מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. כנראה שאין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלוויזיה סוררים. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

הערה 3 : הבלוג הזה yoashtvblog.co.il ממשיך לצבור תאוצה . למרות שתוכנת ה- WordPress היא חכמה ו- רוויית אין סוף אופציות , אין היא מגלה לי את זהות הנכנסים לבלוג ולא את שמותיהם . אין לי צל של מושג מי הנכנסים . אין לי גם שום מושג מדוע הבלוג הזה פופולארי . לאמיתו של דבר אינני יודע מה מעניין יותר את הקוראים – האם הפוסטים שעוסקים בנושאי "רכילות מקצועית" וקשורים קשר בל יינתק בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה (בארץ ובעולם) – ו/או הדיווחים והרשימות העוסקים בניתוח הפן הטכנולוגי והכלכלי בתולדות וקורות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם. בקרוב אפרסם את מדד הרייטינג של הבלוג המשגשג הזה. 

מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. כנראה שאין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלויזיה סוררים.. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות. 

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 434 : הועלה לאוויר ביום שני – 22 בספטמבר 2014

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפך המינוי המתעתע שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן.(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה

מאה ושלושים שנות טלוויזיה  2014 – 1884

A series of 13 books:

THE GREATEST INFORMATION

                     REVOLUTION IN HISTORY

 

FROM MY POINT OF VIEW.  If you do

 .do it right – if not give it up

סדרה בת 13 ספרים :

כותרת (1) : "מנקודת  מבטי . אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו וותר עליו".

כותרת (2) : "ההיסטוריה של הסימביוזה וקשרי הגומלין הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין אירועי הספורט , החדשות , והתיעוד – בארץ ובעולם , בשנים  2014 – 1936 .

The History of The Unavoidable Symbiotic Relationship Between Television and Sports + News + Documentary – in Israel and Around The World, in years of 1936 – 2014 

 חוקר , כותב , עורך , ומפיק –  יואש אלרואי    

כל הזכויות של הטקסטים , המסמכים , והתמונות שמורים למחבר יואש אלרואי . הסדרה נחקרת ונכתבת (גם כעת) מאז אוקטובר 1999 ונמשכת גם בשעה זאת בספטמבר 2014.

הערה 4 : יושבים ארבעה אנשי טלוויזיה וותיקים בתוכנית "שער לשבת" בערוץ 5 בכבלים על תקן עיתונאי יונתן כהן , בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו כשהם חוזים שוב ושוב בתמונות Video מחורבנות נושאות סיגנל מלוכלך וטינופת פרסומית המגיעות מהמגרשים השונים – וממלאים פיהם מים . ארבעת האישים הללו אוכלים , שותים , ישנים , וחולמים כדורגל אך לפני הכל הם עיתונאים – שדרנים בערוץ טלוויזיה שאמורים לדון לא רק באיכות הכדורגל שמגיעה לשולחנם אלא עליהם להתמרד נגד הטיב המחורבן של תמונות הכדורגל המכוערות הנוחתות באולפן שלהם ואותן הם מספקים ומפרשנים לצופים שלהם . הכדורגל הישראלי איננו רק עלוב ודל במהותו אלא גם מצולם ומשֻוָוק רע ע"י ערוצי הטלוויזיה השונים בארץ שמטפלים בו . האוסף הבלתי נדלה של כמות הפרסומות המסחריות העצומה שנחשפות  לצופי הטלוויזיה ללא סדר וביקורת בחלק מהאצטדיונים יוצר חוסר אסתטיקה ותמונת טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת .

הערה 5 :  ערוץ 5 בכבלים שידר ישיר (שבת – 20 בספטמבר 2014) בהיקף מלא את משחק הכדורגל רב השערים מהליגה הספרדית ריאל מדריד – לה קורוניה 8 : 2 . העיתונאית גב' לימור בלדב שדרנית "שער לשבת" ומי שמגישה לצד הפנל את מוסף חו"ל בתוכנית באמצעות Voice over דַל,  חשפה לצופים שלה רק מחצית מהשערים שהבקיעה ריאל מדריד במשחק נגד לה קורוניה . 

הערה 6 : מר דן שילון הילל לאחרונה היכן שהוא את מר ארז טל כגאון טלוויזיה . זכותו . בעיניי ארז טל הוא בסך הכל מעתיק ו/או חקיין של תעשיית הנֶפֶל של הבידור האמריקני והבינלאומי . אין בו שום גדולה . כל תוכניות הבידור הטלוויזיוניות הזולות "שהמציא" ובהן הוא עוסק מאז "גלגל המזל" , "הכספת" , "אל תפיל את המיליון" , ו- "האח הגדול" אינן חשובות ובעיקר לא תורמות דבר לציבור . חסרות ערך . מדובר בבידור טלוויזיוני תפל . אם ארז טל הוא גאון טלוויזיה על פי משנתו של דן שילון  , מה יאמר אם כך על יגאל לוסין וגדעון דרורי ז"ל יוצרי סדרות קיומנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "עמוד האש" ו- "תקומה"…???

הערה 7 : לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה בהתמודדויות ספורטיביות כלשהי . אי אפשר להכריח את מורן רוט לשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית . מדובר בבחירה אישית חופשית ספורטיבית לחלוטין – שלו ושל כל אזרח אחר . החובה היחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות . להיות אזרח ישר והגון . 

מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. אין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלויזיה סוררים. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות.     

1. איילה חסון וגאולה אבן   

ההתנגשות בין מנהלת חטיבת החדשות הטרייה של ערוץ 1 איילה חסון לבין החיילת שלה גאולה אבן בחודש ספטמבר 2014 היא עוד פרק מבין רבים בסביבה רוחשת אמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה . זאת לא הפעם הראשונה , וודאי לא האחרונה . בארץ וגם בעולם . אנשי טלוויזיה בעלי מוניטין מרשים לעצמם לחצות גבולות בהנחה שלא ייענשו , ואם כן , שמם ופרסומם יסייע להם לצאת מהמיצר . לגאולה אבן (בת 42 היום) לא הייתה כל בעיה לקרוא תיגר על איילה חסון (בת 53 היום) כשהתחשק לה. איילה חסון כמפקדת הייתה אמורה להגיש לגאולה אבן אולטימטום כניעה ללא תנאי בטרם זאת נטשה את עמדת ההגשה וההנחיה שלה בתוכנית "המוסף" בערוץ 1 בשל הסכסוך ביניהן . כלומר : את נוטשת – את מפוטרת . הטלוויזיה איננה מוסד דמוקרטי אלא היררכי מיסודו בכל הנדבכים שלו . שנות אור מפרידות היום ביני לבין השידור הציבורי במתכונת הפירוק וההרכבה שלו מחדש . אין לי צֵל של מושג מי צודק ומי אשם בסכסוך רווי השאיפות בין גאולה אבן לאיילה חסון . גאולה אבן קנתה ביושר את המוניטין הטלוויזיוני שלה במשך שנים ארוכות . אולם את אותו הדבר ניתן לומר על איילה חסון . גם היא איננה קוטלת קנים ובעלת הישגים עיתונאיים לא מעטים . מלאכת הניהול בשידור הציבורי היא מסורבלת וביורוקרטית יותר ו- נטולת פחות סמכות ולכן איננה אותו הדבר כמו בשידור המסחרי . לבטח בתחום ההענשה . כנ"ל , ניהול רדיו "קול ישראל" מורכב ומסובך יותר מניהול רדיו גלי צה"ל שהיא תחנת שידור צבאית ש- כפופה לפקודות . במונחי ניהול טלוויזיוניים תקינים איילה חסון שגתה . גם אם גאולה אבן היא כוכב טלוויזיה אין היא ניצבת מעל הניהול והמנהיגות של איילה חסון . חייל ו/או חיילת טלוויזיה שנוטשים את שדה המערכה על דעת עצמם מסתכנים בשליפת כרטיס אדום . איילה חסון חסרת מורשת ניהול ואולי גם חסרת ביטחון – גמגמה . במקום להרכיב כפפות היא לבשה כסיות משי . מדהים להיווכח כי שמן של גאולה אבן ואיילה חסון נישא בחלל האוויר ובמדורי הרכילות בעיתונות אולם כמות הרייטינג והמדרוג השוּלִי שהן (ושכמותן) מפיקות בערוץ 1 נעלם מעיניי הציבור . למשקם הציבורי מר יונה וויזנטל יש עבודה רבה לעשות . להלן מפת הרייטינג המודד את הצפייה באוכלוסייה היהודית , ב- יום ראשון – 21 בספטמבר 2014 , בשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים 1 , 2 , ו- 10 . תוכנית "המוסף" בת שעה של גאולה אבן המשודרת בערוץ 1 בין 19.00 ל- 20.00 היא תוכנית נֶפֶל בעיני מוֹדֵד הַמִדְרוּג . קנה המידה של הצפייה בה על פי משקפת הרייטינג , מראה שהיא חלשה ו- עלובה , חסרת כל הד תקשורתי וצוברת % 1.77 בלבד . במונחי טלוויזיה מדובר במִדְרוּג אָפְסִי חסר ערך . למרות המוניטין הטלוויזיוני שלה לגאולה אבן וגם לערוץ הטלוויזיה שמעסיק אותה אין במה להתפאר בשעת השידור הזאת שבין 19.00 ל- 20.00 . ערוץ 2 צובר רייטינג בשעת השידור הזאת בין שש לשבע בערב פי 5.35 יותר מערוץ 1 ואף ערוץ 10 צובר רייטינג פי 3.84 יותר מערוץ 1 . היא גאולה אבן והבוסית החדשה שלה איילה חסון יחדיו עם הבוס החדש של שתיהן יונה וויזנטל חייבים להיות מודאגים . לא ייתכן כי הציבור הישראלי ינפק מכיסו כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה בשנה כדי לממן את שידורי ערוץ 1 ובתמורה ינפקו לו הקברניטים תוכניות בלתי נצפות בעלות רייטינג מגוחך כמו "המוסף" בטענה שמדובר במשדר חובה ציבורי . גם בשידורי מהדורות החדשות בערוצים 1 , 2 , ו- 10 ראש בראש בין שמונה לתשע בערב שורר פער עצום . ערוץ 2 מביס פי 5 את ערוץ 1 וערוץ 10 גובר עליו יותר מפי 2 . זה לא הולך ככה וזה לא יכול ללכת ככה .

הנה מפת המדרוג של יום ראשון – 21 בספטמבר 2014 באוכלוסייה היהודית החל מ- 16.00 (מרבית הציבור שב כבר לביתו בתום יום עבודה) ועד 24.00 (השעה בה אותו הציבור הנדון הולך לישון) . פערי המדרוג מדהימים ובלתי סבירים לטובת ערוץ 2 וערוץ 10 . ערוץ 1 המפורק שרוי בצרות צרורות .

ערוצים / שעות                       ערוץ 1                     ערוץ 2                   ערוץ 10 

17.00 – 16.00               % 0.4                % 3.55            % 3.72

18.00 – 17.00               % 0.92              % 5.62            % 6.37

19.00 – 18.00               % 0.45              % 7.02            % 6.70 

20.00 – 19.00               % 1.77              % 9.47            % 6.80

                                    "המוסף"

21.00 – 20.00               % 4.05              % 20.15          % 8.82

                                     "מבט"              חדשות 2        חדשות 10

22.00 – 21.00               % 4.35               % 23.8            % 9.50

23.00 – 22.00               % 1.85               % 24.22          % 6.80

24.00 – 23.00               % 0.77               % 13.00           % 7.95

2. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל

ראוי היה לה לאיילה חסון . ללמוד ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 ארנון צוקרמן , כיצד התמודד בעניינו של מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 . יוסף בר-אל היה איש כוחני שעובדיו רחשו לו יראה וכבוד אולם ארנון צוקרמן לא עשה לו כל חשבון . זה אירע לפני המון שנים , 38 שנה . האירוע תועד ומסמך התיעוד נשמר . אירוע טלוויזיוני יָשָן שעדיין מהווה דגם וקריטריון של ניהול ומנהיגות .

הרקע ההיסטורי של מהלך העניינים ההוא בו הנהיג ניהל ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובתוכה גם את יוסף בר-אל התפתח כלהלן . ב- 1969 התמנה יוסף בר-אל למנהל מחלקת החדשות של השידורים בשפה העַרבית בטלוויזיה במקומו של מר שלמה ענברי ז"ל . מנהל מחלקת התוכניות בשפה הערבית היה אז סַלִים פַתָּאל . ההיררכיה בשנים ההן קבעה כי שני המנהלים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העַרבית כפופים ישירות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו של יוסף בר-אל בשנים 1973 – 1969 היו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וארבעה מנהלי טלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה אליהוא כ"ץ (בן 88 היום) , חגי פינסקר ז"ל , נקדימון רוגל ז"ל , וישעיהו "שייקה" תדמור (בן 80 היום) . ב- 2 באוגוסט 1973 התמנה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה במקומו של מר ישעיהו תדמור . בראשית 1974 המליץ שמעון פרס השַר הממונה על רשות השידור לראש הממשלה גב' גולדה מאיר לבחור במר יצחק לִבני למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג ז"ל . יצחק לִבני הוא איש תקשורת מחונן . הוא היה העורך של העיתון הצבאי "במחנה" ומפקד גלי צה"ל שהפך את תחנת הרדיו הצבאית לרלוואנטית לציבור האזרחי . גולדה מאיר קיבלה את ההמלצה ויצחק לבני מונה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר ומוצלח אלא גם מנהל קשוח . הוא החזיק "קצר" את יוסף בר-אל ולא נתן לבוס הישיר שלוֹ מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי דריסת רגל חופשית במסדרונות הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לִבְנִי כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות חריגה ולא מקובלת מפני שהמנכ"ל משמש מתוקף תפקידו בהיררכיה של רשות השידור לא רק כבוס ישיר של מנהל הטלוויזיה אלא גם עורך ראשי של כלל מִשדרי הרשות . ארנון צוקרמן בעל אישיות מופנמת חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הוא היה כזה . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . לא בכדי הניח עליו זכוכית מגדלת . אחד ממכתבי הנזיפה שלו בהיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 נשמר ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו [1] . יוסף בר-אל היה בעיניו של ארנון צוקרמן חייל שנטש את שדה המערכה ולכן הגיב בחריפות כפי שמראה המסמך . איש לא העיז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל .

אל  :  יוסף בר- אל                          ירושלים  18.11.1976

"…חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" .

העתק  : מנכ"ל הרשות

בברכה , ארנון צוקרמן  

יוסף בר-אל קיבל את המכתב , קרא אותו ולא שכח . ששת המילים בסיום המכתב , "…ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" , ריצדו בזיכרונו .

barel 7

טקסט מסמך :  18 בנובמבר 1976 . זהו מסמך הנזיפה החמור ששלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמו ליוסף בר- אל , בו הוא מבקר בחריפות רבה את תפקודו כעורך ומנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית . "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , כתב לו ארנון צוקרמן . המכתב הזה פגע  קשות בגאוותו של יוסף  בר- אל . יוסף בר- אל  לא שכח וכפי שהתברר מאוחר יותר גם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שהיה מכותב על המכתב לא שכח גם הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח :  מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל , ב- 18.11.1976 .

barel 8

טקסט תמונה : 1969 . יוסף בר- אל בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו הישירים ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית היו חגי פינסקר ז"ל , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל , וארנון צוקרמן ייבדל לחיים ארוכים . בשנים 1976 ו- 1977 נקט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן ביוזמה ניהולית – מבנית קיצונית חסרת תקדים ובניגוד מוחלט להמלצות דו"ח סיר היו גרין (Sir Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC לשעבר שביקר בארץ ב- 1973 על פי הזמנת שר החינוך דאז יגאל אלון ז"ל . ב- 1977 – 1976 הוקמה הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית וניתן לה מעמד ניהולי שווה לזה של הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט שווה כוחות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית ארנון צוקרמן. (התמונה ניתנה לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההיסטוריה המתעתעת הפכה ב- 2002 ל- צחוק הגורל . ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון על פי המלצה חמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן הציבה את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי ומינתה אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) חתם על כתב המינוי ופִקְסֵס אותו למנכ"ל החדש יוסף בר-אל.

barel 6

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה ב- 2 ביוני 2008 למנכ"ל רשות השידור . המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33 . עותק ממנו נשלח לשר הממונה רענן כהן . בחלוף שלוש שנים הכירה ממשלת ישראל בטעותה והבינה כי המינוי היה מופרך מיסודו . היא התעשתה והדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. הקדמה קצרצרה של מנהיגות וניהול 

רעיון מחקר וכתיבת קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז המציא מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו ב- 1884 את הפטנט הטלוויזיוני של "הדיסק המסתובב" (Spinning Disk) , גמל אצלי באוקטובר 1998 . הרעיון הבשיל לכדי ביצוע לאחר פגישת ה- WBM ה- 1 שהתקיימה בסידני היפהפייה באוסטרליה בהשתתפות כ- 1000 אנשי טלוויזיה מכל רחבי תבל (וגם אנוכי בתוכם כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) אורגן והופק ע"י קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) , לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000 . לא ידעתי אז כי המחקר הטלוויזיוני שלי יימשך ויתפרס על כל כך הרבה זמן ויניב 13 ספרים עבי כרס הכוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים . הייתי נפעם מההפקה הנפלאה של SOBO כפי שהתרשמתי מההפקה של קבוצת הטלוויזיה האמריקנית AOB (ראשי תיבות של Atlanta Olympic Broadcasting) את אולימפיאדת אטלנטה 1996 , כפי שהוקרתי את ההפקה של קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO (ראשי תיבות של Radio Televisio Olympics) באולימפיאדת ברצלונה 1992 , כפי שהערכתי את קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organizatrion) מיסודה של KBS באולימפיאדת סיאול 1988 , וכפי שראיתי את ABC האמריקנית ב- אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . הפקות הטלוויזיה האולימפיות הן שיא הפאר וההדר ופסגת המורכבות והמסובכות של ה- Media הזאת לתקשורת המונים בכל תחומי הטלוויזיה . להפקות הטלוויזיה האולימפיות אין אח ורע בשום תחום טלוויזיוני אחר . הן אינן ברות תחרות . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל כלשהו הוא משחק ילדים לעומת הפקה של שידורי טלוויזיה אולימפיים כלשהם . קבוצת הטלוויזיה המבצעית של מנולו רומרו OBS הפיקה באולימפיאדת לונדון 2012 סך של 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) שעות שידור טלוויזיונית . קבוצת הטלוויזיה המבצעית HBS בראשות פראנסיס טלייה הפיקה במונדיאל ברזיל 2014 מטעם FIFA כ- 200 (מאתיים) שעות שידור טלוויזיוניות בלבד. אלו הם יחסי הכוחות . הסדרה הדוקומנטרית בת 13 הספרים הקרויה בשמה הכללי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ומתעדת 130 שנות טלוויזיה בעולם ובארץ – עוסקת בחמשת תחומי הטלוויזיה העיקריים : חדשות , ספורט , תיעוד , טכנולוגיה , וכלכלה טלוויזיונית לרבות מו"מ וזכויות שידורים . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים ראיינתי מאז 1998 כ- 2200 אישי טלוויזיה , עסקים , וכלכלה בארץ ובעולם . המחקר , איסוף החומר , איסוף התמונות , והכתיבה עצמה אמורים להסתיים בשנת 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020 .

3. א. סקירת תוכן של מנהיגות וניהול 

אי אפשר לדבר על התפתחות שידורי הטלוויזיה בישראל (והבינלאומית) בספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" ובסדרה רחבת ההיקף כולה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מבלי להעלות לקדמת הדיון במסמך הזה את הערכים העליונים של מנהיגות בעלת יושרה ב- Media הזאת של תקשורת המונים ואת רעיון הדבקות במשימה . אותם ערכי המנהיגות והדבקות במשימה של אותו קומץ אנשים שהפכו את הטלוויזיה למציאות איתנה בארץ וסביב הגלובוס . דמויותיהם של אותם אִישֵי הטלוויזיה הדגולים האלה בארץ (ובעולם) שהמציאו אותה לפני כ- 130 שנים והקימו את המפעל הזה לפני כ- 84 שנה בעולם ולפני כ- 46 שנה במדינת ישראל , חוצים את הספר הזה בזה אחר זה לאורכו ולרוחבו – ולא בכְדִי . אין תחליף למנהיגות מוכשרת הגונה ובעלת יושרה . מנהיגות רצינית יוצרת אווירה של טוהר יצירה , מוסר עבודה , ומוֹרָל . המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם הנשק החשוב ביותר של כל אִרגון באשר הוא , לבטח של מוסד תקשורת מורכב כמו רשת טלוויזיה שנדרש כל הזמן וכל העת לאמינות ומהימנות (מקסימליים) בכל הדרגים האנושיים שלו : עיתונאות , הנדסה , ודירוג משולב ולוגיסטיקה . אמינות ומהימנות הם ההורים של המורל והמוטיבציה . המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם אבות הצלחת השידור . כך זה בכל תחום עשייה בחיינו . אין בכך ספק . את השידור הציבורי בישראל שירתו מעט מידַי מנהיגי אמת וכיהנו בו מנהלים מוכשרים ספורים שידעו לבנות אחדות ומוֹרָל , ולייצר מוטיבאציה . צריך להבין שהאיש שהתמנה להיות מנכ"ל רשות השידור הממלכתית במדינת ישראל לתקופה של חמש שנים איננו רק מנהל כללי . הוא גם העורך הראשי של השידור הציבורי בישראל . מדינת ישראל הפקידה ומסרה את השידור הציבורי בידיו לפיקדון . בכתב המינוי שלו  מתחייב המנכ"ל להעביר את רשות השידור בתום חֲמֵש שנות ניהולו לבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו . צריך לומר בצער בפרולוג המורכב כי תוצאת השוואת הניהול של רשות השידור לדורותיה ע"י ובין המנכ"לים השונים איננה מזהירה ולא מביאה בהכרח לתוצאות חיוביות בלבד . יש פנים לכאן ולכאן . באפריל 1993 מינו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור . מייד עם בואו לרשות השידור סילק את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציב במקומו את יאיר שטרן . תשע שנים אח"כ בקיץ 2002 , מינו השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש ממשלת ישראל אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . הוויכוח והמחלוקת סביב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרָם נסב תחילה אודות גִילוֹ ולא איכות אישיותו . אחד מתומכיו ומליצי היושר למינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה יוסף "טומי" לפיד (בעבר מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979) . הוא העיד לטובתו של יוסף בר-אל בלשונו הבוטה , כלהלן : "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם" [1] . ציטוט מדויק .

לא ניתן להשוות את איכות וטיבה של רשות השידור תחת מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998- 1993 חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 , אבי התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" , ומתעד דָגוּל לזאת העלובה והחנפנית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005- 2002 . ממשלת ישראל הכירה בטעותה והדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן בעוון שחיתות ושוחד מסך .

barel 2

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . עיתון "מעריב" מספר לקוראיו על החלטת ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון להדיח את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור בעוון שחיתות ושוחד מסך . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות העיתון "מעריב") .

אילו נדרש וויליאם שייקספיר לתאר את עִתּוֹת הזמן של שני המנכ"לים לבטח היה כותב כי מוטי קירשנבאום, "הוא איש רומא יותר מאיש דנמרק" (כדברי הוֹרָצְיוֹ בסופו של המחזה הטרגי "הַמְלֶט נְסִיךְ דֶּנְמַרְק") ואת תקופת יוסף בר-אל היה מכנה , "רוֹש ולַעֲנָה" . ציטוט מדויק מפיו של הַמְלֶט הישר באדם ברגע של מבחן עליון . רשות השידור של מדינת ישראל (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בשנים 2005 – 2001  לא הייתה מחזה . היא הייתה טרגדיה . מפתיע עד כדי מדהים מדוע הרשה לעצמו מבקר המדינה שלא התערב במלוא משקלו בסַגָה הטרגית הזאת .

kirshenbaum 3

טקסט תמונה :  חודש מאי – שנת 1976 . הימים ההם – הזמן ההוא. מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום דמות מופת בתולדות רשות השידור (מימין בן 37) בעת טקס הענקת פרס ישראל יחד עם פרופסור יוסף רוֹם (במרכז) והרב אליעזר וולדינברג (משמאל) . מוטי קירשנבאום הגיע לשיאו הטלוויזיוני בגיל צעיר מאוד בהיותו בן 37 . כישרונו הפורה ויוצא הדופן בתחומי התקשורת והטלוויזיה לא דעך במשך עשרות שנים . (לע"מ תמורת תשלום) .

מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום הגיע לפסגת הישגיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בגיל צעיר בהיותו בן 37 בלבד. הוא הצדיק את המוניטין שלו כמפיק טלוויזיה , בימאי , עורך , יוזם , כותב , ומתעד . הצלחתה המטאורית של התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בהנהגתו בשנים 1976 – 1974 הייתה שיא טלוויזיוני . את הפרוספריטי שלה יש לזקוף גם לרביעיית כותבים מהוללת וחכמה בעלת עֵט מושחזת בדמותם של חנוך מרמרי , קובי ניב , אפרים סידון , ו- ב. מיכאל . את התוכנית הסטירית שהפכה זה מכבר לאבן מסד ואייקון בן שנות דוֹר ביים הבימאי יעקב אסל .

kirshenbaum 4

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . הימים ההם – הזמן ההוא .מוטי קירשנבאום בעבודת שטח בימי הפקת תוכנית הטלוויזיה הסטירית "הכול עובר חביבי" . מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית היה ישעיהו "שייקה" תדמור ייבדל לחיים ארוכים , ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן שמואל אלמוג ז"ל . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה , אורי זוהר (היום הרב אורי זוהר , קרוב למצלמה בחולצה טי שירט) , דן בן אמוץ ז"ל (מזוקן רחוק מהמצלמה) , הסופר יורם קניוק ז"ל , שחקן הקולנוע האמריקני פול סמית' (מזוקן – שיחק ב- "אקספרס של חצות") , שחקן הקולנוע והטלוויזיה הישראלי ז'ק כהן (עומד) , עורך ומפיק "ניקוי ראש" מוטי קירשנבאום , וקיצוני משמאל איש לא מזוהה . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                   kirshenbaum 5טקסט תמונה : שנת 1975 . הימים ההם – הזמן ההוא . אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית – רוממה ירושלים . צוות התוכנית "ניקוי ראש" חוגג את אחת מהצלחותיו הרבות בתחום הסטירה הטלוויזיונית . רגע תהילה אישי של מוטי קירשנבאום (בן 37) בטרם הפך לחתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אחד מרביעית הכותבים המוכשרים של התוכנית "ניקוי ראש" חנוך מרמרי, דמות לא מזוהה, השחקן טוביה צפיר (ממושקף ומעונב), דמות לא מזוהה, הגרפיקאית גב' ענת אוּר – מרמרי , איש לא מזוהה מאחוריה , מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , מאחוריו התאורן יז'י ביאלוק ז"ל (מוסתר חלקית) , ועוזר ההפקה יפתח גוטמן . בתחתית התמונה : הכותב אפרים סידון (מציץ מכתף ימין שלו , לבוש במעיל עור) . לפניו דמות לא מזוהה . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אינני יכול שלא להתייחס בפוסט הארוך והמורכב הזה לעניין התחרות בטלוויזיה סביב המסך והמיקרופון . אם יורשה לי לתאר את אופיי הרי שאני ביסודי אדם תחרותי משחר ילדותי . אולי תחרותי יתר על המידה . כור מחצבתי הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בנֵי דוֹרִי ואני התחנכנו על ערכים של שלושה סלואנים אנושיים – חברתיים השונים לחלוטין מהתחרות . את הראשון טבע הקיבוץ , "בקהיליית הקיבוץ שהיא שילוב של אורח חיים דמוקרטי וקומוניסטי – כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" . את השני קבע שמריהו נָאבֶּל המורה לספורט וחינוך גופני הדגול שלי בקיבוץ אפיקים בשנות ה- 40 , שהיה איש קפדן נוקשה , וקשוח שדרש משמעת והישגיות . ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית , "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד" . השלישי נאמר ע"י מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין : "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות" . אני מביא שוב ושוב את התמונה הספורטיבית הזאת למטה מלפני 60 (שישים) שנים כי היא מסמלת נחישות של נערים צעירים בקיבוץ אפיקים להתמודד ללא חשש עם עצמם וכנגד השעון ומתחריהם על הבכורה תוך דבקות במשימה .

yoash 10

טקסט תמונה : חג סוכות 1954 . לפני 60 שנים . בתום הניצחון הקבוצתי של 'הפועל' אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5  ק"מ . אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל מורה הספורט הנערץ (בחולצת "טִי" לבנה) . "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", זאת הייתה סיסמת הספורט עליה התחנכנו. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : אהרון ביכלר , יונה רוזנברג , אברהם זלקטה , אנוכי –  יואש אלרואי , שמריהו נאבל , שמואל "מוליק" כהן , ועוזי וואליש מקיבוץ גינוסר . זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט , צבי "צירי" אשכנזי , יורם קן , משה ציון , ומיכאל רכס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

על פי שלושת העקרונות הנעלים האלו הנזכרים לעֵיל השתדלתי לפעול כל ימיי . תחרויות הספורט בעמק הירדן נערכו בערבי שישי ובשבתות בתום שבוע עבודת כפיים קשה . שיחקנו בשֵם רוח הספורט . אני באופן אישי התחריתי במגרשי הכדורגל , הכדורסל , והכדורעף בשעות שבין החליבות ברפת לבין העמסת החציר . לא היו הנחות עבודה בקיבוץ . ראה הספר , "כור מחצבתי" . הדבר החשוב ביותר בכל רובד מנהיגות הוא השגת המטרה תוך כדי טיפוח מהות היחסים בין אדם לחברו . בבואי לטלוויזיה ב- 1971 נתקלתי במציאות שונה . אני בן יותר מ- 76 שנים היום . ראיתי תבל ומלואה אך מעולם לא פגשתי שוּם צורה וסוג של תחרות פרועה כמו זאת המתרחשת ליד מסך הטלוויזיה והמיקרופון שלה . הסביבה הזאת רוויה בגאווה ומדנים , קנאה , שִנאה , כעס וחרון אף , אֶגוֹ אישי , מרירות , ומפח נפש . האנשים הנוגעים לעניין הזה ומעורבים בו אינם מתביישים להחצין את תאוותיהם . לא מצאתי בסביבה הכה אמביציוזית הזאת ידידות , רֵעוּת , ענווה , או צניעות . לא היו שָם חֲבֵרוּיוֹת . חוויתי זאת בעצמי כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית . סביבת המיקרופון והמסך בטלוויזיה היא כה שאפתנית ואמביציוזית עד שטרפה כמעט כל ידידות ורֵעוּת . שדרים ושדרניות שפעם אהבו את זולתם הפכו לאויבים והפסיקו כליל לדבר זה עם זה . השְנָאוֹת והקְנָאוֹת סביב המיקרופון ומסך הטלוויזיה הולידו סכסוכים ומריבות שהיו חלק בלתי נפרד מהוויית ההִתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה . אנוכי שב למונח ולמושג החשוב ביותר בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה : מנהיגות . מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מנהיג אֶמֶת של השידור הציבורי . הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1998- 1993 ואז שוב נטש . גם מקים הטלוויזיה הישראלית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ואחריו ארנון צוקרמן , דן שילון , ואלכס גלעדי היו מנהיגי שידור , כמו גם מוטי קירשנבאום , ופרשו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד בזמנו אולם בטרם עֵת . מרבית העובדים בטלוויזיה נהו אחריהם , האמינו בהם , ועבדו עבורם . פַּן חשוב בכל מנהיגות באשר היא . אך מנהיגי השידור האלה כיהנו בתפקידם הציבורי תקופות קצרות , חמֵש אולי שֵש שנים , ואח"כ פנו לשוּק הפרטי . כמו בספורט גם בשידור הציבורי זה זמן מועט מידַי כדי ליצור מורשת ולבנות יחידת שידור עִילִית בעלת יכולות . ההקבלה ברורה .

קבוצות ספורט ונבחרות לאומיות ידועות בישראל , באירופה , וגם בעולם עלו לגדולה בגלל אישים שיצקו את היסודות והנהיגו אותן בכִישרון ואומץ לב במשך תקופה ארוכה , עשרות שנים . עו"ד שמעון מזרחי משמש דוגמא טובה בישראל . הוא מנהיג את מכבי ת"א כ- 45 שנה . אישיותו כמנהיג חשובה ותורמת להצלחה הסופית לא פחות מזאת של שחקניו מיקי ברקוביץ' או טַל בְּרוֹדִי . סֵיר מַאט בֶּסְבִּי (Sir Matt Busby) הנהיג את קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד במשך שנות דוֹר לפריחה מדהימה . הוא האיש שידע לחבר בין האֶגוֹ והיכולות הפנטסטיות של ג'וֹרְג' בֶּסְט ובּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן . עכשיו עוֹשֶה זאת במועדון הכדורגל האנגלי בהצלחה גדולה כבר יותר מעשרים שנה סֵיר אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן (Sir Alex Ferguson) . רֶד אָוֶורְבַּאך (Red Auerbach) הנהיג בשנות ה- 50 , ה- 60 , ו-70 את קבוצת הכדורסל של "בוסטון סלטיקס" (Boston Celtics) לזכיות מזהירות באליפות ליגת ה-NBA . ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) שימש עשרות שנים מאמן הכדורסל הראשי של אוניברסיטתUCLA בלוס אנג'לס ויצר בכוח אישיותו מורשת ופרוספריטי . השפעתו של המאמן האיטלקי וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ (Vittorio Pozzo) בעשור ה- 30 על הנבחרת הלאומית בכדורגל של ארצו הייתה עצומה . בלעדיו לא הייתה יכולה ארץ המגף לזכות פעמיים ברציפות בגביע העולם ב- 1934 ו- 1938 . וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ היה מורה ומחנך באופיו בנוסף לידע והאוטוריטה שלו במשחק. האומה ההונגרית תזכור לעד את מאמן הכדורגל שלה גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) בשנים 1954- 1949 . פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) אמר לי פעם בשיחה ארוכה בינינו במדריד ב- 1978שדנה מנהיגות הספורט ,"שיחקנו בשביל ועבור גוסטב שבש וזה אומר הכול" . מאמן הכדורגל הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר (Sepp Herberger) הוביל את נבחרתה של מערב גרמניה להישגים מפליגים בעשור ה- 50 ובראשם הזכייה הסנסציונית במונדיאל שוויץ1954 . הוא היה האיש שהקים את הנבחרת הגרמנית מהריסותיה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 . אין די בכישרון העובדים העושים במלאכה . זה איננו מספיק . מישהו צריך לחבר בין הכישרונות , לאחֵד אותם , ולהעניק להם כיוון . זה תפקידו של המאמן בקבוצת ספורט וזו משימת הניהוּל של המנהֵל בטלוויזיה . מנהיגות היא ערך עליון בכל תחום מתחומי חיינו גם בתחום השידור בטלוויזיה .הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ,דנה ועוסקת בנושא הזה . ראה גם שני הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

[1]  ראה נספח : על פי עדות עיתון "מעריב מ- 23 בינואר 2006 (יוסף "טומי" לפיד אמר זאת ברדיו גלי צה"ל בחודש מאי של שנת 2002 ערב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן) .

 

kirshenbaum 2טקסט תמונה : 1968. מוטי קירשנבאום מנהיג והעורך הראשון של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

wooden

טקסט תמונה : 1986. ג'ון וודן (John Wooden) מנהיג ומאמן הכדורסל רב המוניטין במשך עשרות שנים של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . (באדיבות UCLA) .

shilon 5

טקסט תמונה : 1977. דן שילון מנהיג ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pozzo

טקסט תמונה : מונדיאל צרפת 1938. וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) מנהיג ומאמן נבחרת איטליה בכדורגל זכה עם נבחרתו פעמיים בגביע העולם בכדורגל , במונדיאל איטליה 1934 ומונדיאל צרפת 1938 . (באדיבות RAI) .

alex 3טקסט תמונה : 1970. אלכס גלעדי מנהיג ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1974 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

sebssטקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954 . גוסטב שבש (Gustav Sebes) מנהיג ומאמן נבחרת הזהב של הונגריה בשנים 1954 – 1949 . (באדיבות MTV) .

puskas

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) מנהיג וקפטן קבוצת "הונבד" ונבחרת הונגריה בכדורגל בשנים 1956 – 1949 . (באדיבות MTV) .

busby 2

טקסט תמונה : 1968 . סיר מאט בסבי  (Sir Matt Busby) מנהיג ומאמן עתיר זכויות של קבוצת הכדורגל הבריטית מנצ'סטר יונייטד בעשורי ה- 40 , 50 , ו- 60 של המאה הקודמת לאחר הזכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בעונת 1968 . (הסופר הבריטי הנודע דיוויד מילר כתב אודותיו ב- 1970 ספר מעניין הקרוי , "FATHER OF FOOTBALL" .

arnon

טקסט תמונה : 1976 . מנהיג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בתקופת "תור הזהב שלה בשנים 1979 -1973 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

herbergerטקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954 . מנהיג ומאמן נבחרת גרמניה ספ הרברגר  (Sepp Herberger) לאחר זכיית נבחרתו בבכורה במונדיאל שווייץ 1954 . (באדיבות ZDF) .

katz 2טקסט תמונה : 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 42) מנהיג ומקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967 . התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

auerbachטקסט תמונה : 1957 . מנהיג ומאמן קבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס ב- NBA רד אוורבך (Red Auerbach) . בין עונת 1957 – 1956 לבין עונת 1966 – 1965 זכה עם קבוצתו הנפלאה בהישג חסר תקדים , ב- 9 (תשע) אליפויות ה- NBA . (באדיבות ה- NBA) .

shimon mizrahiטקסט תמונה : עו"ד שמעון מזרחי (1984) . מחזיק בשיא מיוחד במינו , הוא מנהיג ו- יו"ר מועדון מכבי ת"א במשך 44 שנה רצופות 2014 – 1969 ועוד ידו נטויה . בגין פועלו הציבורי הספורטיבי הממושך (והמוצלח) קיבל את פרס ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

mandiטקסט תמונה : 1960 . מנהיג ומאמן הכדורגל המוכשר והמצליח היהודי – הונגרי גיולה מאנדי . אימן את נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 1963 – 1959 . (באדיבות MTV) .

mandi 2

טקסט תמונה : קיץ 1959 . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (רביעי מימין) מקבל בלשכתו בתל אביב את מאמן נבחרת ישראל בכדורגל היהודי – הונגרי גיולה מאנדי ואת ראשי התאחדות הכדורגל הישראלית לאחר הזכייה בטורניר מערב אסיה בכדורגל שהתקיים ב- קוצ'ין – הודו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנכ"ל משרד הביטוחן שמעון פרס , צבי ברים , יצחק זאבי , דוד בן גוריון , גיולה מאנדי , אריה קרמר , וצבי פינקלשטיין . (באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הבינלאומית ברחבי תבל עברה מהפכים רבים מאז השידורים הישירים הראשונים של אולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936, וגם בארץ מאז השידור הישיר ההיסטורי הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מצעד צה"ל בירושלים ב- 2 במאי 1968 . הטלוויזיה הפכה לתעשייה אדירה המגלגלת ממון עצום . התחרות בין הערוצים השונים הולידה את רייטינג הצפייה . את תעשיית הטלוויזיה המודרנית ניתן להשוות היום לשוּק מניות ואת שידורי הספורט הרלוואנטיים לסוג של מנייה בטוחה המניבה רייטינג בכל מצב ובכל תנאי . בעיקר כשמדובר בשידורים רלוואנטיים בלעדיים . מטוטלת הרייטינג נעה על פי חוקי שוּק המניות . בשעה שהרייטינג משגשג במקום אחד הוא צונח במקום אחר . מן ההיבט הזה שידורי הספורט הרלוואנטיים הם מניית  שידור בטוחה שמצדיקה את עצמה . את הדבר הזה צריך לקחת בחשבון בעת תכנון קצר מועד וארוך טווח של לוח שידורים טלוויזיוני . בנייה של לוח שידורים טלוויזיוני היא מלאכה מורכבת מאוד ועתירת ממון . רק לאנשים חכמים ומוכשרים מותר לעסוק בה .

אנשי תקשורת מעטים בקיאים בשינויים הדרמטיים שהתחוללו בתעשיית הטלוויזיה במשך 70 מכל היבט שהוא עד ששינתה את חיינו לנצח . עקרונות הביצוע הכלכליים , הטכנולוגיים , והלוגיסטיים רבי העוצמה של הטלוויזיה השפיעו השפעה מכרעת על חיי החברה בעולם לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 , ובישראל מאז 1968 . בודדים מסוגלים לנתח אותם כדי לעצב לוח שידורים רלוואנטי . הווקטורים של הטלוויזיה פועלים בהתאמה ככלים שלובים . הטלוויזיה שינתה את כל מהות החיים הפוליטיים במדינת ישראל ושינתה לעַד את הרגלי הציבור בחיי היום יום שלוֹ . הטלוויזיה שיווקה את עצמה בעוצמה כה רבה לצופיה עד שהיא עיצבה במובנים רבים את פני הדוֹר . השידורים הישירים בטלוויזיה בתחומי הספורט , החדשות , והבידור היו מנוף פשוט ומיידי להפוך אירוע נקודתי מקומי למדורת השבט . אירוע שכל המדינה צופה בו . הטלוויזיה הזרימה מידע של תמונה וקול יחדיו ובכך גברה על הרדיו . הצפייה בשידורי הטלוויזיה הפכה לתופעה כלל ארצית החל מהתא המשפחתי הקטן ועד לכלל הציבור . הטלוויזיה שינתה את סדרי העדיפויות של כולנו ובמידה מסוימת גם את סולם הערכים שלנו . לכן מותר לומר כי היא שינתה את חיינו לעַד .

לדאבון לֵב לא כל מנהיג שידור ידע לפעול תחת לחץ ובתוך אקלים תקשורת משתנה . לא כל איש או אישה מוכשרים ככל שיהיו היו מסוגלים להגיב מייד ובזמן אמת לשינויים המתחוללים במהירות עצומה בטלוויזיה . מעט מאוד מנהיגי שידור תִּמְרֵנוּ נכון , מהר , וביעילות בזירת המאבק נגד מתחריהם . אפשר לאמוד ולנתח חלק מהשינויים האלה באמצעות הגרף המתמטי העולה של זכויות השידורים האולימפיות שהייתה לו השפעה דרמטית על התפתחות שידורי הטלוויזיה כמו לזיכיונות שידורים אחרים בזירות הספורט . כבר נאמר כאן בראשית ההקדמה כי רשת הטלוויזיה האנגלית הציבורית ה- BBC שילמה ב- 1948 סכום צנוע של כ- 3000 (שלושת אלפים) דולר לוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) תמורת זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948, הראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2 . ב- 2012 ייערכו המשחקים האולימפיים שוב בלונדון בירת בריטניה . בחלוף 64 שנה נאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לשלם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 סכום פנטסטי ומדהים של 000 000 181 1 (מיליארד ו- 181 מיליון) דולר . התשלום הזה הוא רק עבור הזכויות . NBC תידרש להוציא מקופתה מֵאוֹת מיליוני דולרים נוספים על הפקת השידורים האולימפיים שיהיו באנגליה בעוד כארבע שנים . וזה עדיין כדאי לה מבחינה כלכלית . כלכלת הטלוויזיה , גרף זכויות השידורים , והרצון המובהק של רשתות הטלוויזיה באשר הן לשלם סכומים אדירים כאלה לוועדות המארגנות , הם אלמנטים חשובים ודרמטיים המרכיבים את הסדרה .

הספר עָב הַכֶּרֶס "הכדורגל – סמן ימני טלוויזיוני" (אחד מ- 13 ספרי הטלוויזיה המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") , עוסק בהרחבה במאבקי זכויות השידורים בארץ ובעולם . המאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם הפכו אותו לסמן ימני של סחורות השידור . אי אפשר אִתּוֹ בגלל עלויות הממון העצמות והכסף הרב ששופכות עליו רשתות הטלוויזיה אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולאריות  והיוקרה . הכדורגל הוא פסגת הסימביוזה הבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לכלל  הספורט . הקרבות לרכישת זכויות השידור שלוֹ הפכו רובם למלחמות "גוֹג וּמָגוֹג" . מלחמת "גוֹ­ג וּמָגוֹ­ג" בטלוויזיה היא סוג של קרב בו המנהלים של רשת אחת מוכנים לשלם כל סכום עבור סחורת שידור קונקרטית גם אם מדובר במחירי הפסד ולדבר אין כל הצדקה מסחרית , העיקר מבחינתם שאותה סחורת שידור לא תירכש על ידי היריבה המתחרה . יש לכך עדויות רבות בסדרה . הבולטות שבהן : רכישת זכויות הכדורגל הישראלי ב- 1999 ע"י חברות הכבלים בטלוויזיה מת"ב , ערוצי זהב , וגוונים שנלחמו בחברת הלוויין YES והסכימו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור חוזה בן 6 שנים 2005 – 1999 כמות אסטרונומית של 126000000 (מאה עשרים ושישה מיליון) דולר (21 מיליון דולר לעונה) . הדבר הביא לקריסתן הפיננסית והכריח אותן להתאגד לחברת כבלים אחת תחת השם HOT . בינואר 1984 ניאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לשלם ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) עבור זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת החורף קאלגארי 1988 סכום פנטסטי של 309.000000 (שלוש מאות ותשע מיליון) דולר הרבה מעבר לשווי האמיתי רק כדי למנוע את שידור האירוע ברשתות היריבות CBS ו- NBC . משהגיע רגע השידורים של משחקי קאלגארי בחורף 1988 הוברר כי הפרסומות המסחריות אינן מסוגלות לכסות את גודל ההשקעה ו- ABC הפסידה 55000000 (חמישים וחמישה מיליון דולר) . הדבר הביא לזעזועים פרסונאליים ותוכניתיים דרמטיים ברשת .

הטלוויזיה שונאת רוטינה. היא מכשיר אלקטרוני רוֹטֵט הדוחה כל קיבעון . הטלוויזיה אוהבת דרמות בלעדיות, היא חיה ומתקיימת מהראשוניות בחדשות ואקטואליה, ונוטה לשָדֵר ללא הרף סדרות של פשע ורצח, בתי משפט, משטרה, סקס, פוליטיקה, ממון, וסקנדלים. כל מה שאנו לא אוהבים שיקרה במשפחתנו – אנחנו מבקשים לראות על המסך. האזרח הרגיל מבקש חיי שִגְרָה חסרי זעזועים אך לא אכפת לו שהמסך שלוֹ יתפוצץ מסקנדלים . הטלוויזיה מייצרת ומשדרת בעת ובעונה אחת אילוזיה ומציאות יחדיו . הצופה לא תמיד מוכשר ויודע להפריד בין השניים . מדהים לחשוב שהטלוויזיה מייצרת ללא סוף סרטי אלימות , פשע , רצח , ומשטרה – ויורה אותן מהמותן ולא דרך הכוונות , לא רק בבּוֹדֶדֶת אלא גם בצְרוֹרוֹת . העולם התרבותי החסוּד והמתחסד משתחווה , כורע ברך , וקונה אותן ברוחב לב אך כל טוראי בצבא יודע את ההבדל העצום בדיוק הפגיעה בין יֶרִי דרך הכוונות לבין ירי מהמותן . אל קפונה (Al Capone) ויורשיו הפכו לגיבורי טלוויזיה מיתולוגיים בכל מקום על הגלובוס . גם בישראל . השידור המסחרי בישראל שמהלל את סדרות הרייטינג האלה לא עשה אפילו סרט אחד בכל שנות קיומו , אודות חיים נחמן ביאליק , עמוס עוז , או נתן יונתן . וגם לא עסק והפיק סדרה איכותית הדנה במורשתם של דוד בן גוריון ומנחם בגין ובהיסטוריה של הפלמ"ח , האצ"ל , ולח"י .

השידור הציבורי חטף לא אחת ביקורת שלילית בעִתּוֹת המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים בגין ריבוי מִשדרי ספורט רלוואנטיים . זוֹ אותה הביקורת שמתיימרת להיות מקצוענית אך מתעלמת זה זמן רב מה- Programming הנָבוּב וחדל הערכים של השידור המסחרי על כמויות "הריאליטי" בהן הוא מסמם את צופיו . לטלוויזיה יש זיכרון מדהים לתאריכים . הטלוויזיה באשר היא נבנית מאגדות וסיפורים , יצירת מיתוסים , וגם ניתוצם .ב- 29 במאי 1985 התמודדו אלופת איטליה קבוצת יובנטוס (Juventus) נגד ליוורפול (Liverpool) אלופת אנגליה ביניהן באצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל קיבל את הצעתי לשדר ישיר את המשחק . רכשנו את זכויות השידור של המשחק ושלחנו לבריסל את השַדָּר יורם ארבל . לפני שריקת הפתיחה קרה אסון נורא ביציעי האצטדיון . 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נִסְפּוּ ו- 250 אחרים נפצעו בהתנגשות אלימה עם אוהדי כדורגל ברוטאליים מאנגליה ביציע "Z" . יורם ארבל היה שָם ולא ראה מאום . יתירה מזאת הוא גם לא שמע דבר . התחוללה פשלה עיתונאית קשה מהחמורות שידעה מחלקת הספורט בתולדותיה שהובילה לסקנדל שידור חסר תקדים . עשרות אוהדי כדורגל איטלקיים נרצחים בתוך האצטדיון , ממש ליד אפו של השַדָּר שלנו , שאיננו יודע דבר ואיננו מבין מדוע המשחק איננו מתחיל . מרבית שדרי אירופה המאיישים את עמדות השידור באִצטדיון "הייסל" (Heysel) ליד יורם ארבל עצמו , מדווחים כבר לצופיהם על האסון המחריד . רק הוא לא . איך אפשר להסביר לצופים פשלה כזאת . באותו האירוע הבלתי נשכח היה יורם ארבל שדר אומלל , פתטי , ולא רלוואנטי . הסֶפֶר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" , עוסק ברחבה בעיתונאות הספורט בטלוויזיה , ובהצלחות והכישלונות שלה . הן היו רבות בשני צִדֵי המאזניים . ב- 1 ביוני 1986 שלחתי את נסים קיוויתי לעמדת השידור שלנו באִצטדיון 'חליסקו' בעיר המכסיקנית גוואדאלאחרה . המשימה הנכבדה שהטלתי עליו הייתה להעביר בשידור הישיר את המשחק ברזיל – ספרד במונדיאל של מכסיקו 86' . במהלך המשחק הזה שידר נסים קיוויתי שער שלא היה .  ברזיל כבשה שער לא חוקי שנפסל מייד ע"י שופט המשחק קריסטיאן באמברידג' מאוסטרליה . נסים קיוויתי לא ראה זאת ולא שַם לֵב שהמשחק כלל לא חודש מקַו האמצע למרות שישב בעמדת שידור נוחה המשקיפה על האִצטדיון . במשך שֶבַע דקות מסר אינפורמציה מוטעית ותוצאה שגויה לצופים בישראל כאילו ברזיל צועדת ביתרון 1 : 0 . מה גורם לכישלון צורב של שַדָּר כה מנוסה שיושב בעמדת שידור מרווחת באצטדיון בשעה שהכול גלוי וידוע וכַר הדשא והשחקנים פרושים לפניו כמו כל כף ידו…? איך מסבירים כישלון כזה לציבור…? הסֶפֶר עב הכרס ,"למילים יש וויזואליה משלהן" , מספר את סיבותיו של כישלון ייחודי חסר תקדים ובלתי מובן של נסים קיוויתי אחד מגדולי שַדָּרֵי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים .

4. דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) ו- CBS (חלק 1)

ב- 1981 מלאו 65 שנים למגיש מהדורות החדשות רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קרונקייט . באה העת לשלוח אותו לפנסיה כשהוא בשיא כוחו ותפארתו העיתונאית . הנהלת CBS בראשות נשיא הרשת לורנס "לארי" טיש וג'ין יאנקובסקי החליטה לבחור באופן טבעי בדן ראת'ר כיורש של וולטר קורנקייט מי ירש בזמנו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת את כיסאו של אדורד "אד" מורואו . במינוי הרם היה טמון סיכון . כמובן לא בגלל העיתונאות המצוינת והדומיננטית של דן ראת'ר אלא בשל אופיו ואישיותי המורכבת והמסובכת . התברר כי דן ראת'ר הוא אינדיבידואליסט גאוותן , פגיע בנשמתו , ובלתי צפוי , ואחד שרוחש יחס מעורב לכללי הניהול המקובלים של רשת CBS . דן ראת'ר היה לא רק מגיש בלעדי ובלבדי של מהדורת החדשות הארצית של רשת CBS , הוא היה גם העורך הראשי שלהן . על פיו יקום וייפול דבר . דן ראת'ר הצעיד את המהדורה הארצית של "CBS Evning News" להישגי רייטינג נאים מול מהדורות החדשות הארציות של הרשתות המתחרות בעת ההיא של NBC ו- ABC המשודרות כולן ראש בראש בשעה אחידה בין 18.30 ל- 19.00 . דן ראת'ר קנה לו מעמד איתן כמעט של אל בשורות CBS . היהירות והגאוותנות שלו לא ידעו גבולות . בשל אישיותו הארוגנטית רוויית ביטחון עצמי נוצרה סכנה פוטנציאלית בה דן ראת'ר הראוותן אולם מוכשר ובעל יכולות, יעלה מדרגה, ויהפוך את האמביציות שלו למגלומניות . ובאמת השאיפות האישיות שלו החמירו והחריפו . ההתנגשות בינו לבין הרשת המעסיקה שלו CBS הייתה בלתי נמנעת . היא אירעה ב- 11 בספטמבר 1987 .

cronckite rather

טקסט תמונה : שנת 1981 . הימים ההם – הזמן ההוא . דן ראת'ר (Dan Rather מימין) , ב- 15 בפברואר 1981 , יום הכתרתו למגיש החדשות של CBS ויורשו של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite משמאל עם המקטרת) שפרש לגמלאות . ב- 1987 היה דן ראת'ר לא רק המגיש הראשי של מהדורת החדשות הארצית של הרשת אלא גם עורכה הראשי . הטרמינולוגיה הטלוויזיונית הגדירה כוכבי טלוויזיה מסוגו בארה"ב כ- "Anchor Monster" . משכורתו השנתית נאמדה אז  ב- 2.25 מיליון דולר . סכום עתק גם במונחים אמריקניים . (באדיבות CBS) .

יום שישי – 11 בספטמבר 1987 היה תאריך היסטורי ושנוי במחלוקת מאין כמותו בלוח שידורי הטלוויזיה של רשת CBS האמריקנית . באותו היום התעורר וויכוח מַר בין מגיש החדשות רב המוניטין של הרשת דֶן ראת'ר (Dan Rather) לבין ההנהלה הראשית שלוֹ ב- CBS . הוויכוח נגע להתנגשות הצפויה בין השידורים הישירים של משחקי חצי הגמר לגברים בטניס במסגרת ה- U. S. Open (רשת CBS שידרה אותם ישיר) לבין מהדורת החדשות הארצית של הרשת שדֶן ראת'ר הוא העורך והמגיש הראשי שלה . התאריך הזה מוכר היטב לכל עיתונאי חדשות באשר הוא ולכל שַדָּר ספורט בכל מקום בעולם . פרשת שדרן החדשות האמריקני דֶן ראת'ר של רשת CBS שאירעה ב- 11 בספטמבר 1987 חידדה והקצינה עד בלי דַי את התחרות ומאבק היוקרה הנִצחי על מסך הטלוויזיה בין שידורי החדשות לבין שידורי הספורט . מי חשוב ממי בכל רגע נתון . שַדָּר הספורט הבכיר של  CBS ברנט מאסברגר (Brent Musburger) שידר ישיר באותו אחה"צ של יום שישי ב- 11 בספטמבר 1987 את שני משחקי חצי הגמר בטניס לגברים יחידים בפלשינג מדואוס בניו יורק באליפות ארה"ב הפתוחה , בין ג'ימי קוֹנוֹרס מארה"ב לבין אִיבַן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי וקודם לכן את "הדרבי" השוודי מאטס ווילאנדר נגד סטפן אדברג . במקביל ערך באותו יום שישי – 11 בספטמבר 1987 האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 את סיורו המפורסם בפלורידה (מדינה רווייה תושבים היספאניים קתוליים) . דֶן רָאתֶּ'ר הקים את אולפן החדשות שלוֹ ומיקם את עמדת כס השידור במיאמי לרגל הסיור הקדוש של האפיפיור במדינה הדרומית , וכדי לתת לצופיו תחושת בית שהוא משדר מהשטח ולא מהאולפן הסטרילי הניו יורק . הסֶפֶר ,"למילים יש וויזואליה משלהן" , מספר בפרוטרוט על פרשת דֶן ראת'ר ב- 11 בספטמבר 1987 , שם ספגה CBS תבוסת שידור חסרת תקדים בשל חטא היוהרה של שדרן החדשות שלה , הוא ואין בלתו . מייד ארחיב על כך את הדיווח .

5. אלכס גלעדי וחיים יבין

אין תשובה ברורה וחַד משמעית מי חשוב ממי ולמי עומד היתרון ברגע נתון על המרקע , האם לשידורי החדשות או שידורי הספורט . שתי החטיבות נהנות מתקציבים גדולים . התשובה תלויה כמובן בנסיבות השידור , שיקולי העריכה , והגיון ההנהלה . היריבות הזאת בה השדרנים והמפיקים משני צִדֵי המתרס סירבו להשתמש בהגיונם והעדיפו להזדקק לרִגשותיהם , הולידה שנאות וקנאות משני הכיוונים . צריך לקרוא את המִסְמַך חסר התקדים בחריפותו שכתב מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה ב- 22 במאי 1980 אלכס גלעדי (אחד האנשים המוכשרים ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם)  והופנה לבוס הישיר שלוֹ חיים יבין מנהל חטיבת החדשות כדי להבין עד להיכן עלולים להרקיע רוגז , מדון , ומפח נפש – תוצאה של התמודדות בין אנשי שידור הנמנים על אותה רשת שידור . המסמך המקורי (כמו מאות רבות נוספים) מופיע במלואו כמה פעמים בסדרה רחבת ההיקף ב- 13 ספריה השונים , ומספר על דרמת המאבק שהתחוללה אז בין מנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית למוביל שידורי החדשות . ראה הספרים עבי הכרס , "הפקות חובקות ארץ ועולם" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" . המסמך הבא הוא סנסציוני ברמת חריפותו וסגנונו הכועס . בחודש מאי של שנת 1980 ניצב אלכס גלעדי בשיא כוחו ותפארתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הוא היה רק מנהל דסק על פי ההיררכיה הרשמית המקובלת ברשות השידור . חיים יבין היה מנהל חטיבת החדשות והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי . לא כוחות היררכיים . הרזומה של אלכס גלעדי היה עשיר בהצטיינות יתירה בהפקות טלוויזיה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 . אלכס גלעדי עשה עבודה חדשנית וכבירה עבור מנהל חטיבת החדשות דן שילון באותו הלילה של המהפך הפוליטי ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 . אלכס גלעדי שימש המפיק הראשי ומנהיג הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בת שלושה ימים שכיסתה בסטנדרט בינלאומי את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בין 19 ל- 22 בנובמבר 1977 . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי גם של תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש של 31 במארס 1979 בה זכתה הזמרת גלי עטרי בבכורה יחדיו עם להקתה "חלב ודבש" . הוא רכש מוניטין בינלאומי עד כדי כך ששלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב , CBS  , ABC , ו-  NBC התחרו על שירותיו . לבסוף זכתה בו NBC. אלכס עבר לשורותיה בדצמבר 1980. שמו כאיש טלוויזיה איכותי הלך לפניו. זאת אולי זאת הסיבה שהוא לא עשה שום חשבון לבוס שלו חיים יבין והכתיב למזכירתו רוחל'ה ברכה (מזכירת מחלקת הספורט) ללא יראה את כתב האישום הבוטה נגד מנהלו הישיר .

yavin 2טקסט תמונה :  1978 . מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין . הניח את מחלקת הספורט על פי הבנתו של אלכס גלעדי סמוך לשלב התחתון בסולם העדיפויות של חטיבת החדשות .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 4טקסט תמונה : 1978 . אלכס גלעדי . ראה בהתנכלותו של חיים יבין למחלקת הספורט בשנים 1980 – 1977 , התנכלות אישית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 5

טקסט מסמך : 22 במאי 1980 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני (עמוד מס' 1 מתוך 2) . טקסט חסר תקדים בחריפותו . "השתוללותו של מנהל חטיבת החדשות שכל שצעק כל הזמן הוא , שלא מעניינים אותו שידורי הספורט המטופשים , שאינם אלא בזבוז כסף , אינם אלא עדות לשנאה התהומית של חיים יבין כלפי וגם כלפי העובדים במחלקתי . סיכומו של אותו יום , הודעתו של חיים יבין ליצחק גליקסברג , "כל אנשי הספורט דפרים והעומד בראשם הוא הדפר הראשי" . זה הכינוי לו זכו האנשים שבזיעתם הקנו לחטיבת החדשות חלק נכבד מהישגיה" , כתב אלכס גלעדי את דעתו על חיים יבין למנהל הטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 6

טקסט מסמך :  22 במאי 1980 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני (עמוד מס' 2 מתוך 2). "רק אלה שמשכילים לזכור יכולים להעריך . תכונה כזאת אינני מוצא בראש חטיבת החדשות הנוכחי ואין לי לכן כל ציפיות. יתירה מזו : הערכתו או אי הערכתו חשובים בעיניי כנבלת הצבוע. אשר לי אישית בלעתי כבר הרבה צפרדעים מדו פרצופיותו של חיים יבין , אך מאחר שטובת הטלוויזיה (וגם טובתי האישית) עמדה לנגד עיניי – הבלגתי" , הוסיף אלכס גלעדי במכתבו למנהל הטלוויזיה אודות התנהגותו של חיים יבין כלפי מחלקת הספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המִסְמַך הזה כאמור חסר התקדים בחריפותו שכתב מנהל הספורט אלכס גלעדי למנהל החדשות חיים יבין ב- 22 במאי 1980 מסביר באיזה אקלים תחרותי ואמביציוזי , רָב צדדי ובעל פנים רבות – מקדמים המפיקים את שידורי הטלוויזיה הקונקרטיים של "עצמם" . מנהל דסק הספורט אלכס גלעדי עשה כל מאמץ לשפר את שידורי בספורט עליהם היה מופקד . חיים יבין הבוס הישיר של אלכס גלעדי קידם את שידורי החדשות והעניק להם עדיפות ברורה באמצעי הפקה , צילום , ועריכה על פני דסק הספורט . מובילי השידורים מנהלים מאבק חסר פשרות לטובת האגפים עליהם הם מופקדים , מאבק שהופך לעיתים להתכתשות אישית , ומנהלים תחרות בינם לבין מצפונם על השגת תשומת לִבּוֹ של הצופה . הם לעולם אינם מסתפקים בטיב המוצר שהפיקו . עבורם המצוינות היא האוֹיֵב של הטוב מאוד . המסמך שחיבר אלכס גלעדי בגנותו של חיים יבין העיד כאֶלֶף עדים על אמביציות השידור המחלחלות בכל פינה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . מי שמתבונן היטב בין השורות יכול להבחין כי מסמך התלונה נכתב בכלל ב- 22 במאי 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יצחק "צחי" שמעוני , ונשלח אליו באמצעותו של המנהל הישיר של אלכס גלעדי , חיים יבין . זאת הייתה ההיררכיה המקובלת בטלוויזיה . חיים יבין קרא את המכתב בתדהמה אולם היה מחויב להעבירו למען הרשום , ליצחק "צחי" שמעוני . מנכ"ל רשות השידור בימים ההם היה יוסף טומי" לפיד ז"ל . מדהים להיווכח כי הטריאומוויראט הזה נתן בכזאת קלות לאלכס גלעדי המוכשר ורב היכולות לעבור לשורות NBC , מבלי להניא אותו . מעברו של אלכס גלעדי בדצמבר 1980 לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , הייתה אֲבֵדָה עצומה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולרשות השידור .

אלכס גלעדי היה מנהיג שידור שהִתווה את מסלול חיי בטלוויזיה . לטקסט החריף שכתב ודבקותו בשליחות העיתונאית שלוֹ כעורך שידורי הספורט ורוח דבריו היו השפעה גדולה עלי לאחר שהתמניתי במקומו למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אתה חייב לשמור על אגפיך לא רק משונאיך אלא גם מידידיך . בעיקר מידידיך . אני סבור ש- חיים יבין איננו מנהיג שידור מדרגתו של ארנון צוקרמן , וגם לא מבריק כדן שילון , אלכס גלעדי , או מוטי קירשנבאום . אף על פי כן הוא דמות בלתי נשכחת . לא מפני היותו קריין טקסטים דָגוּל אלא בגלל אופיו המתון והאחראי , וגם הדייקני . אין לו את הכריזמה שיש לארבעת הגדולים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום – אך הוא ניחן בקסם אישי מסוג אחר, וודאי בעת כשהוא פוסע לפני עדשת המצלמה . כמו כולם הוא כועס כשצריך , ונעלב כשלא צריך , אך בניגוד לאחרים הוא איננו קנאי ואיננו שומר טינה . היו ימים בהם נחשב לאבינו הטלוויזיוני .

6. אלכס גלעדי ותעשיית כוכבי הטלוויזיה בארץ ובעולם

עד להיכן רשאי להרחיק נציגה של רשת טלוויזיה (באשר היא) לאחר שהוצב בקדמת חלון הראווה שלה ? שני מגישי החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS , כל אחד בתקופתו , ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט המאופק ודֶן רָאתֶּ'ר המוחצן משדרים תשובות שונות בתכלית . מה שהתחולל ב- CBS באותו יום שישי של 11 בספטמבר 1987 מסביר את שיכרון כוחם של מגישי ושדרני טלוויזיה . המוניטין והפופולריות שלהם פוגעים בשיקוליהם ומסוגלים לפעמים להעביר אותם על דעתם .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי ממקימי ונשיא חב' "קֶשֶת" ב- 1993 אחת משלוש הזכייניות בערוץ 2 המסחרי , לא היה טירון בתעשיית הטלוויזיה . כדי לקומם את "קשת" לא היה איכפת לו לכופף את השידור הציבורי . הוא הציע כסף רָב ומִשרות שידור נַאוֹת לשדרים הממלכתיים שקישטו שנים רבות את המסך הציבורי כמו יָרוֹן לוֹנְדוֹן , יוֹרָם אָרְבֶּל , דָן מַרְגָלִית , גָבִּי גָזִית , גְאוּלָה אֶבֶן , דָנִי רוּפּ ואחרים . זאת הייתה תיאוריית הכוכבים הקלאסית בשידורי טלוויזיה של אלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה קָדֶט וחניך מוצלח במשך שנים רבות של אסכולת תעשיית הטלוויזיה האמריקנית התחרותית המושתת על כוכבים . עכשיו משהיה בעצמו גנרל או פילד- מרשל טלוויזיה בזכות עצמו מימש את פילוסופיית השידור הזאת בעבור חברת "קשת" בערוץ 2 שהוא היה המנכ"ל שלה . לרשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ABC , NBC , CBS , ו- FOX יש פילוסופיית שידור מגובשת . הציבור האמריקני נוהה אחרי כוכבים . כך התחנך וזוהי דרכו . הוא נוהה אחרי כוכבי קולנוע , כוכבי ספורט , כוכבים פוליטיים וגם כוכבי טלוויזיה . על פי התזה הזאת אין זמן להכשיר כוכבי טלוויזיה בעיצומה של התחרות הקפיטליסטית לכן מותר לגנוב אותם לעצמך מהרשתות המתחרות . גונבים אותם באמצעות ממון . פְרֶד פִּירְס ולֵיאוֹנָרְד גוֹלְדֶנְסוֹן מ- ABC לא התביישו להציע ל- בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס ב- 1976 משכורת שנתית של (1.000000) מיליון דולר כדי שתערוק אליהם מ- NBC . לאלכס גלעדי היה ממי ללמוד את השיטה זמן רָב לפני קוֹם ערוץ 2 המסחרי . הוא הבין שכדי לרצות את בעלי המניות יש לכסות מהר ככל האפשר את העלויות היקרות של מיסוד הערוץ המסחרי . השידורים חייבים להניב מייד רייטינג מרשים . את הרייטינג יביאו רק כוכבי השידור בעלי המוניטין על המסך . לכן אין זמן להמתין . צריך לפתות אותם לערוק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. עוד לא נולד האדם שאי אפשר לקנות אותו בכסף. הרייטינג יביא את הפרסומות למסך . הפרסומות יכסו את ההשקעות הענקיות ובעלי המניות יהיו מרוצים . אלכס גלעדי הכיר היטב את משוואת הקסמים הטלוויזיונית ושרשרת התגובות הפועלת בתוך המשוואה המתמטית הזאת . הוא ידע שכדי להצליח צריך לזעזע את אשיות ממסד השידור הממלכתי המסורתי בארץ ולשדוֹד ראשית דבר ממנו את הכוכבים שמזהים לציבור את שידורי הטלוויזיה בישראל . אלוּ הם המגישים והשדרים . אלכס גלעדי חיפש גם עורכים ומפיקים מוכשרים לחברת "קשת" אך התעקש ראשית דבר על הכוכבים הנוצצים (לפי דעתו) והסכים לשלם להם משכורות שמנות כדי שיערקו לשורותיו . המהלכים האלה של אלכס גלעדי מוכרים היטב בתעשיית שידורי הטלוויזיה בארה"ב וגם באירופה . אבי מדיניות "גניבת" כוכבי השידור הוא מר וויליאם פאליי (William Paley) יזם נמרץ , איש עסקים בעל חזון , ומייסדה של רשת הרדיו CBS . בשנים 1949- 1948 הוא רושש באמצעות ממונו את הרשת המתחרה NBC משדרי הרדיו הנודעים שלה . הראשונים שערקו אליו היו הקומנדייאנטיים האמרקינים בעלי המוניטין פְרִימֶן גוֹסְדֶן וצָ'ארְלְס קוֹרֶל הקולות המפורסמים מאחורי הקומדיה "Amos n' Andy" , ואחריהם גֶ'ק בֶּנִי , ג'וֹרְג' בֶּרְנְס , אָל ג'וֹלְסוֹן , גְרוּצ'וֹ מָארְקְס , וגם הזמרים הנודעים בּינְג קְרוֹסְבּי ופְרָנְק סִינַטְרָה .

עריקתם של כוכבי טלוויזיה נודעים בארה"ב בדור האחרון , בעיקר שדרי חדשות וספורט , מרשת טלוויזיה אחת לשנייה תמורת מָמוֹן יֶתֶּר הם מעשים שבשִגרה . לֵיאוֹנַרְד גוֹלְדֶנְסוֹן ופְרֵד פִּירְס מנהיגי ומנהלי ABC , הביאו ב- 1976 את ברברה וולטרס (Barbara Walters) לשורות ABC משורות רשת הטלוויזיה NBC , ושילמו לה תמורת עריקתה משכורת שנתית סנסציונית בימים ההם בגובה של 1000000 (מיליון) דולר [סעיף 1] . לָארִי טִיש נשיא רשת הטלוויזיה CBS ראה בדֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) לא רק את יורשו המוצלח של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) הַדָגוּל, אלא שַדָּר רציני בעל סמכות בפני עצמו ועיתונאי בחסד עליון . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב בעיני לָארִי טִיש לסמל הבלתי מעורער של חדשות CBS. לכן לא התבייש לחתום עִמו ב- 1988 על חוזה כספי מדהים בן עֶשֶר שנים ושילם לו 36.000000 (שלושים ושישה מיליון) דולר . "העיקר שיישאר ולא יערוק מהרשת" , אמר לבעלי המניות [סעיף 2]. CBS חטפה ב- 1985 את שַדָּר הספורט המוכשר ברנט מאסברגר (Brent Musberger) משורות רשת ABC ושילמה לו סכום סנסציוני של 10.000000 (עשרה מיליון) דולר תמורת חוזה לארבע שנים 1989 – 1985 [סעיף 3]. עריקתם של כוכבי טלוויזיה נודעים בארה"ב בדור האחרון , בעיקר שדרי חדשות וספורט , מרשת טלוויזיה אחת לשנייה תמורת מָמוֹן יֶתֶּר הם מעשים שבשִגרה . כבר הוזכר כאן ש- לֵיאוֹנַרְד גוֹלְדֶנְסוֹן ופְרֵד פִּירְס אנשי ומנהלי ABC הביאו ב- 1976 את ברברה וולטרס (Barbara Walters) לשורות ABC  מ-NBC [סעיף 1] , ושילמו לה תמורת עריקתה משכורת שנתית של מיליון דולר . לָארִי טִיש נשיא רשת הטלוויזיהCBS ראה בדֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) לא רק את יורשו המוצלח של וולטר קרונקייט הדגול , אלא שָדָר רציני בעל סמכות בפני עצמו ועיתונאי בחסד עליון . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב בעיני לָארִי טִיש לסמל הבלתי מעורער של חדשותCBS . לכן לא התבייש לחתום עִמו ב- 1988 על חוזה כספי מדהים בן עֶשֶר שנים ושילם לו 36.000000 (שלושים ושישה מיליון) דולר ."העיקר שיישאר ולא יערוק מהרשת" , אמר לבעלי המניות [סעיף 2] . CBS חטפה ב- 1985 את שַדָּר הספורט המוכשר ברנט מאסברגר משורותABC ושילמה לו סכום סנסציוני של 10 מיליון דולר תמורת חוזה לארבע שנים 1989 – 1985 [סעיף 3] .

[1] ראה נספח : Huntington Williams כתב את הספר  "BEYOND  CONTROL" .

[2] ראה נספח : Terry  O`neil כתב את הספר "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME" .

[3] כמו סעיף 2 .

איש הטלוויזיה אלכס גלעדי נקט ב- 1993 בישראל באותה המדיניות של מוריו האמריקניים ערב השקת "קשת" בערוץ 2 , והגשים את הסלוגן הטלוויזיוני : "כשאֵין לך זמן להכשיר כוכבי טלוויזיה – גְנוֹב אותם ממתחריך" .

עוזי פלד האיש שהעלה לגדולה את חברת "טלעד" בערוץ 2 , זוכר : "יש לי הערכה רבה לאלכס גלעדי כאיש טלוויזיה. הוא אומנם רב אומן ביחסי ציבור אך הוא האיש שגרם נזקים כבדים ומתמשכים לערוץ 2 וגם לשידור הציבורי . כמו האמריקנים הציע גם הוא משכורות עתק ללא כל הצדקה לאנשים שאותם חשב לכוכבי טלוויזיה בישראל " , ומוסיף בכעס , תגיד לי אתה יואש אלרואי , "איזו הצדקה הייתה לשלם למרב מיכאלי בזמנו בתוכניות יום השישי שלה 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר ?" . ושוב זוכר בזעם : "אלכס גלעדי לא הכשיר ולא בנה בעצמו במו ידיו את אנשי טלוויזיה של "קֶשֶת" . הוא גנב אותם מהשידור הציבורי באמצעות הממון וגייס לשורותיו את כוכבי גלי צה"ל . התנגדתי למדיניות התשלומים חסרת הרסן שלוֹ , שבאה לידי ביטוי לא רק בפיתוי הכוכבים באמצעות ממון , אלא גם ברכישת זכויות הכדורגל הישראלי והאירופי תמורת ממון חסר תקדים , ותשלומים מופרזים יחד עם יעקב בוארון מנהל מחלקת הסרטים הקנויים שלוֹ עבור רכישת סרטים מחו"ל" .

מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום חשש עם כניסתו לתפקיד מעריקתם של שלושה אישים סמכותיים מהשידור הציבורי של ערוץ 1 לשידור המסחרי של ערוץ 2 , הלא הם חיים יבין , יעקב אחימאיר , ואהוד יערי לערוץ 2 . הם נחשבו בעיניו לאוֹשְיוֹת השידור הציבורי – ממלכתי בישראל , מותגים שלו . הוא לא אָבָה לוותר על שירותם . בחיים יבין ראה בכלל את הלוֹגוֹ הרשמי של השידור הציבורי . כדי להשאיר אותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציע לו מוטי קירשנבאום הצעה כספית מפתה שחַיִים יָבִין לא היה יכול לסרב לה . משכורת שנתית של מיליון שֶקֶל . זה היה מעשה חריג ובלתי מקובל בימים ההם . לחַיִים יָבִין זה כנראה לא הספיק . אבי השידור הציבורי חשב שהוא שווה יותר וערק כעבור כמה שנים לערוץ 2 המסחרי . בכך העביר מסר ליורשיו שהשידור הציבורי איננו קדוש ותמורת מָמוֹן מותר לנטוש אותו .

מייד לאחר שובי לארץ מהפקת שידורי מונדיאל צרפת בקיץ 1998 , הוזמנתי לחתונת ענת שטרן בִּתּוֹ של מנהל הטלוויזיה . מר חַיִים יָבִין ניגש לשולחני כדי ללחוץ את ידי ולברך אותי על הצלחת שידורי גביע העולם בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא תמיד היה ג'נטלמן . במפתיע הוא פתח בטקסט התנצלות , "יואש אני יודע שאתה כועס עלי…" , אמר ויָדָע למה . מבלי להמתין לתשובתי עבר להמטיר את מחמאותיו הנוגעות לתפארת שידורי המונדיאל של צרפת 1998 . "תודה רבה לך" , השבתי והוספתי , "חיים , אינני כועס עליך כלל , אך נדמה לי שרוצצת במו ידיך את תפארתך שלך שכולנו התחנכנו עליה" . חיים יבין חזר ב- 1998 לעמדת המגיש הראשי של "מבט" אך זה כבר לא היה אותו דבר . הוא היה קריין טקסטים וחסר כל סמכות עריכה . ביטחונו העצמי אבד לו . מערכת "מבט" וחלק מעורכיה קיבלו את פניו בקרירות וגם ריננו מאחורי גבו. לבסוף בתקופתו של המנכ"ל יוסף בר-אל , הפכה אותו ההנהלה גם לקריין רֶצֶף בסיום מהדור "מבט" , בה מבשר חיים יבין לאומה את לוח השידורים בהמשך העֶרֶב של השידור הטלוויזיוני הציבורי . נגזר עליו לשמש לוח מודעות חי של שידורי הטלוויזיה, מעֵין שַדָּר קדימונים (Promo) בדומה לשַדָּרֵי הרצף בשעתם כמו דן כנר , צבי סלטון , אביבה מילגלטר , ענת שָרָן , ותקווה מור . כמעט התעללות מבחינתו . אפשר היה לעולל את זה לחיים יבין במילניום השלישי . זה לא היה בא בחשבון בתקופת הזהב של המונופול כשהוא ערך וניהל בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1980 – 1977 וגם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה בשנים 1989 – 1986 . לא היה עולה על דעתו של מישהו אז כי מגישי החדשות ייקדמו במסגרת "מבט" את השידורים הישירים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה למשל . מסך הטלוויזיה והמיקרופון המוצבים באולפן השידור והמביאים לפרסומם האישי של השדרים והמגישים , הם אבוֹת הטוּמְאָה . בסביבתם האמביציוזית (והאכזרית) אין חֲבֵרים וגם לא חֲבֵרוּת . גְאוּלָה אֶבֶן מצאה ניחומים לזמן קצר בכיסא ההגשה של "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית . אבל ההיסטוריה המתעתעת חוזרת על עצמה לפעמים במהירות גדולה מזו שחושבים . היא שבה כעבור זמן לכֵּס "היומן" כמגישה בלעדית שלו .

[1]  ראה נספח : ספרו של האנטינגטון וויליאמס,  "BEYOND  CONTROL"

[2]  ראה נספח : ספרו של טרי אוניל , "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME"

[3]  ראה נספח : ספרו של טרי אוניל, "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME"

7. דן ראת'ר ו- CBS (חלק 2). יום שישי ההוא של 11 בספטמבר 1987

לא בכל מקום מכבדים אנשי הטלוויזיה איש את רעהו . במקרים רבים הם קנאים קיצוניים שהופכים גם לאויבים. מה שקרה  ב- 11 בספטמבר 1987 בין אנשי הספורט לבין אנשי החדשות בתוככי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מלמד איזו יוקרה מקצועית , גאווה , אגו , וקְנָאוֹת אישיות אופפים את המיקרופון והמסך . ועד להיכן מרחיקים כוכבי טלוויזיה לכת ביודעין, בעקבות נסיבות שידור שאינן מקובלות עליהם ואינן לפי רוחם באותו הרגע . הבה אשוב לאותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 בו ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 בעיר מיאמי במדינת פלורידה הדרומית רווית תושבים הִסְפַּאנִיים המחזיקים בדת הקתולית . ביקורו המאובטח של האפיפיור בארה"ב עמד במוקד מהדורת החדשות הארצית ב- 18.30 של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS אותה עמד להגיש דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) , כאמור המגיש הראשי והעורך הראשי של מהדורת החדשות הארצית החשובה והיוקרתית . חלק ממערכת החדשות של CBS נדד עמו מניו יורק למָיָאמִי . באותו יום שישי ההוא של 11 בספטמבר 1987 שידרה CBS ישיר ובאופן בלעדי את שני משחקי חצי הגמר לגברים יחידים באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס (U.S. Open) . אירוע טניס לאומי ובינלאומי נחשב ביותר הכלול בין ארבעת הטורנירים הגדולים של ה- Grand Slam לצִדם של ווימבלדון , רולאן – גארוס , ואליפות אוסטרליה הפתוחה . CBS שילמה ממון רב בן מיליוני דולרים עבור זכויות השידורים של טורניר הטניס הזה . הטניס הוא משחק ללא זמן אלא התמודדות ספורט בה מושגת ההכרעה ע"י צבירת נקודות . השידור הישיר של משחקי הטניס ב- 11 בספטמבר 1987 התארך ועלה על מסלול התנגשות בלתי נמנעת עם מהדורת החדשות הארצית של דן ראת'ר . ב- 17.30 , כשעה לפני תחילת שידור מהדורת החדשות היומית היוקרתית המיועדת לעלות לאוויר ב- 18.30 הודיעו אנשי CBS בניו יורק לדֶן ראת'ר והמערכת שלו במיאמי , כי שני משחקי חצי הגמר לגברים באליפות ארה"ב בטניס הפתוחה המתקיימים במגרשי הטניס של פלשינג מדואו ( Flushing Meadow ) בניו יורק בהשתתפות אִיוָואן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי וגִ'ימִי קוֹנוֹרְס האמריקני (היה פעמיים אלוף ווימבלדון ליחדים בשנים 1974 ו- 1982) ומַאטְס וִוילָאנְדֶר השוודי נגד בן ארצו סְטֶפַאן אֶדְבֶּרְג, מתארכים ונמשכים מעבר לזמן הצפוי שתוכנַן להם וכנראה יגלשו מעבר לשֵש וחֵצי לתוך תחום זמן מהדורת החדשות שלו . עליו להיות מוכן לכך . משחק חצי הגמר בין איוואן לנדל וגִ'ים קוֹנוֹרְס עורר עניין רב מאוד בארה"ב . ב- 18.15 שוב נאמר לדֶן רָאתֶּ'ר כי הוא כנראה יעלה "לאוויר" באיחור . רשת CBS מתכוונת לשדר ישיר את המשחק איוואן לנדל – ג'ים קונורס במלואו ויהיה עליו להתחשב בכך ולקצֵר את מהדורת החדשות שלו בהתאם .

השידור הישיר של CBS בראשותו של שַדָּר הספורט הבכיר ורָב המוניטין של הרשת בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) עסק בהתמודדות בין ארבעה טניסאים מצוינים ונמשך באמת מעבר למצופה . בעיקר עניין את רשת CBS משחקו של גִ'ימִי קוֹנוֹרְס נגד אִיבַאן לֶנְדְל . לבסוף ניצח אִיבַאן לֶנְדְל את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות 6 : 4 , 6 : 2 , ו- 6 : 2 . מָאטְס וִוילָאנְדֶר גבר על סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג , 3 – 1 במערכות . השידור הישיר של הטניס באמת חרג וגלש כשמונה דקות למהדורת החדשות הארצית של CBS שדֶן רָאתֶּ'ר היהיר ו- הגאוותן היה בעצמו העורך הראשי וגם המגיש שלה . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב ב- 1987 לכוכב עַל בעולם התקשורת והטלוויזיה בארה"ב . המגיש הפופולרי , האמביציוזי , והמפורסם בעל משכורת עתק שנתית של 2.250000 (שניים ורבע מיליון) דולר , האיש שהיה יורשו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) , נטש את אולפן השידור וכס המגיש והתיישב נעלב ורותח בחדר האיפור וההלבשה הפרטי שלו הסמוך לאולפן השידור של CBS במיאמי . הוא לא הסכים לשוב לכס המגיש והרשה לעצמו לעשות מעשה ששום מגיש חדשות באשר הוא בשום רשת טלוויזיה באשר היא לא עשה מעולם לפניו (וגם לא אחריו) . כוכב הטלוויזיה הגיש אולטימטום לאנשי CBS בניו יורק , ואמר להם , או שאני עולה ל"אוויר" בדיוק בשש וחצי או שאני לא משדר כלל . משהו כמו , "חפשו את החברים שלכם" . הוא סירב לעלות "לאוויר" באיחור ולא הסכים לשָדֵר מהדורת חדשות קצרה יותר מהמתוכנן וקטועה . דֶן רָאתֶּ'ר מימש את האולטימטום . הוא נשאר ספון בחדרו ולא הסכים לחזור לכיסאו באולפן כדי לקרוא ולהגיש מהדורת חדשות מקוצרת גם לאחר שהשידור הישיר של משחקי הטניס הסתיים ושָדָר הטניס של CBS בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, כוכב ושדרן עַל בספורט בזכות עצמו , החזיר את השידור לאולפן החדשות . דֶן רָאתֶּ'ר לקח קשה את גלישת שידורי הטניס לתוך זמן החדשות שלו וראה בדבר עלבון ופגיעה אישית ביוקרתו . נוצר בלגן גדול מאין כמותו ב- CBS . רשת CBS שידרה יותר משֵש דקות "בְּלֶק" (Black) על סיגנל השידור שלה. נצח במונחי טלוויזיה . זהו החטא הגדול והכבד ביותר שקיים בשידורי טלוויזיה באשר הם אך דֶן רָאתֶּ'ר לא נענש בסופו של דבר . דן ראת'ר דמה לחייל שנטש את שדה המערכה אולם לא נענש . אפילו נשיא חטיבת השידור של CBS גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) ונשיא CBS לָארִי טִיש (Larry Tisch) וויתרו ונמנעו מלהתעמת עם הכוכב הראשי שלהם . לא ייאמן אבל זה מה שהיה  [ 1 ] + [ 2 ] . העסק הזה הוא מדהים מכל היבט משום שאיש מהנהלת CBS , כאמור גם לא ג'ין יאנקובסקי ואפילו הנשיא הכללי של הרשת מר לארי טיש עצמו , לא מצאו תעצומות בנפשם ולא העזו להתעמת עם מגיש החדשות רב הכוח והמוניטין דן ראת'ר , לו שילמו משכורת שנתית אסטרונומית בת 2.200000 (שני מיליון ומאתיים אלף) דולר . הם לא קראו לו לסדר ולא ציוו עליו להגיש את המהדורה הארצית של CBS , גם אם היא מקוצרת . המקרה המיוחד והמרעיש הזה בו הרשה לעצמו דן ראת'ר להתנגש חזיתית ברשת הטלוויזיה המעסיקה אותו עוררה רעש עצום בזמנו בעולם הטלוויזיה האמריקני . מנהלי CBS כל כך יראו את דן ראת'ר עד שאפילו חששו מלבחון את האפשרות להורות לשני עיתונאים – אנשי טלוויזיה וותיקים שלהם שנכחו באולפן CBS הנטוש ב- מיאמי ברני גולדברג (Bernie Goldberg) ו- ריצ'ארד רות' (Richard Roth) , לתפוש את עמדת המגיש שנעזבה ע"י דן ראת'ר . הפחד ממנו היה עצום . דן ראתר הודיע מפורשות וחד משמעית ב- 18.15 לג'ין יאנקובסקי כי אם המהדורה לא עולה לאוויר כמתוכנן באותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 ב- 18.30 , הרי שהוא נוטש את הכס והמהדורה מבוטלת לחלוטין . בתנאים האלה כל פיקודיו של דן ראת'ר פחדו להתעמת עמו . לא בא בחשבון מבחינתם לתפוש בתנאים המטורפים הללו את כֵּס המגיש שלו .

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) שדר הספורט הבכיר של רשת הטלוויזיה CBS ששידר ישיר בספטמבר 1987 את משחקי הטניס באליפות ארה"ב הפתוחה. ברנט מאסברגר היה במשך שנים רבות שדר הספורט המרכזי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. באמצע שנות ה- 80 הציע לו CBS חוזה כספי, מעין הצעה שאי אפשר לסרב לה, 10000000 (עשרה מיליון) דולר לארבע שנים . ברנט מאסברגר לא סירב וערק ל- CBS . (התמונה באדיבות CBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) הבוס של דֶן רָאתֶּ'ר שתפקידו הוגדר כ-  CBS Broadcast president . הוא נמנע מלהתכתש עם דֶן רָאתֶּ'ר . (התמונה באדיבות CBS . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התרוצצו שמועות שנשיא רשת  CBS בעצמו היהודי לָארִי טִיש (Laurence “Larry” Tisch) נדרש להתערב אז כדי ללמד את דֶן רָאתֶּ'ר לקח , ולהסביר לו כי שידורי הספורט הפופולריים שבידי CBS , (ביניהם אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס) מממנים את משכורתו השנתית בת מיליוני הדולרים , (עמדה על 2.2 מיליון דולר בעת ההיא) . לָארִי טִיש הורה לדֶן רָאתֶּ'ר , "להפסיק לעשות הצגות" , אך הוא לא פיטר אותו . זאת הייתה התובנה שלו כבוס ראשי . רבים ב- CBS ומחוצה לה חשבו שטעה . וולטר קרונקייט הקפדן והממלכתי אמר שהיה צריך לפטר את דֶן רָאתֶּ'ר השחצן בו במקום .דברי התוכחה של לָארִי טִיש לעברו של דֶן רָאתֶּ'ר מלמדים משהו על מלחמת הקיום של רשתות הטלוויזיה בארה"ב , המאבק על קניית זכויות השידורים היקרות של שידורי הספורט ועל מקומם וחשיבותם בלוחות השידורים של הרשתות , ועד כמה הדבר חשוב ליוקרה ולכלכלה של רשתות הטלוויזיה , הנובע מן העוצמה והפופולריות הרבה שלהם בקרב הציבור האמריקני .

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זהו היהודי – אמריקני לורנס "לָארִי" טִיש (Larry Tisch) נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS . הוא היה מבולבל מהמצב אך נמנע מלהעניש את כוכב הטלוויזיה שלו דֶן רָאתֶּ'ר . (באדיבות CBS . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

8. 1988. דן ראת'ר וסגן נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב

"פרשת מָיָאמִי" כפי שכונה משבר השידור של דֶן רָאתֶּ'ר ב- 11 בספטמבר 1987 הפכה לסיפור ענק וחסר תקדים בעיתונות האמריקנית . מעין ציון דרך במאבק על הבכורה והיוקרה בין מִשדרי החדשות והספורט בתוך רשת טלוויזיה , וגם מגלומניה אישית של חלק מכוכבי הטלוויזיה . הפרשה הזאת לא נשכחה ולבשה ממדים חדשים בחלוף שנה בעת הסיקור הטלוויזיוני של המירוץ לנשיאות האמריקנית ב- 1988 . דֶן רָאתֶּ'ר ערך בתקופה ההיא כתבה על התנהלותו של סגן הנשיא ג'וֹרְג' בּוּש בעניין חשדות של זליגת נשק אמריקני לאיראן בשנות ה- 80  ההן והוגדרה באופן חמור בפי אנשי חטיבת החדשות של CBS כפרשת "Bush – Iran / contras" . פרשת איראן – קונטרס התפרסמה בשעתו גם כפרשת "איראן – גייט" ונודעה כ- פרשה מסתורית שבמסגרתה מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייתולות באיראן בעסקה סיבובית בתיווך ישראלי באמצע שנות ה- 80 של המאה שעברה. העסקה תוכננה ונבנתה כך בה מדינת ישראל מכרה נשק לאיראן , באישור ארה"ב , כדי שבתמורה ישחרר ארגון חזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקנים שהחזיק . התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק , בניכוי הוצאות ועמלות , הועבר לממשל האמריקני מבלי שנרשם בספרים . כך יכול הממשל האמריקני על פי הערכות בראשות נשיא ארה"ב רונלד רייגן וסגנו ג'ורג' בוש האב להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס , כדי לממן את המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה שהואשם על ידי ארה"ב בתמיכה במרידות קומוניסטיות במרכז אמריקה.

ב־3 בנובמבר 1986 פרסם לראשונה העיתון הלבנוני א-שראע ידיעה על כך שארצות הברית מוכרת נשק לאיראן תמורת שחרור בני ערובה שלה המוחזקים בלבנון ע"י חיזבאללה . הפרשה החלה להיחשף במלואה כמה שבועות מאוחר יותר, כאשר נודע שהופל מטוס בניקרגואה שהכיל משלוחי נשק לקונטראס הסנדיניסטית , והניצול היחיד מהמטוס סיפר ל- שוביו שהוא נשלח על ידי ה-CIA האמריקני . לאחר לחץ ציבורי כבד נאלץ הנשיא רונלד רייגן למנות ועדת חקירה ממלכתית . הוועדה עסקה בין השאר גם בשאלה האם הנשיא וסגנו, ג’ורג’ בוש (האב) ידעו על העסקה . רונלד רייגן וג'ורג' בוש הכחישו שידעו אבל עדויות אחרות רמזו כי היו מודעים לפחות לחלק מהמאורעות. הוועדה נזפה בהם וטענה כי הייתה להם אחריות ניהולית על הפרשה .

מגיש החדשות של CBS דֶן רָאתֶּ'ר העניק משקל רב לסיפור הזה והחליט לראיין בעצמו בתוכנית החדשות שלו "CBS Evening News" את ג'וֹרְג' בּוּש (האבא) שהיה סגן הנשיא של רוֹנָאלְד רִיְיגֶן בשנים 1988 – 1980 , ועכשיו המועמד הרפובליקני לנשיאות האמריקנית בעצמו . הריאיון נראה כמו מארב טלוויזיוני שטמן דן ראת'ר לג'ורג' בוש האב . לפני הריאיון שודר קטע Video מקדים וקשוח כמעט "אלים" בן חמש דקות , הנראה כ- כתב אישום נגד סגן הנשיא (Indictment) , והמספר לצופי הטלוויזיה על פרטי הפרשה האיראנית . verb, ריאיון האישום של סחר בנשק לא כֵּנֶה של ממשלת ארה"ב הסתיים ב- Disolve  לפרצופו הזועם של ג'ורג בוש האב באולפן . בתומו החל ריאיון ישיר (Live) תוקפני של דֶן רָאתֶּ'ר עם ג'וֹרְג' בּוּש ובתוכו גם ניסיון אמת לתת לסגן הנשיא לצאת מסבך הפרשה . דֶן רָאתֶּ'ר לא ידע כל כך עם מי יש לו עסק . לא רק שג'ורג' בוש האב לא ענה לשאלותיו של המראיין האגרסיבי דן קראת'ר אלא לא היסס להזכיר לו את "פרשת מָיָאמִי" המביכה ושידור הטניס , ואת ה- "BLACK" בן יותר מ- 6 (שש)  דקות שהיה על המרקע של  CBS ואת חוסר המשמעת המקצועית והבוז שהפגין אז דֶן רָאתֶּ'ר כאיש טלוויזיה כלפי ההנהלה שלו וגם כלפי פיקודיו  . דֶן רָאתֶּ'ר יצא מדעתו בעת הריאיון . הוא הרים את קולו והפך לתוקפני . בנקודה מסוימת בריאיון הוא צעק על ג'ורג' בוש האב ואמר לו , "הפכת אותנו לצבוּעים בעיני הצופים שלנו ובעיני כל העולם".  העימות הטלוויזיוני הסנסציוני ב- 1988 בין ג'וֹרְג' בּוּש האב לבין דֶן רָאתֶּ'ר יצא מכלל שליטה וקיבל בבת אחת פרסום עולמי . אחד המפיקים הבכירים של CBS Evening News אמר באופן לא מפתיע : "אנחנו מניחים מקל דינמיט בתוך אֵש ואח"כ מופתעים שאירעה התפוצצות ?". דן ראת'ר יצא שוב רע מאירוע הריאיון השנוי במחלוקת כמו בפרשת התנגשות שידור הטניס במהדורת החדשות שלו במיאמי . המגזין האמריקני "TIME" המתין שבוע ובחר באיש CBS דן ראת'ר לאיש עמוד השער שלו . מתחת לתמונה נכתב באותיות מאירות עיניים : "The Ambush That Failed"

ב- 1988 כתב העיתונאי האמריקני פִּיטֶר בּוֹיֶיאר (Peter J. Boyer) ספר מעניין , חשוב , ומרתק בשם , "?Who Killed CBS" (הכותרת המשנית של הספר הייתה אף היא מעוררת מחלוקת The Undoing of America's Number One News Network) . הוא התייחס ל- "תקרית מָיָאמִי" ומשבר השידור שכפה דֶן רָאתֶּ'ר ב- 11 בספטמבר 1987 על רשת הטלוויזיה שלו CBS , ומימוש האיום שאם שידור הטניס הישיר יגלוש לתוך זמן החדשות שלו ב- 18.30 , הוא דֶן רָאתֶּ'ר יותיר את כיסא המגיש באולפן רֵיק ומיותם , או אז ולא יועילו גם התערבותם של הבוסים שלוֹ . כך כתב :פיטר בוייאר :

The most telling aspect of the Miami incident was that at the key instant , when Dan Rather said he would leave his anchor chair if the Tennis Match ran long, no one in authority – not the Executive Producer , not the president of CBS News , not Gene Jankowski the president of the CBS Broadcast Group – felt he had the weight to order $ 2.2 Mollion anchorman to get back in his chair and read the news…What’s more , no one dared exercise the option of putting someone else in the anchor chair in Rather`s stead although two veteran newsmen Bernie Goldberg and Richard Roth were at the studio . Explained one producer on the scene : "The managing editor [Rather] had told the president of CBS News that we were were not going at all if we could`t go on six-thirty (18.30 at evening) . Under those circumstances , you just can't take the air

מי שמתעניין במגיש והשַדָּר דֶן רָאתֶּ'ר ובקריירה הטלוויזיונית המרשימה שלו ככוכב חדשות בעל שיעור קומה ב- CBS, ימצא תועלת מרובה בקריאת שני ספריו "The Camera never blinks" (יצא לאור ב- 1977) וב- "Deadlines and Datelines" יצא לאור ב- 1999 .

סוף הפוסט מס' 434 .

פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014. פוסט מס' 433. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : רף הכניסות לבלוג yoashtvblog.co.il נע ביום אחד בין 100 (מאה) ל- 300 (שלוש מאות) .

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 433 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בספטמבר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————-

פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. (פוסט מס' 433). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. (פוסט מס' 433). כל הזכויות שמורות.

החלק הראשון של הפוסט הקונקרטי הזה דן גם במעטפת השידור הישיר אמש של משחק הכדורגל מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 , ולא רק בליבתו . הטלוויזיה באשר היא כ- Media של תקשורת המונים היא טכנולוגיה שמיועדת להפיץ במהירות ובו זמנית אינפורמציה לקהל יעד רחב מאוד . מאידך יש חשיבות רבה גם בידי מי ואלו אישים מפקידים מנהיגי השידור את הרשות להעביר את המידע המתוכנן לציבור . מעט מאוד גברים ונשים מוכשרים להתייצב בחלון הראווה של אותה הרשת שלהם על מנת למלא את תפקידי ההנחיה וההגשה, ולשמש מתווך טלוויזיוני על המרקע בין המציאות לבין הצופה בסלון ביתו . גב' מירי אליקים מערוץ 1 איננה נמנית על אותה השורה הנבחרת הזאת . היא הדבר האחרון שאתה מצפה לראות הראשון עם התחדשות שידורי הכדורגל בערוץ 1 תחת שרביט שיקומו של העורך החדש מר יונה וויזנטל. כמובן שאינני כופר בזכותו של ערוץ 1 לעטוף את ליבתו בעטיפה כל כך מגוחכת ובלתי מקצועית. אם זהו רצונו שיבושם לו. אני משתמש לשבריר שנייה בתורת ההשוואה. האם ניתן להשוות את איכותה הטלוויזיונית של מירי אליקים עם זאת של גאולה אבן למשל…? (ולא רק גאולה אבן) . 

הערה 4 : ערוץ 1 לא היה יכול לקוות לפתיחה חלומית שכזאת אֶמֶש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) מכל היבט עם פתיחת עונת הכדורגל של 2015 – 2014 ובתוכה משימת הכיסוי השבועית הראשונה שלו את המשחק המרכזי מכבי חיפה נגד בני סכנין . אמש ערך ערוץ 1 השרוי תחת עול פירוק , שינוי מבני , והרכבתו מחדש ע"י מר יונה וויזנטל , הופעת בכורה טובה באצטדיון החיפאי החדש והנהדר "סָמִי עוֹפֶר" בו גברה מכבי חיפה על בני סכנין 4 : 2 . 27000 (עשרים ושבעה אלף) צופים איישו את יציעי "סמי עופר" וחזו במשחק . כמות השווה לסך מספר הצופים שראו ביחד את ששת המשחקים האחרים במחזור ה- 1 . הרייטינג של ערוץ 1 למרות סערת השידור הישיר וההתעניינות סביבו היה בינוני ומטה . רק % 10.00 (עשרה אחוזים) . מעט מידי יחסית להשקעה הגדולה של ערוץ 1 בשידור הישיר הנ"ל שעמדה על סך כולל של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל . 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) שקל שולמו להתאחדות הכדורגל בעבור זכויות השידורים (שידור ישיר) של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין + כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל נוספים שהושקעו בהוצאות ההפקה לרבות שכירת ניידת שידור חיצונית משוכללת "מזמור" של מהנדס הטלוויזיה מר דני לנקרי .

ליבת השידור הישיר אֶמֶש הייתה מספקת בעיקרה אולם המעטפת שלו רעועה וכושלת . הדבר האחרון שאתה מצפה לראות בפתיחת השידור הישיר בערוץ 1 המתחדש מאצטדיון "סָמִי עוֹפֶר" החדש בחיפה הוא את המגישה מירי אליקים שמסמלת את כישלון ערוץ 1 הישן . מירי אליקים היא מגישה ילדותית , מדקלמת , ומאכזבת חסרת כל נוכחות טלוויזיונית . היא נטולת כל ידע וסמכות להוביל ולנווט שידור ישיר בהיקף מלא של ענף הספורט הראשי והפופולארי ביותר במדינה . זו אותה מירי אליקים שנכשלה בשעתו (יחד עם אחרים נוספים ) לנווט בקיץ האחרון את אולפן מונדיאל ברזיל 2014 של ערוץ 1 בירושלים . מוטל עליה עול כבד מכפי מידותיה להוביל Pre Gmae Show , להחזיק את ההפסקה בין שתי המחציות , וגם לנהל גם את ה- Post Game show . אינני כופר בזכותו של ערוץ 1 הקָם עכשיו מהריסותיו להציב שוב במעטפת שלו בקדמת חלון הראווה מגישים ומגישות כושלים וכה בלתי מוכשרים שמניבים רייטינג ומדרוג אפסיים , אולם על מנהליו לזכור כי הטלוויזיה איננה מוסד בו מחלקים מתנות , פרסים  , וסוכריות . גם אינני כופר בזכותם של שני הפרשנים שמחזיקים מעצמם אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן להתייצב כתף לצד כתפה של מירי אליקים ליד שולחן הפרשנות תמורת נזיד עדשים של פרסום לרגע וחשיפה טלוויזיונית זמנית . יש הבדל עצום בין ההובלה וההנחיה הסמכותית של בוני גינזבוג וגם של שרון פרי בשעתו על כר הדשא ובאולפן (שניהם לא היו נקיים משגיאות) לבין זאת של מירי אליקים . אף על פי כן ולמרות החסרונות שניהם עולים עליה וטובים ממנה עשרות מונים . מדובר בנֶפֶל טלוויזיוני . במשהו מאוד בלתי מוצלח . מעניין אותי לראות עד מתי ימשיך יוֹנָה וִויזֶנְטַל להעניק את חתימת העורך הראשי למראה המגוחך הזה . ייתכן ובעבור אחרים היא משמשת מגישה מחוננת שקוראת בכישרון טקסטים של קישור ובעלת ערך להיות מודל לחיקוי . בעיניי מדובר בגְרוֹטֶסְקָה . מירי אליקים כמו שותפים אחרים דומה ל- חלקיק פזל שאיננו מתחבר לתמונה הכוללת . היא לא רק נֶטַע זר היא שֶתֶל מלאכותי .  מישהי שאיננה מדביקה את הרָמָה ואשר לא ראויה לשַמֵש מעטפת של ליבת טלוויזיה חיונית שעשויה מדמותם של צוות שידור צעיר וטרי ובעל ידע עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר ומוֹטִי אִיוָואנִיר והבימאי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . איזה משב רוח מרענן ואיזה מחסור מבהיל ב- Match up בין הקָנְקָן לבין מה שיש בו . מירי אליקים יכולה לעשות דברים אחרים בטלוויזיה. היא לא חייבת להתייצב חסרת כל כישורים בקדמת חלון הראווה של ערוץ 1 הציבורי . אי אפשר להשוות את איכות תִּפְקוּדָה בשידורי הספורט של ערוץ 1 לתפקודן של תמר איש שלום , טלי מורנו , יונית לוי בערוצים 10 ו- 2 בשידורי החדשות והאקטואליה וגם לא לגְאוּלָה אֶבֶן מערוץ 1 ולא לקולגה והבוסית שלה איילה חסון מגישת ה- "יומן" ומנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1 . חבל . תהום פעורה מפרידה בין חמש האחרונות לבין הראשונה . מוזר שהקברניטים הנוכחיים של רשות השידור וערוץ 1 אינם מבינים את חשיבות המעטפת ומאפשרים לחידלון כזה להתחולל בקדמת המסך שלהם באין מפריע, בעיקר לאחר שערכו שינוי דרמטי בצוות השידור Play by play של משחקי הכדורגל בערוץ 1, בו דחקו את רגליהם של יורם ארבל ודני נוימן , והציבו במקומם את הצֶמֶד הצעיר עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר.

התייצבותם של אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן באותה עמדת שידור של מירי אליקים הזכיר לי את הסכמתו של פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן להתייצב באותה עמדת שידור באליפות העולם ה- 9 בא"ק בקיץ 2003 בפאריס יחדיו עם השַדָּר המוביל שלו אורי לוי חסר ידע וסמכות בתחום הא"ק בהשוואה לשני שדרי הא"ק הקודמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר נסים קיוויתי ומר מאיר איינשטיין . הסכמתו של ד"ר גלעד וויינגרטן להופיע אז כפרשן באותה עמדת שידור לצד שַדָּר א"ק כושל ולא מוצלח בטלוויזיה כמו אורי לוי , ואח"כ באותה עמדת שידור טלוויזיונית גם לצִדָם של דני דבורין ועמית הורסקי באליפויות העולם בא"ק של 2005 , 2007 , ו- 2013 תמורת נזיד עדשים של אקרדיטיישן וטיסה לפאריס , הלסינקי , ואוֹסַאקַה , נותרה עד היום הזה תמוהה ובלתי פתורה עבורי . מעולם לא הייתי מסכים לשתף פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של יוסף בר-אל ומנהל טלוויזיה בדמותו של יוסף "יוסי" משולם לאחר שקודם לכן שיתפתי פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של מוטי קירשנבאום ומנהל טלוויזיה בדמותו של יָאִיר שְטֶרְן . מִירִי אֵלְיָקִים היא זאת שניווטה בשעתו (יחד עם אחרים) את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 מהאולפן בירושלים . את אותו הדבר עשה ב- BBC הבריטי במונדיאל אנגליה 1966 מר דייוויד קולמאן (David Coleman) . ראיתי בימי נערותי ובחרותי הטלוויזיוניים עשרות אלפי שידורים בינלאומיים של מקצועות ספורט שונים ביותר מ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה על פני הגלובוס לרבות שידורים מקדימים של Pre Game Show + החזקת מחציות + ניתוחים סטטיסטיים ושידורים נועלים של Post Game Show . השוואת העבר עם ההובלה והניווט העכשוויים של מירי אליקים אמש קובעת שהמגישה המובילה והמנווטת מהווה נקודת תורפה של השידור הישיר אמש מאצטדיון החיפאי היפהפה "סָמִי עוֹפֶר" שנעשה בידי ערוץ 1 הציבורי .

עורך המִשְדָר הישיר אמש בערוץ 1 מר טוּבִי גָאנִי והמפיק שלו יוני קנלר שגו שגיאה טלוויזיונית גסה משסירבו לירות כבר בתחילת המשדר עם שני התותחים הראשיים והרעננים שלהם והעדיפו להשתמש ברובה חָלוּד . החמצה . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר הם אגרוף שידור חדש ומסקרן שהיו חייבים לפתוח את השידור הישיר ולהוביל אותו בעזרת שני שדרני הקווים הנצחיים גב' הדס גרינברג ומר ליאן ווילדאו ובשיתוף אבי רצון ואייל לחמן . במקום זה צועדים העורך והמפיק במשעול צפוי ויָשָן . כמובן שאינני כופר בזכותם של טוּבִי גָאנִי ויוֹנָתָן קְנֶלֶר לטעת בגָנַם שְתִּיל לא טבעי ומזויף . רק מה יוצא להם מהענקת פרסים זולה שכזאת וחסרת ערך ? ועוד דבר . העמדתם של שני הפרשנים בלבוש חוֹל ליד מירי אליקים סביב שולחן סתמי חשפה לא פעם ולא פעמיים את כרסו של אבי רצון כשהיא נשפכת מעבר לחגורתו . אינני יודע מי רוחש פחות כבוד למי המצלמה לאבי רצון ו/או אבי רצון למצלמה . על כל פנים ניתן לפתור בעיה זאת בקלות ע"י הושבת הפרשנים והמגישה סביב שולחן פונקציונאלי עליו מונחים לא רק המיקרופונים האישיים אלא גם לפטופים ניידים למשל . טלוויזיה היא מדיה וויזואלית ולאסתטיקה בתוכה יש חשיבות עליונה .

את ליבת השידור הישיר של ערוץ 1 הרכיב והוביל אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) צֶוֶות צָעִיר ורענן , השַדָּר עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר והפַּרְשָן מוֹטִי אִיוָואנִיר יחדיו עם הבימאי הוותיק המצוין והיסודי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . עמיחי שפיגלר ומוטי איוורניר לא הותירו שום געגועים לצוות הקודם והארכאי יוֹרָם אָרְבֵֹל ודני נוימן . לפתע בשלהי הקיץ האחרון של 2014 פרץ משב רוח כה מרענן ממסך הטלוויזיה של ערוץ 1. איזו הפתעה מבהיקה לקראת סתיו של שנת תשע"ה. יופי . צוות השדרנים החדש והבימאי הוותיק הצדיק במידה רבה את תקוות האֵמון המחודשות שמתעוררים אט – אט בקרב צופי הטלוויזיה בארץ , נאמני השידור הציבורי , זה שמיוסד ומורכב כעת מחדש בזהירות ע"י מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל . לפחות בתחום טלוויזיוני אחד נחל אמש יונה וויזנטל הצלחה בעת שידור ישיר מורכב , יקר , אמביציוזי , יוקרתי , ונקי משגיאות , ועתיר רייטינג של משחק כדורגל בליגת העל הישראלית . ערוץ 1 הציבורי ביצע אמש צעד גדול וחשוב לפנים בונה אמון .

התרשמתי אמש ממלאכת הבימוי העירנית , העיתונאית , והתכליתית של ג'אמל "ג'ימי" סובחי . היכן הוא מתחבא הבימאי המצוין הזה ? במשך 150 (מאה וחמישים) דקות של השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 , מ- 20.40 עד 23.10 , השתמש ג'מאל "ג'ימי" סובחי בכישרון בכל כלי הטלוויזיה שהעמיד לרשותו בעל ניידת "מִזְמוֹר" מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי . אחד הקריטריונים המודדים את הצלחת השידור הישיר של משחק כדורגל הוא שימוש מושכל והגיוני במערכת ההילוכים החוזרים של הבימאי מבלי לאבד דבר מהנעשה On line בזירה על כר הדשא . ג'אמל "ג'ימי" סובחי הריץ אתמול עשרות רבות של הילוכים חוזרים מבלי לשגות והתגלה אמש שוב כבימאי ספורט וכדורגל נבון . לפחות אמש, ראובן "רובי" פודגור הבימאי הבימאי בעל המוניטין של ערוץ 10 לא היה עוד לבד. ערוץ 1 רשאי להיות גאה בעצמו אמש מפני שעמד במרבית הציפיות העיתונאיות . מתברר כי בערוץ 1 עדיין יש אנשי מקצוע טובים . בעזרת ובאמצעות ניידת "מִזְמוֹר" של מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי ואנשיו על תריסר מצלמותיה , תפעלו והפיקו עובדי ערוץ 1 (העיתונאים והטכנאים) באצטדיון "סמי עופר" תמונה איתנה וברורה בעלת איכות בקנה מידה אירופי (נקייה גם משילוט מסחרי מיותר ועודף) עבור צופיו . הקמת ובניית אצטדיון "סמי עופר" החדש בכניסה הדרומית לחיפה הוא הצלחה פנטסטית ומזהירה של ראש העיר היעיל, החרוץ, והחכם של חיפה מר יונה יהב . ערוץ 1 ידע להפיק אמש באצטדיון "סמי עופר" היפהפה את מקסימום  יתרונות הצילום והקול הטלוויזיוניים המתבקשים באירוע על ספורטיבי במדינת ישראל . אתה מתבונן ב- Roller Credits של ערוץ 1 בתום השידור הישיר מאצטדיון "סמי עופר" ומגלה שם שמות של אנשי טלוויזיה וותיקים מאוד וטובים מאוד . מנהל הבמה הוא יצחק שבתוב . הפיקוח ההנדסי מויזק בידי משה מזרחי. איתן להב ורפי דווידי אחראים על הרצת ההילוכים החוזרים. "שגב סטטיסטיקה" מעניקה לציבור נתונים אינפורמטיביים מידיים ברמה בינלאומית של ממש . לפתע אתה מבין שלא הכל אבוד בערוץ 1 .

2. רייטינג ומדרוג

ערוץ 1 צבר אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) בשידור הישיר של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין במחזור הראשון 4 : 2 , בין 20.40 ל- 23.15 , רייטינג ממוצע של % 9.02 ושיא של % 11.5 (בין 22.30 ל- 22.45) . מהדורת "מבט" בהגשת מירב מילר צברה רייטינג ממוצע של % 3.8 בלבד וניגפה בפני מהדורת החדשות של ערוץ 2 שקיבלה רייטינג ממוצע של  % 20.32 , ומהדורת החדשות של ערוץ 10 שהשיגה רייטינג ממוצע של % 12.37 . ערוץ 1 הקם מהריסותיו קיזז כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל מקופתו הציבורית בעבור השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 . סכום עתק תמורת רייטינג שאיננו אקוויוולנט לתוצאה . מעניין יהיה לעקוב אחרי פעולותיו של יונה וויזנטל כיצד הוא מתכנן לשפר את רייטינג הכדורגל ומה נראה בעיניו סביר תמורת גרף ההשקעה והמאמץ הכספי הלא מבוטל שנדרש ממנו . ערוץ 1 הציבורי מחזיר לעצמו כשישית מסכום ההשקעה בשידורי הכדורגל באמצעות רצף עצום של הקרנת שקופיות חסות , אולם כזה שפוגע ברצף העיתונאי של העברת האינפורמציה לצופים .

ביום ראשון (14 בספטמבר 2014) שוב סבל ערוץ 1 אבדות כבדות בזירת המדרוג :

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ  1                  ערוץ 2                         ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.37                  % 3.65                        % 4.67

18.00 – 17.00                      % 1.9                    % 6.4                           % 7.2

19.00 – 18.00                      % 1.05                  % 8.18                         % 7.52

20.00 – 19.00                      % 2.25                  % 8.37                         % 8.37

21.00 – 20.00                      % 4.0                    % 19.35                       % 10.30

22.00 – 21.00                      % 4.57                  % 22.95                       % 11.50

23.00 – 22.00                      % 2.90                  % 21.92                       % 12.00

24.00 – 23.00                      % 2.01                  % 10.47                       % 9.8

השוואות מדרוג נוספת בין שלושת הערוצים הארציים של אתמול יום שלישי – 16 בספטמבר 2014 . ערוץ 1 תחת ניהולו והכוונתו של העורך החדש יונה וויזנטל ממשיך להינגף. מהדורת "מבט" בין 20.00 ל- 21.00 מובסת ע"י מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 בהפרשים ניכרים.

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ 1                    ערוץ 2                        ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.22                   % 3.15                        % 5.12

18.00 – 17.00                      % 1.11                   % 5.52                        % 9.02

19.00 – 18.00                      % 0.52                   % 8.10                        % 8.15

20.00 – 19.00                      % 2.30                   % 10.45                      % 8.55

21.00 – 20.00                      % 4.60                   % 19.37                      % 11.02

22.00 – 21.00                      % 4.32                   % 27.00                      % 7.40

23.00 – 22.00                      % 1.40                   % 23.00                      % 6.20

24.00 – 23.00                      % 0.82                   % 14.02                      % 7.32

3. זכויות שידורים 

מפות המִדְרוּג מוכיחות כי לעורך החדש של רשות השידור המפורקת יש לאן לשאוף . אין שום הצדקה ש- "מבט" תובס יותר מפי ארבע ע"י חברת החדשות של ערוץ 2 ויותר מפי שתיים ע"י חברת החדשות של ערוץ 10 . הָמְשַקֵם הציבורי יוֹנָה וִויזֶנְטַל מצטרף בקיץ 2014 לשידורי ערוץ 1בעת משבר תוכניתי וכלכלי חמור . רשות השידור ננעלת ומפורקת לא מפני שהיא גוף כלכלי שכשל אלא בשל החלטת ממשלת ישראל לחולל בה שינוי מבני חדש ו קיצוני . כנציגו של כונס הנכסים הרשמי והאחראי על פירוק רשות השידור פרופסור דוד האן (פרופסור ומרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן) אין המשקם והמכוון החדש יונה וויזנטל רשאי להיכשל בעצמו , לא בתוכן ולא בניהול הכספי – כלכלי . יוֹנָה וִויזֶנְטַל נמצא בתוך סוגיה מורכבת ורגישה. הוא מעוניין מאוד לשמור על המשכיות שידור ציבורית מקובלת ככל האפשר בתוככי ערוץ 1 בכל התחומים של שידורי חדשות ואקטואליה , שידורי ספורט , תיעוד . הוא מעוניין מאוד לשפר את הרייטינג הכללי של ערוץ 1 , ועליו להיזהר מלחרוג תקציבית ולשמור בשבע עיניים על קופת הרשות . ברור שיונה וויזנטל מעוניין להיבחר למנכ"ל קבע של רשות השידור באפריל 2015 בתום תקופת השיקום . יהיה מגוחך אם יתברר כי דווקא מי שהוצב להיות הָמְשַקֵם הציבורי בתקופה שבין יוני 2014 לאפריל 2015 , הוא זה שהמשיך להתדרדֵר במדרון הרייטינג של ערוץ 1 ואף חרג מהתקציב שאושר לו . משלם האגרה ממשיך בינתיים לממן את רשות השידור בגובה של כ- 1.000000000 (מיליארד) לשנת 2014 וימשיך לממן את רשות השידור על פי חוק גם עד אפריל 2015 . ערוץ 1 הוא ערוץ טלוויזיה עשיר מאוד אולם הכסף שלו נוזל החוצה ממסננת בת אלפי חורים . העורך החדש של רשות השידור יונה וויזנטל ירש בעל כורחו את מורשת יו"ר ההתאחדות לשעבר אָבִי לוּזוֹן , מי שחתם חוזה ארוך טווח עם ערוץ 1 בשנים 2016 – 2013 בו התחייב לשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים בגובה של 45.000000 (45 מיליון) שקל לשלוש עונות .   אינני יודע מה חושב יונה וויזנטל על חוזה הכדורגל היקר שאמש הניב רייטינג פחות מבינוני . רק % 10.0 בלבד . האם ימשיך כמְשַקֵם הציבורי של ערוץ 1 לסקר כמוסכם את את כל המשחקים המרכזיים בעונת 2015 – 2014 וגם ב- עונת 2016 – 2015 ו/או שמא ייסוג…? מדובר בתשלומי ענק המורכבים מזכויות שידורים כבדות והוצאות הפקה יקרות המכבידים עד למאוד על הקופה הציבורית . האם יוכל יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשמור על התחייבויות עבר נוספות ואחרות בתחומי שידור טלוויזיוניים שונים למשל כמו המשך הפקות הַ- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision) האירופיות …? את זאת נוכל לגלות כבר בעתיד הקרוב .

4. המורשת הכספית – כלכלית של יו"ר התאחדות הכדורגל לשעבר אָבִי לוּזוֹן

ב- 13 ביולי 2013 פרסמתי פוסט בבלוג הזה שכותרתו כלהלן : יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך , וגם רווי סימני שאלה". אני לא חוזר בי ומזכיר לקוראי הבלוג שאינני מכיר את מר אבי לוזון ומעולם לא דיברתי עמו . אבי לוזון כבר איננו יו"ר ההתאחדות . הוא הספיק להתקוטט עם שרת הספורט גב' לימור ליבנת ומועצת ההימורים ופינה ב- 2014 את מקומו ליו"ר ההתאחדות החדש עופר עיני מי שהיה יו"ר ההסתדרות .  אנוכי זוכר שפעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה חשפו מצלמות הטלוויזיה של "משחק השבת" ההוא , מתפרץ לכר הדשא באחד ממשחקי הבית של קבוצת מכבי פ"ת . כמו רבים אחרים אנוכי עוקב אחריו באמצעות העיתונות ו/או בראיונות רדיו שהוא מעניק פה ושם . זה היה לפני המון שנים . אנוכי יודע שמידותיו האישיות , המשמעת העצמית , והדוגמא האישית שנדרשים מאיש כמוהו המכהן במשרה ציבורית כה רמה ורגישה , לא תמיד עמדו במבחן ובגדו בו מעת לעת . אולם מאידך על רקע התמונות החיוורות שראיתי בערוץ 1 ובערוץ 5 שסיקרו את משחקי ליגת העל בעונת 2014 – 2013 בעונה הקודמת , הצטייר מר אָבִי לוּזוֹן כאשף פיננסי בעל יכולת ניהולית שמביאה תועלת להתאחדות שבראשה הוא ניצב עד לא מכבר . הוא בעל כושר תמרון לא רק ספורטיבי אלא גם פוליטי . הבנתי שאָבִי לוּזוֹן תכנן בקפדנות ולפרטי פרטים מדיניות גיוס כספים רב שנתית בשלוש השנים של 2016 – 2013 , על מנת להביא להתאחדות הכדורגל של ישראל מ- "מועצת ההימורים והטוֹטוֹ" בראשות מר צחי פישביין , סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . וזאת בנוסף לפעולותיו הכלכליות היעילות בתחום זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה השונות בארץ , ובניין "בית הנבחרות" בקיבוץ שפיים . אנוכי מתרשם שהוא איש בעל חזון כלכלי שמביא רווח ותכלית לכדורגל הישראלי .

יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית לשעבר מר אבי לוזון הוא מומחה כלכלי ברמה גבוהה , וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם . העובדות המתמטיות מראות כי הוא בעל יכולות לנהל מו"מ כלכלי – כספי בעלי השפעה לטווח ארוך ויודע לשכנע את ראשי רשתות הטלוויזיה בארץ לשלם לו כהוגן . מר אָבִי לוּזוֹן ניצב בצומת פיננסית מעניינת בה הוא רחוק מלהיראות קבצן . הוא מתנהג כאיש כספים דייקן וקפדן שמבין עניין ואשר אוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון למען קופת ההתאחדות ולטובת קבוצות הכדורגל שלה . מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלי תחזיות טלוויזיוניות שחורות אולם הנתונים הפיננסיים של אָבִי לוּזוֹן נותרו מרשימים . בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק , הצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג שמאפיל לחלוטין על המוצר שעליו הוא אחראי ואותו הוא מייצר . לפחות מנקודת מבט בנקאית . הַרָף הכספי שמציב אָבִי לוּזוֹן לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם" , אומר היו"ר לשעבר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1 , ערוץ 5 , ערוץ ONE , חברת "צ'ארלטון" , וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media" . הנה רָף ההכנסות המְשוּשֶה מזכויות שידורי הטלוויזיה פרי ניהולו ההוא של אבי לוזון . זאת המורשת הפיננסית שלו :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לשלוש העונות 2016 – 2013 סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר בודד של המשחק המרכזי . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל בעבור כל עונה . כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל פר כל שידור ישיר.

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת" .

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל .

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 51.000000 (חמישים ואחת מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1) .

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל .

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל .

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אָבִי לוּזוֹן הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג . אשף פיננסי . קבוצות הכדורגל הישראליות צריכות להודות לו מפני ששימש עבורן תרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב . למי אין חסרונות ? אולם יתרונותיו של אָבִי לוּזוֹן כמנהל עבר של הכדורגל הישראלי רבים לאין ספור מחסרונותיו .

5. האמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה אינן יודעות שובע. ( פוסט מס' 7 שחקרתי וכתבתי בבלוג בסדרה "פרטנזיות, התיימרויות, התרברבויות, ואמביציות טלוויזיוניות"). 

ההתנגשות הטלוויזיונית אמש (יום שלישי – 16 בספטמבר 2014) בין מנהלת חטיבת החדשות החדשה גב' איילה חסון לבין העיתונאית – שדרנית הוותיקה (והמצוינת) גב' גְאוּלָה אֶבֶן הסרה כעת למרותה ההיררכית – מצביעה על מורכבות ומסובכות וקשיי ניהול , יצירת סמכות , והטלת אוטוריטה של איילה חסון על עובדיה . הסיטואציה רוויית השאיפות שאין בה כל רבותא בעולם הטלוויזיה היא מבחן ניהול גם לעורך החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל .

ראה דהמארקר מ- 17 בספטמבר 2014 . העיתונאי החרוץ והבלתי נלאה של עיתון "הארץ" ו- "TheMarker") מר נתי טוקר מניח שוב את הזכוכית מגדלת שלו על רשות השידור של המשקם הציבורי יונה וויזנטל. מר נתי טוקר הוא אחת הסיבות מדוע אני חתום על עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי המצוין שלו "TheMarker". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן). 

אני זוכר את גאולה אבן כעיתונאית יישרת דרך , הגונה , ושקדנית . הופעתה של גְאוּלָה אֶבֶן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992 הייתה מטאורית . שדרנית החדשות הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הקמתה ב- 1968 ויורשת ראויה לחַיִים יָבִין . כבר בהיותה צעירה עולת ימים היא הייתה עדה וראתה כי סביבת המיקרופון ומִרְקָע הטלוויזיה רוויה אמביציות אישיות למכביר ורוחשת קנאה , ארוגנטיות , מדון , ועוינות .

זה היה מזמן לפני 22 (עשרים ושתיים) שנים . ביום חמישי בשתיים בצהריים – 2 ביולי 1992 ערכתי את מבחן המסך האחרון במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב . הבימאי שלי היה אורן שינדל ועוזרת ההפקה שלי הייתה לורה קורנפילד . חיפשתי מחליפה למגישת תוכניות הספורט שלי מֵרָב מִיכָאֵלִי (היום ח"כ מֵרָב מִיכָאֵלִי) . מולי ניצבה באותו יום חמישי ההוא – 2 ביולי 1992 חיילת צעירה במדים מגלי צה"ל בעלת קומה נמוכה אך יפת תואר בעלת עיניים כחולות , ריסים שחורים ארוכים , ושיער חוּם גולש שהגיע למחצית גבה . שמעתי אודותיה אך זו הייתה הפעם ראשונה שראיתי אותה פנים אל פנים . היא נחשבה כבר אז לשַדְּרָנִית ועיתונאית מצוינת בעלת מוניטין . חזיון בלתי נפרץ בימים ההם . המצלמה רחשה לה חיבה גדולה והתאהבה בה כהרף עין . מבראשית . היא עברה את מבחן המסך בקלות רבה . לכוכבת הטלוויזיה הזאת קוראים גְאוּלָה אֶבֶן . היא הייתה משב רוח מקצועי מרענֵן . הצעתי לה להצטרף מייד בתוך 48 שעות לצוות ההגשה של חטיבת הספורט בראשותי . תכננתי להושיב אותה באולפן "משחק השבת" ב- 4 ביולי נוכח פני מצלמות הטלוויזיה ולהגיש את התוכנית לצִדם של מאיר איינשטיין ואורי לוי הוותיקים . היא לא הייתה זקוקה לשום סוג של אִימון או הכשרה מוקדמים. היא גם לא הייתה זקוקה לשום איפור. הופעתה על המסך שידרה אינטגריטי , יֶדָע , אמינות , כריזמה , וגם יופי מהרגע הראשון . היא הייתה באמת אישה נאה ונבונה ובעלת אוריינטציה טלוויזיונית ללא כל הכשרה מוקדמת . וחשוב מכל עיתונאית צעירה (מאוד) אך כבר בעלת ניסיון ואסרטיביות וגם שקולה . מנהל הבימאים אוֹרֶן שִינְדֶל עבד עם מֵרָב מִיכָאֵלִי ואוֹרִית כָּסִיף ואימן אותן בהגשת אולפן במשך שלושה חודשים לפני שהחלו להגיש את תוכניות הספורט באפריל 1988 . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה זקוקה לתקופת הכנה ולימוד . היא כמו נולדה היישר לטלוויזיה . כמות שהיא . המצלמות התאהבו בה באחת . מנהל רדיו גלי צה"ל בעת ההיא מר משה שלונסקי סירב להצעתי לאפשר לגְאוּלָה אֶבֶן להשתלב בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית מייד בעודה חיילת המשדרת בגלי צה"ל . עם שחרורה משירותה הצבאי חָבְרָה לשידור הציבורי לטלוויזיה הישראלית , והפכה בן רגע לכתבת ומראיינת שטח במחלקת הספורט . אינני חושב שאני מַפְרִיז בגדולתה ההיא . זה היה לפני המון שנים אולם אני זוכר היטב שכ- מנהל מחלקת הספורט ב- 1992 התרשמתי ממנה . קשה להאמין אבל היא עשתה את הכל כבר מההתחלה בצורה טבעית ויסודית . היא מעולם לא חיפפה . ברור שבניתי עליה חלק מהתוכניות העתידיות שלי בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ובחו"ל .

טקסט תמונה : חורף 1992 . גאולה אבן עיתונאית ושדרנית בגלי צה"ל ב- 1992 . כך היא נראתה ביום חמישי –  2 ביולי 1992 בשעה שערכתי לה את ה-  Screen test (מבחן מסך טלוויזיוני) מול מצלמת הספורט באולפן במערכת תל אביב . היא הייתה מדהימה . ידעתי מייד שהשדרנית הזאת נולדה לטלוויזיה . לא היה בכך שום ספק . (התמונה הוענקה לי באדיבות גאולה אבן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן היא מאותם המעטים שנולדו לטלוויזיה . מאלה שהמצלמה לא מבלבלת אותם תרתי משמע . יום אחד בראשית דרכה אצלנו הטלתי עליה משימה . ביקשתי אותה להכין כתבה על המחליק מיכאל שמרקין עולה חדש מברה"מ ואתר ההחלקה על הקרח "במרכז קנדה" במטולה . רציתי להבליט ב- "משחק השבת" את העוסקים בספורט החורף בישראל – במדינה נטולת שלג בה הקרח הוא מעשה אדם ולא יציר כפיו של הטבע . לאוֹרְלִי יָנִיב , מֵרַב מִיכַאֵלִי , ואוֹרִית כָּסִיף לא היה שום סיכוי להגיע להישגים כאלה כבר בראשית הקריירות שלהן ולרוע מזלן גם לא בהמשכן . גְאוּלָה אֶבֶן חזרה משם עם כתבה טבעית וקלילה, מלווה בסטנד – אפ רלוואנטי כשהיא נעולה בנעלי הסקייטינג (Skating) המיוחדות ומחליקה בעצמה על המשטח , ואומרת למצלמה בחֵן ובנון שלנטיות מדהימה : "ההחלקה על הקרח היא ספורט וויזואלי יפהפה , עָדִין וריתמי אך כל כך קשה לביצוע" . גְאוּלָה אֶבֶן הייתה מראיינת השטח הראשונה בשידורי הכדורגל שלנו. היא הייתה עיתונאית מוכשרת ונולדה עם מתת טבע, גַץ טלוויזיוני שהעניק לה אלוהים . זאת הסיבה שאלכס גלעדי הציע לה הצעה שלא יכלה לסרב לה וחטף אותה לחברת "קֶשֶת" (עם הקמת ערוץ 2) . כשלא מצאה את מקומה אצל אלכס גלעדי שבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזרועותיו של מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע . היא לא חזרה יותר מעולם לשידורי הספורט . היא מצאה חן בעיניי והייתה המגישה האולטימטיבית שלי . בעצם היחידה שהיה לה סיכוי גדול להצליח כמגישה ושדרנית ספורט גם בשידורים ישירים מהשטח של Play by play . אולם הבחירה שלה הייתה שונה .

טקסט תמונה :  שנת 1993 . מרכז "קנדה" להחלקה על הקרח במטולה . גאולה אבן (במרכז בתסרוקת הנערית שלה) מראיינת בשפה הרוּסִית את המחליק על הקרח היהודי – רוסי מיכאל שמרקין , ב- 1993 . צלם ה- ENG  הוא בני ברזל ואיש הקול יהודה אזולאי . (באדיבות מרכז "קנדה" במטולה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן נבחרה בו מקום למלא את מקומן של מֵרב מיכאלי ואוֹרִית כָּסִיף הוותיקות . לצערי הרב החליטה גְאוּלָה אֶבֶן לנוע בכיוון שונה משידורי הספורט . החלטתי למַסֵד צֶוות הגשה קבוע של שני גברים . זוג העיתונאים והשדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי זיהה מעכשיו לציבור את כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מגישי שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה חייבים ראשית דבר להיות אמינים . אין זה חשוב כלל אם הם נשים או גברים . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה כמגישת חדשות מצוינת וכמראיינת בקיאה וחריפת שכל . לא היה ספק , היא שולטת ב- Media . בסופו של חודש ספטמבר 1997 החליט חיים יבין מסמליו המובהקים של השידור הציבורי והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוק למגרש השידור המסחרי . הוא עבר לחברת "קשת" בערוץ 2 בתום 30 שנות עבודה ברשות השידור כקריין , עורך , ומנהל . חַיִים יָבִין לא עמד (אולי) בפיתיון הכספי שהונח על החכה שהושלכה לעברו , וניצוד . אולי ערק למחנה היריב מפני שהרגיש כי דרכו בשידור בציבורי הגיעה לקיצה . אולי חש כי מיצה את עצמו , אולי ביקש לעשות לביתו , ואולי סתם נמאס לו . חַיִים יָבִין עשה מעשה שאינך מאמין שייעשה ע"י איש כה מרכזי במערכת התקשורת הציבורית , מנהיג שידור מדוֹר המייסדים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ראשיתה ב- 1968. עריקתו שברה את כל כללי הנאמנות של היוצר ליצירתו . חַיִים יָבִין היה אייקון רב שנים בתרבות הצפייה בטלוויזיה בישראל ודמות עיתונאית חשובה בפני עצמה . עריקתו ונטישתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נראתה לי תמוהה ובלתי מובנת . הרי היה לו הכל בשידור הציבורי . תפקיד רם מעלה , שֵם ומוניטין , וגם משכורת טובה .

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש הטלוויזיה המיתולוגי חיים יבין בן 48 (משמאל) בחברת מעריצים צעירים . השני מימין הוא פרשן והיסטוריון השחייה דוד "סוכו" סיבור . התמונה צולמה במערכת "מבט" בקומה ג' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים .  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) 

טקסט תמונה :  1985 . חיים יבין (בן 53 שלישי משמאל) מוביל תוכנית פוליטית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן המונופול שלה . מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל , ח"כ עוזי ברעם , ישראל סגל ז"ל , ח"כ שבח ווייס , חיים יבין , אליעזר "גייזר" יערי , ורפיק חלבי. (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

דָבָר כזה לא יכול היה לקרות לעולם לשַדָּר החדשות האמריקני ווֹלטֶר קְרוֹנקָיְיט (Walter Cronkite) מגיש החדשות המִיתּוֹלוֹגִי רָב המוניטין שעשה קריירה ארוכה ומוצלחת ברשת CBS בה צמח , ומעולם לא נטש אותה . וולטר קרונקייט נחשב למופת שידור . הוא נשאר נאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שלו עד סוף ימיו בה עיצֵב את דמותו וגם את דמותה . הוצעו לו משכורות עתק ע"י הרשתות המתחרות כדי שיערוק לשורותיהן , אך בניגוד לעמיתו הישראלי עמד בפיתוי . אני ראיתי בחַיִים יָבִין שגדל וצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית אקוויוולנט לווֹלטֶר קְרוֹנקַיְיט ומודל לחיקוי כמוהו . עד לחציית הקווים כשעבר לשידור המסחרי . לא עוד .

טקסט תמונה :  זוהי דמותו הסמכותית של וולטר קרונקייט  בסופה של קריירה מפוארת רק ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS כמגיש חדשות במשך כארבעה עשורים , משנות ה- 50 ועד ראשית שנות ה- 80 . וולטר קרונקייט כמו האווארד קוסל היה מורה דרך לרבים מאתנו .  הוא נשאר נאמן לרשת שלו כל חייו המקצועיים. מעולם לא נטש אותה. (באדיבות CBS).                                                                                                                    

טקסט תמונה : 1969 – 1968. מר חיים יבין בראשית הקריירה שלו מגיש את אחת מ- מהדורות החדשות "מבט" . הוא נשא בתפקיד המגיש הראשי במשך כ- 40 שנה רצופות, 2008 – 1968 למעט שנה אחת ב- 1997 בה ניסה את כוחו בערוץ 2 המסחרי ונכשל . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמדת ההגשה באולפן החדשות והספורט בטלוויזיה היא יוקרתית ומבוקשת . מאיישים אותה מעט מאוד גברים וגם מספר קטן של נשים . התחלופה במקצוע הקונקרטי הזה מִזערית . אפשר לספור את מגישי ומגישות "מבט" בתקופה של 40 שנה מאז 1968 על עשר אולי חמש עשרה אצבעות . דַלְיָה מַזוֹר , כַּרְמִית גָיְא , ענת שָרָן , שַרִי רָז , ותקופה מסוימת גם אוֹרְלִי יָנִיב . בין הגברים בלטו חַיִים יָבִין , יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , ודניאל פאר ובתחילת עשור ה- 70 גם אריה אורגד . שִמְעוֹן טֶסְלֶר הגיש את "מבט שני" . טוּבְיָה סָעַר ויוֹרָם רוֹנֵן הנחו את "מוקד" . שלושה מגישים הגישו את מהדורת חדשות הלילה בשידור הציבורי . יִצְחָק רוֹעֶה , עִמַנוּאֵל הַלְפֶּרִין , ודוד וויצטום . תמונה דומה שררה בשידורי הספורט . דן שילון היה הכוכב בהא הידיעה . שַדָּר ומגיש כמעט בלעדי עד 1974 . אחריו העפיל למרקע הטלוויזיה יורם ארבל . כשיורם ארבל נטש את השידור הציבורי ב- 1990 עלה לגדולה מאיר איינשטיין . באמצע שנות ה- 70 כיכבו בין דן שילון ליורם ארבל שני מגישים נוספים אלכס גלעדי ועודד בן עמי . למגישות "מבט ספורט"  ו- "משחק השבת" אורלי יניב , מרב מיכאלי , ואורית כסיף הייתה השפעה מינימאלית על העיתונאות ושדרנות Play by play בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שלושתן נעלמו ממרקע שידורי הספורט כלא היו . שום מגיש או מגישה לא יכלו להתחרות עם הכריזמה של חיים יבין , כפי ששום מגיש לא היה יכול להתחרות בכישרון ההגשה של דן שילון את תוכניות הספורט בימים ההם בזמן ההוא . כבר נכתב כאן כי אמרת "מבט ספורט" אמרת דן שילון , עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עמו . משהתמנה דן שילון להיות מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974 , הוא פיתח את מודל ההגשה בצמדים . גברים ונשים . הגברים תמיד פתחו את מהדורת "מבט" . הנשים היו קרייניות נלוות . ברבות השנים התבררה עובדה מצערת . מגישות החדשות של הימים ההם היו נשים נאות ומוכשרות , בעלות קול רדיופוני ודיקציה משובחת , אך נעלמו בזו אחר זו . למעט דַלְיָה מַזוֹר . ההיעלמות הזאת סייעה להפוך את הופעתה של גאולה אבן בשמי הטלוויזיה למזהירה ומטאורית . הייתה לה עוד תכונה חשובה . היא נלחמה על מקומה ולא הסכימה להיות נחמדה כלפי הבוסים שלה .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה . גב' כרמית גיא מגישת חדשות מצטיינת בטלוויזיה הישראלי הציבורית . היא נעלמה לחלוטין מהמרקע הטלוויזיוני בתוך שנים ספורות. הייתה שמועה כי עורך "מבט" בימים ההם מיכה לימור העדיף את ענת שרן כקריינית חדשות פוטוגנית יותר על פני כרמית גיא עם הרווח בין השיניים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . ענת שרן מגישת חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה והצלחתה נעלמה מהמרקע מוקדם מידי . (באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יולי 1968 . זוהי שרי רז בראשית הקריירה שלה כ- מגישת החדשות הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה נדחקה מהגשת האירועים הפוליטיים על המרקע והפכה להיות כתבת תרבות. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוֹרְלִי יָנִיב שימשה במשך שמונה שנים רצופות (1987 – 1979) יחדיו עם יוֹרָם אָרְבֵּל חלון ראווה של שידורי הספורט . היא עשתה זאת במקביל לעבודתה כשדרנית ברדיו גלי צה"ל והייתה כוכבת וזוהרת על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך רחוקה מעיתונאות הספורט כרחוק מזרח ממערב . אורלי יניב חיפתה על חסרונה זה באמינותה כקריינית קורקטית ומקצוענית . בעשור ה- 80 זה הספיק . ב- 1987 ביקשה את מנהל הטלוויזיה חיים יבין לשדרג את משכורתה באופן ניכר . היא טענה כי השכר שמשלמת לה רשות השידור הוא שכר עבדים ואיננו עומד בשום פרופורציה ליכולתה , כישרונה , ותפקידה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט . חַיִים יָבִין ייבדל לחיים ארוכים הלך להשתדל אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אך סמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צָנְגֶן סיכל את המהלך . שלושתם החזיקו בדעה משותפת כי הטלוויזיה המונופוליסטית תוכל להסתדר בקלוּת בלעדיה . היא לא כזאת כוכב . ב- 1987 הודיעה לי אוֹרְלִי יָנִיב כי כלה ונחרצה עמה להפסיק את עבודתה כמגישת טלוויזיה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפאת המשכורת הנמוכה שמשולמת לה . הדבר דלף חיש מהר לעיתונות . בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית פורשת מגישה – כוכבת בסדר גודל של אורלי יניב מהבימה מרצונה היא בנימוק של תשלום שכר נמוך מידי עבור עבודה וכישרונה . היא נשכחה מייד .

ראה "מעריב" מ- חודש אוגוסט של שנת 1987 . העיתונות עוסקת בתנאי העסקתה ומשכורתה של אורלי יניב מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אורלי יניב הקורקטית שהייתה אישיות צנועה וענווה התייחסה אל עצמה בצדק ככוכבת טלוויזיה. היא הייתה כזאת. הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונופוליסטית ורשות השידור בראשות אורי פורת ז"ל וחיים יבין ייבדל לחיים ארוכים לא חשבו כך . גם לא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן שהיה אמור להיטיב את משכורתה כמגישה ייחודית . 

ראה "ידיעות אחרונות" ו- "דבר" מ- 1987 . כתבת העיתון "ידיעות אחרונות" רבקה נוימן וכתבת העיתון "חדשות" יעל אדמוני מפרסמות את דבר נטישתה של אורלי יניב את עבודתה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . 

ראה "מעריב" מ- אוגוסט 1987 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מגיב לתביעת השכר של מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה גב' אורלי יניב , וקובע כי כדי לתת לאורלי יניב קביעות עליו לפטר 116 עובדי טלוויזיה .

חסר צילום של הצלם צ'יבי טיכמן שצילם את דליה מזור היכן שהוא ב- 1986 

טקסט התמונה החסרה : המחצית הראשונה של עשור ה- 80 במאה שעברה . מגישת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית גב' דליה מזור . המגישה היחידה שנשארה עד הסוף בשורות הטלוויזיה. (ראה המגזין "כותרת ראשית" בעריכת העיתונאי נחום ברנע . הצילום החסר הוא פרי יצירה של הצלם צ'יבי טיכמן) .

טקסט תמונה :  קיץ 1983 . אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . שני המגישים דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר (משמאל) דקות אחדות לפני תחילת שידור "מבט" . עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות החדש יאיר שטרן שהתמנה באותה שנה לתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בספטמבר 1997 בהיותה בת 25 בלבד מונתה גְאוּלָה אֶבֶן ע"י מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי להיות יורשתו של חַיִים יָבִין ונבחרה למגישה הבלעדית של מהדורת החדשות המרכזית "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום האמינו בה וברָפִיק חַלָבִּי ותמכו במינוי הטבעי והיוקרתי . חידוש עצום ששום אישה לא זכתה לוֹ עד אז באף ערוץ טלוויזיה בישראל . מיקי חיימוביץ' הגישה את החדשות בערוץ 2 בזוּג עם יעקב אֵיילון . שנים אח"כ חברה יוֹנִית לֵוי לגָדִי סוּקֶנִיק בהגשת החדשות בערוץ 2 לאחר שהזוג הנוצֵץ מיקי חַיְימוֹבִיץ' ויעקב אֵיילוֹן נדד לערוץ 10 . גְאוּלָה אֶבֶן בניגוד לשתיהן הגישה לבדה את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הציבורי . המסך היה רק שלה . הישג מפליג חסר תקדים בנוף התקשורתי של מדינת ישראל . היום מרוֹם גילי אוֹ טוֹ טוֹ 80 אני סבור שרק אישיות בסדר גודל של מוטי קירשנבאום , מנכ"ל הגון וישר , בעל ניסיון והשראה שזכה לאמון הציבור , היה מסוגל ליטול אחריות מהסוג הזה על כתפיו , מעין הבטחה והתחייבות שאומנם גאולה אבן היא בעלת כישורים להתיישב כמגישה ראשית בלבדית על כֵּס "מבט" . הרי גאולה אבן הייתה כה צעירה , עדיין טירונית תוך בתעשיית הטלוויזיה הוותיקה . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה מייד. היא הייתה כישרון טלוויזיוני שלא תמיד מצוי במקומותינו . ואם כן לעתים נדירות . כפי שיתברר זה לא עזר לה .

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו . מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 120 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל לגאולה אבן שמונתה למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש המיתולוגי , ברוּח המילים של שירו המפורסם של יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר , "לכל סיום יש התחלה חדשה" . האֵירוע החגיגי הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item  (פריט , כתבה) ל- "מבט" . הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הציבורית ורשות השידור , היה צעיר הכתבים מר כרמל לוצאטי . בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו שלושים וחמש שנה . הוא היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות בעידן חַיִים יָבִין (העיתונאי כַּרְמֶל לוּצַאטִי עבד שנים רבות בערוץ 1 וגם בערוץ 2 בערוץ 2) . "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור" , הכריז פעם חַיִים יָבִין והוסיף , "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער" . כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם . בהיותי מנהל מחלקת הספורט הוזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם . הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש . סירבתי . לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית . בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין סֶרֶנָדַת אהבה לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית . כך אמר חיים יבין בגִיל 65 לגאולה אבן בת 25 : "גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה , אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל , רק תלכי בדרכך , שנסי את מותנייך ותצליחי בזה , אני בטוח , אני אחזיק לך אצבעות !" . לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זחוח למיקרופון הפתוח עוד כמה מילים : "למה אני לא עוזב כל יום ? איזה יפהפייה !" . גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת עיתונאית מרשימה , בעלת יושרה , מוכשרת , מְעֵזָה וישירה , נטולת יראה , וגם ויפת תואר . במידה רבה היא הייתה משכמה ומעלה . היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת מורשתו המקצועית ורחשה לו כבוד . הוא הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו . גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום ובהערצה גלויה ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . חיים יבין (בן 65) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2 . הוא וגאולה אבן (בת 25) יורשתו על כס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו . לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא עשה שום חשבון לגאולה אבן . הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת . גאולה אבן הודחה . עד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ . היא צודקת. (מתוך סרט ה- Video באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של יום שלישי – 29 בספטמבר 1997 ב- "גלריה הלבנה" בירושלים במסיבת הפרידה מהמגיש המיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה בשידור הציבורי . התמונה דומה לפרידת אָב מְבִּתּוֹ או בַּת מְאָבִיה . כל ניסוח טוב .(מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים שהסתיימה בריב וסכסוך גדול. ה- Environment  ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון רוויה תביעות , תובענית , ורצופה קנאות . היא מחסלת לעיתים כל חברות , ידידות , או כל ברית אחים אחרת . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת , ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997 , יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח , הגיש חַיִים יָבִין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2 . מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה . מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש המיתולוגי . זאת הייתה פרידה משווקת , ראוותנית , ואפופה יחסי ציבור . Grand Finale אמיתית . בחדר הבקרה של אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (הממוקם בשכונת רוממה בירושלים) מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי . כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן ווכסלר ציפה לו חזיון מפתיע . גאולה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית , ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חיים יבין . היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים , ונראתה זוהרת מאוד . מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה נתן גוטמן (היה כתב עיתון "הארץ" בארה"ב והיום הוא שוב עובד בעבור ערוץ 1) והמפיק אמנון ברקאי (סמנכ"ל התפעול בערוץ 10 היום) . הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" הייתה שרה מלכה-אסייג . היא חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close up יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה . כמיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל ראו את מהדורת "מבט" ההיא בה חַיִים יָבִין נוטש את ערוץ 1 הציבורי , חוצה את הכביש , ועובר לערוץ 2 המסחרי . גב' רחל יוסף המלבישה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן , בֶּז' אבל בהיר . גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות המיתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט" , אמרה לוֹ כלהלן : "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה . זה עדיין לא התחזית . אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרקע , ולא נעשה לך מסיבת פרידה . אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות חיים להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב , אתה כאן הראשון , ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון . באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות , וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי , להכין כתבה עליך חיים , המגיש הראשון של "מבט". זה היה רגע מכונן בעיניי משום שגאולה אבן הצטיירה כבן אנוש . אישה ענווה, צנועה , וכנה שיודעת לחלוק כבוד וריספקט למורה ורבה מר חיים יבין .

טקסט תמונה :  30 בספטמבר 1997 . אולפן הטלוויזיה בירושלים . מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2 . Split Screen  היסטורי . גאולה אבן מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2 . חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו . כעבור כמה חודשים שב לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט" . הוא לא עשה שום חשבון ליורשתו . מאז גאולה אבן איננה מדברת אִתּוֹ . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בכתבה שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו ובטלוויזיה מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה החמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות , נשים וגברים , כמעט סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו . חיים יבין (היום בן 82) היה פיגורה מוערכת במערכת חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (התמונות באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יולי 1968 . תמונה היסטורית . חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה הממוקם בקומה החמישית בבניין השוכן בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ההיא ב- "גלריה הלבנה" בירושלים ופנה חגיגית לחיים יבין : "כל פרידה היא קשה , אבל זה רגע בהחלט מיוחד , משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2  זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום שוב צדק . חיים יבין רק מִלְמֵל , "נכון , נכון" . הוא היה מאוד נרגש ומתוח , אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשי חטיבת החדשות . רבים מהם היו תלמידיו בעבר .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בן 58 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . מוטי קירשנבאום בלשונו המיוחדת ברך וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי ". מוטי קירשנבאום היה בעניין הזה נביא . חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 לערוץ 1 חבול וללא הכתר. (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מריאיר שטרן לא וויתר על הזכות להיפרד מהמגיש הוותיק , הפופולארי , והאהוב .  "חיים אני רוצה להודות לך ולברך אותך בהצלחה . אני בטוח שנמשיך להיות ידידים גם הלאה הרבה שנים למרות שהדרכים נפרדות קצת . כל טוב ובהצלחה !" , אמר . יאיר שטרן אפילו לא הספיק להניח את המיקרופון מפני שמִיהֵר להתחבק עם המגיש הנודע ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל .

טקסט תמונה  : 29 בספטמבר 1997 . בית 'הגלריה הלבנה' בירושלים . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בן 55 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (בן 56) נפרד אז לפני שבע עשרה שנים בחיבוק עז מחיים יבין . את כס "מבט" הריק ייעד והבטיח יאיר שטרן לגאולה אבן . הייתה תחושה שהפרידה מחיים יבין היא פרידת נצח . המיקרופון החוצץ בין שני האישים היה עד לפרידה המתחוללת והקליט את טקסט הפרידה . חיים יבין חזר כעבור כמה חודשים מוקדם מהצפוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוכה וחבול לאחר הפרידה המסוקרת הזאת ב- גלריה הלבנה" . מישהו בדרג העליון של רשות השידור תבע למענו מחדש את כס "מבט" . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי לא יצאו להגן בגופם על גב' גאולה אבן שהייתה פרי מינוי שלהם עצמם . מנהיגות גדולה לא הייתה כאן .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מברך את חיים יבין בדרכו לעשות לביתו בערוץ 2 המסחרי . רפיק חלבי נמנה בתוקף תפקידו בספטמבר 1997 על קבוצת הממנים את גאולה אבן ליורשתו של חיים יבין , אך גם הוא לא היה אמיץ דיו ולא הקים חומת מגן בשעת הצורך סביבה . חיים יבין חזר ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת הדיח מכס "מבט" את גאולה אבן והושיב עליו מחדש את חיים יבין . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשהסתיימה הקרנת הכתבה העלתה בימאית הטלוויזיה שרה מלכה שביימה את "מבט" שוב את גְאוּלָה אֶבֶן הישובה באולפן לאוויר . היורשת המיועדת גאולה אבן סיכמה את הפרידה המתקתקה (והדביקה) , ואמרה לוֹ לחיים יבין כהאי לישנא : "עכשיו חיים גם אני מתרגשת . אנחנו מאוד אוהבים אותך . תודה ובהצלחה מכולנו !" . חַיִים יָבִין לא הסתיר את התרגשותו אך נשאר Cool . ולא יצא מגדרו . הוא שלף מהשרוול בחיוך את ה- Back Announcement המפורסם שלוֹ : "תודה לך גְאוּלָה …אמבוש אמיתי…!" , אמר . הוא הצטיין בהערות אגב בשידורי חדשות ובמינונן ועשה את זה בשארם וקסם אישי רב ומיוחד . בזה לא היו לו מתחרים . לאחר שהחזאית שָרוֹן וֶוכְּסְלֶר סיימה לסקור את תחזית מזג האוויר שלה לקראת השנה החדשה ואיחלה אף היא הצלחה לחַיִים יָבִין , נפרד מגיש הטלוויזיה המפורסם ביותר במדינת ישראל מצופיו ומחבריו לעבודה , וכמובן לא שכח להזכיר שוב את אהבתו הרבה ליורשתו על כס "מבט""תודה לך שרון ווכסלר , אם כן עד כאן מהדורת "מבט" האחרונה לשנה זוֹ , ומילה אישית שלי בכל זאת . אני נפרד מכם זמנית לאחר שלושים שנות שירוּת שעשיתי בתפקידים שונים בערוץ הראשון . תודה לאלה מכם שהיו אִתִּי לאורך כל התקופה. הצלחה רבה לממשיכת דרכי גאולה אבן . כמו שראיתם אני מאוהב בה. ולחבריי לדרך השידור הציבורי , ולכם הצופים ערב טוב ושנה טובה , ולהתראות אחרי החגים . שלום !" . לטקסט שאמר הייתה וויזואליה ברורה . זה נראה כפרידה ממושכת אולי פרידת נצח ממגיש ושַדָּר חדשות דָגוּל .חיים יבין נדד לערוץ 2 , אבל הפלא ופלא הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא קרסה ב- 1997 . את הטלוויזיה עושים תכנים מעניינים ולא מגישי התכנים . טובים ורהוטים ככל שיהיו . זהו חוק ברזל בתעשייה הזאת . מוטי קירשנבאום איננו רהוט קריינות כמו חַיִים יָבִין אבל האינפורמציה שהוא מביא מהשטח מנצחת כל מגיש . הוא מוכיח זאת שוב ושוב מידֵי ערב גם בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 , למרות הגשתו המסורבלת , שפת גופו הכבדה , ותנועות ידיו כשל מתעמל על המרקע . כבעל ניסיון רב בהגשה בטלוויזיה העריך מאוד את יכולתה של  גְאוּלָה אֶבֶן . "נבחרה לי יורשת מצוינת" , הדגיש חיים יבין שוב ושוב בכל הזדמנות ובגאווה , כשהוא לא מֵסיר את עיניו מהיוֹרֶשֶת היפה והמוכשרת שקוראים לה גאולה אבן .

איש לא תיאר לעצמו שבתוך זמן קצר כל כך תהפוך פרידת הנצח מחיים יבין חתן פרס ישראל לטלוויזיה לכישלון מסחרי חרוץ בערוץ  2 , ומעסיקתו חברת "קשת" והמנכ"ל שלה אורי שנער יבחרו שלא לחדֵש את החוזה עמו . כשזה לפתע קרה , הטיל המנכ"ל החדש אורי פורת מייד לאחר מינויו באפריל 1998 , גַלגַל הצלה לעברו של המִיתּוֹס הטובע ואִפשֵר לוֹ להינצל ולעלות מחדש על ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לרֶשֶת בחזרה את יורשתו בערוץ 1 . מהלך טלוויזיוני מדהים בלתי צפוי .

אורי פורת לא היסֵס . הוא מִיהֵר לבַטֵל את המינוי הציבורי שהעניקו מוטי קירשנבאום , יאיר שטרן , ורפיק חלבי לגְאוּלָה אֶבֶן כמגישה ראשית של "מבט" . מוטי קירשנבאום כבר לא היה שָם כדי להַגֵן על גאולה אבן , אבל שני הבוסים האחרים שלה שהחזיקו עדיין בתפקידם , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מילאו עכשיו פיהם מים. הם לא התייצבו בגופם לגונן עליה מפני שובו הבלתי צפוי של חיים יבין. הסכמתו של חיים יבין לשוּב לכֵּס "מבט" על חשבון הדחתה של גְאוּלָה אֶבֶן שברה את כל מוסכמות ההגינוּת וההוֹגנוּת . לפתע נשכחו כל המילים היפות שאמר המגיש הפורש רק לפני זמן קצר בשבחה של המגישה הצעירה בעֵת שנפרד ממנה ומהטלוויזיה הישראלית הציבורית . ההגשה על מסך הטלוויזיה נתפשת כְּסַם . לכֵן חיים יבין לא יכול היה להפסיק לצְרוֹךְ אותו . טוֹל ממנו את הסַם – כאילו נטלת את חייו . הוא לא רצה למות בגיל 66 . זאת הסיבה שלא עשה שום חשבון ליורשתו שכה הִילֵל אותה רק לפני כמה חודשים . חיים יבין המבוגר מגְאוּלָה אֶבֶן ב- 40 שנה לא וִויתֵּר למגישה הצעירה על עמדת השידור היוקרתית של מגיש "מבט" . האיש שעתידו היה כבר מאחוריו הרוויח מחדש את כֵּס "מבט" אך אבדה לוֹ יוּקרתו כמנהיג ומתווה דרך בתוך חטיבת החדשות . הוא פשוט הפר את הבטחתו וניפץ לרסיסים את דבריו ואת טקס ההשבעה של גאולה אבן ליורשתו . מדהים . אם נחשָב אֵי פעם למנהיג שידור בעל השפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, עורך וקובע סדר יום טלוויזיוני , ומתכנן אג'נדה שהכול נוהים אחריו ומאמינים לו ובו – הרי שהזכות הגדולה הזאת אבדה לוֹ . הוא היה עכשיו קריין טקסטים בלבד חסר סמכות עריכה והתערבות תכנים . אורי לוי אז עורכי מהדורות "מבט" בימים ההם אמר לי אז : "יואש אלרואי , תדע לך זה לא אותו חיים יבין שהכרנו כולנו . הוא כבוי ונוטה להתבלבל . הוא לא מתערב . הוא בא למערכת , עובר על הטקסטים , יורד לחדר האיפור , מגיע לאולפן א' קורא את הטקסטים ובסיום המהדורה חוזר לביתו בתל אביב . נכון משלמים לו על זה היטב , אך זה לא זה" .

ציבור הצופים איננו מעורה בנעשה בחדרי החדרים של רשתות הטלוויזיה . הוא רואה  ב- Anchorman (מגיש החדשות הראשי בטלוויזיה) כמי שניצב בפסגת הפירמידה של השידור והאיש שקובע את "ליין אפ" המהדורה ואת תכניה , ומשמש בעצם עורכה הראשי . הדבר איננו כך . עם שובו לכור מחצבתו ב- 1998 היה חיים יבין דמות שונה לחלוטין מאלו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט ודֶן רָאתֶּ'ר . הם היו ה- Anchorman של מהדורת החדשות הארצית היומית של CBS בארה"ב וגם שותפים מלאים בעריכתן . כשחזר חיים יבין ב- 1998 לערוץ 1 מערוץ 2 והוא בן 66 , עבר מטמורפוזה הפוכה . הוא הפך לקריין טקסטים בלבד . חיים יבין לא השתתף עוד בעריכה פעילה של מהדורת החדשות הארצית אותה קריין במשך ארבעה עשורים . אף על פי כן הצופים בני דורו לא נטשו אותו . בעיניהם הוא נותר קריין מרשים בעל סמכות וקוֹל איתן . "דוריאן גריי" של חטיבת החדשות . נטישתו את השידור הציבורי וחזרתו המפתיעה למקום אותו עזב נראתה לרבים לפתע ב- 1998 כמעין צעד של שכיר חֶרֶב עשיר יותר מאשר פסיעה של אדם מן השורה , איש הנוֹהֶה אחרי עוד כמה שקלים לכיסו . לרוע מזלו הוא לא היה חַד כבעבר . הרבה דברים השתנו . הוא נטה להתבלבל ולשגות מעת לעת . שיני הזמן נגסו גם בו . קריירה הקריינות וההגשה של חַיִים יָבִין את "מבט" בטלוויזיה הישראלית במשך ארבעים שנה , מאז 1968 ועד 2008 הייתה מפוצלת. חַיִים יָבִין זכור כמי שהגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה ביולי 1968. מעטים זוכרים כי דן שילון הגיש את השנייה . ב- 1970 מינה מנכ"ל רשות השידור את חַיִים יָבִין לכתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון ושלח אותו לבירה האמריקנית לפרק זמן של שלוש שנים .בשלוש שנות היעדרותו מישראל בשנים 1973 – 1970 , קמו לחַיִים יָבִין מתחרים רבים על המסך . אַרְיֵה אוֹרְגָד , שִמְעוֹן טֶסְלֶר , טוּבְיָה סָעַר , יָאִיר אַלוֹנִי , וגם דָן שִילוֹן .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מגיש "מבט" אריה אורגד . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום) .

טקסט תמונה : שנת 1974 . זהו מגיש "מבט" יאיר אלוני .(באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש "מבט" טוביה  סער . (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 . מגיש "מבט" שמעון  טסלר ז"ל . (התמונה באדיבות דן שילון ייבדל לחיים ארוכים ו- יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אוגוסט 1968 . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה . (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יוני 1982 . השדרנית דליה מזור . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דָן שִילוֹן למנהל חטיבת החדשות . החל "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמשך עד קיץ 1979 . דן שילון הציב את חיים יבין כמגיש ראשי של "מבט" וגם כסגנו בניהול החטיבה . דן שילון בנה זוגות מגישים וגם זוגות מעורבים גבר ואישה , אך חַיִים יָבִין האפיל על כולם .

טקסט תמונה : 1975 . אולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל) . אלימלך רם (מימין) הוא הכתב המדיני של חטיבת החדשות . מאחור מוקרנת תמונתו של אריאל 'אריק שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection) . (צילום מחלקת הסטילס. התמונה הוענקה לי באדיבות מר דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חַיִים יָבִין קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977 במשדר הבחירות לכנסת ה- 9 בהן הביס הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס (על פי תוצאות מדגם הטלוויזיה) . בעשר בערב הכריז חיים יבין את הכרזתו רבת המוניטין בת שלוש מילים , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !" . המילה "מהפך" לא הייתה שגורה אז כלל בשפה העברית . חיים יבין היה האיש הראשון שהשתמש בה ועורר אז התפעלות עצומה בציבור .

טקסט תמונה :  17 במאי 1977 . 21.55 בערב . חיים יבין (משמאל) דקות ספורות לפני הכרזתו המפורסמת , "גבירותיי ורבותיי מהפך" . מימין , הסטטיסטיקאי ומומחה הסקרים ד"ר חנוך סמית ז"ל . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1977 התמנה חיים יבין למנהל חטיבת החדשות במקומו של דן שילון ושוב ירד מהמסך לתקופה של שלוש שנים . ב- 1981 שב למסך . ב- 1986 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור למנהל הטלוויזיה שוב לתקופה של שלוש שנים . הוא שוב ירד מהמרקע אם כי המשיך להגיש תקופה מסוימת את מגזין "יומן השבוע" בעריכתה של גב' יָעֵל חֵן . באותן השנים נוספו למהדורת "מבט" עוד מגישים בדמותם של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , דָנִיאֵל פְּאֵר , מְנַשֶה רָז , עַמוֹס אַרְבֵּל , שַרִי רָז , דַלְיָה מַזוֹר , וגם אוֹרְלִי יָנִיב . אך חַיִים יָבִין נשאר המגיש הבולט והדומיננטי ביותר מבין כול הגברים והנשים .

טקסט תמונה :  קיץ 1986 . זהו אולפן ב' הוותיק והמיושן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצלמות האולפן מעניקות לו סטריליזציה והדר . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין : חיים יבין מנהל הטלוויזיה (בשנים 1989 – 1986) , צמד המגישים דניאל פאר ויעקב אחימאיר , ובתווך יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

החל מ- 1990 הפך חַיִים יָבִין למגיש האולטימטיבי ובר סמכה של "מבט" . הוא הגיש חמש פעמים בשבוע את המהדורה הארצית לבדו . יופיו ונוכחותו הכריזמטית מול פני מצלמת האולפן זיהו את "מבט" לצופים יותר מכל מגיש אחר בתולדות הטלוויזיה הציבורית . חיים יבין הופיע בסלון ביתנו במשך כארבעים שנה מאז 1968 ועד 2008, כ- 9000 (תשעת אלפים) פעמים. הציבור שאוהב להצמיד תארים לאליליו כינה אותו "מַר טלוויזיה" . אין ספק שחַיִים יָבִין הוא מגיש , קריין , ושָדְרַן חדשות מזַן נדיר . מהדרגה העליונה ביותר . גם בסטנדרט בינלאומי . אך אישיותו הטלוויזיונית כפולת פנים . הוא משדר כריזמה ואמינוּת כשהוא ניצב מול המצלמה ומאבד בעיניי במפתיע חלק מזה כשהוא פוסע מאחוריה . יכולת הניהול שלו מעולם לא התקרבה על פי הבנתי למנהיגות הטבעית שחוננו בה דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . לא בטוח שמינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1986 בקדנציה הראשונה של אורי פורת ז"ל הייתה אומנם יצירת פאר . מירב כוחו היה בהופעתו על המרקע ובאחיזת המיקרופון . יותר מישיבתו על כֵּס ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . גם ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) המגיש האלמותי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לא הפך למנהלה . מגיש דגול איננו בהכרח מנהל דגול . זוהי טרגדיה ציבורית שאישים כל כך מוכשרים והגונים כמו דָן שִילוֹן ואַלֶכְּס גִלְעָדִי מעולם לא הגיעו לפסגת המנהיגות של השידור הממלכתי – ציבורי במדינת ישראל .

מוטי קירשנבאום אמר לי פעם בשפתו השנונה : "הלווייתו של חיים יבין חייבת לצאת מבניין הטלוויזיה הישראלית של ערוץ 1  ברוממה בירושלים" , והתכוון שהמגיש הוותיק שנולד ברשות השידור הממלכתית  צריך לסיים שם את חייו (המקצועיים)" . מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאּום הכיר בגדולתו המקצועית הייחודית של חַיִים יָבִין כמגיש חדשות בטלוויזיה . כשהתמנה ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור חשש מבריחת כוכבי השידור של הערוץ הציבורי ובראשם חיַיִם יָבִין לעברו של ערוץ 2 המסחרי שזה אך נעמד על רגליו . הוא ידע שאת חַיִים יָבִין אפשר יהיה להשאיר בערוץ הציבורי רק באמצעות פיתוי ממון . שום אידיאולוגיה אחרת לא תעזור כאן . זהו חלק מחוקי המשחק . מוטי קירשנבאום שילם לחיים יבין משכורת שנתית של מיליון שקל . הון עתק בימים ההם . חיים יבין לא שמר לו אמונים . הוא חַש שמיצה את עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערק ב- 1997 דווקא בתקופת שלטונו של מוטי קירשנבאום לערוץ 2 המסחרי . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל העניק לחַיִים יָבִין חיים חדשים ואת ההזדמנות הנחמדה הזאת שהגה מוטי קירשנבאום , למוּת בערוץ הטלוויזיה הציבורי . הצעה שאי אפשר היה לסרב לה . בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס במשך שבועיים ימים . יצא לנו לשוחח שם פעמים רבות אודות מנהיגות שידור בטלוויזיה וגם אודות החילופים שערך באיוש כֵּס "מבט" . אורי פורת חשב שגאולה אבן צעירה מידי ואיננה בשלה עדיין להוביל מהדורת חדשות ארצית של הערוץ הציבורי ולכן קרא לחיים יבין להתיישב בעמדת ההגשה הראשית של "מבט" במקומה . הוא היה בטוח שנהג כהלכה וסיפר לי שהעיתונאי מַתִּי גוֹלָן (עורך "הארץ" לשעבר) , שלוֹ הוא רוחש הערכה רבה , תומך אף הוא בצעד הזה . אורי פורת ז"ל העריך כל השנים הערכה רבה את חַיִים יָבִין . היה זה אורי פורת שבקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור (בשנים 1989 – 1984) מינה את חיים ב- 1986 למנהל הטלוויזיה .

ב- 25 בינואר 2006 נפגשתי עם חַיִים יָבִין בלובי של מלון דן אכדיה בהרצליה לצורך מחקר ותיעוד חלקו בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב ועוסקת בתולדות וקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1889הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הוא חיים יבין כמובן דיבר בצער על "פרשת גאולה אֶבֶן" , והודה בפניי אז : "גְאוּלָה אֶבֶן איננה מדברת עמי יותר , אך מעניין מה היה קורה אילו זה היה להפך . הייתי נאמן תמיד לשידור הציבורי בכל רמ"ח אבריי . ב- 1993 שימשתי כתב הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בבּוֹן – גרמניה . איילון שליו מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 (לפני תקופתו של שָלוֹם קִיטַל) הציע לי אז לעבור לערוץ 2 לאלתר ואמר לי , "אתה בעצמך תכתוב את שכרך על הצ'ק'" . מנכ"ל רשות השידור אז מוטי קירשנבאום סידר לי חוזה אישי בדרגת מנכ"ל . זהו סיפור אמוציונאלי . עובדה שלא עזבתי אז את הערוץ הציבורי" . שב בשקט מר חיים יבין . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה מעוללת לך מעולם את מה שאתה עשית לה , גם אם האמביציות סביב המיקרופון והמסך אינן יודעות שובע . גְאוּלָה אֶבֶן היא פירמה אנושית איכותית ומיוחדת בעלת יושרה . אני רוחש לה גם היום הערכה .

הערה 5 : כבוד השופט בדימוס עזרא קמא (בן 82) התמנה ע"י שר התקשורת גלעדן ארדן להתייצב בראש וועדת איתור (בת 5 חברים) על מנת שתמצא ואשר תמליך את המנכ"ל הבא של רשות השידור במתכונתה החדשה . כבוד השופט עזרא קמא אינך צריך להרחיק לכת בחיפושיך . מנה את נשיא "קשת" בערוץ 2 מר אלכס גלעדי לתפקיד הרָם והאחראי . אינני יודע אם אלכס גלעדי יסכים לקחת על עצמו את המינוי החשוב רב האחריות , אולם עליך לדעת כי הוא איש הטלוויזיה המוכשר והמוצלח ביותר (רווי הוכחות וקבלות) בתולדות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . הוא הראשון לו אתה צריך להציע את המשרה הנכבדה .

הערה 6 : יפה עשה עורך תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" אתמול משְ- העלה לדיון את שאלת הבדלנות הסקוטית והאמביציה של חלק גדול מהעם הסקוטי להיפרד על סמך Referendum – מאנגליה הגדולה , באמצעות הקרנת משחק מהליגה הספרדית המרתקת בכדורגל בין קבוצת ברצלונה האגדית בירת קטאלוניה (עם ליאו מסי וניימאר) נגד קבוצת בילבאו בירת החבל הבאסקי (ברצלונה ניצחה בתוצאה 2 : 0) . כידוע גם הקטאלונים והבאסקים בספרד מצוידים בשאיפות בדלניות עתיקות יומין ורצון עז להקים אוטונומיות נפרדות משלהן בחצי האי האיברי , הלא היא המדינה הספרדית . שאיפות בדלניות ורצון להפרדה קיימות גם בתוככי העם הבלגי שמורכב בעצם משתי אומות , הפלאנדרית והוואלונית . תוצאות משאל העם בסקוטלנד לכאן או לכאן עשוי להשפיע על חזון ההיפרדות בספרד ובלגיה . היפרדות שכזאת התחוללה כזכור בבת אחת בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ביוגוסלביה הסרבית הגדולה ובירתה בלגראד שנקרעה בדמים לגזרים . על חורבותיה קמו מחדש הארצות שהרכיבו אותה באופן מלאכותי למדינה אחת בתקופת הדיקטטור יוסיף בארוז טיטו : סלובניה , קרואטיה , בוסניה הרצו – גובינה , מונטנגרו , ו- מקדוניה . מוטי קירשנבאום וירון לונדון הובילו דיון מעניין אולם ירון לונדון הסתבך ומעד כשנכנס לעובי הקורה (הספורטיבית) של העניין . הוא הפך לטיפש (והוא לא) משהתייעץ עם מוטי קירשנבאום בתימהון בעניין הגיית המונח הספורטיבי הבינלאומי "בַּרְסָה" (קיצור שמה של קבוצת הכדורגל ברצלונה) והוציא את עצמו בבת אחת מהכלל . זה לא פעם ראשונה שזה קורה לו כשהוא נדרש לעסוק בעניינים ספורטיביים ומגלה לפתע חוסר בקיאות מדהימה . ההשכלה הכללית שלו הופכת לפגיעה והוא עצמו למגוחך . אני בטוח שהוא לא היה מתייעץ עם הקולגה שלו כיצד להגות את השֵם המסובך והארוך וולפגאנג אמדאוס מוצארט ו/או לודוויג וואן בטהובן , ו/או אולי איגור סטראווינסקי , אבל כשזה מגיע לשם "ברסה" הוא נתקל בקשיים . לפעמים אני חושב שהוא הוא סתם עושה הצגות באולפן מפני שמדובר בדיון פוליטי שמונע ע"י פעילות כדורגלנית . מה זה כדורגל לעומת פוליטיקה .

הערה 7 : 43 חיילים וחיילות סרבני יחידת המודיעין הענפה 8200 (אותם חשפו לאחרונה העיתון "ידיעות אחרונות" והכתב הצבאי של ערוץ 10 אור הלר) מטעמי מצפון – מעוררים יותר מכל אכזבה וגם רחמים . הייתי רוצה לשאול את סמלת נ. הסרבנית מיחידת 8200 (כפי שהוצגה אמש ב- "לונדון את קירשנבאום") שאלה אחת בלבד שטרם נשאלה בתוך הדיון הציבורי שהתפתח סביב סרבנותם המגוחכת של אותם ה- 43 לשרת במילואים במסגרת יחידתם זאת . כאמור סירוב שנובע מטעמי מצפון , ומפני שמדינת ישראל פוגעת לפי דעתם ביודעין באמצעות צה"ל והשב"כ באזרחים פלסטינים בלתי מעורבים . ערוץ 10 שידר ב- "שישי" האחרון את כתבתו של אור הלר שדנה בסירוב 43 חיילי יחידת 8200 לשרת במילואים ביחידת האם שלהם עתירת טכנולוגיית מחשבים וחדרים ממוזגים . מנגד שידר אותו ערוץ 10 בחלוף עשרים וארבע שעות ב- "המגזין" של אושרת קוטלר כתבה נוגעת ללב אודות חיילי חטיבת גולני שחרפו נפשם מנגד נפצעו ונהרגו בקרבות שג'עיה למען המדינה . הכתבה המדהימה סיפרה על חברות שנקנתה בדם בין חיילי גולני . "ככה חינכו אותנו ואנחנו אוהבים את המדינה" , אמרו חיילי גולני בלחש . תהום פעורה מפרידה בין חיילי גולני האמיצים לבין סרבני 8200 .

יש לי שאלה ל- סמלת נ. מ- 8200 . השאלה שלי ל- סמלת נ. היא אישית וכלהלן : "בביתו של הארכי – טרוריסט איש חמאס סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה מייסד הזרוע הצבאית הרצחנית של "גדודי עז א דין אל קאסם" – בית רווי ילדים , נשים , סבים וסבתות , דודים ודודות – מתכנסת ב- 22 ביולי 2002 גם קבוצת פקודות צבאית טרוריסטית למטרות רצח ישראליים ובתוכה גם שלושה חיילים מגדודי עז אדין אל קאסם שנקראו בבהילות לביתו של שחאדה . שחאדה מטיל על שניים מחייליו לחגור חגורות נפץ , לחדור לישראל , ולהתפוצץ בבית הוריה של סמלת נ. (כשהם בבית) לאחר שנודע לחמאס כי היא משרתת שירות פעיל ביחידת המודיעין העוינת 8200 . על החייל השלישי מוטלת משימת התאבדות – פיצוץ מקבילה באוטובוס קונקרטי שנוסע ביום W , בשעה X , בקו Y , במסלול Z  בעיר מסוימת בישראל – מפני שעל פי נתונים וודאיים שהשיג חמאס באוטובוס הזה חוזרים מביה"ס אחיה ושתי אחיותיה של סמלת נ. השב"כ עלה על ההתכנסות הטרוריסטית בביתו של שחאדה וקיבל מידע מדויק אודות תוכן הפגישה . אין להטיל ספק במודיעין השב"כ . משפחתה של סמלת נ. עומדת או טו טו בפני חיסול טרוריסטי מיידי ע"י מעשי התאבדות – רצח משולש של שלושת מחבלי החמאס שעומדים לצאת ברגע זה מביתו של שחאדה לעבר מקום מגוריה של משפחת סמלת נ. היכן שהוא בישראל . חיל האוויר בפיקודו של אלוף דן חלוץ נקרא להפציץ את הבית כדי לרוצץ את ראש הצפע וחייליו . בפני צה"ל ניצבת לפתע דילמה מוסרית : האם להפציץ את ביתו של רב המרצחים סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה , מפני שבנוסף לשלושת המחבלים המתאבדים נמצאים בבית גם תריסר ילדים ונכדים , שלוש נשותיו , שני סבים ושתי סבתות , ושמונה דודים ודודות . מאידך אי הפצצת הבית יביא לאובדן וודאי ב- % 100 של משפחתה של סמלת נ. שנאשמת ע"י חמאס בחברות בארגון 8200 . ובכן שאלתי לסמלת נ. היא חד משמעית : האם צריך להפציץ את ביתו של שחאדה , הפצצה שעלולה להביא למותם של ילדים , נשים , וזקנים – ו/או שמא לוותר בשם "האנושיות" , ולאפשר לחוליית שלושת המחבלים לפוצץ בתמורה את משפחתה של הסרבנית סמלת נ. ???" . השאלה היא חד משמעית לכן אבקש מסמלת נ. גם תשובה חד משמעית .

עֶרֶב הטלת 2 פצצות האטום ע"י חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה , ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי הערים היפניות הירושימה ונאגאסאקי , ניצב נשיא ארה"ב הארי טרומן בפני דילמה מוסרית כבדת משקל : האם לכבוש את יפן המיליטאריסטית הנחושה ולאבד 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים , ו/או להשתמש בנשק השמדה המוני נגד אוכלוסייה אזרחית כדי לשכנע את ההנהגה הצבאית היפנית בראשות גנרל הידקי טוג'ו להיכנע כניעה טוטאלית בטרם כלו כל הקיצים , ולפני שכל יפן תלך פייפן .

הערה 8 : ערוץ 5 בכבלים מילא בסוף השבוע את מרבית חובתו הטלוויזיונית כלפי צופיו (איזו כמות צופים בדיוק בהיעדר דו"ח מדרוג שיטתי…?) . תעשיית ה- Off tube הטלוויזיונית הזאת הביאה לצופה הישראלי שידורים ישירים במסות עצומות מטורניר גביע דייויס בטניס בו נחלה נבחרת ישראל (בפלורידה – ארה"ב) מפלה ביתית נגד נבחרת ארגנטינה 2 : 3 , שידורים ישירים מאליפות העולם בכדורסל שהסתיימה בספרד, משחק הצמרת בליגה הספרדית ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 1 : 2, דיווחים נוספים מעוד משחקים מעניינים בליגות הכדורגל של ספרד ואנגליה , וכמובן חידוש התוכנית "שער לשבת" (בהנחיית יונתן כהן והפנל שלו בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו) עם חידוש משחקי ליגת העל והליגה הלאומית לעונת 2015 – 2014 בתום מבצע "צוק איתן" .

תבוסת הטניס של ישראל 2 : 3 נגד ארגנטינה בגביע דייוויס  היא מהלומה . גם בכיו הילדותי ללא הפסק והתמוה של אנדי רם (אחד מהצמד אנדיוני) בתום הניצחון במשחק הזוגות על הצמד הארגנטיני , איננו יכול לחפות במאום על נוף טניס דליל שהשתרש בישראל בעשורים האחרונים . אין כאן טניס . מלבד געגועי עבר לעידן איאן פורמן + שלמה גליקשטיין + עמוס מנסדורף לא נותר דבר . צל כבד מעיב גם על הבלחות האקראיות של דודי סלע ושחר פאר . אין טניס בישראל .

5. "שער לשבת" בערוץ 5 בכבלים (שבת – 13 בספטמבר 2014 בין 23.00 ל- 24.00)

הערה 9 : אני תמה כל פעם מחדש מדוע וכיצד חבורתו של יונתן כהן בוני גינזבורג , איציק כהן , ומשה פרימו נפעמת ונרגשת ב- "שער לשבת" מהצילומים המכוערים רוויי הפרסומות המסחריות בכל חור שניבטים אל צופי הטלוויזיה ממגרשי הכדורגל הדלים של מדינת ישראל . ארבעת החברה האלה מערוץ 5 בכבלים מנתחים ברוב רצינות לא רק כדורגל עלוב ומשמים , אלא מתעלמים (ביודעין ו/או באקראי…???) מאיכות צילום אלקטרונית ירודה ומכוערת , מנוגדת ברוב המקרים לחוקי הפרסום בשילוט בטלוויזיה , ובלתי מתקבלת על הדעת של ניידות השידור שלהם ואשר משווקת לצופי הטלוויזיה כלאחר יד . מזלם של ערוצי הטלוויזיה בישראל שמשדרים בשידורי הספורט הישירים (וגם המוקלטים) כמויות עצומות של פרסומות מסחריות בניגוד מוחלט לחוק , הוא ה- ישנוניות וחוסר הערנות שעוטפים כבדרך קבע את מועצת העיתונות בישראל . מועצת העיתונות בישראל בראשות הנשיאה כבוד השופטת דליה דורנר אמורה להגן על צופי הטלוויזיה מפני חשיפת יתר לעודף פנטסטי של פרסומות מסחריות הנשקף בשידורים ודיווחים עיתונאיים ישירים במגרשים ובאצטדיונים מכל עבר מכל רום , ומכל זווית התבוננות . התופעה השלילית הזאת האסורה על פי דיני הפרסום בטלוויזיה הציבורית והמסחרית כאחת איננה רק עניין אסתטי . מדובר בתופעה מהותית חמורה שמייצרת Frame עמוס פרסומות מסחריות ואשר מפריע בעליל לצופי הטלוויזיה בארץ להתרכז ולהתבונן בגיבורי העלילה , ומאידך גם להיות חשופים בעל כורחם לשטיפת מוח מסחרית אין סופית כמעט . צילומי הכדורגל אמש מאנגליה וספרד ב- "שער לשבת" ממחישים היטב את התהום הפעורה בין כיסוי כדורגל טלוויזיוני עלוב בארץ לבין אותה המלאכה היפה שנעשית באירופה . ברור שבין התאחדות הכדורגל הישראלית וקבוצות הכדורגל שלה לבין רשתות הטלוויזיה בארץ נוצרת סימביוזה כלכלית בתוכה שני הגופים , אנשי ההתאחדות מחד ומצלמות הטלוויזיה מאידך מצפצפים פעמים רבות על החוק ועל הצופים . מדהים אותי כיצד הנהלות רשתות הטלוויזיה , הארציות ובכבלים , וחבורות פרשני הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים משתפים פעולה ומנהלים מדיניות שידור מזויפת , ואינם מתייחסים אפילו במילה למצב הבלתי שפוי הזה ומרשים לו להימשך כאילו מדובר בעסק מקובל ונורמאלי .

השַדָּר לירן שכנר משדר את המשחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1 : 1 . הוא נמנה בשעתו על אותם פרשני הטלוויזיה שאיישו את אולפן הנֶפֶל של ערוץ 1 בירושלים במונדיאל ברזיל 2014 . נראה שהוא התאושש מאז ושידר במרץ בלתי נדלה את העלילה המשעממת אליה נקלע באצטדיון "ווסרמיל" . הוא במגרש והפנל באולפן לא הקדישו תשומת לב יתירה לפנדל מוצדק בו זכתה הפועל באר שבע אולם נעלם מעיניו של שופט המשחק אוריאל גרינפלד . ניידת השידור בבאר שבע משופעת בתריסר מצלמות הפיקה ארבעה הילוכים חוזרים מארבע זוויות צילום שונות למהלכים המכריעים במשחק . חיוני ו- יפה !

השַדָּר רמי ווייץ שידר את המשחק הפועל תל אביב – מכבי נתניה 1 : 0 . קולו נבלע והלך לאיבוד בתוך שפע של אינפורמציה ב- "שער לשבת" . שלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות התבוננות שונות של ניידת השידור שהתמקמה באצטדיון "בלומפילד" , העניקו והעשירו את מנת האינפורמציה הטלוויזיונית לה זכו צופי ערוץ 5 בכבלים .

השַַדָּר דוד הופמן שידר את ההתמודדות מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0 : 0 שהפכה להיות משחק מלחמה . שלושה מורחקים בכרטיסים אדומים . דוד הופמן ושופט המשחק איתן שמואלביץ' נכשלו יחדיו כישלון חרוץ בדקה ה- 44 של ההתמודדות . שחקן אשדוד רועי בקל בעט כדור עונשין מ- 11 מ' לשערו של גיא חיימוב מקריית שמונה . שבריר שנייה לפני מגע רגל של רועי בקל בכדור ניתק גיא חיימוב מקו שערו וזז לפנים , הקטין את קו הבסיס של שערו (במשולש שקדקוד A שלו הוא הכדור ונקודות B ו- C הן הקורות) , והדף בקלות את הכדור . השופט איתן שמואלביץ' לא הורה משום מה על בעיטה חוזרת והשַדָּר דוד הופמן לא שינן את החוק לצופיו בו נקבע כי לשוער מותר לנוע על קו השער בלבד, אך אסור לו בשום אופן לצאת משערו בטרם מגע רגלו של הבועט בכדור . גם הפנל של יונתן כהן באולפן והוא עצמו לא דנו בעבירה על החוק שביצע שוער קריית שמונה גיא חיימוב .

haimov 1

טקסט מסמך : 13 בספטמבר 2014 . הדקה ה- 44 במשחק מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0:0 . שוער הפועל קריית שמונה גיא חיימוב עוזב את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם בעיטת העונשין מ- 11 מ' של שחקן מ. ס. אשדוד רועי בקל . גיא חיימוב מקטין את מידת קו שערו המקורי (אורכו 7.32 מ') במשולש ABC ויוצר קו בסיס חדש וקצר יותר במשולש ADE. בכך הוא מגדיל את הסיכויים שלו לעצור את כדור העונשין. זוהי עבירה מפורשת על החוק שהשדר במגרש דוד הופמן ופרשני האולפן של ערוץ 5 בכבלים התעלמו ממנה ולא דנו בה משום מה. ( ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

השַדָּר תומר לוי שידר את המשחק המשעמם הפועל עכו – הפועל חיפה 1 : 1 .

השַדָּר פאדי מוסטפא שידר את המשחק הפועל רעננה – הפועל פ"ת 4 : 0 . רק 900 צופים חזו בו אולם דווקא שם הופקה תמונה טלוויזיונית נקייה מפרסומות עודפות .

58000 (חמישים ושמונה אלף) צופים נכחו בשבעת משחקי המחזור הראשון של ליגת העל בכדורגל. 27000 (עשרים ושבעה אלף) מהם איישו כאמור את אצטדיון "סמי עופר" החדש ביום שני – 15 בספטמבר 2014 במשחק מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 . "שער לשבת" היא תוכנית חשובה שמסכמת מידי שבוע את משחקי המחזור בליגת העל והליגה הלאומית ומאכלסת בתוכה גם קטעי כדורגל נבחרים מהליגות האירופיות ועוד דיווחי ספורט חדשותיים אחרים אותם מגישה ומשדרת טליה סלנט . למרות בקיאותה בחומר היא חייבת לעבור קורס קריינות . מן הדין לציין כי הפנל של המנחה יונתן כהן , העיתונאים – שדרנים בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו (ויונתן עצמו) מתמצא היטב לפרטי פרטים בנעשה בקבוצות ליגת העל ומכיר ומזהה את כל השחקנים על בוריים .

סוף הפוסט מס' 433.

1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 2. עמיחי שפיגלר. 3. סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : רף הכניסות לבלוג yoashtvblog.co.il נע ביום אחד בין 100 (מאה) ל- 300 (שלוש מאות) .

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 432 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 11 בספטמבר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————-

1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 2. עמיחי שפיגלר. 3. סוכת רשות השידור הנופלת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : אני אוהב להאזין לעיתונאי – שדרן כנה וחוקר ברדיו גלי צה"ל , המידה רבה לא שגרתי , מר רינו צרור בימי חמישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 .

הערה 5 : אני אוהב לקרוא את הטקסטים והניתוחים של פרשנית הטניס של העיתון "ישראל היום" העיתונאית אילנה ברגר – הרפז . היא כותבת היטב .

כותרת הפוסט : 1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. עמיחי שפיגלר. סוכת רשות השידור הנופלת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

שלושת  האלופים הראשונים . THE FIRST THREE GRAND  MASTERS . אלופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (חלק ד') . דן שילון,  אלכס גלעדי,  ומוטי קירשנבאום . כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי . חלק מהטקסט המופיע כאן נכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לספטמבר 2011 .

סיסמאת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

FROM MY POINT OF VIEW : If You Do, Do It Right – If Not Give It Up

השורה התחתונה :

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIP BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News and documentary) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD IN YEARS 1936 – 2009

ציטוט : "מעשים גדולים אינם נעשים בכוח – אלא בהתמדה" . (סמואל ג'ונסון) .

1. שלושת האלופים הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שקמה מעפרה בשנים 1969 – 1967

א. פרולוג קצרצר . חלק מהטקסט המובא עכשיו בפוסט הנוכחי לקוראי הבלוג משמש רקע להולדתו הטלוויזיונית של יורם ארבל היכן שהוא בסופה של 1971 אולי בראשית 1972 . הפוסט הזה נחקר ונכתב בסופה של 1998 לאחר שובי מסידני (Sydney) מפגישת ה- WBM ה-1 שעסקה בהכנות למבצע כיסוי הטלוויזיה את אולימפיאדת סידני 2000 .

ב. הספר "רוש ולענה בשנים 2005 – 2001" אחד מבין 13 הספרים שמרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מחזיר אותי בערגה לראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה . נוף נערותי הטלוויזיוני . גם נוף נערותו הטלוויזיוני של יוֹרָם אָרְבֶּל . שנת 1971 היוותה קו זינוק טלוויזיוני משותף לשנינו , בתחומים שונים , אך באותה מדיה לתקשורת המונים . המיקרופון לא היה אביזר חדש עבור יורם ארבל . בטרם מעברו לטלוויזיה הישראלית הציבורית והדַרְדָקִית בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת , היה יוֹרָם אָרְבֶּל אחד מקרייני החדשות המפורסמים ביותר ברדיו "קול ישראל" . הוא היה הקריין בתקופתו של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹך גִבְתוֹן ז"ל בטרם עידן הטלוויזיה בארץ , מי שבישר בקול הבריטון העמוק שלו במהדורת החדשות של 08.00 ביום שני – 5 ביוני 1967 לאזרחי מדינת ישראל כי פרצה מלחמת ששת הימים . בדצמבר 1971 או אולי בינואר 1972 ביקש יוֹרָם אָרְבֶּל לעשות הסבה . כמו רבים אחרים גם הוא רצה להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחטיבת הספורט של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . בעיקר שדר כדורגל . גם יורם ארבל מַלָבֶּסִ"י צעיר בן 30 מפתח תקווה רצה לחבוש את דמותו של שדרן רדיו "קול ישראל" הפופולרי והמוערך ו- הבלתי נשכח נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם ז"ל , אולם בטלוויזיה הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה . מיקרופון הכדורגל  של הרדיו היה תפוּש ומאוָּיש ע"י נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם עצמו מאז שנת 1947 ללא כל מתחרים . נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם המוכשר , האהוב , והפופולארי לא היה מאוים ע"י איש בימים ההם אולם מאידך הרדיו נתפש כ- Media ישנה , עתיקת יומין . העתיד היה טמון בטלוויזיה ויוֹרָם אָרְבֶּל כמו רבים לפניו וגם אחריו ביקש למצוא את עתידו בחטיבת הספורט של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . לטלוויזיה הישראלית מלאו ב- 1971 שלוש שנים בלבד . מנכ"ל רשות השידור ב- 1971 היה שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל . מנהל רדיו "קול ישראל" היה משה חובב ז"ל . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ייבדל לחיים ארוכים היה סא"ל יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל שהתמנה לתפקיד הרם במקומו של נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל . שַיְיקֶה תַּדְמוֹר הובא לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 משורות צה"ל על פי יוזמה של ייבדל לחיים ארוכים המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל הסופר נָתָן שַחַם (חבר קיבוץ בית אלפא) . היוזמה יוצאת הדופן הזאת זכתה לתמיכה גורפת של שַר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור יִגְאָל אַלוֹן ז"ל ומנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל וכמובן גם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חַיִים יָחִיל ז"ל . זה היה לפני המון שנים . מרבית גיבורי סַגָת הטלוויזיה ורשות השידור של הדוֹר ההוא מהימים ההם כבר אינם בין החיים .

אל הסביבה הטלוויזיונית האמביציוזית והתחרותית הזאת נשאב גם יוֹרָם אָרְבֶּל . מי האמין כי בתוך עשור יהפוך דווקא הוא לשַדָּר הספורט הלאומי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בה בלטו באותו עשור ה- 70 ההוא של המאה הקודמת דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומְָרְדְּכַי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם . שלושת האלופים דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום נציגים של שלושה פיקודים נמרצים רוויים קצינים וחיילים מלאי כישרון , תשוקה , ודבקות במשימה – הציגו כבר לפני שנות דוֹר וחצי , אידיאל בכל רמה כמעט בעשיית טלוויזיה . משום כך הפכו לדמויות מופת ומודל לחיקוי . דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נמנים על קבוצת אנשי טלוויזיה מהגדולים ביותר שקמו עד היום במדינת ישראל . הם היו Pioneers . דוֹר החלוצים המייסדים . שלושתם היו ממחולליה של מהפכת התקשורת הטלוויזיונית שהתחוללה במדינת ישראל בסוף עשור ה- 60 ובשנות ה- 70 של המאה הקודמת . המהפכה שינתה את אורחות חייו של כל אזרח בישראל . בעיצומה של מהפכת הטלוויזיה הזאת בישראל בחודש אוגוסט של שנת 1973 , כחמש שנים ורבע לאחר הקמתה , מונה מר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (היום פרופסור ארנון צוקרמן) למנהלה החמישי . כל אחד מהשלישייה היוצאת דופן והנזכרת לעיל הוקיר והעריך את ארנון צוקרמן האיש ששימש מנהיג שידור משגשג ומנהל מוכשר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שֵש שנים רצופות מ- 1973 עד 1979 . בעיניי ועל פי חוות דעתי הייתה תקופת השנים ההיא 1979 – 1973 "תּוֹר הַזָהָב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ב- 1 אפריל 1974 מונה יִצְחָק לִבְנִי מפקד גלי צה"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג . הטלוויזיה הישראלית הציבורית  עשתה בשנות ניהולם של ארנון צוקרמן ויצחק לבני את הצעד הגדול ביותר לקראת שֵם התואר המקצועי המחייב , והקרוי , "רשת שידור" . בין מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שרר במשך חמש שנים מתח ניהולי וריב סמכויות , אך באופן פרדוקסאלי לא הפריע הדבר לפריצת הדרך ההיסטורית . סיבת ההצלחה איננה מקרית . ההיסטוריה העמידה לרשותו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שלושה אישֵי טלוויזיה רב תחומיים בדמותם של דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאום . שלושתם היו לא רק אנשי הפקה ועריכה מצטיינים אלא היו מנהיגי שידור . האנשים נהו אחריהם . השפעתם על התוויית הדרך בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת ובעיקר ו- מייד בתום שידורי אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 ורתימת הכפופים להם בדרך להגשמת משימות השידור היו מרשימות ומשכנעות, ובשל כך בלתי נשכחות. זאת חוות דעתי. השלישייה הזאת כיהנה בעצם כמעין חֶבֶר נאמנים של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. כל השלושה היו מעריצים מושבעים של מנהל נערץ שהיה מנהיג שידור בעצמו . הכרתי היטב במסגרת עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . שלושתם היו עובדים סופר מקצועיים בעלי יושרה . מאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הייתי רחוק . לא הכרתיו כלל עד הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . אבל החזקתי בדעה שאם השלישייה הזאת שאותה הכרתי רוחשת לו אהדה כה גדולה סימן הדבר שגם הוא כמותם חונן ביושרה וכישרון . יושרה היא התכונה החשובה ביותר של כל מנהיג באשר הוא בכל רמה ורובד . הטריאומוויראט למרות גילו הצעיר קבע יחד עם מנהלם אג'נדה ברורה של השידור הציבורי . פילוסופיית שידור שהושתתה על פרופורציה מתאימה בין שידורי הדרמה , הבידור , החדשות , התיעוד , והספורט . הייתה גם קורלציה בעת ההיא בין כמות העשייה העצמית המקורית לבין רכישת הסרטים הקנויים . זאת הייתה תקופה טלוויזיונית הירואית ונפלאה שחלפה לבלי שוב . Gone With The Wind . לא רק בגלל התוצאות המשגשגות העכשוויות והקונקרטיות שהופקו והושגו באותו העשור המופלא שבין 1970 ל- 1980, אלא גם מפני התקוות והאמונה שנזרעו ו- ננטעו , ובשל מודל טלוויזיוני – ציבורי של "תּוֹר הַזָהָב" שנוצר ורבים חשבו שהוא יחזיק מעמד לנצח .

ב- 1 באפריל 1979 הודח יִצְחָק לִבְנִי מכהונתו . או אם תרצו תקופת כהונתו בת חמש שנים לא הוארכה . ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זְבוּלוּן הָמֶר (איש המפד"ל) לא הייתה מעוניינת עוד בשירותו ומינתה תחתיו את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור הבא. בקיץ 1979 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד מדיחו של מנהל הטלוויזיה . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידונו אי הסכמתם ומאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד- לכישלון . אולי מראש . הם בעלי וֶותֶּק של עשייה בת עשור בטלוויזיה והמנכ"ל הטירון שלהם לא שידרו על אותו הגל . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 (פיגורה תקשורתית מוכשרת בפני עצמה שקנתה את המוניטין שלה בעיתון "מעריב") , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות מנהיגם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה של הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית . האנשים שבנו את הבית נטשו אותו . שלושתם עלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אך היו חלשים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד היררכי , לכן כל השלושה הובסו בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד . לוּלֵא פרשו ממנה נכון היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . יוסף "טומי" לפיד ז"ל נהנה בתקופת המנכלות שלו בשנים 1984 – 1979 מגיבוי פוליטי בוטה ובלתי מעורער של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל . מוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית של עשור ה- 70 (1979 – 1969) חווה מטמורפוזה עם התמנותם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ורְאוּבֵן יָרוֹן למנהיגי השידור הציבורי . למעשה התרחשה מהפכת שידור טלוויזיונית במלוא מובן המילה שחולל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בגיבויו של רְאוּבֵן יָרוֹן . מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אף הכריז בפֶה מלא בפני עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלהלן : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית" . כידוע אין מתרחשות מהפכות מהוללות בלעדי שינויים דרמטיים ו- ללא עריפת ראשים . "תּוֹר הַזָהָב" שהוביל ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 יחדיו עם שלושת האלופים שלו – התפוגג בבת אחת .

עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד והובס מבלי שידע זאת . הסתלקותם של דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם – שלושה אישים ברמה כה בכירה מ- בימת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אובדן ויצרה חלל ריק . ברור ש- יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור התקשה למלא את החסר . במשך כמה חודשים מילא במקביל תפקיד כפול של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנכ"ל רשות השידור. משימה בלתי אפשרית גם לגאון ניהול. והוא לא היה כזה. בתוקף תפקידו כעורך ראשי של השידור הציבורי האלקטרוני מינה מאוחר יותר את יִצְחָק "צָחִי" שְמְעוֹנִי ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , את טוּבְיָה סַעַר הציב כ- מנהל חטיבת החדשות , ובידי צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מפקד גלי צה"ל לשעבר הפקיד את חטיבת התוכניות. דָן שִילוֹן ניהל את מחלקת הספורט בשנים 1974- 1969. אח"כ שימש מנהל חטיבת החדשות במשך שלוש שנים מנובמבר 1974 עד נובמבר 1977 . בשנות ניהולו קבע נורמות עיתונאיות חשובות והציב מסגרות שידור איתנות של ארגון והפקה . הוא נולד ב- 24 באוקטובר 1940 בתל אביב בבית פועלים פשוט להוריו שלמה ופַניָה שוּלְקִיס . מאוחר יותר שינה את שם משפחתו משוּלקִיס לשִילוֹן. דָן שִילוֹן היה בשנות ה- 60 עיתונאי ושַדָּר רדיו במחלקת החדשות של "קול ישראל". הוא קנה לראשונה את פרסומו הגדול ככתב רדיו אמיץ בתקופת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בשעה שסיקר תחת אֵש את כיבוש תֵּל – פָאחֶר ברמה הסורית ע"י חטיבת גולני . הוא נמנה על קבוצה מצומצמת של שדרי רדיו "קול ישראל" מצטיינים כמו שְלמה אַהֲרוֹנְסוֹן , רוֹן בֵּן יִשַי , יִרְמִיָהוּ יובֵל , מִיכָה שָגְרִיר , רָפִי אָמִיר , חַיִים יָבִין , ומִיכָאֵל הוּלֶר שעשתה עבודה עיתונאית פנטסטית בתנאי קרב בקו החזית הראשון במלחמת ששת הימים . הם היו עיתונאי רדיו שחֵירפו נפשם מנגד בעת סיקור קרבות המלחמה כדי להביא את האינפורמציה האמינה ביותר , הראשונית ביותר , והעדכנית ביותר למאזיניהם . שלושה מהם , דָן שִילוֹן , רוֹן בֵּן יִשַי , ויִרְמִיָהוּ יוֹבֵל קיבלו בתום מלחמת ששת הימים את פרס אגודת העיתונאים על עשיית הכתבה הטובה ביותר בשדה הַקְרָב . shilon 1 טקסט תמונה : סתיו 1967 . הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה . אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו "קול ישראל' משדות המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 . יושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי , דן שילון , וירמיהו יובל (לימים פרופסור לפילוסופיה ירמיהו יובל) . עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן רדיו מצוין בתקופת המלחמה ולימים נשיא מדינת ישראל . שאר הנוכחים אינם מזוהים . (התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון קיבל את הפרס הראשון מענק כספי בגובה של 1225 ל"י בגין הכתבה , "הַקְרָב עַל תֵּל פָאחֶר" . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יצאתי אל הקרב על תל פאחר מקריית שמונה בתוך הזחל"ם של המג"ד מוסה קליין . כבר בגבעת האם התחלנו לחטוף אש סורית מכל הכיוונים . לא עבר זמן רָב והזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה . התעופפתי החוצה אך התברר לי כי נותרתי ללא כל חבלה גופנית או אפילו שריטה כלשהי . לרוע המזל נפגע מכשיר ההקלטה ללא תקנה . שדה הקרב היה כבר זרוע פצועים והרוגים , וכלי רכב פגועים . ההרגשה שלי הייתה איומה . הרגשתי חסר אונים לעזור לחיילי חטיבת גולני במלחמתם . הדבר היחידי שאותו יכול הייתי לעשות היה הטיפול בפצועים . כיוון שמכשיר ההקלטה התנפץ לרסיסים , הייתי רושם לעצמי מפעם לפעם רשימות חטופות של מהלך המאורעות ודברי החיילים והפצועים . לאחר שנכבש תל פאחר נתבקשתי על ידי הרופא לצאת כמאבטח בתוך זחל"ם שנשא פצוע קשה אל בית חולים השדה הקרוב ביותר . כאשר עליתי על הזחל"ם ראיתי חייל שוכב שפצעיו הסתירו את דמותו . כדי לנסות לעודד את רוחו ולהיווכח אם הוא אומנם בחיים עדיין , שאלתי לשמו. היה זה חברי הטוב העיתונאי יעקב העליון ששימש כמפקד טנק ונפגע בקרב. קשה לתאר את ההלם שחטפתי" . העיתונאי לֵוִי יצחק הירושלמי חבר צוות השופטים קרא את נימוקי הוועדה , ואמר : "דן שילון גילה תושייה במילוי חובתו העיתונאית בעת שהזחל"ם שנסע בו נפגע בקרב של חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר הסורי . הכתבה רבת המתח מתארת בצורה חיה ובהירה , ועם זאת דרמטית ומאופקת , את מהלך הקרב ואת רגעיו הארוכים שלוֹ בתוכן" .

לרון בן ישי הוענק הפרס השני 750 ל"י על כתבתו , "קרב אֵש בקָנְטָרָה" . ירמיהו יוֹבֵל זכה בפרס השלישי 500 ל"י , בשל דיווחיו על "השעות הראשונות של המלחמה" . דן שילון הודה בשם מקבלי הפרס , ואמר : "ליוותה אותי מועקה גדולה על שכלי הנשק היחיד שלי ושל חבריי ברדיו 'קול ישראל' המשדרים משדה הקרב היה המיקרופון , בלי יכולת לירות אפילו כדור אחד" .

חיים הרצוג פרשן מלחמת ששת הימים של רדיו "קול ישראל" ב- 1967 , ולימים נשיא המדינה , שימש יו"ר חבר השופטים , אמר , "בזכותם של כתבי הרדיו חיינו למספר שעות מחדש את אחת התקופות המופלאות של עם ישראל . במלחמת ששת הימים יצאנו עם ירושה תיעודית עצומה בזכות כתבי הרדיו , ירושה תיעודית אשר תהפוך ללחם חוקו של כל יהודי עד סוף הדורות . כמו שכל ילד יהודי מכיר את סיפור מצדה מפני שנמצא היסטוריון אחד , יוספוס פלאוויוס אשר רשם את הדבר , כן ידע כל ילד יהודי בעוד אֶלֶף שנה את פרשת מלחמת ששת הימים על פרטיה , וימשיך להאזין לכתבי הרדיו של "קול ישראל" משנת  תשכ"ז " .

הכרתי את דָן שִילוֹן במשך שנים רבות . לא ראיתי מעולם מנהיג שידור Cool יותר ממנו . גם תחת לחץ . הוא תמיד היה תחת שליטה עצמית . מעולם לא איבד את עשתונותיו . קור רוחו ושיקול דעתו האיתן תחת לחץ באו לידי ביטוי באותם רגעי אימה כשעשה את כתבת הרדיו של כיבוש תֵּל פַאחֶר ע"י חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ב- 1967 . הוא לא התבלבל , נשאר קר רוח , ודבֵק למשימה . אותו קור הרוח ושיקול הדעת עמדו לו בעת שניהל בתנאי עבודה קשים את מחלקת הספורט ואח"כ את חטיבת החדשות בטלוויזיה בשנים 1977 – 1968 . ראיתי את דָן שִילוֹן גם הרבה פעמים חסר שבע רצון או כועס בעבודתו אך אף פעם לא מאבד את עשתונותיו . הוא היה מנהיג שידור . עיתונאי רציני וגם מחנך ומורה דרך לרבים . כמו קולגות אחרות עזב גם דָן שִילוֹן את הרדיו ב- 1968 והצטרף באותה שנה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . סַלִים פַתָּאל והעיתונאי יִצְחָק לֵוִי הַיְרוּשָלְמִי ערכו לו את מבחן הקבלה הראשון וקיבלו אותו כמועמד לקורס ההכנה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . פרופסור שְלמה אַהֲרוֹנְסוֹן מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה קיבל אותו לעבודה כעיתונאי , כתב , ושַדָּר בחטיבה . הוא נבחר להגיש בסופו של חודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . את מהדורת "מבט" הראשונה הגיש חַיִים יָבִין .דָן שִילוֹן גבר גדל מידות היה בעל כריזמה ומנהיגות טבעית. עיתונאי "דָבָר" נָחוּם בַּרְנֵעַ כתב ב- 30 באוגוסט 1968 ב- "דבר השבוע" כלהלן : "המצלמה אוהבת את דן שילון . ואף כי יש בטלוויזיה גברים בעלי חיצוניות מרשימה יותר , ולא כל שכן קול עמוק ומגרגר כמסורת המקודשת של קרייני רדיו "קול ישראל" , הוא ממלא את המסך הקטן של מגזין החדשות , והצופה עצמו" . shilon 2 טקסט תמונה : שנת 1968 . הימם ההם – הזמן ההוא .דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה בחודש יולי – שנת 1968 . מגיש המהדורה הראשונה היה חיים יבין . (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   salim fatal טקסט תמונה :  שנת 1968 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו סלים פתאל מראשוני צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית (כונתה אז הטלוויזיה הכללית) שקיבל את דן שילון לעבודה בטלוויזיה ב- 1968. סלים פתאל שימש מנהל התוכניות במשך שנים רבות בטלוויזיה בשפה הערבית ונחשב לבר פלוגתה חריף של מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אופן הקריינות של דָן שִילוֹן לא מצא חן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים ברדיו ובראשם אַרְיֵה אוֹרְגָד שפנו אף הם מהרדיו "קול ישראל" לקריירה בטלוויזיה הצעירה . הם באו בתלונות למנהל צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי ברדיו . נפגשתי עם דָן שִילוֹן ב- 7 בינואר 2003 בקפה "באזל" בתל אביב . הוא היה אחד הראשונים מתוך יותר מ- 800 עמם שוחחתי ונפגשתי לצורך כתיבת הספר . חקרתי אותו חקירת שתי וערב כארבע שעות . דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "התככים בתוך הטלוויזיה נולדו מייד עם הקמתה . אריה אורגד התלונן בפני אֵלִיהוּא כָּ"ץ שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע" , "ח" ו- "ר" . אֵלִיהוּא כָּ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוסי צמח . לא הסכמתי . הייתי קריין טוב . הטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה . לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי לשידורי הספורט . הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . אח"כ אִפשר לי אֵלִיהוּא כָּ"ץ להקים את מחלקת הספורט בתנאי שתהיה כפופה למנהל חטיבת החדשות . כך זה התחיל" .

דן שילון היה הראשון להבין אז כי שידורי הספורט המביאים עמם דרמה , מתח ועניין , הם מנוף רייטינג רָב עוצמה ונדבך חשוב בשידורי הטלוויזיה באשר היא . נפל בחלקו לשַדֵר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 קטעי ספורט אולימפיים (מכסיקו 1968) בתוך מהדורת "מבט" . דָן שִילוֹן היה האיש ששידר בהצלחה את אירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוספים קצרים בתוכנית החדשות "מבט" . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בראשית צעדיה , אך רשתות הטלוויזיה הציבוריות הוותיקות באירופה המאוגדות ב- EBU רכשו את זכויות השידורים של אולימפיאדת 1968 תמורת סכום של  1.000000 (מיליון) דולר [1] . רשתות הטלוויזיה של מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה שילמו  250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר [2] . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU שידרו ישיר את אולימפיאדת מכסיקו 1968בעוד אנחנו הסתפקנו בקטעי פילם קצרצרים . אף על פי כן לשידור אירועי ספורט במהדורת "מבט" ההיא ב- 1968 היה אפקט גדול על הציבור בעקבותיו הגה דָן שִילוֹן  את רעיון מיסוד מגזין ספורט שבועי שאמור היה להיות משודר בכל מוצ"ש , ובמרכזו יעמוד סיקור קבוע של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל . "מבט ספורט" שודר בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט" . דָן שִילוֹן היה העורך והמגיש של התוכנית . דוֹב עַצְמוֹן (קוסטקובסקי) אז עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ . ב- 1969 הקים את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות למנהל חטיבת החדשות . דָן שִילוֹן הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט". נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר במיסוד אות פתיחה בלתי נשכח ו- מיתולוגי של התוכנית ההיא "מבט ספורט" שהפיק , ערך , ושידר . את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל , א"ק , וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ' . יִגְאָל שִילוֹן אחיו של דָן שִילוֹן בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ' . פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , הקרוי "JAGERLATIN" , נלקח ב- 1968 מרצועת התקליט מפורסם , "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last) . חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה . מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד . "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית עשירת רייטינג אלא גם קלילה וקליטה . נעימת פתיחה אדיטוריאלית שהייתה יותר מעיטור מוסיקאלי והיווה את מהות הכותרת הראשית של תוכנית הספורט הטלוויזיונית ההיא . "Jagerlatin" הכניסה מייד את הצופה הישראלי לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב . כשאמרת "מבט ספורט" , אמרת דָן שִילוֹן . עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה . shilon 3 טקסט תמונה :  1968 . הימים ההם – הזמן ההוא . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968 . מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה עיצבו את מראה פניו של אולפן הספורט . (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . yoash 9 טקסט תמונה : מאי 1975 . הימים ההם – הזמן ההוא . אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב . בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הפתיחה של משחקי כינוס הפועל . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם בני כרמלי, הבימאי יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי – בלינדמן .  (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . יואש אלרואי) .

יִגְאָל שִילוֹן נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו . כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה . באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל . יִגְאָל שִילוֹן התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה . משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה . יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל . אני מכיר אותו מקרוב . הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור , איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה . יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 (שלושת אלפים תקליטים) . הוא היה מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה . זה היה לפני יותר מארבעים שנים . יגאל שילון לא נפל במאום בכישרונו משניהם . לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה . יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית , "משחק השבת" .

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור" , הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו , ומוסיף : "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט . איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN", אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN" כפס הקול של התוכנית . אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר . בינתיים הספקנו גם לריב . כעבור זמן , ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט" , דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב . באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "JAGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט" , והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה . השאר היסטוריה" .

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) מרשת ABC ולא ידע מיהו . רוּן אָרְלֶדְג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולארית בעלת המוניטין העצום של רשת הטלוויזיה האמריקנית, "ABC- Wide World of Sports" . "מבט ספורט" האמריקני . מגיש התוכנית היה גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay) . אנשי ABC נהגו לומר , כשאתה אומר , "ABC – Wide World of Sports" , אתה בעצם אומר גִ'ים מֵקָאיי . מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית גִ'ים מֵקָאיי ו- רוּן אָרְלֶדְג' מ- ABC . דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן אָרְלֶדְג' חוֹלֵל בארה"ב . הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני . "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי . למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם , היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל שנערכו במדינות ישראל בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש . דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה , הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולארי בישראל . הוא הקים את "מבט ספורט" מאפס . מכלום . "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים . מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל , בין העובדים ובציבור הצופים כאחד . הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שַדָּרֵי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן – אברהם ז"ל ברדיו . נחמיה בן – אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּשרון תיאור ושידור נדיר , שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת . צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם ז"ל עוד בחייו . קולו שמור לעַד בפנתאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל" .

כל צמרת עיתונאי הספורט בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 . הנה חלק מהרשימה הארוכה . גדעון הוד , מתי גולן , דן מרגלית , נחמן שי , משה לרר , עו"ד חנוך קינן , יצחק שתיל , יאיר שטרן , אלכס גלעדי , אמציה לבקוביץ , עמוס כרמלי (שוורץ) , דוב עצמון (קוסטקובסקי), רָפִי נָאֶה , אוּרִי נוֹי (אחיו של רפי נאה) , איתן עמית , יהושע כהנא , יורם שִימרון , אהרון להב , גֶדִי לִיבְנֶה (מגיש היום את "רגעי קסם" ברשת ב' ברדיו "קול ישראל") , אבי וולנטין , יורם ארבל ועוד בעלי חלומות רבים אחרים . על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה האפיל אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי , שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון , מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים . דן שילון הבחין בכישרונו . אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביום קיץ אחד באוגוסט 1969 פנה אלי העיתונאי דוב עצמון עורך מדור הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות" ששימֵש גם כסגנו של דן שילון בעריכת "מבט ספורט" , ואמר לי שעושים בחינות בטלוויזיה לבעלי קוֹל מתאים כדי לראות אם הם יוכלו להיות שדרי ספורט . הייתי בעצמי בימים ההם כתב בעיתון "ידיעות אחרונות" . תחום הכיסוי שלי היה אזור השרון . תהליך כניסתי לטלוויזיה ארך כמה חודשים . יום אחד נדרשתי ע"י עורכי העיתון לבחור בין מילוי תפקידי ככתב "ידיעות אחרונות" לבין הופעתי הראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמגיש תוכנית הספורט לנוער , "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" . השבתי להם בבירור : "אם אני נאלץ לבחור – בחרתי" . עזבתי את העיתון ועברתי לטלוויזיה . כלל לא התלבטתי" . shilon 4 טקסט תמונה : קיץ 1970 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו המשרד הדַל של חטיבת הספורט שהיה ממוקם בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי הנוכחים בתמונה : דן שילון (מימין) מנהל חטיבת הספורט יחדיו עם סגנו אלכס גלעדי בראשית הדרך . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 1 טקסט תמונה : סתיו 1970 . הימים ההם – הזמן ההוא. זהו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ממקימי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והעורך הראשי של "מבט" בשנים 1972 – 1969 . מוטי קירשנבאום הוא ממניחי יסודותיו של השידור הציבורי במדינת ישראל . הוא התמנה לתפקידו הבכיר ואחראי כעורך "מבט" ע"י מנהל חטיבת החדשות הראשון בימים ההם פרופסור שלמה אהרונסון . מוטי קירשנבאום היה מעמודי התווך של חטיבת החדשות  בשנים  1973- 1968 . ב- 1976 זכה מוטי קירשנבאום (בן 37 בלבד !) בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה בזכות התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" שערך והפיק וגם בזכות סרטיו הדוקומנטריים בהן תיעד את קורות מדינת ישראל בתחומי חברה, ביטחון, כלכלה, ותרבות בילוי של הציבור הישראלי בשעות הפנאי . צריך לזכור כי מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה במשך שש שנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . השכלת הטלוויזיה והקולנוע שלו הייתה רחבת ממדים בהשוואה לקולגות שלו בצוות ההקמה ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהו כ"ץ ב- 1968 . בכמה תחומי טלוויזיה הוא ניצב במידה רבה משכמו ומעלה בהשוואה לחבריו למקצוע . התמונה המופיעה לעיל צולמה ב- 1970 ע"י שרגא מרחב (בן 81 היום) מטובי הצלמים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה . (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר בעל 5 כרכים בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים , "8 ימי בראשית" , אחד מבין 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בתיעוד קורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, בחמישה תחומים עיקריים של חדשות , ספורט , דוקומנטריה , טכנולוגיה , וכלכלה טלוויזיונית.

[1]  ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU הנמצאים ברשותי . [2]  ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU הנמצאים לרשותי . לתוך האקלים הטלוויזיוני התחרותי הזה נקלע יורם ארבל היכן שהוא בסופה של 1971 , אולי ראשיתה של 1972. גם הוא רצה להיות שדר ספורט אצל דן שילון ואלכס גלעדי .

2. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 

טקסט תמונה : 1980 . יורם ארבל (מימין) בתום ריאיון טלוויזיוני עם המאמן האנגלי של נבחרת ישראל בכדורגל ג'ק מנסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בדצמבר 1971 אולי בינואר 1972 טִלְפֵּן שַדְרָן רדיו "קול ישראל" יורם ארבל אל מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה דן שילון והציע את עצמו כשַדָּר Free lancer של הטלוויזיה במשחקי כדורגל בליגה הלאומית בשבתות . יורם ארבל היה על ה- Pay roll של הרדיו אך זה לא הספיק לו . בטח לא לשאיפותיו ופרסום האישי שלו . דָן שִילוֹן נעתר לבקשתו . הוא ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חיפשו בנֵרוֹת עוד ועוד שדרי ספורט בטלוויזיה בנוסף לארסנל שעמד לרשותם בעת ההיא מאז 1970 וכלל את עצמם כמובן וגם את דוב עצמון , חנוך קינן , יאיר שטרן , איתן עמית , יצחק שתיל , אמציה לבקוביץ' , נחמן שי , דן מרגלית , יוֹרָם שִימְרוֹן , יהושע כהנא , רָפִי נָאֶה , אוּרִי נוֹי , גֶדִי לִיבְנֶה , רָפִי גִינָת , וגם אותי , ועוד אחרים . כיסוי אירועי הספורט במדינה ע"י הטלוויזיה לרבות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל נשען על ציוותי צילום שהשתמשו במצלמות פילם ישנות מסוג BL . לעיתים רחוקות כוסו אירועים ראשיים ע"י שתי ניידות השידור האלקטרוניות הגדולות , ה- OB הלָבָן וה- OB הכָּחוֹל . הן היו שמורות בדרך כלל לשני השדרים הבכירים של מחלקת הספורט בעת ההיא דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . באחד מימי שני בשבוע של אותו חודש ינואר 1972 הודיע לי המפיק והעורך הראשי דן שילון כי בשבת הקרובה יצטרף לצוות הצילום שלי ב- אצטדיון "בלומפילד" חניך חדש בשם יוֹרָם אָרְבֶּל מרדיו "קול ישראל" שרוצה לשדר בטלוויזיה . הודעתי לדָן שִילוֹן כי הצוות ואני נמתין ליורם ארבל בשער מס' 1 של האצטדיון , אך התעניינתי לדעת כיצד אזהה אותו . "אני מכיר את קולו כקריין חדשות ברדיו "קול ישראל" אך מעולם לא ראיתיו" , שחתי לבוס שלי . דָן שִילוֹן השיב מייד : "הוא ילבש חולצה לבנה בעלת פסים אדומים לרוחבה" , והוסיף מנייה וביה : "אתה יודע מה יואש אלרואי , עכשיו כשאתה שואל כיצד תזהה אותו , זה באמת נראה לי מוזר כיצד הגבר הזה שקוראים לו יורם ארבל יודע בדיוק מה הוא ילבש בעוד חמישה ימים" .

בפעם הראשונה שיוֹרָם אָרְבֶּל קִרְיֵין את ה- Voice over שלו אודות כתבת הפילם הטלוויזיונית הראשונה בקריירה (משהו באורך של שתי דקות וחצי , לא יותר) של איזה משחק כדורגל שְכוּח אֵל מחורף 1972 , הבנתי שנפל דבר . קול הבריטון היפהפה והסמכותי שלו בלט בבת אחת והאפיל על כולם . פתאום אתה מבין עד כמה איכות ווקלית ודיקציה מדויקת הם מרכיבים דומיננטיים בתחומי השידור בטלוויזיה וברדיו . אלוהי התקשורת העניק ליוֹרָם אָרְבֶּל מתת טבע ש- שווה מיליונים , אולם במשך שש שנים נטמע השדר המוכשר הזה בטלוויזיה (מכמה סיבות) מבלי לעלות לגדולה . דָן שִילוֹן אפילו לא חשב עליו במונחים של קנדידאט לקראת מונדיאל גרמניה 1974 . הוא לקח עמו לגרמניה את שני השדרנים אלכס גלעדי ויאיר שטרן . את יוֹרָם אָרְבֶּל הוא בכלל לא ספר . ב- 1976 טס יוֹרָם אָרְבֶּל לפרק זמן מסוים לנסות את מזלו בארה"ב ועוֹדֵד בֵּן עַמִי החליף אותו בעמדת ההגשה . יורם ארבל לא נמנה על צוות השידורים האולימפי של אולימפיאדת מונטריאול 1976 . רָפִי גִינָת נחשב אז לתקווה הגדולה של שידור כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא סמך עליו כעיתונאי .

הפריצה המטאורית הגדולה של יוֹרָם אָרְבֶּל (ובמידה רבה גם שלי) קרתה ב- 1978 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי החליט להציב אותי בבואנוס איירס כ- מנהל צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע ההפקה הגדול ביותר והמרוחק ביותר של הטלוויזיה מעודה מגבולות המדינה , הלא הוא מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . במקביל החליט אלכס גלעדי לשלוח לראשונה את יורם ארבל לחו"ל למונדיאל ההוא של ארגנטינה 78' כשַדָּר מִשְנִי לצדו של דן שילון . דן שילון נחשב לשַדָּר הכדורגל הטוב בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אלכס גלעדי החליט להשאיר את רָפִי גִינָת בבית . דן שילון עזב את מחלקת הספורט בנובמבר 1974 לאחר שמונה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל חטיבת החדשות . אלכס גלעדי התמנה במקומו למנהל מחלקת הספורט . בנובמבר 1977 נשלח דן שילון ע"י ארנון צוקרמן לשַמֵש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק . חיים יבין התמנה למנהל חטיבת החדשות במקום דן שילון . מנכ"ל הרשות יצחק לבני סמך על שני המינויים . בראשית ינואר 1978 החליט אלכס גלעדי להציב אותו כשדר מוביל במונדיאל ארגנטינה 1978 למרות שהיה חלוד לחלוטין . הוא לא שידר כדורגל מזה ארבע שנים תמימות . אפילו מוחמד עלי התקשה לשוב לזירת האגרוף אחרי נידוי בן שלוש שנים ממנה . צריך לזכור שדן שילון היה מפקדו הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי במשך זמן רב בשנים 1977 – 1969 . היה זה דָן שִילוֹן ששידר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שני משחקי הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה 4 : 1 ומונדיאל גרמניה 1974 גרמניה – הולנד 2 : 1 . דן שילון רצה מאוד להשתתף גם במסכת השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 למרות שלא היה כשיר . כלומר , הוא כבר ארבע שנים לא היה פעיל בתחום ולא שידר תחרויות כדורגל . למעשה הוא היה חָלוּד אולם אלכס גלעדי שמר לו במידה רבה חֶסֶד נעורים , ובאמת דן שילון שידר ישיר בפעם השלישית ברציפות משחק גמר של מונדיאל והפעם הזאת את ביום ראשון ב- 25 ביוני 1978 את משחק הגמר של מונדיאל ארגנטינה 1978 , בו גברה ארגנטינה באצטדיון "ריבר פלייט" ב- בואנוס איירס על הולנד 3 : 1 . אבל יוֹרָם אָרְבֶּל גנב לו את ההצגה והתהילה במהלך הטורניר ההוא .

טקסט תמונה : יוני 1978. אנוכי במונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 , ב- בואנוס איירס . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מציב אותי כראש צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים בבירה הארגנטינית . זה היה המונדיאל הראשון שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי בשטח – בארגנטינה, וזה היה גם המונדיאל הראשון של יורם ארבל כשדר מהשטח – ממוקד ההתרחשויות. התמונה צולמה בבואנוס איירס ע"י חטיבת הסטילס של ערוץ הטלוויזיה הארגנטיני ATC 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (בן 44) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאָלֶכְּס גִלְעָדִי (בן 36) להצטרף לקבוצת הטלוויזיה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי   (Operation Group – Argentina 78) במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של האנגלי בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) מרשת הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV . במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס על מנת לנהל משם את מבצע השידורים הבינלאומי הענק והמורכב והממושך , וגם רחוק מגבולות המדינה . הקושי הגדול ביותר שניצב בפני היה התקשורת הלוויינית הדַלָה שעמדה לרשותנו בעת ההיא . בתחנת הקרקע בעמק האלה ניצבה צלחת – אנטנה  בודדה אחת שהייתה מחוברת ללוויין ה- Primary האטלנטי בעוד איגוד השידור האירופי ה- EBU (הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חברה פעילה בו) העביר את כל סיגנלי הטלוויזיה שלו מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין אחר לגמרי , ה- Major האטלנטי .

טקסט תמונה : קיץ 1978 . אנטנה – צלחת אחת בלבד מוצבת בתחנת התקשורת ל- לוויינים ב- עמק האלה סמוך ךירושלים . אנטנה הצלחת הזאת הייתה מחוברת באופן בלבדי ללוויין ה- Primary האטלנטי . (לע"מ) .

בקיץ 1978 , הייתה רק צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים) . האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary האטלנטי . תקשורת הלוויינים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריות "בֶּזֶק" הייתה מוגבלת וענייה . נדרשו מצִדִי אִלתורים ופתרונות מורכבים ושיתוף פעולה מצד משרד התקשורת הארגנטיני ENTEL כדי להעביר בהצלחה את סיגנל הטלוויזיה של ATC 7 ו- 21 שידורים ישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים .

טקסט תמונה : 25 ביוני 1978 . מונדיאל ארגנטינה 1978 עמדת השידור שח הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "ריבר פלייט" ב- בואנוס איירס . השדר דן שילון (מימין) יחדיו עם הפרשן יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ' (משמאל) משדרים ישיר לארץ את משחק הגמר בין נבחרות ארגנטינה והולנד , 3 : 1 לארגנטינה בתום 120 דקות . (צילום בני עורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יום ראשון – 25 ביוני 1978 היה שיא המונדיאל ופסגת הכדורגל האולמי . בעמדת השידור שלנו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס משדרים דן שילון והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל ישיר את משחק הגמר בין נבחרות ארגנטינה והולנד לירושלים . יוסל'ה מרימוביץ ז"ל היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד , מאמן או שחקן , שהגיע מישראל לארגנטינה . חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות אהובה , משכמו ומעלה , ולא מפונקת . משהו בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה שאיננה עוד . אדיב , נדיב , וג'נטלמן . לא איש מֶלֶל ולא פרשן מקצועי אולם עוד זוג עיניים בעמדת השידור של השדר המוביל שלי . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מוצלחת ביותר למרות התנאים המורכבים והמסובכים והקשים , שנוצרו בימים ההם בבואנוס איירס (בעיקר בשל תקשורת לוויינים דלה) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ומי שהיה הבוס הישיר שלי כה התרשם מהניווט שלי ומהפתרונות הטכנולוגיים שמצאתי , שעם שובי ארצה מינה אותי בו במקום לתפקיד הבא של מפיק מבצע השידורים הבא של מונדיאל ספרד 1982 .

טקסט מסמך : 1978 . זהו פתק המינוי שכתב לי אלכס גלעדי בתום מבצע השידורים המוצלח של מונדיאל ארגנטינה 1978 : יואש יקירי , הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82' . אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת" . אלכס .

בין 1980 ל- 1990 הפקדתי את יורם ארבל על מרבית שידורי הכדורגל והכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . למעשה , ללכל אורכו של עשור ה- 80 במאה שעברה . הוא הוביל גם את שידורי מונדיאל ספרד 1982 , מכסיקו 1986 , ואיטליה 1990 . יורם ארבל היה השני בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי דן שילון ששידר ישיר שלושה משחקי גמר בשלושה מונדיאלים עוקבים . איש במחלקת הספורט לא יכול היה להתחרות בימים ההם עם היכולת הווֹקָלִית שלו וכישרון השידור הישיר מהשטח של Play by play . הוא שַדָּר נבון שחונן ביכולת ווירטואוזית כמעט לנסח בשידור ישיר סיטואציות ספורטיביות מורכבות במינימום מילים . אחת מהן הייתה קשורה ב- "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי בדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה 2 :1 השער השנוי במחלוקת אושר ע"י שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר , גם מפני ששני הקוונים שלו  מוֹרֵיְירָה מקוסטה ריקה ודֶלְצֶ'ב הבולגרי לא הניפו דגל המסמן מעשה חריג. השחקנים האנגלים מחו בפני עָלִי בֵּנָאסֶר וזעקו שוב ושוב "הוא הבקיע ביד" אך זה לא עזר להם . השוער האנגלי פיטר שילטון הוכה בתדהמה . הוא היה המום וזעק , "כיצד זה שופט המשחק לא מבחין במעשה תרמית שנעשה בגלוי ממש לידו ?" . ואז נכנסה הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO" לפעולה . היא הריצה בזה אחר זה שלושה Replays . הראשון היה מה- Leading camera (המצלמה המובילה) . השני הוּרָץ מהמצלמה ביציע הנגדי (ניצבה בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה המובילה) , וההילוך החוזר השלישי הוכנס ל- "אוויר" מהמצלמה האחורית הגבוהה שעמדה מאחורי השער האנגלי של פּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton) . עוד בטרם הסתיים ההילוך החוזר השלישי של TELEMEXICO חרץ יורם ארבל את דינו של דייגו ארמאנדו אראדונה (Diego Armando Maradona) בתריסר מילים בלבד : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן" , פסק , והפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין ורמאי . מרדכי שפיגלר היה הפרשן שלי ליד יורם ארבל באותו המשחק ההוא , אבל מה שאמר אחרי השַדָּר המוביל שלו כבר לא היה חשוב . בעמדת הניהול והפיקוח שלי ב- IBC במכסיקו סיטי לחצתי על הכפתור הירוק של ה- Talk back ואמרתי ליורם ארבל מילת שבח אחת : "BRAVO" . הוא היה ראוי לכך .

טקסט תמונה : יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . משרד התקשורת וההפקה של הטלוויזיה הישראלית במכסיקו סיטי . אנוכי (משמאל) יחדיו עם הפרשן מרדכי שפיגלר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אזור עמדות השידורים באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . השדר יורם ארבל (מימין) בשיאו כשדר כדורגל יחדיו עם עוזרת ההפקה שלי שמחה שטרית בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים בטרם השידור הישיר של המשחק המפורסם ההוא בשלב רבע הגמר ארגנטינה נגד אנגליה 2 : 1 . לתמונה הזאת יש ערך היסטורי (רב) מפני שהיא מדגישה כי עבודת השידור העיתונאית שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעשתה מהשטח – מעמדות שידור באצטדיונים ולא Off tube , לא ההעתקה מהמוניטורים באולפנים בירושלים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון בערב – 19 במארס 1989 בעת השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג , הגה יורם ארבל ברגע של התעלות את הסלוגן : "ככה לא בונים חומה…אמרתי לכם… ככה לא בונים חומה" לאחר שהחלוץ האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש את שערו של בוני גינזבורג בדקה ה- 71 של המשחק מבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים .

בעת אחד השידורים הישירים הפופולריים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , היכן שהוא ב- 1986 – שידורים שהפכו את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה ואת הטלוויזיה הישראלית למשאבת רייטינג – הוריתי לבימאי שלי יוֹאָב פֶּלֶג לנַתֵּב את המצלמות לעבר אנשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית שרחשו בהיכל . בצד מערב מוקמו המיקרופונים של שדרני רדיו "קול ישראל" ואנשי גלי צה"ל , ובפינה הדרומית של ההיכל התרכזו עשרות עיתונאים שדיווחו את רשמיהם מהתמודדות לעיתוני המחר . מֶסֶר הצילום נועד להדגיש את העניין הציבורי העצום שמעוררים משחקי מכבי ת"א בו מובילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית את התקשורת של המדינה אחריה . התרעתי את יורם ארבל ב- Talk back של הניידת (קו תקשורת פיזי מיוחד בו ניתנת לי האפשרות לדבר מניידת שידור עם השַדָּר הניצב בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו מבלי שקולי יישמע בשידור הישיר) כי מייד נחשוף למצלמות את הקולגות שלנו העוקבים כמוהו בדריכות אחרי המשחק . נתב התמונה בניידת השידור אריה נחמיאס לחץ על מקש מצלמה מס' 2 והעלה ל- אוויר את "כלוב" העיתונאים בהיכל יד אליהו הגדוש באנשי "מעריב" , "ידיעות אחרונות" , "הארץ" , "חדשות" , "דָבָר" , "על המשמר" , ומי לא . יורם ארבל לא היסס ובטקסט מבריק ויוצא דופן וחד בו מִיפָּה היטב את סדר העניינים בתקשורת הישראלית , שידֵר : "אלה הם הקולגות שלנו מהעיתונות הכתובה , ואת מה שאתם רואים עכשיו בטלוויזיה הישראלית , תיקראו מחר בעיתונים"

טקסט תמונה :  23 בנובמבר 1986 . נסים קיוויתי (מימין) ויורם ארבל מתארחים בביתי ברחוב משמר הגבול בירושלים . רעייתי ואני חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60 . שניהם היו שדרי ספורט דגולים . מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול בריטון חזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה היה טקסט מפתיע ובלתי צפוי ברלוונטיות שלוֹ . רק גאון שידור , קופירייטר כמו יורם ארבל , יכול היה להמציא טקסט כל כך חסכוני והגיוני שכזה בשידור ישיר ולפגוע בּוּל במטרה בכל כך מעט מילים . זה נראה פשוט אבל זה לא . המֶלֶל נשמע שחצני אך הוא איננו כזה . הוא מציג בתוך כמה שניות בודדות בבהירות , בחוכמה , ובקיצור את יחסי הכוחות ואת העדיפות הטבעית שיש לטכנולוגיה הטלוויזיונית ה- מיידית בשידור הישיר על העיתונאות הכתובה אך איננו ממעיט בחשיבותה . טקסט לעילא ולעילא . שוֹט (Shot) המצלמה שהעלתה לאוויר את חבורת העיתונאים לרגע , היה זניח לחלוטין בתוך מסת השידור הישיר של המשחק עצמו שנמשך קרוב לשעתיים , אך המילים שיורם ארבל ברר למיקרופון שלו היו חצובות בסלע .את הסלוגן שנאמר בשליפה , "מה שראיתם העֶרֶב בטלוויזיה – תיקראו מחר בעיתונים" , הפכתי למוֹטוֹ שנתלה לראווה לעֵין כל על הכותל המערבי שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . ראשוניות העברת המידע לצופים (בתנאי שהיא מהימנה) היא תמצית העבודה העיתונאית . גם בטלוויזיה . אמירה ידועה קובעת : "אין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של אֶתְמוֹל" . השידורים הישירים בטלוויזיה בערבים ובלילות של אירועי הספורט הבכירים שגשגו ויצרו מציאות אקטואלית חדשה בתקשורת המונים . העיתונות פיגרה אחרינו . בעקבות השידורים הישירים השיטתיים הללו הגיתי את אמירתי במחלקת הספורט : "אֵין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של מָחָר" .

חיי המַדָּף הארוכים של יורם ארבל בתעשיית הטלוויזיה בארץ הם כמעט חסרי תקדים . גם בקורות הטלוויזיה הבינלאומית . מנהלי רשתות הטלוויזיה בישראל ועימם הציבור שומרים לו אמונים מזה ארבעה עשורים . זה פנטסטי . היו לו נפילות עיתונאיות קולוסאליות כמו "משחק השרוכים" הנודע לשמצה ב- 1998 , אבל הוא שַדָּר טֶפְלוֹן שמסיר באורח פלא את הכתמים מעליו . קול הבריטון המדהים והסמכותי שלו גוֹבֵר על הכל. אין לו מתחרים בבניית הדרמה ותיאורה בשידור ישיר . תנסו אתם בבית ללחוץ על מיתרי הקול שלכם כדי להפיק דרמה ותיווכחו לדעת שאין הדבר פשוט . אתם תהיו מייד צרודים . יחידי סגולה מסוגלים לעשות זאת מבלי שקולם בטלוויזיה יישמע כצעקה . רק השַדָּר רָמִי וָויְיץ מתקרב לגְדוּלָה הזאת של יורם ארבל . חלפו ארבעים ושתיים שנים מאז נטל יורם ארבל לראשונה את מיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא כבר בן 72 אך נותר בו אותו קול נפלא ואותם מיתרים שמפיקים את צליל הבריטון – בס שלו . יורם ארבל שייך לגברדיית שדרים בינלאומית אקסקלוסיבית ומצומצמת שמַשְלָה ומוֹשֶלֶת שנים רבות במיקרופון של הטלוויזיה והרדיו : הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן , הישראלי נֶחְמְיָה בֵּן אָבְרָהָם , ההונגרי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי , האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל , הישראלי גִדְעוֹן הוֹד , הבריטי ג'וֹן מוֹטְסוֹן , המגיש האמריקני גִ'ים מֵקָאיי , האמריקני בּוֹבּ קוֹסְטָאס , האמריקני בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר , ועוד כמה נבחרים ספורים .

אני עדיין מתעניין ביורם ארבל . עילוי . שַדָּר בנשמתו . הטוב ביותר שצמח בשורותינו ותמיד היה זקוק למערכת עיתונאית ולמערכת הפקה שיטפלו בו כב- אתרוג (על פי לשונו של אמנון אברמוביץ') . אני בטוח שיורם ארבל טרם אמר את מילתו האחרונה בטלוויזיה בתנאי שמי שמעסיק אותו יבין שהוא יורם ארבל זקוק למערכת מקצועית שתעטוף אותו . יורם ארבל הוא כישרון טלוויזיוני מלידה בעל יכולת ניסוח נפלאה בשידורים ישירים . שדר טלוויזיה מחונן ואף על פי כן חטא ללא הפסק בשגיאות העיתונאיות והזיהוי שלו . מבין הבודדים שהתהלך כלוליין על התפר הדקיק שמפריד בין שידור לברבור ומעולם לא איבד את שיווי משקלו . מינון כמות המלל שלו תמיד הייתה מדויקת . יורם ארבל שרוי בין ספורים כמו נחמיה בן אברהם וגדעון הוד שידע להקצות מכסת מילים מינימאלית לצורך תיאור אירוע מסוים . זאת הייתה אחת מגדולותיו . שַדָּר ברמתו נולד פעם בדור אולי בשני דורות . יורם ארבל שייך לאותה קבוצה טלוויזיונית ייחודית ומצומצמת בלתי נשכחת שהותירה חותם עצום באמצעות סלוגנים שהפיקה , ואשר נחרתו לעַד בזיכרון הקולקטיבי של הציבור בארץ ובעולם :

ציטוט : "מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש" . מוטי קירשנבאום ב- 1983 לאחר שנטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ופנה לשוק הפרטי .

ציטוט : "Tell it like it is" . איש הטלוויזיה היהודי – אמריקני האווארד קוסל מפרסם את השקפת עולמו כשדר ספורט בטלוויזיה בעת אחד מתיאוריו את משחקי ה- NFL ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בעשור ה- 70 של המאה הקודמת .

ציטוט : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" . יורם ארבל בעת שידור ישיר במונדיאל מכסיקו 1986 בו ניצחה ארגנטינה את אנגליה 2 : 1.

ציטוט : "תם עידן הקרח – החל עידן האש" . עיתונאי אמריקני מתנסח ב- 1981 בעיתון "Herald Tribune" לאחר ניצחונו של הטניסאי האמריקני ג'ון מקנרו על הטניסאי השוודי ביורן בורג במשחק של ווימבלדון ב- 1981.

ציטוט : "כשג'רי ווסט (Jerry West) מתרומם לקליעת Jump shot יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר" . שדר טלוויזיה אמריקני מעריך בעשור ה- 60 של המאה הקודמת את כישרון הקליעה המדויקת של ג'רי ווסט שחקן כדורסל בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס .

ציטוט : "מהיכן נותר בו כוח…? למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" . שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באוקטובר 1971 בתום Finish אדיר בריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק בהלסינקי , בה ניצח האתלט הפיני יוהא ואטאיינן את המזרח גרמני יורגן האסה . לאחר חציית קו הסיום המשיך יוהא וואטאיינן ללא כל מנוחה את הקפת הניצחון בפני בני עמו המשולהבים במהירות מסחררת .

ציטוט : "Some people on the pitch…they think it's all over…it's now" . שדר הטלוויזיה של ה- BBC קנת' וולסטנהולם מתאר ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" את המצב בשניות האחרונות של הדקה ה- 120, בטרם שריקת הסיום ב- התמודדות במשחק גמר של מונדיאל הכדורגל – אנגליה 1966 , אנגליה – גרמניה 4 : 2 . "כמה אנשים נמצאים על הדשא…הם חושבים שהמשחק נגמר…משדר קנת' וולסטנהולם (התוצאה הייתה ברגע התיאור ההוא 3 : 2 לזכות אנגליה ואז הבקיע ג'ף הרסט את שערו האישי השלישי וקבע את התוצאה 4 :2…קנת' וולסטנהולם הוסיף מייד , "עכשיו זה נגמר" .

ציטוט : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…הוא גדול יותר מאמיל זטופק…" . נסים קיוויתי בתום ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976. הבימאי הקנדי של רשת הטלוויזיה הקנדית CBS נשאר תקוע לשבריר שנייה על קו הגמר שם היה שרוע הרץ הגרמני קלאוס פיטר הילדנבראד שזכה במדליית הארד , אולם מייד התנתק ממנו וניתב את המצלמות שלו לעבר המנצח לאסה ווירן שהיה עסוק כבר בהקפת הניצחון על המסלול .

ציטוט : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית" . יוסף "טומי" לפיד לאחר שהתמנה ב- 1 באפריל 1979 ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ל- מנכ"ל רשות השידור .

ציטוט : "זהו השחיין האמריקני מרק ספיץ במשחה הגמר האולימפי ל- 100 מ' , המשחה הקצר ביותר והמהיר ביותר , וגם היוקרתי ביותר בבריכה… ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ…" . שדר הטלוויזיה נסים קיוויתי בעת הצגת השחיינים בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972 . לטיב מזלו של נסים קיוויתי באותן השניות ההן בה הגה לפני 42 שנים את ההגיג המפורסם ההוא , לחץ הבימאי הגרמני אוּלִי ווֹלְטֶרְס ׁ(Uli Walters) על מצלמת ה- Close up וחשף את מרק ספיץ יפה התואר בן 22 ניצב בכל הדרו על אדן הזינוק .

mark spitz

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . בשעה שנסים קיוויתי שידר את משפט המחץ שלו , "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר,  וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" , ניתב הבימאי הגרמני אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Walters) במפתיע "לאוויר"  שוט של מרק ספיץ ב- Medium – Close up  ניצב בכל הדרו וכישרונו על אדן הזינוק , כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי .  גובהו של מרק ספיץ 1.85 מ'. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ . באדיבות DOZ) .

יורם ארבל עבר לא מעט משברים בקריירה הטלוויזיונית שלו בערוצים השונים . הוא גורש וחזר . הוא הודח ושָב . עכשיו הוא שוב מסולק בצדק מהמיקרופון של ערוץ 1 . את הופעתו כשַדָּר מוביל של ערוץ 1 במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 ניתן להגדיר כשערורייה כמו גם את ה – Second hand שלו דני נוימן . סקנדל רבתי . הוא לא הכיר רבים מגיבורי העלילות השונות הרבות שהתרחשו במונדיאל ברזיל 2014 . מדובר במאות מקרים בעת שידורים ישירים בהם לא זיהה שחקנים ונשמע כמו שַדָּר טלוויזיה אובד עצות . הוא ניסה לברוח מהבעיה ע"י "מריחה" והשתמש בכל מיני טריקים של התחמקות שמבוצעים ע"י שַדָּר וותיק עתיר ניסיון במקרים של אי זיהוי , אולם זה לא עזר לו . ככל שהטורניר התקדם ראו שיורם ארבל איננו בקי בחומר, לא מכיר חלק מ- הנבחרות ורבים משחקניהן, נתקל בקשיי זיהוי של המון שחקנים , ואיתור והגדרת שיטות ומחשבת המשחק בעת השידורים הישירים שלו . דוגמא חריפה לחוסר בקיאותו התרחשה ב- 18 בינוני 2014 במשחק בו הביסה קרואטיה את קמרון בבית א' המוקדם באצטדיון "ארנה דה אמזוניה" במאנאוס בתוצאה מכריעה ויוצאת דופן 4 : 0 . את השער השני לזכות קרואטיה הבקיע איוואן פריסיץ' (מס' 4) בדקה ה- 48 שהגיח מאגף שמאל . יורם ארבל וגם דני נוימן לא זיהו את המבקיע עבור צופי הטלוויזיה שלהם . ראו שהם מבולבלים , משתהים , הופכים בניירות שלהם , וממש לא מכירים את המבקיע ואינם יודעים את שמו . יורם ארבל ודני נוימן ביססו חלק מיכולות הזיהוי שלהם על "תורת המספרים" , אך מעשה שטן , דווקא עכשיו המצלמות של HBS לא חשפו את איוואן פריסיץ' מאחור ו/או מלפנים, אלא מהצד. לא ראו את המספר על גבו ולא על מכנסיו . הן כאילו החביאו את הזיהוי שלו מצוות השידור הישראלי העצלן . מכיוון שיורם ארבל ודני נוימן לא הכירו ולא זיהו את המבקיע על פי מראהו ופרצופו (וגם תִפְקוּדוֹ בזירת המשחק) הם אומנם נפל בפח . לבסוף עשה יורם ארבל הכרה לצופי הטלוויזיה בישראל עם המבקיע הקרואטי אייואן פריסיץ' אולם הזיהוי שלו היה מאוחר . כמי ש- כפאו שֵד  .אפשר לקחת את סרט ההקלטה של ערוץ 1 ולהתבונן בסיטואציה הבלתי מתקבלת על הדעת . העסק מביך ולא ברור . מחד- אתה יושב בכורסא בסלון ביתך ומזהה את איוואן פריסיץ' מייד ובקלי קלות לעצמך , מאידך – השַדָּר המוביל של ערוץ 1 שיושב בעמדת שידור נוחה (ויקרה) באצטדיון במאנאוס לא עושה זאת מייד למען צופיו . בעמדת השידור במאנאוס ישב לצדם של יורם ארבל ודני נוימן המפיק שלהם מאיר בר אולם גם הוא לא סייע להם . צריך להבין כי יורם ארבל לא שהה בברזיל 2014 בשליחות פרטית וכי המיקרופון איננו קניין אישי שלו . יורם ארבל + דני נוימן + מאיר בר נשלחו והוטסו למונדיאל ברזיל 2014 על חשבון משלם המסים ולכן הם חייבים לו שירות הרבה הרבה יותר טוב , יותר סקרני , יותר ידעני , ויותר מהימן . אילו הייתי העורך והמפיק שלו בברזיל 2014 הייתי מדיח אותו בו במקום ומטיס אותו הביתה . אם זאת הרמה הרי שמצדי אפשר לשדר ב- Mute ו/או רק ב- International Sound . יורם ארבל נחשף בברזיל 2014 כשדר חלטוריסט ו- בלתי אָמִין . דומה מאוד להופעתו הכושלת והרופפת שנתיים קודם לכן באולימפיאדת לונדון 2012 . גם שם התגלה כשַדָּר חלטוריסט שלא יודע מהחיים שלו , לא מכין שיעורי בית , לא מכיר ולא מזהה , ונשען על קול הבריטון שלו כאילו מדובר בנוסחת קֶסֶם טלוויזיונית . קול בריטון טלוויזיוני ללא יֶדָע טלוויזיוני הוא עניין חסר יֶשָע ו- שווה כקליפת השום . יורם ארבל ואורי לוי שידרו יחדיו באופן המגוחך והיָרוּד ביותר , והרשלני ביותר , את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 . רואים ושומעים כי שניהם לא הכינו את שיעורי הבית ולא התכוננו למשימת השידור הישיר הזאת ברצינות יתירה . וודאי לא עשו מאמץ עילאי לרכוש ידע לקראת אותו השידור ישיר ההוא בערבו של יום שישי – 27 ביולי 2012 שאמור להיות תכלית וחלון ראווה ראשון של ערוץ הטלוויזיה שלהם , ולשמש תקוות של המשחקים האולימפיים . אילו זה היה תלוי בי הייתי מעיף אותם מעמדת השידור ומעלה אותם על המטוס הראשון שטס מלונדון לנתב"ג . צריך לקחת את סרט ההקלטה הזה בן ארבע שעות כדי להבין איזה חלטורה של שידור ישיר , חלטורת עריכה , וחלטורה של בקרה מקצועית של הבוסים העליונים התנהלה שם בעמדת השידור הראשית של ערוץ 1באותו יום שישי ההוא של 27 ביולי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 . כאילו מדובר בטקס פתיחה אולימפי שהוא מין יצירה זולה וקלוקלת , וכאילו מדובר בצוות שידור וותיק שעושה לצופים שלו טובה , רואה בתיאור הישיר הזה מלונדון 2012 הכנסה צדדית ותו לאו . זה מה שאני חשתי כצופה טלוויזיה שלהם . יורם ארבל ואורי לוי לא זיהו כ- % 80 – % 75 מנושאי הדגלים של 207 המשלחות האולימפיות . ביזיון שעבר לסדר היום כאילו לא קרה מאום . היה זה אחד מהשידורים הישירים הרדודים והעלובים ביותר של טקס פתיחה אולימפי שראיתי מעודי . צריך להבין ש- כל נושא דגל אולימפי בטקס פתיחה של המשחקים האולימפיים מהווה מהות וסמל בכיר של המשלחת אותה הוא מוביל . נושא הדגל לא אמור להיות תמיד הספורטאי המפורסם והמצטיין ביותר במשלחת שלו , אולם הוא מסמל את ליבה ונפשה ואת ההיסטוריה של המשלחת שבה הוא חבר ואותה הוא מייצג . אין דבר כזה לשדר טקס פתיחה אולימפי מבלי לציין ולהדגיש את שמו ותולדותיו של כל ספורטאי נושא הדגל עליו הוטל התפקיד הלאומי הנכבד לשאת את דגל מדינתו קבל עם ו- מיליארדי צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם . אציין עוד למען קוראי הבלוג כי מנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012 היה מאיר בר , העוזר הקרוב והצמוד של מנכ"ל רשות השידור היה זליג רבינוביץ' , יוני בן מנחם כיהן בתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור , ואמיר גילת שימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . ניהול נֶפֶל . בַּקָרָה שנשרכת הרחק מאחור .

באולימפיאדת מינכן 1972 צעדה משלחת ספורט ישראלית רשמית לראשונה על אדמה גרמנית מאז התרחשה טרגדיית השואה ומאז תום מלחמת העולם השנייה ב- 1945 . נושא הדגל הישראלי שהוביל את המשלחת בטקס הפתיחה היה הספורטאי המבוגר בה הקלע הנרי הרשקוביץ בן 45 . האם ייתכן , האם יעלה על הדעת כי שדרי הטלוויזיה הבינלאומיים שישבו בעמדות שידור באצטדיון האולימפי במינכן 72' והעבירו את טקס הפתיחה בשידור ישיר , לא זיהו עבור צופיהם את הנרי הרשקוביץ שלנו…??? הרי מדובר באינפורמציה הכי בסיסית והכי רלוואנטית של שידור ישיר של טקס פתיחה אולימפי .

doz 1972

טקסט תמונה :  שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 . זהו טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש – משחקי מינכן 1972 . לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שקמה ב- 1948 לאחר התרחשות השואה הנוראית במלחמת העולם ה- 2 , צועדת משלחת ספורט ישראלית רשמית על אדמה גרמנית . הקלע הנרי הרשקוביץ נושא את דגל ישראל ומוביל את המשלחת האולימפית שלנו . שני מימין הוא השף דה מיסיון שמואליק ללקין , שלישי מימין יצחק אופק , ורביעי מימין יוסף "יוֹשוֹ" ענבר יו"ר הוועד האולימפי של ישראל וחבר קיבוץ גבעת חיים. היתכן והאם יעלה על הדעת כי שדרי הטלוויזיה הבינלאומיים של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972 לא זיהו לצופים שלהם את נושא הדגל של המשלת האולימפית הישראלית…??? (התמונה באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בסופו של דבר יורם ארבל איננו האשם היחידי . גם דני נוימן איננו האשם הבלבדי . מי שנושא באחריות לכישלון הראשי של ערוץ 1 בסיקור מונדיאל ברזיל 2014 (וגם במבצעי שידור נוספים כושלים ובלתי מוצלחים) , בברזיל וגם באולפן המנווט בירושלים , הוא מנהל  חטיבת הספורט בערוץ 1 מר מאיר בר יחדיו עם עוזריו הקרובים שם .

את מקומו של יורם ארבל כשדר כדורגל בשידור הציבורי יתפוש עמיחי שפיגלר . על כס הפרשן יישב מוטי איוואניר במקום דני נוימן . עמיחי שפיגלר הוא מנחה אולפן בערוץ 5 בכבלים . הוא איננו שדר כדורגל Play by play . זאת ההתנסות הראשונה שלו בתחום ועוד ברשת שידור ארצית . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר ניצבים אפוא בפני אתגר טלוויזיוני רצוף ועצום . אינני יודע מהי מידת הכישרון הטמונה בשניהם כדי להוביל את שידורי הכדורגל של ערוץ 1 , אינני יודע מי הוא מורה הדרך הראשי שלהם , מיהו המדריך אותם ומפנה המוקשים בצעדתם משעול הפתלתול רווי מהמורות טלוויזיוניות , מיהו המנטור מעורר ההשראה שלהם , ומי משמש העורך והמפיק של שניהם On line בעת השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בעונת 2015 – 2014 . דבר אחד ברור : עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר נציגי הדור הצעיר מקבלים הזדמנות נהדרת לקומם את ערוץ 1 מהריסותיו יחדיו עם יונה וויזנטל , צ'אנס ש- אולי לא יהיה שני לו .

בפעם הראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ אֵין המשקם הציבורי של סוכת רשות השידור הנופלת מר יונה וויזנטל מזעיק למיקרופון הכדורגל את מאיר איינשטיין , גם לא את רמי ווייץ , ומרחיק ממנו את יורם ארבל . אין זה דבר של מה בכך לוותר על שירות הטריאומוויראט הישן . אין זה דבר של מה בכך להרחיק את הגברדייה הוותיקה הזאת בעלת המוניטין מהמיקרופון הציבורי ולזמן אליו את שדר אנונימי בשם עמיחי שפיגלר . ברור שיהיה מעניין לעקוב בחודשים הבאים אחר מעשיו של המשקם הציבורי יונה וויזנטל .

3. תזכורת מפוסט שנכתב בבלוג הזה לפני כשנה ב- 16 באוקטובר 2013 : התמוטטות השידור הציבורי הטלוויזיוני של מדינת ישראל. מלחמת החורמה שמנהלים ביניהם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת בענייני מאבקי ניהול וריבי סמכויות – מסמלים את שיא הפוליטיזציה, העליבות, וחוסר הכישרון בתוככי ערוץ 1 המַט ליפול. עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" ממשיכים להסתגר בבועת המדמנה שלהם הרחק מההמון הסוער כאילו אין הדבר נוגע להם. כאילו הם מבודדים מאימת קלון הרייטינג ובושת המדרוג. כאילו איום ההתמוטטות מאיים על זולתם אך לא עליהם. העיתונאים האלה שאמורים להוביל שידור ציבורי טָהוֹר וכֵּנֶה מסרבים לעלות על הבריקדות. מדהים, מגוחך, ומשפיל כאחד. בלתי מתקבל הדעת. 

המאבק הפוליטי המר וריב הסמכויות בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הראשי זליג רבינוביץ' לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מקרב את קיצו של ערוץ 1 שממילא ניצב במתכונתו הנוכחית אלי פי תהום . שלושת האישים הבלתי מוכשרים הללו בעליל הם שהמשיכו לדרדר את השידור הציבורי לעברי פי פחת שמתגלגל לעבר קיצו מאז ימיו של של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שהתמנה לתפקידו הרם בחודש יוני של שנת 2002 . יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מינויים פוליטיים כושלים . החלטתו של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוני בן מנחם לקדם את עוזרו הראשי מר זליג רבינוביץ' לתפקיד יועץ הממלכה , מישהו שמסדר את העניינים ברשות שידור כמו שר החצר פולוניוס בממלכתו של קלאודיוס , הוא מינוי כושל ורופף עד למאוד שנעשה ע"י איש שאמור להיות בר מקצוע מספר אחד . לא סתם בר מקצוע , אלא אדם שנדרש להיות משכמו ומעלה כמי שנושא בתפקיד העורך הראשי של רשות השידור . אולם מפני שהוא יוני בן מנחם בעצמו מעשה בחירה פוליטי בבחינת אֵין אוֹנִים , הוא ממנה לעוזרו הקרוב ביותר את זליג רבינוביץ' . הטריאומוויראט הרדוד והבלתי מוכשר הזה הזה המכיל בתוכו את יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת מצעיד את השידור הציבורי לאבדון מכל היבט . אין שום סיכוי שוועדת רם לנדס תאפשר ליצור התקשורתי המבולבל , המְמוּטָט , וחסר דרך הזה להמשיך ולהתקיים במתכונתו הנוכחית . אגב , מתי הוביל אמיר גילת שידור ציבורי לפני מינויו לתפקיד הרם ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ? כאילו מִשְרָת  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיועדת לחובבנים בלבד ? באילו כישורים ניחן אמיר גילת כדי לפקח באופן מקצועי – מדעי – ציבורי על רשת שידור באשר היא רשת שידור ? איזה ניסיון טלוויזיוני – תקשורתי קודם צבר אמיר גילת כדי להצעיד קדימה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , זאת שמכונה "השידור הציבורי" ? כאילו שידור ציבורי הוא איזה שק חבטות שנידון לכישלון מראש . את אותן השאלות האלה בדיוק ניתן לשאול לגבי עברו של המנכ"ל הנוכחי הכל כך בלתי מוצלח מר יוני בן מנחם . נכון שהוא היה פעם מנהל רדיו "קול ישראל" . תואר נכבד ברזומה שלו , אך צריך לזכור שהוא היה פרי מינוי שתדלני של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון . היה זה אותו ראש הממשלה אריאל שרון שכמו שדחף את יוני בן מנחם לפסגת הניהול של הרדיו הציבורי נתן יד למינוי המופרך בקיץ 2002 של מר יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . אמש (יום שלישי – 15 באוקטובר 2013) שידר ערוץ 1 בשם השידור הציבורי ב- 18.55 את תוכנית הנֶפֶל של גב' מרב בטיטו "המתורבתים" שזכתה לרייטינג ממוצע של פחות מ- אחוז אחד . % 0.9 במגזר האוכלוסייה היהודית ו- % 0.77 במגזר של כל האוכלוסייה . איזה הצדקה יש לשדר תוכניות תרבות ו/או בידור עלובות מהסוג הזה בשם "השידור הציבורי" כאילו הוא השידור הציבורי משוחרר מעוֹל הרייטינג . השידור הציבורי איננו רק פועל יוצא של מה שבעלי הבית רוצים לכפות ולהראות לצופי הטלוויזיה , אלא הוא תוצאת בחירה מה גם הקליינטים רוצים לראות על המסך בסלון ביתם . בניית לוח שידורים טלוויזיוני מגוון ואטרקטיבי היא מלאכה מורכבת ומסובכת שנועדה למנהלי תוכניות ומנהלי רשתות טלוויזיה מוכשרים במיוחד . כדי לאמת ולגבות את הטקסט הרשום לעיל הדן ברייטינג הדל עד למאוד של השידור הטלוויזיוני הציבורי אנוכי מביא לידי קוראי הבלוג את עובדות נתוני המִדְרוּג האיומים מאתמול (יום שלישי – 15 באוקטובר 2013 בשני מגזרי המדידה "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית") של ערוץ 1 ברבעי שעות בין 16.00 ל- 20.00 מועד תחילת השידור הישיר של משחק הכדורגל בקדם גביע העולם ברזיל 2014 ישראל – צפון אירלנד שהסתיים בתוצאה 1 : 1 . הנתונים האלה חושפים סקנדל צפייה חסר תקדים ועם עובדות אי אפשר להתווכח . הציבור איננו צופה בערוץ 1 .

המחלוקת וריב הסמכויות הנוכחי בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו המגוחך זליג רבינוביץ' לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת מסבים נזק עצום לשידור הציבורי שממילא קורס לחלוטין . מדובר בכיאוס ניהולי חסר תקדים בתולדות רשות השידור . אִילוּ שני האישים הלא מוכשרים האלה , מנהיגי שידור מפוקפקים שניצבים כיום בפסגת השידור הציבורי , היו לפחות מסוגלים להשלים ביניהם ולצעוד באותו משעול – ניחא . הם לא רק לא מוכשרים בתחום הקונקרטי הזה של ניהול רשת תקשורת אלקטרונית נרחבת למדי (ערוץ 1 , ערוץ 33 , ו- רדיו "קול ישראל" בעִברית ובעַרבית) , הם גם לא נבונים . מפליא כיצד עובדי ערוץ 1 ניצבים כנועים ונבוכים מנגד וממתינים ללא מעש לרגבי האדמה שמכסים את ערוגות הקבר . קומו התעוררו אחים והניפו את נֵס המרד . לכו אל הציבור וספרו לו את דבר התועבה שמתחוללת בין כתלי רשות השידור וערוץ 1 כפי שהגדיר זאת מקורב לוועדת רם לנדס ,  "התמונה המתגלה ברשות השידור מעוררת חלחלה" . ראה כתבתו של מר נתי טוקר במוסף הכלכלי "TheMarker" של עיתון "הארץ" מיום שלישי – 15 באוקטובר 2013. אנשים רבים שואלים בדם לבם מדוע השידור הציבורי מתמוטט ? כיצד זה הוצבו בראשו מנהיגי שידור כל כך לא מוצלחים וכל כך לא מוכשרים ? ואיך קרה שאיש טלוויזיה כה אפרורי כמו מר זליג רבינוביץ' הפך להיות יועצו ואיש סודו הקרוב ביותר של מנכ"ל רשות השידור ?

ראה "דהמארקר מ- יום שלישי – 15 באוקטובר 2013 . TheMarker / "הארץ" . דיווחו של העיתונאי החרוץ והבלתי נלאה של TheMarker מר נתי טוקר אודות התנהלות וועדת רם לנדס ואודות היחסים העכורים בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועדה מנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . מפליא שעובדי ערוץ 1 ומדובר במוכשרים ובנבונים שבהם , עומדים פאסיביים וממתינים למר גורלם במקום ליטול אותו לידיהם . (באדיבות "הארץ" – עיתון הבית שלי) .

ההיסטוריה של רשות השידור רצופה מאבקי כוחות בין המנכ"ל והיו"ר מאז אוחדו רדיו "קול ישראל" והוותיק ו- "הטלוויזיה הכללית" הצעירה ב- 1969 תחת קורת ניהול משותפת , אולם לא כזאת המתאפיינת כעת בכל כיעורה בין יוני בן מנחם לאמיר גילת . ב- 31 במארס 1969 הציבה ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצת השר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי את שמואל אלמוג בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . שמואל אלמוג היה המנכ"ל הראשון של רשות השידור . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ד"ר וולטר איתן טען ששמואל אלמוג עוקף אותו ולא משתף אותו די בבניית לוח השידורים של הטלוויזיה . לעומת זאת יחסי העבודה בין המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד לבין היו"ר פרופסור ראובן ירון בשנים 1984 – 1979 היו שיתופיים והרמוניים . גם יחסי העבודה בין המנכ"ל מוטי קירשנבאום לבין היו"ר מיכה ינון בשנים 1995 – 1993 היו מלוכדים , פוריים , ובעלי הסכמה הדדית . משתמה תקופת כהונתו של עו"ד מיכה ינון כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1995 ובמקומו מונתה לתפקיד הרם פרופסור רינה שפירא , פרצו מחלוקות בין המנכ"ל הוותיק ליו"רית החדשה . הוועד המנהל של רשות השידור בראשות דוד אדמון ז"ל בשנים 1989 – 1984 עשה חיים קשים למנכ"ל רשות השידור באותן השנים ההן אורי פורת ז"ל . המנכ"ל אורי פורת סבל גם בקדנציית הניהול השנייה שלו בשנים 2001 – 1998 ממעלליהם של שני היו"רים בתקופה ההיא גיל סמסונוב ונחמן שי .

המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ומעורר דאגה עד למאוד בערוץ 1 ב- 2013 . שלטונם של יוני בן מנחם ואמיר גילת מעורר געגועים וכיסופים עזים למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון בשנים 1984 – 1979 . ועוד עובדה אחת : היועץ והעוזר הקרוב של מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן היה נקדימון "נקדי" רוגל . היועץ והעוזר הקרוב של יוני בן מנחם הוא זליג רבינוביץ' .

סוף הפוסט . 

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רשות השידור הנופלת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג צובר כל הזמן תאוצה וממשיך לשגשג למרות שהוא פונה מראש לרובד מאוד מסוים ומצומצם באוכלוסייה. בקרוב אפרסם את מספר הכניסות לבלוג.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 430 : הועלה לאוויר ביום שני – 8 בספטמבר 2014.

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יוֹנָה וִויזֶנְטַל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אֵמוּן הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות. 

א. אחרי שאתה קורא את יומן אימת מלחמת "צוק איתן" בעיתון "ישראל היום" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) של חייל – שריונר מילואימניק פשוט כמוני וכמוך בשם אברהם נאומבורג , טנקיסט בחטיבה 401 , נשוי ואב לשתי ילדות קטנות שעזב את משפחתו מאחוריו והתגייס למערכה הכבדה כשהוא מחרף את נפשו מנגד- אתה מבין שלא ניוושע משלושת העיתונאים הבלתי חשובים רוגל אלפר , ב. מיכאל , וגדעון לוי . נכון שאברהם נאומבורג פרסם את יומן המלחמה האישי שלו רק ב- "ישראל היום" ואלה השלושה בעיתון "הארץ" (אז מה…?) אולם איזה הבדל איכותי לטובתו של האזרח אברהם נאומבורג . האחד אזרח מן השורה שנקרא לדגל ועוזב את אשתו ובנותיו כדי להילחם בשורות צה"ל ונכון להקריב את חייו למען מדינת ישראל מול שלושת העיתונאים הבכיינים הנ"ל שיושבים בביתם ונשענים על המקלדת .

ב. כתבת התחקיר של אלון בן דוד ששודרה בתוכנית "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) אודות חוקרי המשטרה יחידת לה"ב 433 שחקרו את ארבעת ראשי הממשלה האחרונים במדינת ישראל – היא עוד נדבך ונימוק מדוע אנוכי חתום על ערוץ 10 ולמה ערוץ 10 הוא רשת הטלוויזיה הביתית שלי . כשאתה שומע את ראש יאח"ה לשעבר זיווה אגמי – כהן אומרת לאלון בן דוד ללא כחל ושרק, "הלוואי והייתי רוֹאָה אצל הנחקרים בושה…אולם אני לא רואה שם כל בושה…", אתה מבין עד כמה עיתונות חופשית הכרחית לשימור תקינות השלטון במדינה חופשית .

ג. בעניין כתבת התחקיר הישנה של רביב דרוקר הקרויה "ביבי – טורס" (שורה בערוץ 10 לפני כשלוש שנים וחצי) ברור שאני מאמין לרביב דרוקר ולא ליועץ המשפטי יהודה וויינשטיין . למרות הנתונים הקשים והחמורים המופיעים בכתבה של רביב דרוקר שחור על גבי לבן הורה עכשיו יהודה וויינשטיין שלא לחקור את פרשת "ביבי – טורס" . החלטת היועץ המשפטי של הממשלה לסגור את התיק "ביבי – טורס" מעוררת אי נוחות ציבורית גדולה גם מפני שיהודה וויינשטיין ידוע בקרבתו לראש הממשלה בנימן נתניהו . רביב דרוקר הוא עוד סיבה מדוע אני דָבֵק בערוץ 10 .

ד. איש המדע והמתמטיקה במכון ווייצמן פרופסור צבי ארטשטיין כתב בכישרון ספר נפלא "הקשר המתמטי" בהוצאה לאור של "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד . אני אומר את דברי השבח האלה כחובב מתמטיקה . ספר מרתק ומעניין ביותר שכתוב היטב ועוסק במתמטיקה של הטבע ובטבע של המתמטיקה והזיקה לאבולוציה . המתמטיקה של פרופסור צבי ארטשטיין טוענת מפורשות כי 1 + 1 תמיד = 2 . עם עובדות אין מתווכחים עד שבא הפילוסוף הצרפתי הדגול ז'אן פול סארטר ומתייצב נגד הנוסחא וטוען בהיגיון כי לא כך הם פני הדברים תמיד ובהכרח . זה נכון שבמתמטיקה 2 = 1 + 1 , אולם הפילוסופיה מפריכה לפעמים את החשיבה המתמטית הנוקשה הזאת וטוענת כי אֵי שם בזירת האהבה , 1 + 1 נותר בכל זאת = 1 . אף על פי כן הספר "הקשר המתמטי" ראוי להמלצה חמה וחייב להיות מונח על כל מדף בספרייתו של כל בן אנוש .

ertstien 1

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של ספרו המצוין של פרופסור צבי ארטשטיין "הקשר המתמטי" שיצא לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד. הספר הזה חייב להיות מונח במדפי הספרייה של כל בן אנוש .

ה. שיחת התחקיר המקיפה שניהל עיתונאי "הארץ" מר גידי ווייץ עם האישיות המרתקת ורבת ידע הגיאולוג יוסי לנגוצקי אודות מחדל המנהרות ברצועת עזה , ואשר התפרסמה במוסף "הארץ" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) – היא מסמך מדהים שמעורר מחשבות נוגות אודות מי שמנהל את המדינה וצה"ל .

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1.

ציטוט : "תרמית וחנופה הן אחיות בדם" . (אייבראהם לינקולן) .

ציטוט : "המחניף איננו מכבד כראוי לא את עצמו ולא את זולתו" . (לה – בריור) .

ציטוט : "לעולם אל תטו אוזן לאנשים המדברים רעות על אחרים וטובות עליכם" . (לב טולסטוי) .

ציטוט : "חנופה היא כסף מזויף . היא מרוששת את המקבל" . (מאדאם ווילין) .

ו. העורך החדש של רשות השידור במתכונתה המפורקת מר יונה וויזנטל ניצב בפני משימת שיקום ציבורית אדירה . חסרת תקדים . מר יונה וויזנטל הוא האדם הראשון בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה של ישראל שההיסטוריה הטילה עליו שליחות כבירה שכזאת לקומם מחדש את השידור הציבורי הטלוויזיוני הציבורי ורדיו "קול ישראל" מהריסותיו . יונה וויזנטל נועד לשקם את אותו השידור הטלוויזיוני הציבורי הישראלי ההוא שייסד והקים פרופסור אליהוא כ"ץ בשנים 1969 – 1967 מעפרו תחת עינו הפקוחה וזכוכית המגדלת שאחז בידו שר ההסברה בימים ההם ישראל גלילי חבר בממשלתו של ראש הממשלה לוי אשכול , וב- 2014 התמוטט וקרס .

katz 1

טקסט תמונה : שנת 1968 . צלם הטלוויזיה שרגא מרחב (מראשוני צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) מצלם במצלמת סטילס את הצלם מיכה פן שמצלם ומתעד ב- 1968 במצלמת סטילס את ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה פרופסור אליהוא כ"ץ בעת עבודתו ב- משרדו הצנוע בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים) בשכונת רוממה בירושלים . (התמונה באדיבות ארכיון של צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק מר שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

השידור הטלוויזיוני הציבורי במתכונתו הישנה נפגע כידוע אנושות והחל להתדרדר במהירות במדרון החל מ- 2001 עם מינויים הכושל בזה אחר זה של ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את תא"ל מיל. רן גלינקא (לתקופה קצרה) ואחריו ב- 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"לים של רשות השידור . בקיץ 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל . הממשלה הבינה כי מינויו למִשְרָה הרָמָה שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002 היה מקח טעות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק משורותיה המפקד העליון שלה באשמת סיאוב , שחיתות , ושוחת מסך , וגם נפוטיזם . פרטי ההדחה חסרת התקדים ההיא ונימוקיה מצויים בפרוטוקול הממשלה מ- 2 במאי 2005 . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון היסס ולא כל כך רצה להדיח אז את יוסף בר-אל , אולם כאן התערב היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והודיע לו , כי לא יוכל להגן עליו בבג"ץ מפני תביעות ההדחה שהוגשו למוסד השיפוט העליון של מדינת ישראל ע"י התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא .

ההתדרדרות החמורה במצבה של רשות השידור , בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" יחדיו , צברה תאוצה נוספת ב- 2011 לאחר עוד מינוי תמוה ובלתי מוצלח של ממשלת ישראל בראשות בנימין "ביבי" נתניהו , אשר הפקידה את רשות השידור בידי מנכ"ל לא מוכשר בשם יוני בן מנחם . כידוע מנכ"לים לא מוכשרים מקיפים את עצמם בעוזרים לא מוכשרים . יוני בן מנחם נהג על פי הכלל הזה ובחר ב- בזליג רבינוביץ' לשמש עוזרו הראשי . יוסף בר-אל עשה ב- 2002 מעשה דומה עם מינויו למנכ"ל רשות השידור . הוא סילק מתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את יאיר אלוני והפקיד במקומו את נאמנו יוסף "יוסי" משולם הבלתי מוכשר בעליל . הסוף המר ה- הוא היה כמובן ידוע מראש ובלתי נמנע . ממשלת בנימין נתניהו המשיכה לפעול ברשלנות נוספת מש- מינתה ב- 2011 את ד"ר אמיר גילת נטול כל כישורים ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לצדו של המנכ"ל יוני בן מנחם . היכן נשמע הדבר כי מנהיגי השידור הציבורי של מדינת ישראל המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת לא רק לא לא יודעים לנהל אלא גם מסוכסכים האחד עם השני , ומתקוטטים באופן מכוער בפרהסיה בעיתונות ובפני פיקודיהם…???

ראה ידיעה של העיתונאית רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ" מ- 24 בפברואר 2014 : מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם מנאץ את יריבו ד"ר אמיר גילת מי שמשמש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וקורא לעובדי הטלוויזיה והרדיו : "אל תיכנעו למגמות הזדוניות של יו"ר הרשות אמיר גילת" . אמיר גילת כתב לחברי מליאת רשות השידור כלהלן : "בשעה שבבתי החולים של "הדסה" בירושלים הפסיקו לקבל חולים , הרי שברשות השידור שוב שיבשו עיתונאי "קול ישראל" את השידורים" . יוני בן מנחם השיב לו ללא כחל ושרק וכך כתב לעובדי הרשות : "לצערי הנכם עדים בתקופה האחרונה לניסיונות מטורפים של יו"ר רשות השידור אמיר גילת להבליט את עצמו ללא הבחנה בין אמת לשקר בחודש האחרון לכהונתו כדי ליצור מצב של כאוס ברשות השידור" . בסופו של דבר גם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם וגם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו ע"י המשקם הציבורי יונה וויזנטל . (באדיבות "הארץ") . 

raz 4

טקסט מסמך : 28 בפברואר 2014 . טרגדיה של הרס וריקבון ברשות השידור . ידיעה עיתונאית של רז שכניק בעיתון – "ידיעות אחרונות" מ- 28 בפברואר 2014 . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

בושה וחרפה . המצב הסתבך עוד ועוד . שוב ושוב . לבסוף ב- 2014 קרס השידור הציבורי והתמוטט לחלוטין . עובדה ש- ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן התעשתה והחליטה בקיץ 2014 לסגור לאלתר את השידור הציבורי של מדינת ישראל אותו נתנה קודם לכן למשמורת בידיהם הרפויות והרעועות של יוני בן מנחם ואמיר גילת . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות השידור הציבורי סגרה ממשלת ישראל את השידור הציבורי שלה ומוטטה אותו במתכונתו הישנה . ברברה טוכמן מחברת הספר "מִצְעַד הַאִיוֶולֶת" שוב צדקה .

מר יונה וויזנטל מונה בקיץ 2014 לתפקידו הרם האחראי והדרמטי כעורך ראשי של רשות השידור המפורקת ע"י כונס הנכסים הרשמי הפרופסור המשפטן דוד האן . תפקידו לקומם את רשות השידור החדשה מהריסותיה . המְקוֹמֵם והמְשַקֵם יודע שהוא התנחל ברשות שידור מושחתת ומסואבת שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל . סדום ועמורה נהרסה עד היסוד למרות שאברהם אבינו סבר שמפני שבעיר המושחתת מתגוררים כ- 50 (חמישים) צדיקים , היא ראויה לחנינה . הרכבת פזל חדש על חורבות הישן הוא מעשה מסובך . מהפכות אינן סובלות רחמים . יונה וויזנטל נִפְנֵף כבר את המנכ"ל יוני בן מנחם ואת צוותו והעיף גם את הוועד המנהל בראשות אמיר גילת . ברור שיש לבצע חריש עמוק באמצעות מחרשות מצוידות בלהבים ענקיים ,עמוקים , וחדים ובסיוע חרבות מתהפכות כדי ליעל את המהפכה . חובה עליו לנפות לאלתר לא רק את הכושלים אלא גם את החנפנים ומלחכי הפנכה . עליו להעיף מייד את הנחתומים שמעידים על עיסתם כי הם אינם חנפנים (במקום שזולתם יעשו זאת) . אדם שאיננו חנפן לעולם לא יאמר על עצמו שאיננו חנפן . על יונה וויזנטל לסלק את אלה המצהירים בראשי חוצות על עצמם כי הם אנשים מוכשרים שיודעים לכתוב נפלא ולהרצות נפלא (במקום שאחרים יעידו על גדולתם זאת) . אנשים שכותבים היטב מעולם לא יעידו על עצמם כי הם כותבים היטב . הם ישאירו זאת לקהלם . ואם נכון העניין וכך הדבר, מדוע כישרונם בכתיבה ומלל לא באו מעולם לידי ביטוי ברייטינג האומלל של ערוץ 1 אותו שירתו…?  איש טלוויזיה הגון ו- בְּרוּך כישרונות בכתיבה ונאומים לעולם לא יהלל את עצמו במו ידיו ובהֶבֶל פיו אלא יותיר את מלאכת ה- הללויה לאחרים .

לפתע בא איזה מישהו , איש טלוויזיה וותיק בערוץ 1 , ועֶרֶב המהפכה והשינויים הדרמטיים שיונה וויזנטל עומד לחולל , מתחנף בפרהסיה למנהלת חטיבת החדשות הטרייה גב' איילה חסון בזה הנוסח ומכריז בשבועון מסוים ללא כל בושה כלהלן : "…אי אפשר להסביר את גודל וחשיבות המינוי של איילה חסון למנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1…עבדתי עם איילה חסון הרבה שנים…היא אישה עם יכולות אדירות…אפילו קָטוֹנְתִּי מלשָבֵּח אותה…" ואח"כ מוסיף ללא כל מצמוץ , "…אינני בן אדם חנפן…". מה זה צריך להיות העסק הזה…? "…קטונתי מלשבח אותה…???". באמת…? מה אתה אומר בן אדם…? זהו דפוס התנהגות בלתי מקובל . אנשים רציניים אינם מתחנפים לעולם , לבטח לא מתנהגים בחנפנות בעתות משבר . אנשים רציניים אינם טורחים ולא עוסקים בטיפוח סגנון קומפלימנטים ובמסרים כאלה לבוסים שלהם באמצעות צד שלישי . אם אותו האיש הוותיק הזה בערוץ 1 חושב באמת שהוא קָטוֹן מלחְלוֹק שבחים לבוסית שלו איילה חסון , עליו לומר לָה זאת בחדרי חדרים , ולחלוטין לא לשווק את המֶסֶר הזה אליה ע"י הענקת ריאיון בעל תפוצה לעיתון צדדי ככל שיהיה . יש בכך מידה רעה , צליל צורם , פְּסוּל רָב , וטעם עצום לפְגָם . פתאום אתה מבין לאן נושבת הרוח ועד להיכן הגיעו דרגות החנופה והאופורטוניזם בערוץ 1 וברשות השידור .  אני עדיין מתבונן מעת לעת , לעיתים רחוקות , בפניהם של חלק מפיקודיי לשעבר בערוץ 1 ולא מכיר אותם . לא מזהה אותם . אך לא מחמת הזִקְנָה . כולנו נידונים בשלב כזה ו/או אחר לכלייה . אולם לא מחשבתנו ולא דעותינו . הקודים והאידיאלים המוסריים והחברתיים שלאורם גדלנו והתחנכנו עדיין חרותים היטב בסלעי הבזלת שלנו בעמק הירדן . 

עונשי הדחה אינם מספיקים . על הרשלנים שניהלו ביודעין רשת שידור לאומית בסיאוב, שחיתות, וחובבנות לשלם קנס . סילוקם עכשיו של צוות השידור הכושל והרשלני של מונדיאל ברזיל 2014 השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות ערוץ 1 של רשות השידור , הוא צו השעה ו- איננו מפתיע כלל ועיקר . מלאכת הפקת השידורים הישירים של כלל מונדיאל ברזיל 2014 ועריכתם בברזיל ובירושלים ע"י מנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 מר מאיר בר (למרות ששימש עורך ראשי ומפיק ראשי כללי של כל מבצע השידור היקר והיוקרתי עתיר הרייטינג , העדיף מאיר בר להציב את עצמו כמפיק שולי של חוליית השידור שלו יורם ארבל ודני נוימן ולהסתובב עמה ברחבי ברזיל) ועוזריו – הייתה שערורייה וסקנדל שאין הדעת סובלת . חלטורה מקוממת וחדלת כישרון בהתגלמותה . לא מדובר בכישלון זעיר ונזק מועט . מדובר בטרגדיית שידור טלוויזיונית ארוכה ומתמשכת של ערוץ 1 מהיבטי ביצוע , תוכן , וכלכלה , שנושאת עמה Progarming ירוד , טיפול כושל , אולפן ירושלמי מנווט פגום ובלתי מוצלח שבו ראש החטיבה ועוזריו הם הנושאים באחריות הראשית לכישלון המר . כיצד זה אנשי חטיבת הספורט לא עלו על הבריקדות ולא התמרדו נגד מאיר בר…??? כיצד זה המשיכו אותם הפִּיקוּדִים בדרכם הלאה כאילו לא קרה מאום . האנשים האלו שמשתכרים היטב מידי חודש מעלו בתפקידם בשידור הציבורי ביודעין ו/או באקראי (אין זה משנה) , המיטו עוד מוניטין שלילי חסר תקדים על רשות השידור , והביאו לקריסתה הסופית . לפי כך אין להסתפק רק בעונשי סילוק והדחה . לא ייתכן כי כל כישלון ציבורי מסואב כזה ו/או אחר יסתיים בהחלפה ובהדחה בלבד . יש למצות את הדין עם האשמים והרשלנים ולהטיל עליהם קנס בגין כישלונם המר , המרגיז , והמסריח . ידעו אותם האנשים והמפקדים שסרחו ואשר מנהלים אגפים שונים בערוץ 1, ברדיו "קול ישראל", ובהנהלת רשות שידור – כי מי שמפר את נדר המקצוענות הטהורה ושבועת האמונים לרשת שלו , ומועל באמון , לא רק יודח אלא גם ייקנס.

כבר נאמר בבלוג  הזה לא פעם ולא פעמיים כי מבחנו העיקרי של המְשַקֵם הציבורי יהיה טֶסְט הרייטינג , והאם יונה וויזנטל הוא אישיות מספיק מוכשרת כדי ל- גובב את שארית הפליטה סביב המרקע של ערוץ 1 . יונה וויזנטל מבין כי עליו להכריע ולגבור על תקופת המדנים , הסיאוב , והשחיתות בתוככי רשות השידור שהותירו לו קודמיו . ברור שמדובר מעתה בניהול טרי ומנהיגות רעננה שנוגעים בתכונות טריוויה של יושרה , כישרון , מקצוענות , דרך ארץ , מוסר , דוגמא אישית , ודבקות במשימה . אין בכך רבותא . קיים עזד אתגר . הוא יונה וויזנטל מְחֲדֵש השידור הציבורי העכשווי במדינת ישראל לא יהיה רשאי להתעלם מהאקסיומה הזאת : השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג . זאת לא הנחה . זאת איננה היפותזה . זאת עובדה . יונה וויזנטל צודק כשהוא מהמר על יעקב איילון כמגיש ראשי של מהדורות "מבט" במקום הצוות האפרורי מירב מילר את אמיר איבגי . הרייטינג הוא משימה עליונה . לא יחידה . אולם נשגבה . לא קיימת שום רשת טלוויזיה באשר היא בעולם , ציבורית ו/או מסחרית , שרשאית להתעלם מקריטריון המִדְרוּג . גם לא ערוץ 1 . אני נמנע לפי שעה מלהתייחס ל- ווקטורים נוספים שפועלים דומיננטית ו/או רצסיבית סביב דמותו של יעקב איילון (הסוכן שי נשר בעלה של איילה חסון המנהלת החדשה של וכו'…) אולם אם יעקב איילון יסכים לשמש מגיש ראשי של "מבט" שמעורב גם עד צוואר גם בעריכת "מבט" , הרי שמדובר בהישג משמעותי של יונה וויזנטל . אין זה נעים ונוח לומר לאנשי טלוויזיה וותיקים כי הם מודחים לא בשל גילם אלא מפני כישרונם הדַל . אולם זהו צו השעה . אין מנוס מלומר שוב כי ברור שעיני רבים במדינת ישראל בכלל ובתוככי תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בפרט יהיו נשואות בחודשים הקרובים אל יונה וויזנטל ו- יבחנו את החלטותיו ותוצאות מעשיו בזכוכית מגדלת .

eylon 1

ראה דהמארקר מ- 8 בספטמבר 2008 . העיתון דהמארקר / הארץ . דיווח מרעיש של העיתונאי הבלתי נלאה נתי טוקר כי איש הטלוויזיה יעקב איילון הוא מועמד להגיש את מהדורות החדשות "מבט" בערוץ 1 החל מחודש נובמבר של שנת 2014 . (באדיבות עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי שלו TheMarker) . 

ו. יורם ארבל בן 72 פישל בצורה חמורה ביותר בשידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014 . הוא לא הכין את שיעורי הבית שלו , לא בירושלים ולא בברזיל . הוא הסתמך על קול הבריטון שלו שמפיקים מיתרי גרונו ולא התבסס על יֶדָע . יורם ארבל לא זיהה במשך חודש ימים של מונדיאל ברזיל 2014 ערב רב של שחקנים בנבחרות השונות , לא הכיר שיטות משחק , ולא הגדיר לצופיו את גישות הכדורגל השונות שחשפו המאמנים השונים . הוא נתפש עם המכנסיים למטה והודח עכשיו בצדק יחדיו עם השַדָּר המשני שלו דני נוימן . אולם יורם ארבל שדר ספורט מוכשר בעל מוניטין עבר איננו האשם הבלבדי . אשמות גם המערכת העיתונאית ומערכת ההפקה שפעלו סביבו ולא העניקו לו תמיכה מספקת . אולי הוא טרם אמר את מילתו האחרונה . גם בשעת מצוקה זאת יורם ארבל הוא עדיין גדול שדרני הספורט בתעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים .

היום במבט לאחור ברור לי שיורם ארבל עוצב והתגבש כשדר לאומי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זאת הייתה תקופת ההתלבנות שלו . זמן רב בטרם מוסדה בארץ טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ובטרם הוקם ערוץ 12 המסחרי . יורם ארבל העפיל עמי בעשור ה- 80 הרומנטי ההוא שוב ושוב לפסגות טלוויזיה לאומיות ובינלאומיות . אחת מהפסגות הבינלאומיות הרבות שכבשנו היה מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זה קרה לפני המון שנים אולם אני עדיין זוכר כל פרט ופרט . יורם ארבל היה יכול להעפיל לאותן הפסגות האלה מפני שעטפה אותו מערכת טלוויזיה עיתונאית ומוכשרת בתחום ההפקה , הניהול , והמנהיגות . הצלחתו באותו חלון הראווה של השידור הציבורי המונופוליסטי לא הייתה אקראית אלא שיטתית , מוכחת , לאורכן של שנים רבות . הדגש הוא על ידע , שיטה , ודבקות במשימה של כל מערכת חטיבת הספורט בשנים ההן וההתקדשות למען שליחות ציבורית טלוויזיוניות . השַדָּר בעל המוניטין יורם ארבל היה במידה רבה בר מזל בשנים ההן מפני שעבד בתוך מערכת מקצוענית ומקצועית מסודרת , נאמנה , ויעילה . מעולם לא השארתי אותו לבד . הפירמידה הטלוויזיונית הייתה בעלת בסיס רחב . המסמכים שנשמרו מהשנים ההן מוכיחים כי מנהיגי השידור שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור העריכו עד למאוד את הפקות הספורט הארציות והבינלאומיות לעיתים רחוקות מאוד מהמולדת בראשן ניצבתי , ועמדי שני השַדָּרִים המובילים יורם ארבל ונסים קיוויתי .

arbel 11

טקסט תמונה :  מאי – יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זהו משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי . מימין, יורם ארבל . משמאל, עוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית . הפקת המבצע האינטנסיבי והממושך של 31 השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 (ממוקד התרחשותם בשטח) בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הרחק מהמולדת , היה אחד מפסגות הטלוויזיה שלי וגם שלו כשַדָּר מוביל . הוא היה אז ב- Prime  שלו גם מכיוון שבניתי סביבו מערכת תומכת איתנה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורת) .

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השחייה הישראלית לאן ? פוסט מס' 430. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 430 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 בספטמבר 2014.

השחייה הישראלית לאן ? פוסט מס' 430. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : העיתונאי ושדרן חברת החדשות של ערוץ 10 מר נדב אייל הוא אחת הסיבות מדוע אני מנוי על הערוץ שבו הוא עובד . בסדרת הכתבות שלו , "הדשא של השכן" , שהוא חוקר ומשדר במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 , מביא העיתונאי המעולה הזה לידיעת אזרחי מדינת ישראל אינפורמציה חשובה ומרתקת ממקור ראשון מהשטח – באירופה ובארה"ב , המראה כיצד ניתן לנהל באופן יעיל וידידותי הרבה יותר את מערכת הבנקאות הישראלית ואת מדיניות בניית הדיור בארץ , ולתפעל מדינה חופשית ודמוקרטית לנוחיות אזרחיה .

הערה 5 : מר יועז הנדל מטיל שוב ושוב צֵל כבד על עמיתו ספי עובדיה בתוכנית האקטואליה המשותפת שלהם המשודרת בימי חמישי בשבוע בשבוע בין 11.00 ל- 12.00 ברדיו גלי צה"ל . נעזוב לרגע את הדעות והפרשנויות של שניהם סביב המיקרופון אודות אירועי היום וענייני השעה , את מהירות התגובה , ואת הדומיננטיות והעדיפות המוחלטת של יועז הנדל . אלוהי הרדיו עושה מעשה אכזר כשהוא נוטל מספי עובדיה שדרן אקטואליה וותיק בגלי צה"ל מי שמתיימר להיות מקצוען את כלי נשקו העיקרי  – קול רדיופוני , ומותיר אותו עם צליל המיה בכייני . חֶסֶד מַר .

השחייה הישראלית באליפות אירופה ה- 32 בשחייה – ברלין אוגוסט 2014

1. הקדמה קצרצרה

השחייה הישראלית לאן היא שאלה עתיקת יומין שעלתה לדיון כבר באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשעה שהשחיין הישראלי בן המושבה פתח תקווה נחום "נחצ'ה" בוך השיג במקצה המוקדם שלו בהלסינקי (מקצה מוקדם מס' 1 מתוך 9 מקצים) ב- 100 מ' בסגנון חופשי זמן של 1:05.6 דקה ודורג בו שביעי ואחרון . נחום בוך דורג בסופו של דבר במקום ה- 60 אחד לפני אחרון מתוך 61 שחיינים אולימפיים שנטלו חלק בתשעת המקצים המוקדמים (ראה המסמך התחתון) . נחום בוך הקדים רק את השחיין השווייצרי מ. קוראט (M. Currat) שקבע במקצה מס' 7 המוקדם שלו תוצאה של 1:07.2 דקה . במשלחת הישראלית שררה אכזבה מהולה בהשלמה . ככלות הכול מדינת ישראל הייתה רק בת 4 וטיסת המשלחת בלאומית שלנו הייתה בבחינת הגשמת חלומו של מחדש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הצרפתי פייר דה קוברטיין שהכריז בשעתו כי ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מהניצחון בהם . עבור ישראלים רבים שימשה הציטטה הזאת מעין נחמה פורתא . שיא העולם בעת ההיא ב- 100 מ' בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אָלָן פוֹרְד (Alan Ford) ממכללת ניו הייבן (New Haven) שקבע כבר ב- 1948 תוצאה של  55.4 ש' . השיא האולימפי ב- 100 בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אחר קְלָארְק סְקוֹלְס (Clarke Scholes) שקבע בחצי הגמר באולימפיאדת הלסינקי 1952 תוצאה של 57.1 ש' . קְלָארְק סְקוֹלְס זכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 57.4 ש' . תהום של ממש רבצה ב- 1952 בין השחייה הבינלאומית לבין השחייה הישראלית . כאן בנקודה הזאת מתחיל הדיון הקצר שנוגע לאיכות השחייה הישראלית בחלוף 62 שנים , זאת שנחשפה באליפות אירופה ה- 32 בשחייה , שהתקיימה לאחרונה בברלין בחודש אוגוסט של שנת 2014 .

buch 1952

טקסט מסמך : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . ריכוז התוצאות של המשחים המוקדמים , חצאי הגמר , והגמר ב- 100 מ' לגברים בסגנון חופשי . שמו ותוצאתו של השחיין הישראלים נחום בוך מופיע במקצה המוקדם מס' 1 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני) .

אינני חושב שיש ולוּ בן קיבוץ אחד שלא בילה את עונת הקיץ בילדותו ונערותו ב- בריכת השחייה של קיבוצו . אני יכול להעיד על עצמי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמגיל שנתיים – שלוש שרצתי בבריכת השחייה של הקיבוץ (בריכת אגירה גדולה שהייתה בעצם בור ענק ל מים עכורים) שעות על גבי שעות על גבי שעות . משחקי התופשת והקדרים באים במים העכורים פיתחו את ריאותיי . יכולתי לצלול ולשהות בקרקעית הבריכה כשלוש דקות רצופות . מורה השחייה הקשוח והקפדן שלנו כבר מכיתה א' היה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (היום בן 95) . אליל השחייה שלי בימים ההם בתום מלחמת העולם השנייה (1945 – 1939) היה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל מקבוצת כינרת בעמק הירדן . שמוליק חדש היה בשנות ה- 40 של המאה הקודמת אלוף ישראל בכל משחי החתירה ב- 50 מ' , 100 מ' , ו- 400 מ' . הוא היה גם אלוף צליחות הכינרת מקיבוץ עין גב לטבריה בשנים ההן . שחיין וספורטאי מוכשר שהיה בכלל חקלאי אולם אלוהי הספורט העניק לו כישרון של לווייתן בדמות אדם . הוא היה בלתי נשכח עבור כל ילדי עמק הירדן . כששאלו אותנו הילדים מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים , חלק השיב שהוא רוצה להיות השחיין שְמוּלִיק חָדָש . חלק אחר ביקש להיות הכדורעפן מקיבוץ בית זרע חיים בורר . אני אמרתי שאני רוצה להיות שניהם . בריכת האדמה של קיבוץ אפיקים הייתה בריכת בוץ רוויית מים עכורים אולם עבורנו היא הייתה עולם ומלואו . בור המים העמוק נחפר מדרום לאורווה קצת מאחורי הרפת ומוסך הטרקטורים של קיבוץ אפיקים . הובילו אליה שבילי העפר של הקיבוץ . הבריכה הייתה עטורה סביבה עצי אקליפטוסים ושיחי הרדופים. היא לבשה אווירה מאוד מיוחדת בטרם רדת הערב בימי הקיץ הלוהטים והארוכים של עמק הירדן. הלך רוח של שלווה, שקט, ומסתורין . מי שמכיר את נוֹבֶלָת השִירָה "הבְּרֵיכָה" שכתב חיים נחמן ביאליק ב- 1928 מבין למה אני מתכוון . בכתה ז' למדנו את השירה הפסטורלית ההיא של חיים נחמן ביאליק , "הַבְּרֵיכָה" . המורה שלנו לספרות ראובן מיכאל ז"ל (נפטר לפני כמה שנים בקיבוץ אפיקים בגיל 102) לקח אותנו לבריכת הקיבוץ כדי להעניק לנו בין האקליפטוסים וההרדופים את ההשראה של חיים נחמן ביאליק . בבריכת הבוץ של קיבוץ אפיקים נולדה אהבתי לשחייה האולימפית . האלילים החדשים שלנו בבריכה היו מאוחר יותר בני גילנו בקיבוץ גבעת חיים ילידי גבעת חיים רְאוּבֵן שְנָפֶּר (שֶפָע) ייבדל לחיים ארוכים ויוֹרָם מַנְדֵלְבָּאוּם ז"ל , וגם בן קיבוץ עין שמר אֵהוּד דֶקֶל ז"ל . היה גם את השחיין ארנון טורין מקיבוץ גבעת ברנר . אגודת השחייה של ברית מכבים עתיד העמידה בשנים ההן בחלון הראווה שלה את שחיין החזה גבריאל נֵסְט , שחיין הגב דן קפליביצקי , שחיין החתירה ישעיהו אלבוים , ואת שחיינית החתירה שושנה ריבנר ז"ל . במכבי פ"ת בלט שחיין החתירה נָחוּם בּוּך . אולם שני קיבוצי גבעת חיים האיחוד והמאוחד היו באמת מעצמות שחייה בזמן ההוא בקנה מידה ישראלי בראשות המאמן פינדה פישר . בעשור ה- 60 של המאה הקודמת קם לגדולה בקיבוץ גבעת חיים גם שחיין החזה גרשון שפע אחיו של ראובן שפע . גרשון שפע שחיין נערץ צנוע ועניו ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות : רומא 1960 , טוקיו 1964 , ומכסיקו 1968 .

shefa 1

טקסט תמונה : שנת 1960 . תמונה בלתי נשכחת מהימים ההם . זוהי משפחת שפע , משפחת השחיינים המפורסמת והמצטיינת מקיבוץ גבעת חיים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ראובן שפע (בן 23) שחיין רב גוני ענק שהתנשא לגובה 1.92 מ' (היה גם שחקן כדורסל מצוין בקבוצת "הפועל" גבעת חיים) , אחיו גרשון שפע (בן 17) , ואביהם פינדה שפע (פישר). (התמונה באדיבות ראובן שפע . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני קיבוצי גבעת חיים הקדימו בעשור את קיבוצי רמת יוחנן וכפר מכבי בגוש זבולון ואת מאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי מי שיצר בעשור ה- 60 של המאה הקודמת את שני השחיינים בעלי המוניטין אברהם מלמד ומשה גרטל . קיבוץ גבעת חיים הקדים גם את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בראשות המורה לספורט וחינוך גופני הנערץ ומאמן השחייה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (בן 95 היום ומצוי בכושר גופני ומנטלי מצוין) . ישראל היא מדינת קיץ שמכילה בתוכה מאות בריכות שחייה וקו חוף ים ארוך אולם היא מעולם לא השכילה בשום עידן להפוך למעצמת שחייה בינלאומית כמו נגיד ברמתן של הונגריה , אנגליה , איטליה , וצרפת . לבטח לא ברמה של ארה"ב , אוסטרליה , סין , ויפן .

shmariyahu nabel 1

טקסט תמונה : 1950 . זהו שמריהו נאבל בן 31 (נולד בפולין ב- 1919) המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה של קיבוץ אפיקים בשנים 1960 – 1944 . (באדיבות שמריהו נאבל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shmariyahu nabel 2

טקסט תמונה : חג סוכות 1954 . התמונה צולמה בחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן בתום הניצחון הקבוצתי בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ . אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת T Shirt לבנה) מאמן השחייה והמורה הנערץ לספורט וחינוך גופני של קיבוץ אפיקים . זיהוי הנוכחים של שורת העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר) , יונה רז (רוזנברג) , אברהם זלקטה , אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה שמריהו נאבל , שמואל "מוליק" כהן , ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר . זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט , צבי "צירי" אשכנזי , יורם קן , משה ציון , ומיכאל רכס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני שואל את המאמן הלאומי ליאוניד קאופמן האם יש סיכוי לשחייה הישראלית להתברג בעתיד בצמרת הבינלאומית השנייה נאמר לגעת מתי שהוא בעקבי השחייה ההונגרית . ליאוניד קאופמן נדהם , "על מה אתה מדבר" , הוא עונה לי ומוסיף , "אין שום סיכוי…כמה תושבים יש במדינת ישראל כדי להפוך אותה למעצמה…תוריד מהפוטנציאל הישראלי את האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הדתית שאיננה שוחה כלל , ותבין לבד שהשחייה הישראלית כרובד כנדבך , לא תגיע לרמתן של הונגריה ושאר המדינות שהזכרת בשאלתך…מדינת ישראל קטנה מידי מכדי להעפיל לצרת השחייה העולמית…ייתכנו פה ושם הבלחות , אך זה הכול…" . יחד עם זה אני זוכר ש- אורוגוואי , מדינה קטנטונת בדרום אמריקה הייתה פעמיים אלופת העולם בכדורגל .

haim borer

טקסט תמונה : קיץ 1950 . חיים בורר (בן 22) חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע היה שחקן הכדורעף הטוב ביותר בנבחרת ישראל בימים ההם ואליל ילדותנו . (באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shmuel hadash

טקסט תמונה : צליחת הכינרת ב- 1951 הייתה אירוע ספורט לאומי ובינלאומי בשנים ההן וזכתה לסיקור עיתונאי כמו הכדורגל היום . משמאל לימין : שמואל "שמוליק" חדש (בן 26) בעל מבנה גוף מלא וקצת שמנמן אך בעל משקל סגולי נמוך (סיים ראשון בין הישראליים) , השוודי לארס ברטיל ווארלה (המנצח) , האדריכל מקס גלפז , אבינועם חדש אחיו של שמוליק חדש סיים שני בין הישראליים . (התמונה באדיבות  שמואל "שמוליק"  חדש חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ruven shnaper

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זהו השחיין הרב גוני אלוף ישראל ראובן שנפר (שפע) בן קיבוץ גבעת חיים . באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoram mandelbaum

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זהו שחיין החתירה ואלוף ישראל יורם מנדלבאום ז"ל בן קיבוץ גבעת חיים . כישרון עצום בלתי מנוצל ואף על פי כן הוא נחשב ל- גדול שחייני החתירה של ישראל בכל הזמנים (באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לפנות ערב הייתי בורח בילדותי מביתי ו/או מהכיתה לבריכת השחייה רוויית המים העכורים . רק רציצי לצלול בתוכם . בפעם הראשונה זה קרה ב- 1944 . שם מצאתי את אושרי . "הבריכה" של חיים נחמן ביאליק היה מקום נפלא לשהות בו ולחלום . אימא שלי הייתה תמיד מתגנבת ומסתתרת מאחורי העצים כדי לשמור עלי פן אטבע . אפשר לחשוב , היא בכלל לא ידעה לשחות . בעיירה קורשאן בליטא מקום הולדתה לא היו כלל בריכות שחייה ולאחר שעלתה ארצה מליטא כחלוצה הייתה עסוקה בהגשמת הרעיון הציוני וההתיישבות בארץ ישראל ושיעבוד האדמה לטובת חברי קיבוץ אפיקים . היה לה זמן לדאוג . לא היה לה זמן ללמוד לשחות .

alroey 1

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. אחד הקייצים החמים בעמק הירדן . זוהי בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "התופסת" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה הזאת של הקיבוץ שהייתה בעצם בריכת בוץ . מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה : אני (בן 9), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33), ואחי יונתן (בן 6) . התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו .

alroey 2

טקסט תמונה : שנת 1945 . מראה כללי מדרום לצפון של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים . מרחוק נראית המקפצה . כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן . כאן עלה לגדולה שמואל "שמוליק" חדש . בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חופשי  זמן של 1:05.0 דקה . לנו כילדים זה נראה קצה גבול יכולתו של האדם . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alroey 3

טקסט תמונה : אימא שלי , שרק'ה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל כחלוצה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. חברת קיבוץ נאמנה שהייתה פסלת וציירת מחוננת . ידעה לדאוג אבל לא לשחות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. עשור ה- 70 של המאה שעברה . הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית . 

את מטען השחייה הזה הבאתי עמי ב- 1971 לחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הייתי בר מזל להכיר לידם את השַדָּר נסים קיוויתי ואת פרשן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי . זה היה לפני המון שנים אבל אני זוכר כל פרט מהשנים ההן . הכול מתועד . אלכס גלעדי נטל אותי עמו כשַדָּר ועיתונאי גם לאולימפיאדת מונטריאול 1976 (לאחר שהשתתפתי עמו באוגוסט – ספטמבר 1974בטהראן בירת איראן בשידור וכיסוי משחקי אסיה ה- 7 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית) . מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ששימש גם ראש משלחת השידור במונטריאול נחת בבירת קוויבק ב- 7 ביולי 1976 . אנחנו הגענו כשישה ימים אחריו . הוא המתין לנו בשדה התעופה במונטריאול חיבק אותי ואמר לי , "יואשיש , תראה להיכן הבאתי אותך . זאת האולימפיאדה הראשונה שלך בשטח . קח את רכב ההפקה וצא לסיור בקומפלקס האולימפי היפהפה. מגיע לך. אתה הראשון בתור . אולי תראה גם חלק מהספורטאים המפורסמים המוכרים לך מעבודתך בטלוויזיה". בכל פעם שהגענו שנינו לאתר ספורט כזה או אחר , בארץ או בחו"ל , נהג לומר לי , "תראה להיכן הבאתי אותך" . הוא אלכס גלעדי נתן לי להרגיש מעת לעת כבֵן חסות שלו . ניצלתי כל רגע לידו ללימוד יסודות הטלוויזיה מבראשית . הנעתי את מכונית ההפקה ולקחתי עמי את הפרשן יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי פרופסור לשחייה היישר לקומפלקס האולימפי היפהפה של העיר מונטריאול . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה האחד שאין שני לו . עשינו הכרה עם העיר המאורגנת והמסודרת והמתקנים האולימפיים היפהפים . רק במונטריאול 1976 למדנו מפי אנשי COJO והתושבים המקומיים על הקשיים הכלכליים והכספיים הרבים והיקרים שליוו את ההכנות האולימפיות הממושכות בעיר הבירה הקוויבקית . רבים מהם שלא התרגשו מאירוח האולימפיאדה בקיץ 1976 האשימו את ראש העיר שלהם ז'אן דראפו האמביציוזי , מי שיצר חוב כספי של יותר ממיליארד דולר בגין אירוח המשחקים האולימפיים במונטריאול 1976 . עליהם, על תושבי העיר נגזר לכסותו בשני העשורים הבאים .

יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל היה פרשן השחייה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית  שידע לנתח את יתרונות וחשיבות סגנונות השחייה בתחרויות , הכיר לפרטי פרטים את כל השחיינים הבינלאומיים כאילו היה מאמנם האישי , וחָזָה וניבּא בדייקנות מֵרָבּית בשידורים הישירים שלנו את תוצאות המשחים במהלך התרחשותם כבר בתחילת המשחים בעודם מתנהלים בבריכה הראשונה . הוא ידע מייד אם יושגו שיאי עולם בתחרויות אותם פִּירְשֵן עבור צופי הטלוויזיה בישראל . למתבונן מהצד נראה היה כי הפרשן מסתכן שלא לצורך בניבוי שיאי העולם . הנבואה הרי ניתנה לשוטים . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי התייחס ליכולתו לצפות את שיאי העולם לא כאל נבואה אלא כאל תובנה מדעית , התעסקות במתמטיקה , ובניתוח הגיוני של נתוני זמני המדידה האלקטרונית שרצו על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור בבריכת השחייה . מהנדסי הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 את הפתרון הטכנולוגי המאפשר את הצבת שעוני המדידה האלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה והצגתם בפני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל. הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK שכיסתה את המשחקים האולימפיים של טוקיו 64' התחברה למערכת המדידה האלקטרונית של החברה היפנית SEIKO . זה היה חידוש עצום ששינה לעד את פני הטלוויזיה . הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO התחברה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ל- OMEGA חברת השעונים השווייצרית .  DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת מיסודן של ARD ו- ZDF שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי , התחברה באולימפיאדת מינכן 1972 אף היא למערכת שעונים שווייצרית LONGINES . באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה זאת רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) התחברה ל- Pool החברות שווייצריות , שנקראו “SWISS TIMING”. יוסף טלקי היה כל כך בקי במקצוע ורזֵי הענף עד שנטל את אחריות העברת אינפורמציה "הניבוי" לצופים על עצמו ללא שוּם חשש והתלבטות . זה היה חידוש בימים ההם . שמו הלך לפניו . צופי הטלוויזיה הצטרפו לשידורים הישירים לא רק כדי לצפות בשחיינים הווירטואוזים ג'וֹן נֵיְיבֶּר וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר , אלא גם כדי לראות האם הפרשן המתמטי צודק בתחזיותיו . יוסף "יוז'ו" טלקי הביא בפרשנות הסופר מקצועית שלו במונטריאול 1976 בשורה חדשה . אי אפשר היה שלא להצדיע לוֹ . צריך להבין כי בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 נשברו 21 (עשרים ואחת) שיאי עולם . יוֹסֵף "יוֹ­ז'וֹ­" טֶלֶקִי ז"ל חזה את כולם ונקב בתוצאות הסופיות בדיוק מתמטי כמו המערכת שמדדה אותם . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל ניתח לצופים שלנו בכישרון רב את קֶצֶב השחייה , ואת ההידרודינמיקה והמכניקה של יעילות תנועות השחיינים בסִגנונות השונים מתחת לפני המים . צריך להבין כי האדם הוא יונק שנועד לחיות על היבשה . גופו איננו הידרודינאמי ולא נברא להתמודד במים עם המים ו/או בסביבה ימית כמו הדולפין שגם הוא יונק . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי הסביר לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את חשיבות השימוש הייחודי בארבעת סגנונות השחייה ואת הקואורדינציה התנועתית הדרושה ליישומם היעיל . תרומתו למיקרופון הטלוויזיה הייתה חשובה . הוא היה פרשן עַל בספורט . קלאסי. יחיד בדוֹרוֹ. אישיות ה- אקסטרווגנטית הנבונה הייתה מיוחדת במינה לא רק בתחום הספורט . הבאתי עמי את יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפרשן שחייה שלי . מכיוון שהיה חבר קיבוץ כפר מכבי ורשות השידור שילמה לו שכר דַל שיכנתי אותו יחד עמי בחדר שלי במלון "Holliday inn" בלוס אנג'לס (המלון היה ממוקם סמוך להוליווד) . הגנבתי אותו לחדרי בניגוד להסכם מוקדם עם הנהלת המלון שערך עמה ה- EBU . ל- יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה היכן לגור בכל תקופת האולימפיאדה . אני חייב לומר שהאיש הנבון הזה היה Roomate נפלא . אדיב , מנומס , ומתחשב . באש"ל היומי שקיבלתי מרשות השידור התחלקתי עמו באוכל . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה אינטלקטואל ומהפכן באופיו . אישיות פורה ומרתקת , בעל לשון מחוספסת ולעיתים בוטה , אולם איש משכיל ויישר דרך . געגועיי אליו לעולם לא פסקו . בעקבותיו הכרתי מאוחר יותר עוד אישיות נעלה מהאזור ההוא של גוש זבולון הלא זהו מר דָוִד "סוּכוֹ" סִיבוֹר אולם זהו כבר סיפור אחר.

teleki 1

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) חבר קיבוץ כפר מכבי ומאמן שחייני גוש זבולון ונבחרת ישראל בשחייה , ופרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1974. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השַדָּר נסים קיוויתי בורך באולימפיאדת מונטריאול 1976 מפני שבעמדת השידור האולימפית ישב לצִדוֹ פרשן נפלא ואיכותי ברמה הגבוהה ביותר בדמותו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹֹ" טֶלֶקִי חבר קיבוץ כפר מכבי . זהו אותו יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת ואח"כ היה מאמן נבחרת ישראל בשנים 1972 – 1957 . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אינטלקטואל. חָרִיף שֵכֶל . מוכשר מאוד ובעל ידע עצום בתחום . אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בורייה לפרטי פרטיה . יוסף טלקי הביא עמו בזמנו חידוש גדול בפרשנות השחייה . חיזוי שיאי העולם על פי זמני הביניים של מערכת המדידה האלקטרונית בבריכת השחייה (Pool של ארבע חברות שעונים שווייצריות שכונתה "SWISS  TIMING") במשחים השונים של הגברים והנשים במונטריאול 1976 , הקלה עליו את המלאכה . אף על פי כן בתחום הזה הוא היה פשוט גאון והביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע וסקרנות . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לתרגם מייד את נתוני הזמן הרץ על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור כדי לקבוע האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה או אחר או לאו .

כמה ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה במונטריאול 1976 התכנסנו שנינו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי ליד שפת הבריכה האולימפית וצפינו שנינו באימונים של שחייני ושחייניות מזרח גרמניה . הזדמן לי לראות מקרוב את קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ורוֹלָאְנד מָאתֶּס (Roland Mathes) בעת ביצועי השחייה שלהם . קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הגיעה למשחקי מונטריאול 1976 כשחיינית בעלת וותק וניסיון למרות גילה הצעיר . באמתחתה היו שלוש מדליות כסף מאולימפיאדת מינכן 1976 כשהייתה בת 13 ועשרה חודשים בלבד . היא הייתה כישרון עצום . מנגנון הספורט המזרח גרמני ומדעני השחייה שלו גילו את קורנליה אנדר בעיר האלה בהיותה בת שש . מיניסטריון הספורט המזרח גרמני הבין מייד כי הוא מחזיק בידו תרנגולת עתירת כישרון שתטיל עבורו בעתיד מדליות זהב ובעקבותיהן תזכה הממלכה המזרח גרמנית ל- מוניטין עולמי . בשלוש השנים שקדמו לאולימפיאדת מונטריאול 1976 שיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תשע פעמים את שיא העולם במשחה ל- 100 בסגנון חופשי . שיא העולם החדש שקבעה במשחה הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה הפעם העשירית . קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר היתמרה לגובה 1.81 מ' , הייתה שרירית , ונשאה כתפיים רחבות . למרות תווי פניה הנאים היא נראתה גברית . כל שחייניות מזרח גרמניה בעת ההיא נראו גבריות ושריריות . לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 סיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר כי מדעני מזרח גרמניה הזריקו לגופה זריקות שמעולם לא אמרו לה מה טיבן . היום כבר כל העולם יודע כי מיניסטריון הספורט בממשלת מזרח גרמניה ומערכת הספורט המשומנת שלו בכללה שפעלו בשליחות המדינה , סיממו ביודעין את הספורטאים . גברים ונשים כאחת כולל קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר . למרות הכול נותרו שרידים של יופי בתווי פניה הגסים אך החושניים בשנת 1976 במונטריאול .

אולימפיאדת מונטריאול 1976. השחיינית המזרח גרמנית המצטיינת והאלופה האולימפית קורנליה אנדר הייתה פנומן שחייה וזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי מונטריאול 1976 בהיותה בת 17 ועשרה חודשים. המצלמות של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC חשפו אותה למאות מיליוני צופים ברחבי תבל. קורנליה אנדר הייתה גיבורת האומה המזרח גרמנית והטלוויזיה המזרח גרמנית DDR הפכה אותה לדמות אלוהית . תמונתה שמורה בארכיון של יואש אלרואי.

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שיווקה בצורה מדויקת למדינות העולם את מֶסֶר עקרונות הפרסום שהגה וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט  (Walter Ulbricht) מזכיר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה , שהצהיר : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים . צריך להתייצב רק פעם אחת על דוכן מספר אחת באולימפיאדה . התזמורת האולימפית תנגן את המנון מזרח גרמניה והדגל המזרח גרמני יתנוסס בראש התורן . אם מזרח גרמני שלי תטרח ותעשה את מעשה הניצחון האולימפי הרבה פעמים שוב ושוב , יחדל פעם אחת ולתמיד הוויכוח הפוליטי הבינלאומי ויוסר החשד כי מזרח גרמניה היא מדינה קומוניסטית מפוברקת בחסות ברה"מ" . קורנליה אנדר וספורטאים מזרח גרמניים רבים אחרים בענפי ספורט שונים הגשימו את החזון הפוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט . השלטון במזרח גרמניה מיהר להכריז כי רק בגן העדן הקומוניסטי של המדינה יכולים כישרונות כמו רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר להתפתח ולבוא לידי ביטוי ומיצוי . כזכור התנפץ החזון הספורטיבי – פוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט לרסיסים עם נפילת חומת ברלין ב- 1990 . שום חומה איננה מחזיקה מעמד מול הכמיהה האנושית לחופש , חירות , ודמוקרטיה .

אימוני השחייה של שחייני מזרח גרמניה באולימפיאדת מונטריאול 1976 היו מפרכים . ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי והתבוננתי בעניין עצום בקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר בעת ששחתה בסגנונות החתירה והפרפר בהם השקיעה כוח עצום . זרועותיה התנופפו והִכּוּ במים . סגנונה לא היה יפה אך יעיל. לא חשוב מה עשו ידיה ורגליה מעל למים – חשוב היה מה הן עשו מתחת למים. קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הייתה השחיינית הראשונה שהישגיה התקרבו לקצה גבול יכולתו של האדם. היא שחתה את  100 מ' בסגנון חופשי במונטריאול 1976 כמעט בשלוש שניות מהר יותר מהישגה של השחיינית האמריקנית סַנְדְרָה נִילְסוֹן האלופה באותו מרחק באולימפיאדת מינכן 1972 . תרומתה של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר לטובת השחייה המזרח גרמנית הייתה גדולה ואדירת ממדים גם למען השחייה הבינלאומית. קורנליה אנדר הפכה את שחיית הנשים ל- Event בעל יוקרה בינלאומית מעבר למקובל עד אז . היא עשתה בשביל השחייה העולמית את מה שבִּילִי גִ'ין – קִינְג ומַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה חוללו למען טניס הנשים בעולם , או הקידום הגדול שהעניקו וִוילְמָה רוּדוֹלְף ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְינֶר לא"ק הנשית האולימפית . קורנליה אנדר הייתה כוכב שביט. היא פרשה מהבריכה בטרם מלאו לה 18 שנה .

באולימפיאדת מוסקבה 1980 קבעה השחיינית המזרח גרמנית ברברה קראוזה (Barbara Krause) שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון חופשי 54.79 ש' . קיזוז של 86 מאיות לשיא העולם של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר . השחיינית האמריקנית נֶנְסִי הוֹגְשְהֶד (Nancy Hogshead) שחתה 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לאט יותר מ- קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר וברברה קראוזה וקבעה זמן של 55.92 ש' . השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קריסטין אוֹטוֹ (Kristin Otto) החמיצה את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בגלל חֶרֶם הגומלין הקומוניסטי בראשות ברה"מ כתגובה לחֶרֶם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 1980 . בגיל 22 ניצחה קריסטין אוֹטוֹ באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה הגמר ל- 100 מ' בתוצאה של 54.93 ש' . השחיינית הסינית ז'ואנג יונג ניצחה באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחה הזה בזמן של 54.64 ש' . שחיינית סינית נוספת זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתוצאה 54.50 ש' . השחיינית ההולנדית המצוינת אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין (Inge de Bruijn) שחתה את המרחק הזה באולימפיאדת סידני 2000 ב- 53.83 ש' . השחיינית האוסטרלית ג'וֹדִי הֶנְרִי (Jodie Henry) ניצחה ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של 53.84 ש' . אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין הייתה שנייה בתוצאה של 54.16 ש' .

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הפכה ב- 1976 לארוסתו של גדול שחייני מזרח גרמניה בימים ההם שחיין הגָב הכישרוני רוֹלָאנְד מָאתֶּס . בעת האימונים בבריכה במונטריאול היא התגפפה מעת לעת מתחת למגבת הגדולה עם רוֹלָאנְד מָאתֶּס . איש איננו יודע עד היום האם הייתה זאת אהבת נעורים שפרחה בין גלי הבריכה או שמא מנגנון הספורט המתוחכם של מזרח גרמניה דאג לייצר רוֹמָן אהבה עֶרֶב סיום הקריירה המזהירה של שניהם . רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר נחשבו אז לזוג הספורטיבי המלכותי בהא הידיעה והמפורסם ביותר בעולם בעשור ה- 70 במאה הקודמת . הרומן שלהם היה מפורסם ואומנם כעבור זמן קצר הם באמת התחתנו . למערכת הספורט המזרח גרמנית היה עניין רב בחתונה הזאת מנקודת מבט מדעית גנטית כמובן . הצלחתם של מומחי הספורט במדינה הטוטליטארית הקומוניסטית השאת נבחנה ע"י המנהיגות הפוליטית של המדינה לאור קריטריון אחד ויחיד : אמת מידה המותנית בכמות מדליות הזהב שישיגו שליחיהם בתחרויות הספורט הבינלאומיות. לכן מאמני השחייה חיככו ידיהם בהנאה. הם ידעו שהחתן והכלה נושאים גֵנִים של שיאני עולם ואלופים אולימפיים. אומרים שהחתונה הייתה הַכְלָאָה נדירה ויוצאת דופן של גבר ואישה שלא היו בני אנוש מן המניין, אלא שני שחיינים -ספורטאים מוכשרים מאין כמותם בענף השחייה כמעט כמו דולפינים. יודעי דבר טוענים שמכונת הספורט המזרח גרמנית טיפחה תקוות אין קץ. היא העריכה שהגֵנים המשותפים של השחיין והשחיינית הטובים בעולם יניבו שושלת של שחיינים מגזע משופר. הם קיוו שקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תלד "תינוק – דולפין". שיטת מערכת הספורט והמדע המזרח גרמני ציפו מקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס להעמיד יורש שיהיה טוב משניהם. דרגה אחת מעליהם. נותר למדענים רַק להמתין. לבסוף נולדה לקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס ילדה שנטען כי רצתה להיות בכלל פסנתרנית. הזוג הנוצֵץ קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס התגרש לאחר נפילת חומת ברלין. מזרח גרמניה שבה והתאחדה עם מערב גרמניה. אימפריית הספורט של מזרח גרמניה שנבנתה בדקדקנות ע"י וולטר אולבריכט מאז 1950 , קרסה לפתע ב- 1990. נותרו רק הזיכרונות.

רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה הרבה יותר מאופק ורגוע בעת השחייה בסגנון הגב הווירטואוזי שלו מאשר ארוסתו קורנליה אנדר . המשקל הסגולי שלוֹ היה כל כך נמוך עד שגופו צָף על המים כמו קֶרֶש עֵץ . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי היינו מוקסמים מהנתונים הגופניים שלו . התבוננו בו ממש בהערצה . רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה גאון שחייה בעל סגנון שחייה יפהפה ויעיל . נראה היה כאילו הוא גומא את מרחקי השחייה העצומים ללא כל מאמץ . השחיין הנפלא הזה ניצח באולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה ל- 100 מ' גב בזמן של 58.7 ש' ואח"כ זכה במדליית הזהב גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב בזמן של 2:09.6 דקות . באולימפיאדת מינכן 1972 שָב וחזר על הישגו הכפול ושיפר את שיאיו . 100 מ' הוא שחה על גבו ב- 56.58 ש' , ואת 200 מ' בסגנון גב עבר בזמן של 2:02.2 דקות . רבים ראו בהישגיו אז את קצה גבול יכולתו של האדם . לא היו לו מתחרים . הוא היה בלתי מנוצח . כעבור ארבע שנים בלבד ניפץ השחיין האמריקני ג'וֹן נֵיְיבֶּר (John Naber) באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הישגיו של רוֹלָאנְד מַאתֶּס והציב שיאי עולם חדשים משלוֹ : 100 מ' בסגנון גב בזמן של 55.49 ש' ו- 200 מ' בסגנון גב ב- 1:59.19 דקה .

3. השחייה הלאומית הישראלית הנוכחית תחת שרביט אימונו ליאוניד קאופמן 

בין 1980 ל- 1990 בהיותי מְנָוֵוט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , העברנו בשידורים ישירים את אליפויות ישראל בשחייה וגם את אליפויות העולם ואירופה בשחייה . הטכנולוגיה הטלוויזיונית מצאה ברבות השנים דרך ושיטה לחשוף באמצעות מצלמות תת מימיות את השחיינים והשחייניות בתוך המים . השחייה ברמתה הגבוהה הפכה לאובייקט שידור נלהב כבר מראשיתה . שחיינים כמו ג'וני ווייסמילר , מרק ספיץ , איאן ת'ורפ , פיטר וואן דן הוגנבאנד , מייקל פלפס , ראיין לוכטה ואחרים (ואחרות) הפכו את תחרויות השחייה לתצוגה טלוויזיונית מהדרגה העליונה ביותר . אינני מפספס שום תחרות שחייה ברמה בינלאומית . לאחר אליפות אירופה ה- 32 בשחייה שהתקיימה בחודש שעבר (אוגוסט 2014) בברלין בהשתתפות משלחת ישראלי לא קטנה ביקשתי לברר כמה פרטים עם קברניט השחייה הישראלית הלאומית היום ליאוניד קאופמאן . עניין אותי לדעת האם בעת איתור כישרונות שחייה צעירים דנים למשל בחקר נתוני המשקל הסגולי של השחיין ו/או השחיינית . משקל סגולי נמוך של גוף האדם היא תכונה גנטית בעלת יתרון שמאפשרת לשחיין לצוף ביתר קלות על פני המים . שני אנשי טלוויזיה של DDR הרשת של מזרח גרמניה סיפרו לי לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 ולאחר הצטרפותם ל- EBU , כי תעשיית הספורט המזרח גרמנית חיפשה כל הזמן ילדי שחייה שחוננו במשקל סגולי נמוך . קל לבדוק את הנתון החשוב הזה בהסתמך על חוק ארכימדס . ליאוניד קאופמאן בן 56 היום שימש מאמן שחייה ראשי ב- ברה"מ . הוא מדען שחייה בעל ניסיון אימון רב וידע עצום בתחום שעלה לישראל ב- 1991 . היה זה ליאוניד קאופמאן שקנה את המוניטין הראשון שלו בארץ כמי שגידל בזמנו את השחיין הישראלי הנודע איתן אורבך . לאור הצלחתו התמנה ליאוניד קאופמאן ב- 2006 למאמן השחייה הלאומי של ישראל . ליאוניד קאופמאן הוא המאמן הראשי של האקדמיה למצוינות בשחייה בגילאי 13 – 12 ומאמן ראשי של מרכז האימון לשחיינים בוגרים בגילאי 17 – 16 שסיימו בהצטיינות את האקדמיה . השחיינים הישראליים מתאמנים כ- 18 (שמונה עשרה) שעות שבועיות במים ועוד 8 – 6 (שש – שמונה) שעות שבועיות מחוץ למים . ליאוניד קאופמאן זוכה להערכה רבה בישראל על פועלו המקצועי כאן .

ב- 1983 נפגשתי לשיחה ארוכה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים עם השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) . מרק ספיץ היה אורח של משחקי כינוס הפועל ואני ניצלתי את בואו ארצה כדי להזמין אותו להתארח אצלנו בטלוויזיה בירושלים על מנת לראיין אותו ב- "מבט ספורט" עתירת הרייטינג וכדי לשדר לדור הצעיר כמה תזכורות מהישגיו הבלתי נשכחים באולימפיאדת מינכן 1972 (המראיין ב- "מבט ספורט" אז בקיץ 1983 היה נסים קיוויתי) . מרק ספיץ גבר יפה תואר בן 33 סיפר לי שתי עובדות שנחרתו בזיכרוני לעַד : "ברור שהייתי מוכשר מאוד בשחייה אולם כישרון לבד איננו מספיק . ידעתי להתאמן ואהבתי להתאמן . ההורים שלי תמכו בי לאורך כל הדרך" . אח"כ עשינו חשבון שבין גיל 5 עד גיל 22 בו הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 (זכה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' בשבע מדליות זהב והציב שבעה שיאי עולם) הקיף מרק ספיץ בסך קילומטראז' האימונים שלו את כדור הארץ . מרחק של משהו בסביבות 40000 (ארבעים אלף) ק"מ . אח"כ סיפר לי שבעקבות כישלונו באולימפיאדת מכסיקו 1968 בה איבד את ביטחונו העצמי וחשב על פרישה , היה זה מאמן השחייה רב המוניטין של אוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב ד"ר ג'יימס קנסילמאן (Dr. James Counsilman) שעודד אותו וביקש ממנו להמתין בעניין הפרישה : "ד"ר ג'יימס קנסילמאן הזמין אותי להתאמן באופן אישי תחת חסותו באוניברסיטה אינדיאנה בנימוק ברור כי בגיל 18 טרם מיציתי את הכישרון הטמון בי . האמנתי בו" , סיפר לי מרק ספיץ . מרק ספיץ העלה בשיחתי עמו אז בקיץ 1983 בירושלים את שאלת הקשר האישי האמיץ הנחוץ מאוד לדעתו בין הספורטאי לבין מאמנו . נפשו של הספורטאי הצעיר סוערת , רוויית התלבטויות ושאלות , ולעולם איננה רגועה ושקטה . בעיקר של השחיין שהוא בודד מאוד במשך שעות האימון הארוכות בתוך המים . תפקידו של המאמן איננו רק לתרום מידע. "במידה רבה היה ג'יימס קנסילמאן כמו אבא שני שלי מפני שעודד אותי ותמך בי מעבר להיותו המאמן שלי" , אמר לי . ייתכן מאוד כי סיפור המתח הדרמטי שקדם למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 , האם מרק ספיץ ייטול בו חלק , לא היה מתעורר כלל אם ד"ר ג'יימס קאנסילמאן מאמנו האישי היה נוכח באופן אישי בבריכה האולימפית במינכן . לבסוף היה זה המאמן הראשי הכללי של משלחת השחייה האמריקנית באולימפיאדת מינכן שרם שאבור (Sherm Chavoor) ששכנע את מרק ספיץ להשתתף באותו משחה הגמר ל- 100 מ' חופשי במינכן 72' בתומו ניצח וזכה במדליית הזהב השישית שלו והציב גם שיא עולם .

באותו הרגע ההוא בו שוחחתי בקיץ 1983 עם מרק ספיץ על הקשר האישי בין הספורטאי למאמנו , נזכרתי בקשר האמיץ והמיוחד ששרר בשעתו בין האָצָנִית והמשוכנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב לבין מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972) . ועוד תזכורת : לא רבים יודעים כי הוועד האולימפי האמריקני אִפְשֵר בזמנו באולימפיאדת ברלין 1936 לצרף למשלחת האולימפית האמריקנית הגדולה את מאמנו האישי של ג'סי אואנס (Jesse Owens) מאוניברסיטת OHIO מר לארי סניידר (Larry Snyder) . קרבתו האישית מאוד של לארי סניידר אל חניכו בברלין היוותה נדבך חשוב בשגשוגו של ג'סי אואנס ברגעים האולימפיים המכריעים ו- זכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' , בקפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' . אינני יודע כמעט דבר על הקשר האישי שבין מאמן השחייה הישראלי ליאוניד קאופמאן לשחיינים שלנו . האם הם סמוכים לשולחנו והקרבה ביניהם בלתי אמצעית ו/או שמא הם ו/או חלק מהם מקבלים הוראות מרחוק .

צפיתי בשידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה ה- 32 בשחייה של ברלין באוגוסט 2014 בהשתתפות משלחת ישראלית די נכבדה . מתברר כי ההישגים של השחיינים הישראליים היו בינוניים לחלוטין . ולא רק זאת , השחיינים והשחייניות הישראליים נעדרו מהרבה מקצועות באליפות . פשוט לא נטלו בהם חלק . הישגי השחיינים והשחייניות הישראליים באליפות אירופה של ברלין באוגוסט 2014 מובאים ברשימה הבאה . לצורך השוואה מובאים לצד ההישגים הישראליים שיאי העולם הנוכחיים ותוצאות ישנות של אלופים ואלופות אולימפיות משנות ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת שעדיין שוות ערך לתוצאות השחייה הישראלית ב- 2014 . לעיתים נדמה כי למרות נוכחותו של ליאוניד קאופמן שכולם מדברים בשבחו , השחייה הישראלית , גברים ונשים , מפגרת שנות דור אחר צמרת השחייה הבינלאומית באירופה ובעולם . היו בארץ לפני ליאוניד קאופמאן מאמנים ישראליים מצוינים כמו יוסף "יוז'ו" טלקי ושמריהו נאבל שהקדישו את חייהם למען קידום השחייה הישראלית לדורותיה . מאמני העבר האלה שבעו מרורים מפני שלמרות ההשקעה העצומה מצדם במשך עשרות שנים הם זכו להַבְלָחוֹת בלבד . ההיסטוריה מוכיחה כי זוהי גם נחלתו של ליאוניד קאופמאן . הבלחות בלבד . ליאוניד קאופמטן יודע על מה הוא מדבר . ישראל לא תהיה מעצמת שחייה כ- הונגריה בעתיד הנראה לעין . הנה ה- הצצה לאיכות הישגי השחיינים והשחייניות הישראליים באליפות אירופה ה- 32 בשחייה שנערכה בברלין באוגוסט 2014 והשוואתם עם הדירוג העולמי . השחייה הישראלית רחוקה מלהיות שבעת רצון מעצמה .

1. 50 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

2. 100 מ' חופשי – נשים

הישראלית קרן סייבנר קבעה תוצאה של 56.95 ש' ודורגה במקום ה- 31 במוקדמות

שיא העולם : בריטה שטפאן , גרמניה 52.07 ש'

באולימפיאדת מונטריאול 1976 קבעה השחיינית המזרח גרמנית קורנליה תוצאה של 55.65 ש' במשחה הגמר ל- 100 מ' חופשי וזכתה במדליית הזהב . קורנליה אנדר של 1976 טובה יותר מהישראלית קרן סייבנר של 2014 .

3. 200 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

4. 400 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

5. 800 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

6. 1500 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

7. 50 מ' גב – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות תוצאה של 29.25 ש' ודורגה במקום ה- 25

שיא העולם : ז'או ז'ינג סין 27.06 ש' .

8. 100 מ' גב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

9. 50 מ' חופשי – גברים

הישראלי יהב שחף קבע מוקדמות 22.97 ש' ודורג במקום ה- 24

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 22.99 ש' ודורג במקום ה- 28

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 24.12 ש' ודורג במקום ה- 56

שיא העולם : סזאר סיילו , ברזיל 20.91 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע השחיין האמריקני מתיו ביונדי תוצאה של 22.14 ש' וזכה במדליית הזהב . מתיו ביונדי של 1988 טוב יותר מיהב שחף , אלמוג אולשטיין , ויונתן קופילב של 2014 .

10. 100 מ' חופשי – גברים

הישראלי אלכסי קונובלוב קבע במוקדמות 50.34 ודורג במקום ה- 36

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 50.92 ודורג במקום ה- 52

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 51.40 ודורג במקום ה- 62

שיא העולם : סזאר סיילו , ברזיל  46.91 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין האמריקני רודי גיינס תוצאה של 49.80 ש' וזכה במדליית הזהב . רודי גיינס של 1984 טוב יותר מאלכסי קונובלוב , דוד גמבורג , ואלמוג אולשטיין של 2014.

11. 200 מ' חופשי – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 1:49.46 ד' ודורג במקום ה- 23

הישראלי אלכסי קונובלוב קבע במוקדמות 1:50.21 ד' ודורג במקום ה- 34

שיא העולם : פאול בידרמן , גרמניה , 1:42.00 ד'

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין הגרמני מיכאל גרוס תוצאה של 1:47.44 ד' וזכה במדליית הזהב . מיכאל גרוס של 1984 טוב יותר מתום קרמר ואלכסי קונובלוב של 2014 .

12. 400 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

13. 800 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

14. 1500 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

15. 50 מ' גב – גברים

הישראלי גיא ברנע קבע במוקדמות 24.99 ש' ודורג במקום הראשון יחדיו עם הרוסי וולדימיר מורוזוב

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 25.45 ש'  ודורג במקום ה- 12

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 26.05 ש' ודורג במקום ה- 18

גיא ברנע קבע במקצה השני בחצי גמר 24.99 ש' ודורג במקום ה- 1

יונתן קופילב קבע במקצה השני בחצי גמר 25.37 ש' ודורג במקום ה- 7

גיא ברנע קבע במשחה הגמר 25.05 ש' ודורג במקום ה- 5

שיא העולם : ליאם טאנקוק , אנגליה 24.04 ש' (הושג ב- 2009)

16. 100 מ' גב – גברים

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 55.53 ש' ודורג במקום ה- 17

הישראלי גיא ברנע קבע במוקדמות 55.59 ש' ודורג במקום ה- 18

הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 55.61 ש' ודורג במקום ה- 19

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 56.04 ש' ודורג במקום ה- 25

שיא העולם : ארון פירסול , ארה"ב 51.94 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע היפני דאלצ'י סוזוקי תוצאה של 55.05 ש' וזכה במדליית הזהב. דאלצ'י סוזוקי של 1988 טוב יותר מדוד גמבורג , גיא ברנע , יעקב טומרקין , ויונתן קופילב של 2014

17. 200 מ' גב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

18. 50 מ' חזה – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 31.50 ש' ודורגה במקום ה- 12

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 33.73 ש' ודורגה במקום ה- 44

עמית עברי קבעה במקצה הראשון בחצי הגמר הראשון 31.42 ש' ודורגה במקום ה- 5

שיא העולם :  רותה מיילוטיטה , ליטא 29.48 ש' (הושג ב- 2013)

19.  100 מ' חזה – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות  1:08.55 ד' ודורגה במקום ה- 9

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 1:11.00 ד' ודורגה במקום ה- 44

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 1:07.89 ד' ודורגה במקום ה- 5

שיא העולם : רותה מיילוטיטה , ליטא 1:04.35 ד'

באולימפיאדת אטלנטה 1996 קבעה הדרום אפריקנית פנלופה היינס תוצאה של 1:07.73 ד' וזכתה במדליית הזהב . פנלופה היינס של 1996 טובה יותר מעמית עברי ואנסטסיה קורוטקוב של 2014

20. 200 מ' חזה – נשים

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 2:32.05 ד' ודורגה במקום ה- 22

שיא העולם : ריקה מולר פדרסן , דנמרק 2:19.11 ד' (הושג ב- 2013)

באולימפיאדת מוסקבה 1908 קבעה השחיינית הסובייטית – ליטאית לינה קסיוסיטה תוצאה של 2:29.54 ד' וזכתה במדליית הזהב . לינה קסיוסיטה של 1980 טובה יותר מאנסטסיה קורוטקוב של 2014

 21. 50 מ' פרפר – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 26.54 ש' ודורגה במקום ה- 11

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 27.60 ש' ודורגה במקום ה- 28

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 26.39 ודורגה במקום ה- 6

שיא העולם : שרה סיוסטרום , שוודיה 24.43 ש' (הושג ב- 2014)

22. 100 מ' פרפר – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 59.24 ש' ודורגה במקום ה- 13

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 1:00.08 ד' ודורגה במקום ה- 21

עמית עברי קבעה במקצה הראשון  בחצי הגמר 58.70 ש' ודורגה במקום ה- 4 (היא לא העפילה למשחה הגמר בגלל 11 מאיות השנייה . אלכסנדרה וונק היא שהעפילה לגמר בזכות תוצאה של 58.59 ש')

שיא העולם : נקבע באולימפיאדת לונדון 2012 ע"י האמריקנית דנה וולמר שהשיגה תוצאה 55.98 ש' וזכתה במדליית הזהב.

באולימפיאדת ברצלונה 1992 ניצחה הסינית אויאן הונג בתוצאה של 58.62 ש' וזכתה במדליית הזהב . אויאן נונג של 1992 טובה יותר מעמית עברי של 2014

23. 100 מ' גב – גברים

הישראלי דוד גמבורג קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 54.76 ש' ודורג במקום ה- 4

הישראלי דוד גמבורג קבע במשחה הגמר 54.87 ש' ודורג במקום ה- 8 והאחרון

שיא העולם : ארון פירסול , ארה"ב 51.94 ש' .

באולימפיאדת ברצלונה 1992 קבע הקנדי מרק טיוקסברי תותאה של 53.98 ש' וזכה במדליית הזהב . מרק טיוקסברי של 1992 טוב יותר מדוד גמבורג של 2014

24. 200 מ' גב – גברים

הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 1:59.94 ד' ודורג במקום ה- 5

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 2:03.50 ד' ודורג במקום ה- 21

יעקב טומרקין  קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 1:58.83 ד' ודורג במקום ה- 5

שיא עולם : ארון פירסול , ארה"ב 1:51.92 ד' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת ברצלונה 1992 קבע הספרדי מרטין לופז זובארו תוצאה של 1:58.47 ד' וזכה במדליית הזהב . מרטין לופז זובארו של 1992 טוב יותר מיעקב טומרקין של 2014.

25. 50 מ' חזה – גברים

הישראלי ירון שאגאלוב קבע במוקדמות 27.85 ש' ודורג במקום ה- 11

ירון שאגאלוב קבע במקצה השני בחצי הגמר 27.83 ש' ודורג במקום ה- 6

שיא העולם : קמרון וואן דן בורג , דרום אפריקה 26.67 (הושג ב- 2009)

26. 200 מ' חזה – גברים

הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 2:16.89 ד' ודורג במקום ה- 32

שיא העולם : אקיהירו יאמאגוצ'י , יפן 2:07.01 ד'

באולימפיאדת מונטריאול 1976 קבע השחיין האנגלי דיוויד ווילקי תוצאה של 2:15.11 ד' וזכה במדליית הזהב . דיוויד ווילקי של 1976 טוב יותר מגל נבו של 2014

27. 50 מ' פרפר – גברים

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 24.42 ש' ודורג במקום ה- 30

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 24.54 ש' ודורג במקום ה- 35

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 25.40 ש' ודורג במקום ה- 55

שיא העולם : רפאל מוניוז , ספרד 22.43 ש' (הושג ב- 2009)

28. 100 מ' פרפר – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 54.05 ש' ודורג במקום ה- 35

הישראלי נמרוד שפירא בר אור קבע במוקדמות 54.33 ש' ודורג במקום ה- 38

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 55.55 ש' ודורג במקום ה- 50

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 49.82 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע הגרמני מיכאל גרוס תוצאה של 53:08 ש' וזכה במדליית הזהב . מיכאל גרוס של 1984 טוב יותר מתום קרמר , נמרוד שפירא בר אור , ואיתי גורביץ' של 2014

29. 200 מ' פרפר – נשים

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 2:12.19 ד' ודורגה במקום ה- 13

שיא העולם : ליו זיג , סין 2:01.81 ד' (הושג ב- 2009)

30. 200 מ' מעורב אישי – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 2:15.94 ד' ודורגה במקום ה- 16

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 2:14.75 ד' ודורגה במקום השמיני

שיא העולם : אריאנה קוקורס , ארה"ב 2:06.15 ד' (הושג ב- 2009)

31. 400 מ' מעורב אישי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

32. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

33. משחה שליחים 4 פעמים 200 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

34. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' מעורב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

35. 200 מ' פרפר – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 2:01.07 ד' ודורג במקום ה- 27

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 2:03.10 ד' ודורג במקום ה- 32

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 1:51.51 ד' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת מינכן 1972 קבע השחיין האמריקני מרק ספיץ תוצאה של 2:00.70 ד' וזכה במדליית הזהב. מרק ספיץ של 1972 טוב יותר מתום קרמר ואיתי גורביץ' של 2014

36. 200 מ' מעורב אישי – גברים

השחיין הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 2:00.32 ד' ודורג במקום ה- 6

השחיין הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 2:00.83 ד' ודורג במקום ה- 8

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 2:04.74 ד' ודורג במקום ה- 29

יעקב טומרקין קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 2:00.90 ד' ודורג במקום ה- 5

גל נבו קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 2:01.03 ד' ודורג במקום ה- 6

שיא העולם : ראיין לוכטה , ארה"ב 1:54.00 ד' (הושג ב- 2011)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע השחיין ההונגרי תאמאש דארני (עיוור בעין אחת) תוצאה של 2:00.17 ד' וזכה במדליית הזהב . תאמאש דארני של 1988 טוב יותר מיעקב טומרקין , גל נבו , ואיתי גורביץ' של 2014

37. 400 מ' מעורב אישי – גברים

השחיין הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 4:20.23 ד' ודורג במקום ה- 10

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 4:03.84 ד' (הושג ב- 2008)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין האמריקני אלכס באומן תוצאה של 4:17.41 ד' וזכה במדליית הזהב . אלכס באומן של 1984 טוב יותר מגל נבו של 2014

38. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' חופשי – גברים

נבחרת ישראל בהרכב דוד גמבורג , תום קרמר , נמרוד שפירא בר אור , ואלכסי קונובלוב קבעה במוקדמות 3:18.95 ד' ודורגה במקום ה- 7

נבחרת ישראל בהרכב זהה קבעה במשחה הגמר 3:18.43 ד'

שיא העולם : נבחרת ארה"ב מחזיקה בשיא העולם 3:08.24 ד' (הושג באולימפיאדת בייג'ינג 2008)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבעה הרביעייה האמריקנית במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי תוצאה של 3:16.53 ד' . רביעיית השליחים האמריקנית של 1988 טובה יותר מרביעיית השליחים הישראלית של 2014

39. משחה שליחים 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

40. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' מעורב – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

אם להתייחס שוב למלאכת השידורים הישירים של אליפות אירופה ה- 32 בשחייה בברלין באוגוסט 2014 של השדר משה גרטל ו הפרשן שלו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש כפי שהועברו בערוץ 5 בכבלים , אומר שוב כי היה מדובר בעבודה עיתונאית רשלנית , רדודה , ושטחית חסרה עד למאוד . אין מדובר רק בשימוש בשיטת שידור Off tube אלא בהתכוננות לקויה וחוסר מוכנות בסיסית לקראת ביצוע המשימה רווייה בכל מיני אי דיוקים , שיבושים ושגיאות בהגיית שמות , וחוסר בקיאות כללי בחומר . אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב גם אם מדובר בהעתקת החומר ע"י שניהם מהמוניטור של ערוץ 5 בכבלים בהרצליה .

סוף הפוסט מס' 430. 4 בספטמבר 2014.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. יוֹנָה וִויזֶנְטַל ואַיָילָה חַסוֹן. 2. אוֹשְרָת קוֹטְלֶר. 3. מלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור וברל כצנלסון. 4. הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק – רוסיה 2014 לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 429. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 429 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 31 באוגוסט 2014.

1. יונה וויזנטל ואיילה חסון. 2. אושרת קוטלר. 3. מלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור וברל כצנלסון. 4. הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק – רוסיה 2014 לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 429. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה א' : יונה וויזנטל ואיילה חסון .

וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מגיש החדשות המיתולוגי ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1981 – 1955, מעולם לא ניהל את חטיבת החדשות של הרשת שלו . השפעתו העצומה ב- CBS נבעה מכוח אישיותו המדהימה , מנוכחותו ומה- יושרה המוחלטת שלו כ- עיתונאי , עורך , ומגיש במערכת של CBS ועל מסך הטלוויזיה של הרשת . וולטר קרונקייט היה מגיש חדשות כריזמטי , מגיש ווירטואוז בעל איכויות ומעלות רבות . הוא היה האורים והתומים של רבים מבני דורי, אולם הוא לא היה מנהל . הוא היה מנהיג שידור מפני סמכותו העיתונאית המרשימה אך מבלי להיות מנהל . הפקדתה של איילה חסון על ניהול חטיבת החדשות של ערוץ 1 מטעמו של מר יונה וויזנטל העורך הראשי הטרי של רשות השידור במתכונתה החדשה , הוא צַו מעניין וגם יומרני . ניהול הוא תחום התמחות מורכב , מְגֻוָון , מיוחד , ורב נסיבתי בעל המון פנים . ניהול בטלוויזיה בעיקר בשידור הציבורי כרוך בהתחככות אין סופית עם שורת מפקדים מקבילה לאיילה חסון , ונשיאה אין סופית באחריות לפיקודים שסרים למרותה בארבעה מרכיבי היסוד של תעשיית הטלוויזיה : ניצול נבון שלה את משאבי האנוש העומדים לרשותה ויכולת לפקד על אנשים, שימוש מושכל והבנת יתר של שדה הטכנולוגיה הטלוויזיוני בעל המון הסתעפויות רגישות והיכולת שלה להפיק יתרונות ופתרונות טכניים , ידע בשינוע לוגיסטיקה טלוויזיונית , יצירת חזון טלוויזיוני (בתחום הקונקרטי שלה – זירת החדשות) המבוסס על תכנון אינטליגנטי ארוך טווח ומפורט וגם מוצדק לרבות מפגשים כמעט אין סופיים עם הבוסים שלה ואנשי הכספים במטרה לשכנע אותם בצדקת דרכה והצורך בהענקת תקציבים . ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה באשר היא דורשת התמסרות מוחלטת מבוקר עד לֵיל . מדובר ביותר מ- Full time Job . לא רק בעבודה עיתונאית סבוכה ותחרותית בין ארצית ובינלאומית אלא גם במגע אנושי שוטף ורצוף והשתפשפות מתמדת עם ראשי הדסקים וכלל ה- "חיילים" שלה . ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית היא עבודת פרך גופנית ונפשית . אינני מאמין באנשי טלוויזיה שהם גם מנהלים , גם עורכים , גם מגישים , גם מראיינים , וגם מורידים פקודות . זה לא עובד ככה . וולטר קרונקייט הבין זאת ונשאר בתפקיד שאותו הוא ידע לעשות הכי טוב בטלוויזיה . לערוך , לראיין , ולהגיש חדשות . העתיד יגלה לנו אם גב' איילה חסון מיומנת ומוכשרת לנהל ולהנהיג חטיבת חדשות של רשת טלוויזיה הציבורית לאורך זמן . העתיד יחשוף במהרה גם את כישוריו של יונה וויזנטל ו/או את אי כישוריו להקים שידור ציבורי חדש ומשגשג מבראשית על חורבותיו של היָשָן והַכּוֹשֵל . אין שום וויכוח ואין איש חולק כי על השידור הציבורי במתכונתו החדשה בראשות יונה וויזנטל להתרחק מ- ידה המזוהמת של הפוליטיקה הישראלית לגווניה . עליו לקפד כל שוחד מסך ושחיתות מבראשית ולהפגין יושרה עיתונאית אבסולוטית . מבחן קל בתום שלטונם המעוות והבלתי מתקבל על הדעת של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת . מקובל על כולם כי טוהר מקצועי , ידע , כישרון , אומץ לב , דרך ארץ , דבקות במשימה , ומופת של דוגמא אישית הם אָלֶף – בֵֹית של תעשיית הטלוויזיה ושל כל יחידה קרבית באשר היא בכל תחום מתחומי חיינו . יחד עם זאת מבחנו העיקרי של יונה וויזנטל כמנהיג שידור יהיה טסט הרייטינג (Rating) והמִדְרוּג . המשימה הנכבדה והכְּבֵדָה שלו איננה רק טיהור השורות מהכושלים ומהחנפנים (ואלה כידוע לא מעטים) אלא חידוש מיידי של אמון הציבור הישראלי בשידור הטלוויזיוני הציבורי . אף על פי כן יש לזכור כי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משרתים עדיין גם עיתונאים טובים , חרוצים , ונאמנים . לא כולם היו משת"פים . העורך הראשי החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל חייב להוכיח כי מינויים של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 ושל יוני בן מנחם ב- 2011 היו תאונות טלוויזיוניות – פוליטיות חמורות שאין להם מקום בחברה חופשית ודמוקרטית . ההיסטוריה העמידה לפתע את יונה וויזנטל באור הזרקורים, בקדמת הבימה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . ההיסטוריה הזאת מעניקה לו לרגע קט צ'אנס בלתי חוזר .

הערה : אינני מכיר את כישרונותיו הטלוויזיוניים , הארגוניים , והכלכליים של יונה וויזנטל . ייתכן והוא באמת האיש הנדרש הנכון בזמן הנכון לצורך הקמתה של רשות השידור המחודשת . אף על פי כן תמוה בעיניי כיצד זה כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור מר דוד האן לא הגיע אל מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה המוכשר ביותר שצמח במדינת ישראל ולא הציע לוֹ את התפקיד הסבוך . אלכס גלעדי מלבד היותו איש טלוויזיה מוכשר ו- וורסאטילי ובעל ניסיון עצום בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית, מכהן היום כ- סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (הרשת האמריקנית מודעת היטב לתרומתו של מר אלכס גלעדי לשגשוגה מאז הצטרפותו אליה בסופה של שנת 1980 ולאחרונה חידשה את חוזהו האישי בפעם הרביעית ברציפות). אלכס גלעדי משמש בהצלחה גדולה בתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF והוא גם חבר ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . מר אלכס גלעדי שירת בעצמו במיומנות רבה ומוכחת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים  1980 – 1969. זאת איננה הערה שולית .

alex gilady

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997. אתונה – יוון . התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי את אליפות העולם ה- 6 בא"ק אתונה – יוון , שלוש שנים בטרם אולימפיאדת סידני 2000 . בתוך נבכי ההפקה של אליפות העולם ה- 6 בא"ק הובררו ממדי ההפקה הענקית של אולימפיאדת סידני 2000 . אנוכי (מימין) יחדיו עם מר אלכס גלעדי (במרכז , מי שכיהן אז כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF ונושא בתפקיד הרם גם היום) , ומהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (משמאל) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה ב : גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר עיתונאית בערוץ 10 .

אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 ערכה ריאיון אגרסיבי ונוקב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו הנוגע למלחמת "צוק איתן" לתוכנית החדשות שלה "המגזין" . כך זה לפחות נראה בקדימון הפרסום המסקרן , ב- Teaser , ש- שודר ב- "שישי" (29 באוגוסט 2014) מתוך מכלול הריאיון השלם , בו נראית אושרת קוטלר הלוחמנית איננה מניחה לבנימין נתניהו . במקום לשדר את הריאיון המעניין במלואו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- "שישי" אצל אלון בן דוד וטלי מורנו , ולהשיג בכך ראשוניות עיתונאית ועדיפות על ערוץ 2 ועל ערוץ 1 , החליטה חברת החדשות של ערוץ 10 לוותר על היתרון , לגנוז את הראשוניות , ולדחות את שידור הריאיון המסקרן הזה בעשרים וארבע שעות במהדורת "המגזין" (במוצ"ש – 30 באוגוסט 2014)  ש- אושרת קוטלר היא המגישה הקבועה שלו וגם מזוהה . שטות והחמצה . ריאיון עם ראש ממשלה אין שומרים ב- בויידעֶם . מכסימום היו משדרים את הריאיון החשוב בשידור חוזר ב- "המגזין" במוצ"ש לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה דתיים בערים הגדולות שאינם רואים את "שישי" בערב שבת , וגם לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה חילוניים מתניידים שמשנעים את עצמם מחוץ לביתם בערבי שישי בתירוץ של בילויים וחיי חברה מחוץ לטלוויזיה .

הערה ג' : המתנתי יממה . הריאיון הקצר בן כעשר דקות שערכה אשת ערוץ 10 אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שודר באֶמֶת as is כפי שהוא במלואו ו- ללא עריכה ב- "המגזין" . בנימין נתניהו לא חידש כלום , לא אמר כלום , ולא העביר לציבור באמצעותה שום בשורה חדשה . אף על פי כן העיתונאית – שדרנית אושרת קוטלר היא אחת הסיבות לכך שאני מנוי על ערוץ 10 . אני אוהב את הסקרנות שלה . אני אוהב את העיתונאות הלא מכופתרת שלה , לפעמים נסערת . אני אוהב את העירנות המכסימלית שלה . היא מראיינת טלוויזיונית ישירה ושלא יבלבלו את המוח,  היא לא זקוקה לריטאלין ואיננה פרובוקטיבית . היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה שממלאת כראוי את תפקידה. אני אוהב לראות כיצד אושרת קוטלר מאתגרת את המרואיין שלה . אני אוהב את האימפולסיביות שלה לעיתים . אני אוהב את מהירות תגובתה ואת המעורבות שלה . אני אוהב לראות שהיא איננה שוקטת על שמריה . אני אוהב את המעורבות ואת חוסר השמרנות שלה . היא איננה מראיינת שגרתית ולא כפופה לכללי הטקס . היא איננה בונה את ה- ריאיון / שיחה שלה כמקובל על בסיס שאלה – תשובה , שאלה – תשובה . היא סקרנית ש- מעזה , מתפרצת , ומתערבת, אולם עושה זאת בנימוס טלוויזיוני . לבסוף אני מגלה שאושרת קוטלר בעלת ריתמוס טלוויזיוני מהיר , יכולת דיבור , וכישרון התנסחות רהוט (למרות שטף המלל המהיר) יודעת בנוסף לא רק לדבר אלא יודעת לשאול ולברר . ויודעת גם לכבד את ראש הממשלה בנימין נתניהו . אמש ב- "המגזין" שודר גם ריאיון / שיחה טלוויזיונית מרשימה ומכובדת שניהלה אושרת קוטלר עם ד"ר אבו אלעייש שביקר לאחרונה ברצועת עזה . אני אוהב את אושרת קוטלר במובן שאני מעריך את עבודתה העיתונאית בערוץ 10 .

לפני סיום חוות דעתי אודות אושרת קוטלר אינני יכול שלא להתייחס לטקסט ה- Lead in החשוב , האינפורמטיבי , והמפורט שהיא קריינה בטרם נכנס ל- "אוויר" אותו הריאיון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו . מדובר במידה רבה ב- בי"ס לעיתונאות . כתיבת פתיחים במהדורות חדשות בטרם כניסת הכתבות ל- "אוויר" היא התמחות בפני עצמה . אינני יודע אם אושרת קוטלר כתבה בעצמה את הפתיח לפני כניסת הריאיון שלה עם ראש הממשלה ו/או שכתב אותו העורך שלה . מדובר בפתיח חשוב שמנוסח באופן נבון , מגלה פרטים שאינם ידועים לציבור אודות הפקת הריאיון הזה , ומסביר בדיוק לצופי ערוץ 10 למה לצפות מהשיחה הקצרצרה שמנהלת אושרת קוטלר עם בנימין נתניהו . הנה ציטוט הפתיח . לא נגעתי :

"עכשיו לריאיון הראשון שהעניק לנו ראש הממשלה בתום מבצע "צוק איתן". חשוב לדעת כמה דברים לפני הריאיון הזה. כלי התקשורת זומנו ללשכתו של בנימין נתניהו בהתראה של כמה שעות לפני כניסת השבת…(הערה שלי : יום שישי – 29 באוגוסט 2014) ולכל אחד מהערוצים מוקצבות 10 (עשר) דקות בלבד , מה שכמובן לא מאפשר שיחה עמוקה ורצינית על שלל השאלות שעולות מהמלחמה ותוצאותיה. זה לא מקרי דרך אגב וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. גם בתום מבצע "עמוד ענן" זומנתי באותה בהילות ותחת אותה מגבלת זמן לריאיון עם ראש ממשלה, שיטה שמאפשרת לו לשלוט כמעט לגמרי במסרים שהוא רוצה להעביר בלי להתמודד עם ניתוח מעמיק יותר של הדברים מול הציבור. מהסיבה הזאת בחרתי להתמקד בזמן הקצר שהוקצב לי בעיקר בעתיד המדיניות, כי הרי ברור לכל בר דעת שלא משנה עד כמה היכינו בחמאס, ועל זה כידוע ניטש וויכוח ציבורי, המערכה נמצאת רק באמצעיתה, וללא אופק מדיני, ברור שכולנו נמצא את עצמנו בעוד זמן כזה אחר בפני מבצע צבאי חדש עם שם מְפוֹצֵץ אפילו יותר. אז הנה השיחה לפניכם. לא נגענו. אתם תחליטו אם התשובות מספקות אותכם" .

ואז נכנסת השאלה הראשונה . אושרת קוטלר : "שלום אדוני ראש הממשלה , רציתי לשאול אותך אחרי 50 (חמישים) ימים קצת יותר , מה שלומך ? האמת הייתי מודאגת…" . הריאיון שקיימה אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום לא הביא שום מידע חדש . בנימין נתניהו לא אמר כלום ודאג שהשיחה תהיה משעממת ורוטינית . אני מסיק מהשיחה הזאת שראש הממשלה יודע הרבה דברים שהציבור איננו יודע בינתיים . זה רק עניין של זמן עד שיעופו שאלות נוקבות וגם ראשים . הוא יצטרך לדבר בקרוב . לא הופתעתי לגלות הבוקר בעיתון "הָאָרֶץ" כותרת של יהונתן ליס כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר בריש גלי כי בקבינט המדיני – בטחוני שמחים בסתר שהוא לא התייעץ עמם בהחלטה לאמץ את הסכם הפסקת האש עם החמאס בנימוק שחסך להם דילמה .

הערה ד' : הפסקת האש במלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור הי"ד וברל כצנלסון. 

ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית עורכת הסכמי הפסקת אש בעת מלחמת "צוק איתן" עם ארגון טרור נאצי ושחצני בשם "חמאס" השוכן ברצועת עזה ואשר חרת וציווה באותיות ברורות ב- דוקטרינה המטורפת שלו על השמדת מדינת ישראל…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מבקשת רשות מארגון טרור רצחני לחיות בשקט ובשלווה תקופה מסוימת על זמן שָאוּל…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מבקשת מארגון טרור מתועב לקנות שקט צבאי…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מודיעה לארגון טרור טוטליטארי כי "שקט ייענה בשקט…" ? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מאמינה לארגון טרור שקרני . עקבתי בדריכות רבה כמו מיליוני אזרחי מדינת ישראל אחרי מסיבת העיתונאים הכבויה והמאכזבת שקיימו ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014 בתל אביב ראש הממשלה בנימין נתניהו יחדיו עם שר הביטחון שלו שלו בוגי יעלון ורמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ . אין לי כְּלֵי מודיעין מספיק טובים כדי לשפוט את מהימנותו ואמינותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו . בעיניי הוא חשוד תמידי למרות שאין לי בשלב זה הוכחות . ראש הממשלה מסתיר משהו . הוא מוביל מסיבת עיתונאים לאומית מגומגמת ומצטייר כ- מעֵין מטייח לאומי ברמה של כאילו מנהיג ואשר איננו אומר לי את האמת . הססן מקצועי שמבטיח אך איננו מקיים . משווק לציבור שלו מסר צבאי ומדיני תקיף אולם איננו עומד תמיד מאחוריו . המנהיג הלאומי שלי נראה לי מניפולטור ואופורטוניסט . אינני שותף לאופוריה הילדותית שלו והכרזותיו לאומה כי ניצחנו במלחמת "צוק איתן" . בתוכי אינני מאמין לו . הרי הוא האיש שהשקיף מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים באוקטובר 1995 וראה את הימין הקיצוני מלביש את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במדי SS וכפייה בסגנון פלסטיני מודל יאסר עראפאת – ושתק . הרי זה אותו בנימין נתניהו שצעד בצומת רעננה באוקטובר 1995 ולידו חבל תלייה וארון קבורה שיועדו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל – ומילא פיו מים .

אני מתבונן במהדורות החדשות של ערוץ 10 ולא מבין בדיוק על איזה ניצחון צבאי מדבר בנימין נתניהו . אני רואה שטרור החמאס זעזע עד היסוד במלחמת "צוק איתן" את רעיון החלוציות הציונית את חזון ההתיישבות העובדת , ואת ביטחון אזרחי מדינת ישראל באזור למוד הפיגועים והמלחמות שנקרא עוטף עזה . חלפו 94 שנים מאז פגעה בי"א באדר תר"פ – 1 במארס 1920 כנופיית טרור ערבית רצחנית מחופשת לז'נדרמים צרפתיים בראשות כאמל אפנדי במתיישבי תל חי האמיצים בארץ ישראל ההיא , ורצח שישה מהם ובתוכם מנהיגם יוסף טרומפלדור הי"ד בן 40 במותו. יוסף טרומפלדור יהודי – רוסי סוציאליסט ציוני וחבריו ניהלו קרב גבורה נגד הפורעים הערביים כשידם האחת אוחזת בשלח והשנייה במחרשה . חלוצי תל חי הפכו באומץ לבם ובדבקותם במסע ההתיישבות המבודד שלהם בינות אוכלוסייה ערבית ובדואית עוינת ללא מינימום ביטחון אישי על האדמה הגלילית בארץ ישראל – לסמל ומודל להמוני חלוצים ומתיישבים יהודיים האחרים שבאו בעקבותיהם ברבות השנים מכל קצוות תבל . זה היה לפני המון שנים אך אני זוכר היטב את טקסי הזיכרון של תאריך י"א באדר שנערכו מידי שנה בחצר ביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . עדיין מהדהד באוזניי קולו הבהיר והצלול של המורה שמואל לולב ז"ל קורא במדויק ובצליל בוטח בפני מסדר התלמידים את קינת "יזכור" הבלתי נשכחת שחיבר ברל כצנלסון לזכר הנופלים ההם ובראשם יוסף טרומפלדור . בעודו נישא על אלונקה מתל חי לקיבוץ כפר גלעדי פצוע אנוש בבטנו הוגה את הסלוגן הנצחי "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" עליו כולנו גדלנו והתחנכנו . כה אמר ברל כצנלסון בקינת "יזכור" המדהימה ההיא שלוֹ שנכתבה ב- 1920 בדם לבו , אליה צירף גם את שני הנופלים קודם לקרב תל חי, שניאור שפושניק (נהרג מכדור תועה) ואת אהרון שר (נהרג בהתנגשות עם ערבים).

"יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות שניאור שפושניק , שרה צ'יזיק , דבורה דרכלר , בנימין מונטר , זאב שרף , יעקב טוקר , אהרון שר , ויוסף טרומפלדור – הנאמנים והאמיצים אנשי העבודה והשלום , אשר הלכו מאחורי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל . יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה . אל ישקוט , ואל ינחם , ואל יפוג האֵבֶל עד בוא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה" .

טקסט הזיכרון שחיבר ברל כצנלסון ב- 1920 לנופלי תל חי נחרת בלב היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל, והפך ברבות השנים בעל כורחו לקינה לאומית בה מבכה האומה דור דור את בניה שנפלו למען תקומתה .

trumpeldor

טקסט תמונה : יוסף טרומפלדור (1920 – 1880) . היה קצין בגדוד נהגי הפרדות בצבא הרוסי במלחמת רוסיה – יפן 1905 / 1904 . איבד יד במלחמה ההיא . היה יהודי ציוני סוציאליסט עלה לארץ ישראל והתיישב עם חבריו בנקודה חקלאית מבודדת בגליל העליון , ב- תל חי . נפל בתל חי ב- 1 במארס 1920 בקרב עם קבוצת טרור ערבית בתוך תל חי עצמה . הוא נפצע קשה מירי רובה בבטנו . על ערש דווי בטרם מותו אמר לנושאים את אלונקתו בדרך לכפר גלעדי , "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" . האמירה הפכה לאתוס ומיתוס של היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ומאוחר יותר גם של מדינת ישראל הקמה מעפרה . (באדיבות הארכיון הציוני) .

berl katsenelson

טקסט תמונה : ברל כצנלסון  (1944 – 1887) . אחד המנהיגים הראשיים של היישוב היהודי בארץ ישראל (לצדו של דוד בן גוריון) המחדש ימיו כמקדם . ברל כצנלסון היה העורך הראשון של עיתון פועלי ארץ ישראל "דבר" . מנהיג אמת שניחן ביכולת ביטוי נדירה בכתב ובע"פ . (באדיבות ארכיון "דבר) .

לברל כצנלסון הייתה השפעה עצומה על תנועת ה- התיישבות העובדת והקיבוצים שקמו בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת . ברל כצנלסון היה אישיות בעל השראה והשפעה מכרעת גם על קיבוץ אפיקים בעמק הירדן , הקיבוץ שלי , הקיבוץ בו נולדתי . שורשיו הראשונים של קיבוץ אפיקים נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 בתנאי מחתרת . במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס. ר." . ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924 . חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית , דמוקרטית , וקיבוצית . העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה . את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן . התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים , ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו . ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה . זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית בכלל .

afikim 3

טקסט תמונה : שנות ה-  30 של המאה הקודמת . זוהי ראשית התיישבות קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . התנועה הקיבוצית לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 4

טקסט תמונה : שנת 1946 . הכניסה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומגדל המים שהפך לסמלו המסחרי של הקיבוץ . משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ שהוקמה עבור צי המכוניות שהביא בולי עץ ענקיים וכבדים מנמל חיפה לבית החרושת "קלת" של קיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית . הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי . "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה . הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו , ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח . העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון , כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד , אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית . קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1] .

afikim 1

טקסט תמונה :  שנת 1931 . חצר קבוצת כינרת . חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה ("טוצ'קה") בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן . זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם , ברל כצנלסון (בעל שפם שחור, מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה, חמישי משמאל ) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי בשורת היושבים הראשונה שביעי משמאל) . מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים, שמיני משמאל) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (קיבוץ השומר הצעיר  מ- ס. ס. ס. ר.) וחברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה הייתה עצומה . הוא היה ה-"אלוהים" של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון . ברל כצנלסון נפטר בן 57  ב- 12 בספטמבר 1944 . באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 אמר להם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטורי :

"אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה. הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי , כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם , בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לאר, סימן הוא לעזוּבה ידועה. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית, לא כן בערים. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודים . האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם . נחוץ להתחיל להתחנך מחדש.

אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים , ואף אחד משל הפילוסוף הָגֶל , שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה" . ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות . אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו . כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית ? אנו לי לפי הפתגם הנ"ל . אבל הרי בתל יוסף ובית אל]א חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי . כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה . נחוץ חוש מיוחד ליצירה , לחיי אדם , וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה. יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום . על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות . רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות , כל יצירה דורשת יתרונות . המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם . אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ  החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור , כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם , שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ".

דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו עד שאחד החברים בקיבוץ אפיקים אליעזר "לסיה" גלילי העריך את השיחה עמו כדברי נבואה  [2] .

afikim 2

טקסט תמונה : תרפ"ח – 1928 . חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת באביב 1928 . שוכב לבדו מלפנים בקדמת התמונה אריה אופיר . מימינו בחולצה לבנה זהו אברשה לכטמן . יושב קיצוני משמאל בחולצה אפורה סיומה פינסקי . יושב זקוף בראש מורם בשורה השנייה שני מימין בחולצה לבנה שלמה אלפרט . סיומה לינקובסקי הוא האיש שיושב שלישי בדירוג מאחורי ראשו של אריה אופיר . האיש שיושב בשורה השלישית רביעי משמאל במין חולצה / גופייה לבנה פרומה הוא אליק שומרוני . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : ספרו של אריה אופיר מוותיקי החברים בקיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" .(יצא לאור ב- 1951) .

[2]  ראה נספח : ספרו של אריה אופיר חבר קיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" . (יצא לאור ב- 1951) .

אני רואה כמו רבים אחרים בעשרות אלפי חלוצי ומתיישבי אזור עוטף עזה האמיצים ובראשם מנהיגם הגיבור והאמיץ חיים ילין חבר קיבוץ בארי וראש מועצת חבל אשכול – ממשיכי דרכם של יוסף טרומפלדור וחבריו . הם כולם ראויים להערכה כבירה על אומץ לִבָּם ודבקותם במשימת חייהם בעת המערכה הכבדה "צוק איתן" . יישובי עוטף עזה של 2014 הם נדבך חשוב מאין כמותו בפירמידה של מדינת ישראל , מקביל בחשיבותו לנדבך "תל חי" של ההתיישבות בארץ ישראל ב- 1920 . אינני מכיר את חיים ילין. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אף על פי כן הוא הצטייר במלחמת "צוק איתן", ומצטייר אחריה, כמנהיג אֶמֶת , בעל יושרה עצומה , ובעל חזון . פתאום אתה מבין שעם אזרח המדינה כמו חיים ילין (ושכמותו) – לעולם לא נפסיד . אף פעם לא נובס .

haim yelin 1

טקסט תמונה : שנת 2013 . התמונה צולמה בעת החליבה הראשונה ברפת "ניר מעון" המשותפת של הקיבומים ניר עוז וניר עם שנחנכה בשנה שעברה . חיים ילין, רפתן לשעבר, הגיע לחנוכת הרפת והשתתף בחליבה הראשונה. (התמונה באדיבות גב' רונית מינקר דוברת המועצה האזורית אשכול).

בהיעדר כלי מודיעין עכשוויים אני למד מדפי ההיסטוריה . מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן לא ניהלו שום שיחות על הפסקת אש במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 עם שתי מדינות הטרור גרמניה ויפן . המוטו שלהם היה ברור . אין שום שיחות , אין שום הסכמי הפסקת אש ואין שום הסדרה מדינית עם אויב טרוריסטי טוטליטארי ושקרני . יתירה מזאת "שקט לא ייענה בשקט" אלא "טרור ייענה בטרור" . שלושת הדמוקרטים הדגולים האלה פעלו ראשית דבר להכניע ללא תנאי את צבאות האויב ואח"כ ניתצו וריסקו עד עפר את ההנהגה המדינית והצבאית של גרמניה ויפן . הסדרה מדינית אפשרית רק לאחר הכנעת הטרור וריסוקו לרסיסים . אינני יודע מה היו שיקוליו המדיניים והצבאיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להסכים להפסקת אש עם החמאס . אני מבין שהוא מסתיר את שיקוליו אלה גם משריו בקבינט המלחמה שלו . ראש ממשלה של מדינה ריבונית, חופשית , ודמוקרטית איננו מכנס מסיבת עיתונאים קרדינלית ומסכמת בתום מלחמת "צוק איתן" כדי לבשר לאומה כי צה"ל ניצח את החמאס במלחמה בת 50 (חמישים) ימים . זאת התפארות ילדותית ומגוחכת . ראש הממשלה אמור לכנס מסיבת עיתונאים (מהסוג שכינס) כדי להודיע לאומה כי אויב החמאס נכנע ללא תנאי והניח את נשקו . אני מקווה בשבילנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו הולך לנהל מו"מ עם ארגון הטרור דאע"ש שהתנחל כעת ליד גדר הגבול הצפונית שלנו . הסכם הפסקת האש הזמנית במלחמת "צוק איתן" עם אויב החמאס מאפשרת לו ללקק את פצעיו , לנוח על זרי דפנה מדומים , להמשיך לכוון נשק לעבר האוכלוסייה המדממת שלו , לרמות אותה , ולהכריח אותה לשוב ולהיות בשר תותחים ולהתקדש בדָם "השהידים" , והמסוכן מכל להמשיך להתחמש ולחפור מנהרות מתחת לאפה של מדינת ישראל במסווה של מכירת שקט מדומה וזמני לכלל אזרחינו ובפרט לתושבי עוטף עזה . לאחרונה פורסם כי רמטכ"ל החמאס מוחמד דף הורה לצבאו להסיר לפי שעה בעת הפסקת האש את לחץ הרקטות מנמל התעופה נתב"ג . אזרחי ישראל אולי אינם מאמינים ליכולות הצבאיות של מוחמד דף אולם אין זה חשוב . חשוב שתושבי רצועת עזה מאמינים לאינפורמציה הצבאית והמדינית שמפרסמים עבורם איסמעיל האניה ומוחמד דף . עצרות הניצחון בעזה ביומים האחרונים ואלפי הדגלים הנישאים ברמה מלמדים כי המוני עזה עדיין מעריצים את מנהיגיהם איסמעיל האניה , מחמוד א – זאהר , ואת מוחמד דף . במצב זה לא תיתכן שום התקוממות אזרחית נגד הטרור המטורף של החמאס . זכורות התמונות ההן מיומני החדשות בהן אדולף היטלר ויוזף גבלס מבטיחים באפריל 1945 לבני עמם כי גורל המלחמה עוד יתהפך וכי הוורמאכט יכה שוק על ירך את האויב הרוסי , האמריקני , והאנגלי וכי הרייך ה- 3 ייכון ל- 1000 (אלף) שנים . האומה הגרמנית לא התקוממה מעולם נגד הממשלה הנאצית גם מפאת כוח הנשק של שירותי ביטחון הפנים של הגסטאפו בראשות היינריך הימלר , וגם בשל הערצה עיוורת והזדהות ארוכת שנים עם דמותו הכריזמטית של הקנצלר אדולף היטלר . הסדר מדיני עם רצועת עזה ועם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) יהיה אפשרי רק לאחר שבירת כוחו הצבאי של החמאס , הכנעתו , וריסוק מוחלט של ההנהגה המדינית והצבאית המטורפת והחולנית שלו .

כמו רבים במדינה גם אני אופטימיסט ו- ריאליסט . אולם זכרו את היום הזה ש- איננו רחוק . היום בו הטרור העזתי (וגם הבינלאומי) יתחמשו בנשק לא קונבנציונלי ואז לקדוש ברוך הוא פתרונים .

הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. היא הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964.

ערוץ 5 בכבלים נכנס לרגע לוואקום שהותיר אחריו ערוץ 1 הממוטט במתכונתו הישנה ומשדר ישיר במקומו את אליפות העולם בג'ודו של שנת 2014 המתקיימת ב- צ'ליאבינסק ברוסיה בהשתתפות משלחת ישראלית בראשות יו"ר האיגוד משה פונטי ושני המאמנים הבכירים שלו אורן סמדג'ה (גברים) ושני הרשקו (נשים) . הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי במשקל עד 63 ק"ג מספקת עד כה את מירב תשומת הלב . חובבי ספורט הג'ודו במדינת ישראל נהנים מכיסוי טוב של הטלוויזיה הרוסית RTR , גם אם לא מרשים , ומשידור ענייני של השדרנית המובילה מירי נבו ושל הפרשנית הצמודה שלה יעל ארד מי שזכתה במדליית הכסף בקרבות הג'ודו לנשים עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . כזכור ניצחה יעל ארד בקרב שנוי במחלוקת בשלב חצי הגמר באותה אולימפיאדת ברצלונה 1992 את הג'ודוקא הגרמנית פראוקה אייקוף (Frauke Eickoff) אולם הפסידה בשלב הגמר לצרפתייה קת'רין פלורי (Catherine Fleury) . בשני קרבות העל האלו חשפה יעל ארד סגנון ג'ודו משעמם , רחוק מלהיות ווירטואוזי (לטעמי) , ואשר מהווה ניגוד משווע לסגנון הג'ודו ההתקפי , המרשים , ורב היוזמה של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי , רחוק כמזרח ממערב גם מסגנון הג'ודו של הג'ודוקא הישראלי אורן סמדג'ה (זכה במדליית הארד בתחרויות הגברים בג'ודו במשקל עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992) ורחוק צפון מדרום גם מסגנון הג'ודו הסופר אגרסיבי והווירטואוזי של שני הג'ודוקאים ההולנדיים האלופים האולימפיים במשקל כבד , אנטון חייסינק (Anton Geesink) באולימפיאדת טוקיו 1964 ושל ווילם "ווים" רוסקה (Willem Ruska) באולימפיאדת מינכן 1972.

יעל ארד היא פרשנית ג'ודו בטלוויזיה עירנית , מהירת תגובה , ובקיאה בחומר . בלעדיה השדרנית מירי נבו שווה כקליפת השום . יעל ארד נושמת , אוכלת , שותה , וחולמת ג'ודו . כבעלת ניסיון עצום בתורת הג'ודו היא רואה שלושה – ארבעה מהלכים קדימה הרבה לפני הצופים שלה וגם לפני השדרנית המובילה שלה . הציבור מאמין ליעל ארד הטלוויזיונית . אני חולק על סגנון הג'ודו המשעמם שלה אולם זאת דעתי בלבד . אני יודע שרבים אחרים חולקים עלי ומהללים אותה . ראיתי והאזנתי ליעל ארד משדרת ומפרשנת את קרבותיה של ירדן ג'רבי לרבות קרב הניצחון שלה בשלב חצי הגמר נגד היפנית מיקו טאשירו בריתוק / איפון , וקרב ההפסד שלה בתחרות הגמר נגד הצרפתייה קלאריס אגבגנדו . רואים שידע הפרשנות שלה מעמיק ומתבסס על הבנה רחבה של תורת הענף . קצב הדיבור המהיר שלה מתאים לשידור ישיר בטלוויזיה . הג'ודו עדיין זורם בעורקיה . היא מצליחה בקלות  להעביר את ההתרגשות והרֶטֶט ממזרן התחרות ב- צ'ליאבינסק לצופים שלה בסלון ביתם בישראל . ערוץ 5 בכבלים ממשיך כמובן לחטוא בחטא ה- Off tube (מירי נבו ויעל ארד משדרות ישיר את תחרויות אליפות העולם בג'ודו ב- צ'ליאבינסק – רוסיה מעמדת Off tube באולפן בהרצליה) אולם יעל ארד מדלגת בדרך כלל מעל המכשול (למעט קבלת תגובה מיידית ועריכת ריאיון Flash בשידור ישיר בתום הקרב עם סגנית אלופת העולם הישראלית יָרְדֵן גֶ'רְבִּי) . הטלוויזיה הרוסית RTR עושה חֶסֶד עם הפרשנית  יָעֵל אָרָד ועם הצופים שלה בארץ ומשדרת 4 הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) העוסקים ב- Highlights של המאבקים .

ובאשר ליָרְדֵן גֶ'רְבִּי . יָרְדֵן גֶ'רְבִּי (בת 25) איננה ג'ודוקאית הרפתקנית אולם היא יוזמת ומחפשת הכרעה בנוק אאוט . ג'ודו הוא מקצוע ספורט הפכפך שצופן בתוכו אין ספור סודות ביצועיים ואין ספור תחבולות . ירדן ג'רבי אלופת העולם אשתקד ניצחה בחצי הגמר בריתוק את יריבתה היפנית מיקו טאשירו שהובילה ביתרון התחלתי אולם שום דבר לא היה מובטח לה . היה שם קטע שלא נוח לצפות בו : ירדן ג'רבי סימנה באצבעה למצלמה בתום הזכייה נגד יריבתה היפנית וכיוונה אותה למצחה כאילו היא משווקת מסר , "אני חושבת…אני חכמה…הכול בראש שלי…סוף מעשה במחשבה תחילה…" כאילו יריבתה טיפשה . בטוח שהיא לא התכוונה לכך אולם מצלמת הטלוויזיה התערבה בנעשה והנציחה את ה- Shot הזה על מנגנון ההקלטה . הוא שודר כ- Replay . ירדן ג'רבי התייצבה עכשיו לתחרות הגמר בצ'ליאבינסק 2014 כאלופת העולם מאשתקד באליפות העולם 2013 שנערכה בריו דה ז'אניירו נגד יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגנאדו , אותה ניצחה בגמר של אליפות העולם הקודמת ב- ריו דה ז'אניירו (אליפות העולם בג'ודו מתקיימת מידי שנה בשנה) . ירדן ג'רבי הייתה פייבוריטית בהתמודדות חוזרת נגד סגניתה . זאת הייתה התחושה שלי אבל שום דבר כאמור לא מובטח בג'ודו , ענף ספורט הפכפך כפוי טובה . קלאריס אגבגנאדו התגלתה כיריבה חזקה ביותר בעלת מהירות עדיפה וכוח יתר מתפרץ . היא גברה ללא קושי על ירדן ג'רבי בהטלת איפון (Ipon) . אני מת על ג'ודו ואוהב את ירדן ג'רבי מפני שהיא נוטלת סיכונים גם על חשבון זהירות בקרב . היא פייטרית וספורטאית נפלאה ששה אלי קרב לפי רוחי . נפעמתי כשהיא ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שלה מצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל , ליישובי עוטף עזה והדרום , ולכל מדינת ישראל . בשנה הבאה תיערך עוד אליפות עולם בג'ודו וב- 2016 תתקיים אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו . הג'ודו הוא ענף ספורט הפכפך ו- רווי הפתעות . המוניטין הבינלאומי של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי לא מבטיח לה ולנו דבר מלבד תקוות . ראו מקרה יעל ארד . היא שגשגה באולימפיאדת ברצלונה 1992 עם מדליית כסף ונעלמה כלא הייתה באולימפיאדת אטלנטה 1996 .

תופעת התפשטות הג'ודו בישראל מפתיעה . מי תיאר לעצמו שאומנות הלחימה שייסד היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano) שחי ביפן בשנים 1938 – 1860 ונחשב לאבי תורת הג'ודו המודרני , תהפוך לענף ספורט אולימפי כה מצליח ופופולארי דווקא בישראל . הג'ודו הוא ענף ספורט קונקרטי יפני שתואם את תרבותה הייחודית של המדינה וההיסטוריה הסַמוּרָאִית שלה . יפן פיתחה כל מיני אומנויות מלחמה אישיות במסגרת קרבות פנים אל פנים כמו הז'יאו – זיטסו למשל . עד תחילת שנות ה- 60 של המאה שעברה עסקו בג'ודו רק היפנים . זאת הייתה נחלתם הפרטית . לפתע ב- 1961 התייצב בזירת הספורט הלא מוכרת הזאת הווירטואוז ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) . כמעט באורח פלא הפך הג'ודו לענף ספורט משגשג בעל תפוצה בינלאומית וחדר גם למדינת ישראל. אחת הסיבות להצלחת הענף שקנה לו אחיזה איתנה מחוץ ליפן במדינות רבות באירופה , בקובה , במדינות דרום אמריקניות , וגם בישראל היא כאמור זכייתו של הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק במדליית הזהב במשקל פתוח באולימפיאדת טוקיו 1964 . הג'ודו התפתח יפה בישראל והפך לענף ייצוג נכבד בזירה הבינלאומית . מי האמין שהג'ודוקאים הישראליים יזכו ביותר מ- 70 (שבעים) מדליות בתחרויות הג'ודו באולימפיאדות , ב- אליפויות העולם , ובאליפויות אירופה . הופעת הג'ודו המזהירה של אנטון חייסינק באולימפיאדת טוקיו 1964 תועדה באופן מפורט ע"י בימאי הקולנוע היפני הנודע קון אישיקאווה בסרטו הדוקומנטארי "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964" .

kano 1

טקסט תמונה : זהו היפני ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו המודרני , שהיה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . מי תיאר לעצמו שספורטאים ישראליים לא מעטים יבקשו אי פעם ללכת בדרכו . (NHK) .

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו כאמור בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi) . הסרט התיעודי המרתק הוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים יפניים . הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים . ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים והספורטאיות גיבוי העלילה באתרי התחרויות השונות . צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית . קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים . נדרשו לו כ- 100 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום . עלות ההפקה עמדה על כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר . במרכז הסרט התיעודי הנפלא עומד קרב הג'ודו המפורסם בו הכניע ג'ודוקא לא יפני בשם אנטון חייסינק את גיבור הג'ודו של מדינתם אקיו קאמינאגה . הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים את תחרויות הג'ודו לגברים . קון אישיקאווה מקדיש גם זמן ניכר בסרטו לסצנת הצילום הארוכה של ריצת הגמר לגברים ל- 100 מטרים . ניצח בה האצן האמריקני השחור בוב הייס . התיעוד הזה עומד במפורש במוקד הסרט . הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק , הזינוק , והריצה עצמה . כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי . ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אותנטי. ה- Sequence הזה כּוּלוֹ של תיעוד ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים הוא Master piece. מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר היטב את חוקי הספורט אך הבין בדרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע. הסרט הדוקומנטארי "1964 – TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד . כמו כן מייחד קון אישיקוואה מקום בולט בסרט לזכייתה של נבחרת הנשים היפנית בכדורעף במדליית הזהב .בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" אודות משחקי ברלין 1936 . כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה  :

                                                                                                                  

In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר :

The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being

ishikawa

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64' . (באדיבות NHK) .

ראיתי את הסרט התיעודי הזה "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964" עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב" , שבע שנים בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה . קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו , פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח , בניית דרמה , וההתייחסות המעניינת להוויית המאבקים וההתמודדויות השונות בזירות הספורט , ושימוש תדיר ומושכל בצילומים בהילוך איטי . התיעוד שלו הוא מלאכת מחשבת .

היפנים ממציאי ואבות הג'וּדוֹ איבדו לדאבון לבם חלק מהבכורה המפורסמת בענף שכל כך מזוהה עמם דווקא בארצם . הם זכו במדליות הזהב בשלושת המשקלים , קל , בינוני , וכבד , אך הפסידו בקבוצת המשקל היוקרתית , במשקל הפתוח . ענק הג'וּדוֹ ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק (Anton Geesink) שגובהו היה 1.98 מ' ושקל 120 ק"ג גנב את ההצגה באולימפיאדת טוקיו 1964 כשניצח במשקל הפתוח את הג'ודוקה היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (Akio Kaminaga) וזכה במדליית הזהב דווקא על אדמת יפן . אָנְטוֹן חֵייסִינְק היה ג'ודוקה מוכר . ב- 1961 ניצח באליפות העולם במשקל כבד . מעולם לא ראיתי אדם ענק בעל מידות כאלה אבל כל כך זריז ומהיר , וגם גמיש וחזק מאוד . השבועון האמריקני "LIFE" בחר לעשות עליו כתבה מצולמת בעקבות הצלחתו ב- 1961 ושיווק את דמותו הפנומנאלית לכל רחבי העולם . אָנְטוֹן חֵייסִינְק הוכיח פעם נוספת שהגודל כן קובע . תורת הג'ודו העתיקה ביטלה את תורת המשקלים וגרסה כי ג'וֹדוּקָה זריז , חכם , ונבון יכניע כל יריב גם כבד ממנו . זה כמובן לא היה נכון . כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 חולקו המתחרים לקבוצות משקל . בעת הדו קרב בתחרות הגמר במשקל פתוח נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה החכם והמנוסה ובעל המורשת (גובהו היה רק 1.73 מ') – היה לאנטון חייסינק יתרון גופני אך הוא לא הצליח לממש אותו . רק כעבור תשע דקות הצליח אָנְטוֹן חָייסִינְק לבצע תרגיל מזהיר ולרתק את יריבו למזרן במשך כמחצית הדקה כנדרש בחוקה . היפניים ראו באָנְטוֹן חֵייסִינְק ווירטואוז ג'ודו והציעו לו חצי מלכות . הוא סירב . אָנְטוֹן חֵייסִינְק חזר לארצו עטור תהילת עולם.

geesink 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 .  אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הג'ודו האולימפי והבינלאומי . ווירטואוז הג'ודוקה – ההולנדי אנטון חייסינק (גובהו 1.98  מ' ומשקלו 120  ק"ג) נועץ עיניו בטרפו ומכניע בפעולת ריתוק כוחנית מזהירה בתחרות במשקל "על כבד" את יריבו היפני אקיו קאמינאגה, וזוכה במדליית הזהב. אנטון חייסינק ג'ודוקה ענק תרתי משמע הצית את אהבתי לג'ודו. למרות ממדיו היה זריז, מהיר, גמיש, וגם חזק מאוד. רשת הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK העבירה בשידור ישיר ברחבי יפן את הקרב המסקרן בספורט הלאומי של המדינה. מיליוני צופי טלוויזיה יפניים ראו את אלילם אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga) מובס בקרב נגד גאון הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink). (באדיבות NHKׂ , NOS , ו- IOC) .

geesink 2

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . ענק הג'ודו אנטון חייסינק ניצב על דוכן מספר אחת . אפשר להבחין בקומתו התמירה  1.98  מ' בהשוואה למתחריו . גובהו של יריבו אקיו קאמינאגה (משמאל) 1.73  מ' . (באדיבות NHK , NOS , ו- IOC) .

אָנְטוֹן חֵייסִינְק התארח במשחקי המכבייה של 1965 . הוא לימד אותי את תורת הג'ודו . הענק ההולנדי הזה נשא ביד אחת ללא נקודת משען את תורן הדגל הכבד של משלחתו ההולנדית . עד כדי כך היה חזק . צפיתי באצטדיון יד אליהו הפתוח בימים ההם של קיץ 1965 בקרב ראווה שערך אנטון חייסינק נגד עשרה יריבים מישראל בזה אחר זה . הוא כמובן הכניע את כולם באיפונים במהירות רבה וללא תנאי . הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מכסיקו 1968 הוציאה את תחרויות הג'ודו מהמתכונת האולימפית אולם הם חזרו באולימפיאדת מינכן 1972 . בתוך שמונה שנים קם לאנטון חייסינק יורש בהולנד בדמותו של וִוים רוּסְקָה (Willem Ruska) . וִוים רוּסְקָה שהיה נמוך במקצת מאָנְטוֹן חֵייסִינְק , (1.95 מ' לעומת 1.98 מ' של אנטון חייסינק) , ניצח באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי קבוצות המשקל כבד ופתוח וזכה בשתי מדליות זהב . התאהבתי בסגנון הג'ודו ההתקפי והתחבולני של שני ההולנדים אָנְטוֹן חֵייסִינְק ו- וִוים רוּסְקָה , וגם בסגנונו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המבריק שלנו . סלדתי מסגנון הג'ודו המשעמם והלא מעניין של יָעֵל אָרָד .

באוקטובר 1996 נפגשתי עם אנטון חייסינק במשרדי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בלוזאל באחת מישיבות ה- EBU . חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . פגשתי ספורטאי צנוע ועניו . נתתי לו לדעת כי אני רוחש לו הערכה רבה וכי את הסרט התיעודי המתאר את ניצחונו על אקיו קאמינאגה באולימפיאדת טוקיו שקיבלתי מ- NOS (הטלוויזיה הולנדית הציבורית) שידרתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית למען הדור הצעיר שלנו כעשר פעמים .

סוף הפוסט מס' 429. 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד פוסט גלוי למר יוֹנָה וִויזֶנְטַל המשקם הרשמי של השידור הציבורי (הממוטט) במתכונתו החדשה, וכמה הערות לסדר היום. פוסט מס' 428. כל הזכויות שמורות.

08/27/2014      17:38:23  

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 428 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014.

עוד פוסט גלוי למר יוֹנָה וִויזֶנְטַל המשקם הרשמי של השידור הציבורי (הממוטט) במתכונתנו החדשה, וכמה הערות לסדר היום.  פוסט מס' 428. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד פוסט גלוי למר יוֹנָה וִויזֶנְטַל המשקם הרשמי של השידור הציבורי (הממוטט) במתכונתנו החדשה, וכמה הערות לסדר היום.  פוסט מס' 428. כל הזכויות שמורות.

א. מר יונה וויזנטל נבחר ע"י מר דוד האן כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור הישנה והממוטטת להיות המשקם הרשמי של רשות השידור החדשה . יונה וויזנטל ניצב בפני משימה סוּפֶּר – דוּפֶּר מורכבת . עליו להשיב את אמון מדינת ישראל שאבד לה בשידור הציבורי מאז העידן הקלוקל של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לפני תריסר שנים ב- 2002 (הודח ע"י ממשלת ישראל ב- 2005) והמשך אובדן האמון בעת שלטונו חסר הכישרון של מנכ"ל רשות השידור נוסף בשם יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד מר זליג רבינוביץ' . בעטיים של אלה נסגר השידור הציבורי במתכונתו הישנה בפקודת ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן . זהו אותו בנימין נתניהו שמינה ב- 2011 את יוני בן מנחם הכושל למנכ"ל רשות השידור , וזהו אותו יוני בן מנחם שמינה את אותו זליג רבינוביץ' הלא יוצלח לעוזרו הקרוב והצמוד . יוסף בר-אל ויוני בן מנחם מוטטו את השידור הציבורי ההוא . ב- 2005 הענישה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את המנכ"ל יוסף בר-אל וסילקה אותו מכיסאו הרם . ב- 2014 הענישה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את המנכ"ל יוני בן מנחם וסגרה את רשות השידור שבראשה ניצב ושלחה אותו הביתה . יחד עם המנכ"ל הבלתי ראוי הזה שקוראים לו יוני בן מנחם נשלחו הביתה גם 2000 עובדים . מדובר במינויי עבר תקשורתיים בלתי מובנים וחסרי כל הגיון מינימאלי . יום יבוא וההיסטוריונים ינתחו כיצד קרתה טעות כפולה כזאת שדווקא אנשים כל כך בלתי מוכשרים , כל כך בלתי מהימנים , וכל כך בלתי מוצלחים בשם יוסף בר-אל ויוני בן מנחם הוצבו בפסגת השידור הציבורי . הסופרת האמריקנית ברברה טוכמן מסבירה בספרה המצוין "מִצְעָד הָאִיוֶולֶת" כיצד מתחוללות טעויות בקנה מידה לאומי ואיך מתקבלות החלטות שגויות ומטומטמות שכאלה ברמה מנהיגותית בניגוד לכל הגיון צרוף . הפקדתם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם על רשות השידור היו שגיאות פאטאליות . ברור שהיה מדובר באחיזת עיניים . בעקבות הצבתם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם באותה הפסגה התקשורתית ההיא של מדינת ישראל החל השידור הציבורי לקרוס בתאוצה גוברת והולכת . קלקול החומר מהיר יותר מבנייתו . קריסת השידור הציבורי מאז 2002 היא קולוסאלית ומכאיבה וגם מדהימה . כיצד מתרחש אסון כזה מבלי שהעובדים מחד והממשלה מאידך לא מצליחים לבלום את ההתמוטטות . לא פחות מדהימה היא שתיקת עיתונאי ערוץ 1 נוכח הקטסטרופה והסתגרותם במשך שנים בתוך בועת המַדְמֵנָה הפרטית שלהם , כאילו קלקול החומר סביבם איננו נוגע להם .

בפני יונה וויזנטל ניצבת משימה קשה מנְשוֹא בעלת אתגר עצום . הַמְשָקֵם הַרִשְמִי מבין וודאי כי השידור הציבורי איננו משוחרר מעוּלוֹ של הרייטינג . ערוץ 1 הוא רשת טלוויזיה עשירה שגובה מהציבור כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אולם מנפקת כבר שנים רבות מדרוג יומי ממוצע דל ורש שנע בין אחוז לשני אחוזים וחצי במקרה הטוב. יונה וויזנטל לא רק צריך לרתום אנשים מוכשרים וחדשים בעלי ידע ומוסר לתפקידי ניהול ומנהיגות (גם בדרגי הביניים) בתוככי רדיו "קול ישראל" וערוץ 1 הציבורי , אלא עליו לנתץ בהקדם ולאלתר את המורשת הישנה והעלובה שהותירו מאחריהם כל אחד בתורו המנכ"לים המקצועיים הקודמים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו הראשי זליג רבינוביץ' . יונה וויזנטל חייב לסלק גם מיכאל מירו מ- "קול ישראל" ולהרחיק לעד את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הישנה והממוטטת ד"ר אמיר גילת . יונה וויזנטל צריך להשליך מערוץ 1 הגוסס בדחיפות ולאלתר את כל החנפנים והמשת"פים של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם ולהעיף את אותם האופורטוניסטים האלה קיבינימט . כולם יודעים מי הם . אין לו יותר מידי זמן לחולל את השינויים הדרמטיים המתבקשים . הוא ניצב כאמור בפני אתגר עצום , אולי בלתי אפשרי , של השבת אמון הציבור בשידור שהוא מימן אותו מכיסו במשך שנים רבות (מיליארד שקל מידי שנה בשנה) וממשיך לעשות זאת בעל כורחו עד מארס 2015 . תעשיית הטלוויזיה הציבורית והמסחרית כפופה לחוקי ניהול ומנהיגות בעלי יושרה , מוסר , ודרך ארץ , וחוקי צפייה ורייטינג – ברורים ופשוטים ! אין שום סיבה לקיים ולממן שידור ציבורי אם הציבור לא צופה בו , רק כדי לקדש את המונח המתעתע והמבלבל הקרוי "שידור ציבורי" . התוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 היא גם שידור ציבורי . התוכנית  "המקור" של רביב דרוקר בערוץ 10 הוא גם שידור ציבורי . המשדר "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 הוא גם שידור ציבורי . השידורים הישירים של אליפות אירופה ה- 32 בשחייה שהועברו בערוץ 5 בכבלים והסתיימו לפני כמה ימים בברלין , הם גם שידור ציבורי . לערוץ 1 אין שום חזקה על המונח הטלוויזיוני השגור "שידור ציבורי" ואל לו להתנער כל פעם שמתחשק לו מעול הרייטינג . אין שום סיבה לקיים שידורי חדשות , אקטואליה , ספורט , ובידור בערוץ 1 הציבורי אם הרייטינג שלהם שואף לסִפְרָה "0" (אֶפֶס) , ואם קהל היעד שלהם נוהה אחרי ערוץ 2 , ערוץ 10 , ואחרי ערוצי הטלוויזיה בכבלים . אין שום טעם הצדקה לשידור "מבט שני" שצובר רייטינג אפסי בערוץ 1 בעוד המקבילים שלו "עובדה" בערוץ 2 ו- "המקור" נחשפים למִדְרוּג כפול ומשולש וגם בריבוע ממנו . "מבט" של יום רביעי – 27 באוגוסט 2014 צבר % 5.2 . מהדורת החדשות של ערוץ 10 ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014 צברה פי שניים יותר מדרוג – % 10.4 . מהדורת החדשות של ערוץ 2 ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014 התרוממה בריבוע מעל "מבט" וצברה % 24.9 . אין שום טעם לשדר ישיר את משחקי נבחרת ישראל בקדם אליפות אירופה 2015 בערוץ 1 הציבורי הדל וחסר הכישרון אם השידורים הישירים הללו צוברים רייטינג עלוב וירוד סביב % 2.26 בלבד. השידור הישיר בערוץ 1 מ- לָארְנָאקָה של משחק ההפסד ישראל – בולגריה 61 : 69 בקדם אליפות אירופה בכדורסל 2015 (יום רביעי – 27 באוגוסט 2014) צבר בין 18.50 ל- 20.00 רייטינג דל של % 2.06 בלבד . משנדד שידור הכדורסל הזה לערוץ הצדדי 33 (בשל מסיבת העיתונאים שקיים הקדקוד המשולש ראש הממשלה בנימין נתניהו + שר הביטחון בוגי יעלון + הרמטכ"ל בֶּנִי גָנְץ בעקבות הפסקת האֵש במלחמת "צוק איתן") הוא נמוג בכלל ושקע במצולות עם מדרוג של בערך אחוז אחד . אין שום טעם לדון ברמת המשחק הירודה והמביכה ישראל – בולגריה 61 : 69 שדמתה לאיכות מפגש בין קבוצות הכדורסל של נהריה ועפולה . קשקוש מוחלט . הדיון שמתנהל כאן איננו עוסק ברמת המשחק אלא ברמת הטלוויזיה שמשדרת את רמת המשחק .

אינני מקנא ביוֹנָה וִויזֶנְטַל . מפני שהשידור הציבורי חווה טרגדיה והתמוטט , הוא יונה וויזנטל נדרש לבצע ללא דיחוי חריש עמוק בטרקטור D4 גורר מחרשת ענק בעלת להבים גדולים ושנונים . העֵת הזאת איננה עֵת רחמים . עליו לבנות ולשקם את ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" מן היסוד מתוך אותם רגבי האדמה, גושי עפר החדשים, שכוסו במשך שנים ע"י אֵפֶר רעיל קטלני. יוֹנָה וִויזֶנְטַל נקרא לדגל ע"י ההיסטוריה כדי לעלות על בריקדות טלוויזיונית על מנת לחולל מהפכת שידור לאומית מן הקצה אל הקצה. יונה וויזנטל, אין מהפכות נעימות . לא קיים אקטיביזם רבולוציוני דֶה-לוּקְס . אין רבולוציה מהודרת . מהפכות הן מטבען רוויות אָבֵדוֹת בעיקר כשהמהפכן מנסה לרתום סוס עָצֵל ומתרשֵל מימים ימימה למוֹסְרוֹת הרייטינג . מבחנו של יונה וויזנטל איננו במינויים בכירים כאלה ואחרים לכל מיני תפקידים כאלה ואחרים בשידור הציבורי במתכונתו החדשה. מדד ההצלחה היחיד של מנהלת חטיבת החדשות החדשה של ערוץ 1 גב' איילה חסון בעידן ההישרדות הקיומית יהיה טמון בכישרונה להפוך את "מבט" שוב למדורת השבט…? האם תצליח בכך…? האם תוכל להשוות כבר בשלב הראשון ומוקדם ככל האפשר את הרייטינג של מהדורות "מבט" לרייטינג של מהדורות החדשות של חברת החדשות של ערוץ 10 , והאם בשלב השני תוכל לתקוף ולאיים על מהדורות החדשות של חברת החדשות של ערוץ 2…? שמעתי אותה מתראיינת הלילה הזה סמוך לחצות (יום רביעי – 27 באוגוסט 2014) בגלי צה"ל ומספרת המשקם הציבורי מר יונה וויזנטל הגה רעיון טכני מזהיר בפשטותו , להמיר את את ערוץ 11 לערוץ HD (ראשי תיבות של High Definition) במקום להותיר את ה- HD על כנו בערוץ 511 של רשות השידור . כידוע הרזולוציה של התמונה הטלוויזיונית בשיטת HD חדה ומשוכללת יותר מתמונת ה- Video הטלוויזיונית המקובלת (חזיתי בכך לראשונה באולימפיאדת ברצלונה 1992 בשעה שחברת SONY ערכה ב- IBC בברצלונה פרזנטציה מרהיבה של HD). ההצלה של ערוץ 1 לא תבוא משימוש ב- HD והוא לא ייוושע באמצעות אולפנים משוכללים. תקומתו מותנית ראשית דבר בעבודה עיתונאית חרוצה , שיטתית , וסיזיפית עוד ועוד של כל המערכת בשטח , כמו גם בחירת מגישים ומגישות בעלי סמכות , נוכחות , וכריזמה עיתונאית באולפן . מירב מילר ואמיר איבגי לא עונים על הקריטריונים האלה . הישגים עיתונאים בלעדיים והקרנה ראשונית שלהם על מסך ערוץ 1 יכולים למנף את השידור הציבורי מחדש ולהוות אולי צעד ראשון בדרך לפסגה המחודשת ההיא . גב' איילה חסון נטלה על כתפיה אחריות עצומה ופיתחה בצד האחריות הזאת ציפיות ו- תקוות חדשות . עוד נראה אם היה מנהיגת שידור . קיים הבדל עצום בין להגיש את "יוֹמָן" לבין להנהיג . היה לא נוח להאזין לה כשהחלה להשתפך בפני שתי המראיינות שלה ברדיו גלי צה"ל סמוך לחצות הליל , וסיפרה להן שבעקבות מינויה לתפקיד הרם של מנהלת חטיבת החדשות ע"י מר יונה וויזנטל , קיבלה אָלְפֵי טלפונים ו- SMS המברכים אותה ותומכים במינוי הרם (אָלָפִים…???) . גב' איילה חסון תידרש להתחרות מול שתי חברות חדשות מצוינות ומשגשגות של ערוץ 10 וערוץ 2 שמוכיחות את עצמן מידי יום ביומו , מידי ערב בערבו , ומידי לילה בלילו – בשטח ובאולפן . לא בכדי התחננה כמעט גב' איילה חסון בפני אחת המראיינות שלה הלילה הזה בגלי צה"ל ללחוץ 11 בשַלָט. המראיינת השיבה בנימוס כי אומנם כך תעשה וכי תנסה להשתכנע שאומנם זהו מקומה וכי כדאי לה לשהות שם.

ב. אין לי כלי מודיעין משוכללים מספיק כדי לקבוע אם מהלך הפסקת האש לפרק זמן של חודש עם אנשי ארגון החמאס הנאצי והטרוריסטי במלחמת "צוק איתן" , מהלך שכפה אמש (יום שלישי – 26 באוגוסט 2014) ראש הממשלה בנימין נתניהו על ממשלתו ועל צה"ל – הוא אומנם צעד הכרחי, נבון, וחכם . על פי תחושתי מדובר בראש ממשלה נגרר והססן מן היסוד שחסר גם גב פוליטי . אין שום קשר בין הצהרותיו והבטחותיו לציבור לבין מעשיו והישגיו . בנימין נתניהו מצטייר כמדינאי וותרן שפוסח על שתי הסעיפים, ובכך משדר חוסר ביטחון לאומה שאותה הוא אמור להנהיג. אני ללמד מההיסטוריה . אני למד מהמנהיגים הדגולים של העולם הדמוקרטי החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט והארי טרומן . הם לא נענו בעת מלחמת העולם ה- 2 (1945 – 1939) לשום הצעות להפסקות אש עם הטרור הנאצי הגרמני ולא עם הטרור היפני בטרם הדברתם והכרעתם הסופית ללא תנאי . אין שום שיח וסיג עם טרור רצחני ושקרני כמו זה של אדולף היטלר וכמו זה של איסמעיל האניה . הקשבתי היום (יום רביעי – 27 באוגוסט 2014) לריאיון שערכה שדרנית גלי צה"ל יעל דן עם ח"כ עופר שלח ממפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד . לא הופתעתי מרדידותו וחוסר הבנתו היסודית של עופר שלח את הפן הצבאי – מדיני של מלחמת "צוק איתן" . הח"כ הזה פשוט מקשקש . טיעוניו מגוחכים . כן הופתעתי שוב מחוסר כישרונה של יעל דן לשאול את עופר שלח שאלות רציניות ונוקבות כדי להקשות עליו ועל מנת הפרות את הדיון בין שניהם . אולי היא בכלל Overrated ואין היא חכמה כזאת כפי שסברתי לתומי לפני זמן מה . סבב מלחמת "צוק איתן" הסתיים לפי שעה . מי יודע לכמה זמן . מן המלחמה הזאת אנצור בלבי את חיילי צה"ל הגיבורים והאמיצים – החיים והמתים . אנצור את דמותם של הכתבים הצבאיים אלון בן דוד , רוני דניאל , אור הלר , ואלמוג בוקר ואת הפרשן לעניינים ערביים של ערוץ 10 חזי סימן טוב . אנצור את דמותו  של מר חיים ילין ראש מועצת חבל אשכול . מדובר במנהיג כֵּנֶה .

ג. Promo. אחד הפוסטים העתידיים הקרובים ייוחד לאהוד דקל ז"ל בן קיבוץ עין שמר אחד הספורטאים הרב גוניים הגדולים של מדינת ישראל בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת . אהוד דקל (יליד 1937) היה שנים רבות שחקן כדורעף מצטיין בנבחרת ישראל (42 הופעות בינלאומיות) ובקבוצות שהיו אלופות המדינה הפועל עין שמר והפועל המעפיל . אהוד דקל התאמן תחת הדרכתם ושרביט אימונם של מיכה שמבן ז"ל , צבי סינטו ז"ל , ואורי אפק (בן 82 היום) ייבדל לחיים ארוכים . הוא היה גם כדורגלן , כדורסלן , ושחיין . פיגורה ספורטיבית משכמה ומעלה . לא ידעתי כי אשתו של האצן הישראלי – אמריקני דונאלד סאנפורד דניאל דקל בת 27 היא בתו של אהוד דקל ז"ל (הדבר נודע לי מקריאת המוסף העשיר "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות") . הסלוגן כי התפוח איננו נופל לעולם רחוק מהעץ – נכון וכנה ! . דניאל דקל היא כדורסלנית מחוננת (גובהה 1.80 מ') ששיחקה בארה"ב ומשחקת עתה גם בישראל . לאחר שקראתי את הכתבה אודות דונאלד סאנפורד שלנו החלטתי בו במקום לעשות הכרה לקוראי הבלוג הצעירים עם אהוד דקל ז"ל . אהוד דקל ז"ל היה חוד החנית עם עוד שותפים של תעשיית הספורט הנכבדה של הקיבוצים וההתיישבות העובדת החלוצית במדינת ישראל . התעשייה הזאת הצמיחה לאחר קום המדינה ב- 1948 דורות של אלופים רבים וגם מאמנים מוכשרים בענפי הספורט השונים שחייה , א"ק , התעמלות , כדורסל , כדור מים ומה לא . די אם אזכיר את אלופי השחייה שמוליק חדש ז"ל מקבוצת כינרת , ארנון טורין מקיבוץ גבעת ברנר , ראובן שנפר (שפע) ואחיו גרשון שפע ויורם מנדלבאום ז"ל מקיבוץ גבעת חיים , משה גרטל ואברהם מלמד מקיבוץ רמת יוחנן , נוח רם מקיבוץ גניגר , ועוד רבים אחרים . די אם אזכיר את הכדורסלנים עמוס לין מקיבוץ משמר העמק , ראובן פכר מקיבוץ מזרע , משה "מוסה" דניאל מקיבוץ חולתא , יגאל וולודרסקי ז"ל מקיבוץ אשדות יעקב ועוד רבים אחרים . די אם אזכיר את האתלטים זאביק רייס מקיבוץ גבעת ברנר ומאיר יעקובי מקיבוץ גבת , נועה זילברמן מקיבוץ גניגר , המשוכן וקופץ המוט איציק לוי , ועוד רבים אחרים. די אם אזכיר את המתעמל צורי גלסמן מקיבוץ אפיקים. די אם אזכיר את השייטים יאיר מיכאלי , יואל סלע , ואלדד אמיר מקיבוץ שדות ים . די אם אזכיר את הכדורעפנים חיים בורר (בן 86 היום) מקיבוץ מרחביה , אומניהו לבבי ז"ל מקיבוץ מרחביה , אהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר , וייבדלו לחיים ארוכים דוד כפרי מקיבוץ שריד, אריה זלינגר מקיבוץ עין המפרץ , דוד בר נצר מקיבוץ המעפיל , ורבים אחרים . די אם אזכיר את מאמני הספורט והמחנכים הדגולים ובראשם מיכה שמבן ז"ל , יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל , ו- ייבדלו לחיים ארוכים אורי אפק ושמריהו נאבל (בן 95 ביום) מי שהיו מורים ומחנכים במדרשה הלאומית במכון ווינגייט והעמידו גם דורות של מורים לחינוך גופני . הימים ההם חלפו לבלי שוב .

כשנודע לי כי דניאל דקל היא בתו של אהוד דקל ז"ל בו קיבוץ עין שמר , חשתי תחושת שליחות והחלטתי לכתוב משהו אודותיו של אלוף וספורטאי גדול נציג בכיר של תעשיית הספורט של ההתיישבות העובדת לדורותיה .

ehud dekel 1

טקסט תמונה :  1963. ניו דלהי – הודו. השנים ההן – הזמן ההוא לפני 51 שנים . זוהי הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף המתמודדת באליפות אסיה תחת שרביטו של המאמן אורי אפק (בן 31 יושב שלישי משמאל) . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (קיבוץ שריד) , אליהו רבינא ז"ל (קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , איילון כורש , עמירם שפרן (קיבוץ המעפיל) , עמוס "פיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) , רמי דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר אחיו של אהוד דקל) . זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (עין המפרץ / כפר מסריק) , איש משרד החוץ לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק , ראש המשלחת לא מזוהה , שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי פלוריאן , העיתונאי אליהו פז , והשחקן יונתן עצמון ז"ל (עין המפרץ / כפר מסריק) . (התמונה באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסט גלוי ליוֹנָה וִויזֶנְטַל. על העורך הראשי החדש של רשות השידור הישנה מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל לבצע בדחיפות ולאלתר חריש עמוק בשידור הציבורי החובבן והמסואב עם טרקטור שרשראות D4 ומחרשת להבים עמוקה. הדבר נדרש בעקבות השידור הישיר אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) של ערוץ 1 מניקוסיה את משחק הכדורסל בקדם אליפות אירופה 2015 ישראל – הולנד 83 : 60. שידור נֶפֶל בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 427. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 427 : הועלה לאוויר ביום שני – 25 באוגוסט 2014.

פוסט גלוי ליוֹנָה וִויזֶנְטַל. על העורך הראשי החדש של רשות השידור הישנה מר יונה וויזנטל לבצע בדחיפות ולאלתר חריש עמוק בגוף החובבן המסואב עם טרקטור שרשראות D4 ומחרשת להבים עמוקה. הדבר נדרש בעקבות השידור הישיר אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) של ערוץ 1 מניקוסיה את משחק הכדורסל בקדם אליפות אירופה 2015 ישראל – הולנד 83 : 60. שידור נֶפֶל בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 427. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. הקדמה קצרה.

מה שקרה אֶמֶש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בחצי שעה הראשונה של השידור הישיר של ערוץ 1 מניקוסיה את משחק הכדורסל ישראל – הולנד 83 : 60 במסגרת קדם אליפות אירופה 2015 מחייב את העורך החדש של רשות השידור הישנה יונה וויזנטל לחולל בדחיפות ולאלתר שידוד מערכות מיידי . הטלוויזיה היא Media של תקלות פוטנציאליות . מדיה לתקשורת המונים שמגיבה במהירות אך מועדת לפורענות ב- Video ו- Audio בגלל הטכנולוגיה הרגישה והסוּפֶּר מורכבת שלה, לבטח כשמדובר בשידורים ישירים לווייניים מחו"ל (וגם בעת שימוש תדיר בתקשורת לוויינית לצורך שידורים גם בתוככי מדינת ישראל) . לכן מתפעלים אותה מהנדסים עתירי ידע , מפיקים בכירים , עורכים מנוסים , ועיתונאים טובים ו/או לפחות אמורים להיות כאלה. תקלות קורות ויקרו . השאלה היא באיזה מהירות אתה מאתר את התקלה וכיצד ובאיזו מהירות ודחיפות אתה פותר אותה למען הצופים שלך . היה מאוד לא נוח לשמוע את הפרשן גוּר שֶלֶף שאין לו מושג מינימאלי בטכנולוגיה הטלוויזיונית מאשים ב- "אוויר" בשידור הישיר את אחד הטכנאים של ניידת השידור הקפריסאית מבלי שיש לו אסמכתא והוכחות לכך . אולי האשמה היא דווקא בצד המקבל ולא בצד המוֹסֵר…? שאלה נוספת היא איזה סוג של Back up אתה מכין לעצמך מראש במקרה של תקלות Sound ו- Audio , בעיקר כשמדובר בדיווחים ושידורים ישירים מחו"ל . מה שהתחולל אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בניקוסיה בעת השידור הישיר של המשחק ישראל – הולנד 83 : 60 מעיד כאֶלֶף עדים כי חטיבת הספורט של ערוץ 1 הציבורי בניהולו של מר מֵאִיר בַּר היא מסואבת ומסורבלת וגם חובבנית חסרת תקנה . חטיבת נֶפֶל . המשך ישיר של של כיסוי בוסר וטירוני של מונדיאל ברזיל 2014 , שידורים ישירים עלובים של יורם ארבל והפרשן המגוחך שלו דני נוימן (הבלוג רווי אין סוף דוגמאות ונימוקים מדוע יורם ארבל ודני נוימן הִיווּ צוות שידור רדוד במונדיאל ברזיל 2014 שפעל תחת נֶטֶל של מאות שגיאות) לרבות תפעול ירוד וחסר כל ערך של אולפן הבית המנווט במונדיאל ברזיל 2014. צריך להבין שרשות השידור עדיין גובה מהציבור בשנת התקציב של 2014 (31.12.2014 – 1.1.2014) כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דְמֵי אַגְרָה , ולכן היא עדיין מחויבת להעניק לציבור שמְמַמֵן אותה שירות ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה מזה שניתן לו אֶמֶש . מה שהתחולל אמש בניקוסיה איננו מתקבל על הדעת . נפולת של טלוויזיה . שערורייה . סקנדל , מפני שאילו ערוץ 1 היה נערך נכון ובמועד לקראת התקלה הקונקרטית (וגם תקלות אפשריות אחרות) הוא היה מוצא פתרון מייד ועל נקלה . היכן העורך החדש של רשות השידור ? היכן הנהלת הטלוויזיה ? היכן הנהלת חטיבת החדשות ? היכן הנהלת חטיבת הספורט ? מה זה כאן בערוץ 1 האם הכל הפקר מוחלט…??? מה זה פה בשידור הציבורי , האם בהיעדר מֶלֶך כמו בַּיָמִים ההֵם , אִיש הַיָשָר בְּעֵינָיו יָעֲשֶה…??? מה זה הקשקוש הילדותי הזה…???

2. סיפור המעשה אֶמֶש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014). 

השידור הישיר של המשחק ישראל – הולנד אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בניקוסיה בביצועם של צוות השידור , השדר אורי לוי + הפרשן גור שלף + המפיק שלהם יגאל שמעוני , היה אמור להתחיל ב- 18.50 (Pre Game Show) . המשחק נועד להתחיל ב- 19.00 . בשל תקלה בקו השידור של ערוץ 1 בעמדת השידור בהיכל הכדורסל של ניקוסיה לבין ה- Master Control ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , החליט מי שהחליט בערוץ 1 בירושלים למשוך זמן ולא להעלות לאוויר את התמונה הלוויינית של המשחק ישראל – הולנד בלעדי קולו של אורי לוי ו- רק עם .I.S (ראשי תיבות של International Sound) , ולשדר מ- 19.00 שידורי קדימונים (Promotions) אין סופיים במשך 13:42 דקות רצופות . שידור ציבורי חלשלוש ללא הֵד ובלתי נתפש שמגרד בקושי שני אחוזי רייטינג ב- Prime Time .  בעת שידור הקדימונים השונים בכמות בלתי שגרתית מעבר לשבע בערב היה ברור שאירעה תקלה בתחילת השידור הישיר המתוכנן מניקוסיה . אולם ערוץ 1 בהיעדר אולפן בית מנווט בחר שלא להודיע לצופיו ולא לספר להם אודות התקלה המתמשכת בין ניקוסיה לירושלים . ערוץ 1 המשיך למשוך זמן ולשדר Promotions בתקווה נואשת שבתומם קו השידור מקפריסין כבר יהיה תקין . בינתיים חלפו להם ה- Promotions אבל כמו שאומרים בעת אכזבה "Sure enough" , קו השידור של אורי לוי וגור שלף לא תוקן . בצַר לו החליט מי שהחליט בערוץ 1 להעלות סוף כל סוף (באיחור) את התמונה הלוויינית מניקוסיה ל- "אוויר" בלוויית רעש קהל בלבד (International Sound) ללא קולם של הצוות המשדר אורי לוי וגור שלף , ובלעדי שַדָּר חירום באולפן בירושלים . הציבור הישראלי מקבל אינפורמציה מעוותת ומטומטמת בו התגלתה תמונת Long Shot דַלָה ללא כל ליווי קולי , בה ישראל מובילה 2 : 0 נגד הולנד . ברקע יציעים ריקים נושאים אולי רק כ- 100 (מאה) ישראליים שהזדמנו למקום . בהיעדר אולפן בית מנווט בירושלים הכולל בתוכו מגיש , שַדָּר חירום , ופַֹרְשָן חירום הרי שאי אפשר היה אפילו לשדר את המשחק Off Tube מירושלים בעבור משלם האגרה . התחולל שוב הבלתי ייאמן : ערוץ 1 המשיך לשדר במשך כרבע שעה תמונה לוויינית רק עם רעש קהל נלווה וללא קולו של צוות השידור שלו שהוטס לניקוסיה , אורי לוי וגור שלף . כדי לצאת ידי חובה העלה ערוץ 1 הציבורי Super imposing (כתובית) בסגנון מתחמק על המסך שלו בה היה כתוב : "אנו מתנצלים על בעיית הקול בשידור הלוויין" , כאילו שהלוויין אָשֵם . הלוויין הוא חפץ שידור . ברור שמדובר בתקלת טכנולוגית עליו אחראים בני אנוש המפעילים את השידור הלווייני . איש מבין הצופים התמימים איננו יודע כמובן אם מקור התקלה בניידת השידור בקפריסין , אולי חיבורים שגויים בקופסת השידור בעמדת השידור של אורי לוי וגור שלף בניקוסיה , ו/או שמא בכלל עצלנות וחוסר כישרון בירושלים . מרבית הצופים הרגולאריים מאמינים לאינפורמציה בלתי בדוקה שכזאת שרצה על המסך של ערוץ 1. לצופים הנאיביים האלה אפשר למכור כל אינפורמציה . הלוויין כמובן איננו אָשֵם . האָשָם במתפעלים והמשתמשים בו . ברור שבעיית הקוֹל איננה נעוצה בקלקול בלוויין אלא בתקלה שחולל בֵּן אֶנוֹש כלשהו לא מוכשר שמשתמש בלוויין ככלי שרת . אם כבר מישהו אָשֵם כאן הרי זה צוות השידור של ערוץ 1 ואנשי ההפקה שלו בניקוסיה המתפעלים את הצוות הקפריסאי . הם האחראים על ההכנות לקראת משימת השידור הישיר , הם מצֻוִוים על קיום חזרות קפדניות בטרם תחילת השידור הישיר , הם אלו שנדרשים לעריכת תיאומים טכנולוגיים קפדניים , ובדיקת Match up הפקה – טכנולוגי כללי בין ניידת השידור הקפריסאית לבין ה- Master Control בירושלים . הם הנושאים באחריות הראשית כלפי העורך האחראי שלהם יוֹנָה וִויזֶנְטַל וכלפי ציבור משלם האגרה שמנפק להם כאמור מַס כספי עצום בסדר גודל של כ- 1.000000000 (מיליארד) שֶקֶל מידי שנה בשנה .

3:50 דקות לפני תום הרבע הראשון במצב של 14 : 5 לטובת ישראל בקע לפתע קולו של אוי לוי מהאוב…"שלום מניקוסיה , ישראל מובילה ביתרון של 14 : 5 אולם ככה לא נוכל לשדר מפני שהקול שלנו חוזר אלינו…". לפתע שומעים קול באנגלית , "…Hello… Hello… One… Two". אתה מבין שערוץ 1 שרוי בצרה צרורה ואיננו יודע לנהל את עסק השידור בתפעולו ואחריותו . פחות ו/או יותר בנקודה זו שָב השידור הישיר מניקוסיה לתקן הטלוויזיוני הרגיל שלו ומרגע זה ואילך מתנהל כהלכה .

3. פתרונות ושאלות.

א. לא יעלה על הדעת כי ב- 2014 רשת טלוויזיה באשר היא תעלה לשידור לווייני מחו"ל ללא גיבוי של אולפן בית מנווט שכולל בתוכו : מגיש / מגישה + שדר חירום + פרשן חירום למקרה של תקלה בקו השידור המקורי מניקוסיה . שום רשת טלוויזיה באשר היא איננה נוטלת סיכונים מסוג זה של הטסת צוות שידור לחו"ל לצורך שידור ישיר של אירוע ספורט כלשהו (באמצעות ניידת שידור זרה) ובידודו שם ללא גיבוי מסיבי (Back up) של אולפן בית מנווט . היכן מנהל חטיבת הספורט מאיר בר ? היכן עמית הורסקי ? היכן יורם ארבל ? היכן מירי אליקים ? היכן שרון פרי ? היכן צבי שרף ? היכן רז שכניק ? היכן כל אלה שצריך אותם ??? היכן חשיבה מינימאלית של סנטימטר אחד קדימה כדי להגן על ביטחון השידור ? על העורך הראשי החדש של רשות השידור יוֹנָה וִויזֶנְטַל לנפנף ולהעיף קיבינימט את כל הרשלנים , הבלתי מוכשרים , והבטלנים . ו- מוטב שעה אחת קודם .

uri levi 1

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אולפן הבית המנווט בירושלים . אני ממנה את אורי לוי (משמאל) כמגיש – שדר חירום (לצדה של המגישה אורלי יניב) ולידו את פרשן החירום גיורא שפיגל . אורי לוי וגיורא שפיגל החזיקו את ה- Pre Games Show , את ההפסקות שבין שתי המחציות , ואת ה- Post Games Show בניתוחים , פרשנויות , וסטטיסטיקות . יחד עם זה הם (וגם הפרשן יהודה שהרבני שלא נראה בתמונה) שימשו צוות חירום לשידור ישיר של המשחקים במקרה של תקלות זמניות בקווי השידור של שלושת השדרים במכסיקו 86' – יורם ארבל , נסים קיוויתי , ויורם שימרון . תעשיית הטלוויזיה שעוסקת בתקשורת המונים איננה יכולה להניח ליד המקרה לשלוט בה. היא חייבת להיערך מראש לתקלות אפשריות , איתורן , ומציאת פתרון מיידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב. לא יעלה על הדעת כי בעמדת השידור של אורי לוי וגור שלף בניקוסיה לא יותקן טלפון בינלאומי כגיבוי לקו השידור ISDN המקורי של צוות השידור במידה וחלה תקלה . ואומנם אירעה תקלה . אילו היה מותקן טלפון בינלאומי בעמדת השידור שלהם בניקוסיה שניהם היו יכולים לפחות לשדר ישיר על קו הטלפון עד לתיקון קו ה- ISDN .

ג. לא יעלה על הדעת כי ב- 2014 כל רשת טלוויזיה באשר היא לא תתכנן לעצמה היערכות חירום למקרים של תקלות , ולא תתרגל את עצמה לאיתורן המהיר ומציאת פתרון מיידי בעת השידורים הישירים מחו"ל .

ד. אני מכיר כמעט את כל אנשי ערוץ 1 שהיו שותפים לשידור הישיר הכושל אמש והופיעו ב- Roller Credits ובראשם : המפיק בניקוסיה יגאל שמעוני , צוות השידור בניקוסיה אורי לוי וגור שלף , העורך בירושלים איציק פרז , המפיקה בירושלים יפעת כהן עבוד , איש המערכת יהונתן קנלר , הבימאי גיל לסניק , ועוזרת הבימוי שלו לורה קורנפילד . אלה האנשים ששותפים לקומדיה טלוויזיונית מעוררת רחמים . על העורך הראשי יונה וויזנטל להתערב לאלתר בברדק הזה שקוראים לו חטיבת הספורט של ערוץ 1 . מדובר באנשי טלוויזיה וותיקים מאוד שמפשלים בפרהסיה באופן שיטתי , בצורה ממושכת וחמורה , ומזלזלים בגלוי בצופיהם . אתה רואה שאין שם טיפה אחת של ניהול ומנהיגות . אם כך שיחזירו למממן הציבורי את תשלום האגרה שהוא מעניק להם ביד נדיבה . מה זאת צריכה להיות ההפקה החלטוריסטית הזאת שמפיקה לבסוף רייטינג בן שני אחוזים ורבע…??? בושה וחרפה .

ה. האם יוותר ערוץ 1 על אולפן בית מנווט גם בשידור הישיר הקרוב הבא של המשחק ישראל – בולגריה מלארנאקה…??? נראה אותו לוקח שוב סיכונים שלא לצורך . תקלות טלוויזיה לווייניות הן נדירות היום ב- 2014 . טכנולוגיית תקשורת לוויינים עברה מהפכים ושיפורים עצומים מאז השידור הספורטיבי הלווייני הראשון לפני יובל שנים של אולימפיאדת טוקיו 1964 והעברת סיגנל הטלוויזיה היפני של NHK (רשת הטלוויזיה היפנית הציבורית) מטוקיו לארה"ב באמצעות לוויין התקשורת הראשון בהיסטוריה TELSTAR . היום היא בטוחה והתקלות בה נדירות . אף על פי כן שום גוף שידור של תקשורת המונים איננו נוטל סיכון כאִילוּ מדובר בהצלחה לוויינית של % 100 . ברור שהוא מציב גיבוי כזה ו/או אחר לעצמו גם אם מדובר באֶפֶס קצהו של סיכוי של התקיימות תקלות . כשהן קורות גם אם לעיתים רחוקות – הן מסבות טרגדיה, מפח נפש, ואכזבה רבתי . שום רשת טלוויזיה בעולם שמכבדת את עצמה וצופיה איננה עובדת ללא Back up . לעיתים היא בונה גם גיבוי כפול .

4. מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין.

המשחק ישראל – הולנד 83 : 60 אמש הזכיר לי משחק תחתית בליגת העל הישראלית בין מכבי אשדוד לנס ציונה . מגוחך היה לשמוע את גור שלף מספר לצופיו כהאי לישנא : "יופי של הנעת כדור…ויופי של סל של עומרי כספי 34 : 12…" . איזה יופי ואיזה נעליים . מדובר בנבחרת הולנדית ירודה שמציגה כדורסל מגוחך . למרות הגיחוך אי אפשר להתעלם מהמאמן הלאומי ארז אדלשטיין שנחשף כאדם בעל אישיות ברמה גבוהה . מאמן שהוא גם מחנך . קצת מחוספס אך עניו ובעל יושרה , דבק בשיטה מסודרת , בקו האימון שלו , ובמשימה הכללית , בעל דרך ארץ , ובעל דוגמא אישית . אני לא רק אוהב אותו . אני גם מעריך אותו . בעת הריאיון שהעניק לאורי לוי וגור שלף סיפר שהיה לו לא קל להזיז את עומרי כספי לעמדה מס' 4 ובכך החליש את צוות השידור שלפני הרצה את תורתו . אינני זוכר שאורי לוי וגור שלף דנו בגרסה הזאת ואומנם הדגישו בפני צופיהם כי עומרי כספי מאייש למורת רוחו את עמדה מס' 4 , וכי התעוררה איזו שהיא בעיה בהעמדתו שם . ארז אדלשטיין הוא מנהיג שמעורר הערכה וכבוד כלפיו . הג'ינג'י הצליח להפוך את הנבחרת לקבוצה בה הפרט מוותר על האגו שלו למען הכלל . בחיי קהילייה גם ספורטיבית זה המון .

5. לקחי עבר טלוויזיוניים בהיעדר אולפן בית מנווט. אילוזיה ומְצִיאוּת הם פעמים רבות אותו הדבר ושרויות באותו הצד של המשוואה הטלוויזיונית. 

אלכס גלעדי ודן שילון אינם מייחסים חשיבות לאולפן טלוויזיה מנווט , תומך , ומוביל של שידורי ספורט ישירים בינלאומיים . את ההפסקות במחציות אנחנו ממלאים בסדרת האנימציה "Popeye The Sailorman" במקום לפרשן , להסביר , ולנתח את מהלכי המשחקים . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות אירופה בכדורסל – יוגוסלביה בקיץ 1975 תובעת מחיר כבד מהשדר אלכס גלעדי . קרייני הרֶצֶף בטלוויזיה המונופוליסטית הופכים לאנשים מפורסמים כמו שדרני הספורט דן שילון ואלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה שדר טלוויזיה אינטליגנטי ובר סמכה אך רצה להיות מפיק . ועוד איזה מפיק . פספוסים מכוונים ביודעין של אנשי טלוויזיה במהימנות הדיווח הדוקומנטארי העובדתי שלהם , במקום ובזמן .

שנים רבות נשמר בשנים ההן בעשור ה- 70 של המאה הקודמת במחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הסטנדרט המיושן של הפקת שידור ישיר מחו"ל (גם בארץ) ללא אולפן בית מנווט ו- מוביל . כשמוּנה דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות ב- 1974, הוא הוריש למחליפו אלכס גלעדי מוֹרֶשֶת חצויה שבחלקה הייתה חסרת תכלית . שידורם הישיר של אירועי ספורט נוצצים ללא אולפן מוביל ומנַוֵוט  הייתה גישה אנכרוניסטית ולא עיתונאית המגבילה את זרימת האינפורמציה לציבור הצופים , וגם מסוכנת מאוד לביטחון השידור . אלכס גלעדי לא שִכְלֵל אותה במועד ולפחות פעם אחת היא גבתה ממנו מחיר כבד . הוא נכווה קשה .

ללא אולפני ספורט מקצועיים מובילי שידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היו אלה ימי התהילה של מגישי הרֶצֶף , ענת שָרָן , דָן כָּנֶר , אביבה מִילְגֶלְטֶר , תִּקְוָוה מוֹר , בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן , וצְבִי סַלְטוֹן .

anat sharan

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת . זוהי מגישת הרצף ענת שרן . (התמונה באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

dan kaner

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה . זהו מגיש הרצף דן כנר  .  (התמונה אדיבות דן כנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דמותם הייתה פופולארית כשל מגישי החדשות . הם היו עולים "לאוויר" לפני כל שידור בינלאומי ישיר (עשיר רייטינג) של מחלקת הספורט נוכח פני האּוָמה , מדקלמים קריינות רֶצֶף מחושבת מראש, ומכניסים לשידור ישיר את המחצית הראשונה , ואז נעלמים לשעה קלה . זאת הייתה השיטה . בתום המחצית הראשונה הדבר היה חוזר על עצמו . הם היו מופיעים שוּב ושוּב בכל הדרם על המסך ומבשרים לעם , "…כי המחצית הראשונה הסתיימה , ועכשיו בהפסקת המשחק נשדר לכם פרק נוסף מהסדרה "Popeye  the sailor Man" ונעלמים לרגע קט . מדהים כיצד בעת שידור ישיר של משחק כדורסל הִרשוּ לעצמם אז מפיקי הספורט בתחנת טלוויזיה רצינית לשָדֵר בהפסקת המשחק את פופאי אוכל תרד ובלוויית פס הקול המוסיקאלי רווי הקסם של סרט הקרטוּן (Cartoon) הזה מכניע את בלוטו וזוכה באהבתה של אוליב . לקראת חידוש המחצית השנייה נגלוּ שוּב מגישי ומגישות הרֶצֶף והודיעו לציבור בחֵן רב , "…נעבור אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי בפאלאציו דלו ספורט ברומא לתיאור המחצית השנייה… וכו' " . זה היה ריטוּאל מגוחך ופתטי שחזר על עצמו מידי שידור ישיר מחו"ל . מגישי ומגישות הרֶצֶף נאים ונאות , בעלי קול טוב וקריינות רהוטה , שימשו בעל כורחם אולפן ספורט נייד.

למחלקת הספורט לא היו אז שַדָּרֵי אולפן מובילים משלה ולא פרשנים באולפן . לא בנו אותם ולא היו זקוקים להם מפני שממילא לא מוּסַד אולפן מוביל כזה בתחנת האֵם ברוממה – ירושלים . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא חשב אז על הקמת אולפן ספורט מנווט בשידורים מחו"ל . מגישי הרֶצֶף המיומנים בקריינות רהוטה הספיקו להוביל את השידור . הגִרסה הרשמית סברה ששַדָּר הספורט בחו"ל הוא האלוהים בכבודו ובעצמו , ואלוהים לא צריך עוזרים ופרשנים לידו . גם לא צריך אולפן ספורט מוביל שיוסיף פטפטת על זו הקיימת ממילא . זאת הייתה תפישת שידוּר אווילית וילדותית שחלפה מן העולם, אך הייתה קיימת ושרירה ועוד איך בימים ההם.

בקיץ 1975 התקיימה בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה ההיא אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל . אירוע ספורט חשוב עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל בחיוכים והסתיים בבכי . בדמעות . הפקת הטלוויזיה שימשה נקודת מפנה בהפקת לקחים של צורכי ביטחון השידור . קרתה שם תקלה חמורה שלא הייתה צריכה לקרות . אלכס גלעדי נשלח לבלגראד בגפו ע"י מר ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בעקבות נבחרת הכדורסל של ישראל . אלכס גלעדי ידע לשָדֵר . בטח להָפִיק . הוא סמך על עצמו . בעצם גם לא הייתה לו ברירה אלא לסמוך על עצמו מפני שהיה אלוהים , או לפחות נחשב לכזה בעיני שולחיו . כמו דן שילון בזמנו גם הוא היה בימים ההם צֶוֶות שידוּר של איש אחד. הוא היה מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא, שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה, המפיק הראשי , והכתב הראשי, וגם הטכנאי של עצמו. הוא פעל ביוגוסלביה לבדו ללא מֵפיק שטח ו/או טכנאי תקשורת, ללא פרשן נלווה, ולבטח בלי עוֹזֵר שַדָּר. יתרה מזאת . מפני שהיה אלוהים כמו דן שילון לפניו הוא הפעיל את השידורים הישירים מחו"ל כמו זה של אליפות אירופה בכדורסל 1975 ללא אולפן מְנָוֵוט בירושלים . אלכס גלעדי היה אלוהים , אך אלוהים שכפוף לחוקי הטכנולוגיה שהוא יצר . אלכס גלעדי היה השַדָּר והנווט של השידור ועתיד היה לשַלֵם על כך בעונש כבד ובריבית דה ריבית . מייד תקראו ותדעו גם אֵיך וגם למה .

השידור הישיר בין העולם הגדול לירושלים נסמך על טכנולוגיית תקשורת לוויינית ושימוש בקווי שידור בינלאומיים 4W (ארבעה גידים) באיכות של khz 3.5 שיצאו מעמדת השידור בחו"ל בדרך הארוכה ליעדם בירושלים . נתיבי קווי השידור היו ארוכים ומפותלים , ומורכבים מבחינה טכנולוגית . בדרכם מחמשת יבשות תבל בדרך לאולפן הטלוויזיה בירושלים חצוּ קווי שידור ה- 4W מספר רב של צמתים טכניים . כל צומת טכנית כזאת היא מהמוּרה פוטנציאלית הנשלטת ע"י גורמי בקרה שאינך מכיר . טעות קטנה במיתוג או חיבור לא נכון של קווי שידור ה- 4W שלנו ע"י אחד הטכנאים הזרים המועסקים בקטעים ובצמתים הפרושים לאורך דרך של אלפי הקילומטרים עליה הם נעים לירושלים , היא טעות מספקת , כדי לגרום לפשלה בה קוֹלוֹ של שָדָר הטלוויזיה יגיע לטִימְבּוֹקְטוּ או קָטְמָנדוּ במקום לירושלים . היה צריך להתפלל אז לנֵס שכל ההפקה הארוכה והמתמשכת הזאת ללא ערבויות וביטחונות טכנולוגיים מספקים , אומנם תעבור בשלום . ההספק של אלכס גלעדי ככתב ושַדָּר בודד המכסה את משחקי נבחרת ישראל בטורניר היה עצום . הנבחרת בהדרכתו של אברהם חֵמוֹ זכתה במקום השביעי . בשלב הראשון בקָארְלוֹבָאץ' ניצחה נבחרת ישראל את פולין 90 : 84 . במשחק הזה הצטיינו חַנן קֶרֶן שקלע 25 נק' , בּוֹעַז יַנָאי 20 נק' וגֶ'ק אָיְיזְנֶר 20 נק'. שיחקו טוב גם אִיתּמָר מַרְזֶל , טַל בּרוֹדִי , בַּארִי לֵיבּוֹבִיץ' , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' שְמוּאֵל אָבִישַר ואָבִיגְדוֹר מוֹסְקוֹבִיץ'. ישראל ספגה אח"כ שני הפסדים נגד צ'כוסלובקיה 86 : 85 ונגד ברה"מ 85 : 71 ונגזר עליה להתמודד במשחקי הדירוג 12 – 7 . בשלב הדירוג ניצחה נבחרת ישראל בכל ארבעה משחקיה . נגד הולנד 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נק') , רומניה 119 : 105 וגברה גם על יוון 87 : 76 .

רוב משחקי  הנבחרת הועברו בשידורים ישירים ע"י אלכס גלעדי והגיעו ליעדם בשלום מן ההיבט הטכני . אלכס גלעדי היה מחליפו של דן שילון שַדָּר הספורט מספר אחת אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבר לנהל את חטיבת החדשות . ב- 1975 קיבל אלכס גלעדי את הגושפנקה הרשמית של שַדָּר הכדורסל הנחשב ביותר במדינה . יריבו למאבק על הרייטינג , שַדָּר הרדיו של "קול ישראל" גדעון הוֹד טען גם הוא לבכורה , אך הסקרים הוכיחו ללא צֵל של סָפֵק שרוב רובו של הציבור מעדיף ונוהה אחר שידורי הטלוויזיה של אלכס גלעדי ואיננו מאזין לשידורי הרדיו כשיש לו את זכות הבחירה בין שתי האפשרויות. גדעון הוֹד ניסה טְרִיק רכילוּת באחד מהימים ההם וסיפר למי שרצה לשמוע (סיפר גם לי בכתב ובע"פ), כי זה נכון שרוב הציבור צופה באמת בשידורי הטלוויזיה , אך משקיט את קולו של אלכס גלעדי , ומגביר את קולו שלוֹ הבוקע מהרדיו . לגִרסת ההעדפה הזאת של גדעון הוֹד לא הייתה שום אחיזה במציאות . גב' מיכל כספי האחראית על סקרי רשות השידור קיבלה את בקשתי , והציגה פעם את "תופעת החלשת קוֹל הטלוויזיה בעת הצפייה בשידורי כדורסל ישירים והגברת קול הרדיו במקביל" , כשְאֵלַת סֶקֶר. התשובה לא הפתיעה אותי . % 0.003 מתוך מיליון צופי משחקי הכדורסל בטלוויזיה נהגו באמת להשקיט את קולו של אלכס גלעדי ולהגביר את קולו של שדר הרדיו . בתרגום מתמטי למספרים מוחלטים מדובר בכמות צופים אפסית הנעה בערך סביב 30 אנשים . כולם כנראה קרובי משפחתו של גדעון הוֹד .

לפני תחילת המשחקים הספיק אלכס גלעדי החרוץ להכין כתבה חדשותית רחבת היקף שנושאה היה "יוגוסלביה כמדינת כדורסל בחַיִץ שבין מערב אירופה למזרחה" . הכתבה שודרה במגזין "יומן השבוע" בערב שישי – 6 ביוני 1975 (בעריכתו והגשתו של רם עֶברוֹן ז"ל) . יוגוסלביה של יוסיפ ברוז טיטו הייתה מדינה קומוניסטית אך רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית שלה JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) הייתה חברה מלאה suuet באיגוד השידור של מערב אירופה (EBU) ולא השתייכה לאיגוד השידור של המדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה (OIRT) .

אלכס גלעדי היה איש רציני והפליג בחשיבות הכתבה . הוא כלל בתוכה סקירה היסטורית רחבה על יוגוסלביה מימי המלכות העותומנית , דרך תקופת הקיסרות האוֹסְטְרוֹ – הונגרית וכלה במלחמת העולם השנייה , ובעקבותיה שלטונו הרודני של הקרואטי יוֹזֵף בָּארוֹז טִיטוֹ שכרך יחדיו ששה עמים סלאביים (סרביים , סלובניים , מקדוניים , קרואטיים , בוסניים , ותושבי מונטנגרו) לאומה אחת גדולה – יוגוסלביה . הוא כמובן לא שכח להזכיר בכתבתו שהעַריץ הקרואטי קבע את בירתו בסֶרְבִּיָה , הלא היא בֶּלְגְרָאד . דווקא שוֹט הצילום הראשון בפתח הכתבה שָבָה את לבִּי יותר מכל . נראו בו שני ילדים יוגוסלביים בבגדים בלויים ונעלי ספורט קרועות זורקים לסַל כדורגל ישן וּמְסְמוּרטַט באיזה מגרש שכוח אֵל בסביבה כפרית ליד בלגראד . זה היה שוֹט צילום פסטוראלי יפהפה , אמיתי ורגיש , ומלא תּוֹם , שסיפר ביושרה מוחלטת על אהבת הילדים התמימה למשחק הכדורסל . קולות שמחת הילדים בשפה הסֶרְבִּית (שקלט המיקרופון) המתמודדים בחדווה זה מול חברו, רק הוסיפו לאמינות הכתבה.

שימשתי יד ימינו של אלכס גלעדי לאורך שנים רבות . שנינו היינו מכורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואהבנו עד למאוד את עבודתנו , אך אני הייתי מכור גם לאלכס גלעדי . עמדתי לרשותו 24 שעות ביממה כפי שהוא עמד לרשות הטלוויזיה . בשנים הראשונות לעבודתנו בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כשמקום מגוריו היה בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון ושלי ברמת אביב (תל אביב) הוא היה מתייצב מידי בוקר ליד ביתי ב- 06.40 עם מכונית ה- BMW הכתומה החדשה שלוֹ ושל רעייתו חווה שמספרה היה 744 – 289 כדי להגיע לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששכן בשכונת רוממה בירושלים במועד. הוא היה דייקן מאוד . בשמונה בבוקר כבר ישבתי ליד שולחנות העריכה יחד עם עורכי הסרטים הראשונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית, רִינָה בֵּן מֶלֶך – מוֹהָר , נֶטָע עֶפְרוֹנִי , סָאלִי סָלָמֶה , גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל , יַעֲקב אָיְיזֶנְמַן , נִסִים מוֹסֵק , בּוֹבּ גוֹלְדְמַן , הָארי גוֹלְד , ואחרים כדי לערוך עבורו ועבור דן שילון את כתבות הספורט לתוכנית הנוער , "מהר יותר , גבוה יותר" , "משחק השבוע" ש-  % 90 מחומר השידור שלו היה בשנים ההן כדורגל אנגלי , וכמובן "מבט ספורט" במוצ"ש . הייתי תמיד בקרבתו של אלכס גלעדי . ככה זה יצא . הוא לא דרש "Distance" והיה האיש הקרוב אלי ביותר מבין כל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות שהיה הבוס שלי . נסענו ביחד לירושלים וחזרנו משם יחדיו לביתנו , אכלנו את ארוחותינו ביחד במזנון הטלוויזיה , עבדנו ביחד ושירתנו במשך שנים את אותה רשת הטלוויזיה וכבשנו את אותם יעדי השידור . גם עכשיו נמצאתי מולו בצד השני של העולם (בישראל) כדי לקבל באולפן בירושלים את הכתבה העושה דרך של אלפי קילומטרים בלוויין מיוגוסלביה לישראל . התיאום בין שנינו היה טלפוני בחיוג ישיר . הטלפון נשאר פתוח כשאוזנינו צמודות לאפרכסות כל עוד נמשך תהליך העברת החומר מבלגראד לירושלים . שיחות מבצעיות כאלה מתנהלות תמיד בניבים טכניים . בשעה שסיגנל הטלוויזיה היוגוסלבית JRT נראה על המוניטור ב- MASTER CONTROL (חדר בקרה ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) בירושלים , באמצעות פעולות תיאום של המרכז הטכני של ה- EBU ששכן אז בבריסל , שידר אלי אלכס גלעדי ממקום מושבו בבלגראד "Cue" , ומכונת ההקלטה פאר הטכנולוגיה הטלוויזיונית ה-  VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) בירושלים החלה להקליט את כתבתו .

צורת העבודה הזאת בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יודעת שובע ואיננה מכירה בגבולות הזמן. הייתי אז אב לשלושה ילדים קטנים, אך דווקא בכל סוף שבוע בימי שישי ושבת, בשעה שרוב הציבור נח בביתו והמשפחה מתלכדת כולה לשהות ובילוי משותפים , מצאתי את עצמי עובד ביתר שֵאת . בימי שישי ושבת מתרכז עיקר פעילותו של הספורט בישראל . מבלי להרגיש אתה מוצא את עצמך עֶבֶד של העבודה המורכבת הכפופה כל העת ל- Dead line . אין רגע דַל . אין דקה משעממת. לפתע בסוף הדרך אתה מגלה שהטלוויזיה הפכה להיות ביתך השני ולעיתים גם הראשון. לרוע המזל גם על חשבון המשפחה. סוג העבודה העיתונאית המטורפת הזאת בטלוויזיה כפתה עלי ועל רעייתי לנטוש את תל אביב ב- 1975 ולעבור לגוּר בירושלים .

בתום הרצת הכתבה מבלגראד באותו יום שישי אחה"צ ההוא של  6 ביוני 1975, שיבחתי באוזניו את כתבתו המעניינת שהייתה באמת עשויה בטוּב טעם . "אלכס , אפילו אלוהי הטלוויזיה יודע שהכתבה הזאת היא נהדרת" , אמרתי לו והוספתי , "רק תגיד לי כיצד תפשת בדיוק את שני הילדים האלה משחקים דווקא כדורסל ?" . תשובתו הייתה מוחצת ומהירה : "עזוֹב יוֹאָשִיש קיבוצניק תמים שכמותך" , השיב לי והוסיף מייד , "הֵם בכלל שיחקו כדורגל , רק ביקשתי מהם לשחק לרגע אחד כדורסל לצורך הצילומים שלי , והם הסכימו" . תשובה נהדרת . איך לא חשבתי עליה קודם . הרעיון של אלכס גלעדי לזרוק כדורגל לטבעת הסַל הגשים את חוֹק הברזל של תעשיית הטלוויזיה הקובע כי המַראוֹת על המִרקע הן לעיתים קרובות מאה אחוז אִילוּזְיָה וגם מאה אחוז מְצִיאוּת בעת ובעונה אחת .

alex

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . לפני כ- 40 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. אלכס גלעדי הנערץ. איש הטלוויזיה המוצלח ביותר שצמח במדינת ישראל. (צילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 6

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת. לפני כ- 40 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה רק מקום עבודה עבורי. היא הייתה שליחות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מכיר כמה אישים ידועים בטלוויזיה שפִסְפֵסוּ בכוונה תחילה עובדות של זמן ומקום ושילבו ביודעין אִילוּזְיָה ומציאות אמת מבלי לדווח על כך לצופיהם . כל תוכיות הבידור בערוץ הטלוויזיה הציבורי , "שעה טובה"  וְ- "סיבה למסיבה" , ששודרו בערבי שישי בשנות ה- 80 בהגשת והנחיית רבקה מיכאלי ומני פאר , וגם זאת של "שישי בגאון" בהגשתו והנחייתו של יורם גאון (החלה להיות משודרת  ב- 2002) , הֵן תוכניות שמוקלטות בימי חוֹל . זה לא מפריע למנחים לומר ברוחב לֵב לצופים ברֵיש גלי בפתח התוכנית , "שבת שלום", ברכת נִימוּסין המעניקה לצופה תחושה של שידור ישיר . הציבור מקבל זאת ולא רואה בה רמאות . מנחי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית בערבי שישי טורחים לברך את צופיהם בשבת שלום , אך לא טורחים לעומת זאת להפר את האילוזיה הטלוויזיונית . הם אינם מגלים בשום אופן לצופים שבעצם התוכנית הוקלטה באחד מימי החוֹל באמצע השבוע , ומשודרת באיחור של כמה ימים . זה מעין טָאבּוּ . משחק מכוּר . מראות הטלוויזיה הן משחק מכור שבו ה- אילוזיה מתערבבת עם המציאות והמציאות עם האילוזיה . תפקידם של עורכי הטלוויזיה כמו עורכי הקולנוע למנוע מהצופה בין היתר להבחין בין הדמיון למציאות . המדיה היא בעלת כוח מדהים ומוכרת לעיתים אשליות בקלות רבה . אפשר לראות זאת על כל צעד ושעל בסרטי אומנות ובידור , סדרות רומנטיות , מותחנים , סרטים מוסיקאליים , סרטי טבע , ואפילו חדשות . נושא הכתבה והמושא שלה מדלגים בקלות באמצעות עריכה נכונה בין שיני הזמן וגלגל המקום . אסור לעולם שהצופה יבחין בנקודת העריכה האמיתית בסיפור . בימאי מחונן בטלוויזיה או בקולנוע מודע היטב ל- Continuity , להמשכיות ההכרחית של התסריט . יש לו פתרונות רבים כיצד להפוך את האילוזיה למציאוּת לא רק ע"י עריכה הגיונית (ואם צריך גם מתוחכמת) , אלא ליצור את האפקט המתבקש באמצעות מוסיקת לוואי , טקסט קישור , וכיו"ב .

בראשית 1977 הטיל אלכס גלעדי על כתב מחלקת הספורט ירין קימור (מתעד מוכשר) להכין כתבת תחקיר לתוכנית "מבט ספורט" על מוכנותה של השחייה הישראלית , גברים ונשים , כשלוש שנים טרם אולימפיאדת מוסקבה 1980 . ירין קימור לקח את עבודתו ברצינות רבה , אולי רבה מידי , והפר לרגע קט את חוק שימור האילוזיה יחדיו עם המציאות . הפרת החוק העניקה צביון ביזארי לכתבת הטלוויזיה שלו . הכתבה התמוהה נפתחה עם מוסיקת רקע של "פסוקו של יום" וטקסט הקושר את עם ישראל מונהג ע"י משה רבנו חוצה את ים סוּף בימי יציאת מצרים לפני ארבעת אלפים שנה , שָזוּר עם סיפור תקוות השחייה הישראלית במוסקבה 80' . עיניו של אלכס גלעדי חשכו . הוא כמעט התעלף . ב- 1978 הטיל אלכס גלעדי על יָרִין קִימוֹר לתַּעֵד את סיפור הצלחת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים של אורי מלמיליאן והיו"ר הכריזמטי והאִכפתי שלה מר ראובן ריבלין (היום נשיא המדינה , ולשעבר יו"ר הכנסת ולשעבר גם ח"כ ושר התקשורת בממשלת ישראל) . הצַלָּם של יָרִין קִימוֹר היה יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים ושיאן ישראל בשחייה בשנות  ה- 50  של המאה הקודמת בכל משחי החתירה  מ- 50 מ'  ועד 1500 מ'). לרוע מזלו התפספס אחד הצילומים המרגשים בסרט  הדוקומנטארי הזה, בו עדשת המצלמה קלטה את רובי ריבלין נתפש ממרר בבכִי ומורט את שיערו בחדר ההלבשה באִצטדיון ר"ג באכזבה גדולה בתום משחק הפסד . חומר הצילום החשוב נשרף במעבדת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . המתעד המוכשר והתובעני אך מאוכזב עד עמקי ליבו מאבדת הצילום הקשה , לא וויתר וביקש מרובי ריבלין לשחזר מול המצלמה את דרמת הבְּכִי שלו שהלכה לאיבוד . מלאכת השִחְזוּר נעשתה בשעות העֶרֶב בשירותים בחצר הטלוויזיה  הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים ליד בניין החוטים . מר רובי ריבלין התגלה כשחקן בעל חוש תיאטרלי של ממש ועשה את תפקידו נאמנה . הוא הסכים והצליח לשחזר בצורה טבעית את הטקסט (על פי פס הקול המגנטי המקורי שנשמר) ואת סצנת התפרצות הזעם והיבבות של עצמו , ולפיתת שיער ראשו . ראיתי את תוצאת מלאכת השִחְזוּר ולא האמנתי למראה עיניי . רובי ריבלין הפך לפרק זמן קצר לשחקן בסדרת טלוויזיה , או תיאטרון אם תרצו .

מפני שצילום השִחְזוּר נעשה בשעות החשיכה בפילם שחוֹר / לָבָן ב- Location  סגור ונבלע אח"כ במקלעת העריכה של הסרט , לא היה ניתן להבחין אם מדובר באמת באִצטדיון ר"ג , או בשינוי Location  אחר . רובי ריבלין וירין קימור היו שותפים לחטא דוקומנטארי – קולנועי מוכר . יו"ר בית"ר ירושלים לא עמד בפיתוי שטמון בחשיפת הצילום , ובימאי הסרט לא הסכים להפריד בין האילוזיה למציאות . גדולתה של הסצנה המשוחזרת נעוץ בעובדה שהצופים לא הבחינו בשִחזור . אף על פי כן במקום כלשהו , הפך התֵּיעוּד של ירין קימור "לדְיוּקוֹ – דְרָמָה" בסרט "בית"ר ירושלים – 1978" , שיחזור של מצב , ולא סֶרֶט דוקומנטארי אמיתי . בעיקר בשל העובדה שלא הופיעה שום כתובית המעידה בפני ציבור הצופים כי בִּכְיוֹ של רובי ריבלין הוא קטע משוּחזר . אסור לעשות זאת ולנהוג כך בסרטים תיעודיים . אין דָבָר כזה לבַיֵים את המציאות . הסתרת שִחְזוּר המציאות היא בעיה מוסרית בין המתעד לבין מצפונו ומהווה עבירת אמינות כלפי צופה הטלוויזיה . לזכותו של ירין קימור מגדולי המתעדים בערוץ הטלוויזיה הציבורית ייאמר מייד , שהוא לא חזר על העבירה הזאת מעולם פעם נוספת .

ב- 1977 תעד ירין קימור את ריצת המרתון הראשונה של הכּיִנֶרֶת . אלכס גלעדי אישר לו לעשות כתבה בת עשר דקות ל- "מבט ספורט" . הוא לא הכיר כל כך את אופיו של הכתב המוכשר והדומיננטי הזה . ירין קימור היה לא רק כתב , אלא בימאי בעל חושים של מתעד תובעני . הוא גייס חמישה ציוותי צילום בראשותו של הצלם הראשי דני ברנע , והביא לאלכס גלעדי סרט דוקומנטארי מרשים בן 50 דקות . הסרט שודר בתוכנית "משחק השבוע" במקום משחק כדורגל כמקובל . סיומו היה מפתיע ואנושי מאין כמוהו . בריצה התחרותית נטל חלק גם יוֹסֵף בַּיִין בן ה- 65 . נקודת הגמר של הריצה הייתה קיבוץ מעגן . כשהגיע יוֹסֵף בַּיִין אל חוט המטרה כשעתיים אחרי אחרון הרצים השתררה כבר חשכה והוא מצא את שער הקיבוץ נעול . אף אחד לא חיכה לוֹ חוץ מהמצלמות של ירין קימור . פנס תאורה האיר את פניו המשתוממות והעייפות מהמאמץ הגדול . יוסף ביין היה רשאי להיות גאה בעצמו הוא סיים את הריצה המפרכת ולמרות כל המשברים דבק במשימה ולא נטש אותה . ירין קימור הנציח את הרגע הזה במצלמותיו .

yarin kimor

טקסט תמונה : קיץ 1975 . העיתונאי ירין קימור . אחד האנשים הישירים שהכרתי ברשות השידור . (צילום ותיעוד יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בימיה האחרונים של מלחמת המפרץ הראשונה היכן שהוא בסופו של חודש פברואר אולי תחילת מארס 1991 ערך הכתב הצבאי החרוץ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז משה שלונסקי ראיון עיתונאי מוּקלט בתשע בבוקר עם ראש אמ"ן האלוף אמנון ליפקין – שחק ז"ל . הריאיון החשוב אמור היה להיות משודר "במבט" באותו ערב . מפאת עיסוקיו של אלוף המודיעין נערך הריאיון בשעות הבוקר (הוקלט על מכונת VTR של אינטש אחד) , אף על פי כן ביקש המראיין לברך את המרואיין שלוֹ בברכת , "עֶרֶב טוֹב" , ובכך להעניק לריאיון ממַד אקטואלי עכשווי הסמוך לשעת שידוּרוֹ . המראיין משה שלונסקי דרש מראש אמ"ן להשיב לו באותה הברכה בזמן מדומה . כלומר , "ערב טוב" למרות שהריאיון נערך בתשע בבוקר . תשובת אלוף המודיעין "ערב טוב" נדרשה ליצור אפקט של שיחה חדשותית הסמוכה למועֵד שידורה . אלוף המודיעין אמנון ליפקין שחק ז"ל שהיה עסוק ולא היה יכול להתפנות לריאיון בשעות הערב הסכים להצעה והשיב באמת למברך שלו "עֶרֶב טוֹב" . בכך שיתף פעולה בעצם ב- פִבְּרוּק זמן הריאיון עם הכתב הצבאי . זה היה מעשה משונה ומביך מצד איש הצבא שנודע במהימנותו ובאינטגריטי שלוֹ ומנגד מעשה אנטי עיתונאי של הכתב הצבאי . במקום להגיד למשה שלונסקי "אינני משתתף במשחקי הטלוויזיה שלך" הוא הסכים לשתף פעולה עמו . זה היה מדהים . הצבא העיראקי היה בתהליך התמוטטות טוטאלית , ובמצב הצבאי בחזית מלחמת המפרץ , חלו מידי רגע תמורות מפליגות . המֵידַע שהיה יפה לשעוֹת הבוקר לא התאים ולא היה עדכני למהדורת "מבט" . שהיתי במקרה בחב"מ (חדר בקרה מרכזי – Master Control ) הממוקם בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים , לצורך תיאום שידורי הספורט שלי והייתי עֵד לשיחה הקואורדינציה המביכה הזאת בין הכתב בצבאי לאלוף המודיעין של צה"ל . הריאיון המוקלט נפתח באמת בברכת "עֶרֶב טוב" של המראיין , והמרואיין השיב למראיינו ללא כחל ושרק ממש באותן המילים "עֶרֶב טוב" כשהריאיון נערך ומוקלט בכלל בבוקר . כך הוא גם שודר ב- "מבט" . יכול להיות שסיפור המעשה הבלתי מוצלח הזה היה קשור באמת באי יכולתו של ראש אמ"ן להתראיין בשעות העֶרֶב סמוך "למבט" בשל סיבות צבאיות – מבצעיות אך הסכמתו לומר במהדורת חדשות "עֶרֶב טוֹב" בראיון בּוֹקֶר עיתונאי זוהי אִילוּזְיָה ופִבְּרוּק . הונאת הצופים . כמובן שצופי הטלוויזיה לא ידעו שהם חוזים בריאיון מלחמה יָשָן ששעת ההפקה שלו נעשתה שתיים עשרה שעות לפני שידורו .

למצלמה יש כוח סִימוּם (רָב) . יתכן שבדרכה שלה היא השפיעה אז גם איך שהוא על אלוף המודיעין אמנון ליפקין – שחק ז"ל שהפך להיות רמטכ"ל צה"ל ונודע בקוֹר רוּחוֹ וטוּב שִכְלוֹ . יכול להיות שגם אלופי הצבא זקוקים ליועצי תקשורת לידם בעת הענקת ראיונות או עריכת מסיבות עיתונאים . אין שום תחליף למהימנות המעשה . צלם הטלוויזיה הוותיק איתן הדר ׁ(צלם מצוין) סיפר לי שפעם היכן שהוא בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת צילם במצלמת פילם BL את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מתראיינת ל- "מבט" . בטרם הצילום בעת שמדד את התאורה על פניה במכשיר מַד הַאוֹר שלו עשה מעשה קונדס . הוא קירב את מַד הַאוֹר אליה וביקש ממנה Balance קוֹל . גב' גולדה מאיר שלא ידעה מהחיים שלה בתחום אביזרי ומִכְשוּר הטלוויזיה ולא הבחינה בין מַד תְּאוּרָה למיקרופון , דיברה במבטא האמריקני הידוע שלה בחפץ לב כמְצֻוֶוה למַד האוֹר . איתן הדר שראה כי מעשה הקונדס צלח, חזר על התעלול כמה פעמים. ראש ממשלתנו דיברה ל- מַד הַתְּאוּרָה כל פעם מחדש. זה היה לפני המון זמן . יותר מ- 40 (ארבעים) שנים . הוא נהנה לספר לי את הקוריוז ועוד יותר נהנה לחקות את המִבְטָא האמריקני הכבד של ראש הממשלה שלנו . הדוֹר ההוא הזדקן לבלי הכר . חלקו מת . חלקו האחר לא יכיר עוד את פניו לכשיתבונן במַרְאָה .

במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל שנערך ב- 10 ביוני 1934 ברומא בין נבחרות איטליה וצ'כוסלובקיה צעדה הנבחרת הצ'כית ביתרון מפתיע  1 : 0 משער של אנטוֹנין פּוּץ' (Antonin Puc) בדקה ה- 76 . הקיצוני השמאלי האיטלקי רָאיימוֹנְדוֹ אוֹרְסִי (Raimondo Orsi) השווה בדקה ה- 81 את התוצאה ל- 1 : 1 . שערו היה מעשה של רָב אוֹמָן בכדורגל אך הוא לא צוּלם מעולם למרות שבמקום נוכחו עשרות צלמים מיומנים מכל רחבי מדינות אירופה . גם לא ע"י מסרטות הצילום שהיו באִצטדיון . בדקה ה- 96 בתקופת ההארכה הבקיע אָנגֶ'לוֹ שְקִיָאבְיוֹ (Angelo Schiavio) את שער היתרון שהפך בתום 120 דקות לשער הניצחון . איטליה גברה על צ'כוסלובקיה  2 : 1 וזכתה לראשונה בגביע העולם . למחרת ביקשו הצלמים את רָאיְימוֹנדוֹ אוֹרְסִי לשחזר את הביצוע הנפלא שלו מול שער ריק (ללא שוער) למען הרקורד , אבל הוא לא הצליח .ראיימונדו אוֹרְסִי ניסה עשרים פעמים לחזור על מעשה הפלא שלוֹ ונכשל .בקשת השִחזוּר היא לגיטימית בתנאי שעל התמונה המתנוססת בעיתון מודגשת בבירור המילה "שִחְזוּר" . כישלונו של ראיימונדו אוֹרסי לשחזר את ביצועי עצמו גאל את המו"לים מלהטביע את הכתובת "שִחְזוּר" בעיתוניהם . אין בושה גדולה יותר משימוש בצילום משוחזר התופש את מקומו של צילום דוקומנטארי אוטנטי שהתפספס , בעיקר מהסיבה שהצלם והכתב היו נוכחים במקום ההתרחשות אך החטיאו את האירוע .

raimindo orsi

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של איטליה 1934 . זהו החלוץ האיטלקי ראיימונדו אורסי (6.4.1986 – 2.12.1901) . הוא שיחק בתפקיד קיצוני שמאלי בנבחרת איטליה במונדיאל של 1934 . שער המשווה שלו בדקה ה- 81  במשחק הגמר ב- 10 ביוני 1934 ברומא , איטליה –  צ'כוסלובקיה לא צולם מעולם . (התמונה הוענקה לי באדיבות  RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

orsi

טקסט תמונה : 10 ביוני 1934 . מונדיאל הכדורגל של איטליה 1934 . האצטדיון ברומא . דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר איטליה – צ'כוסלובקיה 2 : 1 . זוהי נבחרת איטליה . ראיימונדו אורסי כורע שני משמאל . עומד קיצוני משמאל מעונב בחליפה המאמן הנודע וויטוריו פוצו . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבה אחזור לאחור כ- 40 (ארבעים) שנים ואשוב לאלכס גלעדי ואליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- בלגראד ב- 1975 . הכתבה הנחמדה לקראת אליפות אירופה בכדורסל ב- 1975 הייתה התחלת שידור נאה של אלכס גלעדי שלא בישרה במאום על הסוף המַר . נבחרת ישראל המצוינת תחת שרביט אימונו של אברהם חֶמוֹ דורגה במקום השביעי . נבחרת ישראל (עם מיקי ברקוביץ', חנן קרן , בועז ינאי , ג'ק אייזנר , איתמר מרזל , שמואל אבישר, טל ברודי , בארי לייבוביץ' , אביגדור מוסקוביץ' ואחרים) ניצחה בשלב הראשון בקרלובאץ' את פולין 90 : 84 , אך הפסידה לצ'כוסלובקיה 85 : 86 ולברה"מ 71 : 85. במשחקי הדירוג בבלגראד גברה ישראל בכל ארבעת משחקיה עַל הולנד בתוצאה 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נקודות) , רומניה 119 : 105 , ו- יוון בשיעור 87 : 76 . השידורים הישירים של אלכס גלעדי מיוגוסלביה לישראל עברו בשלום .

למשחק גמר אליפות אירופה בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד העפילו נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . זאת הייתה מתנה נחמדה שהוענקה לאלכס גלעדי . שתי הנבחרות הטובות ביבשת משאַת נפשו של כל שדר טלוויזיה . מי איננו חפץ לשדר את גיבורי בכדורסל הווירטואוזיים של יוגוסלביה , דָאליבַּאסִיץ' , קִיצָ'אנוֹבִיץ' . צ'וֹסִיץ' , דָאלִיפָּאגִיץ' מול סֵרגֶיי בֶּלוֹב קפטן נבחרת ברה"מ וחבריו בעלי שם , מִילוֹסֶרְדוֹב , יֶידֶשקוֹ , זָ'ארְמוּחָמָדוֹב , אָלֶכּסַנדֶר בֶּלוֹב ואחרים . בשעות הבוקר של משחק הגמר המסקרן ביקרו כפי שסיפר לי אלכס גלעדי טכנאֵי התקשורת של רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) באולם "PIONEER" כדי לחבר את קווי שידור ה- 4W של רשתות הטלוויזיה לעמדות השידור של מדינות ה- EBU . שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי נעדר מההיכל בעת ההתקנה, אבל גדעון הוֹד שדר רדיו "קול ישראל" היה נוכח . כששאלו הטכנאים היכן עמדת השידור של IBA (רשות השידור) , סימן להם גדעון הוֹד בכיוון עמדת השידור של רדיו "קול ישראל" וזיהה אותה למתקינים כעמדת- R  IBA (רדיו = R) , מבלי להזכיר את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המסומנת בקוד ההפעלה  IBA – TV . הטכנאים היוגוסלביים פסחו על עמדת השידור של אלכס גלעדי . אין לי ספק שגדעון הוֹד פעל בתום לב , אך באותו הרגע גורלו של אלכס גלעדי נחרץ . לא היה לו קו שידור . חמור מזה , הוא לא ידע שאין לו קו שידור . למזלו הרע גם לא הותקן בעמדה שלוֹ מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי כ- Back up לקו השידור האבוּד . כשנודע לאלכס גלעדי ברגע האחרון לפני תחילת השידור הישיר כי אין לוֹ כלל קַו 4W הבין לפתע לאיזה צרה נקלע . בהיעדר אולפן בית מנווט לא היה לוֹ כל סיכוי להימלט מאסון השידור הטלוויזיוני שמשמש ובא עליו . אלכס גלעדי היה בודד ויחיד בעמדת השידור בבלגרד ללא פרשן , מפיק , או טכנאי שיסייעו לו ברגע האמת .

חמֵש דקות לפני השעה תשע בערב עלתה לאוויר קריינית הרצף היפה ענת שָרָן, וכהרגלה הודיעה  בטקסט חגיגי לצופים , "בעוד  דקות ספורות יחל בבלגרד משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . אנו עוברים אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי" , אך לא דובים ולא יער . קו ה- 4W דמם . קולו של אלכס גלעדי לא נשמע . גם לא היה יכול הישמע . כל ניסיונותיו של אלכס גלעדי לאָתֵּר קַו שידוּר חלוּפי בהיכל ,פַּיוֹנִיר" עלו בתוהו . הוא התרוצץ כפוֹרְפֶרָה אחוּז אָמוֹק אך זה היה מאוחר מידי . אלכס גלעדי עלה על נתיב ההתרסקות מבלי יכולת לשנות את המסלול הזה .     “Too late baby” , אומרים האמריקנים . זה היה עצוב מפני שהוא היה זקוק נואשות לעזרה אך היה בודד ביוגוסלביה . לא היה שם איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לסייע לו . לא טכנאי , לא מפיק , וגם לא עוזר שדר . זאת הייתה טרגדיית שידור בימים ההם . כשהחל השידור הישיר של גדעון הוֹד ב- "קול ישראל" ותמונות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית נשארו מיותמות מקולו של אלכס גלעדי שבּוֹשֵש להגיע , הורה הבּוֹס שלוֹ ושֶלי דן שילון מנהל חטיבת החדשות ללא היסוס למפקח המאסטר (חדר הבקרה הראשי) מנחם וולף לחַבֵּר את קו השידור של גדעון הוֹד מהרדיו לתמונה הלוויינית של אלכס גלעדי מהטלוויזיה. זאת הייתה החלטה היסטורית חסרת תקדים וגם חַד פעמית שלא חזרה על עצמה מעולם , שהבליטה כישלון מקצועי נורא של הטלוויזיה הישראלית. אלכס גלעדי נותר המום ומאוכזב מאוד בבלגרד. הוא חש כאילו מנסים להתנקש בחייו. הוא לא ידע את נפשו מרוב צער ובכה כילד . גדעון הוֹד שידֵר עכשיו ישיר בקוֹלוֹ הבלעדי לטלוויזיה הישראלית ולרדיו "קול ישראל" כאחד . הוא סוף – סוף הגשים את חלומו והביס את אלכס גלעדי מהטלוויזיה . בתום השידור הישיר , אמר דן שילון : "פעלתי כפי שפעלתי מפני שהשידור היה חשוב יותר מאלכס גלעדי" . ברור שאם מחלקת הספורט הייתה עובדת אז על פי הסטנדרטים העיתונאיים המקובלים כיום ומכשירה אולפן מאויש המנוֵוט את שידורי אלכס גלעדי וכולל בתוכו מגיש +שדר חירום + פרשן חירום , הכֵּאוֹס הזה לא היה קורה . אחד מתפקידיו שלשַדָּר הספורט המנווט את השידור מן האולפן בירושלים הוא גם לפרוש רֶשֶת ביטחון לתקלה מצערת כזאת כפי שקרתה לאלכס גלעדי אז ב- 15 ביוני 1975 בה קו השידור איננו קיים ולא מגיע ליעדו , וליטול עליו את אחריות שידור במשחק על עצמו יחד עם הפרשן באולפן במקום השדר המקורי . אומנם שידור ה- Off Tube הוא צרה בפני עצמה אך עדיף מכל וכל על פתרון איחוד קו השידור של הטלוויזיה עם זה של הרדיו . אולפן טלוויזיה מנווט היה מונע את הביזיון הגדול ואת האילוץ של הכנסת קולו של שַדָּר הרדיו "לאוויר" של הטלוויזיה . דבר כזה של השמעת קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו במקום קוֹלוֹ הַאָבוּד של שַדָּר הטלוויזיה לא קרה מעולם בתולדות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לא לפני 1975 וגם לא אחריה .

בתום השידור שוחחתי עם אלכס גלעדי שישב בּוֹש ונכלם בהיכל "פָּאיוֹנִיר" , מבכה בבכי תמרורים את הבכורה שנלקחה ממנו . זאת לא הייתה שיחה רגילה . זה היה מסע ניחומים . אלכס גלעדי האיש הדבק ביותר במשימה שהכרתי בימי חיי לא עמד בה הפעם . הוא היה מאוכזב מאוד . אלכס גלעדי וגם אני למדנו לקח מַר ושיעור חשוב ומאלף . שידור טלוויזיה מוצלח ככלות הכל הוא תוצאה של עבודת צוות , טרחת מַטֶה משותפת , ומערכת מסודרת . השַדָּר הוא הפונקציה האחרונה המוציאה את השידור לאוויר אך הוא איננו אלוהים . הוא חייב גיבוי . אלכס גלעדי לעולם לא ישכח את התבוסה ההיא שסָפָג מגדעון הוֹד ביום הראשון ההוא – 15 ביוני 1975 . נוסף על כל הצרות נגמר לו בבלגראד גם הכסף שסיפקה לו רשות השידור לצורך מבצע השידור הזה . הוא נתקע לשלושה ימים נוספים בבלגראד מבלי יכולת לחזור לארץ . גב' זָאזָה ניקוֹליץ' מנהלת משרד ה- Eurovision בטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (הייתה חברה מלאה ב- EBU למרות שייכותה כמדינה קומוניסטית לגוש המזרחי), הזמינה אותו לגור בביתה . ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של הרשות מצא דרך להעביר לו את הכסף הדרוש כדי לקנות כרטיס טיסה ולשוב לארץ מוכה וחבול . הליך פשוט אך סבוך לנו מפני שלישראל לא היו קשרים דיפלומאטיים אז עם יוגוסלביה .

צריך להזכיר ולא באירוניה שבהיעדר אולפן טלוויזיה מְנַוֵוט "לא שכחנו" לשָדֵר בעֵת הפסקת משחק הגמר בין יוגוסלביה ל- ברה"מ , שני פרקים אהובים מסדרת האנימציה האמריקנית הנפלאה , "Popeye The Sailorman" . בשני הפרקים האלה חזו הצופים הנפעמים בקרבות המרים שמנהל פּוֹפַּאי המלח האָהוּב והנערץ בעל גוון קול של מָסוֹר נגד בְּלוּטוֹ סֶמֶל הרשע על ליבה של אוֹלִיב המקסימה . דרך אגב יוגוסלביה גברה במשחק הגמר על ברה"מ 90 : 84 , וזכתה בפעם השנייה ברציפות האליפות אירופה . משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 לא ייזכר בגלל זכייתה של יוגוסלביה בתואר , אלא מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה (וגם האחרונה) בה איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את קו השידור ה- 4W שלה , ושַדָּר הרדיו של "קול ישראל" מר גדעון הוד הפך בעל כורחו לשַדָּר הטלוויזיה של המדינה כולה . זה היה ניצחון לרדיו "קול ישראל" ותבוסה לטלוויזיה הישראלית הציבורית . אף על פי כן אלכס גלעדי המשיך להיות השַדָּר מספר אחת והמוביל בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בחלוף שנים רבות התברר כי הוא אלכס גלעדי הוא פיגורת הטלוויזיה הגדולה ביותר שהצמיחה תעשיית הטלוויזיה הישראלית מעודה . אלכס גלעדי שִידֵר ישיר את כל התחרויות החשובות בעת ההיא . קוֹלוֹ חַרוּת על סלילי השידור בניצחונות ההיסטוריים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על צסק"א מוסקבה 91 : 72 , והזכייה בגביע אירופה בפעם הראשונה בבלגרד ב- 7 באפריל 1977 , 78 : 77 למכבי ת"א מול מוֹבּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית . הוא אמר למיקרופון השידור שלו בקול עצוּר ובטוֹן מאופק שלא תאם את הדרמה וההתרגשות העצומה שבקעה מן המסך : "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב … אני לא מאמין , אני לא מאמין" . אולי זאת הייתה הנקמה הפרטית שלו בגדעון הוד ודן שילון . אחת מהחוויות הדומיננטיות והחשובות שחוויתי ב- 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה הייתה היכרותי עם אלכס גלעדי .

התרוצצו אז במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  כל מיני וֶורסיות שידור טלוויזיונית של “play by play” . הגִרְסָה הגרמנית דגלה בשידור בעל נפח מוּעט של מֶלֶל שהפך למאופק ויבשוּשי . הוֶורסיה האמריקנית כללה כמו בחיים עצמם המון דיבורים שדמו לעיתים לעודף מלל ופִּטְפּוּט . השַדָּרים האמריקניים והפרשנים לצידם לא היססו לנקוט בפתוס בעת הצורך כדי להעניק לדרמת השידור נופך נוסף . שיתוף הפעולה בין השָדָר האמריקני לבין פרשניו היה לחלוטין לא מכופתר , ולכן זה נשמע לעיתים כדו שיח רציף על ענייני השעה שהֵכיל גם צחוקים וגם בדיחות . המיקרופון של הפרשן בעמדת השידור האמריקנית היה תמיד פתוח , והכניסה לשידור הייתה החלטה שלו בלבד . הוא לא היה צריך להמתין ל- "Cue" של השַדָּר המוביל . השידור האמריקני היה באמת רווי יותר במֶלֶל אך נשמע טבעי ומלבב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשראת דן שילון ואלכס גלעדי פנתה לכיוון ה- וורסיה האנגלית שהייתה כמעין פשרת שידור בין הסגנון הגרמני העצור לאמריקני השוצֵף . שניהם דן שילון ואלכס גלעדי סברו שזהו שביל הזהב בין שתי גישות הנשענות על Play by play , והמתאים ביותר לסגנון השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית .

6. הרייטינג המדאיג והמקרטע של ערוץ 1 (ברבעי שעות) בעת השידור הישיר אמש מניקוסיה (יום ראשון – 24 באוגוסט 2015) של משחק הכדורסל ישראל – הולנד 83 : 60 במסגרת קדם אליפות אירופה 2015, בין 18.45 ל- 21.00.  

שעות / ערוצים                      ערוץ 1                     ערוץ 2                 ערוץ 3

19.00 – 18.45                       % 1.2                      % 15.0                  % 8.3

19.15 – 19.00                       % 1.6                      % 13.6                  % 8.5

19.30 – 19.15                       % 1.9                      % 15.9                  % 7.0

19.45 – 19.30                       % 2.7                      % 18.7                  % 6.8

20.00 – 19.45                       % 2.5                     % 22.7                   % 8.4

20.15 – 20.00                       % 2.1                     % 28.3                   % 10.2

20.30 – 20.15                       % 2.3                     % 29.3                   % 12.0

20.45 – 20.30                       % 3.4                     % 26.6                   % 11.6

21.00 – 20.45                       % 2.7                     % 27.8                   % 12.8

מדובר ברייטינג ממוצע מגוחך של ערוץ 1 , רק % 2.26 .

סוף הפוסט מס' 427.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להעמיד דברים על דיוקם (3). פוסט מס' 426. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 426 : הועלה לאוויר ביום שישי – 22 באוגוסט 2014.

להעמיד דברים על דיוקם (3). פוסט מס' 426. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סקירה צבאית – מדינית של מלחמת "צוק איתן" מנקודת מבטי.

אין בידי כלים ומידע קונקרטי שָאוּב מתוך הקבינט הישראלי כדי לנתח באופן מתמטי ובצורה מדויקת את מהלכי המלחמה "צוק איתן" שמבצעים בעצה אחת ראש הממשלה בנימין נתניהו , שר הביטחון בוגי יעלון , רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ , והשר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ . ברור שמדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מנהלת מלחמה נגד אויב מטורף , נחוש , ונִבְזִי שמקדש את מלחמת החורמה נגד אזרחי מדינת ישראל בדם אזרחיו שלו . הפוסט נכתב עכשיו (יום חמישי – 21 באוגוסט 2014) על רקע הודעה במהדורת החדשות של רדיו גלי צה"ל כי שר הביטחון בוגי יעלון הורה על גיוס של עוד רבבת חיילי מילואים . אני לא יָשֵן כבר חודש וחצי מרוב דאגה לנכדי הבכור שנוטל חלק במלחמת "צוק איתן" ודאגה רבתי לכל חיילי צה"ל . התייצבותה של מדינת ישראל החופשית נגד הדוקטרינה האנטישמית של החמאס הטוענת להַכְרָתָה ומחיקתה של מדינת ישראל מעל פני האדמה והשמדתה המוחלטת ביום הדין בכוח הנשק , דומה בעיניי להתייצבותם של שני המנהיגים הדמוקרטיים הדגולים של העולם החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 נגד הפיהרר הנאצי הטוטליטאר המגלומן המטורף רוצח ההמונים אדולף היטלר שביקש לשנות בכוח הזרוע את הסֵדֶר המדיני העולמי היָשָן , ואוֹי למי שיפריע לוֹ . העולם הדמוקרטי החופשי והאדיש השקיע מחשבה מועטת בשאיפות ההתפשטות המגלומניות בכוח של גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר במחצית עשור ה- 30 של המאה הקודמת . חלק מהעולם החופשי הנאיבי הזה לא רק קפא על שמריו ולא העריך במועד את כוונות הזדון , אלא אף האמין ובטח באדולף היטלר כאיש שלום , לבטח לאחר שהפיק באוגוסט 1936 לתפארת את אולימפיאדת ברלין והיה נאמן לעקרונות והאידיאלים האולימפיים . איזו נאיביות . איזו טרגדיה היסטורית מחשבתית וביצועית . בסקירה המדינית שהיא פרטית שלי אני מסתמך על לקחי ההיסטוריה שנכתבה ע"י ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן (נשיא ארה"ב שירש את פרנקלין דילנו רוזוולט לאחר מותו באפריל 1945). ברור שהחמאס הנָאצִי של רצועת עזה איננו שווה כוח לגרמניה הנאצית אף על פי כן איסמעיל האניה הוא פושע מלחמה . הוא מצויד באותו מניפסט שקורא לרצח יהודים והשמדת מדינת ישראל ועקירתה מאדמתה, אך לטיב מזלה של מדינת ישראל הוא משולל ברגע זה יכולות צבאיות שאפיינו את הוורמאכט . אולם אין זה סוף פסוק . הצטיידות החמאס בנשק השמדה המוני מוברח הוא עניין של זמן בלבד . כשמישהו מצויד בנשק השמדה המוני, גרעיני ו/או כימי, אין זה משנה אם קוראים לו אדולף היטלר, הידקי טוג'ו, מחמוד אחמדיניג'אד, איסמעיל האניה, ו/או מוחמד דף . לכולם יש את אותו הכוח ביד גם לתנועה שמייצגת אוכלוסייה ענייה בת 1.8 מיליון תושבים בלבד .

ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו וצבא ההגנה לישראל ניצבת ערב הכרעת החמאס הטרוריסטי ברצועת עזה בפני דילמה ובמצב צבאי ומדיני סבוך ומורכב הדומה למצב בפניו ניצבו מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 ערב הכרעת גרמניה הנאצית . ווינסטון צ'רציל ,פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן פתרו את הבעיה והצהירו כהאי לישנא : הטרור הגרמני והיפני ייענה בטרור והפציצו החל מ- 1943 מרכזי אוכלוסין אזרחיים (בנוסף להפצצת תשתיות ומטרות צבאיות) הארי טרומן הרחיק לכת והטיל שתי פצצות אטום ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי ערים יפניות הירושימה ונאגאסאקי . זה היה מזמן . אולם כיצד אמורה מדינה חופשית ודמוקרטית קטנה כישראל להתמודד עכשיו נגד אויב טרוריסטי שמחופר ופועל מתוך האוכלוסייה האזרחית שלו ברצועת עזה על מנת להשמיד אוכלוסייה האזרחית אחרת זאת של מדינת ישראל . מנהיג החמאס הנאצי איסמעיל האניה כמו מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר מקדש את חזונו המטורף בדם האוכלוסייה האזרחית שלו . צריך להבין כי בראשית 1945 כאשר גרמניה כבר מנתה 8.000000 (שמונה מיליון) אבדות בנפש חיילים ואזרחים , ארבעה – חמישה חודשים לפני כניעתה , עדיין הבטיחו אדולף היטלר ושר התעמולה שלו יוזף גבלס לבני עמם ניצחון גורף במערכה . משהו בסגנון ההבטחה הצינית של דוברי החמאס עכשיו שמבשרים לאזרחי רצועת עזה כי או טו טו הם ייפגשו כל המוסלמים בשערי אל מסגד אקצה . איסמעיל האניה ואדולף היטלר העפילו לפסגת השלטון כאילו בבחירות חופשיות . החמאס היא תנועה פוליטית רודנית , דתית , ו- רדיקאלית שהשתלטה בכוח הנשק על רצועת עזה והדיחה בהפיכה צבאית ב- 2006 משם את יו"ר הרשות הפלסטינית החלש אבו מאזן ואת תומכיו מהפת"ח . החמאס הוא ארגון נאצי אנטישמי – טוטליטארי שהשתלט במהירות על מוסדות הפת"ח ברצועת עזה , הרג רבים מאנשיו , הקים לעצמו משטרה אזרחית , שירותי ביטחון , וצבא ובכך בעזרת הקלצ'ניקובים הוא שולט בקלות באוכלוסייה הענייה ומשליט עליה את מרותו וחזונו שבמידה רבה הוא אפוקליפטי . אללה אכבר . המנהיג הפוליטי הנוכחי של החמאס איסמעיל האניה ורמטכ"ל הצבא שלו מוחמד דף אימצו את הדוקטרינה המטורפת של מייסד תנועת החמאס אחמד יאסין הטוענת מאז 1988 כי מדינת ישראל יושבת על אדמת וואקף (הקדש) ערבית מוסלמית ועל כן יש להכריתה מהמפה המדינית הבינלאומית ולהשמידה בכוח הזרוע . מדובר בחזון מעוות וחולני , השקפת עולם רצחנית בלתי שפויה – על פיהם מחנך החמאס את הילדים והנוער שלו לשנאה קיצונית של מדינת ישראל . לא לימדו אותי כיצד משוחחים עם אויב שקורא להשמדתי . לא לימדו אותי שום תורה מדינית כי עלי כדמוקרט להתיר בניית נמלי ואוויר לאויב טרוריסטי שחותר בהתמדה להשמידני . ההיסטוריה הבינלאומית המזהירה שחרתה את שמם של ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן באותיות של זהב לימדה אותי אין מנהלים שום שיח וסיג ולא מו"מ עם אויב טרוריסטי מִנוּבָז .

קנצלר גרמניה הנאצית אדולף היטלר קבע באמנה המדינית שלו ב- 1935 כי חוזה וורסאיי מבוטל וכי על מנת שהרייך ה- 3 בראשותו יתקיים 1000 (אֶלֶף) שנים , אזי יש לחולל שינויים דרמטיים ורדיקאליים בסדר הפוליטי הבינלאומי של העולם היָשָן . אם לא בדרכי שלום אזי באמצעות שימוש בנשק וגם במחיר השמדת מדינות ואוכלוסיות אזרחיות שלמות . ולכשיגיע יום הדין, על הרייך ה- 3 תהיה מוטלת החובה למחות גם את יהדות אירופה ואת כל העם היהודי מעל פני האדמה . אלה שיעמדו בדרכו לבנות סדר האירופי חדש כפי שהוא מתכנן – ייענשו בכל חומרת הדין . הארכי טרוריסט אדולף היטלר ביצע ב- 1938 את ה- "אָנְשְלוּס" המפורסם שלו , סיפוחה של אוסטריה דוברת השפה הגרמנית לגרמניה הנאצית באיומים כוח הנשק , אך מבלי לירות אפילו ירייה אחת . היעד הבא היה אימוץ גרמני בכוח של אזור הסודטים הצ'כוסבלובקי בתירוץ שמדובר בחבל ארץ גרמני שתושביו מדברים גרמנית ורצונם להתאחד עם המקור . עכשיו היה ברור שאדולף היטלר איננו רק מגלומן מטורף אפוקליפטי חסר מעצורים אלא מנהיג מדיני מחושב שמגבה את האמביציות המדיניות חסרות הגבולות שלו ביכולות צבאיות כבירות באוויר , בים , וביבשה , שטרם נראו כמותן עד אז בהיסטוריה האנושית . יסודותיה הרעועים של אירופה הישנה הזדעזעו . ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין חש בספטמבר 1938 למינכן כדי להיפגש עם הארכי טרוריסט הנאצי אדולף היטלר על מנת לנהל עמו מו"מ ו- להציל את השלום באירופה בטרם קורס הקונטיננט תחת קלגסי הוורמאכט . נוויל צ'מברליין הפר את כלל המוּסָר הראשון כי אין מנהלים מו"מ ומדיניות פיוס עם טרוריסטים גם אם מדובר בראש מדינה שהוא בעצמו ה- ארכי טרוריסט ופושע המלחמה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית ובעל עוצמה צבאית ענקית כפי שהתברר מאוחר יותר . אדולף היטלר השאפתן והשקרן הבטיח בפגישה המדינית ההיא במינכן לנוויל צ'מברליין כי אין פניו מועדות למלחמה אלא לשלום . בסופו של דבר בניסיון למנוע עוד מלחמת עולם ניסחו מנהיגי המדינות הראשיות של אירופה גרמניה, אנגליה, צרפת, ואיטליה הסכם מדיני שלפיו יימסר חלק מצ'כוסלובקיה לידי אדולף היטלר . ווינסטון צ'רצ'יל הגה את אחד הסלוגנים ההיסטוריים המפורסמים שלו הנוגע לפגישה המבישה של נוויל צ'מברליין עם אדולף היטלר בספטמבר 1938 במינכן שהסתיים במכירת צ'כוסלובקיה . כך אמר :  "היה על בריטניה של נוויל צ'מברליין לבחור בין מִלְחָמָה לחֶרְפָּה בטרם הפגישה עם אדולף היטלר . נוויל צ'מברליין בחר בחֶרְפָּה . עכשיו יקבל גם מִלְחָמָה" . ואומנם כך היה .

chemberlain 1

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 1938 . נמל התעופה הבינלאומי של לונדון . ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין ש- שב ממינכן מנפנף בפיסת הסכם השלום שחתם עם הקנצלר הנאצי המטורף הארכי טרוריסט אדולף היטלר , ומכריז קבל עם ועולם הכרזה שהתבררה כי אין לה שום אחיזה במציאות : "הצלתי את השלום בדורנו" . רדיו ה- BBC ורשת הטלוויזיה של ה- BBC שהייתה בראשית דרכה בעת ההיא תיעדו את ההצהרה של נוויל צ'מברליין בשידורים ישירים לאומה הבריטית . התברר כי היה מדובר בשלום מדומה שדחה בכמה חודשים בלבד את פרוץ מלחמת העולם ה- 2 . ב- 1 בספטמבר 1939 החלה גרמניה הנאצית במסע האכזרי לשינוי פניה של אירופה הישנה וכבשה בתוך חמישה שבועות את פולין. אירופה טבלה בבת אחת בנהרות של דם , סופות אש נוראיות , ותימרות עשן כבדות . במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 ניספו כ- 60.000000 (שישים מיליון) אנשים , ביניהם 6.000000 (שישה מיליון) יהודים שהושמדו במחנות מוות באירופה ע"י ההנהגה הנאצית בהובלת הגסטאפו והוואפן SS וסיוע של משת"פים במדינות כבושות במהלכים מתוכננים היטב מראש . (סוכנויות) .

במלחמה הנוראית ביותר בהיסטוריה הגו שני מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט את הסלוגן ה- היסטורי רב משמעות : אם זה המצב והוורמאכט הגרמני מוחה בעזרת חיל האוויר שלו , בסיוע דיביזיות השריון , ובאמצעות ירי מטורף של אגדי הארטילריה , וכניסה רגלית של עוצבות חיילי חי"ר אוכלוסיות שלמות מעל פני האדמה, הרי ש- "הטרור של אדולף היטלר ייענה בטרור" בדרך להכנעתו הסופית והמוחלטת החד משמעית . "לעולם לא נערוך מו"מ עם הטרור הגרמני בראשות הארכי טרוריסט אדולף היטלר" , הצהירו מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן  . משמעות האמירה "טרור ייענה בטרור" מוסברת בפוסטים הקודמים . הַסְדָרָה מדינית ושיקום גרמניה יהיו אפשריים רק לאחר כניעת גרמניה ללא תנאי וניתוץ מוחלט של ההנהגה הנאצית . כאזרח פרטי כמותכם אין לי שום ניסיון כיצד מנהלים מו"מ עם אויב צבאי לבטח לא עם אויב טרוריסטי מְנוּבָז שחרת על דגלו לקטול אותי ואת משפחתי ביום הדין .  אני למד מה לעשות ו/או לא לעשות מדפי ההיסטוריה שהותירו מאחוריהם ווינסטון צ'רצ'יל , פרנקלין דילנו רוזוולט , והארי טרומן . בשעת מבחן כה מורכבת ומסובכת זאת אני בוטח בצוּר ישראל ומטיל את יהבי על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו בוגי יעלון ורמטכ"ל צה"ל בני גנץ .

באפריל 1945 מת פרנקלין דילנו רוזוולט ואת מקומו תפש הארי טרומן . נשיא ארה"ב הטרי הארי טרומן ניצב בפני בעיה דומה כיצד מכניעים את מדינת הטרור היפנית "ארץ השמש העולה" של הקיסר הירואיטו , אולם בפועל מנהל אותה המטכ"ל היפני רווי שאיפות מיליטריסטיות בראשות הרמטכ"ל הידקי טוג'ו . ארה"ב איבדה בשנים 1945 – 1944 במלחמה נגד יפן בסביבות כ- 40000 (ארבעים אלף) חיילי מארינס בכיבוש האיים הסמוכים ליפן ׁ(איבו ג'ימה , אוקינאווה וכו') , משם המריאו מפציצי ה- B 52 הכבדים שלה להפציץ מטרות צבאיות , תשתיות , ואוכלוסייה אזרחית ביפן . לא היה בכך די . הצבא היפני המאומן , הממושמע , והנחוש אולם מובס סירב להיכנע לצבא ארה"ב למרות שהיה ברור כי יפן כבר הפסידה במלחמה וכניעה ללא תנאי היא רק שאלה של זמן . השאיפות האימפריאליסטיות – מיליטאריסטיות המטורפות של המטכ"ל היפני קודשו בדם אזרחי יפן הצייתנים . הגנרלים היפניים קבעו שחייליהם אינם נכנעים לעולם . על החייל היפני הממושמע , הנחוש , והנאמן הוטל להקריב את חייו למען מדינתו . בעת הצורך החייל היפני יהפוך ל- "קאמיקאזה" ויתאבד אך לא ייכנע לאמריקנים . הכנעת יפן המוחלטת הייתה מותנית אפוא בכיבוש כל יפן ע"י צבא ארה"ב . המטכ"ל האמריקני העריך כי כיבוש יפן והכרעתה הסופית יארך לא רק שנים אלא יתבע אף כ- 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים . הארי טרומן הלך בעקבותיהם של ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט וקבע כי גם הטרור היפני ייענה בטרור . ב- 26 ביולי 1945 קיבל נשיא ארה"ב הארי טרומן את "מתנה" לה המתין זמן רב מפרופסור אלברט איינשטיין ופרופסור רוברט אופנהיימר בדמותן של שתי פצצות אטום . הארי טרומן הגיש ליפן כתב אולטימטום ודרש ממנה עכשיו כניעה ללא תנאי בטרם ישתמש בנשק השמדה המוני שהוא מחזיק בידיו . המטכ"ל היפני לא האמין לו וסירב . סוף המחזה ידוע . חיל האוויר האמריקני הטיל ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 שתי פצצות אטום על שתי ערים אזרחיות לחלוטין הירושימה ונאגאסאקי . 200000 (מאתיים אלף) אזרחים יפניים ביניהם המון ילדים , זקנים , ונשים נהרגו בתוך שתי שניות . יפן נכנעה ללא תנאי . אני מציע לקוראי הבלוג הרבים לעיין (לא לרפרף) בטקסט אולטימטום הכניעה על סעיפיו השונים שהגה נשיא ארה"ב הארי טרומן בשעה שהוא מחזיק בידיו נשק להשמדה המונית , ואותו הגיש לקיסרות היפנית ב- 26 ביולי 1945 .

surrender 1

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945 . נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי . (עמוד מס' 1 מתוך 3) . מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957 .

surnder 2

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945 . נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי . (עמוד מס' 2 מתוך 3) . מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957 .

surrender 3

טקסט מסמך : 26 ביולי 1945 . נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי . (עמוד מס' 3 מתוך 3) . מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957 .

על ביבי נתניהו נגזר במשמרת שלו להנהיג את מדינת ישראל בזהירות ובבטחה במזרח תיכון רצחני בו ארגוני טרור כמו החמאס , חיזבאללה , ודאעש משחקים תפקיד מרכזי . כמו מרבית אזרחי ישראל גם אנוכי ניצב בשעה זאת מאחורי ראש הממשלה בנימין נתניהו , שר הביטחון בוגי יעלון , והרמטכ"ל בני גנץ , תומך בהם וסומך עליהם .

זוטות 

1. איכות שעון התוצאות ומדידת הזמן המוֹנְטֶנֶגְרִי בהיכל הכדורסל בעיר פודגוריצה , רמת המשחק אמש (יום רביעי – 20 באוגוסט 2014) בפודגוריצה בקדם אליפות אירופה 2015 בכדורסל בו ניצחה ישראל את מונטנגרו 80 : 65 , וטיב השידור הישיר של הצמד הטלוויזיוני אורי לוי וגור שלף – פחות או יותר חופפים . השעון המונטנגרי הוא רווי תקלות ו- קלוקל . רמת ההתמודדות דומה למשחק מרכז טבלה בליגת העל הישראלית . צוות ערוץ 1 אורי לוי וגור שלף ממשיכים לדקלם . כרוניקה של רוטינה אפרוריות טלוויזיוניות ידועה מראש . על הפרקט מתחוללת דרמה בקנה מידה ישראלי אבל השַדָּר המוביל איננו מזיז את מחט ה- Sound בקונסולה . אני פטריוט של נבחרת ישראל בכדורסל ורוחש הערכה למאמן הלאומי החדש ארז אדלשטיין . מדובר במאמן כדורסל מוכשר , ישר , וצנוע שהוא גם מחנך . מאמן בעל שיטה סדורה , בעל הבנה עמוקה בתורת משחק הכדורסל , בעל ראייה לטוח ארוך , ובעל תחושת שליחות . אך מכאן להפליג בשבחים כה מרחיקי לכת כפי שמרעיפים גור שלף (אומר בתום השידור הישיר בערוץ 1 , "משחק פשוט פנטסטי של נבחרת ישראל"…) , אריה מליניאק ואלי ישראלי (בתוכנית "עושים ספורט" ברדיו גלי צה"ל (יום חמישי – 21 באוגוסט 2014 בין 12.00 ל- 14.00) על נבחרת ישראל קבוצת כדורסל פנטסטית בשל ניצחון החוץ על מונטנגרו – הדרך ארוכה ורחוקה . אלי ישראלי הוא המגוחך מכולם . הוא שואל בתוכנית בריאיון רדיו את גל מקל אם שלח כבר קלטת מהמשחק אֶמֶש לריק קרלייל הבוס שלו ב- NBA . אינני כופר בזכותו של אלי ישראלי להתעקש להיות כל פעם מחדש מגוחך . הידיים ידי ארז אדלשטיין אך נותרה לו עוד המון עבודה . קְדָם זה דבר אחד , ואליפות זה דבר שני . כפי שאמר לפני שנים רבות המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק : "עוֹד הדֶרֶך רָב עוד רַבָּה המִלְחָמָה" . ניצחונה של נבחרת ישראל אמש על מונטנגרו בהיכל הבית שלה ב- פודגוריצה הוא פורץ דרך בשלב המוקדם ובמידה רבה מהווה השתוממוּת וגם התפלאוּת . אולם צוות השידור של ערוץ 1 נותר שווה נפש . הוא משוחח בעמדת השידור בפודגוריצה בינו לבין עצמו שיחת רֵעִים משעממת על רקע התמונות המפתיעות . נכון , השדר המוביל אורי לוי מנסה להישמע דרמטי אבל קולו והאינטונציה שלו עושים בו שַמוֹת . גור שלף מנסה איך שהוא לאזן עם נתונים סטטיסטיים . נכון , גל מקל עשה טריפל – דאבל אבל נגד מי ? אף על פי כן מדובר בניצחון ישראלי לא צפוי שצריך להעריך . בתום ההישג בחצות הליל אני מצפה לראיונות סיכום קצרים עם האדריכל ארז אדלשטיין וגיבורי העלילה שלו . הניצחון הישראלי הוא בעל ערך ולכן שווה עריכת ראיונות וקבלת תגובות מידיות בשידור ישיר בערוץ 1 משהשחקנים הישראליים העולזים כמו גם עריכת בירור קצר עם שחקני הנבחרת הלאומית המונטונגרית שכשלה במבצרה נגד נבחרת ישראלית בינונית למדי , נבחרת שהאומה שלה שקועה במערכת דמים כבדה נגד החמאס העזתי . אולם איזה ראיונות ואיזה נעליים . אורי לוי ממהר משום מה להחזיר את השידור מפודגוריצה לגב' ליאת רגב אולפן בירושלים . הוא מגבב מין טקסט סיום דביק רווי געגועים ומשתפך : "…אני אורי לוי אומר לכם לילה נפלא מפודגוריצה…שיהיה רק שקט ורק טוב לתושבי הדרום…אנחנו אוהבים אתכם כל כך…שיהיה לכם שקט ורגוע…לילה טוב…" . דווקא בעת פרידה אפשר היה להישמע מאופק וקורקטי יותר . מילא . נדמה לי שערוץ 1 היה אמש הנציג היחיד בפודגוריצה . העיתונות הישראלית הכתובה והאלקטרונית הפכה ברובה זה מכבר לעיתונות Off tube כך שבקטע הזה מגיעות לשידור הציבורי הטלוויזיוני מחמאות ! הרייטינג של ערוץ 1 בעת שידור ישיר של המשחק מונטנגרו – ישראל 65 : 80 בין 22.00 ל- 24.00 צבר רק % 3.48 .

2. אפי טריגר העלה בשבוע שעבר ל- "אוויר" ברדיו גלי צה"ל את כדורגלן העבר המצטיין מרדכי שפיגלר מי ששיחק בשורות נבחרת ישראל וקבוצת מכבי נתניה וחוגג בימים אלה יום הולדת 70 . במקום להציג תיעוד אותנטי וציוני דרך חשובים בקריירה של מרדכי שפיגלר אחד השחקנים הפוריים בתולדות מדינת ישראל בעבור המאזינים הצעירים של גלי צה"ל, דור שלא ידע את יוסף , בוחר אפי טריגר לנהל מסע חנופה רדיופוני בקול ילדותי רווי התלוצצויות כאילו מדובר בגימיק . רגע ירוד של אפי טריגר ורדיו גלי צה"ל . לבסוף הוא מעלה מהאוב הקלטת רדיו ישנה ועתיקת יומין בה אומר שַדָּר אנונימי "כלשהו" על גבי פס הקול כי מרדכי שפיגלר כבש שער שיכול להיות גם שער בגמר . מדובר כמובן במונדיאל מכסיקו 1970 . אילו אפי טריגר היה עיתונאי רציני ואחראי היה מקדים ומדווח לצופים בכמה משפטים אודות נבחרת ישראל בכדורגל שתחת שרביט האימון של עמנואל שפר ז"ל העפילה בפעם הראשונה והאחרונה עד כה למונדיאל כלשהו , זה של מכסיקו 1970 . ואם היה לו טיפת כבוד של שדר רדיו מקצועי ומקצועני היה מספר למאזיניו בגאווה שהשַדָּר האנונימי הוא בעצם שַדָּר רדיו "קול ישראל" הבלתי נשכח נחמיה בן אברהם ז"ל . נחמיה בן אברהם תיעד בקולו הייחודי והמיתולוגי את רגע השיא ההוא של מרדכי שפיגלר ב- 7 ביוני 1970 במונדיאל מכסיקו 1970 באצטדיון "לואיס דוסאל" בעיר טולוקה הרחוקה, מבקיע בדקה ה- 56 של המשחק בבית המוקדם נגד נבחרת שוודיה, את שער השוויון 1 : 1 . אפי טריגר תגיד מה כל כך קשה לספר למאזיניך כי פס הקול הרדיופוני ההיסטורי ההוא שייך לא רק למרדכי שפיגלר אלא הוא גם פרי יצירה נפלאה של השדר נחמיה בן אברהם…? האזנתי ברוב קֶשֶב לאותו רגע השיא במפגש אפי טריגר – מרדכי שפיגלר בו נשמע לפתע נחמיה בן אברהם מתעד בקולו הבּלְבָדִי את אותו הרגע ההוא , רגע של מַתָּת אֵל פעם בחיים בו כובש מרדכי שפיגלר שער במונדיאל מכסיקו 1970 , אולם לא שמעתי את אִזְכּוּר שמו של נחמיה בן אברהם ז"ל . מוזר ומביך שאפי טריגר נמנע מלהעניק קרדיט מקדים בריש גלי לנחמיה בן אברהם ובעיקר לספר בקצרה את הסיפור הנושן לדור הצעיר . מדובר בשידור רשלני וגידם . האזנתי לשיחה הבלתי חשובה שהתפתחה ברדיו גלי צה"ל בין אפי טריגר לבין מושא השידור שלו מרדכי שפיגלר . גם פיו של מרדכי שפיגלר לא הפיק מרגליות . אם אפי טריגר הוא שַדָּר רדיו רשלן הייתה זאת חובתו של מרדכי שפיגלר להתערב ו- להעיר לו כי רגע התהילה ההוא איננו שייך רק לעצמו אלא גם לשַדָּר נחמיה בן אברהם ז"ל שתיאר והנציח אותו . רגע של החמצה .

israel football team 1970

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . זוהי נבחרת ישראל בכדורגל תחת הדרכתו של מאמנה עמנואל שפר ז"ל . נבחרת ישראל הפסידה במשחק הראשון בבית המוקדם לאורוגוואי 0 : 2 , סיימה בתיקו 1 : 1 את המשחק השני נגד שוודיה בבית המוקדם , וסיימה בתיקו 0 : 0 את המשחק השלישי נגד נבחרת איטליה . זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : דני רום – שמילוביץ' (מכבי חיפה) , צבי רוזן (מכבי ת"א) , שמוליק רוזנטל (הפועל פ"ת) , דוד פרימו (הפועל ת"א) , ישעיהו שווגר (מכבי חיפה) , השוער יצחק וויסוקר (הפועל פ"ת) . זיהו הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר (מכבי נתניה) , יהושע פייגנבוים (הפועל ת"א) , רחמים טלבי (מכבי ת"א) , יצחק שום (הפועל כפר סבא) , גיורא שפיגל (מכבי ת"א) . באדיבות רוני דרור ארכיונאי של ארכיון התאחדות הכדורגל ובאדיבות TELEMEXICO 1970) .

nehemiah

טקסט תמונה : זהו נחמיה בן אברהם ז"ל שדר רדיו "קול ישראל" רב המוניטין בעשורים ה- 40 , ה- 50 , ה- 60 , וה- 70 של המאה הקודמת . הוא היה האחד והיחיד במשך שנות דוֹר בימים ההם מ- 1947 עד 1977 . התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם אלמנתו של נחמיה בן אברהם ז"ל , ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

3. האזנתי לריאיון שערך רזי ברקאי לא מזמן עם המתראיין הבלתי נלאה בעיצומה של מלחמת "צוק איתן" , יו"ר מועצת חבל אשכול חיים ילין . השיחה נסבה גם על בנו החייל של חיים ילין שנפצע במלחמת "צוק איתן" ואושפז בבית החולים סורוקה בבאר שבע . חיים ילין סיפר כי בנו מחלים מהפציעה ומתחיל כבר ללכת קמעא…רזי ברקאי עט על המציאה ועל פי מילות השיר המשיך טקסט קטוע , "פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת…" . חיים ילין היסה אותו במהירות ותיקן : "לא רזי , פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עַם ומתחיל ללכת…" .

4. משה גרטל בן 68 משדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה עבור ערוץ 5 בכבלים (יחדיו עם הפרשן ד"ר ברוך צ'יש) את אליפות אירופה בשחייה 2014 הנערכת בברלין בהשתתפות משלחת גדולה של שחיינים ישראליים בהדרכת המאמן המצוין ליאוניד קאופמן . רמת השידור של השניים מגוחכת ואיננה שווה דיון . מדובר בשידור חובבני מראשיתו ועד סופו . משהו שהצפייה בו דומה להעברת זמן של שעת פנאי מיותרת . יש שם עֶרֶב רב של אי דיוקים , שיבוש חוזר ונשנה של שמות והגייה לא נכונה שלהם , זיהוי שגוי ולא תקין של סדר המסלולים בבריכה , הצגה לא ב- Sync של השחיינים והשחייניות בטרם הזינוק , זיהוי שגוי לעיתים של המנצחים והמנצחות , ומחסור זועק לשמיים הנוגע לאינפורמציה חשובה אודות הנתונים האישיים של השחיינים והשחייניות . מה כל כך קשה לספר למשל לצופי ערוץ 5 בכבלים שהשחיין הצרפתי פלורן מאנאדו (Florent Manadou) מתנשא לקומה של 1.99 מ' , כפות ידיו כגודל כפות ידיו של שאקיל א'וניל , ומספר כף הרגל שלו 52 . פלורן מאנאדו מצויד אם כך בסנפירים . אינני יודע מהו משקלו הסגולי של מסת גופו אולם בטוח שהיא נמוכה. הצִיפָה של פלורן מאנאדו על פני המים היא מושלמת. ברור שהשחיין הווירטואוז הזה איננו משקיע כלל כוח כדי לצוף . כל האנרגיה שמייצר גופו העצום והתמיר בתוך המים מיועד לתכלית אחת , גריפת המים והתקדמות לפנים . ל- פלורן מאנאדו יתרון עצום על יריביו עוד בטרם הזינוק . משה גרטל וברוך צ'יש מסתירים את האינפורמציה הרלוואנטית הזאת מציבור הצופים שלהם . ומה באשר לשחיינית השוודית שרה שיוסטרום (Sarah Sjostrom) שמיתמרת לגובה של 1.86 מ' ? רמת השידורים הישירים של משה גרטל וברוך צ'יש שמעתיקים את האינפורמציה מהמוניטור בהרצליה (במקום לשדר מהשטח ממוקד ההתרחשויות מעמדת שידור בבריכה בברלין) דומה לקוריוז . גם כמה פעמים אפשר לחזור על הסיפור שבריכת השחייה המאולתרת נבנתה בתוך וולודרום שהוא במקור מסלול מירוצים לרוכבי אופניים . אולם נניח לזאת כעת . תגיד לי מר משה גרטל ותאמר לי גם אתה ד"ר ברוך צ'יש : מתי כפיתי עליכם (ו/או על נסים קיוויתי ויוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל לפניכם) אי פעם לשדר ישיר Off tube מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים אליפויות אירופה בשחייה , ו/או אליפויות עולם בשחייה , ו/או תחרויות אולימפיות בשחייה…??? מעולם לא . אצלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרתם תמיד ישיר מעמדות שידור אותנטיות בבריכות השחייה השונות סביב הגלובוס . כיצד אתם מוחלים כל כך בקלות על כבודכם המקצועי ומסכימים להיות כלי שרת בדרגת גימיק אצל המעסיק שלכם…? מה כל כך קשה לכם לומר לתומר תורג'מן , "אם Off tube אז חפש את החברים שלך… אנחנו משדרים ישיר ממוקד התחרויות מעמדת שידור בבריכה בברלין ו/או לא משדרים בכלל…" . שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי . מְאֵירָה עיתונאית . מפלה עיתונאית . היי מר משה גרטל ומר ברוך צ'יש הרי אתם אמורים להיפגש מידי בוקר עם המַרְאָה בביתכם ולהתבונן בדיוקנכם…מעניין אותי מאוד לדעת מדוע אתם מוותרים בכזאת קלות על אישיותכם ועל כבודכם האישי והמקצועי . ערוץ 5 בכבלים איננו מפרסם סקרי צפייה . אין לי מושג כמה מאזרחי מדינת ישראל צופים בשידורים הישירים של אליפות אירופה הנוכחית בשחייה אותם מובילים משה גרטל וברוך צ'יש . אין לי גם שום מידע אודות שביעות רצון ו/או אי שביעות רצון של ציבור צופי הטלוויזיה מצוות השידור הנ"ל . בעיניי הוא איננו רציני , לא בקי דיו בחומר , ומעורר לא יותר משעשוע ולא פחות מתמיהה . שידור דיליטנטי ושטחי .

5. עיתון "הָאָרֶץ" למרות קשיי ההישרדות שלו מקדיש מקום לאליפות אירופה בשחייה המתקיימת בברלין בהשתתפות משלחת שחיינים ושחייניות מישראל . הדיווח קצר מידי אולם אפשר להבין את מערכת העיתון בימים אלה שאינם כתיקונם . אי אפשר להבין מדוע "הארץ" מדפיס במדור הספורט שלו תמונה של נבחרת ישראל המצטיינת במשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים (נטלה חלק בתחרות הגמר) אולם המערכת מתעקשת להותיר את השחיינים הישראליים אנונימיים ובלתי מזוהים . לא בסדר .

ראה "הארץ" מ- 19 באוגוסט 2014 . אליפות אירופה בשחייה נערכת בברלין . רביעיית השליחים הישראלית לגברים במשחה 4 פעמים 100 מ' מסיימת במקום השישי בתחרות הגמר אולם מערכת "הארץ" איננה מתאמצת לזהות לקוראים שלה את גיבורי העלילה הישראליים שנותרים אנונימיים. 

סוף הפוסט מס' 426.

 

 

 

 

פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 425. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת. זה לא עיתון – זה אינטרנט.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 425 : הועלה לאוויר ביום שני – 18 באוגוסט 2014.

פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 425. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקשבתי לריאיון הרדום והבלתי ממוקד שערכה גב' יעל דן היום בצהריים (יום שני – 18 באוגוסט 2014) עם הפוליטיקאי מש"ס הח"כ אריה דרעי בנוגע לחתונה של צעיר מוסלמי מחמוד מנסור מיפו עם אהובתו היהודייה מורל מלכה שהתאסלמה למענו . אריה דרעי זעק בבכי ונהי כי מדובר ביהודייה שבגדה בעמה . יעל דן היא בד"כ מראיינת עירנית אולם הפעם נמנעה מלשאול שתי שאלות הכרחיות כלהלן : "תגיד לי אריה דרעי מה אתה עושה צחוק , על מה אתה מדבר , האם נוצרייה אמריקנית צעירה שמתגיירת למען צעיר יהודי לו נישאה לא מכבר , בוגדת באומה האמריקנית…? ועוד שאלה ברשותך מר אריה דרעי , תגיד לי האם היית מעדיף לגוּר בשכונה חשוכה סמוכה ליהודים עבריינים שהורשעו בפלילים ונשלחו לבית הכלא ו/או שמא היית מבכר לדוּר בשכונה מוארת בסביבתם של אזרחים אחרים שומרי חוק, מוסר, ודרך ארץ בין אם הם יהודים, ערבים, נוצרים, ו/או דרוזים, אולי צ'רקסים…?". אריה דרעי עבריין לשעבר שהורשע בפלילים ונשלח לבית הסוהר נותר איש חָשוּך , מוגבל , ועגום שיצא ללא פגע מהצְבָת של יעל דן .

הערה 4 : דפי ההיסטוריה בששת כרכיו של ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת היולם ה- 2 אינם מספרים מאום על שיחות להפסקת אש והסדרים מדיניים שניהלו בתוך המלחמה העקובה מדם , מנהיגי העולם החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל  ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן עם הארכי טרוריסט הנאצי קנצלר גרמניה אדולף היטלר . הם אינם מספרים מפני שלא היה דבר כזה . הסדר מדיני ושיקום היה ניתן להשיג לפי דעתם של המנהיגים הדמוקרטים הדגולים בעת ההיא , רק לאחר הכנעה צבאית מוחלטת של הוורמאכט והלופטוואפה הגרמניים ורק לאחר ניתוץ ההנהגה הפוליטית הנאצית הטרוריסטית הגרמנית לרסיסים . חלק מפושעי המלחמה הגרמניים האלה נשפט במשפטי נירנברג בתום מלחמת העולם ה- 2 ע"י בית דין של בעלות הברית והושם בכלא לשנים ארוכות . חלק אחר נתלה . חלק שם קץ לחייו והתאבד בטרם תחילת משפטי נירנברג באוקטובר 1945. הסדר פוליטי עתידי עם החמאס ייתכן רק לאחר התנערותו מהאמנה הנאצית שלו בה הוא קורא להשמדת מדינת ישראל (ראה מאמרה של פרופסור דינה פורת "פני האנטישמיות של החמאס" בעיתון "הָאָרֶץ" ב- 3 באוגוסט 2014) . אחרת מה…? הסכם הפסקת אש והַסְדָרָה פוליטית עם החמאס הנאצי והטרוריסטי כאילו לא קרה כלום במלחמת "צוק איתן" תאפשר לחמאס להתחמש בשנים הבאות גם בנשק לא קונבנציונלי . בסֶבֶב הבא שיתרחש נגיד בעוד 10 – 5 שנים בין צה"ל לחמאס הנאצי – רק לאלוהים יהיו פתרונים . מי שעושה עסקים עם אנשי טרור ומאמץ את גרסת המנטרה "שקט ייענה בשקט" לא מבין מה הוא שח . תארו לכם את ווינסטון צ'רצ'יל , פראנקלין דילאנו רוזוולט , והארי טרומן עורכים הפסקת אש והַסְדָרָה מדינית בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 עם הארכי טרוריסט פושע המלחמה אדולף היטלר הנאצי הגרמני אבי דוקטרינת השמדת העמים ועם המיליטריסט היפני הקיצוני רמטכ"ל צבא יפן הִידֶקִי טוֹג'וֹ . אם הדמוקרטים הדגולים האלה היו מנהלים בהססנות את מלחמת העולם ה- 2 ומסכימים להפסקות אש מלאכותיות בלעדי הכנעת הטרוריסטים הבינלאומיים הללו ללא תנאי , הרי שבתוך כמה שנים הייתה פורצת מלחמת עולם שלישית בתנאים הרבה יותר גרועים . רוצח ההמונים הנאצי אדולף היטלר מצויד בדוקטרינה המדינית – צבאית המטורפת שלו הגורסת השמדת עמים בדרך לניצחון של הרייך ה- 3 בן 1000 (אלף) שנים , היה מחזיק בידו כבר פצצות אטום .

המאמר הבהיר והמלומד של פרופסור דינה פורת בעיתון "הארץ" מ- 3 באוגוסט 2014 "פניו האנטישמיות של החמאס" מלמד כי סכסוך הנדל"ן שכפה החמאס על מדינת ישראל איננו רק מאבק בין שני עמים על אותה פיסת קרקע , אלא הרבה יותר מזה . זאת מלחמת חורמה מנובזת שכפה החמאס הטרוריסטי על מדינת ישראל הדמוקרטית . זוהי מלחמה על החיים ועל המוות של כולנו נגד ארגון טרור מטורף ומסוכן שבאמנה הנאצית והאנטישמית שלו נכתב כלהלן : "…אדמת פלסטין היא כולה אדמת וואקף , כולה אדמת הקדש מוסלמי , ותהיה כזאת עד יום הדין , שעת הכרתת מדינת ישראל והשמדתה…" . המאמר של פרופסור דינה פורת הוא תזכורת חשובה לבנימין נתניהו ראש ממשלה ישראלי שמצטייר לעיתים כהססן ופוסח על שתי הסעיפים . אך לך תדע אולי הוא בכלל ראש ממשלה זהיר וחושב , שמכלכל את צעדיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל בניסיון וחוכמה . האמת , לכולנו העיתונאים אין את כל המידע והכלים הדרושים כדי לשפוט את התנהלותו לפי שעה ועד כה של ראש הממשלה בנימין נתניהו . אי אפשר לבסס את חיינו רק על אינפורמציה שמודלפת החוצה ע"י שרים אינטרסנטיים בקבינט .

ראה גם העיתון "הארץ"מ- 3 באוגוסט 2014 . עיתון "הארץ". זהו מאמרה הבהיר והמלומד והחשוב של פרופסור דינה פורת "פניו האנטישמיות של החמאס". 

הערה 5 : "שישי" של ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) וחברת החדשות המצטיינת שלו על המפיקים והמפיקות המצוינים העובדים בחברה ומספקים לי את הסחורה הטלוויזיונית בתחום החדשות , ענייני היום , והאקטואליה . אין לי שום סיבה אם כך לבזבז את זמני ולזפזפ כצרכן גרוגי לעבר מקורות אינפורמציה אחרים . חברת החדשות של ערוץ 10 היא מֵיטָבִית , מגשימה את ייעודה , וזה זמן רב שהיא משיקה לאופטימום . אנוכי שולף מהזיכרון  . יש לי שָם את אלון בן דוד , חזי סימן טוב (יוצא מן הכלל) , אלמוג בוקר , רועי שרון ,  טלי מורנו , אבישי בן חיים (אני זוכר אותו היטב עוד מהימים כשהיה סטודנט ומצא את פרנסתו בעשור ה- 90 של המאה הקודמת) כאיש ביטחון בטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים) , תמר איש שלום , אור הלר , טל שורר , נדב אייל , מואב וורדי , צבי יחזקאלי (מעולה) , רביב דרוקר , נדב פרי , הילה אלרואי , מתן חודורוב , גיא לרר , אושרת קוטלר , גיל תמרי , ברוך קרא , אבי עמית , נגה ניר-נאמן , אלי לוי , נעמה אייזנברוך , דני רופ , ישראל רוזנר , אביב פרנקל , מירי מיכאלי , מיה איידן , רומי נוימרק , דני רופ , גיא זוהר , נסלי ברדה ועוד כמה . אני כל פעם תמה מחדש מדוע הם שָם בערוץ 10 צריכים בפנל "שישי" את בן כספית מ- "מעריב" שאמש גם הצליח לשרבב ולהעניק פרסומת סמויה לעיתונו…? ואותו כנ"ל מדוע הם זקוקים רזי ברקאי מ- רדיו גלי צה"ל…? מדובר בכפילות ובעומס מֶלֶל על השידור שאיננו תורם דבר לצופי ערוץ 10 . בן כספית ורזי ברקאי הם צרה קטנטונת של צופי ערוץ 10 לעומת צרות גדולות יותר שממתינות לצופי ערוץ 10 עם חידוש הקרנתן בתום "צוק איתן" של סדרות הנֶפֶל הטלוויזיוניות "עד סוף העולם" ו- "המעושרות" .

הערה 6 : מרבית עיתונאי ערוץ 10 המסקרים את ההתרחשויות באזור הגיאו פוליטי המורכב ורווי סכסוכים מדיניים וצבאים במזרח התיכון , בסהר הפורה , באיראן , ומצרים אינם מדברים ולא מבינים את השפה הערבית . הם עדיין מספיק צעירים כדי ללמוד את השפה הערבית . זאת הסיבה העיקרית שמבליטה את שני עיתונאי ערוץ 10 חזי סימן טוב וצבי יחזקאלי דוברי השפה הערבית על בורייה . השדרן והפרשן חֶזִי סִימָן טוֹב מצטייר כהפתעה הטלוויזיונית הגדולה ביותר של סיקור מלחמת "צוק איתן" . מעניין להאזין לו ומרתק לשמוע אותו . חזי סימן טוב אולי לא היה פופולארי עד כה , נגיד כמו אלון בן דוד ורביב דרוקר , אולם מתברר כי יש לו מעתה תפוסה ונוכחות רבה על מסך ערוץ 10 . חברת החדשות של ערוץ 10 עשתה עסק רכישה מצוין משגייסה אותו לשורותיה . לחזי סימן טוב וצבי יחזקאלי יש יתרון גדול על הקולגות שלהם בעת סיקור מלחמת "צוק איתן" בתחום "הערבי" שהוא כל כך חשוב ו- רלוואנטי בעת העברת המידע לציבור הצופים ופרשנות המידע הזה .

הערה 7 : עורכת "שישי" של ערוץ 10 גב' טלי בן עובדיה שידרה אתמול (יום שישי – 15 באוגוסט 2014) On Camera מאמר מערכת בוטה נושא ביקורת לחלוטין לא פשוטה בתוכנה אודות תפעולו של רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ במלחמת "צוק איתן" . איש איננו מכין את ציבור צופי הטלוויזיה כי טלי בן עובדיה עומדת לפתוח באש על רמטכ"ל צה"ל . האפקט הטלוויזיוני של טקסט הביקורת והאותיות הגדולות המהבהבות שליוו את הופעתה של טלי בן עובדיה – חידדו את מֶסֶר ההסתייגות שלה מאופן ניהולו של הרמטכ"ל בני גנץ את ניהול מלחמת "צוק איתן" . דעה לגיטימית אולם כשהיא מושמעת בפרהסיה כמאמר מערכת זה נשמע רעשני . לפתע נזכרתי ש- טלי בן עובדיה היא נֶצֶר למורשת עיתונאית (אבא שלה היה פרשן חדשות בכיר בשפה הערבית ברדיו "קול ישראל" וממייסדיו וגם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנותיה הראשונות) אחת שיודעת את העבודה שלה . זה בולט לעין שלי . היא עורכת ושדרנית דעתנית שמתנסחת ברור וחד , אולם כעיתונאי אני סקרן לדעת כיצד פועלת ההיררכיה ומי בערוץ 10 מאשר הבעת דעה כה חריפה ואקטיביסטית כזאת במסגרת "שישי" בגנות רמטכ"ל צה"ל בני גנץ . בשידור הציבורי שאנוכי הייתי חבר בו ושותף לו במשך 32 שנים רצופות לא היו מעולם מאמרי מערכת Stand up כאלה מהסוג שהשמיעה טלי בן עובדיה שלשום (יום שישי – 15 באוגוסט 2014) . "מסמך נקדי" של רשות השידור לא התיר זאת . נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל קבע בתורתו האתית העיתונאית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" הם גופי שידור מדווחים ולא מביעים דעה .

itzhak ben ovadia

טקסט תמונה : 1970 –  1969. זהו העיתונאי ושדר הטלוויזיה יצחק בן עובדיה ז"ל הנערץ (אביה של טלי בן עובדיה עורכת "שישי" בערוץ 10) שכונה בפי חבריו "זאכי אל מוכתר" (על פי עדותו של יוסף ביניא) ואשר שימש פרשן חדשות בכיר בשידורי רדיו "קול ישראל" ושידורי הטלוויזיה בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנותיה הראשונות. התפוח אם כן לא נפל רחוק מהעץ. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. הזכויות שמורות).

הערה 8 : ואז בא העיתונאי – שַדָּר מואב וורדי במוצ"ש – 16 באוגוסט 214 ומטיל פצצה נוספת באולפן ערוץ 10 : הוא מקיים ריאיון סנסציוני לא פחות עם אל"מ במיל. ד"ר רוני ברט מי שהיה ראש חטיבה באגף הביטחוני במל"ל (המטה לביטחון לאומי) . עדות אישית שלו מתוך הדיונים הסודיים בקבינט . ד"ר רוני ברט אמר קבל עם ועדה בפני מאות אלפי צופי טלוויזיה של ערוץ 10 כי המל"ל הוא גוף בעל קיבעון מחשבתי , וכי לא הייתה מגירה ברורה וסדורה לקראת מלחמת "צוק איתן" . ד"ר רוני ברט הדגיש בפני מואב וורדי כי הטיפול של הקבינט במנהרות ההתקפיות ברצועת עזה היה כושל וכי הקבינט כלל לא נערך למלחמת "צוק איתן" . ד"ר רוני ברט סיפר והרחיב לצופי ערוץ 10 כי הקבינט היה שבוי בקונספציה שלכל בעיה יש רק פתרון אחד . הוא טען כי הייתה לו תחושה שתפקידו של המל"ל הוא ליצור שקט בסביבות ראש הממשלה בנימין נתניהו וכי בדיונים במשמעותיים ביותר לביטחון ישראל בקבינט אסור היה להציג חלופות . לאחר שמלחמת "צוק איתן" תסתיים יישאלו מן הסתם הרבה שאלות ויעופו גם הרבה ראשים . ד"ר רוני ברט הוא הסנונית הראשונה . הרבה אישים אחרים בעלי השפעה במדינת ישראל טרם אמרו את מילתם האחרונה . הריאיון העיתונאי הזה עם ד"ר רוני ברט הוא הישג של מואב וורדי .

פסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה גברים ונשים. ביקורת טלוויזיה.

הקדמה קצרה

אליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך 17.8.2014 – 12.8.2014 . כותרת הפוסט מעניקה יתרון לחקר הישגי האתלטים והאתלטיות בענף הקפיצה לגובה מפני שמומחי הא"ק בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית העניקו לציבור תקוות חדשות הנוגעות לשבירת השיא עתיק היומין 2.45 מ' של הקובני חאווייר סוטומאיור שהושג ב- 1993 בתחרות א"ק ב- סאלאמנקה ספרד. הדבר אפשרי על פי דעתם. תחרויות הקפיצה לגובה לגברים באליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך נערכו ביום שישי – 15 באוגוסט 2014 . הן הוקרנו בערוץ 5 בכבלים ושידרו אותן השדרנית המובילה מירי נבו והפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין . סופו של המחזה היה צפוי מראש . אלוף אירופה החדש האוקראיני בוהדן בונדרנקו זכה במדליית הזהב בהישג של 2.35 מ' . במדליית הכסף זכה בן ארצו אנדרי פרוטסנקו שקבע 2.33 מ' . מדליית הארד שייכת לאיוון אוחוב שחלף מעל רף שגובהו 2.30 מ' . שיא העולם הוותיק בן 21 שנים של חאווייר סוטומאיור שמתקרב במידה רבה לקצה גבול היכול האנושית נותר יציב על כנו . הקובני המופלא הזה יכול לנוח לפי שעה על זרי הדפנה שלו .

אליפות אירופה ה- 22 בא"ק שהתקיימה בציריך בתאריכים 17.8.2014 – 12.8.2014 . שידורי Off tube בערוץ 5 בכבלים.

גם בהיעדר שיאי עולם , עדיין אין דבר מרשים יותר משידור ישיר של תחרויות א"ק בטלוויזיה , אם כי צריך לקחת את ההערכה הזאת בעירבון מוגבל בעתיד . אתלטים ושחיינים מתמודדים לא רק נגד עצמם , הם מתחרים גם נגד המטר והשעון . שונה לחלוטין מתחרויות כדורגל , כדורסל , וטניס שם הספורטאים מתחרים רק נגד עצמם . מחסור בשבירת שיאי עולם חדשים בתחרויות א"ק ושחייה לאורך תקופה ארוכה עלולה לפגוע בעניין הציבורי בהם ולהזיק בטווח הארוך . אף על פי כן יפי גוף האדם , של הגברים והנשים כאחד , העוסקים בקואורדינציה תנועתית מורכבת במגוון מקצועות אתלטיקה קלה של ריצות , קפיצות , ניתורים , זריקות ויידויים – הוא מפגן מרהיב לעין . הטלוויזיה מנצלת זאת , הופכת את הא"ק למושא שידור וצילום , ומאמצת את הפעילויות האלה אל לבה או נכון יותר אל עדשות המצלמות שלה . הפקתי , ערכתי , ניהלתי , ושידרתי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלפי אולי עשרות אלפי אירועים לרבות אולימפיאדות , מונדיאלים , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וכדורסל , גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע במתכונתן הישנה , אליפויות ווימבלדון בטניס , התמודדויות של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל באירופה , את הכדורגל והכדורסל הישראליים על כל מרכיביהם נבחרות לאומיות , ליגה , וגביע המדינה , NBA , ועוד , ועוד , ועוד . מה לא . שום דבר לא ישווה ל- אליפויות העולם בא"ק , אליפויות אירופה בא"ק , והתחרויות האולימפיות בא"ק . מדובר בצמרת הספורט ובפסגת הטלוויזיה . הפקה וצילום יחדיו . אי אפשר שלא להתפעל עמוקות ממבצע הכיסוי העשיר של הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG / SSR את אליפות אירופה ה- 22 בא"ק הנערכת כעת בציריך . מדובר בתפעול מסיבי של חמש ניידות שידור ענקיות שמעסיקות 85 (שמונים וחמש) מצלמות ואשר כולן מחוברות למקורות ומערכות Replay נפרדות . חלק מהן מקושרות ל- SSM (הילוכים חוזרים איטיים מאוד). מדובר בכיסוי יפהפה ובחוויה טלוויזיונית יוצאת דופן באיכותה. אפילו שדרנית ה- Play by play (שידור Off tube מהמוניטור באולפני הרצליה אלא מה…!) המובילה והמונוטונית של של ערוץ 5 בכבלים גב' מירי נבו איננה יכולה לקלקל את המופע שנקרא אליפות אירופה ה- 22 בא"ק לגברים ונשים המתקיימת בימים אלה בציריך – שווייץ (ננעלת היום , יום ראשון – 17 באוגוסט 2014) . מירי נבו היא מגישת ספורט מקובלת בערוץ 5 בכבלים – אולם היא איננה שדרנית א"ק . לבטח לא שדרנית מובילה בתחום כל כך מסובך המורכב מעשרות מקצועות שונים זה מזה על המסלול ובשדה . וודאי לא בעת בשידורים ישירים בערוץ 5 בכבלים . 1000 (אֶלֶף) הבדלים חוצצים בין מגיש טלוויזיה לבין שַדָּר ספורט Play by play בטלוויזיה . מדובר אומנם בשני מקצועות טלוויזיוניים אך שונים בתכלית . מירי נבו משתייכת לכַּת טלוויזיה מגוחכת הקרויה חֲבוּרָת "Voice over" . חברים בה כל מיני שדרנים מונוטוניים משוללים כל כישרון לשדר תחרויות ספורט . לכן הם משוחחים ספורט . גב' מירי נבו נעדרת כישרון ווקאלי טלוויזיוני מינימאלי לבנות דרמה ולשדר דרמה , ותחרויות הא"ק הן רוויות דרמה . אנטי תזה של שדרנית א"ק . פס הקול שלה שטוח כמו פלטה ללא עוצמות . מישורי . הרי על מסך הטלוויזיה שלה בהרצליה מתמודדים אתלטים ואתלטיות בינם לבין עצמם ובינם לבין המטר והשעון עד כלות הכוחות עד סף מוות אולם קולה נותר משעמם , חד גוני , ואפרורי . שדרנית ספורט מגוחכת . לרוע מזלה מתעקשת גב' מירי נבו להעסיק לידה בעמדת השידור ה- Off tube באולפנים בהרצליה את פרשן הא"ק מר מולי שפירא (בעל תואר אקדמאי Phd) שמחדד עוד יותר את חולשות השידור שלה ואת הבנתה השטחית בזירת הא"ק . מירי נבו אימצה את השיטה הקלוקלת שבה מותר כאילו לשוחח בטלוויזיה באין מפריע בעת התרחשות דרמות ספורטיביות אך לא לתאר ולשדר אותן עבור צופיה . משהו שדומה לשיחות הנפש שמנהל אוּרִי לֵוִי עם הפרשנים שלו גוּר שֶלֶף וענת דרייגור על רקע הדרמות של משחקי נבחרת ישראל בקדם אליפות אירופה 2015 בכדורסל . כמו למשל אמש (יום ראשון -17 באוגוסט 2014) בעת השידור הישיר מסופיה במשחק בו הביסה ישראל את בולגריה 100 : 84 . שום התלהבות , שום ריגוש , שום התפעלות , שום התעוררות . שיממון . השַדָּר המוביל אוּרִי לֵוִי והפרשן הצמוד שלו גוּר שֶלֶף משוחחים בניחותא האחד עם השני בעמדת השידור שלהם בסופיה . מחט הקונסולה לא זזה . שניהם מנהלים בעמדת השידור בסופיה שיחת רֵעִים על רקע משחק כדורסל בינלאומי בו מתמודדת הנבחרת הלאומית של ישראל נגד בולגריה . מתקבל הרושם כי רוטינת השיחות ביניהם בסדרת אירועי כדורסל כאילו שבלוניים , רוטיניים , וחד גוניים שחוזרים מעצמם על עצמם , וחולפים על פנינו כצופי טלוויזיה באותו Level חד גוני – היא כאילו דין הטלוויזיה מאז ומעולם . מבצע שידור כאילו ללא שיאים וכאילו נטול כל התרגשות מבחינתם . אין מדובר בשידור ספורט אלא בדקלום ושיחת ספורט משמימה . שוב הפקת חוץ מחורבנת של ערוץ 1 שמוריד כבדרך אגב כאילו סיגנל טלוויזיה ניטרלי לא לוֹ מהלוויין , ובנוסף לכל מרשה לעצמו השַדָּר המוביל לראיין את גיבורי העלילה הישראליים, השחקן גַל מֶקֶל והמאמן אֶרֶז אֶדֶלְשְטֵיין, Off camera, כאילו הוא צ'אנל רדיו . ערוץ 1 גם במתכונת ההקמה המחודשת שלו עדיין גובה מהציבור כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דמי אגרה בשנת התקציב של 31.12.2014 – 1.1.2014, ולכן לפי שעה הוא מחויב למשלם המִסִים שלו. איזו עליבות. זִיפְת . עסק יָרוּד .

גב' מירי נבו יורה כמות עצומה של מֶלֶל ללא משמעות , ולא רק זאת . היא איננה בקיאה בא"ק הבינלאומית ולכן לא מזהה מייד את המנצחים ודירוגם על קו הגמר . ואז מתגלה מירי נבו במלוא חולשתה . היא מצרפת לשיחות שלה אודות אליפות אירופה בא"ק את הפרשן הצמוד שלה מולי שפירא וזה נעתר להזמנה . מירי נבו תלויה לחלוטין בפרשן שלה אולם במקום שידור ישיר רווי דרמות מקבל הצופה של ערוץ 5 בכבלים שיחות רקע . מולי שפירא הוא ידען מלומד שאמור להסביר ולנתח במינימום מילים את המתרחש על המסך . בהיותו מדען הוא מוכשר לעשות זאת , ובאמת ההסברים שלו בתחומי המכניקה של הא"ק והפיזיולוגיה של גוף האדם בשעת מאמצי עַל – מאלפים . אבל מירי נבו בגלל סגנון השידור המוביל הישנוני והרָדוּם שלה שאיננו שידור אלא שיחה נינוחה בחדר אטום , הופכת אותו בעל כורחו שוב ושוב לדברן שלפתע נתפש כמעט כפטפטן כמותה . חוק הכלים השלובים פועל במלוא עוזו גם כאן בעמדת שידור ה- Off tube באולפן של ערוץ 5 בכבלים. מירי נבו מושכת מטה את מולי שפירא במקום ההפך , הוא אותה מעלה. מִינוּס במתמטיקה מנצח פְּלוּס. גם בחיים. תפקידה הראשי של מירי נבו כשדרנית טלוויזיה מובילה הוא לשדר ישיר בגאון וכהלכה לצופיה את התפתחות העלילה מראשיתה ואת התהוות שיאי הדרמה בזמן התרחשותם . קיימים כללים ברורים ומקובלים לשידור דרמות ספורט בטלוויזיה. השַדָּר המוביל בונה את הדרמה. הפרשן מנתח אותה. השדר המוביל מנווט ומשדר את הדרמה . הפרשן מצטרף מאוחר יותר ומסביר אותה . על מולי אפשטיין מוטלת החובה לנתח את מרכיבי הדרמה שהתחוללה באמצעות ה- הילוכים החוזרים האיטיים שמספקת לו SRG / SSR . הוא איננו שדרן מוביל . הוא פרשן מוביל שיכול לנווט את צופיו למטרה בהרבה פחות מילים . יחסי הכוחות וכללי האינטגרציה בין שַדָּר מוביל ופרשן בעמדת שידור המשותפת ידועים היטב לכל בר בי רב . אין להפר אותם. מירי נבו היא אכזבה טלוויזיונית ענקית שנעדרת כל יכולת להעביר את רטט האירועים לצופיה.

תשאלו את שדרני הא"ק הארולד אייברהאמס , דיוויד קולמאן , ברנט מאסברגר , ונסים קיוויתי . צופי הטלוויזיה הצעירים עוד יתפתו להאמין שמירי נבו היא האידיאל . נוצר כאן במשך סטנדרט שידור ישיר עקום ומעוות של תחרויות א"ק . אני מציע לקוראי הבלוג להאזין לפס הקול של הארולד אייברהאמס ששידר ישיר את ריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת הלסינקי 1952 ו/או לפסי הקול של נסים קיוויתי ששידר ישיר את ריצת הגמר ל- 800 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 ואת ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 כדי להבין איזה חיץ עצום מפריד בין גדולתם לבין המגוחכות של מירי נבו . פתאום נמצאו ממלאי מקום שוּלִיים ולא הולמים לנסים קיוויתי שדר הא"ק האגדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1991 – 1972) כמו אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי , ומירי נבו בערוץ 5 בכבלים . ניתן בקלות לבדוק זאת ולהשוות בין איכות פסי הקול של הנ"ל . לא שיערתי לעצמי שבחלוף 23 שנים מאז 1991 (השנה בה פרש נסים קיוויתי ממיקרופון הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לגִמלאות) אמשיך להתגעגע אליו . למירי נבו אין שמץ של סיכוי להיכנס אי פעם לנעליו הגדולות שהותיר אחריו נסים קיוויתי (הוא יהיה בן 88 בנובמבר 2014) . אני תמה מדוע מירי נבו לא אומרת מפורשות למנהליה את האמת כי משימת שידור ישיר Off tube של תחרויות א"ק בסדר גודל של אליפות אירופה ו/או אליפות עולם גדולה עליה בכמה מידות טובות . שידור ישיר של תחרויות א"ק הוא משימה סוּפֶּר אתגרית וסבוכה לכל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, לבטח Off tube, גם למיומנים ביותר .

ועוד דבר . 120 רשתות טלוויזיה ורדיו אירופיות שידרו ישיר את אליפות אירופה ה- 22 בא"ק מעמדות שידור באצטדיון בציריך . רק ערוץ 5 בכבלים העתיק מהמוניטור בהרצליה . שידור Off tube הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי . לבטח כשמדובר בשידור Off tube של תחרויות א"ק רוויות אין סוף פרטים . המון שמות , המון אתלטים ואתלטיות מהמון מדינות , המון תוצאות , המון מקצועות על המסלול ובשדה . שידור Off tube של תחרות א"ק מהסוג של אליפות אירופה ו/או אליפות עולם היא משימה בלתי אפשרית . אילו גב' מירי נבו הייתה אשת טלוויזיה רצינית היא הייתה מסרבת מכל וכול להנהלת ערוץ 5 בכבלים לשמש שדרנית Off tube מובילה שמעתיקה את האינפורמציה עבור צופיה מהמוניטור בהרצליה . אילו הייתה אשת טלוויזיה רצינית היא הייתה מתעקשת בכל מחיר על שידור ממוקד ההתרחשות . אילו הייתה שדרנית בעלת תחושה של שליחות הייתה נעמדת על שתי רגליה ודורשת להטיס אותה ואת הפרטנר שלה הפרשן מולי אפשטיין לעמדת שידור באצטדיון בציריך . אי אפשר לשדר כהלכה ובצורה הולמת דרמות א"ק מחדר אטום בהרצליה . מולי שפירא הוא פרשן א"ק בטלוויזיה מומחה בעל מוניטין אולם בשעה שהוא מסכים לשמש פרשן מוביל off tube הוא מוחל על כבודו תמורת נזיד עדשים . מירי נבו ומולי אפשטיין נוטלים על עצמם אחריות טלוויזיונית כבדה ביותר מבלי שהם נוכחים במוקד ההתרחשויות באצטדיון בציריך ומבלי שיש להם את הכלים הנחוצים לשאת בנטל הטלוויזיוני . שידור Off tube במשך שבוע של אליפות א"ק רווייה מאות רבות של משתתפים ומשתתפות במגוון רחב של מקצועות שונים זה מזה לרבות ריצות מרתון והליכות ארוכות שמתנהלות מחוץ לאצטדיון המרכזי בציריך – הן מעמסה כבדה מנשוא . כמי שניווט במשך שנים את שידור הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העסקתי פעמיים את מולי אפשטיין כפרשן א"ק ופרשן ספורט מוביל : באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה בסביליה בספרד ובאולימפיאדת סידני 2000 . ברור שבשתי הפעמים האלה הטסתי אותו באופן מיוחד לעמדות השידור שלי בספרד ובאוסטרליה . מר מולי אפשטיין פִּרְשֵן מהשטח ממוקד ההתרחשויות באופן בלתי אמצעי . שידור ישיר Off tube מהמוניטור בהרצליה הוא שממה טלוויזיונית . מפלה עיתונאית . אני חש כבר שנים ארוכות הערכה מקצועית רבה למולי אפשטיין . הוא פרשן ספורט כללי וא"ק בפרט בעל ידע עצום – משכמו ומעלה . הוא מעשיר את שידורי הטלוויזיה בהם הוא נוטל חלק . אולם כשהוא מסכים מרצונו לוותר על עקרונות אֶמֶת של עיתונאות טלוויזיונית מהשטח ועובר לסדר היום כאילו לא קרה מאום כדי לשמש כסות דלה מין עלה תאנה לשידורי ה- Off tube של ערוץ 5 בכבלים מציריך , מה נותר לי עוד חוץ מלאהוב אותו ? לרַחֵם עליו ! לרחם , מפני שהוא מסכים מרצונו לעבוד בעבודה כל כך אחראית בתקשורת המונים מבלי להתייצב במוקד ההתרחשות על מנת להיות עד ראייה ממקור ראשון . סדרת הצילומים הבאים מוכיחה כי דבריי אֶמֶת .

muli epstein 1

טקסט תמונה : אוגוסט 1999 . הימים ההם – הזמן ההוא. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד . חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בסביליה . ברור שאני מטיס גם את פרשן הא"ק המצוין והידען שלי מולי אפשטיין לעמדת השידור באצטדיון בסביליה . שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה . להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מולי אפשטיין , השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

muli epstein 2

טקסט תמונה : אוגוסט 1999 . סביליה – ספרד . אליפות העולם ה- 7 בא"ק . אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט המצוין שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה . התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים , כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר , ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 8

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000 . ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. 

שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה) , יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות) , משה גרטל (שדר שחייה) .

שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG) , אמיר בר- שלום (כתב ENG) , גלעד עדין (כתב ENG) .

שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות) , מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי) , מאיר איינשטיין (שדר א"ק) , זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות) , עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים) , אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , דורית חיימי (עוזרת הפקה) .

שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG) , ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ) , איגור סלע (איש קול בצוות ENG) , רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים , ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים) , יעקב "קובי" תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG) , אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG)  יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG, מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת) , גדעון הוד (שדר תקצירים) , ששי אפרתי (מפיק) .

הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 9

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997 . האצטדיון האולימפי באתונה . אליפות העולם ה- 6 בא"ק . אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק שלי מאיר איינשטיין (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה . גב' מירי נבו איננה מתקרבת אל ירכתי איכויותיו כשדר א"ק . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בעניין האָצָן האמריקני והמתאזרח הישראלי דונאלד סאנפורד (נשוי לאזרחית ישראלית) . הצטיינותו באליפות אירופה בא"ק הנוכחית בציריך (נטל את מדליית האָרָד בריצת 400 מ' בתוצאה 45.27 ש') מעידה על מצבה הרעוע והמתמשך של ה- א"ק בישראל . נחמד לראות אתלט אמריקני שמייצג בלהט את מדינת ישראל וניצב בגאווה על דוכן המנצחים וגם נושק לסמל המדינה , אולם הדבר מדגיש ביתר שֵאת הפרוביזוריות של ה- א"ק הישראלית ואת ארעיותה . אין א"ק ברמה גבוהה במדינת ישראל . לא נראה לי כי דונאלד סאנפורד האמריקני יהפוך מודל לחיקוי והערצה ב- א"ק הישראלית . זה לא קרה גם עם קופץ המוט המצטיין היהודי – רוסי אלכס אוורבוך , מי שעלה לישראל מרוסיה ב- 1999 . הוא מייד קיבל אזרחות ישראלית והיה בשם מדינת ישראל פעמיים אלוף אירופה בקפיצה במוט ב- 2002 ו- 2006 . הנוער הישראלי לא נהה בעקבותיו . הנוער הישראלי מתעניין בכדורגל , כדורסל , וטניס היכן שמסתתר לפי דעת הוריהם כסף גדול . הגלובליזציה משנה את נופי הספורט באירופה . מי היה מאמין פעם שאתלטיות אתיופיות ו- אריתראיות ייתגברו מעצמות א"ק כמו גרמניה , שוודיה , והולנד . אגב לצורך השוואה בעניין הישגו של דונאלד סאנפורד: שני המנצחים האולימפיים בריצת 400 מ' לפני 54 (חמישים וארבע) שנים באולימפיאדת רומא 1960 , האמריקני אוטיס דייוויס (מדליית זהב)והגרמני קארל קאופמן (מדליית כסף), היו משיגים את דונאלד סאנפורד שלנו ב- 2014. שניהם קבעו אז תוצאה של 44.9 ש' (45.07 ש' ו- 45.08 ש' בתרגום למדידה אלקטרונית) . אוטיס דיוויס הקדים בחזה .

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בספורט ? האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו , הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי , השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר , הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק , המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס , הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד , השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ואחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם . תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים . שיאני עולם מאוחרים יותר בקפיצה לגובה כמו הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מ') והקובני חווייר סוטומאיור (2.45 מ') הוכיחו כי לחזון האנושי הזה יש על מה להתבסס ופסגת היכולת האנושית תמיד ניתנת לכיבוש . הגדרה מדויקת לפי שעה . ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא , על פני כדור הארץ או מחוצה לו , תיעצר האנושות מלֶכֶת . אך אל דאגה וחשש . מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ . הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג . החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך לעד . היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית . ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה . יום יבוא והוא איננו כל כך רחוק , ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה , כוח הזריקה , ההדיפה , ההטלה , והיידוי , גובה הניתור ומרחק הקפיצה שמשיגים הספורטאים במגוון התחרויות השונות בא"ק , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – יימדדו בשברירי אלפיות שנייה , רסיסי גרמים , ופלחי מילימטרים . כנ"ל לגבי השחייה . הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית . האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית . לפחות 25 שיאי עולם וותיקים בא"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב . חלקם יותר משני עשורים  מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל . הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם . הנה הם להלן . שיאי עולם ישנים בא"ק של גברים ונשים שטרם נשברו ומחזיקים מעמד עד עצם היום הזה [1] .

מקצוע                אתלט             מדינה          שיא עולם       תאריך ומקום     סטאטוס

גברים

זריקת דיסקוס     יוּרְגֶן שוּלְט       מזרח גרמניה     74.08 מ'        6 ביוני 1986       טרם נשבר            

                                                                                             נאוברנדנבורג (גרמניה)

יידוי פטיש            יוּרִי סֶדִיק          ברה"מ          86.74 מ'        30 באוגוסט 1986 טרם נשבר      

                                                                                               שטוטגרט

הטלת כידון           יָאן זֶ'לֶזְנִי           צ'כיה           98.48 מ'       25 במאי 1996      טרם נשבר   

                                                                                              יאנה (צ'כיה)

קפיצה משולשת     ג'וֹנַתָּן אֶדוּאָרְדְס   אנגליה        18.29 מ'         7 באוגוסט 1995  טרם נשבר

                                                                                              גטבורג

קפיצה לרוחק        מָיִיק פָּאוּאֶל       ארה"ב         8.95 מ'          30 באוגוסט 1991 טרם נשבר

                                                                                              טוקיו

קפיצה לגובה         חַאוְוֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר  קובה       2.45 מ'          27 ביולי 1993      טרם נשבר

                                                                                             סלמנקה (ספרד)

הדיפת כדור ברזל   רֶנְדִי בָּארְנְס       ארה"ב       23.12 מ'        20 במאי 1990      טרם נשבר

                                                                                             ווסטווד (ארה"ב)         

קפיצה במוט         סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה     אוקראינה     6.14 מ'  נקבע ב- 31 ביולי 1994 ב- ססטרייאר (איטליה). הערה : נשבר ב- 15 בפברואר 2014 בעיר דונייצק – אוקראינה ע"י קופץ המוט צרפתי רנה לאווילאני שקבע 6.16 מ' .

                                                                                                

400 מ'               מָיְיקְל ג'וֹנְסוֹן       ארה"ב        43.18 ש'      26 באוגוסט 1999 טרם נשבר

                                                                                       סביליה (אליפות העולם)

400 מ' משוכות    קֶוִוין יָאנְג           ארה"ב        46.78 ש'      6 באוגוסט 1992  טרם נשבר

                                                                                    אולימפיאדת ברצלונה 1992   

3000 מ'             דניאל קומן         קניה      7:20.67 ד'    1 בספטמבר 1996   טרם נשבר

                                                                                         רייטי (איטליה)

1500 מ'         הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו        3:26.00 ד'   14 ביולי 1998      טרם נשבר        

                                                                                            רומא

ריצת מייל       הישאם אל גארוז'  מרוקו        3:43.13 ד'    7 ביולי 1999        טרם נשבר

                                                                                            רומא

4 פעמים 400 מ'    רביעיית ארה"ב              2:54.29 ד'      22 באוגוסט 1993   טרם נשבר

                                                                                    שטוטגרט (אליפות העולם )

נשים

100 מ'     פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר     ארה"ב    10.49 ש'      16 ביולי 1988        טרם נשבר  

                                                                                  אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

200 מ'    פלורנס גריפית-ג'ויינר     ארה"ב   21.34 ש'        29 בספטמבר 1988  טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988

400 מ'     מַרִיטָה קוֹךְ    מזרח גרמניה        47.60             6 באוקטובר 1985    טרם נשבר

                                                                                   קנברה (אוסטרליה)

800 מ'    יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה      1:53:28 ד'       26 ביולי 1983          טרם נשבר

                                                                                         מינכן

1500 מ'       יוּנֶקְסִיָה קִיוֹ               סין     3:50:46 ד'      11 בספטמבר 1993     טרם נשבר

                                                                                          בייג'ינג

100 מ' משוכות  יוֹרְדַנְקָה דונקובה בולגריה    12.21 ש'        20 באוגוסט 1988     טרם נשבר

                                                                                 סטרה- זגורה (בולגריה)

4 פעמים  100 מ'   מזרח גרמניה                 41.37 ש'        6 באוקטובר 1985     טרם נשבר

                                                                                    קנברה (אוסטרליה)

4 פעמים 400 מ'      ברה"מ                       3:15:17 ד'      1 באוקטובר 1988      טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988  

קפיצה לגובה  סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה  בולגריה  2.09 מ'         30 באוגוסט 1987       טרם נשבר

                                                                                         רומא

קפיצה לרוחק   גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה   ברה"מ    7.52 מ'       11 ביוני 1988           טרם נשבר

                                                                                       לנינגרד

קפיצה משולשת  אִינֶסָה קְרָבֶץ   אוקראינה     15.50 מ'       10 באוגוסט 1995     טרם נשבר

                                                                                          גטבורג    

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'      9 ביולי 1988           טרם נשבר

                                                                                  נאוברנדנבוג (גרמניה)

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ 22.63 מ'     7 ביוני 1987            טרם נשבר

                                                                                       מוסקבה

schult

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) העפיל ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית כשקבע שיא עולם בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08  מ'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

koch

טקסט תמונה :  6 באוקטובר 1985. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של הנשים בריצה למרחק 400  מ' בהישג של 47.60 ש'. שיא העולם הזה בן עשרים ותשע שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. שום אתלטית בתבל איננה מתקרבת לשיא העולם של מריטה קוך. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sotomayor

טקסט תמונה :  27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96  מ'). קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים  2.45  מ'. השיא בן 21 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yang

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברצלונה 1992. האצן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400  מ' משוכות בתוצאה 46.78  ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF כבר 22 שנים. (באדיבות IAAF ו- IOC).

kostadinova

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30  באוגוסט 1987 . האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 27 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה לשיא העולם שלה. (באדיבותIAAF  ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי).   

[1]  עד לרגע של כמעט סיום של מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" בחודש ינואר של שנת 2012 .

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון , כמות ואיכות האימון , הגברת הידע הרפואי והתזונתי , שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום) , וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט ומזרני נחיתה – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים . היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט  ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים . החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

owens 4

טקסט תמונה :  1933 . גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות , מזנק מגומות חפורות , ומתחרה על מסלול פחם . (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס . השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי . לחצנו ידיים . הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו . התפתחה שיחה קצרה . הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו . ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד . נדהמתי .

adidas

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' . המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95  ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני . גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה . חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה . (באדיבות IAAF ו- IOC וגם TELEMEXICO) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 10 באוגוסט 2013 נפתחה במוסקבה אליפות העולם ה- 14 בא"ק . זוהי אחת מההצגות הטלוויזיוניות הגדולות בתבל לצד המשחקים האולימפיים , אליפויות העולם בשחייה , והמונדיאלים . לטלוויזיה הבינלאומית יש חלק עצום בשיווק המסר . מר אלכס גלעדי רב אומן בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והעולמית רשאי להתגאות באחריות הכבדה שהוא חולק כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF . אחד מפוסטים  העבר שנכתבו בבלוג הזה ייוחד להתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית בזירת הא"ק בראשות אלכס גלעדי וכמה מהקולגות הטלוויזיוניות המפורסמים שלו כמו : הפיני ריימו פילץ , השווייצרי ארתור הכלר , הבריטי ג'ון שרוסברי , האמריקני ג'ון גונסאלס , והספרדי מנואל "מנולו" רומרו – אלה שהציבו סטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות העַל בא"ק . אנוכי מתפעל מאלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר – כרעיונַאי טלוויזיה מקורי ובעל דמיון ויכולות . למרות שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באוניברסיטה ידע להוציא לפועל את רעיונותיו הלכה למשה .

ליואשיש שלום,

"להלן תיאור ההתרחשות הנוגעת לי על פני עשרות השנים האחרונות : ב-1981, מיד עם הצטרפותי לרשת NBC  כמנהל אירופה , נתקלתי באירוע שעתיד להתרחש ב-1983 בפעם הראשונה : אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנד . ראיתי בכך הזדמנות, לרשת שלי , לרכוש זכויות טלוויזיה לאירוע חשוב וגדול כנגד מתחרינו מ-ABC, ששלטו אז ללא עוררין באירועי הספורט הבינלאומיים . אבל ABC סימנו את אליפות העולם כ- "עוד תחרות אתלטיקה" ואת המאבק הקשה הייתי צריך לנהל מול NBC .NBC שפופי קומה ונעדרי רוח קרב מאז החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה 1980 , שגזל מהם את היכולת לשדר את המשחקים באמריקה –  היו קשים מאוד לשִכְנוּעַ . כל נימוקי בטלקס העלו תגובות פושרות ביותר . ביוני 1981, הזמנתי את עצמי לניו יורק לישיבה מכרעת ובסופה הוחלט : הולכים על זה. התחלתי להיות מעורב יותר ויותר בהכנות לקראת האירוע הזה לרבות המשא ומתן מול התאחדות האתלטיקה הבינלאומית – IAAF . כך התוודעתי למי שנבחר בספטמבר 1981 לעמוד בראש התאחדות ה- IAAF האיטלקי פרימו נביולו . אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 הייתה לא רק הצלחה תחרותית גדולה . כולם גם השתאו למראה המוצר הטלוויזיוני המשובח והמהודק של הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE  . ההתעניינות שלי באתלטיקה גברה עד מאוד וכך ב- 1985ביקש אותי פרימו נביולו לעמוד בראש וועדת הטלוויזיה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית IAAF – וועדה שלא הייתה קיימת קודם . בטרם השבתי לו צפיתי בשידורי אתלטיקה מכל העולם , הן במתכונת האולימפית , והן במתכונת של תחרויות של ערב אחד , מירוצי שדה , ומרתון . מה שלמדתי היה מדאיג מאוד מבחינה טלוויזיונית . אף במאי לא הציב את המצלמות באותו מקום שהציב במאי אחר . לא היתה תפיסה כוללת ואחידה . לא היה מיקוד לכל מקצוע . היה בלגן ! הסברתי לפרימו נביולו שאם רוצים לקדם את הענף יש לדאוג להחלת כללים נוקשים לצילום האירועים . כך החלטנו לערוך את סמינר הטלוויזיה הגדול בנושא צילום אתלטיקה קלה . הכנס נקבע לאפריל 1986 ברומא , שנה לפני שזו אירחה את אליפות העולם השנייה באתלטיקה . 120 במאים ומפיקים מ- 80 תחנות טלוויזיה השתתפו".

"גייסתי לצדי את טובי המומחים בעולם : ריימו פילץ מפינלנד, ג'ון שרוסברי מה-BBC , ג'ון גונזלס מ-NBC , ארתור הקלר מהטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG , ואת מנואל רומרו מאיגוד השידור האירופי (EBU) שהיה כבר אז ה- "גורו" הגדול בנושאים הטכנולוגיים הטלוויזיוניים . ריימו פילץ הרצה במשך יום שלם , ענף אחר ענף – מצלמה אחרי מצלמה . הוא פירט באריכות נדרשת את הנימוק המקצועי למה הדרך שבה הוא שרטט היא הפתרון הטלוויזיוני הנכון ביותר לריצת ה- 100 מ' , להבדיל מ- 200 , ו/או 400 מטר , לקפיצה לרוחק , לגובה , מוט , ולמקצועות הזריקות , ההדיפות , היידויים , וההטלות – למיניהם . הוא גם חשף את סוד ההצלחה של הטלוויזיה הפינית (YLE) בהלסינקי . בשל המחסור שלהם בניידות שידור בנות 12 ו- 14 מצלמות הם הפכו את החיסרון ליתרון גדול והשתמשו בניידות קטנות למקצועות השונים . וכך ניידת בעלת 4 מצלמות צילמה את הזריקות . ניידת אחרת התמקדה בקפיצות , והניידת העיקרית עסקה במקצועות המסלול , ובניתוב בין כל אלה . היום השני יוחד לתחרויות של ערב אחד וארתור הקלר הבימאי המצטיין של התחרות המפורסמת בציריך פירט את מבנה לוח התחרויות כדי שזה יאפשר לטלוויזיה לדלג בין מצלמות בזמן הנכון במקום הנכון , ולשמור על רצף שירתק את הצופה . ג'ון גונזלס התעמק אחר הצהריים בתחרויות אתלטיקה באולם סגור , וביום השלישי התעמק ג'ון שרוסברי במרוצי השדה ובריצות מרתון .מנואל רומרו סיים את שלושת הימים המחכימים האלה כדי ללמד את כולם איך להשתמש באמצעים הטכניים ביעילות המרבית" .

alex

טקסט תמונה : אוגוסט 2001 . אדמונטון – קנדה . אליפות העולם ה- 8  בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה . אנוכי ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית אלכס גלעדי ומנולו רומרו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אלכס גלעדי , מנולו רומרו , מאיר איינשטיין , ואנוכי . (באדיבות CBC קנדה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"בארוחת הערב המסכמת חיבק אותי פרימו נביולו לעיני כולם , בירך אותי על תרומתי לספורט החשוב הזה , ואמר "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן" . כל ההרצאות הוקלטו ויצא התנ"ך של הדרך הנכונה לצלם תחרויות אתלטיקה. מקסימום המצלמות שנדרשו אז לאליפות עולם או אולימפיאדה היו 18 – 17 מצלמות . באליפות העולם בדייגו – קוריאה ב- 2011 נאלצנו מנואל רומרו ואני לכפות על הקוריאנים לבטל מצלמות ולצמצם אותם לכלל 84 מצלמות ! (כי לבימאים היו יותר מצלמות מיכולתם להכפיף אותם לצרכים) .ברבות השנים חזרנו על הסמינרים האלה בבייג'ינג , בפז – מרוקו , בטוקיו , ובתחילת יוני האחרון של 2013 במוסקבה כדי לעזור לטלוויזיה הרוסית להתארגן ולהבין את ספר הספרים של האתלטיקה הקלה" .

"פרימו נביולו נפטר ב-1999 . מחליפו , למין דיאק מסנגל ביקש ממני להמשיך . אני מכהן בתפקיד כבר 28 שנים אבל הודעתי לנשיא דיאק שהגיע הזמן לפנות את מקומי למישהו צעיר קצת יותר ואני מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין" .

אני שב לאליפות אירופה ה- 22 בא"ק ולפסגת היכולת האנושית בקפיצה לגובה של הגברים והנשים. מומחי הא"ק בארץ נטעו בלב הקוראים והצופים שלהם ציפיות שווא כי שלישיית הקופצים האירופית , שני האוקראינים בוהדן בונדרנקו ואנדרי פרוטצנקו יחדיו עם הרוסי איוון אוחוב מסוגלים לאיים על שיא העולם הישן של הקובני חוויר סוטומאיור 2.45 מ' שנקבע ב- 1993 . בוהדן בונדרנקו ניצח בהישג של 2.35 מ' . אנדרי פרוטצנקו קבע 2.33 מ' . איוון אוחוב הסתפק ב- 2.30 מ' . מים רבים זרמו בירדן מאז החלו תחרויות הקפיצה לגובה בסגנון הפשוט ביותר הקרוי "מספרת" . מטרת הניתור במקצוע הקפיצה לגובה נותרה אחת : להרים את מרכז הכובד מעלה ככל האפשר ולחלוף מעל הרף מבלי להפילו . בעת ביצוע הסגנון בשיא הגובה מעל הרָף מעל הרָף מבצעים האתלטים תנועת גוף ותנועות גפיים על מנת להפעיל את העיקרון המכני של הנמכת מרכז הכובד נמוך ככל האפשר . האידיאליזציה המכנית גורסת כי בעוד הגוף מרחף מעל הרף – מרכז הכובד יימצא נמוך ככל האפשר , אפילו מתחתיו . הרעיון הזה הביא את הקופצים לנטוש את סגנון קפיצת המִסְפֶּרֶת המְיוּשָן ולהחליפו בסגנונות של "גְלִילָת צַד" ו- "גְלִילָת בֶּטֶן" , עד כדי פיתוח קיצוני ומקורי של סגנון חדשני ע"י אתלט – קופץ לגובה אמריקני לָבָן דִיק פוֹסְבֶּרִי (Dick Fosbury) . דיק פוסברי שגובהו האישי התנשא ל- 1.96 מ' נטל את הבכורה במקצוע הזה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (2.24 מ') . סגנון הקפיצה הסנסציוני שלוֹ בעת ההיא  (נקרא על שמו "סגנון פוסברי") בו המעבר מעל הרָף נעשה דרך הגַב ולא הבֶּטֶן , עורר פליאה גדולה בשעתו . ריצ'ארד "דִיק" פוֹסְבֶּרִי סטודנט חכם וסקרן להנדסה ומתמטיקה באוניברסיטת פורטלנד – אורגון , הגיע לחקר ומסקנות הניתור בקפיצה לגובה וביצוע הסגנון בכוחות עצמו בלבד . זה היה חידוש אורגינאלי דרמטי בתחום הקואורדינציה התנועתית שטרם נראתה כמותה עד אז . מהפכה רבתי . היום זאת רוטינה מקובלת . אין שום קופץ לגובה בעולם שמשתמש עוד בסגנון היָשָן של "גְלִילָת בֶּטֶן" .

fosbury 1

טקסט תמונה : קיץ 1968 . האתלט האמריקני ריצ'ארד "דיק" פוסברי (קומתו האישית 1.96 מ') מציג את סגנונו החדשני "סגנון פוסברי" במחנה האימונים של נבחרת ארה"ב לקראת אולימפיאדת מכסיקו 1968 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני) . 

high jump mechanics

טקסט תמונה : ארבעה שרטוטים המסבירים לקוראי הבלוג את חשיבות השימוש בסגנון בקפיצה לגובה . כישרון הניתור של האתלט חשוב – כמוהו גם הסגנון . הקופצים מרימים את מרכז הכובד לגובה זהה בציור b , בציור c , ובציור d   – אך בציור d חולף הקופץ מעל הרף הגבוה ביותר בגלל ניצול נכון של סגנון "גלילת צד" בו מסת הגוף מקבילה לציר הרָף [1] .

[1]  השרטוט לקוח מספרו של ג'פרי דאייסון : "THE  MECHANICS  OF  ATHLETICS" .

osborn

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . האתלט האמריקני הנפלא והרב גוני הרולד אוסבורן (Harold Osborn) , שגובהו האישי 1.78 מ' בלבד , זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בהישג של שיא אולימפי 1.98 מ'. הרולד אוסבורן הוא ממציא סגנון "גלילת בטן" בקפיצה לגובה בו גוף הקופץ מקביל לרף בעת המעבר מעליו (נקרא באנגלית "Western roll") . הרולד אוסבורן היה עילוי ספורטיבי שזכה באולימפיאדת פאריס 1924 גם במדליית הזהב בקרב 10 . ב- 1933 קבע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה 2.03  מ'. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ובאדיבות IOC).

60 שנה אחריו קבע הקובני חאווייר סוטומאיור ב- 1993 את שיאו האלמותי 2.45 מ' בסגנון "פוסברי" שמתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם . חאווייר סוטומאיור היה אלוף אולימפי בקפיצה לגובה באולימפיאדת ברצלונה 1992 בהישג של 2.34 מ' .

הייתי בר מזל באוגוסט 1987 כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלחתי לשכנע את מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל (כמו את קודמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל) כי אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 היא אירוע ספורט בינלאומי חשוב רב עניין שחייב להיות משודר במלואו בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . יוסף "טומי" לפיד אִפְשֵר לי להפיק, לערוך, לשדר, ולנהל את אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי , והיה שותף לדעתי כי העיתונאות הטלוויזיונית דורשת מהשדרים להתייצב בשטח במוקד ההתרחשות ולעשות את עבודתם מעמדת שידור באצטדיון . הטסתי להלסינקי את השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי . ד"ר גלעד וויינגרטן היה הפרשן שלנו בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי . רשת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שימשה Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי ועשתה עבודה מרתקת ומופלאה . מבצע השידורים הישירים מהלסינקי 1983 כפי שתכננתי והפקתי – צלח . התברר גם שהציבור הישראלי מתעניין בתחרויות א"ק ברמתן הגבוהה ולא רק בכדורגל . יוסף "טומי" לפיד היה נרעש מהצלחת השידורים הישירים ומפריון ההפקה והרייטינג . שלא כרגיל התיישב במשרדו והכתיב למנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון מכתב ההערכה הנוגע להפקת מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . זה היה ב- 25 באוגוסט 1983 .

lapid 1

טקסט מסמך : 25 בחודש באוגוסט של שנת 1983 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידור הישירים הממושך של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הייתי מאושר לדעת שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת צועד שלוב זרוע עמי וחושב כמוני שסיקור אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 חייב למצוא את מקומו בין דפיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אורי פורת הסכים לדרישתי כי את המבצע בן עשרת הימים של השידורים הישירים של רומא 1987 יש לעשות מעמדת שידור באצטדיון האולימפי ברומא . שידור Off tube איננו בא בחשבון לעולם . באוגוסט 1987 טסתי לרומא כדי להפיק , לנהל , ולערוך את מבצע השידורים הממושך . נטלתי עמי את השדר נסים קיוויתי ואת הפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד וויינגרטן . במידה רבה שימשה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 מבחן כוחות וניסוי כלים שלי לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 . הייתי בר מזל כבר ביום השני של מבצע שידורי הטלוויזיה של רומא 1987 באותו יום ראשון ההוא בשבוע של 30 באוגוסט 1987 . האליפות העפילה בבת אחת ב- 30 באוגוסט 1983 לשתי פסגות בעלות עניין וסקרנות עצומים : האָצָן הקנדי בן ג'ונסון ניצח את האלוף האולימפי האמריקני קארל לואיס בריצת הגמר ל- 100 מ' , ולא רק זאת , אלא אף הפיק שיא עולם חדש וסנסציוני 9.84 ש' . בן ג'ונסון נחשד כבר אז בנטילת סמי מרץ אסורים אולם המעבדה הרפואית של ה- IAAF בראשות פרופסור ארנה לונגקוויסט (Prof. Arne Ljungqvist) לא מצאה כל הוכחות לכך בשֶתֶּן שלו . בצד השני של האצטדיון האולימפי ברומא קבעה באותו היום ההוא של 30 באוגוסט 1987 האתלטית הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה שיא עולם פנטסטי בקפיצה לגובה לנשים בתוצאה של 2.09 מ'. סטפקה קוסטדינובה (אז בת 22 , קומתה האישית מתנשאת ל- 1.80 מ') חוננה בכישרון ניתור מדהים . היא ניתרה מעל רף הגבוה ב- 29 (עשרים ותשעה) סנטימטרים מגובהה האישי . לא שיערתי אז ששיא העולם החדש ההוא שלה 2.09 מ' יחזיק מעמד כבר 27 (עשרים ושבע) שנים מבלי ששום אתלטית אחרת בעולם תתקרב אליו גם לא בלאנקה וולאסיץ' הקרואטית . בתוקף תפקידי הייתי נוכח באצטדיון האולימפי ברומא ועד ראייה להעפלתה של סטפקה קוסטדינובה לפסגת היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה . מאוחר יותר נודע לי שהיא גם שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של בולגריה . סטפקה קוסטדינובה זכתה במדליית הזהב האולימפית בקפיצה לגובה באולימפיאדת אטלנטה 1996 (הייתה כבר אימא בת 31) בהישג של 2.05 מ' .

yoash 7

טקסט תמונה : יום ראשון – 30 באוגוסט 1987 . הימים ההם – הזמן ההוא. האצטדיון האולימפי ברומא . אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן , השדר נסים קיוויתי , ואנוכי מתבונן במשקפת במתחולל באצטדיון. עיקרון העיתונאות הטלוויזיונית כפי שאני הבנתי אותו המעניק מעל לכל ספק חשיבות הראשונה במעלה לשידור ישיר מהשטח ודיווח ממוקד ההתרחשויות – נתמך ע"י כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקופצות לגובה באליפות אירופה ה- 22 בא"ק בציריך 2014 לא סיכנו כלל ועיקר את שיא העולם של הבולגרייה הוותיק סטפקה קוסטדינובה 2.09 מ' . המנצחת הספרדייה רות ביתיא (Ruth Beitia) קבעה תוצאה של 2.01 מ' .

סוף הפוסט מס 425.