פוסט מס' 709. עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל וארז אדלשטיין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. פוסט מס' 709. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 13 בספטמבר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 709 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 13 בספטמבר 2017.

———————————————————————————————-

פוסט מס' 709. עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל וארז אדלשטיין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. פוסט מס' 709. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 13 בספטמבר 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח, תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא) ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהתעשתה גם אם מאוחר מידי, והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי וברמה נמוכה הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי. התחולל דבר מדהים במובן השלילי של המילה בשירות הציבורי של מדינת ישראל : בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. איש הַנֶפֶל הזה לא שב עוד מעולם לשירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

פרפרת 1. השידור הישיר של משחק ליגת העל בכדורגל מכבי פ"ת – בית"ר ירושלים 2:1 (יום שני – 11 בספטמבר 2017) בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הבליט את עליונותו של השַדָּר המוביל עמיחי שפיגלר על הפרשן שישב לצדו עוֹמְרִי אָפֶק. קשה יותר להיות פרשן בטלוויזיה מאשר שדר בטלוויזיה, בעיקר בתחומי הספורט הפופולאריים המוכרים לכולם. הרבה יותר קשה. בעוד האויב הגדול של השדר הוא פַּס הַ- Audio של תמונת ה- Video שאיננו מעניק לו רישיון לפטפט, הרי ה- אנטגוניסט שאורב לפרשן היא תמונת ה- Video מפני שהיא נחלת הכלל ומתנהגת בשוויון ו- אובייקטיביות מוחלטת כלפי הפרשן מחד וכלפי הצופים שלו מאידך. שני הצדדים נהנים מאותה האינפורמציה מאותו מקור. לכן, העומסים הטלוויזיוניים והאחריות הרובצים על הפרשן – גדולים ומתעצמים ביתר שֵאת בשעת הקרנת ה- Replays למיניהם, וטומנים בחובם מחלוקת. את מה שהוא הפרשן רואה על המסך שלו בעמדת השידור רואים הצופים שלו על המוניטורים שלהם בסלון ביתם. הטקסטים והפרשנות שלו עלולים להפוך בקלות לברי פלוגתא. הוא מסתכן אם איננו מדייק באבחנותיו. זה בדיוק מה שקרה לעומרי אפק במשחק מכבי פ"ת – בית"ר ירושלים 2:1.

ובכן, בדקה ה- 24 של המשחק (במצב של 1:0 לזכות בית"ר ירושלים) הכשיל שחקן בית"ר ירושלים מיקי סירושטיין באופן מכוון ובולט לעין, בתוך רחבת ה- 16 של קבוצתו את חלוץ מכבי פ"ת יובל אבידור. עמיחי שפיגלר איננו מתלבט וזועק בנחרצות למיקרופון שלו, "…השופט אלון יפת אומר שזאת עבירה מכוונת ולכן הוא מוציא את הכרטיס האדום…ולכן עונש כפול…". מיקי סירושטיין מורחק מכר הדשא והשופט אלון יפת מעניק למכבי פ"ת בעיטת עונשין מ- 11 מ'. הפרשן עומרי אפק מגמגם לעומת השדר המוביל שלו, ומהסס. הוא בקושי מודה שהיה פנדל. למרות עדותן הברורה של מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ותמיכתן המוחלטת בפסיקתו הצודקת של שופט המשחק אלון יפת, עומרי אפק פוסל את ההחלטה ומפיק פרשנות מגוחכת ולא נכונה ל- חוקת הכדורגל (ספרותית מידי) נוכח העובדות ו- 4 הסצנות של תמונות ה- Replays שמעניקות גיבוי מוחלט לחלוטין לשופט המשחק. עומרי אפק מסתבך ו- מתעקש לקחת אחריות שאין לו, על מנת להפוך את עצמו ל- פרשן דחליל באירוע הקונקרטי הנדון, בניסוחיו הבאים האלה :

עומרי אפק : "…בוא נראה עוד פעם…פה מיקי סירושטיין תופש מחוץ לרחבה…".

עמיחי שפיגלר : "…אבל עבירה שנגררת פנימה דינה להיות בפנים…".

עומרי אפק : "…כן, אבל אני אומר לך שוב…קשה לי עם הנפילה התיאטראלית של יובל אבידור… תסתכל…גם אם יובל אבידור צודק תראה מה הוא עושה פה…הייתי שורק על עבירה מחוץ לרחבה על התפישה הראשונה…". 

עומרי אפק ייצג ביום שני – 11 בספטמבר 2017 אישיות טלוויזיונית דהויה שאיננה מבינה ולא מפרשת נכון את טקסט חוקת הכדורגל הספרותית, ושתמונות ה- Video מנצחות אותה ללא תנאי.

פרפרת 2. יעקב ברדוגו וצִלוֹ שנשרך אחריו ומשמיע רעשי רקע, ערכו ב- "חמש בערב" (יום שלישי – 12 בספטמבר 2017) ברדיו גלי צה"ל עיתונאי בוטה וחוצפני באופן מפליג עם המפיק ואיש הקולנוע מארק רוזנבאום. רמת השיחה המתנשאת שניהל יעקב ברדוגו בטונים צורמים מאוד עם מארק רוזנבאום אודות החלטת אקדמיית הקולנוע הישראלית שלא להזמין את שרת התרבות והספורט מירי רגב לנאום לטקס חלוקת פרסי אופיר, אלא רק להעניק אותם – איננה מתקבלת על הדעת. יעקב ברדוגו הוא עיתונאי עירני, חריף, ומהיר תגובה. אתמול הוברר שיש לו גם חולשות שדורשות פיקוח ציבורי.

פרפרת 3. הסרט התיעודי "אפילוג" שעוסק בריאיון טלוויזיוני (וקורותיו הטכנולוגיים) שנערך ב- 1968 עם ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (אז, בן 82), ושודר אמש (יום שלישי – 12 בספטמבר 2017) בערוץ 10 – הוא מסמך מדהים בחשיבותו ההיסטורית (!). כל אזרח ישראלי שאכפת לו מהמדינה שלנו חייב לצפות ב- "אפילוג".

פרפרת 4. אתה מתבונן בקריקטורה בעיתון "הארץ" בעמוד מס' 2 (יום רביעי – 13 בספטמבר 2017) פרי מקלדתו הקלושה של ערן וולקובסקי וחושב מייד על המתחרה שלו עמוס בידרמן. ערן וולקובסקי מפסיד לעמוס בידרמן בכל פרמטר.

פרפרת 5. הריאיון שהעניק מפקד רדיו גלי צה"ל ירון דקל היוצא לערן סוויסה ב- "ישראל היום" העיד יותר מכל על עצמו. מדובר ב- עסקן, עיתונאי דַל, מפקד חלש, חסר יכולת ניהול, ונעדר מנהיגות. נכון ששר הביטחון לשעבר אהוד ברק מינה אותו לתפקיד, אז מה ? מדובר במינוי פוליטי מגוחך של אדם פוליטי. מדינת ישראל רווייה מינויים פוליטיים בכל תחומי חיינו במסווה של הפקדות מקצועיות. ירון דקל הוא אחד מהן.

פרפרת 6. ליאו מסי וניימאר. הראשון הוא אדריכל מתכנן וגם מבצע מהדרגה העליונה ביותר. השני הוא ביצועיסט בעיקרו. במשחק חצי הגמר במונדיאל ברזיל 2014 חטפה נבחרת ברזיל בראשות ניימאר Knock out בסגנון Uppercut טוטאלי 7:1 מרגלי נבחרת גרמניה. ברצלונה בראשות ליאו מסי נותרה משוננת. אין לי סבלנות להמתין עד למפגש הכפול הבא של ברצלונה של מסי עם פאריס סן ז'רמן ב- Champions league. אנוכי מודה לאלוהי הטלוויזיה משום שאפשר לי להיות בר מזל לחוות בחיי גם את ליאו מסי.

פוסט מס' 709. עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל וארז אדלשטיין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. פוסט מס' 709. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 13 בספטמבר 2017.

מבוא קצרצר.

קהל אוֹהֵד ביציעים אינם תרופה לחרפת התבוסות של נבחרת ישראל (ניצחון אחד ו- 5 הפסדים). נבחרת משגשגת אמורה להתניע את הקהל. הצופים ביציעים אינם יודעים להדליק אֵש בנבחרת כבויה שנותרו ממנה ברגע זה רק כמה זְרָדִים ו- גֶחָלִים ואוּדֵי שְבִיבִים. קהל ביתי ואוהד של נבחרת מובסת הופך לאילוסטרציה פאסיבית ומיותרת. אין בטקסט הזה שום פרטנזיה ויומרה. אינני מגלה שום דבר חדש שלא ידוע לכולנו. כל מאמן ומנהיג ספורט מקצוען בונה את נדבכי נבחרתו / קבוצתו על בסיס ניסיון רב שנים ו- ידע רב והבנה עמוקה שלו את תורת משחק הכדורסל, ואיננו מייחל לעזרת תרועות הקהל. עידוד קולני ביציעים זקוק ל- Start up משגשג שמקורו בזירת הפרקט. תשאלו את ג'ון וודן (John Wooden).

היה פתטי גם להאזין למאמן הלאומי המוביל ארז אדלשטיין תולה את תקוותיו ומטיל את יהבו על הקהל ביציעים, כלהלן : "…אנחנו צריכים פה את כל ההיכל הזה מלא…רועש…". היה מוזר וגם מביך לשמוע את גור שלף הפרשן המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מטעה את צופיו, נוטע בהם אשליות ו- תקוות שווא, ומספר להם מהגיגי לבו, כלהלן : "…החבר'ה יודעים שאין דרך חזרה מחר נגד הגרמנים…אבל זה לא יסתיים נגד הגרמנים…אחרי זה יש את הגיאורגים…ואח"כ יש לנו את האוקראינים…אבל אנחנו נצטרך לנצח את שלושת המשחקים האלה בכל דרך…עם הקהל…עם האווירה…עם הכל ולעלות לשלב בא…". הסוף המר ידוע. איזה אין דרך חזרה ואיזה נעליים. מבט שגוי ופרשנות לא נכונה. מדובר בפרשן כדורסל מוביל שאיננו מספר את הַאֶמֶת לצוֹפָיו. לא בסדר.

ובכן, זהו ההיגיון ההגיוני הנוגע לסדר הסימביוטי הנכון המתרחש בין השחקנים לקהל ביציעי ההיכל : הכדורסל מָשוּל לתיאטרון. זירת הפרקט מושווית לבימה. שחקני הכדורסל דומים לשחקנים על בימת תיאטרון. אם השחקנים על בימת התיאטרון מוכשרים דיים, הם אלו שיתניעו את מחיאות הכפיים של קהלם באולם בתמורה למשחקם ו- הופעתם ברוכת הכישרון. כשהייתי בן 16 ראיתי בתיאטרון "הבימה" בתל אביב את ההצגה "אוֹתֶּלוֹ" (מחזה טראגי שחיבר הדרמטורג וויליאם שייקספיר). בתום ההצגה המחשמלת הייתי אסיר תודה ומחיתי כפיים לאהרון מסקין (שיחק בכישרון רב את "אוֹתֶּלוֹ") ולשמעון פינקל (שיחק באותה מידת כישרון רבה את "יָאגוֹ"). בקיצור, אין דבר כזה לעודד נבחרת מובסת. העניין הזה עם הקהל הביתי גם לא עבד באצטדיון "סמי עופר" בחיפה במוצ"ש – 2 בספטמבר 2017 כשנבחרת מקדוניה ניצחה את ישראל 1:0 בקדם מונדיאל רוסיה 2018. יש דבר כזה לנוּד לגורלה, לרחם. תליית תקוות ו- אמונה בקהל שיעודד אותך אוטומטית במשחק ביתי איננה מעידה על תמימות אלא על טיפשות.   

מדובר כאמור בפִסְפוּס מַר וכרוניקה של כישלון שאיננו בבחינת הפתעה. הכדורסל הישראלי + איגוד הכדורסל לדורותיו + מנהיגות הכדורסל משלמים עכשיו בריבית דה ריבית על מדיניותם המוּטְֵעית ו- הרשאתם את "תופעת האמריקניזציה" שפשתה כאן בכמויות עצומות בעשרות השנים האחרונות על חשבון מִשְכּוּן עתידו של הנוער הישראלי. "האמריקניזציה" המוגזמת והמופרזת המתרחשת בארץ בדוֹר האחרון הופכת לממארת, ומדרדרת את הכדורסל הישראלי לתהומות. לעבר דֶרֶג ז'. בהיעדר עתודות צעירות בנות אלפים יהיה רק יותר גרוע.

עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל.

עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל הישראלי ואנשיו עמדו בהצלחה גדולה בראש הפקה מורכבת ומדויקת שעסקה באירוח משחקי קדם בית 2 של Eurobasket 2017 שנערכו בראשית ספטמבר בהיכל הספורט הוותיק הממוקם בשכונת יד אליהו, תל אביב בהשתתפות 6 נבחרות ישראל, איטליה, ליטא, גרמניה, גיאורגיה, ו- אוקראינה (המשחקים המוקדמים האחרים בבתים 1, 3, ו- 4 ב- Eurobasket 2017 נערכו בהלסינקי, קלוז', ואיסטנבול). ארגון מופתי. עמירם הלוי ואנשיו באיגוד הכדורסל ראויים למחמאות. מדובר במידה רבה בחלום יקר ויוקרתי שהתגשם. וודאי על הרקע הגיאו – פוליטי בו שרויה מדינת ישראל. תמורת זיכיון האירוח נדרש איגוד הכדורסל ראשית דבר לשלם ל- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) 2.000000 (שני מיליון) euro. עלות הכשרת היכל הספורט ביד אליהו ושדרוגו לקראת אירוח המפעל החשוב (תאורה + אירוח ברמה גבוהה של הציבור + VIP) הסתכמה ב- 5.000000 (חמישה מיליון) שקל, עלויות האבטחה נמדדו ב- 1.000000 (מיליון) שקל כשמשטרת ישראל דורשת עבורה כמחצית מהסכום. סך עלויות ההפקה ומלאכת הארגון של הפקת וארגון משחקי קדם בית 2 של Eurobasket 2017 בתל אביב נעו בסדר גודל שבין 26.000000 ל- 28.000000 (עשרים ושישה מיליון עד עשרים ושמונה מיליון) שקל. מועצת ההימורים והטוטו סייעו ליו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי בסכום של 2.000000 (שני מיליון) שקל. משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב תקצב את הסיוע שלו לאיגוד הכדורסל בסכום של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל. מדובר בהפקה וארגון ברמה בינלאומית גבוהה ומדויקת. יבורכו יו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי ואנשיו. אבל יש כאן "אבל"… ו- אבל גדול… (!). עמירם הלוי איננו האחראי הראשי רק להפקה הבינלאומית הנאה המדוברת הנ"ל. בתוקף תפקידו הרָם כמי שניצב בפסגת הפירמידה של הכדורסל הישראלי הוא גם נושא באחריות המיניסטריאלית לכישלונה המר של נבחרת ישראל המקצוענית שלו בראשות המאמן הידען וגם מוכשר ארז אדלשטיין במשחקים הנדונים הללו במסגרת בית 2 של קדם Eurobasket 2017, שהסתיימו כאמור בשבוע שעבר בתל אביב. הם עברו בהצלחה רק 1/5 מהדרך וצברו מאזן שלילי בכמות של % 80. ניצחון אחד בלבד רק על גרמניה מול ארבעה הפסדים מול איטליה, ליטא, גיאורגיה, ואוקראינה. עמירם הלוי בן כפר יהושע (ב- עמק יזרעאל סמוך לרמת ישי, בית שערים, שדה יעקב, נהלל, וקיבוץ רמת דוד) וארז אדלשטיין יליד עפולה בפריפריה הרחוקה, קורצו מחומרים דומים. הם אינם עסקנים ולא פוליטיקאים. הם ישירים, מחוספסים, לחלוטין לא מפונקים, ובמידה מסוימת גם בוטים. לא בטוח שמדובר בתכונות שמעניקות יתרונות לשני האנשים האלה שאינם מתוחכמים, אלא אנשים פשוטים במובן החיובי של ההגדרה. עמירם הלוי שהובא לאיגוד הכדורסל מאחורי המחרשה ניצב היום בעמדה בכירה ביותר של מנהיגות ספורט של ענף מרכזי במדינת ישראל. כמתבונן מהצד, ברור שלא מתקיימת שום קורלאציה בין האקלים הספורטיבי שיוצר יו"ר האיגוד בו הוא העניק למאמן הלאומי ולשחקניו הלאומיים תנאים אופטימליים של אימון, תרגול, ומשחקי בדיקה, מבחן, ההכנה, בחו"ל ובארץ (לקראת טורניר Eurobasket 2017) + תשלומי שכר עבור ימי האימונים שלהם (מדובר בשחקני כדורסל ישראליים מקצועניים שזאת פרנסתם) לבין מָפּוֹלֶת התוצאה הסופית שנגזרה על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו. במשחק התבוסה האחרון ב- היכל הספורט ביד אליהו ב- 6 בספטמבר 2017 בטורניר קדם ה- יורובאסקט 88:64 לנבחרת אוקראינה, התעקשו שחקני הכדורסל המקצועניים והמפונקים של נבחרת ישראל להדגיש כי אין דבר קשה יותר בחיינו במדינת ישראל מאשר להתרוצץ בזירת הפרקט. אין מנוס מהשוואה ודיון במצבה הקיומי הגיאו פוליטי המדיני והביטחוני – צבאי בהם שרויה מדינת ישראל (מאז הקמתה ב- 1948) והיחידות הלוחמות של צה"ל לבין לוחמי הכדורסל הלאומיים של מדינת ישראל המפונקים, הנרפים, העצלנים, והכושלים. בושה וחרפה אחת גדולה. הנוכחות וההשפעה של שחקן ה- NBA העשיר ובעל הניסיון עומרי כספי (ישחק העונה במדי האלופה קבוצת Golden State Worriors) על נבחרת ישראל מינורית. משהו דומה לנוכחותו והשפעתו של ערן זהבי העשיר על איכות נבחרת ישראל בכדורגל המתמודדת במסגרת המוקדמת על הזכות להעפיל למונדיאל רוסיה 2018. ובכן, שני התפרנים ה- אידיאליסטיים הללו עמירם הלוי וארז אדלשטיין, הם שני אנשים קשיי יום בעלי מוסר עבודה, ש- ממוקמים על גדת נהר שוֹנָה מ- גדת הנהר ממול. שָם, על גדת הנהר מנגד עומדים שחקני הכדורסל העשירים והמפונקים של נבחרת ישראל המקצוענית. בתווך ניצבים וחוצצים בין שתי גדות הנהר אידיאלים משותפים, יעדי הכיבוש, והדרך כיצד לכבוש את אותם היעדים המדוברים. שני האחראים הראשיים ו- הקפטנים המובילים של הכדורסל הישראלי, יו"ר האיגוד והמאמן הלאומי שלו, מתוגמלים הכי פחות, ונמצאים בתחתית דירוג השכר. מי הם ומה הם מן ההיבט הכספי לעומת שחקניהם עומרי כספי, גל מקל, ליאור אליהו, יוגב אוחיון, שון דאוסון, וגיא פניני. אותו גיא פניני פעם קפטן מכבי ת"א מי שהצהיר הצהרת רָהָב בטרם תחילת משחקי בית 2 בהשתתפות נבחרת ישראל בקדם Eurobasket 2017 בטרם תחילת המשחקים, כלהלן : "…אין ספק שיש עלינו לחץ אבל אנחנו חיים עם זה בשלום…". טבלאות השכר הנקבעות ע"י הממסד ו- הוועדות המארגנות והנוגעות לתשלומים לשכירים שלהם בעלי התפקידים הניצבים ב- עמדות כוח ומנהיגות מטעמן, מעידות על הערכה, טיב, ו- איכות נושאי המשרות. בלתי ייתכן כי רד אוורבך מאמן הכדורסל האגדי של קבוצת "Boston Celtics" בליגת ה- NBA מי שהוביל אותה לתהילה עילאית, תשע אליפויות בשנים 1969 / 1968 – 1957 / 1956, יקבל משכורת שנתית של מאות אלפים של דולרים בעוד שחקניו משתכרים מיליונים. אין דבר כזה. כנ"ל לגבי מאמן הכדורסל ב- NBA פיל ג'קסון, ו/או במדינתנו פנחס "פיני" גרשון מאמן קבוצת הכדורסל מי שהוביל אותה לפסגה האירופית בשנים 2001, 2004, ו- 2005. ובכן, משכורותיהם של המפקדים העליונים של הכדורסל הישראלי מגיעות בקושי לקרסוליים של הפַּקודִים שלהם. מצב לא בריא. מ- חַד מוטלת על עמירם הלוי וארז אדלשטיין האחריות הראשית לתפעולו והובלת הכדורסל הישראלי ברמתו המקצוענית לפסגות. מאידך הם משולמים בגרושים, עד כדי כך שהמאמן הלאומי ארז אדלשטיין הלך בשעתו להיות פרשן בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כדי להשלים את הכנסתו הכספית. מגוחך. מדובר ב- אַנוֹמָלְיָה. מי שמתעניין בכלכלה ספורטיבית יודע שעדיין שוררת גישת בור ו- קמצנית כזאת בארץ (ופעם היה נהוג כך גם ב- חו"ל) בה משלמים למאמן שָכָר סמלי ולשחקנים תמורה כספית שהגְרָף שלה נושק לעננים. מדיניות תשלומי השכר למאמנים ראשיים מצליחים ומשגשגים שהם בבחינת מנהיגים ומחנכים של ספורטאים כדורגלנים/כדורסלנים ב- מועדון נחשב, השתנתה בעולם מקצה לקצה (!). פפ גוארדיולה מאמן קבוצת הכדורגל של מנצ'סטר סיטי, וקודם לכן של באיירן מינכן, ולפני כן של ברצלונה משתכר כמו שחקניו הבכירים משהו כמו 12.000000 (תריסר מיליון דולר) בעונה. כנ"ל גם ז'וזה מוריניו מאמן מנצ'סטר יונייטד. כמותיהם גם זינאדין זידאן מאמן ריאל מדריד, וקארלו אנצ'לוטי מאמן באיירן מינכן. כנ"ל מאמני הכדורסל, ה- NFL, והבייסבול בארה"ב. ההשוואה המתבקשת הזאת איננה הכל. קיים כאן עוד ווקטור לא פחות חשוב במצב המורכב הנדון הזה : מה בעניין ההתחייבות הטוטאלית הפיזית והמוסרית של שחקניהם של עמירם הלוי וארז אדלשטיין לדגל ולסמל המדינה ? מה עם הכבוד האישי והקבוצתי שלהם ? למה מפנים אצבע מאשימה רק לכיוונו של המאמן הלאומי ארז אדלשטיין. אינני רוצה לומר ששחקני נבחרת ישראל בכדורסל הם אלטרואיסטיים, אולם אני כן רוצה לרשום כאן בפוסט הקונקרטי הזה מס' 709, שכך הם נראו בחמשת משחקיהם האחרונים בבית מס' 2 בקדם Eurobasket 2017, בתל אביב. מפונקים שמאוהבים בעצמם. אינני יודע היכן מצוי גבול יכולתם הפיזי והנפשי, וגבול ההקרבה העצמית למען הכלל של אותה רשימת הכדורסלנים הישראליים הנזכרת לעיל. אינני יודע מהו הקושי הגדול ביותר בפניו ניצבו עד כה. אולם אני יודע בפני אלו קשיים ואתגרים נמצאים בני גילם חיילי צה"ל באוויר, בים, וביבשה מידי יום ולילה, אלה שמשרתים ביחידות קרביות ונדרשים לשמור על גבולות מדינת ישראל בתנאים קשים. כשהתבוננתי וראיתי לאחרונה את עומרי כספי וגל מקל, וגם את ליאור אליהו והחברים שלהם במשחק התבוסה נגד אוקראינה 88:64, פשוט קמתי מכסאי והלכתי לי לעשות קפה. עסק עלוב. אינני חושב שמצביא כדורסל אחר היה מגיע להישגים משופרים מאלה של ארז אדלשטיין עם אותה נבחרת השחקנים שעמדה לרשותו ב- Eurobasket 2017. ארז אדלשטיין הוא איש כלבבי. אדם פשוט במובן החיובי של המילה, נאמן למקצועו ולערכיו, ודבק במשימה עד כלות כוחותיו. המאמן הלאומי שמחונן בכריזמה מחוספסת + ידע + כישרון + ניסיון הוא ההפך המוחלט וניגוד גמור של מרבית שחקניו. אל לעמירם הלוי למהר ולהעיף את ארז אדלשטיין בטרם הוא עורך תחקיר מקיף ומפורט מה קרה בעשרת הימים הראשונים של חודש ספטמבר 2017. המאמן של מכבי ת"א ארז אדלשטיין בראשית עונת 2017 – 2016 הודח וסולק ע"י שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן, ועכשיו הוא מועמד להיות מסולק ומודח מנבחרת ישראל. ארז אדלשטיין היה פרשן כדורסל שלי לפני כרבע מאה של שנים. מדובר באיש בעל ידע ובעל דרך וגם בעל דרך ארץ. אולם מה שקובע היא לא הדרך ולא דרך ארץ אלא מבחן התוצאה הסופית. זה נכון. הגדרה מדויקת. אולם ארז אדלשטיין לא נכשל לבדו. המערכת בראשות יו"ר האיגוד עמירם הלוי נכשלה. אם עמירם הלוי שניצב בראש גוף ציבורי הוא נקי מ- רבב (למרות שהוא עוסק בניסוי כלים) ויחליט לפטר את פרי מינויו ארז אדלשטיין, הוא יצטרך להעיף גם את עצמו, ולחזור למשק שלו בכפר יהושע. אם עמירם הלוי יו"ר איגוד הכדורסל הוא תוצאה של קומבינציה פוליטית ש- מנהל גוף פוליטי, והוא אדם נטול מצפון, אזי הוא יפטר את פרי מינויו (קרי המאמן הלאומי ארז אדלשטיין), יָפְנֶה לוֹ גב, ויתחפר בעצמו ב- בניין מס' 36 ברחוב "שדרות יהודית" בתל אביב.

לאיגוד הכדורסל אירע אסון כדורסל. מן ההיבט המוסרי יו"ר האיגוד נושא בכישלון כמו המצביא שלו (כנ"ל בעניינים של יו"ר התאחדות הכדורגל מר עופר עיני והמאמן הלאומי שלו אלישע לוי). בחצות הליל לאחר התבוסה לאוקראינה שתיתי את הקפה המַר שהכנתי לעצמי ונזכרתי שאותה נבחרת ישראל בכדורסל הקורסת של ארז אדלשטיין בראשית חודש ספטמבר של שנת 2017 בקדם ה- Eurobasket בתל אביב, ניצחה ב- 18 באוגוסט 2017 במשחק הכנה באותו המקום, באותו היכל הספורט הממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב, את נבחרת סלובניה בתוצאה 84:89 (בשורותיה שיחקו גוראן גראגיץ' ולוקה דונצ'יץ'). בתום המשחק ההוא הכריז המאמן הלאומי ארז אדלשטיין כלהלן : "…במשך 25 דקות שיחקנו כדורסל נהדר…".

ועוד עובדה מכרעת שמובאת כאן לידיעת חלק מהציבור התמים שעדיין מאמין באמונות תפלות. משחקי הכדורסל הביתיים של נבחרת ישראל במסגרת בית 2 בקדם אליפות אירופה 2017 בתל אביב הוכיחו כי הקהל הביתי ביציעי היכל הספורט ביד אליהו איננו פטריוט באופן אוטומטי, איננו רכוש של אף אחד, ו- לא נמצא בכיסו של אף אחד כפי שסבורים כל מיני מומחים, בתוכם גם שחקני נבחרת ישראל המובסים יחדיו עם המאמן הלאומי שלהם. אהדה, חיבה, אהבה, ועידוד – זקוקים לגירוי, ל- קטליזטור. הם משולים לחומר נֶפֶץ. כדי להפעיל אותם אתה זקוק לפְּתִּיל ביטחון שמחובר לנַפָּץ. כל קצין חבלה מתחיל מכיר את נוסחת השרשרת של גַל נִיפּוּץ. TNT איננו מתפוצץ מעצמו. דליקת יער לא מתחוללת מעצמה. גם לא קולות תרועה בהיכל הספורט ביד אליהו.

שי האוזמן (1). מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה דורש מהמשתתפים בו מיומנות,ידע, וכישרון בדיוק כפי שנתבע מהשַדָּרִים המובילים. 

לפני ה- התבוננות (שלי) בפרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שי האוזמן, אני מבקש להרחיב במקצת את יריעת ההיסטוריה של מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. עד עצם היום הזה קיים וויכוח האם המוסד הזה מוסד הפרשנות נחוץ בכלל, והאם שדר ידען ונבון זקוק לפרשן שישב לצדו בעמדת השידור הטלוויזיונית. בנובמבר 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל למשרה הרמה של מנווט, מנהל, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נכנסתי לנעליו הגדולות של קודמי אלכס גלעדי. העמקתי במו ידיי ועל פי השקפת עולמי את מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. במידה רבה היה מדובר בניסוי כלים על ידי. במרבית המקרים פספסתי ולא פגעתי "בול". אחת הסיבות לתחלופה הגדולה לעריכת הניסיונות החוזרים ונשנים על ידי לאיתור ומציאת פרשני כדורגל וכדורסל זמניים ומזדמנים ברמה מניחה את הדעת הייתה אי יכולתנו לעגֵן ולמסֵד את משרת הפרשן במסגרת כוח האדם התקני של רשות השידור. המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם בתקופתי יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל + מוטי קירשנבאום סירבו לבקשתי זאת. "…אין צורך בכך…", הייתה תשובתם החד משמעית והקצרה בעלת מכנה משותף. החריף והציני מכולם היה יוסף "טומי" לפיד. לבקשתי להטיס את פרשן הכדורגל מרדכי שפיגלר למונדיאל ספרד 1982, להלין אותו, ולשלם לו שכר ראוי, התבונן בי באימה. "…רשות השידור לא תטיס את מרדכי שפיגלר לספרד 82', לא תלין אותו, ותשלם לו שכר ש.ת. (ראשי תיבות של שובר תשלום). מרדכי שפיגלר הוא פטפטן. שיגיד תודה שאני מוכן לשלם לו שכר ש.ת. על פי כל קריטריון מרדכי שפיגלר היה צריך בכלל לשלם לך מפני שאתה מוכן להעסיקו…". יוסף "טומי" לפיד דחה על הסף את בקשתי להטיס את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן לאליפות העולם ה- 1 ב- א"ק שנערכה בהלסינקי באוגוסט 1983, לצדו של השדר המוביל נסים קיוויתי, וגם להלין אותו שם בתירוץ, "…ש- נסים קיוויתי יכול להסתדר מצוין בלעדיו…", והסכים לשלם לו שָכָר ש.ת. בלבד משהו שדמה בימים ההם לשָכָר עבדים שרשות השידור נהגה לשלם לעובדים השכירים המזדמנים שלה.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. "…אני חושב ש- ד"ר וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים אף כי אינני שותף לדעתך שבלעדיו – או בלעדי פרשן כלשהו – אי אפשר…", דאג להזכיר לי ב- צל"ש / מכתב ההערכה ההוא ששלח לי ב- 25 באוגוסט 1983 בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק של הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משנת 1979 ועד 1991 העסקנו אלכס גלעדי, עונה אחת ואנוכי 11 עונות (On & Off), את אריה מליניאק. אריה מליניאק היה פרשן כדורסל טוב. הוא ענה על הציפיות הטלוויזיוניות שלי. הוא הניח את יסודות פרשנות הכדורסל בטלוויזיה. אף על פי כן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור סירבו להעניק לו משרת קבע מן השורה. בראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת נחשב אריה מליניאק ל- אוֹשְיָית כדורסל. הוא הפך למאמן מבוקש. מפני שלא היה תמיד Available ו- פנוי עבורי בשל עיסוקיו האחרים, הבאתי וגייסתי שורה של כל מיני תחליפים, מאמנים – פרשני כדורסל מזדמנים, כמו העיתונאי משה לרר ז"ל, צבי שרף, משה וויינקרנץ, רני כהנא, יהושע רוזין ז"ל, טל ברודי, רלף קליין ז"ל, וגם את פרופסור גבריאל "גבי" בן דוֹר מאוניברסיטת חיפה שמצא חן בעיניי מאוד. אריה מליניאק היה הטוב והחשוב בהם עד להופעתו ב- 1996 של הפרשן אלי סהר.

טקסט תמונה :  חורף 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ב- ירושלים. הזמנתי את מר צבי שרף (משמאל) לשמש פרשן כדורסל Off Tube שלנו באולפן בירושלים בעת השידורים הישירים של משחקי הבית של מכבי ת"א ביד אליהו במסגרת בגביע אירופה לאלופות לצדו של המנחה – מגיש נסים קיוויתי. יורם ארבל שידר את המשחקים מחו"ל לבדו ללא פרשן. ראיתי בצבי שרף בימים ההם בר סמכא מהדרגה העליונה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא נענה בתקופה ההיא לבקשתי להציב פרשן צמוד בעמדות השידור בחו"ל ליד השדר המוביל יורם ארבל. הוא ראה בזה מותרות יקרות. נדרשנו לעשות את עבודת הפרשנות באמצעות מוניטור הטלוויזיה בירושלים. הטובים ביותר ברשימה הארוכה היו אריה מליניאק ואלי סהר. (התמונה הוענקה לי באדיבותה של הצלמת גב' עמר שהתארחה בימים ההם באולפן הטלוויזיה המנווט שלי בירושלים).

כנ"ל בנושא פרשנות הכדורגל בטלוויזיה. היו לנו ולי המון מאמנים ושחקנים (וגם עיתונאים מומחים) שהפכו לפרשני כדורגל מזדמנים שלי, כמו מרדכי שפיגלר, אמציה לבקוביץ', דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, יצחק שניאור ז"ל, יעקב גרונדמן ז"ל, יעקב חודורוב ז"ל, אברהם גרנט, זאב זלצר, ושני העיתונאים הבלתי נשכחים על ידי אבי רצון וחיים ברעם. שני האחרונים היו הטובים ביותר. למרות שלא היו שחקנים ו/או מאמנים בעברם הם הבינו היטב את תורת משחק הכדורגל. יכולתם התקשורתית לנתח ולהסביר את סיטואציות הכדורגל באמצעות התנסחות בהירה ותמציתית הייתה מרשימה (!). אבי רצון וחיים ברעם היו שני אנשים נבונים (מאוד), ללא קשר לתורת הכדורגל. שניהם דיברו עברית תקנית. ממברנות המיקרופון סגדו להם. גם אנוכי. אבי רצון היה הפרשן מס' 1 שלי והטוב מכולם בכל הזמנים שלי בתעשיית הטלוויזיה. הוא פשוט היה משכמו ומעלה ושימש פרשן הכדורגל הראשי של חטיבת הספורט בפיקודי במשך עשור בין 1990 ל- 2000. אם הוא, אבי רצון לא היה – הייתי צריך להמציא אותו. אם לא הייתי יכול להמציא אותו – הייתי לבטח מגייס למשרה הראשית והרָמָה הזאת את חיים ברעם. ו/או את פרופסור משה צימרמן ו/או את פרופסור אבי בן צבי. שני האקדמאים האלה שירתו אותי בתוכנית "כדורגל עולמי", ש- הופקה ושודרה על ידי בשנים 1998 – 1994, בעידן מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

האם מוֹסָד פרשנות הספורט ברדיו ובטלוויזיה חשוב ? האם צריך אותו ? האם אנחנו זקוקים לו ? האם ניתן להסתדר בלעדיו ?

האם כל שַדָּר ספורט באשר הוא זקוק לפרשן – מומחה שיתייצב לצדו בעמדת השידור ? האם באמת דרושים שני קולות ליד המיקרופון כדי לתאר ולשדר ישיר אירוע ספורט אחד בין אם מדובר בכדורגל ו/או כדורסל ו/או א"ק, שחייה, התעמלות ו/או טניס ? אין לכך תשובה חד משמעית. אבל עובדה היא שהנהלות הטלוויזיה והרדיו בארץ ובעולם נוטות לאמץ פרשנים ופרשניות ומציבות אותן בעמדות השידור ליד השדרים המובילים, בעיקר כשמדובר בשידורים ישירים. תפקידו הראשי של הפרשן בעמדת השידור הוא לבאר את הקומבינציות והמהלכים שמסתתרים מאחורי מידע ה- play by play שמְסַפֵּק השַדָּר המוביל לצופיו – מאזיניו. כך אנוכי רואה את משימת הפרשנות. אחרים גורסים כי הפרשן הוא בעצם שַדָּר שני ואין רע בכך. הצופה מאזין לשתי חוות דעת אינפורמטיביות שאינן בהכרח צועדות על תפר הפרשנות. פרשן הכדורגל של ערוץ 1 בשעתו דָנִי נוֹיְמַן (פרשן בלוף עלוב) וגם פרשן הכדורסל של ערוץ 1 גוּר שֶלֶף (התנסחויות בעייתיות בעברית לא תקנית) שעממו אותי בדברי הטריוויה שלהם, בחזרות רוטיניות שאינן מחדשות, ובשיגור טקסטים לא נבונים. שניהם הפריעו לי להיהנות מחוויית הצפייה.

יוֹרָם אָרְבֵּל לא היה זקוק בזמנו לדָנִי נוֹיְמַן הכושל שייצר קלישאות ולא הסביר. אוּרִי לֵוִי לא היה צריך אז את גוּר שֶלֶף כדי לשדר ישיר דרבי תל אביבי סוחף בכדורסל בו הפועל ת"א דַלָת האמצעים אך מצוידת ברוח קרב עם מאמן חריף שֵכֶל מביסה קבוצה בעלת מוניטין עצום שמנהלים אותה מיליונרים ומוביל אותה מאמן כושל. כש- גוּר שֶלֶף מפרשן עבורי את ההתמודדות ב- "הדר יוסף" ומודיע לי כצופה שלו את הטקסט הבא כלהלן, "יש איבודי כדור טובים ואיבודי כדור פחות טובים", ואח"כ מפרשן החטאה של יוגב אוחיון בזאת הלשון, "אגב זאת הייתה זריקה טובה אבל הוא פשוט לא פגע", אפשר רק לגחך. מוטי קירשנבאום ז"ל לא היה פרשן ספורט "מקצועי" מהבראנז'ה, אך דאגתי לא להחמיץ אותו בתקופה ההיא מידי יום שישי בשבוע בעֶשֶר בוקר ברדיו גלי צה"ל בתוכנית "עושים תרבות" של רדיו גלי צה"ל, בראשות המנחה ההוא מר מוּלִי שַפִּירָא. מוּלִי שַפִּירָא רִפְרֵף בימים ההם על אירועי הספורט של השבוע, אך ללא חוות דעתו הצמודה של מוטי קירשנבאום ז"ל הוא מולי שפירא היה משול לקליפת השוּם. מוטי קירשנבאום ז"ל הוא עיתונאי חד עין וגם בעל יכולת ביטוי וכישרון אמירה. כנראה שנחוצות שתי חוות דעת ברדיו גלי צה"ל אודות אירועי הספורט של השבוע על מנת להפוך את המוסף לרלוואנטי ומעניין. המגיש והמנחה מולי שפירא איננו יכול לעשות זאת לבד, מה עוד שהאורח מאפיל על המארח שלו.

מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה וברדיו איננו כה וותיק כפי שרבים נוטים לחשוב. שַדָּר הכדורגל האנגלי רב המוניטין של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ז"ל (Kenneth Wolstenholme) שידר ישיר ב- 30 ביולי 1966 מאצטדיון "וומבליי" (Wembley) את משחק הגמר של המונדיאל ההוא ללא פרשן צמוד בו זכתה מדינתו בגביע העולם, אנגליה – מערב גרמניה 2:4. מדהים. נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם ז"ל שַדָּר הספורט המיטבי של רדיו "קול ישראל" הבלתי נשכח בשלושים השנים ההן של  1977 – 1947 שידר ישיר את כל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בית וחוץ, וגם משחקי כדורגל חשובים אחרים ללא פרשן לידו. יתירה מזאת : נחמיה בן אברהם לא שידר מתא שידור מוגבה ומבודד. הוא בחר לעצמו את זווית ההתבוננות הבעייתית ביותר של שַדָּר כדורגל משניצב תמיד בגובה פני הקרקע על כר הדשא סמוך לקו האמצע עם המיקרופון סְטֶנְד שלו, ממש בסמוך למפגש קו האורך עם קו החצי המחלק את המגרש לשניים. תמוה ולא ברור מפני שהוא ראה את אובייקט השידור שלו מנקודת מבט לא נוחה. ב- 15 באוקטובר 1961 נתן לי מנהל ענף הרֶפֶת בקיבוץ אפיקים רוּדִיק לֵוִוין יום חופש ואנוכי וקבוצת חברים טסנו ברכב של הקיבוץ לאצטדיון ר"ג כדי לראות את משחק קדם גביע העולם בכדורגל לקראת צ'ילה 1962 ישראל נגד איטליה החזקה (4:2). ראיתי את המשחק ההוא כשאנוכי מחזיק רדיו טרנזיסטור בידיי ומאזין לשידור הישיר של נחמיה בן אברהם. הופתעתי אז שלוש פעמים. בפעם הראשונה מפני שישראל הובילה במחצית בתוצאה 0:2 נגד איטליה הגדולה והפייבוריטית. בשנייה נדהמתי לראות את שדר הרדיו הלאומי נחמיה בן אברהם משדר ישיר למדינה שלמה אך ניצב בודד עם המיקרופון שלו על כר הדשא ליד קו האמצע (ולא בעמדת שידור גבוהה ומסודרת שמשקיפה על כר הדשא מהטריבונה). ההפתעה השלישית הייתה בעצם אכזבה. הרדיו – טרנזיסטור שחשף את קולו המיוחד והדרמטי של נחמיה בן אברהם העיד כי השַדָּר הנפלא איננו מדייק תמיד, ולעיתים גם מאחר לתאר את האירועים על כר הדשא.

עמדת השידור הקרקעית של נחמיה בן אברהם הטרידה אותי. אנוכי זוכר שבעת שחזרנו בתום המשחק לקיבוץ אפיקים שוחחנו על כך שאנחנו צפינו במשחק ישראל – איטליה מזווית ראייה הרבה יותר נוחה ומכוננת מזאת של שַדָּר הרדיו הלאומי. ייתכן כי בהתייצבותו על כר הדשא בנה לו עמדת שידור "סטרילית" ופרטית מבודדת מהקהל העצום שנאסף באצטדיון. נחמיה בן אברהם שַדָּר ספורט מוכשר, עיתונאי נבון בעל ידע רב בתחומים רבים, ובעל זיכרון פנומנאלי, טען שהוא איננו זקוק לפרשן לצידו. וגם לא לעמדת שידור רדיופונית בעלת תצפית משופרת. הספיקה לו "עמדת השידור" הצנועה בה הוא מתייצב על כר הדשא ליד קו האמצע של המגרש.

nehemiah ben avraham

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה. אצטדיון ר"ג. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל בעל גוון קול מיוחד ודרמטי ניצב בודד עם המיקרופון שלו ליד קו האמצע בסמוך לכר הדשא ומעביר בשידור ישיר משחק כדורגל של נבחרת ישראל. זווית התבוננות במשחק מגובה כר הדשא איננה נוחה אך יתרונה בכך שהיא "סטרילית" ומבודדת מהקהל, וגם קרובה מאוד למוקד ההתרחשות ואל השחקנים וספסל המאמנים. עומד מימין העיתונאי הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני ז"ל. יושב משמאל, טכנאי רדיו "קול ישראל" שאחראי לתקינות קו השידור של נחמיה בן אברהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 22 בפברואר 1968 אירחה מכבי ת"א באצטדיון יד אליהו הישן והפתוח את קבוצת הפאר של ריאל במדריד במסגרת שלב רבע הגמר של גביע אירופה לאלופות בכדורסל. ריאל מדריד הייתה אז מועדון כדורסל זוהר ואלופת היבשת ובשורותיה שיחקו כוכבי כדורסל בעלי מוניטין כמו מיילס אייקן, וויין בראבנדר, וקליף לויק. בחמישייה של מכבי ת"א תחת שרביט אימונו של יהושע רוזין ז"ל שיחקו טל ברודי, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים שטרקמן, אברהם הופמן ז"ל, ואמנון אבידן. המשחק עורר עניין עצום בישראל ואצטדיון יד אליהו (הפתוח) היה גדוש מפֶּה לְפֶה ב- 5000 (חמשת אלפים) צופים. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נקרא לדֶגֶל והתבקש ע"י מנהל רדיו "קול ישראל" דאז שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל להעביר בשידור ישיר את המשחק. הטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם נולדה. היא הייתה בשלבים הראשונים של הקמתה ע"י פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 91 היום) וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 80 היום). נחמיה בן אברהם הגיע בגפו לאצטדיון יד אליהו, לחץ את היד לשַר הביטחון משה דיין שהיה אורח כבוד בהתמודדות, ואָץ למיקרופון שלו על שפת המגרש למלא את משימת השידור הישיר ללא פרשן. מכבי ת"א ניצחה לאחר הארכה 88:96. אולם מה שזכור לי היה כי שַדָּר רדיו נמוך קומה (1.60 מ') בשם נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם עמד בודד על הקו, ואף על פי שלא ניצב פרשן לצדו, הטיל צֵל ענק על מדינה שלמה בקֶסֶם קולו המיוחד וכישרון התיאור הרדיופוני הישיר יוצא דופן ומרתק שלו שהורכב מ- Play by play מהול בפרשנות שלו עצמו. איש לא שאל את עצמו בימים ההם כיצד ומדוע השדר הלאומי של מדינת ישראל איננו זקוק לפרשן ומסבירן לצדו.

dayan 2

טקסט תמונה :  יום חמישי – 22 בפברואר 1968. אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם לוחץ את ידו של שר הביטחון משה דיין דקות ספורות לפני תחילת המשחק בין מכבי ת"א לריאל מדריד בשלב רבע הגמר של גביע אירופה לאלופות בכדורסל. מכבי ת"א ניצחה לאחר הארכה 88:96. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שר הביטחון משה דיין (יושב), אל"מ מתי ניב שלישו הצבאי של שר הביטחון, ברנארד חוואסט גיזבר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם, דמות ממושקפת לא מזוהה, ויו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א נוח קליגר, קיצוני משמאל. (התמונה באדיבות לובה קנפר קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

dayan 1

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 50 שנים. אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב. בטרם עידן עו"ד שמעון מזרחי לימים חתן פרס ישראל. שר הביטחון משה דיין (בן 53) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25) כוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בשלב רבע הגמר של גביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה יחדיו עם שר הביטחון משה דיין. זיהוי הנוכחים ממימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון (ראשו נראה בין משה דיין וטל ברודי), המאמן יהושע רוזין (רחוק מהמצלמה מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לֶזָ'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לֶזָ'ה מציצים ראשיהם של חבר ההנהלה צבי אבידן אביו של אמנון אבידן והשחקן נתנאל). (התמונה באדיבות לובה קנפר קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראשית חודש נובמבר של שנת 1968 החליטו פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 91 היום) וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 80 היום)  שני מקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, לשדר ישיר את הדרבי התל אביבי בכדורסל בין הפועל ת"א למכבי ת"א שנועד להיערך ביום רביעי בשבוע – 13 בנובמבר 1968. ההתמודדות המסקרנת שכל המדינה ביקשה לצפות בה הועתקה לאצטדיון "בלומפילד" יפו בגלל בנייה מחדש ושיפוצו של אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו. הימים היו ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ניידת השידור של הטלוויזיה ה- "OB הכחול" התמקמה ב- "בלומפילד" שבוע לפני שריקת הפתיחה כדי להתכונן לשידור הישיר שהיה מורכב מבחינה טכנולוגית. בימאי השידור הישיר ההוא לפני 49 (ארבעים ותשע) שנים היה חַגַּי מָאוּטְנֶר ולתפקיד השַדָּר התמנה גִדְעוֹן הוֹד (נמנה אז על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית* למרות שהיה ביסודו איש רדיו "קול ישראל" וכפוף לבוס שלו השדר הבכיר נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם. גִדְעוֹן הוֹד היה שַדָּר כדורסל מזהיר משכמו ומעלה בעל קול רדיופוני נפלא ויכולת ווירטואוזית לא רק לבנות דרמה אלא להיות גם חלק ממנה, אולם מעניין הוא לא סמך רק על כישרונו. הוא הציב לידו בעמדת השידור כפרשן את שחקן העבר זוהר כהן, מי ששיחק בזמנו בשני מועדוני הכדורסל של הפועל ת"א ומכבי ת"א. הדרבי התל אביבי הזה זכור בגלל ה- "מארב" שהכין יו"ר מכבי ת"א נח קְלִיגֶר לשחקן היהודי – אמריקני הצעיר בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' בן 22 (קומתו 1.90) שהגיע אז לשורות הפועל ת"א מארה"ב כדי לחזק אותה כרכז משחק וקלעי. נח קְלִיגֶר טען בפני מוסדות ה- FIBA כי בארי ליבוביץ' הוא בעל עבר מקצועני ולכן איננו רשאי ליטול חלק במשחק . מזכ"ל ה- FIBA וִוילִיאָם ג'וֹנְס (William Jones) קיבל את הטיעון. בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' נעלב עד עמקי נשמתו ואמר שהשתמשו נגדו בטריק מלוכלך. הוא לא שיחק. רבבת צופים (פי שניים מתכולת אצטדיון יד אליהו הפתוח)הגיעה ל- "בלומפילד" וראתה את הפועל ת"א  מנצחת את מכבי ת"א גם ללא בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' המושעה בהפרש של שמונה נקודות בתוצאה 70:78. למרבה ההפתעה זה היה שידור הטלוויזיה הישיר והאחרון מאז ומעולם של שַדָּר ספורט יוצא מן הכלל בשם גִדְעוֹן הוֹד, שמבלי מֵשִים יצר היסטוריה. הוא היה האיש שבנה לראשונה את מוסד פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הצעירה לדורותיה. צריך לומר כאן עוד מילה אודותיו של גִדְעוֹן הוֹד. הוא עיתונאי ושדר רדיו רב יכולות ומוכשר ביותר. למרות שהטלוויזיה הישראלית הייתה בנובמבר 1968 כפָּנָס קֶסֶם ולו עצמו נשקף בה עתיד מזהיר, בחר להישאר ברדיו "קול ישראל".

ben av 1

טקסט תמונה : אפריל 1968. ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונתה ע"י העובדים ה- "OB הכחול" (נקנתה ע"י עוזי פלד בלונדון מחברת הטלוויזיה הבריטית THAMES במארס 1968 והובאה לנמל חיפה באוניה) חונה עם הגעתה לארץ ליד בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

vardina

טקסט תמונה : חורף 1969. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זהו חדר הבקרה של אולפן טלוויזי. משמאל, הבימאי חגי מאוטנר. מימין, נתבת התמונה (Vision Mixer) שלו ורדינה ארז ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים לאחר 13 בנובמבר 1968 התמנה דָן שִילוֹן ע"י פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במאי 1970 נשלח דן שילון ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית חגי פינסקר ז"ל ומנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל למונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 כדי לשדר את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם בטורניר הגמר נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) טרם הוקמה ולכן שלושת המשחקים הללו הוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא והטייפים הכבדים ונשלחו מייד ארצה במטוס. דן שילון שידר את המשחקים האלה לבדו ללא פרשן. אולם משהתבקש לשדר גם את משחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) בין נבחרות ברזיל ואיטליה (ברזיל ניצחה 1:4) לא סמך עוד על עצמו והחליט לזַמֵן לעמדת השידור שלו את שני שחקני נבחרת ישראל בעת ההיא, מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, כדי שימשו פרשני עזר לצדו. עמדות השידור שנבנו עבור רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ע"י קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO" באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" ב- 1970 כללו רק שני מושבים. השדר המוביל דן שילון החליט אם כך לחלק את העבודה. הוא קבע כי מרדכי שפיגלר ישמש פרשן שלו במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ימלא את המשימה במחצית השנייה. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שימשו עוד זוג עיניים בעמדת השידור אולם התפקיד שלהם היה לספק מידע חדש. לימים בעת שיחות התחקיר עמו אמר לי דן שילון כלהן : "הייתי זקוק לפרשן. ידעתי לשדר כדורגל בטלוויזיה אולם לא הייתי ידען בתחום כמו יורם ארבל ומאיר איינשטיין שבאו אחריי". דן שילון יצר מבלי משים היסטוריה : הוא בנה לראשונה את מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. דרדק בת שנתיים.

shilon 1

טקסט תמונה : יוני 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זהו דן שילון (בן 30 בתמונה) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. דן שילון הוא אבי ומייסד מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש נובמבר של שנת 1968. הוא היה גם מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ התמנה לכתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981- 1977. דן שילון היה אחד מעמודי התווך של השידור הציבורי ואח"כ גם של השידור המסחרי. הוא שימש מנכ"ל קבוצת "רשת" אחת משלוש הזכייניות ("קשת" + "טלעד") שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי.  (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

mexico 2

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורגל במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : דני רום, צבי רוזן, שמואל רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק וויסוקר. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (התמונה באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מוסד פרשנות הכדורגל היה זָר לחלוטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה אז ב- 1970. צריך להבין שבעת הדיונים בהנהלת רשות השידור על הטסת דן שילון ונחמיה בן אברהם למונדיאל מכסיקו 1970 לא הועלתה כלל אפשרות של שימוש בפרשן. לא בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים של פּוּאֶבְּלָה, טוֹלוּקָה, ומכסיקו סיטי וגם לא באולפן הטלוויזיה בירושלים. שכירת מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל ע"י דן שילון והרצון להיעזר בהם כפרשנים צמודים בעמדת השידור שלו באצטדיון ה- "אצטקה" במשחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4, הייתה הברקה של רגע. חידוש של שַדָּר טלוויזיה טירון וחסר ביטחון אך שקול וזהיר בטלוויזיה דרדקית עולת ימים. התברר כי הוא הרחיק רְאוֹת.

shilon 1

טקסט מסמך : ינואר 1970. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג בעצה אחת עם מנהל הרדיו ד"ר ישעיהו שפירא ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר מחליטים לשלוח למונדיאל מכסיקו 1970 את שדר הטלוויזיה דן שילון ואת שדר הרדיו נחמיה בן אברהם. אין זכר להעסקת פרשן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 2

טקסט מסמך :  ינואר 1970. מסמך של דן שילון שנכתב לחגי פינסקר ז"ל, יורם רונן ז"ל, ועמוס גורדון ז"ל הדן בהיערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לקראת כיסוי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. מרכז מערכת הספורט בירושלים היה פיטר מיליק . למגיש התוכנית בירושלים ואחראי על השידורים התמנה שמעון טסלר ז"ל. אין זכר להעסקת פרשן. (רקכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּר רדיו "קול ישראל" נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם נשלח אף הוא ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למונדיאל מכסיקו 1970, אולם המשיך בשלו ושידר ישיר ממכסיקו ללא פרשן צמוד אליו. נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם לא היה היחיד שגרס "הצגת יחיד" ליד המיקרופון. גם שדר הרדיו ההונגרי המיתולוגי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי מילא את המשימה ללא פרשן צמוד. יש לציין בנוסף במאמר מוסגר כי במונדיאל מכסיקו 1970 האפילו לראשונה שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בראשות דָן שִילוֹן לראשונה על שידורי רדיו "קול ישראל" הוותיק בראשות נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם אך זהו כבר סיפור אחר ונפרד.

מהות פרשנות הכדורגל והכדורסל.

מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה בעת שידורים ישירים – הכרחי. יש החולקים על כך. אני סבור שהצבת פרשן נחוצה בתנאי שהוא מוכשר דיו להוסיף מידע חדש לצופיו מעבר לאינפורמציית השידור ה- Play by play של השַדָּר המוביל שלו. פרשן שמפר את כלל "המידע החדש" הופך מייד למעמסה על קו השידור, נשמע כפטפטן ונתפש כמיותר. הובלתי מאות רבות של הפקות טלוויזיה בינלאומיות ביותר מ- 150 ערים הפזורות ברחבי תבל בתקופת שנות שירות ארוכות את השידור הציבורי. באצטדיוני הכדורגל, הכדורסל, הא"ק, השחייה, וההתעמלות בעולם הגדול ראיתי אין סוף עמדות שידור שנבנו תמיד עבור שדר + פרשן ו/או אפילו שני פרשנים. מנהלי תעשיית הטלוויזיה מזה שני דורות מבכרים להפקיד את שידורי הספורט הישירים בידי שדר ופרשן שתפקידם ליד המיקרופון נכרך כבר בנשימה אחת. לבטח בעידן הטלוויזיה המודרנית. פרשנות הספורט היא מומחיות. בעיקר כשמדובר בשני משחקים פופולאריים כמו כדורגל וכדורסל. קל הרבה יותר לתאר את המתרחש על כר הדשא ופרקט הכדורסל באמצעות תמונות ה- Video הטלוויזיונית מאשר לפרש אותן. ככל שהמשחק מוכר וידוע יותר לציבור כך קשה יותר להסביר אותו. מן ההיבט הזה תפקידם של פרשני א"ק, שחייה, והתעמלות כמו מוּלי אֵפשטיין, גִלעד וויינגרטן, יעקב "זָ'ִקי" ווישניה, וברוך "בוקי" צ'יש קל ופשוט יותר ממשימת הפרשנות של דני נוימן וגור שלף. וזאת מפני שהם מפרשנים ענפי ספורט שרזי וסודות הביצוע שלהם מורכבים ונסתרים מהעין הממוצעת של האדם וצופה הטלוויזיה באשר הוא. ענפי הא"ק, השחייה, וההתעמלות הם הנחשבים ביותר, המרתקים ביותר, ומעוררי עניין עצום במשחקים האולימפיים לדורותיהם אך באופן פרדוקסלי הם נדחקים לשוליים במדינת ישראל.

מרדכי שפיגלר נתקל בכך כששימש פרשן הכדורגל הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל מכסיקו 1970. בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר ההוא ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteka) במכסיקו סיטי בין ברזיל ואיטליה הצהיר בפני דן שילון, "כי הקבוצה שתבקיע ראשונה במצב של תוצאת תיקו 0:0 היא זאת שתוביל". קלישאה מדויקת והגיונית מנקודת מבט מתמטית, אך צריך לזכור שלא הציבו את מרדכי שפיגלר כפרשן בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי ב- 21 ביוני 1970 כדי לייצר אינפורמציית טריוויה. מרדכי שפיגלר היה בשעתו כדורגלן מחונן אחד מהטובים ביותר בהיסטוריית הכדורגל של מדינת ישראל אך אין בהכרח קורלאציה בין ההצטיינות על כר הדשא לבין הכישרון ליד המיקרופון. מרדכי שפיגלר היה כדורגלן ואדם נבון שהביא עמו סתמיות, רפיון, ואמירות נדושות למיקרופון ובכך החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שלוֹ לצֶקֶת את היסודות ולמסד את תורת פרשנות האמת של משחק הכדורגל בטלוויזיה. הוא התחכם והתעקש לפספס את שעת הכושר ההיא בהֶבֶל פיו. כדורגלן מוכשר שהפך להיות פרשן טלוויזיה סוּפֶּר טְרִיבְיָאלִי. תרומתו ברבות השנים כפרשן לשידורי הכדורגל הישירים בארבעה מונדיאלים שונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הסתכמה בגלל זוג עיניו ולא בשל מחשבת הכדורגל שלו. מרדכי שפיגלר ידע והבין כדורגל טוב יותר מרבים אחרים אולם הוא לא הצליח לתרגם את הידע שלו לשפת טלוויזיה. במידה רבה הצטייר כמין חוכמולוג. אף על כן פי שדרני הכדורגל שלי כמו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שמרון רחשו לפרשן מרדכי שפיגלר אמון רב ואהדה גדולה. עבורם הוא היה הבה יותר מפרשן. הוא שימש מעין תעודת ביטוח בעמדות השידור המבודדות ברוֹם האצטדיונים בחו"ל , במונדיאל ספרד 1982, מונדיאל מכסיקו 1986, מונדיאל איטליה 1990, ובמונדיאל  ארה"ב 1994. גיורא שפיגל היה שונה לחלוטין ממנו. מייד אגיע אליו.

spain 28

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. ה- IBC במדריד. פרשן הטלוויזיה שלי מרדכי שפיגל (מימין) ואנוכי (משמאל) יחדיו עם הכדורגלן הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה בגודל טבעי (מדובר כמובן ב- Blow up עשוי דיקט בו השחקן רב המוניטין מעניק שירותי פרסום לחברת הצילום agfa). את התמונה צילמה ידידתי המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה המזכירה הראשית של אמאורי דאומאס מנכ"ל איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה של דרום ומרכז אמריקה, OTI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 82 2

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מדריד. אנוכי (במרכז) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת שלי מר מיכה לויירר (משמאל) ועם פרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרדכי שפיגלר (מימין). ברקע משמאל זהו בניין ה- IBC הענק של Torre Espania. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 3

טקסט תמונה : 6 באוקטובר 1973. אליפות אירופה בכדורסל – ברצלונה 1973. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הכדורסל של ברצלונה. השדר דן שילון (מימין) יבד"ל והפרשן המזדמן שלו משה לרר ז"ל (משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר של הטורניר בו גברה יוגוסלביה על ספרד בתוצאה 67:78. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1982 אינה לי גורלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפגוש שוב במונדיאל ספרד 1982 את הכדורגלן הברזילאי אדסון אראנטז דו נאסינטו (ידוע בכינוי "פֶּלֶה" / Pele) מי שזכה עם נבחרתו שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל, ב- מונדיאל 1958 בשוודיה, ב- מונדיאל 1962 בצ'ילה , וב- מונדיאל 1970 במכסיקו. פגשתי אותו לראשונה כשהפקתי וניהלתי את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בבואנוס איירס את מונדיאל ארגנטינה 1978. ביקשתי ממנו חתימה. הוא חתם בדרכון שלי ליד החתימה של פרנץ פושקש. ב- 1982 הצטלמנו יחדיו. "פֶּלֶה / Pele" שימש במונדיאל ספרד 1982 פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה TVGLOBO תמורת שכר של כ- 1.000000 (מיליון) דולר. ברור שהתעניינתי אצלו וביקשתי את חוות דעתו אודות מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה. פלה היה לא רק אלוהי הכדורגל בארצו בעת ההיא. הוא היה פיגורה טלוויזיונית בינלאומית רמת מעלה, בעלת מוניטין עצום, ו- בת סמכה. פרשנות הכדורגל שלו התקבלה כדברי אלוהים חיים. אף על פי כן טען באוזניי באנגלית סבירה כי פרשנות כדורגל היא אתגר אינטלקטואלי מפני שהמשחק הוא כה אהוב וכה פופולארי בציבור, ובעצם כל צופה טלוויזיה בסלון ביתו משמש גם פרשן של עצמו. לכן, הפרשן ניצב תמיד כמו השַדָּר המוביל שלו בקדמת הבימה, במרכז חלון הראווה הטלוויזיוני, כשהוא שטוף תאורת הזרקורים, ונבחן ע"י הציבור שאליו הוא פונה בכל מילה שפיו הוגה. פֶּלֶה / Pele אדם נבון, מאיר פנים, ומאופק (זה הרושם שהוא הותיר עליי בשלוש פגישותינו הקצרצרות אך המעניינות) הבין שטריוויה היא מלכודת פתאים בטלוויזיה ויש לחפש כל דרך להימנע מנְבִיבוּת על מנת להסביר ולהאיר את מהלכי המשחק מעבר לתיאורם ע"י השדר המוביל. הבעיה היא שצריך לעשות את זה בקצרה ובמינימום מילים. אין זה פשוט כלל ועיקר להיות שדר כדורגל ו/או כדורסל בטלוויזיה, לא כל שכן ו- על אחת כמה וכמה, פרשן כדורגל ו/או כדורסל בטלוויזיה שמבקש לפסוח על טריוויה ולצמצם את כמות המילים בהן הוא משתמש, מפני שמדובר בסיקור ענפי ספורט סוּפֶּר עממיים, פשוטים, ואָהוּדים. השדרים והפרשנים למיניהם צועדים לאורך ההיסטוריה הטלוויזיונית קצרת הימים על תֶּפֶר דק שמפריד בין שידור והתנסחות ממצה ותקנית לבין ברבור ופטפטנות. רובם נכשלים. מעטים צלחו את הניווט האלקטרוני המורכב הזה ביניהם אבי רצון, אריה מליניאק, יורם ארבל, נסים קיוויתי, ומאיר איינשטיין ז"ל.

mexico 1

טקסט תמונה : 21 ביוני 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. פֶּלֶה (Pele בן 29) נישא על כתפי אוהדים דקות ספורות לאחר שברזיל הביסה במשחק הגמר את נבחרת איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם בפעם השלישית בתולדותיה ובתולדותיו של פלה. (התמונה באדיבות TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 27

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. אנוכי יחדיו עם אחד משחקני הכדורגל הטובים בעולם בכל הזמנים הברזילאי אדסון אראנטז דו נאסימנטו (פֶּלֶה), מי ששימש פרשן ראשי של רשת הטלוויזיה הברזילאית TVGLOBO בטורניר הכדורגל ההוא. (צילום גב' אנה מריה אגירה מ- OTI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קפטן נבחרת אנגליה בכדורגל בעבר הרץ הימני בִּילִי רָיְיט (Bill Wright) הפך לפרשן טלוויזיה של ה- BBC וגם של ITV. שחקן הכדורגל הנערץ הזה סיפר לי בעת פגישה בינינו ב- Workshop שקיימו שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות בלונדון באוקטובר 1975 (השתתפתי ב- Workshop הזה יחדיו עם הבוס שלי אז אלכס גלעדי) משהו אודות פרשנות כדורגל . לדעתו גם שדרי טלוויזיה בריטיים דגולים ומומחים בזירת הכדורגל בימים ההם כמו אמן הדרמה דיוויד קולמאן (David Coleman), בָּארִי דֵייוִויס, (Barry Davies) ו- הְיוּ ג'וֹנְס (Hugh Jones) היו זקוקים לפרשן לצִדָם. לא כל שַדָּר כדורגל בטלוויזיה וודאי לא כל צופה טלוויזיה מסוגל להבין ולעכל את מערכי הקבוצות, העמדה ותפקוד השחקנים, ומהלכי הכדור בהתמודדויות השונות שמובילים בסופו של דבר לכיבוש שערים. הכדורגל הוא משחק שמרני וחוקיו נשארו כמות שהם אולם שיטות המשחק השתנו גם השתנו. הפרשנות לדעתו חיונית. ואז הביא לדוגמא את המשחק ההוא שנערך ב- 25 בפברואר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון בו ניגפה אנגליה מפני הונגריה בתוצאה 6:3. בילי רייט גרס שנבחרת הונגריה בשנים ההן של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה בראשות הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) ומאמנם גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) הביאה שיטת משחק בלתי מקובלת בימים ההם שדמתה ל- 4 – 2 – 4 במקום ה- WM המוכרת. "המאמן שלנו וולטר ווינטרבוטום לא זיהה את שיטת המשחק ההונגרית החדישה ולא ידע לתת תשובות מתאימות ולכן הובסנו", אמר לי בילי רייט, והוסיף, "ספק אם שדרני ופרשני הטלוויזיה והרדיו של ה- BBC פִּענחו את חידת הכדורגל ההונגרית המתחוללת על כר הדשא ב- "וומבליי" לנגד עיניהם". הייתה פאוזה קלה ואז הכריז באוזניי את הסלוגן : "משחק הכדורגל הוא אולי פשוט אך נועד לאנשים חושבים".

אני מבקש לחזור לאותו הרגע ההוא ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי בעת משחק הגמר ברזיל – איטליה במונדיאל מכסיקו 1970, בו נעזר שדר הטלוויזיה דן שילון בפרשנותם של מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל. בעוד מרדכי שפיגלר מחמיץ את שעתו במחצית הראשונה של המשחק , מתגלה דווקא גיורא שפיגל המאופק והשקול במחצית השנייה כפרשן בעל עומק שמעמיס פחות על המיקרופון מ- מרדכי שפיגלר אולם יודע לאבחן ניואנסים. ברזיל כבר הובילה ביתרון 1:3 על איטליה אבל המגן האיטלקי הגבוה והקשוח גִ'יאָנִי פָאקֶטִי (Giacinto Facchetti) המשיך לשמור אישית לוחצת על הקיצוני הימני המסוכן של ברזיל זָ'אִירְזִינְיוֹ (Jairzinho). על פי הוראת מאמנו מָארְיוֹ זָאגָאלוֹ (Mario Zagalo) משך זָ'אִירְזִינְיוֹ במכסיקו 1970 שמאלה לעבר המרכז וגרר עמו את השומר האיטלקי שלו. נִפְעָר חלל באגף ימין של ההגנה האיטלקית. גיורא שפיגל בעל עין חדה הבחין בנעשה ואמר לדן שילון, "תראה דן, ז'אירזיניו מושך עמו את פאקטי שמאלה בכך נוצרת פרצה באגף ימין של ה- הגנה האיטלקית שהופכת לפגיעה, ברזיל יכולה לכבוש משם שער…". הוא צדק. חלף זמן מה ולחלל הריק הזה הגיח בדקה ה- 87 המגן התוקף קָארְלוֹס אָלְבֶּרְטוֹ (Carlos Alberto) שקיבל כדור מדוד ומחושב מ- פֶּלֶה (Pele) והבקיע את השער הרביעי לזכות ברזיל. לשדר דן שילון לא היה כל כישרון להבחין בניואנס שכזה. גיורא שפיגל הפך את עצמו בבת אחת לפרשן מדויק. ולא רק זאת, הוא היה מספיק עניו וצנוע כדי לא להתפאר בחזון פרשנות שלו . הרי הוא היה יכול לומר לדן שילון בקלות לאחר הבקעת השער ע"י קארלוס אלברטו, "דן, אמרתי לך…", אבל הוא לא התפתה להתהדר והחריש. גיורא שפיגל לא היה פטפטן.

לקראת מונדיאל מכסיקו 1986, מיניתי את גיורא שפיגל ויהודה שהרבני להיות פרשני האולפן שלי בירושלים לצדו של שני המגישים המובילים אורי לוי ואורלי יניב. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין אהד את אורלי יניב והטיל דופי מקצועי במינוי שלי את אורי לוי להוביל את הניתוחים והסטטיסטיקות, והפרשנויות באולפן מונדיאל מכסיקו 86' המנווט בירושלים. לעומתו, מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניצב לצדי. אורי לוי ביצע את מלאכתו כהלכה לשביעות רצוני.

טקסט תמונה : דצמבר 1985. מכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. אנוכי נוטל חלק בפגישת ה- WBM 1 במכסיקו סיטי בטרם משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. (ראשי תיבות דל World Broadcasting Meeting).  במכסיקו סיטי כחצי שנה בטרם תחילת המשחקים. מכסיקו נחשבת למדינת העולם השלישי. אנוכי ניצב לצדם של שני חיילים חמושים ברובה סער אמריקני 16 – M המאבטחים את מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. הקבוצה המכסיקנית הזאת שימשה Host broadcaster של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לקנא בה על שפע הציוד הטכנולוגי הטלוויזיוני שעמד לרשותה. TELEMEXICO הייתה קבוצת טלוויזיה אד הוק שדמתה בעושרה ובכישרונות הטכנולוגיים שלה לרשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות בארה"ב של CBS ,NBC, ו- ABC. (התמונה באדיבות TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : מאי 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. מראה כללי של אולפן גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 (בירושלים), כפי שתוכנן והוקם באולפן א' בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים על פי חזונו של התפאורן דוב בן דוד ז"ל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אורלי יניב, יואב פלג, יהודה שהרבני, גיורא שפיגל (מוסתר), אורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : יוני 1986. אולפן מונדיאל מכסיקו 86' בירושלים. המגיש והמנחה אורי לוי (משמאל) מנתח את המשחקים יחדיו עם הפרשנים גיורא שפיגל (במרכז) ויהודה שהרבני (מימין). בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יואב פלג (עומד) מחלק הוראות לצוות השידור. אורי לוי עשה עבודה עיתונאית טובה מאוד כעורך ומגיש. סמכתי עליו לחלוטין ורחשתי לו הערכה רבה. הוא לא רק ערך את תוכן השידור באולפן אלא שימש גם שדר חירום Off tube במקרה וקווי ה- 4W המקוריים לא יגיעו בשלום הביתה לאולפנים בירושלים. הוא נחשב עיניי בעת ההיא לאחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר ששירתו את השידור הציבורי. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת 2007 – 2006 שידר רָמִי וָויְיץ בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משחק כדורסל בהיכל מלחה משחק כלשהו של הפועל ירושלים בשורותיה שיחק אז האמריקני הגבוה 2.07 מ' טֶרֶנְס מוֹרִיס (Terence Morris). לצדו של רמי ווייץ ישב הפרשן אריה מליניאק. שחקני הקבוצה היריבה חלפו שוב ושוב על שומריהם הירושלמיים וחדרו לרחבה. טרנס מוריס שניצב במרכז ההגנה נזעק לבלום את החודרים. אריה מליניאק בעל טביעת עין של פרשן שם לב לעובדה מעניינת שרמי ווייץ לא עלה עליה. "רמי ווייץ, שים לב כי המגינים הירושלמיים מאפשרים לשחקנים היריבים לחדור לרחבה, ולא רק זאת, הם נזהרים מלבצע עליהם עבירות. טרנס מוריס שנחלץ לעזרתם אומנם חוסם אותם אך גם מעת לעת מבצע עבירות במקומם. אם זה יימשך בקצב הזה דווקא השחקן הטוב והמשמעותי ביותר של הפועל ירושלים יצא בחמש עבירות בשלב מוקדם מידי של המשחק", אמר אריה מליניאק. זהו בדיוק תפקידו של הפרשן. הוא אמור לפַרֵש לציבור את הטעון הסבר מעבר למהלכים שמתוארים Play by play ע"י הַשַדָּר הַמוֹבִיל.

melinyak

טקסט תמונה : סתיו 1981. היכל הספורט ביד אליהו. אריה מליניאק (משמאל) בתחילת הקריירה שלו כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא התגלה כפרשן כדורסל מיטבי אנוכי (במרכז) בתחילת הקריירה שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי שלהם כפי שנקבע תפקידי ע"י הממנים והבוסים שלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל. מימין, זוהי העיתונאית גב' מיכל הוכשטאט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

einstein

טקסט תמונה : אביב 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . אחד מצמדי הטלוויזיה הטובים ביותר של השידור הציבורי בעשור ה- 90 של המאה שעברה . אנוכי מציב את השדר מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ואת הפרשן אלי סהר (מימין) בעמדת השידור הבכירה של ערוץ 1 בהיכל הכדורסל. הכרחתי את צוותי השידור שלי ללבוש ז'אקטים ולענוב עניבות בעמדות השידור בשטח בדיוק כפי שהם עושים זאת באולפן הטלוויזיה. עמדת השידור היא אזור סטרילי מכובד שמיועד לצוותי השידור שמייצגים את רשת הטלוויזיה שבשמה הם פועלים. חליפות ועניבות היו פק"ל. ועוד דבר : מאיר איינשטיין ז"ל, אותו גייסתי מרדיו "קול ישראל" בסתיו 1990 כשַדָּר מוביל שלי (במקומו של יורם ארבל שנטש) הביא עמו את הממד העיתונאי בשידורי הספורט של הטלוויזיה. מההיבט העיתונאי הוא שם את יורם ארבל בכיס הקטן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

pini gershon 1

טקסט תמונה : אביב 2000. היכל הספורט ביד אליהו. זוהי עמדת השידור השנייה שהרכבתי ו- בניתי ליד הסל הצפוני בהיכל הספורט ביד אליהו. איישו אותה השַדָּר אורי לוי (משמאל) והפרשן רלף קליין ז"ל (במרכז). כאן בתמונה שניהם מראיינים את מאמן מכבי ת"א מר פנחס "פיני" גרשון (מימין). ועוד דבר : אורי לוי היה מנחה פאנל מצוין אך הוא איננו שדר כדורסל באופיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוסד פרשנות משחקי הכדורגל והכדורסל בטלוויזיה שָרִיר וקיים בארץ וגם בעולם. אולם לא כולם מסכימים עם נחיצותו ויעילותו בכל תנאי. עיתונאי הטלוויזיה ושדר ההתעמלות האולימפית הוותיק (והמצוין) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דני לבנשטיין (מחזיק בשיא עולם טלוויזיוני משְ- שִידֵר ישיר את כל תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים באולימפיאדות מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, סידני 2000, אתונה 2004, ו- בייג'ינג 2008) סבור שאין צורך בפרשן בשידורי כדורגל. המשחק הפופולארי פשוט דיו והוא נהיר ומוכר לכולם די הצורך. לצורך הצדקת טיעונו הוא מעלה את ארגומנט הצופים הרבים שגודשים את יציעי אצטדיונים בכל רחבי תבל ונהנים מהצפייה ללא גורם מתווך. "תשמע" הוא אומר לי רווי ביטחון עצמי ומוסיף לצידוק טיעוניו : "עשרות מיליונים צופי כדורגל ממלאים מידי שבוע את אצטדיוני הכדורגל בכל רחבי אירופה, מרכז ודרום אמריקה, אפריקה, אוסטרליה, אסיה, ואפילו בארה"ב ודני נוימן לא חסר להם. הם מסתדרים מצוין בלעדיו ושכמותו". הטיעון נכון מדויק אבל עובדה שתעשיית הטלוויזיה הארצית והבינלאומית תומכת בגרסה שלי. שום רשת טלוויזיה שמכבדת את עצמה איננה מרשה היום לעצמה להושיב שַדָּר בודד בעמדת השידור, ומצמידה לו פרשן ואפילו שניים. שידורי הכדורגל והכדורסל בטלוויזיה תופסים היום נפח שידור עצום וכוללים בתוכם Pre Game Show, החזקת ההפסקה בין שתי המחציות, וגם ניתוח Post Mortem בסיום ההתמודדות. בית הקיבול של הטלוויזיה התעצם עד למאוד והוא דורש השתתפות של פרשנים לא רק בקצוות השידור הישיר אלא גם בתָּוֶוך שלו. דני לבנשטיין בעל השכלה טלוויזיונית רחבה כמו גם השכלה ספורטיבית אקדמאית (הוא בוגר ביה"ס הגבוה לחינוך גופני בקלן – גרמניה) מעיר את תשומת לבי כי למיטב ידיעתו שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF דחו בשעתו את רעיון שיתוף פרשן בשידורים הישירים שלהם, אך הוא מוסיף : "עניין שונה לחלוטין הוא שיתוף פרשן לצד שדר מוביל בתחרויות ספורט אולימפיות שאינן פופולאריות בארץ כמו הכדורגל והכדורסל, למשל התעמלות, שחייה, וא"ק. כאן המצב הרבה יותר מורכב עבור הצופה שמתבונן אומנם במקצועות ספורט יפהפיים אך בלתי מוכרים לו. מפני שתחרויות ההתעמלות אינן מוכרות דיין לצופים הופכת גם משימתו של השַדָּר המוביל למסובכת ומסועפת והוא חייב בפרשן", הוא אומר ומציין עוד, "אל תשכח יואש אלרואי שמול משחק הכדורגל שהוא הומוגני בעל אופי אחיד ניצבות תחרויות ההתעמלות הרב גוניות של הגברים בהן מתחרים הספורטאים על שישה מכשירים שונים בתכלית השינוי זה מזה בתרגילי רשות וחובה ושיפוט נקודות מסובך (מקבילים, מתח, טבעות, קרקע, סוס קפיצות ו- סוס סמוכות). אותו הדבר נוגע לתחרויות ההתעמלות לנשים שמתחרות על ארבעה מכשירים שונים (מקבילים מדורגים, קורה, קרקע, ו- סוס קפיצות). היה לי קשה מאוד לשדר ישיר במשך שנות דור את תחרויות ההתעמלות באולימפיאדות ואליפויות העולם ואירופה ללא השתתפותו לצדי של הפרשן יעקב "ז'קי" ווישניה". נהניתי להקשיב לדעותיו של דני לבנשטיין שיאן עולם בשידור תחרויות התעמלות אולימפיות. הוא היה עיתונאי הָגוּן ויישר דרך בעל היגיון הגיוני, השכלה רחבה, ומשמעת עבודה. וגם צנוע. עיתונאי שאפשר לסמוך עליו. הוא היה אחד מאישי הטלוויזיה הטובים והרציניים ביותר שפגשתי בארבעים שנות קריירה טלוויזיונית. עיתונאי ושדר בעל ערך מהזן הישן שמעולם לא חיפש תהילה אישית. תרומתו למען השידור הציבורי במשך שנים רבות הייתה עצומה. לא רק בתחום הספורט.

lebenstein 2

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס שהוסב לרגע קט להיכל תחרויות ההתעמלות האולימפיות. שדר ההתעמלות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר דני לבנשטיין (משמאל) יחדיו עם טכנאי התקשורת הצמוד שלו משה אלוני (מימין). (התמונה באדיבות דני לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lebenstein 3

טקסט מסמך : יולי – אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 1996. השדר המוביל דני לבנשטיין (משמאל) עם הפרשן הצמוד שלו יעקב "ז'קי" ווישניה (מימין). (התמונה באדיבות דני לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lebenstein 1

טקסט תמונה : ספטמבר – אוקטובר 2000. אולימפיאדת סידני 2000. עמדת השידור שלנו בהיכל ההתעמלות בסידני. שדר ההתעמלות האולימפי הנצחי המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דני לבנשטיין (מימין) יחדיו עם הפרשן הנצחי המצוין שלו ושלנו יעקב "ז'קי" ווישניה (במרכז). משמאל, פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן. (התמונה באדיבות דני לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כנ"ל אמורים הדברים לבי השידורים הישירים בא"ק ושחייה באולימפיאדות ואליפויות העולם. שדרים כמו נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין, דני לבנשטיין (וגם משה גרטל) היו מתקשים להחזיק שידורים ישירים בני שעות ללא השתתפות פרשנים לידם ברמה של יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי, ד"ר גלעד וויינגרטן, ז'קי ווישניה (ובמידה פחותה גם ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש).

הפוסט הזה איננו קוּרְס טלוויזיה אלא דָף מֵידָע. דו"ח טלוויזיה בלבד. התרשמתי רע משני פרשני ערוץ 1 ההם , דני נוימן בכדורגל וגור שלף בכדורסל. אולם הם לא היו בודדים ברשימה ארוכה. בשנות עבודתי הרבות בשידור הציבורי הזמנתי שורה ארוכה של אישי כדורסל בולטים לכס פרשנות הטלוויזיה אולם הם לא צלחו אותו מסיבות שונות ביניהם משה לרר ז"ל, צבי שרף, משה וויינקרנץ, רני כהנא, טל ברודי, גדי קידר, דיוויד בלאט, ואחרים. אלכס גלעדי שידר ישיר כדורסל בשנים 1979 – 1976 ללא פרשן. פעם בסתיו 1979 נתקלנו אלכס גלעדי ואנוכי באקראי במאמן הכדורסל רלף קליין ז"ל (לימים חתן פרס ישראל) שהגיע כמונו לאצטדיון "קנדה" ברמת השרון כדי לצפות בתחרויות ה- "גראנד פרי" טניס. רלף קליין התנפל על אלכס גלעדי והציע לו ללמוד כדורסל משַדָּר רדיו "קול ישראל" גדעון הוד ו/או להצמיד אליו פרשן. רלף קליין פטר אותו, "אין לך מושג כ- שַדָּר כדורסל", ונפנה ממנו. דן שילון הצמיד אליו פרשנים מזדמנים מעת לעת כמו משֶה לֶרֶר ז"ל בזמנו. פרשני הכדורסל היחידים שהצליחו עד כה בתפקידם כפרשני כדורסל בערוץ 1 היו מר אריה מליניאק ומר אלי סהר. לא רק הצליחו אלא שגשגו לאורך תקופה ארוכה. צרתם העכשווית של פרשני ה- הוֹוֶה הוא לא רק היעדר מומחיות אלא המיקרופון הפתוח. הפיתוי הוא עצום והחֶבְרֶה האלה שאינם למודי ניסיון לא עומדים בו. הם מפטפטים ללא תכלית. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS ,ABC, ו- NBC מיסדו בשעתו לפני שנים רבות לא רק את שיתוף ה- Commentary בין שדר לפרשן אלא השאירו במתכוון את שני המיקרופונים פתוחים "לאורך כל הדרך" ואפשרו בכך דו שיח לא מכופתר. כל בר בי רב עֵר לעובדה הגיונית פשוטה : ככל שמדברים יותר גם אחוז השטויות עולה בהתאם. גם בארה"ב וגם בישראל. לא פעם אחת ולא פעמיים נוצרים קונפליקטים מגוחכים על קו השידור בין יורם ארבל ודני נוימן, כפי ששררו בעבר בין השַדָּר המוביל מאיר איינשטיין לפרשן שלו שלמה שרף. פרשן יעיל מסתפק במועט ואיננו אמור להרבות במילים. רְאוּ את הפרשן המלוטש והמיומן אמנון אברמוביץ' בערוץ 2. אֶמֶש הוא שוב הבריק משנצטווה ע"י המגיש דני קושמרו לחוות את דעתו הנוגעת לתבוסתה של שלי יחמוביץ' מול בוז'י הרצוג % 42 מול % 58 בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה. "תראה דני" פתח אמנון אברמוביץ' במונולוג קצרצר והשחיז את לשונו : "שֶלִי יחימוביץ' איננה אוהבת אנשים והאנשים לא אוהבים אותה. היא אוהבת את האנושות. הצרה שהאנושות איננה הולכת לקלפי". הוא לא נזקק ליותר מ- 18 מילים כדי להיות אפקטיבי ותכליתי.

אם לאוּרִי לֵוִי הוותיק היה ממש אִכפת בשעתו (בטרם הפך ערוץ 1 ל- ז"ל) מפַּרְשָן הכדורסל הטירון גוּר שֶלֶף, היה עליו ללמד אותו ראשי פרקים ו- מושגי יסוד בתקשורת המונים ולשַנֵן עמו רעיונות בסיסיים באופן העברת אינפורמציה לציבור באמצעות מדיום הטלוויזיה. בדרבי התל אביבי שנערך ב- "הדר יוסף" ביום שני ההוא של 18 בנובמבר 2013 בו גברה הפועל ת"א על מכבי ת"א 66:78 יצא גוּר שֶלֶף לא רק לא שָנוּן, אלא פטפטן מגוחך שהגה סלוגנים סתמיים שבינם לבין פרשנות לא היה דבר וחצי דבר.

שי האוזמן (2). מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה דורש מהמשתתפים בו מיומנות,ידע, וכישרון בדיוק כפי שנתבע מהשַדָּרִים המובילים. 

אנוכי שב לשי האוזמן. זה היה מדהים. בשניית הסיום של הרבע השלישי במשחק ישראל – ליטא 88:73, העיף שחקן ליטא אדם יוסקביצ'יוס כדור ממרחק 22 מטר לכיוון סלה של ישראל. מעשה שָטָן, הכדור חדר לטבעת וחרך את הרשת בטרם נשמע צליל ה- Buzzer. ליטא עלה ליתרון בר 20 נקודות, 71:51. השדר המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניב רסקין, נזעק, "…גם זה נכנס… כשלא הולך אז לא הולך…", גרסה ילדותית ברמה של ילד בכיתה ג' בבי"ס עממי של אמירה דומה בה השתמש הפרשן הצמוד שלו גור שלף לפני כמה שנים. מגוחך שאנשים שאתה חושב שהם לא עמדו בסוף התור כשאלוהי השֵכֶל העניק לכל אחד מאתנו את כמות ה- .I.Q שמאכלסת את התאים האפורים בראשו, מתעקשים להוכיח אחרת. אין דבר כזה. לכל עובדה, תוצאה, והתהוות מסה כלשהי חומרית ו/או מטמורפוזה, מופשטת ו/או רוחנית בעולמנו, יש הסבר, סיבה, והוכחה. גם לתופעה שעליה מכריזים ניב רסקין וגור שלף, "…כשלא הולך אז לא הולך…". שי האוזמן נכנס לתמונת הפרשנות דווקא בנקודות המפנה השליליות בשעה שנבחרות איטליה וליטא מביסות את נבחרת ישראל בתוצאות מכריעות ללא תנאי 69:48 ו- 88:73. השחקנים של ארז אדלשטיין דמו לאפסנאים בקרייה ולא לחיילי סיירת מטכ"ל. לא הוא. לא ארז אדלשטיין. החיילים שלו.

ובכן, מסתיים משחק הכישלון ישראל – ליטא 88:73 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אץ לראיין את השחקן המובס גל מקל. היה מגוחך לשמוע את גל מקל מצהיר בפני ציבור צופי הטלוויזיה בישראל לאחר ההפסד לליטא 88:73 (מוצ"ש – 2 בספטמבר 2017) את  הכרזת התיגר הזאת, כהאי לישנא וכלהלן : "…ועכשיו אנחנו מגיעים למשחקים נגד גרמניה, גאורגיה, ואוקראינה…זה עדיין בידיים שלנו…ואנחנו מקווים שתהיה פה אווירה מחשמלת…כי אנחנו לא הולכים להרים ידיים…אנחנו הולכים להילחם כמו אריות…". פתטי. מילים, מילים, מילים ללא תכלית וללא תוחלת. ואז נפתח הדיון האנליטי של הפנל אותו מוביל עידו גור מנחה טלוויזיה בעל משקל קל ונעדר קול רדיופוני בהשתתפות גור שלף שמצטייר כפרשן טריוויה בעל ניסוח מסורבל, ושי האוזמן קל הביטוי, אחד מנשואי פוסט מס' 709.

עידו גור : "…כותרת ראשונה שלכם…".

שי האוזמן פונה לגור שלף : "…לא, לא, אתה הראשון…אתה חם מזיע מהמשחק…". 

גור שלף, אומר דברי טריוויה לא חשובים, ואז מגיע תורו של שי האוזמן להיכנס לדיון.

שי האוזמן מעלה מייד את רמת הדיון עם הכניסה הראשונה שלו : "…אני חושב שהעובדה שאנחנו הפסדנו את המשחק היום ל- לִיטָא גורמת לסיכויים שלנו להעפיל לשלב הבא להפוך למשהו בין המקרי למֵת…צריך לקרות פה משהו קיצוני כדי שאנחנו ננצח את היריבות הבאות… אנחנו מדברים פה על היריבה שניצחה את ליטא ועל היריבה שניצחה את היריבה שניצחה את ליטא…ואם הדברים האלה יימשכו ככה…אני בניגוד להרגלי שאני פסימי, אני פסימי מאוד…".

עידו גור מגיב : "…WOW…".

גור שלף : "…עכשיו ממחר מתחילה האליפות מבחינתנו…" (מתכוון למשחקים בבית המוקדם שלנו נגד גרמניה, גיאורגיה, ואוקראינה).

עידו גור : …מתעניין לדעת מה קרה שוב ברבע ה- 3 בעניין הכישלון בנקודת הזמן המתמשכת ברבע ה- 3…תסמונת ארז אדלשטיין… למרות שמאחוריו ניצבים פיני גרשון ודן שמיר…אף על פי כן לא רואים שום שינוי…

שי האוזמן נכנס פעם שנייה : "…עוד מעט נדבר על המאמן…אבל בוא נדבר ספציפית על ה- 1/4 השלישי. ברבע השלישי קרו שלושה דברים מתחילתו. אחד, מתקשר לחמישייה שפתחה…נכון הייתה שם סיומת עם יוגב אוחיון אבל בתחושה שלי גל מקל היה יותר טוב במחצית הראשונה. שתיים, אתה יודע שריצ'ארד האואל עם בעיה של פאולים אז הלכו שם על עבירות שלו…ודבר שלישי חשבנו שהם יסיימו בשלשות אבל טעינו…".

בין הפרשנות השנייה של שי האוזמן לבין הפרשנות השלישית שלו נכנס ריאיון באורך של שמונה דקות ורבע שעורך ניב רסקין עם ארז אדלשטיין בתום התבוסה לליטא 88:73, שעיקריו כלהלן :

ניב רסקין לא שואל אלא מכריז : "…אפס שתיים…הפסד לליטא…המצב הולך ומסתבך…".

ארז אדלשטיין מתמהמה בתשובתו : "…ניב יש לך איזה נקודה טובה…?".

ניב רסקין : "…לא…אני שואל אותך אם לך יש איזה נקודה טובה…?".

ארז אדלשטיין : "…יש נקודה טובה טובה ששיחקנו כדורסל מצוין היום…".

עכשיו אתה מבין שכלו כל הקיצים. המאמן הלאומי מתנסח לא טוב, מלא טענות ותירוצים, איננו מצליח למקד את רעיונותיו כולל עניין כמות העבירות של ריצ'ארד האואל…גם ארז אדלשטיין תולה את תקוותיו לקראת המשחקים הבאים נגד נבחרות גרמניה, גיאורגיה, ואוקראינה בביתיות ובעידוד הקהל הביתי, "…אנחנו צריכים פה את כל ההיכל ביד אליהו מלא ורועש…". מסתיים הריאיון של ניב רסקין עם ארז אדלשטיין והמצלמות שבות אל הפנל של עידו גור + גור שלף + שי האוזמן.

שי האוזמן נכנס פעם שלישית ומשיב לשאילתא של עידו גור מדוע ארז אדלשטיין לא הושיב את ריצארד האואל על הספסל אחרי העבירה השלישית שלו : "…אני רוצה להגיד לך משהו…בכדורגל אנחנו תמיד לועגים למאמנים שאומרים אבל קיבלנו ממצבים נייחים…קיבלנו גול מקרן…עכשיו תשמע ארז אדלשטיין מבין כדורסל הרבה יותר טוב ממני והוא גם פרשן הרבה יותר טוב ממני…אבל פה צריך לאָמֵן…עכשיו יש דרכים…אני לא מוציא את ריצ'ארד האואל מהמגרש…ריצ'ארד האואל היה צריך לקבל Double up בשמירה שלו בשנייה שהשחקן שלו מקבל את הכדור…אתה לא נכנס בכלל למצב שריצ'ארד האואל יכול לשלוח יד ולבצע עבירה…אתה בכלל לא שם…אתה לא שם…וזה התפקיד, וזו המנהיגות, וזו האחריות שצריכים לקחת מהספסל…זה האיש שלך…אתה עוטף אותו בצמר גפן ומשאיר אותו על המגרש…".

שי האוזמן נכנס בפעם הרביעית : "…אני חושב שיש דרך להפעיל את הביתיות…כדי להפעיל את הביתיות אתה צריך לשחק כדורסל שמפעיל את הביתיות…לדעתי לא עשינו את זה בכלל במשחק הראשון נגד איטליה ועשינו את זה מעט מידי במשחק השני נגד ליטא…".

מסתיימים הדיונים ואנוכי מגלה לעצמי שמעניין אותי להקשיב לו. לשי האוזמן יש נוכחות טלוויזיונית וגם היגיון טלוויזיוני. זה מרומם במידה מסוימת את רוחי. אנשים עם כריזמה טלוויזיונית נולדים עם זה. אין לו את העבר של ארז אדלשטיין ולא את ההיסטוריה של גור שלף , אולם כאישיות טלוויזיונית הוא מאפיל על שניהם, על כל אחד לחוד ועל שניהם ביחד. גם בגלל ההתנסחות החדה והבהירה שלו. נדמה לי ש- שי האוזמן לא ישתמש בסלוגן הילדותי "…כשלא הולך אז לא הולך…", אלא יחפש את הסיבות שיוצרות את הקיפאון, את מצב הסטטוס קוו נעדר התנופה. לארז אדלשטיין וגור שלף יש את מוניטין פרקט זירת הכדורסל. זה ידוע. אולם הם מפגרים אחריו בכושר הבעת הרעיון, כישרון ביטוי, יכולת התנסחות, תמצות טקסט, חיסכון במילים, וחיבור רעיונות משניים לרעיון מרכזי אחד במשפטים ספורים.

שי האוזמן נכנס בפעם החמישית : "…אני חושב שנבחרת ישראל לא יכולה לנצח אף נבחרת, כולל אוקראינה, אם היא איננה מקבלת התעלות מהשחקנים המובילים שלה…בטח מ- עומרי כספי…צריך להגיד את זה…זה קודם כל השחקנים…וזה חד משמעי (!). אם ארז אדלשטיין חושב שיהיה לו קל עם הגרמנים אז יש לי חדשות רעות בשביל כולנו…לא יהיה קל עם הגרמנים…אני חושב את זה הרבה זמן…אני חושה שהסט הזה…אנחנו מתעסקים בו כל כך הרבה…אני חושב שהוא לא מתאים לנבחרת ישראל…היא לא צריכה לשחק אותו ובטח לא עם חומר השחקנים הזה…ועוד בטורניר ביתי. עכשיו לחדשות הטובות והרעות. אני חושב שנבחרת ישראל מבינה היום שהיא חייבת לנהל משחק הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר מהיר…על מנת לנצל שחקנים כמו שון דאוסון…אם הוא על המגרש אז במה הוא טוב בלעדי המהירות…?".

שי האוזמן נכנס בפעם השישית ומשיב למנחה עידו גור שטוען שמשחקה של נבחרת ישראל הוא משחק כדורסל ארכאי : "…עידו, אני הולך להיות "הפֵיָה הטובה" על ידך…בו נשים את זה בפרספקטיבה היסטורית…דיברנו קודם עם איש שהכדורסל יקר לו. במילים אחרות הוא אמר, "הבית בוער והסבתא מסתרקת…". האליפות הזאת נערכת בתל אביב…הפעם הבאה שהיא תיערך בתל אביב היא אף פעם…יש כאן ציבור שלם שמסתכל ונותן תקווה …והתקווה הזאת צריכה להיענות בהעפלה לשלב הבא…נקודה…דרך העניינים זה הכל מאוד חשוב…צריך למצוא את הדרך להעפיל…האם נבחרת ישראל בסגל הזה בתצורה הזאת יכולה להעפיל…אז אני חושב שלא…".

הפרשן גור שלף מביע אף הוא את דעתו : "…החבר'ה יודעים שאין דרך חזרה מחר נגד הגרמנים…אבל זה לא יסתיים נגד הגרמנים…אחרי זה יש את הגיאורגים…ואח"כ יש לנו את האוקראינים…אבל אנחנו נצטרך לנצח את שלושת המשחקים האלה בכל דרך…עם הקהל…עם האווירה…עם הכל ולעלות לשלב בא…".

עידו גור : "…משהו אחרון להגיד…?", ופונה לשי האוזמן ומכנה אותו את שי האוזמן בכינוי, "השוטר הרע", בתום ישיבת הפנל בעקבות התבוסה של נבחרת ישראל ל- ליטא בהיכל הספורט ביד אליהו 88:73.

שי האוזמן נכנס בפעם השביעית ועונה להערה האחרונה של עידו גור : "…אם אני ה- Liner…אז כלום…".

הפוסט הזה מס' 709 מוקדש בחיבה ואהדה לשי האוזמן פרשן הטלוויזיה החכם, העצמאי, והמוכשר, והישר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ש- איננו תלוי במה אומרים האחרים, ולא כפוף למוסכמות הקונצנזוס. הוא מוצא חן בעיניי. 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר שלי. לא הייתי שָם לְבָד בשעה שהוענקו לי כ- 120 (מאה ועשרים) צל"שים / מכתבי הערכה ע"י המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהם. ניצבה לידי וסביבי בטלוויזיה הישראלית הציבורית חבורה מקצוענית של גברים ונשים בשלושת התחומים של עיתונאות + הנדסה + ו- דירוג משולב, נבחרת שסייעה לי לכבוש את היעדים והפסגות שסימנתי עבורי ועבורם בארץ בתוככי מדינת ישראל ובכל רחבי הגלובוס, ועבור צופי השידור הציבורי לדורותיו.

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח תלת ממדית בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il ומחקר וכתיבת סדרת 13 ספרי הטלוויזיה על ידי הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 80. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סַמְסוֹנוֹב תומך נלהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אולם אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, שאיננו נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית, נפרד ממני. אהבתי את גיל סמסונוב. היה מדובר באיש רציני שלא הצליח לקדם את רשות השידור אפילו בסנטימטר אחד קדימה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 28 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. לפני 30 שנים. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר.

המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות

ביטוח ברות תוקף, שאינם מאפשרים לעובדות

הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש. 

שם הספר מס' 7 בסדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", הוא  : "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בעולם ובארץ". 

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר הזה והסדרה כולה בת 13 ספרים וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" דנים בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 11 במארס 2016. הם נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי הן כלהלן :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוּמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

yoash 2

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 15 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 29 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש המחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, דבקתי במטרות השידור, יצרתי מגע עם משימות השידור בארץ ובעולם, רובן מורכבות מאוד ומסובכות מאוד מן היבטי הטכנולוגיה לרבות תקשורת בינלאומית של קווי שידור 4W וטלפוניה כמו גם תקשורת לוויינים בינלאומית ולרבות תפעול הלוגיסטיקה הכרוכה בהפקות טלוויזיוניות מסובכות כאלה בעיקר בחו"ל, וגם יקרות ויוקרתיות, ו- מרוחקות מגבולות המדינה, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם. זה לא היה פשוט – אבל זה היה כדאי.

טקסט מסמך : 1991. לפני 26 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

porat 1

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. שום אושר בעולם איננו משתווה לשמחת ה- Rating שלי מול תוגת יריביי הטלוויזיוניים המנוצחים על ידי בסיוע חבריי ופקודיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stern 1

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל "בכל הזמנים", על פי הכרתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף פוסט מס' 709. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 13 בספטמבר 2017.

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *