מונדיאל ברזיל 2014 יסתיים בעוד שבועיים. כבר עכשיו ברור כי HBS לימדה מיליארדי צופים ברחבי תבל שיעור יסוד ופרק מאלף בטלוויזיה : "Television is a media of close ups". (חלק ח'). פוסט מס' 407. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 407 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום ראשון – 29 ביוני 2014.

מונדיאל ברזיל 2014 יסתיים בעוד שבועיים, אולם כבר עכשיו ברור כי קבוצת HBS ה- Host broadcaster הטלוויזיוני לימדה מיליארדי צופים ברחבי תבל שיעור יסוד ופרק מאלף בטלוויזיה : "Television is a media of close ups". (חלק ח'). פוסט מס' 407. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : אני קורא עכשיו במקביל שני ספרים . "סיפורה של מדינה במחתרת" של יאן קרסקי , ואת ספרו של מארק ריבובסקי "Howard Cosell the man, the mith, and the transformation of american sports" . אני קורא גם את העיתונים היומיים . אני כותב את הבלוג הזה , ובמקביל ממשיך לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שכוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים ודנה בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 בשלושה תחומים עיקריים שמעניינים אותי : שידור חדשות , הפקה ושידור אירועי ספורט לגווניהם השונים , ותיעוד . הסדרה קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . אני צופה גם בכל משחקי מונדיאל ברזיל 2014 וישן שלוש שעות בלילה . מספיק לי . (בתשובה לשאלה של אוהד קורא הבלוג כיצד אני מספיק לעשות את הכל).

שלשום ביום שישי (27 ביוני 2014) מצאתי עניין בארבעה ראיונות בשלושה עיתונים שונים . ריאיון שערכה איילת שני בעיתון "הארץ" עם פרופסור מרק גלזרמן "היקום המקביל של רפואת הנשים" , ריאיון שערך אהרון ווייסברג ב- "ישראל היום" עם מאמנה המיועד של קבוצת מכבי ת"א גיא גודס , ריאיון שערך יעקב לויתם ב- "ישראל היום" עם ילדיו של הקומפוזיטור סשה ארגוב אודות מורשתו המוסיקאלית , וריאיון שקיים יהודה נוריאל ב- "ידיעות אחרונות" עם הזמרת גלי עטרי בת 60 . שלושת הראיונות הראשונים התקיימו עם אנשים צנועים . הריאיון הרביעי היה שונה . ריאיון עם זמרת יפה וכנראה מצליחה בקנה מידה ישראלי שמצאה צורך להבליט את עצמה , להשתחץ , ולהתנשא באופן צורם וכה לא עֲנָיו בפני המראיין שלה , כולל הצורך להתפשט שוב בפרהסיה ולדווח לציבור על רומן ה- אהבהבים שהיה לה עם שחקן הקולנוע רוברט דה נירו . מדוע היא חושבת שמדובר באינפורמציה חשובה בעבור הציבור ומה יוצא לה מה- אקסהיביציוניזם התמוה זה…? מגוחך .

יהודה נוריאל שואל : אני מחזיר אותך לניצחון ב- ארו – וויזיון עם "הללויה" ב- 1979 , הרגע הכי דרמטי של הבידור הישראלי , זוכרת ? שמפניות וצעקות אושר…

גלי עטרי משיבה : לגמרי…ואתה רוצה לדעת מה אמרתי לעצמי ? איזה רגע משכר , אבל עכשיו אני תקועה עם הלהקה "חלב ודבש"…

אינני זוכר שאלוויס פרסליי (Elvis Presley) אמר אי פעם לעיתונאי כלשהו שעכשיו הוא תקוע עם להקת ה- Jordanairs שלו…

גלי עטרי : ל- "חלב ודבש" הוצע להתאחד המון פעמים . לא הסכמתי וסליחה על השחצנות , לא הייתי צריכה אותם , כי כל כך הייתי הללויה , והללויה זה אני…

גלי עטרי : אני לא יכולה להאשים את אבי נשר שהיה גרידי על הגוף שלי בסרט "דיזנגוף 99" , כי סליחה עם כל הצניעות היה קשה לא להיות גרידי על הגוף שלי…

יכול להיות שגלי עטרי היא זמרת מחוננת ובעלת מוניטין בארץ אולם אני לא שומע אותה ולא מקשיב לה . אין לי גם אף CD שלה. אני מעדיף עליה את נשות הדור שלי ברנדה לי, שרה ווהן, רוזמרי קלוני, הלן שפירו , פגי לי , דוריס דיי , אלה פיצג'ראלד , ועוד כמה זמרות בלתי נשכחות שמיתרי הקול שלהן הפיקו איכות וממון . מאידך הריאיון שלשום עם הזמרת היפה גלי עטרי סחף אותי במפתיע הרחק לאחור לשנה האחרונה של "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהסתיים היכן שהוא באביב של שנת 1979 . הזיכרונות הציפו אותי . במוצ"ש – 31 במארס 1979 סיים מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תקופת כהונה בת חמש שנים . למחרת ב- 1 באפריל 1979 ירש אותו מנכ"ל חדש בשם יוסף "טומי" לפיד . ב- 2 באוגוסט 1979 הודח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מתפקידו בתום שתי קדנציות ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל . לא הוארכה לו קדנציה שלישית . הדחתו הובילה לשֶבֶר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף "טומי" לפיד נשא במשך שמונה חודשים בשתי המשרות הבכירות ביותר בשידור בציבורי במדינת ישראל : הוא שימש בו זמנית מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה . במארס 1980 מינה את יצחק "צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה . באותם ימים ההם של סוף עידן "תור הזהב" הפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המפיק אלכס גלעדי (הבלתי נשכח) והבימאי יוסי צמח את השידור הישיר הבינלאומי ההוא של תחרות הזמר האירופית , ה- ארו – וויזיון (European Song Contest) , שנערכה ב- 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים .

מוצ"ש – 31 במארס 1979 . בנייני האומה בירושלים . ה- "ארו – וויזיון" . הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . אלכס גלעדי , יצחק "צחי" שמעוני , יוסי צמח , דוב בן דוד , ירדנה ארזי ודניאל פאר , ארנון צוקרמן , יצחק לבני , ויוסף "טומי" לפיד .

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל . תקופתם הייתה "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית . צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית . לזכותו של יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים . הוא מיסד גם את רשת ג' ברדיו "קול ישראל" שיוחדה לשירים ופזמונים . ייחֵד וייעֵד את רשת ב' לערוץ של שידורי אקטואליה . ולא צריך לשכוח , יִצְחָק לִבְנִי היה מפקד גלי צה"ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואהובה , ומחוברת עד למאוד לציבור האזרחי . רדיו אמיתי . יצחק לִבני פרש מרשות השידור ב- 31 במארס 1979 שבע פעלים ופינה את מקומו ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שירש אותו ב- 1 באפריל 1979 . הוא לא הצטער יתר על המידה . יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי ואומר כלהלן : "לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979 . רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו . השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השנים . מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמאטי ורחוק מלהיות רומנטי . אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה" .

livni 1

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ . אינטלקטואל קורא ספר ומנהיג אמת של השידור הציבורי . (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (עיתונאי "מעריב" במקורו) נעדר כל ניסיון אופרטיבי של הפקות ספורט גדולות בטלוויזיה . הוא התמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979 אך עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות המורכבות והיקרות בסדר גודל של מונדיאלים , אולימפיאדות , אליפויות אירופה בכדורגל , ו/או אליפויות עולם בא"ק . לא היה לו שום מושג ב- מו"מ אודות זכויות שידורים הנוגעים לאירועי הספורט הרלוואנטיים הגדולים בארץ ובעולם, גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית הארו – וויזיון שנודעה בשם האנגלי שלה "Eurovision Songs Contest". כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי הארו – וויזיון בחורף 1980 , מיהר יוסף ,טומי" לפיד לפסוח עליה מטעמים כלכליים . ניצב לצִדו של יוסף "טומי" לפיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר , כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי , מי שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת בנטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוסף "טומי" לפיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית . אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף "טומי" לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי הארו – וויזיון שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בישראל בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף .

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דוֹרִי נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה . ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל . ישראל דורי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה . ארנון צוקרמן הסמנכ"ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות . ישראל דוֹרִי נענה לאתגר וזכה בו . אדם שקט ונבון , שלֵו וצנוע , שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור . מר ישראל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות תריסר שנים בין 1970 ל- 1982 , וסייע לשלושה מנכ"לים שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי ייבדל לחיים ארוכים , ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למען ביצורה של הרשות . הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו"מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים . אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו הערכה רבה .

dori 1

טקסט תמונה :  זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור בשנים 1982 – 1970 . "החלטתו של טומי לפיד לוותר על זכות האירוח של תחרות הזמר הארו-וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית . הוא לא התייעץ עמי" , סח לי כעבור שנים רבות . (באדיבות ישראל דורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ושני אדריכלי הניצחון ייבדלו לחיים ארוכים המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח שניהלו את שידור הארו – וויזיון הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים, נערכו להפקת הארו – וויזיון הבא של 1980 בישראל . הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ , בים המלח . הם ביקשו להפיק ארו – וויזיון גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם . הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במִדְבָּר, בישימון הישראלי , ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה"ל . לבסוף השיגה אותם הבשורה . יוסף "טומי" לפיד הודיע לצחי שמעוני שאין לו כסף . בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה . יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח , ניסו להניא את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה : "טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי הארו – וויזיון איננה מתרחשת כל שנה , מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית , ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה , אלא בשביל מדינת ישראל כולה, ובעבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU" , אמרו השניים למנכ"ל . אך יוסף "טומי" לפיד סירב לחזור בו .

zemach 1

טקסט תמונה : 1969 . יוסי צמח בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית והתחנן בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest)  שוב בירושלים ב- 1980 . טומי לפיד לא התחשב בתחינותיו . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני צדקו . חלפו בדיוק 20 שנה עד שתחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest) חזרה שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור . זה היה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן , ב- 1998 . על פי תקנון איגוד השידור האירופי (EBU) , עמדה לרשות השידור הממלכתית הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים . ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בתחרות שירי הארו – וויזיון שהתקיימה בפאריס . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן קפצו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים . תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מבצעיה הראשיים המפיק הבכיר אלכס גלעדי והבימאי הבכיר יוסי צמח , ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן – דוד .

מדהים שיוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני , ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון לעונייה . אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני – ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה . טומי לפיד הצעיר למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- "מעריב" היה נטול אז כל כישרון של שיווק ויחסי ציבור . הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי . הוא לא עשה זאת . יוסף "טומי" לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול , אך הוא לא השתמש ברעיון הזה . ביטול הארו-וויזיון (Eurovision song contest) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשות השידור היא גוף גדול , בית שידור הבנוי להפקות ענק , אך המנכ"ל החדש יוסף "טומי לפיד פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית . כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת מסביבו. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור . לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור . יום אחד ב- 11 בינואר 1982 לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי כמנכ"ל רשות השידור קיבלתי ממנו באמצעות הבוסים שלי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וייבדל לחיים ארוכים טוביה סער מכתב קובלנה שטוען כלהלן [1] : "יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת"א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר" , והוסיף , "וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה . ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך , ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כן . אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת" .

lapid 1טקסט מסמך : 11  בינואר 1982 . קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נסיעתו של יורם ארבל במונית לצורכי השידור הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה ואני אישרתי את נסיעתו במונית . הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ופעוט שכזה . יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות . עניין כה זַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו .

[1] ראה נספח : מכתב התלונה של יוסף "טומי" לפיד אלי  מ- 11 בינואר 1982 באמצעות מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל החדשות המתלונן על שימוש מיותר במונית בהולנד ע"י יורם ארבל , שנשלח לשָדֵר את המשחק דן- בוס נגד מכבי ת"א .

חלפו שנתיים וחצי מאז טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. שעון החול פעל וה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו . זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC . הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up . התנעה  והקמת עסק שידור מראשיתו . זה היה מבצע השידור הגדול הבא של טלוויזיה הישראלית הציבורית אך תנאי הפתיחה שלוֹ היו מעורפלים . היו לכך כמה סיבות . בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני בשם יוסף "טומי" לפיד אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגו של מונדיאל או אולימפיאדה . יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן , אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק . הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי . מזה היה לו בשפע . הוא אומנם לא עסק אף פעם בנושאי הפקה טלוויזיוניים כה מורכבים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים בעת תכנון ההפקה . יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסים את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה . לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך , המורכב , והיקר של שזירת החוטים . את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות , בוטות , וציניות . מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה , אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר שלמה עבדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט . הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות . האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם , לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים . הם ניזונו משמועות אודות הכלכלה היקרה מידי של מונדיאל ספרד 1982 , ואלה הפחידו אותם . הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא אל הלא נודע . לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה . לא יקר מידַי , וודאי לא ב- 1982 . היה ברור כי מייד בראשית המסע החל מהצַעַד הראשון כי מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס ולשלם עבורו . נוצר בלבול בצמרת הרשות מפני שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים . צרה לא קטנה . מנהל הטלוויזיה יִצְחָק"צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם . הייתה עוד סיבה . הבוס שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה . גם לא מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 ולפני כן אולימפיאדת מונטריאול 1976.  בקיץ 1979הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף '"טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל . פרופסור ראובן ירון לא היסס לומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל בקיץ 1979 , "או אני או ארנון צוקרמן"  [1]  .

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק . את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז . לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חַיים יָבִין מנהל החדשות  ב- 1978 וגם לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי . הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חַיִים יָבִין יותר מידַי . כמו רבים מהקולגות בחטיבה גם הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא נִרְאוּ לוֹ חשובות מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חַיִים יָבִין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 1978 אף על פי שהיה המפקד הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה . פעלנו לבד , ישירות מול מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . מצב בהחלט בלתי תקין . ליִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו . היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין . זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין . שניהם , חַיִים יָבִין (בן 82 היום) ויִצְחָק לִבְנִי(בן 80 היום) נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת ארגנטינה 1978 צלחה.

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה ופעל מעל מנהלה יצחק 'צחי' שמעוני . יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978 . הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי טוביה סער ויצחק 'צחי' שמעוני . היחסים בין מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בראשית 1982 היו כבר מעורערים וחסרי תקנה . צחי שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו . הוא רגז מאוד ונעלב ממנו , והחליט להתפטר . לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום או לפחות להיוועץ בהם . שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה . אנשים חכמים משני עברי המתרס נלחמו זה בזה בתוך שורות הטלוויזיה וברשות השידור . גם אלכס גלעדי כבר לא היה בטלוויזיה . הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' נמשכה כשנה וחצי . לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד ז"ל , לקח את האחריות ונתן את הטוֹן. בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה וכר פעולה לא מועטים.

alex 1

טקסט תמונה : ינואר 1980 . מוסקבה בירת ברה"מ . מר אלכס גלעדי הבלתי נשכח נושא את דבריו בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפגישת התיאום של נציגי איגוד השידור האירופי ה-  EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) במוסקבה לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה האולימפיים . אלכס גלעדי נאם בטרם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ומנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד סיכלו את תוכניותיו [2] . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי התכוונה להפיק ולשדר ישיר כ- 100 שעות מאולימפיאדת מוסקבה 1980 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

למרבה הפלא , הייתה הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 באֶמֶת המבצע הבינלאומי הראשון של יוסף 'טומי' לפיד בקנה מידה רחב היקף מהשטח בתום שלוש שנות ניהול את רשות השידור . וגם של שבעת חברי הוועד המנהל ושל מנהל הטלוויזיה החדש בימים ההם טוביה סער שהתמנה זמן קצר קודם כן במקומו של יצחק 'צחי' שמעוני . יוסף "טומי" לפיד וויתר ביום מינויו ב- 1 באפריל 1979 מטעמים כספיים על הפקת שידור תחרות שירי הארו – וויזיון בירושלים שאמורה הייתה להיערך ב- 1980 שוב בירושלים בעקבות זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלה ודבש" במקום הראשון . הוא נימק זאת כי בפני רשות השידור ניצבים אתגרים חשובים יותר מאשר להפיק שוב תחרות שירים עבור אירופה . בקיץ 1980 עמדה רשות השידור לשפוך ממון תמורת סיקור אולימפיאדת מוסקבה 80' . ראש הממשלה מנחם בגין הצטרף לחֶרֶם האמריקני של הנשיא ג'ימי קרטר על משחקי מוסקבה והוועד האולימפי הישראלי החליט לתמוך בהחלטתו ולא להטיס את ספורטאיו ל- ברה"מ . קופת רשות השידור ניצלה . בהיעדר ספורטאים ישראליים במוסקבה החליט מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לסקֵר את התחרויות האולימפיות מהמוניטורים המוצבים בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים .

עכשיו ניצבה לפתחו הפקת ספרד 1982 ובהיותו נטול ניסיון בהפקת מבצעי טלוויזיה גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים , חשש ממנה . היו לוֹ לא מעט הסתייגויות שנבעו בעיקר מנימוקים כלכליים . שידורי הטלוויזיה והרדיו היו אמורים לגזול מקופת הרשות לא מעט דולרים בארבעה סעיפים עיקריים של המבצע : תשלום זכויות שידורים ל- FIFA . שכירת אמצעי הפקה , עריכה , ושידור מה- Host broadcaster הספרדי רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שכונתה RTVE (Radio Television Espana) . הטסת ציוותי שידור של הטלוויזיה והרדיו לספרד לתקופה של 35 ימים שכוללת את הלנתם והאכלתם . והסעיף הרביעי מימון שכירת שני רכבים להפקה ותשלום דמי שימוש בתחבורה מקומית , רכבות ומטוסים כדי להגיע ליעדי השידור ברחבי ספרד הענקית . מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי שהחלה בראשית  1981 , צברה עכשיו תאוצה . היא לא דמתה לאחרות  שקדמו לה מפני שהייתה רחבה וגדולה יותר . בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר בכדורגל שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי , החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה . היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר הגמר ל- 24 (14 מתוכן אירופיות) במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה . הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 (חמישים ושניים) משחקי הטורניר על פני 14 (ארבע עשרה) ערים ו- 17 (שבעה עשר) אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה) . בנתח הגדול של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות של המדינה הנפלאה והמתוירת הזאת , הבירה מדריד וברצלונה העיר הראשית של מחוז קָטָלוּנְיָה . זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור שנטתה להגביל את שאיפות ההפקה שלי . אלכס גלעדי אחד האנשים החכמים והמוכשרים ביותר בתעשייה הזאת ומי שהיה המטרייה הטלוויזיונית שלי במשך עשור לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ולגוֹנֵן עלי .

תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם , הגדילה את כמות המשחקים  מ- 38 במונדיאל ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982 . גאות גדולה של  % 36 . משך הטורניר התארך . האופציות גדלו ואינטנסיביות השידורים ועלותם תפחו בהתאם . מונדיאל ספרד 82' הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רווחי והפך את ה- FIFA לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי , אלא גם לאובייקט עשיר ובעל ממון . הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם . טמון בו כסף רב . המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 25 מיליון דולר) עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' . ביזנס ענק שהלך והתפתח . הלך והתעצֵם . ההכנסות במונדיאל ספרד 82' הסתכמו ב- 77000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר . 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר הגיעו ממכירת הכרטיסים . 26000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר מזכויות השידורים , ו- 24000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר ממכירת פרסומות מסחריות (Advertising) .

לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 34000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר, נשארו בקופה 43000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן . % 10 , כ- 4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA . סך של  % 25 , כ- 10.600000 (עשרה מיליון ושש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF) . סך של  27600000 (עשרים ושבעה מיליון ושֵש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 82' . נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 3 : 1 גרפה בונוס של 3000000 (שלושה מיליון) דולר . מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר בטורניר . הכדורגל הפך לתעשייה של ממון . עידַן התמימות חלף זה מכבר . כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם . הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם .

[1] על פי עדותו האישית של פרופסור ראובן ירון כפי שנמסרה לי בעת בתחקיר והריאיון עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים .

[2] הערה : ראש ממשלת אנגליה גב' מרגרט תאצ'ר הצטרפה לחרם על אולימפיאדת מוסקבה 80' אך הוועד האולימפי הבריטי  ושירות השידור הציבורי של אנגליה ה- BBC  לא קיבלו את דעתה . משלחת בריטית גדולה נשלחה למוסקבה ו-ה- BBC  העביר משם לאנגליה 200 שעות של שידורים ישירים .

אך הבה אשוב לגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" ולתחרות שירי הארו – וויזיון האירופית שנערכה במוצ"ש – 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים .

הפקת הארו – ווזיון (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979  

בראשית 1979 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את מבצע שידור "הארוֹ – ויזיון" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 בבנייני האומה בירושלים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח הארו-וויזיון ב- 1979 בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ- נִי – בִּי" בארו – וויזיון הקודם שנערך ב- 1978 בפאריס . מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר אבל אלכס זכה במינוי בקלות ללא קרב . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שניהל אלכס גלעדי בהצלחה , את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 . איכויות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי יחדיו עם הבימאי רב המוניטין יוסי צמח (הטוב ביותר בעת ההיא בתחום בימוי של אירועי בידור בטלוויזיה) ב- 31 במארס 1979 , התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי במקום  מושבו ב- ג'נבה , הלא הוא ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) .

alex 2

טקסט תמונה : שנת 1979 . אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה (מימין) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב הפקת השידור הישיר הבינלאומי של תחרות הזמר האירופית , שירי הארו – וויזיון במוצ"ש – 31 במארס 1979 מבנייני האומה בירושלים . השידור הישיר הועבר לכל בית בישראל וגם לאירופה וזכה לשבחים רבים . בתחרות ניצחו במשותף הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם שירם "הללויה" וגם המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותו הערב ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא , וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" , בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest) . את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין מר קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה כנראה זמרת טובה בקנה מידה מקומי  ולהקתה "חָלָב וּדְבָש" הקדימו 22 מדינות אירופיות . הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן-דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו-וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ . צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש . הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם , וודאי בעסקי בידור , רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה . ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי . היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ירדנה ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי . רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה . היא נעלבה עד עמקי נשמתה . השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל-  % 100 .

arazi 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הימים ההם הזמן ההוא. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה , גב' ירדנה ארזי  ומר דניאל פאר , מנחים את תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest) . טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח . בתחרות הפופולארית  זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . (לע"מ תמורת תשלום) .

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יִצְחָק לִבְנִי ברשות השידור . בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו . כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "ארו-וויזיון" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם , אך יצחק לִבְנִי כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק . יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה . כבר נאמר כאן כי אַרְנוֹן צוּקֶרְַמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979- 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש , בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי , ודחק משם את רגליו של יצחק לבני . דלתות בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים היו נְעוּלוֹת בפני יִצְחָק לִבְנִי . ארנון צוקרמן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה . לכולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יִצְחָק לִבְנִי לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים כקפיץ. הם לא דיברו איש עם רעהו.

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל את יִצְחָק לִבְנִי בתפקידו . אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו – וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות . הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגדול עד קטן . ארנון צוקרמן זכה במִכְרָז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל . עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח . או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה . מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה . הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי , והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית . אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם , הבימאי יוסי צמח , המפיק אלכס גלעדי , והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע בידורי נוצץ ופופולארי ועתיר רייטינג מאין כמוהו . ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולארית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית . זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכשרון רָב אלכס גלעדי . מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית , ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד , ביניהם מפיקים וותיקים כמו ארהל'ה גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן ז"ל , בחרו מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל התוכניות יצחק "צחי" שמעוני דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג .

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹכי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984 . מייד לאחר ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" וויתר יוסף 'טומי' לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" . לפיד נימק זאת מסיבות כלכליות . עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני . הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית , ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן , אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה , מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה . ניצחונו של יזהר כהן "בארו-וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח , שבת – 22 באפריל 1978 , עם השיר שכתב אהוד מנור , "אָ – בָּ – נִי – בִּי" .  הזכייה הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה – "ארו – וויזיון" של 1979 . משזכתה גלי עטרי במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו :  "גלי עטרי היא זמרת  נ – ה – ד – ר – ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון , גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד" , והוסיף , "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא תפיק את הארו- וויזיון הבא" . מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה . הוא וויתר . ובאמת , תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל רשות שידור טירון שוויתר . יוסף "טומי" לפיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית .

atari 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979 . בנייני האומה בירושלים . תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) האירופית . ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד תפאורן הטלוויזיה הישראלית בציבורית . (לע"מ תמורת תשלום) .

גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח 'הללויה' וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית  שותפה ל- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי . ביום שידור התחרות היא חוגגת . עוד מקדמת דנה , מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח , הלא היא "אִילָנִית" . היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות . אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה . רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגאן , "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות , והרייטינג חשוב משניהם" . ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי , ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי , להקת "שוקולד מנטה מסטיק" , ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה "אהבה היא שיר לשניים" . 1978 הייתה שנת השיא . יִזְהָר כּהֵן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש . תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל . לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה . יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום , לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של 'גלי צה"ל' , ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים . זה השתלם לשידור הציבורי . הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר . יִצְחָק לִבְנִי גרס כי רשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל .

livni 2

טקסט תמונה :  שנות ה- 60 . יצחק לבני (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין . (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים האירופית . הוא ראה ב- "ארו-וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי , וגם יָקָר מידי . תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח האֶרוֹ – וויזיון . "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים" , חשב , וכך גם אמר לפיד . בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור / לבן לצבע , מהלך טכנולוגי יקר . יוסף "טומי" ללפיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וויזיון במדינתו למגינת לבם של עובדיו . יוסף "טומי" לפיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות . פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981 בעיקר בתחום שידורי הספורט לגווניהם השונים .

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה . חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל שידור שקופיות חסות הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת . ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הרי שלרשות מותר להקרין אותן . כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים .  בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מו"מ וערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל . סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים . 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת . זה היה הוֹן עצום בימים ההם , מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת . ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות) . המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 84' .

לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הישראלי הציבורי באמצעות שקופיות חסות . לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של מיליון דולר תמורת שידורן של 1000 שקופיות חסות . מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 1994 כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו מועצת ההימורים ו- הטוֹטוֹ ו- "מעריב'" כשמונה פעמים לציבור הצופים . באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- 'מעריב' כמו בשיט 'צוללות' בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין . הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator  תוך כדי השידורים הישירים עצמם .

yoash 1

טקסט מסמך : 11 במאי 2000 . מסמך ששווה רבע מיליון דולר . המסמך של חברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום שידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , מעיד על שביעות רצון משיתוף הפעולה בין שני הגופים , הגוף המממן והגוף המשדר גם אם קוראים לו ערוץ 1 הציבורי .  (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000 , ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת 'פֶּלֶא פוֹן' של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של   000 250 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית . הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסלוניקי שעלותה הייתה רבה . בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת . מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ . לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי . בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת . הטלוויזיה הישראלית  הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 של מיילן טנזר . מדד הרייטינג הרשמי של חברת 'טֶלֶה- גָאל' בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק % 30 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורק % 6 לערוץ 5 בכבלים . חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל .

הבה נחזור ליוסף "טומי" לפיד בחודש אפריל של שנת 1980 . תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה , אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות . תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision song contest) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול .

ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"  . יצחק לבני (בן 80 היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, 'יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו' , הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס , אך הציע לי סכום של 5 מיליון דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה , והוסיף, 'תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה' . זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור . מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך . רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות . נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש . בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו- וויזיון . הארו- וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן . זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  "אָ- בָּ- נִי- בִּי"  זכו במקום הראשון . בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי ה- "ארו- וויזיון" של 1979 תתקיים בירושלים . אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה ובצֶבַע . הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר / לָבָן . השבתי להם בו במקום תשובה חיובית , "אנחנו נשדר את הארו – וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע . מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה . הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית" .

 livni 3

טקסט תמונה : הימים ההם הזמן ההוא . עשור ה- 70 של המאה הקודמת . זהו מר יצחק לבני , מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 איש הספר ואדם רחב אופקים , שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה מקודמו יוסף "טומי" לפיד , אך זמנו עבר. (התמונה ניתנה לי באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף בשיחות התחקיר ההן ב- 2005 : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979 , ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור , הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל . עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו- וויזיון ב- 1980 . השבתי להם מייד ב- 'כן' החלטי . פתאום מישהו הזיז אותי הצידה . זה היה טומי לפיד . "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני" , הודיע לשואלים , ואמר , "כן , הארו- וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים" . אח"כ טומי לפיד  התחרט . אני לא הייתי מעיז לפספס את הפקת הארו- וויזיון . הערכתי את טומי לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור" .

lapid 2

טקסט תמונה : מסיבת גן בחודש ספטמבר של שנת 1979 . הימים ההם הזמן ההוא . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז לובש ז'אקט) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרם . הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה , גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור , מאחוריה מר אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון) , יוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור , גב' שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד , ומר ישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון . (התמונה הוענקה לי באדיבות רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מונדיאל ברזיל 2014 יסתיים בעוד שבועיים, אולם כבר עכשיו ברור כי HBS לימדה מיליארדי צופים ברחבי תבל שיעור יסוד ופרק מאלף בטלוויזיה :

"Television is a media of close ups". (חלק ח'). כל הזכויות שמורות. 

HBS עושה שמות באולפן הירושלמי המנווט את שידורי ערוץ 1 ב- מונדיאל ברזיל 2014 . מירי אליקים , ניר לווין , וזאב זלצר אינם תחליף ל- סיגנל הטלוויזיה המופלא שמייצרת HBS . ליאו מסי, חמאס רודריגז , ארייאן רובן , תומאס מולר , ואחרים גדולים בכמה מידות טובות על האולפן המנווט . זאת לא אותה ליגה . זה כמו שמורים / מורות לחשבון בכיתה ג' ינתחו הרצאה מצולמת של פרופסור אלברט איינשטיין . חוששני שמצב דומה שורר באולפני טלוויזיה רבים ברחבי תבל . HBS מגמדת את כל הפרשנים שיושבים בכיסאות הטלוויזיה כ- 10000 (עשרת אלפים" ק"מ ממקום ההתרחשויות ונראים כמנותקים מהמציאות . תמונות ה- Video המגיעות מברזיל גדולות על המפענחים שלהן . הציורים בתערוכה מעורר השתאות הרבה יותר מהמבקרים בה . אילו אני הייתי יושב היום כפרשן ערוץ 1 בירושלים הייתי שואל את עצמי מה אני עושה כאן…? אולפן ברזיל 2014 של ערוץ 1 בירושלים הוא נושן וארכאי כמו גם המטרות שלו . ייתכן ואילו היו מאיישים אותו בקביעות וותיקי מונדיאל מכסיקו 1970 הנוסטלגיה הייתה מאפילה איך שהוא על האיכות . המנחה מירי אליקים נטולת כל משקל סגולי בתחום יחדיו עם ניר לווין וזאב זלצר אינם מוכשרים לנווט אולפן מונדיאלי ב- 2014 .

stern

טקסט תמונה : קיץ 1998 . הימים ההם הזמן ההוא . אולפן גביע העולם בכדורגל – צרפת 98' של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בירושלים בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ערב פתיחת השידורים הישירים . אחת התמונות הנוסטלגיות האהובות עלי . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגיש הראשי מטעמי באולפן אורי לוי וחטיבת הספורט בראשותי חולקים כבוד לשני שדרי הכדורגל שלנו מהעבר הרחוק נסים קיוויתי ויורם ארבל . משמאל זהו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן . מה שהתאים ל- 1998 איננו מתאים ל- 2014 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

yoash 6

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998 . הימים ההם הזמן ההוא . זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע שידורי מונדיאל צרפת 1998 . שהיתי כעורך ראשי ומפיק ראשי ב- IBC בפאריס כחודש וחצי יחדיו עם העוזר הראשי שלי ויד ימיני ששי אפרתי, משם ניווטתי את ההפקה כולה בצרפת ובארץ . לראשונה בהיסטוריה של ה- FIFA נטלו חלק במונדיאל הזה 32 נבחרות ולראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרנו ישיר את כל 64 המשחקים בטורניר מעמדות שידור שהוקמו עבורנו ועבור המְשַדֵר הבינלאומי בתריסר אצטדיונים שהיו פרוסים על פני צרפת . עלות זכויות השידורים של כל 64 המשחקים עמדה על 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר. משך התכנון וההפקה שלי התארכו לשנתיים וחצי. המנכ"ל של במרבית הזמן ההוא היה מוטי קירשנבאום (מאפריל 1993 עד אפריל 1998) . החליף אותו אותו באפריל 1998 אורי פורת ז"ל . כשאורי פורת הגיע בפעם השנייה לרשות השידור ההפקה הייתה כבר גמורה וחתומה . יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מיולי 1993 עד אפריל 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)

HBS התמודדה בכבוד רב עם הדרמה שסיפק המשחק ברזיל – צ'ילה אמש (מוצ"ש – 28 ביוני 2014) . 32 המצלמות של HBS יוצרות מגוון עצום של אפשרויות כיסוי . בעיקר כשמדובר בהילוכים חוזרים איטיים מאוד של שערים ועבירות גסות , וב- Reactions shots של השחקנים , המאמנים , והקהל הססגוני ביציעים לאחר הבקעת השערים . נכון שהמצלמות המובילות של HBS נמצאות באוויר בין % 60 ל- % 70 , אולם הציבור יזכור את המראות שסיפקו לו מצלמות ה- SSM והמצלמות שהראו מקרוב את שמחת המנצחים ואת תוגת המפסידים . הפנדל החמישי והמוחמץ של הצ'יליאני גונזאלו חארא (Gonzalo Jara) שהעלה את ברזיל לשלב רבע הגמר תפש את HBS מוכנה . בתוך שלוש דקות וחצי של כיסוי טלוויזיוני אינטנסיבי מלא הוד וגאוות צילום , ביצע הבימאי בניידת השידור 45 חיתוכים ומעברים בין המצלמות שכללו בהמוני צילומי Close Ups את שמחת הניצחון הפנטסטית של שחקני נבחרת ברזיל ומאמנם סקולארי , שמחת ניצחון שמניבה דמעות גיל של ניימאר ומאידך את תוגת ההפסד של שחקני נבחרת צ'ילה ומאמנם חורחה סמפאולי מעורבת בדמעות עצב ויגון . הכיסוי הטלוויזיוני על כל מרכיביו של בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' במשחק ברזיל – צ'ילה הוא שיעור טלוויזיה מאלף . אחד מהטובים ביותר שראיתי בחיי . לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את ה- Shot בו שחקני ברזיל מתגודדים ומתפללים יחדיו לפני ריטואל בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' . HBS תודה.

"The thrill of victory and the agony of defeat" זהו שמה של הסצנה הסופית בהתמודדות אמש בין ברזיל ל- צ'ילה , פרי הגדרה ישָנָה אך נכונה של רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . יורם ארבל , מאיר איינשטיין , ונדב יעקובי חוזרים מברזיל ארצה בעוד שבועיים . מה הם יעשו כאן לא רק מבחינת התוכן העני והרופף המתהווה על כר הדשא הישראלי אלא גם מהיבט ציוד הטלוויזיה הדל בארץ , כמות המצלמות , מספר זוויות הצילום , ו- מערכות SSM ? מה אנחנו נעשה כצופי טלוויזיה שלהם ?

שדרנית החדשות של ערוץ 1 גב' מיכל רבינוביץ' עלתה אמש (מוצ"ש – 28 ביוני 2014) לאוויר בעשר בערב ודיווחה ב- Headlines  של המהדורה כי בברזיל החלו משחקי שמינית הגמר ונראה איזה נבחרת תשעט קדימה . כמה דקות לפני כן הסתיים המשחק הדרמטי ב- בלו הוריזונטה ברזיל – צ'ילה בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' ולאחריהן העפילה ברזיל לשלב רבע הגמר . מיכל רבינוביץ' בחרה משום מה להחביא את האינפורמציה הזאת מצופיה . העורך ו/או העורכת שלה יוצאים מגוחכים אולם גם היא נפגעת מפני שהיא ניצבת באותה הרגע של הסיטואציה המבוישת בחלון הראווה של הרשת שלה . ובאשר לאייל לחמן : ככל שהוא מרים יותר את קולו באולפן בירושלים וככל שהוא מדבר יותר צפוף – אני פחות מאמין לפרשנות שלו . אם הוא כל כך מוצלח כפרשן ויודע הכל אפילו יותר מ- 32 מאמני הכדורגל במונדיאל , כיצד זה איננו מצליח כמאמן במגרשי הכדורגל בארץ ?

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

ערוץ 1 החמיץ הזדמנות נדירה לחולל מהפכת טלוויזיה של ממש בכיסוי מונדיאל ברזיל 2014. זיכרון הבראזוקה של adidas נכרך בזיכרון הקולקטיב בארץ בו התקוות של עובדי ערוץ 1 לשמר את השידור הציבורי במתכונתו הישנה כפי שהיה פעם, זורחות ושוקעות אין קץ פעמים בקיץ הזה של 2014. (חלק ז'). פוסט מס' 406. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 3 : "אין צדק חברתי – ללא שידור ציבורי" , ו- "ללא שידור ציבורי – אין דמוקרטיה", זועקים אנשי ערוץ 1 שוב ושוב באיחור זמן עצום. הם צודקים, אך מעניין שאיש מהם לא זעק את הסלוגנים החשובים הללו ב- 2002 כשמר יוסף בר-אל הכושל והבלתי מוכשר התמנה למנכ"ל רשות השידור. איש מהם גם לא זעק את זעקות הכאב מטעם השידור הציבורי ב- 2011 כשיוני בן מנחם הבלתי מוצלח והבלתי מתאים התמנה למנכ"ל רשות השידור והציב לידו בפסגת השידור הציבורי את ידידו זליג רבינוביץ'. עכשיו הם כולם שם בערוץ 1 נזכרים לבכות. מוזר, משונה, מביך, וחסר פשר עד למאוד מדוע בכל התמונות ושלטי המחאה בשחור/לבן שנשקפים אלינו במונדיאל ברזיל 2014 רואים רק את הטכנאים ואת אנשי הדירוג המשולב אך לא את עיתונאי ושדרני חטיבת החדשות של ערוץ 1, וגם לא את עיתונאי ושדרני חטיבת התוכניות של הערוץ הציבורי. 

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 406 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום שישי – 27 ביוני 2014.

ערוץ 1 החמיץ הזדמנות נדירה לחולל מהפכת טלוויזיה של ממש בכיסוי מונדיאל ברזיל 2014. זיכרון הבראזוקה של adidas נכרך בזיכרון הקולקטיב בארץ בו התקוות של עובדי ערוץ 1 לשמר את השידור הציבורי במתכונתו הישנה כפי שהיה פעם, זורחות ושוקעות אין קץ פעמים בקיץ הזה של 2014. (חלק ז'). פוסט מס' 406. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערוץ 1 החמיץ הזדמנות נדירה לחולל מהפכת טלוויזיה של ממש בכיסוי מונדיאל ברזיל 2014. זיכרון הבראזוקה של adidas נכרך בזיכרון הקולקטיב בארץ בו התקוות של עובדי ערוץ 1 לשמר את השידור הציבורי במתכונתו הישנה כפי שהיה פעם, זורחות ושוקעות אין קץ פעמים בקיץ הזה של 2014. (חלק ז'). כל הזכויות שמורות.

1. לֵיאוֹ מֶסִי במשחק ארגנטינה – ניגריה 3 : 2 ב- 25 ביוני 2014 בפורטו אלגרה במונדיאל ברזיל 2014.

מגוחך לחשוב שאנשי ערוץ 1 שמשווקים לצופיהם על המסך הציבורי (איננו שלהם) את מסע המחאה האינטנסיבי שלהם בשחור / לבן נגד החלטת הממשלה לסגור את השידור הציבורי במתכונתו הישנה – העריכו כי ניתן לחיות לעַד בבועה מחורבנת מבלי להיפגע . הבועה הטלוויזיונית המכוערת והמחורבנת של ערוץ 1 נבנתה בתוך חודשים ספורים בין דצמבר 2001 לאפריל 2002 . ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 שידרה חטיבת החדשות ב- "יוֹמָן" ריאיון נרחב (כ- 20 דקות) שערך מר עודד גרנות במוקטעה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון התפלץ . הוא לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקיימת ריאיון בעיצומה של האינתיפאדה רוויית רצח והרג עם מי שנתפש בעיניו כ- ארכי טרוריסט , יאסר עראפאת . שובלי דם וגופות מרוטשות של אזרחים ישראליים רבים זקנים , גברים ונשים וטף מפיגועי התאבדות של "שהידים" פלסטיניים, מילאו את רחובות הערים, ו- היוו את מנת חלקה היומית של מדינת ישראל. אריק שרון יצא מדעתו כשראה את עודד גרנות באותו יום השישי ההוא של 7 בדצמבר 2001 מראיין בניחותא בזמן צפייה ראשי בשם השידור הציבורי את מי שנחשב בעיניו לנבל ו- רב מרצחים . מנהל חטיבת החדשות באותה העת היה מר רָפִיק חַלָבִּי וכסגניתו שימשה גב' יָעֵל חֵן . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה המ"מ הנצחי יָאִיר אַלוֹנִי . בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור כיהן באופן זמני מר רָן גַלִינְקָא .אריק שרון טִלְפֵּן באותו יום שישי ההוא – 7 בדצמבר 2001 בתום שידור הריאיון עם יאסר עראפאת לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן והורה לו לפטר מייד ולאלתר את רָן גַלִינְקָא שבתוקף תפקידו נחשב גם לעורך הראשי של רשות השידור לרבות כל משדרי רדיו "קול ישראל" וכל שידורי ערוץ 1 . רענן כהן השיב לראש הממשלה כי הדבר בלתי אפשרי מפני שרק אתמול (יום חמישי – 6 בדצמבר 2001) שלח הוא עצמו לרן גלינקא מסמך בו הוא מאריך בשם ממשלת ישראל את תקופת הניסיון שלו כמנכ"ל רשות השידור ב- שלושה חודשים נוספים .

galinka 1

טקסט מסמך : יום חמישי – 6 בדצמבר 2001 . השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן מאריך ל- רן גלינקא את מינויו הזמני בשלושה חודשים נוספים כ- מנכ"ל רשות השידור . למחרת, יום שישי – 7 בדצמבר 2001 שודר ב- "יומן" בערוץ 1 ב- Prime time ריאיון ארוך ומפורט שערך עודד גרנות במוקטעה בראמאללה עם יו"ר הרשת הפלסטינית ה- ארכי טרוריסט יאסר עראפאת . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון התפלץ . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראש הממשלה אָרִיק שָרוֹן לא ידע את נפשו אך נאלץ לבלוע את הצפרדע . הוא המתין שלושה חודשים . במארס 2002 סולק רן גלינקא מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור . במקומו הוצב לתפקיד הרם מר יוסף בר-אל . עדיין לא מנכ"ל רשות השידור אלא רק המיועד . אולם מיועד בלעדי . שמו של יוסף בר-אל הועלה  ע"י השר רענן כהן מירכתי האוֹב של ערוץ 33 הכושל שהניב בראשות יוסף בר-אל במשך תקופה ארוכה רייטינג צפייה יומי רדוד ועלוב שנע בין % 0.0 ל- % 0.7 במקרה הטוב (אפשר לבדוק ולאמת את הנתונים בארכיון רשות השידור) . עבור רענן כהן זה כלל לא היה מדד . הוא היה צריך מנכ"ל רשות שידור שיעשה את הטוב בעיני ראש הממשלה ויהיה נאמן באופן מוחלט ל- אריאל שרון . מדדים וערכים אחרים של אישיות תקשורתית וטלוויזיונית כל כך בלתי מוכשרת שהוזמנה על ידם להתייצב בפסגת השידור הציבורי, לא עניינו את רענן כהן , וכנראה גם לא את אריאל שרון . הוא ראש הממשלה היה זקוק למנכ"ל שינהל את רשות השידור על פי זווית ראייה פוליטית שחופפת את זאת שלו, של אריאל שרון. ובאמת ביום שישי – 26 באפריל 2002 מיהר יוסף בר-אל בעודו רק מנכ"ל מיועד להכריז קֳבָל עַם ועוֹלָם בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר (היום עיתונאית ב- "ידיעות אחרונות") בזאת הלשון : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". מדהים שיוסף בר-אל הובא ממקום טלוויזיוני שכוח אֵל ובלתי חשוב אולם חולל Come back אישי וציבורי בלתי נשכח . בלתי צפוי ודרמטי אך מאידך כושל , לא מוצלח , מסריח , ועצוב בשני צידי המטבע של רשות השידור . המינוי היה כל כך מופרך ובלתי הגיוני עד שאותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון שמינו אותו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם ביוני 2002 נאלצו להדיח אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ולסלק אותו לאלתר מרשות השידור . רבים מאנשי המחאה של ערוץ 1 בשחור / לבן כעת במונדיאל ברזיל 2014 , עמדו אז בצד והחרישו במשך שלוש שנים ארוכות בין קיץ 2002 לקיץ 2005 , נוכח ביצועיו הכושלים של אותו מנכ"ל רשות שידור כושל ובלתי מוכשר . מדהים שעיתונאים מובילים בחטיבת החדשות וויתרו אז בכזאת קלות על כבודם האישי והמקצועי , השליכו מעליהם מרצונם הם את הגלימה שלובשים אנשים בני חורין, החרישו ושתקו כשהם יודעים היטב ורואים מקרוב את המתחולל בין כותלי ערוץ 1. החנפנים האלה בחרו בחפץ לב ב- 2002 לשרת ולשתף פעולה עם אותו מנכ"ל כושל שהודח בעוון שחיתות ושוחד מסך ע"י הממשלה שהפקידה בידיו את השידור הציבורי . מדהים שהאנשים האלה , נבחרת של עיתונאים וכל מיני "אנשי מעש" טלוויזיוניים בערוץ 1 , חשבו פעם כי הם יכולים לחיות לעַד בתוך בועה מחורבנת שהפכה בתוך ימים ספורים למסריחה ומצחינה . שני האנשים המגוחכים ביותר בערוץ 1 שהחרישו והיו מוכנים לשתף פעולה עם יוסף בר-אל היו מ"מ מנהל ערוץ 1 יאיר אלוני ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . שניהם נחשבו למנהיגי השידור הציבורי בעת ההיא , לקפטנים שלו , אולם נמנעו מלהניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל המיועד . זה לא עזר להם . יאיר אלוני ורפיק חלבי סולקו על ידי יוסף בר-אל ממשרותיהם הבכירות . יוסף בר-אל פקד על מר יוֹסֵף "יוֹסִי" מְשוּלָם להחליף בתפקיד את יָאִיר אלוני כאמור מי שהיה מ"מ מנהל ערוץ 1 מאז 1 במאי 2000 (לאחר שהמנהל הקודם יאיר שטרן סיים את שירותו ב- 30 באפריל 2000). רָפִיק חַלָבִּי הודח בנסיבות מחמירות אחרות ועצובות . גם לא סימפטיות . לא נותרו שום שיירים מכבוד העבר שלהם . שניהם נראו לפתע מעוררי חמלה .

barel 4

טקסט מסמך קטע עיתונות :  יום שישי – 26 באפריל 2002 . המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל איננו מסתיר את כוונותיו מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי" . מדהים !  (באדיבות העיתון "מעריב") .

barel 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח !  לראשונה בתולדות מדינת ישראל ותולדות רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן . (באדיבות עיתון "מעריב").

טקסט דומה שכזה אפשר לייחס גם למינויו של יוני בן מנחם ב- 2011 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מר בנימין "ביבי" נתניהו . תקצר היריעה מלפרט איזה תוכן שלילי ביותר נאמר ודווח לי ע"י אנשי ערוץ 1 וגם כמה מאנשי "קול ישראל" אודות תפקודו הלקוי של יוני בן מנחם הבלתי מוכשר ועוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ . השיבה לתמונת הפאזל הטראומתית ההיא מ- 2002 שמורכבת משרידיו של יוסף בר-אל משולה ל- "רפלקס פאבלוב" . בשעה שתמונות מחאת עובדי ערוץ 1 בשחור / לבן מרצדות ו- נשזרות כעת ביודעין בפדנטיות ודקדקנות על המסך הציבורי יחדיו עם שידורי מונדיאל ברזיל 2014 ומבצעי הכדורגל של ליאו מסי וניימאר בצבע , הן מחזירות אינסטינקטיבית את הצופים לקו ההתחלה ההוא ב- 2002 . מדוע עובדי ערוץ 1 לא יבבו אז…? למה הם לא הזילו דמעה בימם ההם…? כיצד זה לא הניחו בתקופה ההיא של חשרת עבים את המפתחות במאורגן על שולחנו של מפקד טלוויזיה שסולק מתפקידו בגין שחיתות ושוחד מסך…? מדוע הם נזכרו להתאבל על מר גורלם רק עכשיו…? למרות השילוב בין תמונות המחאה בשחור / לבן עם תמונות הצבע של מונדיאל ברזיל 2014 , גוזר בינתיים ערוץ 1 קופון נאה . רואים זאת היטב בטבלת הרייטינג בהמשך הפוסט . אך הבה אעזוב עכשיו את יוסף בר-אל ויוני בן מנחם ואשוב אל לֵיאוֹ מֶסִי ויוֹרָם אָרְבֵּל.

לֵיאוֹ מֶסִי ויוֹרָם אָרְבֵּל 

השופט האיטלקי נִיקוֹלָה רִיצוֹלִי (Nicola Rizzoli) העניק אֶמֶש (יום רביעי – 25 ביוני 2014) בדקה ה- 42:28 ובדקה ה- 44:39 במחצית הראשונה שתי בעיטות חופשיות מ- 28 מטרים ומ- 24 מטרים בזו אחר זו (בהתאמה, בגין שתי הכשלות . ההכשלה השנייה של ליאו מסי עצמו) לארגנטינה במשחקה נגד ניגריה בבית מס' 6 המוקדם במונדיאל ברזיל 2014 . מפני שכולם למדו לסובב את הכדור המתעתע והמסוכן , מחזה הבעיטה החופשית הופך לריטואל טלוויזיוני , מאבק הערכות והשערות בין השוער והחומה שלו לבין הבועט . להיכן הוא יבעט ? איזה מסלול תעופה יבחר לכדור החופשי שלו ? העסק מעניין ומותח וודאי כש- לֵיאוֹ מֶסִי נמצא בעניינים והוא שאמור להוציא לפועל את העונש שהוטל על ניגריה בגין הפגיעה בו . אפשר היה לשמוע אמש את אָנְיֶימָה צועק לשחקני החומה שלו, מדריך, ומכוון אותם היכן לעמוד . רשת המיקרופונים שהוצבה סביב האצטדיון בפורטו אלגרה קלטה את הוראותיו של אָנְיֶימָה העצבני והדרוך . לֵיאוֹ מֶסִי הופקד לבעוט את שני הכדורים החופשיים בעוד ממולו מתייצב השוער הניגרי רב הניסיון אָנְיֶימָה , מי שמוכר היטב לאוהדי הכדורגל בארץ (שיחק במדי הפועל ת"א ומכבי ת"א) . לֵיאוֹ מֶסִי הופך את חיֵי HBS וגם את חיָי למאושרים יותר. אני מתבונן בכל תנועה של לֵיאוֹ מֶסִי בשבע עיניים . נמשך אליו כמו אל מגנט . הרי הוא אחד מטריאומווירט מהנדסי הכדורגל הבלתי נשכחים של מועדון הכדורגל ברצלונה יחדיו עם אָנְדְרֶאס אִינְיֶיסְטָה וצָ'אבִּי הֶרְנָנְדֶס הזכורים לטוב . אני למֵד לדעת שגם HBS ממוגנטת ומאוהבת בלֵיאוֹ מֶסִי כמוני אך היא מתבוננת בו עם 32 מצלמות . לֵיאוֹ מֶסִי שייך לרשימה היסטורית לא ארוכה של ווירטואוזים בכדורגל . הוא אחד מאובייקטים הצילום החשובים ביותר בעולם הכדורגל כיום , בגינו הקימה HBS מערכת צילום טלוויזיונית כל כך משוכללת במונדיאל ברזיל 2014 .

בשני המקרים של הבעיטות החופשיות של ארגנטינה נגד ניגריה בשלהי המחצית הראשונה מוצב הכדור באזור גאוגראפי דומה : בצדה הימני של הרחבה הניגרית . בבעיטה הראשונה לֵיאוֹ מֶסִי נכשל ו- אָנְיֶימָה גובר עליו בזינוק מרשים . אולם בבעיטה השנייה לֵיאוֹ מֶסִי צולח אולי בגלל שהחומה הניגרית כ- 8 מטרים מהכדור . הביצוע של הבעיטה השנייה הוא העתק של הראשונה . הכדור המסובב של ליאו מסי מכוון כמו בפעם הראשונה לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו) ו/או לעבר הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של אניימה) . הוא עובר כברת דרך של 24 מטרים ב- 1.4 שניות . מהירות ממוצעת של 61.7 קמ"ש . לא מהר מידי אבל מדויק מאוד . יורם ארבל נסער : "…מסי משחק נכון עם הכדור החדש הזה…זה כדור קל…אבל הוא נותן לו המון רגש…הוא נותן ספין מתחת לכדור…" .דני נוימן מתערב . הוא מזכיר שהכדור מסתובב וכי אי אפשר לעצור את מסי . אין שום חשיבות לדבריו . כפרשן הוא איננו אומר שום דבר חדש . וודאי שליאו מסי ניתן לעצירה בבעיטות חופשיות משלוש סיבות . האחת בגלל שהחומות אינן ניצבות מולו כפי שקבוע בחוק במרחק של 9.15 מטרים. הן עומדות הרבה יותר קרוב , 8 מטרים , לעיתים 7 מטרים , ואפילו פחות . כל ס"מ קובע . הסיבה השנייה היא פועל יוצא של הראשונה . בשל קרבת החומה לכדור בטרם הבעיטה , לֵיאוֹ מֶסִי וגם בועטים אחרים צריכים להתאמץ לא רק כדי לסובב את הכדור אלא גם על מנת להעלות אותו מעלה . הדבר נעשה על חשבון עוצמת הבעיטה בכדור . עובדה שכדורים מסובבים רבים שנבעטים מבעיטות חופשיות נתקלים בחומות רק מפני שהן ניצבות קרוב מידי לכדור הנייח , וכלל לא על פי מה שנקבע בחוק . הסיבה השלישית היא בחירת מקום בניין החומה ע"י השוער והבנתו את חוקי האווירודינמיקה הפועלים על הכדור שנע במהירות קדימה לעבר השער וגם מסתובב סביב עצמו. הערה שלי : HBS שעובדת מטעם ה- FIFA ועבור ה- FIFA מוסרת לנו מידי פעם מידע אלקטרוני העוסק במרחק הכדור מהשער בעת בעיטות חופשיות אולם לעולם לא את מרחק הכדור מהחומה . ברור שכל השופטים ללא יוצא מן הכלל (עד כה) אינם מתעקשים לשרטט את קצף התרסיס המסמן לחומה את מקום עומדה כפי שקבוע בחוק , 9.15 מטרים מהכדור .

כבר הוסבר כאן לא פעם אחת כי בעת הבעיטה החופשית המסובבת של לֵיאוֹ מֶסִי (וגם של הבועטים האחרים) מופעלת על הכדור הפרדת כוחות . כוח אחד מסובב את הכדור סביב עצמו והכוח השני מאיץ את הכדור לפנים . פעולת הפרדת הכוחות מסובבת את הכדור אולם איננה מאפשרת לסך כוח הבעיטה כולה לעבור דרך מרכז הכובד של הכדור . סיבוב הכדור נעשה על חשבון העוצמה , הכוח , והמהירות שאמורים לדחוף אותו לפנים . אילו אָנְיֶימָה היה שוער חושב וקצת יותר עירני היה מבין שלֵיאוֹ מֶסִי עומד לשגר את הכדור החופשי שלו שוב לאותה כתובת אליה שלח את הכדור הראשון . הכדור השני של לֵיאוֹ מֶסִי היה איטי יחסי , רק 61.7 קמ"ש . גם אם החוֹמָה הסתירה במשהו לאָנְיֶימָה את מסלול הכדור הוא היה חייב לקחת הימור קטן ולהתייצב סמוך יותר לקורה השמאלית שלו (מנקודת מבטו) מאשר לקורה הימנית שלו (גם כן מנקודת מבטו) . צריך להבין שצורת התייצבותו של מסי ליד הכדור (שניים אולי שלושה צעדים ממנו) מצביעה על ההתכוננות של ליאו מסי לבעוט Spin לקורה הקרובה , הימנית מנקודת מבטו (השמאלית מנקודת מבטו של אָנְיֶימָה) . אילו לֵיאוֹ מֶסִי היה מתכוון לבעוט את הכדור המסובב שלו לעבר הקורה הרחוקה , השמאלית מנקודת מבטו והימנית מנקודת מבטו של אָנְיֶימָה , ההרצה שלו ומרחק ההרצה היו מתאפיינים באופן שונה . בעיטה מסובבת לקורה הרחוקה דורשת הרצה שונה לכדור ומאמץ גופני והשקעת כוח גדולה יותר . אניימה בחוסר הבנתו את חוקי האווירודינמיקה ואי יכולתו לקרוא את מפת המשחק שילם מחיר כבד כפי ששילם שוער נבחרת ישראל הרשלן בוני גינזבורג לפני רבע מאה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק קדם גביע העולם איטליה 90' ישראל – אוסטרליה (1 : 1) . בוני גינזבורג והחומה שלו קרסו לחלוטין מול הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מטווח של 28 מטרים . יורם ארבל חייב במידה רבה את שגשוג הגיית הסְלוֹגָן ההוא שלו והשתרשותו בניב השפה העברית , "ככה לא בונים חומה" , לכישלונו של בוני גינזבורג . אירוע מעניין וגם תמוה : חולשתו הנואשת של בוני גינזבורג על כר הדשא הפכה באופן פרדוקסלי להצלחתו המרשימה של יורם ארבל ליד המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

הרֶגֶל בגופנו (כ- % 17 מסך משקל גוף האדם) היא איבר גַס וכבד בהשוואה ליָד . הקואורדינציה של תנועת הרֶגֶל של אדם ממוצע לרבות בעיטה בכדור היא יותר כוחנית ומסורבלת ופחות מדויקת מאשר תנועת היד . קשה מאוד לקלוע סַלִים ברֶגֶל . קַל לקלוע אותם ביָד . למרות האמור לעיל הרגל השמאלית של לֵיאוֹ מֶסִי היא איבר ספורטיבי שונה משל רבים מאתנו . הרֶגֶל שלו היא מכשיר מדויק לא רק בבעיטות חופשיות מסובבות לשער , אלא גם בשליטה בכדור, בהחזקת הכדור, במסירות סרגל לחבריו , ומבלי לאבד את כישרונו בארגון המשחק . את אותם הדברים הללו אמרו בצדק גם אודותיהם של קודמיו בועטים מוכשרים כמו , פרנץ בקנבאואר , רוברטו ריבלינו , פלה , גרינצ'ה , דייגו ארמאנדו מאראדונה , דיוויד בקהאם , ריינר בונהוף , מרדכי שפיגלר , אורי מלמיליאן , ואחרים .

2. ערוץ 1 החמיץ הזדמנות נדירה לחולל מהפכת טלוויזיה של ממש בכיסוי מונדיאל ברזיל 2014. אולפן המונדיאל המנווט בירושלים – צפוי ומשעמם.

הבעיטות החופשיות המסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים והמאבק בין הבועטים לשוערים והחומות שלהם הפכו ל- ריטואל טלוויזיוני שובה עין בגלל "סכנת השוערים" שהן טומנות בחובן . בימאי הטלוויזיה של HBS ממתינים ומצפים להן כמו המוני הצופים שלהם מפני שמדובר בשימוש בכלי נשק קטלני אם מותר להתנסח כך בהתמודדות ספורטיבית . רגל שמאל של ליאו מסי היא בפירוש נשק מדויק ו- קטלני . אם קוראי הבלוג ישימו לב לעבודת הכיסוי של בימאי HBS את היערכות הכוחות לקראת הדו קרב הקונקרטי הזה בין הבועט הארגנטיני ליאו מסי לבין השוער הניגרי , הם יגלו את העובדות הבאות : לֵיאוֹ מֶסִי הוכשל בדקה ה- 44:38 של המחצית הראשונה ובעט את הכדור החופשי בדקה ה- 45:54 . תקופת זמן שנמשכת 1:16 דקה בין ההכשלה לבין ההוצאה לפועל מאפשרת לבימאי HBS לבנות את הדרמה ולהשתמש ב- 12 מצלמות ו- 15 חיתוכים ומעברים בין המצלמות כדי להביא למיליארד צופי טלוויזיה בעולם את הכיסוי המיטבי שלו הדן בהיערכות היריבים לקראת הרגע המכריע . זהו באמת כיסוי טלוויזיוני מיטבי כי בין השאר רואים בצילומים מקרוב מאוד על כל המסך גם את לֵיאוֹ מֶסִי ואָנְיֶימָה מתכוננים לקראת העימות . הם כל כך קרובים  אליך עד שאתה כמעט יכול געת בהם ולקרוא את מחשבותיהם . מיליארד צופי טלוויזיה עוסקים בריטואל ובשאלה להיכן לֵיאוֹ מֶסִי ישגר את הכדור . HBS מחוללת עבודת כיסוי נפלאה . הדחיפה ו- ההכשלה של ליאו מסי ע"י שני הנִיגֶרִים אוֹנָאזִי (Onazi מס' 17) דוֹחֵף , ו- אוֹמֶרוּ (Omeruo מס' 22) שַם לוֹ רֶגֶל , משוחזרות בשני הילוכים חוזרים לתפארת ב- SSM . מדובר בעבודה טלוויזיונית – עיתונאית מהדרגה העליונה ביותר . צילומים חדים , ברורים , ומרהיבים ב- Extreme Close Up בהילוכים איטיים מאוד חושפים היטב בפני שדרני וצופי הטלוויזיה את שני המכשילים  . מְשוּנֶה שיורם ארבל ודני נוימן עוסקים שוב בשידור ספרותי כללי ולא מזהים עבור צופי הטלוויזיה בישראל את שני השחקנים הניגרים שעברו עבירה בלתי מחויבת המציאות על לֵיאוֹ מֶסִי , הזיקו לנבחרתם , וגרמו לעונש הקטלני .

האולפן מנווט בירושלים בירושלים קיבל בונוס . המחצית הראשונה של המשחק ארגנטינה – ניגריה הסתיימה ב- בעיטה חופשית מדויקת של ליאו מסי . במקום להכין מבעוד מועד חומר טלוויזיוני ארכיוני שעוסק בבעיטות חופשיות הקטלניות שהכריעו משחקים במונדיאלים שהיו , לרבות לֵיאוֹ מֶסִי , כדי לדון באחד היסודות המרתקים במשחק הכדורגל – עוברים לגב' מירי אליקים באולפן המנווט שכמו מוֹרָה בכיתה היא מעניקה את רשות הדיבור לתלמידיה . מדובר בדיון לא מעניין . זאב זלצר אומר בתורו כי "ארגנטינה טובה מניגריה בכל פרמטר" . כבודו במקומו מונח אולם הוא איננו מחדֵש דבר . אחריו מצטרפים לשיחה המשעממת והצפויה לירן שכנר ואלון חזן . גם הם לא תורמים להשכלתי . המורה גב' מירי אליקים עוברת מתלמיד לתלמיד כמו בסרט נע ומבקשת את חוות דעתו אודות האירועים המתקיימים בברזיל . לפעמים היא גם מחווה את דעתה . מדובר בפארסה . עוד שיעור משעמם בביה"ס . זהו אולפן ארכאי רווי דיבורים , נעדר קצב , חסר כתבות עיתונאיות מהנעשה בברזיל באצטדיונים ומחוצה להם , נטול כל אטרקטיביות וויזואלית אנושית , ובסופו של דבר איננו מחדש ולא משכיל את צופיו . ערוץ 1 לא הכין את שיעורי הבית שלו , התקבע בתוך בועה , ודאג להחמיץ הפקה איכותית והזדמנות היסטורית נדירה לתפעל מערכת עיתונאית מקורית בברזיל עצמה . בכך הפסיד גם את אהדת הציבור .  

במונדיאל צִ'ילֶה 1962 כבש הברזילאי גָארִינְצָ'ה (Garrincha) שער בבעיטה מסובבת נגד שוער נבחרת אנגליה רונאלד "רון" ספרינגט (Ronald Springett) במשחק רבע הגמר באליפות ההיא . ברזיל ניצחה את אנגליה 3 : 1 . במונדיאל אנגליה 1966 כבשו גארינצ'ה ופֶּלֶה (Pele) שני שערים בבעיטות חופשיות מסובבות נגד שוער נבחרת בולגריה גיאורג ניידאנוב (George Naidenov) במשחק המוקדם בבית . ברזיל ניצחה את בולגריה 2 : 0 . במונדיאל מכסיקו 1970 הבקיע הברזילאי רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ (Roberto Rivelino) שער מבעיטה חופשית מסובבת נגד השוער הצ'כוסלובקי איבו וויקטור (Ivo Viktor) במשחק בבית המוקדם. ברזיל ניצחה את צ'כוסלובקיה 4 : 1. אח"כ הבקיע פֶּלֶה שער מבעיטה חופשית מסובבת נגד השוער הרומני סטריקה אדמאצ'ה (Sterica Adamache) , גם כן בבית המוקדם במונדיאל מכסיקו 1970 . ברזיל ניצחה את רומניה 3 : 2 . הדוגמאות רבות מספור . איך אפשר לשכוח את הכדורים המסובבים של דייגו ארמאנדו מאראדונה ודיוויד בקהאם ? מדוע לא להזמין לאולפן פרופסור לאווירונאוטיקה מהטכניון בחיפה כדי שיסביר באופן פופולארי לצופי הטלוויזיה את "תופעת מגנוס" המתחוללת בעת הבעיטות המסובבות ומדוע הן הופכות בשבריר שנייה לטראומטיות .

מצלמות הטלוויזיה האחוריות (הוצבו בקו רוּם גבוה מאחורי שני השערים) במכסיקו 1970 , שיווקו בהצלחה מירבִּית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של ברזיל בכל הזמנים . רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של  18 מטר ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון "חַלִיסְקוֹ" בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ'כוסלובקיה בבית המוקדם . הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ . סצנת הבעיטה כולה מול החומה צולמה כולה מאחורי השער הצ'כוסלובקי . זווית הצילום הזאת הייתה ראשונית וחדשנית , וגם מעניינת ומאירת עיניים . עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית . עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה , זאת הניצבת ברוּם האִצטדיון מעל קו האמצע . הבימאי המכסיקני שהפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ'כוסלובקיה למצלמה מובילה הגשים את פילוסופיית הכיסוי של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא , הגורסת , "כי תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- "אוויר" (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון . פעם זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי , פעם אחרת על קווי המגרש , ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי" .

השוער הצֶ'כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor – שוער קבוצת דוּקְלָה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שישה שחקנים . הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ'אִירְזִינְיוֹ (מס' 7) התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר) . רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ'אִירְזִינְיוֹ . על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילי הזריז עם יריית הכדור . ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר . כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת . שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן  (David Coleman) המנוח והמיתולוגי מ- BBC . הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ'כוסלובקי . שומעים את זה בקולו . “…What a Goal…” , שאג דייויד קולמאן למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC .

rivelino 1

טקסט תמונה : קיץ 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 . אחת התמונות החשובות בתולדות התפתחות כיסוי הכדורגל בטלוויזיה הבינלאומית . הטלוויזיה המכסיקנית (TELEMEXICO) מחוללת היסטוריה במונדיאל של מכסיקו 1970 , ומציבה בפעם הראשונה בהיסטוריה מצלמות אחוריות לכיסוי משחק הכדורגל . מראה מרנין מאין כמותו . היום זה טריוויה . אז זה היה חידוש עצום . הבימאי המכסיקני משתמש בחידוש הדרמטי  הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר . החומה מסתירה את הכדור למצלמה וגם לשוער . השוער הצ'כוסלובקי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילי רוברטו ריבלינו . משמאל נראה הברזילי רוברטו ריבלינו שנייה לפני הבעיטה שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובאקי . מימין לשבעת השחקנים הצ'כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילי ז'אירזיניו (מס' 7) . שחקן צ'כוסלובקי אחר שומר על טוסטאו . קיצוני מימין זהו הברזילי גרסון ועל קשת ה- 16 ניצב פלה. ( באדיבות TELEMEXICO 1970).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל מכסיקו 1970 שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובקי פתחה את הסרט הטלוויזיה שלי מהימים ההם שעסק ודן ב- "חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית – אווירודינמית"הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ . הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע . סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה . אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה יחסית לאמצעים הטכנולוגיים וציוד הצילום שהיה קיימים אז . לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה . החומה הצ'כוסלובקית התארגנה באיטיות , וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן . רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה . אח"כ הכול השתנה . פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע . רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה  ל- 1 : 1 . המשחק הסתיים בתוצאה 4 : 1 לטובת ברזיל .  

3. הערה לשדר יורם ארבל הנוגעת לנתוני כדור ה- Brazuka – נתונים שעוסקים במשקלו, היקפו, ובמקדֵם האלסטי שלו.

אנוכי מאזין בקפידה לשידוריו של יורם ארבל ותמה כל פעם מחדש כשהוא מתייחס למשקל של כדור המשחק במונדיאל ברזיל 2014 "בראזוקה" (Brazuka) באופן ספרותי , "הכדור קל…הכדור הזה יותר קל…הכדור הוא קל…וכו'…" , ולא מדבר עם קהל צופיו עובדות . ב- נתונים מתמטיים . קַל הוא מונח יחסי . מידת משקל שאמורה להתייחס למשהו . כשיורם ארבל אומר לצופיו כי "הכדור קל" למה הוא מתכוון ? קל יחסית לעומת כדורסל ? קל יחסית בהשוואה ל- כדור ברזל ? ו/או קל יחסית לכרית נוצות ? מה כל כך קשה ליורם ארבל לומר לצופיו כי משקל הכדורגל כפי ש- מצוין בספר החוקה נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ . חברת ההנעלה וההלבשה הגרמנית adidas שחתמה עם ה- FIFA על הסכם Sponsorship ב- 1970 , וכעת האריכה את תוקף החתימה עד 2030 , היא האחראית על אספקת הכדורים . החוזה המיוחד וארוך טווח בן 60 שנים בין אדידאס ל- FIFA מונע מחברות הנעלה והלבשה מתחרות כמו "נייקי" , "ריבוק" ו- "דיאדורה" להיכנס לזירת התחרות המסחרית היוקרתית . חברת אדידאס רבת המוניטין משלמת ל- FIFA כ- 125000000 (מאה עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת הבלעדיות בכל מונדיאל . חברת אדידאס (adidas) מייצרת הכדורים עבור המונדיאלים איננה רשאית כמובן לשנות את מידות הכדור מכפי שנקבע בחוק . משקל והיקף כדור ה- בראזוקה במונדיאל ברזיל 2014 זהה למשקל והיקף הכדור ששוחק בפעם הראשונה בטורנירים רשמיים בינלאומיים , אלה של אולימפיאדות פאריס 1924 ו- אמשטרדם 1928 (אורוגוואי זכתה בהם פעמיים במדליות הזהב), ואח"כ גם במונדיאל אורוגוואי 1930. חברת "אדידאס" פרסמה זה מכבר את נתוני משקלו והיקפו של הבראזוקה , לרבות נתון האלסטיות של הכדור החדש . משקלו 437 גרם . היקפו 69 ס"מ . ולאחר נפילה חופשית מגובה של כמה מטרים הוא צריך לנתר בחזרה לגובה של 1.41 מטר .

adidas 14

טקסט תמונה : adidas חושפת את הבראזוקה ב- מונדיאל ברזיל 2014 ואת נתוניו : משקל 437 גרם , היקף 69 ס"מ , ואת מידת האלסטיות שלו . הכדור צריך לנתר מהקרקע לגובה של 1.41 מטר לאחר שמפילים אותו מגובה של מטרים אחדים. (מקור התמונה : חברת אדידאס).

adidas 3

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . חברת ההנעלה וההלבשה אדידאס חותמת על חוזה ארוך טווח עם ה- FIFA ו- מייצרת עבורה את הכדורים לגביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970 . (ארכיון חברת אדידאס) .

adidas 1

מונדיאל מערב גרמניה 1974 . חברת ההנעלה וההלבשה אדידאס מייצרת עבור ה- FIFA את הכדורים לגביע העולם בכדורגל של גרמניה 1974 . (ארכיון חברת אדידאס) .

adidas 5

טקסט תמונה : 1924 . לפני 90 שנים . תזכורת מהעבר הרחוק . נבחרת אורוגוואי אלופת אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928 עם כדור העור הישן ההוא והשרוכים . עד להופעת אדידאס היה מדובר בכדור שהיה מיוצר מעור ובתוכו פנימית גומי . עומד שלישי מימין הרץ התוקף חוזה אנדרדה שהיה פעמיים אלוף אולימפי ופעם אחת אלוף עולם ב- 1930 במונדיאלהראשון במונטבידיאו . (באדיבות הטלוויזיה האורוגוואית) .

adidas 6

טקסט תמונה : מונדיאל אורוגוואי 1930 . זוהי נבחרת ארגנטינה שהוכתרה כסגנית אלופת העולם עם כדור העור הישן . (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינאית ATC 9 ו- FIFA) .

adidas 4

טקסט תמונה : מונדיאל אורוגוואי 1950 . זוהי אלופת העולם אורוגוואי שניצחה במשחק הגמר את ברזיל 2 : 1 . כורע שני משמאל  אלסידס אדגארדו ג'יגיה (Alcides Edgardo Ghiggia) מבקיע שער הניצחון . שיחקו אז בכדורי עור ובתוכם פנימית מתנפחת . (באדיבות הטלוויזיה האורוגוואית ו- FIFA) . 

adidas 9

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . חלוץ מערב גרמניה גרד מילר כובש את שער הניצחון 3 : 2 נגד פיטר בונטי שוער אנגליה אלופת העולם היוצאת . כדור המשחק הוא כדור אדידאס . (באדיבות TELEMEXICO 1970) .

adidas 8

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . חלוץ ברזיל ז'אירזיניו (באמצע) מבקיע במשחק הגמר את שערו של האיטלקי אנריקו אלברטוסי (שוכב). המגן ג'יאני פאקטי מנסה לגונן ללא הצלחה. (באדיבות TELEMEXICO 1970) .

adidas 10

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982 . דייגו ארמאנדו מאראדונה נאבק על כדור אדידאס עם יריב ברזילאי . ניתן לראות כי מאראדונה נועל נעלי פומה ויריבו נעלי אדידאס . (באדיבות RTVE) .

חיפשתי בספר חוקת הכדורגל המצוי בחדר עבודתי את מידת האלסטיות של הכדורגל , כלומר לחץ האוויר בתוכו . לא מצאתי . לעומת זה ספר חוקת הכדורסל מצביע בבירור על מידת האלסטיות של כדור המשחק . הפלת הכדור לקרקע מגובה 1.80 מ' (בתחתיתו) מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.40 בחלקו העליון . והנה באה עכשיו חברת adidas ומביאה את המרכיב האלסטי של הכדור החדש שלה ה- בראזוקה . הפלתו מגובה של כמה מטרים מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.41 מ' .

המקדם האלסטי של הכדורגל.

אנוכי מבקש להסב את תשומת לבם של קוראי הבלוג לנושא הנוגע למקדם האלסטי של כדור הבראזוקה . אני זוכר שבהיותנו ילדים קטנים היינו מצטופפים סביב מגרש הכדורגל של הפועל בקיבוץ אפיקים מוקף בעצי ה- אקליפטוסים הגבוהים , מסתכלים בהערצה בכוכבי קבוצת הכדורגל שלנו ובראשם שלמה קֶסְלֶר , אליהו וִוילְדֶר , צבי לוֹפָּטִין , ו- זוּזוּ.מתמודדים נגד קבוצת הכדורגל ה- "הונגרית" של קיבוץ מעגן על שפת הכינרת ובראשם החלוץ המרכזי נֵגוּש (הצנחן פרץ גולשטיין ז"ל ויואל פלגי כותב הספר "רוח גדולה באה" היו חברי קיבוץ מעגן) . לפני כל משחק בימים ההם נערך טקס חניכת כדור המשחק ע"י השופט . קיבוצניק שלא היה מוכשר להיות כדורגלן אך מספיק להיות שופט . השופט היה נוטל את כדור המשחק הישן עשוי עור ופנימית ורכוס ע"י שרוך ארוך , ולוחץ אותו בשתי ידיו , כדי לוודא שהוא מנופח מספיק . ברור שתכף ומייד נוצרו חילוקי דעות . חלק אמר שהכדור מנופח מידי והחלק האחר טען שחסר אוויר בכדור . לעיתים היינו אנו הילדים מצווים לרוץ עם הכדור אל הקומפרסור של הגראז' הסמוך של הקיבוץ כדי לדחוס עוד קצת אוויר לפנימית הגומי .

פוטנציאל האלסטיות של הכדור (כלומר מידת הקפיציות בגין ניפוח אידאלי שלו ולחץ האוויר בתוכו) היא נתון מהותי הנוגע למהירות תנועתו לאחר בעיטה ו/או נגיחה בו . מציאת המקדם האלסטי (ו/או מקדם הקפיציות) של הכדור מתבסס על נוסחה שבה e  שווה לשורש ריבועי של הגובה ממנו הופל הכדור לקרקע (h1) חלקי הגובה אליו ניתר הכדור בחזרה לאחר פגיעתו בקרקע (h2) . למשל : אם מפילים כדור מגובה של 10 מטרים (h1) לקרקע והוא מנתר בחזרה לגובה של 0.92 מ' הרי המקדם האלסטי שלו (e) שווה ל- 0.92 .

אפשר לבחון זאת באמצעות חישובים מתמטיים לא כל כך מסובכים .

elastic

הוכחת הנוסחה הנ"ל מבוססת על שני חוקים יסודיים בטבע . הראשון – חוק שימור התנע . חוק שימור התנע קובע כלהלן : 'm1v1 + m2v2 = m1v1' + m2v2 . כלומר שני גופים בעלי מסות m1 ו- m2 נעים במהירויות שונות v1 ו- v2 שמתנגשים , הרי סכום התנע שלהם לפני ההתנגשות שווה לסכום התנע שלהם לאחר ההתנגשות . חוק שימור האנרגיה דומה לחוק שימור התנע . גם במקרה זה סכום האנרגיה של שני הגופים לפני ההתנגשות שווה לזה שלאחר ההתנגשות . כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין אין איבוד אנרגיה כתוצאה מההתנגשות . האנרגיה היחידה שיש למערכת היא אנרגיה קינטית שמוצאת את ביטויה המתמטי בנוסחה mv בריבוע חלקי 2 . במקרה זה מקבל חוק שימור האנרגיה את הצורה הבאה :

elastic 1

מדובר בשתי משוואות שלפחות אחת מהן (משוואת שימור האנרגיה) היא די מסובכת כי היא מכילה ביטויים מהמעלה השנייה (בריבוע) . שתי המשוואות האלסטיות אומרות כי המהירות היחסית של שני הגופים אחרי ההתנגשות שווה למהירות היחסית שלהם לפני ההתנגשות . זה נכון אך ורק כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין . בהתנגשות אלסטית – פלסטית כמו התנגשות הכדורגל בכר הדשא ו/או בקורה ובמשקוף , ו/או התנגשות בין נעל הכדורגלן לכדור , ו/או התנגשות בין הראש לכדור , המהירות היחסית של הכדור לאחר ההתנגשות קטנה ממהירותו היחסית לפני ההתנגשות בגלל כל מיני איבודי אנרגיה בשעת ההתנגשות שהיא בכיוונים מנוגדים . וזה הולך ככה :

elastic 3

המהירות אחרי ההתנגשות שווה למהירות אחרי ההתנגשות כפול המקדם האלסטי (e) בסימן מינוס כי מהירויות הכדור לפני ואחרי ההתנגשות הן בכיוונים מנוגדים (לפני ההתנגשות בכיוון מטה ולאחריה כלפי מעלה ואז מתקבלת הנוסחה :

elastic 4

את 'v1 ו- v1 אפשר לבטא בעזרת h1 ו- h2 שהם גדלים נוחים יותר למדידה מהמהירויות ומשיקולי אנרגיה . אנרגיה פוטנציאלית : ep = mgh . אנרגיה קינטית :  2 ek = 1/2 mv (אנרגיה קינטית שווה ל חצי MV בריבוע . כלומר : mgh1 = 1/2 mv1 2 פעולות מתמטיות לא מסובכות יובילו אותנו מכאן למקדם האלסטי – ששווה ל- v1  חלקי  v1 –  ששווה למקדם האלסטי e ששווה לשורש ריבועי של h1 חלקי h2 אני אנסה לפשט זאת : כשהכדור נמצא בגובה h1 מעל הקרקע במצב מנוחה והוא נופל נפילה חופשית הופכת כל האנרגיה הפוטנציאלית שהייתה לו לפני תחילת התנועה לאנרגיה קינטית כאשר הוא פוגש את הקרקע . באופן דומה הופכת כל האנרגיה הקינטית שלו לאחר הפגיעה בקרקע לאנרגיה פוטנציאלית כשהוא מגיע לשיא הגובה ב- h2 .

למקדם האלסטי של הכדורגל כמו גם זה של כדורעף , של כדורסל , ו/או כמו גם של כדור טניס – זה שקובע את גמישותו וקפיציותו , יש השפעה מכרעת על התפתחות אופי המשחק . אופי משחק שנובע מ- מהירות תנועת הכדור , יכולת הבלימה שלו , והכישרון הטכני האישי של כל שחקן באשר הוא לטפל ולהשתמש בכדור מבלי שיברח לו מהרֶגֶל ו/או מהיָד .

adidas 7

טקסט תמונה : הצילום הזה מהליגה האנגלית הוא בעל ערך מפני שהוא מוכיח את האלסטיות של הכדור במשחק הכדורגל . שחקן כדורגל האנגלי בשם ג'ף אסטל נוגח בכדור שנע במהירות לעברו . הכדור מתפחס לשבריר שנייה על מצחו . מהירות תנועתו של הכדור לאחר הנגיחה של ג'ף אסטל מותנית בכישרונו האלסטי לשוב לצורתו הראשונה . (באדיבות IFB) .

elastic 2

טקסט תמונה : כדור טניס שנע במהירות גבוהה מתפחס לשבריר שנייה בעת ההתנגשות עם מיתרי המחבט . כישרונו לשוב לצורתו המקורית ולנוע בחזרה במהירות גבוהה היא מסממני המקדם האלסטי שלו . (התמונה צולמה במהירות של 1000 פריימים בשנייה אחת) ונלקחה מהספר "SCIENTIFIC PRINCIPLES of COACHING" שחיבר האמריקני ג'ון באן ב- 1955 . הספר יצא לאור בארה"ב בשנת 1955 ע"י חברת Prentice Hall . (באדיבות פרנטיס הול) .

4. הערה לשַדָּר נדב יעקובי והפרשן הצמוד שלו מוטי איוואניר. 

שני החברה האלה שזהו המונדיאל הראשון בחייהם (כאנשי טלוויזיה) נמצאו נפעמים ונרגשים ביותר נוכח הניתור הגבוה לנגיחות של שחקן נבחרת אקוואדור מס' 13 אֶנֶר וָואלֶנְסִיָה (Enner Valencia) במשחק צרפת – אקוואדור  0 : 0 . הוא באמת מנתר יפה . מוטי איוואניר המשתהה הגה טקסט בלתי הגיוני לחלוטין : "נדב , תראה כמה זמן הוא שוהה באוויר…לא בטוח שרונאלדו עולה עליו…גם הגובה שהוא מנתר וגם השהייה…" . נדב יעקובי משיב לפרשן שלו : "לא ראיתי ניתור כמו של רונאלדו וכמו השהייה שלו באוויר…" . אחד מנכדיי שאל אותי אותי אם באמת אפשר לשהות באוויר ללא התערבות כוח מבחוץ ? הסברתי לו כי אי אפשר . מוטי איוואניר ונדב יעקובי שגו והטעו במידע שלהם את ציבור צופיהם . לא ניתן להגיע לשיא הגובה ולשהות שם אפילו לא שבריר של שנייה משום שכוח משיכת כדור הארץ פועל עלינו כל הזמן ללא לאות וללא הפסקה . הניסוח של מוטי איוואניר שמתייחס לניתור של אנר וואלנסיה ולשהייה שלו באוויר מוטעה מיסודו כמו גם הניסוח השגוי של נדב יעקובי המתייחס לניתור של כריסטיאנו רולאנדו והשהייה שלו באוויר . מוזר ומביך שאנשים משכילים כמוטי איוואניר ונדב יעקובי בורים עד כדי כך וחושבים באמת שניתן לנתר לגובה כלשהו ולשהות שָם בשיא הגובה פרק זמן מסוים . אין כמובן דבר כזה . כוח הכבידה פועל עלינו ללא הפסק ולא מאפשר לנו לשהות בשיא הגובה . אנחנו מנתרים ומגיעים לנקודת גובה "X" מסוים ומייד מתחילים את הירידה מטה . אין שום שהייה . בנקודה זאת אני מסייג את עצמי ומעריך שאולי מוטי איוואניר ונדב יעקובי אינם יודעים להתנסח ו/או לא יודעים להסביר את השקפת עולמם הפיסיקאלית . הסברתי לנכדי כי טוב היה אילו מוטי איוואניר ונדב יעקובי היו מתנסחים כלהלן : "משך שהייתם של אנר וואלנסיה וכריסטיאנו רונאלדו באוויר מותנה אך ורק בגובה אליו הגיעו" . כלומר : שחקן כדורגל ו/או שחקן כדורסל , ו/או שחקן כדורעף שמנתר ומרים את מרכז הכובד שלו 1.00 מטר מעל פני הקרקע , ישהו יותר זמן באוויר מחברם שמנתר לגובה של 0.60 מטר . "שהייה" באוויר במובן שמוטי איוואניר ונדב יעקובי התכוונו אליה בעת השידור הישיר צרפת – אקוואדור איננה יכולה להתקיים בגלל כוח משיכתו התמידי של כדור הארץ .

פעם בראשית "מבט ספורט" ב- 1971 בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעתי כמה שדרני כדורסל שמשתהים מהניתור הגבוה ושהייתו של טל ברודי באוויר . הם באמת חשבו שטל ברודי מגיע לשיא גטבה הניתור שלו ושוהה שם חלקיקי זמן . מדובר כמובן בשגיאה .

5. רייטינג. ערוץ 1 גוזר עוד ועוד קופוני מדרוג.

זוהי רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת  ליום חמישי – 26 ביוני 2014 שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 :

תאריך                    משחק                      מקום              שעון ישראל          רייטינג 

12.6.2014        טקס פתיחת המונדיאל      (סאו פאולו)           21.00                 % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1     (סאו פאולו )          23.00                % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0       (נאטאל)                19.00               % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1          (סלבאדור)            22.00               % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1    (קויאבה)               01.00                % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0        (בלו הוריזונטה)      19.00                % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)       22.00                % 14.9

15.6.2014        שווייץ – אקוואדור 2 : 1    (ברזיליה)              19.00               % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0      (פורטו אלגרה)       22.00                % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0        (קוריטיבה)            22.00                % 10.7

16.6.2014      גרמניה – פורטוגל 4 : 0   (סלבאדור)           19.00              % 17.6 (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג'יריה 2 : 1     (בלו הוריזונטה)      19.00               % 11.0

17.6.2014       ברזיל – מכסיקו 0 : 0        (פורטלזה)             22.00               % 23.3 (ערוץ 2)

18.6.2014       הולנד – אוסטרליה 3 : 2    (פורטו אלגרה)       19.00                % 15.7

18.6.2014       צ'ילה – ספרד 2 : 0          (ריו דה ז'אניירו      22.00                 % 18.9

19.6.2014       קולומביה – חוף השנהב 2 : 1 (ברזיליה)          11.00                 % 13.0

19.6.2014       אורוגוואי – אנגליה 2 : 1    (סאו פאולו)          22.00                 % 20.8

20.6.2014       קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0  (רסיפה)           19.00                  % 14.4

20.6.2014       צרפת – שווייץ 5 : 2        (סלבאדור)            22.00                  % 15.0 

21.6.2014       ארגנטינה – איראן 1 : 0   (בלו הוריזונטה)     19.00                  % 17.7 

21.6.2014       גרמניה – גאנה 2 : 2       (פורטלזה)             22.00                  % 20.6  

22.6.2014       בלגיה – רוסיה 1 : 0       (ריו דה ז'אניירו)     19.00                 % 15.1 (ערוץ 2)

22.6.2014       אלג'יריה – דר. קוריאה 4 : 2 (פורטו אלגרה)  22.00                 % 12.2  

23.6.2014       הולנד – צ'ילה 2 : 0        (סאו פאולו)            19.00                % 14.3 (ערוץ 2)

23.6.2014       ספרד – אוסטרליה 3 : 0  (קוריטיבה)            19.00                 % 5.5

23.6.2014       ברזיל – קמרון 4 : 1         (ברזיליה)            23.00                % 15.3 (ערוץ 2)

23.6.2014      מכסיקו – קרואטיה  3 : 1   (רסיפה)          23.00      % 5.7   (ערוץ 1 Off tube) 

24.6.2014      אורוגוואי – איטליה 1 : 0   (נאטאל)              19.00                 % 15.5 

24.6.2014      קוסטה ריקה – אנגליה 0 : 0  (בלו הוריזונטה) 19.00                 % 3.7 

24.6.2014      יוון – חוף השנהב  2 : 1    (פורטלזה)            23.00                 % 12.0 

25.6.2014     ארגנטינה – ניגריה 3 : 2  (פורטו אלגרה)      19.00                   % 16.1

25.6.2014     צרפת – אקוודור 0 : 0      (ריו דה ז'אניירו)    23.00                  % 15.4 

26.6.2014     גרמניה – ארה"ב 1 : 0    (רסיפה)              19.00                     % 14.2

26.6.2014     אלג'ריה – רוסיה 1 : 1     (קוריטיבה)           23.00                   % 10.9 

הערה : ברזיל וארגנטינה אינן נבחרות אתלטיות ו- פחות טובות ממה שמנסים לצייר לנו גם אם בשורותיהן משחקים ניימאר ומסי (בהתאמה) . 

תאריכים             מבט – ערוץ 1          חדשות ערוץ 10                     חדשות ערוץ 2 

15.6.2014           % 10.9                      % 8.8                                    % 24.0

17.6.2014           % 11.2                      % 9.4                                    % 21.0

18.6.2014           % 10.9                      % 7.2                                    % 20.8 

19.6.2014           % 11.0                      % 8.4                                    % 20.8 

20.6.2014      "יומן" % 12.1               "שישי" % 4.7              "אולפן שישי"  % 13.8

22.6.2014           % 5.8                        % 14.9                                  % 25.5 

23.6.2014           % 6.4                        % 17.1                                  % 19.0

24.6.2014           % 6.2                        % 16.1                                  % 22.7

25.6.2014           % 8.5                        % 7.9                                    % 18.2

26.6.2014           % 9.0                        % 7.9                                     % 17.1

6. סיכומון קצר .

רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה עושות עוול לנבחרות הכדורגל שלהן, בעיקר בסיקור ה- Copa America (אליפות דרום אמריקה בכדורגל למדינות) . התפישה הטלוויזיונית והסיקור הטכנולוגי הרשלני של רשתות הטלוויזיה ב- יבשת דרום אמריקה הענייה (לעומת הכיסוי הטלוויזיוני האירופאי העשיר) פוגם ומגמד את היכולת והכישרון של נבחרות כמו קוסטה ריקה , קולומביה , צִ'ילֶה , מכסיקו , אורוגוואי , אקוואדור , וגם של ברזיל וארגנטינה . פתאום מתברר בצילומי HBS במונדיאל ברזיל 2014 כי הכדורגל הדרום אמריקני כ- כלל , הוא לא רק ווירטואוזי , שובה עין , וקולח אלא גם מחושב , חכם , וזהיר . תודה ל- HBS ול- פראנסיס טלייה (Francis Tellier) .

ועוד מילה כפי שנאמרה בתחילת הפוסט . למרות השילוב המנומר בין תמונות המחאה בשחור / לבן עם תמונות הצבע של מונדיאל ברזיל 2014 , גוזר בינתיים ערוץ 1 קופון . ימים יגידו אם המהלך צלח והאם הצדיק את עצמו . ברור שתקוות זורחות ושוקעות ומתחלפות כל כך הרבה פעמים , רק בימים של יֵיאוּש , מפח נפש , ו- מבוכה .

סוף הפוסט.

 

 

 

 

 

 

פרפראות. ה- נהי , הבכי , והמחאה שלעובדי ערוץ 1 נגד סגירת השידור הציבורי במתכונתו הישנה משולבים בתדירות גוברת והולכת עם רגעי ה- Highlights של HBS במונדיאל ברזיל 2014. טרם נעשה סקר כלשהו במדינת ישראל אם הציבור מסכים ותומך בהפקעת המסך שלו ע"י ערוץ 1 שמשתמש בו להעלאת טיעוניו נגד סגירתו. התקוות הטלוויזיונית לשמר את מצבו הישן של ערוץ 1 זורחות ושוקעות שוב ושוב בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק ו'). פוסט מס' 405. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 405 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום רביעי  – 25 ביוני 2014.

פרפראות. ה- נהי , הבכי , והמחאה של עובדי ערוץ 1 נגד סגירת השידור הציבור הציבורי במתכונתו הישנה משולבים בתדירות גוברת והולכת עם רגעי ה- Highlithts של HBS במונדיאל ברזיל 2014 . טרם נעשה סקר כלשהו במדינת ישראל אם הציבור מסכים ותומך בהפקעת המסך שלו ע"י ערוץ 1 שמשתמש בו להעלאת טיעוניו נגד סגירתו. התקוות הטלוויזיוניות לשמר את מצבו הישן של ערוץ 1 זורחות ושוקעות שוב ושוב בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק ו'). פוסט מס' 405. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : תעמולה ושיווק התעמולה .

על פי אלו קריטריונים נבחרים אנשי המחאה של ערוץ 1 להופיע על מסך הטלוויזיה שלהם כדי לשווק את מסר התעמולה נגד פיטוריהם ? מדוע אין רואים שם בגל המחאה אף פעם דמויות עיתונאיות מוכרות , אנשי בחירת התוכן , מפיקים , ועורכים שהם בעצם האנשים האחראיים הראשיים להתדרדרות ולמצב הרייטינג הנחות של ערוץ 1 ? מדוע נשלחים לקדמת המסך רק טכנאים ואנשי הדירוג המשולב שאין להם שום חלק בעיצוב דמותו של השידור הציבורי , לא בעבר , וגם לא של זה הנוכחי ?

פרפראות. ה- נהי , הבכי , והמחאה של עובדי ערוץ 1 נגד סגירת השידור הציבור הציבורי במתכונתו הישנה משולבים בתדירות גוברת והולכת עם רגעי ה- Highlithts של HBS במונדיאל ברזיל 2014 . טרם נעשה סקר כלשהו במדינת ישראל אם הציבור מסכים ותומך בהפקעת המסך שלו ע"י ערוץ 1 שמשתמש בו להעלאת טיעוניו נגד סגירתו. התקוות הטלוויזיוניות לשמר את מצבו הישן של ערוץ 1 זורחות ושוקעות שוב ושוב בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק ו'). כל הזכויות שמורות.

הערה 4 : מר נדב יעקובי .

חשבתי עד היום שנדב יעקובי הוא עיתונאי הספורט המושלם . שדר וגם עיתונאי שיודע הכל . עד שהגיע המשחק אמש (24 ביוני 2014) אורוגוואי – איטליה 1 : 0 ב- נאטאל , ועמו הדקה ה- 79 . נדב יעקובי יצא לא טוב . מגוחך . החלוץ האורוגוואי לואיס סוארז נשך / נגס בשיניו ברחבה האיטלקית את כתפו השמאלית של המגן האיטלקי ג'ורג'יו קייליני . מאות מיליוני צופי טלוויזיה ראו זאת ב- בירור . רק נדב יעקובי שיושב בעמדת שידור נוחה באצטדיון בעלת תצפית טובה והשופט המכסיקני מרקו רודריגז (Marco Rodriguez) שרץ על כר הדשא לא הבחינו במעשה הַנְבָלָה . אין שום סיבה שאת מה שאני רואה , מזהה , ומבחין בבירור על המסך מכורסת הטלוויזיה שלי ברחוב אבן גבירול בתל אביב ללא Replays , נדב יעקובי לא יעשה זאת ממקום מושבו בעמדת השידור נוחה באצטדיון ב- נאטאל בלוויית הילוכים חוזרים . לואיס סוארז הוא אולי שחקן כדורגל טוב אולם ספורטאי נִבְזֶה ומְטוּנָף שאיננו בוחל בשום דרך להשיג יתרון על כר הדשא גם אם צריך להשפיל ולרמוס את כבודו של יריבו . מדובר בתקיפה פלילית לכל דבר של האורוגוואי לואיס סוארז על ג'ורג'יו קייליני ללא שום קשר להתמודדות הספורטיבית על כר הדשא . מדובר במעשה שפלות של בן בליעל בשם לואיס סוארז שדינו אחד : כרטיס אדום והרחקה מכר הדשא של הנשכן העלוב הזה לעשר שנים . אבל העסק שלי איננו עם לואיס סוארז . העסק שלי הוא עם שדר ערוץ 1 מר נדב יעקובי שלמרות שהוא יושב בעמדת שידור טובה ומאובזרת באצטדיון ב- נאטאל איננו מבחין במעשה הנבלה ומדווח בשוגג לצופיו כי מדובר בנגיחה ולא בנשיכה . ההבדל הוא עצום . וועדת השיפוט העליונה של FIFA חייבת להרחיק את לואיס סוארז לאלתר מהמונדיאל . ג'ורג'יו קייליני והתאחדות הכדורגל האיטלקית חייבים לבקש את הגנת משטרת ברזיל מהקניבל .

בצילום Long Shot של HBS בדקה ה- 79 ב התמודדות אורוגוואי – איטליה (1 : 0) נראה לואיס סוארז בבירור נושך את כתפו של ג'ורג'יו קייליני סמוך לשערו ג'יאנלואיג'י בופון . (הוא נושך – לא נוגח). ג'ורג'יו קייליני העיף בתגובה מרפק לכיוונו של הנושך לואיס סוארז , ושני השחקנים משתרעים על הדשא נאנקים מכאב . הננשך בגלל הנשיכה . הנושך מפני שספג מרפק אינסטינקטיבי מהננשך שניסה להגן על עצמו. בעמדת השידור ב- נאטאל התפתח בדקה ה- 79 הדיאלוג הבא בין השַדר נדב יעקובי לפרשנו מוטי איוואניר , כלהלן :ָּ

מוטי איוואניר : הו הא… הו הא…הוא הא….בתוך הרחבה…

נדב יעקובי : שני שחקנים אחד מכל קבוצה שוכבים שם…הם נפגעו בראש…(השדר המוביל לא רואה ולא יודע מהחיים שלו)

מוטי איוואניר : קייליני וסוארז….

מוטי איוואניר : קייליני טוען שהוא ריבל מכה מסוארז ללא כדור…סוארז מחזיק את הפה…

נדב יעקובי : בוא נראה מה היה פה…דחיפות ונגיחה…הוווווווווווווווווו…הוא לא פגע בו אבל עצם הכוונה….

מוטי איווניר : צהוב צהוב…זה לא אדום…קייליני שולח לו יד לתוך הפרצוף…

נדב יעקובי : אפשר להוציא אדום לשניהם …אין בעיה…השאלה מה ראה הקוון…

נדב יעקובי למוטי איווניר : אתה ראית פה נשיכה…?

מוטי איוואניר : אני לא ראיתי…אבל השאלה מה קייליני מרגיש…?

נדב יעקובי : זאת נגיחה..שום נשיכה…(על רקע ההילוכים החוזרים של HBS)

מוטי איוואניר : אל תהיה בטוח…בדיוק כפי שהוא עשה זאת בעבר…

מוטי איוואניר : ג'ורג'יו קייליני מראה שלואיס סוארז נשך אותו…(HBS מראה את ג'ורג'יו קייליני חושף את כתפו השמאלית שננשכה ואת סימני השיניים של לואיס סוארז על כתפו)

נדב יעקובי : הוא לא נשך אותו…די…! (מגוחך . אילו כתפו של ג'ורג'יו קייליני הייתה נפגעת מנגיחה הוא לא היה חושף אותה)

מוטי איוואניר : מה עקץ אותו יתוש…?

נדב יעקובי : זאת נגיחה…! (הוא קובע שמדובר בנגיחה גם לאחר שההילוכים החוזרים מבהירים שהייתה זאת נשיכה)

מוטי איוואניר : חבל שהמצלמה ממול לא מראה מה קרה…

נדב יעקובי מסכם : יש פה הרבה מצלמות נקבל את זה בהמשך…אבל לא נראה לי שהייתה נשיכה…

מדהים כי מצלמות HBS חושפות עוד ועוד את מעשה הַנְבָלָה של לואיס סוארז ורק שישה אנשים מתוך מאות מיליונים לא רואים את מעשה הנשיכה המטונף : הלא הם שַדָּר ערוץ 1 נדב יעקובי (המשחק שודר בערוץ 2) וחמשת השופטים , שופט המרכזי של המשחק המשחק מרקו רודריגז , שני קווניו מרווין טורנטרה ומרקוס קווינטרה (שניהם ממכסיקו) , ושופטים מס' 4 ו – 5 מרק גייגר ושון הארד ( שניהם מארה"ב) . כישלון קולוסאלי של נדב יעקובי . דווקא הוא .

5. השדר מר יורם ארבל.

חוסר יכולתו שוב ושוב של יורם ארבל לזהות שחקנים במונדיאל ברזיל 2014 לצד ההתבלבלות שלו ב- אבחון מצבים איננו הורג אותו , אולם שוחק את המוניטין שלו גם אם הוא שוגה ו- טועה , ומנסה לחפות על אי דיוקיו ב- טוֹן בריטון . אמש (יום שלישי – 24 ביוני 2014) שידר יורם ארבל ישיר מבלו הוריזונטה את המשחק קוסטה ריקה – אנגליה (0 : 0) . במהלך המשחק נכנס חלוץ אנגליה דניאל סטארידג' בתנופה פראות בנעליו המסומרות בגופו של שוער קוסטה ריקה קיילור נאבאס . יורם ארבל שאיננו רואה ולא מבחין בפגיעה החמורה של החלוץ בשוער , משתמש בלשון פואטית , "התנגשות גופות" . תיאור פיוטי ולירי של התנגשות מסוכנת בין חלוץ לשוער יריב . ואז מתחילים לרוץ ההילוכים החוזרים של HBS ואז גם יורם ארבל מתחיל "להחליק" . "פגיעה קלה בפקקים…" הוא מסביר לצופיו . ההילוכים החוזרים מדגישים חזור והדגש כי ליורם ארבל אין מושג במתרחש . רואים שנעליו המסומרות של דניאל סטארידג' פוגעות קשה בגופו וירכו של קיילור נאבאס . אך למה שהשדר יחזור בו ויתנצל בפני הציבור על הניסוח המגוחך והקלוקל שלו . הכול יחסי בעולמנו הצר . כל מה שנותר לי לומר הוא , כלהלן : "איזה טקסט היה השדר המוביל מנסח אילו דניאל סטארידג' היה נכנס ביורם ארבל עצמו בתנופה מסוכנת ובפראות שכזאת עם נעליו המסומרות…?" .

6. גב' מירי אליקים . 

אין לי דבר לומר לזכותה . מדובר בעסק ביש שעשה ערוץ 1 . אם בכל זאת החליט מי שהחליט להציב אותה בחלון הראווה של השידור הציבורי מן הדין שילמדו אותה עברית תקנית . המגישה הנכבדה אומרת בשפת רחוב "תֵּיְקוֹ" במקום "תֵּיְקוּ" . אחד מאנשי ערוץ 1 הוותיקים והמוערכים סיפר לי פעם כי גב' מירי אליקים שידרה ב- "מבט ספורט" היכן שהוא בראשית המילניום של שנות ה- 2000 טקסט פרדוקסאלי , כלהלן : "אלוף ישראל בריצת 400 מ' , נאור גרין , שמר על שיאו כשסיים את הריצה בתוצאה של 46 מטרים ו- 50 סנטימטר…" . מדובר באשת טלוויזיה מגוחכת שאיננה בקיאה בתחום . שגיאה חסרת הגיון כזאת לא הייתה יכולה לקרות לעולם ליורם ארבל , מאיר איינשטיין , דייויד קולמן , קנת' וולסטנהולם , או הווארד קוֹסל . גב' מירי אליקים לא סולקה מתפקידה ולא שילמה כל מחיר מקצועי בגין טקסט כה מגוחך , חסר הגיון , וגרוטסקי . היא איננה מנחה ולא מגישה ולמזלה הרע גם גב' שרון פרי נמצאת שם ומתהלכת בסביבה .

7. גב' שרון פרי . 

שרון פרי היא המנחה הטובה ביותר באולפן המנווט של מונדיאל ברזיל 2014 בירושלים . היא הרבה יותר מוצלחת מאורי לוי וליאן ווילדאו . יש לה נוכחות טלוויזיונית וכשאתה רואה אותה על המסך אתה יודע שמדובר מייד בתחום קונקרטי שאותו היא מייצגת ובגללו הוצבה בחלון הראווה של השידור הציבורי . שרון פרי היא אשת טלוויזיה פוטוגנית וישירה שמזהה בהצלחה לפי שעה לציבור הצופים את שידורי ערוץ 1 ב- מונדיאל ברזיל 2014 . היא מנחה שוטפת , מהירה , וקולחת , וגם בעלת ביטחון עצמי . אנוכי מוצא את עצמי מאמין לה וגם שמח לארח אותה בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב . אתמול היא עלתה לאוויר במחצית של שני המשחקים קוסטה ריקה – אנגליה ואורוגוואי – איטליה שתוצאת הביניים שלהם הייתה 0 : 0 . "על מה נדבר אם תוצאת שני המשחקים מאופסת…?" היא פונה לפנל שלה בראשות אבי רצון ויוצאת מהמצר בקלילות . רואים שהיא אוהבת את התחום , שוחה בו , ומנווטת בידע וחן .

8. HBS 

HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה עושה עבודה טובה בכיסוי מונדיאל ברזיל 2014 . עכשיו משיתחילו משחקי שמינית הגמר תסקר אותם HBS , כל משחק ומשחק , עם 35 מצלמות . משחקי חצי הגמר והגמר יסוקרו עם 37 מצלמות . היתרון הגדול איננו רק בעושר צילום מזוויות התבוננות שונות אלא ביכולת לתעד ולשמר את כל ההתרחשויות על כר הדשא וביציעים בסיוע מכשירי הקלטה הצמודים בנפרד לכל מצלמה , שלא לדבר על השימוש החשוב והמכריע בטכנולוגיית קו השער . יחד עם זאת אני חייב לומר כי אינני אוהב את המצלמות הגבוהות האלכסוניות (Aerial Shots) שנכנסות לאוויר כמצלמות Replays ראשונות , ותפקידן לעזור לצופי הטלוויזיה ולי למַקֵם את גיבורי העלילה באזורים ובמקומות השונים במגרש בטרם מגיעה העלילה לשיאה . אני לא זקוק למצלמות האלה שאמורות לסייע לזיכרוני לשמר את מבנה הסיטואציה מה עוד שהן אינן מציאותיות ומעוותות את המרחקים . בעיטה חופשית לשער ממרחק של 20 מטרים נראית ב- Aerial Shot כאילו מדובר בטווח של קילומטר . ועוד הערה : נשיכתו של לואיס סוארז את כתפו של ג'ורג'יו קייליני לא הובאה בהילוך חוזר מהזווית הנגדית של 180 מעלות ל- Leading cameras (מצלמות מובילות) . מדובר בכישלון גס , מטופש , ותמוה של HBS . מאידך השימוש הנבון והאינטנסיבי של HBS ב- SSM ובכל מיני סוגים Reactions Shots ב- Close ups וגם ב- Extreme Close ups של שחקנים , חלוצים , מגינים , שוערים , מאמנים , שחקני ספסל , דמויות ססגוניות ביציעים – הוא שיעור טלוויזיה בחינם לכל צופה באשר הוא . HBS מאריכה בכיסוי המקיף שלה את רגעי השיא במשחקים (שערים , עבירות , ונבדלים) ואת תחושות החוויה . HBS מיטיבה עמנו צופי הכורסה והופכת את כולנו לא רק לשחקני כדורגל ולא רק למאמני כדורגל , אלא גם לשופטי כדורגל . פעמים רבות מוצלחים יותר מהשופטים באצטדיונים השונים .

9. השדרנים והפרשנים. 

השדרים יורם ארבל ונדב יעקובי עולים על הפרשנים שלצדם . אברהם גרנט הוא הטוב ביותר מבין השלושה והוא מוצא גם שפה משותפת עם מאיר איינשטיין . מצאה חן בעיניי ההתייחסות הלאומית שלו כפרשן להתמודדות אמש בין מדינות יוון וחוף השנהב (2 : 1) מעבר להסתכלות בקוּף המחט בלבד .

10. השופטים במונדיאל ברזיל 2014. 

מערכת הטלוויזיה של HBS מציגה מעת לעת את נתוני המרחקים בין מקומו של הכדור "החופשי" לבין השער , אולם לעולם לא את מדידת המרחקים בין החומות לכדורים החופשיים במשחקים השונים . השופטים יכולים להשתמש בתרסיסי קצף לבן ככל שירצו אולם החומות מתייצבות במרחקים שבין 6 ל – 7 מטרים מהכדור במקום 9.15 מטרים כקבוע בחוק . השיפוט במונדיאל ברזיל  2014 הוא "ספרותי" ואיננו אחיד . לכל שופט יש פרשנות פרטית משלו לחוקה , לפנדלים , ולעבירות האדומות .

11. תהום פעורה מפרידה בתחום העברת המידע בין צוותי השידור של ערוץ 1 בשטח בברזיל לבין האולפן המנווט הארכאי בירושלים.

שרון פרי, מיכל רבינוביץ', ואבי רצון היו חייבים להתמקם בברזיל, לרבות לפחות שלושה ציוותי ENG. האולפן המנווט בירושלים של ברזיל 2014 פועל באופן ארכאי שהתאים לימים ההם ואיננו אפקטיבי עוד בימינו אנו . אגב ישב שם מישהו אתמול בלילה ליד גב' תמר ריפל אולם ערוץ 1 לא ייחד לאיש שום כתובית Super imposing כדי שתזהה אותו לצופים מדובר באולפן רשלני ומחופף . חסר שם המון מידע הנוגע למתרחש ב- ברזיל 2014 , אינפורמציה וויזואלית ש- אפשר לקרוא אודותיה בעיתונות אולם לא לראות אותה בערוץ 1 .

12. רייטינג ומדרוג.

זוהי רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת  ליום שלישי – 24 ביוני 2014 שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 :

תאריך                    משחק                      מקום              שעון ישראל          רייטינג 

12.6.2014        טקס פתיחת המונדיאל      (סאו פאולו)           21.00                 % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1     (סאו פאולו )          23.00                % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0       (נאטאל)                19.00               % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1          (סלבאדור)            22.00               % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1    (קויאבה)               01.00               % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0        (בלו הוריזונטה)      19.00               % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)       22.00                % 14.9

15.6.2014        שווייץ – אקוואדור 2 : 1    (ברזיליה)              19.00               % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0      (פורטו אלגרה)       22.00                % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0        (קוריטיבה)            22.00                % 10.7

16.6.2014        גרמניה – פורטוגל 4 : 0    (סלבאדור)             19.00               % 17.6 (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג'יריה 2 : 1     (בלו הוריזונטה)      19.00               % 11.0

17.6.2014       ברזיל – מכסיקו 0 : 0        (פורטלזה)             22.00               % 23.3 (ערוץ 2)

18.6.2014       הולנד – אוסטרליה 3 : 2    (פורטו אלגרה)       19.00                % 15.7

18.6.2014       צ'ילה – ספרד 2 : 0          (ריו דה ז'אניירו        22.00               % 18.9

19.6.2014       קולומביה – חוף השנהב 2 : 1 (ברזיליה)           11.00                % 13.0

19.6.2014       אורוגוואי – אנגליה 2 : 1    (סאו פאולו)          22.00                 % 20.8

20.6.2014       קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0  (רסיפה)             19.00                % 14.4

20.6.2014       צרפת – שווייץ 5 : 2        (סלבאדור)             22.00                 % 15.0 

21.6.2014       ארגנטינה – איראן 1 : 0   (בלו הוריזונטה)      19.00                 % 17.7 

21.6.2014       גרמניה – גאנה 2 : 2       (פורטלזה)              22.00                 % 20.6  

22.6.2014       בלגיה – רוסיה 1 : 0       (ריו דה ז'אניירו)     19.00                 % 15.1 (ערוץ 2)

22.6.2014       אלג'יריה – דר. קוריאה 4 : 2 (פורטו אלגרה)  22.00                 % 12.2  

23.6.2014       הולנד – צ'ילה 2 : 0        (סאו פאולו)            19.00                % 14.3 (ערוץ 2)

23.6.2014       ספרד – אוסטרליה 3 : 0  (קוריטיבה)            19.00                 % 5.5

23.6.2014       ברזיל – קמרון 4 : 1         (ברזיליה)            23.00                % 15.3 (ערוץ 2)

23.6.2014      מכסיקו – קרואטיה  3 : 1   (רסיפה)          23.00      % 5.7   (ערוץ 1 Off tube) 

24.6.2014      אורוגוואי – איטליה 1 : 0   (נאטאל)              19.00                 % 15.5 

24.6.2014      קוסטה ריקה – אנגליה 0 : 0  (בלו הוריזונטה) 19.00                 % 3.7 

24.6.2014      יוון – חוף השנהב  2 : 1    (פורטלזה)            23.00                % 12.0 

הערה : ברזיל וארגנטינה אינן נבחרות אתלטיות ו- פחות טובות ממה שמנסים לצייר לנו גם אם בשורותיהן משחקים ניימאר ומסי (בהתאמה) . 

תאריכים             מבט – ערוץ 1          חדשות ערוץ 10                     חדשות ערוץ 2 

15.6.2014           % 10.9                      % 8.8                                    % 24.0

17.6.2014           % 11.2                      % 9.4                                    % 21.0

18.6.2014           % 10.9                      % 7.2                                    % 20.8 

19.6.2014           % 11.0                      % 8.4                                    % 20.8 

20.6.2014      "יומן" % 12.1               "שישי" % 4.7              "אולפן שישי"  % 13.8

22.6.2014           % 5.8                        % 14.9                                  % 25.5 

23.6.2014           % 6.4                        % 17.1                                  % 19.0

24.6.2014           % 6.2                        % 16.1                                  % 22.7

 

סוף הפוסט מס' 405. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האם מדובר באמפליטודה…? בהברקה של רגע…? בקול קורא ברמה…? עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 צועדים שלובי זרוע עם הווירטואוזיות של ליונל מסי (ארגנטינה) וארייאן רובן (הולנד), ויחדיו גם הנבחרת הנפלאה של קוסטה ריקה במונדיאל ברזיל 2014. התקוות הטלוויזיוניות לשמר את ערוץ 1 במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014. (חלק ה'). פוסט מס' 404. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

הערה 4 : איש ערוץ 1 אבי פירסט הגיש אמש מהדורת חדשות לילית מבולבלת בכל הנוגע לשיבוץ קטעי Video במהדורה שלו ממשחקי ארגנטינה – איראן וגרמניה – גאנה.

הערה 5 : פרשן ערוץ 1 במונדיאל ארה"ב 2014 אברהם גרנט בטרם שריקת הפתיחה למשחק אורגוואי – אנגליה בסאו פאולו : "לאנגלים חוליית חוד מאוד מהירה , סטארידג' , וולבק , וסטרלינג ומאחור וויין רוני. אני לא זוכר שלישייה כל כך מהירה בנבחרת האנגלית שיכולה לעשות הרבה צרות להגנה האורוגוואית האיטית" . נחמד לדעת מה הוא חושב על ההתקפה הבריטית . נחמד מצדו ל- הלל את הבריטים בטֶרֶם קְרָב אולם אני יודע מה חשבו האורוגוואים על יריביהם האנגליים בתומו.

הערה 6 : מודי בר און באולפן ערוץ 5 בכבלים בהרצליה הוגה את הטקסט הבא בטרם שריקת הפתיחה למשחק בלגיה – רוסיה : "בואו פשוט נצטרף לקולות הרעננים שילוו את השידור הזה, קולותיהם של אבי מלר ואלי אוחנה" . אף מילה לציבור הצופים של ערוץ 5 בכבלים כי בפועל מדובר בשידור ישיר Off tube מהמוניטור באולפן בהרצליה של משחק שמתקיים באצטדיון ה- "מאראקאנה" בריו דה ז'אניירו. האם יש כאן ניסיון לטעת בצופים את התחושה כי מישהו משדר להם שידור אותנטי מהשטח ? בפועל מדובר בגוף שידור שמוסר לי אינפורמציה בלתי מדויקת על גבול ההונאה.

הערה 7 : אבי מלר ממשיך את שיווק המסר של מודי בר און : "ערב טוב לכם וחג מונדיאל שמח וברוכים הבאים למאראקאנה. הערב כאן, אנחנו עם בלגיה נגד רוסיה". אף מילה לציבור הצופים של ערוץ 5 בכבלים כי מדובר בשידור ישיר Off tube מהמוניטור באולפן בהרצליה של משחק שמתקיים בריו דה ז'אניירו. לא בסדר.

הערה 8 : ערוץ 2 שמשדר בשותפות עם ערוץ 5 בכבלים את הסיגנל של בלגיה – רוסיה מריו דה ז'אניירו נמנע מלהודיע לצופיו באמצעות כתובית ב- Super Imposing כי הצמד אבי מלר את אלי אוחנה משדר עבורם את המשחק Off tube מהמוניטור באולפן בהרצליה. האם אין מדובר בהונאת הצופים ו/או חלק מהם שמשערים כי הם חווים שידור ישיר מהשטח ואיש לא מודיע להם כי מדובר בעצם בשידור Off tube.

פניתי לקבלת תגובה ממנכ"ל ערוץ 5 בכבלים מר תומר תורג'מן כי אנשיו יוצרים רושם כאילו מדובר בשידור ישיר אותנטי של המשחק בלגיה – רוסיה מהשטח מריו דה ז'אניירו. תומר תורג'מן ענה לי באדיבות כי איננו מודע לטקסטים שאמרו מודי בר און ואבי מלר. לשאלתי מדוע הוא מסכים לשיטת השידור הישיר ב- Off tube, ענה לי כי אין לו ממון להטיס את אבי מלר ואלי אוחנה לשדר ישיר משחק בודד מעמדת שידור בריו דה ז'אניירו.

פניתי גם לקבלת תגובה ממר אבי צבי מנכ"ל הזכיינית רשת אולם נאמר לי שלוש פעמים ע"י הטלפניות – מרכזניות בטלפון 7690000 – 03 , כי אינני יכול לדבר עמו והן לא יעבירו אותי אליו. השיחה עמן הסתיימה בטקסט, "תנסה מחר…".

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 404 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום שני – 23 ביוני 2014.

האם מדובר באמפליטודה …? בהברקה של רגע…? בקול קורא ברמה…? עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 צועדים שלובי זרוע עם הווירטואוזיות של ליונל מסי (ארגנטינה) וארייאן רובן (הולנד), ויחדיו גם עם הנבחרת הנפלאה של קוסטה ריקה במונדיאל ברזיל 2014. התקוות הטלוויזיוניות לשמר את ערוץ 1 במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014. (חלק ה). פוסט מס' 404. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האם מדובר באמפליטודה …?  בהברקה של רגע…? בקול קורא ברמה…? עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 צועדים שלובי זרוע עם הווירטואוזיות של ליונל מסי (ארגנטינה) וארייאן רובן (הולנד), ויחדיו גם עם הנבחרת הנפלאה של קוסטה ריקה במונדיאל ברזיל 2014. התקוות הטלוויזיוניות לשמר את ערוץ 1 במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014. (חלק ה). כל הזכויות שמורות.

1. טריקת הדלת ההיא שלי ב- 2002 בפני ערוץ 1 ורשות השידור והבחירה שלי לצעוד בנתיב שונה מזה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, אִפשרה ומאפשרת לי לגווע על רגליי ולא לחיות על ברכיי. טריקת הדלת ב- 2002 היא זיכרון נפלא. רגע מכונן בחיי שאין נעלה ונכבד ממנו. 

דמעות ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 אינן זולגות על מסך הטלוויזיה ולא מזעזעות את הממברנות של המיקרופון. דמעות ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 אינן אפקטיביות. הן מרטיבות את המרקע אך משום מה הוא איננו לח . הדמעות לא מטשטשות את התמונה. היא נותרת חדה. קול ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 איננו גורם לשום Wobblying של ה- Sound שאמור לבקוע כאילו מהמיקרופונים של עובדי החוץ השדרנים יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ונדב יעקובי הנמצאים אי שם בברזיל הרחוקה. קולם נותר יציב וברור. דמעות ה- נהי והבכי של עובדי ערוץ 1 אינם יעילים. אפילו האולפן המנווט של ברזיל 2014 בירושלים נותר אדיש. קולם של המגישים והמגישות ושל הפרשנים והאורחות באולפן – איננו רוֹטֵט ולא רוֹעֵד. אין לי אלא להצטרף לניסוח ההגיוני של וויליאם שייקספיר במחזה "המלט" אודות רגע הווידוי של המלך קלאודיוס, ושלי אודות דמעות היגון של ערוץ 1 ועל תפילות אנשיו הנישאות ברמה בימים אלה ומופנות אל הציבור בישראל : "מילים יגביהו עוף, המחשבות תכרענה. מילים בלי מחשבות, שמימה לא תגענה".

באופן אישי אינני מאמין ל- נְהִי והבְּכִי של עובדי ערוץ 1. מרביתו של הציבור הזה איננו מזיז לי. אני לא זוכר שמישהו שָם בערוץ 1 הזיל דמעה באפריל 2002 כשנודע שמר יוסף בר-אל הוא המועמד היחיד והבלעדי מטעם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן למשרה הנכבדה של מנכ"ל רשות השידור. ב- 2 ביוני 2002 התמנה המועמד היחיד יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון למנכ"ל רשות השידור. "האחד שאין בלתו", על פי קביעת מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור בראשות מר נחמן שי . פתאום ראיתי כל מיני חנפנים רצים אליו, משתחווים בפניו, מתנהגים כאופורטוניסטים , וקוראים לו "יוסי". אינני זוכר שמישהו בערוץ 1 הניח את המפתחות על השולחן ב- 2011 לאחר שממשלת ישראל בראשות מר בנימין "ביבי" נתניהו מינתה את יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור וזה מיהר להציב לידו בעמדת מפתח כעוזרו הראשי את זליג רבינוביץ'. עובדי ערוץ 1 המשיכו בעבודתם כרגיל כאילו הכל כשורה וכאילו המינויים הבלתי כשרים הללו של אנשים כה בלתי מוכשרים למשרות מנהיגות וניהול של שידור ציבורי כה רמות אינם נוגעים להם. אינני זוכר שום דברי מחאה של עובדי ערוץ 1 בשעתו נגד מִינוּיָים המופרך של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם לתפקיד הרם, כל אחד בתקופתו הוא . עכשיו הם נזכרים שָם כולם להזיל דמעות . אפוא הייתם כולכם ב- 2002 (כשאנוכי הנחתי לבדי את המפתחות על שולחנו של מנכ"ל כושל בדמותו של יוסף בר-אל והלכתי משם) ? היכן ניצבתם ב- 2011 ???

היה זה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל שסיפר ביום שישי – 26 באפריל 2002 בריאיון נרחב לסופרת "מעריב" גב' שרי מקובר עד כמה יהיה נאמן לממנה שלו ראש הממשלה אריק שרון – לכשייבחר. בחוסר צניעות משווע וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל לתָּאֵר ולהלֵל בפני המראיינת שרי מקובר את כריזמה המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי כלהן : "(…) מה פירוש רָאִיס ? רָאִיס זה פרזידנט . בתקופת שלטונו של אנוואר סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות, לכן קראו לי ככה. מתוך כבוד. אנשים בעל כורחם מכבדים אותי. אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר. כשאני נכנס לחדר כולם עומדים. אף פעם לא אמרתי למישהו "קום אני מדבר אליך", אבל כולם קמים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לא רוצים. תמיד אמרו "הראיס נכנס" מתוך כבוד (…)". לא ייאמן למראה העיניים הקוראות את המילים האלה…! ובעצם כן ייאמן…! מדהים…! טקסט שהגה יוסף בר-אל בטרם התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון, ואמר אותו בכל גילוי הלב ב- 26 באפריל 2002 לעיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר .

barel 1

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע למר יוסף בר-אל במסמך רשמי של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון כי נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. עותק מהמסמך נשלח לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן . מינוי מופרך שהפך לבכייה לדורות. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה גם הדיחו אותו ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק (לא קטן) מהבכיינים של ערוץ 1 ב- 2014 שייכים לקבוצה אחת (גדולה) מסוימת שחגגה ב- 2002 את המינוי המופרך ותמכה ביוסף בר-אל. זאת קבוצת אנשים (כאמור לא מצומצמת) ש- ניגפה מפני האֶמֶת אך חיש מהר התרוממה והמשיכה בדרכה כאילו לא קרה מאום. במידה רבה נעשה כאן צדק פואטי עם אותו האוסף הטלוויזיוני – אופורטוניסטי שתמך ביוסף בר-אל ובגד בערכים הכי נעלים בחיי האנושות. אין מדובר כאן במילים גבוהות. אני יודע מה אני עשיתי. טרקתי את הדלת ב- 2002 ליוסף בר-אל ויוסי משולם ונדרתי נדר כי כף רגלי לא תדרוך עוד לעולם בערוץ 1 ורשות השידור. הנדר מחזיק עדיין מעמד. עובדה שאותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון הדיחה בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה. ההדחה בוצעה באיחור זמן עצום אולם בסופו של דבר היא נעשתה. יוסף בר-אל סולק לאַלְתִּר ולעַד מרשות השידור. האמת, ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון המנוח התלבט אם להעיף את מנכ"ל רשות שידור יוסף בר-אל שהבטיח לו בשעתו כי יעשה את מה שראש הממשלה יורה לו לעשות. אולם היועץ המשפטי של הממשלה בעת ההיא ב- 2005 מר מֶנִי מָזוּז אמר לאָרִיק שָרוֹן כי לא יוכל להגן עליו מפני הדחה ב- בג"צ אם הוא לא ידיח במו ידיו את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהיג שלילי של השידור הציבורי.

barel 4

טקסט מסמך קטע עיתונות :  יום שישי – 26 באפריל 2002 . המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". מדהים ! עכשיו מובן מדוע היה קשה לראש הממשלה אריאל שרון להיפרד ולהדיח את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור. אולם היועץ המשפטי מני מזוז התערב והאיץ בו, ואמר לאריק שרון כי אין לו ברירה. (באדיבות העיתון "מעריב").

barel 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב". הודח. לראשונה בתולדות מדינת ישראל ותולדות רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו. (באדיבות עיתון "מעריב").

ב- 16 במאי 2002 עֶרֶב מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור כתבתי לו מסמך מקיף בן 14 עמודים המנמק מדוע הוא מנכ"ל כושל וכי אחריתו של  המינוי המופרך הזה היא עניין זמני בלבד. אותה הממשלה שמציבה אותו בפסגת השידור הציבורי וממנה אותו עכשיו למנכ"ל רשות השידור היא גם זאת שתפטר ותדיח אותו בבוא העת. כתבתי זאת ואמרתי לו זאת בע"פ פנים אל פנים. הוא לא פיטר אותי אולם אנוכי הנחתי את המפתחות על שולחנו ונפניתי ממנו. המכתב נשלח בעשרות עותקים לכל חברי מליאת רשות השידור ולכל חברי הוועד המנהל, לכל חברי וועד עיתונות / הפקה, למנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי, למייסד מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית (ב- 1969) מר דן שילון, ולנשיא מועצת העיתונות בישראל פרופסור מרדכי קרמניצר, ולשופט בדימוס יצחק רביבי מי שניצב בראש וועדת רביבי שאישרה בעִתּוֹ את המינויים הציבוריים הבכירים לרבות זה של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ביקרתי את השופט הנכבד יצחק רביבי בביתו הפרטי ברמת השרון ואמרתי לו כי מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור תהיה בכייה לדורות . השופט הנכבד השיב לי כי לו אין מה לעשות לאחר שחברי מליאת רשות השידור ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור הצביעו כמעט פה אחד בעד המינוי (חוץ מפרופסור דן כספי וד"ר יוסף דהאן שהתנגדו) ועוד הוסיפו, "יוסף בר-אל הוא האחד שאין בלתו". לא להאמין כי שתי חברות נבונות במליאת רשות השידור, עליזה יונתן וד"ר יהודית אורבך, הרימו אף הן את ידן בעד המינוי המופרך. מאוחר יותר סיפרו לי שתיהן בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס "רוש ולענה" כי מייד אח"כ, חודש – חודשיים מאוחר יותר הן כבר התחרטו  והצטערו על המינוי. "דמעות תנין", השבתי לשתי הגברות המלומדות.

בראשית 2002 ניצבתי על סף חתימה על חוזה עבודה אישי ברשות השידור עד אולימפיאדת בייג'ינג 2008 (כולל). היה לי מה להפסיד בקריירה הטלוויזיונית שלי בעת שהנחתי את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל יוסף בר-אל בקיץ 2002, ונפניתי ממנו. הפסדתי . אולם גם הרווחתי במישורים רבים אחרים של חיי. יכולתי להתייצב כל בוקר מול המראה ולראות דיוקן של עיתונאי בן חורין . טריקת הדלת ההיא ב- 2002 בפני ערוץ 1 ורשות השידור והבחירה שלי לצעוד בנתיב שונה מזה של יוסף בר-אל ושל כל מיני חנפנים ואופורטוניסטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מאפשרת לי לגווע על רגליי ולא לחיות על ברכיי. טריקת הדלת ב- 2002 היא זיכרון נפלא. רגע מכונן בחיי שאין נעלה ונכבד ממנו. אינני אומר זאת לשם תפארת המליצה. חוויתי זאת אז ואני חווה זאת גם היום.

2. האם מדובר באמפליטודה …?  בהברקה של רגע…? 

הרייטינג של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 ממשיך להרקיע שחקים – מחד ומחליש מאוד את ערוץ 10 ודוקר גם את ערוץ 2 . לשידורי הכדורגל יש השפעה חיובית ביותר גם על התרוממות "מבט" בהגשת מירב מילר ואמיר איבגי וגם על נסיקת "יומן" בהגשת איילה חסון . ביום שישי – 20 ביוני 2014 ב- 19.00 צבר השידור הישיר של קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0 רייטינג של 14.4 . המשחק השני בעשר בערב צרפת – שווייץ 5 : 2 השיג רייטינג של % 15.0 . שלשום , ביום שבת – 21 בחודש יוני של שנת 2014 ב- 19.00 צבר השידור הישיר של המשחק בו ניצחה ארגנטינה את איראן 1 : 0 רייטינג של % 17.7 . השידור הישיר השני במוצ"ש (אמש – 21 ביוני 2014) בערוץ 1, גרמניה – גאנה 2 : 2 ב- 22.00 השיג רייטינג של % 20.6. 

זוהי רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת  ליום חמישי – 19 ביוני 2014 שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 :

תאריך            משחק                      מקום             שעון ישראל         רייטינג

12.6.2014        טקס פתיחת המונדיאל       (סאו פאולו)           21.00               % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1     (סאו פאולו )           23.00               % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0       (נאטאל)                 19.00               % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1          (סלבאדור)              22.00               % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1    (קויאבה)                01.00                % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0        (בלו הוריזונטה)      19.00                % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)        22.00                % 14.9

15.6.2014        שווייץ – אקוואדור 2 : 1    (ברזיליה)              19.00                % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0       (פורטו אלגרה)       22.00                % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0          (קוריטיבה)            22.00                % 10.7

16.6.2014        גרמניה – פורטוגל 4 : 0      (סלבאדור)            19.00               % 17.6 (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג'יריה 2 : 1       (בלו הוריזונטה)     19.00               % 11.0

17.6.2014       ברזיל – מכסיקו 0 : 0          (פורטלזה)            22.00               % 23.3 (ערוץ 2)

18.6.2014       הולנד – אוסטרליה 3 : 2     (פורטו אלגרה)       19.00                % 15.7

18.6.2014       צ'ילה – ספרד 2 : 0           (ריו דה ז'אניירו)      22.00                % 18.9

19.6.2014       קולומביה – חוף השנהב 2 : 1  (ברזיליה)           11.00                % 13.0

19.6.2014       אורוגוואי – אנגליה 2 : 1      (סאו פאולו)        22.00                % 20.8

20.6.2014       קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0  (רסיפה)              19.00                 % 14.4

20.6.2014       צרפת – שווייץ 5 : 2         (סלבאדור)             22.00                 % 15.0 

21.6.2014       ארגנטינה – איראן 1 : 0   (בלו הוריזונטה)        19.00                 % 17.7 

21.6.2014       גרמניה – גאנה 2 : 2       (פורטלזה)                22.00                 % 20.6  

22.6.2014       בלגיה – רוסיה 1 : 0       (ריו דה ז'אניירו)       19.00                 % 15.1 (ערוץ 2)

22.6.2014       אלג'יריה – דר. קוריאה 4 : 2 (פורטו אלגרה)   22.00                 % 12.2  

גְרָף הרייטינג הפנטסטי של ערוץ 1 הנוסק מעלה – מעלה ללא הרף בסיקור משחקי הכדורגל של מונדיאל ברזיל 2014 (החל מיום חמישי – 12 ביוני 2014) , מקפיץ אל על גם את מהדורת החדשות המרכזית שלו, "מבט" הוותיקה בהגשת גב' מירב מילר ומר אמיר איבגי, וגם את "יומן בהגשת איילה חסון. הבה אבדוק את העובדות. להלן חלק מנתוני הרייטינג והמדרוג של "מבט" ו- יומן" בהשוואה למהדורות החדשות המרכזיות באולפני שישי של ערוץ 10 וערוץ 2. חטיבת החדשות של ערוץ 1 גורמת קורת רוח רבה להנהלת רשות השידור ומביסה שוב ושוב את חברת החדשות של ערוץ 10(ערוץ הבית שלי), דבר שלא קרה מעולם, אולם רק כש – "מבט" נשזר בתוך רצף שידורי הכדורגל של מונדיאל ברזיל 2014.

תאריכים             מבט – ערוץ 1          חדשות ערוץ 10                     חדשות ערוץ 2 

15.6.2014         % 10.9                   % 8.8                                  % 24.0

17.6.2014         % 11.2                   % 9.4                                  % 21.0

18.6.2014         % 10.9                   % 7.2                                  % 20.8 

19.6.201          % 11.0                   % 8.4                                   % 20.8 

20.6.2014   "יומן" % 12.1            "שישי" % 4.7            "אולפן שישי"  % 13.8

22.6.2014         % 5.8                     % 14.9                                 % 25.5 

שידורי מונדיאל ברזיל 2014 בערוץ 1 מחלישים את ערוץ 10 . ביום שישי – 20 ביוני 2014 ליקט ערוץ 10 רייטינג דל . שידור חוזר של "החברים של נאור" צבר % 4.2 . שידור חוזר של "פרופיל 64" צבר % 1.6 . שידור חוזר של "הבריחה מהגיהנום" צבר % 2.4 . "המגזין" של אושרת קוטלר במוצ"ש – 21 ביוני 2014 צבר רק % 5.9 . שידור חוזר של "לעוף על המיליון" של ירון ברובינסקי צבר גם כן % 5.9 . "פסטיבל מספרי סיפורים" צבר % 2.6.

ערוץ 2 זה כבר סיפור אחר . מהדורת החדשות צברה % 16.8 . "האח הגדול" צבר במוצ"ש – 21 ביוני 2014 % 33.8 . התוכנית "70 מיליון סיבות לעושר" צברה % 18.9 .

3. גאון הכדורגל הארגנטיני ליאו מסי משתמש בבעיטות המסובבות שלו בכוחות אווירודינאמיים שאינם מובנים לשוערים הניצבים מולו, ומנצל את חוסר הבנתם בנושא הנחקר. ליאו מסי עשה זאת שוב אמש בדקה ה- 91 במשחק נגד איראן (מוצ"ש – 21 ביוני 2014) והכניע בבעיטה מסובבת מ- 17 מטרים את השוער האיראני עלירזה האגיגי (Alireza Haghighi), שעשה מולו את כל השגיאות האפשריות. 

נבחרת ארגנטינה מעוררת עניין עצום במונדיאל ברזיל 2014 בגלל ליאו מסי וכישרון הכדורגל המיוחד שהוא מביא לכר הדשא. בדומה לעניין שעוררה נבחרת ארגנטינה בשעתו במונדיאל מכסיקו 1986 בראשותו של הקפטן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שזכתה אז בגביע העולם . הציבור איננו זוכר כמעט איש מההרכב ההוא של ארגנטינה בטורניר מכסיקו 1986 אולם שמו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ינון לנצח. גאון כדורגל שהיה גם אלוף עולם. זה פחות ו/או יותר ממה שיזכרו גם מנבחרת הכדורגל של ארגנטינה ב-2014. את ליאו מסי. בניגוד לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הקפטן לֵיאוֹ מֶסִי לא יהיה אלוף עולם בטורניר ברזיל 2014. אסייג את עצמי באחוזון.

המשחק ארגנטינה – איראן היה משעמם (אותי) עד לאותה הדקה ה- 91 בה הבקיע ליאו מסי תוך שהוא חותך מימין לשמאל סמוך לרחבה האיראנית ובועט כדור מסובב מדויק, מעשה אמן, שמכניע את השוער האיראני עָלִירֶזָה הָאגִיגִי. ההילוכים החוזרים היפים של HBS הצדיקו את המוניטין ואת הידע של לֵיאוֹ מֶסִי להשתמש בחוקי ה- אווירודינמיקה בבעיטות המסובבות שלו לשערי היריב. הכדורים המסובבים שלו קטלניים מפני שהם נעים במהירות גבוהה ובמסלול עקום ובלתי צפוי (בלתי צפוי למי שאיננו מתמצא לחלוטין בנושא ה- אווירודינאמיקה). השַדָּר יורם ארבל היה נסער :  "מסי בועט…וגוֹל…1 : 0 לארגנטינה. סוף סוך הוא עושה מה שהוא יודע לעשות…בועט לפינה הרחוקה והשוער לא יכול להגיע אליו…ליאו מסי שומר על גאוותה של ארגנטינה שכמעט נרמסה ומעלה אותה לשמינית הגמר של טורניר מונדיאל ברזיל 2014 עם כדור מצוין ברגל שמאל שלו…1 : 0 לארגנטינה…אין מגיע בכדורגל…כשזה נוגע למסי אין מגיע…!". אני אוהב את הדרמטורג יורם ארבל שמתאר היטב את הדרמה, אולם אנוכי שם לב כי הוא יורם ארבל איננו מתייחס לסד"כ האיראני סביב ליאו מסי , איננו מזהה את שני השחקנים האיראנים חלוץ החוד רֶזָה גוּצָ'אנְגָ'אד (מס' 16) שירד להגנה ו- הקפטן נֶקוּנָאם (מס' 6) שהם הסמוכים ביותר לליאו מסי וגם מנסים להפריע לו. שדר ספורט מוכשר ונפלא שזקוק למערכת שתתמוך בו ותעטוף אותו. בטח בגילו 72. עם הפַּרְשָן דני נוימן הסיפור הוא אחר לגמרי. במקום לשרטט את מפת הקרב ולנתח את המצב ואת עמדות השחקנים הארגנטיניים והאיראנים באותו הרגע ברחבה האיראנית ובסביבתה – לאיראן – 10 שחקנים ולארגנטינה רק 4 כולל לֵיאוֹ מֶסִי (Leo Messi) וניתן היה לבלום אותו – מציב את עצמו דני נוימן גם כן בעֵין הַסְעָרָה בעקבות יורם ארבל כשדר מִשְנִי ולא פַּרְשָן. גם הוא נפעם מההתפתחות המפתיעה על כר הדשא באותה הדקה ה- 91, אולם לא מסביר לצופיו מה מתחולל באמת במשחק מעבר לתיאור ה- Play by play של השַדָּר המוביל שלו : "מֶסִי היה יכול לעשות זאת קודם לכן…שלוש – ארבע פעמים…וכולנו יודעים את היכולות שלו עם רגל שמאל האימתנית שלו…בעיטה מאוד מתוחכמת לפינה הרחוקה…לשוער לא לא היה שום סיכוי לעצור את הכדור הזה…מסי – אחת , ארגנטינה – אחת , אפס – איראן…!". את כל זה ראיתי במו עיניי על מסך הטלוויזיה שלי, ואומנם דני נוימן חזר על המראות אולם לא ניתח את הסיבות למראות הללו , ולהתהוות השער שכבש לֵיאוֹ מֶסִי מבעיטה מסובבת. לֵיאוֹ מֶסִי ניתן היה לעצירה ובלימה (שלוש שכבות של 10 שחקנים איראניים ניצבו מולו) אילו מישהו מהם היה מודע לאופי התנועה של מסי מימין לשמאל ולסגנון הבעיטה המסובבת שלו ומודע לאפשרות שלֵיאוֹ מֶסִי יכול לסובב את אותו הכדור הקונקרטי הזה אך ורק לעבר הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט) של השוער האיראני עָלִירֶזָה הָאגִיגִי (קורה ימנית מנקודת מבטו של השוער) . אין שום סיבה להטיס את דני נוימן מישראל לברזיל כדי לומר טקסט כה טריביאלי לצופיו, "מסי, רגל שמאל אימתנית, בעיטה מתוחכמת, לשוער אין סיכוי לעצור את הכדור", טקסט שיכול להגות ללא כל קושי כל ילד וכל בר בי רב במדינת ישראל. אשמת הפרשנות הדלה של דני נוימן וגם של מוטי איוואניר איננה בלבדית שלהם. אצבע מאשימה מופנית גם לעבר מנהל מחלקת הספורט מאיר בר (משמש מפיק של יורם ארבל ודני נוימן בעמדות השידור בברזיל, תפקיד שיכולים לעשות גם 100 מפיקים אחרים בערוץ 1) במקום לנהל ולערוך את השידורים ולתדרך את הפרשנים. אין משימה קשה יותר בטלוויזיה מאשר להיות פרשן של משחק כה פופולרי ומוכר כ- משחק הכדורגל. זה כמו לפרשן מדוע  4 = 2 + 2. הקושי העיקרי של כל פרשן באשר הוא וגם של כל שַדָּר באשר הוא לפענח את תמונת הקרב ולשרטט אותה לצופיו בתמציתיות. במשפט שניים. דני נוימן (וגם יורם ארבל) היו חייבים לציין, להסביר, ולזהות לצופים שלהם כי 10 שחקנים איראנים מאכלסים שכבות – שכבות את רחבת ה- 16 שלהם ממש לקראת סיום המשחק כדי לשמור על תוצאת תֵּיקוּ אֶפֶס נגד ארגנטינה. אפילו חלוץ החוֹד רֶזָה גוּצָ'אנְגָ'אד (מס' 16) הוזעק לסייע להגנה, אולם מפני שאיננו מגן קלסי, אִפְשֵר לליאו מסי למצוא את הסֶדֶק הנחוץ בינו לבין חברו נקונאם (מס'6) כדי לבעוט ברגל שמאל שלו את הבעיטה המכרעת.

yoash 5

טקסט מסמך : מוצ"ש – 21 ביוני 2014 . זהו שרטוט של מפת הקרב ועמדות השחקנים במשחק ארגנטינה – איראן 1 : 0, בטרם הבעיטה של ליאו מסי שהכריעה את ההתמודדות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורת).

בניגוד לפרשן ערוץ 1 דני נוימן שאמר בעמדת השידור שלו ושל יורם ארבל בבלו הוריזונטה לאחר הבקעת שערו של השוער האיראני עלירזה האגיגי (Alireza Haghighi), "…כולנו יודעים את היכולות שלו עם עם רגל שמאל האימתנית שלו…" , ובניגוד לפרשן ערוץ 5 בכבלים איציק זוהר שהכריז באולפן ערוץ 5 בכבלים, "…אי אפשר לעצור את מסי…", אנוכי טוען שניתן לעצור ולבלום אותו אם יתמלאו שני התנאים הבאים שלא כל כך קשה למלאם. התנאי הראשון : השומרים עליו חייבים לדעת שכאשר ליאו מסי חותך ונע עם הכדור מימין לשמאל הוא תמיד יבעט ברגל שמאל שלו ולא רק ברגל שמאל אלא בחלק הפנימי של כף הרגל. פשוט אין אפשרות אחרת. במקרה הספציפי הזה הוא יכול היה לשגר את הכדור שלו רק לעבר הקורה הרחוקה . התנאי השני : השוער מולו חייב להבין את התופעות האווירודינאמיות שנוצרות סביב הכדור בגלל התנגדות האוויר ומשפיעות השפעה מכרעת על מעוף הכדור שמטיס ליאו מסי לחלל האוויר ב- בעיטה המסובבת שלו ממרחקים שנעים בין 16 מטרים ל- 30 מטרים. שוער איראן עָלִירָזֶה הָאגִיגִי עשה אמש (מוצ"ש – 21 ביוני 2014) בדקה ה- 91 של המשחק מול ליאו מסי את כל השגיאות האפשריות שעשה בוני גינזבורג בשעתו מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג. שחקני הכדורגל ומאמניהם וגם שדרני הטלוויזיה והפרשנים למיניהם אינם ערים לסכנות הטמונות בבעיטות מסובבות חופשיות ו/או תוך כדי תנועה במשחק עצמו.

כבר נאמר כאן בבלוג הזה לא פעם אחת כי מידותיו של הכדורגל, משקלו שנע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ, הופכות אותו לכלי משחק מתעתע ומסוכן שמטעה את השוערים בשעה שהוא נע לעברם באוויר במהירויות גבוהות וגם מסתובב סביב עצמו . התנגדות האוויר לכדור עולה בריבוע למהירות תנועתו. כתוצאה מכך מתהוות מייד השפעות אווירודינאמיות מכריעות שמסיטות את הכדור ממסלול הצפוי בעיקר כשמדובר בבעיטות מסובבת (וגם בעיטות הסעה) . בגלל הפרשי לחצים של זרימת שכבות האוויר משני צידי הכדור , שמסתובב סביב עצמו וגם נע לפנים במהירות גבוהה באוויר , נוצר עליו בעת מעופו "כוח עילוי" (בדומה ל- כוח עילוי שפועל על כנף של מטוס בעת ההמראה) ואשר מסיט אותו את הכדור בהתמדה ימינה ו/או שמאלה, מותנה כמובן באיזה רגל בועט השחקן בכדור. סטיית הכדור ממסלולו הצפוי ימינה ו/או שמאלה בשל הפרשי לחצי האוויר מוכרת בתורת האווירודינאמיקה כ- "תופעת מאגנוס". אינני יודע אם שחקני כדורגל ברמתם של ליאו מסי, פלה, דיוויד בקהאם, דייגו ארמאנדו מאראדונה, אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, צ'ארלי יאנקוס, ואחרים מודעים לכישרון הבעיטה המסובבת שלהם. בעת הבעיטה המסובבת מתקיימת הפרדת כוחות בעת מגע הנעל בכדור, כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובב אותו סביב עצמו. שני הכוחות שפועלים על הכדור מחוללים את "תופעת מגנוס" שמסכנת את השוערים. מודעים אם לאו, אבל עובדה שהם מחוללים אותה.

הסבר תופעת כוח עילוי שפועל על כנף המטוס 

aerodynamics 1

טקסט תמונה : כוח העילוי פועל על כנף המטוס בעזרת הסירקולציה. האוויר זורם סביב הכנף הקמורה (בצדה העליון) ופחוסה (בצדה התחתון) בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית שמתוארת ע"י הקווים המרוסקים וזרימת סירקולציה שמוסברת באמצעות שרטוט הקווים העקומים והסגורים. הסכום של הזרימות האלה קובע את מהירות הזרימה השקולה מעל הכנף. ההפרש ביניהן נותן את מהירות הזרימה השקולה מתחת לכנף. כתוצאה מכך קטן הלחץ מעל הכנף (מתהווה יניקה המתוארת בשרטוט ע"י החץ העבה מעל לפרופיל הכנף , וגדל הלחץ מתחת לכנף כפי שהוא מוסבר ע"י החץ העבה מתחת לפרופיל הכנף. הסכום של שני אלה מעניק את כוח העילוי למטוס. (באדיבות פרופסור דוד אבירי וספרו "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 בהוצאת משרד הביטחון).

השפעת הסירקולציה על הזרימה סביב הכנף ברורה. האוויר זורם סביב פרופיל הכנף באופן רגיל מה שנקרא "זרימה פוטנציאלית". נוסף לכך קיימת זרימת הסירקולציה סביב הכנף . שתי הזרימות האלו מוסברות בשרטוט הנ"ל. מעל לכנף יש לשתי זרימות האוויר הללו אותו כיוון . פירושו של דבר ש- מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי זרימות האוויר הללו, הפוטנציאלית והסירקולציה, כיוונים מנוגדים. זאת אומרת, שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות זרימת האוויר. מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחותה ממהירות הסירקולציה. בהתאם לחוק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר אז הלחץ קטן יותר, ולהפך. על כן מעל לכנף הלחץ קטן יותר מאשר לחץ האוויר שבסביבה, וקיימת יניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה, ומתקיים לחץ. שני הכוחות היניקה והלחץ מצטרפים לכוח משותף הפועל על כנף המטוס כלפי מעלה וזהו "כוח העילוי". אותה התופעה בדיוק פועלת על הכדור המסובב במשחק הכדורגל כשהוא נע באוויר לפנים במהירות גבוהה וגם מסתובב סביב עצמו בכיוון השעון ו/או נגד כיוון השעון (תלוי בשחקן הבועט).

הסבר "תופעת מגנוס", תופעה אווירודינאמית שמשפיעה על התנהגות הכדורגל, בשעה שהוא נע באוויר במהירות גבוהה ובמקביל גם מסתובב סביב עצמו. 

aerodynamics 3

טקסט תמונה : התמונה מראה כדור שנע באוויר וגם מסתובב סביב עצמו. הזרימה סביב מורכבת משתי הזרימות הקודמות המדוברות, זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל הכדור נוצר נוצר כוח יניקה ומתחתיו לחץ. שני הכוחות מצטרפים לכוח עילוי שפועל על הכדור. (באדיבות פרופסור דוד אבירי וספרו "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 בהוצאת משרד הביטחון).

"כוח עילוי" על הכדור יכול להיווצר גם לצדדים (לא רק כלפי מעלה) ולפעול גם על כדורגל וגם על כדורעף (שני גופים אלסטיים בעלי מידות מעניינות בתחום הנחקר של משקל והיקף) , ברגע שהם נעים באוויר אם באותה הזמן קיימת סביבם סירקולציה. אם שחקן כדורגל ברמה של ליאו מסי בועט את הכדור לפנים ובאותה שעה גם מסובב אותו סביב צירו, מתקבלת זרימת אוויר כמו בתמונה לעיל. במקרה זה זרימת האוויר מעל הכדור גדולה יותר מפני שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה נעות באותו כיון, ומתחת לכדור היא קטנה יותר בגלל שכיוון זרימת הסירקולציה הוא נגדי לכיוון הזרימה הפוטנציאלית. הדבר משתקף היטב במראה צפיפות הגדולה של קווי זרימת האוויר מעל הכדור ובצפיפותם הפחותה מתחת לכדור. לכן בהתאם לחוק בֶּרְנוּלִי נוצר לחץ קטן יותר (יניקה) מעל הכדור ולחץ גדול יותר מתחתיו. שני הכוחות האלה מצטרפים ל- "כוח עילוי" משותף שידחפו את הכדור כלפי מעלה . אותו העיקרון האווירודינאמי הזה פועל בבעיטות חופשיות מסובבות במשחק הכדורגל בהן נוצר בגלל התנגדות האוויר וצורת זרימתו סביב הכדור, "כוח העילוי", שמסיט את תנועתו ימינה ו/או שמאלה, מותנה כאמור בבועט ובכיוון סיבוב הכדור. פעם קראו לזה "בעיטת בננה" בגלל עקמומיות הפרי כמעין חצי סהר. הבה ניקח לדוגמא את הבעיטה האחרונה של ליאו מסי אֶמֶש (מוצ"ש – 22 ביוני 2014) בדקה ה- 91 במשחק נגד איראן שהעניקה ניצחון 1 : 0 לארגנטינה, ונסובב ימינה באמצעות המחשב את התמונה של פרופסור דוד אבירי.

aerodynamics 4

טקסט תמונה :  ליאו מסי בעט את הכדור מצדה הימני של רחבת ה- 16 בערך 17 מטרים אולי 18 מטרים משערה של איראן. הכדור טס לפנים במהירות של 80 קמ"ש והסתובב סביב עצמו משמאל לימין, כלומר עם כיוון השעון. כתוצאה מכך זרימת האוויר בצדו הימני הייתה מהירה יותר מאשר בצדו השמאלי . בצד ימין של הכדור נוצר לחץ אוויר קטן יותר (יניקה, מפני שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה נעו באותו כיוון) מאשר בצדו השמאלי. הלחץ הגדול יותר בצד שמאל נבע מהסיבה שכיוון הסירקולציה מנוגד לכיוון הזרימה הפוטנציאלית. לחץ האוויר הגדול יותר בצד שמאל של הכדור שבעט לֵיאוֹ מֶסִי הסיט אותו בהתמדה ממסלולו הצפוי משמאל לימין עד שחדר לשערו של עָלִירָזֶה הָאגִיגִי (Alireza Haghighi) שוער איראן. (התמונה באדיבות פרופסור דוד אבירי וספרו "אווירודנמיקה" מ- 1960). 

אפשר לראות היטב את "תופעת מגנוס" שפעלה על הכדור שבעט ליאו מסי במשחק נגד איראן בהילוך החוזר השלישי האחורי שחשפה HBS באמצעות אחת ממצלמות ה- SSM שלה . מסלול התעופה של הכדור שבעט ליאו מסי ממש מתעקם משמאל לימין. צריך לזכור שכל התהליך הזה של "תופעת מגנוס" על הכדור של ליאו מסי מתחוללת בתוך שבריר שנייה. לתופעה הזאת של התהוות "כוח עילוי" על הכדורגל הנע באוויר במהירות וגם מסתובב סביב עצמו בכיוון השעון ו/או נגד כיוון השעון קוראים "תופעת מאגנוס" על שם המדען הגרמני מאגנוס, האיש שחקר את התופעה ומצא לה הסבר נכון ו- סימוכין כבר לפני 162 שנים בשנת 1852.

הפרשן דני נוימן איננו צריך כמובן לנאום לעַם אודות "תופעת מאגנוס" אולם הוא חייב להסביר לצופיו בכמה משפטים תמציתיים ולפענח עבורם את מפות הקרב ואת סגנון הבעיטות והנגיחות , שגורמות לכיבוש שערים ולמהפכים במשחקים השונים. הוא וודאי היה יכול להסביר לצופיו כי שני שחקני איראן גוּצָ'ְאנְגָ'אד (מס' 16) והקפטן נֶקוּנָאם (מס' 6) שהיו הסמוכים ביותר לליאו מסי וויתרו לו מוקדם מידי ונתנו לו בטיפשותם Space דק, סדק, בדרך לבעיטה המסובבת שלו. דני נוימן גם התעלם לחלוטין בפרשנות שלו מ- "תופעת מאגנוס" שמסבירה מדוע בעיטות חזקות ומסובבות מסוכנות לשוערים. דברי "פרשנות" כמו – איזה שער נהדר של מסי, אי אפשר לעצור את מסי, לשוער לא היה סיכוי לעצור את הכדור של מסי – הם בגדר התלהבות של נער מתבגר ובטלים בשישים. לא לשם כך הטיסו את דני נוימן מישראל לברזיל  דני נוימן במתכונת הופעתו זאת במונדיאל ברזיל 2014 איננו דמות טלוויזיה חשובה.

סוף הפוסט מס' 404. נכתב ב- 23 ביוני 2014.

 

 

 

 

 

האם זוהי שירת הברבור…? עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות לשמר אותו במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014. (חלק ד). פוסט מס' 403. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 403 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של שבת – 21 ביוני 2014.

האם זוהי שירת הברבור…?  עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות לשמר אותו במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014 (חלק ד). מונדיאל ברזיל 2014. פוסט מס' 403. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האם זוהי שירת הברבור…?  עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות לשמר אותו במתכונתו הישנה זורחות ושוקעות אין ספור פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014 (חלק ד). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות.

1. אבי רצון פרשן על של ערוץ 1 באולפן המנווט בירושלים את שידורי מונדיאל ברזיל 2014.

פוסט מס' 403 נכתב בצִילָם של עוד שני שידורים ישירים של ערוץ 1 ב- מונדיאל ברזיל 2014 , בשבע בערב ועשר בערב ביום שישי – 20 ביוני 2014 : קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0 וצרפת – שווייץ 5 : 2 .

ערוץ 1 הציבורי ממשיך לחולל בעקבות הכיסוי והשידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014 מהפכה דרמטית חסרת תקדים בטבלאות הרייטינג והמדרוג של ערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל מאז יום חמישי שעבר – 12 ביוני 2014 . אף על פי כן החמיץ ערוץ 1 את הזדמנות חייו במונדיאל הכדורגל הזה שצובע עכשיו את לחייו בוורוד . ערוץ 1 היה חייב למַקֵם את קבוצת העריכה העיתונאית שלו , הפרשנות שלו , ואת קבוצת ההגשה שלו בראשות גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' והעיתונאי מר אבי רצון בריו דה ז'אניירו ו/או לחילופין בסאו פאולו . ערוץ 1 היה חייב לשגר למונדיאל ברזיל 2014 לפחות 2 ציוותי ENG שלו לסיקור אירועי הכדורגל לרבות טיפול באירועים חברתיים ופוליטיים , וגם אווירת כדורגל מיוחדת ההופכים את ברזיל של 2014 להר געש ותופעה ספורטיבית – פוליטית מרתקת (ברזיל תארח בעוד שנתיים ב- 2016 גם את המשחקים האולימפיים) . אני קורא את הדיווחים המעניינים והמקיפים (בכל התחומים) מהשטח מ- ברזיל של עיתונאי "הארץ" עוזי דן , ושל ארבעת עיתונאי "ידיעות אחרונות" עמיר פלג , אורי קופר , תומר גנור , ונחום ברנע ("בין קודש לגול – מונדיאל 2014 כל מה שלא רואים בטלוויזיה") וגם של עמית לווינטל מהעיתון "ישראל היום" , וגיא אביעזר מ- "מעריב" ונוכח שוב לדעת כי התנהגותו העיתונאית והטלוויזיונית של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 היא קטנונית ו- לא פחות משערורייה . הערוץ הציבורי העשיר הזה שמתוגמל מידי שנה (!!!) ע"י משלם האגרה על סך של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל , דווקא הוא מוותר על סיקור שטח ומתחבר אך ורק לעורק ה- Multilateral של ה- Host broadcaster קבוצת HBS המסונפת ל- FIFA . לא יעזרו כאן בכי ונהי של אנשי ערוץ 1 המוחים נגד סגירת השידור הציבורי הטלוויזיוני במתכונתו הישנה . ערוץ 1 פספס שעת כושר נדירה והיסטורית לצבור נקודות בקרב דעת הקהל . מן ההיבט העיתונאי הוא מפגר אחרי העיתונות הכתובה . כשידור ציבורי הוא איננו ממלא את ייעודו בסיקור מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 .

ערוץ 1 משלם עבור 64 משחקי טורניר מונדיאל ברזיל 2014 סכום זול של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) יורו בעקבות ה- Share של איגוד השידור האירופי ה- EBUׂ (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) , שמחלק את הנטל הכספי על פי נוסחה כלכלית קבועה מראש . חלק ניכר מהוצאות זכויות השידורים מכסה ערוץ 1 באמצעות מכירת כ- 10 (עשרה משחקים) לערוץ 2 וגיוס ושימוש נרחב בקנה מידה גדול בשקופיות חסות של חברות מסחריות בעלות מוניטין בארץ כמו העיתון "ישראל היום" , תעשיית המכוניות הדרום קוריאנית יונדאי , חברת הביטוח 9.000000 , דיאודורנט רקסונה , החברה להשכרת רכב אלדן , רשת מחסני חשמל , מזגני טורנדו , חברת אורנג' G4 , חברת Zap travel העוסקת בהשוואת מחירים וכו' .

לאחר שבוע ימים של מונדיאל אנוכי יכול לקבוע חד משמעית כי מר אבי רצון הוא הפרשן הטוב ביותר וגם המוביל של ערוץ 1 באולפן המנווט בירושלים . הוא לא רק פרשן . הוא עיתונאי בעל ידע עצום , בעל מקורות מצוינים , וגם בעל יכולת ניסוח . הוא מדבר עברית תקנית , עירני , נבון , ובקי מאין כמותו גם בנעשה בכדורגל הבינלאומי , ומבין היטב את ההיערכות המתמטית של 32 הנבחרות על כר הדשא . אין לי שום דבר נגד העיתונאי מר לירן שכנר , המאמן אלון חזן , העיתונאי מר רוני דיאון , המאמן מר ניר לווין , המאמן אייל לחמן , העיתונאי אביעד פוהורילס וכל מיני אורחים אחרים שאינם משכילים אותי . אם אייל לחמן וניר לווין מצטיירים באולפן המנווט כברי סמכא , ידענים , ומומחים – אזי כיצד זה שניהם אינם מאמנים משגשגים בשטח , שניהם נטולי הישגים עם הקבוצות אותן אימנו , שניהם נעדרי כל מורשת באימון קבוצות כדורגל שפוטרו מעבודתם , שניהם מייצגים קריירת אימון מקרטעת וכלל לא מרשימה . מדוע דווקא הם גויסו לאולפן המנווט של ערוץ 1 בירושלים ?

אבי רצון הוא משכמו ומעלה . ערוץ 1 היה חייב לבסס ליד אבי רצון שורת אורחים קבועה בדמותם של וותיקי נבחרת ישראל בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1970 ובראשם גיורא שפיגל . כך היה נוצר צביון והזדהות יתר של כלל הציבור עם האולפן המנווט בירושלים ועם מכלול ההפקה של ערוץ 1 . כשאתה רואה שם באולפן את אורי לוי עם רוני דיאון ומירב אולייניק , ו/או לחליפין את עמית הורסקי וכל מיני אישים בטלים אחרים , אתה מבין עד כמה נעשתה כאן עבודת עיתונאות ועבודת מערכת לא רצינית . עיתונאות רשלנית ו- הגשת נֶעבֶּעך .ערוץ 1 החמיץ הזדמנות פז בלתי חוזרת לכונן מורשת חדשה של פעילות טלוויזיונית בשטח במוקד ההתרחשויות של מונדיאל ברזיל 2014 . היום במבט תלת ממדי לאחור אנוכי רואה שלא טעיתי כשהרכבתי לפני כ- רבע מאה בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת את השדר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון ליחידת שידור אחת , לצוות מוביל שלי , בתחום סיקור הכדורגל ובתחום השידורים הישירים בכדורגל.

ratzon einstein

טקסט תמונה : קיץ 1996 . אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ) . השדר מאיר איינשטיין (מימין) והפרשן אבי רצון (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD  TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO .  צוות השידור "מאיר איינשטיין – אבי רצון" היה בבת עיני . הסיבה פשוטה : שניהם היו לא רק שדרנים אלא גם עיתונאים שהעניקו מהימנות של % 100 לשידורי הכדורגל שלנו . לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על התפתחות שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת . אבי רצון הציב רָף גבוה בפרשנות ספורט בטלוויזיה בכלל ובכדורגל בפרט . הוא ללא ספק דמות מכוננת וגדול פרשני הכדורגל בתעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אף על פי כן ולמרות כל המגרעות כמות הרייטינג שצובר ערוץ 1 הציבורי בשידורי מונדיאל ברזיל 2014 היא דרמטית ו מעוררת השתאות . הנה הנתונים המדויקים כולל שני המשחקים אֶמֶש (יום חמישי – 19 ביוני 2014) , קולומביה – חוף השנהב 2 : 1 ואורוגוואי – אנגליה 2 : 1

זוהי רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת  ליום חמישי – 19 ביוני 2014 שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 :

תאריך                    משחק                          מקום              שעון ישראל          רייטינג 

12.6.2014        טקס פתיחת המונדיאל       (סאו פאולו)          21.00               % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1       (סאו פאולו )        23.00               % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0         (נאטאל)             19.00                % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1           (סלבאדור)          22.00               % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1      (קויאבה)            01.00                % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0          (בלו הוריזונטה)   19.00                % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)      22.00                % 14.9

15.6.2014        שווייץ – אקוואדור 2 : 1      (ברזיליה)          19.00                % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0        (פורטו אלגרה)    22.00                % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0          (קוריטיבה)         22.00                % 10.7

16.6.2014        גרמניה – פורטוגל 4 : 0      (סלבאדור)          19.00               % 17.6  (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג'יריה 2 : 1       (בלו הוריזונטה)   19.00               % 11.0

17.6.2014       ברזיל – מכסיקו 0 : 0          (פורטלזה)          22.00                % 23.3  (ערוץ 2)

18.6.2014       הולנד – אוסטרליה 3 : 2     (פורטו אלגרה)    19.00                % 15.7

18.6.2014       צ'ילה – ספרד 2 : 0          (ריו דה ז'אניירו      22.00               % 18.9

19.6.2014       קולומביה – חוף השנהב 2 : 1  (ברזיליה)      11.00                  % 13.0

19.6.2014        אורוגוואי – אנגליה 2 : 1      (סאו פאולו)        22.00               % 20.8

גְרָף הרייטינג הפנטסטי של ערוץ 1 הנוסק מעלה – מעלה ללא הרף בסיקור משחקי הכדורגל של מונדיאל ברזיל 2014 (החל מיום חמישי – 12 ביוני 2014) , מקפיץ אל על גם את מהדורת החדשות המרכזית שלו, "מבט" הוותיקה, בהגשת גב' מירב מילר ומר אמיר איבגי. הבה אבדוק את העובדות .

להלן חלק מנתוני הרייטינג והמדרוג של "מבט" בהשוואה למהדורות החדשות המרכזיות של של ערוץ 10 וערוץ 2 . חטיבת החדשות של ערוץ 1 גורמת נחת רוח להנהלת רשות השידור ומביסה שוב ושוב את חברת החדשות של ערוץ 10(ערוץ הבית שלי) . דבר שלא קרה מעולם .

תאריכים             מבט – ערוץ 1          חדשות ערוץ 10                     חדשות ערוץ 2 

15.6.2014           % 10.9                      % 8.8                                    % 24.0

17.6.2014           % 11.2                      % 9.4                                    % 21.0

18.6.2014           % 10.9                      % 7.2                                    % 20.8 

19.6.2014           % 11.0                      % 8.4                                    % 20.8 

2. יורם ארבל במונדיאל ברזיל 2014 

מדהים להיווכח כי מחשבת הכדורגל של המאמן הדגול של נבחרת ספרד וויסנטה דל בוסקה (Vicente Del Bosque) נמוגה במונדיאל ברזיל 2014 . זה מבהיל ומפליא כאחד מפני שספרד איננה רק אלופת מונדיאל דרום אפריקה 2010 אלא גם אלופת אירופה ב- 2008 ו- 2012 . וויסנטה דל בוסקה מנהיג , מחנך , ומאמן אציל אימץ בשעתו את תורת הכדורגל של יוהאן קרויף ו- פפ גווארדיולה . בלתי נתפש כי אלופת העולם היוצאת נבחרת ספרד על שני מהנדסי הכדורגל של אָנְדְרֶאס אִינְיֶיסְטָה וצָ'אבִּי הֶרְנָנְדֶס נמחקה ממפת ברזיל 2014 יחדיו עם שיטת המשחק הייחודית שאפיינה אותה , ריבוי מסירות וניסיון ליצור עדיפות מספרית בכל אחד מאזורי המגרש בדרך להכרעת היריב . ספרד ניגפה בפני הולנד 1 : 5 והפסידה לצ'ילה 0 : 2 . אנוכי קשור מאז היותי נער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן למחשבת הכדורגל של גוסטב שבש , ריינוס מיכאלס , יוהאן קרויף , פפ גווארדיולה , ו- וויסנטה דל בוסקה . "הוֹנְבֶד" ו- הונגריה של שנות ה- 50 במאה הקודמת , "אָיָיאקְס" והולנד בעשור ה- 70 של המאה שעברה , ו- "ברצלונה" וספרד בין השנים 2008 ל- 2014 הפכו אותי לאדם מאושר יותר . הדחתה של ספרד מטורניר ברזיל 2014 גרמה לי דקירה בלב . אי אפשר שלא להתרשם מנבחרות כדורגל כמו קוסטה ריקה , אוסטרליה , אורוגוואי , קולומביה , גאנה , וכמובן גרמניה אולם הפסדיה של ספרד הן כמו עלבון אישי . איש לא הכין אותי לאפשרות כזאת . כתב "מעריב" בריו דה ז'אניירו מר גיא אביעזר כינה את מותה של ספרד שלשום נגד נבחרת צ'ילה , "מוות מהיר בלי ייסורים" .

לא פחות מדהים הוא תפקודו הכושל של השַדָר המוביל של ערוץ 1 בברזיל 2014 , מר יורם ארבל . עכשיו ברור שיורם ארבל הגיע לא מוכן לשידורים הישירים מברזיל 2014 . הוא מזכיר לי בחוסר המוכנות שלו במונדיאל ברזיל 2014 את הגרוטסקה של השידור הישיר ההוא של טקס הפתיחה לפני שנתיים באולימפיאדת לונדון 2010 . הוא והשותף שלו אורי לוי בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בלונדון , לא זיהו ולא הכירו המון ספורטאים נושאי הדגלים של יותר מ- מאתיים וכמה משלחות . נראה לי כי יורם ארבל מסתמך בברזיל 2014 על כושר האלתור המפורסם שלו וגם על אלילת המזל בשידורים הישירים עליהם הוא מופקד . הוא לא הכין שיעורי בית מדוקדקים , ואם כן , עשה אותם ברשלנות . אחד השיאים השליליים שלו התגלה בשידור הישיר אתמול לפנות בוקר (יום חמישי – 19 ביוני 2014 ב- 01.00) מ- מנאוס , בו הכריעה קרואטיה את קמרון בתוצאה 4 : 0 . בטרם שריקת הפתיחה הכריז כהאי לישנא : "קמרון היא מדינה של כדורגל בה הכדורגל הוא דת…אין לי ספק שהם הקמרונים יהיו טובים גם היום…" . יום ארבל הוא רב אומן בהחזקת מיקרופון . אולם הוא איננו סקרן , לא חוקר , ולא מתעניין . אני מתערב ו- שם את כל כספי בהתערבות שיורם ארבל דֶגֶם של שדר טלוויזיה שהעיתונאות רחוקה ממנו כמזרח מ- מערב , לא ביקר במחנה של קמרון , לא שוחח עם השחקנים , לא חקר את הקפטן סמואל אטו , ולא דיבר עם מאמנה הגרמני של קמרון פולקר פינקה (Volker Finke) , ולא בירר את יכולתם האמיתית . אילו שוחח עמם היה מגלה שמדובר בנבחרת דלה . נבחרת מפוררת ששוררת בה אווירה עכורה וחלק משחקניה מסוכסכים איש עם רעהו . התברר כי הנבחרת הקמרונית מכילה בקרבה יותר אנשים חמדניים ופחות שחקני כדורגל אלה שנבחרו ללבוש את המדים הלאומיים ו- לייצג את מדינתם במונדיאל ברזיל 2014 . שחקני קמרון איימו על התאחדות הכדורגל שלהם כי לא ישתתפו בטורניר ברזיל 2014 אם לא ייחתם עמם הסכם פרמיות הנוגעים לניצחונות שהם עתידים להשיג בבית א' ואולי גם בשלבים מאוחרים יותר . כזכור הפסידה קמרון במשחק הראשון במונדיאל ברזיל 2014 ב- 13 ביוני 2014 בנאטאל נגד מכסיקו 0 : 1 ואתמול ניגפה במנאוס בפני קרואטיה 0 : 4 . כשיורם ארבל אומר לצופיו ב- 01.00 כי "אין לי ספק שהם הקמרונים יהיו טובים גם היום במשחק נגד קרואטיה…" , הוא מדבר מהרהורי לבו . הוא מביע הערכה כללית סתמית לא מבוססת . הוא לא באמת התעניין ולא חקר את המצב הקמרוני בטרם השידור הישיר , והחליט לשרבט משפט מטופש והערכה מופרכת בהנחה שהוא מדבר מהשטח מעמדת שידור באצטדיון במנאוס אל צופיו בישראל המרוחקת , ואלה אינם מסוגלים לבדוק ולאַמֵת אם הערכתו נכונה אם לאו . מפליא שמנהל מחלקת הספורט של ערוץ 1 מר מאיר בר יושב בעמדת השידור של יורם ארבל ודני נוימן במנאוס כמפיק הצוות ונותן לדברים להתנהל באופן כה מעורר מחלוקת . ואז בא הרגע המביך ביותר . בדקה ה- 48 של המשחק (02.03 לפנות בוקר על פי שעון ישראל) מבקיע איבאן פרישיץ' (Ivan Perisic נושא על גבו את המספר 4 שנעלם משום מה מעיניו של יורם ארבל) ) שער שני לנבחרת קרואטיה ומעלה את נבחרתו ליתרון 2 : 0 מול קמרון . יורם ארבל לא מזהה את השחקן הקרואטי… מתבלבל… משתנק…מעלעל בניירותיו…ומנסה לדלות איך שהוא את המספר על חולצתו של השחקן המבקיע כדי לעשות עמו הכרה . אך ללא הועיל . לשווא . יורם ארבל נשמע כשבר כלי . המבוכה מסתבכת כשהפרשן שלו דני נוימן מבין שיורם ארבל שוב שרוי בבעיית זיהוי אך לא נחלץ לעזרתו ושותק , אולי מפני שגם הוא איננו יודע מי הבקיע את השער לזכות קרואטיה . המפיק מאיר בר רואה ושומע את הפארסה ומחריש . מזלו של יורם ארבל שאנוכי הייתי הצופה היחיד במדינת ישראל שראה את המשחק קרואטיה – קמרון 4 : 0 ו- הבחין בפשלה ובשידור הקלוקל . המדינה כולה נמה את שנתה . אין כאן נסים . טעויות הזיהוי של יורם ארבל חוזרות ונשנות . הן אינן מקריות . השַדָּר המוביל של ערוץ 1 מגיע לשידורים הישירים בברזיל לא מוכן ומפספס , בעוד הבוס שלו מאיר בר שיושב לצדו בעמדת השידור מחריש . יורם ארבל איננו טיפש . הוא יודע שהוא מפשל פעם אחר פעם ומאבד את המוניטין שלו . לפתע השידור שלו הופך לאגרסיבי . מָרְיוֹ מָנְז'וּקִיץ' נוגח שער ומעלה את קרואטיה ליתרון 3 : 0 . יורם ארבל מספר שתנופת הנגיחה של מריו מנז'וקיץ' דומה לכוח בעיטה . הוא מפאר ומהלל את מריו מנז'וקיץ' (Mario mandzukic) עוד ועוד מעבר לכל פרופורציה . נגמרות לו המילים . מי שמבין קמעא בתורת התנועה ויעילות התנועה של בן אנוש (kinesiology ו- Efficiency of Human Movement) מבין ש- בסך הכל מדובר בנגיחה רגילה לכל דבר וגם לא נוחה במיוחד . הסיבה : מפני שהכדור הגיע לראשו מצד שמאל ומריו מנז'וקיץ' שהוא ימני (בועט ברגל ימין וכותב ביד ימין) ו- ניצב בגופו אנכית לקו השער נאלץ לבצע תנועת צוואר משמאל לימין שהוא לא טוב בה (ו/או פחות טוב, נניח כמו לכתוב פתאום ביד שמאל) . אילו היה מקבל את הכדור מצד ימין והיה ניצב כ- אֲנָך לקו השער ונוגח אותו בתנועת צוואר מימין לשמאל אפשר היה לדבר על נגיחה חזקה ו/או אפילו נגיחה חזקה מאוד . וותיקי המונדיאלים זוכרים כי במונדיאל מכסיקו 1970 הבקיע פֶּלֶה (Pele) בנגיחה את שער השוויון 1 : 1 נגד איטליה במשחק הגמר באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (AZTECA) ממסירה מאגף שמאל של טוֹסְטָאוֹ (Tostao) . המסירה מצד שמאל הכריחה את פֶּלֶה הימני (בועט ברגל ימין וכותב ביד ימין) להציב את גופו במקביל לקו השער לאחר הניתור וההתרוממות , על מנת לנגוח את הכדור לעברו של שוער איטליה אנריקו אלברטוסי (Enrico Albertosi) בתנועת צוואר מאחור לפנים . תשאלו כל נוגח ימני והוא יאמר לכם כי הרבה יותר נוח לו לו לנגוח כדורים שמגיעים אליו מאגף ימין מאשר מאגף שמאל .

האוריינטציה של יורם ארבל מעוררת תהיות . הוא בסך הכל יושב בעמדות שידור נוחות באצטדיונים יחדיו עם דני נוימן כאשר כרי הדשא פרוסים לפניו כמו בפני שאר הקולגות הבינלאומיות שלו . יש לו זווית ראייה ותצפית מצוינת על הנעשה בכר הדשא , אולם מה קורה לו שם ? מדוע הוא לא מזהה ? מדוע הוא מתבלבל ? מוזר . ערוץ 1 נתן ליורם ארבל , מאיר איינשטיין , ונדב יעקובי כלי נשק עיתונאי מצוין . אין כמו עמדת שידור באצטדיון ואין כמו לשַדֵר ולדָוֵוח מהשטח . אבל הוא יורם ארבל מפשל . טעויות זיהוי אינן סוף העולם אולם כשזה קורה פעם אחר פעם בברזיל 2014 לשַדָּר הספורט מספר אחת של רבים וגם שלי קָבָל עַם ואָרֶץ – בעוד צופיו בישראל מזהים בקלות בכוחות עצמם על מסך הטלוויזיה את גיבורי העלילה שלהם – הדבר הופך לפארסה , לגיחוך , לעסק ביש . ברור שכל צופה טלוויזיה בסלון ביתו בישראל שואל את יורם ארבל , כיצד זה הוא שמאכלס עמדת שידור נוחה באצטדיון איננו רואה את מה שהוא הצופה בישראל מזהה ללא כל קושי על מוניטור הטלוויזיה שלו בתל אביב , ירושלים , חיפה , באר שבע ו/או בקיבוץ אפיקים ?

יורם ארבל (בן 72) לא שכח לשדר אולם הוא זקוק למערכת עיתונאית שתעטוף אותו ותתמוך בו . שדר ברמתו ובמעמדו ובמשימות השידורים הישירים שנכונו לו זקוק לעוזרי שדר מקצועניים לידו ובסוג של טיפול בכפפות משי של המפיק שלו . התוצאה הסופית שבוקעת מהמיקרופון מראה שיורם ארבל הוא היום איש בודד בברזיל 2014 . במידה רבה קוצר יורם ארבל היום את פרי הבאושים בדמותו של הפרשן הצמוד שלו דני נוימן . כבר נאמר בבלוג הזה לא פעם כי דני נוימן החלש והמוגבל איננו מפרש את המשחק , אלא משמש על תקן של שדר שֵנִי בעמדת השידור . אבל דני נוימן איננו שדר ואפילו לא משמש זוג עיניים נוסף של השדר המוביל שלו . מוזר ולא ברור כיצד שדר בעל מוניטין נקלע למצבים מביכים שכאלה וטועה . זה כמו מורה למתמטיקה בכיתה שישיב לתלמידיו כי 1 + 1 = 2.01 . יורם ארבל היה שדר מוביל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך יותר מעשור, מ- 1978 ועד 1990, בשני ענפי הספורט המרכזיים של מדינת ישראל – כדורגל וכדורסל . הפקדתי אותו לא רק כמגיש ראשי שלי אלא גם כבעל הבית של המיקרופונים , שדר כמעט בלעדי של כיסוי הכדורגל והכדורסל , לא רק בארץ אלא גם ברחבי תבל . לרבות מונדיאלים , אליפויות אירופה למדינות בכדורגל (Euros) , אליפויות אירופה למדינות בכדורסל , וכמובן משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל . אנוכי יודע דבר אחד , כמנווט ועורך ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקמתי מערכת ששירתה אותו ועבדה למענו . יורם ארבל נהנה ממערכת עיתונאית שעבדה בשבילו ללא ליאות ותמכה בו תמיכה אין קץ . ככה נהגתי גם עם נסים קיוויתי , וכך נהגתי גם בין השנים 1990 עד 2002 עם השדר שהחליף ומילא בהצלחה את מקומו של יורם ארבל , מאיר איינשטיין . חלק מתפקידי מערכת הספורט והעוזרים הטכנאים שלי מחטיבת ההנדסה היה לוודא שהשדרים המובילים מגיעים לעמדות שידור כשהם מצוידים בכל המידע הדרוש לביצוע העברת האינפורמציה לציבור וכי עמדות השידור מאובזרות בכל הפרטים הטכנולוגיים ופועלות כראוי וכי קו שידור ה- 4W בין עמדת השידור בחו"ל לבין ה- Master Control בירושלים – תקין . הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנהל חטיבת הספורט היה להקנות לשדרים המובילים שלי ברמתם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ומאיר איינשטיין שקט נפשי ותחושת ביטחון שהם לא לבד , שהם נתמכים כל הזמן ע"י המערכת שעוטפת אותם . שהמערכת עומדת לרשותם שדר ספורט שניצב בקִדמת חלון הראווה של הרשת שלו חייב בשקט ורוגע נפשי מוחלט . תפקידו לשדר ותפקידה של המערכת לדאוג לו ולכל צרכיו הטכנולוגיים והלוגיסטיים . אנוכי אוהב את השדר יורם ארבל . אם הוא שוגה וטועה זה גם מפני שעוטף אותו צוות חלש . עמדת השידור של יורם ארבל פגומה . אין שם יֶדָע , אין שם עיתונאות , וגם אין שם פרשנות . אך הוא לא האשֵם הבלעדי . נכון שיש לו קול בריטון עָרֵב . דליקטס ומלודי . יורם ארבל הוא טרובדור אבל צופיו ומאזיניו מוכנים להסתפק בקול סוֹפְּרָן העיקר שיהיה אָמִין .

יורם ארבל כמו כל השַדָּרִים האחרים בארץ וגם בעולם שווה כקליפת השום ללא מערכת עיתונאית זריזה ומהימנה שעובדת בשבילו . שני שדרני ה- BBC המנוחים והבלתי נשכחים קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) ודיוויד קולמאן (David Colman) היו מסכימים עם הקביעה הזאת שלי ללא ערעור . התמונות הבאות שנלקחו מארכיון העבודה הפרטי שלי מלמדות כי לעולם לא השארתי את יורם ארבל בודד בעמדות השידור שלנו . אף פעם לא הפקרתי אותו . הוא תמיד היה עטוף בעוזרי שדר , טכנאים , ומפיקים , ובמערכת כולה .

arbel 6

טקסט תמונה :  הימים ההם הזמן ההוא . 28 באוקטובר 1981 . אצטדיון ר"ג . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם ישראל – פורטוגל 4 : 1 . מערכת עיתונאית וטכנולוגית עוטפת את השדר יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין בשורה הימנית : אנוכי , הבימאי אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש) , ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא . זיהוי הנוכחים בשורה משמאל : הטכנאי ז'אן לב ארי , עוזר השדר ישראל , יורם ארבל , עוזר השדר בני עורי (מוסתר קצת) , וטכנאי קול שלנו  לא מזוהה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

arbel 1

טקסט תמונה : לפני 32 שנים . סתיו 1982 . היכל הספורט ביד אליהו . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם אחד השידורים הישירים של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזר השדר בני עורי , עוזר השדר אריה שגיא , הפרשן אריה מליניאק , השדר יורם ארבל , עוזר השדר אמנון לנגזם , ומראיין השטח נסים קיוויתי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 3

טקסט תמונה : יוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אגף במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . השדר יורם ארבל (שני מימין) והשדר נסים קיוויתי (ראשון משמאל) יחדיו עם המפיק אמנון ברקאי (במרכז מזוקן) . מימין , אשת הטלוויזיה המכסיקנית מוניקה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 5

טקסט תמונה : חורף 1988 . עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של ראשל"צ . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : השדר יורם ארבל , הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה מוטי גיא , יגאל שמעוני (מאחור) , הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה זיגי זיגל , השדר אורי לוי (חובש Headset) , עוזר השדר אמיר בר שלום , אנוכי , והרשם דני לבנשטיין . (באדיבות הצלם אדוארדו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 8

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981 . בריסל . היכל הכדורסל של הקבוצה הבלגית רויאל 4 . מכבי ת"א מתמודדת על אדמת בלגיה במשחק כפול בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה . רשת הטלוויזיה הבלגית מסייעת לי להעביר בשידור ישיר את סיגנל הטלוויזיה של שני המשחקים ארצה . יורם ארבל (מימין) מאכלס את עמדת השידור שלנו בבריסל יחדיו עם המפיק הבלתי נלאה ולא רגיל שלי אמנון ברקאי (משמאל , חובש Headset ומחזיק מיקרופון) . יורם ארבל לעולם לא הושאר לבד ולא נותר בודד בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל בעת השידורים הישירים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 2

טקסט תמונה : יולי 1984 . אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בלוס אנג'לס 84' . השדר יורם ארבל (מימין) והשדר אורי לוי ( משמאל) נקבעו על ידי לשדר יחדיו כצמד את טקס הפתיחה . כאן נראים שניהם מכינים את שיעורי הבית שלהם לקראת השידור הישיר של טקס הפתיחה שהתקיים ב- 28 ביולי 1984 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 7

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981 . עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 4 : 1 במסגרת קדם גביע העולם של ספרד 1982 . זיהוי הנוכחים : מימין אנוכי ועוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא . משמאל , הטכנאי ז'אן לב ארי , שני עוזרי השדר ראובן ואמנון לנגזם (משופם) , השדר יורם ארבל , עוזר השדר בני עורי , וטכנאי קול שלנו אוחז ב- Headset . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

arbel 9

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי , כ- שעתיים בטרם שריקת הפתיחה למשחק רבע הגמר השנוי במחלוקת ארגנטינה – ברזיל 2 : 1 . יורם ארבל (מימין) ועוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית (משמאל) מקבלים ממני את פקודת השידור ממקום מושבי במשרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . מעולם לא השארתי את יורם ארבל לבד בעמדת השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

einstein `

טקסט תמונה : 1990 . מאיר איינשטיין בעת מעברו מרדיו "קול ישראל" לחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לשמש שדר ראשי במקומו של יורם ארבל שפרש לטובת ערוץ 5 בכבלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

uri levi 1

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986 . האולפן בירושלים המנווט את שידורי מונדיאל מכסיקו 86' . משמאל המגיש והמנחה אורי לוי עם הפרשן גיורא שפיגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

uri levi

טקסט תמונה : אוגוסט 1992 . בתום שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגיש והמנחה באולפן המנווט בירושלים דני רופ , אורי לוי , ויונתן "יוני" קנלר . מאחור מוסתר רמי ווייץ . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

היו פעם ימים אחרים . אני זוכר שבתום מבצעי השידור הממושכים שלנו מהשטח ב- חו"ל ב- 1986 , סיקור בשידורים ישירים את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 ואת ה "מוּנְדוֹבָּאסְקֶט" אליפות העולם בכדורסל בספרד 1986 , שלחו לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה חיים יבין מכתבי הערכה מיוחדים . במסמכים האלה צוין גם פועלם של השדר המוביל יורם ארבל והמנחה באולפן המנווט בירושלים אורי לוי (למרות שחיים יבין לא רצה אותו אולם נכפה על ידי בגלל תמיכתו של המנכ"ל אורי פורת בי) . מה שהיה פעם לפני שנות דור איננו מתאים ל- 2014 . ערוץ 1 היה אמור למקם את האולפן המנווט שלו על כל אנשיו ומרכיביו הפקה , צילום ENG (לפחות 2 צוותים) , עיתונאות , עריכה ושידור מהשטח ב- ריו דה ז'ניירו ו/או בסאו פאולו . אילו הייתי מנהל חטיבת הספורט היום הייתי מגייס לצוות הסיקור את מוטי קירשנבאום מ- ערוץ 10 . אם ערוץ 1 מתגבר את עצמו בכוחות מבחוץ בשלושת השדרים יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ונדב יעקובי וכל הגבולות והבידולים הטלוויזיוניים הוסרו ו/או התמסמסו , אז מדוע לא לגייס לשורות ערוץ 1  את הכתב והמְסַפֵּר מר מרדכי קירשנבאום , ו/או מישהו ברמתו . ברזיל רווייה אין סוף סיפורים ספורטיביים ואנושיים שאינם קשורים רק לכדורגל . החמצה משוועת של חטיבת הספורט בערוץ 1 והנהלת רשות השידור דווקא ערב היעלמותו של ערוץ 1 במתכונתו הישנה ממפת התקשורת .

yoash 2

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מסמך ההערכה שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידור הממושכים שכללו עשרות שידורים ישירים ממונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 ומונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 10

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא חיים יבין בתום מבצעי השידור מהשטח ב- חו"ל של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 וה- "מונדובאסקט" של ספרד 1986 (בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורסל) . מר יורם ארבל היה השדר המוביל שלי בשני האירועים המדוברים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

3. העיתונות הכתובה במונדיאל ברזיל 2014  

עוזי דן (הָאָרֶץ) ועמית לוונטל (ישראל היום) הבלתי נלאים חורשים את ברזיל 2014 לאורכה ורוחבה ועושים עבודה עיתונאית נפלאה ורבת עניין . אולם הם נציגים ושליחים בודדים בשטח מטעם עיתונם . מאפיל עליהם העיתון "ידיעות אחרונות" בזכות ארבעת כתביו מר עמיר פלג (כותב טוב במיוחד) , מר אורי קופר , מר תומר גנור , ומר נחום ברנע . תמוה מדוע נדרש עורך מוסף הספורט הנרחב של העיתון "ידיעות אחרונות" להיעזר גם בשירותיו של אמנון אברמוביץ' (ממחזר ולא מחדש דבר גם אם הוא כותב בשפה נמלצת) , כשיש לו לא רק את ארבעת העיתונאים הנזכרים לעיל , אלא גם את אריה מליניאק , ציפי שמילוביץ' בלוס אנג'לס , ונדב צנציפר בלונדון . הפוסט של אמנון אברמוביץ' "מסע בין כוכבים" כפי שהופיע ביום חמישי – 19 ביוני 2014 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" – צפוי ולא מעניין . מיותר . את מה שהוא כותב אמרו כבר לפניו . נכון שהוא ניחן בטביעת עין חדה ונכון שהוא רב אומן בניסוח . כשאהוד ברק ביקש לשוב לפוליטיקה הוא הזהיר אותו אמנון אברמוביץ' ברדיו גלי צה"ל בזו הלשון : "אהוד ברק יגלה שההרים יותר גבוהים בדרך חזרה…" . אולם במאמרו שלשום הוא לא משכיל אותך במאום . הכל חזוי וידוע . אין לו שום חומרים חדשים . הוא ממחזר . אולי קצת יותר עם "פוליש ווקס" .

abramovich

טקסט מסמך קטע עיתונות : 19 ביוני 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" . הפוסט של אמנון אברמוביץ' "מסע בין כוכבים" . מאמר ה- Off tube מנוסח יפה גם אם נמלץ מידי אך אין בו כל חדש . צוות העיתונאים של "ידיעות אחרונות" בברזיל 2014 , עמיר פלג , אורי קופר , תומר גנור , ונחום ברנע מספק באופן משכנע את האינפורמציה מברזיל 2014 . קוראי העיתון מסתדרים מצוין ללא אמנון אברמוביץ' . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

סוף הפוסט . 

 

האם עוד נמשכת השלשלת… ? עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות של ערוץ 1 זורחות ושוקעות כל כך הרבה פעמים בקיץ אחד קצר של 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק ג'). פוסט מס' 402. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 402 : הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום חמישי – 19 ביוני 2014.

האם עוד נמשכת השלשלת…?  עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות של ערוץ 1 זורחות ושוקעות כל כך הרבה פעמים בקיץ אחד קצר של 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק ג'). פוסט מס' 402. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האם עוד נמשכת השלשלת…?  עוד לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של השידור הציבורי בו התקוות הטלוויזיוניות של ערוץ 1 זורחות ושוקעות כל כך הרבה פעמים בקיץ אחד קצר של שנת 2014 (חלק ג). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות.

1. רדיו גלי צה"ל בפיקודו של מר יָרוֹן דֶקֶל משדר מידי יום בין 16.30 ל- 17.00 מוסף קולח של מונדיאל ברזיל 2014 בהגשת מר עידן קוולר (שדר גלי צה"ל במקור) וגב' מירי נבו (שדרנית ערוץ 5 בכבלים ושחקנית חיזוק בגלי צה"ל) . אין לי מושג מי זה עידן קוולר שמתארח בחדר העבודה שלי באורח קבע מזה כמה שנים טובות (אני מאזין % 95 מזמן הרדיו שלי לגלי צה"ל ו- % 5 לרדיו "קול ישראל") . אינני יודע איך הוא נראה . אף פעם לא נפגשתי אתו ולא שוחחתי עמו , אך אני יודע איך הוא נשמע . מדובר בשדרן שנון , עיתונאי כללי מהיר מחשבה , מחונן בתגובות הגיוניות , יסודי ומדויק וגם הגון ומאופק , ולהפתעתי הגדולה גם בקי במתרחש בזירות הספורט והכדורגל ומי ששולט היטב בחומר . היות ועידן קוולר חונן בקול רדיופוני בעל דיקציה ברורה וקצב הדיבור שלו שוטף כיאה לאנשי רדיו וטלוויזיה – נוח להאזין לאינפורמציה שהוא מעביר לי . לא רק בתחום סיקור המונדיאל . השדרן הזה עידן קוולר פשוט טוב . מעניין מי זה . הוא בטח צעיר ממני ב- 50 שנים .

2. אם יש מישהו שאני רוחש לו הערכה רבה בכדורסל האמריקני בכלל וב- NBA בפרט זה גרג פופוביץ' מאמנה של סן אנטוניו ספרס , הקבוצה שזכתה שלשום באליפות ה- NBA לעונת 2014 – 2013 , ובפעם החמישית בתולדותיה . סן אנטוניו ספרס ניצחה בסדרת ה- Play off האחרונה ביוני 2014 את מיאמי הית על כוכבה לברון ג'יימס 4 : 1 בהפרשים מכריעים , ולא במקרה . גרג פופוביץ' חסיד המשחק הקבוצתי שייך לדור מנהיגי כדורסל , שִכְבָה לא עבה מידי של מאמנים ומחנכים אלמותיים שגילו נאמנות לאותה הקבוצה שלהם במשך שנים רבות והפגינו תכונה נאצלת של דבקות במשימה טוטלית . מנהיגי כדורסל כמו ג'ון וודן (זכה עם אוניברסיטת UCLA ב- 10 אליפויות של NCAA בשנים 1964 ל- 1975. מוטי קירשנבאום של מד קולנוע וטלוויזיה ב- UCLA בשנים 1968 – 1962 הכיר היטב את ג'ון וודן) , רד אוורבך , רד הולצמן , פאט ריילי , צ'אק דאלי , פיל ג'קסון , וגרג פופוביץ' – הם בשבילי הכל . לא מדובר רק רק במאמני כדורסל אלופים בעלי ידע אלא ראשית דבר במורים ומחנכים יישרי דרך , הגונים , בעלי דרך ארץ , ודוגמא אישית . הניהול ההגון ומלא יושרה שלהם , גם אם הוא תחרותי ביותר ומתבצע באקלים קפיטליסטי , מהווה אבן דרך בחיינו והשראה לכולנו . מנהיגותו של גרג פופוביץ' (Gregg Popovich) מאמן סן אנטוניו ספרס במשך 16 (שש עשרה) שנים ברציפות מאז 1996 , השקפת עולמו אודות משחק הכדורסל , ותפישה את הקבוצה כערך שיתופי , האפילה לחלוטין על כישרונו הבודד של לברון ג'יימס ב- מיאמי הית (Miami Heat) , ועל פילוסופיית המשחק שגורסת שמותר לו ל- לברון ג'יימס הכל מפאת מיומנותו הנפלאה והיותו כוכב בעל מוניטין . לברון ג'יימס הוא מוטציית כדורסל . כמו מייקל ג'ורדן בזמנו . הם סיבה טובה מדוע אנוכי משכים קום לפנות בוקר כדי לצפות במוניטור הטלוויזיה שלי ברחוב אבן גבירול בתל אביב במשחקי כדורסל המתקיימים בארה"ב . אך באותה מידה בה אנוכי מתענג על ביצועיו המשוכללים של לברון ג'יימס אני נהנה גם מראיית המשחק הקבוצתית של גרג פופוביץ' . בעבורי זה המון . גרג פופוביץ' הפריך לחלוטין שלשום את תזת הכוֹכָבוּת . כוכבי כדורסל כמו גם כוכבים בתחומי חיינו השונים , שווים כקליפת השום , אם אין סביבם מערכת תומכת שעוטפת אותם ומזינה אותם .

ובאותה נשימה : כתב הכדורסל הפעלתן של העיתון "ישראל היום" מר אבי סגל מדווח היום (יום רביעי – 18 ביוני 2014) לקוראיו על תזוזה לא מובנת של שלישיית מאמנים בכירים בליגת העל הישראלית : ארז אדלשטיין (לשעבר מאמן הפועל ת"א) – עזב. דני פרנקו (לשעבר מאמן מכבי חיפה) – עזב. עודד קטש (לשעבר מאמן הפועל אילת) – עזב.

segal 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : 18 ביוני 2014 . העיתון "ישראל היום" . מומחה הכדורסל של העיתון "ישראל היום" מר אבי סגל הפעלתן והחרוץ , מסב את תשומת לבם של קוראיו לתזוזת מאמני הכדורסל בליגת העל הישראלית . (באדיבות "ישראל היום") . 

4. מן ההיבט הזה לברון ג'יימס , קובי בראיינט , וכריסטיאנו רונאלדו – שותפים לדרך . כישרונות ייחודיים ויוצאי דופן במשחקי הכדורסל והכדורגל שהפכו אותנו את צופי הטלוויזיה לאנשים מאושרים יותר . אולם אין בכך די . מצלמות HBS חשפו את בדידותו הנוראית של כריסטיאנו רונאלדו במשחק גרמניה – פורטוגל 4 : 0 עכשיו במונדיאל ברזיל 2014 . סוליסט נפלא ששווה כ- קליפת השום בין אחד עשר שחקנים שמהווים נבחרת אך לא קבוצה .

5. סופר "הָאָרֶץ" אלעד זאבי בקי היטב בספורט האמריקני , וודאי בקורות ה- NBA . אנוכי אוהב לקרוא אותו מפני שהוא כותב היטב וגם בדם לבו . לפני כמה ימים הקדיש מאמר רחב ידיים לשחקנה של סן אנטוניו ספרס קוואי ליאונארד בן 22 . הפוסט המעניין חודר לפרטי פרטים ודן גם במידת כף ידו העצומה ואצבעותיו הארוכות במיוחד של קוואי ליאונארד ש- עוטפת כדורסל כמו שאדם ממוצע עוטף כדור טניס . מאמר אינפורמטיבי מעניין , רק תגיד לי מר אלעד זאבי מדוע אתה עוסק רק במוטת האצבעות של קוואי ליאונארד אך אינך מציין בכל המולת הפרטים הזאת מהו גובהו האישי של השחקן…? חקרתי באתר ה- NBA ומצאתי . גובהו של קוואי ליאונרד הוא 6 רגליים ו- 7 אינטשים (2.01 מ') .

zeevi nba

טקסט מסמך קטע עיתונות : 15 ביוני 2014 . עיתון "הארץ" . אלעד זאבי מייחד מאמר נרחב ליכולותיו המגוונות של שחקן סן אנטוניו ספרס קוואי ליאונארד , ומקדיש לא מעט מקום וטקסט מתפעם לאצבעותיו הארוכות במיוחד וכף ידו הענקית . "השיבר" שלו , כלומר המרחק בין האגודל לזֶרֶת במצב של אצבעות מתוחות גדול ב- % 52 מגודל פריסה של בן אדם ממוצע . מדובר במוטת אצבעות ענקית ובנתון מדהים . הכל טוב ויפה אך מדוע זה אלעד זאבי נמנע מלפרט את הנתון החשוב ביותר מעבר למוטת אצבעות ומוטת ידיים , מהו גובהו האישי של השחקן המדובר . (באדיבות עיתון "הארץ") .

אני מכיר מישהו עם כפות ידיים גדולות משל קוואי ליאונארד .באולימפיאדת אטלנטה 1996 פגשתי את שחקן הכדורסל הענק שָאקִיל אוֹנִיל (2.16 מ') מה- Dream team , קבוצת החלומות האמריקנית , שהגיעה למשחקים כדי ליטול את מדליית הזהב האולימפית . מעולם לא ראיתי עד אז כפות ידיים כה גדולות , לא של אדם כלשהו ולא של שחקן כדורסל כלשהו . יום אחד לקראת סופם של המשחקים האולימפיים באטלנטה 1996 הצלחתי להגשים את חלום חייה של עוזרת ההפקה שלי . השגתי לאורלי שעיה – רביד כרטיס למשחק הגמר האולימפי בכדורסל אליו העפילו נבחרות הכדורסל של ארה"ב בעלת השם המחייב , "Dream Team The second" ו- יוגוסלביה . בנבחרת ארה"ב שיחקו אז שמות מפוצצים שהיו כוכבי העַל בליגת ה- NBA כמו צ'ארלס בארקליי , דיוויד רובינסון , האקים אולג'ואן , רג'י מילר , ג'ון סטוקטון , סקוטי פיפן , גארי פייטון , אנפרני הארדוויי , קארל מאלון , ומי לא , וכן…כמעט שכחתי גם שָאקִיל אוֹנִיל . נבחרת ה- Dream Team הדבירה את יוגוסלביה בהפרש מכריע 95 : 69 . משחק הגמר האולימפי נערך במוצ"ש – 3 באוגוסט 1996 בעֶשֶר בערב ב- "Georgia Dome" . בישראל הייתה השעה חמש בבוקר . כבר הפציע שחר חדש . אורי לוי שידר ישיר את המשחק ( לרוע מזלו Off Tube ממשרד ההפקה ב- IBC ב- אטלנטה) אירוע אולימפי שעורר מטבע הדברים עניין אצלנו אך אורלי שעיה – רביד ראתה את משחק הגמר האולימפי כצופה מן המניין בהיכל הכדורסל של אטלנטה . בפעם הראשונה והאחרונה בחייה .

אורלי שעיה – רביד  שבה למשרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלי ב- IBC (מוקם במרכז הקונגרסים באטלנטה סמוך לבניין של CNN ) עמוסת רשמים מהמשחק . היא סיפרה לי בהתלהבות בלתי רגילה כי הצליחה להתקרב עד מרחק נגיעה מענק הכדורסל האמריקני השחור שָאקִיל אוֹנִיל שגובהו 2.16 מ' ורוחבו כחומה , ונעמדה לצדו . "לא תאמין לי יואש עד ל- אפוא הגעתי לוֹ" , אמרה , ופרצה בצחוק רָם . לא היה צריך דִמיון רב כדי להבין למה היא מתכוונת .

גב' אורלי שעיה – רביד הייתה מפיקת טלוויזיה יפת תואר שמשכה אליה את כל מבטי הסביבה . לא היה גבר אחד במרכז השידורים הבינלאומי שלא צוֹדֵד את מבטו אליה והסב את ראשו אחריה . כוכב הקולנוע המפורסם ג'ק ניקולסון שהיה אורח המשחקים האולימפיים אטלנטה 1996 הבחין בה במוצ"ש ההוא ב- "George Dome" באטלנטה , נדלק , וביקש מייד להצטלם עִמה למזכרת . אורלי שעיה – רביד נעתרה לבקשתו . לאחר שהסתיימה האולימפיאדה הפיקה עוזרת ההפקה האולימפית את הפקת חייה . אורלי שעיה התחתנה עם אהוב ליבה ירון רביד והקימה משפחה .

jack nicolson

טקסט תמונה : הימם ההם לפני 18 שנים . מוצ"ש – 3 באוגוסט 1996 . אולימפיאדת אטלנטה 96' . דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר בכדורסל ב- Georgia Dome  בין נבחרות ארה"ב ויוגוסלביה. שחקן הקולנוע הנודע ורב המוניטין ג'ק ניקולסון חובש כובע מצחייה לבן USAמגיע להיכל הכדורסל באטלנטה ומבקש להצטלם למזכרת עם אורלי שעיה – רביד עוזרת ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אורלי שעיה – רביד נעתרה לבקשתו . התמונה נשמרה . (צילום ששי אפרתי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

6. בעיית האוֹר וצֵל באצטדיונים במונדיאל ברזיל 2014 מקשה על עבודת הטלוויזיה של קבוצת HBS ופעילות טכנולוגיית ה- CCU האוטומטי (אמורה להבהיר את התמונה כשהכדור משוחק בצל ולאזן את התמונה כשכדור נמצא באור שמש) . משחקי האור וצל מעיבים באופן משמעותי על העבודה הברוכה של HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה .

7. כל החומות בכל המשחקים אינן מתייצבות 9.15 מטרים מהכדור . אולי 9 צעדים אולם לעולם לא 9 מטרים . עוד פגם בשיפוט הספרותי" שמאפיין את מונדיאל ברזיל 2014 . השופטים הרכים נמנעים מלהתמודד עם אריחי החומות ופוגעים אנושות במקצועם בשל יכולתם לאכוף את חוקי המשחק .

8. מאיר איינשטיין והפרשן שלו אברהם גרנט הם צוות השידור הטוב ביותר לפי שעה במונדיאל ברזיל 2014 . אני כמובן מדבר בשמי בלבד . אין לי מושג מי זה המפיק שלהם והצלע השלישית במשולש השידור הזה , מר איציק פרז . אולם אני מבין שאם שדרן ואיש מקצוע קפדן כמאיר איינשטיין בוחר להודות לו שוב ושוב בתום כל שידור ישיר , אות שיש לכך סיבות טובות . מצאה חן בעיניי השיחה שהתפתחה בין השדר מאיר איינשטיין לפרשן שלו אברהם גרנט לקראת תום המחצית הראשונה במשחק בלגיה – אלג'יריה בשעה שדווקא אלג'יריה המסתגרת בהגנה צעדה ביתרון 1 : 0 .

אברהם גרנט : "אלג'יריה מתרכזת יותר מידי בהגנה…סוגרת מידי…זה מתאים לשחק ככה אולי ברבע שעה של ההתמודדות אבל לא עכשיו…" .

מאיר איינשטיין : "בינתיים זה עובד…" .

אברהם גרנט : "כן…זה עובד…אבל יש להם לאלג'יראים עוד מחצית שלמה להחזיק משחק כזה בהגנה…זה לא פשוט…גם לא נראה לי שבלגיה תשחק באותו הקצב במחצית השנייה כפי ששיחקה במחצית הראשונה…" . אברהם גרנט צדק . בלגיה ניצחה אלג'יריה 2 : 1 לאחר שהגנתה קרסה .

במשחק הסנסציוני צ'ילה – ספרד 2 : 0 במאראקאנה (יום רביעי – 18 ביוני 2014 22.00 שעון ישראל) בו הודחה אלופת העולם היוצאת מטורניר המונדיאל , ואותו שידרו ישיר נדב יעקובי ומוטי איוואניר , התבטא הפרשן לנוכח המשחק הספרדי הרשלני כלהלן : "אמרתי לך נדב…כשלא הולך אז לא הולך…בעברית קוראים לזה "מנחוס"…גם אם מישהו ספרדי יעמוד עכשיו לבד מול השער הצ'יליאני אז הכדור לא ייכנס…כשלא הולך אז לא הולך…" . איזה קשקוש . ממש פרשנות "דְגוּלָה" של פטפטן קטנוני . אין שום צורך להרחיק עד לריו דה ז'אניירו כדי להשמיע דברי סְלֶנְג והֶבֶל כאלה . זאת איננה פרשנות . סתם שיח רחוב רדוד . מוטי איווניר כמו דני נוימן הוא אכזבה גדולה . האיש איינו מבין את תפקידו כפרשן . מעוד מינוי שגוי של מר מאיר בר . הדחתה של אלופת העולם היוצאת ספרד (זכתה בגביע העולם במונדיאל דרום אפריקה 2010) תחת שרביט הדרכתו של ויסנטה דל בוסקה היא הפתעה מרעישה מפני שמדובר לא רק באלופי העולם במונדיאל דרום אפריקה 2010 ואלופי ה- Euros ב- 2008 ו- 2012 , אלא גם בשחקנים טובים ומוערכים שמשתכרים כל אחד מיליוני דולרים בעונת משחקים אחת .

9. ככל שחולפים הימים (בינתיים שבוע אחד בלבד) מתברר כי חטיבת הספורט של מאיר בר חלשה ורעועה מן ההיבט העיתונאי – בארץ וגם בברזיל . מתברר כי הנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם החליטה לא לשלוח למונדיאל ברזיל 2014 אפילו צוות ENG  אחד כדי לכסות את הפן החדשותי של הטורניר כתוספת ומעֵבֶר לשידורים הישירים שמגיעים הביתה בשלום . והנה בא כתב "ידיעות אחרונות" בברזיל מר אורי קופר ומגלה לקוראיו מידע מרתק למשל כיצד פועלת רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה TV GLOBO בכיסוי משחקי אליפות העולם בארצה . מתברר כי חטיבת הספורט של ערוץ 1 למרות שהיא מחזיקה בזכויות השידורים הראשיות של מונדיאל ברזיל 2014 מתרשלת ומונעת מצופיה מידע חיוני הנוגע למתרחש במדינה הענקית הזאת בתחומים שונים בטורניר הארוך והמעניין . אין מדובר רק בשידורים ישירים . שידורים ישירים אינם חזות הכל . עוד דוגמא : כתבה מפורטת אודות טכנולוגיית קו השער הוכנה ו- שודרה רק בערוץ 2 ע"י בן מיטלמן כתב ערוץ 2 במונדיאל ברזיל 2014 . מה כל קשה למר יוני קנלר לאסוף ב- IBC (שם הוא ממוקם מטעם ערוץ 1) כתבות , ראיונות חשובים עם מאמנים ושחקנים , צילומי אווירה , דיווחים אודות התקדמות מדע הטלוויזיה בצילומי ספורט וכיסוי משחקי כדורגל , ומה לא…ולשגר אותם באמצעות שידורים לווייניים Unilateral מריו דה ז'אניירו לאולפנים בירושלים . אט אט מתברר כי לא רק רמת האולפן המנווט בירושלים היא פרובינציאלית , מיושנת , וארכאית ומשתנה מיום ליום ומעֶרֶב ללילה , משהו שהתאים לימים עברו לפני שניים – שלושה עשורים , אלא גם שיטות איסוף החומר הבינלאומי ע"י ערוץ 1 בברזיל 2014 והבאתו כאינפורמציה חיונית לצופי הטלוויזיה בארץ הן ארכאיות, עצלניות ורשלניות . את זאת ניתן לשפר מייד ועכשיו . מיהו העורך הראשי והמפיק הראשי של ערוץ 1 בירושלים…??? בברזיל של 2014 מתרחשים אירועים רבים נוספים שנוגעים למונדיאל שאינם מובאים לידיעתו של הציבור בארץ . מפליא מאוד כיצד ערוץ 1 המט ליפול איננו מתעניין כלל בצד העיתונאי – חדשותי של המפעל הספורטיבי רם המעלה ומתעלם לחלוטין ביודעין מסיקור של סיקור תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית החדישה ביותר הפועלת במונדיאל ברזיל 2014 בכל עוצמתה . השידורים הישירים אינם חזות הכל וודאי לא האולפן המנווט הלילי המיושן הוא עלוב ורדוד מאין כמותו מכל היבט . בעיקר מההיבט העיתונאי . בבואתו של ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית משתקפת היטב מבעד לאולפן המנווט שפועל בשעת לילה מאוחרת ונושק לאשמורת בוקר . ברור שהוא נעדר צפייה בכמות שמרכזים סביבם שרון פרי וליאן ווילדאו בשעות ה- Prime time , אולם אין זה משחרר את אורי לוי מעול האחריות של גישה ועריכה עיתונאית חדשותית ,ניווט מעניין , והגשה טלוויזיונית מרנינה בעלת נוכחות . לשבת באולפן ולספוק ולשפשף כפיים ולדקלם עוד טקסט טריוויה משעמם ועוד דקלום שאיננו מחדש מאומה לצופים שלו – הוא עסק רדוד ולא חשוב . האולפן הלֵילִי המאוחר (מה שנקרא בעגת הטלוויזיה "Late late show" ) נראה כאילו הוקם ומוסד כדי לצאת ידי חובה . האולפן אירח לאחרונה למשל את גב' מירב אולייניק ואת מר רוני דיאון . אנשים נחמדים אך בלתי רלוונטיים בעליל לאירוע הרָם . מדובר בחלטורה מכל היבט . עבודה לא רצינית ובלתי מושקעת .

kuper

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 18 ביוני 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" . כתב העיתון במונדיאל ברזיל 2014 מר אורי קופר משגר לקוראיו כתבה מרתקת העוסקת בפועלה של רשת הטלוויזיה הברזילאית TV GLOBO שמכסה את מונדיאל ברזיל 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" בראשות שליחיו למונדיאל ברזיל 2014 מר עמיר פלג , מר אורי קופר , ומר תומר גנור מכסה בצורה מקיפה ומעניינת את משחקי ואירועי הטורניר . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

10. לוח המודעות הפרטי של ערוץ 1 ממשיך לככב על המסך הציבורי במונדיאל ברזיל 2014 :

1. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב. (הערה שלי : נכון).

2. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם. (הערה שלי : אולי. לא בטוח שזה נכון).

3. אם ייסגר הערוץ הראשון זו תהיה הפעם האחרונה שאתם צופים במשחקי המונדיאל בחינם. (הערה שלי : אולי. לא בטוח שזה נכון. טרם יודעים איזה רשת טלוויזיה בארץ תרכוש את זכויות השידורים של מונדיאל 2018 שייערך ברוסיה בתאריכים שבין 8 ביוני 2018 ל- 8 ביולי 2018). 

4. אם ייסגר הערוץ הציבורי – ייסגרו ערוץ 1 , "קול ישראל" בערבית , רשת א' , רשת ב' , רשת ג' , רק"ע , קול המוסיקה , ו- 88 FM. (הערה שלי : נכון , אולם רק לפרק זמן קצוב. השידור הציבורי ייסגר במתכונתו הישנה וייפתח במתכונת חדשה).

5. שידור ציבורי = שמירה על הדמוקרטיה. (הערה שלי : נכון).

6. שידור ציבורי = מפעל חיוני. (הערה שלי : נכון).

7. אנו עובדי הערוץ הראשון מעבירים לכם את משחקי המונדיאל למרות הכוונה לפטר את כולנו . (הערה שלי : לא נכון. אם ערוץ 1 היה שובת בעת מונדיאל ברזיל 2014, היו זכויות השידורים מועברים מייד לגוף שידור אחר במדינת ישראל וצופי הטלוויזיה בארץ לא היו נפגעים).

8. ערוץ 1 ממשיך אתכם. (הערה שלי : נכון, אך רק לפי שעה).

9. עובדי הערוץ הראשון וקול ישראל עלולים להיזרק למעגל האבטלה. הלב של השידור הציבורי יפסיק לפעום. אסור שזה יקרה. (הערה שלי : לא מדויק. יפסיק לפעום במתכונתו הנוכחית, אך יחל לפעום שוב במתכונתו החדשה לאחר הנשמה).

11. שער הניצחון של החלוץ ההולנדי ממפיס שהובקע בבעיטה מ- 26 מטרים במשחק הולנד – אוסטרליה 3 : 2 בפורטו אלגרה , היה כדור אווירי שטס בגובה נמוך במהירות של 90 קמ"ש והושפע מהתנגדות האוויר . הוא הוסט ממסלולו הצפוי והטעה לחלוטין את השוער האוסטרלי . כדור שנורה ממרחק גדול ונראה כי לשוער האוסטרלי מת'יו ראיין יש מספיק זמן להתמודד עמו אך מתברר בתוך שבריר שנייה כי הוא קשה לעצירה . זרימת מולקולות האוויר סביבו בצורה לא סימטרית מנענעת אותו מעלה – מטה וגם מסיטה אותו מכיוון תעופתו המשוער . מאיר איינשטיין ואברהם גרנט לא הבחינו בכך ולא נתנו פירוש הולם לתופעות האווירודינמיות שמשפיעות על מסלולי התעופה של כדורים כאלה והופכות אותם לכה מסוכנים וקטלנים .

12. משחקי אור יום וצל באצטדיונים השונים מקשה על HBS לשמור על רמת צילום גבוהה . פעולת ה- CCU האוטומטי שנועדה להבהיר את תמונה ה- Video בצל ולמנוע Over exposed של תמונת ה- Video באור השמש – מסורבלת ואיטית מידי .

13. להלן רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 :

תאריך              משחק                            מקום              שעון ישראל         רייטינג 

 12.6.2014       טקס פתיחת המונדיאל       (סאו פאולו)          21.00            % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1       (סאו פאולו )        23.00            % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0         (נאטאל)             19.00            % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1           (סלבאדור)          22.00            % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1      (קויאבה)            01.00             % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0          (בלו הוריזונטה)   19.00             % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)      22.00             % 14.9

15.6.2014         שווייץ – אקוואדור 2 : 1     (ברזיליה)          19.00             % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0        (פורטו אלגרה)    22.00             % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0          (קוריטיבה)         22.00             % 10.7

16.6.2014        גרמניה – פורטוגל 4 : 0      (סלבאדור)          19.00            % 17.6  (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג'יריה 2 : 1       (בלו הוריזונטה)   19.00            % 11.0

17.6. 2014      ברזיל – מכסיקו 0 : 0          (פורטלזה)          22.00            % 23.3  (ערוץ 2)  

 

סוף הפוסט 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של של שנת 2014 (חלק ב'). פוסט מס' 401. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 401 : הועלה לאוויר בצוהרי יום שלישי – 16 ביוני 2014.

ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 (חלק ב'). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 (חלק ב). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות. 

א. מבצע השידורים הישירים של ערוץ 1 (מהשטח , מעמדות שידור באצטדיונים השונים) את משחקי מונדיאל ברזיל 2014 בראשות שלושת ציוותי השידור השדר יורם ארבל והפרשן דני נוימן + השדר מאיר איינשטיין והפרשן אברהם גרנט + השדר נדב יעקובי והפרשן מוטי איוואניר – מתקדם יפה מבחינה טכנית , אולם רווי לא מעט פגמים. בעיקר האולפן המנווט הרשלני והלא מגובש בירושלים. מאמציה המשולבים של חטיבת הספורט בראשות מר מאיר בר (משמש כעת מפיק ואיש שלישי בצוות יורם ארבל ודני נוימן והמפיק יוני קנלר ב- IBC בריו דה ז'אניירו) – מוכתרים עד כה בהצלחה . אין זה דבר של מה בכך מבחינת מורכבות והיקף ההפקה שמתבצעת הרחק מגבולות המדינה , אין זה דבר של מה בכך מנקודת מבט טכנולוגית מסובכת , ואין זה דבר של מה בכך מזווית התבוננות במבנה הלוגיסטי העמוס של השידורים הישירים . HBS בראשות פראנסיס טלייה (Francis Tellier) מספקת ומעניקה שירותי צילום ושידור Multilateral ברמה גבוהה (ניידות שידור ענקיות שמכילות 32 מצלמות ואשר נוטלות חלק בכיסוי של כל משחק ומשחק) הנוגעים לכל 64 המשחקים בטורניר . ה- Replays וצילומי ה- Extreme Close ups יוצרים ומשלימים חוויית צפייה טלוויזיונית . טלוויזיה היא מדיום של צילומי קלוז אפס ו- HBS עושה בהם שימוש נרחב ומוצדק . הכיסוי של HBS הוא בסך הכול מרהיב ומצדיק את האמירה , "הצילום הוא דרך לווידוא החוויה" , כפי שהתנסחה כבר לפני זמן רב סוזאן סונטאג . גם משלחת ערוץ 1 בברזיל (מונה תשעה אנשים) נהנית מהשירותים הללו ועומדת לפי שעה במבחן העצום . צריך לזכור שמ- משלחת ערוץ 1 היא קטנטונת במונחים טלוויזיוניים , ולכן נדרשים ממנה מאמצי נַיָידוּת גדולים ברחבי ברזיל הענקית והיא זקוקה לעירנות טכנולוגית ולוגיסטית מירבית . השידורים הישירים עוברים עד כה ומגיעים הביתה בשלום . יש לברך על כך את המנהלים מאיר בר (בחר משום מה להתלוות כמפיק בצוות המוביל של יורם ארבל ודני נוימן במקום לערוך ולנָוֵוט את השידורים הישירים מ- IBC בריו דה ז'אניירו) ויוני קנלר ששוהה ב- IBC יחדיו עם שני טכנאים המפקח הטכני מוטי לוי ואיש התקשורת אודי אלון . האֵין אלה ברכות מוקדמות מידי בטרם עת ? . הרי עוד חזון למועד .

מוזר שדווקא הצוות המוביל יורם ארבל ודני נוימן הוא הפגיע ביותר כבר לאחר ימים ספורים של תחילת המבצע . נאמר כבר לא פעם אחת על ידי בבלוג הזה כי יורם ארבל הוותיק (בן 72) בעל קול הבריטון הוא שדר נעים ומוכשר , אולם הוא לא רואה היטב את המתרחש במשחקים מעמדות השידור המרוחקות אולי , ומתבלבל לא פעם ולא פעמיים בזיהוי השחקנים בנבחרות השונות ותפקודם על כר הדשא . אין מדובר בטעויות חריפות אך הן מעיקות ופוגעות באמינות שלו ובמורשת ההיסטורית שלו . למשל בדקה ה- 79 במשחק ברזיל – קרואטיה 3 : 1 ביצעה ברזיל בעיטת קרן . יורם ארבל קבע ממקום מושבו (המרוחק…?) באצטדיון שהבועט הוא ניימאר אולם זה היה מישהו אחר מברזיל . היו לו עוד כמה שגיאות זיהוי . כל שידור ישיר חדש הוא גם מבחן חדש ליורם ארבל . מוניטין העבר שלו איננו פקטור בטֶסְט . אם יטעה – יצטרך לשלם את המחיר ותהילת העבר לא תעמוד לימינו . יורם ארבל צריך להתכונן היטב לקראת כל שידור ישיר ולהיזהר מהמהמורות הניצבות במשעול בו הוא צועד . הוא יכול למצוא את את עצמו מופסד בתום טורניר ברזיל 2014  . צללית לא קטנה מעיבה על רמת הפרשנות שהשמיע דני נוימן (בן זוגו של יורם ארבל) בפרהסיה בדקה ה- 27 בטרם החל הקונצרט ההולנדי נגד ספרד (במצב של 1 : 0 לספרד לאחר פנדל מוצלח של צָ'אבִּי אָלוֹנְסוֹ שחקן ריאל מדריד) . דני נוימן ניסח טקסט חסר כל היגיון ובסיס , קרא תיגר על מאמן הולנד ןואי וואן חאל , וניבא לצופיו ברָהָב באותה הדקה ה- 27 , משהו כמו , "בצוּרָת המשחק הזה אין ספק שלהולנד אין סיכוי לחזור למשחק" . למזלו של דני נוימן נבלע הקשקוש המטופש שלוֹ איך שהוא בתוך ים האיכות הטלוויזיוני שמשווקת HBS למיליארדי צופים בכל רחבי תבל, אולם עדיין בלתי נשכח. כזכור לא רק שהולנד של לואי וואן חאל , אריין רובן , ורובין וואן פרסי חזרה למשחק אלא אף הביסה את אלופת העולם הנוכחית ספרד בתוצאה המכרעת 5 : 1 . אנחנו יודעים הטיב למי ניתנה הנבואה . דני נוימן איננו פרשן טלוויזיה . ספק אם הוא גם אדם נבון . אילו היה נבון היה מסייג את הערכתו השגויה לחלוטין . הערכה שתיזכר לדיראון מפני שהתחולל ההפך ממה שאמר . רגע אחד דני נוימן… בזכות מה אתה קובע ומבסס את הערכתך כי להולנד אין סיכוי לחזור למשחק…? על סמך אלו נימוקים…? בגלל איזה סיבות…? את זאת הוא כמובן לא מגלה לצופיו . דני נוימן מתעקש בכוח להפוך את עצמו לאיש טלוויזיה בלתי חשוב וצריך לומר כי הוא עושה זאת בכישרון וגם בהתמדה . מונדיאל ברזיל 2014 גדול עליו בכמה מידות טובות . מדוע אם כך צריכים צופיו להאמין ל- אמירותיו הבאות בהמשך הטורניר . "פרשנויותיו" ההפכפכות בטלו בשישים . דני נוימן מהווה בסך הכול עוד זוג עיניים ליורם ארבל בעמדת השידור . הוא יכול לזהות את מספרי השחקנים על חולצותיהם אך איננו מוסמך לפרש את מהלכיהם .

brasil 1

טקסט מסמך : מפת ברזיל הענקית על פי קנה מידה של 50000000 : 1 . שטחה של ברזיל משתרע על 8.511970 (שמונה מיליון וחמש מאות ותשע מאות ושבעים אלף) קמ"ר . ברזיל מאוכלסת ע"י כ- 200000000 (מאתיים מיליון) תושבים . 64 משחקי מונדיאל ברזיל 2014 מתקיימים בתריסר הערים האלה : מנאוס , פורטלזה , נאטאל , רסיפה , סלבאדור , קויאבה , ברזיליה (עיר הבירה) , בלו הוריזנטה , ריו דה זאניירו , סאו פאולו , קוריטיבה , ו- פורטו אלגרה . 

ב. מבצע שידורי ערוץ 1 את מונדיאל ברזיל 2014 עומד בצֵל הַחֶרֶב הממשלתית המונפת על סגירת רשות השידור במתכונתה הקיימת (לרבות שליחת 2000 עובדים הביתה) ותחת ניהול מגוחך של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . מדובר במנהיגי שידור ציבורי עלובים , רדודים , ומטים ליפול פרי מינויו של ראש הממשלה הנוכחי מר בנימין נתניהו . עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי רדיו "קול ישראל" הפקיעו והחרימו זה מכבר את המסך והמיקרופון לטובתם ומנהלים במהלך מבצע שידור ברזיל 2014 מסע שיווק פרטי ויחסי ציבור אגרסיביים בנחיצות השידור הציבורי כפי שהוא מוכר לכולם במתכונתו הישנה . העובדים נוקטים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לשכנע את קהל הצופים שלהם כי החלטת הממשלה לסגור אותם ואת מפעל השידור הציבורי במתכונת הנוכחית לא רק לא צודקת אלא גם מופרכת מיסודה . אינני יודע מה אומר מסמך "תדריך נקדי" על מהלך ההפקעה וההחרמה  . עד כה גם לא התפרסם שום סקר אזרחי המצביע על תמיכה כלשהי אם בכלל של אזרחי מדינת ישראל במהלך ההחרמה הפרטי של המסך הציבורי ע"י משרתי הציבור שנועד למנוע את סגירת המוסד הטלוויזיוני ציבורי במתכונתו הנוכחית . אמש סוקרה בהרחבה בערוץ 1 הפגנה גדולה של העובדים שלהם בצומת הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . שמעתי במהלך שידור הכתבה את גב' לִינְדָה בַּר עובדת נאמנה וחרוצה ו- דוברת רשות השידור , זועקת בגרון ניחר דברי תמיכה בעד העובדים ומאידך תוקפת ומאשימה את ההנהלה שלה . לִינְדָה בַּר משמשת דוברת של רשות השידור מטעמם של שני אנשים בלתי מוכשרים בעליל ולא מוצלחים מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור השסועה ד"ר אמיר גילת . עכשיו לִינְדָה בַּר מאשימה את מעסיקיה . לינדה בר צודקת אולם מדוע היא ושאר העובדים העיתונאים אינם מניחים את המפתחות על שולחנם של יוני בן מנחם ואמיר גילת וממשיכים להתבכיין כמו ילדים קטנים…? מדוע אנוכי העליתי בשעתו את טענותיי במאי 2002 נגד מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל והנחתי ללא כל היסוס את המפתחות על שולחנו…? (וויתרתי בהינף יד על מקום עבודה , על מעמד , על משכורת , וגם על חוזה אישי שעמדתי לחתום עם רשות השידור עד 2008 לרבות אולימפיאדת בייג'ינג 2008) . נראה כי מדובר בצעדי ייאוש ופחדנות של עובדי ערוץ 1 בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית . לא רק מעשה של אובדן תקווה ודכדוך נפש, אלא מאוחר מידי וגם מעט מידי . גורלו של השידור הציבורי במבנה הפוליטי העכשווי ובהרכב הממשלה הנוכחי – נחרץ לשבט . ערוץ 1 הופך בעת שידורי מונדיאל ברזיל 2014 ע"י עובדיו בכל כורחו ללוח מודעות רווי סלוגנים ותחנונים של עובדים הקוראים לראש הממשלה , שר האוצר , וחברי הכנסת לא לקפח את פרנסתם ולא לזרוק אותם לרחוב . מדובר בהתבכיינות אישית וקבוצתית . מדובר באנשים שרוצים להחזיק במקל העלוב בשתי הקצוות שלו . מדובר בעובדים שמדברים במקום לעשות מעשה ולעלות על הבריקדות . אנוכי רשאי לעוץ להם עצה מפני שבחודש מאי של שנת 2000 עליתי על בריקדות נגד יוסף בר-אל . אמרתי לו בכתב ובע"פ את מה שאני חושב עליו ומה תהיה אחריתו . עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו אותו באפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ומינו אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור – הדיחו אותו כעבור שלוש שנים לאלתר מכהונתו בחודש מאי של שנת 2005 . המסך הציבורי הפך כעת לפְּלָקָט מודעות . העובדים המבוגרים של ערוץ 1 הם היום הזה עדת בכיינים . מדובר ב- נהי קטנוני ומגוחך .

1. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב.

2. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם.

3. אם ייסגר הערוץ הראשון זו תהיה הפעם האחרונה שאתם צופים במשחקי המונדיאל בחינם.

4. אם ייסגר הערוץ הציבורי – ייסגרו ערוץ 1 , "קול ישראל" בערבית , רשת א' , רשת ב' , רשת ג' , רק"ע , קול המוסיקה , ו- 88 FM.

5. שידור ציבורי = שמירה על הדמוקרטיה.

6. שידור ציבורי = מפעל חיוני.

7. אנו עובדי הערוץ הראשון מעבירים לכם את משחקי המונדיאל למרות הכוונה לפטר את כולנו .

ג. צוותי השידור של ערוץ 1 בברזיל מ- צִדָם מטילים צל כבד על עמיתיהם באולפן המנווט בירושלים שנראה בבת אחת כמו נעל ישנה . דליל , קטוע , מרוט , חלקי , ו- לא ברור . סיקור פרשת שלושת הנערים הישראליים החטופים באזור חברון ע"י ארגון הטרור חמאס נוגס עוד ועוד בזמן האולפן המנווט ומציג אותו ככלי ריק . עגום ומאכזב . הציבור איננו יכול להזדהות עם אולפן נֶפֶל שכזה מפני שאיננו משכיל אותו במאום . האולפן שהחל את דרכו כתקווה גדולה דעך בבת אחת בתוך ארבעה – חמישה ימים והפך לנקודת תורפה . גב' שרון פרי מצטיירת לפתע יחד עם החבורה המצומצמת שלה כיסוד טלוויזיה תלוש מהמציאות ומרוחק ממוקד ההתרחשות . מדובר בבית מדרש לעניים . שלשום בעת ההפסקה בעת ניתוח המחצית הראשונה בהתמודדות שווייץ – אקוודור , דווקא לקראת הקרנת חוזרת של השער של אקוודור , נגדע ההסבר מחוסר זמן והשידור הועבר במהירות למאיר איינשטיין ואברהם גרנט בברזיל . מדובר באילוץ אומנם אך כזה שמעיד כין אין שום מתאם תוכן ועיתונאות בין איכות ערוץ 1 בברזיל לבין טיב ערוץ 1 באולפן בירושלים. אין בכוחם של שרון פרי ואבי רצון להחזיק לבדם את האולפן בתנאים האלה שנכפו עליהם. ניר לווין איננו דמות טלוויזיונית ועיתונאית מעוררת עניין . טיפוס משעמם . אבי נימני הוא סוכן שחקנים שמופיע באולפן כשמתחשק לו ו/או למפעיליו . פרשת האולפן המנווט בירושלים בראשות שרון פרי הפכה לפתע לאֶבֶן נֶגֶף . ב- 01.00 לפנות בוקר (יום שלישי – 17 ביוני 2014) העביר ערוץ 1 בשידור ישיר Off tube (השדר עמית הורסקי והפרשן אייל לחמן) את המשחק מנאטאל , ארה"ב – גאנה 2 : 1 . נעזוב לרגע את עניין ה- Off tube שהוא חרבון עיתונאי בפני עצמו , ואת השידור המגוחך של עמית הורסקי שמתעקש להתחפש לשדרן כדורגל , מפני שהבעיה החריפה והאקוטית היא סך ההתנהגות הרשלנית של האולפן המנווט בירושלים . במחצית המשחק ב- 01.45 עלה אורי לוי מנווט האולפן לאוויר (נופל בדרגה אחת שלמה משרון פרי) עם השחקן הוותיק דדי בן דיין ועוד גבר ואישה שלא זוהו באמצעות Super imposing . האישה האנונימית נשאה נאום על מרקע ערוץ 1 אולם לא הודפסה כל כתובית כדי לזהות מי היא , מה תפקידה , ומדוע זומנה לאולפן המנווט . בסיום המשחק ארה"ב – גאנה 2 : 1 בשעה 02.45 לפנות בוקר עלה שוב אורי לוי לאוויר עם אולפן מנווט קטוע . הגבר הבלתי מזוהה (האם זה מר רוני דיאון במקרה…?) הביע אף הוא את דעתו הנכבדת אולם האישה האנונימית ההיא נעלמה מצוות השידור כלא הייתה . התחלת האולפן המנווט ביום חמישי – 12 ביוני 2014 הייתה טובה ומבטיחה אולם בחלוף כמה ימים בודדים העסק מתמוטט . מדובר במוסד לא מגובש ורשלני . גם אם מדובר בהעברת אינפורמציה לציבור מאולפן מנווט בשעות "קשות" לפנות בוקר , ניתן לעשות זאת הרבה הרבה יותר טוב . חלטורה במלוא מובן המילה .

ד. יורם ארבל מעלה לדיון ומתייחס שוב ושוב לכדור המשחק בעת שידוריו הישירים . הוא מספר לצופיו כי מעוף הכדור מטעה וכי הדבר נובע ממשקלו הנמוך יותר בהשוואה למקובל . על פי ספר חוקת הכדורגל ידוע שמשקל הכדור נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו נמדד בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ . חברת adidas הגרמנית היצרנית הקבועה של כדורי הרגל במונדיאלים (ספונסר רשמי של FIFA במשך יותר משנות דור) , ייצרה בפעם הזאת למונדיאל ברזיל 2014 את כדור הבארזוקה . יורם ארבל מנחש שמשקל הכדור קטן אולם איננו מדבר על נתון לחץ האוויר בתוכו לאחר הניפוח וגם איננו מתייחס להיקפו . הכדורגל העגול איננו גוף אווירודינמי . משקלו, נפחו, ו- היקפו הופכים אותו ל- "כלי משחק" ייחודי בגלל התנגדות האוויר בשעת מעופו . בין אם מדובר בבעיטות מסובבות ו/או ב- בעיטות הסעה . כדור שטס באוויר במהירויות גבוהות של 100 קמ"ש נתון להשפעה מרחיקת לכת של התנגדות האוויר בעלת משמעויות מכריעות לרבות שינוי מסלול התעופה הצפוי שלו – ולכן מטעה וקטלני . מכיוון שמדובר בנושא קרדינלי ש- מעניין את הציבור כולו ומפני שיורם ארבל איננו עיתונאי , יש לצווֹת כבר עכשיו על המפיק שלו מאיר בר להביא כדור בארזוקה לאחת מעמדות השידור של יורם ארבל , לפתוח שידור Unilateral מאותה עמדת השידור של יורם ארבל באצטדיון , ולהטיל על השדר המוביל של ערוץ 1 למסור אינפורמציה מדויקת אודות נתוני הכדור לציבור צופיו . על יורם ארבל לדבר עובדות עם ציבור הצופים שלו . דֵי נמאס כבר מההשערות ומהפרשנויות הבלתי בדוקות שלו , ודֵי נמאס להקשיב לרחשי לבו גם אם חונן בקול בריטון . הרי האינפורמציה הזאת נמצאת בכל פינה ב- 12 ערי המונדיאל בברזיל , רק צריך להרים ולאסוף אותה . את אותו הדבר בעניין הבאראזוקה ניתן לעשות גם באולפן הדל בירושלים . מה כל קשה לשרון פרי להביא לאולפן פרופסור לאווירודינמיקה מהטכניון בחיפה כדי שיסביר לצופי ערוץ 1 מדוע כדור המשחק בכדורגל הוא נשק קטלני ומתעתע בעת בעיטות לשער לאחר שהוא צובר באוויר מהירות ממוצעת מעל 60 קמ"ש . ועוד דבר . בגלל רמת שיפוט לא אחידה בברזיל 2014 , הבדלים ברמת השיפוט , התייחסות וגישה שונה וניכרת של כל מיני שופטים לאירועים דומים (בעיקר התייחסות שדנה בעבירות שגוררות פנדלים , כן ו/לא , ועבירות "אדומות" כן ו/או לא) – גב' שרון פרי חייבת להזמין לאולפן שופט כדורגל בעל מוניטין וכישרון הסברתי על מנת שיפרש לצופי ערוץ 1 את הטעון פירוש. ספר חוקת הכדורגל הוא "ספרותי" מידי. אנוכי מכיר את הספר הזה בע"פ . הספר מעניק ומאפשר לשופטים השונים מרחב פרשנות רחב להחלטות שלהם ואכיפת החוקים , בין אם מדובר בהחלטות מחמירות ו/או מֵקֵלוֹת .

adidas 1

טקסט תמונה : 1974 . חברת ההלבשה וההנעלה הספורטיבית הגרמנית adidas (קיצור שמו של מייסדה אדי דאסלר) כורתת ברית ארוכת טווח כ- Sponsor רשמי של ה- FIFA . ה- ייצור התעשייתי של הכדורים ומידת האלסטיות שלהם מחויב להתבסס על שני גדלים שנקבעו בספר החוקה , היקף הכדורגל ומשקלו לרבות לחץ האוויר הפנימי בתוכו . (התמונה באדיבות חברת adidas) . 

ה. נדב יעקובי איש ערוץ 5 בכבלים שידר אמש ישיר משחק כדורגל במונדיאל ברזיל 2014 מעמדת שידור באצטדיון פורטו אלגרה (צרפת – הונדורס 3 : 0ׂ) , באחת הפעמים הבודדות בחייו . הוא עשה זאת דווקא בשליחות ערוץ 1 , וחש את ההבדל העצום בין שידור Off tube (כפי שהוא נוהג לעשות בערוץ 5 בכבלים) לבין שידור מהשטח כפי שנהוג לעשות בערוץ 1 . חומר למחשבה . מר ששי אפרתי ניהל את הפקת ערוץ 1 באולימפיאדת בייג'ינג 2008 . כדי לחסוך בכסף לערוץ הציבורי מכר כמה אירועי ספורט אולימפיים נבחרים נבחרים (על בסיס Sub Licensing) לערוץ 5 בכבלים ביניהם משחק הגמר בכדורסל המסקרן לגברים ארה"ב נגד ספרד . הנהלת ערוץ 5 בכבלים החליטה להשאיר בארץ את צוות השידור שלה יורם ארבל ועופר שלח (היום ח"כ) וציוותה עליהם לשדר את המשחק בשיטת Off tube מהמוניטור בתל אביב , התמודדות שמתקיימת במרחק של 10000 (עשרת אלפים) ק"מ מהם ב- בייג'ינג . ב- 2009 הזמנתי את פרשן הכדורסל של ערוץ 5 בכבלים עופר שלח להרצות לצדי בפני סטודנטים באחד מסמסטרים של קורס טלוויזיה שהעברתי באוניברסיטת חיפה . שאלתי אותו ללא כחל ושרק באולם ההרצאות בפני כ- 60 (שישים) סטודנטים כיצד ומדוע הוא ויורם ארבל לא הניחו את המפתחות לאחר שצֻווּ ע"י הנהלתם לשדר אירוע אולימפי כה נכבד מהמוניטור בתל אביב במקום לעשות זאת מעמדת שידור בהיכל הכדורסל בבייג'ינג . "מדובר בחרבון עיתונאי לכל דבר" , אמרתי לו . הוא גמגם והתחמק , ובעצם לא ענה לי .

ו. מוטי איוואניר הוא הפרשן הצמוד של נדב יעקובי . אמש שר שירי הללויה וניבא גדולות ונצורות לנבחרת צרפת בראשות קארים בנזאמה שניצחה במשחק הראשון שלה  3 :0 את הונדורס החלשה (עם עשרה שחקנים) .

ז. הפרשן הנבון ביותר של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 לפי שעה הוא מר אברהם גרנט . אברהם גרנט משמש פרשן צמוד של השדר מאיר איינשטיין . בשלהי המשחק המפתיע בו גברה קוסטה ריקה על אורוגוואי 3 : 1 , אמר את הטקסט הבא בעמדת השידור שלו בפורטלזה כלהלן : "מאיר , אורוגוואי נכנעה…קוסטה ריקה ניצחה…בכדורגל הכל יכול לקרות …יכולים להיכנס גם גולים מקריים…אבל צריך להסתכל על המגמה הכללית במשחק…אורוגוואי איננה יכולה להדביק עוד קוסטה ריקה…" . הוא צדק .

ח. טכנולוגיית קו השער החדשנית שפיתחה חברת האלקטרוניקה הגרמנית CEO בראשות המהנדס דירק ברויכהאוזן דומה במבנה ובהיערכות שלה לטכנולוגיית ה- Hawk Eye בטורנירי הטניס . מדובר בהפעלת טכנולוגיה יקרה ומורכבת אולם הצלחתה מוכחת . שבע מצלמות טלוויזיה ממוקמות בגג האצטדיון כאשר עדשותיהן מכוונות לקו השער . שבע המצלמות האלה מופעלות בו זמנית מייד עם כניסת הכדור לרחבת ה- 16 . השידור הנקלט במצלמות , מנותח , ומשם לשעון אותו עונדים השופטים ומועבר למרכז הבקרה . ברגע שהכדור חוצה את קו השער ועובר אותו במלוא היקפו , השופטים מקבלים לשעונם בשבריר של שנייה את הסיגנל עם הכיתוב "גול" . מדובר ביכולת דיוק של מילימטרים . מערכת CEO איננה טועה והוכיחה את עצמה בדקה ה- 48 בשערו השני של קארים בנזמה במשחק צרפת – הונדורס 3 : 0 .

יש להדגיש כאן עוד פרט . כתב ערוץ 2 במונדיאל ברזיל 2014 מר בן מיטלמן החרוץ שלח כתבה מפורטת הערב (יום שני – 16 ביוני 2014) למהדורת החדשות (בהגשת דני קושמרו) אודות טכנולוגיית קו השער . לא ראיתי את הכתבה המדעית החשובה הזאת עד כה בשום מהדורת חדשות של ערוץ 1 וגם לא באולפן המנווט של ערוץ 1 בירושלים , למרות שערוץ 1 מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של מונדיאל ברזיל 2014 .

ט. להלן רשימות הרייטינג עד כה שצבר ערוץ 1 בשידורים הישירים שלו במונדיאל ברזיל 2014 :

תאריך                 משחק                              מקום          שעון ישראל     רייטינג 

 12.6.2014       טקס פתיחת המונדיאל       (סאו פאולו)        21.00           % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1       (סאו פאולו )       23.00          % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0         (נאטאל)            19.00          % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1           (סלבאדור)         22.00          % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1      (קויאבה)          01.00           % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0          (בלו הוריזונטה)  19.00          % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)     22.00           % 14.9

15.6.2014         שווייץ – אקוואדור 2 : 1      (ברזיליה)         19.00          % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0        (פורטו אלגרה)   22.00           % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0           (קוריטיבה)       22.00           % 10.7 

 

סוף הפוסט 

 

 

 

 

 

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 . מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס' 400. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 400 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 14ביוני 2014.

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס' 400. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : הפוסט נכתב בצל פעילות קדחתנית וענפה של צה"ל ושירות הביטחון הכללי להצלת שלושה נערים ישראליים שנחטפו שלשום ע"י ארגון טרור באזור חברון .

הערה 6 : הריאיון שערכה סמדר שיר עם מגישת החדשות של ערוץ 10 אושרת קוטלר – מעניין .

הערה 7 : מר ניר קיפניס מהעיתון "גלובס".

לפני זמן מה הובא לידיעתי כי מר ניר קיפניס מ- "גלובס" כתב לאחרונה באפריל 2014 בעיתונו את הטקסט הבא כלהלן , ואנוכי מצטט אותו : "את שנותיה הראשונות של מחלקת הספורט ניתן לסכם בהתפעלות יחסית ובעובדה שהצמיחה מתוכה אנשים כאלכס גלעדי , דן שילון ורפי גינת . את מה שקרה לאחר מכן ניתן לתאר בעזרת אישיותו של יואש אלרואי , דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת , כשפטר את מעברו של יורם ארבל לערוץ 5 הצעיר במילים "ש- ילך לשַדֵּר דוּק" . קשקוש . לא נכון . מעולם לא אמרתי זאת וזה גם לא מתאים לאופי שלי . אינני קטנוני ולא קנאי . גם לא איש ששומר ריב ומדון . לחלוטין לא . מאידך אני שש אלי קרב ואוהב להתחרות נגד הטובים ביותר לא רק בתחומי העיתונאות , התקשורת , והטלוויזיה . במקרה דנן גם נגד יורם ארבל .

להלן תגובתי לאינפורמציה הבלתי נכונה שהעביר מר ניר קיפניס לקוראי "גלובס" באפריל 2014: מר ניר קיפניס רשאי לכנות אותי בכינויי גנאי ככל העולה "…דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת…" זכותו . הוא לא מזיז לי . אולם אין זאת זכותו להוציא את דיבתי רעה בציבור ולכתוב אודותיי דברי בלע שמעולם לא אמרתי . אף פעם לא שחתי בשום פורום ציבורי ו/או אישי לאיש את הטקסט שמר ניר קיפניס מצטט בשמי ומייחס לי כאילו אמרתי , "שיורם ארבל ילך לשַדֵר דוּק" . לא היו דברים מעולם . בדיוק להפך . כשיורם ארבל נטש במפתיע בספטמבר 1990 אותי ואת חטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מייד לאחר מונדיאל איטליה 1990 שם שימש שַדָּר מוביל שלי (יחדיו עם נסים קיוויתי ורמי ווייץ) , איחלתי לו את מרָב ההצלחה האישית והטלוויזיונית בכל אשר יפנה ובכל דרך שיבחר. כפי שהעדתי על עצמי, אני אוהב להתחרות . לא אלמן ישראל . תחרות היא נשמת אפה של תעשיית הטלוויזיה וגם נשמת אפי . אינני מכיר את מר ניר קיפניס . לא ראיתיו , לא שוחחתי עמו , והוא כמובן אף פעם לא ביקש את תגובתי לטקסט השִקְרִי שמתייחס אלי וכתב אודותיי בפוסט שלו ב- "גלובס" .

את המונח "דוּק" טבעתי בכוונה תחילה בעֵת שיחת וועידה טלפונית שניהלתי בספטמבר 1990 במשרדי הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל , בעקבות נטישתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בפיקודי . שניהם היו מופתעים כמוני ושאלו אותי מה יש בדעתי לעשות ? הבהרתי להם כלהלן : "אנוכי רוצה להעביר לשורותיי תכף ומייד , עכשיו את השדר מאיר איינשטיין איש "קול ישראל" במקומו של יורם ארבל . מן ההיבט הזה אינני אַלְמָן . גם לא אתם . מאיר איינשטיין הוא עיתונאי רציני בעל משקל שיודע להחזיק מיקרופון . הוא ישמש בתוך שעות ספורות תחליף ראוי ליורם ארבל" , והוספתי , "אולם הבעיה איננה נעוצה בהליכתו של יורם ארבל ובואו של מאיר איינשטיין . תעשיית הטלוויזיה בישראל עומדת בפני תפנית דרמטית עם מיסודה של טכנולוגיית הכבלים בארץ וערב השקתו של ערוץ 2 המסחרי . בעיית הבעיות שלי כמנווט שידורי הספורט מטעמכם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היא איזה רשת טלוויזיה תחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוואנטיים המתקיימים בארץ ובעולם" . אנוכי זוכר את שיחת הוועידה ההיא כאילו התנהלה אתמול . הייתה אתנחתא קלה על קו הטלפון . לשנייה אחת אולי שתיים , ואז הוספתי , "ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי השדרים . אם מאיר איינשטיין ישדר עבורנו ישיר בערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל ויורם ארבל ישדר מולנו ישיר בערוץ 5 בכבלים תחרות "דוּק" , הציבור יהא עמנו" . אַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל הקשיבו לניתוח שלי ולא התערבו . ואז יריתי את הנימוק האחרון שלי בשפה האנגלית (נאמר לפני ע"י נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג') המתייחס לקרב העתידי האמור להתחולל בתוככי שוק הטלוויזיה של מדינת ישראל ואשר נוגע לרכישת זכויות השידורים : "When you have the rights – You have the show". עליכם לעזור לי כדי שאוכל לעזור לכם לשמר את הבכורה בהובלת שידורי הספורט . שידורי הספורט הגדולים הרלוואנטיים , הבינלאומיים ובארץ , הם נדבך חשוב והכרחי בכל רשת טלוויזיה באשר היא . גם בשידור הציבורי שלנו" . אני רוצה לציין כאן שאַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל נענו מייד לתביעתי לצרף אלי את מאיר איינשטיין . הערכתי ואהבתי אז את מאיר איינשטיין . הוא הביא בעשור ה- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור 2000 את חטיבת הספורט בפיקודי לעבר אין סוף פסגות טלוויזיוניות מדהימות ובראשן האולימפיאדות , המונדיאלים , אליפויות אירופה (EUROS) בכדורגל , אליפויות אירופה בכדורסל , אליפויות העולם בא"ק , משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל , ומה לא…בהיותו שַדָּר ועיתונאי מוכשר ויסודי משכמו ומעלה , נשא על כתפיו בהצלחה אחריות שידור עצומה . גם עכשיו אני אוהב את מאיר איינשטיין אני רק חושב שהיום הוא קצת צועק יותר מידי . אבל זה עניין של טעם . אי אפשר להכחיש את העובדה שהוא אחד מגדולי שדרני הספורט שקם ל- תעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים .

הציבור איננו מבין כי כוכבי טלוויזיה אינם הסיבה להפקת רייטינג גבוה . מִדְרוּג פורה של שידורי ספורט וחדשות הוא ראשית דבר תוצאה של עבודת מערכת והתנהלות עיתונאית של חברת חדשות מסודרת עירנית , וסיסטמתית באשר היא . בקיץ 1997 הודיע המגיש הראשי של "מבט" מר חיים יבין כי הוא עוז את ערוץ 1 ועובר לערוץ 2 כדי לעשות לביתו . באחד מימי חמישי החמים והלחים של חודש יולי בשנת 1997 (ליתר דיוק ב- 17 ביולי 1997) התכנסנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי בתשע בבוקר במלון "הילטון" בתל אביב כדי לחתום על חוזה שידורים חדש עם מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן . שם בפִתחו של מלון "הילטון" סיפר לי מוטי קירשנבאום כי חיים יבין נוטש את ערוץ 1 והוסיף את הסלוגן "לא אלמן ישראל" (נלקח מספר יִרְמִיָהוּ פרק נ"א פסוק מס' 5 , "…כִּי לא אַלְמָן יִשְרָאֵל ויְהוּדָה מְאֱלוֹהָיו מ- ה' צְבָאוֹת…") . חַיִים יָבִין היה קריין חשוב אולם מערכת החדשות שתִּחזקה אותו בראשות מנהל החטיבה רפיק חלבי הייתה חשובה ממנו . כנ"ל עם יוֹרָם אָרְבֵּל . יורם ארבל הוא שַדָּר כדורגל וכדורסל טוב אולם בלעדי מערכת הספורט העיתונאית שעטפה וטיפחה אותו , ובין היתר עסקה גם ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ובעלי המוניטין בארץ ובעולם , הוא היה שווה כקליפת השום .

זהו כל הסיפור עם המונח שטבעתי ב- 1990 "שִידוּרֵי דוּק" . מר ניר קיפניס יכול לקרוא לי דינוזאור ו/או לחליפין מפלצת אם הוא רוצה , אולם הוא איננו רשאי להעליל עלי עלילות שווא ולשקר את קוראיו . מעניין אותי כיצד עורכי "גלובס" מאפשרים לכתב שלהם ניר קיפניס לפרסם בפרהסיה קשקוש ודברי הֶבֶל שכאלה מבלי לבדוק עמי את נכונות הטקסט .

יוֹרָם אָרְבֵּל נטש אותי ואת הרשת שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1990 . האמת , הוא לא היה חסר לי וכלל לא התגעגעתי אליו מפני שמאיר איינשטיין נכנס בקלות לנעליו הגדולות ומילא את ציפיותיי . יורם ארבל לא הטריד ולא סיכן אותי בימים ההם ולאורך כל עשור ה- 90 של המאה הקודמת מפני ששלושת המנכ"לים בעת ההיא אריה מקל , מוטי קירשנבאום , ואורי פורת ז"ל העניקו גיבוי כמעט מוחלט למדיניות השידורים והרֶכֶש שלי. החזקתי בידיי בכל זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם כמו : אולימפיאדות , מונדיאלים , EUROS (אליפויות אירופה למדינות בכדורגל) , אליפויות אירופה למדינות בכדורסל , אליפויות העולם ב- א"ק , טורנירי ווימבלדון בטניס , כדורגל עולמי (ליגות הכדורגל הבכירות של איטליה וגרמניה) , ליגת העל הישראלית בכדורסל , משחקי גביע המדינה בכדורסל , כל משחקי מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות בארץ ובאירופה , ומה לא…

ההיסטוריה המתעתעת סבה על צירה . היא הפגישה ביני לבין יורם ארבל שוב כעבור עשור בטורניר הכדורסל של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים ב- אפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי . נקרתה לי ההזדמנות להילחם סוף כל סוף "ראש בראש" נגד יורם ארבל שהשתייך עכשיו לערוץ 5 בכבלים . כמו כל איש טלוויזיה גם אני אוהב להתמודד . כבר אמרתי שהתחרות היא נשמת אפי . טלוויזיה ללא תחרות איננה מעניינת ואנוכי יודע להיאבק . יוֹרָם אָרְבֵּל והפרשן שלו עוֹפֶר שֶלַח שידרו ישיר מסלוניקי ארצה את הטורניר בעבור ערוץ 5 בכבלים של מָיְילֶן טָנְזֶר . מאיר איינשטיין ואלי סהר עשו את אותו הדבר ב- עבורי בשידור הציבורי . בתום ביצוע המשימה התברר כי ערוץ 5 בכבלים נִיגָף מולנו באופן מוחלט בשני השידורים הישירים ההם שנערכו "ראש בראש" ב- 18 ו- 20 בחודש אפריל של שנת 2000 . הבסנו את יורם ארבל ועופר שלח שוק על ירך . ניצחון הרייטינג החד משמעי והמזהיר ההוא של ערוץ 1 הציבורי על ערוץ 5 בכבלים העשיר והמהיר , על סיבותיו , כבר נידונו בפוסטים קודמים . אזכיר רק שבהתמודדות הראשונה "ראש בראש" ב- 18 באפריל 2000 גברנו על יריבנו בתוצאה המכרעת % 28 מול % 7 , וכעבור יומיים ביום חמישי – 20 באפריל 2000 הבסנו אותם בשיעור עוד יותר גבוה % 30 מול % 5 .

הכנענו לא רק את ערוץ 5 בכבלים . סתמנו את הפֶּה גם לעיתונות הכתובה ולאנשי חברת החדשות של ערוץ 2 שניבאו בטרם עת ניצחון לערוץ 5 בכבלים במאבק הטלוויזיוני ההיסטורי ההוא . התחולל בדיוק ההפך . מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום פרסם בחלוף כמה ימים ב- 24 באפריל 2000 פוסט מפורט בעיתון "הָאָרֶץ" שכותרתו "ניצחון הכנופייה מרוממה" ואשר דן בניצחונו הגדול והמכריע של ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים . גם אני כתבתי פוסט משלי בעיתון "הארץ" ב- 27 באפריל 2000, "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש", שנימק והסביר מדוע גברנו בקלות וללא קרב כמעט על יורם ארבל ועופר שלח . הציבור שאיננו בקי במכמני תעשיית הטלוויזיה לא מבין כי כל צוות השידור הוא בסך הכל המוציא לפועל את מדיניות התכנון וההפקה של מי שמנהל אותו . ברור ש- צוות השידור חשוב . מובן שהתאמת השדרים והפרשנים למשימותיהם היא עניין חשוב . אולם ידע ואיכות ושמירה על הפקה מוקפדת ונקייה חשובים לא פחות .

האירוע ההוא של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 העסיק והטריד אותי עד למאוד , מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל שני ערוצי טלוויזיה (ערוץ 1 וערוץ 5) שידרו במקביל את אותה סחורת ספורט מבוקשת ועתירת רייטינג , מה שנקרא הפקה ושידור "ראש בראש". אין לשכוח שקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נטלה חלק בטורניר ההוא בסלוניקי . ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים הטילו למערכה כל אחד בנפרד ממון , טכנולוגיה , כוח אדם , ויוקרה רבה . ברור שהיה חשוב לי לא רק לנצח את ערוץ 5 כולו אלא להביס את יורם ארבל ואת מיילן טנזר ביחד וכל אחד לחוד . אני זוכר היטב שביום רביעי – 19 באפריל 2000 בשעה 09.00 הרים לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן טלפון מלשכתו למשרדי חטיבת הספורט , כשהוא אוחז בדפי הרייטינג של וועדת המדרוג טל- גאל , ומדווח לי נסער ובהתרגשות רבה , "יואש אלרואי ניצחת את מיילן טנזר 28 מול 7" . הוא היה המום ומאושר באותה מידה מתוצאת הרייטינג המפתיעה בגלל שכל העיתונות הכתובה ללא יוצא מהכלל ניבאה ניצחון מוחץ למיילן טנזר הצעיר על יואש אלרואי הסָב . והנה התחולל ההפך לחלוטין . אני לא הופתעתי כלל ונותרתי Cool . השבתי לו משהו בסגנון הזה כלהלן : "יאיר תרגע . זה רק היומן . הסרט טרם התחיל . אתמול הרגנו אותם . ביום חמישי נקבור אותם" . וזה באמת מה שהיה וקרה . ביום חמישי הבסנו אותם בתוצאה % 30 מול % 5 .

yoash kirshenbaum 1

טקסט מסמך עיתונות : 24 באפריל 2000 . עיתון "הארץ" . מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום מפרסם פוסט שכותרתו "ניצחון הכנופייה מרוממה" . המאמר מנתח ו- דן במאבק שידורי הטלוויזיה הישירים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א , בו הביס ערוץ 1 באופן מכריע ולחלוטין את ערוץ 5 בכבלים . (באדיבות עיתון "הארץ") . 

yoash kirshenbaum 2

טקסט מסמך עיתונות : 27 באפריל 2000. עיתון "הארץ". בתום שידורי הטלוויזיה הישירים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – יוון בחודש אפריל של שנת 2000 . אני מפרסם פוסט וכותרתו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" , בו אני מסביר את נימוקיי מדוע הבסנו שוק על ירך את צוות השידור של ערוץ 5 בכבלים ובראשו יורם ארבל והפרשן עופר שלח (היום ח"כ עופר שלח) . (באדיבות עיתון "הארץ"). 

הערה 8 : מועדון הכדורסל של מכבי ת"א נע יחדיו עם ערוצי הטלוויזיה 10 ו- 1 לכל אורכה של עונת 2014 – 2013 על תפר דקיק שמפריד בין תהילה לכישלון .

ערוץ 10 תיעד העונה בהתמדה ובלא מעט כישרון את מסעה של קבוצת מכבי ת"א ב- Euroleague עד להכתרתה כאלופת אירופה . תמורת התענוג שילם כ- 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר זכויות שידורים . לא כולל הוצאות הפקה . שני שדרני ערוץ 10 יורם ארבל ופיני גרשון וצוות ההפקה הבימאי ראובן פודגור , המפיק רונן רץ , והעורך משה סגל הציבו את ערוץ 10 בפיקוד המנכ"ל מר רפי גינת ב- 16 וב- 18 במאי 2014 בפסגת הרייטינג של מדינת ישראל . % 30 וגם יותר . ערוץ 1 עשה זאת בארץ במסגרת הליגה והגביע ותיעד את זכייתה של מכבי ת"א בשני התארים המקומיים . ערוץ 1 שילם 6.000000 (שישה מיליון) שֶקֶל זכויות שידורים לאיגוד הכדורסל לעונת 2014 – 2013 ( לא כולל הוצאות הפקה) תמורת שידור שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל . 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) שֶקֶל זכויות שידורים פֶּר שידור ישיר . במוקד הכיסוי ניצבה תמיד לביאת אלקטרה מול להקות הצְבוֹעִים . אין סרט טבע מרתק יותר ממפגש בין לְבִיאָה לבין עדת צְבוֹעִים . זה תמיד יסתיים ב- נשיכות מכאיבות , ב- מלחמת חורמה , ב- Kill ,ב- דרמה . במידה רבה נושאת מכבי ת"א והיו"ר המְיוּסָר שלה שמעון מזרחי (בן 75) במירב עניין הכדורסל בארץ . שני שדרני ערוץ 1 אורי לוי וגור שלף ליוו בהתמדה את מכבי ת"א בארץ לאורך כל העונה יחדיו עם הבימאי שמואל שלזינגר ושני העורכים והמפיקים יגאל שמעוני ויונתן קנלר . אורי לוי הודה להם במשדר האחרון של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 11 ביוני 2014 בו הפסידה מכבי ת"א במשחק ה- Play off השני הדרמטי והשנוי במחלוקת למכבי חיפה 82 : 84 אולם זכתה באליפות ה- 51 שלה , וכינה אותם ברגשנות יתר אך בצדק "אנשים יקרים" . הרייטינג שמייצר ערוץ 1 בשידורי הכדורסל הישראלי נמוך מידי . אפילו שני משחקי ה- Play off האחרונים (שיטת ארגון מפעלים בלתי צודקת שמאושרת באופן תמוה ע"י איגוד הכדורסל) שהיו הפכפכים ודרמטיים במיוחד הניבו רק % 8.6 ו- % 9.9 (בהתאמה) . מעט מידי . שני השידורים הישירים האחרונים העונה של ערוץ 1 , מכבי חיפה מפסידה בהתמודדות הראשונה למכבי ת"א 77 : 81 ב- 8 ביוני 2014 בביתה ב- רוממה חיפה , אולם אח"כ מנצחת אותה במשחק השני בתוצאה 84 : 82 בתום הארכה (75 : 79 לזכות מכבי חיפה בתום המועד החוקי) ב- 11 ביוני 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו – היו ראויים לצפיית יתר . אף על פי כן מדובר בהישגי פסגה של ערוץ 1 . שום תוכנית אחרת בערוץ 1 בשום תחום לרבות "יומן" איילה חסון , אינם מתחרים עם הרייטינג שמייצרים שידורי הספורט בערוץ 1 . כיסוי שני ענפי הספורט המרכזיים בארץ , הכדורסל והכדורגל , לרבות כיסוי מונדיאל ברזיל 2014 הם נדבכים הכרחיים בפירמידה של השידור הציבורי . אני מתנגד באופן נחרץ לתהליך האמריקניזציה ההמונית והמופרזת שפשטה בכדורסל הישראלי אולם זהו וויכוח אחר . ייתכן ואין לכך פתרון לאור תהליך הגלובליזציה המואץ שחוֹוֶה הספורט הבינלאומי לגווניו בשני העשורים האחרונים . ראו מה קרה למועדוני הכדורסל והכדורגל המובילים באנגליה , גרמניה , איטליה , וספרד על מגוון שחקניהם הזרים . המועדונים האלה השתנו לבלי הכר ואיבדו את הזהות הלאומית אולם לא את הזהות הקבוצתית . מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל איננו שונה מהם במובן הזה . מדובר בקבוצת ספורט פרטית שפועלת על פי עקרונות מסחריים . אולי אין מנוס וצריך להשלים עם הגלובליזציה הבינלאומית גם בזירות הספורט . אף על פי כן מדהים לחשוב כי כמות האוהדים של קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בעיר תל אביב ובמדינה כולה , גדולה בהרבה מאלה של נבחרת ישראל בכדורסל .

יש בארץ מתנגדים רבים לתהליך האמריקניזציה שפשה בכדורסל הישראלי . גם אנוכי . האמריקניזציה המואצת יוצרת דרמה אולם מכלה את הכדורסל הישראלי המקורי לטווח ארוך . אף על פי כן מכבי ת"א היא עדיין סחורת שידור טלוויזיונית מרתקת ומפיקת רייטינג . לטלוויזיה באשר היא יש כוח סִימוּם עצום . היא מראה שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם ב- Prime time את סופוקליס שחורציאניטיס , ואת טייריס רייס , ואת ריקי היקמן , ואת דווין סמית' , ואת ג'ו אינגלס ואחרים עד שהם הופכים לאורחים רצויים בסלון ביתך . אתה מזדהה עמם בין אם אתה רוצה בין אם לאו . ערוץ 10 בראשות המנכ"ל רפי גינת נהג בהיגיון טלוויזיוני משקשר את גורלו עם מכבי ת"א בעונת 2014 – 2013 . עכשיו משמכבי ת"א זכתה בשלושת התארים של אליפות אירופה , אליפות המדינה , וגביע המדינה היא תדרוש יותר ממון מכל גוף טלוויזיה בארץ שיבקש לשדר אותה בעונת 2015 – 2014 גם אם דיוויד בלאט איננו עוד המאמן שלה . נראה מה יעלה בגורלו של ערוץ 10 שכותרות העיתונים אינן מטיבות עמו ודואגות להזכיר לי שוב ושוב כי קיומו ושרידותו מוטלים כל הזמן בספק .

ginat 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום ראשון – 8 ביוני 2014 . מר אמיר טייג כתב המוסף הכלכלי "TheMarker" של עיתון "הארץ" מפרסם כותרת רעשנית : "ערוץ 10 נאבק על חייו – והמנכ"ל רפי גינת לוקח הביתה 10.000000 (עשרה מיליון) שקל" . ראוי לקרוא גם את הכותרת המשנית שאיננה פחות חשובה . (באדיבות "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן) . 

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק א). כל הזכויות שמורות. 

ערוץ 1 יצא אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) לקרב המאסף על חייו במתכונתם הנוכחית . מבצע שידורי מונדיאל ברזיל 2014 עלול להיות שירת הברבור שלו במתכונתו הקיימת . ממשלת בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן קיבלו את המלצות וועדת רם לנדס ומתכוונים לסגור את הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 , לשלוח 2000 (אלפיים) עובדים הביתה , כדי להקים רשות שידור חדשה על חורבות הישנה. מדובר בהליך חומרי ואנושי מורכב ומסובך ביותר ש- רווי ב- אין סוף אמוציות , ועמן גם מחסור במידע ו- אי וודאות כיצד יסתיים האירוע . אנוכי נושק או טו טו את ה- 80 אבל זוכר עדיין רבים וטובים מעובדי ערוץ 1 שניצבים על סף הדחה . מבחינתם מדובר בנפילה ל- תהום . בצעדה אל עברי פי פחת .

channel 1 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה של הכתב החרוץ והפעלתן מר נתי טקר . "שמונת ימי הכרעה על גורל השידור הציבורי" . (באדיבות "הארץ") .

channel 1 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה נוספת של מר נתי טוקר . "עלות הפרישה של עובדי רשות השידור תגיע ל- 1.100000000 (מיליארד ומאה אלף) שקל" . (באדיבות "הארץ") .

ערוץ 1 מנהל כעת קרב עיקש על חייו . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 הפקיעו העובדים את מסך הטלוויזיה הציבורי לטובתם ומשמשים בו כלוח מודעות ומכשיר הסברה פרטי שלהם כנגד ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו . אמש בתוך משדר הכדורגל הישיר של מונדיאל ברזיל 2014 הופיעו כמה וכמה פעמים שקופיות תחנונים שהופנו לעבר כלל תושבי ישראל ונאמר בהן :

א. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב .

ב. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם .

עובדי ערוץ 1 הציבורי על שלושת הסקטורים שלו , עיתונות , הנדסה , ודירוג משולב מרגישים שאין להם מה להפסיד עוד . לראשונה בתולדות ערוץ 1 ובאופן חסר תקדים עלה לאוויר טכנאי מצטיין מחטיבת ההנדסה מר אדיסו , שקרא בקול רהוט וברור לציבור במדינת ישראל לסייע לעובדי הטלוויזיה של ערוץ 1 במאבקם נגד הממשלה הקוראת לסגור את השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . ערוץ 1 איננו יכול לשרוד במצבו העלוב העכשווי ותחת ניהול כה כושל וטרגי של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' . לכך יש להוסיף את ה- דִיס – הָרְמוֹנְיָה הקיצונית והמבישה השוררת ברשות השידור בין הדרג המקצועי העליון לבין הדרג המפקח הציבורי בראשות יו"ר הוועד המנהל ד"ר אמיר גילת .

ערוץ 1 החל אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) את הסיקור הישיר שלו של מונדיאל 2014 ובמרכזו משחק הפתיחה ברזיל – קרואטיה 3 : 1 (בין 22.45 ל- 01.00) . למרות אווירת הנכאים עשה ערוץ 1 מאמץ גדול לעטות על עצמו בגדי חג ולשוות עליצות יחדיו עם גאווה למשימת השידור המונדיאלית הגדולה שנטל על עצמו . ב- Front של אולפן הבית המנווט הוצבו גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' . ולצידם פנל של ארבעה פרשנים אבי רצון , אבי נימני , ניר לווין , וגב' סנדרה מילקוביץ' . מישהו החליט להביא את דידי הררי כתגבורת בידור . מסאו פאולו שידרו ישיר יורם ארבל והפרשן דני נוימן את המשחק הראשון באליפות ברזיל – קרואטיה 3 : 1 . ערוץ 1 חולל אמש מהפך דרמטי בטבלת הרייטינג . השידור הישיר של טקס הפתיחה השאפתני (שיאו מופע הזמר של ג'ניפר לופז וקלאודיה לייטה ו- פיטבול) בין 21.00 ל- 22.30 הניב רייטינג ממוצע של % 12.7 . השידור הישיר של משחק הפתיחה ברזיל קרואטיה אמש מאוחר בלילה קצר רייטינג מדהים ממוצע של % 23.2 . הישג פנטסטי לערוץ 1 . בראבו !

חברת HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ואשר מסונפת ל- FIFA , היא האחראית על מבצע כיסוי הטלוויזיה של 64 המשחקים ב- מונדיאל ברזיל 2014 . מדובר בשימוש בטכנולוגיית טלוויזיה חדישה ביותר . כל משחק מכוסה ע"י ניידות שידור גדולות שמתפעלות כל אחת בכל שידור ישיר מגוון של 32 מצלמות (וגם יותר) . על כל מצלמה ומצלמה מוטלת משימת צילום מוגדרת מראש . פילוסופיית הכיסוי אחידה ועושר הצילום מובן מאליו . אין כאן נִיסֵי צילום . גם לא טעויות . רוב המצלמות מחוברות למקור הילוך חוזר נפרד משלהן ולכן מסוגלות לתעד ולשַמֵר כל אירוע ספורטיבי ו/או אחר המתרחש באצטדיון , גם אם אינן נראות לעיתים מזומנות ב- Integrated Feed של הניידת . שיטת הכיסוי אחידה ולפי שעה אפשר להבחין כי ה- Highlights במשחקים (שערים + עבירות) זוכים לשלושה Instant Replays . לא יותר . הקונץ הוא להספיק לשדר את ההילוכים החוזרים של השערים המובקעים ולהגיע במועד לחידוש המשחק מקו האמצע . בשני השידורים הישירים של ברזיל – קרואטיה 3 : 1 והולנד – ספרד 5 : 1 אפשר היה להבחין כי הבימאים מזריקים עוד הילוך חוזר ו/או שניים לכל היותר של השערים המובקעים במועד מאוחר יותר של השידור הישיר . אני מתרשם מהכיסוי אולם לא אוהב את המצלמות הגבוהות שמפיקות Aerial Shots מרוחקים מידי ולכן "קרים" מידי . כיסוי טקס נגינת ההימנונים בטרם שריקת הפתיחה וחשיפת שחקני שתי הנבחרות ב- Extreme Close Ups – נבון . רואים שמישהו שם ב- HBS מבין כי יש לעשות הכרה לצופי הטלוויזיה בעולם עם גיבורי העלילה בטרם התפתחותה . השוטים שהראו את שחקני נבחרת ברזיל בזה אחר זה כל כך מקרוב שרים בעוצמה פטריוטית ובהתלהבות את ההמנון הלאומי שלהם ומפגינים בכך לויאליות עם האומה הברזילאית לפני תחילת המשחק נגד קרואטיה – הם בלתי נשכחים . בסך הכל אין שינויים מרחיקי לכת בין הכיסוי הטלוויזיוני של HBS את מונדיאל דרום אפריקה 2010 לבין הכיסוי שלהם עכשיו את מונדיאל ברזיל 2014 . קוראי הבלוג שמתעניינים בתורת כיסוי הטלוויזיה של HBS ימצאו עניין באתר החברה באינטרנט . אני עדיין סבור כי כיסוי טלוויזיה של הקבוצה הצרפתית  1998 TVRS בראשות פראנסיס טלייה את מונדיאל צרפת 1998 הוא הטוב , האיכותי , והיעיל ביותר בכל הזמנים למרות שעמדו לרשותו אז "רק" 20 מצלמות .

yoash 1

טקסט תמונה : יוני – יולי 1998 . מונדיאל צרפת 1998 . ה- IBC בפאריס . אנוכי (מימין) עם פראנסיס טלייה (Francis Tellier) יו"ר קבוצת TVRS 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נכון ש- HBS משתמשת בטכנולוגיית קו השער (לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים) וגם בטכנולוגיה ברורה ומובנת לזיהוי נבדלים , אולם האכזבה הרבתי מ- FIFA השמרנית נובעת מהעובדה שהיא עדיין איננה מאפשרת לשופטים להסתייע בצילומי הטלוויזיה במקרים שנויים במחלוקת של החלטות הנוגעות לבעיטות עונשין מ- 11 מ' ועבירות קשות המחייבות שליפת כרטיסים אדומים . ברזיל קיבלה בדקה ה- 69 במשחק נגד קרואטיה (יום חמישי – 12 ביוני 2014) מתנה מהשופט שהעניק לה בחינם בעיטת עונשין מ- 11 מ' (3 : 1 בסיום לברזיל) כמו גם הפנדל שלא היה ולא נברא שספרד זכתה בו בדקה ה- 26 במשחקה נגד הולנד (יום שישי – 13 ביוני 2014 , 5 : 1 להולנד) . מצלמות הטלוויזיה של HBS עושות שַמוֹת בשופטים והופכות אותם לחוּכָא ואִיטְלוּלָא בעיני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל . ההתאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA בראשות נשיאה יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר איננה רק מושחתת . היא גם מטומטמת . עולם הספורט הבינלאומי לגווניו החליט כבר מזמן להסתייע בצילומי הטלוויזיה ברגעי מחלוקת קרדינליים אולם ה- FIFA ניצבת מהצד ומרשה לעצמה להצטדק ולהסתתר מאחורי האמירה , "אם לשחקנים שהם בני אדם מותר לטעות על כר הדשא – אז גם השופטים שהם בני אדם כמותם , רשאים לשגות" . נוצר מצב מגוחך בו שופטי הכורסא הטלוויזיונית הם חכמים וגם צודקים יותר משופטי המשחקים הניצבים על כר הדשא . בלתי נסבל . ייתכן כי כלל לא יהיה צורך בשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית של קו השער בכל משך טורניר מונדיאל ברזיל 2014 . מקרים שנויים במחלוקת כמו האם הכדור שבעט החלוץ האנגלי ג'ף הרסט (Geoff Hurst) נגד גרמניה במשחק הגמר מונדיאל אנגליה 1966 עבר במלואו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי (Hans Tilkowski) , ו/או האם השער של האנגלי פראנק למפארד (Frank Lampard) נגד גרמניה במונדיאל דרום אפריקה 2010 היה חוקי – הם אומנם קרדינליים אך נדירים . לעומתם טעויות שופטים הנוגעות ל- פגיעות חריפות של שחקנים אלה באלה והכשלות חלוצים ברחבת ה- 16 הם עניין שכיח . כבר נכתב בבלוג הזה כי חוקת הכדורגל איננה מתכון מתמטי . רמת השיפוט איננה אחידה גם מפני ש- השופטים השונים מעניקים פירושים שונים לחוקה . מה שנראה בעיני האחד הכשלה ברורה ובעקבותיה פנדל צרוף במשחק קוסטה ריקה – אורוגוואי 3: 1 איננו מחייב את הקולגות שלו וגם לא את עצמו באותו משחק ובאותה סיטואציה . התערבות המצלמות חשובה ביותר כדי לעשות דין צדק שווה עם כולם .

שתי תמונות סטילס למטה (גרסה אנגלית וגרסה גרמנית אנטגוניסטיות זו לזו) – שצולמו מכיוונים הפוכים , תיעדו את השער השנוי במחלוקת של החלוץ האנגלי ג'ף הרסט בדקה ה- 100 של ההארכה במשחק הגמר ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" (Wembley) בלונדון בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה (אנגליה ניצחה בסיום 4 : 2) . שתי התמונות הללו מוכיחות עד כמה נדרשת התערבות הטלוויזיה וסיועה לשופטים בני אנוש שחייבים להחליט החלטות קשות ומכריעות בתוך שבריר שנייה , מבלי שיש להם את הכלים המדעיים לעשות זאת . 48 (ארבעים ושמונה) שנים חלפו מאז השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט (Geoff Hurst) . רק כעת באיחור זמן עצום נזכרה ה- FIFA לאמץ את טכנולוגיית הטלוויזיה של קו השער כמסייעת לשופטים , אולם מתעלמת מהצורך להיעזר באותן מצלמות הטלוויזיה גם בתחומים מכריעים אחרים במשחק הכדורגל , כמו פנדלים ועבירות .

1966 1

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30  ביולי 1966 . אצטדיון "וומבליי" בלונדון . הדקה ה- 100 במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ביו נבחרות אנגליה ומערב גרמניה . הטלוויזיה הבריטית ה- BBC  טוענת כי הצילום הזה מוכיח בבירור כי הכדור שבעט ג'פרי "ג'ף" הרסט עבר במלוא היקפו את קו השער של השוער הגרמני האנס טילקובסקי . ניתוח של התצלום קובע כי הכדור בתמונה הזאת נמצא באוויר על פי הצֵל הבהיר שלו מימין . להלן זיהוי השחקנים בתמונה האנגלית מימין לשמאל : אלן בול האנגלי (בחולצה כהה מס' 7) , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , הגרמני הורסט הדגס (בחולצה בהירה מס' 2) , הגרמני ווילי שולץ (בחולצה בהירה) שוכב על הדשא בתוך תיבת ה- 5 , האנגלי רוג'ר האנט (בחולצה כהה) פורש ידיו לצדדים , הגרמני וולפגאנג וובר (בחולצה בהירה) , ו- ג'ף הרסט (שוכב) . בתחתית התמונה קצת מימין נראה הקוון האזרי – רוסי טופיק באחראמוב בגבו למצלמה מתבונן במתרחש . (באדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה וולפגאנג וובר שנטל חלק במשחק הגמר ההוא ב- 1966 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1966 2

טקסט מסמך : הגרסה האנגלית לתצלום העליון . הטקסט האנגלי מבאר את המתרחש בתמונה לעֵיל ומדגיש כי התצלום מוכיח שהכדור חצה את קו השער .

1966 3

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966 . אִצטדיון "וומבליי" . משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 . זאת הגרסה הגרמנית המקורית של הצלם הגרמני המנוח סְוֶון סִימוֹן . הצלם שניצב בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה האנגלית (מצדו הימני של השער) לחץ באותו שבריר השנייה על הדק המצלמה שלו . לרוע מזלו חדרו כתמי אוֹר שמש לצילום שלוֹ . הצלם יצר תמונת "פנטומימה" זהה לגרסה האנגלית רק מהכיוון ההפוך . השחקנים והקוון "הוקפאו" בשתי התמונות . המצב התנועתי המוקפא בשתי התמונות חופף לחלוטין . התמונה של הצלם הגרמני סוון סימון מוכיחה לטענת הגרמנים כי הכדור השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט לא רק שלא עבר במלוא היקפו את קו השער , אלא היה רחוק ממנו כ- 30  ס"מ . שימו לב כי הקוון טופיק באחראמוב איננו מגיב ולא מסמן כי השער נכבש .

הערה : התמונה הזאת צולמה מהצד הדרומי – מזרחי לשערו של האנס טילקובסקי . ה- Flairs  בתמונה של סְוֶון סִימוֹן הן במקור . (על פי ZDF) . סוון סימון מת זה מכבר . לא הספקתי לראיין אותו לספר "השער שלא היה" .

זיהוי הנוכחים בתמונה הגרמנית משמאל לימין : החלוץ האנגלי אלן בול , הקוון טופיק באחראמוב , המגן הגרמני הורסט הטגס , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , והמגן הגרמני ווילי שולץ . (התמוננה הוענקה לי באדיבות שחקן הכדורגל הגרמני ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר שהשתתף במשחק הגמר ההוא השנוי במחלוקת . תחקרתי אותו ארוכות כמו שחקנים גרמנים ואנגליים שהשתתפו במשחק (מקור : הספר"Das Tor des Jahrhunderts". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על סמך העדויות הרבות ועל סמך התצלומים הרבים חקרתי וכתבתי את הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי "השער שלא היה" . הספר עוסק כמובן בשער של ג'ף הרסט השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של המונדיאלים אולם מתרכז בהפקת הענק ההיסטורית הנפלאה ו- הבלתי נשכחת ההיא בקיץ 1966 של ה- BBC (ו- ITV) בראשות בראיין קאוגיל (Bryan Cowgill) ואלק וויקס (Alec Weeks) . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית צולמו כל 32 המשחקים באמצעות ניידות שידור אלקטרוניות והועברו בשידורים ישירים באירופה וגם בחלקים נוספים בעולם באמצעות לווייני תקשורת של החברה האמריקנית COMSAT.    

במונדיאל מכסיקו 1986 ב- 22 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armand9o Maradona) שער בידו במשחק רבע הגמר נגד אנגליה . השופט הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Bensaour) אישר את השער אולם ה- Replay השלישי של מצלמות הטלוויזיה של הקבוצה המכסיקנית TELEMEXICO גילה וחשף את האמת . דייגו ארמאנדו מאראדונה הוא עבריין שהכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) בידו . מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל ראו את מה שלא ראה שופט המשחק . אנגליה הפסידה 1 : 2 לארגנטינה ונשלחה הביתה . תריסר שנים אח"כ פגשתי במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 ב- IBC בפאריס את מאמן אנגליה בעת ההיא בובי רובסון (Bobby Robson) . נקשרה בינינו שיחה והמאמן המאוכזב התלונן בפני (באיפוק וקור רוח) כי אנגליה שהייתה לא פחות טובה מארגנטינה נשדדה ב- 1986 , והכנות אינטנסיביות בנות ארבע שנים וגם כישרון ו- ממון ירדו כהרף עין שלא בצדק לטִמְיוֹן בשל טעות שיפוט חריפה .

maradona 1

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . זוהי הדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר בין נבחרות ארגנטינה – אנגליה שהסתיים בתוצאה 2 : 1 לטובת ארגנטינה . דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) מכניע בידו את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) ואת שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר אך לא את מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שהביע את דעתו בתום ה- Replay השלישי כלהלן : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" . (באדיבות TELEMEXICO ו- TELEVISA . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ 1 עומד אחרי יומיים – שלושה בציפיות בראשות השַדָּר המוביל שלו יורם ארבל . אפשר להסכים ו/או לא להסכים עם המינויים הפרסונליים לתפקידים המובילים בחטיבת הספורט של ערוץ 1 המכסה את מונדיאל ברזיל 2014 . אולם אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הוא ערוץ 1 מחזיק בידיו קלף טלוויזיוני מנצח עליו הוא משלם זכויות שידורים בגובה של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות חמישים אלף) יורו (חוץ מהוצאות הפקה) . שלושת השידור הישירים הראשונים של ברזיל – קרואטיה 3 : 1 (יורם ארבל ודני נוימן ) + הולנד – ספרד 5 : 1 (יורם ארבל ודני נוימן) + קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (מאיר איינשטיין ואברהם גרנט) מלמדים על נסיקה מעלה של ערוץ 1 . אין בכך כל ספק . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מובילות שתי מגישות פוטוגניות שרון פרי ומיכל רבינוביץ' את שידורי המונדיאל מהאולפן המנווט בירושלים . הן עושות זאת יחדיו עם פנל שמורכב מאבי רצון , אבי נימני , ניר לווין , וגב' סנדרה מילקוביץ' . מ- טבע הדברים קיים פער סקרנות עצום בין ההתרחשויות על כרי הדשא בברזיל רחבת הידיים אותם מתאר יורם ארבל בשותפות עם מאיר איינשטיין – מהשטח , לבין הנעשה באולפן ערוץ 1 בירושלים (ה- Sound של יורם ארבל הקדים אמש את תמונת ה- Video בעת השידור הישיר של המשחק הולנד – ספרד 5 : 1) . גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' עולות לאין שיעור על מר אורי לוי , מר בוני גינזבורג , ומר עמית הורסקי . אולם גם הן לא יכולות לשפר את התוצאה הסופית הרוטינית והשבלונית (והצפויה) של האולפן המקומי המנווט. שתיהן מרוחקות ממוקד ההתרחשויות בשנת 2014 דרוש משהו רענן ומקורי הרבה יותר . מיסוד אולפני בית מנווטים בירושלים התאימו לעשורי ה- 70 , ה- 80 , וה- 90 של המאה הקודמת . הגיעה השעה לצעוד צעד אחד קדימה ולהקים אולפן מנווט של ערוץ 1 בברזיל . האולפן המנווט בירושלים מעוררת תחושה שעמום של De Javu . אתה רואה את אורי לוי ואת אבי נמני מבודדים באולפן בירושלים הרחק מהאירועים הסוערים ומתחשק לך לכבות את המוניטור . חוויה משעממת .אילו שרון פרי ומיכל רבינוביץ היו מוטסות לברזיל יחדיו עם אבי רצון כדי לעשות את עבודת העיתונאות , ההגשה וההנחיה , הניתוח , והפרשנות מהשטח , מ- ריו דה ז'אניירו וסאו פאולו , היה מדובר בצעד נבון ובתרומה מהותית ומשמעותית להצלחת כלל ההפקה של ערוץ 1 .

מין צירוף מקרים שכזה מעיד כי ערוץ 1 המַט ליפול והוועדה המארגנת של מונדיאל ברזיל 2014 צועדים יחדיו וכל אחד לחוד על בלימה . מספיק כי האנרכיסטים הקיצונים מחוללי המהומות , המחאות , וההפגנות האלימות בערי ברזיל לא יירגעו יחליטו לפגוע לפתע בנבחרות האורחות ו- להרוג שחקן כדורגל אחד כדי שהמונדיאל ייסגר ויבוטל . אנשי ערוץ 1 שרויים באי וודאות , מקיימים עצרות מחאה , אבל עדיין נושמים אוויר פסגות . הם ישדרו ישיר ב- 13 ביולי 2014 מריו דה ז'אניירו את משחק הגמר , אולם מה יקרה דקה אח"כ…? העובדים שרויים מזה זמן רב בחוסר וודאות לגבי עתידם . תקוותיהם ש- זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014 , מתארות מצב , לא פתרון .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). פוסט מס' 399. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 399 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי – 12 ביוני 2014.

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). פוסט מס' 399. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). כל הזכויות שמורות.

ערוץ 10 (1) .

ערוץ 10 (רשת הבית הטלוויזיונית שלי) ורדיו גלי צה"ל  (ערוץ הבית רדיופוני שלי) עסקו אתמול (יום שלישי – 10 ביוני 2014) במשך שעות ארוכות מאוד בסיקור הליך הבחירה הפוליטית החשאית בכנסת של רובי ריבלין לנשיא המדינה העשירי . רובי ריבלין ניצח בשני סיבובים את ארבעת המועמדים הנוספים מאיר שטרית , דליה איציק , כבוד השופטת דליה דורנר , והמדען וחתן פרס נובל לכימיה דן שכטמן . מגוחך כי הכתרתו של מי מאותם החמישה לאזרח מס' 1 של מדינת ישראל נעשית בהצבעה חשאית ומוסווית . 120 חברי הכנסת הבוחרים את נשיא המדינה לעידן בן שבע שנים מסתירים בכוונה תחילה את דעתם מהציבור אודות המינוי והכתרה שלהם את אדם כלשהו לנשיא של כולנו . מדובר בהליך אבסורדי חסר היגיון . מה יש להסתיר כאן… ? מדינת ישראל מכתירה את האזרח הראשון שלה לנשיא בסוד , בהסתר ורחוק מעין הציבור , ובאמצעות קומבינות . הצבעה חשאית היא המצאה נחמדת אולם כשמפקידים אותה בידי פוליטיקאים אינטרסנטיים הנושמים אוויר מקולקל של "תן לי…ואשמור לך…" , הנחמדות טומנת בה יסודות נכלוליים . אף על פי כן צריך לומר כבר מבראשית : הבחירה ברובי ריבלין לנשיא המדינה העשירי של מדינת ישראל היא יותר מראויה . אין זה חשוב אם האיש הוא חירותניק , ליכודניק , ו/או בית"ריסט . חשוב שרובי ריבלין הוא איש בעל יושרה מוחלטת והגון מאין כמותו . נקי כפיים . נאה דורש ונאה מקיים . איש אמיץ  ואהוב . רובי ריבלין הוא קודם כל אדם . מלח הארץ . ולכן יש לומר כאן בקול רם וברור : יחי הנשיא רובי ריבלין ! תחי מדינת ישראל לנצח נצחים !! רובי ריבלין היקר , אנוכי ומשפחתי הענפה מאחלים לך ולמשפחתך אושר ובריאות ונשיאות מוצלחת ופוריה .

באחת הרשימות האחרונות בבלוג הזה הבעתי את דעתי כי אנוכי תומך בבחירת דן שכטמן לנשיא המדינה .באם לאו הבחירה השנייה שלי היא ב- רובי ריבלין . התנגדתי התנגדות נמרצת לבחירתם ל- נשיא / ה של שני פוליטיקאים קטנים ורדודים , מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק , על סמך פועלם ומורשתם השלילית ברשות השידור כל אחד בתורו , ותמיכתם העיוורת והמגוחכת כ- שַרִים בממשלתו של אריאל "אריק" שרון במנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל . כזכור הודח ו- סולק יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 בגין האשמות חריפות ביותר של פגיעות הרסניות בנורמות של יושרה וניהול . ראש הממשלה אריק שרון הביא להצבעה בממשלה את פרשת ההתנהלות העכורה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . היועץ המשפטי של הממשלה מני מזוז הודיע זה מכבר לראש הממשלה אריאל שרון כי לא יוכל להגן ב- בג"צ על  מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נוכח תלונות והאשמות כבדות ביותר המועלות נגדו בגין ניהול עלוב ובלתי הגון , להן היו שותפה גם התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא הזכור לטוב . 13 שרים הצביעו בעד ההדחה והרחקתו לאלתר של יוסף בר-אל מרשות השידור מפני שהבינו שמדובר באיש לא ישר שמואשם בשחיתות ונתינת שוחד מסך . שני השַרים מאיר שיטרית ודליה איציק הצביעו נגד ההדחה וטענו שיוסף בר-אל הוא דווקא מנכ"ל ישר ואיש הגון . שלשום (יום שלישי – 10 ביוני 2014) ערב בחירת הנשיא העשירי של מדינת ישראל קראתי מאמר תימהוני ותפל של מר יוסי ביילין ב- "הארץ" נושא את הכותרת "נשיא שלא יזייף" ואשר תומך תמיכה מסיבית בבחירתו של מאיר שטרית לנשיא המדינה . בסופו של המאמר המופרך כותב יוסי ביילין כלהלן : "אני יודע שאם תופקד הנשיאות בידיו של מאיר שיטרית , היא תופקד בידיים אמונות . אני גם משוכנע כי כשיגיע רגע השירה בציבורו , הוא לעולם לא יזייף" . מה אתה אומר יוסי ביילין…? מאיר שיטרית מעולם לא יזייף…? באמת…? לעולם לא יזייף…? תגיד לי אתה עושה צחוק…? ואז נזכרתי במאמר שכתב העיתונאי המזהיר אהוד אשרי ז"ל לפני תשע שנים ב- 6 במאי 2005 בעיתון "הארץ" , מאמר שעסק ביושרה הציבורית הבעייתית עד להחריד של השַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק שני תומכיו המובהקים של יוסף בר-אל בתקופה הזכורה לדיראון . הנה שני המאמרים היום ואז של יוסי ביילין ואהוד אשרי ז"ל .

beylin 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום שלישי – 10 ביוני 2014 . המאמר המופרך של יוסי ביילין התומך בבחירתו של מאיר שטרית לנשיא המדינה . יוסי ביילין מצטייר ברשימה הזאת כמו הפודל של מאיר שיטרית . (באדיבות עיתון "הארץ") .

shitrit 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . העיתונאי אהוד אשרי ז"ל תוקף בחריפות רבה את יושרתם של השרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק שתמכו תמיכה מופלגת במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והיו שני השרים היחידים שהתנגדו להדחתו . (באדיבות עיתון "הארץ") .

שני שדרני גלי צה"ל הוותיקים רזי ברקאי ויעל דן שיעממו אותי ביום שידורים ארוך רווי צביעות וסירחון . שדרני ערוץ 10 אכזבו אותי . בראש וראשונה נדב פרי שהתגלה כ- Analyst רעוע לאורך כל היום וכמי שנופל לכל בור שהמציאות הנסתרת כורה לו . ההערכות שלו לרבות זאת כמעט וודאית של בחירת מאיר שיטרית לנשיא המדינה הבא התגלו כמופרכות . מדובר בהצבעה פוליטית חשאית של 120 אנשים שמייצגים המון רבדים בעלי אינטרסים שונים בחברה הישראלית . פוליטיקאים הם אנשים אינטרסנטים שפועלים באקלים היפוקריטי ולכן פעמים רבות הם אנשי מזימות שפועלים בחנפנות ודו – פרצופיות . פוליטיקאים רבים הם אנשים צבועים שמזייפים ומעמידים פנים מראש . פתלתלים וחוטאים שצועדים במשעול ישר רק כשמתחשק להם . נגזר עליהם לדוג במים עכורים .

הייתה זאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדה את מאורעות הכדורגל והספורט הישראלי בעשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה בתנאי צילום קשים ועמדות רעועות . דלת מחלקת הספורט נעולה הרמטית בפני הפוליטיקאים . טביעות אצבעותיהם של הפוליטיקאים משאירות ריחות צחנה . להפקות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בשנים ההן היו הרבה מאוד חסרונות שנבעו מתקציב נמוך ולא בגלל מחסור בידע . הכסף היה עקב אכילס שלי , של כולנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית . נהגתי לומר לבוסים שלי יוסף "טומי" לפיד , יצחק "צחי" שמעוני , וטוביה סער כפי שאמר ארכימדס לתלמידיו , "הבו לי מָמוֹן . הממון ישמש נקודת משען להרים את תוכניות הספורט בטלוויזיה לפסגות חדשות שאיש לא הכיר לפני כן" . זה לא היה קונץ גדול והוכח כנכון מאוחר יותר . מגרעת גדולה בכיסוי הכדורגל היוּ עמדות הצילום והשידור הישנות שניצבו ברוב עליבותן שנים רבות בכל מִגרשי הכדורגל והאִצטדיונים השונים ברחבי במדינה . נרתמתי לתיקון העניין .

2. טלוויזיה ופוליטיקה. 

בראשית כהונתי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היכן שהוא בסתיו 1982 , הזמין אותי יום אחד לכנסת יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת הח"כ הנכבד מטעם המפלגה הליבראלית מר פנחס גולדשטיין ז"ל . הופתעתי . מה לִי ולוֹ שאלתי את עצמי . מר פנחס גולדשטיין קיבל את פניי בלבביות רבה והציע מייד עזרה כספית בבניית מגדלי צילום חדשים בכל מגרש שארצה בליגה הלאומית . "אני יכול לדבר עם הטוֹטוֹ ולארגן לכם תקציבים להקמת מגדלים" , אמר . דחיתי את הצעתו בו במקום והשבתי לו : "לטלוויזיה הישראלית יש את היכולת הכספית והארגונית להתמודד עם בעיית המגדלים לבדה . איננו מבקשים דבר מהמועצה להימורים וטוטו . זהו הליך איטי ומסורבל . אנחנו נדרוש את הקמת מגדלי הצילום לטלוויזיה מיו"ר המועדונים ומנהלי האצטדיונים . זה ייעשה מייד . רשות השידור היא גוף סוּבֶרֶנִי שאיננו זקוק לשוּם עזרה פוליטית , גם לא מחברי כנסת . היא מוכשרת לעשות את הכל לבדה" .

כשנפרדנו דאג להזכיר לי ח"כ פנחס גולדשטיין שהוא צופה מושבע במשחקי הכדורגל ו- "מבט ספורט" בכל מוצ"ש , והפתיע אותי פעם נוספת כשביקש בחיוך יעֵני , "הייתי רוצה שמצלמות הטלוויזיה יראו גם אותו מידי פעם אם אפשר יושב ביציעי הכדורגל באצטדיון "בלומפילד" כמו שמראים אנשים אחרים" . הוא עשה זאת בחביבות יש לומר , אבל הציג את הפן המסחרי הלא נאה של התנהלות הפוליטיקאים . שמור לי ואשמור לך . אתן לך ובתמורה אתה תיתן לי . דלת מחלקת הספורט נשארה נעולה בפני הפוליטיקאים למיניהם . יצא לי להיפגש בקריירה הארוכה שלי כמנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית עם ח"כ פנחס גולדשטיין בתוקף תפקידו עוד פעם או פעמים . לא זכור לי שצמחה מכך תועלת מעשית כלשהי . לאחר שכינה אותי בעיתונות , "יואש אלרואי דיקטטור" [1] , ניתקתי ממנו מגע .

התוכנית "משחק השבת" , בשבת – 6 בפברואר 1993 עמדה על סף ביטול . ליוסף בר-אל לא היה תקציב לשריין לנו אפילו צוות צילום אחד לכיסוי משחקי המחזור ה- 20 בליגה הלאומית בכדורגל . הודעתי למנהל הטלוויזיה כי בהיעדר ציוותי צילום לא ניתן יהיה לשָדֵר את התוכנית הפופולארית . מסכת היחסים הרעועה והממושכת בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל רק החריפה את בעיות הפקות הספורט בשבתות . העניין דלף לציבור . לפתע התערב סגן שרת החינוך והתרבות (שרת החינוך והתרבות הייתה שולמית אלוני) הח"כ מיכה גולדמן , והציע ביוזמתו להעביר את זכויות השידורים של משחקי הכדורגל לערוץ 2 הניסיוני ולכבלים . הוא כמובן דאג לסַדֵר לעצמו יחסי ציבור דוּ – כיוונים . לבסוף כשנמצא פתרון חלקי לבעיה ותוכנית "משחק השבת" עמדה להיות משודרת אומנם מתכונת מצומצמת , דיווח לעיתונות כי הוא פתר את המחלוקת . האמת הייתה שיוסף בר-אל הסכים להקצות לי שני ציוותי צילום רק לאחר ששר האוצר בייגה שוחט הסכים להיפגש ביום שני – 8 בפברואר 1993 עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר מִיכָה יִנוֹן ועם ההנהלה המקצועית בראשותם של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , כדי לנסות לדון ולפתור אחת ולתמיד את ענייניה הכספיים הכושלים של הרשות השרויה בלחץ כלכלי . רשות שידור שתמיד חסרות לה 20 אָגוֹרוֹת לשֶקֶל , תמיד נמצאת בסַד בעיית השעות הנוספות של העובדים בשבתות כבימי חוֹל , ותמיד מאוימת ללא הרף בהשבתה ע"י וועדי העובדים.

תיעבתי את הפוליטיקאים הקטנים המתערבים תדירות בענייני רשות השידור כדי לקשור כתרים לעצמם ומשאירים בכל מקום טביעת אצבעות המדיפה סִירחון . יצאתי בעצמי בהודעה חסרת תקדים לעיתונות כדי לסתור את דיווחיו של ח"כ מיכה גולדמן בה תקפתי בחריפות רבה את האיש ששימש  יו"ר ועדת החינוך והספורט של הכנסת  [1]  .העיתון "חדשות" העניק כותרת גדולה במוסף הספורט שלו בשער האחורי , "יש ,משחק השבת'" . יואש אלרואי תוקף בחריפות את מיכה גולדמן" .בגוף הכתבה אמרתי לכתבת העיתון הגר רם , "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תהפוך את העולם כדי לשדר את "משחק השבת" , למרות הבעיות באמצעי הצילום העומדים לרשותנו . התערבותו של סגן שרת החינוך והתרבות (שולמית אלוני ז"ל ) הח"כ מיכה גולדמן שהציע להעביר את זכויות השידורים לערוץ 2 הניסיוני ולכבלים , ואח"כ ברוב חוצפתו מדווח לעיתונות שהוא זה שסידר שהתוכנית "משחק השבת" בכל זאת תשודַר , היא שערורייה שאין כמוה" , והוספתי , "למיכה גולדמן לא היה סיכוי להעביר את שידורי הכדורגל לערוצים המתחרים , אבל מה שכן הוא הצליח לתפוס כותרות בעיתונים . סגן השרה דייוח בחוצפתו לגלי צה"ל שהוא סידר ש- "משחק השבת" ישודר כרגיל . אני רוצה להודיע כאן שהח"כ מיכה גולדמן לא סידר שום דבר. לא לכאן ולא לכאן. לא למען השידור ולא למען ביטולו. הגיע הזמן שמישהו יאמר לוֹ את הדברים האלה" . הנה אני אומר אותם .

מיכה גולדמן ניסה לדוג במים עכורים . מדהים כיצד איש ציבור נבחר מחפש בכל מחיר כותרת שווא בעיתונות או ברדיו . מיכה גולדמן ידע היטב שזכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שייכות בלעדית לרשות השידור . הן מעוגנות בחוק שידור ואינַן ניתנות להעברה . המנכ"ל אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , ואנוכי חתמנו בקיץ 1992 על חוזה בן שנתיים לעונות 1993- 1992 ו-  1994 – 1993 עם התאחדות הכדורגל בו התחייבנו לשלם 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר . הן היו רק שלנו . לבסוף צילמתי בשבת – 6 בפברואר 1993 שני משחקים מתוך שֵשת משחקי המחזור . פתרון כפוי ולא מוצלח אבל גם זה היה משהו . את קבוצת בית"ר ירושלים הטוענת לכתר האליפות מתמודדת נגד צפרירים חולון , ואת המשחק מכבי נתניה נגד מכבי ת"א . שתי מצלמות ENG נדרשו לשאת על כתפיהן תוכנית ספורט שלימה . בית"ר ירושלים זכתה באותה עונה 1993 באליפות המדינה כשצברה 71 נקודות . מכבי ת"א סיימה שנייה עם 62 נקודות . הדבקות במשימה שגילתה מחלקת הספורט באותה שבת של 6 בפברואר 1993 לא חילצה את יוסף בר-אל מהבוץ הטובעני בו היה שקוע עד צוואר . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בימיו רשת שידור נחותה . לא רק בגללו אבל בעיקר בגללו .

משברי שידור חריפים ליוו את תקופת ניהולו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל למן היום הראשון לבחירתו למנהל הטלוויזיה בקיץ 1990 . בינואר 1991 הוזמנתי ע"י הח"כ פנחס גולדשטיין יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת לפגישת היכרות עם הוועדה בראשותו . הודעתי למנכ"ל ומנהל הטלוויזיה שאינני משתתף בפגישות היכרות עם פוליטיקאים . שניהם יכולים לעשות זאת טוב ממני , ולכן אין סיבה שלא ייצגו אותי ואת שידורי הספורט שאני ניצב בראשם . ח"כ פנחס גולדשטיין נעלב . ב- 3 בינואר 1991 יצא בהאשמה חריפה נגדי בעיתון "מעריב" , וכינה אותי , "יואש אלרואי הוא דיקטטור"  [2] . את הציטוט הביא הכתב יהודה גולן . בגוף הכתבה נאמר עוד , כי סוכם בפגישה בין וועדת הספורט של הכנסת לבין הנהלת רשות השידור בראשותם של יו"ר הוועד המנהל אהרון הראל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל , "…שמעתה ילוו שידורים ישירים בערוצי התקשורת הממלכתיים , רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את כל התחרויות הרשמיות של נבחרות ישראל בענפי כדורסל , כדורגל , כדוריד , כדורעף , שחייה , וא"ק… " . כמובן שלא הייתה להצהרה הזאת כל כיסוי .

בתוך כך העלה יו"ר הוועד המנהל אהרון הראל הצעה מפתיעה שעל פיה יזורז תהליך הקמתו של ערוץ הטלוויזיה 33 בעזרתו של הח"כ פנחס גולדשטיין , ולפחות % 50 מזמן השידור של ערוץ 33 יוקדש לשידורי ספורט . גם ההצעה הזאת נשארה בגדר משאלת לֵב ומחווה של רצון טוב כלפי הח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל שהיה ידוע כתומך נלהב של הספורט הישראלי .  הפרשן אבי רצון נשאר על כנו והמשיך בפרשנות המקצועית והעיתונאית המצוינת שלו . הוא נסב מידי מוצ"ש לעמדת השידור באולפן "משחק השבת" לצִדם של המגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי . ביום ראשון – 21 בפברואר 1993 בתום תוכנית נוספת של "משחק השבת" שערכתי והפקתי , שלח לי יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה מכתב חריף ביותר שהועבר גם לתיקי האישי ועותקים ממנו נשלחו לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ומיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , בו הוא מזהיר אותי באופן אישי בחומרה רבה כעורך ראשי הנושא באחריות לאמירות והפרשנויות של אבי רצון  [3]  .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

לשכת מנהל הטלוויזיה                 21  בפברואר  1993

 

אל  :  יואש אלרואי

הנדון  :  פרשנויות במִשְדָר הספורט בשבת

 

שלום רב ,

 פניתי אליך גם בכתב וגם בע"פ במשך החודשים האחרונים פניות חוזרות ונִשנות , לבל תשודרנה פרשנויות אשר פוגעות באנשים שונים הקשורים להתאחדויות ואגודות הספורט השונות בארץ.  הדגשתי בכתב אליך במקביל להסברים בע"פ , שהפרשנות אמורה לעסוק באירועים ספורטיביים בספורט עצמו ולא "בגופם של אנשים" . על אף האמור לעיל , שוב ושוב שידרתם בשבועות האחרונים פרשנויות פוגעות בראשי התאחדויות הספורט .

בשבת – 12.2.1993 , השתמשתם במילה "ברדק" , בהקשר לטיפול בנבחרת ישראל בכדורגל , ובשבת- 20.2.1993 הגדשתם את הסאה בכך שעברתם להתקפה אישית על יו"ר התאחדות הכדורגל , התקפה חסרת רסן , אשר גלשה מעבר לתחום הספורט לתחום קופות הגמל ולענייני ההסתדרות . 

אני מזהיר אותך בזאת שהפרות משמעת כנ"ל ייאלצו אותי לנקוט בצעדים משמעתיים . אני רואה בך אחראי לתכנים המשודרים במִשדרי הספורט , ועליך לדאוג אישית לכך שהנחיותיי והוראותיי יבוצעו במלואן .

 

העתק  :  יו"ר הרשות

             מנכ"ל הרשות

             תיק אישי                                                                                      

                                                    בברכה ,

                                                    יוסף בר-אל

yoash 12טקסט מסמך :  21 בפברואר 1993 . זהו מסמך האִיוּם המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ודאג לשלוח אותו גם לתיק האישי שלי  כדי לפגוע המוניטין שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עניתי למנהל הטלוויזיה בזו הלשון , "אני שומר על זכותי להיות עיתונאי בן חורין ברשות שידור ממלכתית אומנם אך בת חורין , ואם הוא מנהל הטלוויזיה חושב שאינני מתאים לו הוא יכול לפטֵר אותי בכל עת ש- יחפוץ" . חטפתי מידוֹ עונש נוסף . תוכנית האקטואליה השבועית "מבט ספורט" ששודרה מאז 1984 בימי חמישי בשבוע באורח קבע בזמן צפייה ראשי בשמונה בערב ונחשבה לתוכנית יקרה ויוקרתית רווית זכויות שידור אך מאידך עתירת רייטינג לרבות צופים צעירים רבים , נדדה בהוראת מנהל הטלוויזיה לשולי הצפייה ושודרה בחצות וחֵצי . למעשי הנקמה שלוֹ בי לא היו גבולות , כאילו "מבט ספורט" שימשה תוכנית פרטית שלי . שלא תהיה טעות הוא לא חזר בו . "מבט ספורט" באמת סולקה כעונש ליואש אלרואי מהמשבצת המקורית שלה לשעה 00.30 . לא ייאמן . מנהל חטיבת החדשות אליעזר "גייזר" יערי ומנהל חטיבת החדשות אלימלך רם ידעו שאני צודק לחלוטין , אולם ניצבו שם מהצד והחרישו

ביום ראשון – 2 במאי 1993 , שיגרתי לאֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות והמנהל הישיר שלי את מסמך המחאה שלי נגד העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשעת לילה כה מאוחרת , בחצות וחצי . מן הראוי לציין כי מוטי קירשנבאום כבר כיהן כמנכ"ל רשות השידור כשבועיים ימים וידע היטב מה מתרחש בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהנהגת יוסף בר-אל ואלימלך רם . הנה המכתב ההוא כלשונו [4]  .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט  –  ירושלים                                                                                                         2.5.1993

 

אל  :  אלימלך רם – מנהל חטיבת החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

 

הנדון  :  הזזת "מבט ספורט" (המשודרת בימי חמישי בשבוע בשמונה בערב) לשידור לילה מאוחר בחצות וחצי 

אלימלך שלום רב ,

אני רוצה להביע בפניך את תמיהתי ותדהמתי הגדולה על העתקת "מבט ספורט" שיש לה 800 אלף צופים קבועים (הסקר לא כולל את קבוצת גילאי  14- 8  שהם פלח צופים חשוב של התוכנית אך אינם נכללים בסקרי הצפייה של רשות השידור) משעה שמונה בערב לחצות וחצי בלילה . "מבט ספורט" מגזין אקטואליה שבועי פונה גם לדור הצעיר בחברה הישראלית . העתקת התוכנית לשידור לילה כל כך מאוחר מחטיא את המטרה לחלוטין . בזמנו דובר על העתקת "מבט ספורט" ל- 23.00 בלילה . שידור של תוכנית המבוססת על חדשות הספורט בארץ ובעולם בשעה כל כך מאוחרת הוא בפירוש לא לעניין ולחלוטין לא צודק מבחינה תוכניתית .

אנא העבר את תוכן מכתב זה לידיעתם של מנהל התוכניות ומנהל הטלוויזיה , וגם לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור .

 

                                                                        בברכה ,

                                                                        יואש  אלרואי

yoash 5

טקסט מסמך : 2 במאי 1993 . זהו המסמך שנכתב על ידי לאלימלך רם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי בגין הזזת "מבט ספורט" ע"י מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לשידור בחצות וחצי (24.30) במקום בשמונה בערב . מוטי קירשנבאום כיהן כמנכ"ל רשות השידור כבר שבועיים ימים והיה עֵד לביזיון העלוב הזה אולם טרם הגיב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אֵלִימֶלֶך רָם קרא את המסמך וזימן אותי למשרדו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . "יואש אלרואי , אני יודע שאתה צודק , אבל הסתכל עלי…" , אמר לי וסימן באצבעו על רקתו . לא הבנתי אם במעשה הפנטומימה שלו התכוון לכמות ה- I.Q. בה חונן לפי דעתו מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ו/אוֹ שֶמָא חשש פן האיש יירה בו אם יתמוך בי בגלוי ובפרהסיה . אֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי לא שינה דבר ולא סייע במאום . הוא לא הציב שום סטנדרט חדש בשידורי הספורט בטלוויזיה . ניצבתי בודד מול מנהל הטלוויזיה . לא נראה לי שתופעת הכוחניות חסרת ההיגיון והתוחלת של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הזיזה למישהו בהנהלת הטלוויזיה . למַעֵט המנכ"ל החדש והטרי מוטי קירשנבאום ששימש בתפקידו הרם כשבועיים בלבד , אך הפנקס שלו היה פתוח וידו רשמה . הרי העליבות הייתה גלויה לעין כל . ביום שישי – 28 במאי 1993 הבעתי שוב את דעתי בפני מנהל החדשות אלימלך רם , מנהל התוכניות אליעזר יערי ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , אודות הסטת תוכנית האקטואליה "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה ועל איכות לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוצע לציבור בימי חמישי בשבוע  [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים         יום שישי  –  28.5.1993

אל     :  מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל באמצעות מנהל החדשות אלימלך רם

מאת  :  יואש אלרואי

 

הנדון :  לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית בימי חמישי בשבוע  (התוכנית "מבט ספורט" משודרת ביום הזה ב-  00.30 , בחצות וחצי)

 

יוסף בר- אל שלום רב ,

בעקבות העתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית ספורט אקטואלית המסקרת את אירועי היום והשעה ומסכמת גם את אירועי השבוע משמונה בערב לחצות וחצי , ניתנה לי הזדמנות לצפות בשידורי הטלוויזיה ברשת שלנו לאורכם של ערבי חמישי בשבוע . אני מבקש להגיב על כך בפניך כלהלן :

1. שידור התוכנית "בֶּנִי הִיל" הנואף המזדקן עם השפנפנות שלו אמש ב- 20.00 היא בפירוש טעות גסה. זאת שגיאה קשה גם מן ההיבט המוסרי , כי בשעה המדוברת צופים בטלוויזיה מאות אלפי ילדים ובני נוער . התוכנית "בני היל" היא דוחה ולא מתאימה לשידור בשעת צפייה כזאת .

2. שידור התוכנית "מקבילית המוחות" בשידור חוזר אתמול ב- 20.30 , תוכנית שהופקה אשתקד , והמציגה מונחים ואישים על בסיס של אקטואליה היא טעות עקרונית . אין ספק שיש מקום לשידור חידונים ושעשועונים מסוגים שונים , אך שיבוץ של תוכניות "מקבילית המוחות" בשידור חוזר רק כדי לסתום פּרצה בלוח השידורים או להקל על המצוקה התקציבית , וכזאת שהציגה אמש את גיורא שפיגל כמאמן קבוצת בני יהודה (גיורא שפיגל מאמן כבר שנה את מכבי חיפה) הופכת את התוכנית עצמה למגוחכת .

3. הרשה לי לומר לך שוב שהעתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית אקטואליה וחדשות משמונה בערב לחצות וחצי, והפונה לדור הצעיר והמבוגר כאחד, הייתה החלטה רעה שלך. "מבט ספורט" אגב עסקה אתמול בטורניר הטניס של רולאן – גארוס בפאריס . 

בחצות הלילה משדרים אולי תוכניות כמו "בני היל" וחומרים של Late Show אבל לבטח לא משדרי ספורט שמבוססים על אקטואליה וחדשות , למעֵט כמובן שידורים ישירים של אירועי ספורט חשובים שזמן השידור שלהם כפוי ולא ניתן להזזה , כמו למשל משחקי ה- NBA  וכו'…

עותקים : אליעזר "גייזר" יערי מנהל חטיבת התוכניותויפה מישורי מנהלת מחלקת הרצף.

               בברכה ,

               יואש  אלרואי

yoash 6

טקסט מסמך : 28 במאי 1993 . זהו המסמך שנכתב על ידי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל המוחה נגד העתקת "מבט ספורט" מ- 20.00 ל- 24.30 . הצבתה של התוכנית הקנויה והמחורבנת "בני היל" בשמונה בערב במקום "מבט ספורט" הייתה לעג לרש ושוב הפגנת ניהול מגוחכת של יוסף בר-אל . המנכ"ל מוטי קירנבאום כבר ניהל את רשות השידור במשך 40 (ארבעים) ימים אולם טרם נקף אצבע ולא שינה את החלטותיו המגוחכות והבלתי מקצועיות בעליל של יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל התוכניות שלו אליעזר יערי והצעתי להם לבטל את "מבט ספורט" לאלתר ולפחות לחסוך את אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית התוססת שהפכה לסהרורית . העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה הייתה מעשה של חובבנים שיצאו מדעתם . מעולם לא התקיים בתקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית הציבורית שום קונסורציום (Consortium) האמור לדוּן ביעדי השידור הציבורי , והאם שידורי הספורט הם נדבך הכרחי בשידור הציבורי. טכנולוגיית הטלוויזיה הכבלים כבר חדרה כמעט לכל בית בישראל וערוץ 2 המסחרי ניצב בקיץ 1993 ערב השקתו , אך יוסף בר-אל , אליעזר יערי ואלימלך רם לא קבעו שום מאפיינים ולא יזמו שום קונספציה של בידול השידור הציבורי ממתחריו בכבלים והפיכתו למותג ציבורי בעל ערך עליון . שידור הסדרה של הנוֹאֵף המזדקן האנגלי "בֶּנִי הִיל" בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי הישראלי היה פסגת הישגיהם . העיקר היה לנַטְרֵל את יואש אלרואי ואת שידורי הספורט שלו . כעבור זמן לא רב  הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יאיר שטרן תפש את מקומו .

[1]  ראה נספח : ראה עיתון "חדשות" (מוסף הספורט- שער אחורי) מיום שישי – 5 בפברואר 1993.

[2]  ראה נספח : עיתון "מעריב" מ- 3 בינואר 1991 ובו הכותרת , "יואש אלרואי הוא דיקטטור" .

[3]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי מתאריך 21 בפברואר 1993 , המתייחס לפרשן אבי רצון , ונושאו "פרשנויות במשדרי הספורט בשבת" .

[4]  ראה נספח : המסמך שכתבתי לאלימלך רם ב-  2  במאי  1993  המוחה נגד העתקת "מבט ספורט" לשידור לאחר חצות הליל .

[5]  ראה נספח : מכתבי למנהל החדשות ומנהל הטלוויזיה מ- 28  במאי  1993 הנוגע לעליבות לוח השידורים בימי חמישי בשבוע והסטת "מבט ספורט" משמונה בערב לשידור בחצות וחצי  מזמן צפייה ראשי בשמונה בערב , לשידורו אחרי חצות (ב-  00.25) .

yoash 10טקסט מסמך :  3 בינואר 1991 . האינטרסים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית הכנה והאמיתית , נעה בציר מקביל לציר ההתנהלות של הממסד השלטוני . על פי אקסיומה מתמטית העיתונאות והממלכה אינם אמורים לעולם לחצות זה את זה . הייתי  צריך לדאוג שהקווים המקבילים האלה אומנם לא ייפגשו . ממש לא הזיז לי מה חושב עלי הח"כ הנכבד פנחס גולדשטיין . (באדיבות העיתון "מעריב") .

גם פגישות ספורות בתקופה מאוחרת יותר עם יו"ר אחר של וועדת החינוך והספורט בכנסת , ח"כ מיכה גולדמן איש מפלגת העבודה , לא הניבו מעולם שום תוצאות . הפוליטיקאים אינם פועלים על פי הקודים המוכרים והמחייבים אותנו כפרטים ואזרחים במדינת ישראל . הם חושבים על עצמם ומחפשים ראשית דבר את תועלתם וטובתם האישית . הציבור שבחר בהם איננו מעסיק אותם עוד לאחר שזכו באימונו . את עיקרון יחסי הגומלין האזרחיים האלה אסור לשכוח . מיכה גולדמן היה פעם איש חביב וחייכן יליד המושבה כפר תבור בגליל התחתון . אך מרגע שהפך לפוליטיקאי היה צריך להיזהר ממנו . בחודש פברואר 1993 בתקופת שלטונו של יוסף בר-אל נקלעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשבר חמור אך בלתי כפוי הנוגע לשידור וכיסוי משחקי הכדורגל בשבת . ח"כ מיכה גולדמן סגן שרת החינוך והתרבות עַט על המציאה . הוא שאף להפוך את עצמו למושיע הציבור והציע להעביר את ההפקה ומלאכת הצילום של משחקי הכדורגל לערוץ 2 הניסיוני . הצעה פופוליסטית חסרת סיכוי מעשי ומשפטי כאחד . אף על פי כן תקפתי אותו ואת יוזמתו בחריפות רבה בעיתון "חדשות" ב- 5 בפברואר 1993  [2]. כעבור יומיים קרא הח"כ המלומד לפַטֵר אותי מרשות השידור.

yoash 11

טקסט מסמך :  5 בפברואר 1993 . אני תוקף בחריפות רבה את ח"כ מיכה גולדמן הפוליטיקאי לא את מיכה גולדמן האדם . (באדיבות ארכיון עיתון "חדשות" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן) .

הפוליטיקאים חברי הכנסת גם אם היו נבחרי העם לא נהגו תמיד ביושר עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . הם לא היו חייבים לי דבר אך גם אני לא הייתי חייב להם כלום . וכך נהגתי . הבנתי מהר מאוד כבר בתחילת עבודתי העיתונאית בטלוויזיה שבמקום בו הפוליטיקאים משאירים את טביעת אצבעותיהם נודף משָם ריח לא נעים . יש לשמור מרחק מהם .

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות  "מעריב" מ- 3 בינואר 1991.

[2]  ראה נספח :  קטע מהעיתון  "חדשות" מ- 5 בפברואר  1993.

סיפרתי רק לפני רגע כי בראשית כהונתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1981 , הזמין אותי הפוליטיקאי יו"ר וועד החינוך והספורט של הכנסת ח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל לפגישה עמו בכנסת . נעניתי להזמנה . פנחס גולדשטיין שמע ממישהו שאנוכי מתכונן לבנות מגדלי צילום ועמדות שידור חדישים (במקום "מגדלי בלולו" הישנים) בכל האצטדיונים של קבוצות הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. השמועה הייתה נכונה והוא הציע את עזרתו והשפעתו הפוליטית. השבתי לו מייד כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית יש מקורות מימון משלה והיא איננה זקוקה לעזרתם של הפוליטיקאים . בתוך שלוש דקות קמתי מכסאי ונפניתי ממנו . הפגישה עמו הסתיימה עוד בטרם החלה . כבר פתחתי את דלת לשכתו לצאת ואז שמעתי אותו קורא לי , "יואש רק רגע אחד….אני רואה שמידי פעם אתם מראים ב- "מבט ספורט" כל מיני אנשים שיושבים ביציע המכובדים באצטדיון "בלומפילד"…אז תדע לך שגם אני נמצא שם…" . אפילו לא השבתי לו . טרקתי את הדלת והלכתי . הפוליטיקאים מטבע בריאתם משאירים טביעות אצבעות מהן נודף ריח של סירחון .

ערוץ 10 (2).

אך הבה אחזור ליום האתמול (יום שלישי – 10 ביוני 2014) . נדב פרי כמעריך ראשי של תוצאות בחירת הנשיא אתמול היה אמור לדעת ראשון כי הפוליטיקאים הם אקרובטים השומרים על שיווי המשקל שלהם באומרם את ההפך ממה שהם עושים (מקור : מוריס ברה) , אולם בחר להתעלם ולנהוג בחוסר זהירות ויצא טיפש ושדר טלוויזיה בלתי מהימן. גם רביב דרוקר התגלה לפתע כ- פלופ. שניהם עשו זאת ביודעין ומבחירה אישית מבלי לסייג את עצמם. לא ברור מדוע שני אנשי טלוויזיה וותיקים ובעלי ניסיון מתמוטטים דווקא בתחום שנחשב ל- ספציאליטה שלהם. בגלל המצב הפוליטי הנסתר (והסבוך) ש- נוֹצֵר בתוכו שלל הפתעות , ציפיתי דווקא אתמול ממנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז להכין ולהפיק גְרָף שֵמִי ארוך של 120 חברי הכנסת בראשית הסיקור בבוקר , ובו תחזית והתייחסות פרטנית אינדיבידואלית של ערוץ 10 (גם אם מסויגת) , לאפשרויות ופונציאל ההצבעה של כל חבר כנסת בשני הסיבובים . כמו אזרחים רבים אני מת לדעת מי הצביע בעבור מי , ומי היו שלושת חברי הכנסת שהשליכו לקלפי פתקים לבנים .

המאכזבת הגדולה ביותר היא המגישה גב' תמר איש שלום . שדרנית החדשות הזאת מחייכת כל הזמן לאורך כל היום ללא כל סיבה . איזה נימוק עומד לרשותה ומצדיק הפגנת חיוכים שוב ושוב לכל עבר ולכל פינה בעת סיקור עיתונאי – חדשותי . מה יש כאן לחייך…? היא מחייכת למרואיינים , היא מחייכת לקולגות שלה הכתבים הפוליטיים נָדָב פֶּרִי ורביב דרוקר , היא מחייכת לכתב הספורט טל שורר , היא מתמוגגת מול חזאי מזג האוויר דָנִי רוּפּ , ונדמה לי שהיא גם מחייכת לכלל הצופים שלה כשהיא נפרדת מהם . ל- חייכנית האוטומטית הזאת אין למשל שום עילה לחייך אלי . כאילו מישהו תִכְנֵת אותה להיות בובת בַּרְבִּי . אנשים מחייכים כשיש להם סיבה לחייך . בדרך כלל מבע פניהם נותר קורקטי . יש להבדיל הבדלה רבה על מסך הטלוויזיה בין הגשה מחויכת לבין הגשה שיוצרת ומפיקה אווירה טובה . מגישים ומגישות בתחומי החדשות והאקטואליה בטלוויזיה הם בסך הכול מתווכים בין המתחולל על המסך לבין קהל הצופים שלהם . רק לפני זמן מה מילאה בהצלחה גב' טלי מורנו את מקומה של גב' תמר איש שלום כ- שדרנית חדשות מובילה של ערוץ 10 . בניגוד לתמר איש שלום טלי מורנו עושה זאת באופן סולידי , רציני , וענייני לחלוטין . מוזר שאני מבחין בכך רק עכשיו . מגישת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' שרי רז נותרה קורקטית על המסך בכל הקריירה הארוכה שלה . גב' אורלי יניב הגישה את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באופן מדויק ותקין ללא חיוכים . לחלוטין ללא חיוכים . אינני זוכר את מגישי החדשות הישראליים חיים יבין ו- יעקב איילון , ואת האמריקני מ- CBS וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מחייכים בעת ההגשה וקריאת הטקסטים שלהם האולפן ומהשטח . גם לא ראיתי אף פעם שום חיוך מרוח על פניהן של ברברה וולטרס ו- דאייאן סוייר בעת עבודתן .

רובי ריבלין ובית"ר ירושלים.

אני מכיר את רובי ריבלין כבר שנים רבות מאוד . מאז מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והוא כיו"ר מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים . הייתי בקשר מקצועי עמו . מדובר באיש הגון ויישר דרך . אני זוכר את קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי , גם הם מתייעצים ומחליפים עמו דעות . עו"ד רובי ריבלין איש מפלגת חירות היה במידה רבה לא רק איש מקצוע ספורטיבי אלא גם אדם אהוב . כמו כמה אישים לפניו וגם אחריו , יהושע מצא ועו"ד רוני בר און , שימש תפקיד יו"ר בית"ר ירושלים כקרש קפיצה פופולרי לעבר קריירה פוליטית . רובי ריבלין לא החמיץ את הקרש וניתר בהצלחה לעבר האופק . גם ראש הממשלה אהוד אולמרט יחדיו עם מזכירתו האישית ומנהל לשכתו לא הסתירו את אהדתם העצומה למועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים ונישאו על גלי ההערצה הספורטיבית – פוליטית של הקבוצה הפופולרית . גם שר הביטחון לשעבר יצחק "איציק" מרדכי ניצל את הפופולריות של בית"ר ירושלים וביקר במשחקיה . וכמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו שמתהדר כל הזמן ובכל מקום במורשת ובהדר הבית"רי .  הפריעו לי אמש אמש סצנות ההתרגשות היתירה שהפגין הנשיא הנבחר החדש . רובי ריבלין קרס מול מצלמות הטלוויזיה . אתה מצפה ממנהיג רם דרג להתנהג מול מצלמות הטלוויזיה באיפוק . הביך אותי לראות את נשיא המדינה המיועד רובי ריבלין בוכה , משתנק , ומפגין בפרהסיה חוסר קורקטיות מדהימה . שיאו של המחזה היה משהתחבק והניח את ראשו על כתפו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא רצה בו , וייבב חרישית .

המו"ל המוכשר מר דורון עוז הוציא לאור ב- 2007 ספר דוקומנטרי מעניין וברמה גבוהה של תיעוד בן 280 הנקרא , "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים". את הספר חקרו וכתבו היטב רון עמיקם, מאיר גבאי, ורוני דיאון הוא מתייחס לקריירה הספורטיבית של רובי ריבלין כ- יו"ר בית"ר ירושלים בעשורי ה- 70 וה- 80 של המאה הקודמת . קריירה ספורטיבית שהפכה ל- דרך חיים ותכלית פוליטית .

beitar jerusalem

טקסט מסמך : זוהי כריכת הספר התיעודי המצוין "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים" . הספר נחקר ונכתב ע"י רון עמיקם , מאיר גבאי , ורוני דיאון – ויצא לאור ב- 2007 בהוצאת המו"ל דורון עוז . 

rivlin 10

טקסט תמונה : 1968 . מגרש ימק"א בירושלים . האחים רובי ולייזי ריבלין מחוללים את המהפכה העירונית ובית"ר ירושלים מעפילה לליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : המאמן סמואל רזניק , אזולאי , ראול גילר , שלומי אברהמי , יצחק מונסה , שמעון צ'רנוחה , אהוד "אודי" רובוביץ' , ו- "גולם . זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : השוער גדעון "גיגי" כהן , רחמים עג'מי , שאול מזרחי , ששון זמיר , יוסי חכם , אלי בן דוד , ו- א. אברהמי . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 2

טקסט תמונה : 1968 . מגרש ימק"א בירושלים . רובי ריבלין מתרגש ומתעלף לאחר העפלתה של בית"ר ירושלים לליגה הלאומית בכדורגל . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . האחים רובי (משמאל) ולייזי ריבלין (מימין) , נשמת אפה של בית"ר ירושלים . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

מתוך הספר "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים" בהוצאת המו"ל דורון עוז : "האגדה מספרת שבאחת המסיבות שערכו לכבוד אביהם הפרופסור יואל משה ריבלין מתרגם הקוראן לעברית , כיבד את הריבלינים בנוכחותו מנחם בגין . מנחם בגין הוצג בפני הילדים לבית ריבלין ע"י אביהם שאמר : "הנה , זהו ראש בית"ר" ! הדבר לא עשה רושם על רובי ריבלין הצעיר שהפטיר לעבר אביו : "אבל אבא הרי ראש בית"ר הוא סימון אלפסי" .

rivlin 4

טקסט תמונה : 1972 . מגרש ימק"א בירושלים . בית"ר ירושלים תוקעת יתד בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) . מיטב המאמנים בארץ מבקשים לעבוד בה . זיהוי העומדים בשורה אחורית : יצחק ג'אנו , מאיר כהן , אודי רובוביץ' , שלומי אברהמי , ויוסף חכם . זיהוי העומדים בשורה האמצעית : המנהל משה דדש , שאול מזרחי (בלבוש אזרחי) , בצלאל אביטן , אלי בן דוד , ארצי בן יעקב , יוסי אמינוף , והמאמן עמנואל שפר . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית : האפסנאי רפאל עמיאל, וויקטור לוי, אבנר בצלאל, השוער יוז'י סורינוב, אבי ששון , ודני נוימן . (באדיבות המו"ל דורון עוז) . 

rivlin 3

טקסט תמונה : 1973 . זיהוי הנהלת בית"ר ירושלים מימין לשמאל : מר רובי ריבלין (נסיך מפלגת "חירות" ו- "הליכוד" , האישיות החשובה ביותר במשך שנים בניהול והובלת מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים) , המאמן עמנואל שפר ז"ל , יהושע מצא , ומנהל הקבוצה משה דדש . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 5

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת . זהו הבית"רי אהוד אולמרט יליד בנימינה שהפך למעריץ מושבע של בית"ר ירושלים . הוא התמנה להיות ח"כ , נבחר לכהן כראש עיריית ירושלים , ואח"כ היה ראש ממשלת ישראל . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 6

טקסט תמונה : 1979 . מגרש ימק"א בירושלים . אהוד אולמרט ( משמאל) ועוזי ברעם (מימין) צופים בדרבי ירושלמי בכדורגל , בית"ר ירושלים נגד הפועל ירושלים . (באדיבות דורון עוז) .

rivlin 7

טקסט תמונה : 1980 . מגרש ימק"א בירושלים . שחקן בית"ר ירושלים יוסי אברהמי שהיה גם אצן שועט עם הכדור . רובי ריבלין הביא לבית"ר ירושלים את המיליונר יעקב "יענקל'ה" שחר . יעקב שחר העניק את חסות VOLVO לקבוצה תמורת סט תלבושות ונעלי כדורגל בחינם . מאחור נראית עמדת הצילום והשידור הרעועה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 8

טקסט תמונה : 1977 . מגרש ימק"א בירושלים . קבוצת בית"ר ירושלים בראשות מאמנה דוד "דוביד" שווייצר . זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : משה כהן , מאיר אזולאי , ירקוני , שחקן לא מזוהה , יוסי אברהמי , אלי מיאלי . זיהוי השורה האמצעית : האפסנאי רפאל עמיאל, מנהל הקבוצה אברהם לוי, השוער יוסי מזרחי , יצחק ג'אנו , אורי מלמיליאן , דני נוימן , ברוך ידיד , ששון , והמאמן דוד שווייצר . זיהוי השורה הקדמית : שלמה קירט , ר. שבתאי , י. ממן , וויקטור לוי , ג'רבי , ו- חכם . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 9

טקסט תמונה : 1977 . מגרש ימק"א בירושלים . יושבים ב- בור הבית"רי מימין לשמאל : דני נוימן , המאמן דוד שווייצר , רובי ריבלין , שחקן לא מזוהה , חכם , ישי , ויקטור לוי , שחקן מוסתר , ג'אנו , והשוער יוסי מזרחי (עומד) . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 12

טקסט תמונה : 1976 . מגרש ימק"א בירושלים . האוהד מס' 1 של בית"ר ירושלים הקופירייטר סימיקו (משמאל נשען על קביים) מקבל במגרש את פניו של הכוכב אורי מלמיליאן . מגרש ימק"א היה מושבת כדורגל ביתית מיוחדת ויחידה במינה על הפלנטה הזאת שמכונה כדור הארץ . מגרש עלוב , דל , צפוף , ועני , מאוד לא נוח לצופים הירושלמים אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים . על המתכנסים במגרש ימק"א היו בית"ריסטים מובהקים . גם השוטרים שעסקו יותר בפיצוח גרעינים  ואהדת בית"ר מאשר שמירה על הסדר . המגרש הנחות והרצוץ הזה של ימק"א הפך ברבות השנים למעוז פוליטי של תנועת בית"ר מייסדת תנועת חירות והליכוד וקרש קפיצה פוליטי למנהלי בית"ר ירושלים . היו פעמים שהמשטרה סגרה את היציע הצפוני המט ליפול . ואז ברגע של השראה חיבר סימיקו את הסלוגן המפורסם שלו : "מגרש ימק"א המשמש מבצרה הביתי של בית"ר ירושלים , הוא המגרש היחיד בעולם שבו קונצרטינות מונחות על היציעים והצופים יושבים על העצים" . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 13

טקסט תמונה (1) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתפלחים למגרש ומטפסים על העצים שהקיפו את המגרש בצדו המזרחי כדי לצפות במשחקי קבוצתם האהובה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 14טקסט תמונה (2) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתפלחים למגרש ומטפסים על העצים שהקיפו את המגרש בצדו המזרחי כדי לצפות במשחקי קבוצתם האהובה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 16טקסט תמונה (3) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתבוננים במשחק מבעד לרשת המקיפה את המגרש בצדו המערבי . מגרש ימק"א היה שדה משחק שכונתי . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 17

טקסט תמונה : מאי 1987 . קבוצת בית"ר ירושלים בראשות היו"ר רוני בר און זוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורגל . ראש הממשלה יצחק שמיר (משמאל) ממהר לקצור תהילה פוליטית ואץ לברך מנהיג הכדורגל הבית"רי עו"ד רוני בר און . כפי שנאמר כבר בטקסטים קודמים , ניהול מוצלח של בית"ר ירושלים היווה קרש קפיצה לעבר קריירה פוליטית . מנהלים ספורטיביים מוצלחים כ- רובי ריבלין ורוני בר און ניצלו את הקרש וניתרו ממנו ללא פסילה לעבר קריירה פוליטית משגשגת וגם הפכפכה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

1. הטלוויזיה היא Media של תקשורת המונים שמורכבת מריאליטי וגם מאילוזיה. הנה ההוכחות (1).

עשור ה- 70 של במאה הקודמת . שני השדרנים הראשיים של חטיבת הספורט דן שילון ואלכס גלעדי לא ייחסו חשיבות יתירה לאולפן טלוויזיה מנווט , תומך , ומוביל של שידורי ספורט ישירים בינלאומיים מחו"ל . את ההפסקות במחציות שבין משחקי הכדורגל והכדורסל מילאנו בסדרת האנימציה האמריקנית "Popeye The Sailorman" במקום לפרשן , להסביר , ולנתח את מהלכי המשחקים . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה בכדורסל – יוגוסלביה בקיץ 1975 תבעה מחיר כבד מהשַדָּר ב- בלגראד אלכס גלעדי . קרייני הרֶצֶף בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הפכו לאנשים מפורסמים כמו שדרני הספורט דן שילון ואלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה שדר טלוויזיה נבון ובר סמכה בעל קול רדיופוני עמוק ונערב לאוזן אך רצה להיות מפיק . ברבות הימים הוא הפך לאחד ממפיקי הטלוויזיה רבי המוניטין בתעשיית הטלוויזיה הישראלית , האמריקנית , והבינלאומית . דמותו הטלוויזיונית היא ייחודית בארץ וגם בעולם . פספוסים מכוונים ביודעין של אנשי טלוויזיה על חשבון מהימנות הדיווח הדוקומנטרי העובדתי שלהם , במקום ובזמן , היו עסק שבשגרה . נפוץ .

שנים רבות נשמר במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת דן שילון ואלכס גלעדי הסטנדרט המיושן של הפקת שידור ישיר מחו"ל (גם בארץ) ללא אולפן בית מוביל . כשמוּנה דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות ב- 1974 הוא הוריש לאלכס גלעדי מוֹרֶשֶת חצויה שבחלקה הייתה חסרת תכלית . שידורם הישיר של אירועי ספורט נוצצים ללא אולפן מוביל ומנַוֵוט  הייתה גישה אנכרוניסטית ולא עיתונאית המגבילה את זרימת האינפורמציה לציבור הצופים , וגם מסוכנת מאוד לביטחון השידור . אלכס גלעדי לא שִכְלֵל אותה במועד ולפחות פעם אחת היא גבתה ממנו מחיר כבד . הוא נכווה קשה . ללא אולפני ספורט מקצועיים מובילי שידור בטלוויזיה הישראלית , היו אלה ימי התהילה של מגישי הרֶצֶף , ענת שָרָן , דָן כָּנֶר , אביבה מִילְגֶלְטֶר , תִּקְוָוה מוֹר , בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן , וצְבִי סַלְטוֹן .

caner 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זהו מגיש הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר דן כנר . (התמונה באדיבות דן כנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דמותם הייתה פופולרית כשל מגישי החדשות . הם היו עולים "לאוויר" לפני כל שידור בינלאומי ישיר (עשיר רייטינג) של מחלקת הספורט נוכח פני האומה , מדקלמים קריינות רֶצֶף מחושבת מראש ומכניסים לשידור ישיר את המחצית הראשונה , ואז נעלמים לשעה קלה . זאת הייתה השיטה . בתום המחצית הראשונה הדבר היה חוזר על עצמו . הם היו מופיעים שוּב ושוּב בכל הדרם על המסך ומבשרים לעם , "…כי המחצית הראשונה הסתיימה , ועכשיו בהפסקת המשחק נשדר לכם פרק נוסף מהסדרה "Popeye  the sailor Man" ונעלמים לרגע קט . מדהים כיצד בעת שידור ישיר של משחק כדורסל הִרשוּ לעצמם אז מפיקי הספורט בתחנת טלוויזיה רצינית לשָדֵר בהפסקת המשחק את פופאי אוכל תרד ובלוויית פס הקול המוסיקאלי רווי הקסם של סרט הקרטוּן (Cartoon) הזה מכניע את בלוטו וזוכה באהבתה של אוליב . לקראת חידוש המחצית השנייה נגלוּ שוּב מגישי ומגישות הרֶצֶף והודיעו לציבור בחֵן רב , "…נעבור אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי בפאלאציו דלו ספורט ברומא לתיאור המחצית השנייה… וכו' " , היו מדקלמים . זה היה ריטוּאל מגוחך ופתטי שחזר על עצמו מידי שידור ישיר מחו"ל . מגישי ומגישות הרֶצֶף נאים ונאות , בעלי קול טוב וקריינות רהוטה , שימשו בעל כורחם אולפן ספורט נייד.

למחלקת הספורט לא היו אז שַדָּרֵי אולפן מובילים משלה ולא פרשנים באולפן . לא בנו אותם ולא היו זקוקים להם מפני שממילא לא מוּסַד אולפן מוביל כזה בתחנת האֵם ברוממה . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לא חשב אז על הקמת אולפן ספורט מנווט בשידורים מחו"ל . מגישי הרֶצֶף המיומנים בקריינות רהוטה הספיקו להוביל את השידור . הגִרסה הרשמית סברה ששַדָּר הספורט בחו"ל הוא האלוהים בכבודו ובעצמו , ואלוהים לא צריך עוזרים ופרשנים לידו . גם לא צריך אולפן ספורט מוביל שיוסיף פטפטת על זו הקיימת ממילא . זאת הייתה תפישת שידוּר אווילית וילדותית שחלפה מן העולם אך הייתה קיימת ושרירה ועוד איך בימים ההם .

בקיץ 1975 התקיימה בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל . אירוע ספורט חשוב עבור הטלוויזיה הישראלית שהחל בחיוכים והסתיים בבכי . הפקת הטלוויזיה שימשה נקודת מפנה בהפקת לקחים של צורכי ביטחון השידור . קרתה שם תקלה חמורה שלא הייתה צריכה לקרות . אלכס גלעדי נשלח לבלגראד בגפו ע"י ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בעקבות נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל . אלכס גלעדי ידע לשָדֵר . בטח להָפִיק . הוא סמך על עצמו . בעצם גם לא הייתה לו ברירה אלא לסמוך על עצמו מפני שהיה אלוהים , ו/או לפחות נחשב לכזה בעיני שולחיו . כמו דן שילון בזמנו גם הוא היה בימים ההם צֶוֶות שידוּר של איש אחד. הוא היה מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא , וגם שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה , וגם המפיק הראשי , וגם הכתב הראשי . הוא פעל ביוגוסלביה לבדו ללא מֵפיק שטח ו/או טכנאי תקשורת , ללא פרשן נלווה , ולבטח בלי עוֹזֵר שַדָּר. יתרה מזאת . מפני שהיה אלוהים כמו דן שילון לפניו הוא הפעיל את השידורים הישירים מחו"ל כמו זה של אליפות אירופה בכדורסל 1975 ללא אולפן מְנָוֵוט בירושלים . אלוהים שאנחנו כולנו כפופים מנהל את העולם לבדו ובאמת לא צריך עוזרים . אלכס גלעדי היה אלוהים מסוג אחר . אלוהים שכפוף לחוקי הטכנולוגיה שהוא יצר . אלכס גלעדי היה השַדָּר והנווט של השידור ועתיד היה לשלם על כך בעונש כבד וב- ריבית דֶה ריבית . מייד תקראו גם איך ולמה .

השידור הישיר בין העולם הגדול לירושלים נסמך על טכנולוגיית תקשורת לוויינית ושימוש בקווי שידור בינלאומיים 4W (ארבעה גידים) באיכות של khz 3.5 שיצאו מעמדת השידור בחו"ל בדרך הארוכה ליעדם בירושלים . נתיבי קווי השידור היו ארוכים ומפותלים , ומורכבים מבחינה טכנולוגית . בדרכם מחמשת יבשות תבל בדרך לאולפן הטלוויזיה בירושלים חצוּ קווי שידור ה- W4 מספר רב של צמתים טכניים . כל צומת "טכנולוגית" כזאת היא מהמוּרה פוטנציאלית הנשלטת ע"י גורמי בקרה שאינך מכיר . טעות קטנה במיתוג או חיבור לא נכון של קווי שידור ה- 4W שלנו ע"י אחד הטכנאים הזרים המועסקים בקטעים ובצמתים הפרושים לאורך דרך של אלפי הקילומטרים עליה הם נעים לירושלים , היא טעות מספקת , כדי לגרום לפשלה בה קוֹלוֹ של שָדָר הטלוויזיה יגיע לטִימְבּוֹקְטוּ או קָטְמָנדוּ במקום לירושלים . היה צריך להתפלל אז לנֵס שכל ההפקה הארוכה והמתמשכת הזאת ללא ערבויות וביטחונות טכנולוגיים מספקים , אומנם תעבור בשלום . ההספק של אלכס גלעדי ככתב ושַדָּר בודד המכסה את משחקי נבחרת ישראל בטורניר היה עצום . הנבחרת בהדרכתו של אברהם חֵמוֹ זכתה במקום השביעי . בשלב הראשון בקָארְלוֹבָאץ' ניצחה נבחרת ישראל את פולין 90 : 84 . במשחק הזה הצטיינו חַנן קֶרֶן שקלע 25 נק' , בּוֹעַז יַנָאי 20 נק' , וגֶ'ק אָיְיזְנֶר 20 נק' . שיחקו טוב גם אִיתּמָר מַרְזֶל , טַל בּרוֹדִי , בַּארִי לֵיבּוֹבִיץ' , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' שְמוּאֵל אָבִישַר ואָבִיגְדוֹר מוֹסְקוֹבִיץ' .ישראל ספגה אח"כ שני הפסדים נגד צ'כוסלובקיה 86 : 85 ונגד ברה"מ 85 : 71 ונגזר עליה להתמודד במשחקי הדירוג 12 – 7 . בשלב הדירוג ניצחה נבחרת ישראל בכל ארבעה משחקיה . נגד הולנד 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נק') , רומניה 119 : 105 וגברה גם על יוון 87 : 76 .

רוב משחקי  הנבחרת הועברו בשידורים ישירים ע"י אלכס גלעדי והגיעו ליעדם בשלום מן ההיבט הטכני . אלכס גלעדי היה מחליפו של דן שילון שָדָר הספורט מספר אחת אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבר לנהל את חטיבת החדשות . ב- 1975 קיבל אלכס גלעדי את הגושפנקה הרשמית של שַדָּר הכדורסל הנחשב ביותר במדינה . יריבו למאבק על הרייטינג , שַדָּר הרדיו של "קול ישראל" גדעון הוֹד טען גם הוא לבכורה , אך הסקרים הוכיחו ללא צֵל של סָפֵק שרוב רובו של הציבור מעדיף ונוהה אחר שידורי הטלוויזיה של אלכס גלעדי ואיננו מאזין לשידורי הרדיו כשיש לו את זכות הבחירה בין שתי האפשרויות . גדעון הוֹד (יליד 1934 , בן 80 היום) היה במשך עשרות שנים שַדָּר ספורט וכדורסל איכותי בעל קול נפלא ברדיו "קול ישראל" . לצורך השוואה הוא שם בכיס הקטן שלו את דני דבורין , רמי יצהר , ובני פייסיק . בנוסף לכך היה עיתונאי מצוין . כל מיני אנשים ניסו טְרִיק רכילוּת באחד מהימים ההם וסיפרו למי שרצה לשמוע (גם לי) , כי זה נכון שרוב הציבור צופה באמת בשידורי הטלוויזיה אך משקיט את קולו של אלכס גלעדי ומגביר את קולו של גִדְעוֹן הוֹד בוקע מהרדיו . גִרסת ההעדפה הזאת של גדעון הוֹד על פני אלכס גלעדי הייתה תמיד בגדר שמועה אולם הייתה נטולת הוכחה . למרות שגדעון הוד היה שדר ברמה בינלאומית ובלתי נשכח – לשמועה הזאת לא הייתה שום אחיזה במציאות . ביקשתי לערוך סקר מדעי בעניין השתקת אלכס גלעדי בטלוויזיה והגברת ה- Sound של גדעון הוד (מדובר כמובן באותו אירוע ששודר במקביל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . גב' מיכל כספי האחראית על סקרי רשות השידור קיבלה את בקשתי , והציגה פעם את , "תופעת החלשת קוֹל הטלוויזיה בעת הצפייה בשידורי כדורסל ישירים והגברת קול הרדיו במקביל" , כשְאֵלַת סֶקֶר. התשובה לא הפתיעה אותי . רק % 0.003 מתוך כ- מיליון צופי משחקי הכדורסל בטלוויזיה בישראל נהגו באמת להשקיט את קולו של אלכס גלעדי ולהגביר את קולו של שדר הרדיו גדעון הוד . בתרגום מתמטי למספרים מוחלטים מדובר בכמות צופים אפסית הנעה בערך סביב 30 אנשים (כולם כנראה קרובי משפחתו של גדעון הוֹד) מבלי לפגוע באיכות נדירה של שדר רדיו יחיד ומיוחד , שעבורי הוא בלתי נשכח  .

לפני תחילת המשחקים של אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 הספיק אלכס גלעדי החרוץ להכין כתבה חדשותית רחבת היקף שנושאה היה , "יוגוסלביה כמדינת כדורסל בחַיִץ שבין מערב אירופה למזרחה" . הכתבה שודרה במגזין "יומן השבוע" בערב שישי – 6 ביוני 1975 (בעריכתו והגשתו של רָם עֶברוֹן) . יוגוסלביה של יוֹסִיפּ בָּרוֹז טִיטוֹ הייתה מדינה קומוניסטית אך רשת הטלוויזיה הממלכתית שלה JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) הייתה חברה מלאה באיגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במערב אירופה (EBU) ולא השתייכה לאיגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה (OIRT) .

אלכס גלעדי היה איש רציני והפליג בחשיבות הכתבה . הוא כלל בתוכה סקירה היסטורית רחבה על יוגוסלוויה מימי המלכות העותומנית , דרך תקופת הקיסרות האוֹסְטְרוֹ – הונגרית וכלה במלחמת העולם השנייה , ובעקבותיה שלטונו הרודני של הקרואטי יוֹזֵף בָּארוֹז טִיטוֹ שכרך יחדיו ששה עמים סלאביים (סרביים , סלובניים , מקדוניים , קרואטיים , בוסניים , ותושבי מונטנגרו) לאומה אחת גדולה – יוגוסלביה . הוא כמובן לא שכח להזכיר בכתבתו שהעַריץ הקרואטי קבע את בירתו בסֶרְבִּיָה , הלא היא בֶּלְגְרָאד . דווקא שוֹט הצילום הראשון בפתח הכתבה שָבָה את לבִּי יותר מכל . נראו בו שני ילדים יוגוסלביים בבגדים בלויים זורקים לסַל כדורגל ישן וּמְסְמוּרטַט באיזה מגרש שכוח אֵל בסביבה כפרית . זה היה שוֹט צילום פסטורלי יפהפה , אמיתי ורגיש , ומלא תּוֹם , שסיפר ביושרה מוחלטת על אהבת הילדים התמימה למשחק הכדורסל . קולות שמחת הילדים בשפה הסֶרְבִּית (שקלט המיקרופון) המתמודדים בחדווה זה מול חברו , רק הוסיפו לאמינות הכתבה .

שימשתי יד ימינו של אלכס גלעדי לאורך שנים רבות . שנינו היינו מכורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואהבנו עד למאוד את עבודתנו , אך אני הייתי מכור גם לאלכס גלעדי . עמדתי לרשותו 24 שעות ביממה כפי שהוא עמד לרשות הטלוויזיה . בשנים הראשונות לעבודתנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשמקום מגוריו היה עדיין בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון ושלי ברמת אביב (תל אביב) הוא היה מתייצב מידי בוקר ליד ביתי ב- 06.40 עם מכונית ה- BMW הכתומה החדשה שלוֹ ושל רעייתו חווה שמספרה היה 744- 289 כדי להגיע לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים במועד. הוא היה דייקן וקפדן מאוד . עבודה זאת עבודה . את אותה המשמעת העצמית שדרש מעצמו דרש מפיקודיו . בשמונה בבוקר כבר ישבתי ליד שולחנות העריכה יחד עם עורכי הסרטים הראשונים בטלוויזיה הישראלית , רינה בן מלך-מוהר , נטע עפרוני , סאלי סלמה , גדעון דרורי , יעקב אייזנמן , נִסִים מוּסֶק , בוב גולדמן , הָארי גוֹלְד , ואחרים כדי לערוך עבורו ועבור דן שילון את כתבות הספורט לתוכנית הנוער , "מהר יותר , גבוה יותר" , "משחק השבוע" ש-  % 90 מחומר השידור שלו היה בשנים ההן כדורגל אנגלי , וכמובן "מבט ספורט" במוצ"ש . הייתי תמיד בקרבתו של אלכס גלעדי . ככה זה יצא . הוא היה האיש הקרוב אלי ביותר מבין כל אנשי הטלוויזיה למרות שהיה הבוס שלי . נסענו ביחד לירושלים וחזרנו משם יחדיו לביתנו , אכלנו את ארוחותינו ביחד במזנון הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומת המרתף , עבדנו ביחד ושירתנו במשך שנים את אותה רשת הטלוויזיה וכבשנו את אותם יעדי השידור . גם עכשיו נמצאתי מולו בצד השני של העולם (בישראל) כדי לקבל באולפן בירושלים את הכתבה העושה דרך של אלפי קילומטרים בלוויין מבלגראד בירת יוגוסלביה לישראל . התיאום בין שנינו היה טלפוני בחיוג ישיר . הטלפון נשאר פתוח כשאוזנינו צמודות לאפרכסות כל עוד נמשך תהליך העברת החומר מבלגראד לירושלים . שיחות מבצעיות כאלה מתנהלות תמיד בניבים טכניים . בשעה שסיגנל הטלוויזיה היוגוסלבית JRT נראה על המוניטור ב- MASTER CONTROL (חדר בקרה ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה בקומה ב' בבניין בשכונת רוממה בירושלים) , באמצעות פעולות תיאום של המרכז הטכני של ה- EBU ששכן אז בבריסל , שידר אלי אלכס גלעדי ממקום מושבו בבלגראד "Cue" , ומכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) בירושלים החלה להקליט את כתבתו .

צורת העבודה הזאת בשידורי הספורט בטלוויזיה איננה יודעת ואיננה מכירה בגבולות הזמן . הייתי אז אב לשלושה ילדים קטנים , אך דווקא בכל סוף שבוע בימי שישי ושבת , בשעה שרוב הציבור נח בביתו והמשפחה מתלכדת כולה לשהות ובילוי משותפים , מצאתי את עצמי עובד ביתר שֵאת . עיקר פעילותו של הספורט בישראל מתנקזת לסוף השבוע בימי חמישי , שישי , ושבת . מבלי להרגיש אתה מוצא את עצמך עֶבֶד של העבודה המורכבת הכפופה כל העת ל- Dead line . אין רגע דַל. אין דקה משעממת. לפתע בסוף הדרך אתה מגלה שהטלוויזיה הפכה להיות ביתך השני ולעיתים גם הראשון. לרוע המזל גם על חשבון המשפחה . סוג העבודה העיתונאית המטורפת הזאת בטלוויזיה כפתה עלי ועל רעייתי לנטוש את תל אביב ב- 1975 ולעבור לגוּר בירושלים .

בתום הרצת הכתבה מבלגראד, שיבחתי באוזניו את כתבתו המעניינת שהייתה באמת עשויה בטוב טעם עיתונאי . "אלכס , אפילו אלוהי הטלוויזיה יודע שהכתבה הזאת היא נהדרת" , אמרתי לו והוספתי , "רק תגיד לי כיצד תפשת בדיוק את שני הילדים האלה משחקים דווקא כדורסל ?" . תשובתו הייתה מוחצת ומהירה , "עזוֹב יוֹאָשִיש קיבוצניק תמים שכמותך" , השיב לי והוסיף , "הֵם בכלל שיחקו כדורגל , רק ביקשתי מהם לשחק לרגע אחד כדורסל לצורך הצילומים שלי , והם הסכימו" . תשובה נהדרת . איך לא חשבתי עליה קודם . הרעיון של אלכס גלעדי לזרוק כדורגל לטבעת הסל הגשים את חוֹק הברזל של תעשיית הטלוויזיה הקובע כי המַראוֹת על המִרְקָע הן לעיתים קרובות מאה אחוז אִילוּזְיָה וגם מאה אחוז מְצִיאוּת בעת ובעונה אחת .

 

2. הטלוויזיה היא Media של תקשורת המונים שמורכבת לעיתים קרובות מריאליטי ומאילוזיה יחדיו. הנה ההוכחות (2).

אני מכיר כמה אישים ידועים  בציבור ובטלוויזיה (לרבות הנשיא החדש רובי ריבלין והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק ז"ל) שפספסו בכוונה תחילה עובדות של זמן ומקום ושילבו ביודעין אילוזיה ומציאות אמת מבלי לדווח על כך לצופיהם . כל תוכיות הבידור בערוץ הטלוויזיה הציבורי , "שעה טובה"  וְ- "סיבה למסיבה" , ששודרו בערבי שישי בשנות ה- 80 בהגשת והנחיית רבקה מיכאלי ומני פאר , וגם זאת של "שישי בגאון" בהגשתו והנחייתו של יורם גאון (החלה להיות משודרת  ב- 2002) , הֵן תוכניות שמוקלטות בימי חוֹל . זה לא מפריע למנחים לומר ברוחב לֵב לצופים ברֵיש גלי בפתח התוכנית , "שבת שלום", ברכת נִימוּסין המעניקה לצופה תחושה של שידור ישיר . הציבור מקבל זאת ולא רואה בה רמאות . מנחי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית בערבי שישי טורחים לברך את צופיהם בשבת שלום , אך לא טורחים לעומת זאת להפר את האילוזיה הטלוויזיונית . הם אינם מגלים בשום אופן לצופים שבעצם התוכנית הוקלטה באחד מימי החוֹל באמצע השבוע , ומשודרת באיחור של כמה ימים . זה מעין טָאבּוּ . משחק מכוּר . מראות הטלוויזיה הן משחק מכור שבו האילוזיה מתערבבת עם המציאות והמציאות עם האילוזיה . תפקידם של עורכי הטלוויזיה כמו עורכי הקולנוע למנוע מהצופה להבחין בין הדמיון למציאות . המדיה היא בעלת כוח מדהים ומוכרת לעיתים אשליות בקלות רבה. אפשר לראות זאת על כל צעד ושעל בסרטי אומנות ובידור, סדרות רומנטיות, מותחנים, סרטים מוסיקאליים , סרטי טבע , ואפילו חדשות . נושא הכתבה והמושא שלה מדלגים בקלות באמצעות עריכה נכונה בין שיני הזמן וגלגל המקום . אסור לעולם שהצופה יבחין בנקודת העריכה האמיתית בסיפור . בימאי מחונן בטלוויזיה או בקולנוע מודע היטב ל- Continuity , להמשכיות ההכרחית של התסריט . יש לו פתרונות רבים כיצד להפוך את האילוזיה למציאוּת לא רק ע"י עריכה הגיונית (ואם צריך גם מתוחכמת) , אלא ליצור את האפקט המתבקש באמצעות מוסיקת לוואי , טקסט קישור , וכיו"ב .

בראשית 1977 הטיל אלכס גלעדי על כתב מחלקת הספורט ירין קימור (מתעד מוכשר) להכין כתבת תחקיר לתוכנית "מבט ספורט" על מוכנותה של השחייה הישראלית , גברים ונשים , כשלוש שנים טרם אולימפיאדת מוסקבה 1980 . ירין קימור לקח את עבודתו ברצינות רבה , אולי רבה מידי , והפר לרגע קט את חוק שימור האילוזיה יחדיו עם המציאות . הפרת החוק העניקה צביון ביזארי לכתבת הטלוויזיה שלו . הכתבה התמוהה נפתחה עם מוסיקת רקע של "פסוקו של יום" וטקסט הקושר את עם ישראל מונהג ע"י משה רבנו חוצה את ים סוּף בימי יציאת מצרים לפני ארבעת אלפים שנה , שָזוּר עם סיפור תקוות השחייה הישראלית במוסקבה 80' . עיניו של אלכס גלעדי חשכו . הוא כמעט התעלף .

במאי 1978 הטיל אלכס גלעדי על יָרִין קִימוֹר לתַּעֵד את סיפור הצלחת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים של אורי מלמיליאן והיו"ר הכריזמטי והאִכפתי שלה מר ראובן ריבלין (לשעבר יו"ר הכנסת , ח"כ , וגם שר התקשורת בממשלת ישראל , והיום נשיא המדינה) .  הצַלָּם של יָרִין קִימוֹר היה יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים ושיאן ישראל בשחייה בשנות  ה- 50 של המאה הקודמת בכל משחי החתירה  מ- 50 מ'  ועד 1500 מ') . שניהם תיעדו גם את משחק ההפסד המפתיע של בית"ר ירושלים 1 : 2 לקבוצת בני יהודה במשחק חצי הגמר על גביע המדינה באצטדיון ר"ג . לרוע מזלם התפספס אחד הצילומים המרגשים בסרט  הדוקומנטארי הזה בסופה של ההתמודדות , בו עדשת המצלמה חושפת את רובי ריבלין מתערטל ומגלה את נבכי נפשו בצורה לא קורקטית בעליל . רובי ריבלין נתפש נסער , ממרר בבכִי , לא שולט בעצמו , ומורט את שיערו בחדר ההלבשה באִצטדיון ר"ג באכזבה גדולה בתום משחק הפסד מול המצלמה של יורם מנדלבאום . חומר הצילום החשוב נשרף במעבדת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מישהו הכניס "Push" מיותר לפיתוח הפילם והחומר המצולם צבר Over Exposed . מר ירין קימור המתעד המוכשר והתובעני נותר מאוכזב עד עמקי ליבו מאבדת הצילום הקשה . אולם הוא לא וויתר וביקש מרובי ריבלין לשחזר מול המצלמה את דרמת הבְּכִי הנסערת שלו שהלכה לאיבוד . רובי ריבלין הסכים . מלאכת השִחזור נעשתה בשעות העֶרֶב בשירותים בחצר הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ליד בניין החוטים של רדיו "קול ישראל" . רובי ריבלין התגלה כשחקן בעל חוש תיאטרלי של ממש ועשה את תפקידו נאמנה . הוא הצליח לשחזר בצורה טבעית את הטקסט (על פי פס הקול המגנטי המקורי שנשמר) ואת סצנת התפרצות הזעם והיבבות של עצמו לרבות לפיתת שיער ראשו . ראיתי את תוצאת מלאכת השִחזור ולא האמנתי למראה עיניי . רובי ריבלין הפך לפרק זמן קצר לשחקן בסדרת טלוויזיה, ו/או תיאטרון אם תרצו .

אף על פי כן במקום כלשהו , הפך התֵּיעוּד של ירין קימור "לדיוּקוֹ – דְרָמָה" בסרט "בית"ר ירושלים – 1978" , שיחזור של מצב , ולא סֶרֶט דוקומנטארי אמיתי . בעיקר בשל העובדה שלא הופיעה שום כתובית המעידה בפני ציבור הצופים כי בִּכְיוֹ של רובי ריבלין הוא קטע משוּחזר . אסור לעשות זאת ולנהוג כך בסרטים תיעודיים . אין דָבָר כזה לבַיֵים את המציאות . הסתרת שִחְזוּר המציאות היא בעיה מוסרית בין המתעד לבין מצפונו ומהווה עבירת אמינות כלפי צופה הטלוויזיה . לזכותו של ירין קימור מגדולי המתעדים בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ייאמר מייד , שהוא לא חזר על העבירה הזאת מעולם פעם נוספת . ב- 1977 תעד ירין קימור את ריצת המרתון הראשונה של הכּיִנֶרֶת . אלכס גלעדי אישר לו לעשות כתבה בת עשר דקות ל- "מבט ספורט" . הוא לא הכיר כל כך את אופיו של הכתב המוכשר הזה . ירין קימור היה לא רק כתב , אלא בימאי בעל חושים של מתעד תובען . הוא גייס חמישה ציוותי צילום בראשותו של הצלם הראשי דני ברנע , והביא לאלכס גלעדי סרט דוקומנטארי מרשים בן 50 דקות . הסרט שודר בתוכנית "משחק השבוע" במקום משחק כדורגל כמקובל . סיומו היה מפתיע ואנושי מאין כמוהו . בריצה התחרותית נטל חלק גם יוֹסֵף בַּיִין בן ה- 65 . נקודת הגמר של הריצה הייתה קיבוץ מעגן . כשהגיע יוֹסֵף בַּיִין אל חוט המטרה כשעתיים אחרי אחרון הרצים השתררה כבר חשכה והוא מצא את שער הקיבוץ נעול . אף אחד לא חיכה לוֹ חוץ מהמצלמות של ירין קימור . פנס תאורה האיר את פניו המשתוממות והעייפות מהמאמץ הגדול . יוסף ביין היה רשאי להיות גאה בעצמו הוא סיים את הריצה המפרכת ולמרות כל המשברים דבק במשימה ולא נטש אותה . ירין קימור הנציח את הרגע הזה במצלמותיו .

בימיה האחרונים של מלחמת המפרץ הראשונה היכן שהוא בסופו של חודש פברואר אולי תחילת מארס 1991 ערך הכתב הצבאי החרוץ של הטלוויזיה הישראלית אז משה שלונסקי ראיון עיתונאי מוּקלט בתשע בבוקר עם ראש אמ"ן האלוף אמנון ליפקין – שחק . הריאיון החשוב אמור היה להיות משודר "במבט" באותו ערב . מפאת עיסוקיו של אלוף המודיעין נערך הריאיון בשעות הבוקר (הוקלט על מכונת VTR של אינטש אחד) , אף על פי כן ביקש המראיין לברך את המרואיין שלוֹ בברכת , "עֶרֶב טוֹב" , ובכך להעניק לריאיון ממַד אקטואלי עכשווי הסמוך לשעת שידוּרוֹ . המראיין דרשמראש אמ"ן להשיב לו באותה הברכה בזמן מדומה . כלומר , "ערב טוב" למרות שהריאיון נערך בתשע בבוקר . תשובת אלוף המודיעין "ערב טוב" נדרשה ליצור אפקט של שיחה חדשותית הסמוכה למועֵד שידורה . אלוף המודיעין שהיה עסוק ולא היה יכול להתפנות לריאיון בשעות הערב הסכים להצעה והשיב למברך שלו ב- "עֶרֶב טוֹב" . בכך שיתף פעולה בעצם פִבְּרוּק זמן הריאיון עם הכתב הצבאי . זה היה מעשה משונה ומביך מצד איש הצבא שנודע במהימנותו ובאינטגריטי שלוֹומנגד מעשה אנטי עיתונאי של הכתב הצבאי . הצבא העירקי היה בתהליך התמוטטות טוטאלית , ובמצב הצבאי בחזית מלחמת המפרץ חלו מידי רגע תמורות מפליגות . המֵידַע שהיה יפה לשעוֹת הבוקר לא התאים ולא היה עדכני למהדורת "מבט" . שהיתי במקרה בחב"מ (חדר בקרה מרכזי – Master Control ) הממוקם בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , לצורך תיאום שידורי הספורט שלי והייתי עֵד לשיחה הקואורדינציה המביכה הזאת בין הכתב בצבאי לאלוף המודיעין של צה"ל . הריאיון המוקלט נפתח באמת בברכת "עֶרֶב טוב" של המראיין , והמרואיין השיב למראיינו ללא כחל ושרק ממש באותן המילים "עֶרֶב טוב" . כך הוא גם שודר "במבט" . יכול להיות שסיפור המעשה הבלתי מוצלח הזה היה קשור באמת באי יכולתו של ראש אמ"ן להתראיין בשעות העֶרֶב סמוך "למבט" בשל סיבות צבאיות – מבצעיות אך הסכמתו לומר במהדורת חדשות "עֶרֶב טוֹב" בראיון בּוֹקֶר עיתונאי זוהי אילוזיה ופברוק . הונאת הצופים . כמובן שצופי הטלוויזיה לא ידעו שהם חוזים בריאיון מלחמה יָשָן ששעת ההפקה שלו נעשתה שתי עשרה שעות לפני שידורו . למצלמה יש כוח סִימוּם (רָב) . יתכן שבדרכה שלה היא השפיעה גם איך שהוא אז על אלוף המודיעין אמנון ליפקין – שחק ז"ל שהפך להיות רמטכ"ל צה"ל ונודע בקוֹר רוּחוֹ וטוּב שִכְלוֹ . יכול להיות שגם אלופי הצבא זקוקים ליועצי תקשורת לידם בעת הענקת ראיונות או עריכת מסיבות עיתונאים. אין שום תחליף למהימנות המעשה.

במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל שנערך ב- 10 ביוני 1934 ב- מונדיאל איטליה 34' ברומא בין נבחרות איטליה וצ'כוסלובקיה צעדה הנבחרת הצ'כית ביתרון מפתיע 1 : 0 משער של אנטוֹנין פּוּץ' (Antonin Puc) בדקה ה- 76 . הקיצוני השמאלי האיטלקי רָאיימוֹנְדוֹ אוֹרְסִי (Raimondo Orsi) השווה בדקה ה- 81 את התוצאה ל- 1 : 1 . שערו היה מעשה של רָב אוֹמָן בכדורגל אך הוא לא צוּלם מעולם למרות שבמקום נוכחו עשרות צלמי סטילס מיומנים מכל רחבי אירופה . השער גם לא נלכד ע"י שתי מסרטות הצילום שהיו באִצטדיון . בדקה ה- 96 בתקופת ההארכה הבקיע אָנגֶ'לוֹ שְקִיָאבְיוֹ (Angelo Schiavio ) את שער היתרון שהפך בתום 120 דקות לשער הניצחון . איטליה גברה על צ'כוסלובקיה  2 : 1 וזכתה לראשונה בגביע העולם . למחרת ביקשו הצלמים את רָאיְימוֹנדוֹ אוֹרְסִי לשחזר את הביצוע הנפלא שלו מול שער ריק (ללא שוער) למען הרקורד , אבל הוא לא הצליח . אוֹרְסִי ניסה עשרים פעמים לחזור על מעשה הפלא שלוֹ ונכשל .בקשת השִחזוּר היא לגיטימית בתנאי שעל התמונה המתנוססת בעיתון מודגשת בבירור המילה "שִחְזוּר" . כישלונו של ראיימונדו אוֹרסי לשחזר את ביצועי עצמו גאל את המו"לים מלהטביע את הכתובת "שִחְזוּר" בעיתוניהם . אין בושה גדולה יותר משימוש בצילום משוחזר התופש את מקומו של צילום דוקומנטארי אוטנטי שהתפספס , בעיקר מהסיבה שהצלם והכתב היו נוכחים במקום ההתרחשות אך החטיאו את האירוע .

orsi 1

טקסט תמונה : שנת 1934 . זהו החלוץ האיטלקי ראיימונדו אורסי (6.4.1986 – 2.12.1901) . הוא שיחק בתפקיד קיצוני שמאלי  בנבחרת איטליה במונדיאל של 1934 . שער המשווה שלו בדקה ה- 81  במשחק הגמר איטליה –  צ'כוסלובקיה לא צולם מעולם . (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית  RAI) .

orsi

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1934 . רומא . וויטוריו פוצו (בחליפה משמאל) ניצב עם נבחרת איטליה ב- 10 ביוני 1934 על כר הדשא באִצטדיון הכדורגל של רומא , דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל נגד נבחרתה של צ'כוסלובקיה . איטליה ניצחה לאחר הארכה בתוצאה 2 : 1 . זיהוי עומדים משמאל לימין : וויטוריו פוצו , השוער ז'אן פיירו קומבי , אטיליו פראריס ה- 4 , לואיג'י אלמאנדי , לואיג'י "לואיזיטו" מונטי , אנריקו גואיטה . זיהוי הכורעים משמאל לימין : לואיג'י ברטוליני , ריימונדו אורסי , טסיו מונז'ליו , ג'וזפה מאצה , בורל , ודה מאריה .                                                                

הערה :  לואיג'י "לואיזיטו" מונטי נולד באיטליה ב- 24 ביולי 1901 . הוריו היגרו לארגנטינה כמה שנים אח"כ . לואיג'י מונטי שיחק כמגן – בלם במדי נבחרת ארגנטינה שזכתה במקום השני במונדיאל הראשון שנערך ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי . ארגנטינה הפסידה במשחק הגמר לאורוגוואי בתוצאה 4 : 2 . (באדיבות הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI) .

הבה נחזור לאלכס גלעדי ולאליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- בלגראד בקיץ 1975 . הכתבה הנחמדה לקראת אליפות אירופה בכדורסל ב- 1975 הייתה התחלת שידור נאה של אלכס גלעדי שלא בישרה במאום על הסוף המַר . נבחרת ישראל המצוינת תחת שרביט אימונו של אברהם חֶמוֹ דורגה במקום השביעי . נבחרת ישראל (עם מיקי ברקוביץ', חנן קרן , בועז ינאי , ג'ק אייזנר , איתמר מרזל , שמואל אבישר, טל ברודי , בארי לייבוביץ' ,  אביגדור מוסקוביץ' ואחרים) ניצחה בשלב הראשון בקרלובאץ' את פולין 90 : 84 , אך הפסידה לצ'כוסלובקיה 85 : 86 ולברה"מ 71 : 85 . במשחקי הדירוג בבלגרד גברה ישראל בכל ארבעת משחקיה עַל הולנד 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נקודות) רומניה 119 : 105 , ו- יוון 87 : 76 . השידורים הישירים של אלכס גלעדי עברו בשלום .

למשחק גמר אליפות אירופה בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד העפילו נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . זאת הייתה מתנה נחמדה שהוענקה לאלכס גלעדי . שתי הנבחרות הטובות ביבשת משאַת נפשו של כל שדר טלוויזיה . מי איננו חפץ לשדר את גיבורי בכדורסל הווירטואוזיים של יוגוסלביה , דָאליבַּאסִיץ' , קִיצָ'אנוֹבִיץ' . צ'וֹסִיץ' , דָאלִיפָּאגִיץ' מול סֵרגֶיי בֶּלוֹב קפטן נבחרת ברה"מ וחבריו בעלי שם , מִילוֹסֶרְדוֹב , יֶידֶשקוֹ , זָ'ארְמוּחָמָדוֹב , אָלֶכּסַנדֶר בֶּלוֹב ואחרים . בשעות הבוקר של משחק הגמר המסקרן ביקרו טכנאי התקשורת של רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית – ממלכתית  JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) באולם "PIONEER" כדי לחבר את קווי שידור ה- W4 של רשתות הטלוויזיה לעמדות השידור של מדינות ה- EBU . שדר הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי נעדר מההיכל בעת ההתקנה , אבל גדעון הוֹד שדר רדיו 'קול ישראל' היה נוכח . כששאלו הטכנאים היכן עמדת השידור של IBA (רשות השידור) , סימן להם גדעון הוֹד בכיוון עמדת השידור של רדיו "קול ישראל" וזיהה אותה למתקינים כעמדת- R  IBA (רדיו = R) , מבלי להזכיר את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית המסומנת בקוד ההפעלה  IBA – TV . הטכנאים היוגוסלביים פסחו על עמדת השידור של אלכס גלעדי . אין לי ספק שגדעון הוֹד פעל בתום לב , אך באותו הרגע גורלו של אלכס גלעדי נחרץ . לא היה לו קו שידור . חמור מזה , הוא לא ידע שאין לו קו שידור . למזלו הרע גם לא הותקן בעמדה שלוֹ מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי כ- Back up לקו השידור האבוּד . כשנודע לאלכס גלעדי ברגע האחרון לפני תחילת השידור הישיר כי אין לוֹ כלל קַו 4W הבין לפתע לאיזה צרה נקלע . לא היה לוֹ כל סיכוי להימלט מאסון השידור שמשמש ובא עליו . אלכס גלעדי היה בודד ויחיד בעמדת השידור בבלגראד ללא פרשן , מפיק , או טכנאי שיסייעו לו ברגע האמת . חמֵש דקות לפני השעה תשע בערב עלתה לאוויר קריינית הרצף היפה ענת שָרָן, וכהרגלה הודיעה  בטקסט חגיגי לצופים , "בעוד  דקות ספורות יחל בבלגראד משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . אנו עוברים אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי" , אך לא דובים ולא יער . קו ה- 4W דמם . קולו של אלכס גלעדי לא נשמע .

sharan 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . מגישת הרצף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' ענת שרן הבטיחה לצופים את השדר אלכס גלעדי היושב בבלגראד אך קולו לא נשמע . (התמונה באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כל ניסיונותיו של אלכס גלעדי לאָתֵּר קַו שידוּר חלוּפי בהיכל ,פַּיוֹנִיר" (Pioneer) עלו בתוהו . הוא התרוצץ כ- פוֹרְפֶרָה אחוּז אָמוֹק אך זה היה מאוחר מידי . אלכס גלעדי עלה על נתיב ההתרסקות מבלי יכולת לשנות את המסלול הזה ."Too late baby” , אומרים האמריקנים . זה היה עצוב מפני שהוא היה זקוק נואשות לעזרה אך היה בודד ביוגוסלביה . לא היה שם איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לסייע לו. לא טכנאי, לא מפיק, וגם לא עוֹזֵר שַדָּר. זאת הייתה טרגדיית שידור בימים ההם. כשהחל השידור הישיר של גדעון הוֹד ב- "קול ישראל" ותמונות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית נשארו מיותמות מקולו של אלכס גלעדי שבּוֹשֵש להגיע , הורה הבּוֹס שלוֹ ושֶלי דן שילון מנהל חטיבת החדשות ללא היסוס למפקח המאסטר קונטרול (חדר הבקרה הראשי) מנחם וולף לחַבֵּר את קו השידור של גדעון הוֹד מהרדיו לתמונה הלוויינית של אלכס גלעדי מהטלוויזיה . זאת הייתה החלטה היסטורית חסרת תקדים וגם חַד פעמית שלא חזרה על עצמה מעולם . ההחלטה של דן שילון להעלות ל- "אוויר" של הטלוויזיה את קולו של שדרן רדיו "קול ישראל" הבליטה כישלון מקצועי נורא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי חווה חוויה טראומתית מפני שהוא היה השדר והמפיק של סיגנל הטלוויזיה . האחריות רבצה עליו . אלכס גלעדי לא האמין שזה קורה לו ונותר המום ומאוכזב מאוד בבלגראד. בפעם הראשונה (וגם האחרונה) בתעשיית הטלוויזיה הישראלית מילא שדר רדיו את מקומו של שדר טלוויזיה שהיה גם מפיק מצוין מהדרגה הראשונה . אלכס גלעדי היה בודד ב- בלגראד וחש כאילו מנסים להתנקש בחייו . הוא לא ידע את נפשו מרוב צער ובכה כילד . באותו הלילה ההוא נשפכו הרבה דמעות שם ב- Pioneer . גדעון הוֹד שידֵר עכשיו ישיר בקוֹלוֹ הבלעדי לטלוויזיה הישראלית ולרדיו "קול ישראל" כאחד . הוא סוף – סוף הגשים את חלומו והביס את אלכס גלעדי מהטלוויזיה מבלי שהתכוון לכך . בתום השידור הישיר , אמר דן שילון : "פעלתי כפי שפעלתי מפני שהשידור היה חשוב יותר מאלכס גלעדי" . ברור שאם מחלקת הספורט הייתה עובדת אז על פי הסטנדרטים העיתונאיים המקובלים כיום ומכשירה אולפן מאויש המְנָוֵוט את שידורי אלכס גלעדי , הכֵּאוֹס הזה לא היה קורה . אחד מתפקידיו של שַדָּר הספורט המנווט את השידור מן האולפן בירושלים הוא גם לפרוס רֶשֶת ביטחון לתקלה מצערת כזאת כפי שקרתה לאלכס גלעדי , בה קו השידור לא מגיע ליעדו , וליטול עליו את אחריות שידור במשחק על עצמו יחד עם הפרשן באולפן במקום השַדָּר המקורי . אומנם שידור ה- Off Tube הוא צרה בפני עצמה אך עדיף מכל וכל על פתרון איחוד קו השידור של הטלוויזיה יחדיו עם זה של הרדיו . אולפן טלוויזיה מנווט היה מונע את הביזיון הגדול ואת האילוץ של הכנסת קולו של שַדָּר הרדיו "לאוויר" של הטלוויזיה . דבר כזה של השמעת קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו במקום קוֹלוֹ האבוד של שַדָּר הטלוויזיה לא קרה מעולם בתולדות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא לפני 1975 וגם לא אחריה .

בתום השידור שוחחתי עם אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בּוֹש ונכלם בהיכל "פָּאיוֹנִיר" , מבכה בבכי תמרורים את הבכורה שנלקחה ממנו . זאת לא הייתה שיחה רגילה . זה היה מסע ניחומים . אלכס גלעדי האיש הדבק ביותר במשימה שהכרתי בימי חיי לא עמד בה הפעם . הוא היה מאוכזב מאוד . אלכס גלעדי וגם אני למדנו לקח מַר ושיעור חשוב ומאלף . שידור טלוויזיה מוצלח ככלות הכל הוא תוצאה של עבודת צוות , מטה , ומערכת מסודרת . השַדָּר הוא הפונקציה האחרונה המוציאה את השידור לאוויר אך הוא איננו אלוהים . הוא חייב גיבוי . אלכס גלעדי לעולם לא ישכח את התבוסה ההיא שסָפָג מגדעון הוֹד ביום הראשון ההוא – 15 ביוני 1975 . נוסף על כל הצרות נגמר לו בבלגראד גם הכסף שסיפקה לו רשות השידור לצורך מבצע השידור הזה . הוא נתקע לשלושה ימים נוספים בבלגראד מבלי יכולת לחזור לארץ . זָאזָה ניקוֹליץ' מנהלת משרד ה- Eurovision בטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (הייתה חברה מלאה ב- EBU למרות שייכותה כמדינה קומוניסטית לגוש המזרחי), הזמינה אותו לגור בביתה . ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של הרשות מצא דרך להעביר לו את הכסף הדרוש כדי לקנות כרטיס טיסה ולשוב לארץ מוכה וחבול . הליך פשוט אך סבוך לנו מפני שלישראל לא היו קשרים דיפלומטיים אז עם יוגוסלביה .

צריך להזכיר ולא באירוניה שבהיעדר אולפן טלוויזיה מְנַוֵוט לא שכחנו לשָדֵר בעֵת הפסקת משחק הגמר בין נבחרת יוגוסלביה לנבחרת ברה"מ , שני פרקים אהובים מסדרת האנימציה האמריקנית הנפלאה , "Popeye The Sailorman" . בשני הפרקים האלה חזו הצופים הנפעמים בקרבות המרים שמנהל פּוֹפַּאי המלח האָהוּב נגד בְּלוּטוֹ סֶמֶל הרשע על ליבה של אוֹלִיב המקסימה . דרך אגב יוגוסלביה גברה במשחק הגמר על ברה"מ 90 : 84 , וזכתה בפעם השנייה ברציפות האליפות אירופה . משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 לא ייזכר בגלל זכייתה של יוגוסלביה בתואר , אלא מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה (וגם האחרונה) בה איבדה הטלוויזיה את קו השידור שלה , ושַדָּר הרדיו של "קול ישראל" הפך בעל כורחו לשַדָּר הטלוויזיה של המדינה .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי המשיך להיות השַדָּר מספר אחת והמוביל במחלקת הספורט . הוא שִידֵר ישיר את כל התחרויות החשובות בעת ההיא . קוֹלוֹ חַרוּת על סלילי השידור בניצחונות ההיסטוריים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על צסק"א מוסקבה 91 : 72 , והזכייה בגביע אירופה בפעם הראשונה בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 , 78 : 77 למכבי ת"א מול מוֹבּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית . הוא אמר למיקרופון השידור שלו בקול עצוּר ובטוֹן מאופק שלא תאם את הדרמה וההתרגשות העצומה שבקעה מן המסך : "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב … אני לא מאמין , אני לא מאמין" . התרוצצו אז במחלקת הספורט כל מיני וֶורסיות שידור טלוויזיונית של “play by play” . הגִרְסָה הגרמנית דגלה בשידור בעל נפח מוּעט של מֶלֶל שהפך למאופק ויבשוּשי . ה- וֶורסיה האמריקנית כללה כמו בחיים עצמם המון דיבורים שדמו לעיתים לעודף מֶלֶל ופִּטְפּוּט . השַדָּרים האמריקניים והפרשנים לצידם לא היססו לנקוט בפתוס בעת הצורך כדי להעניק לדרמת השידור נופך נוסף . שיתוף הפעולה בין השָדָר האמריקני לבין פרשניו היה לחלוטין לא מכופתר , ולכן זה נשמע לעיתים כדו שיח רציף על ענייני השעה שהֵכיל גם צחוקים וגם בדיחות . המיקרופון של הפרשן בעמדת השידור האמריקנית היה תמיד פתוח , והכניסה לשידור הייתה החלטה שלו בלבד . הוא לא היה צריך להמתין ל- "Cue" של השַדָּר המוביל . השידור האמריקני היה באמת רווי יותר במֶלֶל אך נשמע טבעי ומלבב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשראת דן שילון ואלכס גלעדי פנתה לכיוון ה- וורסיה האנגלית שהייתה כמעין פשרת שידור בין הסגנון הגרמני העצור לבין האמריקני השוצֵף . שניהם דן שילון וגם אלכס גלעדי סברו שזהו שביל הזהב בין שתי גישות ה- Play by play , ואשר מתאים ביותר לסגנון השידור בטלוויזיה בשפה העברית .

ב- 20 בדצמבר 1980, ניסה דוֹן אוֹלְמֶאיֶיר (Don Almeyer) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , סגנון שידור חדש  [1] . הוא היה עֵר לביקורת הציבורית שנחתה מעת לעת על שדרי הספורט הפטפטנים , והחליט יום לשָדֵר ישיר משחק פוטבול ב- NFL ניו יורק גֶ'טְס נגד מיאמי דולפינס חסר חשיבות יתר מפני שלשתי הקבוצות לא היה סיכוי להעפיל ל- Play Off ללא שדרים כלל . המשחק שודר לצופי הטלוויזיה בארה"ב באמצעות ה- Public Address  של התחרות . הוא היה הקוֹל היחידי שליווה את מהלך התחרות, וכמובן באמצעות כתוביות הרצות על המסך ומעדכנות את הצופים באופן שוטף בתוצאה, זמן , שמות השחקנים , חילופי שחקנים וסטטיסטיקות . שַדָּר הספורט הנודע של NBC דִיק אֶנְבֶּרְג עלה "לאוויר" באולפן לפני כל רבע של המשחק עדכן והגיש הקדמה קצרה המתארת את המצב במשחק ולקח את הצופים לאִצטדיון , אך בלעדיו . אגב הג'טס ניצחו את הדולפינס 24 : 17 אך זה לא היה חשוב . הרעיון המקורי המעניין הזה של דוֹן אוֹלמֶאיֶיר לא צלח .

לא היה איש מאושר משַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי לאחר שמכבי ת"א ניצחה את מוֹבּילגִ'ירגִ'י וָורֶזֶה  ביום חמישי – 7 באפריל 1977 , אך כפיפותו מראש לוורסיית השידור הסולידית שכפה על עצמו , הפכו את טוֹן דיבורו האיטי והשקוּל בעת השידור הישיר למיליוני צופים בישראל לטקסט מאופק ונטול התלהבות . כל צופה טלוויזיה ציפה ממחזיק במיקרופון "לצאת מכליו" משמחה ואושר אך אלכס גלעדי נשאר עצוּר . אי אפשר היה לכעוס עליו . כך למד לשָדֵר מדן שילון . אלכס גלעדי לא נתן דרוֹר לאוֹשרוֹ האישי לבקוע מהמיקרופון שהחזיק בידיו . מיתרי קולו האיתנים הפיקו גוון קוֹל עמוק בעל צליל רדיופוני נעים . הוא לא ניצֵל זאת . זאת הייתה שגיאה גדולה שלוֹ כשַדָּר להישאר מאוּפּק וסולידי "ומיושב בדעתו" מול דרמת הספורט ההיסטורית . רק בסיומו של המשחק וניצחונה הסנסציוני של מכבי ת"א 78 : 77 , הרשה לעצמו ללחוץ במקצת על מיתרי גרונו כדי להפיק ממנו צליל נרגש ודרמטי יותר , "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב… !" .

אלכס גלעדי היה כוכב סוליסט במבצע השידור ההיסטורי של בלגראד בחודש אפריל של 1977 . הוא אפילו נעדר אולפן מוביל בירושלים שיגבה ויתמוך את השידור היוקרתי הזה שופע הרייטינג . זה היה הימור עצום . שנתיים קודם לכן ללא אולפן גיבוי בירושלים שילם אלכס מחיר יקר בדיוק באותו מקום בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד , כשקולו לא הגיע בעת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בין יוגוסלביה לברה"מ . קולו של גדעון הוד מילא את החסר . אינני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אילו אלכס גלעדי היה מאבד שוב את קו השידור שלו גם במשחק הזה ב- 7 באפריל 1977 . מישהו מבין שנינו היה חותך לעצמו את הוורידים , וזה לא הייתי אני .אלכס גלעדי היה היחיד בשטח , אך לפחות עשה צעד גדול בעניין הפרשנות . הוא הֵציב לידו בשידור הזה פרשן , את מר יהוֹשע רוֹזִין מאמן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעבר . זה היה שידור הכדורסל הישיר הראשון בהיסטוריה של מחלקת הספורט בה שַדָּר הכדורסל הראשי אימֵץ לצִדו פרשן . אלכס גלעדי היה השַדָּר הבכיר של מחלקת הספורט במשחקי המכבייה ב- 1977 . הוא שידר את טקסי הפתיחה והנעילה וגם את התחרויות היוקרתיות בא"ק ושחייה .

באוגוסט 1977 אישר לו מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לשָדֵר ישיר את תחרויות גביע העולם בא"ק שהתקיימו בדִיסְלדוֹרף – גרמניה . אלכס גלעדי התאהב בענף הא"ק וראה בה אֶבֶן יסוֹד בשידורי מחלקת הספורט . אני יצאתי לשירות מילואים ממושך בסיני והוא התכונן לשידור הא"ק שלו שנחשב למבצע שידור בינלאומי גדול . "יואשיש , אתה מקשה עלי את החיים , חזור מהר לרוממה" , ביקש ממני . כבר שֵש שנים שהוא עיצב אותי בדמותו . כששבתי לעבודה מאותו שירות המילואים מצאתי ממנו מכתב תדרוך אישי שנכתב אלי בכתב ידו המסודר והאסתטי והמצביע על יחסי העבודה המקצועיים ששררו בינינו  [2] . למילות המגילה הייתה וויזואליה מאוד ברורה . אלכס גלעדי ידע היטב מה , מדוע , וכמה אני שווה לוֹ ולשידוריו בחטיבת הספורט שלו . הנה הוא כלשונו בכתב ידו .

alex 3

טקסט מסמך (1) : אוגוסט 1977 . זהו עמוד מס' 1 (מתוך 6 ) של המסמך המקורי אותו כתב לי אלכס גלעדי ערב צאתו להפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בא"ק בדיסלדורף – גרמניה ועם חזרתי משירות מילואים ממושך בסיני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 4

טקסט מסמך (2) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 2 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 5

טקסט מסמך (3) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 3 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 6

טקסט מסמך (4) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 4 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 7

טקסט מסמך (5) : עמוד מס' 5 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 8

טקסט מסמך (6) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 6 ואחרון (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

[1]  ראה נספח : NBC Universal  by Subject : Announcerless NFL broadcast

[2]  ראה נספח : ראה מכתבו של אלכס גלעדי אלי מסוף אוגוסט 1977 .

 

מנהיג בית"ר ירושלים והאיש שמזוהה עמה יותר מכל אחד אחר מר רובי ריבלין מבקר אותי במדריד בקיץ 1982 בעת ניהולי את מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- מונדיאל ספרד 1982.

ביום משחק הגמר , יום ראשון – 11 ביולי 1982 נוצרה אווירה טעונה בצוות שלנו , שהפכה במהרה לעכורה. סולי מוניר ביקש לממֵש את הבטחת המנכ"ל טומי לפיד לוֹמַר את המשפטים הבודדים שלו בשפה הערבית בפעם הזאת דווקא מעמדת השידור שהוקצתה לטלוויזיה הישראלית באִצטדיון "סנטיאגו ברנבאו" במדריד . עד עתה הוא עשה זאת Off  Tube מהמוניטור במשרד ההפקה ב- IBC במדריד . הפעם הזאת הוא ביקש להיות במגרש . אני התנגדתי . דה עקה , עמדת השידור באִצטדיון "סַנְטְיָאגוֹ בֵּרְנַבֵּיאוֹ" במדריד הכילה שלושה מושבים בלבד . עבור השַדָּר יורם ארבל ופרשנו מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר , ולטכנאי הצמוד סעדיה קאראוואני שהיה אחראי על ביטחון השידור הישיר מן ההיבט הטכנולוגי .

 

מבצעי השידור הבינלאומיים שלנו לקו בחיסרון מסורתי בולט כבר שנים . מיקרופון השידור היה מעֵין אביזר משותף בימים ההם לטלוויזיה הישראלית אז בראשות טוביה סער ולטלוויזיה בשפה הערבית תחת ניהולו של יוסף בר-אל . שתי ישויות נפרדות ששכנו תחת קורת גג משותפת ברשות השידור . הייתי חייב מעֵת לעֵת לעצור ולקטוע את השידור הישיר הקוֹלֵח בשפה העברית במשחקי המונדיאל בספרד 82' על פי הוראתו המפורשת של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד , כדי להכניס בצורה מאולצת ובאופן מלאכותי את השַדָּר בשפה הערבית סולומון מוניר "לאוויר" , על מנת שיאמר וישָדֵר משפטים ספורים בשפה הערבית לאוזני "צופיו" מעמדת השידור Off  Tube שהותקנה בעבורו במשרד השידורים שלנו ב- IBC במרכז התקשורת הבינלאומית במדריד, כאילו שצופי הטלוויזיה הערביים במדינת ישראל אינם מבינים את שפתם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורפי גינת . פארסה . השַדָּר בשפה הערבית לא ביקר ולא שידר מעולם עד אז מהאִצטדיונים . תמיד Off Tube מהאולפן ב- IBC וגם זה היה מיותר . השידור המלאכותי והלא חשוב מכל היבט שהוא בשפה העַרבית תוך כדי הפקעת המיקרופון וקטיעת השידור בשפה העִברית , נעשה בדרך כלל ברִגעי שיא של המשחקים לאחר כיבוש שערים על רקע ההילוכים החוזרים , יעֵני כאילו לטובת הצופים הערבים במדינת ישראל . כאילו צופי הטלוויזיה הערביים בישראל אינם מבינים את שפת השידור בעברית של יורם ארבל , נסים קיוויתי , או רפי גינת . פגם מקצועי ארכאי בלתי מוּלַד . פטנט שמוּסַד ע"י יוסף 'טומי' לפיד כדי לרצות את יוסף בר-אל ואנשיו . אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית הרגישו תמיד מקופחים בהשוואה לקולגות שלהם בשפה העִברית. צריך היה להפסיק עם העניין השטותי והמטופש הזה מייד פעם אחת ולתמיד, ולשנותו לאלתר . עשיתי כל מאמץ להמעיט בתופעה הפתטית והמגוחכת הזאת שהביאה למתח וסכסוך גלוי ביני לבין השדר בשפה הערבית . מאוחר יותר סייע לי נקדימון 'נקדי' רוגל לעקור את התופעה הבלתי נסבלת מהשורש כדי לעשות סוף לפארסה שאין לה אח ורע בעולם הטלוויזיה . שידור ספורט ישיר בשתי שפות במשותף באותו ערוץ טלוויזיה .

 

מר רובי ריבלין נשיא המדינה הנבחר החדש היום ואז יו"ר קבוצת בית"ר ירושלים היה אורח אישי שלי בספרד 1982 . סדרתי לו לפנים משורת הדין ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד תג זיהוי טלוויזיוני מיוחד (Accreditation) למשחקי המונדיאל של ספרד 82' כאיש משלחת רשמי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רובי ריבלין היה איש אהוב והגון . הסכמתנו להעניק לו אקרדיטיישן בשל יחסי העבודה המיוחדים שהיו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאגודה שבראשה ניצב . אפילו הוא לא הבין את צורך ההסדר הכפוי של מיקרופון משותף לשתי השפות . מעשה שידור מלאכותי שאיננו קיים בשום רשת טלוויזיה בעולם המכבדת את עצמה . "זאת שערורייה שצריך להפסיק אותה מייד" , אמר לי . המאמץ הזה שלי לסלק את סולי מוניר מהמיקרופון לא היה אישי אלא עקרוני אבל הוליד כמובן סכסוכים מכל הכיוונים , דווקא עֶרֶב השידור הישיר האחרון של משחק הגמר ביום ראשון – 11 ביולי 1982 בין נבחרות איטליה וגרמניה. רבים סברו שאני נוטר טינה אישית לקולגה שלי שמדבר לשומעיו בשפה שֵמִית שונה משלי. המנכ"ל טומי לפיד התייצב מאחורי סולומון "סולי" מניר והבטיח לוֹ כי הפעם הזאת הוא יאמר את משפטיו הבודדים בשפה העַרבית מעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד . התנגדתי לכך בכל תוקף . השַדָּר בשפה הערבית התקשר בטלפון ממדריד לבקש את סיועו של המנכ"ל ולגייס את תמיכת וועד העובדים נגדי . טומי לפיד כעס עלי מאוד וטען שאני ממרה את פיו . "סלק את הפרשן שלך מוטל'ה שפיגלר מעמדת השידור , הוא ממילא פטפטן חסר תקנה" , פקד עלי טלפונית כשאיננו מסתיר את תיעובו למרדכי שפיגלר .                                                                                                         rivlin 18טקסט תמונה :  יוני 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . מדריד בירת ספרד .

זהו משרד תהליך הפקת האקרדיטציה (Accreditation) של הוועדה המארגנת המקומית במרכז השידורים הבינלאומי במדריד (IBC)  בתקופת מונדיאל ספרד 1982 רובי ריבלין מתוח לקראת הלחיצה על ההֶדֶק של הצלם הספרדי . כעבור כמה שניות יכול היה להיכנס באופן חופשי לכל אצטדיון ברחבי ספרד בו חפץ על חשבונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור היה הרבה יותר נאמן ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בעַרבית מאשר לי . יוסף "טומי" לפיד סלד ממרדכי שפיגלר הפרשן . לא ממוטל'ה השחקן . הוא ראה במרדכי "מוטל'ה" שפיגלר אלוף הקלישאות ונהג לומר לי, "הוא אולי  גדול השחקנים בישראל – אך קטוֹן הפרשנים", וסימן באצבעותיו את גובה קומתו של הפרשן . מנכ"ל רשות השידור ידע שמרדכי שפיגלר נבחר על ידי לתפקיד הפרשן במונדיאל ספרד 82' כמעין ברירת מחדל . הוא ניאות לשלם לו שכר עבדים בהתאם . מעולם לא נתקלתי באנטגוניזם שידור כזה כפי שפיתח יוסף "טומי" לפיד כלפי הפרשנות של מרדכי שפיגלר .

yoash 13

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982 . מונדיאל ספרד 1982 .

אני עם הפרשן מרדכי שפיגלר (מימין) ומיכה לויירר על רקע הבניין היפהפה של מרכז השידורים הבינלאומי , המרשים , והפונקציונאלי , שהקימה RTVE והקרוי  Torre Espana . הצבתם של מוטל'ה שפיגלר (וגם של אמציה לבקוביץ') על ידי כפרשנים בעמדות השידור שלנו בספרד 1982 הייתה כמעין כברירת מחדל . הם היו אנשי הכדורגל היחידים שהגיעו לספרד בתקופת המלחמה . אמציה לבקוביץ' חזר לארץ עם תחילת משחקי הסיבוב השני והוצב כפרשן באולפן גביע העולם בירושלים לצדם של המנחה דני לבנשטיין והמגישה אורלי יניב . מרדכי שפיגלר המשיך עמנו עד הסוף . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף "טומי" לפיד לא העריך את מוטל'ה שפיגלר כפרשן עד כדי תיעוב . כשביקשתי ממנו לשלם לפרשן תמורת עבודתו בספרד 1982 , ירה לעברי , "מה פתאום  שאני אשלם לו . שמרדכי שפיגלר הוא שישלם לטלוויזיה על שהיא בכלל מסכימה להעסיק אותו" . יו"ר וועד עיתונות – הפקה אז בטלוויזיה הישראלית פיטר מיליק הצטרף למאבק נגדי , והודיע לי בטלפון מישראל שהוא ניצב לצִדו של השַדָּר בשפה הערבית . הוא אף איים בהשבתת השידורים אם לא יימצא מקום לשדר בשפה העַרבית . "תעיף את הפרשן שלך מוטל'ה שפיגלר מעמדת השידור לטובתו של סולי מניר" , אמר לי והוסיף , "מי צריך את מוטל'ה שפיגלר שם , עמדת השידור שייכת לרשות השידור ולא לפרשן מוטל'ה שפיגלר , אפילו המנכ"ל כבר אמר לך את זה" , אמר . סולי מוניר ידיד אישי שלי שנים רבות כעס עלי ונעלב ממני לפני שנות דוֹר מפני שהעדפתי בעמדת השידור את הפרשן מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר על פניו . לעיתים קרובות מצאתי את עצמי בתפקיד של גננת בגן ילדים לצד ניהול והפקת השידור הישיר של אירוע הספורט החשוב בתבל .  

 

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

————————————————————–

פוסט חדש מס' 398 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שני – 9 ביוני 2014.

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

א. המאבקים המַרִים חסרי הקֵץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים הנחשקות של משחק הכדורגל – בארץ ובעולם, מציבים אותו כסמן ימני.

ב. תשוקת הטלוויזיה הבינלאומית (וגם בארץ) לשדר כדורגל הולידה סלוגן גלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה העצומים שלו. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט .

ג. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים הייתה רבולוציה .

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. כל הזכויות שמורות.

1. הקדמה קצרצרה.

עמוס כרמלי ז"ל היה חבר שלי משכבר הימים . הכרנו אחד את השני ב- 1949 כשהיינו ילדים בעת תחרות שחמט בין קיבוץ אפיקים לבין נבחרת בתי הספר של חיפה . הוא שיחק על הלוח השלישי של חיפה ואני על הלוח השלישי של קיבוץ אפיקים . נדמה לי שעל בלוח הראשון של חיפה שיחק אריה קרבס . על כל פנים על הלוח הראשון של קיבוץ אפיקים שיחק אמיר הלמן ועל הלוח השני יורם קן . ההתמודדות שלנו אנוכי נגד עמוס כרמלי (שוורץ בימים ההם) סוקרה ותועדה בעיתון "דָבָר לילידים" ואף צולמה . אני נגד עָמוֹס כָּרְמֶלִי (שְוָורְץ) . קצת מאוחר יותר הכרנו ילדי אפיקים גם את חברו הקרוב של עמוס כרמלי , דוֹב עַצְמוֹן (קוֹסְטָקוֹבְסְקִי) . שני הילדים החיפאים הללו בני משפחות פועלים בעיר התחנכו בתנועת הנוער העובד והלומד והרבו לטייל ברחבי הארץ . מסעותיהם הובילו אותם גם לעמק הירדן ולקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בכיתה ז' כבר היינו חברים טובים עימם . אנחנו ילדי כיתה ז' בקיבוץ אפיקים ועמוס שוורץ ודוב קוסטקןבסקי מחיפה . הידידות עם עמוס שוורץ שהחליף את שם משפחתו לכרמלי ועם דוב קוסטקובסקי שהמיר את שם משפחתו לעצמון , נשמרו במשך שנים . אולי גם בגלל האהבה המשותפת לספורט ושחמט . מעניין כי שלושתנו בחרנו בסופו של דבר בקריירה עיתונאית (אנוכי מאוחר יותר מהם) . עמוס כרמלי ודוב עצמון הפכו לשני עיתונאי ספורט מפורסמים ובעלי מוניטין בחיפה . שמם נודע בכל מדינת ישראל . דוב עצמון הפך למייסד מוסף הספורט המוגדל והמפורט של העיתון "ידיעות אחרונות" בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה . נוח מוזס ודוב יודקובסקי העידו כי מוסף הספורט המוגדל והאינפורמטיבי של "ידיעות אחרונות" הגדיל בבת אחת את תפוצת העיתון . עמוס כרמלי הפך באותה תקופה לכתב ספורט של שבעה עיתונים במקביל (!!!) וגם כתב של מוסף הספורט ברדיו "קול ישראל" בעריכתו והגשתו של נחמיה בן אברהם . ההכרזה הרדיופונית בקול הבס שלו בטרם תחילת הדיווח ממגרשי הכדורגל בתוכנית הרדיו ההיא של נחמיה בן אברהם , "כאן עָמוֹס כָּרְמֶלִי מחיפה" , הפכה לסמלו המסחרי . ב- 1968 מיסד דן שילון את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שמר דן שילון הכיר את כישרונו של העיתונאי עמוס כרמלי מהימים ההם בהם הוא שימש דוברו של ראש עירית חיפה אבא חושי , הזמין אותו ב- 1969 להיות כתב חיפאי כללי של הטלוויזיה הצעירה לרבות שַדָּר של אירועי הכדורגל והספורט בעיר . אט אט הפך עמוס כרמלי למתעד טלוויזיה ברמה בינלאומית . דוקומנטריסט מוכשר , פעלתן , חרוץ , הגון ויישר דרך , יסודי , ובעל עין חדה . נאמן ומחויב באופן אבסולוטי למען השידור הציבורי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רווי באלפי כתבות שלו . הוא היה באמת עיתונאי בקי ומתמיד שדבק במשימתו . בד בבד מינה דָן שִילוֹן ב- 1970 את דוֹב עַצְמוֹן לשמש יועץ מיוחד שלו במיסוד שלוש תוכניות הספורט הטלוויזיונית השבועיות , "מבט ספורט" , "משחק השבוע" , ו- "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" .

עָמוֹס כָּרְמֶלִי ז"ל מת צעיר מידי . רק בן 77 . מותו בטרם עת הוא אבדה גדולה למשפחתו . אולם הסתלקותו המוקדמת מידי היא גם אבדה אזרחית ומהותית כבדה לכל מדינת ישראל . עמוס כרמלי היה כתב ומתעד נפלא , עיתונאי מאופק , צנוע ועניו , מיומן ומהימן , ישר כסרגל , ואמיץ . איש שמתרחק מכל שבב של פרסום . הוא היה אדם בעל אישיות נדירה . עמוס כרמלי היקר , אהבתי והערכתי אותך עד למאוד . נעמו לי הפגישות הרבות עמך בעת כתיבת המחקר המקיף על ידי מאז 1999 הכולל 13 ספרים עבי כרס ואשר קרוי , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . נוח בשלום על משכבך ידיד יקר . ינעמו לך רגבי האדמה של הארץ שחרשת אותה לאורכה ולרוחבה . אני לעולם לא אשכח אותך , עָמוֹס . אנוכי מדבר אודותיך ומספר עכשיו לקוראי הבלוג הצעירים . עליך ועל הימים ההם , על רוח הנעורים , ועל התקופה ההרפתקנית והרומנטית ההיא ששררה בין כותלי הטלוויזיה בעשורי ה- 60 , ה- 70 , וה- 80 של המאה הקודמת . ימים שחלפו לבלי שוב .

yoash 9

טקסט תמונה : לפני 33 שנים . 1981 . ניידת השידור "ה- OB הלבן" נהוגה ע"י מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית הציבורית יונה יונה ז"ל מתייצבת למשימת השידור דרך שערי הבטון הצרים , בריחי הברזל המטים ליפול , וגדרות תיל של אצטדיון הכדורגל ב- באר שבע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה בימים ההם בשחור / לבן . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2. הימים הם, ורוח התקופה היא (1).

הספר "רוֹש ולַעֲנָה בשנים 2005 – 2001" מחזיר אותי בערגה לעשור ה- 70 של המאה שעברה . דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הציגו לפני יותר מארבעים שנים אידיאה ו- אידיאל (בכל רמה כמעט) בעשיית טלוויזיה . משום כך הפכו לדמויות מופת ומודל לחיקוי . דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום הם במידה רבה שלושת אנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר שקמו עד היום במדינת ישראל . הם היו Pioneers . דור החלוצים המייסדים . שלושתם היו ממייסדיה של מהפכת התקשורת הטלוויזיונית שהתחוללה במדינת ישראל בסוף עשור ה- 60 ובשנות ה- 70 של המאה הקודמת . המהפכה שינתה את אורחות חייו של כל אזרח בישראל .

בעיצומה של מהפכת הטלוויזיה באוגוסט 1973 כחמש שנים ורבע לאחר הקמתה מונה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן למנהלה החמישי . כל אחד מהשלישייה היוצאת דופן והמוכשרת הנזכרת לעיל הוקיר והעריך את ארנון צוקרמן האיש ששימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שֵש שנים רצופות מ- 1973 עד 1979 . באפריל 1974 מונה יִצְחָק לִבְנִי מפקד גלי צה"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של שמואל אלמוג . הטלוויזיה הישראלית עשתה בשנות ניהולם של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויִצְחָק לִבְנִי את הצעד הגדול ביותר לקראת שֵם התואר המקצועי המחייב , והקרוי , "רשת שידור" . בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שרר במשך חמש שנים מתח ניהולי וריב סמכויות , אך באופן פרדוקסאלי לא הפריע הדבר לפריצת הדרך ההיסטורית . סיבת ההצלחה איננה מקרית . ההיסטוריה העמידה לרשותו של ארנון צוקרמן שלושה אישֵי טלוויזיה רב תחומיים בדמותם של דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . שלושתם היו לא רק אנשי הפקה ועריכה מצטיינים אלא היו מנהיגי שידור . האנשים נהו אחריהם . השפעתם על התוויית הדרך בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת ובעיקר מייד בתום שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 ורתימת הכפופים להם בדרך להגשמת משימות השידור היו מרשימות ומשכנעות , ובשל כך בלתי נשכחות . השלישייה הזאת כיהנה בעצם כמעין חֶבֶר נאמנים של ארנון צוקרמן. כל השלושה היו מעריצים מושבעים של מנהל נערץ שהיה מנהיג שידור בעצמו . הכרתי היטב את דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . שלושתם היו עובדים סוּפֶּר מקצועיים בעלי יושרה . מארנון צוקרמן הייתי רחוק . לא הכרתיו כלל עד הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . אבל החזקתי בדעה שאם השלישייה הזאת רוחשת לו אהדה כה גדולה סימן הדבר שגם הוא כמותם חונן במקצוענות ו- יושרה . התכונות החשובות ביותר של כל מנהיג באשר הוא בכל רמה ורובד . הטריאומוויראט למרות גילו הצעיר קבע יחד עם מנהלם אג'נדה ברורה של השידור הציבורי . פילוסופיית שידור שהושתתה על פרופורציה מתאימה בין שידורי הדרמה , הבידור , החדשות , התיעוד , והספורט . הייתה גם קורלציה בעת ההיא בין כמות העשייה העצמית המקורית לבין קניית סדרות טלוויזיה מחו"ל ורכישת סרטים קנויים .

ב- 1 באפריל 1979 הודח מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי מהמשרה הרמה . במילים עדינות יותר : ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצתו של שר החינוך זבולון המר והממונה על ביצוע חוק רשות השידור לא האריכה את כהונתו של יצחק לבני ומינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור . בקיץ 1979 הדיח יוסף "טומי" לפיד את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה . משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד מדיחו של מנהל הטלוויזיה . ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973) . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכישלון . אולי מראש . הם לא שידרו על אותו הגל . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 (פיגורה תקשורתית מוכשרת , דומיננטית , ומוצלחת בפני עצמה בעיתונות הכתובה) , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . האנשים שבנו את הבית נטשו אותו . שלושתם היו כה מוכשרים עד שעלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון אך היו חלשים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד היררכי . לכן הובסו כל השלושה בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד . לוּלֵא פרשו ממנה היה נשקף לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד והובס מבלי שידע זאת . הסתלקותם של דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום – שלושה אישים ברמה כה בכירה מבימת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אובדן עצום ויצרה חלל ריק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מנכ"ל טירון של רשות שידור מורכבת נהנה מתמיכה איתנה ו- מופלגת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל (בשנים 1984 – 1978), אף על פי כן התקשה למלא את החסר . במשך שמונה חודשים מאוגוסט 1979 ועד מארס 1980 מילא בעצמו תפקיד כפול של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנכ"ל רשות השידור. משימה בלתי אפשרית גם לגאון ניהול. והוא לא היה כזה. בתוקף תפקידו כעורך ראשי של השידור הציבורי האלקטרוני מינה מאוחר יותר את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , את טוּבְיָה סַעַר למנהל חטיבת החדשות , ובידי צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מפקד גלי צה"ל לשעבר הפקיד את חטיבת התוכניות .

דן שילון מייסד ב- 1968 את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עמוס כרמלי נימנה מייד על צוות כתבי ושדרי הספורט במחלקה של דן שילון.

carmeli 5

טקסט תמונה : חורף 1966 . אצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (מימין) יחדיו עם העיתונאי ושדרן רדיו "קול ישראל" עמוס כרמלי ז"ל ובנו הקטן אלון . (באדיבות עמוס כרמלי ודן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

carmeli 6

טקסט תמונה : 1958 . העיתונאי עמוס כרמלי (משופם שלישי מימין בראשית דרכו העיתונאית) בין מקבלי פניו של שחקן היוגוסלבי זלאטקו צ'ייקובסקי ב- 1958 , אחד הטובים בעולם בזמנו . זלאטקו צ'ייקובסקי הגיע לישראל כדי לחזק את הפועל חיפה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה , אלי פוקס , עמוס כרמלי , זלאטקו צ'ייקובסקי , דוד "דוביד" שווייצר , איש לא מזוהה , רעייתו של זלאטקו צ'ייקובסקי , איש לא מזוהה , מתורגמן המחזיק בזרועותיו את ילדם של הזוג צ'ייקובסקי . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר דן שילון ניהל את מחלקת הספורט בשנים 1974- 1969 . אח"כ שימש מנהל חטיבת החדשות  מ- 1974 עד  1977 . בשנות ניהולו קבע נורמות עיתונאיות חשובות והציב מסגרות שידור איתנות של ארגון והפקה . הוא נולד  ב- 24 באוקטובר 1940 בתל אביב בבית פועלים פשוט להוריו שלמה ופַניָה שוּלקיס . מאוחר יותר שינה את שם משפחתו משוּלקִיס לשִילוֹן . דָן שִילוֹן היה בשנות ה- 60 עיתונאי ושַדָּר רדיו במחלקת החדשות של "קול ישראל" . הוא קנה את פרסומו הגדול ככתב רדיו אמיץ בתקופת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בשעה שסיקר תחת אֵש את כיבוש תל – פאחר ברמה הסורית ע"י חטיבת גולני . הוא נמנה על קבוצה מצומצמת של שדרי רדיו מצטיינים כמו שלמה אהרונסון, רון בן ישי, ירמיהו יובֵל, מיכה שגריר, רפי אמיר, חיים יבין , ומיכאל הוּלֶר שעשתה עבודה עיתונאית פנטסטית בתנאי קרב בקו החזית הראשון במלחמת ששת הימים . הם היו עיתונאי רדיו שחֵירפו נפשם מנגד בעת סיקור קרבות המלחמה כדי להביא את האינפורמציה האמינה ביותר , הראשונית ביותר , והעדכנית ביותר למאזיניהם . שלושה מהם , דן שילון , רון בן ישי , וירמיהו יובֵל קיבלו בתום מלחמת ששת הימים את פרס אגודת העיתונאים על עשיית הכתבה הטובה ביותר בשדה הקרָב .

shilon 1

טקסט תמונה : קיץ 1967 . הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה . אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו 'קול ישראל' משדות המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 . זיהוי הנוכחים היושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי , דן שילון , וירמיהו יובל . עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן רדיו מצוין בתקופת המלחמה ולימים נשיא מדינת ישראל . שאר הנוכחים אינם מזוהים . (התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר דן שילון קיבל את הפרס הראשון מענק כספי בגובה של 1225 ל"י בגין הכתבה , "הַקְרָב עַל תֵּל פָאחֵר" . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יצאתי אל הקרב על תֵּל פָאחֶר מקריית שמונה בתוך הזחל"ם של המג"ד מוסה קליין . כבר בגבעת האם התחלנו לחטוף אש סורית מכל הכיוונים . לא עבר זמן רָב והזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה. התעופפתי החוצה אך התברר לי כי נותרתי ללא כל חבלה גופנית או אפילו שריטה כלשהי. לרוע המזל נפגע מכשיר ההקלטה שלי ללא תקנה . שדה הקרב היה כבר זרוע פצועים והרוגים , וכלי רכב פגועים . ההרגשה שלי הייתה איומה . הרגשתי חסר אונים לעזור לחיילי חטיבת גולני במלחמתם . הדבר היחידי שאותו יכול הייתי לעשות היה הטיפול בפצועים . כיוון שמכשיר ההקלטה התנפץ לרסיסים , הייתי רושם לעצמי מפעם לפעם רשימות חטופות של מהלך המאורעות ודברי החיילים והפצועים . לאחר שנכבש תֵּל פָאחֶר נתבקשתי על ידי הרופא לצאת כמאבטח בתוך זחל"ם שנשא פצוע קשה אל בית חולים השדה הקרוב ביותר . כאשר עליתי על הזחל"ם ראיתי חייל שוכב שפצעיו הסתירו את דמותו . כדי לנסות לעודד את רוחו ולהיווכח אם הוא אומנם בחיים עדיין , שאלתי לשמו. היה זה חברי הטוב העיתונאי יעקב העליון ששימש כמפקד טנק ונפגע בקרב . קשה לתאר את ההלם שחטפתי" .

העיתונאי לֵוִי יצחק הירושלמי חבר צוות השופטים קרא את נימוקי הוועדה , ואמר , "דן שילון גילה תושייה במילוי חובתו העיתונאית בעת שהזחל"ם שנסע בו נפגע בקרב של חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר הסורי . הכתבה רבת המתח מתארת בצורה חיה ובהירה , ועם זאת דרמטית ומאופקת , את מהלך הקרב ואת רגעיו הארוכים שלוֹ בתוכן" .לרון בן ישי הוענק הפרס השני 750 ל"י על כתבתו , "קרב אֵש בקנטרה" . יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל זכה בפרס השלישי 500 ל"י בשל דיווחיו על "השעות הראשונות של המלחמה" . דן שילון הודה בשם מקבלי הפרס , ואמר : "ליוותה אותי מועקה גדולה על שכלי הנשק היחיד שלי ושל חבריי ברדיו "קול ישראל" המשדרים משדות הקרב היה המיקרופון , בלי יכולת לירות אפילו כדור אחד" . חיים הרצוג פרשן מלחמת ששת הימים של רדיו "קול ישראל" ב- 1967 , ולימים נשיא המדינה , שימש יו"ר חבר השופטים , אמר כלהלן : "בזכותם של כתבי הרדיו חיינו למספר שעות מחדש את אחת התקופות המופלאות של עם ישראל . במלחמת ששת הימים יצאנו עם ירושה תיעודית עצומה בזכות כתבי הרדיו , ירושה תיעודית אשר תהפוך ללחם חוקו של כל יהודי עד סוף הדורות . כמו שכל ילד יהודי מכיר את סיפור מצדה מפני שנמצא היסטוריון אחד , יוספוס פלאוויוס אשר רשם את הדבר , כן ידע כל ילד יהודי בעוד אֶלֶף שנה את פרשת מלחמת ששת הימים על פרטיה , וימשיך להאזין לכתבי הרדיו של 'קול ישראל' משנת  תשכ"ז " .

הכרתי את דן שילון שנים רבות. לא ראיתי מעולם מנהיג שידור Cool יותר ממנו . גם תחת לחץ . הוא תמיד היה תחת שליטה עצמית . מעולם לא איבד את עשתונותיו . קור רוחו ושיקול דעתו האיתן תחת לחץ באו לידי ביטוי באותם רגעי אימה כשעשה את כתבת הרדיו של כיבוש תֵּל פָאחֶר ע"י חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ב- 1967 . הוא לא התבלבל , נשאר קר רוח , ודבֵק למשימה . אותו קור הרוח ושיקול הדעת עמדו לו בעת שניהל בתנאי עבודה קשים בצורה מוצלחת את מחלקת הספורט ואח"כ את חטיבת החדשות בטלוויזיה בשנים 1977 – 1968 . ראיתי את דן שילון גם הרבה פעמים חסר שבע רצון או כועס בעבודתו אך אף פעם לא מאבד את עשתונותיו . הוא היה מנהיג שידור . עיתונאי רציני , מחנך , ומורה דרך לרבים . קלאסה שאזכור אותה כל חיי .

shilon 2

טקסט תמונה :  קיץ 1969 . אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . דן שילון מתכונן להגשת "מבט ספורט" ב- 1969 . שימו לב לעדשה הישנה של מצלמת ה- RCA האלקטרונית באולפן . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כמו רבים אחרים עזב דן שילון את הרדיו ב- 1968 והצטרף באותה שנה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של ד"ר אֵלִיהוּא כָּ"ץ . סַלִים פַתָּאל והעיתונאי יצחק לֵוִי הירושלמי ערכו לו את מבחן הקבלה הראשון וקיבלו אותו כמועמד לקורס ההכנה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה קיבל אותו לעבודה כעיתונאי , כתב , ושדר בחטיבה . הוא נבחר להגיש בסופו של חודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית . את מהדורת "מבט" הראשונה הגיש חיים יבין .

דן שילון היה גבר גדל מידות בעל כריזמה ומנהיגות טבעית בימים ההם . ישר , הגון , ואמיץ . עיתונאי "דָבָר" נחום ברנע כתב ב- 30 באוגוסט 1968 ב- "דבר השבוע" אודותיו : "המצלמה אוהבת את דן שילון . ואף כי יש בטלוויזיה גברים בעלי חיצוניות מרשימה יותר , ולא כל שכן קול עמוק ומגרגר כמסורת המקודשת של קרייני רדיו 'קול ישראל' , הוא ממלא את המסך הקטן של מגזין החדשות , והצופה עצמו" .

shilon 3טקסט תמונה :  סופו של חודש יולי של שנת 1968 .דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה בחודש יולי  של שנת 1968 . מגיש המהדורה הראשונה היה חיים יבין . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אופן הקריינות של דן שילון לא מצא חן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים ברדיו ובראשם אריה אורגד שפנו אף הם מהרדיו "קול ישראל" לקריירה בטלוויזיה הצעירה . הם באו בתלונות למנהל צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ וביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי ברדיו . נפגשתי עם דן שילון ב- 7 בינואר 2003 בקפה "באזל" בתל אביב (היום ממוקמת במקום המסעדה האיטלקית המצוינת "רוסטיקו") . הוא היה אחד הראשונים מתוך יותר מ- 2000 (אלפיים) עמם שוחחתי ונפגשתי לצורך כתיבת המחקר המקיף שכולל 13 ספרים עבי קרס . חקרתי אותו חקירת שתי וערב כארבע שעות . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "התככים בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נולדו מייד עם הקמתה . אריה אורגד התלונן בפני ראש צוות ההקמה אליהוא כ"ץ על כך שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע" , "ח" ו- "ר" . אליהוא כ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוסי צמח . לא הסכמתי . הייתי קריין טוב . היו אלה בימאי הטלוויזיה הראשי חגי מאוטנר ועורך "מבט" מוטי קירשנבאום שהטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה . לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי לשידורי הספורט . הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . אח"כ אִפשר לי אליהוא כ"ץ להקים את מחלקת הספורט בתנאי שתהיה כפופה למנהל חטיבת החדשות . כך העסק הזה התחיל" .

דן שילון היה הראשון להבין אז כי שידורי הספורט המביאים עמם דרמה , מתח ועניין , הם מנוף רייטינג רָב עוצמה ונדבך חשוב בשידורי הטלוויזיה באשר היא . נפל בחלקו לשַדֵר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 קטעי ספורט אולימפיים בתוך מהדורת "מבט" . דן שילון היה האיש ששידר בהצלחה את אירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוספים קצרים בתוכנית החדשות "מבט" . הטלוויזיה הישראלית הייתה בראשית צעדיה , אך רשתות הטלוויזיה הציבוריות הוותיקות באירופה המאוגדות ב- EBU רכשו את זכויות השידורים של אולימפיאדת 1968 תמורת סכום של  1.000000 (מיליון) דולר [1] . רשתות הטלוויזיה של מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה שילמו  250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר [2] . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU שידרו ישיר את אולימפיאדת מכסיקו 1968בעוד אנחנו הסתפקנו בקטעי פילם קצרצרים .אף על פי כן לשידור אירועי ספורט במהדורת "מבט" היה אפקט גדול על הציבור בעקבותיו הגה דן שילון את רעיון מיסוד מגזין ספורט שבועי שאמור היה להיות משודר בכל מוצ"ש , ובמרכזו יעמוד סיקור קבוע של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל .

"מבט ספורט" שודר בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט" . דן שילון היה העורך והמגיש של התוכנית . דוב עצמון (קוסטקובסקי) אז עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ . בסופה של 1968 הקים את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות למנהל חטיבת החדשות . דן שילון הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט" . נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר באות הפתיחה המיתולוגי של התוכנית שהפיק , ערך , ושידר . את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל , א"ק , וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה יוחנן לקיצביץ' . יגאל שילון אחיו של דן שילון בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוחנן לקיצביץ' . פס הקול המוסיקאלי של " מבט ספורט" , הקרוי "JAGERLATIN" , נלקח מרצועת התקליט מפורסם , "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last) . חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה . מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד . "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית נושאת רייטינג אלא גם קלילה וקליטה . נעימת פתיחה שהיא הרבה יותר מעיטור מוסיקאלי ומהווה את מהות תוכנית הספורט . היא הכניסה מייד את הצופה לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב . כשאמרת "מבט ספורט" , אמרת דן שילון . עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה .

shilon 5

טקסט תמונה :  מר דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968 . שחקן הכדורגל מרדכי שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה מעצבים את מראה פניו של אולפן הספורט . (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 7

טקסט תמונה :  מאי 1975 . אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו . בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הפתיחה של משחקי כינוס הפועל ה- 10. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם – בימאי בני כרמלי , הבימאי יגאל שילון , הצלם פטר סלע , ואנוכי .  (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

יגאל שילון נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו . כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה . באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל . יגאל שילון התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה . משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה . יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל . אני מכיר אותו מקרוב . הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור , איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה . יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 (שלושת אלפים תקליטים) . הוא היה מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה . זה היה לפני יותר משלושים שנה . יגאל שילון לא נפל במאום משניהם . לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה . יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית , "משחק השבת" .

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור" , הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו , "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט . איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN" , אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN"  כפס הקול של התוכנית . אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר . בינתיים הספקנו גם לריב . כעבור זמן , ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט" , דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב . באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "AGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט , והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה . השאר היסטוריה" .

yoash 8

טקסט תמונה :  בחלוף 20 שנים . קיץ  1989 . אנוכי עם יגאל שילון במסיבת ה- 1000 של "מבט ספורט" , בביתו של מר יורם ארבל בנווה עוז בפתח תקווה . (צילום איציק בורוכוביץ' . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני של הרשת האמריקנית ABC מר רוּן ארלדג' (Roone Arledge) ולא ידע מיהו . רוּן ארלדג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולרית בעלת המוניטין העצום של ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית , ואשר קרויה : "ABC- Wide World of Sports" . "מבט ספורט" האמריקני . מגיש התוכנית היה ג'ים מקאיי (Jim McKay) . אנשי ABC נהגו לומר , כשאתה אומר , "ABC – Wide World of Sports" , אתה בעצם אומר ג'ים מקאיי . מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית ג'ים מקאיי ורוּן ארלדג' מ- ABC . דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן ארלדג' חוֹלֵל בארה"ב . הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני . "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי . למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם , היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר סיקור משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) שנערכו בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש . דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה , הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולרי בישראל . הוא הקים את "מבט ספורט" מאֶפֶס . מכלום . "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים .

מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל , בין העובדים ובציבור הצופים כאחד . הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שָדָרי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן אברהם ז"ל ברדיו . נחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּישרון תיאור ושידור נדיר , שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת . צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם עוד בחייו . קולו שמור לעַד בפנתיאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל" . כל צמרת העיתונאים בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 . הנה חלק מהרשימה הארוכה . גדעון הוד , מתי גולן , דן מרגלית , נחמן שי , משה לרר , עו"ד חנוך קינן , יצחק שתיל , יאיר שטרן , אלכס גלעדי , אמציה לבקוביץ , עמוס כרמלי ז"ל , דוב עצמון , רפי נאה , אורי נוי (אחיו של רפי נאה) , איתן עמית , יהושע כהנא , יורם שִימרון , אהרון להב , גדי לבנה , אבי ולנטין , ועוד בעלי חלומות רבים אחרים .

alex 2

טקסט תמונה : שנת 1969 . זהו מר אלכס בימיו הראשונים במחלקת הספורט של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה . (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטוב מכל שדרני ה- Play by play הצעירים היה מר גדעון הוד (בן 25 ב- 1969) . נשקף לו עתיד טלוויזיוני מזהיר אולם הוא וויתר ושב למקורותיו ברדיו "קול ישראל" . בהיעדרו של גדעון הוד האפיל על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי , שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון , מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים . דן שילון הבחין חיש בכישרונו .

[1]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה-  EBU .

[2]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה- EBU .

2. הימים הם , ורוח התקופה היא (2). 

סלוגן הטלוויזיה הגלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים שלו הייתה רבולוציה.                                         

carmeli 2

טקסט תמונה : שנות ה- 60 . שחקני הפועל ת"א ומאמנם יוסל'ה מרימוביץ' בביקור בלונדון בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של חיים טופול .

זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : השוער דני אלקיים , שמעון בן-יהונתן , שחקן לא מזוהה , אברהם פרידריך , אמציה לבקוביץ' , יעקב "קיקו" רחמינוביץ' , חיים טופול , הפיזיוטרפיסט אורי בהרב , שמעון קפלינסקי חבר ההנהלה , אריה אבני יו"ר מחלקת הכדורגל של הפועל ת"א מטעם מועצת הפועלים , שבתאי "שאבי" בן-ברוך (מוסתר) , המאמן יוסל'ה מרימוביץ' , דני בורסוק , יחזקאל חזום , ושחקן לא מזוהה .

זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : נחמן קאסטרו , שחקן לא מזוהה , יהושע "שייע" פייגנבאום , חיים נוריאלי , מעליו בן ציון צינוביץ' , ג'ורג' בורבה , פוזננסקי , כהן (אחיו של שמעל'ה כהן משמשון ת"א) . (באדיבות יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) . הערה :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , אמציה לבקוביץ' .

nehemiah ben avraham 1

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו . דקות ספורות לפני תחילת המשחק מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד . נחמיה בן-אברהם לוחץ את ידו של שר הביטחון משה דיין .

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : משה דיין , אל"מ מתי ניב מזכירו הצבאי של משה דיין , ברנרד חוואסט גזבר מועדון מכבי ת"א , איש לא מזוהה , ונוח קליגר .

אליהוא כ"ץ ועוזי פלד ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טרם היו מוכנים לשידור המשחק . בהיעדר טלוויזיה הוזעק נחמיה בן אברהם לשדר ישיר את המשחק ברדיו "קול ישראל" . הוא כרגיל עשה זאת היטב . הוא היה שדר ספורט נפלא . (באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה כמדיה תקשורת צעירה ומשופרת לעומת הרדיו הוותיק חדרה מייד ובמהירות שיא לכל בית במדינת ישראל בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 . שידורי הכדורגל של דן שילון בתוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה האיצו את קניית המוניטורים בישראל . הם הכתירו סופית את ענף הכדורגל כמקצוע ספורט המרכזי בעל העניין והפופולרי ביותר במדינת ישראל ואת דן שילון כיורשו של נחמיה בן אברהם . לשניהם היה ממי ללמוד . דן שילון הושפע השפעה רבה משידורי הכדורגל של רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC . נחמיה בן אברהם כמו כל בני דורו האזין שנים רבות לפני דן שילון לשידורי הספורט של רדיו ה- BBC . ה- BBC החל את שידורי הספורט הישירים ברדיו כבר בשנת 1927 .

משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל שנערך באצטדיון "וומבליי" ב- 23 באפריל 1927 בו ניצחה קרדיף סיטי (Cardiff City) את ארסנל (Arsenal) בתוצאה 1 : 0 , היה משחק הגביע הראשון בהיסטוריה ששודר ישיר ע"י רדיו ה- BBC , הרדיו הציבורי הבריטי . 100 אלף אנשים נדחסו לאצטדיון 'וומבליי' ומילאו עד אפס מקום את יציעיו . מיליוני בריטים האזינו לשידור הישיר של שני שַדָּרֵי הרדיו ג'י. אפ. אַלִיסוֹן (G. F. Allison) ו- מֶקוּלוֹץ' (McCulloch) שכמו נחמיה בן אברהם אצלנו הפכו גם הם לגיבורי תקשורת באנגליה וידוענים כמו השחקנים שאותם שידרו . ביטאון ה- BBC  של הימים ההם  ה- "Radio Times" פרסם שמונה ימים לפני שידור הרדיו הראשון צילום אווירי של אִצטדיון "וומבליי" בו נראה כר הדשא מחולק לשמונה אֵזורים כדי להַקֵל על התמצאות מאזיני הרדיו היכן נמצא הכדור . התצלום נראה כמו עלון הסברה ואַלִיסוֹן ומֶקוּלוֹק היו אמורים להשתמש בתרשים הזה כדי למקם שוּב ושוּב את לֵב ההתמודדות על פי האזורים הרשומים .

anglia 1

טקסט תמונה : 15 באפריל 1927 . זהו מסמך / דף מידע של ה- BBC  שהופץ עבור הציבור ב- 15 באפריל 1927 בחוברת המיוחדת של הרדיו הבריטי "Radio Times"  עבור ציבור המאזינים , שמונה ימים לפני שידור הרדיו הישיר הראשון בהיסטוריה של משחק הגמר על הגביע האנגלי  ב- 23 באפריל 1927 , בין קבוצות קרדיף סיטי וארסנל . השרטוט מסביר ומפרֵט את חלוקת מגרש הכדורגל באִצטדיון "וומבליי" (Wembley) לאזורי שידור על פי ספרור מ- 1 עד 8  , ואמור להקל על המאזינים להתמצא במהלכי המשחק ובמיקומו של הכדור . (באדיבות IFB) .

רדיו ה- BBC הפך החל מאותה שנה ב- 1927 את השידורים הישירים של משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל למסורת ולאירוע תקשורת ממלכתי . ב- 1939 הצטרפה הטלוויזיה של ה- BBC למסורת הרדיו והעבירה בפעם הראשונה בשידור ישיר את משחק הגמר בו הביסה קבוצת פורטסמות' את קבוצת וולבס (וולברהאמפטון וונדררס) 4 : 1 . עורכי מהדורות החדשות ברדיו ה- BBC החליטו לפתוח את שידוריהן ביום המשחק בטקסט המוכר היטב לחובבי הספורט באנגליה, "Good morning! Today is the FA Cup final"   הטקסט הזה הפך לסלוגן עיתונאי מוכר ואהוד בכל האיים הבריטיים . אחד משדרי הרדיו המפורסמים שלו בימים ההם היה צ'ארלס בוקאן (Charles buchan) שהיה גם שחקן ארסנל ונבחרת אנגליה בכדורגל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה .

buchan 1

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה . צ'ארלס בוקאן שחקן כדורגל לשעבר עתיר מוניטין בקבוצת ארסנל, משדר ברדיו ה- BBC  בשנות ה- 30  [1] . (באדיבות IFB) .

buchan 2

טקסט תמונה :  שנת 1927 . אצטדיון "וומבליי" בלונדון . צ'ארלס בוקאן שחקן קבוצת ארסנל לוחץ יד להוד מעלתו המלך ג'ורג' ה- 5 דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על הגביע האנגלי נגד קבוצת קרדיף סיטי . זה היה משחק הגמר הראשון בהיסטוריה שהועבר בשידור ישיר ע"י רדיו ה- BBC . קרדיף סיטי ניצחה את ארסנל 1 : 0  במשחק הזה וזכתה בגביע [2] . (באדיבות IFB) .

לאחר מלחמת העולם ה- 2 יצרו המפיק הנודע אָנְגוּס מַאקָאיי (Angus Mackay) והשַדָּר הווירטואוזי רב המוניטין שלוֹ אִימוֹן אֶנְדְרִיוּז (Eamon Andrews) את תוכנית הרדיו הפופולרית "SPORTS  REPORT" , שהפכה חיש מהר לתוכנית הרדיו בעלת ההאזנה הגדולה ביותר באנגליה ובעולם בכל הזמנים .

agnus

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . זהו אגנוס מקאיי איש ה- BBC  והמפיק הדגול של תוכנית הרדיו המפורסמת ורבת המוניטין "Sports Report" , לה היו מאזינים רבים בשנות ה- 40  ו- 50 , באנגליה וברחבי העולם  [3] . (באדיבות IFB) .

eamon

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . איימון אנדריוס שדר הפלא של תוכנית "Sports Report" ברדיו ה- BBC . איימון אנדריוס ואגנוס מקאיי נחשבו לאישים האהובים והפופולריים ביותר באיים הבריטיים בשנים ההן [4] . (באדיבות IFB) .

נחמיה בן אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני יצרו לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 תוכנית רדיו קצרה פופולארית ורבת מוניטין , "ממגרש הספורט" , שדיווחה מידי שבת בשֵש וחצי בערב את תוצאות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל . התוכנית צברה מאזינים רבים בראשית שנות ה- 50 . ב- 1959 הורחבה התוכנית ונוספו לה כתבים ומגישים . נחמיה בן-אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני הגו לראשונה את רעיון הדיווחים הישירים מהמגרשים . נחמיה בן אברהם טיפח דוֹר חדש של שדרי רדיו . עמי פזטל , יואל כ"ץ , גדעון הוֹד , עמוס כרמלי ז"ל  , מילא אוהל , מרדכי רֵנַן (רינקובסקי) ז"ל , חנוך קֵינַן ויעקב הוזיאס קנו חיש מהר את פּרסומם , וכמובן יחד עִמם מזכיר המערכת משה קשטן . ב- 1970 מיסד נחמיה בן אברהם ז"ל ב- "קול ישראל" את תוכנית הרדיו "היום בספורט" . כעבור שנה ב- 1971 שִיכְלֵל נחמיה בן אברהם את המוצר ויצר את התוכנית , "שִירִים וּשְעָרִים" . התוכנית דיווחה בהצלחה ענקית על מהלך המשחקים בליגה הלאומית ותוצאותיהם בשידורים ישירים . לצוות השדרים הוותיק הצטרפו שדרים צעירים חדשים כמו דני דבורין , זוהייר בהלול , שמעון ווילנצ'יק – ווילנאי (אבא של אורלי ווילנאי) , שָלוֹם וָואנוֹ , ורבים אחרים . העיתונאי שבח בן גבריאל היה אחראי על ליקוּט ידיעות הספורט מהעולם .

nehemiah ben avraham 2

טקסט תמונה : שנות ה- 70 . נחמיה בן אברהם גדול שדרי הרדיו בכל הזמנים בערוב ימיו על כר הדשא באִצטדיון רמת גן . הוא היה מעשן כבד . העישון פגע בבריאותו . הוא נפטר ב- 1979 בהיותו בן 58 . מותו הייתה אבדה ענקית לרדיו "קול ישראל" ולמדינת ישראל . (התמונה באדיבות תמר בן אברהם . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

nehemiah ben avraham 3

טקסט תמונה : שנת 1979 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979 החליט להנציח את זכרו של השַדָּר הדגול . הוא מיסד לזִכרו תחרות כדורגל פנימית בתוך רשות השידור בין אנשי הטלוויזיה לאנשי רדיו . התחרות על גביע נחמיה בן-אברהם הפכה למסורת ארוכת שנים .יוסף "טומי" לפיד נושא דברים לזִכרו של השדר האלמותי . אלמנתו תמרה בן- אברהם ניצבת ליד מנכ"ל רשות השידור בטרם העניקה את הגביע לקבוצה המנצחת שהייתה בדרך כלל הטלוויזיה . משמאל למעלה ניתן לזהות את העיתונאי הירושלמי הוותיק רוני דיאון ולידו מבצבץ פרצופו של אילן קיסר המזוקן (היום ד"ר אילן קיסר עורך בחטיבת החדשות של ערוץ 1) . (צילום מ- 1979, באדיבות תמר בן אברהם וארכיון רשות השידור).  

tv soccer team

טקסט תמונה : לפני 40 שנים . קיץ 1974 . זוהי נבחרת הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהביסה ב- 1974 את נבחרת רדיו "קול ישראל" במשחק על גביע נחמיה בן- אברהם ז"ל .  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : משהל'ה פרידמן , אלי מגן , איציק גליקסברג , יגאל כהן , יעקב אברג'יל , יהודה משמור , ובני אליאס . זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : שמעון סיסו , יחיאל שרון , יעקב "קובי" ברוך , עוזי  , וששי אפרתי . (צילום ליאון אללוף ז"ל מנהל מחלקת הסטילס בימים ההם. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

3. הימים הם , ורוח התקופה היא (3). 

הופעתו של איש הטלוויזיה המחונן דן שילון ב- 1968 הייתה מזהירה . דן שילון מקים ב- 1969 את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומייסד את תוכנית הטלוויזיה הפופולארית "מבט ספורט" . מנהליו בתקופה ההיא הם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל . דן שילון מצרף לשורותיה עיתונאי ספורט רבים מהעיתונות הכתובה (לרבות שדרני הספורט של רדיו "קול ישראל") ביניהם השדר והעיתונאי החיפאי בעל המוניטין עמוס כרמלי (שוורץ) . 1969 הייתה ראשיתו של המו"מ בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה והתאחדות הכדורגל על גובה התשלום של זכויות השידורים . המסמכים נשמרו . 8 ביולי 1971. הכדורגל הישראלי מתגלה כמושחת . מהמרי הטוטו עושים בו כבתוך שלהם . שר החינוך והתרבות בימים ההם יגאל אלון מורה על הקמת וועדה ממלכתית לחקר השחיתות בכדורגל הישראלי בראשה השופט העליון ד"ר משה עציוני . דן שילון ואלכס גלעדי מסקרים באינטנסיביות את פעילות הוועדה .

shilon 6

טקסט תמונה : שנת 1968 . ייסוד הטלוויזיה הישראלית . המגיש והשדר דן שילון שהיה מייסד והמנהל הראשון של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית ב- 1968 . היה Pioneer  כמו עמיתיו הראשונים בדור ההוא . (התמונה באדיבות דן שילון ולע"מ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

דן שילון קיבל שלידיו את ניהול מחלקת הספורט בטלוויזיה והשביח במקביל להצלחת "שירים ושערים" של נחמיה בן-אברהם את מוצר הטלוויזיה "מבט ספורט" . הוא עשה זאת חרף מכשולים רבים ביורוקרטיים וטכנולוגיים חלק מהם אובייקטיביים שהציבה בפניו הטלוויזיה הציבורית והיו מנת חלקו כבר בראשית הקמתה . דן שילון היה ב- 1967 דובר עיריית חיפה ואחד האנשים המקורבים לראש העיר אבא חושי . בשעה שאֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ראשי צוות ההקמה מיסדו לאחר מלחמת ששת הימים את קורס הטלוויזיה הראשון , ביקש דן שילון שהיה כבר כתב רדיו מצטיין בעל מוניטין ב- "קול ישראל" שזכה בפרס תקשורת על כתבותיו בעת מלחמת ששת הימים ברמה הסורית , להצטרף לקורס הזה ולהגשים את חלום חייו ולהפוך לאיש טלוויזיה . פרופסור שלמה אהרונסון קיבל את דן שילון והועיד אותו להיות איש חדשות . דָן שִילוֹן לא חלם מעולם להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה . הוא היה חובב כדורגל אך לא מספיק טוב בעיני עצמו כדי לשדר אותם . בטבעו היה עיתונאי הקרוב יותר לכיסוי החדשות . בתקופת קורס הטלוויזיה התחרה עם חַיִים יָבִין על משרת המגיש המוביל של שידורי החדשות שנערכו כתרגיל במעגל סגור. גם מיכה לימור ראה אז את עצמו כמועמד להגשה. בתחילת אוגוסט 1968 החלה הטלוויזיה הישראלית הכללית את שידוריה הסדירים . חיים יבין הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה ההיסטורית . דן שילון הגיש את המהדורה השנייה .

עמוס כרמלי (שוורץ) ז"ל זכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2003 כלהלן : "דן שילון ושרי (אשתו הראשונה) היו חברים טובים שלי ושל רעייתי איתמרה . "תמי" בשם החיבה שלה . הוא היה בכלל תל אביבי שהגיע ב- 1965 להיות דוברו של אבא חושי ראש עיריית חיפה . יוסי שריד שהיה הדובר הארצי של מפא"י ההיסטורית המליץ עליו ואבא חושי קיבל את ההמלצה . הוא היה אוהד כדורגל שהתלווה אלי כצופה לכל משחקי הכדורגל בעיר אך מעולם לא עסק בעיתונאות ספורט או כדורגל" .

carmeli 3

טקסט תמונה : שנת 1966 . אצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . העיתונאי עמוס כרמלי ז"ל (משמאל) מארח בחורף 1966 את דן שילון דובר עיריית חיפה (ייבדל לחיים ארוכים במרכז) במשחק כדורגל . מימין , זהו משה שרוני מנהל האצטדיון ולפני זמן לא רב ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים בראשות רפי איתן. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עמוס כרמלי מוסיף : "אני הייתי עיתונאי וותיק ומוכר מאוד בחיפה . כתבתי ודיווחתי בימים ההם על אירועי הספורט יחד עם בן כיתתי וחברי הטוב דוד עצמון (קוסטקובסקי) לשִבעה עיתונים בעת ובעונה אחת . בנוסף לכך הייתי כתב רדיו אצל נחמיה בן-אברהם . עבדנו אז בתנאים מגוחכים . אפילו ללא קו טלפון ביני לבין מערכת הרדיו . לקראת סיום המשחקים באיצטדיון קריית אליעזר הייתי נוטש את מקומי המגרש ומטפס לאחת הדירות הסמוכות ליציעים כדי לדווח משם בטלפון המשפחתי שלהם במהירות הבזק למערכת . לא אחת קרה שהובקע שער נוסף בדקות האחרונות בעת היעדרותי . הצופים הקרובים לאותה דירה היו מעדכנים אותי בצעקות מהי התוצאה הסופית ומי הבקיע את השערים שאני לא ראיתי . נחמיה בן-אברהם היה האיש שכפה עלי לעַבְרֵת את שם משפחתי . הוא תמיד היה אומר לי כי השם "שוורץ" לא נשמע טוב ברדיו . מפני שהייתי חיפאי יעץ לי להחליף שם משפחתי לכרמלי . קיבלתי את דבריו . כך נוצר הסלוגן המזהה בקול הבס שלי ברדיו , "כאן עמוס כרמלי מחיפה" . דן שילון היה תמיד לידי . כשהחל קורס הטלוויזיה שמִיסֵד אליהוא כ"ץ , יעצתי לדן שילון לקחת את מדור הספורט לידיו . אמרתי לו , "מן המפורסמות הוא כי בשידורי הספורט טמונות הדרמות האמיתיות . תקים מכלום את מחלקת הספורט ותראה שתהיה שבע רצון . דן שילון השיב לי , "הרעיון טוב אך אינני מבין דבר בספורט" . לא וויתרתי לו ואמרתי : "קח לך כיועץ את דוב עצמון (קוסטקובסקי) שעובד כעורך מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" ונחשב לעיתונאי מוכשר ומהיר . הוא מבין היטב בעיתונאות הספורט והוא יסייע בידך להעמיד מחלקת ספורט בטלוויזיה ששידוריה לא יישכחו" .

shilon 7

טקסט תמונה : חורף 1966 . אִצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (משמאל) ב- 1966 עם מנהל האִצטדיון משה שרוני (שני משמאל , ופעם ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים) . לידם , הנגרה (מכשיר הקלטה) של העיתונאי עמוס כרמלי חבר בצוות השדרים של תוכנית הרדיו הפופולארית "שירים ושערים" . דן שילון הוא האיש שהקים את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית אך ב- 1966 זה היה עדיין בבחינת חלום רחוק של ממשלת לוי אשכול . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 4

טקסט תמונה : שנת 1958 . חיפה . דוב עצמון (קוסטקובסקי) עומד מימין ולידו עמוס כרמלי (שוורץ, משופם) מסקרים ב- 1958 את הצטרפותו של שחקן הכדורגל היוגוסלבי הנודע זלאטקו צ'ייקובסקי (מחזיק את בנו על ברכיו) לקבוצת הפועל חיפה . משמאל , זהו יוסף אלמוגי ראש העיר של חיפה "האדומה" . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל 

carmeli 7

טקסט תמונה :  שנת 1958 . חיפה . קבלת הפנים לזלאטקו צ'ייקובסקי ורעייתו בנמל חיפה בסמוך לאוניה שהביאה את הזוג צ'ייקובסקי לישראל . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 8

טקסט תמונה : קבלת פנים המונית לזוג צ'ייקובסקי וילדם (במרכז התמונה) בנמל חיפה . משמאל , העיתונאי עמוס כרמלי מסקר את קבלת הפנים . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמוס כרמלי נולד בחיפה ב- 15 במארס 1937 . הוא למד בביה"ס היסודי "גאולה" ואת שנות התיכון עשה בביה"ס "חוגים" . מלח הארץ ששירת בגדוד המרגמות הכבדות 334 בחטיבת גולני . בתום שירותו הצבאי התגלה כאיש תקשורת מוכשר . בבת אחת הפך למוסד עיתונאי בחיפה . הוא תיעד במשך שנים את התפתחות הכדורגל של שתי הקבוצות העירוניות בחיפה שעשתה כל מאמץ לא לפגר אחרי שתי הקבוצות התל אביביות הנודעות הפועל ומכבי . שתיהן שיחקו בקביעות בליגה הלאומית בכדורגל . עמוס כרמלי היה עיתונאי הספורט המפורסם ביותר בעיר . הוא היה האיש שדיווח בהרחבה על תחילתו של הכדורגל המקצועני בעיר . מכבי חיפה מינתה את אלי פוקס למאמנה ובתגובה הביאה הפועל חיפה את השחקן היוגוסלבי האגדי זלאטקו צ'ייקובסקי לשחק בשורותיה . ב- 1 בינואר 1958 חתם זלאטקו צ'ייקובסקי על חוזה של מאמן – שחקן וכבר בהופעתו הראשונה הוביל את הפועל חיפה לניצחון גדול ב- "דרבי" העירוני על מכבי חיפה 1 : 0 . באותה עונה ניצחה הפועל חיפה עם זלאטקו צ'ייקובסקי את האלופה הפועל פתח תקווה 2 : 1 . שנה לאחר הגעתו של זלאטקו צ'ייקובסקי לחיפה התקיים במחזור ה- 8 באִצטדיון קריית אליעזר בשבת – 10 בינואר 1959 אחד ממשחקי ה- "דרבי" הגדולים ביותר בכל הזמנים . שתי הקבוצות היו על סַף 'סֶמִי – מקצוענות' ויצאו לבתי הבראה כמה ימים לפני ההתמודדות . המשחק עורר עניין עצום בעיר . רבבת צופים מילאה עד אפס מקום את יציעי האִצטדיון . בשורות הפועל חיפה שיחקו אז השוער מישל פורטל , האחים יעקב ומיכאל סימנדיריס , מיכאל בן-דוד , בולוס בולוס , חגי אפרת , משה ששון , המאמן-שחקן זלאטקו צ'ייקובסקי , אברהם גינזבורג , יצחק אשכנזי , זאב שרף , ונתן פרסלני . במכבי חיפה כיכבו השוער חיים לווין , ישעיהו אלון , שלום וואנו , זכריה בן-צבי , ג'וני הארדי , אהרון אמר , אשר אלמני , אברהם מנצ'ל , ישעיהו הלד , יצחק שפירא ודני שמילוביץ' . שופט המשחק היה אברהם דודאי . מכבי חיפה ניצחה במשחק 4 : 1 . ישעיהו הלד הבקיע שני שערים ושני שערים נוספים כבשו יצחק שפירא ואשר אלמני . כעבור שלושה חודשים התקיים "דרבי" הגומלין . הפעם ניצחה הפועל חיפה 3 : 1 משערים של אברהם נסטנפובר הקיצוני הימני , זלאטקו צ'ייקובסקי , ואברהם גינזבורג החלוץ המרכזי . אהרון אמר הבקיע למכבי חיפה .

עמוס כרמלי ז"ל ליווה במשך עשרות שנים בהצלחה עיתונאית גדולה את אירועי הספורט . הוא היה עיתונאי חרוץ ואנין שנכח בכל מקום . הוא ליווה את אלי פוקס ואת זלאטקו צ'ייקובסקי. סיפוריו העיתונאיים הפכו לשֵם דבר. שִבְעָה עיתונים יומיים בישראל ביקשו את שירותו ושילמו לו כל אחד בעת ובעונה אחת שכר בנפרד .

carmeli 9

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת . אִצטדיון קריית אליעזר בחיפה . עמוס כרמלי (מימין) מלך העיתונות של העיר חיפה עם מלך הכדורגל של העיר דני שמילוביץ' (רום) . עמוס כרמלי היה עיתונאי חרוץ שהפך בכישרונו את הסימביוזה בין התקשורת לספורט והכדורגל לבלתי נמנעת . הוא זכה להערכה רבה מכל קצוות התקשורת בארץ . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמוס כרמלי דיווח ו- כתב למדורי הספורט של העיתון "על המשמר" בעריכתו של ישראל פז (גולדשמידט) , "הבוקר" בעריכתו של אלכסנדר אלכסנדרוני , "חירות" בעריכתו של אברהם שילה , "למרחב" בעריכתו של יזהר "זוריק" ברנר , "מעריב" בעריכתם של אלכסנדר אלכסנדרוני ונחמיה בן אברהם שקראו לעצמם בפסבדונים "אלנח" , ושל היומון הנפוץ "חדשות הספורט" בעריכתם של שבעת המופלאים . חוץ מזה שימש ככתב כללי של העיתון "דבר" , והיה שַדָּר ספורט ברדיו "קול ישראל" . שיאן עולם בעיתונאות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא פסחה על כישרונותיו . עמוס כרמלי הפך לכתב בחטיבת החדשות ולאחד המתעדים הפוריים והחשובים ביותר במשך שנות דוֹר בתולדות השידור הציבורי ובהיסטוריה של מדינת ישראל . מי יודע אולי דן שילון חייב בכלל את הקריירה המזהירה בשידורי הספורט בטלוויזיה לעמוס כרמלי ז"ל .

carmeli 10

טקסט תמונה : סתיו 1975 . אִצטדיון הכדורגל "קריית אליעזר" בחיפה . עמוס כרמלי יושב על ארגז המצלמה ביציע בין הקהל , משדר ב- 1975 משחק כדורגל בקריית אליעזר , ל- "מבט ספורט" של דן שילון ואלכס גלעדי . את המשחק מכסה מצלמת פילם מסוג BL . תנאי העבודה של השדרים והצלמים במגרשי הספורט בישראל היו מגוחכים . מאוחר יותר הפך עמוס כרמלי לכתב של חטיבת החדשות בטלוויזיה והיה אחד מעמודי התווך שלה . הוא אחד המתעדים החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי בכל הזמנים . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

להצלחת התוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל" היה בסופו של דבר מחיר כלכלי . התאחדות הכדורגל דרשה זכויות שידורים מהרשות . היא התנפלה ראשית דבר על הטלוויזיה הישראלית . אח"כ דרשה כסף גם מרדיו "קול ישראל" . דרישה הגיונית שהולידה מייד אי הסכמות וסכסוכים מרים על גובה התשלום בין שני הגופים הציבוריים האלה. הסכסוכים האלה על גובה התשלומים נמשכו שנים רבות . הם החלו בשבת – 4 במאי 1968 ממש עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל . בליגה הלאומית בכדורגל שיחקו אז 16 קבוצות , ביניהן מועדונים שנמחקו מהמפה ולא קיימים עוד במתכונתן ההיא כמו הפועל מחנה יהודה, ס.כ. נס ציונה, שמשון ת"א, ו- מכבי שעריים .

4. הימים הם , ורוח התקופה היא (4).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק נוסדה . דן שילון צילם מידי שבת משחקים ספורים בלבד . בגלל קשיי ההפקה והעריכה שודר "מבט ספורט" ביום ראשון בעֶרֶב . אף על פי כן הפכה התוכנית "מבט ספורט" לסנסציה והצלחה בקנה מידה גדול . עד אז ניתן היה לראות כדורגל ישראלי רק ביומני הקולנוע של "כרמל – הרצליה" באולמות הסינמה בלבד . לפתע יכלו מאות אלפים צפות בו זמנית בפנס הקֶסֶם של המדינה באלילי הכדורגל שלהם מוטל'ה שפיגלר , גיורא שפיגל , יהושע פייגנבוים , רחמים טלבי , שמוליק רוזנטל , ישעיהו שווגר , דוד קרקו , משה עסיס , ראובן יאנג , יצחק שוּם , אורי קדמי , ג'ורג' בורבה ואחרים , ובגולים שלהם . מפני שלא נחתם כל הסכם כספי בין מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לבין יוסף "יוֹשוֹ" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים) יו"ר התאחדות הכדורגל והאיש החזק בספורט הישראלי , מצאו להם עסקני הקבוצות ופקידי ההתאחדות בהיעדר הסכם תואנות שונות כדי להפריע לצִוותי הצילום של הטלוויזיה שעסקו בתיעוד המשחקים.

inbar 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . יוסף "יושו" ענבר חבר קיבוץ גבעת חיים כיהן בימים ההם בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

ביום שני – 6 במאי 1968 שלח דן שילון להתאחדות הכדורגל מכתב אזהרה ותחינה גם יחד המבקש מאנשיה לחדול מלהציק ולהפריע לציוותי הצילום העוסקים במלאכתם העיתונאית למרות היעדר עדיין הסכם זכויות שידורים  [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

בית הטלוויזיה , רוממה , ת. ד. 7139 , ירושלים

ירושלים – י"ח באייר תשכ"ט

יום שני – 6 במאי 1968

לכבוד

הנהלת התאחדות הכדורגל בישראל

רח' קרליבך 12

תל – אביב 

א. נ.

בעת האחרונה הופרעו צלמי הטלוויזיה הישראלית ע"י נציגי קבוצות הכדורגל או פקידי ההתאחדות , בעת שביקשו לצלם קטעי משחקים עבור "מבט ספורט" . ידוע לכם כי בשאלת התשלום , מתנהל מו"מ בין מנכ"ל רשות השידור מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף "יוז'ו" ענבר . לא נראה לי כי הבעיה תמצא את פתרונה ע"י הסדרים אישיים בינינו לבין נציג קבוצה כלשהי . אודה לכם מאוד אם תורו בדחיפוּת לכל הנהלות הקבוצות לאפשר לנו לצלֵם את המשחקים כפי שעשינו עד כה . כל הסדר שיושג בין מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף ענבר , יחוּל כמובן גם על המשחקים שצולמו בעבר .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

shilon 8

טקסט מסמך :  6 במאי 1969 . זהו המסמך המקורי  ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון להתאחדות הכדורגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"מבט ספורט" של עונת 1968 – 1967 הפך חיש מהר לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הציבורית כבר בראשית דרכה . עונת הכדורגל של 1968 – 1967 הייתה בעצם המשכה של עונת 1967 – 1966 . עונת 1967 – 1966  "הוקפאה" ע"י התאחדות הכדורגל . הפועל פ"ת זכתה באליפות ב- 1967 אך היא לא הוכתרה כאלופה . גם לא נקבעו היורדות לליגה הארצית . מזכירות התאחדות הכדורגל בראשותו של יו"ר ההנהלה יוז'ו ענבר החליטה להקפיא את התוצאות הסופיות וקבעה כי הליגה תימשך מאותו מקום שהסתיימה בעונת המשחקים הבאה של 1968 – 1967 . הניקוד שהושג בעונה הקודמת יצטבר בחשבון הבנק של כל אחת מ- 16 הקבוצות . האלופה והיורדות ייקבעו בתום שנתיים של משחקים , ולאחר 60 מחזורים . דן שילון ומחלקת הספורט הקטנטונת שלו ניצבו כבר שם . בקיץ 1968 הוכתרה מכבי ת"א כאלופת המדינה לאחר שצברה 78 נקודות ב- 60 מחזורים (ניצחון היה שווה 2 נקודות בימים ההם) , והקדימה את הפועל פ"ת עם 75 נקודות . במקום השלישי דורגה הפועל חיפה – 70 נקודות, אחריה הפועל ת"א – 69 נקודות, מכבי חיפה – 67 נקודות , הפועל ירושלים – 66 נקודות , בני יהודה 64 נקודות , ומכבי נתניה , הכּח מכבי ר"ג והפועל ר"ג צברו 60 נקודות כ"א . ב- 12 ביוני 1968 הנציחה הטלוויזיה הישראלית את ניצחונה ההיסטורי של קבוצת בני יהודה ת"א במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל לאחר שגברה 1 : 0 על הפועל פ"ת משער של שמואל נחמיאס .

shilon 9

טקסט תמונה : דן שילון באחד השידורים הראשונים באולפן "מבט ספורט" ב- 1968 . (באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התאחדות הכדורגל בישראל דרשה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לשלם זכויות שידורים תמורת צילום משחקי הכדורגל . ב- 19 בספטמבר 1969 שלח מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג את מנהל המחלקה הכלכלית של הרשות אליהו בן-עמרם להיפגש עם נציגי התאחדות החברים צבי ברים וזאב שחר כדי לדון עמם על הסכם זכויות שידורים ממוסַד בין הטלוויזיה להתאחדות .

אליהו בן עמרם הכין דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור בו נכתב כלהלן  [6] .

shilon 10

טקסט מסמך : 19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 1 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

shilon 11

טקסט מסמך :  19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 2 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

נציגי ההתאחדות דרשו תשלום גלובאלי  שנתי של 200000 (מאתיים אֶלֶף) ל"י , סכום שיקנה למחלקת הספורט של דן שילון את הזכות לכסות ולצלם את כל מופעי הכדורגל שייערכו בישראל , משחקי ליגה , גביע , משחקים בינלאומיים רשמיים ומשחקי ידידות בין ארציים .

צבי ברים וזאב שחר הודיעו לרשות השידור כי מתוך סכום שנתי של 200 אֶלֶף ל"י , תפריש ההתאחדות 80000 (שמונים אֶלֶף) ל"י לאגודות . תפריט המחירים שהציעה ההתאחדות היה כלהלן. 

  1. תמורת שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 20000 (עשרים אלף) ל"י . תמורת שידור ישיר של המחצית השנייה , תשלם רשות השידור 12500 ל"י.

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. תמורת שידור ישיר של משחק בינלאומי בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 25000 (עשרים וחמישה אלף) ל"י . עבור מחצית שנייה ישולם סכום של 15000 ל"י .

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם ההתאחדות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. שידור ישיר של משחק ידידות בינארצי יהיה שווה ל- 15000 (חמישה עשר אלף) ל"י . עבור המחצית השנייה תשלם ההתאחדות 9000 ל"י . עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 6000 (ששת אלפים) ל"י .

אליהו בן עמרם נציג רשות השידור העלה בפגישה את הרעיון כי צילום משחקי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה יביא במקביל לחשיפת השילוט המסחרי במגרשים ולגידול מסיבי בהכנסות מהשילוט הזה , והציע לצבי ברים וזאב שחר כי כל ההכנסות מהפרסומות המסחריות במגרשים יזרמו לכיסם של המועדונים ובתמורה תהיה רשות השידור תהיה משוחררת מתשלום זכויות שידורים . תוכן מכתבו של אליהו בן-עמרם נשלח גם לידיעתם של חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה , יורם רונן מנהל חטיבת החדשות , ודן שילון מנהל מחלקת הספורט .

pinsker 1

טקסט תמונה : חגי פינסקר ז"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ע"י שמואל אלמוג ללא מכרז . (התמונה באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

almog 1

טקסט תמונה : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור ה- 1 בשנים 1974 –  1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו החמה של השר ישראל גלילי . (באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי) .

הסופר נתן שחם העיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו כי ישראל גלילי ויגאל אלון העריצו את שמורח אלמוג וכי הוא עצמו הצטרף להערצה הזאת . בעיניהם היה שמואל אלמוג עיתונאי מוכשר והגון ובעל יכולות ניהול . לא בכדי מונה ב- 1967 למנהל רדיו "קול ישראל" במקומו של חנוך גבתון וב- 1969 למנכ"ל הראשון של רשות השידור שכללה לראשונה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה .

מששמע ראובן פריזנר יו"ר מועדון הכדורגל של מכבי נתניה על ההסכם המתגבש של ההתאחדות עם רשות השידור , רתח . הוא ניהל אגודה עצמאית מצליחה וראה בהסכמתם של צבי ברים וזאב שחר לחתום על חוזה שידורים כזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית התערבות שלא לצורך בענייניו וניסיון להשתלט על קבוצתו. הוא לא הסכים לכך . מכבי נתניה הייתה אז מוסד וקבוצת פאר בכדורגל הישראלי . לא בכדי טבע מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר שחקנה של מכבי נתניה וספורטאי השנה של ישראל ב- 1970, את הסלוגאן המפורסם , "הליגה הלאומית בכדורגל מורכבת ממכבי נתניה ועוד 15 קבוצות" . הגדרה שלא הייתה רחוקה מהאמת . מכבי נתניה זכתה באליפות המדינה  בשנים 1971 ו- 1974 . הבוס שלוֹ ראובן פריזנר היה הרבה יותר נדיב משחקנו המצטיין . ב- 14 באוקטובר 1969 נפגש ראובן פריזנר עם דן שילון והציע לטלוויזיה הצעה זולה יותר מזאת שהציעה ההתאחדות . ראובן פריזנר הציע לדן שילון כי רשות השידור תשלם למכבי נתניה סכום של 2000 (אלפיים) ל"י זכויות שידורים לעונה אחת . 36000 (שלושים ושישה אלף) ל"י בשנה לכל 16 הקבוצות ביחד . "עבור כל משחק נוסף של מכבי נתניה אם ישודר במלואו תשלם רשות השידור סכום נוסף של 2000 ל"י . אני מייצג שֵש קבוצות נוספות בליגה הלאומית ומאמין שהצעתי תזכה בסופו של דבר לתמיכתן של כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית", אמר לדן שילון והוסיף, "התאחדות הכדורגל איננה יכולה להכתיב לי תנאים לצילומי טלוויזיה במגרש שלי , ועל כן לא אוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורי" . על רקע הדברים האלה הציע דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונֵן לשקול את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה , כדי לנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל ללא תיווך ההתאחדות [7] .

 רשות השידור                        15 באוקטובר 1969

אל : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור

מאת : דן שילון 

הנדון : פגישה עם נציג מכבי נתניה ראובן פריזנר

א. נ.

בים שני- 14.10.1969 הגיש לי מר ראובן פריזנר מהנהלת מכבי נתניה , הצעה בע"פ להסדר שידור בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצתו . מר ראובן פריזנר (היה בעבר שופט כדורגל ובעל תואר בינלאומי) , טוען כי הוא מייצג שש קבוצות נוספות (עִמן שוחח) , ולפי הערכתו יצטרפו להסכם גם שאר הקבוצות בליגה הלאומית .

על פי ההצעה , תתחייב הטלוויזיה הישראלית לשלם לקבוצתו 2000 (אלפיים) ל"י לשנה , ותורשה לכסות את כל משחקיה הביתיים של מכבי נתניה עבור "מבט ספורט" , ובכך תורשה לשדר משחק אחד בשנה באורך מלא באמצעות מכונית השידור (הכוונה לשידור שלאחר המשחק) . עבור כל משחק נוסף שישודר במלואו תשלם הטלוויזיה הישראלית 2000 ל"י נוספות .

מר ראבן פריזנר סבור כי הצעה זו תזכה לתמיכתן של כל קבוצות הליגה הלאומית , ותעלה לרשות השידור סכום של 32000 (שלושים ושתיים אלף) ל"י לשנה (מדובר בליגה בת 16 קבוצות) . סכום זה יכלול כאמור כיסוי שוטף ל- "מבט ספורט" , וזכות לשדר 16 (שישה עשר) משחקי ליגה באורך מלא .

עם זאת הדגיש מר ראובן פריזנר בשיחתו אתי , כי קבוצתו והקבוצות אותן הוא מייצג לא תצטרפנה להסדר שייחתם (אם ייחתם) בין רשות השידור לבין התאחדות הכדורגל . הוא אמר כי ההתאחדות איננה יכולה להכתיב לו תנאים לצילומי טלוויזיה , ועל כן לא יוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורו .

לאור הדברים הנ"ל , אני מציע לשקול את הצעתו של מר ראובן פריזנר , ולנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל .

כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות , בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר ראובן פריזנר , המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותקים : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה

יורם רונן  מנהל חטיבת החדשות

אליהו בן- עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

נתן כהן  היועץ המשפטי

shilon 12

טקסט מסמך : יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 13

טקסט מסמך :  יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"…לאור הדברים הנ"ל אני מציע לשקול את הצעתו של ראובן פריזנר ולנסות להגיע להסדר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית . כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר פריזנר – המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות…" , כתב דן שילון במסמך שנשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , מנהל הכספים אלי בן עמרם , והיועץ המשפטי עו"ד נתן כהן .

המו"מ בין רשות השידור לבין ההתאחדות והקבוצות המסונפות אליה לקראת עונת 1970 – 1969 נתקע . דן שילון לא שקט על שמריו . אנוכי מציין שוב בעת עבודת המחקר הארוכה והמקיפה כי אני סמוך ובטוח שדן שילון היה עיתונאי בעל יוזמה ולא עשה חשבון להתאחדות . הוא המשיך לצַלֵם את המשחקים גם ללא הסכם כתוב . הוא צילֵם והפיק את "מבט ספורט" בתנאי טלוויזיה מגוחכים . הוא התעקֵש ועמד על כך כי קטעי כדורגל שיוקרנו ב- "מבט ספורט" ואורכם פחות משלוש דקות , יהיו חופשיים מתשלום . עבור כל דקה נוספת מעבר לשלוש דקות ביקש לשלם סכום של 300 ל"י . (שער המטבע היה כלהלן : לירה ישראלית אחת הייתה שווה ב- 1969 ל- 3.5 דולרים) . זה היה סכום פעוט אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה ענייה . לדן שילון לא היה כסף אך היה לו הגיון , כריזמה בשפע , והשפעה על מנהליו . ב- 27 באוקטובר 1969 שלח דן שילון עורך ומגיש "מבט ספורט" שהיה כבר כוכב תקשורת וטלוויזיה ענק בקנה מידה ישראלי , מסמך לאליהו בן-עמרם ועותק ממנו מצורף ליורם רונן מנהל חטיבת החדשות , בו הציע לרשות השידור את "האני מאמין" הכספי שלו , הסדר תשלומים אותו חשב להוגן הנוגע לצילום משחקי הליגה הלאומית בכדורגל ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית [8] .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

ירושלים , טו' ב- חשוון , שנת תש"ל

27 באוקטובר 1969

 

אל    :  אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

מאת  :  דן שילון

הנדון  :  "מ ב ט   ס פ ו ר ט"

א.  מצ"ב פירוט קטעי המשחקים (מתחילת העונה בליגה הלאומית) , שמשך שידורם עולה על 3 דקות  :

25.10.1969          מכבי ת"א – בית"ר ירושלים  ( 00 : 4 דקות )

19.10.1969    מכבי נתניה – שמשון ת"א  ( 30 : 5 דקות )

כדורסל הפועל קריית חיים – מכבי ת"א  ( 20 : 5 דקות )

12.10.1969   מכבי חיפה – בית"ר ירושלים   ( 20 : 5 דקות )

5.10.1969            הפועל חיפה – שמשון ת"א  ( 20 : 4 דקות )

בית"ר ירושלים – בני יהודה ת"א  ( 30 : 4 דקות )

ב.  רצוי לשלוח בדחיפות לכל הקבוצות מכתבים עם עקרונות התשלום . נראה לי כי יש לנסח את את המכתב כדלהלן  :

"…הרינו מתכבדים להעביר לכבודו לוח תעריפים על פיו תפעל הטלוויזיה בשידורי תחרויות ספורט  :

  1. עבור כיסוי ל- "מבט ספורט" (עד 3 דקות) , אין משלמים כלל .

 

  1. עבור כל דקה מעל 3 דקות  ב- "מבט ספורט" , תשלום של 300 ל"י .

 

  1. תחרות שלמה למו"מ…

 

  1. שידור ישיר למו"מ… וכיו"ב…

 שני שליש מתוך הסכומים הנ"ל תקבל הקבוצה המארחת, ואילוּ שליש הסכום הנותר יינתן לקבוצה האורחת . עבור משחקי הכדורסל ישולם 2/3 (שני שליש) מהסכומים הנ"ל שמוצעים לכדורגל . עד כאן הצעה לנוסח המכתב . רצוי לפעול מייד כדי למנוע שאלות ובעיות .

בכבוד רב , דן שילון 

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

"מבט ספורט" ש- תיעד את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שינה את פני הטלוויזיה הציבורית בישראל והפך ללהיט שידור עתיר צפייה בקרב כלל הציבור בארץ , אך סבל בד בבד מתנאי הפקה לקויים . השידור הציבורי היה כבד , מסורבל , ועצלן מרגע לידתו , והתשתית הטכנולוגית שלו הייתה מצומצמת ומיושנת .

בראש חטיבת שירותי ההפקה ומחלקת הצילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבו אנשים שלא ראו עין בעין את מאמצי השידור והעבודה העיתונאית האדירה שהשקיעו אנשי מחלקת הספורט בראשותו של דן שילון. אנשי שירותי ההפקה היו ממונים על הקצאת אמצעי הצילום לכל התחנה והתייחסו ל- "מבט ספורט" מנקודת מבט של פקידים בירוקרטיים כאל סניף בטלוויזיה . הפקת "מבט ספורט" בשבתות הייתה מרוץ נגד הזמן בשל הפרש הזמן בין שעת סיום המשחקים לבין שעת תחילת התוכנית . למרות הפופולאריות המדהימה של התוכנית רצו הממונים בטלוויזיה לחסוך כסף במהירות הביצוע של ההפקה. דן שילון ועוזרו אלכס גלעדי רצו מאידך לשפר את הלוגיסטיקה ואמצעי השידור . הם ביקשו להעניק את התנאים הטובים ביותר לשדרים הבכירים שלהם יאיר שטרן , איתן עמית , דן מרגלית , נחמן שי , עמוס כרמלי , ואמציה לבקוביץ' . התוכנית "מבט ספורט" בעונת 1970- 1969 כבר הוקדמה לשידור מיום ראשון בעֶרֶב למוצ"ש . רק ארבע שעות הפרידו עכשיו בין סיום המשחקים ומלאכת הצילום שלהם לבין מועד שידורה של התוכנית . זה היה צפוף ומסוכן . אחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין עורכי התוכנית לבין יוסי לנדאו מנהל שירותי ההפקה , הייתה עַלוּת איסוף החומר המצולם מהמגרשים באמצעות הפעלת מוניות מיוחדות והבאת פילם ה- Reversal לפיתוח מיידי במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים הממונה הראשי על פיתוח הפילם בתחנה . דן שילון ואלכס גלעדי הקציבו שתי מוניות לכל משחק מצולם . מונית אחת הביאה את חומר הפילם לחדר המעבדה בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים בתום המחצית הראשונה . המונית השנייה הטיסה אותו בסיום המשחק בו נכללו גם הריאיונות שערכו הכתבים עם השחקנים והמאמנים במגרש .

binkin

טקסט תמונה : שנות ה- 70 . עמוס בינקין (משמאל) ויחזקאל גרופר רבי אומנים בפיתוח מהיר ויעיל של עשרות מיליוני  feet  של פילם Reversal  בצילומי חדשות וספורט , ותוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בתקופה של רבע מאה של שנים . (התמונה באדיבות יחזקאל גרופר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shirizli

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מעבדת הפילם בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . טכנאי מעבדת הפילם יורם שירזילי עסוק בפיתוח חומר הפילם של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית . (לע"מ תמורת תשלום) .

מנהל שירותי ההפקה והביצוע בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסי לנדאו התנגד לרעיון של דן שילון ורצה לחסוך . הוא דרש להקים מערכת היסעים מרוכזת מתל אביב . הדבר האט כמובן את השיטה כולה . בעניינים האלה שגיאה גוררת שגיאה . הבאה מאוחרת של החומר למעבדה לצורך פיתוחו , גורמת לפיגור בעריכה , והכנתו לשידור . דן שילון שוב צעק געֶוָואלְד לעברם של יורם רונן מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר . זה היה ב- 4 בינואר 1970 .

shilon 14

טקסט מסמך : 4 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל החדשות יורם רונן , ובו הוא מתלונן נגד תפקודו של מנהל שירותי ההפקה בטלוויזיה הישראלית יוסי לנדאו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

landau

טקסט תמונה : ראשית שנות ה-  70 . זהו יוסי לנדאו (מימין) ש- שימש שנים רבות מנהל חטיבת שירותי הפקה בטלוויזיה הישראלית . בשנת 1985 קיבלתי אותו לעבודה במחלקת הספורט כמפיק . בעת עבודת בשטח הבין טוב יותר את צורכי ההפקה האמיתיים . ברקע נראים שלושת אנשי מחלקת הקול , מימין יצחק ליכטנבאום , אמנון שלם ז"ל , וסעדיה קראוואני . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל) .

נדמה היה כי אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית פשוט מתנכלים במודע להצלחתו המטאורית של דן שילון ולתוכניתו . זה כמובן לא היה מרוע לב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה כמוסד מסורבל וביורוקרטי ודן שילון פשוט עבר "וויה דולורוזה" משבת לשבת . "מבט ספורט" במוצ"ש – 10 בינואר 1970 היה קצר בשבע דקות מהמקובל . הוא שודר בנֵס . קשיי הפקה , התחבורה , והצילום היו בלתי מתקבלים על הדעת . למחרת ביום ראשון – 11 בינואר 1970 הציע דן שילון ברוב ייאושו לחגי פינסקר , "…הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט" [9] .

shilon 15

טקסט מסמך : 11 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שישי – 23 בינואר 1970 הוא כבר לא היה יכול יותר ושלח לחגי פינסקר שוב S.O.S. , "אנא הושיעני חגי , או שאני מסיר ממני אחריות להפקת "מבט ספורט" , כתב לוֹ  [10] .

shilon 16

טקסט מסמך : 23 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pinsker 2

טקסט תמונה : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 – 1969 . (באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שני – 16 בפברואר 1970 המשיך דן שילון במאמציו לשפר את הפקת "מבט ספורט" . הוא לא הרפה ממנהל הטלוויזיה חגי פינסקר  [11] .

shilon 17

טקסט מסמך :  16 בפברואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח דו שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר הדן במספר ציוותי הצילום הקטן שהוקצו לסיקור ותיעוד תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1970 עלה המו"מ הכספי בין רשות השידור להתאחדות הכדורגל שוּב על שרטון . התאחדות הכדורגל תבעה סכום גלובאלי של  100000 (מאה אֶלֶף) ל"י לעונה עבור זכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . רשות השידור סירבה לשלם את המחיר שחשבה אותו למוגזם ומופלג . היא ביקשה להמשיך במדיניות התשלומים ולנהוג כפי שנהגה לשלם בהסכם שהושג בעונת 1970 / 1969 בתיווכו של סגן שר החינוך אז אהרון ידלין . ההסכם הזה קבע , עד שלוש דקות בחינם , וכל דקה נוספת תשלום של 300 ל"י . בעונת  1970 / 1969 הוציאה רשות השידור 000 59 (חמישים ותשעה אֶלֶף) ל"י עבור סיקור ענפי הספורט בישראל . הכסף שוּלַם ישירות לאגודות ולא למרכזים . יו"ר ההתאחדות יצחק זאבי ביקש לשנות את התמונה . הוא טען כנגד דן שילון ש- "מבט ספורט" בעריכתו , משדרת רק את מועדוני הצמרת בליגה , ומקרינה אך ורק קטעים ממשחקים מרתקים של קבוצות העילית , בעוד הקבוצות החלשות יותר יוצאות מקופחות . יצחק זאבי תבע תשלום גלובאלי של 100000 (מֵאָה אֶלֶף) ל"י שישולם להתאחדות ולא ישירות לקבוצות , ואילו ההתאחדות תחלק שני שליש מהכסף שווה בשווה בין 16 קבוצות הליגה הלאומית , ושליש יזרום לכיסה של ההתאחדות . הוא ביטל באחת את עיקרון הצילום של הטלוויזיה עד שלוש דקות בחינם . יוסף דגן דובר ההתאחדות הודיע כי כל הקבוצות תומכות בהסדר הכספי שמציע יו"ר ההתאחדות .

zeevi 1

טקסט תמונה : יצחק זאבי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל ב- 1970  ו- 1971 . הוא לא ידע כיצד להתמודד עם הופעתה של הטלוויזיה הצעירה ועם תביעות השידור המקצועיות של דן שילון . (באדיבות התאחדות הכדורגל) .

דן שילון והטלוויזיה הישראלית הציבורית דחו על הסף את הצעתו של יצחק זאבי . הנהלת הטלוויזיה הודיעה כי איננה אמורה לפצות בכסף את קבוצות הכדורגל משום שהצילום והקרנתם המאוחרת של קטעי כדורגל קצרים , אינם פוגעים בהגעת האוהדים למגרשים השונים . אנשי הכספים של רשות השידור אליהו בן עמרם וישראל דורי טענו שכשם שאין משלמים לתיאטרונים עבור שידור קטעים מההצגות במהדורות "מבט" , כך אין לשלם לקבוצות הכדורגל עבור דיווח חדשותי הקצר מ- 3 דקות ב- "מבט ספורט" . לדן שילון היו טענות קשות נגד ההתאחדות בתחומים אחרים של השידור . "מתקני הצילום של הטלוויזיה במגרשים הם עלובים ורעועים" , אמר , והוסיף , "הקבוצות ובעלי המגרשים מנצלים לרעה את צילומי הטלוויזיה ומציבים פרסומת מסחרית של בנקים , משקאות קלים , אופנה , סיגריות וכו' . הקבוצות מרוויחות הון תועפות מהצבת שלטי פרסומת ליד השערים נוכח מצלמות הטלוויזיה . זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה . "מבט ספורט" של הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית משרתת בחינם את את חברות הפרסום" .

במוצ"ש – 12 בדצמבר 1970 התייחס דן שילון ב- "מבט ספורט" לסכסוך הכספי בין הטלוויזיה להתאחדות הכדורגל . בתום שידור פרק הכדורגל של הליגה בתוכנית , כשכל דמותו הכריזמטית נשקפת מהמרקע , אמר כלהלן : "…ועבור כדורגל באיכות ירודה שכזאת רוצה ההתאחדות מאתנו תשלום של 100 אלף ל"י . עוד מעט ידרשו מאתנו בטלוויזיה לכבוש גם שערים…"  [12] . יו"ר התאחדות הכדורגל יצחק זאבי הגיב : "מוטב שדן שילון יעסוק בשיפור רמתה של הטלוויזיה . אני ורבים כמוני משלמים אגרה שנתית ולא נהנים מהתוכניות . הדבר אמור גם לגבי צילומי הספורט . את ההבדל הרָב אפשר לראות במשחקים המצולמים בחו"ל . לפחות  אין מכריחים איש לבוא למגרשי הכדורגל ואף אחד לא חייב לשלם על כך . שחצנותו של דן שילון איננה במקומה וזאת מבלי להתייחס למידת הבנתו בספורט"  [13] .

העיתונות תמכה בעמדתם של דן שילון ורשות השידור . כך כתב העיתונאי צבי לביא בעיתון "מעריב" ב- 17 בדצמבר 1970 , והעניק למאמר התמיכה שלוֹ את הכותרת , "בלי טובות"  [14]  .

בלי טובות !

"התאחדות הכדורגל סבורה שהיא מענישה את הטלוויזיה ואת ציבור הצופים שלה בכך שהטילה איסור לצלם את משחקי הליגה הלאומית , אם רשות השידור לא תשלם לה 100 אלף דולר לעונה אחת . רשות השידור סבורה בצדק , כי זו פשיטת עוֹר , ועומדת על קיום ההסדר שהיה בתוקפו , דהיינו : שלוש הדקות הראשונות שיצולמו מכל משחק תהיינה פטורות מתשלום . על כל דקה נוספת תשולם תמורה לפי תעריף שנקבע . תשלומים אלה הסתכמו בעונה שעברה ב- 60 אלף ל"י . עכשיו תובעת ההתאחדות תמורה גם עבור שלוש הדקות הראשונות . עד כה נהנו הקבוצות משידורי הטלוויזיה . פרסומאים זריזים הציבו במגרשים שלטי פרסומות של חברות שונות ושילם לקבוצות סכומים נכבדים . את התמורה קצרו המפרסמים מפרסומת בחינם שהייתה ללקוחותיהם בטלוויזיה , אשר צלמיה לא יכלו לפסוח על השלטים . כיוון שאין פרסומת רשמית בטלוויזיה , לא היה בכוחה של רשות השידור לגבות את חלקה , כפי שנוהגות תחנות טלוויזיה אחרות בעולם . הקבוצות מצִדן כמעט לא הֵקלו על עבודת ציוותי הטלוויזיה ולא הכשירו למענם עמדות נוחות ומוגנות לצילום המשחקים . אם הוקמה פה ושם בימת עֵץ תמיד היה הקהל מסתער עליה . באִצטדיון "בלומפילד" קבעו את עמדת הצילום מול קרני השמש , והשחקנים נראים שחורים על המסך , גם אם לא השתזפו . בתור צופה טלוויזיה שהוא חובב כדורגל , אשר צריך כאחד מן הציבור לממן את הסכום שתובעת התאחדות הכדורגל , אני מאמֵץ את ידה של רשות השידור לעמוד בתוקף נגד תביעה זו . הכדורגל הישראלי שאותו מציגים לנו כל שבת איננו שווה את הכסף . רוצה התאחדות לאסוֹר את צילומי המשחקים ? שיבוּשם לה . הטלוויזיה מצידה תוכל להקדיש את "מבט ספורט" לסיקור אירועים ספורטיביים יותר , ותמורת מחיר זוֹל יותר היא יכולה להציג משחקי כדורגל משובחים של הליגה האנגלית" .

דן שילון הפסיד בסופו של דבר במערכה הכספית נגד התאחדות הכדורגל . גם מאמרי התמיכה בעיתונות לא עזרו . נחמיה בן-אברהם שידר ישיר ברדיו "קול ישראל" הממלכתי ללא תמורה במשך כשלושה עשורים את משחקי נבחרת ישראל . כשנוסדה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת תוכנית הרדיו המצליחה "שירים ושערים", הזדרזה ה- התאחדות לתבוע את נזיד העדשים שלה גם מרדיו "קול ישראל" .

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ממייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 התמנה למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993. הוא הבין כמו אורי פורת וטוב יותר מהרבה מנכ"לים שקדמו לוֹ כי הסימביוזה בין כל רשת טלוויזיה באשר היא וספורט הכרחית וכי הן נועדו זוֹ לזֶה . לרבות השידור הציבורי . הוא היה המנכ"ל הראשון שנענה לבקשתי להגדיל את התשלום להתאחדות הכדורגל בעונת 1994- 1993 ב- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר , סכום שיאפשר לנו לשָדֵר ישיר באופן מתוכנן ושיטתי בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית  22 משחקים בליגה הלאומית (שמה הקודם של ליגת העַל) במהלך אותה עונה . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ניאות לשלם להתאחדות הכדורגל סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור שידור ישיר של כל משחק בליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זה נחשב בימים ההם להוֹן עַתֵּק . התשלום המיוחד הזה עבור 22 השידורים הישירים היה בנוסף לסכום של 2.300000 (2 מיליון ו- שלוש מאות אֶלֶף) דולר ששילמנו כבר ממילא להתאחדות הכדורגל בגין החוזה הדו שנתי של 1994- 1992 שבו רכשנו את זכויות השידורים הרגילות עבור דיווחים מוקלטים של משחקי הליגה בלאומית בתוכנית "משחק השבת" ששודרה מידֵי מוצ"ש . זאת הייתה נקודת מפנה ופריצת דרך אולי הגדולה ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט הישירים בתעשיית הטלוויזיה בישראל , מפני שבתקופתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989- 1984 , ואחריו אריה מֶקֶל בשנים 1993 – 1989 , שילמה מחלקת הספורט 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת שידור פרטני ומקרי של משחק כדורגל מזדמן בליגה הלאומית . מוטי קירשנבאום סייע לי לשנות את השיטה מקצה לקצה . הוא נעתר למשא נפשי בת השנים הארוכות להפוך בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה את השידורים הישירים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל מחֲזוֹן למציאות . בשתי עונות השידורים של  1993- 1992  וְ- 1994- 1993 שילמנו להתאחדות הכדורגל 3.400000 (שלושה מיליון ו- ארבע מאות אלף) דולר . סכום עליו יכולה הייתה ההתאחדות לחלום רק לפני שני עשורים .

מוטי קירשנבאום חולל בשנתו הראשונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת הכדורגל של 1994 – 1993 מהפכת שידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ששום מנכ"ל לפניו לא הצליח לעשות אותה . מחוסר כשרונם או אולי בגלל עצלותם . מוטי קירשנבאום היה למרבית הפלא והתמיהה גם יחד המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהבין את חשיבות הקורלציה בין גובה תשלום זכויות השידורים לכדורגל הישראלי לבין איכות ההפקה ומוצר השידור הסופי על המסך . תשלום זכויות השידורים ששילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל בישראל באותה "עונת הזהב" 1994 – 1993 עמד על 2.250000 (2 מיליון ומאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר בעונה ההיא , והיה מורכב מ- 1.150000 (מיליון ו- ומאה וחמישים אֶלֶף) דולר עבור תוכניות "משחק השבת" , ו- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר נוספים תמורת 22 שידורים ישירים . זה היה מחיר שיא והגבוה ביותר בהיסטוריית התשלומים ששילמה רשות השידור אי פעם להתאחדות הכדורגל . במקביל לתשלום זכויות השידורים אִפשֵר לי מוטי קירשנבאום לגייס ולנַצֵל בכל סוף שבוע בימי שישי ובשבתות עד תום את מאכסימום מאגר האמצעים הטכנולוגיים של הטלוויזיה הישראלית  לצורך , הפקה , צילום , וכיסוי של  39 משחקי המחזור בעונת הכדורגל הארוכה ביותר מאז ומעולם בישראל . יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בשנים 2000 – 1993) הסכים ותמך במדיניות שידורי הכדורגל החדשה של המנכ"ל שלוֹ , אבל ללא ספק מוטי קירשנבאום היה הרוח החיה .

התוכנית "משחק השבת" בעונת הכדורגל 1994 – 1993 , הפכה לראשונה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 , למִסְמַך עיתונאי דוקומנטארי שַלֵם ששודר בהצלחה גדולה מידֵי מוצ"ש בשמונה בערב . זה התבטא ברייטינג התוכנית . "משחק השבת" גרפה רייטינג מדהים בכל שבת שנע סביב % 40 . במשחק המכריע של "עונת הזהב" ההיא בו הביסה האלופה מכבי חיפה עם אייל ברקוביץ' וראובן עטר באצטדיון קריית אליעזר בשבת – 26 בפברואר 1994 את קבוצת מכבי ת"א בתוצאה 5 : 0 האמיר הרייטינג ל- % 45 . בשבת – 2 באפריל 1994 ניצחה מכבי חיפה במגרשה את בית"ר ירושלים 5 : 1 ושיא הצפייה נשבר . הרייטינג נסק ל – % 47 . שידורי הכדורגל הישירים והתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש הפכו בעונת 1994 – 1993 לספינות הדֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . קשה להאמין שאותו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נתן לי לגעת בשמיים ואח"כ הטביע את ספינות הדֶגֶל האלה במו ידיו ב- 17 במאי 1994 .כל 273 המשחקים ש- שוחקו בליגה הלאומית וכל 786 השערים שהובקעו במשך 39 שבתות וסופי שבוע בעונת הכדורגל 1994 – 1993 צולמו עד לאחרון שבהם ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והובאו לשידור ב- "משחק השבת". הישג הפקתי ועיתונאי שרק יכולתי לחלום עליו בתקופת יוסף בר-אל לפני בואו של מוטי קירשנבאום .

דן שילון בהיותו מנהל מחלקת הספורט הראשון הגה את חלום הסיקור העיתונאי הגדול של הליגה הלאומית בכדורגל כבר בעונת המשחקים של 1970- 1969 . אני הגשמתי אותו רבע מאה שנים אחריו . הוא פרש את חלומו ב- 1969 בפני מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , והבוס הישיר שלוֹ מנהל חטיבת החדשות יורם רונן . דסק הספורט למרות ייחודו הרב בטלוויזיה היה תמיד תחת פיקוד של מנהל החדשות . דן שילון מעולם לא הצליח למַמֵש את החלום . לא היה לו שֶמֶץ של סיכוי כפי שהוסבר בתחילת פרק זה . קשיי הפקה וביורוקרטיה מבית וקשיי המו"מ הכספי עם אנשי התאחדות הכדורגל ובראשה היו"ר יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) ואח"כ גם היו"ר זאב בר-סבר וגם חלק מהיו"רים של המועדונים מנעו את סיקור הטלוויזיה המבוקש. דן שילון לא העריך נכונה בהתחלה את מורכבות קשיי ההפקה בתוך הטלוויזיה עצמה שהייתה בראשית חיתוליה . מהר מאוד הוברר שלא רק שהפקת השידורים בשבתות (מועד משחקי הכדורגל) מסובכת טכנית וביורוקרטית , אלא שידורי הכדורגל עצמם אינם במקום הראשון בסדרי העדיפויות של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג . וגם לא בראש מעייניהם של פרנסי הכדורגל , אלא תמורת ממון . דן שילון היה עיתונאי ולא סוחר . מפני שהכול היה ראשוני , חדש ולא מוכר , ולא היה לוֹ ממי ללמוד הוא לא קרא נכון בתחילה את מחשבותיהם ולהיטותם של אנשי הכדורגל להתעשר בכל מחיר משידורי הטלוויזיה .

המסמך שכתב  דן שילון ב- 15 באוקטובר 1969 לבוסים שלו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן  [15] , מצביע על הסימביוזה המורכבת אך הבלתי נמנעת בין קבוצות הכדורגל לבין הטלוויזיה הציבורית רבת העוצמה שזה אך נולדה במדינת ישראל . קושי נוסף בתוך יחסי הגומלין האלה היה מהות היחסים בין קבוצות הליגה הלאומית לבין התאחדות הכדורגל , והבהרת מקור הסמכות של התאחדות הכדורגל כארגון גג לייצֵג את הקבוצות ולנהל בשמן את המו"מ הכספי עם גוף התקשורת החזק ביותר במדינה . המועדונים וההתאחדות רצו כסף רָב תמורת זיכיון השידורים . רשות השידור הסכימה לשלם אך ביקשה לעשות זאת כפי יכולתה , מעט .

ב- 8 ביולי 1971 נפל דבר בכדורגל הישראלי . שחקן מכבי רמת עמידר משה רוזנר גילה לכתב העיתון "חדשות הספורט" אליעזר מעוז ידיעה סנסציונית . שמונה ממשחקי קבוצתו נמכרו למהמרי טוֹטוֹ . הכדורגל הישראלי תאב הממון היה מושחת מיסודו . היה טמון בו פוטנציאל כספי גדול וכרגיל מאחורי הממון הרָב הסתתר הפשע . היועץ המשפטי של התאחדות הכדורגל עו"ד צבי יפה המליץ על הקמת וועדת חקירה פנימית , אך הנֶמֶק והריקבון היו כה גדולים עד שהתגלגלו לפתחה של המשטרה ומשם אל ממשלת ישראל . הממשלה הורתה על הקמת וועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ד"ר משה עציוני וחבריה היו יצחק זיו-אב ומשה בן-זאב .

etzioni 1

טקסט תמונה : השופט העליון ד"ר משה עציוני , יו"ר הוועדה הממלכתית שבדקה בקיץ 1971 את חוליו של הכדורגל הישראלי הנגוע בשחיתות . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

הגילוי האמיץ של משה רוזנר שהיה באותה העֵת שחקן בתקופת הסגר והחשיפה העיתונאית של אליעזר מעוז הדהימו את הציבור כולו שסבר תחילה כי השמועות על מעשי שחיתות בכדורגל הישראלי מוגזמות . מנהל חטיבת החדשות דן שילון בקדנציה הראשונה שלוֹ ומחליפו במחלקת הספורט אלכס גלעדי נרתמו למשימה העיתונאית של חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי . חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי הפך ל- Issue מרכזי במהדורות "מבט" .

etzioni 2

טקסט תמונה : יולי 1971 . אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . המגישים חיים יבין ושרי רז מפרסמים לציבור במהדורת "מבט" את דו"ח וועדת השופט העליון ד"ר משה עציוני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הוועדה הגישה את ממצאיה לשר החינוך והתרבות יגאל אלון . יגאל אלון קרא לעסקני ההתאחדות להתפטר . בריאיון לעורך "מבט ספורט" אלכס גלעדי אמר יגאל אלון כלהלן : "בין מה שהיה עד כה לבין מה שיהיה בשטח , כל דמיון הוא מקרי בהחלט . עוד השנה ייכנס סדר חדש בשדה הכדורגל הישראלי" .ב- 31 באוקטובר 1971 נבחרה הנהלה חדשה להתאחדות בראשותו של היו"ר זאב בר-סבר . משחקי הליגה הלאומית חודשו רק ב- 27 בנובמבר 1971 .

zeev bar sever

טקסט תמונה : זהו זאב בר- סבר שהתמנה ליו"ר התאחדות הכדורגל בישראל ב- 31 באוקטובר 1971 במקומו של יצחק זאבי בעקבות המלצותיה של וועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט העליון ד"ר משה עציוני . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)  .

אף על פי כן היו לכדורגל הישראלי הצלחות בינלאומיות הרבה הודות למאמן הכדורגל עמנואל שפר. עמנואל שפר הצעיד את נבחרת ישראל לעבר טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1970 . ישראל הפסידה במשחק הראשון נגד אורוגוואי 2 : 0 , אך סיימה את שני משחקיה הבאים בתיקו , 0 : 0 נגד איטליה ו- 1 : 1 נגד שוודיה . זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה שישראל הצליחה להעפיל לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל (Mundial) במשך 84 שנות קיומו מאז החלו המשחקים באורוגוואי ב- 1930 . בחודש מאי 1971 הוליכו עמנואל שפר וסגנו אמציה לבקוביץ' את נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל לזכייה  באליפות אסיה לנוער שנערכה בטוקיו יפן . נבחרת הנוער ניצחה את דרום קוריאה 1 : 0 משער של שלום שוורץ . לא הכל היה רקוב בממלכת הכדורגל של ישראל . דן שילון ואלכס גלעדי לא שלחו צוות שלהם לסקר את הטורניר בטוקיו אך קיבלו חלק מ- Highlights של משחקי נבחרת ישראל מרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK שצילמה את המשחקים . ב- 1971 זה היה הישג הפקה מרהיב .

shefer

טקסט תמונה :  5 במאי 1971 . אִצטדיון הכדורגל בטוקיו . נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל תחת הדרכתם של עמנואל שפר ועוזרו אמציה לבקוביץ' זכתה לפני דקות ספורות באליפות אסיה בכדורגל לאחר שגברה על דרום קוריאה  1 : 0 . מימין בשורה הראשונה היושבת זהו השוער אריה בז'ראנו מהפועל ת"א . יושבים בשורה השנייה : שני מימין עוזר המאמן אמציה לבקוביץ' , המאמן הוותיק ג'רי בית הלוי , המאמן עמנואל שפר (עם הגביע) . שורת העומדים : שלישי מימין עיתונאי הספורט הוותיק משה לרר , חמישי מימין רפי אליהו מהפועל באר שבע , שביעי מימין גדעון "גידי" דמתי משמשון ת"א . (באדיבות רוני דרור הארכיונאי של ההתאחדות לכדורגל) .

[1]  מקור : הספר "SPORTS REPORT" , שנכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 וה- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay) .

[2]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[3]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[4]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[5]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 6 במאי 1968 להתאחדות הכדורגל המבקש מאנשיה להפסיק להפריע ולהציק לציוותי הטלוויזיה העוסקים בתיעוד משחקי הליגה הלאומית בכדורגל לצורך שידורם ב- "מבט ספורט" (למרות היעדר הסכם כספי בינתיים בין שני הגופים הציבוריים האלה –  רשות השידור והתאחדות הכדורגל .

[6]  ראה נספח : מכתבו של אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור למנכ"ל רשות השידור , מ- 19 בספטמבר 1969 , המצביע על הצעת המחירים הראשונה של התאחדות הכדורגל לרשות השידור כדי לכונן הסכם שידורים בין שני הגופים הציבוריים .

[7]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מנהל מחלקת הספורט למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מ- 15 באוקטובר 1969 המסביר את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה ראובן פריזנר להסכם שידורים ישיר בין קבוצות הכדורגל לבין רשות השידור ללא תיווך התאחדות הכדורגל .

[8]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 27 באוקטובר 1969 לאליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור , המציע הסדר כספי חדש בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצות הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל .

[9]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 11 בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן על קשיי הפקת וצילום התוכנית "מבט ספורט" .

[10]  ראה נספח : ראה מכתבו של דן שילון מ-  23  בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן שוב על הקושי בהפקת "מבט ספורט" .

[11]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 16 בפברואר 1970 לחגי פינסקר המבקש ממנו שוב לתגבר את מערך הצילום של תוכניות הספורט, "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

[12]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ-  14 בדצמבר 1970 .

[13]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ- 14 בדצמבר 1970 .

[14]  ראה נספח : עיתון "מעריב"  מ- 17 בדצמבר 1970 .

[15]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 15 באוקטובר 1969 למנכ"ל רשות השידור , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל , הקורא להיערך לקראת הסכם שידור של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל , הסכם שבו יהיה על הטלוויזיה הישראלית לשלם תמורת  זכויות שידורים .

5. הימים הם , ורוח התקופה היא (5).

פגשתי את המיועד למנכ"ל רשות השידור  אורי פורת לראשונה בחיי עֶרֶב התפנית הגדולה בחייו בלוֹבִּי של מלון "הילטון" בירושלים ביום ראשון – 4 במרס 1984 בשתיים וחצי בצהריים . זה היה כחודש לפני מינויו הוודאי למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר . לא ידעתי כל כך איך לזהות אותו . מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים . זכרתי את דמותו של מנכ"ל רשות השידור המיועד באחת מהתמונות שהביאו למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתב עמוס כרמלי ז"ל הצלם ברטו אלדג'ם , ואיש הקול אלי גל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ממבצר הבּוּפוֹר בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982 . התמונות ההן נחקקו בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של כולנו . על מבצר הבּוּפוֹר לאחר כיבושו ע"י סיירת "גולני" , נראה אורי פורת יועץ התקשורת הקרוב של מנחם בגין תומך את זרועו של ראש הממשלה המבקר בזירת המלחמה . זה היה בבוקר שלאחר הקרב הלֵילִי העקוב מדם בין סיירת גולני לבין מרצחיו של יאסר עראפאת בו איבדה הסיירת שישה מטובי לוחמיה . לידם ניצב שַר הביטחון אָרִיק שָרוֹן שטרם ידע על האובדן הנורא , ודיווח לראש ממשלתו כי בקרב על כיבוש הבּוּפוֹר לא היו כלל אַבֵדוֹת לצה"ל . ראש הממשלה התעניין לדעת מול המצלמה והמיקרופון של ערוץ הטלוויזיה הציבורי ושאל את שר הביטחון האם האויב החזיק בידיו , "מכונות ירייה…?" (מונח צבאי שאבד עליו הכלח) . המיקרופון של המקליט אֵלִי גַל קלט את השאלה והנציח את מנחם בגין משתמש במונח צבאי ארכאי ישן נושן מימי מלחמת העצמאות . מן ההיבט התקשורתי זה היה פגם אנכרוניסטי . אנכרוניזם יוצר תלישות וראש הממשלה ממילא כבר לא היה במיטבו . הוא לפתע נראה עייף וזקן כמו המונח העתיק , "מכונות ירייה" , שטבע רק לפני דקות . מכונות הירייה הפכו זה עידן ועידנים למקלעים . ראש הממשלה לא הכיר את המונח הזה .

carmeli 1 טקסט תמונה : יוני 1982 . מלחמת לבנון הראשונה . מבצר הבופור .

אורי פורת (ראשון מימין) עיתונאי מצטיין וראשון במעלה במשך שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות" , הפך ב- 1981 ליועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין . אורי פורת היה יועץ נאמן ומקורב מאוד למנחם בגין וליווה אותו לכל מקום ואתר . בתמונה נראה אורי פורת עם ראש הממשלה מנחם בגין ושַר הביטחון אריאל שרון מסיירים בזירת המלחמה במבצר הבופור בלבנון ביום שלישי – 7 ביוני 1982 לאחר מלחמה עקובה מדם בין סיירת "גולני" בפיקודו של גוני הרניק לבין פלוגת מחבלים של יאסר עראפאת . בקרב הקשה נהרגו שישה מלוחמי הסיירת בהם מפקדם גוני הרניק הי"ד . בעת הסיור של ראש הממשלה ושר הביטחון  על היעד המבוצר טרם נודע כי שישה מלוחמי הסיירת נהרגו בקרב . במרכז התמונה נראה כתב הטלוויזיה עמוס כרמלי ז"ל . איש הקול החבוש באוזניות ואוחז במיקרופון (שני משמאל) הוא אֵלִי גַל . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אורי פורת ז"ל היה שנים רבות עיתונאי בולט "בידיעות אחרונות" , ושימש אח"כ יועץ תקשורת נאמן של ראש הממשלה מנחם בגין . עכשיו גמל לו ראש הממשלה החדש יצחק שמיר מחליפו של מנחם בגין בפרס הראוי והציב אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל , בתפקיד מנכ"ל רשות השידור . קבענו להיפגש לשיחת היכרות בלובי של מלון "הילטון" (Hilton) בירושלים . מעולם לא ראיתיו קודם לכן וגם לא שוחחתי עמו בטלפון . חששתי מפדיחה שלא אזהה אותו . מכר משותף של שנינו מר אלי בואנוס (היה בזמנו איש הטלוויזיה הישראלית  הציבורית וחבר מרכז הליכוד) זיהה לי אותו והכיר בינינו והסתלק מהמקום . שתינו קפה בצוותא . פרשתי לפניו את המורכבות והמסובכות של מִשנַת שידורי הספורט (שלי) בתוככי גוף שידור ציבורי ואת מינימום העלויות הכספיות הנדרשות לנווט את שידורי הספורט שלנו בארץ ובעולם . רוב השיחה אני דיברתי , כשהוא מאזין ומצית סיגריה מסיגריה (כמעט) . לפני שנפרדנו הוא שאל אותי , "תגיד לי יואש , בשביל מה אני צריך את זה ? את כל רשות השידור הזאת ? רק צרות אני שומע ממך!" . השבתי לוֹ , "אורי, כשייתמו שנות שירותך כמנכ"ל רשות השידור בעוד חמש שנים , היכן שהוא באפריל 1989 , לא תרצה להיפרד . אתה תבקש מראש הממשלה להאריך לך את הקדנציה בעוד חמש שנים" . נפרדנו בלחיצת יד . אהבתי אותו מהרגע הראשון . לא בגלל חיבתו המופלגת לספורט . היה טמון בו קֶסֶם אישי כובש . אורי פורת שינה את מפת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ואת אמצעי השידור המוקצים להם מקצה לקצה . לא ניתן להשוות מנקודת מבטי את איכות שידורי הספורט בתקופתו של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 , לבין אלו ששודרו בעידן טומי לפיד 1984 – 1979. אורי פורת העניק לי תנופה אדירה ובאמת שידורי הספורט פרצו בסערה קדימה ולא רק הם . אורי פורת מסר את רשות השידור למנכ"ל הבא אחריו (אריה מֶקֶל) במצב טוב יותר מזה שקיבל אותה מקודמו . הוא חולל את "מהפכת רוּן ארלדג' הראשונה בשידורי הספורט בטלוויזיה" . זה היה הישג גדול וחשוב . מוטי קירשנבאום חולל במובן מסוים את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' השנייה" , למרות שהפסיד את זכויות הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 .

6. הימים הם , ורוח התקופה היא (6).

אורי פורת העניק לי בימיו הראשונים כמנכ"ל רשות השידור מָסָה ענקית של אמצעי שידור והפקה , עליהם יכולתי רק לחלום בעידן יוסף בר-אל שלוש שנים קודם לכן . בעונת הכדורגל 1994 – 1993 הגיעה הפינה "רגע של מחלוקת" לשיאים חדשים הודות לעושר טכנולוגי חסר תקדים בתולדות צילומי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית .  במקום ארבע מצלמות (חמש מצלמות במקרה הטוב) בהן כיסינו את משחק הכדורגל המרכזי בשבתות עד לבואו של מוטי קירשנבאום , השתמשנו עכשיו בצורה שיטתית בעֶשֶר מצלמות , שמונה מהן מצלמות גדולות ושתיים מצלמות "אצבע" , לרבות חמישה ולפעמים שישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות שהותקנו בניידת השידור הגדולה שלנו "וֶורֶד" . תוספת כה נכבדה של חמֵש – שֵש מצלמות ומכשירי הקלטה נפרדים שינתה את התמונה והתוצאה הסופית המתקבלת על המסך מקצה לקצה . יכולנו לייחד ולהציב מצלמה מיוחדת שעקבה ברצף ב- Close up אך ורק אחרי מהלך הכדור. המצלמה הזאת שהייתה Isolated ומחוברת למכשיר הקלטה נפרד לכדה את כל העבירות האדומות והצהובות . היו מופקדים עליה טובי צלמי התקריבים שלנו , ובראשם חיים פודגור , מוני שם טוב , ושמוליק ברעם . המצלמה התחתונה שהוצבה על כַּר הַדֶשֶא נקראה בפינו , "מצלמה מספר שלוש" . היא הפכה חיש מהר לאויבת פורעי החוק במגרש .

המצלמה הזאת הצליחה להתקרב אל השחקנים ואל פרצופם בתנאי תאורה טובים ובשל העדשה הענקית המותקנת עליה עד כדי כך , שהיה ביכולתה להעניק למומחי "קוראי השפתיים" את היכולת לקרוא את קללות השחקנים . המצלמות הגבוהות שהוצבו על קווי ה- 16 מ' של רחבות השערים חשפו את הנבדלים ללא כל מאמץ . את רגעי השיא במשחקים לרבות השערים שהובקעו , ניתן היה להראות לפחות מחמש זוויות צילום שונות . בימים ההם זה היה חידוש מפליג . האימפקט היה עצום וגם היינו בלעדיים . התוכנית "משחק השבת" ובתוכה הפינה "רגע של מחלוקת" קיבלו תפנית חדשה לחלוטין . בפעם הראשונה נקטתי בשידורי ה- Promo (קידום) של מחלקת הספורט בטקסט סטקאטו פעיל ואגרסיבי . כתבתי צ'ק לצופים בו הבטחתי להם , " (…) את כל השערים , כל הרגעים הגדולים , כל הכרטיסים האדומים (…) רק "במשחק השבת" (…) רק בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1" . לצֶ'ק הזה היה כיסוי .

בערב שבת – 18 במרס 1994 בשיאה של עונת הזהב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , יממה לפני השידור הישיר של משחק העונה ה- 3 בין מכבי חיפה למכבי ת"א על תואר האליפות , שיבצה מחלקת ההגשה והרצף בראשותה של יפה מישורי שלושה שידורי פרומו רצופים בתחום זמן של שלוש שעות בין שמונה בעֶרֶב לאחת עשרה בלילה . שידורי הפרומו האלה היו בעצם כתבות קידום מיוחדות שהכינו שני אנשי מחלקת הספורט יגאל שמעוני ויוני קנלר על פי הנחייתי . אורכה של כל כתבת פרומו כזאת באותו לֵיל שִישִי עמד על דקה אחת וארבעים שניות . הן היו אמורות למקד את תשומת ליבו של הציבור בשידור הישיר של משחק העונה החשוב למחרת . שלוש כתבות הפּרוֹמוֹ המרהיבות והתוססות האלה הֵישִירוּ מבט אל צופי הטלוויזיה משלוש זָוִויוֹת שונות , אך הקו המנחה היה משותף והמֶסֶר היה אחיד . כתבת הפרומו קידמה את השידור באמצעות טקסט של הקריין דן עופרי (קריין חדשות במקצועו ברדיו "קול ישראל") , משולב בקִטעי שידור אותנטיים ודרמטיים של השַדָּר מאיר איינשטיין , בהם תיאר את מהלכים שהניבו שערים בשני משחקי העונה הקודמים בין שתי הקבוצות . כל שידור פרומו כזה הסתיים בהכרזה בוטחת של המפרסם במִקְצַב קריינות בוטח בסגנון סְטָאקאטוֹ ,עם הפסקות קצובות והדגשים בין המילים , "…שידור הישיר…משחק העונה השלישי מכבי חיפה – מכבי ת"א …שֵש בערב…רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית…רק בערוץ הראשון…!" . זה נשמע ארוגנטי אבל זו הייתה האמת . הכדורגל היה רכוש שידור בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל הייתה צריכה להיות גאה על כך שהיא מחזיקה ומטפחת בהצלחה נכס שידור פופולרי כבר בן 25 (עשרים וחמש) שנה ברציפות .

מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה נסער והרים לי בבהלה באותו עֶרֶב טלפון מביתו במכמורת לביתי בירושלים . הוא היה ממש נרעש לאחר שידור הפרומו השני וטען שזאת ממש הגזמה . "יואש , זה Over Doing , זה יותר מידי , ועוד בעֶרֶב שישי" , הוסיף . הוא לא ידע שבעוד כמה דקות ירוץ באוויר הפרומו השלישי (מנהלת מחלקת הרצף נענתה לבקשתי לצרף פרומו שלישי). אני לא סברתי כך . "אינני חושב וסבור כמוך אך אתה הוא העורך הראשי שלי , אתה יכול להתקשר ליפה מישורי ולחתוך אותי אם אתה רוצה" , עניתי לוֹ . זה נכון ששידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העיבו בעֵת ההיא על הישגים חשובים אחרים בשידור הציבורי . שלושת שידורי הפרומו הראוותניים בני 100 שניות כל אחד שנעשו היטב רק הֶעֶצימו את חווית שידורי הכדורגל ויצרו אולי בטעות תמונה מעוותת כאילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא ערוץ ספורט . למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה רק במה להתגאות . הוא ניצב בראש פירמידת התקשורת במדינת ישראל גם הודות להצטיינות תוכניות הספורט שלו בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לצערי לא לזמן רב . מוטי קירשנבאום העניק לי בקיץ 1993 ממון כדי לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי , נתן לי מצלמות וטכנולוגיה בכמות עליה רק יכולתי לחלום בעידן יוסף בר-אל (מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990), וזמן מסך, ואִפְשֵר לי בכך לייצר סטנדרט הפקה וצילום ברמה גבוהה וגם לחדד את המוסף הפופולרי "רגע של מחלוקת" .

הצלחת הפינה "רגע של מחלוקת" בעונת 1994 – 1993 ויכולתה לפתור תעלומות שיפוט בשל עוֹשֶר מצלמותיה (היחסי) , הביאה אותי להציע להתאחדות הכדורגל את סיוע המצלמות שלנו לפתרון אירועים שנויים במחלוקת , ובעיקר כשמדובר ב- "עבירות מוּסַר" שנעלמו מעיני השופטים . כיניתי אותן מעשים פליליים משום שבינן לבין ספורט הכדורגל לא היה שום מכנה משותף . נסמכתי ביזמתי זאת על שיתוף פעולה פרטני שנעשה כבר ב- 1981 בין רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF והתאחדות הכדורגל הגֶרְמָנִית , ובעקבות רעיון שקרם עור וגידים בשנות ה- 80 של מועצת ליגת ה- NFL להפוך כשיטה את המצלמות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (בשל כמות המצלמות בניידות השידור ועושר זוויות הצילום) למצלמות שופטות בשעה שהן מכסות את משחקי הפוטבול בשתי הליגות הבכירות AFC ו- NFC . הנהלת ה- NFL החליטה להתיר לשופטי המשחקים להפסיק את המשחק כדי להתבונן בראיות ה- Video המצולמות ולהשתמש בהן על מנת להוציא את הצדק לאור ולוודא את נכונות השיפוט . ה- NFL הייתה הוועדה המארגנת הראשונה בהיסטוריה של הספורט העולמי שאימצה את מצלמות הטלוויזיה וקיבלה את תצלומיהן כהוכחה שיפוטית . חידוש דרמטי והחלטה היסטורית מרחיקת לכת וחסרת תקדים שלא היה לה אח ורֵע , וקיבלה אישור ב- 13 במארס 1986 . זה היה הישג עצוּם וכַּבִּיר בו הכירה הנהלת ה- NFL  בעונת 1987- 1986 במופת הצילום והשידור המתמשך של חטיבות הספורט של ABC , NBC ו- CBS . ההחלטה להשתמש במצלמות המשדרות ישיר את המשחקים לעשרות מיליוני צופים כמערכת שיפוטית (המקובלת על הקבוצות ובמקביל גם על צופי הטלוויזיה בארה"ב) היוותה הצדעת כבוד ואות הערכה עיתונאי יוצא דופן לאנשי הספורט של שלוֹש רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ובראשם גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge), נשיא חטיבות הספורט והחדשות המצליחות של רשת הטלוויזיה ABC. רוּן אָרְלֶדְג' היה ראשית דבר עיתונאי לוחם ואמיץ. זאת הייתה מורשתו .

nfl

טקסט מסמך :  13 במארס 1986 . ידיעה סנסציונית מופיעה ומתפרסמת בעיתון האירופי , "INTERNATIONAL  HERALD  TRIBUNE" , ואשר מבשרת על החלטת מועצת ה- NFL  האמריקני בראשות הקומישינר של ה- NFL פיט רוזל (Pete Rozelle) להפוך את מצלמות הטלוויזיה של הרשתות הגדולות ABC , CBS , ו- NBC המכסות את משחקי הפוטבול בארה"ב ל- "מצלמות שופטות" . (באדיבות העיתון "הראלד טריביון") .

פיט רוזל הקדים את זמנו . אפילו ה- FIFA החליטה באיחור של שנות דור כי מצלמות הטלוויזיה המסקרות את תחרויות המונדיאלים ואליפויות אירופה בכדורגל יהפכו גם הן בעת הצורך ל- "מצלמות שופטות" . מצלמות עזר לשופטי המשחקים ברגעים של מחלוקות שיפוט . השיפור הטכנולוגי הטלוויזיוני רב העוצמה ב- 30 השנה האחרונות , ריבוי המצלמות , והפיכת כל מצלמה בניידת השידור ל- Isolated Camera המחוברת ל- VTR נפרד , מעניקים לצופים בביתם זוויות ראייה משופרות וטובות הרבה יותר מזווית הראייה הבודדת של השופט המרכזי ועוד שתי זוויות ראייה של שני הקוונים . שלושת השופטים רואים את האירועים מגובה כר הדשא . צופי הטלוויזיה בעולם ובארץ רואים מהכורסא בסלון בבתיהם את אותם האירועים בהילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות . שם בבית מיטיבים לראות טוב יותר מהשופטים על כר הדשא את האירועים השנויים במחלוקת ואשר שווים עוד התבוננות ושיקול דעת נוסף אך אינם מוענקים לפי שעה לשופטים . ב- 11 באפריל 1981 התרחש אירוע חמור במשחק כדורגל בבונדס ליגה הגרמנית בין קבוצות הָמְבּוּרְג ושָאלְקֶה 04 שהסעיר את כל גרמניה . שחקנה גְדל הגוּף של הָמְבּוּרְג הוֹרְסְט רוּבֶּש תקף את שומרו האישי במשחק תּומַאס זִיבַּארְט במכת מַרְפֵּק אדירה לסַרְעֶפֶת . השחקן הנפגע התמוטט על כר הדשא . התקיפה הפלילית נעלמה מעיניו של השופט הוֹרְסְט יוּסְט אך לא מהמצלמה של רשת הטלוויזיה הממלכתית ZDF שתיעדה מקרוב את האֵירוּע המֵביש בהילוך איטי . ZDF שידרה את הקטע האָלִים הזה בתוכנית הספורט שלה עוד באותו עֶרֶב , וכל גרמניה רעשה וגעשה. הוֹרְסְט רוּבֶּש יצא נָבָל והשופט סוּמָא וגם טיפּש . לעבירת המוּסַר של הוֹרְסְט רוּבֶּש לא היה דבר עם רוח הספורט . הוא תקף בפראות רבה את יריבו (הבלתי מוכן ומוגן) במסווה של משחק כדורגל . זאת הייתה עבירה פלילית לכל דבר . זה היה פשע . למחרת השתמשה התאחדות הכדורגל הגרמנית בצילומי ZDF כעדות מרשיעה, והרחיקה את העבריין ממגרשי הכדורגל לשלושה חודשים . את קטע הוִוידֵיאוֹ החשוב הזה סיפק לי ידיד וקולגה אוֹסְקָר ווָארְק (Oskar Wark) המנוח מנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית – ממלכתית ZDF במיינץ .

זו עֵת פרידה מידיד אמת עמוס כרמלי ז"ל . הוא היה שותף פעיל לכל התהליכים והחוויות הטלוויזיוניות המובאות על קצה המזלג בפוסט הנוכחי . אילו היה יכול , היה מספר לכם את מאורעות השנים ההן ורוח התקופה ההיא טוב ממני .

סוף הפוסט .