פוסט מס' 65. ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (5). פוסט מס' 65. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 2 באוקטובר 2012.כלליראשי

פוסט מס' 65.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי בנייתו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג לא נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————–

פוסט מס' 65 : הועלה לאוויר ב- 2 באוקטובר 2012.

————————————————————————————–

טקסט תמונה : חורף 1988. עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט יד אליהו. התיישבתי תמיד בעמדת הפיקוד וניהול השידור שלי, זמן רב לפני שהחלה התחרות עצמה. אני חובש צעיף של מועדון הכדורגל של ברצלונה שניתן לי ע"י אנשי רשת הטלוויזיה של קאטאלוניה TV 3. בינם לבין אנשי הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE שררה יריבות מקצועית, אותה ההתנצחות התמידית שהתקיימה בין שני מועדוני הספורט של ברצלונה ומדריד. (באדיבות אליצור ראובני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"לקחי הניצחון הסנסציוני של ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים (ב- Final four של סלוניקי בחודש אפריל 2000) בשיעורים כה מאלפים וגורפים ילמדו עכשיו ע"י בעלי ערוצי הטלוויזיה בכבלים והבוסים של ערוץ 2 , וגם ע"י הנהלת רשות השידור וישפיעו על קבלת ההחלטות הנוגעות לשידורי הספורט כבר בעתיד הקרוב" . אלו היו מילות הסיום שלי במאמר שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב- 27 באפריל 2000 תחת הכותרת  "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" .

הקדמה 

שם המשחק הוא כסף וטכנולוגיה. הציבור ברובו איננו מודע למרכיבי תעשיית הטלוויזיה . זה גם לא כל כך מעניין אותו. קהל הצופים רובו ככולו לוחץ על השָלָט ומבקש לקבל את השירות שהוא חושב שמגיע לו. הפוסט הזה דן במסורבלות וב- בירוקרטיה הכבדה והאיטית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועוסק בממון הטלוויזיוני של השידור הציבורי שאיננו תשלום האגרה ומגויס משקופיות חסות. מימון שלושת מבצעי השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בשנים 1999 ו- 2000 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ע"י חברת הטלפון הסלולארי "פלא פון" בקיץ 1999 בראשות יו"ר הדירקטוריון מר יעקב "קובי" בן גור היה הכרחי. תמיכתו המסיבית של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בי ובמהלכים המוניטאריים שניהלתי לצורך גיוס 600000 (שש מאות אלף) דולר לכיסוי העלויות הכספיות  של הקמפיין המוקדם של נבחרת ישראל בכדורגל לקראת EURO 2000, ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 , וטורניר EURO 2000  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000) שנערכה במדינות הולנד ובלגיה בתאריכים 2.7.2000 / 10.6.2000 – היא בלתי נשכחת עבורי. המהלכים המוניטאריים האלה צלחו בשלמותם . בשורה התחתונה הם שהתירו לי להפעיל טכנולוגיה כפולה ומכופלת בסיקור הישיר של ה- Final four האירופי בכדורסל. שני הפקטורים האלה של ממון וטכנולוגיה הביאו לניצחונה הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפער רייטינג עצום על ערוץ 5 בכבלים. בפעם הראשונה והאחרונה עד כה בתולדות הטלוויזיה במדינת ישראל שודר אירוע ספורט בינלאומי יוקרתי "ראש בראש" ע"י שני ערוצי טלוויזיה שונים שמתחרים האחד בשני, ובמאבק הזה הביס השידור הציבורי של הטלוויזיה הישראלית את ערוץ 5 בכבלים ללא תנאי, שוֹק על ירך.   

מסמכי ה- Final four של סלוניקי 2000 יובאו באחד הפוסטים הבאים .

כלכלה טלוויזיונית ב- 1999  ו- 2000 

האתגר הגדול לאחר כיבוש הפסגה באפריל 2000 היה כיצד להישאר שם . היה ברור לכל בר בי רב כי שם המשחק בטלוויזיה הוא ממון. לעבוד ידעתי. הבנתי טלוויזיה. לא הייתי צריך להתאמץ להבין טלוויזיה . הטלוויזיה זרמה בעורקים שלי . נשמתי טלוויזיה . הטלוויזיה הייתה החמצן שלי . ככל שהאמירו ההצלחות של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כך טפחו השאיפות שלי . אולם שם המשחק נותר הכסף . בלעדיו הייתי כלום . הייתי חייב למצוא מימון כספי חיצוני באמצעות חברות מסחריות כדי לכסות את העלויות של ההפקות הבינלאומיות שלנו . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת חשש מהאמביציות שלי . חלקן היו מיותרות בעיניו מפני שלא היה יכול לממן אותן . ביקשתי זה מכבר להניף את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט חשוב בעולם ובארץ אולם התקציב הכללי של רשות השידור היה דל מידי , וודאי תקציב ההפקות של מחלקת הספורט . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה היה השנייה שלו בשנים 2001 – 1998 הרבה יותר הססן ודאגן בהשוואה לתקופת מַנְכָּלוּתוֹ הראשונה בשנים 1989 – 1984 . הוא היה יותר איטי , פחות נמרץ , ולָפוּת בזרועותיו הפוליטיות כמו בצבת של הוועד המנהל של הרשות בראשות היו"ר גִיל סָמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים אַלוֹן אַלְרוֹאִי . אורי פורת נראה עייף ותשוש וחשש מעול ביצוע חוק תקציב רשות השידור שרבץ עליו ישירות ואת האחריות הזאת לא היה רשאי ולא היה יכול לחלוק עם איש , ואילו המחלקה הכלכלית שלו ששכנה לידו פתח לשכתו בבניין שערי צדק הזכירה לו כל הזמן כמה חייו קשים ברשות השידור הענייה . המחלקה הכלכלית הזאת לא הייתה מסוגלת להדביק את דרישות המימון של חזון השידור שלי . זה היה כחצי שנה בטרם הבסנו את ערוץ 5 בכבלים בכיסוי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . ואז בחודש מאי של שנת 1999 מצאתי את יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" מר יַעֲקב "קוֹבִּי" בֵּן גוּר . עוד חברות כלכליות נענו לקריאת המכרז הפרטי שלי להצטרף למימון הפקות הבינלאומיות הגדולות של אירועי הספורט (באמצעות שקופיות חסות) , אך הוא היה הנדיב ביותר והכי מהיר בקבלת ההחלטות שנגעו לי . הייתי אנרכיסט במידה מסוימת אך נאמן עד כלות לרשת הטלוויזיה שלי הערוץ ה- 1 ולמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . הוא היה היחיד שידע פרטים אודות המִכְרָז הפרטי ושותף לסוד הגדול . אנוכי ויאיר שטרן הסתרנו ולא דיווחנו מאום למנכ"ל הרשות , לסמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי , וגם לא למנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי . הייתי חייב לאתר מְמָמֵן מסחרי בעל יכולות בסדר גודל חברת "פֶּלֶא פוֹן" כדי לגייס מאות אלפי דולרים למען השידור הציבורי ויאיר שטרן נתן לי אור ירוק . הייתי בר מזל שהוא היה מנהל הטלוויזיה שלי וקוֹבִּי בֵּן גוּר המממן שלי . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת העריך ב- 1999 עד למאוד את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן וגם את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . גם אם נתן לך גושפנקא מאוחרת . משהאריך מנכ"ל הרשות אורי פורת ב- 1999 את כהונתו של יאיר שטרן כמנהל טלוויזיה בשנה נוספת , התנה זאת יאיר שטרן בשני תנאים : תנאי ראשון : אנחנו רוכשים ללא דיחוי מיְדֵי ערוץ 5 בכבלים חלק מזכויות השידורים של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) . תנאי שני : רפיק חלבי ימשיך לכהן כמנהל חטיבת החדשות . אורי פורת הבין גם אם מאוחר מידי כי יאיר שטרן ורפיק חלבי הם שני עיתונאים ומנהלים מצוינים . גולת הכותרת של המאמצים הכספיים האלה היה החזרת זכויות השידורים של ענף הספורט הפופולארי ביותר במדינת ישראל לזרועותיו של השידור הציבורי הטלוויזיוני . באחת ההתייעצויות בינינו סח לי , "אני מקווה שנוכל למחוק את חרפת 17 במאי 1994 , אז הפסדנו את הזכויות במפתיע מבלי שהמציאות חייבה זאת לערוץ 2" . יאיר שטרן הג'נטלמן המאופק נזהר בכבודו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 . מוטי קירשנבאום היה האיש שלא התייצב כלל עם מעטפת ה- Bid למכרז שערכה התאחדות הכדורגל ב- 17 במאי 1994 (במשרדי ההתאחדות באצטדיון הלאומי ב- ר"ג) , והפקיר בכך את הזירה למתחריו מהערוץ ה- 2 , אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן – למרות שיו"ר מועצת ההימורים והטוטו מר אריה זייף הבטיח לי (ולנו) במאי 1994 כי הטוטו יממן (בשקופיות חסות) כ- % 33 מהעלות הכללית של כל רכישת זכויות השידורים ע"י הטלוויזיה הציבורית .                                                                                                                                               

יעדי הפקות הספורט הגדולות והשידורים הישירים שלנו מאתרי התחרויות , אותן היו אמורות לממן חברות "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון קוֹבִּי בֵּן גוּר , ונשיא חברת "סָאנִי תקשורת" אִילָן בֵּן דוֹב , היו כלהלן : משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 בקמפיין של קדם EURO 2000 , אליפות אירופה בשחייה בהשתתפות קבוצה גדולה של חמישה עשר שחיינים ושחייניות ישראליים שאמורה להיערך בפברואר 2000 בהלסינקי בירת פינלנד (מבחן כניסה אחרון לפני אולימפיאדת סידני 2000) , משחקי ה- Final four האירופי בכדורסל שנועדו להיערך באפריל 2000 בסלוניקי (במידה ומכבי ת"א תעפיל אליהם) , וטורניר EURO 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000) שעתידה להתקיים ביוני – יולי 2000 בשמונה ערים של שתי מדינות הולנד ובלגיה .

מבצעי השידור הגדולים של מחלקת הספורט ב- 1999 ו -2000 , והקשר המסחרי (שקופיות חסות) עם חברות "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון יעקב "קובי" בן גור . וחברת "סאני תקשורת" בראשות נשיאה אילן בן דוב .

ביום שלישי – 20 ביולי 1999 , כינס מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן את ראשות סגל (פגישת דיון שבועית של מנהלים בכירים בערוץ 1) , כדי לדון עמם על ההיערכות הסופית לקראת תחילת שידורי הליגה לאומית בכדורגל ב- 14 באוגוסט 1999 . נכחו שם כל הגנרלים שלו . יוֹסִי מְשוּלָם – מנהל חטיבת התוכניות , רָפִיק חַלָבִּי מנהל חטיבת החדשות , משֶה "מוּשוֹן" מַצְלִיח מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים , מְנַחֵם ווֹלְף מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה , אֵלִי קִרְיָיתִּי מנהל חטיבת התחזוקה בהנדסה , יָרְאוֹן רוּפִּין מנהל כוח אדם , אוֹרֶן שִינְדֶל מנהל הבימאים , בֵּנִי חֵן מנהל שירותי אומנות , מִיקִי קְלָיִין סגן מנהל שירותי הפקה , יִצְחָק "בֶּנְיוֹ" בֵּן יוֹסֵף מנהל שידורי החוץ , שַשִי אֶפְרָתִּי המפיק הראשי של שידורי מחלקת הספורט , מאיר איינשטיין השַדָּר הראשון והמוביל של מחלקת הספורט , ואנוכי . מנהל הטלוויזיה ביקש ממני להציג את הפרזנטציה המבצעית שלי בפני הנוכחים . המֶסֶר הראשי שלי היה ברור והחלטי : "למרות זמן ההכנה הקצר שנותר לכולנו , לא יותר משלושה שבועות וחצי , אנחנו נעלה "לאוויר" בכל מחיר , בכל דרך , ובכל האמצעים העומדים לרשותנו", והוספתי בהדגשה : "By hook or by crook " , גם אם נדרש לצַלֵם בתחילה חלק מהמשחקים בניידות "הרקפות" (מצוידות במצלמה אחת בלבד) ומצלמות ENG , וגם אם נדרש להגיש את "משחק השבת" במוצ"ש מחניון מכוניות השידור שלנו בהיעדר אולפן מוכן" .  כל הנוכחים האחרים תמכו ברעיון השידור שלי , וכל אחד מהם הבטיח לעשות את המאכסימום בתחומו . מנהל הטלוויזיה נתן בתום הפגישה אור ירוק מבוקר להתחיל בהרמת הפרויקט [1] . שררה בחדר שמחת עשייה גדולה . כמעט אופוריה . הנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חוזרת לימיה הגדולים בתחום הקונקרטי של שידורי הכדורגל הישראלי . הכישלון ההוא ב- 17 במאי 1994 הדהד בראשו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ושלי . הובסנו אז ללא צורך ומבלי שהיינו מחויבים לכך , והפסדנו נכס שידור שהיה עוגן שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך רבע מאה , 25 שנים רצופות , 1994 – 1969 .

ביום שלישי – 27 ביולי 1999 , התכנסנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי בלשכת המנכ"ל בבניין שערי צדק יחד עם מיילן טנזר ויונה וויזנטל לפגישת סיכום אחרונה טרם חתימת החוזה . המנכ"ל זימן לפגישה הזאת גם את הסמנכ"לים שלו מוטי לוי (כספים וכלכלה) ועמרם עמר (כוח אדם) . זאת הייתה פגישה פרוצדוראלית בלבד . כל הנתונים היו ידועים וממוסמכים . המנכ"ל היה רק צריך לחתום . נפרדנו בלחיצת יד ממיילן טנזר ויונה וויזנטל . הכדורגל חזר לערוץ 1 . סוכם כי אנחנו נשדר מידי שבת את המשחק המרכזי בשידור ישיר , ובנוסף נצלם את שאר משחקי המחזור לתוכנית הסיכום של "משחק השבת" . תמורת התענוג התחייבנו לשלם 7 מיליון דולר לעונה אחת . שידורי הכדורגל בעונת 2000 – 1999 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו אמורים להניב כ- 150 שעות שידור בעלות של כ-  46000 (ארבעים ושישה אֶלֶף) דולר בממוצע לשעת שידור אחת . כשנעלמו אנשי ערוץ הספורט מבעד דלת הלשכה חצתה אותה מחייכת אלינור בלקין מנהלת לשכתו של אורי פורת ועוזרתו הראשית , אישה חכמה ויפת תואר וידידה אישית של רבים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , ובידה בּלוֹק כתיבה צהוב ועֵט . עמדנו לשחזר את ההיסטוריה . השתררה דממה בחדר . המנכ"ל קרא לה בפנים חתומות להיכנס לחדר והחל להכתיב לה בקול מְיוּסַר את סעיפי טיוטת הסכם הכדורגל החדש עם ערוץ הספורט בכבלים , "רשות השידור מתחייבת לשלם לערוץ 5 …" . לפתע נמלך בדעתו וחדל . קולו נדם . ארשת של ייסורים לבשה את פניו . הוא היסס ושקע בעצמו ואז סובב את מבטו מאלינור בלקין לעבר מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואלי ואמר , "ומה יהיה אם חברת צ'ארלטון תזכה בערעור בבית המשפט נגד ערוץ 5 , הרי רק שלשום נפגשנו כאן במקום הזה עם קובי בן גור ופינחס זהבי (ביום ראשון- 25 ביולי 1999) שהבטיחו לנו שהם יזכו בערעור" , והוסיף , "אני דוחה את החלטתי עד שייוָודעוּ תוצאות המשפט". מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי התבוננו איש ברעהו כלא מאמינים . מנכ"ל רשות השידור הרי זכה לגיבוי טוטלי מכל הנוכחים בלשכתו . יאיר שטרן ואנוכי לחצנו עליו : "אורי אל תהסס , חתום ! הרי ברור שאתה חותם על תנאי ! במידה וְ- DBS יזכו בערעור , מתבטלת באופן אוטומטי הסכמתך ללכת במשותף עם ערוץ 5 ולשלם להם 7000000 (שבעה מיליון) דולר" . התבוננתי במבטו הכבוי של האיש שכה אהבתי והערכתי פעם . הוא עישן בשרשרת והיה עייף והססן . משהו קרה לו . אומץ לִבּוֹ וקסמו האישי נטשו אותו. הוא היה מנהיג רשות השידור אך ממש לא נראה כזה באותו הרגע ההוא. אורי פורת ישב בודד בראש השולחן בוהה בחלל האוויר ופוסח על הספים . הוא היה שם אך לא רוחו האמיצה. לזכותו ייאמר שהוא הנושא באחריות הראשית להחלטה הלא קלה לשלוף 7000000 (שבעה מיליון) דולר מקופת הרשות המדולדלת . את האחריות הזאת אי אפשר לחלוק עם איש . ברגע ההוא אורי פורת היה לבד רק עם עצמו . הוא לא נכנע רק לכסף . הוא נכנע גם לצַו מצפונו הציבורי .

למחרת יום רביעי – 28 ביולי 1999 , נפגשתי עם עו"ד רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ במשרדו בירושלים . בקשתי לגייס עזרה כספית מסיבית לטובת שידורי הכדורגל שאוֹ-טוֹ-טוֹ כבר עמדו להיות שלנו . שטחתי לפניו את יוזמת שידור חדשה שלי , בה תשלב מחלקת הספורט לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית בשידורים הישירים שלה ובמוספי הספורט הרבים לכל אורך השבוע , את מילוי טופס הטוטו ובדיקתו עם סלבריטאים שונים , נשים וגברים . הרעיון שלי היה לשָדֵר בצורה שיטתית ומסודרת את "פינת הניחוש הנכון" כמשדר חסות (באמצעות הטכנולוגיה המיידית שלנו) , ובכך להבליט את הניחוש הנכון בטוֹטוֹ בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בצורה כמותית ואיכותית חסרת תקדים ולזהות את הטופס לציבור המנחשים באמצעות המרקע שלנו , של השידור הציבורי . ביקשתי מעו"ד רוני בר-און  7 מיליון דולר . דולר של הטוֹטוֹ כנגד כל דולר שאנחנו משלמים להתאחדות הכדורגל באמצעות ערוץ 5 . עו"ד רוני בר-און לא נפל מכיסאו . הוא רק אמר לי ובעצם חזר על דברי קודמו אריה זייף , "קודם תחתמו ואח"כ נדבר , אתה יודע שיש לך על מי לסמוך" .  שנה קודם לכן ביום חמישי – 6 באוגוסט 1998, נפגשנו המנכ"ל ואנכי עם עו"ד רוֹנִי בר-אוֹן במשרדי הטוטו ברחוב הארבעה בתל אביב . הוא העניק אז לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 סכום הגון , כ- 000 100 (מאה אֶלֶף) דולר עבור חסויות הטוֹטוֹ , כדי למַמֵן את השידורים הישירים המתוכננים מאליפות אירופה בא"ק מבודפשט (בתאריכים 23.8.1998 – 18) , ואת שני השידורים הישירים של שני משחקי הכדורגל שרציתי לשָדֵר , ביום שלישי – 18 באוגוסט 1998 פולין – ישראל בוורשה במסגרת קדם 2000 EURO , ולמחרת יום רביעי – 19 באוגוסט 1998 אוסטריה (שהייתה יריבה של ישראל באותו הבית) בווינה מתמודדת במשחק רֵעִים נגד אלופת העולם צרפת . במשחק הזה בחנתי לראשונה את יכולתו של שלמה שרף (אז מאמן הנבחרת הלאומית) לשמש כפרשן טלוויזיה לצדו של מאיר איינשטיין . את אליפות אירופה בא"ק שידר נסים קיוויתי שלאחר שבע שנות ניתוק מהמיקרופון הוכיח מחדש שהוא שַדָּר א"ק דגוּל . האחד ואין בִּלְתּוֹ .

מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לא השתתף במודע בפגישות העבודה עם יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ . רוני בר-און לא הסכים בשום פנים ואופן להיפגש עמו. יאיר שטרן ועו"ד רוני בר-און היו פעם שני חברים טובים. חברותם נשברה בעקבות סדרת הכתבות הסנסציוניות של השדרנית איילה חסון ששודרה ב- 1997 בתוכנית החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ונודעה בכינויה בעל הצליל הקליט , "פרשת בר-אוֹן – חברון" . הפרשה המרעישה אודות העסקה הפוליטית "בר-און – חברון" פתחה במשך זמן רב מידֵי ערב בתשע את מהדורות "מבט" , בידיעתם , גיבויים , ותמיכתם העיתונאית הגלויה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . שניהם האמינו לכל בדל אינפורמציה שהכַּתֶּבֶת הפוליטית שִרבבה לדיווחיה . בסיפור הזה היתמרה דמותו של מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי שהתייצב מאחורי איילה חסון וטבע נחרצות את הסלוגן המפורסם שלו שנלקח מתרבות הבנייה המסיבית הדרוזית בכפרים דליית אל כרמל ועוסאפייה : "הסיפור של גב' איילה חסון נכון ויצוק בעשרה טון בטון" . רָפִיק חַלָבִּי העניק לכתבת שלו תמיכה מסיבית , מוראלית ומעשית . איילה חסון חשפה בתחילת שנת 1997 את הסיפור כי מינויו של עו"ד רוֹנִי בַּר-אוֹן לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ב- 10 בינואר 1997 הייתה בעצם מעשה תחמנות פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מנהיג ש"ס אַרְיֵה דֶרְעִי לפיה תצביע ש"ס בעד פינוי חברון , ובתמורה תמנה הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי שלה את עו"ד רוני בר-און , שיפעל אחרי מינויו להשגת חנינה לשר אריה דרעי שהואשם זה מכבר בשוחד ושחיתות . איילה חסון כתבת הטלוויזיה הנמרצת לא הרפתה מהפרשה .

טקסט תמונה :  1997 . זוהי שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' איילה חסון שחשפה ב- 1997 את מעשה השחיתות הפוליטית של ממשלת ישראל , פרשה שנודעה בשמה , "פרשת בר-און – חברון" .(לע"מ תמורת תשלום) .

עו"ד רוֹנִי בַּר-אוֹן ראה ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 (וידידו האישי אז) את הַאָשֵם הראשי בהעברת המידע הזה באמצעות שידור הכתבות הכוזבות על פי שיקול דעתו . רוני בר-און סבר שיאיר שטרן הוא האיש שהתיר לאיילה חסון להכפיש את שמו והֵתיר את דמו בפרשה שכונתה בימים ההם , "בַּר-אוֹן תמורת חֶבְרוֹן" . הוא ניתק לנצח את ידידותו ארוכת השנים עם יאיר שטרן ולא סלח לוֹ עוֹד לעולם . עו"ד רוֹנִי בַּר-אוֹן החזיק יומיים בדיוק בתפקיד יועצה המשפטי של ממשלת ישראל . כעבור 48 שעות התפטר מתפקידו . הוא וממניו ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ושר המשפטים צַחִי הַנֶגְבִּי לא עמדו בלחץ הביקורת הציבורית שהוטחה כלפיהם . כולם הבינו שמינוי עורך דין לא ידוע בדמותו של רוני בר-און לתפקיד נישא ורם במדינת ישראל נעשה בתוך עסקה פוליטית עכורה . בעקבות חשיפת השחיתות הפוליטית בצמרת השלטון ע"י כתבת הטלוויזיה איילה חסון , המליצה משטרת ישראל להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר המשפטים שלו צחי הנגבי . ב- 20 באפריל 1997 , פּרסמו פרקליטת המדינה הגב' עדנה ארבל והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (מונה במקומו של עו"ד רוני בר-און) במשותף  את החלטותיהם בפרשה . שניהם קבעו נחרצות בדו"ח כי : "היה ניסיון חמור להשתלט על התביעה בישראל , ואנשים שעומדים לדין פלילי חברו יחדיו כדי לקבוע מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה מתוך אינטרסים אישיים, תוך שימוש בקשרים ובכוח פוליטי , ואף הצליחו בכך". יחד עם זאת קבעו עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין כי אין ראיות מספיקות להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו , שר המשפטים צַחִי הַנֶגְבִּי , ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אִיוֶוט לִיבֶּרְמַן . פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה קבעו כי יש די ראיות מוצקות להעמיד לדין פלילי את מנהיגה הצעיר של ש"ס אַרְיֵה דֶרְעִי . עו"ד רוֹנִי בַּר – אוֹן יצא מוּכּה וחבוּל , ושרוּט מאוד מהסיפור הזה וגם מוּשפּל . הוא פוצה ע"י השלטון כשמונה לתפקיד ציבורי אחר . יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ במדינת ישראל . עכשיו ביום רביעי – 28 ביולי 1999 , רצתי אליו בתשע בבוקר לשחֵר לפִתחו כדי לבקש ממנו את חסדי מועצת ההימורים והטוֹטוֹ לשידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הענייה . שֵם העסקה שהצעתי לו היה "שִיווּק ופִּרְסוּם תמורת מִימוּן" . יו"ר מועצת ההימורים והטוטו לא שמר טינה לטלוויזיה הציבורית , הוא רק ביקש שנצטרף לעסקת הכדורגל ונחתום על החוזה עם ההתאחדות ללא דיחוי . "יואש , אתה יכול לסמוך עלי . קודם תצטרפו לשידורים . הטוֹטוֹ ילך בגדול עם רשות השידור" , אמר , וחזר על דברי קודמו אריה זייף . מעו"ד רוני בר-און טסתי לישיבת הוועד המנהל של רשות השידור שנערכה באותו יום בצוהרי היום במלון "ראמאדה רנסנס" בירושלים . נדרשתי להציג שוב את מצע השידורים הספורטיבי שלי , היקפו , וכמות כוח האדם והטכנולוגיה הנדרשת להקים את גולם הכדורגל על רגליו . המקום היה מלא מפה לפה . זאת הייתה פגישה מכרעת . נכחה שם כל צמרת הטלוויזיה ובראשה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי , וגם חלק מאנשי מליאת רשות השידור ביניהם יעקב גיל יו"ר וועדת הספורט . כרגיל היו חברי הועד המנהל שליחי הפוליטיקאים חצויים בדעתם בצורה לא עניינית . שני החברים הדתיים בוועד המנהל של רשות השידור אורי פלח (נציג המפד"ל) ואבוטבול (נציג ש"ס) היו priori a נגד שידורי הכדורגל בכלל , ובשבת בפרט , אך הרוב ובראשם יו"ר הועד המנהל של רשות גיל סמסונוב , אלון אלרואי ואחרים תמכו בהם , ובעצם נתנו הכשר ציבורי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת לצאת לדרך .

ביום שישי – 30 ביולי 1999 סעדנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי ארוחת צהריים במסעדה הנחשבת "אולימפיה" בנמל תל אביב (בניהול משה פראנסיס) כדי לסכם את פרטי רכישת הכדורגל האחרונים . גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה אמור לסעוד אִתנו אך הוא קדח מחוֹם ונשאר בביתו בירושלים . כל המי ומי של המדינה נוהגים להראות את פרצופם "באולימפיה" של צוהרי יום שישי . שמחתי לפגוש שם את אריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בעבר , האיש הכי אופטימי שפגשתי מעודי . להתראות עמו זה כמו להשתתף ב- "Sitcom" לא מתוכנן מעין קומדיית מצבים בה הצחוק , השנינות , וההומור אינם נגמרים . אריה מֶקֶל הוא פשוט איש חביב , שופע הומור ובדיחות , שמעולם לא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי . יצא לי לשוחח במסעדה עם שָלוֹם קִיטָל מנכ"ל חברת החדשות על ימים עברו . הוא היה איש חדשות מוכשר ומנהל חרוץ שנתן את גופו וליבו למען ערוץ 2 . ערוץ 2 חייב לוֹ חוב עולם . "אולימפיה" היא מקום הומה מאדם . אתה כל הזמן רואה פנים מוכרות ונדרש להגיב . להנהן בראש , או להסיר את מבטך ולהתעלם , שגם זה סוג של תגובה . אורי פורת היה מאוד נינוח בפגישה . הוא סעד את ליבו במין שקט נפשי כזה . בין תפריט אחד למשנהו עישן ושוב עישן . הוא כילה לפחות חמש סיגריות בעת הארוחה שנמשכה כשעה וחצי , אך נראה הרבה יותר רענן בהשוואה למראהו בלשכתו בשערי צדק בירושלים . יכול להיות שהשהייה היומית הארוכה בין כתלי רשות השידור , והמעבר מישיבה אחת לפגישה אחרת עם אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "וקול ישראל" והצרות שכל אחד מהם (כולל אותי) מביא אתו ושוטח בפניו , הופכים אותו לאיש בלתי מאושר . איש מיוסר . רשות השידור היא סיר לחץ . גם הסמנכ"לים שלו והיועצת המשפטית לעולם אינם מקלים עליו . נראה כאילו בלשכת המנכ"ל שוררת אווירת לחץ מלנכולית תמידית . "באולימפיה" הדבר שונה . בעל המסעדה משה פרנסיס משרה אווירה נעימה במקום . המסעדה היוונית הים תיכונית שלוֹ בעלת קירות הזכוכית משיקה לגלי הים המתנפצים אל סלעי הנמל . שאון הגלים , ריח הים והאוכל הנפלא עושים משהו לסועדים . אני בחרתי לאכול דג מוּשט על הגריל ולצדו שתי כוסות גדולות של יין מֶרְלוֹ אדום יבש . אני מת על דגים ויין . מה יכול היה להיות רע בפגישה הזאת עם המנכ"ל שהיה במצב רוח טוב . סיכמנו שאנחנו הולכים על הכדורגל. עם מכבי ת"א של עו"ד שמעון מזרחי כבר חתמנו. העתיד נראה וורוד . ככה נפרדתי באותו יום מהמנכ"ל שלי . אהבתי אותו וגם את רעייתו ציפה .

יום ראשון – 1 באוגוסט 1999 היה יום קיץ שטוף שמש אך לחלוטין לא חם , ואולי בשל כך גם מלא תקוות . הרגשתי נפלא . הכדורגל הישראלי עמד להיות שוב מנת חלקי . כעבור חמישה ימים נראו העניינים לפתע שוב לאים וכבדים כמו ריטואל חוזר . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שוב היסס ושוב איבד את ביטחונו העצמי. הוא ביקש את מנהל הטלוויזיה ואותי לבוא אליו לביתו בראשון לציון כדי לדון בענייני הכדורגל ש- "יואש אלרואי כל כך רוצה להשיב לחיקו" . לקחתי עמי גם את מאיר איינשטיין וירדתי לשפלה יחד עם יאיר שטרן ברכב מיוחד שהעמידה לרשותנו מחלקת התחבורה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . זה היה ביום שישי – 6 באוגוסט 1999 .

בשלוש בצהריים נחתנו ברחוב סמילצ'נסקי 14 בראשל"צ . בתחילה חשבנו שפספסנו את השעה . דלת הכניסה האוטומטית של הבניין הייתה חסומה , ולזמזם האינטרקום החיצוני המחובר לדירת מנכ"ל רשות השידור לא ענה איש . ישבנו שם שלושתנו וצחקנו על מר גורלנו בתעשיית הטלוויזיה , היכן בדיוק מבלים שלושה אנשים רציניים כמונו , שתחנוניהם לשידורי כדורגל בערוץ הטלוויזיה שלהם העבירו אותם על דעתם והובילו אותם להתדפק על דלת ביתו הפרטי של מנכ"ל רשות השידור ביום שישי אחה"צ . היה יום חם ולַח מאוד בו הגוף איננו מסוגל לקַרֵר את עצמו. הבגדים נדבקים לעור המזיע . השתגענו מצמא . לפתע הגיחה מן המדרכה הצדדית צִיפָּה פורת רעיית המנכ"ל . בהליכה מהירה כאיילה שלוחה נשאה בידיה שתי שקיות כבדות עמוסות בשמונה בקבוקי קוקה – קולה גדולים וקרים . "הביטו איזה כושר גופני מדהים יש לאישה הזאת" , מלמלתי לכיוונם של יאיר שטרן ומאיר איינשטיין . מאחוריה במרחק ניכר השתרך לֵאֶה מנכ"ל רשות השידור כשהוא שוּב שואף את רעל עשן הסיגריות המרעיל את ריאותיו , אך נהנה . שניהם אירחו אותנו למופת בדירת הגג הנאה והמרווחת שלהם . יש באורי פורת איזה Charm (קֶסֶם אישי) טבעי שניחן בו מבלי להתאמץ . אי אפשר שלא להתאהב בו וגם אי אפשר לכעוס עליו . אך פגישת העבודה בביתו לא צלחה ונשמעה כמו רִיטוּאַל ישן מהעבר . התקשרתי במהלכה לעו"ד רוני בר-אוֹן יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בפלא פון של מנהל הטלוויזיה (רשות השידור מעולם לא אישרה לי מכשיר טלפון סלולארי לצורכי עבודתי) וגייסתי אותו לשיחת המו"מ בינינו לבין מנכ"ל רשות השידור . יאיר שטרן ומאיר איינשטיין ישבו דרוכים . אולי ממנו תבוא הישועה . ביקשתי את עו"ד רוני בר-אוֹן לדבר עם המנכ"ל ולשכנעו במהימנות מקורות המימון של שידורי הכדורגל הישראלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. עו"ד רוני בר-און אמר לאורי פורת שֵש מילים, "קודם כל חתום ואח"כ יהיה בסדר" . הוא הבטיח למנכ"ל את תמיכת הטוֹטוֹ . אומנם לא בכתב אלא רק בשיחה בע"פ אך הוא היה איש רציני שניתן לסמוך על מילתו . יאיר שטרן דיווח למנכ"ל על הפוטנציאל כספי הטמון ביכולתה של חברת שפ"מ (שירותי פרסומת מסחרית) בראשותו של מר אברהם פרחי לגייס כסף גדול למען שידורי הכדורגל . המנכ"ל ההססן הבלתי נלאה חזר לסוּרוֹ. הוא כל הזמן דִקלם כמו תקליט שחוק סוג של הערות , "ומה יהיה אם עו"ד רוני בר-און לא יעמוד בדיבורו , ומה יקרה אם חברת שפ"מ לא תצליח לגייס את החסויות הנדרשות ?" . הוא שוב חזר על השאלה , "להיכן נעלמו 100000000 (מאה מיליון) דולר שיוחנן צנגן ואני השארנו בקופת רשות השידור ב- 1989 ?" . אורי פורת יצר לעצמו מכשולים בלתי עבירים . פיזיים ופסיכולוגיים כאחד . הוא פחד להעיז . הפסדנו במלחמה .

מפקד הקומנדו המיתולוגי הבריטי דיוויד סטרלינג במלחמת העולם השנייה , מי שנודע בפשיטות הקומנדו שלוֹ ארוכות הטווח מאחורי קווי הצבא הגרמני של הפילדמרשל ארווין רומל באפריקה , הוא הקופירייטר של הסלוגן הקרבי המרשים , "המֵעז – זוכֶה" . האמונה הזאת בשתי המילים , "המעז – זוכה" שמגלמות בתוכן יוזמה , מרץ , ונטילת סיכונים מחושבים – היא שהדריכה את המפקד הנערץ ודִרבנה את אנשי יחידתו בעת הביצועים המורכבים והמסובכים שנועדו לפגוע ביעדים הגרמניים ופותחת צוהר לבעלי היוזמה . אורי פורת סירב להשתמש בה וללכת לאורה . לראשונה הבנתי באותו יום שישי ההוא של 6 באוגוסט 1999 שאפסה כל תקווה . הכדורגל לא יהיה שלנו עוד . שנה שלמה של עבודה ירדה לטמיון .

ביום שני – 16 באוגוסט 1999 טסתי לסביליה שבספרד , כדי להפיק ולנַהֵל עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שידורי אליפות העולם ה- 7 בא"ק . ביום שלישי – 17 באוגוסט , שלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל הרשות אורי פורת את מסמך דו"ח עלויות ההפקה שיוטלו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במידה ובכל זאת ישנה המנכ"ל את דעתו וישתכנע לרכוש את הכדורגל [2]. המסמך הציג עלות סבירה של 1.900000 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לעונת שידור אחת , כשהוא כולל בתוכו גם את רכישת הטכנולוגיה החדישה עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המהווה הוצאה מוגדלת בשנה הראשונה בלבד . שוב זרחו תקוותיי . אינני זוכר מצב בתולדות הטלוויזיה בתקופתי שבו זרחו ושקעו התקוות פעמים כה רבות בתקופה כה קצרה .

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . . עדיין לא איבדנו את התקווה . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . עדיין לא איבדנו את התקווה . (עמוד מס' 1 מתוך 2) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1 בדצמבר 1999 עשיתי את הניסיון האחרון לשכנע את המנכ"ל לרכוש נתח מהכדורגל הישראלי למען שידורי ערוץ 1 [3] . כך כתבתי לוֹ בדם לִבִּי . הנה עיקריו .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                    יום רביעי – 1.12.1999 

אל    :  המנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  רכישת נתח מזכויות השידור של ליגת העל בכדורגל לשנים הבאות  ורכישת זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 .

למנכ"ל שלום רב ,

אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל , לאחר שנוצרו בעבורנו תנאים כספיים הרבה יותר נוחים בהשוואה למצב ששרר בשוּק לפני כמה חודשים . גם האפשרות ש- DBS  (חברת הלוויינים YES) , יורדת ממאבקה עם חברות הכבלים בנושא זה , מקלה עלינו את המו"מ הכספי . אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל , לפני שאביב גלעדי סוגר את העסקה עם ערוץ 2 . מפתיע מאוד שתקציב רשות השידור לשנת 2000 איננו מייחד אפילו שקל אחד מראש לטובת שידורי הכדורגל (ואולי זה לא מפתיע כבר) . אף על פי כן , חברי ואנוכי כאן בערוץ 1 ובראשם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מהווים את "הצ'ק הבנקאי" שלך לכיסוי הכספי של הרכישה החשובה הזאת . גם אם לא ייוחד שקל אחד מתקציב רשות השידור לשנת 2000 לטובת שידור הספורט הרלוואנטי ביותר ונכס השידור החשוב ביותר של ערוץ 1 שהוא הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו ליגת העל ומשחקי הנבחרת , אני יואש אלרואי "הצ'ק הבנקאי" שלך מתחייב לכסות את הרכישה הזאת באמצעות מקורות מימון חיצוניים ! ! !  ולא מתקציב רשות השידור . אני לא חושב שאי פעם בשנות עבודתי הארוכות ברשות השידור , אִכזבתי מישהו מהמנכ"לים או אותך ולא כיזבתי לך . אתה יכול לסמוך עלי ועל חברי . אנחנו טובים יותר מכל עירבון כספי , מכל ערבות מוניטארית , ומכל צ'ק בנקאי .

בברכה ,

יואש  אלרואי

 

ביקשתי בפּרפורי הגסיסה האחרונים לרתום שַר בממשלת ישראל למסע השכנוע של התחברות מחודשת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לכדורגל הישראלי . ארבעה ימים אחרי המכתב האחרון למנכ"ל רשות השידור,  ביום ראשון – 5 בדצמבר 1999 , סדרו לי גב' טַל אלכסנדרוביץ' הדוברת של מתן ווילנאי שר המדע התרבות והספורט בממשלתו של מר אהוד ברק , ומנכ"ל משרדו מר נחמן שי פגישה עִמו . הפגישה התקיימה במשרדו בשכונת שייח ג'ראח בירושלים ליד המטה הארצי של המשטרה . לקחתי עמי לפגישה את מאיר איינשטיין . על מתן ווילנאי המצביא הצבאי שמעתי רבות . עוד בתחילת הקריירה הקרבית אפופת התהילה שלוֹ , כשהיה מפקד צעיר של סיירת הצנחנים והוביל ונִיוֵוט את כוחותיו בהליקופטרים לפעולת התגמול ב- 1968 באֵזור "נַאגָה חַאמָאדִי" בעומק מאות קילומטרים בשטח מצרים . הייתי כבר בן 60 , אך זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתיו פנים אל פנים . מתן ווילנאי נודע כמפקד צנחנים צבאי אמיץ , נבון , ובעל יושרה . עכשיו כשכיהן כשר בממשלת ישראל חשבתי שאולי יהיה לו הכוח להטות את כף המאזניים של שידורי הכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לכן יזמתי את הפגישה . רציתי לערב אותו ביוזמת השבת הכדורגל הישראלי לחיקו של ערוץ 1 . ביקשתי ממנו להיפגש בדחיפות עם מנכ"ל רשות השידור . טעיתי . לא יצא מזה שום דבר . השַר הנכבד כבר הפך מזמן לפוליטיקאי . פוליטיקאים אינם מסוגלים להזיז סלעים ממקומם . לא יצא דָבָר גם מפגישת עמותת הכדורגל הפוליטית בראשותם של הח"כ מר אבשלום ווילן ומר שמואל ריפמן יו"ר מועצת רמת הנגב עם אורי פורת לקידום שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [4] . פגישת נֶפֶל . מסמך העלויות של יאיר שטרן , והשיגעון הפרטי שלי לגייס כספים מבחוץ למימון שידורי הכדורגל בשידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ  1 שִכנעוּ את אורי פורת סופית להתרחק מהרפתקת השידור הזאת , המכונה "הכדורגל הישראלי" . השגיאה גסה של מנכ"ל רשות השידור לא הייתה טמונה בוויתור אלא חוסר רצונו להילחם . מימון רכישת זכויות הכדורגל לא היה אמור להיות ממומן ע"י משלם האגרה , אלא ע"י כספים חיצוניים . ב- 20 בדצמבר 1999 ידעתי שכלו כל הקיצין . מ"מ המנכ"ל שהיה גם מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני הודיע לי בשמו של המנכ"ל הנופש כלהלן : "הסוגיה הועלתה בפני המנכ"ל , והוחלט כי נוכח המצב הכספי של רשות השידור נראה כבלתי אפשרי להיענות לבקשתי" , והוסיף בסגנון מתחמק , "בשוב המנכ"ל לעבודה נעלה את הנושא שוב אם הוא עוד יהיה ריאלי" [5] . כל כך כעסתי על אובדן הכדורגל לנצח ועל סגנון התשובה הלקוני והמתחמק , שהחלטתי לענות ליאיר אלוני בכתב ידי ובדם לבי [6] .

 יום חמישי – 23 בדצמבר 1999 . מחלקת הספורט .

יאיר אלוני שלום רב ,

אינני יודע מה ענו לך הממונים עלי יאיר שטרן ורפיק חלבי , ומה הייתה תגובתם למכתבך – תשובתך המצ"ב בשֵם מנכ"ל רשות השידור . תשובתך איננה רצינית בעיניי ומתחמקת , ביודעך היטב עד כמה חשובים שידורי הספורט הרלוואנטיים לשידור הציבורי ולמממן הכספי שלו משלם האגרה . אתה מודע היטב לעובדה כי חלק גדול מהכסף לרכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (נבחרת ישראל + משחקי ליגת העל + משחקי גביע המדינה) יגויס ממקורות מימוּן חיצוניים ולא רק מתקציבה השוטף של רשות השידור לשנת 2000 . אני הוא "הצ'ק הבנקאי של רשות השידור ואני מתחייב שוּב לכסות מחצית מהעלויות מכסף חיצוני !!! , מה עוד שעל רשות השידור למצוא "משהו" מתקציבה למען שידורי הכדורגל שנמצאים באורח קבע  בצמרת המִדרוג ב- Top Rating של שידורי הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 , ומשלם האגרה אומר כן רבתי לשידורי הכדורגל בפרט ולשידורי הספורט הרלוואנטיים בכלל .

                                                                                                           בברכה ,

                                                                                                           יואש אלרואי

טקסט מסמך : 20 בדצמבר 1999 . תשובתו השלילית של מ"מ המנכ"ל יאיר אלוני כפי שהופנתה אלי היה ברור שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת משולל כל מוטיבציה ויכולת לשמש שוב מנהיג השידור הציבורי . הוא היה עייף , חלש , והססן . מנכ"ל רשות השידור חַש שלא בנוח להתייצב בזירה, אז שלח את עוזרו יאיר אלוני כדי שישמש לו דובר. העסק היה פתטי. ראיתי שההנהלה שלי איננה ששה אלי קרב ומתנהגת כמו קבוצת פקידים שספונה בלשכותיהם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הכדורגל הישראלי נדד לערוץ הספורט של הטלוויזיה בכבלים שחלק אותו בעונת השידורים 2000 – 1999 שוב עם ערוץ 2 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ירד סופית מנושא ליגת העַל בכדורגל . אך משהו טוב יצא מכל מאמץ הנֶפֶל הזה. הזדמן לי להכיר היכרות קרובה את קוֹבִּי בֶּן גוּר היו"ר הנמרץ והחכם של דירקטוריון "פלא פון". אין עונג גדול יותר מלהיפגש ולשוחח עם אנשי עסקים נבונים , הגיוניים וצנועים , גם אם התוצאה העסקית איננה מניבה כל תשואה . הפגישה עם קוֹבִּי בֵּן – גוּר הסתיימה בתוצאה דרמטית . באמצעותו גייסתי כסף חיצוני (רָב) למימון השידורים הישירים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בסתיו 1999 ואח"כ למשחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 . עמדנו בפני חוֹמַת אתגרים של ארבעה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת הבית של ישראל בקדם אליפות אירופה לאומות  2000 Euro  . לנבחרת ישראל בראשות שני שחקניה הבינלאומיים אייל ברקוביץ' "האנגלי" וחיים רביבו "הספרדי" והמאמן שלמה שרף נשקף הפעם באמת סיכוי רציני להעפיל לטורניר הגמר שעמד להיערך בקיץ 2000  בהולנד ובלגיה , לאחר שהביסה ביוני 1999 באִצטדיון ר"ג את אוסטריה 5 : 0 . ביום שני – 21 ביוני 1999 , טסתי לשלושה ימים יחד עם הטכנאי אריק ברכה אחד ממפקחי התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאמשטרדם , בשליחות מנכ"ל הרשות אורי פורת , לפגישת ההפקה המרכזית של אליפות 2000 EURO . כשהצגתי את דרישות השידור שלנו בפני אנשי הקבוצה המבצעית של 2000 FORTO , האחראית על שידורי הטלוויזיה והרדיו של המשחקים (הורכבה מאנשי הטלוויזיה ההולנדית הממלכתית  NOS  ואנשי הרשתות הממלכתיות הבלגיות  VRT  ו- RTBF) , בפירוש לקחתי בחשבון את אפשרות העפלתה של נבחרת ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר של אליפות אירופה . ה- Chairman של  2000 FORTO היה המנכ"ל לשעבר של רשות השידור ההולנדית הציבורית – ממלכתית  NOS  אֶד וַואן וֶוסְטֶרְלוּ (Ed Van Westerloo) ידיד גדול של ישראל . הוא הופתע מכמות הדרישות הטכניות שלי , ואמר לי : "כל כך הרבה בקשות מרשת טלוויזיה כל כך קטנה" . מייד השבתי לו : "יש לנבחרת ישראל שלנו הפעם סיכויים ריאליים להעפיל לראשונה בתולדותיה למשחקי ה- EURO , לאחר שהביסה זמן קצר קודם לכן את נבחרת אוסטריה 5 : 0  באִצטדיון ר"ג " . בנבחרת ישראל שיחקו אז שחקנים כישרוניים ובראשם אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. לדאבון לב הוברר כי כישרון בלבד איננו ערובה להצלחה. עשיתי את כל ההכנות להפקה טלוויזיונית שטרם נראתה בשידורי הספורט בישראל . חזרתי מאמשטרדם לירושלים שמח וטוב לֵב מלא תקוות שהתבדו כעבור חודשים ספורים בלבד .

חֲזוֹן ההפקה שלי של ארבעת המשחקים הנותרים בבית המוקדם שלנו (שניים מהם בהשתתפות נבחרת ישראל) התפרש מלבד השידורים הישירים , גם על  Pre Game Show (תוכנית מבוא המקדימה את השידור הישיר) וגם Post Game Show (תוכנית סיכום שלאחר השידור הישיר שכוללת בד"כ ראיונות ותגובות) נרחבות יחסית , כתבות רבות , ראיונות ועדכונים ודרש מימון גדול . הרבה מעבר למה שרשות השידור התכוונה והייתה מסוגלת להעניק לי בעבור כיסוי סטנדרטי רגיל .

זכויות השידורים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל , נגד קפריסין בלימאסול ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 ונגד ספרד ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 באָלבָּאסֶטֶה  נרכשו על ידי במועד , והיו מובטחים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לעומת זאת זכויות השידורים של שני המשחקים הנוספים בבית שלנו בשבת – 4 בספטמבר 1999 , אוסטריה בווינה נגד ספרד , וביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 ספרד נגד קפריסין במדריד הוחזקו בידי חברת צ'ארלטון . שני המשחקים אוסטריה – ספרד , וספרד – קפריסין לא נועדו בתחילה לשידור על המסך שלנו , של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אך משעה שלפתע השתפר מצבה של נבחרת ישראל בטבלה ונשקפו לה סיכויים סבירים להעפיל לגמר 2000 EURO , ראיתי בהם פרויקט שידור שלציבור שלנו יש בו עניין . הם היו קשורים קשר בל ינתק למשחקיה של נבחרת ישראל עצמה באותו הבית . החלטתי לרכוש אותם במהירות מידי חברת צ'ארלטון מבלי לתת לערוץ הספורט בכבלים סיכוי להיכנס למשחק השידורים הזה . זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת להציב מחדש את איכותה האמיתית ויכולותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול אלה של ערוץ 5 בכבלים .

קניתי את זכויות השידורים מידי מנכ"ל צ'ארלטון מר הדר זהבי יחסית בזוֹל , מחיר סביר המתאים לרשת טלוויזיה ציבורית בסדר גודל כשלנו . שילמתי 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת המשחק אוסטריה – ספרד , ו- 12000 (שניים עשר אלף) דולר עבור המשחק ספרד קפריסין . לצורך השוואה , TVE רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שילמה בעבור המשחק הזה אוסטריה נגד ספרד לחברת הזכויות הוָואדוּזִית APF של כְּרִיסְטוֹף שְרֶדְט סכום עתק של 000 600 1 (מיליון ושש מאות אֶלֶף) דולר . כמו כן שילמתי לחברת צ'ארלטון סכום של 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת המשחק ספרד נגד קפריסין בבית המוקדם שלנו . TVE שילמה לחברת תיווך הגרמניתUFA סכום של 000 200 1 (מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר . בקשתי להעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים ברשת שלי את כל ארבעת המשחקים , ולבנות סביבם מודל שידור רחב בן כ- 15 שעות לא רק בשל העניין הספורטיבי שהיה נעוץ בהם , אלא גם כדי שניתן יהיה להכניס לאוויר ללא דוחק מיותר וצפיפות שידור עמוסה מידי , את מאות שקופיות החסות של החברה המסחרית שתסכים לפרסם את המוצר שלה ולשווק אותו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שקופיות החסות האלה היו אמורות להכניס מאות אלפי דולרים , משהו בסדר גודל של כ- 600000 (שש מאות אלף) דולר לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , ובכך לממן את חזון השידור שלי , וכדי לייצר הפקה ברמה גבוהה המצדיקה מערכת יחסים הוגנת בין ציפיותיו של משלם האגרה לבין יכולתו של המְשָדֵר הציבורי לממש ולהגשים את הציפיות האלה . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן העניק גיבוי מלא למהלכי התכנון וההפקה שלי . בתוקף תפקידי הייתי בקשר רציף והדוק עִימוֹ במשך כל תקופת ניהולו את הטלוויזיה בשנים 2000 – 1993 .

טקסט תמונה : המחצית השנייה של שנות ה- 90 במאה שעברה . לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אני יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בלשכתו בעת ניווט ותכנון מוקפד של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם. מצאתי ביאיר שטרן כל העת בן ברית ישר, הגון, מאופק, ונאמן להפקת שידורי הספורט בטלוויזיה שהם מורכבים , מסובכים , יקרים , יוקרתיים , ועתירי רייטינג . בתקופתו כמנהל הטלוויזיה בשנים 2000 – 1993 , התגלה כמנהיג . אף על פי שניהל רשת שידור תחת לחץ ובתנאים תחרותיים קשים נגד יריביו מערוץ 2 והכבלים היה ג'נטלמן ששמר על קור רוח . בעיניי הוא היה אישיות משכמו ומעלה שהייתה לי זכות לשרת תחתיו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יום רביעי – 22  במארס  1972. היכל הספורט ביד אליהו מארח לראשונה בתולדותיו את תחרות הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין אלופת איטליה אִינִיס וָוארֶזֶה לבין אלופת יוגוסלביה קבוצת יוּגוֹפְּלָסְטִיקָה סְפְּלִיט  יאיר שטרן בן 30 (מימין) ואנכי בן 34 (משמאל) מבקרים עם ילדינו בהיכל הספורט ביד אליהו יממה בטרם משחק הגמר ההיסטורי בו ההיכל המיתולוגי מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל . ילדינו עומדים מימין לשמאל : שי שטרן (בן 6), רועי אלרואי (בן 6 וחצי), גור אלרואי (בן 4). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

החלטתי על דעת עצמי להתערב ולהיכנס לתחום לא לי (היה שייך למחלקה הכלכלית העֲצֵלָה והלא מוכשרת של רשות השידור בראשות סמנכ"ל הכספים מוטי לוי) כדי ליזום עסקת מימון כספית ענקית לשידורי ארבעת משחקי הכדורגל במסגרת קדם 2000 EURO  מבלי לספר לאיש ברשות השידור פרט כמובן לאיש סוֹדִי הקרוב ביותר אלי , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . ברור שאורי פורת האיש שניצב בטופ הנהלת רשות השידור היה אמין וגם שומר סוד אך נמנעתי מלדווח לו על המתחולל בראשית היוזמה . כל כך פחדתי מהדלפה וטרפוד היוזמה הכלכלית שלי . הבאת חסויות כספיות לרשות השידור היה כאמור ג'וב בלעדי של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ואנשיו . לגודל צערי ראיתי בחלק מעובדי המחלקה הכלכלית שאמורים היו לעסוק בהבאת החסויות לשידורים האטרקטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אנשי מקצוע חובבניים ולא מוכשרים מספיק בתחום המוגדר הזה , נעדרי הופעה רפרזנטטיבית , חסרים יכולת שיווקית , משוללי כל יכולת שכנוע , ובעיקר חסרי מוטיבציה אלמנטארית ודבקות במשימה . הרי המשכורת בסוף החודש היא אותה המשכורת . מדוע צריך להתאמץ יותר מידי . אך גיוס החסויות במסה גדולה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננו רק עניין של מאמץ אישי כזה או אחר . ראשיתו בכישרון רב תחומי . בעידן הנוכחי יש צורך חיוני בהעברת מסרים שיווקיים בצורה מושכת ומנוסחת היטב . גיוס החסויות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא מקצוע שיווקי שנועד לנשים וגברים המחוננים בחוכמה ואינטליגנציה , יכולת לקיים מצגת עסקית משובבת עין אך גם לחולל פרזנטציה וויזואלית של עצמם , הפגנת ביטחון עצמי , יכולת לשכנע (מבלי "לנדנד") כדי לחבר את נותן מוצר החסות לנושא הטלוויזיה המשודר , וכן הופעה נאה ומרשימה שלעולם לא הזיקה לאיש . לא הכרתי אנשי שיווק כאלה במחלקתו של מוטי לוי . אבל הכרתי היטב אחד כזה מחוץ למחלקתו . את עצמי . לכן החלטתי לפעול במהירות וּלְבַד בטרם יהיה מאוחר מידי . לא חששתי . תאריכי המשחקים התקרבו. היינו צריכים מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי להגיש במועד למנכ"ל את תוכנית ההפקה המקיפה שלי (היא הייתה גרנדיוזית במונחי רשות השידור אך מעשית ומקובלת לחלוטין במישור הבינלאומי) , כשאני נדרש להוכיח מהיכן יש לי כסף גדול כזה לכסות את הדרישות שלי בארבעת ההפקות שחורגות בהרבה מהסטנדרטים הכספיים של רשות השידור , וכמו כן לחשוף בפניהם את מקורות המימון .

פניתי בקיץ 1999 לשלושה גורמי תקשורת סלולאריים הידועים כקונגלומרטים כלכליים , חברות "פלא פון" , "סלקום"  ו- "פרטנר" כדי לממן את עסקת ההפקה המרובעת היקרה . שווי ומהות העסקה שהצעתי (בפרוטרוט בכתב) לכל חברה היה תשלום של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר כמחיר פתיחה תמורת חשיפת 400 פעם את שם המוצר בחסויות   ו- "סקרולים" בחמש עשרה שעות שידור . (פירושו של המונח Scroll בעגת הטלוויזיה , הוא הרצת כותרת המוצר בתחתית המסך משמאל לימין) . חברת "פרטנר" ביקשה זמן לחשוב . עם מר יעקב פרי המנכ"ל המצליחן של "סלקום" , איש שמעולם לא ראיתיו עד עצם היום הזה (רק שמעתי עליו) , התפתחה שיחה טלפון מעניינת , שגלשה ונסבה גם על ספרו המרתק "הקם להרגך" . יעקב פרי כמו חברת "פרטנר" ביקש גם הוא זמן לעיין "בהצעה העסקית החשובה" לדבריו , אך רמז כי מדובר בכסף ענק בעוד שנת התקציב של "סלקום" עומדת בעצם בפני סיומה . קובי בן גור יו"ר דירקטוריון "פלא-פון" היה המהיר מכולם . "עזוב אותך מהמכרז הסמוי", אמר לי, והוסיף מייד , "רֵד מיעקב פרי ומ- "פרטנר" , אנחנו , חברת "פלא פון" נשלם לך סכום של 000 300 (שלוש מאות אלף)  דולר" . נפגשנו . יעקב "קוֹבִּי" בן גור הביא לפגישה עמי במשרדו בבניין "פלא-פון" בגבעתיים , את עוזריו מר גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא-פוֹן" ואת גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של "פלא-פון" , וגם את אִילָן בֵּן דוֹב נשיא חברת "סָאנִי תקשורת" , זאת שחיברה את פריטי ורכיבי טכנולוגיית Samsung למוצרי הטלפון הסלולארי של חברת "פלא-פון" . זה היה ב- 10 ביוני 1999 . הצעתי לו לשלם לרשות השידור 500000 (חצי מיליון) דולר תמורת שלושה מבצעי שידור בינלאומיים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתאריכים כלהלן :

 א. שני שידורים ישירים בשבת – 4 בספטמבר 1999 ויום ראשון – 5 בספטמבר 1999 שיעסקו במשחק הכדורגל הלפני אחרון בבית מס' 6 קפריסין – ישראל בלימסול , בקדם Euro 2000 .

ב. שידור ישיר ביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 של משחק הכדורגל ספרד – קפריסין בבית מס' 6 בקדם Euro 2000.

ג. שני שידורים ישירים בשבת – 9 באוקטובר 1999 (Pre game show) נרחב , ויום ראשון – 10 באוקטובר 1999 שיעסקו במשחק הכדורגל עצמו והאחרון בבית מס' 6 ספרד – ישראל ב- אָלאבָּסֶטֶה , בקמפיין הזה של קדם Euro 2000 .

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קוֹבִּי בֵּן גוּר היה איש חכם ומהיר כלבבי וגם הגון (למרות היותו איש עסקים) . הוא הבין כי בשידורי הכדורגל האלה טמונה פופולאריות רבה המניבים רייטינג נאה וחשיפה מצוינת בערוץ הציבורי למוצר של החברה בראשה עמד . הוא היה קשוח כיו"ר דירקטוריון של חברה מסחרית אך אדיב באורחות דיבורו ונדיב בסכום שהציע לי . בפגישתנו השנייה סכמתי עמו כי חברת "פלא פון" תשלם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של   000 300 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שילוב של שלוש מאות כניסות של חסויות ו- "סְקְרוֹלִים" (Scroll) במהלך חמש עשרה שעות שידור . פירושו של דבר היה כי מחלקת הספורט תידרש להכניס "לאוויר" על מסך הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כל שלוש דקות , תזכורת בתמונה וקול של חסות או באפקט "סְקְרוּל" של מוצרי "פלא פון"  ו- Samsung . כל כניסה כזאת "לאוויר" ערוץ 1 תחשוף את "פֶּלֶא פוֹן" ו- Samsung למיליון צופים למשך זמן בן  8 – 7 שניות , ותכניס לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 1000 (אֶלֶף) דולר . פעימה כספית נאה .

לאחר שהעסקה הסודית הזאת חסרת התקדים בהיקפה הכספי שניהלתי עם "פלא פון" הייתה גמורה וחתומה , דיווחתי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן את הנתונים שלה .  ברור שהוא חיבק ונישק אותי . יאיר שטרן הבין שללא תמיכה ומימון כספי מסחרי מסיבי באמצעות שקופיות חסות לא יוכל השידור הציבורי לרכוש את זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים ולכסות אותם ברמה הנדרשת מערוץ טלוויזיה בשנות ה- 2000 . הוא ידע כמוני שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ומחלקת השיווק שלו אינם מוכשרים דיים לחולל את מה שאני עשיתי לבדי בכוחות עצמי , למרות שעל פי כללי המנהל התקין זה היה תפקידם וחובתם . החלטתי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לא לדווח כלל על העסקה הפנטסטית לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי . יראתי את הקנאה והתככים שהגיחו מעת לעת מעבר לקירות בניין שערי צדק (בניין הנהלת רשות השידור) . לא היו לי ציפיות להאזין לדברי השבח (מי צריך אותם בכלל) אך פחדתי שמישהו או מי מהם מההנהלה ינסה לטרפד את העסקה הכספית בתואנות שווא, "מה פתאום יואש אלרואי יזם את העסקה , מי הרשה לוֹ בכלל, זה לא תפקידו , זאת שערורייה , ומה לא" . היו לי בבניין הנהלת רשות השידור בשערי צדק כמו בבניין הטלוויזיה ברוממה הרבה שונאים , צרי עין , וקנאים . רבים מהם רדודים ולא מיומנים בעליל , אנשים שלא היו מסוגלים להביא בכוחותיהם הם לקופת הרשות אפילו סֶנְט אחד . נפתחה עכשיו הדרך להפקת והרמת פרויקט השידורים המרובע לרָף האיכות הרצוי כלבבי . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן העניק לי את המטרייה שלו ולקח על עצמו לדווח את סיפור העסקה הכספית למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . ביום רביעי – 25 באוגוסט 1999 שלח יאיר שטרן את מכתב שידור משחקי הכדורגל לאורי פורת  [7] .

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1999 . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן מבקש מ- מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לשדר ישיר את שני משחקי הכדורגל בבית הישראלי של קדם EURO 2000 , אוסטריה – ספרד ב- 4 בספטמבר 1999 , וספרד – קפריסין ב- 8 בספטמבר 1999 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נדהם מגודל סכום החסות . לא היה מאושר ממנו . הוא ביקש להיפגש עמי ואז חיבק ונישק אותי . הוא ומנהל הטלוויזיה אישרו את מימוש חֲזוֹן השידור שלי . אינני יודע אם זה היה באמת חזון כמו הפקת שידורי הטלוויזיה של האולימפיאדות והמונדיאלים , אך זה היה לבטח ראיית הנולד בשוק הטלוויזיה המקומי הנוגע ישירות למשלם אגרת הטלוויזיה הציבורית . חשתי כל הזמן מחויב כלפיהם . ראיתי בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט שליחות ולא קרש קפיצה לצורך קידום לתפקידי ניהול בכירים יותר  .

טקסט תמונה :  אביב 1999 מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (משמאל) ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (מימין) . שניהם העניקו תמיכה מוחלטת ביוזמה שלי להשיג חסויות לשידורי הספורט בכוחות עצמי . (התמונה , באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דמי החסות של קוֹבִּי בֵּן גוּר ואִילָן בֵּן-דוֹב בעצה אחת עם רוֹנִי לָטְשוֹבֶר וגִיל בּוּל אִפשרו לי בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק להגן על מפעל רכישת זכויות השידורים , אלא גם להאדיר את פועלנו העיתונאי ולתגבר בכוח אדם וטכנולוגיה שלנו את רשת הטלוויזיה הקפריסאית הציבורית – מסחרית   "TV Lumier" ששימשה Host broadcaster והפיקה בעבורי את סיגנל השידור הטלוויזיוני משם . אִכלוס ניידת השידור הקפריסאית באנשים מיומנים שלי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , והצבת טכנולוגיה נוספת משלנו בניידת הזאת בדמותן של מצלמות נוספות , מכשירי הילוכים חוזרים וצלחות שידור (Receive  ו- Transmit ) עלתה כסף רב אך הייתה לכך הצדקה השווה כל אגורה .

ניידת השידור הייתה קפריסאית אך קולה קול יעקב . בימאי השידורים מקפריסין היה רובי פודגור , המפקח הטכני בניידת השידור TV Lumier היה שמואל פוקס . לידו פעל יוסי ששון איש התקשורת הבינלאומית הנמרץ ובעל הניסיון הרב בעבודה בתחום הזה . יוסי ששון היה האיש שליווה אותי והקים עבורי יחד עם הבוס שלו סעדיה קאראוואני את מערכות התקשורת והקוֹל במרכזי השידור הבינלאומיים (IBC) בארבע אולימפיאדות רצופות , אלו של סיאול 88' , ברצלונה 92' , אטלנטה 96' , וְסידני 2000 . ידעתי שאם הוא בסביבה קולות השַדָּרִים יגיעו בבטחה , באלגנטיות , ובצליל נקי מקפריסין לישראל . השַדָּרִים היו מאיר איינשטיין ואורי לוי וצמוד להם הפרשן החדש שלי דוב'לה רמלר .  כמו כֵן הטסתי ללימאסול צוות ENG בראשות הכתב הוותיק עמוס כרמלי שסיפק כתבות חדשותיות ל-"מבט" בנוסף לאלה שהכין לשידורי מחלקת הספורט , ואת שַדָּר הקווים משה גרטל . את יד ימיני ואחד האנשים הטובים ביותר בטלוויזיה ששי אפרתי הפקדתי על ניהול את שתי ההפקות בלימאסול .

בשבת – 4 בספטמבר 1999 , פתחתי בארבע אחה"צ את השידור הישיר המשולב בן ארבע שעות שפעל משלושה מוקדים . אִצטדיון הכדורגל בווינה שם נערך המשחק אוסטריה – ספרד , מלון "ארבע העונות" בלימאסול שם שהתה נבחרת ישראל , ומן האולפן הספורט בירושלים . ניווטתי את השידור באופן אישי מעמדת הפיקוד שלי באולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . אין אושר גדול מלנהל שידור ישיר עתיר רייטינג ולספור את הדולרים הנכנסים לקופת הרשות בגין הקרנת שקופיות החסות .

למחרת ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 , הפקתי וניהלתי שוב שידור ישיר בן ארבע שעות מ- לִימָאסוֹל . לרוע המזל לא תאמתי את ההצלחה שלי של הטלוויזיה עם הכישלון שלהם . נבחרת ישראל הפסידה באופן מפתיע ולא צפוי לקפריסין 2 : 3. זאת הייתה אכזבה מרה מאוד עבורי . השקעתי יחד עם חבריי מאמץ מקצועי עצום בייצור שידור ישיר בסטנדרט בינלאומי על כל מרכיביו התְּכָנִיים , הטכנולוגיים , והכלכליים . לרוע המזל ללא שום קורלציה עם המאמצים שהשקיעו השחקנים הישראליים על כר הדשא ב- לִימָאסוֹל , ובראשם שני הכוכבים המשחקים באירופה יקירי התקשורת הישראלית , אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. נבחרת ישראל שיחקה בצורה עלובה ורשלנית . בלשון המעטה . תחושתי הייתה כבדה , ממש כשם שחשתי עֶשֶר שנים קודם לכן , כשנבחרת ישראל הפסידה הפסד צורב 0 : 1 ב- 15 באוקטובר 1989 בבאראנקייה לנבחרת קולומביה בקדם גביע העולם של מונדיאל איטליה 1990 . עלבון קשה ומכופל היה מנת חלקי במשחק הגומלין . כוכבים כמו אלי אוחנה , רוני רוזנטל , משה סיני , וניר קלינגר – שחקני כדורגל מצוינים שהרוויחו משכורות עתק לא הצליחו להכניע עם חבריהם  ב- 30 באוקטובר 1989 באִצטדיון ר"ג במשחק הגומלין נבחרת מאוד בינונית כמו קולומביה . כוכבי הכדורגל אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא היו שונים מקודמיהם . הם לא הצליחו לגבור על נבחרת חלשה כמו קפריסין ב- 5 בספטמבר 1999 . שניהם היו אולי מוכשרים ועשירים , אך שְבֵעִים ולא פייטרים . הם לא היו חיילים קרביים ונכשלו כישלון קולוסאלי במאבקם מול יריב נחות . כִּשָרוֹן לבדו לא יענה על הכול . ללא רוח קרב לא ניתן להגיע לשום הישג . אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא הותירו עלי שום רושם ב- 5 בספטמבר בקפריסין . הם נכשלו שם כישלון קולוסאלי . אני בטוח שהם רחשו כבוד למדי הנבחרת ולסמל המדינה אך זה לא בא לידי ביטוי ברוח הלחימה על כר הדשא . במדינה כמו שלנו החיה עדיין על חַרְבָּה לא ניתן עדיין להפריד בין הלוחמים הצעירים המשרתים את המדינה בצבא ההגנה לישראל לבין המשרתים אותה על כר הדשא או באולמות הכדורסל . חלק מהכדורגלנים הישראליים סבור היה שלרוץ על כר הדשא זוהי משימה קשה , קשה יותר מלהילחם בצריח הטנק או להסתער על בונקרים מבוצרים ולהילחם מבית לבית בשורות גולני , גבעתי , ו/או הצנחנים .

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לא שירת מעולם בצבא ארגנטינה , פֶּלֶה לא היה אף פעם חייל בצבא ברזיל , ויוֹהָאן קְרוֹיְיף לא לבש מעודו את מדי צבא הולנד , אך היה להם יחס מיוחד וחַם לדגל מדינתם , לצבעי התלבושת הלאומית , ולסמל האומה המונח על לוח לבם – יחס שהשתלב להפליא עם כישרונם המופלג על כַּר הַדֶשֶא . זה ניכר היטב בתוצאות .לאחר התבוסה בקפריסין חשתי כאילו שחקני הנבחרת שלנו סטרו סטירת לחי מצלצלת למאמצי ההפקה והשידור שלי ובגדו במאמצי ההפקה . תחושת ההשפלה שלי לא נבעה מתוצאות ההפסד ב- 1999 כמו ב- 1989 , אלא מהדרך הנלוזה שהביאה להפסדים המבישים . אני מכיר עוד איש אחד שחש את אותה תחושת הבגידה . זהו המאמן שלמה שרף . הוא היה נסער , מרוגז מאוד , ומאוכזב מהחיילים שלו שלא רק שלא גילו כל כשרון ורוח לחימה על כר הדשא , אלא נעדרו כל רצון של דבקות במשימה . הוא לקח את זה קשה מאוד, ראו את זה עליו. אך הוא היה יכול לבוא בטענות רק לעצמו מפני שכמאמן הנבחרת הוא היה מפקדם ומנהיגם. הייתה לו נבחרת אך לא הייתה לו קבוצה . "חיילים בעלי הכרה הם הנועזים שבלוחמים" , אמר פעם הרמטכ"ל השני של צה"ל יִגָאֵל יָדִין . נבחרת ישראל בכדורגל לא ענתה על ההגדרה הזאת .

מה שהתחולל על כַּר הדֶשֶא בלימאסול ב- 5 בספטמבר 1999 הייתה שערורייה מבישה . שחקני נבחרת ישראל שנולדו בארץ , התחנכו בה ושירתו בצבאה (גם אם היה זה שירות אִזוֹטֶרִי) לא ספגו את רוחו של צה"ל ולא הפנימו את מורשתו . שחקני נבחרת ישראל שחלקם השתכרו עכשיו מאות אלפי דולרים בעונת משחקים אחת נחשפו על כַּר הדֶשֶא ברוב עליבותם . נראה היה כאילו סמל המדינה הרקום בצד השמאלי העליון של חולצתם והמונח בעל כורחו על לוח ליבם הוא מהם והלאה . בעוד בני גילם מגוננים בחירוף נפש על גבולות המדינה מפני אויביה , נדמה היה לאותם שחקני הכדורגל וספורטאי הייצוג שלנו , שהדבר הקשה ביותר בחיינו הוא דווקא לרוץ על כר הדשא ולבעוט בכדור . צריך לומר למפונקים האלה הנקראים נבחרת ישראל בכדורגל שתי מילים : בושה וחרפה . אין לי ספק בכלל שאם נבחרת גולני , גבעתי , ו/או הצנחנים הייתה משחקת בשם נבחרת ישראל באותו ערב בלימאסול של ה- 5 בספטמבר 1999 , תוצאת המשחק הייתה שונה .

ליוו אותי גם מחשבות נוגות לגבי יכולות המנהיגות של מאמני נבחרת ישראל , אלוּ של יעקב גרונדמן ויצחק שניאור ב- 1989 ושל שלמה שרף ב- 1999 . האם הם באמת חוננו בתכונות של מנהיגים ? האם השחקנים הצעירים נהו אחר אישיותם ומנהיגותם ? האם באמת היוו דוגמא אישית לשחקנים שאותם אימנו ? האם היו מופת ומודל לחיקוי בעיני החיילים שלהם ? האם היו מחנכים ? האם השחקנים שיחקו בעבורם ? האם המאמנים האלה שבאמת נחשבים למנהיגי כדורגל ואנשים רציניים בעלי יכולת מסוגלים לנווט ולהנהיג , וגם לחנֵך את דוֹר נבחרי ישראל של שנות ה- 80  ו- 90 ? שתי התבוסות בלימאסול – קפריסין ובספרד היו החמצות ספורטיביות כואבות ובמידה מסוימת גם תשובות לשאלות אודות היעדר מנהיגות שנשאלו רק לפני רגע . הן היו בדיעבד צפויות. נבחרת ישראל ומאמנה הוותיק שלמה שרף יחדיו עם יו"ר ההתאחדות גברי לוי לא יכלו למלט נפשם מהן . בצד שלנו נערכה הפקה טלוויזיונית ברמה ואיכות משביעת רצון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך בעבור מה . פעמים אין ספור שאלתי את עצמי האם הכדורגל הישראלי ב- 1999 שווה את המאמץ העצום שמשקיע בו השידור הציבורי .

למרות ההפקה הטובה עשה צֶוֶות ה- ENG שלנו שגיאה אחת אולם חמורה מאין כמותה . הכתב הוותיק והחרוץ עמוס כרמלי והצלם שלוֹ אריק רובינשטיין שחזרו באותו טיסה מקפריסין עם הנבחרת הישראלית המובסת הפֵרו הוראה מפורשת שלי . הם הפקירו את נֶשֶק הצילום שלהם . במקום שהציוד יהיה צמוד לגופם הם שלחו אותו כמטען בבטן המטוס. במטוס שהחזיר את נבחרת ישראל שלנו הביתה שררה אווירת נכאים ותחושה של אכזבה קשה . עמדו לרשותו של עמוס כרמלי כל שחקני נבחרת ישראל בכפיפה אחת לרבות שני הכוכבים האירופיים השלה , חיים רביבו ואייל ברקוביץ' . באמת שני שחקני כדורגל בעלי יכולת שלא הובילו את נבחרת ישראל מעולם לשוּם מונדיאל או לאחת מאליפויות אירופה . באחת מפינות המטוס ישב לו זעוף פנים ומיוסר מאמן הנבחרת שלמה שרף שהחמיץ גם הוא בזה אחר זה שני מונדיאלים אליפויות עולם בכדורגל של 1994 ו- 1998 , ושני EURO`s  ב- 1996 ו- 2000 . שלמה שרף השעין לאחור את ראשו במושב במטוס כפי שסיפר לי עמוס כרמלי . עיניו הדומעות היו עצומות . הוא נראה עצוב ומיוּאש בשעה שערך את חשבון הנפש שלוֹ . הוא נכשל והכישלון נחשב בעיניו לשוֹאָה . שלמה שרף היה באופיו מנהיג ולוחם קרבי השייך לדוֹר אחר של מדינת ישראל אך למרותו סרו חיילים ג'ובניקים . במקום אחר במטוס היו מכונסים ודוממים חלק מחברי הנהלת הכדורגל . גם הם ידעו שהכדורגל הישראלי ניגף בפני הקפריסאים . אבל עמוס כרמלי הכתב המנוסה לא יכול היה להכין את הכתבה שרציתי שיעשה על תבוסת הכדורגל הישראלי . הוא לא היה יכול לעשות שום Follow up . לא לראיין , לא ללקט תגובות , ולא לצַלֵם כתבה עיתונאית מתבקשת והכרחית על כישלון הנבחרת במשחק החשוב ביותר שלה מזה שנים רבות בהיסטוריית הכדורגל של ישראל , מפני שמצלמת ה- ENG שלוֹ ששימשה אותו כנשקו האישי הייתה תקועה עמוק בבטן המטוס במקום להיות תלויה על כתפו וצמודה לגופו . כישלון עיתונאי טיפשי . עוד באותו לילה הרמתי טלפון ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" מר יעקב "קוֹבּי" בֵּן גוּר והודיתי לו על האפשרויות הטכנולוגיות שהעניק לי כדי להרים את הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל קפריסין – ישראל , וגם התנצלתי בפניו מאוכזָב על שכרגיל המאמץ לא הצדיק את ההשקעה . זאת הייתה שיחת טלפון ארוכה . הסברתי לקובי בן גור את המורכבות והמסובכות של מכמני ההפקה הטלוויזיונית באירועי ספורט ארציים ובינלאומיים ומדוע דווקא הפקות הספורט האלה הנושאות אספקטים כמותיים של טכנולוגיה , לוגיסטיקה , וכוח אדם , הופכות בסופו של דבר לכל כך יקרות . קובי בן גור שיווק את המותג שלו באמצעות שידורי הספורט הפופולאריים והפך בתקופה מסוימת למתגבר של התשתית הכלכלית של שידורי הספורט המיוחדים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשה לשדר בתנאים תחרותיים מול ערוץ 5 . ב- 10 ביוני 2000 עמדו להתחיל בהולנד ובלגיה משחקי Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000) . זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הייתי חייב את עזרתה הכספית של "פלא פון" כדי להרים את ההפקה לרמה שאני חושב שהיא המינימום ההכרחי . הערכתי אז כי אם מכבי ת"א תעפיל לטורניר "ארבעת הגדולות" שיתקיים בעיר הנמל היוונית סלוניקי באפריל 2000 ואומנם נגיע להסדר זכויות עם ערוץ 5 בכבלים , כי אז נבקש שוב את חסדיו של קובי בן גור . Euro 2000 הייתה לעובדה . ה- Final four של סלוניקי 2000 היה בשלב זה אופציה בלבד . פרטנר וסלקום לא אבו להילחם ב- "פלא פון" ,כך שב- 13 בחודש מארס 2000 ירדנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי מירושלים כדי להיפגש שוב עם הגביר מ- "פלא פון" במשרדיו בגבעתיים . קובי בן גור ראה בהתקשרות עם רשות השידור אסטרטגיה לטווח ארוך . יאיר שטרן ואנוכי הצגנו לו את התמונה והוא חשף את הקופה שלו ואת מדיניות השיווק המוניטארית שלו . בסיומה מצאתי לנכון להודות לו .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב המסביר ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור את מפרט , כמות , ורצף הכנסת חסויות החסויות של חברות "פלא פון" ו- "SAMSUNG" בשידורי Euro 2000 . הודיתי לו על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 1 מתוך 6) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 2 מתוך 6) (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 3 מתוך 6) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . ה- Line up של כל 31 המשחקים ב- Euro 2000 שיועברו כולם בשידורים ישירים בהיקפים מלאים . המשך למכתב התודה שלי שהוענק ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 בהולנד ובלגיה . (עמוד מס' 4 מתוך 6) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . המשך רשימת 31 המשחקים ב- EURO 2000 שיועברו כולם בשידורים ישירים בהיקפים מלאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 1 . זהו המשך למכתב התודה שלי ששלחתי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 5 מתוך 6) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך:  14 במארס 2000 . מפת המשחקים , תאריכים ימים , שעות , מקומות שהוגשה ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בנוסף למכתב תודה על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 6 מתוך 6) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נותר מבצע השידורים האחרון והאטרקטיבי ביותר במסגרת עסקת החסויות עם חברות "פלא פון" ו- "סאמסונג" כיסוי משחק הכדורגל של נבחרת ישראל בספרד נגד נבחרתה של ספרד ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 במסגרת מוקדמות EURO 2000 . שידורי הספורט בעת ההיא היו צפופים מפני שביום חמישי – 7 באוקטובר 1999 התעתדתי לשדר ישיר מוָוארֶזֶה – איטליה את משחק הכדורסל של אלופת איטליה וָוארֶזֶה נגד אלופת ישראל מכבי ת"א ב- Euro League . בעיה מהותית שלי הייתה בהימצאותו של שַדָּר ספורט רציני אחד בלבד בשורות חטיבת הספורט . מאיר איינשטיין . מיניתי אותו זה מכבר לשדר בלעדי של ענפי הכדורגל והכדורסל . הוא ניצב סולו בקדמת חלון הראווה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אורי לוי הפך למשני . מערך השידור הזה לא הספיק אבל זה מה שהיה באותו רגע . יורם ארבל ורמי ווייץ כבר כיכבו בערוץ 5 בכבלים ובערוץ 2 , ואת שדר רדיו "קול ישראל" דני דבורין לא התחשק לי להביא לטלוויזיה . הוא התאים לרדיו ושם היה מקומו . בעיה מהותית שנייה הייתה הימצאותו של מפיק רציני אחד בלבד בימים ההם בחטיבת הספורט . שש אפרתי . פיגורות טלוויזיוניות לא מעטות נוטלות לעצמן שלא בצדק את הקרדיט מפיק . יש מפיק ברמתו של ששי אפרתי ויש אנשים אחרים שמכנים את עצמם גם כן מפיקים , אך הם ניצבים דרגה שלימה מתחתיו . הציבור כמובן לא מתעסק באבחנות הדקות הללו . אבל במסגרת הפוסט הזה ב- בלוג הקונקרטי הזה אני יכול להביא אינפורמציה נוספת למען הקוראים . המפיק הוא מנהיג קבוצת השידור . מאיר איינשטיין לא היה שווה אגורה שחוקה בלעדי ששי אפרתי שפעל היטב מאחורי הקלעים . הציבור לא הכיר אותו אבל הוא היה מעמודי התווך של חטיבת הספורט במשך שנים רבות . ששי אפרתי היה יד ימיני . זאת ההגדרה המדויקת . ב- 19 בספטמבר 1999 שלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) את המסמך האחרון הדן בהפקת קמפיין הכדורגל של מוקדמות EURO 2000 . קריאת המסמך המצ"ב מאפשרת לקורא להציץ באחת מצורות העבודה והקשרים ההיררכיים בין נושאי התפקידים השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ניתן לאבחן שוב את גודל האתגר הטלוויזיוני ומולו את הבירוקראטיה המסורבלת שמאפיינת את התנהלות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל . העברת מסמך ברמה ביצועית כזאת (בחו"ל) שתוכנן ונכתב על ידי ונמען למנכ"ל רשות השידור , חייב לעבור אליו באמצעותם של מנהל החדשות ומנהל הטלוויזיה . הלשון הרגשנית בסופו של המסמך היא תוצאה של התנהלות הססנית וחסרת ביטחון , ספקנות וחששנות ללא תקנה , ופסיחה על שתי הסעיפים ללא הרף של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציית הניהול השנייה שלו בשנים 2001 – 1998 . אורי פורת לא השלים את הקדנציה השנייה שלו שהייתה אמורה להימשך עד אפריל 2003 . הוא התפטר מהתפקיד הרם בטרם הדחה אפשרית שלו ע"י הוועד המנהל של רשות השידור והמליאה בראשותם של היו"ר מר נחמן שי והמִשְנֶה שלו גב' אהובה אורן – פינס .

טקסט מסמך : 19 בספטמבר 1999 . ההתכתבות שלי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת להפקת פרויקט השידור הישיר של משחק הכדורסל ווארזה – מכבי ת"א ב- 7 באוקטובר במסגרת ה- Euro League והפקת פרויקט השידור הישיר של משחק הכדורגל ספרד – ישראל במסגרת קדם Euro 2000 . הדיון במסמך נוגע לכמות כוח האדם שאני מתכוון להטיס למוקדי ההתרחשות באיטליה וספרד ובפונקציות שלהם . (עמוד 1 מתוך 2 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 19 בספטמבר 1999 . ההתכתבות שלי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת להפקת פרויקט השידור הישיר של משחק הכדורסל ווארזה – מכבי ת"א ב- 7 באוקטובר במסגרת ה- Euro League והפקת פרויקט השידור הישיר של משחק הכדורגל ספרד – ישראל במסגרת קדם Euro 2000 . הדיון במסמך נוגע לכמות כוח האדם שאני מתכוון להטיס למוקדי ההתרחשות באיטליה וספרד ובפונקציות שלהם . (עמוד 1 מתוך 2 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משתַּם מבצע שידורי הטלוויזיה הגדול של קפריסין וספרד , מהימן מההיבט הטכנולוגי ואמין בגישה העיתונאית – החלה לצוץ הקנאה ובעקבותיה מריבה גדולה בתוככי רשות השידור סביב שגשוג מבצע החסויות שהניב הכנסה של 000 315 (שלוש מאות וחמישה עשר אֶלֶף) דולר לקופת רשות השידור . קנאה יוצרת מדנים . אנשי היחידה הכלכלית ברשות השידור ובראשם סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ראו בעין צרה (מאוד) את ההצלחה שלי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להביא לקופת הרשות סכום ענק ופנטסטי שכזה . ברור שהם קינאו בהצלחתי . אפשר להבין אותם . זה באמת לא היה תפקידי אלא תפקידם לגייס חסויות למימון השידורים היקרים אך הם לא היו מיומנים ומוכשרים לכך . אבל לא רק הם גילו חוסר שליטה עצמית ויכולת ריסון לנוכח ההצלחה של עמית לעבודה . גם אילוּ שמתיימרים להיות ידידיי ומקורביי ברשות , אצו רצו מאחורי גבי אל אורי פורת ויאיר שטרן והתלוננו , "נגד תופעת כמות שקופיות החסות והסקרולים (Scrolls) של הלוֹגוֹ של פלא-פון ו- Samsung חסרת התקדים , שיואש אלרואי שידר על מסך הטלוויזיה הציבורית בשני משחקי הכדורגל" . מרבית עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אינם מבינים דבר וחצי דבר בכלכלת שידורי הספורט היקרים . שידורי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם הם יעד מובהק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חייבת לכבוש לעצמה . כל ערוץ טלוויזיה ציבורי באירופה מתהדר בשידורי ספורט שלו , ובראשם  ה- BBC הבריטי . אין שום סיבה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנהג אחרת . מתברר שמַס האגרה לבדו איננו מספיק לממֵן את שידורי הספורט היקרים , הפופולאריים , והיוקרתיים . לכן צריך להשתמש בחוכמה בכל דרך חוקית נוספת להשגת המימון הנוסף הדרוש . אחת הדרכים החוקיות העומדות לרשות השידור הציבורי הוא להשתמש בשקופיות חסות . דֶרֶך עֶזֶר למימון שידורי הספורט החשובים בארץ ובעולם שמשלם האגרה נוהה בקלות רבה אחריהם . יש גם דרך אחרת . לא להתאמץ , לוותר על כל יוזמת כיבוש השידור , להסתלק מכל מאבק , לברוח מכל עימות , ולבסוף כאשר זכויות השידורים נופלות לידי יריביך מערוץ 2 , ערוץ 10 , ו/או הכבלים , כל שנותר לך הוא לשבת על אֵם הדרך ליילֵל ולהִתְבַּכְיֵין מדוע יש להם ולמה אין לך . זאת לא הייתה מעולם דרכי .

רון ארלדג' אמר פעם : " When you have the rights – you have the show "הוא צָדָק .

השידור הישיר של המשחק קפריסין – ישראל ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 צבר רייטינג ממוצע של % 25.6 והוביל בקלות את טבלת הרייטינג השבועית לפני "בשידורי חי" של דן שילון , חדשות ערוץ 2 , ו- "מבט" של ערוץ 1 . גם ה- Share שלו היה גבוה ועמד על % 46.0 (ארבעים ושישה אנשים מכל מאה צופי טלוויזיה צפו במשחק) . השידור הישיר של המשחק ספרד – ישראל ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 צבר רייטינג של % 27.0  ו- Share של % 44.0  . גם השידור הזה צעד בראש מצעד הרייטינג השבועי . לא היה כל ספק שמשלם האגרה מעוניין בשידורי הספורט הנוגעים לנימי נפשו . הוברר גם שזה לא קשה מידי למַמֵן אותם . צריך טיפ טיפה להתאמץ . לקח כלכלי חשוב שרשות השידור העצלנית והקפואה מעולם לא למדה אותו . סטגנציה מוחלטת . המימון המסחרי שניתן לנו ע"י חברות "פלא פון" בראשות קובי בן גור ו- "סאני תקשורת" בראשות אילן בן דוב עבור מבצעי השידורים בקפריסין וספרד חשפו לעין כל את חולשתו של מוטי לוי מי שהיה אמור להיות שר האוצר של רשות השידור . ב- 13 באוקטובר 1999 לא יכול היה עוד סמנכ"ל הכספים מוטי לוי להתאפק ולהסתיר את קנאתו הקטנונית . הוא ניהל שיחת טלפון בוטה וחצופה עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ופגע בו שלא בצדק בעניין החסויות והשגת המימון מחברת "פלא פון" . בתום אותה שיחת טלפון גם שלח לו מסמך בו תקף אותו על חריגות (כביכול) בשידור החסויות במשחק ספרד – ישראל ב- 10 באוקטובר 1999 והאשים אותו בשידור חסויות נוספות ללא הסכם תוך עקיפת מחלקת השיווק של רשות השידור. האיש שלא היה מסוגל לגייס ולהביא את כמות הדולרים שאני שלשלתי לקופת הרשות , תקף במשנה מרץ את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן על תלונות שנשמעו (כביכול) מפי "פֶּלֶא פוֹן" ו- "סָאנִי תקשורת" על הפרת בלעדיות שניתנה לשתי החברות הללו וכן חריגות נוספות מההסכם (כביכול) . זה כמובן לא היה נכון אך אותו מוטי לוי קפץ על המציאה כמוצא שלל רב בסיומו של המסמך שכתב ליאיר שטרן ולעג למנהל הטלוויזיה בזו הלשון : "אני מקווה שתהיה לך תשובה טובה לפונה" . מכתבו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה מכה מתחת לחגורה ועובדתית שגוי ולחלוטין לא נכון . הוא טפל עליו אשמת שווא . יאיר שטרן לא נרתע והשיב לו כגמולו . חליפת המסמכים שנשמרו בין שני האישים הבכירים במחצית אוקטובר 1999 חושפת את עליבותה של המחלקה הכלכלית של רשות השידור ואת המסורבלות שנכפתה על העיתונאות הטלוויזיונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשותו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . עבדנו בתנאים תחרותיים קשים מול ערוץ 2 המסחרי ומול ערוץ 5 בכבלים למרות שיפור מה בממון וטכנולוגיה במקרים ספורים קונקרטיים . געגועיי ליוחנן צנגן לא ידעו גבול .

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . זהו המסמך צר עין , שגוי , ורווי קנאה מקצועית עד כדי משטמה ששלח סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בנוגע לשידור שקופיות החסות בשידור הישיר של משחק הכדורגל ספרד – ישראל מאלבאסטה ב- 10 באוקטובר 1999 במסגרת קדם Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1999 . זהו מסמך התשובה ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי בו הוא הודף את האשמותיו אחת לאחת בעניין השגת החסויות המסחריות לשידורי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים של ספטמבר ואוקטובר בשנת 1999 . יאיר שטרן התגלה כג'נטלמן מרוסן ואיש אציל נפש במכתב התשובה שלו .למסמך הבוטה והשגוי של מוטי לוי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי ניסה בסיוע יועציו לדוּג במים עכורים . המכתב שלו היה מקומם ומרגיז ושגוי לחלוטין . אתה לא מבין כיצד אחד האנשים החשובים ביותר ברשות השידור מתיר לעצמו לשגות בפרהסיה ולהטיל רפש במנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . ניסיון המחלקה הכלכלית לסכסך בשל בושתה המקצועית בין נותני החסויות לביני היה ראוי לכל גינוי . הנוסח בו נקט במכתבו : "…אלו הן התוצאות הראשונות לחסויות הנוספות ששידרתם ללא הסכם ותוך עקיפת מחלקת השיווק , שעליהן התרעתי בפניך , כשנודע לי כל כך באקראי מספר שעות לפני השידור , וציינתי במכתבי מ- 12 באוקטובר 1999…" . זאת בפירוש הייתה הטלת רפש לעברו של מנהל הטלוויזיה . יאיר שטרן שבתוקף תפקידו נשא באחריות הראשית השיב לו כגמולו בהָאי לִישָנָה . הייתה זאת גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של "פֶּלֶא פוֹן" שהעניקה לי מסמך תודה על שיתוף הפעולה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין חברת "פֶּלֶא פוֹן" וסתמה את הפה למוטי לוי ולאנשיו במחלקה הכלכלית אחת ולתמיד . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן צעד שלוב זרוע עִמי ודחה על הסף את טענות מוטי לוי והמלעיזים האחרים על ריבוי שידור שקופיות מסחריות של "פלא-פון"  ו- “Samsung” על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסגרת מבצע השידורים של קפריסין וספרד . שניהם העניקו לי גיבוי מוחלט . אם להשתמש במטפורה צבאית המסמכים האלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות מלמדים על הפער העצום שחוצץ בין חיילים קרבים המסתערים על יעדי השידור לבין פקידי האפסנאות שבולמים אותם באשמה של שימוש בנשקים חדישים שהם פקידי האפסנאות לא אישרו להם להשתמש בהם . במקום להודות ליאיר שטרן על כיבוש יעדי השידור עד תום תוך השגת רייטינג מדהים וגיוס ממון חיצוני (איננו מתקציב רשות השידור) בא אליו מוטי לוי בטענות קטנוניות צרות עין , והכי חמור בלתי נכונות לגמרי . חברת "פֶּלֶא-פוֹן" שזכתה לחשיפת ענק טרחה כאמור לשבח את שיתוף הפעולה העסקי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במכתבה מ- 13 לאוקטובר 1999 . הנה הטקסט כלשונו [8] .

חברת "פלא-פון" מיסודן של בזק ומוטורולה                                                                         13.10.1999

לכבוד

 מר יואש אלרואי

הטלוויזיה הישראלית

רוממה ירושלים 

 הנדון : תודתנו על שיתוף הפעולה בין ערוץ 1 לחברת פלאפון

ברצוננו להודות לכם על שיתוף הפעולה הפורה שהניב חשיפה טובה וממושכת לחברת פלאפון מסגרת החסות למשחקי הכדורגל . ידוע לי כי בימים האחרונים התרחשה אי הבנה בנוגע לשידורי החסות של המשחק ספרד – ישראל , אך לאחר בירור הנושא , אנו מרוצים מאוד מהחשיפה לה זכינו גם במשחק זה ועל כך תודתנו לך . בתקווה להמשך שיתוף פעולה פורה גם בעתיד .

בברכה , רוני לטשובר  מנהלת תקשורת שיווקית "פלא-פון" תקשורת בע"מ                                                                                                                                  

עותקים : מר אורי פורת  –  מנכ"ל רשות השידור                                    

             מר יאיר שטרן   –  מנהל הטלוויזיה                                           

             מר מוטי לוי      –  סמנכ"ל כספים

             גב' מירה לוי     –  המחלקה הכלכלית

             מר קובי בן גור –   יו"ר דירקטוריון פלא-פון

             מר גיל בול      –   סמנכ"ל השיווק פלא-פון

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . זהו מכתב התודה של גב' רוני לטשובר מנהל התקשורת השיווקית של חברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים הישירים בקפריסין וספרד . המסמך הזה סתם אחת ולתמיד את פיו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואנשי המחלקה הכלכלית שלו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מכתבה של גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר היה חשוב והֵסִיר כל ספקות לגבי מקצוענות השידור והיושרה והאמינות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . יתירה מזאת . בשל חשיפת "פלא פון" בשיעור חסר תקדים על מסך הטלוויזיה הציבורית ולשביעות רצונה המלאה של החברה , נאותה גב' רוני לטשובר לממן גם את השידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורגל בגובה של 15000 (חמישה עשר אלף) דולר . בשער ניצבו מבצעי שידור נוספים , ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000 , ואליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000-EURO ) בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה . הייתי שוב זקוק לסיועם הכספי של קובי בן-גור , אילן בן-דוב , רוני לטשובר , וגיל בול . והם העניקו לי אותו .

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 2000 . חברת "פלא פון" מעניקה דמי חסות בגובה 15000 (חמישה עשר אלף) דולר לשידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה של נבחרת ישראל בכדורגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) 

גם אני הודיתי לאנשי "פּלֶאֶ פוֹן" ו- "סָאמְסוּנְג" . למי בעצם הייתי יכול להודות חוץ מהם . למנכ"ל הכבוי והעייף שאהבתי ? לסמנכ"ל הכספים הנרפה , האדיש , וחסר היוזמה שלא הערכתי ? לאנשי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי שחתרו ללא לאות תחת רגליהם של אורי פורת ויאיר שטרן ? היה מוסכם על כולם כי בלעדי קוֹבִּי בֵּן גוּר , אִילָן בֵּן דוֹב , גִיל בּוּל , וגב' רוֹנִית לָטְשוֹבֶר אי אפשר היה להרים את שלוש ההפקות הטלוויזיוניות הגדולות והיקרות . ביום רביעי – 13 באוקטובר 1999 , שיגרתי מכתב תודה מקרב לִבּי לקוֹבִּי בֶּן-גוּר ואִילָן בֶּן-דוֹב וצוות עוזריהם בחברות פֶּלֶא-פוֹן וסַאמְסוּנְג בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . שיתוף הפעולה שלי עם קובי בן – גור אישיות מרתקת , מוכשרת , ומהירת תפישה הייתה פריצת דרך חשובה והניב תמיכה כלכלית נוספת כעבור חצי שנה בעֵת השידורים הישירים של משחקי הכדורסל ב- Final Four של סלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . זה היה יעד ההפקה והשידור הבא .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                             יום רביעי – 13 באוקטובר 1999

לכבוד :

 קובי בן גור , גיל בול , רוני לטשובר ( "פלא פון" ) , אילן בן- דוב ( Samsung ) 

אנשים יקרים שלום רב ,

תודה רבה לכם על שיתוף הפעולה הפורה והמוצלח , וחסר התקדים עם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הנוגע למבצע השידורים הישירים של משחקי השלב האחרון במסגרת 2000 EURO , מבצע שידורים ישירים שהחל ב- 4 בספטמבר 1999 במשחק אוסטריה- ספרד, נמשך במשחקים קפריסין נגד ישראל וספרד – קפריסין , והסתיים בהתמודדות ספרד נגד ישראל  ב- 10 באוקטובר 1999 . צריך לומר בפה מלא , שאתם אנשים רציניים ומוכשרים , שהיה לי כיף לעבוד ולשתף פעולה עימם . עוד תודה רבה אחת לכם , על העִסקה המשולבת עמכם ועם חברת "צ'ארלטון וכדורגל פלוס" , שאפשרה את השידור הישיר של המשחק אוסטריה – קפריסין מוינה , במקביל לשידור הישיר מאלבאסטה של המשחק ספרד נגד ישראל . מובן ששידור "פאראללי" כזה , חדשותי- עיתונאי במלוא מובן המילה , המאפשר עדכון On Line משני האצטדיונים , מרכז סביבו סקרנות רבה , ובעקבותיו גם Rating  מעולה . כי זאת לדעת . בשידורי הכדורגל הנ"ל בחסותכם , הכה ערוץ 1 את ערוץ 2 והמתחרים האחרים שוק על ירך . ועוד תודה אחרונה לאנשי "פלא פון" היקרים שאפשרו לנו לשדר היום , "בצוהרי היום" מאכן – גרמניה , את הגרלת משחקי ההכרעה של 2000 Euro . סכום של 000 315  (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר איננו הולך סתם ברגל . אני יודע להעריך אתכם הערכה רבה .

עותקים :

 אורי פורת  –  מנכ"ל רשות השידור

יאיר שטרן –  מנהל הטלוויזיה

 מוטי לוי    –  סמנכ"ל הכספים של רשות השידור

 מירה לוי   –  חסויות

 

                                                                                                      בברכות חמות ,

                                                                                                      יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . מכתב תודה שלי ליעקב "קובי" בן גור , אילן בן דוב , גיל בול , וגב' רוני לטשובר שהעניקו לרשות השידור סכום חסר תקדים של 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר תמורת מבצע השידורים הישירים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 של קדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הייתי מאוכזב עד למאוד מהקמפיין של נבחרת ישראל בכדורגל בראשות המאמן שלמה שרף . זאת הייתה הפעם הרביעית ברציפות שהוא ושחקניו נכשלים להעפיל לטורנירי הגמר של המונדיאלים ארה"ב 1994 וצרפת 1998 ולטורנירי הגמר של Euro 1996 (באנגליה) ו- Euro 2000 (בהולנד ובלגיה) . מימד רצינות התייחסותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושלי לשידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל – תאם את גודל האכזבה . נבחרת ישראל שוב נשארה בבית . במקביל למכתב התודה לאנשי "פלא פון" ו- "סאמסונג" הבעתי בפני מנכ"ל רשות השידור אורי פורת את חוות דעתי על צורת הניהול והמנהיגות שלו. לא יכולתי להתאפק. הייתי מאוכזב ממנו .

טקסט מסמך : 12 באוקטובר 1999 . מכתב האכזבה שלי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אליו באמצעות שני הבוסים הישירים שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 12 באוקטובר 1999 . מכתב האכזבה שלי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אליו באמצעות שני הבוסים הישירים שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

אני לא מאמין שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל חשב שההישגים הטלוויזיוניים והכספיים הללו נופלים לי מהשרוול.

[1]  ראה נספח : מסמך הסיכום של ישיבת ראשות סֶגֶל מ- 20 ביולי 1999 , הנוגע לחידוש שידורי הכדורגל בערוץ 1 . עותק ממנו נשלח למנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת .

[2]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בנושא "הליגה בכדורגל- עלויות הפקה" אל מנכ"ל רשות השידור מתאריך 17 באוגוסט 1999 .

[3]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת מתאריך 1 בדצמבר 1999 , המבקש לרכוש נתח מהכדורגל הישראלי למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[4]  ראה נספח : מכתב הבקשה של ח"כ ומזכיר הקיבוץ הארצי מר אַבְשָלוֹם וִוילָן וראש המועצה האזורית רמת הנגב ויו"ר המועצות האזוריות בישראל מר שְמוּאֵל רִיפְמָן מ- 2  בנובמבר  1999  אל מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , המבקש ממנו להיפגש עמם כדי לדון בהחזרת את הכדורגל לערוץ הטלוויזיה הממלכתי .

[5]  ראה נספח : מכתבו של יָאִיר אַלוֹנִי מ"מ המנכ"ל אלי מ- 20 בדצמבר 1999 המודיע כי אין אפשרות להיענות לבקשתי לשדר כדורגל בטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 .

[6]  ראה נספח : תשובתי ליָאִיר אַלוֹנִי מ- 23 בדצמבר 1999 על אובדן הכדורגל לעַד .

[7]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן מ- 25 באוגוסט 1999 בעניין שידורי הכדורגל למנכ"ל רשות השידור אורי פורת .

[8]  ראה נספח : מכתבה של גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של חב' "פֶּלֶא-פוֹן"  אלי  , מ- 13  באוקטובר 1999 . המשבח את שיתוף הפעולה בין ערוץ 1 לחברת "פֶּלֶא-פוֹן" בשידורים הישירים של שני משחקי הכדורגל : קפריסין – ישראל , וספרד- ישראל .

סוף הפוסט מס' 65. הועלה לאוויר ב- 2 באוקטובר 2012.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס' 65. ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (5). פוסט מס' 65. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 2 באוקטובר 2012. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *