פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי-3 בדצמבר 2021.

נסים קיוויתי בן 95. ל-נסים קיוויתי אחד מ-מובילי ומ-גדולי עיתונאי ושדרני הספורט בכל הזמנים בתחומי וענפי ה-א"ק והשחייה האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991-1971, מלאו לפני עשרה ימים ב-23 בנובמבר 2021 95 שנים. נסים היקר: מזל טוב. עד 120 כ-20 (!). אתה לעולם בלתי נשכח (!). פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי-3 בדצמבר 2021.

פוסט מורכב מס' 1038.

פוסט מורכב מס' 1038. עיתונאות טלוויזיונית פלוס נסים קיוויתי (בן 95, לפני עשרה ימים) הבלתי נשכח. פוסט מס' 1038 עוסק ב-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) היה אלוף אולימפי ושִיאָן עוֹלָם דָגוּל ותמיד נָקִי ו-נטול סמים לחלוטין גם ברגעי השיא שלו במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אבל לא שתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר (Delorez Florence Griffith Joyner) בסיאול 1988 ומריון ג'ונס (Marion Jones) בסידני 2000, ו-וודאי לא האָצָן הקנדי הַמְסוּמַם בן ג'ונסון (Ben Johnson) שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988 והודח וסולק ממנה בבוֹשֶת פנים. פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי-3 בדצמבר 2021.

הערה : דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר האלופה האולימפית במשחקי סיאול 1988 ובעלת שלוש מדליות זהב בריצות ל-100 מ' ו-200 מ' ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', מתה לפתע בשנתה בביתה ב-21 בספטמבר 1998 בהיותה בת 38. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. השמועות הרכלניות בארה"ב אמרו כי המשפחה חששה כי חקירת המוות תגלה כי האצנית הנודעת שנפטרה בגיל כה צעיר השתמשה אולי בעברה בסמי מרץ אסורים וחקר סיבות מותה עלול להעיב ולהטיל צל כבד על תהילתה האולימפית. צריך לומר כאן חד משמעית ובגלוי לקוראי הבלוג כי דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר מעולם לא נתפשה בשימוש בסמי מרץ אסורים. שני שיאיה העולמיים הפנטסטיים בשתי הריצות הקצרות של דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר, 10.49 ש' ב-100 מ' ו-21.34 ש' ב-200 מ', אותם קבעה לפני יותר מ-31 שנים ב-1988, שרירים וקיימים ושוכנים בודדים בצמרת טבלת השיאים הבינלאומית בכבוד רב עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 847 הקונקרטי העכשווי הזה ב-14 בדצמבר 2019. שום אָצָנִית אחרת בעולם לא התקרבה לשיאי העולם הנ"ל אז ואף אחת איננה מתקרבת אליהם גם היום. אי הסכמת המשפחה וסירובה המוחלט אז ב-1998 לניתוח גופתה של דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר המנוחה בעקבות פטירתה בגיל כה צעיר, רק בת 38, העלו בשעתו שמועות ו-חשדות כאילו הייתה מסוממת וכאילו שימוש שלה בזמנו בסמי מרץ אסורים סייעו לה להציב את שני שיאי העולם המדהימים הנ"ל שהם עדיין בלתי שבירים. התרוצצו אז שמועות כי הסמים האלה גרמו והובילו בסופו של דבר מאוחר יותר למותה הפתאומי. דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר הייתה אתלטית פנומנלית רוויה חשדות סימום אבל אלה מעולם לא הוּכחו ולא אוּמתו.  

פוסט מס' 1038. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021. 

החלק הראשון (1) : אנוכי בן 84 היום (בעת כתיבת פוסט מס' 1038). הנה משהו מעברי ההוא כספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בימים ההם בזמן ההוא שחלף לבלי שוב. כל הדור השאפתן ההוא שלי ושל חבריי היינו תמימים. לא רק שמעולם לא השתמשנו בסמים אלא אף פעם גם לא שמענו עליהם ואודותיהם. לא ידענו שספורטאים רבים בעולם משתמשים בסמי מרץ כדי לשפר את הישגיהם. פוסט מס' 1038 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021.

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים וחצי בעת כתיבת הפוסט הנוכחי. זהו אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית (כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) באצטדיון ב-גטבורג המסקרות את אליפות העולם ה- 5 בא"ק הנערכת במשך 10 ימים בעיר השוודית היפה השוכנת בדרום שוודיה ליד קטע הים המפריד בין מדינות שוודיה ודנמרק. אחד מעקרונות הברזל של כל מנהיגות בעבודה בכל תחום בחיינו לרבות הובלת והפקת שידורים בטלוויזיה : אתה לא רק חייב להיות בקי ומומחה בדרגה הגבוהה ביותר במקצוע הקונקרטי בו אתה עוסק ואותו אתה מוביל, אלא אתה גם בא ראשון לעבודה, והולך ממנה אחרון. אתה חייב להיות החלוץ ההולך בראש המחנה. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1038. החלק השני (2) : תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי של ספורטאים וספורטאיות הייתה מדיניות פוליטית נפוצה ועקבית, עתיקה ומתוכננת משכבר הימים מאז מחצית שנות ה- 70 במאה הקודמת, מדיניות ש-ננקטה בסודי סודות ע"י מדינות הגוש הטוטליטארי הקומוניסטי באירופה, ואומצה גם באופן אישי ופרטי בחלקה ב-מדינות המערב הדמוקרטיות החופשיות ע"י ספורטאים וספורטאיות בודדים. תכלית השימוש בסמים ממריצים (אסורים) הייתה לצבור באמצעותם ניצחונות ספורטיביים רבים ככל האפשר באולימפיאדות, במונדיאלים, ובאליפויות העולם במקצועות הספורט השונים ו-השגת עוד ועוד ועוד מדליות זהב. הריטואלים החוזרים ונשנים במשך שנים על שנים של טקסי הענקת המדליות למנצחים ולמנצחות וסיקורם ו-שידורם הישיר שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה הבינלאומיות גררו עמם מסרים של  עוֹצְמָה, סדר ומשמעת, מוניטין, השפעה, ויוקרה פוליטית ומדינית במדינות מזרח אירופה הדיקטטוריות ההן כמו ברה"מ (עכשיו רוסיה), מזרח גרמניה, ו-גם קובה. ו-מנגד, השגת רווח ו-מָמוֹן, שֵם, וצבירת עוֹשֶר ו-הוֹן אישי פרטי עצום של הזוכים והזוכות בתחרויות הספורט הבינלאומיות השונות במדינות המערב הדמוקרטיות והחופשיות, כמו ארה"ב למשל, אבל לא רק. השחיינית המזרח גרמנית המהוללת קורנליה אנדר / Kornelia Ender (בעשור ה- 70 של המאה הקודמת) והאָצָן הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson (בעשור ה- 80 של המאה הקודמת) מהווים דוגמאות קלסיות של ספורטאים מצוינים ומוכשרים מצליחים ומנצחים, אבל מסוממים בסמי מרץ אסורים מהצד הקומוניסטי וגם הדמוקרטי של המפה הפוליטית הבינלאומית. קורנליה אנדר הייתה רק בת 17 ועשרה חודשים משגרפה ארבע מדליות זהב ואחת כסף בתחרויות השחייה שנערכו באולימפיאדת מונטריאול 1976, ובאמצעותן הביאה ו-הובילה הערצה ותהילה ספורטיבית – פוליטית ויוקרה עצומה עבור מדינתה מזרח גרמניה. בן ג'ונסון גרף ממון אישי רב לכיסו הפרטי עד שנתפס על חַם בגיל 27 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988, ונפסל לעַד לכל ימי חייו. הייתי עֵד מקרוב כ- איש ועיתונאי טלוויזיה לתעשיית הסימום הספורטיבי – פוליטי של מדינות הגוש הקומוניסטי האירופיות ובראשן ברה"מ, מזרח גרמניה, וכאמור גם קובה בתקופה בה שֵרָתִּי ועבדתי בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת מנהיגותם של דן שילון ואלכס גלעדי בשנים 1980 – 1971. ו-אח"כ בשנים הרבות ש-ניווטתי בעצמי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בארץ ובעולם בשנים שבין 1980 ל- 2003 סיקרתי ותיעדתי מקרוב את פרשות הסימום המפורסמות של האָצָן הקנדי בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988 ושל האָצָנִית האמריקנית מריון ג'ונס / Marion Jones בת 25 באולימפיאדת סידני 2000. מריון ג'ונס שנחשפה כספורטאית עַל עולמית אולם מסוממת ושקרנית נשלחה בסופו של דבר ב- 2008 לכלא בארה"ב כשהיא כבר אֵם לתינוק. כל השלושה המפורסמים ברמה של Celebrities עַל בינלאומיים הנזכרים לעיל, לא היו לבד. תעשיית הסימום הבינלאומית סיממה בשעתו אלפי ספורטאים בכל מקצועות הספורט בכמעט כל המדינות ב-רחבי תבל. רובם נתפשו והושעו. המיעוט שבהם עבר חלק מתחת לראדאר.  ראה גם פוסט מס' 847 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 בדצמבר 2019.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1038 : הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021. 

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת מהימים ההם : סיומה של מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 מצאה את הרייך ה- 3 מְנוּצַח, חָרֵב, והָרוּס. המלחמה חצתה את גרמניה באופן שרירותי לשתי מדינות, מערב גרמניה שבירתה בּוֹן ומזרח גרמניה שעיר הבירה שלה היא ברלין. העולם החופשי בהנהגת ארה"ב, אנגליה, וצרפת שיקם את מערב גרמניה בה נבנה שלטון דמוקרטי והוקמה מדינה חופשית שבירתה בּוֹן. ברה"מ העניקה חסות למזרח גרמניה והפכה אותה למדינה גרורה אף היא בעלת אוריינטציה קומוניסטית – טוטליטארית כמו כל מדינות הגוש המזרחי ומנוהלת ע"י שלטון דיקטטורי ריכוזי, ובירתה ברלין. בסיום מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945, נחצתה ברלין. בחלק מהעיר שלטו שלוש המעצמות הדמוקרטיות ובחלק האחר שלה משל השלטון המזרח גרמני תחת עיניה הפקוחות של ברה"מ ושליטה הגרוזיני יוסף דג'וגאשווילי סטאלין. בעוד מערב גרמניה בראשות שני המדינאים נשיא המדינה קונראד אדנאאואר ושר הכלכלה המבריק שלו לודוויג ארהארד קמה מהריסותיה, התפתחה, ושגשגה במהירות חסרת תקדים גם הודות לסיוע הנדיב האמריקני במשך שנים הנושא את השם "תוכנית מרשל" (על שם מזכיר המדינה של ארה"ב בשנים ההן ג'ורג' מרשל שהתווה את תוכנית השיקום לאירופה בשנת 1947), שקעה מזרח גרמניה באפרוריות הקומוניזם הרוסי והסתתרה מאחורי מסך הברזל שהורידה ברה"מ על גרורותיה ואשר חצץ בינן לבין מדינות מערב אירופה. מזרח גרמניה הקומוניסטית ו-הטוטליטארית הקימה סביב גבולה גדרות תיל והחלה בחינוך האידיאולוגי הספרטני והנוקשה של הילדים והנוער לצייתנות ונאמנות למפלגה הקומוניסטית ולחתירה למצוינות בספורט. המשטר הפריח סיסמאות באוויר המספרות על גן העדן שהוקם במדינה המזרח גרמנית עבור אזרחי המדינה וספורטאיה אך העובדות היו אחרות לגמרי. במשך 15 שנים בין 1946 ל- 1961 ערקו כ- 3.000000 (שלושה מיליון) אזרחים גרמנים ממזרח ברלין הקומוניסטית למערבה של ברלין החופשית, הפורחת, המשגשגת, והדמוקרטית. תעשיית הספורט המזרח גרמנית טרם הניבה תוצאות. המלחמה הקרה בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הדמוקרטי הגיעה לשיאה והתפשטה על פני כל הגלובוס גם לעבר הטריטוריות הספורטיביות. הוויכוח ההיסטורי על צדק חברתי ומוסר מדיני בין מדינות העולם החופשי לבין המדינות הטוטליטאריות נמשך במלוא עוזו. המדינות הטוטליטאריות הקומוניסטיות העריכו כי הצטיינות מופלגת של הספורטאים והספורטאיות שלהן בזירות הספורט הגלובליות השונות וזכייה במדליות זהב והתייצבות בראשי הפודיומים, בעיקר באולימפיאדות הקיץ והחורף, ב-מונדיאלים, ו-באליפויות העולם בא"ק, בשחייה, ובהתעמלות ספורטיבית, יגבירו לא רק את הערצת ההמונים לשלטון המרכזי, אלא יאיצו את הפופולריות הפוליטית והמדינית שלהן בקרב אומות העולם. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט ראה וחזה אז את הנולד. הוא היה מדינאי – נביא, ו-כבר במחצית שנות ה- 50 של המאה הקודמת הגה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי רב המוניטין שלו, שנשען על פוטנציאל הפרסום והשיווק הבלתי נדלים של תקשורת ה-המונים בדמותה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית, וכה אמר : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים", ומייד נימק והוסיף לתזה שלו שהייתה בבחינת חזון, את הטקסט הזה : "אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני שלנו ינוגן בכל מגרש, אצטדיון, ובריכת שחייה בעולם, והדגל של מדינת מזרח גרמניה שלנו יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית, עד שהעולם יאמין כי אתה קיים, כי מזרח גרמניה היא יֵשוּת לאומית אותנטית ואמיתית". זכייתה של מדינת האחות מערב גרמניה (בראשות המאמן ספ הרברגר והקפטן פריץ וולטר) באצטדיון "וואנקדורף" ב-ברן בירת שווייץ ב-גביע העולם בכדורגל ב- 4 ביולי 1954 לאחר הניצחון הדרמטי והסנסציוני 2:3 על הונגריה הפייבוריטית ב-טורניר המונדיאל שנערך בשווייץ בקיץ 1954 [תשע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם ה-2 בה נחרבה גרמניה הנאצית וספגה 9.000000 (תשעה מיליון) אבדות בנפש של חיילים ואזרחים], חיזקה את הלך ו-קו מחשבתו של וולטר אולבריכט כי הכול יהיה אפשרי בזירת הספורט גם במדינת מזרח גרמניה החדשה שלו, גם אם מדינת מזרח גרמניה תידרש להפנות עורף לחוקי המוסר האֱנוֹשִיים, לרבות סיוע מדעי של שימוש שיטתי וסודי בסמי מרץ אסורים, זריקות לגוף של חומרי עזר אסורים, שימוש בתוספי תזונה אסורים, ושימוש ב-סטרואידים אנאבוליים – כולם אסורים במפורש לשימוש על פי חוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) וכל התאחדויות הספורט הבינלאומיות המסונפות אליו, על פי חוקת התאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA) והתאחדויות הכדורגל הבינלאומיות המסונפות ל- FIFA ול- UEFA. בסופו של דבר ההיסטוריה הוכיחה ש- וולטר אולבריכט צדק מעבר למצופה. מזרח גרמניה הפרה בסודי סודות את כל ההגבלות החמורות החלות ו-נוגעות לשימוש בסמי ספורט אסורים וזכתה בכתר מלכת הספורט ובמלוכה כולה במשך 20 שנים בין 1968 ל- 1988.

רוב הציבור האירופי טרם החזיק בידיו ב- 1954 את מקלט הטלוויזיה היקר אך פוטנציאל השידור הישיר היה קיים. רבים במערב גרמניה הצטופפו ברחובות הערים הגדולות סביב חנויות חשמל ואלקטרוניקה ביום ראשון ההוא של 4 ביולי 1954, וצפו במכשירי טלוויזיה שהקרינו את משחק הגמר הסנסציוני מערב גרמניה – הונגריה 2:3 בשידור הישיר. הערה : ה- Host broadcaster הבינלאומי במונדיאל שווייץ 1954 הייתה רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG, שצילמה את מרבית המשחקים בטורניר ההוא של גביע העולם בכדורגל 1954עם שתי ניידות שידור בלבד ו-כל אחת מהן כללה בתוכה שלוש מצלמות בלבד ללא אפשרות טכנולוגית של הקרנת Replays. ה-EBU העריך בשעתו כי סך של 7.000000 / 6 צופים במערב ובמזרח אירופה צפו במשחק הגמר ההוא במונדיאל 1954, מערב גרמניה – הונגריה 2:3.

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" בברן. עדות מצולמת לפועלה הדגול של SRG אחד מצלמי ה- Video של הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG בפעולה בעת השידור הישיר של משחק הגמר הסנסציוני בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3. המשחק נערך ב- 4 ביולי 1954. החל עידן הצילום הטלוויזיוני האלקטרוני (!). SRG הפיקה וצילמה עוד שמונה משחקים בטורניר הזה והפכה את הסימביוזה בין הטלוויזיה לכדורגל לעובדה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום ראשון – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן בירת שווייץ. נשיא ה- FIFA הצרפתי ז'יל רימה מעניק את גביע העולם לפריץ וולטר בן ה- 33 קפטן נבחרת מערב גרמניה אלופת העולם בכדורגל בטקס מנוכר, קר, וקפוא. שדר הרדיו והטלוויזיה המערב גרמני הרברט צימרמן (משמאל) יצא מדעתו מרוב שמחה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 4 ביולי 1954. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 67 שנים. זהו אצטדיון "וואנקדורף" בעיר הבירה של שווייץ, ברן. מונדיאל שווייץ 1954. טקס הענקת גביע העולם לנבחרת גרמניה לאחר ניצחונה הסנסציוני 2:3 במשחק הגמר על נבחרת הונגריה. המאמן הגרמני ספ הרברגר עומד ראשון משמאל עוטה מעיל גשם. בהמשך השורה ניצבים שלובי ידיים, הקפטן פריץ וולטר מחזיק בגביע העולם (ע"ש ז'יל רימה), השוער אנטון טורק, הרץ הימני הורסט אקל, והחלוץ הלמוט ראהן מבקיע שער הניצחון בדקה ה- 84 של ההתמודדות. האיש השני משמאל (ממושקף) הוא התעשיין הגרמני אדי דאסלר בעל חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית המשגשגת, adidas. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למעשה, כל המדינות הקומוניסטיות בעולם ובראשן ברה"מ אימצו את רעיון המדליות של וולטר אולבריכט אל לִיּבָּן. היה מדובר לא רק ברעיון ספורטיבי אלא בחזון פוליטי אסטרטגי שהגו המדינות הקומוניסטיות הטוטליטאריות כדי לקדם את יוקרתן ומשנתן המדינית. אין טוב יותר, כן יותר, ותמים יותר מהישגים ספורטיביים, מדליות זהב אולימפיות, וקביעה ושיפור שיאי עולם באצטדיוני ה- א"ק ובריכות השחייה כדי לקדם יחסי ציבור, לשווק יוקרה, ובאמצעות המשילות בספורט העולמי והבינלאומי גם לכבוש ולהשיג יעדים מדיניים בתוך המדינה שלך ומחוצה לה. קל ללכד את ההמונים סביב הניצחונות וההישגים הספורטיביים ולזהות להם באמצעותם את קדושת הדגל הלאומי ואת גיבורי האומה המכניעים על כרי הדשא, באצטדיוני ה- א"ק, ובבריכות השחייה את היריב העקשן. זה מדהים אולם זאת הייתה האמת. כך נהגו ברה"מ, מזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, יוגוסלביה, קובה, והאחרות. מזרח גרמניה הקומוניסטית והטוטליטארית שהייתה בעצם מדינת חסות ממושמעת של ברה"מ ויריבה פוליטית מרה של אחותה הדמוקרטית והחופשית מערב גרמניה (הגדולה ממנה פי שניים ויותר בשטח ואוכלוסייה), החלה ב-1950 לבנות פס ייצור מדויק, יעיל, ומשגשג של תעשייה ספורטיבית אנושית מסוממת שהניב בסופו של דבר תוצאות ספורטיביות על אנושיות רוויות בשנים שבין 1968 ל- 1988 ב-מאות מדליות בכל מקצועות הספורט לגברים ונשים באולימפיאדות הקיץ והחורף ועמם מאות שיאי עולם. שמה של מדינה אירופית קטנה ו-מלאכותית פרי יצירתה של ברה"מ הקומוניסטית בשיא המלחמה הקרה בתום מלחמת העולם ה- 2, הקרויה בשם מזרח גרמניה, בעלת אוכלוסייה קטנה יחסית רק 14 מיליון תושבים, נישא בהערצה על דל שפתותיו של כל העולם הספורטיבי בכל רחבי תבל. זכרו כיצד פרסמה השחיינית קורנליה אנדר את המוניטין של מזרח גרמניה באולימפיאדות מינכן 1972 ו-מונטריאול 1976 מקצה האחד של העולם עד קצהו השני, כיצד הֶאֶדִירָה המתעמלת הנפלאה נדיה קומאנצ'י את שמה של מדינתה רומניה באולימפיאדות מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980, כיצד פיאר והלל האתלט אלברטו חואנטורנה את יוקרתה של מדינתו הקטנה קובה באולימפיאדת מונטריאול 1976, וכיצד העניקו המתעמלות הווירטואוזיות אולגה קורבוט ולודמילה טורישצ'בה למדינתן ברה"מ באולימפיאדת מינכן 1972 מדליות זהב למכביר ועמן כבוד ויקר והערצה אין קֵץ.

מזרח גרמניה (הקומוניסטית) ומערב גרמניה (הדמוקרטית והחופשית) שתי מדינות אחיות אך נפרדות פוליטית הופיעו כיחידה ספורטיבית כמשלחת אחת באולימפיאדות מלבורן 1956 + רומא 1960 + טוקיו 1964. לקראת אולימפיאדת מכסיקו 1968 נפרדו דרכיהן והן הופיעו כשתי מדינות עצמאיות ונפרדות לגמרי. באולימפיאדת מכסיקו 1968 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 25 מדליות לעומת 10 מדליות של מערב גרמניה. לקראת המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 הכריז וולטר אולבריכט כי מינכן אומנם שייכת למערב גרמניה אבל המדליות האולימפיות שייכות למזרח גרמניה. בתום תחרויות מינכן 1972 הוברר כי מזרח גרמניה זכתה ב- 66 מדליות (מתוכן 20 מזהב) לעומת 40 של מערב גרמניה (13 זהב). באולימפיאדת מונטריאול 1976 גדל הפער בין שתי המדינות האחיות : מזרח גרמניה צברה סך של 90 מדליות אולימפיות (מתוכן 40 מזהב) ודורגה במקום השני לפני ארה"ב (!). ברה"מ ניצבה במקום ה-1 עם 125 מדליות (49 זהב). ארה"ב במקום ה- 3 השיגה 94 מדליות אולם רק 34 מהן היו זהב ולכן דורגה שלישית. מערב גרמניה דורגה במקום ה- 4 עם 39 מדליות (10 זהב). באולימפיאדת מוסקבה 1980 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 126 מדליות (מתוכן 47 מזהב) ודורגו שוב במקום ה- 2 אחרי ברה"מ. ארה"ב לא השתתפה באולימפיאדת מוסקבה 80' בגלל החרם הפוליטי שהטיל נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על המשחקים בשל פלישת ברה"מ לאפגניסטאן ב- 1979. באולימפיאדת סיאול 1988 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 102 מדליות (מתוכן 37 מזהב) והקדימו שוב את ארה"ב במקום ה-3 שספורטאיה צברו 93 מדליות (36 זהב). ברה"מ שוב ניצבה בפסגה עם סך של 111 מדליות אולימפיות (55 זהב). שליטי ברה"ה ומנהיגי גרורתם מזרח גרמניה המשיכו לטעון באוזני העולם כי שתי מדינותיהן הן גן עדן לפועלים וספורטאים. כזכור, ב- 1989 נפלה חומת ברלין ושתי הגרמניות מזרח גרמניה הענייה ומערב גרמניה שבו והתאחדו מחדש, ואז גם התגלה הסוד האפל, הנורא, והנבזי : מאות רופאים ורופאות ב- מזרח גרמניה סיממו ביודעין ובשיטתיות במשך שנות דור ו- בחסות השלטון עשרות אלפי נערים ונערות ספורטאים וספורטאיות מוכשרים בפוטנציה, כדי שאלה ינפקו בבוא העת ובבוא שעת הכושר את מדליות הזהב למדינה הספרטאנית הקטנה והמלאכותית שלהם. תפקידם היה להצדיק את משנתו הספורטיבית – פוליטית של וולטר אולבריכט כי המוניטין ועתידה המדיני של מדינת מזרח גרמניה יחזיק מעמד טוב יותר, כשהוא נשען על מדליות אולימפיות עשויות זהב, מאשר על יסודות של חופש, חירות, אחווה, וזכויות של בני אנוש.

מעניין אותי להיזכר ולהתבונן שוב בוויכוח הפוליטי המר והנוקב שניהלו מנהיגי הפועלים האמריקניים בראשם וולטר רות'ר נציגי העולם הדמוקרטי החופשי ב- 1959 עם רודן ברה"מ המתנשא והכוחני ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב בעת ביקורו באותה שנה בבניין האו"ם בניו יורק. ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב הכריז אז ב- 1959 כי ברה"מ שלו ומדינת מזרח גרמניה הן גן עדן לפועלים. לשאלתו של אחד ממנהיגי הפועלים בארה"ב מר וולטר רות'ר ששאל אותו בעת המפגש – וויכוח הטלוויזיוני ההוא שנערך ביניהם ב- 1959 בניו יורק והועבר בשידור ישיר ברחבי ארה"ב, "אם אין אתם באמת מנצלים אותם ואתה טוען שמזרח גרמניה היא גן עדן לפועלים, אז מדוע שלושה מיליון מהם ערקו, ברחו, ועברו את הגבול עד עכשיו למערב גרמניה ?". ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב כל כך התרגז והתעצבן מהשאלה הנוקבת עד שירה מייד בחזרה מהמותן ב-בוטות לעברו של וולטר רות'ר את הטקסט הזה, "אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית".

ב- 1959 התארח שליט ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב בבניין האו"ם בניו יורק ונשא את נאומו המפורסם בזכות גן העדן הקומוניסטי שהוקם ב- ברה"מ עבור אזרחיה והמגן על מעמד הפועלים וזכויותיו. "עובדה", טען חרושצ'וב, והוסיף, "גוש מדינות מזרח אירופה נוהה אחרי ברה"מ ומאמץ אף הוא את המשטר הקומוניסטי האידיאלי שהוא משטר חברתי טוב וצודק בהרבה ממבנה החיים הקפיטליסטי של מדינות המערב". בעת הנאום הוריד את אחת מנעליו ורקע בה בבוטות על הדוכן לעיני מצלמות הטלוויזיה ועיני כל העולם כדי להיראות צודק. הוא היה מוּזִ'יק [4] ולא עשה שום חשבון לגינוני הנימוס האמריקניים.

הממשל האמריקני ערך למנהיג הסובייטי הכריזמטי והבוטה סיור בהוליווד בירת הקולנוע העולמי, ואח"כ אִרגֵן לוֹ בסַן פרנציסקו סעודת עֶרֶב משותפת עם מנהיגי ארגוני הפועלים בארה"ב ה- A.P.L. וְ- C.I.O, בראשותו של וולטר רוּתֶּ'ר נשיא איגוד פועלי המכוניות. נכחו שם עוֹד ג'יימס קארי נשיא איגוד פועלי החשמל, פאול פיליפס ראש איגוד פועלי הנייר, ז'וזף קאראן נשיא איגוד עובדי הים, אלברט נייט נשיא איגוד פועלי התעשיות הכימיות והאטומיות, וקארל פאלאר נשיא איגוד פועלי תעשיית הבירה. בארוחת העֶרֶב החגיגית התפתח וויכוח פומבי סוער לעֵין מצלמות הטלוויזיה האמריקניות של כל שלוש הרשתות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC בין ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברה"מ וכל העולם הקומוניסטי הדוֹגֵל בדוקטרינת הממשל הריכוזית הכופה את דעתו על אזרחיו לבין נציגי הפועלים האמריקנים במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם שהמציאה את המשטר הקפיטליסטי וחופש הדעה. ניקיטה חרושצ'וב שטח את משנתו החברתית – כלכלית בה הציג את העולם הקומוניסטי – טוטליטארי כגן עדן לפועלים. מנהיגי הפועלים של הגדולה במדינות העולם החופשי – ארה"ב, לא עשו חשבון לעריץ הסובייטי ושאלו אותו שאלות קשות. כשהעלה ניקיטה חרושצ'וב לדיון בביטחון כה רב את הארגומנט, "כי העולם הקומוניסטי הוא אידיאל המשמש גן עדן לפועלים", נדלקו מנהיגי הפועלים האמריקנים וממש רתחו. המחלוקת בוויכוח הפוליטי סביב טיבם של המשטרים הקומוניסטיים מול הקפיטאליזם המערבי הגיע לנקודת הרתיחה שלוֹ. וואלטר רות'ר, אלברט נייט, וקארל פאֶלאֶר הסתערו על ניקיטה חרושצ'וב ללא רחם וללא הנחות. התפתח שם רָב-שיח מדהים, חריג, ובוטה מאין כמוהו בסִגנוֹנוֹ, אחד המפורסמים בהיסטוריה, בין הרוֹדָן הסובייטי הטוטליטארי מצד אחד לבין אנשי החירות והדמוקרטיה מהעבר השני של המתרס. הנה החֵלֶק הרלוואנטי ממנו הנוגע לספר הזה. מפגן אמיץ ומרהיב של חירות המחשבה והביטוי – סַם החיים של הדמוקרטיה – מוּל העריץ הגדול בתבל בימים ההם מנהיגה של  ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב.

ניקיטה חרושצ'וב : ארה"ב מנצלת את עושרן של מדינות אחרות, מדינות נחשלות למען צבירת רווחים. אנחנו איננו מנצלים שום מדינה. אנו עוסקים במסחר בלבד.

וולטר רות'ר : אתם מנצלים את פועלי מזרח גרמניה.

ניקיטה חרושצ'וב : היכן חלמת זאת ?

וולטר רות'ר : אם אין אתם מנצלים אותם, מדוע עוברים שלושה מיליון מהם את הגבול למערב גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית.

וולטר רות'ר : הפועלים במערב גרמניה בני חורין הם.

ניקיטה חרושצ'וב : גם אנחנו בני חורין (!).

וולטר רות'ר : היש בידך כתב אמנה לדבר בשם פועלי העולם ?

ניקיטה חרושצ'וב : היש בידך כתב אמנה לתקוע חוטמך במדינת מזרח גרמניה ?

וולטר רות'ר  : (כשניקיטה חרושצ'וב מניע בידיו כדי להשתיק אותו) האם הוא פוחד מפני שאלותיי ?

ניקיטה חרושצ'וב : אני אינני פוחד מפני השָטָן והרי אתה בן אדם.

וולטר רות'ר : היכול אתה להביא מקרה אחד ויחיד שבו איגוד מקצועי של פועלים ב- ברה"מ חלק על מדיניות הממשלה ?

ניקיטה חרושצ'וב : מדוע אתה תוקע את חוטמך בעניינינו ?

וולטר רות'ר : החירות היא עניינו של כל אדם. אתה מביע תמיד את דאגתך לפועלי אסיה. יש עניין הקרוי סולידריות בינלאומית של פועלים. כשביקרתי ברוסיה הייתי חבר איגוד מקצועי, והייתה זאת מה שאנו מכנים בארה"ב "אגודה מטעם המִפעל".

ניקיטה חרושצ'וב : ואנו קוראים מה שאתה מייצג בשֵם משרתי ה-קפיטאליזם.

אלברט נייט : מדוע אתה מתנגד להצבעה דמוקרטית בעניין איחודה של גרמניה…?

ניקיטה חרושצ'וב : אין דבר זה תלוי בי, אלא בשני חלקי גרמניה.

וולטר רות'ר : אתה ממליץ על הרחבת קִשרֵי המסחר. מדוע אתה מתנגד אפוא לזֶרֶם חופשי של רעיונות ?

ניקיטה חרושצ'וב : כראש מעמד הפועלים אגן על הפועלים מפני תעמולה קפיטליסטית.

קארל פאלאר : המפלגה הקומוניסטית מכריזה על עצמה שהיא משחררת מעמד הפועלים , אולם אנו רואים שבעקבות תפיסת השלטון ע"י הקומוניסטיים בארצות אחרות כמו במזרח גרמניה, עוזבים  אותן הפועלים בהמוניהם. היכול אתה להביא ולוּ מקרה אחד של כניסה המונית של פועלים ממדינות לא קומוניסטיות אל מדינה קומוניסטית ?

ניקיטה חרושצ'וב : האם זה הכל ? חשוב בעצמך בעניין הזה ! שתה את הבירה שלך ! אולי דבר זה יועיל לך למצוא את התשובה על שאלתך (!).

וולטר רות'ר : יש לנו חילוקי דעות בארה"ב בינינו לבין עצמנו, אך אנו זוכרים שהיו לך קצת חילוקי דעות עם וויאצ'סלב מוֹלוֹטוֹב (שר החוץ הסובייטי בתקופת סְטָאלִין). אך כשיש לנו חילוקי דעות, אין איש נשלח לגלוּת.

ב- 1961 הקים השלטון המזרח גרמני את חומת ברלין ובכך מנע בכוח את עריקת אזרחיו מ-"גן העדן" הקומוניסטי לעבר העולם החופשי. קו ייצור המדעי לייצור ספורטאים מצטיינים במזרח גרמניה פעל בכל עוזו בכל הענפים וההישגים הפנטסטיים בסופו של דבר לא בוששו לבוא. המדינה הריכוזית בעלת הדיוק הגרמני והמשמעת הקומוניסטית קנתה חיש מהר את המוניטין הפוליטי והמדיני שלה בזכות היכולת המדהימה של האתלטים והשחיינים שלה שהפכו לאלופים אולימפיים ושיאני עולם ופרסמו את שמה בכל פינה ברחבי תבל. מזרח גרמניה הפכם שֵם נרדף למצוינות בספורט.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. ניקיטה חרושצ'וב (במרכז בחליפה בהירה) מנהל את וויכוח "המטבח הפוליטי" המפורסם עם סגן נשיא ארה"ב בימים ההם ריצ'ארד ניקסון (בחליפה הכהה, שימש סגנו של דווייט אייזנהאואר) ביריד "סוקולניקי" במוסקבה ב- 1959 הדן טיבו של גן העדן הקומוניסטי מול הבלגן הקפיטליסטי של המערב. מתבונן בוויכוח מימין ליאוניד ברז'נייב. ניקיטה חרושצ'וב טען בלהט כי הכלכלה הסובייטית הבריאה היא גן עדן לפועלים, לא פחות (!). ריצ'ארד ניקסון הדף את הטענות הקומוניסטיות ואמר כי הדרך היחידה להגיע לגן העדן הכלכלי הוא לנהל שוק חופשי קפיטליסטי ללא פיקוח ממשלתי. (AP. ארכיון יואש אלרואי).

ליאוניד ברז'נייב יורשו של ניקיטה חרושצ'וב בהנהגת ברה"מ וממשיך דרכו, תמך באופן טוטאלי בהשקפת עולמו הקומוניסטית של קודמו. שלטונות ברה"מ אומני התעמולה הקדישו מאמצים רבים בכסף, מתקנים, ומחקר ואימון לצורך פיתוח תעשיית הספורט שלהם. זה כבר לא היה סוד כי מצלמות הטלוויזיה באשר הן ובכל מקום יישאו את הצלחת הספורטאים הקומוניסטיים לעבר כל פינה ברחבי תבל. שגשוג הספורט הקומוניסטי בתחרויות הבינלאומיות סביב הגלובוס ורכש ניכר של מדליות זהב, נתפש בעיני השלטון הטוטליטארי ונתיניו כהצלחת פוליטית של המשטר. ברה"מ הפכה למעצמת ספורט אדירה ומודל לחיקוי עבור כל מדינות הגוש בקומוניסטי, וודאי גם עבור מדינת מזרח גרמניה הקטנה בה החיקוי השתווה למקור.

טקסט מסמך : מפה מדינית של העולם הישן משנת 1954 המציגה את חלוקתה של גרמניה ומיקומן של מערב גרמניה (צהוב) ומזרח גרמניה (וורוד, מרושתת בכבישים אדומים), זו ליד זו, בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 במרכזה של אירופה. מערב גרמניה גדולה פי שניים בשטחה ממזרח גרמניה. קו הגבול שלה אופף את המדינה הענקית בצבע ירוק – אפרפר ואילו צבעה של מזרח גרמניה על המפה הוא וורוד.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1038 : הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021.

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 1968. דן שילון יוצר ו-בּוֹרֵא מכלום את דסק הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך כמה חודשים הוא ממנה ב- 1969 את אלכס גלעדי (עיתונאי "ידיעות אחרונות" דאז) למפיק ועורך תוכניות הספורט בדסק שלו. דן שילון ואלכס גלעדי שני אנשי טלוויזיה מוכשרים ובעלי יוזמה הם האבות, היוצרים, המתכננים, והאדריכלים הראשונים של מבנה שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. התמונה הזאת מתעדת את מר אלכס גלעדי אחד מגדולי ה-פיגורות בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ואחד המוכשרים ביותר מ-ביניהם, בראשית הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא לפני 50 (חמישים) שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה – ברה"מ. לפני 41 שנים. אלכס גלעדי (בן 37 בתמונה) מנהל הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית משתתף בפגישת ה- EBU במוסקבה הדנה בתיאום השידורים האולימפיים של אולימפיאדת מוסקבה 1980. ב- בסופה של 1980 מניחה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את ידה על אלכס גלעדי ומצרפת אותו לשורותיה. ב- 1985 ממנה נשיא IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) את אלכס גלעדי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של ההתאחדות. ב- 1994 מחליט נשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samaranch) להעניק ל- אלכס גלעדי חֲבֵרוּת בוועד האולימפי הבינלאומי. הדבר נעשה על סמך התרשמות עמוקה ממנו כאיש טלוויזיה של NBC עתיר ידע וניסיון, ומי שתרם תרומה משמעותית להתקשרות הרשת האמריקנית עם IOC וחשיפת הרעיון האולימפי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1038. החלק הראשון : משהו מעברי ההוא כספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בימים ההם בזמן ההוא שחלף לבלי שוב. כל הדור ההוא שלי ושל חבריי היינו תמימים. לא רק שמעולם לא השתמשנו בסמים אלא אף פעם גם לא שמענו עליהם ואודותיהם. לא ידענו שספורטאים רבים בעולם משתמשים בסמי מרץ כדי לשפר את הישגיהם. פוסט מס' 1038 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אנוכי אדם לוחם עקשן, תחרותי מאוד, לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה yoashtvblog.co.il כמו גם לחקור ולכתוב את 13 הספרים עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 – לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם בכדורסל של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה (!) בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, המוצלח, והמשגשג של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל "בֶּרְסִי" ב-פאריס) 2001 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א שזכתה בבכורה והפכה לאלופת אירופה (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל בֶּרְסִי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של תחרות ה- "Final four" האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. זהו מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 יאיר שטרן (איש מקצוע יקר, כן, ומקצוען) לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. רחשתי לו הערכה רבה. אהבתי אותו אז ואנוכי אוהב אותו גם היום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 וה-מונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באשר לי. האתלט וספורטאי העל זאבי'ק רייס ז"ל בן קיבוץ גבעת ברנר היה ההשראה של כולנו בימים ההם של כל ילדי הקיבוצים במדינת ישראל. גם שלי.

אני כבר אוטוטו בן 82 היום. מעט מאוד אנשים השפיעו עלי בחיי ועיצבו את אופיי. אבא ואימא שלי ז"ל שכל כך אהבתי והערכתי הם הראשונים ברשימה קצרה. שני אנשים פשוטים וישרֵי דרך שעלו לארץ מהעיירות שירווינט ו- קורשאן ב-לִיטָא בסוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 כדי לבנות חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל. הם היו חלוצים. פועלים. אימא שלי הקדימה את אבא. צריך להבין באילו תנאים הם חיו. אימא הגיעה להכשרה בקבוצת כִּינֶרֶת. הם ישנו בלילה במבנים ישנים עשויים אֶבֶן בַּזֶּלֶת ועל קַש שהובא מהרפת. אבא שלי הגיע קצת אחריה. שניהם היו מראשוני בוני קיבוץ אָפִיקִים בעמק הירדן. מעולם לא שמעתי אותם מתלוננים. הם היו כל חייהם אנשי העבודה והעמל. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל ז"ל (מת בן 99 לפני כמה חודשים) היה המורה שלי לחינוך גופני וספורט בקיבוץ אפיקים. הוא היה איש קפדן, נוקשה וקשוח שדרש משמעת והישגיות. ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית הנוגעת להתנהגות כֵּנָה הגינות בספורט : "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד".

דבקות במשימה היא ערך עליון בחיינו. בחייו של כל פרט. היא ערך בלתי בעל חשיבות עליונה בזירות הספורט השונות. המבחן הראשון היה בבריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן. זאת הייתה בעצם חפירה גדולה רחבה ועמוקה באדמת קיבוץ אפיקים שאליה הוזרמו מים מהכִּינֶרֶת ואשר חברי הקיבוץ הפכו אותה ל-בריכת שחייה בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. זאת הייתה למעשה בריכת אגירה שדופנותיה וקרקעיתה היו מאדמה. מימי הבריכה היו תמיד עכורים ובוציים. זה לא הפריע לאיש. בחודשי הקיץ החמים של עמק הירדן שקקה הבריכה המאולתרת הזאת חיים. אבא שלי לימד אותי לשחות בגיל שלוש. הוא בקושי ידע לשחות בעצמו אבל זה לא הפריע לו ללמד אותי את מה שהוא לא ידע בעצמו לעשות. הוא תמיד אמר לי, "יואשינקה קדימה, תשחה, תשחה – אל תוותר". בעיניי הוא היה המורה הטוב ביותר. אח"כ אבא שלי העביר אותי כשחיין מתקדם לידיו של חבר קיבוץ קשוח אחר קָזְיוּק קֵז (בשמו העברי אברהם כרמי). הייתי בן שלוש וחצי. אצל קָזְיוּק קֵז לא היו חוכמות. "…או שאתה שוחה בכוחות עצמך או שאתה טובע…", נהג לומר לי כשהוא זורק אותי למים. זאת הייתה השיטה שלוֹ. ככה למדתי לשחות. לא רק אני. כל ילדי הקיבוץ. בבריכת הבוץ ההיסטורית ההיא של קיבוץ אפיקים התפתחו שני משחקים פופולאריים. "תופשת" ו- "קדרים באים". חוקי המשחק הכריחו אותנו לצלול ולשחות מתחת לפני המים כדי לא להתגלות. השחייה התחרותית והצלילה הארוכה לאורך שנים מפתחות היטב אנטומית ופיזיולוגית את מערכות השרירים של הילדים הצעירים, ואת מערכת הנשימה ומערכת הדם – לֵב – רֵיאות. בגיל 10 יכולתי לשהות מתחת למים כשתי דקות וחצי. הייתי מסוגל לעבור 100 מ' בשחייה מתחת למים. נפח הריאות שלי היה עצום לעומת גילי הקט.

טקסט תמונה : שנת 1945. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 75 שנים. זהו מראה כללי של בור ארוך, רחב, ועמוק באדמה עטור עצים שהפך בכורח הנסיבות האקלימיות בחודשי הקיץ החם והלח לבריכת אגירה וגם שחייה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הבריכה הוקמה מדרום למוסך הטרקטורים והרפת של הקיבוץ ושימשה מפלט קירור לחברי וילדי הקיבוץ בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. מרחוק רואים את בימת רחבת העץ ואת המקפצה "האולימפית" (גובהה 3 מטרים) של בריכת האגירה ההיא שמימיה היו לעַד בוציים ועֲכוּרִים. כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן. כאן עלה לגדולה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל בן קבוצת כינרת. בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חתירה שיא ארץ ישראלי בזמן של 1:05.0 דקה. לנו כילדים זה נראה אז קצה גבול יכולתו של האדם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1946. זוהי בימת רחבת העץ של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים שבכורח נסיבות הקיץ החם בעמק הירדן הפכה לבריכת שחייה. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "תופסת ו- "קדרים באים" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה ההיא של הקיבוץ. זיהוי מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה : אנוכי (בן 8), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33) ואחי יונתן (בן 6). התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חג סוכות בשנת 1954. התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי  של "הפועל" אָפִיקִים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מחוף קיבוץ האון לחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח". אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל ז"ל (בחולצת "T shirt" לבנה) המורה הבלתי נשכח לספורט וחינוך גופני. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר), יונה רז (רוזנברג), אברהם זלקטה, יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוליק" כהן, ו- עוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רכס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיוס הצבאי שלי לגדוד 12 של חטיבת גולני ב-3 במאי 1956 כשהייתי פחות מגיל 18 קטע בבת אחת את אושרי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואת הקריירה הספורטיבית העתידית שלי. היו לי בשירותי הצבאי הקרבי הקשה ב- "גולני" ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים. האלוף יקותיאל "קותי" אדם היה המג"ד האחרון שלי. האלוף אלעד פלד המח"ט האחרון. יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה זאב שטרנהל (מי שנודע ברבות הימם כפרופסור זאב שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד אך גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל שלהם. הם הטיפו למצוינות ודבקות במשימה אך גם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. הם בלתי נשכחים. השירות הקרבי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" היה רווי קשיים רבים ו-מאמצים גדולים ועמם אין סוף פעילויות קרביות. בתוכן מלחמת סיני נגד מצרים בסתיו 1956. אהבתי עד למאוד את גדוד 12 שלי בחטיבת "גולני". את חבריי ואת מפקדיי ב- "גולני". חטיבת "גולני" הייתה דוגמא נפלאה ומופלאה של האינטגרציה החברתית בשנים הראשונות ההן של קום המדינה.

טקסט תמונה : 1957. אנוכי חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת גולני ב- "ג'וֹעָרָה" בתחילת 1957. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 62 שנים. המ"מ שלי בקורס מ"כים היה סגן זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). הבסיס הצבאי "ג'וֹעָרָה" שכן על גבעה שולטת ליד שני הקיבוצים עין השופט ורמת השופט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונת 1962 – 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני דורות. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, חיים טובול (טל), שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק מקיבוץ תל קציר), בני רוזן ז"ל, ומנהל הקבוצה שמעון הלמן. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : יוחאי קורין, עמי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן. עמי איילון היה מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל וגם ראש השב"כ, אלישע הירשפלד, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, וצביקה שדה (בירקנפלד). שוכב מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר) ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות ארציות במשחקי הכדור : כדורסל (הפועל אשדות יעקב), כדורעף (הפועל אפיקים), וכדורגל (הפועל טבריה). עורכי הספר "גינס" מצאו לנכון להכניס אותי לרשימת השיאים של סִפְרָם. 

טקסט תמונה : שנת 1962. מגרש הכדורגל של "הפועל" אפיקים. רשת השער עשויה מרשת דייגים ונלקחה מענף הַ-מִדְגֶה שלנו. אני (ראשון מימין) מבקיע עוד שער במדי קבוצת הפועל אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ג'. הקורה מסתירה חלק מהכדור בטרם פגש את רשת השער שהייתה עשויה מרשת דייגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי "גינס" של חברת "כרטא".

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו. טקסט המסמך בספר השיאים של "גינס" בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).(באדיבות ספר "גינס").

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963-1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה וחקלאות, ועל הפרי והירק שמניבה האדמה הטובה, יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. זאת תהיה מורשתו. לא פלא שאבא של סקרלט א'והרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל בעת ההיא, הברזיליאי פֶּלֶה. ראה הספר עב הכרס "כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

החינוך שקיבלנו בקיבוץ אפיקים לאהבת האדמה וקידושה, לאהבה והערכה לבהמות הבית, לסוסים, לפרות, ולכבשים וטיפוח ערך הדבקות במשימה וקשרי האנוש בחיי הקומונה היו בעלי ערך עצומים. ערכים שנחשבו בשעתו לבלתי שבירים. האורווה, הרפת, הדיר, וגם לולי התרנגולות נחשבו למוסדות. ההתחייבות שנוטל כל בן וחבר קיבוץ כלפי הבהמות המשרתות אותו ואת חיי הקיבוץ היא מקסימלית ונטולת פשרות. ב- 1959 סיימתי את שירותי הצבאי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". דחיתי את בקשתו של מח"ט החטיבה אל"מ אֵלְעַד פֶּלֶד לחתום קבע. הודעתי לוֹ כי אני חוזר לכור מחצבתי קיבוץ אפיקים כדי לעבוד בענף ה-פַלְחָה והַמִסְפּוֹא יחד עם אבא שלי. זה היה הייעוד שלי. להיות חקלאי שחורש, זורע, וקוצר ומספק מזון לפרות. אחד משיאי חֲבֵרוּתִּי בקיבוץ אפיקים היו עבודתי כ-רפתן ו-מספויני'ק. זה היה גם אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר כאיש עבודה בקיבוץ. אקספרימנט התפוקה הוא מרכיב חשוב מאין כמותו של כל פרט בתרומתו למען הקהילה בה הוא מתגורר. אהבתי את האדמה ואת התלתן והאספסת שהיא מצמיחה, ואת הפרות ובראשן את מַרוֹקָה. חלפו שנים רבות. אחד משיאי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית (וגם שלי – כעורך ומפיק ראשי ומתווה מדיניות שידורי הספורט במוסד התקשורת החשוב במדינה) היה מונדיאל הכדורגל במכסיקו הרחוקה בשנת 1986. טסתי לשם עם ציוותי השידור שלי בשליחות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. שלושת השדרים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. מפיק המשנה שלי במכסיקו 86' היה אמנון ברקאי. בעת ההפקה המורכבת והממושכת הצטלמתי ב- IBC במכסיקו סיטי עם גדול כדורגלני תבל בכל הזמנים, מי שהיה שלוש פעמים אלוף עולם – הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ שנודע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele), מי ש- שימש פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה והעשירה TV GLOBO (תמורת שכר של חצי מיליון דולר למשך הטורניר שנמשך כחודש ימים). התמונה עם פֶּלֶה ב- 1986 איננה חשובה יותר מהצילום עם הפרה מַרוֹקָה בקיבוץ אפיקים ב- 1961 (זה היה שמה, "מַרוֹקָה"). הפרה השקטה והמנומסת הזאת הניבה מידי עונת חליבה כמות של  14 / 13 טוֹן (14000 / 13000 ק"ג) של חלב. היה מדובר בפרה מדהימה וברפת מדהימה, יעילה, מתוכננת היטב, ורנטבילית בראשותו של חקלאי ורפתן חרוץ ומוכשר בשם רוּדִיק לווין של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. היה מדובר ב-פרת חלב שהייתה פֶּלֶא ו-תעשיית חָלָב פרטית בפני עצמה, ואשר הניבה כל שנה כמויות פנטסטיות של חלב. מַרוֹקָה הייתה בלתי נשכחת עבורי.

טקסט תמונה : חורף 1961. אני רפתן ברפת של קיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה מרוקה שהניבה יותר מ- 13 טון (13000 ליטר) חלב מידי שנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1986. כעבור 25 שנה. אנוכי כמנהל, מנווט, ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ה- (International Broadcasting Center) עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו המוכר בכינויו  "פֶּלֶה" (התמונה באדיבות TVGLOBO צולמה ב- IBC בעת המבצע המורכב, הממושך, המרוחק מגבולות המדינה, והמסובך טכנולוגית ולוגיסטית של הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים את אירועי ומשחקי מונדיאל מכסיקו 1986 ע"י חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסוס הוא בעל חיים יפהפה ואציל. איננו מפונק ולעולם לא מתבכיין. הוא יודע ל-צְנוֹף אך לא  יודע לבכות ותמיד עומד על רגליו. סוס בריא אינו רוֹבֵץ. הסוס עומד כל חייו על רגליו ומקיים מבלי משים את אחד מחוקי הכבוד של חיי בן אֶנוש, "טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי". כ-ילד, הסוסים והאוּרְוָוה בקיבוץ אפיקים היו בימים ההם כל חיי. לא עבר יום מבלי שרצתי מהכיתה שלי לאורווה שלנו לראות מקרוב את הורינו החקלאים חברי הקיבוץ חוזרים הביתה מעוד יום עבודה ארוך בשדות עם הסוסים והסוסות והפרדים והפרדות, מתירים אותם מ- ייצולי עגלותיהם, פורקים אותם מ-רִתמותיהם, מַשקים אותם במים טריים, וממלאים את הַאֵבוסים שלהם בדליי תערובת של שְעוֹרָה עם חָרוּבִים. יום אחד נחתכה תְּמוּרָה הסוסה החומה החרוצה והיפה בצווארה. באתי לבקר אותה. יוסף לנסקי ז"ל היה אחראי על האורווה אז וסיפר לי שקרא לרופא ווטרינר לנתח את הפצע. הווטרינר ביצע את הניתוח ותָּפַר את הפצע תפירה רשלנית במחט לתפירת שקים. הסוסה היפהפייה, האצילה, והחרוצה דִימְמָה למוות כל אותו לילה. היא לא בכתה. סוסים אינם בוכים. סוסים אינם יודעים להתלונן ולא יודעים לבכות. למחרת באתי לבקר אותה כדי ללטֵף ולעודד אותה. היא הייתה אהבת חיי והיצור היפה ביותר עלי אדמות שהכרתי. יוסף לנסקי סיפר לי את הבשורה המרה. בכיתי בכי תמרורים. נשבעתי להרוג את הרופא ה-ווטרינר במו ידיי. זה היה ב- 1949. הייתי בן אחת עשרה. חיינו הפשוטים כילדים נטולי הדאגות בחיק הטבע השפיעו על כולנו. נדדנו בתום הלימודים והעבודה בין הפרות ברפת לתרנגולות בלול, ומהלול לדיר ולעדר הכבשים של יצחק פורת – פוריץ, ומשם כמובן לאורווה ואל הסוסים היפהפיים פאר יצירת האֵל.

טקסט תמונה : קיץ 1949. עם משכוכית עדר הצאן של קיבוץ אפיקים. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (מחבק ו-מצמיד את משכוכית העדר לפנים שלי), אמיר הלמן, דני פלס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגדי חופש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

אני לא חושב שנותר חֲבֵר קיבוץ אחד שתְּמוּרָה לא לימדה אותו את עיקרון הדבקות במשימה. פעם עזרתי לעגלון חיים לוצ'אנסקי להעביר כדי חלב מהרפת הישנה למטבח ילדים. חיים לוצ'אנסקי היה העגלוֹן ואני ישבתי לידו. כשתמורה ראתה שלולית בדרכה היא נתנה "שְווּנְג" בעצמה. לא היה צריך מעולם להַאִיץ או לגְעוֹר בסוסה החרוצה והנאמנה הזאת. לתְּמוּרָה נולדה בת. קראו לה שִיבּוֹלֶת. היא הייתה סוסה יפהפייה וצבעה שחור כפחם. היה לה אופי פראי. מסובך ו-קשה היה לרתום אותה. היא לא התמסרה כמו שאר הסוסים. היא הייתה סוסה מרדנית. הייתי צריך לכסות את עיניה בסוודר שלי או במעילי כדי להניח עליה את הרִתמוֹת, אך היא הייתה עילוי ו- הספק העבודה שלה היה גבוה פי כמה מכל סוס אחר. היה לה כושר גופני בלתי מוגבל.

יום אחד ב-קיץ 1953 פקד עלי אבא שלי לרתום אותה את שיבולת ל-מַגוֹב. "יוֹאָשִינקָה", אבא אמר לי, והוסיף, "משימת העבודה שלך היא לרדת ל-זוֹר מעבר לאֶקְוָודוּקְט (חלקת אדמה חקלאית שהייתה שייכת לקיבוץ אפיקים וסמוכה לגבול עם ירדן), ול-גוֹבֵב את האַסְפֶּסֶת הקְצוּרָה והיבשה לקראת כיבושה לחבילות חציר". זהו מסע של חמישה קילומטרים אולי שישה-שבעה רק לכיוון אחד, עוד לפני תחילת העבודה עצמה. היה יום חַם, אבל שָיבּוֹלֶת לא התלוננה. הספקתי ל-גוֹבֵב יחד עמה את כל ערוגות השדה הרחבות לגַלֵי אספסת מהר מהמתוכנן. בתום העבודה השקיתי אותה מים ואז הגיע תורי. החניתי את שִיבּוֹלֶת וה- מַגוֹב ליד סוכת הפח בשדות הזוֹר והרוויתי את צימאוני. עשיתי רק שגיאה אחת. שכחתי להתיר את ה- ייצוּל ולהורידו מטה. הסוסה הפראית היפהפייה והווירטואוזית הזאת גילתה לפתע את החופש. בעוד אני גוֹמֵא מים מהכד היא החלה בדהרה חזרה הביתה מרחק של כחמישה ק"מ (אולי 7 – 6…), כשהיא מושכת אחריה את הכלי החקלאי הרחב, ומותירה אותי מאחור. נבהלתי נורא וכעסתי על עצמי איך הרשיתי לדבר כזה לקרות. פחדתי ששִיבּוֹלֶת תפצע את עצמה בדרכה לקיבוץ אפיקים כשהיא רתומה ל-מַגוֹב כלי חקלאי גדול ממדים, חששתי שהיא עלולה לדרוס מישהו בהיכנסה בדהרה בשער הראשי של המשק. "הסוסים מכירים את הדרך ותמיד חוזרים הביתה לאורווה" הוא מונח שכל חקלאי מכיר אותו היטב, רק ש-שִיבּוֹלֶת עשתה את זה בדהרה. מהיכן נתן לה אלוהים כל כך הרבה כוח ומרץ וגם אינטליגנציה ? היא הייתה הסוסה הכי יפה והכי פוטוגנית שראיתי בימי חיי. כולה שחורה ובוהקת. הייתה לה רעמה צפופה וזנב שהגיע כמעט עד לאדמה. שיבולת הייתה סוסה יפהפייה. פאר היצירה האלוהית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. הכרם של קיבוץ אפיקים. חקלאי עם סוס רתום ל-מָגוֹב מגובב שאריות ענפים לאחר זמירת הכרם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הסרתי את נעלי העבודה שלי ורצתי יחֵף בעקבותיה. כשהגעתי למשק היא עמדה ניצבת רגועה מול שוקת המים של האורווה. אפילו לא העליתי בדעתי לגעור בה. התרתי אותה. תליתי את הרתמות ורחצתי אותה בצינור ההשקיה כדי לנקות ולקרֵר אותה. היא צנפה, זקפה את אוזניה, והפנתה את ראשה. כל מי שטיפל ורחץ פעם סוסים מכיר את הפניית הראש האינסטינקטיבית הזאת וזקיפת האוזניים. בכך מגונֵן הסוס על איבר השמיעה שלו. המים הזורמים הפכו את עורה של שִיבּוֹלֶת לבוהק ומבריק והעידו על יופייה הבלתי רגיל. קשרתי אותה לאֶבוּס הפרטי שלה ומילאתי אותו בתערובת מלאה חֲרוּבִים. הגיע לה, היא הייתה ראויה לכך. מבלי שידעה היא הייתה ספורטאית דגולה, מוכשרת מאין כמותה, וניחנה בחוש השישי המיוחד הזה שדחף אותה וקרא לה לא לוַותֵּר. סיסמתה בעבודה הייתה כסיסמתי בטלוויזיה, Ever Onward. תמיד קדימה. היה לה ממי ללמוד. מאימא שלה, תְּמוּרָה.

טקסט תמונה : קיץ 1959. אימא ואבא שלי ז"ל, חברי קיבוץ אפיקים בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שדות המספוא של קיבוץ אפיקים ב- 1952. אבא שלי מטפח את גידול סלק הבהמות כ-מזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות ה- פלחה של קיבוץ אפיקים בחלקת הזוֹר ליד הירמוך סמוך למדינת ירדן של המלך חוסיין. הקִדְמָה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת את ירק ה-אספסת לרפת של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים. שני פרדים גוררים עגלה עמוסה תלתן בדרכה לרפת. העגלון הוא ישראל מדור (מדורסקי) ז"ל. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להלן, תמונות של הוריי הצעירים משה בלינדמן (אלרואי) ז"ל ואימא שלי שָרְקָ'ה פְּרעֶס (אלרואי) ז"ל בימים ההם, משהעפילו לארץ ישראל מעיירות שִירְוִוינְט ו-קוּרְשָאן ב-לִיטָא, כדי לבנות את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ועל מנת להקים כאן בארץ ישראל חברה חלוצית חדשה ושוויונית. וגם תמונה שלי בגילם.  

טקסט תמונה : 21 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) אלכס גלעדי (בן 74 בתמונה) מתכבד להעניק את המדליות האולימפיות בתחרות הקרב רב הקבוצתי האולימפי בהתעמלות אמנותית ב- ריו 2016 : מדליית זהב למתעמלות נבחרת רוסיה. מדליית כסף למתעמלות נבחרת ספרד. מדליית אָרָד למתעמלות נבחרת בולגריה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה : 21 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) אלכס גלעדי מעניק את מדליות הזהב למתעמלות רוסיה שזכו בתחרויות ההתעמלות בקרב רב הקבוצתי בהתעמלות אמנותית ב- ריו 2016. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

פוסט מס' 1038. תזכורת : משתמו המשחקים האולימפיים של ריו 2016 היא האולימפיאדה ה- 31 במניין בעת החדשה, אמרתי תודה לקבוצת הטלוויזיה של OBS ה- Host broadcaster של אולימפיאדת ריו 2016. אמרתי תודה ל- IOC. אמרתי תודה לאלכס גלעדי חבר פעיל ויוזם ב- IOC וסגן נשיא בכיר ב- NBC וגם יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אמרתי תודה לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אנשיו עשו את זה (!). הערוץ שידר, שלח, והביא ארצה באמצעות לווייני תקשורת מריו 2016 כ- 1100 שעות שידור אולימפיות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה א"ק בינלאומית ברמתה הגבוהה ביותר בטרם הופעתו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בן ג'ונסון ופלורנס גריפית' – ג'וינר באולימפיאדת סיאול 1988. פרשיות הסמים בא"ק בימים ההם של סוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת. פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 3.12.2021

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. הוא היה איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של תעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. עולם הפוך. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה האנושה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. ואז באה שנת 2011. באותה השנה של 2011 הפקידה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את רשות השידור בידיו של מנכ"ל בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם ההמשלה הזאת הציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חשבה אותו לראוי. ברור שהיה מדובר בהעדפה פוליטית. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מינו לצדו של יוני בן מנחם את ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. חלפו שלוש שנים כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. ב- 2014 הבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן כי עשו מקח טעות. שגיאה חמורה. ממשלת ישראל פקחה עיניים ולמדה לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם הפוך. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם סגרו יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה ששניהם יוני בן מנחם ואמיר גילת היו האחראיים הראשיים על תקינותה בשנים 2014 – 2011 , ולא עמדו במשימה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הכירו אותו מאז השנים 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעמדה על רגליה לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק. עכשיו ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור , הוציאה לה צו פירוק ומינתה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. דוד האן מינה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה מיהר לפטר את המנכ"ל יוני בן מנחם ולסלק את אמיר גילת, כמו גם לפזר את הוועד המנהל של רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1038. מוסדות השַדָּרוּת והפַּרְשָנוּת בשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

מירי נבו ב-ריו 2016.

מירי נבו שידרה היטב שעות על שעות את תחרויות ההתעמלות האמנותית בריו 2016, ועשתה זאת תוך הפגנת בקיאות רבה, ידע גדול, והתמחות מקצועית לפרטי פרטים בביצועי הענף הריתמי והמיוחד הזה וגם במבנה החוקה שלו, מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות בריו 2016. מירי נבו הרשימה אותי עד למאוד בשידורים הישירים הממושכים שלה את תחרויות ההתעמלות האמנותית מריו 2016. מצאתי את עצמי לא רק מאזין לה אלא גם מאמין לה (!). גורלה של פרשנית ה- Off tube הצמודה שלה אילנה ברנר, מי שעשתה את עבודתה לעומת השדרנית המובילה שלה באולפני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה, הותיר אותה אומללה. אינני יודע כיצד פועלת המערכת העיתונאית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, האם נערכות שם ישיבות קדם, האם מתקיימים שם תחקירי פוסט, כיצד מכשירים שם פרשנים וגם שדרים, ומי מנהל שם את העסק המורכב והמסובך הזה הקרוי הפקת שידורים אולימפיים. האם מישהו בערוץ הכשיר, לימד, ו/או הדריך את גב' אילנה ברנר לשמש פרשנית Off tube של תחרויות ההתעמלות אמנותית בריו 2016 בטרם השליך אותה למים הקרים ? לפחות ערך לה קורס קצר ? מרבית המומחים בכל התחומים אינם יודעים לתרגם את הידע שלהם לשפת הטלוויזיה. הטלוויזיה היא צורת לָשוֹן שחלים עליה חוקים נוקשים וברורים של שִיג ושִיח. הזמנת מומחה ספורט שאיננו איש טלוויזיה ועיתונאי במקור לשמש פרשן (בכל תחום אולימפי) וחסר ניסיון בתחום, בין אם מדובר ב- Off tube ו/או בעמדת שידור בשטח, מחייבת הכנה קפדנית. אחרת מדובר בכריית בור. אילנה ברנר מעדה ונפלה לפח. כשאתה שומע אותה את ה- "פרשנית" מפרשנת מירכתי האוֹב של האולפן בהרצליה, אתה מבין שהיא כנראה מבינה בתחום של "התעמלות אמנותית", אולם איננה יודעת בדיוק מה תפקידה ומה רוצה ממנה המיקרופון. תפקיד הפַּרְשָן / פַּרְשָנִית בחייה של הטלוויזיה הוא חיוני ביותר, לבטח כשהמוסד הזה לתקשורת המונים מקרין שעות על שעות מקצוע ספורט אולימפי אסתטי ונאה לעין שאיננו מוכר לצופים, אולם אילנה ברנר לא הצליחה למַנֵף אותו. צלחה היטב דרכה של מירי נבו המדהימה (בתחום של ההתעמלות האֹמנותית) כש- שימשה שַדְרָנִית של ציבור צופיה ופרשנית של עצמה בעת ובעונה אחת, ובעצם חיסלה לחלוטין מבלי שהתכוונה את דמות הרפאים הנסתרת של אילנה ברנר וקולה הרופף. הצעד הנוסף של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לצרף את אילן גזית פרשן מצוין של התעמלות אולימפית על מכשירים לגברים ונשים (Artistic Gymnastic) אך אין לו כל מושג בהתעמלות אמנותית אולימפית לנשים בלבד (Rhythmic Gymnastic) כדי לחפות על חולשתה של אילנה ברנר הטירונית, לא הוסיף דבר והיה מעליב. צעד טלוויזיוני נעדר כל אתיקה כלפי אילנה ברנר. מפתיע מדוע אילן גזית הסכים לשמש עלה תאנה ובכך גרע מגדולתו כאדם. מתמיה אותי גם מדוע וכיצד הסכימה מירי נבו לצרף אליה מישהו שנהנה ממוניטין של פרשן להתעמלות מכשירים אולם נעדר אותו לחלוטין בתחום ההתעמלות האמנותית, ובכך להשפיל את אילנה ברנר. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החטיפה סטירה מצלצלת בפרהסיה לאילנה ברנר. יֶדָע חשוב (!). מוּסָר ודֶרֶך אֶרֶץ חשובים ממנו (!!). משונה שאילנה ברנר שלא תודרכה כהלכה בטרם כניסתה לתפקיד פרשנית ה- Off tube של תחרויות ההתעמלות האמנותית בריו 2016, בהשתתפות נטע ריבקין בתחרויות ליחידות ונבחרת ישראל שהעפילה לגמר הקבוצתי היוקרתי שעורר עניין עצום בישראל, הסכימה להסתובב באולפן בהרצליה עם לחי אדומה, במקום להסתלק בגֵו זקוף מהמקום. אך נעזוב את זה כעת.

מירי נבו הדהימה אותי בשידורים הנפלאים והמהימנים שלה את תחרויות ההתעמלות האמנותית בריו 2016. הבקיאות וההתמצאות שלה בחומר האולימפי הקונקרטי הזה "התעמלות אמנותית" שאיננו פופולארי דיו במדינת ישראל הייתה מרשימה. מירי נבו ניחנה לא רק בראייה מקצועית מיטבית כוללת של ענף ההתעמלות האמנותית, אלא יש לה גם טביעת עין של שופטת בתחום. היא זיהתה מייד את השגיאות של המתעמלות בכל הופעות הנבחרות עוד בטרם החלה OBS לשדר את ההילוכים החוזרים והייתה מוכשרת לשקלל את הניקוד. אין לי שום מושג כיצד נוצר פער עצום שכזה בין השידור הכושל שלה (עם אריק זהבי) את טקס הפתיחה של ריו 2016 והשידור הבינוני שלה את תחרויות הג'ודו (עם אריק זאבי) לבין השידור הסופר משגשג והאָמִין שלה את תחרויות ההתעמלות אמנותית. מה עוד שאת נטל השידור הישיר הכבד היא חלקה בודדה עם פרשנית Off tube מרוחקת ממנה, שאיננה יושבת לצדה בעמדת השידור בהיכל ההתעמלות בריו 2016. ועוד הערה : המפיק הראשי של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה חייב לדרוש מ- OBS להציב על המסך בסיום ה- Replays של כל תרגיל של כל נבחרת ב- סרט, ובחישוק + אלות – לא רק ניקוד פרטני של אותה הנבחרת שסיימה זה עתה את ביצוע התרגיל הקבוצתי, אלא עדכון והצבה נוספת גם של טבלת ניקוד כוללת המבהירה לצופי הטלוויזיה את מיקומן ודירוגן כל הזמן של כל הנבחרות האחת ביחס ובהשוואה לרעותה. הגרלת סדר הופעת 8 (שמונה) הנבחרות (לכל נבחרת יש חמש מתעמלות) בתחרות הגמר ב- קרב רב קבוצתי בריו 2016 הייתה אקראית על פי ה- Line up כלהלן : ספרד, ישראל, רוסיה, איטליה, אוקראינה, בלארוס, יפן, ובולגריה. ספרד קיבלה ב- Rotation השני בתחרות המשולבת של חישוקים ואלות ציון של 17.966 נקודות ו- Total של 35.766 בצירוף ההישג שלה 17.900 נקודות ב- Rotation הראשון שעסק בתחרות בסרטים (הציון וסיכום הנקודות בשני סבבי התחרויות מופיע על המסך). נבחרת ישראל קיבלה ציון בחישוקים ואלות בגובה של 17.383 נקודות ו- Total של 34.549 בצירוף הישגה בתחרות הסרטים שעמד על 17.166 נקודות. הציון וסיכום הנקודות של ישראל מופיע על המסך אך ללא התייחסות והשוואה לציון והציון המסכם של נבחרת ספרד. הציון, סיכום הנקודות, ומיקום הנבחרות ברוטציה הראשונה וברוטציה השנייה מופיעים רק בתום ההופעה של הנבחרת השמינית (בולגריה). מדובר אומנם במתמטיקה פשוטה של חיבור מספרים, אולם צופה טלוויזיה הממוצע איננו יושב עם עֵט, נייר, ומַחְשֵב כדי לדרג ולמַקֵם את הנבחרות לאחר כל תרגיל. נכון שמירי נבו אִיכְּנָה מעת לעת בטקסט שלה את מיקומה של נבחרת ישראל ואת שבע מתחרותיה בשלבים השונים של תחרות הגמר הזאת והדגישה בע"פ את פערי הניקוד, אולם עשתה זאת ללא גיבוי ותמיכת כתוביות רְצִיפָה נושאות נתונים על המסך של כל הנבחרות הטוענות לכתר. אין בכך דַי כדי לכרוך את הצופים בשלשלאות לכורסת הטלוויזיה שלהם. פה בהתעמלות אֹמנותית לא מדובר בחשיפה טלוויזיונית של יוסיין בולט. תמציתה של התחרות כפי שמקרינה אותה הטלוויזיה על המוניטור של כל צופה וצופה בסלון ביתו איננה צריכה להסתכם רק בחשיפת התוצאה הסופית והדירוג הסופי והאחרון של הנבחרות בתום התחרות. אל לה להסתפק בכך. תפקידה להקרין גם תוצאות הביניים ודירוג השוואתי ביניים של הנבחרות בתום כל תרגיל ותרגיל. מה עוד שמדובר בענף ספורט כ- התעמלות אמנותית שאיננו פופולארי ולא מוכר די צורכו במדינת כדורגל וכדורסל ירודה כ- שלנו, רווייה כוחות זרים שמושלים בנו על חשבון הנוער הנפלא של מדינת ישראל. ובכן, אם OBS לא ערכה את החישובים הרציפים והפשוטים אך ההכרחיים של ניקוד, דירוג, ומיקום כוללים בתום כל תרגיל ותרגיל למען צופיה ברחבי תבל, היה זה מתפקידה של מערכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להיערך בהרצליה בהתאם ובאופן מיוחד לקראת החיסרון הזה, ולהעלות כל הזמן כתוביות (Super imposing) לטובת צופי הטלוויזיה בישראל בעניין החשוב שמקבל משנה חשיבות בגלל הימצאותה של נבחרת ישראל בתחרות הגמר המדוברת.

התעמלות אמנותית אולימפית מעולם לא עניינה אותי יתר על המידה, גם בשל היעדרן של מתעמלות ישראליות. מדובר בענף ספורט חדש שנכנס לראשונה למתכונת האולימפית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 עבור מתעמלות יחידות בלבד, ובאולימפיאדת אטלנטה 1996 גם לנבחרות לאומיות. היה מדובר על פי חוות דעתי במקצוע ספורט אולימפי מִשְנִי, לבטח בשל היעדר מתעמלות ישראליות פייבוריטיות בתחום. את תפקיד השַדָּרוּת הטלתי באולימפיאדות אטלנטה 1996 וסידני 2000 על דני לבנשטיין (בעל כורחו) שהיה שַדָּר אולימפי וותיק, מצוין, ובעל ידע בינלאומי נרחב ב- התעמלות מכשירים לגברים ונשים. מדובר כמובן בשני ענפי ספורט שונים בתכלית השינוי, Artistic Gymnastic ו- Rhythmic Gymnastics, אולם בשל מחסור כרוני בכוח אדם (בשל בעיות ממון ומימון תמידיות של השידור הציבורי), ובגלל היעדר שדרים ושדרניות ברמה גבוהה במקצוע הזה של התעמלות אמנותית, בחרתי בדני לבנשטיין למלא את הפער. ה- יֶקֶה הפדאנט הזה מעולם לא סירב פקודה. דני לבנשטיין הסכים לקחת את האחריות ולסתום את הפרצה גם במקום שלא היה חייב לעשות זאת.

עכשיו בריו 2016 נשביתי בצפייה בטלוויזיה בכל תחרויות ההתעמלות אמנותית ליחידות ונבחרות לאומיות, מוקדמות וגמר, הודות לשגשוגה הנוכחי של נבחרת ישראל והמוניטין הבינלאומי שלה בראשותה של המאמנת הראשית הקשוחה, הידענית, הקפדנית, בעלת שיטה וניסיון עצום בתחום, גב' אירה וויגדורצ'יק, וגם תודות לשידורים הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, פרי ביצוע מצוין ומיטבי של מירי נבו. היא פשוט עשתה עבודה מְעוּלָה בתחום הזה הקרוי התעמלות אמנותית. ללא השוואה עם השידורים הישירים נמוכי הרמה שלה את טקס הפתיחה של ריו 2016 וממזרן הג'ודו.

שַדָּר הא"ק ניב רסקין ופַרְשָן הא"ק מולי אפשטיין ב-ריו 2016.

אינני יודע מי ישדר את תחרויות ה- א"ק באולימפיאדת טוקיו 2020 אולם לניב רסקין והפרשן שלו מולי אפשטיין יש להיכן לשאוף. להפתעתי הגדולה היו שניהם למרות נבונותם רחוקים משְלֵמוּת, בְּשֵלוּת, וגִימוּר בשידורי הא"ק שלהם ב- ריו 2016 : בנתונים, תוכן, וגם בהבנה כיצד לייצר סינכרוניזציה ולשלב את הטקסט שלהם עם התמונה של OBS. אני לוקח לדוגמא למשל את השידור הישיר של תחרות הגמר בקפיצה לגובה לנשים. ציון קומתן האישית של כל הקופצות על פי משנה סדורה הוא נתון חשוב להבנת המכניקה של הניתור והמעבר הנקי מעל הרָף. גובהה של הקופצת הקרואטית הוותיקה בלנקה וולאסיץ' (Blanka Vlasic) הנָאָה ידוע ומוכר על פי כל המפורסמות, 1.93 מ' (שניהם מציינים זאת). גם את גובהה של האמריקנית שאונטה לואו (Chaunte Lowe) הם מציינים, 1.76 מ'. הרָף מונח על גובה התחלתי של 1.88 מ'. מבחינה מתמטית ל- בלאנקה וולאסיץ' קל יותר לבצע את המשימה. היא צריכה לנתר מעל רף שנמוך ב- 5 ס"מ מגובהה האישי בעוד שאונטה לואו חייבת לקפוץ ולחלוף מעליו בשעה שהוא גבוה ב- 12 ס"מ מקומתה. פער עצום לטובתה של בלאנקה וולאסיץ'. ברור שהמאמץ היחסי הסובייקטיבי של אתלטית גבוהה להרים מעלה את מרכז הכובד שלה פַּחוּת משל אתלטית נמוכה ממנה (מבלי להיכנס לפרטי חוזק השרירים, כישרון הניתור, גמישות וביצוע מדויק של סגנון הקפיצה). ואז כשמתחילה התחרות מתברר כי ניב רסקין ומולי אפשטיין לא הכינו את שיעורי הבית שלהם עד הסוף. מולי אפשטיין ציין מחד במהלך ניתוח הקפיצות של הקפיצות כי, "…פה יש משמעות גדולה לגובהן של הקופצות…", אולם בפועל שניהם היו מדוללי מידע בעמדת השידור שלהם בריו 2016 ו-לא הדגישו את הנתון החיוני הדן בקומתן האישית של המתחרות, ועשו זאת רק כשמתחשק להם, כפי שהדבר משתקף ברשימה הזאת כ-להלן. פרדוקס. הנה העובדות :

1. בלאנקה וולאסיץ' 1.93 מ' (Blanka Vlasic, קרואטיה) – Yes

2. איניקה מקפירסון (Inika Mcpherson, ארה"ב) – No

3. סווטלאנה ראדזיביל (Svetlana Radzivil, אוזבקיסטן) – No

4. רות בייתיה (Ruth Beitia, ספרד) – No

5. לֶוֶורְן ספנסר 1.76 מ' (Levern Spencer, סיינט לוצ'יה) –  Yes אולם באיחור.

6. איירין פאלסיטֶה (Airine Palsyte, ליטא) – No

7. אירינה גראשצ'נקו (Iryna Gerashchenko, אוקראינה) – No

8. סופי סְקוּג (Sofie Skoog, שוודיה) – No

9. מירלה דמירבה (Mirela Demireva, בולגריה) – No

10. דזירה רוזיט, 1.79 מ' (Desiree Rossit, איטליה) – Yes

11. אליכסאנדריה טְרֶזֶ'ר (Alyxandria Treasure, קנדה) – No

12. אלסייה טרוסט, 1.88 מ' (Allessia Trost, איטליה) – Yes

13. שאונטה לואו, 1.76 מ' (Chaunte Lowe, ארה"ב) – Yes

14. מארי לורנס יונגפליש (Marie Laurence Jungfleisch, גרמניה) – No

15. קאמילה ליצ'ווינקו (Kamula Licwinko, פולין) – No

16. מורגן לייק, 1.78 מ' (Morgan Lake, אנגליה) – Yes

אני חושב לעצמי איזה עניין יש לניב רסקין ומולי אפשטיין ו- מה הם שיקוליהם לחשוף בפני ציבור צופי הטלוויזיה שלהם את נתון גובהן של שש קופצות בתחרות הגמר לקפיצה לגובה לנשים בריו 2016, ומאידך להסתיר מאותו הציבור את אותו הנתון של עֶשֶר קופצות אחרות ? אין לי תשובה, חוץ מבטלנות, רשלנות, ומריחה (והם לא כאלה). ועוד שגיאה נפוצה : בשעה שהפולנייה קאמילה ליצ'ווינקו קופצת מוצא מולי אפשטיין להגיש פרשנות כללית לציבור, ושח כלהלן : "…פה כמובן יש משמעות גדולה לגובה של הקופצות. בלאנקה וולאסיץ' הייתה צריכה לקפוץ 5 ס"מ מתחת לגובהה האישי ואח"כ שאונטה לואו קפצה 12 ס"מ מעל לגובהה האישי…ברור לך שהניתור פה זה הסיפור…". זה נכון, אולם מולי אפשטיין מפרשן את חשיבות קומתן האישית של המתחרות על רקע סיגנל הטלוויזיה שם התמונה מראה בכלל את הקופצת הפולנייה קאמילה ליצ'ווינקו נכשלת לעבור רף בגובה של 1.88 מ' מבלי שהם מציגים אותה לציבור הצופים שלהם. שניהם מתייחסים אליה באיחור רק לאחר שהיא מפילה את הרָף. אין מדובר בשגיאה קרדינאלית אלא רוטינית שחוזרת על עצמה. לא קורה שום אסון אם לא קיימת פעם ו/או פעמיים סינכרוניזציה בין קולם של השדרנים לבין סיגנל התמונה שמפיקה OBS. אולם אם התופעה חוזרת על עצמה ונִשְנֵית שוב ושוב, היא הופכת לפגם. מוּם מפני שצופי הטלוויזיה שאינם אמונים על א"ק (והם רבים, הרבה יותר מאלה שכן אמונים עליה) מאבדים את האוריינטציה על מסך הטלוויזיה בסלון ביתם שרווי ממילא ב- אין סוף מֵידָע מפורט לפרטי פרטים של המון שמות של גברים ונשים מהמון מדינות מכל רחבי העולם, והמון תוצאות בהמון מקצועות א"ק המתקיימים באותה העת במקביל על המסלול ובשדה – מֵידָע ואוסף תמונות שרצים לנגד עיניהם כסרט נַע. שדר טלוויזיה מיומן איננו רק מוסר אינפורמציה. הוא גם עושה סדר בעניינים. הוא מֵמָשְטֶר, מכוון, מסביר, מתרגם את זרימת המִידָע עבור צופיו, ומסדר את המחשבות.

ב. נחמד היה לדעת שמולי אפשטיין מזהה את חבר הוועד האולימפי הבינלאומי האָצָן הסובייטי וואלרי בורזוב (זכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת מינכן 1972), האיש שמעניק בטקס המדליות את מדליות הזהב לרביעייה הג'מייקנית שזכתה במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' לגברים ב-ריו דה ז'אניירו 2016.

ג. אני מבין ללִבּוֹ של הפרשן מולי אפשטיין ואכזבתו העמוקה מהתוצאה שהשיג מדליין הזהב האמריקני מתיו סנטרוביץ' בריצת הגמר ל- 1500 מ' בריו 2016, רק 3:50.00 ד'. זמן דַל שאפילו לא היה מקנה לו מדליית זהב בתחרות הזאת באולימפיאדת ברלין 1936, שם ניצח הניו זילאנדי ג'ון לאבלוק / John Lovelock בתוצאה 3:47.8 ד' שהיוותה אז שיא עולם. תוצאתו האולימפית האיטית הזאת של מתיו סנטרוביץ' 3:50.00 ד' בריו 2016 הייתה מאפשרת לו להשיג גם בקושי מדליית זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 בריצת 1500 מ' בה זכה האיטלקי לואיג'י בקאלי / Luigi Beccali בזמן 3:51.2 ד'. כשנקרא מתיו סנטרוביץ לעלות לדוכן המנצחים מס' 1 באצטדיון האולימפי בריו 2016 הבנתי טוב יותר את פער המחשבות המתרוצצות במוחם של הרץ האמריקני ופרשן הטלוויזיה הישראלי. מתיו סנטרוביץ' בא לריו 2016 כדי לזכות בכל מחיר במדליית הזהב. גם במחיר של זמן איטי. ממש לא עניין אותו מה חושב אודותיו מולי אפשטיין ואודות ריצת ה- 1500 מ' האיטית בה ניצח ובסופה הוכתר כאלוף אולימפי. לא היה אכפת לו כי מולי אפשטיין נחת בריו 2016 כדי לראות ריצה איכותית ב- 1500 מ', ואולי אם פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בכלים יהיה בר מזל, יזכה גם בפרס לשַדֵּר לצופיו בישראל שיא עולם חדש.

ד. ועוד דבר : המידע המִגְדָרִי והחשוב שמסר מולי אפשטיין אודות המנצחת והזוֹכָה במדליית זהב בריצת הגמר ל- 800 מ' לנשים הדרום אפריקנית קאסטר סֶמֶנְיָה (Caster Semenya), כי על פי הממצאים המדעיים ובדיקות רפואיות, גופה רווי בעודף הורמון גברי טסטוסטרון בעוד על מסך הטלוויזיה של הצופים בסלון ביתם נע רצף תמונות בהילוך איטי שמתאר את מיקום ודירוג המתחרות החוצות את קו הגמר. כלומר, העיסוק המסקרן של מולי אפשטיין (פרשן א"ק בעל ידע רב לא רק במקצוע אלא גם מומחה רם מעלה בפיסיולוגיה ואנטומיה של גוף האדם) ב- מִינָה של האתלטית הדרום אפריקנית המצוינת נעשה על חשבון זיהוי הרצות המסיימות את תחרות הגמר ב- 800 מ'.

ה. ככלות הכול : הצִיוּות של העיתונאי ושדרן אקטואליה ברדיו גלי צה"ל בשם ניב רסקין הנָבוֹן (מוכר לציבור גם כשַדָּר כדורסל מוביל בערוצי הטלוויזיה הארציים) והפקדתו כשַדָּר א"ק אולימפי בריו 2016 לראשונה בחייו, יחדיו עם מדען גוף האדם ואיש א"ק בכל רמ"ח אבריו הפרשן ד"ר מולי אפשטיין, הייתה ניסיון הכלאה מעניין וגם נושא תקוות לעתיד (!). מדובר בצוות שידור תבונתי ומשכיל, בקי בחומר, בר דעת ובעל התנסחות טובה ושטף דיבור, מוכשר ו- יודע לבנות את הדרמה ולתאר אותה, וגם הגיוני וזהיר בהתנהגות שלו ליד המיקרופון. נכון שפה ושם הפר הצוות הזה כמה חוקי טלוויזיה, אולם סך הכל מדובר בשני אנשי תקשורת וורסאטיליים בעלי יכולת שידור וביטוי ברמה גבוהה. באופן אישי עניין אותי מאוד להאזין ולהקשיב להם במשך עשרות רבות של שעות א"ק בריו 2016. לא רק בגלל הידע, אלא גם בשל האינטליגנציה של שניהם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ נִבְרָא בריו 2016 צוות שידור טלוויזיוני שמתמחה בשידורים ישירים של א"ק, וקורא תיגר על העליונות של שני הצוותים הטלוויזיוניים ההם שהורכבו מהשַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ואח"כ השדר מאיר איינשטיין יחדיו גם כן עם ד"ר גלעד וויינגרטן. הבעיה של צוות הא"ק הטלוויזיוני הטרי והחדש הזה נושא התקוות ניב רסקין + מולי אפשטיין, היא כי שיתוף הפעולה ביניהם יתקיים שוב רק באולימפיאדה הבאה שתיערך בעוד ארבע שנים ב- 2010 בטוקיו. אולי גורלם יזמן להם מפגש משותף קודם לכן שתי אליפויות העולם ב- א"ק שייערכו באוגוסט 2017 בלונדון, ובספטמבר – אוקטובר 2019 בדוחה – קָאטָאר. תזכורת : נסים קיוויתי שידר את תחרויות ה- א"ק בחמש אולימפיאדות רצופות : מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, ו- סיאול 1988 לרבות שתי אליפויות עולם בא"ק הלסינקי 1983 + רומא 1987.

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בענף ה- א"ק ? ואם כן היכן הוא נמצא ? בריו 2016 נשברו רק שני שיאי עולם בזירת הא"ק לעומת שבעה שיאי עולם שהושגו בבריכה האולימפית.

הישגי האתלטים בריו 2016.           שיאי העולם בא"ק לגברים והתאריכים בהם הושגו.

100 מ' יוסיין בולט 9.81 ש'                                    יוסיין בולט 9.58 ש' (16.8.2009)

200 מ' יוסיין בולט 19.78 ש'                                  יוסיין בולט 19.19 ש' (20.8.2009)

400 מ' ווייד וואן ניקרק 43.03 ש' (שיא עולם)           ווייד וואן ניקרק 43.03 ש' (אולימפיאדת ריו 2016). לפני כן הוחזק שיא העולם במשך 17 שנים ע"י מייקל ג'ונסון בתוצאה 43.19 מאז אוגוסט 1999 ואשר הושג באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה בסביליה – ספרד 1999)

800 מ' דייוויד רודישה 1:42.15 ד'                          דייוויד רודישה 1:40.91 ד' (אולימפיאדת לונדון 2012)

1500 מ' מתיו סנטרוביץ' 3:50.00 ד'                      הישאם אל גארוז' 3:26.00 ד' (14.7.1998)

5000 מ' מו פארה 13:03.30 ד'                            קנניסה בקלה 12:37.35 ד' (31.5.2004)

10000 מ' מו פארה 27:05.17 ד'                          קנניסה בקלה 26:17.53 ד' (26.8.2005)

110 מ' משוכות עומר מקלאוד 13.05 ש'                 ארייס מריט 12.80 ש' (7.9. 2012)

400 מ' משוכות קרון קלמנט 47.73 ש'                   קווין יאנג 46.78 ש' (אולימפיאדת ברצלונה 1992)

3000 מ' מכשולים קונססלוס קיפרוטו 8:03.28 ד'     סאיף סעיד שאין 7:53.63 ד' (3.9.2004)

4 פעמים 100 מ' ג'מייקה 37.27 ש'                        ג'מייקה 36.84 ש' (אולימפיאדת לונדון 2012)

4 פעמים 400 מ' ארה"ב 2:57.30 ד'                      ארה"ב 2:54.29 ד' (22.8.1993)

קפיצה לגובה דרק דרואין 2.38 מ'                          חאוויר סוטומאיור 2.45 מ' (27.7.1993)

קפיצה במוט תיאגו דה סילבה 6.03 מ'                   רנו לאווילאני 6.16 מ' (15.2.2014)

קפיצה לרוחק ג'ף הנדרסון 8.38 מ'                        מייק פאואל 8.95 מ' (30.8.1991)

קפיצה משולשת קריסטיאן טיילור 17.86 מ'            ג'ונתן אדוארדס 18.29 מ' (7.8.1995)

הדיפת כדור ברזל ראיין קרוזר 22.52 מ'                רנדי בארנס 23.12 מ' (20.5.1990)

זריקת דיסקוס קריסטוף הרדינג 68.37 מ'              יורגן שמידט 74.08 מ' (6.6.1986)

יידוי פטיש דילשוד נזרוב 78.68 מ'                        יורי סיידיק 86.74 מ' (30.8.1986)

הטלת כידון תומאס רוהלר 90.30 מ'                      יאן ז'לז'ני 98.48 מ' (25.5.1996)

הישגי האתלטיות בריו 2016          שיאי העולם בא"ק לנשים והתאריכים בהם הושגו

100 מ' אליין תומפסון 10.71 ש'                         פלורנס גריפית' ג'ויינר 10.49 ש' (16.7.1988)

200 מ' אליין תומפסון 21.78 ש'                         פלורנס גריפית' ג'ויינר ש' (אולימפיאדת סיאול 1988)

400 מ' שאונה מילר 49.44 ש'                           מריטה קוך 47.60 ש' (6.10.1985)

800 מ' קאסטר סמניה 1:55.28 ד'                     ירמילה קרטוחבילה 1:53.28 ד' (26.7.1983)

1500 מ' פיית' קיפיאגון 4:08.92 ד'                    גנזבה דיבאבה 3:50.07 ד' (17.7.2015)

5000 מ' וויוויאן צ'ריוט 14:26.17 ד'                   טרונש דיבאבה 14.11.15 ד' (6.6.2008)

10000 מ' אלמז אייאנה 29:17.45 ד'                 אלמז אייאנה 29:17.45 ד' (אולימפיאדת ריו 2016)

100 מ' משוכות בריאנה רולינס 12.48 ש'            קנדרה הריסון 12.20 ש' (22.7.2016). לפני כן הוחזק שיא העולם במשך 28 שנים ע"י המשוכנית הבולגרייה יורדנקה דונקובה בתוצאה 12:21 ש' ואשר נקבע ב- 20 באוגוסט 1988.

400 מ' משוכות דלילה מוחמד 53.13 ש'              יוליה פצ'ונקינה 52.34 ש' (8.8.2003)

3000 מ' מכשולים רות ג'בט 8:59.75 ד'              גולנרה סמיטובה גלקינה 8:58.81 ד' (17.8.2008)

4 פעמים 100 מ' ארה"ב 41.02 ש'                     ארה"ב 40.82 ש' (אולימפיאדת לונדון 2012)

4 פעמים 400 מ' ארה"ב 3:19.06 ד'                   ברה"מ 3:15.17 ד' (אולימפיאדת סיאול 1988)

קפיצה לגובה רות ביתיה 1.97 מ'                        סטפקה קוסטדינובה 2.09 מ' (30.8.1987)

קפיצה במוט יקתריני סטפנידי 4.85 מ'                 יילנה איבנסייבה 5.06 מ' (28.8.2009)

קפיצה משולשת קתרין איבאגואן 15.17 מ'            אינסה קרביץ 15.50 מ' (10.8.1995)

קפיצה לרוחק טיאנה ברטולטה 7.17 מ'                גלינה צ'יסטיאקובה 7.52 מ' (11.6.1988)

הדיפת כדור ברזל מישל קרטר 20.63 מ'                נטליה ליסובסקיה 22.63 מ' (7.6.1987)

זריקת דיסקוס סנדרה פרקוביץ' 69.21 מ'               גבריאלה רייניש 76.80 (9.7.1988)

יידוי פטיש אניטה וולודרצ'יק 82.29 (שיא עולם)      אניטה וולודרצ'יק 82.28 מ' (ריו 2016)

הטלת כידון שרה קולאק 66.18 מ'                        ברבורה ספוטקובה 72.28 מ' (13.9.2008)

תזכורת לדיראון נצח : חלפו כבר יותר מ- ארבע עשרה שנים מאז הודח בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל מנכ"ל רשות השידור מכהן ע"י ממשלה ישראל בעוון שחיתות ושוחד מסך. מדובר בסילוקו לאלתר של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכֵּס המשרה התקשורתית הרמה ביותר בשידור הציבורי ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. בהצבעה הממשלתית דאז הצביעו 13 שרים בעד ההדחה, שני שרים דליה איציק ומאיר שטרית הרימו את ידם נגד ההדחה ובפיהם נימוקים מביכים ואומללים נגד הסילוק של האיש העלוב. שלושה שרים אחרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו.

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כותרת ראשית ב- Cover Page של העיתון "מעריב" בעריכת העורך הראשי אמנון דנקנר ז"ל : "הודח". לראשונה בתולדות מדינת ישראל מחליטה הממשלה להדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו. (באדיבות העיתון "מעריב").

עיתונאי "הארץ" אהוד "אודי" אֲשֶרִי ז"ל היטיב לתאר את העליבות הפוליטית ואת הקשר הַנָגוּע והמקולקל והבלתי מתקבל על הדעת שבין נציגי השלטון השַרִים דליה איציק ומאיר שטרית שכיהנו בממשלת אריאל שרון לבין השידור הציבורי באותן השנים הקונקרטיות 2005 – 2002 בהן שימש יוסף בר-אל כידוע בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אם כך, כיצד ניתן להתייחס אישית וציבורית לשני שרים בממשלת ישראל ש- טָחוּ עיניהם מלראות נכוחה את המציאות העגומה, והצביעו נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור לאחר שהיועץ המשפטי של הממשלה קבע מפורשות שהוא אותו יוסף בר-אל (גיבורם הנערץ של מאיר שטרית ודליה איציק) נאשם קבל עם ועולם בשחיתות ושוחד מסך…???

[1] ראה נספח : מאמר של אהוד אשרי ז"ל בעיתון "הארץ" ב- 6 במאי 2005 התוקף ומטיף מוסר לשני שרי ממשלת ישראל, דליה איציק ומאיר שטרית שנראים לו לא הגונים ואשר התנגדו להדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בהצבעה בממשלה. התנגדותם לא סייעה בידם. יוסף בר-אל הודח.

טקסט מסמך : 9 במאי 2005. עיתון "הארץ". ידיעה של הכתבת גב' ענת באלינט ובה היא מספרת לקוראיה כלהלן : "יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המודח איננו מכהן עוד בתפקידו אך סיפורים על דרכי הניהול שלו לא מפסיקים לזרום. ל- "הָאָרֶץ" נודע כי ב- 29 באפריל 2005 ימים אחדים לפני שהודח ע"י הממשלה אישר יוסף בר-אל אישית לשלוח כתב של רדיו "קול ישראל" לנסיעתה של שרת התקשורת דליה איציק לדרום קוריאה. שלושה ימים אח"כ הצביעה דליה איציק נגד הדחתו של יוסף בר-אל". נחשף שוב הקשר האָרוּר בין הפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור זועק מכל עבר. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

ראוי לציין כי גב' דליה איציק העריצה את יוסף בר-אל כבר הרבה שנים קודם לכן משתמכה – 10 ביולי 1990 במינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והעדיפה אותו על פני המועמד המתחרה נסים משעל. במדור שלו "משחק מילים" במוסף של עיתון "הארץ" ביום שישי – 6 במאי 2005, תקף אודי אשרי ז"ל בחריפות, בהגיון, ובכישרון את שני השַרים שהתנגדו להדחתו של יוסף בר-אל. בתוך הפוסט שלו הפנה אמירה מרה ונוקבת לעברה של השרה דליה איציק : "האם זאת רמת האינטליגנציה של שרה בישראל ?", שאל. לעברו של השר מאיר שטרית ירה את החץ הבא : "השאלה האמיתית היא מה מאיר שטרית כן זוכר. אולי את החברות האישית עם יוסף בר-אל, אולי את התוכנית "מבט שני" שהוקדשה לוֹ, ואולי את הדחתה של הכתבת אורלי ווילנאי – פדרבוש, לאחר שתקפה את תוכניתו החברתית של השַר מאיר שטרית". הטקסט ההוא של אהוד "אודי" אשרי ז"ל הפך את דליה איציק ומאיר שטרית לשני שרים דַלים,חנפנים, ומבישים. כותרת המאמר השנון והמנומק של אהוד אשרי נשא את השם "כתב הגנה" [1]. מדובר בפוסט עיתונאי – חינוכי שנועד ללמד את שני הפוליטיקאים הירודים האלה לקח שלא ישכחו, משהו בסגנון, "…גב' דליה איציק ומר מאיר שטרית אני מתבונן בכם ועוקב אחרי הפעילות הציבורית נטולת יושרה שלכם…לכן הפנקס שלי פתוח והיד רושמת…".

טקסט תמונה : יום שישי – 23 ביוני 1989. אנוכי מזמין באופן אישי את העיתונאי המצוין של "הארץ" אהוד "אודי" אשרי (משמאל) להשתתף בחגיגת ה- 1000 (אֶלֶף) של "מבט ספורט" שהתקיימה בווילה של יורם ארבל בנווה עוז בפתח תקווה. אודי אשרי השתתף בשעתו בקורס כתבי ספורט של הטלוויזיה הישראלית ציבורית שאלכס גלעדי ואנוכי ערכנו בסתיו 1976. מאוחר יותר הצטרף לעיתון "הארץ" והפך עבור רבים לבלתי נשכח. (מימין, אורי לוי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 במאי 2005. עיתון "הארץ". העיתונאי הבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מטיף מוסר לשני השרים דליה איציק ומאיר שטרית שהצביעו נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ובפיהם נימוקים מביכים ותירוצים אומללים. (באדיבות עיתון "הארץ" ו- מו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

צריך לזכור ולהבין כי הטקסט הבעייתי הזה, "…כל המנכ"לים נכשלו ברשות השידור אז מדוע צריך להדיח דווקא את יוסף בר-אל…", נאמר ע"י דליה איציק ב- 2 במאי 2005 בשעה שכיהנה כשַרת התקשורת ב-ממשלת ישראל ההיא.

הדבר איננו מפתיע כלל ועיקר. לבעלי הזיכרון הקצר צריך לומר שדליה איציק שימשה בשעתו חברה בוועד המנהל של רשות השידור ב-1990 מטעם מפלגת המערך ובתוקף חברותה זאת איישה את וועדת המכרז שהתכנסה ב- 10 ביולי 1990 לבחור בין נסים משעל לבין יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. על וועדת המכרז נמנו שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר אהרון הראל ז"ל לרבות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ושני נציגים מאגודת העיתונאים הארצית. השרה דליה איציק פסחה על המועמד נסים משעל, לא הייתה כל התלבטות, והרימה גם אז באותו הקיץ ההוא של 1990 את ידה הימנית בעד ולטובת מינוי יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנימוק שלה היה שהאיש מוכשר ובעל יכולת. היא שנתה ואמרה זאת שוב את אותו הטקסט המְהַלֵל את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באותה ישיבת הממשלה ב- 2 במאי 2005 בראשות אריאל שרון שנערכה להדחתו וסילוקו של מנהיג השידור הציבורי לאלתר מרום משרתו. זה קרה כאמור בחלוף 15 שנה מאז הצביעה השרה המעריצה במִכְרָז ההוא ב- 10 ביולי 1990 לטובת יוסף בר-אל ולמען מינויו לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שום דבר לא השתנה במוּסַר הציבורי שלה. הריב, המדון והמחלוקות שפרצו ברשות השידור בתקופת יוסף בר-אל, חִלחלו זה מכבר גם לשורות ממשלת ישראל והעמידו חלק משריה משני עברי המתרס של רשות השידור. שר האוצר בנימין נתניהו האיש שלא הרים אצבע ונמנע מהדחת יוסף בר-אל רק משום שיריבו הפוליטי סגן ראש הממשלה והשר הממונה על רשות השידור אהוד אולמרט היה היוזם והדוחף להדחתו של מנכ"ל רשות השידור למקום שְכוּח אֵל שההיסטוריה איננה זוכרת אותו.

[1] ראה נספח : מאמר של אהוד אשרי ז"ל בעיתון "הארץ" ב- 6 במאי 2005 התוקף ומטיף מוסר לשני שרי ממשלת ישראל, דליה איציק ומאיר שטרית שנראים לו לא הגונים ואשר התנגדו להדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בהצבעה בממשלה. התנגדותם לא סייעה בידם. יוסף בר-אל הודח.

טקסט מסמך : 9 במאי 2005. עיתון "הארץ". ידיעה של הכתבת גב' ענת באלינט ובה היא מספרת לקוראיה כלהלן : "יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המודח איננו מכהן עוד בתפקידו אך סיפורים על דרכי הניהול שלו לא מפסיקים לזרום. ל- "הָאָרֶץ" נודע כי ב- 29 באפריל 2005 ימים אחדים לפני שהודח ע"י הממשלה אישר יוסף בר-אל אישית לשלוח כתב של רדיו "קול ישראל" לנסיעתה של שרת התקשורת דליה איציק לדרום קוריאה. שלושה ימים אח"כ הצביעה דליה איציק נגד הדחתו של יוסף בר-אל". נחשף שוב הקשר האָרוּר בין הפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור זועק מכל עבר. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו / Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי שָם. לא רק הייתי שָם, שהיתי שָם זְמַן רָב. גם זְמַן רָב לפני הופעתו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. שַדָּרוּת ופַרְשָנוּת ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שַדָּר הא"ק האולימפי ההוא נסים קיוויתי (בן 95, היום) נותר גם בסופה של 2021 האחד, היחיד, והמיוחד. 

נסים קיוויתי (ב- 23 בנובמבר 2021 מלאו לו בשעה טובה 95 שנים) היה בר מזל. אולי גם מפני שהמזל הולך עם הטובים. הוא שידר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את תחרויות הא"ק והשחייה בחמש אולימפיאדות רצופות : אולימפיאדת מינכן 1972, אולימפיאדת מונטריאול 1976, אולימפיאדת מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ו- אולימפיאדת סיאול 1988. נסים קיוויתי שידר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתי אליפויות עולם בא"ק. את הראשונה בהלסינקי ב- 1983 ואת השנייה ברומא 1987. נסים קיוויתי שידר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלושה מונדיאלים : ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. נסים קיוויתי שידר את אליפויות ישראל בא"ק וגם את אליפויות אירופה בא"ק. נסים קיוויתי שידור את Euro 1988 בגרמניה. נסים קיוויתי שידר מאז 1979 את הליגה הלאומית בכדורגל, את משחקי חצי הגמר וגמר גביע המדינה בכדורגל, ואת משחקי נבחרת ישראל בקדם גביעי העולם של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. נסים קיוויתי היה מגיש ומנחה בכי בכל תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבין 1979 ל- 1991. יותר מכל הוא ייזכר כשַדָּר א"ק נפלא ואיכותי ברמה בינלאומית גבוהה. נזכרתי שוב בנסים קיוויתי בשעה שניב רסקין ומולי אפשטיין פסעו פנימה לעמדת השידור האולימפית של ה- א"ק בריו 2016, עמדת שידור שהייתה פעם נחלתו הבלבדית של נסים קיוויתי. אני תוהה האם מורשתו הגדולה והייחודית נשמרה והאם הציבור בישראל עדיין זוכר אותו ? כאמור, ב- 23 בנובמבר 2016 ימלאו לנסים קיוויתי 90. נסים קיוויתי היה אישיות טלוויזיה בת מזל גם מפני שדן שילון ואלכס גלעדי ואח"כ גם אנוכי האמנו בו באיכות שלו, וטיפחנו אותו. יותר מכל אהבנו אותו. זכות גדולה שמורה למר אלכס גלעדי שבהיותו מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעל עין טלוויזיונית – ביונית, גייס ב- 1979 את נסים קיוויתי לשורותיו. תגבורת ענקית. אלכס גלעדי העניק לנסים קיוויתי לא רק מִשְרָה מלאה במקום עבודה חדש אלא נתן לו תחושה שהוא הגיע לחוף מבטחים, אל בית חם ונאמן. זאת הייתה אחת מגדולותיו של אלכס גלעדי. אלכס גלעדי היה איש קפדן, תובעני, ובעל משמעת ברזל בעבודה אולם היה גם קורן, אדיב, קרוב לזולתו, ו- Large עד אין קֵץ.

טקסט מסמך : סתיו 1988. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י נסים קיוויתי בתום מבצע השידורים הארוך והמפורט של אולימפיאדת סיאול 1988. הוא היה השדר המוביל של תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי ושל תחרויות השחייה בבריכה האולימפית. הוא היה כוכב השידורים בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-אולימפיאדת סיאול 1988. מדובר במסמך אישי אולם מפני שחלפה מאז כתיבתו יותר מרבע מאה של שנים ניתן לחשוף אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"יואש יקירי, רק שורה אחת או שתיים, להביע את התפעלותי מיכולת האִרגון שלך וכוח הסיבולת שלך מול כל הקשיים, המִכשולים, והאתגרים, ולהביע את תודתי לעידוד שנתת לי במשך כל הזמן (לא רק בסיאול), ולאמון שלך ביכולתי. אני מת עליך נסים קיוויתי".

פוסט מס' 1038. עיתונאות טלוויזיונית פלוס נסים קיוויתי (בן 95, היום) הבלתי נשכח. פוסט מס' 1038 עוסק ב-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ היה אלוף אולימפי ושיאן עולם דָגוּל תמיד נָקִי ו-נטול סמים לחלוטין גם ברגעי השיא שלו במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אבל לא שתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר בסיאול 1988 ומריון ג'ונס בסידני 2000, ו-וודאי לא האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988 ואשר הודח וסולק ממנה בבושת פנים. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי-3 בדצמבר 2021.

מרק ספיץ (Mark Spitz) שחיין עַל, אלוף אולימפי עַל, ושיאן עולם עַל היה ספורטאי נטול ונקי לעולם מסמים (2).

העיתונאי נסים קיוויתי מי שהיה ב- 1972 כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון (נסע ללונדון לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 כדי ללמוד הנדסת טלפונים והפך בעל כורחו לכתב העיתון ע"י נוח מוזס ודוב יודקובסקי), גוּיָס לצוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-אולימפיאדת מיכן 1972 כשדר Free lancer כדי להוביל את השידורים הישירים מאצטדיון ה-א"ק האולימפי והבריכה האולימפית, ע"י דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בעת ההיא חסרת כל ניסיון ומורשת בכיסוי משחקים אולימפיים ונעדרת שדרים מומחים. נסים קיוויתי נועד להציל אותה. הוא הוצב על ידם להיות השַדָּר המוביל בבריכת השחייה האולימפית והשַדָּר המוביל בתחרויות ה-א"ק באצטדיון האולימפי. דן שילון ואלכס גלעדי ידעו מראש שהוא עיתונאי בעל ערך ומוניטין רב ויש לו גם מושג בהחזקת מיקרופון. שניהם לא ידעו עד כמה הוא טוב למרות שהיה כבר שַדָּר בעל ניסיון ברדיו ה- BBC בלונדון. נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של מפיק ובימאי הטלוויזיה הגרמנית הורסט זייפארט במינכן 1972. דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, כאמור אלה של תחרויות הא"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לאיכות ו- רמת השידור Play by play שהפגין נסים קיוויתי. הוא היה משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (רגע לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים), "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט – שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בכל השידורים הישירים בהם נטל חלק ואותם הוביל, בתוכם ההתנסחויות המעניינות והמקוריות שלו Play by play בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא פשוט ניצב כשַדָּר טלוויזיה משכמו ומעלה גם מעל שני הבוסים שלו דן שילון ואלכס גלעדי. כישרון השידור ויכולת הביטוי שלו בלטו ו- מצאו את מקומם המיטבי במינכן 72' במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן 72' ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC בעיר מינכן (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הלוא הוא מרכז השידורים הבינלאומי. הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז ז"ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים נושקים לקצה גבול היכולת האנושית שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, סאוואו קאטו, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, מרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר השחיין היהודי האמריקני מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית, "ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן", והוסיף "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים.

הרבה מאוד ילדים ובני נוער במדינת ישראל ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה (לפנות ערב). ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו, אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לשיאן עולם ואלוף אולימפי. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות, משמעת עצמית, ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים. מלבד כישרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד עשויה מפלדה, ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היינו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – סגפנית ספורטיבית שכזאת. דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן. נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" הטלוויזיונית של DOZ הגרמנית ושני המפיקים – בימאים הגרמניים הוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי וולטרס. הוא נסים קיוויתי הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה 100 בסגנון חופשי. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה טלוויזיונית קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972. כשהגיע תורו של מרק ספיץ לעלות על אדן הזינוק מס' 3 ו- "מצלמת ההיכרויות" של DOZ ננעלה עליו, אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי שלו ובכישרון ההתנסחות הטלוויזיונית המרשימה שלו בה חונן, כלהלן : "…הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע הַאֶמֶת של מרק ספיץ". מעולם לא ראינו ולא שמענו בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה הובלת שידור כה בוטחת וכה קולחת בטרם יריית הזינוק. באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן לא רק שרירית ו- שטוחה אלא ממש קעורה. מרק ספיץ (אז בן 22) היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך ומתוח עד למאוד. הייתה לו סיבה טובה. הוא היה מְאוּיָם ומוּקָף בשלושה שחיינים שהיו כמעט שווי כוחות לוֹ. במסלול 2 עמד לשחות הסובייטי וְולָדִימִיר בּוּרֶה, מסלול 4 היה שייך לשחיין האמריקני ג'רי היידנריך, ובמסלול 5 התכונן לזנק האוסטרלי מייקל וונדן מי שהיה האלוף האולימפי היוצא במשחה הזה של 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מכסיקו 1968. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה על מרק ספיץ הוא עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם ייתבע גופו למאמץ פיסי עליון (בחלקו אנאירובי) בן כ- 50 שניות.

הזדהות צופי הטלוויזיה בכל העולם עם מרק ספיץ הייתה עצומה. קיצונית בממדים שלה. בפעם הראשונה בהיסטוריה האולימפית העפיל למשחה הגמר הקלסי ב- 100 מ' בסגנון חופשי שחיין כה כריזמטי וכה יפה תואר שכבר זכה בחמש מדליות זהב במשחים הקודמים במינכן 72'. מרק ספיץ עשה למען השחייה האולימפית ורוֹמֵם אותה לפסגת ההתעניינות העולמית בדיוק מה שחולל לפניו השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928. מרק ספיץ הקדים בשנות דור את ההילה והתהילה האולימפית שהייתה מנת חלקם בתקופה הרבה יותר מאוחרת של השחיינים האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, והאמריקני מייקל פלפס באולימפיאדות סידני 2000, אתונה 2004, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, ו- ריו 2016. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת של 1972 הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו על הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו, משימה לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי הדרמה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. ג'רי היידנריך, וולדימיר בּוּרֶה, ו- מייקל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני והבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו, לבין השַדָּרִים ב- 65 עמדות שידור בבריכה האולימפית, לרבות נסים קיוויתי.

אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ, אולי גדול שחייני תבל בכל הזמנים. אף פעם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. ברור שהרעתי "בְּרָאווֹ" לנסים קיוויתי כעורך השידורים בירושלים. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו ב- 1972 את שידורי הטלוויזיה בצבע. בישראל הם היו עדיין בשָחוֹר / לָבָן.

מתוך הכרכים מס' 1 + 1 א' + 2 + 3 + 3.א'. של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי,  ואשר קרוי, "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

דרמת מרק ספיץ החלה יממה בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. מרק ספיץ (Mark Spitz) לא רצה להשתתף במשחה הזה שנועד ל- 3 בספטמבר 1972. זה היה המשחה השישי בסדרה מתוך שבעה (ארבעה אישיים ושלושה משחי שליחים קבוצתיים) ובאמתחתו נחו להן כבר חמש מדליות זהב. לפתע נתקף ביראה ואיבד את ביטחונו העצמי. מרק ספיץ נחשב לגדול שחייני תבל באולימפיאדת מינכן 72' והיה מועמד וודאי לניצחון גם במשחה השישי שלו באולימפיאדה למרחק של 100 מ' בסגנון חופשי, אך חשש להפסיד לשני יריביו העיקריים והמסוכנים בבריכה, חברו לנבחרת האמריקנית ג'רי היידנריך (Jerry Heidenreich) והאלוף האוסטרלי לפני ארבע שנים במשחקי מכסיקו 68' במקצוע זה, מייקל וונדן (Michael Wenden). מרק ספיץ פחד לקלקל את מאזן הזהב המושלם שלו. גם הספרינטר הרוסי בעל הפוטנציאל למדליית זהב וולאדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) סיכן אותו. הדריכות בטרם משחה הגמר הייתה עצומה. מרק ספיץ היה טיפוס תחרותי מאין כמוהו ולא הסתפק בכסף. הוא רצה את הכל מזהב. הוא סבר שעדיפות חמש מדליות זהב על חמש מדליות זהב ואחת מכסף (ו/או ארד). למרות שהיה טוב מכל השלושה ירא אותם עד שנפוצו שמועות בכפר האולימפי כי ביטל את השתתפותו במשחה הקלסי והמהיר ביותר בבריכה. החלה להתרוצץ רכילות בנבחרת האמריקנית כי מרק ספיץ חולה. מאמן השחייה של המשלחת האמריקנית שרם צ'אבור (Sherm Chavour) החליט להתערב. הוא הזמין את מרק ספיץ לשיחה אישית והטיף לוֹ כלהלן : "…מרק ספיץ, זכור רק דבר אחד. אם לא תשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שזהו משחה יוקרתי ומיוחד בכל תוכנית האולימפית בגלל פחדנותך, כל חמש מדליות הזהב שצברת עד היום אינן שוות דבר. הן לחלוטין חסרות ערך. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הוא המבחן האמיתי שלך כאדם וכספורטאי, כגדול שחייני תבל. אם לא תתייצב על אדן הזינוק העולם יזכור אותך כתרנגולת מרוטה ופחדנית…" [1]. מרק ספיץ קיבל את הטפת המוסר של שרם שאבור השתכנע והחליט להתייצב לקרב.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זהו השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ') בן 22. זכה בשבע מדליות זהב כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש') , 200  מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב (3:48.16 דקות). בכל אחד משבעת המשחים קבע מרק ספיץ שיאי עולם. הוא נולד ב- 10 בפברואר 1950. (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שרר מתח רָב בבריכה לפני יריית הזינוק. שקט שלפני הסערה מלווה בעצבנות. "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של הורסט זייפארת ׁ(Horst Seifart) ו- אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Walters) וקולו של נסים קיוויתי האדירו את עוצמת המשחה. Masterpiece טלוויזיוני מלא הוֹד והדר. מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל התכנסו סביב המרקע והתבוננו בגאון השחייה מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 ששוּבַּץ לשביל מספר שלוש במשחה האולימפי הקצר ביותר והיוקרתי ביותר. נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה פנומנלית שאין טוב ממנה. מַרְק סְפִּיץ היה בשיאו. מדהים שגם נסים קיוויתי היה ב- Prime שלו. אפילו הערתו המגומגמת של פרשן השחייה הטירון ד"ר גלעד ווינגרטן (לידו של נסים קיוויתי בעמדת השידור בבריכה במינכן 1972) הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ בתום 50 המטרים הראשונים וקטעה ללא צורך את נסים קיוויתי המדהים, לא פגמה בחוויית השידור. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל- 100 מ', 51.22 שניות וזכה במדליית הזהב השישית שלו. ג'רי היידנריך היה שני וזכאי למדליית כסף בזמן של 51.65 ש'. וולדימיר בורה קבע 51.77 ש' ועוּטַר במדליית הארד. בשעה שניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי באותו היום ההוא של 3 בספטמבר 1972 באחד מאותם השידורים הקלאסיים של שַדָּר ספורט בלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. כדאי לכם לקנות את עותק השידור הזה מארכיון ערוץ 1. כולו חמֵש דקות. לא תצטערו. 

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים המעטים שהיה בעברו ספורטאי מצטיין שידע להתאמן כאתלט וידע להתכונן באופן יסודי כשדר לכל שידור ושידור בקריירה הענקית שלוֹ. הוא עשה את זה שעות – במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית והיה לו כושר עבודה יוצא דופן הדומה לזה של שַדָּר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell). רק מאיר איינשטיין השתווה לו בעבודת ההכנה הדקדקנית שלוֹ. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח. הוא היה עיתונאי שטח סקרן מנוסה מאוד והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ומַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה שהוטלה על שכמו של שָדָר בודד. אין שידור טלוויזיה מסובך ומורכב יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות הא"ק באולימפיאדות. נסים קיוויתי נשא על גבו נֶטֶל כבד כשַדָּר מוביל בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ובמשחקי מונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך של ממש ואחריות ענקית.

השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ' גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. גם היום בגיל או טו טו 80 כשאני צופה בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים וסומר. הטֵייפּ ההיסטורי ובעל ערך הזה שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נסים קיוויתי שידר רגעי תהילה רבים במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972 לרבות זכייתו של האצן הסובייטי וואלרי בורזוב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', וגם את ניצחונה הכפול של האָצָנִית המזרח גרמנית רנטה שטכר בשתי הריצות הקצרות האלה לנשים. הוא תיאר את ניצחונו המפתיע של הרץ האוגאנדי ג'ון אקיבואה בריצת 400 מ' משוכות והפסדו של דיוויד האמרי מאנגליה אלוף מכסיקו 68' בריצה הקשה הזאת, זכייתו של הפיני לאסה ווירן השש אלי קרב בריצה ל- 10000 מ'. נסים קיוויתי נשא על כתפיו במינכן 72' את מרבית העוֹל של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה עוד אחד כמוהו. הוא היה נפלא. לא רק בעל ידע וכישרון אלא אלא אדם עניו וצנוע, ממושמע ומנומס, דייקן וחרוץ, ודבק במשימות השידורים שלו. לא היה ברשת הטלוויזיה שלי בתקופתי עוד שדר שחייה וא"ק כמו נסים קיוויתי. הוא השתמש היטב בכלים שהעניק לו המפיק והבימאי הראשי של המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 הגרמני הורס זייפארת (2004 – 1922).

[1]  ראה נספח : “THE MAGNIFICENT ONES”, בסדרת הטלוויזיה המשובחת ההיא, שהייתה קרויה, "OLYMPIAD" , של הבימאי והמתעד האולימפי היהודי – אמריקני המנוח הבלתי נשכח באד גרינספאן (2010 – 1926).

באולימפיאדת מינכן 1972 הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) המנוח בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות ARD ו- ZDF  רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז . על המצלמה הנבחרת הזאת היה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה בעולם. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה. הוא גָרָס שחייבים "לעשות הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה שלה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם, לפני תחילת דרמת הספורט. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה ל- אָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילת סרט מבלי לגלות את סוף הסיפור, ראוי שגם בימאי הטלוויזיה יחשוף את גיבוריו לצופים שלו לפני תחילת העלילה בשידורי הספורט רוויי הדרמה וספוגי הרייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כהצגות הקולנוע של היצ'קוק , ולכן יש מקום להצגת המתחרים המוקדמת. חשיבה הגיונית. הוא הורסט זייפארת חשב שהיכרות מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם ומבנה גופם ב-Shots Close ups ו- Medium Close ups Shots, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור, תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב ומרחיק לכת מאין כמותו. אין כמובן היום שום שידור ספורט המכבד את עצמו שאיננו נוהג כך על פי המתווה של הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. את מצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, כינה "מצלמת ההיכרויות". הורסט זייפארט סיפר לי את הסיפור המעניין והחשוב הזה לראשונה כשנפגשנו בטהראן בירת איראן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?" והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". (אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט לטהראן תמורת תשלום כדי שיסייע וייעץ להם במלאכת הבימוי של המשחקים). יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מאוד מהדרגה העליונה ביותר שאהבתי והערכתי. בעברו הרחוק שימש טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי. הורסט זייפארת שרד את השבי וחזר לגרמניה.

טקסט תמונה : הורסט זייפארת (Horst Seifart) המנוח היה בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. איש טלוויזיה מופלא וגם עניו וצנוע. לא היו רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מוֹרָם ורָבָּם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נולד ב- 1922 ומת ב- 2004. (באדיבות הורסט זייפארת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום והפיק את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות" של הורסט זייפארט. דן שילון ואלכס גלעדי מינו אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות הא"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמתו של נסים קיוויתי. הוא היה משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני רצח י"א הספורטאים הישראליים) כלהלן : "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט – שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…" בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם. אין מדובר בטריוויה. מדובר לא רק בשדר מחונן אלא גם באדם בעל ידע ובעל רגש.

אני מבקש לחזור שוב לסצנה והדרמה הטלוויזיונית שהתרחשה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' ב- 3 בספטמבר 1972 במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, בו נטל השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ לעצמו את  מדליית הזהב השישית שלו. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 באותו השידור הישיר של משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). מעניין, שדווקא טקסט הפתיח של דן שילון המנוסה שקדם והוביל לקראת המשחה הדרמטי לא נכתב ברמה האולימפית כנדרש. אולי מפני שדן שילון היה עמוס עבודה רבה מעבר לראשו כפי שהעיד בפניי בפגישה בינינו ב- 2004. הוא ערך, הפיק, וגם הגיש בעצמו את שידורי האולימפיאדה מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) במינכן. הבימאית שלו הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. מדובר בכמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה ביותר. הוא דן שילון היה במידה רבה בר מזל מפני שלצדו ניצב כל העת במינכן 72' אלכס גלעדי שהיה בעצמו מפיק, שדר, ועורך. צריך לזכור שהימים ההם של אולימפיאדת מינכן 1972 היו ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעדרת ניסיון, טכנולוגיה, ממון, וכוח אדם מיומן. מלאו לה רק ארבע שנים. זאת הייתה האולימפיאדה ה- 20 במניין העת החדשה והראשונה של דן שילון ואלכס גלעדי. אבל לא של נסים קיוויתי. נסים קיוויתי שידר ישיר לרדיו ה- BBC את תחרויות הא"ק של אולימפיאדת הלסינקי 1952, ה- 15 במניין הזמן החדש . שם החלה הקריירה המזהירה שלו כעיתונאי ושַדָּר ספורט.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זה האצטדיון האולימפי הממוקם בהלסינקי בירת פינלנד. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי (בן 26, בתמונה) משדר את תחרויות ה-א"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC וגם ל-רדיו "קול ישראל". הוא נסים קיוויתי היה כוכב רדיו כבר מבראשית. שדר טלוויזיה ורדיו ברמה גבוהה מאוד (!). אישיות רמת מעלה (!). (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הָדוֹר הזה איננו מכיר את תרומתו הענקית של נסים קיוויתי כשַדָּר רדיו וטלוויזיה בתחום שידורי הספורט. תחילה ברדיו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת ואח"כ בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ב- 1952 בהיותו בן 26 הוא נכח כשדר ועיתונאי באולימפיאדה ה- 15 שנערכה בהלסינקי ושידר את הספורטאים הישראליים שנטלו בה חלק, האָצָן דוד טבק ז"ל, הקופץ לגובה אריה קליינשטוב (נָוֶוה), רץ ה- 400 מ' ו- 800 מ' אריה גְלִיק, זורק הדיסקוס אורי גָלִין, לאה הורוביץ – זמרי ז"ל המנוחה, אולגה וויטנברג, תמר מֶטָל, השחיין נחום בּוּךְ, והקופץ למים יואב רענן, הקלעים הישראליים אלכס אלירז, דוב בן דוב, שמואל לוּבִּין (לביב), וצבי פנקס, והנבחרת הכדורסל הלאומית. זהו דוֹר הספורטאים של מדינת ישראל שהטלוויזיה החמיצה והם החמיצו את הטלוויזיה.

דן שילון השדרן הפופולארי שתוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" ההיא זוהתה עמו, לא השקיע מספיק מחשבה וגם לא יֶדָע בטקסט המקדים (Lead in) שכתב לעצמו, טקסט שהיה אמור להוביל ולחבר את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ'. להיט ספורט טלוויזיוני בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה האולימפית מצא לנכון לומר פתיח סתמי חסר כל השראה למצלמת האולפן הגרמנית, "מסמנים לי כי משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי עומד לצאת לדרך", והוסיף, "במשחה הזה משתתף גם השחיין האמריקני מַרְק סְפִּיץ, או כפי שהילדים קוראים לו "מַרְק שְפִּיצִי", נעבור אל נסים קיוויתי בבריכה". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני שכזה נוטף מתיקות ושביעות רצון עצמית. זה היה רידוד. טקסט חובבני. דווקא משום שבתחרויות האולימפיות צפו הרבה מאוד ילדים ובני נוער בשל שעת הצפייה הנוחה, ניתן היה לבנות טקסט שונה ולכוון אליהם Lead in הרבה יותר רציני במרכיביו. צריך היה להציע לצופים הצעירים וגם להוריהם מידע הרבה יותר מקיף ודרמטי אודות השחיין המוכשר בו טמונים גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. אולם דן שילון לא עשה זאת. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כאמור עד למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם עבר באימוניו הקשים בבריכה קילומטראז' ענק בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. כישרון בלבד איננו מספיק. נדרשים אימונים מפרכים ורבים אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד בתוך המים. צריך מלבד הכישרון גם רצון, אופי מיוחד, ודבקות במשימה כדי להתאמן ולעמול כל כך קשה במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. לא כל אחד מסוגל לכך. מרק ספיץ כישרון נפיץ ונדיר בשחייה היה בין הבודדים שניאות לוותר על הנאות החיים של כל ילד רגיל, בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה, על מנת להעפיל לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היינו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים סגפנית וספרטנית כזאת .דן שילון בחר לנהוג אחרת, ובשובבות. הוא התלוצץ עם צופיו הצעירים כשכינה את השחיין הגאון "שְפִּיצִי". איזה שפיצי ואיזה נעליים. זאת הייתה אינפורמציה אולי רלוונטית אך קלילה מידי ולחלוטין לא מספקת. לבטח לא במסגרת אולימפית. מדהים שאיש חדשות ברמתו הָגָה טקסט פתיחה כל כך ילדותי בתחרות ספורט כל כך חשובה בדרגה העליונה ביותר שלה. כעורך מטעמו באולפנים בירושלים חשתי מאוכזב. כשהגיע תורו של נסים קיוויתי לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה במינכן, הוא הבין את גודל המעמד וניהל כמובן דיאלוג שוֹנֶה עם "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של הוֹרְסְט זַיְיפָארְט. הוא נסים קיוויתי הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מכובדת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה קלסית של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק שטרם נראתה כמוה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972. כשמרק ספיץ עלה על אדני הזינוק, אמר השדר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי שלו : "…זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל…". נפלא. כבר נאמר כי באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר נסים קיוויתי, לחץ הבימאי הגרמני שאיננו דובר עברית (כמובן) על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה הבינלאומי את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של גדול שחייני תבל בכל הזמנים בעת ההיא. מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו (בעת בשידור ישיר). לנסים קיוויתי הייתה יכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון ולנתח את האפשרויות הגלומות במשחה עבור צופי הטלוויזיה שלו. הוא עשה זאת בכישרון ו- הציג את המתחרים בצורה כה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה נפלאה שאין טוב ממנה. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו בשיאם. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל- 100 מ', 51.22 שניות. כשניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת במינכן 72' עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי באותו היום ההוא באחד מאותם השידורים הקלסיים של שַדָּר ספורט מדהים ובלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי (בן 93, היום) הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. ו'או במילים אחרות : היא יכולה, אולם היא תהיה ענייה יותר ובעלת צביון דהוי. נסים קיוויתי היה בימים ההם שדר טלוויזיה ברמה הגבוהה ביותר. האחד והיחיד. לא היה עוד אחד כמוהו.

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים שידע להתכונן באופן יסודי לכל שידור. הוא עשה את זה שעות על שעות במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית יוצאת דופן, והיה לו כושר עבודה יוצא דופן משהו הדומה לזה של שדר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל. רק מאיר איינשטיין השתווה לו. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח הוא היה עיתונאי סקרן מנוסה מאוד, והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות השונות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ו-מַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם, ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה ש- שַדָּר בודד אמור להתמודד עמה. אין שידור טלוויזיה מורכב ומסובך יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות האתלטיקה הקלה באולימפיאדות וגם באליפויות העולם בענף המרהיב הזה.

נסים קיוויתי נשא על גבו נטל כבד כשַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ומונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש. השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ' גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. ואומר זאת שוב : גם היום בגילי המבוגר כשאני צופה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים – חידודים. אינני כופר ברצונם ההם של "שדרן" הא"ק אורי לוי ומשה גרטל להידמות לנסים קיוויתי, אולם אני כופר בזכותם של המנהלים שלהם לאפשר להם להעמיד פנים ולהתאפר כאילו הם אנשי מקצוע בדמותו. אורי לוי נעל את נעליו הגדולות של נסים קיוויתי (גדולות בהרבה מכפי מידותיו) ומינה את עצמו לשדר מוביל של ערוץ 1 באליפות העולם ה- 9 ב- א"ק שנערכה ב- 2003 בפאריס. היה מדובר בפרודיה, בפארסה, בשדר מגוחך ומגלומן. לצדו בעמדת השידור בפאריס ישב הפרשן הוותיק ד"ר גלעד וויינגרטן. גם הוא נפל. החוק הפיזיקלי של כלים שלובים פעל בכל עוזו גם אז ב- אוגוסט 2003 בעמדת השידור בפאריס של אורי לוי וד"ר גלעד וויינגרטן. מינוס מנצח פלוס. המשוואה המתמטית ברורה : שדר מגוחך ומוגבל וחסר ידע יגרור פרשן טוב מטה ויהפוך אותו למגוחך כמותו. כנ"ל בכיוון השני : פרשן מגוחך יהפוך שַדָּר טוב לגְרוֹטֶסְקִי ובלתי מתקבל על הדעת. מדע הטלוויזיה עובד בכל תחום מתחומיו על בסיס העיקרון של חוק הכלים השלובים. בהפקה, בצילום, בעריכה, בבימוי,ובשידור. בעיקר בעת שידור ישיר Play by play של תחרויות ספורט שם נדרשת כמות מֶלֶל עצומה. דוגמא נוספת : גב' מירי נבו שדרנית הא"ק Off tube המגוחכת של ערוץ 55 בכבלים גררה מטה את הפרשן המצוין שלה ד"ר מולי אפשטיין שבנוסף לרמה הנמוכה של הקולגה שלו נדרש אף הוא לשדר Off tube מהמוניטור בהרצליה תחרויות א"ק שנערכו באירופה. לעולם אין ולא יהיו הפתעות בסביבת המיקרופון הטלוויזיוני משום שהממברנות שלו של המיקרופון אינן יודעות לסנן ולא לערוך את הטקסטים של כל השדרנים והשדרניות מכל הסוגים. כולם מחלחלים פנימה. ספורים בלבד צלחו את הדרך. אי אפשר להגות באותה הנשימה את שמותיהם של נסים קיוויתי ויורם ארבל ואח"כ את אלה של אורי לוי ומשה גרטל כאילו לא קרה דבר באמצע הדרך.

משסיים נסים קיוויתי מידי יום ביומו את השידורים הישירים בא"ק באצטדיון האולימפי במינכן 1972, הורו לו דן שילון ואלכס גלעדי לטוּס מייד לעמדת השידור בבריכה כדי לשדר ישיר משם את משחי הגמר. במשחה הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ' לנשים בסגנון חופשי נתקל לפתע בבעיה. נסים קיוויתי היה איש צֶוֶות ממושמע והתייצב שם. מבלי להתכונן יתר על המידה נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים ביותר בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים. האמריקנים הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג'ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג'יין ברקמן (Jane Barkman), והשחיינית המסיימת שירלי באבאשוף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה השיבה לארה"ב במטבע דומה והציבה את ההרכב הבא : השחיינית הפותחת הייתה גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אחריה שחו אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש (Elke Sehmisch), והשחיינית המסיימת הצעירה קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי הפנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי איש עשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה את השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. לעומת זאת הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן של האמריקניות. נוצרה דרמה בבריכה, אך נסים קיוויתי לא זיהה % 50 מגיבורות העלילה. השחיינית המזרח גרמנית המסיימת נותרה עלומת שם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות מפני שהיה בכלל שַדָּר א"ק ועסוק מעבר לראשו בשידורים הישירים מהאצטדיון האולימפי המרכזי במינכן. הוא כינה אותה לאורך כל התחרות מול הרביעייה האמריקנית, "המזרח גרמנית". השחיינית המזרח גרמנייה ההיא הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבאשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית נשות מערב גרמניה. ארה"ב סיימה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה בהישג של 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות. בתרגום מתמטי של זמן למרחק ניתן לומר כי האמריקנית שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף הקדימה את המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ב- 61 ס"מ בלבד. קורנליה אנדר הייתה השחיינית המוכשרת והטובה ביותר כבר אז בשורות מזרח גרמניה למרות שהייתה כה צעירה. עבור נסים קיוויתי היא הייתה אנונימית. ארבע שנים מאוחר יותר זכתה קורנליה אנדר בארבע מדליות זהב ואחת מכסף באולימפיאדת מונטריאול 1976.

[1] ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

[2] ראה נספח : הפרק “THE MAGNIFICENT ONES” בסדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD"  של באד גרינספאן.

בחודש אוגוסט 2003 אירע דבר מדהים במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שלא קרה שם מעולם. מנהל מחלקת הספורט מר אורי לוי בחר לחֲבֵּל במו ידיו במוניטין של עצמו עליו עמל כה קשה במשך שנים רבות, והצליח. הוא מינה את עצמו בפעם הראשונה בחייו להיות שַדָּר מוביל של אליפות העולם ה- 9 בא"ק, ענף ספורט שלא שידֵר אף פעם ומעולם בחייו. איש מהנהלת רשות השידור לרבות מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והבוסים הישירים שלו ב- ערוץ 1מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם ומ"מ מנהל החדשות יורם כהן (כולם היו שם בעת ההיא ממלאי מקום), לא מנעו בעדו מלבצע את הצעד הנמהר, הפזיז, והבלתי מתקבל על הדעת. אורי לוי הושיב את עצמו לא פחות ולא יותר בכֵּס השַדָּר כשהוא מופקד על עשרת ימי השידורים הישירים של אירוע עַל בספורט הבינלאומי המתקיים בפאריס בין ה- 23 ל- 31 באוגוסט 2003 בשעה שאין לו כל מושג כיצד לשדר אותו. משימת שידור ענקית לחלוטין בלתי אפשרית עבורו וגדולה עליו בכמה מספרים טובים. הוא שידֵר משם כ- 50 שעות בשידורים ישירים יחד עם הפרשן הוותיק ד"ר גלעד וויינגרטן. זאת הייתה קטסטרופה מקצועית. אורי לוי ששידר עד אז רק טֶנִיס, קָיָאקִים, ו- ג'וּדוֹ, מאכסימום כדורסל בתקופת הדמדומים שבין נטישתו של יורם ארבל ב- 1990 לבין הופעתו של מאיר איינשטיין, נטל על עצמו משימת שידור עצומה וענקית. בלתי אפשרית עבורו. הוא מעולם לא שידר א"ק גם לא תחרות קטנה בענף הספורט הייחודי הזה. לא כל שכן כשמדובר באליפות עולם הרוויה במאות אתלטים ואתלטיות שהוא לא מכיר, עשרות מקצועות, אלפי שמות ותוצאות, חוקה מורכבת, ומה לא. משנכנס לנעליו הענקיות של נסים קיוויתי והגדולות של מאיר איינשטיין הפך אורי לוי לשַדָּר ננס בלתי נראה. הוא נכשל כישלון חרוץ יחד עם הפרשן הוותיק שלו גלעד וויינגרטן. הם טעו בזיהוי המנצחים, נכשלו בניסוחים וחישובי ניקוד פשוטים, לא התמצאו בחוּקה, ונגררו שוב ושוב להסתבכויות מטופשות בשידורים ישירים. נדמה היה לצוות השידור, אחד טירון והשני שעבר את שיאו, שרפרוף על ה- Start lists של התחרויות הוא המענה לכּל. מעולם לא שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אליפות עולם כלשהי ב- א"ק, ברמה כל כך חובבנית, כל כך רשלנית, וכל כך שערורייתית ויְרוּדָה כמו זו של פאריס 2003. שידורן של האליפויות הבאות ב- 2005 בהלסינקי בידי דני דבורין, ו- 2007 באוסאקה ע"י עמית הורסקי הפכו אף הן להיתול. לקומדיית טעויות. ללעג. האשמה איננה נעוצה רק בשדרי הספורט אלא בראש וראשונה באלה שממנים אותם למשימות שידור שגדולות עליהם עשרות מונים מכפי מידתם . אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי – הם שלושה שדרים כושלים שלא התקרבו כהוא זה לסטנדרט השידור שהציב נסים קיוויתי ואחריו מאיר איינשטיין, כל אחד בתקופתו. בהיעדר שַדָּר א"ק מיומן ומוכשר הפך הפרשן הקבוע ד"ר גלעד וויינגרטן לצֵל של עצמו. אליפויות העולם האלה בא"ק של 2003, 2005, ו- 2007 ייזכרו כתקופת שֵפֶל בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. מפאת הכישלון הקולוסלי התעכבתי על אליפות העולם ה- 9 שהייתה בפאריס 2003 בהובלה של אורי לוי. שם הונחו יסודות הרשלנות, המרחנות, והשלומיאליות.

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (משמאל) עם השדר נסים קיוויתי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בסיאול, בספטמבר 1988. אנוכי רוכן מעליהם כעורך ומפיק ראשי של מִשדרי הא"ק הישירים באולימפיאדה ההיא של סיאול 88'. הערה : ה- Initials של IBA הכתובת משמאל הוא Israel Broadcasting Authority. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת סיאול 1988. ספטמבר 1988. אנוכי יחדיו עם שדר הא"ק נסים קיוויתי (מימין) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (משמאל) בעת בדיקת קווי השידור ה- Four wires בין עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול לבין האולפן בירושלים. הערה שלי : IBA TV (השם משמאל למטה בתמונה), הוא שֵם הקוֹד הטלוויזיוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשימוש SORTO הקוריאנית (ה- Host broadcaster הבינלאומי האחראי על הפקת סיגנל שידורי הטלוויזיה) ואיגוד השידור האירופי ה – EBU. 

אני רואה בתחרויות הא"ק ברמתן הגבוהה פרויקט טלוויזיוני נפלא. האתלטיקה הקלה על ענפיה הרבים מצטלמת נפלא בטלוויזיה ואני קשור אליה בכל נימי נפשי. האתלטים והאתלטיות מציגים לראווה בפני ציבור צופי הטלוויזיה את קצה גבול היכולת האנושית בריצות למרחקים שונים, בזריקות, הטלות, יידויים והדיפות של מכשירי ספורט כ- דיסקוס, כידון, פטיש, וכדור ברזל, וקפיצות לרוחק, לגובה, וקפיצה משולשת לרבות קפיצה במוט שהוא ענף ספורט מרהיב. קל מאוד לצופים ולצופות הטלוויזיה להזדהות עמה. ב- 1983 הבאתי בסיועו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל את שידורי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי לטלוויזיה הישראלית. זה היה מאמץ ארגוני והפקתי מורכב שדרש ראשית דבר את שִכנועו של הבוס הראשי שלי, מנכ"ל הרשות, בחשיבות ונחיצות שידור האירוע הזה בטלוויזיה הציבורית. מלאכת ההפקה שלי התנהלה ללא גיבויו של מנהל הטלוויזיה אז טוביה סער ועם סיוע מינימלי של יאיר שטרן שהתמנה למנהל חטיבת החדשות רק בחודש פברואר 1983. אולם יוסף "טומי" לפיד ז"ל אישר אותה במלואה. הוא הכיר בצורך שידור אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך נדהם כהרגלו מגודל תשלום זכויות השידורים שלנו שעמד על סך מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר ל- IAAF (ההתאחדות הבינלאומית ב-א"ק) באמצעות ה- EBU, איגוד השידור האירופי. ליוסף "טומי" לפיד זה נראה המון. כל דולר שזלג נחשב אצלו ל- הרבה. הוא כל הזמן חשש מזליגה מהירה מידי של כספי רשות השידור בהפקות השונות ואיבוד שליטה שלו, לכן הציב את סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ככלב שמירה על הקופה הציבורית שלו. חוק תקציב רשות השידור הוא נוקשה ומנוסח ברור, ומטיל כמובן את אחריות הביצוע על מנכ"ל רשות השידור. 3000 (שלושת אלפים) דולר היה סכום קטן ביותר. בחינם. כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) התבקשו לשלם עבור הלסינקי 83' סך של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר. ה- Share שלנו היה כאמור 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987 האמירו המחירים. נדרשנו לשלם פי עשרים יותר. 60000 (שישים אלף) דולר. באליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 כבר ניתר הסכום ל- 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר.

לאחר כמה שיחות אודות הצורך בהצבת פרשן בעמדת השידור באצטדיון בהלסינקי לצדו של נסים קיוויתי, הסכים המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן פְּרוּטוֹת, ממש שכר עבדים תמורת פרשנותו, אולם סירב מכל וכול להטיס אותו להלסינקי ואף לא הסכים לממן את שהותו שם. יוסף "טומי" לפיד לא חשב שפרשני הספורט הם פונקציה הכרחית בשידורים הישירים. "יואש אלרואי, הספורט הוא עסק הרבה יותר פשוט ממה שאתה נוטה לייחס לו. נסים קיוויתי יכול להסתדר מצוין בלי גלעד וויינגרטן", שָב ואמר לי, אך לבסוף התרצה. לא הייתה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אפילו טיפת הערכה לפרשן הכדורגל מרדכי שפיגלר ורק אֵגֶל הוקרה לפרשן ה- א"ק גלעד וויינגרטן. הוא ראה בהצבת פרשנים ליד שדרני הספורט שימוש מקצועי מיותר ובלתי הכרחי שנחשב בעיניו ל- מעֵין נִיצוּל הקופה הדלה של רשות השידור. ד"ר גלעד וויינגרטן טס על חשבונו להלסינקי 83'. מִידֵי ערב זחל בהיחבא בהתגנבות יחידים לחדרו של השַדָּר המוביל נסים קיוויתי במלון בהלסינקי 83' כדי להניח שם את ראשו ולנמנם את שנת הלילה על השטיח. בכך חסך את הוצאות הלינה יקרות. תעודת עניות לרשות השידור של יוסף "טומי" לפיד. הצבתו של פרשן א"ק (וגם שניים אם דרוש) לצדו של השַדָּר המוביל בעמדת השידור באצטדיון הוא מבנה הכרחי של צוות שידור. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן בעל ידע בתחום ואישיות ברמה גבוהה היטיב לא רק עם השדר המוביל נסים קיוויתי, אלא בראש וראשונה עם צופי הטלוויזיה במדינת ישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ש-התקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983, היוותה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור חשוב לא פחות לחטיבת הספורט בפיקודי של טלוויזיה הישראלית הציבורית. אין דבר יפה יותר על המִרקע מ-א"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. ראה אודות הפקה הטלוויזיה ההיסטורית של שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 גם בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם". מ- 1983 ולאורך שמונה עשרה שנים עשיתי מאמצים גדולים לכלול את יהלום השידור הזה בכֶּתֶּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קיבלתי בהמשך סיוע נדיב גם ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהחליף ב- 1984 את יוסף "טומי" לפיד ואח"כ מ- מרדכי "מוטי" קירשנבאום שהחליף את אריה מקל ב- 1993. אליפויות העולם בא"ק הפכו לריטואל מקודש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשל הצלחתן המדהימה. הזינוק המוצלח שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התרחש בתקופת מנכלותו של יוסף "טומי" לפיד" בשנים 1984 – 1979.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. בתווך המכתב דאג להביע את דעתו העקרונית אודות מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה הוא ממנכל עכשיו, וכתב כלהלן: "…אני חושב ש-ד"ר וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים, אף כי אינני שותף לדעתך שבלעדיו – או בלעדי כל פרשן כלשהו – אי אפשר…". לא הסכמתי עמו וגם אמרתי לו את דעתי ב- Issue הנ"ל בפניו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בקיץ 2003 ישבתי בביתי כאזרח מהשורה מול מסך הערוץ הציבורי ולא האמנתי לכמות השגיאות והטעויות שעשה צוות השידור אורי לוי יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן על כל צעד ושעל בשידורים הישירים בכל הקטגוריות. טעויות זיהוי חריפות, שגיאות ובּלבול בניסוחים, ואי ידיעת החוקה. אני שולף כמה מהן שצרובות בזיכרוני וגם לעַד על טֵייפּ השידוּר. מנצחת הריצה ב- 100 מ' לנשים הייתה האצנית השחורה קֶלי וַויְיט, אך השַדָּר התבלבל וכינה אותה בטעות טוֹרִי אדוּאַרדְס (אָצָנִית שחומה אף היא מארה"ב). הספרינטר השחור האמריקני ג'וֹן קאפֶּל חצה ראשון את קו המטרה בריצה ל- 200 מ', אך אורי לוי העניק את הבכורה לרָץ שחור אחר בשם דָארְוִויס פָּאטוֹן. זה מעולם לא קרה לנסים קיוויתי יבד"ל ו/או מאיר איינשטיין ז"ל.

את ד"ר גלעד וויינגרטן הבאתי בשעתו להיות פרשן א"ק של מחלקת הספורט עוד מימי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התנגד כאמור לרעיון שלי להטיס את הפרשן להלסינקי 83'. הוא טען שהפרשנות של ד"ר גלעד וויינגרטן איננה כה חיונית עד שאי אפשר להסתדר בלעדיה. הוא גם גרס שהפרשן איננו פיגורה טלוויזיונית מי יודע מה, ולא הותיר עליו כל רושם כפרשן א"ק בשידורי העבר שלוֹ. אני חשבתי אחרת ממנכ"ל רשות השידור שלי. ד"ר גלעד וויינגרטן טָס על חשבונו להלסינקי 83' ושהה שם מטעמו, למעט התגנבות היחידים שלו בלילה לחדרו של נסים קיוויתי שם לן על השטיח. רשות השידור מימנה את שכרו בפרוטות בלבד. אולם בסופו של דבר ישב בעמדת השידור לצדו של נסים קיוויתי וביצע את מלאכתו. ד"ר גלעד וויינגרטן היה פרשן זמני שלי בהלסינקי 83'. הוא הפך לפרשן קבע לאורכן של שמונה אליפויות עולם ב-א"ק. לד"ר גלעד וויינגרטן ניצבות זכויות עבר לא מעטות בשידורי הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך אין זה אומר שהוא ניצב מעל ביקורת המערכת. המיקרופון איננו שלו, ולא כל דבר שהוא אומר, מסביר ו/או טוען, חייב להתקבל בחרדת קודש. השאלה איננה אם שַדָּר הא"ק החָדָש ופרשנו הוותיק עומדים מעל הביקורת, השאלה האם היה מישהו בימים ההם במערכת הספורט בפרט ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל שמצויד בהשכלה טלוויזיונית וסמכות וכֵּלים מתאימים כדי לבקר ולהנחות את צוות השידור בשעת הצורך. היו ימים שהפרשן הוותיק פיתח תֶּזָה מעניינת וטען בלהט שהגזע השחור מוכשר יותר גֶנֶטִית לעסוק בריצות הקצרות ובקפיצות בהשוואה לאדם הלבן. לפרשנות הזאת לא היה כל ביסוס מדעי מוכח מן ההיבטים האנטומיים והפיסיולוגיים. הבעיה הייתה שהוא הציג את התזה הזאת כ-כלל עולמית בשעה שהיא הייתה דעתו הפרטית ומופרכת לחלוטין. לכן לא אפשרתי לו כעורך ראשי להמשיך ולומר אותה למיקרופון. להצטיינותם של האתלטים השחורים בא"ק הבינלאומית בדור האחרון יש בינתיים רק הסבר סביבתי – סוציולוגי. טמון שם כסף גדול בשנים האחרונות והמוכשרים שביניהם נוהרים לעברו. נכון שנעשו ונעשים מחקרים המבקשים לגלות את צפוּנוֹת ההבדל (אם בכלל קיים שוֹנִי כזה) בין הגזע השחור והלבן בפעילויות ספורט, אך עד כה איש לא הוכיח שיש לגזע השחור איזה שהוא יתרון גֶנֶטִי על האדם הלבן בכל סוג שהוא בפעילות גופנית ספורטיביתפ.

האָצָן השחור האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ניצח במשחקים האולימפיים בברלין 1936 אתלטים לבנים (וגם שחורים) לא בגלל צבעו. הוא פשוט היה אתלט טוֹב מהם. האָצָן הלָבָן האמריקני בּוֹבּי מוֹרוֹ (Bobby Morrow) זכה באולימפיאדת מלבורן 1956 בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטר ו- 200 מטר בדרכו לעבר שלוש מדליות הזהב באולימפיאדה ההיא באוסטרליה (לרבות מרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'), גָבָר בקלוּת על אָצָנים שחורים (ולבנים) כאחד. הוא ניצח אותם לא בגלל שהיה לָבָן, אלא מפני שהיה טוֹב ממתחריו. האָצָן הגרמני הלָבָן אָרמִין הָארִי (Armin Hary) ניצח באולימפיאדת רומא 1960 בריצה ל- 100 מטר. גם הזוכים במקומות השני והשלישי היו ספרינטרים לבנים. דֵייב סִים (Dave Sime) מארה"ב והבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד (Peter Radford). שלושה אָצָנִים לבָנִים הקדימו שלושה רצים שחורים. אָצָן סובייטי לָבָן ניצח אָצָנִים שְחוֹרִים באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי הריצות הקצרות הקלסיות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. קוראים לוֹ וָואלֶרי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC  באטלנטה. אנוכי עם ה-אָצָן הסובייטי וואלרי בורזוב במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולימפיאדת אטלנטה 96'. 24 שנים לאחר ניצחונו הכפול ב- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת מינכן 1972, אמר לי אז באטלנטה 96', כלהלן : "לא היה לי אז שום קושי להכניע כל אצן עלי אדמות יהיה צבעו אשר יהיה…שחור או לבן. פשוט הייתי המהיר מכולם בעת ההיא". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אָצָן לָבָן וֶולשי אָלֶן וֶולס (Allan Wells), ניצח בשמה של בריטניה אתלטים שחורים בריצת הגמר ל- 100 מטר באולימפיאדת מוסקבה 1980. אָצָן לבן איטלקים פּיֶיטְרוֹ מֵנֵיאָה (Pietro Mennea) הקדים אצנים שחורים בדרכו למדליית הזהב במוסקבה 80' בריצה ל- 200 מ'. קופצי המשולשת הלבנים הפולני יוֹזֵף שְמִידְט (Jozef Schmidt) והסובייטי וִויקְטוֹר סָאנִיֶיב (Viktor Saneyev) זכו במדליות הזהב במקצוע הזה והכניעו קופצים שחורים ללא תנאי. יוזף שמידט זכה במדליות הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964, ו- וויקטור סָאנִיֶיב אָגָר שלוש זהב רצופות כאלו במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, מינכן 1972 ומונטריאול 1976. קופץ המשולשת הלָבָן האנגלי ג'וֹנָתָּן אֶדוּאָרְדְס (Jonathan Edwards) מחזיק מאז אליפות העולם ב-א"ק בגטבורג – שוודיה 1995 בשיא העולם 18.29 מטר. שום קופץ משולשת שחור איננו מתקרב ברגע זה להישגו. לא חסרות דוגמאות נוספות. בליגות הספורט האמריקניות ה- NBA בכדורסל ו- NFL בפוטבול, רבים לאין ארוך היום שחקנים שחורים מלבנים. זה בשום אופן איננו מצביע על עדיפות גֵנֶטִית של הגזע השחור על הגזע הלבן במשחק הזה. יש לכך בינתיים רק הסברים סוציולוגיים, ולא גופניים – גנטיים. חלו תמורות מרחיקות לכת בצבע עורם של כמות המשתתפים בתחרויות הא"ק, אך לא בגלל הגנטיקה. בשל המָמוֹן. במערכת השידור היוקרתית רבת הפרטנזיות של שידורי הספורט, יש לשמור על הכלל הברור והחשוב בשידורים בו הפרשנים כפופים לעבודת המערכת. אין לאיש חֵירות בלעדית על המיקרוֹפוֹן. גם לא לשום מומחה מבחוץ. הפרשנים לעולם אינם קבלני עבודה עצמאיים בשטח. יש להם בוס. זהו העורך והמפיק הראשי שלהם. אלו הם יחסי העבודה הנכונים בטלוויזיה. בשום פנים לא להפך. אלכס גלעדי נמנה כמוני בימים ההם על אוהביו ומעריציו של נסים קיוויתי. בשנים הראשונות לעבודתו בטלוויזיה הישראלית טיפח תקוות של מגיש ושַדָּר. נסים קיוויתי היה המוֹדֶל שלו. לא פעם ולא פעמיים נהג לומר לי, "…יואשיש, תראה איזה שַדָּר גדול הוא נסים קיוויתי. תענוג להקשיב לו…". אלכס גלעדי העריץ את נסים קיוויתי וראה בו מופת שידור. נסים קיוויתי היה בעיניו איש תרבות, בעל עֵט, ושַדָּר שניחן בכִשרון קולח לתרגם את מחשבותיו למיקרופון. חלפו ארבע שנים מאז משחקי בנגקוק 1970. דן שילון מינה את אלכס גלעדי לתפקיד מבצעי רב זרועי של ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמפיק הראשי של  משחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בירת אִירָאן שנפתחו ב- 1 בספטמבר 1974 בהשתתפות 26 מדינות.

מאיר איינשטיין ז"ל נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. הצלחתו של מאיר איינשטיין לא הייתה מקרית וגם לא הפתעה עבורי. ידעתי שבחירתי בו נכונה. אהבתי והערכתי את קוֹלוֹ וסמכתי על האבחנה המקצועית שלי. מאיר איינשטיין נחשב על ידי לשַדָּר כדורגל מעולה עוד בימיו ברדיו "קול ישראל". מעבר למצוינות הזאת הוא הֵביא עמו משהו שהיה חסר מאוד בנוף שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן יורם ארבל. סקרנות עיתונאית. ההפתעה הגדולה הייתה שהתגלה מוקדם מהצפוי גם כשַדָּר א"ק. ב- 23 באוגוסט 1991 נפתחה בטוֹקְיוֹ בירת יפן אליפות העולם ה- 3 בא"ק. זה היה אמור להיות אירוע הספורט הבינלאומי הגדול והאחרון בקריירה של השדר הדגול נסים קיוויתי לפני פרשתו לגמלאות בסוף אותה שנה. חוזה השידורים הבלעדי היה ששייך לנו ועלות הזכויות על פי החלוקה הכספית של ה- EBU עמדה על 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. צֶוֶות שידור בן שלושה אנשים בראשותי היה אמור לטוס ליפן לפרק זמן של עשרה או אחד עשר ימים. אני עצמי הייתי אמור לקדם בטוקיו כמנהל ומפיק השידורים שם את פניהם של השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מלאכת ההפקה משם הושלמה כולל הקמת עמדת שידור באִצטדיון עבור הטלוויזיה הישראלית, תשלום לוגיסטיקת המלונות ומיסוד קווי השידור ארוכי הטווח מהאִצטדיון האולימפי בטוֹקְיוֹ לאולפן בירושלים ורכישת כרטיסי הטיסה. לרוע המזל ביטל מנהל הטלוויזיה בעת ההיא יוסף בר-אל ברגע האחרון ממש את טיסת הצוות בנימוק של חיסכון כספי. הסברתי לו כי עלות הטיסה והשהייה בטוקיו של צוות השידור שווים רק ל- % 3 מהעלויות הטכניות וזכויות השידורים, אך אינני בטוח שהבין ו/או שלא רצה להבין. כמובן שנדרשנו לשלם "קנסות" כספיים על ביטול מאוחר של עמדת השידור באִצטדיון על כל תכולתה הטכנולוגית והזמנת החדרים במלון. שֵם טוֹב לא יצא לטלוויזיה הישראלית הציבורית מכל הבלבול הזה ברגע האחרון. נדרשנו לשדר Off Tube מירושלים. צורת שידור שנחשבת בעיניי לקללה מַמְאֶרת. אני חושב שנסים קיוויתי נעלב. הוא לא הסכים לשָדֵר מן האולפן בירושלים את התחרויות שמתקיימות בטוקיו, אלה שסימנו את אקורד השידור המסיים את הקריירה הפורייה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דרש פִינָאלֶה שוֹנָה. ב- 1991 הוא היה עיתונאי וותיק בן 65, נדמה לי קצת מר נפש ומאוכזב מההחלטה לשלול ממנו את ההזדמנות האחרונה בחייו לשָדֵר מהשטח את הא"ק, ענף הספורט שהיה אהבת חייו. הוא פרש מהמיקרופון. מחליפו החדש מאיר איינשטיין קפץ על המציאה. הוא הסכים גם הסכים לשדר את האירוע היוקרתי לראשונה בחייו מהאולפן בירושלים. לא כל כך עניין אותו עיקרון השידור מהשטח, או לשם שינוי שידור מהאולפן בירושלים המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף ק"מ ממוקד התחרויות). העיקר היה בעיניו ליטול קודם כל את מיקרופון השידור.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואורי פורת ז"ל סייעו לי ברוחב לֵב למסד את תחילתה של מסורת שידורים ישירים חשובה של אליפויות העולם בא"ק, ב- 1983 בהלסינקי ו- 1987 ברומא על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בכך הצטרפנו למשפחת השידור האירופית והבינלאומית . כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU רואות בשידורים הישירים של אליפויות העולם בא"ק המתקיימות מידי שנתיים בחודשי הקיץ יולי – אוגוסט בתקופת החופש הגדול נדבך שידור ציבורי. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפר ברגל גסה את המסורת החשובה הזאת של שידור מהשטח. ב- 1993 הודח יוסף בר-אל ממשרתו ע"י המנכ"ל החדש של רשות השידור מוטי קירשנבאום. מהלך מתבקש שהשפיע מייד על הפקת שידורי הספורט . הדחתו של יוסף בר-אל התחוללה כבר בשעה ש- פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא ה- IAAF החליט לקיים את אליפויות העולם בא"ק מידי שנתיים. כל רשתות הטלוויזיה ב- EBU החליטו פה אחד להצטרף לחוזה הארוך טווח עם התאחדות הא"ק הבינלאומית. מוטי קירשנבאום עזר לי לבנות מחדש את מסורת השידורים ואת טיב ההפקה של אליפויות העולם בא"ק הבאות לאחר כישלון טוקיו 91'. בימיו שידרנו ישיר במלואן את שלוש אליפויות העולם הבאות בא"ק של שטוטגרט 1993, גטבורג 1995, ואתונה 1997.

אליפות העולם ה- 5  בא"ק בגטבורג 1995 הייתה המבחן הגדול של האתלטים בעולם לקראת אולימפיאדת אטלנטה 96'. עבורי היא הייתה פריצת דרך של תכנון שידורי ספורט בטלוויזיה לטווח ארוך בסיועו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל. שידרנו ישיר את כל תחרויות האליפות . אבל אליפות העולם ה- 6 בא"ק באתונה 97' הייתה שיא ההפקה. זה היה צעד אחד גדול לפנים של מכלול מהלכי הפקה שכללה בפעם הראשונה מיסוד משרד תקשורת ושידורים במקום התרחשות האירוע, ובקרה ישירה שלי על קווי השידור מאתונה ועל האולפן בירושלים המנווט את השידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום קיבל את בקשתי עוד בימי אליפות העולם ה- 4 בא"ק ב-שטוטגארט / גרמניה בקיץ 1993, להפוך את התחרות הבינלאומית הזאת לנדבך קבוע בלוח שידורי הטלוויזיה הציבורית. אתלטים ישראליים טובים יותר או פחות נטלו חלק בכל אליפויות העולם בא"ק אך לא זאת הייתה העילה של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל לאפשר לי לשדר ישיר אותן במלואן על המסך הציבורי. הרחיק לכת מכולם מוטי קירשנבאום. הוא סייע בידי להפוך את ההפקה ליעילה ומסודרת, מתוכננת, ועניינית, וגם קלה מבחינה פרוצדוראלית. תמה תקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה. החלה תקופת יאיר שטרן.

טקסט תמונה : אפריל 1960. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני דורות. ל-נסים קיוויתי נפלה זכות גדולה לשדר את אחת מנבחרות הכדורגל האיכותיות ביותר של ישראל בכל הזמנים ישראל מנצחת ב- 10 באפריל 1960 ניצחון סנסציוני את יוגוסלביה בביתה 1:2 במסגרת קדם אולימפיאדת רומא 60'. את שני השערים לזכות ישראל כבש רפי לוי (כורע ראשון משמאל) בדקות 2 ו- 67. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אמציה לבקוביץ (הפועל ת"א), גדעון טיש (הפועל ת"א), יהושע "שייע" גלזר (מכבי ת"א), נחום סטלמך (הפועל פ"ת), דוד בנבנישתי (הפועל ירושלים), אברהם מנצ'ל (מכבי חיפה), והשוער יעקב חודורוב (הפועל ת"א). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אהרון אמר (מכבי חיפה), צבי מוייססקו (מכבי נתניה), רחביה רוזנבוים (הפועל ת"א), ורפי לוי (מכבי ת"א). (התמונה ניתנה לי באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית). הערה שלי : התמונה הזאת צולמה שבוע קודם לכן ב- 3 באפריל 1960 באתונה שם הפסידה ישראל ליוון 2:1. אולם מדובר בהרכב שחקנים זהה למעט יצחק נהרי (הפועל פ"ת) שהחליף ביוגוסלביה את רחביה רוזנבוים (הפועל ת"א).

[1] ראה נספח : מכתב הפרידה שלי לנסים קיוויתי ב- 17 בדצמבר 1991 כשיצא לפנסיה מרשות השידור בהגיעו לגיל 65.

השידור הישיר Play by play של אירועי הספורט והחדשות בטלוויזיה הוא המבחן העליון של השַדָּר. מעטים מצליחים בו. זאת הסיבה שהטובים באמת בשני התחומים האלה, ספורים. על החבורה המצליחנית המצומצמת הזאת של שדרי הטלוויזיה הכישרוניים נמנה נסים קיוויתי. נסים קיוויתי הוא לבטח גדול שדרי ה-א"ק והשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים ואחד הטובים בתבל בתחום. רב אומן בבניית הדרמה בשידור ישיר על כל מרכיביה ובעל כושר ביטוי עילאי ונדיר. אחד משיאיו של נסים קיוויתי היה השידור הישיר שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 בריצת הגמר ל- 5000 מ' בהשתתפות הרץ הפיני המהולל לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren). ה- Host broadcaster וספק סיגנל השידור הבינלאומי באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה קבוצת השידור המבצעית אד הוק ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC. ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע מרתק וסוער מאוד וגם אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח תחרויות הא"ק ואחד ממוקדי שידורי הטלוויזיה ב- 1976. האִצטדיון האולימפי במונטריאול היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. 80000 (שמונים אלף) אלף צופים כיסו כל פיסת שטח ביציעים והמתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל. שידורי הא"ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק הדרוש מפיו. היו ל-לָאסֶה וִוירֶן שלושה יריבים קשים בריצה הזאת. שניים מניו זילנד רוד דיקסון ודיק קווקס, ואחד גרמניה קלאוס הילדנבראנד. הוא לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. הם לא אפשרו לו לעשות זאת. התפתחה ריצה דרמטית אפופת מתח מאין כמותה. נסים קיוויתי שידֵר אותה בצורה נפלאה שאין טובה ממנה. זה היה שידור ישיר Play by play בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א"ק עד עצם היום הזה. האִצטדיון האולימפי במונטריאול געש. היה שם רעש נוראי. 80 אֶלֶף הצופים יצאו מדעתם נוכח הדרמה מורטת עצבים שנגלתה על המסלול. 300 מ' לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן "בפיניש" המפורסם שלו אך זה לא היה עדיין פער המבטיח מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. הוא לא הצליח לנַעֵר אותם. נצמדו אליו שני הניו-זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ורוֹד דִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרָץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand). בישורת האחרונה כ- 80 מ' מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה הוא יִישָבֵר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונות המנצח ואת יכולת הדבקות במשימה. כל החבורה המובילה הייתה כבר עייפה מאוד. לא נותר בהם כוח. הם רצו על מכמני האנרגיה האחרונים של גופם. גם האתלט הפיני המחונן היה לבטח לֵאֶה אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים. הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה. בתרגום מתמטי של זמן למרחק מדובר בטווח ממוצע של 65 ס"מ בלבד. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס – פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד. רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 13:25.50 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה של נסים קיוויתי בשעה שהזוכה במדליית הארד האולימפית שָכוּב וּמְמוּטַט על קו הגמר. איכות הריצה ההיא וטיב התיאור ו-השידור הישיר שלה ההוא ע"י נסים קיוויתי לא יישכחו לעולם.

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC, הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים בעיצומה של הדרמה, והפתיע גם את נסים קיוויתי שלנו. הוא הסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול מעולף וחסר נשימה, וניתב אותן לעברו של לָאסֶה וִוירֶן המנצח הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף בידיו הגרומות לקהל המריע. נסים קיוויתי שַדָּר עטור מוניטין, שעיניו התרוצצו ללא הפסק בין מוניטור הטלוויזיה המוצב בעמדת השידור שלוֹ, לבין הנעשה על המסלול באִצטדיון, היה מוכן ועירני ולא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונת הטלוויזיה שנגלתה לפתע, במוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן המאושר עטוף קהל (באמצעות אפקט טכני), וכך שידר למיקרופון את הטקסט הבלתי נשכח כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה…". הטקסט ההוא של נסים קיוויתי חרוּת לעַד בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הסיום הבלתי נשכח של ריצת ה- 5000 מ' לגברים. אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. "מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…", זעק נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המנצח לאסה ווירן מפינלנד (מס' גופייה 301) מקדים בפחות ממטר את דיק קואקס הניו- זילנדי (691), ואת קלאוס-פיטר הילדנבראנד הזוכה במדליית הארד. הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (689) אף הוא מניו-זילנד הגיע למקום הרביעי, ברנדן פוסטר מאנגליה (שני משמאל בין רוד דיקסון לדיק קואקס) היה חמישי, רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי, ראשון מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה שהיה שישי בריצה הזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רק שַדָּר טלוויזיה עָנָק ודגול כ- נסים קיוויתי היה מסוגל לבנות כהרף עין בשידור ישיר טקסט כה ממצה, ולהעניק כותרת כל כך הגיונית וכל כך נכונה לסיטואציה הדרמטית במילים כה ספורות (!). כמו יורם ארבל גם נסים קיוויתי חונן ביכולת ניסוח בשידור ישיר. הוא היה כותב מעולה ועיתונאי ברוך כישרונות . ה-א"ק הייתה אהובתו האמיתית. הוא היה שַדָּר א"ק נפלא עוד בטרם לידתנו הטלוויזיונית. ראה סידרת הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי, ואשר קרויה על ידי, כלהלן : "למילים יש וויזואליה משלהן".

אין אושר גדול יותר מלנעוץ עוד ועוד סיכות צבעוניות ביעדי שידורי הספורט השונים הפרושים על מפת הגלובוס והנכבשים בזה אחר זה ע"י הטלוויזיה הישראלית. היתד הקטנה מציינת כיבוש גדול. במשך 32 שנות עבודתי בשידור הציבורי חציתי את כל הימים והאוקיינוסים על פני תבל, טסתי מאות אלפי ק"מ סביב העולם, נחתי בחמש יבשות תבל, וביקרתי בשבעים ערים – רַק כדי להפיק ולהביא את מיטב אירועי הספורט הבינלאומיים לצופי הטלוויזיה בישראל. לא טיילתי ולא תיירתי את הגלובוס. לא היה לי זמן לכך. ראיתי במשך 32 שנות קריירה רק את מתקני ה- Media, אִצטדיוני הספורט, את מיטתי במלון, ואת מוניטור הטלוויזיה שהיה המַצְפֵּן ומורה הדרך שלי במסעותיי הארוכים. לעתים חשתי את עצמי כסַפן נודֵד מגלה ארצות ויבשות המציב את דגלה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בכל מקום באטלס אליו הוא מנווט ולבסוף גם מגיע.

פוסט מס' 1038. עיתונאות טלוויזיונית פלוס נסים קיוויתי (בן 95, היום) הבלתי נשכח. פוסט מס' 1038 עוסק ב-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ היה אלוף אולימפי ושיאן עולם דָגוּל נָקִי ו-נטול סמים לחלוטין ברגעי השיא שלו במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אבל לא שתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר בסיאול 1988 ומריון ג'ונס בסידני 2000, ו-וודאי לא האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988. פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי-3 בדצמבר 2021.

האָצָנִית האמריקנית דֶלוֹרֶז פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'-ג'וֹיְינֶר והאָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן באולימפיאדת סיאול 1988, והאָצָנִית האמריקנית באולימפיאדת סידני 2000 מַרְיוֹן ג'וֹנְס. תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה נקודת מפנה בקריירה שלי וגם של שני אָצָנִים ידועי שֵם, האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן והאָצָנִית האמריקנית השחורה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' התחתנה עם אַל ג'וֹיְינֶר אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בקפיצה משולשת (17.26 מ') ואחיה של האתלטית המופלאה זָ'אקִי ג'וֹיְנֶר – קֶרְסִי אלופת קרב 7 לנשים בא"ק באולימפיאדות סיאול 1988 וברצלונה 1992. האמריקנים שהם אלופי קיצורי השמות העניקו לה את כינוי החיבה "פְלוֹ-ג'וֹ" (Flo Jo). בֶּן ג'וֹנְסוֹן ו- "פְלוֹ-ג'וֹ" לא זכו אומנם במדליות זהב בלוס אנג'לס 84' אך הוכיחו שגלום בהם פוטנציאל רב ושניהם אתלטים כישרוניים ביותר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל את מדליית הארד ב- 100 מ' בזמן של 10.22 ש' (המנצח קארל לואיס קבע 9.99 ש') ופְלוֹ-ג'וֹ זכתה במדליית הכסף ב- 200 מ' בזמן של 22.04 ש' ופיגרה בשני מטרים אחרי המנצחת וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס (Valerie Brisco- Hooks) שקבעה זמן של 21.81 ש'. שניהם, בן ג'ונסון ו- דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר היו נחושים עתה להגשים בכל מחיר את הכישרון מתת האֵל, שהיה חבוי בגופם ושילמו על כך מאוחר יותר מחיר יקר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ביוקרתו האישית. הוא נפסל לכל ימי חייו מפני שנטל סמי מרץ אסורים שנועדו להגביר את כוחו ומהירותו. דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר נפטרה בלוס אנג'לס בביתה בדמי ימיה ב- 1998 בהיותה בת 38 בלבד. היא מתה בשנתה. מעולם לא הוכח כי השתמשה בסמים כמו מריון ג'ונס. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות.

בֶּן ג'וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות' (Falmouth) בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אִימוֹ ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאָצָן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן היה צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ'ארְלִי פְרָאְנְסִיס היה מאמן א"ק מוכשר אך שנוי במחלוקת קיצונית. צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס היה האיש שהפך את בֶּן ג'וֹנְסוֹן במסע רפואי – מדעי מתוכנן היטב מראש בסיוע שימוש בסטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. צ'ארלי פראנסיס נולד בקנדה ב- 1948 (מת ב- 2010). הוא היה בעצמו אָּצָן שנטל חלק באולימפיאדת מינכן 1972. זמנו המהיר ביותר בריצת 100 מ' עמד על 10.1 ש'. לאחר מכן הפך למאמן והאמין בכֵנוּת לשמועות שהתרוצצו בכל מקום על פני תבל וסיפרו שכל צמרת הספורטאים בעולם בענפי ה- א"ק, שחייה, הרמת משקולות, וההיאבקות נגועים בסמים ומשתמשים בהם בקביעות ובצורה שיטתית לצורך שיפור יכולתם, כישרונם, ו-הישגיהם, איש איש בתחומו. צ'ארלי פראנסיס העריך כי בלעדי שימוש מוכוון ושיטתי בסמי מרץ (תחת פיקוח רפואי ומדעי צמוד) לא יוכל בן ג'ונסון להעפיל לפסגה העולמית ולהביס יום אחד את האָצָן האמריקני והאלוף האולימפי בלוס אנג'לס 1984בריצות 100 מ' ו- 200 מ'. הוא צ'ארלי פראנסיס הגיע למסקנה כי ללא שימוש בסמים אי אפשר לקבוע שיאי עולם ולזכות במדליות זהב, לא לצבור מוניטין, ולא לגעת בכסף הגדול ש-ממתינים לאלופים האולימפיים. אז גם הִתווה את מדיניות השימוש בסמים שלו והגה את הסלוגן המפורסם שלו אותו לחש ל-בן ג'ונסון (Ben Johnson) בסודי סודות, "רָמֵה אוֹ שתַפְסִיד" (Cheat or lose). בן ג'ונסון קיבל את הגרסה של צ'ארלי פראנסיס והחל ליטול סמים באופן קבוע ובצורה שיטתית אותם סיפק לו מאמנו. הדבר נעשה בפיקוח ובקרה רפואית [1]. בתום אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' החל בן ג'ונסון להרוויח כסף תמורת השתתפותו וניצחונותיו בתחרויות ה-א"ק שנערכו ברחבי תבל בעיקר באירופה. השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים. עד 1985 הפסיד בן ג'ונסון שבע פעמים רצופות לקארל לואיס. ב- 1986 ניצח אותו לראשונה די בקלות במשחקי "הרצון הטוב" (Good Will Games) שנערכו במוסקבה בחסות המיליארדר האמריקני טד טרנר איש אטלנטה ואז נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CNN. בן ג'ונסון קבע ב- 1986 על מסלולי ה-א"ק של מוסקבה תוצאה של 9.95 ש'. במקום השני סיים האָצָן הניגרי צ'ידי אימו (Chidi Emoh) בזמן 10.04 ש'. קארל לואיס היה רק שלישי בתוצאה בינונית עבורו, 10.06 ש'. בן ג'ונסון יחדיו עם מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס והצוות הרפואי המצומצם הנִלְוָוה אליהם קראו תיגר על עליונותו הנצחית של קארל לואיס וצלחו. הם הוכיח שקארל לואיס פגיע. המקצוע של בן ג'ונסון היה אצן א"ק ותפקידו היה לנצח על המסלול ולצבור פרסים כספיים וחוזי פרסום. מדיניות הסימום של צ'ארלי פראנסיס הוכיחה את עצמה. בן ג'ונסון אתלט מוכשר הפך בעזרת הסטרואידים לאָצָן המהיר והטוב בעולם.

שיא המאבק בין שני האָצָנִים המהירים בעולם בטרם אולימפיאדת סיאול 1988 עתיד היה להתרחש באליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא בקיץ 1987. קָארְל לוּאִיס נוצח כבר פעם אחת ע"י בן ג'ונסון. היה ברור שבן ג'ונסון כבר ניצב קרוב מאוד אליו. הכוחות היו פחות או יותר שווים. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian National Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [2]. שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא 1987 באותם הימים בתפקידי כעורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם לפני ההתמודדות. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ששימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו רחבי תבל. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קָארְל לוּאִיס – בֵּן ג'וֹנְסוֹן. לא הייתה אפילו רשת שידור אחת שהעזה שלא לשָדֵר ישיר את ריצת הגמר ל- 100 מ'. ישבתי בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ברומא יחד עם השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו הזינוק.

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא איטליה 87'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ-32 שנים. אנוכי בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי ברומא בירת איטליה יחדיו עם השדר נסים קיוויתי (במרכז חובש כובע מצחייה לבן ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. נוכחותי בשטח באצטדיון האולימפי ברומא והקשר הטלוויזיוני עם רשת הטלוויזיה האיטלקית RAI כעורך, מנווט, ומפיק ראשי של השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מנהל הטלוויזיה היה חיים יבין ומנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל) הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי הטלוויזיה אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה ואת המיטה שלי בבתי המלון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת הכתיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מדיניות השידור. המנכ"ל לא היסֵס לרגע וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנחייה ברורה : שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה שלוֹ. כך זה גם הופיע בעמוד השלישי בתאריך יום ראשון 30 באוגוסט 1987 של פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת אותה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987.

טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1987. עמוד מס' 3 מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ט' בתשרי תשמ"ט – יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ממושקף ולובש ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי (מזוקן), כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום ז"ל), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ג'ונסון (1).

בינתיים בין השנים 1984 ל- 1987 המשיך בן ג'ונסון להשתפר בעקביות וצבר עוד ועוד מוניטין וממון. הוא ניצח את קארל לואיס במשחקי "הרצון הטוב" שנערכו במוסקבה בקיץ 1986, והשתווה אליו במהירות ריצתו. בן ג'ונסון היה רץ קלאסי של 100 מ'. לא יותר מזה. הוא מעולם לא היה ספרינטר של 200 מ'. שיא המאבק הבא בין קארל לואיס לבן ג'ונסון היה עתיד כאמור להתרחש ב-יום שלישי של 30 באוגוסט 1987 באליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא 1987. האלוף האולימפי מ-1984 האמריקני קָארְל לוּאִיס כבר נוצח על ידו, ו-בן ג'ונסון כבר סגר פערים והיה קרוב אליו. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian Natinal Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [1] . שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא באותם הימים ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ש-שימשה כ- Host broadcaster של האירוע בנתה, הרכיבה, והכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיות. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קארל לואיס – בן ג'ונסון. שום רשת טלוויזיה בתבל שמכבדת את עצמה לא העזה שלא לשָדֵר ישיר לארצה את ריצת הגמר הזאת ל- 100 מ' שעמדה במוקד אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. ישבתי בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביציעי האצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השַדָּר הנפלא שלי נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו ההתחלה, בטרם יריית הזינוק, ולפני המפץ הגדול.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית מאיטליה. נוכחותי בשטח כעורך ומפיק ראשי של השידורים הישירים הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה. אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה, ואת המיטה שלי בבתי המלון. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49 בתצלום), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61 בתצלום) ואנוכי (בן 49 בתצלום). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת בין קארל לואיס לבין בן ג'ונסון על הבכורה בריצת 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא ב- 30 באוגוסט 1987, הכתיבה לכל רשתות הטלוויזיה בתבל וגם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולי את מדיניות השידורים הישירים שלנו מרומא 87'. המנכ"ל לא היסֵס וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל שידור ישיר מלא של תחרות הריצה המסקרנת שהפכה ל- Issue עולמי בתוך המהדורה בערבית. ברגע שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו, הנציחה אותו מצלמת הטלוויזיה של RAI ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה הבינלאומית. 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם נדרכו ונצמדו למסכים שלהם. מִילותיו של השדר שלנו נסים קיוויתי נעתקו לרגע אך הוא התעשת מייד ושידר נרגש ומלא תימהון : "…זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו…". המזניק ירה באקדחו את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בן ג'ונסון זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה הרבה יותר איטית. כעבור 9.83 ש' הסתיים הדו-קרב בשיא עולם חדש של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בזמן של 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 29 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. בן ג'ונסון (במדים אדומים מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל נעלי ריצה "adidas", מביס את קארל לואיס (במדים כחולים מס' 1063) בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוכחת באירוע והעבירה את התחרות בשידור ישיר בהיקף מלא מרומא לירושלים. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעקבות ניצחונו הסנסציוני על קארל לואיס ברומא באותו התאריך ההוא של 30 באוגוסט 1987 חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיביות האיטלקית DIADORA "התלבשה" על בן ג'ונסון וחיש מהר שילמה לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם ו-ישווק את מוצריה. משכורת שנתית של 3.500000 (שלושה מיליון חצי) דולר. בן ג'ונסון המסומם הפך ליקיר תבל ולמולטי מיליונר.

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. תיעוד היסטורי. רוברטו דניאלי (Roberto Danieli) נשיא חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית "דיאדורה" (DIADORA) חותם עם בן ג'ונסון לאחר ניצחונו על קארל לואיס, חוזה פרסום חסר תקדים המעניק לאצן הקנדי 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי לשָוֵוק את מוצרי החברה ברחבי העולם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים. את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה. ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית, באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 301.000000 (שלוש מאות ואחד מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר. פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם. שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו . אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי , אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות, "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כ- פסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות , צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות . מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה ל-שלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ג'ונסון (2).

בשעה שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו ומצלמת הטלוויזיה של RAI הנציחה אותו ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה, כמעט נעתקו מִילותיו של נסים קיוויתי. הוא שִידֵר נרגש ומלא תימהון, "זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו". המזניק ירה את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בֵּן ג'וֹנְסוֹן זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה איטית יותר. כעבור 9.83 שניות הסתיים הדו – קרב בשיא עולם חדש של בֵּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בפיגור של עשירית השנייה, הפרש של מטר אחד. זמנו 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק מתקיימת ברומא 87'. זהו הזינוק הפנטסטי של בן ג'ונסון מס' 145, מי שנועל את נעלי adidas בריצה ל- 100 מ' גמר לגברים. הוא נורה כמו פגז מכן שילוח. קארל לואיס פיגר מראשית הריצה ולא הצליח לסגור את הפער. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת. טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2  בא"ק רומא 87'. סיום הריצה ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל את נעלי הריצה של "adidas", מביס את קארל לואיס (משמאל במדים כחולים מס' 1063) בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות "התלבשו" עליו חיש מהר ושילמו לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריהן (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. האָצָן הקנדי בן ג'ונסון נועל את נעלי חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית "diadora" אולם לובש את המדים האדומים של נבחרת קנדה הנושאים את סמלה המסחרי של "adidas", בעת הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' לגברים באולימפיאדת סיאול 1988. "הַר שְרִירִים", כינה אותו נסים קיוויתי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (הפקת SORTO. באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק נדיב וג'נטלמן כדי לגשת בתום התחרות אל בֶּן ג'וֹנְסוֹן ולברך אותו על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של NBC) ולומר בריש גלי, "באליפות העולם ברומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100 מ' בזמן של 9.80 ש' " [3]. הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI ברומא. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.90 מ', דק גִזרה ובעל סגנון ריצה מושלם. אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה של השוודי ד"ר אַרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בסמים וניקתה אותו מכל חשד. המִרְדָף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד"ר ארנה לונגקוויסט בעל כורחו לאוֹיְבָם המַר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

תזכורת. טקסט תמונה : זהו המדען השוודי ד"ר ארנה לונגקוויסט (מימין) ב- 1983 היה יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF. הוא הפך לאויבם המר של האתלטים והספורטאים המסוממים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות הטלוויזיה הציבורית של פינלנד YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם בֶּן ג'וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית אך היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס. הַר שרירים, רחוק מלהיות יפה תואר, גַס ולא אסתטי, וגם כְבַד פֶּה ולשון. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אָצָן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. "היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי שקארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי", אמר בן ג'ונסון למראיינו. וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס (Andrew Jennings) מספרים בספרם המפורסם "THE LORDS OF THE RINGS – power money and drugs in the modern Olympics" (יצא לאור ב- 1992) שעיתונאים שהיו עֵדים להאשמותיו של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם, "אם כך על קָארְל לוּאִיס להגיש דו"ח לפדרציה האמריקנית".

שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש' בריצת 100 מ' ברומא 87' הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו בעיר לוֹזַאן בשווייץ. ד"ר ארנה לונגקוויסט העניק רהביליטציה מוחלטת לבן ג'ונסון ובתור שכזה היה אורח רצוי ב- IOC. בספרם הסנסציוני, "THE LORDS OF THE RINGS", חושפים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג'וֹנְסוֹן ע"י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע"י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בן ג'ונסון במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בן ג'ונסון נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בן ג'ונסון להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת הבדיקה בשתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש'. הוא הוכרז נקי.

לקראת סופה של 1987 גילה הצוות של האָצָן בֶּן ג'וֹנְסוֹן תופעה מוזרה בגופו. לאחר שימוש אינטנסיבי בן כמה  שנים של האתלט בהורמוני סַמים, השָד השמאלי בחזהו טפח לממדים מבהילים כמו של אישה. אך התמונה המבעיתה הועלמה מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג'ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת המטרה הסופית והקרב המכריע נגד קָארְל לוּאִיס : ריצת הגמר ל- 100 מ' שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988. בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתתף בתחרות מבחן והכנה בטוקיו בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים ומשם המשיך בדרכו לסיאול בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים האנאבוליים האסורים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו בדיעבד [4]. שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא. על קו ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ' לגברים בסיאול 88' ניצבו שמונה רצים. שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית', ודֶנִיס מִיטְצֶ'ל, שני קנדים בֶּן ג'וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אָצָן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג'מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג'ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי. חצצו ביניהם לינפורד קריסטי וקאלווין סמית'. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זינק נפלא הוא כמו נורה מלוע של תותח. צריך להתבונן ב- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולתו לתַּרְגֵם את כוחו העצום למהירותו הפנטסטית. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם מדהים, 9.79 ש'. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם. על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג'וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו, ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן למיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, "אני הטוֹב בעולם (!)". קָארְל לוּאִיס סיים בזמן של 9.92 ש'. כמו ג'נטלמן אמיתי שעט אל "הַר השְרִירִים" הקנדי שקורים לו בן ג'ונסון ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה של IOC ו- IAAF בסיאול שרידי סטרואידים בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד בגין שימוש בסמים והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח, לעולם (!). מדליות הזהב שהשיג באליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 והמשחקים האולימפיים של סיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים.

בן ג'ונסון (3).

השַדָּר שלי במשחקי אולימפיאדת סיאול 1988 נסים קיוויתי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה את הטקסט הזה, כלהלן : "ה- 100 מ' יוצא לדרך. לג'ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה. אבל ג'ונסון עומד לנצח אני חושב. ג'ונסון, כן ! לואיס שני וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79 ש' גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת. בן ג'ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה". נסים קיוויתי לא התכוון לפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבשתי ריצות ל- 100 מ', בשלב הראשון וברבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988, קבע בן ג'ונסון זמן של 10.14 ש' מול תוצאה 9.99 ש' של קארל לואיס. בשתי ריצות חצי גמר באולימפיאדת סיאול 1988 רצו השניים במקצים נפרדים. קָארְל לוּאִיס עבר את המרחק ב- 9.97 ש' ובֶּן ג'וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש'.

תזכורת. טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל – מס' 159) קובע שיא עולם 9.79 ש' ומתריס בזקירת אצבע לעברו של קארל לואיס (שני מימין – מס' 1102), כלהלן : "אני האלוף האולימפי, אני הזוכה במדליית הזהב, אני האָצָן המהיר בתבל". כעבור שלושה ימים ב- 27 בספטמבר 1988 נפסל בגין שימוש בסמים אסורים וגורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהחלה SORTO להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) בתום ריצת הגמר ל- 100 מ' הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה פנטסטי. על קו 50 המטרים הוא כבר הקדים את קארל לואיס בשני מטרים. ד"ר גלעד וויינגרטן שישב לצדו של נסים קיוויתי בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול 88' לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו אדיר הממדים ונפוח שרירים של האצן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן. למילים שבחר הייתה וויזואליה משלהן : "…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה. הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון המון עבודה. לא רק כישרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…". הפרשן גלעד וויינגרטן לא הזכיר ולו במילה אחת וגם לא העלה את ההשערה שאולי בן ג'ונסון נָגוּעַ בסמים.

שתי דגימות שתן של המנצח בן ג'ונסון A ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים. כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטת לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות. תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות. בשתן נמצאו שרידי סטרואידים. האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג'ונסון. אלכסנדר דֶה מֶרוֹד הוציא מסמך כתוב למנהלת המשלחת האולימפית הקנדית באולימפיאדת סיאול 1988 (chef de mission) גב' קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג'וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ בצער את הטקסט הבא כלהלן : “We love you but you are guilty”. הוועדה רפואית המליצה לפסול מייד ולאלתר את בֶּן ג'וֹנְסוֹן המְסוּמָם. ההמלצה התקבלה כמובן. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא סולק בחזרה לקנדה מולדתו [5].

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המשחקים האולימפיים של הזמן החדש, תמונה שהועברה בשידור ישיר ע"י SORTO לכל רשתות הטלוויזיה בעולם. הוועדה הרפואית של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מודיעה על פסילתו של האצן הקנדי בן ג'ונסון בריצת הגמר ב- 100 מ' בשל שימוש בסמים ומגרשת אותו מהמשחקים האולימפיים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ד"ר רוברט דוגאל (Dr. Robert Dugal) מקנדה, הנסיך אלכסנדר דה מרוד (The Prince Alexander de Merode) יו"ר הוועדה הרפואית של IOC, מישל וורדיר (Michele Verdier) מנהלת חטיבת העיתונות של IOC, וריימונד גאפנר (Raymond Gafner) המנהל האדמיניסטרטיבי של IOC, מודיעה על פסילתו וגירושו של בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                        

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88'.

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ

REF N0. PR / 71  / MPV

Seoul 26^th September 1988

PRESS RELEASE

RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD.

The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24^th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol (anabolic steroid). The IOC Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation, especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party. The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction : disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul. The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulation.

התאחדות הא"ק הקנדית פסלה את בן ג'ונסון והדיחה גם את מאמנו צ'ארלי פראנסיס. העולם היה כמרקחה. שערוריית האלוף אולימפי בריצה היוקרתית ביותר המודח בעוון שימוש בסמים הפכה לסיפור עיתונאי – חדשותי החם ביותר בעולם  למאמן העניקו את התואר המפוקפק "צ'ארלי הכימאי" (Charlie the chemist) והאָצָן זכה מפי עיתון הספורט החשוב בעולם "ספורט אילוסטרייטד" לתואר "פושע" (Busted).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. דיווח מיוחד של שבועון הספורט האמריקני "ספורט אילוסטרייטד" דודות שערוריית האצן בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988.

בן ג'ונסון ניצב בראש פירמידה גדולה של ספורטאים וספורטאיות מצטיינים ובעלי מוניטין בעולם ששמה ללעג את טוהר הספורט. רק כעבור אחת עשרה שנה מפרשת בן ג'ונסון הוקמה ב- 10 בנובמבר 1999 בלוֹזַאן הוועדה הבינלאומית למלחמה נגד סמים, הקרויה WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). נשיא WADA כיום הוא שר האוצר לשעבר של אוסטרליה ג'ון פאהיי (John Fahey) מי שירש את מקומו של הקנדי דיק פונד (Dick Pound). ג'ון פאהיי כבר אמר את דעתו הנוקבת כלהלן : "אני מקווה שהספורט על גווניו השונים יחזור למסלולו אחרת הוא פושט רגל מוסרית. זה כאילו אנחנו אומרים לילדינו לבלוע כדורי מרץ וסטרואידים אנאבוליים כדי להצליח".

אלי רבינוביץ'.

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של אולימפיאדת סיאול 1988 חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית הציבורית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ'. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע"י סגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי לשמש עורך Video מומחה במשחקי סיאול 1988 בצוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הרשת שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר הביאה ל-סיאול כוח אדם שמנה 2154 (אלפיים מאה חמישים וארבע) אנשים. אלי רבינוביץ' הישראלי היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה. זהו מאמץ עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי יָשֵן חצי "גרוגי" את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, "יואש, אני מתנצל שהערתי אותך, תקשיב טוב, בן ג'ונסון (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן מהמשחקים האולימפיים". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון ב-סיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה"ב.

תזכורת. טקסט תמונה : אנוכי עם אלי רבינוביץ' (משמאל) איש הגברדייה הישנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1, איש מקצוע ו-טכנאי מצטיין ונפלא משכמו ומעלה, אדם רציני ו-כן בעל יושרה, וגם בעל חושים עיתונאיים הוא שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988, גירושו של האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88'. (מימין, מתכופף למטה זהו מר אלן הארט מה- BBC). איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלי רבינוביץ' החרוץ והמצטיין, הוא לעַד בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סירב בימים ההם לשלוח צוות צילום משלנו וכתב לסיאול 88'. סיקור נפרד ומיוחד של הספורטאים הישראליים באולימפיאדה נראה לו מוגזם, וודאי באמצעות צוות צילום ב- Film בשעה שכל העולם עבר זה מכבר לצילום במצלמות ENG. משלחת השידור הייתה אפוא מצומצמת מאוד. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם. על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד. הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים. שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88', כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת בוקר על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון. אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988. לעולם לא אשכח לו את נאמנותו והיושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" דווקא טכנאי טלוויזיה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו.

ד"ר מולי אפשטיין הפיזיולוג ופרשן ספורט ו-א"ק בערוץ מס' 55 של הטלוויזיה בכבלים כינה את ריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת סיאול 88', כ- "מרוץ המושחת מכולם". במאמר הנושא את הכותרת, "ה-מרוץ המושחת מכולם", מ- 14 באוגוסט 2004 גילה מולי אפשטיין כי בן ג'ונסון לא היה הרמאי היחיד באותה השבת ההיא – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. חמישה מבין רצי הגמר המפורסם הזה בן ג'ונסון (Ben Johnson), דניס מיטשל (Dennis Mitchel), דסאיי וויליאמס (Desai Williams), לינפורד קריסטי (Linford Christie), וגם קארל לואיס (Carlton "Carl" Lewis) היו מעורבים בהמשך הקריירה שלהם בשערוריות סימום. את קָארְל לוּאִיס פגשתי באליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה. הצגתי את עצמי ולחצנו ידיים. נדהמתי לראות כי בגיל כה מבוגר (נולד בעיר ברמינגהם במדינת אלבאמה ב- 1 ביולי 1961) הוא מרכיב פלטה "גשר" דנטאלי על שיניו שבלטו החוצה. פרשן הטלוויזיה שלי באליפות הזאת מולי אפשטיין ניתח את התופעה ואמר כי זאת עדות ברורה לשימוש בהורמון גדילה. קארל לואיס מעולם לא נתפש משתמש בסמי ספורט. לאחר אולימפיאדת סיאול 1988 הוענש בן ג'ונסון והורחק לשנתיים מתחרויות הא"ק. התברר שבן ג'ונסון היה מספיק טיפש כדי לחזור לסוּרוֹ. ב- 1993 נתפש שוב משתמש בסטרואידים אנאבוליים. הפעם הורחק מהמסלול לצמיתות. בן ג'ונסון נולד בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. היום הוא מתגורר בטוֹרוֹנְטוֹ ומתפרנס מעסקי אופנה.

דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר הייתה פקידת בנק נאה שהתגלתה כאָצָנִית מחוננת בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת ואשר עסקה גם באופנה ותפירה. באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' זכתה במדליית הכסף בזמן של 22.04 ש'. הקדימה אותה וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס שקבעה אז שיא אולימפי 21.81 ש'. פְלוֹרֶנְס ג'וֹיְינֶר – גְרִיפִית' הייתה אתלטית מחוננת. ב- 1984 נישאה לאַל ג'וֹיְינֶר (Al Joyner) אתלט אמריקני שחור אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בקפיצה משולשת שהפך למאמנה. ב- 1986 עמדה על סף פרישה. היא הייתה השנייה הנצחית ולא מצאה עוד טעם להתחרות. היא חזרה לעבודתה כפקידת בנק ודוגמנית. אַל ג'וֹיְינֶר שכנע אותה לחזור למסלול. היא החלה להתאמן קשה ואינטנסיבי יותר מבעבר. גם במשקולות ועקבה אחרי סרטי ה- Video שהנציחו את הזינוקים המזהירים "והמתפוצצים" של בֶּן ג'וֹנְסוֹן וקָארְל לוּאִיס. היא ביקשה לנתח אותם, ללמוד מהם, ולהפיק תועלת [7]. היא הייתה אתלטית ואצנית מוכשרת אך הירחון ה-א"ק האמריקני רב המוניטין "Track & Field News", הנחשב לאורים ותומים, ל- תנ"ך של ה-א"ק הבינלאומית והאמריקנית, לא דירג אותה ב- 1987 בין עֶשֶר האצניות המהירות בתבל. באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 87' זכתה פְלוֹ-ג'וֹ במדליית הכסף בריצת 200 מ' אחרי האָצָנית המזרח גרמנייה זִילְקֶה גְלָאדִיש (Silke Gladish). לפתע בתוך שנה עלתה לגְדוּלָה והפכה לאצנית המהירה בעולם. מהירה אף יותר מאצניות מזרח גרמניה נוטלות הסמים. רבים זקפו גבה ותמהו כיצד ייתכן הדָבָר והאם פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר נעזרת גם היא בשימוש בסמים בעת הצורך.

פְלוֹ-ג'וֹ (Flo Jo) התפרסמה ורכשה מוניטין רב ברחבי תבל ולא רק בארה"ב. היא התמחתה בריצה ל- 200 מ' אך בתחרות ה-א"ק הגדולה שנערכה בסן דייגו ב- 25 ביוני 1988 ניצחה בקלות גם בריצת 100 מ' בזמן מצוין של 10.88 ש'. שלושה שבועות אח"כ קבעה במבחני הא"ק האולימפיים האמריקניים ב- 16 ביולי 1988 באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים של 10.49 ש' ב- 100 מ' (מחזיק מעמד עד עצם היום הזה). העולם היה כמרקחה. רכשתי את זכויות השידורים של מבחני הא"ק בארה"ב (Olympic Trials Athletics) זמן רב מראש בשל העניין בהם. הריצה המופלאה של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר וההילוכים החוזרים שלה שודרו ב- "משחק השבת". זכורה הופעתה האֶקְסְטְרָאוָוגַאנְדִית הראוותנית של פְלו-ג'וֹ בתחרות הזאת כשהיא מלאה מעצמה בביטחון עצמי, לובשת גֶרֶב רשת ארוכה לבנה (רק על רגלה הימנית), ומטפחת ציפורניים ארוכות צבועות ב-לַאק סֶגוֹל. באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה כבר מלכה. פְלוֹ- ג'וֹ זכתה בשלוש מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת סיאול, ובריצת השליחות 4 פעמים 100 מ'. שני שיאי העולם המדהימים והפנטסטיים שלה שהיא קבעה בשנת 1988, תוצאה של 10.49 ש' ב- 100 מ' (במבחנים האמריקניים האולימפיים באינדיאנפוליס ב- 16 ביולי 1988 בטרם אולימפיאדת סיאול 88') ו- זמן של 21.34 ש' ב- 200 מ'  (נקבע בריצת הגמר ב- 29 בספטמבר באולימפיאדת סיאול 1988עצמה) שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 847. בריצת 200 מ' במשחקי סיאול היא שיפרה את שיא העולם כבר בריצת רבע הגמר כשקבעה 21.76 ש'. בחצי הגמר קבעה שוב שיא עולם 21.56 ש'. אח"כ באה שעתה הגדולה בריצת הגמר. בתום שיא העולם כרעה פְלוֹ- ג'וֹ על ברכיה. נראה כאילו היא משתחווה על המסלול האולימפי לאלוהי הא"ק. לפתע אָץ למסלול בעלה אַל ג'וֹיְינֶר. הוא חיבק אותה בחום ונשא אותה בידיו אל על. נסים קיוויתי ישב בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בסיאול וקשר לה בתום ריצת ה- 200 מ' כתר היסטורי. הוא שידר למיקרופון, "פלורנס גריפית' – ג'ויינר תיחרט בזיכרון לכל הדורות". נסים קיוויתי צדק . שיאי העולם של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' הם הישגים יוצאים דופן וחסרי תקדים המהווים לפי שעה את קצה גבול יכולתן של הנשים בתחום הריצות הקצרות גם בעת כתיבת פוסט מס' 847 ביום חמישי – 12 בדצמבר 2019. בסופה של 1988 ייחדנו אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפְלוֹ – ג'וֹ (Flo-Jo) הנפלאה והמחוננת הזאת, תוכנית מיוחדת. היא הייתה ראויה לכך. שוּם אישה, שחורה או לבנה, לא הצליחה להתקרב אליה ולהישגיה מעולם. שיאי העולם בריצה של פְלוֹ- ג'וֹ שרירים וקיימים גם בחלוף יותר מ-31 שנים, כאמור עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס' 848 בבלוג : yoashtvblog.co.il

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר (Flo – Jo) קובעת שיא עולם מדהים בריצת הגמר ל- 200 מ' נשים 21.34 ש'. השיא הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה ומהווה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בענף ספורט זה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצלחותיה על המסלול כמו אלה של קארל לואיס והמוניטין שצברו, הסבו להם ממון רב ו-הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

טקסט תמונה : שני אצנים שהפכו את הריצה למכרה זהב והיו למולטי מיליונרים. דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר (מימין) וקארל לואיס (משמאל) מככבים במודעת פרסומת של "Mizuna".

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ – ג'וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה, אם כי צריך לומר שטרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות לגילוי השימוש בהורמון הגדילה HGH (ראשי תיבות של Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג'ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל 38. שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד. האצנית המנוחה דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר תיזכר לדורות בשל הישגיה הפנומנאליים בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. שיאי העולם הבלתי שבירים שלה יקשטו את טבלת השיאים עוד שנים רבות. 

אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא 1987 בימים האחרונים של אוגוסט והראשונים של ספטמבר ב- 1987 הייתה זיכרון מתוק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ממנה 20 שעות  של שידורים ישירים. הוא נענה לבקשתי להפיק ולנהל את השידורים ממרכז השידורים הבינלאומי (IBC) ברומא עצמה, ולא שעה להמלצתו של סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן לעשות זאת מהבית מאולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 הייתה אירוע הספורט הבינלאומי הגדול, החשוב, והבולט ביותר באותה שנה. חזרה גנרלית ומבחן כוח חשוב ביותר לאתלטים המתכוננים לקראת האולימפיאדה שתיערך בעוד שניים עשר חודשים בסיאול 1988 בירת דרום קוריאה. רומא 1987 שימשה מבחן גַם לטלוויזיה הישראלית הציבורית. טסט שידור עתידי עבורי ולכלל מערכת הספורט בו יוברר האם יש בידינו את הידע והכישרון ליטול את האירוע האולימפי של סיאול 88' לידינו ולטפל בו בדרך מעניינת, יעילה ואטרקטיבית. לא רק בנושא בחירת החומר אלא גם בהבנה הטכנולוגית שלו. נכונות ותעוזה של נפש האדם אינן מספיקות בטלוויזיה מבלי שנִלוות להן יכולות טכנולוגיות. ברומא 1987 ניצב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לימיני והשַדָּר הדָגוּל נסים קיוויתי לשמאלי, ובתווך הטכנולוגיה של RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה, מהטובות ביבשת בעת ההיא. בעמק האלה ניצבו שתי צלחות אנטנות שכוונו ללוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major. לא היה לי כל ספק ביכולתי לנהל בהצלחה את משימת השידורים הישירים משָם בת עַשֶרֶת הימים.

ביום השני של האליפות ברומא 87'  ב- 30 באוגוסט 1987 נקבעו שני שיאי עולם בעת השידורים הישירים שהועברו על ידינו מרומא לירושלים. סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (Stefka Kostadinova) מבולגריה קפצה לגובה של 2.09 מ' והאָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (יליד ג'מייקה) הביס בריצה ל- 100 מ' את האלוף האולימפי קָארְל לוּאִיס מארה"ב כשקבע שיא מדהים וזמן דִמיוני של 9.83 ש'. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה שריר וקיים עד עצם היום הזה. שני ההישגים הכבירים האלה התקרבו עד למאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט. לכן גם עוררו תהיות ושאלות נוקבות . רבים בעולם וגם אנחנו בעמדת השידור ברומא 1987 שאלנו את עצמנו האם שיאי העולם האלו הושגו רק באמצעות הכישרון או גם בעזרת שימוש בסטרואידים אנאבוליים. סטרואידים אנאבוליים נחשבים לסמי מרץ אסורים בשדה ספורט. בעיקר הובעה הפליאה והתמיהה בכיוונו של האצן בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעל השרירים הנפוחים והישגו המדהים. מדעני הספורט שאלו את עצמם האם ניתן לרוץ כל כך מהר ללא שימוש בסמי מרץ. האָצָן הקנדי הכה שוֹק על ירך בריצה ל- 100 מ' את קארל לואיס האלוף האולימפי האהוּב והפופולארי. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נבדק ע"י הוועדה הרפואית של התאחדות הא"ק הבינלאומית ה- IAAF  (ראשי תיבות של International Amateur Athletic Federation) ונמצא נקי לחלוטין. הוא עקף בסיבוב את המעבדות לבדיקת שימוש בסמים האסורים של יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF השוודי ד"ר אָרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט (Dr. Arne Ljungqvist). המעבדות לא מצאו דבר בשֶתֶּן שלוֹ. היום ידוע כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל באופן שיטתי סמי מרץ כדי לשפר את יכולתו שהייתה ממילא ווירטואוזית גם ללא השימוש בהם. הוא הפסיק לצרוך אותם על פי צַו מאמניו מספיק זמן לפני התחרות החשובה כדי להעלים את שרידיהם על מנת שלא להיתפש בעת הבדיקות, ובאמת באוגוסט 1987 הן לא גילו דבר. בן ג'ונסון לא נתפש. הוא צבר מייד תהילה כ- Sprinter (אָצָן) המהיר בעולם. הוא הביס את קָארְל לוּאִיס האגדי.

סִימוּמוֹ של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בדרך לשיאי העולם המדהימים שלוֹ ומדליית הזהב שזכה בה באולימפיאדת סיאול 1988 היה מהלך רפואי – מדעי מתוכנן ומוקפד שנעשה בידי צוות מומחים במשך זמן רב. מהלכי הסימום דרשו מעקב רפואי צמוד אחר ביצועיו הפנטסטיים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן אָצָן מוכשר גם ללא שימוש בסמים, שיתף פעולה ביודעין עם המסממים שלו בדרכו להיות אלוף אולימפי (התואר נשלל ממנו) וספורטאי עשיר. הוא ידע שמחדירים לגופו בהסתר סמים אסורים שנועדו לשפר את הישגיו. זה היה מנוגד באופן מוחלט לחוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). המסממים פועלים כקוסמים. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא למנוע את גילוי הפשע. זה היה בעצם קרב מוחות בין הצוות שאימן את בֶּן ג'וֹנְסוֹן ובראשו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס לבין מעבדות הרפואה של IAAF ו- IOC העוקבות אחריו (ואחרי כל צמרת האתלטים בכל אתר ספורט בעולם) כדי לגלות את "טריק" הסמים האסורים וללכוד את המשתמשים בהם. זהו מעין משחק של "שוטרים וגנבים" שטמונים בו יוקרה, תהילה, וממון רב. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא לדעת כיצד ומתי להפר את החוק. בעיקר מתי להשתמש בסַמִים האלה כדי להפיק מהם שיאי עולם גרנדיוזיים אך מבלי להיתפס. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נדרש להפסיק ליטוֹל את הסמים מעת לעת על פי זמן מחושב מראש, על מנת לסַלֵק ולהעלים את השרידים האחרונים של החומר הממריץ מהשֶתֶּן שלו.

רשויות ומוסדות הספורט הבינלאומיים נרתמו זה מכבר למלחמת חרמה בתופעת השימוש האסור בסמי המרץ האסורים. היו לכך שתי מטרות. הצורך לשמור על עקרונות התחרות ההוגנת ובכך להגן על הספורטאים הנקיים שאינם לוקחים סמים וגם כדי למנוע נזקי גוף מהמשתמשים. הסטרואידים האנאבוליים הם נגזרות של ההורמון הגברי טסטוסטרון. שימוש ממושך בהם לאורך שנים גורם לתופעות לוואי של נטייה לקרישת יתר של הדם, גורם ל- רְעִילוּת הכבד, נזק ללֵב, הקטנת האשכים, הגדלת השדיים, שֵיעוּר יתר, ונִיווּן מִפְרָקִים. בדיקות השתן והדם של הספורטאים לצורך גילוי של שימוש בסמים הפך לחלק בלתי נפרד מהתחרויות הגדולות בהן טמונים סכומי כסף גדולים למנצחים. המסממים פיתחו מעבדות מיוחדות שמנסות להתחכם ולהערים על בדיקות הסמים. בין הוועדות המארגנות לבין נוטלי הסמים התפתחה מלחמת עולם של שוטרים וגנבים. הועדות המארגנות הגדולות כמו ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית), ה- NBA, ה- Tour De France ועוד, מחזיקות לידן באופן קבוע מעבדות ומומחים רפואיים כדי להילחם בתופעה הממארת.

בין אם לקח סטרואידים אנאבוליים או לַאו הפך בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעיני רבים לרָץ המהיר בעולם. כך קבע השעון וכך אמרו את דברם שדרי הטלוויזיה למיליארד צופים. ניצחונו הסנסציוני על קָארְל לוּאִיס בריצת 100 מ' ביום ראשון אחה"צ ב- 30 באוגוסט 1987באצטדיון האולימפי ברומא משך אליו את תשומת לב הציבור. בן רגע הפך לסלבריטי בעל מוניטין עולמי. הסוכן שלו הצליח לגייס למענו מייד את תמיכת הספונסרים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ומאמנו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס הפכו ב- 1987 לאנשים עשירים של ממש. מדובר בעושר כספי הנמדד במיליוני דולרים. שני שיאי העולם המדהימים של בֶּן ג'וֹנְסוֹן וסְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה כבר ביום השני של התחרויות הקפיצו את רַף הציפיות והפכו את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87' לאובייקט שידור מרתק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי לא יכולנו לצפות להצלחה גדולה יותר מזאת (אינני מזכיר כאן את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין דאז שאמר לי כי רומא 87' איננה מעניינת אותו כל כך והוא לא עוקב באדיקות אחרי השידורים הישירים. העיקר שלא תגלשו התעקש תמיד לומר לי). שיאי העולם החדשים וההפקה האיטלקית הענקית של RAI הצדיקו את רעיון השידורים הישירים משָם ואת העלוּת כספית של המבצע כבר מראשיתו.

תזכורת. טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה ב- בן ג'ונסון (Ben Johnson) מביס את קארל לואיס (Carl Lewis). הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיטליה. נוכחותי בשטח היא חיונית ביותר לצורך ופיקוד והובלת שידורי הטלוויזיה הישירים מרומא לירושלים. אין לכך תחליף. רק משם מהשטח אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61), ואנוכי (בן 49). (צלמת איטלקית תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ברומא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביקורות העיתונות היללו את מבצע שידורי רומא 1987. יחדיו עם אלה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בשנים ההן ידעתי שאני צועד בבטחה במשעול האולימפי המוביל לסיאול 1988. לא היה לי ספק בכך.

תזכורת. טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1987. מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" יריב בן אליעזר מעניק תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 87'. (באדיבות "מעריב").

חלפה שנה. ביום רביעי – 17 באוגוסט 1988 חודש ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 88' התקיימה בציריך תחרות הא"ק השנתית היוקרתית הבינלאומית המכונה ה- “Weltklasse“. טובי האתלטים בעולם נוהרים אליה. שום אלוף אולימפי או שיאן עולם איננו מחמיץ אותה ושום רשת טלוויזיה שמחשיבה את עצמה איננה מוותרת על הזכות לשָדֵר אותה ישיר. צוות ההפקה המצטיין של רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG בראשותם של שני המפיקים וִוילִי קִים (Willy Kym) אַרְתּוּר הֶכְלֶר (Arthur Haechler) אחד מפיגורות הטלוויזיה החשובות ב- EBU והבימאי פְרָאנְטִישֶק פּוֹזְ'דְל (Frantisek Pojdl) השתמש ב- 12 מצלמות ו- 4 הילוכים חוזרים כדי להפוך את האירוע למעין אולימפיאדה בזְעֵיר אַנְפִּין. ה- Weltklasse זכתה לחשיפה עולמית והאתלטים והאתלטיות שנשאו את הלוגו של הספונסרים חגגו. הם נחשבו על פי החוקה לספורטאים חובבים אך הפכו למיליונרים . במשך שנים רבות אלכס גלעדי ואנוכי רכשנו את זכויות השידורים של התחרות החשובה הזאת כדי להביא קטעים נבחרים ממנה לשתי התוכניות "מבט ספורט" ו- "משחק השבת".

טקסט תמונה : 1988. ציריך. זהו מפיק הטלוויזיה השווייצרי מר ארתור הכלר (Arthur Haechler). לימים הפך למנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG, והיום הוא משמש בתפקיד הנכבד של יו"ר קבוצת הספורט הבינלאומית ב- EBU. הוא נחשב לאחד מברי הסמכה הטובים ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה – באירופה ובעולם. (באדיבות ארתור הכלר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו ב- 17 באוגוסט 1988 הייתה ה- "Zurich Weltklasse" חשובה מתמיד. מבחן דרמטי ואחרון, חודש בדיוק לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בסיאול בירת דרום קוריאה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי נעצנו סיכה נוספת על פני הגלובוס. עוד עיר אחת נכבשה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. תחרות צִירִיך שודרה ישיר במשך שלוש שעות על מסך הטלוויזיה שלנו מייד לאחר "מבט" ועד חצות וחצי ל-מגִינת לִבּוֹ של חיים יבין המנהל דאז של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חיים יבין חַש שמנכ"ל רשות השידור ואנוכי כעורך ומפיק של שידורי הספורט מציפים את המסך בעודף שידורי ספורט . זה לא היה לרוחו. אבל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהיה חובב א"ק בנשמתו קיבל את חוות דעתי כי תחרות ה-א"ק בצִירִיך (Zurich) משולה להקרנתו ההכרחית של היומן בבית קולנוע לפני הצגתו של הסֶרֶט עצמו. הוא נעתר לבקשתי. נסים קיוויתי והפרשן דוד אייגר שידרו ישיר במשך שלוש שעות את תחרות צִירִיך על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בימים ההם זה היה תקדים וחידוש מפליג.

טקסט תמונה : קיץ 1988. השדר נסים קיוויתי (מימין) ופרשן הא"ק דוד אייגר (עיתונאי "מעריב") במגרשי מרכז הטניס ברמת השרון  ב- 1988. דוד אייגר היה ידען א"ק מופלג, ובעל זיכרון פנומנאלי, אך נפל בפרשנותו בטלוויזיה מד"ר גלעד וויינגרטן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסֶרֶט היה ההצגה הגדולה והפקת הענק של אולימפיאדת סיאול 88'. היינו ברי מזל באותו השידור הישיר מפני שכבר באירוע הראשון בצִירִיך נקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' גברים. הרץ האמריקני הָארִי בּוּץ' רֵיינוֹלְדְס (Harry `Butch` Reynolds) גמא את המרחק בזמן בלתי ייאמן של 43.29 ש'. מסמר התחרות היה כמובן מפגש הגומלין בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצה ל- 100 מ'. הם לא נפגשו מאז רומא 1987. קָארְל לוּאִיס ניצח בזמן של 9.93 ש'. קָאלְוִוין סְמִית' היה שני עם 9.97 ש'. בֶּן ג'וֹנְסוֹן סיים שלישי בתוצאה של 10.00 ש'. בֵּן ג'וֹנְסוֹן המתין בסבלנות להזדמנות הבאה שנקרתה לוֹ כעבור חודש ימים בשבת – 24 בספטמבר 1988 על מסלולי הא"ק של אולימפיאדת סיאול 88'. 150 (מאה וחמישים) רשתות הטלוויזיה בעולם חיכו יחד עמו. ריצת ה- 100 מ' היא התחרות הקצרה ביותר והיוקרתית ביותר באולימפיאדה.

ב- 1988 חגגה מדינת ישראל 40 שנה לעצמאותה. זאת לא הייתה שנה רווית אירועים . וודאי לא יוצאת דופן. בתום הבחירות לכנסת ב- 1 בנובמבר 1988 הוקמה ממשלת אחדות בראשותו של יצחק שמיר שמפלגתו הליכוד זכתה ב- 40 מנדטים. שמעון פרס קיבל את תיק האוצר ויצחק רבין מונה ל שר הביטחון. יצחק נבון התמנה לשר החינוך. מפלגת המערך זכתה ב- 39 מנדטים. על משרד הפנים הופקד שַר צעיר מש"ס שנסק אל על, אריה דרעי. מפלגתו ש"ס זכתה ב- 6 מנדטים. שר החינוך יצחק נבון והממונה מתוקף תפקידו על רשות השידור היה מאוהביו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וראה בו מועמד ראוי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבא אחרי אורי פורת שעמד לסיים את כהונתו ב- 1 באפריל 1989. אך בראשות הממשלה ניצב איש ליכוד מובהק שסיכל את האהבה והמהלך הזה. ראש הממשלה יצחק שמיר בלם את יוזמת שר החינוך יצחק נבון והציב לתפקיד החשוב ורם המעלה של מנכ"ל רשות השידור את מועמדו ואמנו האישי ממשרד החוץ, מר אריה מֶקֶל. יצחק שמיר לא לקח סיכונים. שוב מינוי וודאי של מועמד מוכר מאגף הימין הפוליטי, כמו מינויו של אורי פורת לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1984. איש העסקים שבתאי קָלמַנוֹבִיץ' חברו של אמציה לבקוביץ' (שחקן פאר בעברו בתפקיד בלם בקבוצת הפועל ת"א ונבחרת ישראל בכדורגל בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת, מאמן מצליח שזכה פעמיים עם הפועל באר שבע באליפות המדינה בכדורגל ב- 1975 ו- 1976, ומי שהיה גם פרשן שלי לעת מצוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הורשע כמרגל סובייטי ונשלח לכלא. סיירת מטכ"ל בפיקודו של אל"מ משה "בוגי" יעלון הרחיקה ב- 1988עד לפרברי טוניס כדי לחסל את הטרוריסט אבו ג'יהאד סגנו של רב הטרוריסט מפקד הארגון החבלני אש"פ יאסר עראפאת.

אנחנו הִרחקנו במאי 1988 לסיאול כדי להיערך לקראת שידורי האולימפיאדה שעמדו להיפתח בבירת דרום קוריאה ארבעה חודשים מאוחר יותר ב- 17 בספטמבר 1988. המשחקים האולימפיים של סיאול 88' היו אירוע הספורט החשוב ביותר של 1988 והמפגש הצפוי והמסקרן מאין כמותו בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת הגמר ב- 100 מ' הפך לתחרות הנצפית ביותר באולימפיאדה ואולי החשובה מכולן. אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור דאז העניק לי מידה לא מבוטלת של תמיכה תקציבית שאפשרה לי לנַהֵל, להפיק ולערוך את שידורי אולימפיאדת סֵיאוּל 1988 כפי הבנתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה האולימפיאדה החמישית שלי והשנייה שלו. באולימפיאדת לוֹס אָנְגֶ'לֶס 1984 היה מנכ"ל טירון שזה עתה נכנס לנעליו של קודמו יוסף "טומי" לפיד ועכשיו ב- 1988 שותף פעיל וקרוב אלי בתפישת השידור הטלוויזיונית הגורסת שאירועי הספורט הרלוואנטיים, הארציים והבינלאומיים כאחד, חשובים לשידור הציבורי. אורי פורת היה מודע לחשיבות שיתוף הפעולה עם ה- EBU והפך למנהיג שידור שהיה מנוי וגמור עִמו להצטרף אלי לקו החזית של השידורים [8] להפקת שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 בבירת דרום קוריאה עצמה. זאת הייתה אחת ההחלטות החשובות שלו כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה למעשה המנכ"ל הראשון שהכיר הכרה מלאה בחשיבות הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות והיותן נדבך שידור מרכזי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת ביקֵש להיות נוֹכֵח שָם בעצמו בלֵב לִיבָּה של הצגת הספורט הגדולה בתבל. הוא היה צמוד אלי והתעניין בצדדים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים את מבצע השידורים המסובך והרחוק ממדינת ישראל ובעלויות היקרות שלוֹ. הוא חשב שזאת ההזדמנות האחרונה שלוֹ כמנכ"ל הרשות לראות מקרוב כיצד מחלקת הספורט מפיקה ומשדרת מסיאול 133 שעות שידור ב- 16 ימי תחרויות, וביקש להיות נוכֵח אישית במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בחייו ולהתבונן ולגעת בפלא הסימביוטי הזה המכונה "טלוויזיה – אולימפיאדה", או אם תרצו בסדר מילים הפוך. האולימפיאדה נחשבת לגדולה שבהצגות הספורט בתבל ונאמר כבר בספרי הסדרה כי הפקות שידורי הטלוויזיה שלה הן הרבה יותר מורכבות ומסובכות מכל היבט שהוא בהשוואה למונדיאלים של הכדורגל.

ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה מבצעית גדולה בלשכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת לקידום שני מבצעי השידור הבינלאומיים העומדים בפני הטלוויזיה הישראלית : אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987) ואולימפיאדת סיאול 1988 (2.10.1988 – 17.9.1988). בפגישה הזאת נטלו חלק סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן , מנהל הטלוויזיה חיים יבין, יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל שירותי ההנדסה יעקב סווירי, קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה זאב שטוקהיים, עוזרי אמנון ברקאי, ואנוכי. שידורי הטלוויזיה ישראלית הציבורית המסקרת את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 היוו נקודת מפנה מבחינת תקשורת הלוויינים שלנו. לראשונה השתמשנו בלוויין התקשורת של ה- EBU הנקרא ECS לרבות לווייני התקשורת של חברת COMSAT האמריקנית ולראשונה הקציב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת 500000 (חצי מיליון) דולר להפקת משחקי סיאול 1988. התקציב הזה לא כלל את ההוצאות שיחולו בגין עבודה בשעות הלילה, הסכמים מיוחדים, והוצאות שוטפות בתוך בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. בחדר הדיונים נשבה רוחה של חברת "קוֹקָה קוֹלָה" זאת שהעניקה לטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1984 דמי חסות בגובה של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר ו- 80000 (שמונים אלף) באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זה היה יתרונם הגדול של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור הציבורי. השידורים ה-הם היו ממומנים בחלקם ע"י שקופיות חסות של חברות מסחריות.

[1] ידע אישי, והספר : "GAME of SHADOWS" שנכתב ע"י מארק פיינארו – וודה  ו- לאנס וויליאמס ב- 2006.

[2] ראה נספח : תיק הפקה ושידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987).

[3] ראה נספח : ספרם רב המוניטין של ויוו סימפסון (Vyv Simpson) ואנדריו ג'נינגס (Andrew Jennings), שיצא לאור ב- 1992 ואשר קרוי :

 "THE LORDS OF THE RINGS – power , money and drugs in the modern Olympics". 

[4] ראה נספח : גם הספר "THE LORDS OF THE  RINGS" של וִויו סימסון ואנדריו ג'נינגס.

[5] ראה נספח : גם ספרו המצוין של דייויד וולצ'ינסקי The Complete Book of The  OLYMPICS SUMMER.

[6] ראה נספח הספר : SEOUL 1988 The Official Book of The Games of The XXIVth Olympiad.

[7] ראה נספח : גם הספר "The Complete Book Of The – OLYMPICS  SUMMER" של דייויד וולצ'ינסקי (David Wallechinsky).

[8] שום מנכ"ל רשות שידור לפני אורי פורת ז"ל וגם אחריו (למעט מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993) לא ההין ולא העלה בדעתו להצטרף בחו"ל לשידורי הספורט הגדולים של אולימפיאדות או מונדיאלים (עליהם שילמה הרשות ממון רב תמורת זכויות השידורים ושימוש בטכנולוגיה יקרה) כדי להבין את עקרונות הסיקור והכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מן ההיבטים של הצבת כוח אדם שלה למשימות השידור, שימוש בטכנולוגיה של ה- Host broadcaster והטסת טכנולוגיה עצמית מירושלים למקום ההתרחשות. וכמו כן להבין את מהות ההשתלבות הכללית של הטלוויזיה הישראלית במערך השידורים וההפקה של ה- EBU, ובמקרה הנדון של אולימפיאדת סיאול 1988 גם השתלבות במערך ההפקה והשידור של SORTO.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי עם סיום 32 שנות שירות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1038. ציפי שמילוביץ' ("ידיעות אחרונות") ומארי פיילון ("ניו יורק טיימס"). לאנס ארמסטרונג, בן ג'ונסון, מריון ג'ונס, קלי ווייט, ומעבדת BALCO של וויקטור קונטה בקליפורניה. פוסט מס' 1038. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 בדצמבר 2021.

מחקר וכתיבה אודות נוכלותו ורמאותו של רוכב האופניים האמריקני הנודע לאנס ארמסטרונג מי שהוכתר שבע פעמים כאלוף ה- Tour de France פרי עבודה של גב' ציפי שמילוביץ' כפי שהתפרסם שלשום בעיתון "ידיעות אחרונות", ושל גב' מארי פיילון כפי שהתפרסם בעיתון "ניו יורק טיימס" והובא ב-שעתו גם לידיעת קוראי "הארץ".

העיתונים "ידיעות אחרונות" (14 באוקטובר 2012) ו- "הארץ" (15 באוקטובר 2012) עשו חסד עם קוראיהם. שניהם הביאו מידע ו-כתבות מחקריות מצוינות מזוויות שונות אודות זילותו ושקרנותו של רוכב האופניים האמריקני הנודע ורב המוניטין לאנס ארמסטרונג שבע פעמים אלוף ה- Tour de France. נוכלות ספורטיבית של ספורטאי נערץ בקנה מידה עולמי עד לפני זמן מה שהיא השקפת עולם ופילוסופיית חיים. אדם שמאמין שכדי להעפיל לפסגה נחוץ לבלף וכל האמצעים כשרים. המאמר של ציפי שמילוביץ' מנותח וכתוב היטב. ציפי שמילוביץ' כותבת את המאמר המרתק שלה שופע הנתונים וההוכחות מלוס אנג'לס. היא מגדירה את לאנס ארמסטרונג "בִּירְיוֹן על גלגלים". היא פותחת את המאמר שלה שלשום ב- "ידיעות אחרונות" כלהלן : "נפילתו של לאנס ארמסטרונג , מדהימה במהירותה ובעוצמת שברון הלב ממנה, הגיעה לשיאה בסוף השבוע, עם פרסום פרטי החקירה נגדו של הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט. מתברר כי האיש ששימש השראה למיליוני חולי סרטן, שהקרן שלו אוספת מיליוני דולרים למלחמה במחלה, ושבע זכיותיו ב- Tour de France סחטו ים של דמעות ברחבי העולם – הוא לא יותר מ-ביריון, שקרן, ופושע, שדרך על כל מה ומי שעמד בדרכו לצמרת רק כדי לפגוש אותם עכשיו בדרך למטה. קריירת הרמאות המזהירה שלו, עולה ממצאי החקירה, כמעט הסתיימה עוד לפני שהתחילה".

המאמר של גב' מארי פיילון הצעירה בת 26 (על פי מידע שקיבלתי ממר עוזי דן) שהתפרסם לראשונה ב- "ניו יורק טיימס" הוא הישג עיתונאי. סקופ של ממש. (המאמר תורגם לעִבְרִית והתפרסם אתמול 15 באוקטובר 2012 במדור הספורט של עיתון "הארץ") המפגש של מארי פיילון עם גב' אֶמָה אוֹרְיֶילִי המעסה האישית של לאנס ארמסטרונג וקבוצת הרוכבים שלו, מי שדאגה גם לכבס את הבגדים שלהם ובעיקר שימשה בלדרית להעברת סמים עבורם וניצלה את כישורי האיפור שלה כדי להסתיר זרועות שידעו מזרקים – פותח צוהר רחב לקוראים ומאפשר להם להציץ מאחורי הקלעים של תעשיית רוכבי האופניים המושחתת ו- רוויית הסמים. כתבה מעניינת ביותר.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 14 באוקטובר 2012. העיתון "ידיעות אחרונות" – המוסף יומי 24 שעות. מאמר מעניין ומרתק של העיתונאית המצוינת ציפי שמילוביץ' "גלגלי השקר" אודות נוכלותו ורמאותו המתוכננים העיקביים של רוכב האופניים האמריקני לאנס ארמסטרונג בתחרויות ה- Tour de France. המאמר המלומד נחקר היטב וכתוב היטב. כותבת ציפי שמילוביץ' : "לאנס ארמסטרונג לא רק השתמש בסמים. הוא גם סחט, איים, שיקר ופעל בשיטות של פשע מאורגן. כך הפך רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג מגיבור שמיליונים בארץ ובעולם העריצו וענדו בגאווה את הצמיד הצהוב שלו, לדמות הכי בזויה שיש. אלוף העולם ברמאות". מאמר שמומלץ לקריאה עבור כל אדם. ציפי שמילוביץ' מציינת במאמר שלה משלשום כלהלן : "הטענה העיקרית של לאנס ארמסטרונג לכל אורך הדרך הייתה שנסק בין 500 ל- 600 פעם במהלך ארבע עשרה שנה ומעולם לא נתפס. על כך נכתב בדו"ח של USADA, "העובדה שלא נתפס – איננה אומרת שהוא לא השתמש", והוא גם לא נבדק כל כך הרבה פעמים כפי שטען". 

ראה "הארץ" מ- 15 באוקטובר 2012 . עיתון "הארץ" ראוי למחמאות על פרסום המאמר ה – Super  מעניין של מארי פיילון שראה אור לראשונה בעיתון "ניו יורק טיימס". להלן ציטוט דרמטי מתוך המאמר : "השנה העניקה האירית אמה אוריילי בת ה- 42 לחוקרי הסמים בארה"ב עדות בשבועה על שנותיה עם US Postal (קבוצת הרכיבה של לאנס ארמסטרונג) . עדותה יחד עם אלו של 25 אחרים, ביניהם רבים מהרוכבים עמם עבדה, נמצאת בלב התיק של הרשות האמריקנית ללוחמה בסמים (USADA) נגד לאנס ארמסטרונג. "לדבר על כך גרם לי להרגיש שאינני נאמנה, כאילו אני מפרה את הקוד", אמרה על ניסיונותיה הקודמים לחשוף את האמת, "לאנס ארמסטרונג ניסה להפוך את חיי לגיהנום", הוסיפה". 

ב- 15 באוקטובר 2012, יצא העיתונאי הוותיק של "ידיעות אחרונות" מר נוח קליגר ז"ל (אנציקלופדיה מהלכת אודות ההיסטוריה של ה- Tour de France) להגנתו של לאנס ארמסטרונג. הוא מערער לחלוטין על מהימנות החקירה של USADA ומעניק לכתב ההגנה שלו את הכותרת "קפונה על גלגלים". מר נוח קליגר קובע ברשימה העיתונאית שלו כלהלן : "בדו"ח של USADA יש יותר חורים מאשר בגבינה שווייצרית, וכל בעל היגיון בסיסי יבין מייד שיש בו תיאורים ופרטים אשר פשוט נוגדים את השכל הישר. נניח שלאנס ארמסטרונג אכן נעזר בסמים ו/או ממריצים אחרים , איך יכול להיות שבמאות הבדיקות שעבר לא נמצא דבר ? קשה לאדם עם שכל פשוט לקבל את ההסבר של הדו"ח כי היה לו הרבה מזל". מר נוח קליגר ממשיך ללגלג על הדו"ח של USADA וקובע : "לא אתפלא אם בדו"ח הבא, סוכנות USADA תטען שלאנס ארמסטרונג גם המציא את מחלות הסרטן עליה התגבר". כמובן שכל אחד יכול לאמץ לעצמו מאמר כזה או אחר. אני מאמין לדיווח של ציפי שמילוביץ' ומארי פיילון ולא קונה את הסניגוריה של נוח קליגר.

בן ג'ונסון (4).

אני מעלה בהקשר הנ"ל לדיון קצר את הופעתם המטאורית על המסלול של שני האצנים בן ג'ונסון הקנדי בשנים 1988 – 1986 והאמריקנית מריון ג'ונס בשנים 2001 – 1998. בן ג'ונסון זכה כידוע במדליית הזהב האולימפית בריצת הגמר ל- 100 מטרים ב- 24 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88'. הוא לא רק זכה בבכורה אלא הציב גם שיא עולם פנטסטי בימים ההם לפני 24 שנים בתוצאה 9.79 שניות . נשיא IOC חואן אנטוניו סאמאראנש העניק לבן ג'ונסון בכבודו ובעצמו את מדליית הזהב כשהוא ניצב על דוכן מס' 1 באצטדיון האולימפי המרכזי ולימינו האצן האמריקני קארל לואיס ולשמאלו הספרינטר הבריטי לינפורד קריסטי. מיליארד צופי טלוויזיה היו עדים לטקס המנצחים המפואר הזה. כעבור יומיים הודח בן ג'ונסון מהמחשקים האולימפיים בגין שימוש בסמי מרץ אסורים ונשלח בבושת פנים. המעבדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושל התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) מצאו במבחנות השֶתֶּן שלו את שרידי החומרים האסורים. ראש המשלחת הקנדית למשחקי סיאול 88' גב' קארול אן לת'רן (Carrol Anne Letheren) אמרה לבן ג'ונסון : "אנחנו אוהבים אותך אבל אתה אשם". בבוקר מוקדם של 27 בספטמבר 1988 הועלו בן ג'ונסון ומאמנו צ'ארלי פראנסיס בשדה התעופה הבינלאומי של סיאול על מטוס Air Canda בדרכו למולדתם. שניהם סולקו מהמשחקים. העולם הוכה בתדהמה. הייתי שם בסיאול 88' כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית. ראיתי זאת במו עיניי. פרשת בן ג'ונסון נחקרת  בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (בן 10000 עמודים) וקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם". הספר הזה כלול במסגרת סדרה בת 13 ספרים ששמה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אני מעלה את הפרשה לדיון חוזר מפני שגם בן ג'ונסון וגם מריון ג'ונס בדומה ללאנס ארמסטרונג הכחישו באופן שיטתי וגורף את העובדה שהם מסוממים בהסכמה וביודעין ע"י הצוות שלהם, וכי הם משתמש בסטרואידים אנאבוליים מבחירה, כדי לשפר עוד ועוד את הישגיהם הדמיוניים ולצבור תהילה וממון. בן ג'ונסון הפך לחשוד כבר ב- 30 באוגוסט 1987 ביומה השני של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה באצטדיון האולימפי ברומא. הוא ניצח לראשונה את יריבו האמריקני קארל לואיס (האלוף האולימפי של לוס אנג'לס 1984) בריצת 100 מטרים וקבע שיא עולם חדש 9.83 שניות. הוא נלקח למעבדה הרפואית של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) בראשות ד"ר ארנה לונדקוויסט ( Dr. Arne Ljungqvist), הטיל את הַשֶת+^ן שלו לתוך שתי מבחנות אולם המעבדות לא גילו דבר. בן ג'ונסון היה מסומם בחומרים אסורים (סודיים) שהמעבדות הבלתי מתוחכמות בעת ההיא לא הצליחו לחשוף אותם. ב- 30 באוגוסט של שנת 1987 הוא יצא נקי ותהילתו על ראשו. הציבור איננו יודע כי ספורטאי הצמרת הללו כמו בן ג'ונסון, לאנס ארמסטרונג, מריון ג'ונס ודומיהם הפיקו ממון עצום מהצלחותיהם בזירות הספורט השונות בסיוע הסמים. הם הפכו להיות אתלטים – מיליונרים. ב- 1 בספטמבר 1987 יומיים לאחר שהביס את קארל לואיס חתמה חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית "DIADORA" על הסכם כספי עם בן ג'ונסון על סכום של 4000000 (ארבעה מיליון) דולר לשנה אחת כדי שילבש את תלבושתה וינעל את נעלי הריצה שלה. מאמנו של בן ג'ונסון היה צ'ארלי פראנסיס (קנדי ובעצמו אצן מחונן) הצדיק את השימוש בסמים אסורים בתירוץ שכולם עושים זאת, אלה שנתפשים ואלה ש- לָאו. לכן הוא תומך בסימום האתלט שלו באופן מבוקר שיסב לו תועלת ותהילה.

תזכורת. טקסט תמונה : פרופסור ארנה לונדקוויסט משוודיה (מימין – בן 85 היום) מקבל את ברכתה של שרת החינוך הפינית גב' אווה קוסקוסקי – וויקאטאמה בטרם תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. פרופסור ארנה לונדקוויסט היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושימש יו"ר הוועדה הרפואית שלו. כמו כן כיהן כסגן יו"ר הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). (התמונה הזאת מ- 1983 ניתנה לי באדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. בטרם הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים. בן ג'ונסון נועל את נעלי הריצה של חברת ההנעלה וההלבשה האיטלקית "DIADORA". השדר שלי נסים קיוויתי כינה אותו לפני הזינוק, "הר שרירים". (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : סופו של חודש אוגוסט 1987. האצטדיון האולימפי ברומא מארח את אליפות העולם ה- 2 בא"ק. אנוכי יחדיו עם השדר נסים קיוויתי (הקרוב למצלמה) בעמדת השידור שלנו. על פי כמות המוניטורים בתמונה וכמות עמדות השידור באזור ניתן להבין איזה עניין וסקרנות מעוררת אליפות העולם בא"ק כאירוע ספורטיבי בינלאומי. הוגה רעיון קיום אליפות העולם בא"ק היה נשיא IAAF האיטלקי המנוח ד"ר פרימו נביולו. אליפות העולם ה- 1 בא"ק התקיימה כאמור בהלסינקי בירת פינלנד ב- 14 – 7 באוגוסט 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מריון ג'ונס.

האצנית האוסטרלית – אמבורגינית קתי פרימן הייתה גיבורה אולימפית במשחקי סידני 2000, אבל מקומית. את התהילה הבינלאומית האמיתית גרפה האצנית השחורה האמריקנית הנאה מָרְיוֹן ג'וֹנְס (Marion Jones). מריון ג'ונס ניצחה בריצה ל-100 מ'בזמן של 10.87 ש'. היא הקדימה את השנייה קָטֶרִינִי טָאנוּ (Katerini Thanou) מיוון בחמישה מטרים שקבעה 11.12ש'. השלישית טַיְינָה לוֹאוּרֶנְס (Tayna Lawrence) מג'מייקה השיגה זמן של 11.18 ש'. הרביעית מֶרְלִין אוֹטִי (Merlene Ottey) מג'מייקה שסיימה בזמן 11.19 ש', והחמישית זָ'אנָה פִּינְטוּסֶבִיץ' (Zhanna Pintusevych) בתוצאה 11.20 ש', פיגרו אחרי מריון ג'ונס בהפרש גדול עוד יותר. מַרְיוֹן ג'וֹנְס ניצחה גם בריצה הכפולה ל-200 מ'בזמן של 21.84 ש' . כשהייתה ילדה בת 12 חלמה להיות אלופה אולימפית בשתי הריצות הקצרות כמו פלורנס גריפית' – ג'ויינר באולימפיאדת סיאול 1988. באולימפיאדת סידני 2000 היא הגשימה את החלום. התוצאות שלה היו מרשימות. מריון ג'ונס הייתה האישה היחידה בתבל שהתקרבה להישגיה הכבירים של פלו- ג'ו מ- 1988. האצנית האמריקנית פלורנס גריפית'-ג'ויינר נמצאה מתה במיטתה בגיל 38. היו שמועות וחשדות שהאצנית הנפלאה מתה כתוצאה משימוש יתר בסטרואידים אנאבוליים בתקופת היותה אלופה אולימפית ואצנית פעילה אך משפחתה לא התירה את נתיחת גופתה. האצנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב זוכרת בעת שיחה עמי ב- 2005, כלהלן : "יואש אלרואי אתה יכול לצטט אותי ולהיות משוחרר מתביעת דיבה. מריון ג'ונס , פלורנס גריפית' – ג'ויינר, וכל נסיכות הספורט של מזרח גרמניה הן אתלטיות מסוממות. הן הגיעו להישגי הספורט המפליגים שלהן וקבעו שיאי עולם בגלל שימוש בחומרים אסורים. אין לי ספק בכך". ובאמת, די היה להעיף מבט קצר במבנה גופה השרירי יוצא הדופן של מריון ג'ונס, משהו כמו של גבר, כדי להבין כי מדובר בגוף שמחשבה קלוקלת עיוותה אותו". מריון ג'ונס הייתה שְרִירָנִית. הוברר כי גופה התחזק לא רק מאימוני כושר כנגד התנגדות ועיסוק בהרמת משקלות, אלא גם מנטילת סמי מרץ סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : 2001 – 1998. האצנית האמריקנית ההיא מריון ג'ונס החיננית והשרירנית ושופעת ביטחון, בשנים שהייתה בשיא כוחה ותפארתה. (התמונה באדיבות IAAF התאחדות הא"ק הבינלאומית, IOC הוועד האולימפי הבינלאומי, ו- SOBO הגוף ששימש Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה האוסטרלי – הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000).

באולימפיאדת סידני 2000 טרם נודע כי מריון ג'ונס מסוממת עד לאחרון נימיה. לכן התייחסו אליה כולם (כולל אנוכי כמי שמתעד את עברה) האל מַרְיוֹן ג'וֹנְס האצנית הנפלאה שהייתה שותפה לשתי מדליות ארד וזהב של ארה"ב בשני מרוצי השליחים לנשים באולימפיאדת סידני 2000, 4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 400 מ', וזכתה גם במדליית הארד בקפיצה לרוחק בתוצאה של 6.92 מ', רק שבעה סנטימטרים אחרי המנצחת הגרמנייה הָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר (Heike Drechler-Daute) והישג שווה לזוכה במדליית הכסף במקצוע הזה פִיוֹנָה מַאי (Fiona May) קופצת שחורה מאיטליה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס הפכה לנסיכת המסלול ומלכת המילניום. מצלמות הטלוויזיה אהבו אותה ונטו לה חסד. אבל לא רק הן. גם שדרי הטלוויזיה. אני זוכר את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן מתרגשים ונסערים נוכח היכולת הווירטואוזית שלה . שאגותיו של מאיר איינשטיין בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי הרעידו את קירות משרד ההפקה שלי ב- IBC בסידני. מריון ג'ונס נראתה כאֵלָה מיתולוגית יוונית שמישהו מרח על עורה את צבע המוֹקָה. אישה יפת תואר שהטבע גילף אותה בכישרון כה רָב והעניק לה מתת אֵל של ספורטאית. מהירות וכוח.

מריון ג'ונס אישה גבוהה וחזקה וגם נאה ל-מראה, קומתה 1.81, מ' הייתה ב- 1992 שחקנית כדורסל מצטיינת שקיבלה מִלְגָה כדי לשחק באוניברסיטת UNC של מדינת צפון קרוליינה בארה"ב (ראשי תיבות של University of North Carolina). ב- 1996 עשתה הסבה לא"ק . ב- 1998 כבר נחשבה לאישה המהירה בתבל. שבועון הספורט האמריקני הנפוץ והפופולארי "Sports Illustrated" העריך כי באותה שנה הרוויחה כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר מפרסים ותמיכה כספית מסחרית. המאמן שלה היה טרבור גרהאם מי שהואשם בפומבי כמאמן המחלק סמים אסורים לאתלטים והאתלטיות שלו. מריון ג'ונס אצנית מוכשרת נשבעה כל הזמן בהזדמנויות שונות במשך שבע שנים , גם בחקירתה בפני סוכנים פדראליים, כי מעולם לא השתמשה בסמים כדי לשפר את יכולות הריצה שלה. הרשויות האמינו לה. מאידך היה ידוע שהיא חיה באקלים של סמים ובחברתם של אתלטים ואתלטיות הנוטלים באורח קבע חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיהם. בעלה לשעבר הודף הכדור ברזל  סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) אלוף ארה"ב ואלוף העולם נפסל באולימפיאדת סידני 2000 בעוון שימוש בסמים אסורים לצורך שיפור הישגיו הספורטיביים. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בעניין הזה בסידני התייצבה מריון ג'ונס לצד בעלה. בשלב מאוחר יותר של חייה נפרדה מריון ג'ונס מ- סי. ג'יי. האנטר וחברה לאָצָן האמריקני השחור המפורסם טים מונטגומרי. טים מונטגומרי היה שיאן העולם לשעבר בריצת100 מ' בזמן פנטסטי של 9.78 ש'. טים מונטגומרי היה חבר ברביעיית השליחים האמריקנית ארבע פעמים 100 מטרים באולימפיאדת סידני 2000 שזכתה במדליית הזהב. טים מונטגומרי היה חבר בכנופיית האתלטים של המאמן טרבור גרהאם נתפס על שימוש בסמים אסורים ונפסל לעד ע"י ה- IAAF  והוועד האולימפי הבינלאומי. הוא גורש בבושת פנים מהמסלול. טים מונטגומרי הוא אבי ילדה של מריון ג'ונס. מריון ג'ונס לא היססה לצאת להגנתו. "…הכול שקרים. טים מונטגומרי לא השתמש בסמים. הוא נקי לחלוטין…", אמרה בביטחון לחוקרים הפדראליים האמריקניים, והסתבכה. הבדיקות הרפואיות הפריכו את כתב הסנגוריה שלה. היא בעצמה הפכה לחשודה. מריון ג'ונס ענדה בגאווה את מדליות הזהב שהוענקו לה באולימפיאדת סידני 2000. היא הייתה חשודה אך לא נתפשה ע"י הוועדות הרפואיות של ה- IAAF ו- IOC בגין שימוש בסמים אסורים. ב- 2007 התגלתה התרמית הגדולה. האצנית המוכשרת סיממה את עצמה ביודעין במשך שנים כדי לזכות בתהילה ובממון רב שקיבלה עבור ניצחונותיה הרבים על המסלול בתחרויות ה- א"ק של ה- Grand Prix חובקי אירופה וחלקי תבל אחרים. לבסוף נתפשה.

ארבע שנים וארבעה חודשים לאחר ניצחונותיה באולימפיאדת סידני 2000 נחשף והתגלה סיפור מדהים מאחורי הצלחתה הפנטסטית של האתלטית האמריקנית מריון ג'ונס. האָצָנִית היפה והמוכשרת נחשדה בשימוש בסמים. היא כמובן דאגה להכחיש זאת מכל וכל. הישגיה במשחקים האולימפיים של סידני נראו לפתע כמעשה הונאה וכתרמית אחת גדולה. השמועות העקשניות והחריפות אמרו שמריון ג'ונס הייתה כנראה אָצָנִית מסוממת ביודעין ומבחירה אישית. את הסנסציה המרה והסיפור המדהים הזה גילו לעולם בדצמבר 2004 שני עיתונאים אמריקנים חוקרים ונמרצים מַרְק פָאיְינָרוּ – וָואדָה (Mark Fainaru-Wada) ולָאנְס וִוילִיאַמְס (Lance Williams) במאמר מדעי – תחקירי שפרסמו בעיתון סַן פרנציסקו כרוניקל (San Francisco Chronicle). הם פרסמו בכתבה סנסציונית שהסעירה את כל ארה"ב רשימה של ספורטאים וספורטאים אמריקניים ידועי שֵם , בעיקר אצנים אולימפיים ואצניות אולימפיות (גם שחקני בייסבול) שנטלו והשתמשו בסמים אסורים במשך שנים כשיטה בדוקה בדרך לפסגה העולמית ואל מדליות הזהב. הם נפגשו עם וִויקְטוֹר קוֹנְטֶה (Victor Conte), ביו – כימאי מפורסם ומדען רפואה שנוי במחלוקת ובעליו של מעבדת המחקר BALCO לתוספות מזון בקליפורניה (ראשי תיבות של Bay Area Laboratory Co Operative), שסיפר להם את הסודות האפלים של הספורטאים שהשתמשו במוצרים שלו. וויקטור קונטה הוא האיש שהרכיב את תוסף התזונה הידוע ZMA ומתכננו של הסטרואיד האנאבולי רב העוצמה והפופולארי THG בין הספורטאים והאתלטים (ראשי תיבות של Tetra Hydro Gestrinon). בעזרת גלולת הקוקטייל הזאת ביקש להנדֵס ולעַצֵב אתלטים בינלאומיים מצטיינים מזַן חדש.

בעקבות התגלית המרעישה במאמר בסן פרנציסקו כרוניקל כי ספורטאים אמריקניים בענפי ספורט שונים משתמשים בסמים, חקרו והוציאו מרק פאיינרו – וואדה ולאנס וויליאמס לאור ספר סנסציוני ומדהים בתוכנו, וקראו לו, "GAME  of  SHADOWS". הספר זכה להערכה ותפוצה רבה בת מיליונים בארה"ב ובכל רחבי תבל [1].

טקסט תמונה : לנס וויליאמס  משמאל ומארק פאיינארו – וואדה מחברי הספר הדרמטי  והסנסציוני, "GAME of  SHADOWS". (באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זוהי כריכת הספר המעניין והמרתק "Game of Shadows" של לנס וויליאמס  משמאל ומארק פאיינארו – וואדה (באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות). 

מַרְיוֹן ג'וֹנְס מעולם לא הואשמה ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בנטילת סמים אסורים אך השמועות העקשניות המשיכו להטריד אותה ולהעיב על שמה. העניין לא נרגע. הרכילות סביבה הפכה להיות וודאית. האלופה האולימפית הואשמה בנטילת סמים ע"י חוקרים פדראליים אך לא נשברה והכחישה את האשמה שוּב ושוּב. מדליות הזהב שקטפה באולימפיאדת סידני 2000 הושגו על ידה אם כן כחוק. היא הרוויחה אותן ביושר כל עוד לא הוכח אחרת. וויקטור קונטה הפליל אותה ואת אבי ילדה טִים מוֹנְטְגוֹמְרִי לשעבר שיאן העולם בריצת 100 מ' בזמן של 9.79 ש' בשימוש בסטרואידים אנאבוליים. טים מונטגומרי נפסל לתקופה ארוכה כאתלט. מַרְיוֹן ג'וֹנְס לעומתו מעולם לא נתפשה בבדיקות סמים לכן נשארה מעוטרת במדליות האולימפיות שמעולם לא נשללו ממנה. מריון ג'ונס הגישה תביעת דיבה לבית המשפט נגד וויקטור קונטה שטען כי מריון ג'ונס השתמשה באולימפיאדת סידני 2000 בהורמון גדילה וסוגים נוספים של חומרים אסורים. היא הסתמכה בתביעתה על העובדה שמעולם לא נתפשה בשימוש בסמים והכול רכילות. למרבה הצער על עובדה אחת אי אפשר לערער. מריון ג'ונס מעולם לא הצליחה להתקרב מאז כהוא זה להישגיה המצוינים באוסטרליה. האצנית המזהירה ניסתה לשחזר ללא הצלחה את הישגיה המופלאים מסידני 2000. היא נטלה חלק במבחני הא"ק האמריקניים לקראת אולימפיאדת אתונה 2004. קרה שם דבר בלתי נתפש ולא מובן. האצנית המזהירה שהביסה את כל מתחרותיה בעבר בקלות כה רבה נכשלה הפעם הזאת בריצות הקצרות. היא בקושי הצליחה להעפיל למשחקים האולימפיים באתונה 2004 ועשתה זאת רַק במקצוע הקפיצה לרוחק. מריון ג'ונס עברה שנים קשות. היא התגרשה מבעלה סי. ג'יי. האנטר והחלה לנהל רומן אהבה עם האָצָן האמריקני טים מונטגומרי. בסיום עונת 2000 הרתה וילדה את צאצאם המשותף טים מונטגומרי ג'וניור. לפרק זמן מסוים יצאה ממעגל התחרויות. באליפות העולם ה- 9 בא"ק שנערכה בפאריס שימשה מריון ג'ונס פרשנית טלוויזיה. היא נראתה מתחבקת בחוֹם עם יורשתה קלי ווייט (Kelli White) אצנית שחורה אמריקנית שזכתה במדליות הזהב  בפאריס בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. כמה ימים אחרי החיבוק בין השתיים הכריזה הוועדה הרפואית של IAAF כי בשֶתֶּן של קלי ווייט התגלו סמים אסורים. קלי ווייט ניסתה להכחיש בתחילה את החשדות אך כעבור חודש כבר הודתה כי אכן נטלה סמי ספורט. היא הושעתה לשנתיים והפכה לעדת מדינה במשפטם של בעלי המעבדה המפורסמת BALCO. הרשעתה של קלי ווייט ב- 2003 הזיקה גם למוניטין של מריון ג'ונס ופגעה ביוקרתה למרות שהאשמתה לא הוכחה.

לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 שבה מַרְיוֹן ג'וֹנְס למסלול הא"ק אך קרה כאן דבר שאיש לא צפה אותו. הספרינטרית המוכשרת שהצליחה לנפנף מעליה תמיד ובכל מקום את המהירות באצניות תבל שקראו עליה תיגר, נכשלה טוטאלית במבחנים האולימפיים האמריקניים ריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. בתחרויות האולימפיות של אתונה 2004 השתתפה רק במקצוע הקפיצה לרוחק בו דורגה בסופו של דבר במקום החמישי עם הישג בינוני של 6.85 מ'. היא נטלה חלק גם בריצת השליחים 4 פעמים 100 מ' אך הרביעייה האמריקנית נפסלה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס לא השיגה שָם באתונה בקיץ 2004 אף מדליה. מומחי ה-א"ק סברו כי לאחר שהתגלתה פרשת הסמים היא נזהרה זהירות רבה והפסיקה לחלוטין להשתמש בסטרואידים אנאבוליים. כתוצאה מכך נחלש גופה ומהירותה הואטה. "אם הייתה נתפשת ע"י הוועדה הרפואית בשימוש בסמים אסורים היא הייתה נופלת לבור עמוק ושחור", אמר דיק פונד (Dick Pound) חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ודובר הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, והאיש שנזף במריון ג'ונס על קשריה עם BALCO. בעת המשחקים האולימפיים של סידני 2000 הייתה מריון ג'ונס נשואה להודף כדור הברזל סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) שנפסל בעוון שימוש בסמים אסורים ערב המשחקים ולא נטל בהם חלק. הצמד הנשוי כונה בפי כל עולם האתלטיקה הקלה, "היפה והחיה" (The beauty and the beast). לאחר אולימפיאדת סידני 2000 התגרשה מבעלה סי. ג'יי. האנטר, והתאהבה וחברה ל-טים מונטגומרי. על פי הספר, "GAME  of  SHADOWS", העיד סי. ג'יי. האנטר, "כי ראה את אשתו לשעבר מזריקה לעצמה סמים באולימפיאדת סידני 2000", והוסיף, "…כי בגלל השימוש בסמי הספורט החלו להופיע פצעי בגרות (acne) על פניה עד שנדרשה להשתמש באיפור כדי להסתירם. עד אז היא לא התאפרה מעולם…" [2]. הוא התנקם בה על שנטשה אותו ועברה לאשת חיקו של גבר אחר. מריון ג'ונס נשארה ספורטאית אהובה ואהודה. עולם הא"ק לא היה יכול להתקיים בלעדיה ולא היא בלעדיו.

אט-אט הוברר כי אָצָנִים וספורטאים רבים בעולם השתמשו במוצר הפלא של וויקטור קונטה בדכם לפסגה ולתהילה. האצנית האמריקאית השחורה קֶלִי וָויְיט (Kelli White) זכתה בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באליפות העולם ה- 9 בא"ק שנערכה באוגוסט 2003 בפאריס. דגימת השתן שלה הוכיחה כי השתמשה בסמים אסורים. במסיבת עיתונאים סיפרה שהיא משתמשת במודאפיניל כדי להרגיש נורמאלית ולא תחת לחץ. מעולם לא לקחתי חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיי. קֶלִי ווייט נפסלה כמובן מייד. התירוצים לא עזרו לה. גם האצן הבריטי דְוֵויין צֶ'מְבֶּרְס (Dwain Chambers) נפסל בעוון שימוש בסמים אסורים. ב- 5 ביוני 2003 כתב וויקטור קונטה מסמך מדהים ל- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ול- USADA (ראשי תיבות של United States Anti Doping Agency) הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בו חשף את טרבור גרהאם (Trevor Graham) מאמנה של מריון ג'ונס כמסמם שיטתי של שורת אצנים נוספת בעלי מוניטין [3].

משהו אישי : פגשתי את מריון ג'ונס באקראי בשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק בתום משחקי סידני 2000 בדרכי חזרה לישראל. היא התעכבה לכמה שעות בבנגקוק משם טסה לדוחה בירת קטאר לאחת מתחרויות הא"ק בסֶבֶב הגראנד פרי העולמי. חברת "נַיְיקִי" (NIKE) הייתה זה מכבר הספונסר הרשמי של הספורטאית הנערצת והפכה אותה לספורטאית עשירה מולטי מיליונרית. הצגתי את עצמי בפניה. לחצנו יד והספקתי לומר לה רק משפט אחד, "הפכת לגיבורה נערצת בארצי מדינת ישראל בעקבות שידורי הטלוויזיה מסידני 2000". ביקשתי להעניק לה סובניר למזכרת מטעם רשות השידור כשלפתע התקרב בעלה במבט מאיים סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר ודרש ממני במבט מאיים לפנות את המקום. היא הייתה אחת האתלטיות המרשימות שפגשתי בחיי, אולם כזאת שחשודה בסימום עצמי ובשימוש בחומרים אסורים כדי להעפיל לפסגה ועל מנת להשיג התוצאות הפנטסטיות שלה על המסלול. באולימפיאדת סידני 2000 טרם מלאו למריון ג'ונס 25. היא נולדה ב- 12 באוקטובר 1975. באוגוסט 2001 פגשתי בה שוב באדמונטון – קנדה באליפות העולם. כתב ה- ENG שלי באדמונטון גיל תמרי היה זה שהפגיש בינינו. יצא לנו לשוחח באריכות יתר. הזכרתי לה את הפגישה ההיא בשדה התעופה של בנגקוק. הפעם הענקתי לה את המזכרת המבוקשת בשם רשות השידור הישראלית. זה היה אפשרי. סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר כבר לא היה בסביבה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס נשארה אישיות מרשימה ומקסימה. היא פשוט הייתה נהדרת.

בשנת 2000 ערכה האצנית האמריקנית השחורה גב' מריון ג'ונס (Marion Jones) אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות 100 מ' ו- 200 מ' צילום משותף עם מטיל הכידון הצ'כי יאן זלז'ני (Jan Zelezny) אלוף אולימפיאדת סידני 2000 בהטלת כידון (וגם אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ושיאן עולם במקצוע הזה). שניהם נבחרו לאתלטים הבולטים של השנה ההיא. שבע שנים לאחר הופעתה הבלתי נשכחת באולימפיאדת סידני 2000 הודתה מריון ג'ונס קבל עם ועדה כי בילפה את כולנו והשתמשה בצורה שיטתית בסמי מרץ אסורים. היא סיימה את הקריירה המזויפת שלה בבית כלא פדראלי בארה"ב. בקיץ 2006 שבה מריון ג'ונס השרירנית למסלולי הא"ק באירופה. היא הייתה כבר בת 30 וחזרה לנצח בתחרויות הגראנד פרי. בכמה מרוצים רצה 100 מ' בפחות מ- 11 שניות. אך עננת הסמים לא סרה מעליה והעיבה על הישגיה. מארגני תחרות הגראנד פרי בברלין 2006 אחת מתחרויות הסבב בא"ק סירבו לאפשר לה ולכל האתלטים של המאמן טרוור גרהאם ליטול חלק בתחרות בגין חשדות של נטילת סמים . היא פרשה מיוזמתה מתחרות הא"ק של ציריך 2006 וחזרה לארה"ב. התברר כי בבדיקות שתן שגרתיות בעת אליפות ארה"ב בא"ק בקיץ 2006 (לפני יציאתה לאירופה) התגלו עִקבות של EPO החומר האסור (בשמו המלא : ERYTHROPOIETIN). אך שוב לא הוכח כי היא משתמשת בסמים אסורים. במשך שבע שנים נשאר הכול נשאר בגדר רכילות ו-שמועות. מריון ג'ונס התעלמה מהן בהצלחה אך היא לא הייתה יכולה להתעלם מהחקירה הפדראלית האמריקנית היסודית בעקבות המידע שמסר וויקטור קונטה מייסד BALCO. ב- 5 באוקטובר 2007 התפוצצה הפרשה באופן סופי. מריון ג'ונס בת ה- 31 כשדמעות זולגות מעיניה הודתה בתום שבע שנים של הכחשות בשידור ישיר בטלוויזיה מחוף אל חוף בארה"ב, וכה אמרה : "…השתמשתי ביודעין ובצורה שיטתית בסטרואיד THG. שיקרתי אתכם. אני מתביישת…". האלופה האולימפית רימתה את כולנו והחזירה את המדליות האולימפיות הבלתי כשירות שלה לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). ב- 11 בינואר 2008 גזר עליה כבוד השופט קנת מ. קאראס שישה חודשי מאסר ושלח אותה לכלא. תחינותיה של מריון ג'ונס כי היא אֵם לשני ילדים קטנים בני ארבע ושנה לא עזרו לה. בטרם שלח אותה לבית הסוהר אמר השופט שחרץ את גזר דינה לאומה האמריקנית, כלהלן : "אני רוצה שאנשים יחשבו לפני שהם משקרים. לאתלטים בחברה שלנו ישי מעמד מורם מעם. הם מעניקים השראה ובעיקר משמשים מודל לחיקוי עבור ילדים ברחבי העולם. כאשר קיימת תופעה מתפשטת של רמאות זה שולח את כל המסרים הלא נכונים לאלה אחרי כל צעד ושעל של האתלטים המצטיינים".

ראה "הארץ". שנת 2007. רקוויאם לחלום. האצנית האמריקנית מריון ג'ונס מודיעה לציבור האמריקני כי הייתה במשך שנים אתלטית מסוממת ביודעין ומתוך בחירה. הציבור לא סלח לה על רמאותה והיא נשלחה לכלא כשקרנית. 

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 2007. האצנית האמריקנית מריון ג'ונס מי שזכתה באולימפיאדת סידני בשתי מדליות זהב בריצות הקצרות ל-100 מ'  ו-200 מ', מתייצבת בפני רשתות הטלוויזיה האמריקניות FOX , CBS , NBC , ו- ABC , ומודה קבל עם ועדה כי שיקרה כל השנים האלה בהן השתמשה בסמי מרץ אסורים. למרות היותה אם לשני ילדים קטנים היא נשלחה לבית סוהר פדראלי. (באדיבות סוכנויות הצילום).

העיתון "ניו יורק טיימס" הקדיש באוקטובר 2007 ובינואר 2008 מקום נרחב לפרשה פרי מאמרי עטו של הארווי אראטון . עיתון "הארץ" תרגם ופרסם אותו.

ראה "הארץ" : אוקטובר 2007. מאמרו הראשון של הארווי אראטון בעיתון "New York Times" אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג'ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', פרי תרגומו של עיתון "הארץ".

ראה הארץ : ינואר 2008 . מאמרו השני של הארווי אראטון בעיתון "New York Times" אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג'ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100  מ' ו- 200  מ', פרי תרגומו של עיתון "הארץ". 

סיכום כללי וכמה תזכורות הנוגעים ל-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי.

DOZ קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת (Deutsche Olympic Zentrum) ששימשה Host broadcaster היא שהפיקה את הסיגנל הבינלאומי של אולימפיאדת מינכן 1972 בהצטיינות רבה (מטעמן של שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF). הקבוצה הזאת עשתה עבודה פנטסטית בכל תחומי הטלוויזיה של תכנון ומחשבה, הפקה, צילום, שידור, ועריכה, ומתן שירותים מצוינים ל- 75 רשתות טלוויזיה בינלאומיות שהתארחו במינכן 72' וכיסו את המשחקים עבור מדינותיהן. קבוצת ההפקה של DOZ בראשות ארבעת האישים הוֹרְסְט זָיְיפָארְת, אוּלִי ווֹלְטֶרְס, רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה, ואוּלְרִיךְ בְּרָאוּן כללה בתוכה 3000 (שלושת אלפים) מומחים ומהנדסים. לזכותה צריך לומר עוד דבר : היא ייצרה ב- 1972 את תמונת הטלוויזיה החדה, הברורה, והאיכותית ביותר (מבחינה טכנולוגית) בשיטת צבע הקרויה PAL B אשר מכילה 625 קווים – שנראתה עד אז בעולם בתעשייה הזאת. תמונת הטלוויזיה הגרמנית ב- 1972 עלתה לאין ערוך ולאין שיעור על תמונת הטלוויזיה האמריקנית ששודרה בשיטת צבע של NTSC בעלת 525 קווים ועל התמונה שהפיקה הטלוויזיה הצרפתית בשיטת צבע של SECAM בעלת 625 קווים . עולם הטלוויזיה הצדיע ל- DOZ וגם לוועדה המארגנת הגרמנית בראשות של ד"ר ווילי דאומה ופרופסור וולטר טרוגר. גם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית בירושלים הופתענו מחדות התמונה שהגיעה אלינו מתחנת הקרקע הגרמנית לתקשורת לוויינים ב- Raisting, נישאה על הטראנספונדרים של לוויין ה- Primary האטלנטי שמשייט בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה, נחתה בעמק האלה בואכה אל תחנת הממסר "איתנים" בהרי יהודה ומשם לאולפנים בירושלים . שידרנו אומנם ב- 1972 בשחור / לבן אך אף פעם לא ראינו עד אז תמונת טלוויזיה כה ברורה ובטיב שכזה, וסיגנל נקי לחלוטין ללא הפרעות למרות שהוא עובר כמה צמתים וכברת דרך ענקית שכזאת . תמונת Video באיכות ש- DOZ הפיקה אז ראיתי בפעם הבאה רק ב- בואנוס איירס בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978.

ביום שלישי – 5 בספטמבר 1972 התגמד הכל מול הרצח והטבח ברחוב ג'יימס קונולי 31 בכפר האולימפי ובשדה התעופה הצבאי של "פירסטנפלדברוק". בנקודת הזמן הזאת הופכת אולימפיאדת מינכן 1972 ל- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" והטרילוגיה מקבלת תפנית חריפה. היא איננה עוסקת עוד רק במדע הטלוויזיה . שאבתי מידע בפגישותיי הרבות עם כל מיני אישים במסגרת כינוסים של מנהלי חטיבות הספורט באיגוד השידור האירופי (ה- EBU )שנערכו מקום מושבו בג'נבה וגם בערים אחרות באירופה. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שמפקדתו המבצעית והטכנית ממוקמת בג'נבה , קיים באורח קבע ובאופן שיטתי בעת ששימשתי מנהל מחלקת הספורט שתי פגישות תכנון שנתיות בנות שלושה – ארבעה ימים כל אחת. בחודשים פברואר – מארס התקיימו הפגישות בג'נבה ובחודשים ספטמבר – אוקטובר הן נערכו בערים שונות באירופה, כשהמארחת היא רשת הטלוויזיה המקומית . העדויות היו Off the record. ליקטתי אינפורמציה בפגישות שערכתי עם כל מיני אישים גם בעת מבצעי שידור בינלאומיים בהשתתפות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהם נטלתי חלק ושהיתי בחו"ל , בעיקר באלה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 (שנתיים לאחר אסון מינכן 72' שם הצהירו בפניי אנשי הסָאוָואק האיראני במלון "אינטרקונטיננטל" בו התגוררנו בטהראן, בגאווה : "מינכן שנייה לא תהיה כאן"), אולימפיאדת מונטריאול 1976 , ומונדיאל ארגנטינה 1978 . העדויות לא הוקלטו. הן נמסרו לי בשיחות אישיות. ב- 1990 נפלה חומת ברלין והגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה התמוטט . מסך הברזל קרס ועמו גם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT המקביל ל- EBU (ראשי התיבות שלו Organization Intervision Radio and Television), אך הרבה יותר קטן והרבה יותר עני. רשתות הטלוויזיה הציבוריות של רוסיה, מזרח גרמניה, בולגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, ופולין חברו ל- EBU. במארס 1991 טסתי שוב בשליחות רשות השידור לג'נבה – שווייץ. ניתנה לי הזדמנות להיפגש ולשוחח בפעם הראשונה עם אנשי  הטלוויזיה של DDR לשעבר, הלא היא מדינת מזרח גרמניה. השיחות עימם היו מעניינות. כעיתונאי אתה למד על הדרך שבה הטלוויזיה המזרח גרמנית סייעה באופן שיטתי ובצורה מחושבת ומדעית במשך שנים רבות למשטר הטוטליטארי – קומוניסטי לזהות לציבור שלו את הספורטאים והספורטאיות כבני אֵלִים. העולם הדמוקרטי והחופשי ראה במזרח גרמניה מושבת חסות קומוניסטית בת חלוף של ברה"מ. המדינה הגרמנית האמיתית הייתה מערב גרמניה. היה זה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט שהגה כבר בשנות ה- 60 של המאה שעברה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי הידוע שלו שנועד לטעת את תודעתה המדינית של מזרח גרמניה בקרב אומות העולם : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם . לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים ". מאנשי DDR לשעבר שמעתי כמה עובדות חדשות שנוגעות לאסון מינכן 72' מנקודת מבטה של הטלוויזיה המזרח גרמנית. ושמעתי מהם עוד דבר : "האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג היה מופת לנוער האמריקני בזמנו – השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שימשה מופת לנוער המזרח גרמני שלנו לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976". קורנליה אנדר הייתה אחת מכמה אלפי ספורטאים מזרח גרמניים שהגשימו את חזונו הפוליטי – ספורטיבי של וולטר אולבריכט. היא זכתה בארבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 וcריטואל הטקס האולימפי שנילווה להענקת המדליות למנצחים. קורנליה אנדר ניצבה על הפודיום האולימפי מס' 1 במונטריאול 76' ארבע פעמים. היא, ההמנון שלה, והדגל המזרח גרמני נחשפו בארבעת הטקסים ע"י קבוצת ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization מיְסוֹדָה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC) לאורך זמן מצטבר בן רבע שעה בלבד. 15 דקות של תהילה טלוויזיונית בינלאומית הספיקו כדי להזכיר לציבור כי מזרח גרמניה איננה מדינה בת חלוף . מזרח גרמניה מדינה ספרטאנית בת 15000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. 40 מתוכן מזהב.

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ישבתי על אדן הבריכה האולימפית יחדיו עם פרשן השחייה הבלתי נשכח יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל והתבוננו באימוני השחייה המפרכים של נבחרת מזרח גרמניה, בשורותיה נמנו שני הווירטואוזים רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. שנינו חזינו במראה מופלא . שחיין הגב רוֹלָאנְד מָאתֶּס (זכה בארבע מדליות זהב במשחי 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון גב באולימפיאדות מכסיקו 1968 ומינכן 1972) התאמן ושחה על גבו כשידיו מונחות מעל ראשו כמעֵין ראש חץ ורק רגליו עובדות. כל גופו צף מעל פני המים כקֶרֶש עד כדי כך היה משקלו הסגולי נמוך. רק עוֹר הגב נגע במים. מחזה מפתיע, מדהים, ומרהיב כאחד. ברור ששחיינים מוכשרים, עילויים מהדרגה העליונה, כמו האמריקני ג'וני ווייסמילר (בשנות ה- 20 של המאה שעברה) האוסטרליים דואון פרייזר ומארי רוז (באולימפיאדות מלבורן 1956, רומא 1960 וטוקיו 1964), האוסטרלים מייקל וונדן (באולימפיאדת מכסיקו 1968) ושיין גולד (באולימפיאדת מינכן 1972), האמריקני מרק ספיץ (באולימפיאדת מינכן 1972), השחייניות המזרח גרמניות קורנליה אנדר (באולימפיאדת מונטריאול 1976) וקריסטין אוטו (באולימפיאדת סיאול 1988), האמריקני מתיו ביונדי (באולימפיאדת סיאול 1988), הרוסי אלכסנדר פופוב (באולימפיאדת ברצלונה 1992), האמריקני ארון פירסול (באולימפיאדות אתונה 2004 ובייג'ינג 2008), האוסטרלי איאן ת'ורפ (באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004), ההולנדי פיטר וודן דן הוגנבאנד (באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004), האמריקניים מייקל פלפס וראיין לוכטה (באולימפיאדות בייג'ינג 2008) , הסיני סון יאנג והצרפתי יאניק אנייל (באולימפיאדת לונדון 2012) ועוד רבים אחרים – חוננו בתכונה הזאת של משקל סגולי נמוך וציפה טובה מעל פני המים. באופן פרדוקסאלי, יתרון המשקל הסגולי הנמוך של השחיינים מעולם לא נבחן ולא נבדק ע"י השדרים האולימפיים בעת השידורים הישירים מהבריכה. הנושא ההידרודינאמי המעניין והחשוב לא נידון ולא הובא לידיעת ציבור צופי הטלוויזיה .

באותו האימון ההוא של נבחרת השחייה של מזרח גרמניה בבריכה האולימפית של מונטריאול 1976 הבחנו יוסף "יוז'ו" טלקי ואנוכי כי רוֹלָאנְד מָאתֶּס בן 26 וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (כמעט בת 18) הם צמד יפה מראה וזוג רומנטי. הם לא התביישו להתגפף ולהתנשק בבריכה שוב ושוב לעֵין כל (תחת מעטה של מגבות ארוכות וגדולות ממדים), וללא התערבות הקומיסארים של המשלחת המזרח גרמנית. היה מדובר בהתנהגות לא מקובלת והפרת משמעת, אולם איש מהמשלחת המזרח גרמנית לא העז להעיר לשני כוכבי השחייה הדגולים של המדינה הספרטאנית הקטנה אך מעצמת שחייה וספורט בינלאומית ענקית, שכונתה "מזרח גרמניה". משהסירו קורנליה אנדר ורולאנד מאתס את המגבות הגדולות מעל עצמם, חייכו שניהם לכל עבר ללא מורא וללא כל מבוכה. ראו שהם באמת מאוהבים. לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976 הם נישאו לקול מִצְהָלוֹת המשטר הקומוניסטי המזרח גרמני. מסיבת החתונה הסבה קורת רוח למתכנני פס הייצור הספורטיבי של האומה המזרח גרמנית. חתונה של שני אלופי שחייה אולימפיים ושיאני עולם כה מוכשרים מסוגם של מָאתֶּס ואֶנְדֶר הייתה אמורה לייצר גנטיקה מעולם אחר, שושלת איתנה, שתפקידה להניב שיבוט של עוֹלָל, אולי דג – אדם, כזה שעתיד גם הוא לקשט בבוא העת את ארון מדליות זהב של האומה הקטנה והסגפנית בת 15 מיליון תושבים. ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה זכו באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. כמות פנטסטית יחסית לגודל האוכלוסייה. קורנליה אנדר זכתה במונטריאול 76' ב- 4 מדליות זהב ואחת מכסף אולם רולאנד מאתס (1.86 מ') היה כבר מעבר לשיאו ונוצח במשחה הגב ל- 100 מ' ע"י שני האמריקנים גבוהי הקומה ג'וֹן נֵיְיבֶּר (1.97 מ') ופִּיטֶר רוֹקָה (1.98 מ'). למשחה 200 מ' גב הוא כלל לא התייצב. למרות ההפסד במונטריאול 1976 שם הגיעה הקריירה המשגשגת שלו לקיצה, הילות מכסיקו 68' ומינכן 72' מגוננות על המורשת שלו ושומרות לעַד על תהילתו האולימפית. לרולאנד מאתס וקורנליה אנדר נולדה תינוקת רגילה לחלוטין שגדלה והפכה לפסנתרנית. ההורים נפרדו והתגרשו.

ביום שלישי – 5 בספטמבר 1972 התגמד הכל מול הרצח והטבח ברחוב ג'יימס קונולי 31 בכפר האולימפי ובשדה התעופה הצבאי של "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק". בנקודת הזמן הזאת הופכת אולימפיאדת מינכן 1972 ל- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" והטרילוגיה מקבלת תפנית חדה וחריפה. היא איננה עוסקת עוד רק במדע הטלוויזיה . שאבתי מידע בפגישותיי הרבות עם כל מיני אישים במסגרת כינוסים של מנהלי חטיבות הספורט באיגוד השידור האירופי (EBU) שנערכו מקום מושבו בג'נבה וגם בערים אחרות באירופה. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שמפקדתו המבצעית והטכנית ממוקמת בג'נבה , קיים באורח קבע ובאופן שיטתי בעת ששימשתי מנהל מחלקת הספורט שתי פגישות תכנון שנתיות בנות שלושה – ארבעה ימים כל אחת. בחודשים פברואר – מארס התקיימו הפגישות בג'נבה ובחודשים ספטמבר – אוקטובר הן נערכו בערים שונות באירופה, כשהמארחת היא רשת הטלוויזיה המקומית. העדויות היו Off the record. ליקטתי אינפורמציה בפגישות שערכתי עם כל מיני אישים גם בעת מבצעי שידור בינלאומיים בהשתתפות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהם נטלתי חלק ושהיתי בחו"ל, בעיקר באלה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 (שנתיים לאחר אסון מינכן 72' שם הצהירו בפניי אנשי הסָאוָואק האיראני במלון "אינטרקונטיננטל" בו התגוררנו בטהראן, בגאווה : "מינכן שנייה לא תהיה כאן"), אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1978. העדויות לא הוקלטו. הן נמסרו לי בשיחות אישיות. ב- 1990 נפלה חומת ברלין והגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה התמוטט. מסך הברזל קרס ועמו גם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT המקביל ל- EBU (ראשי התיבות שלו Organization Intervision Radio and Television), אך הרבה יותר קטן והרבה יותר עני. רשתות הטלוויזיה הציבוריות של רוסיה , מזרח גרמניה, בולגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, ופולין חברו ל- EBU. במארס 1991 טסתי שוב בשליחות רשות השידור לג'נבה. ניתנה לי הזדמנות להיפגש ולשוחח בפעם הראשונה עם אנשי הטלוויזיה של DDR לשעבר, הלא היא מדינת מזרח גרמניה. השיחות עימם היו מעניינות . כעיתונאי אתה למד על הדרך שבה הטלוויזיה המזרח גרמנית סייעה באופן שיטתי ובצורה מחושבת ומדעית במשך שנים רבות למשטר הטוטליטארי – קומוניסטי לזהות לציבור שלו את הספורטאים והספורטאיות כבני אֵלִים. העולם הדמוקרטי והחופשי ראה במזרח גרמניה מושבת חסות קומוניסטית בת חלוף של ברה"מ. המדינה הגרמנית האמיתית הייתה מערב גרמניה. היה זה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט שהגה כבר בשנות ה- 60 של המאה שעברה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי הידוע שלו שנועד לטעת את תודעתה המדינית של מזרח גרמניה בקרב אומות העולם, והצהיר כלהלן : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים". מאנשי DDR לשעבר שמעתי כמה עובדות חדשות שנוגעות לאסון מינכן 72' מנקודת מבטה של הטלוויזיה המזרח גרמנית. ושמעתי מהם עוד דבר : "האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג היה מופת לנוער האמריקני בזמנו – השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שימשה מופת לנוער המזרח גרמני שלנו לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976". קורנליה אנדר הייתה אחת מכמה אלפי ספורטאים מזרח גרמניים שהגשימו את חזונו הפוליטי – ספורטיבי של וולטר אולבריכט. היא זכתה בארבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 וריטואל הטקס האולימפי שנילווה להענקת המדליות למנצחים. קורנליה אנדר ניצבה על הפודיום האולימפי מס' 1 במונטריאול 76' ארבע פעמים. היא, ההמנון שלה, והדגל המזרח גרמני נחשפו בארבעת הטקסים ע"י קבוצת הטלוויזיה הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיְסוֹדָה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC) לאורך זמן מצטבר בן רבע שעה בלבד. 15 דקות של תהילה טלוויזיונית בינלאומית הספיקו כדי להזכיר לציבור כי מזרח גרמניה איננה מדינה בת חלוף. מזרח גרמניה מדינה ספרטאנית בת 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. 40 מתוכן מזהב. הישג ספורטיבי עַל למדינה קטנה.

התופעה ההורמונאלית של האתלטית השחורה הדרום אפריקנית קאסטר סמאניה (כנראה ועל פי פרסומים רפואיים רוויה בהורמון טסטוסטרון), ואולי אפשר לכנות אותה "פרשת קאסטר סמאֶניה", איננה יורדת ממדף הסיפורים והרכילויות. על פי פרסומים מטעמם של IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ספורטאיות עם הבדלים בהתפתחות המינית יחויבו על פי ההנחיות בטיפולים הורמונאליים מתאימים. אבל, ואולם : קאסטר סמאֶניה היא לא פרשה חדשה בתולדות פרשיות השימוש בסמים והורמונים בתעשיית הספורט של הנשים המצטיינות (וגם הגברים המצטיינים) בתחרויות האולימפיות בזירת ה-א"ק ובבריכת השחייה (וגם בענפי ספורט אחרים כמו הרמת משקלות והיאבקות) מאז אולימפיאדת מנטריאול 1976 ועד ימינו אנו ב- 2019. בני דורי זוכרים בוודאי את הספורטאים והספורטאיות ההם של מדינת מזרח גרמניה הטוטליטארית והקומוניסטית ההיא (מנתה בימים ההם כ- 13.000000 תושבים) זוכים ב- ב-25 מדליות אולימפיות [מתוכן 9 מזהב] במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, משיגים 66 מדליות אולימפיות [20 מתוכן מזהב] באולימפיאדת מינכן 1972, גורפים 90 מדליות אולימפיות בתחרויות הספורט באולימפיאדות מונטריאול 1976 [40 מתוכן מדליות זהב (!)], צוברים 130 מדליות [47 מתוכן מזהב (!!)] באולימפיאדת מוסקבה 1980, הערה שלי : מזרח גרמניה לא נטלה חלק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשל החרם הפוליטי הסובייטי וכל המדינות הקומוניסטיות באירופה לרבות קוּבָּה על המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84'. אבל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה שבו והשתתפו בכל עוצמתם באולימפיאדת סיאול 1988 שם זכו ב- 102 מדליות אולימפיות [37 מהן מזהב]. כמות דרמטית ו-ענקית של מדליות יחסית למספר האוכלוסין הנמוך של המדינה הקטנה והענייה. מזרח גרמניה הקדימה במניין המדליות באולימפיאדת סיאול 88' את ארה"ב, שלא לדבר על התבוסה הספורטיבית – פוליטית שהסבה ל- "אחותה" המערבית והמפונקת מערב גרמניה (ספורטאי וספורטאיות מערב גרמניה צברו באולימפיאדת סיאול 88' רק 40 מדליות אולימפיות [11 מתוכן מזהב]. היה מדובר במהפכה ספורטיבית בינלאומית, בסנסציה עולמית, משום שמזרח גרמניה הקדימה למשל בדירוג המדליות הכללי את ספורטאי וספורטאיות ארה"ב הענקית שצברו באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם סך של 94 מדליות, אולם רק 34 מהן מזהב. מדעני רפואת הספורט בעולם הדמוקרטי והחופשי ידעו כבר ב- 1972 שבמזרח גרמניה פועלת יחידת מדע רפואית סודית, ענפה, ומסועפת שבחסות המשטר הטוטליטארי מסממת את ספורטאיה, גברים ונשים, בסמים והורמונים כדי לזכות בניצחונות ומדליות באולימפיאדות ובתחרויות הספורט הבינלאומיות הגדולות בכל הענפים. המשטר הפוליטי הקומוניסטי במזרח גרמניה בראשות מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית וולטר אולבריכט ראה בשנים המדוברות ההן במסע המדהים של המדינה המזרח גרמנית ההיא לעבר הצורך החיוני "לרכוש" מדליות אולימפיות למכביר וכמה שיותר בשיאה של המלחמה הקרה בין שני הגושים הפוליטיים הגדולים בתבל, מזרח אירופה בהנהגת ברה"מ מצד אחד מול הדמוקרטיות האירופיות המערביות פלוס ארה"ב מן העבר השני, עיקרון מדיני הכרחי – קיומי חשוב ו-נעלה.

לא בכדי הגה וולטר אולבריכט את רעיון המדליות, כשהצהיר נוכח פני האומה, "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים", וגם מימש אותו. וולטר אולבריכט וכל ההנהגה המדינית של מזרח גרמניה ראתה בימים ההם באופן המודגש ביותר את קניין ההצטיינות בזירות הספורט הבינלאומיות כ-מטרה עליונה של האומה המזרח גרמנית. מטרה נעלה בעלת יתרון מדיני שחושפת את אוכלוסייתה, גברים ונשים, כאזרחים אמיצים, נאמנים, ואיכותיים של מדינת מזרח גרמניה מול "מדינת האחות" מערב גרמניה המפונקת והשבעה. וולטר אולבריכט תכנן בקפידה את הַמִשְנָה המדינית הסדורה של מזרח גרמניה ואת סדר העדיפויות הלאומי שלה. הוא הכריז כי זכייה במדליית זהב אולימפית של ספורטאי ו/או ספורטאית של מזרח גרמניה, פלוס עריכת טקס הענקת המדליות וריטואל התייצבותם החוזרת ונשנית של הספורטאי והספורטאית המזרח גרמניים על דוכן המנצחים האולימפי מס' 1, פלוס נגינת ההמנון המזרח גרמני, פלוס הנפת הדגל המזרח גרמני, פלוס שידור טלוויזיוני ישיר בינלאומי של טקסי המדליות הללו בכל העולם, הם ראשית דבר מסע שיווקי ויחסי ציבור ש-חשובים יותר מפעולתם של 1000 (אלף) שגרירים דיפלומטיים מזרח גרמניים ברחבי תבל. וולטר אולבריכט גרס כי מסע הַרֶכֶש של המדליות האולימפיות והניצחונות שמשיגים ספורטאי מזרח גרמניה בזירות המאבקים ותחרויות הספורט הבינלאומיות בכל הענפים, הן הערבות הפוליטית הטובה ביותר לקיומה העצמאי של המדינה השנויה במחלוקת פוליטית בינלאומית. מזרח גרמניה הטוטליטארית – קומוניסטית "אחותה" של מערב גרמניה הדמוקרטית והחופשית הייתה גרורה ובת חסות פוליטית של ברה"מ. חזונו של וולטר אולבריכט היה להפוך את מדינתו מזרח גרמניה ל- "מדינה רגילה" ועצמאית במסכת משפחת העמים. זה לא קרה. מזרח גרמניה מדינה מלאכותית שנוסדה ב- 1945 בכורח נסיבות פוליטיות בינלאומיות ובראשן המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל ברה"מ וארה"ב, נעלמה מהמפה הפוליטית הבינלאומית ב- 1990. מזרח גרמניה שבה לחיקה של "אחותה" מערב גרמניה. שתי הגרמניות התאחדו למדינה אחת.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט (מימין) ונותן החסות שלו שליט ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב. (סוכנויות). 

ובכן, חלק מספורטאיות מזרח גרמניה ההן, המסוממות ומטופלות בהורמונים, נראו כ-גברים. מזרח גרמניה נחשדה מייד כאומה שמסממת את ספורטאיה ובסיוע הסמים האלה היא מממנת את מלחמת המדליות שלה, אולם בידי מדעני הספורט של המדינות הדמוקרטיות החופשיות לא היו עדיין הוכחות מוצקות כי מדובר במדיניות ושיטה. היו שמועות והיה מראה עיניים. בואו נתבונן לרגע בחזותה של השחיינית המזרח גרמניה האולימפית רבת המוניטין קורנליה אנדר שהייתה גם שיאנית עולם בשני סגנונות במשחי החתירה והפרפר ל- 100 מ' ו- 200 מ'. מדובר בספורטאית על מי שהגשימה אז בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את חזונו המדיני ההוא חסר התקדים של וולטר אולבריכט. וולטר אולבריכט העריך כי מדינת מזרח גרמניה מוצר פוליטי מלאכותי שהוקמה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בחסות ברה"מ, תהפוך למדינה מקובלת ו-נחשבת מן המניין ו-פופולארית, ותזכה ל-הכרה ומוניטין בינלאומי, רק אם ספורטאיה וספורטאיותיה יהיו אלופים אולימפיים ושיאני עולם. היריבה הפוליטית הגדולה של מזרח גרמניה הקומוניסטית והטוטליטארית הייתה "אחותה" מערב גרמניה הדמוקרטית והמשגשגת.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. זוהי השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קורנליה אנדר (בת 17 ועשרה חודשים) שזכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בשתי מדליות זהב האישיות במשחים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי, וכן בשתי מדליות זהב בשני משחי השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי, וכמו כן זכתה במדליית הכסף עם חברותיה במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי. קורנליה אנדר היוותה דגם ומוצר משוכלל של מכונת שחייה אנושית. קורנליה אנדר (היום בת 63) הייתה פעם נערה יפה וגבוהה ודקת גזרה, בעלת משקל סגולי נמוך פלוס ציפה נהדרת על פני המים, ומצוידת ביכולות גופניות נדירות ומחוננת ב-כישרון טבעי ופוטנציאל עצומים בשחייה תחרותית. מערכת הסימום הרפואית המזרח גרמנית בסיוע שימוש ב-הורמונים הפכו אותה משחיינית כישרונית ומבטיחה רוויה תקוות לספורטאית שרירנית ואלופה אולימפית ושיאנית עולם בשחייה, נכון, מהגדולות ביותר בכל הזמנים אבל מסוממת. (באדיבות ORTO קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספורט המקצועני על ענפיו השונים לרבות הספורט האולימפי שהיה פעם קניין של ספורטאים וספורטאיות חובבים בלבד, פתח את שעריו בסוף עשור ה- 80 של המאה הקודמת לספורטאים וספורטאיות מקצועניים והיה רווי מייד בממון ועושר עצומים ובמערכות שיווק זריזות של פרסומות מסחריות. ספורטאים חובבים וספורטאיות חובבות לא מעטים התפתו להשתמש בהסתר בסמי מרץ מכילים סטרואידים כדי לשפר את הישגיהם ולזכות בתהילת עולם ובממון רב בסיוע חברות ההלבשה וההנעלה הספורטיביות המפורסמות כמו אדידאס, ריבוק, ודיאדורה. כולם זוכרים עדיין את סיפורו המדהים של הַאָצָן השחור הקנדי בן ג'ונסון ומאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 ובאולימפיאדת סיאול 1988. לא בכדי הגו חכמי עם ישראל את הסלוגן, "כסף יעוור עיני חכמים". ראה בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה 797 גם את סיפורה הבלתי ייאמן של הַאָצָנִית האמריקנית השחורה מריון ג'ונס. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי שם, עֵד מקרוב לעלייתם ונפילתם.

מדעני הרפואה של ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סוברים שגופה של האתלטית קאסטר סמאֶניה רווי בכמות גדולה של הורמון האשכים הגברי, הורמון אנדרוגאֶני (Androgenic hormon) הקרוי טסטוסטרון (Testosterone), למרות שהיא אישה / נקבה. על פי תורת מדע הרפואה, תופעת ה-הימצאות של הורמון טסטוסטרון בכמות גדולה בגוף של כל ספורטאית מגביר את מסת השרירים של גופה. עודף של טסטוסטרון בגופה של הספורטאית עשוי אף להוביל לעלייה משמעותית בכוח, במהירות, ובסְבוֹלֶת, ובכך לשפר באופן משמעותי את התפקוד הספורטיבי של הספורטאית / אתלטית. האינפורמציה הרפואית אודות קאסטר סמאֶניה מעורפלת במידה רבה ורוויה אין סוף שמועות. ניצחונותיה האולימפיים של קאסטר סמאניה בריצות הגמר ל- 800 מ' בתחרויות הא"ק באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז'אניירו 2016 הביאו לה לא רק מוניטין בינלאומי עצום אלא גם פרסים וממון.

למרות כל האמור לעיל קאסטר סמאֶניה איננה שיאנית העולם בריצת 800 מ' לנשים. היא מדורגת רביעית ברשימת הרצות הטובות בכל הזמנים משקבעה בתחרות בפאריס ב- 30 ביוני 2018 את התוצאה 1:54.25 דקה. שיאנית העולם היא הצ'כית יארמילה קרטוחבילובה שקבעה במינכן ב- 26 ביולי 1983 את הזמן 1:53.28 דקה. גם יארמילה קרטוחבילובה עמדה בשעתו תחת בדיקות רפואיות קפדניות משום שנחשדה כאתלטית בעלת מראה גברי שמשתמשת בסמי מרץ אסורים.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 ב- א"ק רומא 1987. זהו אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) באצטדיון האולימפי ברומא שהוכנו ו- נבנו ע"י ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI המצוינת והעשירה ביותר באירופה בעת ההיא. אנוכי (מרכיב משקפי שמש) יחדיו עם השדר הבלתי נשכח שלי בימים ההם נסים קיוויתי. שנינו חובשים Headsets ומתאמים את פעולות ההפקה והשידור עם המפיק אמנון ברקאי בירושלים. (צילום RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתו הישנה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לענף ה- א"ק בישראל הישנה של פעם בשנים 1989 – 1984, שימשה כווקטור המקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. 

אורי פרשקובסקי (פורת) נולד ב- 26 בספטמבר 1935 במושבה ראשל"צ. אחיו אמציה נולד שבע שנים וחצי לפניו ב- 8 בינואר 1928. שני הילדים גדלו במושבה הקטנה בתקופה בה הא"ק בארץ ישראל נחשבה למלכת הספורט. אמציה פרשקובסקי (פורת) שתקופה מסוימת קרא לעצמו 'פרש' היה אתלט מצטיין במושבה. ולא סתם מצטיין. שיאן המושבה בקפיצה לגובה וגם קופץ מוכשר במוט במבוק. אמציה פרשקובסקי ריחף במוט שלוֹ מעל רף שגובהו 2.30 מ'. כל ילדי ראשל"צ היו מסתופפים בגן העיר כדי לצפות באמציה פרשקובסקי מפגין את ביצועיו האקרובאטיים מעל הרָף . אמציה פרשקובסקי היה מרחף לגובה עצום ואורי פורת הקטן היה אוחז במוט שלא ייפול. רק צְבִי יָנוֹבֶר מנתניה היה טוב ממנו בישראל והשיג את אמציה פרשקובסקי עם הישג של  2.70 מ' . אמציה נהג לסחוב את אחיו הקטן אורי פורת לכל תחרויות הא"ק בארץ ישראל מרחובות ועד אצטדיון המכבייה בתל אביב. האח הבכור לימד ואימן את אחיו הקטן לקפוץ לגובה בסגנון "גלילת צד" שהיה יעיל יותר מסגנון ה- "מִסְפֶּרֶת" בו השתמשו שאר הילדים. אורי הילד העריץ את אחיו הגדול והתאהב בענף הספורט הרב גוני הקרוי, א"ק.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אמציה פרשקובסקי (פורת) קופץ במוט עשוי במבוק בראשל"צ מעל רף שגובהו כ- 2.30 מ' והופך לגיבור המושבה. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1949. המושבה ראשל"צ. אמציה פורת מפגין את יכולתו בפני נוער המושבה. הילד אורי פורת בתחתית התמונה תופש את המוט הנהדף ע"י הקופץ. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גיבוריו הספורטיביים של הנער אורי פורת בימים ההם היו אחיו אמציה, האצנים דוד טבק, יהודה גבאי, ויצחק כספי, קופץ המוט האגדי מנתניה צְבִי יָנוֹבֶר, הרץ למרחקים בינוניים 400 מ' ו- 800 מ' אַרְיֵה גְלִיק, הקופצים לגובה אַהוּבָה קְרִיבִיצְקִי – קְרָאוּס ואַרְיֵה קליינשְטוֹבּ (נָוֶוה), האתלטיות דַלְיָה קְלָיְינְמַן, רוּת קוֹרֶן, ולֵאָה הוֹרוֹבִיץ (זִמְרִי), מטיל הכידון והודף כדור הברזל אִיצִיק מַנְדֶלבְּרוֹיְד מקריית חיים, ורבים אחרים.

אהבתו האמיתית של אורי פורת ל-א"ק הישראלית התמימה של שנות ה- 40 ו-50 סללה את דרכי כעבור שנות דוֹר להפקה כל כך מסיבית של שידורי הטלוויזיה הישירים מאליפויות העולם ב-א"ק וסיקור רחב היקף של תחרויות ה-א"ק האולימפיות. בהיותו מנכ"ל רשות השידור הבין אורי פורת כי שידורי ה-א"ק הבינלאומית ברמה הגבוהה שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא נדבך הכרחי בשידור הציבורי. היו לי עִמו שיחות רבות שעסקו בפילוסופיית השידור הטלוויזיוני הציבורי ובמטרות ובמרכיבי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ככלות הכול הפקות הספורט בטלוויזיה הן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות ביותר שדורשות תכנון מוקדם ומפורט. הוא לא נרתע ונתן לי יד חופשית (כמעט) להפיק אותן בתקופת כהונתו הראשונה כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984. אליפויות העולם בא"ק הפכו להיות נכסי צאן ברזל של הטלוויזיה הציבורית בישראל הרבה הודות לתמיכתו של אורי פורת. יכול להיות שאורי פורת היה נאמן לדרכו המקצועית ופועל בדיעבד כפי שפעל מפני שזאת הייתה דרישה מקצועית טלוויזיונית טהורה, אך אין ספק גם שאהבתו האישית לא"ק השפיעה על שיקוליו, והקלה על הביצועים הטלוויזיוניים שלי כעורך ומפיק ראשי שלו. מן ההיבט הזה הוא ומנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מוטי קירשנבאום, היו דומים. בעת הפקות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפויות העולם ה- 1 וה- 2 בהלסינקי 83' ורומא 87' על ידי (בסיוע שני המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואורי פורת ז"ל) הנחנו יסודות ומורשת שידור ציבורית שנמשכת כבר 30 (שלושים) שנים.

טקסט תמונה :  קיץ 1947. תחרות א"ק באצטדיון המכבייה הישן בתל אביב. קרב האצנים המרהיב של הימים ההם. יהודה גבאי מנצח את דוד טבק בריצה ל- 200  מ' על מסלול פחם. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1946. זינוק נמוך של האצן יהודה גבאי במדי נבחרת ארץ ישראל בא"ק. ב- 1947 קבע יהודה גבאי שלושה שיאים ארציים ביום אחד בריצות הקצרות. הוא רץ 60 מ' בזמן של 6.8 ש'. בריצת 100 מ' השיג תוצאה של 10.9 ש'. את ריצת ה- 200 מ' סיים בתוצאה של 22.8  ש'. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. זהו קופץ המוט צְבִי יָנוֹבֶר מנתניה, מבכירי האתלטים של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948. כאן הוא נראה מכניע רף שגובהו 2.70  מ'  במסגרת משחקי המכבייה ה- 3 באצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב בשנת 1950. צבי ינובר היה אחד מאלוהי ה-א"ק שלנו כילדים. הערצנו אותו. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. תקופה שחלפה לבלי שוב. הגברדייה הישנה והאיכותית. זוהי צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל ניצבת באִצטדיון "המכבייה" הישן בתל אביב בשנת 1949, וכובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריה גליק (הפועל ת"א) אָצָן ל- 400 מ' ו- 800 מ', אהובה קראוז- קריביצקי (הפועל רחובות) קופצת לגובה, יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון והודף כדור ברזל, רות  קורן אצנית, ודוד טבק (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100 מ' ו- 200 מ'. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי היינו שייכים לאותו דור. הערכנו ואהבנו אותם. (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. גל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. אִצטדיון "המכבייה" בתל אביב. שלושה מטילי כידון הטובים היותר בימים ההם במדינת ישראל ובאגודת הפועל קריית חיים – חיפה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה "מוסקה" מוסטון, יפתח זייד, ויצחק "איציק" מנדלברויד (בן 18). (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. משחקי המכבייה ה- 3. אצטדיון המכבייה בצופן תל אביב. עוד תמונה של הקופץ במוט צבי ינובר מנתניה חולף ב- 1950 מעל רָף שגובהו 2.70 מ'. לנו כילדים זה נראה גובה עצום, אך צריך לזכור ששִיא העולם באותה תקופה בקפיצה במוט עמד על 4.77 מ' והושג ב- 1942 ע"י האמריקני קורנליוס וורמרדאם. קופצי המוט בימים ההם השתמשו במוטות עשויים מעץ מסוג בַּמְבּוּק. (הצילום נעשה ע"י שרגא מרחב אז ב- 1950 בן 17. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התאחדות הספורט בישראל הביאה לארץ את מאמן הא"ק האמריקני אירווינג מונדשיין כדי שישפר את הישגי האתלטים לקראת אולימפיאדת הלסינקי 1952. התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב.

טקסט תמונה :  שנת 1951 . אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב. זהו מאמן הא"ק היהודי – אמריקני אירווינג מונדשיין (Irving Mondschein – משמאל, שעון "סטופר" תלוי על צווארו) שהיה אלוף ארה"ב בקרב עשרה ודורג במקום ה- 8 במקצוע זה באולימפיאדת לונדון 1948). הוא הובא מארה"ב ב- 1951 כדי לאמן את אתלטי הצמרת של ישראל לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 15 שנערכו בקיץ 1952 בהלסינקי בירת פינלנד. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (2). 

היה ברור כי סמי מרץ אסורים מסייעים לאתלטים ולאתלטיות להעפיל ל- "פסגת היכולת האנושית". מתי החל סימום הספורטאים ביודעין ובאופן מתוכנן ומדעי ? יש אומרים כי מזרח גרמניה סיממה את כל האתלטים והשחיינים שלה, גברים ונשים כאחד, כבר באולימפיאדת מונטריאול 1976. הסימום המדעי והסודי של מדינת מזרח גרמניה הקומוניסטית את ספורטאיה והספורטאיות שלה, היה מהלך ספורטיבי – פוליטי מובהק ותאם מדיניות ממשלתית שנועד להשיג פופולאריות מדינית והכרה בינלאומית במאבק על דמותה כמדינה ריבונית ומוכשרת כנגד יריבתה האידאולוגית המושבעת מדינת מערב גרמניה. "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אֶלֶף שגרירים דיפלומאטיים", היה סלוגן ספורטיבי – פוליטי שהמציאו שליטי מזרח גרמניה והוסיפו, "על הספורטאים והספורטאיות שלנו לזכות במדליות זהב רבות ככל האפשר על מנת שיעמדו על הדוכן האולימפי מספר אחת, דגל מזרח גרמניה יתנוסס בראש התורן האולימפי, ההמנון הלאומי המזרח גרמני ינוגן בעת הטקס בראש חוצות, ומיליארד צופים בעולם יחזו שוב ושוב בריטואל. זאת תהיה ההוכחה הטובה ביותר כי מזרח גרמניה איננה יצור כילאים מלאכותי אלא מדינה חיה ונושמת". אולם הסמים חדרו כמעט לכל פינה בספורט הבינלאומי, הרבה מעבר לדמותה האפלה של מזרח גרמניה. הניצחון בזירות הספורט השונות והזכייה במדליית הזהב באולימפיאדה הביא לפרסום ומוניטין בינלאומי עצום, ובעקבותיו תהילה, חוזי פרסום, וממון עצום. המאבק האדיר בין שני האצנים בן ג'ונסון (Ben Johnson) מקנדה האמריקני קרל לואיס (Carl Lewis) החל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, נמשך באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 והסתיים באולימפיאדת סיאול 1988, כשהוא רווי כבר סמי מרץ, לפחות מצדו של בן ג'ונסון. בתום אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נפגשתי באקראי בשדה התעופה של רומא בדרכי חזרה ארצה עם האצנית האמריקנית הנפלאה פלורנס דולורס גריפית' – ג'ויינר. היא כבר הייתה מפורסמת אולם טרם העפילה לפסגה. אמרתי לה כי הוקסמתי כאיש טלוויזיה מיכולתה כאצנית . הופעתה המזהירה של האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר (שם הכינוי שלה היה "Flo – Jo") החלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ונמשכה כארבע שנים עד שהגיעה לשיאה במבחנים האולימפיים של ארה"ב ביולי 1988 באיניאנאפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול 1988 ובאולימפיאדת סיאול 1988 עצמה. בתוך חודשיים בין יולי 1988 לספטמבר 1988 הציבה "Flo Jo" שני שיאי עולם פנטסטיים בריצה ל- 100 מ' 10.49 שניות ובריצה ל- 200 מ' 21.44 שניות . שני שיאי העולם הדִמיוניים האלה מחזיקים מעמד כבר 25 (עשרים וחמש) שנים ושרירים וקיימים בעת כתיבת הפוסט הזה ב- 10 באוגוסט 2013.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה נקודת מפנה בקריירה של שני אָצָנִים ידועי שֵם, האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן והאָצָנִית האמריקנית השחורה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'-ג'וֹיְינֶר. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' התחתנה עם אַל ג'וֹיְינֶר אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בקפיצה משולשת (17.26) מ' ואחיה של האתלטית המופלאה זָ'אקִי ג'וֹיְינֶר – קֶרְסִי אלופת קרב 7 לנשים בא"ק באולימפיאדות סיאול 1988 וברצלונה 1992. האמריקנים שהם אלופי קיצורי השמות העניקו לה את כינוי החיבה פְלוֹ- ג'וֹ ("Flo Jo"). הצלחותיה של דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר "Flo Jo" על המסלול כמו אלה של קארל לואיס (וגם של בן ג'ונסון עד שנתפש בעבירות סמים) והמוניטין שצברו הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ- ג'וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה. יחד עם זה יש לומר כאן ולהסביר לקורא כי טרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות של האתלטים לצורך גילוי של שימוש בהורמון הגדילה HGH (ראשי תיבות של Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג'ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל כה צעיר בהיותה רק בת 38 . שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד.

בֶּן ג'וֹנְסוֹן ופְלוֹ – ג'וֹ לא זכו אומנם במדליות זהב בלוס אנג'לס 1984 אך הוכיחו שגלום בהם פוטנציאל רב והם כישרוניים ביותר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל את מדליית האָרָד ב- 100 מ' בזמן של 10.22 ש' (המנצח קארל לואיס קבע 9.99 ש') ופְלוֹ ג'וֹ זכתה במדליית הכסף ב- 200 מ' בזמן של 22.04 ש' ופיגרה בשני מטרים אחרי המנצחת וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס (Valerie Brisco- Hooks) שקבעה זמן של 21.81 ש'. שניהם בן ג'ונסון ו- פְלוֹ ג'וֹ היו נחושים עתה להגשים בכל מחיר את הכישרון החבוי בגופם הלכה למעשה אולם שילמו על כך מאוחר יותר מחיר יקר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ביוקרתו האישית ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר בחייה (נכתב בהסתייגות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית הנערצת האחת שאין בלתה, דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בת 28 קובעת סטנדרטים חדשים ביכולת הנשית בריצות הקצרות. היא קובעת ב- 1988 שני שיאי עולם פנטסטיים בריצת 100 מ' בזמן של 10.49 ש'  ובריצת 200 מ' בתוצאה 21.34 ש'. השיאים האלו שלה מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 847 על ידי ב- 11 בדצמבר 2019. ב- 1998 מתה דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בת 38 במפתיע בשנתה. היו שמועות כי נפטרה בגלל שימוש שיטתי בעבר בסמי מרץ אסורים בעת פעילותה הספורטיבית, אך מעולם לא הוכח כי אכן כך הדבר. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. (באדיבות IOC, ו-גם IAAF, ו- SORTO.ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. דולורס פלורנס גריפית' בת 24 בתום ריצת 200 מ' בה זכתה במדליית הכסף בתוצאה 22.04 ש'. במדליית הזהב במשחקי לוס אנג'לס 1984 זכתה האצנית האמריקנית וואלרי בריסקו – הוקס בזמן של 21.81 ש'. (באדיבות IOC ו- IAAF ו- LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בֶּן ג'וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות' (Falmouth) בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אימו ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאצן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן היה צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ'ארְלִי פְרָאְנְסִיס מאמן א"ק שנוי במחלוקת הפך את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בסיוע סטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. בתום אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 החל בן ג'ונסון להרוויח כסף תמורת השתתפותו בתחרויות הא"ק שנערכו ברחבי תבל. השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים. עד 1985 הפסיד שבע פעמים רצופות לאתלט העַל קארל לואיס. ב- 1986 ניצח אותו לראשונה וקרא תיגר על עליונותו הנצחית. הופעתם של שני האצנים בן ג'ונסון ודולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בזירת הא"ק הבינלאומית הפכה את סיסמתו האולימפית של הברון פייר דה קוברטיין לנאיבית. הניצחון באולימפיאדה היה חשוב מההשתתפות. הוא הקנה יוקרה רבה ובעקבותיו זכייה בממון אישי רב.

טקסט תמונה : זוהי הסיסמא האולימפית הנאיבית, הטהורה, ורבת המוניטין בת 24 המילים של הברון פייר דה קוברטיין נישאת ברום אִצטדיון "וומבליי" (Wembley) באולימפיאדת לונדון 1948. הסלוגן התמים היה שילוב היסטורי נדיר עם אומץ ליבה של האומה הבריטית בראשותו של ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל שהביסה  את גרמניה הנאצית. הסיסמא האולימפית שוּוְקָה לעולם באמצעות מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC  ומצלמות הסטילס של העיתונות הכתובה, אך בעשור ה- 80 של המאה הקודמת כבר לא היה לה ערך מעשי. עולם הספורט עבר למקצוענות והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) פתח בפניו את שעריו באולימפיאדת ברצלונה 1992. (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעורך ומנווט ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נראה לי האצן האמריקני קארל לואיס בלתי מנוצח. כמו ג'סי אואנס בשעתו. ערב ההתמודדות המסקרנת ברומא 1987 זכרתי את הקרב ביניהם באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. קארל לואיס (9.99 ש') ניצח את האמריקני השני סֶם מגריידי (10.19 ש') ואת השלישי האצן הקנדי בן ג'ונסון (10.22 ש') די בקלות וניצב בוטח בעצמו לחלוטין על ה- Rostrum כשהוא עונד את מדליית הזהב . בשלוש השנים שחלפו מאז הוא לא איבד מכוחו ומהירותו הפנטסטית. לא האמנתי שבן אנוש מסוגל להכניע אותו בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' או בקפיצה לרוחק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. קארל לואיס ניצב דרגה אחת מעל בן ג'ונסון. קארל לואיס ניצח בריצת 100 מ' בזמן של 9.99 ש' וזכה במדליית הזהב. סם מגריידי מארה"ב היה שני בזמן של 10.19 וזכה במדליית הכסף. בן ג'ונסון סיים שלישי בתוצאה 10.22 ש' וזכה במדליית הארד. (באדיבות IAAF ו- LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים בן ג'ונסון השתפר וצבר מוניטין. הוא ניצח את קארל לואיס במשחקי "הרצון הטוב" שנערכו במוסקבה בקיץ 1986, והשתווה אליו במהירות ריצתו. בן ג'ונסון היה רץ קלאסי של 100 מ'. לא יותר מזה. הוא מעולם לא היה ספרינטר של 200 מ'. שיא המאבק הבא בין קארל לואיס לבן ג'ונסון היה עתיד כאמור להתרחש ב-יום שלישי של 30 באוגוסט 1987 באליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא 1987. האלוף האולימפי מ-1984 האמריקני קָארְל לוּאִיס כבר נוצח על ידו, ו-בן ג'ונסון כבר סגר פערים והיה קרוב אליו. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian Natinal Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [1] . שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא באותם הימים ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ש-שימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיות. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קארל לואיס – בן ג'ונסון. שום רשת טלוויזיה בתבל שמכבדת את עצמה לא העזה שלא לשָדֵר ישיר לארצה את ריצת הגמר הזאת ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. ישבתי בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביציעי האצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השַדָּר הנפלא שלי נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו ההתחלה, בטרם יריית הזינוק, ולפני המפץ הגדול.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית מאיטליה. נוכחותי בשטח כעורך ומפיק ראשי של השידורים הישירים הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה . אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה ואת המיטה שלי בבתי המלון. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49 בתצלום), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61 בתצלום) ואנוכי (בן 49 בתצלום). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה אז את עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ברומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אנוכי עם מפקח הקול והתקשורת של RAI האיטלקי קארלו בחדר התקשורת במעלה האצטדיון האולימפי ברומא. צומת העצבים הזה ניווט את קווי השידור 4W של 128 רשתות טלוויזיה ורדיו בינלאומיים ממוקד התחרויות לעבר תחנות האם שלהם בכל רחבי תבל, לרבות אולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. אנוכי מוודא עם קארלו שאומנם קו השידור ה- 4W שלנו מנווט נכון וללא שגיאות לירושלים. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. האצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי עומד מימין יחדיו עם שַדָּר הא"ק הדגול שלי נסים קיוויתי. אדם בלתי נשכח ואישיות בלתי נשכחת (!). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. נעניתי לפנייתן של שתי אחיות מהצלב האדום האיטלקי להצטלם עמן למזכרת. הן חשבו שאנוכי כוכב קולנוע מהוליווד שהגיע לרומא כדי לצפות בתחרויות הא"ק שנערכו בעיר הבירה האיטלקית. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת הכתיבה לאורי פורת ולי את מדיניות השידור שלנו. המנכ"ל לא היסֵס וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה בערבית .ברגע שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו, הנציחה אותו מצלמת הטלוויזיה של RAI ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה. מִילותיו של נסים קיוויתי נעתקו לרגע אך התעשת מייד ושידר נרגש ומלא תימהון : "…זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו…". המזניק ירה באקדחו את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בן ג'ונסון זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה הרבה יותר איטית. כעבור 9.83 ש' הסתיים הדו-קרב בשיא עולם חדש של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בזמן של 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 29 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. בן ג'ונסון (מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל נעלי ריצה "adidas", מביס את קארל לואיס בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר בשנת 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוכחת באירוע והעבירה את התחרות בשידור ישיר בהיקף מלא מרומא לירושלים. בעקבות ניצחונו הסנסציוני על קארל לואיס חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות האיטלקית DIADORA "התלבשה" על בן ג'ונסון וחיש מהר שילמה לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריה. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. רוברטו דניאלי (Roberto Danieli) נשיא חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית "דיאדורה" (DIADORA) חותם עם בן ג'ונסון לאחר ניצחונו על קארל לואיס חוזה פרסום חסר תקדים המעניק לאצן הקנדי 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי לשָוֵוק את מוצרי החברה ברחבי העולם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצטדיון האולימפי הנפלא בעיר סיאול בירת דרום קוריאה.  ה-אָצָן הקנדי בן ג'ונסון נועל את נעלי "דיאדורה" (Diadora) בזינוק לריצת הגמר ב-ריצת 100 מ' באולימפיאדת סיאול 1988. "הר של שרירים…", כינה אותו נסים קיוויתי השדר הנפלא שלנו בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בסיאול 88'. תמיד אמרתי שיש רק נסים קיוויתי אחד, והוא שלנו (!). לא היה לנו מעולם שדר א"ק ברמה הגבוהה ההיא של נסים קיוויתי. לא היה עוד אחד כמותו (!). (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק ג'נטלמן כדי למהר ולברך בתום הריצה את בֶּן ג'וֹנְסוֹן על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של NBC) ולהתלונן בריש גלי, "…באליפות העולם בא"ק של רומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100  מ' באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100  מ' בזמן של 9.80  שניות…" [2]. הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.91 מ', דק גִזרה ובעל סגנון ריצה משולם . אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה לגילוי סמים של השוודי ד"ר ארנה ליונגקוויסט (Dr. Arne Ljungqvist) יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בחומרים אסורים וניקתה אותו מכל חשד. המרדף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד"ר ארנה ליונגקוויסט בעל כורחו לאויבם המר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

גם בֶּן ג'וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית אך הוא היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס . הַר שרירים  ורחוק מלהיות יפה תואר. הוא נראה גַס ומגושם ולא אסתטי וגם כְבַד פֶּה . בֶּן ג'וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אָצָן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. "…היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי ש-קארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי…", אמר בן ג'ונסון למראייניו.

וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס (Andrew Jennings) בספרם המפורסם שיצא לאור ב- 1992, "THE LORDS OF THE RINGS – power money and drugs in the modern Olympics", מספרים בספרם המעניין, שעיתונאים שהיו עֵדים להאשמותיו של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם, "אם קארל לואיס טוען כך, כל שעליו לעשות הוא להגיש מייד דו"ח לפדרציית הא"ק האמריקנית". שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש' בריצת 100 מ' ברומא 87' הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו עיר לוֹזַאן בשווייץ. ד"ר ארנה לונגקוויסט העניק ניקוי מוחלט לבן ג'ונסון וככזה היה אורח רצוי ב- IOC .

בספרם הסנסציוני, "THE LORDS OF THE RINGS", חושפים שני הכותבים והמחברים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג'וֹנְסוֹן ע"י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע"י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בן ג'ונסון במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בן ג'ונסון נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט/ספטמבר 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בן ג'ונסון להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת בדיקת השתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש'. הוא הוכרז נקי.

לקראת סופה של 1987 גילה הצוות של בֶּן ג'וֹנְסוֹן תופעה מוזרה בגופו. לאחר שימוש רָב שנים של האָצָן בהורמוני סַמים, טפח השָד השמאלי בחזהו לממדים מבהילים כמו של אישה, אך התמונה המבעיתה הועלמה מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג'ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת הקרב האולימפי המכריע נגד קָארְל לוּאִיס בריצת הגמר ל- 100 מ' שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתתף בתחרות הכנה בטוקיו (בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים) ומשם המשיך בדרכו לסיאול 88'בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים אנאבוליים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו [3].

שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא. על קו ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ' בסיאול 1988 ניצבו שמונה רצי. שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית' ודֶנִיס מִיטְצֶ'ל, שני קנדים בֶּן ג'וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אָצָן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג'מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג'ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי . חצצו ביניהם לינפורד קריסטי וקאלווין סמית'. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זינק נפלא כמו נורה מלוע תותח. צריך להתבונן ב- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולתו לתַּרְגֵם את כוחו העצום למהירות תגובה פנטסטית. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם חדש ו-מדהים, 9.79 ש'. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם. על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג'וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן למיליארד צופי טלוויזיה, אני הטוֹב בעולם. קָארְל לוּאִיס סיים שני בזמן של 9.92 ש'. כמו ג'נטלמן אמיתי שעט אל "הַר השרירים" הקנדי ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה את שרידי הסמים האסורים בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח . מדליות הזהב שהשיג ברומא 1987 וסיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים.

טקסט תמונה :  24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל) מאותת לקארל לואיס (שני מימין) מיהו הרץ המהיר ביותר בתבל. כעבור זמן קצר גילו המעבדות הרפואיות של IOC  כי בן ג'ונסון מסומם בסמי מרץ אסורים. מדליית הזהב נלקחה ממנו והוא גורש מהמשחקים האולימפיים. (באדיבות SORTO  ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה בהתלהבות רבה את הטקסט הבא בן חמישים מילים : "ה- 100 מ' יוצא לדרך. לג'ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה . אבל ג'ונסון עומד לנצח אני חושב. ג'ונסון, כן ! לואיס שני, וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79  גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת בן ג'ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה". נסים קיוויתי לא התכוון לרמאות שלו בפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבריצת רבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988 קבע בו ג'ונסון 10.14 ש' מול 9.99 ש' של קארל לואיס, ובשתי ריצות חצי גמר בהן רצו השניים במקצים נפרדים עבר קָארְל לוּאִיס את המרחק ב- 9.97 ש' בעוד בֶּן ג'וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש'.

כשהחלה SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה מדהים. אין מילה אחרת. על קו 50 המטרים הקדים בן ג'ונסון את קארל לואיס בשני מטרים. ד"ר גלעד וויינגרטן לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו הנפוח משרירים של בן ג'ונסון. למילים שבחר הייתה וויזואליה משלהן, "…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה. הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון – המון עבודה. לא רק כישרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…". במשך כעשר דקות תמימות הריצה SORTO עוד ועוד הילוכים חוזרים מזוויות שונות מניידות השידור שלה והעצימה את חוויית הצפייה בטלוויזיה עד למאוד. חלק מההילוכים החוזרים היו איטיים ואחרים איטיים מאוד (Super Slow Motion – SSM). שדרי הטלוויזיה ניתחו את הריצה שוב ושוב אך אף אחד לא חשד בבן ג'ונסון. שתי דגימות שתן של בן ג'ונסון שהוטלו לשתי מבחנות A ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים. כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטים לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות. תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות. ב-שֶתֶּן שלו נמצאו שרידי סטרואידים. האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג'ונסון. הוא הוציא מסמך רשמי כתוב למנהלת המשלחת האולימפית הקנדית (chef de mission) גב' קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג'וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ : “We love you but you are guilty”. אנשי הוועדה רפואית של IOC ו- IAAF המליצה לפסול את בֶּן ג'וֹנְסוֹן. ההמלצה התקבלה מייד. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא נשלח בחזרה לקנדה [4].

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון (Ben Johnson) מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הנה הטקסט המקורי כלהלן :

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ

REF N0 . PR / 71  / MPV

Seoul  26^th September 1988

PRESS RELEASE

RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD .

 The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24^th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol anabolic steroid.

The ioc Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party .The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction: disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul.

The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulations. 

[ 5 ] 

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ'. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC) לשמש כעורך Video מומחה במשחקים האולימפיים של סיאול 1988 בצוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית, NBC שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 302.000000 (שלוש מאות ושניים מיליון) דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 אנשים. אלי רבינוביץ' היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות רצופות ביממה. לפעמים גם 22 שעות. זהו מאמץ עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי יָשֵן חצי "גרוגי" את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית : "…יואש, אני מתנצל שהערתי אותך משנתך הקצרה. תקשיב טוב, בן ג'ונסון (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים…". הייתי המום ונדהם . וזאת עוד לאחר שנשיא IOC בכבודו ובעצמו הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש העניק במו ידיו לבן ג'ונסון הנוכל והרמאי את מדליית הזהב בטקס רב רושם ב- 23 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי בסיאול . נפל דבר בתולדות המשחקים האולימפיים בסיאול 1988. זאת הייתה חדשה מרעישה . הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה"ב .

טקסט תמונה :  אנוכי עם אלי רבינוביץ' (משמאל) הטכנאי הבלתי נשכח והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה של 27 בספטמבר 1988 את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988 : "גירושו של האָצָן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים". כורע מימין איש ה- BBC אלן הארט. התמונה צולמה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו מייד לדרמה מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג. אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר הא"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל , שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים של האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה), ושיא העולם של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות כבר בפתיחת השידורים הישירים מרומא. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה שהייתה גם שחקנית נבחרת ארצה בכדורעף שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת עריכת המחקר וכתיבת פוסט מס' 847 בבלוג הקרוי, yoashtvblog.co.il ובכן, שיא העולם הזה של סטפקה קוסטדינובה 2.09 מ' בקפיצה לגובה לנשים מהווה לפי שעה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה. אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי והעניק לצופים בארץ ולאורי פורת ולי שני שיאי עולם נפלאים כבר ביום השני של התחרויות. ערכו של השידור הזה בטלוויזיה הישראלית מונופוליסטית והרייטינג נסקו בבת אחת. ניצחונו המפתיע והדרמטי של בֵּן ג'וֹנְסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס בריצת הגמר ל- 100 מ' ברומא 1987 בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 שיא עולם מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק בסיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987. שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה נשללו ממנו מ-בן ג'ונסון לעַד והועברו ליריבו קָארְל לוּאִיס (!).

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בשידור ישיר כשדמותו המסיבית הופיעה בתמונת Close up רכוּן על אדני הזינוק לפני הירייה. צילום רלוואנטי שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק). עשיתי מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה . הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות. לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות המנכ"ל אורי פורת לבקשתי והסכים לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון מכספי רשות השידור. אורי פורת הבין ללבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד.

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק נחלו שוב הצלחה מסחררת. מעולם לא עמד לרשותי שדר א"ק כל כך טוב כמו נסים קיוויתי. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה דאז של העיתון "מעריב", ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3] .

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. "מעריב". ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אלעזר המתייחסת לאליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (באדיבות העיתון "מעריב").

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא , ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף ה-א"ק בו הוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים, מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה- Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים, ולקרב אותם אל עולמה המופלא של הא"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".