שחקן הכדורסל של מכבי ת"א גיא פניני עבר עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ' (רשימה מס' 2). יש שיגידו כי מדובר בתקיפה פלילית שאין לה דבר עם רוח הספורט. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 341. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 341 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 14 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

שחקן הכדורסל של מכבי ת"א גיא פניני עבר עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ' (רשימה מס' 2). יש שיגידו כי מדובר בתקיפה פלילית שאין לה דבר עם רוח הספורט. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

שחקן הכדורסל של מכבי ת"א גיא פניני עבר עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ' (רשימה מס' 2). יש שיגידו כי מדובר בתקיפה פלילית שאין לה דבר עם רוח הספורט. פוסט מס' 341. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

1. ערוץ 5 בכבלים.

ערוץ 5 בכבלים בראשות המנכ"ל שלו מר תומר תורג'מן הוא רשת טלוויזיה פופולרית שזכתה בעבר וזוכה גם כעת בהישגים טלוויזיוניים מרשימים מזה זמן רב בתחום התשלומים של זכויות שידורים ורכישת חומרי שידור מגוונים ומעניינים – בארץ ובעולם . אנוכי בר פלוגתא חריף של ערוץ 5 בכבלים בעניין מדיניות השידורים ה- Off tube שהוא נוקט בהם הלוך וחזור , וחולק על תוצאת העיוות ושיבוש העקרוניים העיתונאיים שנובעים משידור ממוניטור באולפן במקום דיווח מהשטח , אולם כמו רבים מוחל לו ושָב אליו שוב ו- שוב . שידורי ה- promotions וקידום ושיווק חומרי השידור ב- "אוויר" של ערוץ 5 בכבלים הם לא פחות ממלאכת מחשבת . כצופה טלוויזיה מן השורה שמניח מעת לעת זכוכית מגדלת על תמונת הפָּזֶל הכוללת של ערוץ 5 בכבלים שמורכבת מהמון חלקים אנוכי מוצא כל פעם מחדש נקודות תורפה בתחומי העיתונאות , הפרשנות , וכישרון שדרני ה- Off tube להעביר אינפורמציה לצופיהם באמצעות העתקה מ- המוניטור . ערוץ 5 בכבלים מסתער קדימה בעוצמה אולם איננו חף משגיאות בין השאר גם מפני שאין תחליף לשידור עיתונאי מהשטח . יש להדגיש כאן כי השהייה בשטח איננה ערובה להצלחת הדיווח אם היא מנומנמת . לראייה , באים התיאורים העיוורים של ניב רסקין ועודד קטש וכתבי העיתונות הכתובה שדיווחו לקליינטים שלהם דיווח לקוי מעמדות שידור בעלות תצפית נוחה בהיכל הספורט ביד אליהו . כמי ששהה 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה אני סומך על הגיוני ושיקול דעתי ובטוח שאלי אוחנה, איציק זוהר, ושגיא כהן הם אומנם פרשני כדורגל וותיקים אך טריביאליים עד כדי גיחוך , יורים כמות עצומה של מֶלֶל ללא צורך ולעיתים רבות עושים זאת ברשלנות , ואינם מבינים גם היום את תפקידם הטלוויזיוני . הם דומים יותר לעסקנים מאשר לפרשני טלוויזיה . אולם אנוכי חושב מאידך שאריה מליניאק ואלי סהר הם פרשני כדורסל טובים וגם כותבים באופן מעורר עניין , כל אחד בעיתונו , הראשון ב- "ידיעות אחרונות" והשני ב- "ישראל היום" . את אותם הדברים החיוביים הללו הדנים בטיב ואיכות ניתן לומר על השדר ופרשן העבר של ערוץ 5 בכבלים בא"ק מולי אפשטיין שהאפיל לחלוטין על השדרנית המובילה שלו גב' מירי נבו .

לפני חמישה ימים (ערבו של יום חמישי – 9 בינואר 2014) שידר ערוץ 5 בטכנולוגיית HD מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הכדורסל מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 85 : 75 במסגרת המחזור השני ב- Top 16 ב- Euroleague . צוות השידור שלו כלל את השַדָּר המוביל ניב רסקין ולצדו את הפרשן עודד קטש . ערוץ 5 בכבלים נהנה באותו ערב מסיגנל השידור שהפיק ערוץ 10 באמצעות ניידת השידור של אולפני הרצליה . בימאי הסיגנל הטלוויזיוני הזה היה מר ראובן "רוביק" פודגור . המפיק היה רונן רץ . העורך היה משה סגל . לפתע דווקא באותו האירוע הגס , הבוטה , והמשפיל ההוא בו פוגע גיא פניני ביודעין ובכוונה תחילה בערוותו של אלכס מאריץ' ומועך בכף יד ימין שלו את אשכיו – סמוך לתום הרבע השלישי , ובעוד בימאי ערוץ 10 רוביק פודגור מזעיק ל- "אוויר" את שני ההילוכים החוזרים של מצלמות מס' ומס' 6 של ניידת השידור המוכיחים חד משמעית כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי נבער ועז פנים – מעלה בימאי ערוץ 5 בכבלים על אותם 2 ה- Replays של סיגנל ערוץ 10 הודעה על בחירת השחקן המצטיין (בלוויית קולו של השדר המוביל ניב רסקין) ומייד אח"כ וגם פרסומות מסחריות בחלק התחתון של המסך (בליווי קריינות מסחרית מתאימה) . בתום החלק הפרסומי מלווים השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו עודד קטש את תמונת ה- HD המחורבנת והמטופשת (בה האירוע המשפיל משמש רקע לפרסומות המסחריות)  בטקסט רדוד ועלוב להחריד . ניב רסקין מתלוצץ ומעיר לעודד קטש , "רוב הסיכויים שזה פניני – אתה אומר , אלה האזורים האהובים עליו…" . אם כך ברור שניב רסקין בוחר להתחפש ברגע זה ליורם ארבל. זהו לא ניב רסקין שאנוכי מכיר מהטלוויזיה . הוא איננו עיתונאי . או עיתונאי רק כשמתחשק לו , ו- עודד קטש איננו פרשן טלוויזיה . עודד קטש מי שהיה פעם שחקן כדורסל נערץ במכבי ת"א ונבחרת ישראל , מופת ומודל לחיקוי עבור הנוער הישראלי – הופך להיות מְאוּמָה ליד המיקרופון . איש כבוי .

pnini 1

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" את הודעת מסר לבחירת השחקן המצטיין . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 6

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 7

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 8

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 9

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של "אפריקה ישראל מגורים" . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 3

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של "+Pango" . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 4

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- "אוויר" פרסומת מסחרית של "חניה בחניונים" . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 2

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 מוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' . השדר המוביל של ערוץ 5 בכבלים ניב רסקין מודיע לציבור הצופים שלו באיחור זמן עצום כי "…אלכס מאריץ' מעדכן את השופט שהוא קיבל מכה במקום שכואב…" . ניב רסקין על מה אתה מדבר ?באמת , מה אתה אומר ? אלכס מאריץ' קיבל מכה במקום שכואב ? ניב רסקין הפסק לקשקש לצופיך וחדל מלהעביר להם אינפורמציה שלא הייתה ולא נבראה . אלכס מאריץ לא קיבל שום מכה במקום שכואב . היה זה שחקן מכבי ת"א גיא פניני שהושיט את יד ימין הגסה שלו , לפת בחוזקה את ערוותו של אלכס מאריץ' ומעך את אשכיו ומוטט אותו ארצה . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

pnini 10

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . מכבי ת"א צועדת ביתרון 61 : 58 על פני לוקומוטיב קובאן , 1:23 לפני תום הרבע ה- 3 . שדר ערוץ 5 בכבלים ניב רסקין פונה לפרשן שלו עודד קטש בתום " פרשת גיא פניני – אלכס מאריץ' באיחור זמן רב ומתלוצץ : "רוב הסיכויים שזה פניני – אתה אומר , אלה האזורים האהובים עליו…" . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

האשם העיקרי בפספוס ובמצב המגוחך והמטופש שנוצר בעת קונקרטית ב- "אוויר" של ערוץ 5 בכבלים בזמן השידור הישיר של " פרשת גיא פניני – אלכס מאריץ' " המבישה הוא העיתונאי והשדר המוביל מר ניב רסקין . על השדר המוביל רובצת אחריות עיתונאית עצומה במשך כל זמן ניווט השידור הישיר . לא ייתכן כי שדר מוביל וותיק ובעל ניסיון ברמתו של ניב רסקין שיושב בעמדת שידור מסודרת ונוחה במקום ההתרחשות בהיכל הספורט ביד אליהו , מחמיץ סיפור עיתונאי חשוב כזה כמו טירון .

לזכותם של אנשי ערוץ 5 בכבלים (בערוץ וגם באתר האינטרנט) יש לומר כי מאוחר יותר הם התעשתו ותיקנו את הדרוש תיקון .

2. העיתון "ישראל היום".

נחמד לראות את כתב הכדורסל של "ישראל היום" מר אבי סגל חוזר בתשובה ביום ראשון – 12 בינואר 2014 ומעניק כותרת לפוסט ה- התאוששות שלו "האזור הרגיש" . מי שקרא את הפוסט הזה של אבי סגל מתרשם כי הוא נכתב מנקודת מבט אישית . בסוף הפוסט כותב אבי סגל כלהלן : "קפטן הוא הפנים של הקבוצה. אחרי הַמִקְרֶה הַגְבוּלִי הזה יהיה מעניין לראות כיצד מכבי ת"א תנהג אם שון ג'יימס יהיה מתי שהוא מחוץ לסגל" . מעניין לדעת באיזה טקסט היה אבי סגל משתמש אילו אותו גיא פניני היה פוגש את אותו אבי סגל ברחוב , תופש את מבושיו וערוותו שלו ומועך את אשכיו ? האם גם אז היה מגדיר זאת כ- "מקרה גבולי"…??? ברור שהכול עניין אישי ובעיני המתבונן . מעמדת הכתיבה וזווית התצפית הנוחה של אבי סגל בהיכל הספורט ביד אליהו , או שלא מבחינים כלל בעבירה מורלית כה נבזית ומכוערת , ואם כן , אז על זירת הכדורסל היא נראית כ- "מִקְרֶה גְבוּלִי".

יום ראשון – 12 בינואר 2014 . העיתון " ישראל היום" . כתב הכדורסל של "ישראל היום" מר אבי סגל מעניק פרשנות אישית ל- "אזור הרגיש" ומתייחס לפרשה המבישה " גיא פניני – אלכס מאריץ' " כאל מקרה גבולי . 

3. העיתון "ידיעות אחרונות".

חביב לקרוא ולראות את מר רפי נאה כתב ופרשן הכדורסל הוותיק של "ידיעות אחרונות" משחזר את הפרשה המבישה מכוערת של " גיא פניני – אלכס מאריץ' " . צילומי ה- Replays של מצלמות מס' 4 ומס' 6 בניידת השידור של אולפני הרצליה תחת פיקודו של הבימאי ראובן "רוביק" פודגור מוכיחות ללא כל ספק ובאופן חד משמעי כי גיא פניני שולח את יד ימין הארוכה שלו ביודעין ובמתכוון לאזור חלציו של אלכס מאריץ' , מפשפש במכנסיו, מוצא ולופת את אשכיו של יריבו ואז מועך, ומשליך את את אלכס מאריץ' לזירת הפרקט פגוע נפשית וגם נאנק מכאבים אמיתיים . שלושת שופטי המשחק כריסטודולו (יוון) , אנקראלי (טורקיה) , ו- מריסיץ' (סרביה) לא הבחינו במעשה הנבלה והמשחק המשיך להתקדם באין מפריע לקראת תום הרבע ה- 3 . גם עיתונאי העיתונות הכתובה לא ראו דבר למרות שהם יושבים בעמדות כתיבה נוחות בעלות תצפית טובה על הנעשה במגרש . אני מכיר את מר רפי נאה 43 שנים . הוא עיתונאי ישר דרך והגון . רפי נאה הלך אצל גיא פניני ושאל את גיא פניני מה באמת קרה שם בינו לבין אלכס מאריץ' . גיא פניני ענה לו , "בכלל לא ידעתי שזה קרה" , ועורך מדור הספורט השתמש בעדותו של גיא פניני כ- כותרת . המצלמות אינן יודעות לשקר . הן דוברות אמת . ההילוכים החוזרים ממצלמות הטלוויזיה מס' 4 של יוסי הרוש ומס' 6 של אילן ברדה מבהירות היטב כי מדובר במעשה מטונף ומכוון שאין עליו מחילה . גיא פניני איננו מדאיג אותי . הוא ראוי לבוז גלוי ועונש הרחקה ממגרשי הספורט . מדאיגה אותי חוות דעתו של מר שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מאז ספטמבר 1969 אודות המקרה הנקלה והמכוער , כשאמר לרפי נאה כלהלן : "המשחק (מכבי ת"א ניצחה את לוקומוטיב קובאן 85 : 75) ייזכר בגלל התצוגה המצוינת . ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה" . צריך להבין שהטקסט הזה (מצוטט מתוך כתבתו של רפי נאה) נאמר ע"י חתן פרס ישראל . המסר של שמעון מזרחי הפוך ב- 180 מעלות ממה שמצלמות הטלוויזיה של רוביק פודגור מספרות לנו . אם על פי עדותו של שמעון מזרחי העבירה המטונפת של גיא פניני על אלכס מאריץ' נעשתה שלא בכוונה , הפירוש לכך מעברו השני של הטקסט הזה , כי המצלמות משקרות . אבל זה לא נכון . המצלמות דוברות אמת לאמיתה .

יום ראשון – 12 בינואר 2014 . ראה העיתון "ידיעות אחרונות" . גיא פניני טוען בפני רפי נאה בעניין לפיתת יד ימין שלו את ערוותו ואשכיו של אלכס מאריץ' , "בכלל לא ידעתי שזה קרה ובטח שזה לא היה מכוון" . הבוס שלו יו"ר המועדון שמעון מזרחי מסר את עדותו שלו כלהלן : "ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה"

4. עיתון "הארץ".

פרשן הכדורסל של עיתון "הארץ" מר אייל גיל מעניק היום להתבוננות העיתונאית במקרה המביש "גיא פניני – אלכס מאריץ' " את הכותרת "נוגעים באזורים רגישים" . אייל גיל איננו מתעצל ודולה מארכיון עיתונו התייחסות חריפה ביותר של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי בעלת מבט שונה ואחר , לעבירה מכוערת ומסוכנת שביצע גיא פניני ב- 2007 (אז שחקן הפועל ירושלים) במשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א באולם מלחה בירושלים במכוון מאחור על ליאור אליהו (אז שחקן מכבי ת"א) . הנה הציטוט פרי גילויו של אייל גיל ב- "הארץ" המתייחס להצהרתו ההיא של שמעון מזרחי מ- 2007 הנוגעת לעבירה הקשה והבלתי ספורטיבית שביצע גיא פניני על ליאור אליהו : "ספורטאים לא מתנהגים ככה לספורטאים אחרים ושום התנצלות שלאחר מעשה לא יכולה לכפר על דבר כזה . השופטים היו צריכים להרחיק אותו במקום . אני לא מבין מדוע המאמן שלו לא הוציא אותו מהמגרש . עצם השארתו הייתה יכולה לגרום לפרובוקציה גדולה"עכשיו מסביר מר שמעון מזרחי חתן פרס ישראל שהעבירה הַמְכוֹעֶרֶת , הנִקְלֵית , וְהַמְבִישָה שביצע גיא פניני על אלכס מאריץ' נעשתה לא בכוונה . אולם מצלמות הטלוויזיה של הבימאי רוביק פודגור סותרות את עדותו וטוענות ההפך לחלוטין.

יום שלישי – 14 בינואר 2014 . ראה עיתון "הארץ" . אבחנה מדויקת , נוקבת , והגונה של פרשן הכדורסל של עיתון "הארץ" מר אייל גיל הנוגעת לעבירה המורלית החמורה והמטונפת שביצע גיא פניני נגד שחקן לוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ' , ולזווית ההתבוננות האוהדת והמביכה של הבוס שלו שמעון מזרחי . כששמעון מזרחי אומר לציבור כי "ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה" הוא צריך להבין שאין מדובר כאן ב- "אירוע ספרותי" שניתן לפַרְשֵן אותו ולצעוד קדימה כאילו לא קרה כאן כלום . מדובר ב- "אירוע מתמטי" ש- מתועד ומצולם היטב ע"י מצלמות טלוויזיה בו העובדות ברורות לחלוטין . גיא פניני תפש בכוונה תחילה וביודעין את ערוותו של יריבו אלכס מאריץ' ומעך את אשכיו בעת התמודדות ספורטיבית במשחק כדורסל. על עבירה מטונפת ונבזית שכזאת אין סליחה . עדותו של שמעון מזרחי כי, "ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה", נתפסת ע"י רבים בציבור וגם בעיתונות כבלתי אמינה , לא מהימנה , ולכן גם לא חשובה . אם שמעון מזרחי מתעקש להעניק גיבוי לשחקן הפוגע שלו באמצעות הטקסט החמקני הזה , "ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה" , שייבושם לו . זה עניינו והבעיה שלו ושל אגודתו . בעיניי כמי שצפה במשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 85 : 75 בשידור הישיר בערוץ 10 מדובר לא רק בניסוח חמקמק אלא בשיגור מֶסֶר לא חינוכי ובתמיכה לא מוסרית. ברור שהמצלמות אינן משקרות . שחקן הכדורסל של מכבי ת"א גיא פניני עבר לפני חמישה ימים עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ' . יש שיגידו כי אין מדובר בעבירת ספורט אלא בתקיפה פלילית גסה שאין לה דבר וחצי דבר עם התמודדות ספורטיבית .

סוף הפוסט מס' 341.

follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (רשימה מס' 2 מ- 8). פוסט מס' 340. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 340 : הועלה לאוויר ביום שני – 13 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 2 מ- 8). פוסט מס' 340. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

"Something is rotten in the state of Dennmark" אומר מרצלוס ל- הורציו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון יחדיו עם ברנרדו בחומות החשוכות של טירת אלסינור, כאילו הוא מתכוון במשהו גם לערוץ 1. 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון במאי 2005 . (לע"מ תמורת תשלום) .

2. הקדמה קצרצרה. הפוסט השני מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (2)". כל הזכויות שמורות.

2005 – 2001 . רשימה מס' 2 מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור , הופכת להיות נכלולית , פוליטית , ערמומית , חורשת מזימות , ובעלת תחבולות . הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רן גלינקא . אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון , מתפתה ונענה להצעתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנִישָא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אריק שרון הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים (שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו ביוסף בר-אל) להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך . הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית ללא התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז ושל עו"ד אליעד שרגא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען איכות השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרגמטי באופיו . הוא לא עשה שום מאמץ במאי 2005 כדי להגן על יוסף בר-אל , למרות שהאיש הזה היה המועמד המועדף והנבחר שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002 . מוזר ותמוה כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . בחלוף שלוש שנים הבין אריק שרון כי מדובר במינוי מופרך . השאר כפי שאומרת הקלישאה , היסטוריה . עבר עגום .

רוֹש וְלַעֲנָה. הייתי שָם. 

מלחמת זכויות השידורים בשנים 2002 – 2000 שניהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בראשות שלושת המנכ"ל ים שלה מר אורי פורת ז"ל , מר רָן גָלִינְקָא , ומר יוסף בר-אל ובהשתתפות יו"ר הוועד המנהל נחמן שי נגד חברת "צ'ארלטון" של פנחס זהבי ואלי עזור ונגד המתווך אביב גלעדי – הייתה חובבנית ורדודה (בלשון המעטה) . באוקטובר 2001 הגיע לרשות השידור מנכ"ל זמני חדש , רָן גַלִינְקָא בן 49  , לשעבר תא"ל בצה"ל ובעל עבר קרבי . מפקד שייטת 13 . רָן גָלִינְקָא נקלע מייד עם מינויו לסערת המו"מ הישן על זכויות השידורים של מונדיאל 2002 שגווע בתקופתו של המנכ"ל הפורש אורי פורת , והתחדש עכשיו ביוזמתו של השר הממונה על רשות השידור השר רענן כהן , האיש שהציב את רָן גָלִינְקָא בפסגת השידור הציבורי .

למו"מ היקר של רשות השידור עם חברת צ'ארלטון על רכישת זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להיערך בחודש יוני 2002 בשתי מדינות יפן וקוריאה הייתה היסטוריה ארוכה . תחילתה ביום רביעי – 9 באוקטובר 1996 הבלתי נשכח בלוֹזָאן – שווייץ , שם החליט ה- EBU כמְשָדֵר ציבורי החלטה גורפת היסטורית המוותרת לחלוטין על זכויות השידורים של שני המונדיאלים של  2002  ו- 2006  בשל עלותם הגבוהה מידַי , יחסית למונדיאלים הקודמים . צריך לזכור ש- EBU שייצג עד 1990 את כל רשתות השידור הציבוריות של מערב אירופה , ומ- 1990 לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי גם את מדינות מזרח אירופה הישנה , נחשב לא רק לאיגוד השידור העשיר ביותר בעולם , אלא רבות מרשתות הטלוויזיה המאוגדות בו מייצגות מדינות הנחשבות למעצמות כדורגל הנוטלות חלק באורח קבע בטורנירי הגמר של המונדיאלים ביניהן אלופות עולם וסגניות אלופות עולם . ה- EBU הוא אותו האיגוד שחתם על חוזי שידור רצופים עם ה- FIFA  מאז המונדיאל של מכסיקו 70 . הוויתור ההיסטורי הדרמטי על מסורת השידורים , אִפשֵר את חדירתו של איש פרטי עשיר מאוד מיליארדר גרמני בשם לֵיאוֹ קִירְש בעל חברת התקשורת “KIRSHMEDIA” , לתוך התעשייה היקרה הזאת של תיווך מכירת זכויות שידורי הכדורגל לטלוויזיה . לֵאוֹ קִירְש השקיע את כל הונו בביזנס הזה ובסופו של דבר פשט את הרגל . זהו אחד הסיפורים המדהימים וחסרי תקדים בהתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה .

המשכה של ההיסטוריה הזאת היה ביום שני – 15 בינואר 2001 , בפגישת היכרות ראשונה ביני כשליחו של אורי פורת לבין מר אדר זהבי נציג חברת צ'ארלטון החברה שקנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קירש במסעדת האיטלקית "מָזָאלוּנָה" ברחוב קרליבך בתל אביב . כשאכלנו את ה- מָקָרוֹנִי ולגמנו מיין ה- מֶרְלוֹ שמעתי לראשונה מבן שיחי , נושא ונותן קשוח כנציג חברת "צ'ארלטון" הישראלית אך אדיב וג'נטלמן , את ההצהרה המדהימה ביותר שנוגעת למחירי זכויות שידורים : "יואש אלרואי , חברת צ'ארלטון מבקשת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 12.000000 (שניים עשר מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של משחקי מונדיאל 2002" . נדהמתי אבל לא הגבתי . הייתה לי רק בעיה קטנה מפני שהסְפָּגֶטִי בּוֹלוֹנֶז נתקע בגרוני , והייתי זקוק ללגימת יין הגונה כדי לעזור לוֹ לרדת לבטני . חלפה פחות מדקה והנה הגיע הפירוט הראשון מפיו של הנושא ונותן : "חברת צ'ארלטון מציעה לרשות השידור לשלם 10.000000 (עשרה מיליון) דולר תמורת ארבעה שידורים ישירים בלבד של משחק הפתיחה , שני משחקי חצי הגמר , ומשחק הגמר . בתמורה תממן החברה ב- 2.000000 (שני מיליון) דולר את ההוצאות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של הפקת מבצע השידורים הזה . כל 60 המשחקים הנותרים יופקו וישודרו ע"י רשות השידור אך סיגנלי השידור האלה יופנו למקורות שידור אחרים בישראל , למרבים במחיר" . זאת הייתה יריית הפתיחה של אדר זהבי במו"מ עם רשות השידור .

היו לי פרפרים בבטן . המחירים נשמעו מופרכים מיסודם . לא קמתי מכיסאי במסעדה ולא ניתקתי מגע ממנו , מפני שהשאיפה הטבעית שלי הייתה להמשיך את מסורת שידורי המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז ימיו של דן שילון האיש ששִידֵר לראשונה את משחקי גביע העולם של מכסיקו 70' . מו"מ העוסק בקנייה ורכישת זכויות שידורים טלוויזיוניות הוא לעיתים מסע מייגע וארוך שנושא עמו אין סוף תקוות וייאוש . לא רציתי לאבד בטרם עת את הזכויות של רכוש ונֶכֶס שידור שהיה של הרשת שלי במשך 28 שנים רצופות , כאמור מאז 1970 . חברת "צ'ארלטון" בבעלות אלי עַזוּר ופנחס זהבי (ואנשי עסקים נוספים) קנתה מלֵיאוֹ קִירְש הגרמני את זכויות השידורים של שני המונדיאלים 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה תמורת סכום המוערך בין 22 ל- 24 מיליון דולר . עסקה כלכלית טהורה שמטרתה ביזנס ושאיפתה למכור את זכויות השידורים במחירי רווח לכל המרבה במחיר מבין רשתות הטלוויזיה בישראל . זאת הייתה סנסציה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל היה אמור לחטוף את שוֹק חייו . 10000000 (עשרה מיליון) דולר הייתה אומנם הצעה ראשונית בלבד של חב' "צ'ארלטון" , שוודאי ניתן להתמקח עליה , אך לא היה ספק , מדובר בשינוי דרמטי ומהפך כספי עצום ומרחיק לכת במבנה זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל מאז מכרה אותם ה- FIFA  לראשונה משנת 1966 (מדובר בתשעה מונדיאלים רצופים) ל- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי המאגד בתוכו כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות – ממלכתיות באירופה ובתוכו חברות גם מספר רשתות טלוויזיה של מדינות מאסיה כמו ישראל , טורקיה , וירדן , וכֵן מאפריקה כמו , מצרים , לוב , טוניס , אלג'יריה , ומרוקו . בפעם הראשונה מזה זמן רב התגעגעתי למוטי קירשנבאום בעל ה- Poker face .

לאחר פרישתי הכפויה והבלתי טבעית מביתי השני ביולי 2002 מצאתי לפתע זמן פנוי בשפע שמעולם לא עמד לרשותי . הרהרתי רבות כיצד נקלעתי למצב הבלתי אפשרי הזה ברשות השידור שבו מנכ"ל הרשות מבקש לסַלֵק אותי משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שנים כה רבות של עבודה  . התייצבתי פעם אחר פעם ביני לבין נפתולי נפשי ושאלתי את עצמי שוּב ושוּב , האם הייתי יכול להימנע מהסיטואציה הזאת של התמודדות אישית נגד המִמְסַד בראשותו של מנכ"ל רשות השידור שאחריתה ידוע מראש . האם היה זה ציווי להתנגד לוֹ ? מדוע הייתי צריך להתעמת עם יוסף בר-אל ובכך לקַפֵּד את הקריירה שלי ? את מי אני מייצג ומה יועיל מאבקי לכלל הציבור שסובב אותי ? מדוע אני צריך להעמיס על כתפיי אחריוּת בלתי אפשרית ולשמֵש עמוּד האֵש ההולך לפני המחנה ? הרי אני ממונה על הפקת ועריכת שידורי הספורט בערוץ 1 בלבד . אינני מנהל הטלוויזיה. מה דחף אותי להקריב את עצמי על מזבח האֶמֶת (שלי) ? מדוע דרשתי מעצמי לשמֵש דוגמא אישית, מוּסַר , ודֶרֶך אֶרֶץ לקבוצת אנשים שדרך מאבקי ליושרה ואמינות בעבודתי העיתונאית אינם מעִניינה ? מדוע אני צריך את זה וּמה זה יוֹסיף ? איזה יתרון אני יכול להפיק ומה יֵצֶא לי אישית מזה ? לא יָצָא לי מזה דָבָר . כלום . רק היכולת להתייצב מוּל המראה למחרת בבוקר ולראות שנשארתי בן אדם . אינני Yes man של שום איש . לא עושה דברו של אף אחד . אָדוֹן לחירות המחשבה והביטוי של עצמי . זה המון בחיי שלי . זה לא פחות חשוב מלהפיק שידורים אולימפיים או לנהל את שידורי המונדיאלים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אני יכול להשתמש ללא חשש בפסוק א' בפרק הראשון של ספר תהילים כדי לומר לעצמי בגאווה , "אַשְרֵי הָאִיש אֲשֶר לא הָלַך בַּעֲצַת רְשָעִים , וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשָב לֵצִים לא יָשָב" . מעטים ברשות השידור יכולים להֵישִיר מבט מידי בוקר מול המַרְאָה ולהישאר זקופים . אני יכול .

נדמה לי כי המחזה הדרמטי הטרגדיה של "הַמְלֶט" כפי שחיבר וויליאם שייקספיר , וסִפרם המצוין של ד"ר רוברט קופר ואיימן סאווף "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רִגשִית בעולם העסקים" , מעניקים תשובות חד משמעיות להתלבטויות הפרט הנוגעות לערכים של יושרה , אתיקה ואמינות מוּל חזיון הכדאיות והרִווחיוּת בתוך מערכות אנושיות מורכבות . דֵיוִויד קוֹלְבּ (David Kolb) יו"ר המחלקה להתנהגות אִרגוּנית באוניברסיטת קייס ווסטרן , תיאר את המושג יושרה "כצורה הנעלה ביותר של התבונה האנושית" [3] . תיאור מדויק ומרתק . דֵיוִויד קוֹלְבּ קובע : "היושרה היא תודעה מתוחכמת וכילולית – אינטרוגטיבית של חקירה ודרישה , וכן מצב עמוק של עיבוד חוויות , שבו משולבים יצירתיות, ערכים, יכולת אינטואיטיבית ורגשית, כמו גם יכולת לניתוח רציונאלי". וויליאם שייקספיר , וגם ד"ר רוברט קופר (Ph.D Robert K. Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) מחזקים בכתביהם את האמונה כי מטרתה של המנהיגות היא להקשיב ולשָרֵת את הציבור ולא לצבור כוח וזכויות יתר . הם משמשים מַקוֹר לא אַכְזָב לעידוד רוחו של האדם באשר הוא אדם מפני שהם דברי אֶמֶת . מצאתי בדבריהם של שייקספיר , קופר , וסאווף תמיכה גדולה בשעה של התמודדות בודדה לחלוטין עם סוג של דילמות בהן הייתי נתון ומאבק נגד הממסד מאז הפך יוסף בר-אל למנהיג שלי משהתיישב על כֵּס מנכ"ל רשות השידור . היה מנוי וגמור עִמי כי אני מייצג רק את עצמי בוויכוח העקרוני עם המנכ"ל ולא אף אחד אחר . אינני נזקק לתמיכת הרוֹב . אני זקוק לתמיכת מצפוני . היה גם מנוי וגמור עִמי שאין מהוויכוח הזה כל דרך חזרה . אילו הייתי נדרש לכך, הייתי נאבק ביוסף בר-אל שוב ועושה אותו הדבר . אינני זקוק לתמיכת החֶבְרָה שסובבת אותי . ממילא אני אדם בודד באופיי נטוּל חֲבֵרִים . את מִילוֹתיי הברורות ודבַריי הנחרצים אמרתי למנכ"ל יוסף בר-אל בע"פ וגם כתבתי אותם . טקסט כתוב אי אפשר למחוֹק . לא ניתן לעולם לנקות ולהסיר אותו מהנייר שעליו נכתב . גם אינני רוצה לעשות זאת . טקסט שנאמר בע"פ ולא הוקלט ניתן להכחשה . טקסט כתוב הוא עֵדוּת נֶצַח .

מנכ"ל רשות השידור הִצהיר בריאיון ההוא ב- 26 באפריל 2002 בפני גב' שָרִי מָקוֹבֶר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא גן עדן ועיר מקלט לעיתונאים שפרשו בשעתו מרשות השידור . הצהרה צינית ותמוהה מאוד . אם רשות השידור היא גן עדן לעיתונאים מדוע כה רבים מהם נוטשים אותה ועורקים למקורות שידור אחרים . מנכ"ל דמוקרט לא היה נדרש ולא היה מעלה על דעתו לעולם להכריז על "גן עדן" וקיומו של חופש עיתונאי בגזרתו מפני שזאת אמורה להיות אמנה כל כך יסודית , טבעית וברורה מאליה . מחשבתו של יוסף בר-אל הייתה נטולת בסיס . צריך היה לשאול אותו , מדוע אם כך נטשו כל כך הרבה עיתונאים ושדרי טלוויזיה את גן העדן העיתונאי שלוֹ וערקו לערוצים המתחרים . מדוע דרך העריקה הזאת הייתה חַד סִטְרִית . מדוע לא קרה מעולם אפילו מקרה אחד בכיוון ההפוך בו עיתונאים בעלי שיעור קומה עזבוּ את ערוצי 2  ו- 10 , ונהרוּ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אשר בשליטתו . השאלות האלה לא נשאלו מעולם . נוצרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אווירת חשש כמו במדינה טוטליטרית הנעדרת כל חֵירוּת דיבור ומחשבה .

ראה "מעריב" מ- 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" . "אני מתכוון להחזיר את כל הכוכבים שברחו מהערוץ 1 לערוץ 2 . אני יכול לגלות ש- % 90 מהם יחזרו" , סיפר יוסף בר-אל למראיינת שלו גב' שרי מקובר . איש מאותם כוכבים עליהם דיבר המנכ"ל המיועד ואת שמותיהם הזכיר במהלך הריאיון כמו דודו טופז , גבי גזית , רבקה מיכאלי , אילנה דיין , גדי סוקניק , יעקב איילון , נסים משעל – לא חזר לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". 

המצב העגום וסתימת פיות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (יעידו על כך גב' ורד ברמן ומר איתי לנדסברג ואנשים אחרים בערוץ 1) העלה הִרהורים נוּגים והזכיר לי סיטואציה פוליטית מפורסמת מאוד שאירעה בשנת 1959 . השורה התחתונה שלה הייתה הזכות למַמֵש את חֵירוּת המחשבה וחופש הביטוי מול העריצוּת . הנה משהו על קצה המזלג בעניין הזה : בחירתו של ג'וֹן פִיצְגֶ'רָאלְד קֶנֶדִי החכם ויפה התואר לנשיא ארה"ב בנובמבר 1960 ומאבקו הבינלאומי הנמרץ וחסר הפשרות כמנהיג העולם החופשי נגד הדיקטטורה הקומוניסטית של ברה"מ ושליטה ניקיטה חרושצ'וב הפכו אותו לדמות נערצת בתבל. בביקורו במערב ברלין הצהיר ליד החומה המפרידה בין שני חלקי העיר, "אני ברלינאי" , וזכה לתשואות עולמיות . משהחליט לסלק את הטילים הסובייטים מקובה הסמוכה המאיימים על ערי ארה"ב (מאבק שנשא פֵּרוֹת), הגיעה הפופולאריות של הנשיא האמריקני לשיא . מספרים שבמסדרונות האו"ם התפתח בימים ההם וויכוח עקרוני בין עיתונאי אמריקני לבין עיתונאי סובייטי על הערך האמיתי של מושגי חופש העיתונות והדמוקרטיה . העיתונאי האמריקני התפאר בפני עמיתו הרוסי , ואמר לו כלהלן : "תראה, למרות הפופולאריות של הנשיא ג'ון פיצג'ראלד קנדי, אין לי שום בעיה להניף שֶלֶט מחאה נגד הנשיא שלנו ברחבת הבית הלבן בוושינגטון ולצעוק לעברו Kennedy go home". העיתונאי הרוסי לא נשאר חייב לוֹ , והשיב את הטקסט הבא : "זה ממש לא בִּיג דִיל, גם אצלנו יש דמוקרטיה, אני יכול להתייצב ללא קושי בכיכר האדומה במוסקבה מול הקרמלין ולצעוק , קֶנֶדִי לך הביתה".

אני רוחש הערכה לאנשים שדוגלים ומְמַמְשִים ללא יראה וללא כחל ושרק את העיקרון החשוב הזה . זאת בדיוק הסיבה מדוע הערכתי אז את אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום . הם היו נאמנים ראשית דבר לצַו מצפונם ולא למוּסַר מַלְכָּם . אין דבר נפלא מזה . אני מוצא צורך להביא לידיעת קוראי הבלוג את האינפורמציה הבאה . היא איננה נוגעת לטלוויזיה וזה התרחש כל כך מזמן בשנת 1959 אך מהווה דוגמה לחירות המחשבה .

בשיאה של המלחמה הקרה ערך שליט ברה"מ הקומוניסטית הרודן ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב לראשונה ביקור חריג ויוצא דופן במוסדות האו"ם בניו יורק . בנאומו המפורסם בעצֶרֶת תקף ניקיטה חרושצ'וב בחריפות רבה את המערב ובראשו את ארה"ב מחרחרת המלחמה . בעת הנאוּם הֵסִיר ניקיטה חרושצ'וב , מוּזִ'יק – איכר בעברו) את נעלוֹ , וללא כל בושה רקע בה בבוטות רבה מעל דוכן הנאומים . סצנת צילום טלוויזיונית בלתי נשכחת . הממשל האמריקני ערך למנהיג הסובייטי הכריזמטי ב- 1959 סיור בהוליווד בירת הקולנוע העולמי , ואח"כ אִרגֵן לוֹ בסַן פרנציסקו סעודת עֶרֶב משותפת עם מנהיגי ארגוני הפועלים בארה"ב ה- A.P.L וְ- C.I.O בראשותו של מר וולטר רוּתֶּ'ר נשיא איגוד פועלי המכוניות . נכחו שם עוֹד ג'יימס קארי נשיא איגוד פועלי החשמל , פאול פיליפס ראש איגוד פועלי הנייר , ז'וזף קאראן נשיא איגוד עובדי הים , אלברט נייט נשיא איגוד פועלי התעשיות הכימיות והאטומיות , וקארל פאלאר נשיא איגוד פועלי תעשיית הבירה . בארוחת העֶרֶב החגיגית התפתח וויכוח פומבי סוער לעֵין מצלמות הטלוויזיה , בין מנהיג העולם הקומוניסטי הדוֹגֵל בדוקטרינת הממשל הריכוזית הכופה את דעתו על אזרחיו , לבין נציגי הפועלים במדינה הדמוקרטית שהמציאה את המשטר הקפיטליסטי וחופש הדעה . ניקיטה חרושצ'וב שטח את משנתו החברתית – כלכלית בה הציג את העולם הקומוניסטי – טוטליטארי כגן עדן לפועלים . מנהיגי הפועלים של הגדולה במדינות העולם החופשי – ארה"ב , לא עשו חשבון לעריץ הסובייטי ושאלו אותו שאלות קשות . כשהעלה ניקיטה חרושצ'וב לדיון בביטחון כה רב את הארגומנט"כי העולם הקומוניסטי הוא אידיאל המשמש גן עדן לפועלים", נדלקו מנהיגי הפועלים האמריקנים וממש רתחו . המחלוקת בוויכוח הפוליטי סביב הקומוניזם והקפיטאליזם הגיע לשיאה . וואלטר רות'ר , אלברט נייט , וקארל פאֶלאֶר הסתערו על ניקיטה חרושצ'וב ללא רחם וללא הנחות . התפתח שם רָב-שיח מדהים , חריג , ובוטה מאין כמוהו בסִגנוֹנוֹ , אחד המפורסמים בהיסטוריה , בין הרוֹדָן הסובייטי מצד אחד לבין אנשי ההחירות , החופש , והדמוקרטיה מהעבר השני של המתרס . הנה החֵלֶק הרלוואנטי ממנו . מפגן אמיץ ומרהיב של חירות המחשבה והביטוי – סַם החיים של הדמוקרטיה – מוּל העריץ הגדול בתבל בימים ההם מנהיגה של  ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב . הנה תמליל המפגש המרתק ההוא שנערך בניו יורק בשנת 1959 בין מנהיגי הפועלים של ארה"ב לבין רודן ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב :

ניקיטה חרושצ'וב : ארה"ב מנצלת את עושרן של מדינות אחרות, מדינות נחשלות למען צבירת רווחים. אנחנו איננו מנצלים שום מדינה . אנו עוסקים במסחר בלבד.

וולטר רות'ר : אתם מנצלים את פועלי מזרח גרמניה.

ניקיטה חרושצ'וב : היכן חלמת זאת?

וולטר רות'ר : אם אין אתם מנצלים אותם , מדוע עוברים שלושה מיליון מהם את הגבול למערב גרמניה?

ניקיטה חרושצ'וב : אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית.

וולטר רות'ר : הפועלים במערב גרמניה בני חורין הם.

ניקיטה חרושצ'וב : גם אנחנו בני חורין.

וולטר רות'ר : היש בידך כתב אמנה לדבר בשם פועלי העולם?

ניקיטה חרושצ'וב : היש בידך כתב אמנה לתקוע חוטמך במזרח גרמניה?

וולטר רות'ר :  (כשניקיטה חרושצ'וב מניע בידיו כדי להשתיק אותו) האם הוא פוחד מפני שאלותיי?

ניקיטה חרושצ'וב : אני אינני פוחד מפני השָטָן והרי אתה בן אדם.

וולטר רות'ר :  היכול אתה להביא מקרה אחד ויחיד שבו איגוד מקצועי של פועלים ב- ברה"מ חלק על   מדיניות הממשלה?

ניקיטה חרושצ'וב : מדוע אתה תוקע את חוטמך בעניינינו?

וולטר רות'ר : החירות היא עניינו של כל אדם . אתה מביע תמיד את דאגתך לפועלי אסיה . יש עניין הקרוי סולידריות בינלאומית של פועלים . כשביקרתי ברוסיה הייתי חבר איגוד מקצועי , והייתה זאת מה שאנו מכנים בארה"ב "אגודה מטעם המִפעל" .

ניקיטה חרושצ'וב : ואנו קוראים מה שאתה מייצג בשֵם משרתי הקפיטאליזם.

אלברט נייט : מדוע אתה מתנגד להצבעה דמוקרטית בעניין איחודה של גרמניה?

ניקיטה חרושצ'וב : אין דבר זה תלוי בי, אלא בשני חלקי גרמניה.

וולטר רות'ר : אתה ממליץ על הרחבת קִשרֵי המסחר. מדוע אתה מתנגד אפוא לזֶרֶם חופשי של רעיונות? 

ניקיטה חרושצ'וב : כראש מעמד הפועלים אגן על הפועלים מפני תעמולה קפיטאליסטית.

קארל פאלאר : המפלגה הקומוניסטית מכריזה על עצמה שהיא משחררת מעמד הפועלים , אולם אנו רואים שבעקבות תפיסת השלטון ע"י הקומוניסטיים בארצות אחרות כמו במזרח גרמניה, עוזבים אותן הפועלים בהמוניהם . היכול אתה להביא ולוּ מקרה אחד של כניסה המונית של פועלים       ממדינות לא קומוניסטיות אל מדינה קומוניסטית ?

ניקיטה חרושצ'וב : האם זה הכל ? חשוב בעצמך בעניין הזה ! שתה את הבירה שלך ! אולי דבר זה יועיל לך למצוא את התשובה על שאלתך.

וולטר רות'ר : יש לנו חילוקי דעות בארה"ב בינינו לבין עצמנו, אך אנו זוכרים שהיו לך קצת חילוקי דעות עם וויאצ'סלב מוֹלוֹטוֹב (שר החוץ הסובייטי בתקופת סְטָאלִין). אך כשיש לנו חילוקי דעות, אין איש נשלח לגלוּת.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 . ניקיטה חרושצ'וב (במרכז בחליפה בהירה) מנהל את וויכוח "המטבח" המפורסם עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון (בחליפה הכהה) ביריד "סוקולניקי" במוסקבה ב- 1959 . מתבונן בוויכוח מימין ליאוניד ברז'נייב . ניקיטה חרושצ'וב טען בלהט כי הכלכלה הסובייטית הבריאה היא גן עדן לפועלים . ריצ'ארד ניקסון הדף את הטענות הקומוניסטיות ואמר כי הדרך היחידה להגיע לגן העדן הכלכלי הוא לנהל שוק חופשי ללא פיקוח ממשלתי .  (AP) .

הטקסט הזה סימבולי לרשות השידור ומתאר סיטואציה אנושית כל חשובה לעולם החופשי באשר הוא . אנשים פשוטים אומרים את מה שהם חושבים מבלי להתבלבל . כשקראתי את הטקסט הזה לפני 53 שנים לא יכולתי שלא להעריץ את האנשים האלה , את מר וולטר רות'ר וחבריו . הם היו האנשים ! למרבית אנשי ועיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" יש מה ללמוד ממנהיגי הפועלים האמריקניים בתחום חירות המחשבה והביטוי . רשות השידור תחת שִלטונו של יוסף בר-אל לא הייתה עצמאית אלא כפופה לשלטון . העיתונות הישראלית התעוררה אם כי באיחור מה וחשפה את יוסף בר-אל ואת רשות השידור שלו ככלי שידור ירוד חסר ערכים ורווי נפוטיזם . אין להאמין לכוונת המילים השְדוּפוֹת שמשחרר המנכ"ל וחבורתו לחלל האוויר מעֵת לעֵת על חופש העיתונות והיצירה הקיימים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מפני ששום מחשבה כנה ורצינית איננה מניעה את המילים המַטְעוֹת האלה . עכשיו משעיינתי שוב במחזה "הָמְלֵט" , מצאתי כי וויליאם שייקספיר הגדיר את התופעה הזאת של "מילים שדופות" בטקסט גאוני שכתב במחזה הטרגי מלא ההוד ההוא "הָמְלֵט". באחת מתמונות המחזה הגאוני , המרתק , והמורכב , מבקש קלאודיוס המלך הבוגדני לחזור בתשובה בפני בורא עולם , אך מביע חרטה לא כֵּנָה על הפשע הנתעב שביצע . וויליאם שייקספיר מסכם את הסצנה הזאת כך : "מִילִים יַגְבִּיהוּ עוּף , הַמַּחְשָבוֹת תִּכְרַעְנָה . מִילִים בְּלִי מַחְשָבוֹת שָמַיְמָה לא תַּגַּעְנָה". מדובר בניסוח ווירטואוזי . ראש הממשלה אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט ידעו כבר בסופה של שנת 2002 כי יוסף בר-אל איננו מנהל את רשות השידור על פי אמות מידה המקובלות במדינה דמוקרטית וחופשית . אריק שרון לא התערב בנעשה ברשות השידור כי כך היה נוח לו מפני שיוסף בר-אל הבטיח לו נאמנות מראש .

הפגיעה הראשית ברשות השידור מאז מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל הייתה באמינותה . הפגיעה הזאת חלחלה מייד לעבר שידורי החדשות וגם שידורי הספורט , ודרך הטיפול בהן . בין כה וכה הפך השידור הציבורי לשדה קֶטֶל של ממש. שני מנכל"ים של רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ורָן גָלִינְקָא הודחו בעצם מתפקידיהם בתוך שמונה חודשים. נגד אורי פורת ז"ל נפתח הליך הדחה היסטורי ע"י הוועד המנהל של רשות השידור שאילץ אותו בסופו של דבר בראשית אוגוסט 2001 להתפטר מתפקיד מנכ"ל רשות השידור.  רָן גָלִינְקָא שהובא לרשות השידור ביוזמתו של השר הממונה רענן כהן , לא אושר ע"י ראש הממשלה אריאל שרון להמשיך בתפקידו בתום כהונתו הזמנית בת חצי השנה , וסוּלַק . עִמוֹ הוּדַח מייד גם מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ע"י המנכ"ל הזמני החדש יוסף בר-אל . תחת יָאִיר אַלוֹנִי מונה למ"מ זמני חדש של מנהל הטלוויזיה יוסי משולם . יו"ר הועד המנהל של רשות השידור מאז דצמבר 2000  נחמן שי , האיש שתִּכנֵן וטָוָוה עם אנשיו את חוּטֵי ה- Impeachment  נגד אורי פורת , לא הצליח גם הוא להשלים תקופת כהונה שלימה והודח מתפקידו ע"י ראש הממשלה אריאל שרון באשמה של נשיאה בכפל תפקידים . הממשלה מינתה לתפקיד היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור את נאמנה מר אברהם נתן תומך מובהק של מפלגת השִלטון וחבר מרכז הליכוד . יו"ר ועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך התפטרה מתפקידה בשל ויכוח עקרוני מַר עם המנכ"ל יוסף בר-אל . במקומה גויס לתפקיד מר יעקב שחם אף הוא איש מרכז הליכוד . לא חלף זמן רב וגם מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי הודיע שהוא מתפטר מתפקידו , כי איננו יכול לעבוד עוד תחת ניהולו של יוסף בר-אל .

רפיק חלבי יקירם של שני המנכ"לים הקודמים אורי פורת ז"ל ורָן גָלִינְקָא ומי נחשב למועמד מוֹבִיל מטעמם למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , הוּדַח . בינתיים בעת תקופת ניהולו של יוסף בר-אל נקשר שמו של רפיק חלבי לפרשה מכוערת של ניצול מיני של עובדת שלוֹ . הוא הפסיד והוּבַס במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לתפקיד הרם נבחר בניגוד לכל הציפיות מר מוטי עדן ששימש קודם לכן שנים רבות ככתב מן השורה באזור הצפון תחת ניהולו של רפיק חלבי . מוטי עדן האיש שניסיון הניהול שלו במשך שנים רבות הסתכם בהפעלה וניהול צֶוֶות צילום ENG  בן שלושה אנשים הוצב לפתע בפסגת פירמידת הניהול של ערוץ הטלוויזיה הציבורית המונה יותר מ- 1000 (אֶלֶף) עובדים . דומה לטוּראי שקיבל לפתע לידיו אוגדה . לאחר שמוטי עדן התמנה לתפקיד הרם מישהו סח לי כי תמיד יימצא המועמד התורן הלא מתאים לנהל את המוסד הציבורי הזה המכונה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אך תמיד יימצא גם האיש הפחות מתאים שיאשר את המינוי . מוטי עדן לא ידע לנהל . לא היה לוֹ שום כישרון מנהיגות , לא השכלה טלוויזיונית וגם לא צֵל של מושג כיצד לייצר ולהרכיב לוח שידורים ציבורי . חסרונו הגדול היה נעוץ לא רק בחוסר ניסיונו וחוכמתו לנהל מפעל תקשורת כל כך מורכב ומסובך מינהלית כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אלא בהסכמתו להיות תומכו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שבחר בו . בריאיון מאוד לא חכם בלשון המעטה שהעניק מוטי עדן ב- 29 באפריל 2005 למוסף השבועי "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות" , ארבעה ימים לפני הדחתו ההיסטורית של הבוס שלו , ניסה ללמד סנגוריה על יוסף בר-אל . הכתבת – מראיינת גב' שוֹש מוּלָא העניקה לריאיון עמו כותרת משפילה , "יומן הפקיד" . בריאיון חיווה מנהל הטלוויזיה מוטי עדן את דעתו על הבוס שלוֹ יוסף בר-אל כלהלן . ציטוט : "המלחמה נגד יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור היא אישית – יצרית , ולא מקצועית . תאמיני לי שאם הייתי רואה משהו לא תקין , הייתי קם ומדבר . המצב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כיום , הוא הרבה יותר טוב מאשר בתקופה שבה דן שילון עבד כאן בשנות ה- 70 , כשרשות השידור נוהלה ממש ע"י משרד ראש הממשלה . היום רשות השידור מבטאת את כל הדעות שנשמעות בציבור , ואם יש לחצים פוליטיים הם נהדפים ברמת המנכ"ל . צריך לחלק את העוגה באופן שווה . ביני לבין יוסף בר- אל יש הבנה". להערת המראיינת שוש מולא , "כי דן שילון שהגיע ל- "יומן" והודח ע"י יוסף בר- אל כמעט מייד , טען שהאיש הוא משרת פוליטי והכפופים לו הם נושאי כלים כנועים" , התרתח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוטי עדן והשיב : "יוסף בר- אל הוא איש חזק . איש משפיע . הוא 47 שנים ברשות השידור . מכיר אותה כמו בנאי מהאבן הראשונה עד לגג . ואני מבטיח לך שאני לא איש כנוע . ממש לא איש כנוע" . מוטי עדן היה שותף מלא לפַארְסָה הבוקעת מידֵי ערב שבת ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאותה הוא מנהל . דַי ומספיק לצפות בעצם לרגע בערבי שישי "ביומן" ולראות את העיתונאית והמגישה גְאוּלָה אֶבֶן מנהלת רב שיח כפוי , מאולץ , ובוטה עם אנשי הפַּנֶל שלה העיתונאי מר אורי דן ז"ל נאמנו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ועו"ד אמנון זיכרוני , לא מפני שהם לא אוהבים אותה אלא בגלל שהיא לא מעריכה אותם , ואז פשוט לברוח למתחרים שלהם . ההיסטוריה הטלוויזיונית רושמת בדייקנות כל פרט ופרט . מחוללי ההיסטוריה הזאת בשנים האחרונות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בעיקר אלה המאיישים את דרגי ושכבות הניהול והנוהים אחר מנהיגם , יידרשו להסביר באחד הימים , מה ואיך קרה שם בדיוק מה שקרה .

חבירתו של דן שילון ליוסף בר-אל הדהימה אותי . הייתי המום . מה לדן שילון אבי השידור הציבורי , ההגון , והדמוקרטי עם זה של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוסף בר-אל . דן שילון היה לפני שנים רבות חונך שלי ושל רבים אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לכן זקפתי גבה כשחָבַר אז לחודשים אחדים למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (כדי להגיש במשותף את "היומן" עם גאולה אֶבֶן) . דן שילון ייצג פעם בכבוד גדול ובנאמנות רבה את עיקרון העיתונאות הציבורית – ממלכתית הקובע כי העיתונאות הזאת חייבת להתנהל בציר המקביל לציר התנועה של הממלכה והשלטון הפוליטי (לא כל שכן בערוץ 1 אך גם בעיתונות פרטית – מסחרית) . כל עיתונאי מתחיל מאמץ מייד אל לבו את האקסיומה המתמטית הזאת הקובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . זהו עיקרון קדוש הנצוּר בנפשו של כל עיתונאי אמת והוא שומר עליו כעל בבת עינו . עיקרון הקווים המקבילים מהווה חלק חשוב בקוֹד העיתונאי המרכיב את "מסמך נקדי" . מִבחנה היומי של העיתונות וגם העיתונאות הטלוויזיונית במדינה דמוקרטית בכל רגע  ובכל שעה , היא לוודא שאקסיומת "הקווים המקבילים, תּשמֵר לעַד . אין על כך וויכוּח . אין על זה עוֹררין . השאלה מה למקצוען עם החובבן ומדוע חָבַר עכשיו המוכשר אל הלא מוכשר , לא אני צריך לשאול את מורי ורבי , אלא הוא את מצפונו . הרי דן שילון שחָבַר לרשות השידור של יוסף בר-אל בספטמבר 2003 הוא אותו דן שילון שכינה בפרהסיה ב- 3 במאי 2002  בעיתון "מעריב" (בריאיון עם מר רובי ריבלין שר תקשורת דאז) את המנכ"ל הנוכחי האיש שניפץ על פי תמליל הריאיון ההוא את מֵנִיפֶסְט השידור הציבורי לרסיסים , "…כבן ערובה ועבדו האישי של ראש הממשלה …" , "…מנהל מסע חנופה למען ראש הממשלה…" , "…עֶבֶד נרצַע…" , "…ומלקט פירורים שיפלו משולחנו של ראש הממשלה…" . חידלון חיבורם של המקצוען עם החובבן איננו טבעי . לכן גם אינו יכול להחזיק מעמד לאורך ימים . סופו להישבר . כמה לא מפתיע שמנהלי בּוּבָּה בערוץ 1 שַחִים על אוזנו של דן שילון "איזה מגיש נפלא הוא", ומדגישים בפניו, "את תרומתו החשובה ל- "יומן" , ולמחרת הוא קורא בעיתון על הדחתו מידי אותם מנהלי – הבובה שלִחששוּ את שבחיו בסודי סודות .

מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לא נעשה מטעמי כישרון אלא מסיבות פוליטיות מובהקות . המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא הודח מפני שאִפשר בדצמבר 2001  ליו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת יריבה המר של מדינת ישראל לומר את דברו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (באמצעות ריאיון עם עודד גרנות) . הריאיון הזה לא מצא חן בעיני אריאל שרון . שמו של יוסף בר-אל כמועמד לנהל את רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא הועלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 ע"י השר הממונה מר רענן כהן . כדאי לדעת שערוץ 33 תחת ניהולו של המנכ"ל הנוכחי צובר במשך שנים ארוכות רייטינג יומי שנע בין  % 0.0  ל- % 0.7 . סיבות מינויו של יוסף בר-אל למשרה הרָמָה מדאיגות . הן נעלמו מעיניו של רענן כהן אך אינַן נסתרות מאִישוֹנָיו של שר התקשורת הנוכחי שמבחין במתרחש בין כתלי הרשות . נדמה שלמנכ"לים שקדמו ליוסף בר-אל לא הייתה את היכולת הנחוצה בערוב ימיהם כדי לטפל טיפול שורש בערוץ 33 הזניח ומנהלו שהכריז לא אחת בגלוי , "כי יש לוֹ חברים רבים בפוליטיקה הישראלית" . תש כוחם להזיז הרים כסלעים . שניהם היו עייפים מאוד ומותשים וחסרים את החיוניות הדרושה בסוף תקופת שירותם . הם הסכינו עם מציאות מאוד לא מלבבת שהייתה מנת חלקם – לא בגלל שרצו בה , אלא מפני שלא עמד להם כוחם לשנותה .

רשוּת השידור הממלכתית איננה ריבּוֹן עוד . שני ערוצי השידור העיקריים שלה רדיו "קול ישראל" כמו הטלוויזיה הישראלית הפכו החל מחודש מאי 2002 במקרים רבים אין ספור לשופרה של ממשלת ישראל . זהו דבר שהדעת איננה סובלת במדינה דמוקרטית חופשית . מסמך מפורט בעניין הזה נכתב על ידי ישירות למנכ"ל יוסף בר-אל ב- 16 במאי 2002 , וגם לחברי הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור . הטקסט הזה רלוואנטי גם היום לאחר הדחתו וגירושו של אחד מבכירי העיתונאים של מדינת ישראל דן שילון משורות תוכנית החדשות החשובה של הטלוויזיה הישראלית , "היומן" . אני בחרתי בזמנו שלא להחריש ופרשתי מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שהיה פעם ביתי השני ולפעמים גם הראשון . עיתונאים רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו- רדיו "קול ישראל היו מודעים היטב לשערורייה העיתונאית הקלוקלת הזאת הניבטת מהמרקע ובוקעת מהמיקרופון , ומסכינים עמה . כמו במדינה טוטליטארית הם ממשיכים לשחק ביודעין משחק מכוּר מראש וממלאים את פיהם מים . מדהים שעיתונאים נכבדים ורבי מוניטין בטלוויזיה הציבורית ו- רדיו "קול ישראל" השליכו ביוזמתם האישית ברגעים ההם של 2002 את הגדוֹלה שבזכויות בן אנוש , להיות אדם בן חורין . שתיקתם לא תעזור להם . ההסרחה גדולה והמציאות חזקה מהם . הערוץ במצבו הרעוע הנוכחי , מוסרי וכלכלי כאחד , יקרוס על מנהלם ויושביו האילמים . זה רק עניין של זמן . עורך התוכנית "פוליטיקה" (בהנחיית דן מרגלית) מר איתי לנדסברג תבע את המנכ"ל יוסף בר- אל על הוצאת דיבה לאחר שכינה אותו בריאיון לעיתון "גלובס" ב- 18 באפריל 2002 , "אחד ממנהיגי הסרבנים לשירות מילואים בשטחים" . מנכ"ל רשות השידור הדיח בצעד הפגנתי את העורך שתבע אותו למשפט בגין הוצאת לשון הרע ומינה במקומו לעורך "פוליטיקה" את העורך הקודם מר אהרון גולדפינגר ששהה כשנתיים בחופשה ללא תשלום (ערך באותו הזמן את תוכנית הטלוויזיה  "משעל חם" בחברת "רשת" בערוץ 2) , ושב עכשיו לחֵיקו המַר של ערוץ הטלוויזיה הציבורי . זה היה כּאוס של ממש .

מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הייתה כרוניקה של טרגדיה ידועה מראש . המינוי הכושל והלא ראוי הביא לא רק לדעיכת השידור הציבורי , אלא יצר אווירת נכאים עכורה , קודרת ועגומה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם ברדיו "קול ישראל" . אם יוסף בר-אל יישאר בתפקידו , המצב ברשות השידור ילך ויחריף בעתיד . שלטון תקשורתי המבסס את כוחו על הפחדה יוצר אקלים שלילי . אקלים שלילי יוצר סוּפָה שסוֹפָה לקצור ולקטול את המפחידים והמפחדים גם יחד . מר אמנון אברמוביץ' הפרשן הפוליטי הנודע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נטש את המנכ"ל יוסף בר-אל וחָבָר לערוץ 2 . גם כתבי החדשות הפוריים של ערוץ הציבורי אלון בן דוד ושלומי אלדר חמקו מיוסף בר-אל ויוסי משולם , וערקו לערוץ 10 . כמותם נהג גם מגיש החדשות גלעד עדין בדרכו מהערוץ הממלכתי משרת הממלכה לעברו של ערוץ 10.

ראה "מקומון "העיר" מ- 19 במארס 2004 . זהו תחקיר ענק של המקומון התל אביבי "העיר" המכונה "זאפ לראשון" אודות התנהלותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . החוקר והכתב מר אלון הדר ערך ראיונות ארוכים וממוקדים עם ארבעת אנשי וועד / הפקה עיתונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , חיקה גינוסר , מוקי הדר , יהודה כהן , ועדנה נחום על המתחולל בין ארבעת כתליו של השידור הציבורי . 

ראה מקומון "העיר" מ- 19 במארס 2004 . תחקיר ענק של כתב המקומון התל אביבי "העיר" תחת הכותרת "זאפ לראשון" של אלון הדר העוסק בהתנהלותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ובן במתחולל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

דן שילון סולק בבושת פנים "מהיומן" ע"י יוסף בר-אל . אורלי ווילנאי – מרוז הכתבת לענייני רווחה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הודחה ע"י יוסף בר-אל ועושה דברו מר יורם כהן מ"מ מנהל חטיבת החדשות מפני שתקפה בכתבותיה את המדיניות הכלכלית הכושלת של משרד האוצר , שר האוצר בנימין נתניהו והשַר מאיר שטרית . מנהל חטיבת החדשות הזמני הזהיר את כתבת הרווחה בריש גלי בשמו של מנכ"ל רשות השידור , "…שתפסיק לתקוף ולהיטפל למאיר שטרית בכתבות שלה , מפני שזה האיש שאמור לאשר את תקציב רשות השידור…" , והוסיף , "היזהרי המנכ"ל מחפש אותך" . מנכ"ל רשות השידור נזף בעצמו באורלי ווילנאי -פדרבוש (היום גב' אורלי ווילנאי – מרוז) : "מי את בכלל שתתקפי את גדולי האומה כביבי נתניהו ומאיר שטרית" , והמשיך , "השר מאיר שטרית התקשר אלי ואמר לי שאת פוגעת בו , תדעי לך שפגעת גם בי" [4] . תוכן הדברים שאמר יורם כהן מ"מ מנהל חטיבת החדשות לאורלי ווילנאי – מרוז התפרסם במלואו בעיתונים "מעריב" ו- "הארץ" . זה אותו השַר מאיר שטרית שזכה לפתע בכתבת דיוקן בולטת ב- "מבט שני" בערוץ 1 בתחילתה של 2004 , אך ללא הצדקה וּמבלי שעשה כל מעשה יוצא דופן בתחום עיסוקו ומבלי שחולל מפנה אמיתי ודרמטי בכלכלת מדינת ישראל . גם אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר סולק "מפוליטיקה" ע"י המנכ"ל ויוסי משולם גם יחד , אבל מרכיביו של הסיפור הזה שונה . רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות הודח ע"י יוסף בר-אל. דן שילון סולק מהגשת ה- "יומן" ע"י יוסף בר-אל. איתי לנדסברג שהודח מ- "פוליטיקה" הוחזר לרגע קט לכֵּס שממנו הודח והודח בשנית . יעקב אחימאיר הודיע שאיננו מוכן להגיש את אחת ממהדורת החדשות "שבע וחצי" על פי Line up שהניחו לפניו העורכים שלוֹ באחד מערבי השבוע , מפני שעל פי הבנתו העיתונאית הליין -אפ הזה אינוֹ רלוואנטי לצופים . המגיש הוותיק קבע שהליין – אפ הזה הוא מתרפס בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה מר יוסף "יוסי" משולם . חמור מזה היה רק הסכמתו של מר יגאל רביד לסתום את החלל ומן ההיבט לשמש בעל כורחו משת"פ של ההנהלה כמי שמגיש את המהדורה במקומו של הסַרְבָן ההגוּן . מעשה לא אתי , לא קולגיאלי , ואיננו מקובל לחלוטין . הטרגדיה הייתה נעוצה בעובדה כי ראש הממשלה אריאל שרון יודע היטב כי ברשות השידור הציבורית של מדינת ישראל מתחוללת מציאות ארורה , אך החריש

דן מרגלית התפטר מהנחיית "פוליטיקה" וערק כל עוד נפשו בו מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 המושחת לזרועותיו של ערוץ 10 . הוא היה עיתונאי אמיץ וישר דרך , ולכן לא חשש לנמק את התפטרותו קבל עם ועדה במכתב חריף ששִיגֵר למנכ"ל רשות השידור : "פוליטיקאים ועושי רצונך השתלטו על רשות השידור ועושים בה כמעט ככל העולה על רוחם . כשאני נוכח כיצד חילקת את המסך למי שחפצת ביקרם , גוברת תחושתי כי היה עלי להקדים ולשגר אליך את המכתב הזה . אם לא אלך עכשיו , תידבק בי הרָעֶלֶת  שדִרדרה את הנורמות העיתונאיות – מקצועיות לשפל המדרגה" , כתב למנכ"ל רשות השידור העַריץ אך נעדר את קֶסֶם הכּישרון ונטוּל יכולת מנהיגות . החלו מאבקי כוחות בין העובדים להנהלה וגם בין העובדים לבין עצמם תופעה חמורה לכשעצמה . פרצו גם מחלוקות חריפות במוסדות הציבוריים עצמם של הרשות , בתוך הועד המנהל ובין חברי המליאה. וָואקום המורל הנמוך שאב לתוכו מאבקי כוח, עימותים, השתלחויות, ריבים, איומים, סכסוכים, מכרזים מכורים ותפורים, מינויים לא ראויים, התפטרויות, ובסופם נטישות של אנשי מקצוע מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לעבר מקורות שידור אחרים במדינה . הנפגעת העיקרית מדרך ניהולו של המנכ"ל החדש יוסף בר-אל , הייתה חטיבת החדשות . אין חוֹלֵק על כך שהמנכ"ל הוא העורך הראשי של הרשות אך אין הוא השליט שלה . קיים הבדל עצום בין הצורך לנהל את רשות השידור בצורה נאורה כעורך ראשי בעל תפישת עולם דמוקרטית ופלורליסטית , לבין שליטה באמצעות כפייה מעמדת כוח מאוד אגרסיבית , שאיננה סובלת לצידה שום ויכוח ו/או דעה אחרת .

יהיה אשר יהיה , השנים 2002 , 2003 , 2004 ומחציתה של 2005 , ייזכרו בתולדות רשות השידור הציבורית כשנים שחורות ומָרוֹת , בו ניסו מנכ"ל רשות השידור ויו"ר הועד המנהל באמצעות "מכרזים מכורים ותפורים" , להשתלט על תפקידי מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות , ולהעניק אותם למקורביהם . אחת הדרכים להשתלטות על המשרות הבכירות והצבת נאמנים , הייתה הכוח והפררוגטיבה השמורים לעורך הראשי  להעניק שוחד מסך לפוליטיקאים הרלוואנטיים . עמידתו האיתנה של חבר הוועד המנהל פרופסור דן כספי איש שחונן בחוכמה ויושרה מוחלטת , ושל חברו במליאה ד"ר יוסי דָאהַן , מול הסחף שיצרו המנכ"ל והיו"ר בהליכי המכרזים האלו , הובילו לתמיכה של התנועה לאיכות השלטון בישראל בראשות עו"ד אליעד שרגא . התנועה ביקשה להתערב בנעשה ברשות השידור ובליקויים הקשים המלווים את הליכי המכרזים , וההופכים אותם "למכרזים למראית עין בלבד" . התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ נגד הפעלת המכרזים , בטענה שיו"ר רשות השידור הוא חבר מרכז הליכוד לשעבר וחלק מחברי הועד המנהל (כמו ראובן שלום למשל) הם פעילי ליכוד , ואלו יחד עם מנכ"ל רשות השידור עושים יד אחת וכל שביכולתם להביא לבחירתם של "מועמדים נוחים לכאורה לראש הממשלה אריאל שרון" . בג"ץ הוציא לבקשת התנועה לאיכות השלטון , צו ביניים המבטל את ישיבת ועדת המכרזים למינוי מנהל חדש לחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . גם פרקליטת המדינה עדנה ארבל הצטרפה לעמדת התנועה לאיכות השלטון בראשותו של המייסד עו"ד מר אליעד שרגא , והודיעה להנהלת רשות השידור כי אין לקיים את המכרז למנהל החדשות לפי שעה .לא צריך להיות מאבחן דגוּל כדי לראות שיוסף בר-אל הֵפֶר את עיקרון , "האבסולוטיסמוס הנאור" , שקבע בשעתו המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18 : "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון" , עיקרון שחָל גם על כל מנכ"ל רשות השידור הציבורית – ממלכתית באשר הוא במדינת ישראל .

אפילו גב' אֲהוּבָה אוֹרֶן ז"ל הסגנית כמעט נצחית של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומעריצתו הגדולה של המנכ"ל יוסף בר-אל שירש את רן גלינקא ואורי פורת , החליטה להתפטר מתפקידה בקיץ 2004 . לא נותר בה כוח במאבקיה נגד עקרונות הניהול של המנכ"ל . פתאום היא נזכרה לספר לכל מי שרק רצה לשמוע , שלא שאלו לדעתה בעניין חוזי ההעסקה היקרים של כל מיני אנשים לרבות אלה יָעֵל דָן מרדיו גלי צה"ל ועֵרָן הָדָס מהעיתון "ידיעות אחרונות" –  בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה מה שהיא אמרה לי בעת עריכת התחקיר של הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . האישה הדעתנית הזאת שמאסה בנעשה ברשות השידור נזכרה לפתע לזעוק חמס על היעדר פיקוח ציבורי יעיל על השידור הציבורי . מעניין היכן היא הייתה כל הזמן . מעולם לא קרה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מועצת העיתונות במדינת ישראל , שנשיאה של מועצת העיתונות (פרופסור מרדכי קרמניצר) , יצהיר ויקרא בפומבי קבל עם ועדה למוסדות הציבוריים של רשות השידור ולממשלת ישראל לפסול לאלתר מועמד כלשהו למשרת מנכ"ל רשות השידור . זה קָרָה לראשונה עֶרֶב מינויו של יוסף בר-אל . כולם ידעו במי ובמה מדובר . המדהים הוא שלמַעֵט שניים אולי שלושה עיתונאים שניצבו לצִדי ותמכו במאבקי הציבורי שהפך לרוע מזלי לאִישִי , כמעט כל עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" , ובראשם המגיש הנודע ומי שהיה מנהל הטלוויזיה וחטיבת החדשות בערוץ הציבורי בעבר מר חיים יבין , חמקו מהמערכה הציבורית ועמדו דוממים מהצד כשראשם מושפל . הם סירבו לעמוד כחומה בצורה מול העריצות . צריך לכך אומץ שלא היה להם . הם הִמתִּינוּ שמישהו אחר יעשה בעבורם את המלאכה . בכך הפכו לוָוסָלִים . מרצונם החופשי השליכו מעליהם לפתע עכשיו את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם ריבוני בן חורין .

מדהים כיצד אנשים נבונים ומשכילים כאן בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" שהיו אמורים להיות ישרי דרך , אמיצים וזקופי קומה , ונדרשים להתייצב ללא מורא וללא משוא פנים כנגד יוסף בר-אל , חדלים להתייחס בביקורתיות אל סביבתם ומסכינים עמה כמובנת מאליה . פשוט לא ייאמן . ממש כמו במדינוֹת טוֹטליטאריוֹת . הייתי המום ממה שהתחולל באותם ימים ברשות השידור . הייתי בטוח שאבות השידור הציבורי יתמכו בי ללא סייג במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אך הם עמדו מהצד והחרישו . אני מציע לאותם אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהשקיפו באותם הימים ההם על הנעשה מבלי להתערב לקרוא את סִפרוֹ של הפילוסוף היהודי – גרמני ד"ר ארנסט קאסירר (Ernest Casirer) שחי בגרמניה וארה"ב שנים 1945 – 1874 וכתב את "The Mith of the State" . זה ייתן להם הרבה חומר למחשבה . אני טופל על פי מידת שיפוטי אשמה גדולה ועיקרית גם על מר חיים יבין אחד מהאבות המייסדים של השידור הציבורי ואמון על חופש הדיבור , שבחר עכשיו לשתוק, והצהיר בהזדמנויות שונות קבל עם ועדה (וגם בפניי )בתקופת יוסף בר-אל , "שהוא עכשיו קבלן עצמאי ברשות השידור של יוסף בר-אל, ניצב מהצד, ואיננו מוכן לדבר על חופש הדיבור" . יכול היות שחש את עצמו קרוב למנכ"ל החדש לאחר שיוסף בר- אל הצהיר ב- 26 באפריל 2002 בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר : "חיים יבין הוא כוכב גדול וגם ידיד וותיק שלי ולעולם לא אסכים שייפגע" . קראתי את הריאיון ההוא של שרי מקובר עם המנכ"ל המיועד יוסף בר- אל וגם שמעתי באופן אישי מפי חיים יבין את דעתו על המנכ"ל המיועד . אין שום קשר מוסרי בין מעמדו של חיים יבין כקריין בכיר לבין השקפת עולמו של יוסף בר- אל שניצב האותו הרגע ההוא בפסגת השידור הציבורי . טקסט ההתעלמות הזה של חיים יבין "אני עכשיו קבלן עצמאי ברשות השידור של יוסף בר-אל, ניצב מהצד, ואיננו מוכן לדבר על חופש הדיבור" , מביך ומעורר רחמים בעיניי .

ראה מקומון "העיר" מ- 19 במארס 2004 . המקומון התל אביבי "העיר" . מר חיים יבין מאושיות השידור הציבורי לדורותיו ומי שמשמש קריין "מבט" מצהיר עכשיו נוכח ניהול רשות השידור ע"י המנכ"ל יוסף בר-אל כהאי לישנא : "אני לא עובד ברשות. אני ספק קבלן עצמאי. אני לא מעוניין לדבר על חופש הדיבור ברשות השידור". חיים יבין שומר על אגפיו גם במחיר כבודו האישי ועל פי הבנתי במידה רבה מאוד גם על חשבון האמת. לא להאמין…? דווקא להאמין…! גם אנשים מכובדים משילים מעל עצמם את הזכות העליונה להיות ריבון של עצמם. בחלוף שנה וחודשיים מאז ה- 19 המארס 2004 תאריך פרסום הכתבה , סולק יוסף בר-אל מרשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון אותו האיש שמינה אותו בשעתו למשרה הרמה. 

פרופסור מרדכי קרמניצר הנשיא הנוכחי של מועצת העיתונות פעל בצורה אמיצה , כשפנה באופן אישי לחברי הועד המנהל ומליאת רשות השידור ולשרי ממשלת ישראל בקיץ 2002 , שלא למנות את יוסף בר-אל למשרה הרמה . זה לא עזר לו . הוא לבדו לא הספיק להבטיח את ניצחון הצדק במערכה הכבדה .

עם מינויו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור , הנהיג יוסף בר-אל מדיניות כלכלית מפוצלת מידי בתוככי רשות השידור . הוא חגג ברוב עם והדר בקיץ 2002 יחד עם מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור את חנוכתו של ערוץ 34 (הערוץ הישראלי הלווייני בשפה הערבית – מס' 169 על הממיר של YES בימים ההם) שכוּוַון למדינות ערב השכנות וגם הרחוקות יותר, והעמיד לרשותו סכום כספי מדהים של יותר מ- 80.000000 (שמונים מיליון) שקל מתקציבה השוטף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . חברי הוועד המנהל והמליאה שאישרו את ההחלטה התמוהה והמביכה שותפים מלאים לביזיון הזה . מובן שפעולת השידור הפיננסית הזאת מצאה חן בעיני רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור , אך הייתה חסרת כל הגיון ציבורי מבחינת הצופה הישראלי . היא הביאה באחת ליצירת  Overdraft עצום וענק בקופות ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" . חוֹק רשות השידור איננו מביא בחשבון בניסוחו המדויק הקמה ופריסתו של ערוץ טלוויזיה בינלאומי ממין זה שתכליתו לפנות לאוכלוסיות שמחוץ לגבולות מדינת ישראל . צורת הניהול הכלכלית הנוכחית הזאת הייתה חובבנית מכל היבט ומסוכנת מאוד . היא גרמה נֶזֶק מצטבר שסופו משבר כספי חמור שהתרחש בתוך שנים ספורות ברשות השידור . הפרויקט איננו מותיר מספיק מַמוֹן למִימוּן מטרות השידור הציבוריות של שני הגופים העיקריים , הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" . ערוץ 34 הישראלי הלוויני בערבית איננו רלוואנטי בעליל למשלם האגרה . הדבר כמובן משתקף ברייטינג האפסי שלו בתחומי הצפייה של מדינת ישראל ואשר דומה לקודמו האריתמטי בסקלה (ערוץ 33) . אין שום נתון בידי היכול לאשר את רייטינג הצפייה בו במדינות הערביות השכנות לרבות מצרים ומדינות המפרץ הפרסי . פריחתו של ערוץ 34 , הביאה במקביל לשקיעתו של ערוץ 1 שאמור להוות את פסגת השידור הציבורי בישראל . הערוץ הציבורי נבלם ושימש תקופה ארוכה בִּימָה לאוסף של שידורים חוזרים בכמות בלתי סבירה , חסרי רלוואנטיות, ונעדרי כיוון . כולם ראו את זה . אירוני לחשוב שאיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה – ערוץ 1 לא העז לפצות את פיו . לא ייתכן מצב כי ראש הממשלה אריאל שרון איננו יודע מה מתחולל בתוככי רשות השידור של יוסף בר-אל . ואז הגיחה לפתע ב- 1 באוקטובר 2003 העיתונאית גב' מיכל אהרוני ופרסמה את רשמיה ואת האינפורמציה שבידיה אודות קורות ערוץ 34 בעיתון "מעריב" תחת הכותרת "ערוץ מיותר אבל חסין" .

ראה "מעריב" מ- 1 באוקטובר 2003 . העיתון "מעריב" . העיתונאית גב' מיכל אהרוני מפרסמת את האינפורמציה שבידיה "ערוץ מיותר אבל חסין" אודות כדאיות ההשקעה העיתונאית והכלכלית בערוצים 34 ו- 33 של רשות השידור תחת הנהגתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל . מיסוד ערוץ 34 הכושל היה פרי רעיונם של יוסף בר- אל והשר הממונה על רשות השידור בעת ההיא מר רענן כהן . ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט החלה לעקוב בדאגה רבה אחר המתרחש ברשות השידור הציבורית . 

בקיץ 2003 החלה המפולת הכלכלית . היא לא איחרה לבוא וסופה מי יישוּרנו . לאחר שתיים עשרה שנות שידור רצופות נסגרה תוכנית הבוקר של ערוץ 1 "בוקר טוב ישראל" בהוראתו של יוסף בר-אל. מטעמי חיסכון כמובן . לא ייאמן . באמצע שנת התקציב של 2003 , דרש מנכ"ל רשות השידור לסגור לאלתר את רשתות הרדיו של "קול ישראל", קול המוסיקה, רשת א', ורק"ע (רשת שידור בשפות שונות למען העולים החדשים). הציבור שהבחין במזימת החיסול באִיבָּה מנע זאת ממנו . אח"כ ביקש לאחד את שידורי קוֹל המוסיקה ורשת א' , ולקצץ בשעות השידור שלהן ושל רק"ע . עכשיו כבר התערבו הפוליטיקאים וחלק משרי ממשלת ישראל "שדרשו את טובת הציבור" ולא אפשרו לו לבצע את השינויים שרצה בהם. זאת רק ההתחלה. בל נשכח שבתחילת כהונתו באפריל – מאי 2002 , קנה יוסף בר-אל (בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי) את משחקי מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה ביותר מ- % 6000  (ששת אלפים אחוזים) מאשר שילמה רשות השידור למשחקי גביע העולם בכדורגל של המונדיאל הקודם בצרפת 1998 . לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! בסתיו 2002 שילם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל סכום עתק של מיליוני דולרים להתאחדות הכדורגל הישראלית תמורת שידורה של תוכנית סיכום זניחה של ליגת העל במוצ"ש , בעוד שני הערוצים המתחרים , ערוץ 2 וערוץ 10 גורפים לידם את השידורים הישירים היוקרתיים . בשלוש עונות הכדורגל של 2003 / 2002 , 2004 / 2003  ו- 2005 / 2004 , שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל עונה כ- 2.800000 (שני מיליון ושמונה מאות אלף) דולר .  8.400000 (שמונה מיליון וארבע מאות אלף) דולר בשלוש עונות , תמורת סך של 108 (מאה ושמונה) שעות שידור , 18 מהן בשידורים ישירים ו- 90 שעות של תקצירים מוקלטים מאוחרים . עלות שעת שידור ממוצעת כזאת עומדת על  78000 (שבעים ושמונה אֶלֶף) דולר . סכום מופרז .

“Something is rotten in the state of Denmark” (יֵש מַשֶּהוּ רָקוּב בְּמַמְלֶכֶת דֶּנֶּמַרְק) , אומר מָרצֶלוּס בלילה חשוך במרומי טירת אֶלְסִינוֹר לחברו הוֹרָצְיוֹ , דקות ספורות לפני המפגש הדרמטי של המלט עם רוח אביו בתחילת המחזה , והתכוון בתחושות ליבו גם לנעשה ברשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל ולמתחוֹלֵל בתוככי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בפיקודו של יוסי משולם . זה נכון ש- "המלט" הוא רק מחזה אבל רשות השידור היא טרגדיה . זהו המנכ"ל שהכריז ללא בושה בפרהסיה כי הוא מייצג את דעת ראש הממשלה מר אריאל שרון והקוֹנצֵנזוּס הממשלתי שלוֹ . יוסף בר-אל הוביל יחד עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אברהם נתן ונציגי העם במליאת רשות השידור מהלכים שאין הדעת סובלת . שום שסתום לאומי לא בלם את השחיתות הפושה ברשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . מדהים . אחד משיאי המחלוקת החריפה בין מנכ"ל השידור הציבורי לבין הציבור עצמו , היה ריאיון נוקב שהעניק בימאי הקולנוע דורון צברי ואחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים של הדור הצעיר בישראל לעיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 21 במאי 2004 , בו קבע מפורשות כלהלן : "כי רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל היא הגוף הציבורי המושחת והמסואב ביותר בישראל , בזבוז כספים משווע , התעמרות באזרחים , ולוח שידורים מעליב" [6] . האשמה חסרת תקדים בחומרתה . מנכ"ל רשות השידור נמנע מלתבוע למשפט את מר דורון צברי על הוצאת דיבה ולשון הרע .

חֶבֶר נאמניו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בצמרת מנהיגות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" , וגם בדרגי מנהיגות זוּטרים יותר, הצטרף אליו ללא היסוס וללא שֶמֶץ של בושה יחד עם שאר הבוחשים בבִּיצת הרקק . הקבוצה הפוליטית הירוּדה הזאת וחסרת הכישרון , הצליחה להגשים במרץ רב לוח שידורי טלוויזיה חנפני ופתטי היא הצדיקה במאה אחוז את האקסיומה המתמטית שטבַע וויליאם קוּל : "כמוּת האינטליגנציה בעולם קבועה אך מספר האוכלוסין גדֵל בהתמדה" . ההתערבות הפוליטית הגסה בנעשה ברשות השידור בטלוויזיה וברדיו גם יחד ובחישת שרי הממשלה בתכני השידור הגיעה לשיאים שלא נודעו כמותם בעבר . בהיעדר מטה מסודר הביא יוסף בר-אל ב- 2003 לרשות השידור חמישה יועצים חיצוניים ללא מִכרז , מר דוד אדמון ז"ל איש הליכוד יועץ לענייני פרסום וקידום מכירות , גב' רחלי גולדבלט יועצת תקשורת ותדמית , מר ערן גזית יועץ לטכנולוגיית המידע , עו"ד שלמה תוסיה – כהן יועץ לקידום פרויקט שערי צדק , וד"ר לינדה עפרוני יועצת כלכלית בתחום השכר . מבקר המדינה השופט בדימוס מר אליעזר גולדברג תקף בחריפות רבה בדו"ח שלו בתחילת חודש מאי 2004 את המהלכים האלוּ של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . זמן קצר לאחר שהתפרסם דו"ח מבקר המדינה , אך כפי הנראה תוכנו כבר הספיק להישכח , החליט יוסף בר-אל למנות את כתב התקשורת של העיתון "ידיעות אחרונות" מר עֵרָן הָדָס למנהל השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מדהים . זה לא היה עוד סוד כי מהלכי הניהול המביכים של של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שנראו לא רציניים ונטולי היגיון , הונחו תחת זכוכית מגדלת של שלושת העיתונים היומיים הגדולים במדינה "מעריב" , "ידיעות אחרונות" , ו- "הארץ" . צריך לקרוא ולבחון בזהירות את המאמרים והכתבות , וגם בין השורות את דו"חות הביקורת שהכינו כתבי התקשורת שלהם, מר בועז גריילסמר לעיתונו "מעריב", מר ערן הדס "לידיעות אחרונות", וגב' ענת באלינט בעבור קוראי "הארץ" , בשנים ההן של 2004 – 2002 . עיון בכתובים ההם מעניק רקע ומסביר מדוע מינה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לפתע את עֵרָן הָדַס למנהל השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , פונקציה שכלל איננה קיימת בהגדרות תפקידי הניהול בטלוויזיה הממלכתית , לצִדם של מנהל הטלוויזיה מר מוטי עדן ומנהל התוכניות מר יוסי משולם .

ביום חמישי – 22 ביולי 2004 פרסמה גב' ענת באלינט מאמר במוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" שכותרתו זועקת לשמים : "ממצאים חמורים על מצבה של רשות השידור בדו"ח של חב' ברייטמן- אלמגור , הגירעון של רשות השידור גדול פי שישה מכפי שהציג יוסף בר-אל . ממכתב ששלח יו"ר רשות השידור מר אברהם נתן עולה כי המנכ"ל יוסף בר-אל דיווח על גירעון של 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) שקל ב- 2002 לעומת 200000000 (מאתיים מיליון) שקל כפי שמופיע בדו"ח של חברת ברייטמן -אלמגור". בגוף המאמר הוסיפה גב' ענת באלינט : "זאת הפעם הראשונה שיו"ר רשות השידור אברהם נתן , אשר עד עתה נקט מדיניות של הסכמה מלאה עם המנכ"ל יוסף בר-אל , יוצא נגדו ומצביע על כך שמנכ"ל רשות השידור העביר לוֹ ולשרי הממשלה דיווח לא נכון". מאמר התחקיר של גב' ענת באלינט העת ההיא לא זכה לכתב הגנה של רשות השידור . לא ייתכן כי ראש הממשלה לא ידע את הפרטים הללו המתפרסמים כאן כיצד מנהל יוסף בר-אל את המדיניות הפיננסית של רשות השידור הציבורית .

ראה "הארץ" מ- מדור הכלכלה של עיתון "הארץ" חושף ב- 22 ביולי 2004 את ההידרדרות החמורה ומצבה הכספי הנואש של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל .

המשנה לפרקליטת המדינה גב' מרים רובינשטיין שלחה ליוסף בר-אל ביוני 2004 מכתב חריף ביותר בעקבות מינויו הבלתי ראוי של עֵרָן הָדַס כאחראי ללוח המִשדרים של ערוץ 1 . במסמך כתבה גב' מרים רובינשטיין את הטקסט כלהלן : "בדיון שנערך במשרדה בעניין עֵרָן הָדַס , יוסף בר-אל לא טרח לדווח במדויק לאנשי הוועדה , ודרך ההתנהלות הזאת איננה ראויה בלשון המעטה". מנכ"ל רשות השידור מיהר שוב להאשים את היועצת המשפטית שלו גב' חנה מיצקביץ' הבוחשת נגדו בקדרה .בטרם אולימפיאדת אתונה 2004 מינה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ללא מכרז באוקטובר 2003 את מזכירתו האישית גב' אילנה זַנְגִילְבָּאף למנהלת שירותי המינהל של ערוץ הטלוויזיה 33 וערוץ 34 במקומו של גיסה מֵאִיר בַּר שנשוי לאחותה . את מֵאִיר בַּר מינה למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . גם כן ללא מכרז . מדהים . העיתונאים הוותיקים "והאמיצים" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חלקם מוגי לֵב של ממש שתקו כרגיל . הם לא שאלו את המנכ"ל שלהם שאלה מתבקשת אחת , "אלו כישורים מקצועיים יש לגב' אילנה זנגילבאף כדי לנהל ערוץ טלוויזיה ציבורי – ממלכתי במדינת ישראל ?" . רק קומץ , אנשי וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וכמה מהם באגודת העיתונאים בירושלים בראשותה של גב' וֶורד ברמן הקימו קול זעקה בפרקליטות המדינה . נראה היה כי מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל נסוג וביטל כעבור שלושה חודשים את שני המינויים הנפוטיסטיים שלוֹ חסרי כל הגיון .

ראה "מעריב" מ- 6 במאי 2004 . העיתון "מעריב" שהעורך שלו הוא מר אמנון דנקנר ז"ל . תחקיר ענק של העיתונאי מר בועז גריילסמר תחת הכותרת "עסק משפחתי" העוסק בחשיפת דו"ח מבקר המדינה את תרבות הניהול הקלוקלת ברשות השידור תחת הנהגתו של המנכ"ל יוסף בר-אל . בכותרת העליונה נכתב כלהלן : "יוסף בר-אל שכר חמישה יועצים אישיים ללא מכרז בסכום כולל של 1.36 מיליון שקל. למרות החלטה של הוועד המנהל שלר שות השידור לא הופסקה עבודתם של שניים מהיועצים"

ראה "מעריב" מ- 6 במאי 2004 . העיתון "מעריב" שהעורך שלו הוא מר אמנון דנקנר ז"ל . תחקיר ענק של העיתונאי מר בועז גריילסמר תחת הכותרת "עסק משפחתי" העוסק בחשיפת דו"ח מבקר המדינה את תרבות הניהול הקלוקלת ברשות השידור תחת הנהגתו של המנכ"ל יוסף בר-אל . ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט עקבו גם אחר הנפוטיזם חזר התקדים כפי שהתגלה בממלכת השידור של המנכ"ל יוסף בר- אל . בחלוף שנה הדיחה אותו ממשלת ישראל ממשרתו הרמה . 

בחודש אפריל 2004 נשכר מר בן-ציון ציטרין איש עיתון "הארץ" ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לשמש עורך "מבט" ללא מכרז . אגודת העיתונאים הירושלמית הגישה עתירה לבית הדין לעבודה נגד העסקתו וזכתה בעתירה . כעבור חצי שנה מיום מינויו הודיע לו מנכ"ל רשות השידור כי אין הוא יכול להתייצב עוד מאחורי המינוי השערורייתי שלוֹ עצמו , ושילם לבן-ציון ציטרין 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל מקופת רשות השידור כשכר פשרה לארבעה חודשי עבודה . בספטמבר 2004 פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה מרעישה , כי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אברהם נתן שלח מכתב בהול לראש הממשלה אריאל שרון המתריע על קריסתה הכספית והניהולית הקרבה והולכת של רשות השידור תחת שלטונו של המנכ"ל יוסף בר-אל . מר אברהם נתן ברח מהספינה הטובעת שאותה ניסה לנווט בחוסר כשרון , והצדיק את האמירה , שְ- "אין תרופה לחוסר כשרון אלא בתוספת כשרון" . דבר שאֵין הוא מצויד בו וגם לא מנכ"ל רשות השידור שלוֹ . בסתיו 2004 החל שר התעשייה והמסחר מר אהוד אולמרט שהיה גם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מהלך הדחה רִשְמִי חסר תקדים נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . זמן קצר אח"כ ב- 4 באוקטובר 2004 פּרְסֵם עיתון "הארץ" מאמר מערכת התומך בהחלטתו של השר הממונה להדיח את מנכ"ל רשות השידור מתפקידו הרם , והעניק לו כותרת , "שידור לא ציבורי". הנה החלק העיקרי במאמר המערכת המתייחס לאיכותו המקצועית השלילית של יוסף בר-אל [7] : "החלטתו התקדימית של השר אהוד אולמרט לפתוח בהליכים להדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, פתחה מייד את בורסת המועמדים לתפקיד המתפנה, מטעם השר ומטעם עצמם. התערבות השר בניהול הרשות , שבימים תיקונם אמורה לקומם את שוחרי עצמאותו של השידור הציבורי, מתקבלת הפעם בהבנה לנוכח תפקידו השערורייתי של המנכ"ל. יוסף בר-אל תקע כמה מסמרים עבים במיוחד במה שמצטייר כארון הקבורה של השידור הציבורי. מינוייו הנפוטיסטיים וסדר העדיפויות המקצועי שלוֹ, דִרדרוּ את הרדיו והטלוויזיה הציבוריים בניהולו לרמה הנמוכה ביותר מאז הקמתם . יחסיו הקרובים של יוסף בר-אל עם השלטון גרמו לנזק חמור לתדמית של שני גופי השידור הציבוריים ולתפקודם".

תוכן מאמר המערכת של עיתון "הארץ" וודאי שלא היה זַר לי וגם לא זַר לראש הממשלה אריאל שרון . הוא גם לא היה זַר לסגן ראש הממשלה אהוד אולמרט . עם יוסף בר-אל צריך היה להיאבק ולהילחם בכלי המלחמה המוכרים לו , "כלי מלחמה פוליטיים" , וכך עשה מר אהוד אולמרט . אהוד אולמרט ידע כי בין כותלי רשות השידור מתרחשים דברים רעים וחמורים ביותר . הוא הבין כי בראש רשות השידור ניצב מנכ"ל לא רק לא מוכשר , אלא גם על פי הגדרתו מסואב ומושחת . הוא היה נחוש להדיח אותו . ב- 22 בינואר 2004 החלפנו דעות על הקוֹרֶה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

בקיץ 2002 יצא יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור נגד מדיניות שידורי הספורט שהיה לי הכבוד להיות השושבין שלה . בכנס מיוחד שלא מן המניין בהשתתפות הוועד המנהל של רשות השידור , אנשי וועדת הכספים של מליאת רשות השידור , ושל יו"ר וועדת הביקורת של רשות השידור במליאה עו"ד אבי שמידט , ובהשתתפותו כמובן , שנערך ביום ראשון – 21 ביולי 2002 בארבע וחצי אחה"צ , בבנייני מערכת הטלוויזיה והרדיו בתל אביב , מצא צורך לצאת פומבית חוֹצֵץ נגד רכישת זכויות השידורים על ידי של אירועי הספורט הרלוואנטיים . הנה תמליל מדויק של דבריו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מאותה פגישה , המעידים לא רק על בורותו המקצועית בנושא , אלא ניסיון נואל שלו להציג את רפיסות שידורי הערוץ הציבורי בתקופת המנכ"ל רן גלינקא , הנוטה להיהפך לדבריו לערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) , ואותי כקרימינל [8] . קראתי את הסטנוגרמה המגוחכת . היא הזכירה לי סוג של התכנסות יועצים ומפקחים של מושל הממלכה בטירה של אלסינור . אנשי הוועד המנהל המוזכרים בסטנוגרמה הבאה לא היו בקיאים בלשון המעטה בענייני תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית והרכש והקנייה הבינלאומיים שאנוכי עסקתי בהם כנציג רשות השידור ומטעם רשות השידור . רמת השיח בדיון ההוא של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל וחבר היועצים – מפקחים שלא התמצא כהוא זה במה שהתחולל בפורטו – פורטוגל הייתה פתטית . הצגת נתוני הרכישה ונסיבותיה כפי שנמסרו באותה פגישה היו בלתי מדויקים לחלוטין על פי הסטנוגרמה הבאה .

יוסף בר-אל : המצב הכספי הקטסטרופלי הוא בטלוויזיה ברוממה . תקציב הפעולות של החדשות בטלוויזיה נוצל ב-  % 104 בשישה חודשים . זאת אומרת גמרו את 9.5 מיליון השקל בשישה חודשים . אני לא האמנתי לזה . קשה לי להאמין שאנשים הוציאו 1.5 מיליון שקל בחודש על תקציב פעולות . זה חוץ מהספורט שהוא חרג , הכל חרג , אבל בכלל כל תקציב החדשות , המבנה שלוֹ , אני לא רוצה שישתמע מדבריי איזו שהיא ביקורת על אלה שאישרו , כי אתם אישרתם . אני רוצה להגיד לכם , אין מקום בעולם שבשידור הציבורי הזכויות של הספורט מגיעות ל- 40 מיליון והם חלק מהחדשות ותקציב הפעולות של החדשות מגיע ל- 9.5 מיליון . אין מקום כזה בעולם . אלא אם יש החלטה ברשות השידור להפוך את הערוץ הציבורי לערוץ 5 …

עו"ד אבי שמידט : המצב קשה…

יוסף בר-אל : זה קטסטרופה…אני שמעתי בוועדת החינוך והספורט של הכנסת שאתם אישרתם עבור 4 משחקים בקדם גביע אירופה של יוּרוֹ 2004  000 300 (שלוש מאות אלף) דולר למשחק לחברת UFA בגרמניה…

עו"ד אבי שמידט : מיליון וחצי דולר…

יוסף בר-אל : מיליון וחצי דולר זה 7.5 מיליון ₪ , אבל לכל משחק כזה יש לוֹ משחק גומלין בארץ . ההתאחדות פנתה אלינו ושאלה כמה אתם מציעים על המשחקים בארץ . אמרתי להם 000 80 (שמונים אלף)₪ והוספתי אין לנו כסף . נציג ההתאחדות אמר לא , זו תישמע בדיחה. התווכחנו בין שנינו . הצעתי להם 000 70  (שבעים אלף) דולר . השיבו לנו שזו בדיחה .

עו"ד אבי שמידט : מתי זה נסגר ? באיזה תקופה ?

יו"ר רשות השידור נחמן שי : מה נסגר ?

עו"ד אבי שמידט : מה זה המשחקים האלה  ?  גמר של מה ?

יוסף בר-אל : מוקדמות גביע אירופה לאומות . אני לא מומחה גדול לדברים האלה …אז אני מגיע למה ? לפי שניים מתקציב החדשות על שמונה או עשרה משחקים מצ'וקמקים . בינינו , מה זה נבחרת ישראל במוקדמות גביע אירופה ? אם הייתי שם את הסכום הזה , היו באים ואומרים לי אנחנו משוגעים…

חבר המליאה נועם גרסל : מישהו לקח בלי סמכות ?

יוסף בר-אל : כן . מי שיש לוֹ סמכות לחתום , כן . אנחנו מבררים . קודם כל רוצים לראות את ההסכם הזה .אני אפטר אותו . ויכול מאוד להיות שלפני שיפוטר יצא לפנסיה .

חבר המליאה נועם גרסל : אני רוצה לדעת שהגנב נתפס…

כעבור זמן קצר הפך מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל את עורו . האיש שדיבר על שידור משחקי נבחרת ישראל בכדורגל המצ'וקמקים בעונת השידורים של 2004 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , רכש כמעט כל דבר שזַז . יוסף בר-אל הסכים לנדב מכיסו הציבורי של משלם האגרה תמורת זכויות שידורי הספורט בשנת 2004 סכום שיא של  כ- 18.300000 (שמונה עשר מיליון ושלוש מאות אלף) דולר , שהם כ- 82.000000 (שמונים ושתיים מיליון) שקל . אולי מפני שנותר לו כסף בקופה לאחר שהפסיד את שידורי הכנסת שהיו נחלתו הבלעדית של ערוץ 33 מאז 1994 ועכשיו נלקחו ממנו . הנה הפירוט .

א. אולימפיאדת אתונה 2004  כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר .

ב. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – פורטוגל 2004 (2004 EURO) כ- 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר .

ג. משחקי מכבי ת"א בכדורסל בליגת ה- EuroLeague כ- 3000000 (שלושה מיליו)ן דולר . הערה : יוסף בר-אל וויתר בהסכם הזכויות עם מכבי ת"א גם על ההכנסה משקופיות חסות הנאמדת ב- 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר והעבירה לידי מכבי ת"א. לכן מדובר לא בסכום של 3 מיליון דולר אלא ב- 4.200000 (ארבעה מיליון ומאתיים אלף) דולר

ד. משחקי הפועל ירושלים בכדורסל בליגת ULEB כ- 1.000000 (מיליון) דולר .

ה.  תקציר משחקי ליגת העל בכדורגל בשבתות ושידורים ישירים של שני משחקי חצאי הגמר וגמר גביע     המדינה בכדורגל כ- 3.000000 (שלושה מיליון) דולר .

ו. שידורים ישירים מליגת העל בכדורסל ומשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל כ- 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף)  דולר .

ז. שידורים ישירים של משחקי החוץ של נבחרת ישראל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – גרמניה 2006     כ-  700000 (שבע מאות אלף) דולר .

ח. הוצאות הפקה הכלליות של כל משדרי הספורט כ-  3.000000 (שלושה מיליון) דולר .

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הוציא מקופת השידור הציבורי בשנת התקציב של 2004 סכום של כ- 18.3 מיליון דולר עבור שידורי הספורט שהם כ- 82 מיליון שקל . בצדק או לאו . לא זה לֵב העניין . לב העניין הוא שמעשהו זה בא כשנתיים לאחר "תמיהתו" המתחסדת הפומבית בפני ה- Board הציבורי שלו , היינו , חברי הוועד המנהל של רשות השידור , כשאמר – שאל בכתובים : "האם יש החלטה ברשות השידור להפוך את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) בעקבות תקציב זכויות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המגיע ל- 40 מיליון שקל…?" .  לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! חלק מדיווחיו של מנכ"ל רשות השידור לאנשי הוועד המנהל ולחברי וועדת הכספים של הרשות , לרבות יו"ר וועדת הביקורת של הרשות , לא עמדו מעולם במבחן המציאות . המדהים הוא שכולם שתקו . לא רק שתקו . ידעו ושתקו . השתקן הראשי בתחילתו של המשחק המושחת והמכוער הזה היה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי . צריך לציין עוד , שבעונת השידורים  2005 – 2004  נוספו למערך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם שידורי כדורגל מן ה- Premiere League האנגלית .

"אין כל חדש תחת השמש" , הכריז קהלת בן דוד מלך בירושלים . הטקסט הקלסי מתייחס גם לרשות השידור בתקופתו של המנכ"ל יוסף בר-אל . אינני שונא את יוסף בר-אל . אינני רוחש לו טינה . אני חש כלפיו בוז עמוק . מינויו למנכ"ל רשות השידור היה שגוי ומופרך מיסודו . יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות העכשווית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים . רובם מכהנים שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל הנוכחי . הם חדלי אישים , חסרי יושרה מינימלית , נעדרי מעש וחזון , ומְעוּטֵי כבוד מינימלי שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש .  זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה למשת"פית , אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים , וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים . מדהים כיצד אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעלי ניסיון רב בתחום השידור , מקבלים החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון , מחרישים מן הצד במקרה הטוב , או מרשים לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם כ- "יֶסְמֶנִים" , מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם . אין בי טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי 32 שנים והיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון . החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורשות השידור הייתה לאלתר וסופית . ב- 8  ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות" , "כי הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי " , שלח לי אלכס גלעדי מכתב הנושא טקסט שוֹנֶה . הנה הוא כלשונו  [9] .

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002 . זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני ניהול לא הגון ונטול יושרה , היא לדאוג לכך שהפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו , יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם , ושתמיד אפשר להדיח גם אותם . לרוֹע המזל שְבִיל הזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל . פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור  ב- 1 בפברואר 2003  בתום 32 שנות עבודה רצופות , איננה מקרית אֵפוֹא ואיננה פרישה טבעית  . הייתי מאוכזב ועצוב . כעסתי על כל מה שהתחולל בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מין גן עדן של שוטים . יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את הפואמה הפדנטית שבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת , "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" . זאת האמת לאמיתה . חשרת העבים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ מאושר אחד ב- 1971 , כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום .

ביום שני – 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו ושלחה אותו בבושת פנים לביתו . הדחה חסרת תקדים הנעשית בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות רשות השידור . מתכנן ויוזם מהלכי ההדחה במשך חודשים ארוכים היה אהוד אולמרט סגן ראש הממשלה ושר התמ"ס שכיהן גם כשַר הממונה על רשות השידור . ראש הממשלה אריאל שרון הרים את ידו בעד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אולי מפני שהיועץ המשפטי של הממשלה מֶנִי מַזוּז קבע נחרצות כי יש להעיף את יוסף בר-אל מתפקידו הרָם בעקבות מִמצאיו השליליים של מבקר המדינה . יתירה מזאת . היועץ המשפטי הודיע לשרי הממשלה כי אם הם יצביעו נגד ההדחה הוא לא יוכל להגן על החלטתם בפני בג"צ . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הצטייר זה מכבר בעיני התנועה לאיכות השלטון בראשותו של עו"ד אליעד שרגא ובעיני איגוד הבימאים והתסריטאים בישראל כמנכ"ל רשות שידור מְסוֹאָב . ב- בג"צ המתינו כבר שתי עתירות של שני הגופים האלה מאז דצמבר 2004 המבקשות להדיח אותו את יוסף בר-אל מכהונתו . אנשי ציבור מהימין והשמאל כאחד , כמו השַר אהוד אולמרט וח"כ איתן כַּבֶּל , נתנו ביטוי מרחיק לכת לסלידה שהצטברה בקרב הציבור מדרך ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור . שניהם הצהירו בריש גלי בעיתונות כי מנכ"ל רשות השידור הציע להם שוחד מסך [10] ו- [11] .

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 2002 . ראש הממשלה אריאל שרון (מימין) והשר אהוד אולמרט הם מראשי מדיחיו של יוסף בר-אל בעיצומה של כהונתו הרמה מנכ"ל רשות השידור. מקרה חסר תקדים בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות מדינת ישראל. (לע"מ תמורת תשלום).

ראה "מעריב" מ- 2 במאי 2005 . ח"כ איתן כבל ממפלגת "העבודה" מספר לעיתון "מעריב" על הצעות שוחד שידור בטלוויזיה שהציע לו מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל. 

ראה "הארץ" מ- 3 במאי 2005 . שר התעשייה והמסחר וממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט מגלה לעיתון "הארץ", "מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד מסך". 

ראה "הארץ" מ- 3 במאי 2005 . עיתון "הארץ" מפרסם בכותרת הראשית שלו , "הממשלה אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל". בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור מודח ממשרתו מנכ"ל רשות שידור מכהן. 

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח שלוש שנים לאחר מינויו ע"י ממשלת ישראל בידי הרכב דומה של שַרים שבחר בו לכהונה הרמה  ב- 2 ביוני 2002 . 13 שַרים תמכו בהדחה של מנכ"ל רשות השידור המביש . 3 שַרים נמנעו ביניהם שר האוצר ביבי נתניהו , וגם דני נווה , ופואד בן-אליעזר . 2 שַרים התנגדו להדחה , דליה איציק ומאיר שטרית. דליה איציק נימקה את התנגדותה , "כי מעולם לא היה מנכ"ל רשות שידור שהצליח בתפקידו , כולם נכשלו ואף פעם לא הדיחו אף אחד מהם" , והוסיפה , "אז מדוע צריך דווקא להדיח את יוסף בר- אל" . טיעון פתטי ומר של שַרה בממשלת ישראל (נבחרה לאחר מכן ליו"ר כנסת ישראל) הגורסת כי ממילא הכל כאילו אבוד בשירות הציבורי , הרווי ממילא בחלוקת ג'ובים ומינויים לא מקצועיים של קרובים ומקורבים , (מבקר המדינה השופט שלמה גולדברג התייחס לפרשה הזאת בחומרה רבה בדו"ח האחרון שלו במאי 2005) , טיעון בלתי מתקבל על הדעת המתיישב עם ההסכמה לקבל מראש את הסֵיאוּב וחוסר היושרה הקיימת גם ברשות השידור בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל , כאל נורמה . גב' דליה איציק תומכת סדרתית ונלהבת של מר יוסף בר-אל לאורך כל הדרך . בהיותה חברת הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך ב- 1990 , הצביעה בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית לקדנציה של שלוש שנים , 1993 – 1990 .

ראה הארץ" מ- 9 במאי 2005 . עיתון "הארץ". ידיעה של הכתבת גב' ענת באלינט. הקשר הארור בין הפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור זועק מכל עבר. 

טקסט תמונה : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Cover Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח . לראשונה בתולדות מדינת ישראל ותולדות רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו . המודח היה יוסף בר- אל . (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . אמנון דנקנר עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו. בגוף הכתבה נכתב :  "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 11 במאי 2005 . מכתבו האישי של ממלא מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת מר אהוד אולמרט אלי לאחר הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל מתפקידו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עיתונאי "הארץ" אהוד אֲשֶרִי ז"ל היטיב לתאר את העליבות הפוליטית ואת הקשר המושחת שבין נציגי השלטון השרים דליה איציק ומאיר שיטרית לבין השידור הציבורי . במדור שלו "משחק מילים" במוסף של עיתון "הארץ" ביום שישי – 6 במאי 2005 , תקף בחריפות , בהיגיון , ובכשרון את שני השַרים המבישים שהתנגדו להדחתו של יוסף בר-אל . כותרת המאמר השנון והמנומק של אהוד אשרי היה , "כתב הגנה" [12] .

כתב הגנה

ציטוט : "שני שרים הצביעו נגד הדחתו של יוסף בר-אל. נימוקיהם מאלפים. דליה איציק אמרה, "אף מנכ"ל רשות שידור לא הצליח בתפקידו . כולם נכשלו ואף פעם לא הדיחו אף אחד" . סליחה ?  זה מה שדליה איציק הצליחה למצוא לזכותו של יוסף בר-אל ?  זאת רמת האינטליגנציה של שרה בישראל ?  בעצם דליה איציק מנסחת כלל חדש בתורת המִנהל הציבורי . אפשר לקרוא לוֹ , "חסינותו המהותית של המנכ"ל הכושל" . לא חשוב מה עולֵל יוסף בר-אל לשידור הציבורי ומה עשה בכספם של משלמי האגרה . כהונתו מובטחת מפני שהכישלון מובנה בתוך התפקיד . לא ייאמן . מאיר שטרית אמר , "גם אם יוסף בר-אל עשה טעויות , יש לוֹ זכויות . הוא עובד 40 שנה ברשות השידור ואני לא זוכר טענות נגדו". כאן הבעיה של זיכרון סלקטיבי . 40  שנות עבודה זאת זכות גדולה שמצדיקה שעון זהב , אבל "לא זוכר טענות נגדו" ? השאלה האמיתית היא מה מאיר שטרית כן זוכר . אולי את החברות האישית עם יוסף בר-אל , אולי את התוכנית "מבט שני" שהוקדשה לוֹ , ואולי את הדחתה של הכתבת אורלי ווילנאי -פדרבוש , לאחר שתקפה את תוכניתו החברתית של השַר מאיר שטרית . איך אפשר לשכוח את הנזיפה שקיבלה מיוסף בר-אל . "מי את אורלי ווילנאי- פדרבוש שתבקרי חבר שלי , שַר בישראל ?" אמר לה מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל" .

טקסט תמונה : יוני 1989 . אהוד "אודי" אשרי ז"ל (משמאל) עיתונאי מחונן שכתב בעיתון "הארץ" . מימין , אורי לוי . התמונה צולמה ב- 1989 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

צריך לזכור ולהבין כי הטקסט הבעייתי , "כל המנכ"לים נכשלו ברשות השידור אז מדוע צריך להדיח דווקא את יוסף בר-אל" – נאמר ע"י גב' דליה איציק ב- 2 במאי 2005 בשעה שכיהנה כשַרת התקשורת בממשלת ישראל . הדבר  איננו מפתיע . לבעלי הזיכרון הקצר צריך לומר שדליה איציק שימשה חברה בוועד המנהל של רשות השידור ב-1990 מטעם מפלגת המערך והרימה גם אז בקיץ 1990 את ידה הימנית בעד ולטובת מינוי יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הנימוק שלה היה שהאיש מוכשר ובעל יכולת . זה היה לפני  כ- 15 שנה . שום דבר לא השתנה במוּסַר הציבורי שלה . הריב , המדון והמחלוקות שפרצו ברשות השידור בתקופת יוסף בר-אל , חִלחלו זה מכבר גם לשורות ממשלת ישראל והעמידו חלק משריה משני עברי המתרס של רשות השידור . שר האוצר בנימין נתניהו האיש שלא הרים אצבע ונמנע מהדחת יוסף בר-אל רק משום שיריבו הפוליטי סגן ראש הממשלה והשר הממונה על רשות השידור אהוד אולמרט היה היוזם והדוחף להדחתו של מנכ"ל רשות השידור למקום שְכוּח אֵל שההיסטוריה איננה זוכרת אותו . לראש הממשלה אריק שרון יש זכויות רבות בצד מינוסים גדולים . הוא ייזכר כראש ממשלה שסייע להפוך את רשות השידור לשדה קרבות פוליטי . מאז שנת 2000 כיהנו חמישה שרים וראש ממשלה אחד כממונים על רשות השידור . דליה איציק , רענן כהן , אריק שרון בעצמו , רובי ריבלין , אהוד אולמרט , וציפי לִבני . מצב חמור וחסר תקדים . 45 משרות של מנהלים בכירים ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאוישות כבר שנים רבות (למעשה עד עצם היום הזה של 8 באפריל 2013) ללא מכרז ע"י מינויים בפועל . תקציב רשות השידור התנהל בחלק מהשנים 2004 – 2003 ללא אישור , בהיעדר וועד מנהל ו- וועדת כספים .

ראה "הארץ" מ- 2 במאי 2005 . עמוס בידרמן מפרסם קריקטורה לעגנית וסרקסטית בעיתון "הארץ" הדנה בסילוקו וגירושו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון . 

העיתונות החופשית במדינת ישראל לא חסה על מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שהודח לפח האשפה של ההיסטוריה . במאמר אמיץ בעל יושרה שתיאר את המציאות העגומה בדיוק כפי שהיא , שפרסמו אַמְנוֹן דָנְקְנֶר ודָן מַרְגָלִית  ב- 17 במאי 2005 בעיתון "מעריב" שכותרתו הראשית התנוססה בעמוד הראשון , "עברתם כל גבול" , בו התייחסו שניהם לשחיתות השלטון במדינת ישראל , קבעו שני העיתונאים רבי המוניטין את דעתם הנחרצת גם על הקשר הפוליטי המשחית שהתקיים בין מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל לבין השלטון . הטקסט החד שלהם לא הותיר שום מקום לפרשנויות . הם כתבו שחור על גבי לבן בעיתון "מעריב" , כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הוא מושחת ומשחית וכי ידיו מזוהמות משוחד מָסָךְ [13] . ציטוט : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" טקסט חריף ומַר שנאמר באיחור של שלוש שנים. ניתן היה לחסוך שלוש שנים של דעיכת השידור הציבורי . ההיסטוריה סובבת על צירה . יאיר אלוני שהודח ב- 2002 ע"י יוסף בר-אל מתפקידו כמ"מ מנהל הטלוויזיה , מונה עכשיו ע"י ממשלת ישראל במאי 2005 לרשת כמ"מ את תפקידו של המנכ"ל המודח .

אני חותם את הפוסט הנוכחי בדבריו הכנים והמנוסחים היטב של פרופסור דן כספי גדול מתנגדיו של יוסף בר-אל בוועד המנהל הציבורי של רשות השידור והאיש היחיד שהצביע בגלוי וגם נימק בגלוי מדוע הוא מתנגד בכל תוקף למינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . כך כתב לאחר הדחתו : "אין עדנה גדולה יותר כאשר עמדת מיעוט הופכת לנחלת הכלל" .

סוף הפוסט מס' 340 רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 3). כל הזכויות שמורות.

[1] ראה נספח : כותרת ראשית בעמוד השער של מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" מתאריך  8  ביולי  2002

[2] ראה נספח : מכתב מחאה שלי אל מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם  מ- 30 באפריל 2002 , התוקף את החלטת מנכ"ל רשות השידור המיועד לא לשלוח צוות צילום ENG למשחקי ה- Final Four  בבולוניה בתחילת חודש מאי 2002 .

[3] ראה נספח : ראה ספרם "תבונה ותובנה" , של ד"ר רוברט קופר ואיימן סוואף

[4] ראה נספח : עיתון "מעריב"  מ –  14  במאי  2004  ,  ועיתון "הארץ"  מ –  17  במאי  2004

[5] ראה נספח : ראה מכתבי אל מ"מ מנהל הטלוויזיה מ- 18 ביוני 2002 , המוחה על הנהגת שידור ה- Off Tube  בטלוויזיה הישראלית הציבורית –  ערוץ 1 .

[6] ראה נספח : מאמר רחב יריעה של מר דורון צברי המוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות"  מ- 21  במאי  2004  , התוקף בחריפות רבה את יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור .

[7] ראה נספח : מאמר מערכת של עיתון "הארץ" מ  – 4 באוקטובר 2004  וכותרתו "שידור לא ציבורי" , התומך בהחלטתו של השר הממונה על רשות השידור אהוד אולמרט , להדיח את יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור מתפקידו .

[8] ראה נספח : פרוטוקול ישיבה משותפת שלא מן המניין , של הוועד המנהל של רשות השידור ו- וועדת הכספים של המליאה שהתקיימה ב- 21 ביולי 2002 בבניין הטלוויזיה בתל אביב.

[9] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי  מ- 8 ביולי 2002  בעקבות התפטרותי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

[10] ראה נספח : האמירה של אהוד אולמרט בעיתון "הארץ" מ- 3 במאי 2005 , "מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לי שוחד מסך בטלוויזיה הישראלית –  ערוץ 1…".

[11] ראה נספח : הצהרתו של ח"כ איתן כבל בעיתון "מעריב" מ- 2 במאי 2005 , "איתן כבל תרשום את הטלפון האישי שלי , של מנכ"ל רשות השידור , ותתקשר אלי בכל עניין שאתה צריך…" .

[12] ראה נספח : מאמר של אהוד אשרי בעיתון "הארץ" ב- 6 במאי 2005 התוקף את שני שרי ממשלת ישראל דליה איציק ומאיר שטרית שהתנגדו להדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בהצבעה בממשלה . התנגדותם לא סייעה בידם . יוסף בר-אל הודח .

[13] ראה נספח : מאמרם של אמנון דנקנר ודן מרגלית בדף הכותרת של "מעריב" ב- 17 במאי 2005 , "עברתם כל גבול" .

סוף הפוסט מס' 340 – רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 3). כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 340.

Follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (רשימה מס' 1 מ- 8). פוסט מס' 339. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 339 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום ראשון – 12 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 1 מ- 8). פוסט מס' 339. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"Something is rotten in the state of Dennmark" אומר מרצלוס ל- הורציו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון יחדיו עם ברנרדו בחומות החשוכות של טירת אלסינור, כאילו הוא מתכוון במשהו גם לערוץ 1. 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון במאי 2005 . (לע"מ תמורת תשלום) .

1. הקדמה קצרצרה. הפוסט הראשון מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (רשימה מס' 1 מ- 8)". כל הזכויות שמורות.

2005 – 2001 . מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור , הופכת להיות נכלולית , פוליטית, ערמומית , חורשת מזימות , ובעלת תחבולות . הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רן גלינקא . אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון , מתפתה ונענה להצעתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנישא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אריק שרון הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים (שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו ביוסף בר-אל) להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך . הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית ללא התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז ושל עו"ד אליעד שרגא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען איכות השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרגמטי באופיו . הוא לא עשה שום מאמץ במאי 2005 כדי להגן על יוסף בר-אל , למרות שהאיש הזה היה המועמד המועדף והנבחר שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002 . מוזר ותמוה כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . בחלוף שלוש שנים הבין אריק שרון כי מדובר במינוי מופרך . השאר כפי שאומרת הקלישאה , היסטוריה . עבר עגום .

להלן החלטה מס' 3580 מ- 2 במאי 2005 של ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון המדיחה את יוסף בר-אל מתפקידו הרם כמנכ"ל רשות השידור .

החלטה מס. 3580 של הממשלה מיום 02.05.2005
הממשלה ה – 30 אריאל שרון
נושא ההחלטה
העברת המנהל הכללי של רשות השידור מתפקידו

מחליטים

א. בהתאם לסעיף  23א (א) (3) לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965, ועל-פי הצעת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור – להעביר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הכללי של רשות השידור. ב. בהמשך לנ"ל: 1) השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, השר אהוד  אולמרט, יביא לאישור הממשלה, בישיבתה הקרובה  הצעה למינוי ממלא-מקום מנכ"ל  רשות השידור,  וזאת לאחר התייעצות שיקיים עם ראש הממשלה. 2) באשר למינוי קבוע של מנהל כללי לרשות השידור, יקיים השר הממונה התייעצות עם היועץ  המשפטי לממשלה בעניין הנוהל  הרצוי למינוי מנהל כללי קבוע לרשות השידור. 3) השר הממונה יביא לאישור הממשלה,בתוך 45 יום, הצעה למינוי מוסדות רשות השידור."

להלן החלטה מס' 3599 מ- 8 במאי 2005 של ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הממנה את מר יאיר אלוני ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור . 

מינוי ממלא-מקום המנהל הכללי של רשות השידור 

מזכירות הממשלה

 
החלטה מס. 3599 של הממשלה מיום 08.05.2005
הממשלה ה – 30 אריאל שרון
נושא ההחלטה
מינוי ממלא-מקום המנהל הכללי של רשות השידור

מחליטים

בהמשך להחלטה מס' 3589 מיום 2.5.2005, הממשלה רושמת לפניה את הודעתו של השר הממונה על ביצוע חוק  רשות השידור בדבר מינויו של מר יאיר אלוני לממלא-מקום המנהל הכללי של רשות השידור, לתקופה של שלושה חודשים או עד למינוי מנהל כללי קבוע לרשות השידור, לפי המוקדם." 

2. follow up מנקודת מבטי כמי שנמנה על שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל.

בחודש אוגוסט של שנת 2001 התפטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפקידו . הוויכוח האם התפטר ו/או התפוטר נטוש עד היום הזה. דבר אחד ברור וידוע . באוגוסט 2001 שררה ברשות השידור אופוזיציה עוצמתית ביותר נגד ניהולו המקצועי של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בדמותם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי , המשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל , וחבר הוועד המנהל של רשות השידור אלון אלרואי . אורי פורת העריך שנפתח נגדו הליך Impeachment (הדחה) ע"י אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור . הוא היה אז חלש ומותש ופגיע מאוד והחליט כנראה ללכת הביתה בכוחות עצמו לפני שיגרשו אותו . באוגוסט 2001 שהיתי בעיר הקנדית אדמונטון שם נערכה אליפות העולם ה- 8 בא"ק . ערכתי והפקתי משם את השידורים הישירים עבור הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . באחד הימים קיבלתי טלפון מלשכת המנכ"ל בירושלים . על הקו היו שתי עוזרותיו הנאמנות (והיעילוֹת) גב' אלינור בלקיi וגב' שרית יאיר . הן בישרו לי כי אורי פורת התפטר בטרם עת והוא הולך הביתה . אורי פורת התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 18 במאי 1998 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו . זאת הייתה הקדנציה השנייה שלו . הוא היה כבר פעם אחת מנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 (התמנה אז לתפקידו ע"י הממשלה בראשות יצחק שמיר) ועכשיו נבחר לכהונה שנייה . הסתלקותו באמצע מילוי תפקידו במהלך הקדנציה השנייה שלו באוגוסט 2001 היוותה צעד בלתי שגרתי וחסר תקדים של מנכ"ל רשות שידור מכהן . שום מנכ"ל רשות שידור לפניו לא עשה זאת מעולם ולא התפטר מתפקידו . בספטמבר 2001 החליט השר רענן כהן הממונה על רשות השידור בעצה אחת עם ראש הממשלה אריאל שרון למנות את תת אלוף מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקום אורי פורת שהלך הביתה . הופעתו של רן גלינקא בשמי רשות השידור יצרה תקוות גדולות . רן גלינקא היה חייל אמיץ ו- מעוטר וגם בעל מוניטין . הוא התפרסם כמפקד שייטת 13 המהוללת . אבא של רן גלינקא היה אלוף משנה בשריון שמואל גלינקא ז"ל נפל במלחמת סיני ב- 1956. רן גלינקא גדל כילד חוץ בקיבוץ רמת יוחנן . כאיש מבוגר היה אמור להביא עמו לרשות השידור משהו מהמידות והתכונות היפות של מפקד צבאי נערץ ושל נער שהתחנך על ברכי הקומונה הדמוקרטית : מנהיגות , יוזמה , עצמאות מחשבתית , שבירת מוסכמות , דבקות במשימה , ונאמנות למטרות העַל של השידור הציבורי . הציפיות ממנו כפי שהתברר היו מוגזמות . הוא התחיל רַע מאוד . עם בואו הדיח מלשכת המנכ"ל שתי נשים סופר מקצועיות , מהימנות , ובעלות ניסיון ו- וותק עצומים בתחום ניהול לשכת המנכ"ל וענייני מַזְכִּירוּת סבוכים ורגישים , את אלינור בלקין ואת שרית יאיר , והביא במקומן עוזרת חדשה טירונית (בנימוק של משרת אימון) את גב' ליאורה שמעוני . כעבור שנים בעת שיחת התחקיר עמו שנגעה לחקר תפקידה ותפקודה של גב' ליאורה שמעוני בלשכתו הבהיר לי כמעט בכעס שאת שמה של הגברת הנכבדה ליאורה שמעוני אין מזכירים עוד בביתו . קצת מאוחר יותר התברר כי הוא בעצם עושה דברו של הממנה שלו השר רענן כהן האחראי על ביצוע חוק רשות השידור . התברר כי מפקד שייטת 13 בעבר מתאים את עצמו ואת אישיותו לעסקונה הפוליטית . אך בל אקדים את המאוחר .

הפוליטיקה היא הורתה של השידור הציבורי במדינת ישראל . זה ידוע . הממשלה היא הממנה על פי חוֹק את המנהל הכללי של השידור הציבורי בישראל . זה ידוע . מנכ"ל רשות השידור הוא מינוי פוליטי מובהק ומשמש העורך הראשי של שידורי הרדיו והטלוויזיה . על פיו יִישָק דבר . גם זה ידוע . לכן קיימת סכנה תמידית שהשידור הציבורי ישלם אתנן לשלטון . זה לא חייב להיות אבל זה עלול לקרות . תלוי ביושרה האישית ובתפישה העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור המתמנה . יש לכך הוכחות ותיעוד . בחודש אפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין ועל פי המלצתה של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כעבור תשע שנים , בחודשים אפריל – מאי של שנת 2002 , מינתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון על פי המלצתו החמה של השַר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור רענן כהן , את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . המינוי של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור הפך לסיוט וחלום בלהות שלי באופן אישי . הממשלה הכירה בטעותה רק בחלוף שלוש שנים והדיחה במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה . אותו הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון יחדיו עם סגנו אהוד אולמרט סילקו את יוסף בר-אל לאלתר ולנצח מהשידור הציבורי . הפוליטיזציה ממוטטת בסופו של דבר את השידור הציבורי מפני שלא כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה חוננו ביושרה שהייתה אמורה להעניק להם את הידע והכישרון להתמודד עם הפוליטיקאים (מכל גווני הקשת) שלפתו אותם כמו בצְבָת .

השטן פער תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני המינויים הפוליטיים של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל ובין איכות שתי תקופות הניהול שלהם . מזהירה של הראשון . בעייתית ביותר של השני . הפקדת רשות השידור בידיו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלאכת מחשבת , שקולה , והגיונית . הצבתו של יוסף בר-אל בפִסגת השידור הציבורי התגלתה בתוך שלוש שנים כשגויָה ומופרכת מיסודה . מינויו הפך לכישלון שהוליד פרי ביאושים . ממשלת ישראל הבחינה בכך באיחור . שלוש השנים של 2005 – 2002 היוו תקופה מסובכת , רבת דילמות , ופרובלמטית ביותר בתולדות רשות השידור . גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל מוותיקי ומצטייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה הגדיר אותה כאפֵלָה ביותר בתולדות השידור הציבורי . היה ברור שיוסף בר-אל נְכְשָל . רק עניין של זמן עד שהשררה הפוליטית שמינתה אותו לתפקידו הנכבד רב האחריות תבחין בנעשה ובמה שמתחולל כאן . מפני שהיה איש לא מוכשר השתמש יוסף בר-אל בשלטון של כוח . שלטון של כוח איננו צועד שלוב זרוע עם כְּהוּנָה הניזונה מערכים .

טקסט תמונה (1) : השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן מעלה באפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של רן גלינקא. ראש הממשלה קיבל את ההמלצה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה (2) : אפריל 2002 . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון (מימין) והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן מסכמים ביניהם כי יוסף בר-אל יהיה המנכ"ל הבא של רשות השידור לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא . (לע"מ תמורת תשלום).

האומנם דִרְדֵר יוסף בר-אל את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעברי פי תהום ? האם לשידור הציבורי ובעיקר לטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל נגרמו נזקים בלתי הפיכים ? האם התשובות לשתי השאלות האלה הן חד משמעיות ? ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן סברה שכן . היא הדיחה לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור במאי 2005 מנכ"ל רשות שידור מכהן באמצע כהונתו . זאת הייתה החלטה חסרת תקדים וכבדת משקל בה הודח יוסף בר-אל באשמת שחיתות ושוחד מסך . האם קוראי הבלוג יכולים לתאר להם מצב בו ממשלת ישראל מדיחה למשל באותה אמתלה של שחיתות ושוחד מסך את מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג מתפקידו , ו/או מסלקת מאותה סיבה את מנכ"ל רשות השידור השני יִצְחָק לִבְנִי ממשרתו , ו/או מגרשת בגלל אותם מניעים את מנכ"ל רשות השידור השלישי יוסף "טומי" לפיד משליחותו , ו/או גוזרת הרחקה משפילה בגין העבר האפל הזה על מנכ"ל רשות השידור השישי מוטי קירשנבאום מכתלי הרשות ? לא ולא. היא גזרה בראשיתו של חודש מאי 2005 גזירת הדחה רוויית ביזוי , גנאי , והטלת דופי במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אותו היא מינתה שלוש שנים קודם לכן ב- 2002 לתפקיד הרם . זה היה רגע מר , עצוב , ומייאש בתולדות רשות השידור . שרים בממשלה וגם כמה ח"כים העלו מחשבות וסברו שחלק מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ופלח מעובדי רדיו "קול ישראל" הפכו מרצון לעושי דברו של יוסף בר-אל והיו משת"פים לכל דבר . אי אפשר לצפות מאנשים נִרְצָעִים , גם אם הפכו לכנועים בעל כורחם מחשש ואימת הניהול , להיות אנשי טלוויזיה יצירתיים . נִרְצָעוּת ויְצִירָה אינן צועדות שלובות זרוע . זה לא הולך ביחד . מפקדים שמילאו תפקידי מפתח בטלוויזיה והיו אמורים לשמֵש דוגמא אישית לפיקודיהם הפכו לפתע בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לסוג של שָרָתִּים . אנשי טלוויזיה ורדיו שנחשבו בעברם למהימנים איבדו מרצון את עצמאותם וזהותם המחשבתית . מצפונם קרס . אין טרגדיה גדולה מזאת . השידור הציבורי בזמנם ובתקופתו של יוסף בר-אל הפך למעין פיפ – פוליטיק שואו בגרוש שאיננו שווה פרוטה . הקהל בארץ ראה והבחין בזאת וגם ממשלתו . זה היה שידור ציבורי שַרְלָטָן ומושחת בגִינוֹ הודח המוביל שלוֹ . כמה מפקדים ברשות פִספסו ביודעין את מטרות השידור ופסחו במתכוון על העיקרון הקדוש של העיתונאות והקווים המקבילים . העיתונאות והממשל נעים לעולם בקווים מקבילים . זה כלל ידוע . אקסיומה מתמטית קובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . קו מקביל חוצה בשלטון דמוקרטי מהווה שגיאה מתמטית ומוסרית חמורה מאין כמותה . בין העיתונאים לפוליטיקאים קיימת מעין סימביוזה . שני הצדדים מפיקים תועלת מחיי השיתוף , אך הם רחוקים מלהיות אָחִים . לעולם אֵין ולא מתקיימת ביניהם חֲבֵרוּת, אחווה, או ידידות . תפקידה של העיתונאות החופשית במדינה דמוקרטית הוא ברור . לבַקֵר בהתמדה את השלטון ולשמור על תקינותו ולא להִתחבֵר עמו .

יש דווקא משהו הָגוּן בהתנהלותה הבסיסית של העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית . וודאי בטלוויזיה הציבורית . הייתי שָם וראיתי זאת . המנגנון מאפשר לכל אדם באשר הוא את ההזדמנות ליטול את עֵטו ולהיות עיתונאי או את המיקרופון כדי להיות כתב או שַדָּר . המוכשרים יצעדו בסך קדימה . הפחות טובים יילכדו וייבלמו במסננת טבעית הבנויה מרשת של עורכים ומפיקים זוטרים ומעליהם עוד שורה של עורכים ומפיקים .  השורה השלישית בשתי וערב של מיתרי המסננת בדמותם של העורכים והמפיקים הבכירים מעניקה Back up (גיבוי) לשתי השורות הראשונות . קיימת בקרה על בקרה . המערכת העיתונאית בנויה מכמה רמות של בַּקָּרה מקצועית העוקבות באופן רצוף אחר הידע , הכישרון , והאופי של עובדיה . לרוע המזל המסננת הזאת איננה הרמטית ולא תמיד יעילה . היא דולפת ולא תמיד מנפה את הדרוש ניפוי . יוסף בר-אל החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית בקול תרועה רמה ב- 1969 וסיים אותה ב- 2005 בקול ענות חלושה . הוא דלף אט – אט כמו רבים אחרים דרך חורי המסננת והגיע לפסגת ההיררכיה . אך הבלוף התגלה בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל  גם אִם מאוחר מידי . משנתקל הדָג השמן ברִשתה של אותה מסננת פוליטית ישנה שדרכה זלג במשך שנים כה רבות הייתה זאת היא שלבסוף קִרקפה את גוּלגלתּוֹ והשליכה אותו לשוליים . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה הראשון שהבחין וזיהה את חולשותיו של יוסף בר-אל ("חולשותיו המוּסָרִיוֹת" כפי שהעיד בפניי עת נפגשנו ב- 2005 במסעדה של "סילה ו- רביבה" ברמת השרון) ונתן ביטוי לאבחנה הזאת באותו מסמך חמור שכתב לו ב- 1976 . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה האיש שלא האריך ליוסף בר-אל ביולי 1993 את כהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , אך מינה אותו בכל זאת לנהל את ערוץ 33 . המערכת העיתונאית "שמה עין" על יוסף בר-אל אך לא בלמה אותו , וודאי לא הקיאה אותו מקרבה . לבסוף דווקא שיני הפוליטיקה המתעתעת טחנו אותו . אך בל נטעה . הפוליטיקה היא פקטור שונה מהעיתונות וניזונה גם מערכים קלושים . מינויו הפוליטי (ולא מקצועי) של יוסף בר- אל למנכ"ל הסב למוניטין של רשות השידור נזקים עצומים על דרגיה השונים . חלקם בל יימחו . האם הם גם בלתי הפיכים ? האם סברה ממשלת ישראל כי יוסף בר-אל הותיר מאחוריו רשות השידור הזקוקה לאין ספור ניתוחים כירורגים קשים בהרדמה מלאה ? ואם כן מי יבצע אותם ? היה זה מרדכי "מוטי" שְקְלָאר שנבחר בסופו של דבר להיות מנכ"ל רשות השידור הבא לאחר הדחתו של יוסף בר-אל .

טקסט תמונה : 1970 – 1969 . יוסף בר- אל בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו הישירים היו מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר , נקדימון "נקדי" רוגל , וארנון צוקרמן . בשנים 1976 ו- 1977 נקט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן ביוזמה ניהולית – מבנית קיצונית חסרת תקדים ובניגוד מוחלט להמלצות דו"ח סיר היו גרין (Sir Hugh Greene) . הוקמה הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית וניתן לה מעמד ניהולי שווה לזה של הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העַרבית והפך לאקוויוואלנט שווה כוחות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית ארנון צוקרמן. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מהלך העניינים היה כלהלן . ב- 1969 התמנה יוסף בר-אל למנהל מחלקת החדשות של השידורים בשפה העַרבית בטלוויזיה במקומו של מר שלמה עַנְבָּרִי. מנהל מחלקת התוכניות בשפה הערבית היה אז סַלִים פַתָּאל. ההיררכיה בשנים ההן קבעה כי שני המנהלים הבכירים בשפה העַרבית כפופים ישירות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באשר הם . מנהליו של יוסף בר-אל בשנים 1973 – 1969 היו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וחמישה מנהלי טלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה : סְטֶנְלִי "סְטֶן" גֶרֶנְדֵיְיזִי , פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ , חַגַּי פִּינְסְקֶר , נַקְדִימוֹן רוֹגֵל , ויְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר .

באוגוסט 1973 התמנה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן למנהל הטלוויזיה במקומו של מר יְשַעְיָהוּ "שייקה" תָּדְמוֹר . בראשית 1974 המליץ שִמְעוֹן פֶּרֶס השַר הממונה על רשות השידור לראש הממשלה גב' גולדה מאיר לבחור במר יצחק לִבני למנכ"ל רשות השידור במקומו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג . יִצְחָק לִבְנִי הוא איש תקשורת מחונן . הוא היה העורך של העיתון הצבאי "במחנה" ומפקד גלי צה"ל שהפך את תחנת הרדיו הצבאית לרלוואנטית . גב' גולדה מאיר קיבלה את ההמלצה ויִצְחָק לִבְנִי מונה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר ומוצלח , אלא גם מנהל קשוח . הוא החזיק "קצר" את יוֹסֵף בַּר-אֵל ולא נתן לבוס הישיר שלוֹ מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי דריסת רגל חופשית במסדרונות הטלוויזיה . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לִבְנִי כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות חריגה ולא מקובלת מפני שהמנכ"ל משמש מתוקף תפקידו בהיררכיה של רשות השידור לא רק כבוס ישיר של מנהל הטלוויזיה אלא גם עורך ראשי של כלל מִשדרי הרשות . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בעל אישיות מופנמת חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . הוא תהה על קנקנו של יוֹסֵף בַּר-אֵל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . לא בכדי הניח עליו זכוכית מגדלת . אחד ממכתבי הנזיפה שלו בהיותו מנהל הטלוויזיה למנהל החדשות בשפה הערבית יוֹסֵף בַּר-אֵל  ב- 18 בנובמבר 1976 נשמר ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו [1] . איש לא העיז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוֹסֵף בַּר-אֵל .

אל  :  יוסף בר- אל                                                                                                           ירושלים  18.11.1976

"…חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" .

העתק : מנכ"ל הרשות.

בברכה , ארנון צוקרמן

יוסף בר-אל קיבל את המכתב , קרא אותו ולא שכח . ששת המילים בסיום המכתב , "…ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" , ריצדו בזיכרונו .

טקסט מסמך :  18 בנובמבר 1976 . זהו מסמך הנזיפה המקורי החמור ששלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמו ליוסף בר- אל , בו הוא מבקר בחריפות רבה את תפקודו כעורך ומנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית . "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , כתב לו ארנון צוקרמן . המכתב הזה פגע  קשות בגאוותו של יוסף  בר- אל . יוסף בר- אל  לא שכח וכפי שהתברר מאוחר יותר גם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שהיה מכותב על המכתב לא שכח גם הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית (משמאל) עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר בשידור הציבור מרדכי "מוטי" קירשנבאום . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1990 המשיך יוסף בר-אל כמו רבים אחרים לזְלוֹג דרך חורי המסננת וקפץ מדרגה . וועדת מכרזים בראשותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל מינתה אותו למנהל הטלוויזיה הישראלית לתקופה של שלוש שנים , 1993 – 1990. אחת התומכות הראשיות בו הייתה גב' דליה איציק אז חברת הוועד המנהל מטעם מפלגת העבודה . זאת הגברת שהעניקה ליוסף בר-אל דברי שבח שכלל לא בטוח שהיה ראוי להם וכפי שאמר פעם אלמוני : "שבח שאין ראויים לו הוא סטירה בתחפושת" . ב- 1993 לכדה המסננת המקצועית בסופו של דבר את יוסף בר-אל ברשתה . להפתעת הכל , גם המערכת הפוליטית בלמה אותו . הוא הסתבך ברשת של מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום ולא גבר על המכשול שהציבה בפניו שַרת החינוך והתרבות הטרייה גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי הממונה מתוקף תפקידה על רשות השידור . גב' שולמית אלוני ביקשה ממוטי קירשנבאום להדיח תכף ומייד את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו או ייתמו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [3] . מוטי קירשנבאום לא שעה לעצתה של שרת החינוך והאחראית על ביצוע חוק רשות השידור גב' שולמית אלוני ואִפְשֵר ליוסף בר-אל להשלים שלוש שנות כהונה עד 10 ביולי 1993 . אולם כהונתו של יוסף בר-אל לא הוארכה . במילים אחרות וברורות : הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים החל מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , ובאמת הוּדַח . במקומו התמנה בקיץ 1993 לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יאיר שטרן . ההיסטוריה מתעתעת . באפריל 2002 הגיעה לפתע גאולתו הפוליטית של יוסף בר-אל . השַר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן העלה את שמו מירכתי אוֹב הרייטינג של ערוץ 33 והציג אותו בפני ראש הממשלה אריאל שרון כמועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא . בבת אחת הפך יוסף בר-אל לאלטרנטיבה וודאית . כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור (למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דאהן) הרימו את יד ימינם בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בנימוק , "שהוא הטוב ביותר בכל הממלכה – ואין בִּלְתּוֹ" . חיש מהר התברר שהמינוי הזה מופרך לחלוטין .

טקסט תמונה : זהו יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002 . מרבית אנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחברי המליאה הצביעו בקיץ 2002 בעד מינויו למנכ"ל רשות השידור בנימוק של , "אישיות חיונית יחידה ואין בלתו" . צחוק הגורל . רק שני אנשים בשני הפורומים הציבוריים האלה התנגדו התנגדות נמרצת למינוי . היו אלה פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דאהן . בקיץ 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל 'אריק' שרון ברוב הדר עם ופאר את יוסף בר- אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . כעבור שלוש שנים הדיחה הממשלה ואותו ראש ממשלה את יוסף בר- אל מהתפקיד הרם לנבכי ההיסטוריה . הוא נשלח בבושת פנים לפח האשפה של ההיסטוריה . (לע"מ תמורת תשלום) .

בראשית חודש מאי של שנת 2005 החליטה ממשלת ישראל בראשותו של אותו ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן שמינה את יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור , להדיח ולסַלֵק אותו לאלתר מתפקידו הרָם . זה היה שנתיים לפני תום כהונתו . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בבושת פנים בעיצומה של תקופת הניהול שלוֹ . יוסף בר-אל הודח בשל אשמה כבדה של שחיתות ניהול ושוחד מסך. הוא סולק לשוליים מהם הגיח. למעשה , והושלך לירכתיים לעבר פח ההיסטוריה של השידור הציבורי . האשמה איננה רק במוּדַח שסולק והורחק בצֶדֶק מתפקידו . האשמה מוטלת בראש וראשונה על אלה שמינו אותו והרימו את ידיהם בעד המינוי השגוי והמופרך חסר התקדים במדינת ישראל . החברים והחברות שאיישו את מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור והצביעו פה אחד בקיץ 2002 בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור , יוצאים רַע מאוד מהעניין . גם השָרָתִּים והמשת"פים בתוך רשות השידור שעשו בשעתו יד אחת מרצון עם המנכ"ל המודח נִנזפו לעַד ע"י ההיסטוריה .

טקסט תמונה : 3 במאי 2005. כותרת ראשית ב- Cover Page של העיתון "מעריב". "הודח. לראשונה בתולדות המדינה החליטה הממשלה להדיח את מנכ"ל רשות השידור". (באדיבות העיתון "מעריב") .

מינויו של יוסף בר-אל לשני התפקידים הרמים של מנהל הטלוויזיה הציבורית בשנים 1993 – 1990 ואח"כ למנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002 הוליד השלכות שליליות הרות גורל ומרחיקות לכת בתחומי המוסר ומנהיגות השידור. הילה שחורה העיבה שוב על הקשר שבין עיתונאות לפוליטיקה במדינה חופשית ודמוקרטית. גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 זוכרת היטב בשיחות התחקיר עמי בשנים 2006 ו- 2007 כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 ביקשתי ממנו לפטר מייד את יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1 , לפני תום כהונתו. לא רציתי בשום אופן את יוסף בר- אל בשידור הציבורי בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים".

3. ראשי פרקים נוספים.

א. לא בִּכְדִי עולה בפרק הזה בספר "רוש ולענה" הוויכוח הפוליטי הקלסי והדרמטי שהתקיים ב- 1959 בארה"ב בין מנהיגי הפועלים של אמריקה החופשית ובראשם וָולְטֶר רוּתֶּ'ר לבין מנהיג ברה"מ הקומוניסטית והטוטליטרית נִיקִיטָה סֶרְגֶיֶיבִיץ' חְרוּשְצ'וֹב בהקשרה של רשות השידור הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל בשנים 2005 – 2002 .

ב. קיימת סיבה טובה לכך שכאן בספר הזה "רוֹש ולַעֲנָה" , נזכר שמם של המחזאי הגאון וויליאם שייקספיר והַמְלֶט נסיך דנמרק הישר באדם. זה נכון ש- "הַמְלֶט" הוא רק מחזה אך רשות השידור בשנים 2005 – 2002 הייתה טרגדיה . ככה אני רואה את הדברים בעיניים הטלוויזיוניות שלי . אולם בַּל אקדים את המאוחר .

ג. הנה עוד התחלה של הספר עב הכרס , "רוֹש ולַעֲנָה בשנים 2005 – 2001" . הופעתו הכושלת של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא בסתיו 2001 . רן גלינקא העורך הראשי של רשות השידור ממנה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 ליועץ מקורב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשותו כעורך ראשי ובראשות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי משדרת במגזין "יומן" בשבע בערב של יום שישי בזמן צפייה ראשי (Prime time) בדצמבר 2001 בעיצומה של האינתיפאדה כשנחלי דם של אזרחים ישראליים פצועים והרוגים מרווים את אדמת הארץ – ריאיון ארוך ומפורט עם הארכי טרוריסט יאסר עראפאת המכנה את עצמו יו"ר הרשות הפלסטינית . ראש הממשלה אריאל שרון מחליט לפטר בו במקום את רן גלינקא מתפקידו . השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן ממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל הבא של רשות השידור במקום רן גלינקא המפוטר . ראש הממשלה מקבל מייד את ההמלצה .

ד. ביום שישי – 26 באפריל 2002 מפרסם יוסף בר-אל בעיתון "מעריב" באמצעות ריאיון עם שרי מקובר את ה- "אני מאמין" הטלוויזיוני שלו ואת נאמנותו המוחלטת לממנה הפוליטי שלוֹ. עובדי רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ממלאים פיהם מים ושותקים בעקבות המינוי המופרך.

ה. יוסף בר-אל מנהל באפריל 2002 מו"מ כושל עם חברת "צ'ארלטון" העוסקת בתיווך זכויות שידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . הוא קונה 8 משחקים בסכום כולל חסר תקדים של כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר , כלומר כחצי מיליון דולר עבור כל משחק מתוך השמונה וכל זאת מבלי שנבחרת ישראל נוטלת חלק בטורניר . חלק מאנשי הוועד המנהל בראשותו של נחמן שי מאשר את העסקה .

ו. אנוכי מחליט להתפטר מתפקידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ועוזב מייד את הטלוויזיה ואת רשות השידור . אני שולח מסמך מפורט ליוסף בר-אל בו אני מאשים אותו בחומרה רבה הנוגעת לדרך התנהלותו המוסרית והמקצועית ברשות . המסמך מועבר גם לידיעת אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ולידיעתו של השופט יצחק רביבי הממונה על מינויים בכירים בשירות הציבורי של מדינת ישראל .

ביום חמישי – 15 בנובמבר 2001 אירחה מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל בהֵיכַל הספורט ביד אליהו את  הקבוצה היוונית אולימפיאקוס אתונה בניסיון להסתער פעם נוספת על גביע ה- Euroleague . באותה עונת שידורים שילמנו למכבי ת"א סכום שיא של 6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר עבור זכויות השידורים אך המשחק היה שִיגְרָתּי . לא השידור הישיר . אין שידור שִיגְרָתּי . השִיגְרָה היא האויב המַר של המאבק והתחרות וגם של שידורי הטלוויזיה . את זה ידענו מזה זמן רָב ציוותי השידור שלי ואנוֹכי .

היה לי אורח נכבד באותו עֶרֶב בשידור הישיר . מנכ"ל רשות השידור החָדָש בכבודו ובעצמו , רָן גָלִינְקָא . השַר הממונה רענן כהן מינה את רן גלינקא לתפקיד במקומו של אורי פורת שהתפטר . המינוי היה לתקופה ניסיון קצרה בת כשלושה חודשים . בדרך כלל מדובר בתקופת ניסיון שאורכה לפחות שישה חודשים . רן גלינקא חשק מאוד במינוי הנכבד והסכים לשמש מנכ"ל רשות שידור לעת מצֹא לתקופת ניסיון כה קצרה . הוא העריך שיוכל להשתלט על התפקיד הרגיש והמורכב ונהנה מתמיכתו של ראש הממשלה מר אריאל שרון לפי שעה . רָן גָלִינְקָא הביא עִמוֹ למשחק אורחת נוספת , את עוזרתו האישית ומנהלת לִשכתו גב' ליאורה שמעוני . מנהלת לשכת המנכ"ל הוותיקה והמצטיינת של מוטי קירשנבאום ואורי פורת מאז שנת 1993 גב' אֶלִינוֹר בֶּלְקִין שהייתה בעלת ידע עצום בעבודה המורכבת הזאת הורחקה מהלשכה ובעצם סולקה מתפקידה . במקומה הוצבה בתפקיד המפתח טירונית חסרת כל מושג ניהולי בשֵם גב' ליאורה שמעוני . רשות השידור איבדה בבת אחת לא רק את אורי פורת אלא גם מנהלת לשכה מוכשרת ועתירת ניסיון . גב' אלינור בלקין הייתה עבור מוטי קירשנבאום ואורי פורת מה שגב' רוחמה איילון הייתה ליצחק לִבני ויוסף "טומי" לפיד . מנהלת לשכה פדנטית ודייקנית ביותר. הסתלקותם של אורי פורת ואלינור בלקין מרשות השידור היו עבורי שתי אבדות מקצועיות כבדות .

רָן גָלִינְקָא נעדר כל השכלה תקשורתית וללא עבר עיתונאי התמנה זה עתה לכהונה הרמה והמורכבת בהמלצתו האישית והישירה של השר הממונה על רשות השידור רענן כהן . כאזרח מן השורה נהה רָן גָלִינְקָא במשך שנים אחרי שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה ועכשיו ביקש ממני כמו מרבית המנכ"לים שקדמו לו להיות אורח מחלקת הספורט במשחק המתנהל בהיכל הספורט יד אליהו . ביקשתי ממנו להגיע מוקדם יותר לשער שֵש של ההיכל שם ממוקמת ניידת השידור הגדולה שלנו . רציתי שיספיק לשוחח עם האנשים העושים את השידור , הצוות העיתונאי ,שכולל את הבימאי , המפיק , השדרים והפרשנים , ויכיר גם את הטכנאים ופועלי במה . רציתי שהוא יתבונן מקרוב בהכנות הסופיות של השידור הישיר נוֹשֵא הרייטינג הרָב ביותר של שידור הציבורי . קיוויתי שיהיה בידו הזמן לשוחח עם עשרות עובדי ניידת השידור לפני שהוא אָץ לעבר יציע המכובדים בהיכל כדי לצפות בהתמודדות . "יואש אלרואי דאג לי לארבעה  כרטיסים , לי ולעוזרתי ליאורה שמעוני" , ביקש כמה ימים לפני השידור הישיר , ולא שכח להוסיף , "נילווה אלי העֶרֶב גם מנהל ערוץ 33 ברשות השידור יוסף בר-אל ובְנו אָרִיק , אָנָא ממך . יוסף בר- אל הוא ידידי ועוזרי הקרוב . הוא האיש שמכניס אותי לעבודה ברשות השידור . אני מבקש אותך שתשיג גם לוֹ שני כרטיסים למשחק של מכבי ת"א" .

נפגשנו ליד ניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וֶורֶד" הממוקמת בסמוך לשער מספר שֵש של ההֵיכַל . עֶשֶר המצלמות שלה וחמֵש יחידות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) של ההילוכים החוזרים האיטיים כבר היו מוכנות לשידור הישיר . המנכ"ל החדש עשה עם תחילת מינויו שתי שגיאות שמרבית המנהלים הטירונים נוהגים לעשות תדירות . הוא הרשה לעצמו לאַחֵר לפגישה שנקבעה לו עם צוות ניידת השידור שכיסה את המשחק ומינה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 למעין יועץ ראשי שלוֹ מבלי לבדוק מי האיש , מה הרקורד המקצועי שלו , ומה הן מידות כּשרונו ואמינותו שדורש התפקיד . המנכ"ל הירוק לא הכין את שיעורי הבית המינימאליים והבסיסיים ביותר שהיה עליו להכין . שגיאתו השנייה כפי שיתברר בהמשך הייתה קרדינאלית ומכרעת ועלתה לו במשרתו .

משחק הכדורסל עמד כבר להתחיל ולא נותר לוֹ פנאי לעשות את הדבר החשוב באֶמֶת . להיכנס לניידת השידור כדי לפגוֹש ולהכיר את עובדיה וכדי לעקוב אחרי ההכנות האחרונות לקראת שידור הישיר . נשארו לוֹ שְנִיוֹת ספורות של פנאי ומן הסתם בחר לעשות לי הכרה עם יוסף בר-אל . "תכיר" , חזר על הטקסט שאמר לי בהנאה ובגאווה לפני ימים ספורים  , "זהו יוסף בר-אל היועץ הקרוב שלי" , תוך שהוא מצביע בכיוונו של עוזרו הצמוד . "הוא האיש שמכניס אותי לעניינים ברשות השידור", סַח לי הטירון הירוק בפשטוּת, בתמימות, ובפנים מחוּיָכוֹת. השבתי לוֹ מייד : "אתה לא צריך להציגוֹ בפניי אני מַכּיר אותו היטב מימים ימימה , מקדמת דנה" .

לחצתי את ידיהם של רָן גָלִינְקָא ויוסף בר-אל ואיחלתי להם צפייה נעימה . "תודה" , אמר רָן גָלִינְקָא לבוש בפשטות כקיבוצניק מן השורה (גדל בקיבוץ רמת יוחנן) , "שתהיה לי בריא" , נִפרד ממני יוסף בר-אל ענוב ומחויט בחליפה מהודרת . שניהם נבלעו בין המוני האנשים שנעוּ בדרכם לעבר שער שָלוֹש המוביל ליציע הכבוד בהֵיכַל הספורט ביד אליהו . מכבי ת"א הייתה כרגיל ההצגה הטובה ביותר בעיר .

טקסט תמונה :  "זהו יוסף בר- אל היועץ הקרוב שלי" , אמר לי רן גלינקא , לאחר מינויו באוקטובר 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , והוסיף , "הוא עוזרי הקרוב והאיש שמכניס אותי לעניינים ברשות השידור" . (מחלקת הסטילס . באדיבות לשכת מנכ"ל רשות השידור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון . תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה . ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד ברת תוקף בטענה מפני ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד מוטעים ושגויים . אריאל שרון קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק  . רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השריון אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הארץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל .

4. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק שרון מדיחה באפריל 2002 את רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור וממנה תחתיו למשרה הרמה את יוסף בר-אל .

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רחב ידיים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן" עם יָאסֶר עַרָאפָאת יו"ר הרשות הפלסטינית . את הריאיון השנוי במחלוקת עם ה- ארכי טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה ערך כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעניינים ערביים מר עודד גרנות (שימש באותה תקופה גם כתב העיתון "מעריב" לעניינים ערביים) במוקטעה ברמאללה.

ראש הממשלה אריאל "אָרִיק" שרון ראה בצדק רב ב- יאסר עראפאת טרוריסט ורָב מרצחים שמקומו לא יכירנו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שוֹבָלי דָם ארוכים של ישראלים חפים מפשע , גברים ונשים , זקנים , נערים , וטף השתרכו מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל . אריאל שרון היה המום מהכתבה הנִרְחֶבֶת עם יאסר עראפאת בטלוויזיה הממלכתית של מדינת ישראל . למיטב שיפוטו , הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת  ב- Prime time  של השידור הציבורי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע"י רשות השידור הציבורית . אריאל שרון ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית משגה עיתונאי לאומי קשה מנשוֹא . הוא לא סלח לעורך הראשי של רשות השידור הלא הוא מנכ"ל הרשות מר רן גלינקא והעניק לו ציון נכשל . ראש הממשלה אריאל שרון רצה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום . הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על רשות השידור רענן כהן הוציא מסמך כתוב , יממה קודם לכן , ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 , בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא בעוד שלושה חודשים נוספים . רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו . אריק שרון יצא מדעתו ורתח גם על השר רענן כהן שלא נועץ בו קודם לכן . הוא הטיח שוב ושוב את ידו בשולחן משרדו .

טקסט מסמך : 6 בדצמבר 2001 . השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור בשלושה חודשים נוספים . רָן גַלִינְקָא זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים אך גזר דינו כבר נחרץ . בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות מתפקידו . הקרקע הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו . יצחק רבין , שמעון פרס , ובנימין נתניהו לחצו את ידו של יאסר עראפאת גם אם בהסתייגות . אריק שרון מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות , טרוריסט , ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל באמצעות טרור ומעשי רצח ללא אבחנה , הרג , וחבלה .

חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי , היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לקיים , לערוך , ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 ריאיון נרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית . לביצוע המשימה נבחר הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עודד גרנות , לשעבר עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב" . עודד גרנות הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת  במוקטעה הנצורה בראמאללה . הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים . הריאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7  בדצמבר 2001 בתוכנית "יומן" , ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית באישורם של המנכ"ל רן גלינקא , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ לפני הריאיון . של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו .

אריאל "אריק" שרון היה מדינאי מהדוֹר הישן . הוא ראה את תפקידה של העיתונאות החופשית במדינת ישראל באוֹר שונה (לחלוטין) מכל מיני עיתונאים כאן שסברו כי אין להגביל עריכת ריאיונות עם אויבי ישראל גם עם המרים שבהם , בטענה מוכרת ונחשבת כביכול , "מעניין לשמוע מה אומרים האויבים שלנו" . בעיני ראש הממשלה זאת הייתה טענה מופרכת . לא פעם העלה אריאל שרון טיעון הגיוני עוד לפני היותו ראש ממשלה , כי אין להרשות את הופעתם של טרוריסטים ואויבי ישראל על מסך הטלוויזיה במסווה של ריאיון עיתונאי . אנוכי יודע זאת מידע אישי . אני יודע כי אמר לא פעם אחת ולא פעמיים כלהלן : "ה- BBC הבריטי לא היה מתיר בשום אופן ריאיון עם אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 . האומה האנגלית התייצבה כאיש אחד מאחורי ראש ממשלתה ווינסטון צ'רצ'יל שקבע חד משמעית כי הקנצלר הגרמני הוא טרוריסט מטורף שרוצה בהשמדת אנגליה ופוגע ביודעין וללא אבחנה באוכלוסייה אזרחית . לא היה עולה על דעתו של איש ב- BBC להעניק במה תקשורתית לאדולף היטלר האחראי למותם של עשרות אלפי אזרחים בריטיים תמימים , גם אם זה "מעניין" כמה עיתונאים לשמוע מה הוא אומר" . הייתה לראש הממשלה אריאל שרון השקפת עולם אחת ו- שלושה לָאוִוים ברורים : "עם מרצחים וטרוריסטים לא מדברים , לא מנהלים מו"מ , לא עורכים הסדרים , ולא עושים שלום" .

מדינת ישראל טבלה כבר יותר משנה בנהרות של דם וראש הממשלה רתח מכעס . אריאל שרון לא הבין כיצד רשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל מעניקה את מסך הטלוויזיה הציבורי והמיקרופון שלה לטובת אויבה המַר ביותר של מדינת ישראל רָב המרצחים יאסר עארפאת כדי שיסביר לאזרחי ישראל באמצעות ריאיון טלוויזיה בליל שישי לכתב הטלוויזיה עודד גרנות את תכנוניו הפוליטיים ומהלכי האינתיפאדה שלו בשטח , אלה שהובילו להֶרֶג הנוראי של מאות אזרחים ישראליים תמימים חפים מפשע . ראש הממשלה פשוט יצא מדעתו מרוב כעס על רשות השידור . רָן גַלִינְקָא עיתונאי טירון ומנכ"ל מתחיל נכנס למבוך חסר מוצא . אָרִיאֵל שָרוֹן סִימֵן אותו ובִּיקֵש את ראשו של רן גלינקא מידיו של השַר הממוּנֶה על ביצוע חוֹק רשות השידור מר רענן כהן איש מפלגת העבודה . השַר הממונה שמשום מה הצטייר תמיד כעסקן רדוּד ופוליטיקאי לא מוכשר במפלגת העבודה מאז ימי מפא"י ההיסטוריים נענה ללא היסוס לצַו . רענן כהן היה שַר נשכח ואָפוֹר . מי זוכר אותו ואת פועלו אם היה כזה אך באופן פרדוקסאלי זכה בימים ההם בכמה רגעים של אופוריה בשל ההשפעה שהייתה לוֹ על הנעשה ברשות השידור . בערוֹב ימיו כעסקן פוליטי קיבל רענן כהן מתנת פרידה . ראש הממשלה מינה אותו לנַהֵל את הבנק "לתעשייה ופיתוח" . השר הממונה על רשות השידור פרש מהחיים הפוליטיים . משתמה תקופת הכהונה הזמנית בת החצי שנה של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל רשות השידור , הוא נמצא לא מתאים ע"י ראש הממשלה והוּדַח מייד מתפקידו .

ממש לפני פרישתו מהחיים הפוליטיים , באפריל 2002 , הספיק השַר רענן כהן להעלות מירכּתי קוֹל האוֹב והרייטינג הזעום של ערוץ 33 , שֵם זניח של מנהל טלוויזיה בדימוּס במקומו של רָן גָלִינְקָא המוּדַח . יוסף בר-אל . השר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור הציג את מועמדותו של יוסף בר-אל בפני ראש הממשלה והזניק בכך את שמו של האיש הלא מוכשר הזה בן ה- 67 לפסגת השידור הציבורי . "אני נותן לך איש חזק" , הבטיח רענן כהן לראש הממשלה . אריאל שרון קיבל את ההצעה וחתם על המינוי . יוסף בר-אל מונה למנכ"ל רשות השידור . חֶשרת עבים , אין מילה אחרת לתאר את המצב , כיסתה את שמי רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . הרי זה אותו יוסף בר-אל שנכשל כישלון חרוץ וקולוסאלי בניהול הטלוויזיה הישראלית בשנים 1993 – 1990 . היה ידוע לכל בר בי רב ומן המפורסמות כי מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור לא האריך בשעתו את כהונתו של יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה הישראלית ומינה במקומו אז את יאיר שטרן . מינויו של יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור היה אנאכרוניזם פתולוגי . ביום חמישי – 18 באפריל 2002 , אָץ יוסף בר-אל (יועצו הקרוב אך זה מכבר של רָן גַלִינְקָא)  אל העיתון "גְלוֹבְּס" , כדי להצהיר ולכנות את המנכ"ל המודח והבּוס שלו רק לפני ימים ספורים בתואר , "דָפוּק" . כך כתוב בעיתון הכלכלי של המדינה שחור על גבי לבן . גווייתו של המנכ"ל המוּדח טרם הספיקה להתקרר , אך המנכ"ל החדש בחר להתקלס בה בפומבי . הוא עשה זאת  בריאיון שהעניק לאביבה קרול כתבת העיתון "גלובס" [4] .

ציטוט : "כל אמתלה תשרת עריץ". (אזופוס).

שמונה ימים אח"כ , ביום שישי – 26  באפריל 2002  , התפרסם במוסף "סוף שבוע" הפופולרי של העיתון "מעריב" עוד ריאיון ארוך , חסר תקדים ומדהים בתוכנו עם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ערב מינוי הקבע שלו ע"י ממשלת ישראל והעונד בראשה אריאל שרון . את הריאיון עִמו ערכה  העיתונאית גב' שָרִי מָקוֹבֶר [5] . יוסף בר-אל הציג בריאיון את המניפסט הניהולי שלוֹ (בעיניי מֵבִיש) והסביר למראיינת כיצד הוא עתיד לנהל את רשות השידור . ראשו של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא נערף . זה היה רק עניין של זמן עד שראשו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ייערף גם כן . המראיינת הציבה כותרת בשער המוסף , "יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור מצהיר אמונים לראש הממשלה" , והמנכ"ל לא הכחיש אותה . הצהרת האימונים העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור לראש הממשלה הייתה מעשה חנפני ומתרפס מהסוג הגרוע ביותר שטרם נראה בארץ . יוסף בר-אל חצה את כל הקווים האדומים של גבולות המוּסַר . נורא יותר מזה הייתה רק שתיקתם העלובה של עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" גם יחד . הם כולם קראו את הריאיון של המנכ"ל שלהם עם גב' שרי מקובר . ידעו והחרישו . ביזיון . טקסט הריאיון הגשים את עצמו . איש לא תיאר אז עד כמה ההבטחה העיתונאית הזאת של יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר להפקיע את רשות השידור לטובת ראש הממשלה שמינה אותו למשרה הרמה , תמוּמַש ותגשים את עצמה במלוא עוּזָה.

יוסף בר-אל ניסח (ללא בושה) בריאיון כותרת משלו : "אלוהים קרא לי… !  ג'ו סיים את המשימה שלך ! " . שום צניעות , שום ענוָוה , שום דֶרֶךְ אֶרֶץ , שום דוגמא אישית , שום כִּישָרוֹן .

ראה "מעריב" מ- יום שישי – 26 באפריל 2002 . כותרת שחצנית ומתנשאת בעיתון "מעריב" של האיש שמונה להתייצב בפסגת השידור הציבורי במדינה דמוקרטית . יוסף בר- אל מכריז ביום שיש – 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" ערב מינויו למנכ"ל רשות השידור : "אלוהים קרא לי ואמר ג'ו סיים את המשימה שלך".  מעולם לא נשמעה הכרזה כזאת של מנכ"ל רשות שידור לפניו . רבים מהפוליטיקאים חיככו את כפות ידיהם בהנאה . עובדי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו שקראו כל מילה בכתבה הזאת של שרי מקובר – החרישו . 

בגוף הכתבה דאג מנכ"ל רשות השידור לפַאֵר את קשריו הפוליטיים ואת הפוליטיזציה של עצמו בה היה נגוּע מזה שנים ארוכות : "(…) חבורה גדולה של שרים ופוליטיקאים הם חברים שלי (…) דן מרידור, דליה איציק, פואד בן אליעזר, אברהם בורג , רענן כהן , מאיר שטרית , רובי ריבלין , אריה דרעי , יאיר פרץ (…)" , והוסיף על עצמו , "(…) אני אדם שכנראה יוצר קשרים טובים עם אנשים יודע לשווק את עצמי , ויוצר קומוניקציה בקלות…קל להתיידד איתי (…)" . לא רק שנזקק לחברים כה רבים המבוֹססים בביצת הפוליטיקה הישראלית הרדודה , אלא בחר גם להתפאר ולהודיע על כך לציבור ולחשוף אותם בפרהסיה . מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל המיועד נמנע מלספר משום מה בריאיון הזה על חברים סופרים, ו/או משוררים, ו/או אומנים המיודדים עִמוֹ אם היו לוֹ כאלוּ בכלל, ו/או אנשי חקלאות , ו/או אנשי תעשייה וְ- High Tech . ברוב צניעותו וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל לתָּאֵר ולהלֵל בפני המראיינת את כריזמת המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי : "(…) מה פירוש ראיס ? ראיס זה פרזידנט . בתקופת שלטונו של סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות , לכן קראו לי ככה . מתוך כבוד . אנשים בעל כורחם מכבדים אותי . אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר . כשאני נכנס לחדר כולם עומדים . אף פעם לא אמרתי למישהו "קוּם אני מדבר אליך" , אבל כולם קָמִים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לא רוצים. תמיד אמרו "הַרָאִיס נכנס" מתוך כבוד (…)". יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד הבטיח גם למראיינת שלו באותו ריאיון : "(…)אני מתכוון להחזיר לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את כל הכוכבים שברחו ממנו (…)" . הבטחה מגלומנית חסרת בסיס שלא עמדה מעולם במבחן המציאות . איזה להחזיר ואיזה נעליים . בשורות הבאות בריאיון הבטיח את נאמנותו לראש הממשלה , "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל . אני אעשה מה שהוא יאמר לי .אנחנו חייבים להכניס דברים לפרופורציה . לא מקובל עלי מרד . כפי שיש עורך לכל עיתון ומנכ"ל לכל תחנת טלוויזיה , כך יש למדינה הזו ראש ממשלה , ואני לא מפחד להגיד את זה. מה אני פופאיי ? אני אבוא ואגיד לראש הממשלה, "אני מסרב אני יודע יותר טוב ממך מה מתאים ומה לא מתאים לעם ישראל ?" חֶשְרָת עַבִים . עננים שחורים הסתירו את עין השמש וכיסו באחת את שמי רשות השידור שאמורה להיות ריבונית .

שוּם מנכ"ל בהיסטוריה של רשות השידור לא הרשה לעצמו מעולם להתראיין ולהתבטא בצורה כל כך פוליטית ובדרך כה בוטה ושחצנית בפומבי הנוגעת לתפקידו ולתִּפְקוּדוֹ כעורך ראשי של השידור הציבורי . מנכ"ל רשות השידור המיועד הבטיח בפרהסיה קבל עם ועדה את נאמנותו לראש הממשלה אריאל שרון , ושכח או לא הכיר כלל את עיקרון העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית , בו העיתונות נעה בקו מקביל לציר הממלכה . אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם אך מנכ"ל רשות השידור המיועד הפר את האקסיומה הזאת שוב ושוב . קווי השידור שלו חצו את קווי השלטון במקום להתנגש בהם . חטא כבד בלתי נסלח שמוכרח להביא עמו במוקדם או במאוחר שחיתות ושוחד מסך פוליטי המאפיין מדינות דיקטטוריות ואת ארצות העולם השלישי . בשנות שלטונו של יוסף בר-אל ברשות השידור 2005 – 2002 הפך הסֵיאוּב למציאוּת גם בישראל . שוחד פוליטי הוא נֶמֶק . שרי הממשלה וחברי כנסת ביניהם אהוד אולמרט ואיתן כבל הודיעו בפרהסיה כי יוסף בר-אל הציע להם שוחד מסך. שחיתות פוליטית בתקשורת ועל מרקע הטלוויזיה הוא נֶמֶק ורִיקָבוֹן סופי של החברה. ממשלת ישראל בראשות הממנה הראשי אריאל שרון שמה לב למצב והרחיקה ב- 2005 את יוסף בר-אל מהשררה שהפקידה בידיו ב- 2002 .

מדהים כי עיתונאים וותיקים ובעלי ניסיון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור , שוחרי העיתונות החופשית , ביניהם מובילי ומנהיגי השידור הציבורי מקדמת דנה – קראו היטב כל מילה בריאיון המביך באותו יום שישי ב- 26 באפריל 2002 , אך שתקו והחרישו . הריאיון שהעניק יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר היה ריאיון מקומֵם . אני ראיתי בו אות של בושה וקָלוֹן טלוויזיוניים . הבנתי שמנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל בעצם מוכר בפרהסיה את השידור הציבורי למוֹלֶךְ הפוליטי . השופט העליון המפורסם חיים כהן ז"ל דן פעם בענייני קָלוֹן , וכך אמר : "איננו דוֹמֶה קלונו של מעשה כשהוא נעשה בידי משכיל ונשוא פנים , לקלונה הפחוּת כשהיא נעשית בידי בּוּר ואֶביוֹן . מעשהו של בעל הצווארון הלָבָן המקפיד על ניקיון בגדיו והמזניח את ניקיון כפיו חמוּרה פי כמה".  הערכתי שדבריו של השופט העליון חיים כהן הם משל להתנהלותו העתידית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . הציבור שתק ועמו החרישו עובדי של רשות השידור ובראשם עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי הרדיו ב- "קול ישראל" . מקטון עד גדול . מדהים . הרי מדובר בקבוצה נבחרת של עיתונאים , עורכים , ושדרים , שחלקם מוכרים מאוד לציבור , רבי מוניטין , הנושאים שנים רבות את רעיון חופש המחשבה והדיבור במדינה ריבונית וחופשית על דש בגדיהם .

ביום ראשון – 2 ביוני 2002 בחרה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון כמעט פה אחד ביוסף בר-אל לכהונה הרמה והפקידה בידיו את רשות השידור לתקופה של חמש שנים . גם השַר אהוד אולמרט הרים את ידו בעד המינוי . 13 שרים תמכו במינוי יוסף בר- אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור עד 2007 . רק שר אחד התנגד . יוסף בר-אל היה מינוי פוליטי מובהק שתחילתו בקמפיין מתוכנן של השר הממונה על רשות השידור רענן כהן וסופו בתמיכתו הסוחפת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . OK הרוֹב תמך בו . אך איזה מין רוֹב זה היה ? פרידריך פון שילר התייחס פעם באמירה מבריקה שלוֹ לשאלת הרוב כששאל – אמר : "מהו הרוֹב" ? והשיב בעצמו , "הרוֹב… רוּבּוֹ שטויות , התבונה תמיד הייתה במיעוט" . תשובה מוחצת לאותם אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ושרי ממשלת ישראל שבחרו ביוסף בר- אל .

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה ב- 2 ביוני 2008 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור . המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה רענן כהן. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

בחלוף שלוש שנים במאי 2005 מדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו . שני עיתונאי "מעריב" אמנון דנקנר ודן מרגלית מפרסמים את "האני מאשים" שלהם נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שסולק מתפקידו ע"י ממשלת ישראל .

טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . אמנון דנקנר עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו. בגוף הכתבה נכתב : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…". (באדיבות העיתון "מעריב").

שאלת השאלות היא כיצד מגיעה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון להחלטה מבישה כזאת וממנה למשרה כה רמה של מנכ"ל רשות השידור איש כה בלתי מוכשר בעליל בשם יוסף בר-אל ? מינוי מנכ"ל רשות שידור במדינת ישראל הוא מעשה פוליטי אך מדוע הוא חייב להיות בלתי נבון ? למה קיבל ראש הממשלה אריאל שרון בקלות ראש כזאת את המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן למנות לתפקיד האחראי והרגיש את יוסף בר-אל ? האם ניתן להשוות את רמת אישיותו של יוסף בר-אל לרמת אישיותם של מנכ"לים אחרים בעבר כמו פרופסור שמואל אלמוג ז"ל , יצחק לבני , יוסף "טומי" לפיד ז"ל , ומרדכי "מוטי" קירשנבאום ? כיצד זה מתרחשת תאונה טלוויזיונית – תקשורתית חמורה ומופרכת שכזאת כזאת במדינה חופשית ומתוקנת כמדינת ישראל ?

[1]  ראה נספח : מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל , ב- 18.11.1976 .

[2]  סיר הְיוּ גְרִין ( Sir Hugh Greene ) היה מנכ"ל שירות השידור הבריטי  ה- BBC  בעשור ה- 60 של המאה שעברה .

[3]  הערה : על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שולמית אלוני בשיחות התחקיר בינינו ב- 2006 .

[4]  ראה נספח : ריאיון של אביבה קרול עם יוסף בר- אל "בגלובס" מתאריך 18 באפריל 2002 . יוסף בר-אל כינה את מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא "דָפוּק" .

[5]  ראה נספח : ריאיון של שרי מקובר עם יוסף (ג'ו) בר- אל "בסוף שבוע" של העיתון "מעריב" מתאריך 26  באפריל  2002 .

[6]  ראה נספח : מוסף "סוף שבוע" של העיתון "מעריב" מיום שישי –  26 באפריל 2002 .

5. מליאת רשות השידור מחליטה וקובעת ב- 19 במאי 2002 כי יוסף בר-אל מועמד ראש הממשלה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, הוא "מנהל חיוני ואין בלתו".

בהצבעה שהתקיימה בבניין הנהלת רשות השידור "שערי צדק" בירושלים  ביום ראשון – 19 במאי 2002 , אימצו הועד המנהל והמליאה ברוב גורף של כמעט % 100 את הרעיון כי יוסף בר-אל הוא "מנהל חיוני ואין בִּלְתּוֹ" , ולכן חשוב שימונה למנכ"ל הקבוע הבא של רשות השידור לחמש שנים הבאות עד 2007" . דן שילון אמר על יוסף בר-אל בספרו "בשידור חי" (יצא לרוא ב- 1998 בהוצאת "חמד / ידיעות אחרונות" ,כלהלן : "יוסף בר-אל התמחה בשידורי תעמולה פשטניים בשפה הערבית שמצאו חן והשביעו משום מה את רצון הממסד הביטחוני . במסגרת שידורי הטלוויזיה עליהם היה אחראי הריץ דגם חלופי של תקשורת מגויסת ובה שני מרכיבים עיקריים – התרפסות לשליט ונתינת שוחד מסך" .

השופט העליון תֵּיאוֹדוֹר אוֹר (היה פעם שחקן כדורגל מצטיין שהופיע בהרכבה של קבוצת הפועל בלפוריה מעמק יזרעאל ששיחקה בשנות ה- 50 בליגה הלאומית בכדורגל) , מתח פעם ביקורת קשה על ידה הרכה של וועדת השופט יצחק רביבי , כאשר אמר באחד מפסקי הדין שלו כלהלן : "כדי להכשיר מינוי פוליטי צריך לא סתם "כשִירוּת מיוחדת", אלא הכישורים חייבים להיות יוצאי דופן, מיוחדים , וחריגים" , והוסיף , "וכל זאת כדי לבַעֵר את נגע המינויים הפוליטיים שפשה בחברות הממשלתיות והציבוריות" . אליקים רובינשטיין היועץ המשפטי של הממשלה דאז הוציא בזמנו הנחיות ברורות ומֵקלוֹת שחייבוּ את דרך פעולתה של וועדת השופט יִצְחָק רְבִיבִי למינויים ציבוריים בכירים .

חזרתו של יוסף בר-אל ממקום נחוּת ושכוּח אֵל לקִדְמַת הבימה של השידור הציבורי ב- 2002 הייתה מרשימה . אין ספק  בכך . Come back בלתי צפוי בהתחשב בעובדה שבשֶבַע שנות ניהולו של יוסף בר-אל את ערוץ 33 של רשות השידור , צָבָר הערוץ רייטינג יומי זָנִיח הדומה לכְלוּם . מִדְרוּג הצפייה הנמוך מאין כמותו בערוץ 33 נַע באופן שיטתי מרבית הזמן לאורך שנים ארוכות בין % 0.0 למשהו כמו % 0.7 במקרה הטוב . שלא לדבר על איכות תכניו הלא חשובים והבלתי רלוואנטיים לציבור הצופים . הרייטינג הקלוש והמִזערי הוא העֵדוּת האמיתית והמכרעת למה שהתרחש בתוככי ערוץ 33 באותה תקופה וסיפורו של האיש שניהל אותו והיה אחראי עליו . ערוץ 33 היה ערוץ טלוויזיה זניח ונחשל וּבבואה של יוצרו . הוא לא נענש על כך . ייתכן כי המנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ואחריו אורי פורת ז"ל בחרו להתעלם מהתכנים המשודרים בערוץ 33 ומתופעת הרייטינג שהפכה לקלס ושנינה בתוככי רשות השידור ומחוצה לה .

טקסט מסמך : שנת 2002 . דף מִדְרוּג צפייה אחד מתוך מאלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים המונחים בארכיון רשות השידור . דף המדידה הקונקרטי הזה מהשעה 16.45 ועד 01.00  מוכיחים שוּב ושוּב את עליבותו ודלותו של ערוץ 33  ברשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה הוא איננו רלוואנטי לציבור בישראל. מעניין , העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן למנות את האיש הכושל והלא מוכשר הזה למנכ"ל רשות השידור . ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון אישרה את המינוי המופרך בקיץ 2002 וחזרה בה בקיץ 2005 . הוא הודח ממשרתו הרמה . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ורשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא שיערתי ולא תיארתי לעצמי שהמחלוקת הקשה שלי עם יוסף בר-אל ששורשיה היו נטועים בעבר הרחוק יצמיחו שוב שריגים וזלזלים גם בעתיד . הרי מוטי קירשנבאום כבר סילק אותו מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ 1993 . פתאום הוא שָב ללא כל הודעה מוקדמת והתייצב בפִּסגה . יוסף בר- אל נבחר באופן פרדוקסאלי לתפקיד הרָם ביותר בשידור הציבורי בצורה הדמוקרטית ביותר . אֲבָל…ויש כאן אֲבָל גדול . לא מִינוּ אותו אנשי מקצוע . מִינוּ אותו פוליטיקאים ו/או שליחיהם . מעשיו של יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווים דיון מיוחד כך סברה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט . בגיל 67 עשה "Come back" מדהים ומרשים לקדמת הבמה של השידור הציבורי . אוּלָם…ויש כאן "אוּלָם וגם תמיהה" גדולים כפי שנאמר רק לפני רגע קט : אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו אותו בקול תרועה למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היו גם אלה שהדיחו אותו בבושת פנים כעבור שלוש שנים מכהונתו הרָמָה בחודש מאי 2005 . בתקופת מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) וגם בזמנו המנכ"ל הבא אורי פורת (בשנים 2001 – 1998) הייתה קיימת מעין הסכמה בשתיקה בתוך רשות השידור , שבנושא ערוץ 33 על המערכת העיתונאית שלוֹ אם היא קיימת בכלל , ועל דרך שידורו ותפעולו המקצועי , לא דנים ולא מדברים בפרהסיה . אין מותחים ביקורת רייטינג בפומבי על הערוץ האיזוטרי . לא מתערבים בגלוי ב- Line Up  (מצגת התכנים) השידורים שלוֹ ורמת המגישים והשַדָּרים שם . כאילו זוהי ממלכה פרטית וחשאית של מישהו . ממילא טענו שני המנכ"לים כל אחד בתקופתו , "אף אחד (כמעט) לא רואה את השידורים בערוץ 33 על פי דו"ח ועדת המִדְרוּג של חברת טֶל – גָאל / People Meter , למה אם כן צריך לדבר על זה בכלל" .

על ערוץ 33 סניף של רשות השידור הציבורית רבצה סטיגמה פוליטית כבר מלֵידתו . זה היה ידוע לכולם . מעולם לא טרחו למוֹסֵס ו/או למַסְמֵס את הסטיגמה הזאת . מנהיגי השידור הציבורי של רשות השידור ביכרו לשתוק . דווקא היה על מה לדבר והיה על מה לדוּן ועוד איך אך המנכ"לים בחרו להתעלם . קולם נַדָם . יש לכך פרשנות קונקרטית אחת : אסופה של הססנים . אולי פחדנים . או הבה נכנה אותם בעניין הלא שולי הזה "הנהלה חובבנית" . ברור שבעניין אחד לא הייתה כלל מחלוקת : מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , וגם מנכ"ל רשות השידור רָן גַלִינְקָא (בתקופתו הקצרה) , אֵלוּ שהיו עורכים ראשיים של רשות השידור , לא הצליחו לכפות את רצונם כדי לאחֵד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 33 תחת קורת גג אחת של ניהול וחזון שידור ציבורי משותף כל פי המודל של 1 BBC  ו- 2 BBC תפארת שירות השידור הציבורי באנגליה . במקום לפתח ולאַמֵץ את רעיון איחוד הערוצים כתשובה תכנית וטכנולוגית מנצחת לשנים ארוכות , המֵציב אלטרנטיבה תחרותית מודרנית למקורות השידור המסחריים במדינה , בִּיכֵּר כל אחד מהשלושה לעצום את עיניו כדי לא להתעמת עם יוסף בר-אל "מלך" ערוץ 33 , שהֵעיד על עצמו פעמים רבות כי יש לו חברים רבים בפוליטיקה הישראלית . שלושת המנכ"לים גילו כאן מנהיגות ירודה ובכייה לזמן רב . לא מעט אנשים ברשות השידור , עורכים ומפיקים , הטילו ספק בגדולתו של מוטי קירשנבאום וביכולתו לכפות את דעתו המקצועית על יוסף בר-אל לכדי איחוד השורות והמגמות של ערוץ 1 עם ערוץ 33 . ברור שבסופו של דבר ערוץ 33 נותר ממלכה בפני עצמה .

למוטי קירשנבאום ואורי פורת לא הייתה את היכולת ולא את האנרגיה הנחוצה בערוב ימיהם ברשות השידור כדי להזיז הרים וסלעים . שניהם היו עייפים מאוד ומותשים וחסרים את החיוניות הדרושה בסוף תקופת שירותם . דומים לחיילים קרביים לבושים "חגור פילים" ונושאים את נשקם האישי שסיימו מסע אלונקות בן 120 ק"מ. בכרטיס הביקור המקצועי של יוסף בר-אל הוטבעה פעם תווית פרס ישראל על קירוב לבבות בין יהודים וערבים בימים ששימש מנהל הטלוויזיה בשפה בערבית , אך בל נטעה באיכותו של האיש . מוטי קירשנבאום וגם אורי פורת ידעו היטב כי הרזומה שלוֹ בעייתי ושנוי במחלוקת . שניהם הסכינו עם מציאוּת מאוד לא מלבבת שהייתה מנת חלקם . לא בגלל שחפצו בה אלא מפני שלא עמד להם כוחם לשנותה .

6. 24 באוקטובר 2002 . מתגלים בקיעים ראשונים בחומת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל.

תמוה מדוע מנהל הטלוויזיה ומנכ"ל רשות השידור התייחסו אז בסבלנות וסובלנות לערוץ 33 האִזוֹטֶרִי במתכונת השידור הפתטית שלוֹ שהפיקה רייטינג אפסי . מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן והמנכ"ל מוטי קירשנבאום היו מודעים היטב לרמה המקצועית הנמוכה שהערוץ הבעייתי הזה מפגין לאורך זמן, אך ביכרו למלא את פיהם מים. שאלתי את עצמי לא פעם, מדוע לא חתרו שניהם כדי להַלְאִים את ערוץ 33 הבעייתי מידיו של יוסף בר-אל על מנת להפכו לערוץ טלוויזיה רציני ורלוואנטי , ולהציבו תחת קורת ניהול אחת וחזון שידור משותף כדוגמת מודל ה- BBC . האם מדובר בחולשה ? האם מדובר בעצלנות ? האם מדובר בחוסר יוזמה ? האם מדובר במחדל ? הרי הדבר התבקש והיה כה קל לביצוע . מוזר מדוע לפחות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא יזם , לא פעל , ולא שאף כפי שמצופה ממנהל טלוויזיה רציני , לאַמֵץ לשורותיו כדוגמת ה- BBC , ערוץ טלוויזיה נוסף בעל פוטנציאל שידור . יאיר שטרן ניהל ערוץ טלוויזיה ציבורי קטוע ופגום . מדינת ישראל הקצתה את זמן השידור על הסיגנל הציבורי משמונה בבוקר ועד שלוש וחצי אחה"צ לטובת הטלוויזיה החינוכית שמקום משכנה ברמת אביב בתל אביב . בשעה שלוש וחצי עברה השליטה על הסיגנל לזרועות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רוויית אופציות ומטלות . בשעה וחצי הזאת בין 15.30 ל- 17.00 משודרות תוכניות ילדים . בשעה חמֵש חזר שוב השידור לידיה של הטלוויזיה החינוכית לשידור מהדורת "ערב חדש" . בחמש וחצי הוא שב אל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . בשֵש בערב שודרה על הסיגנל הציבורי מהדורת החדשות באנגלית “IBA news” . משֵש וחצי עד שמונה נדד סיגנל השידור לטובת הטלוויזיה בשפה העַרבית . יאיר שטרן קיבל אפוא את "האוויר" של הטלוויזיה הישראלית – הציבורית – ערוץ 1 רק בשמונה בערב . בחצות הסתיימו השידורים בערוץ הציבורי על פי הנהלים והסכמי העבודה ההִסתדרותיים . אימוץ ערוץ 33 יכול היה לפתור מצוקות שידור רבות ליאיר שטרן . בקטע הזה של הניהול והמנהיגות היה יאיר שטרן מנהיג אנמי . השאלות האלה שהופנו להנהלה הראשית של רשות השידור הנוגעות לעליבותו ודלותו ערוץ 33 שוב ושוב , מדוע אין ננקטים צעדים משמעותיים לשיפור מיידי של המצב נשארו עלוּמוֹת חסרות פשר . המחסור בתשובות מצביע ומעיד על יגון ויתמות בשידור הציבורי . שְכוֹל וחִידְלוֹן השידור בערוץ 33 תחת ניהולו של יוסף בר-אל לא היה מעולם מחויב המציאות .

הספר הזה עב הכרס שחקרתי וכתבתי "רוש ולענה" (מכיל כ- 8000 עמודים) אם כן עוסק לא רק בהתפתחות השידורים אלא גם בנסיגתם . ב- 26 במאי 1995 הגישה עיתונאית צעירה בלתי מוכרת וכמעט עלומת שֵם גב' יוּלִי חְרוּמְצֶ'נְקוֹ איפורמציה עיתונאית בלעדית לקוראי המקומון הירושלמי "כל העיר" (בהוצאת "הארץ") הנוגעת ליוסף בר-אל מנהל ערוץ הטלוויזיה 33 ברשות השידור . היא פרסמה תחקיר עיתונאי ענק בן 2500 מילה והעניקה למאמר הארוך שלה כותרת ראשית מדאיגה , "ז'וֹ הפקוֹת" [5] . כותרת המשנה של כתבת הביקורת הזאת הייתה חריפה לא פחות . להלן הציטוט : "ערוץ 33 הלווייני של רשות השידור מתנהל כמו אחוזה פרטית של המנהל יוסף בר-אל . מזכירתו אילנה זנגילבף מגישה תוכנית אישית , בִּתּוֹ מפיקה , ואשתו מתפקדת כיועצת משפטית . עם הצוות הזה עושה יוסף בר-אל טלוויזיה תעמולתית כמו שרק הוא יודע , לתפארת הח"כים שמככבים אצלו, ולכבוד הצופים במדינות ערב, שממילא לא צופים בערוץ המוזר הזה".

כבר מזמן רחשו שמועות סודיות ברשות השידור של מוטי קירשנבאום ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של יאיר שטרן על המתחולל בין כתליו של ערוץ 33 המנוהל ע"י יוסף בר-אל . רק אסור היה לדוּן בתוכנן . יוּלִי חרוּמצ'נקוֹ לא עשתה חשבון ליוסף בר- אל אך גם לא למוטי קירשנבאום . היא הפכה את חרושת השמועות לעובדות מוצקות שמעולם לא הוכחשו ע"י הנוגעים בדבר , והניחה אותן על מגש של כסף לעיונו וטיפולו של מנכ"ל רשות השידור . אלו לא היו סיפורים .  אלו היו עובדות ועם עובדות לא מתווכחים .  אם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ידע עליהן והעלים עין , הדבר חמוּר . אם לא ידע , העניין חמוּר שבעתיים . לצורך הדיון הציבורי עֶרֶב הצבתו של יוסף בר- אל בפסגת השידור הציבורי בקיץ 2002 , חשוב לציין שהיו קיימות בארכיון רשות השידור אלפי דגימות רייטינג יומיות של ערוץ 33 , שהציגו וחשפו את מצב הצפייה המגוחך והמביך שחור על גבי לבן , ואת חולשת הרייטינג האפסי שלוֹ כערוץ טלוויזיה, מאז נוסד ב- 1994. בחרתי מתוכן שבע דגימות בשבוע שבין ה- 15 ל-22 במרס 2002 , בימים שבהם יוסף בר-אל ניהל את ערוץ 33 והסמוכים למינויו כמנכ"ל רשות השידור . דגימות הרייטינג האלה מייצגות ומהוות דוגמא כה מאלפת ואופיינית למצבו הפתטי והעגוּם של ערוץ 33 הבלתי נצפה לאורך זמן רב. לאורכן של שנים רבות [6]הנה דוגמא אחת. ביום חמישי – 21 במרס 2002 צבר ערוץ 33 בשעות השידור שבין שֵש וחצי בערב לחצות רייטינג של % 0.2 . מדהים וחמוּר כאחת . הנה עוד דוגמא . שבוע קודם לכן ביום חמישי – 14 במרס 2002 צבר ערוץ 33 רייטינג לאורכה של יממת שידור מלאה משֵש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר % 0.18 . יוסף בר-אל הוא האחראי הישיר לעוני התוכניות , רדידותן ועליבותן , ולתופעה העכורה הזאת נטולת הרייטינג והכישרון . זה הרי לא ייאמן ממש . הרייטינג כמעט ואינו קיים. כך כתוב שחור על גבי לבן על דפי הדו"ח שמפרסמת וועדת המִדְרוּג הראשית טל – גאל . איש אינו צופה בערוץ 33 שמהווה את ערוץ הטלוויזיה השני של רשות השידור . הנה עוד דוגמא אופיינית ומייצגת . ביום רביעי – 13 במרס 2002 צבר ערוץ 33 של רשות השידור בראשותו של יוסף בר-אל רייטינג אפסי של % 0.2 ב- 20 השעות ששידֵר באותו התאריך. בחלק משעות השידור באותו היום נמדד רייטינג של % 0.0 . הישג חסר תקדים בעליבותו ודלותו. בושה וחרפה.

עובדות הצפייה העגומות האלה  לא הפריע לשַר רענן כהן הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור בממשלה לשאוב את שמו של יוסף בר-אל המנהל הכושל של ערוץ 33 – מתהום הנשייה ולהציע אותו ללא היסוסים והתלבטויות לראש הממשלה מר אריאל "אריק" שרון , כמועמד ראוי לתפקיד החשוב והרם של מנכ"ל רשות השידור . אריק שרון הסכים בחפץ לב למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבא בקיץ 2002 במקומו של רן גלינקא המודח . החלטות נלוזות כאלה גוררות בעקבותיהן בהכרח החלטות ריקות נוספות מתוכן , ואחריהן עוד החלטות תמוהות וחסרות הגיון , ועוד החלטות שגויות , וכן הלאה . מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הייתה טעות הרת גורל שהביאה לקריסתה בסופו של רשות השידור כמגדל קלפים . שום גוף תקשורתי לא יכול לשרוד בתוך שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור . מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור שידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל חסר הכישרון, בעל אינטגריטי שנוי במחלוקת בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור. מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור , לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי רדוד ולא חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור , כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוכשר בדמותו של יוסף בר-אל . המינוי הפתטי הזה (כפי שהכריזה וכך קבעה ממשלת ישראל בחלוף שלוש שנים) מוכרח היה להוביל בתוך זמן לא רב לנפוטיזם , התחנפות לשלטון , שוחד מסך , ונזקים מוראליים כבדים ואולי גם בלתי הפיכים לשידור הציבורי . ממשלת ישראל שהדיחה את יוסף בר-אל במאי 2005 מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור ידעה כי קיימות מחלוקות קשות בין אנשי האמת לאנשי השקר בשידור הציבורי . נוצרה אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" . רשות השידור הפכה בשנים 2005 – 2002 למוסד שידור חסר כישרון ובלתי מוצלח .

ביום רביעי – 18 במרס 2002 פרסמה חבורת אנשים רצינית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מִנְשָר לרענן כהן עצמו השר הממונה על רשות השידור , ולשבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור , הקוראת להם לדחות על הסף את הצעת השר למנות את יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור, גם לא מנכ"ל זמני. הוא לא האיש המתאים לכהונה הרמה , כך סברו [7] . השר הממונה רענן כהן לא ענה לכתב האישום . בחומת יוסף בר-אל נוצרו בקיעים מוקדם מהצפוי . חלקם הפכו לקרעים של ממש . זמן קצר לאחר מינוי הקבע של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, התפתח וויכוח מַר בין המנכ"ל החדש כשעושה דברו הנאמן מ"מ מנהל הטלוויזיה החדש יוסי משולם (מ"מ מנהל הטלוויזיה הקודם יאיר אלוני הודח ע"י יוסף בר-אל) ניצב לצִדוֹ , לבין ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך ששימשה בעֵת ההיא כיו"ר וועדת תוכניות הטלוויזיה של מליאת רשות השידור (ד"ר יהודית אורבך עומדת בראש היחידה ללימודי עיתונאות ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן) . היא מונתה לתפקידה החשוב על ידי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי . ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך הגיעה לתפקידה כיו"ר וועדת הטלוויזיה מעולם תקשורתי פתוח ופלורליסטי ונתקלה במנכ"ל רשות שידור כוחני , חסר ידע , ונטול כישרון כפי שהעידה בפניי בשיחות התחקיר בינינו ב- 2005 . ההתכתשות בינה לבין יוסף בר-אל הייתה בלתי נמנעת ונַסבָה על אופיו של לוח השידורים החדש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להיות משודר בתחילת אוקטובר 2002 .

ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך וחבריה בוועדה לא אישרו לשידור את הלוח העני המוצע ע"י יוסף בר-אל ויוסי משולם , ואשר אינו תואם את מטרות השידור הציבורי . אף על פי כן ולמרוֹת אי מתן האישור החלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר באוקטובר 2002 את הלוח החדש על פי הוראתו האישית של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל התעלם מד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך. בכך פיתח תרבות שלטון כוחנית. יכולתו הדלה כמנכ"ל רשות השידור, כשרונו המועט , וכוחניותו הרבה הביאו לִבְסוף להדחתו מרשות השידור . ד"ר יהודית אוֹרְבַּך הייתה בשעתו מראשי התומכים במינוי יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור . עכשיו היא נכנסה לעימות חזיתי עם האיש שבו בחרה . ד"ר יהודית אורבך טענה כי הפעלת לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באוקטובר 2002 ללא אישור של וועדת הטלוויזיה שהיא עומדת בראשותה , הוא מעשה כוחני – פירטי של יוסף בר-אל . מעשה אסור המבוצַע בניגוד לחוֹק רשות השידור . הקש ששבר את גַב הגָּמָל מבחינתה של ד"ר יהודית אורבך הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל באוקטובר 2002 בה הציג את תוכנית השידורים החדשה שלו , והודיע כי היא אושרה ע"י וועדת הטלוויזיה של המליאה שבראשה ניצבת ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך . "זה היה שקר גס" , כפי שטענה לימים בפניי ד"ר יהודית אורבך . היא התפטרה מתפקידה .

ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבָּך חברת מליאת רשות השידור בימים ההם זוכרת היטב את מה שאירע אז כפי שסיפרה לי בשיחות התחקיר בינינו כלהלן : "רשות השידור עברה בזמני תהפוכות רבות . בקיץ 2001 פתחנו בהליך הדחה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, שהיה על פי תפישתנו מנכ"ל מאוד לא מוצלח. אורי פורת הקדים את הדחתו והתפטר. תקופה קצרה מילא נחמן שי יו"ר הוועד המנהל גם את תפקיד המנכ"ל. אח"כ הובא רן גלינקא לרשות וגם הוא הלך. כשהובא שמו של יוסף בר-אל למליאת רשות השידור כמועמד לתפקיד המנכ"ל ראינו בכך ישועה . לא רק אני סברתי כך . לא הכרתי אותו בעצם. הייתי תמימה ואומנם חשבתי בתמימות שהוא האיש הנכון במקום הנכון. חשבתי ברצינות שאנו חברי המליאה, רובם אקדמאים, נוכל לפַקֵח עליו על יוסף בר-אל. טעיתי טעות מרה. באמת פתטי לחשוב שפעם חשבתי שאין טוב ממנו . שגיאה בלתי נסלחת. יוסף בר-אל ויוסי משולם שאותו מינה למ"מ מנהל הטלוויזיה לא עמדו במשימות השידור שהטלנו עליהם. הם צפצפו עלינו בגדול, עלי באופן אישי ועל אנשי הוועדה, ובעצם על כל חברי המליאה. הם פשוט רימו אותנו . הם עשו זאת בדרך מתוחכמת . מידי פעם הם היו זורקים אלינו את "ליטרת הבשר" שלהם המעידה כאילו השידור שלהם עומד במתלה הציבורית, אך היו חוזרים מהר מאוד לסורם. הקש ששבר את גב הגמל הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל (לא הזמין אותי) בה הציג את תוכנית שידורי הטלוויזיה שלוֹ לעונת 2004 – 2003. התוכנית הזאת לא עמדה בתנאי המינימום שהצבנו לו וליוסי משולם. יוסף בר- אל לא אמר אמת לשומעיו כשהודיע במסיבת העיתונאים הזאת שבה לא נוכחתי, "שוועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור בראשותי אומנם אישרה את לוח השידורים הזה" . זה היה שקר גַס. הבנתי עם מי יש לי עסק. פשוט קמתי והלכתי".

ב- 24 באוקטובר 2002 שלחה ד"ר יְהוּדִית אוֹרְבַּך את מכתב ההתפטרות שלה לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון שהיה באותה העת גם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. הנה הטקסט שלו במלואו [8] .

י"ח בחשוון תשס"ג / 24 באוקטובר 2002

לכבוד                                                               

כבוד רוה"מ מר אריאל שרון                                        

השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור

ירושלים

הנידון : התפטרות

אני מבקשת להודיע לך על התפטרותי מחברותי במליאת רשות השידור, ומתפקידי כיו"ר וועדת הטלוויזיה ויו"ר הוועדה למעמד האישה .מאז מוניתי כחברה במליאה ונבחרתי ע"י החברים לתפקידים האלו השתדלתי בכל מאודי, יחד עם חברים רבים וטובים במליאה, לקדם את הנושאים עליהם אנחנו מופקדים. פעלתי תמיד על פי מצפוני וללא כל עניין אישי כזה או אחר, כדי למלא את מטרות הרשות כפי שנקבעו בחוק. תמכתי יחד עם חברים רבים בבחירתו של מר יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מתוך אמונה שבחירתו תביא להבראת הרשות החולה. טעיתי. הרשות היום חולה לא פחות משהייתה. תחלואיה רבים, אך אתעכב רק על אילוּ שהביאו במישרין להתפטרותי.בתחום העיקרי שעליו הופקדתי מטעם המליאה – וויסות לוח השידורים של הערוצים הציבוריים – סיכלה ההנהלה בראשות המנכ"ל את כל מאמצינו לעצב לוח שידורים שישרת באופן המיטבי את הציבור בישראל .לוח השידורים הנוכחי לא אושר ע"י וועדת הטלוויזיה. זהו לוח גרוע ונחות מכל בחינה שהיא, והחשוב מכל, הלוח משודר לכאורה בניגוד לחוֹק.

הגעתי למסקנה שמיציתי את כל יכולתי להביא לשינוי ולשיפור.

מאחר שאינני מוכנה לשאת באחריות להתנהלות שאין בכוחי לשנות, אני מודיעה לך בזאת על התפטרותי.

בכבוד רב,

ד"ר יהודית אורבך

העתק  :  חברי המליאה

            מנכ"ל רשות השידור

            היועץ במשפטי לממשלה

            מבקר המדינה

ראש הממשלה וגם השר הממונה על ביצוע חוק רשות מר אריאל "אריק" שרון לא ענה למכתבה של ד"ר יהודית אורבך .

משרד מבקר המדינה בראשותו של השופט שלמה גולדברג היה המכוּתב האחרון על מכתבה של ד"ר יהודית אורבך . אינני יודע אם התייחס בכלל למכתבה. אם התייחס הרי שלא פעל לחקור את כל מה שקרה והתחולל באמת בתוככי רשות השידור בשלוש השנים של 2005 – 2002 , תקופת שלטונו של המנכ"ל יוסף בר-אל . אם פעל הרי שלא פעל במלוא העוצמה כפי שכל אזרח הגון במדינת ישראל מצפה שיפעל . על עובדה אחת אי אפשר להתווכח . יוסף בר- אל שמונה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון בקיץ 2002 הודח ממשרתו בבושת פנים בקיץ 2005 ע"י אותה הממשלה וראש הממשלה שמינו אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן .

טקסט מסמך : 24 באוקטובר 2002 . זהו מסמך ההתפטרות המקורי ששלחה ד"ר יהודית אורבך יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור לראש הממשלה אריאל שרון , בגין התנהלותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במקומה מונה לתפקיד יו"ר ועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור יעקב שחם , עורך מקומון של "ידיעות תקשורת" בחיפה וחבר מרכז הליכוד . יעקב שחם אישר בינואר 2003  רטרואקטיבית ללא כל התלבטות את לוח השידורים של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף "יוסי" משולם (אותו לוח שידורים שלא אושר קודם לכן ע"י ד"ר יהודית אורבך) ואשר פעל למעשה בניגוד לחוק מאז אוקטובר 2002 . ד"ר יהודית אורבך אישה חכמה ונבונה , הבינה עם מי יש לה עסק וחזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה בטרם הגיעה לרשות השידור . היא עומדת בראש יחידת התקשורת באוניברסיטת בר אילן . חברת המליאה גב' נִילִי יונתן – כרמל הלכה בעקבות ד"ר יהודית אוֹרבּך ואף היא לא הסכימה עם דרכו של המנכ"ל יוסף בר-אל והתפטרה מחברותה בגוף הציבורי בו שירתה , הנקרא מליאת רשות השידור . ראוי לציין שגם הגב' נילי יונתן – כרמל הרימה בשעתו את ידה בעד מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור . עכשיו משהתחרטה זה היה מאוחר מידי .

[1]  ראה נספח : ציטוט מהעיתון "מעריב" ב- 23 בינואר 2006 .

[2]  ראה נספח : מכתבו של המפקח הטכני מנחם וולף מ- 29 באפריל 1996 למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום .

[3]  ראה נספח : חוזה השידור המלא והמפורט בן שלושה עמודים של 21 משחקי ה- NBA  בערוץ 33 בהנהלתו של יוסף בר-אל , מ- 16 במרס 1995 .

[4]  ראה נספח : ראה הצעת החוזה לשידורים ישירים של משחקי הליגה באנגליה , משחקי הגביע האנגלי, ומשחקי הבית של נבחרת אנגליה .

[5]  ראה נספח : מאמר עיתונאי  של גב' יולי חרומצ'נקו שפורסם במקומון "כל העיר" ב- 26 במאי 1995, המבקר בצורה קשה ונוקבת את התנהלותו של יוסף בר-אל כמנהל ערוץ הטלוויזיה 33 של רשות השידור .

[6]  ראה נספח : מסמכי רייטינג ומכתבי אל המנכ"ל הזמני החדש יוסף בר- אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה החדש יוסף "יוסי" משולם , מתאריך יום שישי – 22 במרס  2002, המציג את נתוני הצפייה המלאים בערוצי הטלוויזיה 1, 2 , 10 , ו- 33  ערב קודם לכן ביום חמישי – 21.3.2002 .

[7]  ראה נספח : מנשר של חבורת עובדים רצינית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנשלח  ב- 18 במרס 2002 לחברי הוועד המנהל ברשות השידור בראשותו של היו"ר נחמן שי , הקוראת להם לדחות על הסף את ההצעה למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור.

[8]  ראה נספח : מכתב ההתפטרות של ד"ר יהודית אורבך מתפקידה כיו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור שנשלח לראש הממשלה אריאל שרון ב- 24 באוקטובר 2002 לאחר הסכסוך המתוקשר שלה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל.

סוף הפוסט מס' 339 – רשימה מס' 1 . "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (רשימה מס' 1)" . כל הזכויות שמורות.

מחר (יום שני – 13 בינואר 2014) אפרסם את רשימה מס' 2 באותו הנושא של "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אריאל "אריק" שרון ז"ל (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 339.

גיא פניני שחקן מכבי ת"א בכדורסל לוֹעֵג אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) שוב לכללי ההגינות האלמנטריים הנוגעים ליריבות ספורטיבית. תוך כדי המשחק הוא תופס ביד ימין שלו את מבושיו של אלכס מָארִיץ', לוחץ על אשכיו, וממוטט אותו לפרקט זירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. האירוע הנִבְזִי מתרחש 1:49 דקה לסיום הרבע השלישי בשעה שמכבי ת"א צועדת ביתרון 61 : 58. (רשימה מס' 1). ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 338. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 338 : הועלה לאוויר בשישי – 9 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

גיא פניני שחקן מכבי ת"א לוֹעֵג אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) שוב לכללי ההגינות האלמנטריים הנוגעים ליריבות ספורטיבית. הוא שולח תוך כדי המשחק את יד ימין שלו למכנסיו של יריבו מקבוצת לוקומוטיב קובאן אלכס מָארִיץ', תופס את מבושיו, לוחץ על אשכיו, וממוטט אותו לזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. האירוע הנבזי מתרחש 1:49 דקה לסיום הרבע ה- 3 בשעה שמכבי ת"א צועדת ביתרון בתוצאה 61 : 58. (רשימה מס' 1). ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 338. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יום חמישי – 9 בינואר 2014 . היכל הספורט ביד אליהו . דקה אחת וארבעים ותשע שניות לסיום הרבע ה- 3 במשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן (רוסיה) במסגרת המחזור השני ב- Top 16 של ה- Euroleague . התוצאה במשחק 61 : 58 לטובת מכבי ת"א . שחקני קובאן תוקפים את הסל הצפוני . אלכס מאריץ' שחקנה הגבוה של קובאן (2.11 מ') מבצע חסימה נגד גיא פניני . גיא פניני מנסה לעקוף אותו . בעודו נע במסלול העקיפה שולח גיא פניני את יד ימין שלו למכנסיו של אלכס מאריץ' . אלכס מאריץ' מנסה לסלק את היד הזדונית אולם גיא פניני זריז ומיומן יותר במאבקים סמויים מעין השופטים , מ- העיתונאים הרבים שנוכחים בהתמודדות בהיכל , וגם מעיניהם של 11000 (אחד עשר אלף) צופים המאכלסים עד לעייפה את יציעי ההיכל ביד אליהו . הוא תופש את מבושיו של אלכס מאריץ' בכף ידו הימנית ומועך את אשכיו . הענק הסרבי מתמוטט על הפרקט, אולם המשחק נמשך כאילו לא קרה כלום . רק מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 בראשות הבימאי המצוין והעירני ראובן "רוביק" פודגור חושפות לפרטי פרטים בשידור הישיר את מעשה הַנְבָלָה הַמְנוּבַז של גיא פניני . המצלמות כידוע אינן משקרות . הן דוברות אמת . אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) התברר כי האיש גיא פניני הזה שמתחזה לספורטאי , לועג שוב לכל חוקי וכללי ההגינות המקובלים בעת התמודדות ספורטיבית . לפני זמן לא רב כינה את שחקן הכדורסל של הפועל ת"א יונתן שולדבראנד במונולוג נבזי של Trash Talk בשעת התמודדות תחרותית "נאצי" , ואיחל לו "סרטן בראש" . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים חשפו אז את גיא פניני כבן בליעל . שחקן הכדורסל המכוער הזה נתפש כמלוכלך . אגודת מכבי ת"א שללה ממנו את פקיד הקפטן והוא גם הורחק מזירת הכדורסל לפרק זמן כלשהו ואף נקנס . גיא פניני הביע אז צער על התנהגותו הנבזית ההיא והבטיח כי הדבר לא יִישָנֶה . הוא חזר למגרשים ואמש גם שָב לסוּרוֹ . מה מניע את האיש הזה לשחק משחק כה מטונף ושָפֵל ? מדהים ששום עיתונאי מחמשת העיתונים המובילים "ידיעות אחרונות" , "הארץ" , "ישראל היום" , מעריב" , ו- "סוף השבוע" לא ראה אמש דבר ביד אליהו . בעיניהם גיא פניני נותר ספורטאי זך וטהור שחזר בתשובה .

אתה נוטל וקורא בבוקר את עיתוני יום שישי (10 בינואר 2014) ולא מאמין למראה עיניך . Nada . מדהים . כל העיתונאים וכתבי ופרשני הכדורסל הבכירים במדינת ישראל לא הבחינו במעשה ידו של בן בליעל . רפי נאה ואריה מליניאק מ- "ידיעות אחרונות" מספרים בפרוטרוט במאמרי הדיווח והפרשנות שלהם לקוראיהם כי מכבי ת"א ניצחה את לוקומוטיב קובאן 85 : 75 , אך לא מתייחסים ולו במילה לאירוע המביש של גיא פניני . הכותרת של הפוסט של רפי נאה היא "סופו שואו" ושל אריה מליניאק "מיתולוגיה יוונית" , כאילו שני העיתונאים הוותיקים הללו מנותקים מהמציאות וכלל לא היו נוכחים בהיכל הספורט ביד אליהו אֶמֶש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) . כנ"ל אבי סגל ואלי סהר מ- "ישראל היום" . הכותרת של אבי סגל "הוריקן סופו" ושל אלי סהר "הפצוע היווני" . שום דבר מפְּרִי המַקְלָדוֹת שלהם אודות המקרה המְשוּקָץ של גיא פניני . אריה ליבנת מ- "הארץ" מתעלם גם הוא מהאירוע הנִקְלֶה . הכותרת שלו "חיה פצועה" מתייחסת לסופוקליס שחורציאניטיס כמובן ולא לאלכס מאריץ' . כמוהו אבי אורנן מ- "מעריב" . הכותרת של אבי אורנן היא "סופו ברצון" , אולם שום אוֹת אודות גיא פניני . כאילו לא היה נוכח במשחק . ומה תגידו גם על ערן ווייצמן ואלון סיני מהעיתון "סוף השבוע" . הכותרת שלהם "משחק ענק לסופו, מכבי ת"א ניצחה את קובאן" , בעמוד מס' 41 של העיתון , לא מְגָלָה מאום לקוראים שלהם אודות עבירת המורל הגסה והמְנוּוֶלֶת של גיא פניני נגד אלכס מאריץ' .

קרה כאן מקרה בלתי מתקבל על הדעת . נבחרת עיתונאים וותיקה ובעלת ניסיון מהעיתונות הכתובה נשלחה ע"י המערכות שלהם לכסות אמש את המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן , אולם שבה בידיים ריקות . לא ייאמן כי איש מהם לא ראה את גיא פניני שולח את יד ימין שלו 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי של המשחק (במצב של 61 : 58 לזכות מכבי ת"א) אל מְבוּשָיו של אלכס מאריץ' , מועך בפרהסיה את אשכיו , ומשליך את הענק הסרבי ארצה נאנק מכאביו . ללא תגובת השופטים וללא תגובת העיתונאים . מדהים כיצד הוויזואליה הנקלֵית הזאת נעלמה מעיני העיתונאים הבכירים בעלי ניסיון מופלג בסיקור משחקי כדורסל . משהו חמוּר , בלתי מובן , מביך , ומוזר התרחש אמש ביציע העיתונות בהיכל הספורט ביד אליהו .

ערוץ 10 על ציוותו הגדול בראשות הבימאי המצוין שלוֹ מר ראובן "רוביק" פודגור (מצויד בניידת השידור של אולפני הרצליה) לרבות השדר מר יורם ארבל והפרשן שמדבר בשפת רחוב מר פנחס "פיני" גרשון – נשלח אמש כמו אנשי העיתונות הכתובה למשימת הסיקור הישיר בהיכל הספורט ביד אליהו של המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 85 : 75 . ערוץ 10 משלם למכבי ת"א כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת התענוג לשדר מידי ערב בימי חמישי בשבוע את משחקי המועדון ב- Euroleuge . לכך יש להוסיף את הוצאות ההפקה השונות לרבות שכירת ניידת השידור של אולפני הרצליה . עלות הפקת כדורסל שבועית כזאת מידי יום חמישי מסתכמת ביותר מחצי מיליון שקל (משהו סביב 540000 שקל) . זה לא מעט . השידור הישיר של ערוץ 10 אמש את המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 85 : 75 הניב בין 21.00 ל- 23.00 רייטינג ממוצע במגזר ה- "אוכלוסייה היהודית" בכמות של % 11.62 . הוא צבר Peak של % 12.9 בין 22.15 לבין 22.30 ועוד שיא של % 13.3 בין 22.30 לבין 22.45 . ערוץ 1 לעומת ערוץ 10 צבר בין 21.00 ל- 23.00 מִדְרוּג ממוצע עלוב באוכלוסייה היהודית – רק % 1.53 (אחוז וחצי) . ערוץ 2 צבר באותן השעתיים האלה בין 21.00 ל- 23.00 באוכלוסייה היהודית מִדְרוּג ממוצע של % 23.03 . מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא עדיין אם כך נֶכֶס שידור בוהק .

בימאי הכדורסל והחדשות של ערוץ 10 ראובן "רוביק" פודגור הוא מחונן גם בשל היותו עיתונאי . רוביק פודגור פרש את 7 (שבע) המצלמות הגדולות + 2 מצלמות אצבע של ניידת השידור של הרצליה כמקובל . כל 7 המצלמות הגדולות מוקלטות כהילוכים חוזרים כל אחת בעוד מצלמה מס' 3 משמשת גם כמצלמת הילוכים איטיים מאוד SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) . מלאכת הבימוי של רוביק היא מיטבית, שיטתית, ויעילה . הוא לא מחמיץ דבר . האיש כל כך מוכשר , עירני , ובעל ניסיון ב- בימוי טלוויזיוני של משחקי כדורסל עד שהוא נותן תחושה כי עומדות לרשותו לא 7 מצלמות אלא כמות כפולה . הוא ללא ספק בימאי הספורט והחדשות הטוב במדינה . 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי במשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן כשהתוצאה עמדה על פער של 61 : 58 למכבי ת"א התברר פעם נוספת עד כמה מערך המצלמות שלו מחושב ויעיל . הצלם שלו אילן ברדה שהיה מופקד על מצלמה מס' 6 ביציע מצד שמאל והצלם יוסי הרוש מי שהופקד על מצלמה מס' 4 מתחת לסל מצד שמאל , הם שלכדו את כל המהלך המטונף במלואו והראו כיצד גיא פניני לופת בכוונה תחילה וללא בושה את איבר המין של אלכס מאריץ' ומועך את אשכיו . אלכס מאריץ' התמוטט על הפרקט . רוביק פודגור לא המתין אפילו שנייה אחת . הוא הבין כי גיא פניני עשה מעשה נוֹאָל והפר את כל כללי ההגינות הספורטיבית . הוא רוביק פודגור שידר מייד ל- "אוויר" את ה- Replays בזה אחר זה , את המראות שהפיקו עדשות מצלמות מס' 6 ומס' 4 של אילן ברדה ויוסי הרוש . התברר מעל כל ספק כי גיא פניני שמר על חשיבה צלולה ונחושה וגם מלוכלכת למרות ובתוך סערת הקרב , ותכנן כיצד להזיק ולהשפיל באופן גופני ונפשי את אלכס מאריץ' . סרט התועבה חייב להישלח עכשיו ובדחיפות מיידית לנשיא "Euroleague Basketball Company" הספרדי מר ג'ורדי ברתומיאו (Jordi Bertomeu) . לגיא פניני אין יותר מה לחפש על מגרשי הספורט . בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי ראיתי אין סוף עבירות מורליות שדינן הנפת כרטיס אדום והרחקה מהמגרשים . לפיתת אשכיו של אלכס מאריץ' ע"י גיא פניני דומה למעשהו המכוער של שחקן בית"ר ירושלים אודי אשש ב- 1988 כשתפס את אשכיו של רוני לוי (אז שחקן מכבי נתניה והיום מאמן בית"ר ירושלים) בעת וויכוח ביניהם בפאתי המגרש . לעבירות מורליות אין מחילה .
podgor
טקסט תמונה : התמונה צולמה באצטדיון "ברנביאו" של ריאל מדריד בעיר הבירה מדריד ב- 22 במאי 2010 . זהו בימאי הטלוויזיה של ערוץ 10 ראובן "רוביק" פודגור שניצב ליד המצלמות של ה- Host broadcaster הספרדי בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר בליגת האלופות בכדורגל (Champions League) בין אלופת גרמניה באיירן מינכן לבין אלופת איטליה קבוצת אינטר מילאנו. ערוץ 10 שידר ישיר את משחק הגמר ההוא , ובנה והרכיב הפקת Unilateral נאה מחוץ לאצטדיון על גג שצופה אל המגרש . 
podgor 1

טקסט תמונה : קיץ 1987 . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר מאולם הכדורסל העירוני בראשל"צ. הצלם ראובן "רוביק" פודגור (מימין) עומד מאחורי מצלמת ה- Close ups (לבוש במכנסי ג'ינס וחולצת טי שירט לבנה וחובש Head set  ואוזניות). רוביק פודגור נראה כאן מנהל שיחה באמצעות מערכת הקשר הפנימית עם בימאי ניידת השידור יואב פלג. רוביק פודגור נחשב לאחד הצלמים הטובים ביותר בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הפך בעצמו אח"כ לבימאי טלוויזיה מוכשר בזכות עצמו בתחומי הספורט והחדשות. זיהוי היושבים בעמדת השידור מימין לשמאל : התאורן – חשמלאי חזי קוקה ז"ל, השדר אורי לוי, הכתב דני לבנשטיין, ועוזר השדר רמי שמש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קצת לפני האירוע המביש של גיא פניני התהדר והתהלל פיני גרשון בשפת הרחוב שלו בפני יורם ארבל וצופי ערוץ 10 וכך סיפר להם : "לקחתי בשעתו את גביע אירופה עם אבן בכליה וארבע זריקות בתחת…". גילוי המצלמות של אילן ברדה ויוסי הרוש 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי הסיט את הסיפור מפיני גרשון שמשבח את עצמו לכיוון שונה לחלוטין , לעברו של גיא פניני ולמעשהו הנכלולי , תפיסת מבושיו של אלכס מאריץ' ומעיכת אשכיו . בושה וחרפה . לא פחות . אלכס מאריץ' התמוטט על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו . רוביק פודגור החל להריץ את ההילוכים החוזרים של מצלמות מס' 4 ו- מס' 6 ונתן Cue לפיני גרשון ויורם ארבל לתאר בשידור ישיר את העלילה המכוערת. בין השניים השדר והפרשן התפתח טקסט סקסיסטי זול של הומור בגרוש. הטקסט היָרוּד הסתיים בהערכה אישית של פיני גרשון שגלשה בכלל לכתובת אחרת . ל- שון ג'יימס . פיני גרשון הצהיר בפני יורם ארבל וצופי ערוץ 10 כי אילו היו עוטפים את גבו של שחקן מכבי ת"א שון ג'יימס הפצוע בגבו כבר תקופה ארוכה בדולרים , או יוּרוֹאִיים , או פאונדים – הוא היה מִתְּרוֹצֵץ על הפרקט ביד אליהו . זהו התמליל ורמת השיחה שהתנהלה בין השדר המוביל יורם ארבל לבין פרשנו פיני גרשון :

פיני גרשון (מזהה ראשון את ההתרחשות) וכך הוא מתבטא בשפת הרחוב שלו : "מישהו קיבל מכה ב- "חבילה"…אה זה מאריץ'…

יורם ארבל : "מאריץ' ירד לפרקט וחטף זפטה…"

פיני גרשון : "לפי דעתי הוא יצא מוועד הורים…או לא…"

פיני גרשון (מושך את המילה) : "…לא יָפֶהֶהֶהֶהֶ…"

יורם ארבל : "השאלה אם הוא עשה את זה בכוונה או לא בכוונה…"

פיני גרשון : "השאלה מי נהנה פה…"

יורם ארבל : "מה הוא מחפש שם…? אין לו כלום…"

פיני גרשון : "איך אתה אומר…? ב- גוּאֶבוֹס…"

יורם ארבל : "לא יפה… לא יפה…לא שהוא עשה למאריץ' נזק כזה גדול…"

פיני גרשון (ממשיך להגיב ולשדר בשפת הרחוב שלו) : "הוא עשה לו גוּאֶבוֹס חַמִינָדוֹס לקראת שבת…"

יורם ארבל : "זה נכון…אפוא שחורציאניטיס…אפוא שון ג'יימס…שון ג'יימס כנראה לא יכול לשחק…"

יורם ארבל (פונה לפיני גרשון) : "אפוא שון ג'יימס…?"

פיני גרשון : "לא מבין מה יש לו…"

יורם ארבל (לפיני גרשון) : "אתה תיכנס לספר הרפואה ותראה מה יש לו…"

פיני גרשון : "למי…?"

יורם ארבל : "לשון ג'יימס…"

פיני גרשון (האשמה שגובלת בהוצאת דיבה ודבר לשון רע) : "…אתה יודע מה…? אתה עוטף לו את הגב בדולרים…ו/או ביורואיים…ו/או בפאונדים…אתה רואה איך הוא מתרוצֵץ פה…"

יורם ארבל : "אתה אומר דברים קשים…"

יורם ארבל לפיני גרשון במצב של 61 : 60 למכבי ת"א 1:07 דקה לפני תום הרבע השלישי : "בזמן האחרון אתה מדייק בעניין הזה…כבר אומר לך…

פיני גרשון : "אם הייתי יודע הכל הייתי מיליונר…"

יורם ארבל מגיב : "גם ככה אתה לא סובֵל…"

אנשי ערוץ 10, רוביק פודגור והצלמים שלו יחדיו עם העורך משה סגל והמפיק רונן רץ , העניקו שיעור בלתי נשכח בעיתונאות לנבחרת עיתונאים וותיקה ועתירת ניסיון מהעיתונות הכתובה שנכשלה כליל אֶמֶש בסיקור המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 85 : 75 . תודה לערוץ 10 ותודה כפולה לרוביק פודגור .

סוף הפוסט מס' 338. 

1. "Monday Night Basketball & Soccer" של 6 בינואר 2014. כלכלה טלוויזיונית. 2. דיוויד קולמאן, יוזביו, ו- BBC. פוסט מס' 337. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 337 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

1. "Monday Night Basketball & Soccer" של 6 בינואר 2014. 2. דיוויד קולמאן , יוזביו , ו- BBC. פוסט מס' 337. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : אם אלוויס פרסלי היה חי היום הוא היה בן 79 .

הערה 4 : לגדולת הספורטאיות הישראליות בארץ ובעולם בכל הזמנים המתעמלת הנפלאה והנהדרת והאלופה האולימפית באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 גב' אגנס קלטי מלאו אתמול 93 שנים .

הערה 5 : התנהגותו השערורייתית והמתלהמת של מאמן הכדורסל מר אפי ברנבוים (מאמן  קבוצת בני הרצליה) חסרת תקדים ב- ברוטליות שלה , והתרסתו המכוערת ברגע של מחלוקת נגד שופט הכדורסל עומר אסתרון במשחק הפועל ירושלים – בני הרצליה 82 : 71 בגין פסיקה שלא הסכים עמה – מהווה פגיעה אנושה ברשות השופטת. אפי בירנבוים איבד את עשתונותיו ועשה מעשה מטונף גם מבחינה חינוכית. הוא תקף שופט. הדור הצעיר לומד מאפי בירנבוים כי בעת צרה ומשבר בעת התמודדות ספורטיבית וחילוקי דעות מקצועיים מותר לרָסֵק את את הרשות השופטת . מאמן ספורט איננו תר רק אחרי הישגים . הוא גם מחנך . אם אפי בירנבוים הוא כה חמום מוח ואיננו שולט עוד במעשיו בעת וויכוח וקונפליקט עד כדי ביזוי ואובדן כבודו העצמי תוך כדי הטלת רפש פומבית ברשות השופטת , אזי יש לשלול ממנו את רישיונו להדריך ולאמֵן קבוצת ספורט . אם לאפי בירנבוים מותר , מדוע אסור לנו ? מעניין מה היה אומר על סצנת הטלוויזיה המכוערת הזאת האמריקני ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) המנוח .

1. "Monday Night Basketball & Soccer" של 6 בינואר 2014. כלכלה טלוויזיונית.

"Monday Night Basketball & Soccer" היא עסקת טלוויזיה טובה (וגם יקרה) שרקח ערוץ 1 הציבורי גם אם הוא משלם תמורתה לעונת 2014 – 2013 תשלום לא זול של זכויות שידורים (בלעדיות) על סך של 21.000000 (עשרים ואחד מיליון) שקל . לכך צריך להוסיף עוד כ- 5.000000 (חמישה מיליון) שקל הוצאות הפקה שנתיות . טלוויזיה זה ביזנס יקר . החוזה של ערוץ 1 הציבורי עם איגוד הכדורסל לעונת 2014 – 2013 נסב על 6.000000 (שישה מיליון) שקל . החוזה של הערוץ הציבורי עם התאחדות הכדורגל לעונת 2014 – 2013 עומד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל . יש להזכיר כאן שערוץ 1 חתם אשתקד עם התאחדות הכדורגל הישראלית על הסכם ארוך טווח בן שלוש שנים 2016 – 2013 בו הוא משלם לה 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור זכויות השידורים הבלעדיות תמורת שידור שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל . שני החוזים השנתיים הללו עם שתי הוועדות המארגנות החשובות במדינת ישראל שדנים בהסכמי זכויות שידורים בלבד מתירים אם כך לערוץ 1 הציבורי לשדֵר ישיר באופן בלעדי את שני המשחקים המרכזיים בליגות העל בכדורסל וכדורגל . מדובר ברעיון טלוויזיוני נכון אולם הביצוע הרשלני שלו , המראות הוויזואליים הארכאיים והנושנים עד כדי גיחוך , לרבות הרייטינג הדַל שהאִידֵאָה הזאת צוברת זה כבר סיפור אחר לגמרי . צריך להבין שכל ערב שידורי ספורט ישראלי שכזה בכל יום שני בשבוע "Monday Night Basketball & Soccer" מקזז מקופתו הציבורית של ערוץ 1 סכום כ- 800000 / 750000 (בין שבע מאות אלף לשמונה מאות אלף) שקל . סכום לא זול בהחלט שכולל בתוכו את תשלום זכויות השידורים הבלעדיות ואת הוצאות ההפקה וסך התשלומים לניידות השידור של המהנדס מר דני לנקרי . שתי הפקות הספורט מהסוג הזה שערוץ 1 מפיק מידי יום שני בשבוע הן יקרות גם בגלל שהן מעסיקות כוח אדם גדול באופן יחסי בתחומי העבודה השונים של הכיסוי הישיר . יחד עם זאת צריך להבהיר שהרייטינג הדליל שצובר ערוץ 1 בשידורים הישירים של משחקי הכדורסל והכדורגל בימי שני בשבוע הוא מדרוג מזהיר יחסית לעומת חומרי שידור אחרים שלו שמשודרים באותן שעות בימים אחרים בשבוע . לקראת סופו של השידור הישיר מהיכל הכדורסל ברוממה – חיפה של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל מכבי חיפה – מכבי ת"א 71 : 79 , בין 20.15 ל- 20.29 , צבר ערוץ 1 מדרוג שיא של % 6.7 . כמו כן לקראת סופו של השידור הישיר מאצטדיון "בלומפילד" ביפו של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מכבי ת"א – מכבי חיפה 3 : 1 , בין 22.15 ל- 22.30 צבר ערוץ 1 רייטינג שיא של % 11.4 . שום תוכנית כלשהי המשודרת בערוץ 1 הציבורי המט ליפול והבלתי חשוב (במתכונתו הנוכחית) איננה מתקרבת אפילו למחצית הרייטינג שמפיקים שידורי הכדורסל והכדורגל בימי שני בשבוע . הרייטינג הגבוה מאפשר לערוץ 1 הציבורי לגייס חסויות, למזער נזקים, ולכסות כחמישית מעלויות זכויות השידורים + הוצאות ההפקה . באמצעות "Monday Night Basketball & Soccer" משיב השידור הציבורי במידה רבה ברגע קט מסוים מלחמה שערה נגד השידור המסחרי . צריך להעיר ולקחת בחשבון כאן שהמִדְרוּג הגבוה יחסית של ערוץ 1 הציבורי אֶמֶש (יום שני – 6 בינואר 2014) בשני המשחקים נוֹבֵעַ לא רק מהעסקה הטלוויזיונית שטמונה בה בלעדיות אלא גם מהעובדה שהוא שידר אמש פעמיים ישיר בזה אחר זה את שני מועדוני הפאר של מכבי תל אביב בכדורסל וכדורגל . על כל פנים נחמד לראות שמנחי "מבט" מר אמיר איבגי וגב' מירב מילר וגם הגברת החזאית שרון ווכסלר שמצטרפת אליהם בסוף המהדורה הופכים להיות מעין Filler (חומר מילוי) במעברים שבין צוות שידור של משחק הכדורסל אורי לוי וגור שלף בחיפה לבין צוות השידור של משחק הכדורגל מאיר איינשטיין ודני נוימן ביפו . שידורי הכדורסל והכדורגל הבלעדיים בערוץ 1 חזקים ממשדרי החדשות שלו . אירועי הספורט הבכירים המתקיימים בארצנו כמו הכדורסל והכדורגל הם חלק מהתרבות וההוויה הישראליים וטוב עושה ערוץ 1 שהוא עוסק בהם באינטנסיביות .

ערוץ 1 איננו אשם שערוץ 10 נלחם מולו אמש (יום שני – 6 בינואר 2013) החל מתשע בערב בנשק קטלני ואשר מסמם את צופיו בסם טלוויזיוני שקרוי "היפה והחנון" . ערוץ 1 מעביר מידע ספורטיבי לציבור אך אין לו שום סיכוי להתחרות מול סמים טלוויזיוניים . אולם ערוץ 1 יכול לשפר בהרבה את מראהו ואת קולו וגם להפסיק ולחדול מהשטחיות , הבנאליה , הטריוויה , והרדידות שמוצאים שוב ושוב את ביטויים על קו השידור . שדר הקווים של ערוץ 1 אלמוג שריד מדווח אמש לאורי לוי באחד מפסקי הזמן (במשחק מכבי חיפה – מכבי ת"א 71 : 79) כי מאמן מכבי חיפה דָנִי פְרָנְקוֹ מבקש מהשחקנים שלו להתעורר . זאת דוגמא אחת של רדידות מני רבות . אינני מאמין למאמן שאומר לשחקניו להתעורר אך לא מסביר להם כיצד להתעורר . אינני מאמין למורה ספורט ו/או חינוך גופני שאומר לתלמידיו כי הם מוכרחים לרוץ מהר יותר ו/או לקפוץ גבוה יותר אך לא מדריך אותם ולא מייעץ להם כיצד עושים זאת . אנוכי בטוח כי דָנִי פְרָנְקוֹ אומנם חילק הוראות לחניכיו "כיצד להתעורר" בצד הציווי "להתעורר" אולם שדר הקווים אלמוג שריד הוציא אותו את דני פרנקו רדוד וגם את הפרשן גוּר שֶלֶף רדום , משהיה חייב לתהות מייד בקולו : "קל מאוד לומר למישהו תתעורר , קל מאוד לומר למישהו אתה חייב לקלוע מדויק יותר , קל מאוד לומר למישהו תפסיק כבר להחטיא , קל מאוד לומר למישהו אתה חייב לשמור טוב יותר , קל מאוד לומר למישהו אתה מוכרח לרוץ מהר יותר…קשה הרבה יותר זה לומר כיצד לעשות זאת נכון" . אבל המֶסֶר של אלמוג שריד כמו אחרים שלו עבר ללא התייחסות של השדר המוביל וללא תגובת הפרשן המוביל . נכון שמטקסט בַּנָאלִי שכזה לא מתים , אך כשבְּלִיל – עֵרֶב כה רב של מילים חסרי תועלת כאלה מצטברות במשך שעתיים של שידור ישיר לעוד ועוד ועוד של דברי טריוויה , הם הופכים בסופו של דבר לכמות עצומה של מלל שמעמיסה ומכבידה ללא צורך על קו השידור . אביא דוגמת טריוויה אחרת . בשלב כלשהו ברבע ה- 3 הביא גוּר שֶלֶף נתון סטטיסטי כי המאזן הופר ומכבי חיפה צועדת ברבע הנוכחי ביתרון 11 : 9 , והוסיף כי דיוויד בלאט לא אוהב את זה…אלא מה ? ברור שדיוויד בלאט לא אוהב את זה…תוספות טריוויה שכאלה שחוזרות על עצמן שוב ושוב מסרבלות את הפרשנות . חסר היה שגוּר שֶלֶף יוסיף כי דָנִי פְרָנְקוֹ כן אוהב את זה…שוב , נכון שלא מתים מזה , אך זהו קו התפר שמבדיל בין שידור לברבור , בין דיבור הגיוני לפטפטת . גב' הדס גרינברג שדרנית הקווים של ערוץ 1 אמש (יום שני – 6 בינואר 2013) במשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה שהסתיים בתוצאה 3 : 1 , דיווחה כי מאמן מכבי חיפה אָרִיק בֵּנָאדוֹ ציווה על השחקנים שלו לשחק על הכבוד של מועדון מכבי חיפה…אם הדיווח של הדס גרינברג נכון , מובן לי עכשיו מדוע מכבי חיפה כה מפגרת במניין הנקודות בטבלה . אי אפשר להגן על כבוד המשפחה אם לא מסבירים ומתדרכים את המשתתפים באֵלוּ כלים הם אמורים להשתמש וכיצד הם צריכים לעשות זאת .

levi shelef 3

טקסט תמונה (1) : יום שני – 6 בינואר 2014 . היכל הספורט ברוממה – חיפה . השדר אורי לוי (משמאל) והפרשן שלו גור שלף (מימין) עורכים את הפרזנטציה שלהם בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי חיפה – מכבי ת"א 71 : 79. תמונת הפרזנטציה הזאת מקובלת מפני שהיא נקייה לחלוטין מפרסומות מסחריות. (צילום ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

levi shelef 4

טקסט תמונה (2) : יום שני – 6 בינואר 2014 . היכל הספורט ברוממה – חיפה . השדר אורי לוי (משמאל) והפרשן שלו גור שלף (מימין) עורכים את הפרזנטציה שלהם בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי חיפה – מכבי ת"א 71 : 79 . התמונה נקייה מפרסומות מסחריות . (צילום ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1).

גוּר שֶלֶף מדבר Non stop ליד אורי לוי במשך יותר משעתיים . ככל שכמות המילים גדלה – אחוז השטויות עולה . עוד קצת טריוויה, עוד בדל רידוד, ועוד זנב בַּנָאלְיָה מצטברים במשך שעתיים לגוֹדֶש ענק ומטופש של הַר מילים. מישהו צריך להדריך ולאמן את גור שלף ואת אלמוג שריד לברור את העיקר מהתפל ולבור את המוץ מהתבן . מישהו חייב להדריך אותו את גור שלף כיצד לבטא את רעיונות הפרשנות שלו בהרבה פחות מילים . מישהו צריך לשבת עמו ולנתח את סרטי ההקלטה ולהסביר לו כי פרשן טוב איננו נבחן בכמות המילים שהוא מייצר אלא במהותן . השדר צריך לשדר והפרשן אמוּר לפרשן רק במצבים שדורשים באמת פרשנות . תעשיית הטלוויזיה היא רבת פנים ומורכבת . היא דורשת מ- מעצבי דמותה ידע וכישרון . עורכים , בימאים , מפיקים , שדרנים , וכותבים  לומדים את רָזֶיהַ במשך שנים ומתרגלים שוב ושוב על מודל את הניואנסים השונים בטרם הם עולים ל- "אוויר" ולפני שהם נחשפים לציבור . רק כאן לוקחים שדרני קווים ופרשנים  נטולי כל ניסיון כתיבה , חסרי כל ניסיון בהרכבת טקסט , משוללי כל ניסיון ביטוי והבעת רעיונות באמצעות טקסט חסכוני ויעיל בטלוויזיה , ונעדרי כל ניסיון עיתונאי , וזורקים אותם למים ללא הדרכה ואימון מוקדמים , כאילו מדובר במקצוע טלוויזיה משני ולא חשוב שאיננו חלק מהתמונה הכללית . הפרשנות הספורטיבית בעת שידורי Play by play היא נקודת תורפה טלוויזיונית ארוכת שנים . תמוה שחלפו כבר שנות דור וטרם נמצאו מחליפים ראויים למר אבי רצון ומר אריה מליניאק . נכון שגור שלף מגיע לעמדת הפרשנות כשהוא מצויד בניסיון משחק עצום וידע בניהול קבוצת ספורט אולם ליכולת על הפרקט אין שום קשר עם הכישרון ליד המיקרופון . כישרון ביטוי , יכולת מלל חסכונית , המיומנות וגם האינטואיציה לחוש בגוּפְך בדָמְך מתי אתה רשאי להתערב , כיצד אתה פוגע "בּוּל" , והיכן אתה עובר את הגבול – הם תכונות הכרחיות של כל שַדָּר וגם של כל פַּרְשָן . תפקידו של הפרשן הוא להסביר את מה שבאמת טעון הסבר ולא להעיר כל פעם מחדש ולהידחף לשידור באופן אוטומטי ללא כל בקרה לאחר שהשַדָּר המוביל שלו מסיים לומר את המשפט שלו . איש טלוויזיה אמין ומיומן אמור לחוש מתי והיכן מתחיל תפקידו למסור מידע לצופה הטלוויזיה ולנתח אותו , ואפוא הוא נדרש לסיים . אקראיות הפרשנים לא הייתה טובה בימים ההם והיא וודאי איננה מוצלחת בימים הללו . מינויו האקראי של אריה מליניאק ב- 1979 להיות פרשן טלוויזיה בענייני כדורסל כמו גם הפקדתו בעלמא של אבי רצון ב- 1990 על מיקרופון הפרשנות באירועי כדורגל – היו בבחינת נס טלוויזיוני . הם נעשו בשל נימוקים הגיוניים מקדימים אבל הצלחות היו מקריות לחלוטין . לאריה מליניאק ואבי רצון לא הייתה שום הכשרה טלוויזיונית קודמת . הצנחתו הפתאומית של ליאן ווילדאו לכס שַדָּר השחייה באליפות העולם האחרונה בשחייה בברצלונה 2013 הייתה כישלון קולוסאלי . אינני יודע אם גור שלף הוא כישלון מוחלט אולם רואים שהוא איננו מבין ולא קורא נכון את שפת הטלוויזיה שדורשת דיוק , מינון , והסתפקות במועט . מוטי קירשנבאום למד שֵש שנים (1968 – 1962) טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס בטרם התמנה לכתב , עורך , ו- מפיק בטלוויזיה הישראלית הציבורית . גור שלף לא עבר אפילו השתלמות בת יום בטרם התיישב בכֵּס הרָם של פרשן הכדורסל של ערוץ 1 .

הופעת הפרזנטציה הבלתי אסתטית (בלשון המעטה) של מאיר איינשטיין ודני נוימן אמש בעמדת השידור של ערוץ 1 (יום שני – 6 בנובמבר 2014) באצטדיון "בלומפילד" בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 3 : 1 – מגוחכת ומסורבלת . הטלוויזיה היא Media וויזואלית והופעה בפני מצלמותיה דורשת כמה תכונות בסיסיות . חלק מהן נוגע ל- לבוש , תסרוקת , והופעה כללית אישית מסודרת ומקובלת , וגם מהימנה . לשם כך יש מלבישות בטלוויזיה שתחום מקצוען והתמחותן הוא התאמה והלבשת הניצבים בחלון הראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא על פי הכללים המקובלים במדיה . הופעתם של שני ה- Presenders של ערוץ 1 מאיר איינשטיין ודני נוימן היא רשלנית ואנטי טלוויזיונית בעליל . השניים הפכו את עצמם לדוגמנים מסורבלים שלובשים מעילי רוח ונושאים עליהם פרסומות מסחריות דבר האסור בתכלית האיסור על מגישים – מנחים בשידור הציבורי ו/או המסחרי . נדמה להם ולמפעיליהם כאילו הם משדרים איזה משחק פוטבול בליגת ה- NFL בקור האמריקני העז השורר בניו יורק . מדובר סך הכל במשחק ערב בחודש ינואר בעיר תל אביב . אם באמת כל כך קריר באצטדיון "בלומפילד" הרי שניתן לחמם את עמדת השידור בעזרת תנור חשמלי . האנשים האלה מייצגים רשת שידור ועליהם להופיע בפני המצלמות כראוי גם אם היא שייכות ל- "הטלוויזיה הציבורית" . יש להבדיל בין כתבי שטח שמדווחים אודות מזג האוויר ממוקד ההתרחשויות כמו נעמה אייזנברוך ודני רופ מערוץ 10 לבין פרזנטורים שמגישים ומנחים את חומרי השידור שלהם מעמדות שידור מוגנות . האם מאיר איינשטיין ודני נוימן ירחיקו לכת בשידור הבא ויתכרבלו בעתיד בשמיכות כדי להתגונן מפני הקור הישראלי שהוא נסבל לחלוטין . לבטח בתל אביב .

einsrein noyman

טקסט תמונה : יום שני – 6 בינואר 2014 . תמונה טלוויזיונית דלה ורשלנית של השדר המוביל והפרשן שלו בעמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "בלומפילד" ביפו בטרם מתן שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 3 : 1 . מימין , מאיר איינשטיין נושא על לוח לבו את פרסומת האופנה REPLAY . משמאל , דני נוימן נושא את פרסומת האופנה NORTHFACE . (צילום ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

cosell 2

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . לצורך השוואה : זהו צוות השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC אשר משדר ישיר מעמדת שידור מוגנת באחד האצטדיונים בארה"ב משחק פוטבול בליגת ה- NFL . מימין לשמאל : פרנק גיפורד , האווארד קוסל , ודון מרדית' . (באדיבות ארכיון ABC) .

תוכנית הסיכום "פסק זמן" בערוץ 1 בהנחיית גב' שרון פרי שעולה לאוויר ב- 23.00 היא בעייתית מראש . מאיר איינשטיין מעביר לשרון פרי את מטה השליחים ב- 23.00 עם מדרוג של % 5.4 . ב- 23.15 פוחת המדרוג בהמון ויורד ל- % 3.1 וב- 23.30 הוא שוקע ל- % 1.6 . למִדְרוּג מתדרדר שכזה גם אם מדובר ב- Late Show יש רק פרשנות אחת : התוכנית לא מעניינת . זוהי תוכנית צפויה בעלת קצב איטי שסדר היום איננו משתנה בה .

rating 1

טקסט מסמך (1) : יום שני – 6 בינואר 2014 . עמודת המדרוג ברבעי שעות בין 18.30 ל- 21.14 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" השידור הישיר של משחק הכדורסל המרכזי בליגת העל מכבי חיפה – מכבי ת"א 71 : 79 בערוץ 1 הציבורי צובר רייטינג שיא ב- Peak שלו % 6.7 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

rating 2

טקסט מסמך (2) : יום שני – 6 בינואר 2014 . עמודת המדרוג ברבעי שעות בין 21.00 ל- 23.44 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . השידור הישיר של משחק הכדורגל המרכזי של ליגת העל בכדורגל מכבי ת"א – מכבי חיפה 3 : 1 בערוץ 1 הציבורי צובר רייטינג שיא ב- Peak שלו (בין 22.15 ל- 22.30) ומתייצב על % 11.4  . התוכנית "היפה והחנון" של ערוץ 10 (בין 21.00 ל- 22.30) עושה שמות בערוץ 1 ובערוץ 2 , מושכת תשומת לב , ונוטלת לעצמה משניהם כמויות צופים נכבדות . התוכנית "פסק זמן" של ערוץ 1 בהנחיית גב 'שרון פרי מתדרדרת בין 23.00 ל- 23.45 מ- % 5.4 ל- % 1.6 (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

2. דיוויד קולמאן, יוזביו, ו- BBC. כל הזכויות שמורות.

העיתונות דיווחה בהרחבה על הסתלקותו בטרם עת של שחקן הכדורגל הפורטוגלי המחונן יוזביו בן 71 אולם לא סיפרה מאום כי לפני שבועיים הלך לעולמו אחד מגדולי שדרני הספורט של ה- BBC בכל הזמנים דיוויד קולמאן (David Coleman) בן 88 . שמו של דיוויד קולמאן איננו אומר דבר לדור הצעיר של היום אך עבור דוֹר הטלוויזיה שלי ובראשו נסים קיוויתי , אלכס גלעדי , דן שילון , ויורם ארבל היה איש מופת , הערצה , ומודל לחיקוי . דיוויד קולמאן היה רק אחד . גם באנגליה של הימים ההם . דיוויד קולמאן ניחן בקול רדיופוני איתן ובכישרון טבעי לבנות דרמה . הוא החל התבלט ב- BBC בשנות ה- 50 של המאה שעברה כשדר ומגיש . הוא היה המגיש של שתי תוכניות הדגל הספורטיביות הבלתי נשכחות של ה- BBC בעת ההיא "Grandstand" (עלתה לאוויר ב- 1958) ו- "Match of The Day" (עלתה לאוויר ב- 1964) . דיוויד קולמאן שימש ביולי 1966 המגיש הראשי באולפן ה- BBC שניווט וסיכם את משחקי מונדיאל אנגליה 1966 . גדולתו כשדר כדורגל מוביל הפציעה לאחר שהשדר המוביל שקדם לו ב- BBC קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) הלך "לעשות לביתו" בארה"ב ואח"כ מששב לאנגליה נשכר ע"י הרשת המסחרית המתחרה ITV . דיוויד קולמאן פרץ כרוח סערה והיה לשַדָּר המוביל של ה-BBC במונדיאל מכסיקו 1970 . קולו המיוחד וכישרון התיאור ובניית הדרמה הפכו אותו לאחד משדרני הספורט הטובים והמוכרים ביותר לא רק באנגליה אלא בעולם כולו . גם בישראל .

יוזביו פררריה (Eusebio Ferreira) היה בר מזל בכל בנוגע לחשיפתו הטלוויזיונית . הוא נולד בתקופת הדמדומים של ה- Film וזריחת הצילום האלקטרוני . בשנים ההן החל האביב של השידורים הישירים במסות בטלוויזיה הבינלאומית, בעיקר בארה"ב ובאירופה . צריך להבין כי מונדיאל צ'ילה 1962 כוסה עדיין רק במצלמות פילם . בצ'ילה הנחשלת לא הייתה קיימת אז כלל טלוויזיה כך שלא ניתן היה לדבר כלל על שידורים ישירים . ההתקדמות וההתפתחות ההיסטורית של שידורי הכדורגל בטלוויזיה נבלמה ב- צ'ילה . הדור הוותיק שלי זוכר כי כבר במונדיאל שווייץ 1954 העבירה רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG אחד עשר משחקים בשידור ישיר לרבות משחק הגמר הסנסציוני מערב גרמניה – הונגריה 3 : 2 שנערך ב- ברן . 11 המשחקים האלה שודרו ישיר בכל רשתות הטלוויזיה של מדינות ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של OIRT . הסיגנלים שלהם לא הוקלטו מפני שב- 1954 טרם ידעו מהנדסי הטלוויזיה להקליט את תמונת ה- Video . רק בשנת 1956 המציאה חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינצבורג את פטנט הקלטת תמונת ה- Video על רצועה מגנטית שרוחבה 2 אינטשים . במונדיאל שוודיה 1958 עשתה הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT כמה צעדים גדולים לפנים . היא שידרה ישיר יותר משחקים וידעה להקליט אותם למשמרת עולם על מכונות ה- VTR . ב- 1958 עשו צופי הטלוויזיה הכרה עם שחקני כדורגל אלמותיים ובראשם שחקני ברזיל פלה (בן 17 ותשעה חודשים) , גארינצ'ה , דידי , וואווה , זאגאלו , ובליני , הצרפתי ז'יסט פונטיין , השוודים קורט האמרין ולנארט סקוגלונד , ואחרים .

Swedish_National_football_team_starting_11_1958_WC_final

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958 . מונדיאל שוודיה 1958 . אצטדיון הכדורגל בסטוקהולם . זוהי נבחרת שוודיה שהעפילה למשחק הגמר נגד נבחרת ברזיל אך ניגפה 2 : 5 . ברזיל זכתה בטורניר 1958 לראשונה בתואר אלופת העולם בכדורגל . רשת הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT העבירה את משחק הגמר בשידור ישיר בכל רחבי אירופה . לינארט סקוגלונד (Lennart Skoglund, אז בן 29) עומד שלישי מימין. קורט האמרין (Kurt Hamrin, אז בן 24) כורע שני מימין. שני הכדורגלנים השוודיים האלה עשו חיל אח"כ בליגת הכדורגל הבכירה באיטליה . (באדיבות הטלוויזיה השוודית הציבוריSVTׂ) .

brasil 1958

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958 . מונדיאל שוודיה 1958 . אצטדיון הכדורגל בסטוקהולם . זוהי נבחרת ברזיל דקות ספורות לאחר שניצחה את שוודיה במשחק הגמר 5 : 2 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם בכדורגל . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : המאמן פאולה , דז'אלמה סאנטוס , זיטו , הקפטן הידרלדו לואיז בליני (מחזיק את גביע העולם בידיו) , נילטון סאנטוס , אורלנדו , השוער ג'ילמאר . זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : גארינצ'ה , דידי , פלה , וואווה , זאגאלו , ועוזר המאמן אמאראל . (באדיבות הטלוויזיה הברזילאית TVGLOBO) .

כאמור התפתחות שידורי הכדורגל הבינלאומי בטלוויזיה נבלמה במונדיאל צ'ילה 1962 . גדולתם של שחקני הדור ההוא ובראשם נבחרת ברזיל שזכתה בצ'ילה ב- 1962 בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם נשקפה רק מסרט דוקומנטרי בן שעה וחצי שהפיקה ה- FIFA ואשר כלל בתוכו Highlights של המשחקים השונים ולווה בפס קריינות . הסרט התיעודי "מונדיאל צ'ילה 1962" זכה לפרוספריטי בישראל ושודר בזמנו בהצלחה גדולה במשך שבועות בקולנוע "המרכז" בתל אביב . יוזביו הגיח לתקופה טלוויזיונית אחרת מתקדמת יותר . הוא התפרסם ב- 1962 בהיותו בן 20 במשחק הגמר על גביע אירופה כשקבוצתו הפורטוגלית בנפיקה ניצחה באמשטרדם את הקבוצה הנוצצת הספרדית ריאל מדריד (בשורותיה שיחקו פרנץ פושקש ואלפרדו די סטפאנו) בתוצאה 5 : 3 .

יוּזֶבְּיוֹ כמו שחקני כדורגל מצטיינים אחרים זכה לחשיפה טלוויזיונית ענקית במונדיאל אנגליה 1966 הודות להפקה מופלאה של ה- BBC . בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורניר הגמר על גביע העולם בכדורגל כוסו כל 32 המשחקים ע"י ניידות שידור אלקטרוניות והועברו כולם בשידורים ישירים באמצעות לווייני התקשורת האמריקניים של COMSAT ל- 600000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה ברחבי תבל . שני האנשים המרכזיים בהפקה הדגולה ההיא והבלתי נשכחת של ה- BBC היו מנהל חטיבת הספורט שלה בראיין קואוגיל (Bryan Cowgill) והמפיק – בימאי הראשי שלו אלק וויקס (Alec Weeks) . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי באירופה שודרו במונדיאל אנגליה 1966 הילוכים חוזרים באמצעות מכונת VTR מיוחדת של הדור הטכנולוגי הישן (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שנרכשה ברגע האחרון מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. מצלמות ה- BBC חשפו בשידורים ישירים את גדולתו של יוזביו הבלתי נלאה ששיחק בתפקיד חלוץ בנבחרת פורטוגל . יוזביו ניחן במהירות טבעית וכמקצוען הבין את חשיבותו של מרכיב הכושר הגופני במשחק . ראיתי את יוזביו בטלוויזיה הרבה מאוד פעמים . הוא היה מוכשר וגם חרוץ בעל דחף של תנועה נִצחית . משהו בבחינת "Perpetuum Mobile" . בשעה שהקומפוזיטור הרוסי ניקולאי רימסקי – קורסאקוב חיבר את "זמזום הדבורה" הוא ב- וודאי חשב על יוּזֶבְּיוֹ . המשחקים של נבחרת פורטוגל בראשות יוזביו וגם אנטוניו סימואש , חוזה טורס הגבוה , חוזה אוגוסטו , מריו קולונה וגם אחרים במונדיאל אנגליה 1966 תועדו היטב ע"י ה- BBC . יוּזֶבְּיוֹ הוביל את פורטוגל לניצחונות מזהירים במונדיאל אנגליה 1966 על נבחרת ברזיל 3 : 1 בבית המוקדם וברבע הגמר על צפון קוריאה 5 : 3 . בחצי הגמר הפסידה פורטוגל 1 : 2 לאנגליה . צריך להעיר כאן כי יוּזֶבְּיוֹ היה באותה מידה כדורגלן וספורטאי הגון אך אי אפשר לומר זאת על הקפטן שלו מריו קוֹלוּנָה שהיה בוטה וגס ומי שלא היסס לפגוע עוד ועוד באותו המשחק ההוא (פורטוגל – ברזיל 3 : 1 ב- 19 ביולי 1966 באצטדיון    "גודיסון פארק" של קבוצת אוורטון בליוורפול) בפֶּלֶה (Pele) הברזילאי עד שהוציא אותו לחלוטין מכלל פעולה.

portugal

טקסט תמונה : 19 ביולי 1966 . מונדיאל אנגליה 1966 . אצטדיון "גודיסון פארק" של קבוצת אוורטון ב- ליוורפול . זוהי נבחרת פורטוגל בטרם ההתמודדות נגד אלופת העולם היוצאת נבחרת ברזיל . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל של שורת השחקנים הכורעת : אנטוניו סימואש , הקפטן מריו קולונה , יוזביו , חוזה טורס , חוזה אוגוסטו . עומד מימין השוער חוזה פריירה . את השאר אינני מזהה . (באדיבות הטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP) .

דיוויד קולמאן ו- יוזביו הלכו לעולמם אבל כל אחד מהם הותיר בדרכו שלו מורשת וזיכרון . תודעתם חקוקה על הטייפים והקלטות של הטלוויזיה הבינלאומית .

ב- 2004 התחלתי לחקור ולכתוב את הספר עָב הַכֶּרֶס "השער שלא היה" . הספר הזה בן כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים רצוף הרבה מאוד תמונות בלעדיות ועדויות אקסקלוסיביות , והוא מהווה בעצם שיר הלל להפקה הדרמטית והמהוללת ההיא של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC (חלק מההפקה יחדיו עם ITV) את מונדיאל אנגליה 1966. המחקר שלי כולל את העדויות של אנשי ה- BBC אלק וויקס ובראיין קואוגיל וכמה אחרים שהובילו את ההפקה הגרנדיוזית ההיא , וגם של השופט המרכזי במשחק השווייצרי גוטפריד דינסט ושל הקוון שלו האזרי – סובייטי טופיק באחראמוב . טורניר אנגליה 1966 צולם ע"י ה- BBC רק בשחור / לבן על פי החלטה מוקדמת של הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית באותם הימים . דה עקא הטכנולוגיה הטלוויזיונית המיושנת של ה- BBC בשנת 1966 על שלל המוגבלויות שלה , לא הצליחה להוכיח האם שערו של ג'ף הרסט בדקה ה- 100 בתקופת ההארכה הראשונה במשחק הגמר נגד מערב גרמניה בשבת של 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" ואשר העמיד את התוצאה על 3 : 2 לטובת אנגליה – היה חוקי, והאם הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער של השער הגרמני האנס טילקובסקי . ה- BBC הבריטי שימש מטבע הדברים כ- Host broadcaster בינלאומי של משחק הגמר אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 , ובימאי השידור הישיר ההוא אלק וויקס רב המוניטין טען בפני שהיה בטוח במאה אחוז בעת השידור הישיר כי השער הזה של ג'ף הרסט אומנם כשר למהדרין . השער נותר אבן נגף ושנוי במחלוקת עד עצם היום הזה בהפקה הנפלאה ההיא של ה- BBC גם בחלוף 47 (ארבעים ושבע) שנים . האנגלים טוענים גם היום ששערו של ג'ף הרסט היה חוקי לחלוטין . הגרמנים אינם מסכימים לכך ומתריסים גם כעת כי לא רק שהכדור של ג'ף הרסט לא עבר במלוא היקפו של קו השער של האנס טילקובסקי אלא היה רחוק ממנו כ- 30 (שלושים) ס"מ . המחקר הממושך שלי (ולא רק שלי) הניב הרבה עדויות של אנשי טלוויזיה אנגליים וגרמניים כמו גם עדויות של שחקנים אנגליים וגרמניים שהיו מעורבים ונטלו חלק במשחק ההוא . המפורט ביותר כלפיי מבין כולם היה וולפגאנג וובר שהיה סמוך למקום ההתרחשות וטען בשיחת הטלפון בינינו כי הוא בטוח שהרמת הידיים מרוב שמחה של החלוץ האנגלי רוג'ר האנט (אז שחקן ליוורפול) היא ש- שִכנעה מבחינה פסיכולוגית את הקוון האזרי – סובייטי טופיק האחראמוב כי אכן היה שער . צעקתי על רוג'ר האנט בגרמנית כמובן , "תוריד את הידיים הרי ברור שלא היה שער…אני חושב שאפילו ניסיתי להוריד ידיו למטה בכוח…נורא כעסתי עליו . ברור שגוטפריד דינסט וטופיק באחראמוב שדדו לנו שער שלא היה…מאה אחוז לא היה שער" .

במאות בדיקות טלוויזיה ובחינות של תצלומי סטילס שאנוכי ערכתי בעצמי בפרשת השיפוט ההיא מתברר כי הכדור הירוי של ג'ף הרסט זעזע את משקוף השער , נחת מטה , נַח על הדשא כמאית שנייה בלבד,  וניתז לחלל האוויר . וולפגאנג וובר הגיח במרוצה ונגח אותו החוצה . הקוון טופיק באחראמוב ניצב 35 (שלושים וחמישה) מטרים ממקום נחיתת הכדור (החישוב שלי נעשה על פי ההוכחה המתמטית של פיתגוראס ואוקלידס הנוגעת למשולש יישר זווית) כשהוא בוחן את אירוע מזווית הראייה הקרקעית שלו . נקודת התבוננות  מחורבנת . לא יכול להיות שממקום ההסתכלות שלו המרוחק 35 מטרים מהכדור הנח על כר הדשא מאית שנייה בלבד ליד קו השער הגרמני, יכול היה טופיק באחראמוב לקבוע בוודאות כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער. שני הנתונים האלה , עמדת התצפית של הקוון שהייתה נמוכה מידי והכדור ש- שהה פרק זמן כה קצר על כר הדשא – פועלים נגד עדות הראייה של טופיק באחראמוב והופכים אותה לבעייתית . אף על פי כן פסק בהחלטיות כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני אומנם היה גוֹל .

england germany 1966 1

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966 . מונדיאל אנגליה 1966 . אצטדיון "וומבליי" . הדקה ה- 100 של תקופת ההארכה הראשונה במשחק הגמר אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 . זהו frame בודד מהסרט התיעודי "גוֹל" (GOAL) שעל פי הגרסה האנגלית מאשר כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי . הכדור שניתז מהמשקוף הגרמני נח על כר הדשא בסמוך לקו השער של האנס טילקובסקי מאית שנייה בלבד . ראשו של הקוון טופיק באחראמוב מציץ מימין למטה. (מקור התמונה : הספר "DAS TOR des Jahrhunderts" שיצא לאור בגרמניה ב- 1966 ובאדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה שנטל חלק במשחק המפורסם ההוא, וולפגאנג וובר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הקוון טופיק באחראמוב (ראשו מציץ למטה מימין) , המגן הגרמני הורסט הטגס (חולצה לבנה מס' 2) , השוער הגרמני האנס טילקובסקי (בתלבושת שחורה) , המגן הגרמני ווילי שולץ (שוכב בחולצה לבנה) , רוג'ר האנט (חולצה כהה) , וולפגאנג וובר (חולצה לבנה) , וג'ף הרסט שוכב קיצוני משמאל . (התמונה הוענקה לי באדיבות ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר מי שהיה שחקן נבחרת מערב גרמניה במשחק הגמר ההוא, אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2. וולפגאנג וובר המציא לי את המקור : הספר , "Das Tor des Jahrhunderts") . 

הטקסט האנגלי המקורי מסביר את המתרחש בתמונה ומאשש את הגרסה הבריטית כלהלן :

Photographic proof that the ball crossed the line for England’s third goal in the Final against West Germany, from the film of GOAL – WORLD CUP 1966england germany 1966 2

טקסט תמונה  :  שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966 . אִצטדיון "וומבליי" . משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 . זאת הגרסה הגרמנית המקורית של הצלם סְוֶון סִימוֹן המנוח כפי שהתפרסמה לפני 47 שנים במגזין "QUICK" . הצלם שניצב בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה האנגלית (מצדו הימני של השער) לחץ באותו שבריר השנייה על הדק המצלמה שלו . לרוע מזלו חדר אור שמש לצילום שלוֹ . הצלם יצר תמונת "פנטומימה" זהה לגרסה האנגלית רק מהכיוון ההפוך . השחקנים והקוון "הוקפאו" בשתי התמונות . המצב התנועתי בשתיהן חופף לחלוטין . התמונה של סוון סימון מוכיחה לטענת הגרמנים כי הכדור השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט שניתז מהמשקוף לכר הדשא לא רק שלא עבר במלוא היקפו את קו השער , אלא היה רחוק ממנו כ- 30  ס"מ . שימו לב כי הקוון טופיק באחראמוב איננו מסמן כי השער נכבש .

זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : החלוץ האנגלי אלן בול , הקוון טופיק באחראמוב , המגן הגרמני הורסט הטגס , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , והמגן הגרמני ווילי שולץ. (QUICK). (התמונה ניתנה לי באדיבות ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר מי שהיה שחקן נבחרת מערב גרמניה במשחק ההוא . וולפגאנג וובר המציא לי את המקור : הספר "Das Tor des Jahrhunderts" שיצא לאור בגרמניה ב- 1966).   

הערה : התמונה צולמה מהצד הדרומי – מזרחי לשערו של האנס טילקובסקי . ה- Flairs  בתמונה של הצלם הגרמני סְוֶון סִימוֹן המנוח הן במקור . (ZDF) .

לרוע מזלם של כל שדרי הטלוויזיה האחרים ששידרו ישיר את המשחק למדינותיהם (ואולי לטיב מזלם של הבימאי הראשי אָלֶק וִויקְס ושל השַדָּר שלו קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם שכָּמְהוּ כמו כל בריטי הגון לניצחון נבחרתם) הסתיר גופו המזנק של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי את מסלול התזתו ומעופו של הכדור במהירות עצומה מהמשקוף לדשא בעת ההילוך החוזר היחיד מזווית ראייתה של המצלמה המובילה (Leading Camera) הממוקמת ברוֹם היציע המערבי המרכזי . ההסתרה התרחשה דווקא בחלקיק השנייה הקריטי ביותר . בכך מנע גופו של השועֵר הגרמני לחלוטין את זיהוי מקום נחיתתו על כר הדשא . חוק מֶרְפִי פעל במלוא עוזו . אם דבר מה עלול להשתבש הוא אכן ישתבש . דווקא עכשיו הסתיר גופו של השוער הגרמני האנס טילקובסקי את מקום נחיתת הכדור . השאלה היכן נחת הכדור והאם חצה את הקו במלוא היקפו נותרה חידה לא פתורה וחסרת מענה במהלך השידור הישיר . בימאי ניידת השידור אָלֶק וִויקְס דחף את ה- Replay (הילוך חוזר) המבוקש של השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט ל- "אוויר" רק פעם אחת בלבד במהלך השידור הישיר . מכל מקום המצלמה המובילה ממנה שודר ה- Replay הבודד שהוקלט על טֵייפּ נפרד במרכז השידורים של ה- BBC ב- "שפרדס בוש" (Shepherds Bush) בלונדון (ולא בניידת השידור באצטדיון "וומבליי") , לא חשפה מעולם את התעלומה "בגלל" הָאנְס טילקובסקי . ל- BBC רשת הטלוויזיה הטובה בעולם לא הייתה תשובה . שאר המצלמות של ה- BBC באִצטדיון שצילמו את האירוע השנוי במחלוקת נעדרו כל הוכחה לחוקיות השער מפני שסיגנלי השידורים שלהן לא הוקלטו מעולם ולא הונצחו על טייפים הכבדים שמונחים על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video tape Recording) נפרדות . צילומיהן אינם קיימים . מנקודת המבט הטלוויזיונית הזאת בשידור ישיר כל כך יוקרתי ופופולארי ה- BBC נכשל . הוא היה מצויד בטכנולוגיה ישנה ומסורבלת יחסית לימינו אנו . במקרה הזה של שער המחלוקת של ג'ף הרסט מדובר ביחידת הילוכים חוזרים מהסוג הראשון האלמנטארי והראשוני ביותר שהומצאה בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה , והייתה בעלת איכות דלה ולא כל כך אמינה [1] .

שערו של גֶ'ף הֶרְסְט הקנה יתרון לאנגליה 3 : 2 והכריח את גרמניה להטיל את כל יהבה על משחק ההתקפה . מה זה כבר משנה באיזה תוצאה אתה מפסיד 2 : 3 , 2 : 4 , ו/או אפילו בפער משמעותי יותר . הלמוט שן הורה לשחקניו להסתער שוב ושוב כדי להשוות . השחקנים הגרמנים שהו כמעט בכל הזמן שנותר במחצית המגרש האנגלי ובכך הפקירו ביודעין את ההגנה על שערו של האנס טילקובסקי . לפתע בשניות האחרונות של דקה ה- 120 מצא שחקן החוד גֶ'ף הֶרְסְט את עצמו כמעט בודד במחצית המגרש הגרמני . הוא קיבל מסירה ארוכת טווח מ- בּוֹבִּי מוּר ודהר עם הכדור לבדו לעבר הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי . ווֹלְפְגָאנְג אוֹבֶרָאט רדף אחריו אך ללא הועיל . גֶ'ף הֶרְסְט חדר לרחבה ומ-14 מטר בעט ברגלו השמאלית טִיל והבקיע את שערו השלישי במשחק . השוער הגרמני האנס טילקובסקי אפילו לא ממש ממקומו עד כד כך הייתה מהירות תנועת הכדור מסחררת . אנגליה ניצחה 4 : 2 והמלכה העניקה את גביע העולם ל- בּוֹבִּי מוּר קפטן הנבחרת . (בובי מור נפטר ממחלת הסרטן לפני שנים רבות) . המאמן האנגלי אלף ראמזי הרכיב באורח קבע בשורות הנבחרת את שלושת כוכבי קבוצת ווסטהאם (Westham) גֶ'ף הֶרְסְט , מַרְטִין פִּיטֶרְס , והקפטן בּוֹבִּי מוּר בשורות נבחרת אנגליה . הייתה לכך משמעות מקצועית וחברתית חשובה ארוכת טווח על איכות הנבחרת .

[1] על פי הגדרתו ועדותו של ג'ונתן מרטין (Jonathan Martin אז בחור צעיר בן 22) איש ה- BBC ומפעיל יחידת ההילוכים החוזרים האלקטרונית (VTR Replay unit) במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה , כלהלן :

There was a prototype used already during post – match analysis, but it was mostly of poor quality and unreliable

בדיקות מחשב שערכה עבורי חברת "אורעד" כעבור שנים רבות כמו גם בדיקת תצלומי סטילס בינלאומיים מזוויות שונות של השער השנוי במחלוקת ההוא , הפריכו לחלוטין את טענתו של אלק וויקס . הילוך חוזר של השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט (Geoff Hurst) שהצעיד את אנגליה ליתרון 3 : 2 במשחק הועלה לאוויר רק פעם אחת בלבד ע"י אלק וויקס . ההילוך החוזר הבודד הזה של ה- BBC שהיה מחובר למצלמה המובילה והורץ מהאולפן המנווט בלונדון רק פעם אחת לא הוכיח דבר . בשבריר השנייה המכריעה מתברר כי השוער הגרמני האנס טילקובסקי (Hans Tilkowski) מסתיר בגופו את כדור המריבה . היו לי כל מיני שיחות והתכתבויות מעניינות עם אלק וויקס ואנשיו אודות ההפקה המרהיבה ההיא של ה- BBC ב- 1966 . הם היו אנשים חרוצים ויסודיים בעלי מיומנות וניסיון שידעו לעשות טלוויזיה טובה אולם ברגע המבחן האמיתי לא עמדה לרשותם טכנולוגיה טלוויזיונית שתוכל לסתור ו/או לאשש את החלטתו של השופט גוטפריד דינסט (Gottfried Dinst) . ללא סיועו של אלק וויקס (Alec Weeks) ואנשי ה- BBC וללא סיועם של ARD ו- ZDF , אנשי התאחדות הכדורגל הגרמנית ו- וולפגאנג וובר לא הייתי יכול לחבר ולכתוב את הספר "השער שלא היה".

weeks 1

טקסט מסמך : ספטמבר 2006 . אחד המֵידָעִים שכתב לי אלק וויקס אודות הפקת ה- BBC את משחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי"בלונדון , אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 , בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "השער שלא היה" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי לייבא את הכדורגל הבריטי לטלוויזיה הישראלית הציבורית, דרדק תקשורתי, שאך זה נעמדה על רגליה . התוכנית "משחק השבוע" ששודרה בימי חמישי בשבוע בין 20.00 ל- 20.50 יוחדה כמעט באורח קבע למשחקי הליגה האנגלית בכדורגל . מידי שבוע היו מגיעות הקופסאות הכחולות העגולות של ITC וקופסאות הקרטון הכחולות של Visnews ובהם עבודות הפאר ויצירות המופת של המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC ו- ITV שהנציחו את הכדורגל האנגלי . כך התוודענו לשני שדרי ה- BBC דיוויד קולמאן ולקולגה של בארי דייוויס (Barry Davies) כמו גם היו ג'ונס ובראיין מור שדרני הכדורגל של ITV . בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תיעדה את חיי הספורט של מדינת ישראל במצלמות Film עשה זאת ה- BBC כבר שנים רבות במצלמות האלקטרוניות שלו . השַדָּר דיוויד קולמאן הפך כמעט לבן בית מידי יום חמישי . הוא באמת היה משכמו ומעלה . תמוה שערוץ 1 לא מצא כל דרך כדי לחלוק כבוד אחרון לדיוויד קולמאן מי שהיה מורם ורבם של דן שילון , אלכס גלעדי , יאיר שטרן , ויורם ארבל לפני יותר מ- 40 (ארבעים) שנים , והלך עכשיו לעולמו . בארכיון ערוץ 1 מצויים הרבה מאוד משחקים מפורסמים מעשור ה- 70 של המאה שעברה אותם תיאר בקולו המיוחד.

בקיץ 1973 פגשתי במעלית בניין הטלוויזיה בירושלים את היו גרין (Hugh Greene) מי שהיה מנכ"ל ה- BBC בשנים 1969 – 1960 . היו גרין הוזמן לבוא ארצה ע"י שר החינוך והתרבות יגאל אלון שביקש ממנו לבדוק מדוע הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוויה אין ספור ריבים וסכסוכי עבודה ,מקרטעת , ואיננה מסוגלת להמריא למרות שהיא כבר בת חמש . הוא היה בדרכו ללשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא ישעיהו "שייקה" תדמור ואנוכי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעריך בפניו את היכולת הנפלאה של ה- BBC בכיסוי כדורגל ועד כמה ההפקות של השידור הציבורי הבריטי לרבות שני שדרי הכדורגל שלו דיוויד קולמאן ובארי דייוויס , קנו להם אחיזה בציבור הישראלי .

דן שילון ואלכס גלעדי היו ברי מזל משקשרו ב- 1970 חלק מגורלם הטלוויזיוני עם חטיבת הספורט של ה- BBC ו- Visnews בראשות מר נִיל מָאלָארְד (Neil Mallard) . אולי הכדורגל הבריטי לא היה הטוב אירופה אך הכיסוי של ה- BBC היה ללא ספק היעיל והאטרקטיבי ביותר , מה עוד שהאוזן הישראלית כרויה בפני השפה האנגלית . חוץ מזה הבריטים שניהלו פעם אימפריה חובקת עולם לא שכחו את את מלאכת השיווק . מידי יום שני הגיעו חומרי הכדורגל האנגליים בדייקנות שווייצרית ל- intake שלנו ש- שכן בקומה הראשונה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים , ואותו ניהלה בקפידה ויד רמה גב' מירה בדולסקו ז"ל .

שלושת אנשי ה- BBC הדגולים בראיין קואוגיל (Bryan Cowgill) , אלק וויקס (Alec Weeks) , ו- דיוויד קולמאן (David Coleman) אינם עוד בחיים . בראיין קואוגיל ואלק וויקס הוציאו לאור כל אחד ספר שמספר על הקריירה המקצועית העשירה שלהם ברשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC . שניהם מייחדים פרק נרחב להפקת הטלוויזיה של ה- BBC את מונדיאל אנגליה 1966 ומשבחים כל אחד בדרכו את תרומתו של שדר הספורט הנערץ דיוויד קולמאן המנוח . ספרו של בראיין קואוגיל נקרא "Mr. Action Replay" וספרו של אלק וויקס קרוי "Under Auntie's Skirts" . ברור ששני הספרים המרתקים הללו שוכנים כלאחר כבוד על המדף בחדר העבודה שלי . קראתי אותם בעניין רב .

cowgill

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של ספרו של בראיין קואוגיל "Mr. Action Replay" שיצא לאור באנגליה ב- 2006 . כל איש טלוויזיה באשר הוא ימצא עניין בספר הנ"ל . (ארכיון יואש אלרואי) .

weeks

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של ספרו של אלק וויקס , "Under Autntie's Skirts" שיצא לאור באנגליה ב- 2006 . האיש החובש Headset ומניף את ידו הימנית הוא אלק וויקס . השדר דיוויד קולמאן כתב את ההקדמה לספר . כל איש טלוויזיה באשר הוא ימצא עניין רב בספר . (באדיבות המחבר . ארכיון יואש אלרואי) .

סוף הפוסט מס' 337.

"המקור" של רביב דרוקר ביום רביעי – 1 בינואר 2014. ערוץ 1 הציבורי הפך לטלוויזיה מסחרית יותר מערוצים 2 ו- 10. פרופורציות ו- השוואות טלוויזיוניות. פוסט מס' 336. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 336 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שישי – 3 בינואר 2014 / שבת – 4 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

"המָקוֹר" של רָבִיב דְרוּקֶר ביום רביעי – 1 בינואר 2014 . ערוץ 1 הציבורי הפך לטלוויזיה מסחרית יותר מערוצים 2 ו- 10. פרופורציות ו- השוואות טלוויזיוניות. פוסט מס' 336. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : החלק השני של "שותפי סוד" בתוכנית השנייה של "המקור" המחודשת בהנחיית מר רָבִיב דְרוּקֶר ומר רָזִי בַּרְקָאִי השלימה Masterpiece עיתונאי . "המקור" המחודשת על שני חלקיה בשבוע שעבר והשבוע עסקה בראיונות שערך רביב דרןקר עם שישה יועצים משפטיים של ממשלות ישראל לדורותיהן . מדובר במסמך עיתונאי בר חשיבות עצומה שמאפשר לאזרח הישראלי להציץ לחדרי חדרים ולהתבונן ביחסים המורכבים שמתפתחים בין היועצים המשפטיים לבין ראשי ממשלות ישראל בטרם קבלת החלטות ביצועיות הרות גורל ומכריעות ברמה הלאומית העליונה ביותר . ישבתי כמו רבים אחרים מרותק בביתי . האזנתי והקשבתי בעניין רב . "שותפי סוד" היא ראשית דבר הפקה טלוויזיונית מדויקת , מוקפדת , ויסודית . מדובר בהתכוננות ויכולת שכנוע של איש ערוץ 10 רָבִיב דְרוּקֶר ששמו הולך לפניו לרכז ולגייס סביבו שישה יועצים משפטיים על מנת להציבם מול מצלמת טלוויזיה ומיקרופון . כמה עיתונאי טלוויזיה בארץ כבר יכולים לחולל את מה שעשה רָבִיב דְרוּקֶר כעת ב- "המקור" ? רביב דרוקר דלה מהם עובדות ופרטים מרתקים על דרך ואופי עבודתם המשפטית עם ראשי הממשלות ברגעי סערה והכרעה , כאלה שהפכו לסיפור עיתונאי מהמדרגה הראשונה ואשר יש בהם עניין ציבורי ענק . יש חשיבות רבה גם לבחירת ה- Location , לסביבה , ממנה הוגשו שני הפרקים של "שותפי סוד" ע"י רביב דרוקר ורזי ברקאי ב- "המקור" המחודשת . רואים שמישהו חשב שָם בטרם לחץ על הדק המצלמה . בפתיחת "המקור" נראים רביב דרוקר ורזי ברקאי יושבים ליד שולחן הממשלה משוחחים ביניהם בענייני "שותפי סוד" . בעודם מתדיינים חושפת התאורה הטלוויזיונית המוגבלת ממעל אימאז'ים , איקונינים , וצְלָמִים . אלה הם תמונות של ראשי הממשלות שלנו שמזמן היו כבר לשוכני עפר אך דומה כאילו הם מתבוננים מקברם ברביב דרוקר ורזי ברקאי וכאילו משקיפים עליהם ומאזינים לסודות של תוכנית הטלוויזיה המצוינת הזאת "שותפי סוד" . ב- "המקור" המחודשת  מאפיל רביב דרוקר לפי שעה לחלוטין על הפרטנר החדש שלו רזי ברקאי . ההאפלה הזאת יוצרת תמיהה ושאלה מדוע אם כך דרושה הגשה והנחייה זוגית ב- "המקור" אם מלכתחילה מייעד רביב דרוקר תפקיד משני לרזי ברקאי ? המפסיד ב- האפלה הזאת אולי זמנית הוא דווקא רביב דרוקר עצמו מפני שרזי ברקאי הוותיק שמבוגר מהמוביל שלו בשנות דור הוא ככלות הכל עיתונאי מנוסה בעל יכולות שהוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים (בתחומי העיתונאות ברדיו גלי צה"ל ובעברו גם ברדיו "קול ישראל") . מעניין יהיה לראות בעתיד מה הן הסיבות שהובילו את רָבִיב דְרוּקֶר איש ערוץ 10 לבחור בבן זוג עיתונאי שלישי לצדו בדמותו של רָזִי בַּרְקָאִי . יהיה גם מעניין להיווכח כיצד רָזִי בַּרְקָאִי יְוָוסֵת את כישרונו , מאמציו , והישגיו העיתונאיים בין המחויבות הישנה שלו לרדיו גלי צה"ל לבין האינוס והאילוץ החדשים כתורם ופרטנר טרי ל- "המקור" . האם ניתן בכלל להיות עיתונאי יָעִיל והָגוּן ולשמור על נאמנות אֶמֶת  שווה וזהה לשני מקורות מידע רדיו (גלי צה"ל) וטלוויזיה (ערוץ 10) שמתחרים "ראש בראש" זה בזה על תשומת לבו של הציבור , ו/או שמא נאמנות כפולה כזאת כמו רוֹמָן כָּפוּל נועדה להתנפץ ?

היה זה מר דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהגה בנובמבר 1974 את רעיון ההגשה הזוגית של מהדורות "מבט" . משייסד קצת מאוחר יותר (ב- 1975) את תוכנית התחקירים השבועית "מבט שני" הפקיד אותה בידיו של מגיש – מנחה יחיד שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל . יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל היה מגיש – מראיין בודד בתוכנית "מוקד" , כמו גם אלה שבאו אחריו טוביה סער , יעקב אחימאיר , ומיכאל קרפין . ירון דקל (מפקד גלי צה"ל היום) ששמו הלך לפניו כעיתונאי חוקר הגון ומהימן הגיש והנחה את "מוקד" גם בעזרת שותפים . זכורה תוכנית "מוקד" שהגיש והנחה ביום רביעי – 1 בנובמבר 1995 בה הזמין לשבת יחדיו לצדו את אהוד יערי ושמעון שיפר על מנת לראיין בפעם האחרונה את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בטרם נרצח שלושה ימים אח"כ . מגישי טלוויזיה לא נוהגים לחלוק את תהילתם עם אחרים פרט להחלטה אחרת מגבוה . הארי ריזונר הגיש שנים רבות לבדו את מהדורת החדשות הארצית של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC עד שנכפה ע"י מנהליו ליאונארד גולדנסון (Leonard Goldenson) ופְרֶד פִּירְס (Fred Pierce) להגיש בצמד את המהדורה המרכזית עם ברברה וולטרס (Barbara Walters) . ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) היה מגיש חדשות בודד ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS . כמותו גם המגיש דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) . וולטר קרונקייט ודן ראת'ר היו הרבה יותר ממגישים ומראיינים . מתוקף סמכותם וניסיונם העצום הם היו גם העורכים הראשיים של המהדורות הארציות ותוגמלו בהתאם . חַיִים יָבִין הפך למגיש יחיד של "מבט" ב- 1993 לאחר כניסתו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . יעקב איילון הגיש את מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 2 ואח"כ בערוץ 10 בצמד יחדיו מיקי חיימוביץ' . משפרש עשתה זאת בערוץ 10 מיקי חיימוביץ' לבדה כמו גם יורשתה תמר איש שלום , וכמו יונית לוי ודני קושמרו שמגישים כל אחד לבד את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 2 לרבות זאת של "אולפן שישי" , כמו דנה ווייס שמגישה לבדה את מהדורת החדשות בשבתות , ו/או רינה מצליח שמובילה לבדה בערוץ 2 את התוכנית "פגוש את העיתונות" . אלון בן דוד וטלי מורנו מגישים יחדיו כצמד את המגזין "שישי" של ערוץ 10 . עודד בן עמי מגיש לבדו את תוכנית האקטואליה "שש עם" בערוץ 2 . מולו בערוץ 10 ניצב צמד שדן באותו ז'אנר באותה שעה – ירון לוןנדון ומוטי קירשנבאום. אין חוקים ברורים מי עדיף ומה עדיף , אך ברור לחלוטין שהאישים האלה ללא מערכות עיתונאיות פעלתניות , אקטיביות , ועירניות שסובבות ומקיפות אותם 24 שעות ביממה , הם כולם שווים כקליפת השוּם . מעניין לעקוב ולראות להיכן יתפתח הצֶוֶות החדש "דרוקר את ברקאי" ב- "המקור" המחודש .

saar 15טקסט תמונה : 30 ביוני 1981. חיים יבין (בן 49 שני מימין) מגיש לבדו את המשדר הישיר הארוך של הבחירות לכנסת. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הכתב מיכה לימור, מנהל חטיבת החדשות טוביה סער (בן 46), הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל , המגיש הראשי חיים יבין, איש לא מזוהה (כנראה איש צוות של חנוך סמית). (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yavin 1טקסט תמונה : 1969 . חיים יבין (בן 37) מגיש לבד את מהדורות "מבט" . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yavin 2

טקסט תמונה :  חורף 1975 . חידוש מפליג באולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . מנהל חטיבת החדשות דן שילון הוגה לראשונה את רעיון ההגשה בצמדים של מהדורות "מבט". צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז בן 43) ואריה אורגד (משמאל). מימין, "Seat up" של אלימלך רם הכתב המדיני של חטיבת החדשות . מאחור מוקרנת תמונתו של אריאל "אריק" שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection) . (התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 8טקסט תמונה : המחצית הראשונה של עשור ה- 80 במאה שעברה . הצמד דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימיאיר (משמאל) מגישים את "מבט" . בתווך מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : קראתי לאחרונה שוב את המחזות "אוֹתֶּלוֹ" ו- "הַמְלֶט" של וויליאם שייקספיר . מעבר ליכולת הכתיבה המעניינת והחסכונית שלו , כישרונו להביע רעיון במספר מצומצם של מילים , ומיומנותו לבנות דרמה , הייתי רוצה לשאול אותו גם בגילי המופלג מה הביא אותו ומדוע מצא צורך ליצור דמויות אפֵלות ושְפֵלות כמו יָאגוֹ (IAGO ב- "אוֹתֶּלוֹ") ו- קְלָאוּדְיוּס (CLAUDIUS ב- "הַמְלֶט") ? מַעְיָינָה יָבְזוֹרִי ז"ל חברת קיבוץ אפיקים הייתה המוֹרָה שלי לסַפרות בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" . היא לימדה אותי את "אוֹתֶּלוֹ" ו- "הַמְלֶט" אולם כמורה מעולם לא סיפקה לי את התשובות לשאלות מדוע ראה צורך וויליאם שייקספיר להמציא את אישים נְבָלִים ונִבְזִים כ- יָאגוֹ וקלאודיוס כדי שיחוללו את הטרגדיות שהרכיב . מַעְיָינָה יָבְזוֹרִי גם לא ענתה לשאלתי מדוע סילק וויליאם שייקספיר גם את המלט הישר באדם מבימת החיים לאחר שהוא דוקר למוות את דוֹדוֹ הנָבָל קלאודיוס מלך דנמרק הנוכחי הרוצח שקיפד את חיי אביו מי שהיה מלך דנמרק הקודם ? המחזה "הַמְלֶט" הוא טרגדיה סבוכה . אנוכי מחזיק חמישה תרגומים שונים של "הַמְלֶט" בספרייה שלי . הטוב מכולם הוא של גאון השפה העברית המשורר והסופר אברהם שלונסקי . בשיאה של הדרמה הטרגית הזאת שנבנית בכישרון עצום ע"י וויליאם שייקספיר, דוקר הַמְלֶט בחֶרֶב מוּרְעֶלֶת את דוֹדוֹ קְלָאוּדְיוּס . מחבר הדרמה מתאר את הרגע המותח והמרעיש כשהוא שַם את המילים האלה בפיו של הַמְלֶט : "The point envenom'd too…Then venom to thy work". אברהם שלונסקי תרגם זאת כך: "הַחוֹד גָּלוּי וּמְשוּחַ רָעַל…אִם כֵּן הָרַעַל קוּם עֲשֵה" (ואז דוקר הַמְלֶט למוות את המלך קלאודיוס המנוול). חלפו יותר מ- 60 (שנים) מאז ערכה לי מַעְיָינָה יָבְזוֹרִי היכרות ראשונית עם הַמְלֶט. היא השפיעה עלי . קראתי מאז את המחזה "המלט" מאות פעמים אולם לא קיבלתי תשובה מדוע סילק וויליאם שייקספיר מבימת החיים ו- "הרג" במחי כתיבת קולמוס אחת לא רק את מי שמייצג את שיא השִפְלוּת והנִבְזוּת במחזה אלא גם גם את מי שמסמל בו את שיא הטוֹהַר ו- היוֹשְרָה .

הערה 5 : לפני שנים רבות פרש שַדָּר הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הבלתי נשכח מר נסים קיוויתי לגִמלאות . הוא היה בן 65 אך במיטבו ובשיא כוחו . אף על פי כן הפכה אותו המדינה לפנסיונר . זמן לא רב אח"כ הגה איזה שהוא פרסומאי רעיון שבנוי על גִימִיק . הוא ביים תחרות ריצה בין תינוקות עירומים המחותלים בחיתולי Huggies והזמין את הגמלאי נִסִים קִיוִויתִּי לשדר Play by play את האירוע. נסים קיוויתי נענה לאותה ה- הזמנה ההיא . זאת הייתה הפעם האחרונה בא נראה על מרקע הטלוויזיה. מאז שקע השדר המפורסם עטור המוניטין בנבכי הזמן . נזכרתי בסיפור הזה בגלל שלפני כמה ימים ראיתי בחטף אירוע דומה . פרסומאי כלשהו הגה תחבולת פרסום כלשהי והזמין את הפנסיונר משה גרטל להשתתף בה. כ- גימיק. משה גרטל כמו נסים קיוויתי בשעתו נענה לפנייה בחפץ לב. האדם באשר הוא אדם משתדל להאריך את חיי המדף המקצועיים שלו גם אם אלה הגיעו לקיצם הטבעי . ההסכמה לשמש מראש כ- גימיק אקראי בסרט פרסומת דַל מעידה עד להיכן מרחיקים לכת הפנסיונרים , ואלה מאמצים כבירים הם עושים כדי להישאר עוד רגע קט חשופים למצלמה ולמיקרופון . גורלם של הפורשים נגזר להישכח גם אם יִיתָּלוּ ויחזיקו בידיהם בשארית כוחם בקרנות המזבח.

הערה 6 : לא הקימו את ערוץ 10 כדי להפיק ולשדר פרוגרמות נֶפֶל במסווה של בידור להמונים מהסוג של  "היפה והחנון" ו- "מאמא ליגה" . מדובר בקונספט טלוויזיוני מזויף , מיזם שגוי , ותרשים טלוויזיוני מְעֻוָות ורָדוּד שבסופו של דבר לא ימנע את סגירתו לאלתר של ערוץ 10 . זה יהיה חבל מאוד מפני שערוץ 10 יסד ופיתח חברת חדשות מזהירה . לא פחות .

הערה 7 : צפיתי אתמול במוטי קירשנבאום ואוֹר הֶלֶר מובילים את תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בין 18.00 ל- 19.00. אני מתרשם כל פעם מחדש מרשימה ארוכה של עיתונאים טובים שמאכלסת את חברת החדשות של ערוץ 10 , ואשר מתחזקת היטב את "לונדון את קירשנבאום" . שורת העיתונאים הזאת מגיבה מייד לאירועים החדשותיים בארץ ובעולם , מביאה אינפורמציה עיתונאית חדשה , מנתחת באופן מעניין את העובדות הפרושות לפניהם , ומייצרת פרשנות נבונה באמצעות הוכחות טלוויזיוניות . אתמול היו אלה מר צבי יחזקאלי שניתח את מצבו של ארגון "חיזבאללה" בעקבות פיצוצי מכוניות תופת באזורים שבשליטתו בעיר הבירה בֵּיירוּת , גב' הִילָה אַלְרוֹאִי בעניין מצבו הנואש והקריטי של אריאל "אריק" שרון (בן 86) השוכב על ערש דווי , ומר נדב פרי שנגע בחלק ממחשבתו הפוליטית כמנהיג המדינה (בסיוע הוכחות Video) בתקופת ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה ב- 2006 . כלומר נָדָב פֶּרִי איננו מסתפק בסמכותו העיתונאית , נוכחותו האישית באולפן , והערכתו המקצועית הוורבאלית את הסיטואציה, אלא הולך אחורה ונובר ומתעמק בהיסטוריה ובארכיון הערוץ . בעזרת אותם קטעי ה- Video שאִיתֵּר ואשר תיעדו את דבריו של אריאל "אריק" שרון בסופה של 2005 , ואשר הועלו לאוויר על ידו בעת הדיון נוכח המובילים שלו מוטי קירשנבאום ואוֹר הֶלֶר , הוא מעניק לצופיו תחושת אמון בו . כאילו אומר לנו הצופים : אֶמֶת דיברתי בפניכם . אני מלא הערכה לכתבים חרוצים מסוגו של נָדָב פֶּרִי . יש לערוץ 10 חברת חדשות טובה מאוד . חרוצה ועירנית .

הערה 8 : יוֹעָז הֶנְדֶל גונב בדרך כלל את ההצגה מסֶפִי עוֹבַדְיָה בתוכנית "מצד שני" המשודרת ברדיו גלי צה"ל בימי חמישי בין 11.00 ל- 12.00 . אתמול (יום חמישי – 2 בינואר 2014) הוא עשה זאת שוב אבל בכוח . יועז הנדל בעל פן תחרותי דחק בחוסר נימוס שוב ושוב ובבוטות את ספי עובדיה מהמיקרופון . הוא התנהג אתמול כאפוטרופוס . בהגשה זוגית משותפת מעין זאת המתקיימת בין השניים יש ליועז הנדל יתרון התחלתי בשל קולו הרם על פני סֶפִי עוֹבַדְיָה בעל אינטונציות של קול יבבני ובכייני . זה כנראה לא הספיק ליועז הנדל אתמול . למאזין מהצד נדמה כאילו הוא יועז הנדל מנהל מאבק עם השותף שלו ספי עובדיה על השליטה במיקרופון . לא שוררת שם הרמוניה, ואם כן , הרי שהמיקרופון יוצר דיס הרמוניה ועושה בה שַמוֹת . אין לי מושג מי זה ספי עובדיה אולם קולו החלש חסר העוצמה והלא רדיופוני מסגיר חולשה מול הפרטנר שלו שאיננו מסתיר את האמביציות שלו ליד המיקרופון . המאזין חש אי נוחות מפני שהוא חווה מתח סמוי וריב סמכויות . הצופה מרגיש שאין מדובר ב- Team שידור . כל אחד שם לעצמו . האכזבה היא ללא רק בגלל הדיסונאנס בצוות השידור הזוגי הזה , אלא גם בגלל ההתחנפויות והקומפלימנטים המגוחכים שהם מרעיפים מעת לעת על המרואיינים שלהם יו"ר מפלגת העבודה בוז'י הרצוג והח"כ אחמד טיבי . בשעה שמר ספי עובדיה מתרפס ומשבח את אחמד טיבי בפניו באמצעות מיקרופון הרדיו , "אתה כל כך אינטליגנטי…" , הוא נשמע פתטי . לא פחות .

הערה 9 : התוכנית "עושים ספורט" המשודרת בגלי צה"ל במתכונתה הנוכחית בימי חמישי בשבוע בין 12.00 ל- 13.45 ע"י הצוות המוביל שלה מר אפי טריגר ומר אלי ישראלי – רוויה באין סוף חולשות . מדובר במגזין עיתונאי סופר טריביאלי כמעט ילדותי נטול כל יכולת להביא אינפורמציה חדשה , נעדר זווית התבוננות טרייה ושונה , וחסר ניתוח עיתונאי הגיוני של האירועים השונים . נקודת התורפה הבולטת שלו נובעת מהעובדה כי מובילי השידור בוחרים מרצונם החופשי ללְעוֹס חומר לָעוּס , מעדיפים להישמע צפויים ובנאליים , ומסרבים להיות סקרניים ולשאול שאלות עיתונאיות גם אם הן יכולות להתפרש כבלתי נעימות וכאלה שעשויות להביך את הנשאל . להעלות לשידור את יו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי רק כדי לומר ולהביע משאלה בקולו היבשושי והמונוטוני בקצב הכתבה , "אנחנו רוצים לפתוח את משחק החוץ נגד הקבוצה הטורקית גאלאטאסאריי ב- Top 16 בניצחון…" (אלא מה ?…ברור…!) בלי לשאול אותו דבר למשל אודות הקורלציה בין ניהול השקעה הכספית בעסק שקוראים לו "מכבי תל אביב" לבין תנובתו בשנים האחרונות – הוא עניין מגוחך . להותיר את הזירה נקייה מבלי לשאול אותו את שמעון מזרחי מה דעתם של בעלי המניות שלצדו על המצב , מה עתידו של שון ג'יימס הפצוע , חומרת הפציעה , וכמה זמן זה עוד יימשך, במה מועילה תרומתם של שני עוזרי המאמן גיא גודס ואלון שטיין למאמן הראשי והמתלבט דיוויד בלאט , ומדוע שוררים הבדלים כה משמעותיים בין המאבק המוצלח לפי שעה ב- Euroleague לבין ההתמודדות הבעייתית , הקשה , ושוות הכוחות דווקא בליגה הישראלית המקומית – זה לוותר מראש על עיתונאות רלוואנטית . להעלות לאוויר מידי שבוע את מר משה שלונסקי רק כדי לשמוע ממנו זוטות טפלות , נדושות,  ולא חשובות , ועוד לנַפֵּק לעברו אין ספור מילות תודה מתובלות בחיוכי חנופה – נראה לא מקצועי. משה שלונסקי איננו מחדש ולא אומר למיקרופון של גלי צה"ל דבר בעל משקל. תרומתו לתוכנית של אפי טריגר ואלי ישראלי בימי חמישי בשבוע – אָפְסִית . נדבה חסרת ערך שרחוקה מהנדבה של מוטי קירשנבאום לתוכנית התרבות של מר מולי שפירא בימי שישי בשבוע בעשר בבוקר – כרחוק מזרח ממערב . לשמוע את מר אפי טריגר שב ומתגמד לפני המיקרופון , "קטונתי…" – נשמע נלעג ותימהוני . פינת ביקורת העיתונות של מר ליאור דובדבני – דְלוּחָה . אתמול העלה הצוות המוביל לרגע את פרשן הכדורסל של "ישראל היום" מר אלי סהר שאמר כְּלוּם . את כבודה של התוכנית הרמוסה הזאת הציל אתמול קמעא העיתונאי מר אריה מליניאק שהתייחס בהיגיון למהותה של וועדת האיתור שמחפשת עתה מאמן לנבחרת ישראל בכדורגל , וליכולתו הניהולית הארגונית והכלכלית הטובה של יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון , אולם נגוע במוסר כפול . מוטי קירשנבאום איננו פרשן . הוא עיתונאי . כ- כזה הוא מעניק למאזיני תוכנית התרבות של מולי שפירא Insight אחר , תובנות שונות , אודות אירועי הספורט הבולטים המתקיימים בארץ ובעולם . בכך כוחו . מדוע שמפקד גלי צה"ל מר ירון דקל לא ישכור את שירותיו הקבועים של העיתונאי המצוין מר עמיר פלג מ- "ידיעות אחרונות" , ויפקיד בידיו טור דו סטרי כפי שמחולל מוטי קירשנבאום עם מולי שפירא , ו/או ישתמש בידע של מר אבי רצון מ- "מעריב" , ו/או אולי יסתפק באריה מליניאק עצמו . אפי טריגר ואלי ישראלי הם עיתונאים ארכאיים שמשתמשים ב- פיגורות משומשות כאמצעי עזר שאינן מועילות ל- "עושים ספורט" . צורה ואופי ההתדיינות של שניהם מידי שבוע עם חלק גדול ממושאי השידור שלהם מעניקה ציפוי חנפני – חייכני לתוכנית שלהם . אינני כופר ברצונם הדל והמתמיד להנחיה פשרנית , מחויכת , וחובבנית שכזאת אבל מפקד גלי צה"ל צריך להתערב ולשאוף להרבה יותר מזה . הופעה של מישהו בעל רמה בדמותו של "מוטי קירשנבאום" הסמכותי ב- "עושים ספורט" יכולה לשמש במידה רבה תעודת ביטוח של התוכנית החלשה .

הערה 10 : וועדת האיתור לבחירת מאמן לנבחרת ישראל והמתרחש סביבה גם בערוץ 5 בכבלים הפכה למגוחכת ופארסה גלויה . חובה לקרוא את הטור השבועי של העיתונאי עמיר פלג "פלג בחמישי" בעיתון "ידיעות אחרונות" אתמול (יום חמישי – 2 בינואר 2013) ואת הטור של של אבי רצון "בעיות גמילה" ב- "מעריב" היום (יום שישי – 3 בינואר 2013) כדי להבין עד כמה העסק דַל ועלוב . יוסי בניון הופך את עצמו בכל פעם מחדש למגוחך יותר ויותר . שחקן הכדורגל הזה שמבלה באנגליה כבר שנים ארוכות לא ספג דבר מתרבות הספורט וההגינות הבריטית . פעם כשהוחלף והורד לספסל באמצע משחקה של נבחרת ישראל באצטדיון רמת גן ע"י המאמן הלאומי דרור קשטן , לא היסס לקלל אותו את דרור קשטן כיצד הוא מעז לעשות כדבר הזה . בחלק מהקמפיין האחרון של הנבחרת ישראל לקראת מונדיאל ברזיל 2014 סולק יוסי בניון משורותיה ע"י המאמן הלאומי אלי גוטמן בנימוק הגיוני : היות והוא לא היה שחקן פעיל בעת ההיא בליגה האנגלית הפך לחסר ערך שלא יכול לתרום למאמץ הקבוצתי . אתמול (יום חמישי – 2 בינואר 2014) פרסם העיתונאי הוותיק משה שיינמן ב- "ידיעות אחרונות" את הידיעה הזאת כלהלן אודות יוסי בניון : "גורמים בהתאחדות טענו אתמול כי קפטן הנבחרת יוסי בניון מעדיף שוועדת האיתור לא תמנה את את אלי גוטמן לקדנציה נוספת . בשיחות שקיים יוסי בניון עם אנשי ההתאחדות הוא לא החמיא לאלי גוטמן על התנהלותו בקמפיין האחרון" . מדובר בקפטן בשם יוסי בניון . איש קטן , רדוד , בעל אישיות בגובה הדשא שעליו הוא רץ , וגם נקמן . אנוכי באמצעות הפוסט הזה בבלוג הזה מעניק את קולי ומרים את יד ימיני בעבור אלי גוטמן . אלי גוטמן צריך להיות מאמן נבחרת ישראל גם בקדנציה הבאה לקראת Euro 2016 . אם זה היה תלוי בי הייתי ממנה לוועדת האיתור לבחירת מאמן נבחרת ישראל בכדורגל את ארבעת האנשים האלה : עמיר פלג , אריה מליניאק , אבי רצון , ומוטי קירשנבאום – ומטיל עליהם לשבת בצוותא על המדוכה על מנת להתלבט יחדיו וכדי חקור לעומק במשותף את נושא המינוי . אנוכי סומך על הידע שלהם ולבטח הם לא יתכופפו מפני שום מניפולציה  .

הערה 11 : ערוץ 1 נפרד אֶמֶש (יום חמישי – 2 בינואר 2014) מעוד 250000 (מאתיים וחמישים אלף) שקל בתום השידור הישיר מאילת של משחק הצמרת בליגת העל בכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 65 : 82 . ההוצאה הזאת היא שילוב של תשלום זכויות שידורים בלעדיות בגובה של 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל פלוס הוצאות הפקה ושכר . ערוץ 1 הציבורי כרת ברית שידור בת עונה אחת 2014 – 2013 עם איגוד הכדורסל בה הוא משלם כ- 6.000000 (שישה מיליון) שקל . כ- 150000 שֶקֶל Per משחק . בחוזה שנחתם לא שמר ערוץ 1 על אגפיו. אחד מסעיפי ההסכם נשאר פרוץ זה הנוגע לכמות השילוט במסחרי המותרת להצבה באולמות והיכלי הכדורסל . המועדונים מנצלים זאת ומציבים שלטי פרסומת ו- Banners מסחריים בכמות פנטסטית שמכערת ומטנפת שוב ושוב את המסך הציבורי. ראשי רשות השידור ובראשם המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת במקום להתערב ולמשוך את ידיהם מהחוזה הקלוקל, ובמקום לסגור את המצלמות ולהחזיר את ניידות השידור הביתה , עוצמים את עיניהם וטומנים ראשם בחוֹל. מדובר בהפקרות מוחלטת . בהתקפלותה המבישה, מאפשרת הנהלת רשות השידור לנתץ לאלתר את חוק רשות השידור שהיא אחראית על אכיפתו , חוק שאמור להגן על הצופים שלה מפני חשיפת יתר לעודף עצום של פרסומות מסחריות . הקרנתם על המסך הטלוויזיוני בעוצמה ובכמות בלתי נדלית דומה לשטיפת מוח של ציבור הצופים. לא פחות. צילומי ערוץ 1 המסחריים את משחק הכדורסל אמש הפועל אילת – הפועל ירושלים 65 : 82, לרבות צילומי הפרזנטציה המסחרית בהשתתפות השדר אוּרִי לֵוִי והפרשן שלו גוּר שֶלֶף בטרם שריקת הפתיחה הם שערורייה ציבורית חמורה ביותר. היא הרסנית ומסוכנת מפני שאותם האנשים מערוץ 1 פורצי גדר וחוק עושים זאת ביודעין ולא נענשים . ערוץ 1 משדר היום פרסומות מסחריות גלויות ו/או סמויות כאילו היה ערוץ טלוויזיה מסחרי לכל דבר . האחריות הראשית רובצת לא רק לפתחם של המתכננים והחותמים על ההסכם עם איגוד הכדורסל אלא מגולגלת גם לעברם של המבצעים והמוציאים לפועל את מדיניות השידור הבלתי מתקבלת על הדעת הזאת . האנשים שהפיקו ושידרו ישיר אמש מאילת את משחק הכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים שהסתיים בתוצאה 65 : 82, יודעים היטב שהמצלמות שלהם עשו משעה שלא ייעשה והפיקו תמונות בלתי שְדִירוֹת לחלוטין כפי שניתן לראות להלן . בשתי מילים : בושה וחרפה .

e - j 1

טקסט תמונה (1) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . ערוץ 1 שנולד ערוץ ציבורי הופך את עצמו ביודעין לטלוויזיה מסחרית פעילה יותר מהערוצים המסחריים 2 ו- 10 . הוא פורץ ומפר בכוונה תחילה את חוק רשות השידור בכך שהוא מצלם ומקרין לצופיו בשידורי הספורט שלו תמונת טלוויזיה מכוערת ומעוותת שרוויה ומכילה כמויות פנטסטיות של פרסומות מסחריות המופיעות על שלטים ו- Banners באתרי השידור . בתמונה הזאת המופקת ומצולמת באולם הכדורסל של אגודת הפועל אילת נראים השדר אורי לוי (מימין) והפרשן שלו גור שלף (משמאל) מובילים את הפרזנטציה שלהם ב- Pre Game Show על רקע של המון שלטי פרסומות מסחריות האסורות להקרנה , בטרם מתן שריקת הפתיחה למשחק בליגת העל בכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 65 : 82 . מדובר בתמונת טלוויזיה משוקצת שאסורה להקרנה על המסך הציבורי . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה. .(התמונה צולמה ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

e - j 2

טקסט תמונה (2) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . ערוץ 1 הציבורי הפך את עצמו ביודעין לטלוויזיה מסחרית פעילה יותר מערוצים 2 ו- 10 . הוא פורץ ומפר בכוונה תחילה את חוק רשות השידור ומקרין לצופיו בשידורי הספורט שלו תמונת טלוויזיה מכוערת ומעוותת שרוויה ומכילה כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות המופיעה על שלטים ו- Banners באתרי השידור . בתמונה הזאת השייכת לאולם הכדורסל של אגודת הפועל אילת נראים השדר אורי לוי (מימין) והפרשן שלו גור שלף (משמאל) בעת הפרזנטציה ב- Pre Game Show בטרם מתן שריקת הפתיחה למשחק בליגת העל בכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 65 : 82 . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה . (התמונה צולמה ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

e - j 3

טקסט תמונה (3) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . ערוץ 1 הציבורי הפך את עצמו ביודעין לטלוויזיה מסחרית פעילה יותר מערוצים 2 ו- 10 . הוא פורץ ומפר בכוונה תחילה את חוק רשות השידור ומקרין לצופיו בשידורי הספורט שלו תמונת טלוויזיה מכוערת ומעוותת שרוויה ומכילה כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות המופיעה על שלטים ו- Banners באתרי השידור . בתמונה הזאת השייכת לאולם הכדורסל של אגודת הפועל אילת נראים השדר אורי לוי (מימין) והפרשן שלו גור שלף (משמאל) בעת הפרזנטציה ב- Pre Game Show בטרם מתן שריקת הפתיחה למשחק בליגת העל בכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 65 : 82 . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה . (התמונה צולמה ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

e - j 4

טקסט תמונה (4) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . ערוץ 1 הציבורי משדר לצופיו תמונה לא אסתטית ובלתי בלתי שדירה מפני שהיא מטונפת ומלוכלכת בכמות בלתי נסבלת של שלטי פרסומות מסחריות . הכמות האדירה של שלטי הפרסומות המסחריות אשר ממלאות את Frame התמונה הטלוויזיונית לא מאפשרות לצופה הטלוויזיה להבחין בנעשה על פרקט זירת המשחק . השחקנים הולכים לאיבוד . מרוב פרסומות מסחריות לא רואים אותם . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה . (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

e - j 6

טקסט תמונה (5) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . שחקן הפועל ירושלים ליאור אליהו מתכונן לזריקת עונשין אולם מבטו של צופה הטלוויזיה מוסט לשלטי הפרסומות  המסחריות הגבוהות התלויות על הקיר שממול . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה . (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

e - j 8

טקסט תמונה (6) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . שחקן הפועל ירושלים ליאור אליהו מבצע זריקת עונשין אולם עינו של צופה הטלוויזיה מוסטת לעבר שלטי הפרסומות המסחריות הגבוהות התלויות על הקיר שממול . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה . (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

סיגנל הטלוויזיה שהפיק אמש ערוץ 1 מאילת הוא פגום מכל היבט כמו גם ההנהלה שמתירה לשדר לציבור כמות ענקית כזאת ובלתי מתקבלת של פרסומות מסחריות . בשתי מילים : טירוף מערכות . אירוע הספורט המצולם בערוץ 1 הציבורי הופך להיות משני . גיבורי העלילה אינם חשובים . מה שחשוב הוא הפרסומות המסחריות שמעטרות אותם . במצב כזה על הנהלות רשות השידור וערוץ 1 לסגור את המצלמות , להפסיק מייד את מלאכת הצילום והסיקור של השידור הישיר ולהחזיר את הצוותים וניידות השידור הביתה .

ועוד דבר : השידור הישיר הנ"ל של ערוץ 1 בין 18.30 ל- 20.30 צבר רייטינג ממוצע עני של % 2.4 באוכלוסייה היהודית בלבד . ה- Peak של % 3.6 הושג בין 19.30 ל- 19.44 וירד ל- % 3.0 בין 19.45 ל- 20.00 . בין 20.00 ל- 20.30 חל פיחות נוסף ברייטינג של ערוץ 1 שהתדרדר ל- % 1.7 . מדובר במפלס רייטינג נמוך ורדוד נוראית. קטסטרופת מדרוג שנובעת מעצם עליבותו של ערוץ 1 כ- Channel טלוויזיה ארצי וגם בגלל התחרות מול ערוץ 10 שהחל לשדר ישיר ב- 19.50 מטורקיה את משחק הכדורסל גאלאטאסאראיי – מכבי ת"א במסגרת ה- Top 16 של ה- Euroleague . צוות ערוץ 10 באיסטנבול השדר יורם ארבל והפרשן פיני גרשון גנבו את לחלוטין את ההצגה מאורי לוי וגור שלף . שלא לדבר על מהדורת החדשות של ערוץ 2 בין 20.00 ל- 21.00 ו- "עובדה" בין 21.00 ל- 22.30 שמביסה את ללא תנאי את ערוץ 1 ואת ערוץ 10 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד .

R 1 2.1.2014

טקסט מסמך (1) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 18.30 ל- 21.14 בשני מגזרי המדידה של האוכלוסייה היהודית ו- כלל האוכלוסייה . מִפְלָס הרייטינג האָפְסִי של השידור הישיר מאילת של משחק הכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 62 : 85 שהפיק ערוץ 1 הציבור נבלע , שוקע , והולך לאיבוד בתוך מבול הרייטינג של ערוץ 2 וערוץ 10 . ה- Pre Game Show שהוביל צוות השידור של ערוץ 1 אורי לוי וגור שלף אתמול בערב בין 18.30 ל- 18.50 הניב מדרוג מגוחך של % 1.75 . מדובר בכלום . בעוד ערוץ 1 קיזז אתמול כרבע מיליון שקל מקופתו הציבורית בגין השידור הישיר של המשחק הפועל אילת – הפועל ירושלים , העובדות המתמטיות של המדרוג קובעות כי לציבור הישראלי אין עוד שום עניין בערוץ 1 במתכונתו הנוכחית , גם לא בשידורי הכדורסל שלו . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

R 2 2.1.2014

טקסט מסמך (2) : יום חמישי – 2 בינואר 2014 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 21.00 ל- 23.44 בשני מגזרי המדידה של האוכלוסייה היהודית ו- כלל האוכלוסייה . מִפְלָס הרייטינג האָפְסִי של ערוץ 1 גם בתום השידור הישיר מאילת של משחק הכדורסל הפועל אילת – הפועל ירושלים 62 : 85 שהפיק ערוץ 1 הוא חסר כל ערך וכל חשיבות מינימאלית . העובדות המתמטיות של המדרוג קובעות כי לציבור הישראלי אין עוד שום עניין בערוץ 1 במתכונתו הנוכחית . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

ה- Pre game Show של אורי לוי וגור שלף בערוץ 1 בטרם שריקת הפתיחה למשחק הפועל אילת – הפועל ירושלים התארך ל- 18:17 (שמונה עשרה דקות ושבע עשרה שניות) דקות . פרק זמן עצום בממדים של שידור משחק כדורסל שגרתי מקומי . באחת הפרשנויות של גור שלף לפני תחילת המשחק הוא טען טענה מסורבלת וארוכה כלהלן : "…בדרך כלל שופטים אוהבים לשרוק עבירות בייחוד קרוב לסל…ואילת שהולכת…בטח שתלך בתחילת המשחק פנימה ליינסי גייטס…וירושלים רוצים לראות את יניב גרין מונע את הכדור, שומר, ואת העבירות הראשונות שהשופטים שורקים יהיה לטעמי ליניב גרין…" . כשסיים להביע את הרעיון הגמלוני והמגושם של גייטס מול יניב גרין נדמה היה כי איננו זוכר את תחילת המשפט . כפרשן הוא איננו נוטה לנתח עבור צופיו את המהלכים אלא מבקש להתרשם מהם כמותם . ברבע השני (5:50 לפני תומו) העלה יותם הלפרין את התוצאה ל- 23:19 לאחר פסק זמן . גור שלף התרשם וקבע כלהלן : "…נורא יפה לראות קבוצה יוצאת מ- Time out ועושה תרגיל יפה שמסתיים בסל…" . הוא סירב לפרשן לקהל צופיו מה נאמר בפסק הזמן שנטל מאמן הפועל ירושלים בראד גרינברג ואיזה סוד היה טמון בהוראותיו לשחקניו שכלל תרגיל יפה שהניב סַל . גוּר שֶלֶף איננו פרשן . הוא מתפקד בעמדת השידור של ערוץ 1 על תקן של שַדָּר Aמשלים את אורי לוי אולם מצייץ כמות כפולה של מילים מזאת של השַדָּר המוביל שלו . נוצר עומס עצום על קו השידור ועל אוזנו של הצופה .

ועוד פרט : צופה הטלוויזיה של ערוץ 1 כַּמֵהָ לריאיון משותף בסוף המשחק שאמור לערוך מר ליאן ווילדאו עם צמד השחקנים הישראליים המנצחים של הפועל ירושלים ליאור אליהו ויותם הלפרין . ריאיון נחוץ והכרחי עם שניים מפאר השחקנים הישראליים בכדורסל המשחקים בליגת העל ונבחרת ישראל . אפילו אורי לוי אמר בעיצומו של המשחק אמש בצדק , "כמה יפה לראות את הצמד "הלפרין את אליהו" משתפים פעולה…" . מתבקש במידה רבה גם ריאיון עם עודד קטש מאמן הקבוצה המובסת הפועל אילת שנראה כבוי , עצוב , ובודד מאוד . בטרם שריקת הפתיחה העניקו אורי לוי וגור שלף ב- Pre Game Show הארוך כאורך הגָלוּת תארים ותקוות מרחיקות לכת לקבוצתו של עודד קטש הפועל אילת כלהלן : "קבוצה אתלטית מאוד…קבוצה ביתית מאוד…קבוצה צעירה מאוד…קבוצה בעלת שאיפות…" . בין התיאורים הרבים עולה גם שמו של אלישי כדיר שחקן החיזוק החדש של הפועל אילת שנדד משורות הפועל ירושלים ל- הפועל אילת . אתה מצפה ש- שדר הקווים מר ליאן ווילדאו יקיים ראיונות סיכום עם הנ"ל במסגרת Post Game Show מקוצר . אולם Nada . המצלמות והמיקרופונים של ערוץ 1 באולם הכדורסל של הפועל אילת קמלו לפתע והשידור הוחזר בחיפזון לאולפן "מבט" .

הערה 10 : קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א של העונה הנוכחית 2014 – 2013 טובה ומגובשת יותר מזאת של אשתקד . אף על פי כן היא הייתה אמש ברת מזל באיסטנבול משום שפגשה אמש (יןם חמישי – 2 בינואר 2013) במשחקה הראשון ב- Top 16 בהיכל "אבדי איפקצ'י" קבוצה טורקית מפוררת בשם גאלאטאסאראיי ומאמן מגוחך שקוראים לו ארגין עתמאן . מכבי ת"א ניצחה אתמול במשחק חוץ את גאלאטאסאריי 90 : 84 אולם אין ליָיחֵס לעליונות שלה שום חשיבות מיוחדת מפני שמדובר (לפחות על פי מה שראיתי בשידור הישיר של ערוץ 10) בקבוצה טורקית חלשה , לא מדויקת , ולא מאורגנת . האם מכבי ת"א זכתה בניצחון אמש בשל ניהול נבון של מאמנה דיוויד בלאט ו/או בשל חולשת מאמן קבוצת גאלאטאסאראיי ארגין עתמאן ? נדמה לי שאריה מליניאק נותן תשובה להתלבטות הזאת בפוסט הפרשנות שלו היום ב- "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 3 בינואר 2014). לעומת זאת התרשמתי מתמונת הטלוויזיה הנקייה שהפיקה הטלוויזיה הטורקית בה נחשפות הפרסומות המסחריות בכמות סבירה ואסתטית כמקובל על פי תשעת העקרונות הידועים של ה- EBU .

g - m 3

טקסט תמונה : יום חמישי – 2 בינואר 2013 . היכל הכדורסל "אבדי איפקצ'י" באיסטנבול . תמונת אורך . מכבי תל אביב מנצחת את גאלאטאסאראיי 90 : 84 . ערוץ 10 משדר תמונה נקייה בה מוצבות הפרסומות המסחריות הווירטואליות רק לאורך קווי האורך והרוחב של המגרש . (צילום ב- iphone שלי את מסך ערוץ 10 . באדיבות ערוץ 10) .

g - m 2

טקסט תמונה : יום חמישי – 2 בינואר 2013 . היכל הכדורסל "אבדי איפקצ'י" באיסטנבול . תמונת רוחב . מכבי תל אביב מנצחת את גאלאטאסאראיי 90 : 84 . ערוץ 10 משדר תמונה נקייה . הפרסומות המסחריות הווירטואליות מסודרות באופן אסתטי וכמקובל לאורך קווי האורך והרוחב של המגרש בלבד . (צילום ב- iphone שלי את מסך ערוץ 10 . באדיבות ערוץ 10) .

g - m 5

טקסט תמונה : יום חמישי – 2 בינואר 2013 . היכל הכדורסל "אבדי איפקצ'י" באיסטנבול . תמונת רוחב . מכבי תל אביב מנצחת את גאלאטאסאראיי 90 : 84 . ערוץ 10 משדר תמונה נקייה . השדר יורם ארבל (משמאל) והפרשן שלו פיני גרשון (מימין) מתייצבים לשידור ה- Post Game Show בתמונה נקייה מפרסומות מסחריות . ערוץ 10 ראוי להערכה על כך שהוא מתעקש על הפקה מדויקת ונקייה . (צילום ב- iphone שלי את מסך ערוץ 10 . באדיבות ערוץ 10) .

סוף הפוסט מס' 336.

ציטוט : "כשלא הולך אז לא הולך…". מדובר בפרשנות בנאלית, רוטינית, מוגבלת, וגם מטופשת שמיועדת לאנשים וותרנים וכנועים. כאילו מדובר בגזירת גורל. אדם נבון יודע לנתח מה השתבש. הוא מסיק מסקנות ומתקן על מנת "שמה שלא הלך – אומנם ילך". פוסט מס' 335. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 335 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 31 בדצמבר בדצמבר 2013.

—————————————————————————————————-

ציטוט : "כשלא הולך אז לא הולך…". מדובר בפרשנות בנאלית, רוטינית, מוגבלת, וגם מטופשת שמיועדת לאנשים וותרנים וכנועים. כאילו מדובר בגזירת גורל. אדם נבון יודע לנתח מה השתבש. הוא מסיק מסקנות ומתקן כדי ועל מנת "שמה שלא הלך – אומנם ילך". פוסט מס' 335. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "כשלא הולך אז לא הולך…". מדובר בפרשנות בנאלית, רוטינית, מוגבלת, וגם מטופשת שמיועדת לאנשים וותרנים וכנועים. כאילו מדובר בגזירת גורל. אין דבר כזה "כשלא הולך אז לא הולך…" . אדם נבון יודע לנתח מה השתבש. אדם חכם איננו חוזר על שגיאת העבר. הוא מסיק מסקנות ומתקן כדי ועל מנת "שמה שלא הלך – אומנם ילך". כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : הצצתי במפות המדרוג של יום ראשון – 29 בדצמבר וחשכו עיניי שוב . עוד פעם מתברר כי אנשי ערוץ 1 שנהנים מתשלום אגרה שנתי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מפיקים All the way לאורך ימים , שבועות , חודשים , ושנים רייטינג אפסי בגדר של טרגדיה . רייטינג כל כך עלוב שמעורר מחשבות נוגות . מדהים כיצד האנשים האלה מערוץ 1 נאותים ומסכימים עדיין להראות את פרצופם בפרהסיה . בקהל וגם על המסך . מעניין אותי לדעת מה מניע איש טלוויזיה באשר הוא להפיק שוב ושוב , לערוך שוב ושוב , ולהופיע שוב ושוב באותה תוכנית טלוויזיה משמימה וחסרת כל תכלית ביסודה בערוץ 1 שצוברת % 0.6 ??? איזה עניין אישי וציבורי יש לאיש טלוויזיה באשר הוא להתייצב באולפן טלוויזיה באשר הוא ולהתיישב מול המצלמות בידיעה שמדובר בהופעת סרק טלוויזיונית ו- Camouflage ביזיוני ??? איזה אינטרס יש לערוץ 1 לשדר בקדם זמן צפייה ראשי (Pre prime time) בין 18.00 ל- 20.00 תוכניות טלוויזיה שאין איש רואה אותן ואשר מניבות כְּלוּם רייטינג , וממסגרות את עצמן שוב ושוב בתוך מסגרת של שוֹאָת מִדְרוּג . למנהל ערוץ 1 החדש מר אילן דה פריס מצפה עבודה סוּפֶּר קשה גם משום שמישהו ו/או מי שהם ברמת ניהול גבוהה ערוץ השלימו עם גורלו של ערוץ 1 שכאילו אימץ לעצמו את הסלוגן "כשלא הולך אז לא הולך…" , ועיצב לוח משדרים לא רק לא אטרקטיבי אלא גם פגום . הבה אקח לדוגמא את ארבע תוכניות הטלוויזיה שמשובצות כעת באורח קבע בימי ראשון בשבוע בערוץ 1 בין השעות שֵש בעֶרֶב לשמונה בעֶרֶב ואת המדרוג שלהן ששודרו שלשום יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 :

 זמן                        תוכן           רייטינג באוכלוסייה היהודית    רייטינג בכלל האוכלוסייה

 18.05 – 18.00         מבזק חדשות             % 0.5                               % 0.4

 18.20 – 18.05         ממתק ישראלי           % 0.6                               % 0.4

 18.45 – 18.20        היום בספורט              % 0.6                               % 0.5

הערה : הצצתי בתוכנית "היום בספורט" בערוץ 1 וראיתי שם את השלישייה ליאן ווילדאו + אורי לוי + דני נוימן מניבים מדרוג חסר כל ערך ומשדרים בעצם לעצמם . מדהים כיצד אנשי טלוויזיה וותיקים כאלה מסכימים לשתף פעולה כדי להפיק , להיראות , ולהיחשף בתוככי מוצר שידור כה ירוד , נחות , ובלתי נצפה . למנהל ערוץ 1 החדש מר אילן דה פריס צפויה המון עבודה קשה , ומן היסוד .

 19.10 – 18.45         מתורבתים                % 0.6                               % 0.5 

 19.20 – 19.10         עשר קטנות              % 0.85                              % 0.5

 19.52 – 19.20         בוא לאכול אתי          % 1.5                                % 1.3 

אלו הן עובדות מתמטיות ועם עובדות אמת אי אפשר להתווכח . קברניטי ערוץ 1 ורשות השידור ובראשם הצוות הבכיר והכושל המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב ונאמנו זליג רבינוביץ' , יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מסתתרים מאחורי הנימוק "כשלא הולך אז לא הולך…" . הם לא רק מתחבאים מאחוריו אלא גם מאמצים את התירוץ המגוחך אל לבם . "כשלא הולך אז לא הולך…", היא פרשנות בנאלית, רוטינית, מוגבלת, ואידיוטית , חסרת יזמות של אנשים קטנים שמיועדת לבני הזַן שלהם , אנשים שהם מראש וותרניים וכנועים ומשלימים עם המצב כאילו מדובר בגזירת גורל . אנשים נבונים יודעים לנתח ולחשוב כדי להבין מה השתבש ועל מנת שלא לחזור על שגיאות קודמות . אנשים חכמים יודעים להסיק מסקנות משגיאות עבר שביצעו כדי להימנע מאותה התנהלות מטופשת שהביאה אותם אל עברי פי פחת . מפות המדרוג של יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 מספרות על מצבו הנואש של ערוץ 1 . תפסיקו לספר לי סיפורים בנוסח הזה "כשלא הולך אז לא הולך…". אין מדובר בגזירת גורל אלא במנהיגות כושלת לפי שעה של ערוץ 1 הציבורי בחלק מהרמות השונות שלה .

rat 1

טקסט מסמך : יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 15.00 ל- 17.44 . מדובר בתקופה חורפית גשומה וקרה , בה מרבית אזרחי המדינה חוזרים לביתם בתום יום עבודה כמו גם מיליון תלמידים שסיימו את לימודיהם ושבים לבית הוריהם . רבים מהם לוחצים על השלט מתוך הרגל וצורך ומחפשים את מושאי הצפייה שלהם . המדרוג של ערוץ 1 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" הוא טרגדיה אחת גדולה . מדובר בשידור טלוויזיוני ציבורי שנהנה מתשלום אגרה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אך מפיק מדרוג אפסי . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

rat 2

טקסט מסמך : יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 17.30 ל- 20.14 . מדובר בתקופה חורפית גשומה וקרה , בה מרבית אזרחי המדינה חוזרים לביתם בתום יום עבודה כמו גם מיליון תלמידים שסיימו את לימודיהם ושבים לבית הוריהם . רבים מהם לוחצים על השלט מתוך הרגל וצורך ומחפשים את מושאי הצפייה שלהם . המדרוג של ערוץ 1 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" הוא טרגדיה אחת גדולה . מדובר בשידור טלוויזיוני ציבורי שנהנה מתשלום אגרה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אך מפיק מדרוג אפסי . "מבט" צובר בין 19.52 ל- 20.30 רייטינג ממוצע של % 4.75 ומציל טיפ טיפה מכבודו של השידור הציבורי , אך ב- 20.30 חוזר ערוץ 1 לסורו ומתמוטט מול ערוץ 2 וערוץ 10 . אין שום הצדקה לאפשר לערוץ 1 הציבורי להתקיים במתכונתו הנוכחית . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

rat 3

טקסט מסמך : יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 20.00 ל- 22.44 . המדרוג של ערוץ 1 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" הוא טרגדיה אחת גדולה . מדובר בשידור טלוויזיוני ציבורי שנהנה מתשלום אגרה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אך מפיק מִדְרוּג אָפְסִי . "מבט" צובר בין 19.52 ל- 20.30 רייטינג ממוצע של % 4.75 ומציל אולי טיפ טיפה מכבודו של השידור הציבורי למרות שהוא מפגר הרחק מאחורי מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 2 (ממוצע של % 24.9) וגם של ערוץ 10 (ממוצע של % 9.25) . ב- 20.30 חוזר ערוץ 1 לסורו ומתמוטט לחלוטין מול ערוץ 2 וערוץ 10 . אין שום הצדקה לאפשר לערוץ 1 הציבורי להתקיים במתכונתו הנוכחית . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

rat 4

טקסט מסמך : טקסט מסמך : יום ראשון – 29 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 22.45 ל- 25.29 (01.30 בלילה) . המדרוג של ערוץ 1 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" הוא טרגדיה אחת גדולה . מדובר בשידור טלוויזיוני ציבורי שנהנה מתשלום אגרה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אך מפיק מדרוג אפסי . "מבט" צובר בין 19.52 ל- 20.30 רייטינג ממוצע של % 4.75 ומציל אולי טיפ טיפה מכבודו של השידור הציבורי , אך ב- 20.30 חוזר כאמור ערוץ 1 לסורו ומתמוטט מול ערוץ 2 וערוץ 10 . אין שום הצדקה לאפשר לערוץ 1 הציבורי חדל האישים הזה להתקיים במתכונתו הנוכחית . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 4 : מה קורה עם וועדת רם לנדס…? והאם מנהל ערוץ 1 החדש מר אילן דה פריס יביא את הישועה . הוא ניצב בפני אתגרים עצומים ונכבדים .

הערה 5 : מעניין אי מי חוץ ממני האזין היום (יום שלישי – 31 בדצמבר 2013) לתוכנית הסיכום "יומן השנה הבינלאומי של 2013" (12.00 – 11.00) של יעקב איילון בגלי צה"ל ו- "השעה הבינלאומית של 2013" (16.00 – 14.00) של אורן נהרי ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" . מדובר בתוכניות סיכום משעממות וצפויות שחוזרות על עצמן , רוויות בטקסטים נפוחים ומתנשאים אך נבובים , ואשר אינן מחדשות דבר אלא רק תופסות מקום . עונש .

הערה 5 : תוכנית הטלוויזיה "המתנחל" של חֲנוֹךְ דָאוּם ששודרה בערוץ 10 ועסקה בפרופיל של עו"ד יורם שפטל – איננה חשובה כל עיקר , עשויה לא טוב , והצפייה בה בזבוז זמן . נראה כיצד יתפתחו העניינים בתוכניות הבאות של חנוך דאום .

הערה 6 : לא ייאמן . "היפה והחנון" הצילה שוב אמש (יום שני – 30 בדצמבר 2013) את הרייטינג של ערוץ 10 שנאחז בקש . "היפה והחנון" ששודרה בין 21.00 ל- 22.15 צברה רייטינג ממוצע של % 18.2 והפכה להיות עלה כותרת של הערוץ שניצב שוב ושוב בפני איומי סגירה . אם "היפה והחנון" נפולת ריאליטי משמשת גלגל הצלה לערוץ 10 אזי מצבו באמת במידה רבה אָנוּש .

הערה 7 : "אחד ממאה שורד" תוכנית הטבע התיעודית (המעניינת) של מר מרדכי "מוטי" מוטי קירשנבאום אודות הטבע בקוסטה ריקה ששודרה לפני חמישה ימים בערוץ 10 בין 21.00 ל- 22.00 , מעלה את השאלה הבאה . מוטי קירשנבאום בן 74 ורבע הוא לבטח מתעד טלוויזיה מחונן בעל ניסיון עצום , יזם , פעלתן , חדשן , עיתונאי בעל טביעת עין , ואנטי תזה מובהק לסלוגן הפתטי , "כשלא הולך אז לא הולך…" . אנוכי מכיר אותו . הוא היה מנכ"ל שלי במשך חמש שנים 1998 – 1993 . אז אם הוא באמת כזה מדוע ערוץ 10 צריך אותו באולפן לצדו של ירון לונדון . את מה שמוטי קירשנבאום עושה באולפן "לונדון את קירשנבאום" מידי יום בשש בערב ערוץ 10 יכולים לעשות גם שאר עיתונאי חברת החדשות של מר גולן יוכפז בלא פחות כישרון ממנו . נכון ששמו הטלוויזיוני של מוטי קירשנבאום הולך לפניו כבר שנים רבות אולם הוא איננו מגיש וקריין טבעי , אין לו קוֹל מי יודע מה , והוא גם לא רהוט דיבור כמו הקולגה שלו ירון לונדון . אם לחזור לתורת ההשוואה הרי שהם כתבי חברת החדשות של ערוץ 10 אינם יודעים , לא מיומנים , ולא יכולים להתחרות בכישרון של מוטי קירשנבאום בנושא התיעוד . הוא באמת כישרון מוכח בתחום הדוקומנטציה הטלוויזיונית , אחד שנולד פעם בדור אולי שני דורות . הנהלת ערוץ 10 צריכה לתת למוטי קירשנבאום כסף ואמצעי צילום והפקה , ולשלוח אותו לשוטט בעולם , על מנת לתעד , ולתעד , ושוב רק לתעד . על ערוץ 10 לנצל את "תופעת קירשנבאום" כל עוד הוא בריא , סקרן , כוחו במותניו , וכל עוד יש לו חשק .

kirshenbaum 7

טקסט תמונה : יום חמישי – 27 בדצמבר 2103 . מוטי קירשנבאום ווירטואוז תיעוד (בן 74) , מראיין בסרטו "אחד ממאה שורד" את אנשי המושבה הישראלית בקוסטה ריקה. משהו משונה ומשובש נראה בצילום הקונקרטי הזה . התמונה נראית "הפוכה" כתמונת נגטיב בפילם , מפני שה- "שביל" בתסרוקת של מוטי קירשנבאום מופיע לפתע בצד ימין של ראשו במקום בצד שמאל כמימים ימימה . (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 10) .

הערה 8 : מאמן קבוצת הפועל חולון בכדורסל ליאור ליובין חשף אמש (יום שני – 30 בדצמבר 2013) מחדש את כל נקודות התורפה של קבוצת מכבי ת"א תחת שרביט אימונו של דיוויד בלאט ושני עוזריו גיא גודס ואלון שטיין . לא ייאמן עד כמה קבוצת מכבי ת"א העשירה פגיעה ונגועה באין סוף כתמי חולשה . הפועל חולון הפסידה 77 : 75 , אך אילו דייקה קצת יותר בקליעות העונשין (20 מתוך 36 = % 55.5) כפי שמתחייב משחקנים מקצועניים שזו פרנסתם , היו הם ומאמנם ליאור ליובין יכולים לשוב ולהישיר מבט אל דיוויד בלאט ושחקניו מלמעלה למטה . ברבע השני של המשחק מכבי ת"א – הפועל חולון 77 : 75 לכדה המצלמה המובילה הפתוחה של ערוץ 1 בטעות צג – מסך מחשב , אולי של היכל הספורט ביד אליהו . לתוך הסיגנל הציבורי של ערוץ 1 זלגו לפתע ונחשפו ללא כל ביקורת כל מיני הוראות אפליקציה פרטיות מתוך צג מחשב פרטי , שאיננו קשור כלל לאינפורמציית השידור הישיר של ההתמודדות הספורטיבית  שערוץ 1 מביא לצופיו . המסך הציבורי של ערוץ 1 הפך במידה רבה לפרוץ , לחוּכָא ואִיטְלוּלָה, בו חוגגות הפרסומות המסחריות ב- "אוויר" שלוֹ באין מפריע ללא כל ביקורת של הדרג המנהל .

application 1

טקסט תמונה : יום שני – 30 בדצמבר 2013 . היכל הספורט ביד אליהו . המצלמה המובילה של ערוץ 1 חושפת ב- Long shot את היכל הספורט ביד אליהו . לתוך המראה הכללי של התמונה הטלוויזיונית הציבורית חודר צג – מסך מחשב שמשדר הורדת אפליקציות שאינן קשורות למידע השידור הישיר שמגיש ערוץ 1 לצופיו ועוסק בשידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – הפועל חולון 77 : 75 . (צילום מ- iphone שלי את מסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1) .

הערה 9 : ב- Shot הפתיחה הראשון אמש (יום שני – 30 בדצמבר 2013) של ערוץ 1 מאצטדיון "בלומפילד" ביפו שפתח את השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל הפועל ת"א – הפועל באר שבע 1 : 3 , נראה השדר המוביל מאיר איינשטיין מופיע ב- Close up כשהוא לובש מעיל שנושא פרסומת מסחרית של אופנת ההלבשה REPLAY . ערוץ 1 ורשות השידור שהם גופי שידור לא מסחריים מנועים מלחשוף באופן גלוי ו/או סמוי פרסומות מסחריות מעבר למותר ולמקובל . זהו איסור גורף שוודאי חל באופן מפורש וראשית דבר על מגישים , שדרנים , ומנחים שמופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה , באולפן ו/או בשטח . גם פרשן הכדורגל של ערוץ 1 דני נוימן מופיע לאחרונה לפני המצלמות כשהוא לובש מעיל רוח ועליו הלוגו של חברת ההלבשה "NORTHFACE" . בהופעות קודמות לפני המצלמה לבש מאיר איינשטיין מעיל רוח שנשא את שמה של חברת ההנהלה וההלבשה הגרמנית "PUMA" .

einsteinn 5

טקסט תמונה : יום שני – 30 בדצמבר 2013 . עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "בלומפילד" ביפו . השדר המוביל של ערוץ 1 מאיר איינשטיין מגיש את הפרזנטציה בטרם שריקת הפתיחה של המשחק הפועל ת"א – הפועל באר שבע 1 : 3 , כשהוא לובש מעיל של אופנת REPLAY . הלוגו של חברת ההלבשה נחשף למצלמה . תופעת חשיפת הפרסומות המסחריות על בגדי המגישים ,השדרנים , והמנחים אסור בתכלית האיסור בשידור הציבורי . העסק הזה נראה לחלוטין לא תקין . משהו משובש ביותר קורה כאן בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מתעלמים מהמתחולל על מסך הטלוויזיה הציבורית וממשיכים בדרכם כאילו הכל כשורה. (צילום ב- iphone שלי מערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

בכל משך 40 שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם , לא ראיתי  בשידור הציבורי וגם לא בשידור המסחרי – מגישים ו/או מגישות שמופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה כשהם נושאים על החולצות , על הז'אקטים , ו/או המעילים שהם לובשים – פרסומות מסחריות . בלתי מתקבל על הדעת .

סוף הפוסט מס' 335.

"הַמָקוֹר" של רָבִיב דְרוּקֶר בערוץ 10 (יום רביעי – 25 בדצמבר 2013). היועץ המשפטי לשעבר של ממשלת ישראל פרופסור אַהֲרוֹן בָּרָק בקדנציה הראשונה של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מוסר לרביב דרוקר שלשום עדות שגויה (על פי העובדות שבידי) הנוגעת להתפטרותו הפומבית של יצחק רבין ז"ל מתפקידו הרם בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 7 באפריל 1977. פוסט מס' 334. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש רחב ידיים מס' 334 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שישי – 27 בדצמבר 2013 / לפנות בוקר של שבת – 28 בדצמבר 2013.

—————————————————————————————————-

"הַמָקוֹר" של רָבִיב דְרוּקֶר בערוץ 10 (יום רביעי – 25 בדצמבר 2013) . היועץ המשפטי לשעבר של ממשלת ישראל פרופסור אַהֲרוֹן בָּרָק בקדנציה הראשונה של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל, מוסר לרָבִיב דְרוּקֶר שלשום עדות שגויה (על פי העובדות שבידי) הנוגעת להתפטרותו הפומבית של יִצְחָק רָבִּין ז"ל מתפקידו הרָם בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 7 באפריל 1977. פוסט מס' 334. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 1 המט ליפול עשה Deal טלוויזיוני חשוב מבחינתו כשחתם עם איגוד הכדורסל על חוזה זכויות שידורים לעונת 2014 – 2013 על סך של 6.000000 (שישה מיליון) שקל . ערוץ 1 שקל ובחר נכון להתקשר לענף הספורט הפופולארי השני בחשיבותו בארץ , למרות תהליך האמריקניזציה הבוטה ההולך ומעמיק ומאפיל על עתודות הנוער הישראלי והדור הצעיר בתחום . החוזה היקר (נוכח הרייטינג הדל להחריד) מתיר לערוץ 1 לשדר ישיר מידי שבוע את את המשחק המרכזי בליגת העל ובגביע המדינה תמורת 150000 (מאה וחמישים אלף) בעבור כל משחק ומשחק . יחדיו עם הוצאות ההפקה מסתכם כל שידור ישיר שכזה בהשקעה כספית לא מבוטלת שנעה בין 200000 ל- 250000 שקל , אולם הביצוע של ערוץ 1 הוא דילטנטי רשלני והטיפול בנושא חסר היגיון . כך כך אפרורי וכל כך לא חגיגי . אמש (יום חמישי – 26 בדצמבר 2013) שידר ערוץ 1 ישיר את המשחק המרכזי בשלב רבע הגמר על גביע המדינה בו גברה הפועל ת"א על הפועל ירושלים 83 : 71 . ערוץ 1 הקדיש לחלק המקדים של המשחק בטרם שריקת הפתיחה (מה שנקרא בעגת הטלוויזיה "Pre Game Show") החל מ- 18.30 מאמץ גדול וארוך כאורך הגָלוּת . כמות זמן שהצטברה לכדי 17:18 דקות . זהו שִיעוּר רָב ועֵת אֲרוּכָּה בממדים של כדורסל ישראלי מקומי ובממדים של ערוץ טלוויזיה ציבורי לחוץ שאמור להתחרות ב- Prime time שלו גם מול מהדורות החדשות מול ערוץ 2 וערוץ 10 . לשדר המוביל אוּרִי לֵוִי ולפרשן שלו גוּר שֶלֶף כבר נגמרו המילים . המשחק המקדים הטלוויזיוני עבר על גדותיו והחל לחזור על עצמו . השַדָּר המוביל השתמש שוב ושוב בביטוי השָחוּק "גור בוא נדבר…" , ושוב "בוא נדבר…",  ועוד פעם "בוא נדבר…" . למרות האווירה הכפרית אבל חמה ורעשנית באולם הדר יוסף ה- Pre Game Show שהוא אלמנט חשוב בשידור הישיר הופך לפטפוט ומעמסה . העסק בָּא וְשָב ונהיה משעמם . שריקת הפתיחה של המשחק מתאחרת לשעה  18.48 . דא עקא , מפת הרייטינג של הוועדה הארצית למִדְרוּג מגלה כי ב- Pre Game Show הארוך שמקיימים אוּרִי לֵוִי וגוּר שֶלֶף ולמרות ההשקעה והמאמץ הגדול להשיג מידע ולפזר אותו , צופה בו פלח אפסי של % 0.9 מהאוכלוסייה היהודית ובמדידה ב- כלל האוכלוסייה אפילו פחות , רק % 0.8 . מדובר בעסק דלוח . במדרוג עלוב ביותר שמצביע על דִיסוֹנָאנְס בין ההשקעה הכספית לבין הביצוע בשטח , על חוסר עניין ציבורי טוטאלי בהתנסחות עדינה . ה- דִיסְהַרְמוֹנְיָה בולטת עוד יותר כשמתברר שערוץ 1 מתעלם באורח קבע בסיום המשחק מ- Post Game Show וראיונות סיכום עיתונאיים עם גיבורי העלילה . התחושה של צופה הטלוויזיה כי השידור הישיר נקטע לפני שהוא תם באמת מפני שהוא חסר מסקנות ואין לו סוֹף דָבָר . עיתונאי טלוויזיה שמדווח על העלילה אך נמנע ביודעין מלהיפגש עם גיבורי העלילה כדי לשמוע מהם ממקור ראשון את החוויות שחוו בעיקר כשיש לו בלעדיות וזכות ראשונים לעשות זאת – גם אם הוא חושב את עצמו לאדם הגון – הוא משול לקליפת הַשוּם . העסק הזה הוא מדהים בטיפשות שלו . ערוץ 1 משלם 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל Per שידור ישיר לכל משחק לא רק בעבור תיאור ההתמודדות אלא גם מה יש למתמודדים לומר בסוף המאבק . זהו אָלֶף – בֵּית בעיתונאות . אנוכי בטוח שאורי לוי היה מת לראיין בעצמו את גיבורי העלילה אבל מישהו שם למעלה בערוץ 1 שאין לו מושג כיצד מנהלים רשת שידור איננו נותן לו למַצוֹת את העסק . הייתי מאוד מעוניין לשמוע בסיום ההתמודדות את מאמן הפועל ת"א מר אֶרֶז אֶדֶלְשְטָיִין ואת פילוסופיית האימון והמנהיגות שלו . נפלא לראות שמאמן ישראלי , מישהו משלנו בדמותו של אֶרֶז אֶדֶלְשְטָיִין, הפך להיות מהנדס כדורסל כה מצליח בזירת המשחק בארץ . דבר ראשון שהוא עשה ובכך קל להבחין , ארז אדלשטיין מלכד את השורות והופך את הפועל ת"א לקבוצה מאוחדת . רואים שהשחקנים מאמינים בו ונלחמים בעבורו . אין לשכוח שהמאמן הזה של הפועל ת"א אֶרֶז אֶדֶלְשְטָיִין הוריד כבר פעמיים לקרשים בתקופה האחרונה את מאמן מכבי ת"א דֵיוִויד בְּלָאט , ועשה זאת די בקלות הייתי אומר . יש בו "משהו" ב- אֶרֶז אֶדֶלְשְטָיִין הזה אבל ערוץ 1 מתעקש לא לגלות לנו מה הוא אותו ה- "משהו" הנסתר הזה .

השידור הישיר של המשחק הפועל ת"א – הפועל ירושלים 82 : 71 ברבע גמר גביע במדינה בכדורסל סוחף במהלכו עוד כמה אחוזים ומגיע לשיאו % 4.3 באוכלוסייה היהודית ו- % 3.8 בכלל האוכלוסייה , בין 20.15 ל- 20.30 . כשארבעת האחוזים הללו מצפים לראיונות סיכום עם המאמן ואדריכל הפועל ת"א מר ארז אדלשטיין (שישה ניצחונות בששת המשחקים האחרונים) והמוציאים לפועל שלו קָארְלוֹן בְּרָאוּן ורָבִיב לִימוֹנָד , מחזיר אורי לוי בבהלה את השידור למגישי "מבט" מִיכַל רָבִּינוֹבִיץ' ואָמִיר אִיבְּגִי . אין Post Game Show . השידור הישיר של משחק הכדורסל נקטע . ערוץ 1 מפסיד במערכה . הוא גם איננו ממצה עד הסוף את הטיפול בעלילת הספורט עליה שילם שנע בין 250000 ל- 150000 (מאה וחמישים אלף עד מאתיים וחמישים אלף) שקל זכויות שידורים לרבות הוצאות הפקה , וגם פוגע בצופי הכדורסל שלו כשאיננו מפיק ראיונות סיכום עם המנצחים וגם עם המובסים . "מבט" של  מיכל רבינוביץ' אמיר איבגי שמצטרף באיחור רב להתמודדות ראש בראש עם מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 . הוא מפסיד את הקרב מראש . "מבט" של ערוץ 1 צובר רייטינג ממוצע דליל מאוד של % 3.75 ונִיגָף בעוד חדשות ערוץ 2 צוברת רייטינג ממוצע של % 24 וחדשות ערוץ 10 צוברות רייטינג ממוצע של % 9.1 . מישהו בערוץ 1 וברשות השידור חושב עקום .

"הַמָקוֹר" של רָבִיב דְרוּקֶר בערוץ 10 (יום רביעי – 25 בדצמבר 2013) . היועץ המשפטי לשעבר של ממשלת ישראל פרופסור אַהֲרוֹן בָּרָק בקדנציה הראשונה של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל, מוסר לרָבִיב דְרוּקֶר שלשום עדות שגויה (על פי העובדות שבידי) הנוגעת להתפטרותו הפומבית של יִצְחָק רָבִּין ז"ל מתפקידו הרָם בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 7 באפריל 1977. 

אני נמנה על אותם % 8.3 במפת המִדְרוּג הארצית שהמתינו בכיליון עיניים לתוכנית "המקור" המחודשת של מר רביב דרוקר ולפרטנר החדש שלו מר רזי ברקאי איש גלי צה"ל . ה- Promo המעניין והמקורי שקידם את "המקור" רק הגביר את הסקרנות . אני מעריץ של רָבִיב דְרוּקֶר . אולי אני מפריז במושג הערצה , אבל לבטח אנוכי צופה נאמן שלו ומלא הערכה לעבודתו העיתונאית . מעולם לא ראיתי את האיש ולא דיברתי עמו . אך מהצפייה בטלוויזיה אני למד ומרגיש שמדובר בעיתונאי מרתק (אותי), חרוץ ובעל מקורות מצוינים, בהיר ומהיר מחשבה, אנלייזר, ובעל יושרה. רביב דרוקר הוא מאותם העיתונאים שאתה סומך עליהם ושגרמו לי להתכייל על ערוץ 10 ולהפוך אותו לערוץ הבית שלי . כשהוא רביב דרוקר נמצא ב- "אוויר" של ערוץ 10 אתה יודע שמשהו קורה . אתה דרוך . יש לפתע מתח עניין שאינך מעוניין להחמיץ בשעה שרביב דרוקר בעל נוכחות ומראה נערי מופיע על המסך של ערוץ 10 .

הראיונות שערך שלשום רָבִיב דְרוּקֶר ב- "המקור" עם ששת היועצים של ממשלות ישראל לדורותיהם : מאיר שמגר , אהרון ברק , יוסף חריש , יצחק זמיר , יוסף חריש , מיכאל בן יאיר , ומני מזוז – מרתקים . אולם לפחות במקרה אחד בריאיון שקיים עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אַהֲרוֹן בָּרָק נמצאו פרטים בלתי מדויקים (על פי המידע שבידי) הנוגעים ליום המדובר של אותו הערב ההוא ביום חמישי – 7 באפריל 1977 , בשעה שמועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל זכה לראשונה בבלגראד (בירת יוגוסלביה הגדולה) בתולדותיו בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל לאחר שהכניע את אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 78 : 77 . בתום המשחק הזה קרוב לחצות הלֵיל התפטר ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ריאיון שקיים עמו הכתב המדיני יַעֲקב אֲחִימֵאִיר באולפן מערכת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב .

זהו הטקסט שהחליף רביב דרוקר שלשום ב- "המקור" עם פרופסור אַהֲרוֹן בָּרָק משפטן בעל מוניטין בינלאומי, מי ששימש היועץ המשפטי של ממשלת ישראל בשנים 1978 – 1975 , שעוסק בהתפטרות ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל ביום חמישי – 7 באפריל 1977 .

פרופסור אהרון ברק : אני זוכר היטב , זה היה כדורסל , מכבי , משהו…

רביב דרוקר : אל תעשה ככה מכבי משהו…מכבי ת"א לקחה את גביע אירופה לאלופות נגד מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77…אתה הייתה בביתו לא ראית…?

פרופסור אהרון ברק : הייתי בביתו…

רביב דרוקר : לא ראית את המשחק…?

פרופסור אהרון ברק : לא ראיתי את המשחק…

רביב דרוקר : עכשיו אתה מודה שלא ראית את המשחק…

פרופסור אהרון ברק : אוי ואבוי…איך יכולתי לראות את המשחק כשאני בביתו…? 

רביב דרוקר : הוא ראה לפחות…?

פרופסור אהרון ברק : אני לא זוכר… אני חושב שהעניין הזה הטריד אותו יותר מהמשחק…

רביב דרוקר : או.קיי…

פרופסור אהרון ברק : והוא אמר לי שהוא יצטרך להתפטר…! אמרתי לו או. קיי…!

בנקודה זאת בתוכנית "המקור" נכנס ריאיון ההתפטרות שערך יעקב אחימאיר עם יצחק רבין ביום חמישי ההוא בערך בחצות של 7 באפריל 1977 .

מהטקסט הנדון לעֵיל אנוכי מבין שהיועץ המשפטי לממשלה אַהֲרוֹן בָּרָק שהה בביתו של ראש הממשלה יצחק רבין ברמת אביב באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977בעת השידור הישיר של המשחק ההוא על גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל מכבי ת"א – מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה (Mobilgirgi Varese) בתוצאה  78 : 77 . מתן הגִרְסָה שלי בפוסט רחב הידיים הזה למה שהתחולל ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 , בתוכה היחס האוהד החם שרחש יִצְחָק רָבִּין לקבוצת מכבי ת"א מביא נתונים אחרים ושונים , אולם איננו מהווה בשום פנים הטלת דופי משום היבט שהוא בגרסתו של כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר הפרופסור למשפטים אַהֲרוֹן בָּרָק .

אנוכי שימשתי עורך ומפיק בירושלים של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל במהלך כל השבוע ההוא כששיאה של ההפקה היה כאמור ביום חמישי – 7 באפריל 1977 . שזירת החוטים של השידור הישיר ההוא של מכבי ת"א – מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה נמשכו במרץ רָב כשבוע ימים . אלכס גלעדי ואנוכי , הוא בבלגראד ואנוכי בירושלים, היינו חייבים להיות מדויקים וקפדניים. בתשע בערב שעון ישראל החל ה- Pre Game Show. בתשע ועשרים עברנו בשידור ישיר אל השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בעמדת השידור שלנו בהיכל "Pioneer" בבלגראד . המשחק עצמו החל בתשע ושלושים בערב . את תמונת הלוויין היוגוסלבית ה- Multilateral קיבלתי ב- 21.15 . קו השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire / ארבע גידי . זהו קו שידור משוכלל יותר מתקשורת טלפונית רגילה שמבוססת על 2W) בין השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בעמדת השידור ב- "Pioneer" לביני בעמדת הפיקוד שלי ב- "Master" בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים החל לפעול כבר החל מהשעה 19.30 . ה- Originator של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שיצא כאמור מבלגראד הייתה רשת הטלוויזיה היוגוסלבית המצוינת JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) שכיסתה את המשחק באמצעות ניידת שידור שכללה בתוכה 8 (שמונה) מצלמות ושלושה מקורות של הילוכים חוזרים . צריך לזכור שעולם הטלוויזיה לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במצלמות אלקטרוניות גדולות ומסורבלות ועבדו על טייפים שרוחב הרצועה המגנטית שלהם היה 2 אינטשים . בימאי השידור היוגוסלבי היה הסלובני בֶּנוֹ הָאבְלָה (Beno Havlla) . השַדָּר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת השידור בהיכל "Pioneer" בבלגראד היה כאמור אלכס גלעדי . הוא היה ראוי בעיניי אז לצל"ש טלוויזיוני על פעילות המזהירה בבלגראד משום שהיה לבד בשטח וניהל בהצלחה (רבה) את השידור הלווייני הישיר ה- Unilateral המורכב והמסובך מבלגראד – יוגוסלביה ללא מפיק ללא טכנאי , ללא פרשן , וללא עוֹזֵר שַדָּר . הוא פעל לחלוטין לבד והיה בודד בזירה למַעֵט העזרה שקיבל ממני ומאנשי ציוותי באמצעות קו השידור ה- 4W . החטיבה הטכנית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcating Union) שמקום מושבה היה בבריסל בעת ההיא , הפיצה את סיגנל הטלוויזיה היוגוסלבי (באמצעות רשת ה- Microwave הקרקעית שהייתה פרוסה כשתי וערב על פני מערב אירופה ומזרחה) ל- 19 מדינות חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU , ועוד כ- 8 חברות אז באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT (איננו קיים יותר . ה- OIRT התפרק עם נפילת חומת ברלין ב- 1990) . אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלנו את סִיגְנָל הטלוויזיה מבלגראד באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary . הסיגנל היוגוסלבי נחת בתחנת התקשורת ל- לוויינים של ישראל הממוקמת בעמק האלה ומשם נשלח בקווי קרקע ל- Master Control שלנו בקומה ב' של הבניין ברוממה בירושלים .

satellite 2

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה שעברה . תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים . זאת צלחת התקשורת היחידה לתקשורת לוויינים שניצבה בעת ההיא בעמק האלה ו- כוונה לעבר הלוויין האטלנטי ה- Primary . לוויין ה- Primary נשא עליו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון וקווי מחשבים אולם רק שני Transponders להעברת שידורי טלוויזיה  . (לע"מ תמורת תשלום) .

הגרסה שלי המובאת להלן אודות פעילותו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 נשענת גם על תחקיר וראיונות שניהלתי בעת כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" עם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בימים ההם של 7 באפריל 1977 , עם דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות , עם הכתב המדיני בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , עם דָן פַּתִּיר (לשעבר דָן פַּחְטֶר עיתונאי בעל מוניטין ב- "דָבָר") מי ששימש יועץ התקשורת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ב- 1977 , ועם מאפרת הטלוויזיה היפה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי מי שאיפרה את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בבניין מערכת תל אביב בקרייה בטרם ריאיון ההתפטרות שלוֹ . התברר לי כבר אז כי יִצְחָק רָבִּין רחש הערכה גדולה לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב . בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקנה למכבי ת"א בעשור ה- 70 של המאה שעברה מעמד של "הקבוצה של המדינה" , העניק ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין גושפנקה רשמית לתואר הזה . ב- 23 בפברואר 1977 ערך יִצְחָק רָבִּין בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב קבלת פנים ממלכתית בלתי נשכחת למכבי ת"א לאחר ניצחונה המרשים בעיירה הבלגית וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 91 : 79 . הוא ברר את המילים וכינה את הניצחון הזה כניצחון "דָוִד על גֹלְיָת" . לא פחות . ככתב ועיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי נוכח שָם בלשכתו בקרייה בתל אביב יחדיו עם הצלם שלי מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד אז ב- 23 בפברואר 1977 , יחדיו תיעדנו את האירוע .

1. סעיפי ההקדמה הקצרצרה

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משלמת לראשונה למכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 סכום של 7000 דולר (לכל העונה) עבור זכויות השידורים הישירים במשחקי גביע אירופה לקבוצות אלופות.

ב. ב- 17 בפברואר 1977 מחוללת מכבי ת"א סנסציה עולמית כשהיא מנצחת ב- ווירטון עיירה בלגית קטנה את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א בתוצאה המכרעת של 91 : 79.

ג. המשחק מועבר בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית  השדר הוא אלכס גלעדי. ראש הממשלה יצחק רבין מקבל את הקבוצה בלשכתו בקריה בתל אביב ומעניק לה את הגושפנקא הממלכתית "הקבוצה של המדינה". 

ד. ב- 7 באפריל 1977 זוכה מכבי ת"א בבלגראד בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שהיא מנצחת את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77.

ה. ב- 7 באפריל 1977 מודיע יצחק רבין על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל בשל חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב כפי שחשף העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ". היועץ המשפטי לממשלה אהרון ברק דורש להעמיד את גב' לאה רבין לדין פלילי.

ו. יצחק רבין מבקש למסור בנאום בשידור ישיר בטלוויזיה כי הוא נושא יחד עם רעייתו באחריות לחשבון הדולרים האסור ומודיע על התפטרותו מראשות הממשלה.

ז. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות דן שילון נקלעים לדילמת שידור קשה האם לשדר ישיר בתשע בערב ביום חמישי – 7 באפריל 1977 את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין ו/או את משחק הגמר בכדורסל. יצחק רבין אציל הנפש חוסך להם את ההתלבטות . "אני אדבר לעם אחרי השידור הישיר של הכדורסל", הוא אומר לארנון צוקרמן ודן שילון.

ח. ההפקה המזהירה של אלכס גלעדי ושל הטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית – ממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television).

ט. ראש הממשלה מנחם בגין ומשה דיין ממשיכים את מסורת יצחק רבין ומעניקים גם הם למכבי ת"א חסות ממלכתית .

2. מכבי ת"א מנצחת ב- 17 בפברואר ב- ווירטון עיירה שכוחת אל בבלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 91 : 79 בדרכה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל שאמור להתקיים ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה 91 : 79 

עונת הכדורסל של 1976 – 1975 הייתה נוראית למכבי ת"א . תקופה שהמועדון ירצה לשכוח . הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב . מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו .

דָוִד מוֹשֵבִיץ בנו של התעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ז"ל מבעלי חברת "עֵלִית" זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה , מיקי ברקוביץ' שחיפש קריירה בארה"ב לא היה חוזר הביתה . חזרתו למכבי ת"א באותה עונה הייתה דרמטית . צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' בן ה- 23 שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977- 1976 והפך בה לבורג חשוב ביותר . ובאמת באותה שנה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות" . צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976 – 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דווילי ועוזרו רָלְף קְלָיִין . ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה . במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות חסר תקדים בתוצאה 125 : 78 . ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת-יגור 69 : 66 . שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי , אִיתָּמָר מַרְזֶל , אוֹר גוֹרֶן , גָבִּי טָיְיכְנֶר , עִירָא הַרָרִי ושחקנים ידועים נוספים) והפועל ת"א (עם בָּארִי לֵיְבּוֹבִיץ' , מַרְק טוֹרֶנְשָיְין , מוּלִי אָבִישַר , דָנִי בְּרָכָה , פִּינִי חוֹזֵז , שְמוּאֵל נַחְמִיאָס ואחרים) זינבו בה ונשפו בעורפה . הנֶכֶס העיקרי של המועדון , הבכורה בליגה , הועמד בסכנה גדולה . הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית ששידורי מחלקת הספורט של אלכס גלעדי העניקו לה . הטלוויזיה מטבע בריאתה צועדת שלובת זרוע עם האלופים ודוחה את המפסידנים . עו"ד שמעון מזרחי היה הראשון שתפש את הקֶשֶר ופיצח את קוד הטלוויזיה . הוא ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה . זה לא היה Case של כסף מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה ושידרה ישיר אז את מכבי ת"א בחינם ועדיין ללא תשלום זכויות שידורים . זה היה עניין של זֵהוּת . לא נותרה בידיו ברירה . הוא הדיח את פְרֶד דֵוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין . מינוי נבון . לעוזרו של רָלְף קְלָיִין התמנה אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ .

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמכבי ת"א נמצאת בין המֵצַרִים . עם הופעת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניצבו שתי קבוצות הכדורסל התל אביביות הבכירות על קו זינוק טלוויזיוני משותף . לקבוצת הפועל ת"א היה יתרון גדול בהתחלה . היא גברה בעונת 1969- 1968 פעמיים על מכבי ת"א וזכתה באליפות הליגה ובגביע המדינה . הטלוויזיה הראתה זאת . זה היה תחילת עידן שחקני החיזוק שהגיעו מארה"ב לשני המועדונים הגדולים בארץ בעיקר שחקני כדורסל יהודיים כמו טַל בְּרוֹדִי, בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' , אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי , מָרְק טוֹרֵנְשָיְין אבל גם המשכה של תקופה נוסטאלגית בה מכבי ת"א והפועל ת"א השקיעו השקעה מהותית בקבוצות הנוער שלהן , בו ראו ברכה וממנו שאבו את כוחם. שחקנים כמו דָוִד פְרִיש, אָבְרָהָם חַסִיד, תָּנְחוּם "תָּנִי" כּהֵן מִינְץ, שַבְּתָּאי "סַבִּי" בֵּן בַּסָט, יַעֲקב אֶדֶלִיסְט ז"ל , משֶה גוֹלוֹבֵיי ואחרים עלו לשורות קבוצת מכבי ת"א הבוגרת מהנוער . המועדון ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" הישן שקק חיים עשרות שנים . אבל גם הפועל ת"א טיפחה את עתידה . הנערים אִילָן זָיְיגֶר , צְבִי לוּבֶּצְקִי , חַיִים חַזָן , אֶרֶז לוּסְטִיג , אוּרִי גוֹטְהָלְף , ואפילו שחקן הנוער אָרִיק אָיְינְשְטֵיְין ז"ל ראו במגרש "אוסישקין" בצפון העיר על גדות הירקון את ביתם השני . שתי הקבוצות האלה היו שוות בכוחן והייתה להן היסטוריה משותפת מזהירה עד שעו"ד שמעון מזרחי פענח את צופן מצלמות הטלוויזיה . הפועל ת"א נעלמה ברבות השנים מהמפה ומכבי ת"א זכתה מאז 1977 חמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות ועוד עשרות פעמים באליפות המדינה ובגביע המדינה . מכבי ת"א זכתה במוניטין עצום בארץ ובאירופה . עו"ד שמעון מזרחי משמש יו"ר המועדון ומנווט אותו בכשרון ארגוני וכלכלי ובדבקות במשימה , כבר 44 שנה מאז חודש ספטמבר של שנת 1969 . מן ההיבט הזה הוא היה ראוי לפרס ישראל ואומנם קיבל אותו .

m 1

טקסט תמונה :  שנות ה- 50 של המאה שעברה . תל אביב הישנה והוותיקה של הימים ההם . מועדון מכבי ת"א מכשיר את שחקני קבוצת הנוער במגרש המרצפות הישן ליד קולנוע "אוריון".

עומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן , מרדכי קומורניק , חיים משגב (מוסקוביץ') , שחקן לא מזוהה , תנחום "תני" כהן מינץ , שבתאי "סבי" בן בסט , גדעון בירכץ , שחקן לא מזוהה , האפסנאי ואיש המשק של מכבי ת"א פנחס "פטקה" חפץ.

יושבים מימין לשמאל : איתן צווייג , שחקן לא מזוהה , מנחם אילון , בועז דגן , שני שחקנים לא מזוהים.

הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה סבי בן בסט.

(התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין ילדיו של יהושע רוזין ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

m 2

טקסט תמונה :  שנות ה- 50 של המאה שעברה . קבוצת הנערים של הפועל ת"א ניצבת במגרש הכדורסל הפתוח של האגודה ברחוב אוסישקין בתל אביב בצפון תל אביב .

עומדים משמאל לימין : צבי קצ'רגינסקי רכז הכדורסל והאבא של קבוצות הילדים והנערים , שמואל רוכברג ז"ל , אריק איינשטיין ז"ל , אורי פופילס , שמואל שנהר (שיינברג) , יענקל'ה רוזן , אילן זייגר , והמאמן אורי הולינגר . כורעים משמאל לימין : דוב "דובה" פרומן (מייסד ונשיא לשעבר של חברת "אינטל") , וחיים קליגמן . הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים צבי לובצקי ואילן זייגר .

(התמונה באדיבות משפחת איינשטיין , הגרפיקאית תמר בר דיין , והמו"ל דניאלה דִי נוּר).

m 3

טקסט תמונה :  סתיו 1961 . מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן . זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962 – 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א . זיהוי העומדים מימין לשמאל : יו"ר מחלקת הכדורסל צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן) , המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי , משה גולוביי , צבי אייזנבוים , אברהם חסיד , יעקב אדליסט ז"ל , שבתאי "סבי" בן בסט , דוד פריש , תני כהן מינץ (גובהו 2.04 מ') , והמאמן יהושע רוזין . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה) , אברהם נתנאל , גדעון פרייטאג , וזוהר כהן . (התמונה באדיבות שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

m 4

טקסט תמונה :  קיץ 1960 . מגרש המרצפות של אגודת הפועל ת"א ברחוב אוסישקין הממוקם על גדות הירקון. זוהי חמישיית קבוצת הפועל ת"א שהדיחה את מכבי ת"א מהפסגה בשנת 1960 ושינתה את מציאות הכדורסל בישראל בימים ההם . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עזרי לובושיץ , אורי גוטהלף , צבי לובצקי, ארז לוסטיג , וחיים חזן . זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הכדורסל של ישראל בה זוכה הפועל ת"א בתואר אלופת המדינה בכדורסל . חמישיית השחקנים הזאת של הפועל ת"א עשתה צרות צרורות למכהי ת"א לפני 53 שנים . (התמונה באדיבות מר צבי לובצקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מינויו של רָלְף קְלָיִין ב- 1976 לראשונה למאמן מכבי ת"א (במקום פְרֶד דֶוִוילִי) לא היה בכְדִי . רלף קליין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל ניחן בטביעת עין חדה . הוא היה מוכשר ומנהיג מטִבעו , ואולי חשוב מכל הוא היה ראשית דבר מורה ומחנך . הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון . מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשך עונות נוספות . בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל . הוא החזיר ראשית דבר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ מארה"ב בעזרת מרק ודָוִד מוֹשֶבִיץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני אוֹלְסִי פֶּרִי . זאת הייתה רכישה מוצלחת . תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה . את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי בן ה – 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית . לידם של טַל בְּרוֹדִי , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' , ואוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי , גִ'ים בּוֹטְרָיְיט , לוּ סילבר , אֶרִיק מֶנְקִין , בּוֹבּ גְרִיפִין , ושוּקִי שְוָורְץ . המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומתודיקות לימוד מדויקות . הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א . עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחד עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות . זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים והייתה לה גם הנהלה יוזמת מצטיינת . לראשונה בהיסטוריה נחתם בעונה ההיא של 1977 – 1976 הסכם כספי בין המועדון לבין רשות השידור המונופוליסטית . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר ישראל דוֹרִי שילם למכבי ת"א עבור כל העונה האירופית של 1977- 1976 סך של זכויות השידורים בגובה של 7000 (שבעת אלפים) דולר . 7000 דולר בסך הכל . כמעט סכום סמלי . ההסכם הכספי הזה היה מודולארי ובין השאר התנה את העפלתה של מכבי ת"א לשלבים הגבוהים במשחקיה במפעל הכדורסל הזה של FIBA שנקרא גביע אירופה לאלופות בכדורסל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ורבת כוח שלטה בשטח . מנהלה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בפקודת הוועד המנהל של רשות השידור בראשו ניצב ד"ר וָולְטֶר אִיתָּן (וולטר איתן שימש בשעתו מנכ"ל משרד החוץ ושימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשש השנים של 1978 – 1972) הסכים לשלם למכבי ת"א זכויות שידורים מינימאליות , אך אסר עליה ללבוש מדים עם הפרסומת המסחרית של "עֵלִית" . מכבי ת"א נכנעה . עד כדי כך הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתלטנית . רק בשני המשחקים הבלתי נשכחים בחו"ל ב- 17 בפברואר 1977 נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בוִוירְטוֹן – בלגיה ובמשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד במשחק נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה , התירה רשות השידור למכבי ת"א ללבוש גופיות עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באותיות באנגלית .

ה- "OB הלָבָן" , הלא היא ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמצלמות ב- שָחוֹר / לָבָן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו . הניצחונות לא איחרו לבוא ועוד בשידורים ישירים . אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה אז שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם עוזר שדר בשם רָפִי גִינָת ועוזר של עוזר שדר בשם הֶרְצֵל רָוֶוה (היה פעם שוערה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים) . מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה 110 : 81 . זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות . שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית . מכבי ת"א העפילה לבית הגמר . ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 94 : 85 . השידורים הישירים האלה בטלוויזיה המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100 , וחשיפת ההצלחה של מכבי ת"א בטלוויזיה הפכו אותה לקבוצה של המדינה . אך הפִּסְגָה האמיתית ניצבה עדיין מנגד .

alex 1

טקסט תמונה :  אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ו- רפי גינת, השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל קיצוני משמאל. (צילום משה "משהל'ה" פרידמן מ- מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה כשמדבור ביוקרה לאומית . באותה העונה של 1977 – 1976 העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים . הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א , לא ב- ברנו ולא מוסקבה . כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטרלי . הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד . הסובייטים העבירו את משחקם הביתי ב- 17 בפברואר 1977 גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן . ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב . אפילו ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הקבוצה הרוסית . רק אז נודע לי שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין איננו מחמיץ את שידורי הכדורסל של מכבי ת"א במסגרת האירופית ועושה כל מאמץ לא להפסיד את הצפייה ב- "מבט ספורט" . רחובות הערים היו ריקים מאדם . אלכס גלעדי נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב . משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות גדולה . בימים ההם נחשבו השידורים הישירים האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב . יתירה מזאת . סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת התקשורת ל- לוויינים הממוקמת בעמק האלה בישראל (סמוך ירושלים) נחשב בדרך כלל לבטוח , מאובטח , ובלי סיכון יתר . בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני ללא ביטחונות , ערבויות , ואלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות . שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי , וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית) . לדָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו הרבה פּרפּוּרֵי בֶּטֶן . הדברים האלה השתנו במרוצת השנים ונעשו פשוטים הרבה יותר . השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה ואשר הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים) זכו לאבטחה ע"י שימוש במערכת גיבוי כפולה .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- ווירטוֹן בבלגיה בגפו על פי הוראתם של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן . כך היה מקובל בימים ההם . אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה השַדָּר , הפַּרְשָן של עצמו , וגם המפיק והטכנאי במקום של עצמו . לפני שטָס מינה אותי לעורך ומפיק המִשְדָר בירושלים . עֲנָת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג . בחירה ראויה מפני שענת שָרָן הייתה קריינית מצוינת , רהוטה , וגם אישה נאה מאוד . כשניבטה דמותה של עֲנָת שָרָן מהמסך כשהיא מְבַשֶרֶת את בשורת השידור הישיר הלווייני לציבור ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 בתשע בערב דקות ספורות לפני תחילת המשחק צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 , חשתי הקלה עצומה . ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי .

sharan

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זוהי גב' עֲנָת שָרָן שדרנית וקריינית חדשות רהוטה ברדיו "קול ישראל" שהייתה גם קריינית רצף איכותית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (צילום ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר . לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה . בחללים האלה של הפסקות המשחקים נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס פרי יצירתו של וולט דיסני , ואת פּוֹפַּאיי המלח (Popeye The Sailor man) אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ . זה לא ייאמן אבל זה היה סטנדרט השידור בימים ההם . ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ 91 : 76 . יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין בעיירה בלגית קטנה ושכוּחת האֵל וִוירְטוֹן את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גוֹמֶלְסְקִי בתוצאה 91 : 79 . מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא של 17 בפברואר 1977 את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות  . ג'ים בוטרייט קלע 18 נק' , טל ברודי הוסיף 15 נק' , לוּ סילבר – 14 נק' ואולסי פרי – 10 נק' . מכבי ת"א שבה לישראל אפופת תהילה .

אבל נדמה לי שהצל"ש הטלוויזיוני האמיתי מנקודת מבטי מגיע לשדר שלנו אלכס גלעדי שעמד בכבוד במשימות השידור המסובכות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה . תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום . כעורך מפיק שלו בירושלים התבוננתי בו כיצד הוא צועד ומנווט את עצמו ואותנו בהיגיון ובביטחון במשעול ההפקה האירופי . אין זה דבר פשוט כלל ועיקר . היכל הכדורסל של העיירה הבלגית ווירטון דָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי , אולם שם בחרה קבוצת צסק"א מוסקבה להתמודד מול מכבי ת"א , ושם ניצבה ניידת שידוּר בלגית קטנה של רשת הטלוויזיה RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד ומקור יחיד של הילוך חוזר . הבימאי היה מוֹרִיס רִיאָזוּ . שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה של מכבי ת"א באותו הערב , ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה . בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר שאוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש , ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם , הצליח אָלֶכְּס גִלְעָדִי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה את המאמן רלף קליין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּל" . סיגנל השידור הטלוויזיוני של RTBF נשלח מ- ווירטון ל- בריסל ומשם נעשה Up link ל- לוויין ה- Primary האטלנטי וממנו Down link לתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה .

הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל על האלופה הסובייטית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי . לפתע היא הפכה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת . ראש ממשלת ישראל יצחק רבין צָפָה בשידור הישיר . הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון הסנסציוני של המכבים על הרוסים והחליט להזמין כמחווה של כבוד והערכה את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב . בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל מזמין ראש המדינה קבוצת ספורט פרטית להתארח בלשכתו . ראשי הממשלות דוד בן גוריון , לוי אשכול , וגב' גולדה מאיר ערכו קבלות פנים לנבחרות ספורט לאומיות שונות ששבו ממאבקים בחו"ל אולם לא נפגשו עם קבוצות . שר הביטחון משה דיין היה אורח כבוד קבוע של קבוצת מכבי ת"א במשחקי הבית שלה בגביע אירופה לקבוצות אלופות מאז ההתמודדות באצטדיון יד אליהו הפתוח נגד ריאל מדריד ב- 22 בפברואר 1968 , אך יִצְחָק רָבִּין היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שהעניק קבלת פנים למכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 ובירך את שחקניה והנהלתה לאחר הניצחון ההוא ב- וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 91 : 79 . לקבלת הפנים הזאת הייתה משמעות היסטורית . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א אט – אט מאז 1970 ובמשך השנים לקבוצה לאומית שכל המדינה חפצה ביקרה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה רשמית . יִצְחָק רָבִּין יצר מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו . זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מנחם בגין למכבי ת"א בלשכתו בירושלים לאחר זכייתה במארס 1981 בגביע אירופה , וידועות שיחות הטלפון שערך ראש הממשלה אריאל שרון באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000 . אבל ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה הראשון .

ben av 6

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב . שר הביטחון משה דיין מגיע כלאחר כבוד לשערי האצטדיון על פי הזמנה מיוחדת של מועדון מכבי ת"א כדי לחזות במשחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בין מכבי ת"א לאלופת ספרד קבוצת ריאל מדריד . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אסי דיין , רב"ט עוזי דיין (אחיין של משה דיין לימים האלוף עוזי דיין, והיום יו"ר מפעל הפיס), שר הביטחון משה דיין (בן 53) , ומזכירו הצבאי של שר הביטחון אל"מ מתי ניב, ואיש לא מזוהה. (התמונה באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

dayan 1

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968 . חדר ההלבשה של קבוצת מכבי ת"א באצטדיון הכדורסל ביד אליהו . שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בטרם שריקת הפתיחה למשחק נגד ריאל מדריד . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יו"ר מועדון מכבי ת"א מר נוח קליגר (חתוך) , אמנון אבידן , משה דיין , ברנארד חוואסט גזבר מכבי ת"א , שחקן החיזוק האמריקני בוב פדרהסט (ממושקף מאחור) , טל ברודי , המאמן יהושע רוזין (מציץ מאחור למעלה בקצה התמונה) , חיים "חיימון" שטרקמן, יוסף "יוסי" לֶזָ'ה , ומשה גולוביי. בין טל ברודי ליוסי לז'ה נראים שני אנשים מוסתרים צבי אבידן (ממושקף) והשחקן אברהם נתנאל (מחייך חיוך רחב). (התמונה באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אלכס גלעדי . הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יצחק רבין העניק במשרדו  בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ . כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית . מחלקת הספורט של אלכס גלעדי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות . רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם פרילאנסר מיכאל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב . איש קוֹל לא אוּתַּר . טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב . הגענו ברגע האחרון ממש . שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה . נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי . ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו . בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית . על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין . את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו . דָן פַּתִּיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה ניצב בצד . התבוננתי בו . הוא נראה כמי שמעריץ את יִצְחָק רָבִּין . מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה בזה אחר זה , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' , טַל בְּרוֹדִי , לוּ סִילְבֶר , גִ'ים בּוֹטְרָיְיט , אוֹלְסִי פֶּרִי , מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי , אֶרִיק מֶנְקִין , שוּקִי שְוָורְץ , עו"ד ויו"ר המועדון שמעון מזרחי , מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי , הגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' וצמד המאמנים , המאמן הראשי רָלְף קְלָיִין ועוזרו אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ . ארשת פניהם הייתה רצינית . המצלמה ריחפה וחלפה משחקן לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין . את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבנו סמוך ליִצְחָק רָבִּין עצמו . ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד לא נטשה אותו עוד . ראש הממשלה הודה להם מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ . עמדת הצילום שלנו הייתה קרובה מאוד ליצחק רבין . הייתי קרוב אליו . שני מטרים לכל היותר ממנו . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נראה לי נינוח ובטוח בעצמו . ראיתי על פניו שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית . ראש הממשלה לא היה מאלה המאריכים בדבריהם . בלשכה הקטנה שררה דממה . השתררה דריכות . קולו הרדיופוני של יצחק רבין נקלט היטב במיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא היה קצר וענייני , הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר : "ראיתי אותך בטלוויזיה , אמרת , "אנחנו על המפה" . מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית במאבקים והישגים , ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה , על המפה הבינלאומית כישראל , אבל גם כחלק מהעם היהודי . אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם , כי חזרתם על סיפור דוד וגֹלְיָת . תודה רבה לכם" . עדשתו של מיכאל "מיכי" מולד לכדה את שחקני מכבי ת"א מאזינים ברוב קשב לנאומו הקצר של ראש הממשלה יצחק רבין . החלו להישמע מחיאות כפיים אך יצחק רבין סימן כי טרם סיים את דבריו .

m 5

טקסט תמונה :  23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל), ומביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה . יצחק רבין השווה את הזכייה למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי . (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) .

m 6

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . מיקי ברקוביץ' שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 7

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . מוטי ארואסטי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 8

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . אולסי פרי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 9

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . מאמן מכבי ת"א  רלף קליין . (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 10

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . עוזר מאמן מכבי ת"א אריה דווידסקו. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 11

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . לו סילבר שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 12

טקסט תמונה  :  23 בפברואר 1977 . שוקי שוורץ שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 13

טקסט תמונה  :  מנהל מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי . (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

m 14

טקסט תמונה :  23 בפברואר 1977 .  ג'ים בורטרייט  שחקן מכבי ת"א . (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

שחקני מכבי ת"א האזינו בדריכות ברוב קשב לנאום הברכה הקצר של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין . לא כולם הבינו את השפה העברית אך תפשו את גודל המעמד . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עשה פאוזה בדבריו . הייתה הפסקה קלה . הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה . נדמה היה שסיים את דברי בירכתו אך יִצְחָק רָבִּין ביקש לומר עוד משפט אחד מעֵין מְחְוָוה לארה"ב , וכך אמר : "…וכרגיל ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני" . כדי להדגיש את משפט הסיום , סימן ראש הממשלה בכף יד ימין שלוֹ את המרווח הקטן שבין האצבע לאגודל . המצלמה של מיכאל "מיכי" מולד צילמה והמיקרופון שלי הקליט את הסצנה במלואה .

הייתה לי שהות להסתכל בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו . הוא היה בן 55 שנה , הרבה יותר צעיר ממני בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הופעתו שידרה אמינוּת , הגינוּת , צניעוּת , וגם רוֹגָע . באופן אישי אהבתי אותו אהבה רבה והערכתי אותו . משפחתי ואני . זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים . הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל – טירון בחטיבת גולני בגדוד 12 והוא אלוף פיקוד הצפון . יצחק רבין העניק למכבי ת"א גושפנקה ממלכתית והטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אותה לקבוצה של המדינה .

m 15

טקסט תמונה :  23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 91 : 79 . עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א נותן את דגל המועדון לראש הממשלה . מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל . קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה לה את הגושפנקה הממלכתית הרשמית כקבוצה של המדינה, והיא באמת הפכה לכזאת. הקבוצה של המדינה .

מימין לשמאל : איש לא מזוהה , טל ברודי , דן פתיר יועץ התקשורת המוצלח של ראש הממשלה יצחק רבין , ראש הממשלה יצחק רבין , ועו"ד שמעון מזרחי . (לע"מ תמורת תשלום) .

אנוכי זוכר היטב גם את עו"ד מר שִמְעוֹן מִזְרָחִי מאופק ועצור באותו הרגע שהעניק לראש הממשלה יצחק רבין את נֵס המועדון . שמעון מזרחי לא הראה שום סימן התרגשות כשהעביר את דגל הקבוצה ליצחק רבין . הוא היה קר רוח לחלוטין והתנהג כאילו מדובר במעשה רגיל של יום – יום . מלשכת ראש הממשלה נסענו מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד ואנוכי לכיכר מלכי ישראל (כיכר יִצְחָק רָבִּין היום) הסמוכה לקריה כדי להנציח את קבלת הפנים הרשמית שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה . הבימאי ושחקן הקולנוע אוּרִי זוֹהַר הנחה את הטקס על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה).  בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון . מאות אלפי אנשים התאספו בכיכר העיר והצדיעו למכבי ת"א הצטרפו לשאגתו של הבדרן אורי זוהר "כִּיפָק הֵיי" למכבי ת"א . זה היה מחזה מַרְנִין והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל , מאורע שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל .

m 16

טקסט תמונה :  23 בפברואר 1977 . כיכר מלכי ישראל ליד בניין העירייה . מאות אלפים מעניקים למכבי ת"א קבלת פנים המונית ומשולהבת בהנחיית הבדרן אורי זוהר . (לע"מ תמורת תשלום) .

הכתבה הזאת שהפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות הנציחה את אהבת העם למכבי ת"א , והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה הישראלית נגד אלופת ברה"מ צסק"א . אלכס גלעדי שידֵר אותה בשלמותה ב- "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977 אולם היה חסר בה סרט הצילום ופס הקול בו ראיינתי את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין . ביקשתי מיצחק רבין לנתח ולהשוות בין מנהיגות מדינית למנהיגות ספורטיבית . הכתבה הזאת נעשתה על ידי ועל ידי מיכאל "מיכי" מולד במצלמת BOLEX ומכשיר הקלטה של Sound בנפרד . חומר הצילום בפילם בן 100 feet וסרט ההקלטה נשלחו ל- Intake שלנו בירושלים כמקובל אך משום מה הלך לאיבוד . ריאיון הסיכום שערכתי עם ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בעת הסיקור ההוא היה חסר מאוד בכתבה . עד היום אינני יודע מה היא הסיבה להיעלמותו של החומר העיתונאי – טלוויזיוני בעל הערך העצום . על כל פנים הפופולריות של מכבי ת"א בישראל גאתה והרקיעה שחקים בחודש אפריל ההוא של שנת 1977. גם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

m 17

טקסט תמונה : שניים מאדריכלי הניצחון של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה ב- 1977 . המאמן רלף קליין (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי . (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

3. יום חמישי – 7 באפריל 1977 . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את זכייתה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 78 : 77. אלכס גלעדי משדר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר גדעון הוד משדר למאזיני "קול ישראל". דקות בתום השידור הישיר ההוא מודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על התפטרותו בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב, כפי שחשף עיתונאי "הָאָרֶץ" מר דן מרגלית. 

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה . אפילו המניפולציות הפוליטיות של קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה . אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפנו אחרי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה . למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה , העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה . מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה קבוצת הכדורסל הטובה באירופה . בהרכבה שיחקו שחקני החיזוק האמריקניים בּוּבּ מוֹרְס ו- רֶנְדִי מָאיְיסְטֶר וכן שחקני נבחרת איטליה דִינוֹ מֶנֶגִין , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי , אִיבָאן בִּיסוֹן , אָלְדוֹ אוֹסוֹלָה ואחרים. מובילג'ירג'י ווארזה הייתה עדיפה על מכבי ת"א . היא גברה עליה פעמיים באותה העונה ההיא בבית הגמר שם המשחקים נערכו בשיטת ליגה בת שני סיבובים , משחק בית ומשחק חוץ . ביד אליהו הביסה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה את מכבי ת"א בקלות 102 : 79 , ובביתה ב- וָוארֶזֶה (עיירה בצפון איטליה לא רחוק מ- מילאנו) ניצחה 81 : 70 . אך משחק הגמר על גביע אירופה הוא מטרה ייחודית ושוֹנָה מפני שהוא התמודדות יחידה . מכבי ת"א נחשבה ע"י הפרשנים המקצועיים לקבוצת ה- Under dog במפגש הזה עם מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה . חישוב שעשוי להועיל ולשמש לפעמים יתרון במשחקי גביע , סוּג של מפעל ספורט בּוֹ אירעו כבר הרבה הפתעות בעבר .

יום חמישי – 7 באפריל 1977 הפך להיות יעד שידור חשוב מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובעל ערך עצום לשידור הציבורי בכללו . זה יעד שידור מבוצר כה מרכזי וחשוב שאינך ישן שבוע לפני כיבושו ולא מסוגל לישון גם שבוע לאחר שכבשת אותו . האדרנלין שזרם בגופי בימים ההם בכמויות עצומות – רתח ! פשוט לא יכולתי להירדם במשך שבועיים בשל הפעילות הטלוויזיונית והאחריות הענקית והרצופה . שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד נשלחו לבלגראד . חבורת עיתונאים בכירים מהעיתונות הכתובה על מגזריה השונים נשלחה אף היא לבלגראד כדי לכסות את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָורֶזֶה שנועד להתקיים כאמור בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה .

m 38

טקסט תמונה :  יום רביעי – 6 באפריל 1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה . יממה בטרם משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל , אלופת ישראל קבוצת מכבי "עלית" תל אביב נגד אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י וורזה . שורת כתבי ספורט בכירים בעיתונות הכתובה ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי נשלחו ליוגוסלביה לסקר את אחד מאירועי הספורט החשובים בתולדות מדינת ישראל בעשור ה- 70 של המאה שעברה .

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי , מיכאל "מייק" קרנון (כתב "הארץ") , משה לרר (כתב "מעריב") , רלף קליין מאמן קבוצת מכבי "עלית" תל אביב , אריה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א בכדורסל , סאנדרו גאמבה מאמן מובילג'ירג'י ווארזה , איתן עמית ורפאל "רפי" נאה (שניהם כתבי "ידיעות אחרונות") .

(התמונה באדיבות מיכאל "מייק" קרנון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באקראי נשזרו באותו הערב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שני אירועים דרמטיים בשני שידורים ישירים נפרדים . הראשון – השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל , אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה וזכייתה ההיסטורית הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל . השני – התפטרותו הסנסציונית של יצחק רבין ראש הממשלה האהוּב בשידור ישיר באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מאוחר בלילה בתּוֹם השידור הישיר מבלגראד בשל גילוי חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב . סקופ של עיתונאי "הארץ" דאז דָן מַרְגָלִית . אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היה הפעם לבדו במטוס הג'מבו הענקי של אל-על שהטיס את הקבוצה ומאות אוהדיה לבלגראד . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אישר לו בפעם הראשונה בתולדות סיקור אירועי הספורט בחו"ל לקחת עִמו צֶוֶות צילום (פילם) כדי ללוות ולתעד את סיפור מכבי ת"א ואוהדי הקבוצה  בבלגראד לכתבה דוקומנטארית מעבר לשידור הישיר עצמו שכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של הטלוויזיה היוגוסלבית JRT . הטסת צוות צילום בפילם בן שני אנשים , הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קארוואני , היוותה תקדים חשוב בימים ההם .

בטֶרֶם יצאה הקבוצה באוטובוס ממלון "יוגוסלביה" שם השתכנה בדרכה להיכל "פאיוניר" המפורסם של בלגראד שם ייערך המשחק המכריע נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה , החליט רָלְף קְלָיִין ז"ל לקיים את התדריך המקצועי הלפני אחרון לשחקניו בצהרים כמה שעות לפני המשחק באחד מחדרי המלון הענק . התדריך המקצועי הפך בעצם לנאום מוטיבציה חינוכי יוצא דופן באיכותו של המאמן . זאת לא הייתה שיחה רגילה בין מאמן לשחקניו אלא דרשה שהפכה מייד לנכסי צאן ברזל בתורת מנהיגות הספורט . הטפת הסבר בעל ערך ספורטיבי עצום שהייתה לה השפעה כה מכרעת על השחקנים . נאומו של רָלְף קְלָיִין במלון "יוגוסלביה" תועד במקרה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ערכו לא אבד גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז , יותר משנות דוֹר .

מולו של רלף קליין ניצב המאמן האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ "סַאנְדְרוֹ" גַאמְבָּה . לרשותו של סַאנְדְרוֹ גַאמְבָּה ניצבה חמישיית כדורסל מגובשת ונפלאה בראשותם של שחקן החיזוק האמריקני בּוֹב מוֹרְס ורביעייה איטלקית בלתי נשכחת : דִינוֹ מֶנֶגִין , אִיבַאן בִּיסוֹן , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי , ואָלְדוֹ אוֹסוֹלָה . אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה גברה פעמיים על מכבי ת"א באותה עונה של 1977- 1976 . ביד אליהו היא הביסה את אלופת ישראל 102 : 79 ובווארזה (Varese) עיר קטנה בצפון איטליה היא ניצחה 81 : 70 . עכשיו עמדו להתמודד שתי הקבוצות בפעם השלישית . מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה טובה יותר על פי התוצאות המוקדמות , אך הפעם זה היה משחק אחד ומכריע בו הכל אפשרי . רָלְף קְלָיִין החל להזיז את הכלים שלו על לוח השח-מט במאבק המוחות נגד סאנדרו גאמבה (Allesandro Gamba) . אלכס גלעדי הרגיש בחושו העיתונאי שמשהו קורה והזעיק את הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני לחדר במלון כדי לתעד את תדריך המאמן לשחקניו . התברר שזה היה רגע היסטורי מכונֵן בעל חשיבות עליונה בדרכה של קבוצת מכבי ת"א אל הניצחון הסנסציוני .

רָלְף קְלָיִין היה לא רק מאמן דָגוּל . הוא היה מנהיג בעל כריזמה , טקטיקן , אסטרטג , וגם מחנך . הוא ניצב שם מול הקפטן טל ברודי , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' , אוֹלְסִי פֶּרִי , לוּ סִילְבֶר , גִ'ים בּוֹטְרָיְיט , מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי , אֶרִיק מֶנְקִין , בּוֹבּ גְרִיפִין , שוּקִי שְוָורְץ , ונכחו שם גם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי .  השעה הייתה שתיים בצהרים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 . המאמן החל את ההרצאה הטקטית – מקצועית שלו המסבירה את הדרכים כיצד לנצח את המשחק . הוא נשא את דבריו והשחקנים האמינו בו ונהוּ אחריו . רלף קליין ז"ל זכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "שררה דממה. רק קוֹלי נשמע. הסתכלתי לשחקנים בעיניים . המבטים שלי ושלהם נפגשו. הרגשתי שאני מדבר אליהם. הם היו מתוחים ודרוכים. ידעתי שהם מרוכזים ומקשיבים לי. הטפתי להם ציונות", אמר לי לאחר שנים רבות. נאום המוטיבציה של רלף קליין לפני חניכיו בשפה האנגלית כמאמן ומנהיג ספורט בצוהרי היום באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 הוא אחד החשובים ביותר בדברי הימים של הספורט וההיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל .  מלאכת התיעוד של הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני – מרשימה . מבחינה וויזואלית וטכנית כאחת . זהו מסמך דוקומנטארי מרתק עשוי היטב מתמונות פילם בשחור / לבן והקלטה בהירה של קולו של רלף קליין על "הנגרה" (Nagra) . המצלמה של דני ברנע מתעדת היטב ב- Close ups את פני השחקנים ואנשי ההנהלה יושבים קשובים ודרוכים . טל ברודי, מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, מוטי ארואסטי, אריק מנקין, בוב גריפין , עו"ד שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי . האווירה בחדר הייתה מתוחה מאוד . הנה תמליל נאום התדריך של רלף קליין כלשונו מסרט  ה- Video שתיעד את הרגע ההוא ב- 17 בפברואר 1977:

“And now we are before the last station. You are before the biggest thing that can happen for any sportsman and for any basketball player to be the champion of Europe and you are very close to it. But we have to be we have to go to the floor with a smiling on our face, not to get too be nervous let them be nervous

Tonight in nine thirty Israel will be watching you . Mobilegirgi Varese is only a team for Varese. I don’t think that in Napoli no one even knows who is Mobilegirgi Varese. But you are now watched in television by all the country. In this game we can win, we can lose but when we go up on the floor we just have to fight! Everybody has to do his 100 %. Maximum that he can do !  That is the top of your basketball career!  More than this you cannot get !  Mobilegirgi Varese will not give you a gift , you have to take this!  You have to take this for you in your hands!  And again you can do it we will do it! This means we have to fight. We have to know that we can win and we can lose but we will do that like sportsmen” 

הטקסט והמילים האלה לא יישכחו : "אינני יודע אם מישהו בנאפולי שמע על מובילג'ירג'י ווארזה אבל אתם קבוצת כדורסל תל אביבית שכל המדינה תצפה בה הערב" . הוא הצליח באמצעות תמליל קצר לאבחֵן בדייקנות רבה את הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה לספורט ואת האצת והגברת המוטיבציה של שחקני ספורט באמצעות תקשורת המונים הבאה לידי ביטוי מרבי בשידורים הישירים בטלוויזיה . השידור הישיר הוא האדרנלין של השחקנים . נאום המוטיבציה של רָלְף קְלָיִין לשחקניו בצוהרי יום חמישי – 7 באפריל 1977 במלון "יוגוסלביה" בבלגראד היה עוד צעד בדרכו של האיש המופלא הזה לעבר פרס ישראל אותו קיבל כעבור 29 שנים מהמדינה בחג העצמאות של 2006 . רלף קליין היה מאמן מזַן מיוחד . מדריך , מחנך בעל יושרה , ונטול פוזות . אינני רואה כיום מאמנים מסוגו בשורות הכדורסל הישראלי . אישיות בעלת קומה , לֵב רחב , וידען גדול במשחק הכדורסל שהכיר היטב את נפש שומעיו וחדר לליבותיהם . הוא ביקש לטעת בהם את התּקוָוה שהם מסוגלים לעשות את זה . לנצח את המשחק . מִילותיו היו פשוטות , אמיתיות וכנות . הן יצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב . הן חקוקות בסלע . מצלמת הפילם והמיקרופון של דָנִי בַּרְנֵעַ וסְעַדְיָה קָארָאוָואנִי תיעדו את דבריו של המאמן והנציחו אותם לעַד על סרט הצוללויד . עד אז מעולם לא שמעו צופי הטלוויזיה בישראל נאום מוטיבאציה ותדריך מקצועי ספורטיבי מהסוג שרָלְף קְלָיִין הֵכין ובנה לשחקניו . דלתות חדרי ההלבשה בהם מתקיימים בדרך כלל התדריכים האחרונים לפני שריקת הפתיחה תמיד היו נעולות ומוגפות בפנינו . של כל הקבוצות והמועדונים ללא יוצא מן הכלל . כל המאמנים , בכדורגל כמו בכדורסל , סירבו להתיר למצלמות שלנו להיכנס "לקודש הקודשים" של חדרי ההלבשה . כאילו נערכוּ שם התייעצויות סודיות בין השב"כ למוסד . רָלְף קְלָיִין היה המאמן הראשון ששִיבֵּר את המסורת הטיפשית הזאת , ופתח את השערים בפני צֶוֶות הטלוויזיה הישראלית של הכתב אלכס גלעדי , הצלם דני ברנע , והמקליט סעדיה קאראוואני .

רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) אחת הטובות באירופה , כיסתה את המשחק בצורה מזהירה . היא הציבה שמונה מצלמות בהיכל "פאיוניר" והעניקה לאלכס גלעדי ופרשנו יהושע רוזין (פעם ראשונה שאָלֶכְּס גִלְעָדִי אימֵץ אליו פרשן צמוד) ולכל השדרים האחרים של רשתות הטלוויזיה באיגוד השידור המערב אירופי ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי  ה- OIRT שפע של תמונות ואינפורמציה . הבימאי בשידור הישיר הזה היה כאמור בֶּנוֹ הָאבְלָה מסלובניה . הוא הגיע לשיא תּפקודו בדקות האחרונות של המשחק כשהצליח לתמרן היטב בין המצלמות המכסות את שטף המשחק לבין המצלמות העוקבות אחרי המתח העצום בהם שרויים שני המאמנים הישראלי רָלְף קְלָיִין ועמיתו האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ גָאמְבָּה , הנהלות שני המועדונים , וספסלי הקבוצות . הבימאי המוכשר הצליח להעביר היטב את אווירת התחרות במגרש . בימוי למופת . היה לנו מה ללמוד מהטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית שהשתייכה אומנם מבחינה פוליטית לגוש המזרחי הקומוניסטי אך ליבה היה במערב והיא הייתה חברה מלאה ופעילה (Active Member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU .

m 18

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד . השנייה האחרונה של ההתמודדות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 78 : 77 .  צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL , מתעדים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין . צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה המתעד את סיפורה של מכבי ת"א . (התמונה באדיבות שמואל רחמני) .

בחודש ספטמבר של שנת 1969 נבחר עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באסיפת האגודה שהתקיימה במלון רמת אביב . שמעון מזרחי היה אדם בעל חזוֹן שביקש ליצור דפוסי ארגון של קבוצת כדורסל בעלת גב כלכלי . מגרשה הביתי של מכבי ת"א בימים הם היה מגרש כדורסל פתוח עשוי מרצפות גסות ליד קולנוע "אוריון" הישן . משחקי ליגת הכדורסל נערכו אז בערבי שישי ועו"ד שמעון מזרחי גבה כסף מהצופים שביקשו לראות את מכבי ת"א . הוא היה הראשון שקבע את הסלוגן שקומם עליו רבים : "כולם משלמים אך חברי "מכבי" משלמים הראשונים" . בדרכו ארוכת השנים לעבר פסגת הכדורסל הישראלית והאירופית רכש ידידים אך איבד חברים . בעיקר את אלו שחשבו שמגיע להם להיכנס בחינם למגרש הכדורסל הישן ליד קולנוע "אוריון" ברחוב המכבי בתל אביב . מכבי ת"א הפכה לקבוצה מסודרת , מחושבת , ומנוהלת כלכלית . גם בסיועה של חברת "עלית" מאז 1971 .

m 19

טקסט תמונה :  עו"ד שמעון מזרחי  ב- 1970 בתחילת הקריירה שלו כיו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . ערב סיום כתיבת הספר אמר לי , "באתי ב- 1969 למלא באופן זמני את תפקיד היו"ר ונשארתי שם 40 שנה" . (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שמונֶה שנים לאחר שנבחר עו"ד שמעון מזרחי לעמוד בראש מכבי ת"א הוא הגשים את חזונו . הקבוצה זכתה לראשונה בתולדותיה , ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל הבינלאומי "פָּאיוֹניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה בגביע אירופה היוקרתי לקבוצות אלופות . מכבי ת"א גברה במשחק הגמר על אלופת איטליה איניס ווארזה 78 : 77 . טַל בְּרוֹדִי הניף את הגביע , ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגראד אָלֶכְּס גִלְעָדִי זעק למיקרופון כלא מאמין , "אני לא מאמין , גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…" .

m 20

טקסט תמונה :  יום רביעי בערב – 6 באפריל 1977 . בלגראד . אלכס גלעדי נוכח באימון האחרון של מכבי ת"א בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בטרם השידור הישיר של משחק הגמר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עמוס זלוטולוב , אמנון שלאין , אלכס גלעדי , העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון , ואשר שְלָאג . (באדיבות משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

m 21

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל  1977 . בלגראד – יוגוסלביה . אלכס גלעדי (במרכז) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בפגישה עם השחקן האיטלקי דינו מנגין בן ה- 27 בטרם משחק הגמר מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה . (באדיבות אלכס גלעדי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום חמישי בצהרים – 7 באפריל 1977 , הודיע לפתע דן פתיר יועץ התקשורת המצוין של ראש הממשלה יצחק רבין לכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר ולכתב המדיני של רדיו "קול ישראל" מר שלום קיטל הודעה מרעישה : "יצחק רבין החליט להתפטר העֶרֶב מראשות הממשלה בשל פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה בארה"ב כפי שחשף אותה העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ" , והוא מבקש לעשות זאת בשידור ישיר בטלוויזיה" , והוסיף , "תהיו ב- Stand by" , ביקש מהם . דן פתיר הטיל אמברגו על הידיעה הסנסציונית . אי אפשר היה לשדרה בשום אופן במהדורות החדשות ברדיו . דן פתיר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "הודעתי לשני אנשי התקשורת כי אתן להם אור ירוק מתי לראיין את ראש הממשלה ומתי לשדר את הידיעה . זה היה מצב רגיש מאוד וסוד כמוס" . הייתה דרושה כאן זהירות עיתונאית רבה  . יעקב אחימאיר מיהר לבשר את הבשורה הדרמטית למנהל חטיבת החדשות דן שילון .

m 22

טקסט תמונה : שנת 1977 . דן פתיר מנחה מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) . מימין , הקצרנית . (לע"מ תמורת תשלום) .

m 39

טקסט תמונה : ראש הממשלה יצחק רבין (שלישי מימין) ודן פתיר יועץ התקשורת שלו וגם עוזר מצטיין נאמן שלו (ראשון מימין) מתכוננים לריאיון טלוויזיוני בארה"ב ב- 1975. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר ישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה . השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בבלגראד ואנכי העורך בירושלים סיימנו את ההכנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האחרונות לקראת השידור הישיר של המשחק שמדינה שלמה ציפתה לו בכיליון עיניים . שנינו לא ידענו דבר על פרשת ההתפטרות המיועדת של ראש הממשלה יצחק רבין המתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם כן בזמן צפייה ראשי באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 . הודעתו הדרמטית הסודית של יועץ התקשורת של יִצְחָק רָבִּין דָן פַּתִּיר סיבכה את לוח השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי והעמידה את מנהליו בפני דילמה חריפה מאין כמוה .

m 23

טקסט תמונה :  7 באפריל 1977 . יעקב אחימאיר הכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית . הוא היה האיש הראשון ברשות השידור שידע על כוונתו של ראש הממשלה יצחק רבין להתפטר בשל 'פרשת חשבון הדולרים' שנחשפה ע"י העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ" . (לע"מ . תמורת תשלום) .

דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות שהיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו לסערת ניהול בעקבות הידיעה המרעישה של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר על התפטרותו המתוכננת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה . הם ניצבו בפני תסבוכת שידור ונדרשו להכריע ולפתור בתוך זמן קצר בעיה סבוכה . השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל מבלגראד בהשתתפות קבוצה ישראלית התנגש עם נאום ההתפטרות של ראש הממשלה . לא היה צריך לקנֵא באַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ודָן שִילוֹן שהיו צריכים להפעיל שיקול דעת ובחירה בין שתי אפשרויות שידור היסטוריות . מחלוקת שידור מורכבת ואולי בלתי ניתנת לפתרון . האם לשָדֵר ישיר את התפטרותו של ראש הממשלה על חשבון שידור הספורט או להפך . הם לא היו בטוחים בעצמם והתלבטו האם צריך לגְדוֹע את השידור הישיר מבלגראד כדי לאפשר לראש הממשלה להודיע על התפטרותו , הודעה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית עצומה , או להמתין עם הודעת ההתפטרות ולתת לשידור הכדורסל שכל המדינה ציפתה לוֹ לזרום . דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין והמוערך הודיע לי בערך בשמונה בערב על התפטרותו הצפויה של ראש הממשלה יצחק רבין . למיטב ידיעתי רק אנחנו ידענו על כך באותה שעה . הודעתי על ההתפטרות הצפויה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . אכן שנינו , ארנון צוקרמן ואנוכי היינו בדעה כי יש לבַטֵל את השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה . לא הייתה לנו כל התלבטות בעניין , אבל יצחק רבין סירב לאַכְזֵב את ציבור צופי הטלוויזיה העצום אוהדי הכדורסל בישראל , ואולי גם לא רצה לקומם את הקהל נגדו . הוא החליט להודיע על התפטרותו רק לאחר סיום המשחק . אינני מכיר תקדים שידור כזה בשום רשת טלוויזיה בעולם , בו שידור ישיר של אירוע ספורט דוחה שידור ישיר של סנסציה פוליטית ברמה של התפטרות ראש ממשלה מתפקידו" . דן שילון לא שוחח עם ראש הממשלה יצחק רבין לפני ההתפטרות .

יצחק רבין ראש הממשלה אציל הנפש חסך לדן שילון וארנון צוקרמן את הדילמה הטלוויזיונית שלהם . הוא החליט להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בטלוויזיה בתום השידור הישיר של המשחק . ראש הממשלה ביקש את דן פתיר להודיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית כי תמשיך בהכנותיה לקראת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה כאילו לא קרה דבר . יצחק רבין לא רצה לגזול לעצמו את זמן המסך על חשבון אירוע ספורט ייחודי וחד פעמי שהציבור הישראלי כולו מצפה בדריכות לראותו בשידור ישיר בטלוויזיה . הוא וויתר . רייטינג הטלוויזיה באותו ערב של זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד וודאי נשק ל- % 100 . יצחק רבין ראש הממשלה הישר , ההגון , והעָנָיו , אין מילים אחרות לתאר את גדולתו כאדם – עקב בעניין ובאהדה רבה יחד עם רעייתו לאה , יועץ התקשורת שלוֹ דן פתיר , נהגו המסור יחזקאל שרעבי , ומאבטח מהשב"כ אחר השידור הישיר של אלכס גלעדי מיוגוסלביה מלשכתו בקרייה בתל אביב .

ראה הקריקטורה של זאב פרקש שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה . הקריקטורה רומזת על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר . הרייטינג התקרב ל-  % 100 . יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת . אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר מבלגרד . 

דָן שִילוֹן שלח כבר את הכתב המדיני שלו בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר למערכת הטלוויזיה בת"א כדי להפיק את השידור ולראיין את יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה המתפטר . בסוף המשחק עזב יִצְחָק רָבִּין ז"ל את לשכתו בקרייה בתל אביב והגיע יחד עם רעייתו לֵאָה ז"ל שכל הזמן ליוותה אותו ושלושת עוזריו לבניין אולפן מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב הממוקמת אף היא בקרייה ומרוחקת כדקה נסיעה במכונית . בתום המשחק הייתה הפסקה של עֶשֶר דקות בשידור הישיר ה- Multilateral (שידור רָב משתתפים של 22 רשתות טלוויזיה) של ה- EBU מבלגראד לכל אירופה וגם לירושלים . בעוד ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עושה את דרכו הקצרה במכוניתו מלשכתו בקרייה אל אולפן הטלוויזיה הישראלית ה ציבורית (אף הוא בקרייה) , נערכנו אלכס גלעדי (בהיכל "פאיוניר" בבלגראד) ואנוכי (ב- Master Control בירושלים) לקראת השידור ה- Unilateral (שידור של משתתף בודד) הישיר שהיה אמור לכלול ראיונות סיכום עם אלופי אירופה החדשים .

דָן פַּתִּיר יועץ התקשורת של יצחק רבין זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "נעצרנו לפני שער "ויקטור" בקריה בתל אביב , וראינו את אלפי תושבי ת"א נוהרים בדרכם לכיכר מלכי ישראל ולמזרקות הבריכה . היה ניגוד משווע בין האווירה הקודרת ששררה בתוך מכוניתו של ראש הממשלה לבין השמחה והעליצות ששררה בחוץ . יצחק רבין לא רצה לקלקל לעם את השמחה, לכן ביקש לבַשֵר על התפטרותו רק בתום השידור הישיר. הוא היה אדם הגון, ישר, וצנוע. אפשרתי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה לשלום קיטל להקליט את ריאיון ההתפטרות לרדיו , אך לא אפשרתי לו לשדר אותו לפני השידור הישיר בטלוויזיה" .

את פניו של יצחק רבין קיבלו בבניין המערכת בקרייה בתל אביב המראיין יעקב אחימאיר ומאפרת הטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי . המאפרת הושיבה את ראש הממשלה על כיסא האיפור בחדר האיפור הקטן במערכת ת"א ואיפרה בקפידה את פניו . כשסיימה את מלאכת האיפור היה אלכס גלעדי עסוק עדיין בראיונות בשידור ישיר עם הקפטן טל ברודי , עם עוד כמה משחקני מכבי ת"א , ועם עוזר המאמן אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ . השידור הישיר מבלגראד התארך מעבר למצופה בשל ניצחונה של האלופה הישראלית . זכייתה ההיסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה ובתולדות מדינת ישראל בגביע אירופה חייבה אותנו לפתוח שוּב את לוויין התקשורת לצורך עריכת ריאיונות Unilateral עם השחקנים המנצחים המניפים את הגביע אל – על . גביע אירופה שהוענק לקפטן הנרגש טַל בְּרוֹדִי מידיו של נשיא ה- FIBA היוגוסלבי מר בּוֹרָה סְטָנְקוֹבִיץ' כמעט נשמט מידיו . אי אפשר לקטוע שידור ישיר מהסוג הזה ללא אינפורמציה נוספת באמצעות ראיונות עם גיבורי העלילה ובראשם קפטן מכבי ת"א טל ברודי . השידור הישיר שתיאַר את השמחה הגדולה בבלגראד נמשך והתארך מעבר לצפוי ויעקב אחימאיר נכנס ללחץ גדול גם מפאת כבודו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין שעדיין ממתין לתורו . המצלמות בת"א שוּלחוּ באותו לילה לכמה רגעים לבריכה בכיכר מלכי ישראל כדי לתעד את המוני האוהדים החוגגים מזנקים למימי הבריכה וטֶרֶם שָבוּ לאולפן . יַעֲקב אֲחִימֵאִיר חשש והיה מודאג . היה כבר מאוחר ומחוגי השעון נעו לעבר חצות הלֵיל . דווקא ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניו והצנוע היה סבלני והמתין בשקט לתורו כשהוא יושב נינוח בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל אביב וצופה במשחק . הוא כבר היה שלם עם החלטתו להתפטר מתפקידו הרָם כראש ממשלת ישראל .

m 25

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977 . היכל "Pioneer" בבלגראד. התמונה ההיסטורית שגם ראש הממשלה יצחק רבין צפה בה בשידור ישיר במקום מושבו במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב (בקרייה). זהו אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים . מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77 במשחק הגמר בבלגראד על גביע אירופה לאלופות בכדורסל וזוכה בגביע. יצחק רבין היה מנהיג צנוע ועניו . הוא דרש שלא לבטל את השידור הישיר מבלגראד והמתין בסבלנות לנאום ההתפטרות שלו מראשות הממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית . חזונם של עו"ד שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' ודוד מושביץ יחדיו עם אביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ראשי חברת "עלית" , קרם עור וגידים לאחר שבע שנים של העפלה משותפת במעלה ההר . מכבי ת"א ו- "עלית" זכו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריק מנקין, מיקי ברקוביץ', בוב גריפין, שוקי שוורץ , ו- לוּ סילבר (מס' 12). מציץ מימין למטה מיקרופון ה- "Gun Microphone" של סעדיה קאראוואני . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי הצטרפה בתום מלאכת האיפור אל ראש הממשלה ורעייתו וצפתה בריאיונות הישירים שערך אלכס גלעדי עם קפטן הקבוצה טַל בְּרוֹדִי שמחזיק את הגביע הענק בידיו , ועם מיקי ברקוביץ' , וגם עם המאמן רלף קליין . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין צפה בדריכות ועניין רב בשידור הישיר והמתין בסבלנות לתורו כדי להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה מכהונתו הרמה . ראה הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 שאנוכי חוקר וכותב , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

m 26

טקסט תמונה  :  7 באפריל 1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד .

אלכס גלעדי בבלגראד ממתין ל- Cue ממני כעורך ומפיק השידור בירושלים כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי . לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו ללא ריאיונות עם גיבורי הניצחון . יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות הדרמטי והמפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין . הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006   סביבה מקסימום רייטינג של צפייה . ה- Sponsorship  של מכבי ת"א חברת "עלית" שילמה באותה עונה של 1977 – 1976 למועדון סכום שיא של כ- 100000 (מאה אלף) דולר . שתיהן , מכבי ת"א וחברת "עלית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

m 27

טקסט תמונה :  7  באפרי ל  1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגרד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77 וזכייתה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים , אך מחלקת הספורט פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית . יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל, היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד , גם מפאת כבודו של יצחק רבין שנאלץ להמתין עוד ועוד . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה דווידסקו עוזרו של רלף קליין , אוהד לא מזוהה , אלכס גלעדי , אלכס פרלסמן עיתונאי "מעריב" (פניו הממושקפות מציצות מתחת למיקרופון) , והקפטן טל ברודי אוחז בגביע . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

m 28

טקסט תמונה :  7  באפריל  1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד . השדר אלכס גלעדי מראיין בשידור ישיר  Unilateral את מיקי ברקוביץ' (בן 23) לאחר הניצחון על אלופת איטליה והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . השידור ה- Unilateral של הראיונות והתגובות מבלגרד עם אלופי אירופה התארך לכדי 20 דקות וזכה לרייטינג של כמעט % 100 . לשידור ה- Unilateral  הזה הייתה חשיבות עיתונאית עצומה . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצלה את הטכנולוגיה המיידית והקדימה בשעות רבות את העיתונאות הכתובה . לא עלה כלל על דעתנו לסיים את השידור הישיר ועבודתנו העיתונאית מבלי לקיים ראיונות טלוויזיוניים עם המנצחים הישראליים גיבורי העלילה . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי) .

m 29

טקסט תמונה :  7 באפריל 1977 . היכל "פאיוניר" בבלגרד . אלכס גלעדי מראיין את עוזר המאמן אריה דווידסקו בתום הניצחון המזהיר והזכייה היסטורית הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

בתוך התהוות של ההיסטוריה הספורטיבית תמה לה היסטוריה מדינית . יצחק רבין הודיע בקולו העמוק ובשקט נפשי רב למראיין יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בשידור ישיר כי הוא שותף ונוטל אחריות מלאה על החזקת חשבון הדולרים בבנק בארה"ב של רעייתו לאה , דבר שאסור היה אז על פי החוק הישראלי (נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק אמר לרביב דרוקר כי נניח אם היה מדובר בחשבון בנק בן 2000 (אלפיים) דולר , אך היה מדובר בתוספת עוד ספרה "0" שהפכה את הסכום ל- 20000 (עשרים אלף) דולר שהופך את העסק לפלילי על פי החוק הישראלי דאז) . יצחק רבין הודיע בשידור ישיר לאומה כי הוא מתפטר לאלתר מראשות הממשלה . זה היה רגע דרמטי בתולדות האומה ובתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . המדהים במבט לאחור הוא שסדר עדיפויות השידור בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית המונופוליסטית בימים ההם היה שונה . אירוע ספורט נטל לעצמו את הבכורה להיות משודר בלב ה- Prime time הטלוויזיוני , ודחה את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה לשעת לילה מאוחרת . היום בעידן הרב ערוצי זה כמובן איננו יכול לקרות . התפטרות ראש ממשלה בישראל מבטלת כל שידור ספורט ישיר בערוץ הטלוויזיה הראשי , חשוב ופופולארי ככל שיהיה . יעקב אחימאיר היה נסער ונרגש מאוד בתום חוויית המפגש והריאיון הטלוויזיוני עם ראש הממשלה המתפטר . יעקב אחימאיר זוכר כפי שסיפר לי בעת שיחת התחקיר עמו : "בתום הריאיון ניגשתי אל יצחק רבין שהיה בודד מאוד , ומכיוון שהיינו חברים קרובים מעבר לעבודתי כעיתונאי בטלוויזיה , אמרתי לו , "יצחק , זכור שיש לך חברים…" . אני בעצמי הייתי עצוב ומדוכדך" .

m 30

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה העיתונאי המצוין והכתב המדיני של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר (מימין) וראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) באחד הראיונות הקודמים לפני הריאיון ההוא שזעזע את אמות הספים במדינה (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

m 31

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין מערכת ת"א בקרייה . ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) ושדר הטלוויזיה יעקב אחימאיר דקה אחת בתום הריאיון בו הודיע ראש הממשלה על התפטרותו מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה . (התמונה באדיבות הצלם דוד רובינגר ויעקב אחימאיר) .

בתום השידור הישיר של התפטרות ראש הממשלה צעד יעקב אחימאיר עצוּב והמום מהאולפן לעבר מכוניתו החונה בחניון הקטן של מערכת הטלוויזיה בתל אביב כדי לחזור לביתו בירושלים . לפתע נתקל בנהג מונית אלמוני שהמתין אף הוא בחניון וזיהה את פניו המוכרות מהטלוויזיה . נהג המונית שִרבֵּב את ראשו מבעד לשִמשת החלון וצעק לעברו , "הֵיי , יעקב אחימאיר , אולי אתה יודע במקרה מה הייתה תוצאת המשחק בבלגראד בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוביל ג'ירג'י ווארזה… ?" . יעקב אחימאיר נדהם . "לא אשכח את השאלה הזאת של נהג המונית" , התוודה בפני כעבור שנים רבות בעת שיחת התחקיר בינינו . "הייתי עדיין המום מהודעת ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה גם חבר אישי שלי  . תוצאת המשחק לא כל כך עניינה אותי" , אמר לי בעת שמסר את עדותו לספר "הקשר הסימביוטי" .

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי נשארה באולפני מערכת תל אביב כדי לצפות בנאום ההתפטרות של יצחק רבין שנעל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו לילה . גם היא פסעה עצובה והמומה מהודעת ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה האהוב עליה מבניין מערכת ת"א לעבר מכוניתה שחנתה בסמוך . בדרכה ראתה את ההמונים נוהרים לכיכר מלכי ישראל ולבריכת המים שלה כדי להפגין את שמחתם המשותפת בזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה . רבים מהם לא ידעו שיצחק רבין איננו כבר ראש הממשלה שלהם . "לא יכולתי להצטרף לשמחת המוני בית ישראל בניצחונה של מכבי ת"א באותו ערב , הייתי עצובה מידַי בגלל ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה שכה אהבתיו" , העידה בפני חווה כפרי – אוסטרובסקי כעבור שנים רבות , והוסיפה , "אבל ההיסטוריה סובבת בקפדנות על צירה . הספקתי לפגוש אותו שוב חמש עשרה אח"כ , ושוב כמאפרת טלוויזיה אך בנסיבות הרבה יותר משמחות . זה היה ב- 1992 לאחר שנבחר בפעם השנייה לראש ממשלה והוא כבר כבן 70" .

דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "למחרת ההודעה , ביום שישי בבוקר – 8 באפריל 1977 , חשתי אהדה רבה לצעדו האמיץ של ראש הממשלה יצחק רבין , ואולי גם צער וחמלה . בניגוד מוחלט לעיקרון שהנחה אותי במשך כל חיי המקצועיים שלא להיקלע ליחסים אישיים וחברתיים עם פוליטיקאים הזמנתי את עצמי לביתו באותו ערב . יצחק רבין ורעייתו לאה קיבלו אותי ואת רעייתי בביתם ברמת אביב . עד השעות הקטנות של הלילה ניהלנו שיחה מרגשת שלא אשכח אותה לעולם . רק ראש הממשלה ורעייתו ואני ואשתי היינו שם . הטלפון בביתו של מי שהיה ראש ממשלה לא צִלצל אפילו פעם אחת . אני חושב שגם יצחק רבין התרגש מהאווירה ומהשיחה האינטימית . לימים כאשר הייתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק והוא ראש ממשלה לשעבר , נהג לטלפן ולבוא לביתנו בניו יורק כל אימת שהגיע לשָם , והוא הגיע פעמים רבות" .

יִצְחָק רָבִּין לא שכח לעולם לדָן מַרְגָלִית את פרסום הידיעה בעיתון "הארץ" ב- 1977 אודות חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה בארה"ב , והביאה להתפטרותו . צריך להתבונן בקטע ה- Video הזה משנת 1994 בו מראיין דן מרגלית ב- Two Shot עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואת מלך ירדן חוסיין יחדיו בעת חתימת הסכם השלום בערבה בין שתי המדינות . יצחק רבין לא הסתיר את סלידתו מהמראיין דן מרגלית , ואם ניסה להסתיר זאת הרי שלא הצליח בכך . במהלך צילום הריאיון החשוב עם שני האישים התעוררה בעיה מקצועית חריפה . המלך דיבר אנגלית אוקספורדית , יצחק רבין שלט היטב בשפה האנגלית שהייתה שגורה בפיו , אך המראיין שאל את שאלותיו באנגלית מאוד בסיסית אם לא לומר עילגת . אבל זהו כבר סיפור אחר . (הטייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) . ביום שישי – 8 באפריל חזרה אלופת אירופה החדשה מכבי ת"א מבלגראד לישראל עטורת תהילה עצומה אולם יצחק רבין כבר לא היה ראש ממשלה . ביום ראשון – 10 באפריל 1977 ערך ראש עיריית ת"א שלמה להט קבלת פנים מלכותית לאלופת אירופה בפארק הירקון . 100000 (מאה אֶלֶף) איש העניקו למכבי ת"א כבוד מלכים ובראשם האוהד מספר שתיים של המועדון משה דיין (בן 62) שלא נשא בשום תפקיד ממלכתי . הוא משה דיין גנב את ההצגה רק משום שהאוהד מספר אחד של מכבי ת"א ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין (בן 55) הצנוע והעניו בחר שלא להגיע למקום . יִצְחָק רָבִּין החליט לא להגיע לפארק הירקון לא רק משום שלא נשא עוד במשרה הרמה , אלא גם בגלל הדרך בה אולץ לנטוש אותה . אנוכי הערצתי את יִצְחָק רָבִּין . חייל , לוחם , רמטכ"ל צה"ל ומדינאי חכם וקפדן . ברור שהוא היה מנהיג בעל עוצמה מוסרית גדולה גבוה משכמו ומעלה מכל העם .

m 32

טקסט תמונה :  יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב . 000 100 (מאה אלף) אנשים נוהרים לפארק הירקון בתל אביב כדי להעניק קבלת פנים חמה לאלופת אירופה קבוצת מכבי ת"א . (לע"מ תמורת תשלום) .

m 33

טקסט תמונה : 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב. ראש העיר תל אביב שלמה  "צ'יץ' " להט מארגן קבלת פנים עירונית למכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל .

זיהוי העומדים משמאל לימין : מיקי ברקוביץ' , אולסי פרי , ג'ים בוטרייט , לו סילבר , מוטי ארואסטי , בוב גריפין , אריק מנקין , יהושע "שוקי" שוורץ , טל ברודי (מוסתר מאחורי גבו של שוקי שוורץ) , וראש העיר שלמה " צ'יץ' " להט . שלושת האנשים הבאים אינם מזוהים . (לע"מ תמורת תשלום) .

m 34

טקסט תמונה :  יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק הירקון בתל אביב . משה דיין לוחץ בחום וחיבה את ידי שחקני מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל . כעבור חודש וחצי התמנה משה דיין לשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין . מימין לשמאל : רחל דיין , טל ברודי , משה דיין , ג'ים בוטרייט (מוסתר) אולסי פרי , איש לא מזוהה , אריק מנקין , ולו סילבר . ראש הממשלה יצחק רבין שהתפטר מתפקידו ב- 7 באפריל 1977 נשאר ספון בביתו . ( לע"מ תמורת תשלום) .

m 35

טקסט תמונה :  יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב . מיקי ברקוביץ' (מימין בן 23) וטל ברודי (בן 34 משמאל ) עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל . הסגידה למכבי ת"א במדינת ישראל הייתה עצומה ובעיצומה . (לע"מ תמורת תשלום) .

ראה הספר עב הכרס בן כ- 8000 (שמונת אלפים" עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי , "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בתולדות הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

סיסמת  הספר :

FROM MY POINT OF VIEW : If You Do, Do It Right- If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי". טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

41 יום לאחר ההתפטרות הדרמטית של יצחק רבין מראשות הממשלה נערכו הבחירות לכנסת . הן הוקדמו ל- 17 במאי 1977 . איש לא תיאר לעצמו כי להתפטרותו של יצחק רבין תהיה השפעה כה מכרעת על התוצאות הסופיות , אחריהן התחולל המהפך הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל . מנחם בגין האופוזיציונר הנִצְחִי נבחר בפעם הראשונה להיות ראש הממשלה בחלוף 29 שנים מקוֹם המדינה . מנחם בגין מינה את משה דיין איש תנועת העבודה לשר החוץ שלו . מפלגת המערך של ראש הממשלה היוצֵא יצחק רבין שצברה 51 מנדטים בבחירות לכנסת בדצמבר 1973 , ירדה עכשיו ל- 32 מנדטים . מפלגת הליכוד עלתה מ- 39 מנדטים ב- 1973 ל- 43 מנדטים בבחירות 1977. את ההצגה הפוליטית ב- 1977 גנבה מפלגת ד"ש החדשה שנוסדה זה עתה בראשותו של הרמטכ"ל השני של צה"ל , ועכשיו ארכיאולוג וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל , פרופסור יגאל ידין . היא השיגה 15 מנדטים .

ב- 1970 נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . ב- בעונת 1977 – 1976 הפכה הברית לקשר סימביוטי בתשלום . דן שילון החל את ההתקשרות הזאת ב- 24 בנובמבר 1970 במשחק גביע אירופה בהיכל הספורט בנעמן במפרץ עכו ליד קיבוצי כפר מסריק ועין המפרץ [2] בו אירחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז' . אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980- 1974 המשיך את המסורת , ואנוכי העמקתי אותה בתקופתי כמנהל מחלקת הספורט בשנים 2002- 1980 . שלושתנו העמדנו לשמעון מזרחי תנאי אחד . עליך להיות אלוף . במשך תקופה של שנות דוֹר בין 1976 ל- 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכום כולל של 46570000 (ארבעים ושישה מיליון ועוד חמש מאות ושבעים אלף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות . שני הצדדים הפיקו תועלת זה מזה . מכבי ת"א הרוויחה ממון ומוניטין . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומשלם האגרה שלה תוגמלו ביוקרה ורייטינג . תחילתו של הקשר הסימביוטי בעונת 1977- 1976 היה כזכור צנוע . רשות השידור מונהגת ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ובתמיכתו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שילמה לראשונה למכבי ת"א 7000 (שבעת אלפים) דולר עבור זכויות השידורים בעונת 1977 – 1976. בחלוף רבע מאה של שנים בעונת 2002- 2001 בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית והתחרותית שילמנו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט למכבי ת"א אלופת אירופה , אלופת ישראל , ומחזיקת גביע המדינה סכום של  6.600000  (שישה מיליון) ושש מאות אלף דולר עבור זכויות השידורים הבלעדיות .

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון . ב- 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות התעשיינים מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל . זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי . חברת "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 לראשונה בהיסטוריה סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. סכום עצום בקנה מידה ישראלי לפני 43 שנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מַפִּית נייר (חיפשתי אותה בנֵרוֹת בעת ביצוע התחקיר הממושך כדי לתעד אותה אולם לא מצאתי אותה . על פי עדותם של דוד מושביץ ואריה ברנוביץ' המפית לא נשמרה) . חתימת חוזה כספי על מפית מעיד כי שני הצדדים האמינו זה לזה ובטחו זה בזה . מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל . חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה לקונגלומרט וקונצרן תעשייתי יציב איתן בקנה מידה ישראלי . "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס . ב- 1973 הפכו שני התעשיינים מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו למולטי מיליונרים כבדים . אבל הם היו גם נדבנים . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה בר מזל ששניהם מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו התאהבו דווקא בהם . "בלעדי שני הג'נטלמנים האלה, ללא מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל הנדיבים והנערצים עלי, הייתה מכבי ת"א שווה הרבה פחות" , העיד בפני כעבור שנים רבות גזבר מכבי ת"א מר אריה ברנוביץ' .

m 40

טקסט תמונה : 1981 . מלון "דן" בתל אביב. מכבי ת"א עורכת בפעם השנייה את נשף הניצחון שלה במלון "דן" בתל אביב לאחר שניצחה בסטרסבורג – צרפת במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת איטליה סינודינה בולוניה 80 : 79 . תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון , אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל) . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

m 36

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973 . כתב "מעריב" שאול אברון , מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו , "התרגיל של "עלית" – בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים" . בכותרות המשנה נכתב כלהלן : " בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י " . (באדיבות העיתון "מעריב") .

חברת "עֵלִית" העשירה החליטה ב- 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת , ייחודית , וגם ארוכת טווח בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א . סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת מסחרית זו מזו . מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל ו- "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים , שוקולד , וקפה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . זה היה כאמור עסק משתלם ביותר . במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו .

נטישתו של אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1980 ומעברו לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , הייתה אבדה עצומה לשידור הציבורי . איש מהבוסים שלו לא קרא לו לשוּב לכור מחצבתו לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה פעמים אין ספור ביתו הראשון . אלכס גלעדי היה הכל בטלוויזיה : עיתונאי , שַדָּר , מתכנן , יוזם , מפיק – ועבורי ובשביל בני דוֹרִי גם מורה דרך . את מקומו בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחקי הכדורסל תפש בסופה של 1980 השַדָּר יורם ארבל .

m 37

טקסט תמונה : חורף 1981 . יוֹרָם אָרְבֵּל (במרכז) הופך לשדר הכדורסל הבכיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר עזיבתו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . מימין , המאמן יהושע רוזין. שמשמש פרשן שלנו לרגע.  משמאל, עוזר השדר גיורא איילון . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

4. סיכום קצרצר

על פי גרסתי זאת המובאת בפוסט הזה בבלוג הזה ועל פי עדותו של יועץ התקשורת של יצחק רבין דן פתיר שהו ראש הממשלה יצחק רבין ורעייתו לאה והפמליה המצומצמת משעות הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בלשכה בקרייה בתל אביב ולא בביתו ברמת אביב . אנוכי ממתין בקוצר רוח ל- "המקור" הבא . גם תודות ל- Promo האדיטוריאלי והנמרץ הנוגע ליועץ המשפטי לממשלה פרופסור אהרון ברק שמספר חוויות למראיין שלו מר רביב דרוקר משיחות "קאמפ דיוויד" בין משלחות ישראל ומצרים , כהאי לישנא : "…נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר שואל אותי , האם אתה סומך על נשיא ארה"ב…? ואני הולך להגיד לו "לא…" . אני מסתכל על עזר ווייצמן , הוא איננו…הוא מתחת לשולחן…אני מסתכל על משה דיין , הוא איננו…הוא מתחת לשולחן…ואני מרגיש שאני נשאר לבד…! ואומר להם הדורות הבאים לא יסלחו לכם…!" . מדהים אותי כיצד זה המראיין רביב דרוקר איש ערוץ 10 יושב מול היועצים המשפטיים של ממשלות ישראל לדורותיהן , ונותר קר רוח , שליו , שקול , ומאוזן להפליא . יודע להקשיב וגם להיות סקרן , לשאול , להתעניין בבן שיחו , ולהתערב כשצריך .

סוף הפוסט מס' 334.


[1]  ראה נספח :  ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[2]  מכבי ת"א שיחקה את משחקיה הביתיים בימים ההם בהיכל "נעמן" מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בשיפוצים והרחבה .

סוף הפוסט מס' 334.

פוסט גלוי גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דליה דורנר. הפוסט עוסק ב- "Monday Night Basketball & Soccer" ששודרה אמש ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בערוץ 1 הציבורי ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל, הרבה מעבר למקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 333 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 24 בדצמבר 2013

—————————————————————————————————-

פוסט גלוי גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר . הפוסט עוסק ב- "Monday Night Basketball & Soccer" ששודרה אמש ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בערוץ 1 הציבורי ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל, הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : כ- דבר כזה טרם קרה מעולם בממשלות ישראל לדורותיהן מאז 1948 . מדהים בחומרתו . שר האוצר לשעבר של מדינת ישראל מר יובל שטייניץ (מכהן כעת כשַר לנושאים אסטרטגיים בממשלת בנימין נתניהו) מאשים את שר האוצר הנוכחי של מדינת ישראל מר יאיר לפיד ומכנה אותו בפרהסיה רמאי. לא פחות. חיפשתי ולא מצאתי שום תגובה של בנימין נתניהו לברדק הזה המתחולל בממשלתו והבנתי שיאיר לפיד מסרב להגיב למתקפה הזאת יוצאת דופן בחריפותה שמתנהלת נגדו ע"י שר בכיר אחרת ואשר טוען כי הוא שר האוצר יאיר לפיד רימה את המדינה .

יום ראשון – 22 בדצמבר 2013 . ראה העיתון "ישראל היום" . לא יאומן כי יסופר, השר לעניינים אסטרטגיים בממשלת ישראל מר יובל שטייניץ קובע כהאי לישנא : "שר האוצר יאיר לפיד מטעה מדינה שלמה , וממש מרמה את ממשלת ישראל ואת המדינה" . שר האוצר יאיר לפיד סירב להגיב להאשמה . 

הערה 4 : לערוץ 10 קרה אמש (לילי שני – 23 בדצמבר 2013) אסון . אולי טרגדיה . ערוץ 10 הצליח בעזרת התוכנית הראשונה של ריאליטי הנפל "היפה והחנון" (עונה 4) ש- שודרה אמש בין 21.00 ל- 22.15 (ליל שני – 23 בדצמבר 2013) לסַמֵם כ- % 20 מציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל (ליתר דיוק : % 19.14 במדידה במגזר "האוכלוסייה היהודית" עם Peak של % 22.90 ו- % 17.18 במדידה במגזר הקרוי "כלל האוכלוסייה") . תוכנית הטלוויזיה המטומטמת והריקנית הזאת השיגה אתמול מדרוג שיא של % 19.14 . ערוץ 10 הצליח לשבש את דעתם של כ- חמישית מצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל . לא מעט אנשים במדינת ישראל נתפשו עם המכנסיים מופשלים כשהם סוגדים למוֹלֶך , לעגל הזהב . אנוכי מקווה בעבור קברניטי ערוץ 10 כי הם לא משתעשעים במחשבה ואינם משלים את עצמם אפילו לדקה אחת כי ערוץ 10 הוקם בזמנו למען ערפול וקהות חושים כזאת של הציבור .

הערה 5 : האזנתי היום בצהריים (יום רביעי – 24 בדצמבר 2013) לתוכנית האקטואליה שהנחה מר עידן קוולר בהצלחה בין 12.00 ל- 13.45 (במקומה של הנעדרת גב' יעל דן) . בוויכוח שהתעורר בתוכנית שהנחה עידן קוולר בין הסנגוריה לקטגוריה בעניין בדיקת כשל הסופה החורפית ע"י מבקר המדינה שניתקה לפני כשבועיים יותר מרבע מיליון אזרחים בישראל מזרם החשמל , אנוכי תומך חד משמעית בקָטֶגוֹרִית (שמה אוֹרִית , אם אני זוכר נכון) . אחת החוכמות הגדולות בניהול מדינה היא לא רק מִבְצָע הנחת תשתיות ראויות במועד אלא גם היכולת והכישרון לאתר ולפתור את התקלות בעת השימוש בהן במינימום זמן . כלומר השקעה של % 100 באיתור הפגם והתגייסות של % 100 למען תיקון הפגם . סעדיה קאראוואני היה כזה . במשך שנותיי הארוכות בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד לרשותי בהפקות הארציות והבינלאומיות הגדולות מהנדס קול ותקשורת יוצא דופן באיכותו בשם סעדיה קאראוואני . תימני רזה וגבוה , ידען , וחכם . הקונץ הגדול שלו היה לא רק בתכנון מעניין ונבון של מערכות התקשורת המורכבות אלא גם באיתור מיידי של תקלות כשהן קורות והענקת מענה ופתירת הליקויים במהירות וביעילות On line . השקעה של מאה אחוזים באיתור התקלה וגיוס מאה אחוזים לתיקונה. סעדיה קאראוואני היה אָשָף. רב אמן בתחומו. האיש הזה נטל עמי חלק בכל מבצעי השידור הגדולים והסבוכים במשך שנים רבות בארץ ובחו"ל לרבות אולימפיאדות , מונדיאלים , ואליפויות עולם בא"ק . צריך להסביר לקוראי הבלוג כי אי אפשר לפקד ולנהל פרויקטים מסובכים של מבצעי שידור טלוויזיוניים (בחו"ל וגם בארץ) ללא מערכות קול ותקשורת איתנות ויציבות . ובאמת , כשלצִדִי ניצבו בשעתו ובזמנו אישי טלוויזיה מסוגם של סעדיה קאראוואני , אמנון ברקאי , ששי אפרתי , ויואב פלג – ידעתי שהניצחונות שלי ושלנו מובטחים . מההיבט הזה של קשר רב מערכתי בין המפקד העליון בשטח לבין פיקודיו בחזית , דומה המערכה הטלוויזיונית למערכה צבאית . מר עידן קוולר הוא מחליף ראוי לגב' יעל דן אולם את אותם הדברים ניתן לומר על גב' לינוי בר גפן שאף היא מחליפה עכשיו בהצלחה את יעל דן .

פוסט גלוי גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר . הפוסט עוסק ב- "Monday Night Basketball & Soccer" ששודרה אמש ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בערוץ 1 הציבורי ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל, הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח.

1. השידור הישיר של ערוץ 1 הציבורי מאילת ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורסל במסגרת שמינית גמר גביע המדינה, הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67. 

לא ראיתי אמש את "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי . יש לי התחייבויות משפחתיות ועשרה נכדים ונכדות שקשורים אל רעייתי ואלי בכל נימי נפשם כפי שאנו קשורים אליהם בכל נימי נפשינו . אולם מערכת ה- Yesmax של "YES" מחוללת פלאים הקליטה עבורי את הנעשה על המרקע במלואו . התיישבתי בכורסתי מול המסך שלי עם יומני ועֵטִי , וזה מה שרשמתי לעצמי .

לידיעת קוראי הבלוג ולידיעת נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר . אולי תואיל השופטת הנכבדה להתערב בנעשה בשידורי הספורט בערוץ 1 , ערוץ 5 בכבלים , וערוצי הספורט של "צ'ארלטון" כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה מפני התשפוכות העצומות של הפרסומות המסחריות המכוערות שמרעיפים ערוצי הטלוויזיה הללו חזור ושָנֹה . נראה כאילו ערוצי הטלוויזיה הנ"ל עשו יד אחת ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות כדי ללכלך את המסך שלהם בעוד ועוד כְּרָזוֹת , שלטים , ו- Banners הנושאים אין סוף פרסומות מסחריות ואשר מוצבים ללא שיטה , סדר , ואסתטיקה במגרשים והאצטדיונים השונים . מדובר בעבירה ברורה על חוק כמויות הפרסומות המסחריות שמותר לחשוף בשידורי הטלוויזיה . צריך להבין כי ריבוי שלטי הפרסומות המסחריות בשידורים הישירים בתחומי הספורט לא רק מקלקל , מלכלכך , ומזיק לסיגנל הטלוויזיוני אלא מייצר שטיפת מוח ופוגע בציבור הצופים בעל כורחם . ערוץ 1 הציבורי ורשות השידור "מתעלים" מעל כולם ועושים בעניין הזה צחוק מהעבודה ומהצופים שלהם . ערוץ 1 הציבורי מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות על פי חוק . נכון שמאז ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה נוצר מעין Modus Vivendi בין רשות השידור שטענה כל העת לצִמְצוּם כמות שלטי הפרסומות המסחריות במגרשים לבין הוועדות המארגנות שניסו להוסיף שלטים כדי לצבור עוד הכנסות מחשיפתם בטלוויזיה המונופוליסטית . לבסוף הושגה פשרה . הפשרה ההיא נשענה על מִסְמַךְ תשעת עקרונות הפרסום המסחרי בטלוויזיה שחיבר בשעתו ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) , איגוד השידור האירופי . המסמך האירופי ההוא דן במנת השלטים המותרת להצבה באצטדיונים , וקבע כי הם מותרים להצבה רק בצדי קווי האורך והרוחב של המגרשים וגובהם לא יעלה על מטר אחד . עוד קבע המִסְמַךְ כי אין להציב פרסומות מסחריות בגובה , וגם כי אין להציבם בין מצלמות הטלוויזיה לבן מושאי השידור . ערוץ 1 הציבורי עושה יד אחת עם הוועדות המארגנות בשעה שהוא מרשה להן הציב שלטי פרסומות מכוערים במגרשים ובאצטדיונים ככל העולה על רוחם בכל נקודת רום וגובה במתקנים השונים . המעשה הזה הוא חמור ביותר בין אם הוא נעשה ביודעין ובאין אם באקראי . מצלמות ערוץ 1 חייבות להתעלם מהפרסומות המסחריות הלא חוקיות הללו שפזורות שתי וערב ללא כל סדר על משטחי ההתמודדות וגם תקועות ברוֹם האצטדיונים , ואף תלויות על קירות אולמות הכדורסל . ערוץ 1 איננו רשאי על פי חוק לחשוף אותן בכמות כזאת לציבור . מה שקורה ומתחולל בערוץ 1 מן ההיבט הזה של שטף הפרסומות המסחריות בכמויות שלא נודעו כמותן בעבר מוכיח שוב כי אין שם שום ניהול ופיקוד . גם לא דֶרֶך אֶרֶץ . מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת היו אמורים להתערב לפני זמן רב מאוד בכאוס הפרסומות המסחריות שנראה כשחיתות . שחיתות מכוונת ו/או אקראית , אין זה משנה דבר , ולא מפחית מאומה מאשמת המנהיגות הדהויה להחריד של השידור הציבורי במדינת ישראל . תפקידה של מנהיגות רשות השידור הוא להנחות את הנוגעים בדבר את אנשי הספורט של ערוץ 1 באופן חד משמעי , כלהלן ובזאת הלשון : "מצלמות הטלוויזיה חייבות לפעול במגרשים ובאצטדיונים על פי חוק וסדר הנוגע להימנעות ואי חשיפת פרסומות מסחריות מעל המותר , המוסכם , והמקובל – ולא , הן ייסגרו וניידות השידור יורחקו לאלתר מזירות הספורט השונות" .

 הפרסומות המסחריות הללו בכמות בלתי נתפשת וגם חסרות כל אסתטיות , ניבטות לציבור הצופים מכל חור , זווית , וגומחה – ומסקלות את רצונו לצפות באירועי הספורט ללא הפרעה . הכמות הבלתי מתקבלת הזאת של שלטים ובאנרים מסחריים שוטפים את עיניו ומוחו של הצופה בעל כורחו ו- ללא כל פיקוח ציבורי . אנוכי מדגיש שוב כי שני הגופים הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הציבורית כפופים להנחיה ברורה של מסמך תשעת עקרונות חשיפת הפרסום המסחרי בשידורי ספורט שחיבר והוציא לאור איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . השערורייה הגדולה הנוגעת לחשיפה עצומה של פרסומות מסחריות בכמות בלתי מתקבלת על המסך הציבורי , איננה נעוצה רק בשידורים הישירים השוטפים של אירועי המשחקים עצמם , אלא גם בחשיפת אותן הפרסומות המסחריות הללו בעת הפרזנטציה המקדימה שלהם ע"י המגישים והשדרנים בעת השידור הישיר של החלק המקדים את שריקת הפתיחה , מה שמכונה בעגת הטלוויזיה "Pre Game Show" . אמש החליט מר שמואל שלזינגר בימאי השידור הישיר של ערוץ 1 שהעביר מאילת בשידור ישיר את משחק שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל (הפועל אילת – מכבי חיפה הסתיים בתוצאה 78 : 67) – להושיב את השדר אורי לוי והפרשן גור שלף בזווית צילום מיוחדת ומכוונת שקולטת ברקע שלהם את הפרסומות המסחריות התלויות על קירות האולם . מתקבל הרושם כי ה- Location של עמדת השידור של ערוץ 1 והפרזנטציה שלו בטרם שריקת הפתיחה למשחק באולם המשחק נבחרים בקפידה ובאופן משולב ע"י ערוץ 1 והוועדה מארגנת של האירוע . ערוץ 1 מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות ואל לא לטעון כי הן השתרבבו לצילום באקראי . מדובר בשיטה . מרבית הצילומים של ערוץ 1 ממגרשי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל כוללים בתוכם חשיפה עצומה בלתי מתקבלת על הדעת של פרסומות מסחריות שמלכלכות ומכערות את התמונה הטלוויזיונית ואשר מסממות את צופי הטלוויזיה בעל כורחם מבלי שהם נשאלו אם הם מסכימים לכך . ערוץ 1 עובר עבירת שידור חמורה ביותר על חוק השידור הציבורי , חוק שאוסר עליו לחלוטין הקרנת פרסומות מסחריות מעבר למותר כפי שמצוין בתשעת העקרונות של ה- EBU . אם רשות השידור וערוץ 1 הופכים בכוונה על פי תכנון מראש ו/או באקראי בעל כורחם למפרי חוק בשידורי טלוויזיה שעוסקים בעיתונאות , חדשות , ודוקומנטציה – על גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר להתערב מייד כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה . לא ייתכן כי זווית הצילום של מצלמת הטלוויזיה שעדשתה רווייה בפרסומות מסחריות , זאת שחשפה את אוּרִי לֵוִי וגוּר שֶלֶף באולם הכדורסל צר המידות באילת בעת הפרזנטציה בשעת ה- Pre Game Show , אומנם נבחרה באקראי . נראה כי מדובר במעשה מכוון . אנסח זאת כך : "אם זווית הצילום האבסורדית הזאת שלכדה את השַדָּר , הפרשן , ואת הפרסומות המסחריות באותו ה- Frame , היא מתוכננת ונבחרה מראש – המעשה חמור . אם זווית הצילום הזאת נבחרה באקראי ללא אבחנה – המעשה חמור שבעתיים" .

eilath 2

טקסט תמונה : ליל שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל באילת . שני שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר גור שלף (מימין) ומר אורי לוי (משמאל) מנהלים את ה- Pre Game Show כשברקע שלהם מוקרנים שלטי פרסומות מסחריות מכוערות שמטנפות את התמונה הציבורית. תמונת הטלוויזיה הזאת איננה מתקבלת על הדעת והיא איננה שְדִירָה ברשת טלוויזיה ציבורית שממומנת בכמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל ע"י משלם האגרה . מדובר בסקנדל. (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

ברור שמתעוררת כאן השאלה היכן ניצבות הנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 ומערכת הפיקוח הראשית בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת בעניין החריגה המכוערת הזאת ? כיצד שתי ההנהלות הללו מאפשרות ביודעין לתופעה מסחרית מחורבנת כזאת להתחולל על המסך הציבורי ? מדוע שתי ההנהלות הופכות ביודעין ו/או באקראי למפרות חוק ? מעבר לדיון בחוק כיצד זה הנהלת רשות השידור והנהלת הערוץ 1 מסכימות לשדר תמונות טלוויזיוניות כה בלתי אסתטיות ונותנות ידן למה שנראה כזיוף . גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר בתוקף תפקידה הרם אמורה לתבוע מהשידור הציבורי יושרה עיתונאית . אי אפשר לדבר על יושרה עיתונאית טלוויזיונית בשידור הציבורי ש- רווייה בעודף כל כך רב של פרסומות מסחריות שמגיחות אלינו מכל נקודה גאוגרפית במוקד האירוע , מסממות את הצופים בעל כורחם מבלי שהם הסכימו להיחשף אליהן , ומלכלכות את תמונת ה- Video , עד כדי כך שקשה להבחין בגיבורי העלילה עצמה . הכדורסלנים והכדורגלנים נטמעים בתוך גודש הפרסומת המסחרית . צריך להבין כי ערוץ 1 משלם בעונת 2014 – 2013 לאיגוד הכדורסל עבור זכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת העל ו/או במסגרת גביע המדינה (החל משלב שמינית הגמר) סכום שנתי של 6.000000 (שישה מיליון) שקל . כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל משחק ומשחק . בחוזה היקר שנחתם בין שני הגופים ערוץ 1 ורשות השידור לבין איגוד הכדורסל היה חייב להיכלל סעיף ששומר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפני עודף פרסומת מסחרית .

לצורך השוואה עם הנעשה היום בערוץ 1 הציבורי אנוכי מביא השוואה מהיסטוריית העבר . בשעה שערכתי , הפקתי , ניהלתי , וניווטתי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כ- 32 (שלושים ושתיים) שנים – שמרתי מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפרסומות מסחריות חריגות . נזהרתי מפניהן כמו מאֵש . זאת הייתה הנחייה מפורשת של כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , אותם שרתי ותחתם עבדתי : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי , יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל , אוּרִי פּוֹרָת ז"ל , אַרְיֵה מֶקֶל , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם , ואח"כ שוב אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בקדנציה השנייה שלו . הנה דוגמא אחת מיני רבות כיצד נראתה עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה אותה מאיישים השַדָּר מאיר איינשטיין והפַּרְשָן אלי סהר . המפיק המצוין שלי ואיש יד ימיני במשך שנים רבות מר שַשִי אֶפְרָתִּי הביא להיכל הספורט ביד אליהו רקע מתאים של הטלוויזיה שלנו שהוכן עבורנו ע"י שירותי אומנות שלנו לצורך צילומי Close up ופרזנטציה של הצוות המוביל מאיר איינשטיין ואלי סהר . הרקע היה פק"ל בניידת השידור . ציוותי השידור שמופיעים לפני המצלמה לרבות שדרני הקווים נדרשו וחויבו עַל יָדִי ללבוש חליפות ולענוב עניבות . זיכרון הצילום הרצ"ב נשמר ומהווה עדות לנוהל השידור שקבעתי בימים ההם . הנה חלק מתמונות הארכיון שלי מהימים ההם . הן מוצגות לפניכם .

yoash 2

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . השדר מאיר איינשטיין (משמאל) והפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Close up ב- Frame סגור על רקע מיוחד של רשת הטלוויזיה אותה הם מייצגים. הרקע לצילום הפרזנטציה הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 6

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . צילום פתוח של עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. משמאל, השדר מאיר איינשטיין, ומימן הפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Frame פתוח על רקע מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי למנוע שרבוב וזליגה של פרסומות מסחריות לצילום. הרקע הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. אנוכי יושב קיצוני מימין בעמדת הפיקוד המוסווית שלי מחוץ לטווח מצלמות הטלוויזיה שעליהן אנוכי מופקד ואחראי. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 4

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . אחת מעמדות הצילום שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . הצלם הוא צחי רביב ולידו משמאל קצת מוסתר שדר הקווים אמיר בר שלום לובש חליפה , מעונב ומחויט לקראת תחילת עבודתו. אנוכי ניצב מימין , מתדרך את הצלם בטרם תחילת השידור הישיר . (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 5

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. שדר הקווים אמיר בר שלום לבוש חליפה, מעונב ומחויט מראיין את עוזר מאמן מכבי תל אביב דיוויד בלאט. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 3

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה. עמדת השידור השנייה שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באזור הצפוני של היכל הספורט ביד אליהו. השדר אורי לוי (משמאל) והפרשן השני רלף קליין ז"ל (מימין) מאיישים את עמדת השידור השנייה של ההפקה בעת השידור הישיר של המשחק . אפשר לראות כי סביבת השידור נקייה מפרסומות מסחריות עודפות. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

חלק מחולשתו של ערוץ 1 בשנים האחרונות לרבות היום בעונת השידורים של 2014 – 2013 נעוץ בלבוש המרושל והלא מוקפד של אנשיו, אלה שמופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה .

באשר לצד המקצועי של המשחק עצמו הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 . מדובר במשחק מבולגן ובתיאור לא מוצלח בקצב הכתבה של השַדָּר אוּרִי לֵוִי ופטפוט של פרשנו גוּר שֶלֶף, תוצאה של עוֹדֶף מֶלֶל עצום . מוזר ותמוה שאיש טלוויזיה כה וותיק כמו אוּרִי לֵוִי מרשה לעצמו ומתיר גם לפרשן שלו לייצר גוֹדֶש טקסט כשמדובר בתמונת טלוויזיה . מה יש לדבר כאן כל כך הרבה . גוּר שֶלֶף לא מבין את תפקידו כפרשן . 2:25 דקות לפני תום הרבע ה- 3 כשהתוצאה עומדת על 54 : 51 לזכות הפועל אילת , משחרר גור שלף משפט פרשנות תמוה , "…כשהולך אז הולך…כשלא הולך אז לא הולך…כדורסל זה משחק של זריקות…" . מהאבחנה והביאור הזה של מה שמתרחש במשחק אני מבין שגוּר שֶלֶף שרוי בצרות . דברי הטריוויה שלו משלימים התנסחות של פרשן כדורגל אחד שאמר לא לפני זמן רב, "כדורגל זה משחק של בעיטות…". האשמה איננה מגולגלת רק לפתחו של גור שלף שהוא דרדק טלוויזיה וכלל לא פרשן . כישלונו של גוּר שֶלֶף כפרשן נובעת מהכנה לקויה (אם הייתה כזאת בכלל) וזריקתו למים ללא לימוד , ובלעדי עשיית שיעורי בית . אי אפשר לקחת שחקן כדורסל לשעבר ו/או מנהל קבוצת כדורסל מפוטר , לתת לו מיקרופון , ולצוות עליו להיות פרשן ללא שום הכנה מוקדמת . זה לא עובד ככה . תעשיית הטלוויזיה היא הרבה יותר יסודית ורצינית ממה שרבים חושבים . היא דורשת לימוד והכנה מוקדמים בכל תפקיד : הפקה , עריכה , צילום , טכנאות , שידור , וגם פרשנות . גור שלף איננו פרשן . הוא מכהן בעמדת השידור על תקן של מעין שַדָּר טְרִיוְויָה שני ליד אוּרִי לֵוִי . במתכונתו הנוכחית וכפי שהוא מסכים לחשוף את עצמו בפרהסיה – נראה גוּר שֶלֶף מגוחך .

ועוד דבר : הבימוי הרשלני והשידור הישיר Play by play הבלתי מוצלח של משחק הכדורסל הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 בין 18.30 ל- 20.40 הניב רייטינג עלוב : % 2.37 במגזר ה- "אוכלוסייה היהודית" ו- % 1.84 במגזר "כלל האוכלוסייה" . צריך לזכור שערוץ 1 נהנה מתשלום פנטסטי ע"י משלם האגרה בגובה של כמעט 1.000000000 שקל מידי שנה . רשות השידור יודעת לתחוב את ידה הארוכה לכיסו של האזרח אולם מפיקה מדרוג ירוד ונחות מאין כמותו . אם כך אין שום נחיצות בשידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . מדובר אם כך ברשות נֶפֶל . ועוד פרט : בימאי ניידת השידור שמואל שלזינגר חשף אמש את שדר הקווים שלו באילת מר יגאל שמעוני כ- נעֶבּעֶך . באחד מ- Time outs במשחק הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 נראה מאמן מכבי חיפה דני פרנקו מחלק הוראות לשחקניו . לידו של דָנִי פְרָנְקוֹ ניצב אזרח לובש מכנסי ג'ינס כחולים , עוטה סוודר תכלת מבעדו מבצבץ צווארון לבן רווי כתמים אדומים . האיש הזה ניצב ליד מאמן מכבי חיפה כשידו השמאלית תחובה בכיסו . היד בכיס מעניקה לו דימוי רשלני ועצלני . התבוננות יֶתֶּר מגלה שהאזרח הזה אוחז כפי הנראה במיקרופון של ערוץ 1 . הגדלת תמונת ה- Video מבהירה כי אומנם מדובר באיש הטלוויזיה הוותיק יגאל שמעוני שמפיק השידור הישיר הועיד לו תפקיד של שַדָּר קַוִוים באירוע הנָדוֹן . הבימאי היה חייב להודיע לשַדָּר הקווים ב- Talk back של ניידת השידור ולהזהיר אותו בטרם הוא עולה לאוויר וכי עליו לשלוף לפחות את היד מהכיס כדי להיראות עירני  . Shot הטלוויזיה הזה הציג אמש במידה רבה אזרח שנקלע בטעות לזירת המשחק ובעצם הוא שַדָּר קַוִוים של ערוץ 1. מצלמות הטלוויזיה הן אכזריות מאין כמותן אך יש להן יתרון אחד גדול . הן אינן יודעות לשקר . מצלמת הטלוויזיה חשפה אמש תמונה משונה של מין שַדָּר קַוִוים שדומה בשל לבושו לאחד הצופים שירד מהיציע כדי להאזין מקרוב להוראותיו של מאמן מכבי חיפה .

eilath 1

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . התבוננות בתמונה מאֶמֶש מגלה כי בתווך שלה נראה אזרח כלשהו לבוש ג'ינס ועוטה סוודר תכלת ממנו מציץ צווארון משובץ קוביות אדומות . יד שמאל של האזרח הזה תחובה בכיס מכנסיו. הוא נראה כמי שמאזין להוראות שמחלק מאמן מכבי חיפה דני פרנקו לשחקניו. הסתכלות חדה יותר מגלה כי האיש מחזיק ביד ימין שלו מיקרופון טלוויזיה . התבוננות יתר בתמונה מגלה כי מדובר בכתב ערוץ 1 יגאל שמעוני שמשמש שדר קווים בהתמודדות הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 בשלב שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל . חלק מהרדידות של ערוץ 1 נובע מהשלומפריות והלבוש המרושל ולא אחיד של ציוותי השידור שמסתובבים לפני המצלמות. 

2. שידור ישיר של ערוץ 1 מבאר שבע ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורגל הפועל בא"ש – בית"ר ירושלים 2 : 0 במסגרת המחזור ה- 14 בליגת העל. 

רשלנות הבימוי והצילום של ערוץ 1 הציבורי הנוגעת לחשיפת שלטי פרסומות מסחריות באצטדיוני הכדורגל נמשכת גם ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בעת הסיקור הישיר של משחק הכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 . מול מצלמת הטלוויזיה המובילה של ערוץ 1 ניצב מקבץ ענק של פרסומות מסחריות שמסיט אליהן שוב ושוב את עיניו של צופה הטלוויזיה באשר הוא היושב בכורסה בסלון ביתו . בכל Shot ו- Shot פתוח של המצלמה המובילה נתקל מבטו של הצופה במראה מכוער ולא אסתטי של אוסף עצום של פרסומות מסחריות שאין הוא אמור להיחשף אליהן . אם כך , ואם ערוץ 1 כרת ברית ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות ואיננו מסוגל להגן על צופיו מפני הנגע הזה במשך תקופה שנמדדת בשנים , אזי נדרשת פנייה אל נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר כדי שהיא תתערב ותגן על ציבור צופי הטלוויזיה מפני הברוטאליות המסחרית הבלתי נסבלת של הוועדות המארגנות שמשתפות פעולה עם ערוץ 1 שאיננו תמים כלל ועיקר . לא יכול להיות ואין מצב שמנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , אינם מודעים כלל למחדל המטונף הזה שמלכלכך שוב ושוב את סיגנל הטלוויזיה הציבורית שעליו הם אחראיים . השידור הישיר של משחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 צובר מִדְרוּג נמוך יחסית : רק % 6.84 בממוצע במדידה במגזר "האוכלוסייה היהודית" ו- % 6.22 בממוצע במדידה במגזר "כלל האוכלוסייה" . צפיתי בכדורגל משעמם נטול רמה שנחשף בבאר שבע לרבות ביצוע הבעיטה החופשית המגוחכת של מָאוֹר בּוּזָגְלוֹ מול חומה פתטית של בית"ר ירושלים שהניבה את השער השני לזכות הפועל באר שבע . אף על פי כן מדובר בהפרה בוטה של אנשי הספורט של ערוץ 1 את חוק רשות השידור בין אם מדובר ברייטינג עשיר ו/או עני . מה זה צריך להיות הקשקוש הזה ?

beer sheva 1

טקסט תמונה (1) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 3

טקסט תמונה (2) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 4

טקסט תמונה (3) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) .

בעוד צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 באילת מר אורי לוי ומר גור שלף לובשים ז'אקטים הרי צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 בבאר שבע מר מאיר איינשטיין ומר דני נוימן לובשים מעילי רוח אשר נושאים עליהם פרסומת מסחרית . הדבר הזה אסור לחלוטין על פי חוק רשות השידור . מאיר איינשטיין לובש מעיל רוח שנושא עליו את הפרסומת המסחרית של חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA" ודני נוימן עוטה עליו מעיל רוח שנושא את הלוגו המסחרי של חברת "NORTHFACE" . שני החברה האלה מאיר איינשטיין ודני נוימן ובימאי ניידת השידור מר אמנון אוסמן יודעים היטב מה מצווה עליהם החוק אך מצפצפים עליו ועושים ממנו צחוק . מעולם לא ראיתי בתולדות הטלוויזיה בארץ וגם בעולם ששדרנים מרכזיים וזוטרים מופיעים On Camera בלבוש שנושא עליו פרסומות מסחריות . מעולם גם לא שמעתי על בימאי טלוויזיה שמאפשר לחטא כזה להתרחש תחת הובלת הבימוי שלו .

beer sheva 5

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 הציבורי באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. השדר המוביל של ערוץ 1 לובש מעיל רוח ומפרסם בניגוד לחוק רשות השידור את חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן והשדר עצמו יודעים היטב כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן הם מצפצפים על החוק. חוץ מזה מישהו בערוץ 1 צריך לקחת על עצמו את שיפור הופעתו האישית של מאיר איינשטיין בפני מצלמות הטלוויזיה. וודאי בצילום מקרוב ב- Close up. מדובר ב- Media וויזואלית ולא ברדיו. אם מאיר איינשטיין רוצה להחליף את יורם ארבל עליו גם בתור מנחה ומגיש לא רק כשדר Play by play, עליו להתאים את עצמו לנורמות טלוויזיוניות וויזואליות מקובלות. המיקרופון איננו צעצוע פרטי שלו. גם לא המסך. (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 6

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. מאיר איינשטיין השדר המוביל של ערוץ 1 (מימין) יחדיו עם הפרשן שלו דני נוימן (משמאל) לובשים מעיל רוח ומפרסמים בניגוד לחוק רשות השידור את הלוגו של חברות "PUMA" ו- "NORTHFACE". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן וצוות השידור מודע לעובדה כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן כולם שם מצפצפים על החוק. מדהים כיצד השערורייה הזאת של חשיפת ה-Logos של חברות מסחריות להלבשה והנעלה על המסך הציבורי , ע"י מגישי ערוץ ה-1 הציבורי , חולף לו ככה סתם לפני עיניהם של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , ללא כל תגובה . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

3. סיכום קצרצר

ערוץ 1 מתעקש ללכלך את המסך הציבורי שלו שוב ושוב במשך שנים במקבצים ענקיים של פרסומות מסחריות מכוערות , הרבה מעבר למה שמתיר לו חוק רשות השידור . בין אם הדבר נעשה באופן מתוכנן וביודעין ובין אם באקראי מדובר בעבירות שידור חמורות ביותר . מה שהתחולל אמש בשני השידורים הישירים על מסך ערוץ 1 מאילת ובאר שבע , הוא המשכה של מדיניות חשיפה ברורה של פרסומות מסחריות באופן בוטה ומבלי שהשידור הציבורי כפוי לעשות כך . הבה אחזור לפוסט שחקרתי וכתבתי בבלוג הזה ב- 9 בספטמבר 2013 ודן בכיסוי הישיר של ערוץ 1 מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – אזרבייז'אן 1 : 1 .

כך חקרתי וכתבתי ב- 9 בספטמבר 2013 כלהלן :

הבימוי הטלוויזיוני של הבימאי הוותיק אמנון אוסמן ולצדו מלאכת העריכה של העורך טובי גאני ופעולות ההפקה של המפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז – הם שערורייה כבר מבראשית. המגישה המובילה והמנחה של הפנל ב- Pre Game Show גב' שרון פרי מעניקה את זכות הדיבור הראשונה לאיש הפנל סוכן השחקנים והפרשן הבעייתי אבי נמני. הבימאי אמנון אוסמן עושה כל מאמץ להכניס ברקע של אבי נמני את הפרסומת המסחרית "HERTZ" המזדקרת ברום אצטדיון ר"ג למרות שהשידור הציבורי מנוע מלעשות זאת על פי חוק רשות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתוקצבת ע"י משלם האגרה (וגם חסויות) בעוד ערוצים 2 ו- 10 נהנים מפרסומות מסחריות . ערוץ 1 איננו מורשה להיהנות משילוט מסחרי גלוי ו/או סמוי. אסור לו מפורשות ובאופן מוחלט לחשוף ולהקרין על המסך שלו Banners ושלטים מסחריים מעבר למקובל לאלה המוצבים על כר הדשא . לא חולפות כמה שניות והנה איש הפנל השני של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס מופיע בכל הדרו ולצדו השלט המסחרי של "adidas" שממוקם אף הוא ברום האצטדיון. הפקת התמונות המכוערות האלה ע"י הצוות הבכיר של ערוץ 1 הן עבירה על חוק רשות השידור וטעונות בירור. אינני מאמין שמישהו מאנשי צוות השידור של ערוץ 1 באצטדיון ר"ג חורג בכוונה תחילה מהחוק ומפיק יתרון חומרי מביצוע העבירות האלה. אנוכי מאמין לחלוטין בניקיון כפיים של צוות השידור של ערוץ 1. אולם גם אם העבירות האלה של הקרנת שלטי פרסומת האלה של HERTZ ו- adidas (ממוקמות ברום האצטדיון ואינן שייכות לעניין) על מסך הטלוויזיה הציבורית נעשו באקראי בתום לב, הן מעידות על הפקה חובבנית ובימוי רשלני. מטריד כיצד בימאי ספורט וחדשות כה מנוסה ומיומן כאמנון אוסמן ניאות להעלות לאוויר תמונה בלתי שדירה לחלוטין. מטריד גם כיצד העורך טובי גאני והמפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז מסכימים לשתף פעולה עם הפקת תמונת טלוויזיה כל כך לא אסתטית. מה כל כך קשה להימנע מהפקה ובימוי תמונת טלוויזיה "מלוכלכת" מפרסומות מסחריות ??? מה כל כך קשה להימנע ולא להראות תמונת טלוויזיה מכוערת רוויית שלטים מסחריים שאסורים להקרנה בשידור הציבורי ??? 

isr 7

טקסט תמונה (1) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . איש הפנל של ערוץ 1 סוכן השחקנים מר אבי נמני נושא דבריו לאומה בטרם בעיטת הפתיחה של המשחק ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 . נראה כי מישהו העמיד את אבי נמני בכוונה בזווית צילום מיוחדת על מנת שהמצלמה תקלוט את השלט המסחרי שמוצב ברום אצטדיון ר"ג , "Hertz השכרת רב" . ערוץ 1 הציבורי חייב להימנע מהקרנת פרסומות מסחריות באופן גלוי ו/או סמוי , מעבר למה שכלול בחוזה שבין רשות השידור לוועדה המארגנת , קרי התאחדות הכדורגל . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 3

טקסט תמונה (2) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . סצנת הצילום של אבי נמני יחדיו עם שלט הפרסום "Hertz השכרת רכב" חוזרת על עצמה . אנוכי אומר זאת בהסתייגות רבה ונזהר בדבריי אולם נראה כאילו אבי נמני מצביע בבוהן לכיוון שלט הפרסום . בטוח שהדבר נעשה בתום לב אך על ערוץ 1 שאיננו רשת טלוויזיה המסחרית להימנע מ- Stand up מופרך ומכוער שכזה (לא בגלל האדם שב- Frame , אלא בשל השלט המסחרי שגונב בהיסח הדעת את תשומת הלב של צופה הטלוויזיה באשר הוא) . משונה מאוד שמפיקי ובימאי המשדר הישיר אינם מבחינים בהפרעה הצילומית הזאת שהיא בפירוש עבירה על חוק רשות השידור . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

isr 4

טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . גם הפרשן השני בפנל של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס נלכד יחדיו ללא כל צורך באותו Frame הצילום עם פרסומת מסחרית "adidas" הממוקמת ברום אצטדיון ר"ג . (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי) .

אפשר ללכת לתאריך מוקדם עוד יותר למארס 2013 כדי לבדוק את השתלשלות העניינים שימאו זה מכבר משליטה , בשעה שערוץ 1 הציבורי מעביר בשידור ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . ברור שיש שיטה בשיגעון הזה של חשיפת הפרסומות המסחריות בכמות היסטרית שכזאת בשידור הציבורי . ברור גם שהנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 עוצמות עיניים במשותף , טומנות ראשן בחול , ומתעלמות יחדיו מהסקנדל . לא יכול להיות שזהו פרי מקרה ואקראיות בלבד . מישהו בערוץ 1 מכוון את מצלמות הטלוויזיה הציבוריות לעבר המגיש והמנחה מר בוני גינזבורג באותו ה- Frame כדי ללכוד אותו יחדיו עם הפרסומות המסחריות הממוקמות ברום אצטדיון ר"ג , בשעה שאין כל צורך לעשות זאת . ניתן לבחור 1000 (אלף) זוויות צילום אחרות כדי לבַדֵל ולהפריד את המגיש הראשי של ערוץ 1 הציבורי בוני גינזבורג מהפרסומות המסחריות המוצבות באצטדיון . ערוץ 1 מָנוּעַ לחלוטין מלשדר תמונות מהסוג כפי שהן מופיעות ההמשך . האם זאת יד המקרה בלבד ו/או שמא מדובר ביד מסתורית שמכוונת ומתכננת מראש את השוטים רוויי פרסומות מסחריות שאסורות בשידור הציבורי . היכן מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . איזה מין ניהול ציבורי זה ? איזה מין מנהיגות ציבורית זאת ? מה זה כל ההפקרות והעליבות הזאת ?

כך חקרתי וכתבתי ב- 22 במארס 2013 כלהלן : השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 אתמול בצהריים של יום שישי – 22 במארס 2013 בערוץ 1 מתחיל בשערורייה פרסומית בוטה. מעולם לא נראה סקנדל כזה על המסך הציבורי של ערוץ 1 שמתוקצב ע"י משלם האגרה ואסור לו על פי חוק רשות השידור לחשוף על המרקע שלו כמות אדירה כזאת של פרסומת מסחרית. המגיש והמנחה הראשי של השידור הישיר מר בוני גינזבורג פותח את השידור הישיר כשהוא ניצב באצטדיון ר"ג ואת הרקע שלו מקשטים בבהירות רבה שלושה שלטי פרסומת מסחרית חיצוניים ענקיים שניצבים ברוֹם וראש חוצות של היציעים באצטדיון הלאומי : "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו . מדהים להיווכח כי הנהלת רשות השידור ובראשה מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ', ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מחרישים נוכח המראות המסחריים החמורים וחסרי התקדים המתרחשים על המסך הציבורי שהם האחראיים לו. מוזר ומביך כיצד בימאי השידור הישיר אתמול מר אמנון אוסמן הוותיק והמנוסה ולצדו עורך המִשְדָר מר טובי גאני, ושני המפיקים מר יונתן קנלר ויצחק פרז – מאפשרים להפיק תמונת טלוויזיה כה "מלוכלכת" ונְלוֹזָה שכזאת, ובלתי מתקבלת על הדעת מהסוג המסחרי המכוער הזה. בחירת זוויות הצילום המוטעית והעמדה כושלת של המנחה והמגיש בוני גינזבורג בעת קיום המִשְדָר המקדים ה- Pre Game Show כמו גם ב- Post Game Show בתום המשחק  וניהול השידור הישיר אתמול – מעוררת מחשבות נוגות. מה זה צריך להיות הדבר הזה ? ערוץ 1 הציבורי כורת את הענף הכלכלי הראשי עליו הוא נשען. אתמול נראה ערוץ 1 כרשת טלוויזיה מסחרית לכל דבר למרות שהוא אמור להיות ניזון ראשית דבר מתשלום האגרה. בעתיד לא יוכל עוד ערוץ 1 לטעון ולבקש את הממשלה לייקר את גובה האגרה. גם סדר ותכיפות הקרנת שקופיות הפרסומות המסחריות אתמול על המסך הציבורי הייתה חריגה בכמותה לעין הטלוויזיונית שלי. טקסט תמונה ( 1) : יום שישי – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . השעה 14:18 . Shot הפתיחה אתמול של השידור הישיר בערוץ 1 אתמול ב- Pre Game Show, עשרים ושבע דקות בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014 . בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג עטור פרסומות מסחריות בוטות האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי. זוהי טעות מקצועית קשה בהעמדת מצלמות הטלוויזיה ובחירת זווית צילום מוטעית משותפת של הבימאי, העורך , והמפיקים . התמונה מעוררת מחשבות נוגות כיצד מתאפשרת ומתרחשת שגיאה חמורה כזאת ללא פיקוח ותגובה מידיים של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . (צולם מה- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1). טקסט תמונה (2) : יום שישי – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . המגיש והמנחה הראשי של ערוץ 1 בעת שידור ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014 . בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג עטור פרסומות מסחריות בוטות "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו, האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי. מעולם לא נראו מחזות מסחריים כאלה על המסך של השידור הציבורי. זוהי עבירה וטעות מקצועית קשה בהעמדת מצלמות הטלוויזיה ובחירת זווית צילום מוטעית שנעשתה ע"י הבימאי, העורך, והמפיקים. התמונה מעוררת מחשבות נוגות כיצד מתאפשרת ומתרחשת שגיאה חמורה כזאת ללא פיקוח ותגובה מידיים של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . הדבר אסור באופן מפורש על פי חוק רשות השידור. אין מדובר כאן בפרסומת סמויה שחדרה למסך בדרך נסתרת . מדובר בפרסומת מסחרית גלויה מכוונת, בוטה, ומכוערת שמלכלכת באופן נורא את סיגנל התמונה הטלוויזיונית הציבורית. (צולם מה- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1). טקסט תמונה ( 3) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . בוני גינזבורג בעת ההגשה וההנחייה של ה- Post Game Show בטרם המעבר לשלושת אנשי הפאנל שלו שני שחקני נבחרת ישראל בעבר אבי נמני ואייל ברקוביץ' , והעיתונאי אבי רצון. בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר שוב תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג עטור פרסומות מסחריות בוטות האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי ללא התערבות , פיקוח , ותגובה מידיים של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . (צולם מ- iphone את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) .

ערוץ 1 משלם למר אבי לוזון זכויות שידורים בעבור חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל (נגד רוסיה, פורטוגל, צפון אירלנד, אזרבייז'אן, ולוקסמבורג) במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 סכום נאה של 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל. 480000 (ארבע מאות ושמונים אלף) שקל למשחק . לחלוטין תשלום לא מבוטל . בהיותו בעל הבית והריבון הטלוויזיוני, על ערוץ 1 ורשות השידור לדרוש סדר ומשמעת בהצבת השילוט המסחרי באצטדיון ר"ג על פי תשעת העקרונות שקבע בזמנו איגוד השידור האירופי ה- EBU. מודוס וויוונטי שצופי הטלוויזיה יכולים לחיות עמו. ברור שאירעה אתמול התפרעות מסחרית בוטה באצטדיון ר"ג תוך כדי ניצול השידור הציבורי ע"י ולטובת חברות מסחריות ובראשן "אלטשולר שחם בית השקעות". הנהלת רשות השידור הייתה חייבת להתערב מייד בנעשה אתמול בעניין כמות הפרסומת בשילוט מסחרי באצטדיון ר"ג בטרם הפעלת מצלמות ערוץ 1 ולפני תחילת המשדר הישיר, עד כדי איום בסגירת המצלמות . הצבת שלטי פרסומות מסחרית בשטחים שונים של חלל האצטדיון והטחתם בעוצמה וכמות כזאת בפניו של צופה הטלוויזיה בעל כורחו ומבלי יכולת להתגונן מפניה, היא פגם אסתטי ומוסרי שהדעת איננה סובלת. הפרסומות מוצבות לעתים קרובות בצורה מכוערת ובכוונה תחילה גם בין מושא השידור לבין הצופה ביציעי האצטדיון. במקום לצפות באירוע ספורט לאומי נחשפים שני סוגי הצופים 40000 (ארבעים אלף) באצטדיון ו- 1.000000 (מיליון) בטלוויזיה, לכמות פנטסטית ושטף רב של פרסומות משולטות. הדבר פוגם במודע ובתת מודע בחוויית הצפייה. טקסט תמונה (1) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . השלט המסחרי הבוטה של "אלטשולר שחם" המוצב בסמוך לשער הצפוני באצטדיון גונב כאילו וכביכול את תשומת הלב של הצופה ומפנה אותה מההתבוננות במשחק להתבוננות חוזרת ונשנית בשֶלֶט . הדבר איננו נעשה בהיסח הדעת ע"י הפרסומאים אלא מתבצע ביודעין ובצורה מתוחכמת . צופה הטלוויזיה נשטף בעל כורחו בגל פרסומות עכור מבלי שנשאל בכלל אם הוא מעוניין בכך . תשעת העקרונות של שילוט מסחרי בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט מבוקשים בטלוויזיה, כפי שנוסחו בעשור ה- 70 של המאה שעברה ע"י ה- EBU , הסדירו בשעתו את המחלוקת שהתעוררה בין הוועדות המארגנות לבין רשתות הטלוויזיה . מה שקרה אתמול באצטדיון ר"ג הוא הפרה בוטה של ההסכם ההוא מבלי שהמדינה מתערבת כדי להגן על אזרחיה . (צילום ב- iphone את סיגנל השידור של ערוץ 1) . בתמונה נראה שוער נבחרת ישראל דודו אוואט בולם התקפה פורטוגזית בעוד החלוץ הנודע כריסטיאנו רונאלדו (קיצוני משמאל) מתבונן בנעשה . (צילום ב- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) . טקסט תמונה (2) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . אותו מצב מזווית צילום שונה .(צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) . טקסט תמונה : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . חברת "אלטשולר שחם בית השקעות" משתלטת גם על חלקת השער הדרומי באצטדיון . (צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) .

התבוננות נוספת בתמונות האלה מחשידה את אנשי ערוץ 1 בלכלוך התמונה שלהם עצמם . לא ייתכן כי מצבור כל גדול של שרבוב פרסומות מסחריות למסך הציבורי נעשה באקראי . לא יכול להיות שאיש שָם לרבות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת אינם מבחינים בטינופת המסחרית הזאת שמלכלכת את המסך הציבורי עליו הם אחראיים . לא יכול להיות שאנשי טלוויזיה וותיקים בערוץ 1 כמו בימאי הספורט , מפיקי הספורט , ושדרני הספורט אינם מודעים לעובדה שהם מפרים בבוטות ובפרהסיה במשך זמן רב מאוד את חוק רשות השידור . לא יכול להיות כי בברדק וב- בלגן הזה השורר בערוץ 1 אין כל יד מפקחת וזרוע מנהלת . הברדק המתמשך הזה של צילומי וחשיפת פרסומות מסחריות בכמות פנטסטית שכזאת בשידורי הספורט של ערוץ 1 הציבורי , מביא אותי לחשוב כי "יש שיטה בשיגעון הזה" ומחייב אותי לנסח את השאלה הבלתי נמנעת : "האם מישהו מרוויח כאן מתחת לשולחן ?" . על נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דליה דורנר להתערב מייד בנעשה כדי לשמור על החוק ועל מנת לגוֹנֵן על מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל .

סוף הפוסט מס' 333. 

הֶרְכֵּבִים ספורטיביים, הֶרְכֵּבִים טלוויזיוניים, ויכולת הציבור להזדהות עמם. פוסט מס' 332. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 332 : הועלה לאוויר בשישי – שבת 20 / 21 בדצמבר 2013

—————————————————————————————————-

הרכבים ספורטיביים, הרכבים טלוויזיוניים, ויכולת הציבור להזדהות עמם. פוסט מס' 332. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 1 הציבורי מעביר בשידור ישיר אמש (יום חמישי – 19 בדצמבר 2013) בין 18.30 ל- 20.34 את משחק הכדורסל בליגת העל הפועל חולון – הפועל ת"א 76 : 85 . השידור הישיר הזה אתמול בערב מוליד מפח נפש ורייטינג דל % 1.41, וגורר עמו את "מבט" למִדְרוּג מחורבן וחסר תקדים של % 1.6. לא יאומן כי יסופר.

אין סוף ספרי טלוויזיה נכתבו אודות הכריזמה האישית של אנשים שצועדים לפני עדשת המצלמה : מגישים ומגישות , מנחים ומנחות , כתבים וכתבות , עיתונאים ועיתונאיות , פרשנים ופרשניות , וכיוצא באלה . אך שום סֶפֶר לא חדר לנבכי הקסם האישי של אישיות כזאת ו/או אחרת כדי לקבוע באופן מתמטי וחד משמעי מדוע זהותו ו- ייחודיותו של מגיש החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) בשנים 1981 – 1950 האפילה על הקולגות שלו ב- NBC ו- ABC . שמו הטלוויזיוני הלך לפניו והמוניטין שלו היה משכמו ומעלה. האם היה זה בגלל מראהו ונוכחותו הטלוויזיונית ? האם היו אלה מיתרי קולו שהפיקו טון וצליל כה סמכותיים ? האם היה זה אופי והדגשי הקריינות שלו ? האם הייתה זאת האצילות והיושרה האישית שלו שהקרינו על המצלמות וזיהו אותו לציבור האמריקני כמגיש חדשות עַל ? ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט היה עילוי וסמל אמינות ומהימנות של CBS כפי שגב' בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters) הייתה שדרנית מחוננת בשעתו ב- ABC בתחום הגשת חדשות ואקטואליה ועריכת ראיונות טלוויזיוניים . חדר העבודה שלי בלבד מכיל מאות ספרי טלוויזיה בינלאומיים (בעיקר אמריקניים ואנגליים) שחלקם עוסקים במחקר וכתיבה מדוע אנשי טלוויזיה אחדים הצליחו בכל מיני תחומים בתעשייה , בעוד רבים אחרים כשלו . אין בהם בספרים האלה תשובה חד משמעית מדוע שַדָּר כזה ו/או אחר הופך לבֵּן מַלְכוּת כמו ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט למשל , שהרשת שלו CBS מזהה לצופים שלה במשך עשרות שנים באמצעותו את מהדורת החדשות הארצית שלה , ומדוע האחר שעושה את אותה המלאכה נידון לכלייה ושִכחה . ארבעת התחומים שהכי מעניינים אותי באופן אישי בתעשיית הטלוויזיה הם פרקי המנהיגות , הטכנולוגיה , הכלכלה הטלוויזיונית וזכויות השידורים , ופרק השידורים הישירים Play by play . ספרי הטלוויזיה אינם נותנים תשובה ברורה וחד משמעית מדוע שני שדרי ספורט "X" ו- "Y" שצועדים על אותו תפר דק המפריד בין שִידוּר לבִּרְבּוּר , מתקבלים ע"י הציבור באופן שונה . האחד מתקבל באהדה ובזרועות פתוחות והשני בלַעַג וּשְנִינָה . האחד נחשב לשַדָּר הגיוני וחסכן במילים שפוגע בול במטרה והשני נחשב לפטפטן חסר תקנה שמרסס תחמושת ללא אבחנה ומפספס , למרות ששניהם משתמשים בעת השידורים הישירים שלהם באותה כמות מילים . סַפְרוּת הטלוויזיה הבינלאומית מהללת מעט מאוד שדרי ספורט אך נזהרת מלקטול את הנופלים . היא פשוט לא מתייחסת אליהם . אין כל הוכחה מתמטית כיצד פועלות המשוואות הטלוויזיוניות האֶנוֹשִיוֹת של שידור ה- Play by play . האלמנט העצום הזה של שידור Play by play מוצב בכל חלון ראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא ומשם פורץ לראשי חוצות , אולם אין אנו יודעים בוודאות כיצד העסק עובד ומדוע שדר "X" הוא אטרקציה ואילו שדר "Y" אִטְלוּלָא וחֶרְפָּה .

אין בתמונה הטלוויזיונית למטה כל רְבוּתָּא . צילום רֶגוּלָארִי . צלם סטילס כלשהו לחץ לפני יותר מ- 50 שנים על הדק מצלמתו באולפן CBS בוושינגטון ,  וזה מה שיצא בתמונה . בסך הכל מדובר בשַדָּר טלוויזיה שעומד לראיין את נשיא המדינה שלו ברשת CBS , אולם בעיניי היא משמשת "אסמכתא" לנימוק שלי שהובע לעיל כי אין פתרון מדויק לצפונות האנושיות של שדרני הטלוויזיה אלה שצועדים לפני המצלמה . שַדָּר הטלוויזיה משמאל הוא וולטר קרונקייט . האיש מימין הוא נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי . אני מתבונן שוב ושוב בפניו של וולטר קרונקייט הנראה מכונס בעצמו ומהורהר לקראת המפגש הטלוויזיוני עם הנשיא . הוא נראה אדם רגיל לחלוטין . אין כל עדות בצילום ושום דבר לא מסגיר את גודל כישרונו ועוצמת אישיותו . התבוננות נוספת בצילום מגלה דבר ידוע כי נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד הוא יפה וחתיך אך נראה גם הוא דרוך ומתוח כמו המראיין שלו . שניהם טרם חצו את גיל 45 . כשבימאי CBS נתן Cue ל- וולטר קרונקייט להתחיל את הריאיון אתה מבין לפתע מדוע היה רק וולטר קרונקייט טלוויזיוני אחד במשך שנים כה רבות בכל ארה"ב הענקית .

cronckite kennedy

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה. שדר ומגיש החדשות רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBC וולטר קרונקייט (משמאל) בטרם ריאיון טלוויזיה עם נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי. וולטר קרונקייט נולד ב- 4 בנובמבר 1916 ומת ב- 17 ביולי 2009 . ג'ון פיצג'ראלד קנדי נולד חצי שנה אחריו ב- 25 במאי 1917 ונרצח בדאלאס ב- 22 בנובמבר 1963. (התמונה הזאת היא באדיבות CBS).

באם לחזור למציאות חיינו , הרי שחַיִים יָבִין היה במידה רבה בֵּן מַלְכוּת מקומי בתחום הגשת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מי תיאר לעצמו ב- 1968 כי חַיִים יָבִין יהפוך ברבות השנים למגיש טלוויזיה ייחודי ואשר אין בלתו ? מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום עורך "מבט" הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובימאי "מבט" הראשון מר חַגַּי מָאוּטְנֶר זכרו כי מר חַיִים יָבִין הותיר עליהם רושם עצום במבחן המסך ההוא (Screen Test) שהם ערכו לעיתונאים רבים בקיץ 1968כדי לאתר קריין למהדורת "מבט" ש- אוֹ טוֹ טוֹ עלה לאוויר לראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1968 . מוטי קירשנבאום הניח זרי דפנה על ראשו של חיים יבין באותו הקיץ ההוא לפני 45 שנים ב- 1968 . "כשהוא החל את מופע הקריינות שלו מול מצלמת הטלוויזיה באולפן C בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , ידענו כולנו שהגענו למנוחה ולנחלה" , חיווה את דעתו בחלוף שנים רבות . חגי מאוטנר זכר שגם דן שילון הצליח במבחני הקריינות ההם בקיץ 1968 והותיר עליו אף הוא רושם גדול בעת ההיא .

הערה שלי : שניהם מוטי קירשנבאום וחגי מאוטנר למדו טלוויזיה בארה"ב בשנות ה- 60 של המאה שעברה מבלי שהכירו זה את זה . מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . חגי מאוטנר למד טלוויזיה בניו יורק . שניהם שבו לישראל לאחר שהייה ארוכה ותקופת לימודים ממושכת בארה"ב בחודש מאי של 1968 והצטרפו מייד לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית מעפרה בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד . פרופסור שלמה אהרונסון מי שכיהן כמנהל הראשון של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית סיפר לי בעת שיחות שלי עמו שנמשכו כמה שעות טובות באוקטובר 2005 בקפה "מיכל" בתל אביב (ממוקם בפינת רח' דיזנגוף / רח' ז'בוטינסקי) , כי מינה את מוטי קירשנבאום בקיץ 1968 לעורך "מבט" הממשמש ובא (חגי מאוטנר המציא את השם "מבט") לא רק מפני שהיה בעל השכלה טלוויזיונית אקדמית וידע עשיר ועדיף על פני כל האחרים . אלא מפני שהיה משכמו ומעלה וחכם מכולם בתחום . בידי הדור ההוא של אליהוא כ"ץ , עוזי פלד , פרופסור שלמה אהרונסון , מוטי קירשנבאום , דן שילון , טוביה סער , חגי מאוטנר , ורדינה ארז ז"ל , יורם רונן ז"ל , דן בירון , שרי רז , ואחרים נפלה הזדמנות היסטורית למסד מוצר טלוויזיוני מבראשית . האנשים האלה היו במידה רבה ברי מזל משום שניצבו במקום הנכון וברגע הנכון . הוענק להם סיכוי של פעם בחיים להקים משהו מבראשית. לכמה מאתנו עמדה שעת כושר כזאת לברוא יצירה תקשורתית כל כך מורכבת ומסובכת מכלום ?

הדיווח הזה מובא בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר "8 ימי בראשית" כלול בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ועוסקת בחקר תולדות הטלוויזיה בארץ ובעולם בשישה תחומים עיקריים : חדשות, ספורט, תיעוד, טכנולוגיה, כלכלה, וזכויות שידורי , במשך 129 שנים, 2013 – 1884.

זה מעניין . היו שָם בצוות ההקמה בקיץ 1968 בירושלים עוד מגישים בטלוויזיה הישראלית הדרדקית שזה אך נעמדה על רגליה , אנשים שאפתניים כמו יורם רונן , שמעון טסלר , טוביה סער , יאיר אלוני , אריה אורגד , טוביה סער , ואחרים אולם חיים יבין האפיל בסופו של דבר על כולם . דן שילון החזיק מעמד תקופה קצרה בחטיבת החדשות ונפנה ממנה כדי להקים בסופה של 1968 אולי בראשית 1969 את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה . מוזר אבל זה נכון . כשאמרת "מבט ספורט" בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה אמרת דן שילון . עד כדי כך היה האיש הזה מזוהה עם תוכנית הספורט שאותה יָסָד והגיש . הוא היה כל כך כריזמטי עד שבלם בנוכחותו העזה על המסך וליד המיקרופון את כל הקולגות שלו , קבוצת כתבים – שדרים בעת ההיא , שמנתה את אלכס גלעדי , יאיר שטרן , חנוך קינן , איתן עמית , נחמן שי , יורם ארבל , גֶדִי לִבְנֶה ורבים אחרים . לא היו לו מתחרים בעת ההיא . יורם ארבל , נסים קיוויתי , ומאיר איינשטיין עלו לגדולה רק לאחר שדן שילון פינה את הזירה . השּדָּר המצוין רמי ווייץ עלה לגדולה בערוץ 5 בכבלים ב- 1994 . עד אז היה נחבא בין הכלים ולא בלט באופן מיוחד בשורות ערוץ 1 הציבורי למרות הפוטנציאל הטלוויזיוני שהיה טמון בו. איש איננו יודע בוודאות מדוע שדרני הספורט הנודעים ברשתות הטלוויזיה האמריקניות במקצועות השונים כמו מארטי גליקמאן (Marti Glickman) , האווארד קוסל (Howard Cosell) , ברנט מאסברגר (Brent Musberger) , ג'ים מקאיי (Jim Mckay) , קריס שנקל (Chris Schenkel) , דיק אנברג (Dick Enberg) , קית' ג'קסון (Kieth Jackson) , דיק סטוקטון (Dick Stockton) , מארב אלברט (Marv Albert) , בוב קוסטאס (Bob Kostas) , צוות שדרני הפוטבול ג'ון מאדן ופאט סאמרוול (John Madden and Pat Summerall) , ואחרים – הותירו את חותמם העצום והאחרים נשכחו ? איש איננו יודע בוודאות מדוע המנחים האמריקניים האגדיים כמו ג'וני קארסון (Johnny Carson) , מילטון ברל (Milton Berle) , ואד סאליבאן (Ed Sullivan) , הם ורק הם, שלטו ללא עוררין בזירת תוכניות האירוח במשך שנים כה רבות ? את אותם הדברים ניתן לומר על אלוף השחייה האולימפי האמריקני ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller) מי שהיה אלוף אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928 במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי . ג'וני ווייסמילר הפך לשחקן קולנוע ב- MGM שגילם בעשור ה- 30 של המאה שעברה בהצלחה עצומה את תפקיד "טרזן" (TARZAN). הציבור בארה"ב ובעולם הזדהה עם דמותו יותר מכל שחקן קולנוע אחר שניסה להיכנס מאוחר יותר לנעליו הגדולות . הוא היה הטרזן האולטימטיבי .

johnny weismuller 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . ג'וני ווייסמילר (מימין , בן 20) לאחר שניצח את השחיין השוודי ארנה בורג (משמאל) במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חופשי . באולימפיאדת פאריס 1924 זכה ג'וני ווייסמילר בשתי מדליות זהב בשני המשחים ל- 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי . התמונה באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

johnny weismuller 1

טקסט תמונה : 1932 . ג'וני ווייסמילר (שני משמאל) משחק את טרזן בסרט "טרזן ובנו" יחדיו עם מורין א'וסליבאן , בוי , והקוף צ'יטה . ההזדהות עמו כטרזן הייתה אבסולוטית והפכה אותו לשחקן קולנוע נערץ בארה"ב בכל רחבי תבל ואיש עשיר מאוד . מולטי מיליונר כבד . (התמונה באדיבות MGM) .

yavin

טקסט תמונה : יולי 1968 . חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה . (באדיבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) .

yavin 1

טקסט תמונה : 1969 . חיים יבין עלם חמודות בן 37 הופך למגיש החדשות האולטימטיבי של "מבט" ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שום פורמולה מתמטית לא הייתה יכולה לחזות את הצלחתו הטלוויזיוניות הפנומנאלית (בקנה מידה ישראלי) . משהתמנה מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור וערוץ 2 שטרם קם כבר נשף בעורפו ותר אחרי כוח אדם מיומן , מיהר להכריז כי על שלושה אישי ערוץ 1 הוא איננו מוותר : חיים יבין , יעקב אחימאיר , ואהוד יערי . משהגיע רגע המבחן קנה מוטי קירשנבאום את נאמנותו של חיים יבין בכסף . הוא שילם לו אז 1000 (אֶלֶף) דולר לכל מהדורת "מבט" שהגיש . הסכום הזה נחשב בימים ההם להון עתק . (התצלום באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום וחיים יבין נמנו ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה . חיים יבין היה שדרן חדשות בעל מוניטין ברדיו "קול ישראל" בשנים 1968 – 1957 . לאחר שפרופסור אליהוא כ"ץ התמנה ביולי 1967 ע"י שר ההסברה ישראל גלילי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה , הפך חיים יבין לעוזר ראשי שלו , מעין מזכיר – יועץ. אגב, יחדיו עם עוד שני עוזרים מפורסמים בעת ההיא דוב שנער (היום פרופסור דוב שנער) והבימאי אביטל מוסינזון ז"ל . חיים יבין הפך כמעט באקראי בקיץ 1968 למגיש החדשות הראשי של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אבל הוא היה הרבה יותר מזה . בחלוף שנים רבות הוברר כי בתוקף תפקידיו הביצועיים והמנהליים השונים ראה בו הציבור את אחד מאבות השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת ישראל בכל הזמנים . אולם הזמנים האלה השתנו לבלי הכר . ב- 1993 נאלץ מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרכוש את אמונו של חיים יבין לשידור הציבורי תמורת ממון כדי לשכנע אותו להישאר בשורותיו .

shilon

טקסט תמונה : אוקטובר 1968 . דן שילון בראשית הקריירה הטלוויזיונית ארוכת השנים שלו מגיש את מוסף הספורט ב- "מבט" העוסק באירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 . (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 1

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה . דן שילון נחשב לשדר ספורט ומגיש תוכניות הספורט ברמה של כוכב טלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 3

טקסט תמונה : קיץ 1966 . לוס אנג'לס – ארה"ב . מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (קיצוני מימין בן 27) עם קבוצת ידידים בשעה שהיה סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA (בשנים 1968 – 1962) בלוס אנג'לס . שני מימין הוא יאיר גורין בן קיבוץ אפיקים . השניים האחרים אינם מזוהים . פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מינה בקיץ 1968 את מוטי קירשנבאום לעורך "מבט" הראשון . לידו כיהנו כעורכי "מבט" נוספים גם דן שילון ואלי ניסן . (התמונה באדיבות יאיר גורין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

howard Cosell 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זהו מר האווארד קוסל (Howard Cosell) שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . (באדיבות ABC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

jim mckay 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . השדר והמגיש הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר ג'ים מקאיי (Jim McKay , ראשון מימין) יחדיו עם הסוֹפֵר האמריקני אריק סגל (Erich Segal מי שכתב את הספר רב המכר "LOVE STORY" , והאתלט האמריקני מארטי ליקורי . (התמונה באדיבות ג'יימס מייסון מפיק בכיר ב- ABC ו- ESPN . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

העסק הזה שדן באנשי טלוויזיה שניצבים בקדמת חלון הראווה של הרשתות שלהם מביא אותי לריאיון רשלני , מגלומני , ומגוחך שערך מר ערן נבון עם שַדָּר השחייה הפנסיונר מר משה גרטל , רצוף כל מיני אי דיוקים , מבלי שלמראיין תהיה כל יכולת מינימאלית וכל השכלה טלוויזיונית לאָמֵת ולתקוף מהצד שלו את הקלישאות הפתטיות ונכונות ואמיתות הדברים . הריאיון נעשה בעקבות שובו של משה גרטל בשבוע שעבר לעמדת שידור Off tube של ערוץ 5 בכבלים , משם שידר עם הפרשן שלו מיקי חליקה את אליפות אירופה בשחייה בבריכות קצרות שהתקיימה בדנמרק . הריאיון שמתפרסם היום , יום שישי – 20 בדצמבר 2013 בעיתון "ישראל היום" , עומד על רמה נמוכה . המפגש בין המראיין למרואיין שלו מותיר שאלה אחת נכבדה מדוע המראיין ערן נבון איננו דורש מעצמו לקעקע את מה שדורש קעקוע . למשל באחד המקומות בריאיון הזה טוען משה גרטל בפני ערן נבון בפומפוזיות , בראוותנות , וביוהרה טקסט שנשמע כדברי רָהָב . להלן הציטוט : "ערוץ 1 לא השכיל להבין שאני במו פי ברוב צניעותי העליתי אותו בעקבות כל מה שקרה סביבי באולימפיאדה לרמות שלא ייאמנו ושלא היו בו מעולם…" . לא יאומן כי יסופר . האיש מפר את כל כללי הענווה ומהלל את עצמו במקום שהאחרים יעשו זאת . שדרני הספורט הגדולים בעולם הטלוויזיה כמו האווארד קוסל, דיוויד קולמאן, ברנט מאסברגר, קנת' וולסטנהולם , מארב אלברט, מארטי גליקמאן, כריס שנקל, בוב קוסטאס, ואחרים לא הרהיבו עוז מעולם למרות כישרונם וגדולתם, להעמיד את עצמם באופן מגלומאני שכזה מעל גיבורי העלילה הספורטיבית שאותה הם מתארים . הם אף פעם לא הצהירו הצהרות כה רברבניות חסרות טעם כאלה שאפילו לא מחזיקות מים. ההתעניינות בשדר משה גרטל מתחילה ומסתיימת בכך שהוא האדם שמאייש את עמדת השידור הציבורית ומתאר את ביצועי השיא של אלילי שחייה בינלאומיים , אלופים ואלופות אולימפיים ושיאני ושיאניות עולם כמו מייקל פלפס , ראיין לוכטה , יאניק אנייל , יאנג סון , צ'ד לה קלוס , מיסי פרנקלין , רֶבֶּקָה סוני , רנאומי קְרוֹמוֹוִידְז'וֹז'וֹ , ורבים אחרים . משה גרטל הוא גורם מתווך באמצעות המסך הקטן בין צופי הטלוויזיה לבין העלילה וגיבוריה . הוא איננו העיקר . אין ולא קיים שום שַדָּר ספורט בתבל שגדול ממוּשָא השידור שלו . באותו הרגע ש- שַדָּר טלוויזיה באשר הוא מושך אליו אש קרה באמצעות טריקים ילדותיים מגוחכים ומתאווה להיות חשוב מגיבורי העלילה שלו , הוא הופך את עצמו באבחה למוקיון ולֵיצָן , ובהכרח גם לפטפטן . זה מה שקרה למשה גרטל באולימפיאדת לונדון 2012 . לצורך מתן הסבר ופירוט העניין ניתן לפנות לשדה הקולנוע . אלפרד היצ'קוק למשל בנה את סרטי המתח שלו באמצעות כוכבי קולנוע אותם בחר בקפידה כדי לשמש גיבורי העלילה. הוא תכנן, יצר, ובנה דרמה קולנועית , ולאחר שהחלה , תמיד ניצב ברקע שלה. כבימאי (גאון) תיווך באמצעות הבַּד הגדול בין העלילה לבין הצופים באולמות הקולנוע . האם הריאיון המגלומאני הַלָז ב- "ישראל היום" נועד למטרות בידור ו/או שמה נעשה ע"י מר ערן נבון כדי להעביר לציבור אינפורמציה חדשה ומידע אמת . מוזר משהו להשוות בין מִשְנָתוֹ הקולנועית של אלפרד היצ'קוק לזאת הטלוויזיונית של משה גרטל אולם הרעיון ברור . ההשוואה נועדה להסביר רעיון פשוט של צניעות היכן אמור להיות ממוקם בונה ומתאר הדרמה ביחס לגיבוריו . אם העיתונאי ערן נבון היה מראיין משכיל הוא לבטח היה קוטע את המרואיין הילדותי ולא צנוע שלו באותו הרגע המגלומאני ההוא , ושואל אותו את משה גרטל מדוע כשַדָּר טלוויזיה הוא רואה צורך גרוטסקי להתייצב במרכז ולעמוד במוקד על חשבון השחיינים והשחייניות שלו גיבורי העלילה ? אני יודע ומכיר עובדות שונות לחלוטין מאלה הנוגעות למשה גרטל ואשר מתפרסמות היום הזה בריאיון הזה. ערכתי , ניהלתי , והפקתי את השידורים האולימפיים באולימפיאדות ברצלונה 1992 , אטלנטה 1996 , וסידני 2000 בהן היה משה גרטל שדר השחייה שלי . אני זוכר פרטים רבים ושונים לחלוטין מאלה המפורטים ע"י משה גרטל ומראיינו ערן נבון בפוסט המתפרסם ביום שישי – 19 בדצמבר בעיתון "ישראל היום" . זכורות הסצנות הטלוויזיוניות התמוהות המגוחכות ההן מאולימפיאדת לונדון 2012 בהן השחיינים גיבורי העלילה צועדים כבר לעבר האדנים אולם משה גרטל עסוק בלהִסְתָּמֵס ב- iphone שלו במקום להציג ולחשוף לציבור צופי הטלוויזיה בעת השידור הישיר את גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק . שום שַדָּר טלוויזיה באשר הוא שמכבד את עצמו ואת רשת הטלוויזיה שהוא מייצג , לא היה מעז לעשות זאת בעת שידור ישיר , ולא חשוב באיזה מקצוע אולימפי מדובר . משה גרטל הוא שַדָּר מִשְנִי ואזוֹטֶרִי שאיננו מגיע לקרסוליו של שַדָּר השחייה שקדם לו נסים קיוויתי . הוא משה גרטל רשאי כמובן להתגאות ולהתייהר, ולהציג את עצמו אצל מר ערן נבון כמי "ששינה משהו בשידור הציבורי" , אולם הקורא איננו חייב להאמין לו . הריאיון הַנָדוֹן ב- "ישראל היום" מציג באור פתטי את המראיין ובאור נלעג את המרואיין . אך נעזוב את זה בינתיים . 

ערוץ 1 נחל לאורך כל יום אתמול (יום חמישי – 19 בדצמבר 2013) משש בבוקר ועד שתיים אחרי חצות מפלת רייטינג נוראית . כישלון המדרוג המחפיר , החמור , והמהדהד ביותר אירע בעת השידור הישיר של משחק השארית בליגת העל בכדורסל מחולון בין 18.30 ל- 20.35 בו ניצחה הפועל ת"א את המארחת 85 : 76 . את השידור הישיר הובילו אורי לוי וגור שלף אך אבוי הרייטינג נורא . רק % 1.4 במגזר "האוכלוסייה היהודית" (במגזר "כלל האוכלוסייה" הוא נמוך אפילו יותר) . בשעה 20.35 העביר אורי לוי את מטה השליחים למר אמיר איבגי מגיש "מבט" , ושוב אבוי . "מבט" צבר ב- "אוכלוסייה היהודית" מִדְרוּג אָפְסִי של % 1.6 בלבד . צריך להבין כי ערוץ 1 שנהנה מתשלום אַגְרָה של כמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל בשנת 2013 מפיק מדרוג שלילי בלתי מתקבל על הדעת . אמש קיזז ערוץ 1 מקופתו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל הפועל חולון – הפועל ת"א 76 : 85 בין 18.30 ל- 20.35 סכום של כ- 250000 (רבע מיליון) שקל . 150000 עבור זכויות שידורים ועוד כ- 100000 תשלום עבור הניידת והוצאות תפעול שוטפות סביב ההפקה כולה . המדרוג הדל איננו קשור רק לאיכות צוות השידור אלא גם לאיכות האירוע המשודר . ליגת העל הישראלית בכדורסל מעניינת ומושכת אליה צופי טלוויזיה רק כשקבוצת מכבי ת"א מעורבת במשחקים המשודרים ו- וודאי כשהיא מפסידה . אי אפשר להזדהות עמה בשל גַל האמריקניזציה בגודל של "Hawaii wave" ששטף אותה ומחסל כל מקור שלנו וכל פינה ואגף של הדור המעיר בישראל . תופעה אחרת ושונה לחלוטין בליגה היא קבוצת מכבי ת"א בשל מעמדה המיוחד מזה שנים רבות בארץ ובאירופה . היכרות הציבור עמה היא ארוכת שנים וממוסדת . השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בליגת העַל וודאי התבוסות שלה מקפיצים את רמת העניין , את השמחה לאיד , ואת כמות הרייטינג . משחקי מכבי ת"א בכדורסל כמו בגם בכדורגל גורפים הרבה יותר עניין וצופים ליציעים . מתקיימת קורלציה מתמדת בין האהדה , הסקרנות , וההערכה הציבורית הנוגעת למכבי ת"א על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ו/או במגרשים האחרים , לבין המִדְרוּג הטלוויזיוני . גם בגלל מסורת טלוויזיונית קודמת ממושכת , וארוכת טווח בת עשרות שנים . המוניטין של מכבי ת"א והשאיפה של קבוצות המִשְנֶה לנשוך ולהפיל אותה מושכים אש . שחקניה הזרים זוכים לחשיפה טלוויזיונית הרבה יותר גדולה בהשוואה לקבוצות הכדורסל האחרות בישראל , והציבור מזדהה עמם עד כדי כך שחברת המזון " בורגר ראנץ' " בישראל מקדמת את מוצריה ומכירותיה בעזרתו של סופוקליס שחורציאניטיס שחקן מכבי ת"א בעונת 2014 – 2013 . מתברר כי הציבור בכללו איננו מתעניין יתר על המידה במשחקים כמו הפועל חולון – הפועל ת"א , ו/או מכבי ראשל"צ – בני הרצליה , ו/או מכבי חיפה – הפועל גלבוע/גליל , ו/או אם תרצו הפועל אילת – נס ציונה . מכבי ת"א נושאת על גבה בעל כורחה את מירב העניין בליגת הכדורסל לטוב ולרע . בתום המשחק ממהר אורי לוי לקטוע את השידור הישיר ב- 20.35 , שוב מבלי לראיין את אדריכלי הניצחון המאמן אֶרֶז אדלשטיין והשחקן המצוין שלו קרלון בראון , אולי גם את רביב לימונד ומתן נאור , רק כדי להחזיר אותו הביתה לתחנת האֵם למר אמיר איבגי כדי לשדר את "מבט" . ה- "Post Game Show" שנעלם לחלוטין משידורי ערוץ 1 הוא שלב טלוויזיוני הכרחי שאמור לסיים ולסגור שידור ישיר מרכזי בהיקף זמן שכזה באופן הגיוני . זה התרחש כאמור ב- 20.35 אולי דקה קודם לכן ב- 20.34 , כשמהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 כבר צברו תאוצה , וכאשר ממוצע המִדְרוּג שלהן עומד על רף נאה של % 23.55 ו- % 10.37 (בהתאמה) . מה כל כך בער לאורי לוי החזיר את השידור ל- "מבט" שממילא כבר ניגפת ומפיקה מדרוג קִיקְיוֹנִי של % 1.6 . רואים שאין יד מכוונת ולא מנהלת . ועוד דבר : כשמדובר בהשוואות טלוויזיוניות צריך לציין כאן עוד שהשידור הישיר של משחק הכדורסל פאנאתנאייקוס – מכבי ת"א 55 : 68 אמש (יום חמישי – 19 בדצמבר 2013) בערוץ 10 צבר רייטינג ממוצע של % 10.91 (Peak של % 13.7 ברבע שעה האחרונה שלו בין 23.15 ל- 23.30) .

גם אילו יורם ארבל ופיני גרשון היו משדרים את משחק הכדורסל אמש הפועל חולון – הפועל ת"א 76 : 85 , הם לא היו מביאים יותר מדרוג מהצוות אורי לוי את גור שלף . הציבור איננו מתעניין באירוע חוץ כמובן מקומץ אוהדים של שתי הקבוצות . כשאורי לוי מצייץ בעת השידור הישיר של הפועל חולון – הפועל ת"א "איזה דרמה…" בקצב של Voice over , אתה רק יכול לנוּד בראשך ולרחם עליו . דרמה בתיאטרון , בקולנוע , ובטלוויזיה מתארים עבור הציבור בקול דרמטי . דרמה ספורטיבית טלוויזיונית בעת התהוותה איננה נושא לשיחה , אלא נועדה לשידור . "Monday Night Basketball & Soccer" הוא רעיון טלוויזיוני נכון כל עוד וקבוצות הכדורסל והכדורגל של מכבי ת"א משולבות בתוכו . עמן הרייטינג נוסק. בלעדיהן הוא מאבד גובה . האם טון קולו הבכייני מייסר אותו ? כמה זמן ייאלץ עוד להתמודד עם חוסר כישרונו ועם השאיפה המתמדת להתעקש ולהחזיק במיקרופון הבוגדני ? צריך להבהיר לקוראי הבלוג הזה כי לפני כרבע מאה של שנים מיניתי את אורי לוי להיות שַדָּר כדורסל שלי . הוא ישב לרגע קט על הכֵּס בתקופה שיורם ארבל עקר את עצמו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין נביטתו שָם של השַדָּר מאיר איינשטיין . מאז זרמו הרבה מים בירדן והעשור השני של המילניום השלישי איננו דומה לעשור האחרון של המילניום השני . 2013 איננה 1993.

שבע מפות המִדְרוּג של יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 מ- 06.00 ועד חצות וחצי (24.30) מובאות עכשיו בזו אחר זו לידיעת קוראי הבלוג באדיבות וועד המדרוג הארצית וחורצות את דינו של ערוץ כלהלן . כל אחד יכול להסיק את המסקנות כראות עיניו אולם עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח . 1 + 1 תמיד יהיה 2 . ערוץ 1 הציבורי זה , ששולח את ידו לכיסו של האזרח וגובה ממנו כעט 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה בשנה נמצא אומנם על הסקלה אך הרייטינג שלו נמדד בין % 0.1 לבין מקסימום % 1.9 במקרה הטוב . מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת . כיצד זה מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' אינם מתביישים להראות את פרצופם בפרהסיה ? כיצד זה המדינה ממשיכה לאפשר למצב הקטסטרופלי הזה להימשך . הרי ברור שממש לנגד עינינו מתרחשת טרגדיה טלוויזיונית .

r 1

טקסט מסמך (1) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 06.00 ל- 08.44 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 2

טקסט מסמך (2) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 08.45 ל- 11.29בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 3

טקסט מסמך (3) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 11.30 ל- 14.14בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 4

טקסט מסמך (4) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 14.15 ל- 16.59בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 5

טקסט מסמך (5) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 16.45 ל- 19.29 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 6

טקסט מסמך (6) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 19.15 ל- 21.59 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r 7

טקסט מסמך (7) : יום חמישי – 19 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 21.45 ל- 24.29 בשני מגזרי המדידה "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 4 : ערוץ 10 מעביר בשידור ישיר אתמול בלילה (יום חמישי – 19 בדצמבר 2013) את משחק הכדורסל פאנאתאנאייקוס אתונה – מכבי ת"א 55 : 68 במסגרת המחזור ה- 10 והאחרון בבית מס' 4 המוקדם ב- Euroleague.

שידור משמים ולא מעניין . פאנאתאנאייקוס אתונה הפכה לגוויה ספורטיבית מהלכת לאחר שמנהיגה – מאמנה ז'ליקו אוברדוביץ' נטש אותה . הקבוצה האתונאית בעלת עבר מפואר ואלופת אירופה היא שבר כלי שמסוגלת לקלוע במבצרה הנטוש באתונה נגד מכבי ת"א רק 55 נקודות . 19 מהן בקליעות עונשין . פאנאתאנאייקוס אתונה ורשת הטלוויזיה הציבורית ERT הן נציגות אותנטיות של הסדר היווני הישן – ששקע . המשחק הרדוד יחדיו עם שדר מנומנם (יורם ארבל) ופרשן שמפטפט (פיני גרשון) כמות מילים עצומה שחוזרות על עצמן מבלי שהוא מעביר מידע חדש – הרדימו אותי . השידור הישיר של שניהם היה לא מעניין . כרגיל היה זה עיתון "ידיעות אחרונות" שמתייחס ברצינות לקוראיו והעניק להם את השירות המתבקש הדן בטבלאות הסטטיסטיקה של המשחק הזה .

yediothטקסט מסמך : יום שישי – 20 בדצמבר 2013 . העיתון "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמביא באורח שיטתי את הטבלאות הסטטיסטיות של משחקי הכדורסל שהוא מסקר.  הוא ראוי על כך לתודה והערכה. ובכן ברכות לעוסקים במלאכה בעיתון "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

הערה 5 : עתידו הלוט בערפל של ערוץ 10.

ערוץ 10 מריץ ללא סוף שידורי Promo של תוכנית הריאליטי "היפה והחנון" ומתפאר בכך שהציבור בישראל ממתין לה בכיליון עיניים . "היפה והחנון" היא תוכנית טלוויזיה ירודה שמצטרפת לתוכניות נפל אחרות בערוץ 10 שנחלו זה מכבר כישלון חרוץ כמו "הכפר" , "הרווק" , ו- "אקסטרים מייקאובר" . כשרפי גינת הוזמן ע"י בעלי המניות לנהל את ערוץ 10 המט ליפול (במתכונתו זאת ערוץ 10 חסר סיכוי והוא אומנם ייסגר) היה עליו לומר למר רון לאודר משהו כמו להלן : "אנוכי מתייצב בחרדת קודש למשימה לא בכדי לסַמֵם את בני ישראל בריאליטי מזויף אלא כדי לכונן כאן ערוץ טלוויזיה ארצי איכותי ורציני שטרם ראיתם כמותו במדינת ישראל" . כל ניסיון של ערוץ 10 לחקות את ערוץ 2 נועד לכישלון ולתבוסה מחפירה . ההצדקה היחידה לקיומו של ערוץ 10 בשעה זאת היא חברת החדשות המצוינת שלו ושידורי החדשות והאקטואליה המרתקים והאיכותיים שהוא מציב ברמה אחידה לאורך שנים ארוכות .

יום שישי – 20 בדצמבר 2013 . ראה העמוד הראשי של העיתון "ידיעות אחרונות" . ערוץ 10 מוציא מכיסו עשרות אלפי שקלים כדי לקדם את תוכנית הריאליטי "היפה והחנון" שעולה לאוויר מחרתיים יום שני – 23 בדצמבר 2013 . ונגיד שהתוכנית השטותית והטפשית הזאת תצבור % 20 , האם בכך ייוושע ערוץ 10 מצרותיו ? כישלונו של ערוץ 10 הוא עדות מהדהדת וחיה לחוסר הבנתם הבסיסית של גב' מיכל גרייבסקי ומר אבי בלשניקוב את תפקיד הניווט הטלוויזיוני שהטיל עליהם בשעתו מר רון לאודר . כדי לשדר תוכנית ריאליטי מגוחכת כמו "היפה והחנון" אין שום צורך בערוץ 10 . 

הערה 5 : ערן נבון ומשה גרטל.

אין לערער על זכותו של מר משה גרטל אפוף מגלומניה מגוחכת להתראיין אצל מר ערן נבון ברברבנות ושחצנות אודות מעשיו כפנסיונר טלוויזיוני בשירות ערוץ 5 בכבלים . זכותו גם לשמש שדר Off tube באולפן בהרצליה כדי לתאר תחרות ספורט שמתקיימת אלפי קילומטרים הרחק ממנו בדנמרק . יש לו זכות כנחתום להעיד על עיסתו (למרות שחז"ל ממליצים על צניעות ודרך ארץ בעניין הזה , וגם שלמה המלך אומר משהו דומה בספר "משלי" בתחילת פרק כ"ז . "יְהַלֶּלְךּ זָר וְלא פִּיךּ"), ולהצהיר בכותרת רעשנית ב- "ישראל היום" כלהלן : "שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי" . אין כופר בכך גם שהוא מורשה מטעם עצמו להתעקש בכוח כדי להפוך את עצמו שוב ללעג ושנינה ואין מתכחש לכך שזכותו של מר ערן נבון לנהל במידה רבה ריאיון עיתונאי מוקיוני ושטותי עם גיבור העלילה שבחר לעצמו . אולם אם כך אין להטיל ספק בזכותו של הנמען שאליו נשלח הפוסט הנ"ל להתייחס אל הכותב ומושא הכתיבה שלו כאל אירוניה וקוריוז .

ראה "ישראל היום" מ- יום שישי – 20 בדצמבר 2013 .  הנחתום משה גרטל מעיד בעיתון "ישראל היום" על עיסתו כדלקמן : "שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי" . להצהרה הדרמטית הזאת אין שום כיסוי .

הערה 6 : הציטוט של אפי טריגר את שלמה שרף בגלי צה"ל.

אנוכי לא מתכוון לעשות את מה שעשה אתמול בחוסר טאקט ובאופן כה לא מעורר כבוד העיתונאי אפי טריגר בתוכנית "עושים ספורט" בגלי צה"ל (יום חמישי – 91 בדצמבר 2013 בין 12.00 ל- 13.45) . בשעה שאותו מר אפי טריגר עסק בניצחונה הצפוי של מכבי ת"א על הפועל ת"א בדרבי התל אביבי האחרון בכדורגל , הוא לא התבייש ומצא לנכון להסתייע בצורה מביכה ותמוהה לצורך אישוש האינפורמציה שהייתה בידיו בסלוגן גס, ונבזי שהגה שלמה שרף אודות כלה ביום כלולותיה . גב' אופירה יעקב הטכנאית שלו של אפי טריגר מעברה השני של הזכוכית באולפן גלי צה"ל , נדהמה כיצד זה מרשה מגיש של גלי צה"ל לתמוך את גרסתו בפרהסיה באמירה מחורבנת של מאמנה לשעבר של נבחרת ישראל בכדורגל .

הערה 7 : קידום היומן של המדינה עם איילה חסון.

ה- Promo שמשודר ברדיו "קול ישראל" ואשר דוחף ומקדם את ה- "יומן" של איילה חסון במסווה של "היומן של המדינה" – מגלומאני . איילה חסון היא עיתונאית רצינית ובעל מוניטין ואיננה זקוקה להאדרה מלאכותית ויומרנית שכזאת . מה עוד שמדובר בשקר . "אולפן שישי" של ערוץ 2 מביס ללא תנאי את אולפן ה- "יומן" של ערוץ 1 . אנוכי אוהב את ההגשה וההנחיה של מר דן כנר בשבתות בתוכנית "מתוק מאז" בין 14.00 ל- 16.00 , אינני מחמיץ אותו . אלביס פרסלי , ריקי נלסון , וברנדה לי ורבים ורבות אחרים מהדור ההוא – אינם נשכחים עבורי . אנוכי מאזין גם לתוכנית "קפה רדיו" של יובל מסקין .

הערה 8 : אלון עידן + אייל ברקוביץ' וח"כ אחמד טיבי. התנהגותו הברוטאלית והמחפירה וסגנון דיבורו הגס והמתלהם והדוחה של נבחר הציבור מר אחמד טיבי, ראויה לכל גינוי גם אם הוא חושב שהעיתונאי ושדרן הרדיו מר אייל ברקוביץ' טועה בהערכותיו. 

אנוכי מחפש ומתעניין בקריאת הפוסטים של אלון עידן בעיתון הבית שלי "הארץ" . באותה מידה אנוכי תר ומתרשם מיכולת הכתיבה והעיתונאות של עמיר פלג ב- ידיעות אחרונות" ושל אבי רצון ב- "מעריב" .

הערה 9 : "לונדון את קירשנבאום".

נדב אייל הוא עיתונאי מחונן . הוא ושכמותו , רביב דרוקר , ברוך קרא , אור הלר , מואב וורדי , אלון בן דוד , צבי יחזקאלי ואחרים מעצבים את דמותה ואופיה של תוכנית האקטואליה הזאת שקרויה "לונדון את קירשנבאום". ירון לונדון ומוטי קירשנבאום שווים כקליפת השום ללא אותם אישי הטלוויזיה שמוזכרים לעיל . לפני ימים אחדים דיווח נדב אייל לצופי ערוץ 10 כי תנועת המחאה הפוליטית ההמונית באוקראינה בראשות אלוף העולם לשעבר באגרוף לשעבר מר וולדימיר קליצ'קו התומכת בהשתלבות מיידית בקהילה האירופית ובכלכלתה , מאיימת על מדיניות נשיא אוקראינה וויקטור ינוקוביץ' , זאת המבקשת לקשור את גורלה הכלכלי עם רוסיה בראשות נשיאה וולדימיר פוטין . בשלב כלשהו הצטדק נדב אייל וביקש לציין כי וולדימיר קליצ'קו המחוספס (בן 37 ומתנשא ל- 2.00 מטרים) הוא אומנם מתאגרף אך הוא איש משכיל שמצויד בחינוך אקדמי ובדוקטורט במדעי הספורט . ירון לונדון ומוטי קירשנבאום התערבו לשמע הדיווח וטרפו את הקלפים . הראשון גיחך והשני הודיע ליד שולחן הטלוויזיה כי את הדוקטורט שלו של וולדימיר קליצ'קו הוא בטח עשה על הכפפות שלו .

הערה 10 : הרכבים קבועים ומתחלפים על כר הדשא, על הפרקט, וליד המיקרופון ועל המרקע.

פילוסופיית הכדורגל ומדיניות השינויים התדירים שמחולל מאמן מכבי ת"א הפורטוגאלי מר פאולו סוזה חדשים לבקרים בהרכב הקבוצה מעורר תהיות . הדור שלי גדל על הרכבים קבועים והזדהה עם הגיבורים המובילים שהובילו את קבוצותיהם ונבחרותיהם להישגים ספורטיביים עצומים בלתי נשכחים . ב- 1995 יצא לי לקשור שיחה קצרה עם יוהאן קרויף מאמן קבוצת ברצלונה שהתארחה באצטדיון "ווסרמיל" והביסה את הפועל באר שבע 7 : 0 באחת מהמסגרות האירופיות  של UEFA . התעניינתי במנהיגות שלו באייאקס ונבחרת הולנד , בעיקר בזאת ששיחקה במונדיאל גרמניה 1974 . יוהאן קרויף דחה על הסף את רעיון שמירת בריאותם של השחקנים המצטיינים לקראת המשחקים המכריעים באמצעות הושבתם על ספסל המחליפים . הוא דגל בהצבת הרכבים זהים וטען ש- שחקני כדורגל מקצועניים בעלי כושר גופני מעולה אינם נפצעים . יוהאן קרויף שימש קפטן נבחרתו במונדיאל גרמניה 1974 ומאמן נבחרת הולנד ריינוס מיכאלס בעת ההיא הסכים עמו וגם התייעץ אתו כשנאלץ לערוך מעת לעת שינויים קלים כפויים . מעניין גם מאמן נבחרת מערב גרמניה הלמוט שן והקפטן שלו פרנץ בקנבאואר חשבו באותה דרך וצעדו באותו משעול . ב- 1988 , 1989 , ו- 1990 השתתפתי בפגישות ה- WBM ברומא לקראת מונדיאל איטליה 1990 . התעניינתי אצל קברניטי RAI במנהיגותם של אריגו סאקי בקבוצת מילאן ו- וויטוריו פוצו מאמן נבחרת איטליה שזכתה ב- 1934 ו- 1938 באליפויות העולם ו- בבכורת המונדיאלים . שניהם גרסו הרכבים זהים . אריגו סאקי המקורי והכריזמטי הציב בשורות מילאן ההיא שלו שלושה שחקנים הולנדיים מרקו וואן באסטן , רוד חוליט , ופרנק רייקארד יחדיו עם שמונה איטלקים , ועשה שמות בכדורגל האירופי . מאמן נבחרת הונגריה בכדורגל גוסטב שבש (Gustav Sebes) ומאמן נבחרת מערב גרמניה ספ הרברגר גרסו אף הם הרכבים זהים . אלא מאי ? בשלב המוקדם בטורניר נפגשו שתי הנבחרות האלה ב- 20 ביוני 1954 שהוגרלו לאותו בית . בעוד גוסטב שבש הציב את ההרכב הראשון שלו , ספ הרברגר (Sepp Herberger) העמיד מולו הרכב שכלל שבעה שחקני מילואים וניגף 8 : 3 . לרוע מזלה של הונגריה נפצע פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) במשחק הזה מכניסה ברוטאלית של בלם מערב גרמניה וורנר ליבריך שמעך את קרסולו וגרם לו לשטף דם חמור . פרנץ פושקש יצא מכלל פעולה מערב גרמניה התייצבה למשחק Play off נגד נבחרת טורקיה על הזכות להעפיל לרבע הגמר . ספ הרברגר החזיר את ההרכב הראשון שלו לכר הדשא ניצח את הטורקים בתוצאה 7 : 2 , והמשיך באותה הדרך ועם אותו ההרכב עד למשחק הגמר שם פגש ביום ראשון – 4 ביולי 1954 באצטדיון "וונקדורף" בברן את נבחרת הונגריה של גוסטב שבש שהעפילה אף היא למעמד הנכבד ללא הקפטן הפצוע שלה פרנץ פושקש . פרנץ פושקש כבר לא שיחק כשבועיים ימים ודידה על קביים , אולם משהגיע משחק הגמר כפה את עצמו על מאמנו בשל המוניטין העצום שלו ומעמדו המיוחד בנבחרת שלו , למרות שטרם החלים מהפציעה הקשה . הנימוק שלו גבל במגלומניה והתנשאות : "הנבחרת שלי תנצח את מערב גרמניה בכל תנאי גם אם אשחק על רגל אחת" . הסוף ידוע . אומנם הונגריה צעדה ביתרון 2 : 0 באצטדיון "וואנקדורף" בברן ב- 4 ביולי 1954 כבר לאחר שמונה דקות משערים של פרנץ פושקש וזוֹלְטָאן צִיבּוֹר אולם הפסידה לבסוף בתוצאה 2 : 3 .

puskas 1

טקסט תמונה : 20 ביוני 1954. מונדיאל הכדורגל של שווייץ 1954. האצטדיון של העיר באזל. הבלם הגרמני וורנר ליבריך (בחולצה לבנה) פוצע קשה את קרסולו של פרנץ פושקש . הרפואה הספורטיבית לא ידעה אז למצוא מזור ולהתמודד במהירות עם שטפי דם חמורים מן הסוג הזה בו נפגע קרסולו של גדול שחקני הונגריה בכל הזמנים . פרנץ פושקש לא החלים לחלוטין מהפציעה במשך כשבועיים , ולמעשה הפסיד כמעט את הטורניר כולו . הוא עלה לשחק לא בריא ולא כשיר במשחק הגמר בבאותו יום הראשון ההוא – 4 ביולי 1954 באצטדיון "וואנקדורף" בעיר הבירה בֶּרְן . הונגריה שילמה על כך ביוקר רב . רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG העבירה את משחק הגמר בשלמותו בשידור ישיר . כ- 7.000000 (שבעה מיליון) צופים בכל רחבי מערב ומזרח אירופה ראו את מערב גרמניה מנצחת 3 : 2 את הונגריה הפייבוריטית וזוכה בגביע העולם . (התמונה באדיבות ZDF ו- SRG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

puskas 2

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954 . קפטן נבחרת הונגריה פרנץ פושקש (בן 27 , יוש משמאל) מחלים מהפציעה הקשה נגד נבחרת מערב גרמניה בשלב המוקדם של טורניר גביע העולם בכדורגל –  שווייץ 1954 . עומד לידו הקיצוני הימני יורי טוט . פרנץ פושקש לא שיחק במשחק רבע הגמר ב- 27 ביוני 1954 בברן בו ניצחה הונגריה את ברזיל 4 : 2 וגם לא נטל חלק במשחק חצי הגמר בלוזאן בו גברה הונגריה בתום הארכה על אלופת העולם היוצאת נבחרת אורוגוואי גם כן בתוצאה 4 : 2  (2 : 2 בתום הזמן החוקי) . הקפטן ההונגרי הפצוע כפה את עצמו על מאמנו גוסטב שבש והתייצב לא כשיר ולא בריא לחלוטין למשחק הגמר בברן ב- 4 ביולי 1954 נגד מערב גרמניה . השאר כתוב בדברי הימים של הכדורגל . (באדיבות SRG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

וויסנטה פאולה (Vicente Feola) מאמן נבחרת ברזיל במונדיאל שוודיה  1958 גרס הרכב זהה . התוצאה ברזיל זכתה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם . ארבע שנים אח"כ הוביל מאמן חדש איימורה מוריירה (Aimore Moreira) את נבחרת ברזיל במונדיאל צ'ילה 1962 . איימורה מוריירה גרס הרכב זהה . הוא ערך רק שלושה שינויים כפויים מטעמי פציעות והציב הרכב דומה מאוד לזה שזכה בגביע העולם בשוודיה 1958 . התוצאה : ברזיל זכתה שוב בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות . צריך לציין כאן שפלה נפצע במשחק הראשון בבית המוקדם נגד נבחרת צ'כוסלובקיה שהסתיים בתוצאה 0 : 0 . ברזיל וצ'כוסלובקיה העפילו שתיהן למשחק הגמר ופֶּלֶה המפורסם בעל השם והמעמד המיוחד בנבחרתו דרש לשוב להרכב . איימורה מוריירה עמד בפֶּרֶץ והפיק את לקח פרנץ פושקש מלפני שמונה שנים . "אין כוח בעולם שאני מציב שחקן פצוע שטרם החלים בחזית הלחימה" , הודיע ל- פֶּלֶה והדף אותו ממנו . במקום פלה שיחק אָמָארִילְדוֹ . התוצאה : ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה בתוצאה 3 : 1 וזכתה בגביע העולם . פלה יכול היה להתנחם בעובדה שהשחקנים שכה אהבו וכיבדו אותו רצו עם הגביע ומסרו לו אותו כאילו שיחק עמם רק לפני רגע קט . הוא לא שיחק אך רוחו נשבה שם ובמידה רבה זה הספיק .

feola 1

טקסט תמונה : מונדיאל שוודיה 1958 . וויסנטה פאולה (1975 – 1909) מאמן נבחרת ברזיל במונדיאל שוודיה 1958 . הוא נראה כפרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז'ניירו אולם היה מנהיג כדורגל מן הדרגה העליונה ביותר שהעניק חופש יצירה מוחלט לשחקניו ובראשם האשף ורב אמן בשליטה בכדור , מנואל פרנצ'סקו דו סאנטוס , הלא הוא גארינצ'ה הבלתי נשכח . החבֵרוּת האמיתית והאמיצה בין כל השחקנים הייתה מרכיב חשוב בהצלחת הנבחרת הברזילית . (TV GLOBO) .

feola 2

טקסט תמונה :  29 ביוני 1958 .תמונת הסיום של מונדיאל שוודיה 1958 . ברזיל היא אלופת העולם בכדורגל . המאמן , המחנך , ומנהיג הכדורגל וויסנטה פיאולה מקיים את הבטחתו . הוא ניצב ראשון משמאל יחד עם שחקניו . כורע ראשון מימין עוזר המאמן אמאראל .

זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן וויסנטה פאולה , דז'אלמה סאנטוס , זיטו , הידראלדו לואיז בֶּלִינִי (הכדורגלן היפה באליפות מחזיק בגביע העולם ע"ש ז'יל רימה) , נילטון סאנטוס , אורלאנדו , והשוער ג'ילמאר .

זיהוי הכורעים משמאל לימין : גארינצ'ה , דידי , פלה (בן 17 ו- 9 חודשים) , וואווה , זאגאלו , ועוזר המאמן אמאראל . (התמונה באדיבות   TV  GLOBO . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pele 1

טקסט תמונה :  יום ראשון – 17 ביוני 1962 . מונדיאל צ'ילה 1962 . אִצטדיון "נאסיונאל" ב- סנטיאגו הבירה . השעה שתיים ושלושים בצהריים . זוהי נבחרת ברזיל אלופת העולם בכדורגל במונדיאל צ'ילה 1962 דקות ספורות לפני משחק הגמר נגד נבחרת צ'כוסלובקיה . היא עשתה זאת שוב בהנהגת המאמן איימורה מוריירה וזכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות . המאמן איימורה מוריירה ערך רק שלושה שינויים בהרכב שזכה באליפות העולם ארבע שנים קודם לכן ב- 1958 . בתפקיד הבלם הציב את מאורו (שני מימין בשורת העומדים) במקום בליני , בשורת הרצים הרכיב את זוזימו (עומד רביעי מימין) במקום אורלנדו , ולשורות ההתקפה הכניס את החלוץ אמארילדו (שלישי מימין בשורת הכורעים) במקום פלה הפצוע .

זיהוי כולל . שורת העומדים משמאל לימין : דז'אלמה סאנטוס , זיטו , השוער ג'ילמאר , זוזימו , נילטון סאנטוס , והקפטן מאורו . שורת הכורעים משמאל לימין : המעסה אמריגו , גארינצ'ה , דידי , וואווה , אמארילדו , , זאגאלו , ואיש לא מזוהה . (באדיבות TV  GLOBO . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pele 2

טקסט תמונה :  יום ראשון – 17 ביוני 1962 . מונדיאל צ'ילה 1962 . פלה הפצוע (בן 22) מתבונן מהספסל בבגדים אזרחיים בערגה בשחקני נבחרתו המגינים על תואר אלופי העולם במשחק הגמר נגד צ'כוסלובקיה . ברזיל ניצחה בלעדיו 3 : 1 את צ'כוסלובקיה וזכתה בגביע העולם ע"ש ז'יל רימה בפעם השנייה ברציפות . (באדיבות TV  GLOBO . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מאמן קבוצת הכדורסל של מכבי יהושע רוזין ז"ל פתח במשך עשר שנים רצופות את משחקי קבוצתו עם אותה החמישייה הראשונה : אברהם שניאור , זכריה עופרי , רלף קליין , מנחם קורמן , ויהודה "קנבוס" ווינר .

maccaci ta

טקסט תמונה : המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי התל אביבי בתחילת שנות ה- 50  של המאה שעברה במגרש הישן של בית מכבי ת"א (ליד קולנוע "אוריון" הישן ) . זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : אברהם שניאור , עמנואל ברדן (החליף לכמה רגעים את רלף קליין) , יהודה ווינר "קנבוס" , מנחם קורמן , המאמן יהושע רוזין , וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה 1.91 מ') . (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין) . הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן .

מאמני נבחרת ישראל בכדורגל לדורותיהם לא וויתרו במשך שנים רבות על הרכבים קבועים ושירות של שלד דומה שהורכב החל מ- 1949 מ- יעקב חודורוב , יהושע גלזר , אלי פוקס , יוסל'ה מירמוביץ' , האחים יצחק ויעקב גמבש , גדעון טיש , אמציה לבקוביץ' , נחום סטלמך , שאול מתניה , אברהם מנצ'ל , ואח"כ מאוחר יותר מ- דוד פרימו , מרדכי שפיגלר , גיורא שפיגל , שמואל רוזנטל , ראובן יאנג , חיים לווין , יצחק וויסוקר , דני רום , יהושע פייגנבוים , ישעיהו שווגר , מנחם בלו , צבי רוזן , ואחרים

עכשיו הדור הצעיר לומד שמאמן מכבי ת"א פאולו סוזה הופך את כל תיאוריית ההרכבים הזהים על פניה ומשתמש בדרכו המיוחדת בקאדר עצום של שחקנים . ה- הרכבים שלו משתנים . נדמה לי שרק שֵירָן ייני וערן זהבי הם שני הבטוחים היחידים בהרכב הראשון .

במידה רבה סדר הדברים הישן מתנהל גם ליד המיקרופון ועל מרקע הטלוויזיה . ההרכבים נשארים פחות או יותר קבועים לאורך זמן רב , אצלנו וגם בעולם . דן שילון היה הכוכב האחד והיחיד בעת שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי הכדורגל והכדורסל . יורם ארבל ירש את תהילתו . אח"כ נישל מאיר איינשטיין את יורם ארבל מבכורתו הטלוויזיונית והפך לשדר הכדורגל , הכדורסל , והא"ק הטוב במדינה . דיוויד קולמאן עשה את אותו הדבר בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה ב- BBC לאחר לכתו של קנת' וולסטנהולם . שדר הכדורגל ברדיו ההונגרי גיורגי ספשי השכיח את שמו של קודמו בתפקיד אישטוואן פלוהאר לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 . שני שדרני ה- NBA מ- NBC מארב אלברט ובוב קוסטאס נטלו והפקיעו לעצמם ב- 1990 את המוניטין של קודמם מ- CBS דיק סטוקטון . שדר הספורט הנפלא האווארד קוסל מ- ABC יצר בשנים 1983 – 1970 את משדר הספורט "MONDAY NIGHT FOOTBALL" הבלתי נשכח יחדיו עם שני הפרשנים שלו פרנק גיפורד ודון מרדית' . אבל האימפריה הזאת של האווארד קוסל ורון ארלדג' התמוטטה בסופו של דבר כמו כל האימפריות ונפלה . לוואקום שנוצר חדר צוות השידור של CBS ג'ון מאדן ופאט סאמרוול . שניהם נטלו והעבירו אליהם את תהילתו של האווארד קוסל .

ערן נבון יכול ערוך כמה ראיונות שהוא רוצה עם משה גרטל , ומשה גרטל יכול להכריז אין ספור פעמים "אני…אני…אני…אני…ועוד פעם אני…" . הוא איננו באותה הליגה ו- לעולם לא יהיה נסים קיוויתי כשם שהפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש לעולם לא יהיה יוסף "יוז'ו" טלקי .

kivity 1

טקסט תמונה : 1980 . הימים ההם . היכל הספורט ביד אליהו . שני השדרים שלא היה בלתם . יורם ארבל (מימין) ונסים קיוויתי (משמאל) . משה גרטל רחוק מהליגה הזאת כרחוק מזרח ממערב . שניהם הציבו סטנדרטים גבוהים של שידורים ישירים בטלוויזיה שמשה גרטל רק יכול לחלום עליהם . בתווך עוזר השדר אננון לנגזם .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

teleki 1

טקסט תמונה : קיץ 1981. משחקי המכבייה ה- 11. בריכת השחייה של אוניברסיטת תל אביב. זהו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (כאן בתמונה הוא בן 63) . הוא היה האחד שאין בלתו . שום פרשן שחייה שבא בעקבותיו כמו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש , יואב ברוק , ומיקי חליקה – לא הצליחו להיכנס לנעליו הגדולות . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gertel 4

טקסט תמונה : המחצית הראשונה של שנות ה- 60 במאה שעברה . מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון , שני מימין) , יחדיו עם שלושה מבכירי השחיינים של מדינת ישראל בעת ההיא , אברהם מלמד (ראשון מימין) , משה גרטל (שני משמאל) , ויורם שניידר (קיצוני משמאל) . התמונה הוענקה לי ע"י גברת איה טלקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 332.

מוצ"ש – 21 בדצמבר 2013