יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל 2013 – 1926 (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 242 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 ביולי 2013

——————————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל 2013 – 1926 (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות. 

כישרון הניהול של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וטוּבְיָה סַעַר באותן שנים נגע ישירות אלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה ניצבו משימות כיסוי בינלאומיות כבדות משקל : מונדיאל ספרד 1982 , אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 , אולימפיאדת לוס אנג'לס ביולי – אוגוסט 1984 , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל באיטליה בקיץ 1980 (Euro 1980) וצרפת ביוני 1984 (Euro 1984) , וגם אליפויות אירופה בכדורסל ב- 1981 ו- 1983 בהשתתפות נבחרת ישראל . שלא לדבר על כיסוי שיטתי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בתוך מדינת ישראל ובראשם משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל , סיקור ישיר של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל , ושידורים ישירים של טורנירי הטניס השנתיים ברמת השרון וב- ווימבלדון (Wimbledon) בלונדון . העבודה במחלקת הספורט הייתה סיזיפית וביורוקרטית להחריד . מחד מיעוט כוח אדם ומאידך הפקת אירועי ספורט רלוואנטיים מורכבים ומסובכים שכפופים לזכויות שידורים ודורשים אישור מוקדם של קנייתם או רכישתם מהבוסים הגדולים שלי, לרבות הפעלת טכנולוגיה רבה ומורכבת, הקצאת כוח אדם לא קטן למשימות השידור, ושימוש בלוגיסטיקה . הדברים האלה עולים ממון .   שלוש פעמים השיב צוות הניהול "צחי שמעוני את טוביה סער" בשלילה מוחלטת לבקשות ההפקה שלי בנימוקים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית ענייה ואין לה כסף . מדובר היה באירועים שוליים נגיד בהשוואה למשחקים האולימפיים, אך לא ידעתי בדיוק למה לצפות מהם . הייתי מנהל טירון בראשית הקריירה שלי כמפיק ומתכנן שידורים רבי עוצמה ובהיקפים כאלה . לא בהבנת יסודות הטלוויזיה אלא דל ניסיון באוריינטציית ניהול ומנהיגות ושמירה על יחסי עבודה הוגנים ומקצועיים עם הבוסים שלי . לא למדתי לנהל ואולי בשל כך חשתי כל הזמן לאורך עשרות שנים כי המנהלים שלי לא רק הניחו עלי אוכף אלא רתמו גם רסן לפיו כמו לסוס דוהר .

יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה אדם יקר ואהוב על ידי עד יום מותו . אולם הוא החמיץ את עצמו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין מארס 1980 לינואר 1982 . הוא פשוט פִסְפֵס . ההשפעה שלו כמנהל הטלוויזיה על התפתחות השידור הציבורי בפרק זמן כה קצר ממארס 1980 עד ינואר 1982 הייתה שולית . מזערית . בניגוד לקודמו בתפקיד ארנון צוקרמן היה הססן ומאוד לא בטוח בעצמו . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ירא את מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שאומנם מינה אותו לתפקיד הבכיר אך הניח עליו כל הזמן זכוכית מגדלת , בחן אותו , והתערב בהחלטותיו, וכשחשב שצריך, לא רק התערב, אלא שינה את פסיקותיו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ראה את עצמו כעורך ראשי עַל של הטלוויזיה והרדיו ברשות השידור . הוא התערב בכל פרט ניהולי אפילו ברמה של אישורי הסעה במוניות . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד האפיל על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לחלוטין במאבק על מנהיגות וסמכויות בתוככי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה גדול עליו בכמה מידות טובות . בהיות יצחק "צחי" שמעוני איש ישר ומצפוני, וכשראה שאיננו יכול עוד להילחם עם הבוס הישיר והכוחני שלו מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, פשוט התרומם בינואר 1982 מכיסאו והניח את מפתחות הניהול של שולחנו של מנכ"ל רשות השידור . "אינני עובד עוד אצלך . חפש את החברים שלך" , אמר ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והתפטר מתפקידו . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת . הוא חווה בחייו כמה דברים קשים יותר מהתפטרותו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. בו במקום מינה לתפקיד מנהל הטלוויזיה את מר טוּבְיָה סַעַר. המסמכים הבאים מהשנים ההן המתפרסמים בפוסט הזה הקרוי , "יצחק "צחי" שמעוני 2013 – 1926 ז"ל (רשימה מס' 2) , כשמר אלכס גלעדי ואנוכי אחריו ניהלנו את חטיבת הספורט מלמדים משהו על שאיפות הניהול והמנהיגות של שנינו שנתקלו שוב ושוב בקשיים רבים ועצומים מסוגים שונים מידי יום , וגם בסרבנותו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , הססנותו של מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ואי הסכמות מצדו של מנהל החדשות בתקופה ההיא חיים יבין . הם מצביעים גם על העוני המחריד בטכנולוגיה טלוויזיונית (הפקה , צילום , ועריכה) ועל מסורבלות וכבדות התנועה לפנים לעבר כיבוש יעדי השידור . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המציאו את הביורוקרטיה , את המִגוּשָמוּת , ואת הדוּבִּיוּת , ומעידים כי ניהולם של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את הטלוויזיה וחַיִים יָבִין את החדשות היו במידה לא מעטה פגומים ועקרים . ברור לחלוטין שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל החדשות חַיִים יָבִין הֶיצֵרוּ את חזון ההפקות ושאיפות ההתפשטות של אלכס גלעדי. בהתעקשותם והתנגדותם שוב ושוב לבקשות , הצעות, ויוזמות השידור של אָלֶכְּס גִלְעָדִי, הם דחפו אותו בסופו של דבר לזרועות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . חיי היום יום בטלוויזיה היו עבור רבים קשים ומורכבים לא כל שכן של חטיבת הספורט שנדרשה לפעול במרץ עצום גם בסופי שבוע , בשבתות ובחגים במשך עשרות שנים . אין זה דבר של מה בכך . חיינו האינטנסיביים כעיתונאי טלוויזיה לא היו רגילים ולא דמו לאלה של שאר אזרחי המדינה . אף על פי כן אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואנוכי התבדחנו ואמרנו איש לרעהו "כי אנחנו אומנם עובדים בעצם שמונה ימים בשבוע , אבל נהנים ומלאי סיפוק אך במידה רבה אנחנו שנינו ברי מזל מפני שגם משלמים לנו עבור ההנאה הזאת" . ב- 1 באוגוסט 1979 הודח מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . או במילים אחרות, שניהם לא העניקו לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן קדנציית ניהול שלישית בת שלוש שנים נוספות עד 1 באוגוסט 1982 . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1 באוגוסט 1973 עד 1 באוגוסט 1979 ושש שנות ניהולו נחשבות עד עצם היום הזה ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי . סילוקו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה גם סוף תקופת הזוהר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי המפיק , מנהל , ושַדָּר בחטיבת הספורט . חלפו מאז המון שנים . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי , ומנהל החדשות חַיִים יָבִין העריכו והוקירו את פועלו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי אך באותה מידה חששו ממנו ובלמו את תנופת העשייה שלו . ראיתי זאת במו עיניי . המחלוקות נראו כמעשי התנכלות של ממש . חלק מהחלטות טריאומוויראט הניהול של רשות השידור והטלוויזיה הנוגעות למנהל חטיבת הספורט אָלֶכְּס גִלְעָדִי המוכשר, היו בלתי הגיוניות ובפירוש חובבניות. הם הוציאו אותו משלוותו ודעתו .

בסופה של שנת 1980 כשמעברו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ל- NBC היה וודאי, לא עשה הטריאומווירט הזה שום מאמץ אפילו הקַל שבקלים להשאיר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי בארץ בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נטישתו של אלכס גלעדי את השידור הציבורי בדצמבר 1980 הייתה אבדה גדולה וכבדה. איש טלוויזיה ברמתו של אלכס גלעדי נולד פעם בדור . אולי שניים . ראו על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שהוא איננו עצמאי לחלוטין בדעותיו ונזקק בעצמו ושוב ושוב לאישורי המנכ"ל שלו . גם כשהיה מדובר בצעדי הפקה יסודיים וטריוויאליים . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי כמנהל טלוויזיה היה רחוק שנות אור מהדמות העצמאית והכריזמה שאפיינו וליוו את אישיותו של מנהל הטלוויזיה שקדם לו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . אנוכי רשאי להביא את האינפורמציה הזאת לידיעת קוראי הבלוג מפני שאמרתי אותה ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל בעת שיחות התחקיר בינינו .

shimoni lapid lev ari

טקסט תמונה : קיץ 1980 . מנהל הטלוויזיה הישראלית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל (בן 54 במרכז בחולצה כהה , ידיו על מותניו) יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 48 שלישי מימין) ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ז"ל (שני מימין מרכיב משקפי שמש) . גברדיית הניהול של רשות השידור חוגגת ניצחון עם נבחרת הכדורגל של רשות השידור . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : איש שירותי אומנות אלי מגן , איש חטיבת החדשות אילן קיסר , מנהל מחלקת הספורט לשעבר ששי אפרתי , איש שירותי מנהל יעקב ארמוזה , יצחק "צחי" שמעוני , יוסף "טומי" לפיד , גדעון לב ארי , ואיש לא מזוהה . (באדיבות יצחק "צחי" שמעוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex gilady 1975

טקסט תמונה : מאי 1975 . בסביבות אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו .אלכס גלעדי (בקדמת התמונה) מפיק את שידורי הטלוויזיה של כינוס הפועל ה- 10 . משמאל , המפקח הטכני אליהו "אלי" קובו (מעשן) . מימין , אהרון "אראל'ה" גולדפינגר (מפצח גרעינים) . (התמונה באדיבות אלכס גלעדי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

gilady 1

טקסט מסמך : 13 באפריל 1980 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני מעניק את בכורת ניידת השידור לטובת מנהל החדשות חיים יבין על פני מנהל הספורט אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 2

טקסט מסמך : 14 באפריל 1980 . הצעת שידור ישיר של המשחק שוודיה – ישראל במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982 . מנהל הטלוויזיה נדרש לאשר כל דולר שהוציאה מחלקת הספורט מקופת הרשות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 3

טקסט מסמך : 14 באפריל 1980 .התייחסות לטורניר הקדם אולימפי בכדורסל שאמור להיערך בשווייץ בהשתתפות נבחרת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

gilady 4

טקסט מסמך : אפריל 1980 . מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מורה לאלכס גלעדי להתכתב עמו באמצעות מנהל החדשות חיים יבין . חיים יבין היה הבוס הישיר של אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

gilady 5טקסט מסמך : 27 באפריל 1980. פרוצדורה של עריכת ה- VTR (ראשי תיבות של  Video Tape Recording)בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 6

טקסט מסמך : 25 ביוני 1980 . אלכס גלעדי מוחה בפני יצחק "צחי" שמעוני על היעדר ציוד וניידת שידור על עובדיה כדי לשדר את אליפות ישראל בשחייה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

gilady 7

טקסט מסמך (1) : 3 ביולי 1980 . אלכס גלעדי מעלה לדיון את יעילות דוברות רשות השידור , עמוד 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 8

טקסט מסמך (2) : 3 ביולי 1980 . אלכס גלעדי מעלה לדיון את יעילות דוברות רשות השידור , עמוד 2 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 9

טקסט מסמך : 16 ביוני 1980 . אלכס גלעדי מתלונן בפני מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני כי הנהלת הרשות השאירה את חטיבת הספורט בפיקודו חשופה וחסרת הגנה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 10

טקסט מסמך : 26 ביוני 1980 . מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני הודף את טענותיו של אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 11

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1980 . התייחסות לאולימפיאדת הנכים שהתקיימה בארנהאיים – הולנד בהשתתפות ישראל ולכיסוי הגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 62

טקסט מסמך :  23 ביולי 1980 . זהו מסמך המחאה המקורי שכתב אלכס גלעדי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ושלח אותו למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות יוסף "טומי" לפיד . "אם המנכ"ל לא ימצא לנכון להתנצל בפני באותו פורום אראה עצמי חופשי להגיב ולפעול כראות עיניי" , איים אלכס גלעדי במכתבו על יוסף "טומי" לפיד . אלכס גלעדי תמיד היה מוכן להתעמת ולהיאבק על דעותיו המקצועיות כשחשב שהוא צודק ואף לריב עבורן . הוא מעולם לא נכנע לבוסים שלו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 12

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1980 . התייחסות של אלכס גלעדי להתבטאות מזלזלת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד נגדו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 13

טקסט מסמך :  27 באוגוסט 1980 . זמן קצר בתום מבע שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 שאלכס גלעדי ניהל ברוב כישרון . הוא שוב מתלונן על היעדר אמצעי עריכת VTR . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 14

טקסט מסמך : 31 באוגוסט 1980 . עיקרון כיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ב- Video כאפשרות עדיפה על כיסוי ב- Film . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 15

טקסט מסמך : 6 ביולי 1970 . אלכס גלעדי עושה כל מאמץ לשדר את משחק הפרידה המתוכנן מטל ברודי (מכבי ת"א – נבחרת אירופה בספטמבר 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו) בניידת שידור בצבע . המסמך הזה מצביע ומתעד את דרך ההתכתבות והעברת אינפורמציה בתוך דרגי הניהול השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים עברו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 16

טקסט מסמך : 8 בספטמבר 1980 . אלכס גלעדי הוגה את הרעיון לשדר את אליפות ישראל בסקי מים שתתקיים בחג סוכות בחודש אוקטובר 1980 בחוף הגיא בטבריה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 17

טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1980 . קריאה נואשת להשלטת סדר בחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 18

טקסט מסמך :  5 באוקטובר 1980 . אלכס גלעדי תוקף את מנהל החדשות חיים יבין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 19

טקסט מסמך : 5 באוקטובר 1980 . שוב מאבק על אמצעי העריכה האלקטרוניים במאסטר בין חטיבת החדשות בראשה חיים יבין לבין חטיבת הספורט בראשה אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 20טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1980 . המאבק על אמצעי העריכה האלקטרונית בשבתות בשיאה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 57

טקסט מסמך : אלכס גלעדי כותב בדם ליבו למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ובא בטענות קשות למנהל החדשות חיים יבין בעניין העריכה האלקטרונית בשבתות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 58

טקסט מסמך (1) : 25 בנובמבר 1979 . אלכס גלעדי פונה אל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ותוקף בחריפות רבה את קטיעת "מבט ספורט" במוצ"ש ע"י המנהל התורן יוסף "יוסי" בסון , ומכנה אותה אלימות ברוטלית על המסך . עמוד 1 מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 59טקסט מסמך (2) : 25 בנובמבר 1979 . אלכס גלעדי פונה אל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ותוקף בחריפות רבה את קטיעת "מבט ספורט" במוצ"ש ע"י המנהל התורן יוסף "יוסי" בסון , ומכנה אותה אלימות ברוטלית על המסך . עמוד 2 מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gilady 60

טקסט מסמך (1) : 22 במאי 1980 . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני  . "השתוללותו של מנהל חטיבת החדשות שכל שצעק כל הזמן הוא , שלא מעניינים אותו שידורי הספורט המטופשים , שאינם אלא בזבוז כסף , אינם אלא עדות לשנאה התהומית של חיים יבין כלפי וגם כלפי העובדים במחלקתי . סיכומו של אותו יום , הודעתו של חיים יבין ליצחק גליקסברג , 'כל אנשי הספורט דפרים והעומד בראשם הוא הדפר הראשי' . זה הכינוי לו זכו האנשים שבזיעתם הקנו לחטיבת החדשות חלק נכבד מהישגיה" , כתב אלכס גלעדי את דעתו על חיים יבין למנהל הטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

gilady 61

טקסט מסמך (2) : 22 במאי 1980 . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני . "רק אלה שמשכילים לזכור יכולים להעריך . תכונה כזאת אינני מוצא בראש חטיבת החדשות בנוכחי ואין לי לכן כל ציפיות . יתירה מזו : הערכתו או אי הערכתו חשובים בעיניי כנבלת הצבוע . אשר לי אישית בלעתי כבר הרבה צפרדעים מדו פרצופו של חיים יבין , אך מאחר שטובת הטלוויזיה (וגם טובתי האישית) עמדה לנגד עיניי – הבלגתי" , הוסיף אלכס גלעדי במכתבו למנהל הטלוויזיה אודות התנהגותו של חיים יבין כלפי מחלקת הספורט .

(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex gilady 1

טקסט תמונה :  ליל חמישי – 7 באפריל 1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגרד בירת יוגוסלביה הגדולה.

השדר והמפיק הדגול מר אלכס גלעדי (מימין) ממתין בעמדת השידור ב- בלגראד ל- Cue ממני כעורך השידור בירושלים כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי בתום הזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל , מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77 . לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו המפואר ההוא ללא ריאיונות עם גיבורי הניצחון . יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות המפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין . הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006  מאכסימום רייטינג של צפייה שהיה סמוך מאוד ל- % 100 מִדְרוּג . ה- Sponsorship  של מכבי ת"א חברת "עלית" שילמה באותה עונה למועדון סכום של כ- 000 100 (מאה אלף) דולר . שתיהן , מכבי ת"א וחברת "עלית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex gilady yoash alroey

טקסט תמונה : קיץ 1995. אטלנטה – ארה"ב. שנה אחת בדיוק לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת אטלנטה 1996 בעת פגישת ה- WBM השנייה (2nd World Broadcasters Meeting) לצורך היערכות ותיאום שידורי הטלוויזיה האולימפיים בראשות קבוצת AOB. מר אלכס גלעדי (משמאל) ואנוכי בכניסה לאצטדיון האולימפי החדש שהולך ונבנה בעיר . הוא כרגיל מחויט , לבוש חליפה ומעונב ואני לובש מכנסי ג'ינס ונועל נעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הדגולים ביותר שפגשתי בתעשיית הטלוויזיה במשך יותר מ- 40 (ארבעים) שנים – בארץ וגם בעולם . אישיות טלוויזיונית רמת מעלה משכמה ומעלה בכל אספקט של התעשייה היקרה והיוקרתית הזאת , וגם ג'נטלמן . אנוכי מכיר היטב מקרוב מאוד את פועלו העצום והרצוף בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית. הפסקאות הארכיוניות האלה הן אפס קצה של דרך טלוויזיוניות רוויית מהמורות טכנולוגיות , לוגיסטיות , וכוח אדם ארוכת שנים שבה גילה מר אלכס גלעדי מנהיגות , חזון , תושייה , ודבקות במשימה למען ולטובת השידור הציבורי במדינת ישראל , שלא לדבר על ההפקות המקומיות הגדולות בארץ והבינלאומיות ב- NBC האמריקנית , פועלו כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF , וחברותו הפעילה ב- IOC שבגינן רכש את המוניטין שלו . אילו הייתי מתבקש להספיד אותו את אלכס גלעדי בעודו בחייו הייתי משתמש באותו נוסח ובאותן המילים (אינני מפליג ולא חש בעל גוזמא) בהן ספד אנטוניוס לברוטוס : "אורחו היה אדיב והיסודות כה התמזגו בו , עד שיוכל הטבע לקום קבל עולם ולהודיעו , זה היה האיש" .  

סוף הפוסט . כל הזכויות שמורות .

ראה המשך בפוסט יצחק "צחי" שמעוני ז"ל 2013 – 1926 (רשימה מס' 3) . כל הזכויות שמורות .

 

כל מנהל טלוויזיה הגון – הוא עבד של מוֹלֶךְ הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 241 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 ביולי 2013

——————————————————————————————–

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                      

הערה 4 : מנהל חטיבת התוכניות בערוץ 1 יואב גינאי שידר לפני ימים אחדים סרט בן חצי שעה אודות הצלם מיכה בר-עם בן 83 (יליד 1930) חתן פרס ישראל בסדרה הדוקומנטרית שלו המעניינת והמרתקת שלו "לגעת ברוח" . מיכה בר-עם הוא צלם עיתונות וותיק וגם שברבות השנים התגלה כאיש מקצוע רגיש ובעל טביעת עין אמנותית . האיש בעל הזקן והשפם העבותים ומבט של מהפנט יודע לצלם . בדיבורים ונאומים הוא הרבה יותר חלש . אולם אנוכי זוכר אותו דווקא בשל כישרון הדיבור התמציתי והחסכני שלו . בראשית שנות ה- 50 היה מיכה בר-עם מדריך של כנס ארצי של כיתות ט' של איחוד הקבוצות והקיבוצים שהתכנס ליד קיבוץ גשר הזיו . מיכה בר-עם כבר אז צלם נודע וטייל מפורסם הדריך אותו בטיול למערת סטלקטיטים וסטלגמיטים (נטיפים וזקיפים) שהתגלתה בימים ההם בגליל . בפתח הכניסה למערה בעלת המראה הקסום אמר בזו הלשון לנערים והנערות הצעירים : "אני מזהיר אתכם נערים ונערות צעירים לא להושיט יד לסטלקיטים ו/או לסטלגמיטים . אין לגעת ואין למשש . רק להתבונן . אני אגדע את היד שתעז לגעת בנוף הקדומים" . מרוב פחד ממנו ומבטו המאיים נכנס הנוער בחיל ורעדה לחלקת אלוהים הקטנה ההיא והפסיק לנשום . לפני כמה ימים הזכיר לי יואב גינאי נשכחות . חלפו מאז הסיור בחיק הטבע עם מיכה בר-עם יותר מ- 60 (שישים) שנים . יואב גינאי עשה לציבור גם הכרה עם אשתו אוֹרְנָה זְמִירִין מקבוצת כינרת . אורנה זמירין נערה יפהפייה היא בת כיתה שלי מביה"ס החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן . בעמק הירדן של הימים ההם כולם הכירו את כולם . יעקב "יענקל'ה" ספיר אחיה הצעיר של נעמי שמר ומנחם "נחיק" מרק מקבוצת כינרת היו שכניי לספסל הלימודים . שמואל סטולר היה המורה שלנו לחקלאות . מי תיאר לעצמו שדווקא מיכה בר-עם יזכה באוֹרְנָה זְמִירִין ויבנה מורשת צילום עיתונאית בעלת עשרות אלפי תמונות שדורות ישראליים יראו וימששו אותן . אם כן תודה למיכה בר-עם ואורנה זמירין על מורשתם ותודה ליואב גינאי מערוץ 1 שחשף אותם . חצי שעה של טלוויזיה משובחת אולם כמה כבר ראו אותה . המדרוג שלה היה אפסי .

הערה 5 : הקשבתי אתמול בצהריים (יום שני – 1 ביולי 2013) לריאיון שערכה יעל דן עם הזמר הנפלא והנערץ בעל קול חם יהורם גאון . סיבת הריאיון היא מפני שיהורם גאון שהכריז זה מכבר כי "המוסיקה המזרחית היא מוסיקה זבל" שר עכשיו את עמיר בניון שנחשב לזמר מזרחי . יהורם גאון לא רק שהוציא סינגל חדש "תן לי כוח" שכתב והלחין עבורו עמיר בניון , אלא שהוא מוציא עכשיו CD חדש שאת כל שיריו כתב והלחין עבורו עמיר בניון . יעל דן העיתונאית מספר אחת ברדיו גלי צה"ל עטה על המציאה והתקילה את יהורם גאון : "איך זה שאתה שר את עמיר בניון המזרחי כשהטלת כתם בפרהסיה לא מזמן על כל כל המוסיקה המזרחית וכינית אותה מוסיקה זבל" , שאלה אותו חזור ושָאוֹל . יהורם גאון איננו פחות חכם מהשואלת ויצא מן המיצר בקלי קלות . "יש ויש במוסיקה המזרחית ואת עמיר בניון אני מאוד אוהב" , השיב לה מבלי להתבלבל . אני רחוק מהמוסיקה המזרחית וקרוב ביותר אל יהורם גאון אבל אוהב עד למאוד גם את "הפרח בגני" של זוהר ארגוב ואביהו מדינה . יהורם גאון לפני היותו זמר , שחקן , ומוסיקאי הוא בן אדם . בן אדם חכם . אישיות מיוחדת במינה . איש רוח , מוסר , וצדק . מדינת ישראל התברכה ביהורם גאון שהוא אחד מבניה .

gaon tadger

טקסט תמונה : 1969 . רעייתי יעל תג'ר – אלרואי מאפרת את שחקן הקולנוע והזמר יהורם גאון בעת הסרטת הסרט "אני ירושלמי" . (צילם את התמונה ו. בראון מירושלים. באדיבות יהורם גאון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) 

gaon tadger 1

טקסט תמונה : 1969 . יהורם גאון מקדיש את התמונה למאפרת שלו . (באדיבות יהורם גאון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 6 : האזנתי אתמול בבוקר (יום שני – 1 ביולי 2013) לעיתונאי רזי ברקאי ברדיו "גלי צה"ל" . מגוחך שהוא מסתייע שוב בשירותם של אמנון אברמוביץ' מערוץ 2 ורביב דרוקר מערוץ 10 . נכון שמדובר בשני עיתונאים בעלי מוניטין אך הם לא אמרו לו ולמאזיני גלי צה"ל שום דבר דרמטי , חדש , וסנסציוני . שום תובנות חדשות מעבר לאינפורמציה שעיתונאי התחנה ובראשם עידן קוולר ,ספי עובדיה , גלית אלטשטיין (וטובים אחרים) מיידעים אותנו מידי יום . אני מתפלא מדוע העורך הראשי של משדרי גלי צה"ל ומפקד התחנה מר ירון דקל לא מפסיק את השותפות המלאכותית הזאת ולא מעמיד אותו במקומו . אנוכי כמאזין קבוע לגלי צה"ל מרגיש שעבורי הם בלתי נחוצים . אני תמה גם למה שני אנשי הטלוויזיה האלה אמנון אברמוביץ' ורביב דרוקר צריכים את הבימה הזאת שמציע להם רזי ברקאי כשיש לכל אחד מהם אחת כזאת אך הרבה יותר גדולה , הרבה יותר נצפית , והרבה יותר אטרקטיבית . ללא כל השוואה . ממש פתטי שרזי ברקאי הבטיח אתמול להתראות עמם שוב בתוך כמה שבועות . רזי ברקאי אתה רוצה להיעזר ולהסתייע בתוכנית האקטואליה שלך בעיתונאים שלא משורות גלי צה"ל שהם בעלי מקורות מידע נוספים ? OK עשה זאת בתנאי שהם מעבירים לידיך אינפורמציה חדשה ראשונית ובלעדית, אך אל תדאג. את זאת הם לא יעשו. הם ישמרו את המידע הראשוני ו/או הבלעדי למי שמשלם להם את משכורתם. גלי האתר אינם מקום להתרועע. השיחות הבנליות של רזי ברקאי עם אמנון אברמוביץ' ורביב דרוקר נראות (לי) כמו התחנפות .

כל מנהל טלוויזיה הגון – הוא עבד של מוֹלֶךְ הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

יום חמישי – 27 ביוני 2013 .

מנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת מחזיק בחיים את הערוץ שלו בלילות חמישי בשבוע בעזרת תוכניתו האישית הקרויה "כל בו טק" שמשודרת בין 21.00 ל- 22.00. מעניין לדעת האם הוא שבע רצון מעצמו בתום שלושה – ארבעה חודשי מנהיגות את ערוץ 10 והאם הוא חושב שעלה על דרך המלך הטלוויזיונית . הוא זוכה לרייטינג דו ספרתי אולם נמוך בהרבה מזה שהיה לו בערוץ 2 . מינו את רפי גינת למנכ"ל ערוץ 10 לא כדי להנחית כאן את תוכנית הצרכנות האישית שלו אלא כדי להמריא עם כל ערוץ 10 . ערוץ 1 מחזיק את עצמו בחיים במשך שלוש שעות בין תשע ארבעים וחמש בערב ל- רבע לאחת בלילה באמצעות שידור ישיר של משחק חצי הגמר על גביע הקונפדרציות בכדורגל בברזיל בין נבחרות ספרד – איטליה (ב- ברזיל) שהסתיים בתוצאה 0 : 0 בתום מאה ועשרים דקות ו- 5 : 4 בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים לטובת ספרד . מדהים להיווכח שבין חצות הליל לרבע לאחת בלילה צובר השידור הישיר של משחק הכדורגל פי שתיים רייטינג ממהדורת "מבט" . ערוץ 1 נמצא על סף כלייה . הרייטינג האפסי של ערוץ 1 איננו יכול להחזיק את השידור הציבורי הקורס לעד . אולי היה זה ראש הממשלה מר בנימין נתניהו שהבטיח זה מכבר ליו"ר הוועד המנהל של רשות ד"ר אמיר גילת (פרי מינויו ומי שהיה יועץ התקשורת שלו) , אל תדאג לא אתה ולא אני נהיה האישים שיסגרו את רשות השידור והשידור הציבורי למרות ניוונם . ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית , במתכונת ההנהלה שלו בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל אמיר גילת , ובמתכונת הרייטינג שלו – דומה בשעה זאת לגוויית טלוויזיה מהלכת .  מה זה צריך להיות הדבר הזה שערוץ 1 הציבורי שנהנה מכמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל מתשלום האגרה צובר בשעה שש בערב (18.00) רק חצי אחוז (% 1/2) רייטינג . ואח"כ בשש ורבע הוא משיג % 0.8 , בשש וחצי יש לו שוב % 0.8 , בשש ארבעים וחמש הוא יורד ל- % 0.6 , בשבע בערב שוב % 0.5 , בשבע ורבע מדשדש המדרוג סביב שליש אחוז (% 0.3) , בשבע וחצי שוב חצי אחוז (% 0.5) …??? מה זה צריך להיות שיממון המדרוג הזה…??? מה זאת ההפקרות הזאת…??? הרי נאמר כבר שמדובר בגוף שידור ממלכתי ששואב כמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל בשנה מהציבור שמממן אותו, אך הוא מניב תוצאות אפסיות. ברור שהעובדים אינם אחראים לכישלון הקטסטרופלי, אלא ההנהלה הראשית החובבנית וסניפי המִשְנֶה החלודים שלה בטלוויזיה, אבל הם האנשים הפשוטים ישלמו באופן וודאי את המחיר העליבות הנוראית.

rating 1

טקסט מסמך (1) : יום חמישי – 27 ביוני 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין שש בערב (18.00) ל- שמונה ארבעים וחמש בערב (20.45) . כל אחד רשאי לנתח את המתמטיקה של הרייטינג כאוות נפשו , אולם עם עובדות אי אפשר להתווכח . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 2

טקסט מסמך (2) : יום חמישי – 27 ביוני 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין שמונה וחצי בערב (20.30) ל- אחת עשרה ורבע בלילה (23.15) . כל אחד רשאי לנתח את המתמטיקה של הרייטינג כאוות נפשו , אולם עם עובדות אי אפשר להתווכח . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 3

טקסט מסמך (3) : יום חמישי – 27 ביוני 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין אחת עשרה ורבע בלילה (23.15) ל- אחת בלילה (25.00) . כל אחד רשאי לנתח את המתמטיקה של הרייטינג כאוות נפשו , אולם עם עובדות אי אפשר להתווכח . (באדיבות וועדת המדרוג) .

יום שישי – 28 ביוני 2013

ערוץ 10 תחת מנהיגותו של המנכ"ל רפי גינת לא מצליח מזה כחודשיים וחצי לייצר סדר יום שידורים טלוויזיוני חדש בערב שבת למרות הבטחתו ולמרות קידום אינטנסיבי באמצעות שידורי Promo . העסק לא זז ועם עובדות הרייטינג אי אפשר להתווכח. ברצועת השידור 21.30 – 19.55 בליל שישי – 28 ביוני 2013 מפסיד "שישי" של ערוץ 10 (בהגשת אלון בן דוד וטלי מורנו) נגד "יומן" של ערוץ 1 (בהגשת איילה חסון) ומובס ע"י "אולפן שישי" של ערוץ 2 (בהגשת דני קושמרו) . אשת ערוץ 10 גב' אושרת קוטלר אמרה את דעתה, "כי היה לה ברור שצריך לבדל באופן שונה את "שישי" מ- "אולפן שישי", ואי אפשר להציע אלטרנטיבה כש- "שישי" עושה את אותו הדבר כפי שעושה "אולפן שישי".  "תוכנית הבידור "שי בשישי" של ערוץ 10 (בהנחיית שי שטרן) מנצחת בקלות ברצועת השידור 22.30 – 21.30 את "מחר שבת" המקובעת והמשעממת של ערוץ 1 (בהנחיית שמואל ווילוז'ני ויעקב כהן), אולם ניגפת לחלוטין מול תוכנית הטריוויה האהודה "אחד נגד 100" של ערוץ 2 (בהנחיית אברי גלעד) . ערוץ 1 נופח את נשמתו ב- 22.30 . בין 22.30 ל- 23.30 משיבה התוכנית "מה נסגר" של ערוץ 10 מלחמה שערה נגד ערוץ 2 .

rating 4

טקסט מסמך (1) : ליל שישי – 28 ביוני 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין רבע שמונה בערב (19.45) ל- עשר וחצי (22.30) בערב . ערוץ 10 לא מצליח לחולל סדר יום חדש בערבי שבת . (באדיבות וועדת המדרוג) 

rating 5

טקסט מסמך (2) : ליל שישי – 28 ביוני 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין עשר ורבע בערב (22.15) לאחת בלילה (25.00).ערוץ 10 לא מצליח לחולל סדריום חדש בערבי שבת. (באדיבות וועדת המדרוג) .

יום ראשון / שני – 1.7.2013 – 30.6.2013

בחצות הליל שבין 30 ביוני 2013 ל- 1 ביולי 2013 מתחיל ערוץ 1 לשדר את ה- Pre Game Show שלו בטרם השידור הישיר של משחק הגמר על גביע הקונפדרציות בכדורגל באצטדיון ה- "מאראקאנה" בברזיל בין נבחרות ברזיל וספרד . מתרחש כאן דבר מדהים . הצפייה בערוץ 1 במשחק הכדורגל בין חצות הליל לארבע לפנות בוקר מאפילה בשיעור צפייה כמט כפול על שידור "מבט" ב- "Prime time" . ערוץ 1 על תכניו השונים למעט הכדורגל הופך לחידלון טלוויזיוני חסר תקדים בתעשיית הטלוויזיה מאז נוסדה במדינת ישראל ב- 1968 .

rating 6

טקסט מסמך : מפת המדרוג של יום ראשון – שני 1.7.2013 / 30.6.2012 בין אחת עשרה ארבעים וחמש בלילה  (23.45) לבין שתיים (26.00) לפנות בוקר . הערה : המדרוג נפסק ב- 02.00 (באדיבות וועדת המדרוג) .

יום ראשון – 1 ביולי 2013 מחצות הליל ועד שלוש וחצי לפנות בוקר , השידור הישיר בערוץ 1 מאצטדיון "מאראקאנה" של משחק הגמר על גביע הקונפדרציות בכדורגל בין נבחרות ברזיל וספרד . 

ערוץ 1 בעל זכויות השידורים של האירוע הנ"ל עשה בדרך כלל את המוטל עליו . הוא העביר אתמול בשידור ישיר את משחק הגמר על גביע הקונפדרציות בכדורגל מאצטדיון המאראקאנה בו הביסה ברזיל תחת שרביט אימונו של לואיס פיליפ סקולארי את ספרד תחת שרביט אימונו של וויסנטה דל בוסקה בתוצאה המכרעת 3 : 0 . ההתמודדות המרתקת אתמול שימשה מבחן וחזרה גנרלית  ל- FIFA ולוועדה המארגנת הברזילאית וגם לרשת הטלוויזיה הברזילאית הענקית והעשירה TVGLOBO לקראת המשימה העיקרית, אירוח המונדיאל בשנה הבאה בברזיל. במידה רבה היווה מפעל גביע הקונפדרציות גם מבחן לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ערוץ 1 מיסד פנל גדול לקראת השידור הישיר ברזיל – ספרד שעורר עניין רב בציבור וייחד Pre Game Show בן שעה החל מחצות הליל בטרם שריקת הפתיחה אולם כפה על צוות השידור Play by play הבכיר שלו יורם ארבל ודני נוימן לשדר את המשחק Off tube מהאולפן בירושלים . הפנל כלל את שני המגישים בוני גינזבורג וגב' שרון פרי ואת צוות הפרשנים נדב יעקובי , מוטי איוואניר , ואביעד פוהורילס וכן את יורם ארבל ודני נוימן שנשארו בארץ . הפנל עמוס מידי בהנחה שכל אחד צריך לתרום לשיחה מהידע שלו . מרבית האינפורמציה שנשפכת באולפן ע"י המומחים בד בבד עם הרעפות שבחים אין קץ בכל מיני מושאי שידור – צפויה וטריביאלית ולכן מעיקה ומעייפת. שיחה ערה באולפן מי טוב ממי דייגו ארמאנדו מאראדונה ו/או ליאו מסי – מיותרת , בעיקר מפני שהזיכרון החזותי – פרספקטיבי נוטה באופן ברור לטובת ליאו מסי הטרי .בתום המשדר הארוך בן כמעט ארבע שעות התברר כי נוכחותו של נדב יעקובי חיונית מפני שרק הוא ידע לתרגם (כמעט מילה במילה) את הראיונות שקיימה TVGLOBO בתום המשחק עם המאמן המפסיד  וויסנטה דל בוסקה / Vicente Del Bosque (בספרדית) ועם המאמן המנצח  לואיז פליפה סקולארי / Luiz Felipe Scolari (בפורטוגזית) . סקולארי שלח את דל בוסקה הביתה לעשות חושבים ולהכין מחדש את שיעורי הבית שלו .

העורך טובי גאני עשה "עבודת מחקר" מקיפה ביותר אודות ולקראת מונדיאל 2014 והנבחרות שישחקו בו והדבר מצא את ביטויו בשפע אינפורמציה ב- Pre Game Show הארוך . הצפייה בטלוויזיה בשעת לילה מאוחרת כזאת היא דַלָה מטבע הדברים אולם ערוץ 1 נוקט ביוזמה נכונה ומעניק אופציה מצוינת למי שבכל זאת מוותר על שנתו לטובת המשחק . אותי עניין יותר מכל לצפות בהצגה המקדימה בתרכיז שערים של שתי הנבחרות ברזיל וספרד בדרכן לגמר , וגם תקציר מהמשחק על המקום ה- 3 בין נבחרות איטליה ואורוגוואי . בפעם הראשונה אתה רואה מקרוב שחקנים כוכבים בעלי מוניטין שרק שמעת עליהם עד כה כמו ניימאר ו- פרד .

שער "יד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה בדקה ה- 51 במשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986 , מהווה תזכורת טלוויזיונית איתנה לטובתו של יורם ארבל ומצביעה עד כמה הוא מוכשר ליד המיקרופון , ומאידך – לרעתו של מאראדונה הפרחח . אינני חושב ששחקנים בינלאומיים בעלי מוניטין עצום ודיגניטי כמו פֶרֶנְץ פּוּשְקָש , ו/או יוֹהָאן קְרוֹיְף , ו/או פְרָנְץ בֶּקֶנְבָּאוּאֶר , ו/או פֶּלֶה היו מרשים לעצמם להיעזר בידם כדי לכבוש שער . שלושת ההילוכים החוזרים של TELEMEXICO משלושה מקורות של מצלמת 16 , מצלמה מהזווית ההפוכה , ומצלמה אחורית קרובה – סייעו ליורם ארבל לנקוט עמדה ברורה חד משמעית בפרשה שהייתה כאילו שנויה במחלוקת , ולסכם אותה בתריסר מילים בלתי נשכחות , "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" (שיעור מאלף לכל מיני פטפטני טלוויזיה שמתיימרים להיות שדרני טלוויזיה). אולם לפתע מתברר שיורם ארבל איננו מושלם ולא יודע בתוך הסיטואציה המורכבת הזאת מי היה שופט המשחק (הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר) שאישר ברוב טיפשותו את השער , וגם לא מזהה את השחקנים האנגליים ובראשם שחקן שלובש את החולצה מס' 14 (טֶרִי פֶנְוִויק – Terry Fenwick) שמתחננים בפני עָלִי בֵּנָאסֶר שיבטל את החלטתו מפני שמאראדונה הבקיע אותו בידו . רואים ברור כי טֶרִי פֶנְוִויק מסמן לשופט כי מָארָאדוֹנָה השתמש בידו . יורם ארבל גם לא מזהה כי טֶרִי פֶנְוִויק היה השחקן שניסה להרחיק את כדור המריבה אולם מעשה שטן העלה אותו בקשת לרחבה שלו ומָארָאדוֹנָה הזריז הקדים באגרופו (השמאלי) את זרועותיו המושטות של השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן . אך נניח לכך עתה .

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS” , הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה , בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו . "זו הייתה יד האלוהים" , כינה בסיום המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון . ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו . כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט , שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה . לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע , "זאת הייתה יד האלוהים" , אך המצלמות היו בעוכריו . על כך אמרה סוּזַן סוֹנְטָאג , "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה" . היא צדקה .

maradonaטקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 86' . אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי . דייגו ארמאנדו מאראדונה גובר באגרוף ידו השמאלית על שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון, אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO , וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל . זהו תיעוד חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט . המצלמות לוכדות את דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו . שופט המשחק הטוניסאי עלי בנסאר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של הקפטן הארגנטיני . (באדיבות TELEMEXICO  / FIFA . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן . גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור . אֶגרוף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני . השופט שהיה בכושר גופני מניח את הדעת ובס"ה ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ' , והתמקם באופן סביר , משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם , אך לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה . דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שטן בפרופיל ביחס לעלי בנאסר והשופט ראה את הצְדוֹדִית שלו . לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו . אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו . במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון בחינם . בּוֹבִּי רוּבְּסוֹן מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שעשה זאת בצורה מאופקת ולא לא איבד את צלמו . המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה .

TVGLOBO עשתה עבודה נהדרת במשחק הגמר . חשיפת השחקנים בעת נגינת ההימנונים ב- Extreme Close ups היא שיעור טלוויזיה מאלף לכל בימאי ספורט וכדורגל באשר הוא . אני חושב שהם צריכים להשתמש ביורת הילוכים חוזרים ב- Super Highlights של האירועים , בטח כשמדובר בהבקעת שערים . שלושה הילוכים חוזרים אינם תיעוד מספיק ומספק . כיסוי ההכשלה של ג'רארד פיקה (Gerard Pique) את ניימאר (Neymar) ע"י TVGLOBO בעקבותיה שלף שופט המשחק ההולנדי ביורן קיפרס (Bjorn Kuipers) את הכרטיס האדום לעבר השחקן הספרדי היה פנטסטי . ישבתי בכורסתי המום ונדהם מיפי הכיסוי התכליתי , הברור , וה- Framing המדויק ב- Super Slow Motion של מצלמות TVGLOBO . איזה יופי !!! הפרשן דני נוימן הקדים את השַדָּר המוביל שלו וזיהה מייד כי מדובר ב- "עבירה פראית" שסיכנה את בריאותו של ניימאר . אולי ניסיון העבר שלו כשחקן כדורגל פעיל סייע לו לאבחן במהירות את התרחיש ולהאפיל על יורם ארבל . חוק מס' 12 בספר החוקים של משחק הכדורגל העוסק בעבירות והתנהגות פרועה קובע מפורשות כי שחקן יורחק מכר הדשא אם על פי דעתו של השופט הוא משחק בצורה פראית. אין מדובר בחיזיון נפרץ בו הפרשן מתעלה מעל השדר המוביל שלו. יורם ארבל ביקש להמתין להילוכים החוזרים כדי לוודא שהכרטיס האדום הונף לג'רארד פיקה בנימוק שהיה האחרון בשורת המגינים של ספרד , אולם דני נוימן קטע אותו והסביר שוב שמדובר בעבירה גסה מאוד בלתי ספורטיבית שהעונש עליה הוא הרחקה מכר הדשא . TVGLOBO שמפעילה ניידות שידור ענקיות שכוללות בתוכן 30 (שלושים) מצלמות ואפילו יותר שיווקה את המסר המקצועי שלה לתבל באופן ברור ביותר : "אנחנו מוכנים למשימת השידור בשנה הבאה . אתם שם בישראל תהיו רגועים" . האמת, למה להמתין עד 2014 ? בעוד חודשים מעטים ישדר לנו ערוץ 5 בכבלים שוב את ברצלונה ובשורותיה לא רק אינייסטה , מסי , ו- צ'אבי אלא גם נֵיְימָאר .

אי אפשר לסיים את הפוסט הזה מבלי לייחד מבט נוסף לערוץ 1 ולרשות השידור באמצעות מאמר התחקיר של עיתונאי "ידיעות אחרונות" רז שכניק "שוברי קופות" . המאמר התפרסם בעיתון לפני ארבעה ימים ומצביע על השערורייה הנוגעת לשיטת גביית אגרת הטלוויזיה והפניית כספים רבים לעורכי דין חיצוניים בגין שימוש מופרז בעצותיהם .

shechnick 1

טקסט מסמך : יום שישי – 30 ביוני 2013 . פוסט התחקיר של רז שכניק בעיתון "ידיעות אחרונות" הנוגע לשערוריית גביית אגרת הטלוויזיה ע"י רשות השידור . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

סוף הפוסט .

לזכרם של הרץ הצרפתי הדגול למרחקים ארוכים אלן מימון ושל האיש שהנציח אותו בטלוויזיה המתעד והבימאי האולימפי הדגול באד גרינספאן. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 240 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 30 ביוני 2013

——————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "למילים יש וויזואליה משלהן".                                                                                                                 (מרדכי "מוטי" קירשנבאום)

ציטוט : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה".                                                                                                       (סוזן סונטאג)

ציטוט : "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון".                                                                                                                 (אחד העם)

לזִכְרָם של הרץ הצרפתי הדגול למרחקים ארוכים אלן מימון (Alain Mimoun) ושל האיש שהנציח אותו בטלוויזיה, המתעד והבימאי האולימפי הדגול באד גרינספאן (Bud Greenspan). כל הזכויות שמורות.

הפוסט הזה מוקדש במידה רבה לזכרו של הרץ הצרפתי הדגול למרחקים ארוכים אלן מימון בן 92 שמת לפני כמה ימים ולאיש שהנציח אותו ואת אמיל זטופק בטלוויזיה הבימאי האולימפי והמתעד הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן .

אלן מימון נולד באלג'יר ב- 1 בינואר 1921 . הוא נחשב לשני הנצחי בריצות למרחקים ארוכים אחרי הרץ הצ'כוסלובקי אמיל זטופק בשנים 1956 – 1948 . אלן מימון זכה במדליית הכסף באולימפיאדת לונדון 1948 בריצת 10000 מ' בתוצאה 4. 37 : 30 דקות (אחרי אמיל זטופק) . כמו כן זכה במדליית הכסף באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצה ל- 10000 מ' בתוצאה 8. 32 : 29 דקות (אחרי אמיל זטופק) , ובמדליית הכסף בריצה ל- 5000 מ' בתוצאה 4. 07 : 14 דקות (אחרי אמיל זטופק) . אלן מימון ניצח את אמיל זטופק בפעם הראשונה והאחרונה בחייו בריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956 בתוצאה של 00. 25 : 2 שעות . אמיל זטופק סיים שישי . לאחר אולימפיאדת מלבורן 1956 פרשו שניהם לעד מהמסלול . אלן מימון מלצר בבית קפה פריסאי היה בן 35 . אמיל זטופק רס"ן בצבא הצ'כוסלובקי היה בן 34 .

מומחיות בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. 

זה נכון . למילים יש וויזואליה משלהן . אך בטלוויזיה (ובקולנוע) הֵן זקוקות למצלמות . התמונות הן חַזוּת העין , אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה . כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים ניחנו בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב . כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם . חַיִים יָבִין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעשר בעֶרֶב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות המדגם של הסטטיסטיקאי ד"ר חֲנוֹךְ סְמִית , את הטקסט הבא : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חַיִים יָבִין ייזכר לדורות בגלל אותן שלוש המילים האלה .

טקסט תמונה :  ליל שלישי – 17 במאי 1977. דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר"  והודעתו הסנסציונית של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמגיש חיים יבין (משמאל) על המהפך הפוליטי  בבחירות לכנסת ישראל התשיעית ב- 1977 . מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השַדָּר המחונן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (עומד מימין) נמצא כרגיל בסביבה. הסטטיסטיקאי חנוך סמית רוכן מימין על ניירותיו . בתוך דקות ספורות יאמר חיים יבין בשידור ישיר לאומה טקסט בן שלוש מילים : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חיים יבין ושלוש המילים האלה ייזכרו לדורות. שני האנשים שיושבים בגבם לחיים יבין הם משה סנה (משמאל,משופם ובעל פאות ארוכות) ויוסף ירון. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה : סייעה בזיהוי הנוכחים בתמונה גב' רונית סנה .

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . השעה תשע חמישים וחמש בערב . חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של המשדר הישיר המכסה את הבחירות לכנסת ה- 9 . חיים יבין יושב משמאל כשהוא מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה ודרוך מאוד לקראת תחילת השידור הישיר . ויושב לצדו מימין הסטטיסטיקאי ומוחה הסקרים ד"ר חנוך סמית . האנשים שמאחורי חיים יבין וד"ר חנוך סמית הם אנשי המל"מ , המרכז למיכון משרדי של משרד האוצר . האנשים האלה מִחשבו את ספירת הקולות לרבות אלה של מדגם הטלוויזיה. מאחורי חיים יבין ניתן להבחין במשה סנה מישיר מבט בכיוון מצלמת האולפן ולידו יוסף ירון (ממושקף מתבונן לצד ימין). בשורה האחורית ממוקמות טלפניות המִשְדָר. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : סייעה בזיהוי הנוכחים בתמונה גב' רונית סנה .

יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון בערב – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר , משהכריז : "ככה לא בונים חומה" והחריף את הטון בפעם השנייה , "אמרתי לכם ככה לא בונים" . ההכרזה באה לאחר שהשוער בוני גינזבורג ספג בשל שיקול דעת מוטעה שער מבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס וחרת את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה . נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972) . ריצת 10000 מ'הייתה מרתקת מאין כמותה . הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן ניהל ב- 300 המטרים האחרונים ניהל מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה . זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם . יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום . במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו . זה היה מראה יוצא דופן . נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?" , והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" . (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת בעת שידור ישיר) .

במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" ב- 22 ביוני 1986 , הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה מרמה , בטקסט חסכוני בן תריסר מילים : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת בעת שידור ישיר) . בכך גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין . יורם ארבל צדק . הוא לא היה יכול להגיע לתובנה מדויקת ונכונה ללא עבודת הצילום של קבוצת הטלוויזיה מכסיקנית TELEMEXICO וחמש עשרה המצלמות שלה באצטדיון , אך זהו כבר סיפור אחר בספר .

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן בריצה דרמטית ל-5000 מ'בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד . לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מקלאוס הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול . באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד . נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה , זהו לאסה ווירן מפינלנד , הוא גדול יותר מפאבו נורמי , הוא גדול יותר מאמיל זטופק" (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת בעת שידור ישיר) . שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק . יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים .

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בטלוויזיה וקולנוע ומייחד מקום לבימאי הטלוויזיה והקולנוע האולימפי הדגול בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהיה רב אומן בכתיבה ותיעוד בסרטי הספורט שלו. אך הספר הזה דן גם בכישרון הביטוי , הכתיבה , והנאום הנַעֲלִים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן . לאייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון אין כמובן קשר עם שידורי הספורט אך כישרון ההתנסחות שלהם בכתב ובע"פ והיכולת להעלות לדיון רעיון באופן בהיר נוגעים ללא ספק ליכולות הביטוי והכתיבה (והיושרה) של אנשי טלוויזיה באשר הם . עורכי ומגישי הטלוויזיה נדרשים גם הם כמו המדינאים לתכונות הללו של כישרון כתיבה וניסוח מיטבי בע"פ , מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו . אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אנשי חברת החדשות של ערוץ 2 בולטים באופן מיוחד באומנות הניסוח שלהם בע"פ בפני המיקרופון . מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור , הכתיבה , העריכה , וההפקה . למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה . כתיבה מדויקת וחסכונית היא כשרון טבעי . אך כמו בכל תחום היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר . הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים , פשוטים , וברורים ללא התחכמויות . זהו סוד כוחו . למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת . לא מפני שהם באמת רוצים לשלול , אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל . כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ . אילו ניהלתי בימים ההם את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומני שהייתי שוֹכֵר את שירותי הכתיבה של אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אומני המטפורות והניסוח לצורכי כתיבת טקסטים ופתיחים של שידורי מהדורות החדשות ובראשן "מבט" . פעם בסתיו 2004 התעניין שַדָּר גלי צה"ל רָזִי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלוֹ "מה בוער" אצל אמנון אברמוביץ' בשידור ישיר מה דעתו על חזרתו הצפויה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל ולהנהגת מחודשת של מפלגת העבודה . אמנון אברמוביץ' עיתונאי עַל וחַד הלשון השיב מייד בניסוח מזהיר : "אהוד ברק יגלה כי ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה" . זה היה מזמן והוא צדק . יופי של טקסט . מלבד שני אלה יש עוד כותבים ומנסחים טובים ברשתות הטלוויזיה בישראל , מוטי קירשנבאום , דן שילון , אלכס גלעדי , יעקב אחימאיר , ירון לונדון , אבי רצון , ואריה מליניאק , ואולי עוד כמה אך הם וודאי לא רבים . אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי חדי הלשון הם בעלי כושר ביטוי ייחודי רבי אומנים בניסוח ולהטוטני המטפורות . שפתם עשירה , מהוקצעת , וקולעת . הם מוכשרים . השאלה הרלוואנטית בטלוויזיה היא כמה זמן לוקח להם לרקוח את האמירות הבלתי נשכחות שלהם בלחץ העשייה , ותעשיית הטלוויזיה היא סיר לחץ . דבר אחד ברור ומוחלט . אין סיכוי שהאמירות השנונות של הטובים במנסחים הטקסטים בטלוויזיה נשלפות מהשרווּל . הן מחושבות מראש .

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן המנוח נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן . רבים סברו שההתחכמויות שלו , הטקסטים השנונים , הבדיחות החכמות , וההומור של גאון תוכניות ה- Talk Show בתוכנית הטלוויזיונית המפורסמת שלוֹ ב- NBC (אחת משלשו הרשתות האמריקניות  הארציות) , "The Tonight Show" , שרצה שנות דוֹר רצופות 1992- 1962 ברשת NBC , אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד . טעו , זה לא נכון. לאחר שפרש גילה לציבור כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטים מראש. המפיקים והעורכים עשו חזרות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם ערכו חזרות מדויקות ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד לצופי הטלוויזיה היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר.

טקסט תמונה : 1965 . ג'וני קארסון השנון (מימין) מראיין בתוכנית "The Tonight Show" של NBC את בימאי הקולנוע וודי אלן שהיה בעצמו חריף ביטוי. ג'וני קארסון קבע כי הטקסט שלו לרבות ההברקות , החוכמות , וההתחכמויות – איננו מקרי. הוא תמיד מחושב מראש גם אם נדמה כי ההברקות נשלפות מהשרוול . זאת הייתה גאוניותו . (באדיבות טי. וי. גאייד. 50 שנות טלוויזיה. הוצאת קראון).

כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר . נדמה היה כי אמירותיו השנונות  באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו למפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, והוסיף ג'וני קארסון : "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל משולות ל- Gembling . הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור" . מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים .

קריינות הפתיחים של מגישי ומגישות מהדורות החדשות בטלוויזיה הם בעלי חשיבות עליונה. כמוהו איכות הטקסט ומבנה הכתבה העומדת לעלות ל- "אוויר". טקסט המגיש מהווה את האֶלֶמֶנְט הראשון המוביל את הצופה בסלון ביתו ומחבר וקושר אותו לאינפורמציה המשודרת . אין על זה וויכוח .יש יתרון ברור להופעה נאה של המגיש והמגישה מול המצלמה. יש חשיבות גדולה לסגנון הקריינות שלהם, לגוון הקול, וחיתוך הדיבור. אך חשוב מכל אלה ומכל אולפן נוצץ הוא מהות הטקסט ואיכות התוכן . כתיבת הטקסטים בטלוויזיה היא אומנות. הדוקומנטאריסט האולימפי רב המוניטין , היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) היה רָב אוֹמָן בכתיבת טקסטים לטלוויזיה . יסודי וחדשן . הטוב ביותר שהִכרתי בחיי בתחומו . עוד תגיע השעה לדוּן בסִדרה באיש הכביר והנדיר הזה שהשפעתו על התפתחות תיעוד הספורט בטלוויזיה היא מכרעת ומדהימה כאחת .

בימאי הטלוויזיה והקולנוע בָּאד גְרִינְסְפָּאן כתב , הפיק , וביים ב- 1967 את הסרט רב המוניטין שלו "גסי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin) . בעקבות ההצלחה יצר בראשית 1970 את סדרת הטלוויזיה המונומנטאלית שלו בת 11 פרקים "OLYMPIAD" . כל פרק באורך 50 דקות . לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואנוכי קנינו את כל 11 פרקי הסדרה ושידרנו אותה פעמיים לצופי הטלוויזיה בארץ , ביניהם , "לוחמי קרב ה- 10 באולימפיאדות" (The Decathlon) , הספורטאים האוסטרליים בא"ק ושחייה (The Australians) , "המדליה שחמקה" (The big ones that got away) , "העקשנים" (The persistent ones) , "הרמים האפריקנים למרחקים ארוכים" (The Africans) , ו- "רצי המרתון הגדולים" (The Marathon) . אחד הקטעים המדהימים , הנפלאים , והמהממים בפרק הזה הייתה ריצת המרתון של אולימפיאדת מכסיקו 1968 בה נטל חלק האתלט הטנזני ג'וֹן סְטֶפָאן אָקְוּאָרִי (John Stephan Akhwari) . הרץ הטנזני נפצע תוך כדי הריצה ונחבש . המצלמה המכסיקנית תיעדה את מאבקו ההירואי כשהוא שותת דם ומגיע בצליעה איטית לאִצטדיון המואר אך ריק מאדם . פניו הסגירו את העייפות העצומה בה היה שרוי וגם את הדילמה והייאוש שנשקפו מעיניו העצובות האם להיכנע ולחדול מהריצה המתישה , או שמא לדבוק במשימה עד הסוף המר , ולשלם במחיר של כאב וסבל גופני נורא . איש לא יוכל להאשימו בחידלון הנטישה מפני שהיה פצוע . ג'וֹן סְטֶפָאן אָקְואָרִי (John Stephen Akhwari) חצה את קו הסיום כשעה וחמישים דקות אחר אחרון הרצים .

משגילו שתי התחקירניות האחיות נֶנְסִי וסוּזַן בֶּפָה את הסיפור ל- בַּאד גְרִינְסְפַּאן , הוא שלח אותן מייד לנְבוֹר בארכיון הטלוויזיה המכסיקנית כדי למצוא את חומר הצילום . בַּאד גְרִינְסְפַּאן הבין בחושו הקולנועי – טלוויזיוני שטמון כאן סיפור מרתק וגם חינוכי . מעט טקסט  קריינות מנחה את הכתבה היוצאת דופן הזאת שאורכה כ- 10 הדקות . מלווה אותה פס קול מוסיקלי אדיטוריאלי , האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל . אפקט בעל עוצמה המתאר את מאבקו הנואש וההרואי של ג'וֹן סְטֶפַאן אָקְוָוארִי . המוסיקה מחצינה את המאבק של הרץ הטנזני בינו לבין נפשו ואת כוח הרצון שלו לסיים את המשימה . ג'וֹן סְטֶפַאן אָקְוָוארִי חוּנַן במרץ אנושי בלתי נלאה . לבסוף עשה זאת וחצה דוֹאֵב את קו הסיום . התאורה באצטדיון האולימפי עדיין דלקה אך היציעים היו כבר ריקים . הצופים נטשו אותם מזמן . כשנשאל ע"י בָּאד גְרִינְסְפָּאן , "מדוע לא הפסיק את הריצה שסיכנה את בריאותו" , השיב לפונה תשובה הֵרואית שאיכותה איננה פחותה מריצת הגבורה שלו : "מולדתי לא שלחה אותי 5000 מייל מטנזניה למכסיקו סיטי כדי להתחיל את הריצה , היא שלחה אותי כדי לסיים אותה" [1] .

My country did not send me 5000 miles to start the race, they sent me 5000 miles to finish the race”.

אלכס גלעדי ואנוכי , צפינו על שולחן העריכה (Steenbeck) עשרות פעמים בכל אחד מפרקי הסדרה            "OLYMPIAD" המהממת והמדהימה . אינני מגזים . כל פעם שהגיע המשלוח מארה"ב של אחד מפרקי הסדרה (כל פרק כאמור באורך של 50 דקות) היינו רצים עם גלגל הפילם ל- Steenbeck (שולחן עריכת סרטי פילם שהומצא ע"י הגרמנים ב- 1923) . למדנו אותה בע"פ . מעולם לא ראינו לפני כן דוקומנטציה ספורטיבית כה מאלפת וכה אנושית . העלינו את 11 פרקי הסדרה לשידור בצורה שיטתית בתחילת ינואר 1976 כ- Leading in לקראת אולימפיאדת מונטריאול 76' ובמסגרת ה- Build up בטלוויזיה של הרעיון האולימפי . אי אפשר היה לטעות ב- Credit שהעניק את מלוא האשראי לאיש שנשא באחריות הראשית להצלחה הגדולה . בראש ה- Roller Credit של פרקי הסדרה היה כתוב בצורה צנועה אך ברורה מיהו יוצר הסדרה הדוקומנטארית האלמותית שהשפיעה כה רבות על אלכס גלעדי ועלי . היה כתוב שם באותיות קטנות וצנועות ,                     “written , produced , and directed by Bud Greenspan”. הכותב, המפיק, והבימאי הוא בַּאד גְרִינְסְפָּאן. בפעם הראשונה שמענו את שמו . לא ידענו מי הוא . לכתיבת הטקסט הייתה חשיבות עצומה בעיצובה של הסדרה . בַּאד גְרִינְסְפַּאן רב אמן בכתיבה לטלוויזיה חיבר בעצמו את הטקסט לכל פרק ופרק בסדרה הדוקומנטארית . הקריינות הנפלאה ויוצאת הדופן באיכותה נעשתה ע"י אחיו דֵיוִויד פֶּרִי (David Perry) שהיה קריין מקצועי בעל קול בריטון יפהפה . הטקסט של בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה מלאכת מחשבת ותמציתי ונשען תמיד בפתיחת התיעוד על חמשת סימני ה- "W" המוכרים לכל עיתונאי :Who ,  What , Where , When , Why .

בשעה שהציג בסיפורו הטלוויזיוני את רגע השיא של הקפיצה לרוחק ההיסטורית של האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן                    (Bob Beamon באולימפיאדת מכסיקו 1968 , בה קבע שיא עולם מדהים 8.90 מ'(החזיק מעמד 23 שנה עד 1991) , ושיפר את השיא הקודם ב-55 ס"מ, בחר לכתוב את הטקסט הבא : "18 באוקטובר 1968 . מכסיקו סיטי . האולימפיאדה  ה- 18 של הזמן החדש . השעה ארבע אחה"צ . עכשיו מתחילה תחרות הגמר בקפיצה לרוחק . בוב בימון הוא הרביעי ברשימת הקופצים…" , וכן הלאה . קוֹל קריינות הבריטון העמוק שבקע ממיתרי גרונו של דֵיווִיד פֶּרִי רַק תִּגְבֵּר והֶעֶצִים את הדרמה על המסך . הכיתוב של בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה חסכוני , מדויק , ומִלותיו בסלע . המשפטים היו קצרים , פשוטים , וברורים . זה היה סוד כוחו של ה- Narrative . תיאור מהלך האירועים היה מושך והגיוני . הטקסט מעולם לא היה דרמטי יותר מהתמונה . בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה עילוי ביכולת הכתיבה שלו לטלוויזיה . אך זה לא בא לוֹ בקלוּת . הוא כתב קשה . כתב , מחק ותיקן וחוזר חלילה , עד שהיה איך שהוא מרוצה מהתוצאה הסופית .

הנה דוגמא אחת מִינֵי רבות לטקסט טלוויזיוני פשוט , בהיר וחסכוני המגדיר במילים ספורות ומדויקות את הסיטואציה שנגלתה על מסך הטלוויזיה בכתבה שסיקרה את המאבק ההרואי בין שני האתלטים הדגולים של שנות ה- 40 ו- 50 , אֶמִיל זַטוֹפֶּק (Emil Zatopek) מצ'כוסלובקיה והצרפתי אָלָן מִימוּן (Alain Mimoun). במשך שמונה שנים רצופות מ- 1948 עד 1956 ניצח "הַקַטָּר הצֶ'כִי" אֶמִיל זַטוֹפֶּק רָבָּן הריצות הארוכות בעולם את מתחרהו העיקרי , אָלָן מִימוּן יהודי – צרפתי שעבד כמלצר לפרנסתו במסעדה בפאריס , בכל הריצות הארוכות החשובות ב-5000 מ' , 10000 מ' , וריצת המרתון . באליפויות אירופה וכלה בתחרויות האולימפיות . אָלָן מִימוּן היה השֵני הנצחי . באולימפיאדת מלבורן 1956 נפגשו שני היריבים המושבעים בפעם האחרונה . זה היה בריצת המרתון ביום הנועל של האולימפיאדה . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה בן 34 ואָלָן מִימוּן בן 35 .

מצלמת פילם אוסטרלית בודדה תיעדה ב- Long Shot (צילום מרחוק) מרוֹם היציע את כניסת רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי במלבורן להקפת הסיום האחרונה . היא הנציחה את אָלָן מִימוּן מופיע במפתיע ראשון בשער האצטדיון . נותרו לו עוד 400 מטר לסיום הריצה המפרכת . למרות הצילום המרוּחק ניתן להבחין כי לאחר שנכנס עייף לאצטדיון מְסֵב אָלָן מִימוּן בדאגה מבט לאחור כדי לראות מי דולק אחריו ומי מהרצים מאיים על בכורתו . כבר היו דברים מעולם בו הפסידו מובילי המרתון את בכורתם האולימפית דווקא בהקפה האחרונה באִצטדיון . אלן מימון פחד בעיקר מאֶמִיל זַטוֹפֶּק . לשמחתו אף אחד ממתחריו לא היה שם כדי לאיים על בכורתו . גם לא אמיל זטופק שניצח אותו בכל התמודדות ביניהם מאז אולימפיאדת לונדון 1948 .

 בַּאד גְרִינְסְפָּאן היטיב לתאר את אותו הרגע בו אלן מימון נכנס ראשון לאצטדיון עייף להקפה האחרונה של ריצת המרתון כשהוא מסתכל לאחור בחשש – בטקסט יעיל ופשוט ולכן ווירטואוזי :

 “Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there”   רק חמש עשרה מילים. אח"כ התיר לתמונת הטלוויזיה לדבר בעד עצמה. עריכה גאונית. Masterpiece בגלל הפשטות . הטקסט התיעודי הזה מרשים מפני שהוא כל כך פשוט והגיוני , קצר ונגיש לכל צופה טלוויזיה באשר הוא . זהו סוֹד איכותה של הכתיבה הטובה בטלוויזיה . פשוטה , קצרה , וברורה .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . אלן מימון (בן 35) חוצה ראשון את חוט המטרה בתום ריצת המרתון ומנצח לראשונה בחייו את אמיל זטופק. זמנו היה  00. 25 : 2 שעות . אמיל זטופק שסבל ממיחושי בטן וקלקול קיבה קשה סיים שישי בתוצאה של 34. 29 : 2 שעות . (התמונה באדיבות IOC ו- Channel 7 האוסטרלי . כל הזכויות שמורות) .

אָלָן מִימוּן ניצח את אֶמִיל זַטוֹפֶּק בתחרות האחרונה בחייהם כספורטאים פעילים וגָרָף את מדליית הזהב בריצת המרתון . אמיל זטופק שעֶרֶב קודם לקה בשלשול קשה ואיבד נוזלים סיים את הריצה שישי . "לרגע לא חשבתי להפסיק את הריצה למרות שהרגשתי פיסית מאוד לא טוב , סבלתי מקִלקול קיבה ושִלשולים" , אמר למתעניינים בשלומו והוסיף, "היססתי אם להתחיל אותה . אך ברגע שזינקתי לא הייתה דרך חזרה" .שוֹט הצילום הנועל את הכתבה הנהדרת , מראה את המנצח אָלֶן מימוּן ממתין לאֶמִיל זַטוֹפֶּק על קו הסִיוּם ומוחא לוֹ כפיים בכבוד והערצה , בעֵת שהאתלט הדגול , "הקָטָר הצֶ'כִי" , חוצה אותו עייף ותשוש . אלן מימוּן מחבק את אֶמִיל זַטוֹפֶּק ומנשק אותו לאחר הגעתו. שניהם צועדים יחדיו על המסלול חבוקים ומחייכים . הצילום הזה לא יישכח לעולם . הוא בעצם סוגר מעגל ומנציח את חלקה השני של סיסמתו האולימפית הבלתי נשכחת של פייר דה קוברטיין :  “…The essential thing in life is not conquering but fighting well”

הכתבה על "אָלָן מִימוּן שניצח לבסוף את אֶמִיל זַטוֹפֶּק", היא אחת מחמש המרכיבות את אחד מפרקי הסדרה הנקרא "העקשנים",  (The  persistent ones) . הכתבות הנפלאות והמזהירות של באד גרינספאן שינו לעַד את תפישת הטלוויזיה של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושֶלִי . שנינו אהבנו והערכנו את בָּאד גְרִינְסְפָּאן עד אין קֵץ . ראינו בו בימים ההם דוקומנטאריסט יוצא דופן ובימאי טלוויזיה גאון . אני משתמש שוב ושוב במונחים גאון , גאוני , וגאוניות אך מתכוון לכך שהם נובעים מהיגיון הגיוני ופשטות עשייה .

טקסט תמונה :  ספטמבר 1987. רומא. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אני (בן 49) עם באד גרינספאן (בן 61 מימין) והמפיקה הראשית שלו ועוזרתו האישית ננסי בפה (בת 39) בפתח מסעדה ברומא בספטמבר 1987. השיזפון על פניי נובע מחשיפה רבה לשמש באצטדיון האולימפי הפתוח של רומא.(צילום ד"ר גלעד וויינגרטן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

טקסט תמונה : רומא . אוגוסט – ספטמבר 1987 . רומא בירת איטליה . אנוכי עם באד גרינספאן המיתולוגי  Grand Master בטלוויזיה וקולנוע בעת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 87' . (צילום RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 יותר מ- 80 רשתות טלוויזיה בעולם קנו ב- 1975 מ- בַּאד גְרִינְסְפַּאן את הסדרה הנפלאה שלוֹ "OLYMPIAD" אבל את הכסף הגדול באמת הוא לא ראה . רוּן אָרְלֶדְג' מנהל חטיבת הספורט של רשת ABC שאמור היה לשלם ל- בַּאד גְרִינְסְפַּאן מיליוני דולרים תמורת זיכיון השידור של הסדרה האולימפית בארה"ב לקראת אולימפיאדת מונטריאול 76' ( ABC החזיקה בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976) סירב לרכוש אותה בטענה , שלא יכול להיות שאת ה- Master Piece הזה עשו מחוץ לשורות ABC . הוא לא רכש אותה . בשנים ההן עבדה בשירות מחלקת הספורט וחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית מתורגמנית מחוננת מאנגלית לעברית בשם טַל פֶּרִי . טַל פֶּרִי עסקה בתרגום של כתבות רבות מהסדרה "OLYMPIAD" לצורך שידורן ב- "מבט ספורט" . היא לא הייתה חובבת שידורי ספורט , אך נהגה לומר לי, "יואש אלרואי , אלו הן כתבות נהדרות . הרבה מעבר למושג "ספורט" נטו . טוב שרכשתם את הסדרה הזאת . אני מצדיעה ל- באד גרינספאן" .  

טקסט תמונה : עשור ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה . בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . זוהי טל פרי מתורגמנית הטלוויזיה הישראלית . היא כלל לא הייתה חובבת ספורט אך כמתרגמת תפשה את גדלות וחשיבות שידורה של הסדרה הדוקומנטרית "OLYMPIAD" על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ההערה המקצועית שלה בגין טיב הסדרה הייתה חשובה מאוד עבורי כעורך ספורט בשידור הציבורי . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . יואש אלרואי) .

בתום שידור כל פרקי הסדרה "האולימפיאדה" (OLYMPIAD) בתוכניות הספורט היכן שהוא במאי 1976 , כתבתי ל- בַּאד גרינספאן שטרם הכרתי ומעולם לא פגשתי דברי תודה שבח חמים . השורה התחתונה במכתב שלי הייתה כלהלן , "זאת סדרת ספורט אולימפית דוקומנטארית , מהממת , מרשימה ומעוררת כבוד עצום . היא הטובה ביותר שנעשתה אי פעם בתולדות הטלוויזיה . מכיוון שנעשתה בסטנדרטים , ברמה ובאיכות שאין דומים לה ובגלל שהיא הראשונה מסוגה , היא תחַרֵת לעַד באותיות של זהב בקלאסיקה של סרטי הספורט בטלוויזיה . אני מזמין אותך להיות אורח של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית בירושלים" . מכיוון שלא ידעתי אפילו את כתובתו , שלחתי את המכתב אליו באמצעות צחי שמעוני מנהל התוכניות שהכיר את בַּאד גְרִינְסְפַּאן ופגש אותו בפאריס . תשובתו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן מ- 1 ביוני 1976 לא איחרה לבוא  [2] .

טקסט מסמך : 1 ביוני 1976. זהו מסמך התשובה המקורי שכתב לי באד גרינספאן . (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

פגשתי לראשונה את בָּאד גְרִינְסְפָּאן ,אשתו קָאפּי , והאחיות נֶנְסִי וסוּזָאן  בֶּפָה , במשחקים האולימפיים של מונטריאול ביולי 1976 . התחבקתי עמו וקראתי לו "אחי" . הוא היה אז בן 50 . לבוש מקטורן סָפַארִי נצחי , מרכיב משקפיים שחורות עבות מסגרת שמונחות בעת הפנאי על קדמת ראשו הקרח ודמה מאוד בהופעתו לכוכב הטלוויזיה ושחקן הקולנוע האמריקני הידוע טֶלִי סָאבָאלָאס (Telly Savalas) בסִדרת הפעולה הבלשית "קוֹזָ'אק". מבט עיניו החומות של באד גרינספאן מפזרות חום ופניו אפופות תום. הופעתו משדרת יושרה ואמינות. נקשרה בינינו ידידות עבותה . שנה לאחר משחקי מונטריאול ב- 5 ביוני 1977 , ביקש אותי לבוא לארה"ב ולהצטרף לשורות חברת ההפקה שלו  בניו יורק "CAPPY  PRODUCTIONS” [סעיף 3].  נֶנְסִי בֶּפָה כתבה לי

CAPPY  PRODUCTIONS                                                     June 5 1977

Yoash, when are you coming to the USA to work for us. Bud would love to have you, as well as the rest of us who know you at our company anytime

love,

Nancy Beffa

And from all the rest of Cappy Production Cappy, Bud and Suzanne

טקסט מסמך : 5 ביוני 1977 . מכתב ההזמנה של חברת "Cappy Productions" לבוא לניו יורק כדי לעבוד למענם . על המכתב חתומה גב' ננסי בפה (Nancy Beffa) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סירבתי . ההזמנה לעבוד בעבור ולצִדו של בּאד גרינספַּאן הייתה אומנם מחמאה גדולה וכבוד רַב בשבילי , אך דחיתי אותה בשל סיבה אחת בלבד. טרם מיציתי את יכולתי אצל אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביולי 1978 בתום משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 , טסתי מבואנוס איירס לניו יורק כדי להיות אורח של בַּאד גְרִינְסְפַּאן במשך חודש תמים . זה היה ביקורי הראשון בארה"ב . התאהבתי בו , בניו יורק , ובמַאנהָאטֶן.משרד ההפקה שלו , "Cappy Productions", שכן בשדֵרות מאדיסון 1078 על רחוב 81, בלֵב מַאנהָאטֶן . כשפתחתי את דלת המשרד ראיתי אותו שוב. שנתיים חלפו מאז נפגשנו באולימפיאדת מונטריאול. זה היה הוא, אותו בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהכרתי וזכרתי . הוא היה לבוש שוב בחליפת הסָפָארִי המסורתית שלו ומשקפיים בעלי עדשות עבוֹת עיטרו את ראשו הקרח מזכיר לי את הבלש המיתולוגי "קוֹזָ'אק" . בַּאד גְרִינְסְפַּאן שכב על מיטה צדדית בירכתי המשרד מליט ראשו בידו ומהרהר . משנכנסתי , קם ולחץ את ידי . פטפטנו קצת , ואז חזר לשכב על מיטת השדה שלו . הוא התנצל , "יואש , אתה יודע שאני כותב קשה . אני מנסה לתכנן ולכתוב שוב את הטקסט בראשי . הכתיבה הראשונה שלי איננה מוצלחת דיה" . בַּאד גְרִינְסְפַּאן היה בימאי מתעד מוכשר , פורה , ובעל עין רגישה . ברבות השנים הזמין אותו הוועד האולימפי הבינלאומי להפיק וייצֵר תיעוד מסודר של האולימפיאדות . לסרטי התעודה של המשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 העניק שם משותף , "שישה עשר ימי תהילה" (Sixteen days of glory). הוא יצר גם ב- 1977 את הדיוּקוֹ – דרמה המפורסמת "וִוילְמָה" (Wilma) אוֹדוֹת האצנית האמריקנית הדגוּלָה וִויְלָמה רוּדוֹלְף (Willma Rudolph) שהייתה בילדותה נֵכָה בעלת מוּם והפכה לאלופה אולימפית בריצה . ווילמה רודולף זכתה באולימפיאדת רומא 1960 בשלוש מדליות זהב בריצות 100 מ'ו-200 מ', ומרוץ שליחים100 מ'x4 מ'. הסרט שודר בהצלחה רבה ברשת הטלוויזיה NBC . היא נפטרה ב- 1994 ממחלת הסרטן בגיל 54 .

בַּאד גְרִינְסְפַּאן יצר שני דיוקו – דרמות (Ducodrama) מעניינות , "אולימפיאדת לוס – אנג'לס 1932" ו- "אולימפיאדת ברלין 1936" , כאילו שתיהן מועברות אז בימים ההם בשידורים ישירים בארה"ב . שתי יצירות מופת . הוא יצר את הסדרה המפורסמת בת 13 הפרקים "Numero Uno" . הוא יצר סרט דוקומנטארי אודות השחיין הנודע מַרק סְפִּיץ (Mark Spitz) . ב- 2002 בהיותו בן 76 ביקר לראשונה בישראל ויצר תוכנית דוקומנטארית מיוחדת שנושאה , "30 שנה לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972". מרבית סרטיו יצירותיו של הגאון הזה שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ב- 1983 נפטרה אשתו האהובה והנפלאה קָאפּי . הם היו זוג חשוכי ילדים . בעל ואישה שהיו חברים וידידים בלב ובנפש הקרובים כל כך איש לרעותו . מותה הייתה עבורו מהלומה כבדה . הוא התאבל עליה זמן רב ומְאֵן להתנחם . הוא היה הלוּם צער . יום אחד קיבל מכתב ניחומים עליו היה חתום שמו של ד"ר סֶם לִי (Sam Lee) . סמי לי היה ספורטאי אמריקני ממוצא סיני שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקפיצות למים ממגדל שגובהו 10 מטרים. פעמיים אלוף אולימפי במקצוע המרהיב הזה , באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952, ואחד מגיבורי הסדרה "האולימפיאדה" של באד גרינספאן. סמי לי ידע עד כמה אהב באד גרינספאן את אישתו ועד כמה היה קשור אליה . כך כתב לוֹ כדי לנחמו  [4] . "בעל אחד שהתאלמן מאשתו האהובה חלם בצערו הרב , שהנה הוא מגיע לגן עדן . בחלומו חולפת לנגד עיניו שוּרה ארוכה של אנשים-מלאכים המחזיקים בידיהם נֵרוֹת דולקים . בין הדמויות הרבות בשורת המלאכים הלבנה הוא מזהה לפתע את אשתו . אך אוֹיָה רק הנֵר שלה כָּבוּי . אהובתי היקרה הוא שואל אותה בעֶצֶב , 'מדוע רק הנֵר שלך אֵיננוּ דוֹלֵק ?' 'אהובי יקירי' היא משיבה לו , 'הנֵר שלי אֵינוֹ דוֹלֵק מפני שהדמעוֹת שלך מְכַבוֹת אותו…אל תבכה יקירי וכך שלהבתו של הנֵר שלי לא תּכְבֶּה ותּאִיר לעַד". מאז הפך הבעל האלמן לאיש מאושר יותר וחיוך תמידי עלה על שפתותיו . שמו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן היוצֵר האולימפי רב התהילה הולך לפניו והוא ינון לנצח . אישיות בסדר גודל כְּשֶלוֹ מגיחה לבימת ההיסטוריה של הטלוויזיה הדוקומנטרית פעם במאה שנה .

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980 . באד גרינספאן (משמאל) ורעייתו קאפי פֶּטְרָאש . שניהם בלתי נשכחים . הם היו זוג אנושי , קולנועי , וטלוויזיוני יצירתי ומופלא . Buddy היא קראה לו – תרתי משמע . תרומתם לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה איכותית . (התמונה באדיבות באד גרינספאן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 [1]  ראה נספח : על פי ספרו של באד גרינספאן , "THE OLYMPIANS GUIDE TO WINNING THE GAME OF LIFE"

[2]  ראה נספח : מכתב התשובה של באד גרינספאן אלי מתאריך 1 ביוני 1976

[3]  ראה נספח : מכתב ההזמנה הרשמי של ננסי בפה אלי  מ- 5 ביוני 1977 , המבקש אותי להצטרף לשורות "Cappy Productions"

[4]  ראה נספח : טקסט המקור באנגלית .

סוף הפוסט .

1. משפט צדק אחד שאשת טלוויזיה בודדה, עיתונאית אמיצה ומרשימה בערוץ 10 גב' אושרת קוטלר מסוגלת לחרוץ – לא יצליחו לחולל גם 1000 (אלף) גברי טלוויזיה. 2. ערוץ 1 בסכנת כלייה. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 239 : הועלה לאוויר בשבת לפנות ערב – 29 ביוני 2013

—————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סעיף 1. משפט צדק אחד שאשת טלוויזיה בודדה, עיתונאית אמיצה ומרשימה מערוץ 10 גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר מסוגלת לחרוץ – לא יצליחו לחולל גם 1000 (אלף) גברי טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר עיתונאית טלוויזיה , חוקרת טלוויזיה , ומגישת חדשות ואשת תקשורת רבת מוניטין בערוץ 10 (לפני כן בערוץ 2) קמה מכסאה הרם ומכריזה בקול גדול במוסף אתמול יום שישי – 28 ביוני 2013 במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" , כהאי לישנא : "מחזה האימים של העלאתו למוקד של מר עמנואל רוזן לקול תרועות הקהל הנשי שרוצה לראות את הגופה מדממת היה מחליא . התביישתי להיות עיתונאית אישה" . אושרת קוטלר חרצה משפט צדק בפרהסיה בעיצומה של הבדיקה המשטרתית אודות פרשת "עמנואל רוזן" והאפילה לחלוטין באומץ לבה , ביושרה , ובדיגניטי שלה על גב' הדס שטייף וחבורת מרעותיה מתא העיתונאיות . אושרת קוטלר עושה סדר הגיוני לחלוטין בפרשת עמנואל רוזן (כאמור בעת הבדיקה המשטרתית) ואומרת ומוסיפה לכתב העיתון מר רז שכניק שריאיין אותה, ומפנה זעם לעבר תא העיתונאיות, כלהלן : "עושים לינץ' לעמנואל רוזן . זו הפרה בוטה של כל חוקי האתיקה . אתה לא יכול לגמור לבן אדם את החיים ככה . מ- מתי אנחנו העיתונאים גם המשטרה , גם הפרקליטות , גם השופטים , וגם התליינים ? בהכירי את עמנואל רוזן , אינני מאמינה שעמנואל פגע במישהי , וודאי לא אנס , וודאי שלא איים שירסק אותה ואת משפחתה אם לא תשכב איתו . זה לא הבן אדם שאני מכירה" , ומוסיפה לומר את חוות דעתה לרז שכניק וגם מסייגת אותה : "או שיש פה מקרה של פסיכופת מטורף שהצליח לעבוד על כולנו ו/או שיש פה חבורה של עיתונאיות שיצאו מדעתן ושכחו מהי אתיקה ושגם לנו יש חוקים . אולם אחרי כל זה אם עמנואל רוזן באמת עשה את כל הדברים שמיוחסים לו , הוא צריך לשלם את המחיר ואפילו יותר". רז שכניק מצדיק את המוניטין העיתונאי שלו שבוע שני ברציפות ואנוכי מתפעל מאושרת קוטלר . בטוח שיש עוד הרבה נשים (וגברים) בציבור הכללי הרחב וגם בין אנשי התקשורת שחושבים ומעריכים כמוה את הסיטואציה שבינתיים נמצאת בחקירה משטרתית , ואומרים את דעתם בחדרי חדרים אולי , אבל היא היחידה לפי שעה שקמה ואומרת את גרסתה בפומבי מבלי לעשות חשבון לאיש ואישה, אלא להגינות בלבד . 

kotler 1

טקסט תמונה : יום שישי – 28 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות". זו היא גב' אושרת קוטלר עיתונאית ושדרנית טלוויזיה הגונה ,אמיצה , ויישרת דרך בעת ריאיון שהיא מעניקה למר רז שכניק. "מחזה האימים של העלאתו על המוקד של עמנואל רוזן לקול תרועות הקהל הנשי – היה מחליא", מכריזה אושרת קוטלר בפרהסיה ללא כחל ושרק . היא איננה מסתתרת מאחורי קיר עשוי בטון מזוין וגם לא מסתווה . היא עושה זאת בגלוי כפי שצריך . בזאת גדולתה . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

kotler 2

טקסט מסמך : יום שישי – 28 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" . עיתונאית ושדרנית ערוץ 10 גב' אושרת קוטלר קובעת כלהלן : "עושים לינץ' לעמנואל רוזן" . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") . 

אינני מכיר את מר עמנואל רוזן . מעולם לא ראיתיו ושוחחתי עמו רק פעם אחת בחיי בטלפון . זה היה לפני כמה שנים לאחר ששידר והנחה את תיק תקשורת בטלוויזיה הלימודית והעניק פתחון פה לאריה מליניאק שחזר ושנה מנטרה לא אמיתית כי הייתה זאת קבוצת מכבי ת"א בכדורסל שלחצה בשעתו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפיטרה אותו ממשרתו כפרשן הכדורסל של הטלוויזיה . העניין התרחש לפני 22 (עשרים ושתיים) שנים ב- 1991 . מדובר מהלך הדחה שעשיתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וסילקתי את אריה מליניאק מעמדת פרשנות הכדורסל . "חפש את החברים שלך" , אמרתי לו אז . אינני יודע אם עמנואל רוזן ואריה מליניאק הזכירו את שמי באופן מפורש באותה שיחה ביניהם לפני כמה שנים ב- "תיק תקשורת" , אולם ברור שהוא התכוון אלי , כאילו אנוכי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עובד בשירות מכבי ת"א , ואני הוא הנושא על פי רוח הריאיון באחריות הראשית להדחתו . שאלתי באותה שיחת הטלפון ההיא את מר עמנואל רוזן כלהלן , "כיצד זה נתן לאריה מליניאק פתחון פה כדי להאשים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ואותי) בהאשמות שווא כאילו רשת הטלוויזיה שלי ואנוכי עובדים (כביכול) אצל מכבי ת"א ולכן פיטרנו אותו , מבלי לאפשר לי את הזכות להגן על אגפיי על מנת להדוף את השקרים הללו ? ניתן היה להבין מתוך הטקסט כאילו הרשת שלי ואנוכי נכנענו ללחצה של מכבי ת"א שדרשה לסלק את אריה מליניאק ואנחנו ואנוכי לא עמדנו בפני הלחץ הזה". עמנואל רוזן השיב לי מייד : "אני רואה את מספר הטלפון שלך על הצג שלי ואחזור אליך עוד מעט". הוא לא חזר אלי עד עצם היום הזה . שני פוסטים עתידיים מפורטים ב- בלוג הזה יתייחסו לפרשת הדחתו וסילוקו של מר אריה מליניאק ב- 1991 מעמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה, כמו גם לפרשת זכייתה של גב' יעל ארד במדליית הכסף בג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992. לרבות טענותיה נגדי ולרבות עדותה המפורטת של יריבתה באולימפיאדת ברצלונה 1992 הג'ודוקא הגרמנייה גב' פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) כפי שהעידה בפניי באריכות ובפרוטרוט, מה באמת התחולל בקרב ההוא השנוי במחלוקת (במשקל עד 61 ק"ג), ומה היא חשה והרגישה בשעה שהשופט הראשי החליט לבסוף להעניק את הבכורה ליעל ארד. קרב הג'ודו השנוי במחלוקת בין יעל ארד לפראוקה אייקהוף היה אחד הנושאים המרכזיים ששודרו ב- מוצ"ש – 26 בדצמבר 1992 בתוכנית מיוחדת של "משחק השבת" שהוקדשה לסיכום אירועי הספורט הבינלאומי של שנת 1992. זה היה מזמן. לפני 21 (עשרים ואחת שנים) אולם הדי פרשת "יעל ארד – פראוקה אייקהוף" לא גוועו . כעבור ארבעה ימים מתום שידור תוכנית הסיכום ההיא של שנת 1992בספורט הבינלאומי בעריכתי ובהפקתי , ואשר התייחסה כאמור לקרב שהיה בר פלוגתה ביניהן ואשר הפך לפולמוס גם גרמניה , שיגרה יעל ארד ב- 30 בדצמבר 1992 מכתב מחאה ארוך (נגדי) לשרת החינוך גב' שולמית אלוני . המכתב היה רצוף אי דיוקים וחצאי אמיתות . היא סיפרה לשולמית אלוני ומיכה גולדמן כי טמנתי לה פח כאשר החלטתי לראיין לתוכנית הסיכום הזאת גם את פראוקה אייקהוף (הערה שלי : על מנת לתת לה את זכות התגובה) . במסמך שהשתמר מאז האשימה אותי גב' יעל ארד בנקיטת עמדה ולקיחת צד לטובת הגרמנייה פראוקה אייקהוף . שרת החינוך שולמית אלוני וסגנה ח"כ מיכה גולדמן קראו את דבריה של גב' יעל ארד ותבעו מפורשות בכתב (המסמכים שמורים) מ- מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ומ- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל לחייב אותי להתנצל בפני גב' יעל ארד מפני שהעלבתי ופגעתי בה על פי גרסתה וגרסתם. גיחכתי ואמרתי לשני הבוסים שלי : "תראו אנשים נכבדים מר אריה מקל ומר יוסף בר-אל. אינני חייב דבר ליעל ארד וגם אינני חייב מאומה לשרת החינוך הנכבדה שולמית אלוני ולא לסגנה הנכבד מיכה גולדמן . אינני עובד אצל שולמית אלוני, ודרך אגב בענייני יושרה עיתונאית אינני חייב גם לכם דבר למרות שאנוכי עובד אצלכם. אני חייב למצפוני בלבד. אם לא נאה ולא טוב לכם אתם יכולים לפטר אותי ולהעיפני מתפקידי. אתם הרי הבוסים שלי. אני לא מתנצל ולא אתנצל בפני יעל ארד מפני שאין לי על מה להתנצל בפניה. אתם יכולים לצפות בקלטת הסיכום (שודרה במוצ"ש – 26 בדצמבר 1992) , ואנוכי מציע לכם לעשות כך , כדי לבדוק אם יש בה פגמים עיתונאיים והאם עבודתי העיתונאית כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית (מטעמכם) נעדרת יושרה ומקצוענות". להפתעתי הרבה אריה מקל ויוסף בר-אל תמכו בי באופן מוחלט . ב- 100 אחוזים .

arad

טקסט מסמך : 30 בדצמבר 1992 . קטע קצרצר ממכתב – פאקס שדהה ברבות השנים של גב' יעל שנשלח לשרת החינוך גב' שולמית אלוני (המסמך שמור בשלמותו) : "…האם עורך תוכנית כלשהי בערוץ ממלכתי יכול להשתמש בכוחו לצורך נקמנות אישית כאילו הייתה זאת נחלת אבותיו ? האם הוא יכול להשתמש בכלי הזה לעשות דיסקרדיטציה לספורטאית אולימפית בגלל סיבות הידועות רק לו…?" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בטרם אולימפיאדת אטלנטה 1996 התארחה גב' יעל ארד אצל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בלשכתו בבניין "כלל" בירושלים . היא ביקשה ממנו להגן עליה מפניי ומפני סיקור לא הוגן אפשרי שלי את קרבותיה העתידיים במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 . מנהלת לשכתו של מוטי קירשנבאום גב' אלינור בלקין ביקשה ממני לסור לרגע ללשכתו של מוטי קירשנבאום . קפצתי לשם . מנכ"ל רשות השידור שאל אותי בפניה של יעל ארד , "תגיד לי יואש אלרואי אתה שונא אותה…?" השבתי לו , "מה פתאום ? אינני שונא אף אחד ואף אחת. מה שכן אינני אוהב את סגנון הג'ודו המשעמם שלה. חוץ מזה אני לא חייב לה כלום אלא למסך הטלוויזיה בלבד", ונפניתי משם. ברור שרחשתי כבוד למדליית הכסף שיעל ארד זכתה בה אך לא לדרך בה צעדה אליה . היא הייתה ג'ודוקא משעממת לעומת הג'וּדוֹקָא הישראלי אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה ווירטואוז האיפונים שזכה במדליית ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992.

arad 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . יעל ארד מתארחת במשרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) . יושבים : אורי לוי (מימין) ואנוכי (בקדמת התמונה) . עומדים מימין : משה גרטל , יעל ארד , ומירי נבו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבה אשוב לאושרת קוטלר . מעבר לכל היבט נוסף , גב' אושרת קוטלר התגלתה ראשית דבר כבן אדם יישר דרך והגון . אם יתברר בתום החקירה המשטרתית כי עמנואל רוזן נקי , אזי לא תיוותר בידו הברירה להגיש תביעת דיבה נגד גב' הדס שטייף וחברותיה , וכל אלה שהעלו אותו על המוקד וחוללו את מחול השדים חסר התקדים נגדו בטרם החלה אפילו חקירת המשטרה . מוזר מאוד כי החברים והקולגות הוותיקים של עמנואל רוזן בערוץ 10 (וגם בערוץ 2 וגם בגלי צה"ל) בני ה- 40 , ה- 50 , בני ה- 60 , ובני ה- 70 (וגם יותר מ- 70) שעבדו שנים רבות לצִדוֹ ועִמוֹ , בהם רזי ברקאי , רביב דרוקר , מוטי קירשנבאום , וירון לונדון – ממלאים את פיהם מים ושותקים . הם יכלו להתייצב לימינו ולומר שהוא חף מכל אשם לפחות בתחילת ההכפשות ע"י תא העיתונאיות ובראשן עיתונאית גלי צה"ל גב' הדס שטייף ובטרם התערבות המשטרה , ולפחות כל עוד ולא הוכח אחרת . הגברים האלה יכולים ללמוד משהו מאומץ ליבה ו- יושרתה של אושרת קוטלר . ועוד דבר שלא ידעתי אודות גב' אושרת קוטלר הנוגעת למחשבה הטלוויזיונית המקורית שלה וקשורה למיסוד סדר יום חדש בשישי בערוץ 10. היא מספרת לרז שכניק כלהלן : "היינו צריכים להתמודד אחרת עם "שישי" במשבצת הזאת מול ערוץ 2 . הצעתי את הרעיונות שלי והם לא התקבלו . עובדה שעד עכשיו ניסינו לעשות "אולפן שישי 2" וזה לא הצליח . גם עכשיו עם טלי מורנו ואלון בן דוד מנסים את אותו הדבר בניואנסים קלים , ולכן בעיניי זה לא יצליח . המגישים מצוינים ואני מאוד אוהבת את טלי מורנו ואלון בן דוד , אבל זה לא שם . אתה לא יכול להציע אלטרנטיבה כשאתה עושה את אותו הדבר. הימים הכי יפים של חדשות ערוץ 10 , וגם באמצע השבוע , קרו כשחשבו מחוץ לקופסה" . מצא חן בעיניי קו המחשבה הטלוויזיוני שלה וההתנסחות המדויקת כי לא ניתן להציע אלטרנטיבה טלוויזיונית אם אתה עושה את אותו הדבר כמו המוצר של יריבך .

kotler 3

טקסט מסמך : יום שישי – 28 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" . שדרנית ערוץ 10 גב' אושרת קוטלר מכריחה את צופיה באמצעות המחשבה העיתונאית שלה לחשוב ולהטיל ספק במקום שצריך להטיל ספק. אשת הטלוויזיה שמעולם לא ראיתיה ואף פעם לא שוחחתי עמה ראויה להערכה רבה. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

סעיף 2. ערוץ 1 בסכנת כלייה. כל הזכויות שמורות.

זאת היא מפת הרייטינג ברבעי שעות של יום רביעי – 26 ביוני 2013 בין שש בבוקר לרבע לאחת אחר חצות של וועדת המדרוג הארצית . המדידה מציגה את נתוני הצפייה בערוצים 1 , 2 , 10 , 9 , ו- 24 . מבט מהיר אחד על פני הטבלה (אופיינית לכל ימות השבוע) מלמד כי ערוץ 1 הציבורי נמצא במצב של כיליון בסיטואציה הנוכחית ותחת ניהולם – מנהיגותם של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . לא ייתכן ולא יכול להיות מצב שהשידור הציבורי שנהנה מתשלום אגרה שנתי פוטנציאלי בן כמעט 1.000000000 (מיליארד)שקל , מייצר רייטינג אפסי שמצביע על חידלון טלוויזיוני מוחלט . מוזר מאוד ומביך מאוד כיצד מגיע השידור הציבורי למצב אובדני שכזה . אפילו השידור הישיר בעשר בערב מברזיל של משחק חצי הגמר על בכדורגל ברזיל – אורוגוואי בגביע הקונפדרציה (שידור Off tube ישנוני ועצלני של יורם ארבל ודני נוימן) איננו מפיג את שיממון הרייטינג . ברור שבמצב הנוכחי אין לערוץ 1 שום זכות קיום .

 "Something is rotten in the state of Dennmark" , אמר המחזאי , והתכוון גם לרשות השידור במתכונתה הנוכחית . הציבור אמנם מממן את ערוץ 1 מכוח החוק אך איננו צופה בו .

רביעי כלל האוכלוסייה – משקי בית אוכלוסייה יהודית – משקי בית
26/06/2013 1,993,760 1,708,430
רבע שעה מדדי צפיה 1 ערוץ 2  ערוץ 10 ערוץ 9 ערוץ 24 ערוץ סה"כ TV 1 ערוץ 2  ערוץ 10 ערוץ 9 ערוץ 24 ערוץ סה"כ TV
0600-0614 TVR 0.6 0.9 0.1 0.3 0 12.7 0.7 0.9 0 0.3 0 13.4
  000's 13.0 18.0 3.0 5.0 0.0 254.0 13.0 16.0 0.0 5.0 0.0 230.0
0615-0629 TVR 0.6 1.9 0.7 0.7 0 14.6 0.7 2.1 0.5 0.6 0 15.5
  000's 12.0 38.0 13.0 15.0 0.0 291.0 12.0 36.0 9.0 9.0 0.0 265.0
0630-0644 TVR 0.3 2.6 2 0.3 0 16.2 0.3 2.9 2 0.2 0 17.2
  000's 5.0 52.0 39.0 5.0 0.0 323.0 5.0 49.0 33.0 3.0 0.0 294.0
0645-0659 TVR 0.1 4 3.2 0 0 18.7 0.1 4.5 2.9 0 0 19.8
  000's 1.0 80.0 63.0 0.0 0.0 373.0 1.0 76.0 50.0 0.0 0.0 338.0
0700-0714 TVR 0.1 5.7 3.5 0.1 0 21 0.1 6.4 3.2 0.1 0 21.9
  000's 2.0 114.0 70.0 2.0 0.0 419.0 2.0 109.0 54.0 2.0 0.0 374.0
0715-0729 TVR 0.2 6.1 3.7 0.2 0.1 21.2 0.2 6.6 3.2 0.2 0.1 21.5
  000's 4.0 122.0 75.0 4.0 1.0 423.0 4.0 114.0 55.0 4.0 1.0 368.0
0730-0744 TVR 0.2 6.1 4.8 0.1 0.1 21 0.2 6.4 4.7 0.1 0.1 21.2
  000's 4.0 122.0 96.0 2.0 2.0 419.0 4.0 109.0 81.0 2.0 2.0 363.0
0745-0759 TVR 0 5.8 4.7 0.1 0.1 20 0 6 4.7 0.2 0.1 20
  000's 0.0 115.0 94.0 3.0 2.0 400.0 0.0 103.0 80.0 3.0 2.0 341.0
0800-0814 TVR 0 5.3 4.4 0.2 0.1 19.4 0 5.3 4.4 0.2 0.1 19.2
  000's 1.0 106.0 88.0 3.0 2.0 386.0 1.0 90.0 75.0 3.0 2.0 328.0
0815-0829 TVR 0 4.4 3.5 0 0.1 18.6 0 4.5 3.5 0 0.1 18.5
  000's 0.0 88.0 70.0 0.0 2.0 370.0 0.0 77.0 59.0 0.0 2.0 315.0
0830-0844 TVR 0 3.7 3.9 0 0.4 19.5 0 3.8 4 0 0.5 19.7
  000's 0.0 73.0 78.0 0.0 9.0 389.0 0.0 65.0 69.0 0.0 8.0 337.0
0845-0859 TVR 0 3.6 3.3 0 0.3 19.3 0 3.9 3.4 0 0.3 19.5
  000's 0.0 73.0 67.0 1.0 6.0 385.0 0.0 67.0 59.0 1.0 5.0 333.0
0900-0914 TVR 0 4.1 2.5 0 0.1 18.3 0 4.6 2.5 0 0.1 18.3
  000's 0.0 82.0 49.0 0.0 1.0 365.0 0.0 78.0 43.0 0.0 1.0 313.0
0915-0929 TVR 0 3.3 1.8 0 0 17.2 0 3.6 1.7 0 0 16.7
  000's 1.0 66.0 35.0 0.0 0.0 343.0 1.0 62.0 29.0 0.0 0.0 286.0
0930-0944 TVR 0 3 1.4 0 0 18.1 0.1 3.2 1.2 0 0 17.7
  000's 1.0 59.0 29.0 0.0 0.0 362.0 1.0 55.0 20.0 0.0 0.0 302.0
0945-0959 TVR 0 2.9 0.8 0 0 18.4 0 3 0.8 0 0 18.3
  000's 0.0 57.0 16.0 0.0 1.0 367.0 0.0 51.0 14.0 0.0 1.0 313.0
1000-1014 TVR 0 2.8 0.7 0.1 0 19.1 0 3.1 0.8 0.1 0 18.4
  000's 0.0 57.0 14.0 1.0 0.0 381.0 0.0 52.0 14.0 1.0 0.0 315.0
1015-1029 TVR 0 2.2 0.6 0 0 19.3 0 2.5 0.7 0 0 18.4
  000's 0.0 43.0 12.0 1.0 0.0 386.0 0.0 43.0 12.0 1.0 0.0 315.0
1030-1044 TVR 0 1.8 0.9 0.1 0 18.7 0 2.1 1 0.2 0.1 17.8
  000's 0.0 37.0 18.0 3.0 1.0 372.0 0.0 37.0 18.0 3.0 1.0 304.0
1045-1059 TVR 0 1.8 0.7 0 0.2 18.4 0 2.2 0.9 0 0.2 17.5
  000's 0.0 37.0 15.0 0.0 3.0 366.0 0.0 37.0 15.0 0.0 3.0 300.0
1100-1114 TVR 0 1.7 1.1 0 0 18.8 0 1.9 1.3 0 0 18.1
  000's 1.0 33.0 23.0 1.0 0.0 374.0 0.0 33.0 23.0 1.0 0.0 309.0
1115-1129 TVR 0.1 1.3 1 0.2 0 20.2 0.1 1.5 1.2 0.3 0 19.6
  000's 3.0 25.0 21.0 5.0 0.0 403.0 2.0 25.0 21.0 5.0 0.0 336.0
1130-1144 TVR 0.1 0.9 0.8 0.2 0 20.3 0.1 1.1 0.9 0.2 0 19.8
  000's 1.0 18.0 16.0 4.0 0.0 405.0 1.0 18.0 16.0 4.0 0.0 338.0
1145-1159 TVR 0 0.9 0.7 0.2 0.1 21.5 0 1.1 0.8 0.2 0.1 20.5
  000's 0.0 18.0 14.0 5.0 2.0 428.0 0.0 18.0 14.0 4.0 2.0 351.0
1200-1214 TVR 0 0.9 0.5 0.2 0.5 22.2 0 1.1 0.6 0.2 0.6 21.3
  000's 1.0 18.0 10.0 4.0 10.0 442.0 1.0 18.0 10.0 4.0 10.0 364.0
1215-1229 TVR 0.1 0.7 0.6 0.2 0.5 22.9 0.2 0.8 0.7 0.2 0.6 22.3
  000's 3.0 14.0 11.0 4.0 10.0 457.0 3.0 14.0 11.0 4.0 10.0 380.0
1230-1244 TVR 0.2 0.3 0.6 0.2 0.4 23.5 0.2 0.4 0.7 0.2 0.4 22.5
  000's 4.0 7.0 12.0 4.0 7.0 469.0 4.0 7.0 12.0 4.0 7.0 385.0
1245-1259 TVR 0.2 0.3 0.6 0.2 0.2 23.5 0.2 0.1 0.8 0.2 0.2 22.3
  000's 4.0 5.0 13.0 4.0 4.0 469.0 4.0 2.0 13.0 4.0 4.0 382.0
1300-1314 TVR 0.2 0.7 0.7 0.2 0.1 25 0.2 0.8 0.9 0.2 0.1 23.6
  000's 3.0 15.0 15.0 4.0 2.0 498.0 3.0 14.0 15.0 4.0 2.0 403.0
1315-1329 TVR 0.3 0.4 0.7 0.2 0.2 25.6 0.3 0.4 0.8 0.2 0.3 24
  000's 6.0 7.0 14.0 3.0 5.0 511.0 6.0 7.0 14.0 3.0 5.0 411.0
1330-1344 TVR 0.3 0.4 1.1 0 0.2 27.1 0.4 0.5 1.3 0.1 0.3 25.9
  000's 7.0 8.0 23.0 1.0 5.0 541.0 7.0 8.0 22.0 1.0 5.0 443.0
1345-1359 TVR 0.2 0.3 1.2 0.2 0.4 27.7 0.2 0.4 1.4 0.2 0.4 26.3
  000's 4.0 6.0 24.0 4.0 7.0 552.0 4.0 6.0 24.0 4.0 7.0 450.0
1400-1414 TVR 0 0.2 1.1 0 0.4 28.3 0 0.3 1.3 0 0.5 26.6
  000's 0 5 23 0 9 565 0 5 23 0 9 455
1415-1429 TVR 0 0 0.9 0.1 0.4 29.9 0 0 1.1 0.1 0.5 28.5
  000's 1 0 18 2 9 597 0 0 18 2 9 487
1430-1444 TVR 0 0.4 1 0.1 0.3 34.1 0 0.4 1.2 0.1 0.4 33.2
  000's 1 7 20 2 7 679 0 7 20 2 7 567
1445-1459 TVR 0.1 0.6 1.3 0 0.1 35.6 0.1 0.7 1.5 0 0.1 34.7
  000's 2 12 26 0 1 710 2 12 25 0 1 594
1500-1514 TVR 0 1.2 0.9 0.2 0.5 32.3 0 1.4 1.1 0.3 0.6 30.9
  000's 1 24 19 5 11 644 1 24 18 5 11 528
1515-1529 TVR 0 1.4 1 0 0.3 32.2 0 1.4 1.2 0.1 0.3 31.2
  000's 1 29 20 1 6 642 0 25 20 1 6 533
1530-1544 TVR 0 1.4 1 0 0.4 35.2 0 1.6 1.1 0 0.4 34.5
  000's 0 27 20 0 7 702 0 27 19 0 7 589
1545-1559 TVR 0 1.7 1.5 0 0.2 35.7 0 2 1.7 0 0.2 35.2
  000's 0 33 30 1 4 712 0 33 28 1 4 602
1600-1614 TVR 0 2.2 1.4 0.1 0.3 34.4 0 2.4 1.5 0.1 0.3 34.1
  000's 0 43 29 1 5 687 0 41 26 1 5 583
1615-1629 TVR 0.1 3 2.2 0 0 34 0.1 3.4 2.3 0 0 34.1
  000's 2 59 43 0 0 677 2 59 40 0 0 582
1630-1644 TVR 0.3 4.4 3.2 0 0 35.8 0.4 5.1 3.7 0 0 36.5
  000's 7.0 87.0 64.0 1.0 1.0 713.0 6.0 87.0 64.0 0.0 1.0 623.0
1645-1659 TVR 0.4 4.4 4.7 0.3 0 36.8 0.4 5 5.4 0.3 0 37.7
  000's 7.0 88.0 93.0 6.0 0.0 734.0 7.0 86.0 93.0 5.0 0.0 645.0
1700-1714 TVR 0.8 5.3 6.6 0.7 0 39.8 0.9 5.9 7.3 0.5 0 40.4
  000's 16.0 106.0 131.0 14.0 0.0 793.0 16.0 102.0 124.0 8.0 0.0 691.0
1715-1729 TVR 0.7 5.2 6 0.2 0.1 40.3 0.8 5.9 6.7 0.1 0.1 40.3
  000's 14.0 104.0 119.0 4.0 2.0 803.0 14.0 101.0 115.0 2.0 2.0 689.0
1730-1744 TVR 0.5 5.1 6.9 0 0.1 41.9 0.5 5.9 7.6 0 0.1 41.8
  000's 9.0 102.0 137.0 0.0 3.0 835.0 9.0 100.0 130.0 0.0 3.0 715.0
1745-1759 TVR 0.9 4.9 6.1 0.3 0.3 42.8 1 5.7 6.9 0.2 0.4 42.9
  000's 18.0 98.0 122.0 6.0 7.0 853.0 18.0 98.0 118.0 4.0 7.0 734.0
1800-1814 TVR 0.4 7.3 5.4 0.2 0.5 43.7 0.5 8.4 6.3 0.2 0.5 44.7
  000's 8.0 146.0 108.0 4.0 9.0 872.0 8.0 143.0 107.0 4.0 9.0 764.0
1815-1829 TVR 0.4 6.2 5.6 0.5 0.3 43.3 0.4 7.1 6.5 0.5 0.3 44.8
  000's 8.0 124.0 111.0 10.0 5.0 864.0 8.0 122.0 111.0 9.0 5.0 766.0
1830-1844 TVR 0.9 5.9 5.6 0.8 0.3 43.9 1 6.6 6.2 0.5 0.4 44.8
  000's 17.0 117.0 112.0 16.0 6.0 876.0 17.0 113.0 107.0 9.0 6.0 765.0
1845-1859 TVR 0.7 6.1 5.7 1 0.5 44.9 0.8 6.9 6.3 0.6 0.6 45.9
  000's 14.0 121.0 114.0 20.0 10.0 895.0 14.0 117.0 108.0 11.0 10.0 785.0
1900-1914 TVR 0.7 4.7 5.6 1.4 1 44.6 0.8 5.4 6.4 1.1 1.2 45.7
  000's 14.0 94.0 111.0 29.0 21.0 889.0 14.0 93.0 109.0 19.0 21.0 782.0
1915-1929 TVR 0.5 6.5 5.5 1.1 0.7 43.8 0.6 7.6 6.4 0.6 0.8 44.5
  000's 9.0 130.0 109.0 22.0 14.0 873.0 9.0 130.0 109.0 10.0 14.0 760.0
1930-1944 TVR 0.4 8.9 5.1 0.9 0.6 45.2 0.4 10.3 5.9 0.5 0.7 46.5
  000's 7.0 178.0 101.0 19.0 13.0 902.0 7.0 176.0 101.0 8.0 13.0 795.0
1945-1959 TVR 1.9 11.2 5.8 0.9 0.3 48.6 2.2 12.9 6.7 0.5 0.3 50.1
  000's 38.0 224.0 116.0 19.0 5.0 969.0 38.0 220.0 114.0 8.0 5.0 856.0
2000-2014 TVR 4.1 13.8 5.2 0.5 0.4 51.9 4.7 15.7 6 0.3 0.4 53.3
  000's 82.0 276.0 103.0 9.0 7.0 1034.0 81.0 269.0 102.0 4.0 7.0 912.0
2015-2029 TVR 4 15.6 6.1 0.3 0.3 55.1 4.6 17.7 7.1 0.3 0.3 57.2
  000's 79.0 311.0 122.0 7.0 5.0 1099.0 79.0 303.0 121.0 5.0 5.0 978.0
2030-2044 TVR 2.5 18.7 6.3 0.4 0.2 58.5 2.8 21.4 7.2 0.4 0.3 60.7
  000's 49.0 374.0 125.0 8.0 5.0 1167.0 49.0 366.0 123.0 8.0 5.0 1038.0
2045-2059 TVR 2.4 19.6 8.4 0.6 0.3 62.7 2.8 22.3 9.7 0.5 0.4 65.7
  000's 47.0 391.0 168.0 12.0 7.0 1251.0 47.0 381.0 165.0 9.0 7.0 1124.0
2100-2114 TVR 2.8 22.6 9.8 1.6 0 66.7 3.3 25.7 11.3 1.4 0 70
  000's 56.0 451.0 196.0 33.0 0.0 1330.0 56.0 440.0 194.0 25.0 0.0 1196.0
2115-2129 TVR 2.3 26.5 8.8 1 0 69.1 2.7 30.2 10.3 0.8 0 73.1
  000's 46.0 528.0 176.0 19.0 0.0 1379.0 46.0 517.0 176.0 13.0 0.0 1250.0
2130-2144 TVR 2.9 27.5 7.4 0.5 0.4 69.4 3.4 31.6 8.4 0.6 0.5 73.1
  000's 58.0 549.0 147.0 11.0 9.0 1384.0 58.0 540.0 143.0 11.0 8.0 1249.0
2145-2159 TVR 2.1 28.5 8.4 0.6 0.1 70.6 2.4 32.8 9.5 0.7 0.1 74.7
  000's 43.0 569.0 168.0 12.0 2.0 1408.0 42.0 560.0 163.0 11.0 2.0 1277.0
2200-2214 TVR 2.3 28.7 8.4 0.6 0.2 71.6 2.6 32.9 9.8 0.7 0.2 76.4
  000's 45.0 571.0 167.0 12.0 4.0 1427.0 45.0 561.0 167.0 12.0 3.0 1306.0
2215-2229 TVR 3 23.3 8.5 0.7 0.6 67.6 3.5 26.4 9.9 0.7 0.7 71.7
  000's 61.0 464.0 170.0 14.0 12.0 1347.0 61.0 451.0 168.0 13.0 12.0 1226.0
2230-2244 TVR 3.4 23.7 6.7 0.7 0.2 66.1 3.9 27 7.7 0.8 0.3 69.3
  000's 68.0 472.0 135.0 15.0 5.0 1319.0 67.0 461.0 132.0 13.0 5.0 1185.0
2245-2259 TVR 3.1 22.5 5.4 0.6 0.7 63.1 3.3 25.8 6 0.7 0.9 65.4
  000's 61.0 449.0 108.0 12.0 15.0 1259.0 56.0 441.0 103.0 12.0 15.0 1117.0
2300-2314 TVR 2.6 15.8 7 0.7 0.8 57.2 3 17.9 7.8 0.7 0.9 59.4
  000's 52.0 315.0 139.0 15.0 15.0 1142.0 51.0 306.0 133.0 13.0 15.0 1014.0
2315-2329 TVR 3.4 11 6.5 0.5 0.6 53.3 3.7 12.5 7.4 0.3 0.7 54.7
  000's 68.0 220.0 129.0 9.0 12.0 1063.0 63.0 213.0 127.0 5.0 12.0 935.0
2330-2344 TVR 3.7 7.1 6 0.7 0.9 47.2 4 7.8 7 0.5 1.1 48.8
  000's 75.0 142.0 120.0 13.0 18.0 942.0 69.0 134.0 120.0 9.0 18.0 835.0
2345-2359 TVR 3.5 6 5.1 0.6 0.5 42.4 3.9 6.6 5.8 0.5 0.6 43.8
  000's 70.0 119.0 101.0 12.0 11.0 845.0 67.0 113.0 99.0 8.0 11.0 748.0
2400-2414 TVR 1 5.2 4.9 0.3 0.7 37.9 1 5.7 5.5 0.3 0.8 38.8
  000's 19.0 104.0 98.0 6.0 14.0 756.0 18.0 98.0 95.0 6.0 14.0 662.0
2415-2429 TVR 0.5 4.5 4.8 0.3 0.5 33.9 0.5 5.1 5.2 0.3 0.6 35.3
  000's 9.0 90.0 96.0 5.0 11.0 676.0 8.0 87.0 90.0 5.0 11.0 604.0
2430-2444 TVR 0.2 3.8 3.7 0.4 0.4 31.3 0.3 4.3 4.1 0.4 0.5 32.8

(באדיבות וועדת המדרוג) .

סוף הפוסט .

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. 2013 – 1926 (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 238 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום חמישי – 27 ביוני 2013

—————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. 2013 – 1926 (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

דור מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ילידי עשור ה- 20 של המאה שעברה הולך ופוחת . חַגַּי פִּינְסְקֶר מת . שְמוּאֵל אַלְמוֹג מת . נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל מת . עכשיו מת יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי . מַר המָוֶות פוסע במהירות מבהילה לעבר ילידי עשור ה- 30 של המאה שעברה . האישים הנזכרים לעיל אינם אומרים דבר לדור הצעיר אולם הם בלתי נשכחים והיוו את אושיות השידור המקצועי והציבורי ברדיו ובטלוויזיה . נפגשתי עם האנשים האלה פגישות ארוכות כמה וכמה פעמים בעשור ה- 2000 בערוב יומם בעת מחקר וכתיבת הספר עָב הַכֶּרֶס בן כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים, "8 ימי בראשית". האנשים היקרים האלה נפתחו וגוללו את מסכת חייהם המרתקת בשידור הציבורי – ברדיו ואח"כ בטלוויזיה . הכרתי אותם טוב יותר בעת השיחות הארוכות ההן עמם מאשר בתקופות בהן היו מפקדיי בראשית עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1971.

חגי פינסקר ז"ל

נולד ב- 25 ביוני 1925 בירושלים . נפטר ב- 22 בינואר 2007 . הגננת שלו בסוף שנות ה- 20 של המאה שעברה הייתה חסיה סוקניק אִמם של פרופסור יגאל ידין ושחקן תיאטרון הקאמרי יוסף ידין . החל לעבוד ברדיו המנדטורי PBS ב- 1946 לפני קום המדינה תחת ניהולו של הלורד אדווין סמואל . גב' רִיטָה פֶּרְסִיץ ממנהלות הרדיו בימים ההם הציבה אותו לתפקיד היוקרתי של קריין חדשות ברדיו . הפך לקריין חדשות מפורסם ברדיו "קול ירושלים" המנדטורי . היה קריין רדיו איכותי בעל קול רדיופוני וסמכותי והראשון שקדם לקרייני חדשות נודעים נוספים ברדיו כמו גב' לאה פורת , משה בן אפרים , אליהו כרמל , חנוך גִבתון , פלטי בן ליש , משה חובב , גב' ראומה אלדר (אחותו של משה חובב) , עזריה רפפורט , ארנון גפני , אפרים אבא , ואחרים . נחשב לעיתונאי שחולל את מהפכת שידורי החדשות והאקטואליה ברדיו 'קול ישראל' בסוף שנות ה- 50 וה- 60 של המאה שעברה לאחר שובו מה- BBC הבריטי בלונדון . חַגַּי פִּינְסְקֶר הוא הוגה תוכניות "היום הזה" ו- "יומן השבוע" ברדיו ונחשב לאבי העיתונאות המודרנית ברדיו . היה מורה דרך לאנשי תקשורת ידועים כדן שילון , ירון לונדון , יגאל לוסין , חיים יבין , מיכה שגריר , רון בן ישי ורבים אחרים . חגי פינסקר היה מנהל חטיבת החדשות ברדיו בשנות ה- 60 . בקיץ 1969 מונה (ללא מכרז) ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למנהל הטלוויזיה השני לאחר התפטרותו של אליהוא כץ . שימש מנהל הטלוויזיה כשנה אחת בלבד . חגי פינסקר נלחם בנובמבר 1969 יחד עם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למען שידורי טלוויזיה בלילות שישי ובשבתות . חגי פינסקר שימש חבר בוועדת המכרזים של רשות השידור שב- 4 במארס 1970 עיצבה מחדש את מצבת כוח האדם של הטלוויזיה הישראלית הצעירה בת השנתיים . הוא היה מנהל בעל עוצמה אך הוועד המנהל של רשות השידור לא האריך את מינויו . נפתח מכרז . במכרז הזה שתקיים בקיץ 1970 גבר נקדימון 'נקדי'  רוגל ומונה למנהל הטלוויזיה במקומו . חגי פינסקר חזר לרדיו ובשנות ה- 70 שימש בהצלחה כמנהל רדיו 'קול ישראל' . חגי פינסקר זוכר , "את יסודות הסיקור העיתונאי החדשותי ההוגן והמהיר למדתי מהרדיו הציבורי האנגלי ה- BBC".

pinsker 1

טקסט תמונה : חגי פינסקר גבר יפה תואר בן  43 בתמונה שצולמה ב- 1968 . היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנה אחת מ- 1969 עד מחצית 1970 . מהפכן עיתונאי ששימש מורה דרך לאנשים רבים ברדיו והטלוויזיה הציבוריים – ממלכתיים . עבור רבים מהם הוא בלתי נשכח. (התמונה באדיבות חגי פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פרופסור שמואל אלמוג ז"ל 

נולד בגרמניה ב- 3 ביוני 1926 . נפטר ב- 5 באפריל 2008 בירושלים . עיתונאי וותיק ומוערך ברדיו "קול ישראל" . עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב- 1933 בהיותו בן שבע . החל את הקריירה שלו ברדיו בתום שירותו הצבאי ב- 1949 כקריין פרי לאנסר . היה קריין תסכיתים ונודע בכשרון החיקוי שלו . נבחר להיות קריין מהדורות חדשות בימי השֶלֶג הגדול שירד במדינת ישראל ב- 1950 . בצעירותו היה חבר בתנועת הקומוניסטים העבריים , ומשם נדד ל- מפ"ם , ואח"כ לאחדות העבודה . שמואל אלמוג היה שליח רדיו 'קול ישראל' בארה"ב בשנים 1964- 1960 ,ואח"כ מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" . בנובמבר 1967 מינתה אותו ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי למנהל שירות השידור (רדיו 'קול ישראל') במקומו של חנוך גִבתוֹן . במארס 1969 כשהוא מחזיק בתואר האקדמי MA  בהיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים מונה ע"י ראש ממשלת ישראל גב' גולדה מאיר והשר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי למנכ"ל הראשון של רשות השידור שכללה בתוכה את שידורי הרדיו הוותיק והטלוויזיה הצעירה גם יחד . ישראל גלילי ואחריו שר החינוך יגאל אלון בממשלת גולדה מאיר (בשנים 1972- 1969) שני אנשי "אחדות העבודה" במפלגת המערך רחשו לשמואל אלמוג אמון מקצועי ופוליטי בלתי מסויג . שמואל אלמוג בנה את הרשות כגוף שידור ממלכתי אך עצמאי ובהשראתו נקבע כי המנכ"ל הוא העורך הראשי של רשות השידור – רדיו וטלוויזיה . אחת מרכישות החיזוק החשובות ביותר של שמואל אלמוג ב- 1969 הייתה הבאתו של ארנון צוקרמן מאגף מס הכנסה במשרד האוצר כדי לשמש סמנכ"ל לענייני כספים ומִנהל ברשות וכן גיוסו של הכלכלן אליהו בן עמרם לשורות הרשות בתפקיד מנהל המחלקה הכלכלית . ארנון צוקרמן היה הבוס הישיר של אליהו בן עמרם והיה האיש שהביא  ב- 1970 לרשות השידור את הכלכלן ישראל דוֹרי . ארנון צוקרמן , אליהו בן עמרם , וישראל דורי הפכו ל- "שחקנים כלכליים ראשיים" ב- Cast של שמואל אלמוג . שניהם סייעו למנכ"ל הרשות להעביר את הטלוויזיה הציבורית לפסי עבודה מסודרים ויצרניים בד בבד עם תכנון תקציבי מוקפד . אליהו בן עמרם וישראל דוֹרִי היו האנשים שניהלו במשך שנים את המו"מ על גובה התשלומים וזכויות השידורים שהרשות עתידה לשלם למוסדות הספורט , מוסדות התרבות התיאטרון והמוסיקה , ומפיקים ויוצרי טלוויזיה חיצוניים מחוץ לרשות השידור .

פרופסור ירמיהו יובל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "המנכ"ל החדש שמואל אלמוג היה חסר ניסיון מִנהלי וחיפש סמנכ"ל למִנהל עליו יוכל להישען . אני קישרתי ב- 1969 בינו לבין ארנון צוקרמן שהיה אז סגן נציב מס הכנסה וחיפש לעצמו מקום עבודה יצירתי יותר" . מייד עם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור נלחם למען שידורי טלוויזיה בכל ימות השבוע לרבות לילות  שישי ושבתות . בחודש נובמבר 1969 נקלע למאבק עם ראש הממשלה גב' גולדה מאיר שהתנגדה משיקולים  פוליטיים לשידורי הטלוויזיה בלילות שישי ובשבתות . הדבר הובא להכרעת בית המשפט העליון שקבע כי רשות השידור רשאית להחליט בענייני הטלוויזיה והרדיו בניגוד לעמדת הממשלה. רשות השידור בראשותו של שמואל אלמוג ניצחה. ב- 1974 עזב את רשות השידור ופרש לתחום האקדמי . ב- 1979 עשה את עבודת הדוקטורט . ב- 1994 קיבל את התואר פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים .

almog

טקסט תמונה : שמואל אלמוג בן  43  עשה בתוך שנה וחצי קפיצת דרך ענקית בניהול השידור הציבורי  . בנובמבר 1967 מינתה אותו ממשלת ישראל להיות מנהל רדיו "קול ישראל" במקומו של מר חנוך גִבתון . כעבור שמונה עשר חודשים , באפריל 1969  הציבה ממשלת ישראל את שמואל אלמוג בפסגת השידור הציבורי כשמינתה אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הראשון , רשות שכללה בתוכה לראשונה רדיו וטלוויזיה . שמואל אלמוג כיהן במשרה הרמה מ- 1 באפריל 1969 עד 1 באפריל 1974 . (התמונה באדיבות שמואל אלמוג . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל  

נולד ב- 11 באוגוסט 1925 . נפטר ב- 8 בדצמבר 2011. היה עיתונאי , עורך ומפיק , ושַדָּר בכיר במשך שנים רבות ברדיו "קול ישראל" . בקיץ 1970 עבר בהצלחה את מכרז מנהל הטלוויזיה (גבר על חגי פינסקר ) ומונה למנהל הטלוויזיה השלישי . נקדימון רוגל החזיק מעמד בתפקידו כשמונה חודשים והתפטר . הוא אמר לי כי מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג היה ריכוזי מידי ולא נתן לוֹ לעבוד ולפעול באופן חופשי כמנהל טלוויזיה . היו לו גם טענות נגד סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן שהיצר את צעדיו . נקדימון "נקדי'" רוגל זוכר בשיחות התחקיר עמי : "בתום חצי שנת ניהול הודיעו לי כי עברתי בהצלחה את מבחן תקופת הניסיון ומעתה אהיה מנהל הטלוויזיה לשלוש השנים הבאות . חשבתי לעצמי , אני עברתי בהצלחה את מבחן הניהול אך אלה שמינו אותי לתפקיד לא עברו אותו . אי אפשר היה להמשיך לנהל את הטלוויזיה בתנאים הבלתי אפשריים שנכפו עלי" .

נקדימון "נקדי" רוגל חיבר את "מסמך נָקְדִי" הנודע המשמש קוֹד אתי של עיתונאי הטלוויזיה והרדיו בשידור הציבורי . היה אחד האנשים שקידמו את נושא ההתחדשות הטכנולוגית בטלוויזיה והצטיידות רשות השידור . מאֹשְיוֹת הרדיו , הטלוויזיה , ורשות השידור לדורותיהם .

rogel

טקסט תמונה : שנת 1970 . זהו מנהל הטלוויזיה מר נקדימון "נקדי" רוגל בן 45 . ה- "שוערב", שפמו הענק הפך לסמלו המסחרי . מאחוריו מנהל חטיבת שירותי הפקה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ראובן מורגן יליד אנגליה שהפך מאוחר יותר לבימאי . (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 rogel 1

טקסט תמונה : שנת 1966 . סטוקהולם – שוודיה. זהו נקדימון "נקדי" רוגל (מימין) אחד האישים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור . כאן הוא מראיין לרדיו "קול ישראל" בדצמבר 1966 בסטוקהולם – שוודיה את הסופר עטור פרס נובל לספרות ש"י עגנון . (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במחצית השנייה של עשור ה- 50 של המאה שעברה היה יצחק "צחי" שמעוני כבר דמות רבת מוניטין ברדיו "קול ישראל" . גם בגלל שתי תוכניות פופולאריות אותן הגיש והנחה , "שלושה בסירה אחת" , ואח"כ "מחפשים את המטמון" (בשותפות עם נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל) . אנוכי הייתי בתקופה ההיא קצין קרבי צעיר בגדוד 12 של חטיבת גולני . ב- 1968 נמנה יצחק "צחי" שמעוני על צוות ההקמה של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . ב- 1969 התמנה למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והחזיק בתפקידו הרם עד 1976 (במקומו מונה לתפקיד ב- 1976 מרדכי "מוטי" קירשנבאום שזכה באותה שנה בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה . אנוכי סיימתי בהצטיינות את לימודיי במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט ומאז 1965 הייתי מורה לחינוך גופני ומתמטיקה במשרד החינוך . לימדתי בביה"ס האזורי שער הנגב, בקיבוץ רוּחָמָה, ובשני בתי ספר ברמת אביב "אורנים" ו- "ניצנים". בקיץ 1971 הביאו אותי אלכס גלעדי ודן שילון לחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומסלול חיי השתנה לעַד .

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל

נולד ב- 7 בנובמבר 1926 . נפטר ב- 11 ביוני 2013. שַדְּרָן ועורך נודע ברדיו "קול ישראל" בשנות ה- 50 ו- 60 . אבי תוכניות הרדיו המיתולוגיות , "שלושה בסירה אחת" , "החידון המוסיקאלי" , ו- "מחפשים את המטמון" . היה מאנשי הרדיו הראשונים שעברו לטלוויזיה . צחי שמעוני נבחר ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ להיות מנהל התוכניות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא שימֵש בתפקידו זה עד 1976 והוחלף ע"י מוטי קירשנבאום . במארס 1980 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה . החזיק בתפקידו הרם כשנה ועשרה חודשים ובינואר 1982 התפטר בטענה כי אינו יכול לעבוד עם מנכ"ל שמתערב כל הזמן בהחלטותיו . תרם תרומה ערכית לתרבות השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה.

shimoniטקסט תמונה : שנות ה- 50  במאה שעברה ברדיו "קול ישראל" . יצחק "צחי" שמעוני (מימין בן 31)  מנחה ומגיש את התוכנית הפופולארית "שלושה בסירה אחת" . לצדו אנשי הפנל משמאל לימין  : שמואל אלמוג , אמנון אחינעמי , דן אלמגור . (לע"מ) .

הקדמה

פסגת הישגו המנהיגותי של יצחק "צחי" שמעוני איש הרדיו והטלוויזיה הוותיק היה מינויו בגיל 53 במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ובתמיכתו המוצהרת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון (חבר מרכז חֵרוּת) וראש הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ירושלים . זאת הייתה תקופה סוערת ביותר ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה רבת תהפוכות ותמורות ולאו דווקא לטובה . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נקלע אליה בתוקף מינויו למנהל הטלוויזיה אולם הממנה שלו האפיל עליו כפי שיובאו הדברים בהמשך .

ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין מינתה ב- 1978 את רְאוּבֵן יָרוֹן ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של ד"ר וָולְטֶר אֵיְתָּן פרי מינויה של הממשלה בראשות גב' גולדה מאיר ב- 1972 . מנכ"ל רשות השידור ב- 1978 היה עדיין יִצְחָק לִבְנִי גם כן פרי מינויה של ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר (מונה לתפקידו ב- 1 באפריל 1974) . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסר כל ניסיון ניהולי של רשת שידור מורכבת (טלוויזיה ורדיו) מכל היבט המונה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים, נלקח מאחורי מכתבתו בעיתון "מעריב" , ומייד עם הגעתו לרשות טבע סלוגן : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית ולא טלוויזיה ניטראלית" . רמז עבה שנשלח לעברו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון חברו יחדיו לחזון אחד . שניהם תיעבו את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . ב- 1 באפריל 1979 החלה הספירה לאחור של שניהם לקראת סוף כהונתו השנייה של ארנון צוקרמן בתפקיד מנהל הטלוויזיה שנקבעה ל- 1 באוגוסט 1979 . יוסף "טומי" לפיד הכריז כי הוא איננו מדיח את ארנון צוקרמן אלא לא מאריך לו את תקופת כהונתו לקדנציה שלישית 1982 – 1979 . פרופסור ראובן ירון אף הקצין את העמדה . בשיחות התחקיר שלי עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים אמר לי כהַאי לִישָנָא : "כל כך לא רציתי את ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה מפני שהוא נראה לי מנהל לא הגון ולא ישיר ומוטה פוליטית שמאלה, עד שהודעתי למנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד חד משמעית , או אני – או הוא ארנון צוקרמן . יוסף "טומי" לפיד ראה את העניינים עין בעין כמוני . הוא הבין שהטלוויזיה הציבורית – ממלכתית היא מוסד שידור שבמידה רבה מוטה שמאלה" . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן התמנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1973 . שש שנות כהונתו נחשבו ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה על פועלו מצד עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם דָן שִילוֹן , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , יָרוֹן לוֹנְדוֹן , רָפִיק חַלָבִּי , יָאִיר שְטֶרְן , יִשְרָאֵל סֶגָל , יָעֵל חֵן , ורבים אחרים ואנוכי בתוכם . עיתונאי הטלוויזיה ראו בהכרזתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא איננו מאריך את תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן מהלך הדחה לכל דבר . ביום שני – 23 ביולי 1979 קרה דבר מדהים חסר תקדים . מאות מעיתונאי רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצרים , כותבים , שדרנים , מפיקים , וצלמים יצאו להפגנת ענק משולטת ברחוב הצר "תורה מציון" בירושלים הנמתח מבניין הטלוויזיה עד לבניין חוטי ירושלים (מקום מושבו של רדיו "קול ישראל" ומושבה של הנהלת רשות השידור) בגנות המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . בראש ההפגנה צעד מוטי קירשנבאום שזעק בגרון ניחר שוב ושוב לעברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד : "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה ורשות השידור. אל תאיים. התפטר". הייתי לידו ושמעתי זאת במו אוזניי . שתי פיגורות טלוויזיוניות משמעותיות מאבות השידור הציבורי לתולדותיו נעדרו מההפגנה ההיא , חַיִים יָבִין (כיהן בימים ההם כמנהל חטיבת החדשות) ויִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שסיים זה מכבר את תפקידו כראש צוות מבצע שידורי הטלוויזיה הגדול של תחרות שירי ה- ארוויזיון שנערכה כזכור ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" . אולי גם בשל כך שמר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסד נעורים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומינה אותו במארס 1980 למנהל הטלוויזיה . הוא חיפש מנהל טלוויזיה נאמן ועושה דברו . צריך להבין שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה כה חשדן כלפי עיתונאי הטלוויזיה עד שנטל לעצמו ב- 1 באוגוסט 1979 גם את משרת ניהול הטלוויזיה . במשך שבעה חודשים נשא בכפל תפקידים , מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה . בטרם הדחת ארנון צוקרמן נפגש יוסף "טומי" לפיד עם אנשי חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה וניסה לשכנע אותם בעניין תמימותו הפוליטית וגם להרגיע אותם : "אינני כלל מהימין כפי שמנסים להציג אותי . בבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 הצבעתי בכלל למפלגת ד"ש " . ארנון צוקרמן שנכח בפגישה השיב לו מייד בנחרצות בקול הבריטון העמוק שלו , "את מי זה מעניין למי הצבעת ולמה זה חשוב בכלל", והתכוון לפוליטיזציה שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתכוון לזרוע בין עיתונאי חטיבת החדשות ע"י ניקוי וטיהור שמו ודמותו כאיש הימין כביכול , על מנת לזכות באימונם של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בתוך תקופת זמן קצרה שנתיים – שלוש נטשו עיתונאים בכירים רבים את הטלוויזיה במחאה נגד שילטונם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הגה מאוחר יותר לאחר נטישתו את הטלוויזיה (ב- 1983) את את הסְלוֹגָן  , "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש" . מוטי קירשנבאום פנה בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה לשוק הפרטי והחל להפיק תוכניות בתיאטרון סטירי שנקראו "יורדים על השבוע" .

kirshenbaum 1

טקסט תמונה :  1976. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (מימין) ומוטי קירשנבאום חוגגים את עלייתה המוצלחת לאוויר של התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש" . מאחור נראה מפקח החשמל והתאורה יז'י ביאלוק ז"ל עולה חדש מפולין. קירשנבאום ניצב על סף הגונות בארבעה תחומים של תעשיית הטלוויזיה : תכנון, כתיבה, עריכה, ובימוי. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yaron

טקסט תמונה :  קיץ 1979. הפרופסור למשפטים ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 (מימין) ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (משמאל) מי שכיהן בתפקיד הרם בשנים 1984- 1979 . שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת . שררה ביניהם הבנה מוחלטת . הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם. בקיץ 1979 החליטו שניהם בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמהלך הדחה. בחורף 1982 החליטו שניהם ללא דיחוי ושוב בעצה אחת למנות את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני שהתפטר. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum 2

טקסט תמונה :  יום שני בשבוע – 23 ביולי 1979 . ליד בניין הטלוויזיה ובניין החוטים ברוממה – ירושלים משכנה של חטיבת החדשות רדיו "קול ישראל" ומקום מושבה של הנהלת רשות השידור . מוטי קירשנבאום (במרכז נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה) , מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד שזה אך נכנס לתפקידו . לשמאלו של מוטי קירשנבאום עומד המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי . בגבה למצלמה – ג'וּדִי לוֹץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה . מוטי קירשנבאום צעק ליוסף "טומי" לפיד , "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה , חרפה שכמותך , תסתלק מכאן , אל תאיים התפטר" . הייתי שם ושמעתי אותו זועק מכאב וצער . זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום . הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו . הוא היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 3

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70. מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. מוטי קירשנבאום נחשב לגדול תומכיו ונאמניו של ארנון צוקרמן . בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הדיח בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מכהונת מנהל הטלוויזיה , הניף מוטי קירשנבאום לעברו של יוסף "טומי" לפיד שלט "התפטר" בהפגנת העובדים המפורסמת , וזעק לעברו בכעס , "טומי לפיד הזנית את הטלוויזיה…!" (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" כרך א' (אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979). 

מצא חן בעיניי כי מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום מתומכיו הנאמנים של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מצא לנכון צורך להגן עליו לא רק מפני יוסף "טומי" לפיד, אלא גם מפני יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 ומי שקדם ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בתפקיד הרָם. מוטי קירשנבאום לעג לדרך ניהול רשות השידור ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי . הוא האשים בחריפות רבה עד כדי תיעוב את יִצְחָק לִבְנִי בתקיעת מקלות בעגלתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . כמו כן תיעב את הפיקוח הציבורי הלא יעיל של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . הוא מאס ביצחק לבני . בשלב מסוים הוא היה כל כך מאוכזב ממנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי עד שהחליט לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לחופשה ללא תשלום. מאוחר יותר נאלץ לחזור לשורותיה מפני שההנהלה הראשית איימה לפטר אותו אם לא ייאות לחזור ממנה. ב- 25 באוגוסט 1978 העניק ריאיון בוטה וחסר תקדים בחריפותו לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר בו תקף ללא כל חשבון את מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי [1]. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נקט בצעד חריג . הוא לא הִרְבָּה להתראיין לעיתונות אך הפעם הזאת הִרְשָה לעצמו כמנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבַקֵר קבל עם ועדה בנחרצות רבה את הבוס העליון של רשות השידור ולהטיל בו את חִצָיו השנונים . יִצְחָק לִבְנִי קרא שוב ושוב את הטקסט המַר והפוגעני המופיע להלן אך לא פיטר את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ממשרתו. אולי נמנע מלעשות כך מפני שמוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם (בן 39 ב- 1978) היה בֵּן מַלְכוּת של רשות השידור, חתן פרס ישראל.  אי אפשר לטעות בטקסט המיאוס והסלידה שהפגין כלפי מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מר יִצְחָק לִבְנִי .כך אמר מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לפני שלושים וחמש שנים ב- 25 באוגוסט 1978 למראיינו מר אֵלִי טָיְיכֶר מעיתון "הארץ" .

"ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן, מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, וליצור יש מאין. דרושים אמצעים טלוויזיוניים, אולפנים וציוד טכני למיניהם. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים, הנגרייה עלובה מאין כמותה, מתפרה לתלבושות אין, איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה (מקצוע בפני עצמו) ולהתפרנס מכך בכבוד. תקציב חטיבת התוכניות בטלוויזיה כ- 37.000000 (שלושים ושבעה מיליון) ל"י שווה לתקציב הסרט "אנטבה" של מנחם גולן ועוד סרט דל נוסף. 37.000000 (שלושים ושבעה מיליון) ל"י בתנאי האינפלציה כיום הם סכום מגוחך.

לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשְאִיפָה לכוֹח "ועשיית שרירים" להשתלטות וכיו"ב, מונחי ניקולה מאקיאוולי לעניים השגורים בפיו. טענותיו הם הֶבֶל גמור. אני מצהיר בפניך מר אלי טייכר כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז מלוא הסמכויות בידיו של המנכ"ל מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג יצחק לבני האיש חרף התבטאויותיי הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ושגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור. הוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים, ובעיני הציבור כולו.

החיכוכים בטלוויזיה החלו כמעט תמיד באחד מתרגיליו המכוערים של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, שמטרתו היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש, כנוע, או מתרפס. איש שיקבל את תכתיביו. לאלה שיישארו בטלוויזיה אחרי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני יידרשו 10 (עשור) שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני".

מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ביקש ממנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן כי יאפשר לו התערבות יתר בתכנים תמורת הענקת סמכויות יתר בניהול הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא וויתר ולא נתן ליצחק לבני דריסת רגל בבניין הטלוויזיה . המאבק השקוף בין השניים היה יותר מסוֹד גלוי . רבים בטלוויזיה היו עֵדים לו . ארנון צוקרמן נהנה מאמון מופלג ותמיכה גדולה של מנהלי המחלקות והחטיבות בבניין הטלוויזיה ובראשם דן שילון מנהל חטיבת החדשות, מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות, וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט . מבחינה מוראלית וגם מעשית הוא הביס את יצחק לבני .

[1]  ראה נספח : עיתון "הארץ" מ- 25 באוגוסט 1978 .

סיפור הפגנת עיתונאי רשות השידור בקיץ 1973 נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הוא אחד שאין שני לו . מאות מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , עיתונאים , בימאים , צלמים , כותבים , יוצרים , ומפיקים עזבו ביום שני – 23 ביולי 1979 את עבודתם ב- "בניין היהלומים" הגבוה בעל חמש הקומות וירדו בהתלהבות לרחוב הפנימי הסמוך כדי להביע את נאמנותם לארנון צוקרמן . גם העיתונאים של הטלוויזיה במערכת תל אביב הצטרפו לחבריהם בירושלים . חיזיון בלתי נפרץ . הם נאספו סביב חדרי הנהלת רשות השידור "בבניין החוטים" ששכן כמאה מטר  מ- "בניין היהלומים" כדי לשָדֵר הזדהות ותמיכה מוחלטת בו . בראש המוני התומכים במנהל הטלוויזיה המודח ניצבו מנהל חטיבת התוכניות מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויָאִיר שְטֶרְן שהיה יו"ר וועד עיתונות-הפקה . הייתה שם תכונה והמולה רבה . ההפגנה הענקית במידותיה הייתה רעשנית וניזונה מהרבה אמוציות וקריאות קולניות רמות שגָבְלוּ בשִטְנָה .מוטי קירשנבאום בעל היוזמה הפך למנהיג ההפגנה . הוא אהב והעריך עד למאוד את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ותּיעב לעומתו את המנכ"ל החדש וגם את חברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . מוטי קירשנבאום זוכר שאחת משיחותיי עמו כשהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993: "באחת מישיבות הוועד המנהל ב- 1979 אליה הוזמנתי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת התוכניות אמרתי ליו"ר ראובן ירון כי ההתנגחויות הפוליטיות שלו בעיתונאי הטלוויזיה וההתערבות הבלתי פוסקת מצדו היא דבר חמור ביותר. פרופסור ראובן ירון השיב לי "אל תחלק לי ציונים". ואני החזרתי לו מיד אבל תכף ומייד, "זה לא כבוד גדול להשתתף בישיבות הוועד המנהל שאתה עומד בראשו". הוא נדהם מדבריי והורה לי לעזוב את החדר. עזבתי". מוטי קירשנבאום ממש התלהם על יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור ראובן ירון ויצא מגדרו בקיץ 1979 כדי להוכיח זאת  . הוא נתן דוגמא לאחרים כשהחזיק בעצמו בידו שלט גדול עליו הייתה כתובה מילה אחת , "התפטר" , והתכוון למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . מנהלת המחלקה הדוקומנטארית גב' ג'וּדִי לוֹץ הניפה ליד מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם שלט "חֶרְפָּה" וכיוונה אותו לעבר יו"ר הוועד המנהל של רות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . היה שם בַּלָגָן גדול והתרסה גלויה נגד בואו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לרשות השידור .

יצחק "צחי" שמעוני

כאיש טלוויזיה זוטר לא נפגשתי עם יצחק "צחי" שמעוני עד אוקטובר 1975 . שוחחתי עמו לראשונה אז אודות סדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD" ששערך , הפיק , וביים בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המהולל בָּאד גְרִינְסְפָּאן ורעייתו קָאפִּי פֶּטְרָאש (Bud Greenspan and Cappy Petrash) . שניהם אינם עוד בין החיים. לא החזקתי בידיי שום קריטריון כדי לקבוע אם יצחק "צחי" שמעוני איש עתיר ידע ומשכיל כדי לקבוע את מידת השפעתו על טיב השידור הציבורי והאם היה מנהל תוכניות טוב . מחליפו מוטי קירשנבאום (היה ב- 1976 בן 37) נהנה מ- Reputation מזהיר של עורך ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" ונודע גם כמתעד וכעיתונאי וכתב מוכשר במגזין "יומן השבוע" . אינני זוכר שום מוצר טלוויזיוני שיצר יצחק "צחי" שמעוני כמורשת (מהסוג שהותיר מאחוריו מוטי קירשנבאום) למעט הנחיית חידוני טלוויזיה "משלוש יוצא אחד" , "מקבילית המוחות" , ו- "אָלֶגְרוֹ" החידון המוסיקאלי . בסתיו 1978 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן (בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני) את יצחק "צחי" שמעוני להתייצב בראש צוות ענק שתפקידו היה להפיק את תחרות ה- אֶרוֹוִיזְיוֹן (Eurovisio song contest) הבינלאומית שנועדה להיערך בבנייני האומה בירושלים בשבת – 31 במארס 1979, ואמורה הייתה להיות משודרת בשידור ישיר לכל רחבי אירופה . זכות האירוח ההיא של האֶרוֹוִיזְיוֹן ההוא ב- 1979 נפל על פי חוקי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בחלקה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלל זכייתו של הזמר יִזְהָר כּהֵן ב- אֶרוֹוִיזְיוֹן שנערך בפאריס במארס 1978 עם שירו "אָ – בָּ – נִי – בִּי" . מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי קפץ על המציאה בשתי ידיים ולמרות העלות הכספית הגבוהה של ההפקה נטל אותה לידיו , דבר שהעניק יוקרה עצומה ופרסום בינלאומי רב ל- IBA כינויה של רשות השידור באיגוד השידור האירופי (Israel Broadcasting Authority) . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי גייס לשורותיו את המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי (נחשב למפיק על בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שהפיק וניהל בהצלחה רבה את השידורים הישירים שכיסו את הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בתאריכים 21 – 19 בנובמבר 1977) הבימאי הוותיק יוֹסִי צֶמַח , ואת צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות שהופקד על הקשרים הבינלאומיים עם רשתות הטלוויזיה האירופיות אלה שהיו עתידות לשדר את האירוע למאות מיליוני צופים בכל רחבי היבשת . ההפקה צלחה הרבה מעבר למשוער .

הופעתו הדרמטית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה של בימאי הטלוויזיה והקולנוע המתעד האולימפי הדגול היהודי האמריקני בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) והסדרה הדוקומנטארית הטלוויזיונית הנפלאה שלו "OLYMPIAD" שינתה גם את פניה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . באד גרינספאן נחשב ל- עילוי בכתיבת טקסטים לטלוויזיה . הוא הגשים במידה רבה הלכה למעשה את האמירה של מוטי קירשנבאום לפני שנים רבות , כי , "למילים יש וויזואליה משלהן" . אלכס גלעדי ואנכי למדנו ממנו רבות . אלכס גלעדי ואנוכי בנינו והרכבנו בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 קורס לכתבי ספורט בטלוויזיה הישראלית .

היה ברור שחטיבת הספורט המצומצמת בטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה לשאת עוד בכוחותיה הדלים בעומס השידורים האולימפיים , והיא חייבת להכשיר כוח אדם נוסף שיסייע בשידור , הפקה ועריכה במבצעי שידור גדולים . אלכס גלעדי לא היסס . בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 ולאחר חזרתי מטורונטו 1976 מסיקור אולימפיאדת הנכים שם (ספורטאי וספורטאיות ישראל השיגו באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 75 מדליות אולימפיות) , הטיל עלי אחריות כפולה למַסֵד ולהכין את המתודיקה של קורס כתבי טלוויזיה מסודר ולהמשיך לערוך במקביל גם את התוכנית "מבט ספורט" . היינו חייבים תגבורת שידור בכל תחום מתחומי הטלוויזיה , בעיתונאות , שדרנות , והפקה . "אתה הכתב-עורך הטלוויזיוני המוכשר ביותר שיש למחלקת הספורט , ואתה האיש הבקי והמחובר בכל רמ"ח אבריך לספורט באשר הוא הרבה יותר מכולנו . לצערי, רובינו קשורים לענפי הכדורגל והכדורסל שהוא מנת לחמנו היומית . זהו תחום כיסוי חשוב , אך אני צריך הרבה יותר מזה" , והוסיף , "אני מבקש אותך להכין דוֹר חדש של כתבי ספורט" , אמר לי . המרצים הראשיים בקורס הכתבים ההוא היו דן שילון , מוטי קירשנבאום , ואלכס גלעדי עצמו . המפיק אמנון ברקאי (היום איש ערוץ 10) הוא בוגר אותו הקורס ההוא לפני 37 שנים .

gilady 5

טקסט תמונה : יולי 1976 . אולימפיאדת מונטריאול 1976 . אלכס גלעדי היה לא רק מפיק מחונן אלא גם איש יחסי ציבור ושיווק ממדרגה ראשונה , ורב אמן בקשירת יחסי עבודה אישיים – מקצועיים עם הקולגות שלו – בארץ ובעולם . מימין לשמאל : אֶתִּי ישראלית – קנדית ששימשה מזכירת ההפקה יעילה של אלכס גלעדי במונטריאול 76' , יאיר אלוני , אלכס גלעדי , איש לא מזוהה מ- CBC ובוב מויֶיאר (Bob Moyer) מנהל חטיבת הספורט של CBC וראש קבוצת ORTO . (התמונה באדיבות CBC  קנדה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 76' . אנוכי יחדיו עם אֶתִּי (ישראלית מקומית) מזכירת ההפקה המצוינת של אלכס גלעדי במונטריאול  במשרד ההפקה הקטן שלנו ב- IBC  בבניין ORTO במונטריאול . (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים בטורונטו – קנדה בחודש אוגוסט של שנת 1976.                                                                                                                            

אני נוֹכֵח באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 כשדר וכתב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשליחות מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל הספורט אלכס גלעדי) עם קוּתִּי גֵרְשוּנִי (נכה צה"ל קטוע גפיים עליונות ובעל שרידי ראייה בלבד) והמדריכה שלו עדנה מדליה (לשעבר אלופת ישראל בזריקת דיסקוס לנשים). (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקשר הראשון שלי עם מר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נוצר בקיץ 1975 . יצחק "צחי" שִמעוני מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית שב לארץ מפאריס לאחר ששהה ביריד סרטי טלוויזיה שהתקיים אז בעיר האורות . צחי שמעוני פגש בפאריס את ידידו האמריקני ביל סואונדרס (Bill Saunders) מפיץ סרטי חברת "פוקס ה- 120" באירופה . לצִדו של ביל סואונדרס ישב בימאי הספורט האמריקני הנודע באד גרינספאן . צחי שמעוני לא רק שלא הכיר אותו , הוא גם לא שמע עליו . ביל סואונדרס אמר לו , "צַחִי , בוא תעשה הכרה עם באד גרינספאן" . השאר כפי שאומרת הקלישאה הוא היסטוריה . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חזר לארץ וסיפר לי בנון – שלנטיות על פגישתו שָם עם יוצר סרטי הספורט הדוקומנטאריים האולימפיים , יהודי – אמריקני מניו יורק , העונה לשֵם בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bad Greenspan) . "יואש , לי השֵם זה לא אומר יותר מידַי אבל תדע לך שהוא עשה תוכנית טלוויזיה דוקומנטארית מפורסמת בת 50 דקות ששודרה בארה"ב כבר ב- 1968 והנושאת את השם "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לבֶּרְלִין" (Jesse Owens returns to Berlin) , בישר לי באדישות , והוסיף , "תוכנית הטלוויזיה הזאת זכתה בפרס אמי האמריקני לסרטי טלוויזיה" . על בַּאד גְרִינְסְפָּאן טֶרם שמעתי ב- 1975 אבל גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה אחד מגיבורי ילדותי ושֵם דבר בתולדות המשחקים האולימפיים , כמו גיבורי ספורט נוספים שלי (ושל רבים אחרים) השחיין האגדי ג'וֹני וָויְיסְמִילֶר , שני הרצים הדגולים למרחקים ארוכים "הפִינִי המעופף" פָּאבוֹ נוּרמִי ואֶמיל זָטוֹפֶּק "הקָטָר הצֶ'כִי" , המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס במשקל כבד שנודע בכינויו "המפציץ החום" (The Brown Bomber) ורבים אחרים .

גֶ'סִי אוֹאֶנְס יליד 1913 , זכה בארבע מדליות זהב אולימפיות בתחרויות הא"ק במשחקי ברלין 1936 , הידועים גם כ- "אולימפיאדה הנאצית" . גֶ'סִי אוֹאֶנְס ניצח בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' , בקפיצה לרוחק , ובמרוץ השליחים  100 מ'  x 4 . שנה ורבע קודם לכן  , ב- 25 במאי 1935 קבע ארבעה שיאי עולם באצטדיון "אָן אָרְבּוֹר" (An Arbor) במִישִיגֶן בעת אליפות ארה"ב בא"ק . שיא העולם שלו בקפיצה לרוחק 8.13 מ' החזיק מעמד עשרים ואחת שנה (נשבר ב- 1961 ע"י הקופץ לרוחק האמריקני רלף בוסטון שקבע 8.21 מ') .

גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה אתלט שחור נצר למשפחת עבדים במדינת אָלָבּאָמָה . הישגיו המדהימים באולימפיאדת 1936 הממו את עולם הספורט וסתרו על אדמת גרמניה את "תורת הגזע העליון" של הצורר אדולף היטלר ."…אהמממ יואש …" , אמר כמצטדק , "רציתי להוסיף שבאד גרינספאן עשה חוץ מהסרט " גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לברלין " , איזה סדרת ספורט דוקומנטארית בת אחד עשר  פרקים הנושאת את השם "האולימפיאדה" (OLYMPIAD)" . מייד שאלתי אותו , "צַחִי , כיצד לא קנית את הסדרה כוּלה בו במקום ?" . הוא השיב לי בטון המנומס והרציני שלו , "אינני מומחה עד כדי כך , את זאת אני משאיר לך ולאלכס גלעדי" . אלכס גלעדי ואנוכי רכשנו למחרת את כל 11 פרקי הסדרה .

בַּאד גְרִינְסְפָּאן יצר את הסדרה הדוקומנטארית המצוינת "האולימפיאדה" , בעזרת צוות אנשים קטנטן . הוא היה הבימאי וכותב התסריטים והטקסטים , אשתו קָאפּי פּטְרָאש (Cappy Petrash)  הייתה המפיקה והרוח החיה בכל הצד הארגוני (נפטרה ממחלת הסרטן ב- 1983)  . לצִדם פעלו וסייעו בתחקיר המפורט שתי אחיות צעירות יפות תואר נֶנְסִי וסוּזַאן בֶּפָה (Nancy and Suzanne Beffa) . מכיוון שלא היה לוֹ מספיק ממון להפיק את סיפורי הסדרה לבדו , הצליח באד גרינספאן לשכנע את אנשי הטלוויזיה המסחרית הקנדית CTV ובראשם ג'וֹנִי אִיסוֹאוּ (Johnny Esaw) בחשיבות עניין התיעוד . שני הצדדים חתמו על הסכם משותף להפקת הסדרה "OLYMPIAD" שהפכה למונומנטאלית . הצלחת הסדרה רבת התהילה נעוצה בתחקיר מדויק וניסיון מוצלח לחֲבֵּר בין ההווה של גיבורי הספורט האולימפיים לבין עברם. כשעשה את הסרט "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוֹזֵר לברלין", החליט בַּאד גְרִינְסְפָּאן לא להסתפק בראיונות עם גֶ'סִי אוֹאֶנְס על עברו האולימפי המזהיר בביתו בארה"ב , אלא בחר להטיס את גיבור הסרט לאִצטדיון האולימפי של ברלין 1936 שלא הופצץ בימי מלחמת העולם ה- 2 ונשאר שלם על כּנו , כדי לשחזר את הרגעים הגדולים שלוֹ שם . עדותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס על המסלול המקורי שם חווה את ניצחונותיו המזהירים לפני 37 שנים לנגד עיניו הבוחנות של הקנצלר הגרמני אדולף היטלר וצמרת השלטון הנאצי בגיבוי הצילומים האותנטיים של הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהל (Leni Riefenstahl) מהימים ההם , הפכו את הסרט למסמך עיתונאי – דוקומנטארי מרתק וחשוב ביותר .

אחד הקטעים המרגשים בסרט הוא סיפור הקפיצה לרוחק . ג'סי אואנס הגיע לאולימפיאדת ברלין 36' כשיאן העולם הבלתי מעורער בקפיצה לרוחק , 8.13 מ' . השיא המדהים הזה נקבע אומם שנה ורבע קודם לכֵן ב- 25 במאי 1935 באצטדיון הא"ק "אַן אָרְבּוֹר" במישיגן , אך לא היה ספק כי גֶ'סִי אוֹאֶנְס הוא המועמד הטבעי לנצח גם עכשיו באולימפיאדת ברלין 36' . למרבית ההפתעה לא הצליח ג'סי בשני ניסיונותיו בשלב המוקדם להכניע את מרחק המינימום 7.15 מ' כדי להעפיל לשלב הגמר . הוא לא הגיע ברגל הנכונה לקרש הקפיצה ופשוט פסל את שתי קפיצותיו הראשונות . נותר לו הניסיון השלישי והאחרון . לעזרתו של ג'סי אואנס נחלץ היריב הראשי שלו בתחרות האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג (Carl Ludwig "Luz" Long) . "לוּץ" לוֹנְג לא ציית לתיאוריה הגזענית של אדולף היטלר שאסרה לשוחח עם יהודים ושחורים . הוא התיידד עם ג'סי אואנס בכפר האולימפי זה מכבר ועכשיו התקרב לאלוף העולם שהיה לחוץ מאוד בשל כישלון שני ניסיונותיו , ויעץ לאתלט הדגול בטקסט פשוט והגיוני , "מה זה בשבילך לקפוץ 7.15 מ' ? זה ממש כלום , זה כמטר פחות משיא העולם שלך , עליך להרחיק לאחור את סימן התחלת הריצה שלך . אולי תחמיץ במקצת את הקרש אך בטוח שלא תפסול וגם בטוח שתקפוץ רחוק יותר מ- 7.15 מ' " . גֶ'סִי אוֹאֶנְס קיבל את ההצעה של "לוּץ" לוֹנְג כפשוטה והעפיל לתחרות הגמר . בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב . הוא קפץ למרחק של 8.06 מ' וקבע שיא אולימפי חדש . "לוּץ" לוֹנג דורג שני וזכה במדליית הכסף לאחר שניתר למרחק של 7.87 מ' . במדליית הארד זכה היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה (Naoto Tajima) עם הישג של 7.74 מ' . נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה ניצח באולימפיאדת ברלין 36' בקפיצה משולשת כשקבע שיא עולם חדש 16.00 מ' . "לוּץ" לוֹנְג היה הראשון שברך את ג'סי אואנס בתום הקרב על זכייתו במדליית הזהב בקפיצה לרוחק . הוא עשה מעשה אסור קבל עם ועדה כשלחץ את ידו של אתלט שחור לנגד עיניהם של 100 אלף עשרות הצופים באצטדיון האולימפי בברלין וצמרת השלטון הנאצי ובראשה אדולף היטלר שנכח בעצמו בתחרויות . "לוּץ" לונג נפל בקרב בחזית הרוסית  ב- 14 ביולי 1943 כקצין קרבי במדי הוואפן ס.ס. במלחמת העולם השנייה .

owens

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 האתלט האמריקני המזהיר גֶ'סִי אוֹאֶנְס מימין והגרמני "לוּץ" לוֹנְג ברגע של הפוגה בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. לוּץ לוֹנְג ראה ב- גֶ'סִי אוֹאֶנְס ידיד ספורטיבי ולא יריב פוליטי. (מקור : 1936 OLYMPIAZEITUNG).

שידורו של הסרט "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לברלין" ברשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC  בשנת 1973 היה סיפור הצלחה טלוויזיוני חסר תקדים שזיכה את בָּאד גְרִינְסְפָּאן בפרסי טלוויזיה . את באד גרינספאן וגֶ'סִי אוֹאֶנְס פגשתי באולימפיאדת מונטריאול 76' . ג'סי אואנס היה אז כבן 63 אורח של הוועד האולימפי הבינלאומי , ולהפתעתי הגדולה מעשן כבד. סיגריה מסיגריה. לחצנו ידיים והצדעתי לוֹ . גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נפטר מסרטן הריאות ב- 31 במרס 1980 . הצדעתי גם לבָּאד גְרִינְסְפָּאן וחיבקתי אותו . בָּאד גְרִינְסְפָּאן בן ה- 50 היה ב- 1976 מתעד עַל ואלוהי הסרט הדוקומנטארי של אלכס גלעדי ושלי .

ראה גם שני הספרים "הפקות חובקות ארץ ועולם"  ו- "פסגת היכולת האנושית וחזון התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם" .

ההצלחה הטלוויזיונית הזאת סיקור סיפורו האולימפי המדהים של ג'סי אונס, דחפה את באד גרינספאן להפיק עשרות סיפורים אולימפיים מרתקים נוספים אותם דחס ל- 11 פרקי טלוויזיה עטורים תהילה . הוא העניק לסדרה את השם "האולימפיאדה" (OLYMPIAD) . מאה רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל קנו כמונו את הסדרה . עד מהרה הוברר שהיא מופלאה .

בסתיו של שנת 1975 החלו להגיע אלינו ראשוני פרקיה . "חמשת המופלאים" (The incredible five) היה הפרק הראשון . הוא הביא את סיפור ההצלחה האולימפית הפנטסטית של הרץ הפיני האגדי למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי באולימפיאדות אָנְטְוֶורְפֶּן 1920, פאריס 1924 , ואמשטרדם 1928 , המתעמלת הנפלאה הצ'כוסלובאקית וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968, זורק הדיסקוס האמריקני המופלא אַל אוֹרְטֶר שניצח בארבע אולימפיאדות רצופות במלבורן 1956 , רומא 1960 , טוקיו 1964 , ומכסיקו 1968, האצנית ההולנדית הבלתי נשכחת שבגיל 30 זכתה באולימפיאדת לונדון 1948 בארבע מדליות זהב , ואֶמִיל זָטוֹפֶּק (Emil Zatopek) הרץ המיתולוגי למרחקים ארוכים מצ'כוסלובקיה שניצח באולימפיאדת לונדון 1948 בריצה ל- 10000 מ' , וזכה במדליית הכסף בריצה ל- 5000 מ' בהפרש של 2 עשיריות מהמנצח הבלגי גָאסְטוֹן רֵיְיף (Gaston Reiff) , וכעבור ארבע שנים שָב בגיל 30 לאולימפיאדת הלסינקי 1952 וזכה בשלוש מדליות זהב , בריצות ל- 5000 מ' , 10000 מ' , ומרתון . הישג שאיש לא חזר עליו מעולם .

zatopek

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952 . אמיל זטופק (Emil Zatopek) נכנס הראשון בשערי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי 52' בתום ריצת המרתון . נותרה לו ההקפה האחרונה באצטדיון (400 מ') בריצה המתישה אותה רץ בפעם הראשונה בחייו . זכייתו בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 52' בריצות ל- 5000  מ' , 10000  מ' , וריצת המרתון הוא הישג חסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו מעולם. שדר ה- BBC הרולד אייברהאמס כינה את אמיל זטופק "a human  machine" (באדיבות רשת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בסרט "חמשת המופלאים" , נראה אֶמיל זַטוֹפֶּק מתראיין למצלמה של באד גרינספאן על רקע הסלוגן  האולימפי הנודע של מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה הבּרון הצרפתי פּיֶיר דֶה קוּבַּרְטֵיין ברוֹם אצטדיון "וומבליי" באולימפיאדת לונדון 1948 . פייר דה קוברטיין היה אידיאליסט . אין פלא שניסח באורח כה הוגן את רעיון ההשתתפות במשחקים האולימפיים . הברוֹן הצרפתי קבע בפשטות וגם בתמימות כי , "ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מן הניצחון" .

ברוֹם האִצטדיון האולימפי בלונדון 1948 התנוססה הסיסמא האולימפית שהייתה גם סלוגן חברתי של פייר דה קוברטיין : “ The important thing in the Olympic games is not winning but taking part” .                  אמיל זטופק שלל לחלוטין את מהות הסלוגן האידיאליסטי והנאיבי הזה . "עבורי הסיסמה האולימפית של פייר דה קוברטיין איננה אומרת דבר" , והוסיף , "כשראיתי אותה לראשונה עם כניסתה של המשלחת הצ'כוסלובקית בטקס הפתיחה לאִצטדיון "וומבליי", פשוט גיחכתי לעצמי. לא באתי למשחקים האולימפיים רק כדי להשתתף. באתי כדי לנצח".

john mark

טקסט תמונה : יום חמישי אחה"צ – 29 ביולי 1948 . אולימפיאדת לונדון . הסיסמא האולימפית מתנוססת ברום אִצטדיון "וומבליי" במשחקים האולימפיים של לונדון ב- 1948. הרץ הצ'כוסלובקי אמיל זטופק לא הסכים עם תוכנה ולעג לה. "באתי לנצח באולימפיאדה – לא רק להשתתף בה", אמר. בתחתית התמונה זהו נושא הלפיד האולימפי ומדליק משואת המשחקים, האתלט ג'ון מארק (John Mark) . משביע הספורטאים היה אצן המשוכות דונאלד פינליי (Donald Finlay) טייס קרבי לשעבר ב- RAF  שנלחם נגד חיל האוויר הנאצי. (באדיבות IOC הוועד האולימפי הבינלאומי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט "חמשת המופלאים" (The Incredible Five) היה סרט תיעודי יוצֵא דופן . אלכס גלעדי ואנכי ראינו אותו ואת שאר פרקי הסדרה על ה- "סְטִינְבֶּק" (Steenbeck שולחן / מתקן מיוחד לעריכת סרטי פילם ) עשרות פעמים. אינני מגזים. זאת הייתה יצירת מופת . Masterpiece טלוויזיוני . הייתי בשוֹק מדבריו של אֶמִיל זטופק אחד מגיבורי הספורט של ילדותי ונערותי . לא האמנתי למשמע אוזניי . אומנם גדלתי והתחנכתי בילדותי בקיבוץ אפיקים על ידי המורה לחינוך גופני האגדי שמריהו נאבל , ועוצבתי על ידו למצוינות בספורט ולחתירה מתמדת לניצחון , אך מעולם לא חשבתי להטיל דופי כספורטאי (חוֹבֵב) בניסוח האימורטאלי של מחֲדֵש המשחקים האולימפיים בעת החדשה. אמיל זטופק שהיה ספורטאי תחרותי מאין כמותו, מי שהעיז ושבר את כל המוסכמות. הוא מוֹסֵס את סלוגן הרעיון האולימפי שגרס מאבק ותחרות בספורט רק למען ההשתתפות, עשה זאת בצורה כל כך כֵּנָה וטִבעית . אמיל זטופק ידע ל התאמן ולהתאמן קשה בשיטות מפרכות אולם היה מוכשר פיסיולוגית מראש למאמצי הריצה הארוכה .

בנובמבר 1980 החליט מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער למנות אותי למנהל חטיבת הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעזב לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . לא הסכמתי בתחילה . הייתי עֵד במשך שנים למאבקו העצום של אלכס גלעדי למען קידום שידורי הספורט בשידור הציבורי והגדלת תקציבם . טלוויזיה בלי ממון וללא טכנולוגיה שווה כקליפת השום . מלחמתו המקצועית של אלכס גלעדי נתקלה באין סוף קשיים . מנהל שירותי ההפקה דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד חשב שאָלֶכְּס גִלְעָדִי בזבזן . מנהל חטיבת החדשות מר חַיִים יָבִין בשלוש השנים שבין נובמבר 1977 לנובמבר 1980 הקשה מאוד על אָלֶכְּס גִלְעָדִי . הוא היה בעצם הבוס הישיר שלו . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בלם את אלכס גלעדי בפעולותיו למען הפקות הספורט ב- 1979 ו- 1980 , ממש היצר את צעדיו . "יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה טירון בהפקות הספורט היקרות בטלוויזיה . הוא כל הזמן טען בפניי כי איננו מבין מדוע צריך לשלם זכויות שידורים לוועדות המארגנות של אירועי ספורט (בארץ ובחו"ל) מפני שמדובר בסיקור עיתונאי – חדשותי בלבד . "אם כבר על הוועדות המארגנות לשלם לטלוויזיה על כך שהיא מסכימה לכסות את האירועים האלה" , סח לי כל פעם מחדש . באופן מפתיע לקח מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי צד ואף הוא בלם את יוזמותיו של אלכס גלעדי כפי שמוכיחים המסמכים השונים . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי העריך מאוד את המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי אולם לא נטה לו חסד בכל מיני וויכוחים מקצועיים שהתקיימו בינו לבין מפקדו הישיר חיים יבין אודות הקצאת אמצעי הפקה , צילום , ועריכה . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נטה תמיד לצדו של חיים יבין ואלכס גלעדי הפסיד. ב- 1980 הציעה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לאלכס גלעדי להיות סגן נשיא שלה לענייני ספורט באירופה . בסופה של אותה שנה נעתר אָלֶכְּס גִלְעָדִי (לכל הדעות אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים והמוכשרים ביותר שצמחו בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה) לפניית NBC ועזב לעד את רשות השידור . בעת עריכת שיחות התחקיר עם יצחק "צחי" שמעוני ותוך כדי כתיבת 13 ספרי הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הראיתי לו את מסמכי השלילה והתעניינתי לדעת מדוע השיב בלאו לאלכס גלעדי ותמיד העניק חיים יבין. תשובתו הייתה אחת במרחק הזמן : "כמנהל טלוויזיה לא הייתה לי ברירה אחרת. לא הייתי יכול לריב עם מנהל החדשות". הקברניטים יוסף "טומי" לפיד , יצחק "צחי" שמעוני , חיים יבין , וטוביה סער נותרו דוממים ו- וויתרו עליו . איש מהם לא ניסה להחזיר את האבדה הגדולה הביתה . עול המינוי שלי לתפקיד מנהל חטיבת הספורט וכניסה לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי נערך בלשכתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בבניין החוטים בירושלים . מנהלת הלשכה גב' רוּחָמָה אַיָילוֹן אירחה אותי בידידות רבה . נושא השיחה העיקרי ביני לבין ההנהלה נסב על מנהיגות , גודל התקציבים , הצטיידות טכנולוגית ועדיפויות בשימוש לטובת חטיבת הספורט , מו"מ עתידיים על זכויות שידורים הנוגעים לאירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם , וכוח אדם . היה ברור שחטיבת הספורט בפיקודי הולכת להרחיב את תחום הפקות ושידורי הספורט – בארץ ובעולם . הסברתי לטריאומוויראט הניהול כי אינני מחפש לעצמי תואר כבוד כדי להתמנות למנהל . בשלב מסוים עזב טוביה סער מנהלה הטרי של חטיבת החדשות את פגישת המינוי ושב לבניין . נותרתי לבדי מתמודד מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי . אנוכי זוכר את פגישת המינוי ההיא כמו היום . לקחתי את המינוי וחיי השתנו לבלי הכר . שניהם הבטיחו לעמוד לצדי בכל הזדמנות שאבקש . כמובן שבמידה רבה זאת הייתה הבטחת סרק . המשברים הראשונים בינינו נקרו כבר בתחילת הדרך : כיסוי משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בעונת 1981 – 1980 , משחקי המכבייה ב- 1981 , ההיערכות לקראת טורניר מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, משחקי כינוס הפועל ב- 1983, אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983, ההיערכות לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 , ומה לא . עיקר הוויכוחים המהותיים אודות עלות , איכות , והיקף שידורי הספורט נעשו ישירות מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהאפיל לחלוטין על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וגם על מחליפו טוּבְיָה סַעַר אולם לא היה לו ניסיון וידע בתחום . הוא עשה הרבה שגיאות במהלך כהונתו . חלק מהן ניסה לתקן בשלב מאוחר יותר . מנהיגות חטיבת הספורט והצעדתה לעבר הפסגה נעשו קשים משנה לשנה בשל מחסור בממון , טכנולוגיה דלה , וכוח אדם מזערי , אולם הבוסים שלי פיצו אותי ואת פיקודיי במכתבי הערכה נחמדים .

צלש 24

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני שנשלח אלי בתום מבצע השידורים של משחקי המכבייה ה- 11 בקיץ 1981 ע"י חטיבת הספורט. צחי שמעוני הבין היטב כי הפקות הספורט מתנהלות בתנאי טלוויזיה מגוחכים וכי הצלחתם היא במידה רבה תולדה של אמביציית ניהול אישית שלי שגבלה בטירוף, דבקות במשימות השידור בארץ ובעולם עד כלות כוחותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tsalash 14

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983 . מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לנושא אחר. התאחדות הכדורגל וקבוצותיה לא עשו דָבָר במשך חמש עשרה שנה כדי להקים מגדלי צילום ועמדות שידור , וגם כדי לתמוך בתשתיות התקשורת של הטלוויזיה הישראלי ו- "קול ישראל" , הנוגעות למיסוד טלפוניה , קווי שידור 4W , ותמסורות מיקרוגל (Microwave) . שערורייה . קשה להאמין היום באילו תנאי עבודה ירודים של הפקה , צילום , ושידור עבדנו בימים ההם . זאת הייתה תקופת החלוציות בטלוויזיה הישראלית . איש לא עשה שם חשבון ותרם את מלוא כישרונו ומרצו לטובת המָסָך הקדוֹש . היו לי על כך שיחות רבות עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני אולם הוא היה טרוד בבעיות אחרות של הטלוויזיה והעניין נשאר פתוח .

היה חייב לבוא שינוי דרסטי ודרמטי לא רק בשיפור תנאי הצילום המבישים במגרשים אלא גם הטבה משמעותית בצורת העבודה . היינו חייבים לבנות מגדלי צילום כדי להשיג זוויות צילום נאותות עבור המצלמות המובילות של ניידות השידור וגם למצוא דרך לבוֹדֵד את פרישת הציוד ועובדי ניידות השידור במשחקים מקהל הצופים ומקבוצות אוהדים , שלעיתים היו אלימים . בשבת – 12 בדצמבר 1981 שלחתי למגרש בשכונת התקווה את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרות עובדיה לצלם את המשחק בני יהודה נגד הפועל ת"א . הפועל ת"א ניצחה 2 : 0 . התוצאה הזאת לא מצאה חן בעיני חלק מאוהדי בני יהודה שהחליטו לתקוף במכות ובמקלות ואבנים ולכלות את זעמם בעובדי הניידת וציוד הצילום היקר . הבימאי בניידת השידור ה- מש"י (מכונית שידור ירוקה שם שנתן לה מנהל הביצוע דוד שניידר) צבי סלפון נפצע קשה והובהל לבית החולים . שַדָּר המשחק נסים קיוויתי ועובדים נוספים חולצו בידי ניידת משטרה .

למחרת התקרית הקשה שיגר אלי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מסמך חריף בתוכנו וחסר תקדים  שבו תבע ממני להתרחק לאלתר מאתר ספורט במדינת ישראל ומדובר במגרש הכדורגל בשכונת התקווה , מחשש לביטחון עובדי הטלוויזיה [1] . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד רחש בוז ולעג לכדורגל הישראלי ולאנשיו על כל מרכיביהם בעוד מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני נותר בצד ולא הגיב . הוא נראה אדיש בהשוואה ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . יו"ר וועדת עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר צְבִי ווֹלְף ירד על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וממש גער בו והעליב אותו באותה פגישה בלשכתו בפרהסיה אולם מנהל הטלוויזיה שתק .

lapid 1

טקסט מסמך :  13 בדצמבר 1981 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד הנוגע לפרשת ההתפרעות של אוהדי קבוצת בני יהודה ת"א בשכונת התקווה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

 אל  :  יואש אלרואי באמצעות יצחק שמעוני וטוביה סער

בעקבות התקרית שאירעה אתמול במגרש בני יהודה , בה הוכה באכזריות וללא עוול בכפיו הבימאי צבי סלפון , ואף נשברה מצלמה שלנו , אני מורה לך שלא לשדר עוד משחקי כדורגל ממגרש זה , אלא אם כן יתקיימו שני התנאים הבאים :

1. הנהלת קבוצת הכדורגל של בני יהודה תתנצל על מה שקרה .

2. ייעשו סידורים נאותים כדי להבטיח בעתיד את שלומם של עובדי רשות השידור ושל ציודה .

                                                                                                                              בברכה ,

                                                                                                                              יוסף לפיד

באותו שבוע נפגשתי לשיחה ארוכה עם ניצב אברהם תורג'מן מפקד משטרת מרחב תל אביב . קצין המשטרה הבטיח בו במקום להקצות כוחות משטרה לאבטחת עובדי ניידות השידור בכל מגרשי הכדורגל במרחב ת"א .

moni

טקסט תמונה :  מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה . צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרמוֹנִי שֵם טוֹב מצלם אירוע ספורט מתמשך כשעמדת הצילום שלו מוצבת בתוך קהל . זהו מצב לא בריא "מסוכן" תרתי משמע. פרישת כבלי החשמל והכבלים של המצלמות והסאונד בין שורות הקהל מסכנת את ביטחון השידור וגם את בטיחותם של הצופים . אנשי הטלוויזיה שדרנים , בימאים , וטכנאים היו חשופים פעמים רבות לגחמותיו של הקהל אותו הם משרתים . (צילום ותיעוד יואש אלרואי) .

[1] ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל טומי לפיד אלי מ- 13 בדצמבר 1981 המורה לי שלא לשדר יותר ממגרש "שכונת התקווה" השייך לקבוצת "בני יהודה" .

מתוך הספר עב הכרס כ- 9000 (תשעת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי , וקרוי : "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם"  (קובץ כ"א 1 כרך ד' )

1. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 (מחצית א') + אולימפיאדת מוסקבה 1980. 2. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשנים 1984 – 1979.

3. יִצְחָק "צַחִי" שְמְעוֹנִי מתמנה למנהל הטלוויזיה במארס 1980 במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. בחודש ינואר 1982 מתפטר צַחִי שִמְעוֹנִי בטענה כי איננו יכול לעבוד עוד עם המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. טומי לפיד איננו מזיל דמעה וממנה מייד את טוּבְיָה סָעַר לתפקיד שהתפנה. טוביה סער מנהל את הטלוויזיה בשנים 1985 – 1982 ומחולל קפיצת ניהול נחשונית . בנובמבר 1980 התמנה למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין והנה עכשיו בפברואר 1982 הוא מתמנה למנהל הטלוויזיה. 

 הערה : הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" נחקר ונכתב בשנים 2012 – 2000 .

התחלות  קשות, תמורות  גדולות, ולקחים  חשובים היו מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים של 1982 – 1979 בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. המהלכים שהובילו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 ומשחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. השידורים הישירים בשני האירועים הבינלאומיים הגדולים הללו הניבו תקדימים חשובים לעתיד לבוא.

ציטוט : "הניסיון הוא מורה טוב אך שכר הלימוד שלו גבוה".  (וויליאם ראלף אינג')        

ציטוט : "דברים מועטים דרושים כדי לגרום אושר לחכם                                                                                               אולם דבר לא יעשה את הכסיל למאושר . לכן כמעט כל האנשים אומללים" . (לה רושפוקו) . 

                                             .

שזירת החוטים הראשונים של הפקת מונדיאל ספרד 1982. התיאוריה הטלוויזיונית המופרכת של מיקרופון משותף לשתי שפות עִברית ועַרבית מתנפצת לרסיסים במונדיאל ספרד 1982. השתלבות מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם תכנון ה- Host broadcaster הבינלאומי שהיא רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE. מהנדס הטלוויזיה מנולו רומרו ניצב בראש הקבוצה המבצעית הנפלאה של הטלוויזיה הספרדית הציבורית . בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל מאז החל ב- 1930 באורוגוואי, משתתפות בו 24 נבחרות במקום 16 (כפי שהיה נהוג בעבר). תוספת של % 36 לכמות המשחקים בטורניר . יוקר ההפקה עולה בהתאם . מחירה של כל עמדת שידור באצטדיון עבור הטלוויזיה והרדיו שווה ל- 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר .

המבחן הגדול של כל מנכ"ל רשות השידור ושל כל מנהל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא איזו ממלכה ותקוות וגם סיכויים הוא מותיר ליורש הבא אחריו . בכל תחום של תעשיית שידורי הטלוויזיה : סיקור מהיר ודיווח מהימן של חדשות ואקטואליה , שידורים ישירים של ענפי ספורט רלוואנטיים , תיעוד ודוקומנטציה , הפקות מקור של דרמה ובידור , תוכניות רכש וסרטים קנויים , מדע , אומנות ומוסיקה , שיפור מתמיד של המערך הטכנולוגי , ותקציב מאוזן . וודאי שנשאלו שאלות ונערכו השוואות . האם האקספרימנט של מנכ"ל רשות השידור השני יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 היה מוצלח יותר משל המנכ"ל הראשון שמואל אלמוג בשנים 1974- 1969 ? והאם הירושה שהשאיר ליוסף "טומי" לפיד הייתה טובה יותר מזה שקיבל מקודמו ? לעומת זאת הייתה הסכמה כללית כי מנהל הטלוויזיה בשנים 1979- 1973 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן [1]  משאיר ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נחלה משובחת מזו שמסר לו יְשַעְיָהוּ "שָיְיקֶה" תַּדְמוֹר מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1973 1971 . שאלת השאלות ב- 1984 הייתה אילו נִכְסֵי שידור יעביר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בסוף תקופת כהונתו באותה שנה ליורש אוּרִי פּוֹרָת ? ואיזו טלוויזיה ימסור מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מנהל הטלוויזיה מאז מארס 1980 בחלוף שלוש שנים לבא בעקבותיו ומי יהיה האיש ? ההיסטוריה המתעתעת טרפה את הקלפים ועשתה שמות בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הציבורית . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מינה במארס 1980 את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן [2] . בכתב המינוי מ- 16 במארס 1981 הרעיף המנכ"ל הבוטה והדומיננטי שבחים על המנהל המיועד : "הכישורים המקצועיים שלך , ניסיונך ואישיותך הנינוחה , יחד עם החלטתך להצדיק את האמון שניתן לך , הינם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך . קבלת הפנים שבה זיכו אותך העובדים עם כניסתך לתפקיד , היא ערובה נוספת לכך שנבחר האיש המתאים לכהונה ההולמת אותו" [3] . כעבור שנה ועשרה חודשים הניח יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את מפתחות הניהול על שולחן המְמַנֶה שלוֹ , והתפטר . מדהים . צחי שמעוני חסה בצִלוֹ של מנכ"ל רשות השידור בעל כורחו ומבלי שרצה בכך . יוסף "טומי" לפיד היה שתלטן וכוחני ממנו . מפני שלא היה יכול לסבול את התערבותו הבלתי פוסקת של מנכ"ל הרשות במהלכי הניהול שלו , וִויתֵּר . במקומו התמנה טוּבְיָה סָעַר בפברואר 1982 לתפקיד מנהל הטלוויזיה . טוּבְיָה סָעַר בחר ביודעין לקבל עליו את עוֹל השלטון . הוא היה פֶּדָנְט וצייתן מאין כמוהו למנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . בחודש נובמבר של שנת 1980 קיבלה קריירת הניהול של טוביה סער תפנית מפתיעה משמוּנָה ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין . בחודש פברואר 1982 התמנה למנהל הטלוויזיה במקום יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי [4] . בתוך תקופה של שנה וארבעה חודשים עשה טוביה סער קפיצת דרך פנטסטית חסרת תקדים בהיררכיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . האם היה ראוי לקידום המטאורי או שמא הייתה זו יד המקרה .

shimoni 1

טקסט תמונה : יצחק "צחי" שמעוני מוותיקי רדיו "קול ישראל" ורשות השידור היה במקור שדרן , עורך , ואיש תוכניות . כאן הוא נראה מנחה את התוכנית הפופולארית "מחפשים את המטמון" . הוא התמנה לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במארס 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shimoni 2

טקסט מסמך :  16 במארס 1980 . זהו כתב מינוי מטעם מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בו הוא ממנה את יצחק "צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה ה- 6  (מאז נוסדה ב- 1968) . "הכישורים המקצועיים שלך , ניסיונך ואישיותך הנינוחה יחד עם החלטתך הנחושה להצדיק את האמון שניתן לך, הִנם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך", כתב טומי לפיד לצחי שמעוני . צחי שמעוני החזיק מעמד כשנתיים ולא היה יכול עוד . בינואר 1982 התפטר מתפקידו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 saar

טקסט תמונה : חורף 1982 . מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער מתמנה לתפקיד ע"י מנכ"ל רשות השידור ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור ראובן ירון במקומו של המנהל המתפטר יצחק "צחי" שמעוני . (באדיבות טוביה סער . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מינויו של יצחק "צחי" שמעוני למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בברכה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל משום מה בהרמת גבה . חלק מוותיקי הטלוויזיה שלל את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ולבטח לא להיכנס לנעלי הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן . הוא הצטייר כאישיות קלילה שאיננה בעלת שיעור קומה ונחשב ע"י רבים לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה למרות שהיה בעל הישגים לא מבוטלים בתחום העיתונאות והניהול העיתונאי . הוא נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה ב- 1968 בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד, ושימש ראש מערכת החדשות במערכת תל אביב במשך שבע שנים 1975 – 1968 . טוביה סער קיבל הרבה מברקי ומכתבי ברכה מכל מיני פוליטיקאים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור . אלה התעלמו ממנו . מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל כמשרות מפתח תקשורתיות , העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי . לכן חשבו הפוליטיקאים האלה כי צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה .

טוביה סער התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה שבע רצון ממנו . ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו לשאת בתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985 , בזו הלשון : "טוביה יקירי , בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה , ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך , תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל" . הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור .

saar 1

טקסט מסמך :  15 בפברואר 1982 . מנהל מנגנון כוח אדם רשות השידור עמרם עמר מבשר לטוביה סער כי וועדת המכרזים בחרה בו להיות מנהל הטלוויזיה לתקופת ניסיון בת חצי שנה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 2

טקסט מסמך משמאל : 9 באוגוסט 1982 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מביע את שביעות רצונו מדרך ניהולו של טוביה סער את המוסד , ומאשר את מינויו למנהל הטלוויזיה לשלוש שנים בתום תקופת הניסיון . "טוביה יקירי" , פנה טומי לפיד אל טוביה סער בכתב ידו הגס והמסורבל ובכך שבר את הסגנון הפורמאלי של מכתבים מהסוג הזה . אח"כ חתם את המכתב , "שלך יוסף לפיד" . מנכ"ל רשות השידור רחש אימון רב למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 3

טקסט תמונה : קיץ 1982 . היוצרות התהפכו . טוביה סער היה עכשיו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והבוס של חיים יבין ויאיר שטרן בעיצומם של ימי מלחמת לבנון ה- 1  ושידורי מונדיאל ספרד 1982 . (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כישרון הניהול של יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער באותן שנים נגע ישירות אלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה ניצבו משימות כיסוי בינלאומיות כבדות משקל : מונדיאל ספרד 1982 , אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 , אולימפיאדת לוס אנג'לס ביולי – אוגוסט 1984 , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל באיטליה בקיץ 1980 (Euro 1980) וצרפת ביוני 1984 (Euro 1984) , וגם אליפויות אירופה בכדורסל ב- 1981 ו- 1983 בהשתתפות נבחרת ישראל . שלא לדבר על כיסוי שיטתי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בתוך מדינת ישראל ובראשם משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל , סיקור ישיר של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל , ושידורים ישירים של טורנירי הטניס השנתיים ברמת השרון ובווימבלדון (Wimbledon) בלונדון . העבודה במחלקת הספורט הייתה סיזיפית וביורוקרטית להחריד . מחד מיעוט כוח אדם ומאידך הפקת אירועי ספורט רלוואנטיים מורכבים ומסובכים שכפופים לזכויות שידורים ודורשים אישור מוקדם של קנייתם או רכישתם מהבוסים הגדולים שלי . שלוש פעמים השיב צוות הניהול "צחי שמעוני את טוביה סער" בשלילה מוחלטת לבקשות ההפקה שלי בנימוקים שהטלוויזיה ענייה ואין לה כסף . מדובר באירועים שוליים בהשוואה למשחקים האולימפיים אך לא ידעתי בדיוק למה לצפות מהם . הייתי מנהל טירון בראשית הקריירה שלי כמפיק ומתכנן שידורים רבי עוצמה כאלה .                     

הפעם הראשונה הייתה בדצמבר 1980 בעת מסיבת הפרידה במלון "דן אכדיה" בהרצליה לאלכס גלעדי שעבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . ביקשתי להרכיב יחדיו עם המפקח הטכני מר שלום נתנאל מערכת שידור טלוויזיה במעגל סגור ובו ארבעה מוניטורים המוצבים בפינות אולם השמחה כדי לשדר בפני מאות המוזמנים את הרגעים הגדולים ההיסטוריים בעשור ה- 70 של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשַדָּר ומפיק . שניהם לא הסכימו ודחו את פנייתי בטענה שאין תקציב . לא להאמין…? להאמין !

saar 4

טקסט מסמך :  4 בדצמבר 1980 . מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני" דוחה את פנייתי לקיים לאלכס גלעדי מסיבת פרידה טלוויזיונית עם מעברו לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC : "טוביה סער מצטער . אין לנו תקציב וכוח אדם לכך" . מנהל חטיבת החדשות טוביה סער הוסיף בתחתית המכתב , "יואש . מצטער . טוביה" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בעת הפקת המסיבה שיגרתי כאמור בקשה צנועה מיצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה . רציתי להנעים לאלכס גלעדי את זמן הפרידה מחבריו הרבים ולהזכיר להם באמצעות קטעי Video קצרים ונבחרים מההפקות הגדולות שלוֹ במעגל סגור בטלוויזיה במסיבה את היותו איש מִדיה דגול . שַדָּר , עורך , ומפיק – ומה בעצם רשות השידור מפסידה עם פרישתו של האיש המוכשר הזה ל- NBC .מכתב הבקשה כלשונו מ- 4 בדצמבר 1980 [1] מופיע כלשונו למעלה .

לתדהמתי קיבלתי תשובה שלילית ממנהל הטלוויזיה . הוא רשם בכתב ידו על נייר הבקשה שלי תשובה כל כך פתטית , "טוביה סער , מצטער , אין לנו תקציב וכוח אדם לכך" , ושִרבֵּט את חתימתו צחי שמעוני .  טוביה סער הוסיף גם כן שלוש מילים בכתב ידו על הנייר שעבר בהנהלה מיד ליד , "יואש , מצטער . טוביה" . ככה התייחסו לאחד מגדולי בניה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים .

התרוצצו שמועות שיצחק "צחי" שמעוני רץ עם נייר הבקשה שלי אל יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור וביקש את עצתו . אינני יודע אם הדבר נכון אך אני יודע שיוסף "טומי" לפיד לא היה מאוהביו של אלכס גלעדי . בין אם מנהל הטלוויזיה ביקש באמת את עצתו של הבוס הגדול שלו ובין אם לאו הרי שהוא דיבר אפוא מגרונו של מנכ"ל רשות השידור , ומנהל חטיבת החדשות דיבר מגרונו של מנהל הטלוויזיה . בעיניי זה היה חיזיון לא ייאמן . המסמך הנושא את תשובותיהם של יצחק "צחי "שמעוני וטוביה סער מעיד לא רק על המסורבלות וההתנהלות של רשות השידור בימים ההם אלא על צייתנות כמעט עיוורת למרות מנכ"ל רשות השידור . הייתי המום . לא יכולתי להבליג . גב' יָפָה מִישוֹרִי מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה אפשרה לי לפגוש את יצחק "צחי" שמעוני . אני יודע שהוא אהב והעריך אותי . "צחי איך אתה מעיז לעולל דבר שכזה לאלכס גלעדי , הרי זה אותו אלכס גלעדי יקירך שניהל שֵש שנים את מחלקת הספורט והפיק לתפארת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשדרים המונומנטליים של הבחירות לכנסת ה- 9  במאי 1977 , ביקור אנוואר סאדאת בנובמבר 1977 בירושלים, ותחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Euroviaion Song Contest) בה זכתה גלי עטרי", שאלתי אותו, והוספתי, "חוץ מזה על מה אתה מדבר , איזה תקציב דרוש לכך , הרי מדובר בס"ה בעשייה מקומית פנימית שלנו , עריכת כמה קטעי VTR וחיבור ארבעה מוניטורים להקרנה במעגל סגור , ואפילו לא רישום שעות נוספות של מתקין המעגל הסגור שלום נתנאל ,  ואתה מספר לי שאין לך תקציב וכוח אדם על מה אתה מדבר בדיוק צחי" . מנהל הטלוויזיה התבונן בי ולא השיב . יצאתי מחדרו .

לבסוף התעשת צחי שמעוני ואישר לי למַסֵד שידור טלוויזיה במעגל סגור . אלכס גלעדי יכול היה להתנחם לאו דווקא בקטעי הטלוויזיה הנבחרים מהגדולות בהפקות חייו המפארים עכשיו את מסיבת הפרידה שלוֹ , אלא מכמות האורחים העצומה שהגיעה להיפרד ממנו . כל אוהביו ברשות השידור , המוני חבריו וידידיו , בכירי הספורטאים , מאמנים ועסקני ספורט בישראל מילאו עד אפס מקום את אולם השמחות במלון "דן אכדיה" . נכחו שם מאות אנשים . זו הייתה שעתו היפה וגאוותו . דוֹן וִויר (Don Weir) ברך את אלכס גלעדי בשם NBC ויורם ארבל ברך אותו בשם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

יצחק "צחי" שמעוני היה אדם יקר ואהוב על ידי עד יום מותו . אולם בתור מנהל הטלוויזיה הוא פִסְפֵס . ההשפעה שלו כמנהל הטלוויזיה על התפתחות השידור הציבורי בפרק זמן כה קצר ממארס 1980 עד ינואר 1982 הייתה שולית . מזערית . יוסף "|טומי" לפיד היה גדול עליו בכמה מידות טובות . בהיותו איש ישר ומצפוני כשראה שאיננו יכול עוד להילחם עם הבוס הישיר שלו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , התרומם בינואר 1982 מכיסאו והניח את מפתחות הניהול של שולחנו של מנכ"ל רשות השידור . "אינני עובד עוד אצלך . חפש את החברים שלך" , אמר ליוסף "טומי" לפיד והתפטר מתפקידו . יוסף "טומי" לפיד לא הזיל אפילו דמעה אחת ומינה במקומו לתפקיד מנהל הטלוויזיה את מר טוביה סער .
סוף הפוסט , רשימה מס' 1 אודות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל .
ראה המשך בפוסט הבא רשימה מס' 2 באותו נושא .

[1]  ראה נספח : מכתב הבקשה שלי אל צחי שמעוני מנהל הטלוויזיה מ-  4 בדצמבר 1980 , להקים באולם המסיבה במלון "דן  אכדיה" משדר פרידה במעגל סגור , ותשובתו השלילית בתירוץ שאין תקציב לכך .

[1. א.] ארנון צוקרמן ויאיר שטרן היו היחידים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים שניהלו אותה שתי קדנציות רצופות . ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 , ויאיר שטרן בשנים 2000 – 1993 .

[2] על פי מכרז ובתמיכה מופלגת של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר הפרופסור למשפטים ראובן ירון.

[3] ראה מכתב המינוי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מ- 16 במארס 1981 הממוען למנהל הטלוויזיה החדש יצחק "צחי" שמעוני.

[4] על פי מכרז . טוביה סער הביס במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 ברוב של 8 : 1 מועמד נוסף המשנה למנכ"ל שלמה עבדי ששאף אף הוא להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית .

סוף הפוסט , רשימה מס' 1 אודות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל .
 
ראה המשך בפוסט הבא רשימה מס' 2 באותו נושא .

מנהיגות, ניהול, ומדרוג בערוץ 10. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג ממשיך לשגשג. כמות הקוראים הנכנסת אליו מידי יום ביומו היא גדולה ביחס לרובד הצר והמצומצם באוכלוסייה שאליו פונה הבלוג.

מנהיגות, ניהול, ומִדְרוּג בערוץ 10. כל הזכויות שמורות.

—————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 237 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 25 ביוני 2013

—————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהיגות, ניהול, ומִדְרוּג בערוץ 10. כל הזכויות שמורות.

המשך של הפוסט הקודם .

מינויו של מר רפי גינת למנכ"ל החדש של ערוץ 10 הוא עבורו מבחן עליון של מנהיגות, הבנה בכלכלה טלוויזיונית, וכישרון ניהול של מוסד טלוויזיה מסחרי . במידה ולא יצליח הוא מסכן לא רק את שמו אלא גם את המותג הפרטי שלו שקרוי "כל בו טק" . אנוכי מכיר את רפי גינת היטב מזה 39 (שלושים ותשע) שנים . הוא איש טלוויזיה רווי שאיפות ומוכשר בתחומים רבים של התעשייה שהוכיח את עצמו למרות ביקורות ציבוריות ואישיות רבות שספג . אולם שרד ונותר יציב בפסגה. הפעם נטל על עצמו משימה קשה . הוא נטש לפני זמן קצר את ביתו במשך שנים רבות "רשת" יחדיו עם המותג שלו יציר כפיו "כל בו טק" כדי לבנות בית חדש ולהשיב מלחמה שערה מול ערוץ 2 (מורכב משתי הזכייניות "רשת" ו- "קשת") שהפך בעשור הראשון של שנות ה- 2000 למכרה רייטינג . טלוויזיה מסחרית היא עסק בומבסטי כמו גם תהליכי הקידום של שיווק מרכולתה . אתה מתבונן מהצד ומשתומם מהיומרנות וההעזה של ערוץ 10 עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת ביחסי הציבור והשיווק שלו . רשת טלוויזיה מסחרית שפניה להצלחה אמורה להיות חוצפנית . אין היא רשאית לסמוך רק על איכות אלא מחויבת לתמוך גם במוצרי שידור פופולריים שאינם חשובים ובעלי סגולה וערך , אך נצפים. ההנהלה הקודמת של ערוץ 10 נקטה כבר ביוזמה הטלוויזיונית הזאת כשהדיחה בשעתו את "לונדון את קירשנבאום" לתחתית לשֵש בערב , וקידמה את תוכנית הרכילות של גיא פינס ולירון ווייצמן לשבע בערב . רפי גינת נדד מערוץ 2 לערוץ 10 ומנהל כעת אכסניה טלוויזיונית חדשה . יחד עם מעברו לערוץ 10 גרר עמו נדוניה פרטית שלו תוכנית התחקירים רבת המוניטין שלו בתחום הצרכנות "כל בו טק" .

channel 10

טקסט תמונה : מאי – יוני 2013. ערוץ 10 תחת מנכלותו של מר רפי גינת משווק את מרכולתו בתקיפות בטקסט ותמונה : "שישי החדש של ערוץ 10" , מכריזה מודעת השיווק . בתמונה נראים משמאל לימין כוכבי הטלוויזיה שאמורים לשנות את תוצאות המדרוג מול ערוץ 2 . (מודעת השיווק הזאת התפרסמה בעיתון "סוף השבוע" ונלקחה על ידי לשימוש בבלוג באדיבותו) .

ben david moreno

טקסט תמונה : מאי – יוני 2013 . מודעת שיווק יומרנית נוספת : "מגישי הטלוויזיה אלון בן דוד וטלי מורנו בונים שישי חדש בערוץ 10" . (נלקח מהעיתון "סוף השבוע" ובאדיבותו). 

התבוננות במפות הרייטינג של ימי חמישי ושישי האחרונים (20 ביוני 2013 ו- 21 ביוני 2013 בהתאמה) מוכיחות כי עוד הדרך רב עוד רבה המלחמה . למנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת נכונה עבודה עצומה כדי לשנות את נתוני המדרוג שהם לרעתו .

rating 1 20 6 2013

טקסט מסמך : מפת הרייטינג של יום חמישי – 20 ביוני 2013 ברבעי שעות בין 21.00 לבין 22.30 . תוכניתו של רפי גינת "כל בו טק" מביסה לחלוטין את ערוץ 1 המגוחך והבלתי מוכשר אך רחוקה שנות אור מזה של ערוץ 2 . הרייטינג של "כל בו טק" ששודר באכסניה הישנה שלו בשעתו ב- "רשת" של ערוץ 2 היה כמעט כפול מזה של "כל בו טק" הנוכחי המשודר באכסניה החדשה שלו בערוץ 10 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 2 21 6 2013

טקסט מסמך : מפת הרייטינג של יום שישי – 21 ביוני 2013 ברבעי שעות בין 19.45 בערב לבין 22.30 בערב . מגזין החדשות "שישי" בהגשת והנחיית אלון בן דוד וטלי מורנו המשודר ראש בראש במשך שעה וחצי בין 19.57 ל- 21.30 מול "יומן" של ערוץ 1 בראשות איילה חסון ו- "אולפן שישי" של ערוץ 2 בראשות דני קושמרו – מפסיד לשניהם . ה- Promo התקיף ומלאכת הקידום האגרסיבית של "שישי" אינם מיטיבים עמו בינתיים .

תוכנית הבידור של שי שטרן בערוץ 10 "שי בשישי" ניגפת שוב בין 21.30 ל- 22.30 בפני תוכנית הטריוויה "אחד נגד מאה" בהגשת והנחיית מר אברי גלעד אולם גוברת על "מחר שבת" של ערוץ 1. הבעיה המרכזית של "שי בשישי" שהיא מגיעה ברבע שעה השנייה של ל- Peak של % 5.0 אך מאבדת גובה בהמשך וברבע שעה הרביעית והאחרונה של צוברת רק % 2.8 . 

rating 3 21 6 2013

טקסט מסמך : מפת הרייטינג של יום שישי – 21 ביוני 2013 ברבעי שעות בין עשר ורבע בערב לבין אחת בלילה. תוכנית הבידור של רועי בר נתן "מה נסגר" בערוץ 10 בין 22.30 ל- 23.45 מביסה ללא תנאי את ערוץ 1 הדלוח אך עדיין מפסידה לערוץ 2 ברצועת ה- Late night. (באדיבות וועדת המדרוג).

יהיה מעניין לעקוב אחר התפתחות המִדְרוּג המחודשת של ערוץ 10 תחת מנכלותו ומנהיגותו של רפי גינת . ויש כאן עוד דבר . ערוץ 10 מכיל בשורותיו ברגע זה ארבע תוכניות תחקיר : "כל בו טק" של רפי גינת עצמו שחורגת פעמים רבות מתחום הצרכנות ופונה לתחום הפלילי , "המקור" של רביב דרוקר , "הפנים האמיתיות" של אמנון לוי , ו- "חוזרים עם תשובה" של אוֹרְלִי וִוילְנָאִי וגָיְא מָרוֹז . תוכניות התחקיר האלה הן חשובות אך תופשות נפח בתחום הדוקומנטרי שאיננו מניב רייטינג , במידה רבה מתחרות בינן לבין עצמן , ומעניקות לערוץ 10 דימוי בכל כורחו של מצפון הציבור . חלפו להם ממזמן ימי המצפון , הערך , והסגולה שטיפחה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף שנות ה- 60 ועשורי ה- 70 ו- 80 במאה שעברה . הציבור מחפש לעצמו בערוצי הטלוויזיה ראשית דבר בידור על תחומיו השונים מרגע הופעתו של ערוץ 2 בחודש נובמבר של שנת 1993 . אין כל פלא שערוץ 2 התמחה בטיפוח תוכניות בידור נושאות פרסים כספיים מרגע בריאתו ובראשן מי שזוכר "גלגל המזל" של אֶרֶז טַל (Wheel of Fortune) ומסובבות הגלגל שלו גב' סִיגָל שָחְמוֹן וגב' רוּת גוֹנְזָאלֶס . ערוץ 2 ביקש לשוות לעצמו כבר מההתחלה דימוי של רשת תקשורת שעוסקת בבידור וספורט ומייחדת לכך זמן מסך עצום ובד בבד מתרחקת מתיעוד ודוקומנטציה , וקמעא גם מחדשות . אח"כ טיפח ערוץ 2 את תחום הבידור שעוסק בתוכניות ה- "ריאליטי" . עוצמות הרייטינג של תוכניות הריאליטי לגווניהן "כוכב נולד" , רוקדים עם כוכבים" , וה- "מירוץ למיליון" , ו- "האח הגדול" הן פנטסטיות . ערוץ 10 הצטרף למהפכת ה- "ריאליטי" עם התוכנית "הישרדות" בהנחיית גיא זוארץ (כוכב טלוויזיה סולידי , תרבותי , ונעים הליכות) , אולם איומי סגירה חוזרים ונשנים ובעקבותיהם זעזועי הישרדות אמיתיים , טלטלו אותו נואשות שוב ושוב בין חיים למוות . פלא שצופיו שמרו לו אימונים . זהו הישג לא קטן שמצביע על יכולתו הפוטנציאלית הכנה להשיב מלחמה שערה . נראה אם רפי גינת יוכל לשמור על שקט תעשייתי בתוככי ערוץ 10 וגם כלפי חוץ , והאם יהיה מוכשר דיו לנהל כלכלה יעילה ובתוכה קיצוץ משכורות של כל מיני אנשים בערוץ 10 שמתהדרים בכינוי "Talent" , אולם הרייטינג הדליל שהם צוברים איננו עולה לחלוטין בקנה אחד עם משכורתם היומרנית , והאם ייאות לשמש הוא בעצמו דוגמא אישית בחסכנות מוניטארית . הרי הוא לא יוכל להצטייר לאורך זמן כפושט יד בפני הבוס העליון שלו רוֹן לָאוּדֶר . הביאו אותו לערוץ 10 כדי לייצב את השורות ועל מנת באמת להשיב מלחמה שערה, ציטוט שבא מפיו, כפי שהוא מצהיר שוב ושוב  ראֹה נִרְאֶה אם מנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת ייאות ו/או יהיה מסוגל לקָצֵץ ממשכורות הבכירים שלו שחלקם וודאי נושאים מוניטין אך התוכניות שלהם דלות רייטינג ונמצאות בשלב התחתון בסולם המִדְרוּג מול ערוץ 2 . כל מיני טלנטים בערוץ 10 מדשדשים בנאות הרייטינג אך מבלי כישרון ללחך אותו . רבים מהם דומים לרוכבי אופניים שמדוושים בהילוך סרק. אין מה לקנא ברפי גינת . הוא ניצב בפני אין סוף דאגות קיומיות שאינן מרפות מ- ערוץ 10 .

אַלוֹן בֵּן דָוִד הסתבך בטיעונו בפני רָז שֶכְנִיק בעניין המשכורות המופלגות של חלק מאנשי הטלוויזיה , " למה לפתוח עין על שכר המגישים ? אני לא שואל כמה מרוויחים מגישי ה- "ריאליטי" . אם אלה המספרים בתחום, העבודה שלנו לא פחות חשובה מלהגיש את "האח הגדול" " . טעות . בדרך כלל משכורות הטלוויזיה עומדות ביחס ישר לרמת עמדת הניהול והניווט, יכולת ההפקה, ומיומנות ההגשה ההנחיה של התוכן. מידת כישרונו של אותו המנהל והמנווט להשפיע על איכות ופופולריות המוצר שמתבטא בכמות הרייטינג שהוא צובר קובעת את גובה משכורתו . זהו מבחן יום יומי שנעשה באמצעות הצבת אנשים מוכשרים ע"י אותו המנהל באותן עמדות הטלוויזיה שאותם הטאלנטים אמורים לאייש . ארז טל תוצר של מנכ"ל "קשת" בימים ההם מר אלכס גלעדי היה הראשון גזר קופונים אדירי ממדים בהנחיית השעשועונים שלו והפך לאיש עשיר . מאמן מכבי ת"א פיני גרשון הרוויח משכורת שנתית של 1.000000 (מיליון) דולר לאחר שטביעת העין המקצועית שלו הביאה לשורות קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שחקנים כמו אנת'וני פארקר , שארונאס יסקביצ'יוס , ניקולא וויצ'יץ' , ו- מייסאו באסטון . יתירה מזאת בזכות אישיותו המיוחדת והידע המקצועי הרב שלו הצליח לייצר הרמוניה בין הזרים לשחקנים המקומיים כמו נדב הנפלד , גור שלף , טל בורשטיין , דריק שארפ ואחרים . פיני גרשון לא רק זכה באליפויות ה- Euroleague עם מכבי ת"א אלא "דאג" לכך שהיכל הספורט ביד אליהו יהיה מלא מפה לפה בכל משחק ומשחק במשך שנים . הנהלת מכבי ת"א תגמלה אותו בתמורה בשכר נאה . 

ben david moreno 3

טקסט תמונה : 21 ביוני 2013 . המוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות" . מגיש "שישי" מכריז בפרהסיה , " למה לפתוח עין על שכר המגישים ? אני לא שואל כמה מרוויחים מגישי הריאליטי . אם אלה המספרים בתחום , אז העבודה שלנו לא פחות חשובה מלהגיש את "האח הגדול" " (באדיבות "ידיעות אחרונות" .

הנהלת מכבי ת"א לא היססה לרגע בימים אלה לחתוך את החוזה שלה עם הקפטן – שחקן שלה ליאור אליהו שאיבד מיכולתו והודיעה לו חד משמעית , כי אם הוא רוצה להמשיך לשחק בשורות המועדון בשנים הבאות עליו לקָצֵץ 300000 (שלוש מאות אלף) דולר ממשכורתו . הוכחה לניהול נחרץ , ענייני , ונטול רגשות . אולי רפי גינת יכול ללמוד משהו משמעון מזרחי ודיוויד פדרמן .

שחקן הכדורגל הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) סיים בקושי ח' כיתות ב- 1973 בבואנוס איירס אולם כישרון הכדורגל העצום שחונן בו הפך אותו למולטי מיליונר . אלוויס פרסלי (Elvis Presley) סיים י"ב שנות לימוד בביה"ס התיכון "יומז" (Humes) בממפיס והפך לנהג משאית בחברת אלקטרוניקה בעיר . לפתע הוברר כי מיתרי גרונו מפיקים צליל שטרם נשמע כמותו בעולם והשירים שלו גורפים מאות מיליוני מעריצים בעולם וגם מאות מליוני דולרים . מוזר אולם ב- 1955 כל נער ונערה אמריקניים ידעו לזמזם את המילים הילדותיות מהשיר "HOUND DOG" (מכר בחודש ינואר בלבד של שנת 1956 9.000000 (תשעה מיליון) תקליטים , "…You ain't nothing but hound dog" , ו/או מהשיר "LOVE ME" את הטקסט "…Treat me like a full…treat me like a crule…but love me", ו/או את מילות הפתיחה של השיר "HEARTBRAKE HOTEL", כמו "…Well since my baby left me". תוכן שלא היה בו כל איכות אך כזה שהתפוצץ מפופולריות . אלוויס פרסלי בקושי סיים בי"ס תיכון אולם מכר בארה"ב וברחבי תבל יותר תקליטים (ו- CD) מאשר מוצרט , בטהובן , בך , מנדלסון , היידן , צ'ייקובסקי , סיבליוס , חאצ'אטוריאן , שטראוס , וויוואלדי , וה- Beatles  - ביחד . אנוכי מאוד אוהב את אלוויס פרסלי ומחזיק בחדר העבודה שלי מאות CD שלו, את כל 612 (שש מאות ושניים עשר) שיריו , מאות שעות של קלטות Video שתיעדו את הופעותיו , ו- 70 (שבעים) ספרים תיעודיים שנכתבו אודותיו . הזמר הדרומי יפה התואר הזה שאלוהי השירה חנן אותו במיתרי קול ייחודיים מת בגיל צעיר ב- 16 באוגוסט 1977 בהיותו בן 42 בלבד . בחייו ובמותו מכר כ- 2.000000000 (שני מיליארד תקליטים ו- CD) . האם זה אומר שאלוויס פרסלי איכותי יותר מהקומפוזיטורים הקלסיים ? בפירוש לא. הוא יותר פופולרי מהם בתחום מסוים של המוסיקה ומתברר כי הציבור מסכים לשלם לא רק בעבור מוצרי איכות אלא גם בעבור מוצרים פופולריים . האיכות איננה קובעת תמיד ואיננה המצרך היחיד בחיינו . אלון בן דוד יכול להיות מגיש רציני בעל משקל סְגוּלִי יֶתֶּר מצֶדִי צרפתי וצבי הדר אולם הם הרבה יותר פופולריים ממנו ומייצרים רייטינג ללא שיעור יותר ממנו , ולכן שכרם במסגרת הטלוויזיה המסחרית גבוה יותר . בתקופת מנהיגותי וניווטי את שידורי הספורט לגוונים השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2002 – 1980 , תרמתי את כל מרצי וכישרוני למען ערוץ 1 והבאתי באורח קבע במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים במשדרים שהייתי אחראי עליהם וניהלתי אותם כמות רייטינג שנעה בין % 30 (לא פחות) ל- % 50 ויותר , אולם הבוסים שלי בשידור הציבורי תגמלו אותי במכתבי הערכה בלבד ולא במשכורת . שילמו לי על פי התקשי"ר הקיבוצי . בראשית 1998 העתקתי את מקום מגוריי מירושלים לתל אביב . הנדידה הכריחה אותי לנהוג יותר מ- 4500 (ארבעת אלפים וחמש מאות ק"מ) בכל חודש . ביקשתי ממנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מוטי קירשנבאום כי יכסה את הוצאות הדלק , והוא בניסיון משותף עם מנהל כוח אדם ברשות מר עמרם עמר ובמאמץ רב הצליחו איך שהוא לבסוף למצוא פתרון חלקי למימון נסיעותיי הארוכות . איכות איננה מענה בלבדי לקשיי החיים ותשלום משכורות הוא לפעמים הדבר הכי לא צודק בעולם .

סוף הפוסט .

סעיף 1 : ערוץ 5 בכבלים עושה כל מאמץ לקלקל את סחורת השידור הנפלאה שהוא מחזיק בידיו וקרויה NBA. סעיף 2 : האם ערוץ 10 מסוגל באמת לחולל שינוי וסדר יום חדש בלילות שישי ? כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג ממשיך לחולל סנסציה מנקודת מבט של כמות הקוראים הנכנסת אליו מידי יום ביומו למרות שהוא פונה למען רובד צר מאוד ומצומצם מאוד באוכלוסייה. 

—————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 236 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 22 ביוני 2013

—————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סעיף 1 : ערוץ 5 בכבלים עושה כל מאמץ לקלקל את סחורת השידור הנפלאה שהוא מחזיק בידיו וקרויה NBA.

הכותרת נכתבת כטרוניה שחוזרת על עצמה שוב ושוב . טענה שמועלית פעם אחר פעם ב- בלוג בעקבות השידור הישיר Off tube שביצע לפנות בוקר ערוץ 5 בכבלים (יום שישי – 21 ביוני 2013) בו כיסה את המשחק השביעי והמכריע בסדרת גמר ה- Play off של ה- NBA , מיאמי הית – סאן אנטוניו ספרס 95 : 88 (תחת שרביט אימונו של אריק ספולסטרה – Erik Spoelstra)) מהמוניטור באולפן בהרצליה . מיאמי הית זכתה אגב הבוקר הזה של יום שישי – 21 ביוני 2013 בפעם השנייה ברציפות באליפות ליגת הכדורסל הטובה בעולם .

ערוץ 5 בכבלים מתעקש שוב לקלקל את חוויית הצפייה הטלוויזיונית במשחקי סדרת הגמר של ה- NBA של עונת 2013 מיאמי הית נגד סאן אנטוניו ספרס . אין יותר מידי אירועי ספורט בינלאומיים שהפכו זה מכבר לאבן דרך ולחוויות טלוויזיה עבור ציבור רחב של צופים במדינת ישראל והשתרשו כאן היטב כמו ה- NBA, ה- Superbowl, מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות עולם בא"ק, וטורנירי הגראנד סלאם בטניס. שידור ישיר של תמונת ספורט ללא פס הקול האותנטי שלה ואשר שייך לה באופן טבעי – הורס אותה . מדיניות שידור ה- Off tube המתמשכת אותה מאמץ ערוץ 5 מזה עידן ועידנים פוגע פגיעה אנושה בצופים . דקלום מלאכותי בשפה העברית בשעת בוקר מוקדמת מהמוניטור בהרצליה הורג את משחקי הכדורסל של ה- NBA . הקול חשוב בדיוק כמו התמונה . להציב את גִיל בָּרָק , שִימִי רִיגֶר , והח"כ עוֹפֶר שֶלַח באולפן בהרצליה ולהעניק להם בארבע לפנות בוקר על פי שעון ישראל את אופציית ה- Voice over הרדום , הישנוני , והעצלני שאמור לתאר אירוע ספורט מרתק , נסער , מלהיב , ודרמטי ביותר – הוא מעשה חבלה טלוויזיוני שמיועד לפגוע בצופי הטלוויזיה שמשלמים כסף רב עבור חיבורם למערכות HOT ו/או YES . ברירת המחדל המטופשת הזאת של שידור ה- Off tube מהארץ בה נוקט מנכ"ל ערוץ 5 מר תּוֹמֶר תּוּרְגֶ'מָן (בגיבוי בעלי הערוץ מר אביב גלעדי ומשפחת רֶקָאנָטִי) איננה מתקבלת על הדעת . יבוא סיגנל טלוויזיה שנושא תמונה וקול אותנטי, איכותיים ביותר, המתארים משחק כדורסל פנטסטי שמתרחש כ- 10000 (עשרת אלפים) ק"מ מישראל , מאלץ את טכנאי הקוֹנְסוֹלָה של ערוץ 5 בהרצליה להנמיך עד למינימום את פס הקול המקורי של שדרני רשת ESPN כדי להעלות מאות פעמים במין ריטואל שחוזר על עצמו שוב ושוב את הקולות הישנוניים של השדרנים הישראליים גיל ברק , שימי ריגר , ועופר שלח שמתים לישון (לפחות כך הם נשמעים) כדי לספר איך שהוא לצופיהם מה מתחולל בזירת הפרקט באותו הרגע . במקום לשמוע תיאור נאמן , אמיתי , כנה , וקולח של ההתמודדות הדרמטית ושוות הכוחות ע"י המקור האמריקני המצוין שנמצא בעמדת שידור נוחה באצטדיון הכדורסל במיאמי , מאלצים אותי קברניטי ערוץ 5 בכבלים לשמוע דקלום Voice over מְיוּגַע ורשלני של חבורת שדרנים משולשת ומטה לישון . זאת חבורה שמכריחים אותה להשכים קום בשתיים לפנות בוקר כדי להתייצב באולפן בהרצליה בארבע לפנות בוקר ועל מנת לשדר במשך שלוש שעות וחצי טקסט לֵאֶה ועייף לצופים שלהם . הדבר הזה איננו בא עוד בחשבון . תארו לעצמכם אותכם מתבוננים בסרט "Gone With the Wind" (אורכו שלוש שעות וחצי כאורכו של משדר NBA) כאשר גיל ברק , שימי ריגר , והח"כ עופר שלח משדרים לכם ישיר את הסרט הנפלא מהאולפן בהרצליה . לא רק שהם "עולים" מאות פעמים בקולם הנִרְפֶּה בעברית , תלושים מהמציאות , על פס הקול המקורי , אלא השדרנים בעברית מכסים את הטקסט האנגלי של השחקנים המקוריים קלארק גייבל , וויוויאן לי , אוליביה דה הבילנד , לסלי האווארד , תומאס מיטצ'ל , ואחרים . ברור שהייתם סוגרים מייד את מקלט הטלוויזיה שלכם בסלון ביתכם ומקימים קול זעקה נגד השירות העלוב והמופרך שמגישה לכם אותה חברת כבלים . ה- NBA עובד על פי אותו העיקרון . שידור Off tube בטלוויזיה הוא חטא . שידור Off tube בטלוויזיה על חשבון פס הקול המקורי של המוצר המשודר הוא פשע . יש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין שידור Off tube של סיגנל טלוויזיוני של משחק טניס (נאמר משחק הגמר של ווימבלדון לגברים) שנוחת באולפן בהרצליה בלוויית International sound (רעש קהל) לבין שידור Off tube המתאר את פסגת הכדורסל בעולם , המשחק השביעי והמכריע בסדרת ה- NBA בין מיאמי לסאן אנטוניו , שמגיע לאולפן בהרצליה בלוויית ה- Commentary האמריקני המלהיב , הכנה , והאורגינאלי מהשטח . במקום להתייצב בחלון הראווה בעמדת שידור באצטדיון במיאמי מעדיפים שדרני ערוץ 5 לשבת בסִמְטָה חשוכה בהרצליה ולהעתיק ממוניטור הטלוויזיה אינפורמציה שאותה רואים ממילא גם הצופים שלהם . ההפקה הזאת היא כה רדודה ומבישה עד שקברניטי ערוץ 5 בכבלים מעלימים מאתנו אפילו את האולפן שלהם בהרצליה ואת פניהם של השדרים שלהם שמשדרים לנו Off tube במקום לעשות זאת מהשטח . "גדולתו" של ערוץ 5 בכבלים מתמצתת בממון שלו , בקניית משחקי ה- NBA , והתחברות Plug in ל- לוויין הבינלאומי שנושא ארצה את סיגנל הטלוויזיה . אני בטוח שגִיל בָּרָק , שִימִי רִיגֶר , ועוֹפֶר שֶלַח לא היו שוקטים על שמריהם כצופי NBA אילו הוגש להם לסלון ביתם מוצר שידור כה פגום ע"י שדרנים אחרים .

הנהלת ערוץ 5 מתנהגת כמו פָּרִיץ . היא קונה את זכויות השידורים של ה- NBA אך מטפלת בהם מההיבט העיתונאי בצורה רשלנית , כושלת , ומרגיזה כשעיתונאי הערוץ משתפים ביודעין פעולה עם הפארסה המתמשכת הזאת . בשתי מילים : בושה וחרפה . אין דבר כזה בטלוויזיה תמונה בלי קול . אין דבר כזה עיתונאות רצינית ומקצוענית מדווחת מבלי להיות בשטח ומבלי להתייצב במוקד ההתרחשות . מרגיז אותי שקברניטי ערוץ 5 בכבלים כמספקי מידע מתייחסים אלי ואל שכמותי בחוסר הערכה וכבוד . כאילו תעשיית הטלוויזיה מתחילה בתשלום זכויות שידורים ומסתיימת בהעתקה מהמוניטור בתחנת האֵם בהרצליה . הפקת ה- NBA ע"י ערוץ 5 בכבלים היא מעשה טלוויזיה מופרך רווי פגמים, והשידור שלו מעיק .

אינני יכול להבין את התנהלותם המגוחכת של שדרני ערוץ 5 בכבלים . במקום להניח את המפתחות על השולחן הם נעתרים כל פעם מחדש לבקשת הסירוס של מנהליהם . הם אינם צריכים להיות בוטים כמוני כדי להיות צודקים . אחד המנהלים הבכירים בטלוויזיה הורה לי פעם לשדר Off tube אירוע ספורט רלוואנטי כלשהו מהמוניטור בירושלים והביא לדוגמא את JTV (ראשי תיבות של Jordan Television) הטלוויזיה הירדנית שמשדרת באורח קבע את כל שידורי הספורט שלה Off tube מעמאן, וגם חוסכת כסף. מייד השבתי לו כהַאי לִישָנָה : "שק לי בתחת. כדי לשדר Off tube מהמוניטור בירושלים אתה לא צריך אותי כמנהל הספורט שלך. קח את המפתחות, נהל את הספורט בעצמך, ושדר בעצמך ולעצמך Off tube, וגם תחסוך כסף. אין עיתונאות כזאת לשדר מהמוניטור. שדרני הטלוויזיה משדרים מהשטח ושואבים את כוחם ומהימנותם כלפי הצופים שלהם מפני שהם מתייצבים איש איש, עיתונאים וטכנאים, במוקד ההתרחשות" . אנשי ערוץ 5 בכבלים יכולים לעשות את אותו הדבר רק יותר בעדינות ולומר לתומר תורג'מן , אביב לביא , ומשפחת רקנאטי בזאת הלשון : "כדי לשדר Off tube את משחק גמר של ה- NBA מהמוניטור בהרצליה אתם לא זקוקים לנו. שדרו אתם Off tube. אנחנו עיתונאים אנשי מקצוע שתפקידנו לשדר מהשטח". נראה ששדרני ומפיקי ערוץ 5 בכבלים רק רוצים לשרוד . טיב ואיכות השידור והצורך להשביע את רצונם של קהל הצופים שלהם נדחקים לשוליים . אם זאת תוצאת ה- Off tube המתקבלת בסופו של דבר בשפה העברית המונוטונית והישנונית כשהיא עקרה ומיושנת , ומעקרת גם את מוצר השידור , אזי יש להותיר את סיגנל הטלוויזיה האמריקני שמגיע מ- מיאמי לאולפן בהרצליה כפי שהוא , ללא כל התערבות חיצונית .

וישנו עוד פגם. במשך המשחק מתקיימים הרבה ראיונות עם גיבורי העלילה , השחקנים והמאמנים , שלא לדבר על סצנת ה- Trophy Presentation טקס הענקת הגביע הממושכת בתום המשחק . נישא שם נאום ארוך ומעניין של קומישינר ה- NBA הוותיק דיוויד סטרן המהולל שמסיים את תפקידו , כמו גם זה של מיקי אריסון (בנו של טד אריסון) ה- Owner של מיאמי , נאום תודה קצרצר ומאלף ותרבותי מאוד שלו בו הודה על פי הסדר לדיוויד סטרן  , לוועדה המארגנת של מיאמי הית בקיום האירוע המשגע והנפלא , ובסופו חלק דברי שבח לעשרות אלפי אוהדי מיאמי הית שעודדו ללא הרף את שחקני הקבוצה האלופה ולבשו כולם לָבָן כצבע התלבושת של המועדון . אח"כ נאם ה- MVP לֶבְּרוֹן גֵ'יְימְס מעמודי התווך של מיאמי הית' (לשעבר שחקן בקבוצת ה- NBA קליבלנד קאוואלירס ויליד אקרון במדינת אוהיו שהגיע פעמיים למעמד המכובד ביותר ולפסגת הכדורסל האמריקני) והדגיש את העובדה הזאת בנאום התודה התקיף שלו . הטקסטים זכו לתרגום חלקי ומצומצם בלבד בעוד שידוע לקברניטי ערוץ 5 בכבלים כי שפת האנגלית איננה שגורה בפי חלק מצופי הטלוויזיה בישראל בפיהם שמתקשים לעקוב אחר המתרחש בהיעדר תרגום נאות ורציף . ערוץ 5 בכבלים קנה את המוניטין שלו באמצעות Promotions וקדימונים תוססים ויפהפיים אולם משמגיע העניין לעיתונאות הדבר הוא מהם והלאה .

ובאשר לשידור הישיר עצמו של משחק מס' 7 והמכריע בין קבוצות מיאמי וסאן אנטוניו שנערך לפנות בוקר של יום שישי – 21 ביוני 2013. אין לאמריקנים מתחרים בארגון טקסים. כמו שאין להם מתחרים ביכולת הטכנולוגית הטלוויזיונית מרובת האפשרויות שלהם . רשת ESPN ריכזה כ- 30 (מצלמות) בהיכל הכדורסל של מיאמי כדי לכסות את המשחק השביעי והמכריע בין מיאמי לבין סאן אנטוניו . ברור שבאתר ספורט קטן יחסית שום דבר לא נעלם מהמצלמות הללו . אין כאן הפתעות ו- Line up הצילום והכיסוי ידוע וברור מראש . עלמה צעירה בשם ג'וּלְיָה דֵייל גנבה את ההצגה בשירת ההמנון האמריקני . החברה האמריקנים האלה אלופים בארגון והפקת אירוע שיעורר הזדהות לאומית . צופי הטלוויזיה בארץ יכלו לשים לב לפתיחה הגראפית הרשמית והמיוחדת של השידור הישיר שנמשכה כ- 2 (שתי) דקות והכילה את כל המרכיבים הדרושים להכנסת צופי הטלוויזיה לאווירת האירוע . הפתיחה המיוחדת כללה תזכורות מהעבר של הדרמות ההיסטוריות הגדולות באליפויות ה- NBA , השחקנים הגדולים רבי המוניטין שנטלו חלק בדרמות , המאמנים עתירי הידע שלהם , המבצעים הווירטואוזים הבלתי נשכחים , טקסי הענקת הגביעים – וכל זאת בליווי פסי הקול המקוריים שליוו את ההיסטוריה של הכדורסל האמריקני .זאת טלוויזיה במיטבה . חדי עין יכלו להבחין אפילו ב- בּוֹבּ קוּזִי של בּוֹסְטוֹן סֶלְטִיקְס משנות ה- 50 של המאה שעברה מכדרר על הפרקט וגם במאמנו האגדי והבלתי נשכח רֵד אָוֶורְבַּך . ESPN ייחדה סצנה ארוכה להצגת שחקני שתי הקבוצות וגם חשיפה קולנועית "מטורפת" בשחור / לבן של גיבורי העלילה מ- מיאמי . קיימים חוקי טלוויזיה ברורים שמעצבים את ראשית השידור הישיר באמצעות תרבות ה- Pre Game Show . רשת הטלוויזיה האמריקנית ESPN עושה בהם שימוש מושכל . ה- Pre Game Show בשידורי הספורט נראה לכל מיני מנהלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבזבוז זמן . אני זוכר את הימים ההם לפני יותר משלושה עשורים בהם ערכתי וניהלתי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד דאז (בשנים 1984 – 1979) התנגד בצורה החריפה ביותר לרעיון ה-  Pre Game Show אפילו באורך של דקה אחת בטרם שריקת הפתיחה למשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . מנכ"ל הרשות טען שהעניין בשידור הישיר מהיכל הספורט ביד אליהו מתחיל עם שריקת הפתיחה ונגמר עם שריקת הסיום . השאר הוא דברי הבל והשחתת זמן . יוסף בר-אל אמר לי בטרם אולימפיאדת ברצלונה 1992 כי הצגת הרצים הממושכת שמקדימה את ריצת הגמר ל- 100 מ' מיותרת ואפשר להתחיל את השידור הישיר , היישר מיריית האקדח .

מִשְנָת השידור של ESPN האמריקנית סדורה . אין שום רשת טלוויזיה בארץ שמסוגלת להתמודד עמה בהגשמת תורת הכיסוי של משחק כדורסל . בעת צילום המשחק השוטף נמנעת ESPN מלהראות הילוכים חוזרים אפילו לא Reaction Shots של הקלעי המנצח לאחר סל נחמד וגם לא של השומר שלו שנכנע . ה- Leading Camera שנמצאת באוויר לפחות כ- % 65 מזמן השידור מראה את הוצאת החוץ של הקבוצה שחטפה סל ואת המשך המשחק . הבימאי איננו שובר את האוריינטציה הטלוויזיונית של צופיו ומחליט כי מקומו הטוב ביותר של הצופה שלו הוא ברום היציע המרכזי כל עוד שרויה ההתמודדות בעיצומה . נכון שכל מיני ידוענים שנכחו במשחק השביעי שילמו כ- 20000 (עשרים אלף) דולר עבור מושב בשורה הראשונה סמוך לפרקט , אולם עדשות מצלמות הטלוויזיה אינן מתנהגות כמו עֵין האדם ולא יכולות להוביל שידור ישיר מגובה פני הקרקע . הקרנת ה- Replays נשמרת לפסקי זמן והפסקות אחרות וגם אז מסתפקת ESPN בשלושה עד חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות . לא יותר מכך . ההחטאה הגורלית מקרוב של שחקן הציר של סאן אנטוניו טים דאנקן (Tim Duncan) שמתנשא ל- 2.12 מ' , החמצה של סל בטוח נגד שומר נמוך ממנו שֵיין בָּאטְיֵיר (Shane Battier) מ- מיאמי (2.03 מ') כ- 50 שניות לפני סיום המשחק במצב של 90 : 88 לזכות מיאמי – זכתה לשלושה הילוכים חוזרים בלבד . אולם מפני של – ESPN יש המון מצלמות באולם , אחרות הראו את השחקן המאוכזב יושב על ה- Bench כשהוא לופת את ראשו בכפות ידיו העצומות מיואש וממלמל לעצמו "איזו החטאה אומללה" בעוד מַר שִימִי רִיגֶר (Oh my God) מאבחן את מצבו הנפשי וקובע שהוא ב- "דיכאון" .כמה שניות קודם לכן לכדה המצלמה המובילה את טִים דָאנְקֶן חובט בידו הימנית בפרקט מרוב דכדוך נפש כשהוא מאשים את עצמו בפספוס הטפשי . ההסתבכות של טוֹנִי פָּארְקֶר (Tony Parker) מסָאן אָנְטוֹנְיוֹ סְפֶּרְס וסל הניצחון שלו במשחק הראשון בסדרה הוקרן מ- 9 (תשע) זוויות שונות . רשת הטלוויזיה האמריקנית בכבלים ESPN המתמחה בשידורי ספורט היא נֶכֶס ובי"ס לטלוויזיה עבור כל אחד מאתנו . אינני מזדהה עם שום קבוצה ב- NBA אולם לִבִּי היה נתון לשחקן סאן אנטוניו הארגנטיני הוותיק והמצוין מָאנוּ גִ'ינוֹבִּילִי (Manu Ginobili בן 36) . השחקן הזה נקלע שוב ושוב דווקא בדקות ההכרעה של המשחקים השישי והשביעי למסירות בניתור תוך כדי לחץ שהביאו לאיבודי כדורים מיותרים ואובדן האליפות . אחד הרגעים המרגשים בכיסוי הטלוויזיוני של ESPN שהרשת מְצֻוָוה ושמה עליהם דגש הוא חשיפת תרבות הספורט האמריקנית בתום ההתמודדות שבאה לידי ביטוי בחיבוקים ולחיצות היד בין השחקנים היריבים ולבטח החיבוק המדהים , הממושך , והחם שהעניקו לֶבְּרוֹן גֵ'יְימְס ודְוֵויְין וֵויְיד למאמן סָאן אָנְטוֹנְיוֹ מר גְרֶג פּוֹפּוֹבִיץ' . אין מה לדבר ESPN היא חלום .

סעיף 2 : האם ערוץ 10 מסוגל באמת לחולל שינוי וסדר יום חדש בלילות שישי ? כל הזכויות שמורות. 

ערוץ 10 הוא ערוץ הבית שלי . מלאו חודשיים להבטחה הטלוויזיונית של מנכ"ל הערוץ מר רפי גינת להשיב מלחמה שערה לערוץ 2 , לנצח בקלות את ערוץ 1 הגמלוני , ולקבוע סדר יום טלוויזיוני חדש בערבי שבת, אולם שום דבר איננו משתנה. מפות הרייטינג וטבלאות המדרוג מציבות את ערוץ 10 בתחתית סולם הצפייה. נבואתו של קֹהֶלֶת , "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש" - מתאימה גם ליחסי הכוחות הקיימים בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . מגישי "שישי" אלון בן דוד וטלי מורנו לא מצליחים להתרומם ומפסידים ל- "אולפן שישי" של דני קושמרו בערוץ 2 . שי שטרן מנחה ומגיש תוכנית הבידור "שי בשישי" מפסיד לאברי גלעד מנחה תוכנית "אחד נגד 100" בערוץ 2 , ורועי בר נתן מנחה ה- Late night show "מה נסגר" , משתרך אֵי שָם מאחור . אין בידי עדיין את מפת הרייטינג של שידורי אמש (יום שישי – 21 ביוני 2013) אולם ניתן להתבונן במפת הרייטינג של יום שישי – 14 ביוני 2013 . אַלוֹן בֵּן דָוִד וטָלִי מוֹרֶנוֹ יחדיו עם העורכת המנוסה שלהם גב' טלי בן עובדיה משדרים מגזין חדשות ברמה גבוהה שלמרבית ההפתעה רוב הציבור איננו חפץ ולא מתעניין בו. תוצאת הרייטינג הדַל שמניב עד כה "שישי", ממוצע של % 3.73 בלבד, גורר בעקבותיו אכזבה מרה של קברניטי ערוץ 10 עקב המִדְרוּג העני . האכזבה הקשה היא גם תולדה של יחסי ציבור ו- Promo יקרים ואגרסיביים (בערוץ עצמו ובעיתונות הכתובה) שייחד ערוץ 10 לקידום תוכנית החדשות הזאת "שישי" בת כשעה וחצי בהגשתם והנחייתם של אַלוֹן בֵּן דָוִד וטָלִי מוֹרֶנוֹ – ואשר נשאו תקוות ולא הולידו את התוצאות המקוות. כנראה כָּשְלוּ. מסע השיווק המאסיבי והממושך של "שישי" נשא ציפיות רבות . כגודל הציפיות כך גודל האכזבות . אף אחד איננו יודע גם לא אנשי 10 כמה זמן תימשך עוד מדיניות הזרמת הכספים של המיליארדר האמריקני מר רוֹן לָאוּדֶר לערוץ 10 לא רק כדי לממן את חברת החדשות היקרה אלא לממן גם משכורות פנטסטיות בלתי מוצדקות לחלוטין שמשלמים לחבורה גדולה בחברת החדשות הזאת, שמייצרת רייטינג דַלוּח .

ben david moreno

טקסט תמונה : מאי – יוני 2013 . קברניטי ערוץ 10 מקדמים על עמודי צבע ענקיים בעיתונות הכתובה בצורה נואשת באמצעות מגישי "שישי" אַלוֹן בֵּן דָוִד וטָלִי מוֹרֶנוֹ את האידיאה כי יש ביכולתם ובכישרונם לבנות סדר יום טלוויזיוני חדש בערבי שבת במדינת ישראל . "בונים שישי חדש בערוץ 10" , מצהירה מודעת שיווק מגלומנית . בינתיים אפשר לומר בגיחוך "איזה שישי חדש ואיזה נעליים" . ערוץ 10 שרוי במצוקת רייטינג קיומית .(מודעת השיווק נלקחה מהעיתון "סוף השבוע") . 

raing 1

טקסט מסמך (1) : מפת המדרוג של יום שישי – 14 ביוני 2013 ברבעי שעות בין שש בערב ל- שמונה ארבעים וחמש בערב . "יומן" של ערוץ 1 (עולה לאוויר ב- 19.52) מנצח באופן ברור את "שישי" של ערוץ 10 (עולה לאוויר ב- 19.57) בין שמונה בערב לשמונה ארבעים וחמש בערב (וממשיך לנצח אותו גם בין 20.45 ל- 21.30 כפי שמוכיחה מפת הרייטינג הבאה) . הפסד אולפן החדשות "שישי" של ערוץ 10 בראשות הצמד אלון בן דוד וטלי מורנו והעורכת המיומנת שלהם גב' טלי בן עובדיה לאולפן החדשות ערוץ 1 "יומן" בהגשת איילה חסון תמוה ואיננו ברור די צורכו לפי שעה . האם מדובר כאן במשגה ליהוק , תכנים פחות טובים , ו/או בשל הרגלי צפייה מנהג שטבוע בנפש האשם וקשה לשנותו ? העובדות לאשורן יתבהרו במשך הזמן . (באדיבות וועדת המדרוג) .

יום שישי – 14 ביוני 2013

שעות / ערוצים          20.00 – 19.45      20.15 – 20.00       20.30 – 20.15       20.45 – 20.30

ערוץ 1                            3.2                           4.2                         4.7                        5.0

ערוץ 10                          3.6                           2.8                         2.9                        3.3

ערוץ 2                            6.0                           11.5                       11.4                      11.9

rating 2

טקסט מסמך (2) : מפת המדרוג של יום שישי – 14 ביוני 2013 ברבעי שעות בין שמונה ארבעים וחמש בערב ל- אחת עשרה ורבע בלילה . אולפני החדשות של ערוץ 10 , ערוץ 1 , וערוץ 2 ממשיכים להציג את מרכולתם עד השעה 21.30 . ערוץ 1 ממשיך לנצח את ערוץ 10 אולם שניהם מפסידים בשיעורים ניכרים לערוץ 2 . ברבע שעה האחרונה בין 21.15 ל- 21.30 גובר אולפן שישי על "שישי" פי 3.48 יותר ועל "יומן" פי 3.19 יותר . אלו הם פערים משמעותיים ביותר לרעת ערוץ 10 שיתקשה אם כך למשוך אליו מפרסמים כבדים בעתיד . ברור שמנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת צריך להיות מודאג מאוד . (באדיבות וועדת המדרוג) .

ההתחלקות הבאה נוגעת לשיבוץ תוכניתו של שי שטרן "שי בשישי" בערוץ 10 בין 21.30 ל- 22.30 . "שי בשישי" כמו גם "מחר שבת" של ערוץ 1 שמשודרת גם כן ב- 22.30 – 21.20 ניגפות בפני אברי גלעד מערוץ 2 שמנחה תוכנית טריוויה בפורמט של "אחד נגד 100" .

הקומיקאי רועי בר נתן מנחה ומגיש התוכנית "מה נסגר" שמשודרת בלילות שישי בין 22.30 ל- 23.30 איננו מצליח להתאושש מהמפולת .

rating 3

טקסט מסמך (3) : מפת המדרוג של יום שישי – 14 ביוני 2013 ברבעי שעות בין אחת עשרה בלילה לבין שתיים לפנות בוקר . ערוץ 1 נעלם מהמפה . ערוץ 10 מחרחר . ערוץ 2 הוא היחיד ששומר על צלם טלוויזיה . (באדיבות וועדת המדרוג) .

בחירת שדרנים לשַמֵש מגישי ומנחי תוכניות היא מלאכה רבת סיכונים שנעשית בידי מומחים . אולם כמו נבואה היא זקוקה במידה רבה להבשלה במסגרת נתונים ותנאים מסוימים כדי לשגשג וגם למזל . הגשה היא מקצוע . חַיִים יָבִין נולד ב- 1968 להיות מגיש החדשות בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנות דור . ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) נברא בשנות ה- 50 של המאה שעברה להיות המגיש המוביל מספר אחת של מהדורת החדשות הארצית של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בתקופה של שלושה עשורים . גב' בָּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters) הייתה מגישה טבעית , כמו גם הָארִי רִיזוֹנֶר (Harry Reasoner) , תּוֹם בְּרוֹקוֹאוֹ (Tom Brokow) , ודֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) . יעקב איילון הוא מגיש טבעי וסמכותי . טרם נמצא לו מחליף ראוי בערוץ 10 . גיא זוהר איננו מגיש טבעי .

בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיק מר חַגַּי מָאוּטְנֶר מי שלמד את תורת הטלוויזיה בארה"ב בעשור ה- 60 של המאה שעברה היה האיש שערך מטעם ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ בקיץ 1968 את ה- Screen test ההוא לכתבי החדשות לצורך איתור מגיש ל- "מבט" (חגי מאוטנר המציא את השם "מבט")הממשמש ובא . "כשחיים יבין סיים את מבחן המסך שלו ידעתי שמצאתי מגיש ל- "מבט" למרות שגם דן שילון הצטיין במבחני המסך ההם בקיץ 1968" , סיפר לי בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו לפני שנים בעֵת כתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" . (הערה : מנהל חטיבת החדשות בצוות ההקמה של הטלוויזיה ב- 1968 היה פרופסור שלמה אהרונסון , כסגנו שימש יורם רונן . מוטי קירשנבאום כיהן בתפקיד עורך מהדורות "מבט" מאז 1968 ועד 1971) .

yavin 1

טקסט תמונה : 1969 – 1968. הדור הראשון של אנשי הטלוויזיה במדינת ישראל. חיים יבין נולד להיות מגיש חדשות בטלוויזיה. חיים יבין (בן 81 היום) היה שדרן חדשות נודע ברדיו "קול ישראל" בסוף עשור ה- 50 וגם לאורך עשור ה- 60 במאה שעברה. ב- 1968 שימש חיים יבין עוזר ראשי של צוות ההקמה של הטלוויזיה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 87 היום וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 76 היום). בקיץ 1968 עבר חיים יבין בהצלחה את ה- Screen test שערך בימאי הטלוויזיה מר חגי מאוטנר לכתבי החדשות בניסיון למצוא מגיש למהדורת "מבט" . זמן קצר אח"כ התמנה למגיש הראשי של "מבט". (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon

טקסט תמונה : 1969 – 1968. הדור הראשון של אנשי הטלוויזיה במדינת ישראל). דָן שִילוֹן הגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה באוגוסט 1968. בחודשים אוקטובר ונובמבר 1968 החל להקים את מחלקת הספורט מעפרה. בתוך זמן קצר הפך למנהלה הראשון והיה המגיש הראשי של "מבט ספורט" והשדר הראשי של אירועי הספורט בטלוויזיה. במידה רבה הטיל צל והאפיל על שדר רדיו "קול ישראל" הפופולרי ורב המוניטין בזמן ההוא נחמיה בן אברהם ז"ל. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kirshenbaum

טקסט תמונה : 1969 – 1968 . בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. הדור הראשון של אנשי הטלוויזיה במדינת ישראל. עורך "מבט" מוטי קירשנבאום בן 29 רוכן מעל מכונת כתיבה ישנה . כמו דן שילון וחיים יבין גם מוטי קירשנבאום הוא מאוֹשיות השידור הציבורי ומאוחר יותר גם אחד מעמודי התווך של ערוץ 10 המסחרי. מוטי קירשנבאום למד טלוויזיה וקולנוע במשך שש שנים רצופות בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס – ארה"ב. ב- 1976 בהיותו בן 37 זכה מוטי קירשנבאום בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. (התמונה ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "8 ימי בראשית" . הספר הזה בן כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים כלול במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שעוסקת בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם (בשלושה תחומים עיקריים ספורט , חדשות , ותיעוד) , וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מר אַלוֹן בֵּן דָוִד וגב' טָלִי מוֹרֶנוֹ אינם מגישים טבעיים . יעקב איילון הוא מגיש טבעי . אלון בן דוד משמש מזה שנים רבות כתב צבאי מעולה ! (עוד בימי ערוץ 1. מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1 בשנים 1996 – 1993 מר דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ מינה את אַלוֹן בֵּן דָוִד לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של הכתב הצבאי הקודם בֶּנִי לִיס) . אני מכיר אותו אישית. איש יישר דרך, הגון, חרוץ, עיתונאי חרוץ ומוכשר, ובעל מקורות, אולם מעולם לא הכשירו אותו להיות מגיש ולהוביל תוכנית , מקצוע שדורש מיומנויות לעיתים שונות . טָלִי מוֹרֶנוֹ איננה גוררת אחריה שום Reputation טלוויזיוני היסטורי מזהיר , נאמר של כתבת מדינית , כתבת כלכלה , כתבת בכנסת ו/או מנחה תוכניות פוליטיות ו/או מנחה של סדרות טלוויזיה חשובות. במידה רבה היא אישיות טלוויזיונית אנונימית שלא הותירה בעקבותיה עדיין כל מורשת . מדוע אם כך מְצֻוֶוה ההמון לנהור למרקע שלה ולהאמין לה ? לאחרונה שימשה מנחה תוכנית בוקר בטלוויזיה לצדו של דָן שִילוֹן  הוותיק. יכול להיות שהיא מוכשרת בתחום אבל הכישרון שלה אם כך צריך להבשיל.

מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה אלכס גלעדי הטיל פעם ב- 1978 את יהבו על מגישת ספורט בשם רָחֵלִי חַיִים . היא הייתה זמרת נחמדה בלהקה צבאית אולם נעדרת מיומנות וחסרה כל ניסיון בקריאת טקסטים מורכבים בטלוויזיה. ברור שהיא נכשלה ונעלמה מהאופק. את מקומה ירשה ב- 1979 אוֹרְלִי יָנִיב אשת גלי צה"ל . קריינית קורקטית מצוינת שהקדימה את דורה והחמיצה את הכסף הגדול שמרוויחות היום מגישות ראשיות בטלוויזיה .

yaniv

טקסט תמונה :  קיץ 1983 . משחקי כינוס "הפועל" ה- 12 במניין הכינוסים . בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א . מרק ספיץ השחיין האולימפי רב המוניטין שזכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 (שני משמאל) , הוא אורח חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת השידורים הישירים של תחרויות השחייה של כינוס הפועל באוניברסיטת ת"א ב- 1983 .                                  

השַדָּר של תחרויות השחייה במשחקי כינוס הפועל ה- 12 ב- 1983 היה נִסִים קִיוִויתִי והפרשן שלו יוֹסֵף טֶלֶקִי ז"ל .

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזר השדר של חטיבת הספורט בטלוויזיה מר עַדִי אִינְגְבַּר , מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה גב' אוֹרְלִי יָנִיב (בת 26) בשיא גדולתה הטלוויזיונית , השחיין היהודי – אמריקני מַרְק סְפִּיץ (בן 33) מי שזכה בשבע מדליות זהב בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972 , והכתב משֶה גֶרְטֶל (בן 37) מי שנחסם ע"י נסים קיוויתי לכל אורכו של עשור ה- 80 בטרם הפך מאוחר יותר לשדר השחייה הקבוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (התמונה הזאת צולמה לפני 30 שנים וניתנה לי באדיבות הצלם שצילם אותה , לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אַלוֹן בֵּן דָוִד וטָלִי מוֹרֶנוֹ שגו שגיאה גסה כשהסכימו להתראיין אתמול לעיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רָז שֶכְנִיק . פורמט הריאיון מגוחך ומופיע במלואו בגיליון "7 לילות" . הריאיון נעשה כאילו במסגרת מסע יחסי ציבור לקידום "שישי" , אולם רָז שֶכְנִיק איננו טיפש וטמן להם בדרך מוקשי נעל . מדהים להיווכח שעיתונאים וותיקים כמותם לא נזהרים , דורכים על המוקשים , ובכך משתפים פעולה במקומות שאינם מחויבים לעשות כך והופכים את המפגש לעסק רכילותי .

shechnick

טקסט מסמך : יום שישי – 21 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" . ה- Headlines של מר רז שכניק לא נועדו לקדם את האינטרסים של "שישי" ושל אלון בן דוד וטלי מורנו . הפוסט הרכילותי נועד לקדם ראשית דבר את הרייטינג של רז שכניק עצמו . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

מה יש לטלי מורנו לשוב ולהיכנס שוב ולדוש בעניין האישה שהטרידה בשעתו את בעלה אייל קיציס שדר טניס מגוחך וקומיקאי בעירבון מוגבל . מדוע היא מסכימה לפרוס את מסכת חייה הפרטיים , נישואיה וגירושיה ושוב נישואיה בפני רָז שֶכְנִיק ? את מי זה מעניין ? לשאלותיו של רָז שֶכְנִיק שהופנו לאלון בן דוד ואשר נוגעות למר עמנואל רוזן ומר שרון גל היה עליו לענות ולפטור את מראיינו בזאת הלשון : "זה לא עניינך . עבור לשאלה הבאה" . מה טלי מורנו מוצאת צורך להתראיין אודות מהימנותה של העיתונאית גאולה אבן לאחר נישואיה לשר הפנים מר גדעון סער . זה בפירוש לא עניינה . כאמור רָז שֶכְנִיק איננו טיפש כלל ועיקר . הוא איננו מטפל בגדולתם העיתונאית – טלוויזיונית של אלון בן דוד וטלי מורנו אלא גורר אותם לפינות נידחות של רכילות . והם נגררים . מדוע אַלוֹן בֵּן דָוִד נגרר ל- סָגָת המשכורות , ובמקום לומר לרָז שֶכְנִיק , "אני לא נכנס לכיס שלך ואתה אל תיכנס לשלי" , הוא נופל בפח מתנצל ומסביר . איזה שטות . לא בכדי מעניק רז שכניק כותרת ראשית לפוסט שלו , "עושים כותרות" , ובכותרות המשניות הוא קובע , "לטלי מורנו ואלון בן דוד לקח חודש ברצועת שישי של ערוץ 10 כדי להתחיל ולהחזיר אגרופים" (איזה להחזיר אגרופים ואיזה נעליים…"שישי" של שניהם גורפת לפי שעה רייטינג עלוב…) , וממשיך במסע הרכילות שלו , "אולפן שישי" , גאולה אבן , המטרידה של אייל קיציס , וגם סערת עמנואל רוזן ושרון גל שעליה שניהם מדברים לראשונה" . צלחה דרכו של רָז שֶכְנִיק . הכישלון הצורם ביותר של אַלוֹן בֵּן דָוִד וטָלִי מוֹרֶנוֹ בריאיון הזה אתמול ב- "7 לילות" היה הסכמתם לשתף פעולה בהפגנת פוזות מלאכותיות ומוכנות להצטלם "תמונות נוף" זולות עבור הפוסט המגוחך של רָז שֶכְנִיק . פוסט מהסוג הזה ותמונות סתמיות כאלה לא יביאו ל- "שישי" וערוץ 10 אפילו אפס קצהו של אחוז רייטינג נוסף . מדהים כיצד אנשים נבונים נכנעים ומסכימים מרצונם החופשי למכור את צַלְמָם ולהתמסר בעבור כלום למצלמה של רלי אברהמי .

ben david moreno 1

טקסט תמונה (1) : יום שישי – 21 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" . פוזות סתמיות כאלה אינן תורמות לנוכחים בתמונה ולא לתוכנית החדשות שלהם "שישי" . מוטב היה אילו רז שכניק היה חושף תמונות שלהם בעת עבודה בשטח ו/או באולפן . (באדיבות "ידיעות אחרונות") . 

ben david moreno 2

טקסט תמונה (2) : יום שישי – 21 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" . פוזה סתמית חסרת כל משמעות של שני העיתונאים מגישי "שישי" אלון בן דוד וטלי מורנו . בעבור מה הם צריכים את זה ? רז שכניק מדגיש ב- ביאור התמונה הזאת את התייחסותו של אלון בן דוד למשכורתם של אנשי הטלוויזיה בתחומי עשייה שונים ואת התרשמותה של טלי מורנו מעיתונאית ערוץ 1 גאולה אבן לאחר שנישאה לשר הפנים בממשלת ישראל גדעון סער . בתמונה הזאת לא מוזכר דבר הנוגע לגדולתם העיתונאית של אלון בן דוד וטלי מורנו . התמונה הזאת משדרת בעליל את כוונתו של רז שכניק כפי שאנין מבין אותה : ראשית דבר קידום הרייטינג של העיתון . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

 ימים יגידו האם באמת צמד המגישים של "שישי" מר אלון בן דוד וגב' טלי מורנו הם קרש ההצלה של ערוץ 10 בלילות שישי , והאם המנכ"ל החדש של ערוץ 10 מר רָפִי גִינַת איש טלוויזיה וותיק ובעל ניסיון רב וגם טביעת עין , יכול באמת לשנות הרגלי צפייה ולהשיב מלחמה שערה כפי שהוא מתבטא . ב- וודאי שדרוש לכך זמן . השאלה העיקרית היא באיזו סבלנות מצויד המיליארדר רוֹן לָאוּדֶר המממן העיקרי של ערוץ 10 וכמה כסף יש לו בכיס כדי להמתין עד שערוץ 10 יתחיל להרוויח ולשאת את עצמו מבחינה כלכלית .

ב- 1976 הייתה מהדורת החדשות הארצית של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC על הפנים . שלוש המהדורות הארציות של שלוש הרשתות הגדולות  CBS בהובלת המגיש ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) , רשת NBC בהובלת המגיש טוֹם בְּרוֹקוֹאוֹ (Tom Brokow) , ו- ABC בהובלת המגיש הָארִי רִיזוֹנֶר (Harry Reasoner) שודרו "ראש בראש" באותה שעה ב- שֵש וחצי בערב . רשת ABC פיגרה בעקביות ברייטינג אחרי CBS ו- NBC . או אז החליטו שני מנהליה של ABC לֵאוֹנָארְד גוֹלְדֶנְסוֹן (Leonard Goldenson) ופְרֶד פִּירְס (Fred Pierce) לחולל מהפכה בעמדת ההגשה ובאמצעותה סנסציה ברייטינג . ב- 1976 הגישו את מהדורות החדשות בארה"ב רק גברים אולם לאונארד גולדנסון ופרד פירס ביקשו לשבור את המסורת . הם הציבו לפתע ב- 1976 בעמדת ההגשה של החדשות את גב' בָּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters) לצדו של הָארִי רִיזוֹנֶר ואף שילמו לה לראשונה בהיסטוריה משכורת של 1.000000 (מיליון) דולר בשנה . זמן לא רק אח"כ התמנה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) מנהל חטיבת הספורט של ABC גם למנהל חטיבת החדשות של הרשת וסמך את ידו על ההסכם הפנטסטי שנערך עם ברברה וולטרס .

רייטינג הוא עניין חמקמק וכלל לא בטוח שציבור צופי הטלוויזיה מתחבר לנושאי שידור כאלה ואחרים בגלל המַנְחֶה והמגיש ו/או בשל המַנְחָה והמגישָה . הציבור נוהה אחרי סיקור ראשוני של אירועים בלעדיים ושומר בדרך כלל אימונים לרשת שלו בתקופות רגיעה . ערוץ 1 כמעט נמחק ממפת הרייטינג בעשור האחרון אולם התעורר לחיים בעת השידורים הבלעדיים שלו את אולימפיאדת לונדון 2012 . ערוץ 1 גם מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של מונדיאל הכדורגל שייערך בשנה הבאה ב- 2014 בברזיל . מי שמחזיק את הרייטינג יציב הן מערכות החדשות והעורכים הראשיים ולאו דווקא ה- Presenter שיושב ומקריין מול המצלמה ומצטייר באופן אוטומטי כבעל סמכות ומקור רייטינג . טעות . חשיבותו של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם כעורך "מבט" בארבע השנים של 1972 – 1968 לא נפלה מחשיבותו של חַיִים יָבִין כמגיש . חַיִים יָבִין ישב בחלון הראווה אולם המערכת היא זאת שהציבה אותו שם .

אנוכי מסיים את כתיבת הפוסט הזה בהצגת תמונה של אחד מגדולי מגישי החדשות בטלוויזיה האמריקנית בכל הזמנים ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט איש CBS , מי שהציב סטנדרטים איתנים חסרי פשרות של יושרה ומהימנות באולפן מול המצלמה האלקטרונית , במשך יותר משנות דור . התמונה רוויית התוכן הזאת צולמה ב- 1960 והיא משמשת אנטי תזה לתמונות העקרות והטפלות של אלון בן דוד וטלי מורנו כפי שהוצגו ב- "7 ימים" .

cronckite kennedy

טקסט תמונה : 1960 . מגיש מהדורות החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית  CBS וולטר קרונקייט (משמאל , יליד 1916) יחדיו עם ג'ון פיצג'ראלד קנדי (מימין , יליד 1917) מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד נשיא ארה"ב . (באדיבות CBS ו- TV GUIDE) . 

סוף הפוסט .

מדינת ישראל חגגה לנשיא המדינה שמעון פרס בן 90 יום הולדת מגלומני וראוותני בלתי נדרש. בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

מדינת ישראל חגגה לנשיא המדינה שמעון פרס בן 90 יום הולדת מגלומני וראוותני בלתי נדרש . בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel 

—————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 235 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום חמישי – 20 ביוני 2013

—————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : חגיגת יום הולדת 90 שנחגגה אמש לנשיא המדינה שמעון פרס בעלות פנטסטית של 12.000000 (תריסר מיליון) שקל מקופת המדינה והועברה בשידור ישיר בשלושה ערוצי טלוויזיה ארציים , הייתה מקוממת , בלתי נדרשת , ובמידה רבה מגלומנית . העטיפה הבינלאומיות שלה מגוחכת . אפשר לחשוב שבין שמעון פרס לבין כוכבי הקולנוע רוברט דה נירו ושרון סטון מתקיים איזה שהוא קשר לבבי – אינטימי על בסיס יום יומי . OK הזמרת היהודייה – אמריקנית ברברה סטרייסנד בעלת הקול המיוחד היא רלוואנטית להמולה, אבל מה פתאום רוברט דה נירו ? הרי שמעון פרס לא הקדיש למענו שמץ של מחשבה אישית ולא ייחד חצי בדל געגוע עבורו . אם כך למה לא למשל להזמין את פראנסיס פורד קופולה ? מעניין מה היה אומר על חגיגות היום הולדת הפזרני הזה שגבל בשיגעון גדלות , מורו ורבו דוד בן גוריון . זאת הייתה חגיגת יום הולדת ראוותנית ובזבזנית שאירחה את השמנה וסלתה של הסוּפֶּר אֶלִיטָה העסקית והפוליטית בישראל . אני עוד מצפה שהוא שמעון פרס יחזיר למארגנים את פרס נובל לשלום (והמון כסף בצִדוֹ) שקיבל בשעתו בגין הסכמי אוסלו המופרכים שעשה עם הארכי טרוריסט ורב מרצחים יאסר עראפאת . שבילי ישראל עדיין צבועים בדם של מאות קורבנות ישראליים תמימים שנרצחו בידי שליחיו של יאסר עראפאת . אם זה היה תלוי בי הייתי ממנה וועדת חקירה מי נתן את ההוראה להפקיד בידי מפיק העַל מר ישראל מימון סכום של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל כדי לארגן שמחת יום הולדת מגלומנית שכזאת . אני אוהב ומלא הערכה לעיתונאי הוותיק המצוין והנערץ אוּרִי אָבְנֵרִי (מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו והוא בעצמו כבר אוֹ טוֹ טוֹ בן 90) שהתייחס לחגיגת יום ההולדת של הנשיא שמעון פרס וכתב ב- "הארץ" מאמר שתומך בראוותנות המגוחכת הזאת וכותרתו "מגיע לו" . אינני מסכים עמו .

צפיתי בשידור הישיר אמש ב – "מסיבה שמעון פרס בן 90" בערוץ הבית שלי ערוץ 10 רווי פגמי בימוי . צרם מאוד לראות ולשמוע את אייל גולן שר את "חלומות" במקומה של הזמרת המקורית של השיר רוחמה רז הבלתי נשכחת . מְקוֹמֵם . שני שדרני ערוץ 10 גב' טלי מורנו ומר מרדכי "מוטי" קירשנבאום שהעבירו בשידור ישיר את יום ההולדת הראוותני לסלון ביתי , לא הרשימו ולא הדהימו . ניתן היה למצוא גיחוך ומבוכה בעת השידור הישיר של ערוץ 10 כשמוטי קירשנבאום ריאיין את המיליארדר הישראלי יצחק תשובה אודות חזונו של שמעון פרס . מה כבר יש ליצחק תשובה הקפיטליסט לומר למוטי קירשנבאום הסוציאליסט אודות שמעון פרס , בשעה שהמכנה היחיד שמחבר את המראיין והמרואיין הוא אהדתם המשותפת לקבוצת הכדורגל של מכבי נתניה . ניתן להתבונן שוב בסרט ההקלטה ובריאיון הסתמי כדי להיווכח שיצחק תשובה לא אמר משהו חשוב באמת למוטי קירשנבאום שראוי להיזכר . איזה ארגומנט מצא עורך המשדר הזה שלאחריו ציווה על מוטי קירשנבאום לראיין דווקא את יצחק תשובה ולא למשל את גב' שרי אריסון . מצא חן בעיניי התרגום הקורקטי והמדויק On air של נאום ביל קלינטון ע"י מר נָדָב אֶיָיל בעל קול נעים ורגוע . העיתונאי המצוין והעֲנָיו הזה הוא בעל נוכחות חזקה ומהווה מָאוֹר טלוויזיוני של ממש . מה שכן הדהים אותי היה ניצחונו המפליג אמש ברייטינג של ערוץ 1 על ערוץ 10 לאורך כל הערב . זה התחיל ב- 19.00 עם השידור הישיר של משחק כדורגל זניח (נבחרת ישראל נעדרת מהמשחק הזה) ,משחק גמר Euro 2013 לנבחרות צעירות ספרד – איטליה 4 : 2 , ע"י יורם ארבל ודני נוימן ובהנחיית בוני גינזבורג ושרון פרי . מה זה פה ? משחק כדורגל כה לא חשוב מטאטא מתחת לשטיח בקלות כה רבה את גיא פינס ולירון ווייצמן ? אפילו בהפסקה שבין שתי המחציות (20.00 – 19.45) ניצח הפרשן של ערוץ 1 מוֹטִי אִיוָואנִיר לבדו את שני השדרנים הרכילאים . ומה תגידו על כך שהשידור הישיר אמש של המחצית השנייה ספרד – איטליה בערוץ 1 (21.00 – 20.00) מביס לחלוטין את את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשת והנחיית תמר איש שלום ? טוב , נניח ש- שידור ישיר של משחק כדורגל לא חשוב גובר על משדרי רכילות וחדשות באמתלה שאי אפשר להתחרות בשידורי ספורט, אולם ניצחון הרייטינג של ערוץ 1 נמשך גם בעת השידור הישיר "ראש בראש" של חגיגת יום ההולדת של שמעון פרס . ערוץ 1 ושדרניו אמיר בר שלום , אבי פירסט , ויפעת גליק שכיסו את חגיגת יום ההולדת לשמעון פרס , הראו את נחת זרועם לטלי מורנו ומוטי קירשנבאום וגם למנכ"ל החדש של ערוץ 10 רפי גינת , והדיחו במפתיע את ערוץ 10 גם מהמשבצת הזאת של טבלת המִדְרוּג . מדהים שערוץ ארכאי ובלתי יעיל כמו ערוץ 1 מייצר לפתע אתמול בערב תוכן ורייטינג שמאפילים על ערוץ 10 . מפות המִדְרוּג של אֶמֶש המצורפות בהמשך הפוסט, מראות כי ערוץ 2 שהפך זה מכבר למכרה רייטינג הוביל גם אתמול במדד הצפייה בערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל .

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך (1) : זוהי מפת המדרוג של יום שלישי – 18 ביוני 2013 ברבעי שעות בין שש וחצי בערב ל- תשע ורבע בלילה . השידור הישיר אמש של המחצית הראשונה הראשונה (20.00 – 19.00) במשחק הגמר בכדורגל של Euro 2013 לנבחרות צעירות באצטדיון "טדי" בירושלים , ספרד – איטליה 4 : 2 (לרבות החזקת ההפסקה בין שתי המחציות) , בערוץ 1 ע"י יורם ארבל , דני נוימן , בוני גינזבורג , גב' שרון פרי , ומוטי איוואניר – מכניע את משדר הרכילות בערוץ 10 בהנחיית גיא פינס וגב' לירון ווייצמן . אולם שימו לבכם לנתון הבא : השידור הישיר אמש של המחצית השנייה (21.00 – 20.00 ) במשחק הגמר בכדורגל של Euro 2013 לנבחרות צעירות באצטדיון "טדי" בירושלים , ספרד – איטליה 4 : 2 בערוץ 1 – מביס (ללא תנאי) גם את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 10 בהנחייתה והגשתה של גב' תמר איש שלום המצוינת . (באדיבות וועדת המדרוג) .(באדיבות וועדת המדרוג) .

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך (1) : זוהי מפת המדרוג של יום שלישי – 18 ביוני 2013 ברבעי שעות בין השעות תשע בערב ל- אחת עשרה ורבע בלילה . ערוץ 1 מנצח את ערוץ 10 גם במאבק השידור הישיר "ראש בראש" בין תשע ורבע בערב לאחת עשרה ורבע בלילה שעסק בסיקור יום ההולדת הראוותני של נשיא המדינה שמעון פרס בן 90 מינוס חודשיים . (באדיבות וועדת המדרוג).

הערה 5 : האלמונים המנוולים שהפיצו אתמול בפייסבוק את תמונתו של שר האוצר מר יאיר לפיד בדמותו של הצורר יימח שמו אדולף היטלר לא כל כך הצליחו במשימתם . צ'ארלי צ'אפלין לא היה צורר .

lapid

טקסט תמונה : 18 ביוני 2013 . טרוריסטים ישראליים משווים לשר האוצר יאיר לפיד מראה היטלראי . יש לגדוע את ידיהם של המחבלים הישראליים ויפה שעה אחת קודם . (מקור : Facebook) .

הערה 6 : מי חשוב יותר הדמות ו/או מי שמתעד את הדמות ? האיש בצילום הטלוויזיה ו/או האיש שניצב מאחורי המצלמה ? מושא הצילום ו/או מְבַצֵע הצילום , המקליט , וגם חברת הטלוויזיה שמחזיקה בזכויות השידורים של אותו מוּשָא צילום . תשובה מצוינת לשאלה הזאת ניתן היה למצוא בסיקור ערוץ 10 את יום ההולדת של נשיא המדינה שמעון פרס . אף על פי שמוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם וגב' טָלִי מוֹרֶנוֹ מזוהים עם ערוץ 10 הרי שניהם נדרשו ע"י ההפקה של הערוץ לשאת ולהחזיק בידיהם במיקרופונים שמקושטים בלוגו של ערוץ 10 . נוכחותו של הלוֹגוֹ הפרטי של כל רשת טלוויזיה באשר היא בעת סיקור אירוע רב צדדי המוני – פוליטי , ספורטיבי , אומנותי , ו/או מוסיקאלי – הוא חיוני ביותר בתוך ההמולה הענקית שקרויה תקשורת המונים . גם כשמדובר בתיעוד אותו אירוע ע"י מצלמות סטילס קטנות של העיתונות הכתובה . נוכחות הלוֹגוֹ הפרטי של כל רשת טלוויזיה בשטח ובמְצִיאות שהיא מסקרת וגם הופעתו בתמונות הסטילס שמפרסמת העיתונות הכתובה היא בעלת ערך תקשורתי עצום ורב ערך . חשיפת הלוגו הפרטי של כל רשת טלוויזיה באשר היא ע"י מקורות כיסוי מתחרים נוספים קובעת עובדה חד משמעית : אנחנו כאן . ו/או היינו כאן . מי שלא מבין את חשיבות חשיפת הלוגו הפרטי בכל תנאי ובכל מקום , איננו מבין דבר ביחסי ציבור , בשיווק , ובתקשורת המונים .

דוגמא פנטסטית לשימוש מושכל ונמרץ בלוֹגוֹ שמעיד על חוש וכישרון ביחסי ציבור , פרסום , ושיווק אפשר למצוא באישיותו הכבירה של הגיאוגראף וחוקר היבשות הנודע הנורווגי אמיץ הלב רואָלְד אָמוּנְדְסֶן . זה בא לידי ביטוי לפני 102 שנים בסופה של שנת 1911 בתחרות בין משלחת מחקר נורווגית בראשות רואלד אמונדסן לבין נגד משלחת מחקרה בריטית בראשות רוֹבֶּרְט פָאלְקוֹן סְקוֹט מי יגיע ראשון מהם לנקודת הציר של הקוטב הדרומי . זהו הסיפור ההירואי של המסע ההיסטורי ההוא שקדם להנפת הלוֹגוֹ הנורווגי .

הנורווגי רואלד אמונדסן הפליג ב- 3 ביוני 1910 מאוסלו עם אנשי ציוותו אותם בחר בקפידה רבה בספינה "FRAM" בכיוון ניו זילאנד [1] , משם הגיע לחופי אנטארקטיקה יבשת השלג והקרח הנִצחיים ב- 14 בינואר 1911 . זה היה כבר כמעט סוף הקיץ ביבשת אנטארקטיקה בעת שהקים את מחנה הבסיס שלו שקרא לו "FRAMHEIM" במפרץ הלווייתנים . המשלחת הנורווגית הייתה צריכה להמתין עד לבוא הקיץ הבא ולקרני השמש והאוֹר של אוקטובר 1911 כדי להתחיל את מסע המחקר לעבר נקודת הציר הקוטב הדרומי .

הבריטי רוברט פאלקון סקוט עזב עם ציוותו ב- 29 בנובמבר 1910 את נמל פורטסמות' עם המשלחת שלו בספינה "TERA NOVA" , כשאף הם מפליגים לניו זילאנד בדרך ליבשת אנטארקטיקה הדרומית . הוא הגיע לאזור ב- 5 בינואר 1911 ומיקם את משלחתו במֵיצָר "מקמורדו" (מרחק של כ- 600 ק"מ בקו אווירי ממפרץ הלווייתנים שם מיקם אמור רואלד אמונדסן את מחנה הבסיס שלו  "FRAMHEIN") שם בנו חברי המשלחת האנגלית את בקתת בסיס הַאֵם שלהם . כמו המשלחת הנורווגית גם המשלחת הבריטית המתינה לבוא הקיץ בטרם יציאתה למסע המפרך לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי . שתי המשלחות הנורווגית והבריטית בראשות רואלד אמונדסן ורוברט סקוט הגיעו אם כן בראשית שנת 1911 סמוך לקוטב הדרומי ועגנו שם , מבלי שהן יודעות דבר האחת על זהותה של האחרת ואודות כוונות המחקר של כל אחת מהן . זאת הייתה בתחילה תחרות סמויה נורווגית – אנגלית . שתי המשלחות החלו בהכנות ואימונים לקראת המסע המפרך בן כ- 1500 ק"מ לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי שיועד להתחיל היכן שהוא בחודשים אוקטובר ו/או נובמבר באותה שנה של 1911 .

בעת שהותה של המשלחת הבריטית במֵיצָר "מֶקְמוֹרְדוֹ" יצאו חלק מאנשיה בפברואר 1911 לסיור חופים בספינתם "טֶרָה נוֹבָה" . לאחר שיוט בן 600 ק"מ הגיעה הספינה הבריטית למפרץ הלווייתנים ומצאה שם עוגנת את הספינה הנורווגית "פְרָאם" . זאת הייתה הפתעה גדולה . החוקרים האנגליים התנהגו בג'נטלמניות והזמינו את רואלד אמונדסן ואנשי ציוותו לסעוד עמם על ה- "טֶרָה נוֹבָה" . האנגלים התפעלו מהאילוף המרשים של הכלבים הנורווגים האמורים לגרור את מזחלות המשלחת שלהם . רואלד אמונדסן היה נדיב והציע לצוות "טֶרָה נוֹבָה" להעביר כמה כלבים משלוֹ לרוברט סקוט . משחזרה "טֶרָה נוֹבָה" למצר "מקמורדו" הבין רוברט סקוט מאנשי הספינה שלו כי יש להם מתחרים במסע המחקר לקוטב הדרומי . חודש פברואר של שנת 1911 היה סוף הקיץ באזור הקוטב הדרומי. עוד מעט תיעלם השמש לשבועות רבים ויחל החורף האנטארקטי הארוך החשוך, והאכזרי . לאיש משתי המשלחות של נורווגיה ואנגליה לא היה לאן ללכת או לתוּר בחורף , אלא רק להמתין שמונה חודשים במחנות הבסיס עד להופעתו של הקיץ באוקטובר 1911 ועמו קרני האור .

רואלד אמונדסן לא ידע את התאריך המדויק בו מתכנן רוברט סקוט להתחיל את המסע , כפי שרוברט סקוט רק ניחש מתי רואלד אמונדסן אמור לצאת לדרך . בדיעבד התברר כי כל אחד מהם בחר בתאריך שונה ליציאה ליעד וגם מסלול שונה . רואלד אמונדסן היה מתכנן יסודי של כל פרט מראש במסע בעוד קצין הצי רוברט פאלקון סקוט נציגה של החברה הגיאוגרפית המלכותית של אנגליה היה תוצר של האימפריה הבריטית הישנה , שהאמין כי הישגים נקנים בסֶבֶל ויִיסוּרִים . רוברט סקוט העריך כי גרירת המזחלות בידי אנשיו תעצים את הניצחון הבריטי בהגעה לקוטב הדרומי ותהפוך אותו לאצִילִי יותר .

מסע המחקר לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי הפך אם כן למירוֹץ תחרותי ושאפתני בין שתי משלחות אמביציוזיות עליהן הוטל ניווט גיאוגראפי מורכב ומסובך מאוד בתנאים פיזיים קשים ביותר , לא רק קור עז וסופות קרח ושלגים אלא גם טיפוס הרים , לאורך דרך של כמעט 3000 ק"מ – הלוך וחזור . אנשי שתי משלחות נעו על מגלשיים כשהם מצוידים במזְחָלוֹת שנשאו עליהן אספקה , אוכל , ואוהלים ונגררו ע"י כלבים מאומנים . המשלחת הבריטית השתמשה גם בסוּסֵי פּוֹנִי מונגוליים שיועדו לגרירת המזחלות דבר שהתברר כשגיאה פטאלית . הסוסים למרות הטיפול המסור בהם קפאו בקור הנורא ולא החזיקו מעמד . חלק מהסוסים והכלבים הגוררים נועדו מראש לשחיטה במהלך ביצוע המשימה כדי לספק בשר מאכל לצוותים . המסע הארוך היה מבחן רצון וכוחות אדיר בין שני צוותים אמיצים לבֵין עצמם ולבֵין התנאים הקשים ואיתני הטבע שניסו לבלום אותם . המאבק ההירואי בין שתי המשלחות של רואלד אמונדסן ורוברט סקוט במסע לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי העלה לדיון שוב את השאלה היכן נמצא קצה גבול היכולת האנושית .

רואלד אמונדסן נחשב בעיני בני עמו ואח"כ גם על פי דעת מומחי מדע הגיאוגרפיה לגאון האימון , רב אומן בהכנות מדוקדקות , וכישרון ניווט יוצא דופן . הוא ניהֵל יחד עם ארבעת חבריו אוֹלָאב בְּיוֹלָאנְד (Olav Bjaaland) , הֵלְמֶר הָאנְסֶן (Helmer Hanssen) , סְוֶור הָאסֶל (Sverre Hassel) , ואוֹסְקָר וִויסְטְלִינְג (Oscar Wistling) בהצלחה רבה את מסע המחקר לאורך1380 ק"מ בכיוון אחד .

[1] הספינה "FRAM" שימשה קודם לכן את החוקר הנורווגי פריטיוף נאנסן . גילם של החוקרים הנורווגיים במסע לקוטב הדרומי נע בן 30 ל- 44 .

המשלחת הנורווגית בת חמישה אנשים בפיקודו של רואלד אמונדסן החלה את המסע ב- 20 באוקטובר 1911 . היא נפרדה מבסיס האם "FRAMHEIM" במפרץ הלווייתנים והגיעה לנקודת הציר של הקוטב הדרומי בתאריך 14 בדצמבר 1911 בתום 54 ימי מסע בתנאים קשים ביותר בהם עברו כברת דרך של 1380 ק"מ . חמשת הנורווגים היו מצוידים ב- 4 מזחלות נושאות ציוד ואוכל ו- 54 כלבים , ניווטו היטב , ועברו בממוצע כ- 25.5 ק"מ בכל יום . בהגיעם למטרתם נקודת הצִיר הדרומית ביותר של הקוטב הציבו במקום את דגל נורווגיה והשאירו תיעוד נוסף במקום , אוהל קטן וחפצים אחרים , כדי להוכיח את בואם הוודאי ואת נוכחותם בשטח . גם הדרך חזרה לתחנת הבסיס "FRAMHEIM"  דרשה ידע , נחישות , וכשרון ניווט כדי להתמודד עם תנאי הקור הקשים וסופות הקרח והשלג . רואלד אמונדסן מתכנן קפדני באופיו ובעל היכרות רחבה עם תנאי האזור , ניווט נכון . הצוות הגיע בשלום לתחנת הבסיס שלו במפרץ הלווייתנים קיפל את המחנה ועלה על האונייה "FRAM" שהמתינה כל העת לחוקרים . בהפלגה בדרך חזרה לנורווגיה פִּרְסֵם רואלד אמונדסן בעולם את ההצלחה המזהירה . הוא ואנשיו זכו לתהילת עולם .

החבורה הנורווגית הקדימה במירוץ הקשה והנורא ומלא ההוד הזה את הגיאוגראף והחוקר הבריטי רוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו (הנרי באוורס, ד"ר אדוארד ווילסון רופא המשלחת, אדגאר אוואנס, ו- לורנס אוטס). רואלד אמונדסן לא היסס ותקע בנקודה הכי דרומית של כדור הארץ את הלוגו הפרטי שלו , דגל נורווגיה . הוא לא רק הניף את דגל נורווגיה בימי שלום ב- 14 בדצמבר 1911 אי שם בערבות הקרח והשלג של הקוטב הדרומי , הוא גם צילם את דגל מדינתו , והפיץ את התמונה בכל העולם לאחר שחזר בשלום עם חבריו לאוֹסְלוֹ . רואלד אמונדסן לא הצטנע יתר על המידה והכריז בגאווה : "ניצחנו את האקספדיציה הבריטית בראשות רוברט סקוט" . כשרוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו הגיעו אף הם לנקודת הציר הדרומית כעבור שלושים וארבעה ימים (גם כן בתום מסע מפרך וקשה ביותר) ב- 17 בינואר 1912 הם מצאו כבר את הלוֹגוֹ הנורווגי תקוע במקום וחשו כי הובסו בקרב סמוי . ואז קרה האסון רוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו טעו בניווט בדרך חזרה למחנה האם שלהם וקפאו למוות בסופות הקרח והקור הנורא (79 מעלות צלזיוס מתחת לאפס) . כולם נספו במרחק של 150 ק"מ בלבד מבסיס האם שלהם במיצר "מקמורדו" שם עגנה ספינתם "TERA NOVA" .

amundsen 1

טקסט תמונה :  חוקר היבשות הנורווגי רואלד אמונדסן . הוא היה הראשון בתולדות האנושות שהגיע יחד עם ארבעת חבריו בדצמבר 1911 לקוטב הדרומי  לאחר מסע ניווט מזהיר בן 54 ימים בתנאי מזג אוויר קשים לאורך 1400  ק"מ . לאחר שהניף את דגל נורווגיה בנקודת הציר הדרומית ביותר של כדור הארץ , ניווט בהצלחה עוד 1500 ק"מ בדרך חזרה לתחנת הבסיס שלו "FRAMHEIM" במפרץ הלווייתנים . (מקור : "מוזיאון הטבע" במנהאטאן – ניו יורק) .

amundsen 2

טקסט תמונה : פברואר 1911 . רואלד אמונדסן (ראשון משמאל בשורה הקדמית חובש מגבעת רחבת שוליים) יחדיו עם חבריו למשלחת חקר הקוטב הדרומי על סיפון הספינה "FRAM" . הוא בחר את חברי המשלחת שלו בקפידה רבה . (מקור : "מוזיאון הטבע" במאנהאטן – ניו יורק) . 

amundsen 3

טקסט תמונה :  14 בדצמבר 1911 . רואלד אמונדסן מציב את הלוגו הפרטי שלו דגל מדינתו נורווגיה בנקודת הציר של הקוטב הדרומי . הוא נשען על אחת מארבע המזחלות שנשאו את הציוד והאספקה של המשלחת . לידו רובצים 7 כלבים  (מתוך 54)  שגררו את המזחלות במשך 99 ימים (הלוך וחזור מ- "FRAMHEIM לנקודת הציר ובחזרה) בתנאי מזג אוויר קשים ביותר לאורך מסלול בן כ- 3000  ק"מ . הכלבים עברו תהליך של הכשרה ואילוף מוקדמים . (מקור : מוזיאון הטבע במאנהאטן – ניו יורק) .

scott 1

טקסט תמונה : קצין הימייה הבריטית רוברט פאלקון סקוט עמד ב- 1911 בראש המשלחת הבריטית שניהלה תחרות סמויה עם המשלחת הנורווגית בראשה רואלד אמונדסן מי יגיע ראשון לקוטב הדרומי . רוברט סקוט יחד עם ארבעת חבריו הגיעו לקוטב הדרומי ב- 17 בינואר 1912 , 34 ימים לאחר רואלד אמונדסן . הם מצאו את דגל נורווגיה כבר תקוע במקום . (מקור " מוזיאון הטבע במטנהאטן – ניו יורק) .

scott 2

טקסט תמונה : 18 בינואר 1912 . המשלחת הבריטית ניצבת ליד האוהל והדגל הנורווגי בנקודת הציר של הקוטב הדרומי. המשלחת הנורווגית הותירה את האוהל והדגל מאחוריה לצורכי הוכחה כי הגיעו למקום כבר בתאריך ב- 14 בדצמבר 1911 . משמאל לימין : רוברט סקוט , הנרי באוורס , ד"ר אדוארד ווילסון , ואדגאר אוואנס .(מקור : הספרייה הלאומית של ניו זילנד ו- "מוזיאון הטבע" במאנהאטן – ניו יורק) .

בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס "חשיפת פסגת היכולת האנושית בספורט ע"י מצלמות הטלוויזיה" , במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב ואשר עוסקים ודנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שהיתי ב- 2010 בניו ג'רסי ובמאנהאטן בניו יורק . ניצלתי את הזמן לבקר כמה פעמים במוזיאון הטבע המדהים במאנהאטן והתוודעתי שוב במוזיאון הזה במשך שעות רבות למסע הקשה והמפרך של שתי משלחות המחקר של רואלד אמונדסן ורוברט סקוט בסופה של שנת 1911 לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי . החלטתי לכלול את סיפורם ההירואי בספר שלי "פסגת היכולת האנושית" . קצה גבול יכולתם האנושית של רואלד אמונדסן וחבריו הנורווגים הסתיים בתהילת עולם ופרסום הלוגו הלאומי של נורווגיה בכל מקום בתבל . קצה גבול היכולת האנושית של רוברט סקוט וחבריו הבריטיים הסתיים בטעות ניווט וקפיאה למוות בתוך אוהל דַל ועלוב בתוך סופות קרח נוראיות ובקור של 79 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. גופותיהם של רוברט סקוט ושלושה מחבריו (גופה אחת לא אותרה) נמצאו כעבור 8 חודשים ע"י ציוותי חיפוש בריטיים כשהם ישנים את שנת הנצח שלהם בתוך שקי שינה .

הערה 7 : תמונת הסטילס הבאה שצולמה ע"י AP בעת נאום הניצחון של נשיא איראן החדש חסן רוחאני בטהראן ב- 17 ביוני 2013 מדגימה אלו מאמצים עושות עושות רשתות הטלוויזיה בעולם לחשוף ולזהות את הלוֹגוֹ שלהן . לא רק עבור הצופים הפרטיים שלהן אלא גם עבור כל צופי הטלוויזיה בעולם וקוראי העיתונים בעולם . התמונה הבאה היא מלאכת מחשבת עיתונאית . צלם AP יכול היה לצלם במצלמת הסטילס שלו  Close up בלבד של מר חסן רוחאני , אולם הוא בחר בזווית צילום רחבה ואפשרות טובה הרבה יותר . הוא מראה את הנשיא האיראני מוקף בעשרות מיקרופונים של רשתות טלוויזיה ומעניק משנה חשיבות למושא הצילום שלו .

ruhani

טקסט תמונה : 17 ביוני 2013 . טהראן . נשיא איראן החדש חסן רוחאני נואם את נאום הניצחון שלו בפני עשרות מיקרופונים של רשתות טלוויזיה בינלאומיות לאחר שזכה ברוב עצום בבחירות לנשיאות איראן . צלם AP שצילם את התמונה מחדד בתמונתו זאת את השאלה מי חשוב ממי בעידן תקשורת ההמונים המודרנית , הקול ו/או המיקרופון שנושא אותו למרחקים ? הדמות ו/או מצלמת הטלוויזיה שמפיצה את אוֹרָה בכל פינה ברחבי תבל ? (באדיבות עיתון "הארץ"). 

הערה 8 : בימי חמישי בשבוע בגלי צה"ל בין 11.00 ל- 12.00 : יועז הנדל מטיל צֵל על ספי עובדיה לא רק בשל גוון קולו הדק והבכייני של האחרון . בעמוד האחורי של עיתון "הארץ" : מורן שריר מטיל צֵל על מיה סלע (ועל כל מבקרי הטלוויזיה האחרים) . בעמוד השני של עיתון "הארץ" : עמוס בידרמן מטיל צֵל על ערן וולקובסקי .

הערה 9 : תזכורת לקובי ניב שעוסק הבוקר בעמוד השני של עיתון "הארץ" בפוסט אודות השיר "הילדים של חורף 1973" : אבא שלי ז"ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן לא הבטיח לי מעולם "יוֹנָה" . אנוכי לא הבטחתי "יוֹנָה" לילדיי נֶכְדֵי אָבִי . ילדיי לא הבטיחו "יוֹנָה" לנכדיי שלי . אבא שלי , אנוכי , וילדיי – נשבענו על ספר התנ"ך איש איש בדורו בשרות הצבאי שלנו כי אנו מוכנים להקריב את חיינו למען המדינה אם נדרש .

הערה 10 : אלפי מילים נכתבו ב- בְּלוֹג הזה בגנות העיתונאות ומדיניות שידור ה- Off tube המקובעת לעַד והמגוחכת לעַד כפי שמכתיב מנכ"ל ערוץ 5 בכבלים מר תומר תורג'מן . שַדָּר ערוץ 5 גיל ברק והפַּרְשָן שלו סימי ריגר מגיעים מנומנמים לגמרי בארבע לפנות בוקר לעמדת השידור Off tube שלהם מהמוניטור בתל אביב כדי לשדר ישיר את משחק מס' 6 מיאמי – סאן אנטוניו בסדרת הגמר ב- NBA . המשחק מתנהל רבבת קילומטרים מהם וכל מה שנותר לשניהם הוא לכסות בקולם העָצֵל והנִרְפֶּה שמַט לישון את ה- Commentary האמריקני האוטנטי והתוסס . עליבות טלוויזיונית בהתגלמותה .

הערה 11 : רמת העיתונאות הבעייתית של מר אלי ישראלי ומר אפי טריגר כפי שהיא מוצגת במוסף הספורט השבועי המשודר בימי חמישי בגלי צה"ל – מוכרת . השניים העניקו בימה נכבדת (בצדק) ליו"ר ההתאחדות מר אבי לוזון (ראוי לברכות בתחום קונקרטי של הבאת טורניר Euro 2013 לנבחרות צעירות ארצה ובתחום ניהול ענייני הכספים והכלכלה של ההתאחדות) אולם הם לא הכינו שיעורי בית וניהלו ריאיון טריביאלי , משעמם , וצפוי . מותר לשאול את אבי לוזון גם שאלות לא נוחות שקשורות ונוגעות לכל מיני פספוסים ופרטי ארגון לקוי של ההתאחדות שהוא עומד בראשה . לפתע לאחר שהסתיים הריאיון המשעמם נטול כל חידוש עם אבי לוזון העלו השניים לשידור את עיתונאי "הארץ" אילן ליאור שיספר את רשמיו מטורניר Euro 2013 לנבחרות צעירות בכדורגל. בדרך אקראית ומבלי להתכוון עשה אילן ליאור לשניהם , לאלי ישראלי ואפי טריגר , בי"ס בעיתונאות . התברר מפיו כי אלי ישראלי ואפי טריגר אינם בקיאים בחומר הדיון ולא התכוננו למפגש סביב המיקרופון עם אבי לוזון . מלאכת הארגון של ההתאחדות בטורניר לקתה בחוֹלָיִים ופגמים לא מעטים כמו מכירת כרטיסים , הוצאות תוכניות מסודרות של המשחקים , הכרת גיבורי העלילה לציבור , היסעים וחנייה , וכו' . אחרי אילן ליאור (המצוין) עלה לשידור האורח השבועי משה שלונסקי במוסף הספורט של גלי צה"ל . משה שלונסקי הוא טיפוס משעמם , חסר כל כריזמה , אומן הסופר טריוויה שאיננו מחדש ולא אומר דברים שהמאזינים שלו אמורים לזכור . צרתו היא שמערכת גלי צה"ל שמעלה אותו מידי שבוע לשידור מכריחה אותו לדבר למרות שאין לו מה לומר .

נשיא המדינה שמעון פרס בן 90. בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel 

לא הייתי משקיע מאמץ כה רב בתגובתי לטקסט שכתב מר אביב לביא ב- 11 ביוני ב- Forbes Israel אילולא היה מגוחך ומופרך וגם לעגני . כך כתב אביב לביא כהאי לישנא :

"הצצתי למתרחש בעמדה השכנה של ערוץ 1. ובכן , דבר לא התרחש שם . לא תפאורה , לא זוויות צילום . דקות ספורות לפני שעת השין הגיעו האנשים הטכניים, חיברו כמה כבלים ובדקו שהמיקרופון עובד. מה שהצופים ראו בתחילת השידור בערוץ הממלכתי זה שדר ופרשן שיושבים בעמדה כעורה, על רקע הבטון האפור של היציע ועשרות חוטים וכבלים משתלשלים" .

הציבור עוד יכול להאמין בטעות לכל מיני חצאי אמיתות שהגה אביב לביא במאמר שלו . חצאי אמיתות גרועות משקרים שלמים . משלחת ערוץ 1 בסלוניקי 2000 כללה עובדים חרוצים ואחראיים בדרגי העיתונות וההנדסה כמו ששי אפרתי, אורי לוי, מאיר חיימי, אמנון אוסמן, ואחרים שעשו את מיטבם בהצלחה רבה בסלוניקי 2000. כתיבת טקסט ביקורתי ולעגני שכזה שאיננו נכון לחלוטין בו מציג מר אביב לביא את ערוץ 1 כעצלן ובטלן – גובל בנִבְזוּת . אינני מוצא דרך להתנסח אחרת . שום איש איננו עומד מעל לביקורת בתנאי שהיא כנה . טקסט הביקורת של אביב לביב מר אביב לביא איננו הוגן מפני שהוא לא כנה (בלשון המעטה) . אם כך הם פני הדברים אליבא ולשיטתו של אביב לביא יואיל האיש הטוען טיעוני שווא להסביר לי כלהלן : אם צוות השידור של ערוץ 5 היה לא רק אנונימי וכלל את יורם ארבל ועופר לרבות התמונה של ערוץ 5 שהייתה כה ווירטואוזית וכה מבריקה בהשוואה לתמונה הדלה והענייה שמטה ליפול של ערוץ 1 (כדברי אביב לביא) , כיצד זה בערב השידורים הראשון ב- 18 באפריל 2000 , שלושה אנשים וחצי מכל ארבע צופים העדיפו לראות את ערוץ 1 (ולהתעלם מערוץ 5) וכיצד זה בערב השידורים השני ב- 20 באפריל 2000 גבר הפער וחמישה מכל שישה צופים העדיפו שוב להתבונן ב- ערוץ 1 ולא הערוץ 5 ?

קברניטי רשות השידור לא היו מהללים בשעתו את הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחרויות ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 אם הטקסט של אביב לביא היה אמיתי , נכון , וכנה . מפקדים אינם ממהרים להעניק צל"ש לפיקודיהם בטרם הם לומדים ומתחקרים את פרטי האירוע וההתרחשות .

הצלחת שידורי ה-   Final Four של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור עצמו אורי פורת כתב לציוותי ולי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב הערכה נרגש (באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי). הנה הוא כלשונו [8].

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל"ש לי ולעובדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  23  באפריל  2000 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four  בסלוניקי 2000  בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים . חטיבת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים , מהימנות עבודתה העיתונאית , וראשוניות הדיווח . עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים . שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט (5) בכבלים איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית . ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט (5) בכבלים נחשב ל- גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד חטיבת הספורט של השידור הציבורי ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי . התבוסה של ערוץ הספורט (5) בכבלים בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת ומשוכללת של יחסי ציבור ושיווק , החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור . הניצחון הדרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאֶלֶף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור . אין תחליף לעיתונאות ישרה , אמינה והוגנת , וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין . לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט (5) בכבלים וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור . לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה בטרם ההתמודדות כי חטיבת הספורט בפיקודי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט . יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט (5) בכבלים ואגרסיביות השיווק , שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2 , פעלו את שלהם והשפיעו על כולם . על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני הפסד, אולי אפילו תבוסה מוחצת. משהגיעה בשורת הניצחון של השידור הציבורי הופתעו כולם. אך לא אנוכי. היו לי ולנו אוהדים בהנהלת הרשות. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב התרשם אף הוא מאיכות מבצע השידורים הארוך בסלוניקי 2000 והביע את תודתו על הניצחון הסוחף . כך כתב לי [11] .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . זהו מכתב הערכה ששלח לי ולאנשיי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט .

 

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות

ברית שידור מיוחדת במינה נרקמה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. כל הזכויות שמורות (רשימה מס' 2 מתוך 2).

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי . 

הערה 2 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות .

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או למען פרסום אישי . 

————————————————————————————-

פוסט מס' 234 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שני – 17 ביוני 2013 (רשימה מס' 2 מתוך 2). הערה : פוסט מס' 234 הועלה לאוויר במקביל להעלאתו לאוויר של פוסט מס' 233

————————————————————————————-

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 2 מתוך 2). כל הזכויות שמורות.

רשימה מס' 2 מתוך 2

טקסט תמונה : 2000 – 1999 . אנוכי בעת ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של ערוץ 1 את טורניר ה- Final four בכדורסל בסלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , ומייד אחריו ביוני 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר הכדורגל Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה , ואח"כ בספטמבר – אוקטובר 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא

שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט

Forbes Israel. (רשימה מס' 2 מתוך 2). כל

הזכויות שמורות.

חלק מפרק מס' 6 בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 8000 עמודים הקרוי , "הקשר הסימביוטי" שמספר מדוע צעד השידור הציבורי שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים 2007 – 1970. (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

6. 1.  הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מביסה שוק על ירך את ערוץ 5 בכבלים ואת ערוץ 2 המסחרי , את שניהם ביחד וכל אחד לחוד , בקרב השידורים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל בחודש אפריל 2000 בסָלוֹנִיקִי . (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

6. 2. מרבית צרכני הטלוויזיה בעולם (וגם בארץ) לא מכירים את מבנה תעשיית הטלוויזיה מבפנים ולא מבינים כי המדיה האלקטרונית הזאת מופעלת ע"י שני  ווקטורים מרכזיים : ממון וטכנולוגיה. המפיקים, העורכים, הטכנאים, השַדָּרִים, והמגישים בטלוויזיה – חשובים. הממון והטכנולוגיה חשובים מהם . ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 נכפה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאבק טלוויזיוני "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים שעסק בארבעה שידורים ישירים של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א (לראשונה מזה תשע שנים) , והתרחש בזירת הכדורסל של עיר הנמל היוונית סלוניקי . ללא סיועה הכלכלי המסיבי של חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון יעקב "קובי" בן גור באותם שני התאריכים של יום שלישי – 18 באפריל 2000 ויום חמישי – 20 באפריל 2000 , לא היינו יכולים אנשיי ואנוכי להביס בצורה כה מוחצת מכל היבט וכמובן ברייטינג את ערוץ 5 בכבלים. אך בל אקדים את המאוחר. (רשימה מס' 2 מתוך 2) .

ציטוט :  "מוּטָב לַמוּת על רגליך מאשר לחיות על ברכיך". (דולורס לברון). (רשימה מס' 2 מתוך 2).

ציטוט :  "יֵש לעַקוֹב אחרי בעל ברית בדיוק כמו אחרי האויב". (ליאון  טרוצקי). (רשימה מס' 2 מתוך 2).

רשימה מס' 2 מתוך 2 (המשך של רשימה מס' 1). 

ביום שלישי – 18 באפריל 2000 בשעה שלוש וחצי אחה"צ החל קרב השידור הגדול "ראש בראש" בין מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים . זוהי מלחמת שידור מורכבת בת שמונה שעות שמתנהלת בשתי חזיתות . בסלוניקי וירושלים . שני גופי השידור יורים בכל פגזי התותחים העומדים לרשותם . השידור הישיר שנמשך ברציפות שעות רבות כלל בתוכו גם הרצת קטעי VTR רבים (על פי קוֹד הרצה) מהניידת בסלוניקי והאולפן בירושלים . אנוכי מיקמתי את עצמי בעמדת הפיקוד שלי באולפן הבקרה בירושלים , מוקף בסוללת טלפונים, ומערכת תקשורת הבינלאומית של קווי תיאום ה- Four wires וקווי שידור ISDN. ממש כמו במלחמה. בדיוק בשעת ה- "ש" יריתי בתותח הראשון נגד השותפים שלנו בערוץ הספורט בכבלים . אות הפתיחה הגרפית המיוחדת ואותות מעברי השידור שיצרה הגרפיקאית שלנו וָורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף , היו משובבי עין ותכליתיים . באולפן השידור שלנו ישבו השַדָּר אורן רוזנשטיין מלווה בפרשן אֶפִי בִּירֶנְבּוֹיְם איש מרתק , אמיץ , מקורי , ותוסס , אחד ממאמני הכדורסל הטובים בישראל . אילו היה מאמן מובטל הייתי מחתים אותו כפרשן ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אֶפִי בירנבוים מאמן חכם ומעט תמים אך בעל יושרה ניחן בכושר ביטוי והצדיק את המוניטין שלו כמקצוען .

בסלוניקי פעלו בנקודות שידור שונות מאיר איינשטיין ואורי לוי ולצִדם הפרשנים אֵלִי סַהַר ורלף קליין . חיברתי את ירושלים לסלוניקי . בין לבין שידרתי את הכתבות החדשותיות של אמיר בר שלום , שהביאו את דרמת ההיערכות של שחקני מכבי ת"א ומאמנה לקראת מפגשם הקרב ובא עם קבוצת ברצלונה . עשיתי כל מאמץ אפשרי להטיס את תושבי המדינה לסלוניקי באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולהושיבם ביציעי היכל הכדורסל של העיר . ערוץ הספורט הציב בעמדת השידור שלו בסלוניקי את השַדָּר יורם ארבל ופרשנו עופר שלח ואת הכתבים שלו דָנִי עִנְבַּר ואביב לביא. הבימאי בניידת ה- Unilateral של ערוץ 5 בסלוניקי היה ראובן "רוביק" פודגור שנטש זה מכבר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. את האולפן המנווט שלהם בתל אביב איישו מִירִי נְבוֹ ואֵלִי אִילְדִיס , והפרשן לידם היה מר צְבִי שֶרְף. נבחרת השידור שלהם בסלוניקי ובתל אביב לא הייתה אנונימית כלל ועיקר . גם לא שלנו .

בשֵש בערב החל משחקה של מכבי ת"א נגד ברצלונה . סיגנל השידור ה- Unilateral מניידת השידור היוונית הקטנה שלנו בסלוניקי הגיע לאולפן בירושלים באיכות גבוהה של 625 PAL . לצורך ביטחון השידור ביקשתי את קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שמואל כהן לוָודֵא שגם הסִיגְנָל ה- Multilateral של ERT  המכוון לאירופה , יגיע אף הוא לאולפן שלנו בירושלים לצורך Back up (גיבוי) . במקרה של תקלה בקו השידור הלווייני ה- Unilateral שלנו , תעמוד לרשותי אופציה לנתב את עצמי כהרף עין כדי להתחבר לתמונת הלוויין המרכזית ששודרה לכל ה- EBU שכאמור סיפקה הטלוויזיה היוונית . הדבר יקשה אולי לזמן מה על צוות השידור מאיר איינשטיין ואֵלִי סַהָר , בשל כיוונים מנוגדים בין צד עמדת השידור שלהם לכיוון הצילום , אך יבטיח שצופי השידור הציבורי יישארו נאמנים למקור , ולא ינטשו ויברחו מאתנו בשעת תקלה לעבר ערוץ הספורט (5) בכבלים . ביטחונות השידור הישיר הם עניין יקר ומסובך . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שכל כך אהבתי והערכתי העניק לי את הגיבוי התכני והטכני הנדרשים. ברור שהייתי אסיר תודה לו.

מוצאו של יאיר שטרן היה ממחלקת הספורט בזמנם של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי בתחילת שנות השבעים . הוא היה בקי בעצמו ביסודות ההפקות המורכבות והמסובכות וגם היקרות של שידורי הספורט . הוא היה הבוס הישיר שלי העניק לי גיבוי טוטאלי והיה שותף נאמן בהצלחות השידורים . שש שנים מ- 1983 ועד 1989 ניהל וניווט בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אח"כ מונה להיות כתב ושדר של הערוץ הציבורי ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב . יום אחד בקיץ 1993 קרא לו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ליטול ידיו את ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משהחליט שלא להאריך את כהונתו של המנהל היָשָן יוסף בר-אל . יוסף בר-אל הודח אפוא מניהול הטלוויזיה ויאיר שטרן תפש את מקומו .

יאיר שטרן בנו של אברהם "יאיר" שטרן ז"ל מנהיג הלח"י שנרצח ב- 1941 ע"י הבולשת הבריטית במקום מסתורו בתל אביב , ספג את חינוכו התּקשורתי בארה"ב מולדת הטלוויזיה . הוא היה אינטליגנטי , מהיר תפישה והגון מאוד בשיקוליו ובהחלטותיו . מוטי קירשנבאום לא טעה בבחירתו . יאיר שטרן היה אולי מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר בתולדותיה . הוא פרש מתפקידו ב- 30 באפריל 2000  בתום שבע שנות כהונה בתפקיד הרָם . ממלא מקומו הזמני יאיר אלוני עשה מאז מאי 2000 עבודה לא רעה בהחלט , אולם ה- מ"מ הבא יוסי משולם שמונה לתפקיד ע"י יוסף בר-אל באפריל 2002 (במקום יאיר אלוני)  לא הצליח מעולם להיכנס לנעליו של יאיר שטרן . קבוצת מכבי ת"א גברה בקלות על ברצלונה 65 : 51 בשלב חצי הגמר של ה- Final Four , והעפילה למשחק הגמר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 . גם פאנאתנאייקוס עם עודד קָטָש לא התקשתה מול אֶפֶס פִּילְזֶן הטורקית , והעפילה לשלב הגמר . עוֹדֵד קָטָש במדים הירוקים של פאנאתנאייקוס עתיד היה לפגוש בעוד יומיים את קבוצת האם שלו מכבי ת"א בצבעי הצהוב כחול שלה . תחרות ה- Final Four לבשה עכשיו שני ממדים . ישראל נגד יוון ומחלקת הספורט שלי במאבק "ראש בראש" נגד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר . השעה עכשיו הייתה חצות . פיניתי את אולפן הספורט לטובת מהדורת החדשות המסכמת "מהיום למחר" . מבצע השידורים הארוך בן שמונה השעות של היום הראשון מסלוניקי במשחקי ה- Final Four , היה עכשיו מאחורי .

הודייתי לצוות המיומן ומצומצם שלי בירושלים ובראשם העורכים יוני קנלר , יגאל שמעוני , ירון מאיר , וכרמל לוצאטי (כתב ערוץ 2 היום) וגב' שָרוֹן סֶלָע (המקסימה) שהייתה אחראית על הקשר הלווייני הבינלאומי עם צוות השידור שלי בסלוניקי . לידי פעלו גם כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון שתי עוזרותיי , נשים חרוצות , מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין שעבדה עִמִי ולצִדִי כבר 16 שנה רצופות , ועוזרת ההפקה והבימוי דורית חיימי . עם חיילים וחיילות כאלה הניצחון אינו מוטל בספק . נפניתי עכשיו לתכנן את מהלכי הקרב הבא עם חבריי הנמצאים בסלוניקי , קרב שידור ארוך , מורכב מאוד ומסובך טכנולוגית , שהיה אמור להתחולל בעוד פחות  מ- 48 שעות . בשלוש לפנות בוקר עזבתי את משרדי מחלקת הספורט בדרכי לחדרי במלון "שערי ירושלים" הסמוך לבניין הטלוויזיה כדי לנסות לחטוף תנומה בת כמה שעות . הייתי זקוק לה . לא ישנתי כמעט שבוע ימים בשל ההפקה ומתח השידור . אני לא מסוגל להִירָדֵם כשאני מתוח . המחשבות מתרוצצות . שנתי נודדת במצבים כאלה . אני מתהפך על משכבי . בדרכי למלון חשבתי על הזכות הגדולה שנפלה לידי לאמן ולהכשיר את מערכת השידור שלי בתפקידיהם הרבים בשנים שחלפו . המשימה הראשונה והיסודית הייתה ליצור צֶוֶות הרמוני ומקצועי (ונאמן ומסור למקום עבודתו) בתוך דרגי העבודה השונים במחלקת הספורט . כדי להצליח בעבודתם זקוקים שדרי הספורט לתשתית אנושית מקצועית , מוכשרת ובעלת מוטיבציה שכוללת , מפיקים , עורכים , מזכירות ועוזרות הפקה זריזות ויעילות , מתאמי שידור ומקבלי שידור , רשמי VTR , וכמובן טכנאים מאומנים . השַדָּרים שמחזיקים במיקרופון גוזרים את סרט התהילה אך הם אינם יכולים להגיע אליה ללא מערכת רב זרועית , המגבה ומכוונת אותם רגע – רגע , ושעה – שעה . יורם ארבל , מאיר איינשטיין, נסים קיוויתי ורמי ווייץ כבשו כל אחד בשעתו את הפסגה בעזרת המיקרופון שנתמך ע"י עוזרים קרובים ומערכת עיתונאית שעטפה אותם .

אם להשתמש במשחק הכדורסל  כמטפורה , הרי שמאיר איינשטיין שימש בסלוניקי שחקן הציר וששי אפרתי היה רכז המשחק שלו . יוני קנלר , יגאל שמעוני , וירון מאיר שימשו בירושלים כשחקני הפינה בקבוצת הכדורסל הטלוויזיונית הזאת . לכל האנשים הנפלאים האלה הייתה התחייבות אישית לתרום למען קבוצת השידור שבה שיחקו . השידור הטלוויזיוני הוא עבודת צוות מובהקת . ממש כמשחק הכדורסל אותו הם משדרים עכשיו . בכירי השדרים אינם שווים "כקליפת השום" ללא עוזריהם הקרובים בדירוג המשולב , בדֶרֶג עיתונות – הפקה וכמובן אנשי חטיבת ההנדסה . הגענו מוכנים לקראת התחרות ומאבק האמת שנכפו עלינו כנגד ערוץ הספורט (5) בכבלים . זאת הייתה הרגשה נפלאה להנהיג ולהוביל את השידורים הישירים מסלוניקי . מחלקת הספורט הייתה נבחרת ספורט מקצוענית ומקצועית ששחקניה דבקים במשימה ללא פשרות , בירושלים וסלוניקי גם יחד . היא מנתה אומנם צֶוֶות קטן , אך הייתה מגובשת ומאומנת היטב ולכן יעילה ומהירה . היא שימשה ללא כל צל של ספק חוד החנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם .

המתנתי בכיליון עיניים לדו"ח הרייטינג הרשמי של ועדת המִדְרוּג הישראלית  ה- People meter , סקר צפייה יומי המבוצע ע"י חברת טֶל-גָאל . זהו ספר התנ"ך של רשתות הטלוויזיה בישראל המכריז מידי בוקר על כמות הצופים שצברה כל תוכנית ותוכנית בשידורי יום האתמול בערוצי הטלוויזיה השונים . אין שום איש רציני בתעשיית הטלוויזיה בישראל שמרשה לעצמו לא לעיין בדו"ח הצפייה של טֶל – גַאל כשהוא לוגם מכוס הקפה הראשונה של הבוקר . חשיבותו של מדד טֶל – גַאל בישראל כחשיבות מדד נִילְסֶן בארה"ב . שניהם נחשבים לאורים ותומים של דעת וטעם הקהל , החורצים את גורלן של תוכניות הטלוויזיה לשֶבֶט או לחֶסֶד . ביום רביעי בתשע בבוקר – 19 באפריל 2000 , צִלצֵל אלי יאיר שטרן נסער למשרדי בחטיבת הספורט בקומה החמישית של הבניין . מנהל הטלוויזיה היה כולו נרגש ונלהב . מעולם לא שמעתי אותו כה נרגש ונפעם , הוא שאג לטלפון : "יואש אלרואי , הבסת בגדול את ערוץ הספורט של מיילו טנזר" , בישר לי , והוסיף , "שיא הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי אמש בשבע ארבעים וחמש בערב , עמד על  % 36.8 מול השיא של ערוץ הספורט בכבלים שעמד על  % 8.1 , גם ממוצע השידור שלנו היה מעולה , % 27.3  מול  % 7.6  שלהם. עשית להם בי"ס" . מנהל הטלוויזיה כל כך עלז ושמח והיה שבע רצון , עד שכמעט פצח בריקוד . אני חזיתי מראש את התוצאה הדרמטית כפי שחיוויתי אותה בשעתו בפני יעקב "קובי" בן גור בטרם יריית הזינוק והשבתי לו ברוגע : "יאיר תירגע , זה היה רק היוֹמָן . הסרט טרם התחיל . אתמול הרגנו אותם , מחר בשידור הישיר של משחק הגמר נקבור אותם" . כמו בתחרות אִגרוף במשקל כבד , החטיפה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מכת וָו לסנטרו של ערוץ הספורט בכבלים , והפילה אותו בנוֹק אַאוּט לקרשים . ביום שלישי – 18 באפריל 2000 החלה ספירת העֶשֶר של הצופים . היא עתידה הייתה להסתיים כעבור ארבעים ושמונה שעות בחצות הלילה של יום חמישי – 20 באפריל 2000 בתום שידור משחק הגמר של  ה- Final Four , לאחריו מצא ערוץ הספורט היהיר את עצמו שוכב פרקדן על Canvas הזירה . גם שידורי ערוץ 2 ניזוקו קשה מהרייטינג המזהיר שצַבְרָה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ירדתי ללשכתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בקומה השלישית בבניין כדי ללחוץ את ידוֹ . התחבקנו והתנשקנו . "הוא היה מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר" , כפי שהגדיר אותו פעם מוטי קירשנבאום , אך גם ידיד וחבר קרוב שלי שהערכתי ואהבתי . איחלתי לוֹ חג פסח שמח . קבענו לשוחח שוב בהמשך היום . רציתי לדַוֵוח לו במדויק את כל פירטי מהלכי ההפקה שאני אמור לבצע בהמשך השידורים הישירים מסלוניקי . מאום לא הסתרתי ממנו .

בעוד אנו עוסקים בניצול ההצלחה כנגד ערוץ 5 והתוויית דרכי הפעולה האפשריות של המשך שידורי ה- Final Four , משחק הגמר עצמו בתוך יממה , ביום חמישי – 20 באפריל 2000 , נחת ערב החג על שולחננו , של מנהל הטלוויזיה ושלי אִיגֶרֶת התראה מביכה ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת . האיגרת דנה בעניין ניתוקו בכוונה תחילה של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים שלוֹ על ידי יאיר שטרן ועל ידי מההסדרים הכספיים שחוללנו עם ערוץ הספורט , הנוגעים לשידורי  ה- Final Four  ורכישת משחקי ליגת העל לעונת 2001 – 2000 . כאילו שזה היה הנושא החשוב ביותר לטפל בו עכשיו בעיצומו של קרב השידור "ראש בראש" נגד ערוץ 5 .דווקא עכשיו בשיאן של פעולות ההפקה והשידור, החליט אורי פורת להעיר למנהל הטלוויזיה שלוֹ ולי . הנה הטקסט כלשונו  [3] .

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . האִיגֶרֶת הזאת של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , לא רק שלא הייתה במקום , אלא חשפה את חולשתה וניתוקה המוחלט של ההנהלה הראשית מהמתחולל בשדה הקרב של שידורי סלוניקי 2000 . חבריי ואנוכי נלחמים בכל כוחותינו לחימה רצופה מזה שלושה שבועות ומדירים שינה מעינינו , ואילו רמטכ"ל צבא השידור משגר אלי ערב ההסתערות האחרונה על היעד , מכתב הדַן  בדרכי  נוֹהַל וביורוקרטיה . היום ממרחק הזמן זה נראה הזוּי. אז זאת הייתה מציאות מרגיזה בהתגלמותה. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי היה האיש האחרון שעניין את יאיר שטרן ואותי באותם רגעי התהילה והניצחון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בכל הנהלת רשות השידור היה רק איש אחד , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , שידע באיזה "וִויָה-דוֹלוֹרוֹזָה" צעדתי עד הלוֹם . היחיד שהיה מעורה בכל צעד ושעל בנתיב ההפקה . לכן ראה בהישג הרייטינג של רשת הטלוויזיה שאותה ניהל ניצחון אישי שלי . ביקשתי מרותי ליפקין מזכירת ההפקה שלי להשיג לי בטלפון את המפיק ששי אפרתי בסלוניקי , ואת קוֹבִּי בֵּן גוּר יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" בבניין "בֶּזֶק" בגבעתיים כדי לבַשֵר להם את בשורת הניצחון . דיווחתי לקוֹבי בֵּן גוּר נותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי ה- Final Four את נתוני הרייטינג של אמש . הבטחתי לוֹ , "מחר , יום חמישי – 20 באפריל 2000 , בעת השידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א נגד האלופה היוונית קבוצת פנאתינאייקוס אתונה , אנחנו נכה את ערוץ הספורט שוק על ירך וגם נעמיק עוד יותר את פער הצפייה" . קוֹבִּי בֶּן גוּר נדהם למשמע תוצאות הרייטינג המרוממות מצד אחד את הטלוויזיה הישראלית ונושאות אותו אל על ומאִידַך משפילות את ערוץ הספורט. הוא היה כל כך מופתע מהדיווח עד שנמנע מלהאמין בתוצאותיו . פִקְסַסְתי למשרדו את דו"ח הצפייה כדי שיקרא את הנתונים במו עיניו . בינתיים עשתה לה שמועת הרייטינג כנפיים והגיעה גם ליָוָון . אנשי צֶוֶות השידור שלי שָם דיווחו לי שאנשי ערוץ הספורט בסלוניקי נראים "לבנים כמו קיר". ביקשתי מהם לנהוג בצניעות , לא להתרברב , ולהגיב באיפוק . "אַל לכם להתראיין לשום גורם עיתונאי בשטח סביבכם" , הוריתי להם . בסלוניקי עמד להיערך משחק הגמר בכדורסל ובישראל התמודדות הטלוויזיה בין ערוץ 1 לערוץ 5 . מטרתנו העיקרית הייתה עכשיו לגבש ולהתוות את מהלכי הטלוויזיה בין שני מוקדי השידור בסלוניקי ובירושלים לקראת השידור הישיר של משחק הגמר בין מכבי ת"א למועדון היווני פאנאתאנאייקוס ותכנון הנוק אאוט הסופי שאנו עתידים להנחית על מיילן טנזר וחבריו בערוץ 5 . דאגתי העיקרית הייתה נתונה לפרשן המצטיין שלנו אֵלִי סַהַר , איש דתי וקפדן במצוות , שאמור היה לצעוד כ- 13 ק"מ מ- מלונו "קָאפְּסִיס" לעבר היכל הכדורסל בסלוניקי כדי להגיע במועד לשידור משחק הגמר, מבלי לחַלֵל את חג הפסח. נפרדנו בברכת חג שמח . בערב ירדתי לתל אביב לחוֹג עם משפחתי את חַג לֵיל הסדר ברמת גן .

saharטקסט מסמך : 9 באפריל 2000 . בטרם ה- Final four של סלוניקי 2000 . אנוכי מבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת לשכן את הפרשן אלי סהר במלון סמוך להיכל הכדורסל של סלוניקי כדי שיוכל להגיע בניחותא בחא' של פסח ביום חמישי – 20 באפריל  2000 לעמדת השידור שלנו הממוקמת בהיכל הכדורסל . לא החזרתי את אלי סהר לישראל למרות שמכבי ת"א הפסידה בשלב חצי הגמר ולא העפילה למשחק הגמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

עם צאת החג בליל חמישי – 20 באפריל 2000 , הגיע אֵלִי סַהַר להיכל הכדורסל רטוב עד לשד עצמותיו . הוא צעד דרך ארוכה , חלקה בגשם שוטף , אך היה דָבֵק במשימת השידור ועשה כל מאמץ לחבור למאיר איינשטיין במועד לפני שריקת הפתיחה . אין ספק שנוכחותו בעמדת השידור הייתה חיונית . שידור משחק הגמר היה אולי אכזבה למכבי ת"א שהפסידה לפאנאתנאייקוס היוונית בשורותיה כיכֵב עודד קטש 73 : 67 , אך היה משב רוח מרענן לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הצלפנו בשוֹט הרייטינג. ואחריו באה שריקת הרוח . הִכּינוּ את ערוץ הספורט (מס' 5 בכבלים) שוק על ירך % 30.1 שלנו מול  % 5.3 שלהם .

חברי ואני השקענו מאמץ גדול במאבק השידור הזה וניצחנו קבל עם ועדה . ההערכה הרווחת הייתה ששני מיליון צופים בישראל היו עֵדים לוֹ . הרייטינג שהונח על ראשנו דמה לרגע לזֵר דפנה של תהילה . רק משירד המסך ונדמו קולות התופים והחצוצרות , בשעה שהִנך לבד ועושה את חשבון הנפש , אתה מבין שוּב שנתוני הרֵייטִינְג המנצח הנוחתים על שולחנך במשרד הם אומנם פרס , אך גם תזכורת שאתה כמתכנן ומנהל השידורים הישירם מסלוניקי נוצרת להיות עַבְדוֹ . יש מחיר להצלחה . הניצחון הדרמטי של כנופיית הספורט הוותיקה של יואש אלרואי הסָב והזָקֵן (כפי שטענו רבים) על ערוץ הספורט בכבלים הצעיר של מיילן טנזר , העבירה את פסי התחרות הסמויה למאבק כוחות גלוי , כמעט אישי , לעבר זירת העיתונות הכתובה . לפתע יצאו העניינים מכלל שליטה . ערוץ הספורט בכבלים יקיר העיתונות הכתובה (וגם חנפנית) שלא החמיצה כל דרך לקדם את מהלכיו , הוּבַס . הפייבוריט האהוב והחביב והמועמד הבטוח לניצחון מוחץ על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי , דווקא הוא נכנע וירד על ברכיו . צריך לומר כאן שעד לאותה התבוסה המרה בסלוניקי 2000 שררו בין שני גופי השידור יחסי עבודה תקינים והרמוניים . מיילן טנזר ואנוכי שמרנו על קשרי עבודה הוגנים . הסכם שידורי ה- Final Four שנחתם בין שני גופי השידור לא נעשה בגלל "עיניהם היפות" של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומנהל הספורט שלו . הוא נעשה בשל אינטרסים וסיבות כלכליות מובהקות . ערוץ הספורט בכבלים החזיק בידיו חומר נפץ שיכול היה לרַסֵק אותנו אך היכולת להדליק את הפתיל הרועֵם הזה נשללה ממנו . זוהרו הרב והפופולריות שהיו מנת חלקו בעשור השנים האחרון הועמו . הוא לא היה עוד מה שהיה . הבּוסים הגדולים של חברות הכבלים (ערוצי זהב , תבל , ומת"ב) כפו על מיילן טנזר לחלוק את היהלום בבכורת השידורים שלו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מפולת כלכלית כבדה איימה זה מכבר על כל מערכת הטלוויזיה בכבלים . הם צברו הפסדים כספיים ענקיים והיו חייבים מאות מיליוני שקלים לבנקים , אותם הבנקים שהעניקו להם בעבר אשראי כמעט ללא הגבלה. מיילן טנזר ואנשיו לא עשו כל טובה ליאיר שטרן ולי בשעה שחלקו עמנו את מרכולתם היקרה . קנינו אותה במיטב כספו של משלם האגרה . משעה שהחלה התחרות בינינו וכל צד צבר תאוצה במירוץ הטלוויזיוני החשוף לעיני כל, ממש לא התכוונתי, וגם לא היה לי שום חשק לחצות שֵנִי את קו הגמר. אני שונא להיות שֵנִי , לא אוהב להיות סְגָן , ושואף תמיד להוביל . אני יצור תחרותי לטוב ולרע מטבע בריאתי .

לא אהבתי את יריבי השידור שלי מערוץ 5 (ומי אוהב את יריביו) אך כיבדתי אותם . היה לי רספקט למַיְילֶן טַנְזֶר ולמפיק הראשי שלו שַכִי פְרָנְץ . שני אנשים צעירים שפעלו בכל כוחם למען תפארת הערוץ עליו היו מופקדים . היה בידיהם ממון וכסף רב . הם היו עשירים הרבה יותר מרשות השידור הממלכתית ויכלו לקנות בממונם כמעט כל דבר שזז . היו להם גם יחסי ציבור ויכולות שיווק מצוינים , מה שלא היה לנו מעולם . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה יתומה , ללא יחסי ציבור , וללא כישרון שיווק מינימלי . כך גם הורגלה ואוּמנה לפעול . הטלוויזיה הישראלית לא ניסתה אף פעם לטפח מודל לקידום מכירות ולהקים מנגנון של טיפוח עצמי . אפילו המנכ"לים כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אוּרִי פּוֹרָת , מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם וגם קודמו אריה מֶקֶל שהיו עיתונאים בעצמם והיו אמורים להבין משהו בשיווק יחסי ציבור , נטו בעל כורחם לשמש כשַק חבטות שהוצב בכיכר הממלכה . אם שירתה אותם ברשות השידור בכל זאת איזו מערכת יחסי ציבור כלשהי , הרי שהייתה חובבנית ונאיבית . המנכ"לים של רשות השידור ניהלו מוסד שעוסק בתקשורת המונים אך לא בטוח שהם בעצמם הבינו את חשיבות שיווק הנושא . נראה כי מסכת יחסי הציבור ויכולות השיווק של גוף שידור ציבורי נראה להם עניין שולי , אולי מפני שלא קשרו את גורלם האישי לאורך זמן עם רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאותה ניהלו והנהיגו . הכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור היה מושָב זמני ושימש להם כתחנת מעבר . צחוק הגורל היה לראות אותם שוב ושוב מושפלים (מבלי להגיב) מידיה של עיתונות לא אוהדת , לעיתים גם צבועה ומתחסדת , שכתבה את דברי ההבל והביקורת שלה כביכול בשם הציבור . הערוץ הציבורי הצטייר שוּב ושוּב כרשת טלוויזיה מסורבלת , כבדה , מגושמת , ומיושנת – ובעיקר כמי שאיננה יודעת להגן על עצמה מפני מְיָידֵי האבנים בשְמָשוֹת חלונות הראווה שלה .

מוטי קירשנבאום היווה דֶגֶם של מנכ"ל בשירות ציבורי שנראה כאדיש ליחסי הציבור והשיווק של השידור הממלכתי שבראשו ניצב ואותו הוביל והנהיג . אם לא פעל נגד , לפחות לא נעזר בהם . מוטי קירשנבאום היה לבטח אדם רציני , ישר , והגון לחלוטין . הוא דחף ככל יכולתו (שלא תמיד הספיקה) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קוֹל ישראל" לפנים . קדימה . הוא היה המנכ"ל הראשון שנדרש לפעול בתנאי תחרות מול ערוץ 2 הצעיר , הנמרץ , והאנרגטי תאב הצלחה ורווי שאיפות . מוטי קירשנבאום ניהל רשת שידור שלא לימדו אותה מעולם להתחרות ולהיאבק על קיומה . זאת הייתה רשת שידור ציבורית נטוּלת כמעט כל פיסת יחסי ציבור ובלי כמות מינימלית של אנרגיית שיווק , אלמנט כה הכרחי בתקשורת המונים . בעניין השיווק היה לה לרשת השידור הציבורית הוותיקה הזאת הרבה מה ללמוד מאלכס גלעדי , דן שילון , ועוזי פלד . ערוץ 2 המסחרי שקם עליו להתחרות בּוֹ בנובמבר 1993 והטלוויזיה בכבלים עשו לוֹ "בית ספר" בשיווק ו- Promos . הם השקיעו כל מאמץ שיווקי ופרסומי אפשרי כדי להבליט את עצמם בשטח וכדי להסיט את תשומת לִבָּם של צופי הטלוויזיה אליהם . עד היום הפרומואים של ערוץ 5 יפים ואיכותיים יותר מהמוצר הטלוויזיוני שאותו הם מקדמים . מסע פרסומם ושיווקם האגרסיבי של המתחרים המסחריים מערוץ 2 הדרדק נראה בראשית שנות ה- 90 כמעין הכרזת מלחמה על השידור הציבורי . זה מצא את ביטויו המובהק לא רק על המסך שלהם אלא גם מידֵי יום בעיתונות הכתובה ובשִלטֵי חוּצוֹת . היכן שלא הסתובבת ראית את ערוץ 2 נתקע לך בעיניים . אפילו על האוטובוסים . צריך להיות ישר ולהודות שמטרת השיווק של ערוץ 2 הצעיר צלחה מעל המשוער . ערוץ 1 לא ידע להשיב מלחמה שערה . בתחום הזה של שיווק ויחסי ציבור הוא התנהג כילד קטן שמשחק בתקשורת .

רשות השידור והטלוויזיה הציבורית בראשותם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לא נפלה אז בתכניה מאלוּ של ערוץ 2 . או במילים אחרות , הערוץ המסחרי לא היה טוֹב יותר בהישגיו מערוץ הציבורי . הוא היה טוב יותר רק באריזת הפרסום והשיווק של מוּצַר שלא עלה בערכו וטיבו על זה של מתחרהו , על קהל הצרכנים זה בדרך כלל עובד היטב . שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של מוטי קירשנבאום זכו לתהילת רייטינג יוצאת דופן אך המנכ"ל לא עשה מעשה להתפאר בהם . מפני שנהג בענווה נדמה היה שהוא עושה דווקא כל מאמץ להחביא את הנתונים והמספרים הנפלאים . חשיפת ההצלחה של השידור הציבורי באמצעות יחסי ציבור נראתה כמו מהלך רברבני ולא צנוע . היה נדמה לי שמוטי קירשנבאום מגלם באישיותו את האנטגוניסט המושלם ליחסי ציבור ופרסום . מנכ"ל רשות שידור היה כוכב תקשורת אך סיגל לעצמו מדיניות של אנטי כוכב . אני בטוח שכבן אנוש אהב את יחסי הציבור והפּרסום כשזה נגע לוֹ אישית , ומי לא מתרגש מפופולאריות , אך אולי זה לא היה כּה חשוב לוֹ כשזה נגע לאחרים . אין לי ספק בכלל כי אם את רשות השידור היו מנהיגים דן שילון ו/או אלכס גלעדי הם היו נוקטים במדיניות שיווק ציבורית שונה, אגרסיבית הרבה יותר. ועוד דבר. ברשות השידור לא הייתה קיימת מעולם מחלקה שתפקידה היה לפַרְסֵם ולשָוֵוק את השידור הציבורי (חוץ ממחלקת ההגשה ורֶצֶף המיושנת בראשות גב' חנה קלופפר וגב' יפה מישורי אחריהׂ וגם לא מנגנון שתפקידו להגן על השידור הציבורי מפני הביקורת המוטחת בו שוב ושוב . רשות השידור לא "לִכְלֵכָה" את ידיה ביחסי ציבור ושיווק . כאינדיבידואליסט וסוליסט שהגיע להישגיו הציבוריים והאישיים (חתן פרס ישראל ב- 1976) ללא סיוע של יחסי ציבור מבחוץ , חשב אולי מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממלכתית יכולה להסתפק בשידורי ה- Promo העצמיים שלה . ואם לא חשב כך, נהג כך, וצריך להדגיש גם שסביבתו נהתה אחריו . ההנחה שהשידור הציבורי הוא מוּצר טוב שמוֹכֵר את עצמו אוטומטית ואיננו זקוק ליחסי ציבור הייתה שגיאה . גופי שידור פופולאריים בעלי מוניטין גדול יותר מרשות השידור וגם חברות כלכליות ומסחריות ידועות שאינם זקוקים אולי ליחסי ציבור ופרסום בשל ההצלחה המוכחת שלהם במשך שנים , אינם מרשים לעצמם להתנהג על פי דפוסי מחשבה נאיביים כאלה . הם שומרים את עצמם בצורה מחושבת ומתוכננת באמצעות יחסי ציבור ושיווק בתודעת הקהל , שבתוכו הם פועלים , ואל הצרכן הזה הם מכוונים את שיווק מרכולתם . האם חברת "קוקה קולה" אינה זקוקה ליחסי ציבור ושיווק מסחרי מסיבי בשל הצלחתה הכבירה בארה"ב ובעולם כולו ? האם המוניטין שלה בלבד מוכר את ההצלחה שלה ? התשובה שלילית . התמונה הבאה מעידה כאלף עדים על חשיבות נקיטת מדיניות יחסי הציבור ושיווק מתמיד כל הזמן בכל ימות השנה גם של חברה מסחרית מצליחנית אמריקנית ברמתה של "Coca – Cola" . זה גם מה ששמעתי מקברניטי "קוקה קולה" בעת שהותי באטלנטה באולימפיאדת אטלנטה 1996 .

טקסט תמונה : יוני 1996 . לונדון . "1996 – EURO" (אליפות אירופה למדינות בכדורגל 1996) . אנוכי עומד מימין מתבונן בשלט פרסום של חברה מצליחנית , שלמרות שגשוגה העצום בארה"ב ובכל רחבי תבל , אינה חדלה לשמור את התודעה שלה בקרב הציבור 365 ימים בשנה באמצעות יחסי ציבור ושיווק אגרסיביים . (צילום ששי אפרתי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) . 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנהלת רשות השידור הניחו במשך שנים הנחת יסוד אוטומטית כי אין להגיב נגד הביקורת המוטחת , ואמרו לעצמם , "עבודתנו מדברת בעד עצמה" . זאת לא רק שגיאה . זאת כניעה מפני שהיא מותירה את הצופים מבולבלים. הגישה האנכרוניסטית של השידור הציבורי הטלוויזיוני כלפי צופיו ומבקריו , "שיגידו כולם מה שהם רוצים , ממילא הכלבים נובחים והשיירה עוברת" , הייתה מוטעית מיסודה . על רשות השידור הייתה מוטלת החובה להגיב באסרטיביות, בביטחון, ובכֵנות לדברי הביקורת המושמעת כלפיה מכל הכיוונים.

אפילו ה- "ניו יורק טיימס" העיתון היומי האמריקני האיכותי ורב התפוצה וההשפעה , הודיע לא מכבר כי הוא מתכוון לנקוט במדיניות חדשה ולהתחיל להגיב על הביקורות המופנות כלפיו באופן תדיר מימין ומשמאל , "וללכלך" את ידיו במעט יחסי ציבור . החלטה זו היא חלק מחזון מיוחד שגיבש העיתון במטרה להשיב לעצמו את אמון הקוראים . מה שטוֹב ל- "ניו יורק טיימס" טוב לכל גוף עיתונאי משדר , וודאי לרשות השידור .

אף על פי כן ולמרות הכל נחשבו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998- 1993 וגם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בשנים 2000 – 1993 לנושאי הדגל של השידור הציבורי בהא הידיעה במדינת ישראל . כישרונו של מוטי קירשנבאום ומשקלו הסגולי הטלוויזיוני מציבים אותו לא רק כמנהיג נבחר של השידור הציבורי במדינת ישראל אלא גם כמֵגן שלו . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , והקרוי , "מלחמת הדיאדוכים" , במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

אינני יודע אם יָאִיר שְטָרְן מנהל הטלוויזיה ובכירים אחרים בשידור הציבורי דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ ורָפִיק חַלָבִּי מנהלי חטיבת החדשות , ומנהלת חטיבת התוכניות גב' דליה גוטמן בתקופת מוטי קירשנבאום , היו תמיד שותפים לדעתו של המנכ"ל שלהם והסכינו עימו . אני יודע שמעולם לא ראיתי אותם מתייצבים נגדו . פעם רכש מנהל מחלקת סרטים קנויים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בֶּנִי רוֹזָ'נְסְקִי את סידרת סרטי גֵ'יְימְס בּוֹנְד (James Bond) בכיכובו של שון קונרי להקרנה בלעדית אצלנו . יאיר שטרן לא ערך שום קידום חיצוני ולא עשה יחסי ציבור בעיתונות לסדרה המיתולוגית שתפשה מקום חשוב בלוח השידורים שלוֹ ב- Prime time . "עזוב" , אמר לי באחת מישיבות הבוקר , והוסיף , "ה- Promo הפנימי אצלנו מספיק . לא צריך Promo חיצוני . האנשים כבר יראו את זה מעצמם" . מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן ניהלו את השידור הטלוויזיוני הציבורי בשנים 1998 – 1993 בדרכם שלהם . הם לא חפו משגיאות  . אני חושב ששניהם היה טובים בהרבה במעשים מאשר בהצהרות .

ב- 1994 שידרתי עם הצוות שלי לקראת מונדיאל ארה"ב 94' סדרה דוקומנטרית מרתקת ובלעדית בת  15 תוכניות שסיפרה את תולדות משחקי גביע העולם בכדורגל מאז זכייתה של אורוגוואי במונדיאל הראשון ב- 1930 ועד לטורניר 1990 בו זכתה גרמניה . קניתי את הסדרה המצוינת מחברת "PRISMA" . כל פרק הכיל צילומים נדירים ומִשכו היה כשעה . אסור היה כמעט לדבר על זה . הסדרה שודרה כסוד כמוס ללא שיווק . זה מעניין . מוטי קירשנבאום ואורי פורת ניהלו בעשור ה- 90 רשות שידור שעשתה , הפיקה , ויצרה גם הרבה דברים מצוינים אך לדאבון לֵב הייתה עצלנית ביחסי הציבור והשיווק שלה . מערכת הדוברות אם הייתה קיימת כזאת לא קידמה מעולם דבר , גם לא את מוצרי השידור הטובים . לי היה נדמה שלהם היה נדמה כי לא נדרש ואין צורך להעניק תנופה ולקַדֵם מוצר שידור טוב המקדם את עצמו ממילא . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור נעדרו כל אוריינטציה של שיווק . יכול להיות שהכסף הציבורי שהגיע באופן אוטומאטי מידֵי שנה לקופת הרשות ממשלם האגרה דיכא כל יוזמת שיווק . שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים במדינת ישראל ערוץ 2 וערוץ 10 עסוקים כל העת בשיווק עצמי של התוכניות שלהם מעבר למסגרת הפנימית של הרשת. בצדק. החובה הזאת מוטלת גם על השידור הציבורי.

חברת המשקאות האמריקנית המצליחה "קוֹקָה – קוֹלָה" מעניקה כל יום תנופה מחודשת לגלגל השיווק ויחסי הציבור שלה , למרות שהמשקה הקל והפופולארי קנה לו אחיזה כלכלית איתנה בכל מקום ופינה ברחבי תבל . לא כל שכן כשמדובר ברשות שידור ציבורית הפועלת בסביבה תחרותית . היא חייבת לקדם ולשווק את עצמה כל הזמן וללא הפסקות גם במישור החיצוני ולהזכיר לציבור שיש באמתחתה חומרי שידור מצוינים .

בשעה שנודע למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום כי מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 החדש בהנחיית יעקב איילון ומיקי חיימוביץ' , מתוכננת לעלות "לאוויר" בשמונה בערב כשעה לפני זמן שידור "מבט" בתשע בערב כמקובל מזה עידן ועידנים , החליט מייד להקדים את "מבט" שלוֹ גם כן לשמונה בערב . המנכ"ל רצה להילחם "ראש בראש" בחדשות ערוץ 2 . והוא אומנם הסיט אותה לשמונה בערב . אורי פורת שהחליף את מוטי קירשנבאום ב- 1998 קבע שזאת הייתה שגיאה מקצועית והחזיר את "מבט" לתשע בערב . מוטי קירשנבאום שבר ב- 1993 באחת את הרגלי הצופים במדינת ישראל שנהגו לצפות במשך 25 שנה רצופות בתשע בערב במהדורת "מבט" של הטלוויזיה המונופוליסטית . את מהדורת "מבט" של תשע בערב נהגו לכנות מְדוּרָת השבט הקדושה . מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון שהרחיב את תוכנית החדשות המסורתית בת החצי שעה לארבעים וחמש דקות . המהדורה המורחבת כללה בפעם הראשונה באורח קבע מוספי ספורט וכלכלה יומיים נרחבים כדוגמת העיתונות הכתובה . אני יודע כי מוטי קירשנבאום נהג להתפאר מעת לעת בפורומים סגורים בשידורי החדשוֹת והספוֹרט שלוֹ . הוא ראה בהם את חלון הראווה הראשי של כלל רשות השידור . היה זה מוטי קירשנבאום שדחף בזמנו את תעשיית "הדְיוּקוֹ – דְרָמָה" (Duco Drama) המקורית שדנה בהווייתה של החברה הישראלית לעבר המסך הציבורי שלה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. בתקופתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998 , שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סדרות הדרמה של "קו 300" , "פרשת קָסְטְנֶר" , ו- "עו"ד סִיטוֹן" . מוטי קירשנבאום היה האיש שהציע ל- "חמישייה הקאמרית" הצעה שלא הייתה יכולה לסַרֵב לה וחִילֵץ אותה מזרועות חברת "טלעד" ומידיו של המנכ"ל שלה עוזי פלד, כדי להביאה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הדבר הוציא אז את עוזי פלד מדעתו . מוטי קירשנבאום בנה מחדש בשנות שלטונו חלק מיסודותיה הרעועים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וקומם אותה במקומות רבים משֶפֶל . מוטי קירשנבאום היה האיש שטיפח כמנכ"ל רשות  השידור את יאיר לפיד לעיתים באופן אישי כמעט , ובנה אותו מבחינה מקצועית כמגיש תוכנית הבידור המרכזית "סוף שבוע" בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה לפני שנים רבות . יאיר לפיד הפך בינתיים למגיש "אולפן שישי" מגזין החדשות השבועי של חברת החדשות בערוץ 2 . חלק מהצלחתו המקצועית הוא חייב למוטי קירשנבאום אם יש בכלל צורה כזאת של חובת תודה בין אנשי טלוויזיה שעלו לגדולה . אותו מוטי קירשנבאום וגם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה כשלו בניסיונם בתקופה היא להפוך גם את המגיש והמנחה רָזִי ברקאי לכוכב טלוויזיה . רָזִי ברקאי עיתונאי בחסד עליון מהטובים במדינת ישראל , הגון וישר וחד מאוד , הגיש תקופת מה תוכנית אקטואליה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תוכניתו החדשה כונתה, "ערוץ 1", אך הוא נכשל. לא מפני שלא היה מוכשר , אלא בגלל שלא הוכן כראוי ע"י אלה שמינוּ והזמינו אותו לכֵּס הטלוויזיה . גולת הכותרת לפועלו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור הציבורית הייתה הפקת מסודרת ושיטתית לאורך שנים של הסִדרה "תְּקוּמָה", שנועדה להשקה ב – 1998 , שנת היוֹבֵל להקמתה של מדינת ישראל . גדעון דרורי ז"ל מונה להיות המפיק והעורך הראשי של הסדרה המונומנטאלית בת עשרים ושתיים הפרקים שתיעדה את תקומתו של העם היושב בציון . בהפקת "תְּקוּמָה" הושקע מאמץ תחקירי עצום . הסדרה נהנתה מתרכובת מוצלחת של מחולליה שנחנו בידע טלוויזיוני, כשרון, ומוטיבציה. עלות ההפקה עמדה על סכום של כ- 000 000 6 (שישה מיליון) דולר . שידור "תְּקוּמָה" היה הישג מזהיר של הטלוויזיה הציבורית , אך כישלון בשיווקה . היא סבלה מיחסי ציבור עצֵלים , חוסר הכנה והכוונה נכונה של דעת הקהל . צורת הכנסתה של הסדרה החשובה כמוּצַר שידור חדש לשוּק הייתה חובבנית .

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ומנהל חטיבת התוכניות אליעזר יערי הטילו בחודש מאי 1994 את תפקיד המפיק והעורך הראשי של הסִדרה הדוקומנטארית היוקרתית (שווה בעוצמתה לסדרה "עמוד האש" של יגאל לוֹסין ב- 1980) על כתפיו של גדעון דרורי אחד מטובי האנשים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים ומהוותיקים שבה . גדעון דרורי היה לא רק עיתונאי בעל ניסיון רָב אלא גם עורך ומפיק רציני מן המעלה הראשונה . הוא שימש בעבר מנהל מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בשנים 1990 – 1986 והיה מנהל מחלקת עריכת סרטים בפילם מ- 1972 עד 1981 , ועורך סרטים מצוין בזכות עצמו . גדעון דרורי השקיע את כל כוחו ומרצו במשך שלוש שנים וחצי במלאכת התחקיר המורכבת וההפקה המסובכת . גִדְעוֹן דְרוֹרִי זוכר : "זאת הייתה מלאכה מורכבת . סייעה בידי בפיתוח ועיצוב הסדרה "תקומה" אסתר דַר . כעורך ראשי של "תקומה" היה עלי לקבוע את אופייה וסגנונה של הסדרה , להגדיר את נושאיה , ולבחור ולשבץ את הבימאים ל- 22 הפרקים . הקמתי מערכת ענפה של 150 (מאה וחמישים) אנשים שכללה בתוכה 19 בימאים , 8 תחקירנים ו- 5 יועצים מהאקדמיה . כל בימאי קיבל סינופסיס של הסרט אותו התבקש לביים , לצד הנחיות מפורטות על דרך עיצובו . הבימאים התבקשו להגיש תסריטים ולבססם על תחקיר בשטח . עד לשלב הצילומים התנהל דיאלוג אינטנסיבי ביני לבין הבימאים ובמקביל גם ביני כעורך על לבין יועצי הסדרה . בימאים שתסריטיהם אושרו (מהלך נרטיבי , מבחר מרואיינים וכו') הוזמנו לצפות בחומרי הצילום ההיסטוריים של ארכיון 'תקומה' , וקיבלו את רשותי לצאת להפקת צילומיהם . לקראת שלב העריכה צפיתי בחומרים המצולמים ולאחר מכן ערכתי מעקב צמוד שכלל צפיות בחומרים ושיחות רבות עם ההבימאים . בהתדיינות עם מפיקי ובימאי פרקי הסדרה השונים היה עלי להקפיד על דיוק ומהימנות הצגת העובדות ההיסטוריות . נדרשתי למנוע הטיות אידיאולוגיות ולדאוג לאיכות הסיפור של כל פרק ופרק , ולצורתם של הפרקים" .

טקסט תמונה :  עשור ה- 90 של המאה שעברה . גדעון דרורי ז"ל עורך ומפיק "תקומה" . הוא בלתי נשכח. אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי . (התמונה , באדיבות משפחת דרורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשהסתיימה הכנת 22 הפרקים והסדרה הייתה מוכנה לשידור ב- 28 בדצמבר 1997 , שָגוּ הנהלת הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור שגיאת יחסי ציבור קשה בטיפולם באֵפּוֹס האדיר הזה . למרות שהפקת הסדרה "תְּקוּמָה" הייתה אחת מפסגות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 , היא לא חוותה יחסי ציבור ושיווק ההולמים יצירה טלוויזיונית דרמטית וייחודית בסדר גודל כזה , באיכות , וברמת מחקר והפקה גבוהים . ל- "תְּקוּמָה" גם לא הוענק שיווק מודרני ואגרסיבי כנדרש כפי שסבר גדעון דרורי ז"ל . מחולליה הסתפקו בפרסום שטחי וחובבני חסר שיטה כאילו מדובר בשידור טלוויזיוני שכיח מן המניין . הם חשבו שההישג הגדול הוא עצם ההפקה ושידורה על המסך הציבורי – ממלכתי ולא בפּרסומה ושיווקה . זאת הייתה טעות . אסטרטגיה של חובבנים . "תקומה" הפכה בעל כורחה לשנויה במחלוקת . מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן ומנהל חטיבת התוכניות אֵלִיעֶזֶר יערי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שגו כשנָהוּ בעיניים קשורות אחרי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בעניין יחסי הציבור והשיווק . אפשר לראות היום שכל סרט טבע של מוטי קירשנבאום בערוץ 10 זוכה ל- Promo , הכוונה , ופרסום ביתר יעילות מאשר זכתה לו "תקומה" לפני שלוש עשרה שנים בערוץ 1 המסורבל והכבד .   22 פרקי הסדרה המונומנטאלית הוקרנו ברֶצֶף של חמישה חודשים ללא מנוף הכרחי של הכנת דעת קהל במדינה שסועה ומפולגת , ללא יחסי ציבור אלמנטריים , וללא ידע מינימלי בשיווק בכל מהלך תקופת השידור הארוכה של הסִדְרָה . הפרק האחרון הוקרן ב- 24 במאי 1998 כשלושה וחצי שבועות לאחר יום העצמאות ה- 50 למדינת ישראל .  ערכה העצום של סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המרשימה הזאת שהייתה חד פעמית , נבלע בתוך ההמולה שיצרה סביבה . במקום כלשהו היא הלכה לאיבוד .                                                                                                                                     לסדרה החשובה נבחר והוענק השם ההרואי "תְּקוּמָה" . איש ברשות השידור (איננה אמונה מטבע בריאתה לנהל יחסי ציבור ושיווק) לא טרח להסביר לפני שידורה של הסדרה לאומה המפולגת והשסועה פוליטית , דתית , וכלכלית , מרובת המפלגות בה דרים יהודים וערבים בכפיפה אחת , לא תמיד בהסכמה אלא בכורח האילוץ , כי ה- "תְּקוּמָה" הזאת כפי שהיא מוצגת בחלק מפרקיה נעשתה גם על חשבונו של עם אחר , ולכן היא שנויה בחלק מפרקיה במחלוקת חריפה . לא רק בתוך הציבור היהודי על פלגיו השונים , אלא גם בין הציבור היהודי בכללו לבין כלל הציבור הערבי במדינת ישראל . מחלוקת קשה ועקרונית הקיימת עד עצם היום הזה . האינתיפאדה השנייה רק החריפה וחידדה את היריבות בין שני חלקי הציבור היהודי והערבי . היא הגיעה לשיא בחודש אוקטובר 2000 , כשכוחות משטרת ישראל ומג"ב הרגו 13 ערבים בעת הפגנות ההזדהות של הציבור הערבי בכפרים הערביים במדינת ישראל עם יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר עארפאת , הפגנות שהתפתחו למהומות אלימות . פרקי הסדרה שהוכנו ע"י בימאי טלוויזיה ישראליים , אך שונים בהשקפת עולמם המקצועית וזווית ראייתם הפוליטית , הולידה וגררה וויכוחים קשים ומרים ופלגנות שלא לצורך בציבור . שיאה של המחלוקת הייתה התפטרותו של המנחה והקריין הראשי של הסדרה "תקומה" הזָמָר הלאומי יורם גאון .

הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור לא הבינו שעצם שמה ההרואי של הסדרה "תְּקוּמָה" , יוצרת ציפיות מוקדמות המסתכמת בהגדרת מאבקם של "הטובים נגד הרעים" , ונותנת הכשר לצופים רבים בסלון ביתם לחשוב , שכל מעשה התיישבות וכיבוש שנעשה בארץ הזאת ע"י המתיישבים היהודים מאז ראשית המאה הקודמת הוא מוצדק וכשר לחלוטין . כאילו לא היה מעולם על אדמת ארץ ישראל עם אחר מאז חורבן בית המקדש . את המחלוקת הקשה שפרצה בארץ ניתן היה למנוע ע"י הכנת דעת הקהל מתאימה באמצעות יחסי ציבור נכונים ושיווק חכם . ישנן פנים ודרכים רבות במדינה דמוקרטית להכנת דעת קהל בעת שיווק מוצר צריכה חדש . יש לכל אלה כינוי ושם משותף , "יחסי ציבור , שיווק , ופרסום" . לרשות השידור לא היה בְּדַל ושמץ מושג בכל אלה . הטיפול ביחסי הציבור של עצמה היה כל כך עלוב , עד שאין זוכרים כלל את שמו של יוצר ומפיק והעורך הראשי של הסדרה "תקומה" . גדעון דרורי אישיות טלוויזיונית דגולה רבת הדר ופעלים , מאֹשיות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר – נשכח . מדהים לחשוב שאיש מוכשר כמוטי קירשנבאום היה משוחרר מעול המחשבה שלהצלחה חייבים לעזור להצליח . רשות השידור נשארה מיותמת מיחסי ציבור גם לאחר הליכתו של מוטי קירשנבאום .

הרבה פעמים הרהרתי ביני לבין עצמי , האם כל מנכ"ל שסיים את תפקידו חשב בכלל בעתו שנחוץ להביא לידיעת הציבור דו"ח שקוף ומדויק , באיזה מצב קיבל את רשות השידור מקודמו , ובאיזה מצב הוא מוסר אותה לבא אחריו . האם חשב לעשות זאת בצורת מסיבת עיתונאים מסודרת ? האם בחר להתראיין בתקשורת כדי להציג את הישגיו בחמש שנות כהונתו ? האם רצה לחשוף את עצמו לשאלות הנוקבות של אזרחי הממלכה לאחר סיום מלאכתו ? האם נפרד כהלכה ובצורה מכובדת בתום כהונתו מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשי הרדיו של "קול ישראל" אותם הנהיג חמש שנים ? שום מנכ"ל בהיסטוריית רשות השידור לא נפרד ציבורית ובפרהסיה מהרשת אותה ניהל . רשות השידור הממלכתית היא נֶכֶס מובהק של הציבור . היא בעצם פיקדון מובהק שהופקד למשמרת בת חמש שנים בידיו של מנכ"ל כזה או אחר , שמונה להניעה ולהצעידה לפנים . מעניין מאוד לדעת אם כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , חשו באמת שהם נושאים אחריות ציבורית כבדה , ותמכו אומנם ברעיון "הפיקדון והמשמרת" למען הבאים בעקבותיהם .

פרשת שידורי הטלוויזיה של משחקי ה-  Final Four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000 במדינת ישראל "ראש בראש" בין הערוץ הציבורי לבין ערוץ 5 בכבלים , היא צֵל מתמשך של תפקוד לקוי , והיעדר מינימום יחסי ציבור ושיווק של השידור הציבורי השאנן והסטגנאטי , גם לאחר שמוטי קירשנבאום האינדיבידואליסט סיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נכנסה להרפתקת השידור התחרותית נגד ערוץ הספורט (ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים) באיחור רָב וברגע האחרון ממש . ערוץ 5 העתיק את מדיניות יחסי הציבור והשיווק של רשתות טלוויזיה מסחריות והפיק תועלת מרובה בעוד ערוץ 1 הציבורי שמר על סטגנציה והתכנס בדלת אמותיו . צריך לומר במילים החריפות ביותר שערוץ 1 ורשות השידור לא השכילו לעשות דבר בתחום יחסי הציבור ושיגור המסר למען עצמה וצופיה אף על פי שהעניין היה כה חיוני ונדרש . למרות כניסתה בשלב כה מאוחר לתחרות השידור הטלוויזיונית היא נעדרה כל שֶמֶץ של כּשרון שיווּק ולא נקטה בשום ניסיון להילחם בצורה מקצוענית על ליבּו ועיניו של הצופה הפוטנציאלי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שַרְדַה ויצאה ממאבק השידור הזה כשידה על העליונה , אך לא בגלל היותה מוכשרת , אלא מפני שעמדו לרשותה עובדים אמיצים בעלי יכולות הדבקים ללא תנאי ועד כלות כוחותיהם במשימת השידור . עם עובדות הרייטינג לא ניתן להתווכח . ערוץ הספורט (5) בכבלים אלוף יחסי הציבור והשיווק לא ידע להפסיד בכבוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא התנהג בביטחון עצמי רב מידי בטרם קרב ובארוגנטיות. סייעה בידיו ופמפמה אותו ללא הֶרֶף עיתונות ספורט שחצנית וכושלת . שום עיתון (למעט "הָאָרֶץ") לא מצא צורך להַלֵל ולשבח את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהביסה ללא תנאי את ערוץ הספורט (5) בכבלים ברייטינג גורף . אין ספק בכלל שאילו היו התוצאות הפוכות היו מוצאים עורכי העיתונים כל דרך להחניף למנצחים .

היחסים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שזכתה בהתמודדות וערוץ 5 בכבלים שהפסיד בה – השתבשו במהירות . בשבת – 22 באפריל 2000 הם הפכו כבר לקרע גלוי בעקבות דברי הפרשנות של אבי רצון עורך הספורט של "הארץ" , בתוכנית "שירים ושערים" ברדיו " קול ישראל " .  "מלכתחילה לא הייתה תחרות בשידורי ה- Final Four  בין ערוץ הספורט שהוא ערוץ הילדים , לבין העיתונאות והשידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1", לעג אבי רצון לאנשי ערוץ 5 , ואמר את הטקסט הזה למאיר איינשטיין , שהספיק כבר לחזור מסלוניקי וליטוֹל את המיקרופון של תוכנית הרדיו הפופולרית .

למחרת השיג אותי טלפונית זַעוּף וכעוס מיילן טנזר . טקסט השיחה שלו היה מאוד לא לרוחי . הוא האשים את מדיניות ההתנשאות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום השידורים מסלוניקי והודיע לי , "שאם אבי רצון המשמש כפרשן הכדורגל של רשות השידור מתבטא בצורה שכזאת נגד ערוץ הספורט , אז אין לו כל חשק עכשיו להעביר נתח מהכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". הייתי המום. במו"מ שקיימנו עמו מנהל הטלוויזיה ואנוכי לפני משחקי ה- Final Four , הוא הבטיח לנו בלחיצת יד , ואמר ליאיר שטרן ולי : "זה רק עניין של שבועיים – שלושה עד שנחתום על עסקת הכדורגל בה יוכל ערוץ 1 לשָדֵר ישיר מידי שבת את משחקי ליגת העל בכדורגל לעונת 2001 – 2000" . הסכמנו לשלם אז לערוץ הספורט 5 מיליון דולר בשניים – שלושה תשלומים , תמורת הזיכיון לשדר ישיר מידי שבת את המשחקים המרכזיים בליגת העל [4]עכשיו נסוג מיילן טנזר מהבטחתו בע"פ שנתן למנהל הטלוויזיה ולי . יחסי השידור שלנו עם ערוץ הספורט עלו על שרטון ונותבו בעל כורחם אלֵי סלעי מִשְבָּרים . מיילן טנזר חש מאוים ע"י השידור הציבורי . התברר כי אם עומדים לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ממון וטכנולוגיה ועמם אמצעי שידור מתאימים, היא מסוגלת להשיב מלחמה שערה, ובעלת פוטנציאל לנצח כל יריב בכל תחום שידור.

ביום שישי – 21 באפריל 2000 ובמהלך כל השבוע שלאחריו הגיעו למחלקת הספורט מאות ברכות טלפוניות (אינני מגזים בכמות) של ידידים וקולגות מכל רחבי המדינה שדנו כולן בניצחונו המדהים של ערוץ 1 על ערוץ 5 . מרכזיית הטלוויזיה התפוצצה . ראשון המברכים היה מנכ"ל רשות השידור לשעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. את דברי בירכתו תחת הכותרת , "ניצחון הכנופיה מרוממה", פִּרסֵם עיתון "הארץ" ביום שני – 24 באפריל 2000 [5]. תבוסתו המוחצת והמפתיעה (כביכול) של ערוץ הספורט (5) בכבלים ב- Final Four של סלוניקי 2000 לשידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה בראשותו של יואש אלרואי הזָקֵן והסָב – עלתה לסדר היום הלאומי.

טקסט תמונה :  24 באפריל 2000 . מאמרו של מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום "ניצחון הכנופיה מרוממה" בעיתון "הארץ" לאחר התבוסה והנוק אאוט המוחץ שהעניקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . (באדיבות עיתון "הארץ)" .

מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים המום ומאוכזב נזעק להגן על הישגיו המדומים של הערוץ שלוֹ . ביום שלישי – 25 באפריל 2000 לימד סנגוריה על הערוץ שלוֹ במאמר בעיתון "הארץ". כותרת "הניצחון שלנו" הוצבה בראש מאמרו [6].

טקסט תמונה :  25 באפריל 200 . זהו מאמרו של מיין טנזר "הניצחון שלנו" כפי שפורסם בעיתון "הארץ" בעקבות תבוסת השידור שלוֹ נגד מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (באדיבות עיתון "הארץ") .

הוא כמובן לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" שאדריכלות ההסכם לשידור משותף עם הטלוויזיה הישראלית נבעה מאילוצים כספיים כבדים ולא בגלל רצון טוב של הטלוויזיה בכבלים . כשכתב שהוא לא פגוע ולא מאוכזב, הבנתי עד כמה הוא חש מובס . האותיות יכולות היו אולי להסתיר חלק מתחושת המפולת אולם לא מעשיו והחלטתו שלא לחלוק את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי עם השידור הציבורי . מר מיילן טנזר שגה נואשות כשאפשר לי להיכנס לתחרות "ראש בראש" נגדו ולחלוק עמו את זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – אפריל 2000 גם אם שילמנו לו מחיר מופקע . שום ערוץ טלוויזיה ארצי ו/או בכבלים בארץ ו/או בחו"ל שמכבד את עצמו איננו מאפשר ליריביו דריסת רגל בטריטוריית השידור הבלעדית שלו, בעיקר כשמדובר באירוע ספורט בינלאומי רלוואנטי כל כך נחשק ומבוקש ע"י צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל . ברגע שיו"ר דירקטוריון "פלא – פון" מר קובי בן גור העניק לי חסות בגובה של 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר היה לי ברור שאנוכי הולך לא רק לנצח אותו אלא להביס אותו באופן מוחץ . ללא תנאי . קובי בן גור יכול להעיד שאת זאת אמרתי לו מפורשות בטרם יריית הזינוק . האמת ש- קובי בן גור נתן לי רבע מיליון דולר כשעדיין חשבתי שאני בעל הבית הבלעדי לאחר שחברות ערוצי הכבלים החליטו להיפטר כליל מזכויות השידורים של האירוע ולמכור אותן לנו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר ואח"כ חזרו בהן. הוחלט כאמור לבסוף כי ערוץ 1 וערוץ 5 ישדרו את האירוע "ראש בראש" במקביל , כל אחד בכוחותיו הוא . או אז היה רגע אחד שקובי בן גור התחרט והעריך שרבע מיליון דולר הוא סכום גדול מידי מפני שמיילן טנזר מערוץ 5 יביס את יואש אלרואי הזקן והסב בקלות במדד הרייטינג .  מה שעשה מר מיילן טנזר , הכנסתו של ערוץ 1 להתחרות נגדו "ראש בראש" היה מעשה התאבדות טלוויזיוני שבמידה רבה נכפה עליו ע"י הבוסים שלו בערוצי הכבלים מת"ב, גוונים, וערוצי זהב .

כעבור יומיים הגיע תורי לנתח ולנמק את סיבות ניצחונה המזהיר והצפוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בנסיבות ה- Final Four  . כותרת מאמרי מעל הבימה המכובדת שהעניק לי עיתון "הארץ" הייתה , "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" . מוטי קירשנבאום , מיילן טנזר , ואנוכי , קשרנו כל אחד לכותרתו את המילה "ניצחון" . מעולם לא היה לי עונג גדול יותר מאשר להחטיף נוק אאוט לצוות השידור של ערוץ 5 יורם ארבל ופרשנו עופר שלח . כך נימקתי אני ניצחונה ההיסטורי של מחלקת הספורט  [7] .

טקסט תמונה : 27 באפריל 2000 . זו המאמר שלי "כרוניקה של ניצחןן ידוע מראש" בעיתון "הארץ" לאחר הניצחון הדרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

הצלחת שידורי ה-   Final Four של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור עצמו אורי פורת כתב לי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב נרגש באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי. הנה הוא כלשונו [8].

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל"ש לי ולעובדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מילאתי את בקשתו ותליתי את מכתבו של המנכ"ל לידיעת הנוגעים בדבר בשני מקומות מרכזיים בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הניצב בשכונת רוממה בירושלים : במחלקת הספורט בלֵב לִיבָּה של חטיבת ההנדסה שכה אהבתי והערכתי ובחדרי המאסטר שלה . החלטתי להגיב למכתבו של המנכ"ל בעיקר לנושא שכותרתו , "תנאי תחרות קשים במיוחד" , שהוא במו ידיו והחלטותיו כפה עלי יחדיו עם סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי , כשלפתע השיגני ברכתו של רָפִיק חַלָבִּי . מנהל חטיבת החדשות כתב לי מכתב הערכה נרגש במיוחד [9] . בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים שררה אופוריה . ניצחון הרייטינג יצר גאווה .

טקסט מסמך :  23  באפריל  2000 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four  בסלוניקי 2000  בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת ביום שני – 24 באפריל 2000 , מיהרתי להשיב למנהל החדשות רפיק חלבי על מכתבו החם . בקשתי אותו לפעול ולהירתם להשגת זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בשנים הבאות ולמשחקי ליגת העל בכדורגל שכה נכספנו אליהם . ידעתי שבהיעדרו של יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה המצוין (הפורש מתפקידו בתוך 6 ימים) יקשה הדבר שבעתיים  [10] .

rafik

טקסט מסמך : 24 באפריל 2000 . תשובתי למנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום הצלחת מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . המסר היה שצריך לנצל את ההצלחה גם בתחומי שחדורי אירועי הספורט הרלוואנטיים האחרים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים , מהימנות עבודתה העיתונאית , וראשוניות הדיווח . עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים . שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית . ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית על ערוץ הספורט בכבלים גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד מחלקת הספורט שלה ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי . התבוסה של ערוץ הספורט בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת ומשוכללת של יחסי ציבור ושיווק , החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור . הניצחון הדרמטי של ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאלף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור . אין תחליף לעיתונאות ישרה , אמינה והוגנת , וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין . לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט (5) בכבלים וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור . לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה כי מחלקת הספורט שלי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט . יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט ואגרסיביות השיווק , שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2 , פעלו את שלהם והשפיעו על כולם . על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני תבוסה מוחצת . לא היה בכך ספק . משהגיעה בשורת הניצחון הופתעו כולם . אך לא אני . היו לי אוהדים בהנהלת הרשות . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב , התרשם אף הוא מאוד ממבצע השידורים הארוך , והביע את תודתו על הניצחון הסוחף . כך כתב לי [11] .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . זהו מכתב הערכה ששלח לי ולאנשיי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יצא ממש מגדרו לנוכח הניצחון הגדול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) . הוא שלח לי כשי את מפות הרייטינג הענקיות של הצפייה בטלוויזיה ב- 18  וְ- 20 באפריל 2000 , המצביעות על ההישג הבלתי רגיל של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ועל תבוסות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 מול השידור הציבורי [12].

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . זוהי מפת תבוסת הרייטינג שהנחילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לערוץ 5 וערוץ 2 לכל אחד לחוד ולשניהם יחדיו ביום שלישי – 18 באפריל . את גרף הרייטינג הכין עבורנו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . הוא הגיש לי אותה כשי . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה כה נרגש מהניצחון שלנו באותו ליל שלישי – 18 באפריל 2000 עד שהרים לי טלפון מוקדם בבוקרו של יום רביעי , ושאג לשפופרת : "יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5 בגדול". נאלצתי להרגיע אותו . הייתי Cool והשבתי לא בקול שָלֵיו : "יאיר יקירי , תירגע . זה היה רק היומן . הסרט האמיתי טרם הגיע . אתמול הרגנו אותם . מחר בלֵיל חמישי – 20 באפריל 2000  נקבור אותם". ואומנם כך היה כפי שמראה מפת הרייטינג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  זוהי מפת הרייטינג של השידור הישיר השני ביום חמישי בערב – 20 באפריל 2000  מסלוניקי – יוון , בו שידרנו "ראש בראש" נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לפנאתנאייקוס היוונית . מכבי ת"א הפסידה במשחק הגמר אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה . הִכֵּינוּ את ערוץ 5 ברייטינג באופן מפורש כפי שמראה הגרף . צברנו % 30.1 רייטינג מול  % 5.8 בלבד של ערוץ 5  . מרבית צופי הטלוויזיה במדינת ישראל הלכו עמנו וצפו בשידורים הישירים שהובילו השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשנים אלי סהר ורלף קליין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה בשני ערבי השידורים האלה "ראש בראש" את ערוץ 2 המסחרי ואת ערוץ 5 בכבלים , כל אחד לחוד ואת שניהם גם יחד . חיזיון בלתי נפרץ ובלתי נשכח בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל . אפקטיביות הכיסוי הטלוויזיוני הישיר הענק של מחלקת הספורט בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 התאפשר תודות למר קובי בן – גוּר יו"ר דירקטוריון "פלא-פון" , גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פלא – פון" , גב' רוני לָטְשוֹבֶר , ואילן בן-דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת . קובי בֶּן – גוּר העמיד לרשותי 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר למבצע השידורים הזה תמורת חשיפת 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות החסות של פלא-פון  וְ- Samsung . בלעדי הממון הזה לא הייתי יכול להביס את מיילן טנזר ושַכִי פרנץ מנהלי ערוץ 5 .                                                       ב- 11 במאי 2000 קיבלתי את מכתבו החשוב של גִיל בּוּל המודה לי על שיתוף הפעולה העִסקי המוצלח בין חברת "פלא-פון" לבין ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי . חשיבות המסמך הזה הייתה בכך שהוא פתח צוהר רחב לשיתוף פעולה כלכלי בעתיד בין השידור הציבורי לגופים כלכליים שמאמנים בדרכו וכוחו של השידור הציבורי . הנה הוא כלשונו [13].

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. זהו המסמך וחשוב ביותר שתיעד והוכיח את האפשרויות הכלכליות הגלומות וטמונות  במימון שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון מר קובי בן- גור שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור הקרנת שקופיות החסות שלה בשני השידורים הישירים ב- Final four  של סלוניקי 2000, סכום של 000 250 (רבע מיליון) דולר. המסמך הזה של גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" הוכיח שיש עתיד כלכלי לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מבצע שידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 היה מאחוריי. עמדתי עכשיו לפני שני מבצעי שידור בינלאומיים יקרים ויוקרתיים נוספים קרובים ומלאי אתגר, טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) והמשחקים האולימפיים של סידני 2000. הייתי צריך למַמֵן אותם . מבצע השידורים הישירים של ה- Final Four בסלוניקי 2000 נראה כמשחק ילדים לעומתם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שוֹך סערת קרבות ה- Final Four של סלוניקי 2000 , מצאתי לנכון להודות לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א על עונת השידור המרתקת לה היו שותפים שני הצדדים , הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וקבוצת מכבי ת"א [14]. רבות נכתב ונידון אודות הסוגיה , "מי בנה את מי , הטלוויזיה הישראלית את מכבי ת"א , או מכבי ת"א את הטלוויזיה" . על פי הבנתי הטלוויזיונית זהו שביל דוּ סִטרי בו כל צד תרם כ- % 50 לתוצאה הסופית הדרמטית על המסך . מכבי ת"א הביאה את הכישרון . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביאה את המצלמות וחשפה אותו . ברית השידור בת יותר משנות דוֹר בין שני הגופים היא חסרת תקדים אך לא חסרת הגיון . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא גוף מאורגן ושמרני (אך לא מסורבל) הפועל על פי מודלים קבועים של מורשת והצלחה . הצלחה מתמשכת יוצרת סוג של מסורת המונעת ע"י דפוסי פעולה שיטתיים . דפוס פעולה שיטתי הוא מסקנה ביצועית הגיונית הנשענת על הרעיון של "סוף מעשה-במחשבה תחילה" . דפוסי פעולה שיטתיים הם כמעין "Shock absorber" , סוג של התקנים מכניים המונעים זעזועים שלא לצורך במערכת הנמצאת כל הזמן בריצת מרתון שלא מגיעה מעולם לקיצה . משנת 1969 ועד היום של כתיבת הפוסט הזה ב- 29 בספטמבר 2012 ניצב בראש מועדון מכבי ת"א איש מוצלח בתכנון , ארגון ומחשבה , ויושרה – זהו עו"ד שמעון מזרחי . בארבעים וארבע  שנות מנהיגותו ניצחה קבוצת מכבי ת"א ב- עשרות אליפויות המדינה (ליתר דיוק 50), עשרות פעמים בגביע מדינה, ו- 5 פעמים הוכתרה כאלופת אירופה. זהו הישג חסר תקדים בהיקפו.

ממציא נוּרת החשמל הגאון האמריקני תומס אלווה אדיסון , אמר פעם : "גאונות היא אחוז אחד מתוך מאה – השאר הם זיעה ומאמץ" . הוא התכוון גם לעו"ד שמעון מזרחי . את הצלחתו הפנומנלית של עו"ד שמעון מזרחי בתחום הכדורסל ואישיותו המיוחדת והאמִינָה ניתן להשוות לזו של היהודי – אמריקני  רד אוורבך המיתולוגי (Arnold Red Auerbach) , יו"ר , מנכ"ל , ומאמן על במשך כ- 50 שנה במועדון הכדורסל המפואר של בוסטון סלטיקס בליגת ה- NBA  בארה"ב . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא במידה מסוימת גוף שמרני . הנאמנות של עו"ד שמעון מזרחי היא העקביות להיות מי שהוא לאורך זמן . הוא איננו משנה את עצמו בנקֵל ואיננו כנוע ללחצים . הוא איש של קו מתוכנן ומנומק . במועדון הזה לא נערכו מהפכות . עו"ד שמעון מזרחי הוא האנטי תזה של המהפכן . בדרכו המיוחדת והשיטתית הפך בהדרגה את מכבי ת"א למעצמת כדורסל אירופית . אך החשוב באמת שבאמצעות אישיותו היוצאת דופן והמוכשרת , עיצב קבוצת כדורסל נערצת ע"י הציבור הרחב והפך את שחקניו מודל לחיקוי בעיני הנוער . עו"ד שמעון מזרחי ראוי להיבחר בשל מעשיו וכישוריו המיוחדים לאורך יותר מארבעה עשורים לפרס ישראל , ולמשרת שר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל .

ביום ראשון – 23 באפריל 2000 , שלושה ימים מתום שידורי ה- Final Four , כתבתי לעו"ד שמעון מזרחי בזו הלשון . לא עבדתי אצלו אך כיבדתי אותו . היה מעניין לנהל מו"מ עמו ולערוך עמו הסכמי שידור . הוא אומנם לא דיבר הרבה ומבטו היה כשל אדם מיוסר וסגפן , אולם מילה שלו הייתה מילה . אין חשוב מזה בכל מו"מ לבטח טלוויזיוני – מסחרי . הוא היה חסכן במילים וידע לשמור סוד . בתחום מנהיגות הספורט וניהול וועדות מארגנות בספורט הוא היה משכמו ומעלה במדינת ישראל . האחד שאין שני לו . אנוכי לעולם לא אשכח אותו .

mizrahi 1

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתבי ליו"ר מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההצלחה של המאמן פיני גרשון בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א – בארץ ובאירופה , היא ראשית דבר הודות למנהיגותו המזהירה של עו"ד שמעון מזרחי . ישנן כמובן עוד סיבות מקצועיות אך שמעון מזרחי ניצב בראשן . אם יותר לי לסטות לרגע מהנושא , הרי שהצטיינותה וזכיותיה הרבות של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה באליפות המדינה וגביע המדינה בכדורגל עם מאמניה אברהם גרנט , רוני לוי , ואלישע לוי מאז 1992 , הֵן ראשית דבר פרי מנהיגותו המוצלחת והמשפיעה של נשיא המועדון מר יעקב שחר . מר שמעון מזרחי ומר יעקב שחר הם דמויות מופת בנוף הספורט הישראלי .

ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , חיברתי דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור אודות הפקת שידורי הכדורסל                      של ה- Final Four בסלוניקי 2000 , ולצדו כמה הערות סיכום [15] . הדו"ח הזה תקף בחריפות אותו עצמו ואת סמנכ"ל הכספים שלו בשני נושאים עיקריים , רכישת זכויות שידורי הספורט והשגת החסויות הכספיות למימון השידורים היקרים האלה , ואת דרך התנהלותה המסורבלת של רשות השידור שהוא מופקד עליה . נותר לו רק לקרוא את המסמך הלא מחמיא ולפטר אותי (הוא לא עשה זאת) . הנה חלקים נרחבים ממנו כלשונם .

p 1

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 1 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . במבצע השידורים הזה הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור , הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון, וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותי ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

p 2

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא על דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 3

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 3 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותיתובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 4

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 4 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות, בצורה רשלנית ומסורבלת ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור, הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

p 5

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב ששלחתי למנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 5) בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א . בהפקה הזאת הכתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים מכה טלוויזיונית אנושה. נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה למנכ"ל הרשות אורי פורת אלא דיון בעניינים עקרוניים וחשובים ביותר, המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים ברשות בצורה רשלנית ומסורבלת, ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנו המקצועי של מנכ"ל הרשות כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדו אנשי ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000 , והמודגשים שוב ושוב במכתבי השבח של מנכ"ל הרשות , של יו"ר הוועד המנהל של הרשות ושל מנהל החדשות – אינם בבחינת גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית את המתרחש בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ובמבנה שוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור -  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                2000 . 4 . 30

למנכ"ל אורי פורת שלום רב ,

תודה רבה לך ולמנהל החדשות על מכתבי הצל"שים למחלקת הספורט ולי , הנוגעים לשידורים הישירים של ה- Final Four  בכדורסל שהתקיימו בסלוניקי , בתאריכים 18  וְ- 20  באפריל 2000 , בהם הכינו את מתחרינו מערוץ 5 שוק על ירך. בשם מחלקת הספורט ובשמי , אני רוצה לומר כאן תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה , "שליווה" אותי באופן אישי ואת כל מהלכי ההפקה הזאת , לרבות המו"מ הארוך והמסובך עם אנשי ערוץ 5 מחזיקי זכויות השידורים הבלעדיים של ה- Final Four  (בישראל) , והנשיאה והנתינה על הענקת חסויות לחברות פלא – פון וסאמסונג , בגובה של 000 200 (מאתיים אלף) דולר .אבל נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה , אורי , אלא על עניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ועלובה , ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנך המקצועי כבר שנים רבות . "התנאים הקשים" בהם עבדנו בשידורי ה- Final Four , והמודגשים במכתבי השבח שלך ושל מנהל החדשות אינם גזירת גורל . הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון , וחוסר הבנה מינימאלית במתרחש , במבנה ובשוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים. וזהו סדר השתלשלות העניינים , המסביר אחת ולתמיד , להיכן נִגררנו מבלי שנהיה כפויים לכך , ואולי סוף- סוף תעיר את מוטי לוי איש בכיר בהנהלת רשות השידור מתנומת הנצח שלו . מבנה זכויות הספורט של אירועי הספורט העולמיים השתנה לבלי הכר , ועמו גם מהירות התגובה הנדרשת .בחודשי  נובמבר + דצמבר 1998 (כיהנת כבר כמנכ"ל רשות השידור) הפסיד מוטי לוי באופן טוטאלי ומחפיר את המכרז על החוזה הארוך טווח עם ה- FIBA  בכדורסל , לשנים 2004 – 1999 (נזק שלא ניתן עוד לתיקון) . הבהרתי למוטי לוי לפני כן חזור והבהר ושוב חזור והבהר , שבמו"מ הזה כמו באחרים (ולא חשוב אם הם מתנהלים עם גופים בינלאומיים בארץ ו/או בחו"ל) עליו להיפגש פנים אל פנים עם הנושא ונותן . זאת הדרך היחידה והבלבדית להכיר את הפרטנר ולהבין את מבנה ונפתולי המו"מ .

הסברתי למוטי לוי פעמים אין ספור , שלא ניתן יותר בתנאי התחרות הקשים בשוק לנהל מו"מ מהסוג הזה , רק מארבעת הכתלים של המשרד שלו , ורק בהתכתבויות פקסים .אמרתי למוטי לוי שאני מכיר אישית את ז'רום וואלקה (Jerom Valke) מרשת הטלוויזיה  + Canal , ואני אכין לו את הפגישה . אמרתי לו במילים האלו : "מוטי , אתה חייב לטוס לצרפת כדי להיפגש עם ז'רום וואלק . תזמין אותו למו"מ שכולל ארוחת ערב עם בקבוק יין , כי רק בפגישה אישית עמו תדע על אילו סכומים מדובר ומה אתה אמור להציע לו בכלל" .כמובן שמוטי לוי המשיך לנהל בחוסר כשרון את המו"מ מחדרו , (היה חסר לו את המידע הבסיסי במו"מ הזה על איזה סכום מדובר בכלל , ומה הוא- מוטי לוי , אמור להציע לז'רום וואלק , כדי לעמוד בתחרות מול יריבינו) . מוטי לוי הציע הצעה הצעה עלובה , לא תחרותית ובלתי רלוואנטית , והפסיד בצורה שלומיאלית את חוזה ה- FIBA  לחמש שנים לערוץ 5 , מבלי שכמובן תהיה למישהו ברשות השידור את היכולת לתקן את הנזק הנוראי .

אורי פורת , שים לב לקטע הבא .

שיא הצחוק והטרגדיה , שבמו"מ העכשווי עם ערוץ 5 לקניית שידור משחקי ה – Final Four , שילמנו להם הון עתק שכזה בעבור שני ימי שידורים בלבד , סכום שאם היינו מצרפים אותו אז להצעה המקורית , היינו אנחנו משתלטים על חוזה ה- FIBA  , ולא נזקקים לחסדי ערוץ 5 .בעקבות כישלונו של סמנכ"ל הכספים , נגררנו למו"מ בלתי הגיוני עם ערוץ 5 . המו"מ הזה לא דמה למו"מ מקובל , והיה בבחינת    "Damage control"  (תיקון נזקים) מצדנו . אגב , זה היה עלול לקרות גם אשתקד , כי כבר ב- 1999 , החזיק ערוץ 5 את זכויות השידור של ה- Final Four  בידיו , אך "לטיב מזלנו" מכבי ת"א לא הצליחה להעפיל אליו .התוצאה הסופית מכל הסיפור הזה , שנגררנו לתנאי הפקה מבישים (אני מדגיש : תנאים מבישים , "לא קשים" כפי שמצוין במכתבכם אלא תנאי הפקה מבישים) , ללא שום השוואה לתנאי העבודה של ערוץ 5 , ולכן הניצחון עליהם הוא עוד יותר גדול .אין טעם עוד להתבכיין ולדווח לך את התלאות שנכפינו לעבור בסלוניקי עם ERT , עם הניידת הפרטית , עם + Sport , ועם הוועדה המארגנת של ה- FIBA .ככה לא עובדים , אורי , ככה לא מפיקים , וככה לא יוצאים למלחמה . נכון שבסופו של דבר , כמעט ולא ראו את השגיאות על המסך אבל שוב צעדנו על תפר דקיק המפריד בין כישלון להצלחה , ואני מדגיש שוב , מבלי שנהיה כפויים לכך .מדהים אותי לשמוע שסמנכ"ל הכספים שבילה את חופשתו בחו"ל (בשעה שאנחנו נמצאים כאן בשיא הלחץ של המו"מ , ההסכמים הכספיים , תנאי החוזה עם ערוץ 5 , מרוץ נגד הזמן להשגת ניידת מקומית בסלוניקי בעבור ערוץ 1 , ועבודה על החסויות) מעיז להטיל דופי ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה , בא אליו בטענות , ושואל אותו בשיא החוצפה והלעג "מי הרשה לו לשכור ניידת שידור בסלוניקי בעלות של  5000 דולר ליום עבודה ?" .

נוצר כאן אני מבין , איזה סטנדרט חדש של ניהול ודוגמא אישית . המנהל יבלה בחו"ל , ויואש אלרואי יעבוד כמו חמור (עם חבריו) , ואח"כ גם יינזף ע"י המבלה . אורי אתה לא מתאר לעצמך מה עברנו יאיר שטרן ואנוכי בשלב המו"מ הסופי עם ערוץ 5 , בשבת של  ה- 1 באפריל 2000 . בקש מיאיר שיספר לך . מוטב שתשמע את זה ממנו ולא ממני .אורי , אתה הרי ניצבת בחצות הליל של יום חמישי – 30 במרס 2000 , ליד ניידת השידור ביד אליהו , יחד עם מנהל הטלוויזיה , מנהל חטיבת החדשות , יו"ר הועד המנהל של רשות השידור , יו"ר וועדת הכספים של רשות השידור ואנוכי , בהתייעצות חירום שתכליתה הייתה להשיג את זכויות השידור של ה – Final Four . אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור יחד עם גיל סמסונוב ואלון אלרואי , הסכמתם לסלוגאן שטבעתי "שלא יעלה על הדעת שלא נשדר את ה – Final Four , לאחר ששידרנו את כל 23 המשחקים הקודמים של מכבי ת"א" . כולכם שם אמרתם למנהל הטלוויזיה ולי , ואני מצטט : "תביאו את ה – Final Four  בכל מחיר" . ואומנם שילמנו לערוץ 5 מחיר גבוה מאוד גם בכסף , גם ברכוש , וגם בהשפלה .אגב , היכן היה מוטי לוי סמנכ"ל הכספים באותו חצות הליל של יום חמישי ההוא ב – 30 במרס 2000 ? ? ?אורי , ראה אילו שידורי ספורט רלוואנטיים , אתה , ערוץ 1 ורשות השידור , הפסדתם בתקופת כהונתך בשנתיים האחרונות בשל מחדליו של סמנכ"ל הכספים שלך. הנה מונחים הכישלונות לפניך:

1 . נתח מליגת העל בכדורגל (אני זוכר היטב מה קרה כששלחת אותו ב – 14 בדצמבר 1998 להיפגש עם יוחנן צנגן מנכ"ל רשת , כדי לדחוף את המו"מ על ליגת הכדורגל קדימה . ממש מצאת לך מי שידחוף) .

2 . משחקי ה – Play offs  של הליגה הלאומית בכדורסל משנת 2000 והלאה .

3 . משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל לקראת 2000 Euro .

4 . משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 של יפן וקוריאה .

הערה

הפעם היחידה שזכינו "במשהו", הייתה כשיאיר שטרן (ומוטי לוי) נסעו לגנט בלגיה, כדי להיפגש עם אנשי UFA, ואז הצלחנו לרכוש את כל משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם 2000 Euro . אין מנוס מלהיפגש פנים אל פנים , בדרך לניהול מו"מ להשגת שידורי ספורט אקסקלוסיביים . מעניין מאוד של – MIP (יריד לקניית סרטי ותוכניות טלוויזיה בצרפת) נוסעים לא אחד ולא שניים מערוץ 1 ורשות השידור , אבל לדבר החשוב באמת (חוסכים כביכול) , נשארים תקועים במשרד…ומפסידים .ב – 1992 הפסיד מוטי לוי את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל , גם כן בהתכתבות , ללא צורך ומבלי שהיה כפוי לכך . באותה שנה הוא הפסיד גם את כל זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורסל .ב – 1994 סייע סמנכ"ל הכספים (מהמשרד) למנכ"ל דאז מוטי קירשנבאום להפסיד את זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל , שוב ללא צורך ומבלי שרשות השידור תהיה כפויה לכך .זה היה ההפסד הצורב ביותר והכישלון המשמעותי ביותר של רשות השידור וערוץ 1 בכל שנות קיומם . מוטי לוי היה יועץ גרוע , אבל מוטי קירשנבאום ששמע להצעתו היה המפסידן הגדול , והנושא באחריות לתבוסה המטופשת והבלתי כפויה הזאת.מי שמע על כך שרשת שידור באשר היא רשת שידור , מפסידה זכויות שידור בלעדיות של ענף ספורט הפופולרי ביותר במדינה , זכויות שידור שהיא מחזיקה בהן עשרים וחמש שנה ברציפות , זכויות שידור שהן העוגן החזק ביותר והיציב ביותר שלה , מפסידה אותן מבלי שתהיה כפויה לערוץ הטלוויזיה החזק ביותר המתחרה נגדה . בסופו של דבר ערוץ 2  ניבנה על חורבותיו של ערוץ 1 . מי שמע על כזה דבר והיכן ? ? ? אורי , ראה מה היה לנו בעבר , מה הפסדנו , ואיך אנו נראים היום .

סיכום

אני שב וחוזר ומציע לך לרכוש את זכויות השידור הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים במדינת ישראל. מכבי ת"א בכדורסל נתח נכבד מליגת העל בכדורגל (הכוונה לשידורים ישירים בשבתות) , שידורים ישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל (לרבות משחקי רעים) . שלושת האלמנטים הנ"ל חייבים להיות בידיו של ערוץ 1 כדי לבנות לוח שידורים יותר אטרקטיבי ורלוואנטי .אבל כמובן , פרושה לפניך גם "אופציית הבחירה השנייה" . לא לשדר את אירועי הספורט שמשלם האגרה חפץ ביקרם , לא לבנות לוח שידורים רציני על בסיס של קודם כל וראשית דבר חומרים ישראליים שלנו . אך כן לנסוע ל – MIP  ,  לטוס ל – BBC  ,  להרחיק עד Los Angeles  כדי לקנות תוכניות טלוויזיה רדודות שלצופה הישראלי אין שום קשר ומורשת תרבותית חשובה עימם , כמו : "קוסבי" , "שפץ ביתך" , "מיסטר בין" , "מייקל מור" , "גיר" , "צבעים שבלב" , "הולבי סיטי" , "המלון של פולטי" , "התחנה בסכנה" , "הבוס" , וכו' , ולהציבם ללא בושה בלב ב- Prime time  (זמן צפייה ראשי) של ערוץ 1 . כאילו שזה מעניין בכלל את משלם האגרה כאן. כאילו שיש לתוכניות האלה איזה שהוא ערך בכלל . בסופו של דבר הן גם נטולות רייטינג מינימאלי .

אורי , יתכן ואתה חי (שם בשערי צדק) באקלים בלתי אפשרי , ולכן אין לך ברירה ואתה "חייב" כביכול להעניק גיבוי לחדלי האישים סביבך . אני חושב , גם בטוח וגם יודע שיש לך ברירה שונה לחלוטין . אתה מוכרח לחולל את השינויים המתחייבים – התכנים והפרסונאליים . מדהים אותי לחשוב כיצד אתה כותב לי צל"שים כאלה (לחברי ולי) ומאידך אינך מסוגל כמנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי שלה , לאכוף את שיקוליך המקצועיים על מי שאתה אמור לאכוף , וכולנו כאן טובעים בים הטיפשות והחידלון , ובמצולות הרייטינג .חלק מעוזריך הקרובים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הם אנשים קטנים ויועצים גרועים , שדרדרו את הטלוויזיה הישראלית לתחתיות שאול . אבל אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור , אתה הוא המפסידן העיקרי באחריתו של דבר , והנושא הראשי באחריות לכל החוליים . על הנושאים האלה כבר דיברנו אלפי פעמים בעבר הקרוב (רק לפני חמישה ימים) והרחוק .

תמיד אמרתי לך , ואני שב ואומר לך גם עכשיו : "יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק" . עדיין לא מאוחר מידי . גם כשמצבו הכספי של ערוץ 1 אינו מזהיר ברגע זה , עדיין ניתן להנהיג , לנהל ולשדר , לא פי 100- אלא פי 1000 טוב יותר . ערוץ 5 שגה שגיאה אסטרטגית קשה , בשעה שהעניק לערוץ 1 את זכויות השידורים המקבילים של ה- Final Four . זה היה מו"מ קשה , מסובך ולחלוטין לא נוח מבחינתנו . המו"מ הזה דמה יותר ל- Damage control , מאשר לשאת ולתת . אך מרגע שנחתם ההסכם , לא היה מי שיעצור אותנו . זהו הלקח החשוב ביותר בכל הסיפור הקפקאי הזה .

הרשה לי לומר תודה רבה לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות . שנינו ביחד רפיק ואנוכי , אומרים תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה- האדם , הג'נטלמן , והידיד .

                                                                                                                        בברכה ,

                                                                                                                    יואש  אלרואי

הופעתם של גיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נציגי מפלגת "הליכוד" בוועד המנהל של רשות השידור בעשור ה- 90. חיכוכים מרים בצמרת . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן מסיים את תפקידו ב- 30 באפריל 2000 ופורש לאלתר מרשות השידור. פרישתו מהווה אבדה גדולה לשידור הציבורי. עם לכתו הפקות הספורט נחלשות . ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , הגיעו לקִצָן שבע שנות ניהולו של יאיר שטרן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . תמו שבע השנים הטובות . החלו שבע השנים השדופות . יומיים לפני שפרש הספיק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להעביר מסמך נוקֵב וחשוב במיוחד למנכ"ל הרשות אורי פורת בו הוא מחווה את דעתו האישית שאיננה משתמעת לשתי פנים והנוגעת לתפקודו הלקוי ויכולתו המוגבלת של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , ולכישרונו לנהל את המו"מ לרכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל ופרשת המו"מ על זכויות שידורי ה- Final Four  בסלוניקי 2000 בפרט . מעולם לא נכתב מסמך כל כך קשה וחמור ע"י מנהל טלוויזיה כלשהו למנכ"ל רשות שידור כלשהו הדן לכף חובה וברותחין סמנכ"ל כספים כלשהו . זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית שלקחיו לא מוצו מעולם . כך כתב יאיר שטרן [16] .

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . אחד המסמכים החשובים והכנים בתולדות רשות השידור . זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "לו סמנכ"ל כספים וכלכלה היה עירני יותר לגבי הנעשה בשוק זכויות השידור קצת למעלה משנה וחצי היינו יכולים לרכוש אז את זכויות השידור ולא להתבזות היום במו"מ משפיל עם ערוץ הספורט…היות ואני פורש היום מתפקידי הרשה לי להעלות הרהור בקול רם . כל העסק של ניהול משאים ומתנים על זכויות ספורט צולע וכל הטיפול בנושא החסויות ותשדירי השירות נעשה בצורה לא מקצועית…" , כתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . המסמך החשוב הזה נכתב באיחור זמן עצום ע"י מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . עכשיו הוא היה הרבה פחות אפקטיבי . (ראה המשך בעמוד הבא . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב יאיר שטרן בסיום תפקידו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "אם גורלו של הערוץ הראשון יקר לך לפחות כמו לי , אתה חייב לטפל במהירות בנושאים אלה , ליישר את ההידורים בין אגף כספים וכלכלה לבין מחלקת הספורט וזאת כדי להביא לגישה חדשה מקצועית ועניינית בכל נושא שידורי הספורט והשיווק סביבם . מעומק הלב אני מאחל לך שתצליח בנושאים אלה" , סיים יאיר שטרן את מכתבו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למסמך הזה שהוא חסר תקדים בחומרתו ונכתב ע"י יאיר שטרן באיחור רָב ובערוב ימיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למנכ"ל רשות השידור , הייתה חשיבות רבה מאין כמותה , אך הוא נכתב באיחור . זאת הייתה הפעם הראשונה שהסמכות המבצעית הבכירה ביותר בהיררכית הפיקוד ברשות השידור (אחרי המנכ"ל) , מטיל בפומבי דוֹפי בתפקודו הלקוי מזה זמן רב של מוטי לוי הסמנכ"ל לכספים וכלכלה ברשות . סגנון המכתב היה תרבותי אומנם אך תקף בחריפות רבה את מוטי לוי שהיה אמור להיות האחראי הראשי לניהול המו"מ להשגת זכויות שידורי הספורט החשובים ולגיוס החסויות המתאימות . רבים מהסמוכים לשולחנו של מנכ"ל רשות השידור צִקצקו בלשונם בגנותו ואודות חולשתו של סמנכ"ל הכספים . מנהלים ומפיקים בדרגי פיקוד שונים בערוץ הטלוויזיה הציבורי וגם אנשי הרדיו "קול ישראל" , פקפקו שנים ביכולתו הבסיסית של מוטי לוי לנהל את משק הכספים המסובך והמורכב מאוד של רשות השידור . סמנכ"ל הכספים היה לדעתם דַל כריזמה , נטול כשרון ויוזמה , מכדי לשמש "כשַר אוֹצָר" האמור להנהיג את רשות השידור בעלת הפוטנציאל בעידן התחרות הרב ערוצית . הם קשקשו בלשונם אך לא העלו זאת על הנייר . כשהגיע רגע העימות עמו בישיבות ההנהלה סתמו את פיהם ומילאו אותו מים . כיניתי אותם מנהלים גמדיים וגם רכילאים עלובים . לא היו חסרים כאלה ברשות השידור. לא היה כל טעם להשוות את כישרונו של סמנכ"ל הכספים הקודם מר יוחנן צנגן עם יורשו מר מוטי לוי.

מנהל הטלוויזיה היוצא יָאִיר שְטֶרְן היה בין הבודדים שהצטרף אלי והעלה את דבריו על הכתב נגד התנהלותו של סמנכ"ל הכספים ונתן לכך גושפנקא רשמית . הוא הטיל דופי בפרהסיה במוטי לוי . אין דרך נסיגה מהכתוב . לא רק שאמר וכתב את דברו ודעתו המקצועית על סמנכ"ל הכספים בהאי לישנה והעביר את תוכנם למנכ"ל רשות השידור , אלא היה מספיק הוגן כדי לשלוח עותקים ממכתבו לנאשם וגם לי . יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה מצוין שפעל , מאז עזיבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1998 , באווירה שונה לחלוטין מזו שהורגל אליה בסביבתו של המנכ"ל חדש – יָשָן אורי פורת . אורי פורת ניחן באישיות כובשת , איש נעים הליכות , ג'נטלמן , בעל חוש הומור ואומן הביטוי והניסוח . כתיבתו השקולה והמדויקת הכילה תמיד את כמות המילים הנדרשת . לעֵטוֹ השנונה יצא מוניטין וצורת כְתב ידו היה כשל צייר . אורי פורת היה אישיות אהובה , אך עכשיו כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו (בשנים 2001 – 1998) התגלה כאיש חלש ועייף , גַם בגלל שהיה מעשן כבד מאין כמוהו . באחת מאלפי הפעמים בה תחב סיגריה אחר סיגריה לפיו , אמרתי לו בדאגה אמיתית : "אורי פורת , אתה מרעיל את גופך ביוֹדעִין" . בעת שירותו את רשות השידור לא סטה מעולם ממנהגו לעשן בשרשרת . הוא היה עכשיו נטול רצון או יכולת להתמודד עם הבעיות הקשות והחריפות שנכונו לו בתוקף תפקידו הרָם . פעמים רבות הפגין הססנות , אדישות , וגם חוסר חשק . בקדנציה השנייה שלו היה ספקן , שלא האמין כמעט ביכולתה של רשות השידור להתקיים במתכונתה הציבורית הנוכחית. בנוסף לכך מנגנון הפיקוח הציבורי של רשות השידור, הוועד המנהל והמליאה, הצרו את צעדיו והקשו עליו למלא את תפקידו . אורי פורת (האָהוּב) הפך לניהיליסט ששלל כמעט כל יוזמה. ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 נטלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את בכורת ההובלה בתחום שידורי הספורט. כבשנו את הפסגה. השאלה הייתה כיצד ואיך נשארים שָם.

סוף הפוסט (רשימה מס' 2) שעוסק בתשובה לטקסט מגוחך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות..

[1]  ראה נספח : הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) מתאריך ה- 1  באפריל 2000 .

[2] חברת התקשורת "פֶּלֶא פוֹן" בראשות יו"ר הדירקטוריון קובי בן גור שילמה לטלוויזיה הישראלית בספטמבר 1999 סכום של 315000 (שלוש מאות אֶלֶף ו- 15 עשר אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת 315 שקופיות חסות של "פלא פון" בשני השידורים הישירים מחו"ל (כולל Pre game show  ו- Post game show  בהיקפים חסרי תקדים) של שני משחקי הכדורגל קפריסין – ישראל ו- ספרד – ישראל , במסגרת קמפיין 2000 EURO .

[3]  ראה נספח : אגרתו של המנכ"ל אורי פורת מתאריך 18 באפריל 2000 אל מנהל הטלוויזיה ואלי , ונושאו : זכויות הפיינל פור והליגה בכדורגל .

[4]  ראה נספח : מכתבי למיילן טנזר מתאריך 5 באפריל 2000 , בעניין השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל בשבתות של עונת  2001  -  2000 .

[5]  ראה נספח : מאמרו של מוטי קירשנבאום בעיתון "הארץ" מתאריך 24 באפריל 2000 , תחת הכותרת "ניצחון הכנופייה מרוממה"

[6]  ראה מאמרו של מיילן טנזר בעיתון "הארץ" מתאריך 25 באפריל 2000 , וכותרתו "הניצחון שלנו" .

[7]  ראה נספח : המאמר שלי בעיתון "הארץ" מתאריך 27 באפריל 2000 , והכותרת שלו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" .

[8]  ראה נספח : מכתב הצל"ש  שכתב אלי המנכ"ל מתאריך 23  באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי ה- Final four בכדורסל ב- 18  ו- 20 באפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי .

[9]  ראה נספח : מכתב הערכה שהעניק לי מנהל חטיבת החדשות בתאריך 23 באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי מכבי ת"א בכדורסל .

[10]  ראה נספח : מכתבי לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתאריך 24 באפריל 2000 , המבקש לרכוש את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א לשנים 2004 – 2001 , ומשחקי ליגת העל בכדורגל לשנים 2005 – 2001 .

[11]  ראה נספח : מכתב השבח שנשלח ע"י יו"ר רשות השידור גיל סמסונוב אלי ב- 23 באפריל 2000 , בתום שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 .

[12]  ראה נספח : מפות רייטינג הצפייה בטלוויזיה ב- 18  ו- 20 באפריל 2000  המשקפות את הניצחון הגדול של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על  ערוץ 2  המסחרי  ועל ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) , על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד .

[13]  ראה נספח : מכתבו של גיל בול סמנכ"ל השיווק של חברת "פלא-פון" אלי  מ-  11  במאי 2000  המשבח את שיתוף הפעולה של החברה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של משחקי ה-  Final Four  בכדורסל בסלוניקי 2000 .

[14]  ראה נספח : מכתבי לעו"ד שמעון מזרחי מ-  23 באפריל 2000 .

[15]  ראה נספח : דו"ח הפקת שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  ,  שנשלח מטעמי למנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות  בתאריך 30 באפריל 2000 .

[16]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל מנכ"ל הרשות אורי פורת , ביום פרישתו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 בתאריך  30 באפריל 2000 , הנוגע לקניין זכויות השידורים של ה- Final Four האירופי של סלוניקי 2000 ובו ביקורת חריפה אודות התנהלותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בפרשה .

סוף הפוסט (רשימה מס' 2) שעוסק בתשובה לטקסט מגוחך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות..

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

ברית שידור מיוחדת במינה נרקמה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. כל הזכויות שמורות (רשימה מס' 1).

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי . 

הערה 2 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות .

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או למען רייטינג , ו/או לצורך פרסום אישי . 

————————————————————————————-

פוסט מס' 233 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שני – 17 ביוני 2013 (רשימה מס' 1 מתוך 2). פוסט מס' 233 הועלה במקביל להעלאתו לאוויר של פוסט מס' 234.

————————————————————————————-

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 1 מתוך 2). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2000 – 1999 . אנוכי בעת ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של ערוץ 1 את טורניר ה- Final four בכדורסל בסלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , ומייד אחריו ביוני 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר הכדורגל Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה , ואח"כ בספטמבר – אוקטובר 2000 ניהול והפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תשובה לטקסט מגוחך ומופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. (רשימה מס' 1 מתוך 2). כל הזכויות שמורות.

חלק מפרק מס' 6 בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 8000 עמודים הקרוי , "הקשר הסימביוטי" שמספר מדוע צעד השידור הציבורי שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים 2007 – 1970. (רשימה מס' 1 מתוך 2) .

6. 1.  הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מביסה שוק על ירך את ערוץ 5 בכבלים ואת ערוץ 2 המסחרי , את שניהם ביחד וכל אחד לחוד , בקרב השידורים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל בחודש אפריל 2000 בסָלוֹנִיקִי . (רשימה מס' 1 מתוך 2) .

6. 2. מרבית צרכני הטלוויזיה בעולם (וגם בארץ) לא מכירים את מבנה תעשיית הטלוויזיה מבפנים ולא מבינים כי המדיה האלקטרונית הזאת מופעלת ע"י שני  ווקטורים מרכזיים : ממון וטכנולוגיה. המפיקים, העורכים, הטכנאים, השַדָּרִים, והמגישים בטלוויזיה – חשובים. הממון והטכנולוגיה חשובים מהם . ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 נכפה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאבק טלוויזיוני "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים שעסק בארבעה שידורים ישירים של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א (לראשונה מזה תשע שנים) , והתרחש בזירת הכדורסל של עיר הנמל היוונית סלוניקי . ללא סיועה הכלכלי המסיבי של חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון יעקב "קובי" בן גור באותם שני התאריכים של יום שלישי – 18 באפריל 2000 ויום חמישי – 20 באפריל 2000 , לא היינו יכולים אנשיי ואנוכי להביס בצורה כה מוחצת מכל היבט וכמובן ברייטינג את ערוץ 5 בכבלים. אך בל אקדים את המאוחר. (רשימה מס' 1 מתוך 2) .

ציטוט :  "מוטב למות על רגליך מאשר לחיות על ברכיך" .  (דולורס לברון) . 

ציטוט :  "יש לעקוֹב אחרי בעל ברית בדיוק כמו אחרי האויב" . (ליאון  טרוצקי) .

טקסט תמונה :  אולימפיאדת סיאול 1988 . אנוכי (משמאל) יחדיו עם מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון האולימפי בסיאול . אנחנו בודקים את ההתקנה (של חברת SORTO) ומוודאים את הביצוע של קווי התקשורת ה- 4w בין העמדה באצטדיון האולימפי המרכזי לבין האולפן בירושלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הקדמה קצרה (רשימה מס' 1 מתוך 2)

לפני כמה ימים שלח לי אחד מקוראי הבלוג הנבונים לעיון רשימה של מר אביב לביב שהתפרסמה בעיתון האינטרנטי "Forbes Israel" תחת הכותרת "הפרטה ? הלאמה ? זה לא משנה – בישראל אתם מפסידים מכל הכיוונים" . המאמר תוקף את רשות השידור של 2013 באמצעות טקסט מופרך ועובדות חסרות שחר שנוגעות לתחרות הטלוויזיונית שנערכה "ראש בראש" בין ערוץ 1 לבין ערוץ 5 בכבלים ב- 18 ו – 20 באפריל 2000 בעת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלתי, הפקתי ,וערכתי אז את השידורים הישירים התחרותיים נגד ערוץ 5 שבראשו עמד מיילן טנזר . התחרות הטלוויזיונית ההיא בין שני ערוצי טלוויזיה ישראליים התנהלה לפני 13 שנים אולם אני זוכר כל פרט ממנה , דווקא משום שהייתה מורכבת ומסובכת מאוד ללא נשוא . בשידורים הישירים ההם הבסנו קליל את ערוץ 5 שהיה Favorite בהתמודדות . הטלנו אותו לקרשים . ב- 18 באפריל 2000 צברו השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רייטינג של % 27.3 מול % 7.6 של ערוץ 5 . ביום חמישי צברנו % 30.1 מול % 5.3 של ערוץ 5 . בארץ השתררה תדהמה כללית . האנשים והעיתונות (לקחה צד לטובת ערוץ 5) לא הבינו כיצד ערוץ 1 הוותיק והמסורבל עם יואש אלרואי הזָקֵן והסָב מביס את מיילן טנזר הצעיר והדינמי מערוץ 5 באופן כה טוטאלי. אני זוכר שביום רביעי בבוקר – 19 באפריל 2000, תשע – עשר  שעות מתום ההתמודדות הראשונה (בליל שלישי – 18 באפריל 2000) צִלְצֵל אלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן מלשכתו בקומה השלישית של הבניין כשהוא זועק לטלפון מופתע ונרעש : "יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5". זה היה כאמור בתום יום השידורים הישירים הראשון . המתין לנו סֶבֶב נוסף למחרת ביום חמישי – 20 באפריל 2000 . אני דווקא לא הייתי מופתע וגם לא נרעש . נותרתי Cool והשבתי לו ב- "קוּלִיוּת" : "יאיר שטרן תירגע. אתמול הרגנו אותם – מחר נקבור אותם". ואומנם כך היה ! קראתי את המאמר המופרך של מר אביב לביא ב- Forbes Israel והחלטתי להגן על אגפיי ועל אגפיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם ימי המאבק ההם נגד ערוץ 5 בכבלים בחודש אפריל של שנת 2000 בסלוניקי .

זהו חלק מטקסט המאמר של מר אביב לביא כפי שהתפרסם ב- Forbes Israel לפני ימים אחדים שהניע אותי להשיב לו .

"את ליל הסדר תש״ס עשיתי בסלוניקי. נמניתי אז על צוות פרשני ערוץ הספורט, ובאביב של שנת 2000 נשלחנו לשדר מיוון את הפיינל פור האירופי בכדורסל, שהסתיים בגמר בלתי נשכח בין מכבי תל אביב לעודד קטש ופאנאתינאיקוס (קטש ניצח). במקביל למאבק האדיר במגרש התחולל קרב חזיתי גם בעמדות השידור, כשמולנו התייצב הצוות הוותיק של ערוץ 1. אני לא זוכר מה היו הנסיבות שגרמו לכך שבאותה שנה המשחק שודר בשני ערוצים במקביל; אבל אני זוכר היטב עם אילו מסקנות חזרתי מסלוניקי. המסקנות העגומות נגעו לפער המכאיב שבין ההתנהלות של ארגון שידור ציבורי לזה הפרטי. אני לא מדבר על השדרים והפרשנים . ערוץ 1 שלח אל המסך צוות ראוי ביותר – מאיר איינשטיין ורלף קליין המיתולוגי. אני מתכוון לתרבות הארגונית, למחויבות להקפיד על כל פרט ולהפיק את התוצר האיכותי ביותר. אם תרצו, הכל התנקז לתמונה אחת, שהתרחשה בעמדת השידור בטרם העלייה לאוויר. כשעתיים לפני תחילת השידור הגענו לעמדה שמוקמה במעלה היציע. העמדה של המתחרים מערוץ 1 הייתה צמודה אלינו. את השעתיים הקרובות העבירו אנשי ההפקה, הטכנאים והצלמים של ערוץ הספורט בעבודת נמלים, כדי לייצר רקע ויזואלי מרשים ככל הניתן לפתיחת השידור, כזה שיהלום את הדקות שמכינות את הצופים לאירוע הפסגה של הכדורסל ביבשת. הם התקינו בעורפה של עמדת השידור לוחות אסתטיים עם הלוגו של הערוץ, והורו לנו, השדרים, לעמוד כך שהצופים יראו אותנו על רקע האולם היפהפה והיציעים הגועשים. כל פריים תוכנן בקפדנות, כל זווית חושבה בדייקנות. בעוד אנשינו מתרוצצים, הצצתי למתרחש בעמדה השכנה של ערוץ 1. ובכן, דבר לא התרחש שם. לא תפאורה, לא זוויות צילום. דקות ספורות לפני שעת השין הגיעו האנשים הטכניים, חיברו כמה כבלים ובדקו שהמיקרופון עובד. מה שהצופים ראו בתחילת השידור בערוץ הממלכתי זה שדר ופרשן שיושבים בעמדה כעורה, על רקע הבטון האפור של היציע ועשרות חוטים וכבלים משתלשלים. ככה לא בונים תמונה .באותן דקות נפל אצלי האסימון (אז עוד היו אסימונים): רשות השידור היא מקרה אבוד. כן, כבר לפני 13 שנה התחולל הוויכוח מה צריך לעשות איתה, האם כדאי להשקיע ולשפר את הקיים או שמא כדי לקבל שידור ציבורי ראוי, צריך לסגור אותו ולפתוח מחדש. וכבר אז הייתה האגרה אויבת העם ותדלקה את האיבה לרשות". 

זהו סיפור העלילה המורכבת והמסובכת של מסכת השידורים הישירים של שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, ואשר התבצעו "ראש בראש" ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול ערוץ 5 בכבלים. הוכרחתי לספר את העלילה הזאת (בשני פוסטים) לפרטיה השונים שהתרחשה לפני יותר מ- 13 שנים, כדי לסתור את הטקסט המגוחך והמופרך שכתב מר אביב לביא ב- Forbes Israel.

זאת פרשה טלוויזיונית מורכבת ומסובכת , יקרה ויוקרתית , שהתפרשה על פני שלושה שבועות – והתרחשה לפני יותר מ- 13 שנה באפריל 2000 בעיר הנמל היוונית סלוניקי . אף על פי כן אני זוכר כל פרט ופרט ממנה מפני ששיחקתי בפרשה ההיא שהרעידה את אמות הסיפים של תעשיית הטלוויזיה בישראל תפקיד ראשי בקִדמת הבמה . כדי לסתור את דבריו המגוחכים והמופרכים של מר אביב לביא יש להפנות מבט לאחור לעבר ההיסטוריה הדרמטית שהחלה לקרום עור וגידים בליל חמישי – 30 במארס 2000

בליל חמישי של 30 בחודש מארס 2000 נוצר מצב טלוויזיוני אבסורדי לאחר הניצחון של אלופת ישראל בכדורסל קבוצת הפאר של מכבי ת"א על אלופת איטליה פָּאף בולוניה במשחק השלישי והמכריע בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 79 : 63 (על הזכות להעפיל לטורניר "ארבע הגדולות" שאמור להיפתח ב- 18 באפריל 2000 בעיר הנמל היוונית סלוניקי) , התמודדות שהועברה בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הניצחון הזה הבטיח את העפלתה של מכבי ת"א לראשונה מזה תשע שנים ל- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000 . האבסורד היה נעוץ בשאלת זכויות השידורים . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרנו ישיר ובלעדית את כל  23  משחקי מכבי ת"א בבית ובחוץ עד לשלב הגמר של ה- Final Four האירופי בסלוניקי 2000 , אך נשללה מאתנו בפעם הראשונה מזה שלושים שנה הזכות לשדר את מכבי ת"א במשחקי טורניר הגמר עצמו . זאת מפני שזכויות השידורים של מפעל ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 היו של ערוץ 5 בכבלים (אגב , גם אלה של אליפות אירופה בכדורסל ואליפות העולם בכדורסל) . השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה בערבי חמישי בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בעונת 2000- 1999 (בהיכל הספורט ביד אליהו ובחו"ל) יצרו מחדש עניין רָב ושברו את כל שיאי הרייטינג בעונה רגילה . עוֹדֵד קָטָש הנפלא אומנם כבר לא שיחק בקבוצה (עבר למועדון היווני העשיר פאנאתאנאייקוס) אך המועדון גייס לשורותיו שני שחקני חיזוק מצטיינים מארה"ב נאט האפמן שחקן ציר ענק שגובהו 2.12 מ'  ואת הרכז אריאל מקדונלד (1.90 מ') . יחד עם שחקנים מצטיינים אחרים כמו דוֹרוֹן שֶפֶר , נָדָב הֶנֶפֶלְד , מַרְק בּרִיסְקֶר , דֶרִיק שָארְפּ , ואחרים הצליח פּינִי גֵרְשוֹן לייצב את שורות הקבוצה ולהצעיד את מכבי ת"א לעבר הפסגה . זה היה מדהים . דווקא ללא שחקנה הווירטואוזי עוֹדֵד קָטָש הצליחה מכבי ת"א לנצח ולהעפיל בפעם הראשונה מזה עשור לגמר הכדורסל האירופי . קרי : ה- Final four של סלוניקי חודש אפריל 2000 . מכבי ת"א והשידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעונת 2000 – 1999 הגיעו יחדיו לשיאם בשלושת המפגשים הקובעים נגד הקבוצה האיטלקית פָּאף בּוֹלוֹנְיָה בסופו של חודש מארס 2000 . בשלב ההצלבה השנייה של המִפְעָל היה למכבי ת"א את יתרון הביתיות נגד פָּאף בּוֹלוֹנְיָה . היתרון לא נוּצל במשחק הבית הראשון ביד אליהו ביום שלישי – 21 במארס 2000 . מכבי ת"א הפסידה . היא הייתה זקוקה לנֵס וגם לתיאום מרבי ויכולת מופלגת של כל שחקניה ומאמנה פיני גרשון במשחק הגומלין כעבור ארבעים ושמונה שעות ב- בולוניה . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היינו שם ב- 21 במארס 2000. למרות הפסד מכבי ת"א זכה השידור הישיר של חטיבת הספורט לרייטינג ממוצע של % 23.82 .

מכבי ת"א ניצחה במשחק הגומלין בבּוֹלוֹנְיָה ביום חמישי – 23 במרס 2000 , והשידור הישיר מבולוניה צבר רייטינג ממוצע של % 28.15 . שיאו של השידור הישיר מבולוניה חצה בעֶשֶר ושלושים בערב את גבול % 30.0 ועמד על  סך של % 30.2 . במשחק השלישי והמכריע בבחינת "להיות או לחדול" שנערך כעבור שבוע שוב בזירה הביתית של מכבי ת"א ביום חמישי – 30 במרס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו , הביסה אלופת ישראל את בולוניה בתוצאה 79 : 63 ועלתה לתחרויות "ארבע הגדולות" המכונה טורניר ה- Final Four האירופי בסלוניקי 2000 . הבאנו להיכל ביד אליהו את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרת מצלמותיה ושֵש יחידות הילוכים חוזרים שלה . יותר מ- 70 אנשים השתתפו בשידור הישיר השלישי והמכריע שגרף רייטינג ממוצע מזהיר של %  33.38 . מאיר איינשטיין והפרשן אֵלִי סַהַר שידרו ישיר את המשחק יחדיו עם צוות השידור השני שמיקמתי בצפון ההיכל וכלל את השַדָּר אורי לוי והפרשן רלף קליין ז"ל . אמנון אוסמן היה הבימאי ושָשִי אֶפְרָתָּי שימש המפיק שלי בניידת ה- "וֶורֶד" שהתמקמה ליד שער מס' 6 בהיכל הספורט ביד אליהו . ניהלתי את השידור כרגיל מעמדת השידור שלנו הממוקמת על זירת הפרקט ליד קו האורך המזרחי של המגרש . עם תחילת המחצית השנייה בעֶשֶר בעֶרֶב , הגיע השידור הישיר לשיא רייטינג חדש חסר תקדים של  %  36.40 , ובעֶשֶר ורֶבַע בערב לקראת סיומו של המשחק המותח העפיל הרייטינג לצמרת חסרת תקדים בשידור כדורסל אירופי כלשהו בעונתו הרגילה בהיכל לעוד שיא חדש של % 39.60 . אלו לא היו עדיין שידורי ה- Final Four . אלה היו המשחקים שקדמו לוֹ אולם הרייטינג הפנטסטי שצברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הרעיד את אמות הסִיפִּים של תעשיית הטלוויזיה בארץ .

r 1

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000 . מפת המדרוג של השידור הישיר הראשון מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההצלבה הראשון בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

r 2

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000 . מפת המדרוג של השידור הישיר השני מבולוניה של משחק ההצלבה השני בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

r 3

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000 . מפת המדרוג של השידור הישיר השלישי מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההצלבה השלישי והמכריע בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זאת הייתה תקופה שבה פיני גרשון סירב להתראיין בתום המשחקים אצל מאיר אינשטיין ואלי סהר בטענה שאינם מבינים את נושא הכדורסל שהם משדרים לציבור צופי הטלוויזיה בארץ . בתגובה העניש אותו מאיר איינשטיין וכינה אותו בשידורים הישירים "פִּנְחַס" במקום "פִּינִי" . בתום הניצחון 79 : 63 על פאף בולוניה נדרשתי בעצמי להוביל את פיני גרשון לעמדת השידור ולהשלים בין שני הניצים . אחריו התראיין עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א . התרכובת הטלוויזיונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוכיחה את עצמה נוצרה כימיה . באותו שבוע ההוא סתמנו את הפה למתנגדינו , מתחרינו , ויריבינו הקנאים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כאלה לא היו חסרים שם) וגם את ערוץ 2 ואת ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים , ואת כל ערוצי השידור האחרים בארץ . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבה באותו ערב של יום חמישי – 30 במרס 2000, לבדה ובכל עוצמתה בפסגת פירמידת השידורים במדינת ישראל . שום תוכנית טלוויזיה מתחרה (גם לא בתחומי הבידור) ,לא איימה על ההצלחה המשותפת של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומועדון הפאר של מכבי ת"א . השידור הישיר של "טקס בחירת מלכת היופי" של חברת רשת צבר % 27.2 , התוכנית "שֶמֶש" של חברת "קשת" בערוץ 2 השיגה רייטינג של  % 25.3 , התוכנית "בשִידוּר חוֹקֵר" של רפי גינת ב- "רשת" קיבל % 23.4 , תוכניתו של רפי רשף בקשת הגיעה למאזן של % 22.4 , תוכנית "הראשון בבידור" של דודו טופז צברה % 22.2 , תוכנית "המיליונר" בהגשתו והנחייתו של הבדרן – שַדְּרָן הספורט יוֹרָם אָרְבֵּל ברשת נשרכה מאחור עם % 20.4 , יחד עם תוכנית קולגה "מִשְעָל חַם" של נִסִים מִשְעָל (גם כן ברשת) עם % 20.1 . בקיצור כמות הרייטינג המדהימה שצברו השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בעונת 2000 – 1999 פגעה קשות ביוקרת ערוץ 2 וגם בכיס שלו .

עכשיו משתם בהיכל הספורט ביד אליהו המשחק השלישי והמכריע מכבי ת"א – בולוניה 79 : 63 ניצבה לידי וCסמוך לניידת השידור שלנו (קרוב לשער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו) בשעה אחת עשרה ורבע בלילה , כל צמרת ההנהגה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : המנכ"ל אורי פורת ז"ל , סמנכ"ל כוח אדם עמרם עמר , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב , יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי, מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי, ומנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן – כולם נבוכים, חפויי ראש, מבולבלים, ומאוכזבים . כולם נועצים בי מבטים מבוהלים, מודאגים וממלמלים לעצמם, "מה יהיה ? הרי ה- Final Four איננו שלנו ! איך קרה כדבר הזה ? מה יגיד עלינו הציבור הענק שאוהד את שידורי מכבי ת"א אם לא נשדר את ה- Final four ?" . תמונה עגומה בלתי נשכחת וסבוכה . חשכה ירדה על ההיכל וגם על ניידת השידור והפיצה אווירת נכאים . רבבת הצופים כבר הסתלקה מזמן מההיכל . כמה כוכבים נצנצו ברקיע ושקט קריר ואביבי השתרר סביבנו . זאת הייתה תקופה שבה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב וחבר הוועד המנהל אַלוֹן אַלְרוֹאִי הקדורניים כבר החלו במאמץ משולב , מתואם , וסודי להדיח את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מתפקידו ובאותו מהלך לסלק מניהול הטלוויזיה את יאיר שטרן . באשר ליאיר שטרן הם לא היו צריכים להתאמץ יתר על המידה מפני שכהונתו הגיעה לסיומה ממילא . בקיץ 1999 הסתיימה כחוֹק תקופת כהונתו השנייה הרצופה של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שלמד להכיר אותו מאז חודש מאי 1998 , השכיל גם לאהוב אותו , להעריכו , ולהוקירו . הוא שינה לחלוטין לטובה את דעתו על יאיר שטרן וגם את חוות דעתו אודות מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דעה סוּפֶּר שְלִילִית אותה גיבש אודות שניהם בחודש מאי של שנת 1998 הפכה לסוּפֶּר פּוֹזִיטִיבִית במארס 2000 .

הימים ההם של מוצ"ש – 9 מאי 1998 תאריך זכייתה של קבוצת בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל היו כזכור ימי הקָלֶטֶת הַלוֹהֶטֶת שהפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשתיעדה את חגיגות האליפות של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בכיכר ספרא בירושלים . באותו המקום של כיכר ספרא ליד עיריית ירושלים הייתה נוכחת ניידת השידור ה- "וֶורֶד" על ציוותה אך משום מה לא נכלל בציוותה שדר – עיתונאי . הניידת הגדולה על ציוותה הגדול נשלחה ע"י יוֹסֵף בַּר- אֵל (מנהל ערוץ 33 הנידח של רשות השידור) והוצבה בכִיכָּר סַפְרָא כדי להקליט למען ערוץ 33 את אירועי הבידור , השמחה , והשירה שארגנו אוהדי בית"ר ירושלים בראשות הזמר המקצועי חיים משה , כאמור לכבוד זכיית קבוצתם היקרה באליפות המדינה בכדורגל באותו מוצ"ש של 9 במאי 1998. באקראי לחלוטין ובהפתעה מוחלטת התגלגל לידי הבימאי נתן מנספלד מאולפני הרצליה והמצלמות שלו תפוח אדמה גזעני לוהט בדמות אוהדים קנאים וקיצוניים שהתקבצו והתגודדו בכיכר כשהם זועקים שוב ושוב בגרון ניחר , "מוות לערבים…מוות לערבים" . אך לא היה מי שיטפל באירוע הגזעני כי כאמור , מראש לא הופקד שום שדר – עיתונאי בניידת כדי לסקר את המחזה מעבר לכוונת הבידור ההתחלתית שלו , ואשר בגללו נשלחה הניידת למקום . בימאי הניידת היה כאמור נתן מנספלד. המצלמות של ניידת ה- "וֶורֶד" הראו וחשפו במהלך החגיגות את ראש הממשלה מר בנימין "ביבי" נתניהו שהגיע לכיכר ספרא כדי לגזור קופון פוליטי כשהוא ניצב סמוך ולצִדוֹ של ראש העירייה מר אהוד אולמרט בקדמת בניין העירייה בירושלים . אהוד אולמרט נטל לידיו את מיקרופון האפקטים המיותם שהיה תלוי על המעקה , הציג את ראש הממשלה , והעביר לידו את המיקרופון . בנימין נתניהו יודע לדבר ולהתסיס , וגם לברך . ובאמת בעוד ראש הממשלה מברך את בית"ר ירושלים על זכייתה באליפות המדינה בכדורגל , החל ה סערת רוחות רבתי וההמון החל לזעוק , "מוות לערבים… מוות לערבים…" מבלי שבנימין נתניהו מהסה אותם . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת האשים אשמת שווא את עורכי החדשות של "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן כי כאילו בישלו וערכו את הקלטת , ושינו את מהלך האירועים בשעה שהצמידו את זעקות אוהדי בית"ר ירושלים "מוות לערבים" לנאום ראש הממשלה לאחר שזה כבר עזב את השטח . במעשה הנפל הזה כעורך ראשי של רשות השידור הפגין נאמנות לראש הממשלה ביבי נתניהו האיש שמינה אותו חודש קודם לכן באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור , אך לא אמר את האמת . יאיר שטרן ורפיק חלבי העניקו גיבוי אוטומטי לשני העורכים שלהם אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן . מייד נוצרה התנגשות בין קברניטי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למנכ"ל החדש שרצה לרצות את שולחיו . אורי פורת ביקש לערוף את ראשם של שני מתנגדיו . רק התמנה וכבר יש לו בלגן בטלוויזיה . בקיץ 1998 ביקר אותי בפאריס בעת שידורי מונדיאל צרפת 1998 ולא הפסיק לסנן לעברי מבין שיניו , "יאיר שטרן ורפיק חלבי מפוטרים…הם רק לא יודעים את זה" . בינתיים גוועה הפרשה ואורי פורת שלא היה טיפש הפך לאוהבו (ומעריכו) של יאיר שטרן . הוא ראה בו איש נאמן לשידור הציבורי ובעל יושרה . המנכ"ל החליט להאריך את כהונתו של יאיר שטרן בשנה אחת למרות אופוזיציה מָרָה שהובילו בוועד המנהל שני האנשים בעלי ההשפעה הרבה היו"ר גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נגד ההארכה הזאת . גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי לא רחשו כל הערכה מקצועית ליאיר שטרן ודרשו להחליפו לאלתר אך המנכ"ל אורי פורת עקף אותם בסיבוב לעֵת הזאת . יתר על כן . הוא קיווה למנות באמצעות מכרז רשמי את רפיק חלבי לתפקיד מנהל הטלוויזיה בבוא העת , עד כדי כך רחש לו הערכה מקצועית . גם רָפִיק חַלָבִּי לא היה אהוב ליבם של גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי , ואולי של עוד כמה חברים בוועד המנהל והמליאה .

יאיר שטרן הסכים להארכת מינויו כמנהל טלוויזיה , אך התנה זאת חד משמעית ברכישת נתח שמן מהכדורגל הישראלי ללא שום תירוצים הפעם , וכן הארכת מינויו של רפיק חלבי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות . עכשיו עמדה לפוג כהונתו ממילא בתוך חודש ב- 30 באפריל 2000 . גיל סמסונוב ואלון אלרואי נעמדו על רגליהם האחוריות נגד הארכה נוספת ליאיר שטרן . "על גופותינו" , הכריזו ועמדו בהכרזתם . ב- 1 במאי 2000 התמנה יאיר אלוני ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן המודח . המאמץ העיקרי שלהם הופנה כעת נגד אורי פורת שכהונתו הייתה אמורה להימשך עוד זמן רב עד חודש אפריל של שנת 2003 . גיל סמסונוב ואלון אלרואי רחשו הערכה מועטה לצוות המקצועי המוביל של הרשות אם בכלל , ולגלגו על רצונם של אורי פורת ויאיר שטרן לקדם את רפיק חלבי לתפקיד מנהל הטלוויזיה הבא בסיום כהונתו של יאיר שטרן . בלילה הקריר ההוא הספקתי להיפרד דקות ספורות קודם לכן באופן אישי מהצלמים והטכנאים שהשתתפו בשידור הישיר .

בעוד אנשי ניידת השידור הצלמים , הטכנאים "והרִיגֶרִים" (פועלי עזר שכירים המסייעים בפירוק וסחיבת המצלמות הגדולות ואביזרי הצילום הכבדים מהיכל הספורט והעמסתם על ניידת השידור) מכלים את מלאכתם בסיפוק ושביעות רצון מפרקים את ציוד התקשורת הרב המפוזר סביב ניידת השידור , מגלגלים במרץ בחזרה לתוּפִּים את מאות המטרים של כבלי המצלמות והמיקרופונים , ואורזים את הציוד הרבה והכבד אל קִרְבָּה , עמדה שם הנהלת הרשות דוממת כמו חפצי השידור האילמים שזה עתה שבתו ממלאכתם . היו שם כזכור מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן , מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי , יו"ר הועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב וחבר הועד המנהל של רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי ששימש בתפקיד החשוב של יו"ר ועדת הכספים של מליאת רשות השידור . הם היו שרויים בפאניקה מוחלטת ואובדי עצות בשל העובדה המצערת  שזכויות השידור של ה- Final Four אינם בידם (באשמתם ובאשמתו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי) , אלא בידי ערוץ הספורט בכבלים .

טקסט תמונה :  דצמבר 1981 . מראה לילי של ניידת השידור שלנו הממוקמת בהיכל הספורט ביד אליהו ליד שער מס' 6 . אנוכי נראה בתמונה בצוותא עם המאבטחים של ניידת השידור "ה- OB  הלָבָן" (שידר בשחור / לבן בלבד) באחד ממבצעי השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בימים ההם לפני יותר משנות דור. טכנאי הניידת פרשו בכל שידור ישיר בהיכל הספורט ביד אליהו עשרות גלילים ואלפי מטרים של כבלי חשמל, Video, ו- Sound  לפני תחילת כל שידור הישיר  ונדרשו לאוספם בתומו. טכנאי וצלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו חרוצים ומקצועניים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                     

ראיתי בצִוותי ניידות השידור שלי את עמוד האש ההולך לפני כל מחנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הערצתי את יכולתם המקצועית ואת מסירותם הגדולה ודבקותם במשימות ואתגרי השידור שהצבתי בפניהם. הערכתי את אהבתם היוקדת לי ולשידורי הספורט שלי . נפרדתי גם מצוות השידור המתוגבר שלי שאהבתי והערכתי , השַדָּרִים מאיר איינשטיין ואורי לוי , וצֶמֶד הפרשנים אלי סהר ורלף קליין ז"ל . הודיתי להם במילים חמות על מקצועיות ומקצוענות השידור שלהם . מצאתי צורך להודות לבימאי השידור ראובן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר ולחבק חיבוק חם את מפיק השידור המצוין שלי ששי אפרתי איש טלוויזיה משכמו ומעלה . הוא היה בעיניי האיש החשוב ביותר בהפקה שנשא לצִדִי באחריות למלאכת היצירה , הלוגיסטיקה , התיאום , ו- Line up השידור הכולל . הבטחתי להם שיהיה מה שיהיה , אנוכי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן נעשה כל מאמץ שאומנם נתראה בסלוניקי 2000 .  נפרדתי מקבוצת אנשים גאה , טכנאים , צלמים , ועיתונאים , שזה עתה סיימה עוד מבצע שידור בהצלחה , ופסעתי צעדים ספורים בלבד לעבר אנשי הנהלת רשות השידור שניצבה ליד ניידת השידור המפורקת . הלילה היה קריר ובהיר . תאורת הרחוב האירה את מבטיהם הכבויים והמודאגים . לא היה ספק שררה שם אווירת דכדוך . השידור הציבורי ניצח יחד עם מכבי ת"א אך לא העפיל עִמה לשלב הגמר . גמלה בלבי הדרך לומר את דבריי מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל של הרשות גיל סמסונוב ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן : "אין טעם לבכות ולהתבכיין על מהלכים שנעשו ו/או לא נעשו בעבר ע"י ההנהלה . עכשיו צריך לעשות כל מאמץ לרכוש מייד את זכויות השידורים מידי ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים . אפשר לקנות כל מוצר טלוויזיה וכל אחד בכסף . גם את מיילן טנזר" , והוספתי , "או למצוא דרך לשדר ישיר במשותף יחד עימם . אם נדרש לשדר "ראש בראש" מולם נכה אותם בתחרות הזאת שוֹק על יָרֵךְ . יאיר שטרן ואנכי מנהלים כבר מו"מ עם ערוץ הספורט, אך אלוּ הם צעדי גישוש בלבד. שום דבר לא סגור. שום דבר לא חתום ושום דבר לא מובטח" . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן תמך מייד בדבריי . הוא עבר עִמי את אין סוף שבילי ייסורים שהיה מוכרים כל כך טוב לשנינו וידע היטב על מה ובמי מדובר . "יואש צוֹדֵק" , אמר לסובבים . השני שהתעשת בין אנשי החבורה היה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סַמְסוֹנוֹב , שאמר נחרצות ובקול רם : "יואש , קח 1.000000 (מיליון) דולר והביא לנו את ה- Final Four . הוועד המנהל יאשר זאת. אין לנו ברירה אחרת", ופנה אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת והוסיף , "אנחנו צריכים לתת ליואש אלרואי לנצח את ערוץ 5" . גיל סמסונוב זרק את המספר העצום הזה בן שבע הספרות לחלל האוויר רק מחמת הבושה . החרה – החזיק אחריו חברו וידידו האישי בוועד המנהל מר אלון אלרואי שאמר אף הוא בכעס ואכזבה גלויה :  "כן יואש , יש לך את האישור שלנו , אני חושב שיש לך את הגיבוי של כולנו כאן . לא יכול להיות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית -  ערוץ 1 לא תשדר את מכבי ת"א ב- Final Four , לאחר שקודם לכן שידרה את כל 23 המשחקים שהובילו את מכבי ת"א לסלוניקי . איך נסתכל בעיניי הציבור משלם האגרה , מה יגידו ומה יחשבו עלינו" . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב התערב שוב והוסיף : "הוועד המנהל בראשותי ויחד עם חברי אלון אלרואי יאשר את המחיר" . ממש מילים רוֹשְפוֹת אֵש וחוצבות סלעים . הן רק נאמרו מאוחר מידי ע"י שני אנשי הוועד המנהל של רשות השידור שחלקו על מנכ"ל רשות השידור שלהם בכל תחום אפשרי ברשות , אך היו פרטנרים ותומכים נלהבים שלוֹ בחזוֹן שידור יחיד ובלעדי , הלא הוא רכישת זכויות משחקי מכבי ת"א באירופה . ברור ששררה שם פאניקה מחמת הבושה . לפתע התעוררה לה גאוות היחידה אך זה היה באיחור זמן עצום . מוטב מאוחר מאשר לעולם לא , מלמלתי לעצמי . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סיכם : "יואש אלרואי , יש כאן הסכמה כללית , כולנו כאן סומכים עליך . תשיג לנו את זכויות השידורים" . צריך להבין שפקודת הרֶכֶש החדשה שהוטלה עלי בחצות הליל של 30 במארס 2000 להשיג מערוץ 5 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Final four אפילו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר ע"י הטריאומוויראט גיל סמסונוב, אלון אלרואי, ואורי פורת – נעשתה תחת לחץ גדול . עד כדי אובדן עשתונות, ומבלי שהצוות הבכיר מיידע בפעולה הפיננסית היקרה הזאת את סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי .

העניינים עם ערוץ 5 בכבלים הלכו והסתבכו בעקבות השאיפה של כולנו להשיב לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תהילת העבר שלה ואת ה- Final four של סלוניקי 2000 בכל מחיר (כמעט) . איש לא שיער עד להיכן תרחיק לכת ההסתבכות . פונקציה אחת נעדרה ממעגל ההנהלה באותו רגע בלילה של 30 במארס 2000 . היה זה סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ששלח את בנו למשחק המסקרן במקום להתייצב בעצמו בחלון הראווה של רשות השידור . היה לרשות הסכם לא כתוב בחוזה הכתוב עם הנהלת מכבי ת"א כי עליה לספק מספר כרטיסים למשחקיה (בשער 3 בהיכל ביד אליהו) לאותם אנשי הנהלת רשות השידור שחפצים לצפות במשחקים . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה אורח קבוע בכל משחק . הוא העריץ את מכבי ת"א . סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי היה נטול רגשות בעניין . מכבי ת"א לא עניינה אותו . עניין אותו מצבה של הקופה הציבורית שעליה היה אחראי . כשהגיע הרגע ב- 1998 במאבק בין רשות השידור לבין ערוץ 5 הזכויות על רכישת זכויות הכדורסל הבינלאומי לרבות ה- Final four , הוא הודיע לנציג ה- FIBA הצרפתי זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerom Valcke) כי הוא לא מתכוון לשלם לו את המחיר שהוא מבקש , ושיחפש את החברים שלו בערוץ 5 . ההימור הצליח לחלוטין מפני שבעונת 1999 – 1998 מכבי ת"א לא העפילה ל- Final four , אך הסתבך עונה אחת אח"כ . מוֹטִי לֵוִי חסך כסף לאורי פורת מְחַד אבל מאידך הותיר אותו בידיים חשופות באותו הרגע המכריע של 30 במארס 2000 בו הגיעה אומנם מכבי ת"א ל- Final four לאחר היעדרות בת עשור . יאיר שטרן ואנכי התחלנו כבר לגָשֵש אצל מנהל ערוץ 5 בכבלים מָיְילֶן טָנְזֶר האם ייאות לוותר על בכורתו ולמכור לנו את זכויות השידורים של תחרויות ה- Final Four בסלוניקי 2000 . החלפנו דברים אך החוזה היה רחוק מלהיסגר . הנהלת רשות השידור המקצועית והציבורית הייתה בצרוֹת . אילו הייתה מקשיבה לי ופוקחת בזמן את עיניה שטחו מראות את העתיד , ובוחנת בקפידה את מעשיה בעת המכרז על זכויות השידורים של הכדורסל האירופי והעולמי לחמש השנים הבאות  2004 – 1999 , הייתה נדרשת לשלם עכשיו הרבה פחות לאירוע הספורט  היוקרתי שהיה אמור להיות ממילא שלה . עכשיו נדרשה רשות השידור לרדת על בּירכיה בפני ערוץ הספורט כדי לזכות "ברצונו הטוב" וכדי שייאות לחְלוק עמנו את שללו . איש לא ידע ולא יכול היה להעריך (גם לא אני) מה יהיה מחירו הסופי של הכישלון שהפך לביזיון . בחצות הלילה הקר של יום חמישי – 30 במארס 2000 הסכימה רשות השידור בלֵית ברירה להקציב  1.000000 (מיליון) דולר לסילוקה של הבושה . זה היה מדהים.

המנכ"ל אורי פורת ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי הנהנו בראשיהם והסכימו לדבריהם של גיל סמסונוב ואלון אלרואי . למנכ"ל הרשות לא הייתה עכשיו ברירה אלא להיענות לאתגר הפיננסי העצום הזה בן מיליון דולר שנזרק לחלל האוויר ע"י יו"ר הועד המנהל . האלטרנטיבה השנייה הייתה הפקרת זירת ההתרחשות בסלוניקי לטובת שידורים בלעדיים של ערוץ הספורט ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 , ובעקבותיה מה שיוותר לטלוויזיה הישראלית הוא להתפאר "בחיסכון" כספי . האפשרות המבישה הזאת לא נלקחה עוד בחשבונו של איש מהנוכחים . אובדן מהסוג הזה היה מטיל צֵל כבד לנצח על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ועַל הנהגתה הציבורית ומנהליה המקצועיים גם יחד . ההנהלה הראשית סמכה את ידיה על מנהל הטלוויזיה ועלי . ליד ניידת השידור המפורקת הם העניקו למנהל הטלוויזיה ולי את הסמכות המלאה להשיג את זכויות השידור גם אם נדרש לשלם בעבורם 1.000000 (מיליון) דולר . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי הושאר מחוץ לתמונת המו"מ . ה- Deadline של סיום המו"מ נקבע לשבת – 1 באפריל 2000 ,  בשתיים בצהרים .

עזבתי עכשיו את היכל הספורט ביד אליהו יחדיו עם הבוס הישיר מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בדרכינו למסעדת "דִיקְסִי" הסמוכה ברחוב "הארץ" בתל אביב . נסענו ברכבו הפרטי . הוא היה כבר בדרכו לחופשת סוף שבוע בכפרו דליית אל כרמל אך שמח לסעוד עִמי למרות השעה המאוחרת . השעה הייתה כבר כמעט אחת אחר חצות . בדרכינו ראינו עשרות אלפים נוהרים לכיכר רבין (לשעבר כיכר מלכי ישראל) כדי לחגוג את העפלת מכבי ת"א ל- Final Four  בסלוניקי . גיליתי עכשיו שלא אכלתי מאום ביממה האחרונה בשל מתח השידור העצום . שנינו מתנו מרעב . לא יכולנו שלא לנעוץ בתאווה את שינֵינו בסטֵייק העסיסי . שמחה, כעס, תקווה ושוב חרון מילאו את לִבּי לפני שהגיע שלב התחינות השנוּא עלי . רעיון הזחילה לרחוב קרמניצקי 14 בתל אביב מקום משכנו של ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים ובּוּשַת התחנונים בפני מיילן טנזר לא נתנה לי מנוח והדירה שינה מעיניי . כל חיי אני חי על פי העיקרון ואומר לעצמי כי טוֹב לי למוּת על רגליי מאשר לחיות על ברכיי . "זה האופי המחורבן שלי" , אמרתי לרָפִיק חַלָבִּי במסעדת "דִיקְסִי" התל אביבית בעודנו לועסים בשר מעדנים , והוספתי , "אני שונא להתחנן . גם בעסקי טלוויזיה" . ידעתי מה צופן לנו העתיד . היה ברור ליאיר שטרן ולי שעכשיו נדרש לכרוע ברך ולהתחנן . היינו שבויים בידיו של ערוץ 5 בכבלים שלא באשמתנו . מעט מאוד לטוב והרבה מאוד לרע .

מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי הבאנו למו"מ החפוּז עם ערוץ הספורט את הרצון הטוב שלנו . מיילן טנזר החיש למפגש הטלפוני בינינו בשבת – 1 באפריל 2000 את היועץ המשפטי שלו עו"ד שמוליק קסוּטוֹ . זה היה מו"מ טלפוני . אנחנו בירושלים והם בתל אביב . ערוץ הספורט היה שרוי באפריל 2000 בקשיים כספיים כבדים מנשוא . הוא רכש עוד ועוד זכויות שידורי ספורט ועמד מזה זמן בפני קריסה כלכלית . הטלוויזיה הציבורית נקרתה לו בדיוק ברגע הנכון . הבוסים של הטלוויזיה בכבלים הורו למיילן טנזר למכור את סחורת השידור או לפחות את חלקה לטלוויזיה הציבורית כדי לאזן במשהו את תקציבם . הופתעתי מאוד בתחילה מהסכמתם למכור לנו לחלוטין את בלעדיות שידורי ה- Final Four . נדמה היה שהם מסכימים להצעת 1.000000 (מיליון) הדולר שלנו בה יוותרו לחלוטין על הזכות לשָדֵר מסלוניקי תמורת הממון האדיר שייפול בחלקם . אח"כ שִינוּ את דעתם והציעו לנו להצטרף אליהם לשידורים הישירים מסלוניקי תמורת מחצית המחיר . ידענו שערוצי הכבלים שרויים זה מכבר במשבר וצרות כספיות בעקבות הסתבכותם בתשלומי הכדורגל המופרזים . לא שיערנו עד כמה ההסתבכות הפיננסית שלהם הרחיקה לכת . עכשיו הם ניסו למַזְעֵר את נזקיהם בשעה שהציעו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחלוק עימם את המעמסה הכספית הכבדה של שידורי ה- Fianl four מסלוניקי של אפריל 2000 . ערוץ 5 דמה לפתע לבנק כושל שמלווה בריבית קצוצה . לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בישראל התפתחה התמודדות בעלת עניין עצום מאין כמותה של "ראש בראש" , רשת מול רשת , בין שני ערוצי טלוויזיה שטענו לעליונות . יוקרה רבה של שני הצדדים הייתה מונחת על כף המאזניים – מחד. מאידך הוענקה לי הזדמנות להתמודד על היוקרה הזאת והשבתה לרשת הטלוויזיה שלי ערוץ 1 .

זה בדיוק מה שעשיתי . ערוץ הספורט בטלוויזיה בכבלים היה בעל ברית מדומה שלנו . מתחרה טלוויזיוני שיאיר שטרן ואנוכי היינו חייבים להדביר . המו"מ הטלפוני בשבת – 1 באפריל 2000 בין שני בעלי ברית שידור התארך לכדי שבע שעות . סוכם שכל צד יקים לעצמו עמדת שידור נפרדת בהיכל הכדורסל בסלוניקי 2000 ובכך יוכל לשָדֵר לתחנת האֵם שלו כראות עיניו את כל האירועים הקשורים למפעל ובראשם כמובן את ארבעת משחקי ה- Final Four (שני חצאי הגמר , המשחק על המקום השלישי , ומשחק הגמר) מבלי להיות תלוי איש ברעהו . הוחלט שעשיית הכתבות וארבעת השידורים הישירים הם בלעדיים לשני גופי השידור בלבד – הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים המחזיקים כעת במשותף בזכויות השידורים של אותו נֶכֶס . הוסכם על דעתם של שני בעלי הברית כי תגי הזיהוי המאפשרים לצוותי הצילום והשידור של המשחקים לנוע בחופשיות ולהיכנס לאתר המשחקים בהיכל בסַלוֹנִיקִי יוענקו אך ורק לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי ערוץ 5 . תמורת התענוג הזה הסכמנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי לשלם לערוץ 5 בסופו של דבר סכום של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר עליו נוסף תשלום מע"מ של 70000 (שבעים אלף) דולר , ובנוסף לאפשֵר להם במסגרת ההסכם , גם דריסת רגל בשני אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר של שנת 2000 : אליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000 Euro) שעמדה להיערך בקיץ בהולנד ובלגיה וכן אולימפיאדת סידני 2000 המתקיימת בסתיו באוסטרליה . תשלום טלוויזיוני וכספי כבד של ערוץ 1 לערוץ 5 מכל היבט תמורת השבת יוקרת ה- Final four .

בשבת – 1 באפריל 2000 , שהיתי עם יאיר שטרן שבע שעות תמימות במשרדו בקומה שלוש בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים בעֵת ניהול המו"מ עם ערוץ הספורט , בעצם עם שמואל "שמוליק" קסוטו עו"ד ומשפטן של ערוץ הספורט . בשעה שמונה ארבעים וחמש בערב צלצל מכשיר הפַקְס במשרדו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . נשמעה השריקה הצורמנית ודפי החוזה הגיחו להם אט – אט ממכשיר הפקס שלוֹ שמספר המנוי הירושלמי שלוֹ ב- "בֶּזֶק" היה 5301467 – 02 . יאיר שטרן קרא את ההסכם בעיון . כעבור רבע שעה בתשע בערב חתם על החוזה המנוסח בקפידה המאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשדר ישיר את אירועי ה- Final Four  של סלוניקי 2000 במשותף עם ערוץ הספורט תמורת 400 אֶלֶף דולר (פלוס 70 אֶלֶף דולר תשלום מע"מ) . סך כולל של 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר . יאיר שטרן ואנוכי לא התייעצנו עם היועצת המשפטית חנה מֶצְקֶבִיץ' וגם לא עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם החתימה . פעלנו על פי ציווי באותו הלילה ההוא של 30 במארס 2000 ליד ניידת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו , שניתן לנו מפורשות בע"פ ע"י יו"ר הוועד המנהל של הרשות גִיל סַמְסוֹנוֹב , יו"ר וועדת הכספים של הרשות אַלוֹן אַלְרוֹאִי הוא פִקְסֵס שבע רצון את ההסכם  בחזרה לשולחיו [1] . כמו כן ניאותנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי מרצוננו הטוב להעניק בחתימתו (של מנהל הטלוויזיה) כאמור אפשרויות גישה ודריסת רגל חסרות תקדים לערוץ הספורט בשני אירועי שידור בינלאומיים בלעדיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור : משחקי הכדורגל של 2000 Euro ושידור חלקי של אירועי אולימפיאדת סידני 2000 , אומנם לא בשידור ישיר ורק לאחר שידורם הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך זה בכל זאת היה מתת טלוויזיוני בעל ערך רָב. צריך לקרוא את ההסכם כולו כדי להבין כי הערוץ הציבורי הקריב קורבן בעת החתימה של יָאִיר שְטֶרְן על הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 עם ערוץ הספורט בכבלים .

מנהל הטלוויזיה ואנוכי עמדנו במשימת המו"מ שהוטלה עלינו ע"י מנכ"ל רשות השידור מר אורי פורת ז"ל ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העפילה אף היא בסופו של דבר ל- Final Four . הביזיון הגדול של אי שידור ה- Final Four בטלוויזיה הציבורית נמנע אך תמורת מחיר כבד . סילוק הבושה בביזנס הזה של עסקי הטלוויזיה עולה ממון רב . בשעה עֶשֶר בערב בשבת – 1 באפריל 2000 , כשעה לאחר חתימתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן על הסכם השידור עם ערוץ 5 , שידרנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מִשְדָר סיכום בן שעתיים המציג בהרחבה רבה את מצעדה של מכבי ת"א לעבר ה- Final Four בסלוניקי 2000 . מילות הפתיחה של השידור סיפרו לצופים את תוצאות המו"מ עם ערוץ הספורט בכבלים . שני ציוותי השידור שלנו המונים את השַדַּר מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין והפרשן אֵלִי סַהַר ואת השַדָּר אוּרִי לֵוִי יחדיו עם הפרשן רָלְף קְלָיִין ז"ל ועוד 150 אנשים נוספים של הטלוויזיה הישראלי הציבורית – ערוץ 1 הוטלו למערכה . החוזה ההוא מ- 1 באפריל 2000 בינינו לבין ערוץ 5 בכבלים מתפרסם כאן לראשונה עבור הציבור .

 ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

טקסט מסמך :  1 באפריל 2000 . זהו חוזה שידור משחקי ה- Final Four של סלוניקי 2000  והנספחים שלו בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 (עמוד מס' 1 מתוך 4), כפי שנשלח לחתימה למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ע"י עו"ד של ערוץ 5 מר שמואל קסוטו. החתימה על החוזה הייתה כפויה ובלתי נמנעת והביאה לניצחון דרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בעת השידורים הישירים המקבילים של משחקי מכבי ת"א . בטווח הארוך הפכה התבוסה של ערוץ 5  לניצחון רווי אבדות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ערוץ 5 הצליח לשלוח בסופו של דבר יד ארוכה לארכיון הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא הרפה ממנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : צריך להדגיש שוב כי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן חתם ב- 1 באפריל 2000 על החוזה המצ"ב (בתמיכה ועידוד ללא סייג שלי) עם ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים מבלי להראות קודם לכן את תנאיו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וליועצת המשפטית שלו גב' חנה מֶצְקֶבִיץ'. כמנהיג שידור לקח את כל האחריות עליו. 

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000 . זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 4) בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four  בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א , והסעיפים הנספחים לו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000 . זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שנחתם בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four  בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א, והסעיפים הנספחים לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  1 באפריל 2000. זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שנחתם בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א והסעיפים הנספחים לו. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מר יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  בשנים 2000 – 1993 . בניגוד לי הייתה לו חיבה מיוחדת לשידורי הספורט של ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים ולאנשיו. אף על פי כן היה מנהיג שידור אהוד, אהוב, ונאמן עד למאוד לשידור הציבורי. יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר שהכרתי בחיי המקצועיים בתעשיית הטלוויזיה. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין ספק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נכפתה לשָלֵם מחיר כספי וטלוויזיוני יקר תמורת הרצון העז להשיב את היוקרה שאבדה , אך התשלום הזה נעשה בידיעתם ובגיבויים המוחלט והמלא של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב . צמרת רשות השידור העניקה את מלוא תמיכתה להסכם שהושג . נכון שאיש מהם לא השתתף בפועל בעת המו"מ באותה השבת של ה- 1 באפריל 2000 , אך הם נשאו באחריות מלאה לחתימתו של מנהל הטלוויזיה . הם העניקו ליאיר שטרן חירות מלאה בניהול המו"מ עם ערוץ הספורט . הם לא ביקשו אותו בכתב או בע"פ להציג בפניהם את טיוטת ההסכם , וגם לא הדריכו ו/או הזהירו אותו כי עליו לפנות ולהיוועץ עם היועצת המשפטית של רשות השידור בעת ההיא גב' חנה מֶצְקֶבִיץ' בטרם החתימה הסופית . הם סמכו עליו בעיניים עצומות . יכול להיות שראו זאת כמובן מאליו והאמינו כי ברגע המכריע בטרם חתימה , יציג יאיר שטרן בעל הניסיון שהיה מנהל הטלוויזיה מאז 1993 את הסכם הסדרת זכויות השידור עם ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים בפניהם , וגם בפני היועצת המשפטית . אך אין לשכוח כי היו אלה מנכ"ל רשות השידור , יו"ר הוועד המנהל , ויו"ר וועדת הכספים של המליאה – האנשים שדחקו בי והאיצו במנהל הטלוויזיה בליל חמישי בחצות – 30 במארס 2000 , לחתום על חוזה שידורי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בכל מחיר אפילו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר .

חתימתו של מנהל הטלוויזיה על ההסכם עם ערוץ הספורט בכבלים נעשתה כאמור ללא ידיעתה של עו"ד חנה מֶצְקֶבִיץ' היועצת המשפטית של רשות השידור . לא עלה כלל על דעתו של יאיר שטרן בשבת ההיא האפשרות להתייעץ עמה , אולי בגלל היחסים הטובים ששררו בין שני הצדדים , ערוץ 1 וערוץ 5 . לא הייתה טיפת חשדנות מצִדנו שהתבררה בדיעבד כמוטעית . וויתרנו אפילו על תוספת סעיף רכישה חלקית של זכויות הכדורגל הישראלי שמיילן טנזר הבטיח לנו בשעתו . נוצרה מעין אווירה הסכמה בעיניים עצומות בה האמנו יאיר שטרן ואנוכי כי נייר החוזה החתום הוא כסות נטול ערך לרומן נצח עם ערוץ הספורט בכבלים המתקיים כבר שנים ארוכות .

עד כדי כך היינו להוטים להשיג את חוזה השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה בעל יושרה וגם זהיר ביסודו . הייתה חבויה בנפשו לרגעים תמימות נפלאה שמצאה את ביטויה באימון הרב שרחש לאנשי ערוץ 5 בכבלים ולעורך דינם מר שמואל "שמוליק" קסוטו בעת שחתם על ההסכם . תמימותו האפילה בפעם הזאת על זהירותו . הוא האמין כי אנו צועדים בנתיב שיתוף פעולה תמידי מרחיק לכת . הם יאפשרו לנו בעסקאות החליפין להיכנס מחדש לשידורי הכדורגל הישראלי ואנחנו נעניק להם דריסת רגל בשידורי משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – 2000 Euro בהולנד ובלגיה , ואולימפיאדת סידני 2000 . ההידברות בינינו נעשתה מתוך הערכה וכבוד הדדי איש לרעהו . שררה אווירת אמון כה מוחלטת עד שיאיר שטרן ואנוכי הזמנו את ערוץ הספורט לחלוק עמנו את שני אירועי הספורט הבינלאומיים הענקיים שמשמשו ובאו , ולנו הייתה חזקה בלעדית עליהם . הם מיהרו להעלות את ההסכמות על נייר החוזה . כשיאיר שטרן טען בפני עו"ד שְמוּאֵל קָסוּטוֹ שהיה גם חברו האישי , "מדוע אתם מכניסים 2000 Euro ואולימפיאדת סידני 2000 לחוזה , הרי אנחנו בכלל יזמנו כרגע את ההזמנה אליכם" , השיב לוֹ העו"ד המתוחכם , "עזוב יאיר שטרן אל תדאג זה סתם…" . הייתה לנו כמובן עדיפות בראשוניות השידורים ולא חשנו כל בעיה בכך שהם ישדרו אחרינו את אותם האירועים שאנחנו שידרנו אותם ישיר כבר ממילא . יָאִיר שְטֶרְן ואנוכי לא תיארנו לעצמנו כי אהבתנו והערכתנו הכנה לערוץ הספורט בטלוויזיה בכבלים כפי שבאו לידי ביטוי מצדנו ברוח ההסכם , יגיעו לקצם בפתאומיות כזאת ולא באשמתנו . איש מאתנו לא פילל ולא העלה בדעתו ב- 1 באפריל 2000 כי אנחנו אמורים להיגרר לרִיבים ומחלוקות קשות עם ערוץ הספורט בתום שידורי ה- Final Four שסופה להגיע לבית המשפט . החוזה בחתימת ידו התמימה של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הפך למוצג משפטי המרשיע את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהפרת הסכמים על ידי מאוחר יותר . ב- 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את תפקידו כמנהל הטלוויזיה. ב- 1 במאי 2000 הוא כבר לא היה עוד ברשות השידור. לנעליו הגדולות ניכנס מ"מ יאיר אלוני .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עיין מאוחר יותר בחוזה המשפטי בין ערוץ הספורט (5) בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עליו חתם יאיר שטרן ב- 1 באפריל 2000 . חמתו בערה בו להשחית . מעולם לא ראיתי אותו כה נרגז וכעוס . הוא קבע ללא היסוס ובצורה בוטה : "מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן מִשכֵּן את רכוש שידורי הספורט של רשות השידור וערוץ 1 , וחרג מסמכותו בשעה שחתם על הסכם גרוע שכזה" , והתכוון בעיקר לשוד ארכיון סרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאור היום . המנכ"ל בניגוד ליאיר שטרן היה אוהד קטן של ערוץ 5 בכבלים . כשהתגלו ממדי הקרע ונגררנו לבית המשפט המחוזי ברחוב ווייצמן בתל אביב כדי להתייצב בפני כבוד השופט יְהוּדָה זַפְּט , רתח על מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן (מ"מ של יאיר שטרן היה יאיר אלוני) שכבר לא כיהן בתפקידו . הוא היה על סף התקף לב . מנכ"ל הרשות אורי פורת גרס שעִילַת הַרִיב הגדול שפרץ בין שני השותפים לשעבר, נעוצה בתבוסה המוחצת שספג ערוץ 5 מידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי ה-  Final Four של סלוניקי 2000 , כפי שבא לידי בתוצאות הרייטינג , ולא בגלל שהֵפרנו את סעיפי החוזה החתום כפי שיוברר להלן . "הרי הם הבטיחו לנו את הכדורגל ולא קיימו" , טען אורי פורת והיה נחוש להשיב מלחמה שערה , מלחמה שנכפתה עליו ונדדה עכשיו לכותלי בית המשפט . הערת מנכ"ל הרשות נגד יאיר שטרן לא הייתה במקומה . היא נאמרה בדיעבד . קונץ קטן בפני עצמו . פתאום כולם שכחו שיאיר שטרן פעל חודשים ספורים קודם לכן באקלים רווי לחץ, בו נתבענו שנינו "להשיג את זכויות ה- Final Four בכל מחיר מערוץ 5 בכבלים". מנכ"ל הרשות אם רצה יכול היה להשתתף בעצמו במו"מ עם ערוץ  הספורט (ערוץ 5 בכבלים) לצִדוֹ של מנהל הטלוויזיה , ו/או להוביל אותו במקומו . רוגזו האמיתי של אורי פורת נבע משידורם הבלתי פוסק בכמות עצומה של חומרי ארכיון בלעדיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בערוץ הספורט בכבלים , לנוכח ההסכם שחתם עליו יאיר שטרן . הסכר הזה נפרץ לחלוטין . הם אנשי ערוץ הספורט (ערוץ 5) בטלוויזיה בכבלים גררו אותנו לבית המשפט וגם המשיכו לשדר בכל צורה ודרך את חומרי הארכיון שלנו (למרות בקשותינו החוזרות ונשנות לחדול מזה) . גם ספורטאי עבר ישראליים (בעיקר בתחום כדורגל) שרואיינו מעת לעת בערוץ הספורט התבקשו , "לתרום בתמימות" , לערוץ הספורט את חומרי הקלטות הפרטיות שהביאו מביתם ושהוקלטו ממסך ערוץ 1 . הקלטות האלה כללו קטעי Video רבים יקרים מפז ובעלי חשיבות היסטורית של אירועי שיא ממשחקי הכדורגל בליגה בגביע ומשחקי נבחרות ישראל בשנים ההן . זכויות ההקרנה היו שייכות אקסקלוסיביות לטלוויזיה הישראלית (גם אם הוקלטו לצרכים פרטיים , במכשירי Video פרטיים , בבתים פרטיים ע"י כדורגלני עבר) , אך ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) לא בחל בשום דרך כדי לשדרם בצורה לא חוקית . אורי פורת פשוט השתגע מזה . הוא יצא מדעתו מרוב כעס . אורי פורת תיעב את ערוץ 5 ואת אנשיו וגם את עו"ד שלהם מר שמואל קסוטו .

גם היום בחלוף יותר משלוש עשרה שנים אינני חושב שהסכם ה- Final Four היה רע מבחינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . היה הרבה יותר רע אילוּ לא היינו משדרים כלל . זאת הייתה ברירת מחדל בסופה הבסנו אותם ללא תנאי בשידורי סלוניקי 2000 . בשידורי 2000 Euro (אליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה בהולנד ובלגיה) היה לנו יתרון מוחלט בשל ראשוניות השידורים הישירים בשעות צפייה נוחות . אני מיסדתי ציוותי שידור והפקה במוקדי המשחקים עצמם בהולנד ובלגיה כשהמשחקים משודרים ישיר מעמדות שידור בשמונה אִצטדיונים , בעוד הם נאלצו על פי ההסכם להקליט את המשחקים ולשדרם מאוחר בלילה – כיד שנייה . זה לא היה מאבק שווה כוחות . 75 שעות שידורים ישירים של משחקי 2000 EURO בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האפילו כליל על ערוץ הספורט בכבלים . לא היה לכך תחליף . הבסנו אותם ללא תנאי . לא הזיז לי בכלל שערוץ הספורט משדר בחצות הליל שידורים חוזרים שלנו ועסוק בחימום אטריות ישנות במטבחם הביתי .

לא היה להם גם כל סיכוי מולנו בשידורי אולימפיאדת סידני 2000 . לחטיבת הספורט שטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשותי הייתה עדיפות מוחלטת בראשוניות שידורן של כל 233 השעות מסידני . מול צוות גדול יחסית שלנו שמנה 30 אנשים בראשותי , הגיע צוות שידור קטן של ערוץ הספורט לסידני ברגע האחרון והיה גם חסר ניסיון. למרות הסיוע שהגשנו להם ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי בסידני בעקבות החלטת בית המשפט בישראל . למרות העזרה שהושיט להם ה- EBU באמצעות פֶרְנָנְדוֹ פָּרְדוֹ ראש האופראציה המבצעית של האיגוד באולימפיאדה , ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הצִ'יף הגדול של SOBO שהקצה להם פינת הפקה קטנטונת ב- IBC  בסידני , הם לא היוו כל יריב שידור מולנו .

העילה לריב והסכסוך הגדול בינינו התחוללה בשל ההצלחה המדהימה של ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four של סַלוֹנִיקִי 2000 , שזכתה להֵד רב בארץ . מישהו משונאיי אמר בתקופת הריב הגדול , "יואש אלרואי הוא אמביציוזי מידי , ובקרב השידור נגד ערוץ 5 בכבלים יצא שכרה של מחלקת הספורט שלוֹ בהפסדה" . אלו היו דברי הֶבֶל . המחלוקת פרצה לא בשל האמביציות שלי שבסיסן היה דאגתי המופלגת לרשת הטלוויזיה שלי , אלא בשל קינאת אנשי ערוץ הספורט שלא ידעה גבולות בהצלחה הפנטסטית שלנו , כפי שבאה לידי ביטוי כזכור בפערי הצפייה הגדולים ובהפרש העצום ברייטינג בשידורי ה- Final four . ההבדל העיקרי בין מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי לבין ערוץ 5 בכיסוי ה- Final Four היה נעוץ ראשית דבר בעבודת השידור העיתונאית . בנוסף לבכורה העיתונאית היה לנו יתרון בידע ובסמכות , וגם בתקוות הניצחון שהענקנו לצופים בשידור הישיר , ובהזדהות של צוות השדרים עם מכבי ת"א כקבוצה ישראלית המייצגת את כלל הציבור במדינה . ערוץ הספורט בטלוויזיה בכבלים לא יכול היה לעכל את ההצלחה הבלתי צפויה שלנו בסלוניקי . הוא בחר להתנקם ולא לחתום עִמנו על חוזה שידורי הכדורגל הישראלי בעונת 2001 – 2000 . רק ניצוץ היה צריך להדליק את התבערה . הניצוץ הזה הגיע באמצעות דבריו של אָבִי רָצוֹן פרשן הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשבת – 22 באפריל 2000 בתוכנית "שירים ושערים" (שודרה יומיים לאחר סלוניקי 2000) , כשהצהיר בהתייחסו להבדלי הרייטינג ב- Final Four : "מי זה בכלל ערוץ הספורט בטלוויזיה בכבלים לעומת חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 " , והוסיף באותה נשימה , "הם ערוץ הילדים לעומת יואש אלרואי" . פרצה מייד דליקה ענקית . מיילן טנזר נעלב עד עמקי נשמתו וצִלְצֵל אלי באותו ערב  לביתי ברמת גן כדי למחות בפניי על דבריו של אבי רצון למאיר איינשטיין ב- "שירים ושערים". רעייתי יָעֵל לא העבירה את השיחה. היא ביקשה ממנו להתקשר אלי למחרת מפני ששכבתי חולה ומותש ממאמץ השידורים הממושך מול ערוץ הספורט שדמה לקרב אגרוף .

"יואש שלום" , אמר ביום ראשון – 23 באפריל 2000, ומבלי להמתין לברכה החוזרת , ירה לשפופרת הטלפון : "מה שאמר אתמול אבי רצון הוא חמוּר מבחינתנו , וחמוּר עוד יותר שמאיר איינשטיין לא היסה ולא בלם אותו" , והוסיף , "אני לא חושב שניתן לכם את הכדורגל" .זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאמירותיו העיתונאיות של אבי רצון מסכנות ומסכלות את המאמץ הכנה שלנו לרכוש את זכויות הכדורגל . גם חיים הברפלד ועזריקם מילצ'ן שני היו"רים של התאחדות הכדורגל בראשית עשור ה- 90 טענו שאבי רצון חוצפן . השבתי למיילן טנזר : "מיילן , אבל הבטחת" . הוא התעלם והשיב , "יואש , השאיפה שלנו עכשיו ללכת עמכם שואפת לאֶפֶס". נפרדנו . הרגשתי נבגד ומרומה . למדתי מאוחר מידי לקח מר . ניתוח קר של המצב הביא אותי מייד למסקנה נחרצת . מניעיו של הקרע שהפך לסכסוך היו נעוצים בקִנאה וחוסר השלמה של מתחרינו עם תבוסתם בתחרות על ליבו ועינו של הצופה . לכן הקרע הזה היה בלתי נמנע . לא כל שכן כשמדובר בתבוסת רייטינג כל כך ברורה וניכרת לעין . אבי רצון היה רק הקטליזטור המאיץ שלו . לאחר ניצחוננו המובהק ב- Final Four , סומנו עכשיו ע"י אנשי ערוץ הספורט כמתחרים פוטנציאליים מסוכנים בשיווק סחורת הכדורגל לציבור . לא בשל עושרנו הטכנולוגי , אלא בשל התפישה העיתונאית שלנו .אך בל אקדים את המאוחר .

יומיים לאחר חתימת חוזה השידורים של ה- Final four עם ערוץ 5 , ביום שני – 3 באפריל 2000 , עליתי לרגל לחדרו של מָיְילֶן טָנְזֶר ברחוב קרמניצקי 14 בתל אביב , שם שכנו בשנים ההן משרדי ערוץ הספורט , כדי לתאם את פירטי תיאום ההפקה והשידורים בין שני הצדדים . מָיְילֶן טָנְזֶר הביא עִמו לפגישה את המפיק הראשי שלו שַכִי פֶרֶנְץ ואיש הכספים אָבִי בַּר (איש הכספים הקודם וסמנכ"ל ערוץ הספורט יוֹנָה וִויזֶנְטָל כבר לא היה שם לאחר שעבר לחברת הלוויינים YES) . אני הבאתי עִמי את המפיק הראשי שלי ששי אפרתי ואת רב אומן בתקשורת הבינלאומית שלי מפקח הקוֹל סעדיה קאראוואני .

טקסט תמונה :  25 במאי 2005 . איסטנבול. זהו המפיק רב היוזמה, המוכשר, והמצטיין של ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים שָכִי פֶרֶנְץ (עומד מזוקן ראשון מימין וסיגריה בידו וחובש Head set) מנהל את השידור הישיר של משחק הגמר של ה- Champion League  שנערך ב- 25 במאי 2005  באיסטנבול , בו ניצחה אלופת אנגליה קבוצת ליוורפול את אלופת איטליה מילאן וזכתה בגביע אירופה . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : השדר יורם ארבל, הפרשן ד"ר שגיא כהן, המפיק דני לאנקרי, איקו בן דיין (בקדמת התמונה), ושכי פראנץ מזוקן עם סיגריה בידו . מיילן טנזר לא היה שווה אגורה שחוקה ללא מיומנות עבודתו של שכי פראנץ. (התמונה באדיבות שכי פרנץ) .

הערה :  זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י שָכִי פֶרֶנְץ .

לערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) כמחזיק זכויות השידור המקורי היה עלינו יתרון בהובלת המהלכים הטכנולוגיים . הם כבר עמדו בקשר הדוק עם גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) אשת סודו של זֶ'רוֹם וָואלְקֶה ונציגת החברה הצרפתית  + SPORT שתיאמה את כל פעולות שידורי הטלוויזיה של ה- Final Four בסלוניקי בין הרשתות האירופיות . "אנחנו מקווים שמה שיעמוד לרשותנו בסלוניקי , יהיה שמוּר גם לכם" , הודיעו לי מיילן טנזר ושכי פרנץ במשרד שלהם ברחוב קרימניצקי 14 בתל אביב (ליד הסינרמה) . הם עשו זאת אומנם בשיח וסיג תרבותי אך לא סמכתי עליהם וגם לא האמנתי להם . אומנם שילמנו להם 470000 (ארבעת מאות ושבעים אלף) תמורת מבצע ארבעת השידורים הישירים מסלוניקי והם בתמורה היו אמורים להבטיח לנו תנאי הפקה נאותים הוגנים , אולם אווירת התחרות בין שני גופי השידור כבר הייתה בעיצומה ורבצה כעננה בחדר . שניהם לא גילו לי כמובן שהם מתכננים להשיט ניידת שידור גדולה Unilateral (בלעדית שלהם) על ציוותה מישראל לסלוניקי (בנוסף כאמור להפקת הטלוויזיה היוונית ה- Multilateral של הרשת הציבורית ERT) . זאת הייתה כמובן זכותם כמתחרים . הם היו "ידידים" כביכול אך למעשה התנהגו כ- ברי פלוגתא מתוחכמים , אמביציוזיים , חדורי קרב , ואנשים מתנצחים ששאפו להביס את ערוץ 1 המסורבל והעני ואת יואש אלרואי הזקן והסב . במפגש הזה כבר לא שררו בינינו לבינם כל יחסי ידידות אלא קונקורנציה ותחרות בלבד . כבר ללאון טרוצקי אמר לפניי "כי יש לעקוֹב אחרי בעל ברית בדיוק כמו אחרי האויב" . שניהם דאגו להודיע לנו את מה שלא אמרו ליאיר שטרן לי בטרם החתימה על החוזה : "יש לנו עדיפות עליכם בהצבת טכנולוגיה Unilateral בהיכל בסלוניקי ומחוּצָה לוֹ" , והוסיפו , "במידה ואנחנו נציב לדוגמא מצלמה Unilateral לעצמנו בהיכל המשחק בהרשאתה של סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ , ערוץ 5 יעשה כל מאמץ שגם לרשותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תוצב מצלמה כזאת במקביל , שתשרת את צרכיה במגרש". דורגנו מראש ע"י מַיְילֶן טַנְזֶר ושַכִי פְרָנְץ במקום השני בסולם העדיפויות בכל תחום של הסדרי ההפקה, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. הם לא רק שיחקוּ נגדינו. הם ניסו לשַחֵק בנו. היריבים שהיו אמורים להיות גם ידידים ובני ברית התנהגו עִמנו בערמומיות סמויה והסתירו מאתנו כמה מסודותיהם הכמוסים . יחסי האמון נפרמו כלא היו . זה היה ברור . נותרו לי שבועיים ימים להתכונן לקרב השידור המכריע על לֵב האומה נגד ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים . נכנסתי לישורת האחרונה במירוץ נגד ערוץ 5 . עכשיו כל אחד מאִתנו לחץ על הדוושה ונתן את כל מה שיש לוֹ . הייתה רק בעיה אחת . הייתי כבר בן 62 ורצתי בתחרות הזאת שדמתה לריצת מרתון נעוּל נעלי עבודה בְּלוּיוֹת , כבדות , ומסורבלות של רשות השידור . שני האנשים הצעירים שהתחרו מוּלי מָיְילֶן טָנְזֶר ושָכִי פְרָאנְץ נעלו נעלי ספורט קלילות .

בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל נוצר מצב בו שני גופי שידור טלוויזיוניים שונים (ומדרך הטבע מתחרים זה בזה) יסקרו בשידור ישיר את אותו האירוע היוקרתי , ויתחרו "ראש בראש" האחד נגד השני . החֵל המלחמה הגדולה ביני לבין מיילן טנזר על כיבוש עיניהם וליבּם של צופי הספורט במדינת ישראל . הקרב על הרייטינג ואהדת הציבור היה כבר בעיצומו . ראיתי במיילן טנזר יריב מַר עוד מהימים שעבד בשירותו של אוּדִי מִירוֹן בראשית שנות ה- 90 . לא רק פיגורה תחרותית אלא גם איש תאֵב הצלחה בעל סטייל אמריקני . כיבדתי אותו . הוא היה האיש שהציב בראשית שנות ה- 90 יחד עם מר אהוד "אודי" מירון אלטרנטיבה חדשה לצופי שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל . שניהם עשו זאת באמצעות ממון רב וזמן מסך בלתי מוגבל בהשוואה לרשות השידור הענייה והאיטית . מיילן טנזר היה הראשון שהשתלט עבור אודי מירון על חלק מחומרי הספורט המסורתיים שלנו ורלוואנטיים למשלם האגרה והעביר אותם מהטלוויזיה הציבורית אליו לערוץ 5 . מיילן טנזר ואוּדִי מִירוֹן שדדו ממני את הכדורגל האנגלי, אח"כ נטלו מאתנו את הכדורסל הישראלי, ומאוחר יותר זינבו בנו גם עם הכדורסל האירופי. לא בגלל כִּישרונם . בשל כספם . עכשיו באפריל 2000 נקרתה לי ההזדמנות להילחם בו ולנקום את תבוסות הרכש . גם זאת של השידור הישיר האבוד ההוא מ- ווינה של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל 5 : 2 מ- 28 באוקטובר 1992 . אנשי ערוץ 5 לא היו מוכשרים יותר בשום היבט מאנשי הטלוויזיה הציבורית . היה להם יותר ממון אך לנו הייתה עדיפות בעיתונאות ושידור . על קַו הזינוק לקראת שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 ניצבו שני יריבים נִצִים . אוֹ – הוֹ , כמה כמהתי ונכספתי להביס אותו .

הפעולה הראשונה שלי כמנהל ומפיק שידורי הספורט והעורך הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , הייתה למשוך ולהביא אלינו נותן חסות בעל יכולת לצורך מימון ההפקה היקרה של שידורי ה- Final Four , שלראשונה התקיימו בתנאי שידור תחרותיים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא כידוע איננה ערוץ מסחרי . המְמַמֵן היה חייב להיות מישהו בעל משקל כלכלי כבד שיסייע להקטין את הוצאות ההסכם היקר (והמשפיל) עם ערוץ 5 בכבלים ויהיה מסוגל לכסות את עלויות ההפקה המורכבת שכללה בתוכה את שאיפתי הראשונה להשיט ניידת שידור OB (ראשי תיבות של Out Broadcasting) שכונתה ניידתה- "וֶורֶד" שלנו על תכולתה וציוותה לסלוניקי, ו/או למִצְעַר, לאַפשֵר לי לשכור ניידת שידור מקומית יוונית על תכולתה ועובדיה . שכרתי בסיוע ידידיי מ- ERT ניידת שידור יוונית שהייתה Unilateral ושלנו בלבד כשהיא מצוידת במשדֵר SNG (ראשי תיבות של Satellite News Gathering) תקשורת לוויינית מסלוניקי לירושלים . ניידת ה- Unilateral שלנו הוצבה ליד היכל הכדורסל בסלוניקי בנוסף לניידת השידור של רשת הטלוויזיה הממלכתית ERT ששימשה כאמור כ- Host broadcaster של משחקי ה- Final Four והפיקה את סיגנל השידור המרכזי לאירופה עבור רשתות הטלוויזיה של ה- EBU . זאת הייתה התשובה שלי לערוץ 5 .

בראשית אפריל 2000 פניתי אל כמה יזמים , תעשיינים , ואנשי עסקים בבקשת חסות . ביניהם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" יעקב "קובי" בן גור וגם נשיא חברת סֶלְקוֹם יעקב פרי . קובי בן גור היה הזריז ביותר : "יואש אלרואי עזוב את כולם , גם את יעקב פרי . אנחנו ניתן לך חסות בהיקף כספי שלא תצטער עליו" , אמר לי בשחת הטלפון הראשונה בינינו . הכרתי את רב סרן קובי בן גור בתקופת המילואים הקרביים שלי ב- 1975 בשעה ששימש קצין קשר ראשי המוצב הפיקוד הקדמי של צה"ל ב- אוּם חַשִיבָּה . יו"ר הדירקטוריון של חברת "פֶּלֶא פוֹן" קוֹבִּי בֶּן גוּר [2] הודיע לי שוב על רצונו להיכנס לעסקה כנותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מסלוניקי 2000 . וזאת לאחר העסקה המוצלחת המשותפת שחווה עמנו בסיקור שני משחקיה של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בקמפיין 2000 EURO . ובאמת נטשתי את כולם . יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור שִלְשֵל במכה אחת לקופת הרשות פעם נוספת עוד 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . התכוונתי להעניק לנותן החסות 250 שקופיות חסות מלוות בקריינות קולית תוך כדי חשיפת לוֹגוֹ המוצר , 1000 (אלף) דולר לכל כניסה , ו- 100 (מאה)Scrolls בפרק זמן של כ- 12 שעות שידור מתוכננות ב- Final Four הזה של סלוניקי 2000 . זה היה בניגוד להוראות רשות השידור ודעתה של היועצת המשפטית עו"ד חַנָּה מִצְקֶבִיץ' אבל בהסכמתו של יָאִיר שְטֶרְן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה מאמץ שידור לא קטן אך שימש מחווה חד פעמי שלנו למפרסם המאפשר לנו להתחרות בתנאי שידור כמעט שווים נגד ערוץ 5 בכבלים . עמד לרשותי צוות שידור מוכשר (ובעל ניסיון) בשידורי הכדורסל הישירים ובראשם המפיק ששי אפרתי , הטכנאים שלנו , השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי , הפרשנים אלי סהר ורלף קליין , הכתב והמראיין וגם שַדָּר הקווים אמיר בר שלום , והבימאי אמנון אוסמן . הסיוע הכספי המסיבי של יו"ר דירקטוריון קובי בן גור אפשר לי לשכור עבורנו טכנולוגיה יונילאטראלית נוספת ויקרה כדי להתמודד בכוחות שקולים במערכה שנקלענו אליה בתחילה ומבראשית בתנאים קשים ובכוחות נחותים .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה שותף יחיד לסוֹד עסקת המַמוֹן החשובה הזאת . על האחרים לא סמכתי . גם לא על מנכ"ל הרשות אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי . עקפתי אותם . הייתי מאוכזב ולמוּד סֶבֶל מימים ימימה מרדידות , איטיות , ומסורבלות של הטיפול ברשות השידור בנושאים מקצועיים מורכבים לרבות הנושאים כספיים . הביורוקרטיה הציבורית המגושמת כילתה כל חלקה טובה . החלטתי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לעקוף את הפרוצדורות הגמלוניות ובכך בעצם לעקוף את הנהלת הרשות . תהליכים מסוימים כמו עסקת החסות בת רבע מיליון דולר עם קוֹבִּי בֵּן גוּר מ- "פלא פון" צורכים זמן , אך ברשות השידור הם צורכים המון זמן . בעיקר כשההנהלה הראשית והמסורבלת מתערבת בנושא במסווה של אחריות ציבורית , ומנסה לדוּן ולהגיע להכרעה ולפתרון העניין , כמובן ללא הצלחה , ולאחר מספר אין סופי של ישיבות שלא יוצא מהן כלום . פחדתי שעסקת החסויות עם קוֹבִּי בֵּן- גוּר תטורפד באִיבָּה . אך הייתי בר מזל עצום משום שבאותה שעה היה לי את יאיר שטרן שניצב לצדי וסמך עלי והעניק לי גַב מספיק רחב כדי להגן על שיטת עבודתי . לא סיפרתי דבר לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי. הייתי להוּט להביס את ערוץ 5 . זה הטבע המחורבן שלי . אני אדם תחרותי באופיי משחר ילדותי בכל תחום . חִסרון שלפעמים הוא יתרון .

מר קוֹבִּי בֵּן גוּר היה ראשית דבר איש עסקים . הוא הביע בפני בתחילת המו"מ את חששו , שמא ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) הפופולרי בכבלים יגנוב לנו הרבה מאוד צופים וינצח אותנו בקרב על הרייטינג . הוא היה מוטרד ומודאג . נדמה היה לו שהימר על הסוס הלא נכון והניח את הג'יטונים שלוֹ לא במקום ראוי על הרולטה . העיתונות בשיתוף עם מעצבי דעת הקהל שרטטו והציגו את השידור הציבורי כנחות ועצלן מול ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . אני עצמי הייתי חד משמעי . לחלוטין לא אמביוולנטי . הייתי נחרץ והרגעתי את יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" באלו המילים : "קובי בן גור , הנח לעניין . אנחנו ננצח את ערוץ 5 בכבלים ואת אנשיו ללא תנאי . יתירה מזאת אנחנו נביס את ערוץ 5 ואת ערוץ 2 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד . הסֵר דאגה מלבך ושמור בסוֹד על פרטי עסקת החסוּת הכלכלית – מסחרית הזאת . איש מלבדנו לא צריך לדעת עליה ברגע זה דָבָר" . מעטה הסודיות היה חשוב במסעה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעבר הפסגה . המשימה השנייה שלי הייתה למַסֵד שידורי פרומו רבים ככל האפשר על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית , אך לשדרם ללא רָהָב ובלשון המעטה מובהקת . המשימה השלישית הייתה להימנע לחלוטין מהענקת ראיונות והצהרות למדורי הספורט בעיתונות שעטו עלי ללא הרף . לא הסכמתי להתראיין . המטרה הייתה להצטייר בעיני הציבור כ-Under dog . האמת , לא הייתי צריך להצטייר . ערוץ 1 שלי ואנוכי היינו מועמדים להפסיד בתחרות גם מבלי להצטייר כ- לוּזֶרִים. המשימה הרביעית הייתה להציב את נבחרת השידור הקבועה בזירת התחרות בסלוניקי , על פי מודל השידורים שבניתי בהיכל הספורט ביד אליהו . מאיר איינשטיין נקבע להיות השַדָּר המוביל ולידו בעמדת השידור בסלוניקי שני הפרשנים אֵלִי סַהַר ורָלְף קְלָיִין . על אוּרִי לֵוִי הטלתי את המשימה להיות כתב שטח בעת השידורים הישירים . אמיר בר שלום הוצב להיות כתב ENG בסלוניקי לצורכי כיסוי אירועי החדשות סביב המשחקים. הוא הצטווה להביא אינפורמציה רבה ככל האפשר בצורת כתבות אווירה וצבע עוסקות בראש וראשונה בשחקני מכבי ת"א ואוהדיהם. מכיוון שהיה כתוב חרוץ ומנוסה לא דאגתי לכמות גם לא לאיכות מוצריו . הוא היה איש טלוויזיה נמרץ ומוכשר כיאה לקצין צה"ל לשעבר בחטיבת "גבעתי" .כמו כן פקדתי עליו לעקוב אחרי עודד קטש ולהביא ריאיונות ותגובות שלוֹ, שהיה עכשיו שחקן מן המניין של פאנאתינאייקוס, ויריב מַר של מכבי ת"א הקבוצה בה נולד ובה עשה את ראשית צעדיו .

הטלוויזיה היוונית הממלכתית  ERT התגייסה למבצע ושימשה Host broadcaster בינלאומי של ארבעת משחקי  ה-Final Four בסלוניקי . היא הפיקה והעניקה את סיגנל השידור הבינלאומי לאירופה אך זה לא היה מספיק . החלטתי בו במקום בעצה אחת עם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה לתגבר את המצלמות היווניות ע"י השטת ניידת שידור שלנו על כל ציוותה ותכולתה מירושלים לסלוניקי . יאיר שטרן היה בעד . מדובר היה באירוע על בספורט הבינלאומי בהשתתפות קבוצה ישראלית . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התנגד וביטל את יוזמתי . כרגיל בנימוקים של עלויות כספיות מופרזות . העמסת ניידת השידור הגדולה שלנו OB ה- "וֶורֶד" על אוניה בנמל חיפה והשטתה לסלוניקי ופריקתה שם היה מבצע ראוי ולא יקר אך מנכ"ל רשות השידור פחד מביקורת ציבורית . הוא חשב שהטסת צֶוֶות שידור בן ארבעים אנשים מירושלים לסלוניקי והשטת ניידת שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחיפה לעיר הנמל היוונית סלוניקי בעֵת הזאת רק כדי לספק את תאוות השידור והרייטינג של יואש אלרואי במלחמתו נגד מיילן טנזר , הוא מעשה מנקר עיניים של רשת שידור ענייה כרשות השידור . אורי פורת דחה את הרעיון שלי על הסַף . את רעיון השטת ניידת שידור שלנו לאירוע ספורט בעל חשיבות לאומית מחוץ לגבולות מדינת ישראל , העליתי עוד בראשית ספטמבר 1999 , כשנבחרת ישראל בכדורגל עם מאמנה שלמה שרף , התמודדה נגד נבחרת קפריסין בלִימַאסוֹל על הזכות להעפיל ל- 2000 Euro . גם אז לא אושר המבצע . כל הסבריי אז ועכשיו כי זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך לא רק למען הצופה משלם האגרה אלא גם כמאבק תחרותי נגד ערוץ הספורט על שמה הטוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא היה מקובלים עליו . הנימוקים שלי סולקו משולחן הדיונים בהינף יד ונדחו על ידו על הסַף . מנכ"ל רשות השידור הורה לי לצאת לקרב עם הנשק הדַל שהיה בידי . הוא התיר לי בסופו של דָבָר לשכור ניידת שידור מקומית קטנה בת שלוש מצלמות , ולאייש אותה בצוות שידור מצומצם שלי . אוּרִי פּוֹרָת אישר להטיס לסלוניקי שנים עשר אנשים בלבד . לערוץ 5 היו שם 40 איש . דיווחתי ליאיר שטרן כי יְדִידַיי בטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית ERT הצליחו לשכור בעבורי ברגע האחרון ממש ניידת שידור פרטית בסלוניקי הנושאת שלוש מצלמות וציוד עריכה במחיר הרבה יותר מסביר של 15000 (חֲמִישָה עָשָר אֶלֶף) דולר בלבד לשלושה ימי שידורים . קיוויתי שאנשי הפיקוד והפיקוח של הניידת היוונית מספיק מהירים וחרוצים , ולבטח מקצועניים , כדי לעמוד בתחרות הנשקפת לנו מול יריבינו מערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1יאיר שטרן היווה את נקודת המשען העיקרית שלי . היו אלה שלושה שבועות אינטנסיביים בהם כמעט לא ישנתי בלילות . שיחקתי שח מט נגד מיילן טנזר וכתבתי מכתבים למנהל הטלוויזיה . יאיר שטרן היה התומך שלי והסייע הראשי . הוא דמות בלתי נשכחת עבורי . הנה אחד ממסמכי ההפקה שנותר שלם מהימים ההם ונכתב אליו על ידי ב- 11 באפריל 2000 , שבוע ימים לפני שעת ה- "ש" .

stern 1

טקסט מסמך : 11 באפריל 2000 . מכתב שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן ובו דרישות מקצועיות נוספות שלי לקראת ההתמודדות "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל שמתוכנן להיערך ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 בעיר הנמל היוונית סלוניקי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שישי – 14 באפריל הטסתי לאתונה את צֶוֶות החלוץ המפיק שלי ששי אפרתי והשַדָּר אורי לוי . תפקידם היה ראשית דבר להיפגש עם אנשי הטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית ERT וגם עם אנשי ניידת השידור היוונית הפרטית ב- סלוניקי ששכרתי לצורך תגבור השידור . שניהם היו אמורים להכשיר את השטח ואת מבצע השידור לקראת בואו של הצוות העיקרי לסלוניקי ביום ראשון – 16 באפריל 2000 . טכנולוגיית השידורים הישירים ואספקת האינפורמציה מ- סלוניקי לאולפן בירושלים הייתה ברורה . הצבנו את שלוש המצלמות של ניידת השידור היוונית הפרטית שלנו בתוך ההיכל . כל אחת מהן קיבלה תפקיד קונקרטי במהלך השידורים הישירים . בנוסף לכך קיבלנו לניידת שלנו את סִיגְנָל ה- Integrated Feed (תוצר משולב ומוגמר) של ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הממלכתית היוונית ERT , שכיסתה את ארבעת משחקי ה- Final Four והעניקה כאמור את סיגנל השידור ה- Multilateral (שידור רב משתתפים) לכל אירופה . הניידת הזאת העסיקה בעת השידורים הישירים שתיים עשרה מצלמות וחמישה הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות . אַמְנוֹן אוֹסְמַן הבימאי שלי בניידת השידור היווניה הקטנה בסלוניקי , יכול היה אם כן לתמרן בין ארבעה מקורות שידור שהגיעו לשולחן ניתוב התמונות שלו בניידת , ולביים את השידורים הישירים מנקודת המבט העיתונאית שלנו . זה היה יתרון טכנולוגי גדול ששיפר לאין ארוך את פוטנציאל הסיקור הטלוויזיוני שלנו . יכולנו להתרכז בשחקני מכבי ת"א בעת החימום שלפני המשחק ובעת פסקי הזמן (וגם ביריב עודד קטש) מבלי לאבד את הכיסוי השוטף עצמו שהתבצע ע"י ניידת השידור הגדולה של ERT . זה לא היה הרבה אך גם לא מעט . בכך היה נעוץ עיקר חשיבותו של מהות ההסדר הטלוויזיוני של שכירת ניידת צילום יוונית נוספת למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

יכולנו גם לעקוב כמעט ככל שרצינו אחרי עוֹדֵד קָטָש שהיה סיפור עיתונאי ושחקן פאנאתנאיקוס . כּישרון המשחק המדהים שלו ואישיותו יוצאת הדופן ריתקה את כולנו . הוריתי לאמנון אוסמן , למפיק שַשִי אֶפְרָתִי ולאמיר בר שלום כתב ה- ENG לא להסיר את עיניהם ממנו . עקבנו אחרי כל תזוזה שלו . התחקינו גם אחרי כל תזוזה של ערוץ הספורט . התחרות נגדו הייתה נשמת אפו של הכיסוי הטלוויזיוני שלי . כמויות אדרנלין עצומות מוזרקות למחזור הדם בשעת ההתמודדות נגד מקור השידור השני . אתה פשוט מפחד לפַסְפֵס צילום של ראיון , תגובה או התרחשות שעלולים להגיע לידי מתחריך ולא לידיך . הייתה בידינו האפשרות לצלם את נוכחות השדרים והפרשנים תוך כדי עבודתם באתר המשחקים ובעמדת השידור בסלוניקי . הייתה לכך חשיבות עליונה מבחינת אמינות המידע הזורם לצופי ערוץ 1 הציבורי בישראל . יכולתי לומר לצופים שלי בפשטות רבה כי השדרים , הפרשנים , והכתבים של מחלקת הספורט פרוסים בסלוניקי ומשדרים אליהם מהשטח , ממקום ההתרחשות עצמו . הם יכולים לסמוך על מהימנות האינפורמציה המגיעה לסלון ביתם בארץ היישר מסלוניקי .

שכרנו אנטנה – צלחת  Satellite News Gathering (ראשי תיבות של SNG) המשמשת תחנת מִמְסָר ישירה מסלוניקי לירושלים והצבנו אותה צמוד לניידת השידור הקטנה . היינו עצמאיים לגמרי עכשיו בהעברת חומרי השידור מסלוניקי לבניין הטלוויזיה ברוממה . ניידת השידור הקטנטונת הזאת שימשה כמוקד עריכה ושידור , והמקום כולו על אמצעי ההפקה והפונקציות הנלוות אליו הפך לקומפלקס שידור קטן . הכל היה בממדים זעירים במונחי טלוויזיה כשמדובר באירוע כדורסל בינלאומי עתיר רייטינג ויוקרה . שררה שם מטבע הדברים צפיפות גדולה . למרות הדוחק ב- Compound וב- Complex ההפקה ולמרות יכולתה הטכנית המוגבלת של ניידת השידור הקטנה – סגולות מפעיליה הפכו אותה למבצר שידור יעיל שלנו . המפקח הטכני העליון של כל פעולות השידור בניידת היוונית היה מאיר חיימי . איש מוכשר ועָנָיו , נמרץ ובעל יוזמה וניסיון רב בתחום עבודתו בשידורי טלוויזיה . אופיו החרוץ היווה תעודת ביטוח של השידורים מסלוניקי. הודות לוֹ הם עברו ללא דופי מן ההיבט הטכני. הוא היה אחד הטכנאים הדגולים ששירתו אי פעם בצבאה של הטלוויזיה הישראלית.

טקסט תמונה :  זהו מאיר חיימי טכנאי אמיץ, בעל ידע ויוזמה, ושש אלי קרב. בזכותו ובזכות אנשי ערוץ 1 שכמותו, הבסנו ללא תנאי בסלוניקי 2000 את מיילן טנזר ואנשי ערוץ 5. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפתע , כמה ימים לפני תחילת שידור משחקי ה- Final Four , גילינו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנכי  , כי בסוף מהדורת החדשות של ערוץ 2  סמוך לשמונה ושלושים בכל ערב , משודרת מידֵי עֶרֶב כתבה לקראת  ארבעת משחקי ה- Final Four , ובסוֹפָה , מפנה המגישה גב' מיקי חיימוביץ' את צופיה הרבים לשידורים הישירים העתידיים של ערוץ 5 מסלוניקי . גב' מיקי חיימוביץ' עסקה בקידום שידורי ה- Final Four של ערוץ 5 על פי הוראה מגבוה של מנהלה שלום קיטל . חיש מהר הובררה לנו הסיבה . מנהל ערוץ הספורט (5) בכבלים מר מיילן טנזר בניגוד להסכם עמנו כי את בלעדיות השידור מסלוניקי ואת הסובב אותו חולקים רק שני גופי תקשורת בישראל , ובניגוד מוחלט להתחייבות האישית הזאת כלפי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן , סיפק ללא ידיעתנו תַּגֵי זִיהוּי לצֶוֶות צילום שַכוּר של ערוץ 2 בסלוניקי בראשותו של אָרִיק הֶנִיג . תגי הזיהוי (Accreditations) המאפשרים מעבר חופשי באתר התחרויות לא סופקו ע"י ערוץ 5 לערוץ 2 בחינם , אלא תמורת קידום השידורים הישירים שלוֹ במהדורות החדשות של ערוץ 2 גב' שמִיקִי חַיְימוֹבִיץ' הייתה הקריינית הראשית שלהם . מעשה תרמית ערמומי שלא ייעשה . ואף על פי כן נעשה . יאיר שטרן הבין מייד שהולך שוֹלָל ונפל בפח . הוא אמר לי , "יואש רימו אותנו" , וחַש נבגד למכשיר הטלפון למחוֹת בפני מיילן טנזר על כך שערוץ הספורט לא נוהג ביושר כלפיו . ללא הועיל . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (מכיל כ- 7000 עמודים) "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה איש טהור אך נאיבי . הוא האמין לכל מילה שנאמרה ע"י מיילן מנזר במו"מ המוקדם . יאיר שטרן ניהל במשך שבע שנים את הטלוויזיה ציבורית – ממלכתית במדינת ישראל מוסד תקשורת מסורבל . רוטינה הניהול הפכה אותו כמו רבים לפניו לשאנן , שָלֵו , וחסר תִּחְכּוּם . היה עליו לסייג את אמונו במנכ"ל ערוץ הספורט בכבלים . הוא היה אמוּר לדעת שיריבו במו"מ על הזכות לשָדֵר את ארבעת משחקי ה- Final Four האירופי בסלוניקי 2000 הוא בעל מניות בערוץ השידור שלוֹ עצמו בכבלים , ולכֵן הוא ראשית דבר איש עסקים לכל דבר . בעסקים יש להניח מותר לעשות כל דבר בעיקר להפר אמון ונאמנות . לא כך הדבר בעיתונאות . מיילן טנזר היה סוג של עיתונאי בעל אינטרסים מסחריים ולכן הגדרתו כעיתונאי הייתה על פי הבנתי בעירבון מוגבל . יאיר שטרן התמים היה צריך להבין שיש הבדל בין מילה הנאמרת ע"י עיתונאי טהור נטול אינטרסים לבין עיתונאי שמייצג קונצרן טלוויזיוני מסחרי שמאחוריו מטרות רֶוַוח כלכליות . אני מדגיש שוב כי דחפתי את יאיר שטרן כדי להשיג מערוץ 5 את חוזה השידורים של ה- Final four בסלוניקי 2000 , ולכן חלקתי עמו את האחריות במלואה . אינני מסיר אותה ממני . לחלוטין לא . יאיר שטרן היה תְמִים דעות עִמִי והצדיק לחלוטין את נימוקי . בדיעבד אפשר היה לשפר עד למאוד כמה סעיפים בחוזה בינינו לבין ערוץ 5 .

ערוץ  2 המשיך מידי עֶרֶב במסע יחסי ציבור ושיווק מסיביים , ובאוֹדִיסֵאָה השכנוע האקסקלוסיבי שלו חסר תקדים לעודד את צופיו לצפות בשידורי ה- Final Four  בערוץ הספורט בכבלים , מבלי לאזכר כלל את קיומם של אותם השידורים גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה כמובן לא עזר להם בסופו של דבר אך היה בכך טעם גדול ומר לפגם . היה זה מראה עגום לראות את ערוץ 2 מודל של ערוץ טלוויזיה ארצי לוקח צד וחוֹבֵר לערוץ הספורט בכבלים במלחמתו העקובה מטריקים נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ראיתי בכך אִיוֶולֶת גדולה ועבירה מוסרית נושאת קלון בשעה שמנהל חברת החדשות של ערוץ 2 (שלום קיטל) מטיל על מגישת מהדורות החדשות שלו מיקי חיימוביץ את חובת קידום שידורי ערוץ הספורט בכבלים . גם מהנימוק שבעלה של גב' מיקי חיימוביץ' מר אֵלִי אִילְדִיס הוא עיתונאי ומגיש באותו ערוץ הספורט של מיילן טנזר . פרשה לא אֵתִּית מכל היבט שהוא . נוצרה עכשיו תחרות של ממש בינינו לבין אנשי ערוץ הספורט בכבלים , כשערוץ 2 מלבה , בוחש , ומחרחר את רוחות המלחמה ואווירת היריבות בין שני הצדדים . גם חלק ממוספי הספורט בעיתונות הכתובה לא טמנו את ידם בצלחת והתגייסו לטובת הצלחתו של ערוץ הספורט בכבלים . הם נתנו לקוראיהם להבין שערוץ 5 הצעיר , הולך להביס במלחמת הרייטינג את מחלקת הספורט הוותיקה של יואש אלרואי הזָקֵן והסָב מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מכונת יחסי הציבור של מיילן טנזר פעלה בכל עוזה . הקולגות העשירות מהכבלים פעלו במרץ והביאו לסלוניקי ניידת שידור גדולה מהארץ , ויותר מפי שלושה כוח אדם בהשוואה לשלנו . הם טרחו ועשו הכל להגשים את נבואות המפלה של הטלוויזיה הישראלית הצפויה במאבק נגדם . תבוסת מחלקת הספורט שלי בקרב על הרייטינג נראתה כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין . בציבור וגם בקרב עובדי הטלוויזיה הישראלית . לא מעטים חיככו שָם את כפות ידיהם בהנאה ונדו בראשם , "הנה אוֹ – טוֹ – טוֹ יואש אלרואי הזָקֵן והסָב הולך לחטוף" . אין שמחה גדולה משמחה לאֵיד גם בין קולגות אך התקוות לא היו אבודות ואנוכי אינני האיש שנועד לתבוסה .

סוף הפוסט .


[1]  ראה נספח : הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) מתאריך ה- 1  באפריל 2000 .

[2] חברת התקשורת "פֶּלֶא פוֹן" בראשות יו"ר הדירקטוריון קובי בן גור שילמה לטלוויזיה הישראלית בספטמבר 1999 סכום של 315000 (שלוש מאות אֶלֶף ו- 15 עשר אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת 315 שקופיות חסות של "פלא פון" בשני השידורים הישירים מחו"ל (כולל Pre game show  ו- Post game show  בהיקפים חסרי תקדים) של שני משחקי הכדורגל קפריסין – ישראל ו- ספרד – ישראל , במסגרת קמפיין 2000 EURO .

[3]  ראה נספח : אגרתו של המנכ"ל אורי פורת מתאריך 18 באפריל 2000 אל מנהל הטלוויזיה ואלי , ונושאו : זכויות הפיינל פור והליגה בכדורגל .

[4]  ראה נספח : מכתבי למיילן טנזר מתאריך 5 באפריל 2000 , בעניין השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל בשבתות של עונת  2001  -  2000 .

[5]  ראה נספח : מאמרו של מוטי קירשנבאום בעיתון "הארץ" מתאריך 24 באפריל 2000 , תחת הכותרת "ניצחון הכנופייה מרוממה"

[6]  ראה מאמרו של מיילן טנזר בעיתון "הארץ" מתאריך 25 באפריל 2000 , וכותרתו "הניצחון שלנו" .

[7]  ראה נספח : המאמר שלי בעיתון "הארץ" מתאריך 27 באפריל 2000 , והכותרת שלו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" .

[8]  ראה נספח : מכתב הצל"ש  שכתב אלי המנכ"ל מתאריך 23  באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי ה- Final four בכדורסל ב- 18  ו- 20 באפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי .

[9]  ראה נספח : מכתב הערכה שהעניק לי מנהל חטיבת החדשות בתאריך 23 באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי מכבי ת"א בכדורסל .

[10]  ראה נספח : מכתבי לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתאריך 24 באפריל 2000 , המבקש לרכוש את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א לשנים 2004 – 2001 , ומשחקי ליגת העל בכדורגל לשנים 2005 – 2001

[11]  ראה נספח : מכתב השבח שנשלח ע"י יו"ר רשות השידור גיל סמסונוב אלי ב- 23 באפריל 2000 , בתום שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 .

[12]  ראה נספח : מפות רייטינג הצפייה בטלוויזיה ב- 18  ו- 20 באפריל 2000  המשקפות את הניצחון הגדול של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על  ערוץ 2  המסחרי  ועל ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) , על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד .

[13]  ראה נספח : מכתבו של גיל בול סמנכ"ל השיווק של חברת "פלא-פון" אלי  מ-  11  במאי 2000  המשבח את שיתוף הפעולה של החברה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של משחקי ה-  Final Four  בכדורסל בסלוניקי 2000 .

[14]  ראה נספח : מכתבי לעו"ד שמעון מזרחי מ-  23 באפריל 2000 .

[15]  ראה נספח : דו"ח הפקת שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  ,  שנשלח מטעמי למנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות  בתאריך 30 באפריל 2000 .

[16]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל מנכ"ל הרשות אורי פורת , ביום פרישתו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 בתאריך  30 באפריל 2000 , הנוגע לקניין זכויות השידורים של ה- Final Four האירופי של סלוניקי 2000 ובו ביקורת חריפה אודות התנהלותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בפרשה .

סוף פוסט מס' 233 (רשימה מס' 1).

ראה המשך בפוסט מס' 234 (רשימה מס' 2) : תשובה לטקסט מגוחך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- 11 ביוני 2013 באתר האינטרנט Forbes Israel. כל הזכויות שמורות.