פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 425. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת. זה לא עיתון – זה אינטרנט.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 425 : הועלה לאוויר ביום שני – 18 באוגוסט 2014.

פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 425. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקשבתי לריאיון הרדום והבלתי ממוקד שערכה גב' יעל דן היום בצהריים (יום שני – 18 באוגוסט 2014) עם הפוליטיקאי מש"ס הח"כ אריה דרעי בנוגע לחתונה של צעיר מוסלמי מחמוד מנסור מיפו עם אהובתו היהודייה מורל מלכה שהתאסלמה למענו . אריה דרעי זעק בבכי ונהי כי מדובר ביהודייה שבגדה בעמה . יעל דן היא בד"כ מראיינת עירנית אולם הפעם נמנעה מלשאול שתי שאלות הכרחיות כלהלן : "תגיד לי אריה דרעי מה אתה עושה צחוק , על מה אתה מדבר , האם נוצרייה אמריקנית צעירה שמתגיירת למען צעיר יהודי לו נישאה לא מכבר , בוגדת באומה האמריקנית…? ועוד שאלה ברשותך מר אריה דרעי , תגיד לי האם היית מעדיף לגוּר בשכונה חשוכה סמוכה ליהודים עבריינים שהורשעו בפלילים ונשלחו לבית הכלא ו/או שמא היית מבכר לדוּר בשכונה מוארת בסביבתם של אזרחים אחרים שומרי חוק, מוסר, ודרך ארץ בין אם הם יהודים, ערבים, נוצרים, ו/או דרוזים, אולי צ'רקסים…?". אריה דרעי עבריין לשעבר שהורשע בפלילים ונשלח לבית הסוהר נותר איש חָשוּך , מוגבל , ועגום שיצא ללא פגע מהצְבָת של יעל דן .

הערה 4 : דפי ההיסטוריה בששת כרכיו של ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת היולם ה- 2 אינם מספרים מאום על שיחות להפסקת אש והסדרים מדיניים שניהלו בתוך המלחמה העקובה מדם , מנהיגי העולם החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל  ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן עם הארכי טרוריסט הנאצי קנצלר גרמניה אדולף היטלר . הם אינם מספרים מפני שלא היה דבר כזה . הסדר מדיני ושיקום היה ניתן להשיג לפי דעתם של המנהיגים הדמוקרטים הדגולים בעת ההיא , רק לאחר הכנעה צבאית מוחלטת של הוורמאכט והלופטוואפה הגרמניים ורק לאחר ניתוץ ההנהגה הפוליטית הנאצית הטרוריסטית הגרמנית לרסיסים . חלק מפושעי המלחמה הגרמניים האלה נשפט במשפטי נירנברג בתום מלחמת העולם ה- 2 ע"י בית דין של בעלות הברית והושם בכלא לשנים ארוכות . חלק אחר נתלה . חלק שם קץ לחייו והתאבד בטרם תחילת משפטי נירנברג באוקטובר 1945. הסדר פוליטי עתידי עם החמאס ייתכן רק לאחר התנערותו מהאמנה הנאצית שלו בה הוא קורא להשמדת מדינת ישראל (ראה מאמרה של פרופסור דינה פורת "פני האנטישמיות של החמאס" בעיתון "הָאָרֶץ" ב- 3 באוגוסט 2014) . אחרת מה…? הסכם הפסקת אש והַסְדָרָה פוליטית עם החמאס הנאצי והטרוריסטי כאילו לא קרה כלום במלחמת "צוק איתן" תאפשר לחמאס להתחמש בשנים הבאות גם בנשק לא קונבנציונלי . בסֶבֶב הבא שיתרחש נגיד בעוד 10 – 5 שנים בין צה"ל לחמאס הנאצי – רק לאלוהים יהיו פתרונים . מי שעושה עסקים עם אנשי טרור ומאמץ את גרסת המנטרה "שקט ייענה בשקט" לא מבין מה הוא שח . תארו לכם את ווינסטון צ'רצ'יל , פראנקלין דילאנו רוזוולט , והארי טרומן עורכים הפסקת אש והַסְדָרָה מדינית בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 עם הארכי טרוריסט פושע המלחמה אדולף היטלר הנאצי הגרמני אבי דוקטרינת השמדת העמים ועם המיליטריסט היפני הקיצוני רמטכ"ל צבא יפן הִידֶקִי טוֹג'וֹ . אם הדמוקרטים הדגולים האלה היו מנהלים בהססנות את מלחמת העולם ה- 2 ומסכימים להפסקות אש מלאכותיות בלעדי הכנעת הטרוריסטים הבינלאומיים הללו ללא תנאי , הרי שבתוך כמה שנים הייתה פורצת מלחמת עולם שלישית בתנאים הרבה יותר גרועים . רוצח ההמונים הנאצי אדולף היטלר מצויד בדוקטרינה המדינית – צבאית המטורפת שלו הגורסת השמדת עמים בדרך לניצחון של הרייך ה- 3 בן 1000 (אלף) שנים , היה מחזיק בידו כבר פצצות אטום .

המאמר הבהיר והמלומד של פרופסור דינה פורת בעיתון "הארץ" מ- 3 באוגוסט 2014 "פניו האנטישמיות של החמאס" מלמד כי סכסוך הנדל"ן שכפה החמאס על מדינת ישראל איננו רק מאבק בין שני עמים על אותה פיסת קרקע , אלא הרבה יותר מזה . זאת מלחמת חורמה מנובזת שכפה החמאס הטרוריסטי על מדינת ישראל הדמוקרטית . זוהי מלחמה על החיים ועל המוות של כולנו נגד ארגון טרור מטורף ומסוכן שבאמנה הנאצית והאנטישמית שלו נכתב כלהלן : "…אדמת פלסטין היא כולה אדמת וואקף , כולה אדמת הקדש מוסלמי , ותהיה כזאת עד יום הדין , שעת הכרתת מדינת ישראל והשמדתה…" . המאמר של פרופסור דינה פורת הוא תזכורת חשובה לבנימין נתניהו ראש ממשלה ישראלי שמצטייר לעיתים כהססן ופוסח על שתי הסעיפים . אך לך תדע אולי הוא בכלל ראש ממשלה זהיר וחושב , שמכלכל את צעדיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל בניסיון וחוכמה . האמת , לכולנו העיתונאים אין את כל המידע והכלים הדרושים כדי לשפוט את התנהלותו לפי שעה ועד כה של ראש הממשלה בנימין נתניהו . אי אפשר לבסס את חיינו רק על אינפורמציה שמודלפת החוצה ע"י שרים אינטרסנטיים בקבינט .

ראה גם העיתון "הארץ"מ- 3 באוגוסט 2014 . עיתון "הארץ". זהו מאמרה הבהיר והמלומד והחשוב של פרופסור דינה פורת "פניו האנטישמיות של החמאס". 

הערה 5 : "שישי" של ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) וחברת החדשות המצטיינת שלו על המפיקים והמפיקות המצוינים העובדים בחברה ומספקים לי את הסחורה הטלוויזיונית בתחום החדשות , ענייני היום , והאקטואליה . אין לי שום סיבה אם כך לבזבז את זמני ולזפזפ כצרכן גרוגי לעבר מקורות אינפורמציה אחרים . חברת החדשות של ערוץ 10 היא מֵיטָבִית , מגשימה את ייעודה , וזה זמן רב שהיא משיקה לאופטימום . אנוכי שולף מהזיכרון  . יש לי שָם את אלון בן דוד , חזי סימן טוב (יוצא מן הכלל) , אלמוג בוקר , רועי שרון ,  טלי מורנו , אבישי בן חיים (אני זוכר אותו היטב עוד מהימים כשהיה סטודנט ומצא את פרנסתו בעשור ה- 90 של המאה הקודמת) כאיש ביטחון בטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים) , תמר איש שלום , אור הלר , טל שורר , נדב אייל , מואב וורדי , צבי יחזקאלי (מעולה) , רביב דרוקר , נדב פרי , הילה אלרואי , מתן חודורוב , גיא לרר , אושרת קוטלר , גיל תמרי , ברוך קרא , אבי עמית , נגה ניר-נאמן , אלי לוי , נעמה אייזנברוך , דני רופ , ישראל רוזנר , אביב פרנקל , מירי מיכאלי , מיה איידן , רומי נוימרק , דני רופ , גיא זוהר , נסלי ברדה ועוד כמה . אני כל פעם תמה מחדש מדוע הם שָם בערוץ 10 צריכים בפנל "שישי" את בן כספית מ- "מעריב" שאמש גם הצליח לשרבב ולהעניק פרסומת סמויה לעיתונו…? ואותו כנ"ל מדוע הם זקוקים רזי ברקאי מ- רדיו גלי צה"ל…? מדובר בכפילות ובעומס מֶלֶל על השידור שאיננו תורם דבר לצופי ערוץ 10 . בן כספית ורזי ברקאי הם צרה קטנטונת של צופי ערוץ 10 לעומת צרות גדולות יותר שממתינות לצופי ערוץ 10 עם חידוש הקרנתן בתום "צוק איתן" של סדרות הנֶפֶל הטלוויזיוניות "עד סוף העולם" ו- "המעושרות" .

הערה 6 : מרבית עיתונאי ערוץ 10 המסקרים את ההתרחשויות באזור הגיאו פוליטי המורכב ורווי סכסוכים מדיניים וצבאים במזרח התיכון , בסהר הפורה , באיראן , ומצרים אינם מדברים ולא מבינים את השפה הערבית . הם עדיין מספיק צעירים כדי ללמוד את השפה הערבית . זאת הסיבה העיקרית שמבליטה את שני עיתונאי ערוץ 10 חזי סימן טוב וצבי יחזקאלי דוברי השפה הערבית על בורייה . השדרן והפרשן חֶזִי סִימָן טוֹב מצטייר כהפתעה הטלוויזיונית הגדולה ביותר של סיקור מלחמת "צוק איתן" . מעניין להאזין לו ומרתק לשמוע אותו . חזי סימן טוב אולי לא היה פופולארי עד כה , נגיד כמו אלון בן דוד ורביב דרוקר , אולם מתברר כי יש לו מעתה תפוסה ונוכחות רבה על מסך ערוץ 10 . חברת החדשות של ערוץ 10 עשתה עסק רכישה מצוין משגייסה אותו לשורותיה . לחזי סימן טוב וצבי יחזקאלי יש יתרון גדול על הקולגות שלהם בעת סיקור מלחמת "צוק איתן" בתחום "הערבי" שהוא כל כך חשוב ו- רלוואנטי בעת העברת המידע לציבור הצופים ופרשנות המידע הזה .

הערה 7 : עורכת "שישי" של ערוץ 10 גב' טלי בן עובדיה שידרה אתמול (יום שישי – 15 באוגוסט 2014) On Camera מאמר מערכת בוטה נושא ביקורת לחלוטין לא פשוטה בתוכנה אודות תפעולו של רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ במלחמת "צוק איתן" . איש איננו מכין את ציבור צופי הטלוויזיה כי טלי בן עובדיה עומדת לפתוח באש על רמטכ"ל צה"ל . האפקט הטלוויזיוני של טקסט הביקורת והאותיות הגדולות המהבהבות שליוו את הופעתה של טלי בן עובדיה – חידדו את מֶסֶר ההסתייגות שלה מאופן ניהולו של הרמטכ"ל בני גנץ את ניהול מלחמת "צוק איתן" . דעה לגיטימית אולם כשהיא מושמעת בפרהסיה כמאמר מערכת זה נשמע רעשני . לפתע נזכרתי ש- טלי בן עובדיה היא נֶצֶר למורשת עיתונאית (אבא שלה היה פרשן חדשות בכיר בשפה הערבית ברדיו "קול ישראל" וממייסדיו וגם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנותיה הראשונות) אחת שיודעת את העבודה שלה . זה בולט לעין שלי . היא עורכת ושדרנית דעתנית שמתנסחת ברור וחד , אולם כעיתונאי אני סקרן לדעת כיצד פועלת ההיררכיה ומי בערוץ 10 מאשר הבעת דעה כה חריפה ואקטיביסטית כזאת במסגרת "שישי" בגנות רמטכ"ל צה"ל בני גנץ . בשידור הציבורי שאנוכי הייתי חבר בו ושותף לו במשך 32 שנים רצופות לא היו מעולם מאמרי מערכת Stand up כאלה מהסוג שהשמיעה טלי בן עובדיה שלשום (יום שישי – 15 באוגוסט 2014) . "מסמך נקדי" של רשות השידור לא התיר זאת . נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל קבע בתורתו האתית העיתונאית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" הם גופי שידור מדווחים ולא מביעים דעה .

itzhak ben ovadia

טקסט תמונה : 1970 –  1969. זהו העיתונאי ושדר הטלוויזיה יצחק בן עובדיה ז"ל הנערץ (אביה של טלי בן עובדיה עורכת "שישי" בערוץ 10) שכונה בפי חבריו "זאכי אל מוכתר" (על פי עדותו של יוסף ביניא) ואשר שימש פרשן חדשות בכיר בשידורי רדיו "קול ישראל" ושידורי הטלוויזיה בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנותיה הראשונות. התפוח אם כן לא נפל רחוק מהעץ. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. הזכויות שמורות).

הערה 8 : ואז בא העיתונאי – שַדָּר מואב וורדי במוצ"ש – 16 באוגוסט 214 ומטיל פצצה נוספת באולפן ערוץ 10 : הוא מקיים ריאיון סנסציוני לא פחות עם אל"מ במיל. ד"ר רוני ברט מי שהיה ראש חטיבה באגף הביטחוני במל"ל (המטה לביטחון לאומי) . עדות אישית שלו מתוך הדיונים הסודיים בקבינט . ד"ר רוני ברט אמר קבל עם ועדה בפני מאות אלפי צופי טלוויזיה של ערוץ 10 כי המל"ל הוא גוף בעל קיבעון מחשבתי , וכי לא הייתה מגירה ברורה וסדורה לקראת מלחמת "צוק איתן" . ד"ר רוני ברט הדגיש בפני מואב וורדי כי הטיפול של הקבינט במנהרות ההתקפיות ברצועת עזה היה כושל וכי הקבינט כלל לא נערך למלחמת "צוק איתן" . ד"ר רוני ברט סיפר והרחיב לצופי ערוץ 10 כי הקבינט היה שבוי בקונספציה שלכל בעיה יש רק פתרון אחד . הוא טען כי הייתה לו תחושה שתפקידו של המל"ל הוא ליצור שקט בסביבות ראש הממשלה בנימין נתניהו וכי בדיונים במשמעותיים ביותר לביטחון ישראל בקבינט אסור היה להציג חלופות . לאחר שמלחמת "צוק איתן" תסתיים יישאלו מן הסתם הרבה שאלות ויעופו גם הרבה ראשים . ד"ר רוני ברט הוא הסנונית הראשונה . הרבה אישים אחרים בעלי השפעה במדינת ישראל טרם אמרו את מילתם האחרונה . הריאיון העיתונאי הזה עם ד"ר רוני ברט הוא הישג של מואב וורדי .

פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה.

הקדמה קצרה

אליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך 17.8.2014 – 12.8.2014 . כותרת הפוסט מעניקה יתרון לחקר הישגי האתלטים והאתלטיות בענף הקפיצה לגובה מפני שמומחי הא"ק בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית העניקו לציבור תקוות חדשות הנוגעות לשבירת השיא עתיק היומין 2.45 מ' של הקובני חאווייר סוטומאיור שהושג ב- 1993 בתחרות א"ק ב- סאלאמנקה ספרד. הדבר אפשרי על פי דעתם. תחרויות הקפיצה לגובה לגברים באליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך נערכו ביום שישי – 15 באוגוסט 2014 . הן הוקרנו בערוץ 5 בכבלים ושידרו אותן השדרנית המובילה מירי נבו והפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין . סופו של המחזה היה צפוי מראש . אלוף אירופה החדש האוקראיני בוהדן בונדרנקו זכה במדליית הזהב בהישג של 2.35 מ' . במדליית הכסף זכה בן ארצו אנדרי פרוטסנקו שקבע 2.33 מ' . מדליית הארד שייכת לאיוון אוחוב שחלף מעל רף שגובהו 2.30 מ' . שיא העולם הוותיק בן 21 שנים של חאווייר סוטומאיור שמתקרב במידה רבה לקצה גבול היכול האנושית נותר יציב על כנו . הקובני המופלא הזה יכול לנוח לפי שעה על זרי הדפנה שלו .

אליפות אירופה ה- 22 בא"ק שהתקיימה בציריך בתאריכים 17.8.2014 – 12.8.2014 . שידורי Off tube בערוץ 5 בכבלים.

גם בהיעדר שיאי עולם , עדיין אין דבר מרשים יותר משידור ישיר של תחרויות א"ק בטלוויזיה , אם כי צריך לקחת את ההערכה הזאת בעירבון מוגבל בעתיד . אתלטים ושחיינים מתמודדים לא רק נגד עצמם , הם מתחרים גם נגד המטר והשעון . שונה לחלוטין מתחרויות כדורגל , כדורסל , וטניס שם הספורטאים מתחרים רק נגד עצמם . מחסור בשבירת שיאי עולם חדשים בתחרויות א"ק ושחייה לאורך תקופה ארוכה עלולה לפגוע בעניין הציבורי בהם ולהזיק בטווח הארוך . אף על פי כן יפי גוף האדם , של הגברים והנשים כאחד , העוסקים בקואורדינציה תנועתית מורכבת במגוון מקצועות אתלטיקה קלה של ריצות , קפיצות , ניתורים , זריקות ויידויים – הוא מפגן מרהיב לעין . הטלוויזיה מנצלת זאת , הופכת את הא"ק למושא שידור וצילום , ומאמצת את הפעילויות האלה אל לבה או נכון יותר אל עדשות המצלמות שלה . הפקתי , ערכתי , ניהלתי , ושידרתי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלפי אולי עשרות אלפי אירועים לרבות אולימפיאדות , מונדיאלים , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וכדורסל , גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע במתכונתן הישנה , אליפויות ווימבלדון בטניס , התמודדויות של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל באירופה , את הכדורגל והכדורסל הישראליים על כל מרכיביהם נבחרות לאומיות , ליגה , וגביע המדינה , NBA , ועוד , ועוד , ועוד . מה לא . שום דבר לא ישווה ל- אליפויות העולם בא"ק , אליפויות אירופה בא"ק , והתחרויות האולימפיות בא"ק . מדובר בצמרת הספורט ובפסגת הטלוויזיה . הפקה וצילום יחדיו . אי אפשר שלא להתפעל עמוקות ממבצע הכיסוי העשיר של הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG / SSR את אליפות אירופה ה- 22 בא"ק הנערכת כעת בציריך . מדובר בתפעול מסיבי של חמש ניידות שידור ענקיות שמעסיקות 85 (שמונים וחמש) מצלמות ואשר כולן מחוברות למקורות ומערכות Replay נפרדות . חלק מהן מקושרות ל- SSM (הילוכים חוזרים איטיים מאוד). מדובר בכיסוי יפהפה ובחוויה טלוויזיונית יוצאת דופן באיכותה. אפילו שדרנית ה- Play by play (שידור Off tube מהמוניטור באולפני הרצליה אלא מה…!) המובילה והמונוטונית של של ערוץ 5 בכבלים גב' מירי נבו איננה יכולה לקלקל את המופע שנקרא אליפות אירופה ה- 22 בא"ק לגברים ונשים המתקיימת בימים אלה בציריך – שווייץ (ננעלת היום , יום ראשון – 17 באוגוסט 2014) . מירי נבו היא מגישת ספורט מקובלת בערוץ 5 בכבלים – אולם היא איננה שדרנית א"ק . לבטח לא שדרנית מובילה בתחום כל כך מסובך המורכב מעשרות מקצועות שונים זה מזה על המסלול ובשדה . וודאי לא בעת בשידורים ישירים בערוץ 5 בכבלים . 1000 (אֶלֶף) הבדלים חוצצים בין מגיש טלוויזיה לבין שַדָּר ספורט Play by play בטלוויזיה . מדובר אומנם בשני מקצועות טלוויזיוניים אך שונים בתכלית . מירי נבו משתייכת לכַּת טלוויזיה מגוחכת הקרויה חֲבוּרָת "Voice over" . חברים בה כל מיני שדרנים מונוטוניים משוללים כל כישרון לשדר תחרויות ספורט . לכן הם משוחחים ספורט . גב' מירי נבו נעדרת כישרון ווקאלי טלוויזיוני מינימאלי לבנות דרמה ולשדר דרמה , ותחרויות הא"ק הן רוויות דרמה . אנטי תזה של שדרנית א"ק . פס הקול שלה שטוח כמו פלטה ללא עוצמות . מישורי . הרי על מסך הטלוויזיה שלה בהרצליה מתמודדים אתלטים ואתלטיות בינם לבין עצמם ובינם לבין המטר והשעון עד כלות הכוחות עד סף מוות אולם קולה נותר משעמם , חד גוני , ואפרורי . שדרנית ספורט מגוחכת . לרוע מזלה מתעקשת גב' מירי נבו להעסיק לידה בעמדת השידור ה- Off tube באולפנים בהרצליה את פרשן הא"ק מר מולי שפירא (בעל תואר אקדמאי Phd) שמחדד עוד יותר את חולשות השידור שלה ואת הבנתה השטחית בזירת הא"ק . מירי נבו אימצה את השיטה הקלוקלת שבה מותר כאילו לשוחח בטלוויזיה באין מפריע בעת התרחשות דרמות ספורטיביות אך לא לתאר ולשדר אותן עבור צופיה . משהו שדומה לשיחות הנפש שמנהל אוּרִי לֵוִי עם הפרשנים שלו גוּר שֶלֶף וענת דרייגור על רקע הדרמות של משחקי נבחרת ישראל בקדם אליפות אירופה 2015 בכדורסל . כמו למשל אמש (יום ראשון -17 באוגוסט 2014) בעת השידור הישיר מסופיה במשחק בו הביסה ישראל את בולגריה 100 : 84 . שום התלהבות , שום ריגוש , שום התפעלות , שום התעוררות . שיממון . השַדָּר המוביל אוּרִי לֵוִי והפרשן הצמוד שלו גוּר שֶלֶף משוחחים בניחותא האחד עם השני בעמדת השידור שלהם בסופיה . מחט הקונסולה לא זזה . שניהם מנהלים בעמדת השידור בסופיה שיחת רֵעִים על רקע משחק כדורסל בינלאומי בו מתמודדת הנבחרת הלאומית של ישראל נגד בולגריה . מתקבל הרושם כי רוטינת השיחות ביניהם בסדרת אירועי כדורסל כאילו שבלוניים , רוטיניים , וחד גוניים שחוזרים מעצמם על עצמם , וחולפים על פנינו כצופי טלוויזיה באותו Level חד גוני – היא כאילו דין הטלוויזיה מאז ומעולם . מבצע שידור כאילו ללא שיאים וכאילו נטול כל התרגשות מבחינתם . אין מדובר בשידור ספורט אלא בדקלום ושיחת ספורט משמימה . שוב הפקת חוץ מחורבנת של ערוץ 1 שמוריד כבדרך אגב כאילו סיגנל טלוויזיה ניטרלי לא לוֹ מהלוויין , ובנוסף לכל מרשה לעצמו השַדָּר המוביל לראיין את גיבורי העלילה הישראליים, השחקן גַל מֶקֶל והמאמן אֶרֶז אֶדֶלְשְטֵיין, Off camera, כאילו הוא צ'אנל רדיו . ערוץ 1 גם במתכונת ההקמה המחודשת שלו עדיין גובה מהציבור כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דמי אגרה בשנת התקציב של 31.12.2014 – 1.1.2014, ולכן לפי שעה הוא מחויב למשלם המִסִים שלו. איזו עליבות. זִיפְת . עסק יָרוּד .

גב' מירי נבו יורה כמות עצומה של מֶלֶל ללא משמעות , ולא רק זאת . היא איננה בקיאה בא"ק הבינלאומית ולכן לא מזהה מייד את המנצחים ודירוגם על קו הגמר . ואז מתגלה מירי נבו במלוא חולשתה . היא מצרפת לשיחות שלה אודות אליפות אירופה בא"ק את הפרשן הצמוד שלה מולי שפירא וזה נעתר להזמנה . מירי נבו תלויה לחלוטין בפרשן שלה אולם במקום שידור ישיר רווי דרמות מקבל הצופה של ערוץ 5 בכבלים שיחות רקע . מולי שפירא הוא ידען מלומד שאמור להסביר ולנתח במינימום מילים את המתרחש על המסך . בהיותו מדען הוא מוכשר לעשות זאת , ובאמת ההסברים שלו בתחומי המכניקה של הא"ק והפיזיולוגיה של גוף האדם בשעת מאמצי עַל – מאלפים . אבל מירי נבו בגלל סגנון השידור המוביל הישנוני והרָדוּם שלה שאיננו שידור אלא שיחה נינוחה בחדר אטום , הופכת אותו בעל כורחו שוב ושוב לדברן שלפתע נתפש כמעט כפטפטן כמותה . חוק הכלים השלובים פועל במלוא עוזו גם כאן בעמדת שידור ה- Off tube באולפן של ערוץ 5 בכבלים. מירי נבו מושכת מטה את מולי שפירא במקום ההפך , הוא אותה מעלה. מִינוּס במתמטיקה מנצח פְּלוּס. גם בחיים. תפקידה הראשי של מירי נבו כשדרנית טלוויזיה מובילה הוא לשדר ישיר בגאון וכהלכה לצופיה את התפתחות העלילה מראשיתה ואת התהוות שיאי הדרמה בזמן התרחשותם . קיימים כללים ברורים ומקובלים לשידור דרמות ספורט בטלוויזיה. השַדָּר המוביל בונה את הדרמה. הפרשן מנתח אותה. השדר המוביל מנווט ומשדר את הדרמה . הפרשן מצטרף מאוחר יותר ומסביר אותה . על מולי אפשטיין מוטלת החובה לנתח את מרכיבי הדרמה שהתחוללה באמצעות ה- הילוכים החוזרים האיטיים שמספקת לו SRG / SSR . הוא איננו שדרן מוביל . הוא פרשן מוביל שיכול לנווט את צופיו למטרה בהרבה פחות מילים . יחסי הכוחות וכללי האינטגרציה בין שַדָּר מוביל ופרשן בעמדת שידור המשותפת ידועים היטב לכל בר בי רב . אין להפר אותם. מירי נבו היא אכזבה טלוויזיונית ענקית שנעדרת כל יכולת להעביר את רטט האירועים לצופיה.

תשאלו את שדרני הא"ק הארולד אייברהאמס , דיוויד קולמאן , ברנט מאסברגר , ונסים קיוויתי . צופי הטלוויזיה הצעירים עוד יתפתו להאמין שמירי נבו היא האידיאל . נוצר כאן במשך סטנדרט שידור ישיר עקום ומעוות של תחרויות א"ק . אני מציע לקוראי הבלוג להאזין לפס הקול של הארולד אייברהאמס ששידר ישיר את ריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת הלסינקי 1952 ו/או לפסי הקול של נסים קיוויתי ששידר ישיר את ריצת הגמר ל- 800 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 ואת ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 כדי להבין איזה חיץ עצום מפריד בין גדולתם לבין המגוחכות של מירי נבו . פתאום נמצאו ממלאי מקום שוּלִיים ולא הולמים לנסים קיוויתי שדר הא"ק האגדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1991 – 1972) כמו אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי , ומירי נבו בערוץ 5 בכבלים . ניתן בקלות לבדוק זאת ולהשוות בין איכות פסי הקול של הנ"ל . לא שיערתי לעצמי שבחלוף 23 שנים מאז 1991 (השנה בה פרש נסים קיוויתי ממיקרופון הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לגִמלאות) אמשיך להתגעגע אליו . למירי נבו אין שמץ של סיכוי להיכנס אי פעם לנעליו הגדולות שהותיר אחריו נסים קיוויתי (הוא יהיה בן 88 בנובמבר 2014) . אני תמה מדוע מירי נבו לא אומרת מפורשות למנהליה את האמת כי משימת שידור ישיר Off tube של תחרויות א"ק בסדר גודל של אליפות אירופה ו/או אליפות עולם גדולה עליה בכמה מידות טובות . שידור ישיר של תחרויות א"ק הוא משימה סוּפֶּר אתגרית וסבוכה לכל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, לבטח Off tube, גם למיומנים ביותר .

ועוד דבר . 120 רשתות טלוויזיה ורדיו אירופיות שידרו ישיר את אליפות אירופה ה- 22 בא"ק מעמדות שידור באצטדיון בציריך . רק ערוץ 5 בכבלים העתיק מהמוניטור בהרצליה . שידור Off tube הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי . לבטח כשמדובר בשידור Off tube של תחרויות א"ק רוויות אין סוף פרטים . המון שמות , המון אתלטים ואתלטיות מהמון מדינות , המון תוצאות , המון מקצועות על המסלול ובשדה . שידור Off tube של תחרות א"ק מהסוג של אליפות אירופה ו/או אליפות עולם היא משימה בלתי אפשרית . אילו גב' מירי נבו הייתה אשת טלוויזיה רצינית היא הייתה מסרבת מכל וכול להנהלת ערוץ 5 בכבלים לשמש שדרנית Off tube מובילה שמעתיקה את האינפורמציה עבור צופיה מהמוניטור בהרצליה . אילו הייתה אשת טלוויזיה רצינית היא הייתה מתעקשת בכל מחיר על שידור ממוקד ההתרחשות . אילו הייתה שדרנית בעלת תחושה של שליחות הייתה נעמדת על שתי רגליה ודורשת להטיס אותה ואת הפרטנר שלה הפרשן מולי אפשטיין לעמדת שידור באצטדיון בציריך . אי אפשר לשדר כהלכה ובצורה הולמת דרמות א"ק מחדר אטום בהרצליה . מולי שפירא הוא פרשן א"ק בטלוויזיה מומחה בעל מוניטין אולם בשעה שהוא מסכים לשמש פרשן מוביל off tube הוא מוחל על כבודו תמורת נזיד עדשים . מירי נבו ומולי אפשטיין נוטלים על עצמם אחריות טלוויזיונית כבדה ביותר מבלי שהם נוכחים במוקד ההתרחשויות באצטדיון בציריך ומבלי שיש להם את הכלים הנחוצים לשאת בנטל הטלוויזיוני . שידור Off tube במשך שבוע של אליפות א"ק רווייה מאות רבות של משתתפים ומשתתפות במגוון רחב של מקצועות שונים זה מזה לרבות ריצות מרתון והליכות ארוכות שמתנהלות מחוץ לאצטדיון המרכזי בציריך – הן מעמסה כבדה מנשוא . כמי שניווט במשך שנים את שידור הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העסקתי פעמיים את מולי אפשטיין כפרשן א"ק ופרשן ספורט מוביל : באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה בסביליה בספרד ובאולימפיאדת סידני 2000 . ברור שבשתי הפעמים האלה הטסתי אותו באופן מיוחד לעמדות השידור שלי בספרד ובאוסטרליה . מר מולי אפשטיין פִּרְשֵן מהשטח ממוקד ההתרחשויות באופן בלתי אמצעי . שידור ישיר Off tube מהמוניטור בהרצליה הוא שממה טלוויזיונית . מפלה עיתונאית . אני חש כבר שנים ארוכות הערכה מקצועית רבה למולי אפשטיין . הוא פרשן ספורט כללי וא"ק בפרט בעל ידע עצום – משכמו ומעלה . הוא מעשיר את שידורי הטלוויזיה בהם הוא נוטל חלק . אולם כשהוא מסכים מרצונו לוותר על עקרונות אֶמֶת של עיתונאות טלוויזיונית מהשטח ועובר לסדר היום כאילו לא קרה מאום כדי לשמש כסות דלה מין עלה תאנה לשידורי ה- Off tube של ערוץ 5 בכבלים מציריך , מה נותר לי עוד חוץ מלאהוב אותו ? לרַחֵם עליו ! לרחם , מפני שהוא מסכים מרצונו לעבוד בעבודה כל כך אחראית בתקשורת המונים מבלי להתייצב במוקד ההתרחשות על מנת להיות עד ראייה ממקור ראשון . סדרת הצילומים הבאים מוכיחה כי דבריי אֶמֶת .

muli epstein 1

טקסט תמונה : אוגוסט 1999 . הימים ההם – הזמן ההוא. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד . חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בסביליה . ברור שאני מטיס גם את פרשן הא"ק המצוין והידען שלי מולי אפשטיין לעמדת השידור באצטדיון בסביליה . שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה . להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מולי אפשטיין , השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

muli epstein 2

טקסט תמונה : אוגוסט 1999 . סביליה – ספרד . אליפות העולם ה- 7 בא"ק . אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט המצוין שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה . התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים , כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר , ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 8

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000 . ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. 

שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה) , יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות) , משה גרטל (שדר שחייה) .

שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG) , אמיר בר- שלום (כתב ENG) , גלעד עדין (כתב ENG) .

שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות) , מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי) , מאיר איינשטיין (שדר א"ק) , זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות) , עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים) , אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , דורית חיימי (עוזרת הפקה) .

שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG) , ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ) , איגור סלע (איש קול בצוות ENG) , רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים , ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים) , יעקב "קובי" תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG) , אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG)  יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG, מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת) , גדעון הוד (שדר תקצירים) , ששי אפרתי (מפיק) .

הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 9

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997 . האצטדיון האולימפי באתונה . אליפות העולם ה- 6 בא"ק . אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה . גב' מירי נבו איננה מתקרבת אל ירכתי איכויותיו כשדר א"ק . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בעניין האָצָן האמריקני והמתאזרח הישראלי דונאלד סאנפורד (נשוי לאזרחית ישראלית) . הצטיינותו באליפות אירופה בא"ק הנוכחית בציריך (נטל את מדליית האָרָד בריצת 400 מ' בתוצאה 45.27 ש') מעידה על מצבה הרעוע והמתמשך של ה- א"ק בישראל . נחמד לראות אתלט אמריקני שמייצג בלהט את מדינת ישראל וניצב בגאווה על דוכן המנצחים וגם נושק לסמל המדינה , אולם הדבר מדגיש ביתר שֵאת הפרוביזוריות של ה- א"ק הישראלית ואת ארעיותה . אין א"ק ברמה גבוהה במדינת ישראל . לא נראה לי כי דונאלד סאנפורד האמריקני יהפוך מודל לחיקוי והערצה ב- א"ק הישראלית . זה לא קרה גם עם קופץ המוט המצטיין היהודי – רוסי אלכס אוורבוך , מי שעלה לישראל מרוסיה ב- 1999 . הוא מייד קיבל אזרחות ישראלית והיה בשם מדינת ישראל פעמיים אלוף אירופה בקפיצה במוט ב- 2002 ו- 2006 . הנוער הישראלי לא נהה בעקבותיו . הנוער הישראלי מתעניין בכדורגל , כדורסל , וטניס היכן שמסתתר לפי דעת הוריהם כסף גדול . הגלובליזציה משנה את נופי הספורט באירופה . מי היה מאמין פעם שאתלטיות אתיופיות ו- אריתראיות ייתגברו מעצמות א"ק כמו גרמניה , שוודיה , והולנד . אגב לצורך השוואה בעניין הישגו של דונאלד סאנפורד: שני המנצחים האולימפיים בריצת 400 מ' לפני 54 (חמישים וארבע) שנים באולימפיאדת רומא 1960 , האמריקני אוטיס דייוויס (מדליית זהב)והגרמני קארל קאופמן (מדליית כסף), היו משיגים את דונאלד סאנפורד שלנו ב- 2014. שניהם קבעו אז תוצאה של 44.9 ש' (45.07 ש' ו- 45.08 ש' בתרגום למדידה אלקטרונית) . אוטיס דיוויס הקדים בחזה .

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בספורט ? האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו , הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי , השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר , הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק , המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס , הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד , השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ואחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם . תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים . שיאני עולם מאוחרים יותר בקפיצה לגובה כמו הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מ') והקובני חווייר סוטומאיור (2.45 מ') הוכיחו כי לחזון האנושי הזה יש על מה להתבסס ופסגת היכולת האנושית תמיד ניתנת לכיבוש . הגדרה מדויקת לפי שעה . ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא , על פני כדור הארץ או מחוצה לו , תיעצר האנושות מלֶכֶת . אך אל דאגה וחשש . מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ . הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג . החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך לעד . היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית . ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה . יום יבוא והוא איננו כל כך רחוק , ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה , כוח הזריקה , ההדיפה , ההטלה , והיידוי , גובה הניתור ומרחק הקפיצה שמשיגים הספורטאים במגוון התחרויות השונות בא"ק , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – יימדדו בשברירי אלפיות שנייה , רסיסי גרמים , ופלחי מילימטרים . כנ"ל לגבי השחייה . הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית . האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית . לפחות 25 שיאי עולם וותיקים בא"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב . חלקם יותר משני עשורים  מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל . הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם . הנה הם להלן . שיאי עולם ישנים בא"ק של גברים ונשים שטרם נשברו ומחזיקים מעמד עד עצם היום הזה [1] .

מקצוע                אתלט             מדינה          שיא עולם       תאריך ומקום     סטאטוס

גברים

זריקת דיסקוס     יוּרְגֶן שוּלְט       מזרח גרמניה     74.08 מ'        6 ביוני 1986       טרם נשבר            

                                                                                             נאוברנדנבורג (גרמניה)

יידוי פטיש            יוּרִי סֶדִיק          ברה"מ          86.74 מ'        30 באוגוסט 1986 טרם נשבר      

                                                                                               שטוטגרט

הטלת כידון           יָאן זֶ'לֶזְנִי           צ'כיה           98.48 מ'       25 במאי 1996      טרם נשבר   

                                                                                              יאנה (צ'כיה)

קפיצה משולשת     ג'וֹנַתָּן אֶדוּאָרְדְס   אנגליה        18.29 מ'         7 באוגוסט 1995  טרם נשבר

                                                                                              גטבורג

קפיצה לרוחק        מָיִיק פָּאוּאֶל       ארה"ב         8.95 מ'          30 באוגוסט 1991 טרם נשבר

                                                                                              טוקיו

קפיצה לגובה         חַאוְוֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר  קובה       2.45 מ'          27 ביולי 1993      טרם נשבר

                                                                                             סלמנקה (ספרד)

הדיפת כדור ברזל   רֶנְדִי בָּארְנְס       ארה"ב       23.12 מ'        20 במאי 1990      טרם נשבר

                                                                                             ווסטווד (ארה"ב)         

קפיצה במוט         סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה     אוקראינה     6.14 מ'  נקבע ב- 31 ביולי 1994 ב- ססטרייאר (איטליה). הערה : נשבר ב- 15 בפברואר 2014 בעיר דונייצק – אוקראינה ע"י קופץ המוט צרפתי רנה לאווילאני שקבע 6.16 מ' .

                                                                                                

400 מ'               מָיְיקְל ג'וֹנְסוֹן       ארה"ב        43.18 ש'      26 באוגוסט 1999 טרם נשבר

                                                                                       סביליה (אליפות העולם)

400 מ' משוכות    קֶוִוין יָאנְג           ארה"ב        46.78 ש'      6 באוגוסט 1992  טרם נשבר

                                                                                    אולימפיאדת ברצלונה 1992   

3000 מ'             דניאל קומן         קניה      7:20.67 ד'    1 בספטמבר 1996   טרם נשבר

                                                                                         רייטי (איטליה)

1500 מ'         הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו        3:26.00 ד'   14 ביולי 1998      טרם נשבר        

                                                                                            רומא

ריצת מייל       הישאם אל גארוז'  מרוקו        3:43.13 ד'    7 ביולי 1999        טרם נשבר

                                                                                            רומא

4 פעמים 400 מ'    רביעיית ארה"ב              2:54.29 ד'      22 באוגוסט 1993   טרם נשבר

                                                                                    שטוטגרט (אליפות העולם )

נשים

100 מ'     פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר     ארה"ב    10.49 ש'      16 ביולי 1988        טרם נשבר  

                                                                                  אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

200 מ'    פלורנס גריפית-ג'ויינר     ארה"ב   21.34 ש'        29 בספטמבר 1988  טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988

400 מ'     מַרִיטָה קוֹךְ    מזרח גרמניה        47.60             6 באוקטובר 1985    טרם נשבר

                                                                                   קנברה (אוסטרליה)

800 מ'    יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה      1:53:28 ד'       26 ביולי 1983          טרם נשבר

                                                                                         מינכן

1500 מ'       יוּנֶקְסִיָה קִיוֹ               סין     3:50:46 ד'      11 בספטמבר 1993     טרם נשבר

                                                                                          בייג'ינג

100 מ' משוכות  יוֹרְדַנְקָה דונקובה בולגריה    12.21 ש'        20 באוגוסט 1988     טרם נשבר

                                                                                 סטרה- זגורה (בולגריה)

4 פעמים  100 מ'   מזרח גרמניה                 41.37 ש'        6 באוקטובר 1985     טרם נשבר

                                                                                    קנברה (אוסטרליה)

4 פעמים 400 מ'      ברה"מ                       3:15:17 ד'      1 באוקטובר 1988      טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988  

קפיצה לגובה  סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה  בולגריה  2.09 מ'         30 באוגוסט 1987       טרם נשבר

                                                                                         רומא

קפיצה לרוחק   גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה   ברה"מ    7.52 מ'       11 ביוני 1988           טרם נשבר

                                                                                       לנינגרד

קפיצה משולשת  אִינֶסָה קְרָבֶץ   אוקראינה     15.50 מ'       10 באוגוסט 1995     טרם נשבר

                                                                                          גטבורג    

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'      9 ביולי 1988           טרם נשבר

                                                                                  נאוברנדנבוג (גרמניה)

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ 22.63 מ'     7 ביוני 1987            טרם נשבר

                                                                                       מוסקבה

schult

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) העפיל ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית כשקבע שיא עולם בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08  מ'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

koch

טקסט תמונה :  6 באוקטובר 1985. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של הנשים בריצה למרחק 400  מ' בהישג של 47.60 ש'. שיא העולם הזה בן עשרים ותשע שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. שום אתלטית בתבל איננה מתקרבת לשיא העולם של מריטה קוך. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sotomayor

טקסט תמונה :  27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96  מ'). קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים  2.45  מ'. השיא בן 21 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yang

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברצלונה 1992. האצן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400  מ' משוכות בתוצאה 46.78  ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF כבר 22 שנים. (באדיבות IAAF ו- IOC).

kostadinova

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30  באוגוסט 1987 . האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 27 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה לשיא העולם שלה. (באדיבותIAAF  ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי).   

[1]  עד לרגע של כמעט סיום של מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" בחודש ינואר של שנת 2012 .

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון , כמות ואיכות האימון , הגברת הידע הרפואי והתזונתי , שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום) , וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט ומזרני נחיתה – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים . היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט  ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים . החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

owens 4

טקסט תמונה :  1933 . גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות , מזנק מגומות חפורות , ומתחרה על מסלול פחם . (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס . השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי . לחצנו ידיים . הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו . התפתחה שיחה קצרה . הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו . ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד . נדהמתי .

adidas

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' . המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95  ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני . גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה . חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה . (באדיבות IAAF ו- IOC וגם TELEMEXICO) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 10 באוגוסט 2013 נפתחה במוסקבה אליפות העולם ה- 14 בא"ק . זוהי אחת מההצגות הטלוויזיוניות הגדולות בתבל לצד המשחקים האולימפיים , אליפויות העולם בשחייה , והמונדיאלים . לטלוויזיה הבינלאומית יש חלק עצום בשיווק המסר . מר אלכס גלעדי רב אומן בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והעולמית רשאי להתגאות באחריות הכבדה שהוא חולק כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF . אחד מפוסטים  העבר שנכתבו בבלוג הזה ייוחד להתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית בזירת הא"ק בראשות אלכס גלעדי וכמה מהקולגות הטלוויזיוניות המפורסמים שלו כמו : הפיני ריימו פילץ , השווייצרי ארתור הכלר , הבריטי ג'ון שרוסברי , האמריקני ג'ון גונסאלס , והספרדי מנואל "מנולו" רומרו – אלה שהציבו סטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות העַל בא"ק . אנוכי מתפעל מאלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר – כרעיונַאי טלוויזיה מקורי ובעל דמיון ויכולות . למרות שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באוניברסיטה ידע להוציא לפועל את רעיונותיו הלכה למשה .

ליואשיש שלום,

"להלן תיאור ההתרחשות הנוגעת לי על פני עשרות השנים האחרונות : ב-1981, מיד עם הצטרפותי לרשת NBC  כמנהל אירופה , נתקלתי באירוע שעתיד להתרחש ב-1983 בפעם הראשונה : אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנד . ראיתי בכך הזדמנות, לרשת שלי , לרכוש זכויות טלוויזיה לאירוע חשוב וגדול כנגד מתחרינו מ-ABC, ששלטו אז ללא עוררין באירועי הספורט הבינלאומיים . אבל ABC סימנו את אליפות העולם כ- "עוד תחרות אתלטיקה" ואת המאבק הקשה הייתי צריך לנהל מול NBC .NBC שפופי קומה ונעדרי רוח קרב מאז החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה 1980 , שגזל מהם את היכולת לשדר את המשחקים באמריקה –  היו קשים מאוד לשִכְנוּעַ . כל נימוקי בטלקס העלו תגובות פושרות ביותר . ביוני 1981, הזמנתי את עצמי לניו יורק לישיבה מכרעת ובסופה הוחלט : הולכים על זה. התחלתי להיות מעורב יותר ויותר בהכנות לקראת האירוע הזה לרבות המשא ומתן מול התאחדות האתלטיקה הבינלאומית – IAAF . כך התוודעתי למי שנבחר בספטמבר 1981 לעמוד בראש התאחדות ה- IAAF האיטלקי פרימו נביולו . אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 הייתה לא רק הצלחה תחרותית גדולה . כולם גם השתאו למראה המוצר הטלוויזיוני המשובח והמהודק של הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE  . ההתעניינות שלי באתלטיקה גברה עד מאוד וכך ב- 1985ביקש אותי פרימו נביולו לעמוד בראש וועדת הטלוויזיה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית IAAF – וועדה שלא הייתה קיימת קודם . בטרם השבתי לו צפיתי בשידורי אתלטיקה מכל העולם , הן במתכונת האולימפית , והן במתכונת של תחרויות של ערב אחד , מירוצי שדה , ומרתון . מה שלמדתי היה מדאיג מאוד מבחינה טלוויזיונית . אף במאי לא הציב את המצלמות באותו מקום שהציב במאי אחר . לא היתה תפיסה כוללת ואחידה . לא היה מיקוד לכל מקצוע . היה בלגן ! הסברתי לפרימו נביולו שאם רוצים לקדם את הענף יש לדאוג להחלת כללים נוקשים לצילום האירועים . כך החלטנו לערוך את סמינר הטלוויזיה הגדול בנושא צילום אתלטיקה קלה . הכנס נקבע לאפריל 1986 ברומא , שנה לפני שזו אירחה את אליפות העולם השנייה באתלטיקה . 120 במאים ומפיקים מ- 80 תחנות טלוויזיה השתתפו".

"גייסתי לצדי את טובי המומחים בעולם : ריימו פילץ מפינלנד, ג'ון שרוסברי מה-BBC , ג'ון גונזלס מ-NBC , ארתור הקלר מהטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG , ואת מנואל רומרו מאיגוד השידור האירופי (EBU) שהיה כבר אז ה- "גורו" הגדול בנושאים הטכנולוגיים הטלוויזיוניים . ריימו פילץ הרצה במשך יום שלם , ענף אחר ענף – מצלמה אחרי מצלמה . הוא פירט באריכות נדרשת את הנימוק המקצועי למה הדרך שבה הוא שרטט היא הפתרון הטלוויזיוני הנכון ביותר לריצת ה- 100 מ' , להבדיל מ- 200 , ו/או 400 מטר , לקפיצה לרוחק , לגובה , מוט , ולמקצועות הזריקות , ההדיפות , היידויים , וההטלות – למיניהם . הוא גם חשף את סוד ההצלחה של הטלוויזיה הפינית (YLE) בהלסינקי . בשל המחסור שלהם בניידות שידור בנות 12 ו- 14 מצלמות הם הפכו את החיסרון ליתרון גדול והשתמשו בניידות קטנות למקצועות השונים . וכך ניידת בעלת 4 מצלמות צילמה את הזריקות . ניידת אחרת התמקדה בקפיצות , והניידת העיקרית עסקה במקצועות המסלול , ובניתוב בין כל אלה . היום השני יוחד לתחרויות של ערב אחד וארתור הקלר הבימאי המצטיין של התחרות המפורסמת בציריך פירט את מבנה לוח התחרויות כדי שזה יאפשר לטלוויזיה לדלג בין מצלמות בזמן הנכון במקום הנכון , ולשמור על רצף שירתק את הצופה . ג'ון גונזלס התעמק אחר הצהריים בתחרויות אתלטיקה באולם סגור , וביום השלישי התעמק ג'ון שרוסברי במרוצי השדה ובריצות מרתון .מנואל רומרו סיים את שלושת הימים המחכימים האלה כדי ללמד את כולם איך להשתמש באמצעים הטכניים ביעילות המרבית" .

alex

טקסט תמונה : אוגוסט 2001 . אדמונטון – קנדה . אליפות העולם ה- 8  בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה . אנוכי ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית אלכס גלעדי ומנולו רומרו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אלכס גלעדי , מנולו רומרו , מאיר איינשטיין , ואנוכי . (באדיבות CBC קנדה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"בארוחת הערב המסכמת חיבק אותי פרימו נביולו לעיני כולם , בירך אותי על תרומתי לספורט החשוב הזה , ואמר "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן" . כל ההרצאות הוקלטו ויצא התנ"ך של הדרך הנכונה לצלם תחרויות אתלטיקה. מקסימום המצלמות שנדרשו אז לאליפות עולם או אולימפיאדה היו 18 – 17 מצלמות . באליפות העולם בדייגו – קוריאה ב- 2011 נאלצנו מנואל רומרו ואני לכפות על הקוריאנים לבטל מצלמות ולצמצם אותם לכלל 84 מצלמות ! (כי לבימאים היו יותר מצלמות מיכולתם להכפיף אותם לצרכים) .ברבות השנים חזרנו על הסמינרים האלה בבייג'ינג , בפז – מרוקו , בטוקיו , ובתחילת יוני האחרון של 2013 במוסקבה כדי לעזור לטלוויזיה הרוסית להתארגן ולהבין את ספר הספרים של האתלטיקה הקלה" .

"פרימו נביולו נפטר ב-1999 . מחליפו , למין דיאק מסנגל ביקש ממני להמשיך . אני מכהן בתפקיד כבר 28 שנים אבל הודעתי לנשיא דיאק שהגיע הזמן לפנות את מקומי למישהו צעיר קצת יותר ואני מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין" .

אני שב לאליפות אירופה ה- 22 בא"ק ולפסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה של הגברים והנשים. מומחי הא"ק בארץ נטעו בלב הקוראים והצופים שלהם ציפיות שווא כי שלישיית הקופצים האירופית , שני האוקראינים בוהדן בונדרנקו ואנדרי פרוטצנקו יחדיו עם הרוסי איוון אוחוב מסוגלים לאיים על שיא העולם הישן של הקובני חוויר סוטומאיור 2.45 מ' שנקבע ב- 1993 . בוהדן בונדרנקו ניצח בהישג של 2.35 מ' . אנדרי פרוטצנקו קבע 2.33 מ' . איוון אוחוב הסתפק ב- 2.30 מ' . מים רבים זרמו בירדן מאז החלו תחרויות הקפיצה לגובה בסגנון הפשוט ביותר הקרוי "מספרת" . מטרת הניתור במקצוע הקפיצה לגובה נותרה אחת : להרים את מרכז הכובד מעלה ככל האפשר ולחלוף מעל הרף מבלי להפילו . בעת ביצוע הסגנון בשיא הגובה מעל הרָף מעל הרָף מבצעים האתלטים תנועת גוף ותנועות גפיים על מנת להפעיל את העיקרון המכני של הנמכת מרכז הכובד נמוך ככל האפשר . האידיאליזציה המכנית גורסת כי בעוד הגוף מרחף מעל הרף – מרכז הכובד יימצא נמוך ככל האפשר , אפילו מתחתיו . הרעיון הזה הביא את הקופצים לנטוש את סגנון קפיצת המִסְפֶּרֶת המְיוּשָן ולהחליפו בסגנונות של "גְלִילָת צַד" ו- "גְלִילָת בֶּטֶן" , עד כדי פיתוח קיצוני ומקורי של סגנון חדשני ע"י אתלט – קופץ לגובה אמריקני לָבָן דִיק פוֹסְבֶּרִי (Dick Fosbury) . דיק פוסברי שגובהו האישי התנשא ל- 1.96 מ' נטל את הבכורה במקצוע הזה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (2.24 מ') . סגנון הקפיצה הסנסציוני שלוֹ בעת ההיא  (נקרא על שמו "סגנון פוסברי") בו המעבר מעל הרָף נעשה דרך הגַב ולא הבֶּטֶן , עורר פליאה גדולה בשעתו . ריצ'ארד "דִיק" פוֹסְבֶּרִי סטודנט חכם וסקרן להנדסה ומתמטיקה באוניברסיטת פורטלנד – אורגון , הגיע לחקר ומסקנות הניתור בקפיצה לגובה וביצוע הסגנון בכוחות עצמו בלבד . זה היה חידוש אורגינאלי דרמטי בתחום הקואורדינציה התנועתית שטרם נראתה כמותה עד אז . מהפכה רבתי . היום זאת רוטינה מקובלת . אין שום קופץ לגובה בעולם שמשתמש עוד בסגנון היָשָן של "גְלִילָת בֶּטֶן" .

fosbury 1

טקסט תמונה : קיץ 1968 . האתלט האמריקני ריצ'ארד "דיק" פוסברי (קומתו האישית 1.96 מ') מציג את סגנונו החדשני "סגנון פוסברי" במחנה האימונים של נבחרת ארה"ב לקראת אולימפיאדת מכסיקו 1968 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני) . 

high jump mechanics

טקסט תמונה : ארבעה שרטוטים המסבירים לקוראי הבלוג את חשיבות השימוש בסגנון בקפיצה לגובה . כישרון הניתור של האתלט חשוב – כמוהו גם הסגנון . הקופצים מרימים את מרכז הכובד לגובה זהה בציור b , בציור c , ובציור d   – אך בציור d חולף הקופץ מעל הרף הגבוה ביותר בגלל ניצול נכון של סגנון "גלילת צד" בו מסת הגוף מקבילה לציר הרָף [1] .

[1]  השרטוט לקוח מספרו של ג'פרי דאייסון : "THE  MECHANICS  OF  ATHLETICS" .

osborn

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . האתלט האמריקני הנפלא והרב גוני הרולד אוסבורן (Harold Osborn) , שגובהו האישי 1.78 מ' בלבד , זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בהישג של שיא אולימפי 1.98 מ'. הרולד אוסבורן הוא ממציא סגנון "גלילת בטן" בקפיצה לגובה בו גוף הקופץ מקביל לרף בעת המעבר מעליו (נקרא באנגלית "Western roll") . הרולד אוסבורן היה עילוי ספורטיבי שזכה באולימפיאדת פאריס 1924 גם במדליית הזהב בקרב 10 . ב- 1933 קבע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה 2.03  מ'. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ובאדיבות IOC).

60 שנה אחריו קבע הקובני חאווייר סוטומאיור ב- 1993 את שיאו האלמותי 2.45 מ' בסגנון "פוסברי" שמתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם . חאווייר סוטומאיור היה אלוף אולימפי בקפיצה לגובה באולימפיאדת ברצלונה 1992 בהישג של 2.34 מ' .

הייתי בר מזל באוגוסט 1987 כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלחתי לשכנע את מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל (כמו את קודמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל) כי אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 היא אירוע ספורט בינלאומי חשוב רב עניין שחייב להיות משודר במלואו בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . יוסף "טומי" לפיד אִפְשֵר לי להפיק, לערוך, לשדר, ולנהל את אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי , והיה שותף לדעתי כי העיתונאות הטלוויזיונית דורשת מהשדרים להתייצב בשטח במוקד ההתרחשות ולעשות את עבודתם מעמדת שידור באצטדיון . הטסתי להלסינקי את השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי . ד"ר גלעד וויינגרטן היה הפרשן שלנו בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי . רשת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שימשה Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי ועשתה עבודה מרתקת ומופלאה . מבצע השידורים הישירים מהלסינקי 1983 כפי שתכננתי והפקתי – צלח . התברר גם שהציבור הישראלי מתעניין בתחרויות א"ק ברמתן הגבוהה ולא רק בכדורגל . יוסף "טומי" לפיד היה נרעש מהצלחת השידורים הישירים ומפריון ההפקה והרייטינג . שלא כרגיל התיישב במשרדו והכתיב למנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון מכתב ההערכה הנוגע להפקת מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . זה היה ב- 25 באוגוסט 1983 .

lapid 1

טקסט מסמך : 25 בחודש באוגוסט של שנת 1983 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידור הישירים הממושך של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הייתי מאושר לדעת שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת צועד שלוב זרוע עמי וחושב כמוני שסיקור אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 חייב למצוא את מקומו בין דפיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אורי פורת הסכים לדרישתי כי את המבצע בן עשרת הימים של השידורים הישירים של רומא 1987 יש לעשות מעמדת שידור באצטדיון האולימפי ברומא . שידור Off tube איננו בא בחשבון לעולם . באוגוסט 1987 טסתי לרומא כדי להפיק , לנהל , ולערוך את מבצע השידורים הממושך . נטלתי עמי את השדר נסים קיוויתי ואת הפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד וויינגרטן . במידה רבה שימשה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 מבחן כוחות וניסוי כלים שלי לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 . הייתי בר מזל כבר ביום השני של מבצע שידורי הטלוויזיה של רומא 1987 באותו יום ראשון ההוא בשבוע של 30 באוגוסט 1987 . האליפות העפילה בבת אחת ב- 30 באוגוסט 1983 לשתי פסגות בעלות עניין וסקרנות עצומים : האָצָן הקנדי בן ג'ונסון ניצח את האלוף האולימפי האמריקני קארל לואיס בריצת הגמר ל- 100 מ' , ולא רק זאת , אלא אף הפיק שיא עולם חדש וסנסציוני 9.84 ש' . בן ג'ונסון נחשד כבר אז בנטילת סמי מרץ אסורים אולם המעבדה הרפואית של ה- IAAF בראשות פרופסור ארנה לונגקוויסט (Prof. Arne Ljungqvist) לא מצאה כל הוכחות לכך בשֶתֶּן שלו . בצד השני של האצטדיון האולימפי ברומא קבעה באותו היום ההוא של 30 באוגוסט 1987 האתלטית הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה שיא עולם פנטסטי בקפיצה לגובה לנשים בתוצאה של 2.09 מ'. סטפקה קוסטדינובה (אז בת 22 , קומתה האישית מתנשאת ל- 1.80 מ') חוננה בכישרון ניתור מדהים . היא ניתרה מעל רף הגבוה ב- 29 (עשרים ותשעה) סנטימטרים מגובהה האישי . לא שיערתי אז ששיא העולם החדש ההוא שלה 2.09 מ' יחזיק מעמד כבר 27 (עשרים ושבע) שנים מבלי ששום אתלטית אחרת בעולם תתקרב אליו גם לא בלאנקה וולאסיץ' הקרואטית . בתוקף תפקידי הייתי נוכח באצטדיון האולימפי ברומא ועד ראייה להעפלתה של סטפקה קוסטדינובה לפסגת היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה . מאוחר יותר נודע לי שהיא גם שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של בולגריה . סטפקה קוסטדינובה זכתה במדליית הזהב האולימפית בקפיצה לגובה באולימפיאדת אטלנטה 1996 (הייתה כבר אימא בת 31) בהישג של 2.05 מ' .

yoash 7

טקסט תמונה : יום ראשון – 30 באוגוסט 1987 . הימים ההם – הזמן ההוא. האצטדיון האולימפי ברומא . אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן , השדר נסים קיוויתי , ואנוכי מתבונן במשקפת במתחולל באצטדיון. עיקרון העיתונאות הטלוויזיונית כפי שאני הבנתי אותו המעניק מעל לכל ספק חשיבות הראשונה במעלה לשידור ישיר מהשטח ודיווח ממוקד ההתרחשויות – נתמך ע"י כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקופצות לגובה באליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך 2014 לא סיכנו כלל ועיקר את שיא העולם של הבולגרייה הוותיק סטפקה קוסטדינובה 2.09 מ' . המנצחת הספרדייה רות ביתיא (Ruth Beitia) קבעה תוצאה של 2.01 מ' .

סוף הפוסט מס 425. 

 

 

 

1969 – 1967 : הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמה מעפרה. 2014 – 2001 : ערוץ 1 הציבורי מתמוטט וקורס במתכונתו הישנה. יונה וויזנטל מתמנה לעורך הראשי של רשות השידור המפורקת במקומו של מנכ"ל רשות השידור הכושל והמודח יוני בן מנחם עד להקמת גוף שידור ציבורי חדש. עו"ד אמנון לורך ועו"ד דרור וויגדור אחראיים על פירוק רשות השידור הישנה מן ההיבט המשפטי. פוסט מס' 424. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 424 : הועלה לאוויר בשעות הערב במוקדמות של יום חמישי – 14 באוגוסט 2014.

1969 – 1967 : הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמה מעפרה. 2014 – 2001 : ערוץ 1 הציבורי מתמוטט וקורס במתכונתו הישנה. יונה וויזנטל מתמנה לעורך הראשי של רשות השידור המפורקת במקומו של מנכ"ל רשות השידור הכושל והמודח יוני בן מנחם עד להקמת גוף שידור ציבורי חדש. עו"ד אמנון לורך ועו"ד דרור וויגדור אחראיים על פירוק רשות השידור הישנה מן ההיבט המשפטי. פוסט מס' 424. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה עצות טובות של המלך שלמה בן דוד לכולנו וגם לאנשי ערוץ 1 בעת הדמדומים הזאת.

ציטוט : "לנצור אורחות משפט-ודרך חסידיו ישמור" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך) .

ציטוט : "להצילך מדרך רע-מאיש מדבר תהפוכות" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "לך אל נמלה עצל-ראה דרכיה וחכם" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "בן חכם ישמח אב-ובן כסיל תוגת אמו" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "נצור בני מצוות אביך-ואל תיטוש תורת אמך" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

ציטוט : "הלא חוכמה תקרא-ותבונה תיתן קולה" (שלמה המלך בספר "משלי" בתנ"ך).

הערה 4 : על מאות עיתונאי רשות השידור וודאי עיתונאי ערוץ 1 מוטלת בשעה זאת חובה מינימלית אחת עם התמוטטותו ההיסטורית הבלתי כפויה של השידור הציבורי ובטרם לכתם הביתה בבושת פנים : עליהם להעמיד מייד ולאלתר למשפט שדה ציבורי את שלושת המודחים הראשיים שגרמו לטרגדיית הכישלון הנוראי והמדהים, מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ', ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. מדובר אומנם בהקמת בית דין שדה אך ללא קונוטציה שלילית ואשר בנוי על הליך משפטי מהיר, הגון, וגלוי שאיננו סוטה מכללי המשפט ההוגן. אין מדובר בנקמה אלא בדיון ובירור ציבורי נוקב באמצעות טריבונל כיצד קרתה תקלה מבישה שכזאת של התמוטטות השידור הציבורי לדורותיו. אי אפשר לפטור את הטריאומווירט הכושל יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + ואמיר גילת בעונש הדחה בלבד.

פירוק רשות השידור במתכונתה הישנה והכושלת למרות שכיהנו בשורותיה יותר מל"ו צדיקים היה הכרחי ובלתי נמנע , כמו פירוקה ההכרחי והבלתי נמנע של סדום ועמורה אף על פי שמנתה פחות צדיקים מהכמות הנזכרת לעיל. רשות השידור הישנה לא הייתה סדום ועמורה אולם היא הפכה לקהיליית תקשורת מוגבלת ובלתי רלוואנטית שנוהלה מאז 2001 בחוסר כישרון והיעדר ידע. דווקא באחד הרגעים המכריעים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי בעת שנדרש להתמודד בעידן סופר תחרותי נגד הערוצים המסחריים 2 ו- 10 ונגד הטכנולוגיה העשירה של הטלוויזיה בכבלים, ניווטו אותו שני מינויים פוליטיים חובבניים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם. שני המינויים המופרכים הללו דרדרו את השידור הציבורי והובילו את ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל" אל עברי פי תהום. 

התמוטטות השידור הציבורי של מדינת ישראל בקיץ 2014 הייתה בלתי כפויה . ההידרדרות המואצת והקריסה ההיסטורית הסופית נמשכו כ- 13 (שלוש עשרה) שנים מאז שנת 2001. הפוליטיזציה עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי . ערוץ 1 על כל סניפיו ורדיו "קול ישראל" על מרכיביו השונים גסס וחִרְחֵר מאז אוגוסט 2001 עם התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומינויו הזמני לתפקיד הרם של רָן גָלִינְקָא . לרוע מזלו של השידור הציבורי הוכתר באותן השנים המרות והקריטיות ההן רענן כהן לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . הסוף ידוע . האם ניתן להשוות בכלל את אישיותו הרדודה של הפוליטיקאי רענן כהן לפרסונה הרמה והנִישֵאת של אשת הסגולות שולמית אלוני ז"ל ? (שולמית אלוני כיהנה כשרת החינוך והשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ב- 1992 בממשלת יצחק רבין ז"ל) . במארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון את רָן גָלִינְקָא ומינה תחתיו על פי המלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש . הפוליטיזציה של השידור הציבורי בעידן יוסף בר-אל עלתה על גדותיה לממדים קטסטרופליים , שַצְפָה את רשות השידור על שני מוסדותיה הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" , והשמידה כל חלקה טובה . בחלוף שלוש שנים במאי 2005 הבינה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון כי מינויו של יוסף בר-אל היה מופרך מיסודו והחליטה להדיח ולסלק גם אותו כמו את קודמו רן גלינקא לאלתר מהכהונה החשובה והנִישֵאת . יוסף בר-אל הודח וסולק מרשות השידור בעוון שחיתות , שוחד מסך , ונפוטיזם . ל- הליך ההדחה של יוסף בר-אל והרחקתו לעַד מרשות השידור היו שותפים דו"חות חריפים שליליים ביותר שהכינו משרד מבקר המדינה , היועץ המשפטי לממשלה מר מֶנִי מָזוּז , והתנועה לאיכות השלטון . יוסף בר-אל חולל ב- 2002 תפנית דרמטית שלילית בתפישתו את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור . במקומו של יוסף בר-אל מונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר . מוֹטִי שְקְלָאר איש הגון וישר הצליח להחזיק את ראשה של רשות השידור מעל למים עד 2011 . ואז מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין "ביבי" נתניהו את יוני בן מנחם איש כושל ובלתי מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור . יוני בן מנחם הצמיד אליו עוזר ראשי כושל ובלתי מוכשר כמותו בשם זליג רבינוביץ' . חוק ברזל : מנהלים בלתי מוכשרים יקיפו תמיד את עצמם באנשים בלתי מוצלחים כמותם כדי שרשלנותם , חולשתם , וצליעתם המקצועית לא תתגלה ולא תיחשף . ד"ר אָמִיר גִילָת איש כושל ובלתי מוכשר אף הוא , מונה ע"י ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" החרישו נוכח המינויים המופרכים והסתגרו מאז 2002 במעמקי בועת המדמנה שלהם כאילו הפקדת רשות השידור בידי יוסף בר-אל ואח"כ בזרועות טריאומוויראט כה שלומיאלי וחסר כל יכולות ניהול ומנהיגות בדמותם של יוני בן מנחם ואמיר גילת איננה נוגעת להם . יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , אמיר גילת ועוד כמה פיגורות ניהוליות בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" . הם אותו הגוֹלֵל שסתם מאז 2011 את פי הבְּאֵר ואת צינור החמצן של רשות השידור . זהו אותו גוֹלֵל שניתק את חוט המחשבה של עיתונאי רשות השידור ובכך הביא לסיום טראגי  של כרוניקה חובבנית ידועה מראש . ב- 2002 החלה הימחקות הרייטינג ואובדן התמיכה הציבורית בערוץ 1 . החל מֶרֶד שיטתי נגד תשלום האגרה לערוץ 1 הציבורי , רשת טלוויזיה שלאיש לא היה חפץ לצפות בה ואשר הניבה רייטינג עלוב וקלוקל . מֶשֶך הגסיסה בן 13 שנים של ערוץ 1 לקח יותר זמן מהמצופה . מדהים להתבונן מהצד ולגלות שכל העיתונאים בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שתקו במשך אותן 13 השנים הללו . יש סיבה לשתיקת העיתונאים . יש נימוק להחרשת העיתונאים . יש תירוץ למילוי פיהם במים . בורגנות . רשות השידור במתכונתה הישנה התמוטטה וקרסה לחלוטין ו- 2000 (אלפיים) עובדים שלה נשלחים עכשיו בבושת פנים הביתה , כאמור לרבות מאות עיתונאים שהסתגרו בבועה שלהם וחשבו שהסאגה הבלתי הגיונית הזאת – אנטי תזה לחוקי הטבע , תימשך לעד . עיתונאי רשות השידור הם אנשים נלאים ובורגנים שמייצגים את השמרנות. אנשים בורגנים אינם עולים על בריקדות. אנשים בורגנים אינם עורכים מהפכות . אנשים בורגנים אינם מזעזעים שום מְצִיאוּת . הבורגנות באשר היא היא הדבק שמאחד את את כל ההסכמים האנושיים לטוב ולרע . צחוק הגורל הוא שעיתונאי ערוץ 1 על חטיבת החדשות הוותיקה הם שנכשלו כישלון מחפיר מכל היבט לרבות מדד הרייטינג והמִדְרוּג אולם את המחיר הכבד משלמים הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב המפוטרים . אתה חושב לפתע על כל מיני "טאלנטים" מגוחכים של ערוץ 1 שמשך שנים רבות גירדו מִדְרוּג אפסי ועדיין נקראים משום מה "טאלנטים" שנהנים מהסכמי שכר אישיים מיטביים אך מעוותים בשל חוסר כישרונם .

עיתונאי רשות השידור התמהמהו וישבו באֶפֶס מעשה מאז 2002 עד שבא שַר בממשלת ישראל בשם גלעד ארדן וחולל את המהפכה עבורם אך בלעדיהם . אולם כידוע כל סוף הוא התחלה חדשה . עכשיו עם סיום עגום ונפילת השידור הציבורי מוטלת על העיתונאים בטרם הם נשלחים חפויי ראש לבתיהם להתגייס יחדיו בפעם האחרונה למשימת משותפת , אם נותר בהם שֶמֶץ של כבוד עצמי כלשהו : עליהם להעמיד למשפט שדה ציבורי את הקברניטים שלהם אלה שדרדרו אותם לעברי פי פחת . עליהם לשלוח אצבע מאשימה לעברם של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת ולבקש מהם קטגורית הסבר לטרגדיה הבלתי כפויה שהתחוללה . כיצד קרתה ההתדרדרות האיומה של רשת שידור ציבורית שתחבה את ידה הגסה לכיסו של האזרח משלם האגרה ונהנתה מתשלום שנתי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל בעוד היא מפיקה רייטינג כה רעוע , כה דל , וכה אפסי..??? אם לעיתונאים נותר צֵל צִלָה של גאווה אישית ומקצועית עליהם להגיש כתב אישום ציבורי גם נגד מנכ"ל רשות השידור בשנים 2002 – 2005 יוסף בר-אל . הוא אומנם הודח וסולק בשעתו ע"י ממשלת ישראל , אך אין זה עונש כבד דיו ואיננו מספיק . מנהלים בכל דרג ורמה לרבות מנהיגי שידור עליונים אך כושלים שהביאו את השידור הציבורי לעברי פי פחת וגזרו עליו טרגדיה חייבים להבין כי הם ישלמו קנסות חמורים ומחיר אישי כבד ביותר בגין ניהול מוּטֶה ופגום בעיקר מהיבטים של מוּסָר , יוֹשְרָה , דֶרֶך אֶרֶץ, ופוליטיזציה דורסנית . השידור הציבורי במתכונתו הישנה ננעל וחוסל עכשיו ע"י ממשלת ישראל גם מפני שחלק מהשַרים הבין שהמנהיגות העליונה של רשות השידור ההיא בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת היא חובבנית , כושלת , ומסריחה . הדחה מכס הניהול איננה עונש כבד דיו . דינם של מנהיגי שידור עליונים שסרחו הוא כפול : פיצויים וקנס כספי כבד וישיבה מאחורי סורג ובריח . לא פחות . יש להעניש את הנהלת רשות בעונש כבד ומרתיע . ידע כל מנכ"ל הנכנס בעתיד לנהל את רשות השידור כי מדובר בניהול אחראי , הוגן , ישר , מוסרי , חסר פניות , וצודק .  כּוֹנֵס הנְכָסִים הרשמי של רשות השידור הנופלת מר דָוִד הָאן קיבל את הסמכות החוקית לפרק את רשות השידור ולא היסס להעיף ראשית דבר ו- מייד את יוני בן מנחם ואמיר גילת האחראיים הראשיים לכישלון המר מתפקידם . אין די בהדחה הזאת . מר יונה וויזנטל ינהל מעתה את את כל מערך השידורים של רשות השידור כולל ערוץ 1 , רדיו "קול ישראל" , ואת ה- New Media של הרשות .

פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו מר עוּזִי פֶּלֶד הקימו בשנים 1969 – 1967 במאמץ עליון ובקשיים מרובים את הטלוויזיה הישראלית מעפרה . המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי מוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבאו אחריהם שמואל אלמוג , חגי פינסקר , נקדימון "נקדי" רוגל , ישעיהו "שייקה" תדמור , יצחק לבני , ארנון צוקרמן , יוסף "טומי" לפיד , יצחק "צחי" שמעוני , טוביה סער , אורי פורת , יאיר אלוני , חיים יבין , אריה מקל , נסים משעל , מוטי קירשנבאום , ויאיר שטרן – עשו את מיטבם במשך 34 (שלושים וארבע) שנים כדי לשמור על גחלת השידור הציבורי . מי ביֶתֶּר הצלחה וכישרון ומי ב- פחות . איש מהם לא סטה מדרך הישר ולכן לא הודח . מעולם לא עלתה בדעתה של ממשלת ישראל כלשהי להדיח את שמואל אלמוג , ו/או את יצחק לבני , ו/או את יוסף "טומי" לפיד , ו/או את אורי פורת , ו/או את אריה מקל , ו/או את מוטי קירשנבאום , ו/או את מוטי שקלאר . מנכ"ל רשות השידור היחיד שהודח היה יוסף בר-אל ב- 2005 . מנכ"ל רשות השידור היחיד שבתקופתו ממשלת ישראל נעלה וסגרה את רשות שידור היה יוני בן מנחם ב- 2014 . התחולל פה אסון .

ב- 2002 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את שמי רשות השידור עם מינויו של יוסף בר-אל למשרה החשובה ע"י ממשלת ישראל . עובדה שבחלוף שלוש שנים ב- 2005 הבחינה הממשלה בעננה המוסרית הכבדה הרובצת על רשות השידור והמנכ"ל סולק והודח . אולם לא היה בכך די . כבר נאמר בשלב מוקדם יותר בפוסט הזה כי הדחה של מנהיג שידור ציבורי עליון שסרח היא עונש קל מידי ולא מרתיע . התזכורת ההיסטורית שהעניקה לנו ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 עם הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור גרוע ובלתי מוכשר יוסף בר-אל ממשרתו הרמה – לא עמדה במבחן הזמן . עובדה שב- 2011 קם שוב מנכ"ל רשות שידור חדש כושל ובלתי מוכשר בשם יוני בן מנחם שהמיט במו ידיו אסון סגירה על השידור הציבורי לראשונה בתולדותיו . מדובר בטרגדיה . אין זה מיותר להדגיש שוב עבור קוראי הבלוג כי עיתונאי רשות השידור הבורגנים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" , מילאו פיהם מים נוכח המינויים המופרכים ושתקו . עכשיו הם באים על עונשם .

הקמתו של שידור ציבורי חדש (טלוויזיה ורדיו) על חורבותיו של הישן הוא הכרחי וחיוני. בתנאי שיהיה מבוסס על מוסר , דרך ארץ , הגינות , ויושרה לפני כל הצטיינות מקצועית טלוויזיונית ו/או רדיופונית . שיקול של בנייה גוף שידור מחדש (כל מוסד) והצבת ערכים של מוסר , הגינות , דרך ארץ , ויושרה בתוכו כתומכים מובהקים של רשות שידור חדשה , נקייה , ורעננה חשוב יותר מ- 2000 עובדים ששירתו רשות שידור כושלת ובלתי מוצלחת והולכים עכשיו הביתה בראש חפוי . מגוחך לדעת שרשימת ה- "טלנטים" שלה הרוויחו במשך שנים רבות משכורות נכבדות אך לא סיפקו את מִדְרוּג הצפייה . השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג גם אם הוא מכונה "שידור ציבורי" . אין שום צידוק להחזיק באוויר ערוץ 1 כושל ובלתי נצפה . לא חשוב ובלתי נראה ע"י האוּמָה הישראלית למרות שהיא משלמת עבורו מידי שנה בשנה הון עתק של כ- 1.000000000 (מיליארד) דולר .

 

ראה "הארץ" מ- 3 במאי 2005 . ידיעה של העיתונאית ענת בלינט . עיתון "הארץ" מדווח לקוראיו כי ממשלת ישראל אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . (באדיבות "הארץ") .

barel 4

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום שישי – 26 באפריל 2002 . המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל איננו מסתיר את כוונותיו מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי" . מדהים !  לא ייאמן כי יסופר ! ! (באדיבות העיתון "מעריב").

barel 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח !  לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות עיתון "מעריב").

barel 5טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . העיתון "מעריב" . אמנון דנקנר ז"ל עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים יחדיו אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל , ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו . בגוף הכתבה נכתב כלהלן : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

בעקבות החלטת כונס הנכסים הרשמי מר דוד האן להדיח את הנהלת רשות השידור , פרסם יעקב אחימאיר הוותיק (בן 76 כיום וחתן פרס ישראל) , עורך ומגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גילוי דעת בו מתח בגלי צה"ל ביקורת על שר האוצר , יאיר לפיד, כלהלן : "איך אמר שר האוצר יאיר לפיד בזחיחות גדולה , היום אנחנו חותמים על תעודת הפטירה של רשות השידור . משמעות הרעה הזאת שלמעלה מ- 2000 אנשים יפוטרו – זוהי מצוקה נוראה . אנשים לא יודעים מה ילד יום , מה עומד לקרות אתם ואיך הם ישלמו משכנתאות" . זה נכון, אולם מצוקות של היעדר מוסר , היעדר דרך ארץ , היעדר יושרה , היעדר הגינות של ניהול ומנהיגות , כמו גם היעדר רייטינג בגוף שידור ציבורי כושל עד למאוד שממומן מידי שנה בשנה ב- 1.000000000 (מיליארד) שקל ע"י אזרחיו , הוא רב ועצום לאין ערוך יותר משליחתם של אותם 2000 עובדים הביתה . בגין חטאי מוסר ויושרה מותר לשלוח הביתה גם רבבת עובדים . החרה החזיק אחרי יעקב אחימאיר גם שדרן רדיו "קול ישראל" אריה גולן שאמר גם הוא ל- גלי צה"ל כלהלן : "איש מעובדי רשות השידור לא יודע מה יהיה . זה ייגמר בבכי , והבכי מתחיל הבוקר" . גם הוא כמו יעקב אחימאיר נשמע צדקני בגלל שאיננו מתייחס כלל לצד המוסרי המעיק של רשות השידור במתכונתה הישנה ואשר בגללו נוטרלה ונסגרה בסופו של דבר .

עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" הולכים עכשיו הביתה בראש מורכן . בטרם לכתם עליהם להקים טריבונל בית דין שדה ולהעמיד מייד ולאלתר למשפט שדה ציבורי את שלושת המודחים הראשיים שגרמו לטרגדיית הכישלון הנוראי והמדהים , מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' , ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . עליהם לצרף לספסל הנאשמים גם את יוסף בר-אל . מדובר אומנם בהקמת בית דין שדה אך ללא קונוטציה שלילית ואשר בנוי על הליך משפטי מהיר והגון שאיננו סוטה מכללי המשפט ההוגן . אין מדובר בנקמה אלא בדיון ובירור ציבורי נוקב כיצד קרתה תקלה מבישה שכזאת של התמוטטות השידור הציבורי לדורותיו . אי אפשר לפטור את הטריאומווירט הכושל הלא מוכשר והבלתי מוצלח הזה יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + ואמיר גילת בעונש הדחה בלבד . עיתונאי רשות השידור חייבים זאת לעצמם ולציבור במדינת ישראל . הטריבונל חייב לברר בפומבי אחת ולתמיד האם אותם האנשים הנ"ל שניצבו בשעתו בפסגת השידור הציבורי עשו בו כבתוך שלהם ו/או שמא היו בכלל צחורים ונקיים מכל רבב . 

היסטוריון צעיר מאוניברסיטת חיפה בשם ד"ר גור אלרואי חזה במדויק בחודש דצמבר של שנת 2003 את אחריתה של רשות השידור במתכונתה הישנה . כך כתב לפני אחת עשרה שנים ב- 28 בדצמבר 2003 בעיתון "הארץ" בסיום מאמרו "כמו במשטרים טוטליטאריים" כלהלן : "מעטים העיתונאים שהישירו מבט מול המציאות ויצאו נגדה בגלוי . אביו של כותב שורות אלה – יואש אלרואי מנהלה לשעבר של מחלקת הספורט ברוממה – התייצב נגד יוסף בר-אל ובעד השידור הציבורי . המחיר ששילם על עמדתו העקרונית היה פרישה מערוץ 1 שהיה פעם ביתו השני ולפעמים גם הראשון . איש מבין עובדי השידור הציבורי לא נחלץ לעזרתו של עובד וותיק , ממייסדי רשות השידור . התנהגותם של אנשי רוממה – אז והיום – ראויה לבוז . בשתיקתם הם אינם משרתים עוד את המשטר הדמוקרטי ומועלים בתפקידם . המציאות חזקה מהם . הערוץ במצבו המוסרי והכלכלי הרעוע יקרוס על יושביו האִילְמִים . זה רק עניין של זמן" .

alroey gur1

טקסט מסמך קטע עיתונות : 28 בדצמבר 2003 . עיתון "הארץ" . זהו הפוסט ההיסטורי של פרופסור גור אלרואי "כמו במשטרים טוטליטאריים" שהפך לחיזיון מדויק בחלוף אחת עשרה שנים בקיץ 2014. היסטוריונים מנתחים ודנים בדרך כלל בעבר . מתברר שחלק מצומצם מהם מוכשר גם לחקור , לבדוק , ולהעריך את פני העתיד . (באדיבות עיתון "הארץ") .

הערה 5 : עולם קטן. פגישות אישיות עם עו"ד אמנון לורך אוהד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, עם מר יונה וויזנטל, עם כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן, ועם הקומיקאי האמריקני רובין וויליאמס המנוח.

קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים תובעת מאז 1997 את נזיד העדשים שלה בדמות זכויות שידורים מרשות השידור . בּריונים תוקפים אותי בעת שידור ישיר של סדרת הגמר סל מכבי ת"א – הפועל ירושלים ב- 9 במאי 1999 באולם "מלחה" של הפועל ירושלים בערוץ 1 . אני שולח מכתב מחאה ליו"ר איגוד הכדורסל דָנִי קֶסְטֶן ז"ל ובו התראה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תשוב למלחה עד שלא יתקיים בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה שם נגד הטלוויזיה . רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי תובע אותי ב- 1999 על הוצאת דיבה . בית המשפט בראשות כבוד השופטת היפה מיכל אגמון – גונן מזכה אותי כליל מכתב האישום . מיכל אגמון – גונן היא מועמדת באוגוסט 2014 לכהן כשופטת בבית המשפט העליון של מדינת ישראל .

5.א. נסיבות היכרותי עם עו"ד אמנון לורך אוהד קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים ועם כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן .

הקדמה קצרצרה.

מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים ראה בסוף עשור ה- 90 של המאה הקודמת בעין מאוד לא יפה את ברית השידור הנצחית שנכרתה בין רשות השידור לבין קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל האלופה התמידית כמעט של ישראל . ב- 1997 קיימנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן , ואנוכי כמנווט שידורי הספורט פגישת היכרות עם צוות הפועל ירושלים שמנה את היו"ר דני קליין , עו"ד אבשלום כ"ץ , ובמפתיע גם את ראש השב"כ לשעבר בשנים 1996 – 1995 מר כרמי גילון. המפגש נערך בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. נציגי הפועל ירושלים ביקשו כי חטיבת הספורט של ערוץ 1 תכסה גם אותם באירופה ותעניק להם זכויות שידורים כפי שהיא עושה זאת עם מועדון מכבי ת"א . מכיוון שערבי חמישי בשבוע כבר יועדו על פי בקשתי לשידורים ישירים של האלופה הישראלית הנוכחית מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות , השבנו את פני הפונים הירושלמיים ריקם . הודענו להם כי אם הפועל ירושלים תזכה באליפות המדינה בכדורסל ב- 1997 אזי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תהסס לנטוש את מכבי ת"א ותחצה את הכביש לצדו השני אל הפועל ירושלים . מה שלא קרה בסופו של דבר . מכבי ת"א נותרה אלופת ישראל גם בתום עונת 1997 – 1996 .

מאי 1999 . היכל הכדורסל "מלחה" בירושלים .

לא מצא חן בעיניהם בעיני הנהלת הפועל ירושלים כי אנוכי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צועד מזה שנים שלוב זרוע עם מכבי ת"א ומשלם טבין ותקילין זכויות שידורים למכבי ת"א ובכך מקפח על פי חוות דעתם את אגודת הפועל ירושלים  . התברר כי משהו מאכזבת הנהלת הפועל ירושלים מרשות השידור וערוץ 1 חִלְחֵל ל- "מַלְחָה" . אוהדיה הנלהבים של הפועל ירושלים נתנו לכך ביטוי בשני משחקי סדרת הגמר סל שנערכו בעונת 1999 – 1998 בהיכל הכדורסל במלחה בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת"א , והועברו על ידי חטיבת הספורט בפיקודי בשידורים ישירים ב- 2  ו- 9 במאי 1999 . הפועל ירושלים הייתה קבוצה ביתית שנהנתה מעידוד ותמיכה קולנית ומסיבית של קהל האוהדים האדום שלה . ראו שבין הקבוצה הירושלמית לבין אוהדיה ותומכיה מתנהל קשר חם בלתי אמצעי . הפועל ירושלים הייתה קבוצת כדורסל אהובה ונערצת עד בלי די בבירה . גרף חתך האוהדים הציג תמיכה מקיפה של אוהדים צעירים ומבוגרים כאחד . הופתעתי לראות כי אוהדים מבוגרים של הפועל ירושלים חלקם משכילים ואקדמאים התכנסו באותם שני הערבים ההם של חודש מאי 1999 סביב עמדת השידור שלנו המצומצמת במלחה והפכו לקולניים , לעיתים מעבר למידה המקובלת . עמדת השידור הקטנה והצפופה שלנו בהיכל מלחה בה ישבנו השַדָּר מאיר איינשטיין , הפרשן אלי סהר , ואנוכי כמֵפיק ראשי ומנהל השידור הישיר – הורעשה במֶלֶל . האוהדים האדומים הקנאים והקולניים לא עשו לי כל חשבון . רבים דיברו על הקשר החם בין חלק מאנשי האקדמיה הירושלמיים לבין אגודת הפועל ירושלים . (שניים מהם היו עו"ד אמנון לורך ונחמן שי היום ח"כ) . האמת זה לא כל כך עניין אותי . העסיקה אותי יותר העובדה שאוהדי הפועל ירושלים הרימו עלי את קולם בשני הערבים ההם בשליש הראשון של חודש מאי 1999 . במקומות שונים בהיכל מלחה שררה אווירת עוינות נגדי כמי שמייצג גוף שידור שחתם על הסכם זכויות שידורים בלעדי עם מועדון הפאר של מכבי ת"א . במידה רבה זה היה מחזה בלתי נשכח ומנקודת מבטי גם בלתי נסלח . בני פרופסור גוּר אַלְרוֹאִי שהיה ב- 1999 סטודנט בחוג ללימודים של "המכון ליהדות זמננו" באוניברסיטה העברית בירושלים (למד תחת שרביטם של פרופסור גדעון שמעוני ופרופסור חגית לבסקי) , שימש למחייתו כקב"ט הרדיו "קול ישראל" , ו- באותו ערב היה זה תורו בתוקף תפקידו לשמור ולאבטח את עמדת השידור של ערוץ 1 בהיכל מַלְחָה . הוא היה עֵד לתופעה כמעט ברוטלית בה אוהדי כדורסל ירושלמיים באים חשבון עם אביו בקולי קולות במשך שלוש שעות רצופות מפני שחתם על הסכם זכויות שידורים עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (באישור וגיבוי הנהלת רשות השידור) ולא עם אגודת הפועל ירושלים . שנינו , גוּר בני ואנוכי , זיהינו בבירור בתוך ההמון הלוהט לפחות שלושה אוהדים מבוגרים מוכרים וקולניים של הפועל ירושלים : היו אלה מר אֵלִי גוֹנֵן לשעבר מנכ"ל משרד התיירות בתקופתו של שר התיירות עוזי ברעם , עו"ד אַמְנוֹן לוֹרְךְ , ואוהד קולני נוסף שעונה לשם יָאִיר מֶצְגֶר . מישהו אמר לי מאוחר יותר כי אין מדובר רק באוהדים קולניים אלא בתומכים קנאים ונאמנים מאין כמותם של קבוצת הפועל ירושלים .

קבוצת אוהדים קולנית אחת הרחיקה לכת בסיום המשחק במלחה ופרשת החיכוך וההתנגשות ההיא עם עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במלחה התגלגלה בסופו של דבר לפִתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים . ב- 12 במאי 1999 , הודעתי במכתב רשמי ליו"ר איגוד הכדורסל מר דָנִי קֶסְטֶן ז"ל בליווי עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , למנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן ,  ליו"ר מכבי ת"א מר שמעון מזרחי , ולמר דני קליין יו"ר הפועל ירושלים – כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תצלם יותר את משחקי הכדורסל של הפועל ירושלים בהיכל במלחה עד שלא ייערך בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה במקום נגד צוות השידור בכלל ונגדי בפרט . ההחלטה שלי היא חד משמעית ומגובה ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . האשמתי במכתבי זה גם את רופא הקבוצה ד"ר יונתן מרסקי שהתנהג על הפרקט בצורה חמורה ומאוד לא ראויה בלשון המעטה . הנה המכתב כלשונו [1]  .

yoash 3

טקסט מסמך :  10  במאי  1999 . זהו המסמך המקורי שכתבתי למר דני קסטן יו"ר איגוד הכדורסל אודות התפרעות אוהדי הפועל ירושלים שהתחוללה אמש בהיכל 'מלחה' בכדורסל בירושלים ובה היה שותף רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרצקי .  (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דָנִי קֶסְטֶן ז"ל הבטיח לטפל מייד בבקשתי לערוך בירור יסודי עם ראשי קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים . הופתעתי מאוד לקבל יומיים אח"כ עותק מתשובתו של דני קליין ליו"ר איגוד הכדורסל שבה טען , כלהלן : "(…) למיטב ידיעתנו , הייתי נוכח במשחק במלחה וראיתי כי התנהגות הקהל הייתה ניאותה וספורטיבית , לכן נראה לנו כי יש מקום לבדוק בנוסף למה שמבקש יואש אלרואי – גם את מידת אחריותו של ערוץ 1 ואנשי ציוותו "לחימום" האווירה והתפרצות אוהדים כלפי צוות זה – אם הייתה כזו (…)".

חיכוך של חלק מאוהדי הפועל ירושלים עם עמדת השידור שלנו בהיכל מלחה והטענות הקולניות כלפיי התפתחו כאמור לפרשה פוליטית . חבר מליאת רשות השידור ד"ר יִשְרָאֵל פֶּלֶג שהכיר אותי היטב ואת פועלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מימים ימימה ובמשך שנים רבות , פנה בציניות אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן וביקש לדעת , "מה היה לי ולבני גוּר לחפש בעמדת השידור של הטלוויזיה במלחה ?" . עד כדי כך פשתה הפוליטיזציה ומאבקי הכוח בתוככי הגופים הציבוריים ברשות השידור . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נתפש כאוהד מושבע של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ואנוכי כשליחו . לפתע שואל חבר מליאת רשות השידור רצינות את מנכ"ל רשות השידור , "תגיד לי , מה יש למנהל מחלקת הספורט לעשות בעמדת השידור של מחלקת הספורט…?" . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי אני חייב לומר כחומה בצורה . יאיר שטרן גם דיווח לי מאוחר יותר כי חלק מהאקדמאים אוהדי הפועל ירושלים שהרימו את קולם אמרו לוֹ אז כלהלן : "אחרי ההתעללות ביואש אלרואי שבוע קודם לכן ב- 2 במאי 1999 , לא חשבנו ולא תיארנו לעצמנו שהוא (יואש אלרואי) יעיז שוב להראות את פניו במלחה" . הם הציעו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לשמש כבורר בינם לביני כדי לסיים את "המריבה" . הודעתי למנהל הטלוויזיה חד משמעית כי אינני מעוניין להיפגש עם אותם אוהדי הפועל ירושלים הקולניים האלה שראו בי יריב רק מפני שהאצתי במנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמנהל הטלוויזיה לחתום על הסכם זכויות שידורים בלעדי עם האלופה מכבי ת"א ולא עם הפועל ירושלים . תוכנו של המכתב שלי שנשלח ב- 10 במאי 1999 ליו"ר איגוד הכדורסל דָנִי קֶסְטֶן ז"ל נותר על כנו . לא וויתרתי על הטקסט . חלק מאוהדי הפועל ירושלים הקולניים הילכו עלי אימים בשני הערבים ההם בחודש מאי של שנת  1999בהיכל הכדורסל מלחה בירושלים . הם לא הזיזו לי . לא הייתי חייב להם שוב דבר ולא הייתה סיבה לוותר להם . מאז לא שבתי עוד לבקר באתר הספורט הזה .

ב- 17 ביוני 1999 השיבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בכתב לחבר המליאה ד"ר ישראל פלג שהטיל בי דופי בשידור הישיר של משחק הכדורסל ממלחה . הנה הוא כלשונו [2] .

רשות השידור המנהל הכללי . 17  ביוני  1999 – ג' תמוז תשנ"ט

לכבוד

ד"ר ישראל פלג

חבר המליאה

רשות השידור

                                 הנדון  :  כדורסל

                                 סימוכין , שאילתה מיום 31.5.1999

להלן התייחסותו של מר יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה לשאילתה שבנדון .

1. מנהל מחלקת הספורט חייב על פי תפקידו להיות נוכח באירועי ספורט גדולים על מנת להבטיח את תקינות השידור. הוא יכול לשבת בניידת השידור, או ליד השדרים, או בכל מקום אחר שהוא מוצא לנכון, על פי המתרחש בזמן השידור .

2. בנו של מנהל מחלקת הספורט מועסק כמאבטח על ידי חברת אבטחה פרטית בשם "סהר" . הוא אכן שימש כמאבטח ביום 9.5.1999 . מזל שהיו אנשי אבטחה לצוות השידור , מכיוון שללא נוכחותם היה נערך פרוגרום לצוות שלנו.

 3. התשובה שלילית.

 4. מעניין מדוע חבר הוועד המנהל שהציג את השאילתה לא טרח להתעניין בהתקפות של אוהדי הפועל ירושלים , מילולית ופיזית , על אנשי צוות השידור של הטלוויזיה.

חלק מאנשינו הוכו ועל כך נמסרה תלונה למשטרה .

עותק  :  גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור                                         

 

                                                                                          בברכה ,

                                                                                          אורי פורת

                                                                                          מנכ"ל רשות השידור

 

תמוה מאוד מדוע מצא לנכון ד"ר ישראל פלג להטיל בי דופי . ההיתממות הזאת שלו , "מה יש ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט לחפש בעמדת השידור של ערוץ 1 בשעה שאנשיו משדרים ישיר משחק כדורסל" , הייתה מאוסה ומקוממת בלשון המעטה . הוא ידע היטב שמקומי כמפקד השידור הישיר הזה הוא להיות בחזית ולא במשרד . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בניגוד לחבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג , הבין שקרה כאן מקרה חמור יוצא דופן של ציבור אוהדים קולני נגד מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומייד ניצב לימיני . כך כתב לי ב- 11 במאי 1999 [3] .

yoash 4

טקסט מסמך : 11 במאי  1999 . זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב לי מר גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יואש היקר , בשם הוועד המנהל אני  מביע את זעזועי מהאלימות שנתקלת בה בירושלים . הוועד המנהל החליט אתמול כי הִישָנוּת של מקרה אלימות כלפי התקשורת תגרור נקיטת אמצעים חריפים כלפי הקבוצות שאוהדיהן נוקטים באלימות .אני משוכנע כי אתה תמשיך ביושר , באומץ , ובנאמנות לשידורי הספורט מעל לכל , ולא תיכנע בפני כל אלימות מילולית או פיסית . היה חזק ! גיל  סמסונוב יו"ר רשות השידור.

ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הפועל ירושלים שתקף אותי בעת מילוי תפקידי בעמדת השידור הצפופה בהיכל מלחה בירושלים הגיש נגדי תביעת דיבה משפטית על הוצאת לשון הרע . מדהים שאותם האנשים שתקפו אותי אישית ואת עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונמלטו מאחריותם , ביקשו במסווה החוֹק להפוך מנתבעים לתובעים . הם כמעט הצליחו . התביעה חסרת השחר הזו נגדי התבררה במשך כארבע שנים וחצי (2003 – 1999) בין כותלי בית המשפט . כבוד שופטת בית משפט השלום בירושלים ד"ר מיכל אגמון – גונן יפת התואר זיכתה אותי לחלוטין בפסק הדין שלה מהוצאת דיבה , וחייבה את רופא קבוצת הפועל ירושלים יונתן מרסקי לשאת בהוצאות המשפט . כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן האמינה באופן מוחלט לעדותי הארוכה בה ניתחתי ופירטתי את השתלשלות הדרמה . בסוף עדותי שאלתי את כבוד השופטת , "תאמרי לי את גב' מיכל אגמון – גונן איזה אינטרס היה לי כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 להפליל דווקא את רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי…? הרי כלל לא היכרתיו מקודם…אבל ראיתי אדם שמאיים עלי ועל עמדת השידור שלנו…מה היה לאותו אוהד בכלל לעשות על הפרקט…" . השופטת הנכבדה האמינה לי וערכה משפט צדק . חשתי כלפיה הערכה רבה . אהבתי אותה . צריך להבין שעדותי נמסרה לה פנים אל פנים בבית המשפט כ- ארבע שנים וחצי מאז התחולל האירוע ההוא החלטתה ופסק דינה של השופטת הנכבדה מיכל אגמון – גונן היא בעלת חשיבות היסטורית , מפני שהיא מְגִינָה בעצם על ביטחונם של העיתונאים ואנשי הטלוויזיה בעת מילוי תפקידם הציבורי , ועל זכותם לא רק להגן על עצמם אלא גם להתלונן נגד התוקפים אותם [4] .

  בתי  המשפט

בית משפט השלום ירושלים

לפני כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן                                      א 99 / 019565

בעניין  :   ד"ר יונתן מרסקי

                    נגד

              יואש אלרואי

                                                              פסק דין

(…)עניינה של התביעה שלפני במכתב תלונה כנגד התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ששלח הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל . לטענת התובע מדובר בלשון הרע . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) הִנו רופא משפחה במקצועו ומשמש מזה 8 שנים כרופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים . הנתבע (יואש אלרואי) הוא מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית (…) .

סעיף 4 . הגנת תום הלב של הנתבע (יואש אלרואי) .

(…) לנתבע עומדת הגנת האמת בפרסום (…) . מכתב התלונה שכתב הנתבע (יואש אלרואי) , נכתב במטרה להגן על ביטחונם ושלומם של עובדי הטלוויזיה . תוכן המכתב הנו דיווח על עובדות כפי שנצטיירו ע"י מפרסמו . המכתב הופנה למעסיקי הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל ולמעסיקו של הנתבע . בנסיבות אלו טוען הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע . (…) כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 , הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את המרכיבים המצטברים הנדרשים להוכחת ההגנות הקבועה בסעיפים 15 (2)  ו – 15 (3) לחוק . כמו כן הנתבע הרים את הנטל ההתחלתי הדרוש לצורך הקמת החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) בעשיית הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 (3) לחוק . כעת , הנטל עובר לתובע להוכיח את אחת החזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק .

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן  : "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו … :

(2)  היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית , מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום…

(3)  הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע , של האשם שאליו הופנה הפרסום , או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר…" .

סעיף 4 א . סעיף 15 (3) לחוק . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא עמד בנטל להוכיח את החזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק .

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 , האינטרס בכתיבת המכתב (של יואש אלרואי) היה להגן על ביטחונם של עובדי הטלוויזיה . תוכן המכתב הכולל דיווח על העובדות כפי שהצטיירו ע"י מפרסמו , והפניית המכתב לתפוצה מצומצמת הכוללת את מעסיקיו (של יואש אלרואי) , את הסמכות הגבוהה ביותר באיגוד הכדורסל ואת מעסיקו של התובע (ד"ר יונתן מרסקי) , אינם מהווים פגיעה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) במידה גדולה מהנדרש כדי להגן על אינטרס זה . מכאן שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי המכתב (של יואש אלרואי) פגע בו פגיעה גדולה משהייתה סבירה באותן נסיבות על מנת להגן על הערך המוגן בסעיף 15   (3) לחוק , הגנה על ביטחון צוות השידור . כמו כן התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הייתה לנתבע (יואש אלרואי) כוונה כלשהי לפגוע בו באופן אישי .

מהאמור עולה כי התובע לא הוכיח אף אחת מהחזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק . לפי כך עומדת לנתבע (יואש אלרואי) הגנת סעיף 15 (3) לחוק .

סעיף 4 ב . סעיף 15 (2) לחוק . כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק , למעֵט מרכיב תום לב . לעניין מרכיב תום הלב , הבהרתי בהחלטתי כי שאלת המפתח הנה האם המפרסם (יואש אלרואי) נקט באמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום . כאמור לעיל , די בכך שהנתבע (יואש אלרואי) היה נוכח בעת האירוע כדי למלא אחר דרישת האמצעים הסבירים . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הנתבע (יואש אלרואי) לא דיווח את אשר ראה . שכן הוכח שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) ניגש לעמדת השידור וצעק לעבר נתבע מס' 3 (אלי סהר – פרשן הכדורסל של ערוץ 1) בכעס הערות לגבי צבע עניבתו , בעת שאוהדים רבים התלהמו בצוות השידור . סביר שהנתבע (יואש אלרואי) ראה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) חלק מאותם האוהדים שביצעו את המעשים שתוארו במכתב (של יואש אלרואי) . ומכל מקום התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח אחרת . על כן לא ניתן לשלול את תום ליבו של הנתבע (יואש אלרואי) . הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח אפוא את כל מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק . בנוסף הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק , שכן קבעתי בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) מצדו , כאמור לעיל , לא הוכיח אף אחת מהחזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק . אשר על כן , עומדת לנתבע (יואש אלרואי) גם הגנת סעיף 15 (2) לחוק . (…) נראה לי שבמקרה שלפניי , עלי לתת משקל מיוחד לעובדה שהתובע ד"ר יונתן מרסקי) הביא את עצמו לסיטואציה בה למעשה לקח חלק באירוע שהיה במגרש , על ידי כך שבעֵת שאוהדים רבים התפרצו למגרש וצעקו לעבר צוות השידור , הוא בחר לגשת לעבר עמדת השידור ולצעוק (…) תוך שהוא מנופף בידו . התובע משמש כרופא העבודה , וככזה לא היה צריך להיות כלל על המגרש באותה עֵת . לפי כך , לא ניתן אומנם לומר כי אין לוֹ להלין אלא על עצמו , אך בהחלט בעיקר על עצמו .

התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ישלם לנתבע (יואש אלרואי) ולרשות השידור הוצאות ושכר טִרחת עורך דין של  3500 ₪ בתוספת מע"מ כדין . ניתן היום , ה' בכסלו תשס"ד (30 בנובמבר 2003) במעמד המתייצבים .

על החתום,

ד"ר מיכל אגמון –  גונן , שופטת .

כשלוש שעות נמשכה ההרעשה הקולנית האישית נגדי ע"י גוש גדול של אוהדים שישב מאחורי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביציע המזרחי של ההיכל במלחה ב- 9 במאי 1999. יכולתי בקלות בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להסֵב את תשומת לבו של המפיק ששי אפרתי והבימאי אמנון אוסמן בניידת השידור לאווירה החמה מידי שהשתררה סביב עמדת השידור שלנו , ולהורות להם להציב מצלמה ומיקרופון באזור כדי לתעד את התלהטות היצרים בשידור ישיר . הבלגתי ובחרתי שלא לעשות זאת , מפני שדובר בהתקפות אישיות עלי ולא נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או רשות השידור . לא רציתי לנצל את השררה לטובתי האישית . הנחתי למפיק ולבימאי לגלות בעצמם את התופעה יוצאת הדופן שנמשכה כאמור כשלוש שעות. בהיעדר יד מכוונת, שניהם, ששי אפרתי ואמנון אוסמן הספונים בניידת השידור, לא גילו דבר במשך שלוש שעות ולא היו ערים לתופעה . פגם עיתונאי שמעיד על הצורך להציב במקרים מסוימים בשטח פונקציה מכוונת שתסייע לבימאי ולמפיק (יושבים בבטן ניידת השידור) להתמצא טוב יותר בהתהוות העלילה בשטח . בלעדי איש קשר שכזה קיימת סכנה של התנתקות האחראיים המקצועיים על השידור מהנעשה בשטח . התופעה הזאת בה חלק מהאוהדים המטריד בקולי קולות את עמדת השידור הסמוכה אליהם לא נחשפה אז בשידור ישיר ולא הוקלטה ולא תועדה מעולם על טייפ השידור בניידת הטלוויזיה . אחרי המקרה המזעזע מנקודת מבטי  לא שבתי עוד לעולם לתעֵד או לבַקֵר במשחקי הפועל ירושלים בהיכל מלחה .

[1] ראה נספח : מכתבי לדני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל  מ- 10 במאי 1999 המדווח לו על אווירת האלימות שהשתררה במלחה בסיום המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א ביום ראשון – 9  במאי 1999 .

[2] ראה נספח : מכתבם של אורי פורת ויאיר שטרן מ – 17 ביוני 1999 המגן עלי מפני חבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג .

[3] ראה נספח : מכתב התמיכה של יו"ר הוועד המנהל גיל סמסונוב אלי  מ- 11 במאי 1999 בעקבות ההתקפה עלי של חלק מאוהדי הפועל ירושלים בהיכל מלחה במשחק הגמר סל הפועל ירושלים – מכבי ת"א  ב- 9 במאי 1999 .

[4] ראה נספח : פסק הדין המשפטי של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון- גונן המזכה אותי מהוצאת דיבה ולשון הרע נגד ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים .

5.ב. יונה וויזנטל

אין לי שום כלים כדי להעריך את מידת כישרונו של מר יונה וויזנטל לשקם את השידור הציבורי ולבנות אותו מחדש על הריסותיו של היָשָן . העיתונות וכונס הנכסים הרשמי של רשות השידור פרופסור דוד האן מהללים אותו . נפגשתי עמו פעם אחת בלבד (הוא שימש איש כספים של מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים) במפגש תחרותי טלוויזיוני "ראש בראש" רווי אמביציות רייטינג ומִדְרוּג וגם שאיפות אישיות בחודש אפריל של שנת 2000 . מדובר במבצע השידורים הישירים של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת הפאר של מכבי ת"א אלופת ישראל בכדורסל וגם מחזיקת גביע המדינה , ע"י ערוץ 1 הציבורי וערוץ 5 בכבלים , ובעצם התמודדות טלוויזיונית יוקרתית לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ בין שני מקורות שידור שמשדרים לצופיהם את אותה סחורת שידור . העיתונות וכלי התקשורת בארץ ניבאו ניצחון מוחץ לשני אנשי ערוץ 5 הצעירים מיילן טנזר ויונה וויזנטל על יואש אלרואי הסָב , הזָקֵן , והוותיק , Old fashion מערוץ 1 . כולם יודעים למי ניתנה הנבואה . בטרם תחילת ההתמודדות הכרזתי בפני ה- Sponsor הראשי באותו מבצע שידורים מסלוניקי 2000 מר קוֹבִּי בֵּן גוּר , אז יו"ר דירקטוריון חברת "פלא פון" , כי אני הולך להביס את מיילן טנזר ויונה וויזנטל במדד הרייטינג שוק על ירך , את שניהם ביחד ואת כל אחד מהם לחוד . לחלוטין עמדתי בכבוד בהצהרתי . בעקבות תבוסת המדרוג שהנחלתי לערוץ 5 בכבלים ב- 18 וב- 20 באפריל 2000 בסלוניקי יחדיו עם פיקודיי בחטיבת הספורט של ערוץ 1 , כתב מוטי קירשנבאום את התרשמותו ההיא לפני יותר מ- 14 (ארבע עשרה) שנים מ- "ניצחון הכנופיה מרוממה" .

 

ראה "הארץ" מ- אפריל 2000 . עיתון "הארץ" . מאמרו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום "ניצחון הכנופיה מרוממה" לאחר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה את ערוץ 5 בכבלים במבצע השידורים הישירים "ראש בראש" של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל ב- סלוניקי 2000 . (באדיבות עיתון "הארץ") .

5.ג. הקומיקאי האמריקני המנוח רובין וויליאמס.

נפגשתי עם רובין וויליאמס ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) שהתקיים בלאס ווגאס ועסק בהיערכות הטלוויזיונית לקראת מבצע השידורים של מונדיאל ארה"ב 1994 . טסתי ללאס ווגאס בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . הוועדה המארגנת האמריקנית בראשות מר אלן רוטנברג (Alan Rothenbergׂׂׂ) הזמינה את רובין וויליאמס להפגין את כישרונו הקומי בפני הנוכחים ואותי לעשות עמו היכרות קצרה . הוא איחל באמצעותי את המיטב למדינת ישראל  .

הערה 6 : מאמן קבוצת מכבי ת"א בכדורסל גיא גודס ועוזר המאמן שלו פיני גרשון לקראת עונת 2015 – 2014.

המבחן המתמטי של הרכבת הנוסחה גיא גודס + פיני גרשון תיבחן בעת הפסדים בשעת משברים , האם : Gudes + Gershon = explosion , ו/או , Gudes + Gershon = fruitfulness & success . פיני גרשון הוא איש פורה בתחום אימון הכדורסל ששולף ויורה בצרורות והוכיח את עצמו . אינני מכיר כלל את גיא גודס אולם הוא מצטייר כאיש מאופק וסולידי ובעל יושרה . אין זה אומר בהכרח שבגלל התכונות האלה הוא גיא גודס פחות חכם מפיני גרשון . פחות מנוסה אך אולי לא פחות מוכשר . צירופים מן הסוג הזה של מאמן טרי וצעיר (גיא גודס יליד 1971) יחדיו עם עוזר מאמן עטור תהילת עבר מבוגר ממנו בעשרים שנים ובעל ניסיון יתר (פיני גרשון יליד 1951) אינם חדשים, אך הם נדירים, ונבחנים כאמור בעת גירעון ותבוסות . להלן שני דיווחים שלי לטובת קוראי הבלוג הנוגעים ליצירת הנהגה ספורטיבית אמינה ועתירת סמכות המורכבת ממאמן טרי וצעיר יחדיו עם עוזר מאמן ו/או יועץ בעל עבר ומוניטין , מבוגר , ובעל יותר שנות חיים וניסיון בתחום הקונקרטי .

א. בתום מונדיאל הכדורגל של צִ'ילֶה 1962 מינתה התאחדות הכדורגל הגרמנית את הלמוט שן (Helmut Schon יליד 1915) למאמן הנבחרת הלאומית במקומו של ספ הרברגר (Sepp Herberger יליד 1897) בר סמכה ועתיר מוניטין שזכה עם גרמניה בגביע העולם במונדיאל שווייץ 1954 . הלמוט שן שימש במשך שנים עוזרו הצמוד של ספ הרברגר בנבחרת הגרמנית הלאומית . הוא המתין זמן רב למינוי הרם . לאחר שהגיע הרגע ביקש ממורו ורבו ספ הרברגר לשמש יועץ קרוב שלו לקראת מונדיאל אנגליה 1966 . הוא לא חשש מפניו וסמך עליו לחלוטין לא רק בגלל ש- ספ הרברגר היה איש הגון אלא גם מפני שהיה שָם כבר בפסגה ההיא . אני מאמין לפיני גרשון לחלוטין כשהוא מצהיר כי אין לו שום פרטנזיות לרשת את גיא גודס אלא רק לעוץ לו עצות נבונות . פיני גרשון הוותיק הוא אדם אינטליגנטי ספוג תהילת כדורסל שאיננו זקוק עוד לריגושים שנכונו לגיא גודס הצעיר . הוא מסוגל לעמוד בפיתוי ולשמש רק עוזר ויועץ מבלי ליטול לידיו את המושכות . מדובר ברעיון שנוסה כבר בחו"ל אולם יהיה מעניין לעקוב אחריו בכל מקרה במכבי ת"א .

הערה שלי : ספ הרברגר והלמוט שן אינם עוד בין החיים.

sepp herberger

טקסט תמונה : 1966 . מאמן נבחרת גרמניה הלמוט שן (מימין) מתייעץ עם מורו ורבו ספ הרברגר (משמאל , מבוגר ממנו ב- 18 שנים) לקראת מונדיאל אנגליה 1966 . שני האנשים מאחור אינם מזוהים . (באדיבות בלעדית של התאחדות הכדורגל הגרמנית . התמונה הועמדה לרשותי והותרה לשימוש בעת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל גרמניה 1974) . 

ב. את אותו הטקסט ניתן לומר על שחקן הכדורסל המקצועני האמריקני ביל ראסל (Bill Russell) שמוּנָה בהחלטה נדירה ודרמטית וייחודית בשנת 1967 להיות מאמן / שחקן בקבוצת בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) ב- NBA (לאחר אחת עשרה שנים בה שימש שחקן ציר בקבוצה) . המאמן / שחקן ביל ראסל (2.08 מ') הצעיד את בוסטון סלטיקס בשתי העונות המוצלחות של 1968 – 1967 ו- 1969 – 1968 לזכייה בעוד שתי אליפויות NBA נוספות . ביל ראסל סטודנט בן 22 באוניברסיטת סאן פרנציסקו נקנה ע"י מאמן בוסטון סלטיקס רד אוורבך (Red Auerbach) לאחר אולימפיאדת מלבורן 1956 . האתלט ביל ראסל (כדורסלן שרץ 100 מ' בתוצאה 10.6 ש' , קפץ לרוחק 7.95 מ' , וניתר לגובה 2.09 מ') יועד להיות שחקן ציר אצל רד אוורבך ושימש עמוד התווך של המועדון במשך 13 (שלוש עשרה) שנים רצופות . לאחר שנבחר להיות מאמן / שחקן היה מאושר לדעת כי על הספסל ממשיך לשבת המאמן הוותיק שלו ושל בוסטון סלטיקס מורו ורבו רד אוורבך (כעת מנכ"ל המועדון אולם נותר אוטוריטה מובהקת בתחום האימון והדרכת השחקנים) . מן הראוי לציין כי רד אוורבך האגדי הצעיד את קבוצת בוסטון סלטיקס על שורותיה נמנה כאמור ביל ראסל לתשע אליפויות NBA בין עונת 1957 – 1956 לבין עונת 1966 – 1965. הישג חסר תקדים בתולדות ה- NBA מאז ומעולם. עכשיו המאמן / שחקן ביל ראסל התייעץ ללא סוף עם מאמן העבר שלו וסמך לגמרי על חוות דעתו . כמובן שמדובר בשני אנשים נבונים משכמם ומעלה בעלי מוסר ודרך ארץ . ביל ראסל היום בן 80 הוא אחד השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה של ה- NBA .

bill russell

טקסט תמונה : עונת הכדורסל של 1968 – 1967 בליגת ה- NBA האמריקנית . זוהי קבוצת בוסטון סלטיקס אלופת ה- NBA בפעם העשירית בתולדותיה תחת שרביט המאמן / שחקן ביל ראסל (מס' 6 יושב שני מימין) . רד אוורבך יושב שלישי משמאל . (באדיבות בלעדית של ה- NBA . התמונה הועמדה לרשותי ע"י ה- NBA והותרה לשימוש בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של ה- NBA בשנים 1991 – 1987) .

הערה 7 : הפקה וסיקור רשלניים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל ישראל – מונטנגרו 97 : 100 (משחק ביתי בקפריסין) והולנד – ישראל 57 : 66 (משחק חוץ בכרונינגן) במסגרת קדם אליפות אירופה 2015, ע"י ערוץ 1.

Sequence גלוי לעורך החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל :

הפקת השידור הישיר אמש (יום רביעי – 13 באוגוסט 2014) של ערוץ 1 מכרונינגן בו ניצחה נבחרת ישראל את נבחרת הולנד 66 : 57 במשחקה השני בקדם אליפות אירופה בכדורסל , איננה עומדת בשום סטנדרט טלוויזיוני מינימאלי . צילום עני ודל ברמה מגוחכת נטול מינימום רמה של הילוכים חוזרים , שלא לדבר על היעדר כליל של צילומי SSM . אורי לוי הוא דקלמן . מדקלם . משוחח . מנהל שיחות פינג פונג טריביאליות עם הפרשן הצפוי שלו גור שלף . הכל ברמה אחידה של Voice over . הכל אותו דבר . הכל מונוטוני . הכל רוטיני . הכל כרגיל . אין שום טיפ טיפה של התרגשות בהעברת המסר ברמה של Play by play . האיש המשעמם הזה איננו שַדָּר ספורט . זה עניין אחד . עניין אחר הוא מדוע ערוץ 1 מפגר ונכנס באיחור לביצוע המשימה שלו מכרונינגן …??? למה הוא מחמיץ בתחילת השידור הישיר דווקא את צילומי טקס שירת ההמנון הלאומי שלנו "התקווה" ע"י שחקני נבחרת הכדורסל של ישראל…??? לשירת "התקווה" בחו"ל ע"י קבוצת ספורט לאומית של ישראל יש משמעות כפולה ומכופלת בתקופת מלחמת "צוק איתן" . להיכן נעלמה הסטטיסטיקה…??? להיכן נעלם אולפן הבית המנווט ואנשיו בירושלים…??? מה היה עושה ערוץ 1 אם קו השידור היה הולך לאיבוד בהיעדר אולפן גיבוי…??? מדוע נעדרה מהשידור הישיר הזה הולנד – ישראל 57 : 66 הפרשנית ענת דרייגור , מי ששימשה פרשנית לצדו של גור שלף באולפן בירושלים במשחק הראשון ישראל – מונטנגרו 97 : 100 שהתקיים בקפריסין…??? אם היא הייתה פיגורה פרשנית מספיק טובה למשחק ישראל – מונטנגרו מדוע איננה טובה לפתע במשחק הולנד – ישראל…??? מדוע הפסקת המשחק הולנד – ישראל מוחזקת ללא שדר מוביל ומסביר באולפן …??? מדוע נכנס בהפתעה קטע מאליפות אירופה בא"ק (400 מ' לגברים , חצי גמר מקצה 3 בהשתתפות האצן הישראלי דונלד סאנפורד) ללא שום Lead in מכוון…??? מדוע אורי לוי מראיין בתום המשחק בעמדת השידור ב- כרונינגן את גל מקל ללא מצלמה…??? מדובר בטלוויזיה ולא ברדיו…!!! מדוע ה- Host broadcaster מייחד בתום המשחק הולנד – ישראל מצלמות ומיקרופונים לצורכי ראיונות עם השחקנים ההולנדים ועם מאמנם ולא מעניק את אותם כלי שידור לאנשי ערוץ 1…? מה היה אם כן תפקידו של מפיק ערוץ 1 ב- כרונינגן מר יגאל שמעוני…??? מה הוא עשה שם בדיוק…???

גם בשעת דמדומים של ערוץ 1 הציבורי , אפשר היה להפיק את שני השידורים הישירים הרשלניים הללו במסגרת קדם אליפות אירופה בכדורסל 2015 ישראל – מונטנגרו בקפריסין והולנד – ישראל בכרונינגן – הרבה הרבה יותר טוב . חבורה של חפיפניקים . האם יונה וויזנטל לשעבר איש ערוץ 5 בכבלים והיום העורך החדש של רשות השידור , היה מתיר בעת ההיא לאנשיו לייצר שתי הפקות (אחת מהן בכלל Off tube) כה בטלניות , עצלות , ומרושלות כפי שערוץ 1 הרשה לעצמו אמש (13 באוגוסט 2014) וביום שני – 10 באוגוסט 2014 .

ערוץ 1 עדיין ממומן מכספו של הציבור ומקבל ממנו בין 1 בינואר 2014 ל- 31 בדצמבר 2014 סכום פנטסטי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל . מפני כך ערוץ 1 עדיין מחויב למשלם האגרה שלו . כפי שנראה אמש בעת השידור הישיר מ- כרונינגן של אורי לוי וגור שלף זה איננו המצב . מדובר בחלטורה ורדידות . מדובר בחוסר כבוד של ערוץ 1 כלפי צופי ערוץ 1 וכלפי נבחרת ישראל הלאומית שאותה הוא מסקר . מדובר בחוסר משווע של ממלכתיות . איזה שידור ואיזה ציבורי…איזה שידור ציבורי ואיזה נעליים…? יונה וויזנטל האם מקובלת עליך הפקה כה כושלת ו- שירות כה נחות מהסוג הזה של השידור הישיר של משחק הכדורסל הולנד – ישראל , כפי שהגיש אמש (יום רביעי – 13 באוגוסט 2014) ערוץ 1 לצופיו…???

הערה 8 : הפרופסור היהודי – אמריקני למשפטים וויליאם שאבאס (William Schabas) יו"ר וועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם לחקירת מלחמת "צוק איתן".

ראיתי והקשבתי לריאיון שערך עמך עיתונאי ושדרן ערוץ 10 מר נדב אייל . וויליאם שאבאס אני בז לך.   

סוף הפוסט מס 424. 

 

 

רוני דניאל איש חברת החדשות של ערוץ 2 הוא כתב ופרשן צבאי ברמה הגבוהה ביותר ושדרן טלוויזיה מהימן בעל ידע, יושרה, וסמכות. הוא איננו נופל במאום מהקולגה שלו בערוץ 10 אלון בן דוד. פוסט מס' 423. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת. זה לא עיתון – זה אינטרנט.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 423 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ המאוחרות של יום שני – 11 באוגוסט 2014.

רוני דניאל איש חברת החדשות של ערוץ 2 הוא כתב ופרשן צבאי ברמה הגבוהה ביותר ושדרן טלוויזיה מהימן בעל ידע, יושרה, וסמכות. הוא איננו נופל במאום מהקולגה שלו בערוץ 10 אלון בן דוד. פוסט מס' 423. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : חברת החדשות של ערוץ 10 עושה כאמור עבודת סיקור נרחבת , איתנה , ומהימנה של מלחמת "צוּק אֵיתָן" . זאת בדיוק הסיבה מדוע ערוץ 10 משמש ערוץ הבית שלי . אין לי אם כך שום סיבה לזפזפ לערוצים אחרים למרות שאני יודע שאני "מפסיד" בשידור On line את עבודת הכיסוי הטלוויזיונית המצוינת בעת הזאת של העיתונאי האמיץ , הפרשן והשדר הצבאי המוביל של חברת החדשות של ערוץ 2 רוֹנִי דָנִיאֵל . רוֹנִי דָנִיאֵל הוא אחד מאותם שדרני טלוויזיה בעל אישיות ונוכחות פוזיטיבית עצומה על המסך , בעל אוטוריטה, יושרה , וסמכות . בסופו של דבר הוא מבין הבודדים שמקנים במשהו יתרון לחברת החדשות של ערוץ 2 על חברת החדשות המצוינת של ערוץ 10 . אף על פי כן אני נאמן לחברת החדשות של ערוץ 10 ו- מרוויח את אַלוֹן בֵּן דָוִד. אני "מפסיד" את רוֹנִי דָנִיאֵל מפני שאני מקליט אותו ואת הקולגות שלו ורואה אותם ומקשיב להם ב- Delay . אני מקווה שרוֹנִי דָנִיאֵל לא לוקח ללב כל מיני הערות מגוחכות ובלתי נכונות שמושמעות בגנותו מכל מיני כיוונים , כמו למשל זאת של מר רוֹגֵל אַלְפֵּר , מי שכתב אתמול בעיתון "הָאָרֶץ" (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) מאמר רווי חולשות ומנותח באופן רָדוּד בשם "רוֹנִי ויוֹנִית לנֶצָח" . במאמר הרָפֶה בעיתון "הָאָרֶץ" מעניק כותבו לרוֹנִי דָנִיאֵל את התואר "עיתונאי מפוקפק" . קשקוש מוחלט . מי שמפוקפק מבין השניים זהו רוגל אלפר . מדובר בפוסט קלוש שמתיימר ללא הצלחה לנתח תמונה תיעודית מקסימה שצילם ברגע של עירנות צלם חובב בשם רוֹנִי שַמָאי . התמונה "רוני דניאל + יונית לוי" , צולמה ותועדה על ידו ב- 6 באוגוסט 2014 בעמדת השידור של חברת החדשות ערוץ 2 הממוקמת בחניון החיילים ליד קיבוץ יד מרדכי , בעת סיקור המערכה הכבדה שמנהל צה"ל נגד הטרור הנבזי של החמאס , מבלי שמושאי התיעוד יחושו ב- iphone שכוון אליהם ביד מקצועית ורגישה . רוֹנִי שַמָאי הוא בכלל מעצב תאורה בטלוויזיה אולם מתברר שהוא צלם לחלוטין לא חובב , שקנה ביושר את פרסומו המפתיע . התמונה הנהדרת שלו , "רוני דניאל + יונית לוי", היא אומנם פרי יצירה ותיעוד אקראי המתארת הקלה בסיום של משימת שידור כלשהי, אולם לצד האקראיות היא משדרת מנגד טבעיות, מהימנות, ואמינות מוחלטים , מבלי שרוֹנִי דָנִיאֵל ויוֹנִית לֵוִי יודעים בכלל שהם מצולמים . אתה מתבונן בתמונה ואומר לעצמך איזה יופי של תיעוד אותנטי מקורי . שוחחתי ארוכות עם רוֹנִי שַמָאי אודות התיעוד האקראי הנדון . הוא ביקש להדגיש בפניי כי שניהם רוֹנִי דָנִיאֵל ויוֹנִית לֵוִי לא ידעו כלל כי הם מתועדים ע"י ה- iphone שלו . רוֹנִי שַמָאי רשאי להיות גאה בעצמו. תמונת האֶמֶת הספונטנית שלו מגלה איזו כמות של חיבה ואֵמוּן, כנות ויושר לב וסולידריות , שוררים בין השַדָּר והשַדְרָנִית שניים מבין המובילים הראשיים של חברת החדשות בערוץ 2 . אין זה דבר של מה בכך . מדובר בהפגנה רוח קרב אמיתית של יצירה והתקדשות משותפת למען קידום משימת שידור טלוויזיונית , מלווה בהערכה הדדית בתוך Team שידור זוגי מצטיין שבורך בכישרון ובדבקות במשימה . זה המון . אילו הייתי מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 הייתי תולה את התמונה הייחודית הזאת "רוני דניאל + יונית לוי" על אחד מכותלי המשרד שלי. אין פלא שהעיתון "ידיעות אחרונות" עט על המציאה. התיעוד האותנטי התפרסם בהבלטה רבה ב- 7 באוגוסט 2014 בעמוד השער האחורי שלו . רוֹנִי דָנִיאֵל איננו זוכה מן ההפקר באימון הציבור . יש לכך סיבות טובות והוא ראוי לזה . ציבור צופי הטלוויזיה איננו טיפש . אי אפשר להוליך אותו שולל . לא בכדי מעניק מר אָבִי וָויְיס מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 אשראי כה רב וממושך למומחה שלו בענייני צבא וביטחון , רוֹנִי דָנִיאֵל . ברור שהקרדיט איננו מבוסס על חֲבֵרוּת אלא על מקצוענות . הטלוויזיה איננה מוסד של רֵעוּת ויְדִידוּת . מדובר במפגש של אנשי מקצוע תחרותיים בעלי שאיפות למְצוּיָנוּת ובעלי אינטרס וקניין משותפים להשגת רייטינג גבוה . אחוות לוחמים טלוויזיונית מבוססת ראשית דבר על הישגיות . רוֹנִי דָנִיאֵל הוא איש טלוויזיה מצוין מהשורה הראשונה ומעמודי התווך של חברת החדשות של ערוץ 2 . לא בכדי נהנה גם בעבר מאימונו המוחלט של המנהל הקודם של חברת החדשות בערוץ 2 מר שָלוֹם קִיטָל .

rony daniel 3

טקסט תמונה : 6 באוגוסט 2014 . חניון החיילים ליד קיבוץ יד מרדכי . זוהי עמדת השידור של חברת החדשות של ערוץ 2 אותה מאיישים הפרשן הצבאי רוני דניאל (מימין) ומגישת מהדורות החדשות יונית לוי (משמאל). התמונה המקסימה היא אותנטית וצולמה ע"י רוני שמאי ממכשיר טלפון נייד ברגע ספונטני ללא ידיעת המצולמים, כאמור ב- 6 באוגוסט 2014 , ביום הלחימה ה- 28 של מלחמת "צוק איתן". תיעוד נפלא, טבעי, ומשובב נפש של רוני שמאי. (באדיבות רוני שמאי).

rony daniel 2

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באוגוסט 2014 . "ידיעות אחרונות" עושה שוב בי"ס למתחריו – "הארץ", "מעריב",  ו- "ישראל היום" .  העיתון מקדים ומגיע לתמונה המעניינת והמלבבת (צילם רוני שמאי) לפני האחרים, ומפרסם אותה בהבלטה בעמוד השער האחורי של העיתון . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ובאדיבות צלם התמונה רוני שמאי).

rony shamai 1

טקסט תמונה : זהו הצלם רוני שמאי בן 41 . התמונה של רוני דניאל ויונית לוי היא פרי יצירה ותיעוד של רוני (וולטר) שמאי בן 41 , מעצב תאורה מזה 16 שנה . רוני שמאי יליד 1973 בארגנטינה הוא צלם חובב , נשוי , ואב לילד . הוא מתגורר כעת ברמת גן . 

הערה 5 : "שישי" המורחב של ערוץ 10 (שלשום , יום שישי – 8 באוגוסט 2014) בהנחיית מר אלון בן דוד (מאופק ושקול) וגב' טלי מורנו (נסערת ונרגשת הרבה יותר מהפרטנר שלה) אירח אישי טלוויזיה ואורחים רבים , ביניהם ח"כ עוֹמֶר בַּר לֵב (אל"מ במיל. לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל) והפרשן המצוין לעניינים ערביים אבי יששכרוף , והעניק אינפורמציה מקיפה ועדכנית לצופיו . אני תומך בהערכות המלחמה ובהערות הנוגעות להיערכות צה"ל החדשה בעקבות הפסקת האש הדלה והשבירה (החזיקה מעמד שלושה ימים) – כפי שהשמיע האורח באולפן ח"כ עומר בר-לב . תמוה בעיניי מדוע שורת כתבי ערוץ 10 שנכחה ב- "שישי" ובראשם שני המגישים אַלוֹן בֵּן דָוִד וטַלִי מוֹרֶנוֹ לא קשרו בין הביקורת החמורה שהשמיע עומר בר-לב על דילול נמהר ומשמעותי של כוחות צה"ל בעקבות הפסקת אש שבירה (לשלושה ימים בלבד) , ולא האיצו בו להתעמת עם הצהרת רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ שמיהר להצהיר בפומבי ובאופן דרמטי ברשתות הטלוויזיה הארציות כלהלן : "אני משוכנע שהציבור סביב עוטף עזה יכול לחזור עכשיו לביתו , לפתח את השדות , לחזור ולחיות פה את חייו בצורה טובה ואיכותית , כפי שהיה קודם" . הרי אזרחים רבים מיישובי עוטף עזה לעגו להכרזת רמטכ"ל צה"ל שמיהר וקרא להם לשוב לבתיהם ולחוש בטוחים בעוד האויב הטרוריסטי מחדש את אש הרקטות והפצמ"רים שלו מריכוזי אוכלוסייה אזרחית ברצועה כבר בבוקר שישי (8 באוגוסט 2014) לעבר כל קיבוצי ומושבי עוטף עזה וגם על אשקלון ואשדוד . תושבי מדינת ישראל המותקפים כבר יותר מחודש ימים ע"י טרור החמאס לא רק שלא האמינו לאף מילה של רמטכ"ל צה"ל ולא נענו לקריאתו , אלא שרבים נוספים נטשו גם הם ביום שישי – 8 באוגוסט 2014 את כור מחצבתם . חבל שאנשי ערוץ 10 לא ניצלו את ההזדמנות ולא ביקשו לשמוע את דעתו של עומר בר-לב בנידון .

הערה 6 : שוחחתי היום אחה"צ (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) בטלפון עם ח"כ עומר בר-לב שהוא גם חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וביקשתי את התייחסותו בשני נושאים : האחד , הצהרת הרמטכ"ל הקוראת לתושבי עוטף עזה לחזור לבתיהם , והשני , בעניין חציית כל הקווים האדומים וגילוי סודות של ביטחון שדה ע"י הכתבים הצבאיים של רשתות הטלוויזיה אגב אספקת אינפורמציה לצופיהם מהחזית ומהנעשה בשטח . עומר בר-לב קשר בתשובתו את שגיאת הכרזתו הנמהרת של הרמטכ"ל בני גנץ הקוראת לאזרחים המפונים לשוב לבתיהם לשגיאת ההחלטה הבלתי מובנת להסיג לאחור לעבר הגבול הבינלאומי את כוחות צה"ל לרבות חטיבות ה- חי"ר וה- רק"מ שלו ואת עוצבות השריון ואגדי תותחנים , רק על סמך הפסקת אש ארעית . בעת סיכום הדיון הצבאי שלשום באולפן ערוץ 10 שאל עומר בר-לב את כתבי ערוץ 10 ואת הציבור , כלהלן : "מה אמור לחשוב האויב כשהוא רואה את צה"ל נסוג לאחור ומרפה מהלחץ…" ? בעניין השאלה השנייה השיב לי עומר בר-לב כי כל מיני נתונים צבאים שמספקים הכתבים הצבאיים של רשתות הטלוויזיה לצופיהם כמו אלה של מספרים מדויקים העוסקים בגיוס בשלבים של כמויות כאלה ואחרות של אנשי מילואים למלחמת "צוק איתן" , הודעה מראש על תחילת התקיפה הקרקעית של צה"ל , הודעות מהאוויר באמצעות פתקאות בערבית המבשרות על תחילת התקפות חיל האוויר , מיון כוחות וחטיבות צה"ליות הנוטלות חלק בלחמה הקשה והיכן גזרות התקיפה שלהן , הגדרה שמות וקודים בפרהסיה של החטיבות הנלחמות , לרבות הגדרת סדרי גודל של כוחות , הודעה מראש על הסגת כוחות ההתקפה של צה"ל לעבר הגבול הבינלאומי בגין הסכמי הפסקות אש שבירות , לרבות שידור ישיר וחשיפת הטנקים הישראליים שועטים ומעלים אבק בדרכם חזרה לעבר הגבול הבינלאומי – מקורן בדובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז . מפתיע , מביך , ומסוכן . שלא לדבר על העובדה שרשתות הטלוויזיה ורשתות הרדיו הארציות בישראל, משמשות בעלות כורחן קת"ק (קצין תצפית קדמי) של צבא משגרים הרקטות של אויב החמאס, בגלל רוב להיטותן לדווח מייד לציבור הישראלי דיווח מדויק היכן פגעו הרקטות ואיזה נזק נגרם . הדיווח העיתונאי אודות פגיעת רקטות החמאס ביישובים השונים ו/או נפילה ב- "שטחים פתוחים" הוא בפירוש העברת אינפורמציה צבאית חיונית ביותר בחינם לאויב , מידע המתדרך אותו ומאמֵת בעבורו את דיוק הטיווח שלו . מדובר בשיגור רקטות "גסות" בלתי מדויקות ׁ(ולא בירי טילים מונחים) לעבר מטרות אזרחיות רחבות ידיים כמו ערים גדולות, עיירות, קיבוצים, ומושבים. בשעה שהרשויות הצבאיות והביטחוניות בארץ מדווחות על פגיעת רקטה כלשהי באשדוד הרי ברור שקציני התותחנים של האויב שמנהלים רישום ירי של כל רקטה ורקטה , מאושרים לקבל בתוך דקה מידע של היזון חוזר מאתנו , כי רקטה X ו/או Y ו/או Z שלהם המשוגרות בזווית תעופה פאראבולית מסוימת והמופעלות ע"י נוסחאות של חומר הדף מסוים – אומנם פגעו במטרה . האויב לומד ומבין כיצד לתקן ולשפר את ההחטאות שלו על סמך תיאור הפגיעות ע"י ערוצי הטלוויזיה הישראליים . ייתכן כי במדינה חופשית ודמוקרטית אי אפשר למנוע זליגת מידע כזה לאויב אך צריך לזכור שמדובר במידע צבאי חיוני ביותר .

הערה 7 : האם שמעתי היטב ב- "שישי" (יום שישי – 8 באוגוסט 2014) את חבר הפנל של ערוץ 10 מר רביב דרוקר אומר לקולגות שלו ולצופיו בהיסוס , בהתלבטות , בהתחבטות , ובשפתיים חשוקות , כשראשו מתנודד ומבטיו מרצדים , כי , "ראש הממשלה בנימין נתניהו לא סומך על צה"ל בכל מה שנוגע לכניסה קרקעית מסיבית של צה"ל לצורך כיבוש הרצועה ומיטוט שלטון הטרור של החמאס…" , ו/או שמא העול  הכבד של מניין שנות חיי בוגד בי . מה פתאום ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מו"מ עם ארגון טרור שקורא במניפסט שלו להשמדת מדינת ישראל…? תפקידו של בנימין נתניהו הוא למוטט ולמגר את שלטונם של איסמעיל הנייה ומוחמד דף ורק אח"כ לנהל מו"מ בין שני העמים , הישראלי והפלסטיני , יחדיו עם שיקום מסיבי של רצועת עזה . ווינסטון צ'רצ'יל ופראנקלין דילאנו רוזוולט לא התכוונו מעולם לנהל במלחמת העולם ה- 2 מו"מ כלשהו עם שני הארכי טרוריסטים הנאצי הגרמני אדולף היטלר והיפני הידקי טוג'ו . הם ראשית דבר מיגרו והכניעו את ההנהגות הפוליטיות והצבאיות של גרמניה ויפן ורק אח"כ פעלו לשיקומן של שתי המדינות שנכנעו . איסמעיל הנייה ומוחמד דף הם נציגים בכוח הזרוע והרובה של תושבי רצועת עזה . הם לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות אלא עלו לשלטון באמצעות הפיכה צבאית שחוללו נגד תנועת הפתח של אבו מאזן . לכן תנועת החמאס איננה הנציגה הלגיטימית של העם הפלסטיני ברצועת עזה ולכן גם לא ייכון שום הסדר הגיוני עם הטרוריסטים . וודאי לא עם אלה שקוראים על פי האידיאולוגיה הרדיקאלית והמטורפת שלהם להשמדת ישראל ולהכרתתה . אין בכלל ספק כי בסֶבֶב הבא ישתמש האויב העזתי בראשות איסמעיל הנייה ומוחמד דף בנשק לא קונבנציונלי נגד אזרחי ישראל .

הערה 8 : זה בסדר גמור שערוץ 1 הציבורי לוקח על עצמו את משימת השידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפות אירופה 2015 אולם למה לעשות זאת Off tube בצורה כל כך ירודה , עלובה , משעממת , ובלתי יעילה . נבחרת ישראל מארחת באמת בגלל מלחמת "צוק איתן" את נבחרת מונטנגרו במשחק הראשון בקפריסין ומפסידה לה 97 : 100 . אז מה אי אפשר להטיס צוות שידור לקפריסין הקרובה…? למה מה קרה…? בנבחרת ישראל משחקים שני שחקני NBA , גל מקל ועומרי כספי , אף על פי כן מדובר בנבחרת לא מוכשרת ולא מבריקה שמפיקה כדורסל איטי , לא מלהיב , ו- צפוי . שַדָּר ה- Off tube המוביל באולפן עני ורש בירושלים בין 18.30 ל- 21.00 הוא שוב אורי לוי ולידו הפרשן גור שלף והפרשנית ענת דרייגור . כולם מעתיקים מהמוניטור במקום לדווח מהשטח , במקום להתייצב ב- מוקד ההתרחשות . שלומפרים .  שַדָּר הטלפון של ערוץ 1 בקפריסין הוא יגאל שמעוני . עסק דַל . מדובר בהפקת טלוויזיה שערורייתית ומבישה אמש (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) של חטיבת הספורט של ערוץ 1 , הפקה שאיננה עומדת בשום סטנדרט טלוויזיוני מינימלי מקובל . איזה עליבות נוראית . איזה שיממון . איזה כישלון . נבחרת הכדורסל של ישראל חברה אתמול בערב יחדיו עם חטיבת הספורט של ערוץ 1 כדי להוריד את השידור הציבורי ביגון שאולה . בושה וחרפה . לא ההפסד . שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ 1 מן המוניטור בירושלים .

ערוץ 1Start timeEnd timeTVRSHARE של משקי בית יהודיםאלפי צופים יהודים 4+
ערב חדש16:59:2517:33:521.7441
המהדורה ש.ח17:34:5017:56:430.5113
חדשות 1-מבזק17:59:5518:07:080.6114
כוכב הקופים השחר – מאחורי הקלעים18:11:3518:24:090.418
כ.סל:קדם ישראל/מונטנגרו18:34:4819:08:501224
כ.סל:ישראל/מונטנגרו19:08:5021:09:003.6688
מבט21:18:5721:59:337.311162
נישואין במשבר22:01:4422:22:103.9683
צו האפנה ש.ח22:39:3423:11:082.7563
10 קטנות ש.ח23:16:4623:26:340.8225
מיוחד-מבצע צוק איתן – לילה ע123:49:5700:15:041.4426

טקסט מסמך : יום ראשון – 10 באוגוסט 2014. טבלת המדרוג של ערוץ 1 הציבורי בין 17.00 ל- 24.00 מדגישה עד כמה מעיק מצבו של השידור הטלוויזיוני הציבורי ומדוע דרושה רפורמה יסודית ורחבת ידיים כדי לשנות אותו מקצה לקצה , אם ניתן בכלל .

הערה 9 : ידיעה סנסציונית בכל רשתות הטלוויזיה , הרדיו , ואתרי האינטרנט במדינת ישראל כפי שהתפרסמה היום , יום שני – 11 באוגוסט 2014 , כלהלן : מר יונה וויזנטל (שימש בעבר סגנו של מר מיילן טנזר בערוץ 5 בכבלים ועד אמש היה סמנכ"ל התוכן של חברת YES) מונה לעורך הראשי של רשות השידור במתכונת ההקמה החדשה שלה . ההנהלה הראשית של רשות השידור ובראשה המנכ"ל יוני בן מנחם הודחה וסולקה מכל תפקידיה . החל מהיום כונס הנכסים הרשמי אוחז בכל סמכויות מליאת רשות השידור ובכל הסמכויות של הוועד המנהל של רשות השידור וסמכויות מנכ"ל רשות השידור . כל אלה פוטרו מתפקידיהם הרמים . 

רשות השידור במתכונתה הישנה התפוררה . השינויים החדשים במסגרת הניסיון לקומם אותה מחדש מהריסותיה , הופכים למציאותיים : בהמשך לאישורו בכנסת של החוק לפתיחת רשות השידור החדשה, הועברו היום (יום שני – 11 באוגוסט 2014) כל סמכויות שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור ועשרים וארבעה חברי מליאת רשות השידור , לידי כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור , מר דוד האן . דוד האן הכריז מייד על מינויו של מר יונה וויזנטל כעורך ראשי חדש של . מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם פוטר הבוקר הזה (יום שני – 11 באוגוסט 2014) מתפקידו הרם . גם שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור הודחו מתפקידיהם . אף מליאת רשות השידור מפורקת ברגעים אלה ממש . הסמכויות שלה הועברו לידי כונס הנכסים דוד האן . משרד כונס הנכסים דוד האן פרסם היום כי החליט למנות לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור את יונה וויזנטל . יונה וויזנטל כיהן עד לאחרונה כ- סמנכ"ל התוכן של חברת הטלוויזיה "YES" . יונה וויזנטל פרש לאחרונה מהתפקיד כסמנכ"ל התוכן של חברת "YES" . מר יונה וויזנטל אינו מוגדר ע"י כונס הנכסים דוד האן כמנכ"ל רשות השידור , אלא כעורך ראשי בעל סמכויות ניהול.

הכונס דוד האן הודיע הבוקר הזה (יום שני – 11 באוגוסט 2014) כי לא ינהיג פיטורי עובדים בתקופה בה תקום רשות השידור החדשה תחת הכוונתו ו- ניהולו הישיר . דוד האן אמר כי הוא מלא כבוד והערכה לפועלם של עובדי רשות השידור ותרומתם רבת השנים לשידור הציבורי בישראל . דוד האן אמר עוד , כי על פי הנוסח הסופי של חוק רשות השידור החדש , נקבע כי בתקופה בה הוא ינהל את רשות השידור החדשה , הוא לא ינהיג פיטורי עובדים מנימוקים של צמצומים והתייעלות . הוא יפטר עובדים אם יהא צורך בכך אך ורק ממסיבות משמעת . דוד האן אמר כי הוא אמור להתייחס בחומרה רבה להפרות משמעת . צריך לציין כאן כי על פי חוק רשות השידור החדש , הרי שרבע מעובדי רשות השידור הישנה ימשיכו בעבודתם ברשות השידור החדשה . ההערכה היא כי מרבית העובדים הישנים ברשות השידור החדשה יהיו עיתונאים . כונס הנכסים דוד האן אמר כי אין בסמכותו להעביר מתפקידו עובד כזה ו/או אחר , למעט נושאי משרות שעתידם ברשות ייבחן בימים הקרובים . בעניין בחירתו של העורך הראשי, הודיע דוד האן כי העדיף את יונה וויזנטל לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור החדשה על פני מועמדים אחרים , והוסיף , כי הוא מקנה לו את סמכויות הניהול השוטף של רשות השידור החדשה , לאחר שהתרשם מקורות חייו , ואלה הצביעו על היות יונה וויזנטל איש מקצוע בעל ניסיון , רואה חשבון בהשכלתו ואיש תקשורת המשלב ידע והבנה בניהול ארגוני ופיננסי של גופי שידור בצד התמחותו בתכנים .

הערה 10 : משהו אישי . מר יונה  וויזנטל שימש בשנת 2000 סגנו של מיילן טנזר בניהול ערוץ 5 בכבלים המתמחה בשידורי ספורט . היה לי העונג להביס עם הפיקודים שלי בערוץ 1 את שניהם , את יונה וויזנטל ואת מיילן טנזר יחדיו , שוק על ירך ברייטינג הטלוויזיוני בשידורים "ראש בראש" של ה- Final four של הכדורסל האירופי בטורניר סלוניקי 2000 ב- 18 באפריל 2000 וב- 20 באפריל 2000 .

samsonov 1

טקסט מסמך : יום שלישי – 18 באפריל 2000 . הימים ההם – הזמן ההוא . גרף מפת הרייטינג בו מביסה חטיבת הספורט בפיקודי את ערוץ 5 בכבלים ומנהליו מיילן טנזר ויונה וויזנטל בעת השידורים הישירים "ראש בראש" של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 2

טקסט מסמך : יום חמישי – 20 באפריל 2000 . הימים ההם – הזמן ההוא . גרף מפת הרייטינג בו מביסה חטיבת הספורט בפיקודי שוב את ערוץ 5 בכבלים ומנהליו מיילן טנזר ויונה וויזנטל ביתרון עצום , בעת השידורים הישירים "ראש בראש" של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 6

טקסט מסמך : הימים ההם – הזמן ההוא . מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב לאחר שפרש בקיץ 2000 מתפקידו הציבורי הרם . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

porath 2

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . הימים ההם – הזמן ההוא . מכתב הערכה שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לאחר שהוברר איזו תבוסת רייטינג הנחלנו לערוץ 5 בכבלים ולשני מנהליו מיילן טנזר ויונה וויזנטל בעת השידורים הישירים "ראש בראש" של טורניר ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . 

סוף הפוסט מס' 423.

 

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל : לדעת חוכמה ומוסר להבין אמרי בינה. לקחת מוסר השכל צדק ומשפט משרים. לתת לפתאים עורמה לנער דעת ומזימה. ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה ודברי חכמים וחידותם. יראת יְהוָֹה ראשית דעת חוכמה ומוסר אווילים בזו (1). פוסט מס' 422. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 422 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 6 באוגוסט 2014.

מִשְלֵי שְלמה בֵּן דָוִד מֶלֶך יִשְרָאֵל : לָדַעַת חוֹכְמָה ומוּסָר להבין אִמְרֵי בִּינָה. לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל צֶדֶק ומִשְפָּט וּמֵשָרִים. לָתֵּת לפְתָאִים עוֹרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִימָה. יִשְמַע חָכָם ויוסִיף לֶקַח ונָבוֹן תַּחְבּוֹלוֹת יִקְנֶה. לְהָבִין מָשָל וּמְלִיצָה ודִבְרֵי חֲכָמִים וחִידוֹתָם. יראת יְהוָֹה רֵאשִית דָּעַת חוֹכְמָה ומוּסָר אֱוִוילִים בָּזוּ (1). פוסט מס' 422. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכותרת ההיסטורית של הפוסט הזה שנהגתה ע"י שלמה המלך לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנה כמבוא לספר "משלי" בתנ"ך היא במידה רבה אוניברסאלית ומעוררת מחשבות בעיקר אצל אלה שהפסידו בגלל טיפשותם. היא נישאת כאן לא בכדי. מסכת ביטויים רלוואנטית ש- נוגעת לכולנו וגם לאנשי ערוץ 1 שקרס מבלי שנפילתו הייתה באמת מחויבת המציאות.

הערה 4 : תודה לחברת החדשות של ערוץ 10 על עבודה עיתונאית – טלוויזיונית פנטסטית במשך 29 (עשרים ותשעה) ימים בכיסוי ושידור מלחמת "צוק איתן" ודרך ואופן ה- הנחיה והגשת האינפורמציה לציבור צופי ערוץ 10 . כל בר בי רב שמעורה קצת בתעשיית הטלוויזיה מבין באיזה עבודה מורכבת ויקרה מדובר ואיזה דבקות במשימה ואורך נשימה נדרשים מאנשי חברת החדשות של ערוץ 10 בשלושת אבני היסוד של המדיה : הנדבך האנושי , הנדבך הטכנולוגי , והנדבך הלוגיסטי . חברת החדשות של ערוץ 10 מיצבה את עצמה בעת סיקור מלחמת "צוק איתן" בפסגת הפירמידה התקשורתית , העיתונאית – טלוויזיונית , של מדינת ישראל  . היא ראויה לכל שבח . ההצטיינות של חברת החדשות של ערוץ 10 בתקופת החירום הזאת של מלחמת "צוק איתן" היא אקסיומה על פי החישוב וההתבוננות שלי . אני לוקח עמי למזכרת מסיקור המערכה הכבדה את הכתב הצבאי של ערוץ 10 אלון בן דוד (וגם את אור הלר ואלמוג בוקר) . אלון בן דוד מושך תשומת לב גם מפני שהמצלמה והמיקרופון מחמיאים לו . מדובר במתת טבע אבל לא רק ולא זה העיקר . הוא התגלה כשַדָּר טלוויזיה אמיץ , שקול , מדוד , ומאופק . אלון בן דוד הוא Analyzer נָבוֹן ובַר סַמְכָה , וקר רוח ובעל השערות עיתונאיות – טלוויזיוניות הגיוניות שהתבררו כנכונות . אלון בן דוד הוא עיתונאי טלוויזיה מהימן מהדרגה העליונה שאתה מאמין לדיווח שלו , לכל מילה שיוצאת מפיו . מה חבל, מלחמת "צוק איתן" היא שעתה היפה של חברת החדשות של ערוץ 10 .

הערה 5 :  אנשים שונים שואלים אותי כיצד זה אני מרשה לעצמי למדוד ולהלל את חברת החדשות של ערוץ 10 בתקופת מלחמת "צוק איתן" , בעוד אני משולל יכולת השוואה ומבלי שאני צופה בשידורי חברת החדשות של ערוץ 2 ובטח לא בשידורי חטיבת החדשות של ערוץ 1. התשובה פשוטה : כאיש תעשיית הטלוויזיה בעל ניסיון של 40 (ארבעים) שנים , ההתבוננות והמעקב העיתונאי שלי נותרו עדיין חדים . עיני לא כהתה . אני מסוגל לבודד ולהבחין ב- אקסיומות . אינני זקוק בכל מקרה להשוואה ולא כל אקסיומה ניתנת להוכחה מתמטית . קווים מקבילים במתמטיקה אינם נפגשים לעולם – זאת אקסיומה . הפיזיקאי – מתמטיקאי הגאון היהודי – בריטי אייזיק ניוטון (1727 – 1643) ביסס את שלושת חוקי הדינמיקה שלו על סמך מעקב והתבוננות בהתנהגותם של כל מיני גופים בחיי היום – יום של כולנו . יכולת הניסוח המתמטית שלו , "כל גוף מתמיד במצבו – אם במנוחה ו/או בתנועה במהירות קבועה לאורך קו ישר – כל עוד אין כוח חיצוני מאלץ אותו לשנות את מצבו הקודם" , איננה זקוקה להשוואות . אינך צריך להאזין לקולותיהם של שני שדרני הכדורגל ברדיו "קול ישראל" עמי פזטל ודני דבורין כדי להבין שהשדרן נחמיה בן אברהם ניצב בדרגה אחת שלימה מעל שניהם ושכמותם . נחמיה בן אברהם הוא דוגמא לאקסיומה ייחודית . אין שום הוכחה מתמטית מדוע מבין שלושת שדרני הכדורגל האלו נחמיה בן אברהם , עמי פזטל , ודני דבורין שמוסרים לציבור אינפורמציה דומה ומשתמשים באותה כמות מלל – הראשון נתפש כשַדָּר עַל ושני הבאים בעקבותיו כ- בינוניים ומטה . אינך צריך להתבונן ב- 1000 (אֶלֶף) נשים כדי לקבוע שאליזבת' "ליז" טיילור היא אישה יפה . את מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית הגישו בעשור ה- 70 של המאה הקודמת חיים יבין , דן שילון , אריה אורגד , טוביה סער , יורם רונן ז"ל , יאיר אלוני , דניאל פאר , יעקב אחימאיר , שמעון טסלר ז"ל ואולי עוד כמה . האנשים האלה קריינו טקסטים חדשותיים באולפן מול מצלמת הטלוויזיה . אין שום נימוק והוכחה מתמטית מדוע הראשון ברשימה לעיל ניצב מעל כולם עד שמָאן דָהוּ העניק לו את התואר "מר טלוויזיה" . כנ"ל לגבי ההתבוננות העכשווית שלי בחברת החדשות של ערוץ 10 שיעילותה ואיכותה הפכו לאקסיומה טלוויזיונית . חברת החדשות של ערוץ 10 שווה כל קומפלימנט בעת סיקור מלחמת "צוק איתן" , גם מבלי לראות את מלאכתם של ערוץ 2 ו- ערוץ 1 . לא כל דירוג של איש , קבוצה , ו/או מאורע כלשהו חייב בהוכחה מתמטית ובהשוואה עם הדומים לו .

הערה 6 : "המעגל" אמש (יום שלישי – 5 באוגוסט 2014) בהנחיית דן שילון איננה עוברת מסך . לא הוא ולא תוכניתו .

הערה 7 : מפליא אותי כל פעם מחדש מדוע שדרן גלי צה"ל רזי ברקאי מחויב להעסיק פנל של עיתונאים ועיתונאיות זרים וזרות כדי להיטיב כאילו עם תוכנית האקטואליה היומית שלו (בין 09.00 לבין 11.00) בשעה שעומדים לרשותו נבחרת עיתונאים מקורית של התחנה שאף הג'ינגל של מפקד גלי צה"ל ירון דקל מחמיא לה ומהלל אותה . תגיד לי מר רזי ברקאי למה חשוב לי לשמוע את דעתה הלא חשובה של גב' איילה חסון מערוץ 1 על סיגנל השידור של רדיו גלי צה"ל…??? לאיילה חסון יש את הבימה שלה ומי שרוצה לראות אותה ולהקשיב לה יכול  ללחוץ 11 על ה- Remote Control הטלוויזיוני בביתו . מדובר באילוץ מלאכותי בלתי נחוץ . תאמר לי מר רזי ברקאי מדוע אינך משתמש ברשת כתבי צה"ל המקוריים…??? שאלה דומה מופנית לחברת החדשות של ערוץ 10 : מדוע נזקקת החברה לשירותיו של עיתונאי "מעריב" מר בן כספית בפנל "שישי" באולפן החדשות בערבי שישי…??? מדובר בכפילות ובהכבדה שלא לצורך . בן כספית לא מעשיר את צופי ערוץ 10 אפילו בגרם נוסף אחד של מידע חיוני וגם לא תורם אפס קצהו של אחוז רייטינג אחד נוסף למדרוג של הערוץ שמעסיק אותו . מדוע חברת החדשות של ערוץ 10 זקוקה לבן כספית ? לערוץ 10 יש את שני המגישים שלו אלון בן דוד וטלי מורנו (טובה מאוד) ואת שורת הכתבים המרשימה והמוערכת שלו : מואב ורדי , חזי סימן טוב , נדב אייל , רביב דרוקר , גיא זוהר , נדב פרי , ברוך קרא , צבי יחזקאלי , ואחרים , וכמובן את המנחים שלו אלון בן דוד וטלי מורנו שהם גם עיתונאים ברמה בפני עצמם .

הערה 8 : לא מובן מדוע גב' איילה חסון אשת ערוץ 1 נזעקת לגלי צה"ל ומתגודדת שם במקום לשמור על יסודות ביתה שמטים ליפול . ריצתה הלא צנועה במהירות של 100 קמ"ש לזרועותיו של רזי ברקאי לא רק מעוררת אי נוחות , אלא מסגירה את חולשותיה שלה ואת רשלנות רשת הטלוויזיה הכושלת שהיא אמורה לייצג .

ayala hasson

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 2014. מראה בלתי מלבב על המסך. איילה חסון מייצגת את ערוץ 1 בעת מלחמת "צוק איתן" . פליטת הקולמוס הבוהקת ממעל איננה בהכרח מדגם אבסולוטי מדויק , אולם היא מצביעה ולא בפעם הראשונה על חוסר רגישות, רשלנות מתמשכת של היעדר בקרה צמודה, הגייה מרפרפת, ופיקוח לקוי בשידורי החדשות של ערוץ 1. (באדיבות ערוץ 1).

הערה 9 : בקיץ 2002 טרקתי את דלתות רשות השידור וערוץ 1 ונפניתי לעַד מכור מחצבתי בעקבות מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . בעת המשבר הגדול ההוא לפני תריסר שנים החלטתי גם להתנתק מרדיו "קול ישראל" (חוץ מ- "רגעי קסם") ובחרתי בתחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל להיות ערוץ הבית הרדיופוני שלי . גדלתי שם על שלוש שדרניות (איכותיות) יעל דן , גלית אלטשטיין , וליעד מודריק . נשבע לכם , מעולם לא ראיתי אותן וברור שלא שוחחתי עִמן . אינני יודע מי הן . אף על פי כן אני אוהב אותן . או אם להיות פחות רומנטיקן אני קשוב אליהן ומעריך אותן . גלית אלטשטיין וליעד מודריק נעלמו לי . פתאום בעת מלחמת "צוק איתן" מצאתי את עצמי שוב מקשיב לגב' גלית אלטשטיין . שדרנית איכותית שמנהלת את תוכניות האקטואליה שלה בקורקטיות ונבונות .

הערה 10 : הפתעה ואכזבה מרה עבורי הייתה הופעתם בתקשורת , בעיתון "הארץ" , של העיתונאים גדעון לוי , אורי אבנרי , ו- ב. מיכאל (מיכאל בריזון , מי שהיה אחד מארבעת הכותבים של תוכנית הסטירה הטלוויזיונית "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974 יחדיו עם אפרים סידון , קובי ניב , וחנוך מרמרי . את "ניקוי ראש" ערך והפיק מרדכי "מוטי" קירשנבאום . הבימאי היה יעקב אסל) . לא בגלל דעותיהם המגוחכות ולא בשל הניטראליות המלאכותית הבלתי מתקבלת על הדעת שנקטו , אלא מפני יכולת הכתיבה הדלה שלהם . בלט חוסר כישרונם לנתח בהיגיון ושֵכֶל את המציאות הצבאית והפוליטית המורכבת שהתהוותה בעת מלחמת "צוק איתן" ואת העובדות שנוצרו בשטח . מהימנות כתיבתם המוגבלת הפכה אותם לכתבים עניים , טועים ומטעים . בחלק מהטקסטים המעוותים שלהם היו הכותבים לא רק בלתי מדויקים אלא גם לא נבונים , כאלה שהפכו בעל כורחם גם למעֵין שקרנים . בעיקר גרם לי מפח נפש של ממש מר אורי אבנרי מפני שחשבתי עד היום שהוא הרבה יותר חכם מהעיתונאים האחרים . מר אורי אבנרי (בן 91 היום) העלה מהאוב (במאמרו "צ'רצ'יל המנוול" בעיתון "הארץ" ב- 16 ביולי 2014) את הטינופת הנָאצִית האָרְסִית ד"ר יוזף גבלס וציטט את חזונו הלאומי נוכח הפצצת מטוסי בנות הברית את ערי גרמניה במלחמת העולם ה- 2 (על משקל הפצצת חיל האוויר הישראלי מטרות צבאיות ברצועת עזה במלחמת "צוק איתן") , "הם יכולים להשמיד את רכושנו אך לא לשבור את רוחנו" , מבלי לספר לקוראיו ולו במשפט רקע אחד מי זה יוזף גבלס . יוזף גבלס שימש שר התעמולה הנבזה ועוזרו ותומכו הראשי של הקנצלר הנאצי אדולף היטלר , והוא כמו מורו ורבו נחשב לפושע מלחמה מלחמה . אדולף היטלר הוא אבי הדוקטרינה של השמדת יהדות אירופה והשמדת עמים ואוכלוסיות אזרחיות ב- קונטיננט האירופי על פי צורכי המלחמה . הצורר הנאצי אדולף היטלר הגה יחדיו עם יוזף גבלס , הרמאן גרינג , והיינריך הימלר את תורת פשעי המלחמה נגד האנושות הגורסת כי במלחמות אין צורך לנצח את צבא היריב , אלא צריך לכתוש ולהשמיד את האוכלוסייה האזרחית שלו , וזה מספיק . כך פקד על ראשי המטכ"ל שלו הגנרלים אלפרד יודל ו- ווילהלם קייטל לעשות . כזכור ארבעת הפחדנים המנוולים האלה אדולף היטלר , יוזף גבלס , הרמאן גרינג , והיינריך הימלר מי שהמיטו אסון כה גדול על העם הגרמני במלחמת העולם ה- 2 , אבדות כבדות ברכוש ונפש , כ- 9.000000 (תשעה מיליון) הרוגים גרמניים חיילים ואזרחים בשנים 1945 – 1939, לא מצאו עוז להתייצב בפני בני עמם כדי להכריז בפניהם על התבוסה הנוראית , ובחרו להתאבד . שני הראשונים בירייה ושני האחרים בבליעת כמוסות ציאניד . אלפרד יודל ו- ווילהלם קייטל הוצאו להורג ונתלו באוקטובר 1946 ע"י בית הדין של בנות הברית בתום משפטי נירנברג ב- באוואריה באשמת פשעי מלחמה נגד האנושות . אורי אבנרי הוא אכזבה ענקית עבורי .

לא מעט מקוראי "הָאָרֶץ" תוהים כיצד מערכת העיתון מצאה צורך לנכון להוציא לאור פוסטים כה מעוותים ובלתי נכונים של גדעון לוי , אורי אבנרי , ו- ב. מיכאל . אלפי קוראים מצאו בפוסטים האלה פגמים מהותיים . אני מצרף לפוסט הקונקרטי הנוכחי שלי את הסתייגותה המוחלטת של הקוראת גב' נאוה ליטבק ואת נימוקיה להסתייגות הזאת ממאמרו המופרך של ב. מיכאל , "בשיטת אולמרט" , כפי שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב- 30 ביולי 2014 .

ראה עיתון "הארץ" מ- יום רביעי – 6 באוגוסט 2014 . עיתון "הארץ" . הקוראת גב' נאוה ליטבק מרעננה מנמקת מדוע היא מסתייגת ממאמרו המופרך של ב. מיכאל "בשיטת אולמרט" כפי שהתפרסם ב- "הארץ" ב- 30 ביולי 2014 . 

הערה 11 : מִשְלֵי שְלמה בֵּן דָוִד מֶלֶך יִשְרָאֵל : לָדַעַת חוֹכְמָה ומוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה. לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל צֶדֶק ומִשְפָּט וּמֵשָרִים. לָתֵת לפְתָאִים עוֹרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִימָּה. יִשְמַע חָכָם ויוסיף לֶקַח ונָבוֹן תַּחְבּוֹלוֹת יִקְנֶה. לְהָבִין מָשָל וּמְלִיצָה ודִבְרֵי חֲכָמִים וחִידוֹתָם. יִרְאַת יְהוָֹה ראשית דָּעַת חוֹכְמָה ומוּסָר אֱוִוילִים בָּזוּ (1). (ספר "מִשְלֵי", פסוקים 7 – 1).

לא חולף יום בו אינני קורא , מעיין , לומד , ומשנן פרקי תנ"ך ופרקי תהילים . אני מאמין באמונה שלימה באלוהים בדרכי שלי . לא הופתעתי לקרוא את המבוא שכתב שלמה המלך בפתח ספרו המרתק והחשוב "מִשְלֵי" . מדובר ב- Copywriter עתיק יומין , רעיונאי מוכשר שכתב לפני 3000 (שלושת אלפים) טקסט אכסדרה חשוב ובר תוקף גם בימינו אנו לספר "מִשְלֵי" ההוא . המבוא אקטואלי ואפקטיבי גם בימינו אלה ומופנה גם לאנשי ערוץ 1 . התדרדרותו המוּאֶצֶת של ערוץ 1 אֱלֵי פי התהום מאז 2002 איננה אקראית ולא בעלמא . הסיבות ברורות . היא הייתה צפויה ואירעה בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן . בחלוף שלושה חודשים הפכה הצבתו ב- 2 ביוני 2014 למינוי קבע . יוסף בר-אל מונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 לתקופה של חמש שנים עד קיץ 2007 . שלוש שנים מאוחר יותר , ב- 2 במאי 2005 , התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון , והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרָמָה כ- מנכ"ל רשות השידור בעוון שוחד מסך ושחיתות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן . במידה רבה זה היה לא רק מאוחר מידי אלא גם מעט מידי . המתודה והשיטה הקלוקלת נזרעה – וההרס פשה , קצר , ושלט בכל .

arik sharon 1

טקסט תמונה :  השר הממונה על רשות השידור רענן כהן מעלה במארס – אפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא . ראש הממשלה מקבל את ההמלצה . (לע"מ תמורת תשלום) .

"כל אמתלה תשרת עריץ" , אמר אזופוס . ביום שישי – 26 באפריל 2002  התפרסם במוסף "סוף שבוע" הפופולרי של העיתון "מעריב" ריאיון ארוך , חסר תקדים ומדהים בתוכנו עם מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל ערב מינוי הקבע שלו ע"י ממשלת ישראל והעומד בראשה מר אריאל "אריק" שרון . את הריאיון עִמו ערכה העיתונאית גב' שָרִי מָקוֹבֶר [1] . יוסף בר-אל הציג בריאיון את המניפסט הניהולי שלוֹ והסביר למראיינת כיצד הוא עתיד לנהל את רשות השידור . ראשו של המנכ"ל הקודם רָן גָלִינְקָא נערף . זה היה רק עניין של זמן עד שראשו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ייערף גם כן . המראיינת הציבה כותרת בשער המוסף , "יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור מצהיר אמונים לראש הממשלה" . הצהרת האימונים העיתונאית הזאת של מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל לראש הממשלה הייתה מעשה חנפני ומתרפס כפי שאני הבנתי זאת , מהסוג הגרוע ביותר שטרם נראה כמותו בארץ . קראתי את הפוסט של שרי מקובר וחשבתי לעצמי כי יוסף בר-אל חצה את כל הקווים האדומים של גבולות המוּסַר . אולי נורא יותר הייתה שתיקתם העלובה של עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" גם יחד . הם כולם קראו את הריאיון של המנכ"ל המיועד שלהם עם גב' שרי מקובר. ידעו והחרישו. בעיניי זה היה ביזיון. טקסט הריאיון הגשים את עצמו . היה ברור לי כי ההבטחה העיתונאית הזאת של יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר כי הוא אמור להפקיע את רשות השידור לטובת ראש הממשלה שמינה אותו למשרה הרמה , אומנם תמוּמַש ותגשים את עצמה במלוא עוּזָה . יוסף בר-אל ניסח ללא בושה בריאיון ההוא עם שרי מקובר כותרת משלו על פי הציטוט הבא : "(…) אלוהים קרא לי… !  ג'ו סיים את המשימה שלך ! (…)". לא מצאתי כאן שום צניעות, שום ענוָוה, שום דֶרֶךְ אֶרֶץ, שום דוגמא אישית, שום כִּישָרוֹן. בגוף הכתבה דאג מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל לפַאֵר את קשריו הפוליטיים ואת הפוליטיזציה של עצמו בה היה נגוּע מזה שנים ארוכות על פי הציטוט הזה : "(…) חבורה גדולה של שרים ופוליטיקאים הם חברים שלי (…) דן מרידור, דליה איציק, פואד בן אליעזר, אברהם בורג , רענן כהן , מאיר שטרית , רובי ריבלין , אריה דרעי , יאיר פרץ (…)" , והוסיף על עצמו , "(…) אני אדם שכנראה יוצר קשרים טובים עם אנשים יודע לשווק את עצמי , ויוצר קומוניקציה בקלות…קל להתיידד איתי (…)" . אף פעם לא ידעתי כי לעיתונאים יש ידידים פוליטיקאים . אחד מחוקי המוסר העיתונאיים קובע בבירור : "עיתונאי שיש לו ידידים פוליטיים – חשוד מראש" . העיתונות מתרחקת מהידידות שמציעה לה הפוליטיקה . העיתונות והפוליטיקה נעות בקווים מקבילים שלעולם אינם נחצים על פי ההיגיון והאקסיומה המתמטית .

לא רק שנזקק לחברים כה רבים המבוֹססים בביצת הפוליטיקה הישראלית , אלא בחר גם להתפאר ולהודיע על כך לציבור ולחשוף אותם בפרהסיה . מנכ"ל רשות השידור המיועד נמנע מלספר משום מה בריאיון הזה על חברים סופרים משוררים או אומנים המיודדים עִמוֹ אם היו לוֹ כאלוּ בכלל , ו/או אנשי חקלאות , תעשייה , וְ- High Tech . ברוב צניעותו וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל לתָּאֵר ולהַלֵל בפני המראיינת את כריזמת המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי , על פי הציטוט הבא : "(…) מה פירוש רָאִיס ? רָאִיס זה פרזידנט. בתקופת שלטונו של סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות, לכן קראו לי ככה. מתוך כבוד. אנשים בעל כורחם מכבדים אותי. אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר. כשאני נכנס לחדר כולם עומדים. אף פעם לא אמרתי למישהו "קום אני מדבר אליך", אבל כולם קמים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לארוצים.  תמיד אמרו "הראיס נכנס" מתוך כבוד (…)". יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד הבטיח גם בטוֹן בוטח אם לא שחצני למראיינת שלו באותו ריאיון על פי הציטוט כלהן : "(…)אני מתכוון להחזיר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את כל הכוכבים שברחו ממנו (…)" . הבטחה מגלומנית חסרת בסיס שלא עמדה מעולם במבחן המציאות . איזה להחזיר ואיזה נעליים . בשורות הבאות בריאיון ההוא לפני שתיים עשרה שנים הבטיח את נאמנותו לראש הממשלה על פי הציטוט כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל אני אעשה מה שהוא יאמר לי. אנחנו חייבים להכניס דברים לפרופורציה. לא מקובל עלי מרד. כפי שיש עורך לכל עיתון ומנכ"ל לכל תחנת טלוויזיה, כך יש למדינה הזו ראש ממשלה, ואני לא מפחד להגיד את זה . מה אני פופאיי ? אני אבוא ואגיד לראש הממשלה, "אני מסרב אני יודע יותר טוב ממך מה מתאים ומה לא מתאים לעם ישראל ?". מדובר היה ב- חֶשְרָת עָבִים . עננים שחורים כבדים הסתירו ב- 2002 את עֵין השמש וכיסו באחת את שמי רשות השידור הריבונית ואת שמי ערוץ 1. העננה מנעה מ- קרני האור להאיר ולגלות מה מתחולל בין ארבעת כתלי ערוץ 1.

barel 4

טקסט תמונה : 26 באפריל 2002 . יוסף בר- אל מחמיא לעצמו בפרהסיה בעיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 2002 . השר הממונה על רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה אריאל שרון שבחרו בו לא היסו אותו . "בכנסת ישראל אמרו לי , אלו הידיים שאפשר לסמוך עליהן שירימו את בניין רשות השידור" , דיווח יוסף בר-אל לסופרת "מעריב" גב' שרי מקובר . לא יעלה על הדעת כי מנכ"ל ה- BBC הבריטי היה מרשה להחמיא לעצמו ולהלל את הממנים שלו בממשלה , כפי שעשה יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור המיועד בישראל . תופעה בוטה שכזאת באנגליה הייתה מביאה את הציבור הבריטי  ועובדי ה- BBC  לקום ולגרש את המנכ"ל מתפקידו . במדינת ישראל היה המצב שונה . המגיש הראשי של "מבט" חיים יבין ומנהל רדיו "קול ישראל" שמעו את הטקסט המגוחך והחרישו . כל ציבור עובדי רשות השידור על כל דרגיו החריש . (באדיבות העיתון "מעריב") .

שוּם מנכ"ל בהיסטוריה של רשות השידור לא הרשה לעצמו מעולם להתראיין ולהתבטא בצורה כל כך פוליטית ובדרך כה בוטה ושחצנית בפומבי הנוגעת לתפקידו ולתִּפְקוּדוֹ כעורך ראשי של השידור הציבורי . מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הבטיח בפרהסיה קבל עם ועדה את נאמנותו לראש הממשלה אריאל שרון , ושכח או לא הכיר כלל את עיקרון העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית, בו העיתונות נעה בקו מקביל לציר הממלכה. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם אך מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הפר את האקסיומה הזאת שוב ושוב . קווי השידור שלו חצו את קווי השלטון במקום להתנגש בהם. חטא כבד בלתי נסלח שמוכרח להביא עמו במוקדם ו/או במאוחר שחיתות ושוחד מסך פוליטי המאפיין מדינות דיקטטוריות ואת ארצות העולם השלישי . בשנות שלטונו של יוסף בר-אל ברשות השידור 2005 – 2002  הפך הסֵיאוּב למציאוּת גם בישראל . שוחד פוליטי הוא נֶמֶק . גם שוחד טלוויזיה הוא נֶמֶק . שחיתות פוליטית בתקשורת והופעתה על מרקע הטלוויזיה מעיד על רִיקָבוֹן החברה שמתירה זאת . עובדה שממשלת ישראל הבחינה בסופו של דבר בטעות ההפקדה המרה וסילקה את יוסף בר-אל בגין אותם הנימוקים של עוון שחיתות ושוחד מסך . אולם מדהים כי עיתונאים וותיקים ובעלי ניסיון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור , שוחרי העיתונות החופשית , ביניהם מובילי ומנהיגי השידור הציבורי מקדמת דנה , קראו היטב כל מילה באותו הריאיון ההוא ביום שישי ב- 26 באפריל 2002 , אך שתקו והחרישו . הריאיון שהעניק יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר היה כל פי הבנתי ריאיון של קָלוֹן מוּסָרִי בו מכר מנכ"ל רשות השידור הנבחר יוסף בר-אל את השידור הציבורי ל- מוֹלֶךְ הפוליטי שמינה אותו לכהונה הרמה , והפקיד אותו כמנהיג עליון של השידור הציבורי במדינת ישראל . הציבור שתק ועמו החרישו עובדי רשות השידור ובראשם עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי הרדיו ב- "קול ישראל". מקטון עד גדול. מדהים. הרי מדובר בקבוצה נבחרת של עיתונאים, עורכים, ושדרים, שחלקם מוכרים מאוד לציבור ו- רבי מוניטין, הנושאים שנים רבות את חופש המחשבה הדיבור והביטוי במדינה ריבונית וחופשית .

קוראי הבלוג חייבים לדעת שהיו כאן פעם ימים אחרים . שמים בהירים בעשור ה- 70 של המאה שעברה בטרם התקדרו עָבִים שחורים שנות דור אח"כ בשנים 2005 – 2001 . ההבדל השמֵימי הזה בין הרקיע הבהיר של השידור הציבורי בשנים 1979 – 1973 לבין הרקיע הקוֹדֵר משחור בשנים 2005 – 2001 והתפרקותו לרסיסים של השידור הציבורים בשנים 2014 – 2011 , הביאו אותי להעניק לפוסט הזה את הכותרת שהעניק שלמה המלך למבוא בעת שכתב את ספר "מִשְלֵי" שלו בתנ"ך לפני 3000 (שלושת אלפים) שנים : מִשְלֵי שְלמה בֵּן דָוִד מֶלֶך יִשְרָאֵל : לָדַעַת חוֹכְמָה ומוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה. לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל צֶדֶק ומִשְפָּט וּמֵשָרִים. לָתֵת לפְתָאִים עוֹרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִימָּה. יִשְמַע חָכָם ויוסיף לֶקַח ונָבוֹן תַּחְבּוֹלוֹת יִקְנֶה. לְהָבִין מָשָל וּמְלִיצָה ודִבְרֵי חֲכָמִים וחִידוֹתָם. יִרְאַת יְהוָֹה ראשית דָּעַת חוֹכְמָה ומוּסָר אֱוִוילִים בָּזוּ. (ספר "מִשְלֵי", פסוקים 7 – 1).

zukerman 1

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת . שני האישים בתמונה הם אנטי תזה מובהקת ודרמטית ל- יוסף בר-אל . משמאל , ארנון צוקרמן המנהל הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם אחד מתומכיו הנמרצים ביותר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מימין) . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : ריאיון של העיתונאית גב' שרי מקובר עם יוסף (ג'ו) בר- אל "בסוף שבוע" של העיתון "מעריב" מתאריך יום שישי – 26 באפריל  2002 .

[2]  ראה נספח : מוסף "סוף שבוע" של העיתון "מעריב" מיום שישי –  26 באפריל 2002 .

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל דִרְדֵר את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אל עברי פי פחת . זה ידוע וזה נאמר כבר . לשידור הציבורי ובעיקר לטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל נגרמו נזקים כבדים לטווח ארוך . עכשיו בחודשים יולי – אוגוסט של שנת 2014 עם סגירת השידור הציבורי והתמוטטותו במתכונתו הישנה , ולקראת הקמתו במתכונת חדשה , התבררו הנזקים הישנים ההם כבלתי הפיכים , עד שהצריכו את נעילת רשות השידור עכשיו ובנייתה מחדש . אין עוררין על העובדה שממשלת ישראל הענישה את יוסף בר-אל עונש כבד ביותר . ב- 2 במאי 2005 היא סילקה אותו מכהונתו בעודו משמש מנכ"ל רשות שידור מכהן ופעיל . ואומר זאת שוב : במידה רבה זה היה מאוחר מִידַי ומעט מִידַי מפני שבטרם ההדחה ההיא חסרת התקדים לראשונה בתולדות המדינה והרשות , הפכו כבר חלק מעובדי ערוץ 1 מרצון לעושי דברו של יוסף בר-אל. הותוותה הדרך המפותלת. הפוך מ- לינארית. שביל תקשורתי פתלתול רווי אין סוף פניות פוליטיות חדות . בכך נעשו חלק מעובדי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" ל- משת"פים לכל דבר. אי אפשר לצפות מאנשים נרצעים , גם אם הפכו לכנועים בעל כורחם מחשש ואימת הניהול , להיות אנשי טלוויזיה יצירתיים . נִרְצָעוּת ויצירה אינן צועדות שלובות זרוע . זה לא הולך ביחד . מפקדים שמילאו תפקידי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיו אמורים לשמֵש דוגמא אישית לפיקודיהם , הפכו לפתע בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לסוג של שָרָתִּים . אנשי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שנחשבו בעברם למהימנים איבדו מרצון את עצמאותם וזהותם המחשבתית . מצפונם קרס. לא של כולם. של רובם. אין טרגדיה גדולה מזאת . השידור הציבורי בזמנם ובתקופתו של יוסף בר-אל הפך על פי חוות דעתי ל- "פִּיפּ – פוליטיק Show" בגרוש שאיננו שווה פרוטה . התמוטטות הערכים גררה עמה מפולות רייטינג הרסניות שלא היו כדוגמתן בתולדות השידור הציבורי . זה היה שידור ציבורי שַרְלָטָן ומושחת בגִינוֹ הודח לבסוף מנכ"ל רשות השידור המוביל . כמה מפקדים ברשות פִספסו ביודעין את מטרות השידור ופסחו במתכוון על העיקרון הקדוש של העיתונאות והקווים המקבילים . העיתונאות והממשל נעים לעולם בקווים מקבילים . זה כלל ידוע . כבר נאמר שוב ושוב וייאמר עוד פעם ועוד פעם כי האקסיומה מתמטית קובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . קו מקביל חוצה מהווה שגיאה מתמטית ומוסרית חמורה . בין העיתונאים לפוליטיקאים קיימת מעין סימביוזה . שני הצדדים מפיקים תועלת מחיי השיתוף , אך הם רחוקים מלהיות אחים . לעולם לא מתקיימת ביניהם חֲבֵרוּת , אחווה , ו/או ידידות . תפקידה של העיתונאות החופשית במדינה דמוקרטית הוא ברור ובעל עֵרֶך עצום. לשמור על עצמאותה , על ה- יושרה שלה , ועל הגינותה . עליה לבַקֵר בהתמדה את השלטון ולשמור על תקינותו ולא להִתְחֲבֵר עמו . כל מנכ"ל רשות שידור וכל מנהל טלוויזיה חייב לשנן לעצמו ולאמץ את עֵרֶך העצמאות של השידור הציבורי .

ב- 2 במאי 2005 החליטה כאמור ממשלת ישראל בראשות אותו ראש הממשלה אריאֵל "אָרִיק" שרון מי שמינה את יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור , להדיח ולסַלֵק אותו לאלתר מתפקידו הרָם שנתיים לפני תום כהונתו . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בבושת פנים בעיצומה של תקופת הניהול שלוֹ . יוסף בר-אל הודח בשל אשמה כבדה של שחיתות ניהול ושוחד מסך . הוא סולק בחזרה לשוליים מהם הגיח, לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. האשמה איננה רק במוּדַח שסוּלַק והורחק בצֶדֶק מתפקידו. האשמה מוטלת בראש וראשונה על אלה ברשות השידור שמינו אותו והרימו את ידיהם בעד המינוי השגוי והמופרך שאין לו אח ורע בתולדות השידור הציבורי בארץ . החֲבֵרִים והחֲבֵרוֹת שאיישו את מליאת רשות השידור ואת הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נַחְמָן שַי והצביעו פה אחד בקיץ 2002 בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור , יוצאים רַע מאוד מהעניין . גם השָרָתִּים והמשת"פים בתוך רשות השידור שעשו בשעתו יד אחת מרצון עם המנכ"ל המודח נִנזפו לעַד ע"י ההיסטוריה .

ראה "הארץ" מ- 3 במאי 2005 . ידיעה של העיתונאית ענת בלינט . עיתון "הארץ" מדווח לקוראיו כי ממשלת ישראל אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . 

בערב חג השבועות , יום חמישי ה' בסיוון – תשס"ב , 16 במאי 2002 , בעודי מכהן כמנווט ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , חיברתי מסמך בן 14 עמודים מעין כתב אישום נגד מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל בתחום גזרת הניהול שלי . זה היה כשבועיים וחצי בטרם מינוי הקבע שלו למשרה הרמה . שלחתי את המסמך ללא כחל ושרק אליו ו- לידיו . זה לא היה מכתב אישי . לא ביקשתי ממנו קידום כלשהו , לא דרשתי ממנו העלאה במשכורת , ולא שאלתי ממנו קבלת דרגה נוספת . רציתי ממנו הסבר ונימוקים מדוע הוא מנהל את רשות השידור בכזה חוסר ידע ואי כישרון . שֵם המסמך הארוך והמנומק נקרא , "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1" . הנה עמוד השער של המסמך בתוספת הערות שנכתבו על ידי בדם לבי . זה היה צו מצפוני . בפעם הראשונה בקריירה הטלוויזיונית שלי בת 32 שנות עבודה בשידור הציבורי השתמשתי באקסיומה המתמטית הקובעת ש- קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם , כטיעון קרדינלי נגד מנהיגותו ותִּפְקוּדוֹ של יוסף בר-אל כמנכ"ל רשות שידור מיועד. כלומר : הקו המקביל בו נעה העיתונות החוקרת, המבקרת , והמתעדת את הממלכה במדינה חופשית ודמוקרטית איננו נפגש לעולם עם הקו המקביל בו מתנהלת הממלכה הזאת. האקסיומה הזאת היא שמגינה על טוֹהַר המִידוֹת, המוּסָר, וחוסנם של שידורי הטלוויזיה והרדיו (לרבות העיתונות הכתובה) בכל מדינה חופשית ודמוקרטית באשר היא . אם הקו המקביל של העיתונאות הטלוויזיונית חוצה את הקו המקביל של השלטון הרי שמתבצע כאן חטא מתמטי ומוּסָרִי כבד מנשוא . קווים מקבילים של העיתונות ושלטון הממלכה שחוצים זה את זה מביאים בבת אחת להשחתה של השידור הציבורי באשר הוא . עותקים מהמסמך הזה שנכתב על ידי כאמור ב- 16 במאי 2002 נשלחו כעבור ימים ספורים לשבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור , לעשרים וארבעה אנשי מליאת רשות השידור , לשני אנשי וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' וֶורֶד ברמן ומר איתי לנדסברג , למנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי , לדן שילון הוותיק מייסד חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 , לפרופסור מרדכי קְרֶמְנִיצֶר נשיא מועצת העיתונות הישראלית , וגם לשופט בדימוס מר יִצְחָק רְבִיבִי מי שעמד ב- 2002 בראש הוועדה המְמוּנָה על הכשרת המינויים הבכירים בשירות הציבורי .

מה שנכתב בדָם לִבִּי ב- 16 במאי 2002 באותו מסמך נאמר על ידי ליוסף בר-אל גם פנים אל פנים בע"פ . ואז נפניתי ממנו לעַד . "חפש את החברים שלך" , אמרתי למנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל והתפטרתי מייד ולאלתר מתפקידי רב האחריות בערוץ 1 וברשות השידור . יוסף בר-אל לא עִנְיֵין אותי עוד . הוא גם לא היה חשוב יותר . עובדה שבסופו של דבר אותה ממשלת ישראל שמינתה אותו לתפקיד הרם היא גם זאת שהעיפה אותו בסופו של דבר לכל הרוחות . פירמידה תקשורתית איננה יכולה להחזיק מעמד כאשר צומח רווח וחלל גדול מידי בין הנדבכים שלה . היא מטה ליפול .

alroey einstein 1טקסט מסמך : 8 ביולי 2002 . כותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות". אנוכי מתפטר מניווט וניהול שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל . בתגובה מודיע יוסף בר-אל לעיתון : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי…". ראיתי בו אופורטוניסט . היו ימים והאופורטוניסט יוסף בר-אל שהתמנה ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור חשב אודותיי והעריך אותי באופן שונה לחלוטין ב- 1985. עכשיו זה כבר היה חסר ערך . מישהו מבין שנינו השתנה וזה לא הייתי אני. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט ובתמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הדיחה לעַד ב- 2 במאי 2005 את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה . (באדיבות "ידיעות אחרונות").

tsalash 7

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . 17 (שבע עשרה) שנים חוצצות בין המסמך של 27.5.1985 לבין התמונה ממעל בה מכריז מנכ"ל רשות השידור ב- 8 ביולי 2002 בעיתון "ידיעות אחרונות", ציטוט : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי…".

במסמך המצורף לעיל מובאת חוות דעת שונה של יוסף בר-אל אודותיי בקיץ 1985 בהיותו מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בכל מקרה האיש לא היה חשוב עוד בעיניי . מנכ"ל רשות השידור באותם הימים היה אורי פורת ז"ל. מנהל חטיבת החדשות היה יאיר שטרן . אני כיהנתי עבורם בתפקיד מנווט שידורי הספורט ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל כבר לא היה פיגורה חשובה עבורי אולם הייתי מאוכזב מעיתונאֵי ערוץ 1 שניצבו ניטראליים מהצד בוהים בקרב האקדחים המתחולל ביני לבין המנכ"ל המיועד . בראש הבוהים ניצב מר חַיִים יָבִין שהיה לא רק מאבות השידור הציבורי הטלוויזיוני אלא בראש וראשונה האיש שדוֹגֵל בטוֹהַר השידור הציבורי . לא בפעם הזאת . כך אני ראיתי את פני הדברים . גם הוא ניצב מהצד כמו רבים אחרים ולא תמך בי . אתה פתאום מבין שהכול אישי . אנשים דוגלים בטוֹהַר המידות האנושיות , ביושרה , במוּסָר , ודֶרֶך אֶרֶץ – כשנוח להם . כך אני הבנתי זאת . זאת הייתה הפרשנות שלי לסיטואציה . חיים יבין שתק . טרקתי את הדלת לא רק ליוסף בר-אל . נדרתי אז נֶדֶר כי כף רגלי לא תדרוך עוד ולא תחצה לעולם את מפתן ערוץ 1 . הַנֶדֶר מחזיק בינתיים מעמד . מחיר החופש והחירות לעולם אינו גבוה מידי . אין בלבי חצי געגוע לאותם עיתונאי ערוץ 1 הרבים שקפאו בצִדֵי הדרך בימים ההם של קיץ 2002 , ביניהם למרבית הפליאה (ואולי לא) , גם מי שניהל אותי ונחשב לאחד מאבות השידור הציבורי לדורותיו , מר חיים יבין (בן 82 כיום) . האנשים האלה למרות שידעו שאני צודק לגמרי במאבקי הציבורי במנכ"ל המיועד יוסף בר-אל מכל היבט , והבינו שמדובר במינוי שהוא בכייה לדורות (זה לא היה איזה סוד כמוס) , ביכרו לשתוק ולהסכין עם המצב החדש ו- העָלוּב . הם החליטו להשליך מיוזמתם את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם ריבוני והפכו למשת"פים כנועים. מרבית עיתונאי ערוץ 1 עַצְמוּ את עיניהם והחרישו. הנה העמוד הראשון של המסמך בן 14 עמודים שכתבתי וחיברתי, ובו הסברתי את האקסיומה המתמטית של הקווים המקבילים בו נעים העיתונות והממלכה במדינה דמוקרטית כמטפורה לשידור ציבורי תקין והגון , ואשר נשלח ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל . 

barel 2

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . עמוד השער מתוך מסמך בן 14 עמודים שחיברתי ושלחתי למנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל , ונפניתי ממנו לעד . ואומנם צדוק צדקתי . שלוש שנים מאוחר יותר ב- 2 במאי 2005 , התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור בעוון שוחד מסך ושחיתות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן . אולם זה היה במידה רבה מאוחר מידי . המתודה והשיטה הקלוקלות נזרעו – וההרס פשה ושלט בכל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לאחרונה עלעלתי בספרו של מר חיים יבין "עובר מסך" (יצא לאור ב- 2010 בהוצאת חמד / ידיעות אחרונות) . בעמודים 352 – 350 מתייחס חיים יבין בקצרה מאוד לימי יוסף בר-אל כמנכ"ל רשות השידור . כך כותב חיים יבין : …יוסף בר-אל ניהל מדיניות כוחנית ומי שהביע התנגדות ו/או התווכח עם הוראותיו הודח ו/או נוטרל…ומוסיף : …גם בשבילי היו אלה ימים קשים…ההידרדרות הילכה עלי דיכאון ועצב ולא פעם רוגז וזועם…אבל אני לא נרגע, יש לי חלק באחריות, ככלות הכל אני אחד ממקימי המפעל הזה, השקיעה של ערוץ 1 היא גם השקיעה שלי…ועם זאת אני לא מארגן הפיכות, לא כותב, לא צורח, לא מתפטר. אינני טיפוס המהפכן המסתער אל הבריקדות…אני חושש להיעלם בכפור…ואומר גם זאת : …פשוט פחדתי להתפטר…במשך כל התקופה הזאת אימצתי לעצמי נוסחא צולעת : אם ינחיתו עלי משהו שאינני יכול לחיות עמו – אני עוזב תכף ומייד . חיים יבין ממשיך להעיד על עצמו בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כלהלן : …זה לא קרה, ואני המשכתי לשחק בנדמה לי כי הפוליטיזציה בעידן יוסף בר-אל הגיעה לשיא…הנפוטיזם חגג. יוסף בר-אל קידם מקורבים כמו זליג רבינוביץ' ואת מזכירתו האישית (הערה שלי : מדובר בגב' אילנה זנגילבאף) מינה למנהלת ערוץ 33. הוא יוסף בר-אל שאף לשלוט טוטאלית במסך ובעובדים ולבסס את מעמדו בין הפוליטיקאים…ומוסיף עוד : …הימים חלפו. למרות השקיעה חשבתי שאני מועיל יותר בהישארותי מאשר בעזיבתי . אני מודה שעשיתי קצת שֶקֶר בנפשי. התנחמתי בכך שאני שייך לחבורה של עיתונאים רציניים נאמנים לייעודם כמו יעקב אחימאיר , עודד גרנות, ירון דקל, איילה חסון, יואב לימור, קרן נויבך, עודד שחר ורבים אחרים שהמשיכו בעבודתם כרגיל…

קראתי ולא האמנתי למראה עיניי . אז הפכתי וקראתי שוב . ושוב שפשפתי את עיניי . לא האמנתי לעצמי כי אני קורא טקסט של חיים יבין כה מהוסס , כה לא מגובש , כה לא נחרץ , כה מתלבט , וכה לא נחוש . אז קראתי שוב את שלושת העמודים 350 , 351 , ו- 352 בספר של חיים יבין "עובר מסך" ואשר נוגעים לפועלו של יוסף בר-אל . פעם אהבתי והערכתי את חיים יבין . כיבדתי אותו . אני חושב שבמידה רבה הוא שימש מודל לחיקוי עבור רבים בשידור הציבורי . אולם מה נותר לי כעת לעשות חוץ מלרחֵם עליו…? מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מודיע קבל עם ועדה כי הוא יעשה מה שראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן יורה לו לעשות , שלא לדבר על ניהול מפוקפק ומושחת , וחַיִים יָבִין ממייסדי השידור הציבורי ומהאחראיים על טוֹהַר השידור הציבורי – ממשיך לעבוד אצלו , עִמו , ולמענו כאילו לא קרה דבר . מנקודת מבטי היה מדובר במוּסָר לָקוּי בלתי מתקבל על הדעת . בפסוק האחרון בקטע הנ"ל (מודגש בצבע אינדיגו) מדגיש חַיִים יָבִין שהוא עשה קצת שֶקֶר בנפשו (בעידן יוסף בר-אל) והתנחם בכך שהוא שייך לחבורה של עיתונאים רציניים כמו יעקב אחימאיר , עודד גרנות , ירון דקל , איילה חסון , יואב לימור , קרן נויבך , עודד שחר ורבים אחרים שהמשיכו בעבודתם כרגיל . ובכן על מה הוא מדבר חיים יבין…? איזה קשר יכול להיות לי עם אותם העיתונאים הללו בערוץ 1 שהמשיכו בעבודתם כרגיל כשהכתובת הייתה רשומה על הקיר ובעוד אנוכי מתווכח עם מנכ"ל רשות השידור המיועד אודות העקרונות המקודשים של ניהול ומנהיגות אֶמֶת טלוויזיונית…??? איזה כבוד והערכה אני יכול להעניק לאותם קבוצת העיתונאים ההיא שהמשיכה בעבודתה כמקובל אצל יוסף בר-אל כאילו לא קרה מאום , בתוכה גם חיים יבין…??? יחסי אל חיים יבין הפך לאמביוולנטי . הפכתי חצוי לגביו והוא לגבי .

barel 4

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום שישי – 26 באפריל 2002 . המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל איננו מסתיר את כוונותיו מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי" . מדהים !  לא ייאמן כי יסופר ! ! (באדיבות העיתון "מעריב").

barel 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח !  לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות עיתון "מעריב").

barel 5טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . העיתון "מעריב" . אמנון דנקנר ז"ל עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים יחדיו אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל , ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו . בגוף הכתבה נכתב כלהלן : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

מר חיים יבין היה פעמיים הבוס הישיר שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לראשונה כמנהל חטיבת החדשות בשלוש השנים של 1980 – 1977 ואח"כ כמנהל הטלוויזיה בשלוש השנים של 1989 – 1986 . הוא ידע בדיוק מה אני שווה לו וכמה אני שווה לו כמנווט שידורי הספורט עבורו ואשר משמש מטעמו העורך הראשי והמפיק הראשי שלהם . אולם הוא ידע יותר מזה . הוא ידע היטב עד כמה אני דבק במשימות השידור שלי ונאמן לשידור הציבורי בכל רמ"ח אבריי , לבי , ונפשי , שידור ציבורי שהוא אחד ממנהליו ומנווטיו . חיים יבין לא הסתיר את הערכתו אלי ואת ידידותו כלפיי . מקצת מ- ממסמכי ההערכה שכתב ושלח לי בשנים ההן – נשמרו .

yavin 1

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצעי השידור הבינלאומיים הישירים , הארוכים , והממושכים של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 ושל היורבאסקט של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

yavin 2

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yavin 3

טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1988 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים והממושך של אולימפיאדת סיאול 1988 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yavin 4

טקסט תמונה :  יוני 1989 . חיים יבין (משמאל) בשיא כוחו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מימין , זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי מי ששימש פרשן שחייה פורה ומהימן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1976 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

מה נעשה בלי נתי טוקר הכתב החרוץ של "TheMarker" שמדווח לקוראיו מתוך חורבותיו של ערוץ 1 במתכונתו הישנה…? מדובר בעתיד טלוויזיוני לוט בערפל . איש איננו יודע עדיין כיצד ייראה השידור הציבורי העתידי במתכונתו החדשה .

ראה המוסף הכלכלי המצוין של עיתון "הארץ" , "דהמארקר" מ- 4 באוגוסט 2014 . "TheMarker" המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" . הכתב נתי טוקר מדווח על מחטפים של הנהלת רשות השידור רגע לפני הפירוק . הוא רק איננו מדווח לקוראיו מה הן תגובותיהם של עיתונאי חטיבת החדשות בערוץ 1 נוכח שורת המחטפים שמבצעת הנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם . 

מדהים שעיתונאי חטיבת החדשות של ערוץ 1 ממשיכים גם כעת, באוגוסט 2014 להחריש ואינם מתקוממים נגד מה שמתחולל בתוך חצר ביתם בין ארבעת הכתלים שלהם , על פי דיווחו של נתי טוקר .  

סוף הפוסט מס' 422. 

בתווך שבין רקטות הטרור והמנהרות של אויב החמאס לבין מלחמת הגבורה של חיילי צה"ל ברצועת עזה. מודל מאבק של מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מול מדינה איסלאמית רדיקאלית ברצועת עזה שדוגלת בדוקטרינת טרור ובהשמדת מדינת ישראל. איסמעיל הנייה ומוחמד דף הם בני מוות. פוסט מס' 421. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 421 : הועלה לאוויר ביום שני – 4 באוגוסט 2014.

בתווך שבין רקטות הטרור של אויב החמאס לבין מלחמת הגבורה של חיילי צה"ל ברצועת עזה. מודל מאבק של מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מול מדינה איסלאמית רדיקאלית ברצועת עזה שדוגלת בדוקטרינת טרור ובהשמדת מדינת ישראל. איסמעיל הנייה ומוחמד דף הם בני מוות. פוסט מס' 421. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתווך שבין רקטות הטרור של אויב החמאס לבין מלחמת הגבורה של חיילי צה"ל ברצועת עזה. מודל מאבק של מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מול מדינה איסלאמית רדיקאלית ברצועת עזה שדוגלת בדוקטרינת טרור ובהשמדת מדינת ישראל. איסמעיל הנייה ומוחמד דף הם בני מוות. פוסט מס' 421. כל הזכויות שמורות.

הערה 4 : הוראות ביטחון שדה וסודות המודיעין הצבאי של צה"ל הנוגעות לניהול המערכה הכבדה "צוק איתן" נגד אויב החמאס ברצועת עזה מופרות בלהט וברגל גסה שוב ושוב ע"י העיתונות האלקטרונית , רשתות הטלוויזיה והרדיו של מדינת ישראל . נחצו כל הקווים האדומים המגבילים את חשיפת הסודות הצבאיים של צה"ל ואת כללי השמירה על ביטחון שדה . הדוגמאות שבידי ככותב הבלוג הזה הן רבות מספור : מתי צה"ל נכנס קרקעית , מתי צה"ל יוצא קרקעית , היכן נערכות יחידות צה"ל בשטחי הכינוס בטרם הכניסה לרצועת עזה , כמויות מדויקות של גדודים וחטיבות , שמות של גדודים וחטיבות , כמויות מדויקות של גיוס מילואים , ושימוש קת"ק טלוויזיוני – רדיופוני המזהה לאויב את הפגיעות המדויקות של הרקטות שלו ביעדים אזרחיים ברחבי מדינת ישראל . צה"ל מעסיק אם כך צנזורה חובבנית ומגוחכת . הכל פרוץ . מר אור הלר איש ערוץ 10 הוא ללא ספק עיתונאי צבאי חרוץ ואמיץ . אולם כשהוא מפרט לי וגם לאויב ב- Stand up שהוא עורך בחזית כי גדוד 74 של חטיבה 188הוא זה שעוסק כעת בפעילות מלחמתית מסוכנת ביותר נגד המנהרות ונגד מלכודות פתאים בשטחים בנויים וצפופי אוכלוסייה ברצועת עזה , אני תמה וחושב לעצמי מדוע אני אמור לדעת את קודים הזיהוי של היחידות הנלחמות , ולמה האויב נהנה באותה שעה מקבלת אינפורמציה צבאית ונתונים צבאיים בחינם . מדוע צריך להודיע לאויב כי צה"ל גייס עוד 16000 (שישה עשר אלף) חיילי מילואים ? מדוע היה צריך לפרסם בפרהסיה כי קודם לכן גויסו 44000 (ארבעים וארבעה אלף) חיילים ? יומן המלחמה שלי רצוף בפטפטת טלוויזיונית ישראלית שחושפת רשימה ארוכה של גילוי סודות צבאיים במסגרת דיווח אינפורמציה צבאית שוטפת לציבור בארץ .

הערה 5 : אני מתרשם לטובה מדובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז , מקור רוחו , ומכישרון העברת האינפורמציה הצבאית שלו לציבור בעת המלחמה הכבדה נגד הטרור הצבאי של מדינת עזה בראשות איסמעיל הנייה ומוחמד דף . טון דיבורו שקט , רגוע , ובוטח . הוא איש של כבוד . דובר צנוע ומתון שמייצג היטב את הרוח והחומר ממנו מורכב צה"ל . תא"ל מוטי אלמוז משיב בהיגיון לשואליו ואיננו נגרר לגילויי התלהמות ולא לחשיפת סודות צבאיים . מכיוון שהטלוויזיה היא בעלת כורחה מדיה של השוואות הרי שאין מנוס מלהתבונן בעוד השוואה שהיא עורכת עתה : מוטי אלמוז ניצב בדרגה אחת שלמה מעל דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב (היום ח"כ מירי רגב) וגם מעל דובר צה"ל ההוא נחמן שי (היום ח"כ נחמן שי) , זה שהציע לנו לשתות מים וכך להירגע במלחמת המפרץ ה- 1 נגד עיראק .

הערה 6 : הרבה (מאוד) שאלות ישאל הציבור הישראלי את המנהיגות הפוליטית והצבאית בשוך מערכת הדמים הכבדה שמנהל צה"ל עכשיו נגד מדינת הטרור ברצועת עזה של איסמעיל הנייה ומוחמד דף . ובראשן שתיים :  שאלה א. אם ידעתם , כיצד זה ביטלתם לגמרי זה מכבר את האבטחה הצמודה השוטפת שהעניק צה"ל ליישובי עוטף עזה ? תשובה : ביטלתם , כי לא הייתם מודעים בזמן אמת לאפקטיביות ולפוטנציאל המסוכן ביותר הגלום ביכולת ההתקפית של האויב מתוך המנהרות שחפר מתחת לאף שלכם . שאלה ב. אם ידעתם , מדוע לא פעלתם כבר מזמן נגד מנהרות התופת ה- התקפיות שנחפרו במשך שנים ברצועת עזה בידיעה שפתחי היציאה שלהם מגיעות סמוך מאוד ליישובי עוטף עזה ? מדוע המתנתם עד כלות ? מדוע נפל הפור באיחור כה רב ?תשובה : לא פעלתם בזמן אמת לסיכול המזימה כי לא ידעתם את היקפה ואת מהות הסכנה העצומה שהמנהרות ההתקפיות האלה טומנות בחובן . פעלתם בדיעבד .

הערה 7 : ירון ווילנסקי ערך היום במשך כמה דקות לפני השעה שֵש בערב (יום שני – 4 באוגוסט 2014 , ח' באב תשע"ד) ברדיו גלי צה"ל ריאיון חנפני ובעייתי עד למאוד עם גב' עדינה בר שלום בתו של הרב עובדיה יוסף, אודות אווירת תענית צוֹם תשעה באב ששרתה בביתם בימי חייו של אביה . עדינה בר שלום כלת פרס ישראל ב- 2014 (למפעל חיים) סיפרה בייסורים ובעצב וגם בלהט כי אביה בכה בכי תמרורים אודות חורבן הבית הראשון לפני כ- 2600 (אלפיים ושש מאות) שנים ע"י נבוכדנצאר הבבלי ואודות חורבן הבית השני לפני 2084 שנים ע"י טיטוס הרומאי , כאילו מדובר היה בחורבן הבית השלישי עכשיו . ה- נהי שלו היה נחלת כל הבית והמשפחה על פי עדותה של עדינה בר שלום ו- רווי פאתוס של צער כבד . עד כאן הכל בסדר . אבל מה עם הוראתו הגורפת והבלתי מתקבלת על הדעת של הרב עובדיה יוסף לצאן מרעיתו להיצמד ל- "אוהלה של תורה" בכל הכוח ולא לשרת בצה"ל של החילונים…??? הָא ירון ווילנסקי…??? אני כותב שורות אלה בשעה שנכדי הבכור שהוא חייל קרבי נלחם כעת ברצועת עזה יחדיו עם עשרות אלפי חיילי צה"ל אמיצי לב באוויר , בים , וביבשה במערכה כבדה עקובה מדם נגד אויב שטני ונבזי.  כילד לא ישנתי בלילות כשאבא שלי ז"ל שירת בארגון "ההגנה" ואח"כ הגן בחירוף נפש על קיבוץ אפיקים ועל עמק הירדן כנגד הפולש הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948 . אח"כ אבא שלי לא יָשָן בלילות כשאני שרתי ב- "גולני" והשתתפתי כמו רבים רבים אחרים בחזיתות של חמש מלחמות בקו האש הקדמי . במלחמת סיני ב- 1956 כחניך בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" ואח"כ כבעל משפחה ואב לילדים בעוד ארבע מלחמות . לאחר מכן אני וגם אבא שלי לא ישנו שוב בלילות כששני ילדיי ושני נכדיו שירתו בצנחנים ובגבעתי. עכשיו כסבא אני וילדיי לא ישנים בלילות בשעה שנכדי הבכור בן 19 נלחם עם חבריו בחזית האש ברצועת עזה . אתמול קיבל הנכד הבכור שלי חופשה קצרה של 24 שעות לאחר 43 ימים שלא היה בבית. החייל שלי בא הביתה אמר שלום להוריו ואחיו והיום שב לחזית . אולי מאזינים אחרים מצאו גְדוּלָה בשיחה שקיים ירון ווילנסקי עם בתו של הרב יוסף עובדיה . בעיניי הריאיון העיתונאי הזה שערך היום (יום שני – 4 באוגוסט 2014 , ח' באב תשע"ד) ירון ווילנסקי עם גב' עדינה בר שלום בתחנה הצבאית הִנוֹ כָּנוּעַ, צורם , מקומם , ומתרפס בימים טרופים אלה מלאי דאגה וחרדה לשלומם של חיילי צה"ל . מדובר בחוסר רגישות ושיקולי עריכה מופרכים של רדיו גלי צה"ל . 64 (שישים וארבעה) חיילים , נגדים , וקצינים של צה"ל נהרגו ויותר מ- 1000 (אלף) חיילים נפצעו רבים מהם קשה במערכה הכבדה העקובה מדם במלחמת "צוק איתן" , והנה מערכת גלי צה"ל מבכרת להשמיע עתה את התרשמותה של עדינה בר שלום מאביה הרב יוסף עובדיה , זה שביקש למנוע בכל כוחו הציבורי את גיוסם של אברכי ש"ס לצה"ל – מחד , וזה שמבכה את חורבן הבית – מאידך . סוג הריאיון ואופי השיחה שניהל ירון ווילנסקי עם גב' עדינה בר שלום הקים שוב קיר עב מידות שמפריד וחוצץ ביתר שאת ביני לבין בתו של הרב יוסף עובדיה. מלחמה היא כנראה עניין בעל פרספקטיבה אישית.

הערה 8 : זכותה של העיתונאית עַמִירָה הֶס מ- "הארץ" ליטול לעצמה את בכורת החמלה והצער שהיא מביעה בפוסטים שלה אודות האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה בעת המלחמה העקובה מדם "צוק איתן" . הפוסט שלה מאתמול (יום ראשון 3 באוגוסט 2014) "כשנגמרות המילים" – מצמרר . מלחמה היא דבר נורא . בפוסט שלה היא כותבת הכל רק איננה מציעה לי כקורא שלה פתרון כיצד נלחמים נגד מדינת טרור שכתבה מניפסט ארסי ונבזי בו היא קוראת לא רק להשמדתי הטוטאלית שלי ושל ילדיי ושל נכדיי , אלא מנהלת את ירי הטילים ואת מלחמת ההשמדה שלה בראשות איסמעיל הנייה , חאלד משעל , ומוחמד דף – נגדי ונגד משפחתי – גם משטח ביתה של משפחת פתחי אבו עיטה במחנה הפליטים שבורה ברפיח ובעיר עזה . איסמעיל הנייה, חאלד משעל, ומוחמד דף הם מנהיגים איסלאמיסטיים נבזיים שכפו על אזרחיהם מלחמת טרור מטונפת ומלוכלכת מתוך מרכזי אוכלוסייה צפופים בעוד הם המנוולים מסתתרים בתוך מחילות עמוק מתחת לפני הקרקע . איסמעיל הנייה , חאלד משעל , ומוחמד דף הם פושעי מלחמה האחראים הבלעדיים למותם ופציעתם של אלפים מאזרחיהם במלחמת "צוק איתן" . הטריאומווראט האיסלאמי הרדיקאלי והנבזי הזה הוא בן מוות מטעמה של מדינת ישראל וגם מטעם אוכלוסיית רצועת עזה . התרופה האנושית והמשפטית לקריאת דיווחיה המחרידים של עמירה הס מרצועת עזה היא עיון בכתביו וששת כרכיו של הדמוקרט הדגול ראש ממשלת אנגליה העוסקים בתורת המלחמה של העולם החופשי נגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. טוב עשה עיתון "הארץ" אתמול (יום ראשון – 3 באוגוסט 2014) כשאיזן ו- מול המאמר של עמירה הס הציב מנגד את המאמר של פרופסור דינה פורת "פניו האנטישמיות של החמאס" .

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 3 באוגוסט 2014 . עיתון "הארץ" . אינפורמציה קורעת לב שמעבירה העיתונאית עמירה הס לקוראי עיתון "הארץ" במאמרה "כשנגמרות המילים" הנוגעת לפגיעותה של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה במלחמת "צוק איתן" . 

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 3 באוגוסט 2014 . עיתון "הארץ". ההיסטוריונית פרופסור דינה פורת מיידעת לפרטי פרטים את קוראי "הארץ" במאמר שלה "פניו האנטישמיות של חמאס", אודות האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמית של האויב הנבל והארסי בראשות אחמד יאסין, איסמעיל הנייה, ומוחמד דף. דוקטרינה הקוראת להכרית ולהשמיד לאלתר את מדינת ישראל שהוקמה על אדמת הֶקְדֵש מוסלמית. תנועת חָמָאס חותרת מתוך זיקה לתנועת האחים המוסלמים ועל סמך מצע האיסלאם שלה, לשאת את דגל הג'יהאד ולהניף את נֵס אללה על כל שעל מאדמת פלסטין. 

סוף הפוסט מס' 421.

 

 

 

 

 

 

 

להעמיד דברים על דיוקם (2). פוסט מס' 420. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 420 : הועלה לאוויר ביום שישי – 1 באוגוסט 2014.

 להעמיד דברים על דיוקם (2). פוסט מס' 420. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : אנוכי שואב את המידע שלי בעתות מלחמה כמו זמן שלום משלושה מקורות עיקריים : ערוץ 10 , רדיו גלי צה"ל , ועיתון "הארץ" . אני מלא הערכה מבקש להודות לשדרנים – עיתונאים האמיצים שדבקים במשימת העיתונאות שלהם ללא דופי אלון בן דוד , אור הלר , אלמוג בוקר , רועי שרון ולחבריהם / חברותיהם לרבות ציוותי הצילום והטכנאים שלהם שמדווחים ללא הפוגה מהשטח תוך חירוף וסיכון נפשם . הם מתייצבים ללא ליאות ובהתמדה בחזית , בקווי האש הקדמיים ברצועת עזה, ובעורף במקומות פגיעות הרקטות והטילים, ועושים עבודה עיתונאית רצינית, שיטתית, ויסודית מהשטח . אין מדובר בשַדְרָנוּת Off tube . אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 נוכחים פיזית כל הזמן במוקד ההתרחשויות בעת המלחמה הקשה ומדווחים ממקור ראשון על סמך עדות ראייה ושמיעה . בכך גדולתם ומהימנותם . חברת החדשות של ערוץ 10 על כל מרכיביה בשטח ובאולפנים ולרבות שני פרשניה המצוינים דוברי השפה הערבית על בורייה צבי יחזקאלי וחזי סימן טוב , עושה עבודה עיתונאית טובה וחשובה . ההצדקה לקיומו של ערוץ 10 היא חברת החדשות המצוינת שלו . את אותו הטקסט הנ"ל אני מקדיש גם לכתב הצבאי של גלי צה"ל טַל לֵב – רָם .

הערה 5 : אינני זוכר מההיסטוריה הצבאית הבינלאומית שווינסטון צ'רציל , פרנקלין דילאנו רוזוולט , והארי טרומן ערכו במלחמת העולם ה- 2 הפסקות אש כאלה ואחרות וגם הומניטריות עם הארכי טרוריסט הנאצי אדולף היטלר וגם לא עם קיסר יפן הירואיטו והרמטכ"ל הרדיקאל שלו הידקי טוג'ו . ממתי אדם שפוי עורך הסכמים עם נחש צפעוני וערמומי…? ממתי אדם נבון מנהל מו"מ עם נחש צפע שמבקש להכיש אותו בכל תנאי , גם בהפוגת אש ו/או בהפסקת לחימה הומניטרית…? נחש צפע מטבע בריאתו איננו מכבד הסכמים עם בני אנוש ומתנהג על פי קללת אלוהים אותו כמצוטט בספר בראשית פסוקים 14 ו- 15 : "…ויאמר ה' אלוהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך…ואיבה אָשִית בינן ובין האישה , ובין זרעך ובין זרעה , הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תְּשוּפֶנוּ עָקֵב…" . ממתי מדינה חופשית מאמינה להבטחות של אנשי דמים וטרור…? ממתי מנהלת מדינה דמוקרטית מו"מ על הסדר מדיני עם ארגון טרור שקורא להשמידה…? על מה יש בדיוק לדון ולשאת ולתת עם יריב שהדוקטרינה הצבאית והאידאולוגיה המדינית שלו חרותים על סלע : השמדת מדינת ישראל . מדהים מה רבים המתים ברצועת עזה שנועדו להאדיר את גדולת החמאס…? מדהים בצדה האחר של המשוואה כמה גרמנים נהרגו במלחמת העולם ה- 2 כדי להעצים את עליונותו ותהילתו של אדולף היטלר…? מאבקו של העולם החופשי בראשות ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילאנו רוזוולט , והארי טרומן בטוטליטאר והמגלומן ורוצח ההמונים המטורף אדולף היטלר ובת בריתו יפן הקיסרית האימפריאליסטית והשאפתנית לבש התנגשות דמים נוראית של קונגלומרטים . מלחמה על החיים ועל המוות בבחינת , "או הם ו/או אנחנו" . עוצמת כוחם הצבאי העצום של שני היריבים הגרמני והיפני במלחמת העולם ה- 2 וגם נחישותם וסגנון מלחמתם הטרוריסטי הנתמך על תורת השמדת אוכלוסיות אזרחיות , הכריח את שלושת הדמוקרטים הדגולים האלו מנהיגי העולם החופשי להגות את סלוגן הדמים שלהם : "טרור יענה בטרור". ווינסטון צ'רצ'יל , הארי טרומן , וסטלין עברו לדון בהסדרים מדיניים עם האויב הגרמני והיפני רק לאחר הכרעתם הברורה , הרתעתם המוחלטת , וכניעתם ללא תנאי .

הערה 6 : ווינסטון צ'רציל הדגול אמר פעם : "בין כל אופני השלטון , הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר – אך אין טוב ממנה" . ובאמת מדינת ישראל היא דמוקרטיה רוויה חולשות אך גם בעלת יתרונות רבים עד שאפילו ח"כ חנין זועבי איננה מסכימה להמירה במולדת אחרת .

הערה 7 : ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיף מוּסָר לשריו בפתח ישיבת הממשלה אתמול (יום חמישי – 31 ביולי 2014) וקרא לאחדות השורות בעם וגם בממשלה . אני כמובן מאחל לראש הממשלה את האיחולים הטובים ביותר בניהול המלחמה הקשה נגד הטרור הפְּלִשְתִּי בראשות איסמעיל הנייה ומוחמד דף ובניהול המערכה המדינית שנכונה לו או טו טו . אולם אינני יכול לשכוח שאותו בנימין נתניהו צעד בקיץ 1995 כראש מפלגת הליכוד בצומת רעננה ליד קִיצוֹנֵי הימין כשהם נושאים עִמָם ארון קבורה וחבל תלייה שנועדו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל , מבלי להניד עפעף , מבלי לומר להם אפילו מילת גינוי אחת בשם היָרִיבוּת והצְבִיעוּת הפוליטית שניהל נגד יצחק רבין ז"ל , ומבלי לנקוף אצבע . אינני יכול לשכוח כי בסתיו 1995 בהיותו ראש האופוזיציה ומנהיג מפלגת הליכוד ניצב על גזוזטרה בכיכר ציון בירושלים והיה נוכח יחדיו עם אריאל שרון , יצחק שמיר ועוד כמה מנהיגי עבר ועתיד מהליכוד , כשהוא מתבונן בשלווה סטואית מרום נקודת התצפית שלו בהפגנת הסתה המונית אלימה של הימין הקיצוני נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . בנימין נתניהו הבחין כי המוני הימין הקיצוני נושאים ומניפים Blow ups של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל חובש כפייה דגם יאסר עראפאת ולובש מדי SS נאציים שלבשו היינריך הימלר וריינהארדט היידריך – אולם בחר להחריש .

הערה 8 : איזה פתרון מציעים גדעון לוי , אורי אבנרי , ו- ב. מיכאל כדי לפתור את המצב הצבאי הקשה והסבוך ואת גורל המערכה …? מבלי להתבכיין על הרעים לטיס , מבלי למנות את אבדות האוכלוסייה האזרחית של שני אנשי הדמים ובני מוות איסמעיל הנייה ומוחמד דף , שהם האחראיים הבלעדיים למותם , ומבלי לקחת בחשבון את האזכור האבסורדי של הצהרתו של אחד מגדולי המנוולים בהיסטוריה האנושית הנאצי הארסי יוזף גבלס (ע"י אורי אבנרי במאמרו "צ'רצ'יל המנוול") שאמר ל- ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילאנו רוזוולט, והארי טרומן , "אתם יכולים להשמיד את רכושנו אך לא לשבור את רוחנו" .

הערה 9 : מישהו בגלי צה"ל אמר היום (יום שישי – 1 באוגוסט 2014) כי תמונת הניצחון של המערכה הכבדה עקובה מדם ושנאה נוראית ותהומית שמפגין האויב למדינה שלי תהיה "הסדר מדיני" בשוך קרבות הדמים , אך לא הסביר באלו תנאים אמורה מדינת ישראל לשאת ולתת עם השטן וכיצד עליה להיכנס למבוך הזה שקרוי "הסדר מדיני" ולהאמין שארגון הטרור הרצחני הזה אומנם יסכים להתפרק מנשקו ויחדל מלתקוף את אזרחי מדינת ישראל ברקטות ויפסיק לחפור מנהרות טרור התקפיות לעבר יישובי עוטף עזה . ווינסטון צ'רצ'יל, פראנקלין דילאנו רוזוולט, והארי טרומן לימדו אותי כי הסדר מדיני עושים עם האויב רק לאחר פגיעה אנושה במנהיגותו ובציודו הצבאי.

הערה 10 : בעוד צה"ל נלחם כבר כמעט חודש ימים נגד אויב טרוריסטי חמוש ומאורגן בצורה מקורית , נבלעו בתוך רעם המטוסים והתותחים שתי ידיעות מרעישות :  הראשונה , השידור הציבורי כפי שהעם היושב בציון הכירו במתכונתו הישנה מאז 1968 – נסגר ו- 2000 עובדיו בערוץ 1 , רדיו "קול ישראל" , והטלוויזיה החינוכית נשלחים הביתה . השנייה , המנכ"ל החדש – ישן של ערוץ 10 יוסי וורשבסקי , זה שהתמנה לפני כמה ימים במקומו של המנכ"ל הקודם שהודח רפי גינת , החליט באבחה אחת להעיף לאלתר מלוח השידורים של ערוץ 10 גם את תוכניתו של רפי גינת "כל בו טק" .

הערה 11 : שום יֵשוּת טלוויזיונית איננה יכולה להתקיים לאורך זמן אם בראשה ניצבים מנהיגי שידור ברמה רדודה כמו יוסף בר-אל ו/או לחילופין יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' . עובדה ועם עובדות אמת אי אפשר להתווכח : אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל הבלתי מוצלח בקיץ 2002 ל,תפקיד מנכ"ל רשות השידור הדיחו אותו לאלתר ממשרתו הרמה בקיץ 2005 . ועוד עובדה שאי אפשר לחלוק עליה ולמסמס אותה : אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוני בן מנחם הכל כך לא מוכשר ב- 2011 למנכ"ל רשות השידור , החליטו בקיץ 2014 לסגור את אותה רשות השידור הכושלת שבראשה הציבו בשעתו את אותו יוני בן מנחם הכושל . סגירת רשות השידור היא סטירת לחי מצלצלת לכל העיתונאים בחטיבת החדשות של ערוץ 1 שחשבו כי ניתן להתעלם מוואקום רדוד שיצרו יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' על מנת להשתכשך לאורך זמן בתוך מדמנה , לחיות בתוך בועה ללא הגבלת זמן , לנשום לעַד CO2 בלעדֵי O2 , לדָוֵוש בהילוך סרק , לההנות מתשלום אגרה שנתי גדול ורחב מידות של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל  (להזכירכם שוב, מידי שנה בשנה) , ולייצר רייטינג יומי אפסי שנע בין % 1.0 ל- % 3.0 . דינה של ישות תקשורתית רשלנית ומעוותת שכזאת , עקומה , ומסורסת , חסרת כל יעילות ואסתטיקה היא אחת : להתפורר .

הערה 12 : אחד הפוסטים העתידיים יתייחס לסגירת השידור הטלוויזיוני הציבורי כפי שמדינת ישראל הכירה אותו מאז הקים אותו פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ יחדיו עם סגנו עוזי פלד בשנים 1969 – 1967. בהקשר לסעיף הקודם הדן בהתמוטטותו של השידור הציבורי במתכונתו הישנה ב- 2014 אני מציע לקוראי הבלוג לעיין בספרו החשוב והמעניין של הפילוסוף היהודי – גרמני החשוב והבלתי נשכח ארנסט קאסירר (1945 – 1874) "The Mith Of the State" . בחרתי לסיים את הפוסט הנוכחי בכמה ציטוטים הנוגעים לסעיף 11 מטעמו של הדרמטורג האהוב עלי מכל וויליאם שייקספיר אודות מוּסָר אֶמֶת בחיינו והצורך המתמיד לעמוד על המשמר מפני אלה המנסים להפר אותו . הציטוטים האלה נלקחו מהמחזה הטראגי הדרמטי (והנפלא) "המלט נסיך דנמרק" , שוויליאם שייקספיר כתב אותו פעם לתיאטרון בריטי כלשהו . צירוף מקרים מוזר . זה נכון ש- "הַמְלֶט" הוא רק מחזה אולם רשות השידור מאז 2002 הפכה לטרגדיה .

בעת סצנה של המלך הנוכל , השקרן , והרוצח הבוגדני השַח לעצמו ברגע של ווידוי מפתיע מחוסר ברירה : "…מילים יגביהו עוף , המחשבות תכרענה – מילים בלי מחשבות שמימה לא תגענה…".

בעת סצנה המתארתהפקת "תיאטרון בתוך תיאטרון" ע"י הנסיך המלט הישר באדם :

(אופליה) : "מה פשר הדבר נסיך ?"

(המלט נסיך דנמרק) : "מָלֶצ'וֹ בסתר ופשר הדבר נְבָלָה" .

בעת סצנה דרמטית בה מעמיד המלט את בוגדנותו ושקרנותו של של דודו המלך למִבְחָן אֶמֶת . האם בוגדנות המלך ושלטון טרור הרצח והזימה שלו היא עובדה נכונה וקיימת ? ו/או שמא המלט רואה מהרהורי לבו צל הרים כהרים ? המלט עושה זאת באמצעות להקת שחקנים ש- "מזדמנת" לארמון באלסינור . בשעת השיא, ברגע האמת של מבחן האמת שהמלט כופה על דודו קלאודיוס רוצח אביו בסצנה של "תיאטרון בתוך "תיאטרון" , מתפתח המחזה על על פי הטקסט השייקספירי המחודד שמתעד את אחד משיאי הדרמה במחזה כלהלן :

(לוקינוס השחקן שמשחק את המלך הבוגדן) : "נכונה המזימה , הנה הסם הוכן

והשעה כשירה , אין איש רואה בכאן

מרקח עשבי חצות , שיקוי של קֶטֶב , אתה שפעמים שלוש בפי הֶקָטָה

זה כישופך טבעי, וכוחך נזעם בהם חיי אנוש הצמת בפריחתם". (יוצק רעל לאוזנו של הדוכס הישן).

(המלט נסיך דנמרק) : "הנה הוא מרעילו בגן כדי לרשת את מלכותו . שם הדוכס גונזאגו . סיפור המעשה סיפור של אמת הוא ונכתב בלשון איטלקית צחה . עוד מעט ו- תראו איך יזכה הרוצח באהבת אשתו של גונזאגו" .

(אופליה) : "המלך קם !"

(המלט) : "מה ? הנבהל מירייה של סרק ?"

(המלכה , אמו של המלט ועכשיו אשתו של הדוד קלאודיוס המלך הרוצח והבוגדן) : "מה לך המלך ?"

(פולוניוס היועץ העלוב של הממלכה הרקובה) : "הפסיקו ההצגה !"

(המלכה) : "הבו לי אור ! הלאה מפה" .

(כולם) : "אורות !  אורות ! אורות !"

(המלט) : "ילך ויבך לו צבי פצוע והשלם ישמח . אחד ינום אחד ינוע מנהג עולם הוא כך" .

הערה 13 : אף על פי כן אני רואה שיש לי כמה תומכות מבין קוראי "הארץ" .

ראה "הארץ" מ- יום חמישי – 31 ביולי 2014 . עיתון "הארץ" . שתי קוראות שתומכות בי תוקפות את המאמרים המופרכים של גדעון לוי ומורן שריר . 

סוף הפוסט מס' 420.

 

 

 

 

 

 

 

להעמיד דברים על דיוקם (1). פוסט מס' 419. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 419 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 30 ביולי 2014.

 להעמיד דברים על דיוקם (1). פוסט מס' 419. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4. מקורות המידע הראשיים שלי הם ערוץ 10 ורדיו גלי צה"ל . לא כל שכן בעת המלחמה הזאת שמנהלת מדינת ישראל כבר כשלושה שבועות וחצי נגד מדינת טרור ואויב המחומשת היטב של החמאס ברצועת עזה בראשות איסמעיל הנייה והרמטכ"ל שלו מוחמד דֶף . בקרבות הלא פשוטים האלה המתנהלים מקרוב מאוד בשטחים בנויים ואוכלוסייה עוינת צפופה בין צה"ל לאויב , צריך להדגיש , כי אין לחיילי החי"ר וההנדסה שלנו שם יתרון  על מחבלי הטרור במלחמה מהסוג הזה של מלחמה בשטח בנוי , רווייה גם במלכודות פתאים שהכין האויב מבעוד מועד , ובחייליו שמסתתרים במחילות ואורבים מחופרים לחיילינו , וגם מכירים את גזרות  הלחימה . בלחימה הקשה נוטלים חלק כוחות צבאיים גדולים מ- מיטב הכוחות של צה"ל בתוכם חטיבות חי"ר , הנדסה , שריון , תותחנים , חיל הים , וחיל האוויר של צה"ל . מוזר שבמלחמה הקשה והמסוכנת הזאת , העקובה מדם , ו- רווייה באש רבה משני הצדדים , עדיין מישהו בממשלה מתעקש משום מה לכנות אותה מִבְצָע "צוק איתן" . לראשונה מזה שנים בגלל הסכנה הגדולה הנשקפת ליישובי עוטף עזה הסמוכים למוקדי הלחימה , גם בגלל שימוש האויב במנהרות התקפיות , מחליט צה"ל לפנות את מרבית האוכלוסייה האזרחית מהאזור . מדובר במלחמה . לא במבצע .

הערה 5. חברת החדשות של ערוץ 10 – היא מערכת עיתונאית מצטיינת , חרוצה , ודבקה במשימה . זה ידוע לכולם . היא עושה כמו תמיד גם הפעם עבודה מעולה בכיסוי וסיקור מלחמת "צוק איתן" . אף על פי כן צריך להעיר לה הערה טלוויזיונית אחת חשובה . עליה לזהות כל הזמן ב- Super imposing (כתובית) את המרואיינים , הפרשנים , והאורחים הרבים המאיישים את האולפנים שלה בירושלים ובגבעתיים . למשל : האלוף במיל. יִצְחָק בֵּן יִשְרָאֵל הוא דמות מוכרת ואחד הפרשנים המועדפים על חברת החדשות של ערוץ 10 ומקומו יכירנו מידי בוקר , צהריים , וערב באולפנים שלו . אף על פי כן יש לזהות אותו ואת תחום המומחיות שלו שוב ושוב בכתובית ברורה ונהירה לקריאה בכל פעם שבימאי המשדר מעלה לאותו ל- "אוויר" , לאותו חלק מציבור הרחב שמצטרף לצפייה בערוץ 10 . זיהוי מתמיד של גיבורי העלילה גם במהדורות חדשות , הכרחי ביותר כדי לשמור על קשר עם הצופים . האלוף במיל. יצחק בן ישראל הוא בבחינת "גיבור עלילה" שמפתח , מגיש , ומנחה מר דוב גילהר . יש חשיבות עליונה לזיהוי האנשים המופיעים באולפן בכל סוג של מִשְדָר לבטח במִשְדָּרֵי חדשות ואקטואליה . מדובר במערך טלוויזיוני תחרותי שופע ונמרץ מאין כמותו שהתפתח ברבות השנים (מאז 1990) במדינת ישראל שכולל מאות ערוצי טלוויזיה בטכנולוגיות לווייניות וכבלים , בו נדידת הצופים מערוץ אחד למשנהו הפכו לתזזיתיים . לכן חוקי הצפייה הישנים הופרו ו- השתנו לבלי הכר . זיהוי חד פעמי של מרואיין כזה ו/או אחר כפי שהיה נהוג בעבר בעידן המונופול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננו תופש עוד . צופה טלוויזיה שאיננו מזהה את האנשים שמתארחים אצלו בסלון ביתו אך הוא איננו מכירם , הופך לאדיש , מתעלם מהם , ונוטה חיש לזפזפ .

בשידורי האקטואליה היום של ערוץ 10 (יום רביעי – 30 ביולי 2014) שמתי לב כי מערכת הערוץ זיהתה לפתע באופן שיטתי שוב ושוב את המרואיינים שלה האלוף במיל. יצחק בן ישראל , גב' רננה יעקב מ- ניר עוז , תא"ל במיל משה שלי לשעבר קצין הנדסה ראשי , ליאור וויינטרוב לשעבר דובר שגרירות ישראל בוושינגטון , ויועז הנדל . כך צריך להיות . אחד מפקודות הפק"ל שלי לפיקודים שלי (בימאים , מפיקים , ועוזרות הפקה) בשעתו בעת ניהול שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר קום ערוץ 5 ומיסוד ערוץ 2 – הייתה החובה לזהות באמצעות Super imposing כל אישיות באשר היא הנמצאת ב- "אוויר" גם אם זוהתה כבר קודם לכן . אני זוכר שיחה שהייתה לי עם אנשי CNN באחד משני סיורי קדם ההפקה שלי באטלנטה לקראת אולימפיאדת אטלנטה 1996, בה הסברתי להם את עקרונות ותורת הזיהוי שלי בעידן הטלוויזיה התחרותית . הם הסכימו לכל מילה שלי .

הערה 6. רוני דניאל ראש הדסק הצבאי של ערוץ 2 הוא עיתונאי מצוין בימי מלחמה כבימי שלום . הוא אחד מעמודי התווך של חברת החדשות של ערוץ 2 . עיתונאי מהימן בעל מקורות טובים , אמיץ ויישר דרך , בעל דוגמא אישית ודבק במשימה . מהמלחמה הזאת "צוק איתן" אזכור את שדרני הטלוויזיה רוני דניאל ואת אלון בן דוד וחבריהם לענף . ההאשמות שטופלים מעת לעת על רוני דניאל כי הוא מהווה שופר של דובר צה"ל הן מגוחכות וילדותיות וחסרות כל בסיס . רוני דניאל הוא עיתונאי חרוץ שמגשים את הסלוגן הטלוויזיוני שטווה ברגע של הברקה עילאית מנכ"ל רשות השידור לשעבר יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979 , כשאמר להלן : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא ניטראלית" . האזנתי לריאיון מכובד שערך מר רזי ברקאי ערך לפני כמה ימים עם רוני דניאל . בריאיון הזה השיב רוני דניאל בצניעות ובענווה לכל מיני אתגרים שהציב בפניו רזי ברקאי והצדיק את המוניטין העיתונאי שלו כאחד המובילים בחברת החדשות של ערוץ 2 .

הערה 7. מאמרו של מר ב. מיכאל אודות מלחמת "צוק איתן" החומל על אוכלוסיית רצועת עזה מחד ונוזף ומגנה את צה"ל ומפקדיו היום (יום רביעי – 30 ביולי 2014) בעיתון "הארץ" וכותרתו "בשיטת אולמרט" – טריביאלי , מגוחך , ומקומם . ב. מיכאל לא מספר כמובן לקוראיו כי שלטון החמאס האיסלאמי הרדיקלי ברצועת עזה בראשות איסמעיל הנייה ומוחמד דֶף מנהל מלחמת השמד נגד מדינת ישראל מאז 2000 . ב. מיכאל לא מדווח לקוראיו כי איסמעיל הנייה ומוחמד דֶף אימצו לעצמם את מדיניות הטרור והדוקטרינה ההיטלראית האומרת כי כדי למוטט את מדינת ישראל אין צורך לנצח את צה"ל, אלא צריך להביס את האוכלוסייה האזרחית הישראלית הבלתי מוגנת . נדרש לבלבל , לתזז , ולהכריח את האוכלוסייה האזרחית לנטוש את מוקדי ההתיישבות שלה כדי להפוך אותה לאוכלוסיית פליטים שבורחת ומגורשת מהגבולות אל פנים הארץ . צריך לשבור את המורל שלה באמצעות אש מסיבית של של 100000 (מאה אלף) רקטות נושאות חומרי נפץ שנורית לעברה במשך ארבע עשרה שנים ובעזרת מנהרות תופת התקפיות שנחפרות לעבר עשרות יישובים אזרחיים בעוטף עזה . ב. מיכאל יודע היטב כי כל הרוג ברצועת עזה במלחמה העקובה מדם המתנהלת בין מדינה דמוקרטית וחופשית כישראל לבין מדינת הטרור של עזה הוא אשמה ישירה של שני אנשי המוות איסמעיל הנייה ומוחמד דֶף . עליהם יחולו דם אזרחיהם . הם האשמים הבלעדיים . מדובר במנהיגות איסלאמית נבזית שמאמצת דוקטרינת הרג ורצח נבזית בה כל ישראלי טוב – הוא ישראלי מת . על צה"ל מוטלת החובה להוריד את שיבתם של איסמעיל הנייה ומוחמד דֶף בדָם שְאוֹל . ב. מיכאל מכיר את עובדות האמת הללו הנזכרות לעיל אולם מעדיף להשתמש בטריק מחורבן . בעוד מדינת ישראל כורה עכשיו המון קברים לחיילי צה"ל גיבורי המערכה הכבדה שחרפו למענה את נפשם ובעוד רבבות מלווים את ארונות החללים בדרכם האחרונה , בוחר ב. מיכאל טקטיקן בגרוש , לחמול ולמנות דווקא את הרוגי רצועת עזה שנספו בגלל מדיניות הטרור של מנהיגיהם ומבלי לנתח את סיבות מותם . אין לי מושג מה מביא את ב. מיכאל לכתוב פוסט כל כך שגוי , כל כך לא מאוזן , כל כך רווי נימוקים אבסורדיים , וכתוצאה מכך גם כל כך מקומם ומוסבר לא טוב . אין לי מושג מי מילדיו ו/או נכדיו של ב. מיכאל משרת בעת הזאת במערכה הכבדה הניטשת ברצועת עזה ומסכן שם את חייו למען ביטחון האומה כולה . אני בטוח ששום עיתונאי ישראלי שהוא אבא וסבא לילדים ונכדים חיילים קרביים שנלחמים כעת בכל כוחם ברצועת עזה ומקיזים שם את דמם לא היה מעיז לכתוב עכשיו פוסט מרגיז ומקומם שכזה שתוכנו כתוכן "בשיטת אולמרט" . הכותב ב. מיכאל מנסה להיות הומניסט – צדקן על חשבוני ושכמותי . האיש מיתמם ומתחסד , ומבקש להצטייר בכוח כ- "איש שלום" אולטימטיבי בעת מלחמה מרה ואכזרית ומורכבת נגד אויב מְנוּבָז , ערמומי , וארסי .

ראה "הארץ" מ- 30 ביולי 2014 . עיתון "הארץ" . מאמרו המופרך של ב. מיכאל "בשיטת אולמרט" . אבא שלי ז"ל מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן לא היה מעלה בדעתו לכתוב מאמר מהסוג הזה בעל תוכן שכזה בעוד אני הבן שלו נלחם בחזית בקו האש הקדמי . 

ב. מיכאל מאשים את מדינת ישראל וצה"ל האשמה חמורה במדיניות מכוונת של הֶרֶג המוני ברצועת עזה . הוא יודע כמובן שזה מידע כוזב ולא נכון . אילו היה מדובר בפוסט צודק והגיוני היה סופח המונים אליו . רוב עצום בציבור הישראלי תומך בצה"ל . במלחמה הזאת על החיים ועל המוות של כולנו מטיף לי ב. מיכאל מוּסָר אולם איננו מציע חלופה אחרת , שיטה צבאית הומנית שונה מדרך הלחימה העכשווית של צה"ל שמתמודד במלחמה סבוכה וקשה . ווינסטון צ'רציל , פרנקלין דילאנו רוזוולט , הארי טרומן , ואנוכי איננו שוחרי שלום פחות מ- ב. מיכאל וגם לא פחות הגונים ומוסריים ממנו . אני לומד מהם וצועד בעקבותיהם . שלושת המנהיגים הדמוקרטיים הדגולים האלה הגו במלחמת העולם ה- 2 את הסלוגן "טרור ייענה בטרור" במאבק על החיים ועל המוות נגד הארכי טרוריסט אדולף היטלר ונגד הכת הצבאית היפנית הרדיקאלית בראשות הרמטכ"ל הידקי טוג'ו . הארי טרומן הגיש לקיסר יפן הירואיטו ב- 26 ביולי 1945 אולטימטום : כניעה ללא תנאי ו/או הפעלת נשק השמדה המוני נגד אזרחיו . ארה"ב לא התכוונה להקריב 2.000000 (שני מיליון) חיילים שלה בכיבוש יפן והכנעת צבאה . הכת הצבאית היפנית טענה שהארי טרומן מפקד הכוחות המזוינים של ארה"ב מאיים על יפן באקדח נטול מחסנית , וסירבה להיכנע . חיל האוויר של ארה"ב הטיל בתגובה שתי פצצות אטום ב- 6 באוגוסט 1945 על העיר הירושימה וב- 8 באוגוסט 1945 על העיר נאגאסאקי . 200000 (מאתיים אלף) אזרחים יפניים בתוכם ילדים , נשים , וזקנים נקטלו בתוך 2 שניות . מאות אלפים אחרים נכוו בכוויות גרעיניות חסוכות מרפא ושילמו בחייהם מאוחר יותר . רק אז נזכרו היפנים להיכנע ללא תנאי . הידקי טוג'ו נחשב ע"י האמריקנים לבן מוות (נתלה ב- 1948 ע"י בין דין אמריקני באשמת פשעי מלחמה) בדיוק כשֵם שאיסמעיל הנייה ומוחמד דף הם בני מוות .

הערה 8. זכותו של מזכ"ל האום באן קי מון לחיות בסרט . זה כמובן לא מחייב אותי .

הערה 9 : אם מלחמת "צוק איתן" תסתיים ללא הכרעה צבאית , ללא פגיעת מוות במנהיגות החמאס הטרוריסטית , וללא פירוז אבסולוטי של רצועת עזה מנשק , הסֶבֶב הבא יכלול שימוש בנשקים לא קונבנציונליים . ואז רק לקב"ה פתרונים .

סוף הפוסט מס' 419. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקרבה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית? פוסט מס' 418. כל הזכויות שמורות.


הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 418 : הועלה לאוויר ביום שני – 28 ביולי 2014.

מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקִרְבָה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד ל- אישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית? פוסט מס' 418. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה

החלק הראשון של הפוסט הזה נוגע ל- ערוץ 10 שהוא ערוץ הבית שלי . אני כמעט ולא פוזל לערוץ 2 . וודאי לא לערוץ 1 . מנהלי ערוץ 10 הציבו זה מכבר בחלון הראווה החדשותי שלו שלוש מגישות מובילות ודומיננטיות ששולטות היטב בחומר : טלי מורנו, אושרת קוטלר, ו- תמר איש שלום. איש כבר לא זוכר שלפני זמן מה בעבר הלא רחוק ישבו על הכיסאות האלה יעקב איילון ומיקי חיימוביץ' . טלי מורנו , אושרת קוטלר , ותמר איש שלום מגשימות את רעיון הטלוויזיה הבסיסי כי מדובר במדיה וויזואלית שדורשת מצד אחד בקיאות והיגיון צרוף , סקרנות , קול רדיופוני , דיקציה , ושטף דיבור ליד המיקרופון , ומאידך מקפידה על אסתטיקה של המסך ומראם של המגישות והמגישים המעבירים את האינפורמציה לציבור . נראה לי שכל השלוש מתות לשאול את השאלה שכל צופה טלוויזיה שואל את עצמו שוב ושוב בסלון ביתו : איך לא ידענו…? כיצד נעלמו מהמודיעין הצבאי של מדינת ישראל , מהשב"כ , ומהמוסד במשך שנים ה- Issue המטורף והמסוכן של חפירת עשרות מנהרות עמוקות והתקפיות ע"י החמאס לעבר יישובי עוטף עזה , ומשמעות האיום האסטרטגי שלהן…? כיצד נעלם מעיני המודיעין הישראלי נושא ההתחמשות הפנטסטית של החמאס ברקטות שמגיעות לכל מקום ופינה במדינת ישראל…? ואם בכל זאת המודיעין הישראלי ידע והיה מודע לאיום החמור והעצום שמגלגל החמאס לפתחה של מדינת ישראל , מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו וצה"ל המתינו עד בוש…? נכון שהחמאס הוא ארגון טרור ממודר אולם לשם מה קיימים השב"כ והמוסד…? האם הייתה הירדמות…? האם התחוללה חוסר עירנות מודיעינית…? יש לאזרחי מדינת ישראל שאלות לא מעטות למנהיגות הפוליטית והצבאית שלנו הנוגעות למלחמת "צוק איתן" ומהלכיה . על דבר אחד כולם מסכימים : מלחמה בין מדינה חופשית לבין מדינת טרור איננה יכולה להסתיים ללא הכרעה ברורה , כניעה , פירוק טוטלי של הטרוריסטים מנשקם , ופירוז השטח . שום מצב צבאי אחר איננו בא בחשבון .

החלק השני של הפוסט , מדווח כיצד ווירטואוז מדיני מנוול חולני ורוצח המונים אולם נאצי כריזמטי בשם אדולף היטלר הרדים את העולם מאז עלייתו לשלטון בראשית 1933 והסתיר את ההכנות הצבאיות המדוקדקות שלו לקראת שינוי פני העולם הישן בכוח הזרוע ובניית רייך שלישי בן 1000 שנים . הקנצלר אדולף היטלר זכה לאמון מוחלט של אומה גדולה השוכנת במרכז אירופה ואשר מנתה ב- 1939 69.000000 (שישים ותשעה מיליון) תושבים . בהיעדר אופוזיציה איחד את שתי המשרות קנצלר ונשיא והפך את עצמו לרודן ו-פיהרר על פיו יישק דבר. אדולף היטלר והמשטר הנאצי במסווה של הכנות בנות שלוש שנים ואירוח וארגון למופת של המשחקים האולימפיים ב- 1936 בבירת מדינתו ברלין , בנה צבא אדיר ממדים באוויר , בים , וביבשה , הקים שירותי ביטחון פנים אכזריים בדמות ה- Gestapo וה- S. S. טווה את מדיניות עליונות הגזע הארי , והסית להשמדה טוטאלית של כל יהודי אירופה . המשטר הנאצי המטורף והנבזי נהנה מיחסי ציבור ושיווק אגרסיביים של תועמלן ארסי , שר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס . הקולנוענית והבימאית הדוקומנטארית לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) עשתה את אותו הדבר בתיעוד אולימפיאדת ברלין 1936 . היא הציגה את הפיהרר אדולף היטלר קבל עם ועולם כפטריוט אולימפי , צופה ספורט אדוק , ושוחר שלום . חברת הטלוויזיה והאלקטרוניקה הגרמנית "Telefunken" בראשות המהנדס הראשי שלה וולטר ברוך (Walter Bruch) העבירה 72 שעות של שידורים ישירים מ- תחרויות ברלין 36' בטלוויזיה הגרמנית בחסות ה- DRP . העולם החופשי נרדם . בספטמבר 1939 זרעו הוורמאכט , הלופטוואפה , הגסטאפו , והוואפן S. S. הגרמניים דָם ואֵש ותימרות עשן בכל יבשת אירופה . האֵש הבלתי נשלטת התפשטה על פני כל הגלובוס . 55.000000 (חמישים וחמישה מיליון) חיילים ואזרחים נספו במלחמת העולם ה- 2 . 6.000000 (שישה מיליון) יהודים נרצחו בירי ובגזים במחנות ריכוז והשמדה נאציים .

הערה 4 : נאומו של נשיא המדינה העשירי מר ראובן "רובי" ריבלין בטקס השבעתו בכנסת לפני כמה ימים היה מרשים . אני מציין כאן כי תורתם הבית"ריסטית של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין אבותיו הפוליטיים של ראובן ריבלין לא אוזכרה ולא נלמדה בביה"ס החקלאי של עמק הירדן "בית ירח" בו למדתי כבן קיבוץ אפיקים בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת . שמו של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון נישא בגאון בין כתלי ביה"ס "בית ירח" . שמותיהם של זאב ז'בוטינסקי ומחם בגין היו מוקצים מחמת מיאוס בקיבוצי עמק הירדן בשנים הראשונות ההן לאחר קום המדינה .

הערה 5 : הקשבתי הבוקר (יום ראשון – 27 ביולי 2014) לריאיון שערך מר רזי ברקאי עם זוהייר בהלול ו- אבולעפיה בעקבות אירועי המלחמה הכבדה שמנהל צה"ל נגד שני ארגוני טרור קיצוניים שמוכרים בשמם ה- חמאס והג'יהאד האיסלאמי . אינני מבחין בין יהודים לבין ערבים לבין נוצרים לבין דרוזים . אני מתרחק מאויביי באשר הם ומאלו הקוראים להשמיד את מדינת ישראל ומתקרב לאחיי . זוהייר בהלול ומחמוד אבו באכר הם אחים שלי. אין מלחמות שמחות. רדיו גל צה"ל הוא ערוץ הבית שלי . אני מפעיל אותו כשאני שומע את קולם של יעל דן , עידן קוולר , ירון ווילנסקי , רזי ברקאי , ניר ברנד , וטלי ליפקין שחק , וסוגר אותו כשבוקעים ממנו קולותיהם של אברי גלעד וג'קי לוי ועירית לינור וקובי אריאלי .

הערה 6 : אלון בן דוד מצטייר ללא כל ספק כשדר מוביל של ערוץ 10 בסיקור המערכה הכבדה העקובה מדם בה נלחם צה"ל נגד מדינת טרור מחומשת שקמה לה ברצועת עזה בראשות מנהיגיה אנשי החמאס איסמעיל הנייה ומוחמד דף . מדובר בכתב ושדר טלוויזיה אמיץ ושקול של ערוץ 10 שמופיע באופן מאופק ומרשים באולפן ובשטח ובקי בחומר בצורה בלתי רגילה ומצויד במקורות טובים . מפני שניחן גם בקול רדיופוני ובהופעה נאה ובוטחת מול מצלמת הטלוויזיה נהנה אלון בן דוד מסמכותיות ו- אוטוריטה כמעט בלתי מוגבלות . הציבור מאמין לו . אלון בן דוד מסקר ומנתח באופן נבון את מהלכי המערכה הסבוכה מהשטח . התייצבותו העיתונאית האמיצה יחדיו עם צוות הצילום שלו בקו האש והחזית הקדמי ביותר בשטח הלחימה ברצועת עזה מוסיפה לו הרבה נקודות (כמו גם לכתב הצבאי החרוץ והנמרץ של ערוץ 2 רוני דניאל) . היה זה הפרשן אלון בן דוד העיתונאי ואיש הטלוויזיה הראשון ששינה את המינוח הצבאי מבצע "צוק איתן" והעביר אותו להגדרה חדשה ומקפת של מלחמה אסטרטגית צבאית קיומית מול אויב נחוש שהתכונן אליה היטב על פי דוקטרינה מחושבת מראש של לחימה מתוך מנהרות התקפיות ומתוך אוכלוסייה צפופה שלו , מבלי להתחשב באבדות בנפש ורכוש של אזרחיו . מעניין , בעוד אלון בן דוד עוסק בניתוח המערכה המורכבת והסבוכה בשטח , ודן באסטרטגיה ואיום צבאי קיומי על מדינת ישראל , הקולגה שלו רביב דרוקר מצטייר לפתע ולרגע אחד כילדותי ובלתי חשוב כשהוא מוצא זמן לדון באולפן המאולתר על גג עיריית ת"א בזוטות כמו אורנה בנאי ומאיים להתחשבן ולהציב מַרְאָה מול פרצופם של כל אלה שאינם מוצאים חן בעיניו . בדסק הצבאי של ערוץ 10 ניצבים ליד אלון בן דוד שורת מדווחים ארוכה וחרוצה ובראשם אור הלר ואלמוג בוקר טרוט העיניים ומבע הפנים הרציני והמודאג . אולם אלון בן דוד הוא לבטח מס' 1 . חוקי הטלוויזיה הם חמקמקים ולא תמיד ברורים . יורם ארבל , דני דבורין , ומשה גרטל עוסקים באותם נושאים אינפורמטיביים בזירות הספורט השונות . לא תמיד ניתן להסביר ולנמק מדוע הראשון הוא שַדָּר מקובל ואילו השניים האחרים נתפשים כ- פטפטנים בלתי מוצלחים . פעם ב- 1981 רציתי להעביר את דני דבורין מרדיו "קול ישראל" לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנה ההיא יצחק "צחי" שמעוני ז"ל  הטיל ווטו : "על גופתי המתה . דני דבורין איננו שדר רדיו הוא פטפטן רדיו . מקומו לא יכירנו בשידורי הספורט של הטלוויזיה" , אמר לי .

הערה 7 : מפתיע מדוע נעדר מקומו של האלוף במיל. יוֹרָם "יָה – יָה" יָאִיר משורות פרשני המלחמה באולפני הטלוויזיה והרדיו . האזנתי לפני כמה ימים לריאיון שערך קובי מידן ברדיו "גלי צה"ל" עם יה – יה בעת שובו של זה במכוניתו מרצועת עזה לאחר פגישת – הרצאה שנשא בפני לוחמים וקצינים שנלחמים כעת נגד החמאס . הלוחמים והקצינים ביחידות השונות יוצאים מעת לעת לפוש קמעא ולהתרענן לרגע מהמערכה הכבדה בטרם ישובו אליה , וצה"ל מנצל זאת ומזמין את הגנרל  יָה – יָה לשאת בפניהם את עיקרי תורת המלחמה שלו . כזכור היה זה אל"מ יָה – יָה שבין השאר פיקד בעוז ובתבונה לפני שנות דוֹר על חטיבת הצנחנים, והוביל אותה לניצחונה המזהיר במלחמת לבנון ה- 1 בקיץ 1982 . ברבות הימים הועלה לדרגת אלוף . יה – יה בן 70 היום אך נותר מנהיג צבאי בעל ניסיון קרבי עצום ותודעת אחוות לוחמים , וגם חכם . מסכי הפלזמה והאינטרנט לא יוכלו לעולם להחליף את הגיונו , ניסיונו , ושיקול דעתו בשדות הקרב .

הערה 8 :  אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . גדלתי על ערכי תנועת העבודה . השקפת עולמי הפוליטית והחברתית מאז היותי נער נעה בין מפא"י של דוד בן גוריון , לוי אשכול , גולדה מאיר , יצחק רבין , ושמעון פרס לבין רץ של שולמית אלוני , לבין מרצ של זהבה גלאון , אולם איננה חופפת בהכרח את השקפת עולמי הפוליטית בעיתות מלחמה . אני נגד מדיניות ההפרטה הקפיטליסטית של בנימין נתניהו תלמידו של זאב ז'בוטינסקי הבית"רי אבל גם לא מעריץ עיוור של גב' זהבה גלאון המנהיגה הפוליטית שלי . נתתי לה את קולי בבחירות האחרונות אך האמת אפוא היא ואפוא חיים ג'ומס אורון ושולמית אלוני…?

הערה 9 : האזנתי ביום שישי – 25 ביולי 2014 בין 16.00 ל- 17.00 בעת נסיעתי לירושלים לביקור ילדיי ונכדיי לתוכנית האקטואליה ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" אותה הנחה השדרן ירון אנוש . יהודה פוליקר שר שָם את , "ערב טוב ייאוש – לילה טוב תקווה…מי הבא בתור…ומי בתור הבא…" , ואחריו עלה לאוויר מר אליעזר יערי. הוא קריין איזה שהוא טקסט אדיטוריאלי משעמם ברמה של מאמר מערכת. לא הופתעתי . הוא דיבר בקלישאות גבוהה גבוהה ובעצם לא אמר כלום .

הערה 10 : האזנתי לחידון הטריוויה של גב' עינת שרוף ששודר ברדיו גלי צה"ל בליל שישי – 25 ביולי 2014 . עינת שרוף טעתה והטעתה את המאזינים שלה לא פעם ולא פעמיים במהלך השידור הישיר של החידון ונחשפה כמנחה לא מדויקת ולא מהימנה . הקטע המוקלט שהועלה על ידה כחידה ונגע לפס קול של שדרן הכדורגל נחמיה בן אברהם נלקח ממשחק קדם גביע העולם אוסטרליה – ישראל 1 : 1 שנערך ב- 14 בדצמבר 1969 בסידני , ולא כפי שציינה בטעות כאילו מדובר במשחק שוודיה – ישראל 1 : 1 שנערך ב- 7 ביוני 1970 בטולוקה במסגרת מונדיאל מכסיקו 1970 .

הערה 11: אני צועד בעקבות מורשתם הדמוקרטית של מנהיגי העולם החופשי במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939, ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן , ולומד מהם. שלושת הדמוקרטים הדגולים הגו את הסלוגן "עם נִבְזִים תִּתְּנָבָז" וכפועל יוצא שלו קבעו כי "טרור ייענה בטרור". הדמוקרטים הדגולים האלה קבעו כי אין עושים עסקים עם טרור גרמני ולא עם טרור יפני כה הרסניים ואין עורכים עם האויב הטרוריסט שום הסכמים תוך כדי הלחימה הנוראית. הסכמים עושים רק לאחר הכרעתו הסופית של האויב , הורדתו על ברכיו , וכניעתו הסופית המוחלטת . הפוסטים האחרונים דנו במורשת המלחמה של ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. לקוראי הבלוג שמתעניינים בהיסטוריה של מלחמת העולם ה- 2 הנוראית, בה ניצבו הדמוקרטיות החופשיות מול מזימות ההתפשטות הטריטוריאלית ומדיניות ההשמדה ההמונית פי דוקטרינה משורטטת ומחושבת מראש של גרמניה הנאצית ויפן המיליטריסטית, אני ממליץ לקרוא את ששת הכרכים המרתקים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל בשנים 1948 – 1945 אודות מלחמת העולם ה- 2 (ששת הכרכים תורגמו ויצאו לאור בישראל ע"י הוצאת "עם הספר" בשנת 1957).

לצורך הבנת רוח הקרב ונחישותו של העולם החופשי במלחמה על החיים ועל המוות, אנגליה וארה"ב נגד גרמניה ויפן אז, ועכשיו מדינת ישראל נגד החמאס וחיזבאללה, אני מבקש להביא לקוראי הבלוג את תיעוד נימוקי האולטימטום הצבאי בו דרשה ארה"ב מיפן ב- 26 ביולי 1945 כניעה מיידית ללא תנאי, בטרם שימוש בנשק השמדה המוני בהטלת פצצות אטום נגד אזרחי יפן. מדינת ישראל ניצבת היום בפני מדיניות השמדה שהכריזו עליה ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה כפי שאפשר היה להבין באופן מפורש מריאיון חשוב ומעניין ביותר שערכה לפני זמן קצר אושרת קוטלר בערוץ 10 עם הרופא המצרי ד"ר תאופיק חָמִיד. ד"ר תאופיק חָמִיד פירט והסביר את דוקטרינת ההשמדה וחיסולה של מדינת ישראל ע"י ארגוני החמאס וחיזבאללה באמצעי טרור צבאיים. הריאיון הטלוויזיוני שניהלה לא מכבר אושרת קוטלר עם ד"ר תאופיק חמיד (לשעבר חבר בשורות אלקעידה) הוא אחד החשובים ביותר ששודרו בעת הזאת, מפני שהביא תיעוד ומידע ממקור ראשון אודות האויב האיסלאמי הרדיקאלי והטרוריסטי החמאס וחיזבאללה, ומשנתו המדינית ההרסנית. קיומו ואיתנותו של ארגון הטרור חמאס מותנים ומובנים בעצם הסכסוך והשנאה האגרסיבית והטרור הצבאי שהוא מייצר באופן שיטתי לאורך שנים נגד מדינת ישראל ואזרחיה. השורה התחתונה על פי המידע שסיפק ד"ר חמיד לאושרת קוטלר הוא כי מחשבת החמאס גורסת כי, "יהודי / ישראלי טוב – הוא יהודי / ישראלי מת". ארגוני הטרור של החמאס הבינו כבר מזמן כמו הארכי טרוריסט אדולף היטלר והשרים הנאציים פושעי המלחמה בממשלתו יוזף גבלס, היינריך הימלר, הרמן גרינג, יואכים פון ריבנטרופ, האנס פראנק, אלפרד רוזנברג, ארתור זייס אינקווארט, פריץ זאוקל, וולטר פונק, ווילהלם פריק, באלדור פון שיראך לרבות מפקדי המטכ"ל הצבאי שלו הגנרלים ווילהלם קייטל ואלפרד יודל כי בעת מלחמה אין צורך להשיג ניצחון בהתמודדות צבאית ישירה ע"י השמדת צבא היריב . הכרעה אפשר להשיג גם ע"י הפחדה , בלבול, והֶרֶס מאסיבי ושיטתי של האוכלוסייה האזרחית הבלתי מוגנת. החמאס בראשות מנהיגו המדיני איסמעיל הנייה והרמטכ"ל מוחמד דֶף אימץ את תורת הלחימה הטרוריסטית של אדולף היטלר. לכן הוא ארגון של אנשי דמים. ממתי עושים שלום עם אנשי טרור ? נבואה אפוקליפטית : דוקטרינה מטורפת ושאפתנית שכזאת מביאה בהכרח ובסופו של דבר לעימות בלתי קונבנציונלי.

ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילאנו רוזוולט, הארי טרומן, ואנוכי – אין אנו פחות דמוקרטיים, אין אנו פחות נושאי ערכים, אין אנו פחותי יושרה , אין אנו פחותי מוסר, ואין אנו פחותי אנשי שלום מאלוף בן וגדעון לוי. עימות בין תפישה מדינית של עולם חופשי ודמוקרטי לבין גישה פוליטית דיקטטורית – טוטליטארית חייבת להביא להתנגשות דמים חריפה ובסופה שימוש בנשק להשמדה המונית . איש לא חשב ב- 1936 בעת שהקנצלר הנאצי אדולף היטלר אירח באופן מופתי את אולימפיאדת ברלין 36' כי השלישייה הדמוקרטית הנ"ל ווינסטון צ'רציל, פרנקלין דילאנו רוזוולט, והארי טרומן יהגו כעבור חמש שנים ב- 1941 סלוגן כה אכזרי של אחרית הימים נושא כליה : "הם או אנחנו".

כבר הוסבר וסופר בפוסטים הקודמים שארה"ב הקיזה דם רב ואיבדה עשרות אלפי לוחמים בקרבות על החיים ועל המוות בכיבוש האיים סביב יפן שהיו בשליטת הצבא היפני הנחוש והחפור היטב . ערב ההסתערות האחרונה על יפן העריך הפיקוד האמריקני הצבאי כי כיבוש יפן יארך שנים ויגבה כ- 2.000000 (שני מיליון) אבדות אמריקניות. על סמך הנתונים המחרידים האלה פרסם נשיא ארה"ב הארי טרומן (הנשיא הוא על פי החוקה האמריקנית המפקד העליון של צבא ארה"ב) את האולטימטום הצבאי בו דרשה ארה"ב מיפן ב- 26 ביולי 1945 כניעה מיידית ללא תנאי , בטרם שימוש בנשק השמדה המוני. קיסר יפן הירואיטו והכת הצבאית היפנית בראשות הידקי טוג'ו דחו את האולטימטום על הסף . בתגובה לסירוב הטיל חיל האוויר האמריקני שתי פצצות אטום על אזרחי יפן הערים הירושימה ונאגאסאקי ב- 6 באוגוסט 1945 ו- 8 באוגוסט 1945.

surrender 1

טקסט מסמך (1 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה"ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (1 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי "ניצחון וטרגדיה" שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ב- 1948 . ששת הכרכים המרתקים יצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע"י הוצאת "עם הספר" בע"מ .

surnder 2

טקסט מסמך (2 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה"ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (2 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי "ניצחון וטרגדיה" שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ב- 1948 . ששת הכרכים המרתקים יצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע"י הוצאת "עם הספר" בע"מ .

surrender 3

טקסט מסמך (3 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה"ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (3 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי "ניצחון וטרגדיה" שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ב- 1948 . הערת אשראי : ששת הכרכים החשובים המרתקים , תורגמו ויצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע"י הוצאת "עם הספר" בע"מ .

winston 1

טקסט תמונה : 5 בפברואר 1945 . וועידת יאלטה . ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל (מימין בן 71) ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנאנו רוזוולט (בן 63) (שניהם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה) בעת התייעצות משותפת בטרם הפגישה המשולשת של שלושת הגדולים יחדיו עם שליט רוסיה סטאלין באותה וועידת יאלטה ההיא. (סוכנויות) .

winston 2

טקסט תמונה : 18 ביולי 1945 . פגישת שלושת הגדולים בעיר הגרמנית פוטסדאם (סמוכה לברלין) לאחר כניעת גרמניה הנאצית . מימין לשמאל : שליט רוסיה סטאלין (בן 67) , נשיא ארה"ב הארי טרומן (בן 61), וראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל (בן 71) . שלושתם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה . (סוכנויות) .

winston 3

טקסט תמונה : 10 במאי 1945 . לונדון . ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל (משמאל בן 71) יחדיו עם מלך אנגליה ג'ורג' ה- 6 (בן 50) לאחר כניעת גרמניה הנאצית . שניהם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה . (סוכנויות) .

הערה 9 : הבליץ קריג הגרמני בפרוץ מלחמת העולם ה- 2 תפס את העולם החופשי בלתי מוכן והיה בתחילה מבצע פיקניקי רווי תהילה נאצית . המבצע הפך למלחמה אכזרית וממושכת כשהמוני חיילים גרמניים חזרו הביתה בארונות ו/או לא שבו כלל מפני שנקברו בשדות הקטל ועשרות ערים גרמניות הפכו לעיי חרבות . התבוסה הגרמנית בחזית סטלינגראד ברוסיה בחורף המקפיא של ינואר 1943 בה נכנעה הארמיה ה- 6 על 300000 (שלוש מאות אלף) חייליה בפיקוד הגנרל פרידריך פון פאולוס, הפכה את המלחמה לאישית . גרמניה הנאצית ניגפה ונכנעה לצבא בנות הברית רק לאחר שסבלה אבדות כבדות ועצומות בנפש ורכוש , כ- 8.000000 מיליון הרוגים . 4 מיליון חיילים הרוגים ו- 4 מיליון אזרחים הרוגים , לרבות מיליונים שנותרו ללא קורת גג ומזון .

מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקִרְבָה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית…? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית…? 

מידת הסמיכות לחזית הקרבות , מידת הקרבה לאֵש האויב , והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – יוצרים משוואה מורכבת בעלת שני ווקטורים רִגְשִית והגיונית, והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית . אזרחים שמקום מושבם הרחק מקו האש ברמת אביב , אפקה , צהלה , ו/או מכמורת אינם חשים מטבע הדברים את אפקט לחץ האֵש שחוֹוִים ומרגישים תושבי היישובים בעוטף רצועת עזה מאז שנת 2000 . אזרחי מדינת ישראל ההגונים ושואפי השלום האלה , חקלאים ואנשי הערים , הם שחטפו וחוטפים במשך ארבע עשרה שנים רצופות עד עצם היום הזה (יום שישי – 25 ביולי 2014) כ- 100000 (מאה אלף) רקטות, טילים, ופצמ"רים . מדהים . תושבי נתיב העשרה , ניר עם , מפלסים , אור הנר , יד מרדכי , כפר עזה , נחל עוז , זיקים , כרמייה , כרם שלום , נירים , ניר עוז , סופה , עין השלושה , חולית , סעד , כיסופים , שדרות , אשקלון , וגם יישובים אחרים מרוחקים יותר סופגים במשך 14 (ארבע עשרה) שנים אש תלולת מסלול בכמויות עצומות חסרות תקדים שנועדה להרוג . מדובר באוכלוסייה אזרחית ישראלית שקצב חייה על כל מרכיביה מבוגרים , ילדים וטף , נשים , וזקנים מושפע במשך תקופה כה ארוכה מאזעקות "צבע אדום" ושיגור חומרי נפץ מעופפים . אזרחי ישראל אחרים שמרוחקים מקו האש יכולים להזדהות עם האוכלוסייה המופגזת אולם לא לחוות את התחושות שלהם . אתה שומע אמירות של כל מיני שדרני טלוויזיה ורדיו , "אנחנו מחבקים אתכם תושבי הדרום מאולפן רדיו גלי צה"ל ביפו…" , "תשמרו על עצמכם…" , "אוהבים אתכם…" וכל מיני סלוגני טריוויה שיוצאים ידי חובה וכמובן אין בכך די . ואז אתה מגחך לעצמך .  חיילי ו- חוקרי משטרה צבאית לעולם לא יחושו את הפחד הנורא שחווים לוחמי הנח"ל , גבעתי , גולני , הצנחנים , יחידות הנדסה קרבית , והטנקיסטים שמשרתים בקו הראשון של החזית , בזירת האש הקדמית ביותר , נעים מבניין לבניין , ממנהרה למנהרה , בין מלכודות פתאים , ובתוך ירי מתמשך . לפתע אתה יכול להבין כיצד חוקר משטרה צבאית לשעבר מכריז על עצמו שהוא קודם כל עיתונאי ורק אח"כ ישראלי . אינני יודע מה הרקע הצבאי של גדעון לוי , אלוף בן , ואלון עידן . היכן שירתו ובאלו מלחמות נלחמו והאם ניצבו ימים ולילות ארוכים בדריכות קשה מנשוא בקו האש הקדמי . אין לי מושג אם יש להם ילדים אולי נכדים שמשרתים כעת בצנחנים, גולני, גבעתי, נח"ל, הנדסה קרבית, ו/או שריון . אין שום סיכוי שעיתונאים , כתבים , וצלמים שנעים כעת צמוד עם כוחות צה"ל בקווי האש הקדומניים ביותר ברצועת עזה יעלו על המקלדת שלהם את אותו הטקסט "הרעים לטיס" שכותב מר גדעון לוי על המקלדת בביתו הקריר והממוזג , רחוק משדה המערכה , ושאותו עורכים בחדווה אלוף בן ואלון עידן . קונץ קטן . מלחמה היא עניין אישי . אורי אבנרי שירת כ- לוחם ישראלי אמיץ בקווי החזית הקדמיים ביותר במלחמת העצמאות ב- 1948 (היה אז בן 25) כ- חייל בפלוגת הקומנדו "שועלי שמשון" , סיירת ג'יפים בחטיבת גבעתי בפיקודו של שמעון אבידן . אורי אבנרי נפצע קשה במלחמת העצמאות 1948 . בתום סערת הקרבות והמלחמה כתב ב- 1949 את ספרו המעניין והמרתק "בשדות פלשת 1948" . כחייל קרבי ישראלי ששירת בצה"ל ואשר חווה את מאורעות המלחמה הכבדה על גופו סיפר ראשית דבר על עצמו ואודות חבריו הלוחמים . ב- 1949 לא כתב אורי אבנרי פוסטים שעסקו בטרגדיה שפקדה חלק מהאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל שברחה מביתה מאימת הלוחם הישראלי ובגין תבוסת שבע מדינות ערב שתקפו את מדינת ישראל הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה . עשרות אלפי ערבים תושבי ארץ ישראל הפכו לפליטים אולם אורי אבנרי סיפר לציבור על עצמו .

avneri 1

טקסט מסמך : ספרו של הלוחם הישראלי והעיתונאי הנערץ אורי אבנרי , "בשדות פלשת 1948" . הספר נכתב ע"י אורי אבנרי ב- 1949 לאחר תום מלחמת העצמאות 1948 .

לא היה ילד ו/או נער בקיבוץ אפיקים שלא קרא את ספרו זה של אורי אבנרי הנערץ "בשדות פלשת 1948" . בפלוגת הקומנדו של "שועלי שמשון" ההיא בעת מלחמת העצמאות 1948 שירתו גם כדורגלן מכבי ת"א ונבחרת ישראל יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל וכדורסלן מכבי ת"א ונבחרת ישראל אברהם שניאור ז"ל . בחלוף 65 שנים שינה אורי אבנרי כיוון ורשם את הפוסט הסהרורי והמופרך שלו "צ'רצ'יל המנוול" . בפוסט הזה "צ'רצ'יל המנוול" מדגמן איסמעיל הנייה אקוויוולנט של ווינסטון צ'רצ'יל , והנאצי הארסי יוזף גבלס מצטייר כלוחם חירות וחופש שמצהיר כי חילות האוויר של בנות הברית יכולים להשמיד במלחמת העולם ה- 2 את רכוש הגרמנים אך לא לשבור את רוחם של אזרחי הרייך ה- 3 . מלחמה היא עניין אישי לגמרי .

יוסף "יוסל'ה" מרימוביץ' אז ב- 1948 בן 24 וחייל באותה פלוגת "שועלי שמשון" של אורי אבנרי , זוכר בעת שיחות התחקיר עמי הנוגעות למחקר וכתיבת הספר על ידי "הכדורגל – סמן ימני טלוויזיוני", כלהלן : "אני שרתי ביחידה צבאית בחזית הדרום. אנחנו נלחמנו נגד הגייסות המצריים והשתתפתי בקרב המפורסם לכיבוש משטרת "עירק – סואידן". אני הייתי מקלען בחוליית המקלע הבריטי "ברן". אחד מחבריי לצוות המקלע היה שחקן הכדורסל של מכבי ת"א אברהם שניאור. היחידה שלנו היוותה בסיס להקמת "שועלי שמשון" עליה נמנה השוער אברהם בנדורי (בנדרסקי). השוער הראשון שלנו יעקב חודורוב בן ה- 21 לא השתתף במסע הזה לארה"ב מפני שלא איתרו אותו בשורות הצבא . הוא בדיוק עבר יחידה והצטרף לחיל הים. כל השחקנים נפגשו במחנה הצבאי "סרפנד". לא היו שם הרבה חיוכים . נהרגו לידנו בקרבות הרבה חיילים חברים שלנו . בכיתה שלי נהרגו שני חיילים המ"כ אליהו דיסקין ונהג הג'יפ מנחם ברוצקי בקרב הקשה נגד הכוח המצרי שהחזיק במשטרת "עירק – סואידן". חלק מהשחקנים היו הלומי צער ויגון. אני זוכר היטב את השוער אברהם "אברמהל'ה" בנדורי. הוא היה השחקן הצעיר בנבחרת, הבנימין שבחבורה , ועצוב מאוד לאחר שאיבד ב- "שועלי שמשון" את מיטב חבריו. ראינו דבר ראשון בייצוג והשתתפות בנבחרת הכדורגל של ישראל כבוד רב ושליחות לאומית" .

הערה שלי : הספר עב הכרס שחקרתי "הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני" הוא אחד מ- 13 ספרים המרכיבים סדרת טלוויזיה רחבת היקף שאני חוקר וכותב , וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . סדרת הספרים הזאת עוסקת ודנה בקורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ במשך 140 (מאה וארבעים) שנים בין 1884 ל- 2014 בשלושה תחומים עיקריים : כיסוי חדשות , שידורי ספורט , ותיעוד . המחקר והכתיבה על ידי אמורים להסתיים ב- 2019  ו/או לכל המאוחר ב- 2020 . 

mirmovich

טקסט תמונה : קיץ 1948 . צפון הנגב . מלחמת הקוממיות בחזית הדרום . זהו תצלום של כיתה בפלוגת "שועלי שמשון" . החיילים מצוידים בסטנים , רובים אנגליים , ומקלע ברן . יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל כדורגלן מכבי ת"א שוכב קיצוני מימין ולידו שני מימין אברהם שניאור ז"ל שחקן הכדורסל של מכבי ת"א (בגופיה וחובש כובע טמבל בהיר) . שוכב שלישי מימין דובל'ה קירשנבאום . שלושתם היוו את חוליית המקלע האנגלי "ברן" של אחת הכיתות בפיקודו של המ"כ אליהו דיסקין בפלוגת "שועלי שמשון" . שאר החיילים מצוידים בסטנים ורובים אנגליים . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : המ"כ אליהו דיסקין (נהרג בקרבות הדרום) , מנחם ברוצקי (מחזיק "סטן" במאוזן . נהרג בקרבות לכיבוש משטרת עירק – סואידן) , לוחם לא מזוהה , יצחק (כורע ומחזיק רובה אנגלי) , אלימלך , דוד פינקל (כורע) . זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : לוחם לא מזוהה , צבי "צווק" ברוק , דובל'ה קירשנבאום (משופם) , אברהם שניאור ז"ל , ויוסל'ה מרימוביץ' . הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל . יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל נשלף מיחידתו בספטמבר 1948 בעיצומם של הקרבות כדי לייצג את נבחרת ישראל בכדורגל במשחקיה בארה"ב . (התמונה באדיבות ארכיון יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל . ארכיון יואש . כל הזכויות שמורות) .

רבים מהוועדים האולימפיים האירופיים מתנגדים ליטול חלק באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. לעומתם מנהל נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' (Avrey Brundage) ושיח וסיג עם המשטר הנאצי ותומך תמיכה נלהבת בהשתתפות ספורטאי ארה"ב באולימפיאדת ברלין 1936. המוטו שלו הוא כלהלן : "אין לערב פוליטיקה עם ספורט גם אם מדובר בשלטון גרמני נאציונאל -סוציאליסטי אבי תורת הגזע וממציא דוקטרינת השנאה האנטישמית והשמדת כל יהודי באשר הוא". אוורי בראנדג' שומר הסף של הממסד הישן עוצם עיניים כמו רבים אחרים נוכח ההתעצמות המיליטאריסטית חסרת התקדים של גרמניה הנאצית ההיטלראית בשנים ההן של 1939 – 1933 במסווה של מדינה שוחרת שלום שמטפחת את הספורט האולימפי ושומרת בשבע עיניים על עקרונות הביצוע שלו.

המתעד ובימאי הקולנוע הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) עשה את הדבר ההגיוני ואולי הפשוט ביותר בתעשיית הטלוויזיה . הוא הטיס ב- 1966 את גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בן ה- 53 מארה"ב לאצטדיון האולימפי בברלין שנותר שלם ללא פגע לאחר מלחמת העולם ה- 2 כדי שיְשַחְזֵר את קורותיו ואת העימות עם אדולף היטלר , ויספר את הנֶרָטִיב הדרמטי חסר התקדים ב- Location המקורי בו חולל את הדרמה הספורטיבית הבינלאומית לפני 37 שנים . הבימאי תלה על גֶ'סִי אוֹאֶנְס מיקרופון , נתן לוֹ Cue , ופקד Action על צלם מצלמת ה- Film של חברת ההפקה “Cappy Productions” . גֶ'סִי אוֹאֶנְס עשה זאת בצורה מרשימה . הוא ידע להופיע לפני המצלמה , עשה זאת באופן טבעי והיה לו קול נעים ורהוט . במקביל איתר בָּאד גְרִינְסְפָּאן את קטעי הפילם הבלתי נשכחים בסרטה הדוקומנטארי של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" שצולמו ב- 1936 ועסקו באָצָן האמריקני המופלא . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הסריטה וצילמה את גֶ'סִי אוֹאֶנְס בעשר מצלמות 35 מ"מ ועקבה אחריו גם בריצות המוקדמות מכל זווית אפשרית . היא השתמשה בכמות Footage בלתי מוגבלת כמעט אין סופית . כקולנוענית ומתעדת של משחקי ברלין 1936 הקדישה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ל- ג'סי אואנס זמן ואמצעים . בעיניה הוא היה "האתלט העליון" באצטדיון , הטוב ביותר והמוכשר מכולם שניצח וזכה בארבע מדליות זהב בריצות הגמר ל- 100 מ' , 200 מ' , קפיצה לרוחק , ובמרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' . היא לא התעצלה וערכה עמו גם כמה ראיונות קצרים בתום זכיותיו .

עבור בָּאד גְרִינְסְפָּאן הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" היה מכרה זהב ארכיוני . אוצר בלום של פילם נדיר שאיש בארה"ב טרם ראה אותו מפני שחברות הסרטים ומפיצי הסרטים בארה"ב סירבו להקרין את "אולימפיה" . הם האשימו את לני ריפנשטאהל בתמיכה במדיניות האנטישמית של הקנצלר הנאצי אדולף היטלר . צריך לזכור שיהודים רבים ניהלו אז את תעשיית הקולנוע האמריקנית ושימשו בימאים , מפיקים , ואף נשיאים של האולפנים הגדולים בהוליווד . הצילומים שתיעדו את ההצלחה הפנומנאלית של ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לא נראו מעולם בארה"ב , אך הם נשתמרו בסרטה הכולל של לני ריפנשטאהל "OLYMPIA" והשלימו את מלאכת התיעוד של בַּאד גְרִינְסְפַּאן וציוותו הנוגע לסרט "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin) ב- 1967 , ואת עדותו האישית של האתלט הדָגוּל מה באמת התחולל על המסלול וביציע הכבוד משם צפה והתבונן בו אדולף היטלר . [1] .

greenspan 1

טקסט תמונה : ספטמבר 1988 . אולימפיאדת סיאול 88' . אנוכי (במרכז) יחדיו עם המתעד והבימאי האולימפי הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן ועוזרתו ננסי בפה ב- IBC בסיאול בירת דרום קוריאה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

riefenstahl 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 . אוגוסט 1936 . בימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl, במרכז) בעת ביצוע שוט צילום "דולי" על עגלה תוך כדי תנועה . הצלם הוא מר וולטר פרנטץ (Walter Frentz) . (מתוך Olympiazeitung 1936) .

הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) העסיקה פרסונאל הפקה בן כ- 200 אנשים בכיסוי משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 בתוכם צוות של 45 צלמים (ולצִידָם עוזרי צלמים , תאורנים , מקליטים , פועלי במה , ומפעילי ציוד עזר של הצילום) , שהיו מצוידים במצלמות Film בנות 35 מ"מ בעלי עדשות מגוונות לצורכי משימות צילום שונות . חוזה הפקת הסרט "OLYMPIA 1936" נחתם בין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל לבין ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס ב- 7 בנובמבר 1935 . עלות הפקת הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA – 1936 " נאמדה בכ- 2000000 (שני מיליון) מארקים גרמניים (Reichsmarks) ושולמה כולה ע"י משרד התעמולה בראשות ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס . זה היה תקציב ענק שגודלו פי ארבעה יותר מכל סרט גרמני אחר שהופק בתקופה ההיא . בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה להפיק את "OLYMPIA" בסדר גודל כמותי ואיכותי שטרם נודע כמותו בעידן התיעוד של שנות ה- 30 במאה שעברה . אדולף היטלר שנמנה על מעריציה נתן פקודה והמשטר נענה מייד לבקשתה , ואף שילם לה משכורת של 250000 (רבע מיליון) מארקים עבור עבודתה זאת . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל בת 34 נהנתה ב- 1936 ממוניטין עצום כבימאית קולנוע בגרמניה וגם ברחבי אירופה . לפני כן הייתה בשנות ה- 20 שחקנית קולנוע וחביבתו של הבימאי הגרמני הנודע ד"ר אָרְנוֹלְד פַאנְק (Dr. Arnold Fanck). ב- 1933 לאחר שקראה את הספר "מיין קאמפף" של אדולף היטלר והתרשמה ממנו התרשמות עזה החליטה להפיק ולביים שני סרטים דוקומנטאריים קצרים "יום החירות" (Day of freedom) ו- "ניצחון האמונה" (Victory of  Faith) . הסרטים האלה הותירו רושם חזק על אדולף היטלר ויוזף גבלס וכל ההנהגה הנאצית . התמחותה הקולנועית בתחום התיעוד הפכה לשם דבר ושניהם נענו לפנייתה לתעד את הכנס הענק של המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934 . התקציב שהועמד לרשות ההפקה הקולנועית היה כ-1250000 (מיליון ורבע) מארקים גרמניים .

ב- 31 ביולי 1934 מת נשיא גרמניה פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג ויממה אח"כ ב- 1 באוגוסט 1934 הכריז אדולף היטלר על מיזוג שתי המשרות נשיא הרפובליקה והקנצלר . הוא היה גם המפקד העליון של ה- "וורמאכט" ודרש וקיבל מהצבא שבועת אמונים ללא תנאי . בכך הפך לשליט – רודן מוחלט של האומה הגרמנית . מנהיג . פיהרר . בכנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934 בנירנברג השתתפו 180000 (מאה ושמונים אלף) מנהיגים פוליטיים , 88000 אנשי פלוגות הסער , 12000 אנשי אֶס. אֶס. 60000 חברי תנועת ה- "היטלר יוּגֶנְד" , 50000 אנשי שירות העבודה , 120000 חברי המפלגה , ו- 9000 פונקציונרים של ה- אֶס. אֶס. למרות שהכינוס הענק ב- 1934 כונה "ימי הנאמנות של המפלגה" הרי שבמהלכו הושם דגש נמרץ על הפטריוטיזם הגרמני יותר מאשר על הנאמנות המפלגתית הצרה של העבר . אדולף היטלר הכליל בכנס בנירנברג גם הופעות ראוותניות של ה- "וורמאכט" . בפעם הראשונה מאז חוזה וורסאי (1919) ביצעו יחידות ממונעות של הצבא הגרמני כשהחיילים לבושים במדים מגוהצים , מצוחצחים , ומבריקים תמרוני מצעד חסרי רבב בפומבי . כחצי מיליון צופים משולהבים הזדהו עם מצעדי ה- "וֶורְמַאכְט" בנירנברג . הם יצאו מהכלים . ההזדהות חרגה מכל פרופורציה . הקנצלר אדולף היטלר נאם בפאתוס עצום את נאום הסיכום שלו ושִלְהֵב עוד יותר את ההמונים . הוא הילל את גרמניה ואת הצבא . הוא בעצמו נתפס לשיכרון חושים וקהל המעריצים היה בהיסטריה . רודולף הס שעליו הוטל כמייצג ההמונים להיפרד מאדולף היטלר לא הצליח להרגיע את ההיסטריה והסגידה לאדולף היטלר . מיליון אנשים היו קרובים לטירוף מרוב התרגשות . רודולף הס נטל את מיקרופון הנאומים וזעק : "המפלגה היא אדולף היטלר , אדולף היטלר הוא גרמניה ממש כשם שגרמניה היא אדולף היטלר . הייל היטלר" , והוסיף שלוש קריאות שחזרו על עצמן , "קדימה לניצחון" .

בערבו של היום הראשון בכנס המפלגה הנאצית בן ארבעה הימים בספטמבר 1934 בנירנברג נאם אדולף היטלר בפני מאות אלפים נאום שהיה מעין "תפילה" בו תבע מהאומה קורבן ומשמעת . ככל שהתקדם הנאום ירדה החשיכה . אנשים בעלי תפקידים מיוחדים הדליקו המון לפידים לכל רוחב האופק .אלומות אור מאונכות של זרקורים רבי עוצמה האירו את עצרת הענק . קרני האור הארוכות האירו גם אלפי נושאי הלפידים שצעדו בשורות , תריסר נושאי לפיד בשורה . הם צעדו בעקבות הפיהרר אדולף היטלר חמור הסבר שצעד לעבר מכונית המרצדס המשוריינת , הגדולה , והנוצצת שלו . מנהיגי הגדודים הצעירים של ה- "Hitler Jugend" פקדו על מאות אלפי חניכיהם לשאוג יחדיו , "עם אחד , פיהרר אחד , רייך אחד" ! והם ביצעו זאת בשלמות . מומחי הארגון של המפלגה הנאצית פתרו את הבעיות שהתעוררו בתכנון מופע עצום רב ממדים ו-אקסטרווגאנטיים מהסוג הזה . שליחי המפלגה בחרו בקפידה את המשתתפים חודשים לפני כן לצורך חזרות ואימונים . כאשר התקרב מועד הכינוס נערכו חזרות בכל ערב של שבוע העבודה וגם בסופי שבוע . בטרם ביצוע ההיסעים ולפני היציאה לנירנברג קיבל כל משתתף פיסות נייר בצבעים שונים ובהן מידע מפורט ביחס לנסיעה , מועד ההגעה והמגורים . בפיסת נייר ירוקה נרשמו פרטי זיהוי המשתתף ומאיזה מחוז ועיר הגיע , ומספר יחידתו . על פיסת נייר בצבע ירוק קיבל כל משתתף מספר אישי וציון שם עיר הולדתו , מספרה של המשאית בה ייסע , מקום היציאה שלו , זמן היציאה , ומספר מושבו במשאית . על פיסת נייר בצבע אדום נרשם קטע המחנה האוהלים בהם ישוכן . בחברה צייתנית ופטריוטית שניצבה בפני תהליך של עיצוב מתמיד ב- 1934 ע"י הימצאות כל מקומית – המיידיות של הרמקול קיבל משמעות חדשה . מהנדסי האלקטרוניקה של הרייך ה- 3 תכננו עבור הכינוסים ההמוניים רמקול חדש דמוי פטרייה , שהיה בעת ובעונה אחת עדין , רגיש , ובעל עוצמה . גם בהפיקו את מלוא עוצמת הקול , לא זמזם הרמקול ולא היו לו השפעות לוואי של הֵד .

אדולף היטלר שהבין ביעילותה של פרופגאנדה שיטתית לא פחות משר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס ציווה שהכֶּנֶס ב- 1934 בנירנברג יתועד ויוקרן בבתי קולנוע . מיליון גרמנים היו עֵדים למופע הנאצי בן ארבעה ימים בספטמבר 1934 אך אדולף היטלר ביקש שייצפו בו עשרה מיליון . ובאמת , בסופו של דבר קיבל כינוס המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934 תשומת לב לאומית , לא משום שהיה מפואר ביותר , אלא מפני שתועד והפך לביטוי של אומנות קולנועית ע"י לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) . אדולף היטלר השתוקק שמספר גדול ככל האפשר ייטול חלק בעצרות הנאציות שדמו לאסיפות עם פולחניות . הוא כשלעצמו מצא עניין רב בקולנוע ולפוטנציאל התעמולה הגלום בו . הוא ביקש שלני ריפנשטאהל תפיק ותביים סרט אודות הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג . הדבר יאפשר את הקרנתו במאות אולי אלפי בתי קולנוע ברחבי גרמניה כדי שמיליונים נוספים בני העם הגרמני ייראו את השבט מלוכד כפי שראו זאת מיליון אנשים בנירנברג . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה בעלת ידע רב וניסיון בצילום ובימוי קולנועי , בקיאה בארגון והפקה קולנועית רחבת ממדים כהסרטת "OLYMPIA" , וניחנה בקסם אישי . היא הייתה מצוידת בחושים פוליטיים וניצלה עד תום את מנגנון המשטר והערצת אדולף היטלר ויוֹזֵף גֶבֶּלְס אליה לטובת ההפקה . יוֹזֵף גֶבֶּלְס בכלל התאהב בה וקינא לה על קרבתה הבלתי אמצעית לפיהרר ועל חיבתו המוחצנת של אדולף היטלר לבימאית המוכשרת .

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הגיעה ל- נירנברג כשבוע לפני פתיחת הכינוס הענק . ראש העירייה העמיד לרשותה את הציוד לכיבוי שריפות ומכלול שירותים ציבוריים אחרים של העיר . צוות ההפקה מנה כ- 120 אנשים בתוכם 30 צלמים ועוזריהם . עבודת הצילום המאסיבית נעשתה ממטוסים , מנופים , כיסאות גלגלים , עגלות שטוחות נעות על גלגליות , שוחות קרקעיות , ומסלולי צילום שחלקם הורכבו מפסים (דמוי "פסי רכבת") עליהן נעו מצלמות "דולי" . חלק מהעצרות ההמוניות שהתקיימו במשך ארבעה ימים בנירנברג התקיימו ובוימו באופן מיוחד עבור המצלמות של לני ריפנשטאהל , ולא נערכו כלל פעם נוספת . הסרט "ניצחון הרצון" שהופק וצולם בספטמבר 1934 בתנאים גרנדיוזיים היה סינתזה של כמה אומנויות . הוא שיבח את הפולחן הפוליטי של אדולף היטלר, הפולחן הפוליטי המשוכלל ביותר שנראה עד אז בעשור הרביעי של המאה ה- 20. הצללואיד  של ה- Film שימר את זינוקו המטאורי של הפיהרר אדולף היטלר . לני ריפנשטאהל הפיקה וביימה לראשונה סרט גדול וארוך רחב ממדים וקראה לו , "ניצחון הרצון" (Triumph of the Will) . הסרט בן ארבע שעות תיעד בפרוטרוט באמצעות טכניקות צילום שונות את קורות כנס המפלגה הנאצית בן ארבעה ימים בראשות הפיהרר אדולף היטלר בעיר נירנברג [2]. צוות של כ- 30 צלמי פילם צילם את הכנס בנירנברג על פי הוראות הפקה ובימוי מדויקות של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . טכניקת הצילום של המסדרים הצבאיים ההמוניים בהשתתפות הוורמאכט ושירותי הביטחון של ה- S. S.  ו- S. A. כשברקע אלפי דגלי צלב הקרס הענקיים , הייתה חדשנית [3]. לני ריפנשטאהל הייתה הבימאית הדוקומנטארית הראשונה בתקופה המודרנית שהשתמשה במצלמות נעות , עדשות ארוכות מוקד , צילומים מעגורנים ומסולמות גבוהים של מכוניות לכיבוי אש , וגם צילומי אוויר מצפלין , צילומים על רקע השמיים , וצילומים מגובה הקרקע . 30 הצלמים שלה ירו במשך 4 ימים כמות עצומה של חומר פילם בסדר גודל של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) feet . הצפייה בחומר ושלבי הניפוי והעריכה היו מורכבים , אך מאידך אפשרו לה הצילומים הרבים (בעלי אופי שונה ומזוויות שונות) "לשַחֵק" בשלב העריכה על שולחן ה- Steenbeck בין מגוון צילומי Long shots לבין Medium shots לבין Close ups, ובעת הצורך גם להשתמש ב- Extreme close ups. בהיותה קולנוענית מוכשרת הבינה גם את תפקידה של המוסיקה ה- אדיטוריאלית בסרטי הקולנוע . לא בכדי שימש פס הקול של "דמדומי האלים" שחיבר ריכארד וואגנר ופס הקול הורסט וואסל כאמירה בסרט הזה "ניצחון הרצון" . הסרט בן שלוש שעות שודר בהקרנת קולנוע חגיגית ב- 1935 בברלין , ואח"כ בו זמנית בבתי קולנוע ברחבי גרמניה . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הפכה את הפיהרר אדולף היטלר לבֵן אֵלִים שאין בִּלְתּוֹ ואת עצמה לבימאית קולנוע בינלאומית רבת מוניטין בגרמניה ובאירופה , וגם בארה"ב ומומחית עצומה בתיעוד .

riefenstahl 2

טקסט תמונה :  1934 . כנס המפלגה הנאצית הגרמנית בראשות הקנצלר אדולף היטלר בעיר נירנברג . בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (בתחתית התמונה חובשת כובע לבן עם סרט) מתעדת את הכנס ומביימת את הסרט הדוקומנטארי "ניצחון הרצון" (TRIUMPH OF THE WILL) בו הפכה את אדולף היטלר לבן אלים .

הצופה בסרט בבית הקולנוע נמשך בקלות לאירועים ההמוניים הדרמטיים ומשוטט ועובר בינות כמות עצומה של אנשים , נסים , ודגלים . דומה כי לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל העניקה לצופי בתי הקולנוע נקודת תצפית בלתי נראית אך כזאת שממנה רואים הכול . נקודת התצפית הזאת היא גמישה ומתופעלת ביעילות בה הצופה יכול לנוע על פי רצונו לפנים ולאחור בחלל , וקדימה במימד הזמן , בקצב שיגביר בצורה ניכרת את תהילת החיזיון המופלא המתרחש לנגד עיניו . משתתפי הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג קיבלו תדריכים ברורים מראשי הקבוצות שלהם להתנהג בטבעיות מול המצלמות הרבות בעלות העדשות המשתנות ולהימנע מהקדשת תשומת לב ומבט סקרני אליהן . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה לדמות לתיעוד שלה "נון שלנטיות" כאילו כך מתנהלים הדברים בגרמניה מימים ימימה . גם בימינו אנו מסוגל הסרט "ניצחון הרצון" (Triumph of the will) להתגבר על הביקורת הפוליטית והקולנועית , והוא אשר שכנע אז כשהוקרן ב- 1935 כי השטן עלי אדמות איננו אלא מנהיג רוחני , רחום וחנון , החש עמוקות את אושרם של נתיניו .

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל גילתה בסרט "ניצחון הרצון" אלמנט נוסף בתכונות הקולנועיות שלה . היא העלתה לדיון את האֶרוֹס הנורדי וחשפה אותו . הייתה לה הערכה נלהבת לגברים שריריים ויפי תואר . יש בסרט "ניצחון הרצון" לפחות חמישים צילומי Close up של ראשים וכתפיים אריים נאים ומייד לאחריהם נודדת המצלמה לפניו של אדולף היטלר שכידוע לא הצטיין כיפהפה . הסרט מראה גם את חייהם של הנערים הגרמניים בלונדיניים דקי גזרה , מזומורפיים , וחסונים במאהלים שלהם כשהם משתעשעים ומחייכים , ואף שרים מסביב למדורות המחנה . הסרט "ניצחון הרצון" נועד לשמש עדות כי לאחר עשרות שנים של ייאוש בחברה הגרמנית , הרי הופעתו של אדולף היטלר בשמי גרמניה שינתה את המצב מקצה לקצה , ועתה האומה מאושרת ורווית תקוותלקראת העתיד . האומה הגרמנית מתגברת בהתמדה על הייאוש הרוחני והדיכאון הכלכלי בזכות אדולף היטלר בשעה ששאר העולם לא מוצא פיתרון לבעיותיו הקשות . רפובליקת וויימאר נפלה ומתה . החל העידן החדש של הרייך ה- 3 בהנהגתו של הפיהרר . ההערצה לאדולף היטלר ואימון האומה הגרמנית בו לא ידעו גבולות .

לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה ב- 1918 האיצה גרמניה את פיתוח נושא תרבות הגוף , הספורט , והחינוך הגופני בבתי הספר . הנוער והדור הצעיר בכללו נקרא להתחנך עליו . הפעילות הגופנית של הצעירים הגרמניים בשנות ה- 20 קיבלה ממדים המוניים של הערצה לאומית בתקופתו של הנשיא פאול פון הינדנבורג עוד בטרם עלה אדולף היטלר לשלטון . אדולף היטלר המשיך את התנופה . עוד כשהיה בבית הכלא במינכן לאחר ניסיון הפוטש הכושל כתב ב- 1924 בספרו "מיין קאמפף" את הטקסט הבא : "במדינה נציונאל – סוציאליסטית גזעית חייב בית הספר להקדיש זמן ללא שיעור להקניית כושר גופני . אסור שיעבור יום אחד שבו לא יתורגל גופו של האדם הצעיר לפחות שעה אחת בכל בוקר וערב , וזאת בכל סוגי הספורט וההתעמלות" . אדולף היטלר ייחס את כישלונותיה של גרמניה בשדות הקרב במלחמת העולם ה- 1 בשנים 1918 – 1914 לחינוך הרפה בגלל העדפה פדגוגית אינטלקטואלית מידי ופחות גופנית ולכן בלתי טבעית . אדולף היטלר טען ב- "מיין קאמפף" : "באמצעות כוחו הגופני וזריזותו חייב הנער לבצר את אמונתו שגזעו ואמונתו הם בלתי מנוצחים". בעיניו נחשב הנוער הגרמני והדור הצעיר הגרמני לחזק ביותר, המוכשר ביותר, בעל הפוטנציאל הרב ביותר, וגם היפה ביותר . אדולף היטלר החשיב את הגזע הארי בעל השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות לעילוי ביולוגי . הוא טען בדמגוגיה החולנית והמטורפת שלו כי כל היהודים באשר הם כולל אזרחי גרמניה הם אנשים מכוערים ונתעבים שחומדים את הכסף הגרמני ויש לסלקם מהר ככל האפשר ובכל מחיר מהמדינה הגרמנית . התעמולה הנאצית הזוועתית נגד יהודי גרמניה של אדולף היטלר ושר התעמולה ד"ר יוזף גבלס הסתייעה בעיתונות הגרמנית ובראשה ב- "דֶר שְטִירְמֶר" השבועון הצפעוני והארסי של הנאצי הגרמני יוליוס שטרייכר [4] . אדולף היטלר אימץ גם שנאה עיוורת לגזע השחור וקבע שהספורטאים השחורים הם אנשים נחותים וגם ספורטאים נחותים . הפיהרר הנאצי לעג לנשיא ארה"ב פראנקלין דילאנו רוזוולט על שהוא מרשה לספורטאים אמריקניים שחורים להימנות על נבחרת ארה"ב באולימפיאדת ברלין 1936 . אזרחים גרמניים האמינו לו וחשבו באמת שהאָצָן האולימפי הגרמני אֶרִיק בּוֹרְכְמאֶיֶיר (Erich Borchmeyer) הוא המהיר בעולם עד שבא האָצָן השחור האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jeese Owens) וסתר באחת את כל התיאוריה הגזענית המטופשת ועליונות הגזע הארי הבלונדיני תכול העיניים שהמציאו הקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס .

[1]  הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" של לני ריפנשטאהל בן כ- ארבע שעות חולק לשניים : החלק הראשון נקרא "פסטיבל העמים" (Fest der Volker) . לחלק השני קראה הבימאית "פסטיבל היופי" (Fest der Schonheit) . הסרט "אולימפיה" הוקרן לראשונה כהקרנת גאלה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של אדולף היטלר .

[2]  יש אומרים כי את השם " Triumph Des Willens " (ניצחון הרצון) לסרטה של לני ריפנשטאהל בחר אדולף היטלר בעצמו .

[3]  בכנס ההמוני של המפלגה הנאצית ב- 1934 בנירנברג ב- באוואריה השתתפו כ- 800000 (שמונה מאות אלף) תומכי המפלגה .

[4]  העיתונאי הנאצי יוליוס שטרייכר נמצא אשם במשפטי נירנברג ב- 1946 בפשעים נגד האנושות והוצא למוות בתלייה .

זירת האגרוף כמבחן כוח בין הדמוקרטיה האמריקנית לבין הפאשיזם והנאציזם הגרמני. המתאגרף האמריקני ג'ו לואיס מתמודד פעמיים ב- 1936 ו- 1938 באצטדיון ה- Yankee Stadium בניו יורק נגד המתאגרף הגרמני מאקס שמלינג על הבכורה העולמית במשקל כבד.

אין פלא שאדולף היטלר וד"ר יוזף גבלס העריצו בשנים ההן הערצה עצומה את המתאגרף הגרמני במשקל כבד מָאקְס שְמֶלִינְג (Max Schmeling) שעל פי תפישתם היה לוחם של האומה הגרמנית וניהל קרבות אִגְרוּף במשקל כבד בזירה למען המשטר הנציונאל – סוציאליסטי . ב- 19 ביוני 1936 התמודד מָאקְס שְמֶלִינְג בזירת האגרוף של ה- "Yankee Stadium" בניו יורק נגד המתאגרף האמריקני השחור ג'וֹ לוּאִיס (Joe Louis) על התואר של אלוף העולם באגרוף במשקל כבד . זאת הייתה תחרות ספורט שגרתית שעוררה סקרנות בינלאומית אך הפכה לבלתי סטנדרטית מפני שהמשטר הנציונאל – סוציאליסטי הגרמני הרחיק לכת והעניק להתמודדות הזאת פירוש פוליטי – גזעני שכותרתו מאבק בין הגזע הארי הגרמני העליון לבין הגזע השחור הנחות . קרב האגרוף הזה הועבר בשידור ישיר ברדיו בארה"ב וגם בגרמניה . ג'וֹ לוּאִיס בן 22 (נולד ב- 1914 במדינה הדרומית אלבאמה) היה מתאגרף מוכשר יותר ממָאקְס שְמֶלִינְג המבוגר ממנו בתשע שנים בן 31 (יליד 1905) אך  עדיין חסר ניסיון בזירה . הוא הפך רק עכשיו למתאגרף מקצועני ולאלוף העולם ודווקא בקרב הזה בו נדרש להגן על תוארו אלוף העולם במשקל כבד , התאגרף בצורה לא חכמה , עשה כמה טעויות טיפשיות בלתי מחויבות המציאות , הפך לפגיע ושילם מחיר יקר . הוא נכנע בנוק אאוט בסיבוב השניים עשר ואיבד את התואר .

louis 1

טקסט תמונה :  13 ב דצמבר 1935 . ניו יורק , מָאקְס שְמֶלִינְג (מימין) מבקר בזירת האגרוף של "Madison Square Garden "  את ג'וֹ לוּאִיס (משמאל) בטרם הקרב של ג'ו לואיס נגד פאולינו אוזקודון (Paolino Uzecudun) . (באדיבות ביל קייטון) 

ניצחונו של מָאקְס שְמֶלִינְג על המתאגרף השחור האמריקני העניק רוח גבית לתיאוריה הגזענית הגרמנית של הטריאומוויראט הסהרורי והצפעוני הפיהרר אדולף היטלר , ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס , ו- יוּלְיוּס שְטְרָיְיכֶר בדבר עליונות הגזע האָרִי על הגזע השחור . מָאקְס שְמֶלִינְג קיבל למלון שלו בניו יורק כ- 1200 (אלף ומאתיים) מברקי ברכה ממעריצים גרמניים בארה"ב ומאוהדים רבים בגרמניה . מברק הברכה המפורסם ביותר היה זה של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס הנסער והנלהב שניסח זאת כך , "רוב תודות לך מר מאקס שמלינג . אני יודע שנלחמת עבור גרמניה . הניצחון שלך הוא ניצחון האומה הגרמנית כולה . הייל היטלר" . באחד מנאומי הפרופגנדה שלו ברדיו הגרמני צרח יוזף גבלס בקולו ההיסטרי והארסי , "זה היה ניצחונו ההיסטורי של האדם הלבן על האדם השחור , והלבן הוא גרמני" .

מָאקְס שְמֶלִינְג שב מניו יורק לגרמניה בספינת האוויר הִינְדֶנְבּוּרְג (Hindenburg Zeppelin) והתקבל כגיבור לאומי . האמריקנים ציידו אותו בסרט הפילם שתיעד את ניצחונו על ג'וֹ לוּאִיס והופץ בבתי הקולנוע ברחבי גרמניה . הפיהרר אדולף היטלר העניק לו קבלת פנים ממלכתית בלשכת הקנצלר המפוארת שלו בברלין (Reich Chancellery) כפי שנהג לארח שם את כל גיבורי הספורט הגרמניים. אדולף היטלר בהשראת וייעוץ של שר התעמולה שלו יוזף גסלס אמר בפני האורחים הרבים וקציני הצבא שנכחו בלשכה : "Max Schmeling Sieg – Ein Deutscher Sieg" (ניצחונו של מאקס שמלינג הוא ניצחון גרמניה כולה) .ניצחונו של מָאקְס שְמֶלִינְג בזירת האגרוף בניו יורק כחודש וחצי בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 העניק תחושת ביטחון להנהגה הגרמנית כי הספורטאים שלהם לא יינגפו מידי אלה של ארה"ב . אדולף היטלר עצמו אמר לספורטאים הגרמניים כי על סמך ניצחונו של מאקס שמלינג על ג'וֹ לוּאִיס אל להם לפחד מלגיונות הגלדיאטורים השחורים של ארה"ב . אולימפיאדת ברלין 1936 תהיה ניצחון גרמני בכל קריטריון ומכל מבט שהוא . מָאקְס שְמֶלִינְג עצמו הסתייג מכל ההמולה סביבו . הוא כלל לא היה נאצי אלא ספורטאי שחיבב עד למאוד את יריבו השחור מארה"ב כפי שקָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג התיידד עם גֶ'סִי אוֹאֶנְס בעת תחרות הקפיצה לרוחק במשחקי ברלין 1936 . שני הספורטאים הגרמניים האלה רחשו הערכה רבה לשני הספורטאים השחורים האמריקניים אותם כינו ג'נטלמנים מאירי פנים , ודחו לחלוטין את תיאוריית הגזע הנאצית . בלוף רעיון העליונות הארית הגרמנית על הגזע השחור התנפץ בקרב הגומלין בין מָאקְס שְמֶלִינְג לג'וֹ לוּאִיס שהתקיים אף הוא באצטדיון ה- "Yankee Stadium" בניו יורק, ב- 22 ביוני 1938. מָאקְס שְמֶלִינְג שב לניו יורק להגן על תארו אך פגש עיר אחרת ותושבים שונים וחש כי כאלוף עולם גרמני שהגיע מברלין הוא איננו מקובל עוד . העיתונאים שאלו אותו שאלות פוליטיות : "מה דעתך על הפוליטיקה הגזענית הנאצית של אדולף היטלר ?". מישהו אחר שאל אותו, "מאקס שמלינג אתה הרי אדם עליון , כיצד יקבלו את פניך בגרמניה אם תפסיד לג'ו לואיס ?" . מאקס שמלינג נשאר שליו ואדם הוגן . הוא השיב למתעניינים , "אינני פוליטיקאי . אני ספורטאי – מתאגרף . אינני אדם עליון בשום דרך" .

ואז החל קרב הגומלין הלילי ב- 22 ביוני 1938 גם כן בזירת האגרוף של ה- "Yankee Stadium" בעיר ניו יורק . העולם ראה בכך התמודדות בין הדמוקרטיה האמריקנית לפאשיזם הגרמני . המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס שזה מכבר הוצמד לו הכינוי "המפציץ החוּם" (The brown bomber) פתח בסערה וניצח את מָאקְס שְמֶלִינְג בנוֹק אָאוּט (Knock Out) מוחץ כבר בחלוף 2:04 דקות בתוך הסיבוב הראשון . הוא הפגין סדרת חבטות אכזריות ופוגעניות שהורידו את הגרמני לפרקט הזירה ובכך השיב לעצמו את תואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד [1] . הם נשארו ידידים גם לאחר תבוסת מאקס שמלינג . גרמניה שהפכה למעצמה כלכלית וצבאית הראשונה במעלה באירופה , ובינתיים סיפחה לעצמה ב- "אָנְשְלוּס" את אוסטריה וקרעה את חבל הסוּדֶטִים מצ'כוסלובקיה , הייתה המומה מהפסדו של מָאקְס שְמֶלִינְג בסיבוב הראשון לג'וֹ לוּאִיס . ג'ו לואיס הפך לאחד המתאגרפים הנערצים ביותר בהיסטוריה של האגרוף במשקל כבד .

אלכס גלעדי חזר למחלקת הספורט באפריל 1979 מייד בתום הפקת תחרות שירי הארו- וויזיון שנערכה במוצ"ש 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים (Eurovision Song Contest) בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" במדליית הזהב . אהבתי את אלכס גלעדי עד למאוד כאדם ואיש מקצוע . כל כך שמחתי שחזר . הוא אִפְשֵר לי להפיק , לביים , ולשָדֵר סרט דוקומנטארי בן שעה וחצי שכה חפצתי לעשותו אודות המתאגרף האמריקני  השחור והמדהים ג'ו לואיס (Joe Louis) אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1951- 1938 ותקופתו. ג'ו לואיס היה אז איש לא בריא בערוב ימיו . הוא מת ב- 10 באפריל 1981 בהיותו בן 67 . הזמר הנודע פרנק סינטרה ומאקס שמלינג עצמו מימנו את טיפוליו הרפואיים של אלוף האגרוף הדָגוּל ג'ו לואיס ששימש בשנותיו האחרונות Doorman (שועֵר) של מלון  "Caesar Hotel" ב- לָאס וֶוגָאס . עד כדי כך הִתדרדר מכס אלוף העולם באגרוף לתפקיד של שוֹעֵר בבית מלון .לסרט על המתאגרף הדגול קראתי , "המפציץ החוּם" (The Brown Bomber) , כינויו המקצועי רב המוניטין של ג'ו לואיס בארה"ב וברחבי תבל . שמו המלא היה ג'וֹזֶף בָּארוֹאוֹ לוּאִיס (Joseph Barrow Louis) . הוא נולד ב- 13 במאי 1914 באלבאמה , ילד שביעי במשפחה שחורה ענייה . הוא הגיח לעולם כדי להיות מתאגרף .

אל ג'וֹ לוּאִיס והאגדה שאפפה אותו התוודעתי לראשונה כילד בן 7 בקיבוץ אפיקים . זה היה זמן קצר לאחר מלחמת העולם ה- 2 כשקראתי את שני השבועונים  "משמר לילדים" ו- "דבר לילדים" . לא שערתי כמובן שתעמוד לי זכות גדולה בעתיד לביים בטלוויזיה הישראלית הציבורית סרט על חייו . במרכז הסרט עמדו ילדותו הענייה ושלושת הקרבות החשובים בחייו שסימלו את עלייתו ונפילתו של המתאגרף הדגוּל, האציל, המוכשר , והאהוב הזה .  ב- 19 ביוני 1936 הפסיד למתאגרף הגרמני הנודע מאקס שמלינג (Max Schmeling) בסיבוב ה- 12 בקרב שנערך באצטדיון ה- "יאנקי סטאדיום" (Yankee Stadium) בניו יורק . גרמניה חגגה ויצאה מכליה . אדולף היטלר והמפלגה הנאצית ראו בניצחונו של מקס שמלינג ביטוי נוסף לעליונות הגזע הארי על האדם השחור . הוא התקבל בכבוד מלכים בשובו למולדתו . מקס שמלינג התכחש כל ימיו לתיאוריה המטורפת הנאצית המדברת על עליונות הגזע הארי הגרמני על הגזע השחור . הוא לעג לה . בהיותו ספורטאי אמיתי רחש חיבה עזה לג'ו לואיס והיה חבר טוב שלו כל השנים . שנתיים אח"כ ב- 22 ביוני 1938 נערך קרב הגומלין בין מָאקְס שְמֶלִינְג וג'וֹ לוּאִיס , גם כן בזירה של ה- יאנקי סטדיום . 80000 (שמונים אלף) אלף צופים ראו כיצד מביס ג'ו לואיס את מאקס שמלינג בנוק אאוט סנסציוני בסיבוב הראשון , למעשה 2 דקות וארבע שניות לאחר תחילתו . שלוש עשרה שנה מאוחר יותר ב- 26 באוקטובר 1951 בהיותו בן 38 ניגף ג'ו לואיס בניו יורק בנוק אאוט בסיבוב ה- 8 למתאגרף האמריקני (ממוצא איטלקי) רוקי מארציאנו (Rocky Marciano) . ג'וֹ לוּאִיס ניצח בקריירה הארוכה שלו עשרות מתחרים ביניהם מתאגרפים ידועי שם כמו בּילִי קוֹן , גִ'ים בְּרָאדוֹק , ג'וֹ ווֹלְקוֹט ואחרים , אך אלה היו שלושת הקרבות החשובים ביותר בחייו בזירת האִגרוף . הם תועדו בשעתם במלואם ע"י מצלמות קולנוע אמריקניות . המצלמות הנציחו גם את הראיונות שנערכו עם ג'וֹ לוּאִיס , מָאקְס שְמֶלִינְג , ורוֹקִי מָארְצִיאָנוֹ , לפני ובתום הקרבות . ההיסטוריה הספורטיבית המופלאה של ג'ו לואיס המתאגרף האציל לא עניינה רק אותי . אנשים גדולים ומכובדים ממני חיפשו ומצאו ואת חברתו .

louis 2

טקסט תמונה : קיץ  1938 . ניו יורק . אלוף העולם באגרוף במשקל כבד ג'ו לואיס מלקק גלידה ב- 1938 בחברתו של המחזאי האירי רב המוניטין  ג'וֹרְג' בֵּרְנָארְד שוֹ (George Bernard Shaw) . ג'ורג' ברנארד שו העריץ את ג'ו לואיס . (באדיבות ביל קייטון) .

סרטי הפילם הנדירים הללו הוענקו לי בחינם ע"י ביל קייטון (Bill Cayton) לשעבר מנהלו של מייק טייסון   (Mike Tyson) ובעל חברת הסרטים "The Big Fights Ltd" , כמתנה על בקיאותי בתולדות האִגרוף האמריקני . אלכס גלעדי היה המום . "בחינם…" בוא שאל אותי בתמיהה . כן "בחינם…כפרס על ידענותי" השבתי לו . הספרייה הפרטית שלי בחדר עבודתי גדושה בספרות על תולדות האגרוף . הסרט "המפציץ החוּם" , שודר ב- "מבט ספורט" בקיץ 1979 וזכה לביקורות נלהבות של צופי הטלוויזיה בארץ . אלכס גלעדי טרח לקרוא באוזניי את השבחים הרבים שהצטברו על שולחנו אודות הסרט על ג'וֹ לוּאִיס . לעולם לא אשכח את הפתק ששלח לי בכתב ידו , "יוֹאָשִיש , מתי יסתיימו טענות הצופים נגדך…?" . המסמך בן שנות דוֹר נשמר .

yoash 2

טקסט מסמך :  15  ביולי 1979 . זוהי גלויה ששלח צופה הטלוויזיה גדי לב מחיפה , אחת מני ממכתבים רבים המשבחים את משדר הספורט הדוקומנטארי אודות אלוף העולם האמריקני הדגול באגרוף במשקל כבד ג'ו לואיס (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

זאת הייתה אחת הפעמים היחידות בתולדות שידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן בה הפקענו את זמן התוכנית "מבט ספורט" לטובת שִרטוט פרופיל בן 70 דקות של ספורטאי עַל אמריקני ששמו היה זַר ואנונימי כמעט לצופי התוכנית . אף על פי כן הגיעו למחלקת הספורט מכתבי תודה והערכה , אולי מפני שהתוכנית פתחה צוהר ואִפְשֵרה לרגע לצופים רבים להתבונן במשהו שהוא שונה מהכדורגל . האנשים צפו בסיפור אנושי של מתאגרף דגול , ספורטאי הגון , ופיגורת עַל בספורט האִגרוף עטור הילה בינלאומית . ספק גדול אם שמו של  ג'וֹ לוּאִיס אומר היום משהו לצופי הספורט של המילניום השלישי . הרייטינג שצבר הסרט "המפציץ החוּם", לימד את אלכס גלעדי ואותי כי בתוכניות הספורט שלנו יש מקום מעת לעת (וגם צורך) להציג תיעוד דוקומנטארי של ספורטאים עולמיים בעלי מוניטין ונבחרות בינלאומיות ששמן הולך לפניהם . הסרט אודות ג'וֹ לוּאִיס סלל את הדרך לעשיית סרטים דוקומנטאריים נוספים ביניהם הסרט על מוחמד עלי , והקרנת הסרט הדוקומנטארי ההונגרי המפורסם "ARANYCZAPAT" (נבחרת הזהב של הונגריה בכדורגל) שהפיקה וביימה הטלוויזיה ההונגרית אודות נבחרת הכדורגל הפִּלְאִית של הונגריה בשנים ההן של 1954- 1949 , בראשותם של פֶרֶנְץ פּוּשְקָש והמאמן המיתולוגי גוּסְטָאב שֶבֶּש .

louis 3

טקסט תמונה :  22 ביוני 1938 . זירת האגרוף של אצטדיון ה- Yankee stadium בניו יורק . טקס השקילה של שני המתאגרפים ג'ו לואיס (מימין) ומאקס שמלינג (משמאל) בטרם קרב הגומלין ביניהם על התואר העולמי במשקל כבד . במרכז נראה סוכן ואמרגן האגרוף מייק ג'ייקובס .

קרב האגרוף בין מָאקְס שְמֶלִינְג לג'וֹ לוּאִיס בזירת האגרוף של ה- "Yankee Stadium" בניו יורק ב- 22 ביוני 1938 עורר שוב כמו ההתמודדות ביניהם לפני שנתיים ביוני 1936 , עניין ספורטיבי ופולמוס פוליטי רב . 80000 (שמונים אלף) הצופים באצטדיון הניבו הכנסה של 900000 (תשע מאות אלף) דולר . המפגש השני בין השניים שודר ישיר ברדיו בארבע שפות בכל העולם אנגלית , גרמנית , ספרדית , ופורטוגזית . מיליונים בעולם האזינו לו .

גרמנים רבים נשאלו והתבקשו לציין לאחר תבוסת מָאקְס שְמֶלִינְג לג'וֹ לוּאִיס ב- 22 ביוני 1938 היכן בדיוק טמונה ההוכחה המורה על עליונות הגזע הארי על פני הגזע השחור , שהרי על מסלולי הא"ק באולימפיאדת ברלין 1936 ובזירת האגרוף של ה- Yankee stadium בניו יורק , קרה בדיוק להיפך . הספורטאים הגרמניים הובסו בזה אחר זה ע"י ספורטאים אמריקניים שחורים . רבים מהם השיבו תשובה סתמית , "מפני שכך קבעו אדולף היטלר וד"ר יוזף גבלס ואנחנו מאמינים להם" . הציות העיוור של האומה הגרמנית כולה לפיהרר שונא מושבע של יהודים ושחורים בעשור ה- 30 הרָקוּב של המאה שעברה עורר תהיות . הרי זה אותו העם שהוציא מתוכו את עילויי היצירה התרבותית , אנשי האשכולות ההומאניסטיים שהיו הוגי דעות , משוררים ופילוסופים , תיאטרון והמוסיקה יוֹהָאן ווֹלְפְגָאנְג פוֹן גֶתֶּה (Johann Wolfgang Von Goethe) ו- פְרִידְרִיך שִילֶר (Friedrich Schiller) . עם מינויו בינואר 1933 לקנצלר גרמניה לאחר התפוררות רפובליקת וֵויְימָאר הביא אדולף היטלר ראשית דבר ליציבות כלכלית , פתר את בעיית האבטלה ובלם את האינפלציה הקשה , וגם העניק לעמו זקיפות קומה מדינית לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ובתומה "הסכם וורסאי" המשפיל מנקודת ראותה של גרמניה . אזרחי המדינות השונות ולא משנה היכן , אינם ממהרים להחליף שלטון בעת יציבות כלכלית . השלטון הנציונאל – סוציאליסטי היה חייב תודה לשר הכלכלה של אדולף היטלר היָאלְמָאר שָאכְט (Hjalmar Schacht) כלכלן מבריק ונגיד ה- "רָיְיכְסבָּנְק" . היָאלְמָאר שָאכְט היה גאון פינאנסי ומי שנחשב למייצב הכלכלה הגרמנית ומייצב המטבע הגרמני בשנים 1930 – 1923 . אדולף היטלר רתם אותו מייד בינואר 1933 לעגלת המשטר הנאצי . בבחירות הדמוקרטיות שנערכו בגרמניה ב- 1937 זכה אדולף היטלר לרוב מוחלט של % 97.9 מקולות הבוחרים ונחשב לבֵן אֵלִים . מדיניות הפנים המעוותת והמטורפת שלו כנגד יהודי גרמניה ומדיניות החוץ התוקפנית והאגרסיבית כנגד אוסטריה וצ'כוסלובקיה ולמעשה התגרות בכל אירופה התקבלה בהבנה מוחלטת ע"י הציבור הגרמני . אדולף היטלר גרר בספטמבר 1939 את גרמניה ואירופה למלחמה כוללת שהפכה למלחמת העולם ה- 2 שנמשכה שש שנים . משנסחפה אירופה לתימרות עשן ואש ונהרות של דם כבר אי אפשר היה להפילו מבפנים , לא ע"י האזרחים וגם לא ע"י הגנרלים של צבא ה- "וֶורְמָאכְט" . הדיקטטורה הנציונאל – סוציאליסטית הקיפה את עצמה בחגורה של שירות הביטחון הענֵף והאכזרי של ה- S. S. בפיקודו של היינריך הִימְלֶר שלא ניתן היה להבקיעה .

schacht 1

טקסט תמונה :  מחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זהו היָאלְמָאר שָאכְט (Hjalmar Schacht)שר הכלכלה ונגיד ה- "רייכסבנק" (Reichsbank) במשטר הנציונאל – סוציאליסטי בראשות הקנצלר אדולף היטלר . (סוכנויות) .

hitler 1

טקסט תמונה : 1938 . הפיהרר הגרמני אדולף היטלר לא היה מודאג מתבוסתו של מאקס שמלינג לג'ו לואיס בזירת האגרוף של ה- "Yankee Stadium" בניו יורק ב- 22 ביוני 1938 . גרמניה הנציונאל – סוציאליסטית המעצמה הצבאית והכלכלית הגדולה והחזקה ביותר באירופה בראשותו ותחת הנהגתו של אדולף היטלר , הביסה כבר ללא קרב את אוסטריה וצ'כוסלובקיה , וכפתה על ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין הסכם מדיני שהעניק לה יתרון מדיני ויוקרה .

לאדולף היטלר כבר לא היה זמן להתרשם מהצלחה או כישלון של ספורטאי זה או אחר . היו לו תוכניות גלובאליות אחרות . עיניו ומחשבותיו היו מרוכזות בתמרונים מדיניים מסוכנים וצעדים מחרחרי מלחמה שתכליתם היו ליצור בבוא העת את גרמניה הגדולה , זאת של הרייך ה- 3 שתחזיק מעמד 1000 (אלף) שנים . הוא כבר שכח כי בתום אולימפיאדת החורף בגָארְמִיש – פָּארְטֶנְקִירְשֶן בפברואר 1936 אמר לנשיא הוועדה המארגנת הבנקאי הנאצי קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט כי הוא רוצה , ואין שום סיבה שלא , כי גרמניה תארח שוב כבר בעתיד הקרוב את אולימפיאדת החורף . מייד לאחר סיום אולימפיאדת הקיץ של ברלין באוגוסט 1936 הודיע אדולף היטלר גם לד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד כי לפי דעתו כל אולימפיאדות הבאות לאחר אלו של אולימפיאדת החורף ב- סָאפּוֹרוֹ 1940 ואולימפיאדת הקיץ בטוקיו 1940 , צריכות להתקיים על אדמת גרמניה . אדולף היטלר התייעץ עם האדריכל אלברט שפר (Albert Speer) וביקש ממנו לבנות לשם כך אצטדיון ענק שמכיל 400000 (ארבע מאות אלף) צופים .

במארס 1937 פלש צבא יפן לסין . חבר הוועד האולימפי האמריקני איי.סי. ג'ילברט (A. C. Gilbert) כתב לנשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' (מי שהיה עכשיו גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי) כי הציבור האמריקני כולו מתנגד חד משמעית ובצורה החריפה ביותר לקיום האולימפיאדות ב- 1940 ביפן ולהשתתפות משלחות ספורטאים אמריקניות במשחקים האולימפיים הללו . אֶוְורִי בְּרָאְנֶדג' ענה לו כמו בתקופה שקדמה לאולימפיאדת ברלין 1936 באופן מחוצף ובנחרצות מוחלטת , "אין לערבב ספורט ופוליטיקה וכי ההצגה האולימפית חייבת להימשך" . כלומר , אולימפיאדות החורף והקיץ ייערכו במועדן ב- 1940 ביפן . הממשלה היפנית הייתה ערה ללחץ הבינלאומי המתהווה נגדה , ובלחץ מפקדי הצבא היפני הודיעה שוב ב- 12 ביולי 1938 , "שתי אולימפיאדות החורף והקיץ יתקיימו כמתוכנן ב- 1940 ביפן" , והוסיפה ואיימה , "כי אם תועתק האולימפיאדה למדינה אחרת לא יורשו הספורטאים היפניים ליטול בה חלק" . העיר ניו יורק הציעה את עצמה לארח את משחקי האולימפיאדה ה- 12 במידה ויועתקו מטוקיו . הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הבין את חומרת המצב הפוליטי הבינלאומי ולא נכנע ליפן המיליטאריסטית . הוא החליט להעביר את משחקי הקיץ מטוקיו להלסינקי ואת משחקי החורף מ- סָאפּוֹרוֹ לאתר סט. מוֹרִיץ בשווייץ . בעוד פינלנד מקדמת בברכה את אירוח אולימפיאדת הקיץ ב- 1940 בארצה הודיעה שווייץ על חילוקי דעות עם IOC הנוגעות לתוכנית המשחקים . הוועד האולימפי השווייצרי התעקש כי אין לכלול באולימפיאדת סט. מוריץ את מקצוע הסקי האָלְפִּינִי מפני ש- IOC מעלימה עין ומאפשרת למדריכי סקי מקצועניים להתחרות עם מחליקים חובבים .בשל קוצר הזמן החליטו נציגי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ב- 1939 להעתיק שוב את המשחקים ולקיים את אולימפיאדת החורף באתר האולימפי הוותיק של 1936 ליד שני הכפרים הסמוכים גארמיש ו- פארטנקירשן במדינת באוואריה בגרמניה . זאת הייתה פארסה . הוועד האולימפי הבינלאומי נטל מיפן המיליטאריסטית זאת שפלשה לסין ב- 1937 את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים בסאפורו וטוקיו ב- 1940 , אך השיב את הפריבילגיה הזאת לגרמניה הנאצית זאת שכבשה חלקים מצ'כוסלובקיה וחוללה בנובמבר 1938 על אדמתה את הפוגרום המביש של ליל הבדולח (Kristallnacht) . לא היה גבול לציניות של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שאימץ זה מכבר ובכל מחיר את הסלוגן המתחסד של האמריקני אוורי בראנדג' , "The Olympic Show must go on" .

הוועד האולימפי הגרמני בראשות נשיאו הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן ומי שהיה גם שַר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 הודיע בגאווה כי גרמניה תשמח לארח בפברואר 1940 את אולימפיאדת החורף ה- 5 . חיש מהר הוקמה וועדה מארגנת חדשה ושוב בראשות קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט המארגן הוותיק מאז ימי אולימפיאדת החורף ה- 4 הקודמת של גָארְמִיש – פָּארְטֶנְקִירְשֶן בפברואר 1936 . שני הכפרים הגרמניים בדרום באוואריה גארמיש ופארטנקירשן הסמוכים לאינסברוק האוסטרית [2] נחשבו לאתרים מועדפים של ספורט החורף . לגרמניה הנאצית בעלת האמצעים והניסיון של הפקה וארגון אירועי ספורט גדולים לא הייתה כל בעיה להפיק , לארגן , ולארח את משחקי החורף גם ברגע האחרון .

garmisch

טקסט תמונה :  מפת האירועים של אולימפיאדת החורף ה- 4  בגארמיש – פארטנקירשן בפברואר 1936  (16.2.1936 –  6.2.1936)

1939 הייתה שנה פוליטית נפיצה . קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט שהיה מודע למצב הפוליטי הבינלאומי הרגיש שלח מייד הזמנת השתתפות לאֶוְורִי בְּרָאְנֶדג' נשיא הוועד האולימפי האמריקני . הוא ידע כי אם ארה"ב תיענה לה הרי שמדינות העולם האחרות ילכו בעקבותיה אבל לאדולף היטלר היו תוכניות אחרות . ב- 1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין וכבשה אותה בתוך זמן קצר תוך גרימת נזק עצום והרס רב באמצעות מטוסי הפצצה של ה- "לופטוואפה" (חיל האוויר הגרמני) ואוגדות השריון של אלפי טנקים מסוג "פאנצר" . מדינות בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה ומלחמת העולם ה- 2 פרצה . ב- 9 בספטמבר 1939 שיגר קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט איגרת לנשיא הוועד הבינלאומי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר כי המלחמה במזרח תסתיים במהרה ולגרמניה לא תהיה כל בעיה לעמוד בהתחייבותה לארגן היטב את תחרויות אולימפיאדת גארמיש – פרטנקירשן בפברואר 1940 . הוא כמובן התנה זאת והוסיף כי הוא צריך לבדוק את הדבר עם הפיהרר אדולף היטלר . לדאבון ליבו הודיע אדולף היטלר באוקטובר 1939 כי הוא משעה את כל ההכנות הספורטיביות לקראת אולימפיאדת גָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן וכי בפני הנוער הגרמני ניצבים עכשיו אתגרים חשובים הרבה יותר מלהחליק על הקרח . גרמניה גייסה מיליוני חיילים כדי לכבוש את מערב אירופה ושלחה את מטוסיה להפציץ ולעשות שמות בערי אנגליה ובראשן הפצצת עיר הבירה לונדון . בינתיים פרצה גם המלחמה האכזרית בין פינלנד לרוסיה . שתי האולימפיאדות של הלסינקי 1940 וגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן 1940 בוטלו . אירופה כבר טבעה בתימרות עשן ואש ונהרות של דם . ווינסטון צ'רצ'יל שהתמנה במאי 1940 לראש ממשלת אנגליה במקומו של נוויל צ'מברליין החולה ביקש סיוע צבאי מיידי מפראנקלין דילאנו רוזוולט נשיא ארה"ב . היו אלה האמריקניים אוורי בראנדג' (Avrey Brundage) והטייס הנודע צ'ארלס לינדברג (Charles Lindbergh) שחתמו על עצומה נגד השתתפות ארה"ב במלחמה נגד גרמניה הנאצית [3] .

גרמניה הנאצית בראשות הפיהרר אדולף היטלר מארגנת ומארחת בהצלחה עצומה את אולימפיאדת החורף בפברואר 1936 בגארמיש – פרטנקירשן ואת אולימפיאדת הקיץ בברלין באוגוסט 1936. הופעתה של הקולנוענית והמתעדת הדוקומנטארית הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) .

מָאקְס שְמֶלִינְג היווה השראה לנוער הגרמני . הפיהרר אדולף היטלר ביקש משַר הנוער בממשלת הרייך ה- 3 בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ לפתח את ענף האגרוף . בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ ראה בכך פקודה אך התלונן כי הפיהרר איננו מבקר כמעט את ספורטאי העתיד של גרמניה בעת העשייה בשטח . אף על פי כן מיליוני צעירים גרמניים היו כבר מאוגדים בגדודי הנוער ועסקו בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית . חלקה ספורטיבית – מיליטריסטית . קנצלר גרמניה אדולף היטלר הצהיר שוב ושוב , "כי הוא דואג לבריאות האומה הגרמנית וכי עליה להיות אומה יצרנית ועַם של אנשים עובדים . לא אוּמַת פקידים" . בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה שָם והתרשמה עד כלות מיפי הגוף של הנערים והנערות הגרמניים ותיעדה את המתרחש במצלמותיה .

[1]  ב- 1979 הפקתי , ביימתי , וערכתי סרט דוקומנטארי בן 70 דקות אודות ג'ו לואיס ששודר בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית ונקרא "המפציץ החוּם" . הסרט התיעודי כלל בתוכו גם את שני הקרבות המפורסמים שלו נגד מאקס שמלינג  ב- 1936 ו- 1938 , לרבות ראיונות מהימים ההם עם שני המתאגרפים .

[2]  העיר האוסטרית אינסברוק אירחה שתי אולימפיאדות חורף ב- 1964  ו- 1976 .

[3]  ארה"ב הצטרפה למלחמה ב- 7 בדצמבר 1941 לאחר הפצצת פרל הארבור בהאוואיי  (Hawaii) ע"י חיל האוויר היפני .

krimel 1

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . קבוצת צעירים גרמניים עוסקת באימון גופני .                 (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל "אתלטיקה" שיצא לאור במינכן  ב-  1930).

krimel 2

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . נערות גרמניות עוסקות באימון גופני בחיק הטבע .(מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל , "אתלטיקה" , שיצא לאור במינכן  ב-  1930) .

krimel 3

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . הטפה לאומית גרמנית לעיסוק בספורט וטיפוח תרבות פיתוח הגוף . צעירים גרמניים מתאמנים בגוף חשוף בהעברת כדורי כוח מיד ליד בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל  "אתלטיקה"  שיצא לאור במינכן בשנת  1930) .

krimel 4

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . אימון בהדיפת כדור ברזל . (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל , "אתלטיקה" , שיצא לאור במינכן  ב-  1930)  .

krimel 5

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . צעירים עירומים באימון כוח בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל , "אתלטיקה" , שיצא לאור במינכן  ב-  1930)  .

krimel 6

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . ילדים באימון מעבר מכשולים בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל , "אתלטיקה",  שיצא לאור במינכן  ב- 1930)  .

krimel 7

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . ילדים מתאמנים בזריקת מקלות . ברבות הימים יהפכו למטילי כידונים . (מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל  , "אתלטיקה" , שיצא לאור במחנכן  ב-  1930) .

הבימוי המוצלח בעל ההשראה של הסרט הדוקומנטארי "ניצחון הרצון" הכשיר את לני ריפנשטאהל כקולנוענית מוכשרת ובימאית עַל , וסלל בפניה את הדרך לקבלת המינוי כמפיקה ובימאית של הסרט הדוקומנטארי הגדול הבא "אולימפיאדת ברלין 1936" . בדיעבד נשמעו טענות קשות נגדה על התעלמותה מהחקיקה האנטי יהודית שהתקבלה לאחר שאדולף היטלר נבחר לקנצלר בינואר 1933 והתייחסותה הברברית של המפלגה הנאצית ויחסה המשפיל ליהודים אזרחי המדינה . הטרור נגד יהודים היה חלק אינטגראלי ממצע המפלגה הנאצית שפיתחה את מדיניות הפנים הנאצית ה- "גלייכשאלטונג" (Gleichschaltung) . נספח [3] . ב- 28 במארס 1933 הוכרז חרם לאומי על כל העסקים היהודיים בגרמניה . בחודש אפריל 1933 החל השלטון הנאצי לטהר את כל מוסדות השירות הציבורי והאוניברסיטאות מאלמנטים "לא אריים" וכן ממקצועות כמו עריכת דין ומשפט , וגם רפואה . ב- 14 ביולי 1933 הוכרזה המפלגה הנציונאל – סוציאליסטית כמפלגה החוקית היחידה בגרמניה . המשטר הנאצי הקים מחנות ריכוז בו כלא את מתנגדי המשטר על מנת להרחיקם מהתמונה הפוליטית . הכול היה פתוח בפני אדולף היטלר המטורף מושא הרצתה של בימאית הקולנוע לִנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . בתוך פחות משנה כפו הנציונאל – סוציאליסטיים את הסדר הפוליטי החדש של גרמניה . אדולף היטלר הביא לקיצה את השיטה הפדראלית הבלתי יעילה והמיושנת . הוא החל את מורשת האיחוד והפך את גרמניה למדינה לאומית שאוחדה ע"י המנגנון והביורוקרטיה של המפלגה הנאצית . הנאצים נאמני הפיהרר הסתננו לכל חור במנגנון הממשלתי והפכו את אדולף היטלר לשליט עריץ כל יכול . ב- 15 בספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג החדשים ש- שללו מהיהודים וממי שהיו יהודים בחלקם את אזרחותם הגרמנית ואת זכויות האזרח שלהם . משטרת גרמניה דרבנה והאיצה בכל מיני בריוני רחוב לפגוע בחנויות שהיו שייכים ליהודים . העיתונאי הנאצי הארסי והמו"ל יוליוס שטרייכר (Julius Streicher) עורך העיתון הנודע לשמצה "דֶר שְטִירְמאֶר" (Der Sturmer) פרסם מאמר אנטישמי חריף ביולי 1933 ובו אמר , "יהודים הם יהודים ואין להם שום מקום על אדמת גרמניה , גם לא בספורט הגרמני . גרמניה היא מולדתם של הגרמנים ולא של היהודים , ולגרמני ישנה הזכות לעשות ככל העולה על רוחם בארצם שלהם" . ברחובות הערים הופיעו לפתע שלטים בהם היה כתוב, "יהודים אינם רצויים כאן". הקולנוענית והמתעדת הדוקומנטארית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ידעה ושתקה .

hitler 2

טקסט תמונה :  1934 . ברלין . בהשראת שני המסיתים הארסיים שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס והעיתונאי יוליוס שטרייכר גרמני חבר במפלגה הנאצית תולה שלט המסית לחרם על חנויות של יהודים בברלין . (סוכנויות).

hitler 3

טקסט תמונה : 1935 . ברלין . הפגנת רחוב נאצית : "גרמנים היזהרו ! אל תקנו אצל יהודים" . (סוכנויות) .

hitler 4

טקסט תמונה : 1935 . ברלין . רוח השנאה והארס של ד"ר יוזף גבלס ויוליוס שטרייכר שורה ברחובות הערים בגרמניה הנאצית . בריוני רחוב של פלוגות הסער הנאציות משתלטים על חנויות וקוראים להחרמת בתי עסק של יהודים . (סוכנויות) .

hitler 5

טקסט תמונה : 1934 . הקנצלר אדולף היטלר (Adolf Hitler) נואם בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג . המצלמות של לני ריפנשטאהל הפכו אותו לבֵן אֵלִים . אסמעיל הנייה וארגון החמאס אימצו את המדיניות האנטישמית והאנטי ישראלית של אדולף היטלר . (ארכיון ZDF) .

hitler 6

טקסט תמונה : 1934 . כנס המפלגה הנאצית בנירנברג . שוט המוני של מיליון תומכי הפיהרר אדולף היטלר והמפלגה הנאצית כפי שצילמו 30 מצלמות הפילם של לני ריפנשטאהל . לסרט התיעודי היא קראה "ניצחון הרצון" (TRIUMPH OF THE WILL) . (ארכיון ZDF) . איסמעיל הנייה וארגון החמאס העתיקו ואימצו את עצרות הכוח ההמוניות של המפלגה נאצית הגרמנית רוויות דגלים וסמלים פרי השראתו של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס כאות תמיכה במשטרם .

hitler 7

טקסט תמונה : מארס 1935 . הקרנת בכורה חגיגית בבית קולנוע גדול ברלין את הסרט "ניצחון הרצון" (TRIUMPH OF THE WILL) . לני ריפנשטאהל ויוזף גבלס הניעו היטב את מכונת התעמולה הארסית והכוחנית של המשטר הנאצי בגרמניה . (ארכיון ZDF) .

הפיהרר אדולף היטלר לא חסך שבחים מ- לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . הוא לא שכח לה את תרומתה ופועלה העצומים למען המפלגה והמדינה והעניק לה הערכה מקצועית חסרת גבולות . היא הייתה עכשיו מקורבת לחוג ביתו ונהנתה מאימון מוחלט שלו ושל שַר התעמולה ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס . המשימה הבאה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה תיעוד המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . אדולף היטלר הורה לד"ר יוזף גבלס להעניק לה תקציב בלתי מוגבל ככל שיידרש להפקת הסרט "OLYMPIA" [נספח 4] . אותה הגישה הרצינית שאפיינה את עבודה בנירנברג ליוותה אותה עכשיו בהכנותיה לקראת כיסוי אולימפיאדת ברלין 1936 . זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הקולנוע שמישהו נטל על עצמו לתעד בהרחבה ופרוטרוט את המשחקים האולימפיים . מעניין כי האולימפיאדה ה- 10 שנערכה ב- 1932 בלוס אנג'לס סמוך להוליווד (Hollywood) לא עוררה שום סקרנות קולנועית וכלל לא תועדה . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ראתה בדמיונה את הקשר הבל יינתק בין יוון העתיקה לגרמניה המודרנית . היא סיפרה כי כבר בראשית רעיון התיעוד המאסיבי של משחקי ברלין 1936 ראתה בחלומותיה את המקדשים של זֵאוּס והפסלים העתיקים של יוון הקדומה וכיצד ההריסות העתיקות קמות לתחייה . תיעוד "אולימפיה" היה ממושך . הוא החל בטקס הצתת הלפיד האולימפי ב- 20 ביולי 1936 פרי רעיונו של ד"ר קָארְל דִים באולימפיה העתיקה ביוון והבאתו לגרמניה . הטקס באולימפיה כוסה ע"י צוותי צילום בראשות הצלם וִוילִי זִילְקֶה (Willy Zielke) וגם ע"י הרדיו הגרמני שהעביר אותו בשידור ישיר מאולימפיה לברלין . התיעוד הקולנועי הסתיים בערבו של 16 באוגוסט 1936 יום טקס הנעילה של המשחקים . הספר "פסגת היכולת האנושית" מצדיע ל- לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל כקולנוענית ומתעדת מוכשרת .

berlin olympics 1

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברלין 1936 . שרטוט מסע הלפיד האולימפי בן 3000 ק"מ שהחל ב- 20 ביולי 1936 מהכפר אולימפיה העתיקה ביוון , חצה שבע מדינות , והסתיים כעבור שניים עשר ימים ב- 1 באוגוסט 1936 – יום טקס הפתיחה של האולימפיאדה באצטדיון האולימפי המרכזי בברלין . (מקור : הספר והדו"ח הרשמי של הוועד האולימפי האמריקני "אולימפיאדת ברלין 1936") .

הצתת הלפיד ב- 20 ביולי 1936 באולימפיה העתיקה ביוון והבאתו לגרמניה ע"י 3300 רצים שנשאו אותו יומם וליל במשך שניים עשר ימים לאורך מסלול בן כ- 3000 ק"מ שחצה שבע מדינות יוון (1008 רצים) , בולגריה (238 רצים) , יוגוסלוויה (575 רצים) , הונגריה (386 רצים) , אוסטריה (219 רצים) , צ'כוסלובקיה 282 , וגרמניה (600 רצים) בואכה ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 יום טקס הפתיחה – היה מבצע ארגוני מסובך אך גם מלהיב שזכה לשיתוף פעולה מצד המדינות המשתתפות בו . זה היה פרי רעיונו ויוזמתו החדשנית של ההיסטוריון האולימפי ואיש הספורט והחינוך הגופני ד"ר קָארְל דִים (Dr. Karl Diem) רעיון שמצא חן בעיני הקנצלר אדולף היטלר . קָארְל דִים היה הרוח החיה בוועדה המארגנת של משחקי ברלין 1936 ושימש אחד משני ראשיה יחדיו עם נשיאה ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Dr. Theodor Lewald). קארל דים היה האיש שהוביל את ההזדהות האולימפית של גרמניה החדשה עם זאת של יוון הקדומה הקלאסית . הספורט על גווניו השונים היה חלק אינטגראלי של החברה היוונית העתיקה ועכשיו ב- 1936 הניע את הדינאמיקה היוצרת של גרמניה הנאצית .

riefenstahl 3

טקסט תמונה :  1936 . לני ריפנשטאהל חביבת השלטון הנאצי בחברת הפיהרר אדולף היטלר (מימין) ושר התעמולה הארסי והדומיננטי שלו ד"ר יוזף גבלס . (ארכיון ZDF) .

riefenstahl 4

טקסט תמונה :  1936 . בימאית הקולנוע לני ריפנשטאהל עם שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס לאחר צילומי הסרט "OLYMPIA" . (ארכיון ZDF) .

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ידעה היטב בטרם תחילת הצילומים מי הוא האתלט האמריקני הצעיר גֶ'סִי אוֹאֶנְס בן ה- 23 ששמו הלך לפניו והכירה את איכויותיו . ב- 25 במאי 1935 שנה לפני אולימפיאדת ברלין כבש את פסגת היכולת האנושית משקבע באצטדיון "אָן אָרְבּוֹר" במישיגן בתוך פחות משעה שלושה שיאי עולם פנטסטיים , ריצת 100 מ' בזמן של 10.2 ש' , ריצת 200  מ' בזמן של 20.3 ש' , וקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.13  מ' . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל שהייתה רגישה ליפי הגוף ותנועתו , העריצה את גמישותו וזריזותו החתולית של גֶ'סִי אוֹאֶנְס . הוא היה אָצָן שיצר את הרושם כי רק פסע הפריד בינו לבין השלמות . הפרופורציות שלו היו כה מותאמות ומלאות הדר עד שלא נראה כלל מתאמץ . נדמה היה כי הוא מבצע את משימותיו האתלטיות על המסלול כלאחר יד . זהו דבר מדהים ומיוחד במינו . כל מי שצפה ב – "OLYMPIA" מ- 1936 של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל או בסרטו התיעודי של בַּאד גְרִינְסְפַּאן "Jesse Owens Returns to Berlin" מ- 1968 היה עֵד לקלות בה השיג האָצָן האמריקני המופלא הזה את ניצחונותיו ובסופם ארבע מדליות מזהב שהוענקו לו . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל תיעדה וצילמה את כל הפעילויות שלוֹ באולימפיאדת ברלין 1936 בפרוטרוט , בתוכן את ארבעת תחרויות הגמר בהן זכה ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב , לרבות אימוניו והריצות המוקדמות בהן נטל חלק . 45 הצלמים שלה ירו במשך 16 ימי האולימפיאדה כמות פנטסטית של סלילי פילם סך של 1500000 feet (חצי מיליון מטר) . תוכניות הצילום היו מפורטות וכתובות מראש , אין דרך אחרת לעשות זאת אלא להיות מסודר ומדויק אך היו לה כל מיני העדפות משלה ושינויי כיוון במהלך ההסרטה , מעבר ל- Line up המתוכנן . היא ייחדה למשל יותר כמות פילם גם לתחרויות המוקדמות בהן נטל חלק גֶ'סִי אוֹאֶנְס והקצתה בין חמישה לשבעה צלמים מעבר למה שחשבה קודם , שתיעדו במשך שעות רבות את שני האתלטים האמריקניים הבכירים האָצָן גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ואלוף קרב העשרה (Decathlon) גְלֶן מוֹרִיס  (Glenn Morris) . צריך להבין שגֶ'סִי אוֹאֶנְס נטל חלק במגוון גדול של פעילויות אולימפיות במשחקי ברלין 1936 . הוא השתתף בתחרויות המוקדמות , שלב רבע גמר , שלב חצי גמר , ושלב הגמר בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' , וכן התחרה בתחרויות המוקדמות ותחרויות הגמר בשני מקצועות נוספים , בקפיצה לרוחק ומרוץ שליחים לגברים 4 x 100 מ' . מפני שזכה בארבע מדליות זהב השתתף גֶ'סִי אוֹאֶנְס בארבעה טקסי מנצחים נפרדים בו ניצב על הדוכן הראשי באצטדיון האולימפי כשהוא מקבל את המדליות ועציצי עץ אלון ומנגנים לכבודו את ההמנון הלאומי האמריקני . הקולנוענית הדוקומנטארית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל צילמה את כל עשרת התחרויות בהן השתתף גֶ'סִי אוֹאֶנְס .לוח ההופעות של גֶ'סִי אוֹאֶנְס במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 היה אפוא עמוס ודחוס וכך גם עבודת המצלמות של הקולנוענית הגרמנייה . (על פי העיתון האולימפי היומי שיצא באותה העֵת מטעמה של הוועדה המארגנת הגרמנית (על פי הדיווח של "OLYMPIAZEITUNG") . נספח וסעיף עזר [5] .

hitler 8

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . גושי אדם ענקיים מסודרים בסדר מופתי מצדיעים במועל יד נאצי לנושא הלפיד המתקרב לפאתי האצטדיון האולימפי המרכזי . גדודי הנוער המוניים ה- "היטלר יוגנד" בפיקודו והנחייתו של שר הנוער באלדור פון שיראך ומאות דגלי צלב הקרס שהותקנו מסביב , היוו תפאורה ו- אלמנט הכרחי בקיומו של ריטואל שחזר על עצמו שוב ושוב ובמרכזו : "המולדת גרמניה מעל הכול" . (Olympiazeitung 1936) .

[1]  מקור :  מתוך ספרו של הגרמני ד"ר קארל קרימל, "אתלטיקה", שיצא לאור במינכן ב-  1930

[2]  מקור: מתוך ספרה של  מ.  מנסנדיק (M. Mensendieck) משנת 1923 :  "FUNKTIONNELLES  FRAUENTURNEN"

[3]  “Gleichschaltung” , מונח שהיה מקובל ושגור בגרמניה לאחר עלות אדולף היטלר לשלטון ופירושו , שכנוע מתנגדים באמצעים תקיפים , ו/או חיסול אופוזיציונרים.

[4]  גרמניה הנאצית – דיקטטורית מעולם לא פרסמה את העלות האמיתית של הפקת "OLYMPIA" , כמו שלא הביאה אף פעם לידיעת הציבור את העלויות הכלכליות של ארגון אולימפיאדות החורף והקיץ בגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן וברלין ב- 1936.

[5]  ראה נספח : העיתון היומי של הוועדה המארגנת הגרמנית , "1936 OLYMPIAZEITUNG".

אולימפיאדת ברלין 1936 מתקיימת בתאריכים 16.8.1936 – 1.8.1936 

שני ראשי הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936 ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד"ר קָארְל דִים שהיו מוכרים ומקובלים מאוד על כל אנשי IOC הודיעו שהוועד האולימפי הגרמני יקפיד למלא אחר החוקה האולימפית ולא תהיה שום אפליה הנוגעת ליהודים או של ספורטאים שחורים . אך הדבר לא עבר בשקט . ההחלטה לקיים את האולימפיאדה בברלין הנאצית ערערה לחלוטין את אימונם של המדינות הדמוקרטיות האירופיות וכל אלה שהאמינו בכנות אנשי IOC . ההחלטה לערוך את האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בגרמניה סתרה על פי דעתם את הרעיון האנושי שהונח בבסיס קיום האולימפיאדות , והוא שלום ואחווה בין בני האדם באשר הם והפגנת שוויון בין אומות העולם . קנצלר גרמניה אדולף היטלר חשב אחרת ובאחד מנאומיו רבי הפאתוס ברייכסטאג הציג את עיקרי תורת עליונות הגזע הארי ואת התוקפנות והכוחנות שלו ליצירת עולם חדש . אדולף היטלר לא הסתיר את שנאתו ליהודים ושחורים ואת כוונותיו בדרך להגשמת תיאוריית הגזע הגרמנית על כל משמעויותיה : אפליה , קיפוח , ושלילת זכויות אזרחים שנחשבו על פי התיאוריה הנוראית והמסולפת שלו לבני דרגה שנייה או שלישית . אדולף היטלר החליט לממש את רעיון עליונות הגזע הארי הגרמני גם באמצעות שימוש בהפעלת מכונת המלחמה האדירה שלו אם יהיה צורך בכך כדי לבנות מחדש רייך גרמני בן 1000 (אֶלֶף) שנים . ב- 1933 החלה גרמניה לפתח מערכות נשק חדישות והרסניות ועמן בניית צבא אדיר לרבות חיל אוויר וחיל הים בעוצמות חסרות תקדים . בחלוף שש שנים ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה בהנהגת אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 . ב- 1941 החלה בהשמדה שיטתית של יהדות אירופה. במשך שש שנים טבלו אירופה והעולם בנהרות של דם, עלו באש , וכוסו בתמרות עשן . עשרות מיליוני בני אדם נהרגו במלחמה . המשטר הנאצי רצח שישה מיליון יהודים בתוכם מיליון ילדים יהודים .

ioc 1טקסט תמונה :  שנת 1930 . אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי של IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) מתכנסים לפגישת הכנה בברלין בטרם ההחלטה להעניק לבירה הגרמנית את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים ב- 1936 . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סיגפריד אדסטרום (Sigfrid Edstrom – שוודיה) , מלכיור דה פוליגנאק (Melchior de Polignac – צרפת) , נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הגראף הבלגי הנרי דה באיילט לאטור (Henri de Baillet Latour – בלגיה) , תיאודור ליוואלד (Theodor Lewalld – גרמניה) , ו- אלברט בארדז (Albert Berdez) מזכ"ל IOC . (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני) .

אדולף היטלר בז ולעג לדמוקרטיות החלשות לרבות אנגליה וארה"ב המתייחסות בסובלנות לזכויות האדם ולהגינותן כלפי בני מיעוטים לרבות יהודים ושחורים .  בינתיים בטרם המשחקים ועם הגיע משלחות הספורט מרחבי העולם לאולימפיאדת ברלין 1936 הורה שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס להנמיך להבות ולחדול באופן זמני מרדיפת יהודים בגרמניה . הוא ציווה גם להוריד את כל השלטים והסיסמאות האנטי יהודיות התלויות ברחובות הערים . גרמניה שינתה פניה לרגע .

בחודש יוני 1936 נערכה בפאריס וועידה רבת משתתפים להגנת טוהר הרעיון האולימפי , בה השתתפו נציגים ממדינות ארה"ב , ספרד , צרפת , אנגליה , צ'כוסלובקיה , שוודיה , שווייץ , בלגיה , דנמרק ועוד מדינות . הוועידה קראה להטיל חֶרֶם על אולימפיאדת ברלין 1936 ולקיים אולימפיאדה חלופית עממית בספרד . ביולי 1936 הגיעו לברצלונה כ- 20 משלחות, ביניהן משלחת מארץ ישראל שהייתה מיוצגת ע"י ספורטאי "הפועל" אולם בתאריך שנועד לטקס פתיחת המשחקים החלופיים האלה פרצה מלחמת האזרחים בספרד , מחנה הימין בראשות הגנרל פְרָנְצֶ'סְקוֹ פְרָאנְקוֹ נגד השמאל בארצו , והמשחקים בוטלו . אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי התעלמו מהאזהרות והקריאות להחרמת ברלין 1936 בנימוק שאין לערב פוליטיקה עם ספורט . אדולף היטלר הרוויח . ספורטאים יהודים במשלחות הספורט השונות לא יכלו להבין כיצד אפשר להתחרות בגרמניה המשפילה את תושביה ואזרחיה היהודים עד עפר. חלק מהם ביטל את השתתפותו באולימפיאדת ברלין 1936. שלוש שחייניות יהודיות במשלחת האוסטרית למשחקי ברלין 1936 יהודית דויטש , לוסיה גולדנר , ורות לנגר וויתרו מייד על השתתפותן . לא כל הספורטאים היהודים נהגו כמותן . אחרים ביכרו לייצג את מדינותיהן בגרמניה למרות הנאציזם בטענה שהדגל האולימפי עם הלוגו של חמש הטבעות הוא שישלוט בברלין ולא גדל צלב הקֶרֶס . שני האָצָנִים היהודים במשלחת ארה"ב סֶם סְטוֹלֶר (Sam Stoller) ומַרְטִי גְלִיקְמַן (Martie Glickman) חברי רביעיית השליחים 4 x 100 מ' הפליגו בשמחה עם חבריהם לגרמניה . הסַיָיף היהודי הונגרי אָנְדְרֶה קָאבוֹש ניצח בתחרויות הסיף והחרב באולימפיאדת ברלין 1936 . הסייפת היהודייה – הונגרית אילונה שאכאֶרר – אֶלאֶק זכתה בין הנשים . היהודי הונגרי קארולי קארפאטי ניצח בהיאבקות חופשית במשקל קל [1] . מרים המשקלות היהודי אוסטרי רוברט פיין זכה במדליית הכסף במשקל קל . הוועד האולימפי הארץ ישראלי שנוסד ב- 1933 ושהיה מורכב מיהודים , אנגלים , וערבים קיבל אף הוא הזמנה רשמית להשתתף באולימפיאדת ברלין שאמורה הייתה להיפתח ב- 1 באוגוסט 1936 , אך דחה את ההזמנה בשאט נפש ובכך הזדהה עם העמדה היהודית . אם כי באופן רשמי הוא לא ייצג את העם היהודי אלא את השלטון המנדטורי הבריטי בפלשטינה , הלא היא ארץ ישראל . בתפקיד יו"ר הוועד האולימפי הארץ ישראלי שמנה תשעה חברים ב- 1936 כיהן הקולונל פְרֶדֶרִיק הֵרְמַן קִיש [2]  אך הרוח החיה בו היה מזכיר הכבוד יוֹסֵף יְקוּתִּיאֵלִי הוגה רעיון המכביות . סגני הנשיא של הוועד האולימפי הארץ ישראלי היו מ. פוללוק ואלכסנדר אפשטיין . גזבר הכבוד היה שלמה ארזי . שאר החברים היו עלי אפנדי מוסתקים , צבי נשרי , יהושע אלוף , ופרץ דגן . עיתון "הבּוֹקֶר" הארץ ישראלי פרסם ב- 8 באוגוסט 1936 את מכתב ההוקרה של הנרי מונד הלוֹרְד מֶלְצֶ'ט הצעיר [3] שברך את השחיינית היהודייה – אוסטרית יְהוּדִית דוֹיְטְש על החלטתה שלא להשתתף באולימפיאדה הנאצית .

להתעניינות והסקרנות שלי כעורך ומפיק בטלוויזיה באירוע של אולימפיאדת ברלין 1936 היו סיבות נוספות שנִלְווּ להופעתו המזהירה של גֶ'סִי אוֹאֶנְס . בראשן הפריצה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית "TELEFUNKEN" כמדיום של תקשורת המונים ותפעולה ע"י ה-  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Riechs Post) משרד הדואר הגרמני , לצַד כישרון התיעוד של הקולנוענית והבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל .האתגר שניצב בפני היה כיצד לתרגם את הידע האישי שלי לאינפורמציית טלוויזיה . כיצד ואיך לביים את התוכנית , "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" , וכיצד לכתוב , לביים , ולערוך אותה טוב יותר .

הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936 בראשותם של המזכ"ל ד"ר קָארְל דִים (Dr. Carl Diem) והנשיא ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Dr. Theodor Lewald) [נספח 1] נהנתה מתקציב ענק של הממשלה הנאצית למעשה כמעט בלתי מוגבל . האולימפיאדה נועדה להאדיר ולפאר את שמה של גרמניה הנאצית במשפחת העמים . המשטר הנאצי הרוֹדָנִי לא מסר מעולם לנתיניו שום דו"ח כספי הנוגע לעלויות ארגון אולימפיאדת החורף 1936 בגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן ואולימפיאדת הקיץ 1936 בברלין . הערכות זעירות קובעות כי ארגון אולימפיאדת ברלין עלתה למשלם המיסים הגרמני כ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר [2]  בעוד עלות אולימפיאדת גארמיש – פרטנקירשן הייתה כמחצית מהסכום , 20000000 (עשרים מיליון) דולר . שישית מהסכום הזה כ- 10000000 (עשרה מיליון) דולר חזרו לקופת המדינה ממכירת כרטיסים לאירועי הספורט הרבים והמגוונים. בתחרויות ברלין 1936 נטלו חלק 49 מדינות ו- 4100 ספורטאים . במשך 16 ימי האולימפיאדה מטקס הפתיחה ב- 1 באוגוסט 1936 ועד טקס הנעילה ב- 16 באוגוסט 1936 היה האצטדיון האולימפי גדוש ב- 100000 (מאה אלף) צופים . תקציבי הענק הממשלתיים אפשרו לד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קָארְל דִים לשמר תכנים אולימפיים שנשכחו בצד חידושים מזהירים בתחום הארגון והטכנולוגיה . הוועדה המארגנת הגרמנית בראשותם העניקה לחלק מהתכנים דימוי טִקְסִי – מיתולוגי מתקופת יוון העתיקה , ובמרכזם הדלקת הלפיד בכפר אולימפיה העתיק המקום שאירח במשך 1169 שנים את האולימפיאדות הקדומות . שם החל מסע הבאתו לברלין באמצעות שרשרת של  3300 רצים לאורך מסלול בן 3300 ק"מ שחצה שבע מדינות ובסופו הדלקת המשואה האולימפית בטקס הפתיחה של המשחקים באצטדיון האולימפי בברלין ב- 1 באוגוסט 1936 . בכך ביקשו קָארְל דִים ותֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד להקים גשר אנושי בין יָוָון הקלאסית העתיקה לבין גרמניה החדשה . למרות שתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה נשיא הוועדה הרי שהביצוע הטכני של משחקי ברלין 1936 נמסר למעשה לידיו המוכשרות של ד"ר קָארְל דִים (היה צעיר ב- 20 שנה מתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד) , אשר בדומה למרבית בני ארצו חולל פלאים בארגון המשחקים שעה שהיה נתון לחסדיה של התנועה הנציונאל – סוציאליסטית . הוועדה המארגנת הגרמנית שיפרה את מערכת המדידה בתחרויות הריצה והשקיעה זמן ומחקר בפיתוח נוסף של מצלמת הפוטו פיניש . מערכת הפצת המידע הפנימית למען 100000 אנשים היושבים באצטדיון האולימפי וצופים בתחרויות הא"ק קיבלה תנופה וממדים חדשניים , בהשוואה לזאת של לוס אנג'לס 1932 . אולימפיאדת ברלין 1936 נחשבה לפסגת המשחקים האולימפיים מבחינה ספורטיבית , ארגונית , וטכנולוגית , בה גם התקשורת האלקטרונית רדיו וטלוויזיה , הגיעו להישגים חשובים ושם קנתה בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) את המוניטין הבינלאומי שלה עם סרטה "OLYMPIA" .

riefenstahl 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) ואחת מצוותי הצילום שלה בעת הסרטת האירועים האולימפיים . (Olympiazeitung 1936) .

ד"ר קָארְל דִים נולד ב- 24 ביוני 1880 בווירצבורג גרמניה . תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד נולד 20 שנה לפניו ב- 18 באוגוסט 1860 . מתקופת נערותו כאתלט מצטיין העריץ את האידיאל האולימפי עוד מימי יָוָון הקדומה שנחשב בעיניו להרואי . ב- 1906 החל את הקריירה האולימפית שלו בגרמניה . נחשב להיסטוריון הספורט החשוב בתקופתו גם של תולדות המשחקים הַהֵלֶנִיים באולימפיה העתיקה . הוא צעד יד ביד עם חבר הוועד האולימפי הגרמני תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . בשנת  1909 הבטיח להם הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות הנשיא פייר דה קוברטיין כי לאחר אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מדינת גרמניה היא זאת שתארח את המשחקים ב- 1916 . מלחמת העולם ה- 1 שמה לאל את תקוותיהם . גרמניה שנתפשה כמדינה מיליטאריסטית שואפת אלי מלחמות ומי שאשמה בהתלקחות מלחמת העולם הראשונה , הורחקה ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) משתי האולימפיאדות של אנטוורפן 1920 ופאריס 1924 . היא הושבה לחיק המשפחה האולימפית לקראת אולימפיאדת החורף של סט. מוֹרִיץ (שווייץ) 1928 והמשחקים האולימפיים של אמשטרדם 1928 . משימת בניית המשלחות האולימפיות הוטלה על כתפיהם של שני הוותיקים ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים .

שישה שבועות לאחר שהתמנה לקנצלר גרמניה ב- 1933 הודיע אדולף היטלר לתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ששימש עכשיו נשיא הוועד המארגנת של המשחקים ולקָארְל דִים מזכ"ל הוועדה כי המדינה תושיט להם כל סיוע אפשרי בארגון אולימפיאדת ברלין 1936 . מצבו של קָארְל דִים במשטר הנאצי הגזעני היה עדין . קָארְל דִים תמך ללא עוררין במפלגה הנאצית אך אשתו לִיזְלוֹט (Liselott) הייתה יהודייה . המשטר הנאצי העלים עין בשל הידע האולימפי העצום שלו וכישרונו הארגוני ואפשר לו לשמש בתפקיד ניהולי בכיר ביותר במיניסטריון הספורט של הרייך ה- 3 . שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 היה איש האצולה הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) , ידידו של הקנצלר אָדוֹלְף הִיטְלֶר מאז 1922. היו אלה קָארְל דִים ותֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שהעניקו את המדליות האולימפיות בטקסים המרכזיים באצטדיון האולימפי בברלין 1936 , אך בעוד תיאודור ליוואלד הצדיע תמיד במועל יד נאצי , קָארְל דִים רק הסיר את כובעו בפני המנצחים כשידיו נשארות שמוטות בצידי גופו . לאחר נפילת הרייך ה- 3 וכניעת גרמניה ב- 1945 המשיך ד"ר קארל דים לשרת את הממשל הגרמני החדש בראשותו של הקנצלר קונראד אדנאואר . ד"ר תיאודור ליוואלד מת בקיץ 1947 . קארל דים מת בדצמבר 1962 .

karl diem 1

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה . הגרמני ד"ר קארל דים (Dr. Carl Diem) הוא יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת ברלין 1936.

theodor lewald 1

טקסט תמונה : ד"ר תיאודור ליוואלד (Dr. Theodor Lewald) הוא נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית . קארל דים ותיאודור ליוואלד חוללו מהפכה ארגונית , תכניתית , וטכנולוגית בניהול והפקת המשחקים .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי , "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב , וקרויה בשמה הכללי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה יסתיימו ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. 

במאי 1930 ערך כאמור הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קונגרס גדול בברלין . נשיא גרמניה (רפובליקת וויימאר) הפילדמארשאל פאול פון הינדנבורג בן 83 פתח את הישיבות והכריז בנאום חוצב להבות , "תרבות הגוף חייבת להיות הרגל חיים" . רקטור אוניברסיטת ברלין פרדיננד שמידט , הוסיף , "כי בעבר הושם דגש גדול מידי על התרבות האינטלקטואלית בגרמניה לעומת התרבות הגופנית וכי עתה המטוטלת יכולה לנוע בכיוון אחר" . נשיא הוועד האולימפי הגרמני ד"ר תיאודור ליוואלד , הזכיר בנאומו את התפקיד הגרמני בהעמקת הידע אודות האולימפיזם הקלאסי . ב- 1931 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להעניק לברלין את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים . נשיא רפובליקת ווימאר פאול פון הינדנבורג שהטיף לאומה הגרמנית זה מכבר לעסוק בתרבות הגוף הודיע לד"ר קארל דים כי על הוועד האולימפי הגרמני לדאוג בעצמו למקורות המימון . הוא אומנם תומך בספורט אבל בשל המצב הכלכלי הירוד של גרמניה הממשלה לא תתמוך כלכלית בפרויקט האולימפי . ד"ר קארל דים החל במסע איסוף תרומות בטרם התחוללה רעידת אדמה פוליטית בגרמניה . בינואר 1933 התמוטטה רפובליקת וויימאר ועל חורבותיה מינה הנשיא פאול פון הינדנבורג בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר החדש של גרמניה . במארס 1933 כשישה שבועות לאחר מינויו הצהיר הקנצלר החדש בראייתו הפוליטית המפוכחת כי הממשלה הנציונאל – סוציאליסטית בניגוד לדעתו של פאול פון הינדנבורג תעניק כל סיוע נדרש לוועדה המארגנת הגרמנית והוועד האולימפי הגרמני בארגון והפקת המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . בראש הוודה המארגנת והוועד האולימפי ניצבו כידוע ד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . במשך תקופה אינטנסיבית של שלוש שנים הקימה הוועדה המארגנת הגרמנית בתמיכת המשטר הנאצי ובראשות האדריכל הגרמני וֶורְנֶר מָארְץ' (Werner March) קומפלקס אולימפי ענק ומרשים בעלות של כ- 70000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים [3] לקראת משחקי ברלין 1936 שנבנה על שטח של תשעה קמ"ר , ובמרכזו האצטדיון האולימפי המרכזי והמודרני שתכולתו כ- 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים . זה היה אצטדיון חדיש ומשוכלל שמצויד במתקנים ספורטיביים יעילים ומרהיבים שטרם נראו עד אז . הגישה למסלולי הא"ק ומתקני הספורט האחרים הייתה באמצעות מנהרות תת קרקעיות . ליד האצטדיון האולימפי נבנתה בריכת השחייה האולימפית ומגדלי הקפיצה למים . תכולתה כ- 25000 (עֶשְרִים וחמישה אֶלֶף) צופים .

הארכיטקטורה המודרנית טרם ראתה מבני ספורט כה מפוארים ונוחים המאפשרים התכנסות מהירה של מאות אלפי אנשים בקומפלקס האולימפי ופיזורם בתוך דקות בסיום התחרויות . הארגון הגרמני היעיל והכלכלה המשגשגת של המשטר הנאצי הוכיחו את עצמם . תכנון מבנה הכפר האולימפי בשטח פסטוראלי עבור 4100 הספורטאים האמורים להגיע למשחקי ברלין 1936 היה מזהיר . הכפר האולימפי נבנה במרחק של 14 ק"מ מהקומפלקס האולימפי . הארכיטקטורה הגרמנית הצטיינה ביופייה , גודלה , ונפחה .

berlin olympics 2

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 . הכניסה המפוארת והמלכותית לקומפלקס האולימפי המפואר בברלין . מבקרים ואורחים רבים מחו"ל ראו בנוף האולימפי הזה ארכיטקטורה מגלומנית , שנועדה להאדיר את שמה הבינלאומי של גרמניה כמעצמה כלכלית החזקה בעולם . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

berlin olympics 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מראה ארכיטקטוני של האִצטדיון האולימפי המרכזי ב- ברלין המכיל 105000 (מאה וחמישה אלף) מקומות ישיבה . תכנן אותו האדריכל אלברט שפאר . ממול נראה יציע העיתונות הבינלאומית המרווח . 1500 עיתונאים מכל רחבי העולם סיקרו את אולימפיאדת ברלין 1936 . אדולף היטלר ביקש מהאדריכל הראשי שלו אלברט שפאר (Albert Speer) לבנות אצטדיון ענק שתכולתו 400000 (ארבע מאות אלף) צופים . אדולף היטלר רצה שגרמניה תהיה המארחת הבלעדית של כל האולימפיאדות שייערכו לאחר אולימפיאדת טוקיו 1940 . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

berlin olympics 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . אגף של האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין . מאסיבי , ענק , ומשוכלל . תכולתו 100000 (מאה אלף) צופים . את האצטדיון תכנן משרד האדריכלים של וורנר מארץ' (Werner March). (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

werner march

טקסט תמונה : זהו הארכיטקט הגרמני וורנר מארץ' (Werner March)  מתכנן הקומפלקס האולימפי של משחקי ברלין 1936 . (מתוך התיעוד הגרמני Olympiazeitung 1936) .

חזון האדריכלות של וורנר מארץ' השתלב היטב בתכנון הספורטיבי של מערך המשחקים והתחרויות ע"י הוועדה המארגנת בראשותם של שר הספורט של הרייך ה- 3 הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן , נשיא הוועדה תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ"ל ד"ר קָארְל דִים . התוצאה הסופית הייתה מופתית . אולימפיאדת ברלין 1936 הפכה להיות הסמן הימני של המשחקים האולימפיים אך הקנצלר אדולף היטלר רצה יותר מכך . הוא ביקש לרתום את מלאכת האדריכלות המפוארת והאִרגון היעיל של הוועדה המארגנת לעגלת שירות התעמולה של הרייך ה- 3 בראשות נאמנו ד"ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס . אדולף היטלר לא הסתפק בהישגיות הספורטיבית הגרמנית באִרגון ועל המסלול . הצלחה הזאת איננה שווה דבר אם איננה מתורגמת מייד לשפה פוליטית כפי שמצוות מילות השיר הלאומי של המדינה , "גרמניה , גרמניה מעל לכל" (Deutschland , Deutschland Uber Alles) . המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 היו חג לעם ומבחן למשטר [4] . האולימפיאדה הפכה למנוף והשגת יתרונות פוליטיים אך לא פגעו באטרקטיביות של תחרויות הספורט . העולם הנאיבי של שנות ה- 30 טרם תפש את גודל הסכנה הגרמנית . אירופה הישנה וארה"ב טרם הפריעו לדיקטטורה הנאצית לרתום כל אלמנט כלכלי פוליטי , וצבאי , חברתי ו/או תקשורתי בעל פוטנציאל להשפיע על גיוס העם ורוחו למען המאמץ המלחמתי של אדולף היטלר .

1936. ראשית עידן ה- Video בטלוויזיה. חברת האלקטרוניקה הגרמנית Telefunken בראשות המהנדס הראשי שלה וולטר ברוך (Walter Bruch) ותחת אחריותו המיניסטריאלית של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס וה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) הופכת את אולימפיאדת ברלין 1936 לסנסציה עולמית תקשורתית חסרת תקדים. Telefunken נעזרת ומנצלת מחקרי טלוויזיה בריטיים ואמריקניים מוקדמים כדי להקים לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית מערך של 72 (שבעים ושתיים) שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, ומטקסי הפתיחה והנעילה.

חברת האלקטרוניקה הגרמנית "Telefunken" בראשות המהנדס הראשי וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) צברה בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה ידע טלוויזיוני שאפשר לה ב- 1935 לבנות ניידות שידור טלוויזיוניות ומצלמות אלקטרוניות . "טֶלֶפוּנְקֶן" הציבה באולימפיאדת ברלין 1936 שלוש מצלמות Video ענקיות [1]  באצטדיון המרכזי ובבריכה האולימפית , והעבירה משם 72 שעות של שידורים ישירים מתחרויות הא"ק והשחייה . המצלמות גדולות הממדים נראו כמו תותחי צילום . צוות של שישה אנשים נדרש להפעילן . כל אחת מהן שקלה יותר מ- 200 ק"ג . כלי הצילום המסורבלים האלה היו הדור הראשון של מצלמות ה-Video בהיסטוריה של הטלוויזיה . המצלמות הענקיות שידרו תמונת טלוויזיה גסה שהורכבה מ- 181 קווים בלבד ולכן נזקקו לאור יום חזק ומזג אוויר בהיר כדי לייצר סיגנאל שידור איתן [2] . סיגנאל הטלוויזיה נשלח לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהוקמו בתיאטראות וספריות בברלין וגם בכפר האולימפי , וגן לערים לייפציג , המבורג , ופּוֹטְסְדָאם , וכמה ערים נוספות . זה היה מבצע טכנולוגי מרשים . מאות אלפי אזרחים גרמניים יכלו לצפות בפלא השמיני . השידורים הישירים של הטלוויזיה הגרמנית הראו את גֶ'סִי אוֹאֶנְס בגדולתו ולצדו כוכבים אולימפיים רבים נוספים על המסלול ובבריכת השחייה . מצלמת Video אחת של "טֶלֶפוּנְקֶן" ניצבה ליד אחד משערי האצטדיון וסיקרה את הזינוק וההגעה של רצי המרתון . העולם היה עֵד ב- אוגוסט 1936 למהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בעת התרחשותה בשידור ישיר .

walter bruch 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . המהנדס הראשי של חברת TELEFUNKEN וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch משמאל) בודק ובוחן את אחת ממצלמות הווידיאו הענקיות המוצבות באצטדיון האולימפי המרכזי . הוא היה המהנדס הראשי של "טֶלֶפוּנְקֶן" אך גם צלם Video טוב שצילם חלק מהתחרויות . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ניידת שידור טלוויזיה משולבת של "TELEFUNKEN" (מורכבת על רכב גדול מסוג "מרצדס") מצוידת ביכולת לצלם בפילם ו- ווידיאו את תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936 . הניידת מעבירה באמצעות כבל Video מיוחד היוצא ממכונית המרצדס את סיגנל התמונה לעבר אולפן הטלוויזיה המרכזי בברלין . ניידת שידור משולבת בצילום פילם ו- ווידיאו כזאת צילמה את ריצותיו של האתלט האמריקני ג'סי אואנס . לא נשאר שום זיכרון צילום ב- Video של זכיותיו של ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל- 100  מ' , 200  מ' , קפיצה לרוחק , ומרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ' משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טכניקת כיסוי תחרויות הא"ק והשחייה ע"י ניידות השידור של הטלוויזיה נעשתה בשתי שיטות : האחת הייתה שידור ישיר ב- Video . בשנייה שילבו צילומי פילם (35 מ"מ) עם ווידיאו כלהלן : עם סיום צילום התחרויות הועברו סלילי הפילם למעבדת פיתוח פילם מיוחדת ששכנה בתוך הניידת עצמה . בעוד מפתחי הפילם עושים את עבודתם בבטנן של ניידות השידור (מכוניות מרצדס) חשו נהגיהן במהירות רבה לאולפן הטלוויזיה המרכזי בברלין . חומר הפילם הועבר ע"י המומחים לאינפורמציה אלקטרונית ושודר זמן קצר לאחר חשיפתו לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהיו פרושים ברחבי ברלין וגם בכפר האולימפי . זה היה חידוש תקשורתי – טלוויזיוני עצום בזמן ההוא . חברת TELEFUNKEN ומהנדסיה בראשות וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) זכו למוניטין ויוקרה עצומים בגרמניה ואירופה וגם בארה"ב וקצרו שבחים מהקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה ד"ר יוזף גבלס .

בימאי הטלוויזיה הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) נפטר בנובמבר 2004 בן 82 , נחשב לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה והתקשורת בדורנו וגם היסטוריון טלוויזיה בעל ידע רב וזיכרון מופלא . הורסט זייפארת שימֵש בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 והוא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן [3] : "הפקת תמונת ה- Video באמצעות המצלמות הענקיות הייתה בראשית התפתחותה . צילומי הפילם של לני ריפנשטאהל השלימו בעצם את צילומי ה- Video החדשניים שטרם ידעו כיצד לשמרם . מהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של חברת 'טלפונקן' הרכיבו עוד שלוש מצלמות Video שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936 , וכן העבירו בשידור ישיר את שלב ההגעה לאצטדיון האולימפי של ריצת המרתון לצורך ההקפה האחרונה התוך האצטדיון האולימפי שהיה גדוש מידי יום ביומו ב- 100000 צופים . חוץ מזה השתמשו מהנדסי חברת "טלפונקן" גם בכמה ניידות שידור ששילבו הפעלת שיטת צילום בפילם במצלמות 35  מ"מ ו- 'תרגום' טכני של הפילם בתוך הניידת (ו/או במרכז הטלוויזיה של TELEFUNKEN בברלין) לאינפורמציה אלקטרונית של ה- Video . בפחות מדקה אחת ניתן היה לקבל את התמונות האלקטרוניות על מסכי הטלוויזיה במרכזי הצפייה . זה היה תהליך מסורבל שצלח בימים ההם . מצלמת Video גדולה הוצבה גם בבריכת השחייה . הסיגנאלים האלקטרוניים נשלחו למרכזי צפייה בכפר האולימפי בברלין ולעוד 28 נקודות צפייה מרוכזות נוספות בבירה הגרמנית . כמו כן נשלח סיגנאל ה- ווידיאו גם לעיר פוטסדאם הקרובה לברלין , ולערים מרוחקות יותר כמו לייפציג (170 ק"מ מברלין) והמבורג (270 ק"מ מברלין) . לא ניתן היה לדחוף את סיגנאל הטלוויזיה למרחקים גדולים מאלה" .

horst seifart

טקסט תמונה : זהו הוֹרְסְט  זָיְיפָארְת המופלא , הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 . כאן הוא נראה מקבל את פרס הטלוויזיה הגבוה ביותר "מצלמת הזהב" בטקס מיוחד שערכה לו רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD . (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר עוזרו של הורסט זייפארת . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 8

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . חברת TELEFUNKEN מעבירה בשידור שיר את טקס הענקת המדליות בריצת המרתון . במרכז המנצח והזוכה במדליית הזהב הקוריאני – יפני שון קי צ'ונג (Sohn Kee Chung) בזמן של 2:29:19.2 שעתיים . מימין הזוכה במדליית הכסף הבריטי ארנסט הארפר (Ernest Harper) בזמן של 2:31:23.2 שעתיים . משמאל הזוכה במדליית הארד הקוריאני – יפני נאם סונג יונג (Nam Seung Yong) בזמן של 2:31:42.0 שעתיים. (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

לא נשאר שום זיכרון צילום מהסיקור הטלוויזיוני הישיר של אולימפיאדת ברלין 1936 מפני שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video על פס מגנטי . הניסיון הראשון בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית של חברת "TELEFUNKEN" הגרמנית להעביר שידורי טלוויזיה ישירים מאצטדיוני הספורט למרכזי צפייה ציבוריים – צלח היטב . זו הייתה ראשיתה של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רק בשנת 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס צ'ארלס גינזבורג את פטנט הקלטת תמונת ה- Video על רצועה מגנטית ברוחב של שני אינטשים . זיכרון הצילום היחיד ממשחקי ברלין 1936 הוא סרטה התיעודי ב- Film  בן ארבע שעות של בימאית הקולנוע רבת המוניטין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל , שקראה לו "OLYMPIA" . הסרט "אולימפיה" חולק לשני חלקים "פסטיבל העמים" ו- "פסטיבל היופי" . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הקימה חברת הפקה אד הוק לצורך תיעוד המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 בחסות ומימון שר התעמולה הנאצי ד"ר יוזף גבלס שכללה 250 עובדים וגייסה כ- 45 צלמים. חומר הצילום היה פילם של 35 מ"מ כמקובל בימים ההם. הצלמים השתמשו במהלך ההסרטה במצלמות שונות בעלי עדשות שונות וצילמו מזוויות שונות לעיתים בלתי מקובלות . במשך שישה עשר ימי המשחקים הם ירו כמות אדירה של חומר מצולם בת 500000 (חצי מיליון) מטר . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל יחדיו עם 22 עורכי סרטים מיומנים שלה ועוזרי עריכה לצדם , ערכו את הסרט במשך שנה ושמונה חודשים . הקרנת הבכורה של "OLYMPIA" נערכה בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של הפיהרר אדולף היטלר . הסרט "OLYMPIA" בן ארבע שעות חולק לשניים , "פסטיבל העמים" ו- "פסטיבל היופי" . הסרט התיעודי הזה זכה בשעתו להערכה קולנועית רבה .

walter bruch 10

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . משרד הדואר והתקשורת הגרמני ה-  (ראשי תיבות של Deutsche ReichsPost)  באחריותו של שר התעמולה הגרמני ד"ר יוזף גבלס מקים מרכזי צפייה לטלוויזיה מיוחדים בכפר האולימפי בברלין , בברלין עצמה , ובערים נוספות כלייפציג , המבורג , פוטסדאם ואחרות . מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני . (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 11

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . אחד מעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהקימה חברת טלפונקן (כאן בספרייה העירונית של ברלין) המאפשרת לאזרחי העיר לצפות בשידורי הטלוויזיה הישירים מתחרויות הא"ק והשחייה . (באדיבות ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) נעזר ב- 1935 בטכנולוגיה טלוויזיונית אמריקנית שפיתחו במקביל שני מהנדסי הטלוויזיה בארה"ב וולדימיר זווריקין (Vladimir Zvorykin) ו- פילו טאיילור פארנסוורת' (Philo Taylor Farnsworth) .

[2]  ראה נספח : וָולְטֶר בְּרוּךְ היה גאון אלקטרוני שלא שקט על שמריו . ב- 1937 שיפרה חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" את שידורי הטלוויזיה ועברה לשדר תמונת Video באיכות של 441 קווים כמו חברת "RCA" האמריקנית . התפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה נעצרה בגלל פרוץ מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939 .

[3]  ראה נספח : אסופות מאמרים של מפיקי ובימאי טלוויזיה בינלאומיים בנושא התפתחות צילום וכיסוי אירועי הספורט האולימפיים בטלוויזיה , בסימפוזיון שנערך ב- 1998 בלוזאן – שווייץ מקום מושבו של הוועד האולימפי הבינלאומי.

אני חוזר לטכנולוגיה הטלוויזיונית הגרמנית שהופעלה באולימפיאדת ברלין 1936 . בתחום הזה של שידורי הספורט וכיסוי מפעל ספורטיבי רב ממדים כמו המשחקים האולימפיים הייתה גרמניה חלוצה . הכיסוי הטלוויזיוני והעיתונאי העוצמתי שלה נבע גם מהפילוסופיה הפוליטית המגלומנית של קנצלר גרמניה אדולף היטלר . אדולף היטלר ראה בהצטיינות הארגון והשיווק של אולימפיאדת ברלין 1936 מנוף להכשרת המשטר הנציונאל – סוציאליסטי שבראשו עמד . ברור שהחשיפה האולימפית בטלוויזיה הגרמנית ובעיתונות הכתובה המקומית והבינלאומית , כמו גם המאמץ העצום של הקולנוענית הגרמנייה המפורסמת לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל   (Leni Riefenstahl) בהפקה ובימוי של הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" , והסרטת התחרויות כיומני קולנוע חדשותיים (News reel) בגרמניה ובעולם , העניקה לרייך ה- 3 מוניטין עצום והציגה את גרמניה הטוטליטארית כמדינה מתקדמת ונאורה ואדיבה כלפי אורחיה . שום מדינאי בקהילייה האירופית ו/או בארה"ב לא שיער בקיץ 1936 כי בתוך שלוש שנים יחל אדולף היטלר במלחמה נגד פולין במטרה להרחיב את גבולות הרייך ה- 3 ומי שינסה לעמוד בדרכו ייפגע . כיבוש פולין הפך מייד לסכסוך בינלאומי ואנגליה וצרפת הכריזו בתגובה מלחמה על גרמניה . מלחמת העולם ה- 2 פרצה ואירופה עלתה בלהבות , דם , ותמרות עשן .

הכיסוי הטלוויזיוני הגרמני של אולימפיאדת ברלין 1936 בחסות ה-  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reichs Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס , כלל 27 מצלמות מתוכן 3 מצלמות אלקטרוניות שאפשרו לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית שידורים ישירים . חידוש מפליג בימים ההם . השאר היו מצלמות פילם של 35 מ"מ שתוצרתן שודרה ביומני קולנוע [1] . צריך להבין שאת האולימפיאדות הקודמות של לוס אנג'לס 1932 , אמשטרדם 1928 , ופאריס 1924 כיסו מצלמות פילם בודדות בלבד , שלא לדבר על תיעוד הצילום האפסי של האולימפיאדות העתיקות יותר , אלו של אנטוורפן 1920 , סטוקהולם 1912 , ולונדון 1908 . מפיקי הקולנוע ההוליבודיים שממש מתחת לאפם התקיימה אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 לא הביעו כל עניין  במפעל האולימפי . בגרמניה של 1936 המצב התקשורתי והקולנועי היה שונה לחלוטין .

[1] 27 המצלמות הגרמניות בתוכן 3 המצלמות האלקטרוניות שכיסו את  משחקי ברלין 1936  כ- "חדשות ספורט" עבור הציבור הגרמני והבינלאומי היו בעלות משימות שונות והיוו כמות נפרדת מ- 45 המצלמות שעמדו לרשותה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל לצורך צילומי סרטה הדוקומנטארי "אולימפיה" שהצגת הבכורה שלו הייתה רק  ב- 20 באפריל 1938.

חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" (בראשה ניצב כאמור המהנדס וולטר ברוך       (Walter Bruch) מחולל שיטת השידור הטלוויזיונית PAL 625 עמדה בראשית 1935 בפני משימת פיתוח עליונה של מצלמות אלקטרוניות שיאפשרו ביצוע שידורים ישירים משלושת המוקדים החשובים של התחרויות האולימפיות באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 א"ק , שחייה , והתעמלות . הטלוויזיה הגרמנית נוסדה זה מכבר תחת פיקוח משרד הדואר והתקשורת של הרייך השלישי ה- DRP ראשי תיבות של Deutsche ReichPost) אך משימת הכיסוי הטלוויזיונית של תחרויות אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה נכבדה ומורכבת ומסובכת גם עבור חברת אלקטרוניקה מוכשרת ובעלת מוניטין כ- "TELEFUNKEN" . וָולְטֶר בְּרוּךְ נשען על הטכנולוגיה הטלוויזיונית האמריקנית שהובילו וולדימיר זווריקין ופילו טיילור פארנסוורת' . "TELEFUNKEN" הצליחה לייצר עד פתיחת אולימפיאדת ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 שלוש מצלמות Video שעברו סדרת ניסויים והיו כשרות לביצוע משימתן . שלוש מצלמות ה- Video האלה של חברת "TELEFUNKEN" הוצבו כפי שנקבע מראש במוקד התחרויות באצטדיון האולימפי המרכזי ובריכת השחייה האולימפית . הן הועברו על פי הצורך גם לתחרויות ההתעמלות שנערכו באתר "Dietrich Eckart Theatre" שנראה כאמפיתיאטרון יווני עתיק ולאצטדיון "May Field" שם התקיימו כל מיני תחרויות ראווה . המטרה הייתה לחשוף את המשחקים האולימפיים ככל האפשר יותר בפני כלל הציבור הגרמני . מצלמת ה- Video הראשונה מתוך השלוש נבנתה על פי הטכנולוגיה שהמציא פילו טיילור פארנסוורת' והוצבה באצטדיון האולימפי המרכזי מ- 1 באוגוסט 1936 ועד תום תחרויות הא"ק ב- 9 באוגוסט 1936 . אח"כ הועברה ל- " Dietrich Eckart Theatre" לצילום תחרויות ההתעמלות בין 11 באוגוסט 1936 ל- 13 באוגוסט 1936 . בתום תחרויות ההתעמלות הוחזרה לאצטדיון האולימפי המרכזי ושהתה שם עד סוף המשחקים כדי לצלם את טקס הנעילה ב- 16 באוגוסט 1936 . על המצלמה הענקית הזאת ששקלה כ- 210 ק"ג הורכבה עדשה בעלת קוטר של 30 ס"מ ואורך מוקד של 2.5 . את המצלמה המסורבלת תפעלו שישה אנשים . היא הפיקה ס"ה של 19 שעות שידור ב- Video בחמישה עשר מִשְדָרִים שונים .

walter bruch 1טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ראשית עידן הטלוויזיה . המהנדס הראשי של חברת האלקטרוניקה הגרמנית "טֶלֶפוּנְקֶן" (TELEFUNKEN) וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) , ניצב ליד אחת משלוש מצלמות הטלוויזיה שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, ואת טקסי הפתיחה והסיום כל עוד שרר אור יום חזק באתרי הצילום . מצלמות ה- Video הענקיות , הכבדות , והמסורבלות היו דור ראשון של פיתוח טכנולוגי ונראו כמו תותחי צילום (באדיבות אולריך ארדט ZDF) .

שתי מצלמות Video נוספות של "טֶלֶפוּנְקֶן" נשענו על טכנולוגיית הצילום שפיתח מדען הטלוויזיה הרוסי – אמריקני וולדימיר זווריקין באמצעות שפופרת הצילום האִיקוֹנוֹסְקוֹפּ (Iconoscope) שלו . אחת מהן הוצבה כל העת במרכז האצטדיון האולימפי מתחת לתא הכבוד לכל משך תקופת המשחקים מ- 1 באוגוסט 1936 ועד 16 באוגוסט 1936 . זאת הייתה מצלמה בעל עדשה ענקית של 99 ס"מ שהפיקה 29 שעות שידור ב- Video בעשרים וארבעה שידורים שונים . המצלמה הזאת הייתה מופקדת על כיסוי הריצות הקצרות והארוכות .הרכבתה של המצלמה השלישית הסתיימה ממש ברגע האחרון , שלושה ימים לפני תחילת המשחקים , ע"י וָולְטֶר בְּרוּךְ ועוזריו במרכז הטכני של TELEFUNKEN ב- DRP על פי המודל של וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין , והייתה מאובזרת אף היא בשפופרת האיקונוסקופ . היא הוצבה בבריכת השחייה האולימפית מ- 1 באוגוסט עד 16 באוגוסט והייתה אחראית על השידורים הישירים של תחרויות השחייה והקפיצות למים . המצלמה הזאת הפיקה 24 שעות שידור ב- Video בעשרים ושישה שידורים שונים . כל שלוש מצלמות ה- Video הללו היו כאמור גדולות מאוד , כבדות מאוד , ומסורבלות מאוד לתמרון . קבוצות של שישה טכנאים נדרשה להזיז כל אחת מהן ממקום למקום . מצלמות הדור הראשון של הטלוויזיה באולימפיאדת ברלין 1936נעדרו Viewfinder וליד הצלמים גם לא הוצב מוניטור כדי שיוכלו לראות את תוצאת הצילום הסופית פרי עמלם . הצלמים (אחד מהם היה וָולְטֶר בְּרוּךְ עצמו) בפירוש לא ידעו איזה Frame של תמונה מתקבל על המוניטורים בעשרות מרכזי הצפייה הציבוריים שנבנו לכבוד אזרחי גרמניה בברלין , פוטסדאם , לייפציג , והמבורג ומה רואים באמת מאות אלפי צופי הטלוויזיה הגרמניים על המסכים שלהם . צריך להבין שזאת הייתה ראשיתה של תעשיית שידורי הטלוויזיה . מהנדסי "טֶלֶפוּנְקֶן" ציידו את צלמי ה- Video במערכת אוזניות כדי שיוכלו לשמוע את קולות השדרים ועל מנת שהדבר יאפשר להם להיות מסונכרנים עם המצלמות שלהם על אותו האירוע המשודר . נוצר מצב הפוך בהשוואה להיום . הצלמים עקבו בעבודתם אחר מֶלֶל השדרים במקום שהשדרים יעקבו אחר התמונה .

walter bruch 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מצלמת ה- Video הראשונה של "TELEFUNKEN" (מתוך שלוש) ממוקמת באצטדיון האולימפי המרכזי . מהנדס הטלוויזיה הראשון מימין הוא וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) . (התמונה באדיבות ZDF) .

צריך לציין עוד כי מהנדסי ה- DRP (Deutsche ReichsPost) הצליחו ב- 1936 לשלב ולתווך בין צילום ה- Film לצילום ה- Video , ובכך להתגבר על מחסור במצלמות Video באולימפיאדת ברלין 36' . הם פיתחו את סרטי הפילם והפכו אותם לאינפורמציה אלקטרונית כדי לשדר אותם באיחור מה במעגל השידור הטלוויזיוני הכללי .

walter bruch 4

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זוהי מצלמת ה- Video שפיתח מדען הטלוויזיה האמריקני פילו טיילור פארנסרוורת' . תעשיית הטלוויזיה הגרמנית בראשות חברת האלקטרוניקה "טלפונקן" ובראשה וולטר ברוך (Walter Bruch) נעזרה בטכנולוגיה טלוויזיונית ובשפופרות הצילום של ה- איקונוסקופ  (Iconoscope)  שפיתחו שני המהנדסים האמריקניים וולדימיר זווריקין ופילו טיילור פארנסוורת' . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF) .

חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" (TELEFUNKEN) בראשות וָולְטֶר בְּרוּךְ הצליחה לשפר ולפתח אחר אולימפיאדת ברלין 1936 את הדור השני של מצלמות הטלוויזיה ואת איכות צלחות השידור (Microwave dishes) המעבירות את סיגנל הטלוויזיה למקומות מרוחקים . אולם משפרצה מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 , כמו בארה"ב ואנגליה , גויסו גם בגרמניה טובי מדעני הטלוויזיה שלהם לטובת פיתוח אמצעי לחימה אלקטרוניים עבור ה- וורמאכט . רק ב- 1946 התחדש מחקר הטלוויזיה הבינלאומי ועמו שיפור והמצאות חדשות של אמצעי צילום והקלטה .

שר התעמולה יוֹזֵף גֶבֶּלְס רתם זה מכבר את אמצעי התקשורת בגרמניה , רדיו , טלוויזיה , ועיתונות לטובת ולמען הרייך ה- 3. ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הודיע שר התעמולה יוֹזֶף גֶבֶּלְס כי כל אמצעי השידור בגרמניה לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו לקידום מטרותיו המדיניות , הכלכליות , והצבאיות של הרייך ה- 3 [5] . יוֹזֵף גֶבֶּלְס אפילו פקד על הספורטאים הגרמניים המנצחים הצדיעו במועל יד בעת טקס הענקת עציץ עץ האלון לזוכים הניצבים על הפודיום ונגינת ההִמנונים . למעשה הוא לא היה צריך לכפות זאת עליהם . זה היה מובן מאליו . "זִיג הָיְיל" הייתה קריאת ההמונים כשעל הדוכן האולימפי ניצב אדולף היטלר בכבודו ובעצמו המנצח הגדול עוד בטרם החלו המשחקים .

drp 1

טקסט תמונה : שנת 1935 . ברלין . המשטר הנאצי חונך את אולפני הטלוויזיה הגרמנית בברלין. מקלטי הטלוויזיה (Receivers)  הוצבו במקומות ציבוריים בלבד . שידורי הטלוויזיה הגרמנית נמשכו עד 1944 . ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הודיע שר התעמולה יוזף גבלס כי כל אמצעי השידור לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו למען קידום מטרותיו המדיניות , הכלכליות , והצבאיות של הרייך ה- 3 . (מתוך התיעוד הגרמני הנאצי של 1936 Olympiazeitung) .

איש לא תיאר לעצמו כי אולימפיאדת ברלין תהפוך לקונפרונטציה פוליטית כה עזה בין ההצלחה המזהירה של האתלטים השחורים של ארה"ב לבין אדולף היטלר אבי תורת הגזע העליון של הגרמנים הבלונדיניים ותכולי העיניים . אדולף היטלר לא היה מוכן להודות בעליונותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס על בני גרמניה . הקנצלר הגרמני ראה את גֶ'סִי אוֹאֶנְס מנצח בתחרויות הריצה והקפיצה לרוחק אך הסתלק מהאִצטדיון האולימפי מבעוד מועֵד לפני טקס הענקת זר המנצחים על הפודיום כדי להימנע מלחיצת יד לאתלט השחור . לשַר הנוער שלו בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ אמר אדולף היטלר , "האמריקנים צריכים להתבייש על שהסכימו לזכות במדליות אולימפיות בעזרתם של ספורטאים שחורים" , והוסיף , "אני עצמי לא אלחץ לעולם את היד לספורטאי שחור" .

berlin olympics 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . יציע העיתונות הבינלאומית שאכלס 1500 עיתונאים מכל רחבי תבל . (Olympiazeitung 1936) .

berlin olympics 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . חדר תקשורת טלפונים עבור העיתונאים ושדרני הרדיו הבינלאומיים בקומפלקס האולימפי . (Olympiazeitung 1936) .

berlin olympics 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . צילום ממטוס קל חושף את האצטדיון האולימפי (100000 מקומות ישיבה) והבריכה האולימפית (25000 מקומות ישיבה) ניצבים במוקד הקומפלקס הספורטיבי . משמאל למעלה בקצה התמונה רואים את הכניסה המלכותית לקומפלקס האולימפי (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

מאמץ הארגון והעבודה האולימפית היה מסודר , שיטתי , וקפדני . בראש ההיררכיה הארגונית האולימפית ניצבו שני שרי הרייך ה- 3 , שר החינוך והמדע וקידום העם בֵּרְנָהארְד רוּסְט (Bernhard Rust) ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן . שני אנשי הביצוע המרכזיים שלהם היו ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שמונה לנשיא הוועדה המארגנת וד"ר קָארְל דִים המזכ"ל והרוח החיה בוועדה המארגנת . תיֵּאוֹדוֹר לִיוָואלְד כיהן גם כנשיא הוועד האולימפי הגרמני עד 1934 ואז הוחלף ובמקומו התמנה לתפקיד ידידו של אדולף היטלר הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן . ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה חבר וותיק בעל מוניטין ב- IOC  בשנים 1938 – 1924. קָארְל דִים היה חבר בוועד האולימפי הלאומי הגרמני .

usten 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . זהו שר הספורט (Reich Sport Fuhrer) הגרמני בתקופת הרייך ה- 3 , האנס פון טשאמר אונד אוסטן . הביצועיסט הראשי של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר בענייני הספורט של המדינה ונשיא הוועד האולימפי הגרמני . הוא היה הבוס הראשי של הוועדה המארגנת הגרמנית של בראשות ד"ר קארל דים וד"ר תיאודור ליוואלד הציבה סטנדרטים חדשים של ארגון , ניהול , והפקה .(OLYMPIAZEITUNG 1936) .

rust 1

טקסט תמונה : ברנאהרד רוסט שר החינוך והמדע בממשלת הרייך ה- 3 שהיה גם האחראי על קידום העם , ניצב בראש ההיררכיה הארגונית לצדו של שר הספורט ואחראי בפני הפיהרר אדולף היטלר על הביצוע הארגוני של שתי האולימפיאדות הגרמניות ב- 1936 , אולימפיאדת החורף בגארמיש – פארטנקירשן ואולימפיאדת הקיץ בברלין . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

בניגוד למרשם האולימפי האנטי פוליטי של מחדש המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין , הרי שהאולימפיזם הגרמני נבלע חיש מהר ע"י הפוליטיקה הנאצית הגרמנית ולמעשה הפך במידה רבה לאביזר עזר שלה . ה- "רייכספורטפיהרר" מנהיג הספורט בגרמניה היה בן האצולה הגרמנית הסרן הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן שנולד ב- 1887 . הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היה מורה צעיר לצרפתית ואנגלית עד שנשבה ב- 1922 בקסמיו של אדולף היטלר והפך למעריצו . התחביב שלו היה רכיבה על סוסים אך הוא לא הבין דבר בספורט ובארגון הספורט . מפני שהיה בן האצולה מתומכיו המובהקים של הפיהרר העניק לו אדולף היטלר את מינוי שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 . הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן הופיע לעיתים רחוקות בציבור . משהופיע בכל זאת בפומבי , דאג להיראות כאציל פרוסי כשהוא לבוש מכנסי רכיבה חומים , מגפי עור גבוהים , חובש כובע מחודד ועונד עיטורי כבוד על מדי קצין ה- "וֵורְמַאכְט" שלו . בנוסף לחובותיו כביורוקרט במיניסטריון הפנים של הרייך ה- 3 קיבל הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן את התפקיד הבכיר של נשיא הוועד האולימפי הגרמני . בתפקידו כאדמיניסטראטור ראשי של הספורט הגרמני ומנהיג של סקטור ספורטיבי הוטל עליו תפקיד חיוני וחשוב ביותר לשמר את האידיאולוגיה והפילוסופיה הפוליטית של ממשלת הרייך ה- 3 בתוך עולם הספורט הגרמני . ד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד הכירו היטב את חוקי המשחק הפוליטיים שעטפו את משחקי ברלין 1936 , צייתו ושיתפו פעולה , למרות שקָארְל דִים מעולם לא הניף את זרועו במועל יד נאצי בטקסים האולימפיים . שניהם היו עסקני ספורט אך גם פוליטיקאים משופשפים שידעו היכן מרוחה החמאה על פרוסת הלחם . מהלכיהם של אדולף היטלר , ד"ר יוֹזַף גֶבֶּלְס , והָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היו מתוכנתים וד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד התיישרו על פיהם . גם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר נראה נינוח בחברתם של המנהיגים הנציונאל-סוציאליסטיים הגרמניים .

usten 2

טקסט מסמך : 21 ביולי 1936 . עשרה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 מקדיש היומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936" את עמוד השער בגיליון הראשון שלו ל- האנס פון טשאמר אונד אוסטן (במרכז) שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 ונשיא הוועד האולימפי הגרמני יחדיו עם מנהל הכפר האולימפי (משמאל) .

hess 1

טקסט תמונה : 30 ביולי 1936 . יומיים בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (משמאל) מקבל את פניו של ה- "Reichsminister" (סגן הקנצלר) רוּדוֹלְף הֶס (מימין) בעת כנס של הוועדה המארגנת של המשחקים יחדיו עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר ונשיא IAAF  השוודי סיגפריד אדסטרום . השלישייה הפיהרר אָדוֹלְף הִיטְלֶר , שר התעמולה ד"ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס , ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן לא הסירה לרגע את עיניה מהפיקוח הפוליטי על ראשי הוועדה המארגנת . ד"ר קָארְל דִים ששימש העורך הראשי של היומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG  1936" החליט להקדיש את עמוד השער של העיתון להגעתו של רוּדוֹלְף הֶס לישיבה של הוועדה המארגנת .

usten 3

טקסט תמונה : אוגוסט 1936 . אולימפיאדת ברלין 1936 . שר הספורט האנס פון טשאמר אונד אוסטן (משמאל) נפגש עם אוברגרופנפיהרר של ה- S. S.  ריינהארדט היידריך .

usten 4

טקסט תמונה : סופו של חודש יולי 1936 . שר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (מימין) מארח בהצגת תיאטרון במוזיאון המפורסם "פרגאמון אלטאר" (Pergamon Altar) בברלין הקשור לתולדות יוון הקלאסית הקדומה , את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הגרף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר (משמאל) ואת רעייתו של שר הפנים וִוילְהֶלְם פְרִיק .

[1]  ד"ר קָארְל דִים שהיה צעיר מתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ב- 22 שנה ובא מרקע שונה משלו . דים העריץ את ליוואלד ועבד עימו בצמידות מלאה .

[2] 40 מיליון דולר אמריקנים היו שווים בימים ההם ל- 70 מיליון מארקים גרמניים .

[3] כלכלני הרייך ה- 3 סברו שמכירת הכרטיסים לאירועי הספורט האולימפיים השונים ובראשם תחרויות הא"ק הנערכות באצטדיון המרכזי לרבות טִקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות השחייה , יכסו בקלות את ההשקעה של 70 מיליון מארקים , ואף יביאו רווח של פי כמה יותר לממשלה .

[4]  ראה נספח : ספרו של רִיצָ'ארְד מָאנְדֶל , "האולימפיאדה הנאצית" (The Nazi Olympics) .

[5]  ראה נספח : ספרו של אנטוני סמית' (Anthony Smith) , "Television An International History" .

[6]  המנצחים האולימפיים בענפי הספורט השונים באולימפיאדת ברלין 1936 קיבלו עציצים של עץ אלון ולא מדליות כמקובל היום.

[7]  הקולונל (בריגאדיר) קיש נפל במלחמת העולם ה- 2 בחזית בצפון אפריקה .

[8]  הנרי מונד הלורד מלצ'ט (Melchett) ה- 2 הוא בנו של היהודי – אנגלי סר אלפרד מוריץ מונד (Alfred Moritz Mond) ומי שנקרא הלורד מלצ'ט ה- 2 או הלורד מלצ'ט הצעיר .

השפעתו ושתדלנותו המאסיבית של נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' על מנת שספורטאי ארה"ב ייטלו חלק באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. את חשרת העבים שכיסתה את שמיה האולימפיים של גרמניה ראו מרבית הוועדים האולימפיים האירופיים. את אוורי בראנדג' מעריץ גדול של הוועד האולימפי הגרמני הנאצי זה לא הדאיג ממקום מושבו בארה"ב. הוא טען שאין לערב פוליטיקה עם ספורט.

תקופה קצרה לאחר שהמפלגה הנציונאל – סוציאליסטית תפשה את השלטון הבין אדולף היטלר את חשיבות קיומה של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בברלין מהיבט פוליטי – מדיני . זאת הייתה הזדמנות עבורו להוכיח לאומות העולם את כישרונה של גרמניה להפיק ולארגן בצורה יעילה את מפגן הספורט והשלום הגדול ביותר בתבל , הם המשחקים האולימפיים .

ההכנות לקראת האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש של ברלין 1936 נערכו בחו"ל ובגרמניה באקלים פוליטי וכלכלי בינלאומי סוער שניבא רעות . המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1932 סיפקו בידור חגיגי למיליוני אזרחים אמריקנים מאוכזבים בשל המשבר הכלכלי העמוק . אך צריך לזכור שמשחקי לוס אנג'לס 1932 הוכנו בטרם הפך המשבר הכלכלי לכה חמור והרסני . הציפיות הבינלאומיות בתחום הכלכלי והפוליטי כעבור זמן מה בשנים 1934 ו- 1935 היו שונות בשעה שהעולם כולו וגרמניה התכוננו לאולימפיאדת ברלין 1936 . למרות שכיום יודעים כי השלב הגרוע ביותר בעידן השפל ההוא חלף הרי שהבסיס הסטטיסטי שהעריך צמיחה מחודשת היה בלתי משמעותי והוערך נכונה רק ע"י קובץ מומחים . חשוב לציין כי ההתאוששות הכלכלית שהייתה מנת חלקם של כמה ארצות יוחסה להתערבות מכוונת של המדינה בענייני פנים . המדינה , לעיתים בעל כורחה , החלה לכוון עבודה , בנקאות , וסחר בינלאומי – פעילויות שמוסכמות התבונה אוסרות על התערבות אזרחית תקיפה בהן .

התבונה הקפיטליסטית , פוליטית וכלכלית , שרווחה במאות ה- 18 ו- 19 גרסה כי כוחות אלה יוכרעו באורח חופשי ע"י מיליוני המצביעים , הקונים , המוכרים , והיצרנים בעולם . היו אומות שהתאוששו באורח דרמטי מן המשבר הכלכלי העולמי החמור של סוף שנות ה- 20 והמחצית הראשונה של עשור ה- 30 במאה שעברה ומהכרסום הפסיכולוגי שהיה חלק ממנו , כל עוד לא התייחסו להנחות הליבראליות המוסכמות , אותם רעיונות מופשטים ביחס לכיוון הנחוץ לפעולה הפוליטית , שהדריכו את העלית של אירופה מאז המהפכה הצרפתית ב- 1789 . גרמניה לא הייתה היחידה שהתמסרה לשינויים רדיקאליים פוליטיים נוכח פני הכלכלה הרעועה . בארה"ב למשל פעלה תעשיית הפלדה במשך תקופה מסוימת רק כעשירית מפוטנציאל התפוקה המכסימאלי שלה, ומגזר יָצְרָנִי כמו כורי פחם וחוואי חקלאות, סבלו קשות כאשר מחירי המצרכים בעולם ירדו ב- % 50 . חלק מהמשבר הכלכלי החמור בארה"ב נפתר כשהנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט הכריז ב- 1932 במסע הבחירות שלו על מדיניות כלכלית לאומית ריכוזית חדשה ה- “New Deal” . רוזוולט חרג למעשה מהתפקיד שנועד לממשלה פדראלית במשק קפיטליסטי חופשי כמו השוק האמריקני אך הציל את הכלכלה האמריקנית ואת האומה מהתמוטטות . הוא נבחר בקלות וברוב גדול לתקופת נשיאות נוספת ב- 1936 . השיטה הפוליטית הבריטית שהיא יציבה באורח מסורתי נשמרה הודות להענקת סמכויות חירום לממשלה שעקפה לעיתים תכופות את ההליכים הפרלמנטאריים המקובלים . צרפת בעלת כלכלה תעשייתית – חקלאית מאוזנת אפשרה לה לא להינזק מהמשבר הכלכלי הבינלאומי אך היא נחלשה בשל מחלוקות פוליטיות פנימיות אין סופיות . ראשי ממשלת צרפת בעשור ה- 30 התגלו כהססניים ושילמו מחיר כבד עם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 .

המבוכה הכלכלית וחוסר היציבות הפוליטית שפקדה את גרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר הגיעה לשיאה בסופה של 1932 וראשית 1933 . ואז היא חוסלה באופן חַד וגם הוסוותה בחלקה בעקבות המהפכה הנציונאל – סוציאליסטית . המדיניות הטוטליטארית של אדולף היטלר בסיוע ראשי המשק היוו את המזור הכלכלי . פליטים רבים שברחו מגרמניה הנאצית ודיווחים שהופיעו בעיתונים הנאציים "דר אנגריף" ו- "פלקישה ביאובאכטר" סיפרו כי הפתרון הגרמני למשבר הכלכלי תוכנן והוצא לפועל בכוח , באמצעי טרור כשהיה צריך , ובצורה תוקפנית קשה מבלי להתחשב בזכויות האזרח ובמושג הצדק . הליבראלים בגרמניה נחרדו אך אנשי האינטליגנציה האינטלקטואלים הגרמניים ביניהם סופרים , אומנים , ומוסיקאים נפעמו מההתאוששות הכלכלית והפוליטית מעשה ידיו של הפיהרר ותכו בדרך בה הוביל הרודן את האומה ליציבות כלכלית ופוליטית . כמה מדינות שהיו תומכות מסורתיות של המשחקים האולימפיים בתקופה המודרנית קיבלו בשוויון נפש את הנאציזם ,שלמעשה היה סוג מסוים של הפילוסופיה הפוליטית של ניטשה . פה ושם אפשר היה לשמוע שבחים פרגמאטיים לרודן אדולף היטלר . ספרו "מַיְין קָאמְפְּף" ותורתו הפוליטית שנראו מטורפים בשנות ה- 20 היו קבילים בראשית שנות ה- 30 . למרות העובדה שבעת עבודות ההכנה הקדחתניות לקראת משחקי ברלין 1936 (כמו גם בתחומי החיים האחרים בגרמניה) הפרו הנציונאל – סוציאליסטיים בשיטתיות את זכויות האזרח וחוקים של התנהגות חברתית בינלאומית מקובלת , וגם סילקו ספורטאים יהודיים מהנבחרות הלאומיות שלהם וממועדוני הספורט , העולם בדרך כלל הסכין עם המתרחש בגרמניה ולא בלם את אדולף היטלר . המחאות נגד אדולף היטלר היו בודדות וספורות .

ווינסטון צ'רצ'יל שיבח ברשימותיו העיתונאיות (בטרם היה ראש ממשלה) את אדולף היטלר ואת בניטו מוסוליני כעדיפים על רוח הרפאים של הקומוניזם . השלטון הטוטליטארי נחשב כחוף מבטחים להמוני המובטלים המיואשים . וולטר מקלנון (מי שהיה ידוע כברון סיטרין איש איגודי הפועלים וחבר בדעה מייעצת בממשלת אנגליה) . הוא פרסם עלון שכותרתו הייתה , " תחת עקבו של אדולף היטלר – הדיקטטורה בספורט של גרמניה הנאצית" , והטיף ליצירת מערכת של מחאות רשמיות כנגד הנאציפיקציה של הספורט . קריאתו הנואשת עשתה רושם מועט על האנגלים . הוועד האולימפי הבריטי שהיה מורכב מאריסטוקרטים (כמו אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי עצמם) חשש ממהפכה קומוניסטית אדומה ונטה לדחות כל קריאה פוליטית להחרמת משחקי אולימפיאדת ברלין , והיה עסוק רובו ככולו בהשגת מימון לשיגור משלחת בריטית גדולה למשחקי ברלין 1936 . המסירות לרעיון האולימפי הוליד אצל חסידי פייר דה קוברטיין את המחשבה והיוזמה כי למרות המכשולים הפוליטיים המשחקים האולימפיים חייבים להימשך .

ומה באשר לצרפת ? האנדרלמוסיה הפוליטית הפנימית בצרפת הותירה את הוועד האולימפי הצרפתי ללא סיוע ממשלתי . המימון ניתן ברגע האחרון והתבסס על שיקול פוליטי קר . ראש הממשלה ליאון בלום החליט לעזור בשיגור משלחת צרפתית למשחקי ברלין 1936 רק מפני שצרפת בראשותו עמדה לערוך ב- 1937 בפאריס את התערוכה העולמית היומרנית , ולא רצה להרגיז את השכנים הגרמניים . הוא ציפה להדדיות .

צרפת תשתתף באולימפיאדה הנאצית וגרמניה תיטול חלק בתערוכה הבינלאומית . לֵיאוֹן בְּלוּם היה יהודי וגם סוציאליסט . שיקוליו כמנהיג הרפובליקה הצרפתית השלישית הציגו אותו כאדיש להשלכות המסוכנות של תורת הגזע הנאצית , כפי שבאו לידי ביטוי גם במדיניות הגרמנית לגבי נבחרות הספורט שלה . "יהודים החוצה" הייתה לא רק סיסמה מתועבת של העיתונאי יוליוס שטרייכר ב- "דֶר שְטִירְמֶר" הארסי שלו , אלא סלוגן גרמני לאומי שנתמך בגלוי ע"י הקנצלר אדולף היטלר ובכירי ממשלתו שר התעמולה יוזף גבלס , שר הפנים ווילהלם פריק , מרשל האווירייה הרמן גרינג , שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ , השַר רודולף הֶס , שר הנוער בַּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ , ומי לא בעצם .

ביטויים של סלידה מהמשטר הנאצי וניסיונות להחרים את אולימפיאדת ברלין 1936 היו בשוודיה , הולנד , וצ'כוסלובקיה . הרפובליקה הספרדית סירבה להעניק תמיכה כספית לוועד האולימפי הספרדי , ובאמת ספורטאי ספרד לא נטלו חלק באולימפיאדה הנאצית . לעומת זאת מנהיגי מדינות קטנות כמו פינלנד והונגריה שספורטאיהן קנו מוניטין עצום במשחקים האולימפיים מאז האולימפיאדה הראשונה באתונה ב- 1896 – פינלנד בריצות הארוכות ובהטלת כידון והונגריה בשחייה וסיוף – לא העזו להתייצב בגלוי ובאופן רשמי נגד התזות הנאציות . הם טשטשו את המציאות . הברכות הנלהבות היחידות להכנות האולימפיות הגרמניות הגיעו מיפן ואיטליה והן יחדיו עם פינלנד היו המדינות הראשונות שקיבלו הזמנת השתתפות מד"ר קָארְל דִים .

התגובה האמריקנית ל- "גלייכשאלטונג" שנכפה על הספורט הגרמני הייתה תגובת נגד עוצמתית . אמריקה הדמוקרטית פיתחה תנועת מחאה מאיימת ורצינית נגד קיום האולימפיאדה ה- 11 ב- 1936 בגרמניה הנאצית . העיתונות האמריקנית סיקרה בהרחבה את עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בינואר 1933 ודיווחה על חוקי הגזע הנאציים שחוקק המשטר הנציונאל – סוציאליסטי . ב- 6 ביוני 1933 התכנס הוועד האולימפי הבינלאומי בווינה ואנשי הוועד האולימפי האמריקני ניצבו בראש המאבק להעניש את גרמניה הנאצית ולשלול ממנה את זכות אירוח המשחקים . למחרת ב- 7 ביוני 1933 הודיע ד"ר תיאודור ליוואלד (נכח בווינה בתפקיד יועץ לוועדה המארגנת של משחקי ברלין 1936) כי גרמניה תכבד את כל ההחלטות האולימפיות ובעיקרון לא יורחקו ספורטאים יהודיים מהנבחרות הלאומיות הגרמניות . גנרל צָ'ארֱלְס שֶרִיל נציג ארה"ב בוועד האולימפי הבינלאומי (היה אָצָן מצטיין שהשתמש הראשון בתחרות א"ק בארה"ב ב- 1888 בזינוק הנמוך) דרש מהגרמנים נימוסים הולמים ו- וויתור מוחלט על הרחקת ספורטאים יהודיים . המשלחת הגרמנית בווינה בראשות נשיא הוועד האולימפי הגרמני הנאצי ושר הספורט בממשלה הנאצית הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן נכנעה וקיבלה את הדרישה האמריקנית . טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן נימק את החולשה הרגעית הזאת כצעד טאקטי שנועד להתחשב באותו רגע במצב הפוליטי המסובך . הגרמנים חששו באמת מחרם כלל עולמי ונהגו שוב ושוב להשתמש במדיניות המרמה שלהם . שלושת האמריקנים חברי הוועד האולימפי הבינלאומי אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה , וִוילִיאָם גָארְלָאנְד , ובריגדיר – גנרל צָ'ארְלְס שֶרִיל עצמו נטו להאמין למשטר הרודני הגרמני כי הוא מכבד את החוקה האולימפית . הם לא חשדו אז באופורטוניזם הנאצי אך דעת הקהל בארה"ב לעומתם הייתה עֵרנית . אמריקה נחרדה . ב- 21 בנובמבר 1933 התקיימה בניו יורק פגישה גדולה של נציגי התאחדות הספורט החובבני בארה"ב . נערכה הצבעה וכל המשתתפים פרט לאחד הצביעו בעד החרמת אולימפיאדת ברלין 1936 עד שעמדתה של ממשלת גרמניה לא תשתנה לגבי ספורטאיה היהודיים .

היה זה איש הוועד האולימפי האמריקני גוּסְטָאבוּס קִירְבִּי שהעלה להצבעה את עניין החרם ונתמך בצורה נחרצת ע"י אוורי בראנדג' (נולד ב- 1887) ששימש נשיא הוועד האולימפי האמריקני מאז 1930 . אוורי בראנדג' איש עסקים מצליח היה דמות חשובה בספורט האמריקני . באולימפיאדת סטוקהולם 1912 סיים במקום ה- 6 בתחרות קרב חמישה . בתחרות זכה האתלט האינדיאני גִ'ים תּ'וֹרְפּ שניצח גם בקרב עשרה באותה האולימפיאדה . אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' תמך תמיכה נמרצת בפסילתו של גִ'ים תּ'וֹרְפּ לאחר שהתגלה כי היה בעברו בטרם משחקי סטוקהולם 1912 שחקן מקצוען בבייסבול בנשים 1909 ו- 1910 . אוורי בראנדג' היה איש ישר וקשוח , פוסק רב השפעה ועקשן שדגל בשמירה קפדנית על כללי החובבות בספורט . המרץ האנושי של אוורי בראנדג' , חביבותו , הקוד הנוקשה של התנהגותו האישית והדוגמא האישית שלו , ומסירותו למען הספורט האמריקני – הפכו אותו לדמות נערצת . אוורי בראנדג' החל בשנות ה- 20 במאבק למען ריכוז הבירוקרטיה של הספורט החובבני בארה"ב . אוורי בראנדג' נחשב למעריץ של הברון פייר דה קוברטיין שתמך כמובן בטוהר הספורט ללא פוליטיקה .

אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' (Avery Brundage) נבחר לראשונה לתפקיד הרם של נשיא הוועד האולימפי האמריקני . הוא נהנה במשך שנים מהתמיכה של התאחדות הספורט הלאומית של המכללות בארה"ב וגם של התאחדות הספורט החובבני . תחת מנהיגותו דעכו ההתנצחויות בעולם המפורד של ספורט החובבים האמריקני . מבחינה בינלאומית היה חשוב ש- אוורי בראנדג' שימר כל העת את החלטת התאחדות הספורט האמריקנית מ- 1933 להחרים את האולימפיאדה הנאצית של 1936 . ב- 1934 החלו להישמע יותר ויותר קולות כי גם על הוועד האולימפי האמריקני להחרים את המשחקים . לפתע בקיץ 1934 הודיע הוועד האולימפי הגרמני כי עשרים ואחד ספורטאים יהודיים נקראו להשתתף במחנות אימונים של נבחרות גרמניות . הוועד האולימפי האמריקני חשד והחליט לשלוח את אוורי בראנדג' עצמו לגרמניה כדי לחקור את המצב . מששב לארה"ב התברר כי אוורי בראנדג' התרשם כי הגרמנים מכבדים את האמנה האולימפית ככתבה ורוחה . על סמך המלצותיו החליט הוועד האולימפי האמריקני להשתתף באולימפיאדה ה- 11 של העת החדשה בבירת גרמניה ברלין 1936 .למרות הדו"ח החיובי של אוורי בראנדג' אודות ההכנות הגרמניות לקראת משחקי ברלין 1936 , המשיכו להגיע לארה"ב עוד ועוד דיווחים אודות רדיפות גזעניות בגרמניה . נודע כי הגרמנים שיקרו בנוגע להזמנת 21 יהודים ליטול חלק בנבחרות ספורט לאומיות . בקיץ 1935 החלו לדבר באירופה וארה"ב על עריכת אולימפיאדה חלופית לזאת של ברלין 1936 אך אוורי בראנדג' שידע כי אולימפיאדה מודרנית היא עניין מורכב ביותר לביצוע העריך כי שום עיר בעולם לא תוכל לעמוד במעמסה הארגונית הזאת בזמן הקצר שנותר זולת ברלין שעסקה בהכנות הגרנדיוזיות מזה כמה שנים . אוורי בראנדג' לא מצא גם שום צורך לסגת מההחלטה שקיבל הוועד האולימפי האמריקני בראשותו להשתתף במשחקים . מרבית חברי הוועד האולימפי האמריקני היו נאמנים לדברתו של פייר דה קוברטיין כי יהיו המכשולים אשר יהיו , הרי שהאולימפיאדות המודרניות חייבות להימשך . בסופו של דבר קיבלו אוורי בראנדג' וחבר נאמניו בוועד האולימפי האמריקני את העמדה כי גרמניה מקיימת את הבטחתה להתנהג כהלכה וכי הרעיון האולימפי הוא כל כך נשגב עד שיש להשתיק את המתנגדים לעריכת המשחקים האולימפיים בברלין מפני שהם מעמידים בסכנה את המוסד האולימפי . אוורי בראנדג' חש בוז לאגו של מתנגדיו כפי שציין זאת מפורשות רִיצָ'ארְד מַאנְדֶל (Richard Mandel) בספרו מ- 1971 "האולימפיאדה הנאצית" (The Nazi Olympics) . תמיכתו המופלגת של אוורי בראנדג' בקיום האולימפיאדה בברלין 1936 הביא לפרישתו של חבר הוועד האולימפי האמריקני אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה מחברותו בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . ההתנגדות לאֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' בתוככי הוועד האולימפי האמריקני וגם של התאחדות הספורט האמריקנית האיצה אותו להקים ארגון חדש המקביל להתאחדות הספורט החובבני , כדי שיוכל לקיים את סדרת תחרויות המבחן לקביעת המשלחת האמריקנית במקצועות הספורט השונים לאולימפיאדת ברלין 1936 .

בינתיים התחולל משבר נוסף סביב אולימפיאדת ברלין 1936 . בכנס המפלגה הנציונאל – סוציאליסטית בנירנברג ב- 15 בספטמבר 1935 , הכריז אדולף היטלר על "חוקי נירנברג" החדשים ששללו מיהודי גרמניה את אזרחותם . החוקים הגזעניים החדשים של הרייך ה- 3 אסרו על השתתפות יהודים בנבחרות ספורט גרמניות , לא כל שכן באולימפיאדה הממשמשת ובאה , אסרו גם על נישואי תערובת בין גרמנים ליהודים במטרה לשמר את טוהר הדם הארי , והטילו חרם כללי על עסקים יהודיים בכל רחבי גרמניה . הדיווחים האלה התקבלו באֵימָה בארה"ב . נשיא התאחדות הספורט החובבני בארה"ב ג'יימס מאהוני פרסם בפומבי מכתב ששלח לד"ר תיאודור ליוואלד בו האשים את הנציונאל סוציאליסטיים בגרמניה בפגיעה ברעיון האולימפי המקודש . הדוגמא הידועה ביותר של אפליה גזענית כנגד ספורטאי יהודי – גרמני כלשהו לקראת אולימפיאדת ברלין 1936 קשורה לסייפת הֶלֶן מָאיֶיר (Helene Mayer) . הלן מאייר נולדה ב- 29 בדצמבר 1910 באוֹפֶנְבָּאך בגרמניה לאם נוצרייה ואב יהודי ד"ר לודוויג מאייר . לא ידוע בוודאות האם גודלה וחונכה כיהודייה או נוצרייה . בהיותה ילדה קיבלה שיעורי סיוף וב- 1923 בגיל 13 זכתה באליפות גרמניה ברומח . באולימפיאדת אמשטרדם 1928 בהיותה בת 18 זכתה הלן מאייר במדליית הזהב ברומח ובשנים 1929 ו – 1931 זכתה פעמיים באליפות העולם .

meyer 1

טקסט תמונה : אולימפיאדות אמשטרדם 1928 . הסייפת היהודייה – גרמנייה בת ה- 18 הלן מאייר (רביעית משמאל בשורת העומדות) בחברת שמונה הסייפות שהתחרו בתחרות הגמר ב- FOIL לנשים באולימפיאדת אמשטרדם 1928 . עומדות משמאל לימין : הזוכה במדליית הארד ב- FOIL  (רומח) אולגה אואלקרס (Olga Oelkers) – גרמניה , יוהאנה דה בור (Johanna De Boer) – הולנד , גלאיידיס דניאל (Glaydis Daniel) – אנגליה , הזוכה במדליית הזהב ב- FOIL (רומח) היהודייה – גרמנייה הלן מאייר (Helene Mayer) בת 18 חובשת סרט לבן על ראשה – גרמניה , ארנה סונדהיים (Erna Sondhiem) – גרמניה , הזוכה במדליית הכסף מיוריאל פרימאן (Muriel Freeman) – אנגליה . יושבות משמאל לימין : מרגיט דאני (Margit Dany) – הונגריה , ג'ני אדאמס (Jenny Adams) – בלגיה . (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני) .

meyer 2

טקסט תמונה :  אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . הסייפת הגרמנייה בת ה- 18 הלן מאייר זוכה במדליית הזהב בסיוף באולימפיאדת אמשטרדם 1928 . (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני).

ב- 1931 מת אביה . ב- 1932 יצאה עם משלחת הספורט הגרמנית לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 אך דורגה במקום החמישי בלבד בתחרויות הרומח . הלן מאייר החליטה להישאר בלוס אנג'לס בתום המשחקים וללמוד משפט בינלאומי באוניברסיטת דרום קליפורניה וגם שפות .

meyer 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . הסייפת היהודייה – גרמנייה הלן מאייר בת 22 מייצגת את גרמניה בתחרויות הסייף באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני) .

בנובמבר 1933 קיבלה הֶלֶן מָאיֶיר וכתבי הספורט בעולם את הידיעה כי מועדון הסיוף של אופנבאך גירש אותה בשל חצי יהדותה . הסייפת בעלת המוניטין הודחה מנבחרת הסיוף של נשות גרמניה בשל חוקי הגזע המטורפים של הנאציים . ב- 22 באוקטובר 1935 חזר חבר הוועד האולימפי האמריקני הבריגדיר – גנרל צָ'ארְלְס שֶרִיל (נולד ב- 1867 והיה חבר גם ב- IOC בשנים 1936 – 1922) לארה"ב מסיור אולימפי בגרמניה . העיתונות אצה אליו וביקשה את תגובתו למכתבו של גֵ'יְימְס מַאהוֹנִי . צָ'ארְלְס שֶרִיל לא התרגש יותר מידי , נמאס לו מיפי הנפש בארצו וכך ענה למראייניו , "יצאתי בשליחות לגרמניה כדי להביא לצירופו של לפחות יהודי אחד לנבחרת ספורט גרמנית ואני חש ששליחותי הסתיימה . באשר למכשולים שהוצבו בדרכם של ספורטאים יהודיים ו/או ספורטאים אחרים , הרי שאין לי עניין לדון בנושא הזה עם הגרמנים יותר מאשר אילו ניסו הם להעמיד לדיון את מצבם של השחורים במדינות הדרום האמריקניות ו/או את היחס לו זוכים היפנים בקליפורניה" . צָ'ארְלְס שֶרִיל רמז גם בצורה מאיימת כי רמת הדאגה האמריקנית למתרחש בנושאי הפנים של גרמניה הנאצית עלול לעורר גל אנטישמי בארה"ב . צָ'ארְלְס שֶרִיל הוסיף , "אני מכיר יהודים – אמריקניים רבים שמתנגדים לכל חרם אולימפי על גרמניה מפני שהדבר יבליט ללא צורך את מידת ההשפעה של הגורם היהודי בארה"ב כפי שאירע הדבר בגרמניה בטרם החלו פעולות הדיכוי והגירוש של יהודים" . מזכיר הוועד האולימפי האמריקני פרדריק רוביין הציג אף הוא את עמדתו לאחר הריאיון העיתונאי של צ'ארלס שריל , ואמר , "הגרמנים אינם מפלים לרעה יהודים במבחנים האולימפיים שלהם . היהודים נופו מהסגלים מפני שאינם טובים מספיק כספורטאים . כידוע אין בעולם אפילו תריסר יהודים שהם ברמה אולימפית" . צָ'ארְלְס שֶרִיל רמז כי מקור הכוח להסתה נגד משחקי ברלין 1936 נמצא קרוב לנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט והתכוון לשר האוצר היהודי – אמריקני הנרי מורגנטאו . צָ'ארְלְס שֶרִיל היה פולמוסן צעקן והדבר לא תרם לשמו הטוב כאיש נבון .

בהופעתו בראשית 1936 לפני לשכת המסחר האיטלקית בניו יורק שיבח את הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני , ואמר , "מוסוליני הוא מנהיג אמיץ בעולם של רכרוכיים" , והוסיף , "אני מתפלל לאלוהים שמוסוליני יבוא לאמריקה , ותהיה לו ההזדמנות לעשות את אותם הדברים כאן" .אבל צָ'ארְלְס שֶרִיל לא ייצג את דעת הקהל האמריקנית . הוועד האולימפי הגרמני נבהל מהלך הרוח בארה"ב ודאג להחזיר את היהודי – גרמני רוּדִי בֵּל שהתגורר עכשיו בצרפת לשורות נבחרת גרמניה בהוקי קרח שעמדה להשתתף בפברואר 1936 באולימפיאדת החורף בגארמיש – פרטנקירשן . אח"כ צורפה לנבחרת הסיוף של נשות גרמניה הלן מאייר בת לנישואי תערובת שהתגוררה כעת בארה"ב . הלן מאייר בת 26 הייתה סייפת מצטיינת , גבוהה וזקופה , בלונדינית תכולת עיניים בעלת מראה ארי מושלם . לאחר שהגרמנים צירפו אותה מחדש לנבחרת הסיוף מיהר שר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן להכריז כי היא ארית טהורה , אך זה היה שקר .

 

meyer 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . דוכן המנצחות בתחרות הסיוף . זיהוי הנוכחות מימין לשמאל : הסייפת היהודייה – גרמנייה הֶלֶן מַאיֶיר (Helene Mayer) בת 26  זוכה במדליית הכסף ומצדיעה במועל יד נאצי , ההונגרייה אילונה אֶלֶק – שאשרר (Ilona Elek – Schacherer) היא הזוכה במדליית הזהב , והאוסטרית אלן פרייס (Ellen Priess) הזוכה במדליית הארד . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

הקהילה היהודית בארה"ב בראשות הרב הראשי סטיבן שמואל ווייז ניסו להניא את הֶלֶן מָאיֶיר מליטול חלק במשחקי האולימפיאדה הנאצית , אך הסייפת שייצגה את גרמניה באולימפיאדת אמשטרדם בהיותה בת 18 ואח"כ השתתפה גם באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הודיעה שתשמח לעשות זאת גם באולימפיאדת ברלין 1936 . היא התחמקה באופן אלגנטי מהוויכוח הפוליטי וכינתה את הרב סטיבן שמואל ווייז כבוחש בקדרה . יתרה מזאת : משזכתה במדליית הכסף לא היססה להצדיע במועל יד על דוכן המנצחות ואח"כ לקוק קידה אל דגל צלב הקרס . יהדות ארה"ב הייתה מזועזעת . אח"כ הסבירה הֶלֶן מָאיֶיר כי שבה לגרמניה מפני שלא יכלה לעמוד בגעגועים לאימה ושני אחיה . הלן מאייר מתה בת 40 ב- 1953 .

stiven weiz

טקסט תמונה : 1936 . הרב סטיבן שמואל ווייז בארה"ב היה מזועזע מההצדעה במועל יד של הסייפת היהודייה – גרמנייה הלן מאייר על דוכן המנצחות והסכמתה להשתחוות לדגל צלב הקרס של גרמניה הנאצית .

הוועד האולימפי הגרמני בראשות נשיאו הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן שלל משני ספורטאים יהודים – גרמניים אחרים שהיה ידוע כי הם ברמה אולימפית , הקופצת לגובה גְרֶטְל ברגמן (Gretel Bergmann) והאצן וורנר שכטמן את זכותם להשתתף במשחקים . גרטל ברגמן זכתה באליפות גרמניה בקפיצה לגובה בהישג 1.64 מ' , אך שבועיים לפני תחילת אולימפיאדת ברלין 1936 קיבלה הודעה כי לא תוכל להשתתף במשחקים בגלל "כושרה הלקוי" [1] . מהאָצָן היהודי וורנר שכטמן נמנע הסיכוי להתחרות באולימפיאדת ברלין 1936 מפני שהוועד האולימפי הגרמני לא נתן לו אפילו את ההזדמנות ליטול חלק באליפות גרמניה בא"ק , שהייתה למעשה מבחנים קדם אולימפיים .

לחץ דעת הקהל בארה"ב להחרים את אולימפיאדת ברלין 1936צבר עוצמה גם בארגונים נוצריים . מדיניות הפנים הגרמנית ה- "גלייכשאלטונג" חייבה את מיזוגם של ארגוני הספורט הפרוטסטנטיים והקתוליים במשטר הנאצי. הדבר עורר נוצרים וליבראלים בארה"ב להתלכד ולהביע חשש וסלידה. כתב העת הקאתולי – ליבראלי "קומונוויל" הדגיש כי ארגוני הנוער הנאציים הם בבחינת שערורייה ופאגאנים מיסודם . הוא נקט בעמדה כי תמיכת ארה"ב במשחקי ברלין 1936 פירושה להעניק חותמת הסכמה לדוקטרינת הנוער הנאצי שהיא אנטי נוצרית רדיקאלית . המועצה הלאומית של הכנסיות המתודיסטיות בארה"ב קיבלה החלטה נגד קיום האולימפיאדה ה- 11 בגרמניה . פדרציית העבודה האמריקנית הכריזה גם היא על התנגדותה להשתתפות ספורטאים וספורטאיות אמריקניים באולימפיאדת ברלין 1936 משום שהנאצים מתנגדים לארגוני עובדים ומכיוון שאין שום דבר אצילי ברדיפתם של 600000 (שש מאות אלף) יהודי גרמניה בידי 60000000 (שישים מיליון) גרמנים . הלחץ בתוככי ארה"ב תפש תאוצה . מועצות ערים רבות , איגודי פועלים , וארגונים אזרחיים קיבלו החלטות המתנגדות לכך שאמריקה תכבד בנוכחותה את פסטיבל הספורט בנאצי באוגוסט 1936 .

עיתונים אמריקניים רבים כולל כל העיתונות היומית בניו יורק הביעו התנגדות להכנות הנמשכות לבחירת הנבחרת האמריקנית לאולימפיאדת ברלין 1936 . מושל מדינת ניו יורק אל סמית' הבריק את התנגדותו לאוורי בראנדג' . עיתונאי הספורט האמריקני דאמון ראניון רב המוניטין כתב : "הפוטש הפאגאני של גרמניה ההיטלראית עושה את העובדה שמדינה זאת קיבלה את השבועה האולימפית האמיתית לבלתי אפשרית או לצביעות" . ג'ון קיראן מ- "ניו יורק טיימס" הביע זעזוע נוכח ההתנהגות הבלתי ספורטיבית של גרמניה . אד סליוואן מ- "ניו יורק דיילי ניוז" כתב בעיתונו : "קראתי אתמול בעיתונים כי גרמניה של אדולף היטלר מציעה עתה למחוק מרשומות המלחמה את שמותיהם של וותיקי המלחמה היהודיים אשר נפלו או נעשו נַכים בקרבות על הגנתה" . חייו של אוורי בראנדג' הלכו ונעשו קשים . ב- 3 בדצמבר 1935 נערכה ב- "מדיסון סקוויר גארדן" בניו יורק עצרת המונים שארגנה התאחדות ספורט החובבים בארה"ב נגד השתתפות ארה"ב במשחקי ברלין 1936 . מיליון וחצי חתמו על עצומת הנגד . אוורי בראנדג' ותומכיו הציגו את עצמם כמי שמתייצבים גבוה מעל השוביניזם הקטנוני שהפגינה התאחדות ספורט החובבים האמריקנית . מעת לעת השמיע נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' שבחים להישגי הוועדה המארגנת הגרמנית של המשחקים בראשות ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קָארְל דִים , ומאידך הטיל דופי בוועדת ג'רמי מאהוני על משחק לא הוגן שלה ועל היותם כמעט קומוניסטיים אדומים . שני הצדדים אספו תחמושת ריטורית לקראת הוויכוח הגדול באסיפה הלאומית של התאחדות ספורט החובבים שנערכה ב- 8 בדצמבר 1935 במלון "קומודור" בניו יורק . בתום חמש שעות נאומים חוצבי להבות נערכה הצבעה בה השיגה אוורי בראנדג' רוב זעום של שלושה קולות . אוורי בראנדג' הצליח להעביר החלטה התומכת בהשתתפות ארה"ב באולימפיאדת ברלין 1936 שטקס הפתיחה שלה נקבע להיערך בתוך שמונה חודשים ב- 1 באוגוסט 1936 אך סייג את ניצחונו בהצבעה ואמר כי אין בהשתתפות ארה"ב כל רמז של הסכמה לשלטון הפוליטי הנאצי בגרמניה . נשיא התאחדות ספורט החובבים ג'רמי מאהוני התפטר מתפקידו ובמקומו הוצע לתפקיד שהתפנה אוורי בראנדג' , שאומנם נבחר פה אחד . מכיוון שאיחד עכשיו את כהונת נשיא הוועד האולימפי האמריקני יחדיו עם נשיא התאחדות ספורט החובבים בארה"ב , תבע אוורי בראנדג' במפגיע את התפטרותם מרצון של כל בעלי התפקידים בארגון שהיה אנטי אולימפי .

נשיא המכבי העולמי זֶלִיג בְּרוֹדֶצְקִי כתב ב- 12 בנובמבר 1935 מכתב גלוי לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הנרי דה באלייט לאטור בזו הלשון : "אנחנו היהודים איננו יכולים להתייחס בקלות ראש למצב שנוצר נוכח העובדה שהמשחקים האולימפיים ייערכו בברלין באוגוסט 1936 . אנוכי יחד עם כל היהודים ורבים אחרים משקיפים על המצב העניינים בגרמניה מנקודת מבט אנושית כללית ומהיבט של הגינות חברתית . אנחנו תובעים מכל הספורטאים היהודים ברחבי תבל , למען כבודם העצמי , להימנע מלהתחרות במדינה שבה הם מופלים לרעה בשל גזעם , ואחיהם היהודים בגרמניה נתונים ליחס משפיל וחסר תקדים באכזריותו" . ספורטאים יהודים לא מעטים התעלמו מהבקשה וביניהם כפי שהוזכר כבר , רודי בל , הלן מאייר , והסייפת אילונה אֶלֶק – שאחרר מהונגריה . הספורטאים הללו הגשימו את חלומם ליטול חלק במשחקים האולימפיים . האָצָן היהודי – אנגלי הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָאהָמְס מי שזכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' באולימפיאדת פאריס 1924 התנגד לחרם  על אולימפיאדת ברלין 1936 . לעומתם היו ספורטאים יהודים שכן החרימו את האולימפיאדה הנאצית בהם השחיינית המצטיינת יהודית דויטש מאוסטריה והסייף אלברט וולף מצרפת . ספורטאים יהודים אמריקניים מצטיינים החליטו להשתתף במשחקים האולימפיים ביניהם שני האצנים מָרְטִי גְלִיקְמַאן וסֶם סְטוֹלֶר , וגם מרים המשקולות דייויד מאייר והכדורסלן סם באלטר .

בעוד אוורי בראנדג' מנהל מסע התרמה למען המשלחת האמריקנית למשחקי ברלין 1936 , ניסה גֶ'רְמִי מָאהוֹנִי יחדיו עם אנשי עסקים אמריקניים וגם אירופיים שנפגעו מוסרית , לארגן אולימפיאדת עממית מעין "משחקי פועלים" בעיר הספרדית ברצלונה (התחרתה עם ברלין על הזכות לארח את האולימפיאדה ה- 11) . זאת הייתה מחאה כנגד הנאצי פיקציה של הספורט הבינלאומי . המהלך היה חסר עניין . לא ניתן היה להתחרות נגד IOC על היוקרה האולימפית ועל המורשת של התנועה האולימפית גם אם האולימפיאדה הנאצית הייתה שנויה במחלוקת פוליטית . אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' התגלה כאיש עסקים מוכשר בעל יכולת שכנוע והשפעה . חרף העובדה שהשפל הכלכלי בארה"ב טרם חלף הוא הצליח לגייס סכום שיא של 400000 (ארבע מאות אלף) דולר על מנת להשיט את המשלחת האמריקנית הגדולה לגרמניה ולממן את שהותה בת השלושה שבועות שם .

AOC 1

טקסט תמונה : 1936 . בכירי הוועד האולימפי האמריקני . זיהוי הנוכחים בתמונה : משמאל למעלה , נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' . מימין למעלה : סגן נשיא הוועדה המארגנת ד"ר ז'וזף ראייקרופט . באמצע : נשיא ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט ששימש נשיא כבוד של הוועד האולימפי האמריקני . משמאל למטה , מזכיר הוועד האולימפי האמריקני פרדריק רוביין . מימין למטה , גוסטאבוס קירבי גזבר הוועד האולימפי האמריקני . באמצע למטה זהו הרופא "ד"ר גראהם האמונד חבר מטעם כבוד בוועד האולימפי האמריקני . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני) .

IOC 2

טקסט תמונה :  1936 . למעלה, שני נשיאי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . זיהוי מימין , הנשיא בעבר הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין . משמאל , הנשיא הנוכחי הגרף הבלגי הנרי דה באלייט – לאטור .למטה , שלושת נציגי ארה"ב בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . מימין , אוורי בראנדג' . באמצע , הבריגדיר – גנרל צ'ארלס שריל (נפטר במפתיע מהתקף לב ב- 25 ביוני 1936) . משמאל , וויליאם גארלאנד מי שכיהן בתפקיד יו"ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני AOC) .

[1] במקומה הוצבה קופצת גרמנייה אחרת בשם דורה ראטיין (Dora Ratjen) . דורה ראטיין גילתה ב- 1957 כי היא בכלל גבר שקורים לו הרמאן ראטיין (Herman Ratjen) .

אוורי בראנדג' (Avery Brundage) נשיא AOC ומאוחר יותר נשיא IOC

שני ראשי הוועדה המארגנת ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד"ר קָארְל דִים שהיו מוכרים ומקובלים מאוד על כל אנשי IOC הודיעו שהוועד האולימפי הגרמני יקפיד למלא אחר החוקה האולימפית ולא תהיה שום אפליה הנוגעת ליהודים או של ספורטאים שחורים . אך הדבר לא עבר בשקט . ההחלטה לקיים את האולימפיאדה בברלין הנאצית ערערה לחלוטין את אימונם של המדינות הדמוקרטיות האירופיות וכל אלה שהאמינו בכנות אנשי IOC . ההחלטה לערוך את האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בגרמניה סתרה על פי דעתם את הרעיון האנושי שהונח בבסיס קיום האולימפיאדות , והוא שלום ואחווה בין בני האדם באשר הם והפגנת שוויון בין אומות העולם . נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג' דחה את הגישה הזאת על הסף . הוא העריץ את התנועה האולימפית הבינלאומית וגם את הוועד האולימפי הגרמני ואת הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי ברלין 1936 וסבר שאין לערב פוליטיקה וספורט . אין זה מעניינו של IOC והוועדים האולימפיים הלאומיים להתערב במבנה ואופי השלטון הפוליטי של גרמניה הנאצית . "אנחנו ספורטאים שבאים להתחרות ולא להטיף מוסר פוליטי לאיש" , גרס . קנצלר גרמניה אדולף היטלר ניצל את התקופה הטרום אולימפית ובאחד מנאומיו רבי הפאתוס ברייכסטאג הציג את עיקרי תורת עליונות הגזע הארי ואת התוקפנות והכוחנות שלו ליצירת עולם חדש . אדולף היטלר לא הסתיר את שנאתו ליהודים ושחורים ואת כוונותיו בדרך להגשמת תיאוריית הגזע הגרמנית על כל משמעויותיה : אפליה , קיפוח , ושלילת זכויות אזרחים שנחשבו על פי התיאוריה הנוראית והמסולפת שלו לבני דרגה שנייה או שלישית . ל- אוורי בראנדג' זה לא הפריע . אדולף היטלר החליט לממש את רעיון עליונות הגזע הארי הגרמני גם באמצעות שימוש בהפעלת מכונת המלחמה האדירה והמשוכללת שלו אם יהיה צורך בכך כדי לבנות מחדש רייך גרמני בן 1000 (אֶלֶף) שנים . ב- 1933 החלה גרמניה לפתח מערכות נשק חדישות והרסניות ועמן בניית צבא אדיר לרבות חיל אוויר וחיל הים בעוצמות חסרות תקדים . בחלוף שש שנים ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה בהנהגת אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 . ב- 1941 החלה גרמניה הנאצית בהשמדה שיטתית של יהדות אירופה על פי דוקטרינה מחרידה מחושבת מראש . במשך שש שנים טבלו אירופה והעולם בנהרות של דם, עלו באש , וכוסו בתימרות עשן . עשרות מיליוני בני אדם נהרגו במלחמה . המשטר הנאצי רצח שישה מיליון יהודים בתוכם מיליון ילדים יהודים .

[1]  המנצחים האולימפיים בענפי הספורט השונים באולימפיאדת ברלין 1936 קיבלו עציצים של עץ אלון ולא מדליות כמקובל היום.

[2]  הקולונל (בריגאדיר) קיש נפל במלחמת העולם ה- 2 בחזית בצפון אפריקה .

[3]  הנרי מונד הלורד מלצ'ט (Melchett) ה- 2 הוא בנו של היהודי – אנגלי סר אלפרד מוריץ מונד (Alfred Moritz Mond) ומי שנקרא הלורד מלצ'ט ה- 2 או הלורד מלצ'ט הצעיר .

avery brundage 2טקסט תמונה : סופו של חודש יולי 1936 . ברלין . ימים אחדים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . אוורי בראנדג' (Avery Brundage) נשיא הוועד האולימפי האמריקני וראש משלחת ספורטאי ארה"ב לאולימפיאדה הנאצית (במרכז) מתקבל בכבוד מלכים ע"י ראש עיריית ברלין הנאצי יוליוס ליפרט (Julius Lippert משמאל) ונשיא הוועדה המארגנת הגרמנית תיאודור ליוואלד (Theodor Lewald מימין) . (באדיבות AOC) .

אדולף היטלר בז ולעג לדמוקרטיות החלשות לרבות אנגליה וארה"ב המתייחסות בסובלנות לזכויות האדם ולהגינותן כלפי בני מיעוטים , בעיר כלפי יהודים ושחורים בזויים .  בינתיים בטרם המשחקים ועם הגיע משלחות הספורט מרחבי העולם לאולימפיאדת ברלין 1936 הורה שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס להנמיך להבות ולחדול באופן זמני מרדיפת יהודים בגרמניה . הוא ציווה גם להוריד את כל השלטים והסיסמאות האנטי יהודיות התלויות ברחובות הערים . גרמניה שינתה פניה לרגע .

ב- 1952 נבחר אוורי בראנדג' לנשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הוא כיהן בתפקידו כ- 20 שנים עד 1972 לרבות אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 . לאחר רצח אחד עשר הספורטאים הישראליים ב- 5 בספטמבר 1972 ע"י מחבלים טרוריסטים פלסטיניים טען שאין להפסיק את המשחקים . הוא סבר שוב שאין לערב פוליטיקה עם ספורט וההצגה האולימפית חייבת להימשך גם לאחר שהרעיון האולימפי הוטבע ברצח של חפים מפשע בתוך המשחקים ודמם של הנרצחים הישראליים נטף מחמש הטבעות האולימפיות .

avery brundage 1

טקסט תמונה : יום רביעי בבוקר – 6 בספטמבר 1972 . האצטדיון האולימפי המרכזי . נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני אוורי בראנדג' בן 85 (Avery Brundage – במרכז) נתמך ע"י ווילי דאומה (Willi Daume – משמאל) יו"ר הוועדה המארגנת הגרמנית ונשיא הוועד האולימפי הגרמני , מגיע לטקס האזכרה ל- י"א הספורטאים הישראליים שנרצחו שעות ספורות לפני כן ע"י טרוריסטים פלסטיניים . מימין ומאחור , שני אנשים מהוועדה המארגנת הגרמנית מסייעים ל- אוורי בראנדג' המתקשה ללכת . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

אני רואה בנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC בשנים 1972 – 1952 האמריקני אוורי בראנדג' כאחד האנשים הצבועים והציניים ביותר בתנועה האולימפית הבינלאומית מאז ומעולם . דבריו בטקס האזכרה באצטדיון האולימפי במינכן בבוקרו של יום רביעי – 6 בספטמבר 1972 ל- 11 הישראלים הנרצחים כי ההצגה האולימפית חייבת להימשך ("The Games must go on") , נוכח 80000 (שמונים אלף) צופים באצטדיון ומאות מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי תבל , ראויים לכל גינוי וייזכרו לדיראון עולם .

סוף הפוסט מס' 418.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנוכי מבטל את המנוי שלי על עיתון "הָאָרֶץ" לראשונה מאז עשיתי עמו הכרה ב- 1971. פוסט מס' 417. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 417 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 22 ביולי 2014.

אנוכי מבטל את המָנוּי שלי על עיתון "הָאָרֶץ" לראשונה מאז עשיתי עמו הכרה ב- 1971. פוסט מס' 417. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלום רב למו"ל עיתון "הארץ" מר עמוס שוקן ועורך עיתון "הָאָרֶץ" מר אלוף בן ,

אני מבקש לבטל לאלתר את המָנוּי שלי על עיתון "הָאָרֶץ" . "הָאָרֶץ" הוא עיתון טוב . עיתון הבית שלי במשך 43 (ארבעים ושלוש) שנים רצופות . אולם עכשיו אני מתנתק ממנו . לא מהבטן . בהיגיון . אינני מבין כיצד שני עיתונאים מובילים במדינת ישראל כעמוס שוקן ואלוף בן מטשטשים ביודעין מצב יחסים צבאי ופוליטי כה סבוך בין מדינה חופשית כישראל לבין ארגון טרור של החמאס ברמה של מדינה בעל יכולות צבאיות שהתמקם ברצועת עזה , ופוגעים במורל הצבא הישראלי והאומה הישראלית כולה . אינני יכול לקבל את השקפת עולמו של עיתון "הארץ" המאפשר בעת הזאת הדפסה והוצאה לאור של מאמרים שקריים , הזויים , וסהרוריים במסווה של חופש ביטוי עיתונות בשעה שעשרות אלפי חיילי צה"ל (בתוכם נכדי הבכור) נלחמים כבר יותר משבועיים נגד אויב שמצהיר באמנה הפוליטית שלו כי חרבו מופנית לעַד אל לבה של מדינת ישראל .

אני מנוי על עיתון "הָאָרֶץ" מאז 1971 במסגרת עבודתי העיתונאית בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומאז 2002 כאזרח פרטי . אני קורא את "הארץ" במשך 43 (ארבעים ושלוש) שנים רצופות . עכשיו לנוכח פרסום כל מיני מאמרים סהרוריים ושקריים בעיתון "הארץ" בעת המערכה הכבדה שמנהל צה"ל נגד אויב מר ונפשע ברצועת עזה – החלטתי לגנוז את העיתון . מדובר במאמרי כזב שנכתבים ויוצאים לאור בעיתון "הארץ" כאילו בשם חופש הביטוי העיתונאי , מדובר ב- פוסטים רוויי אינפורמציה שגויה , מדובר באוסף של המון פרטים לא נכונים , מדובר בנימוקים מגוחכים ובתוכם גם שקרים מ- שקרים שונים הנוגעים למלחמה על החיים ועל המוות של אזרחי מדינת ישראל . אני מבקש לבטל לאלתר את המנוי שלי על עיתון "הארץ" .

שני הפוסטים של שני "אנשי השלום" גדעון לוי "הרעים לטיס" ושל אורי אבנרי "צ'רצ'יל המנוול" (ולא רק) מלאים ברצף של מידע לא נכון ועובדות שקריות . מתקבל הרושם כי עורך עיתון "הארץ" מחויב לשני העיתונאים הנ"ל ומעניק להם בימה מפני שְמָם ולא בגלל גדולת הטקסט . "הרעים לטיס" ו- "צ'רצ'יל המנוול" מקוממים אותי לא רק מפני שיווק מסר שקרני בהפוך על הפוך על הפוך אלא ראשית דבר בגלל עליבות הכתיבה הדמגוגית . באחד מקטעי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" , מדווח אורי אבנרי לקוראי "הארץ" (16 ביולי 2014) כי ד"ר יוזף גבלס (Dr. Joseph Goebbels) שר התעמולה של מכונת ההשמדה הנאצית ומנאמניו של הקנצלר המטורף והמגלומן אדולף היטלר , אומר לבני עמו בעקבות הפצצות חילות האוויר של בעלות הברית את ערי גרמניה , כלהלן : "הם יכולים להשמיד את רכושנו אך לא לשבור את רוחנו" . טקסט מרהיב כביכול שנְהֶגָה כאילו ע"י איש חֵירוּת ולוחם למען הקִידְמָה . אולם מדובר בפושע מלחמה ארור ואדם שקרן ו- נִבְזֶה בשם יוזף גבלס. מגדולי האנטישמים בהיסטוריה הגרמנית והבינלאומית . איש מנוול ופחדן , ורוצח המונים . ברור שהתחולל ההפך ממה שהבטיח יוזף גבלס התועמלן והדמגוג הנאצי הראשי במלחמת העולם ה- 2 : גם הושמד הרכוש הגרמני וגם נשברה לרסיסים רוחו של הרייך ה- 3 שנועד להתקיים ולהאריך חיים כ- 1000 (אלף שנים) על פי חזונם של אדולף היטלר ויוזף גבלס . רבים מקוראי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" של אורי אבנרי אינם מכירים את ההיסטוריה הגרמנית הנאצית ואת תורת הדמגוגיה האנטישמית והלאומנית המשומנת והארסית של יוזף גבלס . תגיד לי מר אורי אבנרי האם זה הזמן והמקום להביא לנו את ציטוטי "הגבורה" של יוזף גבלס אחד מגדולי האנטישמים המנוולים ביותר בהיסטוריה המודרנית של האנושות…??? תגיד לי מר אלוף בן עורך "הָאָרֶץ" האם זהו המצב והעת המתאימה להציג בעיתון שלך לציבור בישראל את ד"ר יוזף גבלס המנוול כ- גיבור רוחני של גרמניה הנאצית…??? אלו שיקולי עריכה רצים לך בדיוק בראש…??? יצאתם מדעתכם לגמרי בשם חופש העיתונות , ריבוי דעות , וביקורת לגיטימית כביכול . לידיעת קוראי הבלוג : גם אחרי שצבאות בעלות הברית נחתו ב- 6 ביוני 1944 בחוף נורמאנדי , השיגו עדיפות צבאית ברורה על הוורמאכט הגרמני , ושעטו לעבר נהר הריין , וגם לאחר שחדרו לברלין באפריל 1945 במשותף עם הצבא הרוסי וצבא גרמניה התמוטט לחלוטין , המשיכו שני הדמגוגים המטורפים אדולף היטלר ויוזף גבלס לבלף את אומה הגרמנית המובסת ברדיו הממלכתי של ה- DRP של האנס פריטשה (Hans Fritzsche) , כי הניצחון הגרמני קרוב ו- או טו טו ניצב מעבר לפתח . בדיוק כפי שאיסמעיל הנייה מבטיח כעת לאזרחיו ברצועת עזה .

goebbels

טקסט תמונה : 1940 – 1939 . זהו ד"ר יוזף גבלס (Dr. Joseph Goebbels) שר התעמולה האָרְסִי והמנוול בממשלתו הנאצית של רודן גרמניה הפיהרר המטורף , הארכי טרוריסט , ורוצח המונים אדולף היטלר (Adolf Hitler) . במאמרו הסהרורי "צ'רצ'יל המנוול" בעיתון "הארץ" (16 ביולי 2014) , פוסט בלתי מתקבל על הדעת על פי חוות דעתי , אין אורי אבנרי מציין אפילו פעם אחת כי גרמניה של אדולף היטלר ויוזף גבלס הייתה מדינה נאצית נבזית שהגתה את תורת הגזע והמציאה את הדוקטרינה של השמדת עמים בכוח הזרוע . בכך הוא מוציא פרטים חשובים הנחוצים להבנת תוכן ההקשר הכללי . הקורא התמים יכול להבין בטעות כי שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס שאמר בנאום רדיו לאומה הגרמנית המובסת לאחר הפצצות קשות של חילות האוויר של בנות הברית את עשרות ערי גרמניה הנאצית , את הטקסט כלהלן , "הם יכולים להשמיד את רכושנו אך לא לשבור את רוחנו" , הוא בעצם לוחם חֵירוּת וחוֹפֶש גרמני , והוגה דעות אציל רוח , ולא שותף מלא לרצח והשמדת עמים . יוזף גבלס הוא פושע מלחמה מְנוּבָז ופחדן שברח מהחיים ומהאחריות לתבוסה ולאובדנה של גרמניה בלחיצה אחת על הדק האקדח שלו שהיה מכוון לרקתו . (התמונה באדיבות הסוכנויות) .

בטרם כניעת ונפילת גרמניה ב- 8 במאי 1945 החליט הדמגוג הפחדן יוזף גבלס באפריל 1945 בבונקר בברלין להתאבד יחדיו עם רעייתו מַאגְדָה (Magda Goebbels) , ובכך להקדים את קצו הקרב ובא (יוזף גבלס ומאגדה התאבדו בעקבות התאבדות הפיהרר הנערץ שלהם אדולף היטלר ופילגשו אווה בראון , גם הם בבונקר בברלין) . לשניהם , לאדולף היטלר ויוזף גבלס לא היה העוז להתייצב ולהתוודות בפני האומה הגרמנית המובסת , "הובלנו אתכם לאבדון. מחלו לנו" , ורק אז לכוון את לוע האקדח לרקתם . לפני התאבדותם הפחדנית הורו מאגדה ויוזף גבלס לעוזריהם לקטול את חייהם של ששת ילדיהם הקטנים באמצעות זריקות רעל שמא ייפלו בשבי כוחות בנות הברית . בטרם נעיצת מזרקי המוות בגופם של הילדים הקטנים והמפוחדים , סיפרו להם המזריקים כי הם נותנים להם רק זריקות קטנות כדי שיוכלו לישון טוב יותר בלילה . את זאת ופרטי מידע אחרים נוספים נחוצים אין אורי אבנרי מספק לקוראי "הארץ" במאמר הסהרורי שלו "צ'רצ'יל המנוול" . פוסט דמיוני מבולבל , ומופרך. מנותק מהמציאות ולכן גם בלתי חשוב . קוראים צעירים שאינם בקיאים בהיסטוריה הגרמנית העכורה בשנים 1945 – 1933 עוד יכולים לחשוב שיוזף גבלס היה איש רוח גרמני , לוחם חופש , ודמוקרט דגול שחיבר סלוגן נאה ואמיץ שכזה נגד שלושת הרודנים ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן . גדעון לוי הוא עיתונאי עלוב שמנתק מראש את קוראיו מהמציאות המורכבת , ולא מספר להם במאמר הנֶפֶל "הרָעִים לטַיס" בעיתון "הארץ" (14 ביולי 2014) את המְסוּבָּכוּת של ניהול מלחמה נגד אויב מְנוּבָז וטרוריסטי כמו החמאס הנאצי במסווה של מִמְסָד איסלאמי הגון ומוקפד . כאילו מדובר ביריב תמים ויישר דרך ברצועת עזה שאיננו פוגע באזרחים , כאילו הוא גדעון לוי דָן ועוֹסֵק בארגון טרור חביב ומנומס שלא גמר אומר להשמיד את מדינת ישראל במהלכים צבאיים מתוך ריכוזי אוכלוסייה צפופה שלו . האבדות האזרחיות ברצועת עזה במערכה הכבדה הן תוצאה של משטר נאצי – איסלאמי רצחני ובאחריות הארכי טרוריסט איסמעיל הנייה . דם אזרחיו יחולו על ראשו ולא עלינו . איסמעיל הנייה הוא בן מוות ודמו בראשו . במאבק המר המתחולל כעת בין מדינה חופשית ודמוקרטית לבין ארגון טרור רצחני שאיננו בוחל בשום אמצעי כדי להשמיד את מדינת ישראל ולזרוע בה הרס , טרור , בלבול , וחוסר וודאות מוטלת על מדינת ישראל החובה להוריד את שיבתו של איסמעיל הנייה בדָם שְאוֹל . השמדת המערך הרקטי – טילי  ומנהרות התופת של החמאס אינם מספיקים . יש לפגוע גם בדרג מקבלי ההחלטות . במנהיגות הפוליטית והצבאית של החמאס . המאמר של גדעון לוי "הרָעִים לטַיִס" הוא נכלולי ומטונף . אין בו אֶמֶת . בנוסף הוא גם כתוב בצורה עלובה, ומנומק באופן שקרני . פוסט פתולוגי .

זאת הייתה סצנה תקשורתית בלתי מתקבלת על הדעת . באותה העֵת הזאת בה רופא יהודי אוסטרלי שעלה לא מזמן ארצה עם משפחתו , מטפל בבית חולים בישראל בבנו שנפצע בפעולות חטיבת גבעתי עכשיו ברצועת עזה, ובשעה שבן נוסף שלו חייל בחטיבת הנח"ל נלחם גם הוא ברצועה וקופץ לרגע קט לבית החולים לחבק את אחיו הפצוע , ושניהם מספרים למצלמת הטלוויזיה באיפוק , ברצינות , בגאווה , ובמסירות אין קץ : "מי תיאר לעצמו לפני 60 ו- 70 שנה כי יום יבוא ותקום מדינת ישראל ויקום צה"ל , ואנחנו יהודים עולים חדשים מאוסטרליה נלבש את מדי צה"ל כדי להגן על תושביה" – ימצא עורך "הָאָרֶץ" מר אלוף בן צורך להדפיס את הפוסטים הסהרוריים האלה של גדעון לוי "הרָעִים לטַיִס" ו- "צ'רצ'יל המנוול" של אורי אבנרי . אם עורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מצויד באמת בשיקולים של עורך אחראי בעת ש- צה"ל (שהוא גם צבא שלו) מנהל כעת מערכה כבדה נגד אויב חמוש בדוקטרינת השמדה נחושה וסדורה של מדינת ישראל , מצויד בנשק רב לרבות מערך רקטי – טילי ורווי ובמנהרות תופת התקפיות מוכנות לפעולה – היה עליו להמתין עם פרסום שני הפוסטים "הרָעִים לטַיִס" ו- "צ'רצ'יל מנוול" של גדעון לוי ואורי אבנרי . בעיניי מדובר בעריכה עיתונאית בלתי מתקבלת על הדעת ולא שקולה בלשון המעטה . אינני איש שלום פחות מאורי אבנרי וגדעון לוי . אינני איש ערכים פחות מאורי אבנרי וגדעון לוי . יושרתי האישית והציבורית איננה פחותה מזאת של אורי אבנרי ו/או של גדעון לוי . משהו עקום התרחש בימים האחרונים בעיתון "הָאָרֶץ" חסר שיווי משקל . אם כך אינני זקוק עוד לעיתון "הָאָרֶץ" . אנוכי יכול לרכוש לעצמי מקורות מידע חלופיים .

צריך לומר כאן בסיום ה- Sequence הזה כי ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן לא היו אנשי שלום פחות מגדעון לוי ואורי אבנרי וגם לא פחות דמוקרטיים מהם . שיקול דעתם של הדמוקרטים הדגולים ומנהיגי העולם החופשי בעת ההיא להילחם עד חורמה בטרור הגרמני הנפשע וההרסני בראשות פושעי המלחמה הנאציים הקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה שלו יוזף גבלס ושרים נוספים בממשלה הגרמנית הנאצית כמו הרמאן גרינג ויואכים פון ריבנטרופ וחבר מרעיהם בכת הצבאית היפנית הרדיקאלית של הידקי טוג'ו (Hideki Tojo) , בשיטת "טרור ייענה בטרור", הייתה ברירת מחדל אחרונה . במלחמה העקובה מדם ההיא בשנים ההן של 1945 – 1939 הכריע העולם החופשי הנאור והדמוקרטי בסופו של דבר באיחור זמן עצום ובקושי רב את מדינות הציר של גרמניה , יפן , ואיטליה .

המלחמה היא עניין אישי לחלוטין . כל אחד מתבונן בה מנקודת מבטו האישית והמשפחתית ומנקודת מבט של סיכון וסכנה בהם נתונים יקיריו . זכותם של גדעון לוי ואורי אבנרי להביע את דעתם ככל העולה על רוחם על המצב המורכב והמסובך אך אין זאת הפררוגטיבה של עורך העיתון להדפיס שקרים ועובדות עכשוויות והיסטוריות בלתי נכונות בשם חופש המידע כביכול . אינני איש שלום פחות מגדעון לוי ומאורי אבנרי וגם לא נאמן פחות מהם למדינת ישראל . אני מתפעל מאומץ לבם ודבקותם במשימה של חיילי צה"ל באוויר , בים , וביבשה – שמחרפים את נפשם ברגע זה ונלחמים בגופם על הגנת אזרחי מדינת ישראל על גורלה של מדינת ישראל . וצריך לומר כאן עוד דבר . תושבי הקיבוצים כפר עזה , נחל עוז , גבים , גברעם , ברור חיל , אור הנר , מפלסים , סעד , כיסופים , ניר עם , ארז , זיקים , כרמיה , עין השלושה , ויישובים רבים אחרים הסמוכים לגדר הגבול עם רצועת עזה אינם אנשי שלום פחות מאורי אבנרי , גדעון לוי , ו- עמוס עמיר ודומיהם . צריך להבהיר בזאת שיש גבול ברור בין ביקורת לגיטימית על הממשלה ועל פעולותיה כמקובל במדינה דמוקרטית וחופשית , לבין הפיכת עיתון "הָאָרֶץ" לשופר של קבוצת כותבים סהרוריים והזויים . כאן בדיוק תפקיד העורכים להתערב ולמנוע זאת . כתבי הבית של עיתון "הארץ" חצו את הקווים והפכו קוראים כמוני ושכמותי לבני ערובה שלהם . בינתיים הם העורכים ומפיקי עיתון "הארץ" מתפרנסים מהקליינטים שלהם ולא להפך . אני מבטל בזאת את המנוי שלי על עיתון "הארץ" . לא בגלל הכותבים. בגלל העורכים .

אני מצרף בזאת גם את מכתב הביטול על מָנוּי "הארץ" של בני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה , כלהן :

שלום רב למערכת "הארץ",

אני מבקש לבטל לאלתר את המנוי שלי לעיתון "הארץ" . אני מנוי על העיתון שנים רבות (מלבד שנתיים שגרתי בארצות הברית) ואינני מעוניין להמשיך לקבלו. העיתון משקף במובנים את עמדתי הפוליטית (מדינית) ובכל זאת אני סבור שבשבוע האחרון הוא חצה קווים אדומים. לו הייתי סבור שהבעיה היא בגדעון לוי ואחרים הייתי קורא ומתעצבן (ואולי מוותר על הקריאה) וממשיך לעמודים הבאים. ואולם, דומני שיש כאן כשל של העורכים (ולא של הפובליציסטים) אשר מאפשרים פרסום מאמרים הזויים על גבול השיגעון מבלי שעברו עריכה או שיקול דעת של עורך ("הרעים לטיס" , "צ'רצ'יל המנוול" , אפשר להבין את חמאס וכיו"ב) . כמובן הכול בשם חופש הביטוי וריבוי הדעות. שטויות. הדעת לא סובלת הכול הנייר כן. אמצא דרך אחרת לקבל את החדשות לביתי. ייתכן ואין אלטרנטיבה ראויה אבל במציאות הנוכחית לא לקבל את "הארץ" עדיף מלקבלו.

בברכה,

גור אלרואי

להלן הסברו המפורט ונימוקיו של פרופסור גור אלרואי ראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת חיפה כפי שהוגשו אמש (יום שלישי – 22 ביולי 2014) למו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן ועורך "הארץ" מר אלוף בן בגין ביטול המנוי על עיתון "הארץ" :

עמוס ואלוף שלום רב,

אני מבקש להודות לכם שמצאתם זמן בסדר יומכם העמוס לכתוב ולהגיב למנוי שעזב. זה בהחלט מלמד שאתם לא מתייחסים למינוים כדבר המובן מאליו והם חשובים לכם ולא רק בהיבט הכלכלי.

אני היסטוריון ולא עיתונאי וגם לא מומחה גדול בתקשורת. יחד עם זאת, אני חושב שיש דמיון מסוים בינינו. שנינו עוסקים בכתיבה ושנינו עורכים. עריכה איננה בשום אופן צנזורה ולא סתימת פיות. מטרת העורך היא לקרוא ולבקש (במידת הצורך) להתייחס לנקודות שהן חלשות במאמר ולא מספיק מבוססות. אף אחד לא אוהב שמתערבים בטקסט שלו וכולנו מאוד רגישים לדברים שאנחנו כותבים. דווקא בגלל זה קיים תפקיד העורך שמטרתו להסב את תשומת לב המחבר לכשלים במאמר ולבקש מהמחבר הבהרות או הסתייגויות. לעיתים די במילה אחת או שורה כדי להפוך את המאמר לטקסט מעמיק ורציני ששווה להתייחס אליו ולהתמודד עם טיעוניו.

אני לא תומך בקו של "יורים ושותקים". ההפך הגמור, יש מקום לדיון תקשורתי וחשוב לגרום לקוראים אי נחת כשצריך. אסור לעורכים חלילה לבקש מכותב המאמר לשנות את הטיעון ואת אופי המאמר כיוון שהוא לא חלק מהקונצנזוס. לטעמי זו התערבות גסה שאין לה מקום בחברה דמוקרטית.

ברצוני לתת לכם שתי דוגמאות קונקרטיות ולהסב את תשומת לבכם כיצד התערבות שלכם הייתה יכולה לשנות את המאמר מבלי לפגוע בטיעונים של הכותב.

א. גדעון לוי – "הרעים לטיס" : לוּ המאמר של לוי היה עוסק באוכלוסיה אזרחית שנפגעת מהפצצות חיל האוויר לא הייתי מתרעם. עם זאת, אני לא חושב שהמאמר ביקש "לעורר את השאלה, האם תקיפת בתים אזרחיים של פעילי חמאס – שהוצגו כמטרות העיקריות של חיל האוויר, בטרם התרחב המבצע לפעולה קרקעית – עומדת בכללים של פקודה חוקית, או שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, שעל הלוחמים לסרב לבצעה". הלוואי וזו הייתה הסוגיה שעולה ממנו. המאמר הציג את הטייסים כרוצחים. המאמר היה אישי נגד הטייסים מבלי שיש להם יכולת להגיב. הרי ברור לכם ששום טייס של חיל האוויר לא מחליט בוקר אחד להמריא, לטוס לרצועת עזה ולהרוג חפים מפשע. הרג האזרחים הוא פועל יוצא של הלחימה המורכבת בעזה ואפשר לדון אם זה הכרחי אבל הטייס הוא לא רוצח. כאן נדרשת ידו המכוונת של העורך. אפשר היה לבקש מגדעון לוי להציג את הטיעון אחרת לתקוף אותו מכיוון שונה. כל זאת, מבלי אפילו לבקש ממנו להתייחס לעובדה שהאוכלוסייה האזרחית התבקשה להתפנות לפני ההפגזה והחמאס הוא זה שכפה עליהם באיומי נשק להישאר והשתמש בהם כמגן אנושי. דרך אגב, גם אם הוא היה מציין זאת במאמר (ואפשר היה לבקש זאת ממנו) עדיין היה מקום רחב לדיון על אוכלוסייה אזרחית במלחמה.

ב. אורי אבנרי – "צ'רצ'יל המנוול" : אבנרי הוא עיתונאי עתיר זכויות אבל גם אותו אפשר לערוך. הוא זה שטבע את המושג "ללא מורא וללא משוא פנים" בעיתונות הישראלית. המאמר אמנם נכתב ללא מורא אבל יש בו הרבה משוא פנים והוא זה ששבר את גבי והביא לביטול המינוי. אני סבור שבמקרה הזה פשוט נרדמתם בשמירה. אין לי שום הסבר אחר. האם שמתם לב שאבנרי לא הזכיר ולו פעם אחת את המילים: "נאצי", "נאציזם" או "היטלר"? במקום זאת הוא בחר להשתמש במילה סתמית וריקה בשם "גרמניה". מדוע אי אפשר היה להשתמש בצמד המילים 'גרמניה הנאצית' או כאשר מציינים את גבלס להצמיד לו את התואר שר התעמולה הנאצי של היטלר? גם מקומו של היטלר נפקד מהמאמר כאילו הטייסים הגרמנים פעלו על דעת עצמם. המשפט של גבלס כפי שמופיע במאמרו של אבנרי: "הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא את רוחנו", הוא משפט פנטסטי והקוראים הצעירים שלכם יכולים לחשוב שגבלס היה לוחם חופש. אבנרי לא השתמש במילים, "נאצי", "היטלר", "גרמניה ההיטלראית" בכוונת תחילה. זה בדיוק התפקיד שלכם (לפחות מנקודת מבטי) לדרוש ממנו להשתמש במילים הללו וכל זאת מבלי לשנות את הטיעון העקרוני. נראה לי שאבנרי היה מסרב לבקשתכם כיוון שלו היה מסכים המאמר שלו היה הופך לפתטי והזוי כי אנחנו יודעים שאין באמת מקום להשוואה בין צ'רצ'יל להנייה. בניגוד למה שאלוף כתב לי, השימוש של אבנרי בטרמינולוגיה "נייטראלית" כביכול כן גורע מ"ההערכה שגרמניה הנאצית הייתה ממשטרי הרשע הגרועים והאכזריים בהיסטוריה, שהבסתה הייתה מעשה צודק מאין כמותו, ושצ'רצ'יל היה גדול הבריטים במאה הקודמת". מעניין שבדוא"ל אלי אלוף השתמש בתואר גרמניה הנאצית ואילו אורי אבנרי נמנע מלעשות זאת.

יש לי עוד דוגמאות למכביר אבל די בשתיים. פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. הכלל הזה כנראה תקף גם לסיקור תקשורתי. רוב כותבי מאמרי הדעות הקבועים שלכם חיים במדינת תל אביב רבתי. אני מניח שלו הפובליציסטים שלכם היו גרים דרומה או צפונה לגוש דן או חלילה בעוטף עזה נקודת המבט הייתה קצת משתנה ועדיין נשארת ביקורתית ונוקבת אבל הרבה יותר עשירה ומגוונת.

בברכה,

גור אלרואי

סוף הפוסט מס' 418

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבצע "צוק איתן". פוסט הגיוני ומרשים של ד"ר יאיר כספי "רוצים להשמידנו" מול פוסט תמוה ומבולבל של אורי אבנרי "צ'רצ'יל המנוול". טקסט הגיוני של העיתונאי ינון מגל מול טקסט שנוי במחלוקת ולא מובן של ענת סרגוסטי. פוסט מס' 416. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 416 : הועלה לאוויר בשבת בצהריים – 19 ביולי 2014.

מבצע "צוק איתן". פוסט הגיוני ומרשים של ד"ר יאיר כספי מול פוסט תמוה, מעוות, ומבולבל של אורי אבנרי. טקסט הגיוני של ינון מגל מול טקסט שנוי במחלוקת ולא מובן של ענת סרגוסטי. פוסט מס' 416. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : מאמרו של העיתונאי הוותיק מר אורי אבנרי "צ'רצ'יל המנוול" כפי שהתפרסם ביום רביעי – 16 ביולי 2014 בעיתון "הארץ" – מעוות , לא מוצלח בלשון המעטה , מבולבל , ו- מְקוֹמֵם . מעוות, בגלל שמדובר במאמר בו משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ'רצ'יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל לגרמניה הנאצית . מקומם , מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים . פוסט תמוה , לא מדויק , ובלתי נכון בכל מיני חלקים שלו .

כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט . א. "בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו" . ב. "לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט" . ג. "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות" . עם שחרורי מצה"ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה" , "ללא מורא – ללא משוא פנים" . הסלוגן מצא חן בעיניי . גיליון בודד של "העולם הזה" התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ . גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים . מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים . למשל , אורי אבנרי כינה את השב"כ "מנגנון החושך" . "העולם הזה" נקרא ע"י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 משמאל לימין מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפתחו ועל רכילות עסיסית בסיומו . חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס , סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים , וצילומי עירום של נשים . חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון , קראו כמעט כאיש אחד את העיתון "דָבָר" , חלק מצומצם קרא גם את "על המשמר" אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור "רחל המרכלת" יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון "העולם הזה" . אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי . הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ"מניקים ברי פלוגתה שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי . אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר "העולם הזה" . רובם בגלוי . חלקם בסתר . אורי אבנרי ידע לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- "אני מאמין" הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו "העולם הזה" איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו . מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית היה הדלק שהניע את קידום המכירות של "העולם הזה" בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב . בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר "העולם הזה" פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים . "העולם הזה" יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז'ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב . העיר תל אביב הייתה המעוז של "העולם הזה" לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים וסנסציות Sex . גם בתל אביב נקרא "העולם הזה" משמאל לימין . "העולם הזה" הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו , אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון) . 20 קוראים על כל גיליון . בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולאריות העיתונאית שלו . אמרת "העולם הזה" – אמרת אורי אבנרי ! רשימתו "העולם הזה – כוח חדש" זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965 ואורי אבנרי הפך ל- ח"כ . בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח"כ אורי אבנרי את כוחו . הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת . ב- 1972 התחולל קרע בין השניים . הח"כ אורי אבנרי והח"כ שלום כהן רבו ונפרדו . עורך ומו"ל "העולם הזה" אורי אבנרי לא היה טיפש אבל גם לא העם בישראל שדחה את משנתו הפוליטית ולא ראה בו מנהיג . אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח"כים . זאת הייתה שירת הברבור של אורי אבנרי בכנסת . לפתע התברר שאורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר , אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר . הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- "העולם הזה" .

אני עוזב לרגע את כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת "צ'רצ'יל מנוול" של אורי אבנרי , בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ'רצ'יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת חוזרת ונשנית , ובהפוך על הפוך על הפוך , למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה . השוואה מתוחכמת ומעוררת תמיהה רבתי . אורי אבנרי מספר לקוראי "הָאָרֶץ" כי הארכי טרוריסט קנצלר גרמניה הנאצית אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל , אולם ווינסטון צ'רצ'יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו , והחזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה . קוראי "הארץ" הצעירים עוד יכולים להאמין לו .

Winston Churchill

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940 , מושווה במטפורה מתחכמת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע"י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה . (סוכנויות).

אורי אבנרי לא מספר לקוראי "הארץ" כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן . בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו . 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף) .

warsaw

טקסט תמונה : ספטמבר 1939 . מלחמת העולם ה- 2 . ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר . (סוכנויות) .

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע"י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ'סלאב מולוטוב . ההסכם שנודע כ – "הסכם ריבנטרופ – מולוטוב" נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע"י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם "מבצע בארבארוסה") . במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם , לא סיפר אורי אבנרי לקוראי "הָאָרֶץ" את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ונורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה , לוקסמבורג , והולנד . אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הארץ" כי ביוני 1940 עקף ה- "וֶורְמָאכְט" את קו ההגנה "מָאזִ'ינוֹ" וכבש בסערה את צרפת . אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות .

אורי אבנרי מספר לקוראי "הארץ" כי ווינסטון צ'רצ'יל כמו איסמעיל הנייה יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה . אח"כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט , ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה) . מדובר בפוסט מקומם ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך . העם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהיה מוקף באין סוף טבעות הגנה של הגֶסְטָאפּוֹ . אפילו בשיא הפופולאריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים , אובטח ונשמר מפני בני עמו , ע"י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo . הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע"י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע"י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- S.S. היינריך הימלר וריינהארדט היידריך .

hitler 3

טקסט תמונה :  1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936 . אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג  ב- "Via Triumphalis" בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי , שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש . 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- S.S. יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי אדולף היטלר . לשום מתנקש פוטנציאלי לא היה סיכוי להגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות . (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936)

אורי אבנרי מסיים את הפוסט שלו וקובע כי גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש , ומיליוני טונות של פצצות לא הועילו . הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם הנאציים . לא נכון . היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין . נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר , מובסת , ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי ו- אבדון מוחלט . גם לא אוכלוסיית עזה . הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע"י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו , נעשות בכוח הזרוע ותחת איומים של המשטר הטרוריסטי האיסלאמי המזוין בנשק ברצועה . איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות . תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2 , כשתקופת ה- "בליצקריג" באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה . החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות . ואם בכל זאת הייתה כזאת , היא נעשתה בכוח ע"י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו . החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית , בנפש , במורל , וברכוש : ברלין , קלן , דורטמונד ,דרזדן , דיסלדורף , אסן , פרנקפורט , המבורג , לייפציג , מינכן , בוכום , ברמן , חמניץ , שטטין , דסאו , דואיסבורג , האגן , האנובר , קאסל , קיל , מאיינץ , מגדבורג , מאנהיים , נירנברג , ו- שטוטגארט . 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות . 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות . 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית . לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 . סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף) . בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד בין השנים 1945 –  1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה המטורפת שלהם , זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית , כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון "הארץ" מיום רביעי – 16 ביולי 2014 "צ'רצ'יל המנוול" . אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל , רוחשת אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה . ואם היא מביעה הערכה ב- נהי , בכי , וצעקות , הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד , ולא בגלל היגיון . לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945 . 

hitler 1

טקסט תמונה : חורף 1943 . מלחמת העולם ה- 2 . אחת ממאות אלפי תמונות שמתעדות אוכלוסייה אזרחית גרמנית מופצצת ומובסת נוטשת בבהלה ותדהמה את מקום מגוריה בהמבורג . לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן , נשים , זקנים , וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים , תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט , גם אם מדובר בפיהרר אדולף היטלר . (סוכנויות) .

drezden

טקסט תמונה : 1944 . מלחמת העולם ה- 2 . התמונה מתעדת את הריסות העיר הגרמנית דרזדן שהורחבה עד היסוד ע"י הפצצות שיטתיות של בנות הברית . (סוכנויות) .

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) מאוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : "במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע"י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ההיטלריזם ודוקטרינת המלחמה ההיטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע באוכלוסיה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה  מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות".

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה , המעוות , המתוחכם , הסוּפֶּר – מטפורי , והבלתי מדויק "צ'רצ'יל  המנוול" של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , כפי שפורסם בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 16 ביוני 2014 . כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו . מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין . מתמיה שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל . מתמיה גם שעורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי .

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014 . עיתון "הארץ" . מאמרו המופרך, התמוה , והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , "צ'רצ'יל המנוול" .

מאידך מצא חן בעיניי מאמרו השקול , ההגיוני , המנומק , והמרשים של ד"ר יאיר כספי האנונימי מנהל מרכז "פסיכולוגיה ויהדות" שמצא את מקומו בעת מלחמה בעיתון "הארץ" מיום שלישי – 15 ביולי 2014 וכותרתו : "רוצים להשמידנו" . גם המאמר הזה מובא לידיעתם ושיפוטם של קוראי הבלוג .

ראה "הארץ" מ- יום שלישי – 15 ביולי 2014 . עיתון "הארץ" . מאמרו המעניין של ד"ר יאיר כספי וכותרתו "רוצים להשמידנו" . 

הערה 5 :  מאות אלפי צופי טלוויזיה מתבוננים מידי יום וערב בעניין גובר והולך בדובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז שעושה בעת המלחמה המורכבת הזאת נגד החמאס ברצועת עזה עבודה יעילה למופת בשקט נפשי, בביטחון עצמי, בקול מדוד ורדיופוני, ובהופעה נעימה וצנועה בפני מצלמות הטלוויזיה .

הערה 6 : שני המגישים מוטי קירשנבאום וברוך קרא זימנו אתמול (יום חמישי – 17 ביולי 2014) לאולפן "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) את העיתונאי ינון מגל מנהל חטיבת החדשות באתר האינטרנט "Walla" ואת העיתונאית גב' ענת סרגוסטי – לעימות אישי בעניין הכרזתו האישית של רביב דרוקר כי גם כעת בעת מלחמה קשה ואכזרית "צוק איתן" נגד אויב החמאס ברצועת עזה הוא קודם כל עיתונאי ורק אח"כ ישראלי . התפתח וויכוח באולפן . העיתונאי ינון מגל הצהיר מפורשות שבעת הזאת של המלחמה הוא ראשית דבר ישראלי ורק אח"כ עיתונאי . אנוכי תומך ב- % 100 בעמדתו של ינון מגל . ענת סרגוסטי לקחה את הצד של רביב דרוקר .

הערה שלי : היו אלה אורי אבנרי וענת סרגוסטי נציגי השמאל הרדיקאלי שנפגשו בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה בקיץ 1982 בממ"ד של הארכי טרוריסט יאסר עראפאת במערב ביירות . בעוד חיילי צה"ל נלחמים ומקריבים את נפשם למען ביטחון מדינת ישראל בקרבות עקובים מדם מצאו אורי אבנרי וענת סרגוסטי צורך להיפגש עם האויב המר . אני מבקש להדגיש כי אורי אבנרי הוא עיתונאי הגון ורם מעלה ועתיר זכויות . אולם אינני יכול להסכים לדרכו העיתונאית כי בעוד חיילי צה"ל ואנוכי בתוכם נלחמים ב- ביירות על החיים ועל המוות ומקיזים דם בלבנון , הולך אותו אורי אבנרי באותה שעה להיפגש ולדבר עם האויב המַר שלי שמבצע פשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית ישראלית , בשם השליחות העיתונאית שלו . כאמור היה אורי אבנרי העיתונאי , העורך , והמו"ל של "העולם הזה" איש ששייך לאגף הרדיקאלי השמאלי במדינת ישראל . הוא היה אולי אדם חכם שלבטח ידע לכתוב ולהתנסח , אולם הציבור בישראל דחה לחלוטין את משנתו המדינית ואופן התנהלותו הפוליטית . ב- 1941 החליט רודולף הס סגנו של הקנצלר הנאצי הגרמני אדולף היטלר החלטה תימהונית . הוא טס על דעת עצמו לאיים הבריטיים , צנח שם , וביקש להיפגש עם ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רציל כדי לשוחח עמו על חוזה שלום בין גרמניה ואנגליה . ווינסטון צ'רציל גיחך , "אין מדברים עם האויב הטרוריסטי המר . נלחמים בו . נדבר עמו רק לאחר שייכנע ויניח את נשקו" , והורה לשים את רודולף הס בכלוב בבית האסורים . בתום מלחמת העולם ה- 2 נידון רודולף הס למאסר עולם ע"י בית משפט מיוחד של בעלות הברית שהתכנס באוקטובר 1945 בעיר נירנברג ב- באוואריה . בית המשפט הזה הגיש כתבי קטגוריה נגד ההנהגה הפוליטית הנאצית הגרמנית ומפקדי ה- וורמאכט וה- S.S. באשמה חמורה של ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות . משפטי נירנברג נמשכו כשנה עד אוקטובר 1946 . בית הדין של בעלות הברית ב- משפטי נירנברג 1946 – 1945 הגדיר את רודולף הס סגנו של אדולף היטלר כפושע מלחמה נאצי וכאמור גזר עליו מאסר עולם . על חלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של גרמניה נגזר פסק דין מוות והם הוצאו להורג בתלייה מייד בתום משפטי נירנברג .

אינני יודע מה מידת השליטה של מנהל חברת החדשות מר גולן יוכפז בכתביו ושדרניו ומהי מדיניות השידור של ערוץ 10 בעת מלחמה הקשה בין בנינו ונכדינו חיילי צה"ל לבין אויב החמאס שמבצע פשעי מלחמה , ורואה בפגיעה ביעדים ישראליים מטרות לגיטימיות . הכרזתו של רביב דרוקר כי הוא קודם כל עיתונאי ורק אח"כ ישראלי איננה נוחה בלשון המעטה . הוא איננו מה- או"ם וגם לא מכוח יוני"פיל . הוא גם לא עיתונאי מה- BBC . הוא עיתונאי בערוץ טלוויזיה ישראלי בעת מלחמה שצופים בו מאות אלפי הורים וסבים וסבתות מודאגים וחרדים לשלום יקיריהם . ההתייחסות למלחמה של כל אחד ואחת היא סובייקטיבית ורגשית – אישית . כל אחד ואחת מסיבותיו הוא והיא . בהיותי נער עוּל ימים יצאתי למלחמת סיני ב-1956 כחייל במחלקת המ"כים של המ"מ שלי זאב שטרנהל בגדוד 12 של חטיבת "גולני" עם חיוך על השפתיים . כבעל משפחה ואב לילדים זה כבר היה שונה לגמרי . איזה חיוך ואיזה נעליים . עכשיו כסבא של שני נכדיי חייל וחיילת שמשרתים בצה"ל אני מודאג ומוטרד . טקסט וטון העברת האינפורמציה מהחזית לציבור ע"י שדרני טלוויזיה ורדיו בין אם הם בחזית ו/או יושבים באולפן ממוזג בבית הוורד בגבעתיים , הם בעלי חשיבות פסיכולוגית עצומה . כשרביב דרוקר סוף סוף יתבגר וימצא את עצמו לובש חגור ונושא נשק ומשרת בקו החזית הראשון של מלחמה עקובה מדם , ו/או הילד שלו ישרת בצנחנים ו/או בגבעתי או גולני – הוא יהיה ראשית דבר וחיש מהר ישראלי ורק אח"כ עיתונאי . נקודת התצפית על המלחמה היא אישית לחלוטין . מה שרואים ומרגישים וחווים בחזית לא רואים מרגישים וחווים באולפן טלוויזיה בגבעתיים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ניסח זאת בהצלחה והיטב : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא ניטראלית" . ייתכן כי חברת החדשות של ערוץ 2 מביסה את חברת החדשות של ערוץ 10 ברייטינג גם מפני שרוני דניאל ואהוד יערי משדרים כעיתונאים ישראליים ולא כשדרנים מה- או"ם שמדווחים על מלחמה התמודדות לחיים ולמוות כעל משחק טניס ושובר שוויון .

הסבר שלי אודות עיתונאות וישראליות והשוני בין סיקור מזירת הספורט לבין דיווח משדה הקרב.

בתום אולימפיאדת ברצלונה 1992 פנתה הג'ודוקאית יעל ארד (זכתה במדליית כסף במשקל עד 63 ק"ג) אל שרת החינוך גב' שולמית אלוני ז"ל וסיפרה לה כי כעיתונאי טלוויזיה ישראלי ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית התנכלתי לה בדיווחים ובניתוחים שלי מהקרב השנוי במחלוקת שלה נגד הג'ודוקאית הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) . השרה שולמית אלוני וסגנה הח"כ מיכה גולדמן יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת פנו בע"פ ובכתב אל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל וביקשו להדיח אותי מתפקידי . הבקשה בע"פ הייתה להדיח אותי לאלתר מתפקידי כבוגד . ובתיעוד בכתב – להתנצל בפני יעל ארד על שקריי . בשיחת טלפון פנימית בתוך הבניין הודעתי למנהל הטלוויזיה , "אינני מתכוון להתייחס אליו . הוא מחפש פּרסום ואני תר אחר האמת ומציב את העובדות במקום הראשון . הודע לי מה מחשבותיך" . הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית אך לא לאומית . אינני עובד בשירות הממלכה . אני עובד בשירות העיתונאות במדינה חופשית כפי שאני מבין אותה . השיבותי לו בקצרה בשלוש עשרה מילים בכתב ידי ובדם לִבִּי , מה אני חושב על הפוליטיקאים המתערבים ברגל גסה בתכני השידור, בזו הלשון [1] : "יוסף בר- אל שלום רב, כעיתונאי חופשי ברשות שידור עצמאית אני רואה את עצמי משוחרר מתשובה לגנגסטר ולפרחח פוליטי העונה לשם מיכה גולדמן" .

[1] ראה נספח : תשובתי הקצרה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל ב- 8 בינואר 1993 , הנוגעת למכתבו החצוף של סגן שר החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן .

הנהלות השידור הציבורי של הטלוויזיה ורשות השידור גם יחד , עמדו לפתע במצב עדין . אריה מֶקֶל , מיכה יִנוֹן , ויוסף בר-אל היו כל אחד מינוי מקצועי של הדרג פוליטי . מצד אחד העריכה אותי השלישייה מן ההיבט המקצועי , אך מאידך ביקשו השלושה לרָצוֹת  את גב' שולמית אלוני ז"ל  שרת החינוך והתרבות שהייתה הממונה בתוקף תפקידה כשרה ממונה על רשות השידור ועל ביצוע חוק רשות השידור . הם שלושתם היו תלויים בחסדיה הפוליטיים . הנהלת רשות השידור והנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו יכולים להתעלם מתביעת ההתנצלות של השרה שולמית אלוני ודנה בעניין בכובד ראש . הודעתי לממונים עלי שאני דוחה מכל וכל את דברי ההאשמה של השרה הנכבדה . לא היה לגב' שולמית אלוני מושג על מה היא מדברת . הרי היא עצמה לא צפתה בתוכנית המשודרת, וטענותיה הבוטות כלפיי היו מבוססות על שמועות בלבד . לא היה בדעתי להתנצל בפני אף אחד ואף אחת . לא התכוונתי להשיב לפונים . לא לשרת החינוך גב' שולמית אלוני ולא לסגן השרה מיכה גולדמן . גם לא ליָעֵל אָרָד . הודעתי לאַרְיֵה מֶקֶל , מִיכָה יִנוֹן , ויוסף בר-אל  בלשון ברורה, "אני מתכוון להסביר לכם בלבד בע"פ ובכתב כדֶרֶג המקצועי העליון שלי , את השתלשלות פני הדברים , ואת העקרונות העיתונאיים שהנחו אותי לשָדֵר את תוכנית הסיכום על הישגי הג'ודו הישראלי באולימפיאדת ברצלונה 1992 , כפי ששודרה . אתם תחליטו לאחר קריאת מכתבי והסברי אם אתם רוצים את ראשי ערוף תחת הגיליוטינה הפוליטית . אינני מתנצל וגם אינני מתפטר" , והוספתי , "שרת החינוך והסגן שלה מכפר תבור אינם חייבים לי כלום אך גם אני לא חייב להם דבר" . באחד הפוסטים העתידיים אביא את מכתבי ההוא אל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כלשונו , ואשר מתייחס למכתבה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני מ- 10 בינואר 1993 [1] . בסופו של המכתב אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוספתי בכתב ידי , "יוסף בר-אל , הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית ולא לאומית" .

yael arad

טקסט תמונה :  יולי 1996 . אולימפיאדת אטלנטה 1996 . יעל ארד (שנייה משמאל) מבקרת עם מירי נבו (ראשונה משמאל) במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית ב- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעת מבצע השידורים הישירים מהמשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 . יעל ארד הובסה ונכשלה לחלוטין בתחרויות הג'ודו של אטלנטה 96' . היא הייתה הג'ודוקאית המשעממת ביותר שפגשתי מעודי . הסכמתי לארח אותה בעמדת הפיקוד המרכזית שלי ב- IBC  על פי בקשתה של מירי נבו ששימשה אז דוברת המשלחת האולימפית . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל כלהלן : אורי לוי , אנוכי , משה גרטל , יעל ארד , ומירי נבו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מכתב התשובה שלי להנהלת רשות השידור סתם אחת ולתמיד את כל הפיות בתוך רשות השידור וגם מחוצה לה . ביום ראשון – 17 בינואר 1993 , בעקבות מכתבי , מיהר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל להשיב לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני .להפתעתי עמד מנהל הטלוויזיה בלחצים הפוליטיים . כשרצה הוא היה ענייני וכֵּנֶה .כך כתב לה [1] .

barel 3

טקסט מסמך :  17 בינואר 1993 . זהו מסמך התשובה המקורי ( + עותק סמוי לי ) שכתב מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

כבר אז נשא יוסף בר-אל את עיניו אל התואר הנכסף מנכ"ל בנוסף ל- Title  מנהל . בעת החתימה על המסמך הנ"ל הוא היה עדיין מנהל הטלוויזיה אך חתם כמנכ"ל הטלוויזיה. אין אוטוריטה כזאת מנכ"ל הטלוויזיה . יש מנהל הטלוויזיה ויש מנכ"ל רשות השידור .

פרשת יָעֵל אָרָד לא גוועה גם בחלוף ארבע שנים . בטרם אולימפיאדת אטלנטה 1996 פנתה הג'ודוקאית יעל ארד אל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וביקשה את הגנתו מפני האובייקטיביות והניטראליות העיתונאית שלי . לשם כך עלתה לירושלים . מוטי קירשנבאום זימן אותי ללשכתו שהייתה ממוקמת בעת ההיא בבניין "כלל" בירושלים . מנהלת לשכתו גב' אלינור בלקין (היפה) פתחה לי את הדלת ולהפתעתי ראיתי שם את יעל ארד ניצבת לידו . מוטי קירשנבאום ירה מייד : "תגיד לי יואש אלרואי אתה שונא אותה ?" . השבתי לו כלהלן : "ברור שלא . אני מעריך אותה כספורטאית נחושה למרות שהיא מייצגת להבנתי סגנון ג'ודו משעמם . יחד עם זאת אינני עובד בשירות יעל ארד . אני עובד מטעם מצפוני ולמען מסך הטלוויזיה עליו אני מופקד. אני עיתונאי ולא פקיד של הממלכה" . לחצתי את היד לשניהם ליעל ארד ולמוטי קירשנבאום וחזרתי לבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים להמשיך בעבודת ההפקה האולימפית . קיים שוני מהותי בין סיקור מזירת הספורט לבין דיווח משדה הקרב .

[1]  ראה נספח :  מכתב התשובה של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ב- 17 בינואר 1993 בעניין יעל ארד נגד מחלקת הספורט .

[2]  ראה נספח : מכתבי להנהלת רשות השידור ב-  15 בינואר 1993 , המסביר את עקרונות השידור העיתונאי של תוכנית הסיכום של הישגי הג'ודו הישראלי באולימפיאדת ברצלונה 1992 , ששודרה ב-  24 בדצמבר 1992 .

הערה 7 : מִשְדָר האקטואליה הלילית של ערוץ 10 אותה מגישים יחדיו אושרת קוטלר , רביב דרוקר , ושי שטרן מרום ה- Location של בניין עיריית תל אביב – איננה רצינית ודומה לתוכנית בידור .

הערה 8 : ח"כ מירי רגב (תא"ל במיל. ולשעבר דוברת צה"ל) היא פטריוטית אולם עליה להיות הרבה פחות וולגארית , וללמוד להימנע מלהיכנס למארב ומלכודת שטומנים לה יועז הנדל וספי עובדיה שדרני גלי צה"ל .

הערה 9 : ראש מועצת חבל אשכול מר חיים ילין יודע להופיע לפני מצלמת טלוויזיה ולנמק מדוע חשוב להרוס את המנהרות האסטרטגיות המבוצרות והמסוכנות שחצב החמאס במשך שנים ופתח היציאה שלהן מופנה לעבר וסמוך מאוד אל ישובי עוטף עזה . רק כשרינו צרור נפרד ממנו אומר לו מאולפן רדיו גלי צה"ל המרוחק ביפו , "חיים ילין אנחנו מחבקים אותכם" , רשאי חיים ילין להשיב לו , "בוא תחבק מקרוב . לא מרחוק" .

הערה 10 : אני תומך תמיכה מוחלטת בטקסט הדף הקרבי שפרסם המח"ט האמיץ של חטיבת גבעתי אל"מ עופר ווינטר ללוחמיו האמיצים עם תחילת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה במבצע "צוק איתן" : "נעשה הכל כדי לעמוד במשימה על מנת להכרית את האויב ולהסיר את האיום מעם ישראל" .

ofer vinter 1

טקסט מסמך : הדף הקרבי שפרסם מח"ט חטיבת גבעתי ללוחמיו בטרם הכניסה הקרקעית לרצועת עזה במבצע "צוק איתן" .

אני אדם חילוני שמאמין באלוהים בדרכי שלי . במלחמת ששת הימים 1967 במלחמת ההתשה , במלחמת יום הכיפורים 1973 , ומלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982 הנחתי תפילין והתפללתי לקב"ה בטרם יציאה לקרבות בחזית . בעשורי ה- 80 ו- 90 קראתי תהילים והתפללתי כל יום לאלוהים שישמור על ילדיי וחבריהם ששירתו שירות קרבי ממושך בצנחנים וגבעתי . עכשיו אני קורא כל יום פרקי תהילים ומתפלל לשלום נכדי הבכור וחבריו וכל חיילי צה"ל שנוטלים חלק במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה .

הערה 11 : אני ניצב רחוק מדעותיו ועמדותיו הפוליטיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו . אף על פי כן אני מבקש לחזק את ידיו בעת הזאת של מלחמת "צוק איתן" נגד אויב מר ונבזי , ולברך אותו בברכה האלוהית – התנ"כית שלקוחה מפרק א' בספר יהושע : "הֲלוֹא צִיוִּויתִיךָ חֲזָק וֶאֱמָץ , אַל תַּעֲרוֹץ ואַל תֵּחָת , כִּי עִמְּךָ ה' אֶלוֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶר תֵּלֵך" . 

סוף הפוסט מס' 416.