28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 282. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 282 : הועלה לאוויר לפנות ערב של שבת – 7 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). פוסט מס 282. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : אי אפשר להמשיך בכתיבת הפוסט מבלי לציין את העבודה העיתונאית הראויה לכל שבח שמבצע ערוץ 5 בכבלים בעמדת השידור בסלובניה ובאולפן בארץ הנוגעים לשידורים הישירים וכיסוי אליפות אירופה בכדורסל של סלובניה 2013 . הנהלת ערוץ 5 בכבלים מיסדה שני ציוותי שידור טובים בראשות השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון בסלובניה ובראשות אריה מליניאק ורון קופמן באולפן המנווט בארץ . ניב רסקין איננו רק שדר כדורסל טוב , הוא עיתונאי בכל רמ"ח אבריו . בכך הוא משדרג מעלה את הכיסוי הכללי . שפע האינפורמציה שזורמת מאולם "טיבולי" בלובליאנה היא גדושה וטרייה לרבות ראיונות עם המאמן הראשי של נבחרת ישראל בכדורסל אריק שיבק ועוזרו הראשי עודד קטש וגם עם השחקנים המובילים כמו עומרי כספי וכשצריך גם עם עוזר מאמן נבחרת אנגליה (גברה על ישראל 75 : 71 בפתיחת האליפות ביום רביעי – 4 בספטמבר 2013) הישראלי גיא גודס . פיני גרשון הוא פרשן תוסס , לא מכופתר , חד לשון , מהיר וחריף , שלא דופק חשבון . פרשן שהכריזמה נוטפת ממנו ושאינו מהסס לומר שוב ושוב "זה לא יכול להיות…" נוכח מפגן הכדורסל העלוב של נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל בסלובניה בראשות שחקניה הבכירים עומרי כספי , יותם הלפרין , יוגב אוחיון , ליאור אליהו , גיא פניני , אפיק ניסים , יניב גרין , ורביב לימונד .

הפרשן באולפן ערוץ 5 בכבלים בארץ אריה מליניאק הוא פרופסור בכדורסל בעוד רון קופמן לצדו משמש נביא זעם שהתבגר . הניתוחים והמסקנות שרון קופמן מסיק – מעניינים למרות שהוא כועס מידי . רון קופמן צודק לחלוטין בטיעונים שלו . הוא מטיף בסגנונו הרועם אולם עליו להיזהר מלהישמע רוֹטֵן באולפן הטלוויזיה. זוֹעֵף – כן. רוֹטָן – לא. אני רוצה לשוב לאריה מליניאק . הפרופסור לכדורסל הזה הוא פרשן מבריק . הוא אישיות טלוויזיונית חכמה . ה- "הרצאה" שנתן במהלך אחת הפרשנויות שלו אמש בנושא "ריבאונד הגנה והיציאה להתקפה מתפרצת – יתרונות וחסרונות" , היא תרומה חשובה למען הבנת המשחק ע"י צופי הטלוויזיה באשר הם . אַרְיֵה מליניאק קליל הרבה יותר מעמיתו רוֹן קוֹפְמַן . הוא פחות נרעש מרון קופמן ולוקח בקלילות ובפרופורציה את החיים וגם את רמת הכדורסל האפסית שמציגה נבחרת ישראל בסלובניה . פיני גרשון ניהל עמו אמש מסלובניה וויכוח אישי הומוריסטי בסביבת המיקרופון אודות מהימנותו של אריה מליניאק ששב בזמנו מחדש לחבורת הרווקים והעיד על קלילותו וגם על אי דיוקו בהגיית טקסטים , אולם נעזוב את זה עכשיו . אריה מליניאק מחולל עבודת פרשנות מדויקת וברורה באולפן ערוץ 5 בכבלים מכל נקודת מבט של המשחק . רואים שהכדורסל זורם בעורקיו . הוא איש טלוויזיה עירני שאיננו צריך להתאמץ לגלות לצופים את הסודות שמאחורי המהלכים . הוא מפענח ומפצח בקלות את פרשיות הכדורסל ומסביר אותם גם בפשטות בשפה האנליטית שלו . שתי המנחות באולפן ערוץ 5 בכבלים בארץ גב' מאיה רונן וגב' מירי נבו משחקות תפקיד שולי בפאזל .

אולם על כולם מאפיל השַדָּר המוביל ניב רסקין הנמצא בסלובניה . סוף כל סוף קם לנו מנווט שידורים ברמה עליונה , שדר ואיש טלוויזיה דומיננטי שמנצח ביד רמה על מלאכה טלוויזיונית מורכבת , ממושכת , ומקפת שכוללת בתוכה תוכנית Pre Game Show ארוכה בת יותר מחצי שעה משולבת בין האולפן בארץ לבין עמדת השידור בלובליאנה וגם Post Game Show נרחב שמסכם את כל ההתרחשויות באליפות סלובניה 2013 , אלה הנוגעות לנבחרת שלנו וגם למתחולל במשחקים האחרים . כישרון השידור של ניב רסקין , המוכנות שלו , יכולת הריכוז , והשליטה העיתונאית בחומר ובנעשה על הפרקט ומסביבו – אינם דברים מובנים מאליהם . מדובר באיש טלוויזיה צעיר אך מיומן היטב , עירני , חד , שוטף , וקולח , שניחן גם בזיכרון טוב . ניב רסקין מגלם אישיות טלוויזיונית משגשגת שעוד נשמע עליה רבות בעתיד.

היה מרתק לראות אתמול את נבחרת סלובניה נלחמת ומקריבה את עצמה למען הדגל שלה ומדבירה בשידור ישיר בערוץ 5 בכבלים את נבחרת הכוכבים של ספרד 78 : 69 . בפעם הראשונה מזה זמן רב עושה ערוץ 5 בכבלים את המוטל עליו באופן המקיף והמקצועי ביותר – עיתונאית ותוכניתית . הוא נמצא בשטח ומדווח עבורנו מהשטח ואיננו מחמיץ שום פרט . אין ברכה גדולה מזאת .  

בכוונה דחיתי לפסקה הזאת את תוצאות הנפל של נבחרת ישראל בכדורסל שהפסידה בשלושת משחקיה הראשונים באליפות אירופה – סלובניה 2013 בערב ראש השנה יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 לנבחרת אנגליה 71 : 75 , ביום חמישי – 5 בספטמבר 2013 לנבחרת אוקראינה 67 : 74 , ואמש בליל שישי – 6 בספטמבר 2013 לצרפת 63 : 82 . הופעתה של נבחרת ישראל במחצית השבוע שחלף בסלובניה בראשות מאמנה אריק שיבק ועוזרו עודד קטש , כשהם מצוידים ברשימה לא מבטלת של שחקני כדורסל איכותיים שמשתכרים הון עתק , היא אחת השערוריות הספורטיביות הגדולות ביותר שידע הכדורסל הישראלי מעולם . גם אם תנצח נבחרת ישראל בשני משחקיה הנותרים נגד בלגיה וגרמניה אי אפשר יהיה למחוק את הקלון שדבק בה . מדובר בחבורת שחקנים צעירים נהנתנים ועשירים שנראים על הפרקט כקלי דעת ואובדי עצות . מתברר שהם אינם כה מוכשרים כפי שחשבתי והערכתי מלכתחילה . הם מעניקים לי תחושה כצופה טלוויזיה בביתי בתל אביב שהנבחרים האלה אינם מבינים את פשר שליחותם ואת מחויבותם לסמל המדינה ולדגל המדינה .

רשמתי ביומני כמה ציטוטים של השדר ניב רסקין והפרשנים שלו הנוגעים להופעה האומללה של נבחרת ישראל בשלושת התבוסות נגד בריטניה , אוקראינה , וצרפת .

ניב רסקין : "הארכה במשחק ישראל – בריטניה…לא מאמין… כיצד הסתבכנו במשחק הזה…" (במשחק ישראל – אנגליה).

ניב רסקין : "בריטניה בדרך להשפיל אותנו…" (0:03.5 לפני סיום המשחק ישראל אנגליה) .

ניב רסקין : "אוי לבושה…אוי לבושה…הפסדנו לבריטניה ואנחנו לא יודעים אפוא לקבור את עצמנו מהבושה…(בתום המשחק ישראל – אנגליה).

פיני גרשון : "גיא פניני לא יכול לשמור על כיסא בן ארבע רגליים…הכיסא יברח לו…" (במשחק ישראל – צרפת).

רון קופמן : "אין מה לשמור כוחות לקראת המשחק הבא…אין כלום…בנבחרת הזאת אין כלום…כלום אין…" (בתום שלושת ההפסדים לבריטניה , אוקראינה , וצרפת).

רון קופמן : "אין תשדורת בין צוות המאמנים לשחקנים…נתק מוחלט…זה לא יכול להיות…" (במשחק ישראל – צרפת).

פיני גרשון : "זה לא יכול להיות…זה משחק ילדים…" (ישראל – צרפת).

אריה מליניאק : "החילופים שעורך המאמן אריק שיבק נראים כמו קלפים שהועלו בגורל…" (במחשק ישראל – צרפת). 

פיני גרשון : "הצרפתים שיחקו עמנו כמו ילדים בגן…" (במשחק ישראל – צרפת).

ניב רסקין : "איבדנו את הכדור…איבדנו את המשחק…איבדנו את הטורניר…אוי ואבוי לנו…הכדורסל הישראלי הולך הרבה שנים לאחור… !" (0:29 דקה לפני סיום משחק ההפסד לאוקראינה 67 : 74).

רון קופמן : "אריה מליניאק תסתכל למציאות בפנים ותגיד אנחנו כלום…" (בתום המשחק ישראל – צרפת). 

ניב רסקין : "אין מה לומר…באמת שאין מה לומר…יש מה לומר…הכדורסל הישראלי נסוג הרבה שנים לאחור… !" (בתום משחק ההפסד לאוקראינה).

ניב רסקין : "אוי לנו ואבוי לנו כי זוהי הנבחרת שלנו…עוד השפלה 67 : 74…העיניים רואות אבל הפה לא יודע מה לומר על ההפסד שקורה עשרים וארבע שעות אחרי ההשפלה נגד אנגליה…" (בתום משחק ההפסד לאוקראינה).

אני חושב שעדותם מספקת כדי לתאר את מפלת הכדורסל הישראלי עד כה באליפות אירופה – סלובניה 2013.

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 2). כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "המבקש לשמור סוד חייב להסתיר את העובדה שיש לו סוד" .                                      (גיתה)

28 באוקטובר 1992 . צופי כבלים מעטים (בשל תפוצת הטכנולוגיה המוגבלת) וצופי ערוץ 2 (הניסיוני) יכלו לצפות בשידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל , ולהאזין לקולם של יורם ארבל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר משדרים את הנבחרת הלאומית של שלמה שרף מובסת בווינה 5 : 2 , אך את התבוסה האמיתית ספגנו אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנוכי כמפקד חטיבת הספורט שלה . מפלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית באותו עֶרֶב הייתה בשיעוּר הרבה יותר גבוה מהפסדה של נבחרת הכדורגל שלנו שספגה חמישה שערים מהנבחרת האוסטרית מול שני שערים שהבקיע החלוץ המחונן איציק זוהר . תפישת עולם חובבנית של מנהל הכספים מר מוטי לוי האיש המורשה לחתום על הצ'קים ברשות השידור , חוסר ידיעתו והבנתו את חוקי השוק החדשים בתעשיית הטלוויזיה בישראל שהתפתחו לתנאי תחרות , אי הכרתו את סוכנויות התיווך הבינלאומיות הסוחרות בזכויות שידורי הספורט – היא שהביאה לאובדן זכויות השידורים של ההתמודדות המסקרנת בווינה באופן הרשלני ביותר והמטופש ביותר . מפלת אוסטריה הייתה אסון . טרגדיה . נוצר מפנה שלילי ביחסי כוחות השידור בישראל וגם בדעת הקהל . הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים צברה יוקרה ואהדה רבה והאיצה את קצב ההתחברות אליה לשלושת הערוצים שלה מת"ב , גוונים , ו- ערוצי זהב בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הצטיירה בקרב קהלה כגוף שידור סטגנאטי שמבוסס בבוץ , מסורבל , ומובס כבר בתחרות השידור הראשונה שנכפתה עליה . היא קפאה על שמריה . בכל רשת שידור רצינית האָשֵם היה משלם בראשו אבל לא ברשות השידור . כאן המשיכו העסקים להתנהל כרגיל . הנהלת הטלוויזיה בראשות יוסף בר-אל והנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל אריה מקל , היו"ר עו"ד מיכה ינון , ומוטי לוי עצמו ניגפו מפני האמת אך קמו והמשיכו בדרכם כאילו לא קרה מאום . מוטי לוי איש כה לא מוכשר בעליל המשיך לשאת במשרתו הרמה . Business is usual . הוא כמובן היה אמור לקום ממקום מושבו ולומר קבל עם ועדה , לרשות השידור וגם בפני הציבור , כי שגה כלהלן : "יואש אלרואי היה בסדר גמור . הוא העביר לי לעיון את מסמך רכישת זכויות השידורים של קריסטוף שרדט מסוכנות APF בזמן, ובו מציע לו מחזיק הזכויות ליואש אלרואי לקנות את הזכויות במחיר מגוחך, במונחי טלוויזיה מדובר בסכום אפסי של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר, ויואש אלרואי כבר נתן לו אישור בע"פ, אולם אני השהיתי את התשובה ואת חתימתי על המסמך, ושכחתי אותו בכלל במגירה שלי. מיילן טנזר ואודי מירון זכו מההפקר בגלל שגיאה חמורה שלי כסמנכ"ל כספים של רשות השידור" . הוא כמובן לא אמר זאת והתחבא מאחורי הכישלון כמו צֵל . מַפָּלָת אוסטריה הפכה ל- "מַפּוֹלֶת אוסטריה" מפני שהיא הכניסה את מערכות הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים בישראל שפסעו את צעדיהם הראשונים מוקדם מהצפוי למאבק על רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם . למדתי את הלקח החשוב ביותר . הבנתי שאני לבד . סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לא לקחו אחריות על "מפלת אוסטריה" למרות שזאת הייתה תבוסה מפורשת שלהם . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר מיכה ינון לא נגעו בהם ומילאו את פיהם מים . הכישלון המצמרר הבלתי כפוי ולא צפוי נותר יתום והבוסים העליונים נשארו על כנם ובתפקידם. כולם המשיכו לכהן במשרותיהם כאילו מאום לא קרה . ידעתי עכשיו שאנוכי בודד במערכה . פשוטו כמשמעו בודד ולבד במערכה ובמאבק על השליטה בחומרי ספורט רלוואנטיים שהם נשמת אפה של כל רשת טלוויזיה רצינית ובעלת טיפת גאווה , ואשר מחשיבה את עצמה כנותנת שירות לצופים שלה . זאת הייתה טרגדיה . הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יוסף בר-אל והנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי לא העריכו נכונה את משקלם הסגולי וחשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם בלוח השידורים הטלוויזיוני הציבורי

נותרו עוד ארבעה משחקי חוץ של נבחרת ישראל בבית המוקדם של מונדיאל ארה"ב 1994 שטרם רכשנו את זכויות השידורים שלהם . נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . מיילן טנזר ואודי מירון זינבו בי .

לבד , בודד , ומאוכזב עד עמקי נשמתי ממנהיגות הטלוויזיה ורשות השידור החלטתי להגיב ב- "מכת מנע" .  כלומר להקדים את ערוץ 5 בכבלים ולרכוש את זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל במסגרת הבית המוקדם של מונדיאל ארה"ב 1994 כשאנוכי ממדר לחלוטין את סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי וגם את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יוסף בר-אל . לא ראיתי את עצמי עוד מחויב לאנשים כה לא מוכשרים כ- מוטי לוי ויוסף בר-אל . זה היה המוטו של כל העניין . ניווטתי בעצמי מסע כלכלי ארוך וסודי לרכישת זכויות השידורים של ארבעת המשחקים בחו"ל שנותרו במסגרת הבית המוקדם כאמור נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . הייתי מיומן , בעל ניסיון רב במו"מ וידע במחירי השוק בארץ ובעולם , ובקי לחלוטין בחומר וגם במתמטיקה וכלכלה . לא הייתי צריך להתאמץ כדי להבין את עקרונות המו"מ הטלוויזיוניים הנוגעים לקניית זכויות שידורים ואת הידע והיכולת להשוות בין מחירי ההווה והעבר . לכן הייתי מוכשר להצליח . לכן הייתי מוכשר להיות דבק במשימה לכל אורך הדרך ולנווט את עצמי אל המטרה על מנת לפגוע בה 

הפוסט הזה מגלה כיצד ניהלתי בעצמי במשך חמישה חודשים בסודי סודות , מ- נובמבר 1992 עד אפריל 1993 , ארבעה מו"מ נפרדים על ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם ארה"ב 1994 עם שתי חברות התיווך האירופיות  "CWL" ו- "Top Sports Licensing" . על פי ההיררכיה המקובלת בתוככי ערוץ 1 ורשות השידור פעלתי כאילו שלא כחוק . כביכול אסור היה לי לפעול כך ולרוץ ריצת מרתון אפופת מכשולים לבדי . אולם מכיוון שלא סמכתי עוד על סמנכ"ל הכספים של רשות השידור וחשדתי כבר מ- מזמן בכישרונו המוגבל של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , לא היה לי מה להפסיד . מַפָּלָת אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992 הייתה אֶבֶן נֶגֶף עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שיראתי לחטוף מפלת שידור שנייה , נטלתי לעצמי אחריות לא שלי כביכול וסמכות שכאילו לא הייתה לי . חשתי את הבל נשימותיו של מיילן טנזר בעורפי . חתמתי על ארבעה חוזי שידור טלוויזיוניים מבלי ליידע כלל את הבוסים שלי יוסף בר-אל ומוטי לוי . גם לא דיווחתי מאומה על ההתפתחויות למנכ"ל רשות השידור אריה מקל (עמד או טו טו להיות מוחלף במוטי קירשנבאום) . מקסימום , אילו הבוסים שלי היו מגלים כי אני חותם את חתימתי האישית על החוזים ומחייב בכך את הרשות הם היו יכולים לפטר אותי ולגרשני משורות רשות השידור , ואולי אף לבטל את העסקאות המצוינות במחירים מאוד נוחים שטוויתי . סיכנתי ביודעין במשהו תוך כדי לקיחת אחריות את הקריירה ארוכת השנים המשגשגת שלי בערוץ 1 וברשות השידור . תהפוכות הזמן וצירופי מקרים אפשרו לי להעניק את החוזה המרובע המוצלח והזול כ- "שי" למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שהתמנה לתפקידו הרם ב- 18 באפריל 1993. זאת לא הייתה כמובן "מתנה" . היו אלה ארבעה הסכמים של זכויות שידורים טלוויזיוניות חשובות ביותר והסכמים כספיים זולים חסרי תקדים בהשתתפות נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל שהיה עלי להשיג כאיש מקצוע ומנווט שידורי הספורט של השידור הציבורי . עשיתי זאת לא למען מנכ"ל רשות השידור החדש הנכנס לתפקידו אלא למעני ולמען רשת הטלוויזיה הציבורית שלי . המנכ"ל המיועד החדש מוטי קירשנבאום היה חשוב אך לא חשוב יותר מכל חייל אחר באוגדה שלו .  

וזה מה שהיה . למחרת התבוסה המוחצת והמשפילה שספגנו נגד אוסטריה תרתי משמע בווינה ב- 28 באוקטובר 1992, החלטתי לנהל בעצמי בסודיות מוחלטת את המו"מ הבא עם סוכנויות התיווך הבינלאומיות הנוגע לרכישת זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת  במסגרת קְדַם מונדיאל ארה"ב 1994 . לא רק לנהל אלא גם לחתום עִמן על חוזי השידור הכספיים הנדרשים מבלי לשתף את מוטי לוי במהלכיי , ומבלי ליידע איש מהבוסים הישירים שלי בטלוויזיה , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל החדשות אלימלך רָם . הם היו אנשים לא חשובים ואנוכי שרוי ב- "הלם" קרב . יראתי יראה רבה את שאפתנותו של ערוץ 5 ואת חוסר כישרונו של מוטי לוי . את אוסטריה הפסדנו בשל רשלנות פקידותית ולא מפני חוסר ידע שלי . אל לנו להפקיר שוב את הזירה למתחרינו , זה מה שאמרתי לעצמי . אינני סומך עוד על סמנכ"ל הכספים של רשות השידור שינהל זאת כמו שצריך . הוא איננו מקצוען , איננו מכיר את הסביבה והאנשים , ומרוחק מוקד העניינים והעשייה . הוא אֲנֶמִי , איטי באופיו , לא בקי בחומר , ונְטוּל מוטיבציה. כך שפטתי אותו. בהיעדר הנתונים האלו אין לו שום סיכוי להצליח למרות שהוא נושא במשרה בכירה ביותר של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ועליו למצוא את הפתרונות הכלכליים להפקה וקנייה של חומרי שידור רלוואנטיים . על פי הבנתי כאיש טלוויזיה גרם מוטי לוי לשידור הציבורי נזק שהתברר בהמשך כהיסטורי ובלתי הפיך . הוא חשף את חולשותיו של השידור הציבורי ב- 1992 בפרהסיה מוקדם מידי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איבדה את כושר ההרתעה שלה והפכה בעל כורחה ובאופן בלתי מחויב המציאוּת לפגיעה בטֶרֶם עת וזמן [1] . עכשיו ב- 29 באוקטובר 1992 לקחתי יוזמה כאילו אסורה לידיי כדי לא להפסיד את זכויות השידורים של משחקי החוץ שנותרו לנבחרת ישראל בטורניר קדם גביע העולם -ארה"ב 1994 , נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , צרפת . חשתי שאינני מחויב עוד לא למוטי לוי וגם לא ליוסף בר-אל . יצאתי לדרך .

התבוסה הכפולה 2 : 5 נגד אוסטריה על כר הדשא בווינה ובזירת הטלוויזיה נשכחה ע"י רבים בתוך רגע . בתוך שנייה אחת . קרה אסון טלוויזיוני אולם החיים חזקים מכל . אנשים ניגפים מפני האֶמֶת אולם קמים וממשיכים את דרכם כרגיל . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התעניין עכשיו ברכישת זכויות השידורים של משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם של מונדיאל ארה"ב 1994 . לכולם נראה האופק הטלוויזיוני ב- 29 באוקטובר 1992 רחוק מידי אף על פי שהיה בסמוך וקרוב . משחק החוץ הקרוב נגד בולגריה נועד להיערך רק בעוד כחצי שנה , ב- 12 במאי 1993 . האחרים הנוספים מאוחר עוד יותר. מנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם הבוס הישיר שלי נותר אדיש לגמרי . שידורי הכדורגל בכלל לא עניינו אותו . ואם כן , הרי שדאג לא להראות סימן כזה . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל היה עסוק במלחמות שלו נגד מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי מנותק משאיפותיי להציב ראשון את דִגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי הגלובוס . ככה התנהלה הטלוויזיה בימים ההם. זאת עובדה . פשוט נשארתי לבד ובודד . רתחתי על סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . על השלומיאליות והחידלוֹן שלוֹ שהביאו להפסד זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל , וגם מפני שלא נטל את האחריות המינימאלית המוסרית הנדרשת כדי להתייצב בפני הציבור ולהצהיר קבל עַם ועדה בזו הלשון : "יואש אלרואי איננו אשֵם . אני הוא האשם והאחראי היחידי לתבוסה" . הוא לא אמר זאת מעולם . רשות השידור המובסת נקלעה למבוי סתום . זאת הייתה בושה וכלימה .

ביום חמישי – 29 באוקטובר 1992 יממה לאחר המשחק האבוד נגד אוסטריה פתחתי תיק הפקה סוֹדִי שקראתי לו , "מבצע הצלה מרובע של רכישת זכויות שידורים של ארבעת המשחקים נגד בולגריה , שוודיה , פינלנד וצרפת בקדם מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994" . תיק ההפקה הזה שכן במגירה התחתונה במשרדי בחטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישן שהיה ממוקם בתווך של שכונת רוממה הוותיקה בירושלים . זאת הייתה משימת רֶכֶש עליונה בעיניי . איש בטלוויזיה וברשות השידור (גם במחלקת הספורט) לא ידע כי אנוכי מנהל מו"מ על דעתי בלבד ללא ידיעת הבוסים שלי הנוגע לרכישת כל ארבעת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ארה"ב 1994 . הכרתי היטב ובאופן אישי את כל אנשי המערכת הבינלאומית העוסקים במיקח וממכר של זכויות שידורים לטלוויזיה , אלה הנוגעות לאירועי הספורט הבינלאומיים החשובים , הגדולים , והרלוואנטיים . אינפורמציה בסיסית שהייתה נגישה בשל הפגישות הרבות שלי בחו"ל במסגרות העבודה השונות של EBU . זירת ההתמודדות הייתה מוכרת לי מימים ימימה . פעלתי מייד לגלות מי הן סוכנויות התיווך המחזיקות בזכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל . עוד באותו יום חמישי ההוא של 29 באוקטובר 1992 קיבלתי בפקס את הצעת המחירים מהחברה השווייצרית לתיווך זכויות שידורים "CWL TELESPORT AG" (נשיאה היה שחקן העבר הגרמני הידוע גינתר נצר), הנוגעת לשלושה משחקים מתוך הארבעה . CWL ביקשה 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר בעבור המשחק בולגריה – ישראל שנועד להיערך ב- 12 במאי 1993 בסופיה , 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר תמורת המשחק פינלנד – ישראל שאמור היה להתקיים ב- 16 ביוני 1993בעיר לאהטי , ו- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר בשביל המשחק צרפת – ישראל שתוכנן להיות ב- 13 באוקטובר 1993 באצטדיון "פארק דה פראנס" ב- פאריס [2] . אלה היו נתוני הפתיחה של המו"מ . במקביל ניהלתי מו"מ עם חברת התיווך לזכויות שידורים "Top Sports Licensing" (מקום מושבה באמשטרדם) בראשות גב' דפנה דה ווס (Daphne de Vos) שהחזיקה בקניין של המשחק שוודיה – ישראל שנועד להיערך ב- 2 ביוני 1993 בסטוקהולם במסגרת אותו הבית המוקדם הזה של קדם מונדיאל ארה"ב 1994.

על פקס הצעות המחירים היה חתום מר קלאוס אנדרס (Klaus Anders) , ידיד אישי שלי משכבר הימים . בעברו היה מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה המזרח גרמנית D.D.R. ולאחר התפרקותה של מזרח גרמניה ב- 1990 ואיחוד שתי הגרמניות , עבד עוד זמן קצר בטלוויזיה המזרח גרמנית , אולם בחר להצטרף לחברת CWL כאמור בראשות שחקן הכדורגל הגרמני הנודע גִינְתֶּר נֶצֶר . פגשתי את קלאוס אנדרס פעמיים בג'נבה במסגרת פגישותיי ב- EBU . הוא היה אוצר טלוויזיוני – ספורטיבי בלום שסיפר לי במשך שעות רבות בפרוטרוט את כל סודותיו של הספורט המהולל במזרח גרמניה שהסתייע במדעי הרפואה , התזונה , הפסיכולוגיה , והסמים . כמו גם את התגייסותה של הטלוויזיה הממלכתית של מזרח גרמניה כבר מבראשית מאז ימיו של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) להאדרת גיבורי הספורט האולימפיים . אנוכי זוכר שדיברנו על כך שהאסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג הפך מודל מופת לנוער האמריקני . ילדים אמריקניים ביקשו להיות "ניל ארמסטרונג" כשיהיו גדולים . קלאוס אנדרס חייך . "במזרח גרמניה הילדים והילדות הקטנים מבקשים להיות רונאלד מאתס וקורנליה אנדר (שני שחיינים אולימפיים מזרח גרמניים דגולים שזכו במדליות זהב רבות) לכשיהיו גדולים" , סח לי בנון שלנטיות .

קלאוס אנדרס היה עכשיו הפרטנר שלי מהצד השני של המתרס .

aus 15

טקסט מסמך :  29 באוקטובר 1992 . זהו המסמך המקורי של הצעת המחירים הראשונית של חברת זכויות השידורים "CWL TELESPORT AG" הנוגעת למשחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994, נגד בולגריה ב- 12 במאי 1993, נגד פינלנד ב- 16 ביוני 1993, ונגד צרפת ב- 13 באוקטובר 1993. על המסמך חתום קלאוס אנדרס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום ראשון – 2  בנובמבר 1992 פִקסַסתי לקלאוס אנדרס את ההצעה הכספית הנגדית שלי מבלי לשתף איש ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית . הנשיאה והנתינה שלי החלה בטיעון הקלאסי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא רשת קטנה שאיננה מסחרית . ענייה ואין לה כסף . בהצעה הנגדית שלי ביקשתי לשַלֵם למשחק נגד בולגריה 22500 דולר (במקום 35000 דולר שהוא ביקש) , 25500 דולר בעבור המשחק נגד פינלנד (במקום 40000 דולר) , ו- 27500 תמורת צרפת (במקום 50000 דולר) [3] .

aus 16

טקסט מסמך :  זהו המסמך המקורי מ- 2 בנובמבר 1992 שנשלח ל- CWL  ובו הצעת המחירים הנגדית שלי . ניהלתי את המו"מ בכתב ידי כדי לשמור על סודיות מוחלטת של העניין . אסור היה בשום פנים ואופן שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ו/או יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ידעו כי אני מנהל בעצמי מו"מ עם CWL . היה צריך גם לשמור על חיסיון המו"מ מפני מיילן טנזר ואודי מירון אנשי ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

שחיתי בקלות באוקיינוס המו"מ הבינלאומי ודאגתי להביא את רשות השידור הטובעת לאחר אובדן זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל (בליל יום רביעי – 28 באוקטובר 1992) אלי חוֹף מבטחים . הייתי בקי היטב בנתונים הכספיים . באופן טבעי היה לי נוח לחיות בסביבה התחרותית הזאת . הכרתי היטב את יריביי ב- Business הזה וגם את סוחרי ומתווכי זכויות השידורים . היה לי שם טוב ואמין ב- EBU . לא יכולתי לטעות בניווט והשטת ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במים הסוערים האלה . מכמני עבודת הטלוויזיה העיתונאית , הטכנולוגית , והכלכלית זרמו לי בעורקים . לא הייתי צריך להתאמץ להבין טלוויזיה . הטלוויזיה הייתה אני . ואני הייתי טלוויזיה . ב- 11 בנובמבר 1992 חזר קלאוס אנדרס על הצעתו המקורית . הוא התעלם מהתשובה בכתב ידי וחזר על הצעתו המקורית . זהו חלק מהטריקים ואופיו של כל מו"מ . הוא רצה לקבל כמה שיותר ואני שאפתי לשלם כמה שפחות .

aus 17

טקסט מסמך : 11 בנובמבר 1992 . קלאוס אנדרס מתעלם מההצעה הנגדית שלי וחוזר על מחירי הצעתו המקורית מ- 29 באוקטובר 1992 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1 בפברואר 1993 הודעתי לקלאוס אנדרס כי הצעת המחירים שלו גבוהה מידי ואיננה בר קבלה למרות שמעשית יכולתי להסכים לה . הסכומים שלו שהציע לי היו בכל מקרה נמוכים . 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר למשחק החוץ נגד צרפת ב- 13 באוקטובר 1993 היה מחיר סביר בהחלט אך אפשר היה להפחית אותו מפני שידעתי כי ערוץ 5 איננו בתמונה . נותר לי מספיק זמן להתמקח על המחירים . המשחק הראשון בסדרה נגד בולגריה נקבע להתקיים ב- 12 במאי 1993 בסופיה . המו"מ התנהל בסודיות גמורה והיה לי עדיין מרחב תִּמְרוּן לשאת ולתת . ב- 23 במארס 1993 שוחחנו קלאוס אנדרס ואנוכי טלפונית וכמו בכל מו"מ כספי נפגשנו בסופו של דבר באמצע הדרך . סיכמנו באותה שיחת הטלפון כי רשות השידור תשלם עבור המשחק נגד בולגריה בסופיה ב- 12 במאי 1993 סכום של 27500 (עשרים ושבעה אֶלֶף וחמש מאות) דולר , תשלם 32500 (שלושים ושניים אלף וחמש מאות) דולר עבור המשחק נגד פינלנד ב- לָאהְטִי ב- 16 ביוני 1993 , ותשלם 37500 (שלושים ושבעה אֶלֶף וחמש מאות) דולר תמורת המשחק נגד צרפת בפאריס ב- 13 באוקטובר 1993 . נותר לי להשיג עוד זכויות השידורים של המשחק שוודיה – ישראל בסטוקהולם ב- 2 ביוני 1993 . לרוע מזלי בזכויות השידורים של המשחק שוודיה – ישראל החזיקה חברת תיווך אחרת המכונה , "Top Sports Licensing" , שמטבע הדברים הצריכה השקעת מאמץ וכישרון שלי כדי לדאוג שגם המשחק הזה שוודיה – ישראל ייפול כפרי בשל לידי השידור הציבורי ולא לידיו של מיילן טנזר . לעיתים חשתי מוכה סכיזופרניה . אולם ברור שכל מסע זכויות השידורים הזה לא היה תעתועי דמיונות ו/או אי הבחנה בין מציאות לדמיון . המציאות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הייתה עגומה מנשוא . האשמה הייתה מוטלת על רמת הניהול הקלוקלת ולא בגלל העובדים .

aus 18

טקסט מסמך :  23 במארס 1993 . זהו המסמך המקורי שנכתב בכתב ידי המאשר את גובה התשלומים שאני מסכים לשלם עבור שלושת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות בולגריה , פינלנד , וצרפת . המסמך הזה מחייב משפטית את רשות השידור . שליחת הפקס הזה  ל- CWL ב- 23 במארס 1993 ליעדו לידיו של מר קלאוס אנדרס הייתה כבר סמוכה וקרובה מאוד למינויו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקומו של המנכ"ל היוצא אריה מקל), בתאריך 18 באפריל 1993. רגשות הנקם שלי במיילן טנזר ואודי מירון העניקו לי תחושות של גאווה עצומה . חשתי שאנוכי ממלא את התחייבויותיי הבסיסיות ביותר , נאמנות מקצועית ודבקות במשימה ללא פשרות למען רשת הטלוויזיה שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קלאוס אנדרס שלח בתוך כמה ימים את החוזה לחתימה . חתמתי עליו . כמובן שלא הודעתי דבר למוטי לוי ויוסף בר-אל . וגם לא למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ולא ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . איש מהם גם לא רנשי חטיבת הספורט שלי לא ראה את מסמכי החתימה הללו עד עצם היום הזה עד רגע כתיבת הפוסט הזה ביום שישי – 6 בספטמבר 2013) . הם מעולם לא שכנו בארכיון רשות השידור ו/או בארכיון ערוץ 1 . הם היו נעולים ב- "כספת" שלי ומתפרסמים כאן לראשונה . המתנתי חסר סבלנות לבואו של מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום . הנה מובא לידי קוראי הבלוג החוזה החתום ההוא על ידי המאפשר לנו לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר בלעדית בשידורים ישירים את שלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל ב- 12 במאי 1993 נגד בולגריה בסופיה, ב- 16 ביוני 1993 נגד פינלנד בלאהטי , וב- 13 באוקטובר 1993 נגד צרפת בפאריס . לא היה לי עוד כל ספק עכשיו כי גם המשחק שוודיה – ישראל ב- 2 ביוני 1993 ב- סטוקהולם יהיה שלי ולא של ערוץ 5 בכבלים .

aus 19

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס' 1 מתוך 3  של המסמך המקורי בחוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם חברת CWL . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 20

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס'  2  מתוך 3  של המסמך המקורי בחוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם חברת CWL . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 21

טקסט מסמך :  25 במארס 1993 . עמוד מס' 3  ואחרון מתוך 3 של המסמך המקורי של חוזה שידורי הטלוויזיה שלי עם CWL . המסמך נושא את חתימתי (ללא חותמת רשות השידור מפאת הסודיות) וחתימה יחדיו עם חותמת של CWL TELESPORT AG . המו"מ צלח תוכניתית וכלכלית בגלל הסודיות שלו . העדות החשובה נשמרה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה היה מו"מ סודי . רָז . לא שיתפתי כאמור בשום פרט במו"מ את מנהל טלוויזיה שלי יוסף בר-אל , לא את סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ולא את המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל. גם לא את מִיכָה יִנוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. לא רק שלא שיתפתי אותם, החבאתי מהם כל שביב אינפורמציה. לא סיפרתי דבר גם לפִּיקוּדַי במחלקת הספורט . היחיד שרמזתי לו טפח מהעתיד לקרות היה מאיר איינשטיין . "אסון אוסטריה לא יחזור עוד על עצמו", אמרתי לוֹ ולא יספתי. מאיר איינשטיין היה מהבודדים מבין אנשי הטלוויזיה שידע להדק שפתיים כשצריך. ביום חמישי – 25 במרס 1993 קצת פחות מחמישה חודשים מאז החל המו"מ המשולש שלחה לי חברת CWL את דפי החוזה לחתימה . בשמחה גדולה וסיפוק רב חתמתי ביום ראשון – 28  במרס 1993 את שמי באופן אישי על ההסכם המחייב את רשות השידור ומקנה לנו ניצחון חשוב על ערוץ 5 בכבלים ורכישת סחורת שידור חשובה מעין כמותה לשידור הציבורי . זאת הייתה נקמה אישית מתוקה שלי ביוסף "טומי" לפיד יו"ר מועצת הכבלים , במיילן טנזר ואודי מירון מהכבלים , ובעיקר בחלק מאנשים רוטיניים (אם לא לומר עַצֵלים) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שוכני משרדים שעדיין החזיקו בדעה כי הם מונופול בלתי שביר , ובראשם סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . על שתי עובדות אי אפשר לחלוק : סמנכ"ל הכספים הקודם יוחנן צנגן האפיל ושם בכיס הקטן את יורשו בתפקיד מוטי לוי. שום Match up ושום קנה מידה משותף לא שרר בין השניים . העובדה השנייה : מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום הדיח את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (במילים אחרות הוא לא האריך את כהונתו , לא בגלל שחשב כי יוסף בר-אל מוכשר אלא מפני שידע היטב כי האיש איננו ראוי בעליל למשרה הרמה) ומינה במקומו את יאיר שטרן . יאיר שטרן האפיל כמנהל טלוויזיה חדש לחלוטין על יוסף בר-אל והשאיר אותו הרחק מאחור . הנקמה הטלוויזיונית שלי הושגה במחירים נוחים , סבירים , והגיוניים . זכויות השידור הבלעדיות במשחקי החוץ נגד בולגריה , פינלנד , וצרפת היו עכשיו רכושה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומעוגנות בחוזה חתום [4] .

אנוכי מבקש לסטות לרגע מהדרך הראשית כדי להביא את המידע הבא לידיעת קוראי הבלוג הצעירים הנוגע להתנהלות הטלוויזיה ורשות השידור בימים ההם . יוסף בר-אל נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במכרז כשר למהדרין ב- 10 ביולי 1990 . אך מנכ"ל רשות השידור אריה מקל העיד בפניי ב- 1991 בעת המרדף שלי אחרי זכויות השידורים של ה- NBA , כי למרות שידע כי יוסף בר-אל איננו מוכשר לכהונה הרמה כמנהל טלוויזיה וכי המועמד הנוסף לתפקיד מר נסים משעל עדיף עליו מכל וכל , הרים את ידו בכל זאת בוועדת המכרז לטובת יוסף בר-אל , מפני שזה היה הציווי של ראש הממשלה יצחק שמיר . עדות נוספת הנוגעת ליוסף בר-אל שמעתי ב- 2006 מגב' שולמית אלוני ששימשה שרת החינוך בממשלת יצחק רבין לאחר הבחירות של 1992 ובתוקף תפקידה המיניסטריאלי הייתה אחראית מטעם הממשלה על ביצוע חוק רשות השידור . שולמית אלוני העידה בפניי כי רצתה מאוד כבר מבראשית להפקיד את רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום עוד בטרם הסתיימה כהונתו של המנכ"ל אריה מקל . אולם הדבר לקח זמן ואז עלה בדעתה וגם הבשיל הרעיון לחולל חילופים במשחק הכיסאות . ובאמת ממשלת יצחק רבין סידרה ב- 1993 לאריה מקל משרת קונסול באטלנטה תמורת פינוי כיסאו כמנכ"ל רשות השידור לטובת מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 . גב' שולמית אלוני סיפרה לי כי ביקשה ממוטי קירשנבאום עם מינויו לפטר מייד ולסלק ללא דיחוי את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בשל אופי הניהול הפוליטי הבלתי מתקבל על הדעת שלו , ולא להמתין בשום אופן עד לסיום החוקי של כהונתו ב- 10 ביולי 1993 . הערה שלי : מנהל טלוויזיה נבחר לקדנציה בת שלוש שנים ואילו מנכ"ל רשות השידור נבחר לקדנציה בת חמש שנים . לשאלתי מדוע מוטי קירשנבאום לא מילא את בקשתה כממנה שלו והשרה האחראית על ביצוע חוק רשות השידור , היא השיבה לי אז בשיחה בינינו כי מוטי קירשנבאום הוא רחמן בן רחמנים . גב' שולמית אלוני תיעבה את יוסף בר-אל ואת כל הערכים שהוא ייצג כמנהיג השידור הציבורי . היא לא סלחה לו וזה לא עזר לה . יוסף בר-אל המשיך לזלוג מבעד למסננת עד שהעפיל לפסגת השידור הציבורי .

כזכור מינתה ממשלת אריאל שרון ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לאחר מסע שתדלנות של מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . היה זה מזכיר הממשלה מר גדעון סער שהטיס ליוסף בר-אל ב- 6 ביוני 2002 את כתב מינוי הרָם שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור

yosef barel

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה למנותו למנכ"ל רשות השידור (במקומו של רן גלינקא) . כעבור שלוש שנים במאי 2005 הדיחה וסילקה אותו את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפוליטיקה היא הורתה של השידור הציבורי במדינת ישראל . זה ידוע . הממשלה היא הממנה על פי חוֹק את המנהל הכללי של השידור הציבורי בישראל . זה ידוע . מנכ"ל רשות השידור הוא מינוי פוליטי מובהק ומשמש העורך הראשי של שידורי הרדיו והטלוויזיה . על פיו יִישָק דבר . גם זה ידוע . לכן קיימת סכנה תמידית שהשידור הציבורי ישלם אתנן לשלטון . זה לא חייב להיות אבל זה עלול לקרות . תלוי ביושרה האישית ובתפישה העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור המתמנה . יש לכך אין ספור הוכחות ותיעוד .                                     

ב- 18 של חודש אפריל בשנת 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין ועל פי המלצתה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כעבור תשע שנים , ב- 6 של חודש יוני בשנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השַר הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . המינוי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הפך חיש מהר לחלום בלהות . דן שילון העיד בעמוד מס' 76 ספרו "בשידור חי" (יצא לאור ב- 1998 בהוצאת "חמד / ידיעות אחרונות") כלהלן : "יוסף בר-אל איש הטלוויזיה בשפה הערבית האמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית . לא היה פוליטיקאי אחד שלא הצליח להתברג למהדורות החדשות בערבית . ראשי ממשלות , שרים ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בערבית כבתוך שלהם , כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול בירדן , מצרים , וסוריה . זאת הייתה התקופה שבה נולד הביטוי שוחד מסך" . טקסט מאוד לא מחמיא שתואם את מחשבותיה של גב' שולמית אלוני אודות יוסף בר-אל . אנוכי מעיד כי יוסף בר-אל היה מנהל לא מוצלח ובלתי מתאים לחלוטין לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המדשדשת בשנים 1993- 1990 , ואח"כ גם כמנהל ערוץ הטלוויזיה מס' 33 של רשות השידור בשנים 2002- 1995 . מידי יום ביומו במשך שבע שנים הניב ערוץ 33 נחת ניהולו רייטינג מַשְמִים שנע בין % 0.0 לבין מאכסימום של  % 0.7 ביום טוב . הרייטינג הנואש חשף את החידלון . הפוליטיזציה חגגה על הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובסופו של דבר מוטטה את השידור הציבורי . היה ברור לגמרי כי מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף בר-אל יביא עמו שיטות ניהול מגלומניות מלוות בשאיפות טוטליטאריות שנושאות עמן הפחדה ושחיתות . זה גם מה שקרה בסופו של דבר . ממשלת ישראל הדיחה אותו בעודו מכהן בגין עבירות חמורות של שחיתות ושוחד מסך . מדובר במנכ"ל רשות שידור מושחת במדינת ישראל הריבונית החופשית , והדמוקרטית , וזה לא התרחש כל כך מזמן . העיתונאים אמנון דנקנר ז"ל ודן מרגלית ייבדל לחיים ארוכים פרסמו ב- 17 במאי 2005 כותרת ראשית חמורה וחריפה ביותר קשה לעיכול בעיתון "מעריב" : "עברתם כל גבול" . חוות הדעת של שני העיתונאים בעלי המוניטין גרמה לתדהמה בארץ . בגוף הכתבה נכתב טקסט איתן כסלע בגנותו של מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל שזעזע את אמות הספים : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות שידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" .

dankner margalit

טקסט תמונה :  17 במאי 2005 . מר אמנון דנקנר ז"ל עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה מר דן מרגלית מפנים אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו . בגוף הכתבה נכתב :  "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות העיתון "מעריב") .

לא כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוננו במנת יושרה שהייתה אמורה להעניק להם את הידע והאופי להתמודד עם הפוליטיקאים מכל גווני הקשת שלפתו אותם כמו בצבת והפעילו עליהם לחצים עצומים כדי להדפם מחוץ לכותלי רשות השידור . השטן פער תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני המינויים הפוליטיים של מוטי קירשנבאום ויוסף בר-אל לבין איכות תקופות הניהול של שניהם . מזהירה של הראשון . קָלוֹן של השני . עובדה שאותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינה אותו לכהונה הרמה , הוא וממשלתו הדיחו וסילקו אותו בעודו מכהן כמנכ"ל רשות השידור . הפקדת רשות השידור בידיו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלאכת מחשבת , שקולה , והגיונית . הצבתו של יוסף בר-אל בפִסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל התגלתה חיש מהר כשגויָה ומופרכת מיסודה . מינויו הפך לכישלון קולוסאלי שהוליד פרי באושים . שלוש השנים של 2005 – 2002 היוו תקופה אפלה בתולדות רשות השידור . ממשלת ישראל שמה לזה בסופו של דבר סוף. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור (ועד כה האחרונה) הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן מתפקידו . ראש הממשלה אריאל שרון השליך בסופו של דבר את יוסף בר-אל לירכתיים האפלים של דברי הימים . אם כך שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני צדקה לחלוטין באבחנתה את איכות הניהול של יוסף בר-אל .

ומה באשר לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי ולאיכות עבודתו כשר האוצר של השידור הציבורי ? התיעוד ההיסטורי מבוסס על מחקר ארוך טווח שלי , מסכת תחקירים ממושכת ומעמיקה , גביית עדויות מהאנשים הרלוואנטיים , ותיעוד בסיוע מסמכים . אנוכי מוצא שני מסמכים ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ב- 30 באפריל 2000 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וגם לי בתום 7 (שבע) שנות קדנציה , 2000 – 1993, ובטרם נפרד לנצח מרשות השידור . במכתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת מנהל מנהל הטלוויזיה הפורש חשבון עם התנהלותו החובבנית של מוטי לוי . המכתב השני מיועד אלי . כל אחד יכול להבין ולפרש את הטקסטים כראות עיניו אולם עם עובדות אין מתווכחים .

stern 1

טקסט מסמך :  30 באפריל 2000 . אחד המסמכים החשובים והכנים בתולדות רשות השידור . זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "לו סמנכ"ל כספים וכלכלה היה עירני יותר לגבי הנעשה בשוק זכויות השידור קצת למעלה משנה וחצי היינו יכולים לרכוש אז את זכויות השידור ולא להתבזות היום במו"מ משפיל עם ערוץ הספורט…היות ואני פורש היום מתפקידי הרשה לי להעלות הרהור בקול רם . כל העסק של ניהול משאים ומתנים על זכויות ספורט צולע וכל הטיפול בנושא החסויות ותשדירי השירות נעשה בצורה לא מקצועית…" , כתב למנכ"ל רשות השידור . המסמך החשוב הזה נכתב באיחור עצום ע"י מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . עכשיו הוא היה הרבה פחות אפקטיבי . (ראה המשך בעמוד הבא) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 2

טקסט מסמך :  30 באפריל 2000 . זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי שכתב יאיר שטרן בסיום תפקידו כמנהל הטלוויזיה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . "אם גורלו של הערוץ הראשון יקר לך לפחות כמו לי , אתה חייב לטפל במהירות בנושאים אלה , ליישר את ההידורים בין אגף כספים וכלכלה לבין מח' הספורט וזאת כדי להביא לגישה חדשה מקצועית ועניינית בכל נושא שידורי הספורט והשיווק סביבם . מעומק הלב אני מאחל לך שתצליח בנושאים אלה" , סיים יאיר שטרן את מכתבו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 3

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . זהו מסמך הפרידה המקורי  שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן עם סיום תפקידו כמנהל הטלוויזיה . יאיר שטרן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2000 – 1993 . היה ברור ששבע השנים הטובות חלפו על פי פרשנותו של יוסף בעל החלומות . הגיע תורן של שבע השנים הרעות .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני שב ל- Line up המקורי של ה- Post הנוכחי הזה . איש ממתחריי מחוץ לכותלי רשות השידור לא יכול היה לחטוף ממני את סחורת השידור היקרה . שום איש ברשות השידור עצמה לא היה יכול לעשות את העבודה טוב ממני . אף אדם בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה יכול עוד לקעקע את העסקה . היו לי ברשת שלי הרבה יותר מקנאים מאשר ידידים .ראיתי בזאת הישג אישי . לא למעני אלא לטובת רשת הטלוויזיה שלי . לא המנכ"ל אריה מֶקֶל חתם , לא היו"ר מיכה ינון , וגם לא סמנכ"ל הכספים שלהם מוטי לוי . גם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לא חתם . אני חתמתי .  רק שמי מתוך כל אנשי רשות השידור מתנוסס על דפי ההסכם . יתרה מזאת . גם לאחר חתימתי לא העברתי עותקים מדפי החוזה לידיעת הממונים עלי . פחדתי מהתחרות נגד ערוץ 5 בכבלים . אך יראתי יותר את הקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית . חששתי שהסוֹד ייחשף טרם זמנו ומישהו מהבכירים בהנהלת רשות השידור ייעלב מ- "פעולת הקומנדו" שלי , ויבקש להחזיר את הגלגל לאחור אפילו עד כדי טִרְפּוּד וּבִיטוּל ההסכם עם CWL . על פי ההיררכיה המקובלת וחוקי רשות השידור אסור היה לי לנהל מו"מ שכזה , וודאי לא לחתום עליו . הייתי לחוץ ועצבני , וגם מתוּח ורדוּף מאז אובדן זכויות השידור של המשחק נגד אוסטריה . חיכיתי בכיליון עיניים לבואו של מוטי קירשנבאום . ספרתי את הימים . איבדתי לגמרי את האמון במנהיגי השידור שלי ובראשם יוסף בר-אל . פתאום הבנתי את משמעות המונח הרפואי העוסק בנפשו של האדם , "סכיזופרניה" . הייתי שרוי בלחץ אטומי נפשי . חשבתי לפעמים בתקופת חמשת חודשי המו"מ שאני חולה . אמרתי ליָעֵל רעייתי שאני מקווה שאני פועֵל נכון ואינני מאבד את הקשר בין החשיבה ההגיונית שלי לבין רִגשותיי . האם אני פועל למען גדולתה של הטלוויזיה הישראלית או שמא אני בוגד בה בעֵת שאני נוטל לעצמי חירויות שאינן כתובות בספר החוקים של רשות השידור המסורבלת . יוסף בר-אל ומוטי לוי סימלו בעיניי את שיאיו של חוסר היוזמה והכישרון . שני אישים כל כך לא מפותחים וכה לא יעילים , הניצבים ללא הצדקה בעמדות מפתח בפסגת השידור הציבורי . קיוויתי שאינני מאבד את יכולת האבחנה שלי בין מְציאוּת לדִמיון . המצב היה מורכב . נותרה עוד עבודה רבה לעשות במחלקת הספורט של הטלוויזיה גם חוץ מלהתעסק ולהיאבק על זכויות השידורים של משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 .

שני אנשים המתינו לבואו המחודש של מר "מרדכי" מוטי קירשנבאום לרשות השידור . יוסף בר-אל ואנוכי . אך מטעמים שונים . המתנתו של יוסף בר- אל איש השררה הייתה המתנה פוליטית של אדם המשַחֵק על זמן שאוּל כשלפתע נדלק לידו זיק של תיקווה . הוא נפטר משנוא נפשו אַרְיֵה מֶקֶל (על פי עדותו הענפה והמפורטת של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עצמו) וקיווה שמוטי קירשנבאום המנכ"ל המיועד החדש יעניק לו אשראי ניהולי נוסף . להמתנה שלי היו סיבות שונות . רציתי לעשות טלוויזיה טובה יותר בעזרתו של מוטי קירשנבאום . שמו כמנכ"ל הבא של רשות השידור נישא כבר בחלל האוויר . חתימתי האישית על חוזה הכדורגל המרובע נעשה כשלושה שבועות לפני בואו המיוחל . עם מינויו לתפקיד הרם בירכתי אותו ב- 18 באפריל 1993 באופן אישי ובשם עובדי מחלקת הספורט . תמהתי האם גם יוסף בר-אל שלח לו מכתב ברכה כמוני [5] .

aus 22

טקסט מסמך : 18  באפריל 1993 . זהו מכתב הברכה ששלחתי למר מרדכי "מוטי" קירשנבאום עם מינויו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 . "נכונים לכל משימה" חתמתי את מכתבי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אינני חושב ש- קְלָאוּס אָנְדֶרְס שניהל את המו"מ מולי מטעם CWL שמע אי פעם על מוטי לוי . הוא גם לא ידע מי זה יוסף בר-אל ו/או אריה מקל . הוא הכיר אותי , ידע היטב מי אני , ומה פועלי ב- IBA הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור [6] . היה לי שֵם ומוניטין ב- EBU . החתימה שלי על ארבעת חוזי הטלוויזיה המאפשרים לנו לשדר ללא הפרעה את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם ארה"ב 1994 הייתה חידוש מפליג . עד אז הורשו לחתום על חוזים כספיים מהסוג הזה רק מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים של הרשות . המחירים שהשגתי תמורת החוזים הבלעדיים היו לעִילָה ועִילָה . במבט לאחור הם היו סנסציוניים , חסרי תקדים , ונוחים מאוד לרשות השידור . ביום שישי – 30 לאפריל נשא מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בעול תפקידו כבר שניים עשר יום . דיווחתי לו כי ארבעת המשחקים הבאים של נבחרת ישראל בידינו לרבות המשחק שוודיה – ישראל ב- 2 ביוני 1993 . שלחתי למנכ"ל החדש באמצעות יוסף בר-אל ואֵלִימֶלֶך רם "נדוניה" . ברור שאין זאת "נדוניה" ולא נעליים . זאת הייתה תרומתי המקצועית ועשיתי זאת בגאווה מקצועית . "נדוניית" הסכמים חתומים בלעדיים המאפשרים רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר ישיר את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת היוקרתית של קדם גביע העולם מונדיאל ארה"ב 1994 . זאת הייתה התוויית דרך חדשה בניהול מו"מ לרכישת זכויות שידור . היא קיבלה משנה חשיבות לאחר תבוסת אוסטריה המשפילה – תרתי משמע . בטלוויזיה ועל כר הדשא גם יחד [7] .

kirshenbaum 1

טקסט מסמך :  יום שישי – 30 באפריל 1992 . זהו מסמך הסיכום המקורי עמוד מס' 1 מתוך 2  . זה היה מכתב כ- "נדוניה" שהופנה ב- 30 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום (כיהן בתפקידו כתריסר ימים בלבד) , והמוכיח כי  זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הבאים של נבחרת ישראל נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת – מוחזקים בלעדית ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ביזיון תבוסת אוסטריה לא חזרה עוד על עצמה . המסמך החשוב הזה נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 2

טקסט מסמך : יום שישי – 30 באפריל 1992 .זהו עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2 של המסמך המקורי מ- 30 באפריל 1993 אשר הופנה למנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום . המסמך החשוב נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום רביעי – 7 באפריל 1993 השלמתי את משימת הרֶכֶש . העבודה נעשתה . בושת אוסטריה נמחקה . הסכמתי להצעת המחיר של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר למשחק החוץ שוודיה – ישראל שהועברה אלי ע"י גב' דאפנה דֶה ווֹס ( Daphne de vos ) נציגת חברת התיווך ההולנדית לזכויות שידורים הקרויה בשפת הטלוויזיה ,"Top Sports Licensing" . פִקְסַסְתִּי לה ברצון את הסכמתי בכתב [8] .

kirshenbaum 3

טקסט מסמך :  7 באפריל 1993 . זהו הפקס שלי שנשלח לגב' דאפנה דה ווס ומאשר את הסכמתי לשלם 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר תמורת זכויות השידורים של משחק קדם גביע העולם בכדורגל שוודיה- ישראל שנועד להיערך ב-  2 ביוני 1993 בסטוקהולם . המסמך נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 4

טקסט מסמך :  3 במאי 1993 . המשימה הושלמה ! כל חוזי הכדורגל של ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת היו עכשיו בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . המסמך נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

על החוזה עצמו של השידור הישיר של משחק הכדורגל שוודיה – ישראל בסטוקהולם  ב- 2 ביוני 1993 , חתמתי רשמית ביום שלישי – 13 במאי 1993 . הייתי שבע רצון מהרכישה . צריך לזכור ולהבין לצורך השוואה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועל פי אישורו של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור , אִפשרו לי באותה העת לחתום עם התאחדות הכדורגל הישראלית עבור חמשת משחקי הבית על סך כולל של 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר פֶּר משחק .

על שני ההסכמים האחרונים עם חברות התיווך "CWL" ו- "Top Sports Licensing" לא חתם מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שכיהן בתפקידו כשלושה שבועות בלבד . הוא ידע את כל הסיפור והניח לי לסיים את עבודתי . גם יוסף בר-אל ששימש עדיין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא חתם . קִצוֹ היה ממילא קרוב . מוטי קירשנבאום ידע בדיוק נמרץ כיצד אני פועל כדי לצַרֵף את המשחק הרביעי שוודיה – ישראל למסת שלוש הרכישות הקודמות . זה נעשה ללא ידיעתו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי  . לא הייתי צריך את גיבויו מכיוון שהיה לי בר את מוטי קירשנבאום . מנכ"ל רשות השידור החדש שהיה מוּדע ל- "קטסטרופת אוסטריה" העריך את יזמתי וכיבד את חתימתי . ארבעת החוזים להשגת זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד בולגריה (12 במאי 1993) , נגד שוודיה (2 ביוני 1993) , נגד פנילנד (16 ביוני 1993) , ונגד צרפת (13 באוקטובר 1993) נושאים את חתימתי האישית בלבד והיא מחייבת את רשות השידור [9] . בכך הושלמה מכת המנע שלי נגד מחלקת הכספים של רשות השידור וגם נגד מיילן טנזר ואוּדִי מִירוֹן לאחר אותו הכישלון הזכור לשמצה "מפלת אוסטריה" ב- 28 באוקטובר 1992 .

יכולתי להסב עכשיו מבטי לאחור בזעם אך גם בגאווה . טבלת השידורים והתשלומים עבור עשרת משחקיה בית וחוץ בקדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 לא נראתה כל כך נורא מנקודת מבט טלוויזיונית – מוניטארית.

תאריך                   מקום                 משחק                           ערוץ משדר             תשלום זכויות

28.10.1992         ווינה                אוסטריה – ישראל  2 : 5     ערוץ 5 (כבלים)        20000 דולר

11.11.1992         רמת גן             ישראל – שוודיה 1 : 3            ערוץ 1                50000 דולר

2.12.1992          רמת גן              ישראל – בולגריה 0 : 2          ערוץ 1                 50000 דולר

17.2.1993          רמת גן              ישראל – צרפת 0 : 4             ערוץ 1                 50000 דולר

12.5.1993          סופיה                בולגריה – ישראל 2 : 2         ערוץ 1                 27500 דולר

2.6.1993            סטוקהולם         שוודיה – ישראל 5 : 0           ערוץ 1                 35000 דולר

16.6.1993          לאהטי              פינלנד – ישראל 0 : 0            ערוץ 1                32500 דולר

13.10.1993        פאריס              צרפת – ישראל 2 : 3             ערוץ 1                37500 דולר

27.10.1993        רמת גן              ישראל – אוסטריה 1 : 1        ערוץ 1                 50000 דולר

10.11.1993        רמת גן              ישראל – פינלנד 1 : 3           ערוץ 1                 50000 דולר

בסיכומו של דבר שידרנו ישיר תשעה משחקים (מתוך עשרה) של משחקי נבחרת ישראל בקמפיין המוקדם של גביע העולם ארה"ב 1994. השקעת מחלקת הספורט בשידורי נבחרת ישראל בכדורגל בטלוויזיה לא תמיד הצדיקה את עצמה. נבחרת ישראל סיימה בתיקו שתיים את משחקה נגד בולגריה בסופיה ב- 12 במאי 1993, ספגה תבוסה 5 : 0 משוודיה בסטוקהולם ב- 2 ביוני 1993 , השיגה רק תיקו אפס נגד עם פינלנד בעיר לאהטי ב- 16 ביוני 1993 , אבל כיפרה בניצחון מרעיש על צרפת 3 : 2 בפאריס ב- 13 באוקטובר 1993 . שלמה שרף והנבחרת שלו לא הצליחו להעפיל לטורניר גמר המונדיאל של ארה"ב 1994 . זה היה כישלונה הראשון של נבחרת ישראל ומאמנה שלמה שרף בסדרה של ארבע מפלות רצופות בשנים 1994 , 1996 , 1998 , ו- 2000  בניסיונות להעפיל למונדיאל הכדורגל עולמי ו/או ל- EUROs , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל . שאלת אי שידור משחק החוץ הראשון אוסטריה נגד ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית , הייתה לא למה הפסדנו את הזכויות אלא איך הפסדנו אותן . הפרשה העיבה כצֵל כבד מעל ראשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד זמן ארוך . השידור הציבורי הוותיק והמסורבל חטף מנה הגונה . יותר מזה . הוא ספג מכה אנושה .

רשות השידור בחִדלונה הרָב אִפשרה לקריסטוף שרדט , מיילן טנזר , ואודי מירון לשנוֹת את חוקי המשחק הקרוי "המשחק לרכישת זכויות שידורים בישראל" , מוקדם מהצפוי . האמת צריכה להיאמר מיילן טנזר ואודי מירון חוללו ב- 1992 את מהפכת הטלוויזיה השנייה בישראל על חשבונה של רשות השידור . מהפכת הטלוויזיה הראשונה בארץ התחוללה עם הקמת הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד . אנשי הכבלים הצעירים מיילן טנזר ואודי מירון "גנבו את ההצגה" כאמור לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 28 באוקטובר 1992 . הם ביצעו מהפכת שידורים והעמידו בתור מאות אלפי אנשים שביקשו להתחבר מייד לטכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא נזהרה דיה גם בהמשך . ב- 17 במאי 1994 אִפשרה רשות השידור לערוץ 2 המסחרי , דַּרְדָּק תקשורת שזה אך נעמד על רגליו , לחולל את מהפכת הטלוויזיה השלישית . ערוץ 2 הצעיר והשש אלי קרב זכה במאבק על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי והביס את השידור הציבורי הכבד והמסורבל ללא קרב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה (עד למפלת ה- "17 במאי 1994") במשך 25 שנה רצופות בזכויות הכדורגל הישראלי מאז 1968. ב- 5 בנובמבר 1995 כמה שעות לאחר רצח ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה יצחק רבין , התחוללה בארץ מהפכת הטלוויזיה הרביעית . חברת החדשות של ערוץ 2 בראשותו של מר שלום קיטל הביסה ללא תנאי את חטיבת החדשות הוותיקה של השידור הציבורי בראשותו של דודו גלבוע . הפקות עיתונאיות ושידורי חדשות היו "הספציאליטה" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , תחום ההתמחות שלה , אך מרבית הצופים בישראל נדדו בשבוע האֵבֶל על רצח ראש הממשלה למרקע ערוץ 2 ועימם גם הרייטינג .

האָשמה העיקרית לעליבות ואי הסדר שפשו בין כתלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 1993 – 1990 הייתה מוטלת בראש וראשונה על כתפי מנהלה יוסף בר-אל . המצב דמה לכאוס והאחריות הייתה שלוֹ . כולם ידעו שמשהו קלוקל (בלשון המעטה) מתרחש בטלוויזיה אך איש בוועד המנהל של רשות השידור ובמליאת הרשות לא קם והצביע בכיוונו של האיש . הייתי מתוסכל כמו רבים אחרים בבניין . אחד ש- שרוי בסערת רגשות . עליבותה של הטלוויזיה בכלל ושידורי הספורט שלה בפרט הזדקרו לעיני כל . באחת מישיבות וועדת הספורט של המליאה שנערכה ב- 24 בפברואר 1993 בהשתתפותי ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה , נחת על שולחני פתק אישי [10] מאחד מחברי המליאה . הנה המקור כלשונו .

barel

טקסט מסמך :  24 בפברואר 1993 . מתוך ישיבת הוועד המנהל ומליאת רשות השידור . במונח "בולשביק"  התכוון חבר המליאה אלברט אסלה ליוסף בר- אל המנהל הריכוזי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . כעבור 4 חודשים הדיח מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום את יוסף בר- אל מתפקידו הרם ומינה במקומו את יאיר שטרן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוטי קירשנבאום נוסק ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור . ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבים אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות .

[1] ראה הספר , "הקשר הסימביוטי" , ובו המסמך האקסקלוסיבי של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מ- 30 באפריל 2000 , המאשים בגלוי את מוטי לוי בניהול לקוי וכושל של רכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה .

[2]  ראה נספח : פקס המחירים של קלאוס אנדרס אלי  מתאריך 29 באוקטובר 1992 , הנוגע לשלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל במסגרת קדם גביע העולם- ארה"ב 1994 נגד נבחרות בולגריה , פינלנד , וצרפת .

[3]  ראה נספח : פקס הצעת המחירים הנגדית שלי לקלאוס אנדרס  מחברת CWL מתאריך  2  בנובמבר 1992 .

[4]  ראה נספח : חוזה השידורים הבלעדי עם חברת CWL שנשלח על ידי ובחתימתי  לקלאוס אנדרס  ב-  28 במרס 1993 .

[5]  ראה נספח : מכתב הברכה שלי למוטי קירשנבאום עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 .

[6]  IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority)

[7]  ראה נספח : מסמך "הנדוניה" שלי למנכ"ל מוטי קירשנבאום מ- 30 באפריל 1993 , המאשר כי  זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קמפיין מונדיאל ארה"ב 1994 הן בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[8]  ראה נספח : פקס שלי שנשלח לגב' דאפנה דה ווס מתאריך 7 באפריל 1993 , המאשר את הסכמתי לשלם 35000 דולר תמורת השידור הישיר של משחק הכדורגל שוודיה ישראל (ב- 2 ביוני 1993 מסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994).

[9]  ראה נספח : חוזה השידור הבלעדי של המשחק שוודיה – ישראל עם חברת Top Sports Licensing מתאריך 13 במאי 1993 .

[10]  ראה נספח : הפתק האישי אלי מאת חבר מליאת רשות השידור אלברט .

סוף הפוסט מס' 282 , רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "מוטי קירשנבאום נוסק ב- 18 באפריל 1993 בשמי רשות השידור . ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך גב' שולמית אלוני מציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . מוטי קירשנבאום מתמנה למנכ"ל ה- 6 של רשות השידור" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות .

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 281 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 5 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : מדיניות השידורים של ערוץ 5 בכבלים ומבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל לגברים – סלובניה 2013 

אנוכי אוהב , מוקיר , ומעריך את ההתכוננות ויציקת היסודות הרחבים של הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 ע"י ערוץ 5 בכבלים , אולם נד לתוצאותיה הדלות ולגורלו המר (והצפוי) של הכדורסל הישראלי . אין שום Match up בין ההשתדלות והמאמץ הטלוויזיוני הגדול והיקר כספית של ערוץ 5 בכבלים לשמש מקור אינפורמציה בשידורים ישירים מסלובניה עבור הציבור הישראלי לבין העליבות של נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל כפי שהתגלתה אתמול אחה"צ (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) במשחק ההפסד לנבחרת אנגליה החלשה והמוגבלת בתוצאה 71 : 75 והיום אחה"צ (יום חמישי – 5 בספטמבר 2013) שוב תבוסה מול נבחרת אוקראינה החלכאית והנחותה בתוצאה 67 : 74 . הכדורסל הישראלי המט ליפול הושפל פעמיים בתוך עשרים וארבע שעות . מתברר כי הוא אומלל ורָצוּץ אף יותר מזה של אנגליה ואוקראינה והפך בבת אחת את ההפקה המקפת והיומרנית של ערוץ 5 בכבלים להפקת סרק . הפקה בלתי חשובה . אנוכי מבין ללבו של השדר המוביל ניב רסקין של ערוץ 5 בכבלים כשהוא מייבב בשידור ישיר לצופיו את משחקי התבוסה נגד אנגליה ואוקראינה , כהאי לישנא , "אי ואבוי לנו…אוי לעיניים שכך רואות…העיניים רואות אבל הפה לא יודע מה לומר…" . הכדורסל הישראלי מכל מיני נימוקים שדנתי בהם זה מכבר בבלוג הוא אילוזיה .

נחמד לראות כי סוף כל סוף חדל ערוץ 5 בכבלים ממדיניות שידור ה- Off tube ושלח לעמדות השידור בסלובניה את השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון בעוד את האולפן המנווט בארץ מאיישים הפרשנים רון קופמן ואריה מליניאק בהנחיית המגישות מאיה רונן ומירי נבו . פיני גרשון שם בכיס הקטן את הפרשן הקודם של ערוץ 5 בכבלים (וגם של ערוץ 1) צבי שרף  . שני צוותי השידור של ערוץ 5 בכבלים בסלובניה ובארץ מכבירים במילים ויודעים את מלאכתם אולם מחווירים מול חוסר רצינות ומיעוט כישרון של שחקניו של המאמן אריק שיבק . מתברר כי השחקנים המובילים בנבחרת ישראל עומרי כספי (שחקן NBA) , יותם הלפרין , יוגב אוחיון , ליאור אליהו , גיא פניני , יניב גרין (ועוד כמה אחרים) הם פיגורות מגוחכות אשר רחוקות שנות אור ממודלים שהכרנו בעבר כמו טל ברודי ומיקי ברקוביץ' , ובמידה מסוימת מאוחר יותר גם מ- עודד קטש שמשמש כעת עוזר מאמן של אריק שיבק . רק להיזכר במתמטיקה של השכר הענק המורכב ההון עתק ש- שחקני הנֶפֶל הללו משתכרים בקבוצותיהם, מעורר מחשבות נוגות . בעוד בני גילם משרתים בצה"ל בחזיתות הקדמיות ביותר נדמה לחגבי הכדורסל בנבחרת הלאומית כי לרוץ על הפרקט זה הדבר הכי קשה בעולם . אני פטריוט של המדינה ונבחרות הספורט שלה . ככל שהעניין הספורטיבי נוגע לייצוג מדינת ישראל ע"י בניה בזירה הבינלאומית מרגיז אותי להתבונן בפרודיות . ואולי זה מה שיש . זה מה שהכדורסל מסוגל להציע . נבחרת הכדורסל הישראלית תחת הדרכתו של אריק שיבק מזכירה לי בשתי הופעותיה הראשונות בסלובניה 2013 במידה רבה את נבחרת ישראל בכדורגל בעשור ה- 90 של המאה שעברה , שכשלה בארבעה Campaigns רצופים להעפיל ל- 2 מונדיאלים של ארה"ב 1994 ו- צרפת 1998 ול- 2 Euro של אנגליה 1996 ו- הולנד / בלגיה 2000 , תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף . גם שם לבשו את המדים הלאומיים כל מיני בחורים צעירים שנולדו בארץ שחשבו שהדבר הקשה ביותר בחיים הוא לרוץ על כר הדשא . בנבחרת הכדורגל ההיא של שלמה שרף שיחקו שני שחקנים (מוכשרים) אייל ברקוביץ' וחיים רביבו שהשתכרו הון עתק כשכירים בקבוצות כדורגל בחו"ל . העיתונות הישראלית קשרה להם כתרים אולם מעניין , כל פעם שהשניים לבשו את המדים הלאומיים , התברר שכישרונם הוא עורבא ופרח . צריך להיות כנה ולומר שהיו לנבחרת הכדורגל ההיא גם הישגים כמו הניצחון ב- 1993 בפאריס על נבחרת צרפת 3 : 2 וב- 1999 ניצחון באצטדיון ר"ג  5 : 0 על אוסטריה . אולם ההברקות האלו טבעו בים של כישלונות ותבוסות . אייל ברקוביץ וחיים רביבו יחדיו עם המאמן שלמה שרף לא הצליחו . במשך עשור שלהם הם פספסו את כל המטרות .

ערוץ 5 בכבלים הרכיב Promo מגלומני לקראת מבצע סלובניה 2013 בו הוא מציג את שחקני נבחרת ישראל כגיבורי חלל כל יכולים . אין דבר טלוויזיוני מגוחך יותר מאשר הצבת רף ציפיות שהוא אנטי תזה למציאות כפי שאנו מכירים אותה . העורכים והמפיקים הממונים בערוץ 5 בכבלים על "מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013" , אלה שהגו את הרעיון היומרני , מצווים להשליך עכשיו את ה- Promo הזה לסל . אין בן עוד כל צורך ושימוש . בכל מה שנוגע לקידום השידורים הישירים שעוד נותרו הוא גרוטסקי ושווה כקליפת השום .

ועוד דבר . שני פרשני ערוץ 5 בכבלים , אריה מליניאק באולפן המנווט בארץ ופיני גרשון בסלובניה , תוקפים בחריפות רבה את כישלון הנבחרת הלאומית של ישראל בשני משחקיה הראשונים נגד שתי נבחרות חלשות כאנגליה ואוקראינה . אולם צריך לזכור כי הצמד הזה – אריה מליניאק כמאמן נבחרת ישראל ופיני גרשון כעוזרו הראשי – חוו חוויית כישלון דומה לפני 29 שנים עם הנבחרת הלאומית בעת הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל  שהתקיים במאי 1984בגרנובל ובפאריס לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . עכשיו כשהם ניצבים מהצד השני של המתרס מצוידים בנשק המיקרופון הם אינם חומלים על אריק שיבק מצביא הכדורסל הישראלי ולא על החיילים שלו .

הערה 5 : תזכורת מהעבר לשני פרשני הכדורסל של ערוץ 5 בכבלים ב- "מבצע סלובניה 2013" , אריה מליניאק באולפן המנווט של ערוץ 5 בהרצליה ופני גרשון בעמדת השידור בלובליאנה בירת סלובניה .

מעניין אפילו מרתק כיצד מסתובבת ההיסטוריה המתעתעת על צירה ומזכירה נשכחות בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש" . בחודש מאי 1984 עמדה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל ובראשה שני מאמניה הצעירים אריה מליניאק ועוזרו פיני גרשון בפני משימה נכבדה ואתגר חשוב : השתתפות בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בצרפת על הזכות להעפיל בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952 להעפיל שוב למשחקים האולימפיים שעמדו להיפתח חודשיים אח"כ בחודש יולי 1984 בלוס אנג'לס . ממש לפני פתיחת הטורניר שנערך בשתי ערים בגרנובל ופאריס , סיפר המאמן הלאומי אריה מליניאק  בביטחון ובפרהסיה לעיתונאי יאיר עמיקם מהעיתון (יומון) "חדשות הספורט" , סיפור מדהים בזו הלשון , "כי הלך למגֶדֶת עתידות אלמונית שגילתה לו בסודי סודות כי נבחרת הכדורסל הישראלית תדורג בסיום הטורניר הקדם אולימפי בצרפת במקום הרביעי ותעפיל ממנו לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984"  [1] . התברר שהאיש איננו רק שחצן אלא גם רברבן בעל חלומות . היומון "חדשות הספורט" עַט על סיפור המציאה והפך את הביקור של המאמן הלאומי אצל מגדת העתידות לדיווח מרכזי בעמוד הראשון של העיתון . כמה ימים אח"כ התפרסמה ב- 15 במאי 1984 עוד כותרת ענק בעיתון "חדשות הספורט" [2]  , ובה ההצהרה דרמטית של המאמן הלאומי אריה מליניאק על פי הטקסט הבא : "יש עם מי לצאת למלחמה" . סיפורים תמוהים אם לא בּיזָארִיים של אדם מוכשר אך לא מוכשר דיו . במקום להנמיך ציפיות פעל המאמן הלאומי בתמימות אולי בטיפשות והעלה את הרַף שלהן . הסוף המַר ידוע . נבחרת ישראל נוצחה ע"י הנבחרות החלשות של שוודיה ואנגליה והובסה ע"י החזקות ברה"מ , יוון , ספרד , וצרפת – והודחה מהטורניר הקדם אולימפי בצרפת . היא ומאמנה חזרו בבושת פנים ארצה . את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ראו המאמן הלאומי ושחקניו על מרקע הטלוויזיה מהכורסאות בסלון ביתם בארץ . אריה מליניאק בן ה- 34 התגלה לא רק כמאמן דַל וחסר ניסיון אלא גם פסיכולוג קטן . כמאמן לאומי עשה את כל השגיאות האפשריות . אולי אין פלא שבשלב כה מוקדם בקריירה שלו נטש את מקצוע האימון ועבר לצד השני של המתרס . אריה מליניאק הפך לפרשן . לדבר הוא יודע . מטבע הדברים ניצל את ההזדמנות כפרשן להביע את דעתו ולבקר בטלוויזיה , ברדיו , ובעיתונות לא רק את השחקנים אלא גם את המאמנים שתפשו את מקומו .

melinyak

טקסט תמונה :  11 מאי 1984 . כותרת ראשית פנטסטית בעיתון "חדשות הספורט" , שסיפרה כלהלן , "מגדת עתידות אמרה לאריה מליניאק  : תתפשו מקום רביעי אך תעלו" . סיפור ביזארי אישי של אריה מליניאק שהוא דאג להעבירו במו ידיו לידיעת העיתונות . במקום להנמיך את רף ציפיות – העלה אותן . (באדיבות הארכיונאי מר רוני דרור והעיתון "חדשות הספורט") .

החלטתי אז בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל (החליף חודש קודם לכן בתפקיד את יוסף "טומי" לפיד ז"ל ) לשלוח את יורם ארבל לשדר ישיר את משחקיה של נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי בצרפת . יוסף "טומי" לפיד (פינה את כיסאו ב- 1 באפריל 1984 לאורי פורת) לא רצה לכסות את טורניר הכדורסל הזה . נטייתו של אורי פורת הייתה שונה . דברי הרָהָב ובִיטחונו העצמי של המאמן הלאומי אריה מליניאק (עד לא מכבר פרשן שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1984 – 1979) רק דִרבנו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואותי לדבוק בנבחרת הכדורסל הלאומית  ולכסות את הטורניר הקדם אולימפי במלואו . אריה מליניאק נטע בנו תקוות רבות ואנוכי התפללתי להצלחתה ועלייתה של נבחרת ישראל למשחקי לוס אנג'לס 84' . העפלה הייתה משולה לפרולוג מוצלח . במידה ונבחרת הכדורסל של ישראל תעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היא תשדרג את מכלול והיקף תוכניות השידור האולימפיות שלי – מלוס אנג'לס 84' לירושלים . כרגיל , כגודל הציפייה כך הייתה עוצמת האכזבה . בתוך זמן קצר עתיד היה המאמן הלאומי אריה מליניאק לשלם ברִיבּית דֶה רִיבּית על הצהרת ה- שָחָץ וביטחונו העצמי המופרז . ואנחנו בטלוויזיה יחד אתו .

בטורניר עצמו ניצחה הנבחרת של אריה מליניאק רק בשלושה משחקים , והפסידה בשישה . הנבחרת גברה על בולגריה 76 : 69 , על הולנד 84 : 82 , ובמשחק האחרון בטורניר ניצח אריה מליניאק בקרב מוחות את רלף קליין מאמן נבחרת גרמניה בעת ההיא  85 : 84 . הניצחון הזה כבר לא סייע לנבחרת ישראל . היא הודחה וסולקה מהטורניר הקדם אולימפי . ההפסדים הצורבים היו דווקא לנבחרות החלשות בטורניר . נבחרת ישראל הפסידה הפסד מביש לאנגליה  88 : 92 , וגם לשוודיה 79 : 80 . על התמודדות מול הנבחרות החזקות באירופה לא היה על מה לדבר . אריה מליניאק והנבחרת שלוֹ ספגו תבוסה קשה מכדורסלניה של הנבחרת הגבוהה של ברה"מ 79 : 106 . אח"כ ניגפה נבחרת ישראל בפני יוון   95 : 120 , ונגד ספרד 97 : 120 . נבחרת ישראל גם לא החזיקה מעמד נגד צרפת והפסידה 95 : 102. נבחרת ישראל כשלה ואריה מליניאק חזר הביתה כמאמן מוּבַס ומושפל שחולם חלומות באספמיה .

ערוץ 5 בכבלים ממשיך במסע הסיקור שלו את נבחרת ישראל הכושלת בסלובניה 2013 , אולם בלבי גמלה אז לפני שנות דוֹר במאי 1984 ההחלטה למחות נגד העליבות , ולהחזיר את יורם ארבל מפאריס הביתה כדי להפסיק באמצע את מסע השידורים הישירים של נבחרת כושלת . נבחרת ישראל תחת הדרכתו של אריה מליניאק איבדה אז כל סיכוי להעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ולמשחקים שנותרו לא היה עוד ערך ספורטיבי . העליבות הזאת אז הוציאה אותי מדעתי . לא שרר שום Match up בין המאמץ וההשתדלות שלי כאיש טלוויזיה להביא את בשורת הנבחרת ולשדר ישיר את משחקיה מגרנובל ומפאריס לאולפנים בירושלים לבין כישרון המאמן והשחקנים הלאומיים שלו . לקחתי את הכישלון באופן אישי . תוצאות הטורניר הקדם אולימפי ההוא ב- 1984 היוו תבוסה קוֹלוֹסָאלִית של נבחרת ישראל ומאמנה אריה מליניאק . השידורים הישירים רק חשפו את עליבותם קבל עם ועדה . תוצאות המשחקים היו כה אומללות והרסניות עד שהפכו את נבחרת ישראל לפתטית . הנבחרת איבדה את סיכוייה ואנחנו את העניין הספורטיבי בתחרות .

המאמן הלאומי אריה מליניאק הוּדַח מתפקידו בתום הטורניר ע"י איגוד הכדורסל. הוא הפך באחת למאמן כושל . יתירה מזאת . הוא חווה חוויה טראומטית והיה אדם מושפל שנמצא בצד הנמוך של הסקאלה המקצועית . עמי שלף ז"ל מי שהיה יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל אז אמר לי באכזבה רבה : "יואש אלרואי אתה יכול לקחת אותו בחזרה אליך . הוא הכל חוץ ממאמן כדורסל" . למרות כישלונו המקצועי כמאמן החלטתי לקבל אותו חזרה לזרועותיי כפרשן מפני שהוא נותר בעיניי שדרן בעל פוטנציאל , חריף , קל ביטוי , ומהיר לשון שיודע לתרגם את הידע בו חונן לשפת הטלוויזיה . שמרתי עליו . רחשתי לו חיבה והערכה מקצועית . הוא היה איש מוערך שניחן בקסם אישי . אריה מליניאק ידע שהפיל את המשוכה בפאריס. באחת הפגישות בינינו סח לי בעצב : "הייתי פזיז ועשיתי הרבה שטויות" . אריה מליניאק הפך לבן זוגו הקבוּע של יורם ארבל ומאוחר יותר גם של אוּרי לֵוי . הייתי נאמן לו במאת האחוזים . במבט רטרוספקטיבי לא בטוח שהוא היה נאמן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה מידה . אבל צריך להודות הוא איש מיקרופון ממולח וניחן בעֵט טובה . זה כמובן לא אומר שהייתי משוחרר מתפקידי לפַקֵח ולנהֵל אותו .

זמן רב אח"כ לאחר שנטשתי כבר את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת והפכתי את רדיו גלי צה"ל לערוץ הבית שלי , הופתעתי לדעת שהאיש חונן בזיכרון קצר . שמעתי את אריה מליניאק תוקף בחריפות ובהתרגשות רבה בתוכנית הספורט של גלי צה"ל ביום חמישי – 23 בספטמבר 2004 את מולי קצורין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל לאחר הכישלונות  בקדם אליפות אירופה 2005 ובתוכם ההפסדים לנבחרות כדורסל ירודות כבולגריה ופורטוגל . מערכת הספורט של גלי צה"ל שגתה פעמיים בשידור ההוא ב- 23 בספטמבר 2004 . בפעם הראשונה כשהתירה לאריה מליניאק לתקוף את המאמן הלאומי ללא רחם מבלי לאפשר למולי קצורין להגיב ולהתגונן . בפעם השנייה כששני מגישי התוכנית אביעד פוהורילס ומשה שלונסקי לא הזכירו לתוקפן את עברו המפוקפק כמאמן לאומי לפני כעשרים שנה בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בפאריס ב- 1984 ואת התבוסות שהיו שם מנת חלקו . צריך להיות הגון ולומר כאן שהפעם הזאת (אתמול בערב ראש השנה של תשע"ד – 4 בספטמבר 2013) הזכיר אריה מליניאק שהיה שותף לחוויה כה מתסכלת כפי שחווה אותה עכשיו המאמן הנוכחי מר אריה "אריק" שיבק . 

[1]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

[2]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

אנוכי חוגג בחג ראש השנה תשע"ד – 2013 , יוֹבֵל 50 (חמישים) שנות נישואים עם רעייתי יעל תג'ר . יחדיו אנחנו מארחים בביתנו את שלושת ילדינו ונשותיהם ובעלה של בתי ואת עשרת נכדינו ועדיין מוכשר לקרוא את כל העיתונים ובעל זיכרון כדי לבור את המוץ מן התבן . העיתונים בארץ נלחמים על חייהם ומוציאים לאור מוספים עבי כרס כדי למשוך קוראים , אך אִתִּי אין להם בעיה . אני חתום על "הארץ" ומנוי שלו מזה יובלות . את העיתון "ישראל היום" אנוכי מקבל בחינם . את "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , ו- "סוף השבוע" אנוכי מממן מכיסי . אין לי שום עניין בגב' פנינה רוזנבלום השאפתנית (סוף השבוע) שביקשה אותי בינואר 1988 לרשת את כס מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה שייך למגישה היוצאת גב' אורלי יניב (וכמעט הצליחה) .

rosenblum

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. זוהי גב' פנינה רוזנבלום בת ה- 33 ב- Audition הטלוויזיוני שנערך בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . פנינה רוזנבלום היא אישה מוכשרת ושאפתנית . הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה אז את אופציית הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומה של גב' אורלי יניב. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אין לי גם עניין בתמונת ריטה (ישראל היום) וגם לא בתמונת האֲהַבְהָבִים של מר נועם טור וגב' קרן פלס (ידיעות אחרונות) . אנוכי מוצא עניין שווה במר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מעריב) ובמפקד חיל האוויר אמיר אשל (הארץ) . אולם במוטי קירשנבאום יש לי עניין רב . תמונתו בשער המוסף של "מעריב" מעורר בי זיכרונות נשכחים של אירועים שכאילו קרו רק עכשיו רק אתמול . כאילו לא חלפו מאז שתי עשרות שנים . לא אהבתי את הריאיון הדביק והחנפני מעין "תפוח ודבש" שערך מר אביעד פוהורילס עם מוטי קירשנבאום במוסף "מעריב" אתמול (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) . מוטי קירשנבאום לא צריך את זה . התחקיר של אביעד פוהורילס קלוש . הוא לא ירה לפחות 15 (חמש עשרה) שאלות שכל מראיין אחר במקומו בעל השכלה טלוויזיונית מינימאלית היה שואל וחוקר את מוטי קירשנבאום ממעצבי דמותה של התקשורת הישראלית לרבדיה השונים בתחומים שונים . בין השאר גם שאלות שעוסקות ודנות בראשית עידן התחרות בנובמבר 1993 שהחלה להתפתח בחריפות רבה בין השידור הציבורי הוותיק והמסורבל שמוטי קירשנבאום ניצב בראשו כמנכ"ל רשות השידור לבין השידור המסחרי בדמותו של ערוץ 2 האמביציוזי הצעיר והרענן תאב ההצלחות , בראשו ניצבו מר דן שילון ומר יוחנן צנגן מנכ"לים משותפים של הזכיינית "רשת", מר אלכס גלעדי מנכ"ל הזכיינית "קשת" ומר עוזי פלד מנכ"ל "טלעד" . בשתי התמודדויות קרדינליות "ראש בראש" בין השידור הציבורי לשידור המסחרי ב- 1994 ו- 1995 ספג ערוץ 1 שתי מפלות מערוץ 2 . אביעד פוהורילס פספס . בריאיון הזה אתמול העניק מוטי קירשנבאום את הציון המקסימלי "Super Star" לשר האוצר מר יאיר לפיד והוסיף שהוא חבר שלו , אולם המראיין לא פיתח את הנושא ולא הקשה על המשיב . אם יאיר לפיד הוא סופרסטאר על פי חוות דעתו של מוטי קירשנבאום אז איזה תואר אקוויוולנט בקנה מידה של "כוכב עליון" הוא אמור להעניק לשרי אוצר חשובים שתרמו בעבר תרומה ענקית לכלכלת מדינת ישראל , נאמר כמו לוי אשכול , פנחס ספיר , ואברהם "בייגה שוחט… ??? יאיר לפיד הוא לא סופרסטאר ולא נעליים . הוא פוליטיקאי מפונק מזן ירוד שהוליך שולל את בוחריו . מתברר גם שהוא אומר דברי אמת כשנוח לו ומתי שמתחשק לו . אביעד פוהורילס רשם מינוס גדול משנמנע להתעמת בריאיון עם מוטי קירשנבאום במקומות שהוא מוטי קירשנבאום נכשל . לא רק נכשל . הוּבַס . זה היה אומנם לפני שנים רבות , אף על פי כן דמותו של מוטי קירשנבאום שמצטיירת כמריונטה בשער הקדמי של מוסף "מעריב" שמניפה ידיים על פי פקודה של הצלם יוסי אלוני , משכה שוב את תשומת לבי .

p1

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "סוף השבוע" . (באדיבות "סוף שבוע") .

p2

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "ישראל היום" . (באדיבות "ישראל היום") .

p3

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "מעריב" . (באדיבות "מעריב") .

p4

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . המוסף של העיתון "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

p5

טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד , יום רביעי – 4 בספטמבר 2013 . מוסף "בארץ" . (באדיבות "הארץ" .

1. 1992. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . מלחמת זכויות השידורים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 בכבלים הנוגעת למשחקי נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. מפלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנוגעת לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994.

2. ראש הממשלה ושר הביטחון מר יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני ממנים ב- 18 באפריל 1993 את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. הופעתו המחודשת בשמי הרשות וערוץ 1 הייתה במידה רבה מזהירה כשל מטאור. דמות מופת שתיזכר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור למרות שלא היה חף משגיאות וטעויות. אולם מי מאתנו איננו חף משגיאות וטעויות.

נבחרת הכדורגל של ישראל חוזרת בתום עשור מאז ימי תקופת המאמן הבריטי ג'ק מנסל לזירה האירופית. הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט מנהל החברה הוודוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בטלוויזיה מציע לי את זכויות השידורים של המשחק הראשון של נבחרת ישראל נגד נבחרת אוסטריה בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם מונדיאל ארה"ב 1994. סמנכ"ל הכספים ההססן של רשות השידור מוטי לוי יחדיו עם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסורבלת והבלתי מוכשרת סופגים תבוסה מוחצת ומשפילה ב- 28 באוקטובר 1992 בשעה שהם מפסידים בשלומיאליות ורשלנות לערוץ 5 בכבלים (בראשית דרכו וכמעט ללא מינויים) את זכויות השידורים של משחק קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 בווינה, אוסטריה – ישראל. המדינה כמרקחה. התאריך הקונקרטי הזה מהווה ציון דרך שלילי בהתנהלותו העלובה של השידור הציבורי. מועצת הכבלים בראשותו של יוסף "טומי" לפיד מציעה לרשות השידור הצעה משפילה כלהלן : "שידור המשחק מווינה יתבצע ע"י שדרני הכבלים יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ויועבר ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי שכל המדינה תוכל לצפות בו" . תשובתי החד משמעית ליוסף "טומי" לפיד הייתה כלהלן : "על גופתי המתה" . טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הופכת לפגיעה מוקדם מהצפוי . יש לכך השלכות מרחיקות לכת על העימות המתקרב עם ערוץ 2 המסחרי העומד לקום במדינת ישראל.  

בסתיו 1992 כבר מַשְלָה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין במרץ והיא מלאת תנופה , חזון , ויוזמות עשייה ובנייה . זה מכבר החלו לרחוש שמועות כי שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני מתכננת למנות את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הנוכחי אריה מֶקֶל . השמועות גרסו כי אַרְיֵה מֶקֶל שהושאל לרשות השידור ממשרד החוץ מתנה את קיום העסקה הפוליטית בקבלת ג'וב מיוחד . הוא מבקש להתמנות קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב . אם ימונה לתפקיד הנחשק יפנה מייד את כיסאו ברשות השידור . מינויו של מוטי קירשנבאום בן מלכות של רשות השידור ומבכורי ובכירי בניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים נראה לי כחלום . לא האמנתי לעסקאות חילופין מהסוג הזה שמעורבים בהן מטבע הדברים אין ספור ווקטורים פוליטיים שכל אחד מהם מהווה אינטרס בפני עצמו ומושך לכיוון הרצוי לו . "אה, ok, נו, נחכה ונראה. בטח לא ייצא מזה דבר" , סחתי לעצמי והמשכתי בדרכי .

בסתיו 1992 הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה , המונופוליסטית , והמסורבלת – מְאוּיֶימֶת לראשונה ע"י גופי שידור חדשים במדינת ישראל . ערוצי הטלוויזיה בכבלים וערוץ 2 (עדיין במתכונת ניסיונית אך עתיד לעמוד על רגליו בנובמבר 1993) נשפו בעורפה . בדיוק באותה העת שָבָה נבחרת ישראל בכדורגל בתום גלות בת עשור מאסיה לאירופה והוגרלה במסגרת משחקי קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 (מונדיאל ארה"ב 1994) לבית אחד עם נבחרות אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ופינלנד . המשחק הראשון נקבע להיערך ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה נגד נבחרתה של אוסטריה . ביום רביעי – 14 באוקטובר 1992 שבועיים ימים לפני המשחק הגיע לידי הפקס המיוּחַל לו המתנתי בכיליון עיניים זה זמן רב מהגרמני מר קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) נשיא חברת התיווך לזכויות שידורי ספורט APF השוכנת ב- וואדוז בירת נסיכות ליכטנשטיין הקטנה . עכשיו ידעתי בביטחון כי המשחק אוסטריה נגד ישראל שאמור להיערך בווינה ביום רביעי – 28 באוקטובר הוא ב- % 100 שלי . של מחלקת הספורט . של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . של רשות השידור . הסוכנות האוסטרית – גרמנית לתיווך זכויות שידורי ספורט הקרויה APF  בראשותו של הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היושבת בוָודוּז (Vaduz) בירת ליכטנשטיין , פִקססה לי באותו היום את הצעת מחיר השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם ארה"ב 1994, שעמד להתקיים כעבור שבועיים ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה . המחיר היה הגיוני וסביר . הנה הפַקְס כלשונו [1] .

aus 1

טקסט מסמך :  14 באוקטובר 1992 . זהו הפקס המקורי ועמו ההצעה הכספית הנדיבה של קריסטוף שרדט הנוגעת לתשלום מינימאלי של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר עבור זכויות השידורים הבלעדיות של משחק קדם גביע העולם בכדורגל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 בין נבחרות אוסטריה וישראל (לקראת טורניר הגמר של המונדיאל האמור להיערך בקיץ 1994 בארה"ב) . ראיתי בהצעת הזכויות הנדיבה הישג אישי שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היה איש אמין . הוא עמד בהבטחתו והציע לי לרכוש את משחק החוץ הראשון של נבחרת ישראל ב- "קמפיין" של מונדיאל ארה"ב 1994 תמורת מחצית המחיר שאותו הסכמנו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור כל משחק בית של הנבחרת הלאומית באִצטדיון ר"ג . זאת הייתה הצעה כספית נדיבה מאוד והוגנת מאוד שנשלחה ב- אתראה זמן קצרה ובאיחור , אך הופתעתי מטוּב לִיבּוֹ אם אפשר להעניק תכונה כזאת לאנשי עסקים . נותרו שבועיים ימים בלבד להיערך ללוגיסטיקה של השידור הישיר מווינה . שמתי מייד לב לא רק להצעת המחיר אלא גם לטקסט בשולי הפקס בו נכתב כלהלן :

  1. All technical details can be discussed with Austrian Television.
  2. Looking forward to your immediate confirmation

קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט דרש תשובה מיידית . נותרו שבועיים מיום משלוח הפקס ועד להוצאתו לפועל של השידור הישיר הזה מווינה , אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 . הייתי מאושר . נבחרת ישראל בכדורגל חוזרת לזירה האירופית ואנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקים בזכויות השידורים הבלעדיות של ההתמודדות המסקרנת הזאת .

הפקס הזה שקיבלתי מקריסטוף שרדט הועבר על ידי למחרת בבוקר ממשרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים (על פי הפרוצדורה המקובלת ברשות השידור) למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוֹטִי לֵוִי בבניין "כלל" בירושלים (מקום מושבה של הנהלת רשות השידור) בליווי הערה מודגשת שלי בכתב ידי : "אנא אשר לו מייד , אני כבר אישרתי לו טלפונית שאני מסכים . הוא זקוק לאישור בכתב מרשות השידור" [2] . סמנכ"ל הכספים הוא "שַר האוצר" של רשות השידור והאיש שחולש על תקציבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . הוא האיש שחותם על הצ'קים ובסופו של דבר אמור לאשר את מבצע השידור הישיר המיוחל שעתיד להתרחש ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה , הלא הוא משחק הכדורגל במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994 בין נבחרות אוסטריה וישראל . האיש שקדם למוטי לוי בתפקיד היה יוֹחָנָן צַנְגֵן המזהיר , הדומיננטי , חריף השכל , ומהיר המחשבה . יוֹחָנָן צַנְגֵן ירש ב- 1982 את מקומו של ישראל דוֹרִי סמנכ"ל הכספים של הרשות שכיהן בתפקיד מאז 1973 . ישראל דוֹרִי התמנה לתפקיד החשוב הזה במקומו של אליהו בן עמרם הוותיק שהחזיק בתפקידו ברשות השידור בשנים 1973 – 1969 , ימי ה- בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1991 חֲבָר יוֹחָנָן צַנְגֵן לדן שילון והפך למנכ"ל משותף של חברת "רֶשֶת" [3] . לאחר נטישתו של יוֹחָנָן צַנְגֵן קוּדַם מוטי לוי מי שהיה פקיד אפור וחסר כל דומיננטיות אבל בכיר במחלקה הכלכלית של רשות השידור – לתפקיד סמנכ"ל הכספים . הפַקְס של קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט הועבר מייד אליו ובמקביל לידיעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל. זוהי הפרוצדורה וההיררכיה ברשות השידור . מנהל חטיבת הספורט איננו עצמאי בשטח ועליו להיוועץ בכל צעד מוניטארי עם הממונים הראשיים שלו , מנהל הטלוויזיה  ומנכ"ל רשות השידור , שנועצים בסמנכ"ל הכספים של הרשות .                                                                                                                                                                             

aus 2טקסט מסמך :  זהו המסמך המקורי מ- 15 באוקטובר 1992 הנושא את ההערה בכתב ידי , "מוטי , אנא אשר לו מייד" , ואשר הועבר לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור בתאריך המצוין . נותרו 13 ימים עד לשידור הישיר של המשחק .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אלוּ היו כאמור חוקי המנהל , הסדר , והפרוצדורה ברשות השידור . סמנכ"ל הכספים של הרשות הוא המאשר את הסכמי רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט ולא מנהל מחלקת הספורט עצמו . קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) ביקש ממני להפתעתי הרבה סכום נמוך בהרבה ממה שהערכתי תחילה תמורת זכויות שידור של משחק כדורגל כל כך נחשב בישראל . 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד . מחצית מהסכום שהסכמנו המנכ"ל אריה מקל , מנהל ערוץ הטלוויזיה יוסף בר-אל , אנוכי , וסמנכ"ל הכספים מוֹטי לֵוי , לשַלֵם להתאחדות הכדורגל בעבור כל משחק בית במסגרת הקמפיין של קדַם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 שנערכו באִצטדיון רמת גן . המשחק הראשון של ישראל נגד אוסטריה בווינה במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994 עורר עניין ציבורי עצום בארץ . לא רק ברחוב הספורטיבי . נבחרת ישראל תחת שרביטו של מאמנה שלמה שרף שָבָה לשחק בזירה האירופית לאחר "גָלוּת" בת יותר מעשור שנים באסיה . ישראל שיחקה לאחרונה באירופה בעידן המאמן האנגלי גֶ'ק מֶנְסֶל (Jack Mensel) בתחילת שנות ה- 80 לקראת מונדיאל ספרד 1982. לבית המוקדם של אוסטריה וישראל שובצו כאמור גם הנבחרות הלאומיות של צרפת , בולגריה , שוודיה , ופינלנד . נבחרת הכדורגל של ישראל חזרה לאירופה ועִמה עלתה מדרגה גם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית .

שמו של קריסטוף שרדט ה- Owner של החברה ה- וודוזית APF ומחזיק זכויות השידור של המשחק אוסטריה נגד ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה היה מוכר לי מהעבר . הוא הוזכר שוב בשיחת ההפקה המקדימה שקיימתי בתחילת חודש ספטמבר 1992 עם גב' פרדריקה "פְרִיצִי" שְרָאם ( Frederika Schram ) מנהלת יחידת ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האוסטרית ORF (חברה ב- EBU כמונו) . הבהרתי לפְרִיצִי שְרָאם ידידה וותיקה שלי מפגישות משותפות רבות של שנינו בקבוצת הספורט של ה- EBU את רצוננו לשָדֵר ישיר את המשחק מעמדת שידור באִצטדיון בווינה .

פְרִיצִי שְרָאם הייתה הראשונה בעצם שהעבירה לידיעתי לי את האינפורמציה החשובה כי התאחדות הכדורגל האוסטרית איננה מנהלת עוד בעצמה את המו"מ על רכישת זכויות השידורים . ההתאחדות האוסטרית מכרה את זכויות השידורים של כל משחקיה הביתיים של נבחרת אוסטריה לחברת תיווך זכויות שידור APF הממוקמת ב- וָודוּז בירת הממלכה הזעירה ליכטנשטיין השוכנת בין אוסטריה לגרמניה . "APF היא זאת שמנהלת אפוא את המו"מ עם רשתות הטלוויזיה באירופה המעוניינות בשידור המשחקים האלה" , הדגישה בשיחה בינינו , והוסיפה , "עליך מוטלת אפוא המשימה לפנות ישירות אל קריסטוף שרדט ולנַהֵל עִמו את המו"מ המבוקש" .

הטלוויזיה האוסטרית ORF עצמה ניהלה את המו"מ שלה לרכישת זכויות שידור של משחקי הבית של נבחרת אוסטריה ישירות ופנים אל פנים מול ההתאחדות המקומית . מצב דומה שרר גם בישראל . התאחדות הכדורגל הישראלית בראשותם של חיים הברפלד , עזריקם מילצ'ן , גברי לוי , והמנכ"ל יעקב אראל למדה לעשות כסף ונקטה בצעד דומה . תמה תקופת שידורי ה- Reciprocity בטלוויזיה (הדדיות שידורים) בה רשתות הטלוויזיה מעניקות אחת לרעותה את השידורים בחינם . התאחדות הכדורגל של ישראל מכרה את זכות ניהול המו"מ על משחקי הבית של נבחרת ישראל לחברת CWL (מקום מושבה בשווייץ) בראשותו של שחקן העבר הגרמני גינתר נֶצֶר (Gunter Nezer) . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו הטלוויזיה האוסטרית ניהלה את המו"מ הפרטי שלה על שידור משחקי הבית של נבחרת ישראל ישירות עם ההתאחדות . צריך להבהיר לקוראי הבלוג כי חברת תיווך זכויות השידורים הישראלית צ'ארלטון בראשותם של פיני זהבי ואלי עזור טרם הייתה קיימת בימים ההם .

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 פניתי בפעם האחרונה אל קריסטוף שרדט באמצעות פקס ובשיחת טלפון. בקשתי ממנו שישלח לי בכתב את הצעת המחיר אותו הוא דורש ממני תמורת השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל [4] . הבהרתי לוֹ שוב שהטלוויזיה הישראלית  איננה רשת מסחרית אלא ציבורית – ממלכתית. קרִיסְטוֹף שְרֶדְט הבטיח לי כי המחיר יהיה הוגן וביקש אישור מיידי לפקס שלו . כך נפרדנו . נותרו שבועיים ימים בדיוק עד למשחק הבכורה של ישראל באירופה לאחר עשור שנים וההיערכות שלי לקראת שידורו הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

aus 3

טקסט מסמך :  13 באוקטובר 1992 . זהו הפקס ששלחתי לקריסטוף שרדט נשיא חברת APF הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 . תוכן הפקס מדגיש את העובדה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא רשת טלוויזיה קטנה ולא מסחרית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 4טקסט תמונה :  אוקטובר 1992 . הגרמני קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) מנהל הסוכנות ה- וואדוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט , ביניהם משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 , במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994 . קריסטוף שרדט היה ג'נטלמן ואיש עסקים ישר . הוא נהג עמנו בצורה הוגנת והציע לנו ב-  14 באוקטובר 1992 הצעה כספית מהוגנת שאי אפשר היה לסרב לה . (באדיבות חברת  APF ו- קריסטוף שרדט . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 5

טקסט תמונה :  אוקטובר 1992 . מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . יועצם הפיננסי של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המחיר שביקש ממני  25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר היה כאמור מחיר מְצִיאָה והרבה יותר מהוֹגֶן . זאת הייתה בפירוש "הצעה שאי אפשר לסרֵב לה" , תרתי משמע . המחיר נחשב לתשלום פעוט . ככלות הכול היה מדובר במשחק כדורגל רשמי חשוב נגד אחת הנבחרות הידועות באירופה , ובמסגרת תחרותית כל כך מחייבת כמו קדם המונדיאל של ארה"ב 1994 . בתחילה חשבתי לעצמי שקריסטוף שרדט הוא איש תמים שאינו מתמצא בסחר זכויות שידורים ואיננו בקי במחירי השוק העולמי . הייתה לי סיבה מתמטית טובה להעריך זאת כך . ממש באותו הזמן החליטה צמרת הנהלת רשות השידור בראשותם של המנכ"ל אריה מֶקֶל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מִיכָה יִנוֹן , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאַמֵץ את הצעתי ולשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים ע"ס של  50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור כל אחד מחמשת משחקי הבית של הנבחרת הלאומית במפעל הזה , כאמור נגד הנבחרות הלאומיות של אוסטריה , בולגריה , שוודיה , צרפת , ופינלנד . סַך כולל של  250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . מדוע אם כך , שאלתי וניתחתי ביני לבין עצמי את הצעת המחיר של קריסטוף שרדט , צריך האיש למכור את נֶכֶס השידור שלו ב- זִיל הַזוֹל . בעיקר לאור העובדה כי במדינת ישראל נבטו זה מכבר ערוצי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים , ומיילן טנזר ואודי מירון כבר שדדו מאתנו ב- 1990 את משחקי הליגה האנגלית , קניין שידור שלנו במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים ברציפות מאז 1968 . מאוחר יותר הבנתי שקריסטוף שרדט היה נדיב במיוחד ביחסו אלי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכפועל יוצא גם כלפי רשות השידור , מסיבותיו שלוֹ . הוא התגלה כאדם מהימן ומוסרי .

הרמתי טלפון לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט לוָודוּז ביום קבלת הפקס ממנו והודיתי לו על הצעת השידור הנדיבה והמחיר ההוגן . הסברתי לו את נהלי רשות השידור ובקשתי אותו להמתין יום או יומיים כדי לקבל את האישור בכתב מהמחלקה הכלכלית של רשות השידור בראשותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . "אל תדאג , זהו הליך נדרש ברשות שידור ציבורית" , הרגעתי את קריסטוף שרדט , והוספתי , "הייה סַמוּך ובַטוּח כי ביום שישי – 16 באוקטובר 1992 יהיה מונח על שולחנך הפקס החתום ע"י מר מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור המאשר את המחיר" .

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 שלחתי פקס מפורט לפְרִיצִי שְרָאם , בו הבעתי את הערכתי כי המו"מ עם קריסטוף שרדט יסתיים באופן חיובי בתוך יומיים שלושה . בקשתי ממנה לשריין לי עמדת שידור באצטדיון הווינאי לשני אנשים וקווי שידור 4W וטלפון בעל חיוג בינלאומי (לצורך Back up) בעמדת השידור [5] . במקביל שלחתי באותו היום מכתב בקשה אל המנכ"ל אריה מֶקֶל באמצעות מנהל החדשות אֵלִימֶלֶך רָם ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , לאשר את טיסתו של מאיר איינשטיין לארבעה ימים לווינה כדי לשָדֵר משם ישיר את המשחק אוסטריה – ישראל  ב- 28 באוקטובר 1992. טרם ידעתי את שעת ההתחלה המדויקת (בעיטת הפתיחה נקבעה בסופו של דבר לשמונה ושלושים בערב שעון ישראל) אך מצאתי לנכון להודיע לזָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר (Jean Cloud-Gisiger) ה- Coordinator של ה- EBU בג'נבה והמתאם הספציפי של שידור המשחק הקונקרטי שלנו אוסטריה – ישראל על המערכת הלוויינית של ה- EBU , "קח אותנו בחשבון בעת הקצאת זמני השידור על הלוויין האירופי ה- ECS מפני שאנחנו משדרים ישיר לירושלים מעמדת שידור מוזמנת עבור IBA באִצטדיון בווינה" . ביום שני אחה"צ  ב- 19 באוקטובר 1992 קיבלתי את פקס התשובה המצופה מז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה , המאשר כי אנחנו נמצאים ברשימת התחנות המשדרות וזמן הלוויין מאושר עבורנו , אך הוא מבקש לדעת במהירות האפשרית אם רכשנו את זכויות השידור של המשחק . הנה הוא כלשונו [6]

aus 6

טקסט מסמך : 19 באוקטובר 1992. האישור המוקדם של ה- EBU UP DATED PROVISIONAL INTEREST, כפי שנשלח לי ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU הנוגע לשידור הישיר המיועד של המשחק אוסטריה – ישראל שנקבע ל- 28 באוקטובר 1992 . אנחנו מוגדרים בפקס כ- IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

משעה שהפקס הזה של זָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר מ- EBU הונח על שולחני ידעתי שאני בבעיה . לראשונה גם הייתי מודאג . חלפו כבר ארבעה ימים מאז העברת פקס המחיר של קריסטוף שרדט ממשרדי במחלקת הספורט למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בבניין "כלל" ועדיין אין ל- EBU  Matching Order – אישור מסוכנות התיווך APF כי זכויות השידור נקנו כחוק על ידינו . דיווחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובקשתי אותו גם לדחוֹק ולהאיץ במוטי לוי כמוני . דיברתי עם מוטי לוי עצמו והסברתי לו : "העניין דחוף ביותר , אנחנו עומדים תשעה ימים בלבד לפני המשחק , אין לך זמן מוטי  להתווכח על המחיר מה עוד שהוא סביר לחלוטין . אני מבקש ממך לאשר מייד את התשלום לקריסטוף שרדט". מוטי לוי כפקיד מנומנם הרגיע אותי והשיב לי , "יואש אלרואי אל  תדאג , אנחנו נשדר את המשחק והכול יהיה בסדר" .  כשאומרים לך 'אל תדאג' , זה הזמן להתחיל לדאוג . בעיקר בענייני שידור בטלוויזיה .                                                 

היום בחלוֹף כל כך הרבה שנים מאז אותה ההחמצה , אין לי ספק שסמנכ"ל הכספים של הרשות מר מוטי לוי חשב בינו לבין עצמו, "אם יואש אלרואי השיג את זכויות השידור במחיר של 25000  (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר, הרי הוא כמומחה פינאנסי בתפקיד סמנכ"ל הכספים ברשות השידור יוכל לקַזֵז עוד כמה דולרים טובים מהסכום" . צריך להבין כי תשלום של 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר ב- 1992תמורת משחק כדורגל בינלאומי כה מסקרן נחשב ממילא ל- זוֹל במיוחד ונמוך ביותר . מוטי לוי בוודאי ניסה לחסוך לקופת רשות השידור עוד כמה דולרים כאילו הוא מנהל מו"מ בדוכן ירקות בשוּק . לא יקרה שום אסון אם קריסטוף שרדט ימתין ב- וָודוּז יומיים – שלושה נוספים לתשובתו של הכלכלן הבכיר של רשות השידור .  בסופו של דבר כנראה הִרְהֵר בינו לבין לעצמו והסיק כי קריסטוף שרדט יצטרך לרֶדֶת במחיר שנקב 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר אותו הציע ליואש אלרואי מפני אין לו קונים בישראל חוץ מהטלוויזיה הציבורית . ערוץ 2 טרם נולד אז וערוץ 5 בטלוויזיה כבלים היה עדיין בחיתוליו . אם היו למוטי לוי התלבטויות כאלה , הרי שאותי הוא לא שיתף בהן .

ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 , ניהלתי ויכוח מַר בישיבת הבוקר (התקיימה מידי יום בלשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל) עם מנהל חטיבת התוכניות אליעזר "גייזר" יערי ומנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם בעניין היקף השידור הישיר ושעת המשחק אוסטריה – ישראל שנקבעה לשמונה וחצי בערב כאמור ב- 28 באוקטובר 1992 . ביקשתי להתחיל את השידור הישיר מוִוינָה (צוות השידור המיועד היו השדר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון) כבר בשמונה בערב ב- Pre game show , ולשָדֵר מהדורה מקוצרת בת כמה דקות של "מבט" בהפסקת המשחק . וכן רציתי לשדר Post game show בתום המשחק כדי לסכם את המשחק הראשון של נבחרת ישראל החוזרת לאירופה . אֵלִיעֶזֶר יערִי ואֵלִימֶלֶך רָם דחו זאת . הם טענו בהתנשאות ובלהט כי לא ייתכן לדחות את שעת התחלת "מבט" בתשע בערב, שהיא שעה קדושה בעיניהם ובעיני הציבור, והכול בגלל משחק כדורגל כלשהו . בלתי אפשרי כדבר הזה . הם הציעו לי הצעה נגדית משלהם לסֵדֶר היום הטלוויזיוני של יום רביעי – 28 באוקטובר 1992 : "תתחיל לשָדֵר בשמונה וחצי , אך דע לך שיצטרכו לקטוע את השידור הישיר של הכדורגל בתשע בעֶרֶב לצורך "מבט" , אמרו והוסיפו , "אם יובקעו שערים בחצי השעה הראשונה של המחצית הראשונה , הם ישודרו בהקלטה בתום "מבט" . הייתי המום למשמע הדברים אך זאת הייתה רמת הניהול בטלוויזיה הישראלית ב- 1992 . את הטענות המגוחכות האלה כי צריך לקטוע את השידור הישיר של משחק הכדורגל בקדם גביע העולם אוסטריה – ישראל בתשע בערב לטובת שידור "מבט" , השמיעו שני עיתונאים שהיו במקור בעברם אנשי חטיבת החדשות . לא להאמין…? להאמין !

אלו היו דפוסי החשיבה הבלתי הגיוניים ואנטי טלוויזיוניים אז של חלק ממובילי השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל ניסיונות השִכנוע שלי , "כי השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם הוא החדשות החמות באותו הרגע" , עלו בתוהו ונפלו על האוזניים הערֵלות של שני המנהלים הבכירים שהיו אנשים משכילים ומלומדים ובעלי ניסיון טלוויזיוני עשיר . אלימלך רם ואליעזר יערי נאחזו באופן מעורר גיחוך בקרנות המזבח של קדושת שידור "מבט" בתשע בערב . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הלך על גבי כלונסאות ופסח על שתי הסְעִיפִּים . הוא החליט שלא להחליט למרות שידע היטב שאני צודק . צֶדֶק , הגיון , עיתונאות , ומוּסַר שידור לא היו שיקולי העריכה היחידים במוסד הציבורי שנקרא הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . במקומם צצו חנפנות והתרפסות . מקצוענות שידור לא שררה במקום אך היו שָם הרבה מאבקי כוח , אגוֹ , ויוקרה . יוסף בר- אל דחה את הקֵץ כשטען שיש עוד זמן לפניו בטרם יגבש את החלטתו הסופית ויפרסם אותה בשבוע הבא . יוסף בר-אל ידע היטב עד כמה שידורי הספורט הרלוואנטיים חשובים לרשת הטלוויזיה שהוא מנהל לרבות המשחק המדובר אוסטריה – ישראל שאמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 . זכויות השידורים של כל אירועי הספורט החשובים היו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . לא היה ברור לו מדוע הוא צריך לרִיב את רִיבִי (כאילו שזה מבצע שידור פרטי שלי) ולהסתכסך בגללי עם שני מנהלי החטיבות הבכירים שלוֹ . ב- 1 באוקטובר 1992 שלחתי למנהל הטלוויזיה בכתב ידי באמצעות מנהל החדשות ועל פי הפרוצדורה המקובלת , התרעה אינפורמטיבית של אירועי הספורט המועמדים לשידורים ישירים ואת המלצות שלי . זאת הייתה יותר מהתרעה . זאת הייתה אתראה . בראש הרשימה התנוסס המשחק אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 , המשחק הראשון של הנבחרת הלאומית שלנו במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 . הנה התזכורת שנשמרה [7] .                                                                                                aus 7טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2 ) שכתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 8

טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992 . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . זהו המסמך המקורי . המכתב נפל על עין סומא ואוזן ערלה . לא היה עם מי לדבר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המצב היה כל כך ביזארי ורָדוּד עד שבצַר לי צלצלתי לביתו של מוטי קירשנבאום (במושב מכמורת) שהיה כבר מחוץ לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וביקשתי את עזרתו . הוא היה עדיין מקובל ומוערך בטלוויזיה ע"י רבים . רציתי שיתמוך בטיעוניי מול אנשי הטלוויזיה המובילים אך מרובעים וישכנע את אליעזר יערי ואלימלך רם לשדר את "מבט" בהפסקת המשחק . אמרתי למוטי קירשנבאום כלהלן : "אִם מנהל התוכניות ומנהל החדשות ישתכנעו בצִדְקַת טענותיי למַסֵד שידור ישיר רחב ורצוף (ללא קטיעה לטובת "מבט") מן ההיבט העיתונאי שלוֹ , הכולל ראיונות , פרשנות והערכות ב- Pre game show וסיכומים ב- Post game show , וכן שידור עִדכונים הכרחיים במסגרת "מבט" קצרצר בהפסקת המשחק , אין לי ספק שגם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה ייגרר אחריהם ויסכים להצעת השידור שלי" .    

בצוהרי אותו היום הודיע לי אָבִי רָצוֹן שהיה פרשן הכדורגל שלנו (מנהל הטלוויזיה לא הסכים בימים ההם להטיס אותו לווינה יחד עם מאיר איינשטיין) שעיתון "הארץ" שולח אותו לכסות את המשחק ולכן יוכל למלא במקביל להתחייבותו כלפי העיתון גם את תפקיד פרשן הטלוויזיה בעמדת השידור שלנו בווינה . מייד פִקססתי לפְרִיצִי שְרָאם ועוזרתה בְּרִיגִיטָה פֶלְבֶּר את שמות צֶוֶות השידור שלנו [8] . בכך בעצם תמו והושלמו ההכנות שלי לקראת הפקת השידור הישיר החשוב , שעמד להתקיים כעבור שבוע ימים בווינה .

שידורי הפרומו לקראת השידור הישיר חגגו "באוויר" . יצרנו ציפיות . המוֹטוֹ נוסח באגרסיביות ובביטחון רב על ידי , ונאמר בסגנון סְטַקָאטוֹ ע"י שַדָּר הפרומו דַן עוֹפְרִי , "נבחרת ישראל חוזרת לאירופה והטלוויזיה הישראלית חוֹבֶרֶת לנבחרת ישראל . ביום רביעי – 28 באוקטובר , שמונה וחצי בערב , שידור ישיר מווינה אוסטריה נגד ישראל , עם מאיר איינשטיין ואבי רצון" . הבטחנו לצופים הבטחה גדולה באמצעות צוות השידור שלנו. מעבר להבטחה זאת הייתה התחייבות. לקראת סופה של שנת 1992 הפכו כבר מאיר איינשטיין ואבי רצון לצֶמֶד שידור פופולארי ואמין . הציוּות הזה הצליח מעל למשועַר . הם נחשבו על ידי ל- Ever best team בתולדות שידורי הספורט ברשות השידור . באמצעות הצוות הזה מאיר איינשטיין את אבי רצון זיהיתי את שידורי הכדורגל לציבור צופי הטלוויזיה בישראל . ליוותה אותי תחושה טובה . נבחרת ישראל יוצאת לדרך חדשה באירופה ומחלקת הספורט תהיה שוב יחד עמה. תהיה לי ההזדמנות להוביל עוד מבצע שידור המי יודע כמה למען צופי הטלוויזיה בישראל . תכננתי מוֹדֶל שידורים רחב . התכוונתי לפתוח את השידור בשמונה בערב ב- Pre Game Show , (תוכנית מקדימה כמעין ניתוח ו- חימום לפני שידור החלק העיקרי) . רציתי לחבר מייד באמצעות הלוויין את עמדת השידור בווינה עם האולפן בירושלים . בקשתי לשמוע את מאיר איינשטיין ואבי רצון מדווחים מווינה את החדשות העדכניות ביותר כמו הרכבים , מוֹרַל נבחרת ישראל , וגם ראיון אחד או שניים On Camera עם שלמה שרף מאמן הנבחרת ואחד משחקניו , כששניהם מאיר איינשטיין ואבי רצון עם המרואיינים ניצבים יחדיו מול המצלמה . חשבתי לשָדֵר גם קטעי ארכיון מהמפגשים הקודמים בין אוסטריה וישראל . השאיפה שלי הייתה להביא אינפורמציה חדשה ורלוואנטית לפני המשחק ולחבר את הצופים בעבותות אל המסך כבר חצי שעה לפני תחילתו . שוב חשתי את האדרנלין זורם בשפע בעורקי . אין תחושה נפלאה מזאת מהמתח שלקראת השידור .

ביום רביעי – 21  באוקטובר 1992 , קבעתי להיפגש לארוחת צהריים עם המאמן הלאומי שלמה שרף במלון הנאה "דן אכדיה" הממוקם על חוף ימה של הרצלייה . נבחרת ישראל התאמנה במחנה אימונים סגור לקראת המפגש האירופי החשוב בווינה נגד נבחרת אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל . זאת הייתה אמורה להיות הפגישה השנייה שלי בחיי עם שלמה שרף . בפעם הראשונה פגשתי בו באקראי ביום רביעי בערב – 17 בפברואר 1988 בשערי אִצטדיון ר"ג ליד ניידת שידור ה- "וֶורֶד" שלנו . זה היה בתום השידור הישיר של משחק הרֵעים ישראל – אנגליה . הכרתיו וידעתי את פועלו אך מעולם לא החלפתי עמו מילה . הוא יצא מהאִצטדיון בחברתוֹ של איש לא מוּכר לי . לפתע פנה אלי שלמה שרף באגרסיביות , "יואש אלרואי , מדוע אתה משָדֵר כל הזמן בתוכניות שלך החלקה על הקרח ?" . נדהמתי . זאת הייתה התגרוּת . האשמה חסרת כל בסיס . קִשקוש מוחלט . בחרתי להתעלם ממנו . דווקא בשנת 1988 שידרה מחלקת הספורט כ- 350 שעות . זוהי כמות שנתית רבה ביותר המשודרת בערוץ טלוויזיה ציבורי קטן ומונופוליסטי . שפע השידורים הישירים התאפשר בשל כיסוי מסיבי של שני מפעלי הספורט הבינלאומיים הגדולים שהתקיימו באותה שנה , אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בגרמניה (EURO 1988) ואולימפיאדת סיאול 1988 . זה קורה מידי ארבע שנים . כמות שעות דומה שידרנו גם בשנת 1992 . בתוך כל עושר השידור הזה מצאתי לנכון לשָדֵר גם 3 שעות החלקה על הקרח . שעה וחצי מאליפות אירופה ועוד שעה וחצי מאליפות העולם במקצוע החורף היפהפה הזה , המהווים יחדיו כ- % 0.85 ממכלול סך שידורי הספורט באותן השנים . אך שלמה שרף בחר להתגרות . לא טרחתי כלל להשיב לוֹ . בן לִווייתו הצטרף לשיחה שנמוגה לפני שהחלה ואמר לי בטון שקט ופנים מחייכוֹת : "עזוב אותו , הוא סתם אידיוט". עשינו הכרה . שאלתי אותו לשמו . "אברם גרנט" , השיב לי .

שלמה שרף ראה בפרשנות של אבי רצון במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל מהלך אישי תוקפני נגדו הפוגע בשליחותו המקצועית . הוא ביקש לשוחח עמי על כך . נטיתי להסכים . במפגש במלון "דן אכדיה" נכחו מצד ההתאחדות גם המנכ"ל שלה יַעֲקב אֶרְאֵל , מנהל נבחרת ישראל אברהם בֵּנְדוֹרִי [9]  וכמובן המאמן שלמה שרף . הסברתי למאמן הלאומי את עקרונות העיתונאות והפרשנות כפי שאני מבין וכפי התוויתי אותם בפני אנשיי במשך שנים רבות . הבהרתי לו מדוע אני רואה באבי רצון עיתונאי ופרשן ברמה גבוה הצועד ללא גינוני סרק בתֶּלֶם שפילסתי . יצא לנו קצת לדבר על תוצאת התיקו אֶפֶס במשחק הרֵעים הונגריה – ישראל שהתקיים כחודש קודם לכן ביום רביעי – 23 בספטמבר 1992 בבודפשט . יוסף בר-אל ניהל אז את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , ואנחנו שידרנו ישיר את המשחק בהשראתו איך לא , Off  tube כמובן מהאולפן בירושלים . "נבחרת ישראל שלך שיחקה לא מעניין , ללא השראה, ובמבחן הכוחות הזה היו להונגרים לפחות חמש – שֵש הזדמנויות בטוחות לכבוש שערים שלא נוצלו" , אמרתי לשלמה שרף . המאמן הלאומי החזיק בדעה אחרת , "תוצאת הסיום היא השורה התחתונה ולכן היא הקובעת ולא מספר ההזדמנויות לכיבושים" . לא הגענו לשום הסכמות, ניסוחים והבטחות . לא הבטחתי לוֹ דָבָר משום שלא הייתי חייב לוֹ דָבָר . נפרדתי ממנו בלחיצת יד ואיחלתי לוֹ ולנבחרת ישראל הצלחה במשימה הקשה נגד אוסטריה . אהבתי את הנבחרת שלנו ואת המדינה שהיא מייצגת .

שבוע ימים לפני השידור הישיר הייתה "הפקת ווינה" של 28 באוקטובר 1992 "סגורה ונעולה" וההתחייבות שלנו לציבור מוחלטת . למעט פרט אחד חשוב שלא ידעתי . המשחק טרם היה שלנו מפני ש- סמנכ"ל הכספים מוטי לוי כלל לא טרח לענות לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט . הפקס נותר במגירה . מוטי לוי התעכב משום מה ודחה את מתן תשובתנו החיובית בה אנו מסכימים לשלם לוֹ 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת השידור הבלעדי של המשחק הזה מווינה . שידורי ה- Promo של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקו והמשיכו לבַשֵר על שובה של ישראל לאירופה ודיברו על אודות השידור הישיר הבלבדי בטלוויזיה הישראלית . קידמנו בהתלהבות ללא הרף את השידור הישיר המסקרן של המשחק אוסטריה – ישראל בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועד להיערך ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב , מבלי שאני יודע כי מוטי לוי טרם השיב דָבָר לקריסטוף שרדט והחוזה בין שני הצדדים כלל איננו חתום . מוטי לוי הממונה הראשי על כספי הרשות היה עֵד לשידורי ה- Promo האלה . הוא ידע עד כמה השידור הישיר הזה יוקרתי וחשוב לטלוויזיה הישראלית הציבורית ועד כמה הוא מעורר עניין בציבור בישראל . הוא ידע עד כמה דחוף לענות למחזיקת זכויות השידור החברה ה- וָודוּזִית APF כדי לחתום עִמה על חוזה השידור . הרי בתחתית הפקס שנשלח ע"י קריסטוף שרדט היה כתוב בבירור באותיות מאירות עיניים : "Looking forward to your immediate confirmation" .

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ראה את שידורי הפרומו המסיביים אך התמהמה משיקוליו ולא אמר לי מילה וגם לא למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כי טרם השיב דבר לקריסטוף שרדט . פקס החוזה עדיין היה מונח על שולחנו או אולי במגירתו במשרדו בבניין "כלל" בלתי חתום . שידורי ה- Promo רצו 'באוויר' בכל עוזם והזמינו את כל מדינת ישראל לצפות בשידור הישיר של המשחק מבלי שידעתי כי קריסטוף שרדט בעל חברת APF כבר מכר בינתיים את זכויות השידור של המשחק למיילן טנזר איש ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . בזירת ההתגוששות התחוללה טרגדיה . לא רק בגלל שהובסנו אלא כיצד הובסנו .

ביום חמישי – 22 באוקטובר 1992 בשֵש בערב, שעתיים לפני עלייתה "לאוויר" של התוכנית "מבט ספורט", התבררה לפתע גודל הטרגדיה . חטפתי את הנוק אאוט של חיי . לעולם לא אשכח אותו . זאת הייתה מהלומה נוראית ששינתה את חיי וגרמה לי עֶצֶב רָב . הטלפון הבינלאומי שלי צִלצל . על הקו היה קריסטוף שרדט . אני מצטט את השיחה הקצרה שהייתה בינינו מילה במילה שהורידה אותי לקרשים . הנה תמלילה :

קריסטוף שרדט :   Mr.Yoash Alroey ?

אני                 :  Speaking

קריסטוף שרדט :  Christoph Schredt speaking

אני                 :  Mr. Schredt how are you to day ?

קריסטוף שרדט : Mr. Alroey thank you,  I am very sorry to tell you that I have sold the rights of the game Austria vs. Israel on October 28th  to ICP , to Mr. Mylen Tanzer   

 אני                 :  W h a t…???  I do not  believe  you sir…

קריסטוף שרדט : Yes Mr. Alroey, it is true, I did it Because there was no reply from  IBA,  thank you and  good bye

לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון הזאת עם קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט . חשבתי שאני נופל מכיסאי במחלקת הספורט הרגשתי שאני מתעלף , מת מעוצמת הבשורה המרה , נמוג מהבושה . איזה אובדן מטופש ולא כפוי רק בשל העובדה שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור לא השיב במועד למחזיק זכויות השידור של המשחק . יתרה מזאת . הוא כלל לא יצר קשר עם קריסטוף שרדט ולא השיב להצעתו . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית מאז נוסדה  ב- 1968 , ופעם הראשונה בתולדות מחלקת הספורט איבדנו בצורה רשלנית ונקלֵית , ללא שום צורך ומבלי שנהיה כפויים , את זכויות השידור הבלעדיות של אירוע ספורט חשוב לגוף שידור מתחרה בתוך מדינת ישראל . השעה הייתה שֵש בערב . בעוד שעתיים יעלה "מבט ספורט" לאוויר . חשתי מוכה הֶלֶם , מבויש , ומוּבַס . הייתי מאוכזב מאוד . אינני יודע כיצד הצלחתי לשמור על קוֹר רוחי . חשבתי לעצמי מה אומר עכשיו לחבריי במחלקת הספורט , איך אבשר את הבשורה המרה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , מה נאמר לצופים משלמי האגרה , כיצד ישפוט אותנו הציבור על הפאשלה חסרת התקדים הזאת . חשתי נכלם . רציתי שהאדמה תבלע אותי . ביקשתי להימוג . להיקבר חיים . הייתי בן אדם מת . מתי מחמת הבושה הנוראית . חוויתי בקריירה הארוכה שלי כמה תבוסות שידור . כישלון "אוסטריה" היה הגדול והנורא שבהם .זאת הייתה טרגדיה ותחילתה של מפולת .  יוסף בר-אל היה הראשון שסיפרתי לו על "תבוסת אוסטריה" . מאיר איינשטיין ואורי לוי ידעו אחריו . הציבור היה השלישי .

aus 9

טקסט מסמך : אלכס גלעדי שהיה מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לפני היה אחד האנשים הבודדים שהבין איזו אחריות מוטלת עלי , אלו אתגרים ניצבים לפניי , ובאלו תנאים אני עמל כדי להתמודד עמם . "יואש אלרואי חמוֹר , הוא נאבק נגד כל הקירות האטומים ובסוף יהיה לו התקף לב , ומי ישלם על זה ?" , אמר את דעתו בריאיון קצר בן מילים ספורות שהעניק לכתבת המקומון "ירושלים" ב- 1989 . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

בדיעבד התברר שקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט פגש באקראי את מיילן טנזר מערוץ 5  ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 ביריד השנתי המסורתי של סרטים ותוכניות טלוויזיה הנערך במונקו (מונטה קארלו) , והקרוי בשם , "SPORTEL" . קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט סיפר למַיְילֶן טָנְזֶר שהציע לפני כשבוע ב- 14 באוקטובר 1992 את זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל האמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 לטלוויזיה הישראלית הציבורית המכונה באירופה IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) , אך זאת לא השיבה לוֹ עד היום דבר . הוא שאל מן הסתם את מיילן טנזר אם הוא ירצה לקנות את זכויות השידור של המשחק הזה לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים תמורת 000 20 (עֶשְרִים אֶלֶף) דולר . מַיְילֶן טַנְזֶר שלא שמע עד אז דבר אוֹדוֹת המשחק אוסטריה – ישראל עַט מייד על המציאה . הוא טִלפֵּן ממונקו לבּוֹס שלו אוּדִי מִירוֹן מנכ"ל ICP בישראל וקיבל בתוך דקות ספורות OK לרכישה המפתיעה . ערוץ 5 בכבלים זכה בפיס מבלי שקנה כלל כרטיס הגרלה . השאר כפי שאומרת הקלישאה היסטוריה .

ביום ראשון – 25 באוקטובר 1992 שלושה ימים אחרי התבוסה הנוראית שספגתי ושלושה ימים לפני המשחק המדובר , החל מסע הלחצים והשכנועים הלאומי מכל הכיוונים כדי שאסכים "לשתף פעולה" עם הכבלים . ערוץ 5 בכבלים זכה אומנם בפַּיִס בשל טיפשותה , חובבנותה,  וחוסר מקצועיותה של רשות השידור , אך ראשי מועצת הכבלים הבינו שבִּטְנַם עדיין מצומקת מידי כדי לעכל נֶכֶס שידור עצום שכזה . קבוצת הניהול של ערוצי הטלוויזיה בכבלים (מת"ב , גוונים , ו- ערוצי זהב) ידעה שהמשחק הבינלאומי הזה מעורר בישראל עניין ציבורי גדול אך מפני שערוצי הטלוויזיה בכבלים מחוברים בינתיים לאוכלוסייה מצומצמת מאוד , יחל מייד במדינה ההיסטרית הזאת מסע מֶרִי מכבש לחצים מכל הכיוונים , למכור בחזרה את זכויות השידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בתירוץ המוכר , "כדי שכל אזרחי ישראל וחיילי צה"ל יוכלו לצפות בשידור הישיר" . מועצת הטלוויזיה בכבלים בראשותו של היו"ר יוסף "טומי לפיד ז"ל , מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 , צפתה את הנולד והחליטה להקדים רפואה למכה . מנהליה שהיו גם אנשי עסקים ידעו כמובן ששידור משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 שנפל בחלקם הוא "בוננזה" של פעם בחיים , ומשמש זָרָז הקורא להמוני חובבי כדורגל להתחבר לטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים שהייתה בראשיתה במדינת ישראל . לכן לא וויתרו על הזכויות אך במקביל גִלגלו את "המהומה העתידית" העלולה לפרוץ בכל רגע בגין פוטנציאל הצפייה המוגבלת (מאוד) בשידור הישיר של המשחק בערוץ הספורט בכבלים שהיה כאמור בחיתוליו , לפִתחו של בּוֹרֵר מוסכם . הבורר הנבחר היה ח"כ מיכה גולמן יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת וסגנה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני . הנהלת הכבלים בראשות יוסף "טומי" לפיד ביקשה לאחוז בשתי קצוות החֶבֶל .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הבינו מאוחר מידי שקרתה כאן תקלה חמורה , מטופשת , ומצערת מאוד בגלל אוזלת ידו של סמנכ"ל הכספים שלהם מר מוטי לוי . שלושתם שאלו אותי בשיחה מוקדמת ברוח טובה לפני הפגישה עם הבורר ח"כ מיכה גולדמן , האם אסכים לשתֵּף פעולה עם ערוץ 5 . הם העלו סוג של שיתוף פעולה בלתי אפשרי מבחינתי עם יו"ר מועצת הכבלים יוסף "טומי" לפיד בה הציעו כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית "תשכיר" את זמן האוויר שלה לערוץ 5 בכבלים ולקולותיהם של השַדָּר יורם ארבל ופָרשנוֹ מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר , וכך יצא ציבור הצופים נשכר בסופו של דבר . השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 מווינה יועבר על "האוויר" – סיגנל השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" . השבתי להם מייד ובנחרצות ללא כל היסוס כהאי לישנא : "על גופתי המתה" . היה זה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון שהבין את עקרונות מלחמתי , נאמנותי לרשת הטלוויזיה שלי , ואת גישתי התחרותית טוב יותר מכולם .

ביום שני – 26 באוקטובר 1992 בשעה שֵש בערב , זוּמַנוּ הנהלת רשות השידור (ואנכי) יחד עם ראשי התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים לכנסת לשטוח את טענותינו וטענותיהם בפני הבורר . נגררנו לכנסת . זה היה יומו הגדול של פוליטיקאי בינוני בשֵם מיכה גולדמן מכפר תבור שנקבע לפַשֵר בין שני הנִצִים . יוסף "טומי" לפיד הציע מייד את רעיון שיתוף הפעולה בין שני גופי השידור כפי שהוא מבין אותו , אך היה כאמור בלתי אפשרי מבחינתי . כך אמר : "אנחנו הכבלים נספק לכם בחינם את סיגנל השידור עם קולותיהם של השַדָּר יורם ארבל והפרשן מרדכי שפיגלר , ואתם בתמורה תכתבו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית , כי השידור הישיר הזה ניתן לכם באדיבות הכבלים" . הצעתו לא הפתיעה אותי . אני דיברתי הראשון בשם רשות השידור . הפנייתי את ראשי אל הבורר ח"כ מיכה גולדמן ונשאתי את דבריי ונימוקיי החד משמעיים נגד הצעתו של יוסף "טומי" לפיד כלהלן : "לא יעלה על הדעת אופן כזה של שיתוף פעולה . מעולם לא קרה בתולדות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם שהרשת שהפסידה במאבק על זכויות השידור תעניק את "האוויר" וזמן השידור שלה לרשת המתחרה שניצחה אותה לצורך שידור האירוע המבוקש . לא ייתכן מצב שבו רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC למשל תאפשר ל- CBS לשָדֵר אירוע ספורט פופולארי ויוקרתי ככל שיהיה על סיגנל "האוויר" שלה . בשום אופן לא קיים מצב ש- BBC באנגליה יעניק את זמן השידור שלו לרשת המתחרה ITV" , והוספתי , "גם אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא נרשה מצב כזה ולא נסכים להצעה של יוסף "טומי" לפיד . האפשרות היחידה לשיתוף פעולה מבחינתנו הבאה בחשבון , היא לחלוק את זכויות השידורים , ולאפשר לנו להקים עמדת שידור נפרדת משלנו באִצטדיון בווינה . יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ישדרו לערוץ 5 ואולי לקומבינציה שידור משותפת שלהם על הסיגנל הלא "מאויש" של ערוץ 2 , ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשדר בנפרד לעצמה ומעמדת שידור שלה בקולותיהם של שני השדרים שלנו מאיר איינשטיין ואבי רצון" . עשיתי פאוזה קלה והודעתי לבורר המלומד, לאנשי הכבלים , וגם לשלושת הבוסים שלי , "כל הסדר אחר שייעשה אם ייעשה, יהיה על גופתי המתה".

עכשיו פניתי אל הבוסים שלי אנשי הנהלת רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , אַרְיֵה מֶקֶל , ויוסף בר-אל שישבו לצִדִי . אמרתי להם בכעס רב אך בשקט : "אני אומנם עובד אצלכם אך לא אקבל שום פתרון אחר . אתם יכולים לפטר אותי באם תירצו . אתם הבוסים שלי וזאת זכותכם . הפסדנו את זכויות השידורים בתחרות בצורה מבישה ושלומיאלית מבלי שהיינו כפויים לכך . היינו יכולים לנצח בה בקלות . מוטי לוי שלכם רק היה צריך רק לצייץ לומר מילה אחת בלבד "הן" , לקריסטוף שרדט , לפני שנשיא APF פגש את מיילן טנזר במונקו . הרי מדובר במחיר מציאה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר . אתם שואלים אותי מדוע הוא התמהמה כך , ומדוע לא השיב לקריסטוף שרדט במועד ?  תשאלו אותו ולא אותי . הוא פקיד הכספים הרשלן שלכם" . שלפתי את הפקס האורגינאלי ששלח לי קריסטוף שרדט מ- 14 באוקטובר 1992 עליו הצעת המחיר והראיתי אותו להם . ואז הוספתי : "עכשיו לאחר שהפסדנו את זכויות השידורים בצורה רשלנית וחובבנית רוצים להשפיל אותנו פעם נוספת ולהורידנו על ברכינו . טוב לה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחיות על רגליה מאשר למות על ברכיה . לשיתוף פעולה מהסוג שמציע לנו יוסף "טומי" לפיד אין אָח ורֵעַ בעולם . אתם חייבים לקחת את האחריות על עצמכם ולסרב כמוני להצעתו של יו"ר התאחדות המועצה לשידורי טלוויזיה בכבלים" .

הנהלת רשות השידור סמכה את שתי ידיה על דבריי . הבוררות של מִיכָה גוֹלְדְמַן הסתיימה בלא כלום . הטלוויזיה הישראלית איבדה את הזכויות אך לפחות נשארה עם קמצוץ של כבוד בידה ועדיין עם פוטנציאל לרכוש את זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים נגד נבחרות בולגריה , שוודיה , פינלנד , וצרפת . ואז הגיעה הפִינָאלֶה הסצנה שמסיימת את דרמת הבוררות . יוסף "טומי" לפיד קָם זוֹעֵף ממקום מושבו סמוּק פנים ועורקי צווארו נפוחים מחֵמה וכעס . הוא שלח אצבע מאשימה לעברם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (וגם אליי) , ובדרכו לעבר דלת היציאה נזף בשלושתם בלשונו הבוטה , הגסה , והארוגנטית :  "יפה מאוד" , זעק , והוסיף , "כך נראית רשות השידור שלכם וכך נראית ההנהלה שלה , כשוָועַד הספורט בראשותו של יואש אלרואי  מנהל אתכם" (על משקל הקונוטציה של יו"ר וועד העובדים) .

aus 10

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון ייבדל לחיים ארוכים (מימין) עם גד יעקבי ז"ל (במרכז) , ויוסף "טומי" לפיד ז"ל לשעבר מנכ"ל רשות השידור ומי שהתמנה ליו"ר מועצת הכבלים (משמאל) . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נפרדתי מהנהלת רשות השידור בהטפת מוסר. אמרתי לשלושתם למִיכָה יִנוֹן, אַרְיֵה מֶקֶל, ויוֹסֵף בַּר-אֵל, כלהלן : "אני מודה לכם על הגיבוי שנתתם לי בכנסת . אך דעו לכם כי אובדן זכויות השידור של האירוע החשוב והיוקרתי ע"י סמנכ"ל הכספים מוטי לוי הוא תוצאה של ניהול חובבני שלכם , בין אם ידעתם את מהלכיו ועוד יותר בין אם לאו . מוטי לוי איננו האשם היחידי . אתם כמנהליו של מוטי לוי האשמים העיקריים באובדן ההגמוניה ההיסטורית . לאובדן הזה יש ותהיה לו משמעות מרחיקת לכת . מוטי לוי הוא בכלל פקיד שלכם . מחרתיים מתחילה מהפכת שידור במדינת ישראל בה רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יש מה להפסיד . אני מציע לכם להתעשת מהר . ליוחנן צנגן זה לא היה קורה . לתבוסת זכויות השידור של המשחק אוסטריה –  ישראל אין שום צידוק מוסרי וכספי . המחיר היה נוח במיוחד . חוץ מזה , זכויות שידורי הספורט אינם פרטיים שלי . זהו נֶכֶס יקר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . אַל לכם לאַבֵּד אותו" .

וודאי שהם הסכימו איתי . הם ידעו שאני צודק לחלוטין . התבוננתי בעיניהם אך לא גיליתי שם שום עֶצֶב , ייסורים , או הלקאה עצמית . הם לא הענישו את סמנכ"ל הכספים על בורותו ומחדליו . חמור מזה . הם אפילו לא חשבו ליטול את סמכויותיו מידיו . שלישיית המנהלים המנכ"ל אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון, ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , העניקו לי תחושה כי הם מתייחסים לשידורי הספורט והכדורגל באדישות מופגנת כאילו היו אלה נחלתי הפרטית , והנחלה הזאת ממוקמת היכן שהוא במקום האחרון בסולם עדיפויות השידור שלהם . הייתי מרוגז על החובבנים האלה עד כדי התפוצצות העורקים . האשמתי אותם בפחדנות , אדישות, ורשלנות . זאת הייתה טראומה . חטפתי כאב ראש נוראי . כל השרירים שלי כאבו . גופי דָאָב כולו . הייתי חולה . חולה ומאוכזב מכל הפרשה . ידעתי שיִיוָוצֵר עכשיו מחול שדים וחִצֵי ביקורת הכישלון יופנו אליי כאילו אני האשֵם באובדן . אני הייתי הכתובת . מי שמע בכלל בעיתונות ובציבור על מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור האיש שפִישֵל . הוא היה כל כך רדוד בעיניי עד שאפילו לא התייצב קבל עם ועדה כדי ליטול את האחריות ולומר , "יואש אלרואי לא אשם בפשלה הנוראית – בי האשמה" . לא חששתי מהביקורת . יראתי את העתיד . אני אדם תחרותי שחי כל חייו באקלים של מאבקים והתמודדויות . אני שונא להפסיד אבל כבר מזמן למדתי והבנתי שיום אחד אתה נותן שיעור וביום הבא מקבל שיעור . אלה הכללים . לרוע המזל הפסדתי הפעם ועמי רשת הטלוויזיה שלי ללא קרב ובאופן לא כפוי. זה היה הפסד שטותי .

aus 11

טקסט מסמך :  27 בנובמבר 1992 . כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 1 מתוך 2). (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

aus 12

טקסט מסמך :  27 בנובמבר 1992 . כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 2 מתוך 2) . באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

החל מאבק טלוויזיוני על זכויות שידורי הספורט שסופו מי ייְשוּרֵנָה . רשות השידור היא גוף ציבורי מסורבל , איטי , כבד , ובירוקראטי . היא איננה אצנית קלת רגליים ולא יודעת להתחרות במיאוצים ועוד כאלה שבהם מוצבות משוכות .  ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב שידר ערוץ 5 בכבלים לראשונה בתולדותיו משחק כדורגל של נבחרת ישראל בשידור ישיר . מנכ"ל ICP אוּדִי מִירוֹן ו- מַיְילֶן טָנְזֶר בסיועו של קריסטוף שרדט בעל סוכנות APF החברה הוודוזית לתיווך זכויות שידורי כדורגל , שינו לעַד את מפת שידורי הספורט במדינת ישראל .

aus 13

טקסט תמונה :  1992 . זהו אודי מירון מירון מנכ"ל ICP  ב- 28 באוקטובר 1992 . הוא היה איש עסקים נבון ומומחה טלוויזיה שהבין מייד איזה אוצר נפל לו ביד ולכן נתן את אישורו המיידי למיילן טנזר לרכוש את זכויות השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל מידיו של קריסטוף שרדט . (באדיבות אודי מירון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אוּדִי מִירוֹן נולד בתל אביב ב- 20 באוגוסט 1951 . הוא נחשב לאחד האנשים החשובים והפוריים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל , ואחד ממקימי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים . אוּדִי מִירוֹן היה הוגה רעיון של זיהוי תכני ערוצי הטלוויזיה בכבלים באמצעות מספרים . בראשית שנות ה- 90 זוהה ערוץ 4 בכבלים כערוץ הסרטים , ערוץ 5 היה מוכר כערוץ הספורט , וערוץ 6 היה ערוץ הילדים . צופי הכבלים המעטים וצופי ערוץ 2 (הניסיוני) יכלו לצפות בשידור הישיר של המשחק ולהאזין לקולם של יורם ארבל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר משדרים את נבחרת ישראל של שלמה שרף מובסת בווינה 5 : 2 , אך את התבוסה האמיתית ספגנו אנחנו הטלוויזיה הישראלית מחלקת הספורט שלה . מפלת הטלוויזיה הישראלית הממלכתית באותו עֶרֶב הייתה בשיעוּר הרבה יותר גבוה מהפסדה של נבחרת הכדורגל שלנו שספגה חמישה שערים מהנבחרת האוסטרית מול שני שערים שהבקיע החלוץ המחונן איציק זוהר .

תפישת עולם חובבנית של מנהל הכספים והאיש המורשה לחתום על הצ'קים ברשות השידור , חוסר ידיעתו והבנתו את חוקי השוק החדשים בתעשיית הטלוויזיה בישראל שהתפתחו לתנאי תחרות , אי הכרתו את סוכנויות התיווך הבינלאומיות הסוחרות בזכויות שידורי הספורט – היא שהביאה למפולת אוסטריה . נוצר מפנה שלילי ביחסי כוחות השידור בישראל וגם בדעת הקהל . הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים צברה יוקרה רבה והאיצה את קצב ההתחברות אליה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הצטיירה בקרב קהלה כגוף שידור מסורבל ומובס כבר בתחרות השידור הראשונה שנכפתה עליה . היא קפאה על שמריה . בכל רשת שידור רצינית האָשֵם היה משלם בראשו אבל לא ברשות השידור כאן המשיכו העסקים להתנהל כרגיל . Business is usual . למדתי את הלקח החשוב ביותר . הבנתי שאני לבד .

aus 14

טקסט מסמך :  28 באוקטובר 1992 . רגע התבוסה . יורם ארבל שדר ערוץ 5 ניצב בראש לוח שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל . ערוץ 5 בכבלים בראשות מיילן טנזר ואודי מיירון מביס לראשונה בתולדותיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות "מעריב") .

לא פלא שבמצב המשובש הזה המתנתי בכיליון עיניים לבואו של מנהיג שידור חדש לרשות בדמותו של מוטי קירשנבאום . המצב היה בלתי נסבל . חשתי אָבוּד .

סוף הפוסט מס' 281 , רשימה מס' 1 . ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום" , רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות .


[1]  ראה נספח : הפקס של קריסטוף שרדט מנהל חברת APF , שנשלח אלי בתאריך 14 באוקטובר בו הוא מבקש סכום של 25000 דולר תמורת הזכות לשדר ישיר את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל (במסגרת קדם גביע העולם בווינה ב- 28 באוקטובר 1992).

[2]  ראה נספח : הפקס המקורי הנושא את הצעת המחיר 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר של קריסטוף שרדט מלווה בכתב ידי המבקש את מוטי לוי לאשר מייד לקריסטוף שרדט את הסכמתנו לשלם את המחיר שהוצע על ידו .

[3]  חברת "רשת" הייתה אחת משלוש הזכייניות יחד עם "קשת" ו- "טלעד" שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי .

[4]  ראה נספח : פקס שלי אל קריסטוף שרדט מתאריך 13 באוקטובר 1992 , המסביר לו שהטלוויזיה הישראלית איננה מסחרית .

[5]  ראה נספח : פקס שלי שנשלח לפריצי שראם בתאריך 13 באוקטובר 1992 .

[6]  ראה נספח : הפקס של ז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה המאשר את כל פרטי ההפקה שלנו הנוגעים לשידור הישיר מוינה ב- 28 באוקטובר 1992 , ומתעניין לדעת האם רכשנו את זכויות השידור של המשחק .

[7]  ראה נספח  :  מכתב התזכורת שלי מ- 1 באוקטובר 1992 המיועד למנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל .

[8]  ראה נספח : פקס שלי אל גב' פריצי שראם וגב' בריגיטה פלבר מתאריך 21 באוקטובר 1992 , המאשר את שמותיהם של מאיר איינשטיין ואבי רצון כאנשי צוות השידור שלנו במשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 .

[9]  אברהם בנדורי (לשעבר בנדרסקי) היה שוער קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה ומחליפו של השוער יעקב חודורוב בנבחרת ישראל .

סוף הפוסט מס' 281 , רשימה מס' 1 . ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום" , רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). פוסט מס' 280. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 280 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שלישי – 3 בספטמבר 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שלושת קודמיו שדנו בטרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt) ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). פוסט מס' 280. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : בימאי הספורט והחדשות הוותיק של ערוץ 1 מר ג'אמאל "ג'ימי" סובחי ביים אמש ביעילות ובתבונה את השידור הטלוויזיוני הישיר של המשחק המרכזי במחזור ה- 2 בליגת העל בכדורגל מאצטדיון "בלומפילד" ביפו, מכבי ת"א – בני יהודה 1 : 0 . שער ההכרעה של של שחקן החיזוק השוודי של מכבי ת"א ראדה פריצה הובא בשישה הילוכים חוזרים בזה אחר זה משש זוויות התבוננות שונות . זהו ייעודה של הטלוויזיה בו היא מאריכה את חוויית הצפייה ברגעי ה- Highlights של ההתמודדות , ובכך מעניקה יתרון לצופי הכורסא שלה על פני הצופים ביציעי "בלומפילד" . צריך להוסיף כאן עוד כי לרשות ג'ימי סובחי עומדת ניידת שידור גדולה "מזמור" בעלת אופציות כיסוי רבות (יחסית למקובל בארץ) בראשות המהנדס מר דני לנקרי וצוות הפקה וצילום רב ניסיון , לרבות קבוצת טכנאים מיומנת שעסוקה בתפעול ה- Replays ושני שדרנים מהירי תגובה על הקווים מר ליאן ווילדאו וגב' הדס גרינברג . הבימוי העיתונאי של ג'ימי סובחי עירני ובמשך כשעתיים ורבע הוא מגיב במהירות לכל התרחשות וכמעט לא שוגה . מדובר בשידור ישיר ארוך ומתיש בו נדרש כל צוות השידור של ערוץ 1 לדיוק , ריכוז , ומשמעת שידור כדי לא לפספס . והיו כבר דברים מעולם . ערוץ 1 מספק בדרך כלל את סחורת הכדורגל לצופיו לרבות עריכת מעטפת השידור . עַמוּדָת הרייטינג מאֶמֶש (יום ראשון – 1 בספטמבר 2013) מיטיבה עם רשות השידור משהסכימה לשלשל לקופתו של יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון בעבור זכויות השידורים סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל תמורת שידור ישיר שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל במסגרת חוזה ארוך טווח בן שלוש שנים , 2016 – 2013 . עלות ממוצעת של כ- 428000 (ארבע מאות עשרים ושמונה אלף) שֶקֶל פֶּר כל שידור ישיר מהיבט זכויות השידורים . אולם לכך יש להוסיף גם את העלות השבועית של שכירת ניידת "מזמור" של דני לנקרי שעומדת על כ- 30000 (שלושים אֶלֶף) שקל , כאמור מידי שבוע , וסך עלות כוללת של כלל הפקת הכדורגל מידי שבוע של המשחק המרכזי שעומדת על כ- 45000 (ארבעים וחמישה אֶלֶף) שקל . אם ניקח בחשבון כי ערוץ 1 משדר כ- 35 (שלושים וחמישה) משחקים מרכזיים בעונת כדורגל אחת וכפועל יוצא 105 (מאה וחמישה) משחקים בשלוש עונות של 2016 – 2013 , נראה כי הסך הכולל של עלויות ההפקה בשלוש עונות עומדות על כ- 4.725000 שקל (וזאת בנוסף ל- 45.000000 שקל שהוא ערוץ 1 משלם בעבור זכויות השידורים) . מאידך תוכניות הספורט הרלוואנטיות שנושאות זכויות שידורים ובתוכן השידורים הישירים של משחקי הכדורגל , מוכשרות ובעלות פוטנציאל לגייס שקופיות חסות ובכך למַזְעֵר במשהו את העלויות היקרות יחסית . זהו יתרון חשוב שמאפשר לאגף הכלכלי של רשות השידור להביא בעבור 35 שידורים ישירים של משחקי הכדורגל המרכזיים בעונה אחת סכום חסויות שנע סביב 1.500000 (מיליון וחצי) שקל . כלומר 4.500000 שקל בשלוש העונות של 2016 – 2013 . כלומר החסויות מכסות את עלויות ההפקה .

אבל…ויש אבל גדול . נקודת התורפה של השידור הישיר אמש של המשחק המרכזי (וגם הקודם) היא היעדר פנל של ניווט , הסברה , ופרשנות סביב המשחק כולל מבט וניתוח הטבלה . חסר מגיש – מנחה מוביל וסמכותי ברמה גבוהה ולצדו פרשנים ברמה גבוהה כמו שני העיתונאים אבי רצון ו/או עמיר פלג , וגם מר חיים ברעם (בשום אופן לא כדורגלני עבר ומאמנים מזדמנים בגרוש וגם לא דני דבורין)) . לפתע חסרונו של בוני גינזבורג ניכר ומורגש . הצבתה של גב' מירי אליקים אמש במרכז כר הדשא ב- "בלומפילד" והרצת קטעים חוזרים ממשחקי המחזור שמרבית הצופים ראו אותם כבר קודם לכן בערוצי "צ'ארלטון" וערוץ 5 (לרבות ההישג העיתונאי של שידור השערים מהמשחק עירוני אשדוד נגד מכבי חיפה 3 : 2 + Voice over שלה) – הוא בבחינת קוריוז . התפקיד ענק עליה . היא בשום אופן איננה מתאימה לכך .

גב' גְאוּלָה אֶבֶן מגישת "המוסף" בין 20.30 ל- 20.50 העבירה אמש בפיגור את מטה השליחים לשַדָּר המשחק המרכזי יורם ארבל . חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 עושות שמות בחטיבת החדשות של ערוץ 1 בעת מירוץ השליחים הטלוויזיוני הזה אולם הכדורגל (וגם יורם ארבל) מתקנים במקצת את הרושם .

r1

טקסט מסמך (1) : יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עמודות המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.30 בשני המגזרים של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" . החל מ- 21.15 ועד 23.00 מביס ערוץ 1 את ערוץ 10 לחלוטין ומוכיח שוב כי התייחסות טלוויזיונית לכדורגל הישראלי על גווניו השונים באמצעות שידורים ישירים הוא מהלך נבון מפני שמדובר במרכיב חיוני בתרבות הצפייה של צרכן הטלוויזיה בארץ . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r2

טקסט מסמך (2) : יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עמודות המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.30 בשני המגזרים של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" . החל מ- 21.15 ועד 23.00 מביס ערוץ 1 את ערוץ 10 לחלוטין ומוכיח שוב כי התייחסות טלוויזיונית לכדורגל הישראלי על גווניו השונים באמצעות שידורים ישירים הוא מהלך נבון מפני שמדובר במרכיב חיוני בתרבות הצפייה של צרכן הטלוויזיה בארץ . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה : בשעת כתיבת הפוסט הזה הקים שר התקשורת של מדינת ישראל מר גלעד ארדן וועדה לגיבוש רפורמה חדשה בשידור הציבורי לאחר שהגיע למסקנה כי הרפורמה הקודמת אינה מעמיקה מספיק ולא תיצור את השינוי המקווה . בראש הוועדה החדשה הוצב העיתונאי הוותיק והמצטיין מר רם לנדס (כיהן בשעתו כמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10) והוא התבקש להביא את המלצות הוועדה בתוך שלושה חודשים . בתוך כך הצהיר שר התקשורת גלעד ארדן כי רשות השידור איננה ממלאת את מטרותיה . בשבע השנים האחרונות שילם הציבור לרשות השידור סכום אגרה בגובה של 6.000000000 (שישה מיליארד) שקל מבלי לקבל תמורה ראויה . מן הראוי לאזכר בעקבות הקמת וועדת רם לנדס כי ארבעה דו"חות רציניים של וועדות רציניות שונות שהוקמו בזמנים שונים ע"י ממשלות ישראל לבדיקת מצבו של השידור הציבורי – בראשות מנכ"ל ה- BBC הבריטי יו גרין (Hugh Greene בקיץ 1973) , מנכ"ל רשות השידור לשעבר מר יצחק לבני (1993 / 1992) , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר פרופסור ארנון צוקרמן (1999) , ואלוף במיל. רפאל וורדי (2000) – ואשר הוגשו על פי המבוקש – נגנזו , ולא יצא מהן דבר . 

ראה "דה מארקר" מ- יום שלישי – 3 בספטמבר 2013 . עיתון "הארץ" / TheMarker . שר התקשורת גלעד ארדן מכריז "רשות השידור איננה ממלאת את מטרותיה , וכי בשבע השנים האחרונות שילם הציבור לרשות השידור סכום אגרה בגובה של 6.000000000 (שישה מיליארד) שקל מבלי לקבל תמורה ראויה" . גלעד ארדן ממנה את העיתונאי רם לנדס להתייצב בראש וועדה לגיבוש רפורמה חדשה בשידור הציבורי . 

הערה 5 : כל גוף טלוויזיה בארץ שמעסיק אצלו את סוכן השחקנים אבי נמני כפרשן כדורגל עושה מעשה פלסתר בלתי נסבל . כל שדר טלוויזיה שמסכים לעשות את עבודתו העיתונאית במשותף עם אבי נימני לצדו מָשוּל למשת"פ . הפקדתו של של אבי נמני על המיקרופון כפרשן כדורגל בטלוויזיה שמפרשן ועוסק בין השאר באיכויות שחקנים כשבאותה שעה ממש הוא משמש סוכן אישי שלהם – הוא מעשה הטעיה כלפי הצופים ובהיותו כזה הוא משולל כל בסיס מוסרי . בשתי מילים : בושה וחרפה .

הערה 6 : הקשבתי לאחרונה לתוכנית "המילה האחרונה" ברדיו גלי צה"ל בהגשת אברי גלעד את ג'קי לוי . ביקורתו של מר ג'קי לוי את החלטת נשיא ארה"ב לפנות אל הקונגרס ולבקש את תמיכתו בטרם התקיפה את סוריה – היא ביקורת מגלומנית . לג'קי לוי את הכלים המודיעיניים כדי לנתח את מהלך המדיני – צבאי של הנשיא האמריקני , מהלך שהוא מורכב מאוד ועתיר סיכונים וסימני שאלה רבים . בדרך כלל ג'קי לוי נשמע לי הגיוני למרות שפתו המליצית. הפעם הוא נשמע גרוטסקי ומגוחך. גם קביעתו של הפרשן הצבאי – פוליטי של YNET מר רון בן ישי במין קלות ראש שכזאת , "כי נשיא ארה"ב ברק אובמה מִצְמֵץ ראשון" , היא יומרנית ונראית כ- קשקוש בגרוש . לרון בן ישי אין את המידע הדרוש ואת המודיעין הרגיש והסודי כדי לנתח את היתרונות והחסרונות של מהלך Offensive צבאי ומדיני מורכב ומסובך ביותר רווי סיכונים וסיכויים . הפתרון לכתב החידה אם בכלל מצוי בחדי חדרים בבית הלבן . במקום להודות שממקום מושבו בארץ אין לו מושג מה מתרחש בין הנשיא האמריקני לבין יועציו – ו/או המידע שיש לו טוב כמו המידע שיש לקוראיו – בוחר רון בן ישי להקליד טקסט כה נחרץ בגנותו של הנשיא האמריקני . ובאשר לסוגיית תרגום On aire מאנגלית לעברית בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה בישראל של נאומו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי . אנוכי צפיתי בשידור הישיר הזה בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) . ברור שלמרות התרגום הרהוט והמדויק של מר אייל נדב הוא מפריע (מאוד) ל- "אוזן אנגלית" שמבקשת להאזין למקור . אולם מר גולן יוכפז מנהל חברת החדשות בערוץ 10 חייב להתחשב ברבדי אוכלוסייה ושכבות חלשות שאינן מדברות אנגלית , למרות שאולי ב- 2013 הן מיעוט במדינת ישראל . הדבר דומה להצבת מתרגם On aire על המסך בשפת הסימנים לטובת סקטור כבדי השמיעה והחרשים שגם הם רובד מיעוט במדינת ישראל . אני תמה על חוש הצדק הפגום והרצון הקלוש להתחשב באוכלוסייה שאיננה דוברת אנגלית, כפי שהפגינו אברי גלעד וג'קי לוי .

הערה 7 : מר יאיר לפיד איננו שר האוצר הראשון של מדינת ישראל . אולם הוא שר האוצר הראשון שמפגין שחצנות , התנשאות , וכישרון דֶמֶה בכמויות . קדמו לו אליעזר קפלן , לוי אשכול , פנחס ספיר , יהושע רבינוביץ' , שמחה ארליך , אברהם "בייגה" שוחט , דן מרידור , ואחרים . איש מהם לא הרשה לעצמו להיות אנטי מוסרי ולהתנהג ברברבנות ובהתנשאות כפי שנוהג שר האוצר הנוכחי של מדינת ישראל . אתמול התברר לתושבי ישראל שמר יאיר לפיד איננו מדבר אמת ורק אמת . הוא פוליטיקאי חמקמק מן הזן הירוד שאומר אמת כשמתחשק לו . וכשלא מתחשק לו הוא אומר את ההפך מהאמת . מדובר בשר בכיר שהוא חבר קבינט הביטחוני – מדיני – כלכלי בממשלת ישראל . הבנתי אתמול מעיתונאית ושדרנית גלי צה"ל גב' יעל דן ומעיתונאי "הארץ" מר אורי משגב ששר האוצר של מדינת ישראל יאיר לפיד אומר את האמת כשמתחשק לו , ואומר לא אמת גם כשמתחשק לו וכדאי לו על מנת להפיק לעצמו יתרונות מלאכותיים . ברור שמעבר להתנהגותו הבעייתית חסרת מוסר ורסן שחושפת חולשות של אדם מבוגר שמתפתה בקלות לעשן מריחואנה (סַם שאסור לעישון במדינת ישראל ) הוא גוזר על עצמו גזר דין מוות פוליטי . שר האוצר של מדינת ישראל מצטייר כאיש לא רציני ולא אמין .

ביום שישי האחרון  – 30 באוגוסט 2013 שאל כתב "ידיעות אחרונות" העיתונאי רענן שקד את יאיר לפיד כלהלן : "אגב אם אתה כבר שם למה לא להגיד את האמת ? למה לא להגיד , כן חבר'ה עישנתי גראס , כן הייתי נגד המאגר הביומטרי ועכשיו שיניתי את דעתי . לא, ה- OECD לא מאלץ אותנו להעלות את מחירי האלכוהול, אנחנו מעלים אותם רק כי מתחשק לי" . שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד השיב למראיינו כהאי לישנא : "כי כל מה שאמרת לא נכון . אני אומר את האמת . לך לגמנסיה הרצליה שבה למדתי בשנות ה- 70 . יש ספר מחזור שבו מתועד שהיה בן אדם אחד שהיה נגד הגראס מהיום הראשון וגם אמר לאנשים , אם תעשנו לידי אני אגיד אתכם למשטרה . פשוט לא עשיתי את זה . אף פעם לא טענתי שאני קדוש , ויותר מזה : לא היה נגרם לי שום נזק בעולם – לא פוליטי ולא אחר – אם הייתי אומר שעישנתי . אבל לא עישנתי . כי החלטתי בגיל מאוד צעיר שאת זה אני לא רוצה , אני נגד זה . הרבה שנים שתיתי אלכוהול, הייתי נשוי פעמיים , עישנתי סיגריות וסיגרים – שזה נזק תדמיתי הרבה יותר גדול מגראס במדינת ישראל. ואני אומר לך , גראס לא עישנתי" .

ראה "הארץ" מ- יום שישי – 30 באוגוסט 2013 . מוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות".  שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד מכריז בפני מר רענן שקד : "לא עישנתי גראס" . 

והנה עולה לשידור אתמול (יום ראשון – 1 בספטמבר 2013) אצל יעל דן גב' סופיה טרוטוס – ארגמן ומפריכה לחלוטין את אמינותו של יאיר לפיד כשהיא אומרת כהאי לישנא כמו גם מצוטטת בעיתון "מעריב" : "אני עישנתי עם יאיר לפיד ג'וינט" .

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 1 בספטמבר 2013 . עיתון "מעריב" . גב' סופיה טרוטוס – ארגמן מפריכה את מהימנותו ואמינותו של שר האוצר של מדינת ישראל ואומרת : "עישנתי עם יאיר לפיד ג'וינט" . 

אי אפשר לסיים את ההערה השביעית מבלי להתייחס לפוסט המעניין שכתב מר אורי משגב שהופיע בעיתון "הארץ" ביום שישי האחרון – 30 באוגוסט 2013 תחת הכותרת "האחים המדושנים" . אורי משגב מנתח בהיגיון את הערכים ומשנתו הפוליטית הקלוקלת של יאיר לפיד המושתתים על  ברית של רמייה והשחתה כפי שהוא מגדיר זאת עם ראש מפלגת הבית היהודי מר נפתלי בנט .

ראה "הארץ" מ- יום שישי – 30 באוגוסט 2013 . עיתון "הארץ" . העיתונאי אורי משגב כותב את המאמר "מדושנים" ומשרטט את משנתו הפוליטית של יאיר לפיד המנוגדת לחלוטין לאידיאולוגיה שבשמה זכה באמון בוחריו. 

מה זה צריך להיות העניין הזה שפוליטיקאי מדושן וזחוח מראה , אומר את האמת רק כשמתחשק לו . ברור שכל אחד רשאי להסיק את מסקנותיו לאור האמור בהערה השביעית בעד ו/או נגד אודות המוסר והערכים שמייצג שר האוצר יאיר לפיד אולם , עם עובדות אין מתווכחים .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 5 ואחרונה). כל הזכויות שמורות

האָצָן הסובייטי / אוקראיני וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) חולל במידה רבה הפתעה באולימפיאדת מינכן 1972 משזכה ללא עוררין בשתי מדליות הזהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והפריך בכך את השמועות אודות עליונות אנטומית ופיזיולוגית של הספרינטר השחור על הספרינטר הלבן . וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שייך לתקופה שבו הטכנולוגיה הספורטיבית והטכנולוגיה הטלוויזיונית השלימו מהפכה ובתוכה שיפורים עצומים , כל צד בתחום שלו . מסלול הרֶקוֹרְטָאן , מוטות גמישים עשויים סיבי זכוכית , מתקני זינוק , ומזרני נחיתה רכים שלא לדבר על שימוש בשיטות אימון מתקדמות והבנת עקרונות המכניקה של הא"ק , יצרו בסיס לקביעת שיאי עולם חדשים . סטודנט אמריקני צעיר להנדסה בשם ריצ'ארד "דיק" פוסברי (Dick Fosbery , גובהו האישי 1.96 מ') בעל חשיבה מקורית החליט ב- 1965 לאחר ניתוח וחשיבה מכנית לקפוץ לגובה ולנתר מעל הרָף כשגבו מופנה אליו ולא בטנו . דיק פוסברי זכה באמצעות סגנונו המקורי (סגנון שנקרא על שמו "סגנון פוסברי") במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (קבע תוצאה של 2.24 מ') ושינה את סגנון ומהות הקפיצה לגובה לעַד מקצה לקצה . וגם את דרך הפקת היתרונות בקפיצה לגובה באמצעות חשיבה מתמטית – פיסיקאלית וניתוח נבון של תורת התנועה והקואורדינציה של התנועה במקצוע הזה . מי זוכר היום כי פעם היה שיאן עולם רוסי בקפיצה לגובה בשם וָואלֶרִי בְּרוּמֶל (Valery Brumel) שקפץ בסגנון "גלילת בטן" לגובה של 2.29 מ' , ואחריו רוסי נוסף וְולָדִימִיר יָאשְצֶ'נְקוֹ שחלף גם הוא מעל רָף עוד יותר נישא שגובהו 2.35 מ' בסגנון גלילת בטן . תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית תרמה מצידה ריבוי מצלמות , ריבוי הילוכים חוזרים , עדשות צילום חדות וחזקות , והתחברות למערכות שעוני מדידת הזמנים האלקטרונית והצגתם על המרקע בעת השידור הישיר בזמן אמת On line , כשהם מדייקים עד מאית השנייה. הנאה טלוויזיונית צרופה .

שלוש ניידות שידור של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [1] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה"צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים . 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך . משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים . האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ' הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב . האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים . נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים . מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר , רק לא בישראל . הנהלת רשות השידור בעת ההיא של 1972 ובראשה המנכ"ל שמואל אלמוג , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור , ומנהל חטיבת החדשות צבי גיל קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים . קטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . אולימפיאדת מינכן 72' הזוהרת התחילה טוב . אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר .

munich 1

טקסט תמונה :  מינכן , שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 . אולימפיאדת מינכן 72' . המשלחות מתארגנות ומסתדרות על כרי הדשא המשתרעים  ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך. משלחת ישראל נראית במרכז כשספורטאיה לבושים ז'אקטים כחולים ומגבעות לבנות. ברקע נראים בנייני הכפר האולימפי. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

munich 2

טקסט תמונה :  שבת – 26 באוגוסט 1972 . כשעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72' . נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט "ISRAEL" המובילה את המשלחת הישראלית בטקס . משמאל , מאמן ההיאבקות משה 'מוני' וויינברג (מחזיק את הז'קט בידו) , רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל , ומאמן הקליעה קהת שור . (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשת הטלוויזיה המערב גרמנית הציבורית ARD אחת מהגדולות והעשירות ביותר באיגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic), והמקבילה שלה רשת הטלוויזיה הציבורית ZDF (ראשי תיבות של Zweites Deutsches Fernsehen) , שתי הרשתות הציבוריות בגרמניה , הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 72' קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) . תפקידה של DOZ  כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של B Pal 625 למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות . כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים , כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן . DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר . זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים . גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות . בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם . זה היה בטרם עידן ה- ENG . גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים  (Logos) המאפיינים את 25 ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72' . הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי .

munich 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72' . גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ יוצרים איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972 . הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64' . (באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) היה בן 50 כשהוביל את פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות הא"ק והשחייה במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 . הורסט זייפארת המנוח (2004 – 1922) היה המתכנן הראשי של תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית של קבוצת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) עבור כל העולם , ה- "Weltprogramm" . אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה . הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי . אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת . הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה . הוא היה האיש הבולט ביותר בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה . הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג . בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2 . הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה . לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה , הטלוויזיה . הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן 72' . הוא היה  הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות שתפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close ups , לפני תחילת העלילה ובטֶרֶם יריית הזינוק . צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות . זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית , הנערכים לקראת המאבק המכריע , שאיש איננו יודע כיצד יתפתח . המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם . הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי Close ups . הטלוויזיה היא מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups , בעצם מדיה של צילומי תקריב . הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים היושבים בכורסא בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה . בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים , ממש כמונו . הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close ups לפני התרחשותה הכרחית . זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני . בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע . פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך . הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה . זאת איננה קלישאה מפני שהיו כבר דברים מעולם . הוא לא רק ייצר "טלוויזיה" . הוא הבין אותה על בורייה . את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשים בתעשייה .

הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters) , מנהל ההפקה רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke) , מנהל ההנדסה קָארְל הָיְינְץ (Karl Heinz) , וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972 . ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72' , א"ק ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ הגרמנית רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה . הטלוויזיה הקנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays . קבוצת DOZ לא השתמשה עדיין במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972. צילומי תחרויות הריצה בא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול , אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז . החידוש הגדול של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק . הצוות המוביל של DOZ הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי במינכן 1972מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים האולימפיים [2] . הסיבה ברורה : מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה . את טקסי הפתיחה והנעילה במינכן 1972 כיסו 12 מצלמות .

munich 4

טקסט תמונה : שבת אחה"צ-26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'.מימין ניתן לראות צוות צילום של  DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (קרויה בז'ארגון הטלוויזיה Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה . הורסט זייפארת זוכר בשיחות התחקיר עמי : "אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו . היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי , בבריכה האולימפית , ובהיכל ההתעמלות האולימפית . לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי" [3] . הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אוּלִי ווֹלְטֶרְס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92' . הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בֵּן ג'וֹנְסוֹן בסיאול 88' מביס בריצת 100 מ' את קָארְל לוּאִיס ולִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי , ואח"כ לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92' כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים . פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית . יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות . מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים . זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון . בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו , אך בל אקדים את המאוחר .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי , "למילים יש וויזואליה משלהן" ו-"הפקות חובקות ארץ ועולם" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש , מפורט , ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף , הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה , ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף . ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) . קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות . DOZ מיסדה סך של 852 עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בכל אתרי התחרויות האולימפיים . הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים . במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של  (ראשי תיבות של Video Tape Recording) ,  ובנוסף גם 37 חדרי עריכה בפילם , ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי  . DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72' .

munich 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה בתוצאה 3:56:11.6 שעות. (באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

munich 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972 . אנחנו בטלוויזיה  הישראלית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת . (באדיבות ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

munich 7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 72' . זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג . מכאן נשלח סיגנלי השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים . (באדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשות של וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) וסגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הדינאמיים והבלתי נלאיים השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים) , הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר . הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן , שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר , הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין , ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן , מלונות וכיו"ב . הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף . מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר . אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי וולטרס שראויים להערכה רבה.

הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה . אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי , רצינותו , וכשרונו הטלוויזיוני . הורסט זייפארת הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל , כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם . הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72' .

באולימפיאדת מינכן 1972 , הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF  רעיון שידור מעניין . פשוט אך גאוני . הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז . על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם , כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה . הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות . הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה . הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט . הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע . הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה , ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג . הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של בימאי סרטי המת אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת . חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית . הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם , אלא כוללת את חשיפת פניהם , מבנה גופם , והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב , לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם , תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק . רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב . טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם . אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת . במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה . המצלמה הזאת שחשפה , זיהתה , והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות , זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית" .

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו לראשונה בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה  ה- 7 . שאלתי אותו מייד , "איך לא חשבו על זה קודם ?" , והוא השיב לי בפשטות , "אין לי מושג יואש , אינני יודע" . אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים . הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי . יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978 . הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר שפגשתי מעודי . אהבתי והערכתי אותו.

seifart

טקסט תמונה :  Horst Seifart (הורסט זייפארת , 2004 – 1922) היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972 . הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה . איש טלוויזיה מופלא ונדיר . לא היו ואין רבים כמותו בעולם . הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית . הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי . (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner עוזרו של הורסט זייפארת . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קלאוס בייסנר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הורסט זייפארט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי  [4] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הורסט זייפארת . מנולו רומרו אמר , "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר" . תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני . בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה . המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים . אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הורסט זייפארת היה הסוף, הסיום . בתיאטרון היווני הסוף ידוע . בספורט הוא תמיד פתוח . הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה" . נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט . דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972 , תחרויות הא"ק והשחייה . שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי . הוא היה משכמו ומעלה . לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה בשלב רבע הגמר של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים) , "שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט-שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר" , בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם .

נסים קיוויתי הציב סטנדארט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz) . דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית שהוקם ומוסד ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי  (International Broadcasting Center) בעיר מינכן . הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז . זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה . השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט , לאסה ווירן , וואלרי בורזוב , רנטה שטכר , ג'ון אקיבואה , ומרק ספיץ , ורבים אחרים . דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ' , להיט אולימפי טלוויזיוני , בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ . רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית , "ערב טוב לכם ושלום רב , כאן מינכן" , והוסיף , "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים . נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט , הא"ק . נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי" . דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבי . הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים .

munich 8

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 . אולימפיאדת מינכן 1972 . דן שילון שימש ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן . (תיעוד וצילום מתוך סרט ה- Video המקורי . ארכיון יואש אלרואי) .

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה . ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף . מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש . הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש . על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ . מרחק השווה להקפת כדור הארץ . מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן . אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית , כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף . נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור . השחיין הוא ספורטאי בודד במים . מלבד כשרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון , משמעת , ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב . מרק ספיץ (Mark Spitz) כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו . מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה . לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה . סָפֵק אם אנשים כמונו , בני תמותה רגילים , היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת . דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן . נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס . הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה . כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי . זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק ע"י צוות הצילום של DOZ כמו גם ע"י נסים קיוויתי . בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה נסים קיוויתי את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972 .

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הטלוויזיוני הייחודי שלו : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה . זהו המשחה הקצר ביותר , המהיר ביותר , וגם היוּקרתי ביותר , ובסוֹפוֹ –  מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" . באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה , וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי , לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור , ונִיתֵּב לסיגנל מרקע הטלוויזיה הבינלאומי את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו ,שפעת השיער שלו , וּיְפִי גוּפוֹ המושלם . נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן שטוחה לגמרי אפילו טיפ טיפה קעורה . הוא לא חבש כובע ,לא הרכיב משקפי הגנה נגד הכלור המצוי במימי הבריכה , ולבש רק Slip (בגד ים קטן צר מידות) . קל היה להזדהות עם הפיגורה הספורטיבית הנפלאה שלו . מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק כשהוא חשוף וגלוי לחלוטין לעיני צופי הטלוויזיה בכל רחבי תבל . הוא היה מרוכז בעצמו ודרוך . באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון בחלקו אנאירובי בן כ- 50 שניות . זאת הייתה סיטואציה טלוויזיונית בלתי נשכחת מְזוּוֶדֶת רעיונית מפני שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה ניצב השחיין גיבור העלילה באופן טבעי לפני קהלו כשמצלמת הטלוויזיה, "מצלמת ההיכרויות", של הורסט זייפארת מראה אותו מעורטל ועירום ויוצרת קשר בלתי אמצעי עם הצופים . הורסט זייפארת הבין שקופסת הטלוויזיה קטנת הממדים (יחסית למסך הגדול בבתי הקולנוע) והעוסקת בתקשורת המונים היא בין השאר גם Media של תצלומי Close ups . הורסט זייפארת איש משכיל רב תרבותי , אדם חושב , ידיד וג'נטלמן מאופק היה מעין פילוסוף טלוויזיה . הוא לא רק ייצר "טלוויזיה" . הוא הבין טלוויזיה . אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום לא רק ייצרו "טלוויזיה" בסוף עשור ה- 60 ולאורך עשור ה- 70 של המאה שעברה . הם ראשית דבר הבינו טלוויזיה . זה היה אחד מסודות כוחם . ייצרני "טלוויזיה" יש הרבה . אנשים שיודעים לחשוב טלוויזיה יש מעט . הורסט זייפארת (Horst Seifart) העניק באולימפיאדת מינכן 1972 קורס טלוויזיה לכל העולם . אנוכי הושפעתי רבות מתפישת העולם הטלוויזיונית התקשורתית של הורסט זייפארת . איש טלוויזיה יוצא דופן בידע העצום שלו וגם בצניעותו .

spitz

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 .אולימפיאדת מינכן 1972 . בשעה שנסים קיוויתי שידר ישיר את משפט המחץ שלו , "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר,  וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" , ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" Shot של מרק ספיץ ב- Medium – Close up  ניצב על אדן הזינוק , כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי .  (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההזדהות הטלוויזיונית עם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) הייתה אם כן מושלמת . פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם , כמו הגיבור הראשי מַרְק סְפִּיץ עצמו , לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר . האמריקני גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich) , הסובייטי / רוסי וולדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) , אמריקני נוסף ג'וֹן מֶרְפִי (John Murphy) , והאוסטרלי מייקל וֶונְדֶן (Michael Wenden – מי שהיה אלוף אולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה 100 בסגנון חופשי) איימו על מרק ספיץ וסיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה . ראיתי את המשחה הזה כאיש טלוויזיה אלפי פעמים בחיי . וכאיש טלוויזיה הסקתי את המסקנה המתבקשת שזאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו , לבין השַדָּרִים בבריכה ובראשם נסים קיוויתי שלנו . אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ , אחד מגדולי שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ . נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית , צְלוּלָה , ומְמָצָה , ומאוד מדויקת . הוא היה שַדָּר עַל בלתי נשכח בא"ק ושחייה . מלאכת השידור הישיר שלו בכלל ושל המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בפרט נכנס זה מכבר לפנתאון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ומונח לאחר כבוד גם על מדפי הספרייה של הטלוויזיה הבינלאומית . הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו שידורים בצבע . בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן .

ram evron

טקסט תמונה :  קיץ 1972 . עידן הצילום בשחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלם אִיזִי אֶבְרוֹן ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רָם עֶבְרוֹן ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן  ברוממה – ירושלים על פי מודל בריטי של ה- BBC . מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I . (התמונה באדיבות עדנה עברון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) השיג את מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 די בקלות . מערכת המדידה האלקטרונית של Pool שעונים שווייצריים "Junghans" העניקה לו תוצאה של 10.14 ש' ותוצאה של 10.24 לזוכה במדליית הכסף האמריקני רוֹבֶּרְט טָיְילוֹר (Robert Taylor) . האָצָן הג'מייקני לֶנוֹקְס מִילֶר (Lennox Miller) חצה את קו הגמר לאחר 10.33 שניות . מצלמת ה- Photo finish לא נדרשה להתערב מפני שניצחונו של וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב היה מוחץ וללא עוררין .
borzov 1
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' . הסובייטי וואלרי בורזוב זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 10.14 ש' . (באדיבות DOZ ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
borzov 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . האצן הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב (מס' 932) זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100  מ' (10.14 ש')  ו- 200 מ' (20.00  ש') . (באדיבות DOZ ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משניסה וואלרי בורזוב לשחזר את ניצחונו בריצה הקלאסית הקצרה ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשל חלקית . במדליית הזהב זכה האצן הטרינידדי הייזלי קרואופורד (Hasley Crawford) בתוצאה 10.06 ש'. (הייזלי קרואופורד נטל חלק גם בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 אולם נפצע לאחר הזינוק והפסיק באמצע) . האצן הג'מייקני דונאלד "דון" קווארי (Donald Quarrie) זכה במדליית הכסף בזמן 10.07 ש'. וואלרי בורזוב זכה במדליית הארד בתוצאה 10.14 ש' . בריצת 200 מ' כלל לא נטל חלק .
האצן הוולשי – בריטי הלבן אָלָאן וֵולְס (Allan Wells) זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מוסקבה 1980 בתוצאה 10.25 ש' . אולם מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכו רק אצנים שחורים ממדינות שונות במדליות הזהב בריצה ל- 100 מ' : קארל לואיס (Carl Lewis) מארה"ב באולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 (9.99 ש') וסיאול 1988 (9.92 ש' – לאחר פסילתו של מנצח הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson שסיים את הריצה בזמן פנטסטי של 9.79 ש' בגין שימוש בסמי מרץ אסורים) , האנגלי לינפורד כריסטי (Linford Christie) באולימפיאדת ברצלונה 1992(9.96 ש') , הקנדי דונובן ביילי (Donovan Balley) באולימפיאדת אטלנטה 1996 (קבע שיא עולם חדש 9.84 ש') , האמריקני מוריס גרין (Maurice Greene) באולימפיאדת סידני 2000 (בתוצאה 9.87 ש') , האמריקני ג'אסטין גאטלין (Justin Gatlin) באולימפיאדת אתונה 2004 (9.85 ש') , ויוסיין בולט (Usain Bolt) הג'מייקני באולימפיאדות בייג'ינג 2008 (קבע שיא עולם חדש 9.69 ש') ולונדון 2012 (9.63 ש') . יוסיין בולט השיג באליפות העולם ה- 12 בברלין 2009 שיא עולם בריצת 100 מ' 9.58 ש' . השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה .
סוף הפוסט מס' 280 .

[1]  על פי מידע שנמסר לי ע"י בימאי הטלוויזיה הגרמני ב- DOZ מר אולי וולטרס (Uli Wolters) שהשתייך במקור לרשת ZDF .

[2]  קבוצת  AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות מנולו רומרו שהפיקה את שידור סיגנאל הטלוויזיה הבינלאומי הציבה באולימפיאדת אתונה 2004  אֶלֶף מצלמות Video  ו- 60 ניידות שידור . אותה קבוצת מומחים בראשות מנולו רומרו שכונתה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 – BOB (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) הפעילה אלף ומאה צלמות Video .

[3]  הטקסט נאמר לי בעת מפגש בינינו בבואנוס איירס במונדיאל ארגנטינה 1978 . הלקח הזה למדה רשת הטלוויזיה הציבורית של קנדה CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 . CBC חידשה ושידרה בכל אחת מהתחרויות האולימפיות שני הילוכים חוזרים איטיים משתי זוויות צילום שונות . מאז אולימפיאדת סידני 2000 מוצבות בתחרויות הא"ק האולימפיות כ- 100 מצלמות .

[4]  ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005 .

סוף הפוסט מס' 280 .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 279 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 31 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שלושת קודמיו ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : השבוע שחלף היה עמוס באירועים מדיניים , נשא עמו רוחות מלחמה , ובישר על הישג ספורטיבי נדיר של ג'ודוקא ישראלית צעירה בת 24 מנתניה בשם ירדן ג'רבי שזכתה שלשום בתואר אלופת העולם בג'ודו בתחרות שנערכה ב- רִיוֹ דֶה זָ'אנֶיְרוֹ בקבוצת המשקל שלה עד 63 ק"ג . אולם האירוע החשוב ביותר מנקודת מבטי לא היה מדיני ו/או כלכלי , לא מסע יחסי ציבור עצמי ומגוחך רווי דברי הֶבֶל והתחרטויות שמפריח שוב ושוב לכל עבר שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד (הפעם בעיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 30 באוגוסט 2013) ומי שהשירות הצבאי שלו הסתכם ב- להיות כתב של העיתון "במחנה" , וגם לא אירוע ספורטיבי כלשהו אפילו לא זכייתה של הישראלית ירדן ג'רבי בתואר אלופת העולם בג'ודו .

המאורע החשוב הקרוב ביותר ללבי היה טקס ההשבעה של חיילי צה"ל שהתרחש שלשום (ליל חמישי בשמונה בערב – 29 באוגוסט 2013) בירושלים , ליד המונומנט הנצחי של העם היהודי ומדינת ישראל , הכותל המערבי . כחמישים מטר ממנו . נכדי הבכור יחדיו עם מאות חיילים המשרתים ביחידה קרבית של צה"ל נשבעו על ספר התנ"ך ורוֹבֶה להקריב את חייהם למען מדינת ישראל אם יהיה צורך . לבי נצבט . המפקדים נאמו נאומים חוצבי להבות בפני החיילים הצעירים ולאוזני אבני הכותל המחרישות . פולחן ההשבעה הזה הוא ריטואל מיסטי , הירואי ונוּגֶה באותה מידה , שחוזר על עצמו פעם אחר פעם . שבועת המוות במפקד הצבאי שנערך שלשום ליד הכותל נגזרת על החיילים הצעירים (בעל כורחם) מאז מלחמת העצמאות של ישראל לפני 65 (שישים וחמש) שנים . הטקס הזה הוא מופלא , מלא הוד , ומסתורי שמאיץ את פעימות לִבִּי . הוא נראה לי במידה רבה כסבא שמתבונן מהצד גם עַל טבעי מפני שנערים בני 18 אולי בני 19 נשבעים כמעט בחדווה להקריב את חייהם אם יידרשו למען מדינתם .

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבריו בארגון "ההגנה" נשבעו ב- 1948 להגן על מדינת ישראל בחירוף נפש עד המוות . לפני שני דורות נשבעתי אנוכי כטירון בגדוד 12 של חטיבת "גולני" על ספר התנ"ך ורובה צֶ'כִי במחנה "פִילוֹן" (ליד ראש פינה") להקריב את חיי כחייל צה"ל למען תקומת מדינת ישראל אם אדרש . בשירותי הצבאי – קרבי בן שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" היו לי ארבעה מח"טים , הראשון אל"מ חיים בן דוד , אל"מ בנימין ג'יבלי , אל"מ אהרון "אֶרְוִוין" דורון , והאחרון אל"מ אלעד פלד . וגם ארבעה מגדים סא"ל אברהם בר אוריין , סא"ל שמואל עמיר , סא"ל אורי ביידאץ' , וסא"ל  יקותיאל אדם . זה היה מזמן אולם יותר מכל אנוכי זוכר את החיילים הצעירים לידי שנהרגו בקרבות ובמלחמות אז, ולא זכו להיות סָבים לנכדים.

לפני שנות דוֹר נשבעו שלושת ילדיי (הבכור בצנחנים , השני בגבעתי , וילדתי הקטנה שהייתה חיילת בשירות מבצעי בגבול הצפוני) – להקריב את חייהם למען מדינת ישראל באם יהיה צורך . עכשיו נשבע נכדי הבכור לעשות זאת אם יידרש . אלפים היו נוכחים שלשום (יום חמישי בערב – 29 באוגוסט 2013) בטקס ההשבעה בכותל ביניהם סבים וסבתות רבים . הטקס הצבאי מאורגן בקשיחות ע"י הצבא אולם הארגון האזרחי – מוניציפלי שלו כושל . אין ספסלים וכיסאות . גם אין יציעים . לא ניתן לראות דבר . רק לשמוע מפני שהשורות הראשונות מסתירות לאלפים אחרים . הצפיפות היא בלתי נסבלת . אנשים מבוגרים נדרשים לעמוד על רגליהם במשך כשעתיים – שלוש . בעוד החיילים הצעירים נשבעים להקריב את היקר ביותר למען מדינתם , חולפים לידי עשרות אברכים מזוקנים לבושים שחור ולראשם כיפות וצילינדרים שחורים בדרכם לתפילה בכותל . הם מדברים ומפטפטים בינם לבין עצמם ב- יידיש ומשוחררים מעול השירות הצבאי .

כישלון הארגון האזרחי – מוניציםלי הנוגע לקיום הריטואל הצבאי ליד הכותל נוגע ראשית דבר לתחבורה ציבורית רעועה ולהתנהלות הצפייה של אלפים בחיילים הצעירים שנשבעים על ספר תנ"ך ונשק אישי להיות נכונים למסור את נפשם אם יידרשו לכך . לא מדובר בהליכה לתיאטרון וגם לא בצפייה במשחק כדורגל . מדובר בחיי ילדינו וחיינו אנו . מדובר בהזדהות של הציבור מגיני ארצנו . מפני שדרכי הגישה לכותל צרות ברוחבן וצפופות אין שירות אוטובוסים עד למקום . הקהל המבוגר נדרש ללכת כברת דרך הגונה מתחנת ההורדה האחרונה ועד לכותל . הגעת האלפים לטקס הופכת למסורבלת מפני שהיא מותנית בשירות מוניות " ספיישל" כמו גם פינויָים האטי להחריד בתום הטקס ע"י אותן המוניות . הביקוש לתחבורה מסודרת ונוחה ע"י האוכלוסייה הנוכחת בטקס ההשבעה גדול לאין ערוך על ההיצע , שלא לדבר על פקקי תנועה ארוכים וכבדים שנוצרים באזור . הטקס הצבאי מאורגן היטב אולם המעטפת האזרחית שלו איננה יעילה . היא כושלת . מדכא ומגוחך לראות המון אנשים ביניהם מבוגרים רבים משתרכים בדרכם לכותל כשהם נושאים עמם כיסאות פלסטיק כדי שיוכלו לתת מנוחה לרגליהם הכבדות בטקס הארוך . בדרך לריטואל ההירואי באתר הקדוש אתה מבחין בשלטי פרסומת פוליטיים המוצבים ברחובות ירושלים לקראת הבחירות המוניציפליות הקרבות ובאות (22 באוקטובר 2013) בהם ראש העיר הנוכחי מר ניר ברקת מבקש מתושביו להעניק לו תקופת כהונה נוספת של עוד חמש שנים מול המתחרה שלו מטעם מפלגת "הליכוד – ביתנו" רואה חשבון מר משה ליאון . העסק נראה כפרודיה המתרחשת בעולם השלישי . אנוכי תוהה מה היה אומר ניר ברקת על עצמו כאיש ארגון וניהול שנדרש להיטיב עם תושביו , אילו היה נדרש להגיע לכותל המערבי , כדי לראות ולשמוע את הנכד שלו נשבע שלשום בכותל  המערבי שבועת אמונים לצה"ל ולמדינה . הארגון האזרחי והשירותים המוניציפליים הירושלמיים סביב טקס ההשבעה הוא חובבני ורשלני ואי אכפתי , ופוגע בעיקר באוכלוסייה המבוגרת . בסופו של דבר פגשנו רעייתי ואנוכי את נכדינו החייל בתום טקס ההשבעה המרגש . חיבקנו ונישקנו אותו כשהוא מחזיק בספר התנ"ך ובכלי נשק המגן – הרובה האישי שלו . זהו רגע גאווה עצום . המשך למורשת משפחתית שהחלה במאורעות תרצ"ו – תרצ"ח ההם בארץ ישראל . השירות הצבאי בצה"ל ביחידות קרביות הוא פסגת הנתינה של הנער הצעיר למען מדינתו .

הערה 5 : חוסר כישרון מינימלי בארגון אזרחי (של הממונים על הגנת העורף) מוצא את ביטויו בימים האחרונים גם בעת חלוקת ערכות מגן – מסכות אב"כ לאזרחים ישראליים מודאגים וחרדים , בכל מני תחנות חלוקה ברחבי הארץ . מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים חושפות תורים ארוכים כאורך הגלות של המוני אנשים מודאגים בישראל על סף פניקה בצל רוחות המלחמה הנושבות מסוריה . משפחות שלמות לרבות אבות ואימאות נושאים את ילדיהם , נראו משתרכים שעות ארוכות בחום הנורא כשהם תרים לשווא אחרי ערכות מגן . הארגון האזרחי של הממונים על הגנת העורף הוא מסורבל ורשלני . יתירה מזאת : הוא מצטייר כלא אכפתי , נעדר מקצועיות , ולא יעיל . נון שלנטיות שגובלת באדישות של האחראים על הגנת העורף כלפי הציבור מביאה לחוסר סדר , פניקה והשתוללות , ואף החלפת מהלומות בתוך התורים על הזכות לקבל ערכת מגן . נראו גם התעלפויות של נשים וילדים שלא היה בהם עוד כוח להתמיד בחום הקופח לעמוד בתור . ומה תאמרו על זה שהתחנות לחלוקת ערכות המגן הללו נסגרו לחלוטין אתמול והיום בנימוק שביום שישי ושבת לא מחלקים ציוד הגנה לאזרחי ישראל . גם אם יתברר שרוחות המלחמה הללו נושאות עמן רק חֶשְרָת עבים , הרי ברור שהשירותים האזרחיים במדינת ישראל סובלים מפרוצדורה ביורוקרטית נוקשה חסרת כל אדיבות כלפי האזרחים שמממנים את קיומה מכספם . מה כל כך קשה לארגן מייד מאה תחנות בארץ לקבלת ערכות מגן שיעניקו שירות מהיר ואדיב לאזרחים המודאגים וחסרי הסבלנות ?

הערה 6 : אלופת העולם בג'ודו הישראלית הנתנייתית ירדן ג'רבי מעוררת הערצה כמו אלופת העולם בגלשני רוח לי קורזיץ ממושב מכמורת . ההערכה לירדן ג'רבי גוברת לאחר שמתברר כי הכניעה את כל חמש יריבותיה באיפון בזאת אחר זאת . סגנון הג'ודו של ירדן ג'רבי הוא יצירתי ואוֹפֶנְסִיבִי ורווי אופציות של תרגילי התקפה . הבחורה הצעירה הזאת מסתכנת ביוזמות ההתקפיות שלה . אומנם מדובר בסיכונים מחושבים אולם נקל להבחין כי היא מחפשת הכרעה ב- "נוק אאוט" , באיפון . בשל כך הג'ודו שלה מרתק ומעניין ואטרקטיבי בניגוד לסגנון הג'ודו המשעמם והסטגנאטי שאפיין את יעל ארד כשזכתה במדליית הכסף בטורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 . באותה האולימפיאדה הספרדית ההיא לפני 21 שנים עמד לרשות ישראל ג'ודוקא נוסף חוץ מיעל ארד בשם אוֹרֶן סֱמַדְגָ'ה שזכה אומנם "רק" במדליית אָרָד אך שש אלי קרב והכניע את כל יריביו באיפון . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה ניחן בסגנון ג'ודו התקפי מבריק ורווי הפתעות ואופציות. היה תענוג להתבונן בו בהשוואה לג'ודו השבלוני והרוטיני של יָעֵל אָרָד באותה האולימפיאדה של ברצלונה 1992 . הג'ודוקא הצעירה הזאת ירדן ג'רבי מזכירה מאוד באופייה את אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . היא יוזמת ותוקפת . מנקודת מבט טלוויזיונית זה המון . לא רק התוצאה קובעת אלא גם הדרך בה ניווטת את עצמך לתהילה האולימפית והבינלאומית מותירה רושם . ירדן ג'רבי היא ספורטאית אמיצה ונערצת . לא פחות . היא העפילה אומנם ללא קרב לסיבוב השני אולם מאז לא הניחה ליריבותיה . היא ניצחה בסיבוב ה- 2 בהטלה באיפון את קטוטה קיז'אנו מאל – סלבדור ב- 43 (ארבעים ושלוש) שניות בלבד . בסיבוב ה- 3 (שמינית הגמר) ניצחה באיפון 2:04 דקות לפני סיום ההתמודדות את יריבתה האיטלקית וולנטייה ג'ורג'יוס . בשלב רבע הגמר הורידה למזרן באיפון את הסלובנית טינה טרסטניאק בתום 1:52 דקה מתחילת הקרב . בשלב חצי הגמר גברה באיפון (חניקה) על יריבתה היפנית קאנה אבה . בתחרות הגמר שוב ניצחה באיפון (חניקה) את יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגננו בתוך 0:43 דקה מתחילת הקרב .

אנוכי חסיד של ג'ודו התקפי וניצחונותיה של ירדן ג'רבי שלשום בריו דה ז'אנירו מעוררים מרבצם זיכרונות ישנים . גדלתי על הג'ודו המזהיר של ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (גובה 1.99 מ' . משקל 120 ק"ג) מי שזכה באולימפיאדת טוקיו 1964 במדליית זהב ובתואר אלוף הג'ודו במשקל פתוח לאחר שניצח בריתוק את יריבו היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (1.73 מ' , משקל 100 ק"ג) . הקרב ההוא באוקטובר 1964 הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יפן NHK והאומה היפנית הוכתה בתדהמה בגין תבוסתו של נציגה אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה לג'וּדוֹקָא זר . הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה את הג'ודו כענף אולימפי במשחקיים האולימפיים של טוקיו 1964 . הוא הוצא מהמשחקים באולימפיאדת מכסיקו 1968 , אך שב ותפש מקום של קבע מאז אולימפיאדת מינכן 1972 . הג'ודוקא ההולנדי וִוים רוּסְקָה יורשו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק תאב אִיפּוֹנִים כמוהו , זכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת מינכן 1972 . התאהבתי בג'ודו מאז שראיתי את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק מפגין את יכולתו הווירטואוזית בקרבות ראווה בג'ודו במשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב בקיץ 1965 . באוקטובר 1996 פגשתי אותו באופן אישי בלוֹזָאן – שווייץ במסגרת פגישות עבודה שלי שם עם ה- EBU . חבר הוועד האולימפי הבינלאומי מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . ברור שנתתי לו לדעת עד כמה אנוכי מעריך אותו ואת ענף הג'וּדוֹ וחולק לו כבוד רב , וכי את הקרב המפורסם שלו (כ- 9 דקות) נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה באולימפיאדת טוקיו 1964 שידרתי כבר כמה וכמה פעמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מעולם לא ראיתי ענק רב כוח כמו אנטון חייסינק שהוא גם כה מהיר , כה זריז , וכה גמיש – ואשר מבקש להכריע את הקרב באמצעות פעולות Offensive ולא בעמדת Defensive . אין גבול להערכתי לג'ודוקאים בעלי יָזָמוּת ובעלי אופי התקפי כמו אנטון חייסינק , ווִים רוּסְקָה , אורן סמדג'ה , והגרמנייה גב' פראוקה אייקוף . אנטון חייסינק הוא המודל המודרני והקטליזטור של ההתאהבות שלי בג'ודו . אולם היסוד הישן של ההערצה של הדור שלי כילדים לקרבות התגוששות בין שני גברים נעוץ בהתבוננות שלנו במשך שעות ארוכות בקרבות הקפא"פ (קרב פנים אל פנים) של אנשי הפלמ"ח ששהו בקיבוץ אפיקים . מגויסי הפלמ"ח תרגלו כושר גופני וקרבות קפא"פ בחצי גוף עירום כשהם מצוידים במקלות .

הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938) , ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום . היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות . אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה , "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu) . זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני . התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה . מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל . מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ , וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן .  הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909 . פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938 . הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 , האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ') , הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ') , והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ') .

kano 2

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת ברלין 1936 . טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק .

זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87  מ' , ומצדיע במועל יד . הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06  מ' ומצדיע כמקובל .  הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74  מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם .

זיהוי הנוכחים בשורה אחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים , חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן) , ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936") .

kano

טקסט תמונה : היפני פרופסור ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו של ארץ השמש העולה. (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kano 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . הג'ודו מוכנס לראשונה למתכונת התחרויות האולימפיות . הג'ודוקא ההולנדי הענק (גובה 1.99 מ' , משקל 120 ק"ג) אנטון חייסינק (Anton Geesink) ווירטואוז בענף ספורט ייחודי פרי המצאתה של יפן , מכניע בריתוק בשידור ישיר בטלוויזיה לעיני מיליוני צופים יפניים את יריבו היפני אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga , גובה 1.73 מ' משקל 100 ק"ג) בקרב במשקל פתוח . תוצאות הקרב הסבו מפח נפש לאומי לעם היפני . ראשי ענף הג'ודו העניקו לג'ודוקא ההולנדי כבוד עצום , קדו קידה למענו , והציעו בו במקום לאנטון חייסינק את משרת מאמן הג'ודו הראשי של יפן תמורת משכורת עתק . הספורטאי העניו והצנוע הזה הוא דחה באדיבות את ההצעה וחזר להולנד . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גב' ירדן ג'רבי רציתי לומר לך כי משפחתי ואנוכי מעריכים ומעריצים את אומץ לבך ואת כישרונך ויכולתך לחתור בהתמדה לעבר הניצחון על מנת להכריע את הקרב במהירות .

הערה 7 : שני מיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל נדדו חרדים ומודאגים אמש (ערב שבת – 30 באוגוסט 2013) החל משבע וחצי בערב בין מהדורות החדשות של הערוצים הארציים "יומן" ב- 1 (מנחה ומגישה איילה חסון), "אולפן שישי" ב- 2 (מגיש ומנחה דני קושמרו), ו- "שישי" ב- 10 (הצוות המנחה והמגיש אלון בן דוד וטלי מורנו) כדי לדלות כל שבב אינפורמציה מרוחות המלחמה המנשבות מסוריה והאיום של ארה"ב מנהיגת העולם החופשי להעניש את הרודן הסורי באשאר אסד על שימוש בנשק השמדה המוני (גז סארין) במלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכת כבר שלוש שנים נגד חלק מבני ארצו אותם הוא מכנה מורדים וטרוריסטים . מכל הפרשנים הפוליטיים והמומחים לענייני סוריה שהופיעו אמש בשלושת הערוצים , הכי מוצא חן בעיניי מר נדב אייל מערוץ 10 . קר רוח , מאוזן , רהוט , ומדויק להפליא . תענוג להביט בו ולהאזין לו . דמות טלוויזיונית במיטבה . הנוכחות הטלוויזיונית שלו נובעת מהנבונות שהוא משדר למצלמת הטלוויזיה באולפן וגם בגלל השקט הנפשי שהוא מקרין . לעומתו הפרשנית האורחת לצדו ד"ר יעל שטרנהל (הייתה בשעתו מגישת חדשות בערוץ 1) שהוזמנה ליטול חלק בפנל של ערוץ 10 אמש ב- "שישי" , נשמעת נרגנת ונראית ממורמרת . היא איננה שלווה ולא שקטה . היא מצטיירת כפרשנית לחוצה וכועסת , וכמי שלוקחת באופן אישי את הסכסוך הסורי – אמריקני . בימאי "שישי" בערוץ 10 והמפיק שלו שאמורים להבין משהו בהופעת אנשים מול מצלמות היו חייבים להתערב כבר בהתחלה , להרגיע אותה , ולהעיר לה על הופעתה המתלהמת כמוכיחה בשער . ההתוודעות האמוציונלית אמש של יעל שטרנהל מול מצלמות האולפן של ערוץ 10 מקזזת מאמינותה העיתונאית . במהדורות חדשות שעוסקות בסכסוכים בינלאומיים חמים אין מקום לטונים כאלה ושפת גוף עצבנית שכזאת כפי שהפגינה אמש יעל שטרנהל . מי שהייתה פעם מגישה ושדרנית חדשות בטלוויזיה (בערוץ 1) אמורה לדעת היכן עובר הגבול  המפריד בין אנליזה הגיונית לבין השמעת טיעוני יֶתֶּר רגשניים .

הערה 8 : בדרך כלל אנוכי אוהב את הניתוח והכתיבה של פרשנית הטֶנִיס גב' אילנה ברגר בעיתון "ישראל היום"  ואסיר תודה לה . אולם ביום חמישי האחרון – 29 באוגוסט 2013 היא הפריזה ונסחפה כשהודיעה לקהל קוראיה כלהלן , "…יוליה גלושקו ודודי סלע דומים מאוד . אצל שניהם אין דבר בטוח פרט לידיעה שיש להם כישרון טניס אדיר…" . אם בשניים האלה טמון כישרון אדיר כיצד תגדיר גב' אילנה ברגר את מידת הכישרון הטמון בפיט סאמפראס , רוג'ר פדרר , ורפאל נאדאל , וגם זה של נובאק דג'וקוביץ' , וסרינה וויליאמס ? פעם בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה שידר נסים קיוויתי משחק כדורגל מחדרה והעניק לכדורגלן החדרתי בנימין בָּלָנֶרוֹ תואר "ווירטואוז" . שאלתי אותו אז אם כך מה נותר לומר ואיזה תואר הוא מתכוון לתת לפרנץ פושקש , ו/או פֶּלֶה , ו/או יוהאן קרויף ?

הערה 9 : האזנתי בחצות הליל של יום חמישי – 29 באוגוסט 2013 למהדורת החדשות של רשת ב' ברדיו "קול ישראל" . לפתע נשמע קולו הרדיופוני והמהימן של השדר הוותיק גדעון הוד . גדעון הוד סיכם את חדשות הספורט שלשום כשקריין החדשות מאיץ בו לקָצֵר את הטקסט . גדעון הוד שהוא קריין בחסד ובאמת עונג להאזין לו , לא התבלבל וביקש On air עוד כמה שניות כדי להשלים את האינפורמציה שבידו . גדעון הוד איננו רק אנציקלופדיה לספורט . הוא שדר עַל שניחן בקול סמכותי ורהוט . שדר רדיו ברמתו נולד פעם בדור . אולי שניים .

הערה 10 :  להיכן נעלם "העולם הלילה" בערוץ 2 של יעקב איילון וכיצד זה התנדפה כה מהר חזותו הטלוויזיונית ? הרי האיש היה עד לפני זמן קצר בכיר מגישי החדשות בטלוויזיה בארץ .

אירועי השעה שינו את התוכנית ודחקו את המתוכנן ורשימה מס' 4 בנושא יוסיין בולט הומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים. אפילו לא הספקתי לשנות את הכותרת . הפוסט הבא יתייחס כמובטח לרשימה מס' 4 הדנה בטרום עידן האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט מהיבטי הטלוויזיה והטכנולוגיה הספורטיבית . אצן הפלא הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב זכה בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והוכיח כי האתלט הלבן איננו נחות אנטומית ופיזיולוגית מהאתלט השחור . שליטתם של אתלטים שחורים בריצות קצרות , בינוניות , וארוכות כמו גם בקפיצות לרוחק , גובה , ומשולשת מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מנומקת בהסברים סוציולוגיים וגורמי מסורת סביבתיים , כלכליים , וחברתיים . הג'מייקנים והג'מייקניות מתמחים למשל בריצות קצרות בלבד . האתלטים והאתלטיות של קניה ואתיופיה מתמחים בריצות ארוכות (5000 מ' , 10000 מ' , ומרתון) ובריצות בינוניות ל- 800 מ' ו- 1500 מ' , וגם 3000 מ' מכשולים . אין להם קופצים ואין להם מטילים , זורקים , מיידים , והודפים . אתלטים שחורים אפילו בארה"ב אינם עוסקים כלל בשחייה שלא לדבר על הספורטאים האפריקניים .

סוף הפוסט מס' 279 . ראה המשך בפוסט הבא , רשימה מס' 5 בנושא טרום עידן יוסיין בולט.  

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 3). פוסט מס' 278. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 278 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום חמישי – 29 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שני קודמיו ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 3). פוסט מס' 278. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 3). כל הזכויות שמורות. 

המשך של הפוסט הקודם רשימה מס' 2

אולימפיאדת טוקיו 1964 התקיימה בתאריכים מ- 10 ועד 24 באוקטובר 1964 [1] . זאת הייתה הפקת טלוויזיה בינלאומית אדירת ממדים ומרשימה מאוד של הרשת היפנית הציבורית – ממלכתית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai). שילוב טכנולוגי מרשים מופלא בין הטלוויזיה היפנית NHK לבין חברות האלקטרוניקה היפניות בראשן חברת השעונים SEIKO . בפעם הראשונה בהיסטוריה של העת החדשה הועברו המשחקים האולימפיים בשידורי טלוויזיה ישירים לארה"ב מיפן לארה"ב באמצעות לוויין התקשורת ה- Telestar  ובפעם הראשונה בהיסטוריה ראו צופי הטלוויזיה את הפטנט הטכנולוגי המזהיר שבו זמן המדידה של SEIKO רץ על מסך הטלוויזיה של NHK . אולימפיאדת טוקיו 1964 נחרתה לעַד בתודעת הציבור גם בגלל הופעתו המזהירה והבלתי נשכחת של האצן האמריקני השחור רוֹבֶּרְט "בּוֹבּ" הֵיְיס (Robert "Bob" Hayes) בריצת הגמר ל- 100 מ' ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' . ניצחונותיו בשתי התחרויות האלה וזכייתו במדליות הזהב היו במידה רבה הרואיים . שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם העביר בשידורים ישירים את הופעת הספורטאים הישראליים בטוקיו 1964 בעידן של טרום טלוויזיה בישראל . צריך לזכור שראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון עדיין התמיד במדיניותו והתנגד ב- 1964 בחריפות להקמתה של רשת טלוויזיה במדינת ישראל . הוא הסתפק ברדיו "קול ישראל" הממלכתי שנראה יעיל דיו כמכשיר לתקשורת המונים ונכלל בימים ההם כאגף במשרד ראש הממשלה תחת עינו הפקוחה של מנכ"ל המשרד מר טדי קולק מי שנחשב ליד ימינו ונאמנו של דוד בן גוריון במשך שנים רבות . טדי קולק היה בזמנו חבר קיבוץ עין גב ומאוחר יותר לאחר שדוד בן גוריון פרש מראשות הממשלה , נבחר ושימש במשך שנות דור ראש עיריית ירושלים . טלוויזיה לא הייתה כאן . מרדכי "מוטי" קירשנבאום לימים מבכירי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ב- 1968 ואח"כ העורך הראשון של "מבט" ומנהל חטיבת התוכניות , ובחלוף רבע מאה שימש גם מנכ"ל רשות השידור – היה ב- 1964 סטודנט לטלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . ישראלים צעירים רבים שאולי ראו את הנולד טסו בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה לארה"ב כדי ללמוד את תורת תעשיית טלוויזיה , ביניהם הבימאים חגי מאוטנר ו- וורדינה ארז , המהנדס דוב גולדשטיין , המפיק איילון גוייטין , ועוד אחרים . האנשים האלה שימשו מאוחר יותר עמודי תווך בטלוויזיה הישראלית הציבורית שקמה מעפרה בפיגור ואיחור של שנות דור אחרי הטלוויזיה הבינלאומית . בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה הייתה הטלוויזיה הישראלית רק דַרְדָק תקשורת מתחיל נושא תקוות .


אולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 סימנו את ניצחונו המוניטארי הוודאי של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage) שדרש מרשתות הטלוויזיה האמריקניות במפגיע תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים ואף קיבל אותן . רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שילמה ל- IOC עבור השידורים הישירים של אולימפיאדת לונדון 1948 תשלום בן כ- 4000 (ארבעת אלפים) סטרלינג – פאונדס . הרשתות האמריקניות הגדולות סירבו לשלם זכויות שידורים עבור האולימפיאדות הבאות של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 בטענה שמדובר בכיסוי עיתונאי – חדשותי , ובעבור סיקור חדשות אין משלמים . אוורי בראנדג' שהיה מיליונר ואיש עסקים פרטי אמריקני בנוסף לתפקידו רם המעלה כנשיא IOC בשנים 1972 – 1952 , הבין משהו ב- ביזנס וביקש מהם שיפסיקו לבלבל לו את המוח , מפני שמדובר בהצגת הספורט הגדולה בתבל , ואין זה מעניין אותו אם קוראים למופע האולימפי "חדשות" ו/או "אופרה" . משעמדו הרשתות האמריקניות על דעתן וסירבו לשלם לו (כלומר לוועד האולימפי הבינלאומי) הכריז אוורי בראנדג' בפומבי ב- 1952 הכרזה בומבסטית קבל עם ועולם , "כפי שהסתדרנו שישים שנים בלי טלוויזיה – נסתדר גם בשישים שנים הבאות בלי טלוויזיה" . אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 סוקרו באמת באופן חלקי בלבד ע"י מצלמות פילם וכמובן ללא שידורים ישירים . באולימפיאדת מלבורן 1956 סוקרו חלק מהתחרויות גם ע"י שתי ניידות שידור אלקטרוניות אוסטרליות . המפנה הכלכלי חל אח"כ . אוורי בראנדג' נחל את ניצחונו הראשון על הטלוויזיה הבינלאומית באולימפיאדת החורף של סקוו – וואלי 1960 בקליפורניה , כאשר רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS הסכימה לשלם ל- IOC לראשונה בהיסטוריה סך של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים , ובעבור אולימפיאדת רומא 1960 ניאותה לשלם סכום של 394000 (שלוש מאות תשעים וארבעה אֶלֶף) דולר . איש לא תיאר אז עד כמה ניצחונו הכספי של אוורי בראנדג' הוא דרמטי ומכריע . אבל זהו כבר סיפור אחר שמופיע בפרוטרוט בשני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי , "הפקות חובקות ארץ ועולם" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" .

roma 1

אולימפיאדת רומא – 1960 , 25 באוגוסט 1960 – 11 בספטמבר 1960

נשיא IOC : אברי בראנדג' – ארה"ב

מספר הספורטאים המשתתפים : 5348

מספר המדינות המשתתפות : 83

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 21

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : כל העולם שילם 1.178000 (מיליון ו- 178 אלף) דולר

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה מתוך הסכום הנ"ל  394000 (שלוש מאות ותשעים וארבעה אֶלֶף) דולר (שידרה כ- 20 שעות)

זכויות שידורים : EBU  שילם 700000 (שבע מאות אֶלֶף) דולר

אופן הצילום : בפעם הראשונה ב- Video וגם פילם

squ 1960

אולימפיאדת החורף סקוו – וואלי (ארה"ב) 18 בפברואר 1960 עד 28 בפברואר 1960

נשיא IOC : אברי בראנדג' – ארה"ב

מספר הספורטאים המשתתפים :  665

מספר המדינות המשתתפות : 30

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 27

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר (שידרה 15 שעות)

זכויות שידור : EBU בחינם

אופן הצילום : Video  + פילם 

tokyo 2אולימפיאדת טוקיו – 1964 ,10 באוקטובר 1964 – 24 באוקטובר 1964  

נשיא IOC : אברי בראנדג'

מספר הספורטאים המשתתפים : 5140

מספר המדינות המשתתפות : 93 

מספר רשתות הטלוויזיה המשדרות : 40

מבנה זכויות השידורים ופירוט התשלומים :

זכויות שידורים : כל העולם שילם 1.578000 (מיליון דולר ו- 578 אלף) דולר

זכויות שידורים : רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה לבדה סכום של 1.577000 (מיליון ו- 577 אֶלֶף) דולר (שידרה ישיר כ- 40 שעות)

זכויות שידורים : EBU  בחינם . הערה : איגוד השידור האירופי (EBU) לא שילם זכויות שידורים מפני שהוא נעדר תקשורת לוויינית משלו כדי לייבא את שידורי הטלוויזיה האולימפיים מיפן לאירופה . ה- EBU הקליט מידי יום את סיגנלי הטלוויזיה של NHK בכל מיני אולפני טלוויזיה בניו יורק על הטייפים הכבדים של שני אינטשים (יצרן הטייפים הייתה חברת האלקטרוניקה האמריקנית AMPEX) . בתום ההקלטה הועמסו הטייפים על מטוסים ונשלחו לרשתות הטלוויזיה הציבוריות השונות החברות באיגוד שביקשו את המוצר 

אופן הצילום  :  Video + פילם . בפעם הראשונה נערכים שידורים ישירים באמצעות לוויינים מיפן לארה"ב

הערה :  הבימאי היפני המפורסם אקירו קוראסאווה מביים סרט דוקומנטארי בן כשעתיים באמצעות יותר מ- 100 (מאה) מצלמות פילם שנודע בשמו "אולימפיאדת טוקיו 1964" .

אולימפיאדת טוקיו 1964 מזכירה במידה רבה את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל שימוש נבון של הוועדה המארגנת היפנית בטכנולוגיה חדשנית , צילום טלוויזיה לראשונה ב- Video ע"י רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai) , או כפי שהיא נקראת באנגלית Japan Public Broadcasting Company , ולראשונה מדידה אלקטרונית של כל התחרויות האולימפיות בעשרים ענפי ספורט הנערכות במתקנים יפהפים בטוקיו בידי חברת SEIKO . השילוב האלקטרוני – מדעי בין רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK ששימשה Host broadcaster בינלאומי לבין חברת האלקטרוניקה היפנית NEC (ראשי תיבות של Nippon Electronics Company) וחברת השעונים SEIKO , ולבין הוועדה המארגנת היפנית המקומית – הניב דיוק , שלמות , וקפדנות ביצוע של אִרגון המפעל ושידורו הישיר במיומנות בלתי מוכרת בתעשיית טלוויזיה המקומית והבינלאומית . היערכותה של NHK מהווה נקודת תפנית חשובה מאין כמוה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה . צריך לזכור ששידור המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 ברשתות הטלוויזיה בארה"ב והאירופיות הקדימו בשלוש שנים וחצי את שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל שטרם הייתה קיימת בכלל . אזרחי ישראל הסתפקנו בקולו של שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן  אברהם .

מן ההיבט המדיני – פוליטי – כלכלי הייתה אולימפיאדת טוקיו 1964 הרבה יותר מאירוע ספורט . היא סימנה את התחדשותה ותקומתה של האומה היפנית לאחר התבוסה הקשה לארה"ב במלחמת העולם ה- 2 . אבידות יפן במלחמה נאמדו ב- 2500000 (שניים וחצי מיליון) חיילים ואזרחים . שתי ערים יפניות גדולות הירושימה ונאגאסקי הושמדו באוגוסט 1945 ע"י פצצות אטום אמריקניות שהוטלו עליהן ממטוסים אמריקניים . קיסר יפן הירואיטו נכנע באוגוסט 1945 למפקד כוחות ארה"ב במזרח הרחוק גנרל דאגלאס מק ארתור . יפן הוכרעה והושפלה . תשע עשרה שנים מאוחר יותר שיווקה יפן את עצמה באמצעות המשחקים האולימפיים כמעצמה כלכלית בקנה מידה בינלאומי . תעשיית האלקטרוניקה שלה , יחדיו עם תעשיית השעונים , ותעשיית המכוניות שגשגו וצברו זה מכבר תאוצה ומוניטין עולמי .

ב- 10 באוקטובר 1964 נערך טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964. האצטדיון האולימפי היה מלא מפה לפה . NHK העבירה את הטקס בשידור ישיר . נושא הלפיד האולימפי היה יושינורי סאקאי בן ה- 19 שנולד ב- 6 באוגוסט 1945 ביום בו הושמדה הירושימה ע"י פצצת אטום אמריקנית . הוא הצית את המשואה האולימפית ברום האצטדיון . יפנים רבים הזילו דמעה . הם חשו כי יפן נולדה מחדש .

tokyo 3

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964 . יושינורי סאקאי בן 19 נולד ב- 6 באוגוסט 1964 בתאריך הטלת פצצת אטום על הירושימה) מניף בגאווה ובתקווה את הלפיד האולימפי לעיני בני עמו בטרם יצית את המשואה . זוהי אחת התמונות החשובות בהיסטוריה של האומה היפנית המתחדשת לאחר התבוסה במלחמת העולם ה- 2 . (באדיבות NHK ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

tokyo 4

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964 . טקסט הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64' . תא הכבוד באצטדיון האולימפי . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : 1. רעיית נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי אוורי בראנדג'. 2. אוורי בראנדג' הנשיא הסוער (בן 77) של IOC ומי שהכניע את רשתות הטלוויזיה האמריקניות בוויכוח אם צריך ו/או לא צריך לשלם זכויות שידורים בעבור סיקור המשחקים האולימפיים . 3. הקיסר היפני הירואיטו . 4. רעיית הקיסר גב' נאגאקו. 5. יו"ר הוועדה המארגנת היפנית דאיגורו יאסוקאווה. 6. הנסיכה הבלגית פאולה. 7. הנסיך הבלגי אלברט. ו- 9. בני משפחת הקיסר הירואיטו. (באדיבות NHK ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 23 בנובמבר 1963 נערך השידור הלווייני הראשון באמצעות לוויין התקשורת  TELESTAR של הסוכנות האמריקנית לחקר החלל NASA – מארה"ב ליפן . רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS העבירה ל- NHK היפנית חומרי צילום חדשותיים של רצח נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי , יממה בלבד לאחר ההתנקשות . סיגנל השידור נשלח מתחנת הקרקע האמריקנית "MOHAVE" בקליפורניה ונקלטה ע"י צלחת – אנטנה במרכז היפני לחקר החלל ותקשורת לוויינית ליד טוקיו  "Perfecture Juo Machi Iberaki" . אחר כך נעשו עוד שני ניסיונות שידור מוצלחים ב- 23 בינואר 1964 ו- 25 במארס 1964 שעסקו בהעברות תמונות טלוויזיה באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב , וגם בין יפן ליבשת אירופה . משרד התקשורת היפני השאפתני בראשות NTT  (ראשי תיבות של .Nippon Telegraph & Telephone Inc.) הקים לצורך שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 שתי תחנות קרקע לתקשורת לוויינית בינלאומית שכללה קווי מחשבים , קווי רדיו וטרנספונדרים לשידורי טלוויזיה . הראשונה נקראה “Postal Ministry the Telegraph and Telephone Corporation” , השנייה מוסדה במרכז לחקר החלל בקאשימה "Kashima Space Communication" .

סמוך לפתיחת האולימפיאדה ערכה NASA סוכנות החלל האמריקנית שינויים במסלול שיוטו של לוויין התקשורת TELESTAR , ותקשורת הטלוויזיה הבינלאומית באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב הועמדה לפתע בספק . NASA סוכנות החלל האמריקנית ערכה שיגור נוסף והזניקה לחלל שני לווייני תקשורת נוספים הקרויים "SYNCOM  2"  ו- "SYNCOM  3" . שני הלוויינים האלו שייטו בגובה 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ  מעל קו המשווה באוקיינוס השקט . לרוע המזל לתחנות הקרקע האירופיות לא היה קשר עין עם שני הלוויינים האלה כך שלא ניתן היה לקלוט את סיגנל שידורי הטלוויזיה של NHK . רשת הטלוויזיה NBC העבירה את תחרויות אולימפיאדת טוקיו 1964 מטוקיו לארה"ב בשידורים ישירים אך אירופה הייתה צריכה להסתפק בשידורים מוקלטים . סיגנל השידורים האולימפיים עבור רשתות הטלוויזיה האירופיות של ה- EBU הוקלט אפוא בארה"ב על טייפים של שני אינטשים ואלה הוטסו ליעדיהם רק למחרת . שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 של NBC נחלו הצלחה מסחררת בארה"ב , אך הולידו אכזבה גדולה למאות מיליוני צופי טלוויזיה באירופה .

tokyo 5

טקסט תמונה :  1964 . צלחת – אנטנה יפנית בתחנת הקרקע סמוך לטוקיו . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tokyo 6

טקסט תמונה :  שנת 1964 . תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במרכז לחקר הלל בקאשימה . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

NHK רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית ערכה חידושים טכנולוגיים מפליגים בסיועה של NEC לצורך העברת סיגנל השידורים מאתרי התחרויות השונים למרכז הטלוויזיה בטוקיו . סייעה במאמץ הטכנולוגי חברת SEIKO במדידת הזמנים והתוצאות . NHK הקימה קבוצה מבצעית מיוחדת בת 1500 אנשים שתפקידם הבלעדי היה להכין את צילומי הטלוויזיה של אולימפיאדת טוקיו 1964. NHK נעזרה גם ב- 500  מומחי טלוויזיה זרים . כל התחרויות האולימפיות כוסו באמצעות מצלמות Video וחוברו לשעוני המדידה של חברת SEIKO .

מדידת התוצאות והזמנים האלקטרונית והיכולת להקרינם על מסך הטלוויזיה הייתה מהפכת צילום אלקטרונית ורבולוציה טכנולוגית חסרת תקדים במהירות העברת האינפורמציה העיתונאית ביפן ולרחבי העולם . מצלמות ה- Video של NHK  היו מסוגלות להקרין הילוכים חוזרים (Replays) האיטיים פי חמישה מהמציאות . NHK פיתחה גם מצלמות Video זעירות וקלות לנשיאת אדם שאִפשרו לצלמים להתקרב עד למאוד למוקדי האירועים עצמם . זאת הייתה המצלמה ששימשה בזמנו פרוזדור טכנולוגי להגעתו של דוֹר ה- ENG .

tokyo 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . מתקן תקשורת מורכב של NEC לצורך העברת סיגנל  שידורי הטלוויזיה מאתרי התחרויות למרכז הטלוויזיה של NHK בטוקיו . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tokyo 8

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . אחד משעוני המדידה האלקטרוניים של SEIKO (באדיבות NHK ו- SEIKO. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tokyo 9

טקסט תמונה : ההיצע של מוצרי האלקטרוניקה של חברת "סוני" (SONY) לבאי אולימפיאדת טוקיו 1964 . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi) , והוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים . הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים . ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים באתרי התחרויות השונות . צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית . קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים . נדרשו לו כ- 70 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום . עלות ההפקה עמדה על 2 מיליון דולר .

סצנת הצילום הארוכה של ריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים היא שעמדה במוקד הסרט . הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק , הזינוק , והריצה עצמה . כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי . ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אוטנטי . ה- Sequence הזה היה כּוּלוֹ Masterpiece . מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר את חוקי הספורט אך הבין בדרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע . הסרט הדוקומנטארי "TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד . בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל         "OLYMPIA" אודות משחקי ברלין 1936 . כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה :

“In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games”.

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר :

“The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being”.

tokyo 10

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64' .(באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראיתי את הסרט התיעודי הזה עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב" שנים רבות בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה . קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו , פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח , בניית דרמה , וההתייחסות המעניינת ושימוש תדיר ומושכל בצילומים בהילוך איטי ובהילוך איטי מאוד .

tokyo 11

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . זהו האצן האמריקני בוב הייס המנצח והזוכה במדליית הזהב בריצת הגמר ב- 100 מ' באולימפיאדת טוקיו 1964 בתוצאה של 10.00 ש' (במדידה ידנית) השווה לשיא העולם של האצן הגרמני הארמין הארי . זמנו במדידה אלקטרונית היה 10.05 ש' . באולימפיאדת טוקיו 1964 הוועדה המארגנת עדיין מתחה חוט עשוי צמר דק על קו הגמר . בתמונה הזאת רואים את רוברט "בוב" הייס מנתק בחזה שלו את החוט . קון אישיקאווה חשף את כישרון הריצה שלו המדהים שלו באמצעות עשרות מצלמות קולנוע . (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בריצת הגמר ל- 100 מטרים ניצח כאמור האָצָן השחור האמריקני בּוֹבּ הֵייס (Robert “Bob” Hayes) בזמן של 10.00 שניות השווה לשיא העולם . בּוֹב הֵייס התנשא לגובה של 1.85 מ' ושקל 90 ק"ג . הוא נראה יותר כמתאבק מאשר ספרינטר , אך היה מדהים באיכותו בעת ההיא הטוב בעולם . הוא נקבע ע"י מאמנו להיות הרַץ המסיים בתחרות הגמר במרוץ השליחים 4  x  100 מ' . בּוֹבּ הֵייס ביקש משלושת שותפיו האיטיים ממנו , פַּאוּל דְרָיְיטוֹן (Paul Drayton) , היהודי גֶ'רִי אֶשְווֹרְת' (Gerald Ashworth) , ורִיצָ'ארד סְטֶבִּינְס (Richard Stebbins) לקבל את מטה השליחים בפיגור שלא יעלה על ארבעה – חמישה מטרים מהמוביל . מרחק כזה בן כמה מטרים הבטיח לחבריו הוא יכול ומסוּגל לסגוֹר . ואומנם תחזיתו התגשמה . הרצים האמריקניים היו טיפ-טיפה חלשים מיריביהם , וגם תיאום החלפות מטה השליחים לא היו מי יודע מה . בּוֹבּ הֵייס קיבל את מטה השליחים בפיגור של כ- 4 מטרים אחרי הרצים המסיימים של פולין מַארְיָאן דוֹדְזְ'יָאק (Marian Dudziak) ושל צרפת ג'וֹסְלִין דֶלֶקוֹר (Jocelyn Delecour) . הוא רץ את ריצת חייו , הדביק את המובילים , וסייע לנבחרתו לא רק לנצח ולזכות במדליית הזהב אלא גם לשבור את שיא העולם בעשירית השנייה ולהעמידו על 39.00 שניות . בּוֹבּ הֵייס הקדים את שני מתחריו בשלוש עשיריות השנייה . כשחצה את קו הגמר זרק את מטה השליחים אל על מרוב שמחה .

מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ואנוכי קנינו את סרט הקולנוע המרשים הזה "TOKYO OLYMPIAD" של קוֹן אִישִיקָאוָוה ושידרנו אותו בקיץ 1976 לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 . זה היה צעד נוסף בימים ההם בהטמעת יפי המשחקים האולימפיים בציבור בישראל באמצעות הקרנתם ושידורם בטלוויזיה .

tokyo 12

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964. האצן האמריקני בוב הייס (משמאל , מס' גופיה 702) מעניק ניצחון לרביעייה האמריקנית במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' ביום האחרון של התחרויות בא"ק באולימפיאדת טוקיו 1964 . בוב הייס משליך את מטה השליחים אל על מ5רוב שמחה . הרביעייה קבעה שיא עולם חדש 39.00 ש' . (באדיבות NHK ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אולימפיאדת טוקיו 1964 נערכה ארבע שנים לפני הקמתה של הטלוויזיה הישראלית . שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נשלח לטוקיו כדי לכסות עשרה ספורטאים ישראליים שנכשלו שם כישלון ספורטיבי חרוץ .גדעון אריאל נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה אך הצליח להרחיק את הדיסקוס למרחק של 46.12 בלבד . הזוכה במדליית הזהב בזריקת דיסקוס היה האמריקני אַלְפְרֶד "אַל" אוֹרְטֶר (Alfred Oerter) שזרק אותו ל- 61.00 מ' . האָצָן עמוס גלעד הפסיק את ריצתו ב- 800 מ' . הקופצת לגובה מיכל למדני עברה רף של 1.65 מ' ולא העפילה לשלב הגמר . המנצחת בקפיצה לגובה הייתה הרומנייה יוֹלָנְדָה בָּאלָאש (Iolanda Balas) עם תוצאה של 1.90 מ' . האצנית מִרְיָם סִידְרָנְסְקִי קבעה בריצה ל- 100 12.1 ש' . היא סיימה אחרונה במקצה המוקדם שלה .  בריצה ל- 200 מ' קבעה זמן של 24.6 ש' והייתה רביעית במקצה המוקדם . הזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' הייתה האצנית השחורה האמריקנית וויומיה טְיוּס (Wyomia Tyus) בזמן של 11.4 ש' . גם ב- 200 מ' ניצחה אצנית שחורה אמריקנית אדית מקגאייר (Edith McGuire) בתוצאה של 23.0 ש'. האָצָן לֵוִי פְּסַבְקִין היה אחרון במקצה המוקדם שלו וקבע זמן של 11.1 ש' . המנצח היה האָצָן האמריקני השחור בּוֹבּ הֵייס בזמן של 10.0 ש' .

isr 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה . מיכל למדני שיאנית ואלופת ישראל בקפיצה לגובה לנשים בשנות ה- 60 . (באדיבות מיכל למדני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

balas

טקסט תמונה : זוהי הקופצת לגובה הרומנייה ארוכת הרגליים יולאנדה באלאש (גובהה האישי 1.86  מ') , שיאנית העולם ואלופת אולימפיאדות רומא 1960 (1.85 מ') וטוקיו 1964 (1.90 מ') . היא קפצה בסגנון מספרת משופר . (באדיבות IOC  ו- TVR . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

isr 2

טקסט תמונה : שנת 1964 . שלישיית האתלטיות הבכירה של ישראל בעשור ה- 60 של המאה שעברה.

מימין לשמאל : האצנית מרים סידרנסקי , הקופצת לגובה מיכל למדני , והרצה למרחקים בינוניים (800  מ' + 1500  מ') חנה צדיק-שזיפי. (באדיבות חנה שזיפי ומרים סידרנסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

isr 3

טקסט תמונה : שבת – 10 באוקטובר 1964 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64' . זורק הדיסקוס גדעון אריאל נושא את דגל ישראל ומוביל משלחת בת 21 ספורטאים , מאמנים , ועסקנים . קון אישיקאווה לא התייחס בסרטו לספורטאים הישראליים . (התמונה באדיבות איה טלקי בתו של יוסף "יוז'ו" טלקי . ארכיון יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גורלם של שני השחיינים אברהם "ביינוש" מלמד וגרשון שפע נחרץ והיה מר אף הוא . אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שחה 200 מ' פרפר במקצה המוקדם בתוצאה 7. 20 : 2 דקות . הפער בינו לבין המנצח האולימפי האוסטרלי קווין ברי (Kevin Berry) היה עצום וללא כל השוואה . קווין ברי קבע במשחה הגמר ב- 200 מ' פרפר תוצאה 6. 06 : 2 דקות . גרשון שפע בן קיבוץ גבעת חיים שחה 200 מ' בסגנון חזה בשלב המוקדם בזמן של 6. 40 : 2 דקות , בעוד שהזוכה במדליית הזהב איאן אובראיין (Ian O`brien) קבע תוצאה של    8. 27 : 2 דקות .

isr 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . מאמן השחייה יוסף טלקי (בן 46 בתמונה) וחניכו אברהם "ביינוש" מלמד (בן 18) . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מכסיקו 1968 העפיל אברהם מלמד תחת הדרכתו של "יוז'ו" טלקי לשלב חצי הגמר ב- 100  מ' בסגנון פרפר וקבע שם זמן של 59.6 ש' . הוא החמיץ בשתי עשיריות את הזכות להעפיל למשחה הגמר . אברהם מלמד התגבר על מחלת האסטמה ובשנת 1968 דורג במקום התשיעי בעולם במשחה ל- 100  מ' בסגנון פרפר . הוא נבחר לספורטאי השנה של מדינת ישראל באותה שנה והקדים בסקר את שני הכדורגלנים גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

isr 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . לוח התוצאות האלקטרוני מדרג את אברהם מלמד במקום ה- 5  בתוצאה של 7. 20 : 2  דקות במקצה המוקדם השני במשחה ל- 200  מ' בסגנון פרפר . במשחה הזה ניצח השחיין האוסטרלי קווין ברי שזכה מאוחר יותר במדליית הזהב במשחה הגמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההצלחה הישראלית היחידה באולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה של שופט הכדורגל מנחם אשכנזי . הוא הוצב ע"י הוועדה המארגנת ו- FIFA לשפוט את משחק הגמר בו ניצחה הונגריה את צ'כוסלובקיה 2 : 1 . הפרוטוקול העניק למנחם אשכנזי מדליה אולימפית .

isr 6

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . משלחת ישראל .

זיהוי העומדים מימין לשמאל : מיכל למדני , יוסף "יוז'ו" טלקי , גרשון שפע , מרים סידרנסקי , ד"ר אלכסנדר גוטסמן , אברהם מלמד , גדעון אריאל , איש לא מזוהה ,  יוסף גוטפרוינד (נרצח באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972) , מנחם אשכנזי , יעקב שפרינגר (נרצח באולימפיאדת הדמים – מינכן 1972) , יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבָּר , מלווה יפנית , מאחוריה האָצָן לֵוִי פְּסָבְקִין , רץ ה- 800 עמוס גלעד , שני אנשים לא מזוהים , ומאמן הא"ק עמיצור שפירא .

זיהוי יושבים מימין לשמאל : שתי מלוות יפניות ומלווה יפני של המשלחת הישראלית , איש לא מזוהה , יצחק כספי , ואיש לא מזוהה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אולימפיאדת טוקיו הייתה הצלחה טלוויזיונית בינלאומית מסחררת . המשחקים האולימפיים הפכו למצרך שידור טלוויזיוני מבוקש סוּפֶּר – פופולארי . ב- 1968 החל מסע הכיבושים האולימפי של רוּן אָרְלֶדְג' נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) רכש את זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף בגרנובל – צרפת תמורת סכום חסר תקדים בעת ההיא 2.500000 (שניים וחצי מיליון) דולר , וגם את זכויות השידורים של אולימפיאדת מכסיקו עבורם שילמה 4.550000 (ארבעה מיליון וחמש מאות וחמישים אלף) דולר . רשת ABC שידרה עשרות שעות מהמפעלים האלו בהצלחה גדולה . השידורים ממכסיקו סיטי הועברו לראשונה בתולדות הטלוויזיה בצבע . משחקי החורף של אולימפיאדת גְרֶנוֹבְּל 1968 זכו לפּרסוּם רב גם בשל סרט הקולנוע הנפלא של הבימאי הצרפתי קִלוֹד לָאלוּש "13 יום בצרפת" . הסרט הדוקומנטארי תיעד באמצעות 35 מצלמות את התחרויות המרתקות בהן עלה לגדולה מחליק הסקי הצרפתי זָ'אן קְלוֹד קִילִי שזכה בגרנובל 68' בשלוש מדליות זהב ובתהילת נצח .

מחירי זכויות השידורים האולימפיים המשיכו להרקיע שחקים . את משחקי אולימפיאדת החורף של סָאפּוֹרוֹ – ביפן ב- 1972 שידרה NBC תמורת 6.400000 (שישה מיליון וארבע מאות אלף) דולר . ABC רכשה את זכויות השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 ושילמה עבורן סכום שנחשב אסטרונומי אז בן 7.500000 (שבעה וחצי מיליון) דולר . רשתות הטלוויזיה האמריקניות נשכבו על הגדר ומימנו בגופן את הוועד האולימפי הבינלאומי כמעט לבדן . רשתות הטלוויזיה של אירופה המערבית המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואלה של אירופה המזרחית הקומוניסטית המאוגדות באיגוד שידור נפרד משלהן , איגוד השידור המזרח אירופי הקטן והעני ה- OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) – שילמו מחירים מגוחכים תמורת שידורי מינכן 1972 . ה- EBU על 35 רשתות הטלוויזיה שלו שילם כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר בלבד . חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על  25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר .

[1]  ראה נספח : מקור אינפורמציה נוסף , הספר : “TOKYO OLYMPICS 1964” .

האָצָן יוסיין בולט (הפך בתוך חמש שנים לאיש עשיר מאוד בגלל הפרסומות , ונעשה מולטי מיליונר כבד) ואתלטים אחרים מוכשרים בני דורו נולדו לתוך שפע של סופר טכנולוגיה ספורטיבית : מסלולי א"ק עשויים רקורטאן , נעלי ריצה מסומרות חדישות , מוטות עשויים סיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן המשמשים את קופצי המוט במקום מוטות במבוק ו/או אלומיניום כפי שהיו נהוגים בעבר . הם נהנים משיטות אימון מודרניות לרבות טיפול רפואי חדשני והדרכה תזונתית התאימה . יוסיין בולט הוא אתלט מקצועני פנומן , מופלא אולם גם האָצָן החובב האמריקני ג'סי אואנס מי שהתאמן בימים ההם במסגרת אוניברסיטת אוהיו אצל לארי סניידר סך של פעמיים בשבוע , ושלוש פעמים לפני תחרויות חשובות (כשעה וחצי משך כל אימון) היה בשעתו במחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה אתלט לא שגרתי , נדיר . ג'סי אואנס התחרה על מסלולי פחם ונעל נעלי ריצה פשוטות . הוא זינק לריצות הקצרות שלו בימים ההם בזמן ההוא מגומות חפורות במסלול הפחם בעוד יוסיין בולט נורה ממתקן זינוק מודרני . יוסיין בולט הוא אתלט מקצועני שחי ונושם א"ק ומתאמן באופן מתוכנן ,סדיר , ומדעי לאורך כל השנה , ומתפרנס היטב מיכולתו הגופנית ומשיאי העולם שלו בריצות ל- 100 מ' , 200 מ' , ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' שמקשטים מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 בבטחה רבה את טבלת הא"ק , וקרובים לקצה גבול יכולתו של האדם בקריטריון הזה . יוסיין בולט הוא אתלט פעיל ברמה בינלאומית במשך כ- 11 שנה מאז נטל חלק בהיותו בן 16 באליפות העולם לנוער בא"ק שנערכה בקינגסטון בירת ג'מייקה ב- 2002 . הוא עדיין נוסק וצובר מדליות . אולם יש לשער שכבר לא יוכל להציב בגיל 27 (נולד ב- 1986) גבולות חדשים ליכולת האנושית בתחום המומחיות שלו , שתי הריצות הקצרות הקלסיות , מעבר לשיאים האישיים שקבע בריצת 100 מ' 9.58 שניות ובריצת 200 מ' 19.19 שניות .

owens 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ג'סי אואנס מתאמן ליד הכפר האולימפי בברלין בזינוק לקראת ריצת הגמר ב- 100 מ' כשהוא לובש את הגופייה של כור מחצבתו אוניברסיטת אוהיו . (באדיבות OLYMPIAZEITUNG  1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גֶ'סִי אוֹאֶנְס לעומת יוסיין בולט היה במידה רבה כוכב שביט חולף . ב- 25 במאי 1935 בהיותו בן 22 רכש את המוניטין העולמי שלו כשקבע בתוך שעה באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן ארבעה שיאי עולם בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק (8.13 מ' שיא שהחזיק מעמד 26 שנים עד שראלף בוסטון שבר אותו ב- 1961 וקבע 8.21 מ'). באולימפיאדת ברלין שהתקיימה בחודש אוגוסט 1936 זכה ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' (10.3 שניות) , 200 מ' (20.7 שניות) , קפיצה לרוחק (8.06 מ') , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' (39.8 שניות שהיווה אז שיא עולם חדש) . ג'סי אואנס נצר למשפחת עבדים מאלאבאמה (נולד ב- 1913) חי בעוני רב והיה אתלט פעיל ברמה בינלאומית במשך שנה ורבע בלבד ממאי 1935 ועד אוגוסט 1936 . בתום הישגיו האולימפיים הסנסציוניים באולימפיאדת ברלין 1936 פרש והפך לאצן מקצועני שהתחרה נגד סוסים וכלבים כדי להתפרנס ולהוציא את מחייתו .

owens 3

טקסט תמונה : 1935 . האתלט האמריקני ג'סי אואנס מציב בתנאים ספורטיביים פרימיטיביים ומגוחכים גבולות חדשים ליכולת האנושית בריצות קצרות וקפיצה לרוחק ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אן ארבור" במישיגן . שיא העולם שקבע באותו היום 8.13  מ' החזיק מעמד 26 שנים עד ל- 1961 והגעתו של הקופץ לרוחק האמריקני ראלף בוסטון . עומד מימין מאמנו האישי של ג'סי אואנס לארי סניידר (לובש ז'קט ומעונב) .(התמונה באדיבות אוניברסיטת אוהיו ו- IAAF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

owens 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06  מ' וזוכה במדליית הזהב . מסלול ההרצה עשוי פחם . השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם לא הייתה פסילה . (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936"  ו- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

owens 5

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 . האצן האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens ראשון מימין) מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת ברלין בתוצאה 10.3 ש' וזוכה במדליית הזהב הראשונה שלו מתוך ארבע . ג'סי אואנס מעולם לא נזקק למצלמת ה- Poto finish כדי לאשרר את עליונותו . במקום השני מדורג חברו לנבחרת רלף מטקאלף (Ralph Metcalfe) בתוצאה 10.4 ש' וזוכה במדליית הכסף . הזוכה במדליית הארד הוא האצן ההולנדי מארטינוס אוסנדארפ (Martinus Osendarp , לובש מכנסיים שחורים) שקבע תוצאה של 10.5 שניות . הרביעי הוא האמריקני פרנק ווייקוף (Frank Wykoff) וזמנו 10.6 שניות . במקום החמישי מדורג האצן הגרמני אריק בורכמאֶייר (Erich Borchmeyer) שקבע תוצאה של 10.7 שניות . במקום האחרון מדורג הרץ השוודי לינארט סטראנדברג (Lennart Strandberg) שקבע זמן של 10.9 שניות (באדיבות – 1936  OLYMPIAZEITUNG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

owens 6

טקסט תמונה :  ג'סי אואנס מתחרה לפרנסתו לאחר שובו עטור תהילה מאולימפיאדת ברלין 1936 (בה זכה בארבע מדליות זהב) בתחרות ריצה ל- 100 מ' נגד סוס ורוכבו . (באדיבות אוניברסיטת אוהיו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אולימפיאדת מכסיקו 1968 השלימה במידה רבה את מהפכת הצילום הטלוויזיוני ומדידת הזמנים האלקטרונית בתחרויות הא"ק (גם בבריכת השחייה) . הוועדה המארגנת וויתרה על ניסיונה של SEIKO והזמינה את חברת השעונים השווייצרית ה וותיקה והמהוללת ובעלת המוניטין העצום להעניק לה שירותי מדידה אלקטרונית . גם הטכנולוגיה הספורטיבית השתפרה לאין ערוך . במקום מסלולי פחם הותקנו מסלולים עשויים מעין גומי – טרטאן . באולימפיאדת מכסיקו 1968 עלו לגדולה האצנים האמריקניים ג'ים היינס (שיא עולם בריצת 100 מ' במדידה אלקטרונית 9.95 שניות) , טומי סמית' (שיא עולם בריצת 200 מ' במדידה אלקטרונית 19.83 ש') , ו- לי אוואנס (שיא עולם בריצת 400 מ' במדידה אלקטרונית 43.86 ש') , וכמובן הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון שקבע שיא עולם מדהים 8.90 מ'. כאשר מתבוננים היטב בתמונה למטה המתעדת את סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968 רואים שהמנצח ג'ים היינס מארה"ב והמתחרים שלו עדיין חוצים בחזם את חוט הצמר הדק המתוח מעל קו הגמר . חדי העין יכולים להבחין כי ברקע יושבים מודדי זמן ידניים מטעם הוועדה המארגנת כ- Back up למערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" , שהיא זאת שקבעה את הזמנים הרשמיים בתחרויות הריצה בדיוק של מאיות שנייה . ועוד פרט : כל המתחרים בריצת הגמר ההיא של אולימפיאדת מכסיקו 1968 נועלים נעלי ריצה מסומרות של חברת ההלבשה וההנעלה הספורטיבית הגרמנית adidas .

mexico 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968 . סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים . המנצח הוא האמריקני ג'ים היינס שקובע שיא עולם חדש 9.95 שניות במדידה אלקטרונית . (באדיבות Telemexico ן- IOC . ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

mexico 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968 . תמונת ה- Photo finish האלקטרונית של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים . המנצח בתוצאה 9.95 שניות והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ג'ים היינס . (באדיבות Telemexico ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 278 , רשימה מס' 3 . ראה המשך בפוסט הבא "טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית" , רשימה מס' 4 ואחרונה . כל הזכויות שמורות. 

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 277. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 277 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 27 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה וקודמו וגם את הבא ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי .

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 2). פוסט מס' 277. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la9

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . זווית הצילום השנייה של סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים . ראלף מטקאלף הרחוק מהמצלמה נראה כמנצח . המחלוקת היוותה תמרור אזהרה אדום לשני ראשי הוועדה מארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936, ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים, והיוותה תמריץ לא רק להשתמש במצלמת Photo finish כאמצעי שיפוט הכרחי, אלא לחבר את מבחינה אלקטרונית את אקדח ההזנקה למצלמת ה- Photo finish כדי שהוא יפעיל אותה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

la10

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . סיום ריצת חצי הגמר של המקצה הראשון ב- 100 מ' נשים . ארבע רצות סיימו כולן בזמן זהה 12.4 ש' , אך רק שלוש מהן יכולות להעפיל לשלב הגמר . הוועדה המארגנת נעזרה בצילום ה- "פוטו פיניש" ודירגה אותן כלהלן : מקום ראשון הקנדית הילדה סטרייק (שנייה מלמעלה) . מקום שני הגרמנייה מָארִי  דוֹלִינְגֶר (הראשונה מלמעלה) . מקום שלישי האמריקנית אליזבת' ווילדה (הראשונה מלמטה) . מקום רביעי ההולנדית שורמאן (השנייה מלמטה) שלא העפילה ריצת הגמר . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פיתוח מצלמת הפוטו פיניש היה קריטי והכרחי ביותר . לא ניתן היה לסמוך על מראה עיניהם של שופטי הזמן הניצבים על קו הסיום והמפעילים את שעוני העֶצֶר בידיהם על פי שמיעת קול היֶרִי של אקדח הזינוק ומראה העשן היוצא מהקנה שלו .

la11

טקסט תמונה :  אולימפיאדת פאריס 1900 . שופטי הריצות בתחרויות הא"ק מצוידים בשעוני עצר . (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

paris

טקסט תמונה : 1900 . פאריס בירת צרפת . מגדל אייפל . נבנה ונחנך כמונומנט זיכרון במלאת 100 שנה למהפכה הצרפתית ב- 1789 . סימל את גדולתה של צרפת שאירחה את האולימפיאדה השנייה במניין הזמן החדש .

paris 1

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת פאריס 1900 . (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

stockholm

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912 . מתקן השיפוט של שופטי הריצות בתחרויות הא"ק ליד קו הגמר שהוא משותף לכל הריצות . ברום המתקן ניצב צלם סטילס שוודי שמתעד את מיקום ודירוג הרצים עם חציית קו הגמר . אלו היו צילומי ה- "פוטו פיניש" הראשונים בהיסטוריה של האולימפיאדות בעת החדשה . (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC ובאדיבות הוצאת "den femte OLYMPIADEN olympiska spelen i Stockholm 1912 i bild och ord". ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stockholm 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זאת תמונת הסטילס שהפיקה מצלמת ה- Photo finish השוודית על קו הגמר של ריצת 100 מ' לגברים . מצלמת הסטילס הוצבה ברום מגדל השיפוט שמוקם על קו הגמר . האמריקני ראלף קרייג (Ralph Craig) זוכה במדליית הזהב בזמן של 10.8 ש' ומקדים את בני ארצו אלווה מאייר (Alvah Meyer) שזכה במדליית הכסף , 10.9 ש' ודונאלד ליפינקוט (Donald Lippincott) שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן 10.9 ש' . (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stockholm 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912 . שופט ריצה הכורע מימין מדרג את מיקום הגעת המתחרים בריצת 100 מ' במסגרת קרב עשרה . (באדיבות IAAF ו- IOC .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amsterdam

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . שופטי הזמן ההולנדיים בתחרויות הא"ק מצוידים בשעוני עצר (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amsterdam 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים . תמונת מצלמת ה-  Photo finish הופיעה למחרת בעיתונות ה- הולנדית  ותיעדה היטב את המתחולל על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100  מ' . המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא ללא כל ספק פרסי וויליאמס (Percy Williams) האצן מקנדה בזמן של 10.8  ש' . שני והזוכה במדליית הכסף היה ג'ון לונדון (John London) מאנגליה בזמן של 10.9 ש' . במקום השלישי מדורג ג'ורג' לאמרס (George Lammers) מגרמניה שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן של 10.9 ש' . המקום הרביעי מוענק לפרנק וויקוף (Frank Wykoff) מארה"ב בזמן של 11.0  ש' . חמישי , ווילפרד לג (Willfred Legg) מדרום אפריקה גם כן בזמן של 11.0 שניות , במקום השישי והאחרון – רוברט מקאליסטר (Robert McAllister) מאנגליה אף הוא בזמן של 11.0  ש' .

למרות שלרצים המדורגים במקום השני והשלישי ג'ון לונדון ו- ג'ורג לאמרס הוענק זמן זהה (10.9 שניו) כמו גם זמן זהה שנמדד באופן מפתיע לרצים במקומות 4 , 5  , ו- 6 (פרנק ווייקוף , ווילפרד לג , ורוברט מקאליסטר) , 11.0 שניות , למרות ההפרש הברור ביניהם – הרי שתמונת ה- Photo finish מבהירה היטב את הדירוג הנכון ומונעת עגמת נפש . (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- NOS ו- Olympia 1928 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

percy williams

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . המנצח בריצה ל- 100  מ' , פרסי וויליאמס מקנדה .(באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC קנדה ו- Olympia 1928 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

percy williams 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . אנשי המשלחת הקנדית נושאים את אלוף ה- 100 מ' פרסי וויליאמס על כפיים . (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC ו- Olympia 1928 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amsterdam 2 טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928 . סיום ריצת הגמר ל- 400  מ' גברים . מצלמת "Photo finish" ידנית המייצרת תמונות סטילס רגילות מתעדת את סדר הגעת הרצים ודירוגם על קו הגמר . המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ריימונד בארבוטי (קיצוני ימני מלמעלה) בתוצאה 47.8 ש' . הזוכה במדליית הכסף הוא הקנדי ג'יימס בול (שני מימין מלמטה) בתוצאה 48.0 ש' . במדליית הארד זוכה הגרמני יואכים בוכנר (שלישי מימין) בתוצאה 48.2 ש' כשהוא מקדים את הרביעי ג'ון רינקל מאנגליה (רביעי מימין) בתוצאה 48.4 ש' . במקום החמישי מדורג וורנר שטורץ מגרמניה (חמישי מימין) בתוצאה 48.8 ש' . במקום השישי והאחרון מסיים הרמן פיליפס מארה"ב בתוצאה 49.0 ש' .(באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amsterdam 3

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC).

la12

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . האצטדיון האולימפי . מתקן השיפוט (ממוקם על קו הגמר) של שופטי הזמן האמריקניים בתחרויות הריצות . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC ו- Olympiazeitung 1932 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באולימפיאדת ברלין 1936 ניצח גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ללא עוררין בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' כך שלא התעורר הצורך בהכרעת מצלמת ה- Photo finish . הרביעייה האמריקנית בברלין 1936 ניצחה גם בקלות במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' והמצלמה הגרמנית המשוכללת נשארה חסרת עבודה . הדברים השתנו לחלוטין באולימפיאדות לונדון 1948 , הלסינקי 1952 , מלבורן 1956 , ורומא 1960 . מצלמות הפוטו פיניש עשו עבודת שיפוט חשובה ונחרצת בריצות השונות , מנעו אי נעימות , והגבירו את אמינות ויוקרת השיפוט באולימפיאדות . חלק מהאירועים האולימפיים ב- 1948 הועברו בשידורים ישירים ברשת הטלוויזיה של ה- BBC בעיקר ללונדון עיר הבירה והפריפריה שלה . צריך להבין ש- BBC הבריטי שידר ישיר בערוץ הטלוויזיה שלו כבר ב- 1937 את משחק הגמר על הגביע האנגלי באצטדיון "וומבליי" בו הביסה קבוצת סנדרלנד 3 : 1 את קבוצת פְּרֶסְטוֹן נוֹרְת' אֶנְד . כמו כן שידר ה- BBC ישיר בטלוויזיה ב- 1937 את משחק הגמר בטניס בווימבלדון כשהאמריקני דוֹנָאלְד בָּאדְג' גבר על הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן קְרָאם 6 : 3 , 6 : 4 , ו- 6 : 2 . ה- BBC שידר ישיר בטלוויזיה מאז 1937 גם את תחרויות החתירה המסורתיות על נהר התמזה בין אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג' . לכל זה אין זכר משום שב- 1937 וגם ב- 1948 טרם ידעו מהנדסי הטלוויזיה להקליט את תמונת ה- Video [סעיף 1] . הטכנאים ידעו להקליט רק את Sound הרדיו .

oz1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים מפתחת מערכת הצילום של ה- Photo finish" מחוברת בכבל חשמלי לאקדח הזינוק המפעיל אותה עם הירי . (Olympiazeitung 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

oz2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . אקדח הזינוק המזניק את המתחרים ומפעיל את מערכת הצילום של הפוטו פיניש . (Olympiazeitung 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

oz3

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מתרגלת את הפעלת אקדח ההזנקה בריצות על המסלול בסינכרוניזציה מלאה עם מצלמת  ה- Photo finish  המוצבת ברוֹם מגדל הבנוי מקונסטרוקציית ברזל על קו הגמר באצטדיון האולימפי בברלין . (Olympiazeitung 1936) .

אקדח ההזנקה האלקטרוני באולימפיאדת ברלין 1936 עורר התפעלות מיוחדת . זה היה חידוש טכני מרשים ויעיל בתחרויות הריצה בא"ק . הוועדה המארגנת לא הייתה יכולה להרשות לעצמה את הִישָנוּת פרשת המחלוקת של אֶדִי טוֹלָאן ורָלְף מֶטְקָאלְף בגמר ריצת ה- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. אקדח ההזנקה היה מחובר בעת ובעונה אחת עם לוח התוצאות ועם מערכת הצילום של ה- "פוטו פיניש" (Photo finish) המוצבת על מתקן מוגבה בהמשכו של קו הגמר . אקדח ההזנקה הפעיל שעון סטופר ענק שהיה ממוקם ברום מגדל המרתון הימני . כך ניתן לצופים לעקוב אחרי התוצאה של כל אָצָן ואָצָן . יותר מאוחר הופיע שעון הפלא שאִפשֵר גם מדידה של עשיריות השנייה . החידושים האלקטרוניים שיחקו תפקיד מכריע בקביעת המנצחים בתחרויות הריצה בהן ההפרשים בין המשתתפים היו קטנים . מדידת הזמן של המנצח נעשתה בעת ובעונה אחת על ידי מַד העֶצֶר הידני והסתייעה בצילומי קולנוע וסטילס שצולמו ממגדל גבוה עשוי קונסטרוקציה ברזל שהוצב בפנים האצטדיון בהמשך קו הגמר . הסרטים הועברו באמצעות צינורות וואקום למעבדות צילום תת קרקעיות ושם פותחו . הוועדה המארגנת חשבה על כל פרט . בהכרעות הברורות בתחרויות הריצה אין צורך בעזרים הטכניים האלה אך הן חשובות והכרחיות כשהסיום צמוד ובשעה ששעוני העצר הידניים המודדים את מהירות הרצים ומדייקים עד עשירית שנייה בלבד – אינם מסוגלים להפריד בין דבוקת המתחרים .

oz4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ריצת הגמר ל- 110  מ' משוכות . אחת התמונות החשובות בהיסטוריה האולימפית המתעדת את מגדל צילום ה- Photo finish , מימין סוללת שופטי מדידת הזמן , ולידם שוכב צלם ועוזרו מצוות ההסרטה של הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין לני ריפנשטאהל . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

oz5

טקסט תמונה : שנות ה- 20  ו- 30  של המאה שעברה . אחיזה נכונה והפעלת שעון ה- Stopper (שעון עצר) . (Olympiazeitung 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

oz6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . הזינוק לריצת הגמר ל- 1500  מ' גברים . אקדח הזינוק המעשן של המזניק הוותיק פרנץ מילר (לבוש חלוק לבן) היווה את האות לשופטי הזמן להפעיל את שעוני ה- Stopper  שבידיהם . הוועדה המארגנת הורתה לשופטים מודדי הזמן שלא להמתין לשמיעת קול האקדח (מהירות הקול היא 333  מטר בשנייה אחת) אלא להפעיל את שעוני הסטופר על סמך על מראה העשן הנפלט מקנה האקדח .

זיהוי הרצים מימין לשמאל : לואיג'י בקאלי (איטליה) , רוברט גויקס (צרפת) , אריק ניי (שוודיה) , ג'רי קורנס (אנגליה) , ארצ'י סאן רומאני (ארה"ב) , שאומברג (גרמניה) , רץ לא מזוהה , גלן קאנינגהאם (ארה"ב) , ג'ין ווצקה (ארה"ב) , ד"ר פיליפ אדוארדס (קנדה) , ג'ק לאבלוק (ניו זילנד) , מיקלוש סאבו (הונגריה) . (מקור : Olympiazeitung 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

oz7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . הזינוק לריצת הגמר ל- 800  מ' גברים . חבורה גדולה של שופטים מודדי זמן מגובה במערכת הצילום הגרמנית של ה- Photo finish עוקבת בדריכות אחרי הזינוק, הריצה עצמה, וההגעה . (מקור : Olympiazeitung 1936) .

ריצת 80 מ' משוכות לנשים הייתה טעונה ודרמטית באופן מיוחד . ארבעת הראשונות טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה (Trebisonda Valla) מאיטליה , אַנִי שְטָאוּאֶר (Anni Steuer) מגרמניה , אֶלִיזָבֶּת' טיילור (Elizabeth Taylor) מקנדה , וקְלָאוּדְיָה טֶסְטוֹנִי (Claudia Testoni) מאיטליה – חצו יחדיו את קו הסיום ונמדד להן זמן זהה של 11.7 ש' . השופטים טעו ודירגו לא נכון את סדר ההגעה של הרצות . מצלמת ה- "פוטו פיניש" תיקנה את המעוות . הרצות המתינו 30 דקות מורטות עצבים בסופן הוכרזה האיטלקייה טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה כזוכה במדליית הזהב . אַנִי שְטָאוּאֶר השיגה את מדליית הכסף , ואליזבת' טיילור קיבלה את מדליית הארד .

oz8

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ריצת הגמר ל- 80  מ' משוכות נשים . שש אצניות בתנוחה כמעט שווה מעל המשוכות בדרכן למדליות האולימפיות .

זיהוי המתחרות מימין לשמאל: אני שטאואר (גרמניה), קלאודיה טסטוני (איטליה), אליזבט טיילור (קנדה), טרביסונדה וואלה (איטליה) , קתרינה טרבראקה (הולנד) , דוריס אקרט (גרמניה) . (מקור : Olympiazeitung 1936) .

oz9

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . האצניות בריצת 80  מ' משוכות ממתינות בדריכות לפענוח מצלמת ה- Photo finish  ולגזר דינן .

זיהוי המתחרות משמאל לימין : המנצחת טרביסונדה וואלה (איטליה) בזמן של 11.7 ש' , דוריס אקרט (גרמניה) שישית בזמן של 12.0 ש' , אני שטאואר (גרמניה) שנייה בזמן של 11.7 ש' , קתרינה טרבראקה (הולנד) חמישית בזמן של 11.8 ש' , והאיטלקייה השנייה קלאודיה טסטוני רביעית בזמן של 11.7 ש' . (מקור : Olympiazeitung 1936) . 

oz10

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מצלמת ה- Photo finish הגרמנית קובעת כי האצנית האיטלקייה טרביסונדה וואלה (נרגשת ומושיטה יד למעריצים גרמניים , כזכור היה הרודן הפשיסטי האיטלקי בניטו מוסוליני בן ברית של קנצלר גרמניה אדולף היטלר) היא האלופה האולימפית בריצת 80  מ' משוכות . האיטלקייה החיננית טרביסונדה וואלה הצדיעה במועל יד נאצי בשעה שניצבה על דוכן מס' 1 בעוד ההמנון האיטלקי מתנגן באצטדיון האולימפי . (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936) .

אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ה- 14 במניין הזמן החדש והראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2 . לרשותו של שירות השידור הציבורי הבריטי ה- BBC עמדו רשתות טלוויזיה ורדיו מודרניות יחסית לימים ההם והטובות באירופה . ה- BBC שילם לוועד האולימפי הבינלאומי בפעם הראשונה זכויות שידורים בגובה של 4000 פאונד סטרלינג , ומייד כמו הוועדה המארגנת האנגלית נדרש לשימוש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים .

לריצת הגמר ב- 100 מ' גברים העפילו שישה אצנים וביניהם כמצופה שלושה אמריקניים מאֵלווין "מֵל" פַּאטוֹן (Melvin “Mel” Patton) , בַּארְנִי יוּאֶל (Barney Ewell) , ו- הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) , שני אצנים בריטיים מֵקְדוֹנָאלְד בֵּיְילִי (McDonald Bailey) ו- אָלָסְטֵייר מֶקקוֹרְקוֹדֵייל (Alastair McCorqoudale) , ו- לוֹיְד לָאבִּיץ' (Lloyd LaBeach) מפנמה . עם הגיעם לקו הסיום פרץ בַּארְנִי יוּאֶל בריקוד ניצחון והקולגות באו לברך אותו. הוא היה בטוח במאת האחוזים שזכה במדליית הזהב . חצי שעה עמלו אנשי הצילום של מערכת הפוטו פיניש על פיתוח סרט ה- Film שפתר את המחלוקת בה הוברר כי הזוכה במדליית הזהב הוא בכלל הָארִיסוֹן דִילָארְד . בַּארְנִי יוּאֶל לא ראה את חברו הָארִיסוֹן דִילָארְד [2] שרץ במסלול הקיצוני הסמוך לצופים .

london

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . טכנאי צילום בריטי מתקין את מצלמת ה- Photo finish  על קו הגמר של הריצות באצטדיון "וומבליי" . (באדיבות IAAF ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

london 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים .

זיהוי ששת האצנים מימין לשמאל : מל פאטון (ארה"ב), בארני יואל (ארה"ב), לויד לאביץ' (פנמה), מקדונאלד ביילי (אנגליה , הגיע אחרון), אליסטייר מקקורקודייל (אנגליה), ו- האריסון דילארד (ארה"ב). (IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

london 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . צילום ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים.

זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : הזוכה במדליית הזהב האריסון דילארד – 10.3 ש' מקום שישי ואחרון מקדונאלד ביילי – 10.6  ש', מקום רביעי אלסטייר מקקורקודייל – 10.4 ש', הזוכה במדליית הארד לויד לאביץ' – 10.4 ש', הזוכה במדליית הכסף בארני יואל – 10.4 ש', מקום חמישי מל פאטון – 10.5 ש'.(באדיבות IAAF ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית ההולנדית פְרָאנְסִינָה "פָאנִי" בְּלָאנְקֶרְס-קוֹאֶן (Francina “Fanny” Blankers – Koen) זכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון 1948 : 100 מ' בתוצאה 11.9 ש' , 200 מ' בתוצאה 24.4 ש' , מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' בתוצאה 47.5 ש' , ו- 80 מ' משוכות בתוצאה 11.2 ש' . בריצה הזאת הייתה לה שותפה לניצחון האצנית הבריטית מוֹרִין גָארְדְנֶר (Maureen Gardner) שקבעה אף היא זמן של 11.2 ש' . מצלמת ה- Photo finish התערבה , הפרידה , והעניקה את מדליית הזהב לפָאנִי בְּלָאנְקֶרְ ס- קוֹאֵן .

london 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . תיעוד של מצלמת ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 80  מ' משוכות נשים .

זיהוי ודירוג המתחרות מלמעלה למטה : ההולנדית פאני בלאנקרס- קואן (Fanny Blankers – Koen) זוכה במדליית זהב בתוצאה 11.2 ש'. הבריטית מורין גארדנר (Maureen Gardner) זוכה במדליית הכסף בתוצאה 11.2 ש'. האוסטרלית שירלי סטריקלנד (Shirley Strickland) זוכה במדליית הארד בתוצאה 11.4 ש'.

הערה : האצנית האוסטרלית שירלי סטריקלנד (לאחר שנישאה נקראה שירלי סטריקלנד דה לה האנטי – Shirley Strickland de la Hunty) זכתה במדליית הזהב בריצת 80 מ' משוכות באולימפיאדת הלסינקי בתוצאה 10.9 ש' (שיא עולם) וזכתה גם במדליית הזהב בריצת 80 מ' משוכות באולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן 10.7 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי) .

אולימפיאדת הלסינקי 1952 לא שודרה כלל ע"י שום גורם טלוויזיוני בשל מחלוקת כספית עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני בימים ההם אוורי בראנדג' (Avery Brundage) . מצלמות פילם של הטלוויזיה הפינית הציבורית – ממלכתית (YLE) כיסו באופן חלקי את אירועי הגמר בענפי הספורט השונים . הוועדה המארגנת נדרשה לשוב ולהשתמש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים שהייתה שוות כוחות .

helsinki

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . מבט באלכסון משמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים . לארבעת הראשונים הרברט מקינלי מג'מייקה שני מימין , לינדי רמיג'ינו מארה"ב שלישי מימין , דין סמית' מארה"ב רביעי מימין , ומקדונאלד ביילי מאנגליה חמישי מימין – נקבע זמן זהה של 10.4  ש' . שני האחרונים וולדימיר סוחארוב קיצוני מימין (מוסתר ע"י הרברט מקינלי) וג'ון טרילואר מאוסטרליה השיגו זמן זהה של 10.5  ש' . (באדיבות IAAF ו-IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) .

helsinki 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . מבט באלכסון מימין ומשמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים. לארבעת הראשונים נקבע כאמור זמן זהה של 10.4 ש', ולשני האחרונים זמן זהה של 10.5  ש'. מצלמת ה- Photo finish של מערכת שעוני OMEGA השווייצרית נדרשה להכריע ועשתה זאת היטב. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

helsinki 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 100  מ' לגברים . מצלמת ה- Photo finish של הוועדה המארגנת הפינית מזהה ומדרגת את מיקום הרצים על קו הסיום כלהלן : 

מקום ראשון ומדליית זהב ללינדי רמיג'ינו (ארה"ב) , שלישי מלמעלה , בזמן של 10.4 ש' .

מקום שני ומדליית כסף להרברט מקינלי (ג'מייקה) , שני מלמעלה , בזמן של 10.4 ש' .

מקום שלישי ומדליית ארד למקדונאלד ביילי (אנגליה) ,חמישי מלמעלה , בזמן של 10.4 ש' .

מקום רביעי לדין סמית' (ארה"ב) , רביעי מלמעלה , בזמן של 10.4 ש' .

מקום חמישי לוולדימיר סוחארוב (ברה"מ) , ראשון מלמעלה , בזמן של 10.5 ש' .

מקום שישי לג'ון טרילואר (אוסטרליה) , התחתון בתמונה , בזמן של 10.5 ש' .

הערה :  שיא העולם בריצת 100  מ' , 10.2  ש' ב- 1948 –  הוחזק במשותף ע"י חמישה אצנים . ארבעה אמריקניים צ'ארלי פאדוק , ג'סי אואנס , רלף מטקאלף , הרולד דייויס , והחמישי – הפנמי לויד לאביץ' . (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

helsinki 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . ריצת הגמר ל- 400  מ' . לשני האצנים הג'מייקנים ג'ורג רודן (מימין) והרברט מקינלי (משמאל) נמדד זמן זהה של 45.9 ש'. מצלמת ה- Photo finish העניקה את הבכורה לג'ורג' רודן ואת מדליית הכסף להרברט מקינלי . הערה : שיא העולם בריצת 400  מ' ב- 1952 היה 45.8  ש' והוחזק ע"י האצן הג'מייקני ג'ורג' רודן . (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE . ארכיון יואש אלרואי . על הזכויות שמורות) .

רוח נגדית חזקה נשבה בעת ריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מלבורן 1956 . המנצח בריצה היה ללא עוררין האָצָן האמריקני בובי מורו (Bobby Morrow) . הוא הקדים את חברו לנבחרת ת'יין בייקר (Thane Baker) בבירור ובאופן בולט . לפחות במטר שלם . אפשר היה לראות זאת בעין בלתי מזוינת אף על פי כן העניקו המודדים לשניהם זמן זהה 10.5 ש'. אנשי הוועדה המארגנת אצו למצלמת ה- Photo finish .

melbourn

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . ריצת הגמר ל- 100  מ' . בובי מורו מקדים במטר את ת'יין בייקר אך לשניהם נקבע במפתיע זמן זהה במדידה ידנית של 10.5 ש' . מצלמת ה- Photo finish התערבה ועשתה צדק . (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : שיא העולם בריצת 100  מ' ב- 1956 היה 10.1  ש' והחזק ע"י לויד לאביץ' , ווילי וויליאמס , ואירה מארצ'יסון .

melbourn 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ'  גברים .

זיהוי המתחרים מימין לשמאל : אירה מרצ'יסון (ארה"ב) – מקום רביעי בזמן של 10.6 ש' , מייקל אגוסטיני (טרינידד) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש' , ת'יין בייקר (ארה"ב) – מקום שני ומדליית כסף בזמן של  10.5 ש' , בובי מורו (ארה"ב) –  מקום ראשון ומדליית זהב בזמן של 10.5 ש' , מנפרד גרמאר (מערב גרמניה) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש' , הקטור הוגאן (אוסטרליה) –  מקום שלישי ומדליית ארד בזמן של 10.6 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

melbourn 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . מצלמת ה- Photo finish  מדרגת את הרצים על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100  מ' . בובי מורו מקדים במטר את חברו ת'יין בייקר וזוכה במדליית הזהב , אף על פי כן קבעו שעוני ה- Stopper  לשניהם זמן זהה 10.5 ש' . מצלמת ה-  Photo finish  עשתה צדק . לרץ האוסטרלי הקטור הוגאן (בתחתית התמונה) שסיים שלישי חזה מול חזה לזה של ת'יין בייקר (במרכז) נמדד זמן של 10.6 ש' בעוד זמנו של ת'יין בייקר היה 10.5 ש'  המדידה הידנית לא הייתה מדויקת מספיק ולכן הכרעתה של מצלמת ה- Photo finish הייתה הכרחית . (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

melbourn 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' נשים . האצנית האוסטרלית אליזבת' "בת'י" קאת'ברט היא המנצחת הוודאית בריצה בזמן של 11.5  ש' . אך מה באשר לאצניות בקו השני , הגרמנייה קריסטה סטובניק (קיצונית מימין) האוסטרלית השנייה מארלן מאתיוס (מוסתרת ע"י בת'י קאת'ברט) , והאמריקנית איזאבל דניאלס (קיצונית משמאל) . הוועדה מארגנת נזקקה לתצלום ה- פוטו פיניש (Photo finish) . (באדיבות IAAF ו – IOC והוועד האולימפי האוסטרלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

melbourn 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . קו הגמר בריצה ל- 100  מ' נשים מצלמת ה- Photo finish מפרידה בין הרצות ומדרגת אותן על פי מיקומן .

זיהוי המתחרות מימין לשמאל : האוסטרלית בת'י קאת'ברט – מדליית זהב 11.5  ש' , הגרמנייה קריסטה סטובניק (העליונה ביותר) – 11.7  ש' , האוסטרלית מארלן מאתיוס (באמצע) – מדליית ארד 11.7  ש' , האמריקנית איזאבל דניאלס (התחתונה ביותר) – מקום רביעי 11.8  ש' , האיטלקייה ג'יוזפינה לאונה – חמישית 11.9  ש' ,הבריטית הית'ר ארמיטאז' – שישית ואחרונה 12.0  ש' . (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hary

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 . האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי (Armin Hari) היה כוכב שביט בשמי הא"ק הבינלאומית . הוא זהר פעם אחת באולימפיאדת רומא 1960 ובתומה נעלם . הוא היה האתלט הראשון בעולם שצבר מהירות ממוצעת של עשרה מטרים בשנייה אחת בריצה ל- 100 מ' ועצר בשעתו את שעון ה- Stopper על זמן של שיא עולם חדש 10.0  ש' . ארמין הארי ניחן בתגובה פנטסטית לירי אקדח הזינוק . הוא היה הזריז והמהיר ביותר בתבל בעת הדחיפה ממתקן הזינוק , ולאחר כמה צעדים היה לו כבר יתרון של יותר ממטר בהשוואה למתחריו . בריצת הגמר באולימפיאדת רומא 1960 הסב מפח נפש כבד למשנה שלו האצן האמריקני דֵייב סִים . שניהם סיימו בזמן זהה של 10.2 ש' . הריצה הזאת כוסתה ע"י מצלמות סטילס רבות אך רק מצלמת ה- Photo finish הוכיחה כי האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי הוא הראוי הבלבדי ובאופן מוחלט למדליית הזהב . (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hary 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' לגברים. זווית הצילום משקרת .   האצן הגרמני ארמין הארי (Armin Hari) קיצוני משמאל ניצח , אך נראה כאילו דווקא האמריקני דייב סים (Dave Sime) קיצוני מימין הוא זה שמקדים את כולם . למעשה שניהם חוצים את חוט המטרה יחדיו בזמן זהה של 10.2 ש' אך ארמין הארי הקדים בחזה . שלושה רצים נוספים פיגרו אחריהם בשבריר שנייה וסיימו בזמן שווה 10.3 ש'. מצלמת ה- Photo Finish נדרשה להכריע למי יוענקו מדליות הזהב, הכסף, והארד. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : שיא העולם בריצת 100 מ' ב- 1960 היה 10.0 ש'  והוחזק ע"י האצן הגרמני ארמין הארי.

hary 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 . עוד תמונת סטילס של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים . התמונה איננה יכולה לאבחן מי ניצח , האם זה הגרמני ארמין הארי קיצוני משמאל או האמריקני דייב סים ראשון מימין . הוועדה המארגנת נדרשה להכריע למי מגיעה מדליית הזהב באמצעות צילום ה- Photo finish . (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hary 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גמר . זווית הצילום הזאת מעניקה כאילו את הניצחון לאָצָן האמריקני דייב סים (קיצוני מימין) אך האָצָן הגרמני ארמין הארי (משמאל) הקדים אותו בחזה . לשניהם נקבע זמן זהה 10.2 ש' . מצלמת ה- Photo finish נדרשה להכריע ביניהם . (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hary 4

טקסט תמונה :  אולימפיאדת רומא 1960 . סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים . זווית הצילום מבליטה עד למאוד את ניצחונו של הרץ הקיצוני משמאל הגרמני אָרְמִין הָארִי על פני האמריקני דֵייב סִים, הקיצוני מימין  למרות שניצח אותו בהבלטת חזה בלבד . אולם זווית הצילום הזאת מראה ונותנת תחושה בטעות כי גם הרץ השני משמאל הבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד מקדים את דֵייב סִים . בדיוק לשם כך נוצרה מצלמת ה- Photo finish . למנוע טעויות שיפוט של בני אנוש ולהפיג עגמת נפש. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 . מצלמת ה- Photo Finish מדרגת את המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ' . האצן הגרמני ארמין הארי (הראשון מלמטה) והאצן האמריקני דֵייב סִים (ראשון למעלה) סיימו את הריצה באותו הזמן , 10.2 ש' . מצלמת ה- Photo finish הפרידה ביניהם בקלות ומנעה וויכוחים מיותרים .

זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : ארמין הארי – מקום ראשון בזמן של 10.2 והזוכה במדליית זהב . פיטר רדפורד מאנגליה – מקום שלישי בזמן של 10.3 ש' והזוכה במדליית ארד. הקובני אנריקו פיגוארולה – רביעי בזמן של 10.3 ש'. ריי נורטון ארה"ב (המועמד לניצחון בטרם יריית הזינוק) סיים שישי ואחרון בזמן של 10.4 ש'. פראנסיס "פראנק" באד אף הוא מארה"ב היה חמישי בזמן של 10.3 ש'. דייב סִים מארה"ב – שני בזמן של 10.2 ש' והזוכה במדליית הכסף . (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

roma 400 m

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960 . סיום ריצת הגמר ל- 400  מ' גברים . משמאל , תמונת סטילס רגילה . מימין , תמונת ה- Photo finish 

האמריקני אוטיס דייויס (Otis Davis) מימין והגרמני קארל קאופמאן (Carl Kaufmann) קובעים יחדיו שיא עולם חדש 44.9  ש'. מצלמת הפוטו פיניש הפרידה ביניהם והעניקה את מדליית הזהב לאצן האמריקני . השעון האלקטרוני קבע כי זמנו של אוטיס דייויס היה 45.07  ש' ושל קארל קאופמאן 45.08  ש' . (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : תרגום מתמטי של זמן למרחק קובע כי אוטיס דייויס הקדים את קארל קאופמאן על קו הגמר ב- 8.87 סנטימטרים .

tokyo

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . מערכת ה- Photo finish המשוכללת של חברת השעונים SEIKO . השילוב הדיגיטאלי בין SEIKO לרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK  הוליד מצגת מדידה טלוויזיונית על המרקע שטרם נראתה קודם לכן . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה לא רק מהפכת צילום אלקטרונית אלא גם מהפכת מדידת זמנים אלקטרונית . מהנדסי רשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK ששימשה Host broadcaster אולימפי בינלאומי מצאו דרך משותף יחדיו עם מומחי השעונים של SEIKO כדי להציב לראשונה בהיסטוריה On line את הזמן הרץ על מסך הטלוויזיה בעת השידורים הישירים של תחרויות הריצה ב- א"ק ובתחרויות השחייה . זה היה חידוש מפליג ועצום בימים ההם . הישג כביר ששינה את פני הטלוויזיה לעַד . מדידות הזמנים היו ידניות ואלקטרוניות במקביל . (באדיבות SEIKO  ו- NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חברת השעונים היפנית SEIKO שימשה המודדת הרשמית של תחרויות אליפות העולם ה- 14 בא"ק שהסתיימו לפני תשעה ימים במוסקבה .

geteborg

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 5 בא"ק בגטבורג – שוודיה . ריצת הגמר ל- 400  מ' משוכות נשים מצלמת ה- Photo finish של חברת השעונים היפנית SEIKO מפרידה בין האצנית האמריקנית קים באטן (Kim Batten) הקרובה למצלמה שקבעה שיא עולם חדש 52.61 ש' לבין בת ארצה טוניה בופורד (Tonja Buford) שקבעה זמן 52.62 ש' . (באדיבות IAAF ו- SVT. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) .

tokyo 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . זוהי התחרות בריצה ל- 5000  מ' . מתקן השיפוט של שופטי תחרויות הריצה על מסלולי הא"ק ניצב על קו הגמר ומשולב לראשונה בהיסטוריה במדידה אלקטרונית של מערכת שעוני SEIKO . מובילים בריצה : מוריי האלברג מניו זילנד בתלבושת השחורה (אלוף אולימפיאדת רומא 1960 ב- 5000  מ') , הראלד נורפות מס' 209 מגרמניה , מוחמד גאמודי מס' 615 מטוניס . האחרון הוא הרץ האמריקני רוברט "בוב" שוּל (Robert “Bob” Schul) מי שזכה במפתיע במדליית הזהב בריצה הזאת בתוצאה של 13:48.6 דקות . (באדיבות NHK ו- SEIKO . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה התחלה של מהפכה טכנולוגית אדירה בתחום צילום הטלוויזיה ע"י NHK היפנית ובתחום מדידת הזמנים האלקטרונית בתחרויות השונות ע"י חברת SEIKO . המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 היוו סמן ימני כלכלי בו הבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee)בראשות נשיאו האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage) כי האולימפיאדה היא הצגת הספורט הגדולה בתבל , ומן הסתם היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה סיומה של תקופה ותחילה של תקופה חדשה .

הערה : שיא העולם בריצת 5000  מ' ב- 1964 הוחזק ע"י הרץ הסובייטי וולדימיר קוטס (Vladimir Kuts) בהישג של 13:35.0 דקות .

[1]  הקלטת תמונת ה- Video בטלוויזיה נעשתה לראשונה בשנת 1956 ע"י חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינזברג .

[2]  האָצָן האמריקני הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) היה רץ משוכות . זאת הייתה המומחיות שלו . במבחנים האולימפיים בקיץ 1948 נכשל במפתיע בריצת 110 מ' משוכות אך בהיותו אָצָן טבעי זכה בריצת המבחן ל- 100 מ'. הוא זכה במדליית זהב ברימת 100 מ' באולימפיאדת לונדון 1948 בתוצאה 10.3 שניות . כעבור ארבע שנים זכה הָארִיסוֹן דִילָארְד במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצה ל- 110 מ' משוכות בתוצאה 13.7 שניות .

סוף הפוסט מס' 277 , רשימה מס' 2 . ראה המשך בפוסט הבא "טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית" , רשימה מס' 3 . כל הזכויות שמורות.

סוף פוסט מס' 277. 

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בתחרויות הריצה בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 276. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 276 : הועלה לאוויר בחצות הליל של יום שני – 26 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 276. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 1 שידר ישיר אמש (יום ראשון – 25 באוגוסט 2013) מאצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה את המשחק המרכזי של המחזור הראשון מכבי חיפה – קריית שמונה 3 : 1 . הרייטינג הגבוה יחסית שצבר ערוץ 1 בעת השידור הישיר של משחק הכדורגל אתמול בין שמונה ארבעים וחמש בערב לבין אחת עשרה בלילה בו הכניע השידור הציבורי את השידור המסחרי של ערוץ 10 מעלה כמה הרהורים טלוויזיוניים אודות מהלך רכישת זכויות השידורים של המשחק המרכזי בליגת העל ע"י ערוץ 1 לצורך שידורים ישירים בשלוש השנים של 2016 – 2013 תמורת סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) לעונה . המונח "שידור ציבורי" הוא חמקמק . שידור ציבורי איננו רק שיקול דעת של מנהלים , עורכים , ומפיקים ושל כל מיני עיתונאים ואינטרסנטים נלווים שמתחזים למומחים ומטיפים מזה שנים רבות לאיכות ואופי השידור הציבורי . חלק ממרכיבי השידור הציבורי הוא גם מה הציבור בישראל שאליו פונה השידור הציבורי של ערוץ 1 רוצה לראות. ערוץ 1 נוקט בחוכמה משהוא מתחבר לכדורגל הישראלי עם הצוות הוותיק שלו השדר יורם ארבל , הפרשן דני נוימן , והבימאי אמנון אוסמן . הוא מבצע את ההתחברות שלו לציבור באמצעות ניידת השידור הגדולה "מזמור" של מהנדס הטלוויזיה מר דני לנקרי ו- 10 (עשרה) צלמים מנוסים . רובם צלמי כדורגל וכדורסל בעלי וותק של עשרות שנים (לא פחות) שמניבים תוצאות צילום יפות . יורם ארבל ודני נוימן בהופעה קייצית בעמדת השידור באצטדיון מעניקים לשידור הישיר הראשון של עונת 2014 – 2013 התחלה צנועה ולא יומרנית . פתיחה כמו מסע בחייל המלכה במשחק שח-מט למשבצת "ד4" . הבריטון הצלול של יורם ארבל מקנה מראש לשידור מכובדות ומהימנות וגם זהירות , גם אם הוא לא חנוט בז'קט .

channel 1 1

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 25 באוגוסט 2013 . מראה קייצי וחביב של עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "קריית אליעזר בחיפה . השדר יורם ארבל (משמאל) והפרשן שלו דני נוימן (בעבר שחקן מצטיין בקבוצת בית"ר ירושלים ואף שחקן הנבחרת הלאומית של ישראל) פותחים את השידור הישיר הראשון של עונת 2014 – 2013 בו מנצחת מכבי חיפה את קריית שמונה 3 :1 . דני נוימן איננו פרשן טלוויזיה . הוא מתפקד כשדר מס' 2 של יורם ארבל ומשמש עוד זוג עיניים בעמדת השידור יותר משהוא מבהיר לצופים מה מסתתר מעבר לשידור ה- Play by play של השדר המוביל שלו . (צילום של מסך ערוץ 1 מ- iphone) . 

channel 1 2

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 25 באוגוסט 2013 . אצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה . יורם ארבל בעשור ה- 8 של חייו הוא כנראה עדיין שדר הכדורגל והכדורסל הטוב במדינה . (צילום של מסך ערוץ 1 מ- iphone) .

אף על פי כן אין לראות הופעה בטלוויזיה של צוות שידור בתלבושת לא רק לא אחידה אלא גם לא מכופתרת – יתרון . הופתעתי לראות אמש את שדר הקווים ליאן ווילדאו (דווקא הוא לובש ז'קט) מי ששידר מברצלונה בחודש שעבר את אליפות העולם ה- 15 בשחייה יורד מהאולימפוס וחוזר למקום הטבעי שלו באצטדיון "קריית אליעזר" ליד הדס גרינברג . המדרוג של ערוץ 1 אמש בין 20.45 ל- 23.00 (יום ראשון – 25 באוגוסט 2013) מוכיח שוב כי גרעין חומר השידור חשוב מהעטיפה ומהמגישים אותו לציבור , אלה שמופיעים בקדמת חלון הראווה של המסך . אתמול התייצבה על כר הדשא באצטדיון "קריית אליעזר" בהפסקת המשחק מכבי חיפה – קריית שמונה קריינית מגוחכת גב' מירי אליקים (במקום בוני גינזבורג) והגישה את תקציר משחקי המחזור הראשון של ליגת העל בכדורגל . מן הפח אל הפחת אך שומו שמיים הרייטינג לא צנח .

channel 1 3

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 25 באוגוסט 2013 . אצטדיון "קריית אליעזר בחיפה . השדר המוביל יורם ארבל בחברת שני שדרי הקווים ליאן ווילדאו והדס גרינברג . (צילום של מסך ערוץ 1 מ- iphone) .

channel 1 4

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 25 באוגוסט 2013 . אצטדיון "קריית אליעזר בחיפה . המנחה והמגישה גב' מירי אליקים נושאת על גבה את החזקת ההפסקה שבין המחציות במשחק מכבי חיפה – קריית שמונה 3 : 1 . מראה טלוויזיוני דל שלא עומד בשום מבחן השוואתי עם ימיו של המגיש והמנחה מר בוני גינזבורג . (צילום של מסך ערוץ 1 מ- iphone) .

אין כל דמיון ושום הקבלה טלוויזיוניים בין מר בוני גינזבורג לגב' מירי אליקים בתחום הגשת הכדורגל , הובלה , סמכות וניהול עטיפה טלוויזיונית כפולה של Pre Game Show ו- Post Game Show (בעזרת פרשנים) , כמו החזקת זמן מחצית , כפי שאין מקום להשוואה בין משה גרטל ל- ליאן ווילדאו בתחום שידור השחייה . עטיפת השידור הישיר אמש של ערוץ 1 מקריית אליעזר לא דמתה בכלום לעטיפת שידוריו מעונת 2013 – 2012 והייתה הרבה יותר ענייה והרבה פחות מורכבת אולם המתמטיקה של הרייטינג מקישה במקרה זה מסקנות משלה , ועם עובדות אי אפשר להתווכח .

r1

טקסט מסמך (1) : יום ראשון – 25 באוגוסט 2013 . דו"ח המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.29 בשני המגזרים של כלל האוכלוסייה ו- "האוכלוסייה היהודית" . יורם ארבל ודני נוימן יחדיו עם שדרני הקווים ליאן ווילדאו והדס גרינברג מקבלים את השידור הישיר של המשחק המרכזי מכבי חיפה נגד קריית שמונה 3 : 1 בשעה 20.50 (כעשר דקות בטרם שריקת הפתיחה) ומשיבים מלחמה שערה לשידור חוזר של ירון ברובינסקי "לעוף על מיליון" . בעשר בערב (22.00) נוטל ערוץ 1 את היוזמה ומאפיל על ערוץ 10 . אפילו גב' מירי אליקים מחזיקה מעמד מול ערוץ 10 ב- 15 דקות התהילה שלה בין 21.45 ל- 22.00 . באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

r2

טקסט מסמך (2) : יום ראשון – 25 באוגוסט 2013 . דו"ח המדרוג ברבעי שעות בין 22.15 ל- 24.59 בשני המגזרים "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית" . ערוץ 1 מנצח ללא עוררין ברייטינג את ערוץ 10 בשעת השידור שבין 2.00 ל- 23.00 שהוא משדר ישיר את המחצית השנייה של המשחק מכבי חיפה נגד קריית שמונה 3 : 1 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 4 : בדקה ה- 37 במשחק בית"ר ירושלים – הפועל באר שבע פגע שי חדד מבית"ר ירושלים פגיעה קשה ברגליו של אליניב ברדה מהפועל באר שבע . עבירה שבגינה היה אמור השופט אלי חכמון לשלוף לעברו כרטיס אדום אך הסתפק בצהוב . בדקה ה- 69 במשחק אמש מכבי חיפה – קריית שמונה 3 : 1 פגע שחקן מכבי חיפה אביחי ידין בצורה קשה בחלוץ קריית שמונה דויד מנגה . עבירה אדומה גסה . שופט המשחק אוראל גרינפלד הניף רק כרטיס צהוב . מאוחר יותר פגע קפטן קריית שמונה שִיר צֶדֶק באופן חמור ללא כדור ברגליו של שחקן מכבי חיפה גוסטבו ברוקולי . עבירה מלוכלכת ונבזית . אוראל גרינפלד הראה לפוגע כרטיס צהוב בלבד . שופט מגוחך אולם אנוכי מתפלא על הסלחנות הבלתי מובנת של יורם ארבל ודני נוימן , מה שמראה שהכול אישי . אם יורם ארבל ודני נוימן היו חוטפים ברגליהם את הבעיטות הברוטליות האלה שהעניקו שי חדד , אביחי ידין , ושִיר צֶדֶק ליריביהם , הם לבטח היו מנסחים טקסט שונה הרבה פחות סלחני ולא מתייחסים לצהוב כאל צבע . מעניין , כתב עיתון "הארץ" (עיתון הבית שלי) מר משה בוקר וכתב "ישראל היום" מר ליאב נחמני התעלמו לחלוטין בדיווחיהם מסגנון המשחק הברברי שנקטו אביחי ידין נגד דויד מנגה ושיר צדק נגד גוסטבו בוקולי . ליאב נחמני מכנה את גוסטבו בוקולי "הבלתי נגמר" (איזה בלתי נגמר ואיזה נעליים) ומשה בוקר מאשר מדוע מקבל המחליף גוסטבו בוקולי אשראי ממאמנו לאחר שהבקיע שער מקרי ובלתי מחויב המציאות בשל התנהגות לא אחראית ואיבוד כדור מטופש של שיר צדק. דני נוימן ושני העיתונאים מ- "הארץ" ו- "ישראל היום" קושרים כתרים למכבי חיפה הבינונית בטרם עת . לעיתים נדמה כי הם ואני ראינו שני משחקים שונים בקריית אליעזר . אינני אוהב את הניסוח של חוק מס' 12 בספר חוקת הכדורגל "עבירות והתנהגות פרועה" , שמתיר מקום נרחב מידי לפרשנות שיפוט .

הערה 5 : שני המשחקים אמש (25 באוגוסט 2013) , בקריית אליעזר מכבי חיפה – קריית שמונה 2 : 0 ובאצטדיון בלומפילד הפועל ת"א – סכנין 0 : 0 במסגרת ליגת העל משכו כמות קהל של 17000 צופים לעומת 20000 צופים בחמשת המשחקים שהתקיימו בשבת (24 באוגוסט 2013).

הערה : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה ואת הבא אחריו ללא סיוע מאסיבי של ה- IAAF ו- IOC

טרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt). תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 276. כל הזכויות שמורות. 

האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט איננו זקוק לעולם להכרעת מצלמת ה- Photo finish מפני שניצחונותיו האישיים בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' ובמירוץ השליחים הקבוצתי 4 פעמים 100 מ' הם משכנעים כמו ניצחונותיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באותן הריצות הקצרות באמצע עשור ה- 30 של המאה שעברה ומי שזכה בארבע מדליות זהב בריצות 100 מ' , 200 מ' , קפיצה לרוחק , ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' באולימפיאדת ברלין 1936 . יוסיין בולט בן 27 הוא סלבריטאי בינלאומי כה מצטיין ויחיד בתחומו עד שהפך בתוך שש שנים מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 בתוך ל- מולטי מיליונר כבד . ג'סי אואנס (בן 23 באולימפיאדת ברלין 1936) היה איש עני ולמרות כישרונו העצום בתחום המיאוצים והיותו אלוף אולימפי וידוען בינלאומי בודד בפסגה נאלץ להפוך בארה"ב לאיש קרקס ולהתחרות נגד סוסים וכלבים כדי להתפרנס . בפגישתנו  בשערי האצטדיון האולימפי באולימפיאדת מונטריאול 1976 (השדר נסים קיוויתי ארגן את הפגישה) אמר לי האלוף האמריקני האולימפי הדגול בחיוך , "נכון אלוף אולימפי אך המדליות אינן מעניקות שום יתרון בסופר מרקט…" .

יוסיין בולט הוא סנסציה בינלאומית. הוא מוטציה עולמית. שום הישג שלו איננו שנוי במחלוקת. הוא בודד בפסגה. פעמיים אלוף עולם בריצה ל- 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009 ומוסקבה 2013) , שלוש פעמים אלוף עולם בריצה ל- 200 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009 , דאגו 2011 , ומוסקבה 2013) שלוש פעמים אלוף עולם ברביעייה הג'מייקנית במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' (באליפויות העולם בא"ק בברלין 2009 , דאגו 2011 , ומוסקבה 2013 . יוסיין בולט הוא שיאן עולם ללא עוררין בריצות ל- 100 מ' (9.58 שניות) , 200 מ' (19.19 שניות) , ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם הרביעייה הג'מייקנית (36.84 שניות) . יוסיין בולט הוא גם אלוף אולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012 ומדליין זהב בריצות ל- 100 מ' , 200 מ' , ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה . אין לכך תקדים וספק אם יהיה בעתיד . גם אילו רצה ג'סי אואנס לשחזר את הישגיו מאולימפיאדת ברלין 1936 באולימפיאדה של 1940 (אמורה הייתה להתקיים בטוקיו – יפן) הוא לא היה יכול . ב- 1939 פרצה מלחמת העולם ה- 2 (נמשכה 6 שנים) והמשחקים האולימפיים המתוכננים של 1940 ו- 1944 התבטלו . להלן ריכוז הישגיו של יוסיין בולט בשתי אולימפיאדות ושלוש אליפויות עולם בא"ק .

אולימפיאדת בייג'ינג 2008

100 מ'  בתוצאה של שיא עולם 9.69 שניות + מדליית זהב

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.30 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 37.10 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 12 בא"ק ברלין 2009

100 מ' בתוצאה של שיא עולם 9.58 שניות + מדליית זהב

200 מ' בתוצאה של שיא עולם 19.19 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.31 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 13 בא"ק דאגו (Daegu בדרום קוריאה) בשנת 2011

נפסל בזינוק בריצת 100 מ'

200 מ' בזמן של 19.40 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' בתוצאה של שיא עולם 37.04 שניות + מדליית זהב

אולימפיאדת לונדון 2012

100 מ' בזמן של 9.63 שניות + מדליית זהב

200 מ' בזמן של 19.32 + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בתוצאה של שיא עולם 36.84 שניות + מדליית זהב

אליפות העולם ה- 14 בא"ק מוסקבה 2013

100 מ' בזמן של 9.77 שניות + מדליית זהב

200 מ' בזמן של 19.66 שניות + מדליית זהב

4 פעמים 100 מ' עם רביעיית ג'מייקה בזמן של 37.36 שניות + מדליית זהב

הפוסט הזה מתעד את תקופת השוויון בריצות הקצרות (וגם בריצות הבינוניות והארוכות) בתחרויות הא"ק באולימפיאדות בראשית המאה ה- 20 , לא רק בטרם עידן יוסיין בולט , אלא אפילו לפני זמנו של האצן האמריקני ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 . היה זה סגן נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מהנדס הרכבות השוודי זיגפריד אדסטרום (1964 – 1870 , חבר הוועד האולימפי מ- 1920 ונשיא IOC בשנים 1952 – 1946) שהגה אז לראשונה לפני 101 (מאה ואחת) שנים את רעיון מצלמת ה- Photo finish . זיגפריד אדסטרום טען שהצבת מצלמה מוגבהת על קו הגמר דרושה כדי לדרג את מיקום הרצים וזכאותם לשלוש המדליות זהב , כסף , וארד – מפני שאין לסמוך יתר על מדידה של שעוני ה- Stopper של השופטים שיכולים להעניק תוצאות שוות לשניים ו/או שלושה ואפילו ארבעה רצים למרות שמישהו הקדים מישהו , רץ "Y" הקדים רץ "Z" , אולם שעוני העצר הציגו זמן זהה . "הרעיון של זיגפריד אדסטרום היה מהפכני בשעתו" , סיפר לי ידיד וותיק שלי מר אוקה איווארסון המנוח איש הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT בעת שהייתי בת שבועיים בקיץ 1995 בעיר הנמל השוודית גטבורג בהפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 5 בא"ק למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . טסתי לגטבורג בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן . צוות השידור שלי כלל את השדר מאיר איינשטיין , הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן , ומהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני .

alroey 5

טקסט תמונה : קיץ 1995 . גטבורג – שוודיה . אנוכי (מימין) מפיק ועורך את שידורי אליפות העולם ה- 5 בא"ק יחדיו עם המפיק הראשי השוודי אוקה איווארסון VNBUJ מ- SVT מי שניצב בראש ה- Host broadcaster שהפיק את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של האירוע . (צילום SVT . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alroey 6

טקסט תמונה : קיץ 1995 . גטבורג – שוודיה . אליפות העולם ה- 5 בא"ק . אחד מעקרונות מנהיגות השידורים בטלוויזיה : בא ראשון לעבודה והולך אחרון . (צילום SVT . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני בוחר להתחיל בסיפור המפורסם והשנוי במחלוקת של בו נדרש שימוש במצלמת ה- Photo finish על מנת להכריע מי ניצח בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932.

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הופעלה מצלמת פוטו פיניש כדי להפריד בין שני המנצחים אֶדִי טוֹלָאן ורָלְף מֶטְקָאלְף , ולקבוע את דירוגם , מי ראוי למדליית הזהב ומי למדליית הכסף , מפני השופטים שחזיקו בידיהם את שעוני העצר (STOPPER) העניקו לשניהם זמן זהה של 10.3 ש' . בעיניים בלתי מזוינות נראה כי שניהם חתכו את חוט המטרה הניצב על קו הסיום יחדיו . ממש על המילימטר . יו"ר הוועדה המארגנת של התחרויות וִוילִיאַם מָאי גַארְלָאנְד (William May Garland , 1948 – 1866) הורה להיעזר במצלמת הפוטו פיניש המכנית – אלקטרונית שהייתה בראשית פיתוחה ואף היא לא הצליחה להכריע . השופטים החליטו להעניק את מדליית הזהב לאדי טולאן . ראלף מטקאלף זעם והרגיש מקופח .

la1

טקסט תמונה :  1932 . וויליאם מאי גארלאנד (William May Garland) שימש יו"ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. הוא כיהן גם כחבר הוועד האולימפי האמריקני והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הייתה מאורגנת היטב אך בשל ריחוקה הגיאוגראפי מאירופה נטלו בה חלק רק 1281 ספורטאים ו- 127 ספורטאיות . באולימפיאדת אמשטרדם 1928 השתתפו 3015 ספורטאים בתוכם 290 נשים . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברלין 1936 נטלו חלק 4069 ספורטאים בתוכם 328 נשים .

la2

טקסט תמונה :  1932 . אצטדיון ה- "קוליסיאום" בלוס אנג'לס בו נערכו התחרויות האולימפיות של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la3

טקסט תמונה : 1932 . העיר לוס אנג'לס אשר במדינת קליפורניה בארה"ב , כרך שוקק חיים , נערכת לקראת אירוח האולימפיאדה ה- 10 של העידן המודרני . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la4

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . טקסט הענקת המדליות לשלושת המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ'. מימין לשמאל : הזוכה במדליית הארד הגרמני ארתור יונאת' (Arthur Jonath) מגרמניה בתוצאה 10.4 ש', המנצח והזוכה במדליית הזהב האצן האמריקני נמוך הקומה אדי טולאן (Thomas “Eddie” Tolan) מארה"ב בתוצאה 10.3 ש', הזוכה במדליית הכסף רלף מטקאלף (Ralph Metcalfe) אף הוא מארה"ב בתוצאה שווה לזמנו של המנצח , 10.3 ש'.

כפי שניתן לראות, לפני דוכן המנצחים ניצבת מצלמת ה- Photo finish (פוטו פיניש) הראשונה מסוג מכאני – אלקטרוני שהכריעה את דירוג הגעת הרצים על קו הסיום . הוועדה המארגנת האמריקנית הייתה הראשונה בהיסטוריה שנעזרה במצלמת פוטו פיניש כדי להכריע למי להעניק את המקום הראשון ואת מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים . ההחלטה להעניק את המקום הראשון לאדי טולאן נותרה שנויה במחלוקת . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

la5

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . מגדל הצילום ועליו ניצב מתקן המדידה של מצלמת ה- Photo finish שנועדה לדרג את מיקום הרצים על קו הסיום . מתחת למתקן ניתן לראות את שופטי הזמן המשתמשים במדידה ידנית בשעוני סטופר . התמונה הזאת צולמה בעת הריצה ל- 200  מ' לגברים בשלב המוקדם בה ניצח האצן האמריקני ראלף מטקאלף . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la6

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . מצלמת הפוטו פיניש מדייקת עד למאית שנייה ומעניקה לשני הרצים זמן אלקטרוני של 10.38  ש' אך היא לא מצליחה להפריד בין אדי טולאן (עליון בתמונה) לבין רלף מטקאלף . נראה כי החזה של שניהם ניתק באותו הזמן את חוט המטרה המתוח על קו הסיום . הערה  :  הצילום הזה נעשה מתוך האצטדיון החוצה . מודדי הזמן הידניים העניקו לשניים זמן זהה של 10.3  ש' . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. Frame צילום אחד מאוחר יותר. אין שינוי באבחנה . שניהם אדי טולאן ורלף מטקאלף שווים בהישגיהם. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

la8

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. זווית הצילום הראשונה של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. עלפניו נראה אדי טולאן הקרוב למצלמה כמנצח וזוכה במדליית הזהב.

זיהוי ודירוג מימין לשמאל : במקום הראשון אדי טולאן (ארה"ב) – 10.3  ש'. מקום שני ראלף מטקאלף (ארה"ב) – 10.3  ש'. מקום שלישי ארתור יונאת' (גרמניה) – 10.4  ש'. מקום רביעי ג'ורג' סימפסון (ארה"ב) – 10.5  ש'. מקום חמישי דניאל יוברט (דרום אפריקה) – 10.6 ש'. מקום שישי ואחרון טאקאיושי יושיאוקה (יפן) – 10.7 ש'. הערה : הצילום נעשה מבחוץ בכיוון פנים האצטדיון . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 la9

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 . זווית הצילום השנייה של סיום ריצת הגמר ל- 100  מ' גברים . מן זווית הצילום הזאת נראה ראלף מטקאלף הרחוק מהמצלמה כמנצח והאצן שראוי למדליית הזהב .(באדיבות הוועד האולימפי האמריקני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מחלוקת השיפוט הזאת היוותה תמרור אזהרה אדום לשני ראשי הוועדה מארגנת המצטיינים של אולימפיאדת ברלין 1936 , ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים , שהיו אורחי הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 .

סוף הפוסט מס' 276 , רשימה מס' 1 . ראה המשך של הפוסט "טרום עידן יוסיין בולט (Usain Bolt). תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית" , רשימה מס' 2 . כל הזכויות שמורות . 

 

יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון. אוגוסט 2013. פוסט מס' 275. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 275 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום ראשון – 25 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון. אוגוסט 2013. פוסט מס' 275. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון. אוגוסט 2013. פוסט מס' 275. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : דברי קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנים ופרשנותו הפילוסופית למעגלי החיים , "…מָה שֶהָיָה הוא שֶיִהְיֶה וֹמָה שֶנַעֲשָה הוּא שיֶעָשֶה ואֵין כּל חָדָש תַּחַת השָמֶש…" , מתייחסים גם למחזור הראשון של ליגת העל של כדורגל הישראלי (שבת – 24 באוגוסט 2013) כפי שנגלו אתמול בערוצי הטלוויזיה של צ'ארלטון וערוץ 5 בכבלים . צילומי הטלוויזיה חושפים רמה נמוכה , יציעים ריקים , שיממון , חוסר עניין , וריקנות . פשוט לא להאמין כי למשחק הפועל רעננה – מכבי פ"ת (1 : 0) באצטדיון בנתניה הגיעו 700 (שבע מאות) צופים בלבד (ביניהם יו"ר התאחדות הכדורגל בישראל מר אבי לוזון) . למשחק רמת השרון – הפועל חיפה באצטדיון "גרונדמן" באו אתמול רק 600 (שש מאות) צופים (על פי דיווח של "הארץ" ו- "ישראל היום") . ערוצי הכבלים אינם מפרסמים את נתוני וועד המדרוג , אולם סביר להניח כי הרייטינג אתמול הנוגע לצפייה בחמשת משחקי ליגת העל בית"ר ירושלים – הפועל באר שבע 0 : 2 , הפועל עכו – מכבי ת"א 0 : 2 , בני יהודה – מכבי אשדוד 1 : 0 , הפועל רעננה – מכבי פ"ת 1 : 0 , ורמת השרון – הפועל חיפה 0 : 2 – הוא אפסי אני מת לראיין לבלוג הזה את היו"ר אבי לוזון אולם הדוברים ואנשי יחסי הציבור שלו גב' מיכל גרונדלנד ומר אמיר אפרת מגוננים עליו בחירוף נפש ולא מאפשרים לי כבר כמעט שנה להיפגש עמו ולראיין אותו למרות בקשות חוזרות ונשנות שלי .

ב- 13 ביולי 2013 פרסמתי פוסט בבלוג הזה שכותרתו כלהלן : יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך , ורווי סימני שאלה". אינני חוזר בי ומזכיר לקוראי הבלוג שאינני מכיר את מר אבי לוזון ומעולם לא דיברתי . אנוכי זוכר שפעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה חשפו מצלמות הטלוויזיה של "משחק השבת" ההוא , מתפרץ לכר הדשא באחד ממשחקי הבית של קבוצת מכבי פ"ת . כמו רבים אחרים אנוכי עוקב אחריו באמצעות העיתונות ו/או בראיונות רדיו שהוא מעניק פה ושם . אנוכי יודע שמידותיו האישיות , המשמעת העצמית והדוגמא האישית שנדרשים מאיש כמוהו המכהן במשרה ציבורית כה רמה ורגישה, לא תמיד עמדו במבחן ובגדו בו מעת לעת . אולם מאידך על רקע התמונות החיוורות שראינו כתב "הארץ" מר ניר צדוק ואנוכי (בנפרד) אֶמֶש בעשר בערב (מוצ"ש – 24 באוגוסט 2013) בתוכנית "שער השבת" של המגיש מר יונתן כהן והפנל שלו בערוץ 5 בכבלים , מצטייר מר אבי לוזון כאשף פיננסי בעל יכולת ניהולית שמביא תועלת להתאחדות שבראשה הוא ניצב . הוא בעל כושר תמרון לא רק ספורטיבי אלא גם פוליטי . אנוכי מבין שאבי לוזון מתכנן בקפדנות ולפרטי פרטים מדיניות גיוס כספים רב שנתית בשלוש השנים של 2016 – 2013 , על מנת להביא להתאחדות מ- "מועצת ההימורים והטוטו" בראשות מר צחי פישביין , סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . וזאת בנוסף לפעולותיו הכלכליות היעילות בתחום זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה השונות בארץ , ובניין "בית הנבחרות" בקיבוץ שפיים . אנוכי מתרשם שהוא איש בעל חזון כלכלי שמביא רווח ותכלית לכדורגל הישראלי .

יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית הנוכחי מר אבי לוזון הוא בטוח מומחה כלכלי ברמה גבוהה , וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם . העובדות המתמטיות מראות כי הוא בעל יכולת לשכנע את ראשי הרשתות לשלם לו כהוגן . מר אבי לוזון ניצב בצומת פיננסית בה הוא רחוק מלהיראות קבצן . הוא מתנהג כאיש כספים דייקן וקפדן שאוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון לקופת ההתאחדות . מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלי תחזיות טלוויזיוניות שחורות אולם הנתונים הפיננסיים של אבי לוזון נותרו מרשימים . בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק , מצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג שמאפיל לחלוטין על המוצר שעליו הוא אחראי ואותו הוא מייצר . לפחות מנקודת מבט בנקאית . הַרָף הכספי שמציב אבי לוזון לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם" , אומר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1 , ערוץ 5 , ערוץ ONE , חברת "צ'ארלטון" , וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media" . הנה רָף ההכנסות המְשוּשֶה מזכויות שידורי הטלוויזיה פרי ניהולו של אבי לוזון :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לשלוש העונות 2016 – 2013 סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר של המשחק המרכזי .

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת" .

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2012 סך של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל .

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 51.000000 (חמישים ואחת מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1) .

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל .

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל .

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אבי לוזון הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג . אשף פיננסי . קבוצות הכדורגל הישראליות צריכות לנשק את רגליו . הוא ממש תרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב . למי אין חסרונות ? אולם יתרונותיו של אבי לוזון כמנהל הכדורגל הישראלי רבים לאין ספור מחסרונותיו .

הערה 4 : אנוכי לא מאמין לפוליטיקאים . אנוכי זוכר היטב עד עצם היום הזה מה אמרה שרת התקשורת גב' לימור לבנת (יריבתו של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון בהווה ושל מנכ"ל רשות השידור בעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום) כשהכריזה בתום הבחירות ב- 1996 בהן הודח יו"ר מפלגת העבודה וראש הממשלה שמעון פרס מכהונת ראש הממשלה והעפלתו של מר בנימין נתניהו לתפקיד במקומו : "…שמוטי קירשנבאום יתחיל להזיע עכשיו…" . זאת הייתה אמירה שחצנית , כוחנית , נאסטית , וגם מגוחכת של עסקנית פוליטית ירודה שנורתה לעבר אחד מאנשי הטלוויזיה ההגונים והדגולים בתעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים . מה זאת אומרת שיתחיל להזיע…? למה בכלל מוטי קירשנבאום שהוא איש טלוויזיה מקצועי ומקצועני צריך להזיע…? מדוע זה פוליטיקאית רברבנית מחליטה בכלל להשתלח במנכ"ל רשות שידור אקספרט ופרופסיונל , ונקי כפיים…? אינני מאמין לה ולאינטרסים שלה במאבקה באבי לוזון . גב' לימור לבנת איננה מדינאית . היא עסקנית פוליטית . כתוב לה על המצח .

הערה 5 : תוכנית הטלוויזיה "שער השבת" אמש בערוץ 5 בכבלים : המגיש והמנחה יונתן כהן + המאמן גיא לוי (מוצא חן בעיניי מפני שהוא מדבר ב- Understatement , מציג את דיעותיו באיפוק , איננו מתנשא וחולק כבוד לשותפיו לפנל) + שחקן העבר עומרי אפק + העיתונאי מוטי פשחצקי , איננה יכולה להמריא . הרביעייה הזאת עוסקת במשהו לא מעניין ונחות . a priori רדוד . אנוכי חושב שגם אם ז'וזה מוריניו וקארלו אנצ'לוטי היו מהווים חברה ליונתן כהן באולפן ערוץ 5 בכבלים לא היה יוצא שום דבר . "שער השבת" אמש איננו מבשר טובות . צילומי הטלוויזיה בחמשת המשחקים גם אם הם מייצגים קדמה טכנולוגית בת שלושה הילוכים חוזרים מזוויות שונות , הם בראש וראשונה חושפים יציעים ריקים ומשטחים רוויי פרסומות מסחריות מכוערות . התמונה הטלוויזיונית מתעדת מצב עגום . ריקנות . העליבות הזאת של היעדר דרמה מעצימה את עצמה ובוהקת כפליים בשעה ששני השדרים רמי ווייץ ומאיר איינשטיין נותנים דרור למיתרי הקול שלהם . לא מתחולל שום מפגש הגיוני ואין כל Match up בין עוצמת הקול לבין המְצִיאוּת הדלה על כר הדשא . חוק "הכלים השלובים" מופר .

הערה 6 : ראיתי אמש את העיתונאית גב' רינה בפתח תוכניתה "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 . רינה מצליח הנחושה , נוטלת פיקוד מחליפה את דוברת התאחדות הכדורגל גב' מיכל גרונדלנד , כשהיא נושאת בפַּתּוֹס מאמר מערכת מגוחך הקורא בשם ערוץ 2  לאוהדי הכדורגל במדינת ישראל להצביע ברגליים ולמלא את יציעי האצטדיונים בארץ (כאילו שזה תפקידה) , כהאי לישנא : "שלום לכם . בשעות אלה ממש נפתחת עונת ליגת העל בכדורגל , והכדורגל בחושים האחרונים יצא ממדורי הספורט שלא בטובתו . המלחמות של יו"ר ההתאחדות בשָרָה ולהפך , ומעורבותם של אנשי הטוטו עם הסנקציות הכלכליות שלהם , הביאו אותנו לזה שבשבת הראשונה של של כדורגל מדברים על הכל חוץ מאשר על כדורגל .ובלי קשר למי צודק ומי יצא לבסוף מנצח , הכדורגל הוא של כולנו והקבוצות הן שלנו . והשחקנים צריכים אותנו ביציעים . אז לכל אוהדי הכדורגל בארץ אני אומרת בואו נצביע ברגליים , נבוא למשחקים לעודד את האדומים מבאר שבע…טוב…אפשר גם את האחרים , ונזכיר לכולם כי אנחנו כאן בשביל הספורט , בשבילנו" , והוסיפה , "וזה מה שעל סדר יומנו הערב ב- "פגוש את העיתונות" . מעניין מה דעתו של יו"ר חברת החדשות בערוץ 2 מר אבי ווייס אודות טקסט גרוטסקי וילדותי שכזה וגם רחמני אודות הכדורגל הישראלי שהגתה גב' רינה מצליח בטרם הגשימה את מטרות התוכנית "פגוש את העיתונות" לשמה נועדה, דיון הנוגע למערכת החינוך בישראל וריאיון ארוך עם האלופה אורנה ברביבאי (מהירה וחריפה ומשדרת בקיאות רבה בחומר) ראש אגף כוח אדם בצה"ל , והאם זה תפקידה לשאת מאמר מערכת מגוחך שכזה בשם הערוץ שהיא מייצגת .

גב' רינה מצליח ילידת באר שבע ועובדת רדיו "קול ישראל" שימשה לפני שנים רבות בתפקידי עוזרת הפקה בחטיבת החדשות והייתה גם לעת מצא כתבת התוכנית הישנה והוותיקה ההיא "שירים ושערים" . מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 מר שלום קיטל העביר בשעתו את את האישה האמביציוזית הזאת גב' רינה מצליח מרדיו "קול ישראל" לשורותיו ומינה אותה לעיתונאית ועורכת בחברה שלו .

הופעתה אמש (שבת – 24 באוגוסט 2013) של גב' רינה מצליח האמביציוזית כמנחה ומגישה של התוכנית "פגוש את העיתונות" , הזכירה לי קטע שחקרתי וכתבתי לפני כמה שנים בספר עב הכרס בן כ- 9000 (תשעת אלפים) , הקרוי , "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם" ( י"ז כרך ו' ) . הספר הזה נחקר ונכתב במסגרת סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף שדנה ועוסקת בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשלושה תחומים עיקריים חדשות , ספורט , ותיעוד , ואשר קרויה "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה" , ובתוכה התייחסות לשני סעיפים עיקריים  

1. השַדָּרִים, הפרשנים, העיתונאות האלקטרונית, והפוליטיקאים .

2. האמביציות האישיות, הכבוד, והקְנָאוֹת השוררות סביב המיקרופון ומסך הטלוויזיה.

ציטוט : "קנאה היא היותר גדולה שבצרות" (ר' משה אבן עזרא).

ציטוט : "קנאה היא שנאה שאין לה תרופה" (רבנו בחיי).

ציטוט : "הקנאה היא גם סוג של שבח" (ג'ון גיי).

מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח עבד בשיטת גיוס כוכבים ממש ובדיוק כמו שאַלֶכְּס גִלְעָדִי פעל למען חברת "קֶשֶת" 15 שנה מאוחר יותר לאחר קבלת הזיכיון . הנהלת CBS כל כך פחדה ממסע רכישות הכוכבים של רוּן אָרְלֶדְג' כמנהל חטיבות החדשות והספורט של ABC , עד שלאחר פרישתו של המגיש המיתולוגי שלה ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) לגמלאות , היא הציעה ליורשו ב- CBS דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) חוזה עתק בן עשרות מיליוני דולרים העיקר שלא יערוק לשורותיו של רוּן אָרְלֶדְג' . רוּן אָרְלֶדְג' הבין כבר מזמן שתעשיית החדשות בטלוויזיה כמו שידורי הספורט שלו נשענת על מגישים – כוכבים . אתה אומנם צריך תכני שידור מרתקים אך אתה זקוק גם למגישים – כוכבים כדי לזהות באמצעותם לציבור את אותם חומרי הטלוויזיה שעולים ממון רב . תרכובת של מגישים – כוכבים עם חומרי טלוויזיה מרתקים יוצרת את הצלחת הרייטינג ואת מבול הפּרסומות .

רוּן אָרְלֶדְג' ייצר את כוכבי השידור של ABC והפך אותם ל- Celebrities (ידוענים) בכל רחבי ארה"ב . הַוֹואָרְד קוֹסֶל , בַּרְבַּרָה ווֹלְטֶרְס , דַאיָיאן סוֹיֶיר (Diane Sawyer) , סֶם דוֹנַלְדְסוֹן (Sam Donaldson) , פִּיטֶר גֶ'נִינְגְס (Peter Jeninngs) , פְרָאנְק רֵיְינוֹלְדְס (Frank Reynolds) , וטֶד קוֹפֶּל (Ted Koppel) . חלק מהאנשים האלה היה על ה- Payroll של רשת ABC עוד לפני בואו של רון ארלדג' לחטיבת החדשות של הרשת , אך מכיוון שהיה "Programmer" מעולה בעל טביעת עין חדה בביזנס הזה , יצר והפיק עבורם תוכניות ייחודיות בעלות זכות ראשונים (Programming Franchises) , והפך אותם בן לילה לכוכבים בעל משכורות עתק שנתיות בגובה של מיליוני דולרים .

arledge 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000 . נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) בערוב ימיו עם מגישי החדשות ברברה וולטרס , טד קופל , פיטר ג'נינגס ואחרים . (מקור : הספר "a memoir ROONE" . באדיבות ABC . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רוּן אָרְלֶדְג' אימץ בניהול החדשות את העקרונות הטכנולוגיים של הפקות הספורט הידועות שלו בהן רכש את המוניטין העצום שלו . הוא נחשב למנהיג טלוויזיה ומפיק דגול ב- ABC . גם מתחריו ב- CBS ו- NBC הכירו בגדולתו . המאפיינים הבולטים שלו בהתוויית דרך שידורי החדשות ב- ABC היו האלמנטים של  Split screens  בראיונות , שידורים לווייניים , "Remotes" , וגרפיקה ממוחשבת . הוא הציב שלושה מגישים בתוכנית החדשות שמיסד ב- 1978 , “World News Tonight” , ממש כפי שעשה שמונה שנים קודם לכן ב- 1970 כשמיסֵד ב- ABC את תוכנית הספורט הפופולארית רבת המוניטין ב- “Monday Night Football” עם הַוֹואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) ושני פרשניו דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith) ופְרָאנְק גִיפוֹרְד (Frank Giford) . רוּן אָרְלֶדְג' בנה את מגזין החדשות "20 / 20" אותו הובילה שנים רבות השדרנית בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters) . ב- 1979 יצר את תוכנית החדשות הלילית שטיפלה תחילה במשבר החטופים האמריקניים באיראן האיסלאמית של חומייני , ומאוחר יותר קיבלה את השם “Nightline” , פורמט שידור של תוכנית חדשות ששודר חמש פעמים בשבוע מאוחר בלילה והפך את טֶד קוֹפֶּל לכוכב טלוויזיה בעל שם עולמי . רוּן אָרְלֶדְג' הלך לעולמו בגיל 71  ב- 5  בדצמבר 2002 . הוא נפטר מסרטן הערמונית .

arledge 2

טקסט תמונה : שנת 1998 . שלושה מכוכבי חטיבת החדשות של ABC תחת ניהולו של רון ארלדג' . זיהוי מימין לשמאל : טד קופל , ברברה וולטרס , ופיטר ג'נינגס . (מקור : הספר "a memoir ROONE". באדיבות ABC . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראשית 1988 היה פוסט עידן אורלי יניב בטלוויזיה כבר בעיצומו . ב- 1979 הופיעה אורלי יניב (אז בת 22) לראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לצדו של יורם ארבל . אורלי הייתה כוכבת טלוויזיה בימים ההם במלוא מובן המילה, אולם משחדלה להופיע על המסך – נשכחה חיש מהר. בינואר 1988 חיפשתי לה מחליפה. 60 (שישים) נשים אמביציוזיות ביקשו להתיישב בכס הרם של מגישת תוכניות הספורט שהותירה מאחוריה בלכתה , ביניהן גם גב' רינה מצליח . זה היה מ- מזמן לפני כרבע מאה של שנים . רינה מצליח לא הרשימה אותי אז . לא רק היא . מתוך עשרות בחרתי והבאתי בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל למסך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחורף 1988 את המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף במקומה של אורלי יניב . הראשונה עברה את המבחן בציון בינוני . השנייה נכשלה והודחה . ההדחה הפכה לסיפור רכילות והפוליטיקאים הקטנים עטו על המציאה . התערבות פתטית של הפוליטיקאים בשידורי הספורט של הטלוויזיה . הם לא הזיזו לי מהסיבה המופיעה בציטוט של מוריס ברה .

ציטוט : "הפוליטיקאי הוא אקרובט השומר על שיווי באומרו את ההפך ממה שהוא עושה". (הגה את הציטוט הזה מר מוריס  ברה).

ינואר 1988 היה פוסט עידן אוֹרְלִי יָנִיב . בתוך חודשים ספורים מאז לכתה בקיץ 1987 המגישה המצוינת ושובה לכור מחצבתה ברדיו גלי צה"ל , איש לא זכר אותה ולא קרא עוד בשמה . אם אינך בטלוויזיה משמע אתה לא קיים . אוֹרְלִי יָנִיב הייתה בתקופה ההיא של הטלוויזיה המונופוליסטית "The one and the only" . האחת והיחידה . באותה תקופה ערכתי בבנייני מערכת הטלוויזיה הישראלית בתל אביב מבחני מסך (Audition) ל- 60 מועמדות בתוכן חיפשתי שתי פנים חדשות לתוכניות הספורט במקומה של אוֹרְלִי יָנִיב שפרשה כאמור זה מכבר. רציתי שתי מגישות – עיתונאיות טובות ממנה שיוכלו להשתלב בעבודת השטח ולהגיש כתף אל כתף ובמעמד שווה את שידורי הספורט לצידם של יוֹרָם אָרְבֶּל , נִסִים קִיוִויתִּי , ואוּרִי לֵוִי . רציתי לשחזר את רעיון ההגשה המשולבת שהגה אלכס גלעדי ב- 1979 להציב שדרנית ליד שדר . בדיעבד זאת הייתה שגיאה גדולה . גדולה יותר מזאת של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ב- 1979 כשהביא למערכת הספורט מגישה שלא היה לה דבר עם הטקסטים והחומרים שהיא עוסקת בהם. גב' אוֹרְלִי יָנִיב הייתה קריינית רהוטה ומיומנת מאוד אולם בסופו של דבר תוצאה טלוויזיונית של תקופה שחלפה לבלי שוב. הייתי צריך ללמוד את הלקח המַר ולהבין שמגישה או קריינית בטלוויזיה רהוטה ככל שתהיה, לעולם איננה תחליף להגשה עיתונאית אמינה. אין לצפות למהימנות משום קריין ו/או קריינית בטלוויזיה, גבר או אישה, המקריאים טקסטים ומגישים לציבור חומרים שהם עצמם אינם בקיאים בתוכנם .

yaniv

טקסט תמונה : גב' אורלי יניב מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשמונה השנים של 1987- 1979. שימשה תקופה קצרה כמגישת "מבט" . נעלמה ממרקע הטלוויזיה ב- 1987 . במידה רבה החמיצה אורלי יניב את משכורות הרווחה הטמונות בטלוויזיה ומיועדות בראש וראשונה למגישים ומגישות כוכבים , ואורלי יניב הייתה כוכבת טלוויזיה בעידן המונופול לפני שנות דור . (לע"מ) .

yaniv

טקסט תמונה : קיץ 1983 . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי מכסה בשידורים ישירים את תחרויות השחייה בבריכת אוניברסית תל אביב במשחקי כינוס "הפועל" ה- 12 בתל אביב . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עדי אינגבר , אורלי יניב (בת 26) מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראל הציבורית , השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (בן 33 , זכה באולימפיאדת מינכן 1972 בשבע מדליות זהב ובכל אחד מהמשחים גם הציב שיא עולם) , והכתב משה גרטל (בן 37) . (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                

תרתי אחר מועמדות חדשות שחשבתי והאמנתי שאוכל להפכן לעיתונאיות ספורט וחדשות מעבר לתפקידן כמגישות אולפן . משהו מהסוג של מִירִי נְבוֹ מערוץ הספורט (ערוץ 5)  ו/או מוּרַן בָּרָק בערוץ 10 רק דגם משופר שלהן . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל צפה יחד עמי בלשכתו בקלטות מבחני המסך של המועמדות הרבות כדי לקבל עמי החלטה משותפת . היו שם כמה מועמדות רציניות וראויות . למרות גילן הצעיר הן היו בעלות ניסיון בקריינות וחלקן אף הספיק כבר לקנות לעצמו מוניטין התחום . ביניהן וֶורֶד דָוִיד , אוֹרָה חַיוּן , רִינָה מַצְלִיח , מֵרָב מִיכָאֵלִי , אוֹרִית כָּסִיף , פְּנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם , לֵאָה עוֹז , שחקנית הכדורסל ענת דרייגור ואחרות . לכולן הייתה שאיפה אחת . הן רצו להתיישב על הכס הרֵיק שהותירה אוֹרְלִי יָנִיב . די הופתעתי מהאמביציות של הנשים האלה שביקשו לשבת על הכס של אורלי יניב . הן לא הסתירו את שאיפותיהן לרשת את מי שנחשבה למגישת הספורט המצוינת והפופולרית בטלוויזיה הישראלית הציבורית , האחת שאין בִּלְתָּה , בימים ההם בזמן ההוא .

rinaטקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988 . זוהי גב' רינה מצליח מרדיו 'קול ישראל' בינואר 1988 ב- Audition שערכתי באולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת תל אביב . היא הייתה אחת מעשרות מועמדות שניסתה את כוחה ב- Audition וביקשה לרשת את מקומה של המגישה אורלי יניב שפרשה בימים ההם . בפתח דבריה באודישן הציגה רינה מצליח את עצמה והכריזה למיקרופון באוזניי : "אני בכלל לא קריינית . אני עובדת בצוות ההפקה של החדשות ברדיו "קול ישראל" , אבל אני רוצה להיות קריינית ושדרנית" . היא לא הרשימה אותי אז והיא לא מרשימה אותי היום. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kasif

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א . אורית כסיף משתתפת ב- Audition הטלוויזיוני בינואר 1988 . היא הייתה מגישה מוכשרת אך שאפתנית מידי ובעלת אמביציות מופרזות ללא בסיס. זכתה במקום השני אחרי מרב מיכאלי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

draigor

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א . זאת היא ענת דרייגור בכירת שחקניות הכדורסל של ישראל בכל הזמנים . גם היא רצתה לרשת את מקומה של אורלי יניב ולהיות מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה . הפכה מאוחר יותר לפרשנית כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

merav

טקסט תמונה :  חודש ינואר – שנת 1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א . זוהי מרב מיכאלי  (בת 22) לשעבר שדרנית וקריינית בגלי צה"ל . היא הייתה בסופו של דבר מגישת טלוויזיה מיוחדת וייחודית . משכמה ומעלה . היא ניצחה בקלוּת בנוק אאוט בסיבוב הראשון ב- Audition  הטלוויזיוני בינואר 1988 את כל מתחרותיה , וזכתה במקום הראשון . צפיתי לה עתיד טלוויזיוני מזהיר . בשלב מאוחר יותר זיהיתי אצלה את אותה הבעיה העיתונאית שהייתה לרועץ לאורלי יניב . היא הייתה קריינית – שדרנית ברמה גבוהה אך לא באה מתחום עיתונאות הספורט . הוברר כי הבאתה למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1988 הייתה החלטה שגויה שלי . מנקודת מבט מאוחרת הופעתה על מרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית בסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה שעברה הייתה דומה יותר לתחבולה שיווקית מאשר לניסיון עיתונאי ממשי של שיפור הניווט והובלת תוכניות הספורט העיתונאיות האלה . לא כך חשבתי והערכתי אולם זאת הייתה כנראה התוצאה הסופית. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rosenblum

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א . זוהי פנינה רוזנבלום בת ה- 33 ב- Audition הטלוויזיוני שנערך בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . פניה רוזנבלום היא אישה מוכשרת ושאפתנית . הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה אז את אופציית הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פנינה רוזנבלום הייתה מועמדת בהחלט מרשימה ב- "Screen Test" הטלוויזיוני ההוא בינואר 1988. המראה הפוטוגני וחיתוך הדיבור המיטבי שלה משכו מייד תשומת לב. אישה רצינית, רהוטה, ובעלת דיקציה מושלמת . "יואש אלרואי , איך נביא אותה למחלקת הספורט", שאל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסינן מבין שיניו , כשהוא מוסיף , "הרי היא גיבורת טורי הרכילות , היא מייצגת בהיסטוריה האישית שלה וגם במעשיה היום אישיות וז'אנר בידורי , השונה לגמרי מטיפוס המגישה – עיתונאית שאנחנו מחפשים . הציבור יראה בבחירה ובהעדפה הזאת שלנו בדיחה במקרה הטוב , וטיפשות ואידיוטיזם במקרה הרע. מבחינתי זה בלתי אפשרי" . פנינה רוזנבלום בת ה- 33 נפסלה ב- 1988 על הסַף להגיש את תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית . לבסוף בחרנו במֵרב מיכאלי בת ה- 22 שהשתחררה זה עתה מגלי צה"ל והייתה הבולטת ביותר ב- Audition הזה . למרות גילה הצעיר הייתה קריינית ושדרנית בעלת ניסיון . היה לה ביטחון עצמי רָב ליד המיקרופון והמצלמה התאהבה בה חיש מהר . היא הייתה לבטח הטובה מכולן והובילה עליהן בהפרש גדול. אוֹרִית כָּסִיף בת ה- 28 נבחרה למגישה השנייה. היו עוד מועמדות ראויות אך הן פשוט נפלו מחוסר מקום ולא מפני שלא היו ראויות . נפלה גם מועמדותה של לאה עוֹז ז"ל שדרנית מצטיינת ובעלת מוניטין בגלי צה"ל . הערכתי , שמֵרָב מיכאלי ואוֹרִית כסיף תוכלנה להיטמע במהרה בחברה העיתונאית של יוֹרָם אַרְבֵּל, נִסִים קִיוִויתִּי , אוּרי לֵוִי , ורָמִי וָויְיץ . רציתי אותן כעיתונאיות ולא קרייניות – מגישות בלבד . תקופת דקלום הטקסטים באולפני הספורט חלפה לבלי שוב . טעיתי .

זאת הייתה טעות מָרָה ומיותרת להביא לקלחת שידורי הספורט בטלוויזיה שתי מגישות כה חסרות ניסיון ולהטיל עליהן משימות בשידורים ישירים כמעט בלתי אפשריות ליישום . לא ניתן לאַלֵף אנשים בכוח להתעניין בצורה מלאכותית ובלתי טבעית בתחום שמעולם לא עניין אותם , רק בשל הילת המסך . זהו ניסיון שנידון בסופו של דבר לכישלון מראש ומוכרח להביא בסופו של דבר לעגמת נפש . מנקודת מבט היסטורית , הקריירה של שתיהן כמגישות ספורט הייתה קצרה , ולמעשה הסתיימה כמעט לפני שהחלה . אורית כסיף הודחה ב- 1990 ומֵרָב מִיכָאֵלִי הדיחה את עצמה זמן קצר לאחר מכן . הן היו קרייניות אך לא שדרניות ספורט . זה היה חסרונן הגדול . נפרדתי מ- מרב מיכאלי בידידות . רחשתי לה הערכה רבה כקריינית טלוויזיה אך לא בשידורי הספורט . זה לא היה מקומה הטבעי . טוב שהלכה מעצמה . אורית כסיף הודחה על ידי לאחר שגיאות קריינות מביכות חוזרות ונִשנות . פעם אמרה , "הא"ק היא מלכת ההתעמלות" , ובהזדמנות אחרת כינתה את קבוצת הכדורגל האנגלית הנודעת , Liverpool  בשם Liberfool  . לקרוא את תוצאות המשחקי הליגה הגרמנית ולהגות שמות של קבוצות כמו "איינטראכט פראנקפורט או מינשנגלדבאך , ו/או קבוצת הכדורסל של ניו יורק "ניקס" ניקרבאקרס" מ- NBA נקנה על ידה בייסורים . ולא רק על ידה .

הערה 7 : סיומה של אליפות העולם ה- 14 בא"ק – של מוסקבה 2013 הותירה חלל בלבי . התכוונתי לייחד את הפוסט הנוכחי לטרום עידן העילוי הג'מייקני יוסיין בולט , לתקופת ה- Photo finish בא"ק ולהופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה השיפורים הטכנולוגיים הספורטיביים ומדידת הזמנים האלקטרונית . מעניין, יוסיין בולט איננו זקוק ל- Photo finisf מפני שניצחונותיו בריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' על מסלולי רקורטאן הם משכנעים כמו ניצחונותיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס בנעלי ריצה ישנות מסומרות ("Spikes") על  מסלולי פחם בריצות הקצרות באמצע עשור ה- 30 של המאה שעברה . זה יהיה נושא הפוסט הבא .

סוף הפוסט מס' 275 .

סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של מר אמנון לוי כפי ששודרה בערוץ 10 היא מסמך עלוב וכושל. פוסט מס' 274. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 274 : הועלה לאוויר בליל שישי – 23 באוגוסט 2013

—————————————————————————————————————— 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מהווה הצלחה כלכלית בקנה מידה ישראלי ומשמש מודל עסקי של ניהול ספורטיבי . אל לו לוותר לשרת הספורט גב' לימור לבנת שמשחקת תפקיד של עסקנית – פוליטיקאית ברמה חובבנית , ואל לו להביע חרטה ולהיכנע לפקיד מועצת ההימורים והטוטו שלה מר צחי פישביין . טופס הספורט – טוטו בלעדי הקבוצות הישראליות שווה כקליפת השום . נכון שהמועצה מקיימת סוגי הימורים שונים אולם "ספינת הדגל" של הימורי הכדורגל בישראל הוא טופס הספורט טוטו הישן והוותיק שמרכז סביבו את מרבית תשומת הלב של חובבי ומהמרי הכדורגל במדינת ישראל . מר אבי לוזון אל תתכופף !

הערה 4 : מה יש לרמטכ"ל צה"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר רב אלוף דן חלוץ לחפש באיגוד הכדורסל הישראלי המט ליפול ? לשם מה הוא צריך את זה ?

הערה 5 : אנוכי חסיד של רדיו גלי צה"ל . אנוכי מאזין לו אך לא לאורך כל היממה . מעת לעת אני פוסח עליו ומאזין לרשת ב' של רדיו "קול ישראל" . למרות שרדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי , אינני מתמצא די ברשימת המגישים – מגישות , השדרנים – שדרניות , והמנחים – מנחות . בצהרי יום שישי בין 12.00 ל- 13.00 (23 באוגוסט 2013) האזנתי לראשונה לשדרנית בשֵם גב' סיוון רהב ולצדה מישהו שאינני יודע בדיוק את שמו . הגבר שלידה משדר פחות מילים ממנה בשעת השידור הזאת , אולם הוא עושה זאת בהיגיון יתר ומותר נבונות שמאפילים עליה .

סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של מר אמנון לוי כפי ששודרה בערוץ 10 היא מסמך עלוב וכושל. פוסט מס' 274. כל הזכויות שמורות.

"השד העדתי" היא הפקת טלוויזיה מופרכת מיסודה מעשה ידיו של מר אמנון לוי איש ערוץ 10 . קשקוש מקושקש . סדרת הטלוויזיה הזאת שהיא בטלה בשישים מתיימרת לדוג במים עכורים ולנסות לייצר רייטינג מלאכותי כאילו מקונפליקט היסטורי ששורר כביכול בין אשכנזים שתלטניים למזרחיים מקופחים . מעניין מה מניע את מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת לשדר לציבור אינפורמציה כה לא נכונה וכה מעוותת . איזה עניין יש להנהלת ערוץ 10 לתת בימה למר אמנון לוי שמבקש לעורר וויכוחי סרק ולהפיק יתרון מכלום . "השד העדתי" הוא מסמך טלוויזיוני עלוב שאיננו שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת . עדותו של מר אריה דרעי יו"ר מפלגת ש"ס במסמך "השד העדתי" , האיש שהורשע בפלילים ונכלא בבית הסוהר, היא בושה וחרפה ליוצר הסדרה העלובה הזאת שיצר מר אמנון לוי , ואות קלון לערוץ 10 שניאות  לשמש אכסניה שלה .

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל ואימא שלי שַרְקָה פְּרֶס ז"ל עלו ב- 1930 מליטא לארץ ישראל כדי לבנות כאן חברה חלוצית חדשה , שוויונית , וצודקת . על פי תפישתו של אמנון לוי מדובר באשכנזים . ה- "אשכנזים" האלו עזבו בתים מסודרים , משפחות דתיות ומסורתיות עד למאוד , וגם פרנסה נאה בעיירות שירווינט וקורשאן בליטא , והקימו בשנים ההן יחד עם חבריהם בעמל כפיים בתנאי מזג אוויר קשים , ומחלת הקדחת את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . עמק הירדן היה בימים ההם סביבה ערבית עוינת . איש לא ערך לשני העולים החדשים מליטא שבאו לארץ ישראל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה כל קבלת פנים ואיש לא העניק להם מאום . הם בנו לתפארת את מה שבנו בעמק הירדן שהיה כמעט שוֹמֵם בעשר אצבעות . מעולם לא שמעתי את ההורים שלי מדברים על קיפוח . מעולם לא שמעתי אותם מתאוננים . מעולם לא התפנקו . מעולם לא אמרו שאי אפשר . שניהם היו אנשים פשוטים שמעולם לא חשבו כי מגיע להם משהו ממישהו . הם קמו מידי יום ביומו בחמש בבוקר בחורף ובקיץ לעבודת האדמה , חריש , זריעה , וקציר .

sarka press

טקסט תמונה :  שנת 1931 . אימא שלי שרק'ה פרס – בלינדמן / אלרואי ז"ל בהיותה בת 19 . התמונה צולמה בקיץ 1931 בארץ ישראל . אימא שלי יחדיו עם אחיה השאירו את הבית וההורים מאחור בליטא ועלו לארץ ישראל כדי לבנות חברה חדשה חלוצית וצודקת שמבוססת על ערכים שיתופיים וערבות הדדית . הקמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בתנאים קשים היה מרכיב חשוב בהגשמת החזון הציוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יתירה מזאת האנשים האמיצים והצעירים האלה שלא ביקשו דבר מאיש , התגייסו כשהיה צריך לארגון "ההגנה" כדי להגן על גבולות ארץ ישראל . אחרים שירתו כ- "גָפִירִים" (נוֹטְרִים) במשטרה הבריטית , ועוד עשרות נוספים מחברי הקיבוץ התגייסו לבריגדה היהודית הלוחמת במלחמת העולם ה- 2 תחת פיקוד בריטי שנטלה חלק במיגור הצוֹרֵר הנאצי . חברי קיבוץ אפיקים חיו חיי אדמה צנועים ופשוטים , לא ביקשו כלום מאף אחד , והסתפקו במועט . קהילת הקיבוץ , קומונה דמוקרטית במהותה , טוותה בימים ההם את הסלוגן ההיסטורי האנושי הבלתי נשכח : "כל אחד תורם לקהילה על פי יכולתו – ומקבל על פי צרכיו" . התנועה הקיבוצית רְווּיָית חָזוֹן הגשימה מִיתּוֹס במעט מילים אולם ברוֹב מעשים . בחיי הקהילה של הקיבוץ שָרָה חופש הפרט . זאת הייתה קומונה דמוקרטית שנשענה על ערבות הדדית , עבודת כפיים , עבודת האדמה , וכיבוש הקרקע . סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של אמנון לוי איש ערוץ 10 היא מסמך נוראי שאיננו מתקבל על הדעת ולא עומד במבחן המציאוּת .

blindman

טקסט תמונה : שנת 1930. הימים ההם הזמן ההוא. בית משפחת בלינדמן בעיירה שירווינט בליטא בטרם עלייתו של אבי משה בלינדמן – אלרואי לארץ ישראל . מלפנים יושבים סבא חייקל וסבתא שטירל שלי . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . לא הכרתי אותם . הם נרצחו בשואה ב- 1942 . כאן הם בתמונה יחדיו עם ילדיהם לפני מסע האחים לארץ ישראל . מימין לשמאל : אושר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵיְיבֶה שהיגרה לקוּבָּה (Cuba) נעדרת מהתמונה . התמונה הזאת צולמה בשירווינט כנראה ב- 1930 . אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו במושב רמת צבי בעמק יזרעאל . אבא שלי היה ממקימי ובוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 1

טקסט תמונה : 1928 (תרפ"ח) . חברי גרעין קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת בטרם הקמת הקיבוץ במקומו הנוכחי . חדי העין מאנשי קיבוץ אפיקים יכולים לזהות בתמונה את סיומה פינסקי (שורה שנייה יושב קיצוני משמאל) , אליק שומרוני (יושב בשורה השלישית חמישי משמאל בחולצה פתוחה) , אריה אופיר (שוכב מלפנים בקדמת התמונה) , אברשה לכטמן – לשם (שורה ראשונה שלישי מימין) , סיומה לינקובסקי – לין (שורה שנייה ראשון מימין , שני ראשים מעל אריה אופיר) , שלמה אלפרט (שורה שלישית שני מימין יושב בגו זקוף , ראש מורם , ומבט נחוש . שלמה אלפרט הוא אביו של איש הטלוויזיה והקולנוען משה אלפרט חבר קיבוץ אפיקים) . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 2

טקסט תמונה : שנת 1930. חברי גרעין קיבוץ אפיקים בונים את תחנת הכוח להפקת חשמל של פנחס רוטנברג בנהריים . שני מימין , סיומה פינסקי . ראשון משמאל , דוסיה קורין . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 3

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. קבוצת חקלאים שבה מהשדה בפלטפורמה עמוסת חבילות חציר. יושב בקדמת התמונה בני קירשון (נהרג במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט / 1939 – 1936). יושב ראשון מימין בשורה השנייה שלמה אלפרט. יושב שלישי משמאל, חיים ייני. השאר אינם מזוהים . החרמש , הקלשון , המגרפה , והמעדר הפכו לסמליו המובהקים של הקיבוץ . (התמונה באדיבות קיבוץ אפיקים) .

alroey 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 40 של המאה שעברה. קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי בן 5 בקיבוץ השומם עדיין . התנועה הקיבוצית האמיצה הייתה סמל לענווה , פשטות , והסתפקות במועט בימים ההם של ארץ ישראל . התנועה הקיבוצית רוויית חזון הגשימה מיתוס במעט מילים אולם ברוב מעשים. בחיי הקהילה של הקיבוץ שרה חופש הפרט והיא הייתה קומונה דמוקרטית שנשענה על ערבות הדדית , עבודת כפיים, עבודת האדמה, וכיבוש הקרקע. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alroey 3

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (גיל 19) בן יליד קיבוץ אפיקים בעמק הירדן , בגיל שבו הוריי שרקה פרעֶס ומשה בלינדמן נטשו את בית הוריהם הדתיים בשתי עיירות בליטא , קורשן ושירווינט , והחליטו לעלות לארץ ישראל כדי לבנות כאן חברה יהודית – ארצישראלית חדשה ענווה , בעלת הליכות פשוטות , מסתפקת במועט , וצודקת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 4

טקסט תמונה : 1932 . חברי קיבוץ אפיקים גרים בסוכות ואוהלים בטרם בניית הבתים הראשונים ב- "טוצ'קה" נקודת ההתיישבות של קיבוץ אפיקים היכן שהוא ממוקם היום. (באדיבות קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה .  הקמת ה- "טוצ'קה" . ראשית התיישבות קיבוץ אפיקים בעמק הירדן במקום בו ניצב היום . אחד מבנייני המגורים הראשונים של קיבוץ אפיקים לצד האוהלים . התנועה הקיבוצית האמיצה וחסרת הפינוק לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת . (באדיבות ארכיון אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 5

טקסט תמונה : תקופת המאורעות בשנים 1939 – 1936 בארץ ישראל . חברי קיבוץ אפיקים משרתים כגפירים (נוטרים) במשטרה הבריטית המנדטורית . כולם אוחזים ברובים אנגליים . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : זיאמה גורין , חיים לוצ'אנסקי , ישה הלמן , בני קירשון , מנחם פוכרט , לזר וולוכוביאנסקי . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 6

טקסט תמונה : חורף  1945 . מלחמת העולם ה- 2 . קבוצה מחברי קיבוץ אפיקים מתנדבת לשרת בבריגדה היהודית הלוחמת על אדמת אירופה תחת פיקוד בריטי ונוטלת חלק במיגור הצורר הנאצי . זיהוי הנוכחים שורה אחורית מימין לשמאל : מנחם מצגר , דוד "דודיק" פרדקין , יהודה לווין , שלום גרא , יצחק גרשוני , לא מזוהה , משה בכר . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית מימין לשמאל : דוד זיגלמן , איש לא מזוהה , סרג'נט בני אילן (עלה לארץ ישראל מארה"ב) , יעקב רוזנהאוך , סרג'נט צבי ברנר (עלה לארץ ישראל מארה"ב ושירת במחצית השנייה של שנות ה- 30 בפלוגות הלילה של צ'ארלס אורד ווינגייט) , חיים הורוביץ .(באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

ערב עליית גרעין קיבוץ אפיקים ב- 1932 ל – "טוצ'קה" ("הנקודה" בתרגום מרוסית לעברית) כתב אריה אופיר ביומן הקיבוץ : "ערב העלייה ל- "נקודה" הייתה עבודה רבה. מאמצים מרובים , מאמצי נפש וגוף , קדמו לה : הכנה, הכשרה ונטיעה , , הקמת נקודות מצפה וכיוצא בהם . והנה בא היום והמשמר הוצב . בוקר בוקר היינו עושים את גרכנו לנהריים. הדרך הייתה שוממה עמכט כולה . אדמת קוצים ודרדרים השתרעה לעין ההולך . רק בשלוש נקודות מוריקות נתקלו עינינו בחצותינו את הירדן מזרחה . השאר , אדמה עזובה המצפה לגואלה .

כשנתקבלה בקשתנו לשתף אותנו בהנאה ממימי ההשקאה של הירדן, וחברינו יצאו יום יום עם המכוש והאת לחפור תעלות ואף החלו אח"כ לצקת בהן רצפות וקירות בטון , ונמתחה תעלת ההשאה גם על שטח החרב שנמסר לידינו לעבדו , ידענו : אך יעלה טרקטור השרשראות החדש ויפתח את התלם , וצעדנו את צעדינו הראשון לבטח , מראה התלמים הנפתחים אחרי המחרשה הגדולה הרחיבה את הלבבות , עמוק עמוק , נבקעו הרגבים היבשים ונרטבו ע"י החורשים ב- "יין"…נטיעת הפרדס והבננות , שדרות הברושים והקזוארינות , למען יגנו עליהם מפני חמת הרוחות , זריעת האספסת , הכנות לגן ירק , בחירת חלקה שנועדה למשתלה – היו למאורע נפשי לכל אלה שהשתתפו בהם במעשה ידיהם, ולכל החברים וגם לילדים המעטים, שכבר הבינו קצת את טעמם של מעשי בראשית במשק !

מי ישים לב לתלאות הטירונים, גם אם מאחוריה "דיפלומים" של הכשרה במשקים בעמקים ואפילו בטירה שלנו . רבות היו התלאות ונוסף עליהן ההתרוצצות בין חצר כינרת ו- "הנקודה" , מי ברגל מי באופניים , ומי בעגלה רתומה לוותיק בפרדים הפרד אפורצ'יק . והנסיעה הייתה לשם . לחזור היה צריך ברגל .

ומי ישים עין פקוחה לרכוש היקר מכל יקר בלילות ? לילות השקאה שהיו גם לילות שמירה – לא היו קבועים . אז גמלה ההכרה להקים מחנה ולוּ גם זמני , מפני שלא הייתה עדיין תוכנית הנקודה ואף לא אמצעים חומריים מספיקים כדי להקים מחנה קבע . על כן הוקם מחנה של סוכות ממחצלות לשכן בו את חבר העובדים הקבועים ב- "נקודה" – במשק . זה היה ליל שימורים וליל קישורין , שבו החלנה ההתקשרות הקבועה והשלמה של הקיבוץ עם אדמתו . בחינת , "וארשתיך לי לעולם" . בלי הכנות רבות נחנך המחנה ובליל זה התכנסו רבים . מלבד החברים מהחצר , באו גם השושבינים , חברים מכל משקי הסביבה , לשמוח בשמחתנו הגדולה ונשאו איש איש את ברכתו . התרגשות רבה הייתה בקרבנו , בקרב צעירי העמק הזה למראה וותיקי עמק הירדן כשהם באים מצפונו של השטח ומהם נושאים לחם ומלח , כדי להקביל את פני החטיבה הצעירה התוקעת יתדה בשממה , כשפניה זוהרים לאור הלפיד הגדול שהותקן ע"י בני קירשון ז"ל (נהרג במלחמת העצמאות ב- 1948) .

בלי טקסים רשמיים נפתח החג הגדול ב- "הורה " סוערת ומסעירה . מעגל נכנס לפנים מעגל עד שחלקת השדה היבשה והסדוקה נטחנה עפר דק ועמוק מתחת לכפות הרגליים היוצאות במחול . השירה מילאה את חללה של בקעת כנרות כולה וצליליה הגיעו למרחוק . בשעה מאוחרת בלילה בקעה את הדממה שירת "תחזקנה" אדירה (של חיים נחמן ביאליק) . המכוניות זזו . קשה הייתה הפרידה מעם הקבוצה שזכתה לשכון כבוד בלילה הראשון בנקודה . קריאות "הידד" ושלום נדמו והלכו עם המתרחקים בחשכת הליל . וייסע הרוב לחצר בכינרת . ויחנו המעט בסוכות ב- "נקודה" . ובלב כולם תפילה זכה וטהורה : להתראות בקרוב" .

סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של מר אמנון לוי כפי ששודרה בערוץ 10 היא מסמך עלוב וכושל . אנוכי מתקשה להאמין שבן מדינת ישראל עיתונאי בעל מוניטין , ממציא מסמך טלוויזיוני כל כך שגוי אולם בעל זיזים שכל מיני טרמפיסטים נתלים עליהם בעל כורחם ו/או ביודעין כדי להפיק יתרונות פוליטיים ואזרחיים כאלה ואחרים. מסמך "השד העדתי" הוא עורבה ופרח , מרגיז ומעצבן אבל לא חשוב , ובטל בשישים – מפני שאיננו כֵּנֶה .

סוף הפוסט מס' 274.

אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1 (רשימה מס' 15 ואחרונה). פוסט מס' 273. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

——————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 273 : הועלה לאוויר בצהריי יום רביעי – 21 באוגוסט 2013

——————————————————————————————————————

אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1 (רשימה מס' 15 ואחרונה). פוסט מס' 273. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1. מסורת ומורשת

כל אליפות עולם בא"ק גם זאת של מוסקבה 2013 מסבה לי אושר טלוויזיוני וגם מציפה אותי בזיכרונות ומסיגה אותי שנות דור לאחור אל אליפות העולם ה- 1 שהתקיימה בקיץ 1983 (14.8.1983 – 7.8.1983) בהלסינקי בירת פינלנד . מי שמבקש לחיות הרבה שנים חייב לקחת בחשבון את ההזדקנות שיש בה רק חסרונות . אלוהים מזקין אותי אולם לא נוטל ממני את הזיכרון המזהיר שלי . במידה רבה יש בכך רחמים מפני שאדם זקן שמחונן בזיכרון מצוין נוטה באופן טבעי להתרפק על נוסטלגיה ולערוך השוואות . 1983 הייתה שנת טלוויזיה אקטיבית בה הקדשתי מחשבות רבות למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהעניק לי את הזכות לכונן את שידורי הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת האפשרות להפיק את שידורי הטלוויזיה הישירים שלהם ביסודיות . פעם נוספת העניקה הטלוויזיה לצופים שלה להתבונן מקרוב בענף ספורט יפהפה בו האדם מתמודד לא רק נגד המֶטֶר והַשָעוֹן אלא גם נגד עצמו במטרה לקבוע גבולות חדשים ליכולת האנושית. ברור שמיניתי את נסים קיוויתי כשדר מוביל באליפות ההיא של הלסינקי 1983 ואת ד"ר גלעד וויינגרטן לפרשן הצמוד שלו בעמדת השידור . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסכין עם מינויו של נסים קיוויתי לשדר מוביל אולם כפר בהצבתו ההכרחית של גלעד וויינגרטן לתפקיד הפרשן . "נסים קיוויתי הוא שדר מספיק טוב ומנוסה . הוא לא צריך את גלעד וויינגרטן שלך לידו , בדיוק כפי שיורם ארבל לא היה זקוק לפרשן מרדכי שפיגלר לידו בעת שידורים הישירים מספרד של מונדיאל הכדורגל – ספרד 1982" , סנט בי בבוטות האופיינית שלו והוסיף , "רשות השידור איננה אמורה לממן מכיסה פרשני ספורט שמקשקשים דברי טריוויה" . הוא צדק בעניינו של מרדכי שפיגלר אולם טעה טעות גסה ביותר בעניינו של גלעד וויינגרטן משני היבטים . קשה מאוד להעביר שידורים ישירים וממושכים בא"ק רוויי מקצועות בהם התחרויות נערכות במקביל ומכילות מאות פרטים אישים של אלפי אתלטים ממדינות שונות שטף של המון תוצאות שמות – ללא פרשן שבמידה רבה משמש גם כעוזר שַדָּר . חוץ מזה הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן לא אמר למיקרופון דברי טריוויה . הוא היה מדען שדיבר מגרונם של ג'ון באן , ג'פרי דאייסון , קן דוהרטי , איציק מנדלברויד , ופרופסור גדעון אריאל . הוא ניצב בדרגה שלימה מעל מרדכי שפיגלר . שליט רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ושר הכספים שלו הסמנכ"ל יוחנן צנגן סירבו להטיס אותו להלסינקי 1983 אולם הסכימו לשלם לגלעד וויינגרטן משכורת עבדים תמורת פרשנותו שנקראה בעגת הטלוויזיה "תשלום ש. ת." . ד"ר גלעד וויינגרטן אישיות ספורטיבית שבא מזירת הא"ק וכל כך אהב א"ק , לא וויתר , וטס להלסינקי 1983 על חשבונו . הוא התגנב לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי שם עשה את לילותיו . את ימיו בילה בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי של הלסינקי לשביעות רצוני . פרשנות א"ק בטלוויזיה דורשת מומחיות עַל . ב- 45 (ארבעים וחמש) שנות קיומה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמו לה רק שני פרשנים בקריטריון הספורטיבי הזה : ד"ר גלעד וויינגרטן ו- M. Sc מולי אפשטיין . הצבתי בעבר גם את עיתונאי הא"ק הוותיק מר דוד "דודי" אייגר בתפקיד פרשן הא"ק לצדו של נִסִים קִיוִויתִּי אולם גלעד וויינגרטן האפיל עליו גם בגלל יתרון קולו הצלול והרדיופוני .

ב- 1983 ייסדתי את שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 אולם לא שיערתי אז שמיסדתי מסורת שנמשכת כבר 30 (שלושים) שנים. במידה רבה שימשו השידורים הישירים של הלסינקי 1983 "Test" לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל נפעם מתמונות ה- Video שהפיקה הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE שתיעדה את ניסיונות האתלטים להעפיל לפסגת היכולת האנושית . הוא העריך את מבצע השידורים של הלסינקי 1983 ונתן לכך ביטוי מפליג במסמך שכתב לי ב- 25 באוגוסט 1983 . מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון סיפרה לי מאוחר יותר כי קרא לה וביקש להכתיב לה את הטקסט הבא כלהלן .

lapid

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משגר אלי מכתב הערכה בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . ב- 1983 ייסדתי את שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 אולם לא שיערתי אז שמיסדתי מסורת שנמשכת כבר 30 (שלושים) שנים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הנוסטלגיה גוררת אותי לאליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה ברומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987) . מחשבותיי נשאו אותי אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ המנוח , ויו"ר וועדת הטלוויזיה שלו יבלח"א אָלֶכְּס גִלְעָדִי . אליפות הלסינקי 1983 עטופת רייטינג פנטסטי כה צלחה עד שהיא סללה את הדרך לעלייה משמעותית של גרף מחירי זכויות השידורים . ובאמת ה- IAAF לא קפא של שמריו וניצל את ההזדמנות שנקרתה לו תמורת הלסינקי 1983 שילמנו 3000 (שלושת אלפים) דולר ועכשיו בעבור אליפות רומא 1987 נדרשנו לשלם פי עשרים יותר , סכום של 61000 (שישים ואחת אלף) דולר . ה- EBU ניאות להפחית המחיר ולעשות לנו הנחה . לא היה קץ לשמחתי כשמר ז'אן פייר וויינמאן (Jean Pierre Weinmann) המזכיר של קבוצת ה- "Sports Working Party" הודיע לי ב- 23 באפריל 1987 ב- Telex כי איגוד השידור האירופי נענה לפניותינו והעמיד את המחיר על מחצית 30000 (שלושים אלף) דולר . הטסתי את המסמך הזה מייד לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן .

porath 9

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987 . המסמך הכלכלי בו מודיע לי ה- EBU כי החליט להיענות לבקשת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ושלי , וכי הוא מפחית את עלות זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במחצית ב- % 50 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2. "אין גבול ליכולתו של בן אנוש בספורט" – הוא מיתוס! אגדת הקדומים הזאת העטופה בדמיון תוכל להתקיים כל עוד לא יהיה גבול ליכולתה של הטלוויזיה למדוד את אותו קצה גבול היכולת האנושית של האדם.

יבוא יום והוא איננו רחוק כל כך, בו השעונים האלקטרוניים והמכשירים הדיגיטליים ימדדו את הזמנים של המתחרים בתחרויות הריצה ב- א"ק באלפיות שנייה (ואם יידרש גם באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה), ואת המרחקים של המשתתפים בתחרויות הקפיצות והזריקות במילימטרים ואם יידרש גם בשברירי מילימטרים.

המעבר למדידה רגישה ומדויקת יותר תהיה הדרך היחידה לשמר את החזון כי אין גבול ליכולתו של בן אנוש בספורט.

ברור כי האתלטים והאתלטיות מתקרבים בצעדי ענק לקצה גבול יכולתם האנושית במרבית מקצועות הא"ק . לראייה , שום שיא עולם חדש לא נקבע עכשיו באליפות העולם ה- 14 בא"ק שהסתיימה שלשום (18 באוגוסט 2013) במוסקבה . חלק משיאי העולם לגברים ונשים מחזיקים מעמד שנות דור . שום איש ואישה אינם מתקרבים להישגים ולשיאי העולם הוותיקים ההֵם . זאת האמת לאמיתה . האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר קבעה ב- 1988 (באינדיאנאפוליס – ארה"ב ובאולימפיאדת סיאול 1988) שני שיאי עולם מדהימים (בהתאמה) בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' (10.49 שניות) ול- 200 מ' (21.34 שניות) . שיאי העולם הללו עדיין שרירים וקיימים ברשימה ארוכה של שיאי עולם וותיקים נוספים. האצנית הג'מייקנית שֶלִי אָן פְרֵייזֶר – פְּרָיְיס מי שזכתה בשתי מדליות זהב באליפות מוסקבה 2013 בריצת 100 מ' (10.71 שניות) ובריצת 200 מ' (22.19 שניות) ניצבת אם כך הרחק מאחור . האָצָנִית המזרח גרמנייה מַרִיטָה קוֹךְ קבעה ב- 1985 בקנברה בירת אוסטרליה שיא עולם בריצת 400 מ' 47.60 שניות . המנצחת בריצת 400 מ' באליפות העולם במוסקבה 2013 האצנית הבריטית קְרִיסְטִין אוֹהוּרוּגוּ קבעה תוצאה של 49.41 שניות . הפער הוא אפוא עצום לטובת העבר . רשימת שיאי העולם הוותיקים בא"ק היא ארוכה . אנוכי צופה כי IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומי) בראשות הנשיא לָאמִין דִיאָק תשתמש בעתיד הלא רחוק בשיטות מדידה רגישות ומדויקות יותר כדי לא לשבור את החזון , את המיתוס המופלא , עליו כולנו גדלנו והתחנכנו כי אין גבול ליכולת האדם לקבוע שיאי עולם חדשים ואין גבול ליכולת האדם להלחם באיתני הטבע ולהכניע אותם .

מקצוע                      אתלט              מדינה            שיא עולם            תאריך ומקום            סטאטוס

גברים

זריקת דיסקוס        יוּרְגֶן שוּלְט      מזרח גרמניה        74.08 מ'            6 ביוני 1986          טרם נשבר            

                                                                                           נאוברנדנבורג (גרמניה)

אליפות מוסקבה 2013 : רוברט הארטינג מגרמניה קבע בזריקת דיסקוס 69.11 מ'

יידוי פטיש            יוּרִי סֶדִיק           ברה"מ              86.74 מ'           30 באוגוסט 1986    טרם נשבר      

                                                                                                שטוטגרט

אליפות מוסקבה 2013 : פאבל פאג'דק קבע ביידויי פטיש 81.97 מ' 

הטלת כידון          יָאן זֶ'לֶזְנִי            צ'כיה                98.48 מ'          25 במאי 1996        טרם נשבר   

                                                                                               יאנה (צ'כיה)

אליפות מוסקבה 2013 : וויאצ'סלאב ווסלי מצ'כיה הטיל את הכידון ל- 87.17 מ'

קפיצה משולשת   ג'וֹנַתָּן אֶדוּאָרְדְס     אנגליה             18.29 מ'        7 באוגוסט 1995         טרם נשבר

                                                                                              גטבורג

אליפות מוסקבה 2013 : טדי טאמגו מצרפת קבע בקפיצה משולשת 18.04 מ'

קפיצה לרוחק      מָיִיק פָּאוּאֶל         ארה"ב              8.95 מ'          30 באוגוסט 1991      טרם נשבר

                                                                                               טוקיו

אליפות מוסקבה 2013 : אלכסנדר מנקוב מרוסיה קבע בקפיצה משולשת 8.56 מ'

קפיצה לגובה     חַוְוֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר    קובה                2.45 מ'           27 ביולי 1993           טרם נשבר

                                                                                            סלמנקה (ספרד)

אליפות מוסקבה 2013 : בוגדאן בונדארנקו מאוקראינה קבע בקפיצה לגובה 2.41 מ'

הדיפת כדור ברזל  רֶנְדִי בָּארְנְס     ארה"ב               23.12 מ'      20 במאי 1990              טרם נשבר

                                                                                         ווסטווד (ארה"ב) 

אליפות מוסקבה 2013 :  דיוויד סטרול מגרמניה קבע בהדיפת כדור ברזל 21.73 מ'      

קפיצה במוט      סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה     אוקראינה             6.14 מ'        31 ביולי 1994             טרם נשבר

                                                                                       ססטרייאר (איטליה)

אליפות מוסקבה 2013 : רפאל הולצדפה מגרמניה קפץ במוט לגובה של 5.89 מ' .          

400 מ'            מָיְיקְל ג'וֹנְסוֹן      ארה"ב               43.18 ש'      26 באוגוסט 1999         טרם נשבר

                                                                                       סביליה (אליפות העולם)

אליפות מוסקבה 2013 : לשון מריט מארה"ב קבע בריצת 400 מ' 44.52 ש' 

400 מ' משוכות  קֶוִוין יָאנְג        ארה"ב                46.78 ש'     6 באוגוסט 1992           טרם נשבר

                                                                                    אולימפיאדת ברצלונה 1992

אליפות מוסקבה 2013 : ג'הו גורדון מארה"ב קבע ב- 400 מ' משוכות 47.69 ש' . 

3000 מ'          דָנִיאֵל קוּמָן      קניה             67. 20 : 7 ד'    1 בספטמבר 1996           טרם נשבר

                                                                                      רייטי (איטליה)

1500 מ'    הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו             00. 26 : 3 ד'     14 ביולי 1998              טרם נשבר        

                                                                                          רומא

אליפות מוסקבה 2013 : אסבל קיפרופ מקניה קבע ב- 1500 מ' 3:36.28 ד'

ריצת מייל  הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו             13. 43 : 3 ד'      7 ביולי 1999              טרם נשבר

                                                                                          רומא

4 פעמים 400 מ'    רביעיית ארה"ב              29. 54 : 2 ד'      22 באוגוסט 1993         טרם נשבר

                                                                                    שטוטגרט (אליפות העולם )

אליפות מוסקבה 2013 : רביעיית ארה"ב קבעה 2:58.71 ד' 

100 מ'      יוּסֵיין בּוֹלְט       ג'מייקה                9.58 ש'           16 באוגוסט 2009        טרם נשבר

                                                                                    ברלין (אליפות העולם)

אליפות מוסקבה 2013 : יוסיין בולט קבע ב- 100 מ' 9.77 ש' 

200 מ'    יוּסֵיין בּוֹלְט        ג'מייקה                19.19 ש'         20 באוגוסט 2009          טרם נשבר

                                                                                  ברלין (אליפות העולם)

אליפות מוסקבה 2013 : יוסיין בולט קבע ב- 200 מ' 19.66 ש' 

800 מ'   דֵיוִויד רוֹדִישָה      קניה                  1:40.91 ד'     אולימפיאדת לונדון 2012   טרם נשבר

אליפות מוסקבה 2013 : מוחמד אמאן מאתיופיה קבע ב- 800 מ' 1:43.31 ש'

5000 מ'  בֶּקֶלָה קֶנֶנִיסָה     אתיופיה            12:37.35 ד'        31 במאי 2004             טרם נשבר

                                                                                     הנגלו – הולנד

אליפות מוסקבה 2013 : מו פארה מאנגליה קבע ב- 5000 מ' 13:26.98 ד'

10000 מ'  בֶּקֶלָה קֶנֶנִיסָה  אתיופיה             26:17.53 ד'     26 באוגוסט 2005            טרם נשבר

                                                                                     בריסל

אליפות מוסקבה 2013 : מו פארה מאנגליה קבע ב- 10000 מ' 27:21.71 ד'

110 מ' משוכות   אָרִייס מֶרִיט ארה"ב          12.80 ש'         7 בספטמבר 2012            טרם נשבר

                                                                                    בריסל

אליפות מוסקבה 2013 : דיוויד אוליבר מארה"ב קבע ב- 110 מ' משוכות 13.00 ש' 

נשים

100 מ'   פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר  ארה"ב         10.49ש'     16 ביולי 1988                  טרם נשבר  

                                                                                  אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

אליפות מוסקבה 2013 : הג'מייקנית שלי אן פרייזר – פרייס קבעה ב- 100 מ' 10.71 ש'

200 מ'   פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר   ארה"ב          21.34       29 בספטמבר 1988          טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988

אליפות מוסקבה 2013 : הג'מייקנית של אן פרייזר – פרייס קבעה ב- 200 מ' 22.19 ש' 

400 מ'     מַרִיטָה קוֹךְ       מזרח גרמניה           47.60        6 באוקטובר 1985         טרם נשבר

                                                                                   קנברה (אוסטרליה)

אליפות מוסקבה 2013 : האנגליה קריסטין אוהורוגו קבעה ב- 400 מ' 49.41 ש'

800 מ'         יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה  28. 53 : 1 ד'       26 ביולי 1983           טרם נשבר

                                                                                         מינכן

אליפות מוסקבה 2013 : הקנייתית יוניס ג'קואץ' סום קבעה ב- 800 מ' 1:57.38 ד'

1500 מ'       יוּנֶקְסִיָה קִיוֹ               סין     46. 50 : 3 ד'    11 בספטמבר 1993        טרם נשבר

                                                                                          בייג'ינג

אליפות מוסקבה 2013 :  השוודית אבבה ארגאוּאִי קבעה ב- 1500 מ' 4:02.67 ד' 

100 מ' משוכות  יוֹרְדַנְקָה דונקובה בולגריה    12.21 ש'        20 באוגוסט 1988        טרם נשבר

                                                                                 סטרה- זגורה (בולגריה)

אליפות מוסקבה 2013 : האמריקנית בריאנה רולינס קבעה ב- 100 מ' משוכות 12.44 ש'

4 פעמים  100 מ'   מזרח גרמניה   41.37 ש'  6 באוקטובר 1985 הושג בקנברה – אוסטרליה ונשבר באולימפיאדת לונדון 2012 ע"י רביעיית ארה"ב בתוצאה 40.82 ש' .                                                                                  

אליפות מוסקבה 2013 : רביעיית הנשים הג'מייקנית קבעה ב- 4 פעמים 100 מ' תוצאה של 41.29 ש' .

4 פעמים 400 מ'      ברה"מ                    17.15 : 3 ד'      1 באוקטובר 1988         טרם נשבר

                                                                                 אולימפיאדת סיאול 1988

אליפות מוסקבה 2013 : רביעיית הנשים הרוסית קבעה ב- 4 פעמים 400 מ' תוצאה של 3:20.19 ד'  

קפיצה לגובה  סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה  בולגריה  2.09 מ'         30 באוגוסט 1987         טרם נשבר

                                                                                         רומא

אליפות מוסקבה 2013 : הרוסייה סווטלאנה שקולינה קבעה בקפיצה לגובה 2.03 מ'

קפיצה לרוחק   גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה   ברה"מ    7.52 מ'           11 ביוני 1988          טרם נשבר

                                                                                       לנינגרד

אליפות מוסקבה 2013 : האמריקנית בריטני ריס קבעה בקפיצה לרוחק 7.01 מ' 

קפיצה משולשת  אִינֶסָה קְרָבֶץ   אוקראינה     15.50 מ'         10 באוגוסט 1995      טרם נשבר

                                                                                          גטבורג 

אליפות מוסקבה 2013 : הקולומביאנית קתרין איברגואן קבעה בקפיצה משולשת 14.85 מ'  

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'      9 ביולי 1988             טרם נשבר

                                                                                  נאוברנדנבוג (גרמניה)

אליפות מוסקבה 2013 : סנדרה פרקוביץ' מקרואטיה זרקה את הדיסקוס ל- 67.99 מ'

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ 22.63 מ'      7 ביוני 1987             טרם נשבר

                                                                                       מוסקבה

אליפות מוסקבה 2013 : וואלרי אדאמס מניו זילנד הדפה כדור ברזל ל- 20.88 מ'

הטלת כידון  בַּארְבּוֹרָה סְפּוֹטַאקוֹבָה   צ'כיה   72.28 מ'     13 בספטמבר 2008        טרם נשבר

                                                                                       שטוטגרט

אליפות מוסקבה 2013 : קריסטינה אוברגפול מגרמניה הטילה את הכידון ל- 69.05 מ'

3. מוסד הפרשנות והשידור 

אחד מהכישלונות הבולטים של ערוץ 1 הציבורי הוא חוסר כישרונו להעמיד דור שדרים ופרשנים חדש במקום הוותיק . אנשי חטיבת הספורט של ערוץ 1 כמו גם הנהלת ערוץ 1 כמו גם הנהלת רשות השידור אינם מוכשרים בעצמם והם נטולי כל סמכות מקצועית כדי לאתר כישרונות טריים ולהציבם בקדמת חלון הראווה של השידור הציבורי . ערוץ 1 הציבורי גווע . זה נכון שלמנהל יחידת הספורט בערוץ 1 מר מֵאִיר בַּר יש "כוח" ביד בשל ההיררכיה הקיימת בטלוויזיה והוא כמובן מנצל אותו אך שוֹגֶה . אולם מפני שהוא כה לא מוכשר הוא לוקח שדר קווים שלוֹ במשחקי הכדורגל ומטיס אותו בחודש יולי של שנת 2013 לספרד כדי לשדר בפעם הראשונה בחייו בשחייה . לא סתם שחייה . אליפות העולם בשחייה . מר מֵאִיר בַּר מעיף לעזאזל את משה גרטל ומציב במקומו את מר ליאן ווילדאו בעמדת השידור בבריכה ב- ברצלונה . חֶלֶם . יתר על כן הוא שולף מהמַדָף שלוֹ שַדָּר כושל בשם עמית הורסקי ומציב אותו בעמדת השידור של ערוץ 1 באליפות העולם ה- 14 בא"ק המתקיימת באצטדיון "לוּזְ'נִיקִי" במוסקבה . הטרגדיה הגדולה במשחק המביך והמטופש של הכיסאות הטלוויזיוניים היא ששני הפרשנים הוותיקים ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש בשחייה וד"ר גלעד וויינגרטן בא"ק מסכימים לשתף פעולה ולשחק תפקיד קומי במשחק טלוויזיה מכור . שניהם ניאותו למכור את בכורתם תמורת נזיד עדשים . מילת הקסם "Television Accreditation" , העיקר להיות בברצלונה ו/או במוסקבה על חשבון משלם המסים שבתה את לבם ובמידה רבה שיבשה את מחשבתם . מר ברוך צ'יש ומר גלעד וויינגרטן יודעים היטב כי ליאן ווילדאו (שדרן קווים במשחקי כדורגל) ועמית הורסקי (הודח ממיקרופון הכדורסל והכדורגל) אינם אנשי מקצוע מוסמכים (בשני קריטריונים המוזכרים לעיל) אולם נראה כי הם מסכימים להיות משת"פים רק כדי לשבת בעמדת השידור בחו"ל ולא משנה ולא חשוב מיהו שכנם לתא וערכו . מר ברוך צ'יש בילה כמה וכמה אולימפיאדות מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 לצדו של השדר המוביל שלו משה גרטל . מר גלעד וויינגרטן ישב לצדם של השדרנים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין מאז אולימפיאדת מינכן 1972 . התנכרותם לשדרים הוותיקים (משה גרטל ומאיר איינשטיין) והסכמתם לצאת לחזית בברצלונה ומוסקבה עם שני טירונים חסרי כל הכשרה שאמורים להוביל אותם בשידורים הטלוויזיוניים של שחייה ו- א"ק היא לא פחות משיבוש מחשבה . בשידורי אליפות העולם בשחייה של ברצלונה 2013 ומוסקבה 2013 לא התקיים שום Match up בין שני שדרים מתחילים לשני פרשנים וותיקים שגם הם שגו , אך היו טובים מהמובילים שלהם בדרגה שלימה . יכולתו המגוחכת של עמית הורסקי במוסקבה 2013 דרדרה את גלעד וויינגרטן ואת השידור הטלוויזיוני כולו משם לרמה של "שיחות" , למדרגה של קצב "Voice over" אִיטִי ומשמעמם , נטול כל דרמה בדיוק כפי שאיכותה השלילית של שדרנית משעממת בשם גב' מירי נבו כשזאת שידרה עדיין א"ק בערוץ 5 בכבלים , האטה את הקצב , פגעה בדרמה , ודחקה הצדה גם את הפרשן המצוין שלה מולי אפשטיין . מה כל כך קשה היה לשני הפרשנים האלה ד"ר בוקי צ'יש וד"ר גלעד וויינגרטן להניח את המפתחות על שולחנו של מאיר בר ולומר לו , "עד כאן" .

לאחרונה עיינתי בספרם ההיסטורי המצוין והמפורט "ספורט 50" של שני עיתונאי עבר בכירים רציניים בעיתון "מעריב" יְשַעְיָהוּ פּוֹרָת יבדל"א ומשֶה לֶרֶר ז"ל (יצא לאור לפני חמש עשרה שנים ב- 1998 בהוצאת "גלי אלפא תקשורת") . לא בכדי מצאו צורך ישעיהו פורת ומשה לֶרֶר לציין בספרם את הערך העַל של האתלט גלעד וויינגרטן שיאן הקפיצה לרוחק בפרק העוסק בסקירת שנת 1962 ואת הערך העַל של משה גרטל שיאן השחייה בפרק שדן בסקירת שנת 1966 . זה היה לפני המון זמן , כ- 50 (חמישים) שנים . מדובר בשני ספורטאים מצטיינים של מדינת ישראל כל אחד בתחומו , שהתמקמו איש איש בדרכו שלוֹ בטלוויזיה . ליאן ווילדאו ועמית הורסקי הם שני שדרי טלוויזיה מגוחכים , נעדרי רקע קונקרטי בתחום אותו כיסו בשידורים ישירים עבור הציבור בטלוויזיה בקיץ 2013 , וחסרי כישרון שידור . אין זה אומר שאסור להם לשדר ישיר , ליאן ווילדאו – שחייה ועמית הורסקי – א"ק , בתנאי שילמדו את עקרונות השידור הישיר בטלוויזיה שמוּבְנֶה לא רק משינון שמות , סגנונות , תוצאות וידע כללי וקונקרטי , ונבונות בתחום , אלא כולל בתוכו כישרון תיאור ומיומנות לבנות דרמת שידור בטלוויזיה כפי שעשה בשעתו נסים קיוויתי ו/או כפי שבונה יורם ארבל . פרשן הא"ק של ערוץ 1 ד"ר גלעד וויינגרטן נשא על כתפיו לבדו את עול שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה באוגוסט 2013 . זוהי עובדה טלוויזיונית מצערת שאיננה באה בחשבון משום היבט . משהו משובש מאוד מתחולל בערוץ 1 .

weingarten

טקסט מסמך : שנת 1962 . הספר "ספורט 50" בהוצאת "גלי אלפא תקשורת" מציין בפרק שנת 1962 את הישגו של האצן גלעד וויינגרטן שקבע ב- 3 בפברואר 1962 שיא ישראלי חדש בתחרות א"ק במכון ווינגייט בקפיצה לרוחק 7.43 מ' . אנוכי מתבונן בתמונה וחושב על פרשן הא"ק הוותיק הזה מהי הסיבה שהביאה אותו להחליט ב- 2003 להפנות גב לנסים קיוויתי ומאיר איינשטיין ולדלג על תהום כדי לחבור בזה אחר זה אל אורי לוי , דני דבורין , ועמית הורסקי – שלושה שרחוקים שנות אור מרמתם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין בתחום . (באדיבות "גלי אלפא תקשורת") . 

gertel

טקסט מסמך : שנת 1966 . הספר "ספורט 50" בהוצאת "גלי אלפא תקשורת" מציין בפרק של שנת 1966 את השחיין משה גרטל בן קיבוץ רמת יוחנן שקבע ב- 29 בספטמבר 1966 שיא ישראלי חדש במשחה ל- 1500 מ' בסגנון חופשי והפך לשיאן ישראל בכל משחי החתירה (100 מ' , 200 מ' , 400 מ' , 800 מ' , ו- 1500 מ'). אנוכי מתבונן בתמונה וחושב שעם כל הביקורת שיש לי על משה גרטל כאישיות טלוויזיונית בכלל ושדר שחייה בפרט הרי שבקריטריון השני הוא שם בכיס הקטן את ליאן ווילדאו . (באדיבות "גלי אלפא תקשורת").

4. הטלוויזיה הרוסית

מה אפשר כבר לומר על רשת טלוויזיה סוּפֶּר – רצינית שמסקרת עשרות תחרויות א"ק הנערכות בתוך אצטדיון באמצעות 6 ניידות שידור גדולות ו- 66 מצלמות ? מה אפשר לומר על רשת טלוויזיה שמסקרת ריצות מרתון (מחוץ לאצטדיון) באמצעות 20 מצלמות ? מה אפשר לומר על רשת טלוויזיה שמסקרת תחרויות הליכה (מחוץ לאצטדיון) באמצעות 16 מצלמות ? אפוא הם ואפוא אנחנו . הטלוויזיה הרוסית ויו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF מר אלכס גלעדי לימדו את הצופים בישראל כמה שיעורי טלוויזיה מרתקים ולקח מאלף וגילו להם גם חלק מסודות תעשיית הטלוויזיה והטכנולוגיה שלה.

5. עתיד השידור הציבורי

הרייטינג הטלוויזיוני איננו חזות הכל אולם הנוכחות שלו ואם תרצו האי נוכחות שלו הוא בעל משמעות . מדרוג השידורים הישירים של מוסקבה 2013 בערוץ 1 מעורר דאגה רבה בקרב קברניטי הערוץ וצריך לעורר גם חשש גדול בקרב כל עובדי ערוץ 1 . לא כל שכן כשמדובר בארבעת הימים האחרונים של אליפות העולם ה- 14 ב- א"ק של מוסקבה 2013 אליהם התנקזו כמעט כל תחרויות הגמר במקצועות השונים במסלול ובשדה . מדובר בשעות צפייה נוחות לצופי הטלוויזיה בישראל , בדרך כלל בשעות שבין 15.00 ל- 21.00 . אבל הרייטינג מאכזב מאוד. מכיוון שהמִדְרוּג הוא ווקטור וויזואלי שאפשר למשש ולראות אותו , נוכחותו משמשת עדות מרשיעה כנגד השידור הטלוויזיוני הציבורי , ומסכנת מאוד את המשכו העתידי במתכונתו הנוכחית . הַמִדְרוּג הכל כך נמוך של השידור הציבורי הטלוויזיוני בתקופת מוסקבה 2013 איננו יד המקרה אלא תהליך ארוך ומתמשך בו הציבור הישראלי שמממן מכיסו את אגרת הטלוויזיה נוטש את ערוץ 1 בהמוניו . כל אחד רשאי להתבונן בטבלאות המדרוג הללו של יום חמישי – 15 באוגוסט 2013 , יום שישי – 16 באוגוסט 2013 , שבת – 17 באוגוסט 2013 , ויום ראשון – 18 באוגוסט 2013 , לנתח את העובדות ולהסיק את המסקנות בעצמו ולעצמו . הצרה היא שעם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח .

rating 1

טקסט מסמך : יום חמישי – 15 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 17.00 ל- 19.45 . (באדיבות וועדת המדרוג).

rating 2

טקסט מסמך : יום חמישי – 15 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.14 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 3

טקסט מסמך : יום שישי – 16 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 17.00 ל- 19.45 . (באדיבות וועדת המדרוג).

rating 4

טקסט מסמך : יום שישי – 16 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.15. (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 5

טקסט מסמך :  יום שבת – 17 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 16.00 ל- 18.45 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 6

טקסט מסמך : יום שבת – 17 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 18.30 ל- 21.45 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 6a

טקסט מסמך : יום ראשון – 18 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 15.00 ל- 17.45 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

rating 7

טקסט מסמך : יום ראשון – 18 באוגוסט 2013 . מפת המדרוג של שני המגזרים "כלל האוכלוסייה" וה- "אוכלוסייה היהודית" ברבעי שעות בין 17.30 ל- 20.15 . (באדיבות וועדת המדרוג) .

6. יוסיין בולט 

הוא, גופו, ונפשו נותחו אין ספור פעמים על שולחן הפיזיולוגיים וספת הפסיכולוגים. לא היה אָצָן כמוהו . אין אָצָן כמוהו . ואולי גם לא יהיה אצן כמוהו בעתיד הנראה לעין . אילו הייתי פוגש אותו הייתי מבקש לשאול את הג'מייקני יוסיין בולט הספרינטר הגדול ביותר והעשיר ביותר בהיסטוריה כך : מתי תפסיק להיות לֵיצָן לפני מצלמות ? מתי תחדל מההתנהגות הילדותית השחצנית שלך לפני המצלמות ? מתי תתבגר כבר ? חיפשתי בארכיון העבודה שלי תמונה של האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) מי שזכה בתהילת עולם וסגידת והערצת ההמונים והיה במעמדו של יוסיין בולט בשנים 1935 ו- 1936 , תמונה בה הוא מתנהג בחוסר ענווה . לא מצאתי .

סוף הפוסט מס' 273 , רשימה מס' 15 ואחרונה בסדרה "אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1". כל הזכויות שמורות.