויזְיוֹן" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אהוד מנור, "אָ – בָּ – נִי – בִּי". הזכייה הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה- "ארו-וויזיון" של 1979. משזכתה גלי עטרי ולהקתה במקום הראשון בתחרות הזמר הפופולארית ב- 1979, מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא בהומור המריר שלו, "גָלִי עָטָרִי זמרת נ – ה – ד – ר – ת, אבל למה היא הייתה צריכה דווקא לזכות במקום הראשון , גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד", והוסיף, "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור והיא לא תפיק את הארו – וויזיון הבא ". מנכ"ל רשות השידור החדש מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים האירופית בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן רבת מורשת ומוניטין (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל טירון שוויתר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית.

atari 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) האירופית. גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" זוכים במקום הראשון, ומסבכים את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ברקע הלהקה נראית התפאורה הדקורטיבית שהגה והרכיב התפאורן דוב בן דוד ז"ל. (לע"מ תמורת תשלום).

תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וויזיון" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת, אך אין בכוחם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית שותפה ל- "ארו – וויזיון" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי. ביום שידור התחרות היא חוגגת את חגיגת הרייטינג עוד מקדמת דנה, מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת אִילָנִית. היא וייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם", וזכתה במקום הרביעי המכובד מתוך 17 מדינות . אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה. רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגן, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות, והרייטינג חשוב משניהם". ב- 1974 זכתה להקת כוורת במקום השביעי, ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי , להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אילנית ב- 1977 עם שירה, "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יזהר כהן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש. תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל. לפחות מן ההיבט הזה אין שונה העם הנבחר בציון בטעמו מעמי אירופה. יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום, לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל רדיו "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה השתלם לשידור הציבורי. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר.

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים. הוא ראה ב- "ארו – וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי, בּומבַּסטי, ויָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סדרי העדיפויות של טומי לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים לחלוטין מאלה של יצחק לבני. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור/לבן לצבע, מהלך טכנולוגי יקר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי הארו – וויזיון במדינתו למגנת לִבָּם של עובדיו. יוסף" טומי" לפיד ז"ל יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות . פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981.

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1981 לרשות השידור והטלוויזיה הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך לא חל על שידור שקופיות חסות. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה, והיות ושקופיות החסות אינן שידור (כאילו) מותר לרשות להקרין אותן. אני באופן אישי ניצלתי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים. בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בעצמי עסקה ענקית של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר, סכום כספי עצום בימים ההם, תמורת הקרנת 300 (שלוש מאות) שקופיות חסות של החברה במשך 16 (שישה עשר) ימי השידורים האולימפיים. 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת. מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת. ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 (שלושת אלפים) שניות, שהם 50 (חמישים) דקות. המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 1984. לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הציבורי באמצעות שקופיות חסות. לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נימרודי מו"ל "מעריב" על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר תמורת שידורן של 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות. 1000 (אלף) דולר לכניסה אחת שמִשכה בין 8 (שמונה) ל- 10 (עשר) שניות כל אחת. מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 1994 כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים. בכל שעת שידור נחשפו הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כשמונה – תשע פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame (מרקע הטלוויזיה) אלא גם בהשטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כמו בשיט "צוללות" בתחתית המסך משמאל לימין תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של ערוץ 1 נגד ערוץ 5 בכבלים הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת "פֶּלֶא פוֹן" של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית. מחשש להדלפה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה שותף לסוד המו"מ. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר. מדד המדרוג ו- הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" (בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי) העניק % 30 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורק % 6 לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל.

הבה נחזור ליוסף "טומי" לפיד באפריל 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה, אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה כלכלית של רשות השידור.

livni 2

טקסט תמונה : יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 (מימין) היה מנווט ומקבל ההחלטה הראשי שהטיף לכיסוי הטלוויזיוני של תחרות הזמר האירופית רבת המוניטין ה- "ארו – וויזיון" (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. כאן הוא נראה בשלג הירושלמי ליד בניין "החוטים" ברוממה יחד עם מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון (במרכז) ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל). אילו הדבר היה תלוי ביצחק לבני ולא ביוסף "טומי" לפיד ה- "ארו- וויזיון" של 1980 היה נערך שוב בירושלים ומופק שוב ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הספר. יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו", הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך . רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי האר ו- וויזיון. הארו – וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בשָחוֹר/לָבָן. זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה אותו מוסיקאית פנומנלית, מוכשרת מאוד ויפה מאוד בשם נורית הירש  "אָ- בָּ- נִי- בִּי" זכו במקום הראשון. בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי הארו- וויזיון של 1979 תתקיים בירושלים. אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב, האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה, ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר/לָבָן . השבתי להם בו במקום תשובה חיובית, "אנחנו נשדר את הארו- וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע". מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית. השאר היסטוריה".

livni 3

טקסט תמונה :  1979 – 1974. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, איש הספר ואדם רחב אופקים , שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה ממחליפו יוסף "טומי" לפיד ז"ל אך זמנו עבר וחלף לבלי שוב. (התמונה באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי מתבונן בי ומוסיף : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979 , ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980. השבתי להם מייד ב- "כן" החלטי. פתאום מישהו הזיז אותי הצידה. זה היה יוסף "טומי" לפיד. "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר, "כן, הארו – וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים". אח"כ יוסף "טומי" לפיד התחרט. אני במקומו לא הייתי מעז לפספס את הפקת האֶרוֹ – וִויזְיוֹן".

lapid 2

טקסט תמונה : ספטמבר 1979. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרם ע"י ממשלת מנחם בגין ועל פי המלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר. הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור, אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון), יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור, שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, וישעיהו "שייקה" איילון בעלה של רוחמה איילון. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד פִסְפֵס את "הארו – וויזיון" אך אִפשֵר למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לאַפשֵר לאלכס גלעדי ולי להפיק ולשָדֵר את אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה באיטליה בקיץ 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רָלְף קְלָיִין ז"ל. תקשורת לוויינית בינלאומית דלה וענייה בלמה את אמביציות השידור שלנו והסבה נזק גדול למוניטין של השידור הציבורי. הימים היו ימי חודש יוּני החמים של שנת 1979, ומרכז מחשבותיי הועתק עכשיו לעיר האיטלקית גוֹרִיצְיָה (Gorizia) הממוקמת על גבול איטליה – יוגוסלביה, שם עמדה נבחרת ישראל בכדורסל להתחיל  בשבת – 9 ביוני 1979 את משחקיה בבית המוקדם שלה באליפות אירופה בכדורסל. לבית של ישראל שובצו גם הנבחרות הלאומיות של פולין, צרפת, ויוגוסלביה.

כרגיל טָס אלכס גלעדי בגפו לאיטליה כשַדָּר הכדורסל הבכיר של חטיבת הספורט. הוא מילא בעצמו את כל תפקידי השידור שם, ושימש בנוסף להיותו שַדָּר הטלוויזיה גם מֵפיק, פָּרְשָן, עוזר שַדָּר, והטכנאי של עצמו. אלה היו סטנדרטים לא ראויים אך מקובלים של הקצאת כוח אדם בשנים ההן הנוגעים לכיסוי אירוע ספורט נחשב מן הסוג הזה בטלוויזיה. המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד שזה עתה נכנס לתפקידו ראה בחלק מאירועי הספורט הרלוואנטיים משימות שידור חשובות אך שוליות בצורת ההפקה שלהם. יוסף "טומי" לפיד טירון טלוויזיה סָבָר על פי השקפת עולמו כי איש אחד יכול לשֵאת בכל הנֶטֶל לבדו כדי למלא את פונקציות השידור המסובכות. הוא התייחס לאלכס גלעדי בחשדנות אך גם בהערכה. מצד אחד הטיל עליו לבצע לבדו משימת שידור מורכבת אך מאידך ראה בו כָּתָב ספורט זַניח. כאילו מדובר בכתב ספורט של איזה עיתון פרטי, ולא שַדָּר של רשת טלוויזיה ציבורית – ממלכתית המכסה אירוע ספורט בינלאומי יוקרתי עבור 800000 (שמונה מאות אלף) בתי אב משלמי אגרה הצופים בו זמנית במרקע בעֶרֶב שידורים אחד. האֶמֶת, גם טיסתו של אלכס גלעדי עצמו לאיטליה נראתה לוֹ מיותרת ויקרה מידי. הוא אמר באחת ההזדמנויות לארנון צוקרמן בימיו האחרונים כמנהל הטלוויזיה בקיץ 1979, "כי אפשר על פי דעתו לשָדֵר את המשחקים מהאולפן בירושלים ואין צורך להרחיק לשֵם כך עד גוריציה". אלכס גלעדי טַס לאיטליה בגפו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל התמנה לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ע"י הפוליטיקאים מן הימין לא בשל היותו מוכשר ו/או בעל ניסיון לנהל רשת שידור ממלכתית. היה לוֹ מוניטין כעיתונאי "במעריב" , אך לא היה לוֹ שום ניסיון קודם בניהול והפעלה של מערכות טכנולוגיות ולוגיסטיות כל כך מסובכות ומסועפות על אלפי אנשיהן בתחום השידור האלקטרוני. למרות שצבר מוניטין של עיתונאי רציני ואמין , ובעל נטייה בולטת לקחת אחריות גם על הפרטים הקטנים ביותר, לקח לו הרבה זמן ללמוד את סודות ניהול המדיה. הוא עשה בתחילה הרבה מאוד שגיאות ניהוליות של טירון שהיו בלתי מחויבות המציאות והסתכסך עם מרבית העובדים הבכירים שנחשדו על ידו כשמאלנים.

הכדורסל הישראלי הלאומי איננו זוכה לכמות החשיפה הטלוויזיונית אותה מקבל הכדורגל הישראלי הלאומי ביד נדיבה. ההיסטוריה המפוארת הנשכחת של הכדורסל הישראלי בשנים 1979 – 1949 הייתה זכאית להרבה יותר. 

אלכס גלעדי טָס לגוֹריציה (Gorizia) והפקיד כרגיל בידיי את מלאכת העריכה וההפקה של שידורי אליפות אירופה 1979 בכדורסל במערכת  בירושלים, ואת הנהגת מחלקת הספורט בהיעדרוֹ. הוא הגיש את הצעת השידורים הבסיסית של האליפות לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחיים יבין מנהל חטיבת החדשות במוֹעֵד הנדרש ב- 16 באפריל 1979. זאת הייתה הצעת שידור הגיונית לא מנופחת תואמת את ההשערות המקצועיות שלו שהעידו אז על בינוניותה של הנבחרת שלנו. אופציות השידורים הישירים משם היו בהתאם [2]. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן המצליח רלף קליין לא עוררה ציפיות מיוחדות לקראת משחקי איטליה 79'. הנבחרת דורגה אומנם במקום החמישי המכובד באליפות אירופה הקודמת שנערכה שנתיים קודם לכן ב- 1977 בליאז' – בלגיה, והִשוותה את שִיא הדירוג מאז ימי מוסקבה לפני עשרים ושֵש שנה ב- 1953, אך עכשיו היא לא הייתה נבחרת מלהיבה במיוחד ואיש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות. היא לא הייתה אטרקציה של שידור. אלכס גלעדי טעה בהערכתו. ב- 1979 מצאה הטלוויזיה הישראלית יותר עניין בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מאשר בנבחרת הלאומית . נבחרת ישראל עמדה במוקד שידורי הטלוויזיה אחת לשנתיים. מכבי ת"א עשתה זאת בכישרון רב מידֵי יום חמישי בשבוע בעֵת השידורים הישירים של גביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית העניקה למכבי ת"א אלופת המדינה תשומת לב רבה. הטלוויזיה שיווקה אותה בהדרגה כקבוצה של המדינה והפופולאריות של מכבי ת"א גאתה. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בבלגראד לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. שמעה של הקבוצה הגיע לכל שכבות הציבור במדינת ישראל. מצלמות הטלוויזיה סייעו להפוך את מכבי ת"א לקבוצת כדורסל מקובלת ואהודה. ברגע זה הפכה הסימביוזה בין הטלוויזיה לבין מכבי ת"א הדוקה כפליים. לעומת זאת אליפות אירופה בכדורסל באיטליה ביוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל נראתה כטורניר ספורט שגרתי. רוטינה היסטורית שחוזרת על עצמה מִידֵי שנתיים.

רלף קליין לבש 68 פעמים את מדי נבחרת ישראל בכדורסל בשנים  1963- 1952. הוא היה שחקן מרכזי בנבחרת ישראל שהוקמה ב- 1952 לצִדם שלאברהם שניאור, זכריה עופר, שמעון "צ'ינגה' שלח (שמוקלר), מרסל חפץ, פרדי כהן, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, דני אֶרֶז (בוקסנבאום), דוד הייבלום, יהודה "קנבוס" ווינר, עמוס לין, ראובן פֶכֶר, ומשה "מוסה" דניאל.  אחת עשרה שנה לבש רלף קליין את המדים הלאומיים ותקופה דומה לבש במקביל גם את מדיה של מכבי ת"א. הוא היה שחקן בחמישייה הנצחית המפורסמת שלה יחד עם חבריו אברהם שניאור ז"ל, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ויהודה "קנבוס" ווינר (המאמן היה יהושע רוזין ז"ל), אותה חמישייה שהטילה מורא על הליגה הלאומית בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. הדוֹר הנפלא הזה נשכח. הוא החמיץ את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו. אפילו הרדיו החמיץ את הדוֹר ההוא. שַדָּר הרדיו רב המוניטין של "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נשלח בשנות ה- 50 של המאה הקודמת לשדר ישיר את משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל באירופה אך לעולם לא את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל.

klein 1

טקסט תמונה : רלף קליין ז"ל (במרכז) בן 17 עם חברים בבודפשט בירת הונגריה ב- 1949. רלף קליין הפך להיות שחקן קבוע בחמישייה הנצחית של מכבי ת"א בשנות ה- 50 ושחקן קבוע בנבחרת ישראל בשנים 1963-1952. ברבות הימים הפך למאמנה של מכבי ת"א וזכה עמה לראשונה ב- 7  באפריל 1977 בתואר ההיסטורי בבלגראד בירת יוגוסלביה הראשון מחזיקת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. ביוני 1979 הצעיד את נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בטורינו – איטליה. ישראל העפילה למשחק הגמר ב- 20 ביוני 1979 אך הפסידה לברה"מ . על פועלו ומורשתו העצומה למען הכדורסל בישראל קיבל רלף קליין את פרס ישראל בחג העצמאות תשס"ו 2006. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 1

טקסט תמונה : 1955. הימים ההם – הזמן ההוא. החמישייה הנצחית של מכבי ת"א אלופת המדינה ומחזיקת הגביע בשנות ה- 50 של המאה הקודמת . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אברהם שניאור, יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר, המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן, מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד חברת הביטוח "מנורה") , זכריה עופרי, אפרים אטלס, ו- רלף קליין . (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחתו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל אחרי הכדורגל. גם בשנות ה- 40 בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת"א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה"ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב, וברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת"א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט לייבא מאמן כדורסל יהודי – אמריקני מניו יורק, מוריס "טאבִּי" רסקין. על מוריס "טאבי" רסקין הוטלה המשימה הלאומית להכין את נבחרת ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952.

basketball israel team 1

טקסט תמונה : שנת 1952. תל אביב. המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) מדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין המאמן יהושע רוזין . זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני ארז (מתבונן מעל כובעו של המאמן), משה מכטי, שחקן לא מזוהה, שלום קוסובר (משופם ולובש טרנינג עם הכתובת "ישראל"), דוד הייבלום , שמואל "שמוליק יעקובסון ז"ל, יהודה "קנבוס" ווינר, שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל ברדן ומנחם קורמן, ושחקן לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אינם מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 2

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1952. תל אביב. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לאולימפיאדת הלסינקי 52'. זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : המאמן יהושע רוזין, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, עמוס לין (חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן מוריס "טאבי" רסקין, משה "מוסה" דניאל (חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין, ראובן פכר (חבר קיבוץ מזרע), זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור, פרדי כהן ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

tabi raskin 1

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. שיטת הפיפטי – פיפטי. המאמן הלאומי מוריס "טאבי" רסקין (במרכז) עם דוב "בולק" פרוסק רכז הכדורסל של "הפועל" (מימין) ועם יהושע רוזין מאמן מכבי ת"א (משמאל). (באדיבות מנחם קורמן וארכיון התמונות של דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 3

טקסט תמונה : קיץ 1952. מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב נבחרת בהדרכת המאמן האמריקני מוריס טאבי" רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 בהלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פכר, עמוס לין, מרסל חפץ, אליהו עמיאל, משה "מוסה" דניאל, פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קורמן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים ויושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט.

[2] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי לארנון צוקרמן באמצעות חיים יבין מתאריך 16 באפריל 1979, הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979.

מוריס "טאבִּי'" רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל. קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949. נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס. הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של מחנה יונה בתל אביב. על חניכיו של נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידועי שם בישראל כמו אורי זמרי, מנחם קורמן, גדעון בנדל, שמריהו נאבל, ראובן פכר, ברוך שליין, יהושע רוזין, יעקב שאלתיאל, שמואל 'שומי' שומכר, מיכה שמבן ורבים אחרים.

holman 1

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה"ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30 . עומדים משמאל לימין : ג'ו לאפצ'יק (Joe Lapchick) , קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert) , פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman) , ג'וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג'וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

holman 2

טקסט תמונה : קיץ 1949. נט הולמן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- "מחנה יונה" בתל אביב שחקני כדורסל ישראליים. משמאל לימין : ראובן פכר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (בגבו מתכונן לניתור), נאט הולמן, שחקן לא מזוהה, אורי זמרי, וברוך שליין בגבו למצלמה. (התמונה באדיבות מנחם קורמן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

holman 3

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל . הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין , חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר ז"ל, אברהם שניאור ז"ל , איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ודוב "בולק" פרוסק . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי, ברוך חפץ, יהודה "קנבוס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת ומחשבת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, משה "מוסה" דניאל.

holman 4

טקסט תמונה : 21 באפריל 1949. תל אביב. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת"א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים, גדעון בנדל, איש לא מזוהה, אברהם שניאור ז"ל, המאמן נאט הולמן, אורי ג'רבי, ראובן פכר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז"ל, מיכה שמבן, וחיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה ווינר "קנבוס", ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו "מאולי" חייקין, ועמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד"ר אורי זמרי  ואריה בן עטר . (התמונה באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, משה "מוסה" דניאל.

holman 5

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא. מגרש הכדורסל  ב- "מחנה יונה"  בתל אביב. מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם המאמן היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 4טקסט תמונה : תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952 . זיהוי השורה עליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ויהודה ווינר. זיהוי השורה תחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פרדי כהן, אברהם שניאור, שמעון שלח, אליהו עמיאל, ראובן פכר, ומשה דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוריס "טאבי" רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר , כשלושה חודשים , את תורת האימון של המשחק , אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת כשלה . למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 98 : 36, ניצחה את נבחרת שוודיה 88 : 36, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 81 : 50.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם עם נבחרות הפיליפינים , פורמוזה (טאייוואן), הונגריה ויוון. ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה "מוסה" דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק', אברהם שניאור 8 נק' , דני ארז (בן 17) 8 נק' , זכריה עופרי 7 נק' , שמעון "צ'ינגה" שלח 5 נק', ויהודה 'קנבוס' ווינר 2 נק'. אח"כ הפסידה ישראל גם ליוון 52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק', זכריה עופרי, מוסה דניאל, דני ארז ואליהו עניאל קלעו כל אחד 6 נק', ראובן פכר קלע 4 נק', עמוס לין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק', שמעון שלח 3 נק', יהודה ווינר , רלף קליין , ומרסל חפץ קלעו כל אחד 2 נק' .

tabi raskin 2

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל , משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי השורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : המאמן מוריס "טאבי" רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת"א ) , יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א ) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה "מוסה" דניאל (קיבוצניק מחולתה ששיחק בקבוצת הפועל  מעיין ברוך, ראובן פכר (קיבוצניק מהפועל מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי  (מכבי ת"א), עמוס לין (קיבוצניק מהפועל משמר העמק) . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן,  ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת"א). הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amos liyn 1

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נבחרת ישראל בכדורסל בתמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה"ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה"ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה"מ בתוצאה 36 : 25). זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה , ראובן פכר 1.86  מ', קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.10 מ'), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.08 מ'), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91  מ'), רוברט "בוב" קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל-2.13  מ'), משה "מוסה" דניאל 1.85 מ', איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ'), וויליאם האגלנד (William Hougland), אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס' 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ'). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams) , מנחם קורמן , הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin), דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון "צ'ינגה" שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה "קנבוס" ווינר, שחקן אמריקני לא מזוהה, וויין גלזגו (Wayne Glasgow), ואברהם שניאור. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ועמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן מוריס 'טבי' רסקין חזר לארה"ב ואת שרביט האימון קיבל יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. רלף קליין ז"ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם. ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה. ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע, הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה"מ. המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת"א) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), זכריה עופרי (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת"א), דני אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת"א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה "קָנַבּוּס" ווינר (מכבי ת"א), משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת"א), דוד הייבלום (הפועל ת"א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסַק שהיה מרכיב הנבחרת (היה תפקיד כזה), יצחק כספי , וראש המשלחת ברוך בג . נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ומשובב נפש.

basketball israel team 5

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל בדרכה לאליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953. זיהוי משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן הלאומי יעקב שאלתיאל, זכריה עופרי, אישה לא מזוהה, יצחק כספי, אברהם שניאור, אישה לא מזוהה, דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן (מוסתר), ראובן פכר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חפץ ומרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, ראש המשלחת ברוך בג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

basketball israel team 6

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה לבירת ברה"מ כדי להשתתף באליפות אירופה בכדורסל . מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל , אברהם שניאור, דני ארז, מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה "קנבוס" ווינר, שמעון "צ'ינגה" שלח, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה) , מרסל חפץ (מוסתר), ומשה "מוסה" דניאל (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 7

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה"מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה ובמוזוליאום קברם של לנין וסטאלין (בצד שמאל מאחור), בימים שקדמו למשחקים. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה "קנבוס" ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה "מוסה" דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 8

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פֶכֶר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פרדי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני ארז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. מנחם קורמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הוא היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין". נבחרת ישראל ניצחה במשחק הראשון את פינלנד 60 : 36 (29 : 23). קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק', פרדי כהן 16 נק' , זכריה עופרי 6 נק', דני ארז 6 נק', שמעון שלח 3 נק', ראובן פכר, משה דניאל, ומרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק'.

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 48:61 (23:30). אברהם שניאור ופרדי כהן הרבו לקלוע 17 נק' כל אחד, זכריה עופרי קלע 13 נק', שמעון שלח 9 נק', ומרסל חפץ 5 נק'.

במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  55:57 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל הקור באצטדיון הועבר המשחק לאולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות  ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50 דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק' , אברהם שניאור 11 נק', פרדי כהן 8 נק', מרסל חפץ ודני ארז 6 נק' כל אחד, שמעון שלח 4 נק' ורלף קליין 1 נק'.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  29:40 (13:18). אברהם שניאור קלע 12 נק', פרדי כהן 11 נק', מרסל חפץ 8 נק', זכריה עופרי 5 נק', ושמעון שלח 4 נק'.

basketball israel team 9

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק', שמעון שלח 11 נק', אברהם שניאור 8 נק', זכריה עופרי 8 נק', רלף קליין 3 נק', ודני ארז 2 נק'.

אח"כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ'כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 53:59 (25:29). דני ארז היה גיבור המשחק כשקלע 17 נק', אברהם שניאור 14 נק', פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק' כל אחד, שמעון שלח 6 נק', מרסל חפץ ומשה דניאל קלעו 2 נק' כל אחד.

שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות . צרפת ניצחה את ישראל 48:61, ברה"מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק', 25:75 (11:29), והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 20:66 (14:48). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים השתנו.

basketball israel team 10

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של "דינמו" במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של לנין וסטלין. מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה "מוסה" דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר, מרדכי מימרן, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 11

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה במוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ'), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

basketball israel team 12טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1953. נבחרת ישראל (בתלבושת הלבנה) בכדורסל מתמודדת באִצטדיון 'דינמו' הפתוח במוסקבה נגד נבחרת פינלנד במסגרת אליפות אירופה 1953, בצל תמונותיהם של סטלין ולנין. נבחרת ישראל נראית שומרת בהגנה אזורית נגד התקפה פינית . משמאל לימין : פרדי כהן, שמעון שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור (חובש מגן ברך שחור), וזכריה עופרי. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פארגוואי, צ'ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב , ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 45:48 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43:43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק', מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', וביפייר 5 נק').

rozin 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אבות הכדורסל הישראלי. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא יחד עם חברו המאמן יהושע רוזין. (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 13

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר (קיבוץ מזרע), אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), שמעון 'צ'ינגה' שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ודני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה, אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול. היא דורגה רק במקום ה- 11. היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגראד, ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה בוורוצלאב בפולין ב-1963.

basketball israel team 14

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל , אברהם שניאור, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט ז"ל, עמוס לין, דוד קמינסקי, שבתאי "סבי" בן – בסט, ויגאל דר – וולדרסקי ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

basketball israel team 15

טקסט תמונה : קיץ 1960. נבחרת ישראל בכדורסל. שורה קדמית מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק, אברהם "אלברט" חמו (8), חיים חזן (14) ז"ל, עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן (13), חיים קסטן (5), ו- רלף קליין (11). שורה אחורית מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ ( 4 ) ז"ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 16

טקסט תמונה : שנים 1963  ו- 1964 . אליפות אירופה בכדורסל – וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64'. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שלף ז"ל, עופר אשד ז"ל, שלמה "מומו" לוצקי (מניף יד לשלום), חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חמו, דוד פריש, אילן זייגר, אלוף משנה שמואל סוחר ושמולי'ק ללקין (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל), המאמן יהושע רוזין ז"ל, ויו"ר הוועד האולימפי חיים גלובינסקי. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rozin 2

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. מאמן הכדורסל יהושע רוזין ממעצבי דמותו של הכדורסל במכבי ת"א ונבחרת ישראל. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון "צינגה" שלח שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת"א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות. הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל.

amiram shapira 1

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. עמירם שפירא מנהלה המסור והחרוץ של נבחרת ישראל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 של המאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל השחקנים הוותיקים פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה בתוצאה 49:60, ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים, את רומניה 57:59, גברה על מזרח גרמניה 55:56 יכלה לצ'כוסלובקיה 69:71, הכניעה את פינלנד 51:52, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 67:69. ישראל הפסידה ל- ברה"מ 50:88, לאיטליה 47:68, ונוצחה גם ע"י בולגריה 51:63.

basketball iarael team 17

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג, רמי גוט , ואילן זייגר. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה . היא פשוט לא הייתה קיימת .

basketball isrel team 18

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, העיתונאי ישראל פז ז"ל, אמנון אבידן, יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, ואילן זייגר. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון "גרשי" דקל, יצחק "זכי" מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 19

טקסט תמונה : דצמבר 1966 . נבחרת ישראל לקראת צאתה לבנגקוק בתום מסע המשחקים בארה"ב . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר, גרשון "גרשי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת יבד"ל, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד, יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח.(התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 20

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966 . נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות את מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמנון אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 21

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966 . נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ , העיתונאי ישראל פז ז"ל , איש לא מזוהה , עופר אשד ז"ל, גרשון "גרשי" דקל, מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יושו" ענבר ז"ל, אילן זייגר, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים גלובינסקי ז"ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר), צבי לובצקי, יצחק "זכי" מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה . גם הדירוג הגבוה של מכבי ת"א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו . 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות והלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה"ב כשטן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה"ב בטהראן ע"י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים, ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע"י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. זאת הייתה צרה צרורה שלבסוף התגברתי עליה. אין דבר כזה אי אפשר, אין דבר כזה אני לא יכול, ואין דבר כזה להתפנק.

 סוף הפוסט מס' 650. הועלה לאוויר ביום חמישי – 23 בנובמבר 2016.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *