פוסט מס' 67. ברית השידור שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (7). פוסט מס' 67. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 4 באוקטובר 2012.
פוסט מס' 67.
הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי .
הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .
הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או לצורך פרסום אישי . היו לי די והותר רגעי תהילה ב- 40 שנות קריירה בטלוויזיה .
—————————————————————————
פוסט מס' 67 : הועלה לאוויר ב- 4 באוקטובר 2012.
—————————————————————————
פוסט מס' 67. ברית השידור שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (7). פוסט מס' 67. כל הזכויות שמורות.
טקסט תמונה : קיץ 1992. אנוכי (מימין) נושא דברים בפני מנכ"ל רשות השידור, חברי הוועד המנהל של רשות השידור, ואנשי מליאת רשות השידור – אודות חשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם על המִרְקָע הציבורי, ביניהם ההתקשרות עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן בתנאי שהקבוצה תמשיך להיות אלופת המדינה. המוטו שלי היה : שידורי הספורט הישירים עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון, חבר הוועד המנהל מני ווייצמן ש- שימש יו"ר וועדת הספורט במליאת רשות השידור, ואנוכי. (התמונה באדיבות לשכת המנכ"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
פוסט מס' 67. ברית השידור שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (7). פוסט מס' 67. כל הזכויות שמורות.
מסמכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 הנוגעים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחודשים של מארס ואפריל 2000.
טקסט תמונה : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור וממני בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. מכתב ההערכה שלו ששלח אלי בימים ההם – נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בחודש פברואר של שנת 2000 ידעתי שכמנהל, מתווה דרך, עורך, ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אני צועד בדרך הנכונה ועל קרקע בטוחה. נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א התפתחה לקבוצה תחת הדרכתו של מאמנה פנחס "פיני" גרשון. היו לי מ- מכבי ת"א של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי המון ציפיות כל הזמן . לא כאוהד. כאיש טלוויזיה שמשלם להם הון עתק עבור השידורים הישירים של משחקי המועדון בליגה האירופית. ממון תועפות. מנהלי מכבי ת"א לא עניינו אותי באופן אישי. אינני חושב שגם אני עניינתי אותם. מכבי ת"א הייתה עבורי סחורת שידור ששילמתי עבורה כסף והנחתי אותה בקדמת מדף הסחורות שלי. את סחורת השידור הזאת הורדתי מהמדף מידי כל יום חמישי בשבוע כדי לצבור רייטינג. קוראי הבלוג הזה חייבים להבין שאנשי הטלוויזיה הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג ואנוכי אינני יוצא מן הכלל. בתום כל שידור ישיר ארזתי מחדש את הסחורה שלי והנחתי אותה שוב על המדף עד לפעם הבאה. בקיצור מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור ותו לא. נכון שמעבר להתקשרות הקורקטית בין הגוף המְשָדֵר לגוף המְשוּדָר מתפתחים אט – אט יחסים בלתי פורמאליים. ברור שרחשתי אמפתיה לנותני החסות הכלכלית למועדון הפאר של מכבי ת"א (בלעדיהם מכבי ת"א שווה הרבה פחות) ובראשם דוד מושביץ ואביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו כמובן, אבי פילוסוף, דיוויד פדרמן, מיכאל שטראוס, שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ', שמואל "שמלוק" מחרובסקי, מוני פנאן , ואמנון אבידן ועוד כמה. הגברדייה הזאת הייתה מוערכת על ידי כמי שמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית, אולם לא התקיימו שום יחסי קירבה ורֵעוּת ביני לבין המצוינים לעֵיל. הערכה כן. חֲבֵרוּת לא. מו"מ וגישה חיובית כן. אינספירציה והתרגשות לא. ברית השידור עם מכבי ת"א הייתה עסקית נטולת רגשות ולחלוטין לא אישית. ההתקשרות בין רשות השידור לבין מכבי ת"א נעשתה על בסיס סימביוטי. כל צד הפיק את הרווח שלו . היוקרה הייתה רווח משותף של שני הצדדים אולם מכבי ת"א קיבלה לצדו את הממון והיוקרה ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קיבלה את אהדת הציבור ועמו את הרייטינג. לכן שֵם הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 7000 עמודים) אודות ההתקשרות חסרת התקדים הזאת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א בשנים 2007 – 1970, נקרא "הקשר הסימביוטי". ברור ששוחחתי אלפי פעמים עם מר שמעון מזרחי בשנים ההן בתוקף תפקידו כיו"ר מועדון מכבי ת"א ואנוכי כמנהל מחלקת הספורט. כמות שיחות ללא כל השוואה שניהלתי עם חבריו דיוויד פדרמן, ו/או שמלוק מחרובסקי, ו/או אריה בראנוביץ', ו/או אמנון אבידן. הציבור נוטה לערב עסקים ברגשות אישיים. אין דבר כזה. מעולם לא הייתי בין באי ביתם של מכבי ת"א והם לא מבאי ביתי. השיחות בינינו, ביני לשמעון מזרחי היו מפגש של אינטרסים. אומר בגלוי כי שמעון מזרחי התלונן לא פעם אחת ולא פעמיים בתקופות שונות אודות הטקסטים שמשמיעים השדרנים יורם ארבל, אורי לוי, מאיר איינשטיין וגם אודות הפרשנויות שמייצרים אריה מליניאק ואחריו אלי סהר, ושניהם היו פרשנים טובים ועיתונאים ערניים. היו לו "מודיעים" שדיווחו לו מה אמרו ציוותי השידור שלי בטלוויזיה גם במשחקי מכבי ת"א בחו"ל. פעם אחת הוא התלונן כנגד דברי הפרשנות של אלי סהר לאחר הפסד של מכבי ת"א נגד קבוצה יוונית כלשהי. ברור שהענקתי גיבוי טוטאלי לאלי סהר : "שמעון מזרחי תפקידך לנצח במשחקים ותפקידנו לפרשן ולהסביר לציבור את ההפסדים הבלתי כפויים של המועדון שלך. אולי אם תתנהל טוב יותר ותנצח אז הטקסטים של אלי סהר יהיו ערבים יותר לאוזניך", השבתי לו. לא עבדתי בשירות מכבי ת"א. היא הייתה אומנם קניין שידור אטרקטיבי אך כזה שאיננו עומד מעל ביקורת ופרשנות הגיונית.
תּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים, רַעוּת רוּח, וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) עם אנשי מועדון מכבי ת"א . נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים, לא כל כך מזמן, גם בחטיבת הספורט בפיקודי כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה לאנשי מכבי ת"א עלי (כביכול), עד כדי התערבות בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל, אורי לוי, ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000, התערבות שגרמה (כביכול) לסילוקו של אריה מליניאק מכס הפרשנות ב- 1991. קשקוש מוחלט. אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל מחלקת הספורט לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים. "אני לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון". הטקסט הזה נאמר על ידי לשמלוק מחרובסקי ועו"ד שמעון מזרחי בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השדר שלי היה דני דבורין מרדיו "קול ישראל" והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק. כך זה התחיל ופה זה נגמר. שני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי, דיווחים שהיו לחלוטין לא נכונים : אריה מליניאק ומשה גרטל.
הפרשן שלי אריה מליניאק (פרשן כדורסל טוב) הלך אצל העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 13 באפריל 2007 ואמר לו כלהלן . תחילת ציטוט : "…עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק. למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב…". סוף ציטוט. ערכתי, הפקתי, ניהלתי, וניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה, בשנים 2002 – 1980. בתוקף תפקידי השתתפתי בכל עשרות פגישות המו"מ עם מכבי ת"א (ללא יוצא מהכלל) שדנו ברכישת זכויות השידורים וסדר הגודל של התשלומים. מעולם אבל מעולם שמעון מזרחי ו/או דיוויד פדרמן לא העלו תנאי מסריח כזה של רכישת הזכויות תמורת הדחתו של הפרשן אריה מליניאק. אילו מי מהם היה מציב תנאי כזה הייתי קם משולחן המו"מ ומסתלק משם מייד. מה מניע אנשים כמו אריה מליניאק ומשה גרטל לבלף, לטפוח לעצמם על השֶכֶם מבלי שהם ראויים לכך, ולא לומר אמת ? ברור שאדון בכך באחד הפוסטים בעתיד הקרוב. אריה מליניאק יודע היטב שהערכתי אותו מן ההיבט המקצועי כפרשן כדורסל שלי (וגם נתתי לו בימה) , אך הוא גם יודע כמוני מה הן הסיבות ומדוע הודח על ידי, מדוע הוחזר על ידי, ומדוע סולק בהמשך שוב על ידי. במשרד שלי בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אמרתי לו בטרם ההדחה הראשונה : "אריה מליניאק אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים. עוף לי מהעיניים". והוא עף. ההדחה הזאת היא סיפור מפורט שהגיע גם לעיתון "ידיעות אחרונות" בשעתו. אריה מליניאק דרש שימוע בטרם ההדחה אצל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שלא היה כידוע מאוהביי. לקראת חידוש עונת השידורים ב- 1991 הענקתי לאריה מליניאק הזדמנות להגן על עצמו מפני צו ההדחה שלי. הִפגשתיו בפני בּוֹרֵר. הבּוֹרֵר כאמור היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בכבודו ובעצמו. גררתי את עצמי ואת אריה מלניאק ללשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. "…אריה מליניאק אני הולך להפגיש אותך עם אדם שאיננו רוחש לי כל חיבה. הוא ישמש כבורר, ומי יודע, יכול להיות שיעניק לך סיכוי מחודש לשוב לכס פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני אוהב את יוסף בר-אל ואינני מעניק לו קמצוץ של אשראי מקצועי אך אקבל את הדין. אשר יפסוק כך יהיה, מפני שהוא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעל ה-אוטוריטה העליונה כאן…", אמרתי לו בעוד שנינו יורדים במדרגות הבניין.
מזכירתו הנאמנה של יוסף בר-אל גב' אילנה זנגילבף פתחה בפנינו את הדלת ואריה מליניאק לא המתין אפילו שנייה והסתער על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישראלית יוסף בר-אל בלשכתו. ללא שמץ של ענווה העיד על עצמו מייד וללא היסוס : "יוסף בר-אל אם אתה תומך בהחלטתו של יואש אלרואי להדיח אותי, אז צריך לפטר אותך מפני שאני ידוע ומוכר כפרשן כדורסל מצוין המסייע להצלחת השידורים של הטלוויזיה", והוסיף ללא מחשבה שנייה : "תשאל את הציבור". יוסף בר-אל לא נשאר חייב והשיב לו בתקיפות : "תשמע אריה מליניאק, יהיה צריך לפַטֵר אותי אם אני לא מְפַטֵר אותך בעקבות דבריך הבוטים ולא נכונים נגד מחלקת הספורט של יואש אלרואי. אני מוכן לסלוח על הכל אך אם יש לך טענות נגד הטלוויזיה אתה אמור לדעת שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית". מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ניסה לסגור עסקה עם המודח והציע לו פתח מילוט : "תשמע אריה מליניאק, תוכל להמשיך לפרשן בתוכנית "סל לילה" אך בשום אופן לא במשחקי ה- NBA וגם לא באלה של מכבי תל אביב". אריה מליניאק ישב שם המום. בקול נעלב ובגרון חנוק השיב למציע העִסקה : "איך אוכל לשבת באולפן הטלוויזיה קבל עם ועדה כשהלֶחִי שלי אדומה מהסטירה שהעפתם לי אתה ויואש אלרואי…?". הוא ידע להתנסח ולהביע רעיון. בס"ה היה בסדר האיש הזה בעל לשון ועֵט, אבל לא תמיד. הפגישה הקצרה עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הסתיימה ואריה מליניאק מצא את עצמו מחוץ לכותלי רשות השידור. ברור שהדחתו הייתה אבדה מקצועית לשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך זה לא היה פְּחַת מוסרי. עמדו בפני אופציות אחרות. מאמני כדורסל, עיתונאים, ואנשי אקדמיה התדפקו על דלת מחלקת הספורט. "לא אלמן ישראל", כפי שאמר הנביא ירמיהו. אריה מליניאק הושעה. אפילו גדול המתנגדים שלי ברשות השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו יוסף בר-אל, תמך ללא סייג בהחלטתי לסַלֵק את אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות.
טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
החלטתי לפסוח על רשימה ארוכה של כל מיני פרשנים פוטנציאליים על מנת להציב בעמדת הפרשנות הפנויה את טַל בְּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בכל הזמנים. טַל בְּרוֹדִי חתן פרס ישראל לספורט היה בעל ידע עצום בתחום. הארצי ובבינלאומי. וגם מומחה גדול בליגת ה- NBA. דמות כדורסל פופולארית רבת מוניטין במכבי ת"א ונבחרת ישראל שאזרחי המדינה הזדהו עמוֹ במשך שנים רבות. טַל בְּרוֹדִי ניצב באמצע שנות ה- 60 בפני קריירה מזהירה וחוזה כספי נדיב ב- NBA, אך וויתר, והחליט ב- 1966 לעלות לישראל ולבנות כאן את חייו. הוא הפך לדמות מופת. כדורסלן פנטסטי, בעל השכלה אקדמית רחבה, מאופק, ישר והגון מאוד. זה היה אותו טַל בְּרוֹדִי שתיעדתי ב- 1980 בסרט הטלוויזיה הדוקומנטארי בן 75 דקות, "גוּפִיָיה מספר שֵש". חיש מהר התברר שטל ברודי הוא הכול וגם אוהד מושבע של מכבי ת"א רק לא פרשן. הצבתו בכֵּס הפרשנות הייתה שגיאה נוראית שלי. לא בגלל העברית העילגת ולא תקנית שלו אלא מפני שפשוט הוא לא היה פרשן. הוא היה קרוב יותר ל- תועמלן מאשר למסבירן. טעות נוספת הייתה שלא אמרתי לדמות האגדית הזאת מייד שלום (ולא להתראות), אלא חשבתי והערכתי שהוא בכל זאת פוטנציאל שיכול להשתפר, והוא לא.
הערה : את עמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתי איישו כ- עשרה פרשנים ביניהם צבי שרף, משה וויינקרנץ, רני כהנא, רון קופמן, פרופסור גבריאל "גבי" בן דור מאוניברסיטת חיפה ועוד כמה. אריה מליניאק ואלי סהר ניצבו בדרגה שלימה מעל היתר.
טקסט תמונה : חורף 1968. אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח של יד אליהו. שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בחדר ההלבשה של הקבוצה, דקות אחדות לפני משחק גביע אירופה בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. ראיתי בטל ברודי מועמד ראוי לרשת את כיסאו של אריה מליניאק. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנהל הקבוצה נוח קליגר (ראשו מציץ), אמנון אבידן, שר הביטחון משה דיין, הגזבר ברנארד חוואסט (ממושקף), מאחוריו בוב פדרהרסט (מרכיב משקפי כדורסל מיוחדים), טל ברודי (משה דיין הגדיר אותו כעלם חמודות שהגשים את החלום הציוני), מאחורי טל ברודי ממש בקצה התמונה המאמן יהושע רוזין , לפניו חיים "חיימון" שטרקמן, שני ראשים של יו"ר המועדון צבי אבידן (אביו של אמנון אבידן), השחקן נתנאל, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (התמונה ניתנה לי ב- 1979 באדיבות לובה קנפר בעת עשיית הסרט "גופייה מס' שֵש"). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
רעיון שידור קבוצת הפאר של מכבי ת"א על מִרְקַע הטלוויזיה הציבורית היה חשוב מכל המְבַצְעִים אותו, השדרנים והפרשנים גם יחד, בעיקר מפני שזכויות השידורים היו בלעדיות שלנו. זהו כלל חשוב בתעשיית הטלוויזיה שכוכבי המסך, בארץ וגם בעולם, נוטים לשכוח אותו מעת לעת. אריה מליניאק כל כך נעלב מהדחתו עד שחשב בסתר לִיבּוֹ כי לא נסתדר בלעדיו. הוא טעה טעות מרה ושכח כי הציבור נוהה למסך בגלל זכויות השידורים הבלעדיות שמחזיקה רשת טלוויזיה "X" של אירוע "Y", ולא בגלל שדרנים ופרשנים כאלה ואחרים. ציינתי והזכרתי בבלוג את הסלוגן שהגה רון ארלדג', "When you have the rigths – you have the show". רון ארלדג' צדק. לא הגיע אפילו מכתב אחד של צופה טלוויזיה הדורש להשיב לוֹ לאריה מליניאק את מִשְרָת הפרשן. מרבית שדרני הספורט הם בעלי אֶגוֹ נפוח. נדמה להם שרשת הטלוויזיה שנתנה להם במה ואח"כ סילקה אותם ממנה הופכת לפגיעה ונוסטאלגית. מחשבה אווילית ואגואיסטית. תמיד ולעולם יהיו אירועי הספורט הרלוואנטים חשובים מהשדרים והפרשנים שמתארים אותם. אני זוכר שאחד מגדולי שדרי הספורט בטלוויזיה בארה"ב היהודי – אמריקני הָאווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) חשב ש- ABC תיכשל בלעדיו לאחר שהודח מהמיקרופון והמסך. כשאנשי הרשת ביקשו להיפרד ממנו, השיב להם, "דברו עם העו"ד שלי", וטרק להם את הטלפון. למרות שהיה שַדְרָן עַל וייחודי, מערכת הספורט של ABC הסתדרה מצוין בלעדיו.
הפרשה המתוקשרת אודות סילוקו של אריה מליניאק מכס הפרשנות לא גוועה כל מהר. ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבת "Follow up" על פרשת ההדחה של אריה מליניאק מהטלוויזיה. יוסף בר-אל ואריה מליניאק התראיינו לכתבה הזאת. אני לא. הכתבה הייתה רצופה באי דיוקים והייתה חתומה עליה (לצורך הסוואה) הכתבת לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות" גב' אוֹרָה עָרִיף. נדהמתי לשמוע מגב' אורה עריף כי היא כלל לא עשתה את הכתבה הזאת כפי שסיפרה לי והעידה בפניי. העורכים השתמשו בקרדיט של שמה והמוניטין שלה כדי לתַּגְבֵּר את אמינות הטקסט. ביקשתי לדעת כיצד היא עוברת על כך לסדר היום ומדוע איננה תובעת את המבישים למשמעת וסדר. היא השיבה לי, "אם אנהג כך יפטרו אותי מהעיתון" [1].
טקסט תמונה : 1991. ידיעה שהופיעה במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 הנוגעת להדחתו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וחתומה בשמה של גב' אורה עריף כתבת העיתון לענייני רשות השידור בימים ההם. אך לא היא כתבה את הידיעה הזאת בעיתון. הכתבה הייתה רצופה אי דיוקים. הכרתי את אורה עריף זמן רב. היא הייתה כתבת אמינה. שאלתי אותה : "…כיצד קרה הדבר שפרסמת כתבה שגויה מבלי לשאול אותי…?". היא השיבה לי בכנות מפני שהייתה אדם כן : "…יואש, אני מצטערת. לא אני עשיתי את הכתבה. הם, אנשי הספורט של העיתון עשו זאת והשתמשו בשם שלי ללא רשותי כדי להעניק אולי אמינות יתר לכתבה…". נדהמתי. שאלתי אותה שוב : "…גב' אורה עריף , מדוע אינך מתלוננת בפני העורך הראשי נגד המפברקים בעניין המביש הזה…? נגד אלה המשתמשים בשמך לשווא…?". היא השיבה לי ב- יבושת ובקול ענות חלושה : "…מה אתה רוצה שיפטרו אותי. עשיתי מה שהם ציפו ממני…". אהבתי אז את אורה עריף לא הבנתי כיצד עיתונאית רצינית ובן אדם בעל כבוד מסכים להתבטל מפני מישהו במדור הספורט של העיתון בו התפרסמה הידיעה. אני בטוח שהעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" והמו"ל של העיתון לא ידעו מאום מהולכת השולל הזאת. שתקתי ולא אמרתי לה מילה. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").
ראה "ידיעות אחרונות" מ-נובמבר 1991. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. הפרשן המודח אריה מליניאק (משמאל) משוחח עם מחליפו על כס פרשן הטלוויזיה, טל ברודי (מימין). לזכותו של הפרשן המודח צריך לומר שהוא איחל הצלחה לטל ברודי במילוי תפקידו. אריה מליניאק נזהר זהירות רבה בכבודו של טל ברודי ולא העז לפגוע בו .
טקסט תמונה : נובמבר 1991. היכל הספורט יד אליהו. שחקן הכדורסל האגדי טל ברודי מוצב על ידי כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הסטטיסטיקאי ואיש המחשב זיגי זיגל , השדר אורי לוי (התייחס בנימוס ובכל הכבוד הראוי אל טל ברודי), והפרשן טל ברודי. אני משקיף כהרגלי מאחור על הנעשה. כמנווט ומנהיג שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי כל הזמן נוכח בשטח. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אחד הפוסטים הקרובים יסביר במדויק את עובדות המהלכים והסיבות שהביאו לסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ברור שלמכבי ת"א ו/או לאיש ממנה לא הייתה שום יד בהדחה . לא עבדתי אצל אנשי מכבי ת"א ולא הייתי חייב להם דבר . הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי. זהו סדר ההתחייבות. מנהליי ברשות השידור היו היחידים שרשאים להתערב בניהול שלי.
באותו התאריך של 13 באפריל 2007 הלך גם כתב חטיבת הספורט משה משה גרטל להתראיין אצל אהרון ווייסברג וגם בפיו האשמות אודות שפע כוחו המאגי (כביכול) של שמעון מזרחי על יואש אלרואי : תחילת ציטוט : "אלא שאריה מליניאק, מתברר כעת, הוא לא היחיד שזה קרה לו . גם שדר הקווים המיתולוגי משה גרטל טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות" הוא אומר, "כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות, והם ממש לא אהבו את זה. לשמעון מזרחי יש או היה כוח מאגי על מחלקת הספורט, ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000". סוף ציטוט. ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע. על איזה כוח מאגי בדיוק הוא מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה. ברור שהדחתי את משה גרטל בשנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית. כך אני ראיתי כממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה. וכך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות. לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והפוסט הזה איננו בימה לחיסול חשבונות . לחלוטין איננו הנהלת חשבונות . אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו. משה גרטל היה יכול להתלונן עלי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו. כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ולא כמעין נקמן ו/או מדיח מקצועי. עובדה שיאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו בהחלטתי ללא סייג.
בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל כבר דנתי בקצרה בפוסט הראשון (1) שפורסם ב- 25 בספטמבר 2012 בבלוג הזה ודן בברית השידור בין ערוץ הטלוויזיה הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א בזאת הלשון : בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב . ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים". אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו. תחילת ציטוט : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר, אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי . צילמתי אותו , חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע . נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?". משה גרטל : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) . לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט.
הערה א' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" :
משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up המתבקשות כלהלן : א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…? ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי. הדירה הייתה חשוכה. היא לא ענתה לשוטרים, אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה משפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו. ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם, שֵם המקליט, ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982…? ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך בירוקראטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…? ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה וברשות כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך, מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ?אני פשוט מעוניין לאמת את גרסתך…תן לי בבקשה את שמות צוות הצילום שלך…!
הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" :
כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין שלמה מן ומשה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין.
אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו . הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1984 – 1966. אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ חיבבו אותו, אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת. ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד. כעיתונאי ועורך ראשי של משדרי הספורט הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד. אסרתי לחלוטין על השדר שלי יורם ארבל גם להעלות השערות.
טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
במקום עבודה פרטי היה משה גרטל מפוטר זה מכבר ע"י ההנהלה הראשית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מקום עבודה הסתדרותי. ב- 10 באפריל 2000 הדפיס מנהל החדשות רפיק חלבי מסמך אל משה גרטל בו הוא מורה לו להתייצב בחטיבת החדשות לאחר סיום תפקידו במחלקת הספורט. זאת הייתה הפעם הראשונה במשך 32 שנות קיומה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכתב כלשהו מודח ממנה בגין מהימנות ואמינות פגומים.
טקסט מסמך : 10 באפריל 2000. לראשונה בהיסטוריה מודח בצער רב כתב מחטיבת הספורט ועובר לחטיבת החדשות לא בגלל כישרונותיו המופלגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור. בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי, הטכנולוגי, והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו, ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four. אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי. הרגשתי אי נוחות כלפי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן. מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי , וכי צריך לשלם לה בהתאם, ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית . מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה, ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור לה את השחקנים. המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "סקאוטינג". עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים, ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו שוב ושוב.
בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכל השתנה בבת אחת . מכבי ת"א עלתה על דרך המלך. נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות ENG (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000 . מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 77 : 62 . זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי אישרו אותו .
טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000. זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל החדשות שלו רפיק חלבי אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 67:55, ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו. ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה, חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות, ושישים עובדים. מפקח הניידת היה אלי בבא המצוין. המפיק שלי ששי אפרתי ניצב כרגיל לימיני. בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול . בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל. את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי והפרשן רלף קליין. הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים . ולכן רגוע.
המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים. בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל". הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי, לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית, מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר, בידור וגם חדשות ואקטואליה. יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב. בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון שחצה את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר למועדון הפאר של מכבי ת"א. אורי פורת היה השני. מוטי קירשנבאום היה הראשון. עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה. בטרם חזרתי לתל אביב התיישבתי במשרד שלי בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים שלי, על מכבי ת"א, ועל הרייטינג והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי.
טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. מוֹלֶך הרייטינג. הייתי עֶבֶד שלו. מדד הצפייה והמִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גָאל". דו"ח שלי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ואז הגיעה שעת ההצלבה השנייה ב- Euro League ועמה ההתמודדות המשולשת והדרמטית של מכבי ת"א נגד אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה : ביום שלישי – 21 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו הפסידה מכבי ת"א 65:62 . ביום חמישי – 23 במארס 2000 בבולוניה – איטליה גברה מכבי ת"א בתוצאה 73:80. ב- 30 במארס 2000 במשחק השלישי בהיכל הספורט ביד אליהו הכריעה מכבי ת"א את הקבוצה האיטלקית בתוצאה 64:79. הרייטנג הרקיע שחקים והאמיר לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם בעבר. אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את דו"חות הרייטינג של אותם הלילות ההם. מבחינתי כאיש טלוויזיה הם היו בלתי נשכחים.
טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות הראשונה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.00 לשעה 22.30 יתרון ברור ומשמעותי לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מבולוניה את ההתמודדות השנייה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.30 לשעה 23.15 יתרון מכריע לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות השלישית והמכרעת של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 20.45 (תחילת ה- Pre game show) עד השעה 24.00 יתרון טוטאלי לערוץ 1 הציבורי על פני ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 קוֹרֵס. ערוץ 1 מעפיל לפסגת השידור הטלוויזיוני של מדינת ישראל וניצב שם לבדו. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ואז העפילה מכבי ת"א לטורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . לראשונה מזה תשע שנים ועל כך נכתב כבר בפרוטרוט בפוסטים הקודמים .
טקסט מסמך : 9 באפריל 2000. מכתב שלי שנשלח למנכ"ל רשות השידור בו אני מבקש לאפשר לפרשן הכדורסל הראשי שלי אלי סהר להתגורר במלון הסמוך לאצטדיון הכדורסל של סלוניקי כדי לאפשר לו להגיע רגלית בחג א' של פסח – 20 באפריל 2000 לעמדת השידור שלנו מבלי לחלל (מנקודת מבטו) את החג. הערכתי את אלי סהר כעיתונאי ופרשן כדורסל מהדרגה העליונה שיודע להסביר לציבור את רזי המשחק ותכסיסי המאמנים, ובכך תורם באופן משמעותי לרמת השידורים הישירים משביעת הרצון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הייתי מחויב לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 11 באפריל 2000. אחד המסמכים מההפקה הטלוויזיונית המשגשגת ההיא של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. המסמך נועד להסביר לקוראי הבלוג את הפרוצדורות הבירוקראטיות המסורבלות של הפקת אירוע ספורט בינלאומי ע"י חטיבת הספורט בראשותי. כל דרישה שלי הנוגעת להטסת כוח אדם לחו"ל ו/או שכירת טכנולוגיה טלוויזיונית בחו"ל, ו/או שימוש בלוגיסטיקה בחו"ל הייתה זקוקה לאישור בכתב של מנכ"ל רשות השידור. גם האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשת השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו לא היה רשאי להחליט בעצמו, אלא זקוק כל העת לאישור מנכ"ל רשות השידור. התפקיד שלי כבעל החזון היה לשכנע כל הזמן במשך השנים הארוכות את הממונים עלי שאני צודק בדרישות התקציביות שלי שכוללות מטבע הדברים כוח אדם וטכנולוגיה. ברוב המקרים המנכ"לים לדורותיהם כיבדו את בקשותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יום ראשון – 23 באפריל 2000. מכתב הברכה שלי ליו"ר מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים המיומן והמובחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- Final four של סלוניקי 2000. במבצע שניצבתי בראשו והובלתי אותו גברנו לחלוטין על המתחרה שלנו ערוץ 5 בכבלים והבסנו אותו ברייטינג שוק על ירך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב ההערכה / צל"ש ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות שני המנהלים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי) בתום מבצע השידורים הישירים המצליח והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב ההערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הפורה והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הצל"שים היו נחמדים אך הם היו שייכים כבר לעבר. השאלה הגדולה שניצבה בפניי הייתה כיצד לנצל את ההצלחה, כפי שאומרים בז'רגון הצבאי. כיצד שומרים על מעמדנו בפסגה לאחר שכבשנו אותה. איך אני משיג עוד תקציבים מטעם הרשות, איך אני ממשיך מכאן לגייס עוד ספונסרים חיצוניים, איך אני מגדיל את ארסנל השדרים והמפיקים, כיצד אני משפר את רמת ההגשה והשידור הקונקרטיים של חטיבת הספורט, וכיצד מתעתדת חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להתקדם בשדות הטכנולוגיה החדישים הפרוסים לאורכה ורוחבה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. שֵם המשחק הטלוויזיוני הוא כידוע ממון וטכנולוגיה. לכן כתבתי את מה שכתבתי ב- 24 באפריל 2000 למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. ניצבו בפניי אתגרי שידור למכביר מורכבים ומסובכים מייד בתום ה- Final four של סלוניקי 2000, ובראשם : Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל) בהולנד ובלגיה ואולימפיאדת סידני 2000. מבצע השידורים של Euro 2000 אותו ניהלתי מאמשטרדם כלל בתוכו כ- 77 (שבעים ושבע) שעות של שידורים ישירים בפרק זמן של שלושה שבועות וחצי. מבצע השידורים של אולימפיאדת סידני 2000 אותו הובלתי מסידני כלל בתוכו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות של שידורים ישירים בטווח זמן של 17 ימים. שאפתי בכל מאודי לחתום על חוזה ארך טווח עם מכבי ת"א כדי להוריד מעלי את הטרדות העתידיות של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2. יראתי אותם. חששתי מהמאבקים עימם . הם היו יותר עשירים ממני. ביקשתי לסגור את העניינים עם מכבי ת"א בטרם התמחור. שאפתי גם להחזיר חלק מזכויות הכדורגל הישראלי למכורתו הראשונה.
טקסט מסמך : 24 באפריל 2000. מכתבי למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי, המאיץ בו לסייע לי לרכוש שוב את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ולהשיב לעצמנו חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אולם העניינים היו יגעים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ההססן והמתלבט הפך בקיץ 2000 לניהיליסט. המחלקה הכלכלית שלו דאגה לשלוח לו שוב ושוב תזכורות שלא ישכח עד כמה הוא עני. וזה לא היה הכול. ממשלת ישראל הועידה למר נחמן שי את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. גב' אהובה אורן – פינס התמנתה למִשְנֶה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. נחמן שי היה אוהד מוצהר של מועדון הפועל ירושלים בכדורסל יריבתה של מכבי ת"א. הוא לא הסתיר זאת. כצופה מושבע במשחקיה בהיכל מלחה ובמשחקי החוץ לבש את החולצה האדומה. אבל זה היה הרבה פחות חשוב מאי הערכה מוחלטת מקצועית שלו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. נחמן שי היה מאוכזב ממנו. לא פעם אחת סח לי כי אורי פורת הוא מנכ"ל חלש ורפה שאיננו מתאים לשמש בתפקיד של עורך ראשי של השידור הציבורי בעידן התחרות הטלוויזיוניות הרב ערוצית המתרחשת כעת במדינת ישראל. זמן לא רב אח"כ פתחו חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחלק מאנשי מליאת רשות השידור בראשותם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן – פינס במסע התנגדות כנגד פועלו של מנכ"ל הרשות אורי פורת בתחומים שונים (לרבות ההתקשרות הבאה שלי עם קבוצת מכבי ת"א בכדורסל לעונת 2001 – 2000 והעונה שלאחריה 2002 – 2001. נחמן שי ואהובה אורן – פינס יחדיו עם אלון אלרואי הקימו אופוזיציה אגרסיבית לאורי פורת. המהלכים השונים שיזמו נראו כמעין מהלכי Impeachment (הדחה) מתוכננים שנועדו לסלק את אורי פורת מתפקידו הרָם. מהלכי ההדחה צברו תאוצה והסכמה רחבים בשני הגופים הציבוריים של הרשות והמנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין את הרמז. הוא התפוטר באוגוסט 2000 ועזב בלית ברירה את תפקידו כמנכ"ל הרשות. באוגוסט 2000 היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הפורש (שנה וחצי בטרם השלמת הקדנציה השנייה שלו), איש מוכה וחבול וגם חולה.
[1] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 29 בנובמבר 1991.
סוף הפוסט מס' 67. הועלה לאוויר ב- 4 באוקטובר 2012. כל הזכויות שמורות.
תגובות
פוסט מס' 67. ברית השידור שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (7). פוסט מס' 67. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 4 באוקטובר 2012. — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>