פוסט מס' 649. כאילו פרפראות (2) וגם, צו השעה : על המו"לים הגדולים ארנון "נוני" מוזס ("ידיעות אחרונות") + עמוס שוקן ("הארץ") + אלי עזור ("מעריב") מוטלת האחריות להתגייס יחדיו בימים אלה ו- לא לאפשר עוד לראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו ושר החצר שלו דוד ביטן להמשיך ולטָמֵא את השידור הציבורי. תאגיד השידור הציבורי העוברי זקוק לתנופה שלכם מר ארנון מוזס, מר עמוס שוקן, ומר אלי עזור. חולשות טלוויזיוניות בשידור וניהול. מונדיאל צרפת 1998. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. זאת הייתה הקדנציה ה- 2 שלו. הוא לא השלים אותה והתפוטר באוגוסט 2001. פוסט מס' 649. כל הזכויות שמורות. 21 בנובמבר 2016.

הערה 1 : הבלוג ניצב על רף של או טו טו 150000 (מאה וחמישים אלף) כניסות נטו ו- 500000 (חצי מיליון) ברוטו. 

הערה 2 : הפוסטים עשויים להתעדכן גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 3 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים. 

———————————————————————————

פוסט מס' 649 : הועלה לאוויר ביום שני – 21 בנובמבר 2016.

———————————————————————————

כאילו פרפראות (2) וגם, צו השעה : על המו"לים הגדולים ארנון "נוני" מוזס ("ידיעות אחרונות") + עמוס שוקן ("הארץ") + אלי עָזוּר ("מעריב") מוטלת האחריות להתגייס יחדיו בימים אלה ו- לא לאפשר עוד לראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו ושר החצר שלו דוד ביטן להמשיך ולטָמֵא את השידור הציבורי. תאגיד השידור הציבורי הַעוּבָּרִי זקוק לתנופה שלכם מר ארנון מוזס, מר עמוס שוקן, ומר אלי עָזוּר. חולשות טלוויזיוניות בשידור וניהול. מונדיאל צרפת 1998. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. זאת הייתה הקדנציה ה- 2 שלו. הוא לא השלים אותה והתפוטר באוגוסט 2001. פוסט מס' 649. כל הזכויות שמורות. 20 בנובמבר 2016.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. ב- 2003 / 2002 נטשתי לעד בטריקת דלת את ביתי השני בשל מינויו העלוב והמופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כאילו פרפראות (2).

פרפרת 1 : הסרט התיעודי "אמיר פרישר גוטמן" ש- שודר לאחרונה בערוץ 10 – הוא לא פחות ממופלא (!). צמד הגברים הגיבורים האמיצים והנפלאים אמיר פרישר גוטמן וחברו ינאי, ו- ילדם רוֹי – הם שלישייה מדהימה מעוררת השראה. כמו גם המתעדת ו- בימאית הטלוויזיה ציפי ביידר יוצרת הסרט והצלם שלה רונן מאיו.

בימאית הטלוויזיה ציפי ביידר יחדיו עם הצוות המקצועני הנהדר שלה הצלם שלה רונן מאיו, העורך חן לנדאו, והמפיקה גלי בראון (ואחרים נוספים) יצרו מסמך תיעודי אנושי מרתק ומדהים אודות מאבקו של השחקן אמיר פרישר גוטמן במחלת הסרטן בה לקה (אבחנה שהתבררה מאוחר יותר כ- שגויה) בסיוע חברו הנאמן ויפה התואר ינאי, וילדם הקטן המשותף רוֹי שיש לו שני אָבוֹת. אהבתם המופלאה של שני הגברים אמיר גוטמן וינאי פרישר זה לזה, ידידותם ונאמנותם המופלגת זה לזה, הכבוד ההדדי שהם רוחשים זה לזה, הנבונות רמת המעלה ויוצאת דופן של אמיר גוטמן  וינאי פרישר, יכולת הביטוי והניתוח של שניהם את סודות החיים, והחשיפה הסופר אינטליגנטית והמאופקת בפני המצלמה של רונן מאיו והבימאית ציפי ביידר – היא דרמטית, פנטסטית, ומעוררת את השתאותי. בכיתי במהלך כל ההקרנה של הסרט הדוקומנטרי המופלא הזה ששודר בערוץ 10. בכיתי בלי דמעות. קטע הסיום של המסמך המרגש והנפלא הזה "אמיר פרישר גוטמן" מעשי ידיהם של הבימאית ציפי ביידר והצלם רונן מאיו, המתעד את המפגש של שני האבות עם ילדם רוי בנתב"ג בתום מסעם הרפואי לניו יורק, הוא Happy end מרטיט וכובש לבבות. בסצנה התיעודית רואים את ינאי מחזיק את בנם המקסים והחמוד רוי, בעוד רוי אומר לאביו אמיר "מה קרה לך פה…?" ומתכוון לדמעות שמתגלגלות על לחייו של האבא המאושר. מתפתח דו שיח סוחט דמעות בין הילד הקט לאביו אמיר פרישר גוטמן שאיננו עוד חולה סרטן כלהלן :

רוי הילד הקטן, היפה, התם והטהור, המקסים, המתוק, והחמוד : "אבא אתה קצת בכית…"

אמיר האבא : "כן, אתה יודע למה…?"

רוי : "למה…?"

אמיר : "כי אנחנו מאושרים…"

רוי : "אבא, אני מנגב לך את הדמעות…ניגבתי זהו…"

אמיר : "רוי, רק תדע שזה דמעות של אושר…אבל תודה…"

אמיר פונה למצלמה של רונן מאיו ומסכם את מסכת חייו עד כה : "אני לא יודע כמה בני אדם בעולם יכולים להגיד שהבן זוג שלהם הציל אותם ממוות…אני יכול…היכולת לחבק את הילד שלך…זאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים ובמסגרת כל המתנות המדהימות שקיבלתי עם המסע הזה…גם הימים הקשים שלו, היו שם הרבה מתנות…אז אין ספק שהמתנה הכי גדולה זה לדעת שאני אמשיך להיות עם אדם שהציל את חיי…ועם ילד שהוא כל חיי…".

כשאמיר נושא את טקסט הסיום המרשים ואומר, "אין ספק שהמתנה הכי גדולה זה לדעת שאני אמשיך להיות עם אדם שהציל את חיי (ומתכוון לינאי)…", הוא נשא אותי מייד והיישר ל- "קינת דוד" התנ"כית המתייחסת ונוגע במותם של המלך שאול ובנו יונתן במלחמה נגד פלישתים בהרי הגלבוע (ספר שמואל ב' פרק א' פסוקים 27 – 17). דוד שם אומר, "…צַר לִי עָלָיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאוֹד נִפִלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִים…". אמיר פרישר גוטמן הוא גיבור הסרט התיעודי של ציפי ביידר ורונן מאיו, אולם חברו הנאמן ינאי איננו פחות מדהים ממנו. צמד גברים גיבורים ומופלאים. תודה מקרב לב לאמיר וינאי וילדם רוי ועל אהבתם וחברותם הכנה והטהורה. אומר כך : אמיר וינאי היקרים שני אישים ברמה גבוהה וכֵנים, נעמתם לי מאוד כדברי דוד המלך בקינתו ליהונתן. אתם פשוט צֶמֶד מופלא וכל כך ערכי. תודה גם לבימאית הטלוויזיה ציפי ביידר והצלם שלה רונן מאיו וכל הצוות שסייע לה להפיק מסמך אנושי נדיר וכביר. תודה גם לערוץ 10 שפינה מקום למסמך האנושי הנ"ל בלוח השידורים שלו ואפשר לי לחוות חוויית אמת אנושית נפלאה ו- מכוננת ברומו של עולם. אין לי מילים אחרות חזקות מאלה כדי להביע את תודתי.    

פרפרת 2 : שדר ערוץ 1 עמיחי שפיגלר ומשחק הכדורגל אלבניה – ישראל 3:0 במסגרת קדם גביע העולם – רוסיה 2018.

הגדרתו של עמיחי שפיגלר בתום ההתמודדות הנ"ל, זה היה אחד ההישגים הגדולים של הנבחרת הישראלית מאז ומעולם, איננה מדויקת ולא מתקרבת במאום לניצחונה של נבחרת ישראל על נבחרת צרפת 3:2 ב- 13 באוקטובר 1993 באצטדיון "פרק דה פראנס" (Parc des princes) בפאריס במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994, וגם לא לניצחונה של נבחרת ישראל על נבחרת יוגוסלביה 2:1 ב- 10 באפריל 1960 ב- בלגראד במסגרת הטורניר הקדם אולימפי לקראת אולימפיאדת רומא 1960.

פרפרת 3 : ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין ומפקד הצנחנים ורמטכ"ל צה"ל רפאל "רפול" איתן.

ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין פרסם במוסף השבוע של "מעריב" (יום שישי – 18 בנובמבר 2016) פרקי זיכרונות מרתקים משיחותיו עם עובד האדמה והאיכר ממושב תל עדשים ליד עפולה, מי שהיה ברבות הימים לאיש צבא אמיץ ו- שש אלי קרב (במידה רבה מיתולוגי), מפקד הצנחנים ורמטכ"ל צה"ל המנוח רפאל "רפול" איתן.

פרפרת 4 : אלכס אנסקי ברדיו "גלי צה"ל בימי שישי בשבוע בין 18.00 ל- 19.00

אלכס אנסקי הוא עדיין Number one. נבון, חכם, שנון, הגיוני, אישיות רדיופונית בעלת קול רדיופוני נעים, קריין, עיתונאי, מספר ומדווח שעונג גדול לי להאזין ולהקשיב לו.

פרפרת 5 : הפוליטיקאים, ח"כ מיכל רוזין (מרצ) ו- ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני).

תפסיקו להתבכיין ב- שיחותיכם ב- שבתות תרבות שלכם אודות ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו…תפילו אותו (!). וזהו כל הפרדוקס : ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יכול לישון בשקט כל עוד מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, איתן כבל, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ' החתרנית (וגם אחרים) כולם נטולי כריזמה פוליטית מינימלית, מסתובבים בשטח.

פרפרת 6 : רמטכ"ל צה"ל לשעבר ושר הביטחון המודח (ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו) בוגי יעלון הוא מדינאי ואישיות רמת מעלה, אולם הוא זקוק לחשיפה טלוויזיונית ותקשורתית קבועה ושיטתית לאורך זמן. בלעדיה הוא אבוד.

נחמד היה לראות את העיתונאים – שדרנים ספי עובדיה ואור הלר חושפים לאחרונה בערוץ 10 את קצוות דמותו של בוגי יעלון. ללא חשיפה תקשורתית, יחסי ציבור, ושיווק בוגי יעלון איננו קיים. הוא חייב לדעת זאת. אם יקים רשימה פוליטית וירוץ לראשות הממשלה אשקול לתמוך בו.

פרפרת 7 : עיתונאי הספורט עוזי דן הוא נכס צאן ברזל, בעל חשיבות וערך – לעיתון "הארץ".

עוזי דן הוא אי של ידע עיתונאי עצום, מומחה גדול בתחומו, מדויק וכן, וגם הגון. אוצר בלום עבור עיתון "הארץ" וקוראיו. עוזי דן נמנה על שורה מצומצמת (מאוד) של עיתונאים שמעניין אותי וחשוב לי לקרוא אותם. לאחרונה פרסם פוסט במדור הספורט של "הארץ" וכותרתו "בייבי מוריניו" הופך את הופנהיים ל- לָהִיט", פוסט שעוסק במאמן הכדורגל הגרמני הצעיר יוליאן נאגלסמן (בן 28) שמצעיד כעת את קבוצת הופנהיים לעבר צמרת הליגה הגרמנית בכדורגל, המכונה "בונדסליגה". הפוסט הנ"ל של עוזי דן הוא מעניין וגם חשוב מפני שהוא דן ועוסק במחשבת הכדורגל. יש דבר כזה.

היה זה אבי רצון פרשן הכדורגל המצוין שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת, האיש הראשון שהעלה כל פעם מחדש לדיון בעת השידורים הישירים בארץ וברחבי העולם, את נושא מחשבת הכדורגל. אבי רצון היה עיתונאי ופרשן טלוויזיה מקורי ו- יוֹצֵר. אותנטי ומחולל טלוויזיוני שהטביע את חותמו מפני שהיה ראשית דבר איש הוגה וחושב. מישהו שידע לספק נתונים, לנתח ולפרשן אותם, ולהסיק מסקנות. אבי רצון היה בשעתו הצלע השנייה של השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין. לא היה מעולם צוות שידור טלוויזיוני כמותם בעמדות השידור שרכשתי עבורם בזירות הכדורגל אצטדיונים הפזורים בארץ ועל פני הגלובוס כולו, בין השנים 1990 ל- 2000. אני מייחס גם היום חשיבות דומה לאריה מליניאק מי שהיה פרשן הכדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת. הוא חשוב מפני שהגה הראשון בשידורים הישירים שלנו את מחשבת משחק הכדורסל וניסה להטמיע אותה בקרב הצופים שלנו. בכך הניח את יסודות פרשנות משחק הכדורסל בטלוויזיה. לאבי רצון ואריה מליניאק היה עוד יתרון טלוויזיוני : שניהם היו מהירי מחשבה ליד המיקרופון, ידעו להתנסח, ודיברו עברית תקנית. כל אחד מהם ניסה בדרכו שלו לחַנֵךְ את הצופים שלו לחשוב מעבר להתלהבות והנהנתנות הרגילה שטמונה בצפייה שטחית בטלוויזיה בהתמודדויות ספורט. זה לא מעט (!).

בסוף הפוסט שלו רושם עוזי דן כי המאמן הצעיר יוליאן נאגלסמן הוא מאמין גדול בהחזקת כדור ולמרות שהוא עובד עם אין ספור נתונים ואינפורמציה על שחקניו ושחקני הקבוצה היריבה, הוא נותן גם חופש לשחקניו, כי על פי חוות דעתו, למצוא פתרונות עם הכדור זה חלק חשוב במשחק. כמו כן כותב עוזי דן כי יוליאן נאגלסמן מזלזל במערכים קבוצתיים מפני שהוא טוען כי לשחק במערך 4 – 4 – 2 ו/או 4 – 1 – 3 – 2, הרי שהדברים הללו משתנים עשרות פעמים במשחק. הפוסט הקונקרטי הזה של עוזי דן מזכיר לי שיחות אישיות שלי שקיימתי פנים אל פנים במהלך עשור ה- 70 של המאה הקודמת אודות ההיסטוריה של מחשבת הכדורגל ו- "תיאוריית האדם השלישי" במשחק הכדורגל, בלונדון (ב- 1975) עם בילי רייט קפטן נבחרת אנגליה, ובמדריד (ב- 1978) עם קפטן נבחרת הזהב של הונגריה פרנץ פושקש. שניהם הצהירו בפניי אז כלהלן : "הכדורגל הוא אומנם משחק פשוט – אך נועד לאנשים חושבים" (!). בשיחות ההן דאז, בילי רייט לא ביטא אהדה והערכה גדולה מידי למאמנו דאז בנבחרת אנגליה וולטר ווינטרבוטום, בעוד פרנץ פושקש הילל את מאמנו גוסטב שבש. כזכור הייתה זאת נבחרת הונגריה של גוסטב שבש והקפטן שלו פרנץ פושקש שהביסה ב- 25 בנובמבר 1953 בהתמודדות שכונתה "משחק המאה" ונערכה באצטדיון "וומבליי" בלונדון את נבחרת אנגליה של וולטר ווינטרבוטום והקפטן שלו בילי רייט בתוצאה 6:3, והסבה לה לראשונה בהיסטוריה הפסד ביתי. במשחק הגומלין שנערך כעבור חצי שנה בין שתי הנבחרות ב- 23 במאי 1954 באצטדיון "נפ – סטדיון" בבודפשט, הביסה שוב הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית 1:7.

פרפרת 8 : שידור ישיר מעניין בערוץ הספורט מספר 55 בכבלים, של משחק העל מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 בליגת העל הישראלית בכדורסל (יום ראשון – 20 בנובמבר 2016). השידורים הישירים של משחקי הכדורסל והכדורגל העיליים בערוץ הספורט מספר 55 בכבלים השכיחו לחלוטין את קיומו של ערוץ 1 הציבורי, שרק לפני זמן מה עוד התהדר בנוצת טווס טלוויזיונית עתירת רייטינג, והוא זה ש- שידר את המשחקים המרכזיים השבועיים של ליגות העל בכדורסל וכדורגל. נוצת טווס טלוויזיונית שכונתה על ידי בשעתו כלהלן :

"Sunday & Monday nights of the Israeli Basketball and soccer games".

מאמן מכבי ת"א רמי הדר תכנן אמש (יום ראשון – 20 בנובמבר 2016) ב- Time out לפני האחרון שלו (11.3 שניות לפני תום המשחק לאחר שהשחקן הירושלמי אמארה סטודמאייר השווה את התוצאה ל- 83:83) מהלך סיום מעניין כדי להשיג את ההכרעה והניצחון. רמי הדר הגה מהלך ש- הושתת על הנחת עבודה הגיונית ומעשה הטעיה ו- רמייה באותה מידה. סוני ווימס יכניס את כדור החוץ לקלעי אנדרו גאודלוק בהנחה שימשוך אש מפני שיריביו,שחקני הפועל ירושלים, יעריכו כי הוא השחקן שיזרוק בכל מקרה, בכל אפשרות, ובכל תנאי את הזריקה האחרונה והמכרעת. ובכן התברר שרמי הדר הוא תכסיסן שחשב שונה ואחרת. הוא בילף את הפועל ירושלים. רמי הדר תכנן שסוני ווימס שיתייצב מחוץ  לקו ויהיה זה ש- ימסור באמת את הכדור לאנדרו גאודלוק (עליו שומר אישית מוקפדת ולוחצת רכז המשחק של הפועל ירושלים קרטיס ג'יילס). רמי הדר ציווה על אנדרו גאודלוק לכדרר ולמשוך שמאלה בעוד שחקן מכבי ת"א ג'ו אלכסנדר (עליו שומר אמארה סטודמאייר) יבצע חסימה על קרטיס ג'רלס, ולאחר ביצועה ינוע לעבר סל הפועל ירושלים בתקווה שאנדרו גאודלוק ימצא את הפרצה את הסדק שמתהווה לשבריר שנייה בין קרטיס ג'רלס לאמארה סטודמאייר וימסור לו כדור נבון. אם מחשבת הכדורסל של רמי הדר תצלח הרי שמדובר ב- Pick and roll קלאסי (!). ובכן, מפני שאנדרו גאודלוק הוא צָלָף "מושך אש" ותשומת לב, יש להניח שכל עוד אנדרו גאודלוק מכדרר והכדור בידיו, גם תשומת לבו של הירושלמי אמארה סטודמאייר (למרות שהוא שומרו של המכביסט ג'ו אלכסנדר) יתרכז ויתחבט בשאלה כיצד לבלום אימת הצליפה של אנדרו גאודלוק. אולי בשל כך לא יפקח עין זהירה מספיק על השחקן שעליו הוא מופקד לשמור, אותו ג'ו אלכסנדר. מדובר ברצף החלטות בני שברירי שניות של שני הצדדים. רמי הדר הניח את הפיתיון על החכה שלו והשליך אותה לזירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו. אנדרו גאודלוק באמת קיבל את הכדור מסוני ווימס מחוץ לקו המערבי של המגרש (בחצי המגרש של הפועל ירושלים) ומשם כידרר מזרחה כשהוא מושך עמו את שומרו קרטיס ג'רלס. ובאמת על פי התכנון המוקדם של רמי הדר, ג'ו אלכסנדר נעמד על ציר הדרך על מסלול התנועה של קרטיס ג'רלס, חסם אותו, ואח"כ נע לסל (חופשי לגמרי משומרו) מפני שתשומת הלב של אמארה סטודמאייר הייתה נתונה עדיין לאנדרו גאודלוק. אנדרו גאודלוק שהבחין באמארה סטודמאייר האיטי והמסורבל עדיין בוהה בו, מסר מסירה זריזה ומופתית בין שניים דרך הפרקט (בין קרטיס ג'רלס לבין אמארה סטודמאייר) ל- ג'ו אלכסנדר שהיה חופשי לשבריר שנייה, משך זמן קצרצר שאומנם שהספיק לו ל- בַצֵע באין מפריע צעד וחצי על מנת להטביע את כדור הניצחון של מכבי ת"א בסלה של הפועל ירושלים, 83:85, משהו כמו 3 שניות לפני שריקת הסיום. תרגילי כדורסל התקפיים של Pick and roll (חסום ולך ו/או חסום ונוע, ו/או חסום והתגלגל) במשחק מתקיימים עשרות פעמים רבות אבל זה האחרון של אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר שני שחקני מכבי ת"א היה נָאֶה במיוחד מפני שהניב את סל הניצחון (גם בסיוע חוסר עירנותו, תגובתו המאוחרת, ומסורבלותו של אמארה סטודמאייר). בזמנו יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל ואנוכי עשינו בסוף עשור ה- 50 של המאה הקודמת המון סלים בקבוצת הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית, כתוצאה מחסימה שלי על השומר שלו ומסירת הקפצה שלו אליי בין שניים כשחקן פנוי במשך זמן של שנייה אחת. אז בשנים ההן לא קראו לתרגיל הכדורסל הזה Pick and roll אלא "חסום ולך, חסום וברח", תרגיל חסימה ואח"כ מסירה / הכנסת כדור (מוקפץ) בין שניים לשחקן החוסם. הוא תמיד היה צועק לי לאחר ביצוע החסימה שלי, "יואש ברח…!". גם רכז המשחק יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל היה בשעתו רב אמן של שליטה בכדור ושל המסירה המדויקת, המתוחכמת, והבלתי צפויה. הוא שיחק 89 פעמים בנבחרת ישראל. אני יודע שצופי טלוויזיה רבים אמני תורת הישיבה בכורסא בסלון ביתם חושבים שהתמודדות במשחק בין שתי קבוצות הוא עסק פשוט ומֵכַאנִי. לא נכון. תורת משחק הכדורסל היא מורכבת וכמו תורת משחק הכדורגל גם היא נועדה לאנשים חושבים (!). 

להלן ניתוח סדרת תמונות המציגות את תרגיל ה- Pick and roll המפורסם שביצעו אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר 5.4 שניות לפני שריקת הסיום של המשחק ואשר הניב את סל הניצחון, 83:85 לזכות מכבי ת"א.

maccabi-hapoel-1

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 2016. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:83, 5.4 שניות בטרם שריקת הסיום. המצלמה המובילה מזהה את אמארה סטודמאייר בתוך הקשת נוטש את השחקן שלו ג'ו אלכסנדר (בצהוב, מס' 23) ומותיר אותו חופשי בתום ה- Pick and roll כשהוא עדיין מעניק את מלוא תשומת הלב לצלף אנדרו גאודלוק שמכדרר בכיוון מזרח (מוסתר ע"י קרטיס ג'רלס באדום). אנדו גאודלוק מנצל את המצב ובתוך שבריר שנייה מוסר מסירת רב אמן את הכדור בין שניים (רואים את הכדור ליד רגלו השמאלית של אמארה סטודמאייר) לג'ו אלכסנדר החופשי. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

maccabi-hapoel-2טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 2016. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:83, 5.4 שניות בטרם שריקת הסיום. המצלמה התחתונה האחורית המובילה מראה את ג'ו אלכסנדר מסיים את הליך ה- Pick and roll כשהוא נפנה מקרטיס (באדום מס' 55) בדרכו החופשית לעבר המטרה, סלה של הפועל ירושלים. אמארה סטודמאייר (באדום מס' 1 בתוך הקשת) מעניק עדיין את מלוא תשומת הלב לצלף אנדרו גאודלוק שעדיין מחזיק בכדור בטרם ימסור אותו בחלוף כמה עשיריות שנייה בודדות לג'ו אלכסנדר החופשי. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

maccabi-hapoel-6

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 2016. היכל הספורט ביד אליהו. התוצאה במשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים היא שוויון 83:83, 5.4 שניות בטרם שריקת הסיום. המצלמה התחתונה המובילה מראה את ג'ו אלכסנדר מסיים את הליך ה- Pick and roll כהוא נפנה מקרטיס (באדום מס' 55) בדרכו החופשית לעבר המטרה, סלה של הפועל ירושלים. אנדרו גאודלוק כבר מסר מסירה נקייה ומחושבת, מעשה של Grand Master, את הכדור לג'ו אלכסנדר ש- נראה מימין אוסף את הכדור (הכדור מסתיר את האות הימנית B ב- "פרסומת המסחרית BBB יש לכם טעם טוב"). אמארה סטודמאייר (באדום מס' 1 בתוך הקשת) נזכר מאוחר מידי איחר את המועד. הוא כבר לא יוכל לבלום את ג'ו אלכסנדר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

maccabi-hapoel-4

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 2016. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:83, 5.4 שניות בטרם שריקת הסיום. המצלמה התחתונה מזהה את ג'ו אלכסנדר (מס' 23 בצהוב) חוסם את הירושלמי קרטיס ג'רלס (מס' 55 באדום) בעוד אנדרו גאודלוק משמאל (בצהוב, נושא את הספרה 0) מכדרר מזרחה להשלמת תרגיל ה- Pick and roll. אמארה סטודמאייר בתוך הקשת עדיין מעניק את מלוא תשומת הלב לצלף אנדרו גאודלוק ועוזב את ג'ו אלכסנדר. ג'ו אלכסנדר החופשי יינצל מייד את המצב, וינוע חופשי עם הכדור שיקבל מאנדרו גאודלוק לעבר המטרה, סלה של הפועל ירושלים כדי להטביע את כדור הניצחון. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

maccabi-hapoel-5

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 2016. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:83, 5.4 שניות בטרם שריקת הסיום. המצלמה התחתונה מזהה את ג'ו אלכסנדר (מס' 23 בצהוב) חוסם את הירושלמי קרטיס ג'רלס (מס' 55 באדום) בעוד אנדרו גאודלוק משמאל (בצהוב, נושא את הספרה 0) מכדרר להשלמת תרגיל ה- Pick and roll. אמארה סטודמאייר בתוך הקשת עדיין עסוק עם תשומת הלב שלו שמוענקת לצלף אנדרו גאודלוק ועוזב את ג'ו אלכסנדר. ג'ו אלכסנדר החופשי יינצל מייד את המצב, וינוע חופשי עם הכדור שיקבל מאנדרו גאודלוק לעבר המטרה, סלה של הפועל ירושלים כדי להטביע את כדור הניצחון. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו פיני גרשון לא הסבירו, לא התעכבו, לא ניתחו, ולא התמקדו מספיק זמן בתדריכים של שני המאמנים ב- Time out האחרון, 11.3 שניות לפני הסוף, ב- "אירוע ההכרעה החשוב ביותר של שיתוף הפעולה בין אנדרו גאודלוק לג'ו אלכסנדר שהניב את סל הניצחון במשחק". אמפליטודה שהיוותה את אות הסיום למאבק המוחות שערך מאמן מכבי ת"א רמי הדר מול מאמן הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני מאוחרי הקלעים, והמהלכים שניהלו שני שחקני מכבי ת"א אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר על הפרק בזירה נגד צמד שחקני הפועל ירושלים קרטיס ג'רלס ואמארה סטודמאייר. במהלך פסק הזמן האחרון משַרְבֵּב לפתע פיני גרשון איזה שְמוּעָה שהוא שומע במערכת ההאזנה שלו (ושיבח אותה) בה מישהו במכבי ת"א הציע ב- Time out האחרון, 11.3 שניות לפני שריקת הסיום, להכניס לזירת המשחק את סילבן לנדסברג ולהוציא את ג'ו אלכסנדר. זה נשמע כפטפוט אולם אין זה חשוב עוד. נחמד היה לראות שמצלמות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חשפו את הזמרת ששרה את ההמנון הלאומי "התקווה" בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 אולם איש לא זיהה אותה ולא קרה בשמה, לא בע"פ דרך המיקרופון ולא בכתב באמצעות Title על המסך. היא נותרה אנונימית עד לרגע זה.

פרפרת 8 : אכזבה (שלי) מהשדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו פיני גרשון.

מדובר בצוות שידור מדושן ושבע. נפל לידיו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בכלל ושל ניב רסקין ופיני גרשון בפרט אירוע דרמטי מן השמיים. מתנת שידור בדמות Time out / פסק זמן, 11.3 שניות לפני סיום המשחק, כשהתוצאה מראה על שוויון, 83:83. אילו שני השדרנים הרשלניים הנ"ל שאמורים לספק את מלוא האינפורמציה לצופים שלהם, היו סקרנים דיים, הם היו דואגים להקליט במקביל בפסק הזמן המדובר גם את הוראותיו של מאמן הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני לצד הוראותיו של רמי הדר ש- הוקלטו ממילא ונשמעו בפרוטרוט באוויר On camera. אם הם היו עיתונאי אמת ושדרני טלוויזיה ברמה גבוהה הם היו מעמתים לאחר שריקת הסיום את גרסת התדריך של רמי הדר בפסק הזמן הנדון לשחקני מכבי ת"א מול גרסת התדריך של סימונה פיאניג'אני לשחקני הפועל ירושלים. מאבק המוחות בין שני המאמנים, משחק השחמט ביניהם, והטקסטים של תֹכניות הקרב שהם מכתיבים ו- מעבירים מאחורי הקלעים לשחקניהם בשניות האחרונות של ההתמודדות, מעניינים ומרתקים את הצופים לא פחות ממאבק השחקנים בזירת הפרקט. הטכנולוגיה הטלוויזיונית ב- 2016 היא רבת זרועות וזריזה. אין שום בעיה היום להקליט במקביל את הוראות שני המאמנים על שני מקורות הקלטה נפרדים, ולהשמיע אותם לצופים לאחר שריקת הסיום כדי להיווכח מי שחקן שחמט טוב יותר. בדיעבד התברר כי רמי הדר גבר על סימונה פיאניג'אני גם בגלל שאמארה סטודמאייר השתהה ו- הגיב באיחור ל- Pick and roll (חסום ולך) של אנדרו גאודלוק וג'ו אלכסנדר. אינני יודע מי בניידת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החליט להיצמד דווקא להוראותיו של רמי הדר בפסק הזמן הנדון (ולא של סימונה פיאניג'אני ב- הפועל ירושלים) במשחק העל הזה מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85, אולם משהוחלט כך, היה הצוות המשדר (ניב רסקין ופיני גרשון) חייב להיערך להקלטה של המאמן האיטלקי של הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני. אני מת לדעת מה הייתה תוכנית הקרב של סימונה פיאניג'אני ואלו צעדי שחמט נקט נגד תוכנית הקרב של המנצח רמי הדר. צריך להדגיש כאן ולומר שהתרגום של ניב רסקין מאנגלית לעברית On air את הוראותיו של רמי הדר לשחקניו ב- Time out המדובר היה חלקי, לא מובן, וחובבני. אכזבה גדולה. תוכנית "חדשות הספורט" אותה הנחה אלי אילדיס בתום המשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים 83:85 היוותה מעין ניסיון של מזעור נזקים. כשאתה שומע את גור שלף מכריז את הכרזת הטריוויה ליד אלי אילדיס בטרם הדיון "כי היה משחק נהדר שהסתיים בהפרש סל", אתה מבין שלא תיוושע מהם. הריאיון שנערך עם מאמן הפועל ירושלים סימונה פיאניג'אני היה ריאיון סרק משום שהמראיין החייכן והמנומס אִפְשֵר למאמן המפסיד לנאום נאום כללי של סנגוריה מבלי לעמת אותו עם שגיאותיו, ובעיקר לא ביקש לדעת אלו צווים חילק לשחקניו ב- Time out לפני האחרון, 11.3 שניות בטרם שריקת הסיום, אלו הוראות נתן לשחקניו כדי לבלום את ה- Pick and roll של אנדרו גאודלוק / ג'ו אלכסנדר.

ואוסיף עוד : ניצחונו של המאמן הישראלי רמי הדר תוצרת כחול לבן בנה של מדינת ישראל על מאמן יבוא מאיטליה בשם סימונה פיאניג'אני הופך אותי למאושר. מראה נפלא בו נער צבר ישראלי בשם יוגב אוחיון תוצרת כחול לבן בנה של מדינת ישראל מעיף אגרוף לפרצופו של המאמן הסרבי של פנרבאחצ'ה זליקו אובראדוביץ' ומשכיב אותו ב- Knock out על פרקט בהיכל הספורט ביד אליהו – משובב את נפשי.

אהבתי והערכתי את מנכ"ל רשות השידור שלי יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשנים 1984 – 1979 למרות אלף מחלוקות בינינו. היה מדובר באיש בוטה, חכם, נמרץ, התקפי, ומוכשר. עבורי הוא נותר בלתי נשכח. אנוכי מביא כאן לדיון פעם נוספת תזכורת מקיץ 1982 בו הוטלו על יוסף "טומי" לפיד שתי משימות סיקור טלוויזיוניות גדולות ומורכבות : מלחמת לבנון הראשונה ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום זעק בקול ניחר ביום שני – 23 ביולי 1979 בהפגנה הגדולה ההיא בגרון ניחר לעבר מנכ"ל רשות השידור הטרי יוסף "טומי" לפיד "הזנית את הטלוויזיה… חרפה …הסתלק מכאן…!". בחלוף 14 שנים ב- 1993 בהיותו הוא מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור, מינה את יוסף "טומי" לפיד לאיש הפאנל של "פופוליטיקה" לצִדָם של אמנון דנקנר ז"ל והרָב ישראל אייכלר יבד"ל. מוטי קירשנבאום שילם ליוסף "טומי" לפיד 1000 (אלף) דולר לתוכנית שבועית אחת של "פופוליטיקה" וציווה עליו להיות לא נחמד. משהו גס ובוטה כמו ארצ'י באנקר האמריקני ההוא (השחקן קארול אוקונור) מסדרת הטלוויזיה הנהדרת ההיא של CBS רשת הטלוויזיה האמריקנית, "All in the family", בשנים 1979 – 1971. מוטי קירשנבאום שנא ב- 1979 את יוסף "טומי" לפיד עד כדי תיעוב. ב- 1993 הוכיח ששנאות כמו אהבות גדולות גם הן נמוגות. מוטי קירשנבאום השתנה ביחס ליוסף "טומי" לפיד אולם נותר אנטגוניסט מובהק של הפוליטיזציה שהרסה כל חלקה טובה ברשות השידור וגם מתנגד מובהק של יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990 וכמנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002. 

תזכורת פתיחה : בשלוש שנות שלטונו של יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית בשנים 1993- 1990 הגיעה הפוליטיזציה לשיאים חדשים, כפי שטענה בפניי גב' שולמית אלוני ז"ל בעת שיחות התחקיר בינינו בשנים 2008 – 2005. ההתערבות של העסקונה הפוליטית ברמתה הרדודה ביותר בשידור הציבורי הייתה מעשה של יום – יום. "מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל הכביד עולו. לטלוויזיה הישראלית הציבורית נגרמו נזקים מקצועיים. היא איבדה את אמינותה ואת ה- יושרה שלה", אמרה לי שולמית אלוני ז"ל בכמה הזדמנויות שונות. בקיץ 1992 התחולל מהפך פוליטי במדינת ישראל. מפלגת המערך בראשותו של יצחק רבין בן ה- 70 זכתה בבחירות לכנסת. יצחק רבין שָב לשלטון בתום היעדרות בת 15 שנה ויצחק שמיר חזר לאופוזיציה. מעורבותו הפוליטית של יוסף בר-אל כאיש טלוויזיה לא נעלם מעיניה של שרת החינוך והתרבות החדשה בממשלת יצחק רבין אישה נאורה גב' שולמית אלוני. שולמית אלוני הנמרצת עשתה עסקת סחר חליפין עם מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל (איש משרד החוץ במקורו) . הממשלה הטרייה הציעה לו את משרת הקונסול באטלנטה (ארה"ב) תמורת וויתר על משרתו כמנכ"ל הרשות. אריה מֶקֶל ממילא לא ראה את עתידו בשידור הציבורי וניאות להצעה. גב' שולמית אלוני החליטה למנות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את מוטי קירשנבאום ז"ל ודרשה ממנו במפגיע להדיח ללא דיחוי את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שולמית אלוני ז"ל תיעבה אותו, את אופיו, ואת מעלליו כפי שהעידה בפני ב- 2005. גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ז"ל בשנת 1992 זכרה היטב את פרטי המינוי בעת שיחות התחקיר בין שנינו, ואמרה לי כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 במקומו של אריה מקל, ביקשתי ממנו לפטר לאלתר את יוסף בר- אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 עוד לפני תום כהונתו. לא רציתי בשום אופן את יוסף בר- אל בשידור הציבורי בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים. תיעבתי אותו ואת מעלליו ברשות השידור. הוא לא היה ראוי מבחינתי לכהן בתפקיד אפילו יום אחד נוסף".

kirshenbaum 5

טקסט מסמך : 15 באפריל 1993. מכתבה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני ז"ל למוטי קירשנבאום המודיע לו כי היא ממנה אותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיִה מֶקֶל שהסכים לפנות את כיסאו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 6

טקסט מסמך : 28 באפריל 1993. מזכיר הממשלה מיכאל ניר מבשר למוטי קירשנבאוום כי ממשלת ישראל ממנה אותו  למנהל הכללי של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום מילא את בקשתה של גב' שולמית אלוני (אם כי לא מייד) והדיח את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במקומו מינה לתפקיד הרם את יאיר שטרן מי שהיה כתב הטלוויזיה בוושינגטון בשנים 1993 – 1989. החלה תקופה חדשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

הטקסט נכתב במידה רבה בערגה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ארנון צוקרמן יבד"ל בשנים 1979 – 1973 ולמנהל חטיבת התוכניות שלו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. הוא ארנון צוקרמן ומנהיגים שכמותו (לאו דווקא בתחום העיתונאות והשידור) ניסו להפוך את החברה שבה אנו חיים לצודקת והגונה יותר. ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה בקרב אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולי להערצה. מעולם לא הוענקה למנהל טלוויזיה כלשהו ברשות השידור גיבוי כה מוחלט ומוּחצן מצד עובדיו. הוא סחף את כל עובדיו בכל הדרגים אחריו. אולי בגלל זה לא היה לו כל תוחלת מול הנהלת רשות השידור החדשה. ההחלטה המשותפת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון להדיחו לא איחרה לבוא וגררה הפגנת תמיכה משוּלֶטֶת ספונטנית בעד ארנון צוקרמן , חסרת תקדים בהיקפה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ופרופסור ראובן יָרוֹן ז"ל החליטו להעיף אותו ולהעניק לטלוויזיה הציבורית השקפה עיתונאית שונה ודימוי אחר מאלו שקבע ארנון צוקרמן. הסטנדרטים השתנו . פרופסור ראובן ירון היה לא רק חירותניק מדופלם ומוצהר ואיש מרכז הליכוד, ולא רק יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, הוא היה גם דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור ראובן ירון תיעב את ארנון צוקרמן והיה נחוש להיפטר ממנו מהר ככל האפשר. נאמן בקיצוניות לתפישת העולם התקשורתית שלו טבע את אמירת האולטימטום, "…או אני או ארנון צוקרמן…". המהפך הפוליטי שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1977 בו עלה הימין לשלטון יצר תחושה של סתימת פיות. רבים מעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חששו מאימת יוסף "טומי" לפיד שהצטייר כשליח הימין ותוך הימין. השתררה בבניין הטלוויזיה ברוממה תחושה ברורה של פחד מפגיעה בחופש העיתונאי והטלת צנזורה על העבודה העיתונאית, על התיעוד הדוקומנטארי, ועל הפקות הדרמה והיצירה האומנותית. יוסף "טומי" לפיד חטף קבלת פנים צוננת. עובדים רבים בזו לו במֶלֶל וטקסט.

yaron 1

טקסט תמונה : קיץ 1979. מדיחיו של פרופסור ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הפרופסור למשפטים ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 (מימין) ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984- 1979. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת. שררה ביניהם הבנה מוחלטת. הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם. בקיץ 1979 החליטו בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמהלך הדחה. בחורף 1982 החליטו שניהם בעצה אחת למנות את טוביה סער למנהל הטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל שהתפטר. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאות מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עיתונאים, בימאים, צלמים, כותבים, ויוצרים עזבו ביום שני – 23 ביולי 1979 את עבודתם ב- "בניין היהלומים" (בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששכן בשכונת רוממה בירושלים) הגבוה בעל חמש הקומות וירדו בהתלהבות לרחוב הפנימי הסמוך "תורה מציון" כדי להביע את נאמנותם המוחלטת לארנון צוקרמן. גם העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת תל אביב הצטרפו לחבריהם בירושלים. חזיון בלתי נפרץ. הם נאספו סביב חדרי הנהלת רשות השידור "בבניין החוטים" ששכן כמאה מטר מ- "בניין היהלומים" כדי לשָדֵר הזדהות ותמיכה מוחלטת בו. בראש המוני התומכים במנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המודח ניצבו מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל ויאיר שטרן יבד"ל שהיה אז יו"ר וועד עיתונות – הפקה. הייתה שם תכונה והמולה רבה. ההפגנה הענקית במידותיה הייתה רעשנית וניזונה מהרבה אמוציות וקריאות קולניות רמות שגָבְלוּ בשִטְנָה. מוטי קירשנבאום בעל היוזמה הפך למנהיג הבלתי מוכתר של ההפגנה. הוא אהב והעריך עד למאוד את ארנון צוקרמן ותּיעב לעומתו את המנכ"ל החדש וגם את חברו וידידו של יוסף "טומי" לפיד הלוא הוא יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון. מוטי קירשנבאום (לימים מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993) זכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "באחת מישיבות הוועד המנהל ב- 1979 אליה הוזמנתי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת התוכניות אמרתי ליו"ר רשות השידור ראובן ירון כי ההתנגחויות הפוליטיות שלו בעיתונאי הטלוויזיה וההתערבות הבלתי פוסקת מצדו היא דבר חמור ביותר. ראובן ירון השיב לי, "אל תחלק לי ציונים". ואני החזרתי לו, "זה לא כבוד גדול להשתתף בישיבות הוועד המנהל שאתה עומד בראשו". הוא נדהם מדבריי והורה לי לעזוב את החדר. עזבתי".

מוטי קירשנבאום ממש התלהם על יוסף "טומי" לפיד וראובן ירון ויצא מגדרו בקיץ 1979 כדי להוכיח זאת. הוא נתן דוגמא לאחרים כשהחזיק בעצמו בידו שלט גדול עליו הייתה כתובה מילה אחת  "אל תאיים, התפטר", והתכוון למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומ"' לפיד. מנהלת המחלקה הדוקומנטרית גב' ג'וּדִי לוֹץ תבד"ל הניפה ליד מוטי קירשנבאום ז"ל שלט "חֶרְפָּה" וכיוונה אותו לעבר יו"ר הוועד המנהל של רות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן. היה שם בלגן גדול והתרסה גלויה נגד בואו של יוסף "טומי" לפיד לרשות השידור.

kirshenbaum

טקסט תמונה : יום שני – 23 ביולי 1979. הימים ההם הזמן ההוא. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום (במרכז נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה), מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שזה אך נכנס לתפקידו. משמאלו של מוטי קירשנבאום נראה המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי. בגבה למצלמה – זוהי ג'ודי לוץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום צעק ליוסף "טומי" לפיד בגרון ניחר : "הזנית את הטלוויזיה, חרפה שכמותך, תסתלק מכאן, אל תאיים התפטר". הייתי שם ושמעתי אותו זועק מכאב וצער. זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום. הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו. הוא היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משנתקל מוטי קירשנבאום במהלך ההפגנה ביוסף "טומי" לפיד עצמו ליד בניין החוטים ברוממה , זעק לעברו בדָם לִבּוֹ ללא בושה ולעיני כּל : "טומי לפיד הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, הִזְנֵיתָּ את רשוּת השידוּר, חֶרְפָּה שכמותך, התפטר כבר, לך מכאן, נמאסת !". מוטי קירשנבאום לא בחל במילים. הייתי קרוב לידו ושמעתי זאת במו אוזניי. לרגע חשבתי שהוא הולך להרים יד על המנכ"ל החדש. זאת הייתה סצנה של מרד. יוסף "טומי" לפיד דווקא הגיב בשקט ובאיפוק בניגוד לאופיו הסוער כשאמר, "הוועד המנהל נבחר כחוֹק ומנהל את רשות השידור על פי חוֹק", והמשיך בדרכו ללשכת מנכ"ל רשות השידור שמוקמה אז ב- "בניין החוטים" של רדיו "קול ישראל", כאמור בשכונת רוממה בירושלים. הוא לא ציפה לקבלת פנים כל כך בלתי מנומסת אך היה נחוש לעשות סדר חדש בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. מוטי קירשנבאום לא נרגע. יוסף "טומי" לפיד כבר סובב את גבו בדרכו לחדר ההנהלה ב- "בניין החוטים" הסמוך אבל מוטי קירשנבאום המשיך למתוח את מיתרי הקול שלוֹ ביתר שאת. ספק אם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפידבכלל שמע אותו מטיח בו עוד אשמה כבדה בסגנון בוטה : "טומי לפיד אתה שקרן . אתה והחברים שלך לא מבינים מה זאת דמוקרטיה". קולו היה נרגש. אבל הוא חש שאמר את האמת והתכוון להם באמת. יוסף "טומי" לפיד עבר כמה דברים קשים יותר בחייו מאשר הפגנות עובדים. צעקות אנשי הטלוויזיה לא הזיזו לו. הוא לא התרשם. היה מנוי וגמור עמו לא לחזור על שגיאות מנכ"ל העבר יצחק לבני. הוא הכיר היטב את מסכת היחסים העכורה ש- שרתה בין יצחק לִבְנִי וארנון צוקרמן ואמר לעצמו שהוא יחצה את מפתן בניין הטלוויזיה מתי שרק ירצה על אפו וחמתו של כל מנהל טלוויזיה , יהיה מי שיהיה. מצלמות "מבט" תיעדו את ההפגנה הסוערת ההיא ואת דיברי התוכחה של מוטי קירשנבאום ושודרו כהווייתם באותו עֶרֶב במהדורת "מבט". הוא נראה בתמונות ההן רזה בעשרות ק"ג ממראהו האחרון בטרם מותו. גם עו"ד מיכה ינון חבר טרי בפורום הזה של הוועד המנהל של רשות השידור ונציג המפד"ל (החליף את שמואל שניצר עורך "מעריב") לא יצא מקופח וספג קיטון של רותחים ממוטי קירשנבאום. "הרסת את רשות השידור !", ירה לעברו מוטי קירשנבאום בחרי אף. מוטי קירשנבאום היה סוג של מנהיג עממי. מין Leader of the people כזה, שלא עשה חשבון לאיש מההנהלה הראשית. עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהו אחריו. אנשי הטלוויזיה מכל הסקטורים רחשו למוטי קירשנבאום ועוז רוחו ריספקט עצום והלכו אחריו באש ובמים. מאות מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" עיתונאים, מפיקים, בימאים, וצלמים השתתפו בהפגנת התמיכה בארנון צוקרמן למעט איש אחד. מנהל חטיבת החדשות חַיִים יָבִין. הוא עמד בצד. הנימוק שלו היה שעכשיו הוא חבר ההנהלה וגם אם הוא נוטה חיבה וחסד למפגינים הרי שמעשית הוא איננו עולה על הבריקדות למענם. ככל שאתה בכיר יותר קשה לך יותר לצאת נגד המערכת שבמסגרתה אתה פועל. זהו כלל ידוע בכל מנגנון. אבל עובדה שמנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום שהיה במעמד היררכי המקביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית למעמדו של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין, הפר את העיקרון הזה. מוטי קירשנבאום מרד בסמכויות הנהלת מוסד רשות השידור וראה בה הנהלה שהזנתה ושיקרה בשם הממסד הפוליטי. חַיִים יָבִין דבק בכיסאו והחריש. הדבר לא נעלם מעיני ההמון הגועש. מוטי קירשנבאום נראה בהפגנה כמטיף מרדן אבל הוא עשה זאת ופעל כך מפני שחשב שזהו הדבר הכי מוסרי שצריך לעשות ברגע זה. הוא היה איש חריף, משכיל ומבריק בעת ובעונה אחת, ובעל ידע בתחומים רבים. רעיונאי פורה שניתח נכון את מושגי הטלוויזיה הציבורית במדינת ישראל ומטרותיה בתקשורת המונים. מוטי קירשנבאום נחשב בשעתו למרשאל מקלוהאן של השידור הציבורי בארץ. הוא גם דיבר בשפתו של מרשאל מקלוהאן.

protest 1979

טקסט תמונה : 23  ביולי 1979. רחבת בניין החוטים ברוממה מקום מושבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפגינים בשירה ומחיאות כפיים נגד יוסף "טומי" לפיד וכנגד הדחתו של ארנון צוקרמן. דן בירון מנעים נעימות ומנגן באקורדיון שלו בעבור המפגינים, אולם איננו נמצא ב- Frame התמונה.

להלן זיהוי הנוכחים בשורה הראשונה יושבים ונשענים על הקיר משמאל לימין : שרה ברקמן, שמואל ברעם, אישה לא מזוהה, רינה חכמון, רפיק חלבי, אורי גולדשטיין , מאיר שלו (היום הסופר מאיר שלו), שני שלטים (על האחד כתוב, "אל תאיים – התפטר", ועל השני "מלחמת העצמאות נמשכת", בני לווין (עומד).

יושבים שורה שנייה משמאל לימין : נירה לב ארי, נאוה צוקרמן, גבר ואישה לא מזוהים.

יושבים שורה שלישית : הבימאית שרה מלכה – אסייג (מתבוננת הצדה).

חמישה אנשים יושבים בגוש אחד במרכז התמונה : המתרגמת נורית , וורד ברמן , ירון לונדון , מוטי קירשנבאום (ממושקף) , ויוסי בסון (בגבו).

שלושה אנשים בקדמת התמונה מימין : גיורא איילון, צדוק פרינץ, יהודה קווה.

מוחא כפיים במרכז : הבימאי בארי לנגפורד ז"ל.

מעשן מקטרת רחוק במרכז : שאול שירן ז"ל. מאחוריו הגרפיקאית מאיה בלום.

גוש של שלושה אנשים במרכז מימין : יגאל גורן, סמי תקומי, ואישה לא מזוהה. (התמונה באדיבות בני לווין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ynon lapid

טקסט תמונה : מפקחי השידור הציבורי בסוף עשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת. מיכה ינון (מימין) ויוסף "טומי" לפיד (משמאל) נועדים עם גד יעקובי בתווך. מוטי קירשנבאום לא נצר את לשונו ולא חסך במילים כשפגש את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואת חבר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון. (התמונה הוענקה לי באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 7

טקסט תמונה : יולי 1979. מנהלה תוכניות בטלוויזיה הישראלית מוטי קירשנבאום מנהיג את העובדים להפגנה קשה נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור כי אקלים הניהול ברשות השידור השתנה בבת אחת ללא הכר. ארנון צוקרמן הלך והאנשים הקרובים אליו חשו שההנהלה החדשה בדמותם של יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון מתחמקת מלנהל עמם דו שיח מקצועי על עתיד הטלוויזיה פן יתגלו מחלוקות שאינן ניתנות לגישור ובסופן הרמת קול וטריקת דלתות. יוסף "טומי" לפיד סירב לנהל מוסד שידור שמכיל בתוכו יוצרים שונים בעלי חשיבה עצמאית המושכים לכיוונים שונים . הוא רצה קו אחיד בדמותו. מכמה מהם כמו מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, דן שילון, אלכס גלעדי, ורָם לֵוִי – חשש. אז גם טבע יוסף "טומי" לפיד את הסלוגן המפורסם שלו : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית". את מה שחסכו יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון מעצמם בשלב הראשון של ניהול רשות השידור הם קיבלו בשלב השני. יוסף "טומי" לפיד איבד את כל שדרת הפיקוד שלו. טובי האנשים ובראשם דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי נטשו אותו ואת סגנון הניהול שלו, ועזבו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור.

14 שנה לאחר אותו משבר "ארנון צוקרמן – טומי לפיד", התמנה ב- 18 באפריל 1993 מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור. בהיותו בעל עבר עיתונאי מרשים של עורך, יוצר, ובימאי לא חשש והציב את יריבו לשעבר יוסף "טומי" לפיד בפנל התוכנית "פופוליטיקה" ואף שילם לו 1000 (אֶלֶף) דולר לתוכנית. באחד הימים אמר לו, "אני לא משלם לך 1000 דולר כדי שתהיה נחמד בתוכנית העממית הזאת", והתיר את חרצובות לשונו של יוסף "טומי" לפיד. אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר היה מפיק "פופוליטיקה" דאז ודן מרגלית המנחה שלה אבל יוסף "טומי" לפיד היה הכוכב הראשי בגיבויו של מוטי קירשנבאום. מוטי קירשבאום היה רב גוני ועצמאי בניהול תעשיית הטלוויזיה . הוא נהנה מאמון בלתי מסויג של עוזריו הבכירים ובראשם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע ואחריו רפיק חלבי, ומנהלת חטיבת התוכניות דליה גוּטְמַן. הם פשוט העריצו אותו. דודו גלבוע זוכר באחת השיחות עמי : "לעולם לא הייתי מקבל על עצמי את תפקיד ניהול החדשות בטלוויזיה בתקופת יוסף בר-אל , אבל עשיתי כל מאמץ להתמנות לתפקיד הרגיש והמרתק בתקופתם של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן". בהיותו אישיות טלוויזיה לא שגרתית, חריף שכל ואמין, ותַּר אחר קתרסיס, לא החליק מוטי קירשנבאום דברים. הוא לא טייח ולא עשה כל מאמץ לשמור על הרמוניה מלאכותית כדי שהתעשייה תיראה נחמדה וכאילו מתנהלת על פי תוכנית ו/או איזה אג'נדה מטופשת. היה לו ביטחון עצמי. סימטריית החומר לא הייתה דרושה לו. הוא היה איש שעודד מחלוקות ו- וויכוחים לצורך התרת בעיות. מתוכם האמין תצמח אמת ויעילות. האנשים אינם ציבור הומוגני ואינם נדרשים להתבטא ולדבר לשון אחת. מן ההיבט הזה הוא היה אדם מיוחד.

kirshenbaum 8

טקסט תמונה :  Leader of the people. זהו מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1975. הוא נחשב לאחד מתומכיו המובהקים של מנהל הטלוויזיה בעת ההיא מר ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 82). (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המנכ"ל הטרי יוסף "טומי" לפיד התקבל בחשדנות רבה בטלוויזיה הישראלית בעיקר ע"י כתבי ועורכי "מבט". הם ראו בו מינוי פוליטי של הימין ופחדו מסתימת פיות. כדי להפיג את חששותיהם כּינֵס יוסף "טומי" לפיד בקיץ 1979 עם ראשית כהונתו את כל אנשי החטיבה במערכת החדשות ששכנה בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ופתח בפניהם את סגור לִבּו ואת האני מאמין העיתונאי שלו. "אינני שליח הליכוד, הצבעתי בכלל ד"ש בבחירות ב- 1977, אין לכם מה לחשוֹש ממני", אמר יוסף "טומי" לפיד לעשרות רבות של נוכחים במערכת החדשות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ארנון צוקרמן שנכח גם הוא בפגישה קפץ כנשוך נחש. הוא התערב בכעס וקטע את דברי מנכ"ל רשות השידור, "את מי זה מעניין בכלל לאיזה מפלגה הצבּעת אדוני מנכ"ל רשות השידור…? מה זה בכלל קשור לעניין. יושבים פה עשרות כתבים ועיתונאים, ואין לי מושג מה הם הצביעו", אמר לו. יוסף "טומי" לפיד לא ענה. לא הייתי נוכֵח בפגישה ההיא אבל ארנון צוקרמן אישר לי מאוחר יותר את הציטוט המדויק שיצא מפיו. הבעיה עם יוסף "טומי" לפיד לא הייתה רק חשיבתו הפוליטית.

lapid-1טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עם הגיעו באפריל 1979 ללשכתו ב- "בניין החוטים" של רדיו "קול ישראל". כך אני אזכור אותו. (לע"מ תמורת תשלום).

lapid-2

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זהו יוסף "טומי" לפיד עיתונאי צעיר ומוכשר בעיתון "מעריב". הוא נלקח לנהל את רשות השידור שמונה 2000 (אלפיים) עובדים בעלת תקציב של 500.000000 (חצי מיליארד) שקל ושאר מורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעברית וערבית ושתי רשתות רדיו בעברית וערבית, מאחורי שולחן מכתבה ומכונת דפוס ישנה. (לע"מ תמורת תשלום). 

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 באישורו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. יוסף "טומי" לפיד ניחן באישיות בוטה וחכמה. הוא היה מהיר תפישה ובעל כושר ביטוי חד, שנון, ובהיר. בכתב ובע"פ. הוא ידע לכתוב ולדבר והיה מבין המעטים שלא השחיתו מילים לריק. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הוא דמות בלתי נשכחת עבורי כמו ארנון צוקרמן יבד"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל. 
פרולוג קצר.
 

ציטוט : "דברים מועטים דרושים כדי לגרום אושר לחכם, אולם דבר לא יעשה את הכסיל למאושר. ולכן כמעט כל האנשים אומללים". (לה רושפוקו).

ציטוט : "הניסיון הוא מורה טוב אך שכר הלימוד שלו גבוה". (וויליאם ראלף אינג').

שזירת החוטים הראשונים של הפקת מונדיאל ספרד 82'. התיאוריה הטלוויזיונית המופרכת של מיקרופון משותף לשתי שפות עִברית ועַרבית מתנפצת לרסיסים. השתלבות מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם תכנון ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE. מהנדס הטלוויזיה מנולו רומרו ניצב בראש הקבוצה המבצעית הנפלאה של הטלוויזיה הספרדית. בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל מאז החל ב- 1930 באורוגוואי, משתתפות 24 נבחרות במקום 16 כנהוג בעבר. תוספת של % 36 לכמות המשחקים בטורניר. יוקר ההפקה עולה בהתאם. מחירה של כל עמדת שידור באצטדיון שווה ל- 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר. במונדיאל ארגנטינה 1978 שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר עבור כל עמדת שידור. רף התשלומים עבור זכויות השידורים והשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית שהעמיד ה- Host broadcaster לרשותנו עלה וגאה ממונדיאל אחד למשנהו.

יוסף "טומי" לפיד לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל להחליף את יצחק לבני בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין הציע את התפקיד הרם בתחילה לאריה נאור מזכיר הממשלה, אחד מנסיכי הליכוד, ובן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אריה נאור סירב. לזבולון הָמֶר שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הסופר, המחזאי, והסטיריקן אפרים קישון. עו"ד נתן כהן ז"ל היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם נזכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "זבולון המר ז"ל באמת רצה למנות את הסופר, העיתונאי, והסטיריקן אפרים קישון ז"ל למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוסף "טומי" לפיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב". אפרים קישון ז"ל בעצמו איש "מעריב" הפך למליץ היושר מספר אחת של טומי לפיד והצטרף לדעתו זו קריקטוריסט העיתון קריאל "דוֹש" גָרְדוֹש. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל". יצחק לבני היה מינוי של שמעון פרס מהמערך. הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תם. הממשלה לא האריכה את כהונתו . הגיע הזמן לשנות. הממנים החדשים טיפחו תקוות חדשות. הם ראו ביוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הבא של רשות השידור וביו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן חבר מרכז מפלגת חירות (החליף בתפקיד את ד"ר וולטר איתן איש המערך שנה קודם לכן) את שני האנשים הנכונים במקום הנכון. שרים רבים בממשלת ישראל קיוו שיהיה ליוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון את הכוח והנחישות לחולל שינויים פרסונליים בדרגי הניהול שיביאו לשינויים אופרטיביים הכרחיים על פי דעתם בתפישת השידור, שינויים שישתקפו וייראו על המסך. בעיקר כמובן בתחום שידורי החדשות והאקטואליה. זכורה עקיצתו של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לסגנון הגשת החדשות של המגיש הלאומי והחיוך של חיים יבין.

בשלוש השנים האלה שבין 1979 ל- 1982 ערך יוסף "טומי" לפיד שינויי גַברֵי בשלטון הטלוויזיה. מייד עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1979, הדיח את ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה. הוא דאג שלא תאושר הארכת כהונתו בוועד המנהל של רשות השידור. לתפישת הניהול של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן יָרוֹן היה משקל והשפעה מכרעת בצמרת רשות השידור. הדבר ניכר בשליטה בוועדת המכרזים שם הם תמיד השיגו רוב מרשים. אי הארכת תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן בקיץ 1979 לשלוש שנים נוספות עד קיץ 1982 התפרשה כהדחה. סילוק. ארנון צוקרמן היה איש ניהול מוכשר, אולי עצמאי מידי, אך בטוח מנהל טלוויזיה מצליח בעל קבלות במשך שֵש שנים. ציבור עובדי הטלוויזיה לא הבין כיצד מנפנפים לפתע פתאום מנהיג שידור בהינף יד, מנהיג שידור שהביא מערכת עיתונאית מורכבת לשיאים והצלחתו בה הייתה מוכחת. אם כי צריך להכיר בעובדה שהצלחתו של ארנון צוקרמן לא הייתה בלעדית אלא גם הודות לקו המחשבה והעשייה העיתונאית והתרבותית של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 שקודם לכן ניהל בהצלחה גדולה את רשת הרדיו הצבאית גלי צה"ל.

אחרי הדחתו של ארנון צוקרמן הגיע תורו של חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. טומי לפיד לא האריך את כהונתו ובנובמבר 1980 הריץ את טוביה סער כמועמד מטעמו למשרת מנהל חטיבת החדשות הבא. טוביה סער צלח בקלות את וועדת המכרזים הודות לתמיכתם והשפעתם העצומה במסגרת הזאת של מנכ"ל רשות השידור ויו"ר רשות השידור. טוביה סער זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהן : "זכיתי לתמיכה מרשימה בוועדת המכרזים. במכרז למנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 לאחר התפטרותו של צחי שמעוני התמודדתי על התפקיד מול סמנכ"ל הרשות שלמה עבדי. הבסתי אותו 1:7 בהצבעה החשאית בוועדת המכרזים ושני נמנעים".

saar-1

טקסט תמונה : חורף 1981. טוביה סער (ראשון מימין) מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מנהל את ישיבת הבוקר היומית של מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. בראש השולחן יושב עורך "מבט" יעקב אחימאיר. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דוד "דודו" גלבוע, יעקב אחימאיר, יעל חן, יאיר שטרן, יורם רונן, ישראל סגל, דניאל פאר, ובני ליס. השאר אינם מזוהים. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינויו של צחי שמעוני למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בהבנה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה, אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל במידת השתאות לא מועטה ובהרמת גבה. רבים מוותיקי הטלוויזיה שללו את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד לאחר הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן. הוא לא הצטייר כאישיות בעלת שיעור קומה ונחשב לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה. טוביה סער קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור. אלה התעלמו ממנו . מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל, כמשרות מפתח תקשורתיות, העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי. לכן צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה.

טוביה סער התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה . טומי לפיד היה שבע רצון ממנו . ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית בשלוש השנים הבאות עד 1985, "טוביה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך, תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור.

saar-2

טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מביע את שביעות רצונו מדרך ניהולו של טוביה סער את המוסד, ומאשר את מינויו למנהל הטלוויזיה לשלוש שנים בתום תקופת הניסיון. "טוביה יקירי", פנה יוסף "טומי" לפיד אל טוביה סער בכתב ידו ובכך שבר את הסגנון הפורמאלי של מכתבים מהסוג הזה. אח"כ חתם את המכתב, "שלך יוסף לפיד". מנכ"ל רשות השידור רחש אימון רב למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ. מנהל הטלוויזיה הקודם יצחק "צחי" שמעוני נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפו שנתיים וחצי מאז טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. ה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו. זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC. הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up. התנעה והקמת עסק שידור מראשיתו. זה היה מבצע השידור הגדול הבא של טלוויזיה הישראלית הציבורית אך תנאי הפתיחה שלוֹ היו מעורפלים. היו לכך כמה סיבות ביניהן מלחמת לבנון ה- 1 שפרצה ב- 5 ביוני 1982. צריך לזכור ש- בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי הנוגע לממדי הפקה טלוויזיונית מהיבטי הכלכלה, טכנולוגיה, וגיוס ותפעול של כוח אדם ב- אירועי ספורט בינלאומיים כה יקרים מסוגם של מונדיאל ו/או אולימפיאדה. לא היה שום ניסיון ושום מושג קודם אודות עלויות זכויות שידורים הנוגעים לאירועי על יוקרתיים בזירות הספורט הבינלאומי. תחרויות ספורט שהכיסוי הטלוויזיוני שלהם מורכב ומסובך מאוד, ועשוי מהמון למעשה מ- אין סוף שימוש בטכנולוגיות טלוויזיוניות חדישות ופעולות לוגיסטית שגם הן עולות ממון. ה- Host broadcaster (רשת הטלוויזיה הציבורית הספרדית RTVE) והוועדה המארגנת הספרדים אינם נותנים שום דבר בחינם. טלוויזיה היא ביזנס יקר. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק. הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי. מזה היה לו בשפע. הוא אומנם לא עסק מעולם בנושאי הפקה טלוויזיוניים כה מורכבים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים עמי בעת תכנון ההפקה. יוסף "טומי" לפיד לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסה את טורניר המונדיאל של ספרד 82' וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה. לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך, המורכב, והיקר של שזירת החוטים. את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות, בוטות, וציניות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה, אך שניהם התבטלו מפני מנכ"ל רשות השידור הדומיננטי ושתקו. יוסף "טומי" לפיד היה שתלטן ובעל אוטוריטה ריכוזית. הוא לא פיזר סמכויות. לידו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד פעל סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר שלמה עבדי שהיה אנטגוֹניסט להפקות ספורט. הוא ראה בהפקת ספרד 82' מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות . האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים. הם ניזונו משמועות ואלה הפחידו אותם. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא לעבר הלא נודע. לאמיתו של דבר אז זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה. לא יקר מידַי. היה ברור כי מייד מבראשית המסע אותו ניווטתי החל מהצעד הראשון שלי, כי מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס ולשלם עבורו. הצרה הייתה שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים. מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם.

הייתה עוד סיבה. הבוס שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה. גם לא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקודם ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 ולפני כן אולימפיאדת מונטריאול 1976. בקיץ 1979הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון. פרופסור ראובן ירון לא היסס לומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל בקיץ 1979, ולהכריז אולטימטום כדלקמן : "או אני או ארנון צוקרמן" [1].

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק. את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז. לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חיים יבין מנהל החדשות  ב- 1978 ו- וודאי גם לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יצחק לִבְנִי. הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חיים יבין יותר מידַי. הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא היה חשובות לו מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חיים יבין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 78' אף על פי שהיה המפקד הישיר של אלכס גלעדי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה. פעלנו לבד, ישירות מול מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. מצב בהחלט בלתי תקין. ליצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו. היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין. זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין. שניהם, חיים יבין ויצחק לִבְנִי נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת מונדיאל ארגנטינה 78' בראשותי, צלחה ושגשגה.

ראה הפרק, "הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 82'. מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה למרות שמנהלה היה יצחק "צחי" שמעוני. יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 78'. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני. היחסים בין מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בראשית 1982 היו כבר מעורערים. צחי שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו. הוא רגז מאוד ופשוט נעלב ממנו. לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום, או לפחות להיוועץ בהם. שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד, והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה. אנשים חכמים משני עברי המתרס נלחמים זה בזה לא רק בטלוויזיה וברשות השידור.

הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' נמשכה כשנה וחצי. לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד, לקח את האחריות ונתן את הטוֹן . בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה לא קטן. הפקת שידורי הטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 צלחה למרות קשיים מוקדמים רבים. היא מהווה ציוּן דרך חשוב מאין כמותו בהתפתחות שידורי הספורט במדיה האלקטרונית. אלו הן העובדות. רבע מאה של שנים חלפו מאז אך זיכרונה לא דהה. ההפקה הזאת יצרה כיוון שונה והציבה סטנדרטים חדשים בהפקות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ובעל כורחה הרעידה את אַמּוֹת הסִפִּים של רשות השידור. אך מעניין, באופן פרדוקסאלי הפקת הטלוויזיה המזהירה ההיא בספרד בנקודת הזמן של קיץ 1982 תיזכר לא רק בשל הצלחתה, אלא גם בגלל כישלון מחפיר של שלושת שַדָּרֵי רדיו "קול ישראל" שהיו מסופחים לצוות שלי גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר. הצלחת מבצע הטלוויזיה שנוהל על ידי בכל משימות השידורים בתקופה של 33 ימים בספרד 1982 נבלעה במידה מסוימת בתוך מעשה חבלה עיתונאי בלתי נסלח שביצעו שָם שדרי רדיו "קול ישראל" בשעה ששידרו חלק מהמשחקים מחדריהם בבתי המלון בספרד. הפקת הטלוויזיה המורכבת הועמדה לשעה קלה בצֵל גם בשל מחלוקת חריפה ועקרונית ששררה סביב שיתוף מלאכותי ולא נחוץ של שַדָּר הספורט המגוחך בשפה הערבית סולומון מוניר (שידר Off tube מהמוניטורים במשרד ב- IBC במדריד) בפריצות עדכון בתוך השידורים הישירים של המשחקים לצִדַם של קבוצת השדרים שלי יורם ארבל , נסים קיוויתי, ורפי גינת  שעשו זאת תמיד מעמדות שידור באִצטדיונים [1]. על פי עדותו האישית של פרופסור ראובן ירון כפי שנמסרה לי בעת בתחקיר והריאיון עמו .

ראוי לציין ולהדגיש כאן שתכנון שידורי הטלוויזיה על ידי והפקתם במונדיאל ארגנטינה 1978 היו מורכבים ומסובכים פי 100 (מאה) יותר מאלה שקדמו להם ארבע שנים קודם לכן במונדיאל מערב גרמניה 1974. לא רק בגלל המרחק העצום מגבולות מדינת ישראל והתקשורת הלוויינית הבעייתית בין דרום אמריקה לאסיה, אלא גם בשל חוסר ניסיונה המוחלט של ה- Host broadcaster הטלוויזיוני הארגנטיני ATC 7 בהשוואה ל- Host broadcaster הטלוויזיוני הגרמני שהיה מורכב משתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF. בדצמבר 1978 ביקש אלכס גלעדי את רשותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן להשתתף בפגישת ה- WBM הראשון ב- בואנוס איירס בהשתתפות איגוד השידור האירופי ה- EBU שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נמנתה על שורותיו. כל מנהלי מחלקות הספורט של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU טסו לבירת ארגנטינה כדי ליטול חלק באותה הפגישה ההיא הסופר חשובה של ה- Pre Production, כחמישה חודשים בטרם תחילת המונדיאל. ארנון צוקרמן לגלג על מכתב בקשת ההשתתפות של אלכס גלעדי ופטר אותו בלאו רבתי. "תישאר בארץ", פקד עליו. אלכס גלעדי נעלב אך ניסה להתווכח עמו, "איך אתה רוצה שאקח אחריות ביצועית על הפקה כל כך רחוקה ומורכבת וממושכת מבלי שאתה מאפשר לי לטוס ליעד כדי ללמוד את רָזֵיה" ? שאל את הבוס שלו. ארנון צוקרמן נשאר בשלו, "אינך טס לבואנוס איירס ל- WBM", קבע בנחרצות אתה נשאר כאן. אלכס גלעדי בעל ביטחון עצמי לא מבוטל לאחר שהפיק בהצלחה רבתי את משדר הטלוויזיה של הבחירות לכנסת ב- 17 במאי 1977 וגם את הפקת משדרי הטלוויזיה של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 – כתב מכתב התפטרות והניח את המפתחות על שולחנו של ארנון צוקרמן בלשכת מנהל הטלוויזיה בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. ארנון צוקרמן גיחך וקרא לאלכס גלעדי ללשכתו והחזיר לו את מכתב ההתפטרות. "תתרגל גם כשאומרים לך לָאו", נזף בו. אלכס גלעדי התרגל וחזר בו. בפברואר 1978 ארגן ואירח אלכס גלעדי בהצלחה גדולה בשם רשות השידור את כנס ה- "Sports Working Party", מפגש בן שלושה ימים של כל מנהלי מחלקות הספורט של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא היה כאמור ארנון צוקרמן, יצחק לבני כיהן כמנכ"ל רשות השידור, ו- ד"ר וולטר איתן שימש כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. ההיסטוריה המתעתעת זימנה לכאן גם את ה- "EBU Sports Operation Group-  Argentina 1978", שעסקה בתכנון שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אנשי הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי ובראשם היו"ר הבריטי ביל וורד (איש ITV), הנורווגי יארלה הויסאטר (איש NRK), מנולו רומרו (איש RTVE), והורסט זייפארת (איש ARD) נזעקו לירושלים כדי להסביר למנהלי מחלקות הספורט של האיגוד כיצד מתנהלת הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מנקודות מבט טכנולוגית, לוגיסטית, והבנת שיטת המשחקים של טורניר הכדורגל החשוב בעולם. ה- Chairman של אותה הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי היה הבריטי ביל וורד (Bill Ward). בִּיל ווֹרְד הכיר את כישוריו של אלכס גלעדי וביקש מארנון צוקרמן לצרף את מנהל מחלקת הספורט שלו לשורות הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה כ- Liaison Officer באצטדיון בעיר רוסאריו. ארנון צוקרמן נענה לפנייה והפקיד אותי במקומו של אלכס גלעדי על ההפקה הענקית והרחוקה בבואנוס איירס. נכנסתי לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי. אולם משום שגם אנוכי לא ביקרתי מעולם בארגנטינה הלכתי לישון עם מחברת ועיפרון כדי להעלות על הכתב את שאלות ההפקה הטכנולוגיות והלוגיסטיות שיצוצו וראויות לפתרון. והן היו רבות. לציבור לא היה צֵל של מושג קלוש במורכבות ובמסובכות של תכנון שידורי טלוויזיה בינלאומיים בימים ההם לפני 38 שנים מארגנטינה לישראל ולקיחת אחריות. אין זה גם תפקידו להבין את מדע הטלוויזיה. הציבור מבקש ללחוץ על השלט ולקבל את הסחורה. השאר איננו מעניין אותו. אתה כמפיק ועורך ומתכנן ראשי של מבצע שידורים כה מורכב ומרוחק מותנה ראשית דבר בכישרונו של מנהל הטלוויזיה שלך ובפתיחות והתעוזה שלו, כמו גם בהבנה הכלכלית והתכנית, יהיו שאיפותיך אשר יהיו. כמו כן אתה תלוי באלפי גורמים מקומיים וחיצוניים טכנולוגיים ולוגיסטיים אחרים. אתה צועד כל הזמן בנתיב מלא מהמורות ומוקשים. לא רק הידע הקונקרטי והמנהיגות שלך עומדים למבחן. גם האישיות שלך מוטלת על כף המאזניים. אתה מנווט בודד בשטח וזקוק לידך למנהלים איתנים שמבינים וסומכים על קו ההתקדמות שלך. מן ההיבט הזה היה מנהל החדשות חיים יבין Out בהפקת מונדיאל ארגנטינה 1978, בעוד מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היה In. ארנון צוקרמן היה המטרייה האווירית שלי. השאר כתוב ורשום בפוסטים הקודמים בדברי הימים שהתפרסמו זה מכבר ב- בלוג הזה ודנו בהפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. הייתי בודד גם בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 ארבע שנים אח"כ. שם העסק היה שונה לחלוטין מפני שלא לימדו אותי אף פעם לנהל מו"מ עם מנכ"ל רשות השידור, וודאי לו עם מנכ"ל רשות שידור שקוראים לו יוסף "טומי" לפיד ז"ל.
yoash argentina 1978 2
טקסט תמונה : מאי 1978. באונוס איירס. מונדיאל ארגנטינה 1978. התמונה צולמה ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
alex 1
טקסט תמונה : סתיו 1978. מנהל מחלקת הספורט מר אלכס גלעדי. אהבתי אותו ורחשתי לו הערכה רבה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
yoash argentina 1978 1
טקסט מסמך : לקראת סופה של 1978. אלכס גלעדי התרשם מהצלחתי (בהיעדרו) כעורך ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 והחליט למנות אותי גם למפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 198 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בדרך למונדיאל ספרד 1982. כלכלה טלוויזיונית וספורטיבית.
ציטוט : "הסדר הוא לעיתים משא, אך תמיד עמוּד אוֹר ומוֹרֶה דרך בטוח". (פתגם רומי).
א. הפקת שידורי הטלוויזיה המסובכים והיקרים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל ספרד 1982 נכנסים להילוך גבוה.

ב. הופעתו המזהירה של מנולו רומרו ראש הקבוצה המבצעית של הטלוויזיה הספרדית RTVE.

ג. התנאי הראשי להצלחה של שידורי טלוויזיה כה מורכבים ברמה של מונדיאל ו/או אולימפיאדה, מותנה בעבודת הכנה מדוקדקת לפרטי פרטים שנמשכת שנים.

ד. אני צועד שלוב זרועות עם RTVE ו- EBU.

ה. החל השלב האחרון של התכנון וההכנות : אני משכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך החיוני להקים משרד תקשורת, הפקה, ושידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בצומת השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי החשוב במדריד, ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד 1982.

ביום שני – 18 בינואר 1982 שלח אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למדריד – ספרד לפגישת ה- WBM (המְשָדֵר הציבורי העולמי – World Broadcasters Meeting) שדנה בהיערכות שידורי הטלוויזיה של RTVE ו- EBU לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להתחיל ב- 13 ביוני באותה השנה ההיא של 1982. זה היה המונדיאל השלישי שלי והראשון שלוֹ של יוסף "טומי" לפיד. "החזק אותי בתמונה", ביקש אותי בלשון הטלוויזיה. בעת פגישת ה- WBM בבניין הקונגרסים במרכז מדריד השוכן בסמיכות לאִצטדיון הכדורגל "סנטיאגו ברנביאו" (Santiago Bernabeu) מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל המפורסמת ריאל מדריד בהשתתפות מאות אנשי טלוויזיה ורדיו מכל רחבי תבל – נערכה במקום גם הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים של טורניר הגמר של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. כרגיל התקיים במדריד בסמיכות ל- WBM העולמי כנס נפרד במקביל של ה- EBU  (איגוד השידור האירופי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נמנית על שורותיו). טסתי למדריד בשליחות מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כדי ללמוד בצוותא עם הקולגות שלי מ- EBU את פרטי ההפקה הענקית, ועל מנת להחליט כיצד להתנהל טכנולוגית ולוגיסטית, וכיצד ומה לשָדֵר.

spain 1טקסט תמונה : ינואר 1982. אִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" בלֵב מדריד בירת ספרד. אנוכי ניצב ליד מבנה ארכיטקטוני עצום , אִצטדיון הכדורגל המפואר והיפהפה של ריאל מדריד בינואר 82', הממוקם בלֵב הבירה הספרדית. האִצטדיון המהודר והמרווח נקרא על שמו של סנטיאגו ברנביאו נשיא מועדון ריאל מדריד בעבר. הוא מתמלא ב- 100000 (מאה אלף) אנשים בתוך רבע שעה ומתרוקן בסדר ושלווה בתוך עשר דקות. קשה להאמין כיצד עם ים תיכוני כמונו מנהל את חייו בצורה כה מאורגנת ומעוררת כבוד. למעלה מימין רואים את הגשר המחבר את בניין הקונגרסים של העיר עם האִצטדיון המלכותי של ריאל מדריד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 2

טקסט תמונה : ינואר 1982. ספרד. בניין הקונגרסים בעיר הבירה מדריד. כאן התקיימו במשך ארבעה ימים פגישות ה- WBM ופגישת העבודה של ה- EBU שעסקו בדרך ופילוסופיית הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982 ע"י  RTVE בראשות מנואל "מנולו" רומרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 3

טקסט תמונה : ינואר 1982. אנוכי עם עובדי וסדרני מועדון ריאל מדריד באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" האחראיים על הסדר ובדיקת הכרטיסים באצטדיון. בעלת אחד המזנונים באצטדיון ביקשה להצטרף לצילום. אזרחי ספרד הם אנשים פשוטים, נחמדים, ומאירי עיניים שעושים את עבודתם נאמנה בענייני משמעת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 4

טקסט תמונה : חודש ינואר של שנת 1982. אנוכי מצלם בתוך אחד ממתקני הכדורגל המפורסמים בעולם , "ESTADIO  SANTIAGO  BERNABEU", אצטדיון הכדורגל של ריאל מדריד בטבורה של בירת ספרד. אנשי ה- EBU שנטלו חלק בפגישת ה- WBM הוזמנו לצפות במשחק של ריאל מדריד. המשחק עצמו לא עניין אותי יתר על המידה. היה לי הרבה יותר חשוב לדעת כיצד RTVE מפיקה את כיסוי המשחק וכמה מצלמות אלקטרוניות היא מציבה כדי לסקר אותו. אהבתי את העם הספרדי מכניס אורחים אהבה רבה. שבע שנים לאחר תום השלטון הדיקטטורי של הגנרליסמו פרנציסקו פרנקו, נשארו אזרחי ספרד אדיבים, מחייכים, טובי לב ומלאי חיות. רציתי להנציח אותם בזיכרון שלי. שלפתי את מצלמת הסטילס שלי. לא הופתעתי מכוחה של עדשת המצלמה. חצי אִצטדיון היפנה אליה את מבטו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 החלה בראשית  1981. עכשיו היא צברה עכשיו תאוצה. היא לא דמתה לאחרות  שקדמו לה. היא הייתה רחבה וגדולה יותר, מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי, החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה ובשיטה אחרת. היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות ל- 24 במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה. (14 מתוך ה- 24 היו נבחרות אירופיות). כמות המשחקים בטורניר ספרד 1982 צמחה ל- 52. הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 משחקי הטורניר על פני ארבע עשרה ערים ושִבְעָה עשר אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה). בנתח הגדול והחשוב של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות במדינה הנפלאה הזאת, הבירה מדריד והעיר ברצלונה (העיר הראשית של מחוז קָאטָאלוּנְיָה). זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה כל כך מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור נוקשה וקשוחה בראשות המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל והמשנה שלו שלמה עבדי ז"ל. אלכס גלעדי לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ולגונן עלי. הוא היה כבר שייך ל- NBC.

צריך לשים לב כאן לעובדה חשובה : תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם, הגדילה את כמות המשחקים  מ- 38 במונדיאל ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982. גידול של  % 36. פועל יוצא של שיתוף 24 נבחרות בטורניר ספרד 1982 גרם למֶשֶך הטורניר להתארך. אינטנסיביות השידורים הישירים ועלותם גדלו בהתאם.

מונדיאל ספרד 1982 הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רִוְוִחי והפך את ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי, אלא גם לגוף עשיר ובעל ממון. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. טמון בו כסף רב. המְשָדֵר הטלוויזיוני הציבורי העולמי הכולל בתוכו שישה איגודי שידור בינלאומיים המייצגים את רשתות הטלוויזיה בכל חמש יבשות תבל (EBU, OIRT, OTI, ASBU, URTNA, ABU) שילם סכום של 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל-  25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. ביזנס ענק. ההכנסות במונדיאל ספרד 1982 הסתכמו ב- 77000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר. 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר היו פרי של הכנסה ממכירת הכרטיסים . 26000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר הופקו מזכויות השידורים, ו-  24000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר היו תוצאה של מכירת פרסומות מסחריות (Advertising). לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 000000 34 (שלושים וארבעה מיליון) דולר נשארו בקופה  43000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן : % 10 כ- 4300000 (ארבעה מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) . % 25 כ- 10.600000 (עשרה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF). סכום של 27600000 (עשרים ושבעה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 1982. נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 1:3 גרפה בונוס של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר בטורניר. הכדורגל הפך לתעשייה של ממון. עידַן התמימות חלף זה מכבר. כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם. הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם.

spain 5

טקסט תמונה : 13 ביוני 1982. טקס הפתיחה של מונדיאל הכדורגל ספרד 82'. אִצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. מבנה ארכיטקטוני מרשים המסוגל להכיל 120000 (מאה ועשרים אלף) צופים. הצילום נעשה מאזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה. ביקרתי בתוקף תפקידי באצטדיון הנהדר הזה בעל המראה המרשים כמה וכמה פעמים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחק הפתיחה בין אלופת העולם ארגנטינה לנבחרת בלגיה נקבע ליום ראשון – 13.6.1982 באִצטדיון "נואו קמפ" בברצלונה. תפארת ארכיטקטונית. מבנה ספורט מפואר שהפך לאחד מסמלי העיר. משחק הגמר יתקיים בדיוק כעבור ארבעה שבועות ביום ראשון – 11.7.1982 באִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. במקרה של תוצאת תיקו במשחק הגמר בתום 120 דקות נקבע שייערך משחק גמר חוזר כעבור יומיים ביום שלישי – 13.7.1982 באותו מקום. יורם ארבל נקבע לשדר את משחק הפתיחה ומשחק הגמר. הוא היה ללא ספק השַדָּר המועדף על ידי וטוב יותר לאין שיעור מנסים קיוויתי ורפי גינת. הספרדים המוכשרים הכינו קבלת פנים טלוויזיונית מרהיבה לעולם כולו. את פניהם וגם את פני קידמה כרזת המשחקים של הצייר הדגול חוּאן מירו.

spain 6

טקסט תמונה : כרזת המשחקים הנפלאה של מונדיאל ספרד 1982 שצוירה בידי האומן חואן מירו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסברתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל החדשות טוביה סער כי בעת תכנון לוח המשדרים חשוב להתבונן בהגיון ה- FIFA והוועדה המארגנת המקומית הספרדית כיצד הם מעצבים את שיטת המשחקים של האליפות. נקבעו שישה בתים מוקדמים. שיבוץ הנבחרות איננו מקרי. בראש כל בית הוצבו הנבחרות הטובות ביותר ספרד, איטליה, מערב גרמניה, ארגנטינה, ברזיל, ו- אנגליה. אליהן הוגרלו – שובצו נבחרות מן הדרג השני, השלישי, והרביעי. לסוג כזה של ארגון מפעלי ספורט יש חזון כספי. חשוב לוודֵא שהנבחרות המצטיינות ובעלות המוניטין יצעדו בנתיב בטוח. רצוי שהן יעפילו לשלבים הגבוהים של הטורניר מפני שהן מושכות את מירב קוני הכרטיסים והעניין של רשתות הטלוויזיה. לנבחרות לאומיות מסוגן של ניו – זילנד, אל – סאלוואדור, אלג'יר, או סקוטלנד אין כמעט סיכוי להעפיל לשלבים האחרונים של הטורניר. אולי אסור שזה גם יקרה. זה מקלקל ומסב נזק ליוקרת הטורניר ולהתעניינות הגלובאלית בו. כפי שידוע למשחק הגמר בספרד 1982 העפילו שתי מעצמות כדורגל נבחרות איטליה ומערב גרמניה לשביעות רצון רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות הנה חלוקת השיבוץ של  24 הנבחרות לששת הבתים בטורניר על פי שיטת הדירוג מחושבת מראש. השיבוץ מונע מפגש מוקדם מידַי בין הנבחרות הגדולות לבין עצמן. זהו ניסיון קידום ברור של הנבחרות החזקות לעבר השלבים המכריעים של הטורניר.

חלוקת 24 הנבחרות על פי איכות וטיב ל- 6 בתים מוקדמים במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

בית א'          בית ב'             בית ג'          בית ד'       בית ה'        בית ו'  

איטליה        מע' גרמניה      ארגנטינה      אנגליה       ספרד         ברזיל

איטליה אלופת העולם ב- 1934 ו- 1938. מערב גרמניה אלופת העולם ב- 1954 ו- 1974. ארגנטינה אלופת העולם ב- 1978. אנגליה אלופת העולם ב- 1966. ברזיל אלופת העולם ב- 1958, 1962, ו- 1970. ספרד הוצבה בראש בית ה' כמדינה המארחת.                            

פולין               אלג'יר                בלגיה              צרפת              הונדורס           ברה"מ

פרו                צ'ילה                 הונגריה            צ'כוסלובקיה     יוגוסלביה          סקוטלנד

קמרון            אוסטריה            אל-סַלבדור         כוויית              צפ' אירלנד       ניו-זילנד

שיטת המשחקים בסיבוב הראשון קבעה  כי בכל בית יתמודדו הקבוצות בשיטת ליגה בת סיבוב אחד. פירושו של דבר כי בשלב הראשון בלבד יתקיימו 36 משחקים (6 בכל בית). כמות משחקים ענקית המקבילה כמעט לסך הכולל של כל משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. שתי המנצחות בכל בית (12 נבחרות) יעפילו לשלב השני, בו יקבעו ארבעה בתים חדשים בני שלוש נבחרות כל אחת. גם המשחקים בשלב השני של האליפות ייערכו בשיטת ליגה בת סיבוב אחד , שלושה משחקים בכל בית, ס"ה יתקיימו 12 משחקים בשלב השני. ארבעת המנצחות בארבעת הבתים בשלב השני עולות לשלב חצי הגמר (2 משחקים), המנצחות בחצי הגמר מעפילות למשחק הגמר, והמפסידות משחקות על המקום השלישי. ס"ה  52  משחקים. פרויקט שידורים ענק שתבע מרשתות הטלוויזיה בעולם מאמצים כספיים ולוגיסטיים הרבה יותר גדולים מבעבר.

spain 7

טקסט תמונה : הוועדה המארגנת הספרדית מפרסמת בינואר 1982 (חצי שנה לפני תחילת האליפות) את מערך 52 המשחקים ואת שיטת המאבקים בארבעת השלבים של טורניר מונדיאל ספרד 1982 – על פי ימים, תאריכים, שעות, והמקומות בהם ייערכו. עבודה ארגונית נאה, שהעניקה די זמן והותר לרשתות הטלוויזיה בעולם להפיק ולהתארגן נכונה לקראת מבצע השידור הענק. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) הטלוויזיה הממלכתית של ספרד שימשה כרשת שידור מארחת (Host broadcaster) של האירוע העולמי. % 98 משטחה של ספרד הענקית כוסה כבר אז ע"י רשת מיקרוגל (Microwave), מערכת ארצית של תמסורת שידורי טלוויזיה ממקום למקום. הישג טכנולוגי מרשים ביותר שמדינת ישראל רק הייתה יכולה לחלום עליו ב- 1982. רשת המיקרוגל הארצית התנקזה לשני מוקדים ראשיים בעלי אופציות רבות במדריד. הראשון לעבר מרכז השידורים החדש ומשוכלל שלה שהוקם בא'וֹדוֹנֶל בטוֹרֶה אֶסְפּנְיָה (Torre Espania) ובמקביל גם למרכז הישן של הטלוויזיה הספרדית ששכן באזור  פְּרָדוֹ דֶל רֵיי במדריד (Prado del rey). זוהי מין "עיירת טלוויזיה" גדולה בת 10000 (עשרת אלפים) עובדים. כל 14 הערים המארחות את המשחקים מדריד, ברצלונה, וולנסיה, אליקנטה, אלצ'ה, מאלאגה, סביליה, וויאדוליד, וויגו, לה קורוניה, אוביידו, גיחון, בילבאו, וסרגוסה שכנו תחת מטריית המיקרוגל הארצית של הטלוויזיה הספרדית הציבורית. הישג טכנולוגי מרשים שרשות השידור שלנו בראשות יוסף "טומי" לפיד יכלה רק לחלום עליו. שיטת השידור בצבע של הטלוויזיה הספרדית תאמה את שלנו, Pal 625. שידורי ספרד 82' היו אמורים להישלח לצופים בישראל בסיגנל צבעוני לאחר שהנהלת רשות השידור החליטה ב- 4 ביוני 1982 להפסיק את מחיקת הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ראו את המעבר משידור בשָחוֹר / לָבָן לשידור בצבע הישג אישי שלהם.

spain 8

טקסט תמונה : מתקן תקשורת ספרדי של צלחות מיקרוגל (Microwave) בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת המוצב במדריד לצורך קבלה והעברה (Receive & Transmit) של שירותי טלפוניה, קווי שידור 4W, וסיגנל השידורים של הטלוויזיה והרדיו. אלפי מתקנים אלה ברחבי ספרד הענקית (המדינה השלישית בגודלה באירופה) שודרגו לקראת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל ב- 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 9

טקסט תמונה : הארכיטקטורה הנפלאה של מרכז השידורים החדש של RTVE (רשות השידור הספרדית טלוויזיה ורדיו) הנקרא "טורה – אספניה" (Torre Espana), והוקם לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 10

טקסט תמונה : קיץ 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זהו מרכז השידורים החדש, היפהפה, והמרשים של RTVE – Torre Espana ומגדל השידורים שלוֹ המיתמר לגובה של 220 מטרים ברובע "אוֹדוֹנֶל" בעיר הבירה מדריד. המרכז ובו שירותי הטלוויזיה של ה- IBC הנוח והפונקציונלי מוסדו לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל ספרד 1982. ממשלת ספרד בנתה את התשתיות המתאימות הנלוות להפקת הטלוויזיה הבינלאומית הענקית של מונדיאל ספרד 1982. ניתן לראות את הכבישים הרחבים והנוחים המובילים אל מרכז הטלוויזיה הבינלאומי העצום הזה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המונדיאל היה פרויקט אִרגוני ואתגר שידור בינלאומי ראשון ענק ממדים שספרד לקחה על עצמה להרים מאז מותו ב- 1975 של הדיקטאטור שלה הגנרליסמו פרנציסקו פראנקו. מייד לאחר מותו של פרנציסקו פראנקו הפכה ספרד למדינה דמוקרטית וכלכלתה פרחה לתפארת. בתוך שבע שנים בין 1975 ל- 1982 הייתה ספרד המדינה השלישית בגודלה באירופה, למעצמה כלכלית. המדינה הנפלאה ומאירת הפנים הזאת יחד עם רשת הטלוויזיה הממלכתית שלה הפיקו אירוע ספורט עולמי שמדינת ישראל ורשת הטלוויזיה הקטנטונת שלה אפילו לא יכלו לחלום עליו. את פני אנשי הטלוויזיה הבאים מכל רחבי תבל לספרד הקבילה גרפיקה שובת עין, בה נקשרו יחדיו RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) והציור המפורסם של הצייר הספרדי מִירוֹ שנושאו  "82 ESPANA". רשות השידור הציבורית ממלכתית של ספרד שהכינה את שידורי ספרד 82' קשרה וחיברה את תרבות הטלוויזיה והכדורגל עם האומנות הספרדית והצייר הידוע חואן מירו שהיה אחד ממיצגיה. זאת הייתה הפתעה נעימה. מישהו ב- RTVE הרחיק ראות . ספרי ההדרכה המפורטים יצאו לאור טרם המשחקים בארבע שפות ספרדית, אנגלית, צרפתית, וגרמנית. הם כללו מִפְרָטִים מדויקים של הטכנולוגיה הטלוויזיונית כמו עמדות שידור וקווי W4 ועלותם, אופן וצורת ההפקה של הקבוצה המבצעית של RTVE ו- CTNE (חברת הטלפונים הלאומית הספרדית המעניקה את שירותי התקשורת והטלפוניה), ודרך ההיערכות וכיצד להתכונן לקראת השידורים המורכבים. הטלוויזיה הספרדית הפתיעה את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי בכריכת ספרי השידור שנשאו רמז דק אך ברור. אומנות ספרדית וטלוויזיה ספרדית.

spain 11

טקסט תמונה :  מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. זהו ה- Cover page של ספר השידור הטכנולוגי והלוגיסטי שהפיקה הקבוצה  המבצעית המיוחדת של RTVE בשידורי ספרד 82'. ספר השידור הטלוויזיוני הזה היעיל והמפורט בהגיון רב, המשלב את הלוגו של ה- GRUPO OPERATIVO הספרדית עם הציור של חואן מירו "ESPANA 82", מסביר ומדריך בצורה ברורה מאוד את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי באשר הוא כיצד להיערך לקראת השידורים המורכבים. ה- Cover page האטרקטיבי היה רעיון מבריק של שיווק באמצעות גרפיקה המשלבת את טורניר גביע העולם בכדורגל- ספרד 82' עם אוצרות האומנות הספרדית רבת המוניטין. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה מארגנת הספרדית נרתמה אף היא לשיווק נושא התיירות. התפוז הספרדי נבחר לקמע המשחקים. הגרפיקאים הספרדיים מיהרו להפכו לשחקן כדורגל והציבו כדור בידיו. השחקן החדש נקרא עכשיו "תפוזון"(Naranjito).

spain 12

טקסט תמונה : קמע המשחקים הצבעוני והספקטקולרי "התפוזון הספרדי", שוּוק כמוצר תיירותי רחב ממדים. בשנת 1982 ביקרו בספרד כ- 40000000 (ארבעים מיליון) תיירים . תייר זר על כל תושב ספרדי מקומי. נתון מדהים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראש הקבוצה המבצעית המיוחדת הספרדית של RTVE (רשות השידור הספרדית) בת אלפי עובדים שהפיקה וצילמה את השידורים עמד איש צעיר ומוכשר בן 41 (נולד ב- 22 באפריל 1941) בשם מנולו רומרו (Manolo Romero). הוא הפך להיות חיש מהר אחד מפיגורות הטלוויזיה הבינלאומיות הידועות והדגולות ביותר בתבל.

romero 1

טקסט תמונה : זהו מנולו רומרו ב- 1982, מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו. הוא היה ראש הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE שהפיקה את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82'. הזמנתי אותו באופן אישי להשתתף עמנו בארוחה החגיגית שערכתי במדריד בתום ההפקה לצוות הטלוויזיה הישראלית כאות הצדעה לפועלו. הוא נענה וכיבד אותנו בנוכחותו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

romero 2

טקסט תמונה :  זוהי נבחרת הטלוויזיה של מנולו רומרו "שהרימה" הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם חזרתי לארץ פרסתי ב- 27 בינואר 1982 בפני המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער את מפות ההיערכות של ההפקה בספרד וירושלים ואת תוכנית השידורים המפורטת הסופית שלי [1]. הפגישה הזאת נסמכה על שני דו"חות הפקה קודמים שהוגשו על ידי למנהל החדשות טוביה סער ב- 22 ביוני 1981 וב- 11 בנובמבר 1981 [2] [3]. בהצעה הראשונה ביקשתי מיוסף "טומי" לפיד בשיחת טלפון ממדריד בתום פגישת ה- WBM לשָדֵר ישיר את כל 52 המשחקים של המונדיאל. המנכ"ל פסל את בקשתי על הסף. "השתגעת לגמרי", הוא אמר לי. התוכנית השנייה החלופית הציעה כ- 22 שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות (מתוך 36 משחקים), ו- 16 שידורים ישירים נוספים של כל המשחקים החל מהשלב השני ועד סוף הטורניר , לרבות משחק הגמר עצמו . הצעתי לשדר ישיר עכשיו 38 משחקים מתוך סך ה- 52 לאורך 28 ימי האליפות. כולם בזמן צפייה נוח. רובם בזמן צפייה ראשי. שעוני ישראל וספרד חפפו זה את זה בקיץ 1982 (עמדו על 2 + GMT). ספרד הסיטה את מחוגי שעונה שעה אחת קדימה ועברה לשעון הקיץ האירופי.

טוביה סער נדהם מגודל המָסָה. גם יוסף "טומי" לפיד חשב בתחילה שזה חזון אחרית הימים. החלה הטפת המוסר המוכרת מימים ימימה ע"י הבוסים שלי. מכל עבר נשמעו קולות ממורמרים וניגונם המוכר, "…מה יואש אלרואי הזה חושב לעצמו, לא כולם אוהבים ספורט, יש רק ערוץ טלוויזיה אחד בישראל, לא יעלה על הדעת לשדר כמות כזאת של כדורגל…", ושאר קלישאות ידועות. המנכ"ל שהיה חכם מעוזריו ושלט בהם ביד רמה נדרש להכריע. הוא התעשת גם אם מאוחר והֵבין שמונדיאל ספרד 1982 הוא אֵירוּע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של השנה ומוצר טלוויזיה שיש לוֹ ביקוש רב בישראל. על רשות השידור המונופוליסטית שהוא עומד בראשה והמחזיקה בזכויות השידור הבלעדיות שלו מוטלת החובה לחשוף אותו בצורה מקצועית ועניינית לטובת משלם האגרה. בסופו של דבר לאחר ששמע את נימוקי כל הצדדים התפשר יוסף "טומי" לפיד ואישֵר תוכנית שידורים מוגבלת. מקוצצת יותר ממוגבלת. שבעה שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות. משחק הפתיחה ארגנטינה – בלגיה, ברזיל – ברה"מ, אנגליה – צרפת, ברזיל – סקוטלנד, אנגליה – צ'כוסלובקיה, ברה"מ – צ'כוסלובקיה ברה"מ – סקוטלנד, וצרפת – צ'כוסלובקיה, אך קיבל את הצעתי לשידורים ישירים בהיקף מלא של כל  16 המשחקים הבאים מן השָלָב השני של המונדיאל ועד למשחק הגמר (כולל). שידור ישיר בהיקף מלא כמעט בכל יום . סך של 23 שידורים ישירים בפרק זמן של כ- ארבעה שבועות.

spain 13

טקסט תמונה : זהו שרטוט התכנון של RTVE להעברת ה- Video המולטי – לאטראלי והיוני – לאטראלי מהאצטדיונים השונים ברחבי ספרד למרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד ומשם לרחבי תבל. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 14

טקסט תמונה : שרטוט התכנון של RTVE להעברת ה- Audio המולטי – לאטראלי והיוני – לאטראלי מהאצטדיונים ל- IBC  במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 15

טקסט תמונה : זהו השרטוט המקורי שלי בכתב ידי, המציג את מערך התקשורת הלוויינית ואת אופציות העברת הסיגנלים מספרד לישראל ערב שידורי מונדיאל ספרד 1982 שרטטתי את המסמך הזה כדי להסביר את מגוון אפשרויות התקשורת הבינלאומית העומדות לרשותנו לעומת המוגבלויות שהיינו שרויים בהן בעת מונדיאל ארגנטינה 1978. רציתי ליצור באמצעות התרשים הזה, "אהדה טכנולוגית" בלב הבוסים שלי יוסף "טומי" לפיד, יצחק "צחי" שמעוני, וטוביה סער, כדי לקבל את תמיכתם להצעה המרבית שלי ולפוטנציאל השידור הישיר של מכסימום משחקים מספר 1982 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (השרטוט נלקח מספר השידור / פקודת המבצע של ספרד 1982 שכתבתי וחיברתי בעת ההיערכות לקראת השידורים הישירים מספרד 1982 עצמה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה זה אך טבעי שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בחר ומינה אותי לעמוד בראש צוות הטלוויזיה לשידורי ספרד 1982, כדי שאנהל ואפיק עבורו את מבצע השידורים הזה. יוסף "טומי" לפיד וסמנכ"ל הכספים שלו ישראל דוֹרִי אישרו בסופו של דבר לזְכוּת המבצע הזה לא מעט אמצעים, לרבות מצבת כוח האדם, והקמת המערך הטכנולוגי והלוגיסטי בספרד וירושלים . כשהגיע הדיון לעניין מיסוּד משרד תקשורת, שידורים, והפקה של הטלוויזיה הישראלית – במדריד שם שכן מרכז התקשורת והשידורים הבינלאומי – IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), שעלותו נסבה על מחיר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר ומחיר מ"ר אחד משטחו היה יותר מ- 900 (תשע מאות) דולר – סירב יוסף "טומי" לפיד לקבוע עמדה ולהחליט. נקבע דיון בנפרד. החשוב מכל היה שהמנכ"ל מחוץ להיותו מפקד רשות השידור היה גם עיתונאי בעצמו ואִישֵר לי את עיקרון השידור הישיר מהשטח, מעמדות שידור באִצטדיונים . השידור מהשטח גָבָה מחיר כספי כבד. רשתות הטלוויזיה בעולם (כולל אנחנו) נדרשו לשלם 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר תמורת כל עמדת שידור בכל 14 האִצטדיונים הפרושים ברחבי ספרד בהם נערכים 52 משחקי האליפות. כמעט פי שלושה יותר ממה ששילמנו במונדיאל ארגנטינה 1978. הוֹן עַתֵּק בימים ההם על פי תפישתו של המנכ"ל ועוזריו. אך יוסף "טומי" לפיד הסכים לבסוף להתייצֵב מאחורי העיקרון העיתונאי של השידור מהשטח ולשָלֵם את העלויות. זה לא היה דָבָר מובן מאליו. מן ההיבט הכלכלי הייתה הפקת ספרד 1982 נקודת מפנה. עד אז שילמנו מעט כסף עבור שימוש בעמדות שידור במונדיאלים ובאולימפיאדות. עבור שימוש בעמדת שידור אחת במונדיאל ארגנטינה 1978 שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר. במונדיאל ספרד 1982 האמירו המחירים ב- % 250. ליוסף "טומי" לפיד זה נראה המון ויותר מידי.

spain 16

טקסט תמונה : 1981. קונסורציום השידור הבינלאומי מתכנס במדריד כשנה לפני תחילת משחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). זיהוי הנוכחים משמאל לימין :  ריצ'ארד באן נציג ה- EBU (איגוד השידור האירופי) , פרנסיסקו גואררו מנהל מחלקת יחסי הציבור של RTVE, מנולו רומרו יו"ר הקבוצה המבצעית של RTVE המפיקה את סיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי, הקטור קירוגה מנהל חטיבת התיאום והמידע בקבוצה המבצעית של RTVE, פרנץ בנקו מהונגריה נציג OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), אנחל מורנו המהנדס האחראי על הביצועים הטכניים באצטדיונים, אמאורי דאומס נציג OTI (איגוד השידור של מרכז ודרום אמריקה) , וחוזה אלמיידו קאסטרו אף הוא נציג של OTI. (באדיבות  RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסקנות קונסורציום של השידור הבינלאומי ב- 1981 היו חשובות והיוו ציוני דרך בהתפתחות כיסוי הכדורגל בטלוויזיה :

א. נקבע כי לכיסוי הטלוויזיה של משחקי ספרד 1982 צריך להיות צביון ייחודי.

ב. נקבע אופי הכיסוי הטלוויזיוני של המשחקים באצטדיונים השונים (נעשה ע"י RTVE) צריך להיות אחיד.

ג.  נקבע כי כל 52 השידורים הישירים צריכים להתחיל כ- 8 דקות לפני בעיטת הפתיחה כדי שהשדרים יוכלו להציג את ההרכבים והשחקנים של הנבחרות המתמודדות.

ד. נקבע כי השחקנים יתייצבו לנגינת ההִמנונים בתלבושתם המלאה ומספרים בולטים כדי שאפשר יהיה לזהות ולהציג כל שחקן על המסך בשמו המלא. ההפסקה בין שתי המחציות תימשך רבע שעה . מצלמה אחת תהיה ב- "אוויר" בזמן ההפסקה ותראה את המגרש ב- Long Shot  (צילום מרחוק).

ה. נקבע כי הצבת המצלמות ב- 12 האצטדיונים תהיה הולמת את פרזנטציה ה- Video של הקבוצה המבצעית של RTVE.

spain 17

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. מסקנות הקונסורציום (1 מתוך 2). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 18

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. מסקנות הקונסורציום (2 מתוך 2). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחרתי לקחת עִמי את השדרים יורם ארבל (שַדָּר מוביל), נסים קיוויתי, ורפי גינת איש מערכת "כל בו טק". בראש הצוות הטֶכני שלי ניצב אז מיכה לויירר מנהל מחלקת הקוֹל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מיכה לויירר היה רב אומן בתקשורת בינלאומית. עמדו להצטרף אליו מפקח השידור איש ה- Video מנחם וולף (יֶקֶה – ידען ומסודר). לימים הפך להיות מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה. אליהם הצטרף איש קוֹל נוסף , טכנאי צעיר ומוכשר סעדיה קאראוואני שהצטיין בהבנת מִגוָון הטכנולוגיות של מיסוד קווי השידור והקמת תקשורת בינלאומית בין ספרד לישראל.

spain 19

טקסט תמונה : יום ראשון –  5 ביוני 1982. מיכה לויירר (משמאל) וסעדיה קאראוואני במטוס "אל על" המטיס אותנו מנתב"ג למדריד בימים שעוד היה מותר לעשן במושבים האחרונים בירכתי המטוסים. מיכה לויירר מנהל מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה הישראלית היה מומחה בינלאומי בתחומי הקול והתקשורת ואחד מאנשי ההנדסה החשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית. ה- EBU השתמש לא אחת בשירותיו הטובים. לסעדיה קאראוואני שירש אותו היה ממי ללמוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את אורי לוי הצבתי כמפיק מִשנה שלי לצִדי בצֶוֶות ההפקה של ספרד 1982. הוא מעולם לא היה מפיק, אך רציתי לקַדֵם אותו ולהציג בפניו פן נוסף בשידורי הטלוויזיה שטרם הכיר. המינוי קומם את איציק גליקסברג שראה את עצמו מועמד טבעי לתפקיד. זה לא הזיז לי. לא הייתי חייב דבר לאיש. המחשבה היחידה שהעסיקה אותי היה פיתוחה המהיר של מערכת הספורט כולה והצבתה בנקודת זינוק חדשה. נכונו לנו בתוך זמן קצר אתגרי שידור רבים ועצומים. את עדה קרן הבאתי למדריד כעוזרת הפקה שלי.

spain 20

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 . אני עוטף את אורי לוי (מימין) ואת מיכה לויירר. ברקע ניצב מגדל השידורים הענק "טורה אספניה" (Torre Espania) של הטלוויזיה הספרדית RTVE  ו- IBC היעיל במדריד. הבאתי את אורי לוי עמי לספרד כדי לקדם אותו בתחום טלוויזיה קונקרטי שהוא לא הכיר אז, תחום התכנון וההפקה. ראית בו איש ראוי ומהימן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צֶוֶות שידורי המונדיאל של ספרד 1982 מנה תשעה אנשים. קבוצת השידור הגדולה ביותר ששיגרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה בהיסטוריית שידורי גביעי העולם בכדורגל, אך הקטן ביותר בכמותו מבין ציוותי הטלוויזיה הבינלאומיים שהגיעו לסיקור המונדיאל. אל הצוות הזה הצטרף שַדָּר הטלוויזיה בשפה הערבית סלומון מוניר על פי אישור מיוחד של יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור. השתתפותו של שַדָּר ספורט בערבִית בימים ההם ב- 1982 במפעל ספורט בינלאומי, הקוֹטֵע ביודעין מעֵת לעֵת דווקא בשיא המתח והדרמה את השידור הרצוף בשפה העִברית על פי קו מחשבה מוטעה ופקודת שידור מעוותת של המפקד העליון (קרי מנכ"ל רשות השידור), הולידה את אחת ממחלוקות השידור הגדולות ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית. השערורייה הייתה כל כך גדולה עד שנקדימון "נקדי" רוגל, אֵל הצֶדֶק שנחשב ל"אורים ותומים" של הגיון עיתונאות השידור בטלוויזיה, נדרש להתערב ולהכריע אחת ולתמיד בסוגיה הזאת. והוא הכריע נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.

נשארה רק סוגיה אחת בלתי פתורה. חסר היה אישור המנכ"ל למיסודו של משרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלי במדריד. פרט טכני קטן לציבור אך אלמנט שידור חשוב ביותר עבורי ועבור רשת הטלוויזיה שלי. הצורך בהקמת משרד הפקה של מחלקת הספורט במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד הביא אותי בפעם הראשונה כמנהל שידורי הספורט להתנגשות גלויה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. הבנתי מסמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דוֹרִי כי המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד איננו מאשר הקמת משרד ב- IBC במדריד, הדבר אינו דרוש לשידור על פי דעתו, והוא רואה בו מותרות ועול כלכלי מיותר. זאת הייתה צרה צרורה מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה מחוסר כל ידע טכנולוגי וניסיון בהפקה כה מורכבת שמבוססת על קווי תקשורת ושידור 4W תקינים והנוגעת למיסוד "Production office & communication" כמו בהרבה פרטים טכנולוגיים אחרים בהפקות רחבות היקף, אבל הוא היה העורך הראשי והמחליט הסופי. יוסף "טומי" לפיד היה משולל השכלה טלוויזיונית כדי להבין כי הפונקציה הזאת הקרויה "משרד הפקה, תקשורת, ושידורים" מהווה בעצם חדר פיקוד ושליטה באמצעותה אני מנהל את מבצע השידורים שלנו ברחבי ספרד הענקית, ובכך תעודת ביטוח של ההפקה כולה שהייתה מסובכת וגם מרוחקת מגבולות המדינה. מדהים שהעורך הראשי של רשות השידור אִפְשֵר לי לשלוח אנשים לקרב אך לא העניק לי אפשרות לפַקֶד עליהם . הבנתי כי מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 נמצא בסכנה אמיתית. ב- 25 בפברואר 1982 החשתי מכתב ובו חוות דעתי על הצורך החיוני במשרד בספרד 1982 למנהל החדשות טוביה סער שעמד כבר על סף מינויו למנהל הטלוויזיה במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.

spain 21

טקסט מסמך : 25 בפברואר 1982. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982. המסמך מנמק למנהל החדשות מדוע הקמת משרד ב- IBC במדריד היא חיונית ביותר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהיעדר אישור תקציבי בן 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר למיסוּד המשרד לא יכולתי להשיב עדיין על חלק מהשאלות הקונקרטיות ב- Questionnaire הבינלאומי של הטלוויזיה הספרדית הנוגעות למשרד. זה שיגע אותי והטריד את מנוחתי. פשוט הֵדיר שינה מעיני. השאלון המקדים הזה הופנה לכל רשתות הטלוויזיה והרדיו בעולם המתכוונות לשדר את מונדיאל ספרד 1982. הוא מפורט מאוד ומציע שירותי שידור הנוגעים לכל היבטי ההפקה, השידור והלוגיסטיקה, וכן הבקשות ה- Unilateral של כל רשת משדרת טלוויזיה ורדיו. הכול כמובן תמורת תשלום. יש לענות עליו על פי Deadline מוסכם שנקבע ע"י הרשת המארחת, כדי לתת לה שהות מספקת להתמודד עם הבקשות הרבות, וליישמן בשטח. כמובן שרשות השידור המסורבלת והאיטית לא כיבדה את רגע נעילת ההזמנות בהפקת ספרד 198. לא מרוע לֵב. בגלל חובבנות שנובעת מפרוצדורות ביורוקרטיות ארוכות מידי. מבצע השידורים שתוכנן בקפדנות רבה ע"י RTVE בראשות מנולו רומרו, היה ענק ממדים. הקמתן, מיסודן, ובנייתן של כ- 1100 (אלף ומאה) עמדות שידור במועֵד ב- 17 אִצטדיונים הפרושים על פני ספרד במועד בעבור רשתות הטלוויזיה (וגם הרדיו) הבינלאומיות המגיעות למונדיאל מכל רחבי העולם, מיסודם של אלפי קווי שידור 4W וקווי טלפון בינלאומיים, בניית מרכזי שידור על כל התכולה הטכנולוגית שלהם, והיכולת להעביר את האינפורמציה הטלוויזיונית המתקבלת יום – יום, כמעט עשרים וארבע שעות ביממה במשך חודש שלם מהרבה מאוד מקורות שידור במקביל, באמצעות תקשורת מקומית ברחבי ספרד ותקשורת לוויינית לעולם כולו – אינם עניין של מה בכך. זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך מאוד וגם יָקָר.

בפעם הראשונה נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם במיטב כספה הציבורי מחירים יקרים שלא הורגלה בהם בעבר. לא רק עבור זכויות השידורים, אלא גם תמורת הפקת השידורים שכללו את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שהעניקו לנו RTVE והוועדה המארגנת הספרדית. לכל צעד ושעל בספרד 1982 היה מחיר. עלות עמדת שידור אחת במשחק בודד עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לעומת 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר במונדיאל ארגנטינה 1978 . המחיר הכולל של סך עמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית באִצטדיונים השונים ברחבי ספרד חצה את גבול 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. יוסף "טומי" לפיד לא הבין בתחילה את המבנה הכלכלי של הפקת שידורי ספרד 1982. זה נראה לו מופרך לשלם כסף עבור עבודה עיתונאית טריוויאלית. "למה זה כל כך יקר ?", הוא שאל אותי שוב ושוב.

העלויות הטכניות של עמדות השידורים באצטדיונים באירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים האמירו במשך השנים כלהלן :

מונדיאלים                             אולימפיאדות                             אליפויות העולם בא"ק

אנגליה 1966, חינם                    מינכן 1972, 500 דולר                     הלסינקי 1983, 150 דולר

מכסיקו 1970, חינם                    מונטריאול 1976, 1000 דולר           רומא 1987, 3000 דולר

גרמניה 1974, חינם                    מוסקבה 1980, 1500 דולר               טוקיו 1991, 3500 דולר

ארגנטינה 1978, 850 דולר         לוס אנג'לס 1984, 16200 דולר [4]   שטוטגרט 1993, 3000 דולר

ספרד 1982, 2200 דולר             סיאול 1988, 1200 דולר                 גטבורג 1995, 3200 דולר

מכסיקו 1986, 2900 דולר           ברצלונה 1992, 3000 דולר             אתונה 1997, 4000 דולר

איטליה 1990, 3200 דולר           אטלנטה 1996, 3500 דולר             סביליה 1999, 4000 דולר

ארה"ב 1994, 2900 דולר            סידני 2000, 5500 דולר                 אדמונטון 2001, 4000 דולר

צרפת 1998, 4500 דולר             אתונה 2004, 7800 דולר                פאריס 2003, 4500 דולר

יפן/קוריאה 2002, 5000 דולר      בייג'ינג 2008, 11000 דולר             הלסינקי 2005, 4000 דולר

גרמניה 2006, 4500 דולר           לונדון 2012, 12000 דולר              אוסאקה 2007, 4500 דולר

דרום אפריקה 2010, 5100 דולר                                                       ברלין 2009, 4500 דולר

                                                                                                     דאגו 2011, 5500 דולר

                                                                                           מוסקבה 2014 6000 דולר

spain 22

טקסט מסמך :  (עמוד מס' 1 מתוך 2) זהו מפרט העלות הכספית בן 220000 (מאתיים ועשרים אלף) פזטות ספרדיות (כ-  2200 דולר) של שימוש חד פעמי למשחק בודד בעמדת שידור של הטלוויזיה באצטדיונים במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הבין בתחילה מדוע אנו נדרשים לשלם כל כך הרבה כסף על זכותנו הטבעית לשדר אינפורמציה עיתונאית למשלם האגרה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 23

טקסט מסמך :  (עמוד מס' 2 מתוך 2) זהו מפרט העלות הכספית בן 220000 (מאתיים ועשרים אלף) פזטות ספרדיות (כ-  2200 דולר) של שימוש חד פעמי למשחק בודד בעמדת שידור של הטלוויזיה באצטדיונים במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור לא הבין בתחילה מדוע אנו נדרשים לשלם כל כך הרבה כסף על זכותנו הטבעית לשדר אינפורמציה עיתונאית למשלם האגרה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לכך היה צריך להוסיף את מחירי מיסוד קווי השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire – קו שידור ארבע גידי של הטלוויזיה) הבינלאומיים ממדריד לבניין הטלוויזיה ברוממה-ירושלים, וכן מיסוד מכשירי טלפון הבינלאומיים בכל אחת מעמדות השידור שלנו  כדי שישמשו כ- Back up (אופציית תמיכה) במקרה וקו השידור ה – 4W המקורי יינזק. עלות מטר מרובע אחד במרכז השידורים הבינלאומי (I B C) לצורך הקמת המשרד במדריד היה כ- 915 דולר. לחדר במלון "קונבסיון" ( Convencion ) בו התגוררנו במדריד נדרשנו לשלם ללילה כ- 112 דולר, מחיר שנתפש ע"י הנהלת רשות השידור והטלוויזיה כחלום בלהות. זכויות השידורים לבדם עמדו על סכום של 000 128 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר. כמו כן היה צריך גם להטיס את צוות השידור לספרד, לשכור לו טיסות מקומיות למשימות השידור בערי ספרד השונות , ולממן את שהותו בכל מיני מלונות ולהאכילו בכל התקופה הארוכה הזאת. עלות הפקת שידורי ספרד 1982 התקרבה ל- 450000 (ארבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. סכום מגוחך היום אך נחשב ע"י המנכ"ל טומי לפיד ושר הכספים שלו ישראל דוֹרִי בימים ההם להון עתֵּק . שניהם נדהמו מהיקף העלויות וגובה המחירים [5]. לקח להם זמן לעכל את הנתונים הכספיים "המחרידים" שלא היו מקובלים מבחינתם . אך זאת הייתה חלק מהמְצִיאוּת הפיננסית במונדיאל ספרד 1982 .

spain 24

טקסט תמונה : מפרט העלויות הכספיות של CTNE (משרד התקשורת של ספרד) על שימוש בטלפוניה וקווי שידור 4W – בתקופת משחקי מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שישי – 5 במרס 1982, כשלושה חודשים לפני תחילת המונדיאל , ולאחר התלבטויות ממושכות אין סופיות, ניאות ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור סוף כל סוף לאשר לאיטלקי מר ליאונרדו לה פייטרה (Leonardo la Pietra) איש ה- EBU שעסק בתיאומי וגביית הכספים מטעם איגוד השידור האירופי, את הסכמת רשות השידור לשלם את מחיר זכויות השידורים של משחקי גביע העולם – ספרד 82'. הסכום עמד על 193000 (מאה תשעים ושלושה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 128000 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר. מקום מושבו של ה- EBU  הוא בגֶ'נֶבָה – שווייץ, לכן הוא מנהל את חשבונות הכספים שלו על פי המטבע שווייצרי בפרנקים שווייצריים. [6] [7].

ביום ראשון – 4 באפריל 1982 בשעה אחת בצהרים (עֶרֶב צאתי לשירות מילואים ממושך), זומנה פגישה בדרג מנכ"ל בסוגיית מיסוד המשרד שלנו ב- IBC (ראשי תיבות שלInternational Broadcasting Center) במדריד. יוסף "טומי" לפיד דרש לדעת מדוע הפונקציה הזאת כל כך חשובה לשידורים שלי מספרד, והאם יש הצדקה להוציא  11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר נוספים מקופת הרשות עבור שידורי המונדיאל, "רק משוּם שיואש אלרואי סבור שזאת פונקציית שידור הכרחית". הדיון התבסס על נייר העמדה שהצגתי למנהל החדשות בעניין חמישה שבועות קודם לכן [8]. הפגישה התקיימה במקום משכנה החדש של הנהלת רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. ההנהלה נדדה מבניין "החוטים" בשכונת רוממה בירושלים בראשית שמונת ה- 80 של המאה הקודמת ושכרה קומת משרדים בניין "כלל" המפואר במרכז העיר. היא שילמה הון שכירות עתק.  המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל בחר לקיים את קבוצת הפקודות בטרם קרב במשרדו של המשנה שלו הסמנכ"ל שלמה עבדי ז"ל. בפגישה המכרעת הזאת נכחו מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער שהתמנה לתפקידו רק לפני חודשיים, מנהל הטלוויזיה הקודם ושותף העבר של יוסף "טומי" לפיד בעיצוב השידור הציבורי יצחק "צחי" שמעוני, המהנדס מיכה לויירר ראש הצוות הטכני שלי, אורי לוי מפיק המשנה שלי בצוות השידור, סמנכ"ל הכספים יעקב דוֹרי, מנהל שירותי ההנדסה גַבִּי פִישֶר, המשנה למנכ"ל שלמה עבדי, ואנוכי. הייתי סקרן לדעת באיזה שלב וכיצד יתערב מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער לטובתי במהלך הצגת טיעוניי לפני מנכ"ל רשות השידור. להתערבותו של מנהל הטלוויזיה בדינאמיקה של מו"מ מהסוג הזה והתייצבותו לצדי היה אמור להיות משקל רב. מה עוד שהפונקציה הזאת של הקמת משרד ההפקה התקשורת, והשידורים במדריד היה נחוץ והכרחי. תהיתי לסוג הקשר שנוצר בין יוסף "טומי" לפיד לבין טוביה סער, לקשר שיש בין הממנה לממונה. הרהרתי האם הקשר הזה בין השניים הוא סימביוטי. טוביה סער רחש חיבה לשידורי הספורט. יוסף "טומי" לפיד לא. אבל לא זה היה לב העניין. השאלה הייתה האם טומי לפיד בתוקף תפקידו כעורך ראשי של שידור ה- Media האלקטרונית חושב ששידורי הספורט (הרלוואנטיים) בטלוויזיה הם מרכיב חשוב בנדבך השידור הציבורי עליו הוא מופקד.

קיבלתי הראשון את רשות הדיבור. הסברתי באריכוּת ליוסף "טומי" לפיד את  הנחיצות במשרד כזה ואת הפונקציות שהוא משמש ואת העלוּת שלוֹ, כלהלן : "עלות המשרד ששיטחו כ- 12 מטרים רבועים שווה אומנם ל- 11000 (אחד עשר אלף) דולר, אך זהו איננו "משרד" במובן המקובל של המילה, אלא יחידת שטח חיונית שיחד עם המרכיבים הטכנולוגיים בתוכה מהווה את מרכז ההפקה, השידורים , והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית", והוספתי, "המשרד שלנו ממוּקם בלֵב מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד. קווי השידור ה- 4W שלנו מהאִצטדיונים השונים לרבות הטלפוניה מתנקזים למרכז הבקרה הספרדי הבינלאומי (IBC), משם מועברים למשרד שלנו לצורך בקרה שלנו, ומן המשרד שלנו מוחזרים למרכז הבקרה  הספרדי (IBC) בדרכם לאולפנים בירושלים. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת במדריד שולט על מיתוג קווי השידור ה- 4W ועמדות השידור שלנו ברחבי ספרד ובמקביל מקושר גם לאולפן השידור בירושלים, ובכך הוא מאפשר לי לנהל ולחלוש על השידור הישיר המתבצע משני מוקדים – בספרד ובארץ. המשרד שלנו במדריד מחובר גם מיידית לחדר בקרת התקשורת הלוויינית של ה- EBU  לצורך בירור תקלות במידה וייקרוּ בשידור סיגנל השידורים הישירים והתקצירים המוקלטים מספרד לירושלים הממוקם אף הוא במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד". ההסבר המפורט נראה לי אולטימטיבי וכל כך ברור ומובן מאליו עד שהחלטתי לסיים אותו באיום, "בלי משרד שלנו ב- IBC במדריד לא ניתן ואי אפשר יהיה לבצע את השידורים כפי שתכננתי".

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האזין בקשב רב לדבריי ולתהליך התקשורתי בינינו. אי אפשר היה לטעות בשפת גופו. לפתע נדלק, התרגז, והֶאֶדים. הבנתי מייד ששגיתי בשִיווּק המֶסֶר. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בקריירה הארוכה שלי בת עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתבטאתי והשתמשתי בצירוף שתי המילים, "אי אפשר". מעולם לא שבתי להשתמש ולומר אותן בשום סיטואציה. בשום קונסטלציה. זאת התבטאות בעייתית מפני שאין דבר כזה "אי אפשר". אם "אי אפשר" – תתפטר. בלתי אפשרי לומר "אִי אֶפְשָר" וגם להישאר בתפקיד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כמעט יצא מדעתו. "אם עוד פעם אחת תגיד שאי אפשר אז בכלל לא יהיו שידורים מספרד", נזף בי בקול רם כשכף ידו השמאלית חובטת בשולחן ועורקי צווארו תפוחים מדם . הוא היה אדוֹם וחַמוּם. פתאום התדרדר הדיון הבּוֹטֶה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למחוזות שבהם לא היה לי שום ניסיון קודם. לא הייתי מוכן נפשית מבעוד מועד לכך . בחֶדֶר שרַר שקט מוחלט. דממה. הפניתי את מבטי לעבר טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני כדי לקבל את סיועם אך לא ראיתי אותם. הם היו שם אך נעלמו כשראשיהם המורכנים ומבטם מושפל מטה כאילו "עִלעלוּ" בניירות ובמסמכים שהיו מונחים על בירכיהם. הם הֵליטו עיניהם מפניו של מנכ"ל רשות השידור הזועף. והוא ידע לכעוס. שניהם לא התערבו בוויכוח ביני לבין יוסף "טומי" לפיד ונשארו דוממים . הבנתי שאני לבד. גם שני הטכנאים המהנדס אורי לעדן ומומחה הקול והתקשורת מיכה לויירר ישבו שם נדהמים וקפואים על מקומם. נוצרה שם פלנטה אחרת. קור מקפיא ללא קול וללא קשב. דומייה מעיקה של אלם ושתקנות. סמנכ"ל הכספים ישראל דוֹרִי ישב גם הוא דומֵם ולא העז לומר מילה למרות שהכיר בחשיבות מיסוד משרד תקשורת והפקה במדריד. הוא לא לא ניסה לתרום שום טקסט יצירתי משלו בוויכוח הזה . הוא השאיר את קלפיו נסתרים מתחת לשולחן. אולי מפני שהיה על סף סיום הקריירה שלו ברשות השידור ופרישתו ממנה. מאורי לוי לא ציפיתי כמובן לכלום . הוא היה טירון ירוק בתחילת דרכו ולא היה לו עדיין מה לומר. בחירתו כמפיק משנה שלי הייתה צעד ראשון בדרך ארוכה לפיתוחו כאיש טלוויזיה וורסטילי. צעדים דומים נקטתי מאוחר יותר גם לצורך קידומם של אמנון ברקאי וששי אפרתי בהפקות השידור הבינלאומיות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

spain 25

טקסט תמונה : 1983 – 1982. אידיליה בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (מימין) יחדיו עם מנהלת לשכתו המסורה והמקצוענית שלו גב' רוחמה איילון (במרכז), ונהגו האישי מר גבי אוחנה (משמאל). יוסף "טומי" לפיד היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין את הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הטלוויזיוניות הנדרשות כדי "להרים" את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זה לא היה פשוט לנהל מולו מו"מ כספי אודות אמצעי שידור כדי לבסס את איכות תנאי ההפקה. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרתי לעימות עם יוסף "טומי" לפיד. מעולם לא לימדו אותי לנהל מו"מ ישירות פנים אל פנים נוכח מנכ"ל רשות השידור. לבטח לא עם אדם שמעולם לא הפיק ולא נִיהֵל קודם לכן שידורי טלוויזיה ישירים כל כך מורכבים ומסובכים כמו משחקי גביע העולם בכדורגל. מדובר בתקופה של לפני שנות דור. שידורי הטלוויזיה הישירים מאירופה וארה"ב לישראל היו עדיין מסובכים ו- לוו ב- ביורוקרטיה מסורבלת וארוכת דרך. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה כאמור איש חכם אך חסר כל ניסיון בהיבטים הטכנולוגיים המורכבים והכלכליים של העלויות היקרות, אך הוא היה האיש שנדרש עכשיו להכריע ולאשֵר לי את התקציבים שכלל לא היה מודע לעלותם. הופתעתי מאוד מרמת הדיון הנמוכה במפגש קבוצת הפקודות הזאת. נדהמתי להיווכח איזה פער עצום רובץ בין הידע הטלוויזיוני שאני הייתי מצויד בו בכל התחומים המרכיבים את תמונת הקרב של ההיערכות לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 לבין זה המועט של מפקדי יוסף "טומי" לפיד. הוא פשוט לא היה בקי בנושא (בלשון המעטה) ונדרש להכריע בנושאים שלא היה לוֹ בהם כל ניסיון. גם לא מושג.

נזכרתי במחלוקות העבר ששררו בין יוסף "טומי" לפיד לבין מפקדי לשעבר בחטיבת הספורט מר אלכס גלעדי. יוסף "טומי" לפיד לא הבין אז ופשוט לא התמצא לחלוטין גם עכשיו בנתוני כמות כוח האדם ובמרכיבים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנחוצים כדי למַמֵש את משימת השידורים הישירים מספרד 1982. הוא נעדר השכלה טלוויזיונית בסיסית שהייתה אמורה לגבש את תפישת עולמו ולסייע לו להחליט את ההחלטות המתחייבות ובכך להכריע את קרב השידור. אם להשתמש במטפורה צבאית דמה המצב להתכנסות קבוצת פקודות קרבית בה המ"פ מנווט וקורא את מפת הקרב אך למח"ט שלו אין כל מושג על מה הוא מדבר. אינני יודע אם מנהל הטלוויזיה הנוכחי טוביה סער ומנהל הטלוויזיה המתפטר יצחק "צחי" שמעוני העבירו לו במהלך החודשים שחלפו את עיקרי תוכניתי. המחשבות התרוצצו בראשי כמו בסרט נַע. היה ברור לי כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הכין את שיעורי הבית שלו. האם באשמתו או באשמת עוזריו ? זה כבר לא היה רלוואנטי עכשיו. ברור שלא היו לו את הכלים הנחוצים כדי להכין את שיעורי הבית . לא ניתן לפתור תרגילים באלגברה, גאומטריה, וטריגונומטריה במתמטיקה אם חסרים לך את התשתית הנחוצה. כנ"ל בענייני טלוויזיה. בדיעבד התברר גם כי מנכ"ל רשות השידור לא הכין את שיעורי הבית שלו גם בפגישתו עם נציגי הרדיו וסמך בעיניים קשורות על מנהל רדיו "קול ישראל' מר גדעון לב ארי. שניהם שילמו על כך מחיר יקר . זה היה מצב קריטי ורגיש , וודאי לא הזמן להטיח האשמות נגד הנהלת הרשות . שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות עוד באווירת לחץ המו"מ ההוא שנוצרה בחדר כדי לשכנע את יוסף "טומי" לפיד בצדקתי, חוץ מלגַיֵיס את השכל הישר ואת ההיגיון שלי שעל פי תפישתי ואמונתי היה הגיוני לחלוטין . נעצתי את עיניי בעיניו . את השיחה ההיא באפריל 1982 שהייתה המו"מ הראשון בקריירה שלי עם יוסף "טומי" לפיד לא אשכח לעולם. שנינו לא הסרנו את מבטינו איש מרעהו. הוא הבין מעט מאוד בהפקות טלוויזיה בינלאומיות אך לפחות היה איש חכם ואני חושב שגם הגון. לא הלכתי עם הראש בקיר. דיברתי בשקט והוא האזין לי, "המשרד הזה הוא פוּנקציה הכרחית לביטחון הניווּט של השידורים מספרד 1982 לירושלים. חשוב מאוד שתדע שרשתות הטלוויזיה הרציניות ב- EBU ממסדות אף הן פונקציות טכניות תומכות במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד הדומות לזאת שאני מבקש להציג בפניך. אין לי שום עניין לחְוֹות תקלות תקשורת בקווי השידור שלנו בעת פיקוד אישי שלי באירוע כל כך מורכב ומסובך , וגם יוּקרתי ויָקָר וממושך מבלי יכולת להתגבר עליהן", אמרתי והוספתי, "גם במונדיאל האחרון בארגנטינה 1978 מיסדנו משרד הפקה ותקשורת במרכז השידורים הבינלאומי בבואנוס איירס". הזכרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, והמשכתי, "גם אלכס גלעדי הקים משרד הפקה, שידורים ותקשורת כבר בימי אולימפיאדת מונטריאול 1976. אני שב וחוזר ואומר לך בכל האחריות כמפיק ומנהל מבצע שידורי ספרד 1982, כי דרך ומהות עבודת המשרד והטכנאים הצמודים אליו מהווה את  פוליסת הביטוח של ההפקה והשידורים מספרד. זאת הפקה בסדר גודל בינלאומי ממושכת מאוד, יוקרתית, ובעלת פוטנציאל צפייה ו- Rating , וגם רחוקה מהארץ , ולכן דרושה לה פוליסת ביטוח בדמותו של מיסוד משרד הפקה, שידורים, ותקשורת ב- IBC במדריד סמוך למקום התרחשות קרבות השידור. אי אפשר לנהל קרבות שידור בשלט רחוק. עליך להיות נוכח בשטח ולראות את תמונת הקרב מקרוב". עשיתי פאוזה קצרה. הייתה דממה בחדר. המשכתי להתבונן ביוסף "טומי" לפיד ואמרתי לו, "אדוני המנכ"ל אם תבטל את שכירתו והקמתו של המשרד ותעניש אותי בביטול השידורים מספרד אקבל את החלטתך ואתפטר מניהול שידורי הספורט , אך זכור שגם עליך חלה האחריוּת המקצועית הציבורית כמוני . אתה כמנכ"ל רשות השידור וכעורך הראשי שלה תישא בתוצאות כישלון השידור ותידרש להסביר לציבור כמוני מה קרה כאן". יוסף "טומי" לפיד היה המום מנחרצות דבריי. הוא לא קטע אותי, לא התערב, ולא דיבר. הוא רק התבונן בי וגם אני בו. אינני מסיר לעולם את עיניי מבן שיחי. אינני יודע מדוע. אולי זה עניין של הרגל מקטנות. הייתי כֵּן עִמוֹ. התביעות המקצועיות שלי היו דרישות אמת . מעולם לא הפרתי את ה- יושרה שלי כלפי הממונים עלי. גם לא כלפי פִּיקוּדַיי. אינני רמאי ולא אופורטוניסט. הדיווח הכֵּנֶה, ה- יושרה והאמינות, והדוגמא האישית היו נֵר לרגלי. כך חינכו אותי בקיבוץ אפיקים ובשירות הצבאי שלי ב- "גולני". הדרישות שלי מההנהלה היו מקצועיות לחלוטין . לא ביקשתי דבר למען יוקרתי האישית. מנכ"ל רשות השידור ידע זאת היטב. אני בטוח שהוא העריך זאת והוקיר את נחישותי למען הצלחתם של המשדרים מספרד 1982 למען משלם האגרה הציבורית.

spain 26

טקסט תמונה : ראשית חודש יוני של שנת 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (בן 50). הוא היה מודע היטב לאחריות הגדולה שרובצת עליו כעורך ראשי של רשות השידור והכללתם של שידורי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בקיץ 1982 ניצב בפני שתי משימות סיקור טלוויזיוניות ענקיות, כיסוי מלחמת לבנון ה- 1 והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. הצילום המוגדל הזה מגלה ארשת פנים של מנכ"ל רשות שידור טרוד ו- מודאג. מבטו נישא לעבר האופק. הוא ידע כבר שמלחמת לבנון הראשונה מתדפקת בשער. מבטו הטרוד מסגיר את מחשבותיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 27

טקסט תמונה : שנת 1982. אנוכי בעת המו"מ עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על היקף התקציב, תנאי ההפקה, והאמצעים הטכנולוגיים הדרושים להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (צילום משה  פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צורת ההתמודדות בוויכוח המקצועי הזה הייתה מעין מו"מ ביני לבין יוסף "טומי" לפיד של מנצח מול מנצח, או מפסיד מול מפסיד. במערכת היחסים ההיררכית הזאת בין המנכ"ל לפיקודו שהתפתחה למעין עימות, יכלו להיות שני מנצחים או שני מפסידים. לא היה כאן מו"מ של מנצח – מפסיד, או מפסיד – מנצח. יוסף "טומי" לפיד ידע את זה. מנכ"ל רשות השידור כבר פתח את פיו כדי לסכם את הדיון כשלפתע הֵגיח קוֹל נוסף מכיוון בלתי צפוי. אצבע אלוהים שלחה את הקול הזה להדהד בחדר הדיונים. זה היה קולו של הסמנכ"ל שלמה עבדי שביקש להשמיע את דברי הקטגוריה והבֶּלַע שלוֹ באוזני המנכ"ל שלו. כמעשה בלעם בן בלק בן ציפור. לעולם לא אשכח את מה שקרה שָם באותן השניות במשרד האטוּם ההוא. זאת הייתה סנסציה. מהפך דרמטי במונחים של מו"מ בטלוויזיה אודות הפקה של אירוע בינלאומי גדול וממושך דוגמת טורניר גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982.

המִשְנֶה של יוסף "טומי" לפיד הסמנכ"ל שלמה עבדי שעד אז ישב בשקט בפינת החדר ולא פצה את פיו התרומם ממקום מושבו, והתערב לפתע בצורה גסה כשהוא טוען ברוגז ובהתנשאות, "כן טומי", אמר בהתרגשות והוסיף, "יואש אלרואי דורש משרד בעלוּת של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר, מה פתאום…? אין לנו כסף לדרישות שלו. חוץ מזה אישרת לו משלחת ענקית של תשעה אנשים . מה פתאום טומי… ? אין לכך תקדים. במונדיאל ארגנטינה 1978 הם מנו בכלל רק שישה אנשים. זה עולה הון תועפות. אין לנו כסף. אני מתנגד באופן הנחרץ ביותר לתוכנית ההפקה המגלומנית של יואש אלרואי ולהטסת כמות כזאת של אנשים לספרד". זאת הייתה אמפליטודה. בשפת המתמטיקה הפיסיקלית – הסטייה הגדולה ביותר לרעתי של מטוטלת שיווי המשקל. עכשיו גם סמנכ"ל רשות השידור היה נגדי.

לפתע התהפכו היוצרות. חלפה שנייה אחת אולי שתיים והמנכ"ל סמוּק הפנים וגדַל הגוּף סובב את גופו ממני והעתיק את מבטו הכועס לעבר משנהו. קֶצֶב וטוֹן קוֹלוֹ הפכוּ קְרֶשֶנדוֹ, "תקשיב שלמה עבדי", אמר בהחלטיות, והוסיף : "יש להם משרד כפי שיואש אלרואי ביקש , יש להם תשעה אנשים בצֶוֶות השידורים כפי שיואש אלרואי רצה, ויש ליואש אלרואי גם את 23 השידורים הישירים מספרד כפי שהוא תּכְנֵן". מנכ"ל רשות השידור גדל הגוף וכבד המשקל קם מכיסאו, עזב את החדר, והפטיר מניה וביה, "הפגישה הסתיימה". רגע בלתי נשכח בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ידעתי עכשיו שיש לי את שידורי ספרד 1982. לא כפי שרציתי ותִּכננתי בתחילה אך הרבה יותר מכפי שרצו וחשבו לנכון מנהל הטלוויזיה החדש שהיה גם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער, והמשנה למנכ"ל שלמה עבדי.

spain 28

טקסט תמונה : חורף 1982. זהו שלמה עבדי ז"ל מי ששימש משנה למנכ"ל הרשות ושימש סמנכ"ל כספים וכוח אדם ראשי שלרשות השידור. הבוס שלו יוסף "טומי'" לפיד לא סַפָר אותו ברגע האמת ודחה את חוות דעתו המקצועית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אווירת המתח התפוגגה בבת אחת. מנהל הטלוויזיה לשעבר יצחק "צחי" שמעוני התרומם מכיסאו עגום פנים. הוא היטיב להכיר את המנכ"ל "ההונגרי" הבוטה שלו ולא שבע נחת מצורת התנהלות העניינים. הוא כבר החליט להתפטר זה מכבר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל הטלוויזיה הנוכחי החדש טוביה סער שלא העניק לי טיפת גיבוי בכל הוויכוח הארוך עם מנכ"ל רשות השידור, הרשה לעצמו עכשיו להגיח ממחבואו. פתאום גיחך ואמר ברצינות תהומית, "אתה רואה יואש אלרואי", והוסיף, "מה דאגת כל כך, סידרתי לך את כל מה שביקשת". פָארְסָה. הוא לא סידר כלום. הוא שתק במשך כל הוויכוח. הבנתי שהקשר בינו לבין הממנה שלו הוא סימביוטי. טוביה סער הפדנט והצייתן לא שכב עבורי על הגדר. הבנתי אותו. רק עתה התמנה להיות מנהל הטלוויזיה. הוא בשום אופן לא התכוון לריב את ריבי עם הבוס הגדול למרות אהדתו האישית לי ולשידורי הספורט. אך טוביה סער בכל זאת עשה משהו חשוב למען ההפקה. הוא אישר בכְתב את מה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר לי בע"פ. [9]הפתיע אותי מאוד ישראל דורי שפעל היטב למען הפקת ספרד 1982 מאחורי הקלעים אך בחר לדוֹמֵם את המנוע שלו דווקא ברגע שכל כך הייתי זקוק לו. אח"כ גם הבנתי למה. כששאלתי אותו מדוע לא התערב לטובת העניין, פטר אותי בחביבות האופיינית לוֹ, "השארתי אותך לבד כדי שתתאמן".

ישראל דוֹרִי (הבוס בימים ההם של יוחנן צנגן, צבי ברק, ומוטי לוי) היה פיגורה חשובה ומשפיעה במערך הניהול של רשות השידור. הוא סייע בזמנו לאלכס גלעדי ואח"כ עזר גם לי להכין את תקציב שידורי הספורט ולעצבם מן ההיבטים הפיננסיים בראשית צעדיי בניהול המורכב מאוד של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה היכן שהוא ב- 1981.

יוסף "טומי" לפיד היה איש צעיר רק בן 47 בשנת 1979 בשעה שמונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אדם חכם ובוטה, תוסס, דינאמי, ומלא טמפרמנט. כמו המנכ"לים האחרים שקדמו לו ואלה שבאו אחריו בשרשרת בזה אחר זה, גם הוא היה מינוי פוליטי מטעם ממשלת ישראל . טומי לפיד נחשב לעיתונאי וותיק ומוכשר, בעל מוניטין והשפעה ב- "מעריב" מימים ימימה. הוא היה ניצול שואה ובראשית הקריירה העיתונאית שלו שימש מזכירו האישי של העורך והמייסד של העיתון "מעריב", עזריאל קרליבך. כמו מורו עזריאל קרליבך היה יוסף "טומי" לפיד רב אומן בכתיבה וניסוח. כבר נאמר כאן אלף פעמים כי יוסף "טומי" לפיד מעולם לא ניהל קודם לכן רשת שידור ציבורית – ממלכתית המונה אלפי עובדים בשתי הרשתות הציבוריות של הטלוויזיה והרדיו . יוסף "טומי" לפיד גם מעולם לא חוָוה על בשרו שום הפקת טלוויזיה בינלאומית רחבת ממדים ברמה ובהיקף מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, והכלכלה כמו שידור המשחקים האולימפיים ו/או גביעי העולם בכדורגל, המונדיאלים. הוא וִויתֵּר מיוזמתו על הפקת שידור "האֶרו – וִיזיוֹן" (Eurovision) שנקרה לו בראשית דרכו ברשות השידור. זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות שירי "הארו – וויזיון" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979 העניקה לרשות השידור את הזכות הנוספת לארח את תחרות הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) גם באביב 1980, אך יוסף "טומי" לפיד סירַב לעשות זאת בשל מצבה הכספי הרעוע של הרשות לטענתו . על האולימפיאדה הראשונה שלו כמנכ"ל הרשות שהתקיימה במוסקבה בקיץ 1980, הטיל ראש הממשלה מנחם בגין חֶרֶם. ציוותי השידור של מחלקת הספורט נשארו בארץ ושידרו את המשחקים האולימפיים בשיטת Off Tube  מן האולפן בירושלים. המנכ"ל הבטיח אז בכתב לאלכס גלעדי כי שידורי אולימפיאדת מוסקבה מן האולפן בירושלים, אינם מהווים תקדים לעתיד, ונובעים אך ורק משיקולים פוליטיים של החרמת המשחקים ע"י מדינת ישראל [10]. כך כתב במסמך החשוב, מהחשובים ביותר שנכתבו אי פעם ע"י מנכ"ל כלשהו בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

spain 29

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. זהו המסמך המקורי הבלתי נשכח שכתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי. "כדי למנוע אי הבנות , אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל , ואיננו משמש תקדים לעתיד", התחייב יוסף "טומי" לפיד בפני אלכס גלעדי. זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד היה חסר אז כל השכלה טלוויזיונית בהפקת אירועי ענק  . מפני זאת נשמע לוֹ המושג, "משרד טלוויזיה", כקונוטציה הקשורה ל- "משרד רגיל של עיתון", בו יושבים שליחיו וכותבים את מאמריהם . לכן סירב בתחילה בנוקשות רבה לשלם את הסכום היקר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר דמי שכירות בעבור 12 מ"ר, שטח המשרד הקטנטן שלי במרכז השידורים הבינלאומי במדריד. עלות שכירת מטר רבוּע אחד עמדה על כ- 916 (תשע מאות ושישה עשר) דולר. מנכ"ל רשות השידור לא היה מוּדע לצורך החיוני של פונקציה טכנית חשובה מהסוג הזה של משרד הפקה, תקשורת ושידורים, פונקציה הממיינת ומנקזת את השידורים של עצמה, מקיימת מיתוג עצמאי של קווי השידור שלה, ועורכת בקרה מקצועית מכוונת על כל מערכת השידור המעבירה את השידורים הישירים והמוקלטים מספרד לישראל. זאת הייתה הפעם הראשונה של יוסף "טומי" לפיד להיתקל בסוג כזה של שידור שאפתני מאז החל לנהל את הרשות. אין ספק שמחירי ההפקה הגבוהים הוציאו אותו משָלְוָותּוֹ. אך אף על פי כן ולמרות השיחה הקשה באותו היום למדתי להכירו ברבות הימים. זה לא היה אישי נגדי ולא נבע מרוע לב. הוא עשה זאת מדאגה ומחמת מצוקתה הכספית של רשות השידור שעליה היה מופקד. יוסף "טומי" לפיד היה איש הגיוני ומהיר תפישה, וגם הגון וישר דרך עִמִי. הוא הֵבין בדרכו שלו למרות מתנגדיו בטלוויזיה, כי כמנכ"ל קיבל את רשות השידור לתקופת פיקדון ומשמרת בת חמש שנים , ומוטלת עליו החובה למסור אותה בבוא העֵת למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו לתפקיד. למרות הכול את מונדיאל ספרד 1982 ביקש לכסות בממדים קטנים יותר מאשר תכננתי אני, אך הבין כמוני שללא סדר ותכנון קפדני מוקדם, לא ניתן להגיע לתוצאות שידור רציניות.

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הם גופים ציבוריים מסורבלים והיררכיים מאין כמותם. אתה נזקק לאין סוף אישורים מדרגי הניהול השונים. הבירוקרטיה הכלכלית, המסובכת, והמתישה – מעיקה . מדיניות האישורים "עובדת" פעמים רבות על סמך תקדימים, גם אם נפח המשימות העכשווי השתנה לבלי הכר לעומת העבר, בעיקר כשמדובר בהפקות ספורט טלוויזיוניות בינלאומיות. מטבע הדברים הן מורכבות ארוכות ויקרות, וגם יוקרתיות. היה זה לקח חשוב עבורי לקראת הבאות. אתה חייב להתכונן ביסודיות רבה לקראת המפגשים עם ההנהלה הראשית. אתה נדרש להכין כהלכה את שיעורי הבית ולוודא שגם הבוס שלך יכין את שיעורי הבית שלו. עליך היות מסוּדר ומוכשר כדי לדעת להסביר בקיצור ובצורה בהירה והגיונית כיצד אתה מתכוון להרכיב את הפּאזֶל המסובך ולנהל אותו, בכפוף לדו"ח הכספי שאתה מגיש . הכול צריך להיות מחושב מראש. אין לאַלתֵּר כאן ואין לקחת צָ'אנס מפני שאת סיכומן ותוצאותיהן של הפגישות הלא שכיחות הללו קשה מאוד לשנות אח"כ גם אם אתה  צודק ורוצה לתקן מאוחר יותר סעיף כזה או אחר. חוץ מזה לעולם אל תאמר "אי אפשר". לא היה לי אז שום ניסיון בהצגת פרזנטציה כל כך מורכבת של אירוע ספורט בינלאומי ענק בפני הדֶרֶג הניהולי הבכיר ביותר ברשות השידור. זאת הייתה פרזנטציה רוויה בהרבה מאוד פרטים תוכניים, טכנולוגיים, ולוגיסטיים. הייתי צריך להרצות בזהירות מפני שלא היה לי מספיק זמן כדי לפַרֵק ספק אחר ספק שלהם בדרך להשגת האישורים הנדרשים למיסוד הפקת ספרד 1982, ולשכנע אותם שאני צודק במהלכיי כדי שיבינו כי סוף מעשיי במחשבותיי תחילה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לנאום כמחצית השעה בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד – ושֶלוֹ להקשיב לי. אני זוכר היטב את מבטו מלא החששות. הוא באמת היה מודאג. חשבתי לעצמי במידה רבה שמה שברור ומובן לי יהיה נהיר בעל כורחו לשומעיי שהם גם מנהליי. זאת הייתה טעות מפני שהמציאות המורכבת הייתה שוֹנָה. הופתעתי להיווכח עד כמה לצמרת רשות השידור לא היה צֵל של מושג במבנה השידור הטכנולוגי והלוגיסטי של מונדיאל ספרד 1982. הם לא ידעו כיצד פועלת אופרציה שידור בינלאומית בהיקף כזה. הטרמינולוגיה של שפת השידור וזָ'רְגוֹן המונחים הטכנולוגיים של הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בטלוויזיה הייתה זרה להם לחלוטין, בעיקר לא מוכרת לאיש שצריך לבסוף לקבל את ההחלטות, המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. חוסר התמצאות בסיסית במורשת הטכנולוגית של הטלוויזיה לצד אינפורמציית המחירים הגבוהים מנעו מהם בתחילה לעזור לעצמם כדי לעזור לי לגבש לוח שידורים סביר. לפעמים הרגשתי שאני צועד ימים רבים ללא סוף במין וִויָה דוֹלוֹרוֹזה כלכלית. מנסה לשכנע את ההנהלה שלי בצדקת טיעוני כאילו מדובר בעסק פרטי של משפחתי. הנתונים הכספיים הדאיגו אותם מאוד. ככל שהתארכה מַצֶגֶת דבריי הם הלכו ונעשו פחות רגועים. הם חשו כאִילוּ אני פוגע בקופתם המדולדלת. מנקודת מבטי היה לרשות השידור מזל גדול שבאותה העֵת ניצב בראשה יוסף "טומי" לפיד ולידו ישראל דוֹרִי. בגלל שהיה חכם מהאחרים וגם מהיר תפישה (וחֵמה) התעשת יוסף :טומי" לפיד הראשון. הוא העריך את היֶדע והכּישרון שלי ואת המאמצים הרבים שהשקעתי בתכנון הפקת שידורי המונדיאל, ונתן לי אור ירוק לצאת לדרך. יוסף "טומי" לפיד הֵבין לבסוף את גודל משימת השידור והאחריות הכבדה של מונדיאל ספרד 1982 המוטלת עלי וגם עליו כמנכ"ל רשות השידור.

ב- 11 באפריל 1982 יצאתי לשירות מילואים ממושך עם הגדוד שלי להגן על גבולה המזרחי הארוך של מדינת ישראל בערבה הגובֵל עם ירדן, מקיבוץ עין גדי בואכה אילת. כעבור חודש ב- 11 במאי 1982 ממש עם סיום השירות , נקרא הגדוד לפתע לעלות צפונה למחנה בן עמי ליד עכו. הצטיידנו במחסני החירום לקראת כניסה מיידית ללבנון. אך עוד באותו לילה בוטלה פקודת המלחמה, ולמחרת יום רביעי – 12 במאי 1982 השתחררנו הביתה. מצאתי רשת שידור שונה. בראשה ניצב טוביה סער ולא יצחק "צחי" שמעוני. בימים שנותרו עד תחילת משחקי מונדיאל ספרד 82' הייתי עסוק בחיבור וכתיבה של ספר השידור בן 100 עמודים המהווה את פקודת המבצע המסודרת של הפקת שידורי הטלוויזיה של ספרד 82', פקודת מבצע המסבירה ומסכמת בדיוק רב ובפרוטרוט את כל מהלכי ההפקה והשידור. הספר הוּפץ במאה וחמישים עותקים לכל הרפרנטים והגורמים הרבים בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. ספר השידור הזה [13] משמש כמעין תנ"ך של הטלוויזיה על פיו יישק דבר בתקופת המשחקים. בפתחו כתבתי לכל העושים במלאכה בלשון זו :

"לקורא שלום רב, מונח לפניך ספר השידור/ פקודת המבצע של שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' . פקודת המבצע נועדה לעשות סדר במחשבות של כולנו, כדי שנשדר על גל אחד והיא מעלה על הכתב את סיכומים ודרך הפעולה של מחלקת הספורט והטלוויזיה הישראלית באירוע המדובר אנא מימך, קרא בעיון את הפרוש לפניך, כדי להימנע מתקלות אפשריות. אין לי כל ספק שבעת העבודה בשטח יהיה לבטח קשה. כרגיל תיווצרנה בעיות קטנות כגדולות, אך הן נוצרו כדי לפתור אותן. יחד נטה כתף וברוח צוות טובה נעשה את העבודה כהלכה. כי זוהי מטרתנו, לשדר את הטוב ביותר בתנאים העומדים לרשותנו".

spain 30

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page  של ספר השידורים / פקודת המבצע בן 100 העמודים שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'.  את העותק הראשון מסרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עם הקדשתי, "יש לך עם מי לצאת לקרב – ותוצאתו איננה מוטלת בספק". השני הועבר לידיו של מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פעלתי באקלים כמעט בלתי אפשרי. את העותק הראשון מסרתי אישית למנכ"ל רשות השידור טומי לפיד. למרות שהיה עסוק מאוד בעֵת ההיא הסכים לקבל את פניי. הוא היה כל כך טרוד עד שראה אפילו בהפסקות האוכל המקובלות, ארוחות הצהריים והערב שלוֹ בזבוז זמן, ודרש מעוזריו כי את האוכל יביאו לו בתוך פיתה ללשכתו. מנהל לשכתו גב' רוחמה איילון שלחה כל יום את נהגו האישי גבי אוחנה לשוּק מחנה יהודה הקרוב כדי להביא למנכ"ל בעל התיאבון הבריא שתי פיתות עמוסות בבשר, חוּמוּס, סַלָט, וצִ'יפְּס. מיטב ה- Junk food. "אפשר לאכול וגם לעבוד", התבדח עמי והוסיף לי, "אחרי שאסיים את תפקידי כמנכ"ל רשות השידור אכתוב סֶפֶר ואקרא לוֹ, "חמש שנים בפיתה". יוסף "טומי" לפיד סעד את ליבו במשך שנים בצורה לא מסודרת ולא מבוקרת. לוחות הזמנים הצפופים וצורת העבודה האינטנסיבית של ניהול רשתות שידור של הטלוויזיה והרדיו הציבוריים במשך חמש שנים כפו עליו סגנון של חֲטוֹף ואֶכוֹל. הוא פרק כל עול גסטרונומי והיה לחלוטין חסר משמעת בעניין האוכל. לכן היה נפוח, עב מותניים וכרס בטרם עֵת. הוא היה רק בן 51 ונראה מבוגר מכפי מגילו אך כריזמאטי כרגיל. קסמו האישי מעולם לא נטש אותו. הוא היה רעיונאי, קופירייטר מבריק, ורב אומן בניסוח בכתיבה ובע"פ. ועיתונאי מצוין. אדם יחיד ומיוחד, הגון וישר וגם בוטה וקשה, שבמרבית התחומים היה משכמו ומעלה מבין הסובבים אותו. מנהלת לשכתו הנאמנה גב' רוחמה איילון הייתה נוכחת כשהוספתי לו הקדשה בכתב ידי בספר ההפקה של שידורי מונדיאל ספרד 1982, "למרות כל הקשיים יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינם מוטלים בספק".

צו השעה : על המו"לים הגדולים ארנון "נוני" מוזס ("ידיעות אחרונות") + עמוס שוקן ("הארץ") + אלי עזור ("מעריב") מוטלת האחריות להתגייס יחדיו בימים אלה ו- לא לאפשר עוד לראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו ושר החצר שלו דוד ביטן להמשיך ולטָמֵא את השידור הציבורי. חולשות טלוויזיוניות בשידור וניהול. מונדיאל צרפת 1998. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. זאת הייתה הקדנציה ה- 2 שלו. הוא לא השלים אותה והתפוטר באוגוסט 2001. פוסט מס' 649. כל הזכויות שמורות. 20 בנובמבר 2016.  

אין זה סוד כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל באביב 2002 בפסגת השידור הציבורי (במקום המנכ"ל הזמני המודח רן גלינקא) והעניקו לו מינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 היו אלה שהדיחו אותו מהכֵּס הרָם ב- 2 במאי 2005 לאחר שהכירו בטעותם המצערת.

תזכורת (1) : ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה ב- 6 ביוני 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 6 ביוני 2007. המינוי הרם מתגלה כמופרך מיסודו. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל למשרה הנכבדה מדיחים אותו ב- 2 במאי 2005 ומסלקים אותו לאלתר מרשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישאל ופעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן.

barel 3

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002. מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון החליטה למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד לתאריך 6 ביוני 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 לירכתיים האפלוליים של רשות השידור בעוון שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם נעשה באיחור זמן עצום (מצוי בארכיון הממשלה), לאחר שלוש שנות הפקדה ומינוי מופרכות, בהן בוצעו קלקולים קשים שאינם ניתנים עוד לתיקון, בתוכם גם מורליים חמורים ביותר שאינם ראויים לביקורת מפני שהם מתחת לכל ביקורת. ניהול מקולקל ומשובש לחלוטין שיש לסווג אותו רק  תחת ההגדרות של בושה וחרפה, רוש ולענה. סילוקו של יוסף בר-אל היה מאוחר מידי ומועט מידי. למענם של אותם שרי ממשלת ישראל מדיחיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שנזכרו ב- 2005 להעיף אותו קיבינימט ממשרתו הרמה הגה איש הסלוגנים את האמירה המנחמת "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא", שאין בה כל נחמה. התובע הכללי של מדינת ישראל, היועץ המשפטי מני מזוז היה אמור להפיק מסמך אישום של המדינה נגד מנכ"ל רשות שידור שנאשם בשחיתות ושוחד מסך ולהביא אותו להכרעה של בית דין, ולא להסתפק בהדחה בלבד. לא צריך להיות מאבחן דָגוּל כדי לראות שיוסף בר-אל הֵפֶר את עיקרון "האבסולוטיסמוס הנאור" שהציב המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18, בו נאמר כלהלן : "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון". עיקרון שחָל גם על כל מנכ"ל רשות השידור הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל. אולם זה לא היה כך בעידן יוסף בר-אל. הוא לעולם לא היה משרתה הראשון של רשות השידור כפי שהיה בשעתו מנכ"ל רשות השידור בשעתו מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993 ו/או כמו שהיה יאיר שטרן יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993. בעד הדחתו לצמיתות של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הצביעו באותה ישיבת הממשלה ההיא ב- 2 במאי 2005, שלושה עשר שרים (בתוכם ראש הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט). שניים התנגדו להדחה, מאיר שטרית ודליה איציק. שלושה נמנעו, בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה.

תזכורת (2) : הבל הרייטינג ושקר המדרוג. "האָח הגדול" היא סדרת בידור טלוויזיונית שערורייתית ונחותה שעוסקת בריאליטי מזויף אך בנויה בכשרון ומכילה אלמנטים של סקרנות שמשבשים את כוח שיפוטו של הצופה ומנטרלים את יכולתו לשלוט בשלט. הסדרה מייצרת בשל אופייה שפע של רייטינג אך אין בכך כל רבותא. האשם אינו בגל הריאליטי העכור שמציף את תדרי השידור של ערוץ 2 וערוץ 10 אלא בפילוסופיית מעוותת ומובנית שנוקטים מנהיגי שידור כמו אבי ניר, מודי פרידמן, ויוחנן צנגן (בתמיכת בעלי המניות שלהם) בשעה שהם מייבאים מודלים אמריקנים תפלים ובונים עליהם תִּלֵי-תִּלִים של דברי גבבה חדשים לבקרים. קיים כאן סִימוּם שיטתי ביודעין לאורך זמן של אזרחי המדינה בכמויות עצומות של חומרי שידור ירודים בשם כוחות השוק בשעה שמועצת הרשות השנייה צופה מנגד ויושבת באפס מעשה. הרייטינג הופך למוֹלֶך וערוץ 2 שטובל בשמן רגלו ממליך עגלי זהב טלוויזיוניים שהעם סוגד להם ובוהה בהם. צריך להזכיר לערוץ 2 וערוץ 10 שסיגנל השידור איננו שלהם אלא של הציבור ויש להם מחויבויות חשובות הרבה יותר. המועצה הרגולטיבית מודעת לשידור פחות הערך אך בהיותה חדלת אישים היא נמנעת מלהתערב. אם לא היא אז רשויות אחרות צריכות לומר את דברן. הטלוויזיה היא בעלת כוח עצום בעיצוב תרבותו של עם. מדינת ישראל הפכה במובנים רבים זה מכבר ל- "אמריקה הקטנה" על חסרונותיה. אל תתפלאו אם בעוד 20 שנה יצטרכו להקים וועדת חקירה . מה שמתחולל כאן ועכשיו לנגד עינינו בבניין התרבות הישראלית איננו מקובל על רבים . אך הכל שותקים . אִילוּ ערוצי הטלוויזיה המסחריים היו משתמשים ביושר ובהגיון בסיגנאל השידור שהמדינה הקצתה עבורם , הם היו מפיקים ומשדרים בצִדה של סדרת ריאליטי מזויפת גם סדרה של ריאליטי אמיתי כמו , "מורשת דוד בן גוריון מול מורשת מנחם בגין", ו/או סדרה הדנה ב- "תולדות הפלמ"ח , ההגנה , אצ"ל ו- לח"י ". מכיוון שהותרו כל הרצועות ובהיעדר פיקוח, הדבר היחיד שמעניין את המנכ"לים המסחריים הוא להציג רווחים כספיים נאים בפני אלו שמינו אותם. השאר לא חשוב או כמעט לא חשוב. אבי ניר, ארז טל ודומיהם אינם גאוני טלוויזיה. הם חבורת חקיינים שהצליחו לאמֵץ זָ'אנֶר נמוך ודַל מיובא מחו"ל שמייצר רייטינג מעצם עליבותו. כל בר בי רב היה מעתיק זאת טוב כמותם. קיום פילוסופיית השידור המוטעית הזאת בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל הוא ביטוי מובהק של הֶבֶל הרייטינג ושֶקֶר המִדְרוּג. אנשי תקשורת מעולים ויוצאים דופן ברמתם כשמואל אלמוג ז"ל, חגי פינסקר ז"ל, וארנון צוקרמן יבל"א נשכחו זה מכבר. יוצרים דוקומנטאריים שהם מלכי הטלוויזיה האמיתיים בדמותם של יגאל לוֹסִין יבד"ל יוצר הסדרה הנפלאה "עמוד האש" וגדעון דרורי ז"ל שהפיק את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" נדחקו לשוליים. העַם הכתיר יוצרי טלוויזיה דֶמֶה למלכי שָוְוא ושמם נישא בחלל האוויר.

תזכורת (3) : לפני שנות דוֹר הפיקה חברת הטלוויזיה האנגלית "THEMS" את הסדרה המונומנטלית "עולם במלחמה" עבור רשת הטלוויזיה הבריטית העצמאית-מסחרית ITV (ולא בשביל ה- BBC הציבורי). עדיין לא מאוחר לעצור ולפרק את נוסחת הריאליטי המְנוּוֶנת כדי לאזן את כמויות הרִידוּד באיכויות שידור אותנטיות.

תזכורת (4) : ביום חמישי 16 באוגוסט 2012 עשו צעירים ירושלמיים מעשה נבלה. הם ערכו לינץ' באזרח ערבי בשם ג'אמל ג'ולאני במטרה להורגו. דינם של הנבלים הוא אחד ומיידי. מאסר ממושך בן עשרות שנים מאחורי סוגר ובריח. לא פחות (!). עונשים חמורים חייבים להטיל גם על אזרחים ישראליים המתעמרים בעובדים זרים.

תזכורת (5) : ב- 2009 – 2008 שימשתי מבקר טלוויזיה במדור הספורט של העיתון "ישראל היום" על פי בקשתו של עורך המדור אלי סהר. בטרם חתימת חוזה העבודה עם העיתון רציתי להתייעץ עם בני משפחתי. מבקר טלוויזיה באשר הוא מוכר את נשמתו וזמנו למוֹלֶך הטלוויזיוני. שהיתי כבר זמן מה בעשור השמיני לחיי וביקשתי קונצנזוס משפחתי לעיסוק בג'וב החדש גם מפני היותי סבא פעיל לתשעה נכדים. כתיבת ביקורת טלוויזיה דורשת תשומת לב עצומה. וגם לאחר שאתה מקליד ושולח אותה לבוס שלך אתה חי במין סערת נפש של התרוממות רוח וייסורי מצפון יחדיו. מבקר טלוויזיה צובר לעצמו מעט ידידים והרבה אויבים. 31 מאמרי ביקורת  שלי שהתפרסמו ב- "ישראל היום" בשנה ההיא הולידו כמות בלתי נתפסת של 1000 שיחות טלפון לביתי של תגובות מתגובות שונות של כל מיני אנשי תקשורת ואזרחים שאת חלקם כלל לא היכרתי. אודי אשרי ז"ל (היה חניך שלי בקורס כתבי ספורט בטלוויזיה ב- 1976) מי שכתב בכישרון במקומון "העיר" ועיתון "הארץ" ונחשב לעיתונאי וכותב מחונן סיפר לי פעם בטרם מותו הטראגי, שכמבקר טלוויזיה של העיתון קיבל פי שבעים ושבעה יותר תגובות מאשר בכל הקריירה עיתונאית שלו (מותו הותיר בעיתון "הארץ" במשך זמן ניכר חלל גדול בתחום הקונקרטי הזה של ביקורת טלוויזיה עד להופעתו של המבקר הנוכחי מורָן שָרִיר). מסרתי לאלי סהר 32 רְשוּמוֹת של ביקורות טלוויזיה. אחת מהן לא התפרסמה על ידו בטענה שהחוזה עמי מאפשר לו להדפיס רק מאמר שבועי אחד ולא יותר. תקציבו דַל ואין לו מהיכן לשלם לי. הביקורת הנעלמה שלא ראתה אור מתפרסמת עכשיו ב- בלוג הזה כלשונה ולראשונה באיחור של יותר משלוש שנים. היא נשמרה במערכת ה- Word של המחשב שלי.

מעשה נבלה.

צווחות השירה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים יחדיו עם שחקן נבחרת ישראל עמית בן שושן באצטדיון "טדי" בשבוע שעבר בעת החגיגה הלילית של הזכייה בגביע המדינה בכדורגל "אני שונא את סלים טועמה – אני שונא את כל הערבים" הן מעשה נבלה . מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של כתב ערוץ 2 בן מיטלמן תיעדו חד משמעי את האירוע הנפשע . עד לרגע זה טרם נשמעה הודעת גינוי חריפה של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון וקברניטי הספורט והענשת המועדון לרבות הרחקתו של בן שושן משורות הנבחרת ומכר הדשא לחמש שנים .

במוצ"ש – 9 במאי 1998 חגגו אוהדי בית"ר בכיכר ספרא בירושלים יחד עם האוהד מספר אחת של המועדון ראש העיר אהוד אולמרט זכייה שנייה רצופה באליפות המדינה . הזמר חיים משה הרים את המורל וראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן לברך. מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל שלח את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה ואת הבימאי נתן מנספלד לכסות את האירוע "האומנותי". ראש הממשלה התקבל ע"י ההמון המשולהב בקריאות קצובות "מוות לערבים – מוות לערבים". משקיבל את מיקרופון הטלוויזיה לידיו לא היסה את האספסוף המוסת וסיים את נאום הניצחון ב- "יאללה בית"ר". שוב הדהדו הקריאות "מוות לערבים". למחרת שודר התיעוד של המעשה המביש כלשונו במהדורת "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא להגנת ראש הממשלה והאשים את עורכי החדשות אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ופִברוק הכתבה ואיים לפטר את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואת מנהל החדשות רפיק חלבי. הקריאה "מוות לערבים" חִלחלה. גם אז נטמע מעשה הנבלה ללא תגובה ראויה של מנהיגי הציבור.

מעשה נבלה (2).

"מוצ"ש – 9 במאי 2009. ירושלים.

צווחות השירה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים יחדיו עם שחקן נבחרת ישראל עמית בן שושן באצטדיון "טדי" בשבוע שעבר בעת החגיגה הלילית של הזכייה בגביע המדינה בכדורגל, "אני שונא את סלים טועמה – אני שונא את כל הערבים" הן מעשה נבלה. מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של כתב ערוץ 2 בן מיטלמן תיעדו חד משמעי את האירוע הנפשע. עד לרגע זה טרם נשמעה הודעת גינוי חריפה וחד משמעית של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון ולא של קברניטי הספורט והענשה מיידית של המועדון לרבות הרחקתו של עמית בן שושן לאלתר משורות הנבחרת ומכַּר הדֶשֶא לחמש שנים.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה מעת לעת היא קלישאה, אך נכונה. ב- מוצ"ש, ב- 9 בחודש מאי של שנת 1998 חגגו אוהדי בית"ר בכיכר סַפְרָא בירושלים יחד עם האוהד מספר אחת והמעריץ הגדול של המועדון ראש העיר אהוד אולמרט זכייה שנייה רצופה באליפות המדינה (זכו באליפות גם ב- 1997). הזמר חיים משה הרים את המורל וראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן לברך. מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל שלח את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה (נקראה ה- "וֶורֶד") ואת ה- בימאי נתן מנספלד לכסות את האירוע "האומנותי", אולם ללא כתב. ראש הממשלה בנימין נתניהו התקבל ע"י ההמון הבית"רי המשולהב בקריאות קצובות  "מוות לערבים – מוות לערבים". משקיבל את מיקרופון הטלוויזיה לידיו לא היסה את האספסוף המוסת וסיים את נאום הניצחון בברכה המסורתית, "יאללה בית"ר". שוב הדהדו הקריאות, "מוות לערבים". למחרת שודר התיעוד של המעשה המביש במהדורת "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא להגנת ראש הממשלה בנימין נתניהו והאשים את עורכי החדשות בערוץ 1 אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ופִברוק הכתבה. הוא איים לפטר את יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. הקריאה הנבזית "מוות לערבים" חִלחלה אז ומחלחלת היום. גם אז נטמע מעשה הנבלה ללא תגובה ראויה של מנהיגי הציבור". המאמר הזה לא פורסם מעולם ע"י מר אלי סהר עורך מדור הספורט של העיתון "ישראל היום". ראה "מעשה נבלה" (1). 

מעשה נבלה (1).

אורי פורת ז"ל התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בפעם השנייה בחייו באפריל 1998 ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצב בנימין "ביבי" נתניהו. תקופת המינוי במקומו של המנכ"ל היוצא מוטי קירשנבאום ז"ל נועדה להימשך חמש שנים עד אפריל 2003. (אורי פורת ז"ל מונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלוֹ ע"י ראש הממשלה אז יצחק שמיר וכיהן בתפקיד בשנים 1989 – 1984). אינני יודע דבר מפרטי השיחה שהתנהלה בין ראש הממשלה למנכ"ל רשות השידור המיועד עֶרֶב המינוי באפריל 1998. אפשר רק לנחש. אך על עובדה אחת אי אפשר להתווכח. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הגיע לתפקידו הרָם מהאגף הימני הפוליטי במדינת ישראל והצבתו של אורי פורת איש הימין מחדש בפסגת השידור הציבורי הייתה החלטה מחושבת שנועדה לשמור (היטב) על האגפים של בִּיבִּי. היו כמה מועמדים נוספים לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ולפחות שֵם אחד עלה תדירות בעיתונות באופן וודאי ו- כמועמד ראוי . זה היה אַמְנוֹן נָדָב המנהל הוותיק של רדיו "קול ישראל". השיקולים שהביאו את בנימין נתניהו לתת צ'אנס שני לאורי פורת להיות שוב הממונה הראשי על השידור הציבורי – ברורים וידועים. אני בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט ומתווה את מדיניות שידורי הספורט של ערוץ 1 ראיתי באורי פורת מנקודת מבטי מינוי ראוי ומבורך. הוא היה בעיניי איש אָהוּב שסייע לי לחולל בקדנציה הראשונה שלו (בשנים ההן של 1989 – 1984ׂ ) את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' / Roone Arledge" הראשונה באיכות וכמות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמחתי לבואו וגם נתתי לו לדעת את זה. עכשיו ב- 1998 אני הייתי כבן 60 והוא בן 63. למינויו המחודש היו השלכות מרחיקות לכת. חלקן בלתי צפויות. בחלק מסוים של התנהלות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה ה- 2 שלו, דן הפוסט הזה. המדיה הזאת רוויה אין סוף אמביציות ואנרגיות חסרות מעצורים שמשבשות לחלוטין את ההיגיון ושיקול הדעת.

טקסט מסמך : 4 במארס 1998. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ממנה את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של מוטי קירשנבאום. על כתב המינוי חתום אהרון לישנסקי מ"מ מזכיר הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זמן קצר ביותר לאחר מינויו, מצא את עצמו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בחודש מאי 1998 נאבק בכל כוחו בשני עורכי "מבט" הסוררים על פי טעמו, אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן. המנכ"ל האשים את שניהם האשמה עיתונאית חמורה ביותר שלא שמעתי כמותה בעשרות שנות עבודתי כעיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא טען שהם שידרו לדעתו ביודעין כתבה מפוברקת, ערוכה מגמתית, ובעלת תוכן מטעה הקושרת את ראש ממשלת ישראל בנימין "ביבי" נתניהו להתעלמות מכוונת מקריאות קצובות של אוהדי בית"ר ירושלים, "מוות לערבים – מוות לערבים", שנעשתה בנוכחותו בעת שהשתתף בכיכר ספרא (כיכר עיריית ירושלים) בעֵת חגיגת הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל במוצ"ש – 9 במאי 1998. אורי פורת טען שראש הממשלה הגיע למסיבת הניצחון זמן רב לאחר הקריאות הנבזיות של האוהדים וכלל לא שמע אותן. אילו היה באמת נוכח בשטח באותו הרגע לא היה נותן לזאת לקרות. אורי פורת קבע ששני עורכי "מבט" ערכו את הכתבה בזדון וקירבו את הופעתו של ראש הממשלה לקריאות הגנאי כדי להכפיש ולהבאיש את ריחו של בנימין נתניהו בעיני הציבור. באותה השבת ההיא זכתה בית"ר ירושלים באליפות המדינה בפעם השנייה ברציפות לאחר שגברה בביתה באיצטדיון "טֶדִי" 0:1 על מכבי פ"ת משער של שחקן החיזוק ההונגרי שלה אִישְטְוָואן פִּישוֹנְט. ההתרגשות בירושלים הייתה עצומה. יוסי אבוקסיס שחקן בית"ר ירושלים בעת ההיא נבחר לשחקן העונה. בית"ר ירושלים הייתה בשיאה ואוהדיה הרבים החליטו לחגוג את הזכייה באותו מוצאי שבת ההיא – 9 במאי 1998 בכיכר העיר הלא היא כִּיכָּר סַפְרָא.

יש לזכור כי זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי כבר לא היו 4 (ארבע) שנים בידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אבל יוסף בר-אל שהיה אז מנהל ערוץ 33 של רשות השידור, ערוץ טלוויזיה נטול כל חשיבות, מִדְרוּג, וערך טלוויזיוני (שפעל אז ופועל גם היום בחסות והסוואה של ההגדרה "שידור ציבורי") חשב שחגיגות הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בהשתתפות זמרים ואמנים בנשף הן "סיפור וויזואלי בעל ערך עיתונאי של זֶמֶר, שמחה, ועליצות", דיווח שיש להביאו לידיעת הציבור. בניגוד מוחלט לדעתו של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן וגם לסברתו של מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1 רפיק חלבי. יוסף בר-אל היה משוכנע כי על ערוץ 33 המגוחך שאותו הוא מנהל מוטלת החובה לפאר ולרומם את בית"ר ירושלים ולהביא את פרסום הנשף לכלל אזרחי ישראל. אף על פי שהצפייה בערוץ 33 של רשות השידור הייתה מינורית עד אפסית, בין % 0.00 ל-  % 1.00 (במקרה הטוב), אישר מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל אישור חריג לתפעל את ניידת השידור הגדולה ביותר של הטלוויזיה באותו מוצ"ש של 9 במאי 1998. היה ידוע היטב למנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואחריו אורי פורת ז"ל כי ערוץ 33 מאז היווסדו ב- 1995 תחת הנהלת יוסף בר-אל מניב לאורך שנים רייטינג רדוד, עלוב, ומגוחך. מתחת לכל נורמה טלוויזיונית. (ראה טבלאות רייטינג של ערוץ 33 מצורפות בתקופה שיוסף בר-אל ניהל אותו בטרם התמנה למנכ"ל רשות השידור, משלושה תאריכים רנדומאליים : 12 במארס 2002, 13 במארס 2002, ו- 17 במארס 2002). צריך להבין כי הפעלת ניידות שידור בשבת גררה מעמסה כספית ותקצוב של שעות נוספות של העובדים ותשלום שָכָר שגבוה במאות אחוזים בהשוואה לעבודה ביום חול רגיל. יוסף בר-אל הציב את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "הוֶורֶד" בכיכר ספרא.

טקסט מסמך מ- 12 במארס 2002 : עמודות ה- מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך מ- 12 במארס 2002 : עמודות ה- מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך מ- 13 במארס 2002 : עמודות וטורי ה- מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך מ- 13 במארס 2002 : עמודות וטורי מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך מ- 17 במארס 2002 : עמודות וטורי ה-מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך מ- 17 במארס 2002 : עמודות וטורי ה-מדד רייטינג של ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 33 (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. זהו מר יוסף בר-אל בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלו כמנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית (החליף את שלמה ענברי קודמו בתפקיד). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דו"חות הרייטינג הללו שימשו עדות לטרגדיה הטלוויזיונית שמתרחשת מזה זמן רב בין כתלי ערוץ 33 . אורי פורת (כמו מוטי קירשנבאום לפניו) ידע שמדובר בערוץ טלוויזיה איזוטרי של רשות השידור שהוא ירוד ובעייתי ונטול רייטינג, וחסר כל חשיבות. האחריות רבצה על כתפיו. למרות ואולי בגלל זאת נתן אור ירוק להפעלת ניידת השידור הגדולה ועשרות עובדיה שאת תוצאות עבודתה יראה רק אחוז רייטינג אחד בודד נכלל הציבור. ערוץ 33 שידר ישיר במוצ"ש – 9 במאי 1998 מכיכר העירייה את חגיגת האליפות של בית"ר ירושלים יחדיו עם הקהל הקנאי והפנאטי של המועדון. הפקת השידור הישיר הזה נעשתה שלא על פי הסטנדרטים העיתונאים המקובלים שהציבו חטיבת החדשות ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הפקתו הישירה מכִּיכָּר ספרא התבצעה ללא שַדָּר – עיתונאי מוביל מיומן המְכַוון את השידור וללא מערכת מסודרת המנהלת את השידור מן ההיבטים העיתונאיים ואמות מידה מוסכמות, כפי שמכירים אותן עיתונאי הטלוויזיה (וגם שדרני רדיו "קול ישראל"). בימאי ניידת השידור היה נתן מנספלד (לשעבר איש אולפני הרצליה) אבל לא נכח שם עיתונאי מנחה ו/או שַדָּר Play by play שיעלה בעת השידור הישיר על פרשת קריאות הנאצה של אוהדי בית"ר ירושלים. הפרשה המבישה עברה בשלום. אף על פי כן היה שם ילד אחד שראה את השידור הישיר ואמר "המלך עירום" ולחש את מה שראה ושמע לאבא שלו. זהו סיפור פנטסטי כיצד השתלשלו העניינים . הילד הזה הוא בנו של מנהל חטיבת החדשות דאז רפיק חלבי, אחד העיתונאים הטובים ביותר של השידור הציבורי בימים ההם.

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. אולפני הטלוויזיה בהרצליה. נתן מנספלד (משמאל) יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיק חגי מאוטנר. יושב מימין השחקן מוסקו אלקלעי. (התמונה באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיכר העיר הירושלמית הוצפה בהרבה מצב רוח טוב, שירה, וריקודים. אחד מגיבורי החגיגות היה הזָמָר משה חיים שסִלסֵל את שירתו בקולו היפה. לפתע נטל לידיו את מיקרופון האפקטים התלוי על ה- גזוזטרה ליד בימת הכבוד ראש העירייה אהוד אולמרט הידוע כתומך נלהב של בית"ר ירושלים , וסיפר לקהל האלפים המריע, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו הגיע למקום ומבקש לברך את הזוכים ומעריציהם . רוח תזזית נשבה עכשיו בכיכר העיר ושִלהבה את ההמונים. הייתה שם המולה עצומה. נשמעו שם זעקות קצובות, "יאללה בית"ר יאללה", צעקות שמחה, "הוא גדול, הוא גדול, הוא גדול", ובצידם קריאות שנאה שוב ושוב, "מוות לערבים… מוות לערבים". השאגות האלה קידמו את בואו של ראש הממשלה בנימין נתניהו . איש לא היסה את ההמון המשולהב לפני דברי הברכה של ראש הממשלה . גם לא ראש הממשלה ששמע אותן היטב . ביבי נתניהו סיים את נאום הניצחון הקצר במשפט קולע ואמר להמון החוגגים, "תנו לי לומר לכם שתי מילים בסיום", ואמר למיקרופון, "יאללה בית"ר ". כך סיים לשאת את דבריו . הייתה שם התרגשות גדולה והשתלהבות יצרים. שוב פצחו הפרחחים בקריאות קצובות, "מוות לערבים…מוות לערבים…". ראש הממשלה בינימין נתניהו לא הֵגיב ולא אמר דבר. הוא לא היסה את הפרחחים. קשה להאמין שלא שמע את הקריאות המתועבות האלה. גם אהוד אולמרט שתק.

מכיוון שלא הייתה נוכחת בניידת השידור כל מערכת עיתונאית וגם לא בתחנת האֵם, נותרה חגיגת האליפות של בית"ר ירושלים בהשתתפות ראש הממשלה ביבי נתניהו וראש העירייה אהוד אולמרט ועמה הצעקות "מוות לערבים", ששודרה בערוץ 33 של רשות השידור הזניח והבלתי נצפה, כמו סוֹד כָּמוּס, ואשר מנהלו היה יוסף בר-אל הלא מוכשר. הרייטינג של ערוץ 33 נַע כאמור בין % 0.0 לבין % 1.00 במקרה הטוב. זה היה ידוע לכל בר בי רב ברשות השידור. וודאי לקברניטי רשות השידור.

הקָלֶטֶת המקורית של ערוץ 33 המספרת על חגיגות הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה הונחה ב- Intake של ערוץ 1. היא הגיעה לראשונה לידיו של משה גרטל ששימש אז עורך ומגיש של פינת ספורט קצרצרה בתוכנית "בוקר טוב ישראל" של ערוץ 1 בין 06.30 ל- 08.00 , ביום ראשון – 10 במאי 1998. התוכנית הזאת נכחדה זה מכבר. משה גרטל שלא צפה צפייה שלימה בקלטת, ערך ממנה במהירות לשידור בשעת בוקר מוקדמת עם אחד מהטכנאים (עורכי V.T.R) את הקטע האמנותי הראשון שנקרה בדרכו. הוא עשה עבודה עיתונאית דַלָה ולא שַם לֵב ולא הבחין בשערורייה של הקריאות הקצובות של אוהדי בית"ר ירושלים המוקלטת היטב על Track הסאונד של הקלטת, "מוות לערבים…מוות לערבים…". עורך הספורט התרכז בשירתו של זָמָר החינגה חיים משה והשמחה הבית"רית סביבו , והחמיץ את העיקר. תוכנית הבוקר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה בימים ההם לרייטינג מועט ודַל כמו ערוץ 33 ודבר השערורייה הנבזית היה אמור להיות בגדר סוֹד. אך מישהו בכל זאת ראה את השידור הישיר בערוץ 33, כרה את אוזנו, ושם לֵב לאירוע המביש. זה היה בנו של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי שצפה בכפרו דליית אל כרמל בשמחה הבית"רית ושמע את דבר התועבה המתרחשת בשידור ישיר בערוץ 33 – ללא שדר מוביל וללא עורך עיתונאי. נתן מנספלד הבימאי בניידת השידור האלקטרונית ה- "וֶורֶד", דאג לפתוח בווליום מלא את מיקרופון רעש הקהל (International sound). המצלמה והמיקרופון של הטלוויזיה אינם יודעים לסַנֵן ואינם יודעים לשקר ודבר התועבה תועד. הוא צולם והוקלט כפי שהוא ובמלוא עוצמתו. הבֵּן לחש לאָבִיו את תוכן השידור. מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי עיתונאי בכל רמ"ח אבריו הבין שיש לו סיפור חַם ביד ואץ להניח את ידו על הקלטת התמימה שכתב הספורט משה גרטל החמיץ את תוכנה. רפיק חלבי צפה בקלטת בעצמו והורה מייד ללא היסוס לעורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן להכין כתבה מפורטת אודות האירוע המביש של אמש בתשע בערב של יום ראשון – 10 במאי 1998, בו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו האיש שמינה את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור , מתעלם במפגין בנאום הניצחון מקריאות הגנאי הקצובות ונִשנות של אוהדי בית"ר ירושלים, "מוות לערבים , מוות לערבים…", ואיננו מתערב ולא מהסה אותן.

הכתבה שודרה במהדורת "מבט" באותו יום ראשון בתשע בערב – 10 במאי 1998, קבל עם ועדה, והראתה באמת את ראש הממשלה ביבי נתניהו נוֹאֵם בקבלת פנים המונית שערך ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט בכיכר העירייה בבירה לאוהדי הקבוצה ולשחקנים לרֶגֶל זכייתה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל . בכתבה נשמעות קריאות קצובות חוזרות ונשנות של חלק מהחוגגים, "מוות לערבים…מוות לערבים…" בעת שביבי נתניהו נושא את נאום הניצחון לכבוד אלופת המדינה בכדורגל קבוצת בית"ר ירושלים . בכתבה רואים בבירור כי ראש הממשלה איננו עושה כל ניסיון לבלום ולהשתיק את קוראי קריאות הנאצה וממשיך בנאומו כאילו לא קרה כלום. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ראה את "מבט" ונחרד. בו במקום היה נחוש והתגייס להגן בלהט על שולחו והממנה שלו.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא מדעתו מרוב כעס בשל שידור הכתבה ב- "מבט" באותו יום ראשון בעֶרֶב של 10 במאי 1998. הוא חש אי נעימות רבה כלפי הממנה שלו והיה נחוש להגן עליו . אורי פורת סבר שאלישע שפיגלמן ונתן גוטמן, פיברקו את הכתבה ששודרה כאמור ב- "מבט" באותו יום ראשון בערב ההוא של 10 במאי 1998. הוא חשב שעורכי "מבט" הצמידו את קריאות הקהל החוגג, "מוות לערבים…", לנאומו של ראש הממשלה, בעוד בפועל הושמעו הקריאות על פי ידיעתו כשראש הממשלה עוד טרם הגיע להילולה ו/או כבר עזב אותה וכלל לא שמע אותן . אורי פורת יצא למלחמת חרמה נגד חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וקבע שעורכי החדשות בערוץ הציבורי עשו יד אחת כדי לשָדֵר כתבה מפוברקת המכפישה ומבאישה את ריחו של ראש הממשלה ביבי נתניהו בעיני הציבור. מנכ"ל רשות השידור יצא להגן על האיש שמינה אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1998. הוא הִשהה מייד את אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן מעריכת "מבט".

ביום שני אחה"צ – 11 במאי 1998 ביקרתי לצורכי עבודה במערכת של חטיבת החדשות השוכנת בקומה השלישית בניין הטלוויזיה ברוממה. שררה שם אווירת נכאים. בתא הזכוכית של המערכת ישבו שם נבוכים עד למאוד מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מהל החדשות רפיק חלבי, סגניתו יעל חֵן, והמפיק הראשי של חטיבת החדשות אמנון ברקאי. פני כולם היו נפולות. הם היו המומים מהחלטת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת להדיח את שני עורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן.

barkai

טקסט תמונה : זהו אמנון ברקאי המפיק הראשי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות .

התבוננתי בהם. כולם שם נראו אובדי עצות וחסרי ישע. שאלתי את מנהל חטיבת החדשות כיצד "עלה" על מעשה הנבלה וקריאות השנאה האלה של החוגגים הנשמעות בכיכר סַפְרָא בעוד ראש ממשלת ישראל נוכח בשטח בסמוך מאוד לחוגגים המבישים. הוא רכן לעברי ולחש : "הבן שלי ראה את "בוקר טוב ישראל' , והוא סיפר לי זאת באקראי". מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי עשו את המוטל עליהם ויצאו להגן על אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן. בכך השניאו גם את עצמם על המנכ"ל. פרשת קלטת בית"ר ירושלים הסתבכה.

ביום רביעי – 20 בחודש מאי של שנת 1998 התפרסמה ידיעה בעמוד הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות", ובה נאמר : "הכתבה בה שמעו קריאות "מוות לערבים" ליד ראש הממשלה עברה עריכה מגמתית . מסקנות הביניים מצביעות על כך שבכתבה נעשו עבירות אתיות וכי מה ששודר ב- "מבט" היה עיוות של המתרחש". על הידיעה היה חתום ערן הדס כתב העיתון לענייני רשות השידור [1] .

טקסט תמונה : מאי 1998. קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות". הכתב האחראי על הידיעה הוא ערן הדס. מנכ"ל רשות השידור קובע נחרצות : "עריכת הכתבה הייתה מגמתית ושיקול הדעת היה לקוי. הכתבה הטילה כתם כבד על ראש הממשלה". הוועד המנהל של רשות השידור קיבל את מסקנות הדו"ח. רשות השידור השתנתה באחת עם הסתלקותו של המנכ"ל הקודם מוטי קירשנבאום באפריל 1998 והופעתו המחודשת של אורי פורת. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון מוזס).

שבוע אח"כ ביום רביעי – 27 במאי 1998 שוב התפרסמה ידיעת ענק  בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", כתבתו של מר ערן הדס, וכותרתה, "הודחו עורכי "מבט" ששידרו את הכתבה "מוות לערבים". נזיפה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולראש חטיבת החדשות רפיק חלבי" [2]. בדו"ח חריף שפורסם אתמול קובע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "כי מערכת "מבט" הציגה מצג שווא של האירוע האמיתי בפרשת שידור הכתבה עם הקריאות "מוות לערבים", סילפה את דמותם של כלל אוהדי בית"ר ירושלים, והטילה כתם כבד על ראש הממשלה בנימין נתניהו" .בפרק המסקנות כותב אורי פורת : "דברים שהתאימו לתזה ולכותרת שהוכנה מראש נשלפו מתוך מקומם המקורי בסרט ההקלטה והודבקו יחדיו כאשר קטע שלם העלול לקלקל את הסיפור נמחק כלא היה. במילים אחרות , קודם יורים ואח"כ בעריכה מסמנים את עיגולי המטרה". הידיעה שהתפרסמה בעיתונות היוותה האשמה כבדה שהטיח מנכ"ל רשות השידור בעובדיו והצבעת אי אמון מוחלטת בשני המנהלים הבכירים בטלוויזיה יאיר שטרן ורפיק חלבי. זה נאמר להם על ידו פנים אל פנים. אך מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא פיטר אותם מתפקידם והם לא התפטרו.

בגוף הכתבה הובאה גם תגובתו של אלישע שפיגלמן : "מסקנות הדו"ח הן משטרת המחשבות של ג'ורג' אורוול (George Orwell)". תגובת אנשים בכירים ב- "מבט" לדו"ח של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הייתה כלהלן : "היריות נורו מלשכת ראש הממשלה – האקדח היה בידיו של אורי פורת". ביום חמישי – 28 במאי 1998, פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" מאת כתבו איתמר אייכנר, כותרת גדולה ובה נאמר : "סוף-סוף מישהו עושה סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1", ופרשנות הכתב : "מקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיבים בסיפוק לצעדים שנקט מנכ"ל רשות השידור וקביעותיו נגד עורכי "מבט". בכותרת המשנה של הידיעה הופיע ציטוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר : "אני סומך על שיקול הדעת של אורי פורת . הוא מקצוען אמיתי ולא עושה חשבון לאף אחד , גם לא לי" [3].

טקסט תמונה : קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 28 במאי 1998. ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר, "אני סומך על שיקול הדעת של אורי פורת. הוא מקצוען אמיתי ולא עושה חשבון לאף אחד, גם לא לי". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון מוזס). 

ביום שישי – 29 במאי התפרסמה ב- "ידיעות אחרונות" כתבה גדולה של יָעֵל גְבִירְץ אודות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שכיהן בתפקידו קצת יותר מחודש ימים ואודות מדיניות השידור שלוֹ . "מי הבוס ?", הייתה הכותרת לכתבה. כך כתבה יעל גבירץ : "בשיחות רקע שקיים אורי פורת לפני כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, הבהיר שהוא לא אהב את המסך של מוטי קירשנבאום. את פרשת "בראוֹן – חֶברוֹן", כינה כישלון עיתונאי ממדרגה ראשונה". על מסך האקטואליה בתקופתו של מוטי קירשנבאום היו אחראים יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה ורפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. לכתבה שלה צירפה יעל גבירץ איום של מנכ"ל רשות השידור על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, כשאמר לו : "אם תמשיך להגן על עובדים כאלה כמו אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן – לא תהיה יותר מנהל טלוויזיה", הזהיר המפקד את פיקודו.

טקסט תמונה : אביב 1999. רשות השידור מארחת בירושלים את תחרות השירים האירופית ה- "אירו- וויזיון" בעקבות זכייתה של הזמרת דנה אינטרנשיונאל בתחרות ה- אירו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שנערכה ב- 1998 באנגליה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (משמאל) ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן באביב 1999. אורי פורת לא האמין תחילה לכישרונם העיתונאי של יאיר שטרן ורפיק חלבי. אח"כ שינה את דעתו על שניהם מקצה לקצה. הם הפכו לנאמניו הוא העניק לשניהם אשראי מקצועי רב וראה ברפיק חלבי מועמד ראוי להיות מחליפו של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה הישראלית. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרשת הקלֶטֶת של בית"ר ירושלים הסיטה את פוקוס מנכ"ל הרשות מנקודת מבטי למוקד עניינים אחר . התִּכְנוּן הארוך טווח שלי לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם נדחק לשוליים, למקום אחורי בשיקולי העדיפות שלוֹ. משחקי מונדיאל 2002 של יפן / קוריאה הצטיירו ב- 1998 כאירוע גאלקסי מרוחק שיוותר מספיק זמן לטפל בו בעתיד . למנכ"ל רשות השידור היו עיסוקים אחרים והראשון שבהם הישרדותו המקצועית. לא היה סיכוי שאורי פורת בקדנציה השנייה שלו יבצע לובינג פוליטי וירוץ לממשלה וחברי לכנסת ישראל בשם זכויות שידורי הכדורגל שאבדו לרשות השידור במאי 1994. תפקידו היה ליידע את המערכת הפוליטית בארץ כי ראוי שתאמץ את חוֹק השידור הבריטי הקובע כי אירועי ספורט לאומיים ובינלאומיים נבחרים יהיו מותרים לשידורים רַק ברשתות הטלוויזיה הארציות באנגליה. אימוץ מדיניות שידור כזאת ע"י המִמְסַד הפוליטי בארץ היה עשוי לאַפְשֵר לשָדֵר את מונדיאל 2002 רובו ככולו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אורי פורת לא היה האיש שיזיז עכשיו הרים וסלעים. היו לא מטלות אחרות . בחודשים הראשונים של  1999 ניהל מאבק הישרדות בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור נגד ראש הממשלה אהוד ברק. בפברואר 1999 הטיח בפניו אהוד ברק איום חריף שלא נשמע כמותו בטרם היבחרו לראשות הממשלה. האיום הוטח בתום שידור ישיר סוער של "פופוליטיקה" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהנחייתו של העיתונאי הוותיק ובעל הניסיון יעקב אחימאיר.

yaacov

טקסט תמונה : העיתונאי יעקב אחימאיר משרת את השידור הציבורי ביושרה ונאמנות כמעט 50 שנה. הוא חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 2012. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yaacov 1

טקסט תמונה : העיתונאי יעקב אחי מאיר מבכירי המגישים והמנחים בטלוויזיה הציבורית בכל הזמנים. בפברואר 1999 הנחה והגיש את תוכנית "פופוליטיקה" הסוערת ורוויית הצעקות בה הופיע גם אהוד ברק. המיועד לראשות הממשלה מטעם המערך הטיח בתומה של התוכנית הצעקנית בפני מנכ"ל רשות השידור אורי פורת איום מפורש : "לאחר שאבחר לראש הממשלה, ואני אבחר – אסלק אותך מכהונת מנכ"ל רשות השידור". האיום התברר כאיום סרק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כך אמר לו אהוד ברק בהַי לִישְנָה : "לאחר שאבחר לראש ממשלה , אתה אורי פורת לא תהיה יותר מנכ"ל רשות השידור", והוסיף, "זאת הבטחה אישית שלי". מעולם לא התבטא כך בבוטות כזאת המיועד לתפקיד ראש הממשלה, לפני אהוד ברק וגם לא אחריו, באוזני מנכ"ל כלשהו של רשות השידור שהתמנה לתפקידו ע"י ממשלת ישראל. לאחר היבחרו לתפקיד ראש הממשלה (במקומו של בנימין נתניהו) הקים אהוד ברק וועדת הבדיקה בראשות תא"ל (מיל.) רפאל ורדי כדי לחקור את מצבה הנוּגֶה של רשות השידור תחת ניהולו של אורי פורת . אורי פורת ניצב אז תחת זכוכית מגדלת של ראש ממשלת ישראל. הוא היה עסוק בימים ההם רוב הזמן במסע ההישרדות שלוֹ כמנכ"ל רשות השידור. ראשו לא היה פנוי לענייני רכישות של כדורגל הלאומי או הבינלאומי לטובת משלם האגרה שלוֹ.

ב- 23 בפברואר 2000 הגיש תת אלוף מיל. רפאל ורדי את דו"ח רשות השידור לראש הממשלה אהוד ברק. כשמסר לו את הדו"ח קבע נחרצות : "רשות השידור חולה, חולה עד למאוד. לצורך הבראתה דרוש לאלתר ניתוח כואב ומעמיק אשר יוביל לביסוסה על יסודות חדשים, השונים מהקיימים". אהוד ברק היה הבטחה גדולה כראש ממשלה. הוא נבחר לכהונתו הרמה ברוב עצום בעַם אך הוא לא עשה דבר ולא הזיז דבר בעניין רשות השידור. איומיו על אורי פורת מנכ"ל רשות השידור התבררו כאיומי סרק. דו"ח רפאל ורדי לא מומש מעולם. הדו"ח מעלה אבק עד היום בארכיון משרד ראש הממשלה יחד עם הדו"חות שקדמו לוֹ, אֵילוּ של יצחק לבני, ארנון צוקרמן , ישראל גרניט, וגם זה של סֵיר היוּ גְרִין (Sir Hugh Greene) מי שהיה מנכ"ל ה- BBC (בשנים 1969 – 1960) שהובא במיוחד ארצה ב- 1973 ע"י יגאל אלון שר החינוך והתרבות והכין דו"ח קשה על חוליי רשות השידור, אך הדו"ח נגנז ולקחיו מעולם לא הופקו. רשות השידור לא שינתה מאום משִגרת חייה [4].

[1] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ- 20 במאי 1998.

[2] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 27 במאי 1998.

[3] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 28 במאי 1998.

[4] ראה נספח : ראה גם מאמרו של עמוס גורדון (מנהל חטיבת החדשות ברדיו 'קול ישראל' בשנות ה- 60) שהתפרסם בביטאון "המכון הישראלי לדמוקרטיה" .

אפילוג.

בסופו של חודש יוני 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס בעת הפקת 64 השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 מעמדות שידור בעשרת האצטדיונים ברחבי המדינה הגדולה. שהיתי ב- IBC בבירה הצרפתית כ- 40 ימים משם ניהלתי את הפרויקט הממושך. שלושת ציוותי השידור שלי היו כלהלן : צוות מס' 1 מאיר איינשטיין ואבי רצון. צוות מס' 2 רמי ווייץ וזאביק זלצר. צוות 3 זוהייר בהלול (היום ח"כ זוהייר בהלול) וחיים ברעם. הפקת סיגנל הטלוויזיה של מונדיאל צרפת 1998 ע"י ה- Host broadcaster הצרפתי קבוצת TVRS 98 בראשות פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה (Francis Tellier) הייתה מוקפדת ומסודרת ועמדה על רמה גבוהה ביותר מהיבטי הטכנולוגיה הטלוויזיונית, הלוגיסטיקה, התקשורת, והטלפוניה. אי אפשר היה שלא להתפעל מקבוצת TVRS 1998. הם חוללו הפקה נפלאה בלתי נשכחת (אחד הפוסטים יוקדש להפקת הטלוויזיה ההיא של מונדיאל צרפת 1998) והשפעתה המכרעת על התפתחות והתמחות הטלוויזיה הבינלאומית בכיסוי משחק הכדורגל. סיורו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקו הקדמי של חזית השידורים בצרפת הסב לי קורת רוח והוכיח כי הוא מייחס חשיבות גדולה להפקות הספורט הבינלאומיות כמו קודמו בתפקיד מוטי קירנשבאום. אורי פורת ואנוכי נפגשנו מידי יום במשרד ההפקה והתקשורת שלי ב- IBC הענק שהוקם יחד עם משרדי טלוויזיה רבים באתר של Paris Expo על שטח של 224000 מ"ר ליד פורט דה וורסאיי (Porte de Versailles). היה לו במה להתבונן והיה לו מה ללמוד.

טקסט מסמך : מונדיאל צרפת 1998. מפה כללית של פאריס המראה את מיקום ה- IBC ליד פורט דה וורסאיי . (באדיבות TVRS 1998. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל צרפת 1998. מראה כללי של ה- IBC על שמונת היכליו. ה- IBC הוקם באתר Paris Expo על שטח של 224000 מ"ר. (באדיבות TVRS 1998. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל צרפת 1998. מראה Hall 5 ב- IBC רחב הממדים והיעיל. משרד ההפקה, התקשורת , והשידורים מס' 61 הוא של ערוץ 1. (באדיבות TVRS 1998. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באחת מארוחות הצהריים שסעדנו יחדיו במסעדה סמוכה ל- IBC סִינֵן לעברי : "יאיר שטרן ורפיק חלבי עוד לא יודעים שהם מפוטרים. אני נחוש לעשות כך. פרשת "בר-און – חברון" לא תהיה עוד". אורי פורת דיבר תמיד בלחש (כשהמציאו את הסלוגאן "מְסַנֵן מבין שיניו" התכוונו אליו. לידו תמיד חשבתי שהשמיעה שלי לקויה). השבתי לו מייד. "יאיר שטרן, רפיק חלבי, ויעל חן הם עיתונאים יישרי דרך ואין זה חשוב מאיזה צד של המתרס הפוליטי הם ניצבים. מפני שהם אנשים בעלי יושרה הם גם נאמנים לך כמי שניצב ב- טופ של ההיררכיה ברשות השידור. הם תמיד ידווחו לך את האמת ולעולם לא ישקרו אותך. המושג "מאפיה שמאלנית בטלוויזיה" היא מונח שִקְרִי. אין דבר כזה. זכור דבר אחד : ירדפו אותך דווקא אנשי הוועד המנהל מאותו הזרם הפוליטי שאתה בא ממנו, הימין. לא רדיפה פוליטית אלא רדיפה שמטרתה לנגוס באִרְגוּן הכללי ובסמכות המקצועית שלך".

yoash 7

טקסט תמונה : יולי 1998. מונדיאל צרפת 1998. אנוכי (מימין) יחדיו עם מר פראנסיס טלייה (Francis Tellier) המוכשר והידען ראש קבוצת הטלוויזיה המבצעית של TVRS 98. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני 1998. מונדיאל צרפת 1998. משרד ההפקה שלנו ב- IBC בפאריס. אנוכי בשיחת תיאום עם האולפן בירושלים בטרם שידור ישיר של אחד המשחקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון בעֶשֶר בערב של 12 ביולי 1998 התקיים באצטדיון הלאומי של צרפת בפאריס (Saint denis stadium) משחק הגמר בין נבחרות צרפת וברזיל. את המשחק שידר ישיר ארצה הצוות הבכיר השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. יום קודם לכן מסר לי ה- Sports Controller של ה- EBU ידיד אישי שלי ריצ'ארד באן (Richard Bunn) מעטפה נאה ובתוכה שני כרטיסי הזמנה למשחק למשחק הגמר באצטדיון "סיינט דניס" (על פי בקשתי) עבור שני נכבדי רשות השידור ששהו בפאריס באותה העֵת, המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל כוח אדם שלו עמרם עמר (שימש מנהל הכספים של משלחת הטלוויזיה למונדיאל צרפת 1998). מחירו הנקוב של כל כרטיס כזה עמד על 1700 פרנקים צרפתיים (שווה ערך ל- 300 דולר בערך). רִיצָ'ארְד בָּאן ביקש ממני עם מסירת הכרטיסים לידיי כי אם מסיבה כלשהי האנשים רמי המעלה שלי יישנו את תוכניתם ויוותרו על התענוג, "אז אנא מימך החזר לי אותם מייד כי יש עליהם הרבה קופצים", שח לי. הודיתי לו מקרב לִבִּי והבטחתי לו כי כך אעשה . EBU היה איגוד השידור הגדול ביותר והעשיר ביותר ומנה בתוכו גם את רשתות הטלוויזיה הצרפתיות שהפיקו את מונדיאל צרפת 98 ולכן נהנה מקשר מיוחד עם קבוצת TVRS 98. הקבוצה ייחדה חבילת כרטיסי הזמנה (תמורת תשלום) ל – EBU על מנת שהאיגוד יחלק אותם לנציגים בכירים מרשתות הטלוויזיה שלו העושות בצרפת. רִיצָ'ארְד בָּאן התאמץ בשבילי. הערכתי אותו על כך. ואז קרה המקרה העצוב והמביך. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת החליט מסיבותיו שלוֹ שלא לנסוע במֶטְרוֹ למשחק הגמר. הוא וויתר. הסמנכ"ל שלו החרה – החזיק אחריו. אורי פורת שלח את עמרם עמר לשדרות שָאנְס אָלִיזֶה למכור את הכרטיסים בשוק שחור לכל המרבה במחיר כדי להחזיר את הכסף לקופת רשות השידור. מעשה פלילי שעמרם עמר יכול היה בגינו להיאסר ולהישלח לכלא אילו המשטרה הצרפתית הייתה מבחינה בדבר. זאת הייתה הפעם הראשונה שנבחרת צרפת מעפילה למשחק הגמר בתולדות המונדיאל . כמובן שכל פאריס הייתה כמרקחה באותו יום ראשון ההוא של 12 ביולי 1998. הכרטיסים נמכרו ע"י עמרם עמר כלחמניות טריות מבלי שאני יודע דבר מכל הסיפור המדהים הזה שנעשה ע"י הבוסים שלי מאחורי גבי. הדבר נודע לי בתום השידור הישיר לאחר שרִיצָ'ארְד בָּאן צלצל אלי למשרד ההפקה ב- IBC ודיווח לי כי נכבדי רשות השידור לא הגיעו למושבי הכבוד שלהם. חשתי כי הדם מפוצץ את ראשי ופרצופי. בושתי ונכלמתי. לא ידעתי מה להשיב לידיד שעשה כל מאמץ להשביע את רצוני ואני אִכזבתי אותו. זה היה נורא. מאוחר יותר התנצל בפניי המנכ"ל וטען כי ברגע האחרון חש לא טוב וביקש להחזיר לפחות את ההוצאה היקרה שעלותה כ- 600 דולר לקופת הרשות . נותרתי המום . לא יכולתי לקבל את ההתנהגות הבלתי מקצועית ולא מוסרית הזאת שנודע לי עליה בכלל בדיעבד. בחיים לא תיארתי לעצמי כי מנכ"ל רשות השידור יוותר על חוויה ספורטיבית כל כך דרמטית ומהנה של פעם בחיים, ושאני אקלע בגללו לאי נעימות נוראית שכזאת . פעם אהבתי והערכתי אותו. עכשיו ריחמתי עליו.

טקסט תמונה : אוגוסט 2000. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בערוב ימיו כמנכ"ל הרשות . כעבור שנה באוגוסט 2001 התפטר מתפקידו לאחר שנפתח נגדו הליך Impeachment ע"י וועד המנהל של רשות השידור וע"י חברי מליאת רשות השידור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 649. הועלה לאוויר ב- 21 בנובמבר 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *