מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 288. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 288 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 17 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 288. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" (תהילים , פרק א' , פסוק א')

ציטוט : "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל ערובה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס)

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בלבד" (אדיסון)

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר)

1. הקדמה

ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה מר אריאל "אריק" שרון וסגנו מר אהוד אולמט קובעת במאי 2005 ללא היסוס כי רשות שידור הציבורית של מדינת ישראל תחת שלטון המנכ"ל יוסף בר-אל רוויה בשחיתות ושוחד מסך , נכלולית ופוליטית מאין כמותה בהתנהלותה בשלוש השנים של 2005 – 2002 . בתגובה לקביעתה זאת מחליטה הממשלה בראשית חודש מאי 2005 להפסיק את כהונתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ולהדיחו מתפקידו הרם . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מפטרת ממשלת ישראל מנכ"ל רשות שידור מכהן באמצע תקופת כהונתו. ממשלת ישראל מסלקת את מר יוסף בר-אל לאלתר מהמשרה העיתונאית – ציבורית הגבוהה ביותר במדינת ישראל .

2. הפוליטיזציה ורשות השידור 

הפוליטיקה היא הורתה של השידור הציבורי במדינת ישראל . זה ידוע . הממשלה היא הממנה על פי חוֹק את המנהל הכללי של השידור הציבורי בישראל . זה ידוע . מנכ"ל רשות השידור הוא מינוי פוליטי מובהק ומשמש העורך הראשי של שידורי הרדיו והטלוויזיה . על פיו יִישָק דבר . גם זה ידוע . לכן קיימת סכנה תמידית שהשידור הציבורי ישלם אתנן לשלטון . זה לא חייב להיות אבל זה עלול לקרות . תלוי ביושרה האישית ובתפישה העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור המתמנה . יש לכך הוכחות ותיעוד . הרי אי אפשר כלל להשוות בין כישרונם ורמת אישיותם של שמואל אלמוג המנכ"ל ה- 1 של רשות השידור (בשנים 1974 – 1969) לבין יוסף בר-אל המנכ"ל ה- 9 של רשות השידור (בשנים 2005 – 2002) . הזרוע הפוליטית בראשות ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר ושר החינוך יִגְאָל אָלוֹן ביקשו משְמוּאֵל אַלְמוֹג כי ייאות ליטול על עצמו את העוֹל הכבד ולשמש מנכ"ל רשות השידור קדנציה נוספת בת חמש שנים , 1979- 1974 . (הערת המחבר : פרופסור שמואל אלמוג אז בן 49 סירב ופנה לקריירה אקדמאית מזהירה באוניברסיטה העברית בירושלים) . יוסף בר-אל לעומתו הודח בבושת פנים ע"י ממשלת ישראל באמצע כהונתו .

3. זה מול זה : מוטי קירשנבאום מול יוסף בר-אל

בחודש אפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ועל פי המלצתה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כעבור תשע שנים , בחודש יוני 2002 , מינתה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השַר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . המינוי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הפך לחלום בלהות . עובדה שממשלת ישראל בראשות אריק שרון וסגנו אהוד אולמרט הבחינה במתרחש והדיחה את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה . לקח לה הרבה זמן , כשלוש שנים , ללמוד את המצב ולהסיק את מסקנותיה החריפות והחמורות כנגד יוסף בר-אל . ובאמת במאי 2005 היא התעשתה וסילקה אותו לשוליים בעודו מכהן בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור . הקשר הפוליטי בין הממשלה הממנה את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם לבין הנעשה בשורות טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובנעשה בשורות רדיו "קול ישראל" – הפך בסופו של דבר לרוֹעֵץ והרסני . רבים חושבים כי 2002 הייתה נקודת מפנה , בת אל חזור , בה הפוליטיזציה ממוטטת בצורה הבוטה ביותר וללחלוטין את השידור הציבורי . אין מדובר רק במנהרה פוליטית שהובילה ומובילה מראש הממשלה אל מנכ"ל רשות השידור בתקופות מסוימות , אלא מדובר גם במנהרה שהובילה באותן תקופות מסוימות גם בדרך חזרה מלשכתו של מנכ"ל רשות השידור ללשכתו של ראש הממשלה . ברור שהמצב הזה איננו קבוע . מפני שלא כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם חוננו ביושרה שהייתה אמורה להעניק להם את הידע והכישרון להבליט חזה ולהתמודד עם הפוליטיקאים (מכל גווני הקשת) שלפתו אותם כמו בצבת , ולומר להם כהאי לישנא : "אנחנו אנשי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו , ראשית דבר עיתונאים וממלאים את שליחותינו ללא מורא וללא משוא פנים". אנוכי נתתי לכך פרשנות מתמטית : "העיתונאות והממלכה נעים בשני קווים מקבילים . אקסיומה מתמטית גורסת כי קווים מקבילים אינם מצטלבים ואינם חוצים אחד את השני לעולם . קווים מקבילים שמנפצים ושוברים את ההיגיון הזה וכן נפגשים – הם חטא מתמטי שהופך לפשע מוסרי" . מסמך נָקְדִימוֹן "נָקְדִי" רוֹגֵל דן בכך בהרחבה .

במאי 1996 בתקופת כהונתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור (הוא כיהן בתפקיד בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998) זכה הליכוד בראשות בנימין נתניהו בבחירות . ביבי נתניהו מינה את גב' לִימוֹר לִבְנָת לשָרָת התקשורת וזאת מיהרה להכריז עוד בטרם מינויה הכרזה פוליטית צינית , "ש- מוטי קירשנבאום יתחיל להזיע עכשיו" . מוטי קירשנבאום מנהיג בעל יושרה כינס את עיתונאי רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בחצר הגדולה האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליד ניידות השידור (הבניין ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) והשיב כהאי לישנא לשרה התוקפנית : "אנחנו עיתונאי רשות השידור איננו נבהלים משום ממשלה. אנחנו משרתים את הציבור ולא את הפוליטיקאים". באפריל  2002 הוברר כי יוסף בר-אל הוא המועמד הוודאי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעמם של מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ובתמיכתו המלאה של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . בריאיון שהעניק יוסף בר-אל ביום שישי – 26 באפריל 2002 לגב' שרי מקובר עיתונאית בעיתון "מעריב" הצהיר יוסף בר-אל כלהלן : "אלוהים קרא לי ואמר , ג'ו סיים את המשימה שלך…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…" . מעולם לא נשמעה עד אז משום מנכ"ל רשות שידור הצהרה כה רברבנית כי אלוהים קרא לו להשלים את המשימה…אף פעם לא נשמעה הכרזה כה חנפנית מטעם מיועד כלשהו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בו קושר המועמד את עצמו חד משמעית למְמַנֶה – מְשַבֵּץ שלו לתפקיד , הלא הוא ראש הממשלה .

barel 4

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" . מר יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המיועד מכריז באוזניי העיתונאית גב' שרי מקובר כלהלן : "אלוהים קרא לי ואמר , ג'ו סיים את המשימה שלך…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…" . מעולם לא נשמעה עד אז משום מנכ"ל רשות שידור הצהרה כה רברבנית כי אלוהים קרא לו להשלים את המשימה… אף פעם לא נשמעה הכרזה כה חנפנית מטעם מיועד כלשהו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בו קושר המועמד את עצמו חד משמעית לממנה שלו לתפקיד , הלא הוא ראש הממשלה . (באדיבות העיתון "מעריב") .

ההבדל בין תשובתו המוסרית החד משמעית של מוטי קירשנבאום לשָרָת התקשורת לימור לבנת ביוני 1996לבין המענה והמסר של יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון באפריל 2002 באמצעות העיתון "מעריב" – הוא מדהים . השוני הזה מבטא את כל מהות חיינו בארץ הזאת . מינויו של מוטי קירשנבאום למשרה הרמה הייתה מעשה חדווה תקשורתית – ציבורית . מינוי של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה מעשה מופרך . טרגדיה תקשורתית – ציבורית . השָטָן פער תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני המינויים הפוליטיים של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , ובין איכות שתי תקופות הניהול שלהם . מזהירה של הראשון . קָלוֹן של השני (עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הבחינה בנעשה בתוככי רשות השידור והדיחה בבושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרָמָה) . הפקדת רשות השידור בידיו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלאכת מחשבת , שקולה , והגיונית . הצבתו של יוסף בר-אל בפִסגת השידור הציבורי התגלתה חיש מהר כשגויָה ומופרכת מיסודה . מינויו הפך לכישלון קולוסלי שהוליד פרי ביאושים . אותן שלוש השנים שהיו לא כל כך מזמן 2005 – 2002 היוו תקופה אפלה בתולדות רשות השידור . יוסף בר-אל לא רק שנְכְשָל אלא שעוזריו הקרובים וכל מיני מנהלים גמדיים בערוץ 1 עשו כל מאמץ להשכיח ולהעלים פרטים שאינם מפארים את עברו . הם והוא שכחו שלשֵם כך יש היסטוריונים . מפני שהיה איש לא מוכשר השתמש בשלטון של כוח . שלטון של כוח איננו צועד שלוב זרוע עם כהונה הניזונה מערכים .(ואחזור על זה שוב : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ראתה את העליבות המתחוללת בין כותלי רשות השידור ובסופו של דבר החליטה להדיח בבושת פנים ובקלון , במאי 2005 , את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה) .

ראה הספר עב הכרס "רוש ולענה" המכיל כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי אודות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 , וקרויה בשם הכולל שלה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

ranan 1

טקסט תמונה ( 1 ) :  אפריל 2002 . השר הממונה על רשות השידור רענן כהן מעלה באפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של המנכ"ל הקודם והמודח רן גלינקא . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון קיבל את ההמלצה . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

ranan 2

טקסט תמונה ( 2 ) :  השר הממונה על רשות השידור רענן כהן מעלה באפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של רן גלינקא . ראש הממשלה קיבל את ההמלצה . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

יוסף בר-אל דִרְדֵר את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעברי פי תהום . לשידור הציבורי ובעיקר לטלוויזיה הממלכתית של מדינת ישראל נגרמו נזקים בלתי הפיכים . (וראוי להזכיר זאת שוב למען הסרת כל ספק : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הבחינה בהתדרדרות ובנזקים שנגרמים לשידור הציבורי בהנהלתו בטלוויזיה וברדיו והדיחה אותו בבושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה) .חלק מעובדיה הפכו מרצון לעושי דברו של יוסף בר-אל . הם היו משת"פים לכל דבר . אי אפשר לצפות מאנשים ונרצעים , גם אם הפכו לכנועים בעל כורחם מחשש ואימת הניהול , להיות אנשי טלוויזיה יצירתיים. נרצעות ויצירה אינן צועדות שלובות זרוע . זה לא הולך ביחד . מפקדים שמילאו תפקידי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיו אמורים לשמֵש דוגמא אישית לפיקודיהם , הפכו לפתע בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לסוג של שָרָתִּים . חלק מאנשי הטלוויזיה הציבורית ורדיו "קול ישראל" שנחשבו בעברם למהימנים איבדו מרצון את עצמאותם וזהותם המחשבתית . מצפונם קרס . אין טרגדיה גדולה מזאת . השידור הציבורי בזמנם ובתקופתו של יוסף בר-אל הפך לפיפ – פוליטיק שואו בגרוש שאיננו שווה פרוטה . זה היה שידור ציבורי שַרְלָטָן ומושחת ונגוע בשוחד מסך בגִינוֹ הודח המוביל . (ואחזור על זה שוב ושוב : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון לכדה את יוסף בר-אל במסננת שלה ובשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי של הממשלה עו"ד מני מזוז הביאו לבסוף להדחתו בבושת פנים במאי 2005 מכהונתו הרמה) .כמה מפקדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" פִספסו ביודעין את מטרות השידור ופסחו במתכוון על העיקרון הקדוש של העיתונאות והקווים המקבילים . העיתונאות והממשל נעים לעולם בקווים מקבילים . זה כלל ידוע . אקסיומה מתמטית בסיסית קובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . קו מקביל חוצה מהווה שגיאה מתמטית ומוּסָרִית חָמוּרָה . בין העיתונאים לפוליטיקאים קיימת מעין סימביוזה . שני הצדדים מפיקים תועלת מחיי השיתוף , אך הם רחוקים מלהיות אָחִים . לעולם לא מתקיימת ביניהם חֲבֵרוּת , אחווה, או ידידות . תפקידה של העיתונאות החופשית במדינה דמוקרטית הוא ברור . לבַקֵר בהתמדה את השלטון ולשמור על תקינותו ולא להִתחבֵר עמו .

אף על פי כן יש דווקא משהו הָגוּן בהתנהלותה הבסיסית של העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית . וודאי בטלוויזיה הציבורית . הייתי שָם וראיתי זאת . המנגנון מאפשר לכל אדם באשר הוא את ההזדמנות ליטול את עֵטו ולהיות עיתונאי או את המיקרופון כדי להיות כתב או שַדָּר . המוכשרים יצעדו בסך קדימה . הפחות טובים יילכדו וייבלמו במסננת טבעית הבנויה מרשת של עורכים ומפיקים זוטרים ומעליהם עוד שורה של עורכים ומפיקים .  השורה השלישית בשתי וערב של מיתרי המסננת בדמותם של העורכים והמפיקים הבכירים מעניקה Back up (גיבוי) לשתי השורות הראשונות . קיימת בקרה על בקרה על בקרה . המערכת העיתונאית בנויה מכמה רמות של בַּקָּרה מקצועית העוקבות באופן רצוף אחר הידע , הכישרון , והאופי של עובדיה . לרוע המזל המסננת הזאת איננה הרמטית ולא תמיד יעילה . היא דולפת ולא תמיד מנפה את הדרוש ניפוי . יוסף בר-אל החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקול תרועה ב- 1969 וסיים אותה ב- 2005 בקול ענות חלושה . הוא דלף אט-אט דרך חורי הַמְסָנֶנֶת והגיע בטעות לפסגת ההיררכיה . אך הבלוף התגלה בסופו של דבר גם אִם מאוחר מידי משנתקל הדג השמן ברִשתה של אותה מסננת פוליטית יְשָנָה (ואף חָלוּדָה) שדרכה זלג במשך שנים כה רבות והייתה זאת שלבסוף קִירקפה את גוּלגלתּוֹ והשליכה אותו לשולי הדרך . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היה הראשון שהבחין ב- "חולשותיו" של יוסף בר-אל ונתן ביטוי לאבחנה הזאת במסמך חמור שכתב לו ב- 1976 . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה האיש שלא האריך ליוסף בר-אל ביולי 1993 את כהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (אך מינה אותו כעבור זמן לא רב לנהל את ערוץ 33) . המערכת העיתונאית "שמה עין" בתוספת זכויות מגדלת על יוסף בר-אל אך לא בלמה אותו , וודאי לא הקיאה אותו מקרבה . שיני הפוליטיקה המתעתעת טחנו אותו . אך בל נטעה . הפוליטיקה היא פקטור שונה מהעיתונות וניזונה מערכים קלושים . מינויו הפוליטי והלא מקצועי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הסבו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" נזקים עצומים על דרגיה השונים שהם בל יימחו ובלתי הפיכים . יוסף בר-אל הותיר מאחוריו רשות השידור הזקוקה לאין ספור ניתוחים כירורגיים קשים בהרדמה מלאה .(ואשנה זאת עוד פעם : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון עלתה על אופן ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור הדיחה אותו בקלון בושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור) .

barel 2

טקסט תמונה :  שנת 1969 . יוסף בר- אל בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו הישירים היו מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר , נקדימון "נקדי" רוגל , וארנון צוקרמן . בשנים 1976 ו- 1977 נקט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן ביוזמה ניהולית – מבנית קיצונית חסרת תקדים ובניגוד מוחלט להמלצות הדו"ח של הבריטי סיר היו גרין (Sir Hugh Greene מי שהיה מנכ"ל ה- BBC בשנים ההן של 1969 – 1960) דו"ח שהוגש לשר החינוך יגאל אלון בקיץ 1973 . הוקמה הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית וניתן לה מעמד ניהולי שווה לזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט שווה כוחות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית באותה העת ארנון צוקרמן. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 3

טקסט תמונה : שנת 2005 . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2005 . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

מהלך העניינים היה כלהלן . ב- 1969 התמנה יוסף בר-אל למנהל מחלקת החדשות של השידורים בשפה העַרבית בטלוויזיה במקומו של מר שלמה ענברי . מנהל מחלקת התוכניות בשפה הערבית היה אז סַלִים פַתָּאל . ההיררכיה בשנים ההן קבעה כי שני המנהלים הבכירים בשפה העַרבית כפופים ישירות למנהל הטלוויזיה ישראלית . מנהליו של יוסף בר-אל בשנים 1973 – 1969 היו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וארבעה מנהלי טלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה אליהוא כ"ץ , סטנלי "סטן" גרנדייזי , חגי פינסקר , נקדימון רוגל , וישעיהו "שייקה'"תדמור . באוגוסט 1973 התמנה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה במקומו של מר ישעיהו תדמור . בראשית 1974 המליץ שמעון פרס השַר הממונה על רשות השידור לראש הממשלה גב' גולדה מאיר לבחור במפקד רדיו גלי צה"ל מר יצחק לִבני למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג . יצחק לִבני הוא איש תקשורת מחונן . הוא היה העורך של העיתון הצבאי "במחנה" ומפקד גלי צה"ל שהפך את תחנת הרדיו הצבאית לרלוואנטית . גולדה מאיר קיבלה את ההמלצה ויִצְחָק לִבְנִי מונה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור .

ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר ומוצלח , אלא גם מנהל קשוח . הוא החזיק "קצר" את יוסף בר-אל ולא נתן לבוס הישיר שלוֹ מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי דריסת רגל חופשית במסדרונות הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לִבְנִי כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות חריגה ולא מקובלת מפני שהמנכ"ל משמש מתוקף תפקידו בהיררכיה של רשות השידור לא רק כבוס ישיר של מנהל הטלוויזיה אלא גם עורך ראשי של כלל מִשדרי הרשות . ארנון צוקרמן בעל אישיות מופנמת חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . לא בכדי הניח עליו זכוכית מגדלת . אחד ממכתבי הנזיפה שלו בהיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 נשמר , ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו [1] . המסמך המצ"ב הוא בעל חשיבות רבה ומראה כי ארנון צוקרמן הכריח אז את יוסף בר-אל להתעמת עם האמת . האמת איננה ערך שניגפים ככה סתם מפניה ואח"כ קמים וממשיכים לצעוד כאילו לא קרה כלום . איש לא העז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל .

אל  :  יוסף בר- אל                                                                                                           ירושלים  18.11.1976

"…חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" .

העתק  : מנכ"ל הרשות    

בברכה , ארנון צוקרמן

יוסף בר-אל קיבל את המכתב , קרא אותו ולא שכח . ששת המילים בסיום המכתב , "…ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" , ריצדו בזיכרונו . זה היה לפני המון זמן אולם המחקר "עלה" על המסך שנשמר

barel 4

טקסט מסמך :  18 בנובמבר 1976 . זהו מסמך הנזיפה החמור ששלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמו ליוסף בר- אל , בו הוא מבקר בחריפות רבה את תפקודו כעורך ומנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית . "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , כתב לו ארנון צוקרמן . המכתב הזה פגע  קשות בגאוותו של יוסף  בר- אל . יוסף בר- אל  לא שכח וכפי שהתברר מאוחר יותר גם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שהיה מכותב על המכתב לא שכח גם הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 19

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר בשידור הציבור מרדכי "מוטי" קירשנבאום . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן וגם מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל ,בתאריך 18.11.1976 .

הצבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 ע"י ממשלת ישראל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל הייתה קרדינאלית ומכריעה לא בגלל היותו חתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה , אלא ראשית דבר מפני שהוא איש ישר , הגון , בעל מוסר , פיגורה עיתונאית שנושאת ברמה את היושרה והדוגמא האישית במשרד ובשטח ומקצוענות חסרת פניות . כך אנוכי רואה את הדברים . לכן גם הפוסט הנוכחי מתייחס לנסיקה ההיא שלו ב- 18 באפריל 1993 שוב בשמי רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . אילו הייתי מבקש את הדרמטורג הנערץ עלי וויליאם שייקספיר לנתח את מפעל חייהם של האחד מול השני, אין לי בכלל ספק כי על הראשון היה מעיד כי, "הוּא אִיש רוֹמָא יוֹתֵר מֵאִיש דֶּנְמַרְק" .

4. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני ממנים באפריל 1993 את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור.

העובדות המתפרסמות ב- בלוג כולו יצוקות ב- % 100 בטון . אף על פי כן קיים במידה רבה בפוסט הנוכחי הזה מעין פרדוקס בו מוזכרים על ידי שמותיהם של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל באותה שורה בנשימה אחת , ואין סתירה גדולה מזאת. מכל היבט . אנחנו שחקני השח – מט אומרים על מצבי ההשוואה הללו בין שתי פיגורות שחמטאיות ששורר ביניהן הבדל רמה גדול , "Not equal level" . באותו סלוגן – מונח אנגלי , "לא באותה רמה" , אני משתמש כשאני מזכיר ברצף באותו הטקסט את גב' שולמית אלוני מי שהמליצה ב- 1993 על מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור ואת שמו של מר רענן כהן מי שהמליץ ב- 2002 למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל ה- 9 של רשות השידור .

ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ממנים את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור ה- 6 במקומו של המנכ"ל הקודם אריה מקל. הופעתו המזהירה של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל בשמי רשות השידור. בקיץ 1993 מדיח מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה וממנה תחתיו את יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור הודף ומשנה לחלוטין את דפוסי הניהול הבלתי ראויים של יוסף בר-אל . עידן חדש ניצב בפתח שעריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1. תקופת המנהיגות של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בשנים 1998- 1993 הייתה מופת ניהול . מוטי קירשנבאום הוא המנכ"ל הראשון בתולדות הרשות שנדרש להתחרות בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 זוכה בהישגים מרשימים אך גם סופגת שתי תבוסות שידור קשות מערוץ 2 המסחרי שזה עתה נעמד על רגליו : אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 (בתום שליטה בת 25 שנים רצופות) וכשלון סיקור של חטיבת החדשות הוותיקה בשבוע האבל של רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב- 11 – 4 בנובמבר 1995 מול הכיסוי המצוין של חברת החדשות של ערוץ 2 .

הופעתו המזהירה של מוטי קירשנבאום בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 שינתה באחת את אופי והיקף שידורי הספורט ושידורי הכדורגל הישירים . הוא דרך ככוכב שביט בתקופה עכורה . להופעתו המטאורית היה ערך מוסף חשוב יותר משיפור שידורי הספורט . מוטי קירשנבאום סלל מחדש את הדרך ליחסי עבודה כנים ואמינים בין דרגי הניהול השונים בתוך שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וחידש את אמון הציבור בשידור הציבורי . מהימנות היא ערך עליון בעיתונאות שאין לו תחליף . בכך היה כוחו העיקרי כמנכ"ל רשות השידור .

ב- 23 בחודש יוני של שנת 1992 ניצחה מפלגת "העבודה" בבחירות לכנסת ויצחק רבין הפך לראש הממשלה ושר הביטחון . יצחק רבין מינה את שולמית אלוני לשרת החינוך והתרבות . מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר- אל . שרת החינוך שולמית אלוני ביקשה לחולל שינוי בהנהלת רשות השידור ולהזיז מתפקידם את שני האנשים ללא דיחוי . המועמד הטבעי בעיניה למשרת מנכ"ל רשות השידור היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום חתן פרס ישראל לטלוויזיה . מוטי קירשנבאום היה גם קרוב בדעותיו הפוליטיות לשולמית אלוני מנהיגת מפלגת מר"צ . הבעיה הייתה כיצד לסלק מהתפקיד את אריה מֶקֶל החביב שהושאל לרשות השידור ב- 1989 ממשרד החוץ . כעבור תשעה חודשים נמצאה הנוסחה הגואלת . אַרְיֵה מֶקֶל הסכים לפנות את כֵּס מנכ"ל רשות השידור בתנאי שימונה ע"י משרד החוץ לתפקיד קונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב . ובאמת הוא פינה את כס מנכ"ל רשות השידור לטובת מוטי קירשנבאום ומונה לקונסול באטלנטה . ב- 15 באפריל 1993 מיהרה שרת החינוך הנמרצת גב' שולמית אלוני לבַשֵר למוטי קירשנבאום כי היא מתכבדת למנותו לממלא מקום בתפקיד המנהל הכללי של רשות השידור על פי סעיף 23 ב' לחוק רשות השידור , תשכ"ה – 1965 .

kirshenbaum 20

טקסט מסמך :  15 באפריל 1993 . שרת החינוך גב' שולמית אלוני מודיעה למוטי קירשנבאום כי התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל אריה מקל . עותק מהמסמך נשלח ליו"ר הוועד המנהל עו"ד מר מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 kirshenbaum 21

טקסט מסמך :  28 באפריל  1993 . מזכיר הממשלה מיכאל ניר מודיע למוטי קירשנבאום כי ממשלת ישראל החליטה למנותו למשרת המנהל הכללי של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום היה אם כן פרי מינוי תכסיסני של גב' שולמית אלוני . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין זכר היטב את שמו של המועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעמה של שרת החינוך והתרבות . היה זה אותו מוטי קירשנבאום שערך והפיק בשנים 1976- 1974 את תוכנית הטלוויזיה הסטירית "ניקוי ראש" רבת המוניטין בעֵת שיצחק רבין כיהֵן כראש ממשלת ישראל בקדנציה הראשונה שלו , והיה זה אותו ראש הממשלה שאמר והעיר אז כי מוטי קירשנבאום חצה לא פעם אחת את הקו האדום בסטירה הפוליטית שלוֹ . יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה איש אציל נפש וחכם עד למאוד . הוא מעולם לא שמר טינה למוטי קירשנבאום ולא נטר לו אֵיבָה . ראש הממשלה ושר הביטחון הסכים למינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של אריה מֶקֶל . לא מייד .                    

גב' שולמית אלוני זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2005 , 2006 , ו- 2007 כלהן : "הגעתי בעצמי לרעיון המינוי בו מוטי קירשנבאום יכול למלא בכישרון רָב את תפקיד מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . הוא לא היה חבר שלי וגם איש לא הציע לי אותו . צפיתי בתוכניות הטלוויזיה שלו בעת ההיא והוא הרשים אותי . זכרתי אותו . פועלו ומורשתו הטלוויזיונית דחפו אותי להזמין אותו לפגישה ולהציע לו את התפקיד" . ברֶצֶף הזה של השיחה בינינו והמחמאות שהרעיפה עליו קטעתי אותה ושאלתי : "או. קיי. גב' שולמית אלוני אני מבין שהתרשמת ממוטי קירשנבאום כאיש טלוויזיה . אין עוררין על כך שהוא איש טלוויזיה מוכשר , אך כיצד ידעת שהוא גם מנהיג שידור ?  איש טלוויזיה מוכשר איננו בהכרח מנהל ומנהיג שידור רציני !" . שולמית אלוני לא המתינה אפילו שנייה אחת והשיבה לי כהאי לישנא : "הבנתי שאם מוטי קירשנבאום שהוא עיתונאי ואיש יצירתי יודע להגיע להישגים טלוויזיוניים כאלה רבי איכות , סימן שהוא יודע לעבוד עם אנשים" , והוסיפה , "לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור ביקשתי ממוטי קירשנבאום לפטר מייד את יוסף בר- אל לפני תום כהונתו כמנהל הטלוויזיה אז . לא רציתי את יוסף בר- אל בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . מוטי קירשנבאום לא הסכים . הוא נתן ליוסף בר- אל לסיים בסבלנות את הקדנציה שלו ורק אז מינה במקומו את יאיר שטרן . בעניין הזה מוטי קירשנבאום היה רך ממני . אני רציתי לסלק אותו ולהיפטר ממנו מייד ומוטי קירשנבאום היה יותר סובלני ממני וחמל עליו . אני מבינה שהוא עשה זאת מתוך חמלה" . כאן קטעתי שוב את השיחה ושאלתי את שולמית אלוני : "האם ראש הממשלה יצחק רבין היה זה שדחף אותך להעניק ליוסף בר-אל לאחר הדחתו מניהול הטלוויזיה את קבלת ערוץ 33 ?" . שולמית אלוני לא היססה ואמרה לי מייד : "יצחק רבין לא התערב בענייני רשות השידור . הוא נתן לי גיבוי מוחלט . ההחלטה למינוי יוסף בר- אל למנהל ערוץ 33 הייתה של מוטי קירשנבאום בלבד. מוטי קירשנבאום נתן את ערוץ 33 ליוסף בר- אולי מתוך חמלה . הוא פשוט ריחם עליו . מוטי קירשנבאום לא נתן ליוסף בר- אל את הערוץ שהיה מיועד לשידור תוכניות בשפה הערבית משום שחשב לפתע שהוא איש מוכשר . אני בטוחה שהוא חַס עליו" .

aloni

טקסט תמונה : קיץ 1993 . מנהיגת מפלגת מר"צ גב' שולמית אלוני , מתמנה לשרת החינוך והתרבות בממשלתו של יצחק רבין בקיץ 1993 . (התמונה באדיבות גב' שולמית אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל השני אחרי אורי פורת שהִטָה לי אוזן והקשיב להשקפת עולמי שגרסה כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי בין אם זה משחקה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל או נבחרת ישראל בכדורגל שנרכש בממון רב ומעורר עניין ציבורי רחב , לא ייגדע באמצעו וישודר בהיקף מלא . הוא סבר כמוני שהשידור הישיר איננו מתחיל בבעיטת הפתיחה . יש חשיבות במיסוד סביבו Pre Game Show עיתונאי בטרם יריית הפתיחה וכמותו הקמת Post Game Show בסיומו , שכוללים ראיונות , פרשנות , וסיכומים . היום זה חיזיון טריביאלי . אז זה היה בגדר חלום . שרר חיץ גדול בין גישתו של מוטי קירשנבאום למבנה , היקף , וגם כמות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין התייחסותם של יוסף "טומי" לפיד, יוסף בר-אל , וטוביה סער ששללו את הגישה הזאת, את ממדיה ואת היקפיה . מוטי קירשנבאום סבר כמוני שבניית השידור וזיהוי גיבורי העלילה לפני תחילתה הוא הכרחי . קיים קצב עיתונאי מוכתב מראש בו מכניס השידור הישיר בטלוויזיה את הצופה ל- Mood ואווירת צפייה . הקרנת נגינת ההִמנוֹנִים של שתי הנבחרות בשידור ישיר בטלוויזיה לפני בעיטת הפתיחה , חשובה לעֵין הצופה לא רק מן היבט הגאווה הלאומית בו שרים השחקנים את "התקווה" כמוֹטוֹ המלכד את האומה סביבם , אלא זהו אלמנט ומרכיב טלוויזיוני בסיסי בשידור החושף בפעם הראשונה מקרוב את פניהם של השחקנים הנבחרים על המסך ב- Close ups , ומזהה אותם לציבור הצופים . Pre Game Show ו- Post Game Show הם היום אבני דרך טריוויאליים בכל שידור ראוי ובכל רשת טלוויזיה רצינית המכבדת את עצמה ואת צופיה. לא רק בתחום הספורט . זה לא היה מובן מאליו בימים עברו .                                                                            

kirshenbaum 22

טקסט תמונה : נובמבר 1968 . מערכת החדשות ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . עורך "מבט" מוטי קירשנבאום בתחילת דרכו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה . בחלוף שמונה שנים התברר כי מדינת ישראל חושבת שמרדכי "מוטי" קירשנבאום הוא דמות מופת טלוויזיונית והעניקה לו את פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה במוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל , ב- 1976 .(התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי) .

מוטי קירשנבאום הוא אולי היחיד מבין דוֹר המייסדים שרכש השכלה טלוויזיונית מסודרת , רשמית , ורחבה בחו"ל לפני שקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית על רגליה ב- 1968. הוא היה סטודנט לתקשורת שלמד שֵש שנים 1968- 1962 טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטה האמריקנית UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס במדינת קליפורניה. אחד מחבריו לספסל הלימודים ב- UCLA בתקופה מסוימת היה הכדורסלן הנודע גבה הקומה (2.18 מ') קארים עבדול ג'אבאר (Kareem Abdul – Jabar). מוטי קירשנבאום נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . הוא נחשב לכישרון עיתונאי יוצא דופן בתעשיית הטלוויזיה . פרופסור שלמה אהרונסון המנהל הראשון של חטיבת החדשות בצוות ההקמה של הטלוויזיה הבחין בכישרונו וגם ניסיונו הטלוויזיוני של מוטי קירשנבאום ומינה אותו לעורך "מבט" . מוטי קירשנבאום קנה את המוניטין הרָב שלוֹ בתחילת שנות ה- 70 בכתבותיו החדשותיות בנושאי כלכלה, חברה, פוליטיקה , ותרבות הפנאי ששודרו מידי ערב שישי בשמונה במגזין האקטואליה עתיר הרייטינג "השבוע – יומן אירועים" של הימים ההם . יורם רונן היה עורך המגזין ואפשר למוטי קירשנבאום לספר סיפור שבועי באמצעות מצלמת הטלוויזיה. יכולת האבחנה הדקה שלו, חדותו ושנינותו, ולשונו הייחודית הפכו נושאים טריוויאליים יומיים, ליצירות מופת בטלוויזיה . בשנים 1974 ו- 1975 ערך והפיק את התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בעטיה הוענק לו פרס ישראל . תכף ומייד אח"כ מונה ע"י ארנון צוקרמן למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי) .

מוטי קירשנבאום ניחן בכִישרון לדבר ולכתוב בשפת הטלוויזיה . הוא וודאי למד משהו מרזי הטלוויזיה , התיאטרון , והקולנוע ב- UCLA אך היה לו את זה מקודם . שפתו הממורקת והמצוחצחת היו לוֹ טבע שני וכשרצה ידע גם להיות סרקאסטי ולהפוך את הסטירה לדורסנית . התוכנית "ניקוי ראש" הפכה לשיחת היום בממשלה וראש הממשלה יצחק רבין ראה את עצמו פגיע מקירשנבאום . מוטי קירשנבאום נתפש ע"י יצחק רבין ומקורביו כשמאלן מידַי . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 9000 (תשעת אלפים) , הקרוי , "למילים יש וויזואליה משלהן" . הספר הזה נחקר ונכתב במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים אודות נושאי טלוויזיה שונים בארץ ובעולם , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

kirshenbaum 23

טקסט תמונה :  קיץ 1967 . לוס אנג'לס – ארה"ב . מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ראשון מימין בן 28) סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA  בלוס אנג'לס בחברת ידידים ישראליים ברחובות העיר . מוטי קירשנבאום הוא Grand master בטלוויזיה . (התמונה ניתנה לי באדיבות יאיר גורן שני מימין בן קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום השתמש בחוכמה בכלי הטלוויזיה המגוונים שניתנו לו בתוכנית הסטירית "ניקוי ראש" וזעזע את אמות הספים של הממשלה . באחת הסצנות הטלוויזיוניות הקשות והנוקבות בסטירה שלו טען כי הפצצות חיל האוויר הישראלי בלבנון את מחנות ומוצבי המחבלים של הטרוריסט יאסר עראפאת הן ספין תקשורתי של הממשלה שנועד להַסֵב את תשומת לב של העם מהמצב הכלכלי הגרוע . ראש הממשלה יצחק רבין נדהם וראה לפניו סמרטוט אדום . הוא יצא מגדרו מרוב כעס . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העניק למוטי קירשנבאום גיבוי קולוסאלי .

ב- 27 בספטמבר 2005 נפגשתי עם פרופסור ארנון צוקרמן (מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973) לשיחות תחקיר בת כשלוש שעות בבית הקפה "סיליה ורביבה" ברמת השרון . ארנון צוקרמן זכר הטיב את ההתרחשויות כפי שאמר לי : "תוכנית הסטירה "ניקוי ראש" נולדה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 . במדינה שררה אווירה קשה נגד ממשלת גב' גולדה מאיר ושר הביטחון שלה משה דיין . מוטי קירשנבאום הציע לי להפיק את הסטירה שלו שנודעה בשם "ניקוי ראש" . שם הסטירה לא היה מקרי . היא נולדה ברגע הנכון ובמקום הנכון ואני מייד תמכתי בה" . עם הכותרת ה- אדיטוריאלית הזאת "ניקוי ראש" יצא מוטי קירשנבאום לדרך כמו "טיפול עשרת אלפים" במנוע מקולקל . מוטי קירשנבאום לקח את תפקידו הטלוויזיוני כ- מְזַכֵּךְ לאומי ברצינות . הוא לא היה לבד . ארבעת כותבי הטקסטים של "ניקוי ראש" , צעירים ומוכשרים , קובי ניב , אפרים סידון , ב. מיכאל , וחנוך מרמרי , והבימאי יעקב אסל יצרו קתרזיס בלתי נשכח גם בחלוף ארבעים שנה . הציבור איננו מבין איזו כמות עבודה יצירתית ענקית על כל גווניה הטלוויזיוניים השקיעו מוטי קירשנבאום , כותביו , ושחקניו בעיצוב ומיסוד "ניקוי ראש" בשנתיים האלה שבין 1974 ל- 1976 . בתום יום ארוך של כתיבה , הפקה , חזרות , ובימוי וצילום על הסט הם היו לוקחים את העבודה לביתם , וחוזרים עמה למחרת לבניין הטלוויזיה ברממה . האנשים האלה אכלו , שתו , וחלמו 24 שעות מידי יום במשך שנתיים "ניקוי ראש" .

kirshenbaum 24

טקסט תמונה : דצמבר 1976. מוטי קירשנבאום מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) בפגישת עבודה עם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנים 1979- 1973 (משמאל) . שניהם היו אנשי מקצוע ומנהיגי שידור שתרומתם לשידור הציבורי הייתה מכרעת ובלתי נשכחת . (התמונה הוענקה לי באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה כשלא היה יכול יותר לשֵאת את שלטונו של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד עזב את הטלוויזיה הישראלית . מוטי קירשנבאום המוכשר ובעל הלשון המושחזת היה מורה דרך לעיתונאים רבים בטלוויזיה הישראלית . כשפרש מרשות השידור  הקים את התיאטרון הסטירי "יורדים על השבוע" וטבע את המִכְתָם המפורסם (לאחר מינויו של יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979) : "יוסף "טומי" לפיד ידע כיצד לפָרֵק את הטלוויזיה – אך לא ידע כיצד להַרְכִּיב אותה מחדש" .

ב- 1983 , בימי שיא שלטונו של יוסף "טומי" לפיד וכחמש עשרה שנה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית , גָלָה מוטי קירשנבאום מרשות השידור וניצב מחוץ לכתליה . עיתונאים וותיקים ומצטיינים מדוֹר המייסדים שסירבו כמותו לקבל את מרותו של יוסף "טומי" לפיד עזבו אף הם בשנים ההן את הטלוויזיה בטריקת דלת. הנה רשימה קצרה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן , דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , מוטי קירשנבאום , רפיק חלבי , יָרוֹן לוֹנְדוֹן , יִצְחָק רוֹעֶה , יִגְאָל לוֹסִין , רָם עֵבְרוֹן , ג'וּדִי לוֹץ , מאיר שָלֵו , ישראל סֶגַל , יָעֵל חֵן ואחרים . אובדן מקצועי שאין לו שיעור .

דווקא אז כשהיה כבר מחוץ לשורות הטלוויזיה הישראלית העניק מוטי קירשנבאום לעיתונאית שַרִית יִשַי את אחד מראיונות התקשורת החשובים והדרמטיים ביותר שניתנו אי פעם ע"י איש טלוויזיה במדינת ישראל מאז הקמתה ב- 1967 [1] . מוטי קירשנבאום אישיות טלוויזיונית ותקשורתית רמת דֶרֶג היה בעת מתן הריאיון ב- 1983 איש צעיר כבן 44 בעל דעות מגובשות ומוצקות . הריאיון הזה שמעיד על כשרון והגינות , מקצועיות , כושר אִלתּוּר , וגם דבקות במשימה , הוא מִשְנַת שידור צרופה חשובה ביותר שהפכה למֶנִיפֶסְט תקשורת ציבורית . מבחינה היסטורית הוא רלוואנטי גם היום ויש לו נגיעה רבה לשידור הציבורי במדינת ישראל גם בעשור הראשון וראשית השני של שנות 2000 . לבטח בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 . הטקסט הבא מציב פער עצום בין מוטי קירשנבאום לבין יוסף בר-אל לטובתו של הראשון . שניהם היו מנכ"לים של רשות השידור , כל איש בתקופתו , אבל איזה הבדל תהומי שרר ביניהם . מוטי קירשנבאום לא רק יצר פערים אלא הציב רָף גבוה לבאים אחריו . חלקם לרוע המזל עברו מתחתיו במקום מעליו . הנה חלקיו החשובים של המניפסט .

kirshenbaum 25

טקסט מסמך מימין :  1983 . עמוד השער של הריאיון שערכה העיתונאית שרית ישי עם מוטי קירשנבאום ששהה אז מחוץ לכותלי רשות השידור . (הערת המחבר : שוחחתי עם גב' שרית ישי אודות הריאיון הנ"ל אך היא לא זכרה באיזה עיתון הודפס הריאיון הנרחב הנ"ל) .

kirshenbaum 26

טקסט תמונה :  חודש פברואר של שנת 1975 . ימי התוכנית הסטירית הטלוויזיונית "ניקוי ראש" . מוטי קירשנבאום אחד מהטובים שהצמיחה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל תולדותיה . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכות שמורות) .

א. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (א') על שידור חדשות ודרמה בטלוויזיה הישראלית , ועל הפקת תוכנית הבידור הסטירית "ניקוי ראש" (בשנים 1976- 1974) , כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"הטלוויזיה הישראלית היא תחנה משדרת ולא מייצרת. הדגש היה תמיד על חדשות. אנחנו המדינה שהיא יצרנית החדשות הראשונה בעולם. לכן התחום הזה התפתח יותר מכל דבר אחר, וזה הוביל גם ליצירה הדוקומנטארית. סרט דוקומנטארי איננו מהווה תמיד יצירה או מסמך. זה נכון שאתה מכניס כמובן מוסיקה לסרט וזה הדבר הכי – עריכתי, מפני שאתה מכניס באמצעות המוסיקה אנשים למצב רוח מסוים, ודרך המוסיקה אתה אומר לצופים, את זה תיראו בעֶצֶב , ואת זה באירוניה או בשמחה . אך סרט דוקומנטארי איננו דרמה . בדרמה אתה צריך ליצור דמויות, ולכתוב, למצוא לוקיישנים. זהו עולם שלם מההתחלה לסוף. אתה תלוי בשחקנים, כותבים, ותפאורנים. צריך לברוא עולם שלם . פתאום מתברר לך שזה לא קַל להיות אלוהים. אתה צריך להיות אמין, ואת זה לא הצלחנו להשיג עד היום . אי אפשר ליצור שתיים-שלוש דרמות בשנה ולקוות שיהיו טובות. ה- BBC מייצר 600 (שֵש מאות) דרמות, מתוכן אנו רואים את ה- 25 הטובות היותר. כשאתה עוסק בדרמה אתה יוצר תעשייה שלמה שהיא תשתית. מחברי תסריטים, תפאורנים, שחקנים, דיאלוגיסטיים. אין לנו את זה. כשארנון צוקרמן נכנס לנהל את הטלוויזיה הייתה לי ולוֹ שיחה איך הוא יכול לנצל אותי. אמרתי לוֹ שאני יכול לעשות שניים – שלושה סרטים דוקומנטריים בשנה, ואני בכלל לא בטוח שהם יהיו טובים. ואז דיברנו על תוכנית טלוויזיה סטירית. נסעתי לאנגליה לראות מה התחדש ב- BBC, פגשתי את יוצרי הסדרה "מונטי פייטון", ומשם טסתי גם לארה"ב. ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים".

ב. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ב') על רשות השידור שחייבת להיות עצמאית , תקופת ניהול התוכניות בטלוויזיה הישראלי בשנות ה- 70  , והעבודה כיוצר עצמאי בשטח , ארנון צוקרמן , הוועד המנהל וטומי לפיד , הפוליטיזציה של רשות השידור פי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :  

"האשימו אותנו את קבוצת המייסדים כאילו אנו חושבים שהטלוויזיה שייכת לנו, ולמעשה הטלוויזיה בין אם נרצה או לָאו, מנוהלת ע"י הממשלה. לא נכון ! רשות השידור היא לא של הממשלה , היא רשות שידור עצמאית. זה נכון שהוועד המנהל מתמנה על פי מפתח פוליטי , אבל מעמד רשות השידור הוא לא ממשלתי. זה נכון שאנו מקבלים את משכורתנו מאוצר המדינה, אבל גם הצגת "הפטריוט" בתיאטרון מקבל כסף מאוצר המדינה ואי אפשר להגיד שזאת הצגה ממשלתית וזה מעמד חשוב מאוד. אף פעם לא חשבתי שהטלוויזיה שייכת לנו לאותה קבוצה המכונה "סרטן שמאלני" . מה שכן חשבנו , זה שאנחנו נקלענו אל הטלוויזיה ולָאו דווקא בגלל הכישורים, חלק עברו ליד בניין הטלוויזיה במקרה והתקבלו לעבודה בּוֹ, חלק בפרובוקציה, לא משנֶה עכשיו. נקלענו אל הטלוויזיה והייתה לנו תחושה מהיום הראשון שיש לנו אחריות עצומה לגבי הצעצוע שנמסר לידינו, והיא לשמור על האמינות שלוֹ ועל היושר, ואם יש צורך להיכנס לעימות עם גורם פוליטי, ולא לרקוד לפי חליל פוליטי זה או אחר . עיתונות חופשית איננה אינטרס של השִלטוֹן, ואני לא מנקה את מפלגת המערך. עיתונות חופשית היא מגן מפני השלטון. השלטון בהכרח ינסה להערים קשיים. צריך לקבל את זה בהבנה, אבל להילחם ולא לוותר. אינני אומר שאין שגיאות בטלוויזיה, ואינני אומר שהמדיום לא שונה, אבל השגיאות נעשות התום לֵב, ואת זה חשוב שידעו.

אני נהנה מהתיעוב שחשים כלפי הגורמים הפוליטיים. הפכתי את זה למקור פרנסה, מפני שאני מרגיש אותו הדבר כלפיהם. פרנסי הטלוויזיה שהם המוסדות הפוליטיים, הוועד המנהל של רשות השידור והמפלגות, כל מה שמעניין אותם זה רק מי מופיע ב- "מבט", ומי לא מופיע. זה לא נעים לומר אבל עד היום זה מכתיב את העסק. לעומת זאת האחריות שלי ושלנו היא כלפי החברה הישראלית ולא כלפי ההנהלה, או כלפי  גוף פוליטי זה או אחר. אחרי שעסקתי בעבודה כל כך יצירתית עברתי לתפקיד ניהולי כמנהל התוכניות. זה היה שְטַר שארנון צוקרמן גָבָה ממני. אני לא רציתי בג'וב הזה . תפקידי ניהול בטלוויזיה הישראלית הם פתטיים. המנהל הוא בעצם רכז. הוא לא יכול להגיד לעובד מה לעשות, ומה לא לעשות. המנהל איננו יכול לכפות שום עשייה. התפקיד הוא פיקטיבי. הוועדים כל כך חזקים שהם הופכים את הניהול לבלתי אפשרי. ההתלהבות הראשונית של העובדים בימיה הראשונים של הטלוויזיה בלי חשבונות של שעות נוספות- נעלמה ואיננה. נעלמו הימים שבהם רצית להוכיח שמהפנס המחורבן אתה מוציא קֶסֶם. ברבות השנים פג הקסם מהפנס. ניהול התוכניות היה שטר שהייתי צריך לפרוע לארנון צוקרמן. קודם כל כתודה על העזרה שלו בהפקת "ניקוי ראש". הוא העמיד את התוכנית בראש סדר העדיפויות וידע גם לעמוד בלחצים כשהתוכנית הסטירית הצליחה להרגיז כל מיני פוליטיקאים. כשהחליטו להעניק לי את פרס ישראל על "ניקוי ראש", הייתה על זה ישיבת ממשלה.

כיהנתי כמנהל תוכניות קדנציה שלמה , אך לא יכולתי לעבוד כמנהל של אנשים שלא אני בחרתי , אלא הם נִכפו עלי. אז בא המהפך. יוסף "טומי" לפיד מונה למנכ"ל רשות השידור בקיץ 1979 . הקיום שלי הפך להיות מאוד פוליטי לוועד המנהל. הייתי בחופשה, אבל מכיוון שהם רצו לנצל את זה שאני בחופש כדי להדיח אותי חזרתי לעבוד כמנהל התוכניות . כבר אז התחילו לנטרל את ירון לונדון וג'וּדי לוֹץ. היה ברור שאנחנו במאבק והולכים לקראת תהליך של עריפה. הייתה לנו אפשרות ללכת בשקט או להתריע על עריפה . בחרתי בדרך השנייה כי אני נגד קדושים מעונים. זה גורם לי פריחה. אני לא קדוש מעונה והיה חשוב שיידעו שיש עריפה בטלוויזיה הישראלית ולאן מועדות פניה של רשות השידור . במקרה שלי הם פשוט לא חידשו לי את הקדנציה למרות שארנון צוקרמן ביקש מהם להאריך לי את המינוי . כמו גנבים בלילה הם כינסו ישיבה והצביעו. לפני ההצבעה הם ביקשו מארנון צוקרמן לצאת מהחדר . הם הצביעו נגדי. טומי לפיד קרא לי ובישר לי את גזר הדין.

היה ברור שזה סוף העסק . הלכנו משלחת שלמה – חיים יבין , יעקב אחימאיר ואנוכי – לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא ידיח את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה. הסברנו לטומי לפיד שזה יזיק לטלוויזיה מפני שארנון צוקרמן הוא מנהל טוב מאוד שמִפעַל פרובלמאטי כמו הטלוויזיה הישראלית זקוק לוֹ. אבל ארנון צוקרמן הודח והיה ברור שנִטרלו את האחרים. הם לא הדיחו. הם נִטרלו. הם לא הדיחו את ירון לונדון , אבל עשו את הכול כדי שלא יהיה לוֹ כדאי לעשות את תוכנית הראיונות "עלי כותרת". הם לא הדיחו את יצחק רועה אבל עשו הכול כדי שלא ירצה להגיש את מהדורת החדשות "כמעט חצות". וככה ניקוּ את הטלוויזיה . אמרתי אז לטומי לפיד , 'זאת לא בעיה לפרק את הטלוויזיה – הבעיה תהיה להרכיב אותה מחדש'. טומי לפיד היה צריך למלא את הציפיות של אלה שמינו אותו והוא פירק את הטלוויזיה . הזהרנו אותו שלוקחים פה את החלקים הכי חשובים בפַּאזֶל אלה החתיכוֹת הנוגעות בכל החתיכות האחרות, אך הוא השלָה את עצמו שיצליח להרכיבה מחדש. היום אני חושב שהוא יודע שהוא טעה.

הטלוויזיה לא תתחסל בתקופתו של טומי לפיד אך היא תגסוס לאורך ימים . טומי לפיד שימש ב- 1982 תקופה מסוימת גם כמנהל הטלוויזיה לאחר התפטרותו של צחי שמעוני. זה היה בתחילת מלחמת לבנון. הוא ראה את הכתבות שעשיתי על המלחמה לפני שידורן ואמר שזה עצוב וקשה אבל אי אפשר שלא לשָדֵר . עדיין מאפשרים לי לעשות דברים בטלוויזיה ואני מאוד מעריך את זה. אבל יש לי מועקה לגבי הטלוויזיה הישראלית כולה . אני מתייחס אליה כאל מִפעַל שנכשל. מה שקורה ליוסף "טומי" לפיד בתקופה הזאת שהוא מנהל הטלוויזיה וגם העורך ראשי של החדשות  ב- "מבט", קורה לוֹ, משום שהוא מינוי פוליטי. הפוליטיקאים מרגישים שהוא חייב להם. אבל פתאום טומי לפיד מרגיש את מה שאנחנו הרגשנו כשהדיחו אותנו. כשהוא נכנס לערוך את החדשות הוא התחיל להבין את העסק מפני שהוא עיתונאי טוב . אני אמרתי לו, תדע לך טומי לפיד שיבוא יום ונצטרך להַגֵן עליך. הוא אמר לי לא מזמן שהיום הזה קרֵב. כל זאת משום שבסופו של דבר האחריות של טומי לפיד היא כלפי החברה הישראלית.

טומי לפיד הוא תרכובת. יש בו את האלמנטים האלה מעצם המינוי שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ובצורה שהמינוי הוצג , וכמובן בצורה שהוא העיף אותנו מהמסך. אני לא מאלה שמזלזלים בעיתונאות של יוסף 'טומי' לפיד . אני בהחלט חושב שהוא עיתונאי. אני שוב מוכרח להודות שכאשר עשיתי את הכתבות ל- "יומן השבוע" בעיקר בתחילת מלחמת לבנון, והן היו חריפות והראו מציאות לא כל כך נוחה הוא לא פסל אותן לשידור. עזבתי את עבודתי בטלוויזיה כי לא היה שום תפקיד בטלוויזיה".

ג. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי קירשנבאום (ג') על תפישת עולמו הפוליטית כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית לוי :

"אני בעד התפייסות עם השכנים הערבים. אני בעד חלוקת הארץ אם זה מחיר ההתפייסות. אני בעד מדינה פלסטינית אם זה המחיר .למען השלום אני בעד זה . ברגע שאמרת את הדברים האלה אתה נחשב לשמאלן . התווית הזאת לא תצא ממני, התווית של השמאלן עוכֵר ישראל. בודדים כמוני יכולים לעשות בטלוויזיה דברים יפים מאוד. יש דברים מסוימים שאני יכול לעשות רק בטלוויזיה מפני שלא אמצא להם מממן בשום מקום אחר. מאוד נהניתי לעשות את "ב ו ר ו ת   ה מ י ם". עמוס קינן מאוד השפיע עלי , על ראיית ארץ ישראל , משום שעמוס קינן הוא ביקורתי – אוהב . לא מצאתי הרבה אנשים שאוהבים את הארץ הזאת כמו עמוס קינן וקשורים אליה כמונו. ואני תמיד אומר לוֹ (הוא לא אוהב לשמוע זאת) , 'שארץ ישראל לא יכולה להיות שלמה בלעדיו' . עמוס קינן השפיע בפירוש על ראיית הדברים שלי. אולי  יתפלאו לשמוע גם השירים של נעמי שמר ז"ל. הפקת תוכנית הטלוויזיה המעניינת "ב ו ר ו ת   ה מ י ם" עם עמוס קינן ונעמי שמר , אושרה לשידור בלי בעיות למרות שהיו בה קטעים מאוד פרובוקטיביים . בקיבוץ עין השופט ראיינתי את בני קצובר מגוש- אמונים . אמרתי לו כי יש שתי אפשרויות. או מלחמת אחים בין גוש- אמונים ותנועת שלום עכשיו או מניעת המלחמה במידה ונדבר. חייבים לדבר".

ד. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ד') על עתיד הטלוויזיה הישראלית, "מבט", וכמות הסרטים הקנויים שמשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי, ופילוסופיית השידור בעידן המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"אם מהדורת "מבט" מדווחת על המהומות בלוד באמצעות כתבה שהגיעה בלוויין וכנ"ל סביב פירוק חברת אל-על, אז הגיעו זמנים רעים באמת. אבל עדיין יש עיתונאים יוצאים מן הכלל בטלוויזיה הישראלית. יש דבר שצריך להבין . כל מה שקשור לנוהל בטלוויזיה הוא פוליטי. נגמר. קבעו נורמה. את זה אפילו טומי לפיד לא הבין. זה נכון שבזמן דוד בן גוריון (ראש ממשלת ישראל הראשון ושר הביטחון שלה) הייתה פוליטיזציה , אבל בעשר השנים הראשונות של הטלוויזיה לא הייתה נורמה פוליטית לניהול . יכול להיות שהמנהלים לא היו טובים, אבל אני כמנהל תוכניות למרות שהתקוממתי נגד כל מילה שנאמרה בתוכניות הדַת ותיעבתי את פסוקו של יום, נתתי להם להתבטא , מפני שצריך לתת חופש ביטוי לכולם . כעת הם נתקעו עם צביקה שפירא (לשעבר מנהל גלי צה"ל) שהוא כמנהל התוכניות בטלוויזיה מהווה אנטי- תזה למוטי קירשנבאום.

בגלל פרשת גלי צה"ל במלחמה הוא יגמור קדנציה לפני שהתחיל אותה. המחשבה הזאת להביא לטלוויזיה הישראלית אנשים "לאומיים", הופכת את המילה לאומי לקללה כמעט. הדבר הכי נורא הוא שהעריכה בטלוויזיה קיבלה זווית פוליטית. היום משדרים לא משום שהחומר הוא טוב, אלא משום שאושר לשידור. יש דברים שאסור לשדר מקצועית, אבל העיקר שהם לא נפסלו. העריכה הפכה להיות עריכה של מה יאושר ומה לא יאושר. אין שיקולי עריכה מקצועיים. יש עריכה עם הרבה שגיאות . אתה רואה דבר עצוב , איך כתבים מעולים נכשלים או מוכשלים. כמו למשל הריאיון שעשה אהוד יערי בחטיבה של אלי גבע במלחמת לבנון. אין הרבה שיטענו שאהוד יערי הוא כתב לא טוב. אבל הוא לא היה זה שערך את הריאיון של עצמו שעשה בלבנון. הוא שלח את החומר מלבנון, ותוצאת העריכה הסופית הפכה אותו לאחד הגרועים שבכתבים. זה נזק נורא ש- 30 סקופים לא יכולים לתקן. זאת רק דוגמא אחת למה שקורה עכשיו בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית.

אני צופה לטלוויזיה הישראלית זמנים עוד יותר קשים. מכיוון שהעובדים יהיו שם עד גיל 65 , ומכיוון שיש שם שיא בכוח אדם ולא נותנים לרענן את המִפעַל , ומכיוון שיש שם ציוד שמתבלה ולא מתחדש, הטלוויזיה הישראלית תהפוך לפרוז'קטור יקר מאוד. 600 (שש מאות) עובדים זה די הרבה להפעיל פרוז'קטור שמקרין שידורים קנויים .אנחנו הופכים את עצמנו לקולוניה תרבותית של העולם . הפוליטיקאים אינם מבינים שהטלוויזיה עם תכנים ישראליים, חשובה יותר ממטוס כפיר, או מפצצה,  או מצוללת , ושאר חומרי מלחמה שאנחנו מייצרים בעצמנו. אנחנו הופכים עם חסר תרבות , וזה הופך את קיומנו לחסר ערך לחלוטין. התרבות חשובה פי אלף מאשר ייצור של אלף כפירים. לא נורא אם נייבא את כלי המשחית מעמים אחרים, אבל זה מאוד נורא שאנחנו מייבאים תרבות. זה נותן תחושה שהבן אדם יכול לרדת מפה מפני שהמדינה היא זמנית. מן תחושה של חוסר אונים, רגש נחיתות. ולמי ? לעם שנתן לעולם את ספר הספרים ! אם עַם של סוחרים יודע לעשות את החקלאות הכי-טובה בעולם, הוא יודע גם לעשות טלוויזיה ואני לא צריך להגיד לך איזה עם עושה את הטלוויזיה באמריקה".

ה. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ה') על התיאטרון הסאטירי המסחרי "יורדים על השבוע" (הוקם ע"י מוטי קירשנבאום לאחר שפרש ב- 1983 מרשות השידור) , כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"היו לי היסוסים וחששתי לחדש את התיאטרון הסטירי "יורדים על השבוע" רק בגלל התקופה . התקופה היא אלימה, והיה לי ספק גדול אם הקהל שעצביו נמתחו בזמן המלחמה (מלחמת לבנון) יקבל תוכנית כזאת. המלחמה יצרה אלימות כזאת שאתה מוצא את עצמך רב אפילו עם השכנים שלך בצורה כל כך קיצונית שלא הייתה כדוגמתה. יכול להיות שהם הביאו שלום על הגליל, אבל הם כמעט הרגו לנו את העצבים. הפכו אותנו מעם נברוטי לעם הטעון אִשפוז. המחשבה שלי הייתה , האם נהיה שסתום או קטליזטור לאלימות ? אם נהיה שסתום יש הצדקה. כקטליזאטור אין הצדקה. אנחנו לא הסאטירה של נבוט בראש. זוהי סאטירה קלה, לא חכמה, בוטה, תמיד צודקת, סאטירה המשכנעת את המשוכנעים. זוהי לא סאטירה שפותחת דיאלוג  אני מוותר על הנבוט".

kirshenbaum 27

טקסט תמונה : קיץ  1970. מערכת החדשות של הטלוויזיה הישראלי הציבורית ממוקמת בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הנטוע בלב לבה של שכונת רוממה ביקושלים. עורך "מבט" מוטי קירשנבאום יושב ראשון משמאל. ניצבים לידו משמאל לימין : יורם רונן מנהל חטיבת החדשות , הכתב עמוס ארבל, וראשון מימין המגיש דניאל פאר. (התמונה באדיבות גב' רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום זוכר גם לאחר שנים רבות את ימי הבראשית ההם הבלתי נשכחים כפי שאמר לי : "הפקתי וערכתי את שידורי המלחמה עם עוד הרבה אנשים טובים בחטיבת החדשות. שידרנו כשעתיים וחצי חדשות מידי יום . כשהסתמנה הפסקת האש אמרתי לארנון צוקרמן שאקח צוות ואעשה סרט דוקומנטארי שקראתי לוֹ, "סֶדֶק  בקֶרַח", על ימיה האחרונים של המלחמה . אם יש דבר שאני אוהב לעשות זה סרטים דוקומנטאריים. זה פשוט מרתק. אתה קשור לצוות קטן ולא מסורבל, אתה גם לא צריך הכנה מי יודע מה. בשולחן העריכה אתה בונה עולמות שלמים . אני אוהב את העיסוק בפילם יותר מאשר בווידיאו . בווידיאו התמונה קרה וסטטית. אני אוהב את שריטות הפילם . עשיתי את "סֶדֶק בקֶרַח", ואז זה היה מצב רוח של אחרי המלחמה . החלטנו שנעשה תוכנית סטירית . פניתי לחֶבְרֶה של ZOO הארץ שעבדו בשבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי. התחלנו עם שלושה כותבים ב. מיכאל, אפרים סידון, וקובי ניב. אח"כ הצטרף גם חנוך מרמרי. כתיבת הטקסטים הייתה די קשה, אבל בהומור לא היו להם מתחרים. הם ברוכי כישרון בצורה אדירה . מאז הדוֹר של עמוס קינן ודן בן- אמוץ אני לא חושב שהייתה קבוצה שהתעלתה כמו הקבוצה הזו בז'אנר המאוד קשה. עבדנו סביב השעון 24 שעות ביממה , ובראש וראשונה נשענו על הכישרון של קובי ניב, ב. מיכאל, ואפרים סידון, ואח"כ כאמור גם על זה של חנוך מרמרי. הם היו שילוב יוצא מן הכלל. החריפות של ב. מיכאל שכמעט אינני מכיר שנייה לה, השובבות של אפרים סידון, ההיגיון של קובי ניב והעקשנות שלו לא להתפשר על אמירה אמביוולנטית – ואני אומר זאת בשיא ההערכה – והטירוף של חנוך מרמרי. אני פשוט חושב שחנוך מרמרי הוא מטורף. חנוך מרמרי מסוגל להביא לך אסוציאציה הכי מטורפת, הכי קולעת והכי מוזרה במובנה הסטירי. אני באמת חושב שלא קמה קבוצה קומוניקטיבית כזאת מסוגה בכתיבה לטלוויזיה".

kirshenbaum 28

טקסט תמונה :  1974 . מוטי קירשנבאום עורך ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . הוא נחשב לעיתונאי ועורך מהשורה הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתקופת הפקת "ניקוי ראש" ב- 1974 החלה להתפתח בצורה מואצת הגרפיקה הטלוויזיונית והבעת רעיונות באמצעות סרטי אנימציה . הטכנולוגיה החדשנית של שולחן ה- "Krass" חוללה פלאים והגרפיקאים של הבניין ובראשם דודו גבע , יוחנן לקיצביץ' , יוסי אבולעפיה , בני לווין , וצלמי הסטילס ליאון אללוף , משה פרידמן , ויצחק בורוכוביץ' ניצלו היטב את היתרונות לקידום יצירות הטלוויזיה והעברת מסרים חדשים .

מוטי קירשנבאום מוסיף בשיחה עמי : "גם השחקנים ב- "ניקוי ראש" תרמו המון . כל השישה . המשחק של שבתאי קונורטי  , והכובד של אהרון אלמוג , רבקה מיכאלי שהיא קומיקאית בלתי רגילה , הכּישרון האדיר של עליזה רוזן ודוּבּי גַל , והגאוניות של טוביה צפיר –  התלכיד הזה עבד מצוין . זאת הייתה הצלחה שהדהימה וסחפה גם אותנו . מצאנו את עצמנו 60 אנשים בחוויה אדירה שאין לה התחלה ולא סוף . הציבור תכנן את סדר יומו על פי זמן השידור של התוכנית "ניקוי ראש" בטלוויזיה . לא הייתה ישיבה בכנסת ובממשלה שלא התחילה "בניקוי ראש" . הפקת התוכנית "ניקוי ראש" הגיעה לקיצה רק בגללנו . הגענו לעייפות רבה . עשינו 32 תוכניות , שזה כמו 32 הצגות בכורה . חששנו שאנו מתחילים לחזור על עצמנו . על מי לא צחקנו . על הממשלה , על הכנסת , על הערבים , על היהודים , על הכלכלה , על הדַת , ועל הפער החברתי . בכל תחום . עשינו 30 – 20 אייטמים בכל תוכנית . נגמרו לנו צורות הטיפול . לתוכנית האחרונה לא אשכח הגענו על ארבע . היינו מאוד עייפים . אי אפשר לתאר את העייפות הזאת . רבים חשבו שהפוליטיקאים הורידו את "ניקוי ראש" , אבל זה לא היה נכון . אנחנו הורדנו את עצמנו . הופעתי בהרצאות כדי להסביר שלא הורידו אותנו . להפך , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה ביקש עוד תריסר תוכניות. גם הוועד המנהל של רשות השידור ביקש שנמשיך. אך אנחנו היינו עייפים מאוד . הרגשנו שמיצינו את עצמנו" .

קשה להאמין אך ב- 1974 הסתיימה קריירה השידור הספורטיבית הקצרה של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שדר הספורט הטוב ביותר בימי הבראשית ההם של 1974- 1968 . היא חלפה ביעף . השַדָּר המוכשר לא מיצה את עצמו מעולם מפני שהיה כשרוני בתחומי עשייה נוספים בטלוויזיה . כשחזרה נבחרת השדרים של הטלוויזיה הישראלית מגרמניה לארץ חלו תמורות מרחיקות לכת ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית . דן שילון איש הספורט המצליח מונה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן להיות מנהל חטיבת החדשות במקומו של צְבִי גִיל . המינוי הזה הסב בשעתו עגמת נפש למוטי קירשנבאום שראה את עצמו גם כן מועמד לתפקיד החשוב .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "תור הזהב" שלה בשנים 1979- 1973 ארנון צוקרמן זוכר היטב את ההיסטוריה ההיא לפני שנות דוֹר , אך גם היום בחלוף כל כך הרבה שנים איננו מרבה במילים ומסכם את המאורעות במילים ספורות , כפי שהעיד בפניי : "דן שילון היה איש חדשות בטלוויזיה לפני שהפך לאיש ספורט . היו לו הצלחות מוכחות בהפקות המורכבות של הספורט וניסיון ניהול קודם בחדשות . הוא היה המועמד המועדף בעיניי להחליף את צבי גיל כמנהל חטיבת החדשות . למיטב זיכרוני דן שילון ומוטי קירשנבאום סיכמו ביניהם שהמפסיד ישמש כסגנו של המנצח  . מוטי קירשנבאום הפסיד אך סירב להיות סגן . חיים יבין לא היה אז כלל בתמונת הניהול ולא היה קנדידט . הוא התמנה על ידי לסגנו של דן שילון ודן שילון מינה אותו למגיש הראשי של "מבט" מהדורת החדשות של הטלוויזיה " .

בפגישה הראשונה שלו עם אנשי מחלקת הספורט לאחר שובו מגרמניה 1974 , סיפר דן שילון ליאיר אלוני מגיש שידורי מונדיאל  הכדורגל 1974 באולפן בירושלים , על השינוי העומד להתחולל בקרוב בעמדת הניהול של אחד מהתפקידים המשפיעים והחשובים ביותר בטלוויזיה הישראלית . הוא ביקש ממנו להישאר בארץ כנראה משום שייעד לו מקום מרכזי בחטיבת החדשות בה עמד לחולל רעידת אדמה בתוכן , הפקה , ולוגיסטיקה . הייתה לו הערכה רבה ליאיר אלוני שלא שעה לבקשתו והפך להיות שליח הסוכנות היהודית בארה"ב . אלכס גלעדי מונה ב- 1974 למנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון . מוטי קירשנבאום עיתונאי ואיש חדשות מובהק וגם רב אומן בתיעוד דוקומנטארי התגלה ככוכב בתחום הסטירה הטלוויזיונית . הוא החל להפיק ולערוך בעזרת קבוצת כותבים צעירה ומוכשרת וקבוצת שחקני טלוויזיה את תוכנית הטלוויזיה הסאטירית רבת המוניטין שלוֹ "ניקוי ראש" . בתוך שנתיים זכה בעקבותיה בפרס ישראל . ארנון צוקרמן מינה אותו זמן לא רב אח"כ לתפקיד החשוב של מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית במקומו של יִצְחָק (צַחִי) שִמְעוֹנִי .

מוטי קירשנבאום הוא עיתונאי ואיש חדשות בכל רמ"ח אבריו שהניח את אבן היסוד והיה ממקימי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית . כבעל אוטוריטה והשכלה טלוויזיונית רחבה היה העורך הראשון של "מבט" ב- 1968 . מנהל חטיבת החדשות פרופסור שלמה אהרונסון נטה לו אהדה מקצועית רבה וחלק לוֹ שבחים . מוטי קירשנבאום הפך לאחד מעמודי התווך של השידור הציבורי . שמורה לו זכות אבות . חוש היצירה הטלוויזיוני שלו הוביל אותו למקומות נוספים . הוא ערך והפיק את תוכנית הסטירה הראשונה בטלוויזיה בשנותיה הראשונות , "לא הכול עובר" , עוד בטרם "ניקוי ראש" . בימאי התוכנית היה צבי דורנר . הסטירה הטלוויזיונית עוררה רעש פוליטי גדול וזעזעה את הממשלה . הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר ד"ר חיים יָחִיל נזעק להציל את המצב .

מוטי קירשנבאום זוכר כפי שהעיד  : "היו דיונים בממשלה על התוכנית "לא הכול עובר". הוועד המנהל של רשות השידור לחץ על מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג להוריד את התוכנית . יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר חיים יחיל בתמיכת הממשלה עשה מאמץ לפגוע בנו . הבנו שאם הממשלה תוריד בכוח את התוכנית , הסטירה הפוליטית לא תשוב עוד לטלוויזיה . החלטנו על צעד טאקטי משלנו . הקדמנו את הוועד המנהל של רשות השידור. הודענו להנהלה שרמת התוכנית "לא הכול עובר" איננה משביעה רצון מבחינתנו ואנחנו נוריד אותה מ- "האוויר" בעצמנו. זה כמובן היה צעד טאקטי . חיכיתי להזדמנות נוספת שלא איחרה לבוא . מן ההיבט הטלוויזיוני , הביקורת והאווירה הציבורית הקשה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 הייתה בשלה להעלאת תוכנית סטירה בעלת מוטיבים פוליטיים".

מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 תפשה את מוטי קירשנבאום בארה"ב . הוא שב מייד הביתה . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ביקש ממנו לקחת לידיו את מושכות עורך שידורי המלחמה בחטיבת החדשות שפעלה ללא ליאות סביב השעון אך מוטי קירשנבאום ביקש תחילה לצאת לחזית הצפון ולסקֵר משם את המלחמה . זכורה אחת מכתבות הטלוויזיה שלו מהרמה בעת המלחמה הקשה נגד השריון הסורי ולאחר התאוששות צה"ל בה ריאיין בסערת הקרב את שר הביטחון משה דיין והאמירה המפורסמת שלו , כשאמר , "הדרך מדמשק לישראל – היא גם הדרך מישראל לדמשק" . מוטי קירשנבאום זוכר : "שבתי מהחזית והפכתי להיות עורך החדשות . היו בחטיבת החדשות וויכוחים וריבים רבים מלווים באמביציות אישיות של כל מיני עורכים ומגישים . עצם המינוי שלי היה לעשות שם סדר . ארנון צוקרמן סמך עלי . בתקופת המלחמה שידרנו מידי ערב מהדורת "מבט" באורך של שלוש שעות . ציוותי הצילום והעריכה עשו במלחמת יום הכיפורים עבודה מקיפה ורצינית מאוד . אין ספק כי זאת הייתה שעתה היפה של הטלוויזיה הישראלית" .

לאחר המלחמה ירד מוטי קירשנבאום לחזית המצרית . הוא הפיק , ביים , וערך סרט דוקומנטארי באורך של שעה וחצי על מלחמת יום הכיפורים 1973 , "סֶדֶק בַּקֶרַח" . ואז עזב את החדשות והתגייס לעשיית תוכנית הטלוויזיה הסטירית , "ניקוי ראש". האווירה במדינה להעלאת סטירה פוליטית בטלוויזיה הייתה בְּשֶלָה כפי שנזכר לאחר שנים . מוטי קירשנבאום זוכר : "התוכנית "ניקוי ראש" עלתה לאוויר בפעם הראשונה באפריל 1974 ושודרה פעם בשבועיים . זאת הייתה תקופה סוערת בחיי המדינה . ראש ההמשלה גולדה מאיר התפטרה ב- 11 באפריל 1974 מתפקידה בעקבות דו"ח הביניים שהגישה וועדת אגרנט . אווירה ציבורית קשה ומבוכה גדולה השתררה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים . יצחק רבין התמנה לראש הממשלה במקומה . התוכנית "ניקוי ראש" שידרה במשך שתי שנות קיומה כ- 800 קטעים (Items) . היא עוררה תהודה גדולה . גם בממשלה . אפילו יצחק רבין ראש הממשלה צלצל אלי פעם אחת וביקש למחות נגד אחד הקטעים ששודרו בתוכנית והנוגע לו אישית . בקטע המתוחכם הזה ב- "ניקוי ראש" ראו כיצד הקולקטיב רומס את דמותו של יצחק רבין . ניסיתי להסביר לו שדווקא זה מגן עליו אך ראש הממשלה יצחק רבין מייד אמר לי שהוא לא צריך ממני הגנה כזאת . "אל תגן עלי" , הוא אמר לי . את "ניקוי ראש" לא עשיתי לבד . היו לי ארבעה כותבים צעירים מוכשרים , חנוך מרמרי , קובי ניב , אפרים סידון , ו- ב. מיכאל (מיכאל בריזון) , ובימאי מצוין בדמותו של יעקב אסל . התרומה של יעקב אסל להצלחת "ניקוי ראש" היא עצומה . הוא התמסר כל כולו לתוכנית והיה חלק חשוב בלתי נפרד מהמערכת . אני מבקש לציין שארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אף פעם לא התערב בתכני 'ניקוי ראש' ולא לחץ להוריד קטע כזה או אחר. הוא לא פסל מעולם שום קטע לשידור. שרר בינינו אמון מוחלט. הוא היה מנהל טלוויזיה הגון מאוד" .

ב- 1976 מינה ארנון צוקרמן את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה במקומו של יצחק 'צחי' שמעוני לאחר הצלחתו הדרמטית בהפקת התוכנית "ניקוי ראש" . ההילה הטלוויזיונית שנקשרה סביב מוטי קירשנבאום לאחר "ניקוי ראש" וההכרה בכִישרונו כמתעד דוקומנטארי רב גוני , סללה את הדרך בפניו לקבלת פרס ישראל לטלוויזיה . במוצאי חג העצמאות ה- 28 , בחודש מאי 1976 , העניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה לתת לבניה .

kirshenbaum 29

טקסט תמונה : 1975 . מוטי קירשנבאום (משמאל) מביים את מגיש החדשות אריה אורגד (מימין) באולפן "מבט" לצורך אחד מקטעי התוכנית "ניקוי ראש" ששודרה בהצלחה רבה בשנים 1976- 1974 . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 30

טקסט תמונה : מסיבת הסיום של "ניקוי ראש" ב- 1976 . התוכנית יורדת מהאוויר . הנוכחים מתבוננים בהשתאות והערצה במוטי קירשנבאום בימאי התוכנית בגינה קיבל את פרס ישראל .

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חנוך מרמרי אחד מהכותבים המוכשרים של התוכנית (בז'אקט משובץ לא מכופתר) , אדם לא מזוהה (ניצב מאחור בפתח) , השחקן והחקיין טוביה צפיר (ממושקף ומחייך) , איש לא מזוהה , גב' ענת אוּר – מרמרי אשתו של חנוך מרמרי , אדם לא מזוהה (מוסתר מאחורי ענת אור – מרמרי) , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית , מוטי קירשנבאום מפיק ועורך "ניקוי ראש" (ממושקף צוחק בפה מלא) , יז'י ביאלוֹק מפקח תאורה בטלוויזיה , ויפתח גוטמן (קיצוני משמאל בנו של הגיאולוג שמריהו גוטמן מקיבוץ נען)  . יושב במרכז (במעיל עוֹר) חצי מפניו בכיוון המצלמה אפרים סידון אחד מכותבי התוכנית "ניקוי ראש". (התמונה ניתנה לי באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערת המחבר :  סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מוטי קירשנבאום בעצמו .

הטריאומוויראט ארנון צוקרמן , דן שילון , ומוטי קירשנבאום יצר באמצע שנות ה- 70 טלוויזיה מזַן חדש . הייתה להנהגה הזאת השפעה מרחיקת לכת על התפתחות שידורי הספורט . לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט . ארנון צוקרמן זוכר , "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה . אני עצמי הייתי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם אך הכרתי  בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של השידור הציבורי" . אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה בתקופה ההיא ב- 1976 ושל מנהל התוכניות שלו מוטי קירשנבאום הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית הבריטית הנודעת “World in War“ (עולם במלחמה) שהפכה מייד ל- ” Event” בינלאומי בכל העולם . ערך והפיק אותה היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES . מר ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל Channel  4 הבריטי . 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית הביאו את סיפורה של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית ב- 1976 ו- 1977. פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן הוּמַר בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת ז"ל . לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטארית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים , שנקראה , "הפתרון הסופי" (The Final Solution) ועסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני .

1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד , הדוקומנטאציה , והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי . את זרי ההילה הזאת צריך לקשור לראשם של ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , יגאל לוסין , וג'וּדִי לוֹץ .

הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עוסקת בהתפתחות שידורי הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הישראלית והבינלאומית , אך הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרני הספורט , אלא דבריו של יהודי אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שמספר למראיינו בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מספר שיער : "הייתי חבר בקבוצה שפינתה מידֵי יום ביומו את מאות אלפי הגוויות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום – תנור שרפת הגוויות . משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם , נשים וגברים , זקנים וטַף למקלחות הדֶמֶה לצורך "חיטוי" , ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם , הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר . לאיש לא היה סיכוי לשרוד . המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך דקות , עֶשֶר אולי רבע שעה . החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן , אך גם להם זה לא עזר . בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות זוועה ושֶבֶר נוראיות , אך הן גוועו במהירות . במקום השתרר שקט נורא . כולם היו מתים" , ואז במין שקט נפשי בנוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר-שאל את מראיינו, "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי, "מפני שאין שָם אף אחד" .

בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי , והקרויה בשם הכולל שלה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , רואות אוֹר כ- 15000 (חמש עשרה אלף) תמונות ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועלי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו . התמונה שעיצבה את עולמי ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט . זה היה צילום של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2 . בהיותו חסר אונים ומבט מבוהל בעיניו נכנע הילד היהודי ומרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי לאחר שהגטו נפל .

kirshenbaum 31

טקסט תמונה : התיעוד והתמונה החשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו . ילד יהודי רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2 . לעולם לא עוד . (באדיבות יגאל לוסין עורך הסדרה "עמוד האש") .

ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר של השידור הציבורי . בעידן של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום החל יגאל לוסין לתחקר , להפיק , ליצור , לכתוב , ולערוך את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המונומנטאלית "עמוד האש" . היא עלתה לשידור ב- 1981 בעידן של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים בעלות מינימלית של לא יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר . הסדרה "עמוד האֵש" זכתה להערכה רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה . הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר גם לספר מפורסם , שנקרא על שמה , "עמוד האש" ותורגם לאנגלית “Pillar of Fire” .

יגאל לו­סין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר , והיה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גדעון דרורי , האיש שיצר , ביים , וערך ב- 1997 בעידודו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" .

drori

טקסט תמונה  :  גדעון דרורי ז"ל . היה עורך הסדרה המונומנטאלית "תקומה" (22 פרקים, כל פרק בן 50 דקות) ששודרה על מסך הטלוויזיה הציבורית מנובמבר 1997 עד מאי 1998 . הוא וסדרת המופת שלוֹ זכו לשבחים רבים . מפיק ועורך עתיר ידע שנחשב לאחד האישים החשובים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל תולדותיה. (התמונה באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1983 אך מעולם לא ניתק את הקשר עמה . נותרו לו שם מעריצים רבים . אגב , עד היום . משהתמנה אליעזר "גֵייזֶר" יערי בראשית שנות ה- 90 לעורך ומגיש ה- "יוֹמָן" שכר מייד את שירותיו של מוטי קירשנבאום ככתב ועיתונאי Free lancer . שנת 1992 האירה פנים ליצחק רבין שנבחר מחדש לראש ממשלה אך גם למוטי קירשנבאום ששב לזרועות רשות השידור כור מחצבתו . למרות ששהה מזה זמן רב מחוץ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיה עכשיו איש תקשורת פרטי (מצליח) נשאר הערוץ הציבורי אכסניה טבעית לכתבותיו הדוקומנטאריות . הדבר סייע לקַבֵּע ולשָמֵר את כישרונו כמתעד טלוויזיה משגשג ובעל יכולות בתודעת הצופים .

חודש ינואר של שנת 1992 היה גשום מאוד . בפעם הראשונה מאז 1950 ירד שֶלֶג בתל אביב וחיפה . מדינת ישראל מַלְאָה מי גשמים . אגם הכינרת איים להציף את קיבוצי הסביבה . האחראים נדרשו לפתוח את סֶכֶר הירדן (בין קיבוץ דניה א' לבין קבוצת כינרת) ולאפשר למים השוצפים לזרום דרומה אל ים המלח . נחלי איילון והירקון עלו על גדותיהם . גם נחל אשדוד ונחל שִקְמָה ואגם שִקמה ליד קיבוץ זִיקִים התמלאו במי גשמים . השיטפונות הקשים האלה הציפו את המדינה וסגרו את הכבישים . מזג האוויר הסגרירי השתלט על ישראל . חורף אמיתי . התושבים הסתגרו בבתיהם אבל לא מוטי קירשנבאום . הוא ארז את ציודו ויָצָא דרומה אל הטבע כדי לתעד את מראות החורֶף עם הצלם הוותיק מֵאִיר דִיסְקִין למגזין ה- "יוֹמָן". בדרכו חזרה מאגם שִקְמָה לירושלים הבחין בתופעה מוזרה . הכביש הראשי ליד אשדוד המוביל לצפון המדינה נותר יָבֵש למרות הגשמים העזים אך העורק הראשי המקביל לוֹ הנמתח מצפון לדרום החל לעלות על גדותיו וטבע במים . מוטי קרישנבאום לא היסס . הוא הוריד את המצלמה ופקד על מאיר דיסקין לארוב לפיתיון . "כדי לעקוף את השיטפון היה על הנהגים לבצע עיקוף של כ- 60 ק"מ. הנהג הישראלי לא בנוי לעיקופים ותכנון ארוך טווח . הוא עובד על קיצורים ואִלתורים" , סיפר לי את מה שאמר לצלם שלוֹ והוסיף , "זה היה רק עניין של זמן עד שהטֶרֶף ייפול לידינו" . השמיים השחורים המטירו גשמי זעף כל העֵת והיה גם קר מאוד . כתבים אחרים היו אולי נוטשים את המערכה ושבים הביתה אך מוטי קירשנבאום ומאיר דיסקין ניצבו שם בסבלנות ליד השלולית הענקית שהציפה את הכביש ממתינים לסיפורם . המתעד הדָגוּל לא טעה בשיקוליו . נפל לידיו אירוע דרמטי והוא לא החמיץ אותו . הכתב והצלם אומנם נרטבו כהוגן בעת ההמתנה במזג האוויר הקשה אך בדיעבד זה השתלם להם מפני שעד מהרה הופיעה משאית גדולה שנהגה לא עשה חשבון לגשם הזִלעפות . מכוניתו נלכדה מייד בשלולית הענקית שהפכה לאגם ונתקעה . המנוע כבה . המים עלו ועלו והמשאית שקעה ושקעה . הנהג אובד העצות טיפס על גג הקבינה של מכוניתו הטובעת . זה קרה ממש ליד אשדוד . רגע לפני שהנהג שוקע במים וטובע בעצמו הוא חוּלץ מגג הקבינה של מכוניתו ע"י הליקופטר שהוזעק למקום והביא אותו למקום מבטחים .

רק מוטי קירשנבאום עם צוות הצילום שלוֹ ניצבו שָם במזג האוויר הסגרירי והגָשוּם מאוד . העין העיתונאית הרגישה שלו תפשה את הסיפור במלואו . האם הגיע למקום טביעת המשאית באקראי ? התשובה לכך איננה חשובה . ה- Timing והמזל הולכים עם הטובים . הוא היה ברגע הנכון במקום הנכון . הכתבה האיכותית הבלתי רגילה הזאת שודרה בערב שישי במגזין "יוֹמָן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאליעזר יערי שימש עורכו ומגישו . אליעזר יערי עשה עסקה טובה והיה בר מזל שהיה לו כתב פְרִי לָאנְסֶר ברמתו של מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום בעל טביעת העין וניסיון שהיה כבר שנים מחוץ לרשות השידור ניווט כקפטן באמצעות הכתבות שלוֹ את אחת מספינות הדגל של ערוץ הטלוויזיה הציבורי , וגנב את ההצגה . הוא אומנם לא היה לבדו , היו ל- "יומן" עוד כמה כתבים טובים אך לא ברמתו . איש לא התחרה בכישרון והיכולת שלו לספר סיפור באמצעות מצלמת הטלוויזיה .

בעֶרֶב שִישִי – 21 ביוני 1991 , חשף מוטי קירשנבאום בכתבתו ב- "יוֹמָן" לראשונה את קיומן של יחידות המסתערבים של צה"ל , "שמשון" ו- "דובדבן" , ואת דרך פעולתן ומִבצעיהן בשטחים . צה"ל פנה אל מוטי קירשנבאום (למרבה התדהמה לא אל הכתב הצבאי באותם הימים משֶה שְלוֹנְסְקִי) , וביקש ממנו לתעד את יכולתן המבצעית של יחידות העילית שלוֹ בשטחים . מוטי קירשנבאום התנה את עשיית הכתבה באפשרות להסתערֵב בעצמו יחד עם הצלם שלו צָ'ארְלִי שִטְרִית כדי להיות בעצמם בשטח ולצלֵם את פעולת חיילי צה"ל בדרך בלתי אמצעית מקרוב . שניהם גידלו זיפֵי זקן , התאפרו , ולבשו בגדים בהתאם על מנת להיטמע כראוי בסביבה בתוך האוכלוסייה בשטח . הם הפכו למסתערבים לכל דבר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום הייתה חשיפה מרתקת וסנסציונית , וסְקוּפּ עיתונאי – טלוויזיוני מקומי ובינלאומי מן המדרגה העליונה ביותר . מהגדולים ביותר ששוּדָר אי פעם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י כתב שכלל לא נמנה על שורותיה . הכתבה עוררה הדים עצומים על דרכי פעולתו הסמויה של צה"ל בשטחים וממשלת ישראל כמעט עברה מהעולם בעקבות החשיפה והגילויים הדרמטיים . רשתות טלוויזיה בינלאומית רבות מיהרו לרכוש את הכתבה As is (כמו שהיא) לשידור ברשתות שלהן לרבות פס הקול האורגינאלי של הכתב . מוטי קירשנבאום היה אוצר בלום ל- "יוֹמָן" ולשידור הציבורי .

מוטי קירשנבאום נשאר אוהד מושבע של השידור הציבורי אך כבר לא נמנה על שורותיו . הוא היה איש טלוויזיה עצמאי ופרטי . כתבת "המִסתערבים" שלוֹ העמידה בצֵל כבד ומביך באותם הימים את הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם הימים משה שלונסקי , שנותר בידיים ריקות . נקֵל לשַעֵר מה הייתה תחושתו של משה שלונסקי בשעה שצפה באותו ערב שישי בכתבת "המסתערבים", מעשה ידיו של איש אחר שהיה בכלל אורח וכתב פרי לאנסר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום עסקה בנושא צבאי "פֶּר אֶקְסַלָאנְס" שהיה בתחום הישיר של הדסק הצבאי בטלוויזיה הציבורית ולרגע הטילה צֵל כבד על הכתב הצבאי במקור . משה שלונסקי נראה לרבים מגוחך . צרכן הטלוויזיה באשר הוא מצפה שנושאים ספציפיים יטופלו ויוגשו לו באמצעות המומחים של הרשת , כל אחד בתחומו המקצועי הקונקרטי . לא כל שכן כשמדובר בנושאים צבאיים – ביטחוניים רגישים ביותר . הציפייה היא שהנושאים המרכזיים מהסוג הזה יכוסו ויטופלו ע"י המומחה מספר אחת ברשת הטלוויזיה המופקד על תחום הדסק הצבאי . רבים ברשות השידור וגם מחוצה לה זקפו גבה ושאלו את עצמם כיצד ייתכן הדבר , והאם היה כאן משגה ניהולי וטעם לפגם . מדוע את הכתבה הזאת על "המסתערבים" עשה דווקא מוטי קירשנבאום ולא המומחה והכתב הצבאי משה שלונסקי . מי הם המקורות הביטחוניים של מוטי קירשנבאום שאִפשרו לו לחדור לליבת עשיית צה"ל בשטחים , לדלות פרטים ואיסוף של חומר מודיעיני סודי ורב ערך , ולהגיע למידע צבאי כל כך מסווג ורגיש עד כדי יצירת דוקומנטציה כה דרמטית ומסקרנת . הדבר לא היה יכול לקרות לאלון בן דוד בערוץ 10 , וגם לא לרוני דניאל בערוץ 2 . וודאי לא לרוֹן בן-יִשָי בתקופה ששימֵש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רוֹן בן-יִשָי לעולם לא היה מוותר ולא נותן לאיש לגזול ממנו את מטה לחמו . מוטי קירשנבאום פשוט גנב למשה שלונסקי את ההצגה והעמיד אותו לרגע בצֵל . הוא האפיל עליו והכתב הצבאי המקורי חטף סטירה לעֵין כל ובפרהסיה ויצא מובס מהעניין .

ron

טקסט תמונה :  קיץ  1969 . רון בן ישי בתחילת הקריירה שלו ככתב צבאי אמיץ ונערץ בטלוויזיה הישראלית הציבורית . רון בן ישי הפך מייד לכתב צבאי זריז , מהימן ואמין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70  ו- 80 , האחד שאין בלתו . מאוחר יותר הפך למפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל הייתה לי הערכה עצומה לסוג העיתונאות של רון בן ישי ולדבקות במשימה שלו . עיתונאי לעילה ועילה .(התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לעולם לא היה יכול לקרות מצב דומה אצלי בחטיבת הספורט בו הייתי מאפשר לשַדָּר פרי לאנסר ליטוֹל לעצמו את המיקרופון על חשבונו של מאיר איינשטיין או יורם ארבל באירוע ספורט נחשק . אהוד יערי הכתב לענייני ערבים במשך שנים רבות בשידור הציבורי הציע לא אחת את עצמו כשַדָּר של משחק מרכזי בכדורגל . תשובתי הייתה תמיד אחת , "חפש את החברים שלך" .

במבט היסטורי מרוֹם אוֹ טוֹ טוֹ שמונים שנות חיי ניתן לקבוע כי מוטי קירשנבאום היה בעת ובעונה אחת מדען טלוויזיה , אסטרטג ואיש חזון , אמן ואיש רוח , וגם איש מעשה . כִּישרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום בלט מבראשית מאז הצטרף אליה ב- 1968 . גם לא היה ספק באינטגריטי הציבורי שלוֹ . כעבור 10 שנים ממתן הריאיון לשַרִית יִשַי מונה ב- 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ובתמיכתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל. מוטי קירשנבאום בנו של בעל חנות נעליים מנתניה היה המנכ"ל הטוב ביותר בשידור הציבורי של מדינת ישראל מאז ומעולם .

ההיסטוריה של רשות השידור מתעתעת ומלאה תהפוכות . לפעמים בלתי צפויות . לאחר מלחמת "שלום הגליל" ב- 1982 , נטל מוטי קירשנבאום שנת חופשה מאוֹנֶס ללא תשלום וניסה בהצלחה את כוחו בהפקת ובימוי סאטירה בתיאטרון מסחרי . מוטי קירשנבאום לא נטש מרצונו החופשי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא עזב מפני שהמנכ"ל יוסף 'טומי' לפיד ייבש אותו על ספסל המחליפים . יוסף "טומי" לפיד ראה במוטי קירשנבאום שמאלן טורדן בלתי חיוני למערכת . מוטי קירשנבאום לא העריך את יוסף "טומי" לפיד בגרוש ומיהר להכריז בתקופה ההיא בימי חופשתו מהטלוויזיה , "יָמָיו של טומי לפיד ברשות השידור ספוּרים" . מפני שנחשב לאוּרִים ותֻּמים בעיני ציבור עובדים גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית התייחסו רבים לדבריו של מוטי קירשנבאום כאל נבואה , אך היא לא התגשמה ולא עמדה במבחן המציאות . יוסף "טומי" לפיד האריך ימים ברשות השידור והשלים קדנציית ניהול מלאה בת חמש שנים .

הורתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא פוליטית מקדמת דנה . אמרתי זאת כבר . רשות השידור נולדה פוליטית . גם את זאת אמרתי . היא הייתה כזאת לפני הופעתו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ברשות ונשארה כזאת גם אחריו . מי שיער לעצמו כי תשע שנים לאחר לכתו ב- 1984 , יתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור על פי אותם העקרונות הישנים שמכתיבים נפתולי הפוליטיקה הישראלית , ואשר הביאו קודם לכן למינויו של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה . זה היה אותו מוטי קירשנבאום האיש שקבע בשעתו  את הסלוגן , "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש" .

הצבתו של מוטי קירשנבאום ע"י ממשלת ישראל בפסגת השידור הציבורי והפקדת רשות השידור בידיו ב- 18 באפריל 1993 הוא אפילוג פוליטי דרמטי ומרתק . במידה מסוימת הוא סוגר מעגל במטמורפוזה שעברה רשות השידור מאז אסון מינכן 1972 . הפקדת רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נקודת מפנה היסטורית וחשובה אולי יותר ממינויים של מנכ"לים אחרים לאותו התפקיד . ב- 12 באפריל 1989 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר את אריה מֶקֶל למנכ"ל רשות השידור (במקומו של אורי פורת) . אריה מקל איש משרד החוץ הצטנע וסיפר לי בחוש ההומור שלו על כוס יין "Chianti" וארוחת צהריים איטלקית ב- "Via Veneto" ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 כלהלן : "אמרתי לממנה שלי , תשמע אדוני ראש הממשלה יצחק שמיר אתה מטיל עלי לנהל רשת שידור שכוללת בתוכה אלפי עובדים בטלוויזיה וברדיו בעוד ניסיון הניהול שלי מוגבל למזכירה שולחן , וכיסא" . יצחק שמיר לא חשב פעמיים וענה לי , "אריה מֶקֶל מה אתה חושב , גם אני לא ניהלתי כלום לפני שהטילו עלי לנהל את המדינה . ממה אתה מפחד . לך לנהל את רשות השידור לחמש שנים . קבלתי על עצמי את את הדין ואת ביצוע המשימה . אי אפשר להשיב תשובה שלילית לראש הממשלה" .

ב- 10 ביולי 1990 התמנה יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אריה מקל זוכר כפי שהעיד בפניי : "זה היה ציווי ברור של ראש הממשלה יצחק שמיר" . יוסף בר-אל לא נבחר בגלל הישגי העבר המקצועיים שלו אלא בשל הצבעה פוליטית בוועדת המכרז בהרמת יד של אנשי הוועד המנהל של רשות השידור שמשמשים נציגי ציבור על פי מפתח מפלגתי . יוסף בר-אל הביס את המועמד השני נסים משעל אך לא ברוב טוטאלי . אז התערב בעניינים חבר הוועד המנהל אמנון מנדה שהציע לערוך הצבעה נוספת בה כל המשתתפים יצביעו עבור יוסף בר-אל כדי להראות לציבור ולעיתונות המסקרת את הבחירה כי הוועד המנהל של רשות השידור הוא וועד מאוחד בעל דעה אחידה .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "מלחמת הדיאדוכים" , במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שעוסקת בתולדות הטלוויזיה – בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 , בתוכם התפתחות שידורי הספורט , החדשות , והתיעוד – בארץ ובעולם , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה כוללת בתוכה כ- 110000 (מאה ועשרה אלף) עמודים .

סוף הפוסט מס' 288 , רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : ריאיון מפורט שהעניק מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום לעיתונאית שרית ישי ב- 1983. .

האווירודינמיקה של הבעיטות החופשיות המסובבות בכדורגל – מהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ועד הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה והספרדי פרננדו היירו. פוסט מס' 287. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 287 : הועלה לאוויר ביום שני – 16 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

האווירודינמיקה של הבעיטות החופשיות המסובבות בכדורגל – מהאוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ועד הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה והספרדי פֶרְנָנְדוֹ הְיֶירוֹ. מחקר קצרצר שפרסמתי בעיתון "הארץ" ב- 25 באוקטובר 1998. כל הזכויות שמורות. (באדיבות עיתון "הָאָרֶץ"). פוסט מס' 287. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לפני כחמש עשרה שנים פרסמתי ב- 25 באוקטובר 1998 בעיתון "הָאָרֶץ" מחקר קצרצר ברמה פופולארית אודות האווירודינמיקה של הבעיטות החופשיות בכדורגל מהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ועד הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה והספרדי פרננדו הְיֶירוֹ . הסיבה לכתיבת הפוסט ההוא לפני 15 שנים היה השער שספג שוער נבחרת ישראל רפי כהן מבעיטה חופשית מסובבת של פרננדו היירו במשחק ישראל – ספרד 1 : 2 שהתקיים ב- 14 באוקטובר 1998באצטדיון רמת גן במסגרת קדם טורניר Euro 2000 (התקיים בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים בהולנד ובלגיה) . פרננדו היירו התגבר על חומה של שלושה שחקנים ישראליים , בעט בעוצמה וגם סובב את הכדור בחוזקה . הכדור עקף את החומה ונחת בשיפולי הרשת של רפי כהן . בכך הצטרף השוער הישראלי רפי כהן לרשימת שוערים נכבדה בעולם שנפלו קורבן ונכנעו בזה אחר זה לבעיטות חופשיות מסובבות של שחקני שדה מוכשרים . זה לא הפריע למאמן הלאומי שלמה שרף לפלוט לעברו של רפי כהן שנכשל בחרון אף , "איזה אֶפֶס" . שוב הוברר כי הבעיטה החופשית המסובבת היא ריטואל שנושא בחובו סכנה גדולה לשוערים , ומהווה אתגר צילום טלוויזיוני מרתק . את המשחק ההוא ב- 14 באוקטובר 1998 העביר בשידור ישיר ערוץ 5 בכבלים . כפטריוט של נבחרת ישראל הייתי מאוכזב מהשער שרפי כהן חטף , אולם הייתי הרבה יותר מאוכזב , וגם המום ונדהם , מההערה / ביקורת נאסטית ש- שיגר המאמן הלאומי לעברו של השוער הלאומי ואשר מצלמת ערוץ 5 בכבלים לכדה אותו את שלמה שרף On air בצילום ברור לחלוטין ב- Medium Close up . לא הייתי צריך לגייס לצדי מומחה לקריאת שפתיים , כל אחד יכול היה להבחין כי שלמה שרף מעיף מבט זעם ופולט שתי מילים , "איזה אֶפֶס" . הנה הפוסט שחקרתי וכתבתי לפני 15 שנים וכפי שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב- 25 באוקטובר 1998 .

הערה : Line up קריאת הפוסט שנחקר ונכתב ופורסם על ידי בעיתון "הארץ" ב- 25 באוקטובר 1998 הוא כלהלן : 

א. כותרת וכותרות משנה ב- טקסט מסמך (1).

ב. טור ימין ב- טקסט מסמך (2)

ג. טור ימין ב- טקסט מסמך (3) 

ד. טור שמאל ב- טקסט מסמך (2) 

ה. טור שמאל ב- טקסט מסמך (3) 

ו. טור ימין ב- טקסט מסמך (4) 

ז. טור ימין ב- טקסט מסמך (5) 

ח. טור שמאל בטקסט מסמך (4) 

ט. טור שמאל בטקסט מסמך (5) 

י. טקסט מסמך (6)

י"א . טקסט מסמך (7) 

האווירודינמיקה של הבעיטות החופשיות המסובבות בכדורגל – מהאוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ועד הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה והספרדי פֶרְנָנְדוֹ הְיֶירוֹ. מחקר קצרצר שפירסמתי בעיתון "הארץ" ב- 25 באוקטובר 1998. (באדיבות עיתון "הָאָרֶץ"). כל הזכויות שמורות.

free kick 1

טקסט מסמך (1) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . הפוסט נחקר ונכתב לאחר שהספרדי פרננדו היירו הכניע את שוער נבחרת ישראל רפי כהן בבעיטה חופשית מסובבת ב- 14 באוקטובר 1998 במשחק שנערך באצטדיון ר"ג בין נבחרות ישראל וספרד במסגרת קדם Euro 2000 . (ספרד ניצחה 2 : 1 . ראה המשך בטקסט מסמך (2) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 2

טקסט מסמך (2) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . ראה המשך בטקסט מסמך (3) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 3

טקסט מסמך (3) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . ראה המשך בטקסט מסמך (4) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 4

טקסט מסמך (4) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . ראה המשך בטקסט מסמך (5) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 5

טקסט מסמך (5) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . ראה המשך בטקסט מסמך (6) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 6

טקסט מסמך (6) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . ראה המשך בטקסט מסמך (7) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

free kick 7

טקסט מסמך (7 ואחרון) : 25 באוקטובר 1998 . עיתון "הארץ" . כותרת הפוסט שחקרתי ופרסמתי בעיתון "הארץ" וכותרתו , "על אווירודינמיקה של בעיטות חופשיות מצ'ארלי יאנקוס ודייגו ארמאנדו מאראדונה ועד פרננדו היירו. כמה עניינים מדעיים ששלמה שרף אולי איננו יודע" . (באדיבות עיתון "הארץ") .

סוף הפוסט מס' 287.

מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור.(רשימה מס' 1). פוסט מס 286. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 286 : הועלה לאוויר בשעות הערב של שבת / מוצאי יום הכיפורים – 14 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. פוסט מס' 286. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" הכולל בתוכו כ- 8500 (שמונת אלפים וחמש מאות) עמודים נפגשתי פעמיים לשיחות תחקיר ארוכות עם הסופר הנודע רב המוניטין מר חנוך ברטוב . חנוך ברטוב שימש חבר הוועד המנהל של רשות השידור בתקופה מוקדמת והתנגד מכל וכול למינויו של המנהל הוותיק של רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכשתקום . כך הוא העיד בפניי ונימק את עדותו לפרטי פרטים מדוע הוא נגד המינוי ולמה הרחיק לכת עד כדי העברת חוות דעתו השלילית אודות חנוך גבתון בשיחה ישירה וגלויה עם ראש הממשלה דאז לוי אשכול . השיחות עם חנוך ברטוב גלשו גם לספרו הביוגרפי המעניין והמרתק אודות הרמטכ"ל האמיץ, המפקד העליון של צה"ל במלחמת יום הכיפורים של 1973, רב אלוף דוד אלעזר "דָדוֹ – 48 שָנָה וְעוֹד 20 יום" . "הספר מתוחקר , מרתק , וכתוב היטב" , סחתי באוזניו של הסופר המהולל חתן פרס ישראל לספרות בשנת 2010 , והוספתי , "אולם על פי שיקול דעתי וועדת אגרנט צדקה משהדיחה את דָדוֹ איש בן חיל גיבור מלחמה מנעוריו . דָדוֹ ז"ל היה ראשית דבר מצביא צבאי עליון ולא עסקן פוליטי . הוא לא היה צריך לעשות במצב החמור של איום צבאי ממשי על קיומה של מדינת ישראל ע"י שני צבאות ערביים גדולים מצוידים היטב , סוריים ומצריים – את החשבונות המדיניים של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושל שר הביטחון משה דיין בעניין גיוס מוקדם הרבה יותר של כוחות המילואים והפעלה מסיבית של חיל האוויר כהתקפת מנע . ואף לא להיות שותף להם . תפקידו כמצביא ראשי של הצבא איננו לקחת אוונטורות מיותרות כדי להרהיב עוז מה עוד שהיה מדובר בהתנגשויות צבאיות אדירות לרבות חילות אוויר , שריון , תותחנים , ורגלים בשתי חזיתות , ולפחות בחזית הסורית חסרת עומק, אוונטורות שהתבררו חיש מהר כהסתכנות כל כך גדולה ועצומה. הרסנית. לצורך הבנת העניין : רודן רוסיה יוזף סטאלין דחה את דו"חות המודיעין הצבאי שלו בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 שהתריעו בפניו על פלישה גרמנית עוצמתית לתוך ברה"מ במסגרת "מבצע ברברוסה" ב- 22 ביוני 1941 . יוזף סטאלין שהיה עד אז בן ברית של הקנצלר הגרמני אדולף היטלר (על פי הסכם מולוטוב – ריבנטרופ מ- 1939) החליט להמתין ולא להגיב . רוסיה שילמה בשל אי מוכנותה מחיר אנושי כבד וחסר תקדים . 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) חיילים ואזרחים רוסיים נהרגו במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1941 ל- 1945 בשל חוסר יוזמה , קיבעון מחשבתי , ונטילת ריזיקו מטופש , אולם מבחינת שטח ליוזף סטאלין היה עומק . רָב אָלוּף דוד "דָדוֹ" אלעזר היה חייב להעמיד את ראש הממשלה ואת שר הביטחון ערב המצב המסוכן ביותר שנוצר באזור ואיים על קיום מדינת ישראל , איום אפשרי ביותר ובלתי נסבל , בתחילת אוקטובר של שנת 1973 בפני שתי אופציות : "או שאתם נותנים לי לפעול כהבנתי כרמטכ"ל במצב המסוכן ביותר מאין כמותו שהתהווה בחזית הצפונית ובחזית הדרומית מפני שאני המצביא הראשי של צה"ל ומכיוון שאני נושא באחריות הראשית – או שתחפשו לכם רמטכ"ל אחר". על פי הבנתי כקצין קרבי שנחל חלק פעיל במלחמת יום הכיפורים 1973 (ועל פי העדויות הרבות שהופיעו בסוף השבוע ב- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום", ו- "סוף השבוע") דָדוֹ ז"ל לא היה חד משמעי . כרמטכ"ל אמיץ ומוכשר ובעל יכולות נטל על עצמו סיכונים כבדים ביותר ומיותרים (שהוא לא אמור לקחת על עצמו) , ואשר גבלו בהרפתקה צבאית מטורפת חסרת כל היגיון , שלא לדבר על חטא היוהרה הכללי שחטאו בו המנהיגות המדינית והצבאית כאחת ושהוא עמד בראשה בשש השנים שבין 1967 ל- 1973" . הסופר חנוך ברטוב השיב לי , "שהדבר איננו כה פשוט"

מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. כל הזכויות שמורות.

 

ציטוט : "יושרה , מוסר , דרך ארץ , דוגמא אישית , ודבקות במשימה של האדם באשר הוא אדם , עומדים מעל וחשובים יותר מחזרה בתשובה ומנטילת חלק בתענית צום יום הכיפורים וקיומם של כל מיני טקסים דתיים אחרים" . (מאן – דהו שקוראים לו יואש אלרואי) .

ציטוט : "האמת כבדה – על כן נושאיה מעטים" . (ש. אוזידא) .

מוטי קירשנבאום התייצב ב- 18 באפריל 1993 בפסגת השידור הציבורי בתקופה שבין המְצָרִים בימים שבָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶש . שעה אחת לפני שאפסה תקוותו של השידור הציבורי בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל . שלטונו של יוסף בר-אל בשנים האלה של 1993 – 1990 היה לצנינים בעיניי . היו לי סיבות רבות לחשוב כך . השידור הציבורי עמד לסיים את חייו במפח נפש . ואז נסק מוטי קירשנבאום בשמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית . זה היה מזמן עוד בטרם קום ערוץ 2 המסחרי אולם אנוכי זוכר כל פרט . במקלי עברתי את הירדן בעידן יוסף בר-אל ואז הופקד מוטי קירשנבאום על ניהול רשות השידור . לפתע בבת אחת המשעול בו צעדתי כמנווט שידורי הספורט של השידור הציבורי היה סוּגָה בשושנים . הלכתי מחיל אל חיל . עליתי בסולם ההצלחה . השגשוג הטלוויזיוני התאפשר מפני שהמנכ"ל ה- 6 של רשות השידור מוטי קירשנבאום לא רק שנטל פיקוד בעצמו , אלא החליט להדיח את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ולמנות תחתיו את יאיר שטרן .

בדצמבר 1992 קרא לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לפתע למשרדו . ההֶלֶם של 155 (מאה חמישים וחמש) שעות השידורים מאולימפיאדת ברצלונה 92' טרם פג ופרשת יעֵל אָרָד סירבה לגווע . הוא קיבל אותי בלשכתו בלבביות רבה והציע לי לשתות עִמו קפה . היה מנוי וגמור עם יוסף בר-אל להגן עלי מפני השמועות כאילו אני מתנכל לג'ודוקאית שזכתה במדליית כסף במשחקים האולימפיים . ניתחתי בפני מנהל הטלוויזיה את מוסד פרשנות הספורט בכללו . התחלתי את הסברי דווקא מפַּרשָן הג'וּדוֹ המצוין יוֹנָה מֶלְנִיק שנאלץ בשל מִגבלות תקציביות לפַרשֵן את קרבות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 92' מהאולפן בירושלים , ובשַדָּר אורי לוי שנִכְפָּה ע"י המערכת לשָדֵר את תחרויות הג'ודו של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמָדְגָ'ה מעמדת שידור Off Tube ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי שמוסד בברצלונה , במקום מעמדת שידור בהיכל הג'ודו עצמו . יוסף בר-אל השיב לי , "יואש , אם אמשיך לנהל את הטלוויזיה קדנציה נוספת , הדבר לא יישנה באולימפיאדה הבאה באטלנטה 1996" . אח"כ עברתי לדוּן בפרשנים האולימפיים הקבועים , פרשן השחייה יוסף טלקי , פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה , וד"ר גלעד וויינגרטן פרשן הא"ק . "הם פרשנים חשובים אבל למשימות אד הוק . פרשן הספורט החשוב ביותר שלך בשידורים השוטפים לאורך כל השנה הוא אבי רצון" , אמרתי לוֹ . ניתחתי את פרשנותו של אבי רצון "במשחק השבת" ובשידורים הישירים של משחקי הכדורגל . "אבי רצון הוא לא רק פרשן ספורט וכדורגל ברמה הגבוהה ביותר אלא גם עיתונאי ישר והגון , הוא הפרשן שחיפשתי במשך שנים ארוכות ולא מצאתי" , אמרתי והוספתי , "כאשר אורי אבנרי טבע בשנות ה- 50 את הסלוגן הנודע של השבועון "העולם הזה" שלוֹ , "ללא מורא וללא משוא פנים" , הוא התכוון גם לאבי רצון" . יוסף בר-אל התבונן בי לפתע באריכות . הוא היה מבוגר ממני לא יותר משלוש אולי ארבע שנים , אך נראה לפתע כמו אָב המיטיב עם בְּנוֹ , ואז ביקשתי , "אבי רצון הוא עמוד התווך של פרשנות שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1 , אל תפגע בּוֹ" . ביום שני – 14 בדצמבר 1992 שלח יוסף בר-אל מכתב למחלקה הכלכלית המבקש להעלות את שכרו של אבי רצון בנימוק, "שתרומתו של אבי רצון לשידור מצדיקה בהחלט הגדלת התשלום באופן משמעותי". הנה המכתב כלשונו [1] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית לשכת מנהל הטלוויזיה                                                                           י"ט בכסלו תשנ"ג  – 14 בדצמבר 1992

אל  :  רמי שמש

שלום רמי שמש ,                                

הנידון  :  הסכם מיוחד  –  אבי רצון

לאבי רצון נקבע בזמנו סכום של 300 ₪ עבור השתתפותו כפרשן "במשחק השבת" , השתתפות אשר כוללת נוכחות במגרשים וגם באולפן בשידור חי בירושלים . מאז ספטמבר 1990 לא עודכן התשלום, ותרומתו לשידור מצדיקה בהחלט הגדלת התשלום באופן משמעותי. בהמשך לשיחתנו בנידון אבקש ששכרו יעודכן ל- 500 ₪ למשדר .

העתק  :  יואש אלרואי                                                                                          

בברכה ,                                                                                                                                    מנהל הטלוויזיה                                                                                                                         יוסף בר- אל

הפרשן אבי רצון נשאר על כנו והמשיך בפרשנות המקצועית והעיתונאית שלו . הוא נסב מידי מוצ"ש לעמדת השידור באולפן "משחק השבת" לצִדם של המגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי . ביום ראשון – 21 בפברואר 1993 בתום תוכנית נוספת של "משחק השבת" שערכתי והפקתי , חזר מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לסוּרוֹ ושלח מכתב חריף ביותר שהועבר גם לתיקי האישי ועותקים ממנו נשלחו לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ומיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , בו הוא מזהיר אותי באופן אישי בחומרה רבה כעורך ראשי הנושא באחריות לאמירות והפרשנויות של אבי רצון  [2] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית לשכת מנהל הטלוויזיה                                                                           21 בפברואר 1993 

אל  :  יואש אלרואי

הנדון : פרשנויות במִשְדָר הספורט בשבת

שלום רב ,

פניתי אליך גם בכתב וגם בע"פ במשך החודשים האחרונים פניות חוזרות ונִשנות , לבל תשודרנה פרשנויות אשר פוגעות באנשים שונים הקשורים להתאחדויות ואגודות הספורט השונות בארץ . הדגשתי בכתב אליך במקביל להסברים בע"פ , שהפרשנות אמורה לעסוק באירועים ספורטיביים בספורט עצמו ולא "בגופם של אנשים" .

על אף האמור לעיל , שוב ושוב שידרתם בשבועות האחרונים פרשנויות פוגעות בראשי התאחדויות הספורט . בשבת – 12.2.1993 , השתמשתם במילה "ברדק" , בהקשר לטיפול בנבחרת ישראל בכדורגל , ובשבת- 20.2.1993 הגדשתם את הסאה בכך שעברתם להתקפה אישית על יו"ר התאחדות הכדורגל , התקפה חסרת רסן , אשר גלשה מעבר לתחום הספורט לתחום קופות הגמל ולענייני ההסתדרות .

אני מזהיר אותך בזאת שהפרות משמעת כנ"ל ייאלצו אותי לנקוט בצעדים משמעתיים . אני רואה בך אחראי לתכנים המשודרים במִשדרי הספורט , ועליך לדאוג אישית לכך שהנחיותיי והוראותיי יבוצעו במלואן .

העתק  :  יו"ר הרשות

              מנכ"ל הרשות

              תיק אישי                                                                                                                                                                                                                                                בברכה ,                                                                                                                                                       יוסף בר-אל 

barel 1

טקסט מסמך : 21 בפברואר 1993 . זהו מסמך האִיוּם והאזהרה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל ודאג לשלוח עותקים ממנו חיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , וגם לתיק האישי שלי במטרה לפגוע במוניטין שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עניתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל בזו הלשון : "אני שומר על זכותי להיות עיתונאי בן חורין ברשות שידור שהיא אומנם ציבורית – ממלכתית , אך בת חורין . אם אתה כמנהל הטלוויזיה חושב שאינני מתאים לך, הנך יכול לפטֵר אותי בכל עת ש- תחפוץ. אינני מתכוון להיות צייתן ולשמש Yes Man שלך מבלי לחשוב. אני לא מוכן לציית לפקודות כאוטומט".

ואז חטפתי מידוֹ עונש נוסף . תוכנית האקטואליה השבועית "מבט ספורט" ששודרה מאז 1984 בימי חמישי בשבוע באורח קבע בזמן צפייה ראשי בין שמונה לשמונה וחמישים בערב ונחשבה לתוכנית אקטואליה יקרה ויוקרתית רוויית זכויות שידור בלעדיות ומפני כך גם עתירת רייטינג לרבות צופים צעירים רבים , נדדה בהוראת מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית לשולי הצפייה הציבורית ושודרה בחצות וחֵצי . למעשי הנקמה שלוֹ בי לא היו גבולות כאילו "מבט ספורט" משמשת תוכנית פרטית שלי .  שלא תהיה טעות הוא לא חזר בו . "מבט ספורט" באמת סולקה כעונש מהמשבצת המקורית שלה ב- Prime time לשעה 00.30 . לא ייאמן…? ייאמן ! נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל התוכניות שלו מר אליעזר "גייזר" יערי והצעתי להם לבטל את "מבט ספורט" לאלתר ולפחות לחסוך את אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית התוססת שהפכה לסהרורית . העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה הייתה מעשה של חובבנים שיצאו מדעתם הטלוויזיונית . מעולם לא התקיים בתקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שום קונסורציום (Consortium) האמור לדוּן ביעדי השידור והאם שידורי הספורט הם נדבך הכרחי בשידור הציבורי . הכבלים כבר חדרו כמעט לכל בית בישראל וערוץ 2 המסחרי ניצב בקיץ 1993 ערב השקתו , אך מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , מנהל התוכניות אליעזר יערי , ומנהל החדשות אלימלך רם לא קבעו שום מאפיינים , ולא יזמו שום קונספציה של בידול השידור הציבורי ממתחריו , והפיכתו למותג . שידור הסדרה הבריטית של הנואף המזדקן האנגלי "בֶּנִי הִיל" בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי היה פסגת הישגיהם . העיקר היה לנַטְרֵל את יואש אלרואי ואת שידורי הספורט שלו .

כעבור זמן לא רב  הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יָאִיר שְטֶרְן תפש את מקומו . שנים רבות המתנתי לבואו של מנכ"ל רשות שידור בסדר גודל וברמתו של מוטי קירשנבאום . מצִדִי זה היה יכול להיות מנכ"ל רשות שידור גם בדמותם של דן שילון ו/או אלכס גלעדי. מישהו מהשלישייה הנכבדה הזאת . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נכנס בכל עוצמת אישיותו לוָואקוּם הטלוויזיוני שנוצר בתקופתו של יוסף בר-אל . וואקום מכל היבט . וָואקוּם בכל תחום מתחומי הטלוויזיה . ב- 22 באפריל 1993 שיגרתי לו את הִרְהוּרֵי לִבִּי , בכְתָּב יָדִי , ובדָם לִבִּי , אודות קורותיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים האחרונות של 1993- 1990 תחת ניהולו הבלתי אפשרי של יוֹסֵף בַּרְ-אֵל . רציתי שידע מה שרר כאן באותן השנים ההן שהיו בגדר טראומה טלוויזיונית . שיגור המידע הזה באמצעות מסמך אישי היה הכרחי וחיוני .kirshenbaum 5 טקסט מסמך :  22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 1 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 6

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 2 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 7 טקסט מסמך  :  22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 3 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 8 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 4 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 9 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 5 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  kirshenbaum 10 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 6 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

kirshenbaum 11

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 7 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  kirshenbaum 12

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 8 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 13 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 9 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  kirshenbaum 14 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 10 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  kirshenbaum 15 טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 11 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

kirshenbaum 16

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 12 מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבהרה, הסבר, והערת טקסט : ברור שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי לא היה רוכל בסטות . הכינוי "רוכל בסטות" הוא כינוי מטפורי להתנהגותו הכלכלית אז לפני יותר מ- 21 (עשרים ואחת שנים) כשר האוצר של רשות השידור וחוסר הבנתו וידיעתו את המתחולל בפועל בשוק הכספים הבינלאומי התחרותי, המורכב, והמסובך. אותו מוטי לוי שאישר לי לנהל את המו"מ עם אנשי התאחדות הכדורגל הישראלית בדבר קניית חמשת משחקי הבית המוקדם במסגרת מונדיאל ארה"ב 1994 בעבור 50000 (חמישים אלף) דולר כל משחק (נגד אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ו- פינלנד), התמהמה, לא ענה, ובסופו של דבר כלל לא השיב לפאקס של הגרמני קריסטוף שרדט נשיא חברת התיווך לזכויות שידורים APF, מי שהציע לי הצעה כספית נמוכה במיוחד לרכוש את זכויות השידורים של המשחק הראשון במסגרת הנ"ל אוסטריה – ישראל ב- ווינה ב- 28 באוקטובר 1992 תמורת סכום של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר בלבד הפסד הזכויות של המשחק ההוא לערוץ 5 בכבלים שנהנה באקראי מהפקרות, רשלנות, וגם חוסר אדיבות וחינוך טלוויזיוני מינימאלי של השידור הציבורי הישראלי, שכלל לא טרח אפילו לענות למציע נראה בעיניי כהתמקחות ברמה של "רוכלות בסטות" בשוק, ואת התרשמותי זאת העברתי בכתב למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום ארבעה ימים לאחר מינויו הרשמי ב- 18 באפריל 1993 חמנכ"ל רשות השידור החדש ע"י ממשלת יצחק רבין שהתבססה על המלצה חמה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני .

רצ"ב שוב הפאקס המקורי שנשלח אלי ע"י קריסטוף שרדט נשיא חברת APF ב- 14 באוקטובר 1992 בנושא זכויות השידורים של המשחק אוסטריה – ישראל (נועד להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992) , ואשר נשלח על ידי למחרת ב- 15 באוקטובר 1992 בבהילות לסמנכ"ל הכספים מר מוטי לוי , לרבות פנייה למוטי לוי , "מוטי אנא אשר לו מייד. אני אישרתי לו טלפונית שאני מסכים. הוא זקוק לאישור בכתב" .

aus 2

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי מ- 15 באוקטובר 1992 הנושא את ההערה בכתב ידי , "מוטי , אנא אשר לו מייד" , ואשר הועבר לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור בתאריך המצוין . נותרו 13 ימים עד לשידור הישיר מווינה של המשחק אוסטריה – ישראל שנועד להתקיים ביום רביעי בערב – 28 באוקטובר 1992 . הפסד זכויות השידורים של המשחק הזה אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 לערוץ 5 בכבלים באופן כל כך רשלני ובלתי מחויב המציאוּת , גרם נזק מעשי ותדמיתי עצום לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית , והפך את שתיהן לפגיעות בטרם עֵת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 17

טקסט מסמך : 22 באפריל 1993 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (עמוד מס' 13 ואחרון מתוך 13) לאחר מינויו לתפקיד הרם ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2 מסמכים נספחים הנוגעים לדיווח שלי למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שהתמנה לתפקידו הרם ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת יצחק רבין ועל סמך המלצה תומכת חמה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני. המסמכים שנכתבו למנהל החדשות אלימלך רם (2 במאי 1993) ולמנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (28 במאי 1993) נוגעים להעתקת שידור "מבט ספורט" מ- 20.00 לשעת צפייה בלתי מציאותית ב- 00.30 לעומת הצבת התוכנית הנואלת הקנויה "בני היל" בלב ה- Prime time ב- 20.00 של השידור הטלוויזיוני הציבורי. לא ייאמן…? דווקא ייאמן…!

barel 3

טקסט מסמך ( 1 ) : 2 במאי 1993 .  אני מעביר בתדהמה את חוות דעתי בכתב למנהל החדשות מר אלימלך רם (הבוס הישיר שלי) אודות העתקת "מבט ספורט" תוכנית נצפית בעלת רייטינג רב שמבוססת על חדשות ואקטואליה לשידור בחצות וחצי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barel 2

טקסט מסמך ( 2 ) : 28 במאי 1993 : אנוכי מעביר את חוות דעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל את חוות דעתי אודות העתקת "מבט ספורט" תוכנית נצפית בעלת רייטינג רב לשידור בחצות וחצי , ומנגד ואת הצבת תוכנית הנפל של הנואף המזדקן "בני היל" ב- Prime time של השידור הציבורי . הערה : מוטי קירשנבאום כבר כיהן 40 ימים כמנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רק ניהול כל כך רדוד והבנה טלוויזיונית כל שטחית , תמוהה , וביזארית ובלתי מקצועית התירו להציב את "מבט ספורט" לשידור בחצות הלֵיל וחצי (00.30) ואילו את תוכנית הנפל של הנואף המזדקן "בני היל" למַקֵם ב- Prime time של השידור הטלוויזיוני הציבורי בשמונה בערב . אלה היו הסטנדרטים הניהוליים וההבנה הטלוויזיונית של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ושל עוזרו מנהל התוכניות מר אליעזר "גייזר" יערי . מוטי קירשנבאום הוא יליד הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בן דוֹר המייסדים של שנת 1968 . עיתונאי ואיש חדשות מובהק , מעורכי "מבט" הראשונים ואדם שלכישרון התיעוד שלו וכתבותיו הדוקומנטריות במגזין "יומן השבוע" ההוא בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה יצא שם למרחוק . מוטי קירשנבאום הוא עיתונאי ברמה גבוהה ששימֵש גם מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה בשנים 1981- 1976 . הוא הוגה רעיון הסטירה הטלוויזיונית המפורסמת "ניקוי ראש" והיה עורך ומפיק שלה בשנים 1976- 1974 . התוכנית הסטירית הפכה לאייקון ומוטי קירשנבאום לחתן פרס ישראל לטלוויזיה (1976) . הוא עזב את רשות השידור בראשית שנות ה- 80 בתקופת שִלטונו של יוסף "טומי" לפיד אך מעולם לא נטש אותה באמת . במידה רבה נחשב ל- "אוּרָאקְל מדֶלְפִי" ע"י ציבור גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם מחוצה לה . את השכלתו הטלוויזיונית והקולנועית קנה מוטי קירשנבאום בשנים 1968- 1962 באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס . שָם עמד לראשונה על חשיבות שידורי הספורט בטלוויזיה (באשר היא) ועוצמת החוויה שלהם בציבור האמריקני . מינויו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור מילא גאווה את כולנו , ניפח אוויר בחזהו של כל איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם , והפיח תקוות חדשות בלב העובדים . תקוות הן יותר מכוח . הן עוצמה נפשית שמניעות את האנרגיה הגשמית לפנים . זה מה שאנוכי חשתי והרגשתי בעת ההיא של חודש אפריל ההוא של שנת 1993 . אלו אותן התקוות ששקעו זה מכבר בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בשנים 1993- 1990 . הופעתו המחודשת בשמי רשות השידור ביום ראשון – 18 באפריל 1993 הייתה מזהירה . הוא נכנס לוָואקוּם ניהולי ומנהיגותי חסר תקדים ומילא את החלל שנוצר במהירות שיא . עם כניסתו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור והדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה – מחד , והפקדת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאידך בידיו של יאיר שטרן , החל עידן חדש ! kirshenbaum 18 טקסט תמונה :  קיץ 1967 . לוס אנג'לס . מוטי קירשנבאום (ראשון מימין בן 28) הוא סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס – ארה"ב יחדיו עם ידידים ישראליים ברחובות העיר לוס אנג'לס . התמונה באדיבות יאיר גורן בן קיבוץ אפיקים (ראשון משמאל בן 27) . שני האנשים העומדים בתווך אינם מזוהים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שנים רבות אח"כ בעת עריכת התחקיר לכתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , התעניינתי לדעת ב- 2006 אצל מוטי קירשנבאום כיצד ומדוע הדיח את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה בקיץ 1993 , באילו נסיבות , ומדוע בחר למנות במקומו את יאיר שטרן . מן ההיבט המתמטי דומה היה יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה המודח בעיניי לשבר עשרוני (או שבר פשוט) והמדיח שלו מוטי קירשנבאום לשלם . תהום של מומחיות ומחוננות הפרידה בין מוטי קירשנבאום ליוסף בר-אל . מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחת התחקיר עמי אז כלהלן : "קראתי ליוסף בר-אל ללשכתי והודעתי לו כי אינני מאריך לוֹ את המינוי , וכי אני מתכוון למנות במקומו את יאיר שטרן . אמרתי לו כי אציע לו את הקמת וניהול ערוץ 33 של רשות השידור . הוא ביקש כמה ימים למחשבה והודיע לי כי הוא מסכים ליטול לידיו את התפקיד" . בנקודה זאת התערבתי בדבריו של מוטי קירשנבאום ואמרתי לו : "מוטי קירשנבאום , הרי לא הארכת ליוסף בר-אל את כהונת מנהל הטלוויזיה מפני שחשבת שאיננו איש טלוויזיה מוצלח וגם לא מוכשר . הדחתו על ידך הייתה הבעת אי אמון לניהולו ומנהיגותו . מדוע אם כן מינית אותו לתפקיד ניהול אחר של ערוץ 33 במסגרת ובתוך רשות השידור ?" מוטי קירשנבאום העיר לי מייד וברצינות : "תראה יואש אלרואי , זאת איננה שיחה בענייני  Judgement בינינו . אתה שואל ואני מוסר לך עובדות".

מינויו של יוסף בר-אל למנהל ערוץ 33 היה בלתי מוצלח בעליל . כישלון . התברר כי מוטי קירשנבאום למרות כישרונו היה חשוף בעצמו לשגיאות ניהול ומנהיגות . עכשיו ב- 7 במאי 1993 בתום עידן יוסף בר-אל אפשר היה לפרוס בפני שני האישים המרכזיים של הרשות , מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את התוכנית המורכבת להיערכות ארוכת טווח של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1996- 1993 . ההיערכות המחודשת שדרשה מימון כספי (זכויות שידורים ואמצעי צילום , הפקה ושידור) התייחסה לכיסוי טלוויזיוני מהפכני , ישיר , ונרחב של אירועי הספורט הרלוואנטיים בכלל – בארץ ובעולם ושל הכדורגל במדינת ישראל על כל מרכיביו בפרט . הסעיפים המרכזיים בתוכנית כללו את הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 , הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (קרויה בז'ארגון הכדורגל "EURO 1996") , הפקת שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996 , והקשרים המיוחדים של רשות השידור עם איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) , ניהול מו"מ עם התאחדות הכדורגל אודות כ- 20 אולי 30 שידורים ישירים מהליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) , וניהול מו"מ לרכישת זכויות השידורים של אלופת ישראל החדשה בכדורסל הפועל גליל עליון בראשות יו"ר המועדון הגלילי מר גד יעקב . היה לי על מי לסמוך . הנה התוכנית כפי שהיא המופיעה במסמך בן 32 עמודים [3]. מרביתה נראתה והתקבלה ע"י שני הבוסים שלי והועברה לפסים ביצועיים.

סוף הפוסט , רשימה מס' 1 . מוטי קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. רשימה מס' 1. כל הזכויות שמורות.


[1]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אל המחלקה הכלכלית מ-  14 בדצמבר 1992 , המבקש להעלות את שכרו של אבי רצון הפרשן המוביל את שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 .

[2]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי מתאריך 21 בפברואר 1993 , המתייחס לפרשן אבי רצון , ונושאו "פרשנויות במשדרי הספורט בשבת" .

[3]  ראה נספח : המסמך המורכב שדן ברֶה – אֶרגוּן של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ונשלח ב- 7 במאי 1993 למנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן .

סוף הפוסט מס' 286 , רשימה מס' 1 . ראה המשך "מוטי קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , ברשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות.

רוסיה – ישראל 3 : 1 ביום שלישי – 10 בספטמבר 2013 בסנט פטרסבורג במסגרת המחזור ה- 8 בבית האירופי מס' 6 בקדם מונדיאל ברזיל 2014. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 285. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 285 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 10 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

רוסיה – ישראל 3 : 1 ביום שלישי – 10 בספטמבר 2013 בסנט פטרסבורג במסגרת המחזור ה- 8 בבית האירופי מס' 6 בקדם מונדיאל ברזיל 2014. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 285. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

slov 2

טקסט תמונה : יום שני בערב – 9 בספטמבר 2013 . היכל הכדורסל "טיבולי" בלובליאנה בירת סלובניה . שדר הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים מר ניב רסקין מפנה למאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורסל את שאלת השאלות לאחר הדחת ישראל מאליפות אירופה לאומות בכדורסל – סלובניה 2012 : "אריק שיבק , האם אתה לוקח אחריות ורואה את עצמך כממשיך להיות מאמן נבחרת ישראל ו/או שאתה אומר נכשלתי…?" (צולם ממסך ערוץ 5 בכבלים ע"י ה- iphone שלי . באדיבות ערוץ 5 בכבלים) .

slov 3

טקסט תמונה : יום שני בערב – 9 בספטמבר 2013 . האולפן המנווט של ערוץ 5 בכבלים בהרצליה . שני העיתונאים ופרשני הכדורסל אלי סהר (מימין) ורון קופמן (משמאל) שניהם לבושים ברישול רב , מנהלים חשבון נוקב , אגרסיבי , אימפולסיבי , ואמוציונלי (יתר על המידה וגם מוקדם מידי) עם המאמן הלאומי אריק שיבק ונבחרת ישראל שכשלו באליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 (ואשר טרם חזרו ארצה כדי להגן על שמם) . נראה אם ערוץ 5 בכבלים יקיים דיון Post – Mortem בעתיד הקרוב בעקבות ההדחה ויזמין אליו את המאמן הלאומי אריק שיבק וקבוצת שחקנים בכירים שלו ולצדם של אלי סהר ורון קופמן גם את ניב רסקין ואת שני הפרשנים הנוספים באליפות סלובניה 2013 אריה מליניאק ופיני גרשון אני חושב ש- Post Mortem רציני כזה הוא חיוני ויהווה מקור משיכה וירתק אליו צופים רבים . (צולם ממסך ערוץ 5 בכבלים ע"י ה- iphone שלי . האדיבות ערוץ 5 בכבלים) .

הערה 3 : הבלוג הזה yoashtvblog.co.il פונה לרובד צר ומצומצם באוכלוסייה ועוסק בתחום קונקרטי – אף על פי כן כמות הנכנסים אליו היא סנסציונית .

רוסיה – ישראל 3 : 1 ביום שלישי – 10 בספטמבר 2013 בסנט פטרסבורג במסגרת המחזור ה- 8 בבית האירופי מס' 6 בקדם מונדיאל ברזיל 2014. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

ערוץ 5 בכבלים השלים אמש "DOUBLE" . הוא השתלט לחלוטין על זכויות השידורים החשובים ביותר של הספורט הישראלי בשבוע האחרון , משחקיהן בחו"ל של הנבחרות הלאומיות של ישראל בכדורסל וכדורגל בשבוע הזה שבין 8 בספטמבר 2013 . ביום ראשון – 8 בספטמבר 2013 ויום שני – 9 בספטמבר 2013 שידר ניב רסקין ישיר יחדיו עם פִּינִי גרשון , אַרְיֵה מליניאק , ורון קופמן את שני משחקי הכרעה באליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 בהם ניצחה ישראל את בלגיה 87 : 69 והפסידה לגרמניה 76 : 80 (בתומם הודחה ונשלחה הביתה) , ואמש (יום שלישי – 10 בספטמבר 2013) הצוות יונתן כהן והפרשן שלמה שרף שידר ישיר את משחק ההפסד מסנט פטרסבורג רוסיה – ישראל 3 :1 במסגרת המחזור ה- 8 בבית האירופי מס' 6 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2013 . גם כאן ישראל סיימה את דרכה בקמפיין . על שני המאמנים הלאומיים אריק שיבק בכדורסל ואלי גוטמן בכדורגל רובצת האחריות הראשית לכישלונות שלרבים בארץ נראים בלתי כפויים ולא מחויבי המציאות . חריפות סגנון הביקורת התקשורתית סביב התבוסות היא יחסית לגודל הכישלונות . הכתיבה של הפרשן מר אביעד פוהורילס בעיתון "מעריב" והטקסט שהוא משמיע בפנל של ערוץ 1 על כר הדשא ובתוכנית "בועטים" (האם נגנזה ?) מְאוּפַּקִים הרבה יותר מאשר הטקסט ששופך נביא הזעם רוֹן קוֹפְמַן , אולם גם אביעד פוהורילס שהוא בהחלט עיתונאי בעל סגנון כתיבה ודיבור תרבותיים (ובכך הוא מעורר כבוד אליו)  מבין שנפל השבוע דבר חמוּר במישור הבינלאומי בשני ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל . שתי הדחות ועמן אובדן תקוות .

הטלוויזיה הרוסית סיפקה אמש תוצאה טלוויזיונית בינונית לחלוטין . בהחלט לא טובה יותר מניידת השידור של דני לנקרי . ראינו כבר בעבר כיסוי טוב בהרבה של רשתות שונות , גם בכמות המצלמות שמסקרות אירועים בסדר גודל בינלאומי שכזה וגם במאגר הטכנולוגי של מכסת ההילוכים החוזרים שהניידת משדר מזוויות התבוננות שונות .

נחמד להיווכח כי הנהלת ערוץ 5 בכבלים מינתה את מר יונתן כהן (מגיש "שער השבת" להיות השדר הראשי של המשחק רוסיה – ישראל בסנט פטרסבורג , הציבה אותו בעמדת השידור באצטדיון הרוסי , והותירה מחוץ לקווים את יורם ארבל , רמי ווייץ , ומאיר איינשטיין . מאידך מינויו החוזר ונשנה של שלמה שרף לתפקיד הפרשן הצמוד בעמדת השידור של יונתן כהן הוא בעייתי . ברור ששלמה שרף יודע ומבין כדורגל הרבה יותר מרבים מאתנו . אין על כך עוררין . גם האינסטינקטים שלו והדחפים שלו כפרופסור לכדורגל טרם קהו , אולם אמש השתמע שוב כאילו הוא מגיע לעבודה כדי לקטר ולהתלונן ולא כדי להסביר . שלמה שרף מלא טענות כרימון . הוא קוצף , כועס , מתאונן , נרגן , מתמרמר , קנטרן , ומטיח ומלין אין סוף האשמות . הוא קוּטֶר מקצועי . הוא הכל רק איננו פרשן מהסוג שאנוכי הייתי רוצה לראות . הקשבתי לו אמש בסבלנות . כמעט על כל טרוניה שלו צעקתי לעברו מהכורסא שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב , כפטריוט של הנבחרת , "היי , מר שלמה שרף אני מכיר אותך…שידרתי אותך ואת הנבחרת שלך נכשלים בזה אחר זה בארבעה קמפיינים רצופים מונדיאל ארה"ב 1994 , Euro 1996 , מונדיאל צרפת 1998 , ו- Euro 2000…אז תפסיק עם הקיטורים וההאשמות ותתחיל לפרשן…" . האמת שחלק מהטענות שלו אמש היו נכונות וצודקות אולם כשהוא מעלה אותן לדיון בטון רוֹטֵן ומְמוּרְמַר הוא מאבד מייד את המהימנות שלו , וגם את האהדה כלפיו , מפני שהוא חושף את עצמו כנעלב לאומי ולא פרשן לאומי . אנוכי כל פעם מתפלא מחדש מדוע המערכת המקצועית של ערוץ 5 בכבלים הניצבת מעל שלמה שרף לא מתדרכת אותו בטרם היציאה למשימה . אמש בשלהי המחצית השנייה במצב של 2 : 0 לטובת רוסיה , חולל אלי גוטמן שינוי . הוא הוציא את החלוץ אליניב ברדה והכניס במקומו חלוץ אחר את איתי שכטר . שלמה שרף התקומם והעלה נימוק נכון , "עדיף היה להוציא שחקן אחר כדי להשאיר בזירה את אליניב ברדה . יחד עם איתי שכטר מהווים שניהם איום התקפי ממשי על השער הרוסי…ממילא רוסיה כבר צועדת ביתרון 2 : 0 כך שלמאמן אלי גוטמן אין עוד מה להפסיד…" . צודק . הדוגמאות לכאן ולכאן רבות . הוא תמיד רוטן ולפעמים צודק . ניתן לקחת את סרט ההקלטה ולבדוק את העובדות לאשורן . נדמה שבאמצעות הביקורת שלו אודות אלי גוטמן הוא עורך לעצמו מסע פרסום למינויו מחדש למאמן נבחרת ישראל . חוש הכדורגל המפותח שלו עדיין נשאר טבוע בדמו . הוא אמר "גול" מהנגיחה המדויקת של ערן זהבי בדקה ה- 93 לפני השדר שלו יונתן כהן , ואפילו "השוויץ" בעת ההילוכים החוסרים כשהעביר מֶסֶר לאומה , "אמרתי גול עוד לפני שהכדור פגש את הרשת…". האיש עדיין חיית כדורגל. אח"כ הסביר את מהות השגת היתרון במשחק כדורגל, "נבחרת ישראל הבקיעה את השער היחיד שלה במשחק הזה נגד רוסיה רק בשעה שהייתה לה עדיפות מספרית בהתקפה…מול שני מגינים תביא שלושה חלוצים…מול שלושה מֵגינים גייס ארבעה חלוצים , מול ארבעה שחקני הגנה שלח חמישה שחקני התקפה ומול חמישה שחקני הגנה הזעק שישה חלוצים – וככה תיצור עדיפות בהתקפה ויהיו לך סיכויים להבקיע שערים…" (אנוכי מקווה שכל הפרטים המתמטיים מצוטטים במדויק) .

מעניין , את תוכן הדברים  שאמר אמש שלמה שרף בערוץ 5 בכבלים הנוגע לעניין השגת יתרון אופנסיבי במגרש ע"י ריבוי שחקני התקפה והשגת עדיפות מספרית על שחקני ההגנה בשטח מסוים במגרש , שמעתי בעשור ה- 70 של המאה שעברה ישירות משחקן הכדורגל הבריטי בּילִי רָיְיט (Billy Wright) ושחקן הכדורגל ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) . שניהם סיפרו לי (בילי רייט ב- 1975 בלונדון) ופרנץ פושקש (ב- 1978 במדריד) אודות קבוצת החשיבה (Think tank) המיוחדת שהקים המאמן הלאומי של נבחרת הונגריה בכדורגל גוּסְטָאב שֶבֶּש (Gustav Sebes) בראשית שנות ה- 50 וכללה בתוכה את מַרְטִין בּוּקוֹבִי (Martin Bukovi) , יָאנוֹש קָאלְמָאר (Janos Kalmar , אגב אימן את הפועל ת"א) וד"ר גִזָה קָלוֹצָ'אי (Dr. Geza Kalocsai) . תפקידה של קבוצת החשיבה ההונגרית היה למצוא דרך כיצד להשיג עדיפות מספרית בשטחים שונים במגרש כדי להשיג יתרון מכריע בהתקפה בגזרה החשוב והעיקרית , ב- "שטחי האש" על מנת לכבוש כמה שיותר שערים . קבוצת החשיבה הזאת הגתה את תיאוריית "האדם השלישי" (Third Man Theory) . ה- Double Pass היא המצאה של צוות החשיבה ההונגרי הוותיק ההוא . הרעיון המרכזי היה לגייס שני שחקנים מתקיפים נגד שחקן הגנה יחיד ובמקום שעומדים שני מגינים יריבים יש להציב מולם שלושה שחקני התקפה . החזון הזה נשא פרי בין השנים 1952 ל- 1954 . נבחרת הונגריה בראשות הקפטן שלה פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ושחקנים נודעי שם שאיישו את שורת החלוצים כמו שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש , נָאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי , זוֹלְטָאן צִיבּוֹר , לָאסְלוֹ בּוּדָאי , הרץ התוקף יוֹזֵף בּוֹזִ'יק בעל מסירות הסרגל , ואחרים , והשוער גְיוּלָה גְרוֹשִיץ' זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 לאחר שהכניעה במשחק הגמר את יוגוסלביה החזקה 2 : 0. יצירת מחשבת הכדורגל המקורית של גוּסְטָב שֶבֶּש , מַרְטִין בּוּקוֹבִי , ד"ר גֶזָה קָלוֹצָ'אי , ויָאנוֹש קָאלְמָאר באה לידי ביטוייה המלא ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון בהתמודדות בין נבחרות אנגליה והונגריה . הונגריה הביסה את אנגליה 6 : 3 . כבר במחצית המשחק עמדה התוצאה על 4 : 1 . בפעם הראשונה בהיסטוריה הפסידה אנגליה בביתה . לא הפסידה . ניגפה . ובכן שלמה שרף צודק לחלוטין בנימוק של יצירת יתרון מספרי כדי להשיג עדיפות בשליטה בשטח . אולם מישהו במערכת ערוץ 5 בכבלים צריך לכוון ולהסביר לו כי טקסט של אדם נִרְגָן ו- ממורמר שחוזר על עצמו שוב ושוב מאבד את אמינותו .

כתם כישלון הכדורגל שדבק בשלמה שרף בעשור ה- 90 דומה לכתם תבוסת הכדורסל שדבק באריה מליניאק בעשור ה- 80 . הכתמים האלה בלתי מחיקים . לכן כל פעם שהם פותחים את הפה ליד המיקרופון אתה שואל את עצמך , רגע אם הם כאלה פרשנים מחוננים אז איך קרה שבתורם כמאמנים לאומיים הם לא יישמו את העצות ששניהם מייעצים כעת למאמנים הלאומיים הנוכחיים ?

אין הדברים נאמרים בפוסט הזה כדי לנגח אותם ו/או כדי לנהל חשבונות . הבלוג הזה בפירוש איננו "הנהלת חשבונות" . אולם השניים האלה שכל אחד מהם הוא ללא ספק ידען ופרופסור בתחומו , ואף על פי שחוו בעצמם תבוסות ספורט טראומתיות , חייבים לרסן קמעא את טון הדיבור ולכוון יותר לפרשנות שמסבירה לצופה הטלוויזיה מה מסתתר באמת מאחורי השידור הישיר Play by play של יונתן כהן אמש בסנט פטרסבורג ו/או מאחורי השידורים Play by play של ניב רסקין בסלובניה . פרשן כדורגל , ו/או כדורסל , ו/או א"ק , ו/או טניס  מתקרב לדרגה העליונה של המקצוע הטלוויזיוני הסבוך הזה כשהוא מאיר את עיני הצופים ומפרש עניינים שסתומים להם ונעלמים מהבנתם , גם אם ולמרות ששני הצדדים , הקליינטים והפרשנים , רואים את אותה תמונת ה- Video . שלמה שרף נהנה אמש מיתרון ברור על פני צרכני הטלוויזיה שלו משום שהוא ישב בעמדת שידור באצטדיון בסנט פטרסבורג ודיווח מהשטח . הוא לא היה זקוק לתיווך של מצלמות הטלוויזיה . נדמה שאריה מליניאק נרגע במשך השנים אם כי גם ממנו עדיין שומעים את המשפט המקדים "לא יכול להיות…" ובסופו Boom…!

אני אוהב להיזכר בדברי הפרשנות של גיורא שפיגל ששימש יחדיו עם מרדכי שפיגלר פרשן של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת השידור של דן שילון במשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי , בו הביסה ברזיל את איטליה 4 : 1 וזכתה בגביע העולם . מכיוון שבימים ההם נבנו עמדות השידור לשני אנשי טלוויזיה בלבד , הציב דן שילון את מרדכי שפיגלר לצדו כפרשן של המחצית הראשונה ועל גיורא שפיגל הוטל לפַרְשֵן את המחצית השנייה . כזכור היוו מרדכי שפיגלר (בן 26 במונדיאל מכסיקו 1970) וגיורא שפיגל (בן 23) את שני עמודי התווך בנבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן עמנואל שפר . ישראל העפילה למונדיאל מכסיקו 1970 מהבית האוקייאני (אוסטרליה וניו זילנד) ובשלב המוקדם במכסיקו 1970 הפסידה לאורוגוואי 0 : 2 וסיימה בתיקו 1 : 1 נגד שוודיה ותיקו 0 : 0 נגד איטליה שהעפילה בסופו של דבר למשחק הגמר . דן שילון ידע לשדר בטלוויזיה אולם לא הבין די בכדורגל כפי שהעיד בפניי כעבור שנים רבות . על כן מיסד בעל כורחו ב- 1970 את מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית משבחר בצמד הפרשנים שרכש לו מוניטין כשחקני כדורגל אולם טירונים כפרשנים . לשניהם הייתה זאת ההתנסות הראשונה כפרשנים בטלוויזיה. מרדכי שפיגלר התגלה כפרשן רופף וטריביאלי. גיורא שפיגל נחשף כפרשן מחונן. בשלהי המחצית השנייה שם לב גיורא שפיגל כי המגן השמאלי האיטלקי ג'יאני פאקט (Giacinto – Facchetti) שומר אישית את הקיצוני הימני הברזילאי ז'אירזיניו (Jairzinho) , אולם הברזילאי נע שוב ושוב מצד ימין לעבר מרכז הזירה ומושך עמו גם את המגן האיטלקי הצמוד שלו , כך שבאגף ימין נותר חלל . גיורא שפיגל ראה שבצד הזה של כר הדשא נוצרת חולשה , ריק , והשער האיטלקי איננו מוגן די הצורך . הוא העיר את תשומת לבו של השדר דן שילון למצב ולמערך ההגנה האיטלקי הלקוי והוסיף כי ברזיל עלולה להבקיע בשל כך שער דווקא מאגף ימין החשוף . Sure enough . בחלוף כמה דקות חדר לשטח הפנוי באגף ימין המגן קארלוס אלברטו (Carlos Alberto) שהפך לרגע לחלוץ , יצר עדיפות מספרית ב- "שטח האש" , והבקיע את השער הרביעי לזכות ברזיל . סרט ההקלטה של המשחק ההוא גמר מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה 4 : 1 מצוי בארכיון ערוץ 1 ואפשר לבדוק זאת . גיורא שפיגל מעמודי התווך של הכדורגל הישראלי בכל הזמנים הוכיח שהוא מצויד בעיניים של פרשן כדורגל ונבון וכי הוא מוכשר להסביר לצופי הטלוויזיה מה מסתתר מאחורי המהלכים שדן שילון משדר אותם אליהם Play by play . גיורא שפיגל (רק בן 23) דיבר אז הרבה הרבה פחות מכמות הַמֶלֶל שנוהגים להשמיע פרשני ההווה , אולם כל מילה שלו הייתה בסֶלָע .

israel 1970

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . האצטדיון בעיר המכסיקנית "טולוקה" . זוהי נבחרת הכדורגל של ישראל תחת שרביט המאמן עמנואל שפר .זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דני רום (שמילוביץ') , צבי רוזן , שמואל רוזנטל , דוד פרימו , ישעיהו שווגר , השוער יצחק וויסוקר . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל " מרדכי שפיגלר (קפטן) , ישעיהו פייגנבאום , רחמים טלבי , יצחק שום , גיורא שפיגל . (התמונה באדיבות "TELEVISA" ו- "TELEMEXICO 1970" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ 5 בכבלים על שפע ערוציו נהנה מכמות זמן שידור בלתי מוגבלת . אין אותה בשום אופן ובשום מצב לערוצי הטלוויזיה הארציים במדינת ישראל . שידורי ה- Pre Game Show וה- Post game Show הם נרחבים היותר . אף על פי כן למרות יתרונו הברור בתחום הזה של "זמן משימה בלתי מוגבל" הוא עדיין ערוץ נישה . אנוכי תמה לדעת מה היה הרייטינג הספציפי שלו אמש בעת השידור הישיר שח המשחק רוסיה – ישראל 3 : 1 (ערוץ 1 צבר ב- Peak של השידור הישיר ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 בשבת – 7 בספטמבר 2013 מדרוג של % 15.9) . על כל פנים באולפן הבית של ערוץ 5 בכבלים בארץ המנווט את השידור הישיר רוסיה – ישראל 3 : 1 , ישבו ארבעה אישי טלוויזיה : עמיחי שפיגלר דניאל זילברשטיין , בוני גינזבורג , ונדב יעקובי . אנוכי צופה עתיד גדול לעמיחי שפיגלר ודניאל זילברשטיין הצעירים , הרציניים , וגם מאופקים .

סוף הפוסט מס' 285 . 

חמישה משחקי כדורסל בשבוע (מתוכם 4 הפסדים וניצחון בודד) זה מעט – שכיבה ב- 27 מארבי לילה צה"ליים בתוך חודש אחד עם חגור ונשק על מנת להגן על גבולות המדינה זה המון. פוסט מס' 284. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 284 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 10 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

חמישה משחקי כדורסל בשבוע (מתוכם 4 הפסדים וניצחון בודד) זה מעט – שכיבה ב- 27 מארבי לילה צה"ליים בתוך חודש אחד עם חגור ונשק על מנת להגן על גבולות המדינה זה המון. פוסט מס' 284. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : הבלוג הזה yoashtvblog.co.il פונה לרובד צר ומצומצם באוכלוסייה ועוסק בתחום קונקרטי – אף על פי כן כמות הנכנסים היא סנסציונית .

הערה 4 : הצמד הרדוד והצפוי אברי גלעד וג'קי לוי שמשדר ברדיו גלי צה"ל (ערוץ הבית שלי) את התוכנית "המילה האחרונה" בין 11.00 ל- 12.00 הוא בר מזל מפני שהצוות המקביל לו עירית לינור וקובי אריאלי אף משעמם ממנו . אולם הצמד הרוטיני הזה אברי גלעד וג'קי לוי איננו בר מזל עד הסוף משום שהוא חשוף להשוואה גם בצדו האחר של ה- Line up של התחנה . הצמד הוותיק והכחוש הבלתי מוכשר הזה משדר תוכנית מצומקת ערך שבאה אחרי תוכנית חדשות ואקטואליה יומית מעניינת בהנחיית רזי ברקאי , והופך לשגרתי ובלתי נחוץ לאחר שכוכבת גלי צה"ל גב' יעל דן עולה לשידור בחצות היום ומייד ממוססת ומשכיחה את שניהם . פעם לא הבחנתי בעובדה הזאת עד כמה הם לא מעניינים , צפויים , משעממים , ולא חשובים . מדוע מגיע למאזיני גלי צה"ל עונש ? את מי זה מעניין לשמוע מידי יום את חוות דעתם של שני פטפטנים שאין בהם שום גְדוּלָה אודות אירועי השעה ועובדות החיים .

חמישה משחקי כדורסל בשבוע (מתוכם 4 הפסדים וניצחון בודד) זה מעט – שכיבה ב- 27 מארבי לילה בתוך חודש אחד עם חגור ונשק על מנת להגן על גבולות המדינה זה המון. כל הזכויות שמורות.

נבחרת הכדורסל המגוחכת של ישראל בראשות מאמנה הכושל אריק שיבק הודחה אמש בבושת פנים מאליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 לאחר שהפסידה אתמול בערב לחמישייה השנייה של גרמניה 76 : 80 . קודם לכן הפסידה ישראל לאנגליה החלשה 71 : 75 , הפסידה לאוקראינה 67 : 74 , הפסידה לצרפת בתוצאה 63 : 82 , ניצחה את בלגיה 87 : 69 , והפסידה כאמור אמש 76 : 80 לגרמניה . ברור שמדובר באכזבה ספורטיבית עצומה לא רק בגלל עצם התבוסות אלא מפני היעדר רוח לחימה קבוצתית ושאיפה להתחרות על מנת לנצח . מדובר בנבחרת לאומית שקשה להזדהות עמה בגלל היעדר לכידות קבוצתית , חוסר רצון להילחם בעבור הדגל , וגם מפני ששחקניה כפרטים חושבים שלרוץ על הפרקט זה הדבר הכי קשה בעולם . אנוכי לא בטוח , אך נראה לי כי השחקנים הלאומיים אינם מודעים עד הסוף לשליחות הלאומית . למתבונן מהצד נראה כי השחקנים הישראליים הלאומיים (חלקם משתכרים משכורות עתק) אינם מתאמצים דיים . אתה יכול להיות חסר כישרון כשחקן לאומי , חסר ידע , חסר קואורדינציה באותו משחק קונקרטי , ואולי חסר מזל – אולם אוהדי הכדורסל בישראל לא יסלחו לך לעולם אם אינך מתאמץ ואם אינך מקריב את עצמך למען הדגל על הפרקט ו/או על כר הדשא . אנשים שמתגוררים בחברה אחת ביחידה קרבית צה"לית , בקיבוץ , ו/או בקבוצת ספורט יילחמו איש בעבור רעהו רק אם שוררת בתוכם וביניהם חברות כנה . הטלוויזיה הסלובנית הראתה ניגודים "סוציולוגיים" בין נבחרות ישראל ובלגיה בטרם שריקת הפתיחה להתמודדות . ראיתי זאת היטב בעת נגינת ההמנונים בטרם שריקת הפתיחה (שלשום , יום ראשון – 8 בספטמבר 2013) במשחק העֶרֶב נגד בלגיה . בעוד הנבחרת הבלגית ניצבה חבוקה על הפרקט , שורת השחקנים כמו חבורת המאמנים שלה , עמדה לה נבחרת ישראל בטור עורפי מפורק ולא אחיד , כמעט לא אִכפתי , כשהשחקנים מנותקים זה מזה . הטלוויזיה הסלובנית חשפה בנגינת ההמנונים נבחרת ישראלית אך לא קבוצה ישראלית . הריטואל הטלוויזיוני של כיסוי נבחרות בעת נגינת ההמנונים הוא חשוב מפני שהמצלמה שמרחפת מקרוב על פני השחקנים הנבחרים ב- Close up , מסייעת לצופי הטלוויזיה להזדהות עם גיבורי העלילה בטרם התרחשותה . נגינת ההמנון הלאומי של מדינת ישראל בטורניר הכדורסל של סלובניה 2013 כרוכה בפרסטיז'ה וריספקט , ודורשת אף ממני כאזרח נאמן וכצופה טלוויזיה בתל אביב לקום מכורסתי ולעמוד דום לכבודו . זהו רגע תהילה גדול בו ההמנון הלאומי "התקווה" מנוגן בהיכל הכדורסל "טיבולי" בלובליאנה בירת סלובניה , אולם אינני מזדהה עם נְצִיגָיי שָם מפני שנראה לי שהם אינם מתאמצים . ההשוואה הראשונה שרצה לי בראש היא עם בני גילם לוחמי צה"ל ונֶכְדִי הבכור בתוכם .

הדיון המסכם אמש באולפן ערוץ 5 בכבלים אותו הובילה גב' ובהשתתפות אלי סהר ורון קופמן בתום ההפסד לגרמניה 76 : 80 ואשר דן בהדחת נבחרת ישראל – היה חסר , לקוי , ומתלהם יתר על המידה . לא ברור כיצד זה דווקא הפרשן הראשי אריה מליניאק מי שהוביל לאורך כל טורניר סלובניה 2013 את שידורי אולפן הבית המנווט של ערוץ 5 בכבלים בארץ , את Pre Game Show , את ההפסקות שבין המחציות , וגם את ניתוח ה- Post Game Show – הוא זה שנעדר בסופו של דבר מהדיון המסכם . במקומו מציבה ההנהלה פרשן אורח מר אלי סהר שהוא איש דתי חוזר בתשובה , שבכלל  לא ראה חלק ממשחקי סלובניה 2013 , בגלל ההתנגשות שלהם בערב ראש השנה תשע"ד (ישראל בריטניה) ובשני ימי החג של ראש השנה תשע"ד (ישראל – אוקראינה וישראל – צרפת) . תמוה , מוזר , ומביך .

אריק שיבק יודע כדורסל . זה בטוח . כישלון סלובניה 2013 רשום על שמו כמאמן לאומי אולם לא הוא האשם היחיד כמובן . כשאתה רואה שחקן NBA ישראלי בעל מוניטין שאמור לשמש עמוד תווך בנבחרת ישראל כ- עומרי כספי והוא בשיא חולשתו , אתה לא רק חומל עליו אלא מבין שאריק שיבק לא לבד בצרות האלה שנפלו על הכדורסל הישראלי , ולא לפתע . אתה שואל את עצמך כיצד פיגורת כדורסל כל כך אפורה כ- עומרי כספי מגיעה בכלל לשורות ה- NBA . בסופו של דבר הוא כמעט ולא משחק שם ויושב אחרון על ספסל המחליפים בקבוצתו . היה זה ה- Head Coach מאמן קבוצת קליבלנד קאוואלירס ביירון סקוט (לשעבר שחקן מצטיין בשורות קבוצת Los Angeles Lakers שהבחין ראשון בחוסר כישרונו של עומרי כספי ואי התאמתו למסגרת האמריקנית הגבוהה מה שמביא אותי לשאול את עצמי למה המאמן הלאומי מצרף לרשימת הנבחרים שלו שחקן שלא משחק ב – NBA , אחד שהילת ליגת הכדורסל הטובה בעולם סך הכל מרחפת מעל ראשו אך הוא כלל איננו שותף לה . עומרי כספי הוא שחקן כדורסל שאנוכי כפטריוט אינני יכול להזדהות עמו . אין בו שמץ של מנהיגות , לא טמונה בו שום יכולת הובלה, ואין בו שום דבר מרוח הקבוצה ושום השפעה על טיפוח המורל של נבחרת ישראל.

ברור שהתהליך הפעיל של ה- "אמריקניזציה" המונה עשרות רבות של שחקני חיזוק אמריקניים שמתנחלים כאן בארץ , מְכַלֶה כל חלקה טובה בליגת העל של הכדורסל הישראלי אולם נעזוב את זה עכשיו . אני שב למאמן הלאומי אריק שיבק . הכרזתו בפני המיקרופון של ניב רסקין ביום שישי – 6 בספטמבר 2013) באולם "טיבולי" בלובליאנה לאחר שלושת התבוסות לאנגליה , אוקראינה , וצרפת , כהאי לישנא (תוך כדי רמיזות לפרשן פיני גרשון) : "תודה לאלוהים שהביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו …שני ניצחונות ואנחנו יכולים לעלות לטופ 12" – היא מטופשת , חוצפנית , ומקוממת . אמונתו של אריק שיבק בבורא עולם היא עניינו האישי ואת תפילותיו אם הן כנות שישמור לדברים חשובים יותר בחיים מאשר הצלחות בכדורסל . אין הוא אמור לשתף את הציבור במשהו כל כך פרטי שהוא בין נפשו למצפונו . תפקידו של המצביא הוא לנצח ולא להשתפך בפני הציבור בענייני נִסִים ואמונה דתית . אבי ומייסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אליהוא כ"ץ סיפר לי באחת משיחות התחקיר שלי עמו בעת מחקר וכתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים העוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , כלהלן : "היהודים לא רק מאמינים בנסים – הם גם סומכים עליהם…הצרה היא שזה לא תמיד מצליח" . פרופסור אליהוא כ"ץ  התייחס לשני השידורים הישירים הראשונים בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מירושלים ביום חמישי של 2 במאי 1968 – חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שטרם עמדה יציבה על רגליה והייתה שרויה עדיין בשלבי הקמתה , שידרה ישיר ביום העצמאות ההוא ב- 2 במאי 1968 שני שידורים ישירים בטכנולוגיה רעועה ומוגבלת מאוד ולחלוטין ללא כל גיבוי – בצהריים את מצעד צה"ל בירושלים שחוברה לה יחדיו (על ציר הגבעה הצרפתית – העיר העתיקה) , ובעֶרֶב את הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של לאונארד ברנשטיין שהתקיים בבנייני האומה בירושלים . אולם רוחם של ציוותי השידור הישראליים בימים ההם (גם בסיוע אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ביצירת תשתיות הנוגעות להקמת הטלוויזיה הישראלית מעפרה) הייתה כבירה ועצומה . האנשים הצעירים הללו ובתוכם חיים יבין , רם עברון , יורם רונן , חיים פודגור , סטנלי "סטן" גרנדייזי , לואיס "לואי" לנטין , ורבים אחרים וכמובן בראשם שני ראשי צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד – התגייסו בכל מאודם ונפשם למען ביצוע שתי משימות השידור . אין תחליף להתלהבות , הקרבה , וגאוות יחידה . ובאמת שני השידורים הישירים ההם לפני יותר מארבעים וחמש שנים עברו בשלום , אפילו ללא תקלה אחת , והיו בבחינת נֵס טלוויזיה .

כמה ציטוטים של אנשי ערוץ 5 בכבלים מעצימים עוד יותר את כישלון הכדורסל הישראלי באליפות אירופה של סלובניה 2013 :

פרשן ערוץ 5 בכבלים בסלובניה 2013 פיני גרשון סיכם אמש את ההדחה המבישה ליד השדר שלו ניב רסקין באולם "טיבולי" בלובליאנה כלהלן : "אם הבלגים עלו לשלב הבא ואנחנו לא – צריך להתבייש . דרוש חריש עמוק" .

העיתונאי רון קופמן (1) נביא הזעם של הספורט הישראלי סיכם אמש את הדיון בערוץ 5 בכבלים את פועלו של המאמן הלאומי אריק שיבק כלהלן : "אתה גם מאמן וגם מנהל האגף מקצועי…כל ההכנה שלך הייתה לקויה…בחירת הסגל לקויה…בניית הסגל לקויה…אתה יודע שכל השחקנים שונאים את עומרי כספי…אתה מתעלם מהמשבר החברתי בנבחרת שאתה מאמן אותה וממתין ש- וועד ההורים יעשה לך את העבודה…".

העיתונאי רון קופמן (2) על אריק שיבק : "אתה הסרת את הפרקט בלובליאנה ועכשיו אתה מספר לי דברים טובים…עם מי פתחת…? עם חבורה של ארבעה כליזמרים…" .

השדרנית מירי נבו על המאמן הלאומי אריק שיבק : "תחושת מפח נפש…מאמן מבולבל ונסער…מתפתל מול ניב רסקין…הוא בעצמו כבר לא יודע אפוא הוא בדיוק נמצא… ולא איך הוא מגיב כיצד נראתה הנבחרת שלו שנראתה רע ואין על כך עוררין…הוא מנסה להגן עליהם…אולם גם מבין את גודל הבושה והמבוכה באליפות הזאת…" .

אריה מליניאק על נבחרת ישראל בכדורסל : "הנבחרת חולה במחלת הכדררת…" .

אלי סהר (1) על המאמן הלאומי אריק שיבק : "הוא לא חושב מחוץ לקופסה" .

אלי סהר (2) על הנבחרת : "היה צריך להביא לשורות הנבחרת את מורן רוט באוזניים…" .

אלי סהר (3) על הנבחרת : "כולם מביאים שחקנים גבוהים מעל 2.10 מ'…אנחנו לא…! מאמינים…חכמים, מהירים , ונבונים…" . (דווקא אריה מליניאק מטיל את אחריות ההצלחה על הגארדים ולא על השחקנים הגבוהים)

קיטונות של רותחין נשפכו אמש על ראשו של המאמן הלאומי אריק שיבק באולפן הבית המנווט של ערוץ 5 בכבלים . כמתבונן מהצד נראה לי הדיון החם והמתלהם כ- מוקדם מידי . אני מצפה שערוץ 5 בכבלים יפיק בהקדם משדר טלוויזיה מקיף ורב שיח אינטראקטיבי בהשתתפות קהל בעקבות הכישלון וההדחה מסלובניה 2013 בו ייטלו חלק גם השדר המוביל ניב רסקין ושני הפרשנים אריה מליניאק ופיני גרשון , וכמובן גם בהשתתפות המאמן הלאומי אריק שיבק .

לא ניתן לסיים את הפוסט הזה מבלי להעיר בסיום שתי הערות :

1. אריה מליניאק כותב היום (יום שלישי – 10 בספטמבר 2013) בטור שלו ב- "ידיעות אחרונות" פוסט פרשנות אודות משחק ההפסד אמש של נבחרת ישראל בכדורסל לגרמניה 76 : 80 , ומתחיל אותו בהומור בטעם רע ומטופש , מביך , ותמוה : "לא מבין את הגרמנים . משחק שלא קבע להם , הזדמנות בלתי חוזרת לכפר על עוונותיהם , את נבחרת ישראל הניצחון היה מעלה לשלב הבא" , והוא מסיים את הפסקה הראשונה בשאלה מטומטמת באנגלית באותיות בעברית כאילו בבדחנות , "האם העם היהודי לא סבל מספיק ?" . תגיד לי אריה מליניאק יצאת לגמרי מדעתך ? כיצד אתה מעז להכניס את השואה והשמדת 6.000000 יהודים ע"י גרמניה הנאצית לתוך טקסט ספורטיבי , כאילו בבדיחות הדעת , וכאילו הפסד פוטנציאלי גרמני אמש בזירת הכדורסל בלובליאנה לנבחרת ישראל יכול לשמש ארגומנט ו/או שיקול בכפרת עוונות גרמניים הנוגעים לפשעים נגד האנושות ונגד העם היהודי ? תגיד מה קורה לך בן אדם ? לא מדובר בהומור ו/או בהתלוצצות , מדובר במשהו טפל באופן קיצוני , אטימות וערפול מחשבה . דווקא אתה אריה מליניאק חסר בינה ? אריה מליניאק מועד ונופל לבור עמוק אך אפוא העורך שלו במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" שאמור להציל אותו ?

2. ניתן לקבוע מפורשות כי שַדָּר הטלוויזיה המוביל ניב רסקין ממלא באופן מיטבי את שליחותו העיתונאית באליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013. לא רק כשדר אלא גם כמראיין חוקר וסקרן ואשר איננו חושש לשאול בצורה תרבותית ומכובדת שאלות נוקבות את המאמן הלאומי הנוגעות לאחריותו האישית למפולת : "מילה אחרונה אריק שיבק . כמי שעומד בראש המערכת הזאת וזאת שאלה מתבקשת אחרי טורניר שכזה , האם אתה לוקח אחריות על הדבר הזה ? האם אתה רואה את עצמך כממשיך להיות מאמן נבחרת ישראל ו/או שאתה אומר נכשלתי…? אריק שיבק לא עונה לשאלה , אלא מונה באוזניו של ניב רסקין את המאזן שלו כמאמן לאומי . התשובה איננה חשובה כבר . העיתונאי ניב רסקין מציב את עצמו בשורה הראשונה של העיתונות והעיתונאות הישראלית . הוא איש הטלוויזיה הבולט ביותר והמרכזי ביותר בצוות הרחב של ערוץ 5 בכבלים – בסלובניה וגם בארץ .

סוף הפוסט מס' 284.

 

ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014. (באצטדיון ר"ג בשבת – 7 בספטמבר 2013). ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 283. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 283 : הועלה לאוויר ביום שני – 9 בספטמבר 2013

——————————————————————————————————————

יִשְרָאֵל – אָזֵרְבָּאיְיזָ'אן 1 : 1 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014. (באצטדיון ר"ג בשבת – 7 בספטמבר 2013). ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 283. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 5 בכבלים המשיך אמש בהפקה המצוינת שלו את כיסוי אליפות אירופה לאומות בכדורסל – סלובניה 2013 , והעביר בשידור ישיר בראשות ניב רסקין ופיני גרשון בלובליאנה ואריה מליניאק ורון קופמן באולפן המנווט בארץ את משחק הניצחון של ישראל על בלגיה החלשה 87 : 69 . מדובר בניצחון על נבחרת בלגית לאומית כל כך ירודה שאילו הייתה משחקת בליגת העל בארץ לבטח הייתה מדורגת באחד המקומות האחרונים . השידור הישיר לווה בתחילה בתקלות חוזרות ונשנות של קווי השידור בין עמדת השידור של ערוץ 5 בכבלים ב- "טיבולי" לבין האולפן המנווט בארץ . אולם מכיוון שהאולפן המנווט כולל בשורותיו את השדרנית גב' מאיה רונן ואת הפרשן אריה מליניאק (ובכך משמש כ- Back up לתקלות אפשריות מחו"ל) התגייסו השניים בו במקום ושידרו שידור חירום Off tube את ההתמודדות עד לתיקון התקלה ועיצובו מחדש של קו השידור מלובליאנה . תקלות טכניות קורות . אנוכי בהחלט מתרשם מהתגובה המהירה של ערוץ 5 בכבלים והשימוש המיידי באלטרנטיבת אולפן הבית. בהקשר זה ראוי לציין כי ערוץ 1 שהעביר בשידורים ישירים את אליפויות העולם בשחייה מברצלונה 2013 וא"ק ממוסקבה 2013 , הסתכן עד למאוד מבלי שהוא מחויב לכך ועשה זאת ללא אולפן בית מנווט וללא כל גיבוי ו- Back up לקווי השידור של ליאן ווילדאו + ד"ר ברוך צ'יש מברצלונה ושל עמית הורסקי + ד"ר גלעד וויינגרטן ממוסקבה. ועוד דבר : מפני שתכליתו של הפוסט הזה היא עיסוק קונקרטי בהשוואות של איכויות, כמויות, גדלים , וגם באסתטיקה – קשה לתאר מה היה קורה בסלובניה 2013 אילו הופקד מיקרופון הכדורסל בידי אנשי ערוץ 1 , השדר עמית הורסקי והפרשן צבי שרף . נכון שרמת הכדורסל המופגנת בסלובניה 2013 היא בינונית ומטה אולם לא ההתייחסות של ערוץ 5 בכבלים שמעוררת כבוד מקצועי והערכה מקצועית מגובה בשַדָּר עירני ותוסס שבקי היטב בחומר בשם ניב רסקין וצוות פרשנים ברמתם של אריה מליניאק , רון קופמן , ופיני גרשון . הייתי מעוניין לשמוע  מניב רסקין ופיני גרשון מדוע עודד קטש עוזר המאמן הבכיר של אריק שיבק נראה כל כך כבוי ומהורהר (הוא אמר באחד הריאיונות מלוּבְּלִיָאנָהבירת סלובניה , "רדידותה של נבחרת ישראל בכדורסל איננה מקרית ואין מדובר בתחתית החבית…יהיה גרוע יותר באליפות הבאה ב- 2015…") . כמו כן הייתי מעוניין שהאיש שמנצח על כל מלאכת השידור בלובליאנה מטעם ערוץ 5 בכבלים השדר ניב רסקין , ישים קץ וסוף למוטיבים הדתיים המגוחכים שמטיף להם המאמן הלאומי אריק שיבק בכל פעם שהוא נפגש עמו ליד המיקרופון . מוטב ששחקני נבחרת ישראל הרשלניים בראשותו ילמדו כיצד עומדים דום בעת נגינת ההמנון הלאומי "התקווה" , ויכבדו אותו כהלכה כפי שמתבקש משחקניי ייצוג לאומיים .

1. פרולוג קצרצר

כל דבר בעולם הוא יחסי ובר השוואה באיכות , במסה , בגודל , ובאסתטיקה שלו כפי שאמר בשעתו פרופסור אלברט איינשטיין בעת שניסה לפרשן את תורת היחסות המורכבת ולהסביר אותה לחובבי מתמטיקה ופיסיקה. תורת היחסות מסובכת אולם תורת היחסיות פשוטה . על כן הגה הפרופסור הגאון המלומד עבורנו את טקסט ההשוואה הנגיש הבא : "שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במרק זה המון" . באמצעות הסלוגן הזה הפך פרופסור אלברט איינשטיין את חיינו לפשוטים ומובנים יותר . אנוכי מקווה שפילוסופיית ההשוואה של המדידה הזאת איננה נשמעת מסובכת מידי . השוואת מידות של גודל וכמות היא ברת מישוש ו- וויזואלית לגמרי . היא מדידה . מכיוון שהבלוג הזה עוסק בחקר ה- Media הוויזואלית הבה אעיף מבט בצילום נושן מ- 1956 בטרם אתארח אצל ערוץ 1 במשחק ישראל – אזרבאייז'אן ואבקר אותו . צלם אחד צילם באולימפיאדת מלבורן 1956 את שחקן הכדורסל הסובייטי / לָאטְבִי ענק הממדים יָאנִיס קְרוּמִינְש (Janis Krumins) שחקן הציר של נבחרת ברה"מ) בעל  נתונים אימתניים שכוללים גובה 2.19 מ' , משקל 162 ק"ג , ו- מספר נעל 62 . יָאנִיס קְרוּמִינְש נחשב אז למוטציית טבע . הוא היה שחקן כדורסל בִּירְיוֹן . הגבוה והחזק בעולם . מאמן נבחרת ברה"מ בכדורסל היהודי – רוסי אלכסנדר גומלסקי גייס אותו לשורות הנבחרת הסובייטית ו- "אִילֵף" אותו להיות שחקן כדורסל כמי שמוצא תשובה לשחקנים הגבוהים של נבחרת ארה"ב בכדורסל . יָאנִיס קְרוּמִינְש היה ב- 1956 כמעין פלא אנושי . יצירת הר אדם של הטבע . אילו היה הצלם האנונימי הזה מצלם את יאניס קרומינש לבד כפרופיל שמנותק מסביבתו , היינו מקבלים תצלום רוטיני , כשאנו יודעים אומנם את מידותיו האימתניות של הנפיל ה- לאטבי הזה , אך בשל הוויזואליה המוגבלת איננו יכולים להשוות אותן לקומתם של בני אדם אחרים על מנת להתרשם מהן באמת . באדיבות הוועד האולימפי האוסטרלי הפרדתי בעריכת מחשב את יָאנִיס קְרוּמִינְש מסביבתו המקורית בתמונה האורגינאלית וזה מה שקיבלתי .

krumish 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . זהו שחקן הכדורסל ה- לָאטְבִי הענק יאניס קרומינש מופרד מסביבתו ע"י עריכת מחשב . בהיעדר אובייקטים השוואתיים הוא נראה כאחד האדם . הצלם האוסטרלי האנונימי שהבין דבר ו/או שניים בוויזואליה של הצילום , תיעד אותו בחברת שני ספורטאים אמריקניים, אחד גבוה והשני נמוך, שנטלו אף הם חלק במשחקים האולימפיים ההם של מלבורן 1956. (באדיבות הוועד האולימפי האוסטרלי).

kruminch 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. הכדורסל הסובייטי / לָאטְבִי יאניס קרומינש (Janis Krumins) מוחזר לסביבתו בתמונה האורגינאלית במשחקים האולימפיים של מלבורן 1956. משמאל, זהו שחקן הכדורסל האמריקני ביל ראסל ( William "Bill" Russell , בן 22 שגובהו 2.08 מ'). מימין, האָצָן האמריקני אירה מרצ'יסון (Ira Murchison – גובהו 1.67 מ' , מי שסיים במקום הרביעי בריצת 100 מ' באולימפיאדת מלבורן 1956). נבחרת ארה"ב בכדורסל זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת מלבורן 1956 לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ברה"מ בתוצאה 89 : 55 . תורת היחסיות ויכולת ההשוואה הן מקור ההתרשמות הוויזואלית. (באדיבות הוועד האולימפי האוסטרלי).

הערה : ההיסטוריון האולימפי הישראלי הנודע עמנואל גיל השתמש אף הוא בתמונה הנ"ל בספרו המצוין "חמש טבעות שלובות" שיצא לאור ב- 1961 בהוצאת "אות" בכמה מהדורות , ובשיתוף עם הוועד האולימפי הישראלי. 

kruminch

טקסט תמונה : מאי 1959 . אליפות אירופה לאומות בכדורסל נערכת באיסטנבול – טורקיה . שחקני נבחרת ישראל ושחקני נבחרת ברה"מ לוחצים ידיים בטרם שריקת הפתיחה (ישראל ניגפה במשחק בתוצאה 44 : 90). הגורל הטיל על יגאל וולודרסקי – דָר (גובהו האישי 1.78 מ') ללחוץ את ידו של יאניס קרומינש (2.19 מ') בקדמת התמונה , בטרם שריקת הפתיחה . יגאל וולודרסקי בן קיבוץ אשדות יעקב וידיד אישי קרוב סיפר לי את רשמיו מהמפגש ההוא עם יאניס קרומינש : "יואש אלרואי , יש לי כף יד גדולה מאוד יחסית לגובה הנמוך שלי . אני לופת כדורסל בקלות בחמש אצבעות . אולם כף ידי טבעה בתוף כף ידו הענקית שלא מהעולם הזה של יאניס קרומינש . חייכתי ממבוכה . רואים זאת בתצלום . ואז הוא קצת התכופף לעברי ואמר בקול רועם "האלו" . זה נשמע לי כמו "הו" מאיים . פשוט ברחתי . רק כשאתה עומד ליד השחקנים האלה אתה מבין עד כמה הם גבוהים . מהיציע כולם נראים כמעט אותו דבר" .

זיהוי השחקנים הישראליים הנוספים מימין לשמאל : דוד פריש , ארז לוסטיג , חיים קסטן , ובאמצע עמוס לין (מקיבוץ משמר העמק) . (התמונה באדיבות יגאל וולודרסקי – דר ז"ל ובאדיבות ארכיון קיבוץ אשדות יעקב). 

ובחזרה לנושא העיקרי . השידור הישיר של ערוץ 1 הציבורי אמש מאצטדיון ר"ג (מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013) בו לא הצליחה נבחרת ישראל בכדורגל להכניע את נבחרת אזרבאייז'אן (המשחק הסתיים בתיקו אחת) הוא מדיד וסבל בכל פרמטר השוואתי של יחסיות עם עברו הקרוב : ב- איכות , ממד , גודל , עוצם ושיעור , אסתטיקה , שאפתנות ו/או חוסר שאפתנות , וגם תוכניתי כפי שערך השוואה הפרופסור המלומד אלברט איינשטיין בין כמות שערות דלילה על הראש לבין כמות שערות דלילה בצלחת המרק . שלוש שערות על הראש זה לא אסון . אפשר לחיות עם זה 120 שנים . שלוש שערות במרק אינן טרגדיה . לא מתים מזה . זה רק מגעיל . קל למדוד זאת כמו גם למשש ולהעריך את השידור הישיר אמש בערוץ 1 של המשחק ישראל – אזרבייז'אן 1 : 1 בהובלת השדר יורם ארבל , הפרשן דני נוימן , והמנחה / מגישה גב' שָרוֹן פֶּרִי – שהיה משעמם . אולם לא בגלל צוות השידור שבדרך כלל עשה את עבודתו בסדר גמור . אי אפשר לשדר ישיר משחק נֶפֶל כה עלוב בטלוויזיה ולצאת ממנו בשלום . בעוד שחקני נבחרת ישראל המגוחכים חושבים שלרוץ על כר הדשא זה הדבר הכי קשה בעולם , עושים אחיהם חיילי צה"ל בכל החֵיילות ובכל האגפים והחזיתות ימים כלֵילות מאמצים גופניים ונפשיים עצומים להגן על גבולות המדינה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוציאה אמש מקופתה כ- 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) שקל כדי לכסות כהלכה בשידור ישיר משחק נֶפֶל ישראל – אזרבאייז'אן באמצעות ניידת השידור "מזמור" ותריסר מצלמות אולם לא הייתה מסוגלת לייצר דרמה גם בשל חללים גדולים ביציעי אצטדיון ר"ג .תפוסת האצטדיון הייתה כמחצית , כ- % 50 . כ- 21000 (עשרים ואחד אלף) צופים בלבד . הקהל ביציעים חשוב כמו השחקנים על כר הדשא ובהיעדרו אין הטלוויזיה מוכשרת להפיק סיגנל דרמטי . לא רק השחקנים אשמים בחידלון . גם הציבור שאיננו .

הבימוי הטלוויזיוני של הבימאי הוותיק אמנון אוסמן ולצדו מלאכת העריכה של העורך טובי גאני ופעולות ההפקה של המפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז – הם שערורייה כבר מבראשית . המגישה המובילה והמנחה של הפנל ב- Pre Game Show גב' שרון פרי מעניקה את זכות הדיבור הראשונה לאיש הפנל סוכן השחקנים והפרשן הבעייתי אבי נמני . הבימאי אמנון אוסמן עושה כל מאמץ להכניס ברקע של אבי נמני את הפרסומת המסחרית "HERTZ" המזדקרת ברום אצטדיון ר"ג למרות שהשידור הציבורי מנוע מלעשות זאת על פי חוק רשות השידור . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתוקצבת ע"י משלם האגרה (וגם חסויות) בעוד ערוצים 2 ו- 10 נהנים מפרסומות מסחריות . ערוץ 1 איננו מורשה להיהנות משילוט מסחרי גלוי ו/או סמוי . אסור לו מפורשות ובאופן מוחלט לחשוף ולהקרין על המסך שלו Banners ושלטים מסחריים מעבר למקובל לאלה המוצבים על כר הדשא . לא חולפות כמה שניות והנה איש הפנל השני של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס מופיע בכל הדרו ולצדו השלט המסחרי של "adidas" שממוקם אף הוא ברום האצטדיון . הפקת התמונות המכוערות האלה ע"י הצוות הבכיר של ערוץ 1 הן עבירה על חוק רשות השידור וטעונות בירור . אינני מאמין שמישהו מאנשי צוות השידור של ערוץ 1 באצטדיון ר"ג חורג בכוונה תחילה מהחוק ומפיק יתרון חומרי מביצוע העבירות האלה . אנוכי מאמין לחלוטין בניקיון כפיים של צוות השידור של ערוץ 1. אולם גם אם העבירות האלה של הקרנת שלטי פרסומת האלה של HERTZ ו- adidas (ממוקמות ברום האצטדיון ואינן שייכות לעניין) על מסך הטלוויזיה הציבורית נעשו באקראי בתום לב , הן מעידות על הפקה חובבנית ובימוי רשלני . מטריד כיצד בימאי ספורט וחדשות כה מנוסה ומיומן כאמנון אוסמן ניאות להעלות לאוויר תמונה בלתי שדירה לחלוטין . מטריד גם כיצד העורך טובי גאני והמפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז מסכימים לשתף פעולה עם הפקת תמונת טלוויזיה כל כך לא אסתטית . מה כל כך קשה להימנע מהפקה ובימוי תמונת טלוויזיה "מלוכלכת" מפרסומות מסחריות ??? מה כל כך קשה להימנע ולא להראות תמונת טלוויזיה מכוערת רוויית שלטים מסחריים שאסורים להקרנה בשידור הציבורי ???

isr 7

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . איש הפנל של ערוץ 1 סוכן השחקנים מר אבי נמני נושא דבריו לאומה בטרם בעיטת הפתיחה של המשחק ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . נראה כי מישהו העמיד את אבי נמני בכוונה בזווית צילום מיוחדת על מנת שהמצלמה תקלוט את השלט המסחרי שמוצב ברום אצטדיון ר"ג , "Hertz השכרת רב" . ערוץ 1 הציבורי חייב להימנע מהקרנת פרסומות מסחריות באופן גלוי ו/או סמוי , מעבר למה שכלול בחוזה שבין רשות השידור לוועדה המארגנת , קרי התאחדות הכדורגל . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 3

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . סצנת הצילום של אבי נמני יחדיו עם שלט הפרסום "Hertz השכרת רכב" חוזרת על עצמה . אנוכי אומר זאת בהסתייגות רבה ונזהר בדבריי אולם נראה כאילו אבי נמני מצביע בבוהן לכיוון שלט הפרסום . בטוח שהדבר נעשה בתום לב אך על ערוץ 1 שאיננו רשת טלוויזיה המסחרית להימנע מ- Stand up מופרך ומכוער שכזה (לא בגלל האדם שב- Frame , אלא בשל השלט המסחרי שגונב בהיסח הדעת את תשומת הלב של צופה הטלוויזיה באשר הוא) . משונה מאוד שמפיקי ובימאי המשדר הישיר אינם מבחינים בהפרעה הצילומית הזאת שהיא בפירוש עבירה על חוק רשות השידור . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 4

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . גם הפרשן השני בפנל של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס נלכד יחדיו באותו Frame  הצילום עם פרסומת מסחרית "adidas" הממוקמת ברום אצטדיון ר"ג . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

ועוד דבר . נראה כאילו המגישה ומנחת הפנל של ערוץ 1 גב' שרון פרי צדה ואספה באקראי לאוטו שלה שלושה טרמפיסטים בדרכה אמש לאצטדיון ר"ג . אין לי וויכוח עם רמת הידע של שלושת אנשי הפנל אבי נמני , אביעד פוהורילס , ואליעזר לחנה הוותיק (למרות שאיש מהם איננו מתבלט בדברי הפרשנות שלו) . אנוכי בר פלוגתא שלהם בכל הנוגע להופעתם הטלוויזיונית האפרורית . כל אחד לבוש אחרת ושונה מרעהו . רואים שמדובר באסופה מקרית . אין מדובר ב- Team שידור . מדובר בחבורה לא מלוכדת שהמראה הטלוויזיוני שלה מגוחך ובערוץ טלוויזיה ציבורי חסר כל גאוות יחידה בעידן התחרות וההשוואה . גם הופעתם On aire של שני שדרני הקווים ליאן ווילדאו והדס גרינברג מציגה אופנת לבוש שונה ומשבשת את ההומוגניות של הטלוויזיה הציבורית . העסק נראה כמעט כפרודיה . הופעות Stand up של השדרנים / שדרניות והמגישים / מגישות הן לחלוטין דבר מקובל ואף הכרחי בעידן התחרות הטלוויזיונית . המטרה היא להדק את הקשר בין האירוע לבין ציבור הצופים ולזהות אותו באמצעות השדרנים והמגישים ולא רק באמצעות המיקרופונים המעוטרים בסמלי הרשתות . בשעה שגב' שרון פרי פותחת את השידור הישיר מאצטדיון ר"ג בהופעה אישית שלה On aire ברור שהיא עושה זאת בשם ערוץ 1 . כשיורם ארבל ודני נוימן מתייצבים על כר הדשא לפני המצלמה בטרם בעיטת הפתיחה של המשחק ישראל – אזרבאייז'אן מובן לכולם שערוץ 1 נמצא כאן והוא מדווח מהשטח . נותרה לדיון רק שאלת הלבוש . חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) הלבישה את המגישים והפרשנים שלה שמופיעים On aire בתלבושת אחידה . מחויטים בז'אקטים באותו צבע ועונבים עניבות אחידות ובצד שמאל בצד של הלב רקום על הז'אקט הלוגו של ABC . מעניין אותי אפוא נמצאת גב' רחל יוסף מערוץ 1 ומה משמעות הקרדיט הנכבד שהיא מקבלת ב- Roller Credits של "מלבישת הצוות" , והיכן גם טביעת העין החזותית – אמנותית של בימאי המשדר אמנון אוסמן שמסכים לביים שלומפריזציה שכזאת . היכן הגאווה המקצועית של השידור הציבורי גם אם בערוץ 1 ישנם עדיין כל מיני חובבניים שחושבים שמדובר בפרט שולי , כאילו הופעה מגוחכת בפני המצלמה ב- Media וויזואלית , איננה שווה דיון מיוחד .

isr 5

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . פנל שלושת הפרשנים של ערוץ 1 בהנחיית גב' שרון פרי בעת השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . הנהלת ערוץ 1 והנהלת רשות השידור מוותרים מראש על גאוות יחידה ומאפשרים הופעה שלומפרית קבל עם ועדה . זיהוי הנוכחים התמונה מימין לשמאל : אליעזר לחנה , אביעד פוהורילס , ואבי נמני . בימאי השידור הישיר מר אמנון אוסמן הופך את הפרסומות המסחריות ברקע למצג אינטגרלי – טבעי כחלק ראוי מהאינפורמציה שהוא מעביר בשידור ישיר לציבור צופי הטלוויזיה בישראל . פגם אסתטי טלוויזיוני בלתי נסבל . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) . 

isr 8

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . שדר הקווים של ערוץ 1 מר ליאן ווילדאו בעת השידור הישיר של משחק הנפל אמש ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . הופעתו הנאה הולכת לאיבוד בתוך אי סדר ובליל תלבושות של כלל השדרנים / שדרניות והמגישים / מגישות .  (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 9

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . שדרנית הקווים של ערוץ 1 גב' הדס גרינברג בעת השידור הישיר של משחק הנפל אמש ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . הופעתה הנאה הולכת לאיבוד בתוך אי סדר ובליל תלבושות של כלל השדרנים / שדרניות והמגישים / מגישות .  (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 6

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . הצוות המוביל של ערוץ 1 השדר יורם ארבל (משמאל) והפרשן שלו דני נוימן (מימין)  בעת פתיחת השידור הישיר של משחק הנפל אמש ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . הופעתם הנאה נבלעת בתוך אי סדר , בליל תלבושות , וחוסר היגיון בסך הכל של לבוש שאר השדרנים / שדרניות והמגישים / מגישות שנוטלים חלק On aire בשידור הישיר . ערוץ 1 לא צריך להתבייש לרקום את הלוגו שלו על דש הז'אקטים של שדרניו (כפי שעושה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC , ראה בתצלום המצורף מטה באדיבות ABC) ולא לציין את ייחודו וזיהויו רק על המיקרופונים שלו . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

abc

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה . לפני יותר מ- 40 שנים .זהו צוות השידור רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהיה מופקד במשך 13 שנים (1983 – 1970) על השידורים הישירים בערבי יום שני של  תוכנית הספורט הפופולרית "Monday Night Football" במסגרת משחקי ליגת ה- NFL. התוכנית זכתה להצלחת רייטינג מסחררת ואת רעיון שידורה הגה נשיא חטיבת הספורט של ABC מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן פְרָנְק גִיפוֹרְד (Frank Giford), השַדָּר המוביל הָאווֹאָרְד קוסל (Howard Cosell, יושב), והפרשן השני דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith). רשת ABC כפתה על ציוותי השידור שלה להופיע ב- ז'אקטים אחידים כשעל לוח לבם רקום לתפארת הלוגו שלה. משיחות עם אנשי ABC נאמר לי בזמנו כי רעיון "הלוֹגוֹ על הלֵב" היה של רוּן אָרְלֶדְג' עצמו. (באדיבות ABC).

מקור : ספרו של Terry O'neil , הנקרא , "THE GAME BEHIND THE GAME" בהוצאת הספרים הקרויה Harper & Row Publishers of New York 

cosell

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976 . השדר הנודע ורב המוניטין  הווארד קוסל (Howard Cosell מימין בן 58) , על לוח ליבו הלוגו של רשת הטלוויזיה שלו ABC מצולם יחדיו עם הבוס המיתולוגי שלו רון ארלדג' (Roone Arledge משמאל בן 45) . שני אנשי הטלוויזיה הדגולים האלה אינם עוד בין החיים . (התמונה באדיבות ABC) 

ערוץ 1 נהנה אמש מרייטינג נחמד (ראו הטבלאות הרייטינג המצ"ב) בעת השידור הישיר של ההתמודדות ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 כשהוא מחולל סנסציה ומביס את ערוץ 10 ובכמה פרקי זמן אפילו גוֹבֵר גם על ערוץ 2 . טבלת המדרוג מוכיחה שוב כי אין זה חשוב מי המגיש ומי הוא השדר כל עוד מדובר בסחורת שידור בלעדית . אין זה חשוב לציבור וזה גם לא משנה לו אם השַדָּר הוא יורם ארבל ו/או מאיר איינשטיין ו/או רמי ווייץ – מפני שאת המשחק אפשר לראות ממילא רק על מרקע ערוץ 1 . אין זה משנה מיהו הפרשן , דני נוימן , ו/או אבי רצון , ו/או עמיר פלג – מפני שאת התמונה ניתן לראות רק על מסך ערוץ 1 . וגם מי זוכר את המגיש – מנחה של ערוץ 1 בוני גינזבורג כשעל המסך הציבורי מופיעה באופן בלבדי ועצמאי זוגתו הטלוויזיונית לשעבר שרון פרי . האיכות אולי איננה אותה איכות וחסר גם מחשב הסטטיסטיקה של בוני גינזבורג אולם שרון פרי עשתה את עבודתה בסדר גמור . עמודות המִדְרוּג בשני הסקטורים של "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית"  מעידות כי הציבור נוהה אחרי חומרי השידור הבלעדיים ולא בהכרח אחרי המגישים והשדרנים והוא מסתדר היטב גם בלי הנתונים הסטטיסטיים . אם שרון פרי צלחה את המבחן הראשון שלה כמנהלת ומובילת פנל והיא גם בהחלט נאה מאוד על המסך . מחלקת הספורט של ערוץ 1 מסמיכה אותה בהיעדרו של בוני גינזבורג להתייצב מול הציבור יחדיו עם שלושת הפרשנים שלה ולנתח את סיפור העלילה . אולם אם שרון פרי טובה עכשיו בלי בוני גינזבורג מדוע היא לא הייתה כשירה אז להוביל בלעדי בוני גינזבורג . המקום צפוף מידי לשני מגישים וברור שהראשי מאפיל על המשני . לפתע בהיעדרו של המגיש הראשי – המגישה המשנית פורחת . אין מקום לשניים היום וגם לא היה מקום לשניים אז . כל אחד סקרן ומתעניין לדעת מה יקרה אם בוני גינזבורג יחזור והאם היא תוסט לאחור כמו במקרה ההוא שפיני גרשון שב למכבי ת"א והמאמן הטרי דייוויד בלאט הוסט שוב לעמדת העוזר .

isr 2

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . השדרנית ומנחת הפנל של ערוץ 1 גב' שרון פרי בעת השידור הישיר של משחק הנפל אמש ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . שרון פרי סחבה על גבה גם את שידור ה- Voice over של שני משחקי הבית הנוספים בבית המוקדם של רוסיה – לוכסמבורג 4 : 1 וצפון אירלנד – פורטוגל 2 : 4 וסך הכל עשתה את עבודתה בסדר גמור . היא השכיחה את זיכרונו של בוני גינזבורג .(צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

הערת אגב : לשני זמרי ההמנון הלאומי "התקווה" אמש באצטדיון ר"ג שלומי שבת והבן שלו אביהו שבת אין טיפת קול . אולי הם זמרים מצליחים אך אין להם "Voice" כפי שיש בשפע וכפי שמפיקים מיתרי הקול של יהורם גאון , אריק איינשטיין , שלמה ארצי , אלוויס פרסלי , וריקי נלסון .

את הטיעון הזה , "יתרון חומרי שידור טלוויזיוניים בלעדיים – מול מגישים ושדרנים" , השמעתי אגב בספטמבר 1990 באוזניי שני הבוסים שלי מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , כשיורם ארבל נטש את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990 , ונדד לכבלים וערוץ 2 הניסיוני . שניהם שאלו אותי מודאגים את אותה השאלה הזהה , "מה יהיה עכשיו לאחר שיורם ארבל עזב אותנו …?" . הודעתי לשניהם "כי אנוכי מביא אלי מרדיו "קול ישראל" את מאיר איינשטיין במקום יורם ארבל , ולא אלמן ישראל " , והוספתי , "קנה המידה של רשת טלוויזיה משגשגת מותנה ראשית דבר בחומרי השידור הבלעדיים והראשונים שעומדים לרשותה ולא בשדרנים – מגישים שלועסים את חומרי השידור הללו עבור הציבור . לכן אם מאיר איינשטיין ישדר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ויורם ארבל ישדר מולו עבור הכבלים וערוץ 2 משחק "דוּק" כלשהו , ברור שציבור הצופים יהיו עמנו . כל מה שאתם אריה מקל ויוסף בר-אל צריכים לעשות למעני וגם למען עצמכם הוא לעזור ולסייע לי להשאיר את זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם , כמו בראש ובראשונה הכדורגל והכדורסל הישראליים, אולימפיאדות ומונדיאלים ו- Euros, אליפויות העולם בא"ק ושחייה , מועדון מכבי ת"א בכדורסל , וטורניר ווימבלדון בטניס – בידי השידור הציבורי" .

rating 1

טקסט מסמך ( 1 ) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות מ- 19.45 ועד 22.30 בשני מגזרי המדידה "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" . החל משעה 20.30 תחילת ה- Pre Game Show בהנחיית גב' שרון פרי ועד תום ה- Post Game Show בהנחייתה ב- 23.15 , מביס ערוץ 1 לחלוטין את ערוץ 10 ובפרקי זמן אחדים הוא גם מנצח את ערוץ 2 (בין 22.00 לבין 22.45) . בשעה 22.15 צובר ערוץ 1 באוכלוסייה היהודית מדרוג שיא של % 15.7 מול % 11.6 של ערוץ 2 ורק % 3.5 של ערוץ 10 .(באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 2

טקסט מסמך ( 2 ) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות מ- 22.15 עד 01.00 בשני מגזרי המדידה "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" . החל משעה 20.30 תחילת ה- Pre Game Show בהנחיית גב' שרון פרי ועד תום ה- Post Game Show בהנחייתה ב- 23.15 , מביס ערוץ 1 לחלוטין את ערוץ 10 ובפרקי זמן אחדים הוא גם מנצח את ערוץ 2 (בין 22.00 לבין 22.45) . בשעה 22.15 צובר ערוץ 1 באוכלוסייה היהודית מדרוג שיא של % 15.7 מול % 11.6 של ערוץ 2 ורק % 3.5 של ערוץ 10 . בשעה 22.45 מביס ערוץ 1 את ערוץ 10 יותר מפי שלושה : % 6.6 לערוץ 1 מול % 2.0 לערוץ 10 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

לא בכדי הגה בשעתו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC סלוגן מעניין ונחרץ : "When you have the rights – You have ths show"כמובן שיורם ארבל הקטנוני רץ לכל מיני עיתונאים קטנוניים כמוהו ודיווח להם שאיחלתי לו לשדר "דוּק" . לא היה ולא נברא . אנוכי בן אדם תחרותי מיסודי וברור שלא יראתי ולא חששתי מחבירתו של יורם ארבל לכבלים וערוץ 2 הניסיוני . יורם ארבל הוא שדר בלבד מה עוד שמאיר איינשטיין נכנס אז ב- 1990 חיש מהר לנעליו . אנוכי אוהב להתחרות אבל לא כשידיי ורגליי קשורות . חששתי מאובדנים מטופשים בעתיד של זכויות שידורים חשובות מבלי שהרשות הציבורית תהיה כפויה לכך ולא מעריקות . אין תחליף לחומרי טלוויזיה בלעדיים ובלבדיים (לא רק בתחום שידורי הספורט) אולם יש תחליף לאנשי טלוויזיה לרבות שדרני טלוויזיה ובתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף . ברור שאנוכי מאחל ליורם ארבל חיים ארוכים ובריאים אך יש לו תחליף כמו שלכל אחד מאתנו יש . 

2. אפילוג קצרצר

ניידת השידור של דני לנקרי על 66 (שישים ושישה) עובדים בראשות הבימאי אמנון אוסמן , העורך טובי גאני , שני המפיקים יוני קנלר ויצחק פרז ועשרה צלמים וחמישה עוזרי צלמים , לרבות מהנדסי קול וטכנאים שאחראיים על הרצת ההילוכים החוזרים – עשתה עבודה מתקבלת על הדעת חוץ מאיזה חידון קהל פעוט חשיבות שערך הבימאי ליורם ארבל ודני נוימן . השניים מצאו את עצמם במִלְכּוּד , והעלו השערות מי אמורים להיות האנשים שאמנון אוסמן מראה להם על מסך 1 . הטלוויזיה היא Media שידור . היא איננה מוסד צדקה , איננה סובלת לאכלס בתוכה שדרנים רוטנים וממורמרים , לא אוהבת חידונים , ומתעבת נבואות. היא יודעת לשדר עובדות וטקסטים פשוטים , קצרים , וברורים .

הציבור יזכור ממשחק הנפל הזה ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 את הצהרת הרָהָב של דני נוימן באוזני יורם ארבל בטרם פתיחת המשחק : "…בהרכב נבחרת ישראל משחקים גם שלושת השחקנים היותר יצירתיים  שיש לנו : ערן זהבי , מאור מליקסןן והאיש שנמצא בכושר מדהים חן עזרא…" . בסוף המשחק גומל לו יורם ארבל ומכריז בדרמטיות : "…אפילו לא היינו קרובים…ניסינו…כדורגל נאיבי…כדורגל משעמם…כדורגל לא נכון…משהו דפוק בתשתית…משהו דפוק בשיטה…משהו דפוק בנבחרת ישראל…" .

סוף הפוסט מס' 283.

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 282. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 282 : הועלה לאוויר לפנות ערב של שבת – 7 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). פוסט מס 282. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : אי אפשר להמשיך בכתיבת הפוסט מבלי לציין את העבודה העיתונאית הראויה לכל שבח שמבצע ערוץ 5 בכבלים בעמדת השידור בסלובניה ובאולפן בארץ הנוגעים לשידורים הישירים וכיסוי אליפות אירופה בכדורסל של סלובניה 2013 . הנהלת ערוץ 5 בכבלים מיסדה שני ציוותי שידור טובים בראשות השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון בסלובניה ובראשות אריה מליניאק ורון קופמן באולפן המנווט בארץ . ניב רסקין איננו רק שדר כדורסל טוב , הוא עיתונאי בכל רמ"ח אבריו . בכך הוא משדרג מעלה את הכיסוי הכללי . שפע האינפורמציה שזורמת מאולם "טיבולי" בלובליאנה היא גדושה וטרייה לרבות ראיונות עם המאמן הראשי של נבחרת ישראל בכדורסל אריק שיבק ועוזרו הראשי עודד קטש וגם עם השחקנים המובילים כמו עומרי כספי וכשצריך גם עם עוזר מאמן נבחרת אנגליה (גברה על ישראל 75 : 71 בפתיחת האליפות ביום רביעי – 4 בספטמבר 2013) הישראלי גיא גודס . פיני גרשון הוא פרשן תוסס , לא מכופתר , חד לשון , מהיר וחריף , שלא דופק חשבון . פרשן שהכריזמה נוטפת ממנו ושאינו מהסס לומר שוב ושוב "זה לא יכול להיות…" נוכח מפגן הכדורסל העלוב של נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל בסלובניה בראשות שחקניה הבכירים עומרי כספי , יותם הלפרין , יוגב אוחיון , ליאור אליהו , גיא פניני , אפיק ניסים , יניב גרין , ורביב לימונד .

הפרשן באולפן ערוץ 5 בכבלים בארץ אריה מליניאק הוא פרופסור בכדורסל בעוד רון קופמן לצדו משמש נביא זעם שהתבגר . הניתוחים והמסקנות שרון קופמן מסיק – מעניינים למרות שהוא כועס מידי . רון קופמן צודק לחלוטין בטיעונים שלו . הוא מטיף בסגנונו הרועם אולם עליו להיזהר מלהישמע רוֹטֵן באולפן הטלוויזיה. זוֹעֵף – כן. רוֹטָן – לא. אני רוצה לשוב לאריה מליניאק . הפרופסור לכדורסל הזה הוא פרשן מבריק . הוא אישיות טלוויזיונית חכמה . ה- "הרצאה" שנתן במהלך אחת הפרשנויות שלו אמש בנושא "ריבאונד הגנה והיציאה להתקפה מתפרצת – יתרונות וחסרונות" , היא תרומה חשובה למען הבנת המשחק ע"י צופי הטלוויזיה באשר הם . אַרְיֵה מליניאק קליל הרבה יותר מעמיתו רוֹן קוֹפְמַן . הוא פחות נרעש מרון קופמן ולוקח בקלילות ובפרופורציה את החיים וגם את רמת הכדורסל האפסית שמציגה נבחרת ישראל בסלובניה . פיני גרשון ניהל עמו אמש מסלובניה וויכוח אישי הומוריסטי בסביבת המיקרופון אודות מהימנותו של אריה מליניאק ששב בזמנו מחדש לחבורת הרווקים והעיד על קלילותו וגם על אי דיוקו בהגיית טקסטים , אולם נעזוב את זה עכשיו . אריה מליניאק מחולל עבודת פרשנות מדויקת וברורה באולפן ערוץ 5 בכבלים מכל נקודת מבט של המשחק . רואים שהכדורסל זורם בעורקיו . הוא איש טלוויזיה עירני שאיננו צריך להתאמץ לגלות לצופים את הסודות שמאחורי המהלכים . הוא מפענח ומפצח בקלות את פרשיות הכדורסל ומסביר אותם גם בפשטות בשפה האנליטית שלו . שתי המנחות באולפן ערוץ 5 בכבלים בארץ גב' מאיה רונן וגב' מירי נבו משחקות תפקיד שולי בפאזל .

אולם על כולם מאפיל השַדָּר המוביל ניב רסקין הנמצא בסלובניה . סוף כל סוף קם לנו מנווט שידורים ברמה עליונה , שדר ואיש טלוויזיה דומיננטי שמנצח ביד רמה על מלאכה טלוויזיונית מורכבת , ממושכת , ומקפת שכוללת בתוכה תוכנית Pre Game Show ארוכה בת יותר מחצי שעה משולבת בין האולפן בארץ לבין עמדת השידור בלובליאנה וגם Post Game Show נרחב שמסכם את כל ההתרחשויות באליפות סלובניה 2013 , אלה הנוגעות לנבחרת שלנו וגם למתחולל במשחקים האחרים . כישרון השידור של ניב רסקין , המוכנות שלו , יכולת הריכוז , והשליטה העיתונאית בחומר ובנעשה על הפרקט ומסביבו – אינם דברים מובנים מאליהם . מדובר באיש טלוויזיה צעיר אך מיומן היטב , עירני , חד , שוטף , וקולח , שניחן גם בזיכרון טוב . ניב רסקין מגלם אישיות טלוויזיונית משגשגת שעוד נשמע עליה רבות בעתיד.

היה מרתק לראות אתמול את נבחרת סלובניה נלחמת ומקריבה את עצמה למען הדגל שלה ומדבירה בשידור ישיר בערוץ 5 בכבלים את נבחרת הכוכבים של ספרד 78 : 69 . בפעם הראשונה מזה זמן רב עושה ערוץ 5 בכבלים את המוטל עליו באופן המקיף והמקצועי ביותר – עיתונאית ותוכניתית . הוא נמצא בשטח ומדווח עבורנו מהשטח ואיננו מחמיץ שום פרט . אין ברכה גדולה מזאת .  

בכוונה דחיתי לפסקה הזאת את תוצאות הנפל של נבחרת ישראל בכדורסל שהפסידה בשלושת משחקיה הראשונים באליפות אירופה – סלובניה 2013 בערב ראש השנה יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 לנבחרת אנגליה 71 : 75 , ביום חמישי – 5 בספטמבר 2013 לנבחרת אוקראינה 67 : 74 , ואמש בליל שישי – 6 בספטמבר 2013 לצרפת 63 : 82 . הופעתה של נבחרת ישראל במחצית השבוע שחלף בסלובניה בראשות מאמנה אריק שיבק ועוזרו עודד קטש , כשהם מצוידים ברשימה לא מבטלת של שחקני כדורסל איכותיים שמשתכרים הון עתק , היא אחת השערוריות הספורטיביות הגדולות ביותר שידע הכדורסל הישראלי מעולם . גם אם תנצח נבחרת ישראל בשני משחקיה הנותרים נגד בלגיה וגרמניה אי אפשר יהיה למחוק את הקלון שדבק בה . מדובר בחבורת שחקנים צעירים נהנתנים ועשירים שנראים על הפרקט כקלי דעת ואובדי עצות . מתברר שהם אינם כה מוכשרים כפי שחשבתי והערכתי מלכתחילה . הם מעניקים לי תחושה כצופה טלוויזיה בביתי בתל אביב שהנבחרים האלה אינם מבינים את פשר שליחותם ואת מחויבותם לסמל המדינה ולדגל המדינה .

רשמתי ביומני כמה ציטוטים של השדר ניב רסקין והפרשנים שלו הנוגעים להופעה האומללה של נבחרת ישראל בשלושת התבוסות נגד בריטניה , אוקראינה , וצרפת .

ניב רסקין : "הארכה במשחק ישראל – בריטניה…לא מאמין… כיצד הסתבכנו במשחק הזה…" (במשחק ישראל – אנגליה).

ניב רסקין : "בריטניה בדרך להשפיל אותנו…" (0:03.5 לפני סיום המשחק ישראל אנגליה) .

ניב רסקין : "אוי לבושה…אוי לבושה…הפסדנו לבריטניה ואנחנו לא יודעים אפוא לקבור את עצמנו מהבושה…(בתום המשחק ישראל – אנגליה).

פיני גרשון : "גיא פניני לא יכול לשמור על כיסא בן ארבע רגליים…הכיסא יברח לו…" (במשחק ישראל – צרפת).

רון קופמן : "אין מה לשמור כוחות לקראת המשחק הבא…אין כלום…בנבחרת הזאת אין כלום…כלום אין…" (בתום שלושת ההפסדים לבריטניה , אוקראינה , וצרפת).

רון קופמן : "אין תשדורת בין צוות המאמנים לשחקנים…נתק מוחלט…זה לא יכול להיות…" (במשחק ישראל – צרפת).

פיני גרשון : "זה לא יכול להיות…זה משחק ילדים…" (ישראל – צרפת).

אריה מליניאק : "החילופים שעורך המאמן אריק שיבק נראים כמו קלפים שהועלו בגורל…" (במחשק ישראל – צרפת). 

פיני גרשון : "הצרפתים שיחקו עמנו כמו ילדים בגן…" (במשחק ישראל – צרפת).

ניב רסקין : "איבדנו את הכדור…איבדנו את המשחק…איבדנו את הטורניר…אוי ואבוי לנו…הכדורסל הישראלי הולך הרבה שנים לאחור… !" (0:29 דקה לפני סיום משחק ההפסד לאוקראינה 67 : 74).

רון קופמן : "אריה מליניאק תסתכל למציאות בפנים ותגיד אנחנו כלום…" (בתום המשחק ישראל – צרפת). 

ניב רסקין : "אין מה לומר…באמת שאין מה לומר…יש מה לומר…הכדורסל הישראלי נסוג הרבה שנים לאחור… !" (בתום משחק ההפסד לאוקראינה).

ניב רסקין : "אוי לנו ואבוי לנו כי זוהי הנבחרת שלנו…עוד השפלה 67 : 74…העיניים רואות אבל הפה לא יודע מה לומר על ההפסד שקורה עשרים וארבע שעות אחרי ההשפלה נגד אנגליה…" (בתום משחק ההפסד לאוקראינה).

אני חושב שעדותם מספקת כדי לתאר את מפלת הכדורסל הישראלי עד כה באליפות אירופה – סלובניה 2013.

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "המבקש לשמור סוד חייב להסתיר את העובדה שיש לו סוד" .                                      (גיתה)

28 באוקטובר 1992 . צופי כבלים מעטים (בשל תפוצת הטכנולוגיה המוגבלת) וצופי ערוץ 2 (הניסיוני) יכלו לצפות בשידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל , ולהאזין לקולם של יורם ארבל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר משדרים את הנבחרת הלאומית של שלמה שרף מובסת בווינה 5 : 2 , אך את התבוסה האמיתית ספגנו אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנוכי כמפקד חטיבת הספורט שלה . מפלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית באותו עֶרֶב הייתה בשיעוּר הרבה יותר גבוה מהפסדה של נבחרת הכדורגל שלנו שספגה חמישה שערים מהנבחרת האוסטרית מול שני שערים שהבקיע החלוץ המחונן איציק זוהר . תפישת עולם חובבנית של מנהל הכספים מר מוטי לוי האיש המורשה לחתום על הצ'קים ברשות השידור , חוסר ידיעתו והבנתו את חוקי השוק החדשים בתעשיית הטלוויזיה בישראל שהתפתחו לתנאי תחרות , אי הכרתו את סוכנויות התיווך הבינלאומיות הסוחרות בזכויות שידורי הספורט – היא שהביאה לאובדן זכויות השידורים של ההתמודדות המסקרנת בווינה באופן הרשלני ביותר והמטופש ביותר . מפלת אוסטריה הייתה אסון . טרגדיה . נוצר מפנה שלילי ביחסי כוחות השידור בישראל וגם בדעת הקהל . הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים צברה יוקרה ואהדה רבה והאיצה את קצב ההתחברות אליה לשלושת הערוצים שלה מת"ב , גוונים , ו- ערוצי זהב בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הצטיירה בקרב קהלה כגוף שידור סטגנאטי שמבוסס בבוץ , מסורבל , ומובס כבר בתחרות השידור הראשונה שנכפתה עליה . היא קפאה על שמריה . בכל רשת שידור רצינית האָשֵם היה משלם בראשו אבל לא ברשות השידור . כאן המשיכו העסקים להתנהל כרגיל . הנהלת הטלוויזיה בראשות יוסף בר-אל והנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל אריה מקל , היו"ר עו"ד מיכה ינון , ומוטי לוי עצמו ניגפו מפני האמת אך קמו והמשיכו בדרכם כאילו לא קרה מאום . מוטי לוי איש כה לא מוכשר בעליל המשיך לשאת במשרתו הרמה . Business is usual . הוא כמובן היה אמור לקום ממקום מושבו ולומר קבל עם ועדה , לרשות השידור וגם בפני הציבור , כי שגה כלהלן : "יואש אלרואי היה בסדר גמור . הוא העביר לי לעיון את מסמך רכישת זכויות השידורים של קריסטוף שרדט מסוכנות APF בזמן, ובו מציע לו מחזיק הזכויות ליואש אלרואי לקנות את הזכויות במחיר מגוחך, במונחי טלוויזיה מדובר בסכום אפסי של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר, ויואש אלרואי כבר נתן לו אישור בע"פ, אולם אני השהיתי את התשובה ואת חתימתי על המסמך, ושכחתי אותו בכלל במגירה שלי. מיילן טנזר ואודי מירון זכו מההפקר בגלל שגיאה חמורה שלי כסמנכ"ל כספים של רשות השידור" . הוא כמובן לא אמר זאת והתחבא מאחורי הכישלון כמו צֵל . מַפָּלָת אוסטריה הפכה ל- "מַפּוֹלֶת אוסטריה" מפני שהיא הכניסה את מערכות הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים בישראל שפסעו את צעדיהם הראשונים מוקדם מהצפוי למאבק על רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם . למדתי את הלקח החשוב ביותר . הבנתי שאני לבד . סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לא לקחו אחריות על "מפלת אוסטריה" למרות שזאת הייתה תבוסה מפורשת שלהם . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר מיכה ינון לא נגעו בהם ומילאו את פיהם מים . הכישלון המצמרר הבלתי כפוי ולא צפוי נותר יתום והבוסים העליונים נשארו על כנם ובתפקידם. כולם המשיכו לכהן במשרותיהם כאילו מאום לא קרה . ידעתי עכשיו שאנוכי בודד במערכה . פשוטו כמשמעו בודד ולבד במערכה ובמאבק על השליטה בחומרי ספורט רלוואנטיים שהם נשמת אפה של כל רשת טלוויזיה רצינית ובעלת טיפת גאווה , ואשר מחשיבה את עצמה כנותנת שירות לצופים שלה . זאת הייתה טרגדיה . הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יוסף בר-אל והנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי לא העריכו נכונה את משקלם הסגולי וחשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם בלוח השידורים הטלוויזיוני הציבורי

נותרו עוד ארבעה משחקי חוץ של נבחרת ישראל בבית המוקדם של מונדיאל ארה"ב 1994 שטרם רכשנו את זכויות השידורים שלהם . נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . מיילן טנזר ואודי מירון זינבו בי .

לבד , בודד , ומאוכזב עד עמקי נשמתי ממנהיגות הטלוויזיה ורשות השידור החלטתי להגיב ב- "מכת מנע" .  כלומר להקדים את ערוץ 5 בכבלים ולרכוש את זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל במסגרת הבית המוקדם של מונדיאל ארה"ב 1994 כשאנוכי ממדר לחלוטין את סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי וגם את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יוסף בר-אל . לא ראיתי את עצמי עוד מחויב לאנשים כה לא מוכשרים כ- מוטי לוי ויוסף בר-אל . זה היה המוטו של כל העניין . ניווטתי בעצמי מסע כלכלי ארוך וסודי לרכישת זכויות השידורים של ארבעת המשחקים בחו"ל שנותרו במסגרת הבית המוקדם כאמור נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . הייתי מיומן , בעל ניסיון רב במו"מ וידע במחירי השוק בארץ ובעולם , ובקי לחלוטין בחומר וגם במתמטיקה וכלכלה . לא הייתי צריך להתאמץ כדי להבין את עקרונות המו"מ הטלוויזיוניים הנוגעים לקניית זכויות שידורים ואת הידע והיכולת להשוות בין מחירי ההווה והעבר . לכן הייתי מוכשר להצליח . לכן הייתי מוכשר להיות דבק במשימה לכל אורך הדרך ולנווט את עצמי אל המטרה על מנת לפגוע בה 

הפוסט הזה מגלה כיצד ניהלתי בעצמי במשך חמישה חודשים בסודי סודות , מ- נובמבר 1992 עד אפריל 1993 , ארבעה מו"מ נפרדים על ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם ארה"ב 1994 עם שתי חברות התיווך האירופיות  "CWL" ו- "Top Sports Licensing" . על פי ההיררכיה המקובלת בתוככי ערוץ 1 ורשות השידור פעלתי כאילו שלא כחוק . כביכול אסור היה לי לפעול כך ולרוץ ריצת מרתון אפופת מכשולים לבדי . אולם מכיוון שלא סמכתי עוד על סמנכ"ל הכספים של רשות השידור וחשדתי כבר מ- מזמן בכישרונו המוגבל של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , לא היה לי מה להפסיד . מַפָּלָת אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992 הייתה אֶבֶן נֶגֶף עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שיראתי לחטוף מפלת שידור שנייה , נטלתי לעצמי אחריות לא שלי כביכול וסמכות שכאילו לא הייתה לי . חשתי את הבל נשימותיו של מיילן טנזר בעורפי . חתמתי על ארבעה חוזי שידור טלוויזיוניים מבלי ליידע כלל את הבוסים שלי יוסף בר-אל ומוטי לוי . גם לא דיווחתי מאומה על ההתפתחויות למנכ"ל רשות השידור אריה מקל (עמד או טו טו להיות מוחלף במוטי קירשנבאום) . מקסימום , אילו הבוסים שלי היו מגלים כי אני חותם את חתימתי האישית על החוזים ומחייב בכך את הרשות הם היו יכולים לפטר אותי ולגרשני משורות רשות השידור , ואולי אף לבטל את העסקאות המצוינות במחירים מאוד נוחים שטוויתי . סיכנתי ביודעין במשהו תוך כדי לקיחת אחריות את הקריירה ארוכת השנים המשגשגת שלי בערוץ 1 וברשות השידור . תהפוכות הזמן וצירופי מקרים אפשרו לי להעניק את החוזה המרובע המוצלח והזול כ- "שי" למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שהתמנה לתפקידו הרם ב- 18 באפריל 1993. זאת לא הייתה כמובן "מתנה" . היו אלה ארבעה הסכמים של זכויות שידורים טלוויזיוניות חשובות ביותר והסכמים כספיים זולים חסרי תקדים בהשתתפות נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל שהיה עלי להשיג כאיש מקצוע ומנווט שידורי הספורט של השידור הציבורי . עשיתי זאת לא למען מנכ"ל רשות השידור החדש הנכנס לתפקידו אלא למעני ולמען רשת הטלוויזיה הציבורית שלי . המנכ"ל המיועד החדש מוטי קירשנבאום היה חשוב אך לא חשוב יותר מכל חייל אחר באוגדה שלו .  

וזה מה שהיה . למחרת התבוסה המוחצת והמשפילה שספגנו נגד אוסטריה תרתי משמע בווינה ב- 28 באוקטובר 1992, החלטתי לנהל בעצמי בסודיות מוחלטת את המו"מ הבא עם סוכנויות התיווך הבינלאומיות הנוגע לרכישת זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת  במסגרת קְדַם מונדיאל ארה"ב 1994 . לא רק לנהל אלא גם לחתום עִמן על חוזי השידור הכספיים הנדרשים מבלי לשתף את מוטי לוי במהלכיי , ומבלי ליידע איש מהבוסים הישירים שלי בטלוויזיה , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל החדשות אלימלך רָם . הם היו אנשים לא חשובים ואנוכי שרוי ב- "הלם" קרב . יראתי יראה רבה את שאפתנותו של ערוץ 5 ואת חוסר כישרונו של מוטי לוי . את אוסטריה הפסדנו בשל רשלנות פקידותית ולא מפני חוסר ידע שלי . אל לנו להפקיר שוב את הזירה למתחרינו , זה מה שאמרתי לעצמי . אינני סומך עוד על סמנכ"ל הכספים של רשות השידור שינהל זאת כמו שצריך . הוא איננו מקצוען , איננו מכיר את הסביבה והאנשים , ומרוחק מוקד העניינים והעשייה . הוא אֲנֶמִי , איטי באופיו , לא בקי בחומר , ונְטוּל מוטיבציה. כך שפטתי אותו. בהיעדר הנתונים האלו אין לו שום סיכוי להצליח למרות שהוא נושא במשרה בכירה ביותר של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ועליו למצוא את הפתרונות הכלכליים להפקה וקנייה של חומרי שידור רלוואנטיים . על פי הבנתי כאיש טלוויזיה גרם מוטי לוי לשידור הציבורי נזק שהתברר בהמשך כהיסטורי ובלתי הפיך . הוא חשף את חולשותיו של השידור הציבורי ב- 1992 בפרהסיה מוקדם מידי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איבדה את כושר ההרתעה שלה והפכה בעל כורחה ובאופן בלתי מחויב המציאוּת לפגיעה בטֶרֶם עת וזמן [1] . עכשיו ב- 29 באוקטובר 1992 לקחתי יוזמה כאילו אסורה לידיי כדי לא להפסיד את זכויות השידורים של משחקי החוץ שנותרו לנבחרת ישראל בטורניר קדם גביע העולם -ארה"ב 1994 , נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , צרפת . חשתי שאינני מחויב עוד לא למוטי לוי וגם לא ליוסף בר-אל . יצאתי לדרך .

התבוסה הכפולה 2 : 5 נגד אוסטריה על כר הדשא בווינה ובזירת הטלוויזיה נשכחה ע"י רבים בתוך רגע . בתוך שנייה אחת . קרה אסון טלוויזיוני אולם החיים חזקים מכל . אנשים ניגפים מפני האֶמֶת אולם קמים וממשיכים את דרכם כרגיל . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התעניין עכשיו ברכישת זכויות השידורים של משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם של מונדיאל ארה"ב 1994 . לכולם נראה האופק הטלוויזיוני ב- 29 באוקטובר 1992 רחוק מידי אף על פי שהיה בסמוך וקרוב . משחק החוץ הקרוב נגד בולגריה נועד להיערך רק בעוד כחצי שנה , ב- 12 במאי 1993 . האחרים הנוספים מאוחר עוד יותר. מנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם הבוס הישיר שלי נותר אדיש לגמרי . שידורי הכדורגל בכלל לא עניינו אותו . ואם כן , הרי שדאג לא להראות סימן כזה . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל היה עסוק במלחמות שלו נגד מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי מנותק משאיפותיי להציב ראשון את דִגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי הגלובוס . ככה התנהלה הטלוויזיה בימים ההם. זאת עובדה . פשוט נשארתי לבד ובודד . רתחתי על סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . על השלומיאליות והחידלוֹן שלוֹ שהביאו להפסד זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל , וגם מפני שלא נטל את האחריות המינימאלית המוסרית הנדרשת כדי להתייצב בפני הציבור ולהצהיר קבל עַם ועדה בזו הלשון : "יואש אלרואי איננו אשֵם . אני הוא האשם והאחראי היחידי לתבוסה" . הוא לא אמר זאת מעולם . רשות השידור המובסת נקלעה למבוי סתום . זאת הייתה בושה וכלימה .

ביום חמישי – 29 באוקטובר 1992 יממה לאחר המשחק האבוד נגד אוסטריה פתחתי תיק הפקה סוֹדִי שקראתי לו , "מבצע הצלה מרובע של רכישת זכויות שידורים של ארבעת המשחקים נגד בולגריה , שוודיה , פינלנד וצרפת בקדם מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994" . תיק ההפקה הזה שכן במגירה התחתונה במשרדי בחטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישן שהיה ממוקם בתווך של שכונת רוממה הוותיקה בירושלים . זאת הייתה משימת רֶכֶש עליונה בעיניי . איש בטלוויזיה וברשות השידור (גם במחלקת הספורט) לא ידע כי אנוכי מנהל מו"מ על דעתי בלבד ללא ידיעת הבוסים שלי הנוגע לרכישת כל ארבעת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ארה"ב 1994 . הכרתי היטב ובאופן אישי את כל אנשי המערכת הבינלאומית העוסקים במיקח וממכר של זכויות שידורים לטלוויזיה , אלה הנוגעות לאירועי הספורט הבינלאומיים החשובים , הגדולים , והרלוואנטיים . אינפורמציה בסיסית שהייתה נגישה בשל הפגישות הרבות שלי בחו"ל במסגרות העבודה השונות של EBU . זירת ההתמודדות הייתה מוכרת לי מימים ימימה . פעלתי מייד לגלות מי הן סוכנויות התיווך המחזיקות בזכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל . עוד באותו יום חמישי ההוא של 29 באוקטובר 1992 קיבלתי בפקס את הצעת המחירים מהחברה השווייצרית לתיווך זכויות שידורים "CWL TELESPORT AG" (נשיאה היה שחקן העבר הגרמני הידוע גינתר נצר), הנוגעת לשלושה משחקים מתוך הארבעה . CWL ביקשה 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר בעבור המשחק בולגריה – ישראל שנועד להיערך ב- 12 במאי 1993 בסופיה , 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר תמורת המשחק פינלנד – ישראל שאמור היה להתקיים ב- 16 ביוני 1993בעיר לאהטי , ו- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר בשביל המשחק צרפת – ישראל שתוכנן להיות ב- 13 באוקטובר 1993 באצטדיון "פארק דה פראנס" ב- פאריס [2] . אלה היו נתוני הפתיחה של המו"מ . במקביל ניהלתי מו"מ עם חברת התיווך לזכויות שידורים "Top Sports Licensing" (מקום מושבה באמשטרדם) בראשות גב' דפנה דה ווס (Daphne de Vos) שהחזיקה בקניין של המשחק שוודיה – ישראל שנועד להיערך ב- 2 ביוני 1993 בסטוקהולם במסגרת אותו הבית המוקדם הזה של קדם מונדיאל ארה"ב 1994.

על פקס הצעות המחירים היה חתום מר קלאוס אנדרס (Klaus Anders) , ידיד אישי שלי משכבר הימים . בעברו היה מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה המזרח גרמנית D.D.R. ולאחר התפרקותה של מזרח גרמניה ב- 1990 ואיחוד שתי הגרמניות , עבד עוד זמן קצר בטלוויזיה המזרח גרמנית , אולם בחר להצטרף לחברת CWL כאמור בראשות שחקן הכדורגל הגרמני הנודע גִינְתֶּר נֶצֶר . פגשתי את קלאוס אנדרס פעמיים בג'נבה במסגרת פגישותיי ב- EBU . הוא היה אוצר טלוויזיוני – ספורטיבי בלום שסיפר לי במשך שעות רבות בפרוטרוט את כל סודותיו של הספורט המהולל במזרח גרמניה שהסתייע במדעי הרפואה , התזונה , הפסיכולוגיה , והסמים . כמו גם את התגייסותה של הטלוויזיה הממלכתית של מזרח גרמניה כבר מבראשית מאז ימיו של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) להאדרת גיבורי הספורט האולימפיים . אנוכי זוכר שדיברנו על כך שהאסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג הפך מודל מופת לנוער האמריקני . ילדים אמריקניים ביקשו להיות "ניל ארמסטרונג" כשיהיו גדולים . קלאוס אנדרס חייך . "במזרח גרמניה הילדים והילדות הקטנים מבקשים להיות רונאלד מאתס וקורנליה אנדר (שני שחיינים אולימפיים מזרח גרמניים דגולים שזכו במדליות זהב רבות) לכשיהיו גדולים" , סח לי בנון שלנטיות .

קלאוס אנדרס היה עכשיו הפרטנר שלי מהצד השני של המתרס .

aus 15

טקסט מסמך :  29 באוקטובר 1992 . זהו המסמך המקורי של הצעת המחירים הראשונית של חברת זכויות השידורים "CWL TELESPORT AG" הנוגעת למשחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994, נגד בולגריה ב- 12 במאי 1993, נגד פינלנד ב- 16 ביוני 1993, ונגד צרפת ב- 13 באוקטובר 1993. על המסמך חתום קלאוס אנדרס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום ראשון – 2  בנובמבר 1992 פִקסַסתי לקלאוס אנדרס את ההצעה הכספית הנגדית שלי מבלי לשתף איש ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית . הנשיאה והנתינה שלי החלה בטיעון הקלאסי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא רשת קטנה שאיננה מסחרית . ענייה ואין לה כסף . בהצעה הנגדית שלי ביקשתי לשַלֵם למשחק נגד בולגריה 22500 דולר (במקום 35000 דולר שהוא ביקש) , 25500 דולר בעבור המשחק נגד פינלנד (במקום 40000 דולר) , ו- 27500 תמורת צרפת (במקום 50000 דולר) [3] .

aus 16

טקסט מסמך :  זהו המסמך המקורי מ- 2 בנובמבר 1992 שנשלח ל- CWL  ובו הצעת המחירים הנגדית שלי . ניהלתי את המו"מ בכתב ידי כדי לשמור על סודיות מוחלטת של העניין . אסור היה בשום פנים ואופן שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ו/או יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ידעו כי אני מנהל בעצמי מו"מ עם CWL . היה צריך גם לשמור על חיסיון המו"מ מפני מיילן טנזר ואודי מירון אנשי ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

שחיתי בקלות באוקיינוס המו"מ הבינלאומי ודאגתי להביא את רשות השידור הטובעת לאחר אובדן זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל (בליל יום רביעי – 28 באוקטובר 1992) אלי חוֹף מבטחים . הייתי בקי היטב בנתונים הכספיים . באופן טבעי היה לי נוח לחיות בסביבה התחרותית הזאת . הכרתי היטב את יריביי ב- Business הזה וגם את סוחרי ומתווכי זכויות השידורים . היה לי שם טוב ואמין ב- EBU . לא יכולתי לטעות בניווט והשטת ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במים הסוערים האלה . מכמני עבודת הטלוויזיה העיתונאית , הטכנולוגית , והכלכלית זרמו לי בעורקים . לא הייתי צריך להתאמץ להבין טלוויזיה . הטלוויזיה הייתה אני . ואני הייתי טלוויזיה . ב- 11 בנובמבר 1992 חזר קלאוס אנדרס על הצעתו המקורית . הוא התעלם מהתשובה בכתב ידי וחזר על הצעתו המקורית . זהו חלק מהטריקים ואופיו של כל מו"מ . הוא רצה לקבל כמה שיותר ואני שאפתי לשלם כמה שפחות .

aus 17

טקסט מסמך : 11 בנובמבר 1992 . קלאוס אנדרס מתעלם מההצעה הנגדית שלי וחוזר על מחירי הצעתו המקורית מ- 29 באוקטובר 1992 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1 בפברואר 1993 הודעתי לקלאוס אנדרס כי הצעת המחירים שלו גבוהה מידי ואיננה בר קבלה למרות שמעשית יכולתי להסכים לה . הסכומים שלו שהציע לי היו בכל מקרה נמוכים . 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר למשחק החוץ נגד צרפת ב- 13 באוקטובר 1993 היה מחיר סביר בהחלט אך אפשר היה להפחית אותו מפני שידעתי כי ערוץ 5 איננו בתמונה . נותר לי מספיק זמן להתמקח על המחירים . המשחק הראשון בסדרה נגד בולגריה נקבע להתקיים ב- 12 במאי 1993 בסופיה . המו"מ התנהל בסודיות גמורה והיה לי עדיין מרחב תִּמְרוּן לשאת ולתת . ב- 23 במארס 1993 שוחחנו קלאוס אנדרס ואנוכי טלפונית וכמו בכל מו"מ כספי נפגשנו בסופו של דבר באמצע הדרך . סיכמנו באותה שיחת הטלפון כי רשות השידור תשלם עבור המשחק נגד בולגריה בסופיה ב- 12 במאי 1993 סכום של 27500 (עשרים ושבעה אֶלֶף וחמש מאות) דולר , תשלם 32500 (שלושים ושניים אלף וחמש מאות) דולר עבור המשחק נגד פינלנד ב- לָאהְטִי ב- 16 ביוני 1993 , ותשלם 37500 (שלושים ושבעה אֶלֶף וחמש מאות) דולר תמורת המשחק נגד צרפת בפאריס ב- 13 באוקטובר 1993 . נותר לי להשיג עוד זכויות השידורים של המשחק שוודיה – ישראל בסטוקהולם ב- 2 ביוני 1993 . לרוע מזלי בזכויות השידורים של המשחק שוודיה – ישראל החזיקה חברת תיווך אחרת המכונה , "Top Sports Licensing" , שמטבע הדברים הצריכה השקעת מאמץ וכישרון שלי כדי לדאוג שגם המשחק הזה שוודיה – ישראל ייפול כפרי בשל לידי השידור הציבורי ולא לידיו של מיילן טנזר . לעיתים חשתי מוכה סכיזופרניה . אולם ברור שכל מסע זכויות השידורים הזה לא היה תעתועי דמיונות ו/או אי הבחנה בין מציאות לדמיון . המציאות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הייתה עגומה מנשוא . האשמה הייתה מוטלת על רמת הניהול הקלוקלת ולא בגלל העובדים .

aus 18

טקסט מסמך :  23 במארס 1993 . זהו המסמך המקורי שנכתב בכתב ידי המאשר את גובה התשלומים שאני מסכים לשלם עבור שלושת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות בולגריה , פינלנד , וצרפת . המסמך הזה מחייב משפטית את רשות השידור . שליחת הפקס הזה  ל- CWL ב- 23 במארס 1993 ליעדו לידיו של מר קלאוס אנדרס הייתה כבר סמוכה וקרובה מאוד למינויו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקומו של המנכ"ל היוצא אריה מקל), בתאריך 18 באפריל 1993. רגשות הנקם שלי במיילן טנזר ואודי מירון העניקו לי תחושות של גאווה עצומה . חשתי שאנוכי ממלא את התחייבויותיי הבסיסיות ביותר , נאמנות מקצועית ודבקות במשימה ללא פשרות למען רשת הטלוויזיה שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קלאוס אנדרס שלח בתוך כמה ימים את החוזה לחתימה . חתמתי עליו . כמובן שלא הודעתי דבר למוטי לוי ויוסף בר-אל . וגם לא למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ולא ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . איש מהם גם לא רנשי חטיבת הספורט שלי לא ראה את מסמכי החתימה הללו עד עצם היום הזה עד רגע כתיבת הפוסט הזה ביום שישי – 6 בספטמבר 2013) . הם מעולם לא שכנו בארכיון רשות השידור ו/או בארכיון ערוץ 1 . הם היו נעולים ב- "כספת" שלי ומתפרסמים כאן לראשונה . המתנתי חסר סבלנות לבואו של מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום . הנה מובא לידי קוראי הבלוג החוזה החתום ההוא על ידי המאפשר לנו לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר בלעדית בשידורים ישירים את שלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל ב- 12 במאי 1993 נגד בולגריה בסופיה, ב- 16 ביוני 1993 נגד פינלנד בלאהטי , וב- 13 באוקטובר 1993 נגד צרפת בפאריס . לא היה לי עוד כל ספק עכשיו כי גם המשחק שוודיה – ישראל ב- 2 ביוני 1993 ב- סטוקהולם יהיה שלי ולא של ערוץ 5 בכבלים .

aus 19

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס' 1 מתוך 3  של המסמך המקורי בחוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם חברת CWL . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 20

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס'  2  מתוך 3  של המסמך המקורי בחוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם חברת CWL . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 21

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס' 3  ואחרון מתוך 3 של המסמך המקורי של חוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם CWL . המסמך נושא את חתימתי (ללא חותמת רשות השידור מפאת הסודיות) וחתימה יחדיו עם חותמת של CWL TELESPORT AG . המו"מ צלח תוכניתית וכלכלית בגלל הסודיות שלו . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה היה מו"מ סודי . רָז . לא שיתפתי כאמור בשום פרט במו"מ את מנהל טלוויזיה שלי יוסף בר-אל , לא את סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ולא את המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל. גם לא את מִיכָה יִנוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. לא רק שלא שיתפתי אותם, החבאתי מהם כל שביב אינפורמציה. לא סיפרתי דבר גם לפִּיקוּדַי במחלקת הספורט . היחיד שרמזתי לו טפח מהעתיד לקרות היה מאיר איינשטיין . "אסון אוסטריה לא יחזור עוד על עצמו", אמרתי לוֹ ולא יספתי. מאיר איינשטיין היה מהבודדים מבין אנשי הטלוויזיה שידע להדק שפתיים כשצריך. ביום חמישי – 25 במרס 1993 קצת פחות מחמישה חודשים מאז החל המו"מ המשולש שלחה לי חברת CWL את דפי החוזה לחתימה . בשמחה גדולה וסיפוק רב חתמתי ביום ראשון – 28  במרס 1993 את שמי באופן אישי על ההסכם המחייב את רשות השידור ומקנה לנו ניצחון חשוב על ערוץ 5 בכבלים ורכישת סחורת שידור חשובה מעין כמותה לשידור הציבורי . זאת הייתה נקמה אישית מתוקה שלי ביוסף "טומי" לפיד יו"ר מועצת הכבלים , במיילן טנזר ואודי מירון מהכבלים , ובעיקר בחלק מאנשים רוטיניים (אם לא לומר עַצֵלים) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שוכני משרדים שעדיין החזיקו בדעה כי הם מונופול בלתי שביר , ובראשם סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . על שתי עובדות אי אפשר לחלוק : סמנכ"ל הכספים הקודם יוחנן צנגן האפיל ושם בכיס הקטן את יורשו בתפקיד מוטי לוי. שום Match up ושום קנה מידה משותף לא שרר בין השניים . העובדה השנייה : מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום הדיח את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (במילים אחרות הוא לא האריך את כהונתו , לא בגלל שחשב כי יוסף בר-אל מוכשר אלא מפני שידע היטב כי האיש איננו ראוי בעליל למשרה הרמה) ומינה במקומו את יאיר שטרן . יאיר שטרן האפיל כמנהל טלוויזיה חדש לחלוטין על יוסף בר-אל והשאיר אותו הרחק מאחור . הנקמה הטלוויזיונית שלי הושגה במחירים נוחים , סבירים , והגיוניים . זכויות השידור הבלעדיות במשחקי החוץ נגד בולגריה , פינלנד , וצרפת היו עכשיו רכושה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומעוגנות בחוזה חתום [4] .

אנוכי מבקש לסטות לרגע מהדרך הראשית כדי להביא את המידע הבא לידיעת קוראי הבלוג הצעירים הנוגע להתנהלות הטלוויזיה ורשות השידור בימים ההם . יוסף בר-אל נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במכרז כשר למהדרין ב- 10 ביולי 1990 . אך מנכ"ל רשות השידור אריה מקל העיד בפניי ב- 1991 בעת המרדף שלי אחרי זכויות השידורים של ה- NBA , כי למרות שידע כי יוסף בר-אל איננו מוכשר לכהונה הרמה כמנהל טלוויזיה וכי המועמד הנוסף לתפקיד מר נסים משעל עדיף עליו מכל וכל , הרים את ידו בכל זאת בוועדת המכרז לטובת יוסף בר-אל , מפני שזה היה הציווי של ראש הממשלה יצחק שמיר . עדות נוספת הנוגעת ליוסף בר-אל שמעתי ב- 2006 מגב' שולמית אלוני ששימשה שרת החינוך בממשלת יצחק רבין לאחר הבחירות של 1992 ובתוקף תפקידה המיניסטריאלי הייתה אחראית מטעם הממשלה על ביצוע חוק רשות השידור . שולמית אלוני העידה בפניי כי רצתה מאוד כבר מבראשית להפקיד את רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום עוד בטרם הסתיימה כהונתו של המנכ"ל אריה מקל . אולם הדבר לקח זמן ואז עלה בדעתה וגם הבשיל הרעיון לחולל חילופים במשחק הכיסאות . ובאמת ממשלת יצחק רבין סידרה ב- 1993 לאריה מקל משרת קונסול באטלנטה תמורת פינוי כיסאו כמנכ"ל רשות השידור לטובת מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 . גב' שולמית אלוני סיפרה לי כי ביקשה ממוטי קירשנבאום עם מינויו לפטר מייד ולסלק ללא דיחוי את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בשל אופי הניהול הפוליטי הבלתי מתקבל על הדעת שלו , ולא להמתין בשום אופן עד לסיום החוקי של כהונתו ב- 10 ביולי 1993 . הערה שלי : מנהל טלוויזיה נבחר לקדנציה בת שלוש שנים ואילו מנכ"ל רשות השידור נבחר לקדנציה בת חמש שנים . לשאלתי מדוע מוטי קירשנבאום לא מילא את בקשתה כממנה שלו והשרה האחראית על ביצוע חוק רשות השידור , היא השיבה לי אז בשיחה בינינו כי מוטי קירשנבאום הוא רחמן בן רחמנים . גב' שולמית אלוני תיעבה את יוסף בר-אל ואת כל הערכים שהוא ייצג כמנהיג השידור הציבורי . היא לא סלחה לו וזה לא עזר לה . יוסף בר-אל המשיך לזלוג מבעד למסננת עד שהעפיל לפסגת השידור הציבורי .

כזכור מינתה ממשלת אריאל שרון ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לאחר מסע שתדלנות של מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . היה זה מזכיר הממשלה מר גדעון סער שהטיס ליוסף בר-אל ב- 6 ביוני 2002 את כתב מינוי הרָם שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור

yosef barel

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה למנותו למנכ"ל רשות השידור (במקומו של רן גלינקא) . כעבור שלוש שנים במאי 2005 הדיחה וסילקה אותו את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפוליטיקה היא הורתה של השידור הציבורי במדינת ישראל . זה ידוע . הממשלה היא הממנה על פי חוֹק את המנהל הכללי של השידור הציבורי בישראל . זה ידוע . מנכ"ל רשות השידור הוא מינוי פוליטי מובהק ומשמש העורך הראשי של שידורי הרדיו והטלוויזיה . על פיו יִישָק דבר . גם זה ידוע . לכן קיימת סכנה תמידית שהשידור הציבורי ישלם אתנן לשלטון . זה לא חייב להיות אבל זה עלול לקרות . תלוי ביושרה האישית ובתפישה העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור המתמנה . יש לכך אין ספור הוכחות ותיעוד .                                     

ב- 18 של חודש אפריל בשנת 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין ועל פי המלצתה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כעבור תשע שנים , ב- 6 של חודש יוני בשנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השַר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . המינוי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הפך חיש מהר לחלום בלהות . דן שילון העיד בעמוד מס' 76 ספרו "בשידור חי" (יצא לאור ב- 1998 בהוצאת "חמד / ידיעות אחרונות") כלהלן : "יוסף בר-אל איש הטלוויזיה בשפה הערבית האמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית . לא היה פוליטיקאי אחד שלא הצליח להתברג למהדורות החדשות בערבית . ראשי ממשלות , שרים ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בערבית כבתוך שלהם , כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול בירדן , מצרים , וסוריה . זאת הייתה התקופה שבה נולד הביטוי שוחד מסך" . טקסט מאוד לא מחמיא שתואם את מחשבותיה של גב' שולמית אלוני אודות יוסף בר-אל . אנוכי מעיד כי יוסף בר-אל היה מנהל לא מוצלח ובלתי מתאים לחלוטין לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המדשדשת בשנים 1993- 1990 , ואח"כ גם כמנהל ערוץ הטלוויזיה מס' 33 של רשות השידור בשנים 2002- 1995 . מידי יום ביומו במשך שבע שנים הניב ערוץ 33 נחת ניהולו רייטינג מַשְמִים שנע בין % 0.0 לבין מאכסימום של  % 0.7 ביום טוב . הרייטינג הנואש חשף את החידלון . הפוליטיזציה חגגה על הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובסופו של דבר מוטטה את השידור הציבורי . היה ברור לגמרי כי מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף בר-אל יביא עמו שיטות ניהול מגלומניות מלוות בשאיפות טוטליטאריות שנושאות עמן הפחדה ושחיתות . זה גם מה שקרה בסופו של דבר . ממשלת ישראל הדיחה אותו בעודו מכהן בגין עבירות חמורות של שחיתות ושוחד מסך . מדובר במנכ"ל רשות שידור מושחת במדינת ישראל הריבונית החופשית , והדמוקרטית , וזה לא התרחש כל כך מזמן . העיתונאים אמנון דנקנר ז"ל ודן מרגלית ייבדל לחיים ארוכים פרסמו ב- 17 במאי 2005 כותרת ראשית חמורה וחריפה ביותר קשה לעיכול בעיתון "מעריב" : "עברתם כל גבול" . חוות הדעת של שני העיתונאים בעלי המוניטין גרמה לתדהמה בארץ . בגוף הכתבה נכתב טקסט איתן כסלע בגנותו של מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל שזעזע את אמות הספים : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות שידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" .

dankner margalit

טקסט תמונה :  17 במאי 2005 . מר אמנון דנקנר ז"ל עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה מר דן מרגלית מפנים אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו . בגוף הכתבה נכתב :  "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות העיתון "מעריב") .

לא כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוננו במנת יושרה שהייתה אמורה להעניק להם את הידע והאופי להתמודד עם הפוליטיקאים מכל גווני הקשת שלפתו אותם כמו בצבת והפעילו עליהם לחצים עצומים כדי להדפם מחוץ לכותלי רשות השידור . השטן פער תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני המינויים הפוליטיים של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל לבין איכות תקופות הניהול של שניהם . מזהירה של הראשון . קָלוֹן של השני . עובדה שאותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינה אותו לכהונה הרמה , הוא וממשלתו הדיחו וסילקו אותו בעודו מכהן כמנכ"ל רשות השידור . הפקדת רשות השידור בידיו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלאכת מחשבת , שקולה , והגיונית . הצבתו של יוסף בר-אל בפִסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל התגלתה חיש מהר כשגויָה ומופרכת מיסודה . מינויו הפך לכישלון קולוסאלי שהוליד פרי באושים . שלוש השנים של 2005 – 2002 היוו תקופה אפלה בתולדות רשות השידור . ממשלת ישראל שמה לזה בסופו של דבר סוף. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור (ועד כה האחרונה) הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן מתפקידו . ראש הממשלה אריאל שרון השליך בסופו של דבר את יוסף בר-אל לירכתיים האפלים של דברי הימים . אם כך שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני צדקה לחלוטין באבחנתה את איכות הניהול של יוסף בר-אל .

ומה באשר לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי ולאיכות עבודתו כשר האוצר של השידור הציבורי ? התיעוד ההיסטורי מבוסס על מחקר ארוך טווח שלי , מסכת תחקירים ממושכת ומעמיקה , גביית עדויות מהאנשים הרלוואנטיים , ותיעוד בסיוע מסמכים . אנוכי מוצא שני מסמכים ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ב- 30 באפריל 2000 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וגם לי בתום 7 (שבע) שנות קדנציה , 2000 – 1993, ובטרם נפרד לנצח מרשות השידור . במכתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת מנהל מנהל הטלוויזיה הפורש חשבון עם התנהלותו החובבנית של מוטי לוי . המכתב השני מיועד אלי . כל אחד יכול להבין ולפרש את הטקסטים כראות עיניו אולם עם עובדות אין מתווכחים .

stern 1

טקסט מסמך :  30 באפריל 2000 . אחד המסמכים החשובים והכנים בתולדות רשות השידור . זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "לו סמנכ"ל כספים וכלכלה היה עירני יותר לגבי הנעשה בשוק זכויות השידור קצת למעלה משנה וחצי היינו יכולים לרכוש אז את זכויות השידור ולא להתבזות היום במו"מ משפיל עם ערוץ הספורט…היות ואני פורש היום מתפקידי הרשה לי להעלות הרהור בקול רם . כל העסק של ניהול משאים ומתנים על זכויות ספורט צולע וכל הטיפול בנושא החסויות ותשדירי השירות נעשה בצורה לא מקצועית…" , כתב למנכ"ל רשות השידור . המסמך החשוב הזה נכתב באיחור עצום ע"י מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . עכשיו הוא היה הרבה פחות אפקטיבי . (ראה המשך בעמוד הבא) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 2

טקסט מסמך :  30 באפריל 2000 . זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב יאיר שטרן בסיום תפקידו כמנהל הטלוויזיה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "אם גורלו של הערוץ הראשון יקר לך לפחות כמו לי , אתה חייב לטפל במהירות בנושאים אלה , ליישר את ההידורים בין אגף כספים וכלכלה לבין מח' הספורט וזאת כדי להביא לגישה חדשה מקצועית ועניינית בכל נושא שידורי הספורט והשיווק סביבם . מעומק הלב אני מאחל לך שתצליח בנושאים אלה" , סיים יאיר שטרן את מכתבו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 3

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . זהו מסמך הפרידה המקורי  שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן עם סיום תפקידו כמנהל הטלוויזיה . יאיר שטרן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2000 – 1993 . היה ברור ששבע השנים הטובות חלפו על פי פרשנותו של יוסף בעל החלומות . הגיע תורן של שבע השנים הרעות .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני שב ל- Line up המקורי של ה- Post הנוכחי הזה . איש ממתחריי מחוץ לכותלי רשות השידור לא יכול היה לחטוף ממני את סחורת השידור היקרה . שום איש ברשות השידור עצמה לא היה יכול לעשות את העבודה טוב ממני . אף אדם בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה יכול עוד לקעקע את העסקה . היו לי ברשת שלי הרבה יותר מקנאים מאשר ידידים .ראיתי בזאת הישג אישי . לא למעני אלא לטובת רשת הטלוויזיה שלי . לא המנכ"ל אריה מֶקֶל חתם , לא היו"ר מיכה ינון , וגם לא סמנכ"ל הכספים שלהם מוטי לוי . גם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לא חתם . אני חתמתי .  רק שמי מתוך כל אנשי רשות השידור מתנוסס על דפי ההסכם . יתרה מזאת . גם לאחר חתימתי לא העברתי עותקים מדפי החוזה לידיעת הממונים עלי . פחדתי מהתחרות נגד ערוץ 5 בכבלים . אך יראתי יותר את הקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית . חששתי שהסוֹד ייחשף טרם זמנו ומישהו מהבכירים בהנהלת רשות השידור ייעלב מ- "פעולת הקומנדו" שלי , ויבקש להחזיר את הגלגל לאחור אפילו עד כדי טִרְפּוּד וּבִיטוּל ההסכם עם CWL . על פי ההיררכיה המקובלת וחוקי רשות השידור אסור היה לי לנהל מו"מ שכזה , וודאי לא לחתום עליו . הייתי לחוץ ועצבני , וגם מתוּח ורדוּף מאז אובדן זכויות השידור של המשחק נגד אוסטריה . חיכיתי בכיליון עיניים לבואו של מוטי קירשנבאום . ספרתי את הימים . איבדתי לגמרי את האמון במנהיגי השידור שלי ובראשם יוסף בר-אל . פתאום הבנתי את משמעות המונח הרפואי העוסק בנפשו של האדם , "סכיזופרניה" . הייתי שרוי בלחץ אטומי נפשי . חשבתי לפעמים בתקופת חמשת חודשי המו"מ שאני חולה . אמרתי ליָעֵל רעייתי שאני מקווה שאני פועֵל נכון ואינני מאבד את הקשר בין החשיבה ההגיונית שלי לבין רִגשותיי . האם אני פועל למען גדולתה של הטלוויזיה הישראלית או שמא אני בוגד בה בעֵת שאני נוטל לעצמי חירויות שאינן כתובות בספר החוקים של רשות השידור המסורבלת . יוסף בר-אל ומוטי לוי סימלו בעיניי את שיאיו של חוסר היוזמה והכישרון . שני אישים כל כך לא מפותחים וכה לא יעילים , הניצבים ללא הצדקה בעמדות מפתח בפסגת השידור הציבורי . קיוויתי שאינני מאבד את יכולת האבחנה שלי בין מְציאוּת לדִמיון . המצב היה מורכב . נותרה עוד עבודה רבה לעשות במחלקת הספורט של הטלוויזיה גם חוץ מלהתעסק ולהיאבק על זכויות השידורים של משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 .

שני אנשים המתינו לבואו המחודש של מר "מרדכי" מוטי קירשנבאום לרשות השידור . יוסף בר-אל ואנוכי . אך מטעמים שונים . המתנתו של יוסף בר- אל איש השררה הייתה המתנה פוליטית של אדם המשַחֵק על זמן שאוּל כשלפתע נדלק לידו זיק של תיקווה . הוא נפטר משנוא נפשו אַרְיֵה מֶקֶל (על פי עדותו הענפה והמפורטת של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עצמו) וקיווה שמוטי קירשנבאום המנכ"ל המיועד החדש יעניק לו אשראי ניהולי נוסף . להמתנה שלי היו סיבות שונות . רציתי לעשות טלוויזיה טובה יותר בעזרתו של מוטי קירשנבאום . שמו כמנכ"ל הבא של רשות השידור נישא כבר בחלל האוויר . חתימתי האישית על חוזה הכדורגל המרובע נעשה כשלושה שבועות לפני בואו המיוחל . עם מינויו לתפקיד הרם בירכתי אותו ב- 18 באפריל 1993 באופן אישי ובשם עובדי מחלקת הספורט . תמהתי האם גם יוסף בר-אל שלח לו מכתב ברכה כמוני [5] .

aus 22

טקסט מסמך : 18  באפריל 1993 . זהו מכתב הברכה ששלחתי למר מרדכי "מוטי" קירשנבאום עם מינויו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 . "נכונים לכל משימה" חתמתי את מכתבי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אינני חושב ש- קְלָאוּס אָנְדֶרְס שניהל את המו"מ מולי מטעם CWL שמע אי פעם על מוטי לוי . הוא גם לא ידע מי זה יוסף בר-אל ו/או אריה מקל . הוא הכיר אותי , ידע היטב מי אני , ומה פועלי ב- IBA הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור [6] . היה לי שֵם ומוניטין ב- EBU . החתימה שלי על ארבעת חוזי הטלוויזיה המאפשרים לנו לשדר ללא הפרעה את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם ארה"ב 1994 הייתה חידוש מפליג . עד אז הורשו לחתום על חוזים כספיים מהסוג הזה רק מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים של הרשות . המחירים שהשגתי תמורת החוזים הבלעדיים היו לעִילָה ועִילָה . במבט לאחור הם היו סנסציוניים , חסרי תקדים , ונוחים מאוד לרשות השידור . ביום שישי – 30 לאפריל נשא מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בעול תפקידו כבר שניים עשר יום . דיווחתי לו כי ארבעת המשחקים הבאים של נבחרת ישראל בידינו לרבות המשחק שוודיה – ישראל ב- 2 ביוני 1993 . שלחתי למנכ"ל החדש באמצעות יוסף בר-אל ואֵלִימֶלֶך רם "נדוניה" . ברור שאין זאת "נדוניה" ולא נעליים . זאת הייתה תרומתי המקצועית ועשיתי זאת בגאווה מקצועית . "נדוניית" הסכמים חתומים בלעדיים המאפשרים רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר ישיר את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת היוקרתית של קדם גביע העולם מונדיאל ארה"ב 1994 . זאת הייתה התוויית דרך חדשה בניהול מו"מ לרכישת זכויות שידור . היא קיבלה משנה חשיבות לאחר תבוסת אוסטריה המשפילה – תרתי משמע . בטלוויזיה ועל כר הדשא גם יחד [7] .

kirshenbaum 1

טקסט מסמך :  יום שישי – 30 באפריל 1992 . זהו מסמך הסיכום המקורי עמוד מס' 1 מתוך 2  . זה היה מכתב כ- "נדוניה" שהופנה ב- 30 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום (כיהן בתפקידו כתריסר ימים בלבד) , והמוכיח כי  זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת – מוחזקים בלעדית ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ביזיון תבוסת אוסטריה לא חזרה עוד על עצמה . המסמך החשוב הזה נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 2

טקסט מסמך : יום שישי – 30 באפריל 1992 .זהו עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2 של המסמך המקורי מ- 30 באפריל 1993 אשר הופנה למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום . המסמך החשוב נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום רביעי – 7 באפריל 1993 השלמתי את משימת הרֶכֶש . העבודה נעשתה . בושת אוסטריה נמחקה . הסכמתי להצעת המחיר של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר למשחק החוץ שוודיה – ישראל שהועברה אלי ע"י גב' דאפנה דֶה ווֹס ( Daphne de vos ) נציגת חברת התיווך ההולנדית לזכויות שידורים הקרויה בשפת הטלוויזיה ,"Top Sports Licensing" . פִקְסַסְתִּי לה ברצון את הסכמתי בכתב [8] .

kirshenbaum 3

טקסט מסמך :  7 באפריל 1993 . זהו הפקס שלי שנשלח לגב' דאפנה דה ווס ומאשר את הסכמתי לשלם 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר תמורת זכויות השידורים של משחק קדם גביע העולם בכדורגל שוודיה- ישראל שנועד להיערך ב-  2 ביוני 1993 בסטוקהולם . המסמך נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 4

טקסט מסמך :  3 במאי 1993 . המשימה הושלמה ! כל חוזי הכדורגל של ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת היו עכשיו בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . המסמך נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

על החוזה עצמו של השידור הישיר של משחק הכדורגל שוודיה – ישראל בסטוקהולם  ב- 2 ביוני 1993 , חתמתי רשמית ביום שלישי – 13 במאי 1993 . הייתי שבע רצון מהרכישה . צריך לזכור ולהבין לצורך השוואה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועל פי אישורו של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור , אִפשרו לי באותה העת לחתום עם התאחדות הכדורגל הישראלית עבור חמשת משחקי הבית על סך כולל של 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר פֶּר משחק .

על שני ההסכמים האחרונים עם חברות התיווך "CWL" ו- "Top Sports Licensing" לא חתם מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שכיהן בתפקידו כשלושה שבועות בלבד . הוא ידע את כל הסיפור והניח לי לסיים את עבודתי . גם יוסף בר-אל ששימש עדיין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא חתם . קִצוֹ היה ממילא קרוב . מוטי קירשנבאום ידע בדיוק נמרץ כיצד אני פועל כדי לצַרֵף את המשחק הרביעי שוודיה – ישראל למסת שלוש הרכישות הקודמות . זה נעשה ללא ידיעתו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי  . לא הייתי צריך את גיבויו מכיוון שהיה לי בר את מוטי קירשנבאום . מנכ"ל רשות השידור החדש שהיה מוּדע ל- "קטסטרופת אוסטריה" העריך את יזמתי וכיבד את חתימתי . ארבעת החוזים להשגת זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד בולגריה (12 במאי 1993) , נגד שוודיה (2 ביוני 1993) , נגד פנילנד (16 ביוני 1993) , ונגד צרפת (13 באוקטובר 1993) נושאים את חתימתי האישית בלבד והיא מחייבת את רשות השידור [9] . בכך הושלמה מכת המנע שלי נגד מחלקת הכספים של רשות השידור וגם נגד מיילן טנזר ואוּדִי מִירוֹן לאחר אותו הכישלון הזכור לשמצה "מפלת אוסטריה" ב- 28 באוקטובר 1992 .

יכולתי להסב עכשיו מבטי לאחור בזעם אך גם בגאווה . טבלת השידורים והתשלומים עבור עשרת משחקיה בית וחוץ בקדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 לא נראתה כל כך נורא מנקודת מבט טלוויזיונית – מוניטארית.

תאריך                   מקום                 משחק                           ערוץ משדר             תשלום זכויות

28.10.1992         ווינה                אוסטריה – ישראל  2 : 5     ערוץ 5 (כבלים)        20000 דולר

11.11.1992         רמת גן             ישראל – שוודיה 1 : 3            ערוץ 1                50000 דולר

2.12.1992          רמת גן              ישראל – בולגריה 0 : 2          ערוץ 1                 50000 דולר

17.2.1993          רמת גן              ישראל – צרפת 0 : 4             ערוץ 1                 50000 דולר

12.5.1993          סופיה                בולגריה – ישראל 2 : 2         ערוץ 1                 27500 דולר

2.6.1993            סטוקהולם         שוודיה – ישראל 5 : 0           ערוץ 1                 35000 דולר

16.6.1993          לאהטי              פינלנד – ישראל 0 : 0            ערוץ 1                32500 דולר

13.10.1993        פאריס              צרפת – ישראל 2 : 3             ערוץ 1                37500 דולר

27.10.1993        רמת גן              ישראל – אוסטריה 1 : 1        ערוץ 1                 50000 דולר

10.11.1993        רמת גן              ישראל – פינלנד 1 : 3           ערוץ 1                 50000 דולר

בסיכומו של דבר שידרנו ישיר תשעה משחקים (מתוך עשרה) של משחקי נבחרת ישראל בקמפיין המוקדם של גביע העולם ארה"ב 1994. השקעת מחלקת הספורט בשידורי נבחרת ישראל בכדורגל בטלוויזיה לא תמיד הצדיקה את עצמה. נבחרת ישראל סיימה בתיקו שתיים את משחקה נגד בולגריה בסופיה ב- 12 במאי 1993, ספגה תבוסה 5 : 0 משוודיה בסטוקהולם ב- 2 ביוני 1993 , השיגה רק תיקו אפס נגד עם פינלנד בעיר לאהטי ב- 16 ביוני 1993 , אבל כיפרה בניצחון מרעיש על צרפת 3 : 2 בפאריס ב- 13 באוקטובר 1993 . שלמה שרף והנבחרת שלו לא הצליחו להעפיל לטורניר גמר המונדיאל של ארה"ב 1994 . זה היה כישלונה הראשון של נבחרת ישראל ומאמנה שלמה שרף בסדרה של ארבע מפלות רצופות בשנים 1994 , 1996 , 1998 , ו- 2000  בניסיונות להעפיל למונדיאל הכדורגל עולמי ו/או ל- EUROs , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל . שאלת אי שידור משחק החוץ הראשון אוסטריה נגד ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית , הייתה לא למה הפסדנו את הזכויות אלא איך הפסדנו אותן . הפרשה העיבה כצֵל כבד מעל ראשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד זמן ארוך . השידור הציבורי הוותיק והמסורבל חטף מנה הגונה . יותר מזה . הוא ספג מכה אנושה .

רשות השידור בחִדלונה הרָב אִפשרה לקריסטוף שרדט , מיילן טנזר , ואודי מירון לשנוֹת את חוקי המשחק הקרוי "המשחק לרכישת זכויות שידורים בישראל" , מוקדם מהצפוי . האמת צריכה להיאמר מיילן טנזר ואודי מירון חוללו ב- 1992 את מהפכת הטלוויזיה השנייה בישראל על חשבונה של רשות השידור . מהפכת הטלוויזיה הראשונה בארץ התחוללה עם הקמת הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד . אנשי הכבלים הצעירים מיילן טנזר ואודי מירון "גנבו את ההצגה" כאמור לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 28 באוקטובר 1992 . הם ביצעו מהפכת שידורים והעמידו בתור מאות אלפי אנשים שביקשו להתחבר מייד לטכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא נזהרה דיה גם בהמשך . ב- 17 במאי 1994 אִפשרה רשות השידור לערוץ 2 המסחרי , דַּרְדָּק תקשורת שזה אך נעמד על רגליו , לחולל את מהפכת הטלוויזיה השלישית . ערוץ 2 הצעיר והשש אלי קרב זכה במאבק על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי והביס את השידור הציבורי הכבד והמסורבל ללא קרב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה (עד למפלת ה- "17 במאי 1994") במשך 25 שנה רצופות בזכויות הכדורגל הישראלי מאז 1968. ב- 5 בנובמבר 1995 כמה שעות לאחר רצח ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה יצחק רבין , התחוללה בארץ מהפכת הטלוויזיה הרביעית . חברת החדשות של ערוץ 2 בראשותו של מר שלום קיטל הביסה ללא תנאי את חטיבת החדשות הוותיקה של השידור הציבורי בראשותו של דודו גלבוע . הפקות עיתונאיות ושידורי חדשות היו "הספציאליטה" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , תחום ההתמחות שלה , אך מרבית הצופים בישראל נדדו בשבוע האֵבֶל על רצח ראש הממשלה למרקע ערוץ 2 ועימם גם הרייטינג .

האָשמה העיקרית לעליבות ואי הסדר שפשו בין כתלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 1993 – 1990 הייתה מוטלת בראש וראשונה על כתפי מנהלה יוסף בר-אל . המצב דמה לכאוס והאחריות הייתה שלוֹ . כולם ידעו שמשהו קלוקל (בלשון המעטה) מתרחש בטלוויזיה אך איש בוועד המנהל של רשות השידור ובמליאת הרשות לא קם והצביע בכיוונו של האיש . הייתי מתוסכל כמו רבים אחרים בבניין . אחד ש- שרוי בסערת רגשות . עליבותה של הטלוויזיה בכלל ושידורי הספורט שלה בפרט הזדקרו לעיני כל . באחת מישיבות וועדת הספורט של המליאה שנערכה ב- 24 בפברואר 1993 בהשתתפותי ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה , נחת על שולחני פתק אישי [10] מאחד מחברי המליאה . הנה המקור כלשונו .

barel

טקסט מסמך :  24 בפברואר 1993 . מתוך ישיבת הוועד המנהל ומליאת רשות השידור . במונח "בולשביק"  התכוון חבר המליאה אלברט אסלה ליוסף בר- אל המנהל הריכוזי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . כעבור 4 חודשים הדיח מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום את יוסף בר- אל מתפקידו הרם ומינה במקומו את יאיר שטרן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוטי קירשנבאום נוסק ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור . ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבים אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות .

[1] ראה הספר , "הקשר הסימביוטי" , ובו המסמך האקסקלוסיבי של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מ- 30 באפריל 2000 , המאשים בגלוי את מוטי לוי בניהול לקוי וכושל של רכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה .

[2]  ראה נספח : פקס המחירים של קלאוס אנדרס אלי  מתאריך 29 באוקטובר 1992 , הנוגע לשלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל במסגרת קדם גביע העולם- ארה"ב 1994 נגד נבחרות בולגריה , פינלנד , וצרפת .

[3]  ראה נספח : פקס הצעת המחירים הנגדית שלי לקלאוס אנדרס  מחברת CWL מתאריך  2  בנובמבר 1992 .

[4]  ראה נספח : חוזה השידורים הבלעדי עם חברת CWL שנשלח על ידי ובחתימתי  לקלאוס אנדרס  ב-  28 במרס 1993 .

[5]  ראה נספח : מכתב הברכה שלי למוטי קירשנבאום עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 .

[6]  IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority)

[7]  ראה נספח : מסמך "הנדוניה" שלי למנכ"ל מוטי קירשנבאום מ- 30 באפריל 1993 , המאשר כי  זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קמפיין מונדיאל ארה"ב 1994 הן בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[8]  ראה נספח : פקס שלי שנשלח לגב' דאפנה דה ווס מתאריך 7 באפריל 1993 , המאשר את הסכמתי לשלם 35000 דולר תמורת השידור הישיר של משחק הכדורגל שוודיה ישראל (ב- 2 ביוני 1993 מסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994).

[9]  ראה נספח : חוזה השידור הבלעדי של המשחק שוודיה – ישראל עם חברת Top Sports Licensing מתאריך 13 במאי 1993 .

[10]  ראה נספח : הפתק האישי אלי מאת חבר מליאת רשות השידור אלברט .

סוף הפוסט מס' 282 , רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוטי קירשנבאום נוסק ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור . ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות .

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 281 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 5 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : מדיניות השידורים של ערוץ 5 בכבלים ומבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל לגברים – סלובניה 2013 

אנוכי אוהב , מוקיר , ומעריך את ההתכוננות ויציקת היסודות הרחבים של הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 ע"י ערוץ 5 בכבלים , אולם נד לתוצאותיה הדלות ולגורלו המר (והצפוי) של הכדורסל הישראלי . אין שום Match up בין ההשתדלות והמאמץ הטלוויזיוני הגדול והיקר כספית של ערוץ 5 בכבלים לשמש מקור אינפורמציה בשידורים ישירים מסלובניה עבור הציבור הישראלי לבין העליבות של נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל כפי שהתגלתה אתמול אחה"צ (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) במשחק ההפסד לנבחרת אנגליה החלשה והמוגבלת בתוצאה 71 : 75 והיום אחה"צ (יום חמישי – 5 בספטמבר 2013) שוב תבוסה מול נבחרת אוקראינה החלכאית והנחותה בתוצאה 67 : 74 . הכדורסל הישראלי המט ליפול הושפל פעמיים בתוך עשרים וארבע שעות . מתברר כי הוא אומלל ורָצוּץ אף יותר מזה של אנגליה ואוקראינה והפך בבת אחת את ההפקה המקפת והיומרנית של ערוץ 5 בכבלים להפקת סרק . הפקה בלתי חשובה . אנוכי מבין ללבו של השדר המוביל ניב רסקין של ערוץ 5 בכבלים כשהוא מייבב בשידור ישיר לצופיו את משחקי התבוסה נגד אנגליה ואוקראינה , כהאי לישנא , "אי ואבוי לנו…אוי לעיניים שכך רואות…העיניים רואות אבל הפה לא יודע מה לומר…" . הכדורסל הישראלי מכל מיני נימוקים שדנתי בהם זה מכבר בבלוג הוא אילוזיה .

נחמד לראות כי סוף כל סוף חדל ערוץ 5 בכבלים ממדיניות שידור ה- Off tube ושלח לעמדות השידור בסלובניה את השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון בעוד את האולפן המנווט בארץ מאיישים הפרשנים רון קופמן ואריה מליניאק בהנחיית המגישות מאיה רונן ומירי נבו . פיני גרשון שם בכיס הקטן את הפרשן הקודם של ערוץ 5 בכבלים (וגם של ערוץ 1) צבי שרף  . שני צוותי השידור של ערוץ 5 בכבלים בסלובניה ובארץ מכבירים במילים ויודעים את מלאכתם אולם מחווירים מול חוסר רצינות ומיעוט כישרון של שחקניו של המאמן אריק שיבק . מתברר כי השחקנים המובילים בנבחרת ישראל עומרי כספי (שחקן NBA) , יותם הלפרין , יוגב אוחיון , ליאור אליהו , גיא פניני , יניב גרין (ועוד כמה אחרים) הם פיגורות מגוחכות אשר רחוקות שנות אור ממודלים שהכרנו בעבר כמו טל ברודי ומיקי ברקוביץ' , ובמידה מסוימת מאוחר יותר גם מ- עודד קטש שמשמש כעת עוזר מאמן של אריק שיבק . רק להיזכר במתמטיקה של השכר הענק המורכב ההון עתק ש- שחקני הנֶפֶל הללו משתכרים בקבוצותיהם, מעורר מחשבות נוגות . בעוד בני גילם משרתים בצה"ל בחזיתות הקדמיות ביותר נדמה לחגבי הכדורסל בנבחרת הלאומית כי לרוץ על הפרקט זה הדבר הכי קשה בעולם . אני פטריוט של המדינה ונבחרות הספורט שלה . ככל שהעניין הספורטיבי נוגע לייצוג מדינת ישראל ע"י בניה בזירה הבינלאומית מרגיז אותי להתבונן בפרודיות . ואולי זה מה שיש . זה מה שהכדורסל מסוגל להציע . נבחרת הכדורסל הישראלית תחת הדרכתו של אריק שיבק מזכירה לי בשתי הופעותיה הראשונות בסלובניה 2013 במידה רבה את נבחרת ישראל בכדורגל בעשור ה- 90 של המאה שעברה , שכשלה בארבעה Campaigns רצופים להעפיל ל- 2 מונדיאלים של ארה"ב 1994 ו- צרפת 1998 ול- 2 Euro של אנגליה 1996 ו- הולנד / בלגיה 2000 , תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף . גם שם לבשו את המדים הלאומיים כל מיני בחורים צעירים שנולדו בארץ שחשבו שהדבר הקשה ביותר בחיים הוא לרוץ על כר הדשא . בנבחרת הכדורגל ההיא של שלמה שרף שיחקו שני שחקנים (מוכשרים) אייל ברקוביץ' וחיים רביבו שהשתכרו הון עתק כשכירים בקבוצות כדורגל בחו"ל . העיתונות הישראלית קשרה להם כתרים אולם מעניין , כל פעם שהשניים לבשו את המדים הלאומיים , התברר שכישרונם הוא עורבא ופרח . צריך להיות כנה ולומר שהיו לנבחרת הכדורגל ההיא גם הישגים כמו הניצחון ב- 1993 בפאריס על נבחרת צרפת 3 : 2 וב- 1999 ניצחון באצטדיון ר"ג  5 : 0 על אוסטריה . אולם ההברקות האלו טבעו בים של כישלונות ותבוסות . אייל ברקוביץ וחיים רביבו יחדיו עם המאמן שלמה שרף לא הצליחו . במשך עשור שלהם הם פספסו את כל המטרות .

ערוץ 5 בכבלים הרכיב Promo מגלומני לקראת מבצע סלובניה 2013 בו הוא מציג את שחקני נבחרת ישראל כגיבורי חלל כל יכולים . אין דבר טלוויזיוני מגוחך יותר מאשר הצבת רף ציפיות שהוא אנטי תזה למציאות כפי שאנו מכירים אותה . העורכים והמפיקים הממונים בערוץ 5 בכבלים על "מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013" , אלה שהגו את הרעיון היומרני , מצווים להשליך עכשיו את ה- Promo הזה לסל . אין בן עוד כל צורך ושימוש . בכל מה שנוגע לקידום השידורים הישירים שעוד נותרו הוא גרוטסקי ושווה כקליפת השום .

ועוד דבר . שני פרשני ערוץ 5 בכבלים , אריה מליניאק באולפן המנווט בארץ ופיני גרשון בסלובניה , תוקפים בחריפות רבה את כישלון הנבחרת הלאומית של ישראל בשני משחקיה הראשונים נגד שתי נבחרות חלשות כאנגליה ואוקראינה . אולם צריך לזכור כי הצמד הזה – אריה מליניאק כמאמן נבחרת ישראל ופיני גרשון כעוזרו הראשי – חוו חוויית כישלון דומה לפני 29 שנים עם הנבחרת הלאומית בעת הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל  שהתקיים במאי 1984בגרנובל ובפאריס לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . עכשיו כשהם ניצבים מהצד השני של המתרס מצוידים בנשק המיקרופון הם אינם חומלים על אריק שיבק מצביא הכדורסל הישראלי ולא על החיילים שלו .

הערה 5 : תזכורת מהעבר לשני פרשני הכדורסל של ערוץ 5 בכבלים ב- "מבצע סלובניה 2013" , אריה מליניאק באולפן המנווט של ערוץ 5 בהרצליה ופני גרשון בעמדת השידור בלובליאנה בירת סלובניה .

מעניין אפילו מרתק כיצד מסתובבת ההיסטוריה המתעתעת על צירה ומזכירה נשכחות בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש" . בחודש מאי 1984 עמדה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל ובראשה שני מאמניה הצעירים אריה מליניאק ועוזרו פיני גרשון בפני משימה נכבדה ואתגר חשוב : השתתפות בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בצרפת על הזכות להעפיל בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952 להעפיל שוב למשחקים האולימפיים שעמדו להיפתח חודשיים אח"כ בחודש יולי 1984 בלוס אנג'לס . ממש לפני פתיחת הטורניר שנערך בשתי ערים בגרנובל ופאריס , סיפר המאמן הלאומי אריה מליניאק  בביטחון ובפרהסיה לעיתונאי יאיר עמיקם מהעיתון (יומון) "חדשות הספורט" , סיפור מדהים בזו הלשון , "כי הלך למגֶדֶת עתידות אלמונית שגילתה לו בסודי סודות כי נבחרת הכדורסל הישראלית תדורג בסיום הטורניר הקדם אולימפי בצרפת במקום הרביעי ותעפיל ממנו לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984"  [1] . התברר שהאיש איננו רק שחצן אלא גם רברבן בעל חלומות . היומון "חדשות הספורט" עַט על סיפור המציאה והפך את הביקור של המאמן הלאומי אצל מגדת העתידות לדיווח מרכזי בעמוד הראשון של העיתון . כמה ימים אח"כ התפרסמה ב- 15 במאי 1984 עוד כותרת ענק בעיתון "חדשות הספורט" [2]  , ובה ההצהרה דרמטית של המאמן הלאומי אריה מליניאק על פי הטקסט הבא : "יש עם מי לצאת למלחמה" . סיפורים תמוהים אם לא בּיזָארִיים של אדם מוכשר אך לא מוכשר דיו . במקום להנמיך ציפיות פעל המאמן הלאומי בתמימות אולי בטיפשות והעלה את הרַף שלהן . הסוף המַר ידוע . נבחרת ישראל נוצחה ע"י הנבחרות החלשות של שוודיה ואנגליה והובסה ע"י החזקות ברה"מ , יוון , ספרד , וצרפת – והודחה מהטורניר הקדם אולימפי בצרפת . היא ומאמנה חזרו בבושת פנים ארצה . את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ראו המאמן הלאומי ושחקניו על מרקע הטלוויזיה מהכורסאות בסלון ביתם בארץ . אריה מליניאק בן ה- 34 התגלה לא רק כמאמן דַל וחסר ניסיון אלא גם פסיכולוג קטן . כמאמן לאומי עשה את כל השגיאות האפשריות . אולי אין פלא שבשלב כה מוקדם בקריירה שלו נטש את מקצוע האימון ועבר לצד השני של המתרס . אריה מליניאק הפך לפרשן . לדבר הוא יודע . מטבע הדברים ניצל את ההזדמנות כפרשן להביע את דעתו ולבקר בטלוויזיה , ברדיו , ובעיתונות לא רק את השחקנים אלא גם את המאמנים שתפשו את מקומו .

melinyak

טקסט תמונה :  11 מאי 1984 . כותרת ראשית פנטסטית בעיתון "חדשות הספורט" , שסיפרה כלהלן , "מגדת עתידות אמרה לאריה מליניאק  : תתפשו מקום רביעי אך תעלו" . סיפור ביזארי אישי של אריה מליניאק שהוא דאג להעבירו במו ידיו לידיעת העיתונות . במקום להנמיך את רף ציפיות – העלה אותן . (באדיבות הארכיונאי מר רוני דרור והעיתון "חדשות הספורט") .

החלטתי אז בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל (החליף חודש קודם לכן בתפקיד את יוסף "טומי" לפיד ז"ל ) לשלוח את יורם ארבל לשדר ישיר את משחקיה של נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי בצרפת . יוסף "טומי" לפיד (פינה את כיסאו ב- 1 באפריל 1984 לאורי פורת) לא רצה לכסות את טורניר הכדורסל הזה . נטייתו של אורי פורת הייתה שונה . דברי הרָהָב ובִיטחונו העצמי של המאמן הלאומי אריה מליניאק (עד לא מכבר פרשן שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1984 – 1979) רק דִרבנו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואותי לדבוק בנבחרת הכדורסל הלאומית  ולכסות את הטורניר הקדם אולימפי במלואו . אריה מליניאק נטע בנו תקוות רבות ואנוכי התפללתי להצלחתה ועלייתה של נבחרת ישראל למשחקי לוס אנג'לס 84' . העפלה הייתה משולה לפרולוג מוצלח . במידה ונבחרת הכדורסל של ישראל תעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היא תשדרג את מכלול והיקף תוכניות השידור האולימפיות שלי – מלוס אנג'לס 84' לירושלים . כרגיל , כגודל הציפייה כך הייתה עוצמת האכזבה . בתוך זמן קצר עתיד היה המאמן הלאומי אריה מליניאק לשלם ברִיבּית דֶה רִיבּית על הצהרת ה- שָחָץ וביטחונו העצמי המופרז . ואנחנו בטלוויזיה יחד אתו .

בטורניר עצמו ניצחה הנבחרת של אריה מליניאק רק בשלושה משחקים , והפסידה בשישה . הנבחרת גברה על בולגריה 76 : 69 , על הולנד 84 : 82 , ובמשחק האחרון בטורניר ניצח אריה מליניאק בקרב מוחות את רלף קליין מאמן נבחרת גרמניה בעת ההיא  85 : 84 . הניצחון הזה כבר לא סייע לנבחרת ישראל . היא הודחה וסולקה מהטורניר הקדם אולימפי . ההפסדים הצורבים היו דווקא לנבחרות החלשות בטורניר . נבחרת ישראל הפסידה הפסד מביש לאנגליה  88 : 92 , וגם לשוודיה 79 : 80 . על התמודדות מול הנבחרות החזקות באירופה לא היה על מה לדבר . אריה מליניאק והנבחרת שלוֹ ספגו תבוסה קשה מכדורסלניה של הנבחרת הגבוהה של ברה"מ 79 : 106 . אח"כ ניגפה נבחרת ישראל בפני יוון   95 : 120 , ונגד ספרד 97 : 120 . נבחרת ישראל גם לא החזיקה מעמד נגד צרפת והפסידה 95 : 102. נבחרת ישראל כשלה ואריה מליניאק חזר הביתה כמאמן מוּבַס ומושפל שחולם חלומות באספמיה .

ערוץ 5 בכבלים ממשיך במסע הסיקור שלו את נבחרת ישראל הכושלת בסלובניה 2013 , אולם בלבי גמלה אז לפני שנות דוֹר במאי 1984 ההחלטה למחות נגד העליבות , ולהחזיר את יורם ארבל מפאריס הביתה כדי להפסיק באמצע את מסע השידורים הישירים של נבחרת כושלת . נבחרת ישראל תחת הדרכתו של אריה מליניאק איבדה אז כל סיכוי להעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ולמשחקים שנותרו לא היה עוד ערך ספורטיבי . העליבות הזאת אז הוציאה אותי מדעתי . לא שרר שום Match up בין המאמץ וההשתדלות שלי כאיש טלוויזיה להביא את בשורת הנבחרת ולשדר ישיר את משחקיה מגרנובל ומפאריס לאולפנים בירושלים לבין כישרון המאמן והשחקנים הלאומיים שלו . לקחתי את הכישלון באופן אישי . תוצאות הטורניר הקדם אולימפי ההוא ב- 1984 היוו תבוסה קוֹלוֹסָאלִית של נבחרת ישראל ומאמנה אריה מליניאק . השידורים הישירים רק חשפו את עליבותם קבל עם ועדה . תוצאות המשחקים היו כה אומללות והרסניות עד שהפכו את נבחרת ישראל לפתטית . הנבחרת איבדה את סיכוייה ואנחנו את העניין הספורטיבי בתחרות .

המאמן הלאומי אריה מליניאק הוּדַח מתפקידו בתום הטורניר ע"י איגוד הכדורסל. הוא הפך באחת למאמן כושל . יתירה מזאת . הוא חווה חוויה טראומטית והיה אדם מושפל שנמצא בצד הנמוך של הסקאלה המקצועית . עמי שלף ז"ל מי שהיה יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל אז אמר לי באכזבה רבה : "יואש אלרואי אתה יכול לקחת אותו בחזרה אליך . הוא הכל חוץ ממאמן כדורסל" . למרות כישלונו המקצועי כמאמן החלטתי לקבל אותו חזרה לזרועותיי כפרשן מפני שהוא נותר בעיניי שדרן בעל פוטנציאל , חריף , קל ביטוי , ומהיר לשון שיודע לתרגם את הידע בו חונן לשפת הטלוויזיה . שמרתי עליו . רחשתי לו חיבה והערכה מקצועית . הוא היה איש מוערך שניחן בקסם אישי . אריה מליניאק ידע שהפיל את המשוכה בפאריס. באחת הפגישות בינינו סח לי בעצב : "הייתי פזיז ועשיתי הרבה שטויות" . אריה מליניאק הפך לבן זוגו הקבוּע של יורם ארבל ומאוחר יותר גם של אוּרי לֵוי . הייתי נאמן לו במאת האחוזים . במבט רטרוספקטיבי לא בטוח שהוא היה נאמן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה מידה . אבל צריך להודות הוא איש מיקרופון ממולח וניחן בעֵט טובה . זה כמובן לא אומר שהייתי משוחרר מתפקידי לפַקֵח ולנהֵל אותו .

זמן רב אח"כ לאחר שנטשתי כבר את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת והפכתי את רדיו גלי צה"ל לערוץ הבית שלי , הופתעתי לדעת שהאיש חונן בזיכרון קצר . שמעתי את אריה מליניאק תוקף בחריפות ובהתרגשות רבה בתוכנית הספורט של גלי צה"ל ביום חמישי – 23 בספטמבר 2004 את מולי קצורין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל לאחר הכישלונות  בקדם אליפות אירופה 2005 ובתוכם ההפסדים לנבחרות כדורסל ירודות כבולגריה ופורטוגל . מערכת הספורט של גלי צה"ל שגתה פעמיים בשידור ההוא ב- 23 בספטמבר 2004 . בפעם הראשונה כשהתירה לאריה מליניאק לתקוף את המאמן הלאומי ללא רחם מבלי לאפשר למולי קצורין להגיב ולהתגונן . בפעם השנייה כששני מגישי התוכנית אביעד פוהורילס ומשה שלונסקי לא הזכירו לתוקפן את עברו המפוקפק כמאמן לאומי לפני כעשרים שנה בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בפאריס ב- 1984 ואת התבוסות שהיו שם מנת חלקו . צריך להיות הגון ולומר כאן שהפעם הזאת (אתמול בערב ראש השנה של תשע"ד – 4 בספטמבר 2013) הזכיר אריה מליניאק שהיה שותף לחוויה כה מתסכלת כפי שחווה אותה עכשיו המאמן הנוכחי מר אריה "אריק" שיבק . 

[1]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

[2]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

אנוכי חוגג בחג ראש השנה תשע"ד – 2013 , יוֹבֵל 50 (חמישים) שנות נישואים עם רעייתי יעל תג'ר . יחדיו אנחנו מארחים בביתנו את שלושת ילדינו ונשותיהם ובעלה של בתי ואת עשרת נכדינו ועדיין מוכשר לקרוא את כל העיתונים ובעל זיכרון כדי לבור את המוץ מן התבן . העיתונים בארץ נלחמים על חייהם ומוציאים לאור מוספים עבי כרס כדי למשוך קוראים , אך אִתִּי אין להם בעיה . אני חתום על "הארץ" ומנוי שלו מזה יובלות . את העיתון "ישראל היום" אנוכי מקבל בחינם . את "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , ו- "סוף השבוע" אנוכי מממן מכיסי . אין לי שום עניין בגב' פנינה רוזנבלום השאפתנית (סוף השבוע) שביקשה אותי בינואר 1988 לרשת את כס מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה שייך למגישה היוצאת גב' אורלי יניב (וכמעט הצליחה) .

rosenblum

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. זוהי גב' פנינה רוזנבלום בת ה- 33 ב- Audition הטלוויזיוני שנערך בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . פנינה רוזנבלום היא אישה מוכשרת ושאפתנית . הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה אז את אופציית הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומה של גב' אורלי יניב. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אין לי גם עניין בתמונת ריטה (ישראל היום) וגם לא בתמונת האֲהַבְהָבִים של מר נועם טור וגב' קרן פלס (ידיעות אחרונות) . אנוכי מוצא עניין שווה במר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מעריב) ובמפקד חיל האוויר אמיר אשל (הארץ) . אולם במוטי קירשנבאום יש לי עניין רב . תמונתו בשער המוסף של "מעריב" מעורר בי זיכרונות נשכחים של אירועים שכאילו קרו רק עכשיו רק אתמול . כאילו לא חלפו מאז שתי עשרות שנים . לא אהבתי את הריאיון הדביק והחנפני מעין "תפוח ודבש" שערך מר אביעד פוהורילס עם מוטי קירשנבאום במוסף "מעריב" אתמול (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) . מוטי קירשנבאום לא צריך את זה . התחקיר של אביעד פוהורילס קלוש . הוא לא ירה לפחות 15 (חמש עשרה) שאלות שכל מראיין אחר במקומו בעל השכלה טלוויזיונית מינימאלית היה שואל וחוקר את מוטי קירשנבאום ממעצבי דמותה של התקשורת הישראלית לרבדיה השונים בתחומים שונים . בין השאר גם שאלות שעוסקות ודנות בראשית עידן התחרות בנובמבר 1993 שהחלה להתפתח בחריפות רבה בין השידור הציבורי הוותיק והמסורבל שמוטי קירשנבאום ניצב בראשו כמנכ"ל רשות השידור לבין השידור המסחרי בדמותו של ערוץ 2 האמביציוזי הצעיר והרענן תאב ההצלחות , בראשו ניצבו מר דן שילון ומר יוחנן צנגן מנכ"לים משותפים של הזכיינית "רשת", מר אלכס גלעדי מנכ"ל הזכיינית "קשת" ומר עוזי פלד מנכ"ל "טלעד" . בשתי התמודדויות קרדינליות "ראש בראש" בין השידור הציבורי לשידור המסחרי ב- 1994 ו- 1995 ספג ערוץ 1 שתי מפלות מערוץ 2 . אביעד פוהורילס פספס . בריאיון הזה אתמול העניק מוטי קירשנבאום את הציון המקסימלי "Super Star" לשר האוצר מר יאיר לפיד והוסיף שהוא חבר שלו , אולם המראיין לא פיתח את הנושא ולא הקשה על המשיב . אם יאיר לפיד הוא סופרסטאר על פי חוות דעתו של מוטי קירשנבאום אז איזה תואר אקוויוולנט בקנה מידה של "כוכב עליון" הוא אמור להעניק לשרי אוצר חשובים שתרמו בעבר תרומה ענקית לכלכלת מדינת ישראל , נאמר כמו לוי אשכול , פנחס ספיר , ואברהם "בייגה שוחט… ??? יאיר לפיד הוא לא סופרסטאר ולא נעליים . הוא פוליטיקאי מפונק מזן ירוד שהוליך שולל את בוחריו . מתברר גם שהוא אומר דברי אמת כשנוח לו ומתי שמתחשק לו . אביעד פוהורילס רשם מינוס גדול משנמנע להתעמת בריאיון עם מוטי קירשנבאום במקומות שהוא מוטי קירשנבאום נכשל . לא רק נכשל . הוּבַס . זה היה אומנם לפני שנים רבות , אף על פי כן דמותו של מוטי קירשנבאום שמצטיירת כמריונטה בשער הקדמי של מוסף "מעריב" שמניפה ידיים על פי פקודה של הצלם יוסי אלוני , משכה שוב את תשומת לבי .

p1

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "סוף השבוע" . (באדיבות "סוף שבוע") .

p2

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "ישראל היום" . (באדיבות "ישראל היום") .

p3

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "מעריב" . (באדיבות "מעריב") .

p4

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

p5

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . מוסף "בארץ" . (באדיבות "הארץ" .

1. 1992. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . מלחמת זכויות השידורים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 בכבלים הנוגעת למשחקי נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. מפלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנוגעת לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994.

2. ראש הממשלה ושר הביטחון מר יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני ממנים ב- 18 באפריל 1993 את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. הופעתו המחודשת בשמי הרשות וערוץ 1 הייתה במידה רבה מזהירה כשל מטאור. דמות מופת שתיזכר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור למרות שלא היה חף משגיאות וטעויות. אולם מי מאתנו איננו חף משגיאות וטעויות.

נבחרת הכדורגל של ישראל חוזרת בתום עשור מאז ימי תקופת המאמן הבריטי ג'ק מנסל לזירה האירופית. הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט מנהל החברה הוודוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בטלוויזיה מציע לי את זכויות השידורים של המשחק הראשון של נבחרת ישראל נגד נבחרת אוסטריה בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם מונדיאל ארה"ב 1994. סמנכ"ל הכספים ההססן של רשות השידור מוטי לוי יחדיו עם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסורבלת והבלתי מוכשרת סופגים תבוסה מוחצת ומשפילה ב- 28 באוקטובר 1992 בשעה שהם מפסידים בשלומיאליות ורשלנות לערוץ 5 בכבלים (בראשית דרכו וכמעט ללא מינויים) את זכויות השידורים של משחק קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 בווינה, אוסטריה – ישראל. המדינה כמרקחה. התאריך הקונקרטי הזה מהווה ציון דרך שלילי בהתנהלותו העלובה של השידור הציבורי. מועצת הכבלים בראשותו של יוסף "טומי" לפיד מציעה לרשות השידור הצעה משפילה כלהלן : "שידור המשחק מווינה יתבצע ע"י שדרני הכבלים יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ויועבר ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי שכל המדינה תוכל לצפות בו" . תשובתי החד משמעית ליוסף "טומי" לפיד הייתה כלהלן : "על גופתי המתה" . טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הופכת לפגיעה מוקדם מהצפוי . יש לכך השלכות מרחיקות לכת על העימות המתקרב עם ערוץ 2 המסחרי העומד לקום במדינת ישראל.  

בסתיו 1992 כבר מַשְלָה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין במרץ והיא מלאת תנופה , חזון , ויוזמות עשייה ובנייה . זה מכבר החלו לרחוש שמועות כי שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני מתכננת למנות את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הנוכחי אריה מֶקֶל . השמועות גרסו כי אַרְיֵה מֶקֶל שהושאל לרשות השידור ממשרד החוץ מתנה את קיום העסקה הפוליטית בקבלת ג'וב מיוחד . הוא מבקש להתמנות קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב . אם ימונה לתפקיד הנחשק יפנה מייד את כיסאו ברשות השידור . מינויו של מוטי קירשנבאום בן מלכות של רשות השידור ומבכורי ובכירי בניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים נראה לי כחלום . לא האמנתי לעסקאות חילופין מהסוג הזה שמעורבים בהן מטבע הדברים אין ספור ווקטורים פוליטיים שכל אחד מהם מהווה אינטרס בפני עצמו ומושך לכיוון הרצוי לו . "אה, ok, נו, נחכה ונראה. בטח לא ייצא מזה דבר" , סחתי לעצמי והמשכתי בדרכי .

בסתיו 1992 הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה , המונופוליסטית , והמסורבלת – מְאוּיֶימֶת לראשונה ע"י גופי שידור חדשים במדינת ישראל . ערוצי הטלוויזיה בכבלים וערוץ 2 (עדיין במתכונת ניסיונית אך עתיד לעמוד על רגליו בנובמבר 1993) נשפו בעורפה . בדיוק באותה העת שָבָה נבחרת ישראל בכדורגל בתום גלות בת עשור מאסיה לאירופה והוגרלה במסגרת משחקי קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 (מונדיאל ארה"ב 1994) לבית אחד עם נבחרות אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ופינלנד . המשחק הראשון נקבע להיערך ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה נגד נבחרתה של אוסטריה . ביום רביעי – 14 באוקטובר 1992 שבועיים ימים לפני המשחק הגיע לידי הפקס המיוּחַל לו המתנתי בכיליון עיניים זה זמן רב מהגרמני מר קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) נשיא חברת התיווך לזכויות שידורי ספורט APF השוכנת ב- וואדוז בירת נסיכות ליכטנשטיין הקטנה . עכשיו ידעתי בביטחון כי המשחק אוסטריה נגד ישראל שאמור להיערך בווינה ביום רביעי – 28 באוקטובר הוא ב- % 100 שלי . של מחלקת הספורט . של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . של רשות השידור . הסוכנות האוסטרית – גרמנית לתיווך זכויות שידורי ספורט הקרויה APF  בראשותו של הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היושבת בוָודוּז (Vaduz) בירת ליכטנשטיין , פִקססה לי באותו היום את הצעת מחיר השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם ארה"ב 1994, שעמד להתקיים כעבור שבועיים ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה . המחיר היה הגיוני וסביר . הנה הפַקְס כלשונו [1] .

aus 1

טקסט מסמך :  14 באוקטובר 1992 . זהו הפקס המקורי ועמו ההצעה הכספית הנדיבה של קריסטוף שרדט הנוגעת לתשלום מינימאלי של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר עבור זכויות השידורים הבלעדיות של משחק קדם גביע העולם בכדורגל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 בין נבחרות אוסטריה וישראל (לקראת טורניר הגמר של המונדיאל האמור להיערך בקיץ 1994 בארה"ב) . ראיתי בהצעת הזכויות הנדיבה הישג אישי שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היה איש אמין . הוא עמד בהבטחתו והציע לי לרכוש את משחק החוץ הראשון של נבחרת ישראל ב- "קמפיין" של מונדיאל ארה"ב 1994 תמורת מחצית המחיר שאותו הסכמנו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור כל משחק בית של הנבחרת הלאומית באִצטדיון ר"ג . זאת הייתה הצעה כספית נדיבה מאוד והוגנת מאוד שנשלחה ב- אתראה זמן קצרה ובאיחור , אך הופתעתי מטוּב לִיבּוֹ אם אפשר להעניק תכונה כזאת לאנשי עסקים . נותרו שבועיים ימים בלבד להיערך ללוגיסטיקה של השידור הישיר מווינה . שמתי מייד לב לא רק להצעת המחיר אלא גם לטקסט בשולי הפקס בו נכתב כלהלן :

  1. All technical details can be discussed with Austrian Television.
  2. Looking forward to your immediate confirmation

קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט דרש תשובה מיידית . נותרו שבועיים מיום משלוח הפקס ועד להוצאתו לפועל של השידור הישיר הזה מווינה , אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 . הייתי מאושר . נבחרת ישראל בכדורגל חוזרת לזירה האירופית ואנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקים בזכויות השידורים הבלעדיות של ההתמודדות המסקרנת הזאת .

הפקס הזה שקיבלתי מקריסטוף שרדט הועבר על ידי למחרת בבוקר ממשרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים (על פי הפרוצדורה המקובלת ברשות השידור) למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוֹטִי לֵוִי בבניין "כלל" בירושלים (מקום מושבה של הנהלת רשות השידור) בליווי הערה מודגשת שלי בכתב ידי : "אנא אשר לו מייד , אני כבר אישרתי לו טלפונית שאני מסכים . הוא זקוק לאישור בכתב מרשות השידור" [2] . סמנכ"ל הכספים הוא "שַר האוצר" של רשות השידור והאיש שחולש על תקציבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . הוא האיש שחותם על הצ'קים ובסופו של דבר אמור לאשר את מבצע השידור הישיר המיוחל שעתיד להתרחש ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה , הלא הוא משחק הכדורגל במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994 בין נבחרות אוסטריה וישראל . האיש שקדם למוטי לוי בתפקיד היה יוֹחָנָן צַנְגֵן המזהיר , הדומיננטי , חריף השכל , ומהיר המחשבה . יוֹחָנָן צַנְגֵן ירש ב- 1982 את מקומו של ישראל דוֹרִי סמנכ"ל הכספים של הרשות שכיהן בתפקיד מאז 1973 . ישראל דוֹרִי התמנה לתפקיד החשוב הזה במקומו של אליהו בן עמרם הוותיק שהחזיק בתפקידו ברשות השידור בשנים 1973 – 1969 , ימי ה- בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1991 חֲבָר יוֹחָנָן צַנְגֵן לדן שילון והפך למנכ"ל משותף של חברת "רֶשֶת" [3] . לאחר נטישתו של יוֹחָנָן צַנְגֵן קוּדַם מוטי לוי מי שהיה פקיד אפור וחסר כל דומיננטיות אבל בכיר במחלקה הכלכלית של רשות השידור – לתפקיד סמנכ"ל הכספים . הפַקְס של קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט הועבר מייד אליו ובמקביל לידיעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל. זוהי הפרוצדורה וההיררכיה ברשות השידור . מנהל חטיבת הספורט איננו עצמאי בשטח ועליו להיוועץ בכל צעד מוניטארי עם הממונים הראשיים שלו , מנהל הטלוויזיה  ומנכ"ל רשות השידור , שנועצים בסמנכ"ל הכספים של הרשות .                                                                                                                                                                             

aus 2טקסט מסמך :  זהו המסמך המקורי מ- 15 באוקטובר 1992 הנושא את ההערה בכתב ידי , "מוטי , אנא אשר לו מייד" , ואשר הועבר לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור בתאריך המצוין . נותרו 13 ימים עד לשידור הישיר של המשחק .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אלוּ היו כאמור חוקי המנהל , הסדר , והפרוצדורה ברשות השידור . סמנכ"ל הכספים של הרשות הוא המאשר את הסכמי רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט ולא מנהל מחלקת הספורט עצמו . קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) ביקש ממני להפתעתי הרבה סכום נמוך בהרבה ממה שהערכתי תחילה תמורת זכויות שידור של משחק כדורגל כל כך נחשב בישראל . 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד . מחצית מהסכום שהסכמנו המנכ"ל אריה מקל , מנהל ערוץ הטלוויזיה יוסף בר-אל , אנוכי , וסמנכ"ל הכספים מוֹטי לֵוי , לשַלֵם להתאחדות הכדורגל בעבור כל משחק בית במסגרת הקמפיין של קדַם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 שנערכו באִצטדיון רמת גן . המשחק הראשון של ישראל נגד אוסטריה בווינה במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994 עורר עניין ציבורי עצום בארץ . לא רק ברחוב הספורטיבי . נבחרת ישראל תחת שרביטו של מאמנה שלמה שרף שָבָה לשחק בזירה האירופית לאחר "גָלוּת" בת יותר מעשור שנים באסיה . ישראל שיחקה לאחרונה באירופה בעידן המאמן האנגלי גֶ'ק מֶנְסֶל (Jack Mensel) בתחילת שנות ה- 80 לקראת מונדיאל ספרד 1982. לבית המוקדם של אוסטריה וישראל שובצו כאמור גם הנבחרות הלאומיות של צרפת , בולגריה , שוודיה , ופינלנד . נבחרת הכדורגל של ישראל חזרה לאירופה ועִמה עלתה מדרגה גם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית .

שמו של קריסטוף שרדט ה- Owner של החברה ה- וודוזית APF ומחזיק זכויות השידור של המשחק אוסטריה נגד ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה היה מוכר לי מהעבר . הוא הוזכר שוב בשיחת ההפקה המקדימה שקיימתי בתחילת חודש ספטמבר 1992 עם גב' פרדריקה "פְרִיצִי" שְרָאם ( Frederika Schram ) מנהלת יחידת ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האוסטרית ORF (חברה ב- EBU כמונו) . הבהרתי לפְרִיצִי שְרָאם ידידה וותיקה שלי מפגישות משותפות רבות של שנינו בקבוצת הספורט של ה- EBU את רצוננו לשָדֵר ישיר את המשחק מעמדת שידור באִצטדיון בווינה .

פְרִיצִי שְרָאם הייתה הראשונה בעצם שהעבירה לידיעתי לי את האינפורמציה החשובה כי התאחדות הכדורגל האוסטרית איננה מנהלת עוד בעצמה את המו"מ על רכישת זכויות השידורים . ההתאחדות האוסטרית מכרה את זכויות השידורים של כל משחקיה הביתיים של נבחרת אוסטריה לחברת תיווך זכויות שידור APF הממוקמת ב- וָודוּז בירת הממלכה הזעירה ליכטנשטיין השוכנת בין אוסטריה לגרמניה . "APF היא זאת שמנהלת אפוא את המו"מ עם רשתות הטלוויזיה באירופה המעוניינות בשידור המשחקים האלה" , הדגישה בשיחה בינינו , והוסיפה , "עליך מוטלת אפוא המשימה לפנות ישירות אל קריסטוף שרדט ולנַהֵל עִמו את המו"מ המבוקש" .

הטלוויזיה האוסטרית ORF עצמה ניהלה את המו"מ שלה לרכישת זכויות שידור של משחקי הבית של נבחרת אוסטריה ישירות ופנים אל פנים מול ההתאחדות המקומית . מצב דומה שרר גם בישראל . התאחדות הכדורגל הישראלית בראשותם של חיים הברפלד , עזריקם מילצ'ן , גברי לוי , והמנכ"ל יעקב אראל למדה לעשות כסף ונקטה בצעד דומה . תמה תקופת שידורי ה- Reciprocity בטלוויזיה (הדדיות שידורים) בה רשתות הטלוויזיה מעניקות אחת לרעותה את השידורים בחינם . התאחדות הכדורגל של ישראל מכרה את זכות ניהול המו"מ על משחקי הבית של נבחרת ישראל לחברת CWL (מקום מושבה בשווייץ) בראשותו של שחקן העבר הגרמני גינתר נֶצֶר (Gunter Nezer) . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו הטלוויזיה האוסטרית ניהלה את המו"מ הפרטי שלה על שידור משחקי הבית של נבחרת ישראל ישירות עם ההתאחדות . צריך להבהיר לקוראי הבלוג כי חברת תיווך זכויות השידורים הישראלית צ'ארלטון בראשותם של פיני זהבי ואלי עזור טרם הייתה קיימת בימים ההם .

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 פניתי בפעם האחרונה אל קריסטוף שרדט באמצעות פקס ובשיחת טלפון. בקשתי ממנו שישלח לי בכתב את הצעת המחיר אותו הוא דורש ממני תמורת השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל [4] . הבהרתי לוֹ שוב שהטלוויזיה הישראלית  איננה רשת מסחרית אלא ציבורית – ממלכתית. קרִיסְטוֹף שְרֶדְט הבטיח לי כי המחיר יהיה הוגן וביקש אישור מיידי לפקס שלו . כך נפרדנו . נותרו שבועיים ימים בדיוק עד למשחק הבכורה של ישראל באירופה לאחר עשור שנים וההיערכות שלי לקראת שידורו הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

aus 3

טקסט מסמך :  13 באוקטובר 1992 . זהו הפקס ששלחתי לקריסטוף שרדט נשיא חברת APF הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 . תוכן הפקס מדגיש את העובדה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא רשת טלוויזיה קטנה ולא מסחרית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 4טקסט תמונה :  אוקטובר 1992 . הגרמני קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) מנהל הסוכנות ה- וואדוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט , ביניהם משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 , במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994 . קריסטוף שרדט היה ג'נטלמן ואיש עסקים ישר . הוא נהג עמנו בצורה הוגנת והציע לנו ב-  14 באוקטובר 1992 הצעה כספית מהוגנת שאי אפשר היה לסרב לה . (באדיבות חברת  APF ו- קריסטוף שרדט . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 5

טקסט תמונה :  אוקטובר 1992 . מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . יועצם הפיננסי של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המחיר שביקש ממני  25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר היה כאמור מחיר מְצִיאָה והרבה יותר מהוֹגֶן . זאת הייתה בפירוש "הצעה שאי אפשר לסרֵב לה" , תרתי משמע . המחיר נחשב לתשלום פעוט . ככלות הכול היה מדובר במשחק כדורגל רשמי חשוב נגד אחת הנבחרות הידועות באירופה , ובמסגרת תחרותית כל כך מחייבת כמו קדם המונדיאל של ארה"ב 1994 . בתחילה חשבתי לעצמי שקריסטוף שרדט הוא איש תמים שאינו מתמצא בסחר זכויות שידורים ואיננו בקי במחירי השוק העולמי . הייתה לי סיבה מתמטית טובה להעריך זאת כך . ממש באותו הזמן החליטה צמרת הנהלת רשות השידור בראשותם של המנכ"ל אריה מֶקֶל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מִיכָה יִנוֹן , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאַמֵץ את הצעתי ולשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים ע"ס של  50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור כל אחד מחמשת משחקי הבית של הנבחרת הלאומית במפעל הזה , כאמור נגד הנבחרות הלאומיות של אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ופינלנד . סַך כולל של  250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . מדוע אם כך , שאלתי וניתחתי ביני לבין עצמי את הצעת המחיר של קריסטוף שרדט , צריך האיש למכור את נֶכֶס השידור שלו ב- זִיל הַזוֹל . בעיקר לאור העובדה כי במדינת ישראל נבטו זה מכבר ערוצי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים , ומיילן טנזר ואודי מירון כבר שדדו מאתנו ב- 1990 את משחקי הליגה האנגלית , קניין שידור שלנו במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים ברציפות מאז 1968 . מאוחר יותר הבנתי שקריסטוף שרדט היה נדיב במיוחד ביחסו אלי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכפועל יוצא גם כלפי רשות השידור , מסיבותיו שלוֹ . הוא התגלה כאדם מהימן ומוסרי .

הרמתי טלפון לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט לוָודוּז ביום קבלת הפקס ממנו והודיתי לו על הצעת השידור הנדיבה והמחיר ההוגן . הסברתי לו את נהלי רשות השידור ובקשתי אותו להמתין יום או יומיים כדי לקבל את האישור בכתב מהמחלקה הכלכלית של רשות השידור בראשותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . "אל תדאג , זהו הליך נדרש ברשות שידור ציבורית" , הרגעתי את קריסטוף שרדט , והוספתי , "הייה סַמוּך ובַטוּח כי ביום שישי – 16 באוקטובר 1992 יהיה מונח על שולחנך הפקס החתום ע"י מר מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור המאשר את המחיר" .

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 שלחתי פקס מפורט לפְרִיצִי שְרָאם , בו הבעתי את הערכתי כי המו"מ עם קריסטוף שרדט יסתיים באופן חיובי בתוך יומיים שלושה . בקשתי ממנה לשריין לי עמדת שידור באצטדיון הווינאי לשני אנשים וקווי שידור 4W וטלפון בעל חיוג בינלאומי (לצורך Back up) בעמדת השידור [5] . במקביל שלחתי באותו היום מכתב בקשה אל המנכ"ל אריה מֶקֶל באמצעות מנהל החדשות אֵלִימֶלֶך רָם ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , לאשר את טיסתו של מאיר איינשטיין לארבעה ימים לווינה כדי לשָדֵר משם ישיר את המשחק אוסטריה – ישראל  ב- 28 באוקטובר 1992. טרם ידעתי את שעת ההתחלה המדויקת (בעיטת הפתיחה נקבעה בסופו של דבר לשמונה ושלושים בערב שעון ישראל) אך מצאתי לנכון להודיע לזָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר (Jean Cloud-Gisiger) ה- Coordinator של ה- EBU בג'נבה והמתאם הספציפי של שידור המשחק הקונקרטי שלנו אוסטריה – ישראל על המערכת הלוויינית של ה- EBU , "קח אותנו בחשבון בעת הקצאת זמני השידור על הלוויין האירופי ה- ECS מפני שאנחנו משדרים ישיר לירושלים מעמדת שידור מוזמנת עבור IBA באִצטדיון בווינה" . ביום שני אחה"צ  ב- 19 באוקטובר 1992 קיבלתי את פקס התשובה המצופה מז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה , המאשר כי אנחנו נמצאים ברשימת התחנות המשדרות וזמן הלוויין מאושר עבורנו , אך הוא מבקש לדעת במהירות האפשרית אם רכשנו את זכויות השידור של המשחק . הנה הוא כלשונו [6]

aus 6

טקסט מסמך : 19 באוקטובר 1992. האישור המוקדם של ה- EBU UP DATED PROVISIONAL INTEREST, כפי שנשלח לי ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU הנוגע לשידור הישיר המיועד של המשחק אוסטריה – ישראל שנקבע ל- 28 באוקטובר 1992 . אנחנו מוגדרים בפקס כ- IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

משעה שהפקס הזה של זָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר מ- EBU הונח על שולחני ידעתי שאני בבעיה . לראשונה גם הייתי מודאג . חלפו כבר ארבעה ימים מאז העברת פקס המחיר של קריסטוף שרדט ממשרדי במחלקת הספורט למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בבניין "כלל" ועדיין אין ל- EBU  Matching Order – אישור מסוכנות התיווך APF כי זכויות השידור נקנו כחוק על ידינו . דיווחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובקשתי אותו גם לדחוֹק ולהאיץ במוטי לוי כמוני . דיברתי עם מוטי לוי עצמו והסברתי לו : "העניין דחוף ביותר , אנחנו עומדים תשעה ימים בלבד לפני המשחק , אין לך זמן מוטי  להתווכח על המחיר מה עוד שהוא סביר לחלוטין . אני מבקש ממך לאשר מייד את התשלום לקריסטוף שרדט". מוטי לוי כפקיד מנומנם הרגיע אותי והשיב לי , "יואש אלרואי אל  תדאג , אנחנו נשדר את המשחק והכול יהיה בסדר" .  כשאומרים לך 'אל תדאג' , זה הזמן להתחיל לדאוג . בעיקר בענייני שידור בטלוויזיה .                                                 

היום בחלוֹף כל כך הרבה שנים מאז אותה ההחמצה , אין לי ספק שסמנכ"ל הכספים של הרשות מר מוטי לוי חשב בינו לבין עצמו, "אם יואש אלרואי השיג את זכויות השידור במחיר של 25000  (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר, הרי הוא כמומחה פינאנסי בתפקיד סמנכ"ל הכספים ברשות השידור יוכל לקַזֵז עוד כמה דולרים טובים מהסכום" . צריך להבין כי תשלום של 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר ב- 1992תמורת משחק כדורגל בינלאומי כה מסקרן נחשב ממילא ל- זוֹל במיוחד ונמוך ביותר . מוטי לוי בוודאי ניסה לחסוך לקופת רשות השידור עוד כמה דולרים כאילו הוא מנהל מו"מ בדוכן ירקות בשוּק . לא יקרה שום אסון אם קריסטוף שרדט ימתין ב- וָודוּז יומיים – שלושה נוספים לתשובתו של הכלכלן הבכיר של רשות השידור .  בסופו של דבר כנראה הִרְהֵר בינו לבין לעצמו והסיק כי קריסטוף שרדט יצטרך לרֶדֶת במחיר שנקב 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר אותו הציע ליואש אלרואי מפני אין לו קונים בישראל חוץ מהטלוויזיה הציבורית . ערוץ 2 טרם נולד אז וערוץ 5 בטלוויזיה כבלים היה עדיין בחיתוליו . אם היו למוטי לוי התלבטויות כאלה , הרי שאותי הוא לא שיתף בהן .

ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 , ניהלתי ויכוח מַר בישיבת הבוקר (התקיימה מידי יום בלשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל) עם מנהל חטיבת התוכניות אליעזר "גייזר" יערי ומנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם בעניין היקף השידור הישיר ושעת המשחק אוסטריה – ישראל שנקבעה לשמונה וחצי בערב כאמור ב- 28 באוקטובר 1992 . ביקשתי להתחיל את השידור הישיר מוִוינָה (צוות השידור המיועד היו השדר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון) כבר בשמונה בערב ב- Pre game show , ולשָדֵר מהדורה מקוצרת בת כמה דקות של "מבט" בהפסקת המשחק . וכן רציתי לשדר Post game show בתום המשחק כדי לסכם את המשחק הראשון של נבחרת ישראל החוזרת לאירופה . אֵלִיעֶזֶר יערִי ואֵלִימֶלֶך רָם דחו זאת . הם טענו בהתנשאות ובלהט כי לא ייתכן לדחות את שעת התחלת "מבט" בתשע בערב, שהיא שעה קדושה בעיניהם ובעיני הציבור, והכול בגלל משחק כדורגל כלשהו . בלתי אפשרי כדבר הזה . הם הציעו לי הצעה נגדית משלהם לסֵדֶר היום הטלוויזיוני של יום רביעי – 28 באוקטובר 1992 : "תתחיל לשָדֵר בשמונה וחצי , אך דע לך שיצטרכו לקטוע את השידור הישיר של הכדורגל בתשע בעֶרֶב לצורך "מבט" , אמרו והוסיפו , "אם יובקעו שערים בחצי השעה הראשונה של המחצית הראשונה , הם ישודרו בהקלטה בתום "מבט" . הייתי המום למשמע הדברים אך זאת הייתה רמת הניהול בטלוויזיה הישראלית ב- 1992 . את הטענות המגוחכות האלה כי צריך לקטוע את השידור הישיר של משחק הכדורגל בקדם גביע העולם אוסטריה – ישראל בתשע בערב לטובת שידור "מבט" , השמיעו שני עיתונאים שהיו במקור בעברם אנשי חטיבת החדשות . לא להאמין…? להאמין !

אלו היו דפוסי החשיבה הבלתי הגיוניים ואנטי טלוויזיוניים אז של חלק ממובילי השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל ניסיונות השִכנוע שלי , "כי השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם הוא החדשות החמות באותו הרגע" , עלו בתוהו ונפלו על האוזניים הערֵלות של שני המנהלים הבכירים שהיו אנשים משכילים ומלומדים ובעלי ניסיון טלוויזיוני עשיר . אלימלך רם ואליעזר יערי נאחזו באופן מעורר גיחוך בקרנות המזבח של קדושת שידור "מבט" בתשע בערב . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הלך על גבי כלונסאות ופסח על שתי הסְעִיפִּים . הוא החליט שלא להחליט למרות שידע היטב שאני צודק . צֶדֶק , הגיון , עיתונאות , ומוּסַר שידור לא היו שיקולי העריכה היחידים במוסד הציבורי שנקרא הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . במקומם צצו חנפנות והתרפסות . מקצוענות שידור לא שררה במקום אך היו שָם הרבה מאבקי כוח , אגוֹ , ויוקרה . יוסף בר- אל דחה את הקֵץ כשטען שיש עוד זמן לפניו בטרם יגבש את החלטתו הסופית ויפרסם אותה בשבוע הבא . יוסף בר-אל ידע היטב עד כמה שידורי הספורט הרלוואנטיים חשובים לרשת הטלוויזיה שהוא מנהל לרבות המשחק המדובר אוסטריה – ישראל שאמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 . זכויות השידורים של כל אירועי הספורט החשובים היו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . לא היה ברור לו מדוע הוא צריך לרִיב את רִיבִי (כאילו שזה מבצע שידור פרטי שלי) ולהסתכסך בגללי עם שני מנהלי החטיבות הבכירים שלוֹ . ב- 1 באוקטובר 1992 שלחתי למנהל הטלוויזיה בכתב ידי באמצעות מנהל החדשות ועל פי הפרוצדורה המקובלת , התרעה אינפורמטיבית של אירועי הספורט המועמדים לשידורים ישירים ואת המלצות שלי . זאת הייתה יותר מהתרעה . זאת הייתה אתראה . בראש הרשימה התנוסס המשחק אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 , המשחק הראשון של הנבחרת הלאומית שלנו במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 . הנה התזכורת שנשמרה [7] .                                                                                                aus 7טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2 ) שכתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 8

טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992 . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . זהו המסמך המקורי . המכתב נפל על עין סומא ואוזן ערלה . לא היה עם מי לדבר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המצב היה כל כך ביזארי ורָדוּד עד שבצַר לי צלצלתי לביתו של מוטי קירשנבאום (במושב מכמורת) שהיה כבר מחוץ לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וביקשתי את עזרתו . הוא היה עדיין מקובל ומוערך בטלוויזיה ע"י רבים . רציתי שיתמוך בטיעוניי מול אנשי הטלוויזיה המובילים אך מרובעים וישכנע את אליעזר יערי ואלימלך רם לשדר את "מבט" בהפסקת המשחק . אמרתי למוטי קירשנבאום כלהלן : "אִם מנהל התוכניות ומנהל החדשות ישתכנעו בצִדְקַת טענותיי למַסֵד שידור ישיר רחב ורצוף (ללא קטיעה לטובת "מבט") מן ההיבט העיתונאי שלוֹ , הכולל ראיונות , פרשנות והערכות ב- Pre game show וסיכומים ב- Post game show , וכן שידור עִדכונים הכרחיים במסגרת "מבט" קצרצר בהפסקת המשחק , אין לי ספק שגם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה ייגרר אחריהם ויסכים להצעת השידור שלי" .    

בצוהרי אותו היום הודיע לי אָבִי רָצוֹן שהיה פרשן הכדורגל שלנו (מנהל הטלוויזיה לא הסכים בימים ההם להטיס אותו לווינה יחד עם מאיר איינשטיין) שעיתון "הארץ" שולח אותו לכסות את המשחק ולכן יוכל למלא במקביל להתחייבותו כלפי העיתון גם את תפקיד פרשן הטלוויזיה בעמדת השידור שלנו בווינה . מייד פִקססתי לפְרִיצִי שְרָאם ועוזרתה בְּרִיגִיטָה פֶלְבֶּר את שמות צֶוֶות השידור שלנו [8] . בכך בעצם תמו והושלמו ההכנות שלי לקראת הפקת השידור הישיר החשוב , שעמד להתקיים כעבור שבוע ימים בווינה .

שידורי הפרומו לקראת השידור הישיר חגגו "באוויר" . יצרנו ציפיות . המוֹטוֹ נוסח באגרסיביות ובביטחון רב על ידי , ונאמר בסגנון סְטַקָאטוֹ ע"י שַדָּר הפרומו דַן עוֹפְרִי , "נבחרת ישראל חוזרת לאירופה והטלוויזיה הישראלית חוֹבֶרֶת לנבחרת ישראל . ביום רביעי – 28 באוקטובר , שמונה וחצי בערב , שידור ישיר מווינה אוסטריה נגד ישראל , עם מאיר איינשטיין ואבי רצון" . הבטחנו לצופים הבטחה גדולה באמצעות צוות השידור שלנו. מעבר להבטחה זאת הייתה התחייבות. לקראת סופה של שנת 1992 הפכו כבר מאיר איינשטיין ואבי רצון לצֶמֶד שידור פופולארי ואמין . הציוּות הזה הצליח מעל למשועַר . הם נחשבו על ידי ל- Ever best team בתולדות שידורי הספורט ברשות השידור . באמצעות הצוות הזה מאיר איינשטיין את אבי רצון זיהיתי את שידורי הכדורגל לציבור צופי הטלוויזיה בישראל . ליוותה אותי תחושה טובה . נבחרת ישראל יוצאת לדרך חדשה באירופה ומחלקת הספורט תהיה שוב יחד עמה. תהיה לי ההזדמנות להוביל עוד מבצע שידור המי יודע כמה למען צופי הטלוויזיה בישראל . תכננתי מוֹדֶל שידורים רחב . התכוונתי לפתוח את השידור בשמונה בערב ב- Pre Game Show , (תוכנית מקדימה כמעין ניתוח ו- חימום לפני שידור החלק העיקרי) . רציתי לחבר מייד באמצעות הלוויין את עמדת השידור בווינה עם האולפן בירושלים . בקשתי לשמוע את מאיר איינשטיין ואבי רצון מדווחים מווינה את החדשות העדכניות ביותר כמו הרכבים , מוֹרַל נבחרת ישראל , וגם ראיון אחד או שניים On Camera עם שלמה שרף מאמן הנבחרת ואחד משחקניו , כששניהם מאיר איינשטיין ואבי רצון עם המרואיינים ניצבים יחדיו מול המצלמה . חשבתי לשָדֵר גם קטעי ארכיון מהמפגשים הקודמים בין אוסטריה וישראל . השאיפה שלי הייתה להביא אינפורמציה חדשה ורלוואנטית לפני המשחק ולחבר את הצופים בעבותות אל המסך כבר חצי שעה לפני תחילתו . שוב חשתי את האדרנלין זורם בשפע בעורקי . אין תחושה נפלאה מזאת מהמתח שלקראת השידור .

ביום רביעי – 21  באוקטובר 1992 , קבעתי להיפגש לארוחת צהריים עם המאמן הלאומי שלמה שרף במלון הנאה "דן אכדיה" הממוקם על חוף ימה של הרצלייה . נבחרת ישראל התאמנה במחנה אימונים סגור לקראת המפגש האירופי החשוב בווינה נגד נבחרת אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל . זאת הייתה אמורה להיות הפגישה השנייה שלי בחיי עם שלמה שרף . בפעם הראשונה פגשתי בו באקראי ביום רביעי בערב – 17 בפברואר 1988 בשערי אִצטדיון ר"ג ליד ניידת שידור ה- "וֶורֶד" שלנו . זה היה בתום השידור הישיר של משחק הרֵעים ישראל – אנגליה . הכרתיו וידעתי את פועלו אך מעולם לא החלפתי עמו מילה . הוא יצא מהאִצטדיון בחברתוֹ של איש לא מוּכר לי . לפתע פנה אלי שלמה שרף באגרסיביות , "יואש אלרואי , מדוע אתה משָדֵר כל הזמן בתוכניות שלך החלקה על הקרח ?" . נדהמתי . זאת הייתה התגרוּת . האשמה חסרת כל בסיס . קִשקוש מוחלט . בחרתי להתעלם ממנו . דווקא בשנת 1988 שידרה מחלקת הספורט כ- 350 שעות . זוהי כמות שנתית רבה ביותר המשודרת בערוץ טלוויזיה ציבורי קטן ומונופוליסטי . שפע השידורים הישירים התאפשר בשל כיסוי מסיבי של שני מפעלי הספורט הבינלאומיים הגדולים שהתקיימו באותה שנה , אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בגרמניה (EURO 1988) ואולימפיאדת סיאול 1988 . זה קורה מידי ארבע שנים . כמות שעות דומה שידרנו גם בשנת 1992 . בתוך כל עושר השידור הזה מצאתי לנכון לשָדֵר גם 3 שעות החלקה על הקרח . שעה וחצי מאליפות אירופה ועוד שעה וחצי מאליפות העולם במקצוע החורף היפהפה הזה , המהווים יחדיו כ- % 0.85 ממכלול סך שידורי הספורט באותן השנים . אך שלמה שרף בחר להתגרות . לא טרחתי כלל להשיב לוֹ . בן לִווייתו הצטרף לשיחה שנמוגה לפני שהחלה ואמר לי בטון שקט ופנים מחייכוֹת : "עזוב אותו , הוא סתם אידיוט". עשינו הכרה . שאלתי אותו לשמו . "אברם גרנט" , השיב לי .

שלמה שרף ראה בפרשנות של אבי רצון במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל מהלך אישי תוקפני נגדו הפוגע בשליחותו המקצועית . הוא ביקש לשוחח עמי על כך . נטיתי להסכים . במפגש במלון "דן אכדיה" נכחו מצד ההתאחדות גם המנכ"ל שלה יַעֲקב אֶרְאֵל , מנהל נבחרת ישראל אברהם בֵּנְדוֹרִי [9]  וכמובן המאמן שלמה שרף . הסברתי למאמן הלאומי את עקרונות העיתונאות והפרשנות כפי שאני מבין וכפי התוויתי אותם בפני אנשיי במשך שנים רבות . הבהרתי לו מדוע אני רואה באבי רצון עיתונאי ופרשן ברמה גבוה הצועד ללא גינוני סרק בתֶּלֶם שפילסתי . יצא לנו קצת לדבר על תוצאת התיקו אֶפֶס במשחק הרֵעים הונגריה – ישראל שהתקיים כחודש קודם לכן ביום רביעי – 23 בספטמבר 1992 בבודפשט . יוסף בר-אל ניהל אז את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , ואנחנו שידרנו ישיר את המשחק בהשראתו איך לא , Off  tube כמובן מהאולפן בירושלים . "נבחרת ישראל שלך שיחקה לא מעניין , ללא השראה, ובמבחן הכוחות הזה היו להונגרים לפחות חמש – שֵש הזדמנויות בטוחות לכבוש שערים שלא נוצלו" , אמרתי לשלמה שרף . המאמן הלאומי החזיק בדעה אחרת , "תוצאת הסיום היא השורה התחתונה ולכן היא הקובעת ולא מספר ההזדמנויות לכיבושים" . לא הגענו לשום הסכמות, ניסוחים והבטחות . לא הבטחתי לוֹ דָבָר משום שלא הייתי חייב לוֹ דָבָר . נפרדתי ממנו בלחיצת יד ואיחלתי לוֹ ולנבחרת ישראל הצלחה במשימה הקשה נגד אוסטריה . אהבתי את הנבחרת שלנו ואת המדינה שהיא מייצגת .

שבוע ימים לפני השידור הישיר הייתה "הפקת ווינה" של 28 באוקטובר 1992 "סגורה ונעולה" וההתחייבות שלנו לציבור מוחלטת . למעט פרט אחד חשוב שלא ידעתי . המשחק טרם היה שלנו מפני ש- סמנכ"ל הכספים מוטי לוי כלל לא טרח לענות לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט . הפקס נותר במגירה . מוטי לוי התעכב משום מה ודחה את מתן תשובתנו החיובית בה אנו מסכימים לשלם לוֹ 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת השידור הבלעדי של המשחק הזה מווינה . שידורי ה- Promo של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקו והמשיכו לבַשֵר על שובה של ישראל לאירופה ודיברו על אודות השידור הישיר הבלבדי בטלוויזיה הישראלית . קידמנו בהתלהבות ללא הרף את השידור הישיר המסקרן של המשחק אוסטריה – ישראל בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועד להיערך ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב , מבלי שאני יודע כי מוטי לוי טרם השיב דָבָר לקריסטוף שרדט והחוזה בין שני הצדדים כלל איננו חתום . מוטי לוי הממונה הראשי על כספי הרשות היה עֵד לשידורי ה- Promo האלה . הוא ידע עד כמה השידור הישיר הזה יוקרתי וחשוב לטלוויזיה הישראלית הציבורית ועד כמה הוא מעורר עניין בציבור בישראל . הוא ידע עד כמה דחוף לענות למחזיקת זכויות השידור החברה ה- וָודוּזִית APF כדי לחתום עִמה על חוזה השידור . הרי בתחתית הפקס שנשלח ע"י קריסטוף שרדט היה כתוב בבירור באותיות מאירות עיניים : "Looking forward to your immediate confirmation" .

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ראה את שידורי הפרומו המסיביים אך התמהמה משיקוליו ולא אמר לי מילה וגם לא למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כי טרם השיב דבר לקריסטוף שרדט . פקס החוזה עדיין היה מונח על שולחנו או אולי במגירתו במשרדו בבניין "כלל" בלתי חתום . שידורי ה- Promo רצו 'באוויר' בכל עוזם והזמינו את כל מדינת ישראל לצפות בשידור הישיר של המשחק מבלי שידעתי כי קריסטוף שרדט בעל חברת APF כבר מכר בינתיים את זכויות השידור של המשחק למיילן טנזר איש ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . בזירת ההתגוששות התחוללה טרגדיה . לא רק בגלל שהובסנו אלא כיצד הובסנו .

ביום חמישי – 22 באוקטובר 1992 בשֵש בערב, שעתיים לפני עלייתה "לאוויר" של התוכנית "מבט ספורט", התבררה לפתע גודל הטרגדיה . חטפתי את הנוק אאוט של חיי . לעולם לא אשכח אותו . זאת הייתה מהלומה נוראית ששינתה את חיי וגרמה לי עֶצֶב רָב . הטלפון הבינלאומי שלי צִלצל . על הקו היה קריסטוף שרדט . אני מצטט את השיחה הקצרה שהייתה בינינו מילה במילה שהורידה אותי לקרשים . הנה תמלילה :

קריסטוף שרדט :   Mr.Yoash Alroey ?

אני                 :  Speaking

קריסטוף שרדט :  Christoph Schredt speaking

אני                 :  Mr. Schredt how are you to day ?

קריסטוף שרדט : Mr. Alroey thank you,  I am very sorry to tell you that I have sold the rights of the game Austria vs. Israel on October 28th  to ICP , to Mr. Mylen Tanzer   

 אני                 :  W h a t…???  I do not  believe  you sir…

קריסטוף שרדט : Yes Mr. Alroey, it is true, I did it Because there was no reply from  IBA,  thank you and  good bye

לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון הזאת עם קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט . חשבתי שאני נופל מכיסאי במחלקת הספורט הרגשתי שאני מתעלף , מת מעוצמת הבשורה המרה , נמוג מהבושה . איזה אובדן מטופש ולא כפוי רק בשל העובדה שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור לא השיב במועד למחזיק זכויות השידור של המשחק . יתרה מזאת . הוא כלל לא יצר קשר עם קריסטוף שרדט ולא השיב להצעתו . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית מאז נוסדה  ב- 1968 , ופעם הראשונה בתולדות מחלקת הספורט איבדנו בצורה רשלנית ונקלֵית , ללא שום צורך ומבלי שנהיה כפויים , את זכויות השידור הבלעדיות של אירוע ספורט חשוב לגוף שידור מתחרה בתוך מדינת ישראל . השעה הייתה שֵש בערב . בעוד שעתיים יעלה "מבט ספורט" לאוויר . חשתי מוכה הֶלֶם , מבויש , ומוּבַס . הייתי מאוכזב מאוד . אינני יודע כיצד הצלחתי לשמור על קוֹר רוחי . חשבתי לעצמי מה אומר עכשיו לחבריי במחלקת הספורט , איך אבשר את הבשורה המרה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , מה נאמר לצופים משלמי האגרה , כיצד ישפוט אותנו הציבור על הפאשלה חסרת התקדים הזאת . חשתי נכלם . רציתי שהאדמה תבלע אותי . ביקשתי להימוג . להיקבר חיים . הייתי בן אדם מת . מתי מחמת הבושה הנוראית . חוויתי בקריירה הארוכה שלי כמה תבוסות שידור . כישלון "אוסטריה" היה הגדול והנורא שבהם .זאת הייתה טרגדיה ותחילתה של מפולת .  יוסף בר-אל היה הראשון שסיפרתי לו על "תבוסת אוסטריה" . מאיר איינשטיין ואורי לוי ידעו אחריו . הציבור היה השלישי .

aus 9

טקסט מסמך : אלכס גלעדי שהיה מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לפני היה אחד האנשים הבודדים שהבין איזו אחריות מוטלת עלי , אלו אתגרים ניצבים לפניי , ובאלו תנאים אני עמל כדי להתמודד עמם . "יואש אלרואי חמוֹר , הוא נאבק נגד כל הקירות האטומים ובסוף יהיה לו התקף לב , ומי ישלם על זה ?" , אמר את דעתו בריאיון קצר בן מילים ספורות שהעניק לכתבת המקומון "ירושלים" ב- 1989 . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

בדיעבד התברר שקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט פגש באקראי את מיילן טנזר מערוץ 5  ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 ביריד השנתי המסורתי של סרטים ותוכניות טלוויזיה הנערך במונקו (מונטה קארלו) , והקרוי בשם , "SPORTEL" . קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט סיפר למַיְילֶן טָנְזֶר שהציע לפני כשבוע ב- 14 באוקטובר 1992 את זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל האמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 לטלוויזיה הישראלית הציבורית המכונה באירופה IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) , אך זאת לא השיבה לוֹ עד היום דבר . הוא שאל מן הסתם את מיילן טנזר אם הוא ירצה לקנות את זכויות השידור של המשחק הזה לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים תמורת 000 20 (עֶשְרִים אֶלֶף) דולר . מַיְילֶן טַנְזֶר שלא שמע עד אז דבר אוֹדוֹת המשחק אוסטריה – ישראל עַט מייד על המציאה . הוא טִלפֵּן ממונקו לבּוֹס שלו אוּדִי מִירוֹן מנכ"ל ICP בישראל וקיבל בתוך דקות ספורות OK לרכישה המפתיעה . ערוץ 5 בכבלים זכה בפיס מבלי שקנה כלל כרטיס הגרלה . השאר כפי שאומרת הקלישאה היסטוריה .

ביום ראשון – 25 באוקטובר 1992 שלושה ימים אחרי התבוסה הנוראית שספגתי ושלושה ימים לפני המשחק המדובר , החל מסע הלחצים והשכנועים הלאומי מכל הכיוונים כדי שאסכים "לשתף פעולה" עם הכבלים . ערוץ 5 בכבלים זכה אומנם בפַּיִס בשל טיפשותה , חובבנותה,  וחוסר מקצועיותה של רשות השידור , אך ראשי מועצת הכבלים הבינו שבִּטְנַם עדיין מצומקת מידי כדי לעכל נֶכֶס שידור עצום שכזה . קבוצת הניהול של ערוצי הטלוויזיה בכבלים (מת"ב , גוונים , ו- ערוצי זהב) ידעה שהמשחק הבינלאומי הזה מעורר בישראל עניין ציבורי גדול אך מפני שערוצי הטלוויזיה בכבלים מחוברים בינתיים לאוכלוסייה מצומצמת מאוד , יחל מייד במדינה ההיסטרית הזאת מסע מֶרִי מכבש לחצים מכל הכיוונים , למכור בחזרה את זכויות השידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בתירוץ המוכר , "כדי שכל אזרחי ישראל וחיילי צה"ל יוכלו לצפות בשידור הישיר" . מועצת הטלוויזיה בכבלים בראשותו של היו"ר יוסף "טומי לפיד ז"ל , מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 , צפתה את הנולד והחליטה להקדים רפואה למכה . מנהליה שהיו גם אנשי עסקים ידעו כמובן ששידור משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 שנפל בחלקם הוא "בוננזה" של פעם בחיים , ומשמש זָרָז הקורא להמוני חובבי כדורגל להתחבר לטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים שהייתה בראשיתה במדינת ישראל . לכן לא וויתרו על הזכויות אך במקביל גִלגלו את "המהומה העתידית" העלולה לפרוץ בכל רגע בגין פוטנציאל הצפייה המוגבלת (מאוד) בשידור הישיר של המשחק בערוץ הספורט בכבלים שהיה כאמור בחיתוליו , לפִתחו של בּוֹרֵר מוסכם . הבורר הנבחר היה ח"כ מיכה גולמן יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת וסגנה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני . הנהלת הכבלים בראשות יוסף "טומי" לפיד ביקשה לאחוז בשתי קצוות החֶבֶל .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הבינו מאוחר מידי שקרתה כאן תקלה חמורה , מטופשת , ומצערת מאוד בגלל אוזלת ידו של סמנכ"ל הכספים שלהם מר מוטי לוי . שלושתם שאלו אותי בשיחה מוקדמת ברוח טובה לפני הפגישה עם הבורר ח"כ מיכה גולדמן , האם אסכים לשתֵּף פעולה עם ערוץ 5 . הם העלו סוג של שיתוף פעולה בלתי אפשרי מבחינתי עם יו"ר מועצת הכבלים יוסף "טומי" לפיד בה הציעו כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית "תשכיר" את זמן האוויר שלה לערוץ 5 בכבלים ולקולותיהם של השַדָּר יורם ארבל ופָרשנוֹ מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר , וכך יצא ציבור הצופים נשכר בסופו של דבר . השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 מווינה יועבר על "האוויר" – סיגנל השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" . השבתי להם מייד ובנחרצות ללא כל היסוס כהאי לישנא : "על גופתי המתה" . היה זה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון שהבין את עקרונות מלחמתי , נאמנותי לרשת הטלוויזיה שלי , ואת גישתי התחרותית טוב יותר מכולם .

ביום שני – 26 באוקטובר 1992 בשעה שֵש בערב , זוּמַנוּ הנהלת רשות השידור (ואנכי) יחד עם ראשי התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים לכנסת לשטוח את טענותינו וטענותיהם בפני הבורר . נגררנו לכנסת . זה היה יומו הגדול של פוליטיקאי בינוני בשֵם מיכה גולדמן מכפר תבור שנקבע לפַשֵר בין שני הנִצִים . יוסף "טומי" לפיד הציע מייד את רעיון שיתוף הפעולה בין שני גופי השידור כפי שהוא מבין אותו , אך היה כאמור בלתי אפשרי מבחינתי . כך אמר : "אנחנו הכבלים נספק לכם בחינם את סיגנל השידור עם קולותיהם של השַדָּר יורם ארבל והפרשן מרדכי שפיגלר , ואתם בתמורה תכתבו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית , כי השידור הישיר הזה ניתן לכם באדיבות הכבלים" . הצעתו לא הפתיעה אותי . אני דיברתי הראשון בשם רשות השידור . הפנייתי את ראשי אל הבורר ח"כ מיכה גולדמן ונשאתי את דבריי ונימוקיי החד משמעיים נגד הצעתו של יוסף "טומי" לפיד כלהלן : "לא יעלה על הדעת אופן כזה של שיתוף פעולה . מעולם לא קרה בתולדות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם שהרשת שהפסידה במאבק על זכויות השידור תעניק את "האוויר" וזמן השידור שלה לרשת המתחרה שניצחה אותה לצורך שידור האירוע המבוקש . לא ייתכן מצב שבו רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC למשל תאפשר ל- CBS לשָדֵר אירוע ספורט פופולארי ויוקרתי ככל שיהיה על סיגנל "האוויר" שלה . בשום אופן לא קיים מצב ש- BBC באנגליה יעניק את זמן השידור שלו לרשת המתחרה ITV" , והוספתי , "גם אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא נרשה מצב כזה ולא נסכים להצעה של יוסף "טומי" לפיד . האפשרות היחידה לשיתוף פעולה מבחינתנו הבאה בחשבון , היא לחלוק את זכויות השידורים , ולאפשר לנו להקים עמדת שידור נפרדת משלנו באִצטדיון בווינה . יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ישדרו לערוץ 5 ואולי לקומבינציה שידור משותפת שלהם על הסיגנל הלא "מאויש" של ערוץ 2 , ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשדר בנפרד לעצמה ומעמדת שידור שלה בקולותיהם של שני השדרים שלנו מאיר איינשטיין ואבי רצון" . עשיתי פאוזה קלה והודעתי לבורר המלומד, לאנשי הכבלים , וגם לשלושת הבוסים שלי , "כל הסדר אחר שייעשה אם ייעשה, יהיה על גופתי המתה".

עכשיו פניתי אל הבוסים שלי אנשי הנהלת רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , אַרְיֵה מֶקֶל , ויוסף בר-אל שישבו לצִדִי . אמרתי להם בכעס רב אך בשקט : "אני אומנם עובד אצלכם אך לא אקבל שום פתרון אחר . אתם יכולים לפטר אותי באם תירצו . אתם הבוסים שלי וזאת זכותכם . הפסדנו את זכויות השידורים בתחרות בצורה מבישה ושלומיאלית מבלי שהיינו כפויים לכך . היינו יכולים לנצח בה בקלות . מוטי לוי שלכם רק היה צריך רק לצייץ לומר מילה אחת בלבד "הן" , לקריסטוף שרדט , לפני שנשיא APF פגש את מיילן טנזר במונקו . הרי מדובר במחיר מציאה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר . אתם שואלים אותי מדוע הוא התמהמה כך , ומדוע לא השיב לקריסטוף שרדט במועד ?  תשאלו אותו ולא אותי . הוא פקיד הכספים הרשלן שלכם" . שלפתי את הפקס האורגינאלי ששלח לי קריסטוף שרדט מ- 14 באוקטובר 1992 עליו הצעת המחיר והראיתי אותו להם . ואז הוספתי : "עכשיו לאחר שהפסדנו את זכויות השידורים בצורה רשלנית וחובבנית רוצים להשפיל אותנו פעם נוספת ולהורידנו על ברכינו . טוב לה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחיות על רגליה מאשר למות על ברכיה . לשיתוף פעולה מהסוג שמציע לנו יוסף "טומי" לפיד אין אָח ורֵעַ בעולם . אתם חייבים לקחת את האחריות על עצמכם ולסרב כמוני להצעתו של יו"ר התאחדות המועצה לשידורי טלוויזיה בכבלים" .

הנהלת רשות השידור סמכה את שתי ידיה על דבריי . הבוררות של מִיכָה גוֹלְדְמַן הסתיימה בלא כלום . הטלוויזיה הישראלית איבדה את הזכויות אך לפחות נשארה עם קמצוץ של כבוד בידה ועדיין עם פוטנציאל לרכוש את זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . ואז הגיעה הפִינָאלֶה הסצנה שמסיימת את דרמת הבוררות . יוסף "טומי" לפיד קָם זוֹעֵף ממקום מושבו סמוּק פנים ועורקי צווארו נפוחים מחֵמה וכעס . הוא שלח אצבע מאשימה לעברם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (וגם אליי) , ובדרכו לעבר דלת היציאה נזף בשלושתם בלשונו הבוטה , הגסה , והארוגנטית :  "יפה מאוד" , זעק , והוסיף , "כך נראית רשות השידור שלכם וכך נראית ההנהלה שלה , כשוָועַד הספורט בראשותו של יואש אלרואי  מנהל אתכם" (על משקל הקונוטציה של יו"ר וועד העובדים) .

aus 10

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון ייבדל לחיים ארוכים (מימין) עם גד יעקבי ז"ל (במרכז) , ויוסף "טומי" לפיד ז"ל לשעבר מנכ"ל רשות השידור ומי שהתמנה ליו"ר מועצת הכבלים (משמאל) . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נפרדתי מהנהלת רשות השידור בהטפת מוסר. אמרתי לשלושתם למִיכָה יִנוֹן, אַרְיֵה מֶקֶל, ויוֹסֵף בַּר-אֵל, כלהלן : "אני מודה לכם על הגיבוי שנתתם לי בכנסת . אך דעו לכם כי אובדן זכויות השידור של האירוע החשוב והיוקרתי ע"י סמנכ"ל הכספים מוטי לוי הוא תוצאה של ניהול חובבני שלכם , בין אם ידעתם את מהלכיו ועוד יותר בין אם לאו . מוטי לוי איננו האשם היחידי . אתם כמנהליו של מוטי לוי האשמים העיקריים באובדן ההגמוניה ההיסטורית . לאובדן הזה יש ותהיה לו משמעות מרחיקת לכת . מוטי לוי הוא בכלל פקיד שלכם . מחרתיים מתחילה מהפכת שידור במדינת ישראל בה רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יש מה להפסיד . אני מציע לכם להתעשת מהר . ליוחנן צנגן זה לא היה קורה . לתבוסת זכויות השידור של המשחק אוסטריה –  ישראל אין שום צידוק מוסרי וכספי . המחיר היה נוח במיוחד . חוץ מזה , זכויות שידורי הספורט אינם פרטיים שלי . זהו נֶכֶס יקר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . אַל לכם לאַבֵּד אותו" .

וודאי שהם הסכימו איתי . הם ידעו שאני צודק לחלוטין . התבוננתי בעיניהם אך לא גיליתי שם שום עֶצֶב , ייסורים , או הלקאה עצמית . הם לא הענישו את סמנכ"ל הכספים על בורותו ומחדליו . חמור מזה . הם אפילו לא חשבו ליטול את סמכויותיו מידיו . שלישיית המנהלים המנכ"ל אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון, ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , העניקו לי תחושה כי הם מתייחסים לשידורי הספורט והכדורגל באדישות מופגנת כאילו היו אלה נחלתי הפרטית , והנחלה הזאת ממוקמת היכן שהוא במקום האחרון בסולם עדיפויות השידור שלהם . הייתי מרוגז על החובבנים האלה עד כדי התפוצצות העורקים . האשמתי אותם בפחדנות , אדישות, ורשלנות . זאת הייתה טראומה . חטפתי כאב ראש נוראי . כל השרירים שלי כאבו . גופי דָאָב כולו . הייתי חולה . חולה ומאוכזב מכל הפרשה . ידעתי שיִיוָוצֵר עכשיו מחול שדים וחִצֵי ביקורת הכישלון יופנו אליי כאילו אני האשֵם באובדן . אני הייתי הכתובת . מי שמע בכלל בעיתונות ובציבור על מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור האיש שפִישֵל . הוא היה כל כך רדוד בעיניי עד שאפילו לא התייצב קבל עם ועדה כדי ליטול את האחריות ולומר , "יואש אלרואי לא אשם בפשלה הנוראית – בי האשמה" . לא חששתי מהביקורת . יראתי את העתיד . אני אדם תחרותי שחי כל חייו באקלים של מאבקים והתמודדויות . אני שונא להפסיד אבל כבר מזמן למדתי והבנתי שיום אחד אתה נותן שיעור וביום הבא מקבל שיעור . אלה הכללים . לרוע המזל הפסדתי הפעם ועמי רשת הטלוויזיה שלי ללא קרב ובאופן לא כפוי. זה היה הפסד שטותי .

aus 11

טקסט מסמך :  27 בנובמבר 1992 . כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 1 מתוך 2). (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

aus 12

טקסט מסמך :  27 בנובמבר 1992 . כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 2 מתוך 2) . באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

החל מאבק טלוויזיוני על זכויות שידורי הספורט שסופו מי ייְשוּרֵנָה . רשות השידור היא גוף ציבורי מסורבל , איטי , כבד , ובירוקראטי . היא איננה אצנית קלת רגליים ולא יודעת להתחרות במיאוצים ועוד כאלה שבהם מוצבות משוכות .  ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב שידר ערוץ 5 בכבלים לראשונה בתולדותיו משחק כדורגל של נבחרת ישראל בשידור ישיר . מנכ"ל ICP אוּדִי מִירוֹן ו- מַיְילֶן טָנְזֶר בסיועו של קריסטוף שרדט בעל סוכנות APF החברה הוודוזית לתיווך זכויות שידורי כדורגל , שינו לעַד את מפת שידורי הספורט במדינת ישראל .

aus 13

טקסט תמונה :  1992 . זהו אודי מירון מירון מנכ"ל ICP  ב- 28 באוקטובר 1992 . הוא היה איש עסקים נבון ומומחה טלוויזיה שהבין מייד איזה אוצר נפל לו ביד ולכן נתן את אישורו המיידי למיילן טנזר לרכוש את זכויות השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל מידיו של קריסטוף שרדט . (באדיבות אודי מירון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אוּדִי מִירוֹן נולד בתל אביב ב- 20 באוגוסט 1951 . הוא נחשב לאחד האנשים החשובים והפוריים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל , ואחד ממקימי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים . אוּדִי מִירוֹן היה הוגה רעיון של זיהוי תכני ערוצי הטלוויזיה בכבלים באמצעות מספרים . בראשית שנות ה- 90 זוהה ערוץ 4 בכבלים כערוץ הסרטים , ערוץ 5 היה מוכר כערוץ הספורט , וערוץ 6 היה ערוץ הילדים . צופי הכבלים המעטים וצופי ערוץ 2 (הניסיוני) יכלו לצפות בשידור הישיר של המשחק ולהאזין לקולם של יורם ארבל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר משדרים את נבחרת ישראל של שלמה שרף מובסת בווינה 5 : 2 , אך את התבוסה האמיתית ספגנו אנחנו הטלוויזיה הישראלית מחלקת הספורט שלה . מפלת הטלוויזיה הישראלית הממלכתית באותו עֶרֶב הייתה בשיעוּר הרבה יותר גבוה מהפסדה של נבחרת הכדורגל שלנו שספגה חמישה שערים מהנבחרת האוסטרית מול שני שערים שהבקיע החלוץ המחונן איציק זוהר .

תפישת עולם חובבנית של מנהל הכספים והאיש המורשה לחתום על הצ'קים ברשות השידור , חוסר ידיעתו והבנתו את חוקי השוק החדשים בתעשיית הטלוויזיה בישראל שהתפתחו לתנאי תחרות , אי הכרתו את סוכנויות התיווך הבינלאומיות הסוחרות בזכויות שידורי הספורט – היא שהביאה למפולת אוסטריה . נוצר מפנה שלילי ביחסי כוחות השידור בישראל וגם בדעת הקהל . הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים צברה יוקרה רבה והאיצה את קצב ההתחברות אליה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הצטיירה בקרב קהלה כגוף שידור מסורבל ומובס כבר בתחרות השידור הראשונה שנכפתה עליה . היא קפאה על שמריה . בכל רשת שידור רצינית האָשֵם היה משלם בראשו אבל לא ברשות השידור כאן המשיכו העסקים להתנהל כרגיל . Business is usual . למדתי את הלקח החשוב ביותר . הבנתי שאני לבד .

aus 14

טקסט מסמך :  28 באוקטובר 1992 . רגע התבוסה . יורם ארבל שדר ערוץ 5 ניצב בראש לוח שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל . ערוץ 5 בכבלים בראשות מיילן טנזר ואודי מיירון מביס לראשונה בתולדותיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות "מעריב") .

לא פלא שבמצב המשובש הזה המתנתי בכיליון עיניים לבואו של מנהיג שידור חדש לרשות בדמותו של מוטי קירשנבאום . המצב היה בלתי נסבל . חשתי אָבוּד .

סוף הפוסט מס' 281 , רשימה מס' 1 . ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום" , רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות .


[1]  ראה נספח : הפקס של קריסטוף שרדט מנהל חברת APF , שנשלח אלי בתאריך 14 באוקטובר בו הוא מבקש סכום של 25000 דולר תמורת הזכות לשדר ישיר את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל (במסגרת קדם גביע העולם בווינה ב- 28 באוקטובר 1992).

[2]  ראה נספח : הפקס המקורי הנושא את הצעת המחיר 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר של קריסטוף שרדט מלווה בכתב ידי המבקש את מוטי לוי לאשר מייד לקריסטוף שרדט את הסכמתנו לשלם את המחיר שהוצע על ידו .

[3]  חברת "רשת" הייתה אחת משלוש הזכייניות יחד עם "קשת" ו- "טלעד" שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי .

[4]  ראה נספח : פקס שלי אל קריסטוף שרדט מתאריך 13 באוקטובר 1992 , המסביר לו שהטלוויזיה הישראלית איננה מסחרית .

[5]  ראה נספח : פקס שלי שנשלח לפריצי שראם בתאריך 13 באוקטובר 1992 .

[6]  ראה נספח : הפקס של ז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה המאשר את כל פרטי ההפקה שלנו הנוגעים לשידור הישיר מוינה ב- 28 באוקטובר 1992 , ומתעניין לדעת האם רכשנו את זכויות השידור של המשחק .

[7]  ראה נספח  :  מכתב התזכורת שלי מ- 1 באוקטובר 1992 המיועד למנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל .

[8]  ראה נספח : פקס שלי אל גב' פריצי שראם וגב' בריגיטה פלבר מתאריך 21 באוקטובר 1992 , המאשר את שמותיהם של מאיר איינשטיין ואבי רצון כאנשי צוות השידור שלנו במשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 .

[9]  אברהם בנדורי (לשעבר בנדרסקי) היה שוער קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה ומחליפו של השוער יעקב חודורוב בנבחרת ישראל .

סוף הפוסט מס' 281 , רשימה מס' 1 . ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום" , רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). פוסט מס' 280. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 280 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שלישי – 3 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שלושת קודמיו שדנו בטרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt) ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). פוסט מס' 280. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : בימאי הספורט והחדשות הוותיק של ערוץ 1 מר ג'אמאל "ג'ימי" סובחי ביים אמש ביעילות ובתבונה את השידור הטלוויזיוני הישיר של המשחק המרכזי במחזור ה- 2 בליגת העל בכדורגל מאצטדיון "בלומפילד" ביפו, מכבי ת"א – בני יהודה 1 : 0 . שער ההכרעה של של שחקן החיזוק השוודי של מכבי ת"א ראדה פריצה הובא בשישה הילוכים חוזרים בזה אחר זה משש זוויות התבוננות שונות . זהו ייעודה של הטלוויזיה בו היא מאריכה את חוויית הצפייה ברגעי ה- Highlights של ההתמודדות , ובכך מעניקה יתרון לצופי הכורסא שלה על פני הצופים ביציעי "בלומפילד" . צריך להוסיף כאן עוד כי לרשות ג'ימי סובחי עומדת ניידת שידור גדולה "מזמור" בעלת אופציות כיסוי רבות (יחסית למקובל בארץ) בראשות המהנדס מר דני לנקרי וצוות הפקה וצילום רב ניסיון , לרבות קבוצת טכנאים מיומנת שעסוקה בתפעול ה- Replays ושני שדרנים מהירי תגובה על הקווים מר ליאן ווילדאו וגב' הדס גרינברג . הבימוי העיתונאי של ג'ימי סובחי עירני ובמשך כשעתיים ורבע הוא מגיב במהירות לכל התרחשות וכמעט לא שוגה . מדובר בשידור ישיר ארוך ומתיש בו נדרש כל צוות השידור של ערוץ 1 לדיוק , ריכוז , ומשמעת שידור כדי לא לפספס . והיו כבר דברים מעולם . ערוץ 1 מספק בדרך כלל את סחורת הכדורגל לצופיו לרבות עריכת מעטפת השידור . עַמוּדָת הרייטינג מאֶמֶש (יום ראשון – 1 בספטמבר 2013) מיטיבה עם רשות השידור משהסכימה לשלשל לקופתו של יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון בעבור זכויות השידורים סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל תמורת שידור ישיר שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל במסגרת חוזה ארוך טווח בן שלוש שנים , 2016 – 2013 . עלות ממוצעת של כ- 428000 (ארבע מאות עשרים ושמונה אלף) שֶקֶל פֶּר כל שידור ישיר מהיבט זכויות השידורים . אולם לכך יש להוסיף גם את העלות השבועית של שכירת ניידת "מזמור" של דני לנקרי שעומדת על כ- 30000 (שלושים אֶלֶף) שקל , כאמור מידי שבוע , וסך עלות כוללת של כלל הפקת הכדורגל מידי שבוע של המשחק המרכזי שעומדת על כ- 45000 (ארבעים וחמישה אֶלֶף) שקל . אם ניקח בחשבון כי ערוץ 1 משדר כ- 35 (שלושים וחמישה) משחקים מרכזיים בעונת כדורגל אחת וכפועל יוצא 105 (מאה וחמישה) משחקים בשלוש עונות של 2016 – 2013 , נראה כי הסך הכולל של עלויות ההפקה בשלוש עונות עומדות על כ- 4.725000 שקל (וזאת בנוסף ל- 45.000000 שקל שהוא ערוץ 1 משלם בעבור זכויות השידורים) . מאידך תוכניות הספורט הרלוואנטיות שנושאות זכויות שידורים ובתוכן השידורים הישירים של משחקי הכדורגל , מוכשרות ובעלות פוטנציאל לגייס שקופיות חסות ובכך למַזְעֵר במשהו את העלויות היקרות יחסית . זהו יתרון חשוב שמאפשר לאגף הכלכלי של רשות השידור להביא בעבור 35 שידורים ישירים של משחקי הכדורגל המרכזיים בעונה אחת סכום חסויות שנע סביב 1.500000 (מיליון וחצי) שקל . כלומר 4.500000 שקל בשלוש העונות של 2016 – 2013 . כלומר החסויות מכסות את עלויות ההפקה .

אבל…ויש אבל גדול . נקודת התורפה של השידור הישיר אמש של המשחק המרכזי (וגם הקודם) היא היעדר פנל של ניווט , הסברה , ופרשנות סביב המשחק כולל מבט וניתוח הטבלה . חסר מגיש – מנחה מוביל וסמכותי ברמה גבוהה ולצדו פרשנים ברמה גבוהה כמו שני העיתונאים אבי רצון ו/או עמיר פלג , וגם מר חיים ברעם (בשום אופן לא כדורגלני עבר ומאמנים מזדמנים בגרוש וגם לא דני דבורין)) . לפתע חסרונו של בוני גינזבורג ניכר ומורגש . הצבתה של גב' מירי אליקים אמש במרכז כר הדשא ב- "בלומפילד" והרצת קטעים חוזרים ממשחקי המחזור שמרבית הצופים ראו אותם כבר קודם לכן בערוצי "צ'ארלטון" וערוץ 5 (לרבות ההישג העיתונאי של שידור השערים מהמשחק עירוני אשדוד נגד מכבי חיפה 3 : 2 + Voice over שלה) – הוא בבחינת קוריוז . התפקיד ענק עליה . היא בשום אופן איננה מתאימה לכך .

גב' גְאוּלָה אֶבֶן מגישת "המוסף" בין 20.30 ל- 20.50 העבירה אמש בפיגור את מטה השליחים לשַדָּר המשחק המרכזי יורם ארבל . חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 עושות שמות בחטיבת החדשות של ערוץ 1 בעת מירוץ השליחים הטלוויזיוני הזה אולם הכדורגל (וגם יורם ארבל) מתקנים במקצת את הרושם .

r1

טקסט מסמך (1) : יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עמודות המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.30 בשני המגזרים של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" . החל מ- 21.15 ועד 23.00 מביס ערוץ 1 את ערוץ 10 לחלוטין ומוכיח שוב כי התייחסות טלוויזיונית לכדורגל הישראלי על גווניו השונים באמצעות שידורים ישירים הוא מהלך נבון מפני שמדובר במרכיב חיוני בתרבות הצפייה של צרכן הטלוויזיה בארץ . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r2

טקסט מסמך (2) : יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עמודות המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.30 בשני המגזרים של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" . החל מ- 21.15 ועד 23.00 מביס ערוץ 1 את ערוץ 10 לחלוטין ומוכיח שוב כי התייחסות טלוויזיונית לכדורגל הישראלי על גווניו השונים באמצעות שידורים ישירים הוא מהלך נבון מפני שמדובר במרכיב חיוני בתרבות הצפייה של צרכן הטלוויזיה בארץ . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה : בשעת כתיבת הפוסט הזה הקים שר התקשורת של מדינת ישראל מר גלעד ארדן וועדה לגיבוש רפורמה חדשה בשידור הציבורי לאחר שהגיע למסקנה כי הרפורמה הקודמת אינה מעמיקה מספיק ולא תיצור את השינוי המקווה . בראש הוועדה החדשה הוצב העיתונאי הוותיק והמצטיין מר רם לנדס (כיהן בשעתו כמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10) והוא התבקש להביא את המלצות הוועדה בתוך שלושה חודשים . בתוך כך הצהיר שר התקשורת גלעד ארדן כי רשות השידור איננה ממלאת את מטרותיה . בשבע השנים האחרונות שילם הציבור לרשות השידור סכום אגרה בגובה של 6.000000000 (שישה מיליארד) שקל מבלי לקבל תמורה ראויה . מן הראוי לאזכר בעקבות הקמת וועדת רם לנדס כי ארבעה דו"חות רציניים של וועדות רציניות שונות שהוקמו בזמנים שונים ע"י ממשלות ישראל לבדיקת מצבו של השידור הציבורי – בראשות מנכ"ל ה- BBC הבריטי יו גרין (Hugh Greene בקיץ 1973) , מנכ"ל רשות השידור לשעבר מר יצחק לבני (1993 / 1992) , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר פרופסור ארנון צוקרמן (1999) , ואלוף במיל. רפאל וורדי (2000) – ואשר הוגשו על פי המבוקש – נגנזו , ולא יצא מהן דבר . 

ראה "דה מארקר" מ- יום שלישי – 3 בספטמבר 2013 . עיתון "הארץ" / TheMarker . שר התקשורת גלעד ארדן מכריז "רשות השידור איננה ממלאת את מטרותיה , וכי בשבע השנים האחרונות שילם הציבור לרשות השידור סכום אגרה בגובה של 6.000000000 (שישה מיליארד) שקל מבלי לקבל תמורה ראויה" . גלעד ארדן ממנה את העיתונאי רם לנדס להתייצב בראש וועדה לגיבוש רפורמה חדשה בשידור הציבורי . 

הערה 5 : כל גוף טלוויזיה בארץ שמעסיק אצלו את סוכן השחקנים אבי נמני כפרשן כדורגל עושה מעשה פלסתר בלתי נסבל . כל שדר טלוויזיה שמסכים לעשות את עבודתו העיתונאית במשותף עם אבי נימני לצדו מָשוּל למשת"פ . הפקדתו של של אבי נמני על המיקרופון כפרשן כדורגל בטלוויזיה שמפרשן ועוסק בין השאר באיכויות שחקנים כשבאותה שעה ממש הוא משמש סוכן אישי שלהם – הוא מעשה הטעיה כלפי הצופים ובהיותו כזה הוא משולל כל בסיס מוסרי . בשתי מילים : בושה וחרפה .

הערה 6 : הקשבתי לאחרונה לתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל בהגשת אברי גלעד את ג'קי לוי . ביקורתו של מר ג'קי לוי את החלטת נשיא ארה"ב לפנות אל הקונגרס ולבקש את תמיכתו בטרם התקיפה את סוריה – היא ביקורת מגלומנית . לג'קי לוי את הכלים המודיעיניים כדי לנתח את מהלך המדיני – צבאי של הנשיא האמריקני , מהלך שהוא מורכב מאוד ועתיר סיכונים וסימני שאלה רבים . בדרך כלל ג'קי לוי נשמע לי הגיוני למרות שפתו המליצית. הפעם הוא נשמע גרוטסקי ומגוחך. גם קביעתו של הפרשן הצבאי – פוליטי של YNET מר רון בן ישי במין קלות ראש שכזאת , "כי נשיא ארה"ב ברק אובמה מִצְמֵץ ראשון" , היא יומרנית ונראית כ- קשקוש בגרוש . לרון בן ישי אין את המידע הדרוש ואת המודיעין הרגיש והסודי כדי לנתח את היתרונות והחסרונות של מהלך Offensive צבאי ומדיני מורכב ומסובך ביותר רווי סיכונים וסיכויים . הפתרון לכתב החידה אם בכלל מצוי בחדי חדרים בבית הלבן . במקום להודות שממקום מושבו בארץ אין לו מושג מה מתרחש בין הנשיא האמריקני לבין יועציו – ו/או המידע שיש לו טוב כמו המידע שיש לקוראיו – בוחר רון בן ישי להקליד טקסט כה נחרץ בגנותו של הנשיא האמריקני . ובאשר לסוגיית תרגום On aire מאנגלית לעברית בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה בישראל של נאומו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי . אנוכי צפיתי בשידור הישיר הזה בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) . ברור שלמרות התרגום הרהוט והמדויק של מר אייל נדב הוא מפריע (מאוד) ל- "אוזן אנגלית" שמבקשת להאזין למקור . אולם מר גולן יוכפז מנהל חברת החדשות בערוץ 10 חייב להתחשב ברבדי אוכלוסייה ושכבות חלשות שאינן מדברות אנגלית , למרות שאולי ב- 2013 הן מיעוט במדינת ישראל . הדבר דומה להצבת מתרגם On aire על המסך בשפת הסימנים לטובת סקטור כבדי השמיעה והחרשים שגם הם רובד מיעוט במדינת ישראל . אני תמה על חוש הצדק הפגום והרצון הקלוש להתחשב באוכלוסייה שאיננה דוברת אנגלית, כפי שהפגינו אברי גלעד וג'קי לוי .

הערה 7 : מר יאיר לפיד איננו שר האוצר הראשון של מדינת ישראל . אולם הוא שר האוצר הראשון שמפגין שחצנות , התנשאות , וכישרון דֶמֶה בכמויות . קדמו לו אליעזר קפלן , לוי אשכול , פנחס ספיר , יהושע רבינוביץ' , שמחה ארליך , אברהם "בייגה" שוחט , דן מרידור , ואחרים . איש מהם לא הרשה לעצמו להיות אנטי מוסרי ולהתנהג ברברבנות ובהתנשאות כפי שנוהג שר האוצר הנוכחי של מדינת ישראל . אתמול התברר לתושבי ישראל שמר יאיר לפיד איננו מדבר אמת ורק אמת . הוא פוליטיקאי חמקמק מן הזן הירוד שאומר אמת כשמתחשק לו . וכשלא מתחשק לו הוא אומר את ההפך מהאמת . מדובר בשר בכיר שהוא חבר קבינט הביטחוני – מדיני – כלכלי בממשלת ישראל . הבנתי אתמול מעיתונאית ושדרנית גלי צה"ל גב' יעל דן ומעיתונאי "הארץ" מר אורי משגב ששר האוצר של מדינת ישראל יאיר לפיד אומר את האמת כשמתחשק לו , ואומר לא אמת גם כשמתחשק לו וכדאי לו על מנת להפיק לעצמו יתרונות מלאכותיים . ברור שמעבר להתנהגותו הבעייתית חסרת מוסר ורסן שחושפת חולשות של אדם מבוגר שמתפתה בקלות לעשן מריחואנה (סַם שאסור לעישון במדינת ישראל ) הוא גוזר על עצמו גזר דין מוות פוליטי . שר האוצר של מדינת ישראל מצטייר כאיש לא רציני ולא אמין .

ביום שישי האחרון  – 30 באוגוסט 2013 שאל כתב "ידיעות אחרונות" העיתונאי רענן שקד את יאיר לפיד כלהלן : "אגב אם אתה כבר שם למה לא להגיד את האמת ? למה לא להגיד , כן חבר'ה עישנתי גראס , כן הייתי נגד המאגר הביומטרי ועכשיו שיניתי את דעתי . לא, ה- OECD לא מאלץ אותנו להעלות את מחירי האלכוהול, אנחנו מעלים אותם רק כי מתחשק לי" . שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד השיב למראיינו כהאי לישנא : "כי כל מה שאמרת לא נכון . אני אומר את האמת . לך לגמנסיה הרצליה שבה למדתי בשנות ה- 70 . יש ספר מחזור שבו מתועד שהיה בן אדם אחד שהיה נגד הגראס מהיום הראשון וגם אמר לאנשים , אם תעשנו לידי אני אגיד אתכם למשטרה . פשוט לא עשיתי את זה . אף פעם לא טענתי שאני קדוש , ויותר מזה : לא היה נגרם לי שום נזק בעולם – לא פוליטי ולא אחר – אם הייתי אומר שעישנתי . אבל לא עישנתי . כי החלטתי בגיל מאוד צעיר שאת זה אני לא רוצה , אני נגד זה . הרבה שנים שתיתי אלכוהול, הייתי נשוי פעמיים , עישנתי סיגריות וסיגרים – שזה נזק תדמיתי הרבה יותר גדול מגראס במדינת ישראל. ואני אומר לך , גראס לא עישנתי" .

ראה "הארץ" מ- יום שישי – 30 באוגוסט 2013 . מוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות".  שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד מכריז בפני מר רענן שקד : "לא עישנתי גראס" . 

והנה עולה לשידור אתמול (יום ראשון – 1 בספטמבר 2013) אצל יעל דן גב' סופיה טרוטוס – ארגמן ומפריכה לחלוטין את אמינותו של יאיר לפיד כשהיא אומרת כהאי לישנא כמו גם מצוטטת בעיתון "מעריב" : "אני עישנתי עם יאיר לפיד ג'וינט" .

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עיתון "מעריב" . גב' סופיה טרוטוס – ארגמן מפריכה את מהימנותו ואמינותו של שר האוצר של מדינת ישראל ואומרת : "עישנתי עם יאיר לפיד ג'וינט" . 

אי אפשר לסיים את ההערה השביעית מבלי להתייחס לפוסט המעניין שכתב מר אורי משגב שהופיע בעיתון "הארץ" ביום שישי האחרון – 30 באוגוסט 2013 תחת הכותרת "האחים המדושנים" . אורי משגב מנתח בהיגיון את הערכים ומשנתו הפוליטית הקלוקלת של יאיר לפיד המושתתים על  ברית של רמייה והשחתה כפי שהוא מגדיר זאת עם ראש מפלגת הבית היהודי מר נפתלי בנט .

ראה "הארץ" מ- יום שישי – 30 באוגוסט 2013 . עיתון "הארץ" . העיתונאי אורי משגב כותב את המאמר "מדושנים" ומשרטט את משנתו הפוליטית של יאיר לפיד המנוגדת לחלוטין לאידיאולוגיה שבשמה זכה באמון בוחריו. 

מה זה צריך להיות העניין הזה שפוליטיקאי מדושן וזחוח מראה , אומר את האמת רק כשמתחשק לו . ברור שכל אחד רשאי להסיק את מסקנותיו לאור האמור בהערה השביעית בעד ו/או נגד אודות המוסר והערכים שמייצג שר האוצר יאיר לפיד אולם , עם עובדות אין מתווכחים .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). כל הזכויות שמורות

האָצָן הסובייטי / אוקראיני וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) חולל במידה רבה הפתעה באולימפיאדת מינכן 1972 משזכה ללא עוררין בשתי מדליות הזהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והפריך בכך את השמועות אודות עליונות אנטומית ופיזיולוגית של הספרינטר השחור על הספרינטר הלבן . וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שייך לתקופה שבו הטכנולוגיה הספורטיבית והטכנולוגיה הטלוויזיונית השלימו מהפכה ובתוכה שיפורים עצומים , כל צד בתחום שלו . מסלול הרֶקוֹרְטָאן , מוטות גמישים עשויים סיבי זכוכית , מתקני זינוק , ומזרני נחיתה רכים שלא לדבר על שימוש בשיטות אימון מתקדמות והבנת עקרונות המכניקה של הא"ק , יצרו בסיס לקביעת שיאי עולם חדשים . סטודנט אמריקני צעיר להנדסה בשם ריצ'ארד "דיק" פוסברי (Dick Fosbery , גובהו האישי 1.96 מ') בעל חשיבה מקורית החליט ב- 1965 לאחר ניתוח וחשיבה מכנית לקפוץ לגובה ולנתר מעל הרָף כשגבו מופנה אליו ולא בטנו . דיק פוסברי זכה באמצעות סגנונו המקורי (סגנון שנקרא על שמו "סגנון פוסברי") במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (קבע תוצאה של 2.24 מ') ושינה את סגנון ומהות הקפיצה לגובה לעַד מקצה לקצה . וגם את דרך הפקת היתרונות בקפיצה לגובה באמצעות חשיבה מתמטית – פיסיקאלית וניתוח נבון של תורת התנועה והקואורדינציה של התנועה במקצוע הזה . מי זוכר היום כי פעם היה שיאן עולם רוסי בקפיצה לגובה בשם וָואלֶרִי בְּרוּמֶל (Valery Brumel) שקפץ בסגנון "גלילת בטן" לגובה של 2.29 מ' , ואחריו רוסי נוסף וְולָדִימִיר יָאשְצֶ'נְקוֹ שחלף גם הוא מעל רָף עוד יותר נישא שגובהו 2.35 מ' בסגנון גלילת בטן . תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית תרמה מצידה ריבוי מצלמות , ריבוי הילוכים חוזרים , עדשות צילום חדות וחזקות , והתחברות למערכות שעוני מדידת הזמנים האלקטרונית והצגתם על המרקע בעת השידור הישיר בזמן אמת On line , כשהם מדייקים עד מאית השנייה. הנאה טלוויזיונית צרופה .

שלוש ניידות שידור של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [1] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה"צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים . 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך . משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים . האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ' הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב . האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים . נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים . מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר , רק לא בישראל . הנהלת רשות השידור בעת ההיא של 1972 ובראשה המנכ"ל שמואל אלמוג , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור , ומנהל חטיבת החדשות צבי גיל קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים . קטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . אולימפיאדת מינכן 72' הזוהרת התחילה טוב . אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר .

munich 1

טקסט תמונה :  מינכן , שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 . אולימפיאדת מינכן 72' . המשלחות מתארגנות ומסתדרות על כרי הדשא המשתרעים  ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך. משלחת ישראל נראית במרכז כשספורטאיה לבושים ז'אקטים כחולים ומגבעות לבנות. ברקע נראים בנייני הכפר האולימפי. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

munich 2

טקסט תמונה :  שבת – 26 באוגוסט 1972 . כשעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72' . נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט "ISRAEL" המובילה את המשלחת הישראלית בטקס . משמאל , מאמן ההיאבקות משה 'מוני' וויינברג (מחזיק את הז'קט בידו) , רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל , ומאמן הקליעה קהת שור . (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשת הטלוויזיה המערב גרמנית הציבורית ARD אחת מהגדולות והעשירות ביותר באיגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic), והמקבילה שלה רשת הטלוויזיה הציבורית ZDF (ראשי תיבות של Zweites Deutsches Fernsehen) , שתי הרשתות הציבוריות בגרמניה , הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 72' קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) . תפקידה של DOZ  כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של B Pal 625 למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות . כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים , כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן . DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר . זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים . גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות . בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם . זה היה בטרם עידן ה- ENG . גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים  (Logos) המאפיינים את 25 ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72' . הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי .

munich 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72' . גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ יוצרים איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972 . הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64' . (באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) היה בן 50 כשהוביל את פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות הא"ק והשחייה במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 . הורסט זייפארת המנוח (2004 – 1922) היה המתכנן הראשי של תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית של קבוצת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) עבור כל העולם , ה- "Weltprogramm" . אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה . הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי . אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת . הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה . הוא היה האיש הבולט ביותר בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה . הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג . בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2 . הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה . לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה , הטלוויזיה . הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן 72' . הוא היה  הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות שתפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close ups , לפני תחילת העלילה ובטֶרֶם יריית הזינוק . צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות . זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית , הנערכים לקראת המאבק המכריע , שאיש איננו יודע כיצד יתפתח . המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם . הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי Close ups . הטלוויזיה היא מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups , בעצם מדיה של צילומי תקריב . הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים היושבים בכורסא בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה . בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים , ממש כמונו . הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close ups לפני התרחשותה הכרחית . זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני . בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע . פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך . הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה . זאת איננה קלישאה מפני שהיו כבר דברים מעולם . הוא לא רק ייצר "טלוויזיה" . הוא הבין אותה על בורייה . את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשים בתעשייה .

הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters) , מנהל ההפקה רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke) , מנהל ההנדסה קָארְל הָיְינְץ (Karl Heinz) , וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972 . ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72' , א"ק ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ הגרמנית רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה . הטלוויזיה הקנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays . קבוצת DOZ לא השתמשה עדיין במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972. צילומי תחרויות הריצה בא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול , אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז . החידוש הגדול של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק . הצוות המוביל של DOZ הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי במינכן 1972מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים האולימפיים [2] . הסיבה ברורה : מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה . את טקסי הפתיחה והנעילה במינכן 1972 כיסו 12 מצלמות .

munich 4

טקסט תמונה : שבת אחה"צ-26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'.מימין ניתן לראות צוות צילום של  DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (קרויה בז'ארגון הטלוויזיה Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה . הורסט זייפארת זוכר בשיחות התחקיר עמי : "אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו . היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי , בבריכה האולימפית , ובהיכל ההתעמלות האולימפית . לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי" [3] . הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אוּלִי ווֹלְטֶרְס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92' . הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בֵּן ג'וֹנְסוֹן בסיאול 88' מביס בריצת 100 מ' את קָארְל לוּאִיס ולִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי , ואח"כ לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92' כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים . פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית . יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות . מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים . זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון . בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו , אך בל אקדים את המאוחר .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי , "למילים יש וויזואליה משלהן" ו-"הפקות חובקות ארץ ועולם" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש , מפורט , ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף , הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה , ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף . ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) . קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות . DOZ מיסדה סך של 852 עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בכל אתרי התחרויות האולימפיים . הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים . במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של  (ראשי תיבות של Video Tape Recording) ,  ובנוסף גם 37 חדרי עריכה בפילם , ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי  . DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72' .

munich 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה בתוצאה 3:56:11.6 שעות. (באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

munich 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972 . אנחנו בטלוויזיה  הישראלית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת . (באדיבות ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

munich 7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 72' . זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג . מכאן נשלח סיגנלי השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים . (באדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשות של וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) וסגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הדינאמיים והבלתי נלאיים השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים) , הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר . הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן , שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר , הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין , ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן , מלונות וכיו"ב . הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף . מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר . אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי וולטרס שראויים להערכה רבה.

הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה . אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי , רצינותו , וכשרונו הטלוויזיוני . הורסט זייפארת הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל , כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם . הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72' .

באולימפיאדת מינכן 1972 , הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF  רעיון שידור מעניין . פשוט אך גאוני . הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז . על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם , כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה . הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות . הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה . הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט . הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע . הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה , ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג . הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של בימאי סרטי המת אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת . חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית . הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם , אלא כוללת את חשיפת פניהם , מבנה גופם , והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב , לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם , תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק . רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב . טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם . אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת . במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה . המצלמה הזאת שחשפה , זיהתה , והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות , זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית" .

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו לראשונה בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה  ה- 7 . שאלתי אותו מייד , "איך לא חשבו על זה קודם ?" , והוא השיב לי בפשטות , "אין לי מושג יואש , אינני יודע" . אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים . הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי . יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978 . הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר שפגשתי מעודי . אהבתי והערכתי אותו.

seifart

טקסט תמונה :  Horst Seifart (הורסט זייפארת , 2004 – 1922) היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972 . הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה . איש טלוויזיה מופלא ונדיר . לא היו ואין רבים כמותו בעולם . הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית . הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי . (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner עוזרו של הורסט זייפארת . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קלאוס בייסנר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הורסט זייפארט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי  [4] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הורסט זייפארת . מנולו רומרו אמר , "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר" . תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני . בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה . המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים . אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הורסט זייפארת היה הסוף, הסיום . בתיאטרון היווני הסוף ידוע . בספורט הוא תמיד פתוח . הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה" . נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט . דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972 , תחרויות הא"ק והשחייה . שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי . הוא היה משכמו ומעלה . לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה בשלב רבע הגמר של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים) , "שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט-שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר" , בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם .

נסים קיוויתי הציב סטנדארט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz) . דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית שהוקם ומוסד ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי  (International Broadcasting Center) בעיר מינכן . הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז . זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה . השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט , לאסה ווירן , וואלרי בורזוב , רנטה שטכר , ג'ון אקיבואה , ומרק ספיץ , ורבים אחרים . דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ' , להיט אולימפי טלוויזיוני , בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ . רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית , "ערב טוב לכם ושלום רב , כאן מינכן" , והוסיף , "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים . נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט , הא"ק . נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי" . דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבי . הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים .

munich 8

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 . אולימפיאדת מינכן 1972 . דן שילון שימש ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן . (תיעוד וצילום מתוך סרט ה- Video המקורי . ארכיון יואש אלרואי) .

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה . ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף . מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש . הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש . על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ . מרחק השווה להקפת כדור הארץ . מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן . אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית , כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף . נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור . השחיין הוא ספורטאי בודד במים . מלבד כשרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון , משמעת , ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב . מרק ספיץ (Mark Spitz) כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו . מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה . לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה . סָפֵק אם אנשים כמונו , בני תמותה רגילים , היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת . דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן . נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס . הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה . כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי . זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק ע"י צוות הצילום של DOZ כמו גם ע"י נסים קיוויתי . בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה נסים קיוויתי את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972 .

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הטלוויזיוני הייחודי שלו : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה . זהו המשחה הקצר ביותר , המהיר ביותר , וגם היוּקרתי ביותר , ובסוֹפוֹ –  מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" . באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה , וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי , לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור , ונִיתֵּב לסיגנל מרקע הטלוויזיה הבינלאומי את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו ,שפעת השיער שלו , וּיְפִי גוּפוֹ המושלם . נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן שטוחה לגמרי אפילו טיפ טיפה קעורה . הוא לא חבש כובע ,לא הרכיב משקפי הגנה נגד הכלור המצוי במימי הבריכה , ולבש רק Slip (בגד ים קטן צר מידות) . קל היה להזדהות עם הפיגורה הספורטיבית הנפלאה שלו . מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק כשהוא חשוף וגלוי לחלוטין לעיני צופי הטלוויזיה בכל רחבי תבל . הוא היה מרוכז בעצמו ודרוך . באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון בחלקו אנאירובי בן כ- 50 שניות . זאת הייתה סיטואציה טלוויזיונית בלתי נשכחת מְזוּוֶדֶת רעיונית מפני שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה ניצב השחיין גיבור העלילה באופן טבעי לפני קהלו כשמצלמת הטלוויזיה, "מצלמת ההיכרויות", של הורסט זייפארת מראה אותו מעורטל ועירום ויוצרת קשר בלתי אמצעי עם הצופים . הורסט זייפארת הבין שקופסת הטלוויזיה קטנת הממדים (יחסית למסך הגדול בבתי הקולנוע) והעוסקת בתקשורת המונים היא בין השאר גם Media של תצלומי Close ups . הורסט זייפארת איש משכיל רב תרבותי , אדם חושב , ידיד וג'נטלמן מאופק היה מעין פילוסוף טלוויזיה . הוא לא רק ייצר "טלוויזיה" . הוא הבין טלוויזיה . אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום לא רק ייצרו "טלוויזיה" בסוף עשור ה- 60 ולאורך עשור ה- 70 של המאה שעברה . הם ראשית דבר הבינו טלוויזיה . זה היה אחד מסודות כוחם . ייצרני "טלוויזיה" יש הרבה . אנשים שיודעים לחשוב טלוויזיה יש מעט . הורסט זייפארת (Horst Seifart) העניק באולימפיאדת מינכן 1972 קורס טלוויזיה לכל העולם . אנוכי הושפעתי רבות מתפישת העולם הטלוויזיונית התקשורתית של הורסט זייפארת . איש טלוויזיה יוצא דופן בידע העצום שלו וגם בצניעותו .

spitz

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 .אולימפיאדת מינכן 1972 . בשעה שנסים קיוויתי שידר ישיר את משפט המחץ שלו , "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר,  וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" , ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" Shot של מרק ספיץ ב- Medium – Close up  ניצב על אדן הזינוק , כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי .  (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההזדהות הטלוויזיונית עם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) הייתה אם כן מושלמת . פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם , כמו הגיבור הראשי מַרְק סְפִּיץ עצמו , לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר . האמריקני גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich) , הסובייטי / רוסי וולדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) , אמריקני נוסף ג'וֹן מֶרְפִי (John Murphy) , והאוסטרלי מייקל וֶונְדֶן (Michael Wenden – מי שהיה אלוף אולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה 100 בסגנון חופשי) איימו על מרק ספיץ וסיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה . ראיתי את המשחה הזה כאיש טלוויזיה אלפי פעמים בחיי . וכאיש טלוויזיה הסקתי את המסקנה המתבקשת שזאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו , לבין השַדָּרִים בבריכה ובראשם נסים קיוויתי שלנו . אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ , אחד מגדולי שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ . נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית , צְלוּלָה , ומְמָצָה , ומאוד מדויקת . הוא היה שַדָּר עַל בלתי נשכח בא"ק ושחייה . מלאכת השידור הישיר שלו בכלל ושל המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בפרט נכנס זה מכבר לפנתאון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ומונח לאחר כבוד גם על מדפי הספרייה של הטלוויזיה הבינלאומית . הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו שידורים בצבע . בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן .

ram evron

טקסט תמונה :  קיץ 1972 . עידן הצילום בשחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלם אִיזִי אֶבְרוֹן ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רָם עֶבְרוֹן ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן  ברוממה – ירושלים על פי מודל בריטי של ה- BBC . מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I . (התמונה באדיבות עדנה עברון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) השיג את מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 די בקלות . מערכת המדידה האלקטרונית של Pool שעונים שווייצריים "Junghans" העניקה לו תוצאה של 10.14 ש' ותוצאה של 10.24 לזוכה במדליית הכסף האמריקני רוֹבֶּרְט טָיְילוֹר (Robert Taylor) . האָצָן הג'מייקני לֶנוֹקְס מִילֶר (Lennox Miller) חצה את קו הגמר לאחר 10.33 שניות . מצלמת ה- Photo finish לא נדרשה להתערב מפני שניצחונו של וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב היה מוחץ וללא עוררין .
borzov 1
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' . הסובייטי וואלרי בורזוב זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 10.14 ש' . (באדיבות DOZ ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
borzov 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . האצן הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב (מס' 932) זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100  מ' (10.14 ש')  ו- 200 מ' (20.00  ש') . (באדיבות DOZ ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משניסה וואלרי בורזוב לשחזר את ניצחונו בריצה הקלאסית הקצרה ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשל חלקית . במדליית הזהב זכה האצן הטרינידדי הייזלי קרואופורד (Hasley Crawford) בתוצאה 10.06 ש'. (הייזלי קרואופורד נטל חלק גם בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 אולם נפצע לאחר הזינוק והפסיק באמצע) . האצן הג'מייקני דונאלד "דון" קווארי (Donald Quarrie) זכה במדליית הכסף בזמן 10.07 ש'. וואלרי בורזוב זכה במדליית הארד בתוצאה 10.14 ש' . בריצת 200 מ' כלל לא נטל חלק .
האצן הוולשי – בריטי הלבן אָלָאן וֵולְס (Allan Wells) זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מוסקבה 1980 בתוצאה 10.25 ש' . אולם מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכו רק אצנים שחורים ממדינות שונות במדליות הזהב בריצה ל- 100 מ' : קארל לואיס (Carl Lewis) מארה"ב באולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 (9.99 ש') וסיאול 1988 (9.92 ש' – לאחר פסילתו של מנצח הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson שסיים את הריצה בזמן פנטסטי של 9.79 ש' בגין שימוש בסמי מרץ אסורים) , האנגלי לינפורד כריסטי (Linford Christie) באולימפיאדת ברצלונה 1992(9.96 ש') , הקנדי דונובן ביילי (Donovan Balley) באולימפיאדת אטלנטה 1996 (קבע שיא עולם חדש 9.84 ש') , האמריקני מוריס גרין (Maurice Greene) באולימפיאדת סידני 2000 (בתוצאה 9.87 ש') , האמריקני ג'אסטין גאטלין (Justin Gatlin) באולימפיאדת אתונה 2004 (9.85 ש') , ויוסיין בולט (Usain Bolt) הג'מייקני באולימפיאדות בייג'ינג 2008 (קבע שיא עולם חדש 9.69 ש') ולונדון 2012 (9.63 ש') . יוסיין בולט השיג באליפות העולם ה- 12 בברלין 2009 שיא עולם בריצת 100 מ' 9.58 ש' . השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה .
סוף הפוסט מס' 280 .

[1]  על פי מידע שנמסר לי ע"י בימאי הטלוויזיה הגרמני ב- DOZ מר אולי וולטרס (Uli Wolters) שהשתייך במקור לרשת ZDF .

[2]  קבוצת  AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות מנולו רומרו שהפיקה את שידור סיגנאל הטלוויזיה הבינלאומי הציבה באולימפיאדת אתונה 2004  אֶלֶף מצלמות Video  ו- 60 ניידות שידור . אותה קבוצת מומחים בראשות מנולו רומרו שכונתה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 – BOB (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) הפעילה אלף ומאה צלמות Video .

[3]  הטקסט נאמר לי בעת מפגש בינינו בבואנוס איירס במונדיאל ארגנטינה 1978 . הלקח הזה למדה רשת הטלוויזיה הציבורית של קנדה CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 . CBC חידשה ושידרה בכל אחת מהתחרויות האולימפיות שני הילוכים חוזרים איטיים משתי זוויות צילום שונות . מאז אולימפיאדת סידני 2000 מוצבות בתחרויות הא"ק האולימפיות כ- 100 מצלמות .

[4]  ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005 .

סוף הפוסט מס' 280 .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 279 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 31 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שלושת קודמיו ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : השבוע שחלף היה עמוס באירועים מדיניים , נשא עמו רוחות מלחמה , ובישר על הישג ספורטיבי נדיר של ג'ודוקא ישראלית צעירה בת 24 מנתניה בשם ירדן ג'רבי שזכתה שלשום בתואר אלופת העולם בג'ודו בתחרות שנערכה ב- רִיוֹ דֶה זָ'אנֶיְרוֹ בקבוצת המשקל שלה עד 63 ק"ג . אולם האירוע החשוב ביותר מנקודת מבטי לא היה מדיני ו/או כלכלי , לא מסע יחסי ציבור עצמי ומגוחך רווי דברי הֶבֶל והתחרטויות שמפריח שוב ושוב לכל עבר שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד (הפעם בעיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 30 באוגוסט 2013) ומי שהשירות הצבאי שלו הסתכם ב- להיות כתב של העיתון "במחנה" , וגם לא אירוע ספורטיבי כלשהו אפילו לא זכייתה של הישראלית ירדן ג'רבי בתואר אלופת העולם בג'ודו .

המאורע החשוב הקרוב ביותר ללבי היה טקס ההשבעה של חיילי צה"ל שהתרחש שלשום (ליל חמישי בשמונה בערב – 29 באוגוסט 2013) בירושלים , ליד המונומנט הנצחי של העם היהודי ומדינת ישראל , הכותל המערבי . כחמישים מטר ממנו . נכדי הבכור יחדיו עם מאות חיילים המשרתים ביחידה קרבית של צה"ל נשבעו על ספר התנ"ך ורוֹבֶה להקריב את חייהם למען מדינת ישראל אם יהיה צורך . לבי נצבט . המפקדים נאמו נאומים חוצבי להבות בפני החיילים הצעירים ולאוזני אבני הכותל המחרישות . פולחן ההשבעה הזה הוא ריטואל מיסטי , הירואי ונוּגֶה באותה מידה , שחוזר על עצמו פעם אחר פעם . שבועת המוות במפקד הצבאי שנערך שלשום ליד הכותל נגזרת על החיילים הצעירים (בעל כורחם) מאז מלחמת העצמאות של ישראל לפני 65 (שישים וחמש) שנים . הטקס הזה הוא מופלא , מלא הוד , ומסתורי שמאיץ את פעימות לִבִּי . הוא נראה לי במידה רבה כסבא שמתבונן מהצד גם עַל טבעי מפני שנערים בני 18 אולי בני 19 נשבעים כמעט בחדווה להקריב את חייהם אם יידרשו למען מדינתם .

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבריו בארגון "ההגנה" נשבעו ב- 1948 להגן על מדינת ישראל בחירוף נפש עד המוות . לפני שני דורות נשבעתי אנוכי כטירון בגדוד 12 של חטיבת "גולני" על ספר התנ"ך ורובה צֶ'כִי במחנה "פִילוֹן" (ליד ראש פינה") להקריב את חיי כחייל צה"ל למען תקומת מדינת ישראל אם אדרש . בשירותי הצבאי – קרבי בן שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" היו לי ארבעה מח"טים , הראשון אל"מ חיים בן דוד , אל"מ בנימין ג'יבלי , אל"מ אהרון "אֶרְוִוין" דורון , והאחרון אל"מ אלעד פלד . וגם ארבעה מגדים סא"ל אברהם בר אוריין , סא"ל שמואל עמיר , סא"ל אורי ביידאץ' , וסא"ל  יקותיאל אדם . זה היה מזמן אולם יותר מכל אנוכי זוכר את החיילים הצעירים לידי שנהרגו בקרבות ובמלחמות אז, ולא זכו להיות סָבים לנכדים.

לפני שנות דוֹר נשבעו שלושת ילדיי (הבכור בצנחנים , השני בגבעתי , וילדתי הקטנה שהייתה חיילת בשירות מבצעי בגבול הצפוני) – להקריב את חייהם למען מדינת ישראל באם יהיה צורך . עכשיו נשבע נכדי הבכור לעשות זאת אם יידרש . אלפים היו נוכחים שלשום (יום חמישי בערב – 29 באוגוסט 2013) בטקס ההשבעה בכותל ביניהם סבים וסבתות רבים . הטקס הצבאי מאורגן בקשיחות ע"י הצבא אולם הארגון האזרחי – מוניציפלי שלו כושל . אין ספסלים וכיסאות . גם אין יציעים . לא ניתן לראות דבר . רק לשמוע מפני שהשורות הראשונות מסתירות לאלפים אחרים . הצפיפות היא בלתי נסבלת . אנשים מבוגרים נדרשים לעמוד על רגליהם במשך כשעתיים – שלוש . בעוד החיילים הצעירים נשבעים להקריב את היקר ביותר למען מדינתם , חולפים לידי עשרות אברכים מזוקנים לבושים שחור ולראשם כיפות וצילינדרים שחורים בדרכם לתפילה בכותל . הם מדברים ומפטפטים בינם לבין עצמם ב- יידיש ומשוחררים מעול השירות הצבאי .

כישלון הארגון האזרחי – מוניציםלי הנוגע לקיום הריטואל הצבאי ליד הכותל נוגע ראשית דבר לתחבורה ציבורית רעועה ולהתנהלות הצפייה של אלפים בחיילים הצעירים שנשבעים על ספר תנ"ך ונשק אישי להיות נכונים למסור את נפשם אם יידרשו לכך . לא מדובר בהליכה לתיאטרון וגם לא בצפייה במשחק כדורגל . מדובר בחיי ילדינו וחיינו אנו . מדובר בהזדהות של הציבור מגיני ארצנו . מפני שדרכי הגישה לכותל צרות ברוחבן וצפופות אין שירות אוטובוסים עד למקום . הקהל המבוגר נדרש ללכת כברת דרך הגונה מתחנת ההורדה האחרונה ועד לכותל . הגעת האלפים לטקס הופכת למסורבלת מפני שהיא מותנית בשירות מוניות " ספיישל" כמו גם פינויָים האטי להחריד בתום הטקס ע"י אותן המוניות . הביקוש לתחבורה מסודרת ונוחה ע"י האוכלוסייה הנוכחת בטקס ההשבעה גדול לאין ערוך על ההיצע , שלא לדבר על פקקי תנועה ארוכים וכבדים שנוצרים באזור . הטקס הצבאי מאורגן היטב אולם המעטפת האזרחית שלו איננה יעילה . היא כושלת . מדכא ומגוחך לראות המון אנשים ביניהם מבוגרים רבים משתרכים בדרכם לכותל כשהם נושאים עמם כיסאות פלסטיק כדי שיוכלו לתת מנוחה לרגליהם הכבדות בטקס הארוך . בדרך לריטואל ההירואי באתר הקדוש אתה מבחין בשלטי פרסומת פוליטיים המוצבים ברחובות ירושלים לקראת הבחירות המוניציפליות הקרבות ובאות (22 באוקטובר 2013) בהם ראש העיר הנוכחי מר ניר ברקת מבקש מתושביו להעניק לו תקופת כהונה נוספת של עוד חמש שנים מול המתחרה שלו מטעם מפלגת "הליכוד – ביתנו" רואה חשבון מר משה ליאון . העסק נראה כפרודיה המתרחשת בעולם השלישי . אנוכי תוהה מה היה אומר ניר ברקת על עצמו כאיש ארגון וניהול שנדרש להיטיב עם תושביו , אילו היה נדרש להגיע לכותל המערבי , כדי לראות ולשמוע את הנכד שלו נשבע שלשום בכותל  המערבי שבועת אמונים לצה"ל ולמדינה . הארגון האזרחי והשירותים המוניציפליים הירושלמיים סביב טקס ההשבעה הוא חובבני ורשלני ואי אכפתי , ופוגע בעיקר באוכלוסייה המבוגרת . בסופו של דבר פגשנו רעייתי ואנוכי את נכדינו החייל בתום טקס ההשבעה המרגש . חיבקנו ונישקנו אותו כשהוא מחזיק בספר התנ"ך ובכלי נשק המגן – הרובה האישי שלו . זהו רגע גאווה עצום . המשך למורשת משפחתית שהחלה במאורעות תרצ"ו – תרצ"ח ההם בארץ ישראל . השירות הצבאי בצה"ל ביחידות קרביות הוא פסגת הנתינה של הנער הצעיר למען מדינתו .

הערה 5 : חוסר כישרון מינימלי בארגון אזרחי (של הממונים על הגנת העורף) מוצא את ביטויו בימים האחרונים גם בעת חלוקת ערכות מגן – מסכות אב"כ לאזרחים ישראליים מודאגים וחרדים , בכל מני תחנות חלוקה ברחבי הארץ . מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים חושפות תורים ארוכים כאורך הגלות של המוני אנשים מודאגים בישראל על סף פניקה בצל רוחות המלחמה הנושבות מסוריה . משפחות שלמות לרבות אבות ואימאות נושאים את ילדיהם , נראו משתרכים שעות ארוכות בחום הנורא כשהם תרים לשווא אחרי ערכות מגן . הארגון האזרחי של הממונים על הגנת העורף הוא מסורבל ורשלני . יתירה מזאת : הוא מצטייר כלא אכפתי , נעדר מקצועיות , ולא יעיל . נון שלנטיות שגובלת באדישות של האחראים על הגנת העורף כלפי הציבור מביאה לחוסר סדר , פניקה והשתוללות , ואף החלפת מהלומות בתוך התורים על הזכות לקבל ערכת מגן . נראו גם התעלפויות של נשים וילדים שלא היה בהם עוד כוח להתמיד בחום הקופח לעמוד בתור . ומה תאמרו על זה שהתחנות לחלוקת ערכות המגן הללו נסגרו לחלוטין אתמול והיום בנימוק שביום שישי ושבת לא מחלקים ציוד הגנה לאזרחי ישראל . גם אם יתברר שרוחות המלחמה הללו נושאות עמן רק חֶשְרָת עבים , הרי ברור שהשירותים האזרחיים במדינת ישראל סובלים מפרוצדורה ביורוקרטית נוקשה חסרת כל אדיבות כלפי האזרחים שמממנים את קיומה מכספם . מה כל כך קשה לארגן מייד מאה תחנות בארץ לקבלת ערכות מגן שיעניקו שירות מהיר ואדיב לאזרחים המודאגים וחסרי הסבלנות ?

הערה 6 : אלופת העולם בג'ודו הישראלית הנתנייתית ירדן ג'רבי מעוררת הערצה כמו אלופת העולם בגלשני רוח לי קורזיץ ממושב מכמורת . ההערכה לירדן ג'רבי גוברת לאחר שמתברר כי הכניעה את כל חמש יריבותיה באיפון בזאת אחר זאת . סגנון הג'ודו של ירדן ג'רבי הוא יצירתי ואוֹפֶנְסִיבִי ורווי אופציות של תרגילי התקפה . הבחורה הצעירה הזאת מסתכנת ביוזמות ההתקפיות שלה . אומנם מדובר בסיכונים מחושבים אולם נקל להבחין כי היא מחפשת הכרעה ב- "נוק אאוט" , באיפון . בשל כך הג'ודו שלה מרתק ומעניין ואטרקטיבי בניגוד לסגנון הג'ודו המשעמם והסטגנאטי שאפיין את יעל ארד כשזכתה במדליית הכסף בטורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 . באותה האולימפיאדה הספרדית ההיא לפני 21 שנים עמד לרשות ישראל ג'ודוקא נוסף חוץ מיעל ארד בשם אוֹרֶן סֱמַדְגָ'ה שזכה אומנם "רק" במדליית אָרָד אך שש אלי קרב והכניע את כל יריביו באיפון . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה ניחן בסגנון ג'ודו התקפי מבריק ורווי הפתעות ואופציות. היה תענוג להתבונן בו בהשוואה לג'ודו השבלוני והרוטיני של יָעֵל אָרָד באותה האולימפיאדה של ברצלונה 1992 . הג'ודוקא הצעירה הזאת ירדן ג'רבי מזכירה מאוד באופייה את אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . היא יוזמת ותוקפת . מנקודת מבט טלוויזיונית זה המון . לא רק התוצאה קובעת אלא גם הדרך בה ניווטת את עצמך לתהילה האולימפית והבינלאומית מותירה רושם . ירדן ג'רבי היא ספורטאית אמיצה ונערצת . לא פחות . היא העפילה אומנם ללא קרב לסיבוב השני אולם מאז לא הניחה ליריבותיה . היא ניצחה בסיבוב ה- 2 בהטלה באיפון את קטוטה קיז'אנו מאל – סלבדור ב- 43 (ארבעים ושלוש) שניות בלבד . בסיבוב ה- 3 (שמינית הגמר) ניצחה באיפון 2:04 דקות לפני סיום ההתמודדות את יריבתה האיטלקית וולנטייה ג'ורג'יוס . בשלב רבע הגמר הורידה למזרן באיפון את הסלובנית טינה טרסטניאק בתום 1:52 דקה מתחילת הקרב . בשלב חצי הגמר גברה באיפון (חניקה) על יריבתה היפנית קאנה אבה . בתחרות הגמר שוב ניצחה באיפון (חניקה) את יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגננו בתוך 0:43 דקה מתחילת הקרב .

אנוכי חסיד של ג'ודו התקפי וניצחונותיה של ירדן ג'רבי שלשום בריו דה ז'אנירו מעוררים מרבצם זיכרונות ישנים . גדלתי על הג'ודו המזהיר של ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (גובה 1.99 מ' . משקל 120 ק"ג) מי שזכה באולימפיאדת טוקיו 1964 במדליית זהב ובתואר אלוף הג'ודו במשקל פתוח לאחר שניצח בריתוק את יריבו היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (1.73 מ' , משקל 100 ק"ג) . הקרב ההוא באוקטובר 1964 הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יפן NHK והאומה היפנית הוכתה בתדהמה בגין תבוסתו של נציגה אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה לג'וּדוֹקָא זר . הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה את הג'ודו כענף אולימפי במשחקיים האולימפיים של טוקיו 1964 . הוא הוצא מהמשחקים באולימפיאדת מכסיקו 1968 , אך שב ותפש מקום של קבע מאז אולימפיאדת מינכן 1972 . הג'ודוקא ההולנדי וִוים רוּסְקָה יורשו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק תאב אִיפּוֹנִים כמוהו , זכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת מינכן 1972 . התאהבתי בג'ודו מאז שראיתי את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק מפגין את יכולתו הווירטואוזית בקרבות ראווה בג'ודו במשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב בקיץ 1965 . באוקטובר 1996 פגשתי אותו באופן אישי בלוֹזָאן – שווייץ במסגרת פגישות עבודה שלי שם עם ה- EBU . חבר הוועד האולימפי הבינלאומי מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . ברור שנתתי לו לדעת עד כמה אנוכי מעריך אותו ואת ענף הג'וּדוֹ וחולק לו כבוד רב , וכי את הקרב המפורסם שלו (כ- 9 דקות) נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה באולימפיאדת טוקיו 1964 שידרתי כבר כמה וכמה פעמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מעולם לא ראיתי ענק רב כוח כמו אנטון חייסינק שהוא גם כה מהיר , כה זריז , וכה גמיש – ואשר מבקש להכריע את הקרב באמצעות פעולות Offensive ולא בעמדת Defensive . אין גבול להערכתי לג'ודוקאים בעלי יָזָמוּת ובעלי אופי התקפי כמו אנטון חייסינק , ווִים רוּסְקָה , אורן סמדג'ה , והגרמנייה גב' פראוקה אייקוף . אנטון חייסינק הוא המודל המודרני והקטליזטור של ההתאהבות שלי בג'ודו . אולם היסוד הישן של ההערצה של הדור שלי כילדים לקרבות התגוששות בין שני גברים נעוץ בהתבוננות שלנו במשך שעות ארוכות בקרבות הקפא"פ (קרב פנים אל פנים) של אנשי הפלמ"ח ששהו בקיבוץ אפיקים . מגויסי הפלמ"ח תרגלו כושר גופני וקרבות קפא"פ בחצי גוף עירום כשהם מצוידים במקלות .

הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938) , ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום . היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות . אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה , "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu) . זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני . התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה . מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל . מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ , וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן .  הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909 . פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938 . הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 , האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ') , הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ') , והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ') .

kano 2

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת ברלין 1936 . טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק .

זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87  מ' , ומצדיע במועל יד . הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06  מ' ומצדיע כמקובל .  הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74  מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם .

זיהוי הנוכחים בשורה אחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים , חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן) , ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936") .

kano

טקסט תמונה : היפני פרופסור ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו של ארץ השמש העולה. (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kano 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . הג'ודו מוכנס לראשונה למתכונת התחרויות האולימפיות . הג'ודוקא ההולנדי הענק (גובה 1.99 מ' , משקל 120 ק"ג) אנטון חייסינק (Anton Geesink) ווירטואוז בענף ספורט ייחודי פרי המצאתה של יפן , מכניע בריתוק בשידור ישיר בטלוויזיה לעיני מיליוני צופים יפניים את יריבו היפני אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga , גובה 1.73 מ' משקל 100 ק"ג) בקרב במשקל פתוח . תוצאות הקרב הסבו מפח נפש לאומי לעם היפני . ראשי ענף הג'ודו העניקו לג'ודוקא ההולנדי כבוד עצום , קדו קידה למענו , והציעו בו במקום לאנטון חייסינק את משרת מאמן הג'ודו הראשי של יפן תמורת משכורת עתק . הספורטאי העניו והצנוע הזה הוא דחה באדיבות את ההצעה וחזר להולנד . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גב' ירדן ג'רבי רציתי לומר לך כי משפחתי ואנוכי מעריכים ומעריצים את אומץ לבך ואת כישרונך ויכולתך לחתור בהתמדה לעבר הניצחון על מנת להכריע את הקרב במהירות .

הערה 7 : שני מיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל נדדו חרדים ומודאגים אמש (ערב שבת – 30 באוגוסט 2013) החל משבע וחצי בערב בין מהדורות החדשות של הערוצים הארציים "יומן" ב- 1 (מנחה ומגישה איילה חסון), "אולפן שישי" ב- 2 (מגיש ומנחה דני קושמרו), ו- "שישי" ב- 10 (הצוות המנחה והמגיש אלון בן דוד וטלי מורנו) כדי לדלות כל שבב אינפורמציה מרוחות המלחמה המנשבות מסוריה והאיום של ארה"ב מנהיגת העולם החופשי להעניש את הרודן הסורי באשאר אסד על שימוש בנשק השמדה המוני (גז סארין) במלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכת כבר שלוש שנים נגד חלק מבני ארצו אותם הוא מכנה מורדים וטרוריסטים . מכל הפרשנים הפוליטיים והמומחים לענייני סוריה שהופיעו אמש בשלושת הערוצים , הכי מוצא חן בעיניי מר נדב אייל מערוץ 10 . קר רוח , מאוזן , רהוט , ומדויק להפליא . תענוג להביט בו ולהאזין לו . דמות טלוויזיונית במיטבה . הנוכחות הטלוויזיונית שלו נובעת מהנבונות שהוא משדר למצלמת הטלוויזיה באולפן וגם בגלל השקט הנפשי שהוא מקרין . לעומתו הפרשנית האורחת לצדו ד"ר יעל שטרנהל (הייתה בשעתו מגישת חדשות בערוץ 1) שהוזמנה ליטול חלק בפנל של ערוץ 10 אמש ב- "שישי" , נשמעת נרגנת ונראית ממורמרת . היא איננה שלווה ולא שקטה . היא מצטיירת כפרשנית לחוצה וכועסת , וכמי שלוקחת באופן אישי את הסכסוך הסורי – אמריקני . בימאי "שישי" בערוץ 10 והמפיק שלו שאמורים להבין משהו בהופעת אנשים מול מצלמות היו חייבים להתערב כבר בהתחלה , להרגיע אותה , ולהעיר לה על הופעתה המתלהמת כמוכיחה בשער . ההתוודעות האמוציונלית אמש של יעל שטרנהל מול מצלמות האולפן של ערוץ 10 מקזזת מאמינותה העיתונאית . במהדורות חדשות שעוסקות בסכסוכים בינלאומיים חמים אין מקום לטונים כאלה ושפת גוף עצבנית שכזאת כפי שהפגינה אמש יעל שטרנהל . מי שהייתה פעם מגישה ושדרנית חדשות בטלוויזיה (בערוץ 1) אמורה לדעת היכן עובר הגבול  המפריד בין אנליזה הגיונית לבין השמעת טיעוני יֶתֶּר רגשניים .

הערה 8 : בדרך כלל אנוכי אוהב את הניתוח והכתיבה של פרשנית הטֶנִיס גב' אילנה ברגר בעיתון "ישראל היום"  ואסיר תודה לה . אולם ביום חמישי האחרון – 29 באוגוסט 2013 היא הפריזה ונסחפה כשהודיעה לקהל קוראיה כלהלן , "…יוליה גלושקו ודודי סלע דומים מאוד . אצל שניהם אין דבר בטוח פרט לידיעה שיש להם כישרון טניס אדיר…" . אם בשניים האלה טמון כישרון אדיר כיצד תגדיר גב' אילנה ברגר את מידת הכישרון הטמון בפיט סאמפראס , רוג'ר פדרר , ורפאל נאדאל , וגם זה של נובאק דג'וקוביץ' , וסרינה וויליאמס ? פעם בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה שידר נסים קיוויתי משחק כדורגל מחדרה והעניק לכדורגלן החדרתי בנימין בָּלָנֶרוֹ תואר "ווירטואוז" . שאלתי אותו אז אם כך מה נותר לומר ואיזה תואר הוא מתכוון לתת לפרנץ פושקש , ו/או פֶּלֶה , ו/או יוהאן קרויף ?

הערה 9 : האזנתי בחצות הליל של יום חמישי – 29 באוגוסט 2013 למהדורת החדשות של רשת ב' ברדיו "קול ישראל" . לפתע נשמע קולו הרדיופוני והמהימן של השדר הוותיק גדעון הוד . גדעון הוד סיכם את חדשות הספורט שלשום כשקריין החדשות מאיץ בו לקָצֵר את הטקסט . גדעון הוד שהוא קריין בחסד ובאמת עונג להאזין לו , לא התבלבל וביקש On air עוד כמה שניות כדי להשלים את האינפורמציה שבידו . גדעון הוד איננו רק אנציקלופדיה לספורט . הוא שדר עַל שניחן בקול סמכותי ורהוט . שדר רדיו ברמתו נולד פעם בדור . אולי שניים .

הערה 10 :  להיכן נעלם "העולם הלילה" בערוץ 2 של יעקב איילון וכיצד זה התנדפה כה מהר חזותו הטלוויזיונית ? הרי האיש היה עד לפני זמן קצר בכיר מגישי החדשות בטלוויזיה בארץ .

אירועי השעה שינו את התוכנית ודחקו את המתוכנן ורשימה מס' 4 בנושא יוסיין בולט הומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים. אפילו לא הספקתי לשנות את הכותרת . הפוסט הבא יתייחס כמובטח לרשימה מס' 4 הדנה בטרום עידן האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט מהיבטי הטלוויזיה והטכנולוגיה הספורטיבית . אצן הפלא הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב זכה בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והוכיח כי האתלט הלבן איננו נחות אנטומית ופיזיולוגית מהאתלט השחור . שליטתם של אתלטים שחורים בריצות קצרות , בינוניות , וארוכות כמו גם בקפיצות לרוחק , גובה , ומשולשת מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מנומקת בהסברים סוציולוגיים וגורמי מסורת סביבתיים , כלכליים , וחברתיים . הג'מייקנים והג'מייקניות מתמחים למשל בריצות קצרות בלבד . האתלטים והאתלטיות של קניה ואתיופיה מתמחים בריצות ארוכות (5000 מ' , 10000 מ' , ומרתון) ובריצות בינוניות ל- 800 מ' ו- 1500 מ' , וגם 3000 מ' מכשולים . אין להם קופצים ואין להם מטילים , זורקים , מיידים , והודפים . אתלטים שחורים אפילו בארה"ב אינם עוסקים כלל בשחייה שלא לדבר על הספורטאים האפריקניים .

סוף הפוסט מס' 279 . ראה המשך בפוסט הבא , רשימה מס' 5 בנושא טרום עידן יוסיין בולט.