פוסט מס' 106. מנהיגות, מורשת, חזון, והובלה הם יסודות הכרחיים של השראה ושילוב עם כישרון הכתיבה, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 4 מ- 5). כתיבה בצל אוטוקרטיה. מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. פוסט מס' 106. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 25 בנובמבר 2012.כלליראשי

פוסט מס' 106.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספיות ו/או מטרות רווח אחרות ו/או למען פרסום אישי.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות ב- בלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים. 

—————————————————————————————- 

הועלו בבת אחת לאוויר שני פוסטים חדשים :

א. פוסט חדש 3 מתוך 5 (מס' 105) הועלה לאוויר בלילה של יום ראשון – 25 בנובמבר 2012. 

ב. מייד אחריו הועלה לאוויר פוסט חדש נוסף 4 מתוך 5 (מס' 106) הועלה בלילה של יום ראשון – 25 בנובמבר 2012.

—————————————————————————————

פוסט מס' 106. מנהיגות, מורשת, חזון, והובלה הם יסודות הכרחיים של השראה ושילוב עם כישרון הכתיבה, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה. (פוסט 4 מתוך 5). כתיבה בצֵל אוטוקרטיה. מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. אני מקווה שכתיבתי בבלוג הזה תהיה בבחינת יָתֵּד שֶלּא תִּמּוֹט. פוסט מס' 106. כל הזכויות שמורות.

הייתי  שָם…במשך הרבה מאוד שנים.

סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שדנה בתעשיית הטלוויזיה הישראלית המקומית והבינלאומית, ועוסקת במהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה שהחלה ב- 1884 (עם המצאת ה- Spinning disk ע"י מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו ב- 1884) ונמשכת גם בימינו אנו של 2012. (פוסט 4 מתוך 5).

טקסט תמונה : המחבר יואש אלרואי עם סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. הגדרת המחקר והכתיבה מנקודת מבטי היא כלהלן : אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו וותר עליו. חלק גדול מהמחקר עוסק בהיסטוריה של הסימביוזה וקשרי הגומלין הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה המקומית והבינלאומית לבין אירועי הספורט והחדשות בישראל ובעולם, בשנים 2012 – 1884. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיסמאת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב אודות התפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם (מ- 1884) ובארץ (מ- 1966) :

"From My Point of View : If You Do, Do It Right – If Not Give It up".

נוצר מכנה סוציולוגי משותף בין החינוך הסגפני בקיבוצי ארץ ישראל שהטיפו לענווה, אהבת האדמה, וכיבוד הבהמה לבין הסיסמא האולימפית התמימה שטבע הברון פייר דה קוברטיין ואשר דוגלת בחשיבות ההשתתפות בתחרויות הספורט האולימפיות על פני הניצחון בהן. כשהגעתי לטלוויזיה הישראלית בקיץ 1971 התמונה כבר הייתה שונה. הוועד האולימפי הבינלאומי תבע זכויות שידורים מרשתות הטלוויזיה העולמיות תמורת מתן רשות לצלם את התחרויות ולהעבירן בשידורים ישירים. המשחקים האולימפיים הרחיקו בינתיים לכת מעבר לחזונו של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין. הם הפכו להצגת הספורט הגדולה בעולם. המסגרת החדשה סייעה לספורטאים המוכשרים לטפח אמביציות של מנצחים מפני שהיו טמונים בהם יוקרה וממון. ההשתתפות כבר לא הייתה חשובה. הניצחון היה העיקר וחלק מהספורטאים בילפו והשתמשו בסמי מֶרֶץ אסורים כדי לזכות במדליית זהב ובתהילת עולם. באולימפיאדת ברצלונה 1992 נפתחו המשחקים לראשונה גם בפני ספורטאים מקצועניים. ב- 1992 עמד קיבוץ אפיקים בפני הפרטה ורעיון הקומונה הישנה וממד השוויון החברתי שלה, אבד.

טקסט תמונה : הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה. הערצתי אותו ואת התנועה האולימפית. בהיותי ילד ליטפתי ונישקתי את ראשו הסב ופניו האציליים. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : 29 ביולי 1948. טקס הפתיחה הבלתי נשכח של האולימפיאדה ה- 14 בלונדון (הראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2). ברום אצטדיון "וומבלי" מתנוססת סיסמתו הסוציולוגית הטהורה של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות". נושא הלפיד הוא ג'ון מרק (John Mark) רץ בריטי למרחקים בינוניים. (BBC ו- IOC).

בימים ההם שלאחר מלחמת העולם ה- 2 שנדמה ב- 1945, שמענו לראשונה בילדותינו המאושרת בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן את אמירתו של המורה לחינוך גופני והספורט שלנו שמריהו נאבל (בן 97 היום), "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד". החברה הקיבוצית נרתמה בימי ה- בראשית שלה למאמץ הישרדות פיסי עצום בו כל הפרטים בקהילה תורמים למען הכלל . משהו מהאווירה הייחודית והרומנטית של הקיבוץ שררה גם בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בשנים הראשונות של 1969- 1967 בראשותם של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. חלוצי הטלוויזיה הישראלית הציבורית התקבצו יחדיו ונתנו את כל מה שהיה להם כדי ליצור מבראשית גוף תקשורת המונים מקצועי וטהור. זה היה לפני כארבעים שנים. ביקשתי לתעד אותם ואת פועלם היוצא דופן. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ היה בעצמו מנהיג תקשורת טהור וזך וישר כסרגל וגם חלוץ בתחום אך אנשי הטלוויזיה הצעירים ב- 1968 שקיבץ תחתיו את שלמה אהרונסון, יורם רונן ז"ל, טוביה סער, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז"ל, ועוד רבים אחרים – הטילו ספק במנהיגותו ובתפישת עולמו של העומד בראשם לקדם את הפרויקט, עוד בטרם נעמדה הטלוויזיה על רגליה.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. תחילת ההתיישבות של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן במקום שנקרא "טוצ'קה" (הנקודה). התנועה הקיבוצית לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : כעבור עשור. שנות ה- 40 שח המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים מכה שורשים חזקים באדמת עמק הירדן. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1946. מגדל המים בכניסה לקיבוץ אפיקים שהפך לסמלו המסחרי. משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. קיבוץ אפיקים פינת חמד בעמק הירדן. בקדמת התמונה, כביש בית שאן – טבריה חוצה את העמק. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלב הראשון של הקמת הטלוויזיה הישראלית בסופה של 1967 וראשית 1968 הסתייעו פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד במתקני הטלוויזיה הלימודית ובקבוצת המומחים שלה עליה נמנה נצוות המוביל ראש חברת הנאמנות של הטלוויזיה הלימודית מאקס רואו (Max Rowe), המהנדס הראשי ד"ר יוֹנָה פֶּלֶס, והיועץ האמריקני המיוחד דיוויד דיוויס (David Davies). הטלוויזיה הלימודית שמרכזה היה ברמת אביב החלה לשדר במארס 1966 ונחשבה לוותיקה לעומת הטלוויזיה הכללית שעתידה היה מונח לפי שעה על הנייר בלבד. גב' יוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל מורה למדעי הטבע הייתה הראשונה לחנוך לפני 44 שנים את תהליך הלימוד באמצעות שיעורי טלוויזיה ש- שודרו בשלב הראשון לתריסר בתי ספר בתל אביב. הטלוויזיה הלימודית הייתה כמו הפלא השמיני והמורה עלומת השם הפכה בו במקום לאישה מפורסמת מאוד בכל רחבי הארץ.

טקסט תמונה : מארס 1966. מרכז הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב. גב' יוהנה פרנר ז"ל מלמדת את מדעי הטבע באמצעות מצלמות הטלוויזיה. (באדיבות לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : חג סוכות 1954 . התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי של נבחרת השחייה של קיבוץ אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ. אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת "טי שירט" לבנה) המורה לספורט וחינוך גופני שהגה את הרעיון הפדגוגי, "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד". עומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר), יונה רז (רוזנברג), אברהם זלקטה, יואש אלרואי, שמריהו נאבל, שמואל "מוליק" כהן, ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. כורעים ויושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רכס .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החינוך שקיבלנו בקיבוץ אפיקים לאהבת האדמה וטיפוח ערך הדבקות במשימה וקשרי האנוש בחיי הקומונה היו עצומים ונחשבו בשעתו לבלתי שבירים. ב- 1959 סיימתי את שירותי הצבאי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". דחיתי את בקשתו של מח"ט החטיבה אל"מ אֵלְעַד פֶּלֶד לחתום קבע. הודעתי לוֹ כי אני חוזר לכור מחצבתי קיבוץ אפיקים כדי לעבוד בענף הפלחה והמספוא יחד עם אבא שלי. זה היה הייעוד שלי. חקלאי שחורש, זורע, וקוצר ומספק מזון לפרות. אחד משיאי חברותי בקיבוץ אפיקים היו עבודתי כרפתן ומספויניק. זה היה גם אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר כאיש עבודה בקיבוץ. אקספרימנט התפוקה הוא מרכיב חשוב מאין כמותו של כל פרט בתרומתו למען הקהילה בה הוא מתגורר. אהבתי את האדמה ואת התלתן והאספסת שהיא מצמיחה, ואת הפרות ובראשן את מַרוֹקָה. חלפו שנים רבות. אחד משיאי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית (וגם שלי – כעורך ומפיק ראשי ומתווה מדיניות שידורי הספורט במוסד התקשורת החשוב במדינה) היה מונדיאל הכדורגל במכסיקו הרחוקה בשנת 1986. טסתי לשם עם ציוותי השידור שלי בשליחות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. שלושת השדרים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. מפיק המשנה שלי במכסיקו 86' היה אמנון ברקאי. בעת ההפקה המורכבת והממושכת הצטלמתי ב- IBC במכסיקו סיטי עם גדול כדורגלני תבל בכל הזמנים, מי שהיה שלוש פעמים אלוף עולם – הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ שנודע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele), מי ש- שימש פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילית הגדולה והעשירה TV  GLOBO (תמורת שכר של חצי מיליון דולר למשך הטורניר שנמשך כחודש ימים). התמונה עם פלה ב- 1986 איננה חשובה יותר מהצילום עם הפרה מרוקה בקיבוץ אפיקים ב- 1961. הפרה השקטה והמנומסת הזאת הניבה מידי שנה 13 טון (13000 ק"ג) של חלב.

טקסט תמונה : חורף 1961. אני רפתן ברפת של קיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה מרוקה שהניבה 13 טון חלב מידי שנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1986. כעבור 25 שנה כמנהל ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית  ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ה- (International Broadcasting Center) עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו המוכר בכינויו  "פֶּלֶה" (התמונה באדיבות TVGLOBO. התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הילד יִגְאָל ווֹלוֹדַרְסְקִי חיפש שלמות על מגרש הכדורסל בקיבוצו אשדוֹת יעקב. הוא התאמן בזריקות לסַל עשרות אלפי פעמים עד שהפך לשחקן נבחרת ישראל. שְמוּלִיק חָדָש מקבוצת כינרת ניצח בצליחות הכינרת לא רק בשל כשרונו אלא גם בשל יכולת האימון והאהבה להתאמן. כספורטאי מאומן לא אבה להתפשר. אימא שלי ז"ל והאדריכל יוֹסֵף תָּגֶ'ר יבלח"א הם אומנים ופסלים דגולים שבזו לבינוניות והתרחקו ממנה.

טקסט תמונה : שנת 1930. אימא שלי שרקה פרס – בלינדמן (אלרואי) ז"ל בת 18 חברת קיבוץ אפיקים. אישה יפה בעלת יופי פנימי מיסטי ופסלת דגולה שלא ידעה ולא אבתה להתפשר עם כלום. גם לא עם יצירותיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם דן שילון ואלכס גלעדי דבקו במשימה ולא ידעו להתפשר. זאת הייתה מעלתם הגדולה. שניהם עיצבו כל אחד בתורו את מחלקת הספורט ליחידת שידור נבחרת של הטלוויזיה. יתירה מזאת : הם היו שני עיתונאים טובים ואמיצים שהגשימו הלכה למעשה את הסלוגן של שַדָּר הספורט היהודי – אמריקני Howard Cosell / האווארד קוסל ( 1995 – 1918) הנודע מ- ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית, כשאמר, "Tell it like it is", והפכו את יחידת השידור הקטנה הזאת לחברה אנושית שלפְּרָט היה כיף לשרת אותה ולהיות חלק ממנה . ב- 1972 ראיתי את אלכס גלעדי מתכנן ומתעקש במשך שעות על Shot צילום אחד בכתבת טלוויזיה מורכבת בו התכוון להכניס באפקט טלוויזיוני מיוחד ב- Split screen בתיאום מרבי באותו ה- Frame את אלופת ושיאנית ישראל בקפיצה לגובה אוֹרִית אָבְּרָמוֹבִיץ' ואת אלופת אולימפיאדת מינכן 1972 במקצוע הזה הגרמנייה אולריקה מייפארת. כוונתו הייתה להראות את שתיהן בעת ובעונה אחת כל אחת על חצי מסך מדלגות בהתאמה מעל הרָף בסגנון החדשני של הקופץ לגובה האמריקני ריצ'ארד "דיק" פוסברי (Richard "Dick" Fosbury). הכתבה שודרה ב- "מבט ספורט" והמגיש של התוכנית דן שילון נפעם ממנה (ולא הסתיר זאת). באותה שנה ראיתי את דן שילון עורך בעצמו במשך תריסר שעות כתבת D / S בפילם ב- (פירוש המונח הטלוויזיוני Double System : פס הקול וסרט הפילם – נפרדים) על ה- "Steenbeck" (שולחן לעריכת סרטי פילם תוצרת גרמניה) בקומה הרביעית בבניין הטלוויזיה אודות קבוצת הכדורגל ליוורפול ואודות קהל האוהדים הפנאטי שלה ה- Kop שָר ביציעים את השיר הנודע, "You never walk alone". עיפרון הצ'יינוגרף הלבן וה- "Splicer" (מכשיר לחיבור סרטי פילם) מונחים לפניו, והוא יושב, חושב, ומתלבט. פתאום נוכחתי לדעת שבטלוויזיה מדברים בשפה דו לשונית בלתי מוכרת לי אבל הבנתי ביותר מזה. אם אתה מתפשר קמעא על מה שאתה יוצר היום תמצא את עצמך מתפשר על קצת יותר למחרת. בסופו תגלה שזה איננו המוצר שאותו רצית ליצור ואתה ניצב במקום מרוחק מהמטרה שאליה כיוונת ואליה שאפת להגיע . דן שילון ואלכס גלעדי היו דמויות מופת , והיוו סמל לאנשים שהלכו לאורם, משהו שגם מוטי קירשנבאום היה בתקופת הפקת התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". עד אז נחשב לאינדיבידואליסט מזהיר בעיקר בגלל כתבות התיעוד שלוֹ וסרטיו הדוקומנטאריים בטלוויזיה אך משנטל את מושכות "ניקוי ראש" הוכיח שהוא יודע לפקד על אנשים ולהנהיג אותם. רבים מהם ביקשו להזדהות עמו. אני יודע זאת מפני שהייתי שם וראיתי את הדבר במו עיניי. האם דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום היו מיומני תקשורת מלידה ? האם כישרונם היה מולד ? השלישייה הרָב גוֹנית הזאת כמו הוריי, וכמו יוסף תג'ר (אח רעייתי) ויגאל וולודרסקי, וכמו שמוליק חָדָש לא התפשרו. הם כה הִכּוּ שורש בעבודתם וכה היו מוכשרים לה עד שצמיחתם הייתה יסודית ופורייה. מבלי שידעו שרתה רוחם של דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום כל השנים האלה בין קירות הטלוויזיה וארבעה הכתלים של מחלקת הספורט ששכנה בקומה החמישית של "בניין היהלומים" ברוממה – ירושלים . צלליתם הייתה נוכחת שָם מפני שביושרה שלהם שאפו לטוב ביותר. רק למצוינות. המוטו של הבלתי מתפשרים הולך ככה : "אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו אל תתחיל עם זה בכלל" . ואז החלטתי לגשת לעבודת המחקר ולמלאכת התיעוד והכתיבה.

טקסט תמונה : דמות מופת . אלכס גלעדי (1977) מגדולי אנשי הטלוויזיה שצמחו במדינת  ישראל (וגם בעולם) בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דמות מופת. דן שילון (1970) מגדולי אנשי הטלוויזיה שצמחו במדינת ישראל בכל הזמנים . (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1975. דמות מופת . מוטי קירשנבאום עורך ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" במחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מומחה טלוויזיה שהשפעתו העצומה בתחום המדיה והתקשורת בכלל במדינת ישראל ניכרת גם היום בכל פינה בחיינו. (באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1959. שחקן הכדורסל יגאל וולודרסקי (דר) בן קיבוץ אשדות יעקב. הוא היה חקלאי ואוהב אדמה שלבש 89 פעמים את מדי נבחרת ישראל בכדורסל בעשור ה- 60 של המאה שעברה. (באדיבות ארכיון קיבוץ אשדות יעקב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1951. תחרות צליחת הכינרת בימים ההם הייתה אירוע ספורט לאומי ובינלאומי שזכתה לסיקור עיתונאי נרחב כמו הכדורגל היום. זיהוי העומדים משמאל לימין : שמואל "שמולי'ק" חדש ז"ל בן קבוצת כינרת (סיים ראשון בין הישראליים) , השוודי לארס ברטיל ווארלה (המנצח), האדריכל מקס גלפז, ואבינועם חדש בן קבוצת כינרת אחיו של שמולי'ק חדש סיים שני בין הישראליים. (באדיבות שמוליק חדש. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר "שמונה ימי בראשית" דן בנושא המנהיגות ובד בבד בנושא שידורי החדשות והספורט בטלוויזיה . בעוד שידורי החדשות זכו להארה מיידית עוד בשלב ההקמה נתקלו שידורי הספורט עתירי הרייטינג באנטגוניזם וגם זלזול ולא רק מסיבות ממוניות. זה היה מנת חלקם של מייסדי שידורי הספורט דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. הם נפגעו. ההתייחסות העיתונאית הדלה להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 נבעה מחוסר עניין של ההנהלה. צמצום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972 נבעה מחוסר כשרון וגם בשל סיבות פוליטיות . אולימפיאדת מינכן 72' נערכה בין 26 באוגוסט ל- 10 בספטמבר ושישה עשר ימי המשחקים כללו בתוכם שני ערבי שישי, שתי שבתות, ערב חג ראש השנה תשל"ג ושני ימי חג ראש השנה. הנהלת רשות השידור קיבלה החלטה שלא להרגיז את הממסד הדתי והורתה לדן שילון ואלכס גלעדי לבטל את כל השידורים הישירים שנועדו להיערך בימים המצוינים לעיל . אסון מינכן 72' של רצח אחד עשר הספורטאים הישראליים קטע את הפארסה. משלחת הספורטאים ומשלחת הטלוויזיה שבו ארצה. מנכ"ל רשות השידור בשנים 1974 – 1969 פרופסור שמואל אלמוג אמר לי בשלושת המפגשים בינינו : "אינני נוטל אחריות לשני המקרים הקונקרטיים הללו . ב- 1970 היה חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית וב- 1972 היה יְשַעְיָהוּ "שייקה" תָּדְמוֹר מנהל הטלוויזיה הישראלית . צריך לשאול אותם מה קרה בדיוק" . דבר דומה התחולל ב- 1968 ו- 1969 בהפקה וכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות . נקבעו סטנדרטים עיתונאיים נמוכים שהפכו במשך שנים רבות, ליתר דיוק 25 שנים, לתקדים ומציאות עגומה שכולם הסכינו עמה. המחקר מוכיח זאת. רק מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 שינה את התמונה מקצה לקצה. נוצרה בשעתו קורלאציה לא אוהדת הנוגעת לגישת הספורט בין המנהיגות הפוליטית במדינה מאז ימי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון וממשיכיו לבין מנהיגות רשות השידור לדורותיה. גם כשהיה מדובר באירועי ספורט רלוואנטיים שכל רשתות הטלוויזיה בעולם מצאו בהם עניין כמו אולימפיאדות ומונדיאלים. הזדהות המנהיגות הלאומית עם אירועי הספורט גם הממלכתיים נועדה להשיג יתרונות פוליטיים. מנהיג האופוזיציה ב- 1976 וראש מפלגת הליכוד מנחם בגין לא ביקר מעולם במגרשי כדורגל אך משהעפילה קבוצת בית"ר ירושלים בקיץ 1976 למשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל נגד מכבי ת"א חש לאצטדיון רמת גן לעודד אותה. בית"ר והליכוד הפכו זה מכבר לסִינוֹנִים רעיוני ופוליטי. נוכחותו של מנחם בגין באצטדיון רמת גן בשעה שבית"ר ירושלים מתמודדת על הבכורה הייתה נחוצה לרזומה הפוליטי שלוֹ יותר ממה שהוא באמת התעניין במשחק.

טקסט תמונה : קיץ 1976. אצטדיון רמת גן. ראש האופוזיציה ומנהיג מפלגת הליכוד מנחם בגין (בן 63) מבקר באִצטדיון ר"ג במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בו גברה בית"ר ירושלים על מכבי ת"א בתוצאה 1:2. הוא נכח במשחק כאוהד פוליטי של בית"ר ירושלים ולא כחובב משחק הכדורגל. משמאלו שר החינוך והתרבות אהרון ידלין חבר קיבוץ חצירים ליד באר שבע. (באדיבות ארכיון משה דדש, באדיבות הספר "אליפות של בית"ר ירושלים  מ- 1987", שיצא לאור ב- 1987 בהוצאת מכפלה ועורכו העיתונאי רון בן הרצל (רון עמיקם), ובהרשאת המו"ל דורון עוז).

שידורי הספורט הרלוואנטיים נסקו לשיאי צפייה בלתי נתפסים ועוררו גאווה וזהות לאומית בין העם לבין יקירי הספורט שלו אך נשארו שנויים במחלוקת. באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגולש הישראלי גַל פרידמן במדליית זהב. שרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל לימור לבנת שחזתה בתחרות לא שלטה בסערת רגשותיה והצטרפה לגל פרידמן על פודיום המדליות השמור למנצחים האולימפיים בלבד. הפוליטיקאים הישראליים עטים על הספורטאים הישראליים ברגעי שמחה אך אינם מקדמים את הספורט במדינה כפרוייקט לאומי שיטתי . דבר דומה התרחש בטלוויזיה הישראלית במשך שנים רבות. שידורי הספורט בעלי הפוטנציאל נדחקו בהרבה מובנים כמעט למקום האחרון בסולם העדיפויות של הטלוויזיה . רשות השידור היא חברה פעילה (Active member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפגרת מרחק רב מרשתות הטלוויזיה הרציניות בהתייחסות שלה לספורט מונח שכולל בתוכו חינוך הגופני ותרבות הגוף אך עשתה חייל רב בשידורי החדשות בשלושת העשורים הראשונים לקיומה בשנים 1998- 1968.

האתלט הפיני פאבו נורמי השיג 12 מדליות אולימפיות, תשע מהן מזהב, בשלוש אולימפיאדות רצופות אנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדם 1928. באולימפיאדת פאריס ההיא ב- 1924 הוא חולל סנסציה עצומה כשבתוך שעה וחצי זכה בשתי מדליות זהב בשתי הריצות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ'. פינלנד יצאה מגדרה מרוב שמחה והמדינה הנאורה החליטה לפסל אותו כאות הוקרה להישגיו בהיותו בן 27 בלבד ולהציב את פסלו בפאתי האצטדיון הלאומי בעיר הבירה הלסינקי. ממשלת פינלנד הטילה את מלאכת הפיסול ב- 1924 על הפסל וֵויְינוֹ אָלְטוֹנֵן. זאת הייתה הצדעה לספורטאי בן פינלנד שהביא פרסום למדינתו יותר מכל אומן, מוסיקאי, או מַדְעָן שלה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו אתלט העל הפיני פאבו נורמי (בן 27) דקות אחדות לאחר שניצח בתוך שעה וחצי  בשתי ריצות הגמר ל- 1500 מ'  (3:53.6 דקות)  ו- 5000 מ'  (14:31.2 דקות). זכייה פנטסטית וחסרת תקדים בעת ההיא. כעבור 80 שנה חזר על ההישג המדהים הזה, ניצחונות ב- 1500 מ' ו- 5000 מ', הרץ המרוקאני הנפלא הישאם אל גארוז' באולימפיאדת אתונה 2004. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה:  שנת 1924 . הסטודיו של הפסל הפיני וויינו אלטונן בהלסינקי. בסתיו 1924 ביקשה ממשלת פינלנד מהפסל וויינו אלטונן (Waino Aaltonen) לפסל את דמותו של פאבו נורמי. פאבו נורמי בן ה- 27 חזר להלסינקי מאולימפיאדת פאריס 24' עטור תהילת עולם חסרת תקדים. הוא היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצות הארוכות  שהפך מודל להערצה, מופת, וחיקוי עבור כל בני האומה הפינית. פסלו של פאבו נורמי הוצב בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. (באדיבות  שגרירות פינלנד בישראל, ומחברי הספר "פאבו נורמי" סולו קולקה והלגה ניגרן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי ליד האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. סגנון ריצתו המיוחד והגאה שהיה אופייני רק לו הונצח היטב ע"י הפסל וויינו אלטונן. (צילום נסים קיוויתי בשנת 1952. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1952 אירחה פינלנד מדינה קטנה בצפון אירופה (מונה 4 מיליון אזרחים בלבד) בהצלחה עצומה את האולימפיאדה ה- 15. פאבו נורמי גיבור ספורט לאומי נבחר לעטר את הפרוספקט האולימפי הרשמי של המשחקים שנערכו בפינלנד והוועדה המארגנת של המשחקים בחרה בו להדליק את המשואה האולימפית בטקס הפתיחה של המשחקים . פָּאבוֹ נוּרְמִי והָאנֶס קוֹלֶמָאיְינֶן [9] יצרו מורשת אולימפית בריצות ארוכות והפכו מודל לחיקוי לאומה שלמה. הממשלה הפינית ורשת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE מטפחות את הספורט כפרוייקט לאומי של עם בריא בנפשו וגופו . פעם הכריזה התאחדות הספורט הפינית על יום ריצה לאומי . מיליון וחצי אזרחים פיניים יצאו לרוץ בחיק הטבע ועשו את מה שהם אוהבים ממילא לעשות – לרוץ . דבר כזה לא יכול לקרות בארץ נפנופי המנגלים. פאבו נורמי והאנס קולמאיינן יצרו שושלת אולימפית מרהיבה. אתלטים פיניים נוספים זכו אחריהם בעשרות מדליות אולימפיות זהב, כסף, וארד בשני מקצועות עיקריים בא"ק : ריצות ארוכות והטלת כידון. באולימפיאדת מינכן 1972 זכה הרץ הפיני לָאסֶה וִוירֶן בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ'. הטלוויזיה הפינית YLE שידרה ממינכן עשר שעות ביום. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניהולו של פרופסור יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר הקדישה לנושא חצי שעה בלבד. פינלנד הקימה פֶּסֶל לפָּאבוֹ נוּרְמִי. גרמניה פסלה את גתה, ואוסטריה את ווֹלְפְגָאנְג אַמָדֵאוּס מוֹצָרְט. מדינת ישראל העניקה בצדק כבוד ויקר לראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון. המדינאי והמנהיג הבולט ביותר של מדינת ישראל והעם היהודי ב- 120. דמותו של דוד בן גוריון ומרכיבי מנהיגותו חוצים את הספר "8 ימי בראשית". הוא היה המנהיג שסירב למַסֵד טלוויזיה בישראל. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ היה זה שהקים אותה.

ציטוט : "למנהיג האמיתי אין שום צורך להנהיג. הוא מסתפק בהורותו את הדרך". (הנרי מילר).

אינני מדבר רק על מנהיגות מדינית . אני מתייחס למנהיגות של אנשים פשוטים ברמה מקומית אותה פגשתי בכל תחום שהוא ברקמת החיים. מנהיגות היא מנהיגות. כל מנהיג באשר הוא, מנהיג מדיני, צבאי, כלכלי, חברתי, ספורטיבי או מנהיג שידור – נבנה ומורכב מחמש תכונות אופי שהופכות אותו לדמות מובילה. יושרה מוחלטת, חזון ודבקות במשימה, דוגמא אישית, ובקיאות מקצועית קונקרטית. תרכובת חמשת היסודות מולידה את הכריזמה. ההגדרה של מנהיג איננה נובעת בהכרח מכמות האנשים הנקבצת והולכת בדרכו. גם מפקד חוליה או מחלקה או מנהל ענף חקלאי בקיבוץ הוא בעל פוטנציאל של מנהיג. רוּדִיק לֵוִוין מנהל ענף הרפת בקיבוץ אפיקים היה מנהיג. דוד בן גוריון הוא דוגמא מצוינת של מנהיג ללא עוררין של העם והמדינה. תכונות מנהיגותו יושרה, אומץ לב, בקיאותו והידע הרָב בתחום עיסוקו, דרך ארץ, ענווה, ודוגמא אישית הם ממרכיבי הסדרה הטלוויזיונית הזאת. אי אפשר להנהיג טלוויזיה מבלי להיות מצויד באופי הנערץ הזה. דרך אגב, קיבוץ אפיקים בעמק הירדן היה אחד ממעוזיו. הוא הפך לאישיות נערצת על כל שכבות הציבור . אבל יש עוד זן של מנהיגים בתחומים אחרים שבהם דנה הסדרה.

טקסט תמונה :  קיץ 1950. קיבוץ אפיקים מארח את מועצת מפא"י בראשותו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (ראשון משמאל בן 64). לידו אריה בהיר (לוניה גלר), איש לא מזוהה  והסופר והמשורר אברהם שלונסקי. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון היה מנהיג שידור נעלה מן הדרג העליון. הוא היה הראשון שפגשתי בקריירה העיתונאית שלי בטלוויזיה. זה היה לפני כ- 40 שנה אך נוכחותו אז במערכת הספורט הייתה מרשימה ובלתי נשכחת. ניהלתי עמו שיחות ותכתובות רבות בעת כתיבת הסדרה. ב- 23 במאי 2004 בהיותי בן 66 והוא בן 64, כתב לי את פרשנותו וחוות דעתו אודות הגדרת המנהיגות. אני מוצא צורך לצטט אותו.

"יואש היקר, אינני יודע אם יש בי כושר מנהיגות, אבל אני יכול לנסות לנסח את תכונות המנהיג להבדיל מתכונות המונהג .המנהיג הוא זה ההולך לפני המחנה , נאמן להשקפת עולמו, לחזונו, אדם נחוש המסוגל להוציא את משנתו מהכוח אל הפועל, להוביל את מונהגיו בדרכו, גם במקרים שיחלקו עליו ולא יהיו שלמים אִתה. המנהיג לא יבחר את נתיבי התקדמותו על פי אופנות חולפות או רחשי לב משתנים של יועציו או מונהגיו. הוא יהיה קשוּב לקשת מגוונת של דעות, יבחן חלופות, אך בסופו של דבר יקבל בעצמו את החלטותיו, אפילו אם אלה יבודדו אותו מסביבתו הקרובה. המנהיג הוא אדם שייטול אחריות גם המקרה של כישלון ייתן גיבוי למנהיגיו גם אם נכשלו בדרכם, ו- יכוונם להצטרף לדרכו. במקרים רבים המנהיג מוצא עצמו בודד במערכה, אך לא יירתע מלהמשיך בדרכו. דוגמא אישית, ניקיון כפיים, ושקיפות הם נֵר לרגליו. במהלך עשייתי המקצועית מצאתי עצמי בעמדות ניהוליות, בהן ניסיתי להקנות ולשנֵן לעצמי את תכונות המנהיג. אינני יודע אם הצלחתי".

דן שילון בנה בשנים 1977- 1974 את יסודות עבודתה של חטיבת החדשות בטלוויזיה והרכיב ויצר סטנדרטים עיתונאיים שלא היו קיימים לפניו. מנהל הטלוויזיה בשנים ההן ארנון צוקרמן אמר לי, "דן שילון היה המועמד המועדף שלי במכרז 1974 לתפקיד מנהל חטיבת החדשות מכל אנשי הטלוויזיה האחרים שחשקו בתפקיד הניהול הרגיש". דן שילון היה מנהל חטיבת החדשות הרביעי בתולדות הטלוויזיה הישראלית ומִינֵף את ניהולו לדרגת מנהיגות. היו מנהלי חדשות טובים לפניו וגם אחריו אבל לא היו כמותו. איש לא התחרה עם הכריזמה שלוֹ. השידור הציבורי חייב לדן שילון חוֹב עולם. בנובמבר 1977 החליטו מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בעצה אחת למנות את חיים יבין למנהל הבא של חטיבת החדשות במקומו של דָן שִילוֹן . חיים יבין היה מגיש טלוויזיה מוכשר אך לא נערץ ורב השפעה כקודמו. הוא היה איש ישר והגון שביצע שגיאות לא מעטוֹת הנוגעות לפילוסופיית שידורי הספורט בטלוויזיה כרשת תקשורת מובילה בתקשורת המונים, אך צריך לומר לזכותו שהוא עשה זאת בשל חוסר ידע ולא בגלל מניפולציות. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה מנהיג השידור השני שפגשתי בשידור הציבורי. יחדיו עם דָן שִילוֹן הובילו בכִשרון ובצורה משכנעת ויוצאת דופן במשך שנים קבוצות אנשים וסחפו אותם לביצוע משימות שידור ייחודיות . לא בכדי הפכה מחלקת הספורט ליחידה הטובה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מחלקת הספורט הייתה לא רק נבחרת, היא הייתה ראשית דבר קבוצה. יחידה שואפת אלי קרבות שידור. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הניחו את היסודות הראויים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היה מנהיג השידור השלישי שהכרתי אך הוא לא היה מפקדי הישיר בימים ההם . פעמים רבות הרהרתי בתכונות המנהיג. חשבתי לעצמי מדוע וכיצד אנשים מסוימים הופכים למנהיגים בעוד האחרים נשארים מאחור. דבר אחד ברור ומוסכם על הכל : אנשים נוהים וצועדים בעקבות מנהיגי אמת, משחקים בשבילם, וגם נלחמים עבורם. בעת מבחן עליון הם מסכימים להקריב עבור המנהיג את הדבר היקר ביותר שלהם. את חייהם. הם מוכנים למסור את נפשם על קידוש המטרות שאותם הציבו בפניהם מנהיגיהם. אתה נלחם עבור דֶרֶג המנהיגות הקרוב ביותר אליך שאתה סומך עליו ולא חשוב באיזה תחום מדובר.

באוקטובר 1956 תקופה מתוחה בקורות צה"ל הייתי חניך בקורס מ"כים של חטיבת גולני בבית הספר למפקדים בג'וֹעָרָה (שוכנת בהרי אפרים ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט). משפרצה מלחמת קָדֵש נגד מצרים צורפה פלוגת המ"כים שלנו לגדוד 12 של החטיבה. כבשנו את מוצבי רפיח. הפלוגה שלי כבשה את מוצבי 25, 27, ו- 29, שלושה מוצבים קיפודיים מבוצרים של הצבא המצרי. מדינת ישראל יצאה למלחמה על פי החלטת הממשלה בראשותו של דוד בן גוריון ראש הממשלה ושר הביטחון. רמטכ"ל צה"ל היה משה דיין. מח"ט גולני שלי היה בנימין ג'יבלי. מג"ד 12 היה שמואל עמיר. המ"פ שלי היה זְאֵב עוֹפֶר. המ"מ היה פרופסור זְאֵב שְטֶרְנֶהְל. המדינה והדגל הם ערכים עליונים ודוד בן גוריון ומשה דיין מנהיגים אמיצים אך בעת הקרבות מצויים בערפל , רחוקים , וסמויים . גם לא נלחמתי עבור המח"ט והמג"ד. נלחמתי והייתי נכון להקריב את חיי בקרבות הדַמִים למען חברי לנשק הסמוכים אלי ובגלל המ"מ האהוב והנערץ זאב שטרנהל . היו לי הרבה מפקדים צבאיים אך מעט מהם מנהיגים. ברור שאנצור לנצח את המ"כ שלי בטירונות הקשה והמפרכת בגדוד 12 בקיץ 1956 יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב ואת זאב שטרנהל מירושלים.

טקסט תמונה : שנת 1954. זאב שטרנהל בקורס קצינים. הוא היה מנהיג וקצין קרבי בחטיבת גולני ומפקד נערץ בקורס מכי"ם בג'וערה. דמות בלתי נשכחת עבורי. (באדיבות זאב שטרנהל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : שנת 1956. יהושע מִיצְמָאכֶר חקלאי ממושב שדה יעקב. הוא היה המ"כ שלי בטירונות הקשה והמפרכת בגדוד 12 של חטיבת גולני. אנחנו הטירונים הלכנו אחריו באש ובמים. (התמונה באדיבות יהושע מיצמאכר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היו לי ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים בעת שירותי הצבאי בחטיבת "גולני". שורת המג"דים כללה את אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי באיידץ', ויקותיאל "קותי" אדם. הוא היה המג"ד האחרון שלי בשירותי ב- "גולני". שורת המח"טים החלה עם חיים בן דוד ונמשכה עם בנימין ג'יבלי, ארווין "אהרון" דורון, ואלעד פלד שהיה המח"ט האחרון שלי בשירותי ב- "גולני". אך יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר משדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וֹעָרָה זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד ואף על פי כן היו גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל, הטיפו למצוינות ודבקות במשימה, וגם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. עבורי הם היו בלתי נשכחים.

טקסט תמונה :  שנת 1957. אני חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת גולני ב- "ג'ועארה" בתחילת 1957. המ"מ שלי היה סגן זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). בעת מבחן עליון הלכתי אחריו באש ובמים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תופעה דומה של מנהיגות מצאתי במורה לחינוך גופני ומאמן הא"ק בשנות ה- 60 במכון ווינגייט יצחק "איציק" מנדלברויד. איציק מנדלברויד אדם פשוט בעל הגיון ברזל מקריית חיים לימד וחינך במכון ווינגייט דורות של מורים לחינוך גופני. הוא היה מומחה במתמטיקה ופיסיקה, מעין איש מדע, שהכריח את אלפי תלמידיו לחשוב, להבין, ולנתח את הסיבות הגורמות להתהוות התוצאה הסופית של היכולת האנושית בספורט. הציווי שלו היה לא רק לעשות אלא איך לעשות. בכך נבדל ממורים, מאמנים, ומדריכים אחרים. בעיניו לומר למישהו לרוץ מהר יותר מבלי להסביר לו כיצד לעשות זאת הייתה אמירה סתמית. הוא השתמש בהסבריו בחוקי המכניקה של אייזיק ניוטון כדי להגיע למסקנות נכונות ועל מנת להפיק את תנועות הספורט היעילות והאפקטיביות ביותר בדרך לפסגה, לשיא. ממנו שמעתי לראשונה את ההגדרה המתמטית הקסומה : "על מנת להגיע להישגים מכסימאליים בענפי הא"ק השונים על האתלט לבצע תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !".

טקסט תמונה : קיץ 1950. אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב. נוף שנכחד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית חיים) אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל, דוד טבק (הפועל בית עובד) אלוף ישראל בריצות 100 מ' ו- 200 מ', ואריה גליק (הפועל ת"א) אלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. (באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המחקר אודות תעשיית הטלוויזיה נמשך כבר כתריסר שנים. בסתיו 2000 התחלתי. בחורף 2012 אני ניצב על סף סיומו כך אני מקווה. היו אלה שנות עמל ויגע שייוחדו למשימה מורכבת שכללה, ריאיונות , שיחות, ופגישות עם כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם, איסוף תמונות, ליקוט פירורי מידע גלוי וסמוי, ותרגומם לטקסט וכתיבה. כתיבת הסדרה נשענת על אהבתי הכנה והערכתי הרבה לערש ילדותי קיבוץ אפיקים, לטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולתנועה האולימפית הבינלאומית.

ההיסטוריה הדרמטית של הטלוויזיה מאז המצאת פטנט ה- "Spinning disk" ב- 1884 ע"י המדען הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) רצופה תהפוכות . את ההיסטוריה הזאת חוללו במשך 126 שנות טלוויזיה אלפי אנשים, בעולם וגם בארץ. רובם לא הכירו בתחילה איש את רעהו אך בהיותם חוקרים , ממציאים , ומפיקים חתרו למען מטרה משותפת אחת. ההיסטוריה הארוכה של הטלוויזיה חולקת כבוד עצום לאנשים רבים אך השליכה לא מעטים מהם לפח האשפה שלה. תעשיית הטלוויזיה הגיעה ב- 80 שנות קיומה להישגים מרחיקי לכת שאיש לא צפה אותם ובתחילה גם אף אחד לא הבין את משמעותם. הפרולוג הארוך והמורכב שנוגע לספר "8 ימי בראשית" מייצג מסמך דוקומנטארי רחב היקף . הוא משמש מבוא והקדמה וגם Synopsis לסדרת בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" וכוללים בתוכה יותר כ- 100000 (מֵאָה אֶלֶף) עמודים. זהו פרולוג ארוך ומורכב של סדרת ספרים שנעה בשני מסלולים, הישראלי והבינלאומי . הסדרה כתובה מנקודת מבטי והחלק הארי שלה עוסק ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית לדורותיהן. בעשור השמיני של חיי אני מוצא הקבלה ומכנה משותף בין חלומם של החלוצים שהקימו את קיבוץ אפיקים בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה ודבקותם במשימה עד כלות לבין הפַּאיוֹנִירִים שבנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית בסוף שנות ה- 60 ועשור ה- 70 של המאה הקודמת. איש הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי הביא אותי לרוממה ביולי 1971. שהיתי שָם יותר מ- 40 שנים והייתי עֵד למהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטלוויזיה והתרחשה בארץ ובעולם במשך שנים כה רבות. הייתי נוכֵח שם זמן כה רב עד שהספקתי להיות עֵד גם למהפכת התקשורת השנייה – מהפכת האינטרנט . הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי מאות הפקות טלוויזיה בינלאומיות מ- 150 ערים הפרושות על פני חמש יבשות תבל . לא היה גבול לשאיפותיי להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי הגלובוס בשנים 2002 – 1980. אהבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשיה והייתי נאמן מוחלט לשידור הציבורי. באופן פרדוקסאלי חוויתי רק מעט מזעֵיר מהנוֹף העולמי. לא ראיתי כמעט דבר למַעֵט אולפני טלוויזיה, אצטדיונים, ואת המיטה שלי במלון.

ב- 4 בספטמבר 1980 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר תחקיר מפורט סרט דוקומנטארי בן 75 דקות , "גופייה מס' שֵש", אודות הכדורסלן האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בן 37. טַל ברודי היה כדורסלן מצטיין כבר משחר נעוריו בביה"ס התיכון בעיר טרנטון במדינת ניו ג'רסי בארה"ב. מאמנו פרד פרייס (Fred Price) העיד עליו כי היה אחד הכישרונות הגדולים שפגש מעולם בכדורסל האמריקני. אוניברסיטת אִילִינוֹי חטפה את טל ברודי. נשקף לוֹ עתיד מזהיר ככדורסלן מקצועי ב- NBA אך לאחר ששיחק בנבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7 שנערכה בתל אביב ב- 1965 התאהב בישראל וברוֹנִית לבית לֵוִוין והחליט לבנות כאן את ביתו וללבוש את מדי מכבי ת"א . במהלך התיעוד וצילומי הסרט ריאיינתי בטרנטון ב- 1977 את אביו מאקס ברודי שהיה בעל חנות גדולה לכלי בית וחומרי בניין בעיר. מאקס ברודי שנקרא לפנים מיכאל צ'רנוברודה נולד בפולין ב- 1897 ועלה לפלשתינה בשנת 1922. הוא עבד בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים. כעבור שנים אחדות היגר לארה"ב ונקרא בפי אזרחי טרנטון מאקס ברודי . מאקס ברודי התחתן עם שירלי ושָם נולד בנם טַל.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. אני בעת התחקיר עם טל ברודי בטרם הפקת ובימוי הסרט "גופייה מס' 6". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שורשיו של טַל בְּרוֹדִי החלו אם כן בפלשתינה – ארץ ישראל . עם עלייתו של טַל ברודי לישראל , נישואיו לרוֹנִית לֵוִוין והולדת בתו קארין ובנו רָן שהם צברים לכל דבר, נסגר המעגל שהחל בפולין ונסתיים כאן ב- "הפי אנד" בישראל. מאקס האָב רצה שהבן ינהל את עסקי המשפחה אך טַל בחר בכדורסל. ברגע של אמת נפנה מאקס ברודי בן ה- 80 בעת הריאיון למצלמת הפילם וטבע (בשפה האנגלית) אמירה בלתי נשכחת והתכוון לבנו טַל : "העיקר שיהיה כדורסלן טוב . אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו וותר עליו". נפלא.

במקור הוא האב מאקס ברודי התבטא כך : ”If You Do , Do It Right  –  If  Not Give It Up“. הסלוגן שטבע מאקס ברודי היה המוטו של אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל בן למשפחה דתית ציונית מהעיירה שירווינט בליטא שעלה לארץ ישראל והיה לחקלאי בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. האמירה של מאקס ברודי שימשה גם נֵר לרגליי במשך 40 שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה . לא רק עבורי אלא גם עבור דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום שדמויותיהם חוצות את הסדרה לאורכה ולרוחבה . עם תחילת המחקר והכתיבה באוקטובר 2000 החלטתי לאמץ את מטבע הלשון של מקס ברודי ולצרף אותה לשמה הישן והמוקדם של הסדרה , "מנקודת מבטי" , ולקרוא לה מעתה :

FROM  MY  POINT  OF  VIEW : If  You  Do, Do It  Right – If   Not  Give  It  Up

טקסט תמונה : שנת 1960. טרנטון – ניו ג'רסי. הוריו של טל ברודי מקס וגב' שירלי ברודי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 1961. טל ברודי עוזב את ביתו בטרנטון ניו ג'רסי ומקבל מִלגת לימודים ככדורסלן מצטיין מאוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסדרה הדוקומנטארית בת 13 ספרים מכילה ברגע זה כ- 100000 (מֵאָה אֶלֶף) עמודים, יותר מ- 10000 (רבבה) תמונות רובן אקסקלוסיביות ולבטח רואות אור לראשונה, כ- 5000 (חמשת אלפים) מסמכים אותנטיים מרביתם של רשות השידור לרבות קטעי עיתונות, ואלפי עדויות אישיות של אנשי טלוויזיה מהארץ ומהעולם שליוו אותי את כברת הדרך הזאת בת 40 שנים. התמונות הרבות בסדרה שזורות בטקסט ומקדמות את העלילה לא פחות מכתב היד והתמליל. למתבונן בסדרה ניתנת הזדמנות להיות Vision mixer (תפקיד של נתב תמונה באולפן הטלוויזיה). הוא יכול לא רק לקרוא את ההיסטוריה אלא גם למשש ולחוש אותה בסיוע התמונות , המסמכים , והעדויות. בזה כוחם  [10]. זהו סיפור היסטורי – דוקומנטארי ממושך ורחב היקף המדווח בראשיתו על אודות הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה הציבורית במדינת ישראל בעקבות הניצחון המזהיר של צה"ל על שלושת צבאות ערב במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 (תעשיית הטלוויזיה באירופה וארה"ב פעלה במרץ כבר בשנות ה- 30), וחוקר את התפתחותה בארץ ובעולם (בעיקר באירופה ובארה"ב) מאז הימים הראשונים של המצאת "הדיסק המסתובב" (Spinning disk) בשנת 1884 ע"י מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו. הסדרה בת 13 הספרים עוסקת ב- 128 שנות טלוויזיה ושיתוף הפעולה המואץ וההדוק בינה כמדיה של תקשורת המונים לבין אירועי הספורט והחדשות הרלוואנטיים.

המצאת הטלוויזיה הייתה בעצם תהליך אבולוציוני איטי בו חברו לרעיון ההמצאה כמה מדעני אלקטרוניקה ספורים באנגליה, ארה"ב, גרמניה, צרפת, רוסיה, ויפן. הם אפילו לא הכירו בתחילת הדרך האחד את השני. פועלם של מדעני הטלוויזיה בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה , מהנדס האלקטרוניקה האמריקני – רוסי וולדימיר זְוֹורִיקִין (Vladimir Zvorykin) יליד רוסיה שהיגר לארה"ב ב- 1917, האמריקני פִילוֹ "טיילור" פרנסוורת' (Philo "Taylor" Farnsworth), האנגלי ג'ון "לוגי" באיירד (John "logie" Baird) בן סקוטלנד, והיפני קינז'רו טאקנאיאגי Kinjeru Takanayagi)) – ינון לעַד. ראה הספר, "המצאת הטלוויזיה" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה בת 13 הספרים עוסקת בסימביוזה ובקשרי הגומלין הבלתי נמנעים וההדוקים שהתפתחו בין הטלוויזיה לבין אירועי הספורט והחדשות. תחילתה במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 וסיומה באולימפיאדת בייג'ינג 2008. השורה התחתונה שלה קרויה בשמה הישן שהוענק לה לפני שבע שנים, אף הוא באנגלית :

THE  HISTORY  OF  THE  UNAVOIDABLE  SYMBIOTIC  RELATIONSHIP  BETWEEN  TELEVISION  AND  SPORTS  ( + News + Documentary ) – IN  ISRAEL AND AROUND  THE  WORLD, 1936 – 2008

הסִדְרָה בנויה נִדְבַּך על נִדְבַּך. כל ספר בסִדְרָה קשור לספר נוסף הבא בעקבותיו. גלריה כבירה של אישים במדינת ישראל ובעולם הרחב, מפיקים, יוצרים, בימאים, שַדָּרים, וטכנאים  –  בנו ועיצבו את הפירמידה הענקית של תעשיית הטלוויזיה. סיפורה של הפירמידה הזאת מובא מִן המַסָּד ועד הטפחות. שיאה מזדקר אל בין העננים. התפתחותה של הטלוויזיה מדהימה. היא שינתה את חיינו. זאת עובדה . אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ראשית התהוותה של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. ה- BBC העביר בשידורים ישירים חלק ממשחקי לונדון 1948 ל- 80000 (שמונים אֶלֶ)ף מקלטי טלוויזיה שהיו פזורים בלונדון והפריפריה שלה ושילם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) סכום של 3000 דולר תמורת זכויות הצילום [11]. עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לונדון שהתקיימה באוגוסט 2012 שילמה רשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC ל- IOC סכום פנטסטי העומד על  1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר. 60 רשתות הטלוויזיה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הוסיפו ל- IOC ולוועדה המארגנת של משחקי לונדון 2012בראשותו של סבסטיאן קו (Sebastian Coe) [מס' 12] עוד כ- 600000000 (שש מאות מיליון) דולר משלהן. מדובר בסכומי עתק המצביעים על חשיבות שידורם של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בכל רשת טלוויזיה רצינית והמכבדת את עצמה באשר היא.

אולימפיאדת סידני 2000 הייתה השמינית והאחרונה שלי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותנו ב- EBU נסב סביב תשלום של  1.640000 (מיליון ושֵש מאות וארבעים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים בלבד, בנפרד מעלויות ההפקה . המחירים האמירו מאוד מאז נטלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה חלק בסיקור המשחקים האולימפיים, אלה של מינכן 1972. רשות השידור שילמה עבורם 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד. נדרשתי להפעיל את מלוא יכולת השכנוע שלי על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כדי שיאשר לי להביא עִמי לסידני צוות של 27 אנשים כולל שני ציוותי צילום ENG (ראשי תיבות :Electronic News Gathering) לצורכי סיקור הספורטאים הישראליים וחדשות כלליות, ולאפשר לי בנוסף לשכור שלושה רכבים ושלושה נהגים מקומיים (באוסטרליה נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000 . ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000 . נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC באולימפיאדת סידני 2000 . זיהוי הנוכחים בשורה הראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה יושבים מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר-שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתב ENG). שורה שלישית יושבים מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות) , מולי אפשטיין (פרשן כללי) , מאיר איינשטיין (שדר א"ק) , זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות) , עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים) , יואש אלרואי , דורית חיימי (עוזרת הפקה) . שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG) , ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ) , איגור סלע (איש קול בצוות ENG) , רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים , ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים) , יעקב "קובי" תקוע (עורך כתבות ENG) , אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG)  יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת) , משה מזרחי (עורך כתבות ENG) , מוטי לוי (מפקח Video) , אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת) , גדעון הוד (שדר תקצירים) ששי אפרתי (מפיק) . הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מאנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ראו בכך בזבוז כספי ציבור למרות שרשתות טלוויזיה בסדר גודל שלנו ב- EBU שלחו לסידני משלחות שידור הגדולות פי שלוש משלנו. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  בראשותי שידרה 233 שעות מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים. עלות הפקה הכוללת של שידורי הטלוויזיה הישראלית בסידני 2000 עמדה על כ- 3.5 מיליון דולר אבל חצי מהסכום מומן באמצעות 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות.

חלפו ארבע שנים. נטלתי חלק באולימפיאדת אתונה 2004 שהייתה התשיעית הרצופה שלי כאיש טלוויזיה . הייתי כבר בן 66 . שהיתי בתעשיית הטלוויזיה כבר 35 שנה אך חשתי עדיין רענן . עבדתי באתונה מטעם AOB קבוצת ההפקה של Athens Olympic Broadcasting בראשותו של המהנדס והמפיק הראשי ואחד מאנשי הטלוויזיה הבינלאומית החשובים בדורנו, מנולו רומרו (Manolo Romero) מספרד. נזכרתי באתונה 2004 בימים בהם ניהלתי בעצמי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית והייתי צריך לשכנע כל פעם מחדש את המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , אורי פורת , ואריה מֶקֶל בחשיבות השידורים האולימפיים והקצאת הכספים ואמצעי השידור וההפקה הדרושים כדי להביא אותם ארצה למשלם האגרה. זה לא היה דבר מובן מאליו. התחרויות בשלושים וחמישה ענפי ספורט אולימפיים במשך 17 ימים מרוכזים הופכת את האולימפיאדה להצגת הספורט הגדולה בעולם. הפקתה היא פסגת היופי של שידורי הטלוויזיה. לא נותר אלא להרכין ראש בפני התנועה האולימפית הבינלאומית והרוח האולימפית ונשיאה הדָגוּל הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש על שהואיל לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם גורלו של השידור הציבורי ברחבי תבל בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית . זהו דבר עצום בעל ערך איכותי – היסטורי שאיננו מובן מאליו. הסדרה מסבירה ומנמקת מדוע הדברים אינם מוחוורים וברורים מאליהם ולמה היא מרוממת את חואן אנטוניו סאמאראנש , מדינאי ואישיות בינלאומית דגולה – לדרגת ערך עליון בלתי נשכח.

טקסט תמונה :  קיץ 1980. עילוי, הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בשנים 2000 – 1980 והלוגו האולימפי החשוב ביותר בעולם הספורט והטלוויזיה. חואן אנטוניו סאמאראנש הוא מדינאי ודיפלומט שראה בתנועה אולימפית ערך שמקדם את האנושות לעתיד טוב יותר. הוא כנראה אישיות הספורט הבינלאומית החשובה ביותר ב- 120. השידור הציבורי בארץ והבינלאומי חייב לו חוב עולם. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : הלוגו האולימפי רב המוניטין כפי שעיצב אוות הברון פייר דה קוברטיין. חמש הטבעות האולימפיות השלובות זו בזו מייצגות את חמש יבשות תבל. (באדיבות IOC).

הפקת שידורי הטלוויזיה המסקרים את האולימפיאדות הם מורכבים ומסובכים וגם יקרים מאוד. הרבה יותר וללא שום השוואה עם אירועי ספורט בינלאומיים אחרים לרבות מונדיאל הכדורגל. רשתות הטלוויזיה בעולם נדרשות למַמֵן את תענוג הצפייה ואת הטכנולוגיה החדשנית המכסה בצורה כה איכותית 35 מקצועות אולימפיים . קבוצת הטלוויזיה AOB (Athens Olympic Broadcasting) בראשות גאון הטלוויזיה הספרדי מנואל "מנולו" רומרו [13] כיסתה את אירועי אולימפיאדת אתונה 2004 באמצעות 60 ניידות שידור ו- 1000 (אֶלֶף) מצלמות והפיקה כ- 4000 (ארבעת אלפים) שעות שידור עבור רשתות הטלוויזיה בעולם. זהו דבר פנטסטי. הייתי שָם שוּב וראיתי זאת במו עיניי. עבדתי בקבוצה החמישית ב- Quality Control עם הבוס שלי האמריקני סטיבן פלמינג. הבקרה שלנו התייחסה לבימוי ופעולות הכיסוי הטלוויזיוניות של אירועי הספורט לגברים ונשים המתרחשים מחוץ לאצטדיונים : ריצות המרתון, תחרויות הטריאתלון (Triathlon), תחרות אופני הרים (Mountain Bike), ומרוצי האופניים על כבישים ובמסלול האליפטי של ה- וולודרום (Velodrome). סכמת הכיסוי המובאת להלן של ריצות המרתון לגברים ונשים בהשתתפות מכוניות, אופנועים, והליקופטרים נושאי מצלמות וגם בהשתתפות הליקופטרים שמשמשים תחנות ממסר אוויריות לצורך העברת סיגנל השידור הטלוויזיוני ממקום התחרות לאולפן הטלוויזיה המרכזי באתונה מסבירה עד כמה העניין סבוך ומצביעה על מורכבות ומסובכות הכיסוי היקר. שידורי הטלוויזיה מהסוג הזה המכסים תחרות לאורך 42 ק"מ ונמשכים לאורך זמן של כשלוש – ארבע שעות דורשים מהאחראים ריכוז נפשי עצום ותשומת לב רבה ביותר. העושר הטכנולוגי בניידות שידור, מצלמות, וכוח אדם הוא שמניב את איכות התמונה . הכיסוי הטלוויזיוני היפהפה והיעיל של תחרות האופניים הממושכת (שלושה שבועות) ורבת המוניטין ה- Tour de France (מתבצע ע"י רשתות הטלוויזיה הצרפתיות הציבוריות 3 F  ו- 2 F), מזכיר במשהו את איכות הסיקור האולימפי.

טקסט מסמך : אולימפיאדת אתונה 2004 . תרשים מערך הכיסוי הטלוויזיוני המורכב של ריצות המרתון לגברים ונשים. זהו שיא הפאר של הטכנולוגיה הטלוויזיונית  המודרנית. (באדיבות AOB. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ריצת המרתון באולימפיאדת אתונה 2004 התקיימה לאורך המסלול המקורי ההיסטורי בן 42 ק"מ ו- 195 מ' בו רץ החייל היווני פיידיפידס לפני כ- 2500 שנה מהכפר היווני מרתון שם הביס הצבא היווני הקטן את צבא פרס עד לכיכר השוק באתונה כדי לבַשֵר לעַמו את בשורת הניצחון . פיידיפידס זעק בכוחותיו האחרונים, "ניצחנו", ומֵת מאפיסת כוחות. ריצת המרתון הפכה ל- Event אולימפי קבוע בתוכנית המשחקים מאז התקיימה האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש באתונה ב- 1896 ומאז הגה הברון הצרפתי הברון פייר דה קוברטיין את רעיון חידוש המשחקים האולימפיים בסופה של המאה ה- 19.

שני בימאים אנשי הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE סַנְטְיָאגוֹ הֶרָאנְזִי (Santiago Herranzi) וחוֹזֶה מַנוּאֵל מוֹנְטָאלְבוֹ (Jose Manuel Montalvo) היו אחראיים על הבימוי בניידות השידור הפרושות בשטח . לרשותם עמדו 28 מצלמות. מלאכת הכיסוי העיקרית לאורך מסלול הריצה בן 42 ק"מ ו- 195 מ' הוטלה למעשה על שבעה צלמים ראשיים. צלם הרכב החשמלי המוביל שנוסע לפני החבורה המובילה במירוץ , ארבעה צלמים רכובים על אופנועים שנעים בין הרצים עצמם , ושני צלמים שמצלמים את תחרות הריצה משני הליקופטרים נפרדים הטסים כל הזמן בגובה שנע בין 100 מ' ל- 150 מ'. שלושה הליקופטרים נוספים חגו מעל הרצים בגובה של 800 מ' ושימשו כתחנות ממסר נעות באוויר. תפקידם היה להעביר את סיגנל השידור מהשטח למרכז השידורים הבינלאומי באתונה. זוהי הפקה מורכבת מאוד שדורשת תיאום מקסימאלי בין כל הגורמים וחמשת הצלמים, הצלם ברכב החשמלי והארבעה הרכובים על האופנועים לבין חמשת ההליקופטרים המשייטים באוויר. האופנועים המצוידים במשדרי מיקרוגל עצמאיים היו חייבים לשמור על קשר עין רציף עם ההליקופטרים כדי לשָמֵר את סיגנאל השידור חי ונושם. טייסי ההליקופטרים מרחפים בגובה נמוך. אסור להם להנמיך מתחת ל- 100 מ'. חמשת הטייסים ועוזריהם חייבים להיות ערניים ומתואמים היטב לא רק עם המכונית המובילה וארבעת האופנועים אלא גם בינם לבין עצמם בשל סמיכות הטיסה וכדי להימנע מהתנגשות באוויר . ריצת המרתון לגברים נערכה ביום האחרון של האולימפיאדה ביום ראשון – 29 באוגוסט 2004 ונטלו בה חלק כ- 100 רצים. תפקידם של ארבעת צלמי האופנועים היה לשוטט תחילה בין הרצים השונים כדי לנסות לחשוף את מרביתם. אח"כ ניתנה להם הוראה ברורה להִיצַמֵד לקבוצת הרצים המובילה ולשלוש קבוצות המשנה הדולקות בעִקבותיה. בכך הובאה אינפורמציה עשירה של ההתמודדות היישר לצופה הטלוויזיה בסלון ביתו . מחשב מיוחד הציג כל הזמן את נתוני ההפרש בזמן ומרחק בין קבוצת הרצים המובילה לזאת הדולקת אחריה . 12 מצלמות קיבלו את פני הרצים בהגיעם לאצטדיון השַיִש העתיק באתונה שנקרא גם אִצטדיון “Panathinaiko“, שָם נערכה ההקפה האחרונה והמכרעת של המסלול. 15 מ- 28 המצלמות שכיסו את ריצות המרתון לגברים ונשים חוברו ל- VTR נפרדים לצורך הילוכים חוזרים זמינים בכל מהלך התחרות. בזינוק, במהלך הריצה עצמה , ובשלב ההגעה וחציית קו הגמר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אתונה – אוגוסט 2004 . זוהי עמדת הפיקוד וניהול Q. C. של שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת אתונה 2004 באולם רחב הידיים של  ה- (Quality Control) ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (InternationalBroadcastingCenter) באתונה בירת יוון . משמאל, זהו איש הטלוויזיה הספרדי מנולו רומרו (MANUEL ROMERO) נשיא הקבוצה המבצעית של  AOB (Athens Olympic Broadcasting) שהפיקה את סיגנל השידורים עבור רשתות הטלוויזיה בכל העולם . מנואל מנוֹלוֹ רומרו נחשב לאחת הפיגורות החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית . מימין, זהו פדו רוזאס (PEDRO  ROZAS) המנהל והאחראי הראשי על תפקודו של אולפן הבקרה הגדול  ה- Quality Control  של AOB . שני הספרדים המוכשרים האלה הם אדריכלי ואבירי ההפקה הבינלאומית הנפלאה והבלתי רגילה של סיגנל שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת אתונה 2004.  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                               

אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו בארץ שידורים ישירים מורכבים של מקצועות אולימפיים כמו ריצת מרתון, טריאתלון, או מרוצי אופניים. אף פעם לא התנסינו בסוג כזה של הפקה הדורשת עושר טכנולוגי מרהיב ושימוש בהליקופטרים ובאופנועים נושאי מצלמות, ובהליקופטרים שהופכים לתחנות מִמְסַר מעופפות הנושאות את סיגנל השידור ממקום ההתרחשות למרכז הטלוויזיה.

טקסט תמונה :  אוגוסט 2004. האולימפיאדה ה- 28 במניין הזמן החדש- אתונה 2004 . חדר הבקרה מס' 5 באולם ה- Q. C. של קבוצת  AOB. אני (מימין) עם הבוס הישיר שלי האמריקני מר סטיבן פלמינג (ממושקף במרכז) ומר מייק קלאט (משמאל), המפיק הפעלתן של תחרויות השחייה אף הוא מארה"ב, באולפן הבקרה הגדול של  ה- Quality Control היעיל והרב תכליתי של  AOB. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספרים במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

1.  "רוש ולענה".

2. "למילים יש וויזואליה משלהן".

3.  עשרת הכרכים של "הפקות חובקות ארץ ועולם".

הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שחוללה הטלוויזיה איננה עוסקת רק בספורט . היא נפנית ומתעניינת בהרבה יותר מזה. היא טורחת ומטפלת בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ומתארת את הסימביוזה שהתחוללה ב- 75 השנים האחרונות בין הטלוויזיה והמגוון הנפלא של תחרויות הספורט לענפיו השונים , וגם בכיסוי חדשות. הקונטקסט שלה רחב היקף ומורכב מפני שהוא מדבר על יחסי הגומלין רבי המשמעוּת בין הטלוויזיה כמדיה לתקשורת המונים לבין המוּנַח ספורט במובן הרחב של המילה. שידורי הספורט בטלוויזיה הם המורכבים והמסובכים ביותר וגם היקרים, עתירי הרייטינג, והיוקרתיים ביותר בהשוואה למתכונים אחרים המשודרים במדיה. אף על פי כן נתפס המונח "ספורט" בטעות בעיני חלק מהציבור וגם ע"י אנשי טלוויזיה לא מעטים כסטריאוטיפ נחות. רבים מזלזלים עדיין בשידורי הספורט ואינם מבינים את חשיבותם בלוח השידורים הציבורי, גם בטלוויזיה המסחרית. הטלוויזיה הפכה זה מכבר לכַר מאבק בין אוהבי שידור הספורט השָגוּר עליהם לבין לשונאיו, והם לא מעטים. הסדרה מציגה שיקול דעת ותפישת עולם טלוויזיונית המקדמת בברכה את הצבת שידורי הספורט הרלוואנטיים ב- וִויטְרִינָה של כל רשת טלוויזיה באשר היא, בקדמת חלון הראווה שלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאפה משחר נעוריה להידמות לשידור הציבורי הבריטי ה- BBC. מן ההיבט התוכני וגם האִרגוני. ה- BBC הפך מופת ומודל לחיקוי עבורנו בכל תחומי היצירה וההפקה בטלוויזיה : חדשות, ספורט, דרמה, תיעוד, ובידור. יתירה מזאת. מנהיגי השידור הציבורי לדורותיו בישראל מצאו לנכון ליָיבֵא למען משלם האגרה אין סוף תוכניות קנויות אנגליות שכללו בתוכן סדרות טבע, מדע, בידור, מתח, דרמה, קומדיה, ומה לא. מן המפורסמות הוא כי ה-BBC  איננו רק יוצר הדרמות המשובחות בעולם הטלוויזיה אלא גם אבי הסימביוזה הטלוויזיונית שסוגדת גם לספורט. כשהגיע מועדה של הטלוויזיה הישראלית להשתוות ל- BBC  גם בתחום שידורי הספורט היא נרתעה והתחבטה.

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC הייתה מחלוצות שידורי הספורט בעולם. ה- BBC  חינֵך דורות של בני עמוֹ על שידורי ספורט ישירים בטלוויזיה (גם ברדיו) שעסקו בענפי הכדורגל, מרוצי סוסים כמו ה- Grand national רב המוניטין בליוורפול אבל לא רק בו, טניס (Wimbledon), א"ק, ראגבי, אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, ומה לא. ה- BBC הגיע לכמות שיא של שידורי הספורט בעִידָן הטלוויזיה הרָב ערוצית בשנת 2000. ה- BBC שידֵר בין ה- 1 בינואר 2000 לבין 31 בדצמבר 2000 בשני ערוצי הטלוויזיה הארציים שלוֹ שנקראים : 1 BBC ו-  2 BBC, סך של 1900 (אלף ותשע מאות) שעות ספורט. הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית אישר זאת. לאיש שָם זה לא נראה מוגזם. הספורט הוא אובייקט שידור טלוויזיוני נחשב, רָב עוצמה, עתיר רייטינג, ומוערך בכל רשת טלוויזיה בעולם באשר היא. בטלוויזיה הישראלית הממלכתית הגאה הוא נתפש פעמים רבות כסטריאוטיפ חסר ערך.

ביום ראשון – 15 באפריל 2001 ערכתי במלון "ישרוטל" בירושלים פרזנטציה טלוויזיונית רבת משתתפים בת שעה הדוגלת בחשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים הציבורי ועבור משלם האגרה. הפורום הרחב כלל את הנהלת רשות השידור ובו המנכ"ל אורי פורת , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שָי והמשנה שלו גב' אהובה אוֹרֶן ועוד אנשי וועד מנהל וחברי מליאה נוספים . הוויכוחים סביב נחיצות שידורי הספורט בטלוויזיה, היקפם, ושיבוצם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הם מקדמת דנה. הייתי כבר בן 63 בערוב ימיי ברשות השידור ושבע קרבות טלוויזיה. לא הייתי צריך להצטדק בפניהם. על הכותל המערבי שלי תרתי משמע  במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים היו תלויים יותר מ- 100 (מאה) מכתבי ההערכה שהוענקו לי ע"י המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם . רציתי רק לסייע לרשות השידור וערוץ 1 שהיו פעם ביתי השני ולעיתים הראשון. בתום התצוגה שלוותה במצגת מחשב סיכמתי את הדיון ואמרתי לנוכחים, "עִזבו אותי אם אינכם מאמינים למשנתי  – אני מייעץ לכם להתבונן בכל הרצינות הראויה במגמה ותִּכנון מערך שידורי הספורט של ה- BBC הבריטי. טוסו לאנגליה ותיווכחו במו עינכם כיצד עושים טלוויזיה טובה גם באמצעות רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. זה נכון שהם עולים כסף – אך שווים זהב".

הבאתי את ה- BBC כמודל בפרזנטציה שלי מפני שחזון השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית המכובדת הזאת בתחומי התוכן השונים , מהווה כבר יותר משנות דוֹר מוֹפֵת ומודל לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שִדרוּג שידורי הספורט ב- BBC  בשנת 1999 תחת הכוונתו וניהולו של מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק (Greg Dyke) לא היה שיגעון אישי. ואם היה כזה – לבטח הייתה בו שיטה וגם סיבה. ביקשתי והאצתי מאנשי צמרת רשות השידור שלנו לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם גרג דייק מנכ"ל ה- BBC ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית. "התייעצו עימם כיצד ניתן ליָישֵם את מטרות השידור הציבוריות בצורה הטובה ביותר בישראל", הפצרתי בהם. איש מאנשי הוועד המנהל שלנו לא לקח כמובן את האופציה הזאת בחשבון. שִבעַת חברי הוועד המנהל של רשות השידור הישראלית , Board נכבד , שכולם שָם ללא יוצא מן הכלל הם מינויים פוליטיים, חשבו שהם יודעים טוב יותר מההנהלה המקצועית מה ראוי לו לשידור הציבורי. הם דחו את הרעיון להיפגש עם מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק ויו"ר הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) שתמך תמיכה מסיבית במדיניות השידורים של מנכ"ל ה- BBC הבריטי [14]. נמאס להם גם לשמוע את הטפות המוּסַר שלי בעניין חשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הציבורית ובכל רשת טלוויזיה באשר היא. האמת, כמעט לא היה שם עם מי לדבר. זה היה וועד מנהל ארכאי שעשה צרות צרורות לדרג המקצועי ברשות השידור בראשות אורי פורת.

טקסט תמונה : חורף 2000 . אלו הם 11 חברי הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי ה- BBC  בתקופתו של גרג דייק. היו"ר גאווין דייויס יושב באמצע (שיער כסוף ומרכיב משקפיים). עומדים משמאל לימין : המשנה ליו"ר לורד ריידר, בארונס הוג, פרופסור פאביאן מונדס, דרמוט גליסון, אנג'לה סארקיס, וסיר רוברט סמית'. יושבים משמאל לימין : רות' ליץ', ראנג'יט סונדהי, גאווין דייויס, פרופסור מרפין ג'ונס וגב' פאולין נוויל – ג'ונס. (BBC).

התאריך הזה של 15 באפריל 2001 נחרת בזיכרוני דווקא מפני שנתקלתי באדישות וגם זִלְזוּל של חלק מחברי הוועד המנהל ואנשי מליאת רשות השידור בנושא הפרזנטציה . הם נכחו במקום אך לא העניקו להרצאה את מלוא תשומת הלב. לא הופתעתי. שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית נתפשו בעיניהם כבזבוז כספים . צריך להבין כי מפקחי השידור הציבורי בוועד המנהל הם כולם מינויים פוליטיים ואינם אנשי טלוויזיה מקצועניים. רובם רחוקים מהתחום, חלקם לא מוכשרים בעליל שנועדו לרצות את שולחיהם . בודדים מהם היו מרשימים. האנשים האלה לא הפיקו או ביימו אפילו מִשְדָר טלוויזיה אחד ולא עשו כתבה אחת בימי חייהם. הם לא עבדו מעולם בטלוויזיה ואינם בקיאים בתחום. כל אחד מהם מתפרנס ממקצוע אזרחי כזה או אחר , אף על פי כן הופקדו על ידי הממנים הפוליטיים מאגפי הימין והשמאל וגם האגף הדתי לבחון את שידורי הטלוויזיה הציבורית ולפקח עליהם. חלק מאנשי הוועד המנהל עצמו יצר במו ידיו לאורך התקופות השונות לגוף שהוא מכהן בו, דימוי של להקה פוליטית חובבנית , שהחֲבֵרוּת בה נחשבה ל- הוֹבִּי. רבים מהם בתקופות שונות התנכלו לעבודת המנכ"לים וניסו לשבש אותה במסווה של פיקוח הציבורי . הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי. הייתי עֵד שנים רבות לוויכוחים מַרים בלתי פוסקים בין שני האנשים המהווים את הסמכות המקצועית העליונה של הרשות , המנכ"לים אורי פורת (בשתי הקדנציות) ומוטי קירשנבאום, לבֵין רבים מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור. ראיתי את מנהל הטלוויזיה הישראלית יאיר שטרן נלחם מוּלָם על חייו (המקצועיים).

ב- 15 באפריל 2001 חשתי בודד. לצערי גם סַר חִינוֹ וכוחו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בימים ההם במרוצת 2001 . אורי פורת תמך בהשקפת העולם של מומחים רבים בתעשיית הטלוויזיה ובראשם ה- BBC , ITV , SKY , מרבית רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ממלכתיות החברות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הלוא הוא איגוד השידור האירופי, רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב NBC , CBS , ABC , ו- FOX הגורסת כי לוח השידורים מורכב אומנם מאלמנטים שונים אך נהנה מהצבתם של אירועי הספורט הרלוואנטיים בראש הרשימה. לדאבון לֵב השפעתו של אורי פורת בערוב ימיו בקיץ 2001 על הנעשה ברשות השידור הייתה אפסית . חלק מאנשי הוועד המנהל ובראשם שני היו"רים של הוועד המנהל גִיל סַמְסוֹנוֹב ונחמן שָי, המשנה של נחמן שי גב' אהובה אוֹרֶן , וגם אלון אלרואי עשו לו צרות צרורות על פי תפישתם את הפיקוח הציבורי . הוא חש נרדף על ידם. הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי . אורי פורת ניסה בכוחותיו הדלים האחרונים להותיר מאחוריו מורשת שידור בשבע שנות ניהולו את הרשות בשתי קדנציות נפרדות . במידה רבה שמו נשכח אך גם מי זוכר היום את שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור בשנת 2001 [15]. הם פשוט לא חוללו דבר כדי שמעשיהם ייצרבו בזיכרון הציבורי. הם לא היו חשובים דיים, נפוצו לכל עבר, ונמוגו.

גְרֵג דַיְיק קיבל את ניהול ה- BBC מג'וֹן בְּרִיט (John Brit) בשעה שהרשת הציבורית הייתה בצניחת רייטינג מול המתחרות הגדולות שלו ITV הרשת העצמאית המסחרית באנגליה (רשת טלוויזיה ארצית – Free to Air כדוגמת ה- BBC) ומול רשת הטלוויזיה BskyB של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) המשדרת באנגליה באמצעות תקשורת לוויינים. גְרֵג דַיִיק חשב שהדרך המהירה וגם הנכונה ביותר היא להתחבר שוב אל המוני הצופים הבריטיים באמצעות רכישה מחודשת של זכויות שידורי הספורט החשובים שה- BBC איבד אותם ליריביו בשנים האחרונות . גְרֵג דַיְיק היה בטוח שאסור ל- BBC לזנוח את שידורי הספורט הקלאסיים והרלוואנטיים וגם המסורתיים עליהם גדל והתחנך משלם האגרה האנגלי בחמישים השנה האחרונות מאז תום מלחמת העולם ה- 2. למרות שסבר כי יש לבַדֵל ולמַצֵב את שידורי הערוץ הציבורי מאלה המסחריים, הוא לא היסס לומר ברֵיש גַלֵי, "שידורי הספורט הגדולים והבלעדיים מהווים ללא כל ספק בצוותא עם יסודות שידור אחרים את סלע קיומו של ה- BBC  הציבורי, ושל כל רשת טלוויזיה באשר היא". עם כניסתו לתפקיד השתלט גְרֵג דַיְיק מחדש על שפע של אירועי הספורט שהיה נראה לוֹ שהם חשובים למשלם האגרה הבריטי והנושאים זכויות שידור בלעדיות . להלן מסמך רשימת האירועים הכבדה והמרשימה ששידר ה- BBC בסוף שנות ה- 90 וראשית שנות ה- 2000 .

מסמך שידורי הספורט של ה- BBC בשנות ה- 2000 :

1. כל משחקי הבית והחוץ של נבחרת אנגליה בכדורגל עד 2004 .

2. כל משחקי הגביע האנגלי בכדורגל (F. A.) עד 2004 .

3. אליפות אנגליה הפתוחה בגולף עד 2006 , ותחרויות גולף חשובות אחרות באיים הבריטיים .

4. מרוץ הסוסים היוקרתי של ה- Grand National בליוורפול עד 2005 , כמו מרוצי סוסים אחרים .

5. טורניר הטניס של ווימבלדון עד 2005 (סיקור האליפות כולל 12 שעות יומיות במשך שבועיים ימי הטורניר בשני הערוצים הארציים  1 BBC  ו- 2 BBC .

6. קרבות אִגרוף מפורסמים (כמו הקרב של לנוקס מילר נגד מייק טייסון) .

7. אליפויות כדורֶת וסְנוּקֶר .

8. אליפויות אירופה והעולם בא"ק (Indoor  ו- Open) , ותחרויות ריצות המרתון המפורסמות בעולם .

9. אולימפיאדות החורף והקיץ עד 2008 .

10. המונדיאלים של 2002  ו- 2006 בשיתוף עם ITV (כל רשת שילמה תמורתם 112.5 מיליון דולר)

11. אליפויות אירופה והעולם בשחייה .

12. אליפויות אירופה בכדורגל 2000-Euro  ו- 2004-Euro בשיתוף עם ITV .

13. אליפות אפריקה לאומות בכדורגל (פעם ראשונה ש- BBC רוכש את האירוע תמורת תשלום) .

14. כל תחרויות הראגבי החשובות עד 2007 .

15. כל משחקי הקבוצות האנגליות בגביע UEFA לרבות שלושת משחקי הגמר בשנים 2002- 2000 .

12. כל סדרת מרוצי המכוניות 1 Formula בעולם .

13. הפקת תוכנית סיכום הספורט השבועית הוותיקה Grand Stand באורך כ- 5 שעות המשודרת בכל יום ראשון בשבוע ברציפות מאז 1958 .

בשנת 2000 שידר ה- BBC בשני ערוצי הטלוויזיה שלו 1 BBC  ו-  2 BBC  כ- 2000 שעות ספורט .

יצא לי לשוחח רק פעמים ספורות עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שָי וסגניתו גב' אהובה אוֹרֶן אודות חשיבות רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים למען הטלוויזיה הציבורית. הם לא שעו לדבריי. בין כה וכה השפעתם על המתרחש בין כותלי הרשות בזמן ששהו שָם הייתה אפסית. הם לא היו מנהיגים ולא הותירו את רישומם ומעולם לא הרשימו אותי כקברניטי השידור הציבורי. הצטערתי צער רָב על כך שאותם האנשים הניצבים בראש הפיקוח הציבורי על שידורי הטלוויזיה הציבורית בישראל מצטיירים כעסקנים. הם לא הותירו מאחוריהם שום מורשת ואף לא יתרון אחד. שטופים ללא כל סיבה בעודף ביטחון פוליטי וחשיבות עצמית , לא העלו מעולם בדעתם ולא שקלו את האפשרות לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם המקבילים שלהם ב- BBC עֶרֶש הטלוויזיה הטובה בעולם , על מנת ללמוד מהם.

הפיקוח על השידור הציבורי בעייתי מקדמת דנה ורווי אינטרסים פוליטיים. שנות דוֹר לפני שלטונם של נחמן שי וגב' אהובה אורן ביקר ב- 1973 בישראל מנכ"ל ה- BBC לשעבר סֵיר הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) על פי הזמנתו של שר החינוך והתרבות יגאל אלון. השַר הממונה על ענייני רשות השידור ביקש מ- היו גרין להכין עבורו דו"ח מקצועי אודות מצבה הרעוע של הטלוויזיה הישראלית והסיבות לכך. יגאל אלון ביקש שהדו"ח יכלול גם את מהות היחסים בין הדרג המקצועי לבין הוועד המנהל כפי שהדבר מוצא את ביטויו בשידור הציבורי בריטניה. הְיוּ גרין כתב דו"ח ממצה אודות רשות השידור על פי ניסיונו כמנכ"ל ה- BBC  בשנים 1969- 1961. הדו"ח כלל הרבה תיקונים והמלצות . זמן לא רב לאחר הגשת הדו"ח ליגאל אלון פרצה מלחמת יום הכיפורים 1973. הדו"ח של הְיוּ גְרִין מעולם לא נקרא וכמובן שגם לא יושם. הוא נגנז ומצהיב עד היום באחת ממגירות הממשלה. פשפשתי בעת התחקיר במגירות ומצאתי אותו. הדו"ח המלא של היו גרין מופיע בסדרה. ראה עשרת הכרכים של, "הפקות חובקות ארץ ועולם" והספר, "רוֹש ולַעֲנָה" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : זהו גרג דייק  (Greg Dyke) המנכ"ל הדגול והנערץ של רשות השידור הבריטית ה- BBC  בשנים 2004 – 2000 . צריך לקרוא את ספרו, "GREG DYKE – INSIDE STORY”, כדי להבין את שיעור קומתו וגודל כשרונו כמנהל כללי של רשת שידור ציבורית. (התמונה באדיבותו האישית של גרג דייק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסדרה בנויה מ- 13 סְפָרִים כנִדְבַּכִים. הספר ה- 13 הוא הפרולוג וה- Synopsis של הסדרה כולה .הנדבך הראשון קרוי , "8 ימי בראשית" והוא דן בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1971 – 1967 מעפר, מכלום , מבראשית ובאיחור של שנות דוֹר לאחר מיסוד הטלוויזיה הבינלאומית . הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" היא הנדבך השני. "המצאת הטלוויזיה" היא הנדבך השלישי. נדבך נח על נדבך. קיומו מותנה בזה הקיים תחתיו. בעקבותיהם הונח הנדבך הבא , "הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל – רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 – 2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל". ואחריו הנדבך, "למילים יש וויזואליה משלהן", ואחר כך עשרת הכרכים של הנדבך, "הפקות חובקות ארץ ועולם – הפקות הטלוויזיה הווירטואוזיות בהן לא היה גבול לשאיפותיי להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי תבל בשנים 2002 – 1980" בתוכן ההפקות המורכבות והמסובכות של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וכדורסל, אליפויות העולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, ורבות אחרות. מה לא בעצם. מעליו הנדבך, "הקשר הסימביוטי – השידור ציבורי וקבוצת הכדורסל המפוארת של מכבי ת"א צועדים שלובי זרוע בשנים 2007 – 1969". אין לזה אח ורע בתולדות התקשורת האלקטרונית במדינת ישראל. בעקבותיהם מופיעים נדבכים נוספים, "סמן ימני" ובו המאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם – על רכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל. וכן הנדבך , "פסגת היכולת האנושית – אין גבול לכשרון האדם בשדה הספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה". הנדבך "מלחמת הדיאדוכים" – עוסק במאבקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ 2 המסחרי ונגד ערוץ 5 בכבלים בשנים 2002 – 1990 וסוקר גם את רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בתום עצרת שלום המונית בהשתתפות מאות אלפי אזרחים בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש – 5 בנובמבר 1995. להפתעת הכל מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 וערוץ 2 שסיקרו את העצרת החמיצו את תיעוד ההתנקשות. שתי ניידות השידור שלהם התקפלו לאחר ביצוע "שיר השלום" ע"י יצחק רבין וחברי ממשלתו בעומדם על בימת הכיכר. צלם הטלוויזיה של ערוץ 1 יורם ברקאי ועוזרו יצחק בניונסקי שמשך את כבל המצלמה הארוך אחריו חדרו מבעד לטבעת הביטחון והנציחו מטווח של שני מטרים את יצחק רבין ושמעון פרס שרים בגאווה את מִילותיו של "שיר השלום" [16] יחדיו עם הזמרת מירי אלוני. צוות ה- ENG לסיקור חדשות של ערוץ 2 בראשות העיתונאי דוביק גילהר ערך באותו יום כתבה על יצחק רבין. אנשי הצוות עלו ללא כל הפרעה על הבימה שהייתה אזור סטרילי וצילמו את התמונות האחרונות. יצחק רבין הנרגש ללא אנשי הביטחון שלו, קרב אליהם ולחץ את ידי הצלם גיא שפירא והמקליט ונפנה משם לעבר מדרגות הבימה המוליכות אל מכוניתו. דוב גילהר חשב שארבע קלטות צילום, כל אחת בת חצי שעה, מכילות די חומר כדי לערוך כתבת פרופיל מקיפה "רבין והשלום" כפי שהטיל עליו לעשות מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 שלום קיטל. בעודו ניצב על הבימה מטרים ספורים הורה לצותת לקפל את הציוד. כעבור 35 שניות נשמעו שלוש יריות. רק מצלמת החובבים של אזרח בשם רוני קמפלר תיעדה את הרצח. הנדבך, "כור מחצבתי" סוגר את הרשימה.

העולם נברא בשבעה ימים. הטלוויזיה הישראלית בשמונה. הספר "8 ימי בראשית" מספר על השנים הראשונות של הקמת הטלוויזיה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים ב- 1967 בידי השלטון והממלכה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוקמה בחופזה מסיבות פוליטיות לאחר הניצחון המזהיר במלחמת שש הימים בקיץ 1967 כדי לייצר תקשורת מיידית בין מדינת ישראל לבין אוכלוסייה ערבית כבושה בגדה המערבית וברצועת עזה המונה יותר ממיליון תושבים. הטלוויזיה הישראלית הוקמה על פי הוראתו הקונקרטית של ראש הממשלה לוי אשכול ותחת פיקוחו של השַר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי. צוות ההקמה של הטלוויזיה היה שייך באופן ישיר למשרד ראש הממשלה ומשם שאב את תקציבו. הטלוויזיה ישראלית הציבורית שידרה בתחילה שני ערבים בשבוע בלבד ואח"כ עברה לשלושה אך הקדישה בימיה הראשונים שלוש שעות בשפה הערבית ושעה אחת בלבד בעברית. השַר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי מטיל בראשית 1967 על האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד העומד על סַף שחרורו מצה"ל את המשימה להקים את הטלוויזיה במדינת ישראל . אֵלְעַד פֶּלֶד נעתר לאתגר ומתמנה לראש צוות ההקמה . בתום הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 מבקש האלוף אלעד פלד שפיקד על אוגדה 36 שכבשה בתכסיסי מלחמה את צפון השומרון ואת דרום רמת הגולן להמשיך בשירותו הצבאי הפעיל. אלעד פלד מפקד צבא מוכשר מוותר על מינוי מנכ"ל הטלוויזיה הראשון . הוא רוצה להיות רמטכ"ל צה"ל. "בגוד נבגדתי", אומר לו ישראל גלילי בשיחת טלפון וטורק אותו. השַר מסלק מהמרוץ את המנהל הכריזמטי רב המוניטין של רדיו "קול ישראל" (שירות השידור) חנוך גִבתוֹן ומי שנחשב ע"י רבים למועמד הראשי והטבעי לעמוד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה. ישראל גלילי ממנה במקום האלוף אלעד פלד את פרופסור אליהוא כ"ץ עולה חדש אמריקני השוהה בארץ רק ארבע שנים להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית מעפרה, מבראשית. אליהוא כ"ץ ראש הפקולטה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים בוחר בעוזי פלד הנמרץ להיות סגנו. שניהם מקימים את הטלוויזיה הישראלית יש מאין בשנים 1969 – 1967. חיים יבין, דוֹב שִנְעָר, ואביטל מוֹסינזון מתמנים לעוזריו האישיים של אליהוא כץ. הספר "שמונה ימי בראשית" מתאר את פועלו האדיר של פרופסור אליהוא כ"ץ (וסגנו הנמרץ עוזי פלד) כמקימה של הטלוויזיה הישראלית מבראשית ומסתייע במשנתו "Television comes to the people of the book", מסה אותה חיבר זמן קצר לאחר סיום תפקידו (ב- 1970) ושובו לאקדמיה כור מחצבתו האוניברסיטה העִברית בירושלים . במסה הזאת מתעלם פרופסור אליהוא כץ לחלוטין מחשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים העתידים לכבוש כל לוח שידורי טלוויזיה באשר הוא לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נמנע מלהזכיר במסה המעניינת שכתב את המונח "ספורט". הספורט נחשב בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת לסטריאוטיפ שידור נחות ולא חשוב.

טקסט תמונה : שנת 1968. הצלם מיכה פן מתעד את ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אליהוא כ"ץ במשרדו הצנוע בקומה החמישית ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים.(באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חבורת צוות ההקמה כוללת מאות אנשים עליה נמנים פרופסור שלמה אהרונסון, יורם רונן , טוביה סער, נקדימון "נקדי" רוֹגֶל, דָן שִילוֹן , מרדכי "מוטי" קירשנבאום, חיים יבין, אביטל מוסינזון, דוֹב שִנְעָר, דָן בִּירוֹן, שָרִי רָז, רָן אֶדֶלִיסְט, רוֹן בן יִשַי, יעקב אָסַל, וורדי בן יעקב, אריה אוֹרְגָד, אפרים אבא, חגי  מאוּטנר, יוסי גוֹדארד, איילון  גוֹיטין, נחמד בן יִשַי, דובל'ה גולדשטיין, וַרְדִינָה אֶרֶז, ליאור רותם, בניה בּן נוּן, עמוס בן שחר, שלמה ענברי, יוסף בר-אל, סַלִים פַתָּאל, גלוריה סטיוארט, ורבים אחרים. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ נעזר גם בכוחות מקצועיים מחו"ל כדי להקים במהירות את הטלוויזיה מן היסוד. הוא מתבסס ראשית דבר על הטכנולוגיה של מצלמות, אולפן, ו- טלסיני (Telecine) שהקימו ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים אנשי חברת הייעוץ של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בראשותו של מהנדס הטלוויזיה מניו יורק ג'וֹזֶף "ג'וֹ" סְטֶרְן. הטכנולוגיה היא אמריקנית מיסודה של חברת RCA אך פילוסופיית השידור היא בריטית. אליהוא כ"ץ מבכר לאמץ כבר מבראשית את תפישת השידור הציבורית של ה- BBC האנגלי. אֵלִיהוּא כָּ"ץ מטיל על פרופסור שלמה אַהְרוֹנְסוֹן את המשימה להיות מנהל חטיבת החדשות הראשון של הטלוויזיה -. סגנו הוא יוֹרָם רוֹנֵן. האמריקני סְטֶן גֶרֶנְדֵיְיזִי (Stan Gerendasy) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מתמנה למהנדס הראשי של צוות ההקמה של הטלוויזיה . אֶנְטוֹנִי "טוֹנִי" הָאטְץ" (Antony "Tony" Hatch) אף הוא מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מתמנה למדריך הראשי של כתבי החדשות בצוות ההקמה. היהודי – אמריקני הֶרְבֶּרְט "הֶרְבּ'" קְרוֹסְנִי (Herbert `Herb` Krosney) מפיק טלוויזיה עצמאי מתמנה למנהל מחלקת סרטי תעודה בצוות ההקמה ויועץ מיוחד של פרופסור אליהוא כָּ"ץ -. בּוֹבּ גוֹלְדְמַן (Bob Goldman) הוא העורך של סרטי הפילם . איש הטלוויזיה האירית RTE -, מי שהגיע לארץ בקיץ 1967 על תקן של מתנדב לוּאִיס "לוּאִי" לֶנְטִין (Louis "Louie" Lentin) מתמנה להיות הבימאי הראשי של צוות ההקמה -. בסופו של חודש מארס 1968 קונה עוּזִי פֶּלֶד במצע רכש מיוחד את ניידת השידור הראשונה מחברת הטלוויזיה הבריטית THAMES. הניידת מובאת ארצה לבניין היהלומים בשכונת רוממה בירושלים מקום משכנה של הטלוויזיה הישראלית הצעירה. העובדים מעניקים לה את השם "ה- OB הכָּחוֹל" [17]. כעבור כמה ימים מתמקמת הניידת בגבעה הצרפתית ומתחילות ההכנות הארוכות והמורכבות לקראת השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית, מצעד צה"ל בירושלים העיר שחוברה לה יחדיו ביום חמישי – 2 במאי 1968 חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל.

טקסט תמונה :  יום חמישי – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל . הטלוויזיה הישראלית מעבירה לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר את מצעד צה"ל בירושלים. זהו המראה פנורמי, שוט צילום ב- Long Shot שהפיקה המצלמה האלקטרונית החמישית של ניידת השידור עליה היה מופקד הצלם פּוֹל סָאלִינְגֶ'ר. המצלמה הזאת הוצבה ברוֹם מנזר נוטרדאם וכיסתה מנקודת מבט גבוהה את גייסות צה"ל נעים לעבר העיר העתיקה. סיגנל השידור של המצלמה המרוחקת הזאת הועבר באמצעות מערכת מיקרוגל (Microwave) נוספת לניידת השידור שהוצבה ליד הגבעה הצרפתית. מצד ימין למעלה נשקף רכס הגבעה הצרפתית ומשמאל רכס שועפאט. זאת הייתה הפקה מזהירה בתנאי הטלוויזיה של המים הם שניצחו עליה פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד הבימאי לואי לנטין, המפיק בניידת השידור חיים יבין, ומהנדס הטלוויזיה רב התושייה סטן גרנדייזי. (התמונה באדיבות עוזי פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : צוהרי יום חמישי – 2 במאי 1968. ירושלים. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. טנקים סובייטיים מסוג 55 T ו- 54 T שנתפשו שלל ע"י צה"ל נעים ליד חומות העיר העתיקה. השידור הישיר בן שעתיים הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית עבר ללא תקלות. (לע"מ תמורת תשלום).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה נעמדה על רגליה נדרשת לעבור מבחן שידור כפול מוקדם מהצפוי. היא עושה זאת בהצלחה כבירה . הטלוויזיה הכללית (כפי שכונתה אז בפי העיתונות והציבור) מעבירה ביום חמישי – 2 במאי 1968 באחת עשרה בבוקר בשידור ישיר לראשונה בתולדותיה את מצעד צה"ל בירושלים. השידור הישיר נמשך כשעתיים. הבימאי הוא היהודי – אִירִי לואיס "לואי" לנטין והמפיק בפועל חיים יבין. בערב משדרת הטלוויזיה ישיר את מבנייני האומה בירושלים את הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של לני ברנשטיין . את השידור המוסיקאלי הישיר מביים הבימאי היהודי אמריקני דיוויד דייויס. שני השידורים הישירים מתבצעים ע"י עשרות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חסרי הניסיון. הם מפעילים פעמיים ביום אחד בהדרכת לואי לנטין וסטן גרנדייזי בהצלחה גדולה ובאפס תקלות את ניידת השידור האלקטרונית הבריטית שהוסבה לרכוש הרשות ונקראה "הטלוויזיה הישראלית הציבורית" .

טקסט תמונה : אפריל 1968. רק נחתה ניידת השידור האנגלית של חברת הטלוויזיה  "THAMES" בירושלים, וכבר הוכתרה כרכוש הטלוויזיה הישראלית הציבורית. העובדים כינו אותה ה- "OB  הכחול". (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 נועדה ראשית דבר ליצור תקשורת מיידית עם מיליון אזרחים ערבים כבושים בגדה וברצועת עזה . השַר הממונה ישראל גלילי מנחה את אליהוא כ"ץ לשדר מידי ערב שלוש שעות בשפה העַרבית ורק שעה אחת בעִברית . מנהל חטיבת החדשות בשפה העַרבית הוא שלמה ענברי . ההוראה מחזיקה מעמד זמן קצר אודות למאבקו האישי של מנהל חטיבת החדשות הראשון בעִברית פרופסור שלמה אהרונסון (ופיקודיו בחטיבה) שטוען, "הטלוויזיה הישראלית חייבת לשדר ראשית דבר בשפה העברית מפני שזוהי שפתו של העם היושב בציון". שְלמה אַהְרוֹנְסוֹן זוכה במאבקו והיוצרות מתהפכות. השידורים בשפה העִברית משתלטים חיש מהר על השידורים בשפה העַרבית וזוכים במירב אמצעי ההפקה העריכה, והשידור וגם בזמן מסך. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד נאבקים ללא הצלחה להקים את הטלוויזיה כגוף שידור עצמאי נפרד מרדיו "קול ישראל" ולזכות בהכרת הממשלה. בראשית 1969 מתפטר ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כָּ"ץ מניהול הטלוויזיה בשל "וויכוחים מקצועיים" עם ד"ר חַיִים יָחִיל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וחוזר לאקדמיה. תמה תקופת ההקמה.

זמן קצר לאחר פרישתו מהטלוויזיה שאותם הקים מעפרה מפרסם פרופסור אליהוא כ"ץ ב- 1970 את המסה המדעית שלו, "TELEVISION COMES TO THE PEOPLE OF THE BOOK", אודות מיסוד הטלוויזיה בישראל. לאחר לכתו של אליהוא כץ מחליטה ממשלת ישראל לאחד את הטלוויזיה הצעירה ואת הרדיו הוותיק לרשות שידור אחת תחת קורת ניהול משותפת. השַר ישראל גלילי ממנה בתמיכתה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ב- 31 במארס 1969 את שְמוּאֵל אַלְמוֹג (היום פרופסור שמואל אלמוג) מנהל רדיו "קול ישראל' מאז נובמבר 1967 [18] למנכ"ל הראשון של רשות השידור הממלכתית הכוללת בתוכה את שני גופי השידור הציבוריים של הרדיו והטלוויזיה. מיסוד התוכנית "מבט ספורט", והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל הכדורגל – מכסיקו 70' ושל אולימפיאדת הדמים במינכן 1972, מסמלים את יריית הפתיחה והזינוק לדרך מפותלת של מחלקת הספורט בראשותו של המייסד דן שילון.

יום שישי – 7 בנובמבר 1969 הוא אחד מאבני הדרך החשובים ביותר בהתפתחות שידורי הטלוויזיה במשינת ישראל. עו"ד צעיר יְהוּדָה רֶסְלֶר מגיש בשמו של גיסו עַדִי קַפְּלָן עתירה לשופט העליון התורן של בג"צ צְבִי בֵּרֶנְזוֹן, בה הוא מבקש להורות לטלוויזיה לשדר לאלתר גם בערבי ולילות שישי ובשבתות. העתירה מתקבלת מייד אך למורת רוחה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר החוששת כי שידורי טלוויזיה בימי שישי ושבתות ימנע ממנה את יכולת התמרון הפוליטי להרכיב קואליציה ממשלתית עם הממסד הדתי. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ממנה ב- 1969 את חַגַּי פִּינְסְקֶר למנהל הטלוויזיה בפועל. ביום רביעי בערב – 4 במארס 1970 פרץ מֶרִי עובדים בטלוויזיה . שררה שם עגמת נפש רבה . הוא זכור  כ- "יום רביעי השחור". השביתה הייתה פתאומית . מחולליה היו מודחי המכרזים שניסחו מִנשר החלטה שלהם המודיע על שביתה לאלתר וחקירת מחדלי ההנהלה. זרם החשמל ב- "בניין היהלומים" ברוממה ירושלים שהוסב ב- 1968 למִישכנה של הטלוויזיה נותק אחת לכמה דקות והשידורים שובשו. רבים מהעיתונאים השובתים הסתובבו במתיחות במסדרונות הבניין וחדריו וניסו לפגוע במערכת החשמל ושיבוש פעולות הציוד הטכני. הטכנאים לא הצטרפו לשביתה. הממונה בפועל על הטלוויזיה חגי פינסקר נאלץ להפעיל בעצמו את מערכת הפיקוח מחדר הבקרה המרכזי של אותו חלק מהשידורים שהיו יכולים להימשך בהתאם לליין – אפ שנקבע מראש. המהנדס הראשי של רשות השידור שלמה גַל וסמנכ"ל המִנהל ארנון צוקרמן סייעו לחגי פינסקר לשמור איך שהוא באותו ערב על מתכונת שידורי הטלוויזיה המתוכננים. פעם אחת אפילו נתן חגי פינסקר רשות להפעיל את הגנרטור החשמלי של הבניין. הטלוויזיה הופעלה ב- 4 במארס 1970 בתנאי חירום כמו במבצע צבאי [19] . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג דיווח על אירועי "מֶרֶד השידורים" בטלוויזיה הישראלית ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד'ר חיים יחיל. חגי פינסקר הודיע כי הנכשלים במִכרזים יקבלו הודעות פיטורין בתוספת משכורת חודש מארס כפיצוי על אי הודעה מראש. ה- 4  במארס 1970 ייזכר כליל המֶרֶד הגדול של עובדי הטלוויזיה נגד פרשת המכרזים . ליל כאוס שבו מאות אנשים מצוות ההקמה שכבר עבדו שנתיים בטלוויזיה ניצבו בפני פיטורים. התחיל עידן השביתות והתערבות ההסדרות הכללית בנהלי וסדרי העבודה בטלוויזיה. חגי פינסקר האיש שחולל את מהפכת החדשות המודרנית והעיתונאות החוקרת ברדיו "קול ישראל' מחזיק מעמד כשנה בתפקידו, ופורש. במקומו מתמנה נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל. נקדימון רוגל מנהל את הטלוויזיה כשמונה חודשים ומתפטר מתפקידו בשל קשיים ארגוניים , התערבות בניהול , ולחצים פוליטיים. ב- 1971 ממליץ המִשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם (חבר קיבוץ בית אלפא) להציב בראש הטלוויזיה הישראלית הצעירה רק בת שלוש שנים אך כבר רוויה ביחסי עבודה עכורים, עיצומים, ושביתות קצין צבא צעיר בן 37 סא"ל יְשַעְיָהוּ "שייקה" תָּדְמוֹר המשמש כסגן קצין חינוך ראשי של צה"ל. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ושבעת חברי הוועד המנהל מאשרים את המינוי. קצין צה"ל ישעיהו "שייקה" תדמור פושט לרגע את מדיו ומתמנה לממונה על ענייני הטלוויזיה. הטלוויזיה הישראלית הצעירה מתמודדת עם שני אתגרי השידור הבינלאומיים הראשונים שלה, מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 ואולימפיאדת הדמים – מינכן 1972.

יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה'" תָּדְמוֹר מחזיק מעמד בתפקידו כמנהל הטלוויזיה כשנתיים ימים ומתפטר. הוא איננו עומד בלחצים , חש שכלו כל הקיצים בטלוויזיה,  וחוזר לשורות צה"ל. הרמטכ"ל דוד '"דָדוֹ" אלעזר מעניק לו דרגת אל"מ ומפקיד בידיו את פיקוד הגדנ"ע. בקיץ 1973 שוב מתפרסם מכרז למנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מעדיף את סמנכ"ל הכספים שלו ארנון צוקרמן נושא במשרה הרמה על פני המועמד השני יצחק לִבְנִי מפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל. ב- 1 באוגוסט 1973 זוכה ארנון צוקרמן במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך כעבור שמונה חודשים ב- 1 באפריל 1974 ממנה ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ושר התקשורת שמעון פרס את יצחק לבני למנכ"ל רשות השידור . יִצְחָק לִבְנִי זוכה בבכורה והופך לבוס של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. בין השניים מתפתחים יחסי יריבות ושליטה במדיה . אף על פי כן מצעידים אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי ובעל כושר המנהיגות וגם איש נבון וחכם ויצחק לבני איש התרבות והספר את הטלוויזיה בשנות ניהולם 1979- 1973 ליָצִיבוּת וגם ל- "תור הזהב" שלה כרשת שידור ציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל.

אני מכיר היטב את ההיסטוריה הטכנולוגית והתוכניתית של הטלוויזיה האמריקנית מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה , ויודע את התפקיד המזהיר המרכזי שמילאו וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין , פִילוֹ "טָיְילוֹר" פָארֶנְסְווֹרְת', ודֵיוִויד סָארְנוֹף. הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מצדיעה להם. באותה מידה אני מכיר ומודע לפועלם המזהיר של שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1969 – 1967 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. הספר "שמונה ימי בראשית" מצדיע לשניהם.

סוף הפוסט הנוכחי 4 מ- 5.

ראה המשך בפוסט 5 מתוך 5.

[1] מונח שהגה ב- 1969 ה- Copywriter של הטלוויזיה מרדכי "מוטי" קירשנבאום.

[2] ארנון צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנים 1979 – 1973. דן שילון היה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974. אלכס גלעדי היה מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980- 1974 ונודע גם כמפיק טלוויזיה מעולה שהפיק את משדר הבחירות לכנסת ה- 9 במאי 1977 , את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, ואת תחרות שירי הארו – וויזיון שנערכה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" במקום הראשון.

[3] ראה נספח : ריאיון של אביבה קרול עם יוסף בר- אל "בגלובס" מתאריך 18 באפריל 2002.

[4] ראה נספח : ריאיון של שרי מקובר עם יוסף (ג'ו) בר- אל "בסוף שבוע" של העיתון "מעריב" מתאריך 26  באפריל 2002.

[5] ראה נספח : מוסף "סוף שבוע" של העיתון "מעריב" מיום שישי –  26 באפריל 2002.

[6] ראה נספח : מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל, ב- 18.11.1976.

[7] אלכס גלעדי תמיד קרא לי יואשיש ולא יואש.

[8] עִבְרֵת והחליף בראשית שנות ה- 50 את שם משפחתו בלינדמן לאלרואי על פי בקשתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון.

[9] האנס קולמאיינן זכה באולימפיאדת סטוקהולם 1912 במדליות הזהב בשתי הריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ', ובאולימפיאדת אנטוורפן 1920 ניצח בריצת המרתון.

[10] גלריית תמונות היסטורית של אישי הטלוויזיה בארץ ובעולם, הטכנולוגיה הטלוויזיונית, והמוסדות הקשורים לתעשיית הטלוויזיה מובאת בשני הספרים הראשונים בסדרה , "שמונה ימי בראשית" ו- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

[11] הערה : לא נותר כל זיכרון מצילומי ה- Video של ה- BBC באולימפיאדת לונדון 1948 משום שטרם ידעו אז להקליט Video אבל צילומי הפילם נשמרו.

[12] סבאסטיאן קו הבריטי זכה פעמיים בשתי מדליות זהב באולימפיאדות מוסקבה 80' ואולימפיאדת לוס אנג'לס בריצות ל- 1500 מ' ופעמיים בשתי האולימפיאדות האלה בשתי מדליות כסף בריצות ל- 800 מ'. היה שיאן העולם בריצות ל- 800 מ' ומייל. סבסטיאן קו כתב את הספר "MORE  THAN a  GAME" שהפך לסדרת טלוויזיה ב- BBC.

[13] הספרדי מנואל "מנולו" רומרו עמד גם בראש BOB קבוצת הטלוויזיה המבצעית המיוחדת (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) , שכיסתה את משחקי אולימפיאדת בייג'ינג 2008.

[14] הערה : יו"ר הוועד המנהל של ה- BBC גאווין דייויס ומנכ"ל ה- BBC גרג דייק התפטרו מתפקידם בינואר 2004 בעקבות דו"ח הלורד האטון שהאשים את השידור הציבורי הבריטי בסיקור פוליטי מכוון וכושל של תמיכת ראש הממשלה טוני בלייר במדיניות הפלישה הצבאית של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לעיראק במארס 2003 כדי להפיל את שלטונו של סאדאם חוסיין, ובעקבותיו הכנסת הצבא הבריטי לעירק על מנת לתמוך בכוחות האמריקניים.

[15] באוגוסט 2001 התפטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מתפקידו. באותם הימים כיהן נחמן שי כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וגב' אהובה אורן שימשה כמשנה שלו.

[16] המשורר יעקב רוטבליט כתב את מילות "שיר השלום" והמלחין יאיר רוזנבלום כתה את המנגינה.

[17] OB (ראשי תיבות של Out Broadcasting) ניידת שידורי טלוויזיה לכיסוי אירועים המתרחשים מחוץ לאולפן.

[18] רדיו "קול ישראל" נקרא אז בפי כל, "שירות השידור".

[19] ראה נספח : על פי עדותו של חגי פינסקר וגם כתבותיהם של רפי לביא ב- "מעריב" , גדעון רייכר ב- "ידיעות אחרונות"  ושל נתן ריבון  ב- "ארץ" , מ- 5 במארס 1970.

סוף הפוסט מס' 106. הועלה לאוויר ב- 25 בנובמבר 2012. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס' 106. מנהיגות, מורשת, חזון, והובלה הם יסודות הכרחיים של השראה ושילוב עם כישרון הכתיבה, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה (פוסט 4 מ- 5). כתיבה בצל אוטוקרטיה. מדוע החלטתי ו/או החליטו בשבילי לפתוח בלוג אישי משלי. פוסט מס' 106. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 25 בנובמבר 2012. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *