הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 297. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה : במידה ונפלה שגיאה ו/או טעות במתן קרדיט לצלמי התמונות אנוכי מבקש להעיר את תשומת לבי כדי שאתקן את הדרוש תיקון .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 297 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום שלישי – 8 באוקטובר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 297. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 1 שומר על בכורת הרייטינג שלו מול ערוץ 10 בשעה שהוא עוסק בשידורים ישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל . השידור הישיר שלשום (יום ראשון – 6 באוקטובר 2013) מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את ההתמודדות בין מכבי חיפה לבין הפועל באר שבע במחזור ה- 5 (0 : 0) מוכיחה זאת שוב . הרייטינג בשני מגזרי משקי הבית של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" מעניק רוח גבית לשידור הציבורי בשעות שבין 20.45 ל- 23.00 . מדהים להיווכח כי בשעת הערב של יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 בין שש בערב לשמונה בערב צובר ערוץ 1 רייטינג עלוב שנע בין מינימום של % 0.3 לבין % 3.0 (ואפילו פחות במדידה בשעתיים הללו במגזר של "כלל האוכלוסייה") אולם מתעורר בשידור "מבט" ב- 19.50 וקם על רגליו שעה מאוחר יותר ב- 20.45 כאשר מתחיל השידור הישיר של המשחק מכבי חיפה נגד הפועל באר שבע . ערוץ 1 שאמור להיות פאר השידור הציבורי נמצא היום בסכנת חיים . מביך במידה רבה ואולי באותה נשימה כלל לא מוזר כי דווקא שידורי הכדורגל הבלעדיים מאפשרים לשידור הציבורי לצוף מעֵת לעֵת מעל למים . בעוד השידור הישיר של משחק הכדורגל באחריות ערוץ 1 מביס את ערוץ 10 (עוסק מ- 21.00 בתוכנית "הורים רוצחים" בהנחיית גב' אורלי ווילנאי ומר גיא מרוז) , הרי שערוץ 2 שהפך לבית חרושת לרייטינג בפני עצמו , ומי שמשדר בין 21.00 ל- 23.00 סרטי תעודה של יומני מלחמת יום הכיפורים מאוקטובר 1973 , קובר בעוצמת המִדְרוּג שלו כליל את ערוץ 1 וערוץ 10 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד.

הכיסוי הטלוויזיוני של ערוץ 1 שלשום את המשחק מכבי חיפה – הפועל באר שבע 0 : 0 הוא רוטיני , מניח את הדעת , ומחזיק מעמד למרות התוצאה המאכזבת . תמוה מאוד כיצד עדיין באוקטובר 2013 אין מצלמות SSM כלולות במִפְרָט הציוד של ניידת "מִזְמוֹר" באחריות המהנדס דָנִי לָנְקְרִי ובכך הופכות את המלאכה העיתונאית של בימאי ניידת השידור ג'ימי סובחי לשבלונית . צילומי ספורט בשידורים ישירים בטלוויזיה לרבות משחקי כדורגל ואשר נעדרים הילוכים חוזרים מזוויות התבוננות שונות במהירות איטית מאוד אינם עוד מרתקים ושובי עין . צילומי הכדורגל של ערוץ 1 בליגת בעל ב- 2013 חשופים להשוואה עם המתחולל בערוצי 5 בכבלים וערוצי הספורט של "צ'ארלטון" . ערוצי הנישה האלה מייבאים ארצה את ה- "Premier League" האנגלית , הליגות הספרדית והגרמנית , ומעל לכל את ה- "Champions League" – שמכוסים בסטנדרט טלוויזיוני גבוה רוויים צילומים בהילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) – ובכך מטילים צֵל כבד על ניידת "מִזְמוֹר" של דני לנקרי.

בחודש דצמבר של שנת 1983 נתקלתי לראשונה בטכנולוגיית הצילום הטלוויזיונית המרהיבה ב- SSM  בעת ביקורי בפגישת ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) הראשונה בלוס אנג'לס שעסקה ודנה בהפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (12.8.1984 – 28.7.1984) . רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ששימשה Host broadcaster אולימפי ובראשה נשיא חטיבות הספורט והחדשות של הרשת רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) והמהנדס הראשי של ABC בּוֹבּ טְרָאקִינְגֶ'ר (Bob Trachinger) הציגו בפגישה ההיא את יכולתם וכישרונם הטלוויזיוני המרשימים וחשפו בפני משתתפי ה- WBM את המצאת מצלמת ה- SSM . מצלמת ה- SSM היקרה נחשבה בימים ההם לחידוש טכנולוגי מפליג ולשיא השִכלול הטלוויזיוני . היא הוצבה אז בשלושה מוקדים אולימפיים בלבד בתחרויות הא"ק , ההתעמלות , והקפיצות למים . ברור שהיא שינתה מקצה לקצה את עונג חוויית הצפייה בטלוויזיה . ראוי לציין למען קוראי הבלוג את העובדה הטלוויזיונית הבאה : בעת סיקור משחק כדורגל בשידור ישיר המצלמות המובילות (Leading Cameras) נוטלות חלק חשוב ביותר ומהותי בסיקור ונמצאות ב- "אוויר" כ- % 70 – % 65 מזמן הכיסוי הכללי, אולם מצלמות ה- SSM הן אלה שמשאירות חותם.

arledge

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו רון ארלדג' (Roone Arledge) נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . אחד מחלוצי הטלוויזיה VJAUCHO Uהמפורסמים ביותר בכל הזמנים והמשפיעים ביותר מאז סוף שנות ה- 50 של המאה שעברה על התפתחות שידורי הטלוויזיה בתחום סיקור הספורט והחדשות. (באדיבות ABC) .

trachinger

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger) מהנדס הטלוויזיה הראשי רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ומי שאחראי על כמה מההמצאות הטכנולוגיות החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה , ביניהן המצאת ה- Replay ב- 1961 , כמו גם אבי חזון השימוש במצלמת ה- SSM בשידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 . (באדיבות ABC) .

yoash 4טקסט תמונה : דצמבר 1983 . לוס אנג'לס – ארה"ב . אנוכי בעת פגישת ה- WBM הראשונה שנערכה בלוס אנג'לס (World Broadcasters Meeting) ועסקה בלימוד והכנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה שנועדו לכסות את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 . ברקע שחקן הכדורסל הענק (2.18 מ') והמפורסם של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס לו אלסינדור (Lew Alcindor) שהחליף את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

raiting 1

טקסט מסמך (1) : יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 18.00 ל- 20.44 בשני מגזרי המדיה של "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית" . בין שש לשמונה בערב השידור הציבורי נעלם ממפת המדרוג . (באדיבות וועדת המדרוג) .

raiting 2

טקסט מסמך (2) : יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 20.30 ל- 23.14 בשני מגזרי המדיה של "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית" . ערוץ 1 הציבורי מתחרה בשוויון כוחות עם ערוץ 10 אך ניגף בפני ערוץ 2 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

הערה 4 : סיקור מותו והלווייתו אמש של מר"ן עובדיה יוסף בן 93 בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) עבר את גדותיו, הפך ל- Over doing , ומעורר מחשבות . חלקן נוגות . אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 השתפכו והעניקו אין ספור תארים , דברי שבח , ומילות הערכה לגדולתו התורנית והצניעו את הקלקולים שלו . המתעד אמנון לוי הצטייר אמש כמעין חנפן – מתחסד לאומי בשעה שהותיר הרחק מאחור בדוקומנטציה שלו את המדינאית הנאורה והאמיצה גב' שולמית אלוני מי שהותקפה התקפות נאצה מילוליות חסרות תקדים ע"י עובדיה יוסף (רק משלא קיבלה את מרותו והתנגדה לדרכו ומורשתו הפוליטית – דתית) . בכך התקרב לדרגת חומרת ההתרפסות של נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול בערב בהתייחסותם לפועלו של המר"ן עובדיה יוסף . חנפנות בלתי נסבלת של ראשי המדינה . עצוב לשמוע ש- שמעון פרס קובע בנחרצות כי דעתנותו התורנית של עובדיה יוסף משולה "לעומק של תהום וגובה של נשגבות" , ואיננו מתייחס כהוא זה לקעקוע ולשֶבֶר הפוליטי – מוסרי שיצר האיש בחברה הישראלית . כמו כן אין נשיא המדינה שמעון פרס מגנה את ההתקפות וההסתות המילוליות הפראיות משוללות כל רסן של הרב עובדיה יוסף נגד ציבור חילוני ענק המהווה את חוט השדרה של המדינה באִצטלה של גדול בתורה . אנוכי איש חילוני שמאמין באמונה שלי באלוהים בדרכי שלי . את אמונתי זאת בקב"ה ואת התייצבותי בין אלוהים לבין מצפוני ונפתולי נפשי אינני זקוק לחלוק עם שום מתווך . אינני מרגיש שום חובה לדווח על כך לרב כזה ו/או אחר . ערוץ 10 בסיקורו הרחב הצניע את העובדה המרה כי עובדיה יוסף הצליח (גם בעזרת מנהיגים דתיים נוספים) בסופו של דבר לחצות את האומה הישראלית לשניים . גדולתו בתורה אוֹבֶדֶת בשעה שהוא מקלל , מנאץ , ומגדף מיליוני אנשים חילוניים אמיצים ו- יישרי דרך שחולקים על דרכו , ובשעה שאיננו תובע ממעריציו את החובה האלמנטרית היסודית והראשונית של כל אזרח במדינת ישראל להתגייס לצה"ל ל- שירות צבאי קרבי . הסצנה המגוחכת ביותר בשידורי אֶמֶש הייתה תחינתו הבוכייה בפני שר האוצר לשעבר מר יובל שטייניץ לחוס על צאן מַרְעִיתּוֹ אנשים מזי רעב שאין להם מה לאכול . אנשים שלא עובדים למחייתם , אינם יצרניים , ומסתתרים במקום זאת באוהלה של תורה בשם לימוד ושינון החומר כביכול – ברור שאין להם מה לאכול . עובדיה יוסף (ודומיו) חולל קרע רחב וטרגדיה עמוקה בשעה שחילק את העם לשניים . הסיפורים המטומטמים אמש על לימודיו בתורה ובקודש של עובדיה יוסף אפילו באוטובוס והתעלמותו אפילו מהאדם הקרוב לו ביותר מרעייתו מרגלית הזקוקה לעזרתו , חושפים עליבות אנושית שאין לתארה . הרכילות הזאת בינו לבין אשתו בתוך המשפחה לא מזיזה לי וגם לא מעניינת אותי . מעצבן אותי כי הכותרת הראשית אמש של אסון פילוג וחציית האומה הישראלית לשניים ע"י עובדיה יוסף במשך שנים רבות בשם לימוד התורה יחדיו עם הצעד הפוליטי של מיסוד תנועת ש"ס הספרדית בהנהגתו , וההטפה לא לשרת שירות קרבי בצבא ולהצטנף בישיבות במקום לצאת לעבוד – נדחקה לשוליים , הוצנעה , והוסתרה באקראי (ואולי לא) – ע"י כתבי ערוץ 10 רביב דרוקר , דובי גילהר , גיא זוהר , נדב פרי ואחרים . החֶבְרֶה האלה שיודעים אומנם את מלאכתם העיתונאית לא שירתו שירות קרבי בצה"ל . הם מעולם לא החזיקו רובה ביד אלא מיקרופון ונַגְרָה בלבד ואף פעם לא נדרשו להתייצב בחזית המלחמה ולהתמודד עם הדילמה הנוראית של הרצון לחיות בכל מחיר מול הנכונות לחרף נפשך ולהקריב את חייך למען המדינה . הם היו בסך הכל שדרנים ברדיו גלי צה"ל . העיתונאים האלה מערוץ 10 שלא התייצבו בעצמם מול מַר המָוֶות , עסקו אתמול בערב (יום שני – 7 באוקטובר 2013) בכל מיני תחזיות פוליטיות משעממות שחוזרות על עצמן , לרבות עתידה של ש"ס ואחרית הימים של אריה דרעי ואלי ישי , כאילו רק זה מה שחשוב באמת . למתבונן מהצד נראה כי קיימת קורלציה בין כתבי רדיו גלי צה"ל מהימים ההם שתרומתם הצבאית כחיילים משולה לכלום ולא חוו חוויה של קרב ומלחמה לבין אותם שדרני גלי צה"ל שהפכו ברבות הימים לכתבי ערוץ 10 היום ואשר נמנעו מלהכריז אמש בכותרת ראשית בריש גלי מול צופיהם , כי מר"ן עובדיה יוסף הוא שפילג את עם ישראל לשניים , ולא רק זאת , אלא הותיר מאחוריו את מאמיניו עניים ודלים שחלק מהם משתמטים בגלוי לאור השמש לא רק מתעסוקה אזרחית שאמורה לפרנס אותם ואת בני ביתם , אלא גם משירות צבאי קרבי . אנוכי מדגיש שירות צבאי קרבי ולא שירות באפסנאות ו/או הסתפקות בעבודות שירות תחת פקודותיו של רס"ר המחנה . שירות צבאי קרבי גם בימינו אנו ב- גולני , גבעתי , צנחנים , שריון , תותחנים , חיל האוויר וביחידות קרביות אחרות , ושירות קרבי במילואים הוא משימתו החשובה ביותר, זכותו וחובתו , וגולת הכותרת של כל  אזרח ישראלי באשר הוא . במצב עניינים זה אין שום סיכוי לתקומתו של עם ישראל בארצו אם רק חצי ממנו עובד ומתפרנס ומגן על גבולות המדינה , ואילו חציו השני מתבטל ומשתמט כדרך חיים ב- "אוהלה של תורה" על פי המלצה של איש גדול בתורה שמטנף את פיו כלפי החולקים עליו ומשמש עבור מאות אלפים מודל לחיקוי שנוי מאוד במחלוקת . הטענות שלי מופנות בראש וראשונה למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז ולשורת כתביו שלפחות אמש התגלה כרוֹטִינִית , כְּנוּעָה , ו- נַסְגָנִית . ורק אח"כ לתומכי מר"ן עובדיה יוסף . תיעוד מסכת חייו של הרב עובדיה יוסף ומסע הלווייתו אמש בערוץ 10 לוותה לא פעם ולא פעמיים בהתחסדות והתרפסות צורמות על חשבון דיווח עובדות אמת לציבור .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 6). כל הזכויות שמורות.

הקדמה (2) 

ההקדמה כוללת חלק מהמחקר שלי אודות רקע התקופה ההיא שעוסק בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער. תמצית המנהיגות הטלוויזיונית איננה מסתכמת ולא נבחנת בקניית כרטיסי טיסה והטסת שדרני ספורט ליעדי השידור השונים בחו"ל לרבות מונדיאל ספרד 1982. מנהיגות טלוויזיונית בעלת חזון ויכולות מייצגת מאמץ שידור רצוף בלתי נלאה לאורך זמן. מנהיגות טלוויזיונית מגלה דבקות במשימה ללא פשרות לאורכן של שנים רבות באין סוף תחומים של תכנון והפקה ויכולת הוצאה לפועל הלכה למעשה, צילום, שידור, פרשנות, ומסירת אינפורמציה עיתונאית לציבור מהשטח. ההדגשה מהשטח ממוקדי ההתרחשויות. הערך העליון של ניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי גרס ראשית דבר שידור מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל ובהיכלי הכדורסל, מעמדות שידור הסמוכות למסלולי הא"ק, מבריכות השחייה, ומאולמות ההתעמלות. בארץ כמו גם בעולם הרחב. דיווח בשיטת ה- Off tube (בעיקר בעת שידורים ישירים) הוא מעשה עיתונאי נִקְלֶה, במידה לא מועטה מעשה הוֹנָאָה, במידה רבה מעשה מְזוּיָף, ובסיכומו של דבר מעשה בָּזוּי ולגלגני כלפי צופי הטלוויזיה באשר הם . האשמה איננה מוטלת רק לפתחן של ההנהלות שמחליטות בהבל פה על שידור Off tube אלא שרויה גם ליד מפתן דלתם של המשת"פים, כל מיני שדרנים כנועים, שמסכימים לאבד את כבודם וריבונותם, רק כדי לשמור על שלום בית מטופש ומלאכותי עם מעסיקיהם.

הקמת מגדלים ומיסוד עמדות צילום ותקשורת בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית (2)

אנוכי ממשיך ליזום ולקדם הקמת מתקני ומגדלי צילום ושידור באצטדיוני הכדורגל בארץ ובאתרי ספורט אחרים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

אין נער בעמק הירדן שלמד בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" ולא קרא את שיריה של המשוררת הנערצת רָחֵל ביניהם "כינרת" , שיר שכתבה ב- 1927 . המלחינה והמשוררת נעמי שמר העניקה לו תהילת עולם וחיי נצח (כפי שהמלחין סשה ארגוב העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "הרעות" של חיים גורי , וכפי שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "זמר נוגה" אף הוא של רחל המשוררת) . לא העליתי אז בדעתי כי בחלוף שנות דור ישמש השיר ההוא תפאורה בכתבת טלוויזיה בנושא ספורטיבי . בחג הסוכות באוקטובר 1980 החלטתי להעניק ב- "מבט ספורט" חשיפה טלוויזיונית לאליפות ישראל בסקי מים שנערכה ב- "חוף הגיא" בטבריה ולגיבור האליפות נער בן 18 בשם משה גנזי . מנגד השקיפו הרי גולן . יצאתי לסיור קדם הפקה במוקד ההתרחשות כדי תכנן ולאתר זוויות צילום ולוודא את מיקום המצלמות בחוף . בתום סיור קדם ההפקה חזרתי לירושלים ולקחתי עמי לטבריה את המגישה הקבועה שלי גב' אורלי יניב , את הבימאי הקבוע שלי יואב פלג , את הצלמים והצוות ההנדסי , וכמובן את הריגרים כדי שיקימו עבורי את "מגדלי בלולו" . שני הצלמים שהופקדו על המצלמות האלקטרוניות היו קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן (ספיטירקי) שכונה בפי כל "סאלו" . שני החברה האלה ילידי ארגנטינה קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן היו יהודים ציוניים כמו כל יהודי ארגנטינה והחליטו לפני שנים רבות לעלות מבואנוס איירס לישראל כדי לבנות כאן את ביתם . בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי קשור במשך שנים רבות לצלמים ולטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . חייתי אתם וביניהם . אהבתי והערכתי אותם . לשידור הציבורי לא הייתה תקומה בלעדיהם.  Shot הפתיחה הפסטורלי של אותה הכתבה ההיא אודות אליפות ישראל בסקי מים באוקטובר 1980 במימי הכינרת הראה את את אורלי יניב ב- Stand up משדרת את האליפות , כשברקע תמונת ה- Video שלה מבצבצים הרי גולן , וברקע ה- Audio שלה מתנגן לרגע קט שירה של רחל "כינרת" ומילות השיר , "שם הרי גולן הושט היד וגע הם…" . צופי "מבט ספורט" שהיו מכורים לכדורגל הוכו בתדהמה נוכח שידור כתבה שעוסקת באליפות ישראל בסקי מים ושירה של המשוררת רחל משמש פס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי שלה . משה גנזי הפך גיבור ספורט ישראלי לרגע קט.

rachel 1

טקסט תמונה : "רחל" ספרו המצוין והבלתי נשכח של העיתונאי וההיסטוריון אורי מילשטיין (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן) .

rachel 2

טקסט מסמך : שירה של המשוררת רחל "כינרת" מ- 1927 . (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן) .

peleg 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה . חטיבת הספורט מכסה את אליפות ישראל בסקי מים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזרת ההפקה עדה קרן , המגישה אורלי יניב , אלוף ישראל בסקי מים הנער משה גנזי (בן 18) , ונערת הקאראקטר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוזי קוקה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

peleg 2

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה . זהו בימאי הטלוויזיה המצטיין ספורט וחדשות יואב פלג בן קיבוץ אושה בגוש זבולון . בימאי טלוויזיה ייחודי ומקורי בלתי נשכח עבורי . אהבתי והערכתי אותו עד למאוד . יצאתי עמו אלפי פעמים לשדות המערכה הטלוויזיוניים ומעולם לא הפסדתי . אי אפשר היה ליפול עמו . איש קר רוח ובעל תעוזה , מוכשר , חרוץ , ומסור מאוד לתפקידיו בטלוויזיה . שירת בצה"ל בצנחנים והיה מדריך צניחה בעל מוניטין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

peleg 3

טקסט תמונה :  סתיו  1980 . חג סוכות . טבריה . "חוף הגיא" בכינרת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים . כרגיל את מגדלי הצילום המודולריים והשימושיים הקימו נערי בלולו (צילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

peleg 4

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980 . טבריה . "חוף הגיא" בכינרת . הצלמים קארלוס פופ (התחתון מימין) ושלמה גרשנגורן מצלמים את אליפות ישראל בסקי מים . באליפות ניצח משה גנזי . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גורלו של רדיו "קול ישראל" הנוגע לעמדות שידור באצטדיונים היה עַגוּם עוד יותר מזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שדרי התוכנית הפופולארית "שירים ושערים" נדרשו לדווח מגובה הדֶשֶא , ולעולם ללא קורת גג . הם עבדו בתנאים קשים , חשופים תמיד לרוחות , גשם , ואו שמש , ולוויכוחים אין ספור עם הסדרנים . עמדת השידור של אנשי הרדיו מוקמה אומנם במרכז המגרש אך זאת הייתה תצפית קרקעית לכל דבר בלתי מוגנת . המיקום הגרוע ביותר של כל שַדָּר כדורגל באשר הוא . קשה להאמין שנחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו הממלכתי הנודע ורב המוניטין , שאב את האינפורמציה שלו מנקודת התצפית הגרועה ביותר במגרש , ושידר את שידוריו הישירים הנודעים בעמידה היכן שהוא בקצה כר הדֶשֶא ומגובה פני הקרקע .

nehemiah

טקסט תמונה :  4 בדצמבר 1969 . אִצטדיון ר"ג . נחמיה בן אברהם (עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ב- 4 בדצמבר 1969 מגובה הדשא באצטדיון ר"ג את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 . זאת הייתה נקודת התצפית הגרועה ביותר לכל שדר טלוויזיה ורדיו באשר הוא . לימינו של נחמיה בן – אברהם ניצב עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני מעיתון "חדשות הספורט" . (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם אלמנתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התאחדות הכדורגל וקבוצותיה לא עשו דָבָר במשך חמש עשרה שנה כדי להקים מגדלי צילום ועמדות שידור , וגם כדי לתמוך בתשתיות התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ו- "קול ישראל" , הנוגעות למיסוד טלפוניה , קווי שידור 4W , ותמסורות מיקרוגל (Microwave) . שערורייה . קשה להאמין היום באילו תנאי עבודה ירודים של הפקה , צילום , ושידור עבדנו בימים ההם . זאת הייתה תקופת החלוציות בטלוויזיה הישראלית . איש במחלקת הספורט בראשות דן שילון ואלכס גלעדי לא עשה שם חשבון ותרם את מלוא כישרונו ומרצו לטובת המָסָך הקדוֹש .

היה חייב לבוא שינוי דרסטי לא רק בשיפור תנאי הצילום המבישים במגרשים אלא גם הטבה משמעותית בצורת העבודה . היינו חייבים למצוא דרך לבוֹדֵד את פרישת הציוד ועובדי ניידות השידור במשחקים מקהל הצופים ומקבוצות אוהדים שלעיתים היו אלימים . בשבת – 12 בדצמבר 1981 שלחתי למגרש בשכונת התקווה את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרות עובדיה לצלם את המשחק בני יהודה נגד הפועל ת"א . הפועל ת"א ניצחה 2 : 0 . התוצאה הזאת לא מצאה חן בעיני חלק מאוהדי בני יהודה שהחליטו לתקוף במכות ובמקלות ואבנים ולכלות את זעמם בעובדי הניידת וציוד הצילום היקר . הבימאי צבי סלפון נפצע קשה והובהל לבית החולים . שַדָּר המשחק נסים קיוויתי ועובדים נוספים חולצו בידי ניידת משטרה .

למחרת התקרית הקשה הוציא אלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מסמך חריף בתוכנו וחסר תקדים  שבו תבע ממני להתרחק לאלתר מאתר ספורט במדינת ישראל . מדובר במגרש הכדורגל בשכונת התקווה  מחשש לביטחון עובדי הטלוויזיה [1] .

lapid 1

טקסט מסמך : 13 בדצמבר 1981 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנוגע לפרשת ההתפרעות של אוהדי קבוצת בני יהודה ת"א בשכונת התקווה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אל  :  יואש אלרואי באמצעות יצחק שמעוני וטוביה סער

בעקבות התקרית שאירעה אתמול במגרש בני יהודה , בה הוכה באכזריות וללא עוול בכפיו הבימאי צבי סלפון , ואף נשברה מצלמה שלנו , אני מורה לך שלא לשדר עוד משחקי כדורגל ממגרש זה , אלא אם כן יתקיימו שני התנאים הבאים :

1. הנהלת קבוצת הכדורגל של בני יהודה תתנצל על מה שקרה .

2. ייעשו סידורים נאותים כדי להבטיח בעתיד את שלומם של עובדי רשות השידור ושל ציודה .

בברכה ,

יוסף לפיד

באותו השבוע בו חטפנו מכות במגרש קבוצת בני יהודה בשכונת התקווה בתל אביב נפגשתי לשיחה ארוכה עם ניצב אברהם תורג'מן מפקד משטרת מרחב תל אביב . קצין המשטרה הבטיח בו במקום ללא חוכמות להקצות כוחות משטרה לאבטחת עובדי ניידות השידור בכל מגרשי הכדורגל במרחב ת"א . היה ברור עכשיו שניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומפעיליהן הפכו להיות מטרת לפגיעה , התנכלות , ועוינות של חלק מהאוהדים במגרשים השונים . מוזר ומביך כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדה את אירועי החברה , הכלכלה , צבא וביטחון , ספורט , אומנות , ותיאטרון במדינת ישראל נזקקה להגנת המשטרה מפני צופיה שלה , אזרחי המדינה כמוני וכמוך .

police 1

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 . שוטר מאבטח את ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחת מהפקות הכדורגל שלה . אוהדי הכדורגל האשימו מעת לעת את הטלוויזיה הישראלית בהפסדי קבוצותיהם ולא היססו להרים יד ולהתנכל לעובדים כמו גם ליידות אבנים בניידות השידור ולזרוק עליהן לפידים בוערים . זה קרה בעבר במגרש ימק"א בירושלים ועכשיו בשכונת התקווה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

moni 1

טקסט תמונה : הצלם הוותיק , החרוץ , והמצוין מוני שם טוב מצלם אירוע ספורט מתמשך מתוך קהל . זהו מצב "מסוכן" תרתי משמע . פרישת כבלי החשמל והכבלים של המצלמות והסאונד בין שורות הקהל מסכנת את ביטחון השידור וגם את בטיחותם של הצופים . אנשי הטלוויזיה היו חשופים פעמים רבות לגחמותיו של הקהל אותו הם משרתים . (צילום ותיעוד יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בשבת – 17 במאי 1975 הותקפנו באלימות רבה במגרש ימק"א ע"י אוהדי בית"ר ירושלים . על ניידת השידור שחנתה בצדו הדרומי של המגרש צר המידות נזרקו אבנים ומוטות ברזל מידי אוהדים אלימים . הוטח בה אף לפיד בוער כדי להציתה . קבוצת בית"ר ירושלים תחת ניהולו של יו"ר המועדון אליעזר "לייזי" ריבלין אחיו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין , ספגה באותה שבת הפסד ביתי 3 : 2 למכבי פ"ת וירדה יחד עם הקבוצה שניצחה אותה וגם עם קבוצת מכבי יפו לליגה א' . לטיב מזלה של בית"ר ירושלים ושתי היורדות האחרות הוקפאו באותה העונה ברגע האחרון כל הירידות מהליגה הלאומית ע"י התאחדות הכדורגל שקיבלה את ההמלצה של וועדת בדיקה מיוחדת מטעם הכנסת שחקרה את הטענות לשחיתות בכדורגל הישראלי . בעקבות ההקפאה מנתה הליגה הלאומית בכדורגל בעונת  1976 – 1975 מספר שיא של 18 קבוצות . האוהדים הנאמנים מצאו מייד את האשמים בהפסדה של בית"ר ירושלים . כמובן הטלוויזיה הישראלית ועובדיה . ההתנכלות לעובדים ולציוד הטכני מצד חלק מהאוהדים הפרועים במגרש ימק"א התווסף לתנאי ההפקה המבישים במקום , פרישת ציוד בלתי אפשרית כמעט ועמדות צילום עלובות . מגרש ימק"א היה הפרובלמאטי ביותר מבין כל המגרשים בליגה הלאומית בשנות ה- 70 . הצבת מצלמות אחוריות מאחורי יציע האבן הדרומי ו/או על יציע העץ הצפוני הייתה בלתי אפשרית לחלוטין . תמונת הטלוויזיה שהופקה באִצטדיון ימק"א הייתה ענייה ודלה . משטרת ירושלים התייחסה בדרך כלל בסלחנות לסכנה שנשקפה לצופים ביציעים האלו . פעם באחד המשחקים אסרה המשטרה על הצופים להתנחל ביציע העץ והניחה עליו גדר תיל . האוהדים השרופים שבכל זאת קנו כרטיסים למשחק טיפסו והתיישבו על ענפי הבְּרוֹשים שצמחו בצדו המזרחי של המגרש . מחזה סוריאליסטי . המראה הבלתי מציאותי הזה גרר את אחד מאוהדיה המובהקים של בית"ר ירושלים נִסִים "סימיקו" שַלֵם להשתמש בניסוח מבריק כדי לתאר את המצב העלוב . כך אמר למצלמה של הצלם הוותיק משה ניניו ולכתב משה גרטל : "המגרש בימק"א הוא היחיד בעולם שבו מונחות קונצרטינות על היציעים והאוהדים יושבים על העֵצים" . זה היה נכון . אמירה של קופירייטר .

simiko

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 . ירושלים . נסים "סימיקו" שלם אוהד מושבע של בית"ר ירושלים וקופירייטר מבריק (בחולצת טריקו לבנה נשען על קביים) בחזית הקיוסק שלו ברח' המלך ג'ורג' בירושלים . (התמונה באדיבות סימיקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שלוש פעמים בהיסטוריה של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הותקפו ציוותי הצילום שלה באלימות פיסית בעת עבודתם בכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל .

הפעם הראשונה הייתה במאי 1975 במגרש ימק"א בירושלים בו הפסידה בית"ר ירושלים 2 : 3 למכבי פ"ת , בפעם השנייה זה קרה בדצמבר 1981 במגרש בשכונת התקווה בו הפסידה בני יהודה 0 : 2 לקבוצת הפועל ת"א , ובשבת – 26 בספטמבר 1987 באִצטדיון "בלומפילד" במשחק בו אירחה האלופה בית"ר ירושלים את הפועל כפר סבא . בפעמיים הראשונות היו אלו קבוצות אוהדים ברוטאליות שתקפו את ציוותי הצילום באשמה שהטלוויזיה שמביאה את ניידות השידור למגרשים מביאה עִמן גם מזל רע . העונש שהוטל על עובדי הטלוויזיה היה הכאתם בידי האוהדים . התקיפה השלישית הייתה החמורה מכולן . התוקף האַלים היה מאמן בית"ר ירושלים בהווה שהיה גם פרשן כדורגל בהזדמנויות שונות בעבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . קוראים לו מרדכי שפיגלר . מכנים אותו מוטל'ה [2] . מרדכי שפיגלר בעט בציוד של צֶוֶות הצילום מהטלוויזיה הישראלית בראשותו של הכתב משה גרטל שהגיע מירושלים לאִצטדיון "בלומפילד" כדי לתעד את ראשית עבודתו כמאמן במועדון שהוא אלוף המדינה בכדורגל . מרדכי שפיגלר שבר את ה- Nagra (מכשיר רָשַם קוֹל בשימוש טכנאי הטלוויזיה) והכריז למיקרופון הפתוח שהקליט את דבריו לפני שיצא מכלל פעולה , "חוֹלירות שכמותכם אתם מסיתים את הקהל נגדי" .

yoash 13

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1987 . אני מעניק ריאיון לכתבת עיתון "על המשמר" גב' אתי רונאל הנוגע לתקיפתו של מאמן בית"ר ירושלים מרדכי שפיגלר את צוות הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק בית"ר ירושלים – הפועל כפר סבא באצטדיון "בלומפילד" ביפו . (ארכיון "על המשמר) .

זה היה מעשה נבזי . האיש הרים יד ורגל על עיתונאים בעת עבודתם . איש הקוֹל אִילָן מַנֶס הגיש תלונה פלילית נגד התוקף במשטרת יפו . ביקשתי את המנכ"ל אורי פורת למנות וועדת חקירה לבדיקת המקרה השערורייתי והנפשע הזה חסר התקדים . מרדכי שפיגלר שנבהל מהאלימות של עצמו הצהיר מייד , "אם הם רוצים אני אשלם את הנֶזֶק" . הפרשה המכוערת גוועה מאליה אך לא נשכחה .

yoash 14

טקסט תמונה :  מרדכי שפיגלר (משמאל) היה שחקן כדורגל גדול אך מאמן כושל . הוא תקף את צוות הטלוויזיה בראשותו של הכתב משה גרטל (מימין) שהגיע לאצטדיון 'בלומפילד' כדי לכסות את משחק האלופה בית"ר ירושלים נגד הפועל כפ"ס בשבת – 26 בספטמבר 1987 . מרדכי שפיגלר טפל על צוות הטלוויזיה אשמה חמורה . הוא טען שצוות הצילום מביא מזל רע לקבוצת בית"ר ירושלים . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בעיקבות האלימות הקשה נגד עובדי הטלוויזיה החלטנו לצלם מעתה ואילך את משחקי בית"ר ירושלים והפועל ירושלים הנערכים במגרש ימק"א מחוץ למגרש , אלא מדירה פרטית של משפחת גב' זיוה אומידבר בקומה השלישית של אחת הדירות באחד הבתים ברחוב לינקולן שהשקיפה על המגרש מצדו המערבי . זווית הצילום של המצלמה המובילה (Leading Camera) מהדירה הייתה טובה . משפחת אומידבר הנחמדה זאת שמוצאה מפרס הסכימה מייד להשכיר את סלון ביתה מידי שבת במשך שנים רבות תמורת סכום צנוע למִבצעי הצילום של משחקי הבית של בית"ר ירושלים במגרש ימק"א . הצבנו שם שתי מצלמות אלקטרוניות גדולות . ניידת השידור הגדולה שלנו עצמה חנתה מתחת לדירה ברחוב לינקולן הצר ואובטחה ע"י קבוצת שוטרים . זווית הצילום של המצלמה המובילה מהדירה המוגבהת הייתה טובה . זה גם היה סידור ביטחוני נוח אך לחלוטין לא עיתונאי . הצילום היה סטרילי . היינו מנותקים מהשחקנים והמאמנים , משופטי המשחק ומהקהל . לעולם לא יכולנו לראיין איש לפני ו/או אחרי המשחק .

shraga

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה . מגרש ימק"א בירושלים , מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים . זוהי עמדת הצילום הישנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחד החורפים בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . התמונה מתעדת משחק חשוב כלשהו מפני שלעמדת השידור הובאו שלא כרגיל שני צלמים ושתי מצלמות פילם BL  ועוזר צלם . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הצלמים שרגא מרחב וברטו אלדג'ם , ועוזר הצלם מכבי ליפשיץ . יושב משמאל אוהד מקומי של בית"ר ירושלים .  (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 1

טקסט תמונה : לצורך השוואה . עמדת צילום של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI  בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה באחד מאצטדיוני הכדורגל באיטליה . (באדיבות  RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

generator

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . הגנראטור הנגרר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריותו של הריגר יהודה מרציאנו , מפריע את מנוחת השכנים בשבת בבוקר ברחוב לינקולן בירושלים הסמוך למגרש ימק"א , מתחת לדירתה של גב' זיווה אומידבר בקומה השלישית של הבניין שם הוצבו מצלמות הטלוויזיה כדי לכסות את משחקיה של בית"ר ירושלים .  (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי) .

ymca 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 . שתי מצלמות אלקטרוניות כבדות מוצבות במרכז סלון של דירה פרטית השייכת למשפחת אומידבר ברחוב לינקולן בירושלים , כשהן משקיפות על מגרשה של בית"ר ירושלים . מאחורי המצלמה הימנית עומד עזרא שקורי איש הבֶּדֶק וההחזקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתווך ממוקמת עמדת השידור, וממול ניצב לו מגדל ימק"א המפורסם. ביקשתי מגב' זיווה אומידבר להציב מצלמה אלקטרונית שלישית גם בחדר המיטות שלה כדי לקבל זווית צילום שלישית אך היא סירבה. "זהו מקום פרטי מידי", אמרה. שנים רבות כיסינו את משחקיה הביתיים של בית"ר ירושלים באמצעות שתי מצלמות בלבד המוצבות בבית דירות הצופה אל המגרש. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ymca 2

טקסט תמונה :  חורף 1981 . ניידת השידור (ה- OB הלבן) של הטלוויזיה הישראלית חונה מתחת לבית הדירות ברחוב לינקולן הסמוך למגרש ימק"א . אפשר להבחין בשתי המצלמות האלקטרוניות המגיחות ומשקיפות על מגרש ימק"א מהמרפסת העליונה הנבלעות ברקע החשוך של הדירה . בפתח הניידת ניצב המפיק אמנון ברקאי . מימין יהודה מרציאנו (מזוקן) מלך ה- "ריגרים" . שוטרי ירושלים שרובם היו אוהדים מושבעים של בית"ר ירושלים עשו כל מאמץ להימנות על הצוות המאבטח את הניידת . הדבר הבטיח להם הכנסה כספית נוספת למשכורתם וכניסה חינם למגרש . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

police 2

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. רחוב לינקולן הסמוך למגרש ימק"א בירושלים. זוהי אחת מקבוצות השוטרים שאבטחה מידי שבת בשנות ה- 80  את ניידת השידור האלקטרונית שלנו (ה- OB הלבן) ברחוב לינקולן בירושלים ליד מגרש ימק"א . השוטרים לא היו יכולים לעמוד בפיתוי עדשת המצלמה והתייצבו בפניה כמו במסדר צבאי . זה היה חלק מריטואל הווי הטלוויזיה בשבתות בימים ההם שחזר על עצמו שוב ושוב . (תיעוד וצילום יואש אלרואי .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 5

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . יורם ארבל משדר מדירה פרטית של משפחת אומידבר ברח' לינקולן בירושלים המשקיפה על מגרש ימק"א בעת משחק של קבוצת בית"ר ירושלים . (באדיבות העיתון "מעריב לנוער").

ב- 1983 הבטיח טדי קולק ראש עיריית ירושלים לאוהדי הכדורגל בעיר הבירה בתוכנית "מבט ספורט" , "לא ירחק היום ויהיה לנו בירושלים אִצטדיון כדורגל מפואר…בּוּבָּה של אִצטדיון" , אמר . הסידור הזה של צילום משחקיה של בית"ר ירושלים מדירה פרטית החולשת על מגרש ימק"א נמשך כשבע עשרה שנה , מספטמבר 1975 עד ינואר 1992 , עד שראש העיר טדי קולק מימש את הבטחתו והקים את אִצטדיון הכדורגל העירוני "טֶדִי" במלחה (מנחת) בירושלים הנושא את שמו . ב- 14 בינואר 1992 שידרו מאיר איינשטיין ואבי רצון ישיר לראשונה מאִצטדיון "טֶדִי" החדש את משחק הכדורגל החגיגי שחנך את האצטדיון בין אלופת צרפת 'אולימפיק' מארסיי נגד נבחרת ירושלים . רשת הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית 2 FR שידרה ישיר את המשחק לצרפת .

למחרת ב- 15 בינואר 1992 מצאתי על שולחני מכתב אישי מטדי קולק . הנה הוא כלשונו [3] .

                                                         ראש העירייה

                                                    Mayor of Jerusalem

ירושלים , י' בשבט תשנ"ב

15 בינואר  1992

לכבוד

מר יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט

הטלוויזיה הישראלית רוממה – ירושלים

ליואש אלרואי ברכות ,

תודה על הסיקור הנרחב של משחק הכדורגל בין אולימפיק מארסיי לנבחרת ירושלים לכבוד הפתיחה הרשמית של אצטדיון הכדורגל בירושלים . הסיקור הנרחב והשידור הישיר אפשר לקהל הרחב בארץ (וגם בצרפת) להינות מאירוע ספורטיבי מרהיב – המהווה גם הישג תקשורתי והסברתי לעיר ירושלים – ואתם שותפים מלאים להישג הזה .

אומנם לא ראיתי את השידור בטלוויזיה – אולם דווח לי כי נעשה במקצועיות רבה ואני מוצא לנכון להודות מיוחד לשדרים שחזרו , ציינו , ושיבחו את המיתקן היפה בארץ . לאחר שנים של צפייה – עומד לרשותנו מיתקן מפואר – שוודאי גם מבחינתכם משפר את איכות העבודה ויכולת השידור ומעמיד לרשותכם את התנאים הטובים לסקר את אירועי הספורט מירושלים .

אני מקווה שהאירוע אתמול היה פתח לאירועים נוספים בסדר גודל דומה באצטדיון בירושלים כאשר מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית תהיה שותפה מלאה בהכנתם ובסיקורם .

העתק : מר אריה מקל  –     מנכ"ל רשות השידור

          מר יוסף בר-אל   –  מנהל הטלוויזיה הישראלית

שלך בברכה ,

טדי  קולק

stadium kolek

טקסט תמונה :  שנת 1995 . אצטדיון "טדי" בירושלים על שמו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק . טדי קולק חבר קיבוץ עין גב בעברו היה מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ועוזרו הקרוב . טדי קולק אישיות ביצועית מיוחדת במינה בעל קשרים בינלאומיים וכושר הפקה נדיר , היה ראש העיר הטוב ביותר שירושלים יכולה הייתה להתברך בו . פועלו האדיר במשך עשרות שנים למען עיר הבירה של מדינת ישראל הוא בלתי נשכח . (באדיבות עיריית ירושלים) .

יוזמת השינוי שלי לצורך שיפור דרמטי של תנאי העבודה והצילום של מחלקת הספורט במגרשי הליגה הלאומית בכדורגל באה לידי מימוש רק בתחילת 1983 . הודעתי להתאחדות וליו"רים של קבוצות הליגה הלאומית שאיננו מתכוונים עוד להמשיך לצלם את משחקיהם בתנאים תת אנושיים כאלה . יהיה אשר שיהיה . זה היה איום מוצדק והגיוני של ערוץ טלוויזיה שבנוסף לצדקתו היה גם מונופוליסטי רב כוח . עובדה שכמה מנהלי אִצטדיונים בעלי תושייה וכמה יו"רים בודדים של קבוצות מליגת העל (הליגה הלאומית אז) לקחו מייד את איומיי ברצינות .

קשה להבין מדוע דן שילון ואלכס גלעדי הסכימו לכסות את הכדורגל הישראלי כל כך הרבה שנים בתנאי צילום מאוד לא נוחים (בלשון המעטה) בתקופות ניהולם את מחלקת הספורט מאז 1968 . אין תשובה אחת לשאלה המורכבת מדוע לא הוקמו מגדלי צילום במגרשי הכדורגל בתקופה מוקדמת יותר של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . רָף הדרישות המקצועיות נעוץ בקצב התפתחות הצילום והשידורים ואיכות טכנולוגיית הצילום שזורה בטִיב הלוגיסטיקה התומכת אותה . יכול להיות שאיש מהם לא חשב שכדאי לבנות מִבְצָר צילום רק כדי להציב עליו מצלמת פילם ישנה . שוב הוברר כי אין איש שהקדים את דורו בהתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה גם בפרטים שנראים לכאורה שוליים וחסרי ערך .

הודעתי לכל היו"רים , מנהלי האִצטדיונים ובעלי הממון והנותנים את החסויות למועדונים דַוִד מושביץ ואבי פילוסוף אנשי "עֵלִית" שתמכו בקבוצת בני יהודה תל אביב (הקימו את בניין 'דני' בשכונת התקווה) , הקבלן זכריה דרוקר הספונסר של מכבי חיפה ואחרים , "אם אתם מעוניינים באמת ובתמים בחשיפה מקצועית של המשחקים והפרסומות הניצבות לאורך ולרוחב הקווים , עליכם לסייע לנו מייד בצורה רצינית בהקמת עמדות שידור ומגדלי צילום ותשתיות תקשורת כפי שהדבר מקובל באירופה . אילו הם מרכיבי יחסי הגומלין הנכונים בין רשתות הטלוויזיה לבין מועדוני הכדורגל" .

ראשון היזמים היה אהרון קְלָז מנהל אִצטדיון "בלומפילד" . יליד חדרה שנראה כאיכר . אדם מחוספס וקשוח אבל איש מקצוע בעל יכולות ועקרונות , מצטיין בכושר ביצוע , והעיקר מילתו אמת . הוא פשוט קנה ורכש בעבורנו "דירת צילום" מרווחת ואיתנה  מחברת "הארגז" , והציב אותה במרומי היציע המערבי של אִצטדיון "בלומפילד" . החרוּ – החזיקוּ אחריו דָוִד מוֹשֶבִיץ' ואָבִי פִילוֹסוֹף מבעלי חברת "עֵלִית" המאמצת את קבוצת בני יהודה . הם הקימו לנו מגדל צילום מפואר ונוח במגרש בשכונת התקווה . לא עברו ימים אחדים וצבי ווייצנר ממכבי חיפה ונותן החסות שלו זכריה דרוּקר מיסדו עבורנו  עמדת שידור ראויה באִצטדיון הכדורגל בקריית חיים מגרשה הביתי אז של מכבי חיפה . אח"כ הוענקו לנו תנאי עבודה טובים באִצטדיון העירוני בקריית אליעזר בחיפה . זה היה אחד ממחוזות הכדורגל ששאפנו לבוא ולבַקֵר בו שוב ושוב . לא רק בגלל תנאי הצילום הטובים והצטיינותה של מכבי חיפה תחת הנהגתו של יעקב שחר בעל VOLVO, אלא גם בשל קבלת הפנים החמה והמקצועית שהעניקה לנו הנהלת האִצטדיון בראשותו של חיים ניב .

ראש מועצת יבנה מר מאיר שטרית (לימים שר החינוך , שר התחבורה , ושר האוצר בממשלת ישראל) , הורה לאנשיו להקים לנו עמדת שידור וצילום לתפארת . בתוך כמה חודשים השתנו מקצה לקצה תנאי העבודה ורמת הצילום של מחלקת הספורט כמעט בכל המגרשים . ללא השוואה ממש . לא בגלל ההתאחדות , למרות ההתאחדות . אך הם עדיין לא היו מַסְפּיקים ומְסַפּקים .

בסופה של 1984 דיווחתי למנכ"ל אורי פורת על החשיבות הרבה שיש לתנאי העבודה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במגרשי הכדורגל . אורי פורת היה המנכ"ל הראשון שהבין כי ללא בניית עמדות צילום משופרות וללא מיסוד תשתית מינימאלית לקווי שידור , טלפוניה , וקווי תמסורת מיקרוגל , והצבת ניידות השידור בנוחיות בסמוך למגדלי הצילום ופרישה קלה של ציודן , יקשה מאוד על מחלקת הספורט להפיק ביעילות ובמהירות תמונה איכותית מן המגרשים השונים . מכתבו אלי מ- 30 באוקטובר 1984 , היה בעל חשיבות עליונה לשיפור תנאי העבודה שלנו [4] .

רשות השידור

המנהל הכללי

ירושלים ד' חשוון תשמ"ה

30 באוקטובר 1984

אל : מנהל מחלקת הספורט באמצעות מנהל הטלוויזיה ובאמצעות מנהל חטיבת החדשות

 ליואש שלום ,

קיבלתי את מכתבך בעניין המדיניות שיש לנקוט בה במגעינו עם ההתאחדות לכדורגל , ואני מסכים עם כל מילה כתובה בו .

הארגומנטציה שאתה מעלה בכִישרון רב היא מיסודה אותה הארגומנטציה שבה השתמשתי בדיונים שהתקיימו בעקבות ניסיונות התיווך של וועדת הכספים של הכנסת .

אני מתרשם כמוך שאין להתאחדות הכדורגל שום סֶקֶר לגבי "שירים ושערים" , אלא מסיבות מובנות נוח להם להיטפל לרדיו ולא לטלוויזיה . אני מסכים אִתך שאם וכאשר ייחתם הסכם חדש בינינו לבין התאחדות הכדורגל , יש לעמוד על כך שהקבוצות מצִדן יעשו משהו על מנת להקל על תנאי העבודה הקשים שלנו במגרשים , אשר רובם אינם ראויים כלל להיחשב כמתקני ספורט .

אל חשש ידידי , אין בדעתי לוותר על עמדתנו הצודקת ולוּ גם במחיר הקדשת כל זמנה של מחלקת הספורט לענפים אחרים  –  פרט לכדורגל בארץ .

                                                                                                                   בברכה ,

                                                                                                                   אורי פורת

baram 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון רמת גן . זוהי עמדת צילום מאולתרת של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הממלכתית הממוקמת על גג תא הנשיא באצטדיון ר"ג הישן . ליד המצלמה האלקטרונית הכבדה ניצב הצלם הוותיק והמצוין שמואל "שמולי'ק" ברעם . (תיעוד וצילום יואש אלרואי) .

baram 2

טקסט תמונה  :  שנת 1981 . זהו שמואל "שמולי'ק" ברעם צלם הספורט המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא שימש במשך שנים רבות הצלם המוביל בכל השידורים הישירים בכדורגל , כדורסל , וטניס . צלם מוכשר , חרוץ , ונאמן לתפקידו . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 glicksberg

טקסט תמונה : חורף של שנת 1981 . אנחנו עורכים את "מבט ספורט" באמצעות טכנולוגיה ישנה של מכונות  VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) וטייפים מגנטיים ברוחב פס של שני אינטשים תוצרת AMPEX . לא רק תנאי הצילום בשטח היו ירודים . גם העריכה האלקטרונית איכותית וכמותית עצמה של תוכנית "מבט ספורט" בכל מוצ"ש הייתה מסורבלת ונעשתה תמיד תחת לחץ זמן עצום . פעמים רבות בעשורי ה- 70 ו- 80 עריכת התוכנית "מבט ספורט" בעונת הכדורגל נעשתה תוך כדי שידורה "באוויר" . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הכתב גיורא צור , המפיק יצחק גליקסברג , וטכנאי  ה- Video  דני בכר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקמת מגדלי צילום פונקציונאליים במגרשי הכדורגל הייתה משימה חשובה מאין כמוה לשיפור תוצאת הכיסוי והצילום של משחקי הכדורגל בישראל . הקושי הגדול היה לנהל ולקדם את הפרוייקט במהירות מול אנשי התאחדות הכדורגל ובראשם מנכ"ל ההתאחדות יעקב אראל . הייתי שבע בירוקרטיה עד לגרוני . לכן הרגיז אותי מאוד לקבל את מכתבו של יעקב אראל מנכ"ל התאחדות הכדורגל בו הוא מציע רק עכשיו לאחר 17 שנות כיסוי כדורגל ע"י הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בתנאים מבישים , "להקים צֶוֶות משותף שיבדוק את מגדלי הצילום במגרשים וירכיב רשימת צרכים" . רק זה עוד היה חסר לי .

קֶצֶב הביצוע האיטי של ההתאחדות הוציאה אותי משלוותי . ב- 11 ביולי 1985 נתתי לכך ביטוי במכתב חריף למנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל עם תפוצת נָאטוֹ [5] .

מחלקת הספורט / ירושלים

לכבוד

מר יעקב אראל       11 ביולי 1985

מנהל התאחדות הכדורגל

רח' קרליבך 12

תל אביב

ליעקב שלום רב ,

קיבלנו כמובן באכזבה רבה את מכתבך מ- 29 ביוני 1985 בנוגע למגדלי צילום במגרשים . אתה מיתמם ו/או מנסה להיות ציני כאשר לאחר 17 שנות צילום טלוויזיה במגרשי הכדורגל , אתה נזכר לפתע "להציע להקים צוות שיבדוק את מגדלי הצילום והשידור בכל מגרשי הליגה הלאומית וירכיב רשימת צרכים . רק כאשר יהיו בפניך הנתונים הספציפיים של כל מגרש ומגרש , תוכל להתייחס לבעיה , תוך הערכת עלויות ייחודיות לכל אחד מן המגרשים…" .

מר יעקב אראל ממי אתה מנסה לעשות צחוק ? אילו היינו צריכים להמתין ולחכות כל השנים הארוכות האלה , לכושר הביצוע שלך , ולהקמת וועדות וציוותי בדיקה , לא היה מתרומם אפילו מגדל צילום אחד במגרשי הכדורגל של הליגה הלאומית .

לידיעתך ולידיעת המכותבים האחרים במכתב הזה . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשיתוף פעולה עם אנשים רציניים בקבוצות שונות בליגה הלאומית , פעלה והצליחה לבנות ולהקים שורה של מגדלי צילום ושידור במגרשים הבאים , מבלי שאתה נקפת אצבע , יזמת , או התעניינת בנושא .

1. אצטדיון קריית חיים

2. אצטדיון קריית אליעזר

3. מגרש בני יהודה

4. אצטדיון הפועל פתח תקווה (כולל שחקיה של מכבי פ"ת

5. אצטדיון 'בלומפילד'

6. אצטדיון הפועל באר שבע

7. אצטדיון "גאון" – מכבי יפו

8. מגרש הפועל לוד

9. מגרש מכבי יבנה

10. מגרש מכבי נתניה

11. אצטדיון "ווינטר"

12. שכירת דירת צילום בפאתי מגרש ימק"א (אנחנו מצלמים מדירת מגורים . לא ייאמן כי יסופר)

אני שב וחוזר ומודיע לך שהתאחדות הכדורגל וקבוצותיה הן הנושאות באחריות להקמת מגדלי הצילום , כדי שיאפשרו לצוותי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לכסות כהלכה את המשחקים . בחלק מהמגרשים הוקמו מגדלי צילום ושידור מצוינים , פשוט הודות לאנשים טובים באגודות . במגרשים אחרים צריך לשפר אלמנטים שונים והדבר ייעשה . אני מבטיחך . מר יעקב אראל , רק אנא הפסק לכתוב לנו , "שצריך להקים צוות שיבדוק וירכיב רשימת צרכים" .

אנו מבקשים שוב מהתאחדות הכדורגל לפעול למען מיסוד כניסות נפרדות לצוותי השידור הנכנסים ויוצאים בענייני עבודתם על מנת למנוע כל חיכוך בינם לבין קהל הצופים .

                                                                                                                בברכה ,

                                                                                                                יואש אלרואי

עותקים :

יוסף בר-אל – מנהל הטלוויזיה

יוחנן צנגן – מנהל יחידת כספים וכלכלה

נסים אבולוף – יו"ר בית"ר ירושלים

חגי אפרת – יו"ר הפועל ירושלים

חיים הברפלד – יו"ר התאחדות הכדורגל    

עזריקם מילצ'ן – סיו"ר התאחדות הכדורגל

טדי קולק – ראש עיריית ירושלים

פינחס גולדשטיין – ח"כ

erel

טקסט תמונה : זהו יעקב אראל מנכ"ל התאחדות הכדורגל בשנות ה- 80 של המאה שעברה . תרומתו לשיפור מתקני התקשורת של הטלוויזיה והרדיו במגרשי הכדורגל בשם ההתאחדות הייתה אפסית . המאמץ הגדול והכנה למעננו היה של מנהלי האצטדיונים, ראשי המועדונים, והספונסרים של הקבוצות.(התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל והארכיונאי מר רוני דרור) .

arbel 6

טקסט תמונה :  סתיו 1982. השדר יורם ארבל מטפס על קונסטרוקציה מודולרית מברזל המרכיבה את עמדת השידור והצילום המאולתרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במגרש "הקופסה" של מכבי נתניה ב- 1982. היה נדרש כושר גופני לא מבוטל כדי להעפיל שוב ושוב לרוֹם העמדה מקום מושבו של השדר והמצלמות. הקונסטרוקציה הפכה למִתקן טיפוס ומשחקים עבור ילדי נתניה במשך מהלכי ההקמה, ההפקה, והצילום שלנו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jean lev arie

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . טכנאי התאורה המסור והחרוץ של הטלוויזיה ז'אן לב ארי מטפס לגג אולם הכדורסל של אוניברסיטת ת"א במשחקי המכבייה ב- 1981 , כדי להתקין פנסים ולשפר את תנאי התאורה לקראת שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . המצלמה האלקטרונית  זקוקה לכמות אור של 1000 לוקס כדי לייצר תמונת Video מניחה את הדעת . טכנאי הטלוויזיה על כל מגזריהם יצאו מגדרם בעת ההיא כדי להפיק מהטכנולוגיה שעמדה לרשותם את מאכסימום האיכות עבור שידורי הספורט . הצדעתי להם . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

position 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . עמדת הצילום והשידור הרעועה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הניצבת ברוֹם אצטדיון "בלומפילד" ביפו ב בשנת 1975 . העמדה הורכבה מקונסטרוקציה ברזל מודולרית ומחומרי "פרספקס" , וחוברה בחוטי ברזל לשתי גדרות של האצטדיון . (באדיבות התאחדות הכדורגל) .

rai 2

טקסט תמונה :  לצורך השוואה . עמדת שידור של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה באצטדיון כדורגל . ( באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

position 2

טקסט תמונה :  שנת 1981 . עמדת הצילום והשידור החדשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הפועל באר שבע . בקומה העליונה אפשר להבחין בצלחת ה- Microwave  האחראית על העברת סיגנל השידור מהאצטדיון לאחד הבתים הגבוהים בעיר , ומשם לתחנת הממסר "איתנים" בדרך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 1

טקסט תמונה : סתיו 1981 . אני מתדרך את יורם ארבל (בחולצה המשובצת בגבו למצלמה) ואת מאמן הפועל בא"ש אליהו עופר לקראת ריאיון בתום משחק ליגה בבאר שבע . הריאיון ישודר עוד באותו ערב בתוכנית "מבט ספורט" . (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 2

טקסט תמונה : שנת 1981 . יורם ארבל מראיין באצטדיון העירוני בבאר שבע את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום משחק ליגה . סיגנל השידור מועבר ישירות לבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים . (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 3

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אצטדיון הכדורגל של העיר באר שבע. נקודות הראיונות עם המאמנים והשחקנים לא היו סטריליות . האוהדים התפרצו שוב ושוב לעבר המראיין והמרואיין שלו . פעמים רבות עמדו השוטרים מנגד ולא נקפו אצבע . מימין , הצלמים קרלוס פופ (חובש כובע ו- Head set) ואיזי אברון ז"ל. משמאל, יורם ארבל מתכונן לראיין את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר .(מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 4

טקסט תמונה : 1981 . תנאי עבודה לא סטריליים באצטדיון הכדורגל של הפועל באר שבע . יורם ארבל מראיין את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הליגה באצטדיון העירוני המקומי . השוטרים הניצבים במקום אינם מונעים מילדים וקהל אוהדים להצטופף סביב נקודת הריאיון ולהפריע לביצועו. יורם ארבל היה שדר דגול אך חסר כל כישרון עיתונאי לשאול שאלות. מגרעתו העיקרית הייתה שהיה משולל ונעדר כל סקרנות, אולם הוא ידע לשָדֵר. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המגעים עם התאחדות הכדורגל , הקמת מגדלי הצילום והשידור ומיסוד תשתיות התקשורת היו עבורי הקזת דם.  את בנייתם תיעדתי בעצמי במצלמה הסטילס פרטית שלי . התאחדות הכדורגל והמנכ"ל שלה יעקב אראל לא נקפו אצבע לדחיפת יוזמת בניית מגדלי הצילום עבור הטלוויזיה הישראלית ורדיו 'קול ישראל' .

camera 5

טקסט תמונה :  שנת 1981 . אצטדיון הפועל באר שבע . ניידת השידור הגדולה (ה- OB הלבן) ממוקמת בפאתי אצטדיון באר שבע בין עוברים ושבים. כבלי המצלמות וה- Sound  הפרושים מסביב טבולים באדמת הלֶס המאובקת של האזור . עבודת הטלוויזיה במקום נעשתה בתת תנאים וללא שום סיוע של ההתאחדות . אנוכי ניצב למעלה בתוך קבוצת אנשים (שיער אפור – לבן) . מימין נראה הרכב שמוביל את הגנראטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למגרשים . בקדמת התמונה נראה הבימאי יואב פלג בחולצת טי- שירט לבנה סוחב ביד ימין את טייפ ההקלטה הכבד שני אינטשים . (הצילום נעשה ע"י שמואל "שמולי'ק" ברעם במצלמת הסטילס של יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

camera 6

טקסט תמונה : 1981 . ניידת השידור נהוגה ע"י מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית יונה יונה מתייצבת למשימת השידור דרך שערי הבטון הצרים ,  בריחי הברזל המטים ליפול , וגדרות תיל של אצטדיון הכדורגל ב- באר שבע . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

camera 7

טקסט תמונה :  נסים קיוויתי משדר משחק כדורגל בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברהדרך "חרך יֶרִי" . עמדות הצילום והשידור היו רעועות ובחלקן שדה הראייה היה מוגבל . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 8

טקסט תמונה :  קיץ 1979 . אצטדיון רמת גן . ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית (ה- OB הלבן) חונה ב- 1979 בצדו הדרום מערבי של אצטדיון ר"ג הישן . תנאי פרישת הציוד והצילום היו קשים ועלובים . אני ניצב בגבי על גרם מדרגות סולם האלומיניום הקטן המוביל לניידת השידור . (צילום שמוליק ברעם במצלמת הסטילס שלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 9

טקסט תמונה : חודש ינואר 1983 היה תחילתה של תקופה חדשה . הודעתי למנהלי האצטדיונים ויו"ר הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל כי אם לא ייבנו מייד מתקני צילום ושידור נאותים באִצטדיונים אזי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תפסיק להופיע באותם המקומות וצילומי הכדורגל יוקפאו . המנהלים נכנעו ללחצים . מנהל אצטדיון "בלומפילד" מר אהרון קלאז היה הראשון שהלך לקראתי והציב עמדת צילום ושידור חדישה תוצרת מפעל "הארגז" ברום האצטדיון במקומה של העמדה הישנה שלנו אותה כינינו "מגדלי בלולו" . מבצע התקנת עמדת צילום ושידור חדשה ב- אִצטדיון "בלומפילד" עלה למועצת פועלי ת"א סכום בן 30000 (שלושים אלף) דולר . הנצחתי במצלמת הסטילס שלי את ההבדלים הברורים . הצילום נשמר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי) .

camera 10

טקסט תמונה :  ינואר 1983 . זהו מגדל הצילום החדש שהוקם במגרשה של בני יהודה בשכונת התקווה . טיפסתי על עמדת השידור (מנופף בידי) כדי להעניק ממד של יחסיות לקומת המגדל הגבוהה . הספונסרים של בני יהודה שני אנשי חברת "עלית" מר דוד מושביץ ומר אבי פילוסוף השקיעו בבניית המגדל כ-  46000 (ארבעים ושישה אלף) דולר . (צילום משה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

camera 11

טקסט תמונה : ינואר 1983 . עמדת השידור החדישה שהקים לנו במגרש מכבי יבנה ראש המועצה מאיר שטרית . עלות הבנייה עמדה על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר . (באדיבות מאיר שטרית ראש מועצת יבנה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמדות השידור החדשות שינו מקצה לקצה את איכות הכיסוי ורמת הצילום . הייתי אסיר תודה לאותם האנשים שסייעו לנו כה רבות לשפר את הכיסוי הטלוויזיוני במשחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) .

camera 12

טקסט תמונה :  שנת 1988 . אצטדיון ר"ג המתחדש . זוהי עמדת השידור והצילום שנבנתה במיוחד עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברום יציע המערבי החדש שהוקם באותן השנים באצטדיון רמת גן . העמדה הייתה מרווחת ונוחה ובעלת תצפית טובה , אך שני השדרים שלי יורם ארבל ונסים קיוויתי , טענו שהיא גבוהה מידי ורחוקה מידי מכר הדשא . הם כל הזמן אמרו לי שהם אינם מצליחים לזהות היטב את השחקנים בגלל המרחק . לבסוף ננטשה העמדה הזאת והפכה "לפיל לבן" . ההתאחדות הקימה עבורנו עמדה חליפית במקום נמוך יותר . (באדיבות התאחדות הכדורגל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט , רשימה מס' 6 . ראה המשך בפוסט הבא "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982" , רשימה מס' 7 . כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל טומי לפיד אלי מ- 13 בדצמבר 1981 המורה לי שלא לשדר יותר ממגרש "שכונת התקווה" , אלא אם הנהלת קבוצת בני יהודה תתנצל , וייעשו סידורים נאותים כדי להבטיח את ביטחונם של העובדים .

[2]  ראה נספח : מוסף הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 27 בספטמבר 1987 , המדווח על האלימות של מרדכי שפיגלר נגד צוות הטלוויזיה שהגיע לתעד את עבודתו כמאמן אלופת ישראל בכדורגל קבוצת בית"ר ירושלים , וגם בעיתון "על המשמר" מתאריך 28 בספטמבר 1987 .

[3]  ראה נספח : מכתבו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק אלי  מ- 15 בינואר 1992 לאחר חנוכת האִצטדיון העירוני החדש בירושלים הנושא את שמו .

[4]  ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל אורי פורת אלי מ- 30 באוקטובר 1984 הדן בתנאי העבודה של ציוותי החוץ במגרשי הכדורגל .

[5]  ראה נספח : מכתב מחאה חריף שלי למנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל מ- 11 ביולי 1985 הנוגע להקמת מגדלי הצילום במגרשי הכדורגל .

סוף הפוסט מס' 297, רשימה מס' 6. ראה המשך בפוסט הבא "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 7. כל הזכויות שמורות.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . (רשימה מס' 5). פוסט מס' 296. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 296 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום ראשון – 6 באוקטובר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 5). פוסט מס' 296. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : העיתונאי אורי משגב מוצא חן בעיניי .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 5). כל הזכויות שמורות.

spain 82 1

טקסט תמונה : חודש יוני של שנת 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעת משחקי השלב הראשון . זהו משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי (מדבר בטלפון) , השדר רפי גינת (מזוקן , מרכין ראש לעבר עוזרת ההפקה עדה קרן) , עדה קרן , סולומון "סולי" מוניר (מאחור חובש אוזניות ומחזיק במיקרופון ה- Lip Mic) , המפיק משנה שלי אורי לוי (בקדמת התמונה) , והשדר המוביל שלי יורם ארבל . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

spain 82 2

טקסט תמונה : יולי 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . מדריד . התמונה צולמה לקראת סוף הטורניר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן מרדכי שפיגלר , אנוכי , ומהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר . מאחור משמאל נראה חלק ממרכז הטלוויזיה הענק של RTVE ב- Torre Espania . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הקדמה

ההקדמה כוללת חלק מהמחקר אודות רקע התקופה ההיא שעוסק בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער. תמצית המנהיגות הטלוויזיונית איננה מסתכמת ולא נבחנת בקניית כרטיסי טיסה והטסת שדרני ספורט ליעדי השידור השונים בחו"ל לרבות מונדיאל ספרד 1982. מנהיגות טלוויזיונית בעלת חזון ויכולות מייצגת מאמץ שידור רצוף בלתי נלאה לאורך זמן. מנהיגות טלוויזיונית מגלה דבקות במשימה ללא פשרות לאורכן של שנים רבות באין סוף תחומים של תכנון והפקה ויכולת הוצאה לפועל הלכה למעשה, צילום, שידור, פרשנות, ומסירת אינפורמציה עיתונאית לציבור מהשטח. ההדגשה מהשטח ממוקדי ההתרחשויות. הערך העליון של ניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי גרס ראשית דבר שידור מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל ובהיכלי הכדורסל, מעמדות שידור הסמוכות למסלולי הא"ק, מבריכות השחייה, ומאולמות ההתעמלות. בארץ כמו גם בעולם הרחב. דיווח בשיטת ה- Off tube (בעיקר בעת שידורים ישירים) הוא מעשה עיתונאי נִקְלֶה, מעשה הוֹנָאָה, מעשה מְזוּיָף, מעשה בָּזוּי. האשמה איננה מוטלת רק לפתחן של ההנהלות שמחליטות בהבל פה על שידור Off tube אלא שרויה גם ליד מפתן דלתם של המשת"פים, כל מיני שדרנים כנועים, שמסכימים לאבד את כבודם וריבונותם, רק כדי לשמור על שלום בית מטופש ומלאכותי עם מעסיקיהם.

1. דרכה של נבחרת ישראל בכדורגל בבית המוקדם האירופי בקדם מונדיאל ספרד 1982. התאחדות הכדורגל הישראלית ממנה מאמן אנגלי עלום שם גֶ'ק מֵנְסֶל לתפקיד המאמן הלאומי במקומו של עמנואל שֶפֶר . נבחרת ישראל נכשלת במשימתה להעפיל לגמר טורניר ספרד 1982.

2. אנוכי יוזם הקמת מתקני ומגדלי צילום באצטדיוני הכדורגל בארץ ובאתרי ספורט אחרים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ב- 1980 שכרה התאחדות הכדורגל הישראלית להפתעת כולם את שירותיו של מאמן אנגלי כמעט אנונימי בשֵם גֶ'ק מנסל לקראת קמפיין המשחקים של נבחרת ישראל המנסה להעפיל למונדיאל ספרד 1982 . חוזהו של עמנואל שֶפֶר לא חודש וגֶ'ק מנסל מאמן לא מוכר וחסר כל מוניטין הובא ארצה . הוא לא היה עטור הישגים . גֶ'ק מנסל לא הגיע מלִיוֶורְפּוּל ולא בא ממנצ'סטר יונייטד גם לא מצֶ'לְסִי , אך הביא עמו את מסורת האימון והמשמעת האנגלית . זה לא מעט . לאנשי ההתאחדות ובראשם היו"ר חיים הַבֶּרְפֶלְד מהפועל והסגן הנִצחי שלוֹ עַזְרִיקָם מִילְצֶ'ן ממכבי זה הספיק . הם העדיפו מאמן זַר ותחליף אנגלי על פני כל אפשרות ישראלית .

נבחרת ישראל שובצה בבית אחד עם נבחרות צפון אירלנד , סקוטלנד , שוודיה , ופורטוגל . הקמפיין התחיל טוב . ב- 26 במארס 1980 באִצטדיון ר"ג סיימה נבחרת ישראל את משחקה הראשון בתיקו אֶפֶס נגד צפון אירלנד . בנבחרת ישראל שיחקו אז השוער אריה חביב מהפועל יהוד , שני האחים התאומים עוֹדֵד וגָד מַכְנֶס , חיים בר , ושלמה גאריאני כולם ממכבי נתניה , יִצְחָק שוּם מהפועל כפר סבא , אבי כהן ,גיורא שפיגל ו- וִויקִי פֶּרֶץ שלושתם ממכבי ת"א , יעקב כהן , רִיפְעָאת טוּרְק מהפועל ת"א , וגדעון דָמְתִּי משמשון ת"א . בסגל הרחב של גֶ'ק מֵנְסֶל השתתפו עוד יעקב "יענקֶה" אֶקְהוֹיְז מהפועל ת"א , ישראל פוֹגֶל , השוערים מָנוּ שְוָורְץ ממכבי חיפה ויוסי מזרחי מבית"ר ירושלים , שלמה קירט , נוח איינשטיין , ונסים כהן .

arbel 1

טקסט תמונה :  1981 . שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (מימין) מסיים ריאיון עם מאמן נבחרת ישראל האנגלי ג'ק מנסל . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 18 ביוני 1980 השיגה נבחרת ישראל בסטוקהולם בהדרכתו של גֶ'ק מנסל תוצאה מרשימה 1 : 1 נגד שוודיה החזקה . גדעון "גידי" דמתי שחקן קבוצת שמשון ת"א הבקיע את שער השִוויון . משחק הגומלין שנערך ב- 12 בנובמבר 1980 באִצטדיון ר"ג הסתיים בתיקו אֶפֶס . שלוש תוצאות תיקו רצופות הושגו נגד נבחרות אירופיות מן השורה הראשונה . לפתע התעוררו שוב התּקוות אך המשחקים ששודרו ישיר בטלוויזיה הישראלית ע"י מחלקת הספורט שלה היו במשורה . הם ממש לא היו בראש מעייניו של יוסף "טומי" לפיד . מנכ"ל רשות השידור היה אמביוולנטי בהתייחסות שלו לספורט הישראלי על כל מגזריו בכל חמש שנות כהונתו . הוא בפירוש לא סבר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא הממונה הראשי עליה צריכה לצאת מגדרה ולכסות כל משחק של נבחרת ישראל בכדורגל . יוסף "טומי" לפיד לעג לכדורגל הישראלי , לרמתו , ואיכותו . מפני שהיה מנכ"ל רשות השידור היה חכם דיו כדי לא לתת פומבי לדעתו האישית הזאת . הוא החזיק במשרה ציבורית נעלה ולא היה לו כל עניין לריב שלא לצורך עם התאחדות הכדורגל מחזיקת זכויות השידורים . יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דווקא היו בעד שידורי כדורגל ישירים אך הם לא התעקשו יתר על המידה עִם הבוס שלהם . אלכס גלעדי ואנוכי רתחנו .

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב . הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים בספרד . אלכס גלעדי בעודו מנהל חטיבת הספורט הזכיר לי את דבר הפתק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו הוא ממנה אותי למפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' , מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם  בכדורגל – ארגנטינה 1978 . בדצמבר 1980 היה אלכס גלעדי כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת חסרת תקדים ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , אולם הפתק ההוא בכתב ידו נשמר וזה מה שהיה כתוב בו . "יואש יקירי , הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82' . אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת . אלכס גלעדי" . מדינת ישראל רווייה באין סוף כישרונות בתחומים רבים וגם בתעשיית הטלוויזיה . מרום גילי או טו טו 80 שנים, נקודת תצפית מצוינת, אנוכי חושב שאלכס גלעדי (במובנים רבים מורי ורבי הטלוויזיוני) הוא איש הטלוויזיה הטוב ביותר והמוכשר ביותר שפגשתי והכרתי בארץ וגם בעולם. 

yoash argentina 1978 1

טקסט מסמך :  דצמבר 1978. זהו הפתק המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בכתב ידו. המסמך נשמר. "יואש יקירי , הריך מתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". כעבור שנתיים הוא נטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לעבוד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני , ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער הורו לי בנובמבר 1980 להיכנס לנעליו הגדולות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash argentina 1978 2

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן בפברואר 1978 . מר אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות , עורך ראשי ומפיק ראשי בבואנוס איירס של מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 . המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי – בלינדמן . כל הזכויות שמורות) .

alex 1

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן (בן 44) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי שכונתה בעגת הטלוויזיה הבינלאומית , "EBU Operation Group – Argentina 78" , במונדיאל ארגנטינה 1978  בראשותו של איש הטלוויזיה המסחרית הבריטית ITV מר ביל וורד (Bill Ward) . במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית ב- בואנוס איירס , ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי  הזה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . התמונה צולמה על ידי בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת קוממה בירושלים ליד אולפן ב' . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) . 

ב- 4  בדצמבר 1980 שימשתי מנהל מחלקת הספורט כשבוע ימים בלבד . ידעתי בפני איזה אתגר טלוויזיוני אני ניצב וכי הדרך ליעד הסופי רצופה מכשולים, מהמורות, ביורוקרטיה כבדה, מסורבלות, ומחסור כרוני בכסף . שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון וזה מה שהיה חסר לרשות השידור הציבורית של מדינת ישראל .                      חוסר ממון , מסורבלות , ומאבקים מקצועיים מתישים ללא סוף היו הסיבות שאפפו את פרידת הנצח של אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור , שמונה עשר יום אח"כ ב- 22 בדצמבר 1980 .

אלכס גלעדי היה עסוק בתכנון והפקת מסיבת הפרידה שלו ממאות ידידיו ברשות השידור . נשף הפרידה הענק עמד להתקיים במלון "דן – אכדיה" בהרצליה ביום שני – 22 בדצמבר 1980 בנוכחות אנשי NBC ובראשם דון וויר (Don Wear) שחטפו את אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . מאות אנשים בהם אנשי הטלוויזיה ורשות השידור , עיתונאים ואנשי תקשורת , וספורטאים יידועי שֵם באו להצדיע ולהיפרד מאלכס גלעדי אחד הכּישרונות הטלוויזיוניים הגדולים ביותר שצמחו אי פעם בישראל . אלכס גלעדי היה בדרכו לעבר קריירה מזהירה  ב- NBC  וגם ב- IOC הוועד האולימפי הבינלאומי (International Olympic Committee) הוועד האולימפי הבינלאומי . ראשו לא היה עוֹד בענייני הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער לא השתתפו באותו נשף הפרידה מאלכס גלעדי שנערך כאמור ב- 22 בדצמבר 1980 במלון "דן – אכדיה" על חוף הים בהרצליה . שניהם לא הסכימו לבקשתי להקים במקום האירוע מערך קטן של שידור טלוויזיה במעגל סגור המציג למאות המוזמנים את ה- Highlights של הישגי מר אלכס גלעדי בשידור הציבורי בשנים 1980 – 1969 . תשובותיהם השליליות הפתיעו אותי עד למאוד . שניהם הרי הכירו את פועלו העצום של אלכס גלעדי למען ולטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיוזם ומפיק פורה בעל יכולות . צחי שמעוני כתב לטוביה סער על מסמך הבקשה שלי , "מצטער , אין לנו תקציב וכוח אדם לכך" . טוביה סער הצייתן המשיך באותו סגנון ורשם על המסמך , "יואש , מצטער , טוביה" . על איזה תקציב וכוח אדם בדיוק מדבר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני . מדובר בעבודה בת שעה של איש אחד (המפקח הטכני שלום נתנאל) האמור להקים מעגל טלוויזיה סגור הכולל בתוכו ארבעה מוניטורים באולם השמחה . תשובתו של יצחק "צחי" שמעוני הייתה אכזבה גדולה .

התרוצצו שמועות שיצחק "צחי" שמעוני רץ עם נייר הבקשה שלי אל יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור וביקש את עצתו . הטקסט בכתב ידו ובחתימתו על המסמך "טוביה , מצטער אין לנו תקציב וכוח אדם לכך" , הסגיר אותו . אינני יודע אם הדבר נכון אך אני יודע שיוסף "טומי" לפיד האיש הדומיננטי ביותר ברשות השידור לא היה מאוהביו וממעריכיו הגדולים של אלכס גלעדי . בין אם מנהל הטלוויזיה ביקש באמת את עצתו של הבוס הגדול שלו ובין אם לאו הרי שהיה נדמה אפוא כי הוא מדבר מגרונו של המנכ"ל , ומנהל החדשות מגרונו של מנהל הטלוויזיה . לא ייאמן . המסמך לעיל הנושא את תשובותיהם השליליות של מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער מעיד על צרות עין , מסורבלות וההתנהלות מגוחכת של רשות השידור בימים ההם . הייתי המום . פתאום אתה מבין מה צפוי לך בפגישות עם הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הדנות בהפקות הרבה יותר רציניות וגדולות מזאת של מסיבת הפרידה מאלכס גלעדי . ראה גם הפרק , "אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979" בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

דרכה של נבחרת ישראל בכדורגל בבית המוקדם האירופי בקדם מונדיאל ספרד 1982. התאחדות הכדורגל הישראלית ממנה מאמן אנגלי עלום שם גֶ'ק מֵנְסֶל לתפקיד המאמן הלאומי במקומו של עמנואל שֶפֶר . נבחרת ישראל נכשלת במשימתה להעפיל לגמר טורניר ספרד 1982.

בפעם הראשונה ניצבתי לבדי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מול מנכ"ל רשות השידור בעת הוויכוחים המקצועיים על היקף השידורים של מונדיאל ספרד 1982 . הייתי צריך להתחיל מחדש את מסע השכנוע של ההכרה בחשיבות שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד צינן את התלהבותי . הוא לא אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר ב- 17 בדצמבר 1980 את המשחק הרביעי בקמפיין ספרד 82' בו הביסה פורטוגל בליסבון את נבחרת ישראל 3 : 0 . שערי התבוסה שודרו באיחור של 24  שעות ב- "מבט" . יוסף "טומי" לפיד פגש אותי למחרת במסדרונות בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ומצא צורך להעיר לי בבוטות ובשחצנות הידועה שלוֹ : "אני מבין את רצונך הכֵּנֶה לשָדֵר ישיר כל דבר שזז" , והוסיף , "אך אין טעם להוציא כל כך הרבה כסף על כדורגל לא מעניין וכל כך לא חשוב , ובעיקר לאחר שישראל הפסידה" . כאילו הייתי אמור להיות נביא וקבלן ניצחונות . מבלי להמתין לתגובתי המשיך את צעידתו לעבר לשכת מנהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני הממוקמת בקצה המזרחי של הקומה השלישית בבניין.

ביום רביעי – 25 בפברואר 1981 אירחה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורגל באצטדיון רמת גן את נבחרת סקוטלנד עם גדול שחקניה קֶנִי דָאלְגְלִיש . זה היה המשחק החמישי של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה לשדר ישיר את המשחק הזה . הוא ראה בכך בזבוז זמן וכסף . "הכוחות אינם שקולים והנבחרת שלנו ממילא תפסיד" , אמר לי והוסיף , "המשחק הזה חסר ערך ספורטיבי , הסקוטים הרבה יותר טובים מאתנו , צלם את המשחק במצלמת פילם". ברור שהשבתי לו, "על מה אתה מדבר הרי כל המדינה מתעניינת במשחק הכדורגל הזה ישראל – סקוטלנד . אנוכי מבקש ממך לאשר לי להוציא להפקה את ניידת השידור הגדולה על חמש מצלמותיה". מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער התבטלו מפניו והחרישו מהצד . הם הרגיזו אותי מאוד .  את המצב הצילה שלוחת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC הבריטי בסקוטלנד . חטיבת הספורט שלה ביקשה ממני לסייע לה לשדר ישיר את המשחק מישראל לגלזגו והסכימה מייד להשתתף בחצי מעלות ההפקה .  למרות שסקוטלנד הייתה עדיפה על ישראל וניצחונה לא הוטל בספק איש שָם לא ראה בהתמודדות הזאת חוסר עניין ספורטיבי . ה- BBC ניאות לשלם לקופת רשות השידור כ- 6000 (ששת אלפים) דולר והתעקש על שידור ישיר בהיקף מלא לאיים הבריטיים בניגוד ליוסף "טומי" לפיד שלא רצה לשדר אותו לצופי הטלוויזיה בישראל . בכך סייעה לי הרשת הציבורית הבריטית לשכנע את יוסף "טומי" לפיד בנחיצות צילום המשחק באמצעות ניידת שידור גדולה וחמש מצלמות אלקטרוניות . אני לבדי לא הצלחתי לשכנע אותו .

רציתי מאוד לשַדֵּר ישיר את המשחק ישראל – סקוטלנד ב- 25 בפברואר 1981 , אך יוסף "טומי" לפיד מחד ושני אנשי ההתאחדות המנכ"ל יעקב אראל והגזבר נחום ציפלוביץ' מאידך , התנגדו לבקשתי . ההתאחדות סברה שהשידור הישיר בטלוויזיה ירחיק את הצופים מהיציעים ודרשה תשלום זכויות שידור עבורו . מנכ"ל הרשות חשב שאין ערך ספורטיבי לשידור הישיר מפני שנבחרת ישראל תפסיד ממילא לקֶנִי דאלגליש וחבריו ועל כן אין טעם לשלם אפילו אֲגוֹרָה שחוקה תמורת תבוסה או במקרה הטוב הפסֵד . יוסף "טומי" לפיד לעג להישגי הספורט הישראלי בכלל ולכדורגל הישראלי בפרט . הוא לא הסתיר זאת . יתירה מזאת . הוא עשה זאת בחוצפה ובצורה בוטה וצריך לומר לזכותו גם בגלוי . לא היה איש בוטה (וגם חכם) כמוהו בכל הארץ .

ב- 14 בדצמבר 1980 פרסם העיתונאי ישראל פז עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" מאמר חריף נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתנכרת לאירועי הספורט החשובים במדינת ישראל והרלוואנטיים למשלם האגרה . כותרת המאמר הייתה , "טלוויזיה מתנכרת" . בסוף המאמר קרא תגר על מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן יוסף לפיד בטלוויזיה" . יוסף "טומי" לפיד השליך את קטע העיתון הזה לסַל האשפה שהיה מונח ליד שולחנו .

paz

טקסט מסמך :  14 בדצמבר 1980 . מאמר של ישראל פז ז"ל בעיתון "על המשמר" התוקף את מדיניות שידורי הספורט והכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבוריתבעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד . "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן לפיד בטלוויזיה !" . (ארכיון "על המשמר") .

ב- 5 במארס 1981 ספג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקורת שידור מכיוון שונה פרי עטו של חבר מערכת "מעריב" דוב גולדשטיין , הנוגע לקטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בתשע בערב לצורך שידור מהדורת "מבט" . את ביקורת הטלוויזיה הזאת הוא דווקא אימץ אל ליבו ולא העז להתעלם ממנה ולזרוק אותה לפח .

goldstein 1

טקסט תמונה :  5  במארס 1981 . מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ב- "מעריב" ששינה לעד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לפתע , לאחר הופעת המאמר הזה , הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע ל- "מבט". מהדורת החדשות של תשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר מיד אליהו . (באדיבות העיתון "מעריב") .

מיניתי את נסים קיוויתי לשָדֵר את המשחק . יחדיו נסענו יום קודם לכֵן לאִצטדיון ר"ג , הוא כדי לבקר באימון הנבחרת הסקוטית ואני כדי להיפגש עם אנשי ה- BBC ועל מנת לעמוד מקרוב על הסידורים וההיערכות הטכנית של ניידת השידור הגדולה שלנו (ה- O.B. הלָבָן) שהעניקה שירותי שידור וצילום בשחור / לָבָן לנו וגם ל- BBC . הצבת ניידת השידור באִצטדיון ר"ג ופרישת הציוד האלקטרוני הייתה בימים ההם בעייתית . מלאכת עבדים . תשתית הטלוויזיה הייתה רעועה מכל היבט שהוא . 'הרִיגֶרִים' (פועלים – סבלים) בחורים ירושלמים צעירים וחרוצים חניכי קבוצת אליהו בלולו שהתלוו לניידת השידור האלקטרונית נדרשו למאמץ גופני רב כדי להקים את מגדלי הצילום וכדי לפרוש את המצלמות הכבדות והמסורבלות והכבלים העבים על פני מרחקים גדולים באצטדיון הרחב והגדול . הדאגה לביטחון משימת השידור בשל נפילות חשמל באזור הביאה אותי להצמיד שני גנראטורים כגיבוי לניידת השידור .

peleg

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . יחד עם ניידת השידור הגדולה (ה- "OB הלָבָן") הבאנו עמנו תמיד בהפקות המורכבות והרגישות ובעת שידורים ישירים גם שני גנראטורים (לצורכי Back up) כדי להתגבר על כל תקלת חשמל אפשרית . זאת הייתה הוראת פק"ל שלי שהוצאתי לכל כוחותיי הפועלים בשטח . למרות שניידת השידור של הטלוויזיה קיבלה את החשמל מלוח חשמל מרכזי באצטדיון ר"ג המחובר לרשת הכללית הרי שאחד הגנראטורים שלנו תמיד פעל במקביל כ- גיבוי . בתמונה נראה הבימאי יואב פלג נושא עמו טייפ 2 אינטשים להקלטת השידור . (תיעוד וצילום יואש אלרואי) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תדרכתי באצטדיון את אנשי ה- BBC שבאו לארץ ובראשם מר מלקולם קֶלָארְד והסברתי להם את פילוסופיית הצילום והכיסוי שלי במשחק ישראל – סקוטלנד . שרטטתי להם את מערך מיקום חמש המצלמות ואת זוויות הצילום שלנו והצגתי בפניהם את תיעוד הצבת המצלמות באצטדיון ר"ג כפי שבצענו בקיץ 1980 במשחק גמר גביע המדינה שלנו (הפועל כפר סבא – מכבי רמת עמידר 4 : 1) . הם ישבו סביבי קשובים ודרוכים . צריך להבין שהאנשים האלה מה- BBC  בעלי מסורת טלוויזיונית ארוכה היו אלה שכיסו והפיקו את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל שהתקיים באנגליה לפני 15 שנה ב- 1966 . לפתע נדרשו להאזין לתדריך של מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעדיין משדרת בשחור/לבן . היו לנו אומנם רק חמש מצלמות אלקטרוניות (והשידור התבצע כאמור בשָחוֹר/לָבָן) אך הם ידעו שיש להם על מי לסמוך והיו שבעי רצון מרצינות ההפקה והכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי . ידעתי טלוויזיה ונשמתי טלוויזיה . הדם שזרם בעורקיי היה דם טלוויזיוני . אנוכי חייב לציין כאן שהבימאי הקבוע שלי בימים ההם היה יוֹאָב פֶּלֶג . אי אפשר היה להפסיד עִמו . הוא היה בימאי שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית הטוב ביותר . בדרגה אחת מעל כל בימאי הספורט האחרים .

stadium rg 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון ר"ג הישן . זהו חלק מ- מערך מיקום והצבת המצלמות האלקטרוניות שלנו באצטדיון ר"ג רחב הידיים. בצילום הזה נראית המצלמה המובילה (צילומים פתוחים ב- Long Shot) ה ממוקמת ברום אצטדיון ר"ג הישן ומספרה 1 במניין משימות הצילום . מתפעל אותם הצלם קרלוס פופ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium rg 2

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון ר"ג הישן . זוהי מצלמה המובילה השנייה (אחראית על צילומים סגורים יותר ב- Medium Long Shot) , נקראת מס' 2 . המצלמה הזאת הייתה ממוקמת על גג תא הנשיא ושימשה כ- Back up למצלמה המובילה מס 1 של קרלוס פופ. מתפעל אותה הצלם שמואל "שמולי'ק" ברעם . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium rg 3

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון ר"ג הישן . מצלמה מס' 3 במערך הצילום של ניידת השידור מוצבת על קו האמצע של כר הדשא . תפקידה ללכוד את מאבקי הכדור ואת התנגשויות בין השחקנים היריבים בצילומי Close ups. כמו כן משמשת מצלמה מס' 3 "מצלמת ראיונות" שמביאה את תגובות השחקנים והמאמנים למתרחש במשחק . הצלם הניצב ליד המצלמה האלקטרונית מסוג Marconi (תוצרת אנגליה) הוא חיים פודגור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium rg 4

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון ר"ג הישן . המצלמה הרביעית הוצבה על בימת לפיד משחקי המכבייה בדרום האצטדיון ושימשה כמצלמה אחורית מאחורי השערים . פרישת המצלמות הכבדות והכבלים העבים באצטדיון ר"ג רחב הידיים הייתה עבודה מפרכת ונמשכה כחמש עד שש שעות . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בסופו של דבר הכול היה כשורה ונמצא תקין , חוץ מאוהדי הכדורגל הסקוטיים הערלים ששתו כמה בירות טובות בתל אביב ולא היססו להפשיל את הסמל הלאומי שלהם, החצאית הסקוטית, כדי לחשוף את מבושיהם. זאת הייתה חוויית המפגש הראשון שלי כאיש טלוויזיה בהיסטוריה ארוכה של מפגשים עם אוהדי הכדורגל הפנאטיים מהאיים הבריטיים , ראשית בישראל ואח"כ ברחבי תבל , במונדיאלים , ו- EURO`s . הכדורגל הוא מוצר תרבות אנגלי . גם האוהדים שלוֹ שחלקם הפך במשך השנים לחסרי כל נימוס , אלימים , ברוטאליים , וברבריים הם תוצרת אנגלית . תת תרבות בריטית . רבים נוטים לבַקֵר את תרבות אוהד הכדורגל הישראלי והתנהגותו במגרש . צריך לומר בריש גלי כי צופה הכדורגל הישראלי הממוצע הוא מנומס , עדין , ותמים בהשוואה למקבילו האנגלי . אסון אִצטדיון "הייסל" בבריסל ב- 1985 בו נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים היה מעשי ידיהם של אוהדי כדורגל חוליגאנים אנגליים . אסון אִצטדיון "הילסבורו" (Hillsborough) שאֵירַע במשחק חצי גמר הגביע האנגלי בעיר שפילד ב- 1989 בו נהרגו 105 אוהדי כדורגל מ- ליוורפול , התרחש בבריטניה ולא בישראל . התפרעות אוהדים אלימה ביותר ברחובות פאריס במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 נגרמה ע"י חוליגאנים בריטיים גלוחי ראש ולא ישראליים . בפברואר 1981 ראיתי את אוהדי הכדורגל הסקוטיים שטופי הבירה נעים ברחובות ת"א לבושים חצאיות נטולות תחתונים ומפשילים אותן לעבר כל דִכפין , עובר ועוברת אורח , וחושפים מה מסתתר תחתן . פשוט נדהמתי עד להיכן מוכנים האנשים האלה להרחיק לכת בשם תרבות הכדורגל הבריטית . הם הזכירו בהתנהגותם את חלק מאחיהם האנגליים , אוהדי הכדורגל אלימים , שיכורי משקאות חריפים , וחמומי המוח .

תנאי העבודה והצילום הטלוויזיוני באִצטדיון ר"ג בימים ההם היו בלתי נסבלים וגבלו בשערורייה . עמדת השידור נבנתה ביציע הנמוך בתוך הקהל . המצלמה המובילה של ניידת השידור הוצבה על גג תא הנשיא . גַדֵר רשת חלודה באצטדיון הישן הפרידה בין נסים קיוויתי לכַר הדשא והפריעה לשדה הראייה שלוֹ .

stadium rg 5

טקסט תמונה :  25 בפברואר 1981 . אצטדיון רמת גן . כשעה  לפני תחילת משחק קדם גביע העולם ספרד 82' ישראל – סקוטלנד . הצלם שמוליק ברעם בחליפת גשם מופקד על מצלמה מס' 3 במערך המצלמות של ניידת השידור ה- "OB הלבן" . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stadium rg 6

טקסט תמונה :  25  בפברואר 1981 . אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82' . הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה את המשדר בתנאי שטח בלתי נסבלים . עמדת השידור שלנו ממוקמת מתחת לכיסוי הלבן הקטן יותר מצד שמאל . התמונה נשלחה כדו"ח הפקה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני . (צילום ותיעוד במצלמת הסטילס שלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stadium rg 7

טקסט תמונה :  25  בפברואר  1981 . אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82' . שחקן נבחרת ישראל בני טבק עולה למגרש מבעד לשער הברזל . על גג תא נשיא המדינה מופקד שוטר . נסים קיוויתי משדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את ההתמודדות מעמדת שידור רעועה , נמוכה מידי , וחסרת שדה ראייה מקיף . עמדת השידור ממוקמת ביציע הכבוד המגודר מצד שמאל . יושב קיצוני מימין רכז ההפקה נסים מזרחי . (צילום ותיעוד במצלמת הסטילס שלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התמונה הזאת שימשה דו"ח הפקה ונשלחה מטעמי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני . הם לא התרשמו ממנה בתחילה . נדרשה רוויזיה בתנאי ההפקה ותשתיות הצילום של הטלוויזיה במגרשי הכדורגל במדינת ישראל אך היא התעכבה שוב ושוב מפני שהספורט נתפש כסטריאוטיפ והכדורגל כתולדה שלוֹ , למרות שהפקות הספורט בטלוויזיה הן המסובכות והמורכבות ביותר וגם היקרות והיוקרתיות ביותר בטלוויזיה . בדקה ה- 54 חרץ קֶנִי דאלגליש את גורל המשחק . הוא הבקיע שער אחד בלבד שהתברר בדקה ה- 90  כי היה זה שער הניצחון . סקוטלנד גברה על הנבחרת שלנו 1 : 0 . זה היה הפסד ספורטיבי מינימאלי שיוסף "טומי" לפיד תירגם אותו לכישלון טלוויזיוני . "אין טעם לבזבז זמן וכסף על שידורי טלוויזיה ישירים בהם נבחרת ישראל מפסידה , וחמור מזה , כשההפסד צפוי מראש . הכדורגל הישראלי דל ומשעמם" , חיווה מנכ"ל רשות השידור את דעתו בפני . הוא כמעט צדק . לנבחרת ישראל של גֶ'ק מֶנְסֶל לא היה מה להתפאר בקמפיין הזה . היא הבקיעה עד אז רק שער אחד בחמישה משחקים . אבל לנו היה במה להתהדר . ה- BBC התפעל עמוקות מסטנדרט ההפקה ורמת הצילום של המשחק ישראל – סקוטלנד . אנשי ה- BBC  מיהרו לשלוח לנו מכתב הערכה ותודה . קרנה של מחלקת הספורט עלתה לפתע בעיניהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית יצחק "צחי" שמעוני , ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער . הרי זהו ה- BBC  הבריטי בכבודו ובעצמו , שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כה רוצה להידמות לו , משבח דווקא את מחלקת הספורט בראשותי . הנה הצל"ש הבריטי כלשונו [1] .

yoash

טקסט מסמך :  4 במארס 1981 . זהו הצל"ש הבריטי שהוענק ע"י ה- BBC  בשמו של מאלקולם קלארד מפיק בכיר של ה- BBC בסקוטלנד להפקת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי במשחק ישראל – סקוטלנד באצטדיון רמת גן בתאריך 25 בפברואר 1981 . המסמך נשמר . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני הקריא את תוכנו בישיבת הסגל של הטלוויזיה וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות, כתב לי , "התגאיתי בכם . ברכותיי לך ולאנשיך" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במשחק הגומלין שהתקיים ביום שלישי – 28 באפריל 1981 בגלזגו ניצחה סקוטלנד 3 : 1 . משה סיני כבש את שער הכבוד במשחק ואת השער השני בששת משחקי הקמפיין. ואז הגיע יום רביעי – 28 באוקטובר 1981. נבחרת ישראל אירחה את נבחרת פורטוגל באִצטדיון ר"ג . מנכ"ל רשות השידור לא הסכים לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק בטענה שישראל נמצאת מחוץ לתמונת הסיכויים המאפשרים לה להעפיל למונדיאל ספרד 82' . זכויות השידור של המשחק היו מינימאליות . כמה אלפי דולרים בודדים והמשחק עצמו נערך אחה"צ מחוץ לטווח זמן הצפייה הראשי . "זהו תפקידנו וחובתנו העיתונאית לשדר ישיר את המשחק עבור משלם האגרה" , הרציתי לוֹ . אף על פי כן סירב . תחנוניי לא עזרו לי . יורם ארבל היה שַדָּר המשחק . הבימאי היה הקריין הוותיק אריה אורגד . עוזרת ההפקה שימשה רִיקִי אָרִיכַא- רָנְד . נבחרת ישראל הביסה את פורטוגל 4 : 1 במשחק כדורגל מזהיר משלושה שערים שהבקיע בני טבק ושער של גידי דמתי . חובבי הכדורגל הפסידו שידור ישיר מרתק .

arbel 2

טקסט תמונה  :  28 באוקטובר 1981 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית באצטדיון ר"ג .               השַדָּר יורם ארבל (מעשן סיגריה) משוחח עם עוזרת ההפקה ריקי רנד- אריכא דקות ספורות לפני תחילת המשחק ישראל- פורטוגל . משמאלו של יורם ארבל זהו יעקב "קובי" ברוך נהג ניידת השידור שלנו ואחד העובדים הוותיקים והמסורים ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שני מימין בשורה הראשונה זהו איש מחלקת הספורט בני עורי. האיש שמדבר בטלפון בשורה השלישית הוא מר חגי קרן צבי עיתונאי "ידיעות אחרונות". לידו מוסתר עיתונאי "דבר" מר ברוך שיינברג . עמדת השידור העליונה שייכת לתחנת הרדיו הצבאית " גלי צה"ל ". שלישי משמאל בשורה העליונה הוא ראודור בנזימן (שיער בהיר וממושקף). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3

טקסט תמונה :  28 באוקטובר 1981 . עמדת השידור שלנו באִצטדיון ר"ג הישן . יורם ארבל במרכז רכון מול המוניטור , רושם לעצמו את ההרכבים , ומתכונן לשידור . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אריה אורגד (היה שדרן וקריין חדשות בעל מוניטין בעברו ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית) , ועוזרת ההפקה ריקי רנד- אריכא (עומדת ועונדת Accreditation על צווארה) . משמאל זהו חשמלאי ניידת השידור ז'אן לב- ארי . (תיעוד וצילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 4

טקסט תמונה : אוקטובר 1981 . אצטדיון רמת גן הישן . זוהי עמדת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה באצטדיון רמת גן באוקטובר 1981. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזר שדר אמנון לנגזם (משופם) , עוזר שדר בני עורי , עוזרת ההפקה ריקי אריכא – רנד (עומדת ו- Accreditation על צווארה) , עוזר שדר ראובן (מאחורי יורם ארבל) , השדר המוביל שלי יורם ארבל , יעקב "קובי" ברוך (מוסתר) , ובימאי ניידת השידור מר אריה אורגד . משוחח בטלפון בשורה השנייה ברוך שיינברג עיתונאי "דבר" (ממושקף ואוטם את אוזנו השמאלית) . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משחקה האחרון של ישראל בקמפיין ספרד 82' נערך בבלפסט נגד צפון אירלנד ב- 18 בנובמבר 1981. ישראל הפסידה 1 : 0 ונשארה שוּב בבית . סקוטלנד וצפון אירלנד העפילו לטורניר הגמר . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דבק בגרסתו : "הכדורגל הישראלי איננו יצירת מופת שיש להתפאר בה" , ולכן אינני מתיר שידורים ישירים .

אנוכי יוזם הקמת מתקני ומגדלי צילום באצטדיוני הכדורגל בארץ ובאתרי ספורט אחרים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

זה היה הזמן מבחינתי לצאת לדרך של בנייה מחודשת של מגדלי הצילום באצטדיוני הכדורגל השונים ברחבי הארץ , שיפור שירותי הטלפוניה וקווי השידור ה- 4W בין עמדות השידור שלנו באצטדיונים לבין ניידות השידור וגם בין האולפנים בירושלים , לרבות מיסוד מתקני המיקרוגל (Microwave) בין מגדלי הצילום באתרים השונים לבין בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , קידום תנאי ההפקה בשטח , מיסוד נקודות סטריליות לצורך קיום ראיונות מבלי שהציבור יידחף לעבר המצלמות , בקיצור הצעדה וזירוז רמת הסיקור והצילום של הליגה הלאומית בכדורגל .  יוסף "טומי" לפיד נתן לי אור ירוק . צריך לומר כי בעלי המועדונים ומנהלי המגרשים והאצטדיונים קיבלו את היוזמה ברוח טובה ושיתפו פעולה .

ניתן לומר בבירור שמעולם לא שררו יחסי אהבה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 לבין התאחדות הכדורגל הישראלית . בכל תקופה . לא משנה ולא חשוב מי היה מנכ"ל רשות השידור או מי שימש כיו"ר  ההתאחדות . גם לא חשוב מי ניהל את מחלקת הספורט . יחסי אהבה כאלו אינם אפשריים כפי הנראה בין שני גופים בו האחד דורש כסף אך השני אינו שש להעניק אותו . מתח המו"מ בין שני הגופים הציבוריים התאחדות הכדורגל ורשות השידור הנוגע לשיעורי הממון בגין זכויות השידורים, הוליד מחלוקות לא תמיד סמויות. צריך לציין שבסופו של דבר רשות השידור בראשות יוסף "טומי" לפיד מילאה את חלקה בהסכמים הכספיים , כיבדה כל מילה שלה בחוזה , ועמדה בלוח הזמנים של כתיבת הצ'קים להתאחדות הכדורגל . מהבחינה הזאת אי אפשר היה לבוא בטענות לטלוויזיה הישראלית הציבורית . אפשר היה לטעון בצדק כנגדה בעניין גודל חשיפת הכדורגל לציבור כענף ספורט מספר אחת במדינה אולם אפשר היה להתלונן כנגד מוסר התשלומים שלה . התאחדות הכדורגל הישראלית לעומת זאת הָפָרָה את חלקה בצורה תמוהה בכל הנוגע להענקת תנאי עבודה לצוותי ההפקה והצילום של הטלוויזיה במגרשים . אשמתה העיקרית הייתה שלא אכפה על המועדונים את חובת הבנייה של מגדלי צילום רציניים ומיסוד עמדות שידור תקניות בעבור הטלוויזיה והרדיו במשך שנים רבות וארוכות .הטענות העיקריות שלי הופנו כנגד מנכ"ל ההתאחדות מר יעקב אראל .

בימי דן שילון ואלכס גלעדי מ- 1968 ועד 1983, השתמשנו בעמדות צילום ושידור פרוביזוריות . כינינו אותם "מגדלי בַּלוּלוּ" על שמו של מר אליהו בלולו ז"ל קבלן ירושלמי וותיק שהקים אותם עבורנו ושירת במשך שנים רבות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית . אליהו בלולו ופועליו שכונו "ריגרים" בנו מגדלי צילום מודולאריים מפיגומי ברזל כמותם רואים בשיפוץ בתים ברחובות הערים . הפיגום הארעי נבנה אד הוק . הפועלים היו מרכיבים ומפרקים את המגדלים מידי שבת במגרשים השונים . עבודתם של הריגרים הייתה מאומצת וקשה אך בסופו של דבר היו אלו מגדלי צילום עלובים , צרים , רעועים , ומתנדנדים . הם היו חשופים לשמש הקיץ ולרוחות וגשם בחורף . זאת הייתה תקופה מיוחדת במינה . אליהו בלולו היה פועל בעצמו . איש קשה יום שקשר את גורלו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מִנהל כוח האדם בטלוויזיה מר יעקב אורן העריך אותו ואף הפקיד בידו את ניהול מזנון העובדים . אליהו בלולו יליד מרוקו איתר בחורים צעירים משכונות מצוקה בירושלים והכשיר אותם להיות פועלי במה . הוא נהג לומר , "הנה הצלתי עוד נער אחד מלהסתובב ברחובות" . "הריגרים" הצעירים הפכו להיות אנשים מוערכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אני באופן אישי אהבתי אותם מאוד והייתי קשור אליהם . בעשור ה- 70 של המאה שעברה צילמתי את כולם לארכיון מחלקת הספורט שבניתי במו ידיי . הצילומים נשמרו והם מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שאנוכי חוקר וכותב ודנה אודות בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם מאז 1884 (בעיקר בתחומי שידורי הספורט , שידורי החדשות , וכישרון התיעוד) . תכנון והקמת מגדלי הצילום ועמדות השידור על ידי התרכזה באצטדיון הכדורגל העירוני "בלומפילד" של העיר תל אביב – יפו , באצטדיון הלאומי ברמת גן , במגרשה של קבוצת בני יהודה בשכונת התקווה , באצטדיון קריית חיים ואצטדיון קריית אליעזר , אצטדיון הכדורגל ביבנה , אולם פעולתם הברוכה ניכרה בעצם בכל אתרי הספורט במדינה מצפון עד דרום , בהיכלי הכדורסל , במגרשי הכדורעף , במרכזי הטניס , במסלולי א"ק , בבריכות השחייה , ובתחרויות קפיצות הסקי בכינרת .

yoash 1

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה . אצטדיון הכדורגל העירוני של תל אביב – יפו הקרוי על שם התורם משפחת בלומפילד . האִצטדיון הקומפקטי והנוח הפך עד מהרה להיכל הקודש של הכדורגל הישראלי והבית הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות התאחדות הכדורגל) .

yoash 2

טקסט תמונה :  שנת 1980 . ניידת השידור האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המכונה ה- "OB הלבן" חונה מתחת ליציעי שער 9  של אצטדיון "בלומפילד" ביפו . משמאל, בתי הקטנה הגר בת ה- 7 . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 3

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980 . שבת בבוקר . אִצטדיון "בלומפילד" . זוהי עמדת הצילום והשידור הרעועה והישנה של הטלוויזיה הישראלית ברום יציע 9 , שכונתה בעגת הטלוויזיה הישראלית הציבורית "מגדלי בלולו" . התאחדות הכדורגל הישראלית לא נקפה אצבע לשיפור מתקני הצילום . ארבעה "ריגרים" (פועלי במה) נדרשו להעלות את המצלמות האלקטרוניות הכבדות לקומה השנייה של העמדה . זיהוי העומדים עומדים ליד המגדל מימין לשמאל : הריגר שלמה עוזיאל ובימאי הטלוויזיה יואב פלג . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 4

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . שבת בבוקר . אצטדיון "בלומפילד" ביפו . הריגרים שלמה עוזיאל (מימין) וצ'ארלי ממן (משמאל) מעלים מצלמה אלקטרונית באמצעות חבלים לרום מגדל הצילום . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בראשית 1983 ערכתי את מהפכת מגדלי הצילום והשידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מועדוני הכדורגל נדרשו על ידי להקים בעצמם ועל חשבונם עמדות צילום ושידור מרווחות עבורנו על פי שרטוטים שהכנתי , מוגנות מרוח , גשם , ושמש במקום "מגדלי בלולו" הרעועים .  מר צבי ווייצנר וזכריה דרוקר ממכבי חיפה , דוד מושביץ ואבי פילוסוף מחברת "עֵלִית" הספונסרים של קבוצת בני יהודה , מר מאיר שטרית ראש מועצת יבנה שקבוצתו שיחקה בליגה הלאומית אז (ליגת העל היום) ורבים אחרים נענו לאתגר . הראשון שעמד במשימה היה מנהל אצטדיון "בלומפילד" מר אהרון קלז . הוא קנה דירת צילום ממפעל "הארגז" בראשל"צ והציב אותה ליד "מגדלי בלולו" הישנים שלנו . ברורמ ששלפתי את מצלמת הסטילס שלי ותיעדתי את המיסוד וההקמה . זה היה ב- 26 בינואר 1983 .

yoash 5

טקסט תמונה :  26  בינואר 1983 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב –  יפו . מנהל אצטדיון "בלומפילד" אהרון קלז מציב את עמדת הצילום והשידור החדשה בעבור חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברום יציע 9  ליד "מגדלי בלולו" הישנים המטים ליפול . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 6

טקסט תמונה : סתיו  1979 . אצטדיון הכדורגל העירוני של פתח תקווה . הצלם מוני שם טוב ניצב על מגדל ובמת צילום והשידור שבנו ה- "ריגרים" של אליהו בלולו . מאחור נראית עמדת השידור המצומצמת, השולחן והאביזרים והמוניטור. ה- "ריגרים" הפועלים האלה היו מסורים מאוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשו את עבודתם נאמנה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 7

טקסט תמונה :  סתיו 1979 . אצטדיון הכדורגל העירוני של פתח תקווה . משמאל למעלה ברום האצטדיון ניצב "מגדל בלולו" המהווה את עמדת הצילום והשידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 8

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980 . האצטדיון העירוני בפתח תקווה . ניידת השידור (המש"י) חונה מתחת ליציעים . נשען על המעקה ומתבונן בניידת , זהו אמנון ברקאי . משמאל , ילדיי הגר בת ה- 7  וגוּר בן ה- 12 צופים בהפקה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי) .

yoash 9

טקסט תמונה : 1979. אצטדיון הפועל פתח תקווה. ראיתי בו כישרון צעיר ומבטיח שכדאי להשקיע בו. אמנון ברקאי בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלו מפיק את ניידת השידור האלקטרונית המש"י (מכונית שידור ירוקה) המכסה משחק בליגה הלאומית בכדורגל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

yoash 10

טקסט תמונה : 1979. מדרשת רופין בעמק חפר. ה- "ריגרים" של אליהו בלולו בנו מגדל ברזל מודולרי לצורך הצבת צלחת מיקרוגל המעבירה את סיגנל השידור לעבר מגדל שלום הבניין הגבוה ביותר בתל אביב , ומשם לאיתנים בדרך לאולפן בירושלים . בראש המגדל ניצב בימאי השידור הטלוויזיוני דן בירון. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11

טקסט תמונה : 1979 . היכל הספורט של מדרשת רופין . הצלם הוותיק קרלוס פופ ניצב עם מצלמתו על "מגדל בלולו" המודולרי ומצלם תחרות כדורעף. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 12

טקסט תמונה : 1979 . "מגדל בלולו" בהיכל הספורט של מדרשת רופין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתב הצל"ש של ה- BBC  מ- 4 במארס 1981 .

פרק 2 (ד' ואחרון) המשך של פרק 2 ג' : עלויות ומחירים (100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד) של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 

rtve 102טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת עריכה בפילם לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 103

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת עריכת Audio + נושא שכירת שירותי ENG לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 104

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת שירותי ENG לרבות עלויות ומחירים + נושא שכירת שירותי קווי Video וקווי רדיו באצטדיונים , בין האצטדיונים לבין ה- IBC במדריד כולל עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 105

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת מכשיר הקלטה נייד (לצורך הקלטות Sound) לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 106

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת אולפני טלוויזיה באצטדיונים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 107

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת אולפני רדיו באצטדיונים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .rtve 108

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת אמצעי שידור הנוגעים לכיסוי המשחקים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 109

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת אולפני רדיו באצטדיונים לצורך שידורים Unilateral לפני שריקת הפתיחה , ובסיום המשחקים , לרבות עלויות ומחירים + שכירת עמדות שידור באצטדיונים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 110

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת שכירת עמדות שידור באצטדיונים לרבות עלויות ומחירים + נושא שכירת עמדות שידור Off tube ב- IBC במדריד לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 111

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . נושא שכירת עמדות שידור Off tube ב- IBC במדריד לרבות עלויות ומחירים + שירותים טכנולוגיים ולוגיסטיים נוספים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 112

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מסקנות וסיום . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 114 last

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מסקנות וסיום + הערה לפילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני הייחודי של מונדיאל ספרד 1982 ע"י RTVE . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

סוף הפוסט מס' 296, רשימה מס' 5. ראה המשך בפוסט הבא מס' 298, "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 6. כל הזכויות שמורות.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל ספרד 1982. (רשימה מס' 4). פוסט מס' 295. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 295 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ הצהריים של יום שישי – 4 באוקטובר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 4). פוסט מס' 295. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ההפקה וצילומי הטלוויזיה הנפלאים לרבות איכות ה- Replays ושימוש במצלמות SSM של משחקי ה- Champions League כפי שמביא לנו בימים האחרונים ערוץ 5 בכבלים , מציב תמרור אדום בפני ערוץ 1 ומטיל צל כבד על כיסוי וצילומי המשחקים המרכזיים בליגת העל ע"י ערוץ 1 באמצעות ניידת השידור "מִזְמוֹר" של דָנִי לָנְקְרִי . בעיקר בנוגע לזווית הצילום של המצלמות המובילות ואיכות ירודה של צילומי ה- Replays . מגוחך לכסות משחקי כדורגל ב- 2013 ללא שיתוף מצלמות SSM במלאכת הכיסוי . השוואת האיכות המתבקשת מכניסה את ערוץ 1 לצרות גם מפני שהטלוויזיה הציבורית משקיעה בכל שידור ישיר של המשחק המרכזי בליגת העל סכום של כ- 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) שֶקֶל . משלם האגרה רשאי לצפות לאיכות יתר ממה שהוא מקבל מהשידור הציבורי בתקופה האחרונה .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 4). כל הזכויות שמורות.

הקדמה

1 באפריל 1979 יום מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של יִצְחָק לִבְנִי הייתה סיומה של תקופה ברשות השידור ותחילתה של חדשה . שנת 1979 ההיא סימנה את קיצו של "תּוֹר הזָהָב" בן 6 (שש) שנים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל ב- 1 באוגוסט 1973 עם מינויו אז של ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל הטלוויזיה . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נבחר לתפקיד הרָם במכרז שהתקיים ב- 1 באוגוסט 1973 בתמיכתם המופלגת של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג ז"ל  והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נָתַן שַחַם (חבר קיבוץ בית אלפא) .ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר ושר החינוך והתרבות יִגְאָל אַלוֹן סמכו לחלוטין על שיקול דעתם של המנכ"ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג וה- סיו"ר נָתַן שַחַם . זה לא היה סוד כי יגאל אלון כמו השר יִשְרָאֵל גָלִילִי העריצו את שמואל אלמוג . נָתַן שַחַם סיפר לי בשיחות התחקיר עמו כי אף הוא העריץ את שְמוּאֵל אַלְמוֹג וראה בו אדם רציני , יישר דרך , בעל מוסר , ו- עילוי תקשורתי . שְמוּאֵל אַלְמוֹג נהנה מגיבוי פוליטי מוחלט של ממשלת ישראל . למכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתקיים כאמור ב- 1 באוגוסט 1973 ניגש גם מפקד גלי צה"ל יצחק לבני , אולם שְמוּאֵל אַלְמוֹג ונָתַן שַחַם לא רצו אותו . בשיחות התחקיר שלי עם שמואל אלמוג בערוב ימיו שהיה כבר פרופסור ואיש האקדמיה של האוניברסיטה העברית בירושלים העיד בפניי כי היה גלוי לב עם יצחק לבני ואמר לו חד משמעית כי איננו מעוניין בו לתפקיד הרם . גם הסופר נתן שחם אמר לי את אותו הטקסט כי שניהם העדיפו מכל וכול את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן על פני יִצְחָק לִבְנִי . ההיסטוריה המתעתעת אִפְשֵרָה ליִצְחָק לִבְנִי להיכנס לרשות השידור בחלוף 8 (שמונה) חודשים מבעד לדלת אחרת . שר התקשורת שמעון פרס בחר בו להיות מחליפו של שמואל אלמוג שסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1974 . ראש הממשלה סמכה ידיה על המלצתו של של שִמְעוֹן פֶּרֶס , ובאמת ב- 1 באפריל התמנה יִצְחָק לִבְנִי למנכ"ל ה- 2 של רשות השידור . ארנון צוקרמן סיפר לי בשיחות התחקיר עמו כי קרה כאן דבר משונה : "לא רציתי את יצחק לבני כמנהל הטלוויזיה ונאבקתי עמו על התפקיד והנה בתוך חודשים ספורים מתמנה האיש למנכ"ל רשות השידור" . זאת הייתה תקופה סוערת בחיי מדינת ישראל שליקקה את פצעיה החמוּרים והקשים מ- מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 . ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר (בת 76) מתפקידה בשל דו"ח וועדת אגרנט שדן בתוצאות המלחמה ההיא . ביוני 1974 התמנה יִצְחָק רָבִּין (בן 52) לראש ממשלת ישראל ושִמְעוֹן פֶּרֶס (בן 51) לשר הביטחון .

ב- 1979 סיים יִצְחָק לִבְנִי (בן 45) את תפקידו ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד (בן 47) הוּמְלַךְ במקומו על ממלכת רשות השידור . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן סילקו ב- 1 באוגוסט את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן  בתום הקדנציה השנייה שלו בתפקיד . בתוך כמה שנים נטשה שדרת הפיקוד המרכזית של הטלוויזיה את השורות ופנתה לשוק הפרטי . הפקת מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 התנהל בתנאים אחרים לחלוטין מאלה בהם הפקתי וניהלתי בבואנוס איירס את מבצע שידורי הטלוויזיה ישראלית הציבורית של מונדיאל ארגנטינה 1978 . ליד כל זאת יש להוסיף לצורך הבנת רקע התקופה כי ב- 1977 הוקמה הטלוויזיה בשפה הערבית בראשות יוסף בר-אל כישות עצמאית נפרדת מהטלוויזיה בשפה העברית בתוככי רשות השידור , שהיו לה דרישות משלה . מן הראוי להזכיר עוד כי יוסף בר-אל ששימש ב- 1972 מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית תחת פיקודם של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר ביקש לשלוח שַדָּר בשפה הערבית לאולימפיאדת מינכן 1972 (לצדם של דן שילון , אלכס גלעדי , ונסים קיוויתי) אולם נדחה על הסַף . כעבור שנתיים ניסה שוב את כוחו וביקש לשלוח שדר מטעמו בשפה הערבית למונדיאל מערב גרמניה 1974 (לצדם של דן שילון , אלכס גלעדי , ויאיר שטרן) אולם שוּב הוּשָב רֵיקָם ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן .

ועוד Issue הראוי להקשבה ותשומת לב : לאחר הדחת ארנון צוקרמן ב- 1 באוגוסט 1979 מניהול הטלוויזיה נמנע יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מלהציב במקומו שום פיגורה אחרת . למרות היותו חסר כל ניסיון בניהול Media האלקטרונית מינה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את עצמו למנהל הטלוויזיה בפועל במקביל לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור . בכך ניצב בעמדת כוח עצומה כשהוא אוחז בחוזקה בשתי ידיו במוסרות השידור הציבורי וחולש ללא כל קושי בתמיכתו של פרופסור ראובן ירון על מתנגדיו באופוזיציה בטלוויזיה. יריביו – מתנגדיו בטלוויזיה אלה שלא הסכינו עם מינויו ראו בבואו חַשְרָת עָבִים המכסה את שמי רשות השידור . לא פחות מכך . ברדיו "קול ישראל" היה מצבו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד קל הרבה יותר לאחר שמינה את גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל למנהל "קול ישראל" וסמך בעיניים עצומות על שיקול דעתו והחלטותיו . רק ב- 16 במארס 1980 נזכר יוֹסֵף "טוֹמֵי" לַפִּיד ביִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומינה אותו לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן המודח . ב- 16 במארס 1980 הייתי שָרוּי כבר בעיצומו של תכנון שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 . מותר בהחלט לומר כי מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בשנים 1979 – 1973 הצעיד אותה ל- "תּוֹר הַזָהָב" שלה . אין כל כך עוררין .

המשך סקירת הרקע של תקופת השנים 1982 – 1980. מיקרופון טלוויזיוני אחד בשתי שפות עִברית ועַרבית. תחבולה טלוויזיונית של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שנידונה מראש לכישלון מהדהד.

רעיון הטלוויזיה של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להפקיד במבצע השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 1982 מיקרופון אחד בידי שני שדרים בשתי שפות שונות עִברית ועַרבית – היה מופרך מיסודו . הקומבינציה המטופשת והכושלת הייתה פוליטית , לא מאוזנת , ובלתי מקצועית בעליל , וכאילו נגועה במה שנראה למתבונן מהצד כ- "שמור לי – ואשמור לך" . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הכיר כמובן את המאזן ויחסי הכוחות המקצועיים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של כמות , איכות , ארגון , ניסיון , כישרון , ויכולת הפקה של השידורים בשפה העִברית לבֵין אלה בשפה העַרבית . הטלוויזיה בשפה הערבית הייתה בימים ההם של 1982 כבר יחידת שידור עצמאית בתוך רשות השידור בראשה ניצב מר יוֹסֵף בַּר-אֵל  . "עצמאותה וריבונותה" נקנתה בהחלטה מגוחכת חסרת פשר של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1977 בראשות ד"ר וָולְטֶר אֵיתָּן וכמובן בעצה אחת ובשותפות מלאה בקבלת ההחלטה הזאת עם מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יִצְחָק לִבְנִי . רבים ראו אז בשינוי מבנה רשות השידור ב- 1977 והקמת טלוויזיה בשפה הערבית כ- בעלת ישות עצמאית , מעין נקמנות וניסיון ניגוח וקיצוץ כנפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר והכריזמטי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . ולא רק זאת , יִצְחָק לִבְנִי הציב בראש הטלוויזיה בשפה הערבית את יוֹסֵף בַּר-אֵל והעדיף אותו על פני המועמד השני סלים פתאל . מטרת הפוסט הקונקרטי הזה איננה לדון בנושא של הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית ב- 1977 בראשות יוסף בר-אל במקביל לטלוויזיה בשפה העברית המנוהלת ע"י אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולם היא קשורה לנושא . אני חייב לציין כאן עוד פרט לצורך הבנת רקע התקופה ההיא לפני יותר משנות דור כלהלן : בדו"ח הנוגע למצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנכתב בקיץ 1973 ע"י מר הְיוּ גְרִין (Hugh Greene – לשעבר מנכ"ל ה- BBC בשנים 1969 – 1960) , מי שביקר כאן על פי הזמנת שר החינוך יגאל אלון , והכין במשך חודשיים את חוות דעתו הרצינית והחשובה אודות השידור הציבורי הטלוויזיוני הצעיר בן 5 שנים – נקבע על ידו מפורשות שאין שום טעם וצורך להקים רשת טלוויזיה נפרדת בשפה הערבית . הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) בעל ניסיון עצום בהנהגת השידור הציבורי הבריטי הסיק כי על פי פוטנציאל השידורים הטמון הקיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אין מקום לטלוויזיה בשפה הערבית כישות עצמאית . 

על כל פנים הטלוויזיה בשפה העַרבית היוותה בעצם יֵשוּתָּה החדשה אקוויוולנט לטלוויזיה בשפה העִברית בימים ההם של שנות ה- 80 אך נותרה מעין מוסף יומי בן 90 (תשעים) דקות דַל ומוגבל בלבד ש- שודר בין 18.30 ל- 20.00 . האקוויוולנט הניהולי – ביורוקרטי שנקרא הטלוויזיה בשפה הערבית היה בעצם ובסך הכל מוסף קצרצר כמעין פיצוי למען אוכלוסייה הערבית . הציבור הערבי במדינת ישראל היה ראוי להרבה יותר אולם לא במתכונת הנוכחית שנתקעה בתוך רֶצֶף השידורים בשפה העברית (כמעט ב- Prime time שלו) ונותרה חסר חשיבות. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1977 ד"ר וולטר איתן (כיהן בתפקיד בשנים 1978 – 1972) ומנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי (כיהן התפקיד בשנים 1979 – 1974) מיסדו כאילו רשת טלוויזיה בשפה העַרבית , ערוץ סוברני – ריבוני בזכות עצמו , אך זה היה מעשה לכאורה . המחליטים לא העניקו לערוץ הטלוויזיה "החדש" זמן שידור נוסף מעבר ל- 90 דקות (שעמדו לרשותו גם קודם לכן) , וגם לא ייחדו לו אמצעי הפקה ושידור משלו . ד"ר וָולְטֶר אֵיתָּן ויִצְחָק לִבְנִי הציבו בפני יוסף בר-אל אתגר טלוויזיוני – תקשורתי עצום אך לא נתנו לו כלים מתאימים כיצד להתמודד עמו . הטלוויזיה בשפה הערבית נתקעה כמו עֶצֶם בגרון למשך שעה וחצי בערב על אותו סיגנל שידור משותף שהיה שייך ל- "טלוויזיה הכללית" (כפי שכונתה אז הטלוויזיה הישראלית הציבורית) והטלוויזיה החינוכית – לימודית . היא לא הרשימה . לא בתוכן , לא באמצעי הפקה , ולא בזמן חשיפה . אנשי ערוץ הטלוויזיה "החדש" בשפה ערבית תחת ניהולו של יוסף בר-אל הרגישו כל העת מקופחים לעומת הביצועים המשופרים של הקולגות "העשירים" בשפה העברית שגרפו לעצמם את מרב אמצעי ההפקה והצילום , כמו גם את מרב זמן השידור ב- "אוויר" , ואת מרב התהילה . הקיפוח יצר אצל אנשי הטלוויזיה בשפה הערבית קנאה והקנאה מטבע הדברים הולידה התמרמרות , איבה , וסכסוכים . הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית ב- 1977 הייתה ניצחון פִּירוּס של יצחק לבני ויוסף בר-אל . ארנון צוקרמן לא יצא מוּפְסָד . אם לרדת לפרטים שנוגעים לי כמנווט שידור הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , הרי שלא שרר שום Match up בין מחלקת הספורט בשפה הערבית בראשות מַחְמוּד אָבּוּ בָּאכֶּר ואח"כ מחליפו סולומון "סולי" מוניר ששידרה סך של 45 (ארבעים וחמש) דקות שבועיות (לרבות חומר שידור סוּפֶּר יָרוּד ונַחוּת של היאבקות חופשית בסגנון "Catch as you can" שנקנה מרשת הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV) לעומת מחלקת הספורט של הטלוויזיה בשפה העִברית שהפיקה ושידרה מאות שעות מידי שנה מהארץ ומהעולם לרבות הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) , משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל , אליפויות אירופה בכדורסל וכדורגל , אולימפיאדות , טורנירי ווימבלדון בטניס , וגם את המונדיאלים – טורנירי גמר גביע העולם בכדורגל .

ב- 1982 החליט מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד החלטה בלתי הגיונית בעליל , לצרף סתם ככה שַדָּר כדורגל בשפה הערבית (סולומון "סולי" מוניר) , נציג רשמי של הטלוויזיה בשפה הערבית למשלחת השידור בראשותי למונדיאל ספרד 1982 . תפקידו היה לבצע פריצות מלאכותיות Offe tube לרגע ממשרד ההפקה של הטלוויזיה הישראלית  הציבוריתבמדריד כדי לעדכן את התוצאות עבור צופי הטלוויזיה בשפה הערבית שכאילו אינם מבינים את השפה העברית . ברור שהתווכחתי עמו וניסיתי לשנות את החלטתו . "איזה מין דבר זה" , שאלתי אותו , "בו אתה מתכוון להטיס שדר לספרד 82' , רק כדי שישב במשרד שלי ב- IBC במדריד , ורק כדי שייכנס באופן מלאכותי לעדכן בערבית בעת שידור הישיר שמוגש לאזרחי מדינת ישראל בשפה העברית . איזה מין דבר זה להתערב בשפה הערבית בכל Replay שמעלה לאוויר RTVE על מנת לדווח לצופים שלו בכמה שניות את תוצאת המשחק , ובכך הוא את רצף המידע של השידור הישיר בעברית" . והוספתי , "כאילו שהאזרחים הערביים של מדינת ישראל אינם מבינים את שפת העברית בה משתמשים שלושת השדרים שלי יורם ארבל , רפי כינת , ונסים קיוויתי . אם אתה רוצה אדוני מנכ"ל רשות השידור , אזי שכור לו סיגנל טלוויזיוני שלם ורצוף משלו , אולם להטיס תייר לספרד במסווה של שדר לרגע רק כדי שיאמר כמה מילים Off tube בשפה הערבית מהמשרד במדריד ובכך יקלקל גם את רצף השידור בשפה העברית – אין הדבר בא בחשבון . תוכן מיותר ובזבוז כסף . מה עוד שתחום השידור בשפה הערבית מצטמצם לשעה וחצי בין שש וחצי לשמונה בערב . תשמע, זה רעיון אווילי ומטופש בו אתה מנסה לרצות את אנשי הטלוויזיה בשפה הערבית" . הייתה פאוזה קצרה ואז חתמתי , "אין דבר כזה בעולם הטלוויזיה בו שני שדרים בשתי שפות שונות חולקים מיקרופון משותף" . עורקי הצוואר של יוסף "טומי" לפיד התעבו . הוא האדים ורתח . "אל תתחצף ואל תלמד אותי כיצד לנהל את רשות השידור" , הטיח בי ופנה לדרכו . הטסתו למדריד של סולומון "סולי" מוניר כדי לשדר כמה משפטים Off tube מהמוניטור במשרד ב- IBC הייתה שגיאה קולוסלית . יוסף "טומי" לפיד שהטיף כל העת למהימנות שידור וחיסכון כספי שבר את המילה שלו והצטייר לפתע לא רק כ- בזבזן כשנוח לו , אלא כ- פוליטיקאי כוחני מן השורה שמוכן למכור את ערכי התוכן של ה- Media תמורת כאילו שלום בית בתוך שורות רשות השידור ובעבור יציבות שלטונו כעורך ראשי . יוסף "טומי" לפיד השתמש בכוחו ועשה מעשה שלא ייעשה . זאת הייתה הזניה ביודעין של ה- טלוויזיה באותו נוסח הטקסט שזעק לעברו מוטי קירשנבאום שנתיים וחצי קודם לכן ביום שני ההוא – 23 ביולי 1979. סולומון "סולי" מוניר לא היה שדר כדורגל מן השורה ולא מן המניין , בטח לא ברמה של יורם ארבל , רפי גינת , ונסים קיוויתי . הוא לא שידר ישיר מעולם משחק כדורגל בליגה הלאומית הישראלית (ליגת העל היום) ולא משחק כלשהו של נבחרת ישראל . אולם הוא הוטס ע"י יוסף "טומי" לפיד למונדיאל ספרד 1982 על תקן של שַדָּר כדורגל . כמובן שהוא לא שידר ישיר אפילו משחק אחד בטורניר ספרד 1982 אבל כן ביצע פריצות מלאכותיות מגוחכות בשיטת ה- Off tube מהמשרד במדריד . ובכך הוא הסתפק . ובכך הסתפקו גם אלה ששלחו אותו . היה מדובר בעסק לא רציני .

munir

טקסט תמונה :  יוני 1982 . מונדיאל ספרד 1982 . זהו משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד . תמונה עגומה שמספרת על הסדר הישן ששרר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בה נראה השדר בשפה העַרבית סולומון "סולי" מוניר (קיצוני משמאל) משדר Off Tube מהמוניטור במשרד במדריד לצופים שלו בישראל . האיש הסכים לעבוד בתנאים עיתונאיים מגוחכים . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סולומון "סולי" מוניר ,  שליח הטלוויזיה לספרד 82' הפקיד נסים מזרחי (פרי יוזמתו של מנהל הרדיו גדעון לב ארי ז"ל) מחזיר לעצמו שעות שינה ומנמנם בעת העבודה במשרד (הערה : הוא לא נשא שום תפקיד רשמי . נוכחותו בשטח הייתה על תקן של "תייר" שנשלח על חשבון משלם המסים ע"י רשות השידור מבלי שיישא באחריות כלשהי – לא סיכנה את ההפקה אך גם לא הועילה) , מר מיכה לויירר מפקח התקשורת והקוֹל , גב' עדה קרן עוזרת ההפקה , ומר מנחם וולף מפקח ה- Video . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הימים חלפו . בחודשים יולי ואוגוסט של 1982 בעודי משתתף כקצין קרבי בלחימה במלחמת לבנון ה- 1 ליד בירות , הכין מר נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל היועץ הבכיר של מנכ"ל הרשות יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד דו"ח מיוחד עבורו הנוגע ומתייחס לביצועי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 . בדו"ח הזה שיבח מחד את ניהול מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי , ומאידך תקף בסעיף מס' 11 והאחרון בדו"ח שלו בלשון חריפה ועוקצנית ואשר שלא משתמעת לשתי פנים את החלטתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד להטיס למדריד את השדר בשפה הערבית סוֹלוֹמוֹן "סוֹלִי" מוּנִיר . נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל קבע כי במתכונת השידור המבצעית ההיא כפי שתוכננה ונקבעה מראש על ידי כעורך ומפיק ראשי , וצריך לומר ש- יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סמך עליה את ידו , הרי ש- "פריצות" ה- Off tube של השדר בשפה הערבית סולומון "סולי" מוניר, "היה בהן תשלום מס אך לא תשלום מס אמת".

nakdi 2

טקסט מסמך :  ספטמבר 1982 . חלק ג' מהדו"ח של מר נקדימון "נקדי" רוגל מי ששימש יועץ בכיר של מנכ"ל רשות השידור , המתייחס לתפקודי כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

nakdi 1

טקסט מסמך : ספטמבר 1982 . סעיף 11 . חלק מהדו"ח החריף של מר נקדימון "נקדי" רוגל מי ששימש יועץ בכיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , הנוגע לפונקציה המגוחכת שמילא סולומון "סולי" מוניר השדר בשפה הערבית במדריד בעת מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כפי שנאמר בהזדמנויות קודמות בבלוג הזה , סולומון "סולי" מוניר לא היה אשֵם . הוא נכפה לעבוד עבודה עיתונאית בתנאים מבישים . שידור ישיר בשיטת Off tube הוא חרבון עיתונאי טלוויזיוני . דרך ואופן הביצוע של שידור Off tube טלוויזיוניים הם רדודים ונחותים . איזה מן דבר זה לרצות לשֶבֶת מול המוניטור במשרד אָטוּם במדריד ולהעתיק ממנו אינפורמציה בעבור הצופים מבלי להיות נוכח בשטח . הרי את אותו הדבר בדיוק ניתן לעשות מהאולפן הַאַטוּם בירושלים. לא היה צורך אם כך להרחיק עד מדריד. שידור ישיר ב- Off tube הוא דבר זִיפְתִּי . בין אם הדבר נעשה בארץ ו/או בעולם . Off tube הוא מעשה הונאה , זיוף , וצביעות . קללה תקשורתית . שום תירוץ איננו יכול להצדיק מאירה טלוויזיונית לקויה ופגומה שכזאת שאין עליה מחילה . סולי מוניר לא היה אשם אך בכל זאת קולר ההרשעה היה תלוי על צווארו מפני שהסכים לשתף פעולה עם הממונים שלו על מנת להשתבץ בסטטוס עיתונאי מביך שכזה ובלתי מתקבל על הדעת .

ראשית הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

הפקת שידורי הטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 צלחה למרות קשיים מוקדמים רבים ומהווה ציוּן דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט במדיה האלקטרונית . אלו הן העובדות . 33 (שלושים ושלוש) שנים חלפו מאז אך זיכרונה לא דהה . ההפקה הזאת יצרה כיוונים שונים ולמרות שהציבה סטנדרטים חדשים בהפקות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, היא הרעידה בעל כורחה את אַמּוֹת הסִפִּים של כל רבדי רשות השידור. באופן פרדוקסלי הפקת הטלוויזיה המורכבת והמזהירה ההיא בנקודת הזמן של קיץ 1982 תיזכר דווקא לא בשל שגשוגה בתנאים קשים , אלא בגלל כישלון מחפיר של שַדָּרֵי רדיו "קול ישראל" שהיו מסופחים לצוות שלי . הצלחת מבצע הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל משימות השידורים בתקופה של 33 ימים נבלעה בתוך פשע עיתונאי מביך, לא מובן, ובלתי נסלח שביצעו שָם שדרני רדיו "קול ישראל", בשעה שדיווחו ישיר ושידרו ישיר Off tube את המשחקים ממשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC במדריד (במקום מהשטח) ואף מחדריהם האישיים בבתי המלון בספרד . הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המורכבת והמסובכת הועמדה לשעה קלה בצֵל גם בשל מחלוקת חריפה ועקרונית ששררה סביב שיתוף מלאכותי , לא נחוץ , ופתטי של שַדָּר הספורט בערבית סולומון מוניר (שידר Off tube מהמוניטורים במשרד ב- IBC במדריד) בשידורים הישירים בהיקפים מלאים של 25 המשחקים לצִדַם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורפי גינת  שעשו זאת תמיד אך ורק מהשטח , מעמדות שידור באִצטדיונים השונים הפזורים על פני ספרד הענקית . תקצירי הלילה היומיים (באורך של 15 – 12 דקות) של 36 משחקי השלב הראשון במונדיאל ספרד 1982 (הוכנו מידי יום ע"י RTVE והועלו ל- "אוויר" ממרכז השידורים הראשון של RTVE ב- Prado del ray) שודרו לסירוגין מהמשרד שלי במדריד (הממוקם במרכז השידורים השני והחדש ב- Torre Espania) ע"י יורם ארבל , רפי גינת , ונסים קיוויתי . יוסף "טומי" לפיד אפשר לי לשדר ישיר רק % 25 (9 משחקים) מתוך 36 משחקי השלב הראשון , ולכן מנואל "מנולו" רומרו הלך לקראתי ושכמותי , ומיסד תקציר לילי – יומי (בין 13 ביוני 1982 ל- 26 ביוני 1982) שכלל בתוכו את כל ה- High lights החשובים והשערים . את 12 המשחקים של השלב השני + 2 משחקי חצי הגמר + המשחק על המקום ה- 3 + משחק הגמר (16 ס"ה) שידרנו ישיר בהיקפים מלאים ולא הזדקקנו יותר לתקצירי RTVE .

soli 1

טקסט תמונה :  1980 . שדר הספורט של הטלוויזיה בשפה הערבית סולומון "סולי"  מוניר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הציבור והעיתונות לא היססו לתקוף בצורה החריפה ביותר את כישלון שדרי רדיו "קול ישראל" בראשותם של גדעון הוד , דני דבורין , ורמי יצהר . היות והרדיו הציבורי והטלוויזיה הציבורים כמוסדות ממלכתיים שדָּרִים בכפיפה אחת ברשות השידור אחת תחת קורת ניהול משותפת – משהו מהרֶפֶש שהוטל ברדיו דבק ללא שום הצדקה גם בשידורי הטלוויזיה שהיו באחריותי . אך זה לא היה הכול . שַדָּר הטלוויזיה בשפה העַרבית סולומון מוניר חזר מספרד 1982 לארץ ויצק בדברי הַהֶבֶל שלוֹ שֶמֶן למדורה . מעולם לא הבנתי אלו אמביציות ושיקולים הניעו אותו להתנהג כך בצורה כה לא אמינה ומהימנה , ומה ניסה להרוויח מכך . הוא סיפר לעיתונאי משה הר- געש מעיתון "הָאָרֶץ'" , "רק בזכות המדינות הערביות נכנסתי למשחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה" , והוסיף לכתב עיתון "חדשות הספורט" אֵלִי עַזוּר , כלהלן : "הצוות הישראלי במונדיאל ספרד 1982 היה גדול ממשלחת השידור של  ה- BBC הבריטי" [1] . סיפור מופרך מיסודו כפי שיוכח מייד להלן אולם מצא אוזן קשבת . העיתונאים הישראליים שציטטו ופרסמו את דיווחיו הלא כנים של סולי מניר לא התעניינו אצלי ולא שאלו אותי האם דבריו נכונים . הם הסיתו ויצרו כותרות שגויות ובלתי נכונות בעליל , מבלי לאמת את המידע ומבלי להצליבו כפי שיוכח מייד .

ובכן , איש לא היה יכול להתברג לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים השונים (לרבות אצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד שם התקיים משחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה) – ללא ה- Accreditation ברמה L/C האישי שניפקתי כ- Team Leader לכל אחד מאנשי הצוות שלי באמצעות RTVE והוועדה המארגנת הספרדית המקומית. ה- Accreditations (תגי זיהוי טלוויזיוניים) האלה שתלו אנשי הצוות שלי על צווארם היו אישיים לחלוטין . (הערה : דוגמא של ה- Accreditations שנופקו לעיתונאי הטלוויזיה וטכנאי הטלוויזיה יוכלו קוראי הבלוג לראות מייד בהמשך) . שום מדינה ערבית לא הייתה יכולה לסדר לסולי מוניר לשבת כשַדָּר בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ללא אישורי והסכמתי . יתירה מזאת : משחק הגמר של מונדיאל ספרד 1982 בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה (3 : 1) נערך ב- 11 ביולי 1982 (כאמור באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד) ונחשב ל- High Demand Event . משחק הגמר עורר עניין עצום בין כל נציגי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שהגיעו למדריד . RTVE שחששה מהצפת אזור עמדות השידור של הטלוויזיה והרדיו באצטדיון "Santiago Bernabeu" ע"י המון נושאי ה- Accreditations השונים , החליטה לבצע מהלך ארגוני מגביל שימנע מראש את הבלגן שעלול היה להשתרר במקום . RTVE הקציבה לכל עמדת שידור טלוויזיונית באצטדיון (בת שלושה מושבים) שלושה תגי זיהוי אישיים אדומים מיוחדים (בנוסף ל- Accreditation האישי) . ה- Accreditation האישי לא הספיק . (ORTO קבוצת השידור הקנדית נקטה את הצעד המגביל הזה לראשונה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 1976) . על מנת לאפשר לצוות שלי להיכנס לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" בתאריך ההוא של יום ראשון – 11 ביולי 1982 , ציידתי בעצמי כ- Team Leader את השַדָּר המוביל יורם ארבל , את הפרשן מרדכי שפיגלר , ואת השדר הנספח סולומון "סולי" מוניר באותם תגי זיהוי אדומים אישיים מיוחדים (לא היו ניתנים להעברה) . את טכנאי הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני ששימש "תעודת ביטוח" של השידור הישיר האחרון במונדיאל ספרד 1982 הכנסתי בסיועו האישי של מנואל "מנולו" רומרו שסיפק לי תג זיהוי אדם רביעי מעל ההקצאה המקובלת . שיטת הפְּרִיצוֹת בשפה הערבית בשידור הישיר האחרון ב- 11 ביולי 1982 של משחק הגמר איטליה – מערב גרמניה 3 : 1 הייתה כמו בעבר . סולומון "סולי" מוניר נכנס לשידור ב- Replays של השערים, קטע את יורם ארבל, ודיווח לצופיו בקצרה בכמה שניות אודות המהלך שקדם להבקעה ואת התוצאה. ברור שלא רציתי מהסיבה הזאת את נוכחותו המגוחכת והמלאכותית של סולומון "סולי" מוניר בעמדת השידור שלי . הוא היה בלתי חיוני לחלוטין . אפשר לחשוב שהאזרחים הערביים של מדינת ישראל לא הבינו את שפת השידור המצוינת של יורם ארבל . התעורר שוב וויכוח מַר ביני במדריד לבין מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בירושלים . המנכ"ל דרש ממני במפגיע להעיף מעמדת השידור את הפרשן מרדכי שפיגלר כדי לפנות מושב לסולומון "סולי" מוניר . סירבתי . בוויכוח הזה התערב גם יו"ר וועד עיתונות – הפקה פיטר מיליק שאיים עלי כי אם השַדָּר בשפה הערבית לא יתפוס את מקומו בעמדת השידור אז לא יהיה כלל שידור ישיר . הפתרון הסופי היה אלתור שלי . את עמדת השידור איישו בסופו של וויכוח יורם ארבל , הפרשן מרדכי שפיגלר , וגם סולומון "סולי" מוניר , ואילו סעדיה קאראוואני שקיבל כאמור את התג הזיהוי האדום הרביעי ואִתְּחֵל את תפעול קופסת השידור וקו שידור ה- 4W , וערך את התיאומים ההכרחיים עם מִיכָה לוֹיְירֵר במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים במדריד , ועם טכנאי הקול בבניין הטלוויזיה בירושלים , התחבא בצד. הוא התמקם כבדרך אגב מאחורי עמדת השידור שלנו . הערה : ניתן יהיה לקרוא חומר נוסף על הפרשה המגוחכת הזאת שהעיבה כצל כבד וממושך על הפקת שידורי ספרד 82' באחד הפוסטים הבאים . לא ברור לי מה הניע אותו את סולומון "סולי" מוניר למסור את האינפורמציה הזאת לעיתונאי "הארץ" משה הר געש, כי רק בזכות המדינות הערביות הוא נכנס למשחק הגמר, ומדוע משה הר געש לא הצליב מידע עמי , ומיהר לפרסם כותרת לא מדויקת (בלשון המעטה) . 

המדהים היה שחלק לא מבוטל מאנשי הטלוויזיה והציבור הלכו שולל והאמינו לשמועות הדמיוניות . לדיווחים הכוזבים האלה יש דינמיקה פנטסטית מרגע שהם מוצאים את דרכם לטורי העיתונות כפי שבאמת קרה במציאוּת . האמביציות האישיות בתוככי תעשיית הטלוויזיה הן כה גדולות ולעיתים כה מרושעות עד שלרגע קט הן הבעירו מדורה גדולה . באופן אישי כמי שניהל את הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82' היה לי מזל מקצועי (רָב) מפני שבאותו הרגע ניצב במקום הנכון איש רשות השידור הוותיק נקדימון "נקדי" רוגל כדי להדוף את כל הרכילויות , ההאשמות , והשמועות הזדוניות המגוחכות האלה שנסבו אודות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בספרד 1982 . חלק מהעיתונאים "הדגולים" בעיתונות הכתובה העלה על הדפוס כל גבב רכילות שהגיע לידיו מבלי לבדוק ולאמת את נכונות הפרטים ומבלי שהעורכים האחראים על העיתונים האלה  יצליבו ויבדקו את אמיתות המידע . אני כבר נלחמתי באותה העֵת ההיא כקצין קרבי ליד בֵּירוּת במלחמת לבנון הראשונה . האוגדונר שלי היה האלוף איציק מרדכי . ריצת ה- Sprint של סולומון "סולי" מוניר לעברם של שני העיתונאים משה הר געש מ- "הארץ" ומר אלי עזור מ- "חדשות הספורט" לאחר שובו מספרד והפרסומים המגוחכים והבלתי מדויקים (בלשון המעטה) הסבו נזק תדמיתי – תקשורתי לשידור הציבורי . כאילו מדובר ב- "ברדק" ניהולי ושנאות אישיות . נקדימון "נקדי" רוגל הזדמן למקום בשעה שאנוכי נלחמתי בלבנון , וכאמור עשה סדר אֶמֶת בעניינים שלרגע השתבשו . תוכלו לקרוא בהמשך בפוסטים הבאים את הדו"ח המלא של נקדימון "נקדי" רוגל אודות ביצועי הטלוויזיה והרדיו במונדיאל ספרד 1982 , כפי שהגיש אותו בספטמבר 1982 למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . 

accreditation 1 1982

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . דוגמא של Accreditation אישי שנופק ע"י הוועדה המארגנת ו- RTVE באמצעותי ובאחריותי כ- Team Leader לשדרים ולעיתונאים במשלחת השידור שלי . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

accreditation 2

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . דוגמא של Accreditation אישי שנופק ע"י הוועדה המארגנת ו- RTVE באמצעותי ובאחריותי כ- Team Leader לטכנאים במשלחת השידור שלי . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

eisenberg 1

טקסט מסמך :  6 ב- יולי 1982 . מידע בלעדי שהתפרסם לראשונה בעיתון "חדשות הספורט" ביולי 1982 , מטעמו של הכתב שאול אייזנברג . הידיעה העיתונאית הזאת זִעזעה את אמות הספים ברשות השידור והיו לה השלכות מרחיקות לכת . (ארכיון היומון "חדשות הספורט") .

tichon 1

טקסט מסמך :  יולי 1982 . בתום שידורי מונדיאל ספרד 1982 . ח"כ דן תיכון תוקף את שדרני רדיו "קול ישראל" ואת יו"ר רשות השידור פרופסור ראובן ירון . (מקומון "כל העיר" ירושלים) .

munir 1

טקסט מסמך :  יולי 1982 . היומון – עיתון "הארץ" . סולומון מוניר שב ארצה מ- מדריד וממהר להתראיין לעיתונאי "הארץ" משה הר- געש , כלהלן : "רק בזכות נציגי מדינות ערב נכנסתי למשחק הגמר" . העיתונאי המלומד משה הר- געש ז"ל רק שכח להצליב מידע ולשאול אותי האם הדבר נכון . הכותרת הייתה מידע מופרך ופתטי, אך גרמה נזק תדמיתי – תקשורתי. לא ניתן היה להיכנס לאצטדיונים ברחבי ספרד לרבות אצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד שם נערך ב- 1 ביולי 1982 משחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה , ולהגיע לאזור עמדות השידור ללא ה- Accreditation האישי שניפקתי לו באמצעות RTVE והוועדה המארגנת הספרדית , וללא אישורי והסכמתי . (באדיבות עיתון "הארץ") .

munir 2

טקסט מסמך :  יולי 1982 . היומון – עיתון "חדשות הספורט" . שדר הטלוויזיה בשפה הערבית מר סולומון "סולי" מוניר מתראיין לכתב אלי עזור מ- "חדשות הספורט" , ומצהיר בפניו כלהלן : "הצוות הישראלי בספרד 1982 היה גדול מה- BBC" . עוד אינפורמציה פתטית ומופרכת לחלוטין . צוות ה- BBC הציבורי הבריטי במונדיאל ספרד 1982 מנה כמות גדולה של כוח אדם , 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים . לאחר שנבחרת אנגליה לא העפילה לסיבוב השני של הטורניר הוקטן הופחת הצוות של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ל- 79 אנשים . ראה בהמשך את הטלקס של ראש הצוות של ה- BBC  אלק וויקס אלי מ- 25 באוגוסט 1982 . הידיעה הלא נכונה הזאת פורסמה ע"י הכתב אלי עזור בעיתון "חדשות הספורט" מבלי שהוא ועורכיו יצליבו מידע עמי ויבררו אם הנתונים נכונים , וגרמה נזק תדמיתי . (ארכיון "חדשות הספורט") 

צריך להבין כי כל האינפורמציה המגוחכת הנ"ל שהופיעה בכותרות ראשיות בעיתונות נודעה לי באיחור ובדיעבד מפני שבאותה העת נלחמתי בלבנון . הודעותיו הפתטיות של סולומון "סולי" מוניר לעיתונות יצרו בלבול והטילו לרגע דופי בהפקת מונדיאל ספרד 1982 באחריותי . לפתע נדרשתי להגן על האגפים שלי מבלי שאנוכי נמצא כלל בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . באחת החופשות שלי מהמלחמה פניתי למר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) בלונדון , ידיד אישי שלי ב- BBC , ומי ששימש ראש המשלחת של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית של ה- BBC במונדיאל ספרד 1982 כדי שיספק לי את נתוני האמת הנכונים לגבי גודל המשלחת שלו בספרד 82' והרכבה . אָלֶק וִויקְס איש נאמן ויישר דרך נעתר לבקשתי ללא כל היסוס . הוא רק ביקש לשמור על האינפורמציה ב- טלקס (Telex) ההוא ש- שלח לי ב- 25 באוגוסט 1982 כ- "Highly Confidential" (סודית) . מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דור יותר מ- 33 (שלושים ושלוש) שנים אני רשאי לפרסם את המידע ברשות הרבים . הטלקס הזה של אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) מפריך לחלוטין את האינפורמציה האבסורדית והמגוחכת שמסר השַדָּר בשפה הערבית סולי מוניר לעיתונאי "חדשות הספורט" מר אֵלִי עַזוּר , בו הוא קובע כי הצוות הישראלי בספרד 82' היה גדול מה- BBC .

alec 1

טקסט מסמך : 25  באוגוסט 1982. זהו מסמך ה- Telex המקורי  ששלח לי אלק וויקס (Alec Weeks) ראש משלחת השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC  למונדיאל ספרד 1982. המסמך קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים צומצמה ל- 79 (שבעים ותשעה) בשלב השני . המסמך הזה מפריך לחלוטין את דיווחו של השדר בשפה הערבית סולומון מוניר לעיתונות הישראלית , בו סיפר כי צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נקדימון "נקדי" רוגל היה אחוז תדהמה והמום לאחר שהצגתי בפניו את טלקס האינפורמציה של אלק וויקס (Alec Weeks) . "איזה סירחון הסריחו כאן כל מיני גורמים אינטרסנטיים" , מלמל לעצמו והוסיף , "הרי האינסטנציה הגבוהה ביותר בטלוויזיה , מנהל הטלוויזיה טוביה סער בעצמו שיבח את מבצע השידורים בראשותך" . המדינה הייתה כמרקחה בגלל אירועי מלחמת לבנון הראשונה וגם בשל הביצה העיתונאית בה טבלו רגליהם של שדרני רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982. העובדות האמיתיות של הצלחת הפקת שידורי ספרד 1982 בטלוויזיה הוצנעו מעין הציבור והתבטלו מפני הרכילויות העיתונאיות . אני עצמי שבתי מספרד 1982 והתגייסתי למלחמה כקצין קרבי מבלי שהייתי יכול להַגֵן על עובדיי ועל עצמי . הבחישה והשמחה לאידה של רשות השידור עלתה על גדותיה . נוצרה אווירת לינץ' ציבורית נגד רדיו "קול ישראל" שהופנתה אוטומטית גם נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית , שני גופי שידור ציבוריים הכפופים לשררה ניהולית משותפת של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ידע את האמת ודחה מכל וכל את הביקורת על שידורי ספרד 1982 [2] "לדעתי הטלוויזיה הצליחה בשידוריה מספרד 1982 . אינני רואה טעם בביקורת על צוות עיתונאי וטכני שהצליח להעביר בשידורים ישירים ללא תקלות 25 משחקים , וזה בפני עצמו הישג לא מבוטל" , אמר והוסיף בקטע אחר בריאיון , "אנשי צוות הטלוויזיה ייצגו אותנו בכבוד ולא נפלו מרשתות טלוויזיה אחרות . הטלוויזיה עשתה עבודה גדולה . הביקורת הפנימית בתוך הבניין על המשדרים באה בעיקר מאלה שלא נסעו" . למרות כתב ההגנה הפומבי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שררה אווירה קשה בציבור וגם בין כתליה של רשות השידור . הציבור ביקש לדעת מה קרה בדיוק עם משלחת רשות השידור בספרד 1982 . הוא לא הבחין בין ההפקה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הכושלת של רדיו "קול ישראל" , בה העזו אנשיה לשדר חלק מהמשחקים מחדרי השינה שלהם במלונות בהם שהו . הרֶפֶש שהוטל על הרדיו ניתז גם לעברה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

הציבור ביקש לחקור וליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא נותרה ברירה . הוא מינה את נקדימון "נקדי" רוגל לבדוק מה התחולל באמת בשידורי ספרד 1982 ולהגיש לו בדחיפות את מסקנותיו . הדו"ח הכֵּנֶה והמהיר של נקדימון "נקדי" רוגל ומסקנותיו החיוביות סתם אחת ולתמיד את פיות הרכלנים . אך בל אקדים את המאוחר . הנה הסיפור המלא של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית בגביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 והתקופה שקדמה לה . ההפקה הפכה לתמרור חשוב בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה ומהימנות ההפקה שלהם . אך בל אקדים את המאוחר .

ארגון המונדיאלים ע"י FIFA, וראשית הקשרים שלי עם ה- Host broascaster הספרדי RTVE במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

1982 הייתה שנה סוערת . חתימת הסכם השלום עם מצרים הביא לפינוי חצי האי סיני והחזרתו לאחר חמש עשרה שנות כיבוש (מאז מלחמת ששת הימים ב- 1967) לריבונות מצרית . עימותים קשים התחוללו בעת פינוי העיר יָמִית בין תושבי המקום לחיילי צה"ל . יאסר עראפאת בִּיצֵר את מעמד ארגוני הטרור שלו "בפתח לנד" סמוך לגבול הצפוני של מדינת ישראל בתוך שטחה הריבוני של לבנון . מעשי הרצח המתועבים שלו נגד אזרחי ישראל וההתגרויות הבלתי פוסקות וההתנכלויות ליישובי הצפון הלכו והחריפו בשנים האחרונות . עימות צבאי בין מדינת ישראל לארגוני הרצח של יאסר עראפאת שהתבססו בדרום לבנון היה בלתי נמנע ורק שאלה של זמן . ב- 3 ביוני 1982 נורה ונפצע אָנוּש בלונדון שלמה ארגוב שגריר ישראל באנגליה בידי מחבלים . ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין ושר הביטחון אריק שרון החליטה להגיב בצורה קשה כנגד מתקפות  הטרור הרצחניות של אש"פ בארץ ובעולם . מלחמת שלום הגליל ניצבה בשער . ספרד עמד להתחיל בקיץ 1982 טורניר גמר גביע העולם בכדורגל , שוב ללא נבחרת ישראל . נבחרת ישראל בהדרכת המאמן האנגלי גֶ'ק מֶנְסֶל כשלה בפעם השלישית ברציפות במשימתה להעפיל לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל , זה של מונדיאל ספרד 82' . שום מאמן לאומי לא הצליח במשך יותר משנות דוֹר לשוב לימי הזוהר של המאמן עמנואל שפר ושחקני נבחרת ישראל בראשם גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר , שעשו זאת בפעם הראשונה וגם האחרונה (לפי שעה) משהעפילו לגמר טורניר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970 .

בקיץ 1982 ניצב השידור הציבורי בראשותם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער במקומו של יצחק "צחי" שמעוני (טוביה סער שימש במקביל זמן מסוים גם מנהל חטיבת החדשות מפני שאגודת העיתונאים סירבה להשתתף במכרז על התפקיד) בפני שני אתגרי סיקור טלוויזיוניים ממושכים ומורכבים – מלחמה ומונדיאל . הראשון היה כיסוי עיתונאי של מבצע שלום הגליל שנועד להרחיק את הקטיושות הפלסטיניות בדרומה של לבנון למרחק 40 ק"מ מגבול הצפון . המבצע הסתבך והפך למלחמה שקיבלה את השם "מלחמת לבנון הראשונה" . השני , הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של 52 משחקי טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 .

יוסף "טומי" לפיד שימֵש מזה שלוש שנים שִגרתיות כמנכ"ל רשות השידור . רוטינה . בשלוש השנים האלה מאז ה- 1 באפריל 1979 יום מינויו למנכ"ל הרשות לא התרחש שום אירוע טלוויזיוני מסעיר . הוא טרם הנהיג הפקה משמעותית בינלאומית מהדרגה העליונה , מעין מדורת שבט , שסביבה מתלכדים מיליוני הצופים שלה . סוג של מבצע שידור שמגבש גם את עובדי הטלוויזיה ויוצר גאוות יחידה . לא הייתה ברזומה שלו שום הפקה רצינית שהוא ועובדיו ברשות יכולים להתפאֵר ולהיות גֵאים בה . את הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית , תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision) של 1980 שנפלה לידיו כפְרי בשל לאחר ניצחונה של גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חלה ודבש" בבנייני האומה בירושלים במַארס 1979, דחה על הסַף , ונִפְנֵף אותה אל מחוץ כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף "טומי" לפיד טען שלרשות השידור הציבורית אין די ממון למַמֵן הפקה בומבסטית כזאת עבור ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ויש לה משימות חשובות יותר מאשר להפיק תחרות שירים גם אם מדובר בתחרות שירים כלל אירופית . את שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 נִכְפָּה לעשות בקטן (למגִנַת לבו של אלכס גלעדי ושלי) בשל הצטרפותו של מנחם בגין ראש ממשלת ישראל לחֶרֶם שהטילה ארה"ב על המשחקים . המשחקים האולימפיים הפכו כבר מזמן לתצוגות ראווה פוליטיות . ברה"מ בראשה ליאוניד ברז'נייב, מנהיגת העולם הקומוניסטי, פלשה ב- 1979 לאפגניסטן. נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר עֵרָב בתגובה לפלישה פוליטיקה בספורט . הוא העניש את השלטון הסובייטי והחרים בגלל הפלישה את המשחקים האולימפיים שעמדו להיערך בקיץ 1980 בבירה הסובייטית מוסקבה . הוועד האולימפי האמריקני אימץ את החלטת החֶרֶם של הנשיא וספורטאים אמריקניים לא השתתפו במשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 .

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין הלך בעקבות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר והחרים אף הוא את אולימפיאדת מוסקבה 1980 . הוועד האולימפי הישראלי תמך בהחלטת מנחם בגין . הוחלט כי ספורטאים ישראליים לא ייטלו חלק במשחקי מוסקבה . מכה לספורטאים הישראליים ואכזבה קשה לטלוויזיה הישראלית .

"ספורטאים ישראליים לא נשלחו למוסקבה" , אמר טומי לפיד לאלכס גלעדי במאי 1980 , והוסיף , "לכֵן נשדר את המשחקים האולימפיים במתכונת מצומצמת ונעשה זאת צנוע Off Tube מהבית , מהאולפן בירושלים" . ההפקה שלנו נעשתה במתכונת דלה ומצומצמת האופיינית לרשות השידור של יוסף "טומי" לפיד אך היא נדרשה לשַלֵם את מלוא זכויות השידורים כאילו היינו עצמנו במוסקבה . איגוד השידור האירופי ה- EBU שילם עבור שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 5.950000 (חמישה מיליון ותשע מאות וחמישים אלף) דולר . ה- Share (הנטל הכספי) של רשות השידור כחברה מלאה באיגוד השידור האירופי עמד על 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר . בין אם נְשָדֵר דקה , שעה , או 100 שעות . התוכנית המקורית של אלכס גלעדי לפני החֶרֶם הייתה לשָדֵר 100 (מאה) שעות מאולימפיאדת מוסקבה 80' .

ליוסף "טומי" לפיד טרם נקרתה ההזדמנות לכונן מדיניות שידורים הכוללת בתוכה את מרכיבי הספורט הבינלאומיים והרלוונטיים למשלם האגרה כמו האולימפיאדות והמונדיאלים . מפני שלא נתקל מאז מונה באפריל 1979 לתפקידו הרם בשידורי טלוויזיה בינלאומיים בסדר גודל כזה גם לא נדרש להבין את הכלכלה היקרה הנלווית להפקות המורכבות והמסובכות , וגם הרחוקות הללו . כשזה קרה לוֹ לראשונה  ב- 1982 , הוא פשוט היה המום (בשל חוסר ניסיונו) מכמות הממון המושקעת בטכנולוגיה טלוויזיונית המגלגלת ומניעה הפקת מפעל שידור בינלאומי ממושך שכזה , ואשר מכונה , "טורניר גמר גביע העולם בכדורגל- ספרד 1982" . יוסף "טומי" לפיד חשש מהמטבוליזם החריף בגופה של הטלוויזיה . מישהו לחש לו כי פעילות שידור ענפה ונמרצת מביאה לא רק לחילוף חומרים מהיר אלא גם לזליגת מַמוֹנָה של רשות השידור . כעורך ראשי חשש לכל דולר שיצא מהקופה הציבורית . הוא ביקש למַתֵּן את קצב פעולות הטלוויזיה ובכך להאֵט את מהירות המֵטַבּוֹלִיזְם שלה . זהו הרקע לדברים כדי להבין את הנעשה ברשות השידור ב- 1982 . הצעתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד להצטרף אלי לשבוע ימים במדריד כדי ללמוד את רָזֵי ההפקה לעתיד לבוא ולראות במו עיניו להיכן הוא שופך את הכסף . "אחרי ספרד 1982 ניצבת בשער הפקת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 , עוד אירוע ענק שיתקיים בעידן שלך" , אמרתי לו . יוסף "טומי" לפיד פטר אותי בדרכו הבוטה , "תראה יואש אלרואי , זאת הצעה נחמדה" , עקץ בלגלוג והוסיף , "אתה מתעסק עם שידורי הספורט שהם לא הדבר הכי חשוב בעולם ואני צריך לנהל את רשות השידור . לא אוכל לבוא" . זה היה האיש וזה היה סגנונו .

יוסף "טומי" לפיד היה בטוח שהוא עושה טלוויזיה טובה יותר מזאת שקיבל מידיו של יצחק לבני ב- 1979 , אך זה לא עזר לוֹ . בסופו של דבר לא האריך ראש הממשלה יצחק שמיר את כהונתו ומינה תחתיו את אורי פורת . במונדיאל של מכסיקו 1986 הוא כבר לא היה ברשות השידור . ליוסף "טומי" לפיד לא הייתה אפילו ההזדמנות ללמוד מלקחי העבר והניסיון של עצמו . מישהו אחר היה צריך להמציא במקומו את פטנט שקופיות החסות .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע כאמור לניהול רשות השידור מהעיתון "מעריב" ב- 1 באפריל 1979 . הוא לא ניהל מעולם רֶשֶת שידור ולא הפיק אף פעם שידורי ספורט בינלאומיים בטלוויזיה המכסים את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל לפני הגיעו לטלוויזיה הישראלית . צריך להבין , המונדיאל עבור צופי הטלוויזיה הוא אירוע ספורט בינלאומי נחשק בעל עניין ציבורי רָב הכולל בתוכו 52 משחקים ונמשך יותר מחודש ימים הרחק מישראל . עבור העושים במלאכה , אנשי הטלוויזיה , מדובר ב- Event טכנולוגי ולוגיסטי ענק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נחשב לעיתונאי מוכשר בעל מוניטין והשפעה ב- "מעריב" , איש שכתב מאמרים בענייני אקטואליה בתחומים שונים וזכה להערכה רבה . הוא ידע לכתוב וידע לדבר אבל ברשות השידור הוא היה צריך לעשות דבר שמעולם לא עשה לפני כן , לנהל אלפי עובדים ותקציבי ענק . כמו המנכ"לים לפניו ואחריו הוא היה מינוי פוליטי שלא עבר שום הכשרה מוקדמת כדי לעסוק באדמיניסטרציה וניצוח על גוף תקשורת כה גדול ומורכב כרשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל . אני זוכר היטב את השיחות המקצועיות הראשונות שלנו בראשית 1981 אודות מונדיאל ספרד 1982 שהיה רחוק כ- מטחווי שמונה עשר חודשים מבעיטת הפתיחה שלוֹ . מנכ"ל רשות השידור נדהם מגובה המחירים והעלויות הכספיות שיידרש לשלם עבור זכויות השידורים ועבור השימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית החדישה ביותר בימים ההם שהעמידה הקבוצה המבצעית של הטלוויזיה הספרדית הציבורית (RTVE Operation group) בראשותו של מהנדס הטלוויזיה הספרדי הצעיר מַנוּאֵל "מַנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero) גאון במקצועו עבור המְשָדֵר הבינלאומי . הספרדים העניקו אפשרויות טכנולוגיות ולוגיסטיות מזהירות כדי להעביר את הפרויקט הספורטיבי הזה בשידורים ישירים מספרד לכל רחבי תבל , אך הן עלו כמובן כסף . כשדיווחתי לוֹ לראשונה כי רשות השידור תצטרך לשלם 2200 דולר בעבור כל עמדת שידור באִצטדיונים הפרושים בספרד הענקית והמארחים את 52 משחקי מונדיאל ספרד 1982 , הוא נַע בעצבנות בכיסאו ודחה את הקֵץ . סימן לא מבשר טובות , וזאת הייתה רק ההתחלה . יוֹסֵף '"טוֹמִי" לַפִּיד לא היה איש טלוויזיה במקור . הוא בא מהעיתונות הכתובה שם כל העֵסֶק הרבה יותר פשוט והרבה יותר זוֹל .

lapid 2

טקסט תמונה :  שנת 1961 . יוסף "טומי" לפיד עיתונאי צעיר (בן 29) ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן . עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 . טומי לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה לא רק חסר ניסיון אלמנטארי בניהול רשת שידור, אלא הביא עִמו גם דעות קדומות .  מרדכי "מוטי" קירשנבאום אמר עליו, "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש". (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

אִרגון מפעל מונדיאל הכדורגל בספרד 1982 ע"י ה- FIFA יחדיו עם הוועדה המארגנת הספרדית היווה חידוש מִבְנִי – אִרגוני יסודי ששינה והרחיב את מפת שידורי הטלוויזיה והיקפם ועִמַם גם את מערכת התשלומים של הטלוויזיה עבור זיכיון השידורים . בפעם הראשונה בהיסטוריה זומנו לטורניר הגמר 24 נבחרות במקום 16 כפי שהיה מקובל עד אז . משך הטורניר התארך בעוד עשרה ימים וכמות המשחקים בטורניר עלתה מ- 38 ל- 52 (תוספת של % 36) בהשוואה לשני המונדיאלים הקודמים במערב גרמניה 1978 וארגנטינה 1978 . ביזנס השידור התייקר לאין שיעור . ה- FIFA היא מוסד כדורגל שמרני . במשך 48 שנים מאז נערך המונדיאל הראשון ב- 1930 במונטבידאו (Montevideo) בירת אורוגוואי ועד מונדיאל ארגנטינה 1978 שיחקו בטורנירי הגמר האלה רק בין 13 ל- 16 נבחרות לאומיות מכל רחבי תבל . משך הזמן של הטורנירים היה קצר (בין 16 ל- 19 ימים) וכמות המשחקים המצומצמת הייתה בהתאמה למִשכם . טורנירי גביעי העולם של גרמניה 1974 וארגנטינה 1978 היו שונים. השיטה שונתה וכמות המשחקים גדלה. למרות שבטורנירים האלה שיחקו עדיין 16 נבחרות , משכם התארך לכדי 24 ימים .

טורניר ספרד 1982 היה אם כן שינוי ו- וואריאציה מִבְנִית דרמטית מנקודת מבט של ארגון מפעל ספורט רב ממדים וכה פופולארי . נערכו בו 52 משחקים במשך 35 ימים ב- 14 אצטדיונים הפרושים ברחבי ספרד הענקית המדינה השלישית בגודלה באירופה . הטלוויזיה הספרדית (RTVE) שיחקה תפקיד חשוב בסיקור המשחקים ולעובדת הפריסה הרחבה הייתה כמובן השפעה על עלייה גדולה בתשלום זכויות השידורים . במונדיאלים הקודמים של ארגנטינה 1978 , גרמניה 1974 , מכסיקו 1970 , אנגליה 1966 , צ'ילה 1962 , שוודיה 1958, ו- שווייץ 1954 , השתתפו בכל טורניר 16 נבחרות לאומיות . שיטת המשחקים בחלק מהמונדיאלים הייתה דומה אך שונה . בארגנטינה 78' וגרמניה 74' נערכו 38 משחקים . בטורנירים של מכסיקו 70' , אנגליה 66' , צ'ילה 62' , ושוודיה 58' התקיימו בכל אחד מהם 32 משחקים . במונדיאל של שוודיה 58' התקיימו 33 משחקים בשל משחק Play off בבית ארבע המוקדם בין נבחרות אנגליה וברה"מ . במונדיאל שווייץ 54' נטלו חלק 16 נבחרות אך שיטת המשחקים בשלב המוקדם הייתה אחרת ולכן נערכו בו רק 26 משחקים .

fifa 1

טקסט תמונה :  8  בפברואר 1958 . סטוקהולם בירת שוודיה . הוועדה המארגנת מציגה לראווה את טקס שיבוץ 16 הנבחרות בארבעה בתים מוקדמים במונדיאל של שוודיה 58' . (באדיבות AGON  ו- SVT . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

fifa 2

טקסט תמונה :  קיץ 1958 . סטוקהולם בירת שוודיה . רשת הטלוויזיה הממלכתית SVT  של שוודיה משדרת ישיר 11 משחקים (מתוך 33) של מונדיאל שוודיה 58' לרחבי יבשת אירופה . ה- FIFA  טרם גבתה זכויות שידורים . (AGON  ו- SVT . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

fifa 3

טקסט תמונה : חודשים יוני ויולי של קיץ 1954 . מונדיאל הכדורגל של שווייץ 54' . ראשית עידן שידורי הכדורגל בטלוויזיה הבינלאומית . רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית השווייצרית המצטיינת והחדשנית בעלת המוניטין SRG (ראשי תיבות של Schweizerische  Rundfunk Gessellschaft) משדרת ישיר ב- Video  בפעם הראשונה בהיסטוריה המשותפת של הטלוויזיה ושל משחקי גביע העולם בכדורגל . SRG  צילמה רק 10 משחקים מתוך סך ה- 26 שהתקיימו .  6 (שישה) מיליון צופי טלוויזיה במערב אירופה ובמזרחה חזו בשידורים הישירים האלו .  במשחק הגמר שנערך ב- 4 ביולי  1954 ב- ברן בירת שווייץ באִצטדיון "וואנקדורף" (WANKDORF) ניצחה מערב גרמניה את הונגריה בתוצאה הסנסציונית 3 : 2 . התמונה מראה צלם טלוויזיה שווייצרי המשתמש בדגם ישן של מצלמת ה- Video (בטרם עידן ה- Zoom האוטומטי) בעלת שלוש עדשות לצילום מקרוב , בינוני , וטווח ארוך באמצעות ידית " קלאץ' " המאפשרת לעבור מעדשה לעדשה . (באדיבות SRG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

fifa 4

טקסט תמונה :  יוני – יולי 1954 . מונדיאל הכדורגל שווייץ 1954 . זהו מתקן של צלחת Microwave  המהווה תחנת מִמְסַר להעברת סיגנל השידור הטלוויזיוני , אחת מיני רבות שהותקנה ע"י רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG (ראשי תיבות של Schweizerische  Rundfunk  Gessellschaft) ברחבי שווייץ לצורך העברת סיגנל השידור בתוככי שווייץ ומשם לכל רחבי אירופה . (התמונה באדיבות רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במונדיאל של ברזיל 1950 (הראשון אחרי מלחמת העולם ה- 2) נטלו חלק 13 נבחרות בלבד . שיטת המשחקים התבססה על ארבעה בתים מוקדמים עם מספר לא שווה של נבחרות . בבית מס' 4 של הטורניר שיחקו רק שתי נבחרות אורוגוואי ובוליביה . בתום השלב המוקדם העפילו ארבע נבחרות לבית הגמר בו התקיימו שישה משחקים בשיטת ליגה . בטורניר 1950 התקיימו 22 משחקים . במונדיאל צרפת 1938 השתתפו 14 נבחרות ונערכו 18 משחקים . במונדיאל איטליה 1934 השתתפו 16 נבחרות . שיטת המשחקים הייתה נוֹק אאוט כבר בסיבוב הראשון שכונה שלב שמינית הגמר . בסיבוב השני שהיה בעצם רבע גמר התקיימו חמישה משחקים (בשל משחק Play off חוזר בין נבחרות איטליה וספרד) . בטורניר 1934 התקיימו 17 משחקים . במונדיאל אורוגוואי 1930 השתתפו 13 נבחרות ונערכו 18 משחקים .

ה- FIFA  ומצלמות הטלוויזיה צעדו יחדיו כבר במונדיאל שווייץ 1954 אך רק בגביע העולם של אנגליה 1966 הופעלו שידורי טלוויזיה בצורה סדירה הודות לכשרון ויכולת הביצוע המרשימים של ה- BBC  ו- ITV . כל 32 המשחקים כוסו באופן שיטתי והועברו בשידורים ישירים מלאים ע"י ניידות השידור האלקטרוניות של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC  והרשת המסחרית ITV .  ה- FIFA ניצלה מייד את יתרונות הטלוויזיה . ב- 1966 היא דרשה לראשונה זכויות שידורים שהלכו ותפחו ברבות השנים . ה- FIFA השמרנית הפכה גם לגוף חמדני . ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור המערב אירופי, שילם  600000 (שֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. שאר העולם עוד  400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר. זאת הייתה ההתחלה . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי שמכיל כ- 9000 (תשעת אלפים) עמודים , וקרוי : "למילים יש וויזואליה משלהן" .

fifa 5

טקסט תמונה :  שנת 1966 . מאות עיתונאים , שדרי טלוויזיה ורדיו מאירופה וגם מרחבי תבל , נוכחים בהגרלת השיבוץ של 16 הנבחרות לארבעה הבתים המוקדמים במונדיאל של אנגליה 1966 . כולם מצדיעים להפקה הטלוויזיונית הפנטסטית של הקבוצה המשותפת של ה- BBC  וקבוצת ITV . (באדיבות הסוכנויות רויטרס ו- איי. פי.) 

ב- 1982 החלו כאמור השינויים הארגוניים הגדולים במבנה טורניר מונדיאל הכדורגל האטרקטיבי והחשוב ביותר בעולם , ובמקביל גם בהתפתחות היקף שידורי הטלוויזיה ועלותם . כמות הטכנולוגיה הוכפלה ושולשה וגרף מחירי זכויות השידורים האמיר בצורה דרמטית . גביע העולם של ספרד 1982 היה שונה לחלוטין מזה של מונדיאל ארגנטינה 1978 משני ההיבטים המוזכרים לעֵיל . הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי בשעה שימשתי עורך ומפיק ראשי של שני המפעלים מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור של מדינות מערב אירופה והעשיר ביותר יחדיו עם חמשת איגודי השידור הנוספים שפעלו בעולם בעת ההיא , איגוד השידור המזרח אירופי של המדינות הקומוניסטיות OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television),  איגוד השידור של המדינות הערביות הקרוי ASBU , איגוד השידור URTNA של מדינות אפריקה , OTI איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה , ו- ABU איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק – חתמו על חוזה זכויות שידורים חדש עם ה- FIFA המאפשר להם לסַקֵר את 52 משחקי הטורניר של ספרד 1982 תמורת  39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים , השווים בערכם ל- 26.000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר . זאת הייתה המהפכה הפִינַנְסִית הגדולה ביותר בימים ההם בתחום שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה – בארץ ובעולם . המונדיאל הפך להצגת טלוויזיה גלובאלית ואיגודי השידור בעולם נדרשו לשלם עבורו טבין ותקילין .

כבר הזכרתי קודם לכן כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהגיע לנַהֵל את רשות השידור והטלוויזיה הציבורית מעיתון עֶרֶב , היה רחוק מאוד ממְצִיאוּת ההפקה הטלוויזיונית 'הספורטיבית' הסבוכה הזאת . הוא היה חסר כל ניסיון ניהולי קודם של רשת שידור , נעדר כל ידע בהיסטוריה של מבנה זכויות השידורים , ומשולל בקיאות מינימאלית בטכנולוגיה המרכיבה את שידורי הטלוויזיה של RTVE ואמורה לשרת את צופיה ברחבי תבל. העוּבְדוֹת שדנו בכלכלה ובמשק הכספים היקר והסבוך של תחומי השידור השונים , ממש הרגיזו אותו . הוא נדלק בקלות ידע להתרגז ומעולם לא הסתיר את כעסיו . פעם בעֵת אחד הוויכוחים המקצועיים בינינו על גודל התקציב והיקף ההפקה של ספרד 1982 , נזף בי , "אל תספר לי על עלויות , גם אני כבר הייתי מפיק בגביע העולם עוד לפניך , במונדיאל של אנגליה 1966 , והייתי צריך לדאוג לכרטיסים עבור אנשי "מעריב" . הוא היה שליח העיתון באנגליה בימים ההם . גיחכתי לעצמי . הייתי במבוכה . לא ידעתי כיצד עלי להשיב למנכ"ל רשות השידור שאומר לי בפגישתנו הראשונה הדנה בביזנס שידור ענק , מורכב ומסובך טכנולוגית וכלכלית , כי גם הוא הפיק מונדיאל בנימוק שטיפל בהשגת כרטיסים לאנשי עיתונו . הוא היה איש חכם אך חסר כל מושג בטלוויזיה . זה היה פתטי אך הבלגתי .

יוסף "טומי" לפיד נדהם מגודל והיקף התכתובת ומידע ההפקה , ומהנתונים הכספיים שהרעפתי עליו בקיץ 1981 שנה לפני שריקת הפתיחה , ומהסכומים שנידרש לשלם עבור הזיכיון לשָדֵר מספרד 1982 . אוזנו לא תפשה בתחילה את היקף ההפקה ותכולתה ובאילוּ סכומי כסף מעורבים שידורי הספורט בטלוויזיה . זה נכון , אירועי הספורט המשודרים בטלוויזיה במסגרות של חדשות ואקטואליה הם היחידים עבורם אתה משלם ממון רָב בשני תחומים . ראשית דבר תמורת זכויות השידורים ואח"כ אתה משלם בנפרד סכומי כסף נוספים עבור טכנולוגיית ההפקה והלוגיסטיקה . בקיץ 1981 הערכתי בפניו כי עלות הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 תעמוד על  כ- 000 500 (חצי מיליון) דולר . היום זה מעט . אז זה היה המון . יוסף "טומי" לפיד היה המום מהכלכלה היקרה השזורה בהפקת שידורי טלוויזיה ישירים מן הזַן הזה של שידורי הכדורגל . לא היה לו כל מושג קודם בהפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות כאלה , ו- וודאי לא שמע על המחירים הכבדים האלה כשהיה עיתונאי ב- "מעריב". עכשיו בתום שלוש שנות ניהול שִגרתי פחות או יותר מאז מונה באפריל 1979, נדרש לפתע למצות את מלוא היוזמה והכישרון שלו , ואת הידע הטלוויזיוני הנִדְרַש בתחומי ההפקה , הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והכלכלה כדי לסַקֵר ולדווח בהיקף הראוי והנדרש את המלחמה בלבנון והכדורגל בספרד .

משחקי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 נערכו בשעות נוחות לצפייה בטלוויזיה במדינת ישראל . יתרון גדול לשוחרי הכדורגל . פסטיבל ספורט איכותי מאין כמוהו שנתפש בזמנו כחסרון וכמעמסת שידור הרובצת על כתפי מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה האחראיים הראשיים על תכנון לוח השידורים .

 ה- FIFA הבינלאומית ,  הוועדה המארגנת הספרדית המקומית , והקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE  (ראשי תיבות של Radio Television Espaniola) בראשותו של מנולו רומרו (Manolo Romero) הדינאמי והמוכשר שכיסתה את הטורניר – העניקו להפקה ברק טלוויזיוני זוהֵר . הייתי עֵד לכך וראיתי זאת במו עיניי . זה החל כבר בטקס הגרלת השיבוץ ב- 16 בינואר 1982 של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים שנערך באולם הקונגרסים המלכותי במדריד . 80 רשתות טלוויזיה בעולם לרבות כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות של ה- EBU העבירו את טקס הגרלת השיבוץ הנוֹצֵץ בשידור ישיר למדינותיהם . היינו בין הבודדים שלא עשו זאת . יוסף "טומי" לפיד סירב לשָדֵר ישיר את האירוע בנימוק שנבחרת ישראל לא העפילה אליו . זה היה Event בינלאומי מעניין שהייתה לו השפעה על שיקולי השידור העתידיים שלנו בקיץ הקרוב גם ללא השתתפות נבחרתה הלאומית של ישראל . ישבתי נוֹכֵח בעמדת השידור שלנו באולם הקונגרסים המלכותי במדריד באותו היום מתבונן בקולגות שלי מכל רחבי אירופה ותבל , ומקנא בהם . הם שידרו ישיר שלב אחרי שלב את פתיחת הכדורים ושליפת הפתקים עליהם מודפסות שמות 24 הנבחרות שייטלו חלק בטורניר .  ב- 16 בינואר 1982 רשות השידור ואנוכי עשינו את הצעד השלישי שלנו לעבר שיא הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' . אולם הפסגה עדיין ניצבה מנגד .

fifa 6

טקסט תמונה :  16 ינואר 1982 . אולם הקונגרסים המלכותי במדריד בירת ספרד מארח את טקס הגרלת – שיבוץ של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים בטורניר גמר המונדיאל של ספרד 1982 . זיהוי היושבים בשולחן הנשיאות מימין לשמאל : השווייצרי ספ בלאטר (Sepp Blatter) מזכ"ל ה- FIFA , הגרמני הרמן נויברגר (Herman Neuberger) נשיא הוועדה המארגנת מטעם ה- FIFA , הברזילי ז'והו האבלאנז' (Juho Havelange) נשיא ה- FIFA , והספרדי פאבלו פורטה (Pablo Porta) נשיא התאחדות הכדורגל הספרדית . הוועדה המארגנת הספרדית שיוותה למעמד היבט מלכותי . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

fifa 7

טקסט תמונה :  16 בינואר 1982 . אולם הקונגרסים במדריד . אלה הן תוצאות הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות הנוטלות חלק במונדיאל ספרד 1982 לששת הבתים המוקדמים. ששת הנבחרות הטובות בעולם הוצבו כראשי הבתים המוקדמים. שתיים מהן , איטליה בראש בית 1 ומערב גרמניה בראש בית 2 – נפגשו במשחק הגמר . כמות המשחקים , העניין הציבורי העצום במפעל המונדיאל , והטכנולוגיה הספרדית הפכו את המונדיאל לאובייקט שידור יקר . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .


[1]  ראה קטעי העיתונות האותנטיים המצורפים .

[2]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" , מ- 14 ביולי 1982 .

פרק 2 (ג') המשך : עלויות ומחירים (100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד) של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 

rtve 91

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת אמצעי הפקה ושידור המתייחסים ישירות לשידור המשחקים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 92

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת אמצעי הפקה ושידור הנוגעים להגרלת – שיבוץ בינואר 1982 במדריד של 24 הנבחרות לשישה בתים מוקדמים שהעפילו למונדיאל ספרד 1982 . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 93

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת אמצעי הפקה ושידור הנוגעים להגרלת – שיבוץ בינואר 1982 במדריד של 24 הנבחרות לשישה בתים מוקדמים שהעפילו למונדיאל ספרד 1982 . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 94

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת אמצעי הפקה ושידור ב- IBC הנוגעים לשידור המשחקים וציון העלויות . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 95

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת קווי שידור 4W (פנימיים) בין משרדי ההפקה ב- IBC במדריד לבין מרכז מיתוג קווי השידור (Switching Center הממוקם אף הוא ב- IBC) בטרם הפצתם לרשתות האם ברחבי תבל , וציון העלויות . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 96

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת קווי שידור 4W (פנימיים) בין משרדי ההפקה ב- IBC במדריד לבין מרכז מיתוג קווי השידור (Switching Center הממוקם אף הוא ב- IBC) בטרם הפצתם לרשתות האם ברחבי תבל , וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 97

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת סטודיו (אולפן) קבוע לכל משך הטורניר עבור רשתות הרדיו ב- IBC במדריד אך ללא ציוד טכני , וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 98

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (פרק א') , וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   

rtve 99

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (פרק ב') , וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 100

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (המשך פרק ב'), וציון העלויות, וגם סעיף הדן בשכירת מכונות הקרנה ב- Film הנקראות "Telecine". (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 101

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . המשך הסעיף הדן בשכירת מכונות הקרנה ב- Film הנקראות "Telecine" , וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 295, רשימה מס' 4. ראה המשך בפוסט הבא, "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 5. כל הזכויות שמורות.

 

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 3). פוסט מס' 294. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 294 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום רביעי – 2 באוקטובר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 3). פוסט מס' 294. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 3). כל הזכויות שמורות.

רקע התקופה בשנים 1982 – 1980

מייד אמשיך בתיאור מסמכי RTVE ו- CTNE הנוגעים לעלויות הטכנולוגיות של מונדיאל ספרד 1982 . אולם בטרם ההמשך אנוכי מבקש לשרטט את רוח התקופה ההיא בשנים ההן של 1982 – 1979 שנשבה בין כתלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר מינויו יוסף "טומי" לפיד ב- 1 באפריל 1979 למנכ"ל ה- 3 של רשות השידור . כזכור מונה יוסף "טומי" לפיד לתפקיד הרם ע"י ממשלת הימין בראשות מנחם בגין ועל פי המלצה חמה של שר החינוך והתרבות זבולון המר איש המפד"ל . כמו כן זכור כי יוסף "טומי" לפיד הופקד על רשות השידור במקומו של המנכ"ל שקדם לו יִצְחָק לִבְנִי . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984 – 1978 היה פרופסור ראובן ירון דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומי ששימש גם חבר מרכז מפלגת חירות . פרופסור ראובן ירון תיעב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . שניהם יוסף "טומי" לפיד ורְאוּבֵן יָרוֹן חברו יחדיו איש לרעהו והדיחו את ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה . כדי להיות כֵּנֶה צריך להזכיר לקוראי הבלוג כי ב- 1 באוגוסט 1979 תמה באופן רשמי הקדנציה השנייה של ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה . "לא הדחתי את ארנון צוקרמן , פשוט לא הארכתי את תקופת ניהולו את המוסד לקדנציה שלישית" , סח לי בעת שיחות התחקיר בינינו רבע מאה של שנים אח"כ , ב- 4 בינואר 2004 , בבית מפלגת "שינוי" בתל אביב . אולי יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון לא הדיחו את ארנון צוקרמן אולם מאות עיתונאי הטלוויזיה וגם חלק מעיתונאי רדיו "קול ישראל" ראו באי ההארכה , הדחה פוליטית מכוערת בריבוע , ויצאו להפגנת תמיכה ענקית חסרת תקדים והבעת אמון מלא במנהל הטלוויזיה המודח . את ההפגנה הענקית שנערכה ב- 23 ביולי 1979 בין בניין הטלוויזיה לבניין החוטים של רדיו "קול ישראל" בשכונת רוממה בירושלים הוביל לא אחר מאשר מרדכי "מוטי" קירשנבאום מי ששימש אז מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה תחת שלטונו של ארנון צוקרמן . מוטי קירשנבאום ניאץ וגידף את יוסף "טומי" לפיד . הוא זעק לעברו בקול ניחר : "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה . הסתלק מכאן . לך מפה . התפטר" .

בתוך זמן לא ארוך בין השנים 1982 – 1980 נטשה שדרת הפיקוד המרכזית של הטלוויזיה את רשות השידור ואת הטלוויזיה ובראשה דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . השלישייה האידאליסטית והמוכשרת הזאת שהייתה בסוף עשור ה- 70 של המאה שעברה ברמה של "Pioneer" , ונמנתה עלמקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה , הייתה מיואשת עד היסוד משלטונם של יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון . כל השלושה החליטו לעזוב את השידור הציבורי ולחבור לשוק הפרטי . אלכס גלעדי ודן שילון היו "היורדים" הראשונים שהיגרו מהשידור הציבורי לשידור המסחרי . מוטי קירשנבאום נטש את הספינה בסופה של 1982 והקים את התיאטרון המסחרי הסאטירי "יורדים על השבוע" . בריאיון פרישה לעיתונאית שרית ישי בעת ההיא הכריז באוזניה את הסלוגן המפורסם ההוא בגנות מנכ"ל רשות השידור כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש" . יוסף "טומי" לפיד התייחס בבוז לפורשים – נוטשים לרבות מוטי קירשנבאום אולם היה ברור גם לו כי מדובר באובדן אנושי רב ערך . משהו שדומה לימינו אנו בו מדינת ישראל מאבדת הון אנושי בדמותם של צעירים ישראליים מוכשרים רבים שעוזבים לחו"ל , לאירופה וארה"ב , ומנסים את מזלם בניכר בשל קשיי קיום ועלויות יוקר המִחְיָה הבלתי אפשריים בארץ (ראו בסדרת הכתבות המעניינת והחשובה של הכתב המצוין מתן חודורוב בערוץ 10) . דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום לא סבלו חרפת קיום אולם היו מאוכזבים ובלתי שבעי רצון בעליל מהניהול הפוליטי של יוסף "טומי" לפיד בגיבויו ותמיכתו המופלגת של פרופסור ראובן ירון . מייד עם הופעתו בשמי רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הכריז יוסף "טומי" לפיד כי הוא רוצה "טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא נייטראלית" . אמירה בעלת כיוון פוליטי ברור מחד ונתונה לניחושים ופרשנויות מאידך . את הטלוויזיה הישראלית הציבורית נטשו בשנים ההן (בשל ניהולו של יוסף "טומי" לפיד) עיתונאים נוספים כמו ישראל סגל , יעל חן , רפיק חלבי , ירון לונדון , ואחרים אולם הם לא היו מנהלים ולא מעצבים מדיניות שידור. משקלם הסגולי היה פַּחוּת בהרבה משל דן שילון, אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום .

בתוך ההמולה הטלוויזיונית הזאת הוטל עלי לנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהוביל את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . הציבור איננו מבין את קשיי הניהול , שיקולי העריכה , וקביעת מדיניות שידורי הספורט . האמת , זה גם לא תפקידו . הציבור מבקש ללחוץ על השלט ולקבל את מבוקשו . ב- 27 בנובמבר 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני , ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער למנהל מחלקת הספורט . כבר אז ידעתי כי מלבד הידע המקצועי הטלוויזיוני הנדרש בתחום , הרי שמנהל יחידה כל כך חשובה ומשמעותית בטלוויזיה כחטיבת הספורט חייב להיות לא רק מנהיג שמבין בכלכלה ומתמטיקה ובעל יכולת לנהל מו"מ מול סוכנים , סרסורי זכויות שידורים , ויריבים טלוויזיוניים פוטנציאליים – אלא מוכשר גם להציג בהיגיון את דרישותיו ולנהל מו"מ מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . את זה אף פעם לא לימדו אותי מה עוד שאותו יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי האפיל לחלוטין על שלושת הבוסים שלי בשנים ההן , יצחק "צחי" שמעוני , טוביה סער , ויאיר שטרן .

ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי המכיל כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים, ואשר קרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם". (קובץ מס' כ"א 1 / כרך ד' )

פרק משנה 1 : מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 (מחצית א') + אולימפיאדת מוסקבה 1980.

פרק משנה 2 : מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשנים 1984 – 1979.

פרק משנה 3 : יִצְחָק "צַחִי" שְמְעוֹנִי מתמנה למנהל הטלוויזיה במארס 1980 במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. בחודש ינואר 1982 מתפטר יצחק צַחִי שִמְעוֹנִי בטענה כי איננו יכול לעבוד עוד עם המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. טומי לפיד איננו מזיל דמעה וממנה מייד את טוּבְיָה סָעַר לתפקיד שהתפנה. טוביה סער מנהל את הטלוויזיה בשנים 1985 – 1982 ומחולל קפיצת ניהול נחשונית . בנובמבר 1980 התמנה למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין והנה עכשיו בפברואר 1982 הוא מתמנה למנהל הטלוויזיה.

פרק משנה 4 : התחלות  קשות, תמורות  גדולות, ולקחים  חשובים היו מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים של 1982 – 1979 בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד. המהלכים שהובילו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 ומשחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. השידורים הישירים בשני האירועים הבינלאומיים הגדולים הללו הניבו תקדימים חשובים לעתיד לבוא.

ציטוט : "דברים מועטים דרושים כדי לגרום אושר לחכם אולם דבר לא יעשה את הכסיל למאושר. לכן כמעט כל האנשים אומללים". (לה רושפוקו) .

ציטוט : "הניסיון הוא מורה טוב אך שכר הלימוד שלו גבוה". (וויליאם ראלף אינג') .

שזירת החוטים הראשונים של הפקת מונדיאל ספרד 1982 על ידי נכרכה עם המון קשיי הפקה טכנולוגיים וממוניים , וגם  התאוריה הטלוויזיונית המופרכת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהמליץ על מיקרופון משותף לשתי שפות עִברית ועַרבית . יועצו הבכיר של מנכ"ל רשות השידור נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מנפץ את ההמלצה המטופשת הזאת לרסיסים . השתלבות מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם תכנון ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE , היווה ערובה לשגשוג והצלחת המבצע . מהנדס הטלוויזיה רב המוניטין מנואל "מנולו" רומרו ניצב בראש הקבוצה המבצעית הנפלאה של הטלוויזיה הספרדית , הקרויה RTVE . בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל מאז החל ב- 1930 באורוגוואי, משתתפות 24 נבחרות במקום 16 כפי שהיה נהוג בעבר . פירושו של דבר תוספת של % 36 לכמות המשחקים בטורניר . יוקר ההפקה עולה בהתאם . מחירה של כל עמדת שידור באצטדיון שווה ל- 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לעומת 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר במונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978.

המבחן הגדול של כל מנכ"ל רשות השידור ושל כל מנהל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא איזו ממלכה ותקוות וגם סיכויים הוא מותיר ליורש הבא אחריו . בכל תחום של תעשיית שידורי הטלוויזיה : סיקור מהיר ודיווח מהימן של חדשות ואקטואליה , שידורים ישירים של ענפי ספורט רלוואנטיים , תיעוד ודוקומנטציה , הפקות מקור של דרמה ובידור , תוכניות רכש וסרטים קנויים , מדע , אומנות ומוסיקה , שיפור מתמיד של המערך הטכנולוגי , ותקציב מאוזן . וודאי שנשאלו שאלות ונערכו השוואות . האם האקספרימנט של מנכ"ל רשות השידור השני יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 היה מוצלח יותר משל המנכ"ל הראשון שמואל אלמוג בשנים 1974- 1969 ? והאם הירושה שהשאיר ליוסף "טומי" לפיד הייתה טובה יותר מזה שקיבל מקודמו ? לעומת זאת הייתה הסכמה כללית כי מנהל הטלוויזיה בשנים 1979- 1973 ארנון צוקרמן [1]  משאיר ליצחק "צחי" שמעוני נחלה משובחת מזו שמסר לו ישעיהו "שייקה" תדמור מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1973 1971 . שאלת השאלות ב- 1984 הייתה אילו נִכְסֵי שידור יעביר יוסף "טומי" לפיד בסוף תקופת כהונתו באותה שנה ליורש אורי פורת ? ואיזו טלוויזיה ימסור מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה מאז מארס 1980 בחלוף שלוש שנים לבא בעקבותיו ומי יהיה האיש ? ההיסטוריה המתעתעת טרפה את הקלפים ועשתה שמות בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף "טומי" לפיד ניהל בעצמו את הטלוויזיה בין אוגוסט 1979 למארס 1980 (במקביל להיותו מנכ"ל רשות השידור) . רק במארס 1980 מינה את יצחק "צחי" שמעוני לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של ארנון צוקרמן [2] . בכתב המינוי מ- 16 במארס 1981 הרעיף המנכ"ל הבוטה והדומיננטי שבחים על המנהל המיועד כלהלן , "צחי שמעוני , הכישורים המקצועיים שלך , ניסיונך ואישיותך הנינוחה , יחד עם החלטתך להצדיק את האמון שניתן לך , הינם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך . קבלת הפנים שבה זיכו אותך העובדים עם כניסתך לתפקיד , היא ערובה נוספת לכך שנבחר האיש המתאים לכהונה ההולמת אותו" [3] . כאמור ההיסטוריה מתעתעת . האנשים מתכננים ואלוהים צוחק . כעבור שנה ועשרה חודשים הניח יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את מפתחות הניהול על שולחן המְמַנֶה שלוֹ , והתפטר . מדהים . יצחק "צחי" שמעוני חסה בצִלוֹ של מנכ"ל רשות השידור בעל כורחו ומבלי שרצה בכך . יוסף "טומי" לפיד היה שתלטן וכוחני ממנו . מפני שלא היה יכול לסבול את התערבותו הבלתי פוסקת של מנכ"ל הרשות במהלכי הניהול שלו , וִויתֵּר . במקומו התמנה טוּבְיָה סָעַר בפברואר 1982 לתפקיד מנהל הטלוויזיה . טוּבְיָה סָעַר בחר ביודעין לקבל עליו את עוֹל השלטון . הוא היה פֶּדָנְט וצייתן מאין כמוהו למנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . בחודש נובמבר של שנת 1980 קיבלה קריירת הניהול שלו תפנית מפתיעה משמוּנָה ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין . בחודש פברואר 1982 התמנה למנהל הטלוויזיה במקום יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי [4] . בתוך תקופה של שנה וארבעה חודשים עשה טוביה סער קפיצת דרך פנטסטית חסרת תקדים בהיררכיה של הטלוויזיה הישראלית . האם היה ראוי לקידום המטאורי או שמא הייתה זו יד המקרה . צריך להבין : יוסף "טומי" לפיד משל ביד ברזל ברשות השידור , בטלוויזיה , וברדיו "קול ישראל" , אולם בתחומים נהג כטירון חסר ניסיון . האיש הובא לרשות השידור מאחורי שולחן מכתבה ומכונת כתיבה בעיתון "מעריב" . לא היה לו שמץ של מושג כיצד מנהלים רשות שידור טלוויזיה + רדיו שכוללת בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים וכיצד מנהלים תקציב שנתי בן כ- 500000000 (חמש מאות מיליון) שקל . יוסף "טומי" לפיד היה מינוי פוליטי של אדם חסר כל ניסיון ניהולי טלוויזיוני . בשלבים רבים בקדנציה שלו בת חמש שנים 1984 – 1979 נטה לעשות טעויות ולהפיל החלטות שגויות כפי שיהיה ניתן לראות בהמשך. איש סוּפֶּר בוטה, סוּפֶּר חכם, ו- סוּפֶּר כוחני . שילוב התכונות הללו של גסות רוח , חוכמה , וכוח – העניקו לו ביטחון עצמי מופרז . הוא טעה לא מעט . מפני שהיה חכם ניסה לתקן חלק מטעויותיו אולם פעמים רבות איחר את המועד .

shimoni 1

טקסט תמונה :  יצחק "צחי" שמעוני מוותיקי רדיו "קול ישראל" ורשות השידור היה במקור שדרן , עורך , ואיש תוכניות . כאן הוא נראה מנחה את התוכנית הפופולארית "מחפשים את המטמון" . הוא התמנה לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית  במארס 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (באדיבות יצחק "צחי, שמעוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shimoni 2

טקסט מסמך :  16 במארס 1980 . זהו כתב מינוי מטעם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בו הוא ממנה את יצחק ,צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה ה- 6  (מאז נוסדה ב- 1968) . "הכישורים המקצועיים שלך , ניסיונך ואישיותך הנינוחה יחד עם החלטתך הנחושה להצדיק את האמון שניתן לך, הִנם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך" , כתב יוסף "טומי" לפיד ליצחק "צחי" שמעוני . יצחק "צחי" שמעוני החזיק מעמד כשנתיים ולא היה יכול עוד . בינואר 1982 התפטר מתפקידו . טוביה סער התמנה במקומו לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 1

טקסט תמונה :  חורף 1982 . מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער מתמנה לתפקיד הרם ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור ראובן ירון . אוביה סער יורש את מקומו של המנהל המתפטר יצחק "צחי" שמעוני . (באדיבות טוביה סער . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מינויו של יצחק "צחי" שמעוני למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בברכה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל בהרמת גבה . חלק מוותיקי הטלוויזיה שלל את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ולבטח לא להיכנס לנעלי הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן . הוא הצטייר כאישיות קלילה שאיננה בעלת שיעור קומה ונחשב ע"י רבים לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה למרות שהיה בעל הישגים לא מבוטלים בתחום העיתונאות והניהול העיתונאי . הוא נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה ב- 1968 שימש ראש מערכת החדשות במערכת תל אביב במשך שבע שנים 1975 – 1968 . טוביה סער קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור . אלה התעלמו ממנו . מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל , כמשרות מפתח תקשורתיות , העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי . לכן חשבו הפוליטיקאים האלה כי צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה .

טוביה סער איש חכם ובעל יכולות התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה . יוסף "טומי" לפיד היה שבע רצון ממנו . ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו לשאת בתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985 , "טוביה יקירי , בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה , ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך , תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל" . הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור .

saar 2

טקסט מסמך :  15 בפברואר 1982 . מנהל מנגנון כוח אדם רשות השידור עמרם עמר מבשר לטוביה סער כי וועדת המכרזים בחרה בו להיות מנהל הטלוויזיה לתקופת ניסיון בת חצי שנה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 3

טקסט מסמך :  9 באוגוסט 1982 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מביע את שביעות רצונו מדרך ניהולו של טוביה סער את המוסד , ומאשר את מינויו למנהל הטלוויזיה לשלוש שנים בתום תקופת הניסיון . "טוביה יקירי" , פנה טומי לפיד אל טוביה סער בכתב ידו ובכך שבר את הסגנון הפורמאלי של מכתבים מהסוג הזה . אח"כ חתם את המכתב , "שלך יוסף לפיד" . מנכ"ל רשות השידור רחש אימון רב למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 4

טקסט תמונה :  קיץ 1982 . היוצרות התהפכו . טוביה סער (בן 47) הוא עכשיו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והופך להיות הבוס של המגיש חיים יבין (בן 50) ומפיק "מבט" יאיר שטרן (בן 40) בעיצומם של ימי מלחמת לבנון ה- 1 וימי מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כישרון הניהול של יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער באותן שנים נגע ישירות אלי כעורך ומפיק שידורי הספורט . בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה ניצבו משימות כיסוי בינלאומיות כבדות משקל : מונדיאל ספרד 1982 , אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 , אולימפיאדת לוס אנג'לס ביולי – אוגוסט 1984 , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל באיטליה בקיץ 1980 (Euro 1980) וצרפת ביוני 1984 (Euro 1984) , וגם אליפויות אירופה בכדורסל ב- 1981 ו- 1983 בהשתתפות נבחרת ישראל . שלא לדבר על כיסוי שיטתי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בתוך מדינת ישראל ובראשם משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל , סיקור ישיר של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל , ושידורים ישירים של טורנירי הטניס השנתיים ברמת השרון ובווימבלדון (Wimbledon) בלונדון . העבודה במחלקת הספורט הייתה סיזיפית וביורוקרטית להחריד . מחד מיעוט כוח אדם ומאידך הפקת אירועי ספורט רלוואנטיים מורכבים ומסובכים שכפופים לזכויות שידורים ודורשים אישור מוקדם של קנייתם או רכישתם מהבוסים הגדולים שלי . שלוש פעמים השיב צוות הניהול "צחי שמעוני את טוביה סער" בשלילה מוחלטת לבקשות ההפקה שלי בנימוקים שהטלוויזיה ענייה ואין לה כסף . מדובר באירועים שוליים בהשוואה למשחקים האולימפיים אך לא ידעתי בדיוק למה לצפות מהם . הייתי מנהל טירון בראשית הקריירה שלי כמפיק ומתכנן שידורים רבי עוצמה כאלה .

הפעם הראשונה הייתה בדצמבר 1980 בעת מסיבת הפרידה במלון "דן אכדיה" בהרצלייה לאלכס גלעדי שעבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . ביקשתי להרכיב מערכת שידור טלוויזיה במעגל סגור ובו ארבעה מוניטורים המוצבים בפינות אולם השמחה כדי לשדר בפני מאות המוזמנים את הרגעים הגדולים ההיסטוריים בעשור ה- 70 של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשַדָּר ומפיק . שניהם לא הסכימו ודחו את פנייתי בטענה שאין תקציב . לא להאמין…? להאמין ! הרהרתי ביני לבין עצמי האם דיברו שניהם מגרונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא נטה חסד לאלכס גלעדי ? הרי לא יכול להיות שהם לא העריכו את פועלו העצום של אלכס גלעדי למען השידור הציבורים בין השנים 1969 ל- 1980 . אתה פתאום חושב לעצמך ש- טריאומוויראט הצמרת הזה של רשות השידור מנכ"ל רשות השידור , מנהל הטלוויזיה , ומנהל החדשות , שלושת הבוסים העליונים שלך שעמם אתה צריך להתדיין אודות תכנון מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 – מתנהגים כאביונים בעלי אגרוף קפוץ . שאלתי את עצמי , האם שלושת החברה האלה בעלי השררה (והממון) שלא מאפשרים לי להפיק מסיבת פרידה לאלכס גלעדי בדצמבר 1980 ב- עלויות של גרושים , יתנו לי להפיק את מבצע שידורי ספרד 1982 במחיר שנע סביב יותר מחצי מיליון דולר .

saar 5

טקסט מסמך :  4 בדצמבר 1980 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני" דוחה את פנייתי , "טוביה סער מצטער . אין לנו תקציב וכוח אדם לכך" , רשם בכתב ידו . מנהל חטיבת החדשות טוביה סער הוסיף בתחתית המכתב גם הוא בכתב ידו , "יואש . מצטער . טוביה" . לא האמנתי למראה עיניי . חבורה של אביונים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

לא היה שום כתב , שדר , או מפיק במחלקת הספורט בסוף שנות ה- 70 וראשית עשור ה- 80 אותו טיפחתי יותר מאשר מר אמנון ברקאי . אולי מפני שהיה כה מוכשר בתחום ההפקה והעיתונאות . השקעתי בו את מיטב מאמצי החריש , הזריעה , וההשקיה . הוא הניב פירות הרבה יותר מוקדם מהצפוי . אישיות וורסטילית בעלת יוזמה וקרת רוח . וגם הגיונית . מנתח מערכות שמגיע למסקנות הנכונות . ללא ספק הוא היה יוצא דופן בכישורים שלו . שום מערכת טלוויזיה איננה יכולה להסתדר ללא מפיק ברמתו של אמנון ברקאי או שכמותו . ב- 1981 הוא היה עדיין עובד  Free lancer  במחלקת הספורט שהשתכר שכר נמוך כעובד ש. ת. (שובר תשלום) .

ב- 12 באפריל 1981 שיגרתי מכתב למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער ובו בקשתי בשל מצוקת כוח האדם במחלקת הספורט להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד סטנדרטי במחלקת הספורט . סיימתי את מכתבי במילים האלה , "אין לי ספק שתרומתו של אמנון ברקאי למחלקת הספורט היא תרומה מכרעת והטלוויזיה הישראלית רק תצא נשכרת בהעניקה לנ"ל הזדמנות לשרת אותה" .  שניהם דחו בפעם השנייה עוד בקשה שלי לזמן בלתי מוגבל .

barkai 1

טקסט תמונה :  חורף 1981 . משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דודיק קופרמן ("ראש העיר") , אמנון ברקאי , ומשה גרטל . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barkai 2

טקסט מסמך :  12 באפריל 1981 . מסמך הבקשה שלי הממוען למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער בו אני מבקש להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד רשות השידור במקום סטאטוס של עיתונאי Free lancer  העובד על שכר של ש. ת. תשובתו של צחי שמעוני המופנית לטוביה סער מופיעה בצד שמאל של המכתב. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barkai 3

טקסט מסמך :  12 באפריל 1981 . מסמך הבקשה שלי הממוען למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער בו אני מבקש להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד רשות השידור במקום סטאטוס של עיתונאי Free lancer  העובד על שכר של ש. ת. תשובתו של טוביה סער אלי בעקבות תשובתו של צחי שמעוני מופיעה בצד ימין של המכתב . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אמנון ברקאי נכנס לתקן עובדי הטלוויזיה באפריל 1983 באיחור של שנתיים .

במארס 1981 ניצבה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שוב במוקד העניינים . היא העפילה למשחק הגמר על גביע אירופה נגד האלופה האיטלקית קבוצת סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטראסבורג . ב- 6 במארס 1981 שיגרתי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל באמצעות הבוס הישיר שלי טוביה סער את בקשות ההפקה שלי ובראשן שידור ישיר והטסת כתב וצוות צילום בפילם לתיעוד האירוע . השידור הישיר אושר . התיעוד בפילם של קבוצת ספורט ישראלית כמכבי ת"א הניצבת בפסגה האירופית , מחוץ לגבולות הפרקט של זירת הכדורסל ומעבר ליכולת הצילום של המצלמות האלקטרוניות , נדחה על הסף בטענה , "השידור הישיר הוא שחשוב . אין לנו כסף מעבר לכך" . טוביה סער ציין בכתב ידו הערה בשולי מכתב הצעת הכיסוי ששלחתי למנהל הטלוויזיה , "זה מייקר מאוד מאוד" . הטלוויזיה נהגה בקמצנות יתירה . זאת הייתה נסיגה בולטת לעומת ה- 7 באפריל 1977 אז אישר מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לאלכס גלעדי להטיס צוות צילום פילם (הצלם דני ברנע ואיש הקול סעדיה קאראוואני) למשחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בבלגרד בין קבוצות מכבי ת"א ומוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וַוארֶזֶה , כדי להביא את תיעוד ההתמודדות מחוץ לפרקט . למרות שקבוצת ספורט ישראלית נוטלת חלק באירוע ספורט ב- 26 במארס 1981 שהוא Top event אירופי , החליט מנהל הטלוויזיה למנוע את הדיווח העיתונאי סביב ההתמודדות בטענה שאין לו כסף . זה היה הסירוב השלישי . ברור שחשתי חוסר נחת וגם חוסר ביטחון בניהול .

maccabi 1

טקסט מסמך :  6  במארס 1981 . משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א וסינודינה בולוניה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטרסבורג . זהו מסמך ההפקה שנשלח למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני באמצעות מנהל חטיבת החדשות טוביה סער בלוויית הערות והמלצות של טוביה סער . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

maccabi 2

טקסט מסמך :  6  במארס 1981 . משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א וסינודינה בולוניה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטרסבורג .זהו מסמך ההפקה שנשלח למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני באמצעות מנהל חטיבת החדשות טוביה סער . (עמוד מס' 1 מתוך 2) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

maccabi 3

טקסט תמונה : יום שישי בבוקר – 27 במארס 1981 . נמל התעופה של סטרסבורג לקראת החזרה הביתה . השַדָּר יורם ארבל ופרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית טל ברודי עם גביע אירופה השני לקבוצות אלופות בכדורסל בו זכתה מכבי ת"א . כבר לא היה ספק . מכבי ת"א היא קבוצה לאומית . עשיתי את כל ההכנות הדרושות לכיסוי קבלת הפנים המונית לאלופת אירופה בכדורסל ביום ראשון – 28 במארס 1981  בכיכר מלכי ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חלפו שנתיים וחצי מאז טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. ה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו . לא ידעתי לקבוע לעצמי מי טוב ממי בשבילי ובעבור הפקות הספורט המתוכננות , האם זה יצחק "צחי" שמעוני או שמא טוביה סער . האמת , בין כה וכה זה לא שינה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה דומיננטי וחזק משניהם . הטלוויזיה התנהלה על פי הבנתו ורצונותיו ולא חשוב מי ניהל אותה . זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC . הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up . התנעה  והקמת עסק שידור מראשיתו . זה היה מבצע השידור הגדול הבא של הטלוויזיה הישראלית אחרי מונדיאל ארגנטינה 1978 אם לקחת בחשבון כי הפקת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 ועריכתם נעשו מהאולפן בירושלים בשל החרם הפוליטי . תנאי הפתיחה של הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' היו מעורפלים . היו לכך כמה סיבות עיקריות .

בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגם של מונדיאל או אולימפיאדה . יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק . הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי . מזה היה לו בשפע . הוא אומנם לא עסק מעולם בנושאי הפקה טלוויזיוניים  מורכבים וממושכים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים עִמִי בעת תכנון ההפקה . יוסף "טומי" לפיד לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסה את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה . לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך , המורכב , והיקר של שזירת החוטים . את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות , בוטות , וכשהיה צריך גם ציניות . מנהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה , אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור שלמה עבדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט . הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות . האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים . הם ניזונו משמועות שהפחידו אותם . הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא אל הלא נודע . לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה . לא יקר מידַי אך ברור כי מייד בראשיתו החל מהצעד הראשון , מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס , ולשלם עבורו . הצרה הייתה שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים . מנהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם .

הייתה עוד סיבה . הבוס והמשענת שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה . גם לא מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי. שלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 . של אלכס גלעדי ולפני כן באולימפיאדת מונטריאול 1976 . בקיץ 1979 הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעצה אחת עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון . פרופסור ראובן ירון לא אהב את ארנון צוקרמן . מה זה לא אהב ? תיעב ! הוא לא היסס לחוות את דעתו ולומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל בקיץ 1979 : "או אני או ארנון צוקרמן" [5] .

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק . את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז . לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חיים יבין מנהל החדשות  ב- 1978 ו- וודאי לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי . הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חיים יבין יותר מידַי . הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא היה חשובות לו מספיק . הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה . חיים יבין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 1978 אף על פי שהיה המפקד הישיר של אלכס גלעדי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה . פעלנו לבד , ישירות מול מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . מצב בהחלט בלתי תקין . ליצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה . ארנון צוקרמן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו . היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין . זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין . שניהם , חיים יבין ויצחק לִבְנִי נותרו בצד . כל אחד מסיבותיו הוא . אף על פי כן הפקת ארגנטינה 1978 צלחה .

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה למרות שמנהלה היה יצחק "צחי" שמעוני . יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי מר טוביה סער ומר יצחק "צחי" שמעוני . היחסים בין מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בראשית 1982 היו מעורערים זה מכבר ועלו על שרטון . יצחק "צחי" שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו . הוא רגז מאוד ופשוט נעלב ממנו . לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום ו/או או לפחות להיוועץ בהם . שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל , והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אנשים חכמים בתוככי רשות השידור ניצבים משני עברי המתרס ונלחמים זה בזה ללא הרף .

הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 נמשכה יותר משנה וחצי . לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד , לקח את האחריות , ונתן את הטוֹן . בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה והפקה לא מעטים .

[1]  ארנון צוקרמן ויאיר שטרן היו היחידים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים שניהלו אותה שתי קדנציות רצופות . ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 , ויאיר שטרן בשנים 2000 – 1993 .

[2]  על פי מכרז ובתמיכה מופלגת של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר הפרופסור למשפטים ראובן ירון .

[3]  ראה מכתב המינוי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מ- 16 במארס 1981 הממוען למנהל הטלוויזיה החדש יצחק "צחי" שמעוני .

[4]  על פי מכרז . מר טוביה סער הביס במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 ברוב של 8 : 1 מועמד נוסף המשנה למנכ"ל שלמה עבדי ששאף אף הוא להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית .

[5]  על פי עדותו האישית של פרופסור ראובן ירון כפי שנמסרה לי בעת בתחקיר והריאיון עמו .

פרק 2 (ב') המשך : עלויות ומחירים (100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד) של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 

rtve 81

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שכירת אולפני רדיו על בסיס קבוע ומזדמן לרבות עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 82

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שכירת אולפני רדיו על בסיס קבוע ומזדמן לרבות עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 83

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שכירת קווי תקשורת וקווי Video בינלאומיים לרבות עלויות ומחירים(באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 84

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שכירת קווי תקשורת וקווי Video בינלאומיים בתיאום עם CTNE לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 85

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שכירת קווי תקשורת וקווי Video בינלאומיים בתיאום עם CTNE לרבות עלויות ומחירים .(באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 86

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שירותים כלליים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 87

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מרכז מיתוג קווי השידור הבינלאומיים לרבות עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 88

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מרכז מיתוג קווי השידור הבינלאומיים לרבות עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 89

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . הזמנת אמצעי שידור הנוגעת לשידור המשחקים לרבות עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 90

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 שאיננה נוגעת ישירות לשידור המשחקים לרבות עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף פוסט מס' 294, רשימה מס' 3. ראה המשך בפוסט הבא "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 4. כל הזכויות שמורות.

סוף פוסט מס' 294.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 293. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 293 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום שלישי – 1 באוקטובר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 293. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 1

טקסט תמונה : מארס 1982 . ארבעה חודשים בטרם ההמראה למבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך והמורכב של מונדיאל ספרד 1982 . אנוכי (קיצוני מימין) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמיסדתי באולם צר המידות של מכבי ר"ג בכפר המכבייה יחדיו עם המפיק משנה שלי אורי לוי (קיצוני משמאל) ועם השדר הראשי והמוביל שלי יורם ארבל (שני משמאל) . שני מימין הוא כתב מחלקת הספורט בטלוויזיה גיורא צור. (התמונה באדיבות עדי אבישי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : התוכנית התיעודית "שער השבת" ששודרה אמש (מוצ"ש – 28 בספטמבר 2013) בערוץ 5 בכבלים בראשות המנחה יונתן כהן ושלשות אנשי הפאנל שלו (מר גיא לוי המאופק מתבלט לטובה) היא משדר טלוויזיה דוקומנטרי ברמה נמוכה .

הערה 4 : ערוץ 10 ממשיך להתעמר בגורלו ואמש שידר בזמן צפייה ראשי בתשע בערב שוב שידור חוזר ומשמים בפעם המי יודע כמה של חידון הטריוויה "לעוף על המיליון" בראשות המנחה ירון ברובינסקי . ערוץ 1 לעומתו הביא בשידור חוזר מ- 2003 את הסרט התיעודי של הבימאי אידו סלע והמפיקה הוותיקה גב' דפנה קפלנסקי, "המלחמה לא נגמרה . 30 שנה להלם", תזכורת כאובה ממלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.

הערה 5 : השידור הישיר אֶמֶש (יום שני – 30 בספטמבר 2013) בערוץ 1 של המשחק הפועל באר שבע – בני יהודה 2 : 1 מאצטדיון "ווסרמיל" במסגרת המחזור הרביעי של ליגת העל בכדורגל , היווה תזכורת לכדורגל רוטיני באמצעות צילומי טלוויזיה שגרתיים . נכון שעיתונות הספורט לגווניה דנה בהישג המפליג של קבוצת הפועל באר שבע בראשות המאמן אלישע לוי (ונשיאת המועדון גב' אלונה ברקת) שצברה ניצחון רביעי בארבעה משחקים וניצבת במקום השני בטבלה לאחר מכבי ת"א . הפקת הטלוויזיה של ערוץ 1 (בעלת חולשות משלה) חושפת מאידך שוב כדורגל שבלוני , איטי , וצפוי ושיפוט רווי שגיאות של השופט המרכזי רועי ריינשרייבר (לא בפעם הראשונה). צריך להבין שעלות ההפקה של השידור הישיר אֶמֶש (יום שני – 30 בספטמבר 2013) של ערוץ 1 עמדה על כ- 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) שקל . לא מעט ממון תמורת חיזיון כדורגל דַל ומשעמם . נכון שהשידור הישיר של משחק הכדורגל אתמול בערב עטור כמות פנטסטית של חסויות מכל הכיוונים (ערוץ 1 נראה לעיתים כמו ערוץ מסחרי לכל דבר בשל ריבוי הפרסומות) מניב החזר של כ- 100000 (מאה אלף) שקל ובכך ממזער בכ- % 20 את עלויות ההפקה , אולם התמונה הכוללת ענייה . האשם איננו רק ברמת המשחק . המצלמה המובילה של ניידת השידור "מזמור" בשימוש ערוץ 1 (נמצאת באוויר % 70 – % 65) ניצבת בזווית צילום נמוכה מידי והתוצאה שכונתית . כמה מ- 12 המצלמות של הבימאי אמנון אוסמן שאחראיות על שידור ההילוכים החוזרים "סגורות" מידי , ולכן הצלמים נדרשים לצודד במהירות את העדשות בעת תנועתן ימינה (ו/או שמאלה) ומגיעים באיחור ו/או כמעט באיחור למוקד ההתרחשות . הצילומים האלה מסבים אי נוחות לצופי הטלוויזיה בכורסאות בסלון ביתם . שידור המהלכים (לא כולם) של אותן העדשות ה- "סגורות" בתנועת Slow motion מדגיש את "מריחת" התמונה ומראה את ה- "Frames" הקופצניים . צילומים בעייתיים שמזכירים לי את תמונות ה- Video מלפני 40 (ארבעים) שנים . יחד עם זה צריך לציין שחלק מה- Replays מוקרנים מזוויות צילום נכונות (גבוהות ופתוחות) ובאיכות מתקבלת על הדעת אולם תוצאת הסיקור הטלוויזיוני הכללית חלשה ולא מעניינת . מגוחך לומר זאת ולהעניק רק הערכה חלקית למוצר שבור שאמור להיות שלם ובוהק ב- 2013 . אתה מצפה מהשידור הציבורי להרבה יותר . לפחות שימוש במצלמת SSM אחת . לפחות אחת . ההשוואה עם הנעשה בעולם עושה שמות בערוץ 1 . מה חבל .

יורם ארבל מדגיש שוב ושוב בצדק את העניין הפרובלמטי של הצבת החומות בפני הבעיטות החופשיות , שלא על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) . כולם יודעים מזה זמן רב כי בעיטה חופשית מסובבת בטווחים של 30 – 16 מטרים עלולה להפוך את הכדור לקטלני ומסכנת את השוער .  לכן השחקנים מפרים ביודעין את החוק ומתייצבים במרחק של כ- 6 מטרים מהכדור מבלי שהשופט יתעקש על הכפפת חוק . אתמול ראיתי זאת שוב בדקה ה- 67 במשחק הפועל באר שבע – בני יהודה 2 : 1 . השופט רועי ריינשרייבר העניק בעיטה חופשית לקבוצת הפועל באר שבע מטווח של 23 – 22 מטרים . תומר סוויסה בעל הבעיטה החזקה התייצב ליד הכדור . בני יהודה העמידה חומה במרחק של כ- 6 מטרים מהכדור מבלי שהשופט רועי ריינשרייבר יתערב . השדר יורם ארבל העיר בצדק כי השופט כמו צוות השידור רואה גם הוא כי החומה מפרה חוק אך איננו מתעקש על קיומו ומחליק את העניין (יורם ארבל הציע לשלוף כרטיס צהוב למישהו מאנשי החומה כדי להרתיע) . הפרשן דני נוימן ענה לו כי ככה זה בכל העולם (לא נכון) . ישנם שופטים בעולם וגם בארץ שמתעקשים ועוד איך מתעקשים על העמדת החומה במרחק הקבוע בחוק ואינם חוששים להתעמת עם השחקנים . אמש לא הצליח תומר סוויסה לגבור על החומה הקרובה מידי אליו , והבעיטה שלו הייתה בלתי יעילה לחלוטין .

ועוד עניין . נחמד ששדרני הקווים מראיינים את המאמנים בטרם חידוש המחצית השנייה ומנסים לשאוב מהם מידע חדש לקראת הבאות . אולם יש גבול לטריוויה ולרדידות . אמש שאל שדר הקווים של ערוץ 1 מר ליאב נחמני (באותה העת שימש גם כתב מסקר של המשחק הזה עבור העיתון "ישראל היום") את מאמן בני יהודה דרור קשטן בטרם תחילת המחצית השנייה שאלה לא נבונה כלהלן : "דרור , הקבוצה שלך מוליכה 1 : 0 …אבל אני רואה שאתה לא רגוע…" , והושיט לו את המיקרופון כדי לקבל תשובה . בצילום ה- Close up של דרור קשטן הייתה טמונה התשובה . דרור קשטן התבונן בתמיהה בשואל וענה לו מִנֵּיה וּבֵיהּ , "אני רק באמצע המשחק…למה שאהיה רגוע…?" . השאר כבר לא חשוב .

נאמר בבלוג הזה לא אחת כי ערוץ 1 רכש את זכויות השידורים של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל לשלוש עונות של 2016 – 2013 תמורת 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . מותר לו להתאמץ הרבה יותר עבור משלם האגרה המממן הציבורי שלו כדי להביא דיווח הרבה יותר יעיל ואסתטי . גם בהפסקה שבין שתי המחציות .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.  

פרק 2 (א') : עלויות ומחירים (100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד) של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 

hod

טקסט תמונה : יוני 1982 . מונדיאל ספרד 1982 . משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד. זאת הייתה המפקדה שלי . אנשי רדיו "קול ישראל" משדרים ישיר Off tube את אחד ממשחקי הכדורגל של מונדיאל ספרד 1982 מהמפקדה שלי . זיהוי האנשים מימין לשמאל : טכנאי הרדיו מאקס "מקסי" גורפינקל , גדעון הוד (מעשן כרגיל) , המפיק משנה שלי אורי לוי (נשען על ידו) , שדר הרדיו רמי יצהר (מחזיק במיקרופון) , דני דבורין , ועורך הסרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתן זהבי . מאחור מציץ ראשו של מהנדס הקול והתקשורת שלי מיכה לויירר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הונאת מאזיני רדיו "קול ישראל" הייתה טריק טכני קל למימוש וביצוע . הטכנאי מאקס גורפינקל התחבר באמצעות כבל מיוחד ל- International sound שבקע ממוניטור הטלוויזיה . הוא ערך Mix Sound בין רעש הקהל של האצטדיון לבין פס הקול של שדר הרדיו שישב במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC במדריד . במידה ושדר הרדיו לא בישר למאזיניו במפורש כי הוא איננו משדר מעמדת שידור באצטדיון אלא יושב על כיסא במשרד הטלוויזיה של יואש אלרואי ב- IBC במדריד , הרי שהמאזין התמים לא יכול היה לדעת כי שדר הרדיו מעתיק עבורו את האינפורמציה ממוניטור טלוויזיה . בכל הסיפור המביש הזה של רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 לא ברור לי עד עצם היום הזה מדוע הטילו בימים ההם מנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ז"ל ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על השדר המוביל והמוכשר ויוצא דופן באיכותו גדעון הוד (הוא טוב הרבה יותר מדני דבורין ורמי יצהר שהם בעצמם אינם קוטלי קנים) להפיק ולנהל את הפקת הרדיו של מונדיאל ספרד 1982 במקום לשדר . אי אפשר לנהל טוב וגם לשדר טוב . הנימוקים הוסברו כבר בפוסט הקודם . רבות הרהרתי מאז בגדעון הוד מה עבר לו בראש במהלך טורניר ספרד 1982 . הוא תמיד נראה לי רציני מידי . אדם שלא חייך . לעיתים עגום פנים , מודאג , ועצוב . ראו שהוא איננו מאושר ולא שמח . לך תדע אלו מחשבות רצות לו כל הזמן בראש כשהוא נמצא בחברתם של רמי יצהר ודני דבורין. דבר אחד מוסכם על כולם : גדעון הוד היה שדר עַל ברדיו "קול ישראל" . רַבָּן . Grand Master . בעל קול רדיופוני מרשים , דיקציה נפלאה , היגוי מושלם של שמות לועזיים . שדרן רהוט בעל אוזן מוסיקאלית . אחד שצעד תמיד בבטחה על התפר הדק שמפריד בין שידור לברבור . הוא מעולם לא פטפט . חוש עיתונאי מיוחד במינו הדריך אותו לסנן את מבחר האינפורמציה ולמָנֵן את כמות המילים . הוא היה שדר רדיו פנומן . במלוא מובן המשמעות של ההגדרה הזאת . האחד ואין בִלְּתּוֹ .

הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE בראשות מנואל "מנולו" רומרו עשתה מאז 1979 עבודה עצומה ופנטסטית בשני מישורים של שידורי מונדיאל ספרד 1982. בראש וראשונה בתחום מיסוד ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית כ- Host broadcaster בינלאומי (בכל רחבי ספרד הענקית המדינה השלישית בגודלה באירופה) של אירוע ספורטיבי סוּפֶּר מבוקש ע"י הציבור והתקשורת בעולם . ולא פחות חשוב : מנולו רומרו ואנשיו הגישו  למפיקי הטלוויזיה וברדיו בעולם מאז ראשית 1981 אינפורמציה עדכנית ומדויקת באמצעות תכתובת שוטפת , מסודרת , וקפדנית (בארבע שפות : ספרדית , אנגלית , צרפתית , וגרמנית) למה הם יכולים לצפות ומה הם יכולים לדרוש מ- RTVE כדי למסד למען עצמם ב- IBC במדריד וב- 14 האצטדיונים הפרוסים ברחבי ספרד (באמצעות מגוון האפשרויות הרבות והשונות) את תשתיות התקשורתיות ההכרחיות . הכל כמובן תמורת תשלום . חשתי בר מזל לעבוד מול רשת טלוויזיה כה אמינה , ומדויקת כ- RTVE . האנשים אינם מבינים איזה תענוג זה לעבוד בחברה טלוויזיונית מהימנה וברורה . אין תחליף לאמינות ומהימנות בעבודה בסביבה טלוויזיונית . ברור שאת עיקריה של האינפורמציה הטלוויזיונית שזרמה מ- RTVE הבאתי תמיד ומייד לידיעת הממונים עלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני , וגם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער .

romero 1

טקסט תמונה : זהו הספרדי מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ב- 1982 , מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו . הוא היה ראש הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE  שהפיקה את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82' . הזמנתי אותו באופן אישי להשתתף עמנו בארוחה הסיום חגיגית שערכתי במדריד בתום ההפקה לצוות הטלוויזיה הישראלית כאות הצדעה לפועלו . הוא נענה וכיבד אותנו בנוכחותו . ( באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

romero 2

טקסט תמונה :  מארס 1981 . זוהי נבחרת הטלוויזיה המצוינת של RTVE בראשות מנולו רומרו שהרימה הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982 . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שפע מִגְוָון האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות במונדיאל ספרד 1982 היה רחב ובעל עומק . ללא כל השוואה עם הדלות שהציעה ATC 7 רשת הטלוויזיה הארגנטינית מי שימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של מונדיאל ארגנטינה 1978 לעומת RTVE הספרדית שסיפקה לרשות ה- Networks של רשתות הטלוויזיה והרדיו בתבל שימוש מגוון ביותר באמצעים הבאים תמורת תשלום כלהלן : שכירת עמדות שידור באצטדיונים , שכירת אולפני שידור באצטדיונים וב- IBC ב- Torre Espania במדריד , שכירת קווי שידור 4W , שכירת טלפוניה מפותחת , שכירת צוותי ENG , הענקת עמדות צילום מיוחדות באצטדיונים לציוותי ה- ENG וה- Film , נקודות "הזרקה" מיוחדות Unilateral של חומרי שידור מהאצטדיונים ומ- IBC , שכירת שירותי טלוויזיה ורדיו במרכז שידורים בינלאומי (IBC) מפותח ברמה גבוהה ביותר , ובניית תחנת קרקע מפותחת ביותר לתקשורת לוויינים ב- Buitrago (ליד מדריד). דרוש היה רק לקרוא בעיון את שפע האינפורמציה הטלוויזיונית והרדיופונית המגיעה ממדריד ונוחתת בירושלים כדי לסנן במהירות את ההכרחי ולידו את הבלתי הכרחי . אי אפשר היה שלא להתפעל מהיעילות המדוקדקת של הטלוויזיונית הספרדית . לאחר דיונים ארוכים ומפותלים שלי טכנולוגיים , לוגיסטיים , וכספיים הנוגעים למונדיאל ספרד 1982 עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ולצדו מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער , אושר לי לשכור 25 עמדות שידור בעלות כוללת של 55000 (חמישים וחמישה אלף) דולר . עלות כל עמדת שידור בכל אחד מ- 14 האצטדיונים עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר . אם לתרגם את שכירת עמדות השידור לתוכן הרי היה מדובר ב- 25 (עשרים וחמישה) שידורים ישירים מתוך סך של 52 (חמישים ושניים) משחקים וגם למסד טלפון בעל חיוג בינלאומי בכל עמדת שידור שלי באצטדיונים השונים כ- Back up לקווי השידור ה- 4W . הצלחתי לשכנע את יוסף "טומי" לפיד לשדר ישיר 9 (תשעה) משחקים מהשלב הראשון של הטורניר ואת כל 16 (שישה עשר) משחקי השלב השני לרבות שני משחקי חצי הגמר , המשחק על המקום ה- 3 , ומשחק הגמר כמובן . דרישתי לשדר 30 (שלושים) משחקים מהשלב הראשון נדחתה ע"י שלושת אנשי הטריאומוויראט מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי", יצחק "צחי" שמעוני, וטוביה סער. כמו כן אישר לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד להקים משרד הפקה , תקשורת , ושידורים ב- IBC במדריד וכמובן את האלמנטים הטכנולוגיים הקשורים כמו מוניטורים , קווי 4W פנימיים , קווי שידור 4W חיצוניים בין מדריד לירושלים , שקעים חשמליים , שני טלפונים בעלי חיוג בינלאומי , ושלושה טלפונים פנימיים וריהוט משרדי צנוע . RTVE עמדה בכל Request שלי ומילאה בדייקנות את כל דרישותיי אבל הכל עלה כסף . עלות מיסוד המשרד נסבה סביב מחיר של 11000 (אחד עשר אלף) דולר . נתתי לדעת לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי אודות כל פסיעה שאנוכי פוסע במישור הכספי . ביקשתי גם להטיס למונדיאל ספרד 1982 צוות פילם שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לסיקור חדשות (אירופה וארה"ב עברו זה מכבר לצלם חדשות ב- ENG) , אולם יוסף "טומי" לפיד לא התלהב וממילא מלחמת לבנון ה- 1 שפרצה בראשית יוני 1982 ביטלה וגנזה חלק ממחשבות ההפקה שלי . האפשרות של שכירת צוות ENG ספרדי + הטסת כתב חדשות מהארץ נפלה מייד . וועד ההנדסה הודיע ליוסף "טומי" לפיד כלהן :  "צוות Film מאויש שלנו ו/או כלום" . התוצאה הסופית מהיבט הסיקור החדשותי סביב המשחקים וטורניר ספרד 1982 הייתה באמת כלום . 25 שידורים ישירים בהיקפים מלאים (מתוך 52 משחקים) אך לא כתבות חדשותיות ועריכת ראיונות עם גיבורי העלילה .

romero 3

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . ה- FIFA מקיימת לראשונה מונדיאל בהשתתפות 24 נבחרות . המסמך מציג את מערך משחקי השלב הראשון , השלב השני , משחקי חצי הגמר , המשחק על המקום ה- 3 , ומשחק הגמר במונדיאל ספרד 82'. כמו כן מפרט המסמך את נתוני משחקי הנבחרות, ימים ותאריכים, שעות , אצטדיונים , בתים מוקדמים ומאוחרים , וימי מנוחה בטורניר הממושך . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אוסיף רק שאושרו לי חדרים ללינה זוגית במלון "Convencion" (וגם במלונות בערים נוספות מהן שידרנו את משחקי האליפות) בעלות ממוצעת של 112 (מאה ושניים עשר) דולר לילה . כסף רב בימים ההם מחקר קצר שערכתי בספרד 82' בין משלחות הטלוויזיה השונות גילה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה היחידה בעולם שכפתה על אנשי הצוות שלה בספרד להשתכן בזוגות כאילו מדובר בשירות מילואים . סמנכ"ל הכספים ישראל דורי הסכים לשכור 5 (חמישה) חדרים במדריד , אולם  מפני שמספר אנשי המשלחת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למונדיאל ספרד 1982 היה 11 (אחד עשר) לרבות עוזרת ההפקה המצוינת שלי גב' עדה קרן לגור , אילץ אותי הדבר לעשות סידור כי בחדר אחד יתגוררו 3 אנשי צוות , ועוד 8 אנשי צוות יחלקו ארבעה חדרים נוספים . עדה קרן נאלצה לחלוק חדר עם גברים . ישראל דורי לא הסכים לשנות את רוע הגזירה ולהוסיף חדר בעלות של 112 דולר רק בעבור גב' עדה קרן . זה נראה בעיניו מחיר מוגזם . הדיור הבעייתי של עדה קרן העמיד אותי בפני דילמה האם בתנאי המגורים הנוכחיים במדריד (וגם באצטדיונים האחרים בערים האחרות לשם היא נועדה לנסוע בתוקף תפקידה) עלי לוותר על עדה קרן והאם להודיע לה שלא תטוס למדריד . ברור שאנוכי לא וויתרתי על עדה קרן (היא הייתה עוזרת הפקה חיונית בהפקה כה ממושכת , מורכבת , ומסובכת) . עדה קרן עצמה לא וויתרה על ביצוע המשימה , אולם יוסף "טומי" לפיד וויתר . הוא לא התערב בהחלטה הכספית המטומטמת של ישראל דורי שלא לשכור חדר נוסף עבור עוזרת ההפקה , ונתן למצב הבלתי מתקבל על הדעת להישאר על כנו כמות שהוא . אך בעל אקדים את המאוחר .

arbel loyrer

טקסט תמונה : יוני 1982 . מונדיאל ספרד 1982 . מדריד . התמונה שצילמתי מתעדת לינה קבוצתית בקרב משלחת רשות השידור הישראלית . השדר יורם ארבל (מימין) ומפקח התקשורת מיכה לויירר חולקים חדר משותף במלון  “CONVENCION“ במדריד. הלינה הקבוצתית במבצעי שידור בינלאומיים ממושכים הייתה המצאה ישראלית שנועדה לחסוך כסף לקופת הרשות . שום רשת טלוויזיה בעולם אינה נוהגת להלין את עובדיה בזוגות במבצע שידורים כה ממושך חוץ מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . עבודת ההפקה והשידור בחו"ל איננה שירות מילואים וגם לא חיי קומונה בקיבוץ . מספיק שאחד מבני הזוג נוֹחֵר בלילה או מעשֵן כדי להפוך את חייו של השני לבלתי נסבלים . הערה : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נענה להפצרתי והפסיק את הנוהג הנפסד הזה של "לינה בזוגות" במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . התיעוד נשמר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ada keren

טקסט תמונה : יוני 1982 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון רב המוניטין "Santiago Bernabeu" במדריד . עוזרת ההפקה עדה קרן יושבת שנייה מימן . הטכנאי סעדיה קאראוואני (במרכז) אוחז במיקרופון ה- Lip Microphone ומוודא את איכות קו השידור ה- 4W ברוחב פס של 3.54 קילו הרץ (khz) עם חבריו באולפן בירושלים . משמאל חתוך , השדר יורם ארבל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט תמונה : 12 ביוני 1982 . מונדיאל ספרד 1982 .  אנוכי בדרכי עם חבריי ל- IBC במדריד (ה- Accreditation תלוי על צווארי) יממה לפני יריית הפתיחה של טורניר גביע העולם בכדורגל . את התמונה הזאת גיליתי לא מזמן בארכיון התמונות הגדול שלי . אנוכי זוכר את רגע הצילום ההוא . אורי לוי צילם אותי . הייתי שקוע בהרהורים אודות מלחמת לבנון ה- 1 וב- רולר השחור שרץ בתום מהדורות "מבט" והציג מידי ערב את שמות חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות הקשים . הצעתי ליוסף "טומי" לפיד לפרק את ההפקה ולחזור הביתה כדי ליטול חלק במלחמה העקובה מדם ההיא , אבל הוא לא הסכים . "השידורים הישירים של משחקי מונדיאל 1982 שאתם מעבירים מספרד ארצה חשובים ומקבלים חשיבות יתר בעיתות מלחמה" . (צילום אורי לוי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבלוג הזה yoashtvblog.co.il איננו קוּרְס טלוויזיה אולם בכל זאת אנוכי מבקש לבקש לשתף במשהו את הקוראים בחלק מהתכתובת של RTVE ו- CTNE (חברת הטלפון הלאומית של ספרד) עמי בשנים 1980 , 1981 , ו- 1982, במקצת משפע הנתונים הטכנולוגיים והלוגיסטיים ומגוון שירותי הטלפוניה ושירותי קווי השידור ה- 4W שהעמידו והציעו שני הגופים האלה לעולם כולו ולי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בשירותים יעילים ומדויקים הנוגעים לשידורי הטלוויזיה הממושכים והמורכבים של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 + מחירי השכירה והשימוש . מעולם לא פרסמתי את המסמכים האלה בפומבי . היחידים שראו אותם בזמנו לפני יותר משנות דור היו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל , סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי ייבדל לחיים ארוכים , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומחליפו בתפקיד טוביה סער ייהדל לחיים ארוכים , והיועץ הבכיר של המנכ"ל נקדימון "נקדי רוגל ז"ל מי ששימש מאוחר יותר מטעמו כקצין חוקר של הפשלה החמורה וכישלון שידורי רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 .

כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אתה חייב להיות מחונן גם בידע והשכלה טלוויזיונית טכנולוגית רחבה כדי להבין מה רוצים ממך בתכתובת הטלוויזיונית הזאת . צריך גם סבלנות כדי לקרוא אותה בעיון רב מבלי להפסיד שום פרט . מפני שעם המידע הזה אתה הולך למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ולסמנכ"ל הכספים שלו ישראל דורי כדי לקבל את האישורים הכספיים – כלכליים הנדרשים על מנת לתַּפְעֵל הפקת שידור טלוויזיונית כה מורכבת ומסובכת וגם ממושכת הרחק מגבולות המדינה הקרויה "מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982" לרבות תקשורת לוויינים מסובכת , מסורבלת , וביורוקרטית בין תחנת הקרקע הספרדית לתקשורת לוויינים Buitrago לבין תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים שלנו בעמק האלה . צריך להבין שמדובר בשנת 1982 בטרם הטסת לוויין התקשורת האירופי ה- ECS לשמיים (החל לפעול רק ב- 1988 לקראת אולימפיאדת סיאול 1988) . בעצם "בזק" שימשה ב- 1982 כמעין חברת תיווך תקשורתית בין מאוויי התכנון שלי לבין ה- EBU ו- RTVE . הפקת הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי הפכה להיות איטית , מסורבלת , ומלווה בסימני שאלה מיותרים , משום שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה מאוד לא בטוח בעצמו . זאת הייתה אמור ההפקה הבינלאומית הראשונה שלו של מפעל ספורט רב ממדים כמו המונדיאל והוא ראה כיצד נוזל הכסף מבעד למסננת של ישראל דורי . הוא הפקיד שני כלבי שמירה על הקופה הציבורית בדמותם של ישראל דורי ושלמה עבדי ובכך ביקש לסכל ו/או לפחות להאט את הדרישות הביצועיות שלי . הוא לא אִפְשֵר לי לצאת לקרב בתנאים שלי . הוא עיכב את תשובותיו לי (ולכן לא יכולתי להשיב במועד בכל ענייני ההפקה ל- RTVE) ומפני שהיה חסר לחלוטין ביטחון טלוויזיוני בתחום הזה של שידורי ספורט מורכבים ויקרים , ניסה לערער גם את הביטחון האישי שלי . התחושה שלי הייתה שאנוכי לבד בהפקה המורכבת והמסובכת הזאת לפחות בראשיתה . בעצם אנוכי יוצא לקרב סבוך וממושך רחוק מגבולות המדינה מבלי שלרמטכ"ל שלי יש מושג של כיוון והשראה . בשל אישיותו הדומיננטית הוא האפיל על מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ועל מחליפו טוביה סער . יוסף "טומי" לפיד היה הססן .

הפליא אותי מאוד שכמנהיג שידור עתיד היה לכפות עלי להעניק את המיקרופון בעת השידורים הישירים מספרד 82' של שלושת השדרים שלי יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורפי גינת – למען פריצות חיות (מלאכותיות ומיותרות לחלוטין) של השדר בשפה הערבית סולומון "סולי" מוניר . זאת הייתה טיפשות טלוויזיונית שהוא המציא בו על מיקרופון אחד שידרו לסירוגין בשתי שפות עִברית ועַרבית . חידלון חסר תקדים שהיועץ הבכיר שלו נקדימון "נקדי" רוגל הפר אותו מאוחר יותר . יוסף "טומי" לפיד רחש חיבה יתירה למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית בימים ההם מר יוסף בר-אל ותרגם זאת בהטסת שדר בשפה הערבית (סולי מוניר) יחדיו עם הצוות שלי רק כדי לשדר Off tube מהמשרד שלי ב- IBC במדריד סיכומים קצרים ותקצירים קצרצרים (לעולם לא מהשטח) . הסברתי לו כי את שידורי ה- Off tube שלו מהמוניטור יכול סולי מוניר לעשות מהאולפן בירושלים ואין צורך להרחיק עד ספרד לשם כך . תשובתו הייתה "אל תתחצף" . ידעתי שהוא בוטה . לא ידעתי עד כמה (כפי שיהיה אפשר להיווכח בהמשך סדרת הפוסטים הזאת הדנה בהפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982, בוטה אבל לא טיפש). ברור שלא נשארתי חייב והשבתי לו כלהן : "אם כך אתה מתנהג לא כמנכ"ל רשות שידור ועורך ראשי אלא כפוליטיקאי שמבקש שקט במסדרונות הטלוויזיה תמורת אתנן ושוחד טלוויזיוני" . יוסף "טומי" לפיד אהב את יוסף בר-אל מסיבותיו שלו . הוא אמר לי כמפיק ועורך של מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 כי כל עוד הוא כאן הטלוויזיה בשפה הערבית לא תקופח ועלי לכבד את החלטתו זאת . הסברתי ליוסף "טומי" לפיד כלהלן : "תראה , רשת הטלוויזיה JRT של יוגוסלביה הגדולה (הייתה חברה ב- EBU כמונו) עשתה Booking של חמש עמדות שידור בכל אצטדיון במונדיאל ספרד 1982 בחמש שפות עבור האוכלוסייה המגוונת שלה : סרבית , סלובנית , מקדונית , קרואטית , ובוסנית – אולם מדובר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים מהשטח , ולא בשידורי Off tube מהמוניטור במדריד כפי שאתה מייעד לסולי מוניר" . אנוכי יודע שיוסף "טומי" לפיד העריך ואהב אותי . אולם הוא לא השתכנע . "אתה תעשה את עבודתך ואני אעשה את שלי . אל תתערב" , ענה לי . יוסף "טומי" לפיד הפתיע אותי במידה רבה אז מפני שהתעקש בתוקף תפקידו כעורך ראשי להיות חובבן . מדובר היה בעיתונאות מחורבנת בה נשלח עיתונאי טלוויזיה בשפה הערבית ע"י מנכ"ל רשות השידור כדי להעתיק אינפורמציה מהמוניטור הספרדי במדריד בעוד שהוא יכול לעשות בדיוק את אותו הדבר מהמוניטור הישראלי המותקן בירושלים . לסולומון "סולי" מוניר לא היה מה לעשות ולחפש בספרד רק כדי להשמיע קולו לרגע בשיטת ה- Off tube . מי ששלח אותו למונדיאל ספרד 1982 הפך אותו לפיגורה טלוויזיונית חסרת ערך משום שכפה עליו לעבוד בתנאים מגוחכים . מתן האינפורמציה באמצעות שירות ה- Off tube שהגיש לצופיו היה חרבון עיתונאי . הוא לא היה אשם . אשם היה מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שכפה עליו לעבוד בתנאי עיתונאות אפסיים . אולם הוא סולי מוניר בכל זאת היה אשם מפני שהסכים לטוס למדריד כדי לשדר לצופים שלו מהמשרד סך של כמה רגעים מידי יום ביומו בתנאים פתטיים אותם ידע מראש . הוא הסכין לעבוד בתנאי עבדות עיתונאיים שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד סמך ידיו עליהן יחדיו עם ידידו יוסף בר-אל . זאת הייתה פארסה שעוד ידובר בה בהמשך סדרת הפוסטים הזאת שעוסקת ודנה בהפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982 .

munir

טקסט תמונה :  יוני 1982 . מונדיאל ספרד 1982 . זהו משרד ההפקה והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד . זוהי אחת התמונות העגומות בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בה נראה שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העַרבית סולומון "סולי" מוניר (קיצוני משמאל) משדר Off Tube מהמוניטור במשרד במדריד לצופים שלו בישראל . האיש הסכים לעבוד בתנאים עיתונאיים מגוחכים . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סולי מוניר ,  שליח הטלוויזיה לספרד 82' הפקיד נסים מזרחי (פרי יוזמתו של מנהל הרדיו גדעון לב ארי) מחזיר לעצמו שעות שינה ומנמנם בעת העבודה במשרד (הערה : נוכחותו בשטח לא סיכנה את ההפקה אך גם לא הועילה) , מיכה לויירר מפקח התקשורת והקוֹל , עדה קרן עוזרת ההפקה , ומנחם וולף מפקח ה- Video . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שנים רבות אח"כ בעת עריכת המחקר והכתיבה של הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מצאתי ב- 23 בינואר 2006 בעיתון "מעריב" , עוד הוכחה כי יוסף "טומי" לפיד איננו רק איש בוטה , אלא הוא מצפצף ביודעין ובפרהסיה על כל החוקים המקובלים הנוגעים להתנסחות תרבותית לטוב ולרע בגין כישרונם של בני האדם . באשר לסוגיה האם יוסף בר-אל ראוי להיות מנכ"ל רשות השידור (ב- 2002) מחמת גילו , אמר לציטוט במאי 2002 : "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם" . ובאשר למחלוקת הפוליטית שלו עם גב' זהבה גלאון מנהיגת מר"צ , הכריז במארס 2005 : "אני מאוד אוהב נשים , אבל כשאני רואה את זהבה גלאון יש לי קושי עם זה" .

 ראה "מעריב". 23 בינואר 2006 . יוסף "טומי" לפיד ז"ל מחווה בערוב ימיו בסגנונו הבוטה והגס את דעתו החיובית על יוסף בר-אל, "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם", ואת דעתו השלילית על גב' זהבה גלאון, "אני מאוד אוהב נשים, אבל כשאני רואה את זהבה גלאון יש לי קושי עם זה"

אך הבה אפנה לעיקר . להמשך תיאור החוויה הטלוויזיונית שקרויה "מונדיאל ספרד 1982" ולעלויות ולמחירים שלה . למתעניינים : בשנת 1982 100 פזטות ספרדיות היו שוות לשולר אמריקני אחד .

rtve cover page

טקסט מסמך : יולי 1981 . מונדיאל ספרד 1982 . שנה אחת בטרם יריית הפתיחה מתחילה הקבוצה המבצעית של RTVE (בראשות מנולו רומרו) ה- Host brodcaster של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982 להפיץ את אינפורמציית הטלוויזיה שלה ואת אינפורמציית התקשורת והטלפוניה של CTNE בין כל רשתות הטלוויזיה והרדיו , לרבות רשות השידור . הגרפיקאים של RTVE מצאו דרך לשווק את מרכולתם גם באמצעות הציורים הנפלאים של מירו (Miro) . מנולו רומרו ואנשיו ביקשו לקבל תשובות טכנולוגיות מרשתות הטלוויזיה השונות שנה מראש ובטרם ביצוע ביקשו גם התחייבות בכתב לשלם מראש את התשלום המגיע ל- RTVE בגין הביצוע . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 49

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 50

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 51

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 52

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 53

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 54

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W וקווי שידור של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 55

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 56

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 57

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 58

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 59

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 60

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 61

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 62

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 63

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  

rtve 64

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE , עלויות ומחירים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 65

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 66

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 67

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 68

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 69

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 70

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שידור המשחקים Multilateral ו- Unilateral . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי .כל הזכויות שמורות) .

rtve 71

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שידור המשחקים Multilateral ו- Unilateral . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי .כל הזכויות שמורות) .

rtve 72

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שימוש ב- VTR באולפני הטלוויזיה הצמודים לאצטדיונים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 73

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . סיגנלי השידורים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 74

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . אולפני הרדיו באצטדיונים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 75

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . עמדות שידור . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 76

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . עמדות שידור . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 77

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שירותי Film עמדות צילום לציוותי Film ו- ENG באצטדיונים השונים . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 78

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד .(באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 79

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד .(באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rtve 80

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד לרבות מיסוד אולפנים ב- IBC .(באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 293, רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא, "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 3. כל הזכויות שמורות.  

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 292. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : The sensational – amazing success of that yoashtvblog.co.il continues

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 292 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 28 בספטמבר 2013

——————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 292. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : מר אבי רצון נתן אתמול  הרצאה מורכבת במתמטיקה בעיתון "מעריב" . פוסט מעניין שעוסק בחולשתה המפתיעה של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ומאמנה אריק בנאדו בראשית הסתיו של עונת 2014 – 2013 . המאמר נושא בתוכו שלוש נוסחאות כלהלן ומכריח את הקורא לחשוב . פרשן הספורט והכדורגל הזה שאנוכי רוחש לו הערכה מנתח ביסודיות את אופציות מבנה המערך הקבוצתי של מכבי חיפה לחיוב ושלילה . הוא רושם מספר אפשרויות של העמדת השחקנים על כר הדשא ע"י המאמן אריק בנאדו כדי שהיתרונות יאפילו על החסרונות . המאמר המקצועי המעניין והמעמיק (ומנומק) פונה לחוג קוראים מצומצם . אולי צר יתר על המידה . נתתי לקרוא אותו לכמה חובבי כדורגל מהשורה . הם לא הבינו את הנוסחאות המתמטיות שאבי רצון מעלה לדיון מפני שהוא מקצועי וברמה גבוהה מידי , וגם לא המשיכו לעיין בו . להלן נוסחאות המערכים הקבוצתיים והמתמטיקה של העמדת השחקנים במגרש .

א. הנוסחה הראשונה : 4 – 4 – 2

ב. הנוסחה השנייה 4 – 3 – 3

ג. הנוסחה השלישית 4 – 4 – 1 – 1

המאמר המסובך של אבי רצון הזכיר לי שתי שיחות ממושכות שניהלתי בעבר הרחוק ב- 1975 בלונדון עם שחקן הכדורגל האנגלי הוותיק בילי רייט (Billy Wright) וב- 1978 במדריד עם שחקן הכדורגל ההונגרי פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) – עם שניהם באותו עניין – תבוסתה של נבחרת אנגליה בכדורגל ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" לנבחרת הונגריה 3 : 6 . כיצד זה קרה ולמה ? תשובתם הייתה פחות או יותר זהה . מאמן נבחרת הונגריה דאז גוסטב שבש (Gustav Sebes) קידם את הרץ הימני שלו יוזף בוז'יק (Jozef Bozik) לפנים לתפקיד התקפי של רץ בונה בעל מסירות סרגל ואת החלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי (Nandor Hidegkuti) הסיט שוב ושוב לאחור . בכך יצר לראשונה בהיסטוריה מערך קבוצתי של 4 – 2 – 4  במקום ה- העמדה הקלאסית שהייתה מקובלת בעולם של שיטת ה- WM , שוער + שני מגינים + שלושה רצים + חמישה חלוצים . המאמן הבריטי וולטר וונטרבוטום (Walter Winterbotom) לא מצא תשובה ואנגליה ניגפה לראשונה בביתה בתוצאה אסטרונומית 3 : 6 . פרנץ פושקש הוסיף בשיחה ההיא עמו בקומה השנייה של ה- Pavilion במדריד כי רוחו של גוסטב שבש (Gustav Sebes) שהיה לא רק מאמן אלא טקטיקן ואסטרטג נשבה בעוצמה באצטדיון "וומבליי" , ובילי רייט הוסיף מצידו כי רבים חושבים שמשחק הכדורגל הוא פשוט , אבל הוא לא , ובסופו של דבר נועד לאנשים חושבים . פחות או יותר מה שאבי רצון אומר לנו בעיתונו "מעריב" .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

1. הקדמה 

הקושי העיקרי שלי ברמת החזון והמנהיגות שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה לשכנע את הבוסים שלי ובראשם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שאנוכי צודק , וכי הם המנהיגים העליונים של השידור הציבורי יכולים לסמוך על כישרון התכנון והביצוע שלי . כישרון המנהיגות בכל דרג ביניים ולא רק בתחום הספורט נבחן ראשית דבר ביכולת שלך לשכנע את הממונים עליך בצדקת דרכך ולרכוש את אמונם . אין זה מבצע פשוט כלל ועיקר מה עוד שמעורבים כאן פקטורים של טכנולוגיה מורכבת ויקרה ולוגיסטיקה אף היא יקרה . הפקות ושידורי הספורט של האירועים הגדולים בטלוויזיה נדחקו בימים ההם הצידה . לא אומר לחלוטין לשוליים וגם לא ארשום לשלב התחתון ביותר בסולם העדיפויות אך אני יכול להעיד הם נדחקו לאחור למרות שמדובר בהפקות המורכבות והמסובכות מהיבטי הטכנולוגיה , הממון , והלוגיסטיקה . הן לא רק יקרות אלא גם יוקרתיות ונושאות רייטינג כבד . מגוחך שחלק מאנשי הטלוויזיה מתייחס בהתנשאות למושגים "ספורט" ו- "כדורגל" , רואה בהם רעיונות שידור רדודים , ובעוסקים בהם משני צידי המתרס – השחקנים על כר הדשא מחד ואנשי הטלוויזיה שמצלמים אותם מאידך – כאילו לכולם יש שֵכֶל ברגליים . סלוגן נפוץ קובע שלחֶבְרֶה האלה שעוסקים בספורט ובעיקר בכדורגל יש I. Q. נמוך . הם היו אחרונים בתור כשחילקו אותו . כמובן שאיו שטות גדולה מזאת .

בחורף 1981 הגשתי את תוכנית ההפקה השידורים הראשונה שלי של מונדיאל ספרד 1982 למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי"שמעוני , ומנהל החדשות טוביה סער (הטריאומוויראט הזה אגב מינה אותי בנובמבר 1980 לתפקיד הרם של מנהל חטיבת ספורט) התעלמו וטענו שיש עוד המון זמן עד לקיץ 1982 . יוסף "טומי" לפיד הבוטה הרחיק לכת מכולם ורטן בקול : "איש לא ילמד אותי אותי מה זה להפיק מונדיאל  . גם אני הפקתי מונדיאל . במונדיאל אנגליה 1966 סיפקתי כרטיסים לכתבי "מעריב" שהגיעו ללונדון" , והוסיף , "חוץ מזה אני לא מבין מה העניין שהטלוויזיה הבינלאומית משלמת זכויות שידורים ל- FIFA . ה- FIFA צריכה לשלם לטלוויזיה שמסכימה להשחית מזמנה ולהקצות ציוד יקר לכיסוי התחרויות . אם כבר מישהו צריך לשלם למישהו , אז הם צריכים לשלם לנו ולא אנחנו להם" . אני זוכר ששמעתי אותו מתרברב על כלום . השתוממתי נוכח מנכ"ל רשות שידור שאין לו כל מושג מינימאלי בטכנולוגיה של הטלוויזיה שעליה הוא האחראי הראשי . הטכנולוגיה הטלוויזיונית היא מקור כוחה של העיתונאות האלקטרונית ואף על פי כן יש להציב כאן כאן קו גבול ברור בין הפקת הטלוויזיה באשר היא לבין הפקת הרדיו באשר הוא . מדובר באותו מונח "הפקה" , אולם במילים אחרות אין להשוות כלל בין ההפקה המורכבת והמסובכת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982 לבין הפקת רדיו "קול ישראל" את אותו האירוע . יוסף "טומי" לפיד פרי מינויו של ראש הממשלה מנחם בגין ושל שר החינוך זבולון המר האיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור , היה גנרליסמוס של רשות השידור על פיו יישק דבר . היה לו תומך נלהב ברשות פרופסור ראובן ירון מי ששימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הוא העריץ את יוסף בר-אל והקל עליו מאוד את שלטונו כמנכ"ל רשות השידור . מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער סרו למרותו המוחלטת . הבעיה עם יוסף "טומי" לפיד הייתה כי למרות שחלפו כבר שלוש שנים מ- 1 באפריל 1979 יום מינויו למנכ"ל רשות השידור הוא טרם ניהל מבצע שידורים ספורטיבי ו/או אחר ברמה בינלאומית . ב- 1979 וויתר אל אירוח הארו-וויזיון (Eurovision Song Contest) ב- 1980 בירושלים (הוויתור מצדו נעשה מייד לאחר זכייתה של של הזמרת גלי עטרי ולהקת הליווי שלה "חלב ודבש" במקום הראשון ב- 31 במארס 1979 בתחרות השירים האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים . זאת הסיבה שלידי רשות השידור נפלה זכות אוטומטית לארח גם את הארו-וויזיון הבא של 1980) . בקיץ 1980 החליט לכסות את אולימפיאדת מוסקבה 1980 Off tube מירושלים לאחר שראש הממשלה מנחם בגין הצטרף לחרם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וגם הוועד האולימפי הישראלי החליט להחרים ולא לשלוח ספורטאים ישראליים לאולימפיאדת הרוסית . מונדיאל ספרד 1982 היה אם כך מפעל הספורט הבינלאומי הראשון של יוסף "טומי" לפיד , הפקה שנושאת עמה כאמור יוקרה רבה והוצאות כספיות גדולות . הוא התייחס למונדיאל ספרד 1982 בחשדנות (רבה) מההיבט הכספי – כלכלי , ובתחילה גם אלי , כמי שדורש יותר מידי וכמי שמטיל עליו משימה שאין לו כל כך חשק למלא אותה . גם סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי והמשנה שלו שלמה עבדי ז"ל הכניסו אותו ללחץ עם הנתונים הכספיים שלהם . יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה אמביוולנטי ולחוץ לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל ספרד 1982 . הוא פסח על שני הסעיפים ולא הסתיר זאת. אלו היו נתוני הפתיחה שלי כמי שהופקד על אותה ההפקה הטלוויזיונית ההיא של מונדיאל ספרד 198.

הטלוויזיה הספרדית RTVE נערכה במשך שנים באופן מסיבי ביותר כמותי ואיכותי לשמש Host broadcaster של מונדיאל ספרד 1982 . היא העניקה שירותים טכנולוגיים פנטסטיים לכל דורש אולם במחירים גבוהים . ניתן היה לקנות כל שירות כמו עמדות שידור באצטדיונים , קווי שידור , שירותי טלפוניה , שכירת אולפן (Studio) , הקמת משרדים , ריהוט משרדי , וכו' – רק תמורת תשלום . על הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוטל לא רק לשלם בעבור זכויות שידורים (על פי נוסחת ה- Share של איגוד השידור האירופי ה- EBU) אלא לשלם במיטב כספה גם עבור שכירת טכנולוגיה טלוויזיונית למשך 35 (שלושים וחמישה) ימי הטורניר הארוך . יוסף "טומי" לפיד יצא מדעתו ודחה את הקץ ודחה שוב ושוב את מועדי הדיונים עמי הנוגעים להפקת ספרד 1982 . מדובר עדיין בראשית 1981 . אי אפשר היה לדחות את הקץ יותר מידי כי RTVE שלחה Questionnaire מדויק לכל רשתות הטלוויזיה והרדיו בעולם בו כל רשת נתבעת לציין את שאיפות ההצטיידות שלה (תמורת תשלום כאמור) ואת פילוסופיית השידור הטכנולוגית שלה . RTVE הייתה זקוקה למרווח זמן של לפחות שנה כדי להיענות לכל הדרישות הטכנולוגיות והלוגיסטיות הספציפיות של כל רשת שידור טלוויזיה ו/או רדיו באשר היא . והכל כמובן תמורת תשלום כפי שיפורט בהמשך . אפילו שכירת כיסאות ושולחנות ורהיטי משרד אחרים עלו כסף . אולם ההוצאות הגדולות ביותר נסבו סביב שכירת עמדות השידור , קווי השידור , ושירותי הטלפוניה . עלות כל עמדת שידור בכל אצטדיון עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר פר משחק . כל עמדת שידור באצטדיון כללה מוניטור טלוויזיה , קופסת שידור (Commentary unit) , שתי מערכות Headsets מצוידות בשני מיקרופונים שמתחברים לקופסת השידור , וכן קו שידור 4W שממוסד בין עמדת השידור באצטדיון (בכל אחד מ- 14 האצטדיונים) לבין ה- IBC במדריד ואשר מגיע בסופו של דבר עד ל- Master switching center . כל עמדת שידור בכל אצטדיון כללה שלושה מושבים לשדר , פרשן , ובדרך כלל לאדם שלישי מצורף כמו טכנאים למשל . היקף העבודה של RTVE היה עצום ורב . פנטסטי . RTVE מיסדה רק באצטדיון "Nou Camp" בברצלונה השייך למועדון ברצלונה 150 (מאה וחמישים) עמדות שידור לטלוויזיה ולרדיו (ב- Nou Camp אמור היה להתקיים ב- 13 ביוני 1982 משחק הפתיחה אלופת העולם היוצאת ארגנטינה נגד בלגיה וכן חלק ממשחקי השלב השני שכללו את משחקי שמינית הגמר ורבע הגמר , ואח"כ חצי גמר) וכן עוד 150 (מאה וחמישים) עמדות שידור באצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד השייך לריאל מדריד (בו נערכו חלק ממשחקי השלב השני ומשחק הגמר שנועד להיערך ב- 11 ביולי 1982 ובמידת הצורך משחק גמר חוזר ב- 13 ביולי 1982. RTVE בנתה עוד כ- 700 (שבע מאות) עמדות שידור לקראת מונדיאל ספרד 1982 ב- 12 אצטדיונים נוספים ברחבי ספרד הענקית (בנוסף על מדריד וברצלונה) בהם היו אמורים להתקיים 52 משחקי הטורניר . אחת עשרה ערים וויגו , סביליה , לה קורוניה , אלצ'ה , אליקאנטה , מאלאגה , גיחון , בילבאו , וואלנסייה , אוביידו , וואייאדוליד , וסאראגוסה – נבחרו לארח את 36 משחקי השלב הראשון . 16 משחקי השלב השני לרבות משחקי חצי הגמר , המשחק על המקום השלישי , ומשחק הגמר נערכו רק במדריד וברצלונה . משחק חצי גמר אחד התקיים בסביליה . שעות המשחקים היו נוחות לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל , 18.15 ו- 22.00 . שעת משחק הגמר נקבעה ל- 21.00 שעון ישראל . 52 משחקי הטורניר פוזרו על פני 14 ערים בכל רחבי ספרד מדינה קתולית שהדת שלה כדורגל . הוועדה המארגנת הספרדית עשתה כל מאמץ כדי לשבור את רעבונם של כל אזרחי ספרד .

rtve 4

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . ה- Schedule של 36 משחקי השלב הראשון בששת בתים המוקדמים לפי הנתונים הבאים : המספר הסידורי של המשחק , תאריך , שעת תחילת השידור ה- Multilateral , שעת תחילת המשחק , עיר , אצטדיון , הנבחרות המתחרות , שלב בטורניר , מספר הבית . יום מנוחה אחד מפריד בין סיום משחקי השלה הראשון לתחילת משחקי השלב השני (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 5

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . ה- Schedule של 16 משחקי השלב השני לפי הנתונים הבאים : המספר הסידורי של המשחק , תאריך , שעת תחילת השידור ה- Multilateral , שעת תחילת המשחק , עיר , אצטדיון , המשחקים על פי דירוג איכות פנימי , שלב בטורניר , ארבעת הבתים החדשים במסגרת משחקי השלב השני , ימי מנוחה בטורניר , משחקי חצי הגמר , המשחק על המקום השלישי , ומשחק הגמר . יום מנוחה אחד מפריד בין סיום משחקי השלה הראשון לתחילת משחקי השלב השני (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 RTVE הקימה Operation Gruop מיוחד לשידורי מונדיאל ספרד 1982 והציבה בראשו את מנואל "מנולו" רומרו . זה היה ציווי אישי של מנכ"ל RTVE קארלוס רובלס פיקר (Carlos Robles Piquer) .

carlos robles

טקסט תמונה : 1982 . זהו מנכ"ל RTVE קארלוס רובלס פיקואר (Carlos Robles Piquer) . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לא היה איש מוכשר כמנולו רומרו בכל רחבי ספרד כדי לנהל את מבצע השידורים הטלוויזיוני המורכב והמסובך . עוד יהיה זמן לדון בו . וצריך לציין עוד עובדה חשובה . בראשית 1981 כשאנוכי ניצבתי לראשונה מזה חודשים ספורים בראש שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ספרד ורשת הטלוויזיה הציבורית שלה RTVE היו שרויות כבר בתנופה עצומה של מסע כלכלי משגשג חסר תקדים בהיקפו . ב- 1979 החלה RTVE להקים את מרכז השידורים הענק השני (בנוסף לראשון ל- Prado del ray הממוקם אף הוא במדריד) שלה יחדיו עם הקמת מגדל השידורים שלה Torre Espania בגובה של 220 (מאתיים ועשרים) מטר בעלות של 500000000 (חמש מאות מיליון) דולר . מגדל השידורים הגבוה היה אמור להפיץ את סיגנלי הכדורגל לכל רחבי העולם כולל מדינת ישראל . נעשתה כאן עבודת תשתיות תקשורתית – טלוויזיונית כבירה ביותר בתוך זמן קצר יחסית בעלות כספית גדולה . צריך להבין כי ב- 1982, % 98 משטחה של ספרד (השלישית בגודל שטחה באירופה) כבר היה מרושת ומכוסה ב- Microwave טלוויזיוני . זה היה הישג טכנולוגי עצום ומרשים ביותר אם לזכור כי שש שנים קודם לכן ב- 1975 שנת שלטונו האחרונה של הרודן פרנציסקו פרנקו , לא רק שספרד חיה עדיין תחת משטר דיקטטורי , אלא גם הטלוויזיה שלה הייתה משוחדת , נחשלת , ועלובה שנועדה לשרת משטר פוליטי אָפֵל . לאחר מות הגנרליסמוס פרנציסקו פרנקו עברה ספרד במהירות למשטר דמוקרטי ובתוך שנים ספורות חוללה RTVE מהפכת טלוויזיה . היא הייתה כשירה ב- 1982 לשמש Host broadcaster בינלאומי של מפעל כדורגל ענק ממדים כמו המונדיאל .

rtve 1 torre espagna

טקסט מסמך : 1982 . מגדלי הטלוויזיה הגבוהים בעולם . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 3 new building 1

טקסט מסמך : 1979 . RTVE מתחילה בהקמת בניין מרכז השידורים הבינלאומי הענק במבואות מדריד לקראת מונדיאל ספרד 1982 ועמו הקמת מגדל התקשורת Torre Espania בעלות של כ- 800000000 (שמונה מאות מיליון) דולר. צילום מהאוויר. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 2 new building

טקסט מסמך : 1981 . הקמת בניין מרכז השידורים הבינלאומי הענק של RTVE במבואות מדריד לקראת מונדיאל ספרד 1982 ועמו מיסוד מגדל התקשורת Torre Espania בעלות של כ- 800000000 (שמונה מאות מיליון) דולר – הושלמו כמעט. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 6

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . מפת פיזור 52 משחקי הטורניר ב- 14 ערים בכל רחבי ספרד כשמראש ניתן יתרון אירוח למדריד וברצלונה . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 7

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים בברצלונה, "NOU CAMP" של מועדון ברצלונה ו- "R. C. D. ESPANOL" של קבוצת איספניול. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 8

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים במדריד , זה של ריאל מדריד "Santiago Bernabeu" ו- "Vicente Calderon" של מועדון אתלטיקו מדריד . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 9

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים בסביליה "Sanchez Pizjuti" ובמאלאגה "La Rosaleda" . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 10

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים בסאראגוסה "La Romareda" וב – וואלנסיה "Luis Casanova" . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 11

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים ב- בילבאו "San Mames" וב- וויאדוליד "Nuevo Estadio" . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 12

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים של אלצ'ה "Nuve0 Estadio" ושל אליקאנטה " Jose Rico Perez" . באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 13

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים בגיחון "Carlos Tartiere" ושל אוביידו "El Molinon" . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rtve 14

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. נתוני האירוח של שני האצטדיונים בלה קורוניה "Riazor" וב- וויגו "Balaidos" . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מן הראוי לציין כי RTVE ניהלה תכתובת מדויקת וקפדנית ביותר עם רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שעתידות היו להיות אורחיה בקיץ 1982 לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא העבירה לידיי באופן קבוע ושוטף את כל האינפורמציה הטכנולוגית והלוגיסטית הנדרשת ועשתה זאת גם באדיבות ראויה לציון .

סוף הפוסט מס' 292. ראה המשך בפוסט הבא הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982" , רשימה מס' 2 . כל הזכויות שמורות.

 

שידור ישיר מחיפה של ערוץ 1 ב- 23 בספטמבר 2013 : מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 3. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 291. (כל הזכויות שמורות).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 291 : הועלה לאוויר ביום רביעי בערב חג שמחת תורה – 25 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

שידור ישיר מחיפה של ערוץ 1 ב- 23 בספטמבר 2013 : מחזור 3 בליגת העל בכדורגל מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 3. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 291. (כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שידור ישיר מחיפה של ערוץ 1 ב- 23 בספטמבר 2013 : מחזור 3 בליגת העל בכדורגל מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 3. ביקורת טלוויזיה. (כל הזכויות שמורות). 

1. נשיא מכבי חיפה מר יעקב שחר

מהנדס הטלוויזיה דָנִי לָנְקְרִי בעל ניידת השידור הגדולה "מזמור" מעמיד לרשותו של בימאי ערוץ 1 מר ג'אמל "ג'ימי" סובחי כ- תריסר מצלמות לצורך כיסוי המשחק המרכזי בשידור ישיר בו הביסה שלשום מכבי ת"א באצטדיון "קריית אליעזר" את מכבי חיפה בתוצאה המכרעת 3 : 0 . ג'ימי סובחי הוא בימאי בעל וותק  ואנוכי סומך על ניסיונו הרב . בדרך כלל הוא יודע להטיל את משימות הצילום על 12 מצלמותיו ולחלק ביניהן את עבודתו העיתונאית . אחת המצלמות שלו מכוונת תדירות אל מר יעקב שחר נשיא מועדון מכבי חיפה היושב ביציע המכובדים ועושה לו שירות רע . הוא נתפש כל הזמן רוטן , נרגן , כועס , בא בטענות , וכמי שנדרש להיעזר בתנועות פנטומימה בידיים המסבירות כאילו את אישומיו נגד שחקניו הדלים ומאמנם אריק בנאדו קוטל קנים . ג'ימי סובחי צודק . יעקב שחר הוא אייקון בכדורגל הישראלי ומזוהה עם מועדון מכבי חיפה כמו ששמעון מזרחי מזוהה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . צריך לחשוף אותו שוב ושוב מפני שהוא חשוב לא פחות מלהקת השחקנים שלו שמתרוצצת לריק על כר הדשא והוא גם האחראי המבוגר שנושא בקלונה מפני שהלהקה נבנתה בצַלְמוֹ ובצֶלֶם המאמן המוביל שלו . המצלמה אוהבת בני אנוש יפים ואסתטיים ומתעכבת עליהם . גברים ונשים כאחת . אולם היא "אוהבת" גם אנשים מכוערים . ונטפלת יותר מכל לאנשים שמחטטים באף . הנִרְגָנוּת וְהַרְטִינָה של יעקב שחר דמות ישראלית כה בולטת בכדורגל ביציע החיפני , דומים לחיטוט באף . אין אם כך שוּם סיבה שהמצלמה תפסח עליו . ובאמת ג'ימי סובחי לא רק מנצל את ההזדמנות וחוזר אליו עוד ועוד , אלא גם מתעכב עליו . פירוש רש"י למראה פניו הכעסני ושפת גופו הבוטה בטלוויזיה חושפת אדם סָב , רגזן ומתוסכל וזעוף פנים , שבגלל כעסו ומבע פניו נדמה כי איננו מכבד את שחקניו ולא מאמין ביכולתם . כאילו . הוא כאילו בז להם וגם כאילו לא אכפת לו כי הטלוויזיה חושפת אותו בחרונו . ובאמת אולי הכל כאילו . אולי הוא כאילו מתעצבן בכלל מהמצב החברתי – פוליטי השורר במדינת ישראל ולא מהשחקנים והמאמן שלו . השלב הטלוויזיוני הבא הוא להציב מיקרופון סמוי ביציע המכובדים כדי לקלוט את הטקסט הזוֹעֵף שמפריח יעקב שחר וברגעים ארוכים מתנהג לא כנשיא ולא כמנהיג אלא כאיש של חרון אף . אי השקט , חוסר שביעות רצון , והעצבנות של יעקב שחר כפי שהם משתקפים מבעד למסך הטלוויזיה מקרינים חוסר ביטחון וסיבה למצלמה להיצמד אליו בכל מקרה . אינני זוכר שראיתי התנהגות עצבנית מוחצנת כל כך בשידורים הישירים של ה- NBA אצל גֶ'רִי בַּאס (Jerry Buss) המנוח מי שהיה הנשיא והבעלים של קבוצת הכדורסל רבת המוניטין  Los Angeles Lakers . הוא לא התנהג כך בפרהסיה בעתות משבר . מעולם גם לא ראיתי בשידורי הטלוויזיה הישירים ההם ב- NBA את רֶד אָוֶורְבַּך (Red Auerbach) המנוח ממועדון Boston Celtics מאבד עשתונות בשעת הפסדים .

אנוכי מכיר את יעקב שחר מימים ימימה . נפגשנו לא אחת בשנות שירותיי הארוכות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אירחתי אותו לכמה ראיונות טלוויזיה בימים ההם . הוא אישיות ציבורית משכמה ומעלה . אדם הגון ויישר דרך , מנומס וגם נעים הליכות . אינני חושב שהוא מודע לכוחה של מצלמת הטלוויזיה שמעקמת שוב ושוב את תווי פניו . אולי כן . ואם כן עליו להיזהר מפניה . ייתכן והוא בוחר ביודעין להתנהג כאסייתי באסיה . מאידך צריך לזכור שיעקב שחר (בן 71) הבעלים של מועדון מכבי חיפה הוציא מכיסו מאז 1991 למען הקבוצה סכום שנאמד ב- 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . המעורבות הרגשית שלו כמו העסקית היא עצומה . עונת הזהב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1994 / 1993 הייתה גם עונת הזהב של קבוצת מכבי חיפה בראשות הנשיא יעקב שחר והמאמן הראשי של המועדון גיורא שפיגל . בתומה של אותה עונת כדורגל ארוכה בת 39 (שלושים ותשעה) מחזורים זכתה מכבי חיפה באליפות המדינה בכדורגל ללא הפסד . כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ייחדתי 15 (חמישה עשר) שידורים ישירים ועוד 15 שידורים מוקלטים לקבוצת מכבי חיפה . הוא תבע לעצמו את מרב תשומת לבי בימים ההם . אינני יודע אם יעקב שחר איש עסקים מוכשר ומולטי מיליונר כבד (אך לא ראוותן) בתחום יבוא מכוניות וכלי רכב , מרוויח כלכלית מנשיאה בעול של מועדון כדורגל כה פופולארי כ- מכבי חיפה . בטוח שהדבר גורם לו סיפוק (רב) ומביא לו במישרין יוקרה , פרסום , ומוניטין עצומים . אי אפשר לתאר את מכבי חיפה בלעדיו . מוזר מאוד שהעין המקצועית שלו פספסה את הפיכת המועדון בעונה שחלפה מנבחרת כושלת בהדרכת ראובן עטר שפוטר לקבוצה משגשגת תחת שרביט אימונו של אריק בנאדו . יעקב שחר הוא זה אִפְשֵר לאריק בנאדו להרוס כה מהר את מה שבנה במו ידיו רק לפני זמו קצר ולסלק בראשית העונה שחקנים וותיקים משורות הקבוצה ובראשם וויאם עמאשה וגם אחרים . הרי השחקנים שהודחו נמנו על אלה שהפכו את מכבי חיפה בעונה שחלפה משַק חבטות לקבוצה ש- שועטת קדימה . מפתיע מאוד כי אריק בנאדו שכח את העיקרון הקלאסי כי אין תחליף לחֲבֵרוּת אמיצה בין חיילים אלמונים . גם על כר הדשא . כמתבונן מהצד נחשף אריק בנאדו לפתע כמאמן טיפש . לא שקול . אך לך תדע כפי שאמר יורם ארבל , לכל משחק יש את החוקים שלו ואת המומנטום שלו , ואולי הכל רק בעיני המתבונן ועוד עשוי להשתנות למרות שאריק בנאדו נראה בימים אלה כאובד עצות .

shahar 2

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 50 של המאה שעברה . הימים ההם הזמן ההוא . הבעלים ונשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה מר יעקב שחר (עומד שלישי מימין) לובש את מדי הכדורגל של קבוצת נס ציונה המקום בו נולד וגדל . כורע קיצוני מימין ילד בן 8  העונה לשם ז'קי ווישניה מי שהפך ברבות השנים לפרשן ההתעמלות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (התמונה באדיבות יעקב וגב' נילי שחר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הערה : התמונה הזאת הופיעה כבר באחד הפוסטים הקודמים ועמה זיהוי כל שחקני מועדון נס ציונה .

2. בימאי ערוץ 1 ג'ימי סובחי

אני אוהב את תפישת הבימוי העירני והעיתונאי של ג'ימי סובחי . אולם הוא השאיר שלשום את צופיו לפחות פעמיים פעורי פה . כל ארבעת ההילוכים החוזרים לשערו המשונה והמגוחך של ברק יצחקי ממכבי ת"א (קבע את התוצאה 1 : 0) שודרו במהירות רגילה ( 25 Frames בשנייה אחת) ומשום מה לא בהילוך איטי , וודאי לא ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion), למרות שניידת "מזמור" כוללת בתוכה מצלמת SSM (אפשר לראות את ביצועיה המיטביים בשידורי הכדורסל בערוץ 5 בכבלים וערוץ 10 אצל הבימאי ראובן "רוביק" פודגור) .  האם ברק יצחקי שנמרח על כר הדשא הבקיע את השער בחזהו , בראשו , ו/או בתחתוניו . מה זה צריך להיות העניין הזה שהבימאי ג'ימי סובחי מריץ רק הילוכים חוזרים במהירות רגילה בלתי אפקטיביים ואיננו מעניק יתרון לצופי הטלוויזיה שלו על פני הצופים ביציעים כדי לבחון בעצמם את הנעשה במגרש . מדוע איננו דורש מדני לנקרי להציב במאגר המצלמות גם את מצלמת ה- SSM ? אפילו הפרשן דני נוימן והשדר יורם ארבל לא הצליחו לאבחן למען צופיהם את פשר הזחילה של ברק יצחקי ומדוע ביכר להבקיע את השער בחזהו כ- רֶמֶש כשהוא שרוע על הדשא במקום לכבוש ברגלו כשהוא זקוף . רמת צילום ובימוי לא רציניים שמזכירים במידה רבה את תקופתו של בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יואב פלג בעשור ה- 70 של המאה שעברה בה נכפה לביים את שידורי הכדורגל בימים ההם (ברמה נמוכה יחסית ל- 2013) בשל היעדר Facilities מתאימים ולרבות שימוש בהילוכים חוזרים במכונות VTR 2 inches כמובן במהירות רגילה .

אנוכי אוהב את בימאי הטלוויזיה ג'ימי סובחי למרות שאיננו חף מטעויות . בדקה ה- 60 תקף ברק יצחקי מצפון לדרום את שערו של בויאן שאראנוב מצד שמאל ממש ליד קו הרוחב . הכדור שבעט נתקל בגופו ו/או שמא בידו של הבלם אדין צ'וצאליץ' דבר המחייב בעיטת עונשין מ- 11 מטרים . המצלמה המובילה חשפה את ברק יצחקי הנרגש מסמן בידיו וזועק לשופט , "פנדל…פנדל…" . אולם השופט רועי ריינשרייבר לא שעה לדרישתו . ואז רואים שוב את ברק יצחקי לופת ומורט את שערו באכזבה גלויה . שוב הריץ הבימאי ג'ימי סובחי הילוכים חוזרים במהירות רגילה לבירור הסוגיה ושוב התברר כי הם אינם אפקטיביים ואי אפשר ללמוד מהם דבר . אפילו יורם ארבל סיכם בעת השידור הישיר כי על סמך הצילומים הכושלים האלה אי אפשר להסיק דבר . זוהי פשלה רצינית של ג'ימי סובחי . לפתע הוברר שאירעה שם גם טעות בהצבת אחת מ- 12 המצלמות . המצלמה האחורית שהוצבה על כר הדשא באלכסון מאחורי שערה של חיפה הייתה בעלת זווית צילום מוגבלת . הצלם שלה אומנם צידד את העדשה שלה מימין לשמאל , אולם כאשר הגיע למוקד המחלוקת , מפגש הכדור עם גופו ו/או עם ידו של אדין צ'וצאליץ' , כבר לא היה שם כלום . הבימאי ג'ימי סובחי והצלם שלו החמיצו את התיעוד . מדובר אם כך בבימוי והפקה טלוויזיוניים רשלניים . ג'ימי סובחי והמפיקים והעורכים שלו יודעים כי הם נתונים למעקב השוואתי עם הנעשה בעולם . רק לאחרונה ראינו צילום ובימוי טלוויזיוניים מיטביים בשני משחקים במסגרת ה- Champions League , גאלאטאסאריי – ריאל מדריד 1 : 6 , וברצלונה – אייאקס 4 : 0 . מה זה העניין המטופש הזה לוותר על מצלמת SSM ולהקרין בספטמבר 2013 הילוכים חוזרים במהירות רגילה בלבד , כאילו מדובר בציווי של התורה וכאילו מאום לא קרה בתחום ההתפתחות הטכנולוגית של הטלוויזיה .

3. המִדְרוּג והמגישה – מנחה גב' מירי אליקים

ערוץ 1 ממלא את משימתו . שידורי הכדורגל הישירים מאפשרים לו להחזיק את ראשו מעל פני המים . היעלמותה של תוכנית הסיכום הכושלת של המשחק המרכזי "בועטים" חושפת נקודת תורפה חדשה , הלא היא החזקת זמן ההפסקה שבין שתי המחציות ע"י המגישה-מנחה גב' מירי אליקים. לא רק בוני גינזבורג חסר. נעדר שָם הפָּאנֶל הרחב שלו ומחשב הנתונים הענק בעל מסך נגיעה שהעניק לשיחה ולניתוח המשחק את הממד הסטטיסטי שלו . שלשום ניסתה גב' מירי אליקים שוב את כוחה בעזרת הפרשן אלון מזרחי לעניין את הצופים ולמקד את תשומת לבם אליה לאחר שהתרווחו כבר בכורסותיהם ופיהקו בתום השריקה לסיום המחצית הראשונה המאופסת והמשמימה . אין לה שום סיכוי . העסק גדול עליה . אלון מזרחי התגלה כפרשן נבון . רואים שהוא חי את המשחק ואיננו מתאמץ להבין את רָזָיו , וגם יודע להסביר , אך המגישה – מנחה התפרצה שוב ושוב בחוסר אדיבות לדבריו ולא נתנה לו להשלים את פיתוח רעיונותיו . אף על פי כן זכה השידור הישיר מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 3 למנת מִדְרוּג נאה . ממוצע של % 11.3 ו- בשיא % 14.5 . זה המון לערוץ טלוויזיה מט ליפול כערוץ 1 ומוכיח פעם נוספת כי מה שחשוב הוא חומר השידור הבלעדי ולא בדיוק מי לועס אותו בעבור הציבור , כפי שאמר רוּן אָרְלֶדְג' בזמנו : "When you have the rights – You have the show" . הוא צדק . מה זה משנה אם כך מי משדר את המשחק המרכזי יורם ארבל ו/או יונתן כהן ומי מחזיק את זמן ההפסקה גב' מירי אליקים ו/או מר בוני גינזבורג באם כמות הרייטינג הַנִצְבֶּרֶת היא ממילא אותו דבר במִגְוָון האפשרויות האנושיות . הציבור נוהה בעקבות סחורת השידור האקסקלוסיבית ולא בגלל כוכב טלוויזיה כזה ו/או אחר שמשדר אותה בעבורו . ובכל זאת זה משנה . אדון בכך באחד הפוסטים הקרובים .

סוף הפוסט מס' 291

דני דבורין איננו עוד פרח בר מוגן. פוסט מס' 290. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 290 : הועלה לאוויר בחצות ליל שני – 23 בספטמבר 2013. כל הזכויות שמורות.

—————————————————————————————————————— 

דני דבורין איננו עוד פרח בר מוגן. כל הזכויות שמורות. פוסט מס' 290. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפוסט הזה אודות "דני דבורין איננו עוד פרח בר מוגן" נכתב בעקבות הפוסט של מר אלון עידן ב- "הארץ" מיום שישי – 20 בספטמבר 2013" והזכיר לי נשכחות . וכך רושם מר אלון את עדותו הנוגעת לאיכותו העיתונאית של שדר הרדיו הוותיק לשעבר איש "קול ישראל" מר דני דבורין : "בעזרת דני דבורין אפשר להבחין בעומק התהום אליו התדרדרה עיתונות הספורט . דני דבורין שדר ספורט וותיק מאוד , שלמעשה לא צלח את המהפכה שעברה תקשורת הספורט בשנים האחרונות . הוא אומנם נמצא ברדיו 103FM, לכאורה מקום שמאפיין את התקופה החדשה , אבל מובן מאליו שדני דבורין הוא כמו איבר מושתל שהגוף דוחה שוב ושוב. יש לא מעט רגעים של מבוכה באינטראקציה בין דני דבורין ליתר השדרים , וכולם תולדה של שפות שונות שמדוברות במהלך התוכנית. השפה שדני דבורין מדבר היא ממלכתית, ארכאית, מכבדת, אך נטולת איכות עיתונאית אמיתית (מה חבל שהמתעד מר אלון עידן איננו מביא הוכחות לצדקת טענותיו כנגד דני דבורין). השפה שמאיר איינשטיין והאחרים מדברים היא צעקנית, פשטנית, בעלת איכות עיתונאית לא יציבה, שבכל מקרה מוסתרת תחת אלימות (המתעד אלון עידן שוב נמנע מלהביא הוכחות התומכות בטיעוניו). בין דני דבורין למאיר איינשטיין אנשי "שירים ושערים" במיל. לא מחבר ולו גשר אחד". וכאן אנוכי נכנס לתמונה.

דני דבורין הוא עיתונאי וותיק מאוד מאז שנות ה- 60 של המאה שעברה בה החל את דרכו בעיתון ההוא שנקרא "חדשות הספורט" . המנטור שלו היה נחמיה בן אברהם . דני דבורין הוא גם שדר בעל היסטוריה ארוכה ברדיו "קול ישראל" . וֶוטֶרָאן שאפילו אנוכי כמי שמבוגר ממנו גדלתי עליו . דני דבורין היה שדר ספורט ברדיו הציבורי וחונן בידע עצום אך הוא לא היה עיתונאי במובן המקובל של המילה כפי שאנוכי מתייחס אליה . דני דבורין לא היה עיתונאי חוקר . העיתונאות שלו הייתה קרובה יותר לעיתונאות של יורם ארבל מאשר לעיתונאות של אבי רצון ו/או של עמיר פלג . דני דבורין היה בזמנו אנציקלופדיה ספורטיבית מהלכת (בעיקר בכדורגל) שידע למשל באיזה דקה בדיוק פגע הבלם הגרמני הנוקשה וֶורְנֶר לִיבְּרִיך (Werner Liebrich) פגיעה אנושה בחלוץ ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) והוציא אותו מפעולה במשחק המוקדם במונדיאל שווייץ 1954 ב- 20 ביוני 1954 בו הביסה הונגריה את גרמניה (למעשה מערב גרמניה) בתוצאה המכרעת 8 : 3 באצטדיון "Jakob Stadion" של העיר בָּאזֶל . זאת הייתה העיתונאות והמומחיות שלו . אני אהבתי אותו . זה היה מזמן לפני שנים רבות . דני דבורין לא התעסק בעיתונאות מהסוג שרוֹן קוֹפְמַן עוסק בה . הוא היה ראשית דבר שדר ספורט Play by play ומגיש תוכניות ומשדרים . בראשית שנות ה- 80 ביקשתי להביא אותו כתגבורת לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאנוכי ניהלתי אותה.  זה היה חיוני משום שמבצעי השידורים שלנו בארץ ובעולם הלכו והתרחבו . אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה העֵת יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל התנגד לי בטענה שדָנִי דְבוֹרִין הוא שַדָּר רדיו פטפטן שמכביר במילים הרבה מעבר לדרוש . "יואש אלרואי , תסמוך על שיקול דעתי ותאמין בי . מקומו של דני דבורין ברדיו "קול ישראל" ולא בטלוויזיה הישראלית הציבורית הישראלית" , והוסיף , "אני יודע על מה אני מדבר" . יצחק "צחי" שמעוני ז"ל דחה את טענותיי כי אני יכול לאלֵף אותו . דני דבורין נותר על מקומו אולם אנוכי המשכתי לראות בו שַדָּר טלוויזיה פוטנציאלי . הוא היה גם איש נעים הליכות מנומס ותרבותי שהוסיף לו נקודות . אהבתי אותו וגם רחשתי לו הערכה מקצועית .

ואז התגלה הבקיע הראשון . התברר כי דָנִי דְבוֹרִין היה שותף מלא לחטא מבצע השידורים הכושל של רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 יחדיו עם מנהל הספורט ברדיו דאז השַדָּר מר גִדְעוֹן הוֹד ושַדָּר נוסף רָמִי יִצְהָר . שלושתם שהו במדריד ושידרו Off tube ממקום מיוחד שהקציתי להם במשרד השידורים , התקשורת , וההפקה שלי שהיה ממוקם במרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה והרדיו ב- IBC במדריד (International Broadcasting Center) . הם לא שידרו ולא דיווחו מהשטח מהאצטדיונים ברחבי ספרד . הם שידור ודיווחו Off tube מהמשרד שלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד . הם לא עשו זאת מכר הדשא . הם העתיקו מהמוניטורים שלי במשרד. מבצע השידורים של רדיו "קול ישראל" של מונדיאל ספרד 1982 הופק ונוהל בחובבנות מקצועית וברשלנות רבה חסרת תקדים ע"י שלישיית השדרים הנ"ל (בידיעתם המלאה של מנהל רדיו "קול ישראל" מר גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל ומנכ"ל רשות השידור מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל) . צוות הרדיו שמנה שלושה שַדָּרִים ושני טכנאים לא שכר כלל עמדות שידור באצטדיונים , לא שכר קווי שידור , גם לא שכר תקשורת טלפוניה , ואף לא שכר משרד ניהול וניווט . לא ברור לי כיצד החבורה הזאת מרדיו "קול ישראל" זלגה דרך מסננת התוכן של רשות השידור , לא כל שכן מבעד למסננת הממון הקפדנית בראשותו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר יִשְרָאֵל דוֹרִי . חמשת הַחֶבְרֶה האלה הגיעו אומנם לעבודה במדריד אך ללא כְּלֵי עבודה . ידיהם היו ריקות . לא היה להם כלום . נפלא מבינתי כיצד שני הטכנאים של גדעון הוד מַאקְס "מַקְסִי" גוּרְפִינְקֶל ודוּבִּי מָאוּטְנֶר לא חקרו את ראש המשלחת שלהם איזה טכנולוגיה ואלו אמצעי שידור שכר עבורם והוא מתכוון להעמיד לרשותם כדי ל- "יָיצֵא" כהלכה את שידורי הרדיו ממדריד לירושלים . Nada . התרתי לשלושת השדרים של רדיו "קול ישראל" ושני הטכנאים הנלווים שלהם מָאקְס גוּרְפִינְקֶל ודוּבִּי מָאוּטְנֶר להתנחל במשרד צר המידות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. עשיתי זאת מרחמנות על אנשי הרדיו מפני שהיינו בעצם "אחים", שני גופי Media , השרויים תחת קורת ניהול משותפת . חמלתי עליהם . בכך הצלתי אותם מביזיון קולוסאלי אך הקשיתי על הביצועים שלי . בלתי אפשרי לחיות 18 שעות ביממה במשרד כה צפוף שמאכלס בתוכו כ- 15 (חמישה עשר) אנשים ואשר מתגוררים בו בדוחק האחד על השני ונושפים את הבל פיהם איש על רעהו . ביום הראשון זה היה בלתי נסבל . ביום השני זה היה בלתי אפשרי . ביום השלישי זה הפך ל- סיוט . כיצד עלי להגדיר את המצב לאחר 35 (שלושים וחמישה) ימים ? פלא שלא השתגעתי . קצין הקול והתקשורת הבינלאומית שלי המהנדס מִיכָה לוֹיְירֶר ועוזרו סְעַדְיָה קָארָאוָואנִי אף פינו להם שני קווי שידור 4W שלנו שמיסדתי במשרד והיו בבחינת Spare שלי במקרה של תקלות בקווי השידור ה- 4W השכורים הקיימים שלי. הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות כאלה, אינן יכולות לעבוד ללא Back up טכנולוגי איתן. לעיתים אפילו גיבוי כפול ומשולש . תשאלו את אלכס גלעדי .

loyrer

טקסט תמונה : חודש יוני – שנת 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ר"ת של International Broadcasting Center) במדריד . זוהי מערכת השידור והתקשורת ובקרת קווי השידור ה- 4W שבנה המפקח הטכני מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר (במרכז התמונה) במשרד ההפקה שלנו ב- IBC  במדריד . קווי שידור ה- 4W הפרוסים בתוך ספרד ומחוצה לה ומערכת הטלפונים הבינלאומית אִפשרו לי לנהל כהלכה את ההפקה המורכבת והמסובכת בספרד 1982 וגם את מהלכי השידור בירושלים . מימין , זהו סעדיה קאראוואני עוזרו של מיכה לויירר . שניהם מהנדסים – טכנאים בלתי נשכחים בתחום הקול והתקשורת . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shimoni lev arie

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו טריאומווירט הניהול של רשות השידור בימים ההם . הצמרת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ז"ל (מרכיב משקפי שמש) , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל , ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . יוסף "טומי" לפיד וגדעון לב ארי היו אחראים מיניסטריאלית לכישלון הקולוסאלי והטוטאלי של משלחת רדיו "קול ישראל" בספרד 1982 . שני המנהלים האלה היו עיתונאים בעלי מוניטין שלא התמצאו היטב בטכנולוגיה הבינלאומית של שידורי הרדיו לא כל שכן בטכנולוגיה הסופר מורכבת של הטלוויזיה . היכן נשמע כדבר הזה ששדרי רדיו "קול "ישראל" ש- ממומן מכספו של משלם האגרה משדרים ישיר Off tube משחק כדורגל מספרד לישראל באמצעות המוניטור במשרד של יואש אלרואי ב- IBC במדריד ו/או מהמוניטור המותקן בחדר במלון שלהם במדריד . זה היה חרבון עיתונאי שלא נודע כמותו בתולדות רדיו "קול ישראל" הציבורי מאז ומעולם . בלתי נתפש . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)

dvorin

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . מדריד . זהו משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) שהקמתי במדריד עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צירוף חמשת אנשי רדיו "קול ישראל" למשרד ההפקה צר המידות היה מעשה אנושי אך בלתי נסבל עבורי כמפקד מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 . דיווחתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בירושלים אודות הצפיפות הנוראית השוררת במשרד ההפקה והשידורים שגודלו הקן נסב רק על 12 מטרים רבועים , על חוסר המקצועיות וסכנת ביטחון השידור , על הסירחון , הבל פיהם של האנשים , וריח הסיגריות הבוקע ועולה ממנו , ועל הצורך להיערך בצורה שונה במבצע השידורים הבא ולהפריד לחלוטין בין הטלוויזיה לרדיו . אין מדובר בשירות מילואים בצבא אלא על מתן שירות אינפורמציה טלוויזיונית למיליוני צופי טלוויזיה של מדינת ישראל בתנאי הפקה מגוחכים . זה לא היה בא עוד בחשבון . תשובתו הבוטה , הצינית , והחוצפנית הייתה צפויה : "בפעם הבאה נשלח פחות אנשים", אמר לי ביוהרה בטלפון .                                       

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל בשורה האחורית : שמואל בונדה (עוזר שדר של סולומון "סולי" מניר) , סולי מניר (חובש Head set ומאזין לשידור הרדיו של דני דבורין בשורה הקדמית) , דובי מאוטנר טכנאי רדיו "קול ישראל" , האיש המוסתר מאחור ע"י דני דבורין הוא שדר הטלוויזיה יורם ארבל .

מימין לשמאל בשורה הקדמית : מקס גורפינקל טכנאי רדיו "קול ישראל" (חובש אוזניות) , גדעון הוד (מראה פניו עגום . הוא מעשן) , רמי יצהר , דני דבורין (מחזיק במיקרופון ומשדר ישיר Off tube ממדריד לישראל) , ונתן זהבי עורך סרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות. התמונות צולמו על ידי לצורך הגשת דו"ח מסכם למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אודות מבצע ההפקה השידורים בראשותי את מונדיאל ספרד 1982) .

dvorin 1

טקסט תמונה :  מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מדריד. אותו המצב מזווית צילום אחרת מכיוון דלת הכניסה. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת צר המידות והצפוף של הטלוויזיה ב- IBC במדריד. שטח המשרד היה קצת פחות מ- 12 מטרים רבועים. המשרד היה מאוכלס יתר על המידה. כניסת אנשי רדיו "קול ישראל" הבלתי מתוכננת אליו יצרה אקלים דחוס בלתי נסבל שהפך את חיי כולנו לבלתי אפשריים. אף על פי כן עברו שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלום . אך לא של הרדיו.

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, גדעון הוד (מעשן כבד מסיגריה לסיגריה) , רמי יצהר (ראשו מוסתר ע"י דף נייר שמחזיק דני דבורין), מיכה לויירר (מצחו מציץ מאחור), דני דבורין (מחזיק במיקרופון ומשדר ישיר Off tube מהמוניטור במקום מהשטח), נתן זהבי (מזוקן), מציצה קבוצת שיער של שמואל בונדה, גיורא צור (יושב למטה ממושקף בחולצת פסים), וסולי מוניר (חבוש אוזניות). ליד סולי מוניר נשען על כף ידו מישהו שהדלת מסתירה אותו , זהו יורם ארבל. מציץ בדלת איש אחזקה ספרדי מ- RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

הפקת טלוויזיה בינלאומית בסדר גודל כזה שנמשכת כשנתיים ימים , לבטח הפקה ענקית וממושכת שכזאת שכוללת בתוכה שידורים ישירים של 52 משחקי גביע העולם של ספרד 1982 במשך 35 (שלושים וחמישה) ימים מעמדות שידורים שלנו הממוקמות בתריסר אצטדיונים הפזורים ופרוסים לאורכה ורוחבה של ספרד הענקית (המדינה השלישית בגודלה באירופה) – הייתה מורכבת ומסובכת ביותר מהיבטים טכנולוגיים ו- לוגיסטיים טלוויזיוניים לרבות תקשרת לוויינית בינלאומית מסורבלת בין מדריד לירושלים .

אינני יודע מי מהשניים דני דבורין ו/או רמי יצהר ו/או שניהם יחדיו שידרו מהחדרים שלהם במלון והונו את הצופים כאילו הם משדרים מהאצטדיונים . אולם אנוכי יודע היטב כי השניים שידרו ישיר משחקים שלמים בהיקף מלא מעמדת ה- 0ff tube שהתקנתי בעבורם במשרד שלי ב- IBC במדריד . גם זהו סוג של הונאה ציבורית . כדי לשדר Off tube לא היה צורך להרחיק עד למדריד . אפשר היה לעשות זאת מירושלים . גדעון הוד היה עיתונאי ושדר מוכשר אולם שגה כשקיבל עליו לנהל את מחלקת הספורט של רדיו "קול ישראל" . שררה וניהול אינם הולכים שלובי זרוע עם פעילות סביב המיקרופון . על גִדְעוֹן הוד היה ליטול אחת משתי המשרות ולא לאמץ את שתיהן ללבו. ברור שפיקודיו חשדו בו שהוא נוטל לעצמו לא רק את השררה אלא גם את הבכורה על המיקרופון. חשדנות היא מקור לאי הבנות ותקלות . דָנִי דְבוֹרִין שגה קשות (גם רמי יצהר) משהסכים לשתף פעולה ולשדר Off tube מהמשרד . זה היה חרבון עיתונאי שלא זכור כדוגמתו בתולדות רדיו "קול ישראל" ובכל ההיסטוריה שלו מאז נולד הרדיו הארץ ישראלי ב- 1936 . ב- 6 ביולי 1982 ביקר במדריד כתב העיתון "חדשות הספורט" מר שאול אייזנברג ושלח טלגרפית ידיעה סנסציונית למערכת שלו בתל אביב , כלהלן : "…שדרי רדיו "קול ישראל" ביצעו את השידורים שלהם ממרכז העיתונות או מהחדר בבית המלון שלהם מול מסך טלוויזיה בשחור / לבן…הם לא היו באצטדיונים" . אַמוֹת הַסִפִּים של רשות השידור זעו. הזדעזעו. המדינה הייתה כמרקחה.

isenberg

טקסט מסמך :  6 ביולי 1982 . מידע בלעדי שהתפרסם לראשונה בעיתון "חדשות הספורט" ביולי 1982 , מטעמו של הכתב שאול אייזנברג : "…אנשי רדיו "קול ישראל" שידרו מהחדר שלהם במלון מול מסך טלוויזיה בשחור / לבן…" . הידיעה העיתונאית הזאת זִעזעה את אמות הספים ברשות השידור והיו לה השלכות מרחיקות לכת . (ארכיון של העיתון "חדשות הספורט") .

הזיוף וההונאה התגלו וגדעון הוד שילם בראשו . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שהיה אחראי מיניסטריאלי לשערוריית הרדיו הזאת (יחדיו עם מנהל הרדיו גדעון לב ארי) הקים וועדת חקירה בראשות היועץ הראשי שלו מר נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל . נַקְדִי רוֹגֵל לא חַס על גִדְעוֹן הוֹד וניסח נגדו טקסט אישום יוצא דופן בחומרתו . גִדְעוֹן הוֹד סולק בבושת פנים מניהול הספורט ברדיו ודני דבורין רחץ בניקיון כפיו אולי מבלי שהתכוון לכך . למרות שלקח חלק באורגיית ה- Off tube הזאת יצא נקי . אולי בעל כורחו . מעניין , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל החטיף מהלומה כבדה לגדעון הוד אולם לא נגע בשני המשת"פים שלו דני דבורין ורמי יצהר שידעו כי הם פועלים באופן השערורייתי ביותר בספרד 1982 , ידעו שהם מפרים את הנורמות העיתונאיות הבסיסיות ביותר , ידעו שהם פוגעים במאזיני רדיו "קול ישראל" עד כדי הונאתם (כלשונו של החוקר הראשי נקדימון "נקדי" רוגל) , ואף על פי כן לקחו אחריות ושיתפו פעולה מרצון עם מנהלם גדעון הוד . אהבתי את דני דבורין איש נעים הליכות ונימוסים . לאחר מלחמת לבנון ה- 1 היה ברור שמחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבת בפני משימות שידור רבות ומבצעי שידור גדולים נוספים . ביקשתי לגייס את דני דבורין לשורות הטלוויזיה לאחר "משבר" הרדיו בספרד 1982 אולם יוסף "טומי" לפיד לא הסכים .

yoash 1

טקסט מסמך (1) : ספטמבר 1982 . זהו חלק מהדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל שדן במבצעי השידורים של רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי – במונדיאל ספרד 1982 , וכפי שהוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט מסמך (2) : ספטמבר 1982 . זהו חלק מהדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל שדן במבצעי השידורים של רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי – במונדיאל ספרד 1982 , וכפי שהוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 3

טקסט תמונה :  יוני 1982 . זהו ה- Cover page  של ספר השידורים / פקודת מבצע טכנולוגית ולוגיסטית . הספר מכיל כ- 100 עמודים שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' .  את העותק הראשון מסרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עם הקדשתי , "יש לך עם מי לצאת לקרב – ותוצאתו איננה מוטלת בספק" . השני הועבר לידיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער . ספר השידורים היה כמִשְנָה סְדוּרָה מעין פקודת מבצע צבאית על פיה פעלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בתאריכים שבין 13 ביוני 1982 לבין 13 ביולי 1982. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

nakdimon 1

טקסט תמונה :  קיץ 1970 . בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת ברוממה בירושלים .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקדימון "נקדי" רוגל בשנות הזוהר שלו מארח ב- 1970 את שר החינוך והתרבות יגאל אלון בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל מנהל חטיבת החדשות, בוב גולדמן יבד"ל (אז עולה חדש מארה"ב) ועורך סרטים מצטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ראובן מורגן ז"ל בימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מצויד ב- "שוּעָרֶבּ" (שפם ענק) שהפך לסמלו המסחרי , יונה יונה ז"ל מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה (מציץ בדלת) , שר החינוך והתרבות יגאל אלון ז"ל , ורבקה בהירי תבד"ל (מוסתרת) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נקדימון "נקדי" רוגל היה איש אשכולות בעל אינטגריטי שחונן גם בכושר אבחנה טכנולוגי . לא בכדי הטיל עליו מנכ"ל רשות השידור לבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה בספרד 1982 . בדו"ח הבדיקה המפורסם שלוֹ כתב כלהלן ובאופן מפורש : "מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות שידור אחת, דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 13 ביולי 1982 שבתי לארץ מספרד . מייד התגייסתי כקצין קרבי לשירות מילואים ממושך באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי ליד בֵּירוּת . באחת החופשות שלי מהמלחמה בלבנון מצאתי על שולחני במחלקת הספורט מכתב הערכה ממנהל הטלוויזיה טוביה סער שהוא רוחש למבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 . הנה הוא כלשונו [1] .

yoash 4טקסט מסמך :  12 ביולי 1982 . זהו מסמך ההערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער בתום הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 . טוביה סער לא המתין לדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל . כבוס ישיר שלי ידע היטב שההפקה המורכבת והמסובכת צלחה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה טוביה סער אלי מ- 12 ביולי 1982 בעקבות מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 82' .                                                                                                                                             

nakdimon 2

טקסט תמונה :  ספטמבר 1982 . קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות" . מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל" גדעון הוד סופג מפלה קשה . הוא מודח בפרהסיה מניהול בעקבות מחדלי שידורי הרדיו הלאומי בטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

הערה : הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי מונדיאל ספרד 1982 והפרשה המרה של ביצועי רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 , הם פרק נרחב בספר עב הכרס בן כ- 9500 (תשעת אלפים וחמש מאות עמודים) שחקרתי וכתבתי , וקרוי , "הפקות חובקות ארץ ועולם".

ההיתקלות הבאה שלי עם דָנִי דְבוֹרִין הייתה במכסיקו סיטי במונדיאל מכסיקו 1986 . דני דבורין התמנה למנהל הספורט ברדיו "קול ישראל" במקום גדעון הוד שהודח . דני דבורין כמו קודמו שגה משנטל לעצמו את תפקיד הניהול בשעה שהוא ממשיך לשמש גם שדר מוביל . הדבר מביא בהכרח להתקוטטויות עם פיקודיו משום שהם חשים שכבעל שררה הוא נוטל לעצמו את העיקר ומשאיר להם את הטָפֵל . הפקת שידורי רדיו "קול ישראל" במונדיאל מכסיקו 1986 לעומת הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ילדותית , רָפָה , מצומצמת בהיקפה , וגם לא חשובה . אהבתי את דני דבורין והמשכתי לטפח ציפיות לצרף אותו לשורותיי . משימות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית רבו והתעצמו . הייתי זקוק לתגבורת . יורם ארבל ונסים קיוויתי לא יכלו לשאת את כובד הנֶטֶל, למרות שחשבו שהם כן יכולים לעשות זאת לבדם , ובעצם חששו מכל החשת תגבורת שעלולה להפוך מבחינתם לתחרות על המיקרופון והמסך . אִפשרתי לו לאותו דני דבורין לחוּש את טעם הטלוויזיה במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . עוזרת ההפקה שלי גב' שמחה שטרית תיעדה את המעמד . אהבתי אותו .

dvorin 3

טקסט תמונה : יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אחד האגפים במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . דני דבורין איש "קול ישראל" (מימין) מחזיק במיקרופון הטלוויזיה כצעצוע ומדמה את עצמו לרגע קט שדר טלוויזיה ואנוכי (משמאל) .  דני דבורין רצה להיות שדר טלוויזיה ואני שאפתי לגייס אותו לשורותיי . (צילום גב' שמחה שטרית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

dvorin 4

טקסט מסמך : 5 ביולי 1987 . מכתב אישי שלי לשדר רדיו "קול ישראל" דני דבורין בו אני מדווח לו כי אני עושה מאמצים בסיוע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל להעביר אותו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המאמץ נכשל כמו ניסיון נוסף ב- 1990 . בעונת השידורים של 1994 – 1993 הצלחתי חלקית . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הסכים לבקשתי לצרף את דני דבורין כשדר טלוויזיה שלישי (לאחר מאיר איינשטיין ורמי ווייץ) במונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 . הפרשן הצמוד שלו היה מרדכי שפיגלר . הפרשן הצמוד של מאיר איינשטיין היה אבי רצון והפרשן הצמוד של רמי ווייץ היה אברהם גרנט . על מנת להעניק לדני דבורין ניסיון שידור טלוויזיוני אפשרתי לו לשדר ישיר 6 משחקים מהליגה הלאומית (ליגת העל היום) בעונת 1994 – 1993 (מתוך סך של 20 שידורים ישירים באותה עונה . 7 שידורים ישירים הענקתי למאיר איינשטיין שהיה תקופה ארוכה השדר המוביל שלי בכל התחומים של כדורגל , כדורסל , וא"ק . אותה כמות נתתי ל- Second best , רמי ווייץ) . דני דבורין נתקל בטלוויזיה בבעיית שידור של עודף מֶלֶל אותה הביא עמו מהרדיו ואני נתקלתי בבעיית אילוף . שידור ישיר בטלוויזיה איננו דומה לשידור ישיר ברדיו . שני מדיומים שונים וההבדל מהותי מכל היבט . בטלוויזיה השַדָּר וְהַצוֹפֶה – מאזין שלו רואים את אותה התמונה . הרדיו הוא אָפֵל . דני דבורין לא היה מסוגל אולי לא מוכשר , אולי לא רצה להשיל מעצמו ולדלל את כמות המילים , ובעל כורחו הפך לפטפטן . במקום הזה נפרדו דרכינו לעד .

בקיץ 2005 הטיל מנהל מחלקת הספורט של ערוץ 1 ששי אפרתי משום מה דווקא על שדר רדיו "קול ישראל" דני דבורין להיות שַדָּר הטלוויזיה המוביל של אליפות העולם ה- 10 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד . דני דבורין שהוא שַדַּר כדורגל מדופלם ברדיו אולם חסר כל ניסיון בתחום שידורי הא"ק המורכבים והקונקרטיים של אליפות עולם , לא אמר לא לששי אפרתי , וטס לפינלנד יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן . התוצאה הסופית על מסך הטלוויזיה של ערוץ 1 הייתה מאוד לא מוצלחת . נבובה . דני דבורין נכשל במילוי המשימה כפי שנכשל לפניו אורי לוי שדר אליפות העולם ה- 9 בא"ק שהתקיימה בפאריס ב- 2003 , ועמית הורסקי אחר שניהם , מי ששידר את אליפות העולם ה- 11 בא"ק שנערכה ב- יוקוהמה ביפן . איש מהם לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי ואפילו לא לסנדליו של מאיר איינשטיין .

dvorin 5

טקסט מסמך : 21 בינואר 2009 . העיתון "ישראל היום" . מאמר ביקורת טלוויזיה שלי גם אודות שדר הא"ק בדימוס מר דני דבורין . (באדיבות "ישראל היום") .

ארבע שנים אח"כ ב- 21 בינואר 2009 כתבתי ביקורת טלוויזיה בעיתון "ישראל היום" בה חיוויתי את דעתי בעבור הקוראים שלי , וכתבתי בין השאר כי אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי – הם חסרי כל מושג בתחום הא"ק , וכי טרם נמצאו יורשים לנסים קיוויתי האגדי ולמאיר איינשטיין . בהשוואה לנסים קיוויתי הדָגוּל הם היו דַלִים עד למאוד חסרי מושג . נאמר כמו ההבדל בין דרדק מתמטיקאי מתחיל סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה לבין פרופסור אלברט איינשטיין . השלושה ההם , אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי היו שדרי א"ק (מדובר בשידורים ישירים) ברמה סוּפֶּר נמוכה נטולי דומיננטיות וכישרון בתחום טלוויזיוני ספורטיבי קונקרטי וסבוך , ומורכב ביותר בכל הקריטריונים שאני מכיר בשידורי הספורט בטלוויזיה באשר היא . בהשוואה לנסים קיוויתי היו הַחֶבְרֶה האלה ממש חדלי אישים כשדרני א"ק . ערכתי אנלוגיה והקבלה בין פסי הקול הטלוויזיוניים של אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי לבין אלו של נסים קיוויתי המיתולוגי (בן 88 היום) שהוא שַדָּר ברמה בינלאומית גבוהה , ומי שנחשב לגדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים – וידעתי שאנוכי צודק לחלוטין .

ב- 15 בפברואר 2009 קיבלתי לפתע מעו"ד שחר גרינברג עורך דין חיפאי של דני דבורין מכתב התראה לפני תביעה . דני דבורין ביקש ממני להתנצל באמצעות העו"ד שלו על כי כתבתי כי הוא (וגם אורי לוי ועמית הורסקי) הם חסרי כל מושג בתחום , אחרת יגיש נגדי תביעת דיבה על סך של 1.000000 (מיליון) שקל . ברור שלא התנצלתי כי לא היה על מה להתנצל . דָנִי דְבוֹרִין היה שַדָּר כדורגל מיומן ברדיו אולם שַדָּר א"ק מגוחך בטלוויזיה . הפער בינו לבין נסים קיוויתי היה כרחוק מערב ממזרח . בהלסינקי 2005 הוא היה כל כך חלש ורָפֶה עד שנדמה היה כמי שסיים במקום האחרון בתחרות הריצה על המסלול . בעובדה, זאת הייתה אליפות העולם הראשונה שלו , "סִיפְתַּח" לקראת הבאות כשַדָּר א"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך באותה נשימה ולרוע מזלו הייתה זו גם שירת הברבור שלו . שידור הא"ק הגדול הבינלאומי הראשון והאחרון בחייו . התברר כי העסק הקרוי "שידורי א"ק ישירים מאליפות העולם" גדול בהרבה ממידותיו של דני דבורין . בתמורה למחשבותיי גמל לי ב- התראה בטרם תביעת דיבה . לא הפריע לו לאיים עלי כאילו הוא חסין מביקורת הוגנת . הרי לא ניאצתי את שמו של האיש שאהבתי ופתחתי בפניו את שערי הטלוויזיה , אך הוא החמיץ אותה בהֶבֶל פיו במונדיאל ארה"ב 1994 , ועשיו תבע אותי כאילו אני מוציא את דיבתו רעה . כמובן שלא היו דברים מעולם . דני דבורין נעלב מהקבלה מאוד לא נוחה עם נסים קיוויתי . ברור שמי שלובש בגדים לא לוֹ ונועל נעלים עצומות מכפי מידותיו עלול למצוא את עצמו כדמות גרוטסקית . כבודו של דני דבורין במקומו מונח אולם לא בתחום שידורי הא"ק . שָם אין לו מה לחפש . גיחכתי והעברתי את המסמך המשפטי שכתב לי עו"ד שחר גרינברג לידיעת הבוסים שלי ב- "ישראל היום" וגם לידי היועצים המשפטיים של העיתון . אין לי מושג מה קרה מאז . אנוכי משוכנע שאילו נדרשתי להופיע בפני רשות שופטת כלשהי הייתי מגן ללא קושי על עצמי בפני תביעת הדיבה חסרת השחר באמצעות קלטות ה- טלוויזיוניות בשעה שאנוכי עורך סימטריה ו- השוואה בין כישרון השידור של נסים קיוויתי לבין הדַלוּת של דני דבורין .

עשרות אלפי קוראי הבלוג הזה yoashtvblog.co.il רשאים לשים את עצמם לרגע לשופטים ולהאזין לשידורים הישירים של נסים קיוויתי את תחרויות הא"ק באולימפיאדות מינכן 1972 , מונטריאול 1976 , מוסקבה 1980 , לוס אנג'לס 1984 , וסיאול 1988 , וגם את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ואליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 . די להאזין לפסי הקול הבלתי נשכחים של נסים קיוויתי כששידר ישיר למשל את ריצת הגמר ההירואית ל- 800 מ' לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בה זכה במדליית הזהב האצן האמריקני דייב ווטל (Dave Wottle) , ו/או להקשיב ל- Sound הנפלא שלו כששידר ישיר את ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976 שם ניצח בשארית כוחותיו הרץ הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) והקדים בסנטימטרים ספורים את הרץ היו זילאנדי דיק קווקס (Dick Quax) ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Peter Hildenbrand) שהתמוטט מעולף על קו הגמר כדי לזכות במדליית הארד – על מנת להבין שאין שום בסיס להשוואה. דני דבורין איננו מתקרב לקרסוליו של נסים קיוויתי. 80000 (שמונים אלף) צופים באצטדיון האולימפי של מונטריאול ב- 1976 לא ישכחו לעולם את החוויה המרעישה אותה חוו , בתומה חרת נסים קיוויתי את שמו באותיות זהב בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל כשהכריז , "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא יותר גדול מפאבו נורמי…הוא יותר גדול מאמיל זטופק…" . צפייה בקלטות הללו אמורה להעניק קנה מידה מדויק היכן ניצב נסים קיוויתי ואפוא עומד מולו דני דבורין .

ואז זה קרה . דני דבורין החליט לתבוע אותי תביעה משפטית מפני שהעזתי לרשום בביקורת הטלוויזיה כי הוא חסר מושג לעומת שדר הא"ק הדגול נסים קיוויתי .

dvorin 6

טקסט מסמך (1) : 15 בפברואר 2009 . דני דבורין מתרה בי לפני הגשת כתב תביעה (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

dvorin 7

טקסט מסמך (2) : 15 בפברואר 2009 . דני דבורין מתרה בי לפני הגשת כתב תביעה (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראה "ידיעות אחרונות" מראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה . אני מבקש להעביר מרדיו "קול ישראל" לשורותיי את השדר דני דבורין . 

דני דבורין סיים לא מכבר את חיי הרדיו הציבוריים שלו ב- "קול ישראל" ופתח בקריירה מסחרית שנייה ברדיו 103FM על כל הסיכונים הכרוכים בכך . כך אני מבין מאלון עידן . הוא שייך לתקופה שחלפה לבלי שוב בה האפילו והטילו עליו צל כבד נחמיה בן אברהם ואח"כ גם גדעון הוד . לא ניתן להשוות בין כישרון השידור המופלא של נחמיה בן אברהם וגם של גדעון הוד לבין זה של ההוא שבא בעקבותיהם. המנהל הפדנטי של רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי שגה קשות משמינה את גדעון לב ארי למנהל הספורט שלו . גדעון הוד היה שַדָּר ועיתונאי ספורט בעל יכולות וסופר מוכשר בתחום . שַדָּר כמותו וברמתו נולד פעם בדור אולי שניים . במקום להפוך אותו לשַדָּר עַל יחיד בדרגתו ברדיו "קול ישראל" בעל זכויות יתר , ולהצמיד לו עוזרי הפקה ושידור , מינו אותו למנהל . הצד החזק של גִדְעוֹן הוֹד היה שידור . לא ניהול . הוא שילם מחיר יקר בספרד 1982 ביוקרתו וגם באמינותו . זה לא הגיע לוֹ . ברור שאני מאחל לדני דבורין כל טוב, הצלחה, וגם אושר ובריאות . אין שום סיכוי שאבזבז את זמני על האזנה ל- 103FM חוץ מאשר אם יבקע שם מהאוֹב קולו של הָאווֹאָרְד קוֹסֶל , אולי זה של דֵיוִויד קוֹלְמָאן , שמא קולו של של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, אולי זה של גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי, אפשר גם בָּארִי דֵייוִויס, אולי בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, ואולי גם דִיק סְטוֹקְטוֹן.

העיתונאי אַלוֹן עִידָן גזר ביום שישי – 20 בספטמבר 2013 בעיתןן "הָאָרֶץ" על העיתונאי דני דבורין טקסט בוטה , חריף , ונוקשה הרבה יותר מחוות דעתי ב- 2009 אודות כישרונו הדַל (בהשוואה לנסים קיוויתי) בתיאור תחרויות א"ק בטלוויזיה . אַלוֹן עִידָן קובע כלהלן : "…דני דבורין לא צלח את המהפכה שעברה תקשורת הספורט בשנים האחרונות…דני דבורין הוא כמו איבר מושתל שהגוף דוחה שוב ושוב…השפה שדני דבורין מדבר היא ממלכתית , ארכאית , מכבדת , אך נטולת איכות עיתונאית אמיתית…" . סְטִירָת לֶחִי מצלצלת . נראה עכשיו אם דני דבורין יתבע את אַלוֹן עִידָן בגין הוצאת דיבתו רעה כפי שתבע אותי ב- 2009 . ובאשר לי . ברור שלא הייתה לי כל כוונה אז לגרום לדָנִי דְבוֹרִין עגמת נפש באותה ביקורת הטלוויזיה שייחדתי (גם לוֹ) לפני יותר מארבע שנים וחצי ב- 21 בינואר 2009 . גם ברור שאנוכי מתנצל כעת בפניו , בפני דני דבורין , בתום כתיבת הפוסט הזה , אם אכן פגעתי בו במאמר ביקורת הטלוויזיה ההוא לפני ארבע שנים וחצי . לא בגין הטקסט בו נאמר שאין לו מושג בתחום הא"ק בהשוואה לנסים קיוויתי , אלא מפני שנעלב . מטרת הביקורת אודות דור שדרני הא"ק שניסה לשווא להיכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי , לא הייתה להכפיש את המוניטין שלו של דני דבורין , ושלהם . יעד הבלוג הזה כמו כוונת כתיבת ביקורות טלוויזיה על ידי פעם בעיתון "ישראל היום" , הוא להעביר מידע לציבור ולא לנהל חשבונות .

חלפו מאז שנים רבות . יחד עם זאת דני דבורין עשה הכול כדי להפוך את עצמו לפרח בר שאיננו מוגן עוד . הוא הצליח . בהשוואה לשַדָּר הטלוויזיה הדגול נסים קיוויתי בתחום הא"ק היה דני דבורין שדר א"ק מגוחך . מה נותר לי חוץ מלאהוב אותו ? אולי לרַחֵם עליו . 

סוף הפוסט מס' 290/

1. מכתב לאלון עידן. 2.מוטי קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור . (רשימה מס' 3). פוסט מס' 289. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 289 : הועלה לאוויר בשעות הערב של מוצ"ש – 21 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

1. מכתב לאַלוֹן עִידָן עיתונאי "הארץ". 2. ידיעה סנסציונית של מר נָתִּי טוֹקֶר ב- "TheMarker" יום שישי – 20 בספטמבר 2013 מדווחת : מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת משתכר משכורת שנתית בת 6.000000 (שישה מיליון) שקל. 3. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 3). פוסט מס' 289. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" (תהילים , פרק א' , פסוק א')

ציטוט : "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל ערובה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס)

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בלבד" (אדיסון)

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר)

הערה 3 : ניב רסקין סיים לשדר ישיר לפני שעה קלה בערוץ 5 בכבלים את משחק חצי הגמר השני בו גברה צרפת על ספרד בתוצאה  75 : 72 . הוא שם בכיס הקטן את הפרשן הפטפטן הצמוד שלו פנחס "פיני" גרשון שהתייחס אמש למוסד הפרשנות בטלוויזיה כאל בסטה בשוּק . פרשנות כדורסל לא חייבת להיות מכופתרת אך היא גם איננה הפקר מוחלט .

1. מכתב לאלון עידן

העיתונאי מר אַלוֹן עִידָן עיתונאי מקונן היום (יום שישי – 20 בספטמבר 2013) מרות ב- "הארץ" (עיתון הבית שלי) במאמר שחיבר ונושאו "בין היציע לבין העיתונות" . עיקרו דן בתוכנית ספורט כלשהי ש- שודרה לאחרונה ברדיו 103FM . קראתי את המאמר בעניין . זהו פוסט קרדינאלי ורציני שעוסק בניקיון וטוהר המידות של העיתונות (אם כי כתוב בצורה מסובכת ובומבסטית מידי כדרכו של המחבר) . הפוסט מעלה לדיון את טיב המלל, איכות הראיונות, וטקסט ברמה של רחוב (אלון עידן מכנה זאת רע, נורא, דוחה, עלוב, אלים, זבל, ואשפה) שנשפך לעברו של מיקרופון רדיו 103FM ובאמצעותו לעברם של המאזינים בעת סיטואציית שידור מסוימת בתוכנית ספורט קונקרטית (של 103FM) . מדובר בריאיון בוטה וגס (לפי דעתו של אלון עידן) שערך מר רון קופמן עם יו"ר איגוד הג'ודו מר משה פונטי ברדיו 103FM, ובו המראיין והמרואיין ניאצו איש את רעהו וכינו האחד את השני "טמבל" ו- "בהמה" (ציטוט מתוך המאמר של מר אלון עידן) . אלון עידן הנסער והנרגש איננו מציין מהו הרייטינג של התוכנית הזאת "ספורט" המשודרת ברדיו 103FM . אולם על פי סערת הרגשות שבה נתון הכותב , אפשר לחשוב שהמדינה כולה הִטתה אוֹזֶן לערוץ הרדיו האיזוטרי הזה והקשיבה לרון קופמן מראיין בגסות את משה פונטי . אלון עידן כה נחרד מהשיחה הבוטה בין השניים עד שהוא מנבא שחורות וקובע בפסקנות , "ענף שלם פשוט קפץ אל התהום , קרא לזה שמיים , ותוך כדי נפילה לקח אִתּוֹ את רוב המאזינים – צופים – קוראים" (אותי הוא לקח) . הפוסט שלו מפנה אצבע מאשימה גם כנגד מנחה התוכנית מר מאיר איינשטיין ששתק במשך דקות ארוכות מתוך בחירה בעת ההתכתשות האלימה בין השניים רון קופמן ומשה פונטי , ובכך אִפְשֵר את התדרדרות התוכנית (על פי אלון עידן) . יש לשער שמדובר במדרוג זניח ברדיו אזורי . מאיר איינשטיין איננו מקור שמגייס רייטינג . מרב המאזינים בארץ מכיילים את מחוגי הרדיו שלהם בכיוון רדיו גלי צה"ל ורדיו "קול ישראל" . 103FM מזדנב הרחק מאחורי שתי רשתות הרדיו הארציות .

ראה "הארץ" מ- יום שישי – 20 בספטמבר 2013. עיתון "הארץ". זהו החלק הראשון של המאמר של מר אלון עידן בטור שלו "בעיני המתבונן", וכותרתו "בין היציע לבין העיתונות". 

ראה "הארץ"מ- יום שישי – 20 בספטמבר 2013. עיתון "הארץ". זהו החלק הראשון של המאמר של מר אלון עידן בטור שלו "בעיני המתבונן", וכותרתו "בין היציע לבין העיתונות". 

אַלוֹן עִידָן הוא כנראה מזוכיסט כרוני שמאזין באוטו שלו בשקיקה לתוכניות נֶפֶל ברדיו , תוכניות רדודות שידועות מראש בקלישותן , והוא כעיתונאי יודע שהן עלובות . הן עלובות מפני שאינן תורמות למאזין מידע חדש . אח"כ שופך האיש את לבו ומתבכיין בפני ציבור קוראיו בעיתון "הארץ" אודות "העונש" שהוטל עליו בטרם סגירת סוויץ' המכונית . מה כל כך קשה לכייל את מחוג הרדיו באוטו על ערוץ המוסיקה – קלאסית של רדיו "קול ישראל" במקום 103FM ? אלון עידן לידיעתך : מאיר איינשטיין איננו נושא את עצמו כאישיות רדיופונית ו/או טלוויזיונית עצמאית . כמו כל השדרנים / מגישים / מנחים גם הוא זקוק לעורך ומפיק צמוד , מעין זָקִיף בעל עין חדה שיפקח על אורחותיו ליד המיקרופון , ינחה אותו , ויפטרל ויניח זכוכית מגדלת על הווייתו ומנהגיו ברדיו כמו בטלוויזיה . מאיר איינשטיין שייך לחבורה שחושבת ומבינה כי ההצדקה לקיום תוכניתם ב- 103FMהיא כמות הרייטינג שהמוּפַע צובר , ולכן הוא מסיק שצורת הריאיון ו/או השיחה הבוטה שמנהל רון קופמן עם אורחיו פועלת לטובתו , ועל כן מקובלת . מאיר איינשטיין איננו אשם הבלבדי . מרבית האשמה מונחת על כתפי ההנהלה המסחרית שלו שכמהה לרייטינג כמותו , מניחה לו מיקרופון פתוח , ומתירה לו לפעול כפי שהוא פועל ברוח התקופה בה נוסחה אגרסיבית , תוקפנית , ובוטה שווה מִדְרוּג , ומִדְרוּג שווה כסף . מאיר איינשטיין אמר לי בימים ההם שעבדנו יחדיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , כהאי לישנא , כי תפקידו כמנחה הוא "להדליק" את השיחה בין אנשים ברדיו ובטלוויזיה כדי להפוך אותה לזירת התגוששות , אחרת המפגש איננו מעניין . הוא מאיר איינשטיין לא דיבר באוזניי אודות איכות רדיופונית וטלוויזיונית , ולא הטיף לערכים ודרך ארץ , וחלוקת כבוד הדדי בין המתמודדים משני צידי המתרס של המיקרופון . הוא דיבר מפורשות על העניין שיש לו להדליק את השיחה . זה היה המוטיב המרכזי שלו . האמת , הוא לא המציא זה . המוטו הזה של בוטות , גסות , צעקנות , וחוסר כבוד לזולת נולד ב- תוכנית "פופ – פוליטיקה" בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה , בעידן של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל והמפיק הוותיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר . דן מרגלית שימש מנחה התוכנית ואנשי הפנל שלו היו יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אמנון דנקנר ז"ל, והרב ישראל אייכלר יִבַּדֵל לחיים ארוכים. יוסף "טומי" לפיד היה המוכשר והחריף מכולם ברמה של כוכב טלוויזיה . חכם, סרקסטי, קטלני, ומהיר מחשבה, דומיננטי מאוד בנוכחות הטלוויזיונית שלו ' וגם אלוף עולם בניסוח בכתב ובע"פ , ומי שהאפיל בקלות על המנחה ואנשי הפנל לצדו . יוסף "טומי" לפיד היה דמות מרתקת יורקת אש ומושכת אש כאחת . רצה הגורל ובאפריל 1993 נסק מוטי קירשנבאום שוּב בשמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית  . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני החליטו יחדיו ובעצה אחת להפקיד בידיו את רשות השידור לתקופה של חמש שנים , 1998 – 1993 . מוטי קירשנבאום ניצל את ההצלחה והפופופלאריות המדהימה של "פופוליטיקה" הצעקנית . כשיוסף "טומי" לפיד רצה להיות לפעמים ג'נטלמן ואדיב בתוכנית התוקפנית והרעשנית והבלתי מכובדת הזאת , מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום לא נתן לו . "אני לו משלם לך 1000 (אלף) דולר בכל תוכנית של "פופוליטיקה" כדי שתהיה נחמד" , סנט מוטי קירשנבאום ביוסף "טומי" לפיד (על פי עדותו האישית של יוסף "טומי" לפיד עצמו כפי שנמסרה לי בפגישות התחקיר בינינו ב- 4 בינואר 2004 במשרדי מפלגת "שינוי" ברוחב החשמונאים 100 בתל אביב) . מוטי קירשנבאום שהיה בעצמו עיתונאי , מפיק , עורך , ובימאי אחד מאבות השידור הציבורי , והבין משהו בעסקי טלוויזיה , ידע על מה הוא מדבר . אם כך מר מאיר איינשטיין ורון קופמן נמצאים בחברה טובה .

רצונות לחוד ומציאות לחוד . בתקופתי כעורך ומפיק ומנווט ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין מעולם לא התלהם , לא הדליק , לא הסית , לא הדיח , ולא התבונן מהצד בהתכתשויות שלא היו . ואם היה מנסה להדליק היה עף מיידית מהמיקרופון והמסך שאינם שלו . התפקיד שלו של מאיר איינשטיין איננו "להדליק" אלא ליצור עניין ומהות באמצעות מידע חדש שהוא מעביר לציבור . גם רון קופמן דיבר באופן מתון והגיוני בשעה שמיניתי אותו להיות פרשן מחליף במשחקי הכדורסל של מכבי ת"א באירופה במקומו של מר אלי סהר . הוא מעולם לא העז להשתלח בשידורי הכדורסל הישירים שלי בהם שימשתי עורך ראשי ומפיק ראשי . זה נכון שהמיקרופון ומסך הטלוויזיה אינם שלי אולם הם גם אינם של רון קופמן ומאיר איינשטיין . אתה יכול לבקר ולהעלות נימוקים שליליים כדי לתמוך בדעה שאתה מעלה בדיון , אך עליך לעשות זאת בצורה תרבותית ומקובלת . תגיד לי מר אלון עידן מי אלו מאיר איינשטיין ורון קופמן שאתה מאפס עליהם את מחוג הרדיו במכוניתך ? בסדר , הם שני עיתונאים וותיקים שבמתכונת הקיימת של 103FM וערוץ 5 בכבלים ממחזרים את עצמם ונשמעים כתקליט שחוק . אין שום חובה להאזין להם מה עוד שיש המון אופציות אחרות . צר לי שרון קופמן שהוא בהחלט אדם נבון בעל יכולות שיפוט והבחנה זקוק לסגנון שיחה בוטה ותוקפני כדי למשוך תשומת לב ועל מנת להוכיח את צדקתו . דווקא מכיוון שהוא איש ידען ובעל תְּבוּנָה יכול רון קופמן להשיג בקלות את מבוקשו גם בדרכים סולידיות . כאמור בהיעדר עורך הוא בוחר בדרך הקלה , בבחינת "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶה" .(ספר שופטים , פרק כ"א , פסוק כ"ה) .

תגיד לי מר אלון עידן , מה אתה מענה את נפשך בהאזנה למאיר איינשטיין ודני דבורין ברדיו 103FM ובצפייה "ביציע העיתונות" . תגיד לי אין לך מה לעשות ? אנוכי מאזין ל- 103FM רק כשעורך המוסיקה המצוין מר יוֹאָב חָנָנִי עולה ל- "אוויר" ומשדר ברצף של טוּב טעם (וללא התערבות קולית מתווכת שלו) בערבי שישי , שבתות , וחגים – מאות ואלפי שירים ישראליים נפלאים . שירים שאפשר להאזין להם שוב ושוב , עוד ועוד , מימי יוסף טרומפלדור ועד זוהר ארגוב . אין שום סיכוי שאטריח את עצמי להאזין למאיר איינשטיין שבהיעדר עורך ויד מכוונת הופך להיות לא רק עיתונאי משעמם אלא גם שַדָּר צעקן (חייב בהקדם אימון והדרכה של מורה לפיתוח קול) . בזמנו העניק "ידיעות אחרונות" ל- מאיר איינשטיין בימה פרטית לכתיבת פוסטים והבעת התרשמות אישית . מצאתי בו כותב צפוי , מונוטוני , נדוש , ושגרתי . מושך בעֵט שמציג את עצמו בפני קוראיו כמשהו פרוזאי, אפרורי, ומַשְמִים . אי אפשר להשוות את היעדר כישרונו של מאיר איינשטיין (כ- כותב) עם מיומנות המקלדת ש- רָמִי רוֹטְהוֹלְץ (סוף השבוע) ו/או עָמִיר פֶּלֶג (ידיעות אחרונות) מטופפים עליה באצבעותיהם . אני התוודעתי והכרתי לפני 23 (עשרים ושלוש) שנים מאיר איינשטיין אחר לגמרי ושונה לחלוטין .

תגיד לי מר אלון עידן מדוע אינך משליך קיבינימט את הדברים הטפלים ומשאיר אותם בצד הדרך כדי להתרכז ביצירות הטלוויזיה הנפלאות שמפיק עבורנו מעת לעת ערוץ 5 בכבלים . תשמע , ראיתי את השער השלישי של כריסטיאנו רונאלדו נגד גאלאטאסאריי בדקה ה- 90 (הבקיע והציב את התוצאה על 6 : 1) , לא תאמין , בתום השידור הישיר הקרנתי אותו לעצמי 268 (מאתיים שישים ושמונה) פעמים ועוד ידי נטויה . עבורי הוא מודל של כדורגלן – חלוץ מושלם . מה ש- וולפגאנג אמדאוס מוצרט מהווה כנראה למעריציו המוסיקאליים.  גבר יפה תואר שמתנשא לקומה של 1.88 מ' , ניחן בקואורדינציה פנטסטית , בעל הטעיות וסִבְסוּב רגליים מושלם מעל הכדור , יכולת ועוצמה אדירה בבעיטות שלו לשער בשתי רגליו , אצן שמהירותו שווה ל- 10.5 שניות ל- 100 מ' , נתרן שקופץ ומרים כמעט מהמקום את מרכז הכובד שלו כ- 80 (שמונים) סנטימטר מעל הקרקע כדי לנגוח בכדור . בקיצור Born for Television . הוא שחקן גבוה במונחי כדורגל ואף על פי כן ניחן בתיאום קליל ומדויק וגם יעיל של תנועותיו שהופכות את הביצועים שלו למלאכת מחשבת . הוא מרשים אותי . אלון עידן ומה תאמר על הטלוויזיה הטורקית שהתאימה זה מכבר את רמת הסיקור שלה לרמת ה- Champions League, ואין זה מובן מאליו . זה לא היה תמיד ככה . אינני מתפעל רק מכמות ההילוכים החוזרים של ה- Highlights מזוויות התבוננות שונות שהטלוויזיה הטורקית מזריקה לאוויר . אני מתפעל מהמצלמות העליונות המובילות שמצלמות יפה ויעיל ב- Long shot וגם ב- Medium long shot , מחזיקות Frame יציב שנוח לצפייה . הן אינן פתוחות מידי ו/או סגורות מידי . הטלוויזיה הטורקית שכיסתה את המשחק גאלאטאסאריי – ריאל מדריד 1 : 6 העניקה לנו יושבי הכורסא יתרון ברור על שוכני היציעים באצטדיון .

תגיד לי עידן אלון , ואת המשחק ברצלונה – אייאקס 4 : 0 ראית בערוץ 5 בכבלים ? התפאורה בלבדה בטרם בעיטת הפתיחה מרנינה נפש . הארכיטקטורה של "NOU CAMP" מעוררת השתאות והערצה . ביקרתי בברצלונה עשרות פעמים . גם באצטדיון הכדורגל "NOU CAMP" ומתקני הספורט סביבו לרבות המוזיאון הארכיוני האור – קולי המדהים של מועדון הכדורגל ברצלונה . "נואו קאמפ" הוא כמו אתר תיירות שממוקם חמש – שבע דקות הליכה ממלון "Princesa Sofia Gran Hotel" המהודר והסמוך (התגוררתי שם שלוש פעמים בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה בעת פגישות מנהלי חטיבות הספורט של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU , שהתקיימו ב- ברצלונה) . האם צפית כמוני ביצירת המופת שקוראים לה ליונל מסי ? האם צפית בבעיטה החופשית המסובבת והמחושבת והסופר מיומנת שלו בדקה ה- 22 שהעניקה יתרון 1 : 0 לברצלונה ? אנוכי מת לראיין אותו את ליונל מסי ולשאול אותו אם הוא מודע לכך שב- ביצועו היעיל והמיטבי ברגל שמאל הוא מגשים הלכה למעשה את כל העקרונות האווירודינאמיים הפועלים על הכדור ובכך הופך אותו ל- קטלני . שחקן נמוך (1.68 מ') שמסת גופו חצי מזאת של כריסטיאנו רונאלדו ובכל זאת מנפק עוצמה ומאיץ את הכדור למהירות של כ- 75 (שבעים וחמישה) קמ"ש . שוב הוכח כי הצבת חומה רשלנית ופרוצה לכל עבר וכזאת שמסתירה לשוער את שדה הראייה שלו , היא מזיקה יותר משהיא מועילה . ליונל מסי שבר אצלי את השיא של כריסטיאנו רונאלדו . ראיתי את הבעיטה החופשית המסובבת המדויקת שלו מעשה רגליו של מתמטיקאי בלילה ההוא , 315 (שלוש מאות וחמש עשרה) פעמים עד ארבע לפנות בוקר . חיזיון כדורגל שאין כמותו שבעבורי הוא כמו סם .

ברור שכריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי עושים אותי לאיש מאושר יותר בחיי . זה הרבה יותר מחוויית טלוויזיה . מדובר באומנות . מדובר בריקוד . מדובר בווירטואוזיות . מדובר בגאונות . מדובר באסתטיקה . מדובר ביפי התנועה ושלמות הקואורדינציה . מדובר ביעילות ביצועית . מדובר בהנדסה ספורטיבית שמטרתה להכריע ולהביס את היריב . מדובר בשיא נְבוֹנוּת האדם בתחום הזה שנקרא מִתְּוֶוה מחשבת הכדורגל . אלון עידן בוא נתנחם בשני אלוהי הכדורגל שלנו שמצלמות הטלוויזיה מקדשות את דמותם על המסך . לכבודם של כריסטיאנו רונאלדו ו- ליונל מסי ולכבודי וגם לכבודך אני מניח עכשיו בעת כתיבת הפוסט הזה את "אגם הברבורים" של פיוטר צ'ייקובסקי על הדיסק ולוחץ Play .

תגיד לי עידן אלון אין לך מה לעשות בחיים חוץ מלבזבז את זמנך ולהקשיב למאיר איינשטיין , דני דבורין (מגוחך במיוחד . תבע אותי משפטית בגין הוצאת דיבה כביכול מפני שכתבתי בזמנו בפוסט ביקורת טלוויזיה עבור "ישראל היום" שהוא איננו יודע לשדר א"ק . הוא שידר את אליפות העולם ה- 10 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי ב- 2005 . זאת הייתה כמובן הפעם הראשונה וגם האחרונה שהוא עסק בתחום שידור שגדול עליו (ולא רק עליו) בכמה מידות טובות . זהו סיפור ששווה התייחסות מפורטת בפוסט נפרד בעתיד הקרוב) , ושלמה שרף ? אדם כמוך שגוזר על עצמו תענית נפשית מהסוג הזה ביודעין וסגפנות מרצון של האזנה למאיר איינשטיין ודני דבורין , אַל לו להתבכיין בתומם כמה קשים חייו . רק האילוסטרציה הדמיונית הזאת שבה מאיר איינשטיין חובר לדני דבורין ו/או לשלמה שרף דוחקת בי ללחוץ off על השלט . אנשים ספורים , ממש מתי מעט יש להם באמת משהו מעניין לומר למיקרופון . האחרים משעממים . יחד עם זאת מה אתה כל כך נסער ונרגש ? אפשר לחשוב שמאיר איינשטיין ורון קופמן הם שהמציאו את פטנט הבוטות וההתלהמות ברדיו ובטלוויזיה כדי לייצר רייטינג . נבואת הזעם שלך כי "ענף שלם פשוט קפץ אל התהום , קרא לזה שמים , ותוך כדי נפילה לקח אתו את רוב המאזינים – צופים – קוראים" – לחלוטין איננה מדויקת . היא אולי משאלת לֵב מוסרית אך משוללת כל בסיס . מחק אותה . אלון עידן זה בסדר גמור שאתה עומד על המשמר אך אל תיקח יותר מידי ללב . תהיה גאה בפועלך . אתה רואה שאנוכי ולפי דעתי גם רבים אחרים שומרים לך ולעיתון "הָאָרֶץ" אמונים .

2. ידיעה סנסציונית של מר נתי טוקר ב- "TheMarker" יום שישי – 20 בספטמבר 2013 מדווחת : מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת משתכר משכורת שנתית בת 6.000000 (שישה מיליון) שקל.

ראה "דה מארקר" מ- יום שישי – 20 בספטמבר 2013 . הכתב הכלכלי של "TheMarker" מר נתי טוקר מגלה כי מר רפי גינת מנכ"ל ערוץ 10 מרוט רייטינג שאיננו נושא את עצמו משום היבט , וודאי לא מזווית ראייה כלכלית , משתכר 6.000000 (שישה מיליון) שקל בשנה . רגע , למה רק 6.000000 שקל…? למה לא כפול…? למה לא משולש…? עכשיו ברור מדוע גורלו של ערוץ 10 נחרץ לשבט זה מכבר . אין שום סיבה שמנכ"ל של ערוץ טלוויזיה שאיננו נושא את עצמו ונזקק מידי כמה חודשים לטובות קיומיות ממדינת ישראל ישתכר שכר כה מפליג וכה מופרך שאיננו מציאותי. תמוה ומביך. 

3. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 3). כל הזכויות שמורות.

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

ב- 14 במארס 1992 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר ז"ל (ליכוד) ושר החינוך זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל (מפד"ל) האיש הממונה על רשות השידור את עו"ד מִיכָה יִנוֹן ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של אהרון הראל מוותיקי מפלגת רפ"י . זאת הייתה הפעם השנייה בקריירה הציבורית שלוֹ העשירה שלו בה מונה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . בתפקיד הזה חפץ ב- 1992 גם אוּרִי פַּלַח אף הוא חבר המפד"ל ששימש חבר הוועד המנהל של הרשות אך ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר רצה במִיכָה יִנוֹן . השַר זְבוּלוּן הָמִר הפך מומחה למינוי מנכ"לים ויו"רים ברשות השידור עוד מהימים ההם כששימש שר החינוך בממשלת מנחם בגין ומי שמינה ב- 1 באפריל 1979 את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור . זבולון המר הכיר היטב את עו"ד מִיכָה יִנוֹן הצעיר ממנו בשש שנים . הוא הדריך אותו בתנועת הנוער "בני עקיבא" של הציונות הדתית . זבולון הָמֵר סמך על מיכה יִנוֹן כבר מבראשית לאחר שמינה אותו לחבר מליאת רשות השידור ב- 1979 אך לאחר ששמואל שניצר (היה עורך "מעריב") התפטר מחברותו בוועד המנהל הקפיץ אותו זבולון המר לתפקיד הציבורי במקום שמואל שניצר . ב- 1984 מינה השַר זבולון המר את מִיכָה יִנוֹן לראשונה לתפקיד הרם יו"ר הוועד המנהל של הרשות השידור לצדו של מנכ"ל הרשות אורי פורת . הצלחתו של עו"ד מיכה ינון בתפקידו כמפקח העליון של השידור הציבורי הייתה בלתי מעורערת . הוא איש חכם , הגון (מאוד) , בעל ידע עצום בתחומים שונים , עניו וצנוע , ונעים הליכות שידע להתפשר (מבלי לוותר על עקרונותיו) . מיכה ינון הוא איש יקר שהייתה לי הזכות להיות מקורב אליו ולשהות מעת לעת במחיצתו . מר מיכה ינון קנה לוֹ הערכה , מוניטין , וידידים רבים ברשות השידור . אני הערכתי אותו עד למאוד . התפעלתי מקור הרוח שלו ושיקול הדעת הנבון והמפותח שלו בתחומים שונים . בתפקידו כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הוא היה מנהיג שידור . אי אפשר לומר זאת על כל היו"רים האחרים של רשות השידור . היום כשאני נושק אוֹ טוֹ טוֹ ל- 80 אני יודע שהייתי רוצה שמר מִיכָה יִנוֹן (ושכמותו) ינהל פרויקטים לאומיים רציניים נוספים . מיכה ינון הצליח מאוד בתפקידו הציבורי כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . שיתוף הפעולה המקצועי בינו כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לבין מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בשנים ההן של 1995 – 1993 היה הרמוני , פורה , ומשגשג . הייתי רוצה שהמדינאים שניצבים במשרות מפתח ובראש מדינת ישראל יהיו מחוננים באותן התכונות שמִיכָה יִנוֹן חונן בהן . אין בטקסט הזה לא יומרה ולא הפרזה . זאת האמת .

ynon 1

טקסט תמונה :  מארס 1992 . עו"ד מר מיכה ינון איש המפד"ל (משמאל) מתמנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של אהרון הראל (מימין) . בתווך שר החינוך והתרבות זבולון המר האיש שמינה את מיכה ינון בעל אישיות מרשימה ושקולה לתפקיד הרם . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ynon 2

טקסט תמונה : 1984 . ראש הממשלה יצחק שמיר ושר החינוך זבולון המר ממנים את עו"ד מר מיכה ינון בן 42 (משמאל) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ואת אורי פורת בן 49 (מימין) למנכ"ל רשות השידור . (התמונה באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 23 ביוני 1992 ניצחה מפלגת המערך את הליכוד בבחירות לכנסת ה- 13 ויִצְחָק רַבִּין בן ה- 70 התמנה בפעם השנייה בחייו לראש הממשלה והפעם הזאת נטל לעצמו גם את תיק הביטחון כקודמיו דוד בן גוריון ולוי אשכול . כדי לייצב את שלטונו צרף יצחק רבין לקואליציה את מפלגת מר"צ בראשות גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי (וגם את מפלגת ש"ס) . יִצְחָק רָבִּין העניק לשוּלָמִית אַלוֹנִי את תיק החינוך והתרבות ואת האחריות המיניסטריאלית לביצוע חוק רשות השידור . גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי החליטה להיפטר מייד ממנכ"ל רשות השידור הנוכחי אַרְיה מֶקֶל פרי מינויו של ראש הממשלה הקודם יִצְחָק שָמִיר (למרות שנותרה לוֹ עדיין שנה שלמה להשלמת תפקידו) והודיעה לראש הממשלה החדש יצחק רבין כי היא מבקשת למנות במקומו את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . גב' שולמית אלוני התעקשה דווקא על האיש שנושא את השם מוטי קירשנבאום . היא העריכה אותו . אַרְיֵה מֶקֶל הודיע לשולמית אלוני כי ממש אין לו בעיה לפנוֹת את כֵּס המנכ"ל אך התנה זאת בעסקה שעם עזיבתו את רשות השידור ושובו למשרד החוץ (מכורתו , מקום עבודתו הקבוע ממנו הושאל לרשות השידור) יתמנה מייד לקונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב לתקופה שתכלול בתוכה את אולימפיאדת אטלנטה 1996 . הוא ממילא לא לקח את עצמו ותפקידו כמנכ"ל רשות השידור ברצינות תהומית . אף על פי כן היה איש אהוב על יועציו ועוזריו הקרובים שרחשו לו כבוד רב . בעיקר בגלל חוש ההומור שלו ולשונו הסַרְקָסְטִית . הוא ידע להתנסח היטב בכתב ובע"פ ולקח את החיים בקלות . לפחות זה כך נראה לי כמתבונן מהצד . הוא ראה במינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מעין שלב בסולם בעת הטיפוס לעבר הפסגה ולא חשוב איזה פסגה . הוא לא היה קשור קשר נפשי לרשות השידור כמו מחליפו מוטי קירשנבאום . לאַרְיֵה מֶקֶל לא הייתה כל בעיה להתנתק מרשות תמורת ג'וב מתאים אחר . מעבר לכך בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה איש זהיר ביותר מההיבט הפוליטי ולעולם לא שכח מי מינה אותו לתפקיד הרָם . הוא היה נאמן ב- % 100 לשולחו ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר . בתוקף תפקידי ופעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו לנו הרבה מאוד שיחות משותפות . אנוכי מדגיש את המילה הרבה . הוא אהב והעריך אותי ונתן לי לדעת זאת לא פעם ולא פעמיים . הוא לא הסתיר ממני כי הוא חש מחויבות יתר לממנה שלו ראש הממשלה יצחק שמיר הרבה יותר מאשר לרשות השידור עליה הופקד, וכך הוא גם פועל. בשנים 1991 ו- 1992 בעת הריב הגדול בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל אודות עסקת רכישת זכויות השידורים של ה- NBA , שאלתי אותו כמה פעמים , "אריה תגיד לי למה אתה לא מפטר את מנהל הטלוויזיה הכושל יוסף בר-אל ? תראה באפריל 1989 קיבלת מידיו של מנכ"ל רשות השידור הקודם אורי פורת ז"ל ערוץ טלוויזיה ציבורי סביר שניהל אותו מר חיים יבין . בנובמבר 1989 החליף אותו בהצלחה לא מבוטלת מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל . ביולי 1990 הדחת את נסים משעל ומינית את יוסף בר-אל לתפקיד הרם , ובכן מה הרווחת ומה קיבלת ? איזה מין רשת טלוויזיה ציבורית עלובה יש לך עכשיו ? מה אתה צריך את יוסף בר-אל כמנהל טלוויזיה ? הרי הארץ מלאה באנשים מוכשרים שיכולים לעשות זאת פי 1000 (אלף) טוב יותר ממנו" . אריה מקל הקשיב וחייך . הוא אפילו לא המתין שנייה אחת והשיב לי, "את דעתי על יוסף בר-אל אתה יודע היטב, אולם אינני מתאבד. אני אומנם מנכ"ל רשות השידור ואולם יחד עם זאת איש פוליטי. אני יודע ואינני שוכח מי שלח אותי ומי מינה אותי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . אינני מתכוון להפר את האמון שראש הממשלה יצחק שמיר נותן בי , ולהעיף את יוסף בר-אל . להילחם בו מקצועית – כן בדרכי שלי . לפטר – לא" .

המאבק הפרוע ההוא ב- 1991 ו- 1992 בין שני נושאי המשרות הבכירות ברשות השידור המנכ"ל אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הרחיק לכת . במקרה ו/או לא במקרה הוא נגע במידה רבה למאבק אישי שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , וכמי שחתר בהתמדה בעת ההיא להשגת זכויות השידורים של ליגת הכדורסל הטובה בעולם , ה- NBA . המחלוקת והלחימה ההיא בין אריה מקל ליוסף בר-אל היא בלתי נשכחת עבורי . היא גם ממוסמכת . ועוד איך ממוסמכת . בסתיו של חודש אוקטובר 1991 רכשתי את זכויות השידורים של ה- NBA בעזרתו של המשווק הראשי של ה- NBA האמריקני מר סנדי בראון (Mr. Sandy Brown) . סנדי בראון טס במיוחד מניו יורק לישראל כדי להיפגש עמי (וגם עם אישים נוספים מערוץ 2 הניסיוני ואנשי ערוץ 5 בכבלים) בניסיון להחדיר את ה- NBA לארץ . מפני שבין המנכ"ל למנהל הטלוויזיה שררו יחסים לא טובים (אנוכי פירשתי זאת כיחסי איבה בין השניים) סידרתי לו לסנדי בראון שתי פגישות בנפרד , עם אריה מקל בצהריים ללא השתתפות יוסף בר-אל , ועם יוסף בר-אל בערב ללא נוכחות אריה מקל . הקדמתי את יריביי , וסנדי בראון ואנוכי חתמנו בראשי תיבות על הסכם שידורים בלעדי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הנהלת ה- NBA. המו"מ עם סנדי בראון נסב יותר על חשיבות זמן חשיפה ל- NBA בשידור הציבורי מאשר העלות הכספית. סנדי בראון לא ציפה לעשות כאן כסף גדול . הבהרתי לו גם שאנוכי מייצג רשת טלוויזיה ציבורית קטנה ולא מסחרית . את ההון העיקרי הפיקה הנהלת ה- NBA בראשות ה- Commissioner מר דיוויד סטרן (David Stern) לאחר שחתמה חוזה ארוך טווח בן ארבע שנים 1994 – 1990 עם מר דיק אברסול (Dick Ebersol) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC תמורת 600000000 (שש מאות מיליון) דולר . ההסכם נחשב להצלחה מסחררת של דיוויד סטרן משום שבחוזה הארבע שנתי הקודם של 1990 – 1986 , שילמה CBS סכום של 200000000 (מאתיים מיליון) דולר בלבד . דיוויד סטרן שילש את הערך והמחיר. יוסף בר-אל האיץ בי לחתום עם סנדי בראון. "אתה תחתום ואח"כ נמצא דרך לחשוף את סחורת השידור הזאת של ה- NBA" , אמר . הוא באמת סגד ל- NBA כמוני .

אַרְיֵה מֶקֶל כל כך עלץ למשמע הבשורה עד שהחליט להעתיק את הפגישה עם סנדי בראון ועמי מהלשכה שלו כדי לארח את סֶנְדִי בְּרָאוּן משווק ה- NBA במסעדת היוקרה של משכנות שאננים . לקחתי את סֶנְדִי בְּרָאוּן במכוניתי והזמנתי לחגיגת החתימה גם את שני עובדיי המפיק אמנון ברקאי והעורך אורי לוי . אריה מקל ידע לארח וידע גם לנאום . חתמנו על החוזה והרמנו כוסות יין לחיים . בתום ארוחת הצהריים נסעתי עם סנדי בראון לכותל המערבי . שנינו הטמנו פתקים בקיר הדומם ושבנו למשרד שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . דקות אחדות לאחר שובנו למשרד ובטרם הירידה מהקומה החמישית לקומה השלישית שם שכן משרדו של מנהל הטלוויזיה , השיגני טלפון מלשכת מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . על הקו הייתה מנהלת לשכתו הנאמנה גב' אִילָנָה זָנְגֳילְבָּאף : "יואש שלום , מה שלומך ? יוסף בר-אל רוצה לדבר אתך" , סחה לי בקולה השקט והעבירה את השפופרת לבוס שלה . "יואש אלרואי אכלת עם אריה מקל ארוחת צהריים ?" , שאל אותי בנימה רצינית וחשדנית . השבתי לו מייד בשמחה כהאי לישנא : "לא רק אכלתי ארוחת צהריים עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל אלא חתמנו עם סנדי בראון על חוזה ה- NBA בתנאים כספיים מפליגים . יש לך את ה- NBA" שאגתי לשפופרת והוספתי , "לא לערוץ 2 הניסיוני ולא לערוץ 5 בכבלים . יוסף בר-אל ה- NBA הוא שלנו" . יוסף בר-אל מֵת על ה- NBA כמוני אבל אַרְיֵה מֶקֶל היה עבורו כסמרטוט אדום כפי שהעיד בפניי לא פעם ולא פעמיים . הייתה פאוזה קצרה על הקו ואז אמר מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל את דברו בנון שלנטיות : "תראה יואש אלרואי , אכלת ארוחת צהריים עם אריה מקל , אז תדע לך שאין לך NBA . אתה יכול לחתום כמה שאתה רוצה . אין לך NBA . ה- NBA לא ישודר בטלוויזיה שאני מנהל אותה . וחוץ מזה אל תרד לפגישה עמי בלשכתי . אני לא רוצה לראות אותך ולא רוצה לראות את סנדי בראון שלך" , וטרק את הטלפון . קפאתי על עומדי והצבע שלי היה כשל קיר לָבָן . בעיקר היה לי לא נעים מהאורח שלי סנדי בראון שטס במיוחד ארצה גם להיפגש עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . הייתי נבוך מאוד והתנצלתי מעמקי לבי בפני סנדי בראון , אולם דווקא הוא התעשת ראשון  ואמר לי בחיוך : "מר יואש אלרואי אל תיקח זאת ללב…ראיתי כבר דברים קשים יותר בתעשיית הטלוויזיה האמביציוזית…והתכסחויות מטופשות במסווה של יוקרה בין מנהלי רשתות טלוויזיה" . המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל נותר אדיש ופלט לעברי , "אם יוסף בר-אל לא רוצה NBA אז שלא יהיה NBA . לי זה לא מזיז" , ונפנה לדרכו . באוקטובר  1992 נקרתה לי הזדמנות נוספת לרכוש את זכויות השידורים של ה- NBA . הפעם הפרטנר שלי מהצד האמריקני היה אֶד דֶסֶר (Ed Desser) . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל צעד שלוב זרוע עמי . הוא באמת העריץ את ליגת ה- NBA ושמח להיות שותף ולערוך את עסקת השידורים . ערב חתימת ההסכם עם אֵד דֶסֶר התערב מנכ"ל רשות השידור אריה מקל והודיע לי מפורשות , "אתה יכול לחתום עם יוסף בר-אל על על ה- NBA כמה שאתה רוצה , אבל אין לכם NBA . אין לכם חצי NBA . יואש אלרואי ההחלטה שלי איננה נגדך . היא נגד יוסף בר-אל" . התברר כי אריה מקל איננו אדיש וישנוני כלל ועיקר . ולא רק זאת . הוא נוֹטֵר וגם נוֹקֵם . יוסף בר- אל שיחק את תפקיד ה- Bad Guy בסצנה הראשונה . אַרְיֵה מֶקֶל שיחק את תפקיד "הברנש הרָע" בסצנה השנייה . על גבי ועל גבם של הצופים משלמי האגרה . כך התנהלה רשות השידור לפני 21 (עשרים ואחת) שנים . אחד הפוסטים העתידיים יתייחס למחלוקת ה- NBA החמורה ההיא שאירעה בין מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל לבין יריבו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורי יוֹסֵף בַּר-אֵל . במובנים רבים הייתה רשות השידור ועמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – פיקציה . בחלוף כמה חודשים , באפריל 1993 , נסק בשמי רשות השידור מנכ"ל חדש בשם מוטי קירשנבאום . ובעקבותיו מנהל טלוויזיה חדש בשם יאיר שטרן . 

ynon 3

טקסט תמונה : 18 באפריל 1993. אנשי הנהלת רשות השידור נפרדים ממנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל המפנה את כיסאו למנכ"ל רשות השידור הבא מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . אנשי הנהלת רשות השידור אהבו את אריה מקל ורחשו לו הערכה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף ביניא , היועץ המשפטי הוותיק עו"ד נתן כהן ז"ל , משה ברזובסקי מנהל הרכש של רשות השידור ומי ששימש לפנים כמנהל שירותי ההנדסה ברדיו "קול ישראל") , סמנכ"ל כוח אדם עמרם עמר , מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , סמנכ"ל ציוד יאיר אלוני , מנהל אגף הגבייה אבי כץ , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . (התמונה באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי צידדה במועמדותו הבלעדית של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אך ראש הממשלה ושר הביטחון התנגד בטענה ש- שמוטי קירשנבאום מצטייר בעיניו כראש המאפיה השמאלנית בתקשורת במדינת ישראל (על פי עדותו של עו"ד מר מיכה ינון מי שכיהן פעמיים בתפקיד הרם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור) , והוא כראש הממשלה איננו מתכוון להפקיד את הרשות בידיו של קירשנבאום . מנהל לשכתו של ראש הממשלה איתן הבר הציע ליצחק רבין לזַמֵן אליו את מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ובעל שם של איש ציבור הגון וישר כדי להתייעץ עִמוֹ בבחירת המנכ"ל הבא של הרשות . איתן הבר הכיר את מיכה ינון עוד מהימים ששניהם למדו בביה"ס "בילו" בשדרות רוטשילד . מיכה ינון היה דמות מקובלת עליו ומכיוון שאין תחליף לקשרים האישיים המניעים את התנהגותו של העולם הוזמן מיכה ינון לפגישה עם יצחק רבין בלשכתו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב . מכאן רשות הדיבור נתונה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לשעבר עו"ד מיכה ינון .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לשעבר מיכה ינון זוכר בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו כלהלן : "שימשתי יו"ר הוועד המנהל של הרשות כשלושה חודשים בלבד כשלפתע השלטון שמינה אותי הפסיד בבחירות לכנסת ביוני 1992 וקם ראש ממשלה חדש , יצחק רבין . בראשית מארס 1993 הזמין אותי איתן הָבֵּר מנהל לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לפגישה בלשכה שלו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב . יצחק רבין ביקש להתייעץ עמי בעניין בחירת מנכ"ל חדש לרשות השידור במקומו של אריה מקל שהסכים לפנות את כיסאו תמורת מינויו לתפקיד קונסול ישראל באטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב) לתקופה של שלוש שנים לפחות עד לאחר תום אולימפיאדת אטלנטה 1996 . יצחק רבין סמך בעיניים עצומות על איתן הבר מנהל הלשכה שלו שהכיר אותי היטב . איתן הבר ואני למדנו יחדיו בביה"ס "בילו" בשדרות רוטשילד . הקשר בינינו נשמר איך שהוא כל השנים גם בגלל ידידים משותפים . איתן הבר הציע ליצחק רבין להתייעץ עמי בטרם הבחירה במנכ"ל הבא של רשות השידור וראש הממשלה קיבל את הצעתו . ראש הממשלה יצחק רבין אמר לי כי שולמית אלוני לוחצת עליו למנות לתפקיד את מוטי קירשנבאום אך הוא אינו רוצה שראש ה- "מאפיה" השמאלנית בישראל יהיה מנכ"ל רשות השידור . זה היה הביטוי . יצחק רבין לא רצה את מוטי קירשנבאום ואז העלה בפני שמות של מועמדים אחרים . איתן הבר הרים טלפון למועמד הבא של רבין דן שילון והציע לו לשמש מנכ"ל רשות השידור . דן שילון השיב שאיננו מעוניין וסירב בנימוק שהוא עסוק בהכנת המכרז של הזכיינית "רשת" לקראת הקמתו המתוכננת של ערוץ 2 המסחרי בנובמבר 1993" .

ynon 4

טקסט תמונה :  יוחנן צנגן איש רשות השידור בשנים 1991 – 1975 . שימש סמנכ"ל כספים בהצלחה רבה מ- 1982 עד 1991 וזכה לשבחים רבים משלושה מנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , אורי פורת , ואריה מקל . ב- 1991 הזמין אותו דן שילון לכהן לצדו כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" בדרך למכרז על ההשתתפות בערוץ 2 המסחרי . יוחנן צנגן נענה לפנייה ועזב את רשות השידור. השפעתו על התפתחות שידורי הטלוויזיה הציבורית היא דרמטית ודמותו היא בלתי נשכחת עבורי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לשעבר עו"ד מיכה ינון ממשיך את עדותו : "יצחק רבין לא התייאש. הוא נפנה מדָן שִילוֹן והחליט להטיל את יהבו אל ארנון צוקרמן . איתן הבר ניסה להשיג את צוקרמן אך התברר שהוא נמצא בשנת שבתון בניו יורק . "אז מה תשיגו לי אותו בניו יורק", פקד ראש הממשלה . איתן הבר חייג לארה"ב אך ארנון צוקרמן שהיה כבר פרופסור ארנון צוקרמן סירב להצעה בנימוק שהוא שייך עכשיו לאקדמיה. בנקודה הזאת התערבתי והצעתי ליצחק רבין למנות את יוחנן צנגן למנכ"ל רשות השידור. יצחק רבין היה מופתע לגמרי ושאל, "מי זה יוֹחָנָן צַנְגֵן אני לא מכיר אותו". סיפרתי לו שיוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים ברשות השידור בשנים 1991 – 1982 שבינתיים חבר אל דן שילון כמנכ"ל משותף ב- "רשת", והוספתי שהוא איש רציני, כלכלן, ועתיר הישגים ברשות השידור, אבל יצחק רבין התעקש ואמר שהוא לא ממנה לתפקיד הרָם הזה אדם שאיננו מכיר . איתן הבר שלף לו עוד שם , "עמרם מצנע" , אבל רבין צחק ואמר , "איתן בחייך עזוב , עמרם מצנע רוצה להיות ראש ממשלה ולא מנכ"ל רשות השידור"  בנקודה הזאת הסתיימה הפגישה עם ראש הממשלה במשרד הביטחון ועם עוזרו איתן הבר. שבתי לירושלים לעסוק בענייני רשות השידור . כעבור שבועיים קיבלתי שוב הזמנה מיצחק רבין לסור ללשכתו. יצחק רבין אמר לי שהוא איננו עומד עוד בלחצים שמפעילה עליו שרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי והוא ממנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את ראש המאפיה השמאלנית מוטי קירשנבאום . במילים האלה . ראש הממשלה ידע היטב את השיוך הפוליטי שלי (נציג המפד"ל) ואת הידידות האישית שלי עם זבולון המר ולכן אמר לי, "זהו זה מיכה תצטרך להסתדר אתו עם מוטי קירשנבאום". כעבור כמה ימים זימנה אותי שרת החינוך גב' שולמית אלוני ללשכתה בבניין 'הדר- דפנה' בתל אביב. מוטי קירשנבאום כבר היה שם ושוחח עמה . לחצנו כולנו ידיים ושולמית אלוני הודיעה לי, "מיכה ינון החלטתי למנות את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל שמפנה את כיסאו ברצון ויתמנה לקונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב. 'מיכה ומוטי אתם שני אנשים רציניים, מבוגרים ונבונים, ואני סמוכה ובטוחה שתלמדו להסתדר אחד עם השני' ".

ynon 5

טקסט תמונה :  אפריל 1993 . מהפך פוליטי ברשות השידור . מוטי קירשנבאום (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני (מימין) במקומו של אריה מקל נציגו הישן של ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר . באמצע , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ynon 6

טקסט תמונה :  אביב 1993 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון (מימין) נפרד ממנכ"ל רשות השידור אריה מקל המפנה את כיסאו לטובת מוטי קירשנבאום. (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי) .

ב- 18 באפריל 1993 זה קרה . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י שרת החינוך גב' שולמית אלוני ובתמיכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שנבעה מחוסר ברירה . הדבר הראשון שעשה המנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום היה להיפטר ממנהל הטלוויזיה היָשָן יוסף בר-אל . גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 זוכרת בשיחות התחקיר עמי , כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 ביקשתי ממנו לפטר מייד את יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , לפני תום כהונתו . נותרו לבר- אל כמה חודשים בלבד עד לסיום הקדנציה שלו , אך לא רציתי להמתין בשום אופן לסיום הקדנציה בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . מוטי קירשנבאום הוא רחמן יותר ממני ודחה את ההדחה בחודשיים אולי שלושה עד שיוסף בר-אל יסיים את תפקידו על פי כתב המינוי שלו" . במקומו של יוסף בר-אל המודח התמנה לתפקיד יאיר שטרן . זה היה ביולי 1993 .

שאלתי את גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי כיצד ידעה מראש בטרם המינוי שאומנם מוטי קירשנבאום יהווה הצלחה ניהולית . שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני השיבה כהאי לישנא : "כשמוטי קירשנבאום ערך והפיק את התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" הוא היה צריך להפעיל , לשלוט , ולהוביל קבוצת אנשים גדולה בדרך להצלחה . הוא היה עיתונאי ובעל כושר ארגוני , וזה היה הנימוק לבחירתו למנכ"ל רשות השידור והצבתו שם ללא תנאי ובמהירות במקומו של אריה מקל" . מוטי קירשנבאום פעל לחולל שינויים מידיים בתחומים שונים בטלוויזיה . כמנהל תוכניות בטלוויזיה בעשור ה- 70 מצא עניין בשיפור התוכנית "פופוליטיקה" . מוטי קירשנבאום החליט להמשיך ולשכוֹר ללא היסוס את שירותיו של יוסף "טומי" לפיד ולהעניק לו תפקיד מרכזי כמשתתף קבוע ופעיל בפַּנֶל התגוּבוֹת של התוכנית הצעקנית , "פּוֹפּוֹלִיטִיקָה" . מנחה "פופוליטיקה" היה השַדָּר דן מרגלית והעורך והמפיק שלה שימש אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר הוותיק .

goldfinger 1

טקסט  תמונה : מאי  1975 . הרחבה הדרומית של אצטדיון  הכדורגל "בלומפילד" ביפו . המפיק הרב גוני אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מתכופף מימין במשקפי שמש) מסייע למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (משמאל) במשחקי כינוס הפועל ב- 1975 . הוא היה מפיק בעל ניסיון רב בכל תחומי התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות שידורי הספורט . אהרון גולדפינגר היה מאוחר יותר העורך והמפיק של שתי של שתי תוכניות הבידור היוקרתיות בערבי שישי בשנות ה- 80 , "שעה טובה"  ו- סיבה למסיבה" בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . ניצב על הפלטה הצרה של המנוף הצלם בנעלי ספורט עמוס בן שחר . קיצוני משמאל נראה (חתוך) המפקח הטכני מוריס ברוך . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

goldfinger 2טקסט  תמונה : קיץ  1969 . אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר מגדולי המפיקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים בראשית הקריירה העשירה שלו בטלוויזיה הישראלית . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

להכרזתו של מוטי קירשנבאום מהימים ההם ב- 1983 כי , "טומי לפיד פרק את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – אך לא ידע להרכיבה מחדש" , לא היה כל זכר . יתירה מזאת . בהיותו מנכ"ל רשות השידור שילם מוטי קירשנבאום ליוסף "טומי" לפיד 1000 (אֶלֶף) דולר דמי השתתפות בכל תוכנית אקטואליה של "פופ – פוליטיקה" כדי שיפתח את הפה שלו . יוסף "טומי" לפיד ז"ל הצטייר בתחילה כאישיות ליבראלית ושוחרת תרבות בתוכנית המריבה הצעקנית "פּוֹפּוֹליטיקה" . בשל מראהו המגוּשם נראה כמו דוֹד טוב מהונגריה שחונן בנימוסים ודרך ארץ של אירופה הישנה ואשר נקלע בטעות לאולפן השידור . כשאמרו חז"ל,  "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" , התכוונו ליוסף "טומי" לפיד . הוא היה ג'נטלמן אירופי ומנומס רק למראית עין בחברתם של שני משתתפים אדיבים ממנו בפָּנֶל , אמנון דנקנר ז"ל (עורך העיתון "מעריב" היום) ויבדל לחיים ארוכים הרב ישראל אייכלר . מנחה "פופוליטיקה" בעת ההיא היה העיתונאי דן מרגלית . יוסף "טומי" לפיד האלטרואיסט היה זקוק לקטליזאטור כדי לשחרר את נִיצרַת פיו השנון והנוֹקֵב . סגנון התבטאויותיו הבוטות התאים למנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום שרצה להיות הזַרָז והמֵאִיץ שישחרר את חרצובות לשונו של המנכ"ל הישן . באישיותו הסופר דומיננטית האפיל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא רק על שני חבריו לפנל אלא גם על דן מרגלית . מוטי קירשנבאום ואהרון גולדפינגר לא אהבו בתחילה את דרכי הנועם של יוסף "טומי" לפיד בתוכנית . חלקו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בעיצוב אופי התוכנית הסוערת "פופוליטיקה" היה צנוע משל מוטי קירשנבאום . מנכ"ל רשות השידור התערב ותמך ברצונו המובהק של מפיק התוכנית אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר לסכסך , ולעורר וויכוחים ומדון בתוכה , וזאת כדי לשוות לְ- "פּוֹפּוֹליטיקה" אופי צעקני , ולהעניק לה אווירת שידור חסרת סבלנות וסובלנות . השקפות עולמם הטלוויזיונית של מנכ"ל רשות השידור ועורך ומפיק התוכנית נפגשו ב- "פופוליטיקה" , ותאמו זו את זו . מוטי קירשנבאום וארהל'ה גולדפינגר רצו צורה של שִיח וּוִיכּוּח קולניים וצעקניים בין חברי הפנל לאורחי התוכנית ממש כמו אלה המאפיינים את הציבור הישראלי ואת בית הנבחרים שלו . הכנסת . זאת הייתה פילוסופיית השידור שלהם ושניהם מצאו את מבוקשם ביוסף "טומי" לפיד אחיו התאום של ארצ'י באנקר . מוטי קירשנבאום שהיה בעצמו סרקסטי וחד חיפש "אקשן" וגם "רייטינג" לתוכנית . הוא העביר ליוסף "טומי'" לפיד בר פלוגתה שלו בעבר מֶסֶר ברור כלהלן : "אינני משלם לך 1000 (אֶלֶף) דוֹלָר לתוכנית כדי להיות מנומס ואדיב ואיש שיחה להתרועע" , ויצק שֶמֶן למדורה כשהוסיף , "פופוליטיקה איננה תוכנית תרבות , היא תוכנית מֶלֶל שמשקפת את ההוויה הפוליטית חסרת התרבות והחֵן ולעיתים הגסה שהשתרשה זה מכבר בפרלמנט הישראלי וגם ברחוב שלנו" [1] . רמז ברור לבאות .

הערת אימות : ב- 1 בינואר 2004 נפגשתי לשיחת תחקיר עם יוסף "טומי" לפיד במשרדי מפלגת "שינוי" ברחוב החשמונאים 100 בתל אביב . הוא היה אז בשיא כוחות הפוליטי . מנהיג של מפלגת "שינוי" בעלת 15 (חמישה עשר) מנדטים בכנסת , כיהן כשר המשפטים ושימש סגן ראש הממשלה של אריאל "אריק" שרון . למרות שהיה איש פוליטי עסוק פינה לי מקום בלוח הפגישות העמוס שלו . יוסף "טומי" לפיד אישר באוזניי כי מוטי קירשנבאום שילם לו שכר תמורת השתתפותו ב- "פופ – פוליטיקה" , וכי התשלום איננו כופה עליו להיות נחמד בשידור . יוסף "טומי" לפיד חזר כמעט מילה במילה על מה שהיה ידוע לי זה מכבר .

kirshenbaum 36

טקסט תמונה :  23 ביולי 1979 . מאות מפגינים מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות (ממושקף במרכז אוחז בשלט הקורא למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד להתפטר) מביעים תמיכה במנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המודח ארנון צוקרמן. הם מניפים שלטי מחאה "חרפה" ו- "התפטר" לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. מוטי קירשנבאום ששימש מנהל חטיבת התוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהלתו של מר ארנון צוקרמן לא נרתע מלזעוק בקול ניחר לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , "הזנית את הטלוויזיה… ! עוף מכאן…! התפטר…!" . עמדתי ליד מוטי קירשנבאום ושמעתי את דברי הנאצה שהוא מטיח במנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . (התמונה ניתנה לי באדיבות פרופסור ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

והייתה עוד דוגמא לשלטונו הכוחני והבוטה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהתנכל לכל מי שערער על אופן שלטונו ומוסר ניהולו . הוא בז למוטי קירשנבאום , חשד בירון לונדון , והודיע בפרהסיה במקומון התל אביבי "העיר" מ- 7 בינואר 1983 , "כי דן שילון גמר את הסוס" . דן שילון ממצטייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים נטש ב- 1982 את כור מחצבתו בגלל מנכ"ל רשות השידור אותו הגדיר "מניפולאטור" . אין מילים אחרות לתאר את הסיטואציה העגומה אליה נקלע דן שילון . האיש המוכשר שתרם רבות כל כך לטלוויזיה הישראלי הציבורית הובס ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ופשוט סולק ממנה בגסות . זה היה לקח קשה ומַר מפני שהוכח שבתנאים מסוימים אין שום חסינות ותעודת ביטוח גם לטובים ביותר . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור היה מינוי פוליטי כל יכול . הוא אמר והתנהג כך בריאיון רחב היקף שהעניק לעיתונאית גב' אוֹרִית שוֹחַט ב- 7 בינואר 1983 במקומון "העיר" של תל אביב . "בתנאים הקיימים , הטלוויזיה היא נהדרת" , הכריז , ולא שכח להוסיף בבוטות שהייתה סימן ההיכר שלו , "דן שילון גמר את הסוס וירון לונדון הוא שמאלן" [1] .

ראה מקומון "העיר" מ- 7 בינואר 1983 . קטע עיתונות ממקומון "העיר" של תל אביב . אלו הן כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב (הוצאת "הארץ" – שוקן) . יוסף "טומי" לפיד הצהיר , "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת" , והוסיף ,  "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה" . על דן שילון אמר , "דן שילון גמר את הסוס" . על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו אמר , "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה" , והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון . 

דן שילון , "גמר את הסוּס'" …?  הרי הוא היה אז גבר בן 43 בשיא הקריירה המקצועית שלו בטלוויזיה . עמדו מאחוריו 15 שנות עשייה מרשימות בטלוויזיה . הוא היה מאשיות רשות השידור , ממקימי הטלוויזיה הישראלית , מייסד מחלקת הספורט , שַדָּר ספורט ומגיש חדשות , מנהל חטיבת החדשות , וכתב הטלוויזיה בניו יורק ו- וושינגטון . לפתע מתייצב מנכ"ל רשות השידור בשנת כהונתו הרביעית בפני עיתון תל אביבי נפוץ מעיד על עיסתו כי היא נהדרת ומכריז באותה נשימה כי אחד האנשים המצוינים בשורות הטלוויזיה בכל הזמנים 'גמר את הסוּס' . ככה לא אמור להתנהג מנהיג שידור . להתנהלות הבוטה הזאת של המנכ"ל היו כמובן השלכות מרחיקות לכת על רשות השידור והטלוויזיה הישראלית מהיבטים שונים . טומי לפיד הגיע ברוח סערה לרשות השידור לאחר עידן יצחק לבני וערך בה שינויים כה מסיביים בטלוויזיה הישראלית , בתמיכתו המובהקת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור ראובן ירון , עד שאיבד בבת אחת את כל שדֵרת הפיקוד המרכזית שלוֹ מבלי שנמצאו לכולם מחליפים ראויים .

lapid 4

טקסט תמונה :  שנת 1979 . פרופסור ראובן ירון בן 55 (מימין) יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בן 47 בשנים 1984- 1979 . שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת איש עם רעהו . ברית השידור בין טומי לפיד לבין ראובן ירון העניקה מרחב תמרון למנכ"ל .  (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בין מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הפרופסור למשפטים ראובן ירון שררה הרמוניה והבנה מלאה . שניהם תפשו את מהותו ואופיו של השידור הציבורי בדרך שונה לחלוטין מזאת של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , והגנרלים שלהם דן שילון , מוטי קירשנבאום , ירון לונדון , ואחרים . הם לא התביישו לתת לכך ביטוי הולם במעשיהם . פרופסור ראובן ירון אף הכריז קבל עם ועדה עם תחילת כהונתו , "או אני או ארנון צוקרמן" [2] .

דן שילון תיעב בימים ההם את יוסף "טומי" לפיד . הוא קטל בביקורתו את מנכ"ל רשות השידור והביע אותה במילים בוטות וחסרות תקדים בחריפותן בכתבתה של גב' אורית שוֹחַט במקומון "העיר" של תל אביב , ב- 7 ינואר 1983 [3] : "העובדות שוב לא מפריעות ללפיד לספר את סיפוריו…כוחו של לפיד בלשונו…במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם. התמודדות ישירה , דיון ענייני , ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו. במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר יוסף "טומי" לפיד להסתכל אל הבית פנימה , ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד , במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר" .

[1]  ראה נספח : מקומון "העיר" מ- 7 בינואר 1983 .

[2]  הערה : נאמר לי בשיחה אישית עם פרופסור ראובן ירון . גם מנהל הטלוויזיה לשעבר ארנון צוקרמן זוכר את האמירה הזאת .

[3]  ראה נספח : דברי הביקורת של דן שילון על מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כפי שהתפרסמו במקומון "העיר" של תל אביב ב- 7 בינואר 1983 ע"י העיתונאית גב' אורית שוחט .

התוכנית "פופוליטיקה" תפשה תאוצה מדהימה והפכה למופע של גלדיאטורים המנסים לפגוע איש ברעהו . ויוסף "טומי" לפיד הפך לגיבורה , ל- אייקון שמזהה אותה לציבור . למען האמת למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לא הייתה בעצם כל השפעה על התהוות אופי התוכנית . הוא היה ג'נטלמן ובעל הרבה תכונות טובות . אחת מהן דיבור שקול ושקט . ההיפוך הגמור של "פופוליטיקה" . אולי בשל כך משך את ידו מהתוכנית הצעקנית הזאת ולא התערב בה יותר מידי . מאידך צריך לזכור גם מאידך שהיה לו מנכ"ל רשות שידור דומיננטי ומוכשר שהטיל עליו מעֵת לעֵת צֵל והאפיל עליו . ליאיר שטרן אין במה להתבייש משום שמוטי קירשנבאום האפיל גם על שני מנהל חטיבת החדשות דוּדוּ גלבוע ורפיק חלבי . במידה רבה היה מוטי קירשנבאום משכמו ומעלה. הוא ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר בחשו היטב ב- "פופוליטיקה" ועשו בה כבשלהם. כרצונם .

יוסף "טומי" לפיד שיחק בטבעיות רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תפקיד הטיפוס הבוטה וגַס הרוּח הפּוֹנה בצורה בלתי מנומסת ופרובוקטיבית אל יריביו וידידיו כאחד . בצוּרת התקשורת העוקצנית והארוגנטית הזאת שלוֹ וגם במראהו החיצוני דָמָה באופן מפתיע לכוכב סדרת הטלוויזיה האמריקנית הבחתי נשכחת של CBS הקרויה “All in the Family“ – הלא הוא אָרְצִ'י בָּאנְקֶר (שם המשפחה "באנקר" לא נבחר ע"י יוצרי התוכנית באקראי) . גם יוסף "טומי" לפיד התגלה כ- כוכב טלוויזיה בעל אישיות כריזמטית בלתי נדלית .

archie

טקסט תמונה :  האם זהו יוסף "טומי" לפיד שמופיע בטלוויזיה האמריקנית ? התשובה היא לא ! זהו שחקן הטלוויזיה הנפלא קארול אוקונור (Carroll O`connor) שני מימין , המגלם את דמותו של ארצ'י באנקר בסדרת הטלוויזיה המצליחה של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS , "All in the Family" (הכול נשאר במשפחה) . הוא דומה בצורת הדיבור , ההתנהגות , ושפת הגוף שלו ליוסף "טומי" לפיד . או אם תרצו ניסוח הפוך . יוסף "טומי" לפיד מזכיר מאוד בשפת גופו ובהופעתו בתוכנית "פופוליטיקה" בטלוויזיה הישראלית את דמותו השוביניסטית של ארצ'י באנקר .

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל של צוות השחקנים בסדרה הבלתי נשכחת : ג'ין סטפלטון (Jean Stapleto) , קארול אוקונור (Carroll O`connor) , סאלי סטרות'רס (Sally Struthers) , ו- רוב ריינר (Rob Reiner) . (באדיבות CBS ובאדיבות TV guide – 50 years of television).

kirshenbaum 32

טקסט תמונה :  מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (משמאל) העמיד לעיתים קרובות בצל והאפיל על מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן (מימין) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מצלמות אולפן הטלוויזיה כיבדו את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מכיוון שהיה אותנטי והתנהג מולן בטבעיות רבה . הוא היה כוכב טלוויזיה מלידה שבעצם נולד לשחק לפני המצלמות . התיאטרליות שלוֹ והתנהגותו השחצנית והבוטחת של יוסף "טומי" לפיד ב- "פּוֹפּוֹליטיקה" היא במידה רבה גם יציר כפיו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור שהיה בימאי טלוויזיה וקולנוען מחונן בפני עצמו ואף חתן פרס ישראל בתחום הזה . מוטי קירשנבאום הבין משהו בענייני תקשורת המונים ותפש את כשרון המשחק לפני המצלמות של יוסף "טומי" לפיד . הוא לא ערך והפיק את התוכנית הצעקנית באופן אישי אך רוחו שרתה שם . הוא ויוסף 'טומי' לפיד הפכו את "פופוליטיקה" לתוכנית טלוויזיה בוטה , צינית , ושנויה במחלוקת אך עתירת רייטינג . תוכנית מכוערת מרוב צעקות ומילים אבל הציבור אהב לצפות בה . מן ההיבט הזה אין ספק שהקריירה הטלוויזיונית של יוסף "טומי" לפיד כפי שנחשפה לראשונה באולפן "פופוליטיקה" נסקה וסללה את דרכו מאוחר יותר ב- 1999 לכנסת כמנהיג מפלגת "שינוי" ואח"כ לעבר שולחן ממשלת ישראל כשמונה לשַר המשפטים וסגן ראש הממשלה של אריאל שרון . מי יודע , יכול להיות בכלל שיוסף "טוֹמי" לפיד שהפך למותג שידור , חייב בסופו של דבר את הצלחת הקריירה הפוליטית שלו למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בחמש שנים ההן של 1998- 1993 . צריך לזכור שהניסיון הפוליטי הראשון של יוסף "טומי" לפיד להגיע לכנסת ישראל היכן שהוא בסוף שנות ה- 80 , כשניסה לעשות זאת במסגרת מיסוד מפלגה חדשה "המרכז הליברלי" שהקים יחד חבריו עם שלמה "צ'יץ'" להט , יצחק ברמן , אריה דוּלצין , ויחזקאל פלוּמין ואחרים – כשל . בלי עזרתו הגלויה של מוטי קירשנבאום ומצלמות הטלוויזיה שלו , דרכו הפוליטית של יוסף "טומי" לפיד לא צלחה .

בְּרִית השידוּר שכרת המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנות ה- 90 עם שְנוּא נפשו יוסף "טומי" לפיד משנות ה- 70 , מעידה כי מרבית האנשים משתנים עם השנים . שְנָאוֹת גדולות חולפות בדיוק כפי שאהבות גדולות נמוגות . הזמן ממיס את הזיכרונות הקשים ולכן הוא משכך הכאבים הטוב ביותר . בעסקי שידור יש כידוע חשיבות גדולה לאינטרסים ופחות לרגשות ומוטי קירשנבאום לא היה רגשן . אם היה כזה בלִבּוֹ הרי שפני הפוקר שלוֹ מעולם לא הסגירו זאת . עד היום אני משוכנע שמוטי קירשנבאום בעל המבע הקר יכול היה להיות אלוף העולם במשחקי קלפים אילוּ רצה בכך . מפני שלא היה קלפן אלא איש טלוויזיה מקצועני ונאמן השידור הציבורי היה לו אינטרס שהתוכנית "פופוליטיקה" שלוֹ תביס ברייטינג את המתחרים מולו בערוץ 2 . לכן גייס את יוסף "טומי" לפיד לטלוויזיה הישראלית הציבורית .

מר יָרוֹן לוֹנדוֹן עמית וחבֵרו למקצוע של מוטי קירשנבאום בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 היה שונה בגישתו . רגשות הזעם והכעס שלו כלפי יוסף "טומי" לפיד פעפעו ולא חלפו גם לאחר שנים רבות . ירון לונדון כמו מוטי קירשנבאום תיעב את דעותיהם ומעשיהם של טוביה סער בשעתו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1985 – 1982) ויוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1984 – 1979. הוא לא הסתיר זאת מאיש . גם יוסף "טומי" לפיד לא הסתיר את סלידתו מהעיתונאי השמאלני , והודיע בפרהסיה לכל מי שרצה לשמוע : "ירון לונדון אמר בראיון לעיתונות שהוא בעל דעות שמאלניות ושהן צריכות לדעתו לבוא לידי ביטוי בטלוויזיה , גם אם יידרש לשלם על כך את המחיר . אם הוא מעיד על עצמו כך מדוע שלא אאמין לוֹ" .

יָרוֹן לוֹנְדוֹן נחשב למגיש ומנחה טלוויזיה מנוסה ומוערך בין אנשי רשות השידור . יש אומרים גם החריף והאינטליגנטי ביניהם . הוא ניחן בקול רדיופוני ודיקציה משובחת והיה בעברו קריין חדשות ברדיו "קול ישראל" . כמו רבים עשה הסבה ועבר לטלוויזיה שם התגלה כמראיין סקרן שלא עושה חשבון לאיש . שתי תוכניות הראיונות שלו בשנות ה- 70 בטלוויזיה הישראלית "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" נחשבו לבעלות עניין בשל אישיותו המיוחדת כעיתונאי חוקר ומראיין חד עין ולשון . הוא היה איש שיחה ישיר לפעמים בוטה ותוכניותיו זכו לצפייה גדולה בימים ההם . מאוחר יותר נבחר למנחה התוכנית "סוף שבוע" בערבי שישי בהפקתו של אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר ובימויו של חַגַּי מַאוּטְנֵר . יָרוֹן לוֹנְדוֹן היה אחד מאנשי הטלוויזיה הפופולאריים והידועים ביותר במדינת ישראל בשנות ה- 70  ו- 80 .

london 1

טקסט תמונה : קיץ 1985 . אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בלב שכונת רוממה בירושלים . ירון לונדון (משמאל) נערך לריאיון עם ראש הממשלה יצחק שמיר בתוכנית "סוף שבוע" ששודרה בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . נוכחים בהתייעצות המפיק אהרון "אהרל'ה גולדפינגר (שני מימין) , והבימאי  חגי מאוטנר (שני משמאל) . אותה תקופה היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור . (התמונה ניתנה לי באדיבות ע"י חגי מאוטנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עבודת המחקר שלי מוכיחה כי ירון לונדון ראה במינויו של יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור והאיש שמינה את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציסבורית – סֵיאוּב . הוא תקף בחריפות רבה את טוביה סער מנהל הטלוויזיה שלא הגן עליו מפני המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד , וכינה אותו , "הנהג שקיבל את הפיקוד על הגדוד" , והוסיף, "היינו בני שלושים כשהטלוויזיה נולדה ב- 1968 . בזמן כה קצר יש כבר תהליך של סתימת עורקים בטלוויזיה , ובה מתקדם רק מי שהוא בּוּעת אוויר . רק מי שאין לו לחלוטין משקל , כשרון , עמדה , ואינטגריטי – צָף!" . מר ירון לונדון חיווה את דעתו הנחרצת על מנהל הטלוויזיה שלוֹ , אך כיוון את חִצָיו המושחזים אל מנכ"ל רשות השידור שמינה סוג כזה של אדם שנחשב בעיניו לנֶפֶל , לתפקיד כה חשוב של ניהול ערוץ טלוויזיה ציבורי . בשיח טלוויזיה אחד התבטא ירון לונדון נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כלהלן : "טומי לפיד שהובא לרשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין , הביא עמו אִידֵיאָה . הוא אמר מִכְתַּם נפלא לדעתי , "אני אובייקטיבי אבל לא ניטראלי" . מִכְתַּם המהווה כסות לעיתונות חסרת חוּט שִדְרָה המקשיבה לקול השלטון" .

האווירה בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכוּרה וטעוּנה . ירון לונדון היטיב לבטֵא זאת וסיפר בפרהסיה כלהלן : "בתקופת טוביה סער – יוסף "טומי" לפיד לא עבדתי אך המשכתי לקבל משכורת חינם כמו רבים מעמיתיי" . על האשמותיו של המנכ"ל כי הוא עיתונאי שמאלני הגיב בצורה מאוד חכמה : "אני חוזר וטוען שיש להשלים עם כך שעיתונאי איננו יכול להיות אובייקטיבי . מה שנדרש תכופות כאובייקטיביות , איננו אלא פסיעה זהירה במרכז הקונצנזוס , ועל כן אין לתבוע מעיתונאי לרבות אלוּ של רשות השידור אובייקטיביות אלא הגינות . זה איננו פִּלפּוּל סמנטי אלא מיצויה של השקפה מנומקת שבה אני מחזיק . יוסף "טומי" לפיד נזכר כנראה בהתבטאויות שלי והצמיד לי הצהרה שלא השמעתי . אינני סבור שמקורו של שיבוש זה באי הבנה" . ירון לונדון לא סלח מעולם ליוסף "טומי" לפיד על דרך ניהולו את רשות השידור כפי שמחל לוֹ מאוחר יותר מוטי קירשנבאום . פעם נקלעו מוטי קירשנבאום , יוסף "טומי" לפיד , וירון לונדון לרָב שיח משותף בטלוויזיה החינוכית . ירון לונדון ויוסף "טומי" לפיד החליפו מהלומות ולא יכלו להסתיר את איבתם איש לרעהו . מוטי קירשנבאום הפשרן עַט על המציאה כמוצא שלל רב . בחוש ההומור החריף והמסחרי שלו הגה את רעיון העימות הטלוויזיוני בין השניים , וכה אמר : "אם לא תפסיקו להתקוטט ביניכם – אקח אתכם לסיבוב הופעות בקיבוצים ובערים וגם ארוויח עליכם גם כֶּסֶף" .

יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה איש מוכשר . לבטח בניסוח בע"פ ובכתב . לא היה בכך ספק . באחת מתוכניות "פופוליטיקה" בערוץ 1 באמצע עשור ה- 90 של המאה שעברה הגה אמירה בלתי נשכחת : "האינטרנט הוא המהפכה השנייה בחיינו אחרי הטלוויזיה" . לידו בפנל ישב העיתונאי אמנון דנקנר ז"ל והרב ישראל אייכלר . אייכלר שתק למשמע ההצהרה . הוא לא הבין דבר בענייני האינטרנט . אמנון דנקנר המעיט בערך האמירה והיה ספקן . יוסף "טומי" לפיד מהיר מחשבה , שנון , ורב אמן בניסוח ומאבחן מופלא היה חכם וגם צודק מאמנון דנקנר . לא היה איש כובש ומרתק כמוהו בתקשורת הישראלית ומוטי קירשנבאום הבחין בכך . מאות מיליונים ואפילו מיליארדים כניסות של גולשים ישראליים בפּוֹרְטַלִים השונים באינטרנט הגשימו ב- 2008 את נבואתו של יוסף "טומי" לפיד. כמות דמיונית שאיש לא חלם עליה לפני עשור . מאות מיליארדים עושים זאת ברחבי תבל . האינטרנט חולל רבולוציה בינלאומית ומהווה איום ממשי על הטלוויזיה והעיתונות במתכונתם הנוכחית .

kirshenbaum 33

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 . מוטי קירשנבאום מגדולי המתעדים הטלוויזיוניים בני זמננו מראיין את שר הביטחון משה 'מישה' ארנס במטע בננות באחד מקיבוצי הצפון . המקליט הוא איש הקול הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב ינאי . (באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 34

טקסט תמונה :  שנת תשל"ו – 1976 . מוצאי חג העצמאות ה- 28 להקמת מדינת ישראל . טקס הענקת פרסי ישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מוטי קירשנבאום ( בן 37) , פרופסור יוסף רום , והרב אליעזר וולדינברג ממתינים לתורם בעת הטקס לקבלת פרס ישראל . (התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום מ- לע"מ).

kirshenbaum 35

טקסט תמונה :  שנת תשל"ו – 1976 . מוטי קירשנבאום (בן 37) מקבל את פרס ישראל מידיו של שר החינוך אהרון ידלין . משמאל מתבונן בחתן הפרס נשיא המדינה אפרים קציר .(התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום מ- לע"מ). 

דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום היו Grand Masters בתקשורת וטלוויזיה . ארנון צוקרמן כמו כל רב אלוף היה בר מזל שהיה לו אותם כאלופי פיקוד בתקופת כהונתו . הם היו לא רק אלופים . הם היוו קבוצת "מאגר מוחות" מיוחדת במינה , פטריוטית ונושאת תחושת שליחות , שהתאחדה לפרק זמן קצוב בו נקבעה ההיסטוריה הראשונה ועוצבו פניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית . הם היו היוצרים, העורכים , והמפיקים – האחראים הראשיים להתאוששות הטלוויזיה לאחר אסון אולימפיאדת מינכן 1972 וחרתו את שמותיהם באותיות של זָהָב בדברי הימים של הטלוויזיה במדינת ישראל .  בקיץ 1971 אִינָה לי גורלי לפגוש אותם . לדאבון לב שלושתם נטשו את "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים בראשית עשור ה- 80 ובמידה מסוימת השאירו אותו יתום . עזיבתם הייתה אבדה עצומה לרשות , לטלוויזיה הישראלית , ולכלל השידור הציבורי .

בתקופתו של יוסף "טומי" לפיד כמנכ"ל רשות השידור , החֵלו השידורים הישירים של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בשמונה וחצי בערב ללא כל הקדמה . עם שריקת הפתיחה . לפעמים אחריה . המחצית הראשונה נקטעה בתשע בערב בגלל "מבט" . סיומה לעולם לא שודר . שידור המחצית השנייה בתום "מבט" החל כשהמשחק כבר היה בעיצומו כשבע שמונה דקות . יוסף 'טומי' לפיד לא שעה לבקשותיי החוזרות ונִשנות במשך שנתיים (הפכו לתחינות) להפסיק את הפארסה הזאת . את "מבט" אפשר היה לשָדֵר לפני המשחק או בסיומו , ואת כותרותיו בהפסקה בין שתי המחציות .

ביום חמישי – 5 במרס 1981 , צצה תחינה בלתי צפויה מעיתונאי רציני ב- "מעריב" דב גולדשטיין . יותר מתחינה היא הייתה סיוע . באותו ערב עמדנו לשָדֵר ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק מכבי ת"א נגד אלופת יוגוסלביה בּוֹסְנָה סָרָיֶיבוֹ שיכריע אם מכבי ת"א תעפיל למשחק הגמר שיתקיים ב- 26 במרס 1981 בשטרסבורג בצרפת . העיתונאי דב גולדשטיין פנה באופן אישי לאנשי הטלוויזיה באמצעות העיתון ממנו דילג יוסף 'טומי' לפיד לכֵּס מנכ"ל רשות השידור , ובו בקשה בת 140 מילה , אם לא לומר תחנונים מנוסחים ומנומקים היטב , להפסיק את הנוהג של קטיעות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בגלל "מבט" . כך כתב את מאמר התחינה שלו ב- "מעריב" שנשא את הכותרת "בקשה" [3] .

לאנשי הטלוויזיה שלום רב ,

לבקשה זו שלי אינני רוצה שתועידו יותר תשומת לב משאתם נוטים לייחס לבקשותיהם של אזרחים אחרים . כחובב כדורסל אני מבקש : אנא בטובכם הניחו לי לצפות הערב במשחק של מכבי ת"א נגד בוסנה סרייבו – במלואו . יש לי טעמים טובים , האמינו לי "

1.  זהו המשחק האחרון בבית הגמר .

2.  אם מכבי ת"א תנצח יובטח מקומה במשחק הגמר בסוף החודש בשטרסבורג .

3.  כאשר אתם קוטעים את שידור המשחק בדקות הקריטיות של סוף המחצית הראשונה ושעון "מבט" מתחיל לתקתק – מאות אלפי "משוגעי" כדורסל משתוקקים לנפץ את מקלטיהם . אתם מעוררים את זעמם של רבים . למה לכם ?

4.  המעטים שאינם מרותקים אל שידור המשחק , אף הם אינם מחזיקים לכם טובה על שידור "מבט" במועדו . קולות המחאה של השכנים מחרישים את אוזניהם והנאתם מן החדשות מתקפחת .

5.  ילדיי מצטרפים לבקשתי בכל לֵב .

6.  מאות אלפי אזרחים ישמחו לצפות בחדשות בהפסקה שבין שתי מחציותיו של המשחק .

maariv 1

טקסט תמונה :  5  במארס 1981 . מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל ב- "מעריב" ששינה לעד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לפתע , לאחר הופעת המאמר , הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע ל- "מבט" . מהדורת החדשות של תשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר מיד אליהו . (באדיבות העיתון "מעריב") .

מעניין . יוסף "טומי" לפיד שבמשך שנתיים לא הקשיב למנהל הספורט שלוֹ בחר להאזין עכשיו באוזן קשבת לבקשת עמיתו ברשימה עיתונאית אחת ב- "מעריב" , והפלא ופלא גם ציית לה ומילא אותה במלואה . המשחק מכבי ת"א – בוסנה סרייבו הועבר בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית . "מבט" שודר בהפסקה . שום אסון לא קרה . מכבי ת"א ניצחה 107 : 100. ארל וויליאמס קלע 25 נקודות, אולסי פרי הוסיף 24 נק', ומאזנו של ג'ים בוטרייט היה 22 נק'. מאמן הקבוצה היה האמריקני רוּדי דאמיקו ועוזרו צביקה שרף . מכבי ת"א העפילה למשחק הגמר ב- 26 במרס 1981 בשטרסבורג וגברה שם על אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 80 : 79 . בקשתו העיתונאית של דב גולדשטיין לשָדֵר ישיר רצוף את משחקי מכבי ת"א ללא קטיעתם מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה המונופוליסטי של מדינת ישראל. הייתה לכך השפעה גם על שידורי ספורט אחרים . לפתע התממש חזון השידור המקיף שלי והפך למסורת . לא בגללי . בגלל עיתונאי  מ- "מעריב" . מאז אותו משחק מכבי ת"א – בוסנה סרייבו ב- 5 במרס 1981 שודרו משחקי מכבי ת"א ללא התערבות "מבט" .

בעייתי הגדולה בעת ההיא הייתה לא רק הוויכוחים עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , אלא עם שני עושי דברו בהיררכית הניהול , יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות שתמכו בו ללא סייג. טוביה סער נהג לומר לי תמיד, "עזוב אותי מה- Pre Game Show שלך . השידור הישיר צריך להתחיל עם זריקת הפתיחה ולא לפני כן" . זאת הייתה תפישת השידור המצומצמת שלוֹ בימים ההם .

באולימפיאדת ברצלונה 1992 , נקבע ע"י הועדה מארגנת והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) , כי ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים במוצ"ש – 1 באוגוסט 1992 תחל בתשע בערב . רבע שעה לפניה בשמונה ארבעים וחמש הייתה אמורה להתקיים ריצת הגמר ל- 100 מ' נשים .בעת תכנון לוח השידורים האולימפיים של ברצלונה 92' על ידי לעג מנהל הטלוויזיה דאז יוסף בר-אל להצגת האצנים והאצניות בטרם יריית הזינוק, "ספֵק גדול אם יש ערך להצגת האצנים לפני הזינוק. זה בזבוז זמן. הדבר מיותר. הריצה עצמה חשובה ולא ה- Pre Game Show  של הצגת המתחרים לפני הירייה. ממילא רואים את האתלטים בתחרות עצמה" . אין טעות גדולה מזאת . הצגת הרצים בשבילים ובניית מתח התחרות הוא אלמנט שידור הכרחי . כך נוהגות כל רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם . האירוע הקצרצר שנמשך כעשר שניות איננו מתחיל עם יריית האקדח . הוא מתחיל כשהמזניק מכניס את הכדורים למחסנית והאצנים פושטים את בגדי האימון שלהם . חוק ברזל בשידור . יוסף בר-אל התעלם ממנו מפני שבשמונה וחצי בערב שודרה מהדורת "מבט" שנמשכה כחצי שעה עד תשע . שתי ריצות הגמר ל- 100 מ' של הנשים והגברים באולימפיאדת ברצלונה 1992 הפריעו למהדורת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יוסף בר- אל לא עשה זאת מרוֹע לֵב אלא פעל מחוסר כישרון . הוא דווקא התיר לי לשָדֵר 155 שעות מאולימפיאדת ברצלונה 92' , אבל רצה שאת שתי ריצות הגמר ל- 100 מ' לנשים וגברים אשדר מיריית הזינוק .

מדהים לחשוב שאת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלו פעם אנשים שהבנתם בתקשורת המונים הייתה כה מוגבלת . מוטי קירשנבאום שינה זאת מקצה לקצה עם בואו באפריל 1993 .

ביום שלישי – 23 ביוני 1992 זכתה מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה- 13 . מפלגת העבודה מצוידת בסלוגן , "ישראל מחכה לרבין" , צברה 44 מנדטים לעומת 32 מנדטים שהשיגה מפלגת הליכוד בראשותו של יצחק שמיר . יצחק רבין נבחר לראש ממשלת ישראל . איש לא שיער אז איזו השפעה מרחיקת לכת תהיה לבחירתו המחודשת של יצחק רבין כראש הממשלה על רשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ועל התפתחות שידורי הספורט שלה . שרת החינוך והתרבות החדשה גב' שולמית אלוני ביקשה להחליף מייד את מנכ"ל רשות השידור הנוכחי אריה מֶקֶל במוטי קירשנבאום , אך כהונתו של אריה מֶקֶל עמדה לפוג רק באפריל 1994 . אריה מֶקֶל הסכים להקדים את פרישתו בשנה אחת , בתנאי שימונה כאיש משרד החוץ במקורו לקונסול של מדינת ישראל באטלנטה . העסקה הסיבובית יצאה לפועל . אריה מֶקֶל יצא ומוטי קירשנבאום נכנס . ביום ראשון – 18 באפריל 1993 , התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים , במקומו של אריה מֶקֶל . באותו היום שלחתי למוטי קירשנבאום מכתב ברכה , ולאריה מֶקֶל מכתב פרידה . במכתב למוטי קירשנבאום המנכ"ל החדש צרפתי לשמי גם את שם מחלקת הספורט . "נכונים לכל משימה" חתמתי את ברכתי  [4] .

חודש לאחר מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור , ב- 19 במאי 1993 , התפטרה גב' שולמית אלוני מתפקידה כשרת החינוך והתרבות . מספר התבטאויות שלה כשרת החינוך הסעירו את אנשי ש"ס השותפים לקואליציה הממשלתית . הם תבעו את הדחתה לאלתר . לאחר מספר פגישות קשות עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הודיעה שולמית אלוני כי היא מוכנה לעזוב את משרד החינוך והתרבות כדי לא לפרק את הממשלה ועל מנת שלא לפגוע בתהליך השלום . יצחק רבין מילא את מקומה פרק זמן קצר , ואח"כ מינה לתפקיד שר החינוך והתרבות את פרופסור אמנון רובינשטיין . למרות עזיבתה של שולמית אלוני את משרד החינוך נשאר כיסאו של מוטי קירשנבאום יציב . הופעתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 בשמי רשות השידור הייתה כשל מטאור. כוכב שביט. גם כשהיה מחוץ לרשות השידור עקב מוטי קירשנבאום אחר הנעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיה מעורה במתרחש בתוכה . הכישלון המחפיר של אובדן זכויות השידורים של המשחק אוסטריה – ישראל לערוץ 5 בכבלים ב- 28 באוקטובר 1992 לא נעלם מעיניו . הוא הבין שזה רק קצה הקרחון ומשהו שאיננו כשורה מתחולל בתוככי שורות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שאותה מנהל יוסף בר-אל . הוא ידע היטב גם מי האשֵם .

כשלושה שבועות לאחר שהתיישב על כֵּס מנכ"ל רשות השידור כינס מוטי קירשנבאום  ביום שלישי – 11 במאי 1993 בשעה חמש אחה"צ בלִשכתו בבניין "כלל" בירושלים פגישה מרובעת , והזמין אליה את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל , סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , ואנוכי [5] . מטרתה הייתה פיוס ואיחוי הקרעים . התיישבנו בשלישיה מול המנכ"ל החדש . יוסף בר-אל לימיני , אני בתָּוֶוך , ומוטי לוי משמאלי . בינינו לבין המנכ"ל הפריד שולחן משרדי רחב ידיים . מוטי קירשנבאום נשען מעברו על כורסתו המרווחת . הוא רצה לבדוק מה אירע בדיוק ב- 28 באוקטובר 1992 ואת נסיבות האובדן . הוא היה מצויד כבר בכל אינפורמציית חוזי הכדורגל החדשים שנחתמו על ידי והאחד שאבד ב- 28 באוקטובר 1992 . המנכ"ל הטרי ביקש לנקות את השולחן ולפתוח עידן חדש . לפני שהחל הדיון הטיף לעבודת צוות וביקש ממני להשלים עם מוטי לוי ויוסף בר-אל . "תשלים אִתַּם" , אמר לי . סירבתי . השבתי לו , "מוטי קירשנבאום , אין לי שום כוונה כזאת , וודאי לא עם שני האנשים שהשאירו אותי לבד שותת דם במגרש לאחר תבוסת אוסטריה ובנוסף גם לא לקחו שום אחריות על ההפסד" . השתרר שם שקט מוחלט . מנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל הכספים הצטיירו בעיניי כאנשים פתטיים ולא רלוואנטיים . אמרתי את דבריי בבהירות ונחרצות , והוספתי , "אובדן חוזה השידור של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל לפני כחצי שנה הוא מעשה שלומיאלי ומביש . האשם בסמנכ"ל הכספים ובעקיפין גם במנהל הטלוויזיה . אני אומר לך מוטי קירשנבאום את דעתי ללא כְּחַל ושְרָק , בצורה בוטה וברורה , ובאופן לא חברי . אינני מאמין בחברות הנסמכת ומבוססת על כישלונות . עובדה שארבעת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל הם שוב בידינו ולא בידי ערוץ 5 בכבלים . מאחד את כולנו כאן ברשות השידור אינטרס אחד ויחיד . טיב השידור על מסך הטלוויזיה הציבורית" . מוטי לוי נשאר קפוא על מקומו , שתק ולא הגיב . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה שקיבל את רשות הדיבור אחרון הציג אותי כמי שחרג מסמכויותיו ואת מוטי לוי כידידו וקורבן הנסיבות . לא הייתי מופתע . התבוננתי בפניו של מוטי קירשנבאום בשעה שיוסף בר-אל דיבר . מוטי קירשנבאום נתן לו לשאת את דבריו אך ארשת מבטו הייתה חתומה ופניו כרגיל כפני שחקן פוקר . המנכ"ל החדש היה בקי בפרטים . הוא ידע ממני שהגרמני קריסטוף שרדט בעל סוכנות APF פגש באקראי את מיילן טנזר בכנס  ה- SPORTEL השנתי במונטה קארלו ב- 22 באוקטובר 1992 (ערב המשחק אוסטריה נגד ישראל בווינה) וידע שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים ההססן של רשות השידור כלל לא השיב לפנייתו של סוכן הזכויות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפסידה בקרב ההוא בצורה לא כפויה לא רק שידור כדורגל רלוואנטי אלא גם יוקרה והפכה באחת לפגיעה . נוצרו עובדות חדשות בשטח ששִינוּ לתמיד את מפת התקשורת ושידורי הספורט בארץ לרעת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא הייתה עוד דרך חזרה .

זמן קצר אח"כ לאחר אותה הפגישה המרובעת הדיח מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית והציב במקומו את יאיר שטרן . את מוטי לוי השאיר על כנו . אין ספק שראה ביוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה המודח את האיש האחראי לעליבות המתחוללת מזה זמן רב בין כתליה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מוטי לוי היה בעיניו של מוטי קירשנבאום רק פקיד ברשות השידור וכך גם התייחס אליו . יאיר שטרן היה תִּקוותו החדשה של מנכ"ל רשות השידור החדש . עליו הטיל את יהבוֹ .

stern 4

טקסט תמונה :  1983 . מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . יאיר שטרן היה דמות אהובה , אהודה , ומקובלת כל השנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . העובדים רחשו לו בנוסף גם הערכה רבה . זיהוי העומדים מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל עורך ומגיש התוכנית "מוקד" , ויגאל גורן כתב "מבט" . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות , הצלם שרגא מרחב , עוזרת ההפקה דליה מונטיליו – מזון , וכתב הספורט והחדשות גיורא צור . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 5

טקסט תמונה :  בחלוף 10 שנים . זהו יאיר שטרן מנהל טלוויזיה איתן בעל אינטגריטי בשנים 2000 – 1993 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יאיר שטרן זוכר בשחיות התחקיר שניהלתי עמו , כלהלן : "מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל שאותו החלפתי בקיץ 1993 לא ערך עמי כל חפיפה מקצועית מסודרת למרות שמדובר בתפקיד רם מעלה ומורכב של מנהל הטלוויזיה . הוא רק הזמין אותי לארוחת צהרים במסעדה 'בני דגים' בירושלים שם פטפטנו כשעה וחצי . זאת הייתה מהות החפיפה בינינו . שום העברת אחריות ושלטון אחרים לא התקיימו" .

סיפור העפלתו של יאיר שטרן לפסגת השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז הגיע לשם  ב- 1970 הוא מרשים . יאיר שטרן בנו של מנהיג מחתרת הלח"י יאיר שטרן הי"ד , נולד לאִמו רוֹנִי ב- 6 ביולי 1942 . הוא נקרא על שם אביו יאיר שטרן לוחם חירות ישראל שנרצח ב- 12 בפברואר 1942 בארץ ישראל ע"י הבולשת הבריטית . יאיר שטרן ז"ל הנהיג את מחתרת הלח"י שנאבקה בימים ההם עד חרמה בשלטון המנדט הבריטי  בארץ ישראל . ארבעה חודשים לאחר מות אביו נולד יאיר שטרן הבן . יאיר שטרן החל את הקריירה העיתונאית שלו בטלוויזיה בנובמבר 1970 במחלקת הספורט של דן שילון . במקביל שימֵש באותה העת כתב בעיתון "מעריב" . יאיר שטרן לא התבלט במחלקת הספורט יתר על המידה . לא ככתב וגם לא כשַדָּר . הוא לא היה עיתונאי ספורט מבריק וגם לא בעל כריזמה מיוחדת אך היה איש מקובל ואהוּב . באישיותו היו טמונים זרעים של רוֹגַע , מתינות , ואורך רוח – כל מה שחסר לאלכס גלעדי . האנשים שעבדו לידו אהבו אותו וחשו בנוח בסביבתו . יאיר שטרן תמיד שמר על פַסוֹן . הוא היה שונה לחלוטין באופיו מאלכס גלעדי הבוטה והסוער שאותו אפשר היה להדליק ברגע . אין פלא שיאיר שטרן טיפס בביטחון אט – אט מעלה בשלבי סולם הניהול והתמנה ב- 1983 למנהל חטיבת החדשות וב- 1993 למנהל הטלוויזיה .

לאלכס גלעדי שהיה מוכשר ממנו לא היה כל סיכוי להגיע לפסגות הניהול . הוא נתפש ע"י הבוסים שלו כאיש בעל יכולות אך מאידך בעל אופי קשה ולא נוח , נוטה לכעוס ולהתרגז , ואחד כזה שאיננו מקבל מרות באופן אוטומטי . יאיר שטרן היה שדרן במחלקת הספורט של המנהל הראשון דן שילון בימים ההם ומעת לעת גם מגיש התוכנית "משחק השבוע" . ברולר קרדיט הוענק לו השֵם יאיר אבישי . שלום רוזנפלד עורך "מעריב" לא רצה שהציבור יידע שאותו יאיר שטרן עיתונאי חדשות מן המניין ב- "מעריב" עוסק בד בבד בשידורי הספורט בטלוויזיה . הוא בשום אופן לא הִרְשָה שיזהו את יאיר שטרן בשמו המקורי . עבודתו בטלוויזיה הייתה טאבו שצריכה וחייבת להישמר כסוֹד .

יאיר שטרן זוכר כפי שהעיד בפניי בשיחות התחקיר בינינו : "כמו רבים לפני הייתי פעם כתב העיתון "חדשות הספורט" המיתולוגי . בתום השירות הצבאי בדצמבר 1962 התחלתי לעבוד ב- "מעריב" . שלום רוזנפלד שלח אותי לנחמיה בן-אברהם . ב- 1965 נשלחתי ע"י העיתון לאילת העיר הדרומית ככתב כללי . ב- 1968 למדתי שנתיים תקשורת וטלוויזיה באוניברסיטת TEMPLE בפילדלפיה . עם שובי לישראל ב- 1970 פגשתי את אלכס גלעדי שנחשב אז לעובד וותיק בשורות הטלוויזיה הישראלית . היינו חברים מילדות במושבה רמת השרון שם נולדנו שנינו . הלכנו לאותו הגן ולמדנו יחדיו בכיתות הראשונות של בית הספר העממי במושבה . דרכינו נפרדו כשאמי ז"ל עקרה לנתניה . סיפרתי לאלכס גלעדי שלמדתי שנתיים טלוויזיה בארה"ב . הוא כחבר הציע לי להראות את כוחי במחלקת הספורט של דן שילון . בנובמבר 1970 פסעתי את פסיעותיי הראשונות בשידור הציבורי . הכתבות הראשונות שלי מהשטח נעשו ברוח הטלוויזיה האמריקנית שם הכתב מציג את עצמו ב- Stand up on camera (בדרך כלל בסיום הכתבה) . זה לא היה מקובל אז בארץ להופיע בפני המצלמה בעת עשיית כתבות חדשותיות . דן שילון גיחך ופסל זאת מכל וכל" .

כמו רבים אחרים לפניו (וגם אחריו) מצא יאיר שטרן בהדרגה נתיב ומשעול , וזלג ממחלקת הספורט לעבר חטיבת החדשות . הוא עסק בעיקר בענייני עריכת חדשות והמציא את הסלוגן , "לגַרְזֵן את הכתבה" . עגה טלוויזיונית שפירושה לערוך את הכתבה מחדש ולקַצֵר אותה ללא רחמים . ב- 1980 מינה טוביה סער את יאיר שטרן למפיק ראשי של חטיבת החדשות (למגנת ליבו של אלכס גלעדי שראה במינוי הזה תקיעת טריז נוסף בינו כמנהל הספורט לבין מנהל החדשות ויצירת בירוקרטיה מסורבלת נוספת) . בפברואר 1983 קִידֵם מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד את יאיר שטרן בצורה משמעותית ומינה אותו למנהל חטיבת החדשות . יאיר שטרן נשא בתפקיד הבכיר הזה שֵש שנים רצופות . שנה תחת ניהולם של טומי לפיד וטוביה סער וחמש שנים תחת ניהולו של אורי פורת ומ"מ מנהלי הטלוויזיה יוסף בר-אל ויאיר אלוני ואח"כ מ- 1986 עד 1989 תחת ניהולו של חיים יבין . בתקופת ניהולו היו לחטיבה המונופוליסטית עליות אך גם לא מעט ירידות . עם סיום תפקידו כמנהל חטיבת החדשות נשלח ב- 1989 ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל לשמש כתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון . הוא מילא את תפקידו בבירה האמריקנית בהצטיינות יתירה .

כעבור ארבע שנים בקיץ 1993 קרא לו מוטי קירשנבאום להצעיד את השידור הציבורי לדרך חדשה . מייד לאחר מינויו הרָם הודיע יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה החדש בסופה של 1993 כי במאבק בשוק התקשורת המורכב המתפתח בישראל מבקשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבַדֵל את עצמה כערוץ ציבורי איכותי המתייצב מעל השיקולים המסחריים . הוא הכריז כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מבקשת להידמות לעיתון "הארץ" המנסה לבַדֵל את עצמו ממתחריו בתחום העיתונות המסחרית באמצעות הסְלוֹגָן , "העיתון לאנשים חושבים" . כלל לא בטוח שאמירת הפרסום הזאת הועילה לעיתון לשָוֵוק את עצמו בהצלחה יתירה ולהגדיל את התפוצה שלו אך הכוונה הייתה ברורה .

stern 6

טקסט תמונה :  15 ביולי 1993 . יאיר שטרן (מימין) כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב מוזעק ארצה ומתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יוסף בר-אל שהודח (כהונתו לא הוארכה) . במרכז , זהו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . משמאל , מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום . (צילום מחלקת הסטילס . באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כלל לא בטוח גם שיאיר שטרן הצליח להצעיד את הטלוויזיה הישראלית הוותיקה בנתיב שאותו בחר לעצמו עם מינויו ב- 1993. בימיו ספג השידור הציבורי מפלות כבדות מידי ערוץ 2 הצעיר . דבר אחד וודאי . בשעה שמוטי קירשנבאום סיים באפריל 1998 את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ונפרד מעובדיו בפגישה סגורה כמעט אינטימית של קבוצת מנהלים בטלוויזיה , הוא דאג לומר כלהלן : "יאיר שטרן הוא מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי" , והוסיף , "הוא טוב יותר גם מארנון צוקרמן" . הייתי נוכח בפגישה ההיא ועֵד לדברים שמוטי קירשנבאום אמר בשבחו של יאיר שטרן .

stern 7

טקסט תמונה  :  קיץ 1980 . מראהו של השידור הציבורי בימים ההם יאיר שטרן מגיש בקיץ בלבוש מרושל ומרופט ב- 20.00 (שמונה בערב) את מהדורת החדשות הקצרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית "כותרות מבט" . זוהי מהדורת עדכון חדשות קצרה המוגשת מתא שידור מאולתר של מערכת "מבט" שמצויד במצלמת ENG אחת בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים . מבעד לזכוכית אפשר להבחין בכתב אמיר שביב (מימין) , עוזרת ההפקה נאווה אחירון – בודק , ועורך "מבט" יעקב אחימאיר . (באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 8

טקסט תמונה :  יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות מתדרך ב- 1983 את מגישי  "מבט" , יעקב אחימאיר (משמאל) ודניאל פאר . (התמונה באדיבות חיים יבין ויאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום יליד רשות השידור וחובב ספורט מושבע היה במשך שנים עֵד (כצופה טלוויזיה מן השורה) "להתעללויות המקצועיות" החוזרות ונשנות של הנהלת הטלוויזיה בראשותו של יוסף בר-אל בספינת הדגל של מחלקת הספורט , התוכנית "משחק השבת" . הדבר לא היה סוֹד . פַארסה "משחק השבת" נגלתה היטב מידֵי מוצ"ש בשנים 1993- 1990 . היא התבטאה בשלילה שיטתית של הקצאת אמצעי שידור , צילום , והפקה של כיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות . צילמנו שניים או שלושה משחקים בלבד . בלתי אפשרי היה לייצר במשך שנים ארוכות תוכנית ראויה המהווה מסמך דוקומנטרי עיתונאי שלם . התוכנית "משחק השבת" לא הצדיקה את קיומה במתכונת כה חסרה . המידע היה חלקי , קטוע , ודהוי .

בואו של מוטי קירשנבאום לרשות השידור בחודש אפריל 1993 חולל מפנה דרמטי . לא רק בשל כישרונו גם מפני שנכנס לרִיק . לחידלון . חיכיתי כרבע מאה שנים למנכ"ל ומנהיג שידור ברמתו . באשר למוניטין של מחלקת הספורט הוא לא היה צריך לעשות דבר . הוא נדרש לתת לי רק את כלי העבודה הנחוצים וברכת הדרך . ידעתי לייצר , להפיק , לערוך , ולנהל . במקום חרמש , קלשון , מגרפה , טורייה , וזוג פרדות הייתי זקוק למקצרה , קומביין , ושני טרקטורים – אחד על שרשראות והשני גלגלים . עד בואו של מוטי קירשנבאום לא הייתה שום קורלציה הגיונית בין התשלום הגדול שמשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית להתאחדות הכדורגל תמורת זיכיון השידורים הבלעדי לבין ההשקעה המינימאלית באמצעי צילום והפקת המוצר , ובשל כך חשיפה דלה על המסך של ענף הספורט הפופולארי ביותר במדינת ישראל . צריך להיות כנה ולומר שהכיסוי הרדוד של הכדורגל הישראלי בטלוויזיה לא החל בתקופתו של יוסף בר-אל . יוסף בר-אל צעד בנתיב שסללו לו קודמיו . זאת היסטוריה ארוכה עוד מימיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , ולפניו בעידנים של המנכ"לים שמואל אלמוג ויצחק לבני . בהבדל אחד . לרשותו של יוסף 'טומי' לפיד עמדו בשנות כהונת בשנים 1984 – 1979 התשתיות הנחוצות לצורך צילום שיטתי של כל משחקי המחזור מידי שבת בליגה הלאומית בכדורגל . הוא פשוט לא רצה בכך ומנע ממני להפיק מסמך עיתונאי – חדשותי דוקומנטארי שלם . יוסף "טומי" לפיד היה עיתונאי בעל מוניטין . איש חכם , ליבראל , וברוך כישרונות שמוטי קירשנבאום כאמור הפריך וקִעקע אותם בריאיון שהעניק ב- 1983 לעיתונאית שרית לוי -ישי , משאמר : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע כיצד להרכיב אותה מחדש" . בימיו של יוסף "טומי" לפיד , שנים רבות בטרם עידן יוסף בר-אל , הגיעה התוכנית "מבט ספורט" לנקודות שפל שלא נודעו כמותן קודם לכן . המסמכים הישנים מהימים ההם ששרדו את מאורעות הזמן תיעדו היטב את חוסר מיומנותו של השידור הציבורי למלא את תפקידו כראוי כלפי קהלו , המממן שלו משלם האגרה . בתחומים רבים וגם בתחום הספורט . התוכנית "מבט ספורט" ששודרה מידי מוצ"ש נחשבה לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא סיקרה את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ששוחקו בשבתות ואת השערים ותוצאות המשחקים ראו כעבור שעות מעטות בטלוויזיה . איכות וטיב המסמך הדוקומנטארי הזה היו מותנים בכמות המצלמות שהוקצו לתיעוד המשחקים .

ב- 12 בספטמבר 1982 ביקשתי במכתב רשמי ממנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שמילא גם את תפקיד מנהל הטלוויזיה באותה תקופה , לשדר "מבט ספורט" מורחב בתאריך של מוצ"ש – 25 בספטמבר 1982 מפני שבאותה שבת החלו משחקי הליגה הלאומית . 75 דקות במקום 60 דקות כמקובל . תשובתו אלי בכתב ידו (הגַס והלא יפה) כעבור שלושה ימים העידה כי האיש אינו בקי בנעשה בתוככי הטלוויזיה , "יואש אלרואי , האם לא ידעת את תאריך התחלת הליגה הלאומית לפני שיצא המַדְפֵּס ?" . וודאי שידעתי . רק לא ידעתי לפני כתיבת המכתב את כמות אמצעי הצילום שיוקצו לי בשבת – 25 בספטמבר 1982 כדי למלא את תפקידי כהלכה וכראוי . משהוברר לי כי אוכל לכסות לפחות % 75 משמונת משחקי המחזור הראשון החלטתי לבקש את הארכת התוכנית [6] .

lapid 1

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 1982. זהו המסמך המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער שהעביר אותו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . אפשר לראות כי כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה גדול ומסורבל , ונטול כל אסתטיקה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בשבת – 16 באוקטובר 1982 התקיימו שמונה משחקי המחזור הרביעי בליגה הלאומית בכדורגל . יוסף "טומי" לפיד אפשר לי לצלם את המשחק המרכזי באמצעות ניידת השידור האלקטרונית אך מנע ממני להוציא מצלמות פילם כדי לצלם את שבעת המשחקים הנוספים . המשחק המרכזי הסתיים בתיקו אפס . בשבעת המשחקים האחרים שלא צולמו הובקעו 21 שערים . התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש – 16 באוקטובר 1982 תיזכר לדיראון . מסמך דוקומנטארי עלוב מאין כמותו . זאת הייתה פארסה . למחרת יום ראשון – 17 באוקטובר 1982 שיגרתי מכתב למנהל הטלוויזיה בדם לבי והבעתי בפניו את דעתי על המצב, "מבט ספורט של אמש היה עלוב, דל, לא מעניין, ולא רציני" . נחיתות טלוויזיונית בהתגלמותה .

saar 2

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1982 . זהו מסמך המחאה המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער . השידור הציבורי במערומיו. עליבות טלוויזיונית בהתגלמותה. (עמוד מס' 1 מתוך 2) (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 3

טקסט מסמך  :  17 באוקטובר 1982 . זהו המסמך המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער . השידור הציבורי במערומיו . עליבות טלוויזיונית בהתגלמותה . (עמוד מס' 2 מתוך 2) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990 מר יוסף בר-אל אם כך לא היה הראשון . בדרך כלל כיסינו בשבתות בתקופת שִלטונו של יוסף בר-אל בשנים 1993 – 1990 שניים או שלושה משחקים מתוך ששת משחקי המחזור . לעיתים רחוקות במקרה הטוב – ארבעה . על פי חוק מרפי , רוב השערים נכבשו דווקא במשחקים בהם לא ביקרנו ואותם לא צילמנו . עליבותה של "משחק השבת" הגיעה לשיאים שליליים חדשים בעידן ניהולו של יוסף בר- אל את הטלוויזיה הישראלית . כל הזמן קיננה בי תחושה שאם קיימת דרך לעשות את העבודה שלא כשורה – הוא יוסף בר-אל ימצא אותה . ביום שישי – 13 בספטמבר 1991 נפתחו משחקי הליגה הלאומית לעונת 1992-1991. הקצאת האמצעים לסיקור מחזור הפתיחה הייתה מעטה , לא מקצועית , וגם לא הגיונית . הייתי מתוסכל מאוד והרגשתי שאינני יכול למלא עוד את תפקידי כעורך ראשי ומפיק ראשי של התוכנית "משחק השבת" בתנאים המגוחכים האלה . ההצדקה היחידה לשידור תוכנית ספורט כ- "משחק השבת" בכל מוצ"ש היא משחקי הכדורגל המתקיימים בימי שישי ובשבתות . בהיעדר יכולת לכסותם בצורה שיטתית וטוטאלית איבדה התוכנית מעֶרכה ומחשיבותה העיתונאית . היא הייתה מסמך עיתונאי פגום ומרגיז. דף עגום בספר תולדות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ואין מושיע . לא ראיתי עוד שום סיכוי לשנות את המצב אלא בהגשת מכתב התפטרות שלי מתפקידי כמנהל הספורט . הייתי מיואש ובודד . לא מצאתי לנכון לשתף בהתלבטויות ההתפטרות את הבוס הישיר שלי אֶלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות . הוא ממילא לא העניק לי מעולם כל גיבוי בהשבחת שידורי הספורט והיה טרוד בעצמו בשלל הבעיות והקשיים שניצבו בפניו בתוככי חטיבת החדשות עצמה . אֶלִימֶלֶך רָם נראה לי כל הזמן חסר אונים בניהול ענייני חטיבת החדשות . אינני יודע באיזו מידה היו נאמנים לו כתביו ועד כמה כיבדו אותו ואת מנהיגותו . ידעתי שממנו לא תבוא הישועה . למי היה חשק לעבוד בתנאים מגוחכים ודלים שכאלה .

ניתן היה לחולל את יוזמת השידורים הישירים של משחקי הכדורגל בשבתות כבר בתקופת יוסף "טומי" לפיד וטוביה סער , זמן רב לפני הופעתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל בשמי רשות השידור . הייתה לכך הצדקה אך היוזמה הזאת נכשלה באִיבָּה . הצעתי לטוביה סער ששימש מנהל הטלוויזיה הישראלית כבר ביום שני – 12 באפריל 1982 , לשָדֵר ישיר את המשחק המכריע על אליפות הליגה הלאומית בין שתי הקבוצות הטובות ביותר במדינה בעת ההיא מכבי נתניה לבין הפועל כפר סבא בשבת של ה- 17 באפריל 1982 . הוא סירב  [1] . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור דחו את בקשתי כלאחר יד . אִיוֶולֶת .

מכבי נתניה והפועל כפר סבא היו שתי קבוצות כדורגל מערים קטנות שהאפילו ב- 1982 על המועדונים התל אביביים והחיפניים . הפועל כפר סבא זכתה בגביע המדינה בשנים 1975 , 1980 , ו- 1990 ובאליפות המדינה ב- 1982 . מכבי נתניה זכתה באליפות המדינה בשנים 1971 , 1974 , 1980 ו- 1983 . הקבוצה מעיר היהלומים הייתה מכונת כדורגל שכבשה שערים רבים והוציאה מתוכה במשך 20 שנה מאז 1966 ועד 1985 שנה שוב ושוב מלכי שערים בדמותם של מרדכי שפיגלר , עודד מכנס , ודוד לביא . באליפות 1971 כבשה מכבי נתניה 44 שערים וסגניתה שמשון ת"א רק 31 . באליפות 1978 הבקיעה נתניה 50 שערים . סגניתה בית"ר ירושלים רק 32 . באליפות 1980 הבקיעה מכבי נתניה 53 שערים . סגניתה הפועל ת"א רק 28 . באליפות 1982 זכתה הפועל כפר סבא עם 42 נקודות והפרש שערים של 45 : 28 . השנייה קבוצת מכבי נתניה צברה 41 נקודות אך הפרש השערים שלה היה טוב בהרבה מזה של האלופה ועמד על 63 : 29 .

באליפות 1983 צברה מכבי נתניה 61 נקודות והפרש שערים של 54 : 31 . שמשון ת"א במקום השני השיגה 47 נקודות והפרש שערים של 35 : 27 . הישגיה המרשימים של מכבי נתניה תועדו ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית במצלמות פילם ו- ווידיאו . מרבית השערים שכבשה הקבוצה בשנות הזוהר שלה שמורים בארכיון השידור הציבורי .

beni ori 1980

טקסט תמונה :  קיץ 1980 . אצטדיון ר"ג . הצלם יוֹאַב בֵּן – דָוִד (על כתפו מצלמת פילם BL )  והכתב בֶּנִי עוֹרִי  מראיינים את שחקן הפועל כפר סבא יִשְרָאֵל פוֹגֶל , שעה קלה לפני תחילת משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בו גברה הפועל כפר סבא על מכבי רמת עמידר 4 : 1 . הפועל כפר סבא הייתה אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בארץ במחצית שנות ה- 70 וראשית שנות ה- 80 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 1

טקסט מסמך :  12 באפריל 1982 . בקשתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער לשדר ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורגל בין קבוצות מכבי נתניה והפועל כפ"ס שנועד להיערך ב- 17 באפריל 1982 . לאחר שהמכתב הודפס כבר הוספתי בכתב ידי , "מקווה שתגבר על טומי לפיד" . יוסף "טומי" לפיד היה הקול והמכשול וטוביה סער היה שופרו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כפופה הרבה מאוד שנים להסכמי עבודה ארכאיים והסדרים מעוותים לחלוטין , שמנעו ולא אִפשרו לנו להגיע ליותר הישגים עיתונאיים . טוביה סער יכול היה לקנות לו כֵּס של כבוד בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית כחלוץ השידורים הישירים בטלוויזיה של משחקי הכדורגל בשבתות , אך הוא בחר להישאר שמרני ופסיבי . שלוש המילים בכתב ידו על מכתב הבקשה שלי "התשובה היא לא" , מעידות עדות מרחיקת לכת על כניעתו ללא תנאי של מנהל רשת טלוויזיה והתבטלותו בפני אישיותו הדומיננטית של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . זאת הייתה נאמנות חסרת פשרות של טוביה סער למר יוסף "טומי" לפיד ז"ל . לא תמיד מוצדקת ועל פי תפישתי פתטית ומרגיזה . התוצאה , סטגנציה של גוף שידור מונופוליסטי המחזיק בזכויות השידורים של אירוע הספורט הפופולארי ביותר במדינה , הכדורגל הישראלי , לא בשל כּישרונו אלא מפני שאין לו תחרות בשוּק . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצטיירה כגוף תקשורתי עצלן שאֵינוֹ שש אלי קרב ומסרב בעקשנות לחדור לתחום השידורים ישירים , כדי לא לשנות "סדרי עולם" בבית ומחוצה לו . הנהלת רשות השידור חששה מכל מו"מ עם וועד עובדי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הקשור לשינוי הסטאטוס – קוו והסכמי העבודה בשבתות . היא גם פחדה להיכנס "לעימותים כספיים" עם התאחדות הכדורגל הישראלית שדרשה בצדק את ליטרת הבשר תמורת השידורים הישירים בנוסף על הזכויות הרגילות המקובלות . הנהלת רשות השידור העדיפה לא להתאמץ . הכי קל היה לומר , "שלילי" , לבקשתו של יואש אלרואי . טוביה סער היה איש תקשורת מוכשר אך נפל טֶרֶף קל בידי מְמַנוֹ . הוא לא דיבר מגרוֹנוֹ שלוֹ , אלא יִיצֵג את השקפת עולמו של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יוסף "טומי" לפיד ז"ל . זאת הייתה בחירה מרצון של הנהלת רשות השידור לקפוא על שמריה . איש לא הפריע לה לפרוץ דרך . לפחות לנסות . רשות השידור התעקשה לא לפעול ולא ליזום , והיכן שאפשר גם לא לשָדֵר . זאת דרכו של כל מונופול באשר הוא .

ואז באיחור זמן עצום ב- 18 באפריל 1993 נסק בשמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנכ"ל רשות שידור חדש העונה לשם מרדכי "מוטי" קירשנבאום .

סוף הפוסט , רשימה מס' 3 . ראה המשך בפוסט הבא "מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 4 . כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : מכתבי לטוביה סער מתאריך 12 באפריל 1982 , המבקש לשדר ישיר את המשחק מכבי נתניה- הפועל כפר סבא .

[1. א'.]  ראה נספח : על פי עדותו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן .

[2]  מקור : הספר, “television – PRIME TIME . SPORTS”, נכתב ע"י ג'ף גרינפילד (Jeff Greenfield).

[3]  ראה נספח : ראה מאמר של דב גולדשטיין בעיתון "מעריב"  מ- 5 במרס 1981 , ובו בקשה נמרצת להפסיק את קטיעת  השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה לאלופות בתשע בערב בגלל "מבט" .

[4]  ראה נספח :  מכתב ברכה שלי למוטי קירשנבאום מתאריך 18 באפריל 1993 עם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור .

[5]  ראה נספח : אנשים רבים וודאי ישאלו כיצד הוא המחבר יואש אלרואי זוכר בדייקנות כה רבה את כל התאריכים . התשובה פשוטה . 32 יומני השנה  שלי מרגע בואי לרשות השידור ב- 1971 ועד ליום עזיבתי בקיץ 2003 שמורים עמי .

[6]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מ- 12 בספטמבר 1982 .

סוף הפוסט מס' 289 , רשימה מס' 3 . ראה המשך בפוסט הבא "מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 4 . כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 289.

מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נוסק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 288. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 288 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 17 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושָרָת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 288. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" (תהילים , פרק א' , פסוק א')

ציטוט : "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל ערובה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס)

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בלבד" (אדיסון)

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר)

1. הקדמה

ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה מר אריאל "אריק" שרון וסגנו מר אהוד אולמט קובעת במאי 2005 ללא היסוס כי רשות שידור הציבורית של מדינת ישראל תחת שלטון המנכ"ל יוסף בר-אל רוויה בשחיתות ושוחד מסך , נכלולית ופוליטית מאין כמותה בהתנהלותה בשלוש השנים של 2005 – 2002 . בתגובה לקביעתה זאת מחליטה הממשלה בראשית חודש מאי 2005 להפסיק את כהונתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ולהדיחו מתפקידו הרם . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מפטרת ממשלת ישראל מנכ"ל רשות שידור מכהן באמצע תקופת כהונתו. ממשלת ישראל מסלקת את מר יוסף בר-אל לאלתר מהמשרה העיתונאית – ציבורית הגבוהה ביותר במדינת ישראל .

2. הפוליטיזציה ורשות השידור 

הפוליטיקה היא הורתה של השידור הציבורי במדינת ישראל . זה ידוע . הממשלה היא הממנה על פי חוֹק את המנהל הכללי של השידור הציבורי בישראל . זה ידוע . מנכ"ל רשות השידור הוא מינוי פוליטי מובהק ומשמש העורך הראשי של שידורי הרדיו והטלוויזיה . על פיו יִישָק דבר . גם זה ידוע . לכן קיימת סכנה תמידית שהשידור הציבורי ישלם אתנן לשלטון . זה לא חייב להיות אבל זה עלול לקרות . תלוי ביושרה האישית ובתפישה העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור המתמנה . יש לכך הוכחות ותיעוד . הרי אי אפשר כלל להשוות בין כישרונם ורמת אישיותם של שמואל אלמוג המנכ"ל ה- 1 של רשות השידור (בשנים 1974 – 1969) לבין יוסף בר-אל המנכ"ל ה- 9 של רשות השידור (בשנים 2005 – 2002) . הזרוע הפוליטית בראשות ראש הממשלה גב' גוֹלְדָה מֵאִיר ושר החינוך יִגְאָל אָלוֹן ביקשו משְמוּאֵל אַלְמוֹג כי ייאות ליטול על עצמו את העוֹל הכבד ולשמש מנכ"ל רשות השידור קדנציה נוספת בת חמש שנים , 1979- 1974 . (הערת המחבר : פרופסור שמואל אלמוג אז בן 49 סירב ופנה לקריירה אקדמאית מזהירה באוניברסיטה העברית בירושלים) . יוסף בר-אל לעומתו הודח בבושת פנים ע"י ממשלת ישראל באמצע כהונתו .

3. זה מול זה : מוטי קירשנבאום מול יוסף בר-אל

בחודש אפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ועל פי המלצתה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כעבור תשע שנים , בחודש יוני 2002 , מינתה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השַר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . המינוי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הפך לחלום בלהות . עובדה שממשלת ישראל בראשות אריק שרון וסגנו אהוד אולמרט הבחינה במתרחש והדיחה את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה . לקח לה הרבה זמן , כשלוש שנים , ללמוד את המצב ולהסיק את מסקנותיה החריפות והחמורות כנגד יוסף בר-אל . ובאמת במאי 2005 היא התעשתה וסילקה אותו לשוליים בעודו מכהן בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור . הקשר הפוליטי בין הממשלה הממנה את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם לבין הנעשה בשורות טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובנעשה בשורות רדיו "קול ישראל" – הפך בסופו של דבר לרוֹעֵץ והרסני . רבים חושבים כי 2002 הייתה נקודת מפנה , בת אל חזור , בה הפוליטיזציה ממוטטת בצורה הבוטה ביותר וללחלוטין את השידור הציבורי . אין מדובר רק במנהרה פוליטית שהובילה ומובילה מראש הממשלה אל מנכ"ל רשות השידור בתקופות מסוימות , אלא מדובר גם במנהרה שהובילה באותן תקופות מסוימות גם בדרך חזרה מלשכתו של מנכ"ל רשות השידור ללשכתו של ראש הממשלה . ברור שהמצב הזה איננו קבוע . מפני שלא כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם חוננו ביושרה שהייתה אמורה להעניק להם את הידע והכישרון להבליט חזה ולהתמודד עם הפוליטיקאים (מכל גווני הקשת) שלפתו אותם כמו בצבת , ולומר להם כהאי לישנא : "אנחנו אנשי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו , ראשית דבר עיתונאים וממלאים את שליחותינו ללא מורא וללא משוא פנים". אנוכי נתתי לכך פרשנות מתמטית : "העיתונאות והממלכה נעים בשני קווים מקבילים . אקסיומה מתמטית גורסת כי קווים מקבילים אינם מצטלבים ואינם חוצים אחד את השני לעולם . קווים מקבילים שמנפצים ושוברים את ההיגיון הזה וכן נפגשים – הם חטא מתמטי שהופך לפשע מוסרי" . מסמך נָקְדִימוֹן "נָקְדִי" רוֹגֵל דן בכך בהרחבה .

במאי 1996 בתקופת כהונתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור (הוא כיהן בתפקיד בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998) זכה הליכוד בראשות בנימין נתניהו בבחירות . ביבי נתניהו מינה את גב' לִימוֹר לִבְנָת לשָרָת התקשורת וזאת מיהרה להכריז עוד בטרם מינויה הכרזה פוליטית צינית , "ש- מוטי קירשנבאום יתחיל להזיע עכשיו" . מוטי קירשנבאום מנהיג בעל יושרה כינס את עיתונאי רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בחצר הגדולה האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליד ניידות השידור (הבניין ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) והשיב כהאי לישנא לשרה התוקפנית : "אנחנו עיתונאי רשות השידור איננו נבהלים משום ממשלה. אנחנו משרתים את הציבור ולא את הפוליטיקאים". באפריל  2002 הוברר כי יוסף בר-אל הוא המועמד הוודאי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעמם של מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ובתמיכתו המלאה של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . בריאיון שהעניק יוסף בר-אל ביום שישי – 26 באפריל 2002 לגב' שרי מקובר עיתונאית בעיתון "מעריב" הצהיר יוסף בר-אל כלהלן : "אלוהים קרא לי ואמר , ג'ו סיים את המשימה שלך…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…" . מעולם לא נשמעה עד אז משום מנכ"ל רשות שידור הצהרה כה רברבנית כי אלוהים קרא לו להשלים את המשימה…אף פעם לא נשמעה הכרזה כה חנפנית מטעם מיועד כלשהו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בו קושר המועמד את עצמו חד משמעית למְמַנֶה – מְשַבֵּץ שלו לתפקיד , הלא הוא ראש הממשלה .

barel 4

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" . מר יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המיועד מכריז באוזניי העיתונאית גב' שרי מקובר כלהלן : "אלוהים קרא לי ואמר , ג'ו סיים את המשימה שלך…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…" . מעולם לא נשמעה עד אז משום מנכ"ל רשות שידור הצהרה כה רברבנית כי אלוהים קרא לו להשלים את המשימה… אף פעם לא נשמעה הכרזה כה חנפנית מטעם מיועד כלשהו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בו קושר המועמד את עצמו חד משמעית לממנה שלו לתפקיד , הלא הוא ראש הממשלה . (באדיבות העיתון "מעריב") .

ההבדל בין תשובתו המוסרית החד משמעית של מוטי קירשנבאום לשָרָת התקשורת לימור לבנת ביוני 1996לבין המענה והמסר של יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון באפריל 2002 באמצעות העיתון "מעריב" – הוא מדהים . השוני הזה מבטא את כל מהות חיינו בארץ הזאת . מינויו של מוטי קירשנבאום למשרה הרמה הייתה מעשה חדווה תקשורתית – ציבורית . מינוי של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה מעשה מופרך . טרגדיה תקשורתית – ציבורית . השָטָן פער תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני המינויים הפוליטיים של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , ובין איכות שתי תקופות הניהול שלהם . מזהירה של הראשון . קָלוֹן של השני (עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הבחינה בנעשה בתוככי רשות השידור והדיחה בבושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרָמָה) . הפקדת רשות השידור בידיו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלאכת מחשבת , שקולה , והגיונית . הצבתו של יוסף בר-אל בפִסגת השידור הציבורי התגלתה חיש מהר כשגויָה ומופרכת מיסודה . מינויו הפך לכישלון קולוסלי שהוליד פרי ביאושים . אותן שלוש השנים שהיו לא כל כך מזמן 2005 – 2002 היוו תקופה אפלה בתולדות רשות השידור . יוסף בר-אל לא רק שנְכְשָל אלא שעוזריו הקרובים וכל מיני מנהלים גמדיים בערוץ 1 עשו כל מאמץ להשכיח ולהעלים פרטים שאינם מפארים את עברו . הם והוא שכחו שלשֵם כך יש היסטוריונים . מפני שהיה איש לא מוכשר השתמש בשלטון של כוח . שלטון של כוח איננו צועד שלוב זרוע עם כהונה הניזונה מערכים .(ואחזור על זה שוב : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ראתה את העליבות המתחוללת בין כותלי רשות השידור ובסופו של דבר החליטה להדיח בבושת פנים ובקלון , במאי 2005 , את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה) .

ראה הספר עב הכרס "רוש ולענה" המכיל כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי אודות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 , וקרויה בשם הכולל שלה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

ranan 1

טקסט תמונה ( 1 ) :  אפריל 2002 . השר הממונה על רשות השידור רענן כהן מעלה באפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של המנכ"ל הקודם והמודח רן גלינקא . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון קיבל את ההמלצה . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

ranan 2

טקסט תמונה ( 2 ) :  השר הממונה על רשות השידור רענן כהן מעלה באפריל 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של רן גלינקא . ראש הממשלה קיבל את ההמלצה . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

יוסף בר-אל דִרְדֵר את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעברי פי תהום . לשידור הציבורי ובעיקר לטלוויזיה הממלכתית של מדינת ישראל נגרמו נזקים בלתי הפיכים . (וראוי להזכיר זאת שוב למען הסרת כל ספק : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הבחינה בהתדרדרות ובנזקים שנגרמים לשידור הציבורי בהנהלתו בטלוויזיה וברדיו והדיחה אותו בבושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה) .חלק מעובדיה הפכו מרצון לעושי דברו של יוסף בר-אל . הם היו משת"פים לכל דבר . אי אפשר לצפות מאנשים ונרצעים , גם אם הפכו לכנועים בעל כורחם מחשש ואימת הניהול , להיות אנשי טלוויזיה יצירתיים. נרצעות ויצירה אינן צועדות שלובות זרוע . זה לא הולך ביחד . מפקדים שמילאו תפקידי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיו אמורים לשמֵש דוגמא אישית לפיקודיהם , הפכו לפתע בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לסוג של שָרָתִּים . חלק מאנשי הטלוויזיה הציבורית ורדיו "קול ישראל" שנחשבו בעברם למהימנים איבדו מרצון את עצמאותם וזהותם המחשבתית . מצפונם קרס . אין טרגדיה גדולה מזאת . השידור הציבורי בזמנם ובתקופתו של יוסף בר-אל הפך לפיפ – פוליטיק שואו בגרוש שאיננו שווה פרוטה . זה היה שידור ציבורי שַרְלָטָן ומושחת ונגוע בשוחד מסך בגִינוֹ הודח המוביל . (ואחזור על זה שוב ושוב : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון לכדה את יוסף בר-אל במסננת שלה ובשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי של הממשלה עו"ד מני מזוז הביאו לבסוף להדחתו בבושת פנים במאי 2005 מכהונתו הרמה) .כמה מפקדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" פִספסו ביודעין את מטרות השידור ופסחו במתכוון על העיקרון הקדוש של העיתונאות והקווים המקבילים . העיתונאות והממשל נעים לעולם בקווים מקבילים . זה כלל ידוע . אקסיומה מתמטית בסיסית קובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . קו מקביל חוצה מהווה שגיאה מתמטית ומוּסָרִית חָמוּרָה . בין העיתונאים לפוליטיקאים קיימת מעין סימביוזה . שני הצדדים מפיקים תועלת מחיי השיתוף , אך הם רחוקים מלהיות אָחִים . לעולם לא מתקיימת ביניהם חֲבֵרוּת , אחווה, או ידידות . תפקידה של העיתונאות החופשית במדינה דמוקרטית הוא ברור . לבַקֵר בהתמדה את השלטון ולשמור על תקינותו ולא להִתחבֵר עמו .

אף על פי כן יש דווקא משהו הָגוּן בהתנהלותה הבסיסית של העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית . וודאי בטלוויזיה הציבורית . הייתי שָם וראיתי זאת . המנגנון מאפשר לכל אדם באשר הוא את ההזדמנות ליטול את עֵטו ולהיות עיתונאי או את המיקרופון כדי להיות כתב או שַדָּר . המוכשרים יצעדו בסך קדימה . הפחות טובים יילכדו וייבלמו במסננת טבעית הבנויה מרשת של עורכים ומפיקים זוטרים ומעליהם עוד שורה של עורכים ומפיקים .  השורה השלישית בשתי וערב של מיתרי המסננת בדמותם של העורכים והמפיקים הבכירים מעניקה Back up (גיבוי) לשתי השורות הראשונות . קיימת בקרה על בקרה על בקרה . המערכת העיתונאית בנויה מכמה רמות של בַּקָּרה מקצועית העוקבות באופן רצוף אחר הידע , הכישרון , והאופי של עובדיה . לרוע המזל המסננת הזאת איננה הרמטית ולא תמיד יעילה . היא דולפת ולא תמיד מנפה את הדרוש ניפוי . יוסף בר-אל החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקול תרועה ב- 1969 וסיים אותה ב- 2005 בקול ענות חלושה . הוא דלף אט-אט דרך חורי הַמְסָנֶנֶת והגיע בטעות לפסגת ההיררכיה . אך הבלוף התגלה בסופו של דבר גם אִם מאוחר מידי משנתקל הדג השמן ברִשתה של אותה מסננת פוליטית יְשָנָה (ואף חָלוּדָה) שדרכה זלג במשך שנים כה רבות והייתה זאת שלבסוף קִירקפה את גוּלגלתּוֹ והשליכה אותו לשולי הדרך . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היה הראשון שהבחין ב- "חולשותיו" של יוסף בר-אל ונתן ביטוי לאבחנה הזאת במסמך חמור שכתב לו ב- 1976 . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה האיש שלא האריך ליוסף בר-אל ביולי 1993 את כהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (אך מינה אותו כעבור זמן לא רב לנהל את ערוץ 33) . המערכת העיתונאית "שמה עין" בתוספת זכויות מגדלת על יוסף בר-אל אך לא בלמה אותו , וודאי לא הקיאה אותו מקרבה . שיני הפוליטיקה המתעתעת טחנו אותו . אך בל נטעה . הפוליטיקה היא פקטור שונה מהעיתונות וניזונה מערכים קלושים . מינויו הפוליטי והלא מקצועי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הסבו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" נזקים עצומים על דרגיה השונים שהם בל יימחו ובלתי הפיכים . יוסף בר-אל הותיר מאחוריו רשות השידור הזקוקה לאין ספור ניתוחים כירורגיים קשים בהרדמה מלאה .(ואשנה זאת עוד פעם : עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון עלתה על אופן ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור הדיחה אותו בקלון בושת פנים במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור) .

barel 2

טקסט תמונה :  שנת 1969 . יוסף בר- אל בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו הישירים היו מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר , נקדימון "נקדי" רוגל , וארנון צוקרמן . בשנים 1976 ו- 1977 נקט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן ביוזמה ניהולית – מבנית קיצונית חסרת תקדים ובניגוד מוחלט להמלצות הדו"ח של הבריטי סיר היו גרין (Sir Hugh Greene מי שהיה מנכ"ל ה- BBC בשנים ההן של 1969 – 1960) דו"ח שהוגש לשר החינוך יגאל אלון בקיץ 1973 . הוקמה הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית וניתן לה מעמד ניהולי שווה לזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט שווה כוחות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית באותה העת ארנון צוקרמן. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 3

טקסט תמונה : שנת 2005 . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2005 . (לע"מ . התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

מהלך העניינים היה כלהלן . ב- 1969 התמנה יוסף בר-אל למנהל מחלקת החדשות של השידורים בשפה העַרבית בטלוויזיה במקומו של מר שלמה ענברי . מנהל מחלקת התוכניות בשפה הערבית היה אז סַלִים פַתָּאל . ההיררכיה בשנים ההן קבעה כי שני המנהלים הבכירים בשפה העַרבית כפופים ישירות למנהל הטלוויזיה ישראלית . מנהליו של יוסף בר-אל בשנים 1973 – 1969 היו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וארבעה מנהלי טלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה אליהוא כ"ץ , סטנלי "סטן" גרנדייזי , חגי פינסקר , נקדימון רוגל , וישעיהו "שייקה'"תדמור . באוגוסט 1973 התמנה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה במקומו של מר ישעיהו תדמור . בראשית 1974 המליץ שמעון פרס השַר הממונה על רשות השידור לראש הממשלה גב' גולדה מאיר לבחור במפקד רדיו גלי צה"ל מר יצחק לִבני למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג . יצחק לִבני הוא איש תקשורת מחונן . הוא היה העורך של העיתון הצבאי "במחנה" ומפקד גלי צה"ל שהפך את תחנת הרדיו הצבאית לרלוואנטית . גולדה מאיר קיבלה את ההמלצה ויִצְחָק לִבְנִי מונה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור .

ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר ומוצלח , אלא גם מנהל קשוח . הוא החזיק "קצר" את יוסף בר-אל ולא נתן לבוס הישיר שלוֹ מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי דריסת רגל חופשית במסדרונות הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לִבְנִי כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות חריגה ולא מקובלת מפני שהמנכ"ל משמש מתוקף תפקידו בהיררכיה של רשות השידור לא רק כבוס ישיר של מנהל הטלוויזיה אלא גם עורך ראשי של כלל מִשדרי הרשות . ארנון צוקרמן בעל אישיות מופנמת חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . לא בכדי הניח עליו זכוכית מגדלת . אחד ממכתבי הנזיפה שלו בהיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 נשמר , ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו [1] . המסמך המצ"ב הוא בעל חשיבות רבה ומראה כי ארנון צוקרמן הכריח אז את יוסף בר-אל להתעמת עם האמת . האמת איננה ערך שניגפים ככה סתם מפניה ואח"כ קמים וממשיכים לצעוד כאילו לא קרה כלום . איש לא העז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל .

אל  :  יוסף בר- אל                                                                                                           ירושלים  18.11.1976

"…חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" .

העתק  : מנכ"ל הרשות    

בברכה , ארנון צוקרמן

יוסף בר-אל קיבל את המכתב , קרא אותו ולא שכח . ששת המילים בסיום המכתב , "…ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" , ריצדו בזיכרונו . זה היה לפני המון זמן אולם המחקר "עלה" על המסך שנשמר

barel 4

טקסט מסמך :  18 בנובמבר 1976 . זהו מסמך הנזיפה החמור ששלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמו ליוסף בר- אל , בו הוא מבקר בחריפות רבה את תפקודו כעורך ומנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית . "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , כתב לו ארנון צוקרמן . המכתב הזה פגע  קשות בגאוותו של יוסף  בר- אל . יוסף בר- אל  לא שכח וכפי שהתברר מאוחר יותר גם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שהיה מכותב על המכתב לא שכח גם הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 19

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר בשידור הציבור מרדכי "מוטי" קירשנבאום . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן וגם מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל ,בתאריך 18.11.1976 .

הצבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 ע"י ממשלת ישראל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל הייתה קרדינאלית ומכריעה לא בגלל היותו חתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה , אלא ראשית דבר מפני שהוא איש ישר , הגון , בעל מוסר , פיגורה עיתונאית שנושאת ברמה את היושרה והדוגמא האישית במשרד ובשטח ומקצוענות חסרת פניות . כך אנוכי רואה את הדברים . לכן גם הפוסט הנוכחי מתייחס לנסיקה ההיא שלו ב- 18 באפריל 1993 שוב בשמי רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . אילו הייתי מבקש את הדרמטורג הנערץ עלי וויליאם שייקספיר לנתח את מפעל חייהם של האחד מול השני, אין לי בכלל ספק כי על הראשון היה מעיד כי, "הוּא אִיש רוֹמָא יוֹתֵר מֵאִיש דֶּנְמַרְק" .

4. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני ממנים באפריל 1993 את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור.

העובדות המתפרסמות ב- בלוג כולו יצוקות ב- % 100 בטון . אף על פי כן קיים במידה רבה בפוסט הנוכחי הזה מעין פרדוקס בו מוזכרים על ידי שמותיהם של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל באותה שורה בנשימה אחת , ואין סתירה גדולה מזאת. מכל היבט . אנחנו שחקני השח – מט אומרים על מצבי ההשוואה הללו בין שתי פיגורות שחמטאיות ששורר ביניהן הבדל רמה גדול , "Not equal level" . באותו סלוגן – מונח אנגלי , "לא באותה רמה" , אני משתמש כשאני מזכיר ברצף באותו הטקסט את גב' שולמית אלוני מי שהמליצה ב- 1993 על מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור ואת שמו של מר רענן כהן מי שהמליץ ב- 2002 למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל ה- 9 של רשות השידור .

ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ממנים את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור ה- 6 במקומו של המנכ"ל הקודם אריה מקל. הופעתו המזהירה של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל בשמי רשות השידור. בקיץ 1993 מדיח מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה וממנה תחתיו את יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור הודף ומשנה לחלוטין את דפוסי הניהול הבלתי ראויים של יוסף בר-אל . עידן חדש ניצב בפתח שעריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1. תקופת המנהיגות של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בשנים 1998- 1993 הייתה מופת ניהול . מוטי קירשנבאום הוא המנכ"ל הראשון בתולדות הרשות שנדרש להתחרות בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 זוכה בהישגים מרשימים אך גם סופגת שתי תבוסות שידור קשות מערוץ 2 המסחרי שזה עתה נעמד על רגליו : אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 (בתום שליטה בת 25 שנים רצופות) וכשלון סיקור של חטיבת החדשות הוותיקה בשבוע האבל של רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב- 11 – 4 בנובמבר 1995 מול הכיסוי המצוין של חברת החדשות של ערוץ 2 .

הופעתו המזהירה של מוטי קירשנבאום בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 שינתה באחת את אופי והיקף שידורי הספורט ושידורי הכדורגל הישירים . הוא דרך ככוכב שביט בתקופה עכורה . להופעתו המטאורית היה ערך מוסף חשוב יותר משיפור שידורי הספורט . מוטי קירשנבאום סלל מחדש את הדרך ליחסי עבודה כנים ואמינים בין דרגי הניהול השונים בתוך שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וחידש את אמון הציבור בשידור הציבורי . מהימנות היא ערך עליון בעיתונאות שאין לו תחליף . בכך היה כוחו העיקרי כמנכ"ל רשות השידור .

ב- 23 בחודש יוני של שנת 1992 ניצחה מפלגת "העבודה" בבחירות לכנסת ויצחק רבין הפך לראש הממשלה ושר הביטחון . יצחק רבין מינה את שולמית אלוני לשרת החינוך והתרבות . מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר- אל . שרת החינוך שולמית אלוני ביקשה לחולל שינוי בהנהלת רשות השידור ולהזיז מתפקידם את שני האנשים ללא דיחוי . המועמד הטבעי בעיניה למשרת מנכ"ל רשות השידור היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום חתן פרס ישראל לטלוויזיה . מוטי קירשנבאום היה גם קרוב בדעותיו הפוליטיות לשולמית אלוני מנהיגת מפלגת מר"צ . הבעיה הייתה כיצד לסלק מהתפקיד את אריה מֶקֶל החביב שהושאל לרשות השידור ב- 1989 ממשרד החוץ . כעבור תשעה חודשים נמצאה הנוסחה הגואלת . אַרְיֵה מֶקֶל הסכים לפנות את כֵּס מנכ"ל רשות השידור בתנאי שימונה ע"י משרד החוץ לתפקיד קונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב . ובאמת הוא פינה את כס מנכ"ל רשות השידור לטובת מוטי קירשנבאום ומונה לקונסול באטלנטה . ב- 15 באפריל 1993 מיהרה שרת החינוך הנמרצת גב' שולמית אלוני לבַשֵר למוטי קירשנבאום כי היא מתכבדת למנותו לממלא מקום בתפקיד המנהל הכללי של רשות השידור על פי סעיף 23 ב' לחוק רשות השידור , תשכ"ה – 1965 .

kirshenbaum 20

טקסט מסמך :  15 באפריל 1993 . שרת החינוך גב' שולמית אלוני מודיעה למוטי קירשנבאום כי התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל אריה מקל . עותק מהמסמך נשלח ליו"ר הוועד המנהל עו"ד מר מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 kirshenbaum 21

טקסט מסמך :  28 באפריל  1993 . מזכיר הממשלה מיכאל ניר מודיע למוטי קירשנבאום כי ממשלת ישראל החליטה למנותו למשרת המנהל הכללי של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום היה אם כן פרי מינוי תכסיסני של גב' שולמית אלוני . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין זכר היטב את שמו של המועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעמה של שרת החינוך והתרבות . היה זה אותו מוטי קירשנבאום שערך והפיק בשנים 1976- 1974 את תוכנית הטלוויזיה הסטירית "ניקוי ראש" רבת המוניטין בעֵת שיצחק רבין כיהֵן כראש ממשלת ישראל בקדנציה הראשונה שלו , והיה זה אותו ראש הממשלה שאמר והעיר אז כי מוטי קירשנבאום חצה לא פעם אחת את הקו האדום בסטירה הפוליטית שלוֹ . יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה איש אציל נפש וחכם עד למאוד . הוא מעולם לא שמר טינה למוטי קירשנבאום ולא נטר לו אֵיבָה . ראש הממשלה ושר הביטחון הסכים למינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של אריה מֶקֶל . לא מייד .                    

גב' שולמית אלוני זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2005 , 2006 , ו- 2007 כלהן : "הגעתי בעצמי לרעיון המינוי בו מוטי קירשנבאום יכול למלא בכישרון רָב את תפקיד מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . הוא לא היה חבר שלי וגם איש לא הציע לי אותו . צפיתי בתוכניות הטלוויזיה שלו בעת ההיא והוא הרשים אותי . זכרתי אותו . פועלו ומורשתו הטלוויזיונית דחפו אותי להזמין אותו לפגישה ולהציע לו את התפקיד" . ברֶצֶף הזה של השיחה בינינו והמחמאות שהרעיפה עליו קטעתי אותה ושאלתי : "או. קיי. גב' שולמית אלוני אני מבין שהתרשמת ממוטי קירשנבאום כאיש טלוויזיה . אין עוררין על כך שהוא איש טלוויזיה מוכשר , אך כיצד ידעת שהוא גם מנהיג שידור ?  איש טלוויזיה מוכשר איננו בהכרח מנהל ומנהיג שידור רציני !" . שולמית אלוני לא המתינה אפילו שנייה אחת והשיבה לי כהאי לישנא : "הבנתי שאם מוטי קירשנבאום שהוא עיתונאי ואיש יצירתי יודע להגיע להישגים טלוויזיוניים כאלה רבי איכות , סימן שהוא יודע לעבוד עם אנשים" , והוסיפה , "לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור ביקשתי ממוטי קירשנבאום לפטר מייד את יוסף בר- אל לפני תום כהונתו כמנהל הטלוויזיה אז . לא רציתי את יוסף בר- אל בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . מוטי קירשנבאום לא הסכים . הוא נתן ליוסף בר- אל לסיים בסבלנות את הקדנציה שלו ורק אז מינה במקומו את יאיר שטרן . בעניין הזה מוטי קירשנבאום היה רך ממני . אני רציתי לסלק אותו ולהיפטר ממנו מייד ומוטי קירשנבאום היה יותר סובלני ממני וחמל עליו . אני מבינה שהוא עשה זאת מתוך חמלה" . כאן קטעתי שוב את השיחה ושאלתי את שולמית אלוני : "האם ראש הממשלה יצחק רבין היה זה שדחף אותך להעניק ליוסף בר-אל לאחר הדחתו מניהול הטלוויזיה את קבלת ערוץ 33 ?" . שולמית אלוני לא היססה ואמרה לי מייד : "יצחק רבין לא התערב בענייני רשות השידור . הוא נתן לי גיבוי מוחלט . ההחלטה למינוי יוסף בר- אל למנהל ערוץ 33 הייתה של מוטי קירשנבאום בלבד. מוטי קירשנבאום נתן את ערוץ 33 ליוסף בר- אולי מתוך חמלה . הוא פשוט ריחם עליו . מוטי קירשנבאום לא נתן ליוסף בר- אל את הערוץ שהיה מיועד לשידור תוכניות בשפה הערבית משום שחשב לפתע שהוא איש מוכשר . אני בטוחה שהוא חַס עליו" .

aloni

טקסט תמונה : קיץ 1993 . מנהיגת מפלגת מר"צ גב' שולמית אלוני , מתמנה לשרת החינוך והתרבות בממשלתו של יצחק רבין בקיץ 1993 . (התמונה באדיבות גב' שולמית אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל השני אחרי אורי פורת שהִטָה לי אוזן והקשיב להשקפת עולמי שגרסה כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי בין אם זה משחקה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל או נבחרת ישראל בכדורגל שנרכש בממון רב ומעורר עניין ציבורי רחב , לא ייגדע באמצעו וישודר בהיקף מלא . הוא סבר כמוני שהשידור הישיר איננו מתחיל בבעיטת הפתיחה . יש חשיבות במיסוד סביבו Pre Game Show עיתונאי בטרם יריית הפתיחה וכמותו הקמת Post Game Show בסיומו , שכוללים ראיונות , פרשנות , וסיכומים . היום זה חיזיון טריביאלי . אז זה היה בגדר חלום . שרר חיץ גדול בין גישתו של מוטי קירשנבאום למבנה , היקף , וגם כמות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין התייחסותם של יוסף "טומי" לפיד, יוסף בר-אל , וטוביה סער ששללו את הגישה הזאת, את ממדיה ואת היקפיה . מוטי קירשנבאום סבר כמוני שבניית השידור וזיהוי גיבורי העלילה לפני תחילתה הוא הכרחי . קיים קצב עיתונאי מוכתב מראש בו מכניס השידור הישיר בטלוויזיה את הצופה ל- Mood ואווירת צפייה . הקרנת נגינת ההִמנוֹנִים של שתי הנבחרות בשידור ישיר בטלוויזיה לפני בעיטת הפתיחה , חשובה לעֵין הצופה לא רק מן היבט הגאווה הלאומית בו שרים השחקנים את "התקווה" כמוֹטוֹ המלכד את האומה סביבם , אלא זהו אלמנט ומרכיב טלוויזיוני בסיסי בשידור החושף בפעם הראשונה מקרוב את פניהם של השחקנים הנבחרים על המסך ב- Close ups , ומזהה אותם לציבור הצופים . Pre Game Show ו- Post Game Show הם היום אבני דרך טריוויאליים בכל שידור ראוי ובכל רשת טלוויזיה רצינית המכבדת את עצמה ואת צופיה. לא רק בתחום הספורט . זה לא היה מובן מאליו בימים עברו .                                                                            

kirshenbaum 22

טקסט תמונה : נובמבר 1968 . מערכת החדשות ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . עורך "מבט" מוטי קירשנבאום בתחילת דרכו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה . בחלוף שמונה שנים התברר כי מדינת ישראל חושבת שמרדכי "מוטי" קירשנבאום הוא דמות מופת טלוויזיונית והעניקה לו את פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה במוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל , ב- 1976 .(התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי) .

מוטי קירשנבאום הוא אולי היחיד מבין דוֹר המייסדים שרכש השכלה טלוויזיונית מסודרת , רשמית , ורחבה בחו"ל לפני שקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית על רגליה ב- 1968. הוא היה סטודנט לתקשורת שלמד שֵש שנים 1968- 1962 טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטה האמריקנית UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס במדינת קליפורניה. אחד מחבריו לספסל הלימודים ב- UCLA בתקופה מסוימת היה הכדורסלן הנודע גבה הקומה (2.18 מ') קארים עבדול ג'אבאר (Kareem Abdul – Jabar). מוטי קירשנבאום נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . הוא נחשב לכישרון עיתונאי יוצא דופן בתעשיית הטלוויזיה . פרופסור שלמה אהרונסון המנהל הראשון של חטיבת החדשות בצוות ההקמה של הטלוויזיה הבחין בכישרונו וגם ניסיונו הטלוויזיוני של מוטי קירשנבאום ומינה אותו לעורך "מבט" . מוטי קירשנבאום קנה את המוניטין הרָב שלוֹ בתחילת שנות ה- 70 בכתבותיו החדשותיות בנושאי כלכלה, חברה, פוליטיקה , ותרבות הפנאי ששודרו מידי ערב שישי בשמונה במגזין האקטואליה עתיר הרייטינג "השבוע – יומן אירועים" של הימים ההם . יורם רונן היה עורך המגזין ואפשר למוטי קירשנבאום לספר סיפור שבועי באמצעות מצלמת הטלוויזיה. יכולת האבחנה הדקה שלו, חדותו ושנינותו, ולשונו הייחודית הפכו נושאים טריוויאליים יומיים, ליצירות מופת בטלוויזיה . בשנים 1974 ו- 1975 ערך והפיק את התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בעטיה הוענק לו פרס ישראל . תכף ומייד אח"כ מונה ע"י ארנון צוקרמן למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי) .

מוטי קירשנבאום ניחן בכִישרון לדבר ולכתוב בשפת הטלוויזיה . הוא וודאי למד משהו מרזי הטלוויזיה , התיאטרון , והקולנוע ב- UCLA אך היה לו את זה מקודם . שפתו הממורקת והמצוחצחת היו לוֹ טבע שני וכשרצה ידע גם להיות סרקאסטי ולהפוך את הסטירה לדורסנית . התוכנית "ניקוי ראש" הפכה לשיחת היום בממשלה וראש הממשלה יצחק רבין ראה את עצמו פגיע מקירשנבאום . מוטי קירשנבאום נתפש ע"י יצחק רבין ומקורביו כשמאלן מידַי . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 9000 (תשעת אלפים) , הקרוי , "למילים יש וויזואליה משלהן" . הספר הזה נחקר ונכתב במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים אודות נושאי טלוויזיה שונים בארץ ובעולם , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

kirshenbaum 23

טקסט תמונה :  קיץ 1967 . לוס אנג'לס – ארה"ב . מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ראשון מימין בן 28) סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA  בלוס אנג'לס בחברת ידידים ישראליים ברחובות העיר . מוטי קירשנבאום הוא Grand master בטלוויזיה . (התמונה ניתנה לי באדיבות יאיר גורן שני מימין בן קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום השתמש בחוכמה בכלי הטלוויזיה המגוונים שניתנו לו בתוכנית הסטירית "ניקוי ראש" וזעזע את אמות הספים של הממשלה . באחת הסצנות הטלוויזיוניות הקשות והנוקבות בסטירה שלו טען כי הפצצות חיל האוויר הישראלי בלבנון את מחנות ומוצבי המחבלים של הטרוריסט יאסר עראפאת הן ספין תקשורתי של הממשלה שנועד להַסֵב את תשומת לב של העם מהמצב הכלכלי הגרוע . ראש הממשלה יצחק רבין נדהם וראה לפניו סמרטוט אדום . הוא יצא מגדרו מרוב כעס . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העניק למוטי קירשנבאום גיבוי קולוסאלי .

ב- 27 בספטמבר 2005 נפגשתי עם פרופסור ארנון צוקרמן (מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973) לשיחות תחקיר בת כשלוש שעות בבית הקפה "סיליה ורביבה" ברמת השרון . ארנון צוקרמן זכר הטיב את ההתרחשויות כפי שאמר לי : "תוכנית הסטירה "ניקוי ראש" נולדה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 . במדינה שררה אווירה קשה נגד ממשלת גב' גולדה מאיר ושר הביטחון שלה משה דיין . מוטי קירשנבאום הציע לי להפיק את הסטירה שלו שנודעה בשם "ניקוי ראש" . שם הסטירה לא היה מקרי . היא נולדה ברגע הנכון ובמקום הנכון ואני מייד תמכתי בה" . עם הכותרת ה- אדיטוריאלית הזאת "ניקוי ראש" יצא מוטי קירשנבאום לדרך כמו "טיפול עשרת אלפים" במנוע מקולקל . מוטי קירשנבאום לקח את תפקידו הטלוויזיוני כ- מְזַכֵּךְ לאומי ברצינות . הוא לא היה לבד . ארבעת כותבי הטקסטים של "ניקוי ראש" , צעירים ומוכשרים , קובי ניב , אפרים סידון , ב. מיכאל , וחנוך מרמרי , והבימאי יעקב אסל יצרו קתרזיס בלתי נשכח גם בחלוף ארבעים שנה . הציבור איננו מבין איזו כמות עבודה יצירתית ענקית על כל גווניה הטלוויזיוניים השקיעו מוטי קירשנבאום , כותביו , ושחקניו בעיצוב ומיסוד "ניקוי ראש" בשנתיים האלה שבין 1974 ל- 1976 . בתום יום ארוך של כתיבה , הפקה , חזרות , ובימוי וצילום על הסט הם היו לוקחים את העבודה לביתם , וחוזרים עמה למחרת לבניין הטלוויזיה ברממה . האנשים האלה אכלו , שתו , וחלמו 24 שעות מידי יום במשך שנתיים "ניקוי ראש" .

kirshenbaum 24

טקסט תמונה : דצמבר 1976. מוטי קירשנבאום מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) בפגישת עבודה עם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנים 1979- 1973 (משמאל) . שניהם היו אנשי מקצוע ומנהיגי שידור שתרומתם לשידור הציבורי הייתה מכרעת ובלתי נשכחת . (התמונה הוענקה לי באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה כשלא היה יכול יותר לשֵאת את שלטונו של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד עזב את הטלוויזיה הישראלית . מוטי קירשנבאום המוכשר ובעל הלשון המושחזת היה מורה דרך לעיתונאים רבים בטלוויזיה הישראלית . כשפרש מרשות השידור  הקים את התיאטרון הסטירי "יורדים על השבוע" וטבע את המִכְתָם המפורסם (לאחר מינויו של יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979) : "יוסף "טומי" לפיד ידע כיצד לפָרֵק את הטלוויזיה – אך לא ידע כיצד להַרְכִּיב אותה מחדש" .

ב- 1983 , בימי שיא שלטונו של יוסף "טומי" לפיד וכחמש עשרה שנה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית , גָלָה מוטי קירשנבאום מרשות השידור וניצב מחוץ לכתליה . עיתונאים וותיקים ומצטיינים מדוֹר המייסדים שסירבו כמותו לקבל את מרותו של יוסף "טומי" לפיד עזבו אף הם בשנים ההן את הטלוויזיה בטריקת דלת. הנה רשימה קצרה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן , דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , מוטי קירשנבאום , רפיק חלבי , יָרוֹן לוֹנְדוֹן , יִצְחָק רוֹעֶה , יִגְאָל לוֹסִין , רָם עֵבְרוֹן , ג'וּדִי לוֹץ , מאיר שָלֵו , ישראל סֶגַל , יָעֵל חֵן ואחרים . אובדן מקצועי שאין לו שיעור .

דווקא אז כשהיה כבר מחוץ לשורות הטלוויזיה הישראלית העניק מוטי קירשנבאום לעיתונאית שַרִית יִשַי את אחד מראיונות התקשורת החשובים והדרמטיים ביותר שניתנו אי פעם ע"י איש טלוויזיה במדינת ישראל מאז הקמתה ב- 1967 [1] . מוטי קירשנבאום אישיות טלוויזיונית ותקשורתית רמת דֶרֶג היה בעת מתן הריאיון ב- 1983 איש צעיר כבן 44 בעל דעות מגובשות ומוצקות . הריאיון הזה שמעיד על כשרון והגינות , מקצועיות , כושר אִלתּוּר , וגם דבקות במשימה , הוא מִשְנַת שידור צרופה חשובה ביותר שהפכה למֶנִיפֶסְט תקשורת ציבורית . מבחינה היסטורית הוא רלוואנטי גם היום ויש לו נגיעה רבה לשידור הציבורי במדינת ישראל גם בעשור הראשון וראשית השני של שנות 2000 . לבטח בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 . הטקסט הבא מציב פער עצום בין מוטי קירשנבאום לבין יוסף בר-אל לטובתו של הראשון . שניהם היו מנכ"לים של רשות השידור , כל איש בתקופתו , אבל איזה הבדל תהומי שרר ביניהם . מוטי קירשנבאום לא רק יצר פערים אלא הציב רָף גבוה לבאים אחריו . חלקם לרוע המזל עברו מתחתיו במקום מעליו . הנה חלקיו החשובים של המניפסט .

kirshenbaum 25

טקסט מסמך מימין :  1983 . עמוד השער של הריאיון שערכה העיתונאית שרית ישי עם מוטי קירשנבאום ששהה אז מחוץ לכותלי רשות השידור . (הערת המחבר : שוחחתי עם גב' שרית ישי אודות הריאיון הנ"ל אך היא לא זכרה באיזה עיתון הודפס הריאיון הנרחב הנ"ל) .

kirshenbaum 26

טקסט תמונה :  חודש פברואר של שנת 1975 . ימי התוכנית הסטירית הטלוויזיונית "ניקוי ראש" . מוטי קירשנבאום אחד מהטובים שהצמיחה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל תולדותיה . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכות שמורות) .

א. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (א') על שידור חדשות ודרמה בטלוויזיה הישראלית , ועל הפקת תוכנית הבידור הסטירית "ניקוי ראש" (בשנים 1976- 1974) , כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"הטלוויזיה הישראלית היא תחנה משדרת ולא מייצרת. הדגש היה תמיד על חדשות. אנחנו המדינה שהיא יצרנית החדשות הראשונה בעולם. לכן התחום הזה התפתח יותר מכל דבר אחר, וזה הוביל גם ליצירה הדוקומנטארית. סרט דוקומנטארי איננו מהווה תמיד יצירה או מסמך. זה נכון שאתה מכניס כמובן מוסיקה לסרט וזה הדבר הכי – עריכתי, מפני שאתה מכניס באמצעות המוסיקה אנשים למצב רוח מסוים, ודרך המוסיקה אתה אומר לצופים, את זה תיראו בעֶצֶב , ואת זה באירוניה או בשמחה . אך סרט דוקומנטארי איננו דרמה . בדרמה אתה צריך ליצור דמויות, ולכתוב, למצוא לוקיישנים. זהו עולם שלם מההתחלה לסוף. אתה תלוי בשחקנים, כותבים, ותפאורנים. צריך לברוא עולם שלם . פתאום מתברר לך שזה לא קַל להיות אלוהים. אתה צריך להיות אמין, ואת זה לא הצלחנו להשיג עד היום . אי אפשר ליצור שתיים-שלוש דרמות בשנה ולקוות שיהיו טובות. ה- BBC מייצר 600 (שֵש מאות) דרמות, מתוכן אנו רואים את ה- 25 הטובות היותר. כשאתה עוסק בדרמה אתה יוצר תעשייה שלמה שהיא תשתית. מחברי תסריטים, תפאורנים, שחקנים, דיאלוגיסטיים. אין לנו את זה. כשארנון צוקרמן נכנס לנהל את הטלוויזיה הייתה לי ולוֹ שיחה איך הוא יכול לנצל אותי. אמרתי לוֹ שאני יכול לעשות שניים – שלושה סרטים דוקומנטריים בשנה, ואני בכלל לא בטוח שהם יהיו טובים. ואז דיברנו על תוכנית טלוויזיה סטירית. נסעתי לאנגליה לראות מה התחדש ב- BBC, פגשתי את יוצרי הסדרה "מונטי פייטון", ומשם טסתי גם לארה"ב. ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים".

ב. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ב') על רשות השידור שחייבת להיות עצמאית , תקופת ניהול התוכניות בטלוויזיה הישראלי בשנות ה- 70  , והעבודה כיוצר עצמאי בשטח , ארנון צוקרמן , הוועד המנהל וטומי לפיד , הפוליטיזציה של רשות השידור פי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :  

"האשימו אותנו את קבוצת המייסדים כאילו אנו חושבים שהטלוויזיה שייכת לנו, ולמעשה הטלוויזיה בין אם נרצה או לָאו, מנוהלת ע"י הממשלה. לא נכון ! רשות השידור היא לא של הממשלה , היא רשות שידור עצמאית. זה נכון שהוועד המנהל מתמנה על פי מפתח פוליטי , אבל מעמד רשות השידור הוא לא ממשלתי. זה נכון שאנו מקבלים את משכורתנו מאוצר המדינה, אבל גם הצגת "הפטריוט" בתיאטרון מקבל כסף מאוצר המדינה ואי אפשר להגיד שזאת הצגה ממשלתית וזה מעמד חשוב מאוד. אף פעם לא חשבתי שהטלוויזיה שייכת לנו לאותה קבוצה המכונה "סרטן שמאלני" . מה שכן חשבנו , זה שאנחנו נקלענו אל הטלוויזיה ולָאו דווקא בגלל הכישורים, חלק עברו ליד בניין הטלוויזיה במקרה והתקבלו לעבודה בּוֹ, חלק בפרובוקציה, לא משנֶה עכשיו. נקלענו אל הטלוויזיה והייתה לנו תחושה מהיום הראשון שיש לנו אחריות עצומה לגבי הצעצוע שנמסר לידינו, והיא לשמור על האמינות שלוֹ ועל היושר, ואם יש צורך להיכנס לעימות עם גורם פוליטי, ולא לרקוד לפי חליל פוליטי זה או אחר . עיתונות חופשית איננה אינטרס של השִלטוֹן, ואני לא מנקה את מפלגת המערך. עיתונות חופשית היא מגן מפני השלטון. השלטון בהכרח ינסה להערים קשיים. צריך לקבל את זה בהבנה, אבל להילחם ולא לוותר. אינני אומר שאין שגיאות בטלוויזיה, ואינני אומר שהמדיום לא שונה, אבל השגיאות נעשות התום לֵב, ואת זה חשוב שידעו.

אני נהנה מהתיעוב שחשים כלפי הגורמים הפוליטיים. הפכתי את זה למקור פרנסה, מפני שאני מרגיש אותו הדבר כלפיהם. פרנסי הטלוויזיה שהם המוסדות הפוליטיים, הוועד המנהל של רשות השידור והמפלגות, כל מה שמעניין אותם זה רק מי מופיע ב- "מבט", ומי לא מופיע. זה לא נעים לומר אבל עד היום זה מכתיב את העסק. לעומת זאת האחריות שלי ושלנו היא כלפי החברה הישראלית ולא כלפי ההנהלה, או כלפי  גוף פוליטי זה או אחר. אחרי שעסקתי בעבודה כל כך יצירתית עברתי לתפקיד ניהולי כמנהל התוכניות. זה היה שְטַר שארנון צוקרמן גָבָה ממני. אני לא רציתי בג'וב הזה . תפקידי ניהול בטלוויזיה הישראלית הם פתטיים. המנהל הוא בעצם רכז. הוא לא יכול להגיד לעובד מה לעשות, ומה לא לעשות. המנהל איננו יכול לכפות שום עשייה. התפקיד הוא פיקטיבי. הוועדים כל כך חזקים שהם הופכים את הניהול לבלתי אפשרי. ההתלהבות הראשונית של העובדים בימיה הראשונים של הטלוויזיה בלי חשבונות של שעות נוספות- נעלמה ואיננה. נעלמו הימים שבהם רצית להוכיח שמהפנס המחורבן אתה מוציא קֶסֶם. ברבות השנים פג הקסם מהפנס. ניהול התוכניות היה שטר שהייתי צריך לפרוע לארנון צוקרמן. קודם כל כתודה על העזרה שלו בהפקת "ניקוי ראש". הוא העמיד את התוכנית בראש סדר העדיפויות וידע גם לעמוד בלחצים כשהתוכנית הסטירית הצליחה להרגיז כל מיני פוליטיקאים. כשהחליטו להעניק לי את פרס ישראל על "ניקוי ראש", הייתה על זה ישיבת ממשלה.

כיהנתי כמנהל תוכניות קדנציה שלמה , אך לא יכולתי לעבוד כמנהל של אנשים שלא אני בחרתי , אלא הם נִכפו עלי. אז בא המהפך. יוסף "טומי" לפיד מונה למנכ"ל רשות השידור בקיץ 1979 . הקיום שלי הפך להיות מאוד פוליטי לוועד המנהל. הייתי בחופשה, אבל מכיוון שהם רצו לנצל את זה שאני בחופש כדי להדיח אותי חזרתי לעבוד כמנהל התוכניות . כבר אז התחילו לנטרל את ירון לונדון וג'וּדי לוֹץ. היה ברור שאנחנו במאבק והולכים לקראת תהליך של עריפה. הייתה לנו אפשרות ללכת בשקט או להתריע על עריפה . בחרתי בדרך השנייה כי אני נגד קדושים מעונים. זה גורם לי פריחה. אני לא קדוש מעונה והיה חשוב שיידעו שיש עריפה בטלוויזיה הישראלית ולאן מועדות פניה של רשות השידור . במקרה שלי הם פשוט לא חידשו לי את הקדנציה למרות שארנון צוקרמן ביקש מהם להאריך לי את המינוי . כמו גנבים בלילה הם כינסו ישיבה והצביעו. לפני ההצבעה הם ביקשו מארנון צוקרמן לצאת מהחדר . הם הצביעו נגדי. טומי לפיד קרא לי ובישר לי את גזר הדין.

היה ברור שזה סוף העסק . הלכנו משלחת שלמה – חיים יבין , יעקב אחימאיר ואנוכי – לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא ידיח את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה. הסברנו לטומי לפיד שזה יזיק לטלוויזיה מפני שארנון צוקרמן הוא מנהל טוב מאוד שמִפעַל פרובלמאטי כמו הטלוויזיה הישראלית זקוק לוֹ. אבל ארנון צוקרמן הודח והיה ברור שנִטרלו את האחרים. הם לא הדיחו. הם נִטרלו. הם לא הדיחו את ירון לונדון , אבל עשו את הכול כדי שלא יהיה לוֹ כדאי לעשות את תוכנית הראיונות "עלי כותרת". הם לא הדיחו את יצחק רועה אבל עשו הכול כדי שלא ירצה להגיש את מהדורת החדשות "כמעט חצות". וככה ניקוּ את הטלוויזיה . אמרתי אז לטומי לפיד , 'זאת לא בעיה לפרק את הטלוויזיה – הבעיה תהיה להרכיב אותה מחדש'. טומי לפיד היה צריך למלא את הציפיות של אלה שמינו אותו והוא פירק את הטלוויזיה . הזהרנו אותו שלוקחים פה את החלקים הכי חשובים בפַּאזֶל אלה החתיכוֹת הנוגעות בכל החתיכות האחרות, אך הוא השלָה את עצמו שיצליח להרכיבה מחדש. היום אני חושב שהוא יודע שהוא טעה.

הטלוויזיה לא תתחסל בתקופתו של טומי לפיד אך היא תגסוס לאורך ימים . טומי לפיד שימש ב- 1982 תקופה מסוימת גם כמנהל הטלוויזיה לאחר התפטרותו של צחי שמעוני. זה היה בתחילת מלחמת לבנון. הוא ראה את הכתבות שעשיתי על המלחמה לפני שידורן ואמר שזה עצוב וקשה אבל אי אפשר שלא לשָדֵר . עדיין מאפשרים לי לעשות דברים בטלוויזיה ואני מאוד מעריך את זה. אבל יש לי מועקה לגבי הטלוויזיה הישראלית כולה . אני מתייחס אליה כאל מִפעַל שנכשל. מה שקורה ליוסף "טומי" לפיד בתקופה הזאת שהוא מנהל הטלוויזיה וגם העורך ראשי של החדשות  ב- "מבט", קורה לוֹ, משום שהוא מינוי פוליטי. הפוליטיקאים מרגישים שהוא חייב להם. אבל פתאום טומי לפיד מרגיש את מה שאנחנו הרגשנו כשהדיחו אותנו. כשהוא נכנס לערוך את החדשות הוא התחיל להבין את העסק מפני שהוא עיתונאי טוב . אני אמרתי לו, תדע לך טומי לפיד שיבוא יום ונצטרך להַגֵן עליך. הוא אמר לי לא מזמן שהיום הזה קרֵב. כל זאת משום שבסופו של דבר האחריות של טומי לפיד היא כלפי החברה הישראלית.

טומי לפיד הוא תרכובת. יש בו את האלמנטים האלה מעצם המינוי שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ובצורה שהמינוי הוצג , וכמובן בצורה שהוא העיף אותנו מהמסך. אני לא מאלה שמזלזלים בעיתונאות של יוסף 'טומי' לפיד . אני בהחלט חושב שהוא עיתונאי. אני שוב מוכרח להודות שכאשר עשיתי את הכתבות ל- "יומן השבוע" בעיקר בתחילת מלחמת לבנון, והן היו חריפות והראו מציאות לא כל כך נוחה הוא לא פסל אותן לשידור. עזבתי את עבודתי בטלוויזיה כי לא היה שום תפקיד בטלוויזיה".

ג. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי קירשנבאום (ג') על תפישת עולמו הפוליטית כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית לוי :

"אני בעד התפייסות עם השכנים הערבים. אני בעד חלוקת הארץ אם זה מחיר ההתפייסות. אני בעד מדינה פלסטינית אם זה המחיר .למען השלום אני בעד זה . ברגע שאמרת את הדברים האלה אתה נחשב לשמאלן . התווית הזאת לא תצא ממני, התווית של השמאלן עוכֵר ישראל. בודדים כמוני יכולים לעשות בטלוויזיה דברים יפים מאוד. יש דברים מסוימים שאני יכול לעשות רק בטלוויזיה מפני שלא אמצא להם מממן בשום מקום אחר. מאוד נהניתי לעשות את "ב ו ר ו ת   ה מ י ם". עמוס קינן מאוד השפיע עלי , על ראיית ארץ ישראל , משום שעמוס קינן הוא ביקורתי – אוהב . לא מצאתי הרבה אנשים שאוהבים את הארץ הזאת כמו עמוס קינן וקשורים אליה כמונו. ואני תמיד אומר לוֹ (הוא לא אוהב לשמוע זאת) , 'שארץ ישראל לא יכולה להיות שלמה בלעדיו' . עמוס קינן השפיע בפירוש על ראיית הדברים שלי. אולי  יתפלאו לשמוע גם השירים של נעמי שמר ז"ל. הפקת תוכנית הטלוויזיה המעניינת "ב ו ר ו ת   ה מ י ם" עם עמוס קינן ונעמי שמר , אושרה לשידור בלי בעיות למרות שהיו בה קטעים מאוד פרובוקטיביים . בקיבוץ עין השופט ראיינתי את בני קצובר מגוש- אמונים . אמרתי לו כי יש שתי אפשרויות. או מלחמת אחים בין גוש- אמונים ותנועת שלום עכשיו או מניעת המלחמה במידה ונדבר. חייבים לדבר".

ד. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ד') על עתיד הטלוויזיה הישראלית, "מבט", וכמות הסרטים הקנויים שמשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי, ופילוסופיית השידור בעידן המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"אם מהדורת "מבט" מדווחת על המהומות בלוד באמצעות כתבה שהגיעה בלוויין וכנ"ל סביב פירוק חברת אל-על, אז הגיעו זמנים רעים באמת. אבל עדיין יש עיתונאים יוצאים מן הכלל בטלוויזיה הישראלית. יש דבר שצריך להבין . כל מה שקשור לנוהל בטלוויזיה הוא פוליטי. נגמר. קבעו נורמה. את זה אפילו טומי לפיד לא הבין. זה נכון שבזמן דוד בן גוריון (ראש ממשלת ישראל הראשון ושר הביטחון שלה) הייתה פוליטיזציה , אבל בעשר השנים הראשונות של הטלוויזיה לא הייתה נורמה פוליטית לניהול . יכול להיות שהמנהלים לא היו טובים, אבל אני כמנהל תוכניות למרות שהתקוממתי נגד כל מילה שנאמרה בתוכניות הדַת ותיעבתי את פסוקו של יום, נתתי להם להתבטא , מפני שצריך לתת חופש ביטוי לכולם . כעת הם נתקעו עם צביקה שפירא (לשעבר מנהל גלי צה"ל) שהוא כמנהל התוכניות בטלוויזיה מהווה אנטי- תזה למוטי קירשנבאום.

בגלל פרשת גלי צה"ל במלחמה הוא יגמור קדנציה לפני שהתחיל אותה. המחשבה הזאת להביא לטלוויזיה הישראלית אנשים "לאומיים", הופכת את המילה לאומי לקללה כמעט. הדבר הכי נורא הוא שהעריכה בטלוויזיה קיבלה זווית פוליטית. היום משדרים לא משום שהחומר הוא טוב, אלא משום שאושר לשידור. יש דברים שאסור לשדר מקצועית, אבל העיקר שהם לא נפסלו. העריכה הפכה להיות עריכה של מה יאושר ומה לא יאושר. אין שיקולי עריכה מקצועיים. יש עריכה עם הרבה שגיאות . אתה רואה דבר עצוב , איך כתבים מעולים נכשלים או מוכשלים. כמו למשל הריאיון שעשה אהוד יערי בחטיבה של אלי גבע במלחמת לבנון. אין הרבה שיטענו שאהוד יערי הוא כתב לא טוב. אבל הוא לא היה זה שערך את הריאיון של עצמו שעשה בלבנון. הוא שלח את החומר מלבנון, ותוצאת העריכה הסופית הפכה אותו לאחד הגרועים שבכתבים. זה נזק נורא ש- 30 סקופים לא יכולים לתקן. זאת רק דוגמא אחת למה שקורה עכשיו בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית.

אני צופה לטלוויזיה הישראלית זמנים עוד יותר קשים. מכיוון שהעובדים יהיו שם עד גיל 65 , ומכיוון שיש שם שיא בכוח אדם ולא נותנים לרענן את המִפעַל , ומכיוון שיש שם ציוד שמתבלה ולא מתחדש, הטלוויזיה הישראלית תהפוך לפרוז'קטור יקר מאוד. 600 (שש מאות) עובדים זה די הרבה להפעיל פרוז'קטור שמקרין שידורים קנויים .אנחנו הופכים את עצמנו לקולוניה תרבותית של העולם . הפוליטיקאים אינם מבינים שהטלוויזיה עם תכנים ישראליים, חשובה יותר ממטוס כפיר, או מפצצה,  או מצוללת , ושאר חומרי מלחמה שאנחנו מייצרים בעצמנו. אנחנו הופכים עם חסר תרבות , וזה הופך את קיומנו לחסר ערך לחלוטין. התרבות חשובה פי אלף מאשר ייצור של אלף כפירים. לא נורא אם נייבא את כלי המשחית מעמים אחרים, אבל זה מאוד נורא שאנחנו מייבאים תרבות. זה נותן תחושה שהבן אדם יכול לרדת מפה מפני שהמדינה היא זמנית. מן תחושה של חוסר אונים, רגש נחיתות. ולמי ? לעם שנתן לעולם את ספר הספרים ! אם עַם של סוחרים יודע לעשות את החקלאות הכי-טובה בעולם, הוא יודע גם לעשות טלוויזיה ואני לא צריך להגיד לך איזה עם עושה את הטלוויזיה באמריקה".

ה. חוות דעתו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ה') על התיאטרון הסאטירי המסחרי "יורדים על השבוע" (הוקם ע"י מוטי קירשנבאום לאחר שפרש ב- 1983 מרשות השידור) , כפי שמסר אותה ב- 1983 לעיתונאית שרית ישי :

"היו לי היסוסים וחששתי לחדש את התיאטרון הסטירי "יורדים על השבוע" רק בגלל התקופה . התקופה היא אלימה, והיה לי ספק גדול אם הקהל שעצביו נמתחו בזמן המלחמה (מלחמת לבנון) יקבל תוכנית כזאת. המלחמה יצרה אלימות כזאת שאתה מוצא את עצמך רב אפילו עם השכנים שלך בצורה כל כך קיצונית שלא הייתה כדוגמתה. יכול להיות שהם הביאו שלום על הגליל, אבל הם כמעט הרגו לנו את העצבים. הפכו אותנו מעם נברוטי לעם הטעון אִשפוז. המחשבה שלי הייתה , האם נהיה שסתום או קטליזטור לאלימות ? אם נהיה שסתום יש הצדקה. כקטליזאטור אין הצדקה. אנחנו לא הסאטירה של נבוט בראש. זוהי סאטירה קלה, לא חכמה, בוטה, תמיד צודקת, סאטירה המשכנעת את המשוכנעים. זוהי לא סאטירה שפותחת דיאלוג  אני מוותר על הנבוט".

kirshenbaum 27

טקסט תמונה : קיץ  1970. מערכת החדשות של הטלוויזיה הישראלי הציבורית ממוקמת בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הנטוע בלב לבה של שכונת רוממה ביקושלים. עורך "מבט" מוטי קירשנבאום יושב ראשון משמאל. ניצבים לידו משמאל לימין : יורם רונן מנהל חטיבת החדשות , הכתב עמוס ארבל, וראשון מימין המגיש דניאל פאר. (התמונה באדיבות גב' רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום זוכר גם לאחר שנים רבות את ימי הבראשית ההם הבלתי נשכחים כפי שאמר לי : "הפקתי וערכתי את שידורי המלחמה עם עוד הרבה אנשים טובים בחטיבת החדשות. שידרנו כשעתיים וחצי חדשות מידי יום . כשהסתמנה הפסקת האש אמרתי לארנון צוקרמן שאקח צוות ואעשה סרט דוקומנטארי שקראתי לוֹ, "סֶדֶק  בקֶרַח", על ימיה האחרונים של המלחמה . אם יש דבר שאני אוהב לעשות זה סרטים דוקומנטאריים. זה פשוט מרתק. אתה קשור לצוות קטן ולא מסורבל, אתה גם לא צריך הכנה מי יודע מה. בשולחן העריכה אתה בונה עולמות שלמים . אני אוהב את העיסוק בפילם יותר מאשר בווידיאו . בווידיאו התמונה קרה וסטטית. אני אוהב את שריטות הפילם . עשיתי את "סֶדֶק בקֶרַח", ואז זה היה מצב רוח של אחרי המלחמה . החלטנו שנעשה תוכנית סטירית . פניתי לחֶבְרֶה של ZOO הארץ שעבדו בשבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי. התחלנו עם שלושה כותבים ב. מיכאל, אפרים סידון, וקובי ניב. אח"כ הצטרף גם חנוך מרמרי. כתיבת הטקסטים הייתה די קשה, אבל בהומור לא היו להם מתחרים. הם ברוכי כישרון בצורה אדירה . מאז הדוֹר של עמוס קינן ודן בן- אמוץ אני לא חושב שהייתה קבוצה שהתעלתה כמו הקבוצה הזו בז'אנר המאוד קשה. עבדנו סביב השעון 24 שעות ביממה , ובראש וראשונה נשענו על הכישרון של קובי ניב, ב. מיכאל, ואפרים סידון, ואח"כ כאמור גם על זה של חנוך מרמרי. הם היו שילוב יוצא מן הכלל. החריפות של ב. מיכאל שכמעט אינני מכיר שנייה לה, השובבות של אפרים סידון, ההיגיון של קובי ניב והעקשנות שלו לא להתפשר על אמירה אמביוולנטית – ואני אומר זאת בשיא ההערכה – והטירוף של חנוך מרמרי. אני פשוט חושב שחנוך מרמרי הוא מטורף. חנוך מרמרי מסוגל להביא לך אסוציאציה הכי מטורפת, הכי קולעת והכי מוזרה במובנה הסטירי. אני באמת חושב שלא קמה קבוצה קומוניקטיבית כזאת מסוגה בכתיבה לטלוויזיה".

kirshenbaum 28

טקסט תמונה :  1974 . מוטי קירשנבאום עורך ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . הוא נחשב לעיתונאי ועורך מהשורה הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתקופת הפקת "ניקוי ראש" ב- 1974 החלה להתפתח בצורה מואצת הגרפיקה הטלוויזיונית והבעת רעיונות באמצעות סרטי אנימציה . הטכנולוגיה החדשנית של שולחן ה- "Krass" חוללה פלאים והגרפיקאים של הבניין ובראשם דודו גבע , יוחנן לקיצביץ' , יוסי אבולעפיה , בני לווין , וצלמי הסטילס ליאון אללוף , משה פרידמן , ויצחק בורוכוביץ' ניצלו היטב את היתרונות לקידום יצירות הטלוויזיה והעברת מסרים חדשים .

מוטי קירשנבאום מוסיף בשיחה עמי : "גם השחקנים ב- "ניקוי ראש" תרמו המון . כל השישה . המשחק של שבתאי קונורטי  , והכובד של אהרון אלמוג , רבקה מיכאלי שהיא קומיקאית בלתי רגילה , הכּישרון האדיר של עליזה רוזן ודוּבּי גַל , והגאוניות של טוביה צפיר –  התלכיד הזה עבד מצוין . זאת הייתה הצלחה שהדהימה וסחפה גם אותנו . מצאנו את עצמנו 60 אנשים בחוויה אדירה שאין לה התחלה ולא סוף . הציבור תכנן את סדר יומו על פי זמן השידור של התוכנית "ניקוי ראש" בטלוויזיה . לא הייתה ישיבה בכנסת ובממשלה שלא התחילה "בניקוי ראש" . הפקת התוכנית "ניקוי ראש" הגיעה לקיצה רק בגללנו . הגענו לעייפות רבה . עשינו 32 תוכניות , שזה כמו 32 הצגות בכורה . חששנו שאנו מתחילים לחזור על עצמנו . על מי לא צחקנו . על הממשלה , על הכנסת , על הערבים , על היהודים , על הכלכלה , על הדַת , ועל הפער החברתי . בכל תחום . עשינו 30 – 20 אייטמים בכל תוכנית . נגמרו לנו צורות הטיפול . לתוכנית האחרונה לא אשכח הגענו על ארבע . היינו מאוד עייפים . אי אפשר לתאר את העייפות הזאת . רבים חשבו שהפוליטיקאים הורידו את "ניקוי ראש" , אבל זה לא היה נכון . אנחנו הורדנו את עצמנו . הופעתי בהרצאות כדי להסביר שלא הורידו אותנו . להפך , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה ביקש עוד תריסר תוכניות. גם הוועד המנהל של רשות השידור ביקש שנמשיך. אך אנחנו היינו עייפים מאוד . הרגשנו שמיצינו את עצמנו" .

קשה להאמין אך ב- 1974 הסתיימה קריירה השידור הספורטיבית הקצרה של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שדר הספורט הטוב ביותר בימי הבראשית ההם של 1974- 1968 . היא חלפה ביעף . השַדָּר המוכשר לא מיצה את עצמו מעולם מפני שהיה כשרוני בתחומי עשייה נוספים בטלוויזיה . כשחזרה נבחרת השדרים של הטלוויזיה הישראלית מגרמניה לארץ חלו תמורות מרחיקות לכת ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית . דן שילון איש הספורט המצליח מונה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן להיות מנהל חטיבת החדשות במקומו של צְבִי גִיל . המינוי הזה הסב בשעתו עגמת נפש למוטי קירשנבאום שראה את עצמו גם כן מועמד לתפקיד החשוב .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "תור הזהב" שלה בשנים 1979- 1973 ארנון צוקרמן זוכר היטב את ההיסטוריה ההיא לפני שנות דוֹר , אך גם היום בחלוף כל כך הרבה שנים איננו מרבה במילים ומסכם את המאורעות במילים ספורות , כפי שהעיד בפניי : "דן שילון היה איש חדשות בטלוויזיה לפני שהפך לאיש ספורט . היו לו הצלחות מוכחות בהפקות המורכבות של הספורט וניסיון ניהול קודם בחדשות . הוא היה המועמד המועדף בעיניי להחליף את צבי גיל כמנהל חטיבת החדשות . למיטב זיכרוני דן שילון ומוטי קירשנבאום סיכמו ביניהם שהמפסיד ישמש כסגנו של המנצח  . מוטי קירשנבאום הפסיד אך סירב להיות סגן . חיים יבין לא היה אז כלל בתמונת הניהול ולא היה קנדידט . הוא התמנה על ידי לסגנו של דן שילון ודן שילון מינה אותו למגיש הראשי של "מבט" מהדורת החדשות של הטלוויזיה " .

בפגישה הראשונה שלו עם אנשי מחלקת הספורט לאחר שובו מגרמניה 1974 , סיפר דן שילון ליאיר אלוני מגיש שידורי מונדיאל  הכדורגל 1974 באולפן בירושלים , על השינוי העומד להתחולל בקרוב בעמדת הניהול של אחד מהתפקידים המשפיעים והחשובים ביותר בטלוויזיה הישראלית . הוא ביקש ממנו להישאר בארץ כנראה משום שייעד לו מקום מרכזי בחטיבת החדשות בה עמד לחולל רעידת אדמה בתוכן , הפקה , ולוגיסטיקה . הייתה לו הערכה רבה ליאיר אלוני שלא שעה לבקשתו והפך להיות שליח הסוכנות היהודית בארה"ב . אלכס גלעדי מונה ב- 1974 למנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון . מוטי קירשנבאום עיתונאי ואיש חדשות מובהק וגם רב אומן בתיעוד דוקומנטארי התגלה ככוכב בתחום הסטירה הטלוויזיונית . הוא החל להפיק ולערוך בעזרת קבוצת כותבים צעירה ומוכשרת וקבוצת שחקני טלוויזיה את תוכנית הטלוויזיה הסאטירית רבת המוניטין שלוֹ "ניקוי ראש" . בתוך שנתיים זכה בעקבותיה בפרס ישראל . ארנון צוקרמן מינה אותו זמן לא רב אח"כ לתפקיד החשוב של מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית במקומו של יִצְחָק (צַחִי) שִמְעוֹנִי .

מוטי קירשנבאום הוא עיתונאי ואיש חדשות בכל רמ"ח אבריו שהניח את אבן היסוד והיה ממקימי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית . כבעל אוטוריטה והשכלה טלוויזיונית רחבה היה העורך הראשון של "מבט" ב- 1968 . מנהל חטיבת החדשות פרופסור שלמה אהרונסון נטה לו אהדה מקצועית רבה וחלק לוֹ שבחים . מוטי קירשנבאום הפך לאחד מעמודי התווך של השידור הציבורי . שמורה לו זכות אבות . חוש היצירה הטלוויזיוני שלו הוביל אותו למקומות נוספים . הוא ערך והפיק את תוכנית הסטירה הראשונה בטלוויזיה בשנותיה הראשונות , "לא הכול עובר" , עוד בטרם "ניקוי ראש" . בימאי התוכנית היה צבי דורנר . הסטירה הטלוויזיונית עוררה רעש פוליטי גדול וזעזעה את הממשלה . הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר ד"ר חיים יָחִיל נזעק להציל את המצב .

מוטי קירשנבאום זוכר כפי שהעיד  : "היו דיונים בממשלה על התוכנית "לא הכול עובר". הוועד המנהל של רשות השידור לחץ על מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג להוריד את התוכנית . יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר חיים יחיל בתמיכת הממשלה עשה מאמץ לפגוע בנו . הבנו שאם הממשלה תוריד בכוח את התוכנית , הסטירה הפוליטית לא תשוב עוד לטלוויזיה . החלטנו על צעד טאקטי משלנו . הקדמנו את הוועד המנהל של רשות השידור. הודענו להנהלה שרמת התוכנית "לא הכול עובר" איננה משביעה רצון מבחינתנו ואנחנו נוריד אותה מ- "האוויר" בעצמנו. זה כמובן היה צעד טאקטי . חיכיתי להזדמנות נוספת שלא איחרה לבוא . מן ההיבט הטלוויזיוני , הביקורת והאווירה הציבורית הקשה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 הייתה בשלה להעלאת תוכנית סטירה בעלת מוטיבים פוליטיים".

מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 תפשה את מוטי קירשנבאום בארה"ב . הוא שב מייד הביתה . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ביקש ממנו לקחת לידיו את מושכות עורך שידורי המלחמה בחטיבת החדשות שפעלה ללא ליאות סביב השעון אך מוטי קירשנבאום ביקש תחילה לצאת לחזית הצפון ולסקֵר משם את המלחמה . זכורה אחת מכתבות הטלוויזיה שלו מהרמה בעת המלחמה הקשה נגד השריון הסורי ולאחר התאוששות צה"ל בה ריאיין בסערת הקרב את שר הביטחון משה דיין והאמירה המפורסמת שלו , כשאמר , "הדרך מדמשק לישראל – היא גם הדרך מישראל לדמשק" . מוטי קירשנבאום זוכר : "שבתי מהחזית והפכתי להיות עורך החדשות . היו בחטיבת החדשות וויכוחים וריבים רבים מלווים באמביציות אישיות של כל מיני עורכים ומגישים . עצם המינוי שלי היה לעשות שם סדר . ארנון צוקרמן סמך עלי . בתקופת המלחמה שידרנו מידי ערב מהדורת "מבט" באורך של שלוש שעות . ציוותי הצילום והעריכה עשו במלחמת יום הכיפורים עבודה מקיפה ורצינית מאוד . אין ספק כי זאת הייתה שעתה היפה של הטלוויזיה הישראלית" .

לאחר המלחמה ירד מוטי קירשנבאום לחזית המצרית . הוא הפיק , ביים , וערך סרט דוקומנטארי באורך של שעה וחצי על מלחמת יום הכיפורים 1973 , "סֶדֶק בַּקֶרַח" . ואז עזב את החדשות והתגייס לעשיית תוכנית הטלוויזיה הסטירית , "ניקוי ראש". האווירה במדינה להעלאת סטירה פוליטית בטלוויזיה הייתה בְּשֶלָה כפי שנזכר לאחר שנים . מוטי קירשנבאום זוכר : "התוכנית "ניקוי ראש" עלתה לאוויר בפעם הראשונה באפריל 1974 ושודרה פעם בשבועיים . זאת הייתה תקופה סוערת בחיי המדינה . ראש ההמשלה גולדה מאיר התפטרה ב- 11 באפריל 1974 מתפקידה בעקבות דו"ח הביניים שהגישה וועדת אגרנט . אווירה ציבורית קשה ומבוכה גדולה השתררה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים . יצחק רבין התמנה לראש הממשלה במקומה . התוכנית "ניקוי ראש" שידרה במשך שתי שנות קיומה כ- 800 קטעים (Items) . היא עוררה תהודה גדולה . גם בממשלה . אפילו יצחק רבין ראש הממשלה צלצל אלי פעם אחת וביקש למחות נגד אחד הקטעים ששודרו בתוכנית והנוגע לו אישית . בקטע המתוחכם הזה ב- "ניקוי ראש" ראו כיצד הקולקטיב רומס את דמותו של יצחק רבין . ניסיתי להסביר לו שדווקא זה מגן עליו אך ראש הממשלה יצחק רבין מייד אמר לי שהוא לא צריך ממני הגנה כזאת . "אל תגן עלי" , הוא אמר לי . את "ניקוי ראש" לא עשיתי לבד . היו לי ארבעה כותבים צעירים מוכשרים , חנוך מרמרי , קובי ניב , אפרים סידון , ו- ב. מיכאל (מיכאל בריזון) , ובימאי מצוין בדמותו של יעקב אסל . התרומה של יעקב אסל להצלחת "ניקוי ראש" היא עצומה . הוא התמסר כל כולו לתוכנית והיה חלק חשוב בלתי נפרד מהמערכת . אני מבקש לציין שארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אף פעם לא התערב בתכני 'ניקוי ראש' ולא לחץ להוריד קטע כזה או אחר. הוא לא פסל מעולם שום קטע לשידור. שרר בינינו אמון מוחלט. הוא היה מנהל טלוויזיה הגון מאוד" .

ב- 1976 מינה ארנון צוקרמן את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה במקומו של יצחק 'צחי' שמעוני לאחר הצלחתו הדרמטית בהפקת התוכנית "ניקוי ראש" . ההילה הטלוויזיונית שנקשרה סביב מוטי קירשנבאום לאחר "ניקוי ראש" וההכרה בכִישרונו כמתעד דוקומנטארי רב גוני , סללה את הדרך בפניו לקבלת פרס ישראל לטלוויזיה . במוצאי חג העצמאות ה- 28 , בחודש מאי 1976 , העניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה לתת לבניה .

kirshenbaum 29

טקסט תמונה : 1975 . מוטי קירשנבאום (משמאל) מביים את מגיש החדשות אריה אורגד (מימין) באולפן "מבט" לצורך אחד מקטעי התוכנית "ניקוי ראש" ששודרה בהצלחה רבה בשנים 1976- 1974 . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 30

טקסט תמונה : מסיבת הסיום של "ניקוי ראש" ב- 1976 . התוכנית יורדת מהאוויר . הנוכחים מתבוננים בהשתאות והערצה במוטי קירשנבאום בימאי התוכנית בגינה קיבל את פרס ישראל .

זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חנוך מרמרי אחד מהכותבים המוכשרים של התוכנית (בז'אקט משובץ לא מכופתר) , אדם לא מזוהה (ניצב מאחור בפתח) , השחקן והחקיין טוביה צפיר (ממושקף ומחייך) , איש לא מזוהה , גב' ענת אוּר – מרמרי אשתו של חנוך מרמרי , אדם לא מזוהה (מוסתר מאחורי ענת אור – מרמרי) , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית , מוטי קירשנבאום מפיק ועורך "ניקוי ראש" (ממושקף צוחק בפה מלא) , יז'י ביאלוֹק מפקח תאורה בטלוויזיה , ויפתח גוטמן (קיצוני משמאל בנו של הגיאולוג שמריהו גוטמן מקיבוץ נען)  . יושב במרכז (במעיל עוֹר) חצי מפניו בכיוון המצלמה אפרים סידון אחד מכותבי התוכנית "ניקוי ראש". (התמונה ניתנה לי באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערת המחבר :  סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מוטי קירשנבאום בעצמו .

הטריאומוויראט ארנון צוקרמן , דן שילון , ומוטי קירשנבאום יצר באמצע שנות ה- 70 טלוויזיה מזַן חדש . הייתה להנהגה הזאת השפעה מרחיקת לכת על התפתחות שידורי הספורט . לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט . ארנון צוקרמן זוכר , "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה . אני עצמי הייתי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם אך הכרתי  בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של השידור הציבורי" . אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה בתקופה ההיא ב- 1976 ושל מנהל התוכניות שלו מוטי קירשנבאום הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית הבריטית הנודעת “World in War“ (עולם במלחמה) שהפכה מייד ל- ” Event” בינלאומי בכל העולם . ערך והפיק אותה היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES . מר ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל Channel  4 הבריטי . 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית הביאו את סיפורה של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית ב- 1976 ו- 1977. פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן הוּמַר בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת ז"ל . לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטארית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים , שנקראה , "הפתרון הסופי" (The Final Solution) ועסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני .

1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד , הדוקומנטאציה , והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי . את זרי ההילה הזאת צריך לקשור לראשם של ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , יגאל לוסין , וג'וּדִי לוֹץ .

הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עוסקת בהתפתחות שידורי הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הישראלית והבינלאומית , אך הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרני הספורט , אלא דבריו של יהודי אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שמספר למראיינו בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מספר שיער : "הייתי חבר בקבוצה שפינתה מידֵי יום ביומו את מאות אלפי הגוויות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום – תנור שרפת הגוויות . משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם , נשים וגברים , זקנים וטַף למקלחות הדֶמֶה לצורך "חיטוי" , ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם , הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר . לאיש לא היה סיכוי לשרוד . המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך דקות , עֶשֶר אולי רבע שעה . החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן , אך גם להם זה לא עזר . בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות זוועה ושֶבֶר נוראיות , אך הן גוועו במהירות . במקום השתרר שקט נורא . כולם היו מתים" , ואז במין שקט נפשי בנוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר-שאל את מראיינו, "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי, "מפני שאין שָם אף אחד" .

בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי , והקרויה בשם הכולל שלה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , רואות אוֹר כ- 15000 (חמש עשרה אלף) תמונות ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועלי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו . התמונה שעיצבה את עולמי ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט . זה היה צילום של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2 . בהיותו חסר אונים ומבט מבוהל בעיניו נכנע הילד היהודי ומרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי לאחר שהגטו נפל .

kirshenbaum 31

טקסט תמונה : התיעוד והתמונה החשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו . ילד יהודי רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2 . לעולם לא עוד . (באדיבות יגאל לוסין עורך הסדרה "עמוד האש") .

ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר של השידור הציבורי . בעידן של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום החל יגאל לוסין לתחקר , להפיק , ליצור , לכתוב , ולערוך את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המונומנטאלית "עמוד האש" . היא עלתה לשידור ב- 1981 בעידן של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים בעלות מינימלית של לא יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר . הסדרה "עמוד האֵש" זכתה להערכה רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה . הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר גם לספר מפורסם , שנקרא על שמה , "עמוד האש" ותורגם לאנגלית “Pillar of Fire” .

יגאל לו­סין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר , והיה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גדעון דרורי , האיש שיצר , ביים , וערך ב- 1997 בעידודו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" .

drori

טקסט תמונה  :  גדעון דרורי ז"ל . היה עורך הסדרה המונומנטאלית "תקומה" (22 פרקים, כל פרק בן 50 דקות) ששודרה על מסך הטלוויזיה הציבורית מנובמבר 1997 עד מאי 1998 . הוא וסדרת המופת שלוֹ זכו לשבחים רבים . מפיק ועורך עתיר ידע שנחשב לאחד האישים החשובים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל תולדותיה. (התמונה באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1983 אך מעולם לא ניתק את הקשר עמה . נותרו לו שם מעריצים רבים . אגב , עד היום . משהתמנה אליעזר "גֵייזֶר" יערי בראשית שנות ה- 90 לעורך ומגיש ה- "יוֹמָן" שכר מייד את שירותיו של מוטי קירשנבאום ככתב ועיתונאי Free lancer . שנת 1992 האירה פנים ליצחק רבין שנבחר מחדש לראש ממשלה אך גם למוטי קירשנבאום ששב לזרועות רשות השידור כור מחצבתו . למרות ששהה מזה זמן רב מחוץ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיה עכשיו איש תקשורת פרטי (מצליח) נשאר הערוץ הציבורי אכסניה טבעית לכתבותיו הדוקומנטאריות . הדבר סייע לקַבֵּע ולשָמֵר את כישרונו כמתעד טלוויזיה משגשג ובעל יכולות בתודעת הצופים .

חודש ינואר של שנת 1992 היה גשום מאוד . בפעם הראשונה מאז 1950 ירד שֶלֶג בתל אביב וחיפה . מדינת ישראל מַלְאָה מי גשמים . אגם הכינרת איים להציף את קיבוצי הסביבה . האחראים נדרשו לפתוח את סֶכֶר הירדן (בין קיבוץ דניה א' לבין קבוצת כינרת) ולאפשר למים השוצפים לזרום דרומה אל ים המלח . נחלי איילון והירקון עלו על גדותיהם . גם נחל אשדוד ונחל שִקְמָה ואגם שִקמה ליד קיבוץ זִיקִים התמלאו במי גשמים . השיטפונות הקשים האלה הציפו את המדינה וסגרו את הכבישים . מזג האוויר הסגרירי השתלט על ישראל . חורף אמיתי . התושבים הסתגרו בבתיהם אבל לא מוטי קירשנבאום . הוא ארז את ציודו ויָצָא דרומה אל הטבע כדי לתעד את מראות החורֶף עם הצלם הוותיק מֵאִיר דִיסְקִין למגזין ה- "יוֹמָן". בדרכו חזרה מאגם שִקְמָה לירושלים הבחין בתופעה מוזרה . הכביש הראשי ליד אשדוד המוביל לצפון המדינה נותר יָבֵש למרות הגשמים העזים אך העורק הראשי המקביל לוֹ הנמתח מצפון לדרום החל לעלות על גדותיו וטבע במים . מוטי קרישנבאום לא היסס . הוא הוריד את המצלמה ופקד על מאיר דיסקין לארוב לפיתיון . "כדי לעקוף את השיטפון היה על הנהגים לבצע עיקוף של כ- 60 ק"מ. הנהג הישראלי לא בנוי לעיקופים ותכנון ארוך טווח . הוא עובד על קיצורים ואִלתורים" , סיפר לי את מה שאמר לצלם שלוֹ והוסיף , "זה היה רק עניין של זמן עד שהטֶרֶף ייפול לידינו" . השמיים השחורים המטירו גשמי זעף כל העֵת והיה גם קר מאוד . כתבים אחרים היו אולי נוטשים את המערכה ושבים הביתה אך מוטי קירשנבאום ומאיר דיסקין ניצבו שם בסבלנות ליד השלולית הענקית שהציפה את הכביש ממתינים לסיפורם . המתעד הדָגוּל לא טעה בשיקוליו . נפל לידיו אירוע דרמטי והוא לא החמיץ אותו . הכתב והצלם אומנם נרטבו כהוגן בעת ההמתנה במזג האוויר הקשה אך בדיעבד זה השתלם להם מפני שעד מהרה הופיעה משאית גדולה שנהגה לא עשה חשבון לגשם הזִלעפות . מכוניתו נלכדה מייד בשלולית הענקית שהפכה לאגם ונתקעה . המנוע כבה . המים עלו ועלו והמשאית שקעה ושקעה . הנהג אובד העצות טיפס על גג הקבינה של מכוניתו הטובעת . זה קרה ממש ליד אשדוד . רגע לפני שהנהג שוקע במים וטובע בעצמו הוא חוּלץ מגג הקבינה של מכוניתו ע"י הליקופטר שהוזעק למקום והביא אותו למקום מבטחים .

רק מוטי קירשנבאום עם צוות הצילום שלוֹ ניצבו שָם במזג האוויר הסגרירי והגָשוּם מאוד . העין העיתונאית הרגישה שלו תפשה את הסיפור במלואו . האם הגיע למקום טביעת המשאית באקראי ? התשובה לכך איננה חשובה . ה- Timing והמזל הולכים עם הטובים . הוא היה ברגע הנכון במקום הנכון . הכתבה האיכותית הבלתי רגילה הזאת שודרה בערב שישי במגזין "יוֹמָן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאליעזר יערי שימש עורכו ומגישו . אליעזר יערי עשה עסקה טובה והיה בר מזל שהיה לו כתב פְרִי לָאנְסֶר ברמתו של מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום בעל טביעת העין וניסיון שהיה כבר שנים מחוץ לרשות השידור ניווט כקפטן באמצעות הכתבות שלוֹ את אחת מספינות הדגל של ערוץ הטלוויזיה הציבורי , וגנב את ההצגה . הוא אומנם לא היה לבדו , היו ל- "יומן" עוד כמה כתבים טובים אך לא ברמתו . איש לא התחרה בכישרון והיכולת שלו לספר סיפור באמצעות מצלמת הטלוויזיה .

בעֶרֶב שִישִי – 21 ביוני 1991 , חשף מוטי קירשנבאום בכתבתו ב- "יוֹמָן" לראשונה את קיומן של יחידות המסתערבים של צה"ל , "שמשון" ו- "דובדבן" , ואת דרך פעולתן ומִבצעיהן בשטחים . צה"ל פנה אל מוטי קירשנבאום (למרבה התדהמה לא אל הכתב הצבאי באותם הימים משֶה שְלוֹנְסְקִי) , וביקש ממנו לתעד את יכולתן המבצעית של יחידות העילית שלוֹ בשטחים . מוטי קירשנבאום התנה את עשיית הכתבה באפשרות להסתערֵב בעצמו יחד עם הצלם שלו צָ'ארְלִי שִטְרִית כדי להיות בעצמם בשטח ולצלֵם את פעולת חיילי צה"ל בדרך בלתי אמצעית מקרוב . שניהם גידלו זיפֵי זקן , התאפרו , ולבשו בגדים בהתאם על מנת להיטמע כראוי בסביבה בתוך האוכלוסייה בשטח . הם הפכו למסתערבים לכל דבר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום הייתה חשיפה מרתקת וסנסציונית , וסְקוּפּ עיתונאי – טלוויזיוני מקומי ובינלאומי מן המדרגה העליונה ביותר . מהגדולים ביותר ששוּדָר אי פעם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י כתב שכלל לא נמנה על שורותיה . הכתבה עוררה הדים עצומים על דרכי פעולתו הסמויה של צה"ל בשטחים וממשלת ישראל כמעט עברה מהעולם בעקבות החשיפה והגילויים הדרמטיים . רשתות טלוויזיה בינלאומית רבות מיהרו לרכוש את הכתבה As is (כמו שהיא) לשידור ברשתות שלהן לרבות פס הקול האורגינאלי של הכתב . מוטי קירשנבאום היה אוצר בלום ל- "יוֹמָן" ולשידור הציבורי .

מוטי קירשנבאום נשאר אוהד מושבע של השידור הציבורי אך כבר לא נמנה על שורותיו . הוא היה איש טלוויזיה עצמאי ופרטי . כתבת "המִסתערבים" שלוֹ העמידה בצֵל כבד ומביך באותם הימים את הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם הימים משה שלונסקי , שנותר בידיים ריקות . נקֵל לשַעֵר מה הייתה תחושתו של משה שלונסקי בשעה שצפה באותו ערב שישי בכתבת "המסתערבים", מעשה ידיו של איש אחר שהיה בכלל אורח וכתב פרי לאנסר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום עסקה בנושא צבאי "פֶּר אֶקְסַלָאנְס" שהיה בתחום הישיר של הדסק הצבאי בטלוויזיה הציבורית ולרגע הטילה צֵל כבד על הכתב הצבאי במקור . משה שלונסקי נראה לרבים מגוחך . צרכן הטלוויזיה באשר הוא מצפה שנושאים ספציפיים יטופלו ויוגשו לו באמצעות המומחים של הרשת , כל אחד בתחומו המקצועי הקונקרטי . לא כל שכן כשמדובר בנושאים צבאיים – ביטחוניים רגישים ביותר . הציפייה היא שהנושאים המרכזיים מהסוג הזה יכוסו ויטופלו ע"י המומחה מספר אחת ברשת הטלוויזיה המופקד על תחום הדסק הצבאי . רבים ברשות השידור וגם מחוצה לה זקפו גבה ושאלו את עצמם כיצד ייתכן הדבר , והאם היה כאן משגה ניהולי וטעם לפגם . מדוע את הכתבה הזאת על "המסתערבים" עשה דווקא מוטי קירשנבאום ולא המומחה והכתב הצבאי משה שלונסקי . מי הם המקורות הביטחוניים של מוטי קירשנבאום שאִפשרו לו לחדור לליבת עשיית צה"ל בשטחים , לדלות פרטים ואיסוף של חומר מודיעיני סודי ורב ערך , ולהגיע למידע צבאי כל כך מסווג ורגיש עד כדי יצירת דוקומנטציה כה דרמטית ומסקרנת . הדבר לא היה יכול לקרות לאלון בן דוד בערוץ 10 , וגם לא לרוני דניאל בערוץ 2 . וודאי לא לרוֹן בן-יִשָי בתקופה ששימֵש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רוֹן בן-יִשָי לעולם לא היה מוותר ולא נותן לאיש לגזול ממנו את מטה לחמו . מוטי קירשנבאום פשוט גנב למשה שלונסקי את ההצגה והעמיד אותו לרגע בצֵל . הוא האפיל עליו והכתב הצבאי המקורי חטף סטירה לעֵין כל ובפרהסיה ויצא מובס מהעניין .

ron

טקסט תמונה :  קיץ  1969 . רון בן ישי בתחילת הקריירה שלו ככתב צבאי אמיץ ונערץ בטלוויזיה הישראלית הציבורית . רון בן ישי הפך מייד לכתב צבאי זריז , מהימן ואמין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70  ו- 80 , האחד שאין בלתו . מאוחר יותר הפך למפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל הייתה לי הערכה עצומה לסוג העיתונאות של רון בן ישי ולדבקות במשימה שלו . עיתונאי לעילה ועילה .(התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לעולם לא היה יכול לקרות מצב דומה אצלי בחטיבת הספורט בו הייתי מאפשר לשַדָּר פרי לאנסר ליטוֹל לעצמו את המיקרופון על חשבונו של מאיר איינשטיין או יורם ארבל באירוע ספורט נחשק . אהוד יערי הכתב לענייני ערבים במשך שנים רבות בשידור הציבורי הציע לא אחת את עצמו כשַדָּר של משחק מרכזי בכדורגל . תשובתי הייתה תמיד אחת , "חפש את החברים שלך" .

במבט היסטורי מרוֹם אוֹ טוֹ טוֹ שמונים שנות חיי ניתן לקבוע כי מוטי קירשנבאום היה בעת ובעונה אחת מדען טלוויזיה , אסטרטג ואיש חזון , אמן ואיש רוח , וגם איש מעשה . כִּישרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום בלט מבראשית מאז הצטרף אליה ב- 1968 . גם לא היה ספק באינטגריטי הציבורי שלוֹ . כעבור 10 שנים ממתן הריאיון לשַרִית יִשַי מונה ב- 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ובתמיכתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל. מוטי קירשנבאום בנו של בעל חנות נעליים מנתניה היה המנכ"ל הטוב ביותר בשידור הציבורי של מדינת ישראל מאז ומעולם .

ההיסטוריה של רשות השידור מתעתעת ומלאה תהפוכות . לפעמים בלתי צפויות . לאחר מלחמת "שלום הגליל" ב- 1982 , נטל מוטי קירשנבאום שנת חופשה מאוֹנֶס ללא תשלום וניסה בהצלחה את כוחו בהפקת ובימוי סאטירה בתיאטרון מסחרי . מוטי קירשנבאום לא נטש מרצונו החופשי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא עזב מפני שהמנכ"ל יוסף 'טומי' לפיד ייבש אותו על ספסל המחליפים . יוסף "טומי" לפיד ראה במוטי קירשנבאום שמאלן טורדן בלתי חיוני למערכת . מוטי קירשנבאום לא העריך את יוסף "טומי" לפיד בגרוש ומיהר להכריז בתקופה ההיא בימי חופשתו מהטלוויזיה , "יָמָיו של טומי לפיד ברשות השידור ספוּרים" . מפני שנחשב לאוּרִים ותֻּמים בעיני ציבור עובדים גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית התייחסו רבים לדבריו של מוטי קירשנבאום כאל נבואה , אך היא לא התגשמה ולא עמדה במבחן המציאות . יוסף "טומי" לפיד האריך ימים ברשות השידור והשלים קדנציית ניהול מלאה בת חמש שנים .

הורתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא פוליטית מקדמת דנה . אמרתי זאת כבר . רשות השידור נולדה פוליטית . גם את זאת אמרתי . היא הייתה כזאת לפני הופעתו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ברשות ונשארה כזאת גם אחריו . מי שיער לעצמו כי תשע שנים לאחר לכתו ב- 1984 , יתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור על פי אותם העקרונות הישנים שמכתיבים נפתולי הפוליטיקה הישראלית , ואשר הביאו קודם לכן למינויו של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה . זה היה אותו מוטי קירשנבאום האיש שקבע בשעתו  את הסלוגן , "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש" .

הצבתו של מוטי קירשנבאום ע"י ממשלת ישראל בפסגת השידור הציבורי והפקדת רשות השידור בידיו ב- 18 באפריל 1993 הוא אפילוג פוליטי דרמטי ומרתק . במידה מסוימת הוא סוגר מעגל במטמורפוזה שעברה רשות השידור מאז אסון מינכן 1972 . הפקדת רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נקודת מפנה היסטורית וחשובה אולי יותר ממינויים של מנכ"לים אחרים לאותו התפקיד . ב- 12 באפריל 1989 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר את אריה מֶקֶל למנכ"ל רשות השידור (במקומו של אורי פורת) . אריה מקל איש משרד החוץ הצטנע וסיפר לי בחוש ההומור שלו על כוס יין "Chianti" וארוחת צהריים איטלקית ב- "Via Veneto" ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 כלהלן : "אמרתי לממנה שלי , תשמע אדוני ראש הממשלה יצחק שמיר אתה מטיל עלי לנהל רשת שידור שכוללת בתוכה אלפי עובדים בטלוויזיה וברדיו בעוד ניסיון הניהול שלי מוגבל למזכירה שולחן , וכיסא" . יצחק שמיר לא חשב פעמיים וענה לי , "אריה מֶקֶל מה אתה חושב , גם אני לא ניהלתי כלום לפני שהטילו עלי לנהל את המדינה . ממה אתה מפחד . לך לנהל את רשות השידור לחמש שנים . קבלתי על עצמי את את הדין ואת ביצוע המשימה . אי אפשר להשיב תשובה שלילית לראש הממשלה" .

ב- 10 ביולי 1990 התמנה יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אריה מקל זוכר כפי שהעיד בפניי : "זה היה ציווי ברור של ראש הממשלה יצחק שמיר" . יוסף בר-אל לא נבחר בגלל הישגי העבר המקצועיים שלו אלא בשל הצבעה פוליטית בוועדת המכרז בהרמת יד של אנשי הוועד המנהל של רשות השידור שמשמשים נציגי ציבור על פי מפתח מפלגתי . יוסף בר-אל הביס את המועמד השני נסים משעל אך לא ברוב טוטאלי . אז התערב בעניינים חבר הוועד המנהל אמנון מנדה שהציע לערוך הצבעה נוספת בה כל המשתתפים יצביעו עבור יוסף בר-אל כדי להראות לציבור ולעיתונות המסקרת את הבחירה כי הוועד המנהל של רשות השידור הוא וועד מאוחד בעל דעה אחידה .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "מלחמת הדיאדוכים" , במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שעוסקת בתולדות הטלוויזיה – בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 , בתוכם התפתחות שידורי הספורט , החדשות , והתיעוד – בארץ ובעולם , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה כוללת בתוכה כ- 110000 (מאה ועשרה אלף) עמודים .

סוף הפוסט מס' 288 , רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נוֹסֵק שוב ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ושרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : ריאיון מפורט שהעניק מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום לעיתונאית שרית ישי ב- 1983. .