כלכלה טלוויזיונית, חזון השידור מהשטח, וקיללת ה-TUBE OFF ו- OFF COM. פוסט מס' 10. כל הזכויות שמורות. נכתב בקיץ 2012 בעקבות סיום טורניר EURO 2012 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה בפולין ואוקראינה).

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

——————————————————————————————————-

פוסט מס' 10 : הועלה לאוויר ב- 19 באוגוסט 2012. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . אינני מצטער על כך לרגע . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כלכלה טלוויזיונית, חזון השידור מהשטח,וקיללת ה-UBE OFF ו- OFF COM. פוסט מס' 10. כל הזכויות שמורות. 

הוגה וכותב המאמר : יואש אלרואי. המאמר המפורט כפוף לזכויות יוצרים.

הערה : המאמר נכתב בתום משחקי Euro 2012 שנערכו בפולין ואוקראינה ובטרם אולימפיאדת לונדון 2012 , ונשלח במקור ל- YNET ולמערכת העיתון "ידיעות אחרונות" אך נדחה על ידם. הוא מפורסם כעת כלשונו בבלוג שכתובתו : Yoashtvblog.co.il  

1. כלכלה טלוויזיונית.

בכל מקום הומה אנשים ברחוב או בבית אני שומע שבחים לרמת הכדורגל שהוצגה ב- Euro 2012. המרב שמור לנבחרת ספרד. שמות כמו צ'אבי ואינייסטה נישאים בחלל האוויר והפכו להיות פופולאריים בארץ כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני רוצה להוסיף כאן משהו פרטי ואישי משלי : קבוצת הטלוויזיה הנפלאה של UEFA שכיסתה את 31 משחקי Euro 2012 היא הגיבורה האמיתי של הטורניר שהפכה אותו לכה משגשג ובלתי נשכח עבורנו . הנהלת UEFA רשאית לטפוח לעצמה על השכם . היא הצליחה לשווק ולשכנע את איגודי הטלוויזיה הבינלאומית כמו גם גופי שידור פרטיים (בתוכם חברת "צ'ארלטון" הישראלית) לקנות את זכויות השידורים של Euro 2012 תמורת סכום חסר תקדים של 840.000000 (שמונה מאות וארבעים מיליון) יורו ש- שווים בערכם לכ- 1.050000000 (מיליארד וחמישים מיליון) דולר . צריך לזכור שמדובר ב- 31 משחקים שמניבים בס"ה 77 שעות שידורים ישירים . לצורך השוואה : לפני עשור במונדיאל של יפן/קוריאה 2002 שילמו אותם איגודי השידור הבינלאומיים סכום של 1.000000000 (מיליארד) דולר בעבור כמות כפולה של משחקים , 64 במספר , ומִכְסָה כפולה של 160 שעות שידורים ישירים . גרף מחירי זכויות השידורים נוסק אם כן במהירות כפי שמראים הנתונים . אליפות אירופה בכדורגל למדינות או כפי שהיא מוכרת בשמה היום “Euro” נוסדה ב- 1960. עד שנת 1980 (כולל), UEFA לא דרשה כלל זכויות שידורים מאיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של : European Broadcastin Union) . אולם המנכ"לים של רשות השידור בעת ההיא שְמוּאֵל אַלְמוֹג, ואחריו יִצְחָק לִבְנִי, וגם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סירבו לארח בלוח השידורים הציבורי שלהם את טורניר הכדורגל השני בחשיבותו בעולם, אפילו כשמדובר בחינם. יוסף "טומי" לפיד התרצה רק ב- 1984 וניאות לאשר לי כמנהל מחלקת הספורט תשלום של 10000 דולר תמורת שידור ישיר של שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר בו ניצחה צרפת את ספרד 2 : 0 [1] . במשך 32 שנים מאז 1960 ועד Euro 92’ (כולל) שנערך בשוודיה השתתפו בטורניר רק 8 נבחרות . בתריסר השנים של 1980 – 1992 שילם איגוד השידור האירופי EBU ל- UEFA במְשוֹרָה עבור זכויות השידורים שרכש .

המהפכה הארגונית והפיננסית התחוללה בעת קיומו של טורניר 1996 Euro באנגליה. UEFA הכפילה את מספר הנבחרות ועמן הוכפלה כמות המשחקים מ- 15 ל- 31. נשיאה השוודי של UEFA לינארט יוהנסון דרש עכשיו את ליטרת הבשר , ובכמויות . ה- EBU נדרש לשלם 100.000000 (מאה מיליון) דולר והסכים בחפץ לב. ה- Share של רשת הטלוויזיה שלי ערוץ 1 ב- 1996 נסב על 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר . עבור טורניר Euro 2000 בהולנד ובלגיה שילם ה- EBU סכום של 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) דולר. החלק של ערוץ 1 שלי בעוגת התשלום הזאת של שנת 1996 דילג ל- 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר. ב- Euro 2004 שהתקיים בפורטוגל האמיר הגרף פעם נוספת ו- EBU שילם כבר פי ארבעה יותר סך של 720.000000 (שבע מאות ועשרים מיליון) דולר. ערוץ 1 נתבע לשלם 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר וניאות לכך למרות הקופה הציבורית הריקה. מנכ"ל רשות השידור בתקופה ההיא היה יוסף בר-אל וכפי שידוע לכל הוא הודח וסולק בקיץ 2005 באמצע כהונתו הרָמָה ע"י ממשלת אריאל שרון. ה- Euro הפך בעשור הראשון של המאה ה- 21 לסחורת שידור עולמית מבוקשת . רשתות טלוויזיה רבות מכל קצוות העולם הצטרפו ל- EBU וצירפו את הטורניר ללוחות השידורים שלהן. זכויות השידורים של טורניר Euro 2008 באוסטריה ושווייץ נמכרו תמורת 900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר. כפי שרואים , ידן של UEFA ו- FIFA עדיין נטויה. זאת איננה המילה האחרונה.

UEFA ראויה להערכה על הפקת סיגנל טלוויזיה מרשים מאין כמותו ב- Euro 2012 שמשתווה ללא קושי עם איכות ההפקה של חברת HBS בראשות הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה (Francis Tellier) במונדיאל דרום אפריקה 2010 . בכל אחת מניידות השידור הענקיות שכיסו את Euro 2012 הותקנו 32 מצלמות בתוכן 6 מצלמות של High speed שמצלמות ב- Super Slow Motion , ומייצרות הילוכים פי שמונה איטיים יותר מאשר במציאות . כמעט כל המצלמות לסוגיהן השונים הן “Isolated” ומחוברות למקור הילוך חוזר ממוחשב שהוא עצמאי ונפרד מה- Integrated feed . הצופה ביציע האצטדיון רואה את הבקעת השער רק פעם אחת . צופה הטלוויזיה רואה מכורסתו בסלון ביתו את אותו המהלך תריסר פעמים מזוויות התבוננות שונות. ההילוכים החוזרים בעיקר אלה האיטיים מאוד מאריכים את רגעי השיא ומעצימים את חווית הצפייה בטלוויזיה. כמות כה רבה של מצלמות לרבות צילום מהליקופטרים שמצוידות בעדשות בעלות עוצמה גדולה ומוכשרות היטב לצילום בתאורת לילה מאפשרת כיסוי מכסימאלי (כמעט) של המתרחש בזירה , ואספקת מידע אודות פעילויות אחרות סביב האצטדיון. עשרות המצלמות ממוקמות על פי מִשְנָה סְדוּרָה בעמדות תצפית נוחות בגבהים שונים ועושות את עבודתן מזוויות ראייה רבות ומגוונות . חלקן נדירות, בלתי מקובלות ויוצאות דופן, ומעוררות השתאות. שימוש נבון של הבימאים בעשרות המצלמות שעומדות לרשותם מאפשר להם להושיב במהלך הטורניר 4.5 מיליארד צופי טלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציעי האצטדיון. זוהי כל תורת הטלוויזיה על רגל אחת. שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר זוכים לתיגבור נוספו של עוד שלוש מצלמות. ס"ה 35. כדי לנהל הפקה בסדר גודל כזה נדרשה קבוצת הטלוויזיה של UEFA לפרוס יותר מ-600 ק"מ של כבלים של Video ו- Sound באצטדיונים בפולין ואוקראינה. זהו שינוס מותניים טכנולוגי ואנושי עצום ורב ממדים שמניב בסופו של דבר רק 77 שעות שידורים ישירים מהמגרשים אך צובר המון יוקרה ורייטינג שופע . UEFA  מעריכה כי יותר מ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) צופי טלוויזיה באירופה ובכל העולם ראו כל משחק ומשחק מתוך ה- 31.

ניידות הטלוויזיה הענקיות (אין כאלה בארץ) עושות עבודה פנטסטית . רואים את זה כבר בראשית הסיקור בצילומי ה- Extreme Close up המדויקים על כל משטח המרקע , שחושפים את שחקני הנבחרות בטקס נגינת ההמנונים . בצילומים האלה שמהווים פרולוג לקראת העלילה העיקרית הממשמשת ובאה , רואים למשל שהשחקנים הגרמנים הבלונדיניים בראשות באסטיאן שוויינשטייגר שרים במרץ והתלהבות את המנון מכורתם בעוד האחרים סמי קאדירה , ז'רום בואטנג, והטורקי מאסוט אוזיל בני מתאזרחים חושקים שפתיים ושותקים . שוער נבחרת איטליה וקפטן הנבחרת ז'אן לואיג'י בופון מתקדש למען נבחרתו ושָר את ההמנון בעיניים עצומות בפאתוס והתלהבות רבה. הפרולוג הטלוויזיוני הזה הוא ריטואל חשוב ובעל ערך . לא בכדי מייחדים לו המפיקים זמן מסך נרחב , מפני שזאת הפעם הראשונה בעת השידור הישיר בה ניתנת לאוהדים ההזדמנות להזדהות כל כך מקרוב עם אליליהם . השוֹטִים האלה של ההמנונים קושרים בעבותות כל צופה טלוויזיה אל המסך . כל שוֹט צילום שנלחץ ל- "אוויר" ע"י בימאֵי הניידות מחושב מראש ונועד להחניף לצופה הטלוויזיה . "אנחנו נעשה את המיטב בשבילך – רק אל תזוז מהכורסה" , אומרים מפיקי ועורכי הטלוויזיה לצופה הטלוויזיה . זוהי אחת מגדולות הטלוויזיה שבעוצמת כישרון הצילום שלה וכיסוי הזירה , הופכת את אנשי הכורסה לא רק לכאלה שמתענגים על הצפייה , אל גם לשופטים אקטיביים , ובכך מכבידה על השופטים הרשמיים במגרשים . דרכן של המצלמות לראות הכול והן אינן משקרות . עֵין אדם בלתי מזוינת של שופט במגרש איננה יכולה להתמודד עם מאגר כה רב של עדשות מצלמות הטלוויזיה בגודל 55 בעלות יכולות Zoom in שמתעדות באופן רצוף במִגוון צילומים מקרוב מאוד , מקרוב , מטווח של קרוב – בינוני , ומטווח רחוק , וגם צילומי תגובה (Reaction Shots) של מאמנים , שחקנים , שופטים ואנשים ביציע . המצלמות מתעדות מזוויות צילום שונות ובהילוכים חוזרים איטיים מאוד על פי הצורך את תנועת השחקנים והכדור. אחת מהמצלמות הכבירות האלה מהסוג של Super Slow Motion, שתפקידה לצלם במהירות איטית מאוד של כ- 200 / 150 Frames בשנייה אחת , חשפה ללא כל קושי שער חוקי לחלוטין שכבש האוקראיני מָרְקוֹ דָאבִיץ' נגד ספרד בדקה ה- 62 של ההתמודדות והשווה את התוצאה במשחק ל- 1:1. כיבוש השער החוקי נעלם מכל חמשת השופטים במגרש אך לא מעיניהם של מיליוני צופי טלוויזיה. קיפוח משווע. ייתכן ואישור השער היה משנה את מאזן הכוחות במגרש ואוקראינה שקופחה ונשדדה לאור הזרקורים הייתה מעפילה לשלב רבע הגמר.

חברת "צ'ארלטון" התבלטה בקיץ הזה של 2012 ושמה בכיס הקטן את אנשי ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים שהמשיכו לנהל מדיניות שידורים Off tube קטנונית ולשדר מפעל ענק כמו ה- NBA finals מהמוניטור באולפן שלהם בתל אביב. "צ'ארלטון" ראויה לאהדה והכרת תודה על יגיעה פיננסית של רכישת זכויות (עלות שנאמדת ב- 6.000000 (שישה מיליון) יורו ועל הטסת ציוותי השידור לפולין ואוקראינה והצבתם בשטח בעמדות שידור. אין תחליף לעיתונאות שטח שמדווחת ממקום ההתרחשות, ובמקרה הזה של Euro 2012 צריך להבין שהיא איננה זולה וגובה תשלום. שכירת עמדת שידור ע"י כל רשת טלוויזיה באשר היא בכל אחד מ- 31 המשחקים ב- Euro 2012 נסבה על 4000 יורו. יחד עם זאת מכלול ההפקה של "צ'ארלטון" רווי כתמים. ההפקה איננה נקייה.

2. מצלמות הטלוויזיה כמצלמות שופטות.

מוזר מדוע איגודי השידור הבינלאומיים שמשלמים מיליארדי דולרים עבור זכויות השידורים לשתי ההתאחדויות השמרניות UEFA האירופית ו- FIFA הבינלאומית ומזינים את תעשיית הכדורגל העולמית כולה , אינם כופים אולטימאטום על נשיא UEFA מִישֶל פְּלָטִינִי ונשיא FIFA סֶפּ בְּלָאטֶר בזו הלשון : "אנחנו , הממון שלנו , והמצלמות השופטות לצידנו – או אין בכלל טלוויזיה" . לא מובנת גם ההתעקשות הארוכה והמטופשת של שתי ההתאחדויות וסירובן המתמשך במשך עשרות שנים להיעזר במצלמות הטלוויזיה באירועי שיפוט קרדינאליים שגויים ושנויים במחלוקת בשם המוניטין של המשחק השמרני . צריך להבין ששימוש במצלמות שופטות בכל משחק ב- Euro 2012 אפשרי מפני שמדובר בכיסוי טלוויזיוני אחיד ושווה מידות ברמה הגבוהה ביותר בכל אחד מ- 31 המשחקים בטורניר. זוהי בורות מוחלטת של הנהגת הכדורגל העולמית ותפישה קונסרבטיבית מעוותת ומיושנת של תיעוד המשחק והבנת הצדק הספורטיבי . רק בימים אלה מתעשתים הבוסים של הכדורגל הבינלאומי ועומדים לאמץ את טכנולוגיית ה- Hawkeye כמצלמה שופטת על קו השער. הייתה זאת התאחדות ה- NFL בארה"ב בראשות פִּיט רוֹזֶל (Pete Rozelle) שנעזרה בעת הצורך כבר ב- 1986 בעשרות מצלמות הטלוויזיה של CBS, NBC, ו- ABC כמצלמות שופטות . בעקבותיו צעדו מאוחר יותר הוועדות המארגנות של טורנירי הגרנד סלאם בטניס (שימוש בעין הביונית של ה- Hawkeye) וכן ה- NBA וגם הנהלת ה- Euroleague בכדורסל. תעשיית הטלוויזיה מבוססת על זיכרון העבר ועורכי מפיקי ההווה יכולים להפיק יתרון מניסיונם ומעשיהם של הקודמים להם.

רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC עשתה במונדיאל אנגליה 1966 עבודה חלומית בשלושת התחומים של הפקה צילום, ושידור. בסיועה של רשת הטלוויזיה המסחרית העצמאית ITV הופעלו 8 ניידות שידור ב- 8 אצטדיונים נושאות עימן 45 מצלמות אלקטרוניות. כל 32 המשחקים של הטורניר הועברו בשידורים ישירים. הישג טלוויזיוני כביר בימים ההם. צריך לזכור שארבע שנים קודם לכן כוסה מונדיאל צ'ילה 1962 באופן חלקי ע"י מצלמות פילם בלבד ורק כחודש ימים לאחר תומו שודר בקיץ 1962 בקולנוע "המרכז" בתל אביב סרט דוקומנטארי בן שעה ורבע אודותיו ובו אוסף השערים של הטורניר. ה- BBC שינה בבת אחת מקצה לקצה את ההיסטוריה המשותפת של הטלוויזיה והכדורגל . הוא ראוי להערכה והערצה עצומים . משחק הגמר של מונדיאל 1966 בו גברה אנגליה על מערב גרמניה 4 : 2 נערך בשבת אחה"צ – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" בלונדוןה, ושודר ישיר ע"י ה- BBC ל- 600000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל . סיגנאל הטלוויזיה הבריטי זכה לתפוצה לא רק באירופה אלא גם ביבשות אחרות בתבל הודות לתקשורת לוויינית עולמית מתפתחת בקצב ענק , בראשות טכנולוגיה אמריקנית וחברת התקשורת COMSAT. זאת הייתה גם הפעם הראשונה שאיגוד השידור האירופי ה- EBU על 26 רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות בשורותיו שילם ל- FIFA זכויות שידורים בגובה של 700000 (שבע מאות אֶלֶף) דולר ושאר האיגודים הוסיפו עוד 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר. הפקת ה- BBC נחשבה למושקעת ומתוכננת היטב – אך השער השנוי במחלוקת שהבקיע החלוץ האנגלי גֶ'ף הֶרְסְט בדקה ה- 100 של ההארכה והעניק יתרון 3 : 2 לנבחרתו , היה הקוֹץ שדקר את האליה. ה- BBC היה מצויד בעת ההיא ביחידת VTR Replay בודדת אחת שנרכשה ברגע האחרון מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS תמורת 150 אֶלֶף דולר והייתה מחוברת ל- Integrated feed של ניידת השידור אותה הוביל הבימאי – מפיק אָלֶק וִויקְס. שַדָּר ה- BBC היה קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme). הטכנולוגיה הטלוויזיונית של ה- BBC הייתה ישנה ומועטה יחסית לימינו אנו, וכתב החידה האם הכדור של גֶ'ף הֶרְסְט חצה את קו שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי במלוא היקפו אם לאו , נותר בלתי מפוענח. האנגלים טענו לשער חוקי לגמרי שאומנם אושר ע"י השופט השוויצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט והקוון האָזֶרִי- רוּסִי טוֹפִיק בַּאחְרָאמוֹב. הגרמנים חשו מקופחים וסתרו בזעם את הטיעון האנגלי. לראשונה במונדיאל 1966 העלה ה- BBC לסדר היום את הרעיון הפוטנציאלי של מצלמות שופטות , אולם ה- FIFA דחתה אותו על הסַף ולמשך שנים רבות מאוד.

בתקופת מונדיאל מכסיקו 1986 שימשתי עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקום התרחשותם . הייתי עֵד לשער "יד האלוהים" של קפטן נבחרת ארגנטינה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שהובקע במשחק רבע הגמר נגד אנגליה ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי. השער אושר ע"י השופט הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שדווקא עמד יחסית סמוך למקום ההתרחשות אך התפתה להאמין למעשה המִרְמָה של הקפטן הארגנטיני. הסיבה : בעת פעולת הנגיחה האווירית של מָארָאדוֹנָה לעבר שערו של פִּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton), הוא ניצב בפרופיל לשופט ותנועת הראש המדומה שלו הסתירה את האֶגְרוֹף השמאלי שדחק את הכדור לרשת האנגלית. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר ואת קווניו , ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן – אך לא את 15 המצלמות של TeleMexico וגם לא את שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל. יורם ארבל ישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אצטקה" – עלותה אז עבורנו נסבה סביב סכום על 3000 (שלושת אלפים) דולר – ושידר טקסט חסכוני נבון בן 12 מילים בתום ההילוך החוזר השלישי : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן". פנטסטי. הוא צדק והפך באחת את מָארָאדוֹנָה לרמאי ועבריין. מי חשב אז לפנות אל מצלמות הטלוויזיה כדי לבקש מהן את הצדק . שוחחתי מאוחר יותר עם מאמן נבחרת אנגליה בּוֹבִּי רוֹבְּסוֹן שהתלונן בפניי באיפוק בריטי : "תראה מה זה יואש, אתה מתכונן ארבע שנים לקראת המשימה ופתאום ברגע המכריע היריב מרמה אותך והשופט משתף פעולה עם הרמאי". ברור לגמרי שצדק.

מן ההיבט הזה של שימוש במצלמות שופטות כתוספת לשיפוט האנושי, הרי שהוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מקדים ב- 100 שנה את התאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA). כבר באולימפיאדת סטוקהולם 1912 הציב יו"ר הוועדה המארגנת השוודית זִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם צלם ומצלמת סטילס ברוֹם דוכן השופטים הממוקם על קו הסיום, כמו גם "שופט קו תחתון", כדי לעשות צדק ולהכריע את סדר ההגעה של האצנים בסיום הריצות על המסלול, במקרה של שוויון בזמנים.

באולימפיאדת ברלין 1936 סיימו ארבע אצניות את ריצת הגמר 80 מ' משוכות לנשים בזמן זהה במדידה ידנית 11.7 ש'. מצלמת ה- Photo finish העניקה את מדליית הזהב לאיטלקייה טְרָאבִּיסוֹנְדָה וָואלָה. בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת הלסינקי 1952 חצו ארבעת האצנים הראשונים את קו הגמר באותו הזמן 10.4 ש'. אנשי הוועדה המארגנת חשו אל מצלמת ה- Photo finish שנדרשה לעשות צֶדֶק ולהכריע למי מהם יינתנו מדליות הזהב, הכסף, והארד. לאחר פיתוח סרט הצילום הוברר כי האָצָן האמריקני לִינְדִי רֶמִיגִ'ינוֹ הקדים בסנטימטרים ספורים את האָצָן הג'מייקני הֶרְבֶּרְט מֵקִינְלִי שהקדים בסנטימטרים מעטים את האָצָן הבריטי מֵקְדוֹנָלְד בֵּיְילִי. בתחרות ריצת הגמר ל- 100 מ'באולימפיאדת רומא 1960 חצו הגרמני אָרְמִין הָארִי והאמריקני דֵייב סִים את קו הסיום באותו הזמן, 10.2 ש'. המדידה הידנית לא הפרידה בין היריבים. השופטים פנו מייד למצלמת ה- Photo finish שהכריעה באופן ברור כי החזה של אָרְמִין הָארִי הקדים את זה של דֵייב סִים ועל כן הוא ראוי למדליית הזהב. דֵיְיב סִים זכה במדליית הכסף . האָצָן האנגלי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד שהקדים בחזה את האָצָן הקובני אֶנְרִיקוֹ פִיגוּאֶרוֹלָה זכה במדליית הארד למרות ששניהם סיימו בזמן זהה 10.3 ש'. שילוב הגיוני של השכל האנושי עם טכנולוגיית הצילום באולימפיאדת סטוקהולם 1912 הוליד מושג חדש הקרוי צדק ספורטיבי.

3. שַדָּרוּת שטח ופרשנות.  

אוֹר ושני צללים ליוו לסירוגין את כיסוי אירוע הספורט החשוב הזה של אליפות Euro 2012. הפרשנות ואולפן הבית המנווט. חברת "צ'ארלטון" עשתה נכון כשהטיסה את ציוותי השידור למוקדי ההתרחשויות בפולין ואוקראינה ו- וויתרה וויתור מוחלט על מדיניות שידורי ה- Off Tube הנפוצה בארץ. הבוסים של "צ'ארלטון" מבינים כי עמדת השידור באצטדיון היא נשקו האחרון של השדר ושוכרים בצדק את שירותם של טריאומוויראט שדרנים בעלי מוניטין מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, ויורם ארבל. הם משכמם ומעלה וברגע זה אין בלתם. שלושתם בעלי ניסיון שידור בן עשרות שנים. הם בעלי ידע מקצועי ומדברים עברית תקנית. הטקסט שלהם נשמע יעיל וחסכוני לעומת פטפטת נְיוּטְרָל רווית קלישאות של הפרשנים שיושבים לצידם. שלושת השדרים עולים לאין ערוך ומכל היבט על שלושת הפרשנים שלצדם וגם על אלה שבאולפן בתל אביב. אפילו זאב זלצר הוותיק נשמע נָבוּב ליד מאיר איינשטיין וכמי חוזר על עצמו ויורה שוב ושוב כמות מילים בלתי נתפשת. ניר לווין מחוויר ליד רמי ווייץ, וניר קלינגר נראה כתלמיד ליד יורם ארבל. האבסורד הגדול נעוץ בעצות והערות שמחלקים הפרשנים למאמנים בסדר גודל של וויסנטה דל בוסקה ויואכים לב. הרי שלושת הישראלים הללו הם בכלל מאמנים כושלים. ברור שצופה הטלוויזיה הישראלי שואל את עצמו שוב ושוב : "אם ככה , מדוע אותם הפרשנים הכושלים חסרי כל רקורד אינם מיישמים את אותן העצות שהם מעניקים לוויסנטה דל בוסקה ויואכים לב בקבוצות שאותן הם מאמנים ?". הפרשנות היא מוסד חשוב בעיתונאות אך היא הופכת למגוחכת (ומקוממת) כשהיא באה מפיהם של מאמנים נחותים ולא מוכשרים. פרשנות סרק.

פרשנות הכדורגל בטלוויזיה והסברת המשחק היא מושא לביקורת מתמדת של הציבור בשל הפופולאריות העצומה של המשחק. כל צופה בכורסה משמש שַדָּר ופרשן של עצמו בעת ובעונה אחת . נושאי התפקיד המקוריים שמתארחים בסלון ביתו מפריעים לו ומטרידים אותו . כמעט כל צופה טלוויזיה חש שהוא טוב מהשַדָּר והפרשן שניצבים מולו בטלוויזיה. חטיבות הספורט בערוצי טלוויזיה אינן מחזיקות פרשנים במשרה קבועה. התחום פרוץ. אינני יודע אם "צָ'ארְלְטוֹן" ערכה בטרם טורניר 2012 סמינריון השתלמות והדרכה טלוויזיונית מדויקת ומפורטת לפרשני Euro 2012 המזדמנים שלה. הטלוויזיה כמדיה וויזואלית דורשת מהפרשנים (שאינם אנשי טלוויזיה במקור) התנסחות קצרה ובהירה בסיטואציות משתנות במהירות, והבעת רעיון פשוט במספר מצומצם של מילים. טקסט מסורבל ושיעור מֶלֶל בלתי סביר מעיד כי האנשים האלה אינם מיומנים ולא מבינים את תפקיד ההתמקדות וביאור האירועים בתמציתיות ופשטות בטלוויזיה. בכך הם הופכים לנטל ומעמסה בלתי נסבלת על המיקרופון ואוזן הצופים. רשמתי ביומני יותר מ- 300 פרשנויות ועצות הֶבֶל במהלך Euro 2012, וחדלתי. במידה רבה נוצר וואקום בתחום הקונקרטי הזה שטומן מלכודת לנשאבים לתוכו. הפרשנות היא נקודת תורפה טלוויזיונית מקדמת דנה. היא נתפשת כג'וב זמני כאילו איננה מהווה נתח אינטגראלי מהשידור כולו, ומתגלה במערומיה שוב ושוב גם בהפקה הנוכחית של "צ'ארלטון".

פיזור השידורים הישירים ע"י חברת "צ'ארלטון" בשני ערוצי טלוויזיה בכבלים וערוץ ארצי ושימוש באולפן טלוויזיה מנווט משותף נבע מכורח המציאות ונועד להקל על העומס הכספי (נובע מרכישת זכויות שידורים, שכירת טכנולוגיה ולוגיסטיקה בחו"ל, הקמת אולפן מנווט בארץ ושכירת והפעלת כוח אדם) אך משבש את הזדהות הציבור עמה. "צ'ארלטון" נלחמת בחירוף נפש נגד ערוץ 5 על יוקרתה, בידולה, ומיצובה כחברת תקשורת מצליחנית בישראל אך למרות מבצע Euro 2012 היכרות הצופים עמה נותרת קלושה. עלות ההוצאות ברוטו של שעת שידור אחת מטורניר Euro 2012 נאמדת ב- 200000 (מאתיים אלף) דולר. "צ'ארלטון" כמו גם ערוצים 9 ו- 10 מסרבים לגלות את מבנה ההסכם הכספי ביניהן ואת גובה ההכנסות שהן שואבות מפרסומות וחסויות כאילו מדובר בסוד של חבורת שב"כ. האולפן המוביל משעמם , חסר השראה ונעדר דקורציה עיתונאית . מגיש ומנחה אותו טירון בעיתונאות טלוויזיונית שהוא בכלל שחקן ובדרן במקצועו. חולשה בולטת נוספת נעוצה בהופעה מוזנחת On Camera, יעני קָיְיצִית , של השדרים והפרשנים בפולין ואוקראינה וגם באולפן האֵם בארץ. אולפן טלוויזיה במהותו הוא אזור סטרילי מחַד – ואריסטוקראטי מאידך. המערכת שמנהלת את השידור מתעלמת לחלוטין מקוד טלוויזיה שמטפח וויזואליה אסתטית של כל אולפן חדשות וספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. ציוותי השידור של "צ'ארלטון" מופיעים בלבוש זרוק ורשלני של חולצות "פולו". הופעתם נרפית. שני הפרשנים באולפן רן בן שמעון ונדב יעקובי והמנחה שלהם שלום מיכאלשווילי לבושים נורא ואיום. אופנה של חולצות פולו מסוגים שונים וצאוורונים מקומטים שכאילו מקובלת בשכונה – נפגעת אנושות מהמצלמות שמעניקות ללובשים אותן מראה מגוחך ושלומפרי. לא בכדי לובשים מגישי החדשות והספורט התקניים באולפני הערוצים הארציים 1, 2, ו- 10 חליפות ועונבים עניבות כמו גם המגישות שגוזרות עליהן לבוש אלגנטי והן תמיד מאופרות ומסורקות. שום חברת טלוויזיה שמכבדת את עצמה לא תרשה למגישיה ופרשניה להופיע באולפן בלבוש מוזנח ושלומיאלי ובלתי הולם . אין דבר כזה. "צ'ארלטון" נכשלה בקטע הזה לחלוטין. החברה החמיצה הזדמנות פז להטמיע את המותג שלה בתוך ערב רב של צופי טלוויזיה בישראל באמצעות תלבושת אחידה מגוהצת של אנשיה. היא הוכיחה שהיא חברה כלכלית אך לא עיתונאית וחסרת כל חוש אסתטי. אולפן Euro 2012 של "צ'ארלטון" הוא מעשה פארטאץ'. לא יכול להיות שמנהלי החברה שראו דבר או שניים בחיים שלהם מתירים לעליבות כזאת להתרחש בחלון הראווה שלהם.

מאיר איינשטיין הוא עיתונאי רדיו וטלוויזיה מיומן. אחד הבולטים בישראל. אולם הופעתו On Camera ב- 19 ביוני 2012 מ- דוֹנְיֶיצְק בטרם השידור הישיר של המשחק אנגליה – אוקראינה עברה כל גבול. מעשה התרסה וזלזול מופגן בציבור. לפתע הופכת הופעתו בטלוויזיה לטרגדיה אישית שלו. המצלמה עושה בו שַמוֹת. לא ייתכן כי הבוסים שלו אינם מודעים להופעתו הגרוטסקית. הוא רשאי להופיע על המסך אך בתנאי שמלבישה ומאפרת שגם תספר ותסרק אותו ילוו אותו. מאיר איינשטיין אמור להיות חלק מחלון ראווה של "צ'ארלטון". הוא לעולם לא יהיה רוברט רדפורד או אלאן דלון , והוא גם לא צריך להיות כזה, אך לפחות יופיע מול צופיו בלבוש הולם ותסרוקת מוקפדת. חברת "צ'ארלטון" לא מבינה את תפקידה המערכתי ולא אוכפת עליו את משמעת ההופעה הטלוויזיונית.

בתום כל שידור ישיר מבצבצים בקרדיט – רולר שרץ על המסך שני שמות ובצידם תארים : אודי טרלו עורך אחראי ונדב טמיר עורך ראשי. מייד נשאלת השאלה מה משקלם של השניים האלה ושליטתם בהפקת ועריכת התוכנית כולה ? מה מידת השפעתם על בחירת הפרשנים בארץ ובחו"ל ? האם באישיותם העיתונאית הם מייצרים השראה לסגנון ההנחיה ורמת הטקסט באולפן? מה מידת התערבותם באופי האולפן ובפונקציות שהוא אמור למלא ? שמא הם מודעים בכלל לתפאורה הרעועה וללבוש הדַל של האנשים השוהים בו? האם אודי טרלו ונדב טמיר הם עורכים אמיתיים או מתחזים? שניים שעושים את עבודתם פלסתר.

הייתה זאת רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שכבר ב- 1970 הלבישה את שלושת השדרים שלה הָאווֹאָרְד קוֹסֶל , דוֹן מֶרֶדִית' , ו- פְרָאנְק גִיפוֹרְד בתלבושת ייצוגית אחידה בעת שידור התוכנית הפופולארית נוטפת הרייטינג "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL" , כשהלוגו של הרשת מזדקר לעין הציבור במקום שבו שוכן ליבם של המגישים שיושבים בחלון הראווה שלה .

הפרשן רן בן שמעון טוב מנדב יעקבי שנכנע שוּב לבוסים שלו ומשמש במשך שנים רבות בזירות שונות שוב שַדָּר Off Tube בלבד . את סיבת התבוסה של הולנד לפורטוגל ב- 17 ביוני 2012 הסביר ונימק רן בן שמעון בטקסט בהיר בן שש מילים : "הולנד קמה בטורניר כקבוצה ונפלה כיחידים" . האולפן הרשלני רווי בעודף חיוכים , חיבוקים והלצות מטופשות , הומור לא מצחיק , הימורים ילדותיים , טפיחות על השכם , אורחים בדרנים ,  וגם אין סוף פרסומות . מעת לעת דומה המקום למושב של חומדים לצון עליו כבר נאמר בכתובים , "אשרי האיש אשר במושב לֵצִים לא ישב" . לאנשים היושבים בו נדמה כי נועדו לבַדֵר . שום מחשבה קונסטרוקטיבית בתכנון ההובלה . זהו אולפן שמשדר דאחקות ונעדר לחלוטין מרכיבים חדשותיים – עיתונאיים כמו טבלאות הבתים והסטטיסטיקה הנלווית אליהם . תת רמה . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יאיר אלוני שניווט את סיקור מונדיאל מערב גרמניה 1974 לפני שלושים ושמונה שנה נראה מכובד יותר מזה של "צ'ארלטון" בקיץ 2012 .

טקסט תמונה : קיץ 1974. אולפן מונדיאל גרמניה 1974 בירושלים . במונדיאל הזה שימשתי עורך ראשי בירושלים בהיעדרם של השדרים דן שילון, אלכס גלעדי, ויאיר שטרן ששידרו ישיר מעמדות שידור באצטדיונים השונים את משחקי הטורניר. המגיש ומנווט השידורים בירושלים היה יאיר אלוני והפרשן לצידו אמציה לבקוביץ'. משמאל, איש תחזוקת הציוד הטלוויזיוני שמואל שוורץ ("שוורצי"). מימין מוסתר במקצת התאורן – חשמלאי אבי טובול. מעצב האולפן היה איש שירותי אומנות של הטלוויזיה דוב בן דוד. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

4. שדרות ועיתונאות OFF tube ו- Off com. 

השימוש בשידור וכתיבת Off Tube והתבוננות במחשב ובטלפון הסלולארי עולים על גדותיהם במדינת ישראל ודוחקים בהתמדה את עיתונאות השטח . מעשה הרמאות של העיתונאי שלמה שרף בשבת – 9 ביוני 2012 שהתגלה באקראי ובגידתו המתוכננת מראש בקוראיו ובמערכת העיתון שלו "ישראל היום" גוררת תמיהה רבתי: כמה פעמים עשה זאת בעבר ומתי שיקר לנו ובילף אותנו ביודעין . ואולי לא הוא בכלל כותב את מאמריו אלא כפיל. ההונאה שנעשתה במזיד ע"י מאמן נבחרת ישראל בכדורגל בעבר פוגעת אנושות במוניטין ובדימוי שלו עצמו אך גם במהימנות החינמון שמפנה לו מקום לכתוב את הגיגיו. שהיתי כ- 40 שנה בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית והתמחיתי בתחומי השידורים הישירים והתיעוד בספורט וחדשות – בארץ ובעולם . מעולם לא נתקלתי בעיתונאי מהעיתונות הכתובה שמשקר כמו שלמה שרף. העבירה השקרית וההתיימרות לכתוב מאמר אנליטי אודות ההתמודדות בין גרמניה לפורטוגל ב- Euro 2012 בעודו צופה באמפיתאטרון קיסריה בקונצרט של שלמה ארצי מבלי שראה כלל את המשחק, נושאת עימה קלון בלתי מחיק. היא דומה בחומרתה למזימה שרקחו אנשי רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 כששידרו חלק מהמשחקים ממוניטור הטלוויזיה שהותקן בחדריהם בבתי המלון והונו את מאזיניהם בישראל כאילו הם מבצעים את עבודת הסיקור מהשטח. נותרו כאן שאלות בלתי פתורות ביניהן כיצד מערכת העיתון ובראשה העורך הראשי של "ישראל היום" עָמוֹס רֶגֶב הולכו שלל ולא עלו על הכזבן , ומדוע איש כזה במעמדו של שלמה שרף, נזקק בכלל לכזבים מביכים ומשקר ביודעין ובמחשבה בהירה את סביבתו. עורך העיתון הידוע "The New York Times" הָאוֶול רוֹזֶנְטָל התפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם לאחר שפישל באיתור וזיהוי עיתונאי בלופר שנהנה מאמונו וכתב בעיתון שלוֹ. בטרם התפטרותו אמר : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר".

שלמה שרף נמנה על שורת עיתונאים וותיקים ב- ישראל היום" ו- "הארץ" שהמערכות שלהם החליטו להשאירם בבית ולא להטיס אותם לאירוע הכדורגל הבינלאומי החשוב ביותר וראשון במעלה של שנת 2012 . הטורניר עורר סקרנות עולמית אך עורך "ישראל היום" עָמוֹס רֶגֶב ועורך "הארץ" אָלוּף בֵּן וויתרו על שירותם . על עמית לווינטל , אלי סהר , דורון קרמר , ניר צדוק , עוזי דן (וגם אחרים) – עיתונאים בשני עיתונים שמחשיבים את עצמם לרציניים – הוטלה קיללת ה- Off Tube וקיללת ה-Off Computer. הם נדרשים לחטט באינטרנט ולדווח ממוניטור הטלוויזיה בביתם או מכזה שמותקן במשכן המערכות שלהם בתל אביב , במקום לעשות את עבודתם העיתונאית כמצֻוֶוה מהשטח . קבוצת עיתונאים הזאת ב- "ישראל היום" ו- "הארץ" מסקרת, כותבת מאמרים, ומפרשנת בלהיטות מידע שהיא אוספת ובוררת באורח שיטתי ממוניטור הטלוויזיה ו/או ממסך האינטרנט מבלי להיות כלל במוקד ההתרחשות , ובאותה שעה מציגה את האינפורמציה הפלאגיאטית שלה כהישג עיתונאי. עובדה אחת ברורה מצטיירת לעין כל : שלמה שרף יחדיו עם הקולגות בחינמון שלו ובעיתון "לאנשים חושבים", ויחדיו עם הקוראים שלהם , חולקים את אותו צַג המחשב של האינטרנט ואותו מוניטור טלוויזיה ובכך נהנים באופן שווה מאותו מקור אינפורמציה משותף. העיתונאים האלה  פוגשים את המציאוּת באמצעות מתווך, ולכן אין להם שום יתרון ועדיפות על הקוראים, למעט עֵט. עיתון "הארץ" נזקק ב- 19 ביוני 2012 בהיעדר כתבים שלו ב- Euro 2012 לשירותו של דניאל טיילור כתב העיתון הבריטי "גארדיאן" בקראקוב כדי להעביר מידע טריוויאלי אודות נבחרות אנגליה ואוקראינה בטרם המאבק ביניהן . פארסה. ברור שהקוראים שמממנים את הוצאת העיתון לאור מעדיפים דיווח אוטנטי של עיתונאי ישראלי מהמקום. מדוע כל כך קשה היה לאָלוּף בֵּן להטיס את המומחה שלו עוזי דן לאוקראינה ופולין (כפי שעושים כל העיתונים הרציניים בתבל) לצורך סיקור מהשטח אירוע שמרכז סביבו התעניינות של מאות מיליונים באירופה ובעולם כולו ?

מערכות העיתונים של "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב" דואגות בצדק להבליט בקרדיט מיוחד את מיקומם של העיתונאים שנשלחו על ידן לפולין ואוקראינה ומדווחים על אירועי Euro 2012 ממקום התרחשותם . מערכות "ישראל היום" ו- "הארץ" נוהגות להיפך , ומטילות איפול על מקורות המידע של אותו הפֶּלַח האחר שנותר בארץ . הן מחביאות אותם אולי מחמת הבושה . על עורכי העיתונים הללו אָלוּף בֵּן ועָמוֹס רֶגֶב לציין ולחשוף בפני הקוראים בגלוי כי הם מסכימים ונותנים גיבוי לעיתונאים שלהם להעתיק את עבודת הסיקור ממוניטור הטלוויזיה ומצַג המחשב. אם כך צריך להיכתב ליד שמם בעיתון טקסט ביבליוגראפי נילווה : "לא הייתי נוכח במקום ההתרחשות. ראיתי זאת כמותכם ממסך הטלוויזיה וצַג המחשב".

אָלוּף בֵּן (הארץ) ועמוס רֶגֶב (ישראל היום) יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולדגול בעיתונות ועיתונאות Off Tube. מדובר בעיתונים מסחריים פרטיים אך ההתנהלות שלהם ומדיניותם כעורכים ראשיים נותרת לא ברורה. הקוראים שלהם מתעניינים מדוע הם מפקירים את זירת ההתרחשויות המסקרנת. ברור שיש לעיתון "הארץ" גם זכויות ויתרונות אך עכשיו ב- Euro 2012 רובצת עליו קיללת ה- Off Tube והופכת אותו למעתיקן. תארו לכם את גדול המתעדים בטלוויזיה הישראלית מוטי קירשנבאום , המשדר מעת לעת בערוץ 10 את סרטי הטבע היפים והמרתקים שלו, שרוי בכלל במשרדו בארץ כשהוא מלקט למען סרטיו וצופיו קטעים מ- "you tube". הרי כל ההוֹד, היופי, האמינות, והכישרון שלו כעיתונאי באים לידי ביטוי על המרקע בגלל היותו ראשית דבר איש מסע וחוקר שטח. לרשותו של מוטי קירשנבאום עומד ציוד טלוויזיה דַל , נסיבות הפקה לא נוחות, וזמן שהייה קצר ומוגבל בשמורות "סֶרֶנְגֶטִי" ו- "מָארָה מָארָה" לעומת הזמן והתנאים הנוחים מהם נהנים אנשי National Geographic , אך הוא מחפה על כך ביכולתו לספר סיפור (מהשטח). ההתבוננות החדה שלו במציאות הרוחשת סביבו ומיומנותו לתרגם את המציאות הזאת לשפת הטלוויזיה – מעניקים לסרטיו את הייחודיות, רוח חיים, ומהימנות. את זה בדיוק תובעים קוראי העיתונות הכתובה וצופי הטלוויזיה מהעיתונאים והשדרנים. אין תחליף לעבודה עיתונאית בשטח. "הָאָרֶץ" התעשת והטיס את שלומי ברזל לשלב הגמר של טורניר Euro 2012, אך זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. עיתון "ידיעות אחרונות" מחולל הפעם הזאת עבודת סיקור מיטבית, מקיפה, ורחבה מאוד. מערכת העיתון הטיסה לטורניר Euro 2012 את העיתונאי הבכיר שלה עמיר פלג וגם את יאיר קטן ואורי קופר. השלושה חורשים את מדינות אוקראינה ופולין לאורכן ורוחבן ומפיקים דיווח יומי מפורט, עשיר, וטרי. עמיר פלג בעל טביעת עין וסגנון כתיבה שנון וחסכוני ולכן שובה עין, מקבע את עצמו יחדיו עם אבי רצון מ- "מעריב" בשורה הראשונה של עיתונאי הספורט החשובים במדינה. אין כל ספק כי "ידיעות אחרונות" משיג ב- Euro 2012 עדיפות ניצחת על פני "הארץ" בשל נוכחותו בשטח. אפילו "מעריב" המט ליפול שלח את נציגיו לפולין ואוקראינה.

העיתון "ישראל היום" פרסם במהלך ה- Finals NBA שתי כתבות אישיות יומרניות מאת שני עיתונאים מנוסים שלו עמית לווינטל ואלי סהר אודות ווירטואוז הכדורסל האמריקני לברון ג'יימס שמעורר עניין וסקרנות עולמיים . ספורטאי העַל הנערץ הזה היה עסוק בהובלת קבוצתו "מיאמי היט" לתואר אלופת ה- NBA בסדרת משחקים מרתקת ושוות כוחות נגד קבוצת אוקלהומה. אלי סהר כתב כך על לברון ג'יימס : "מנהיג. לא סחבק". עמית לווינטל הכריז : "שואו מי דה מאני". שני העיתונאים הישראליים של "ישראל היום" כמובן לא ביקרו במיאמי , ומעולם לא פגשו את לברון ג'יימס מושא הכתבות שלהם , ולא שוחחו עימו , אך הם מדברים בשמו. הם אפילו לא נתקלו בנשיא המועדון פט ריילי ולא ראו את מאמן הקבוצה אריק ספולסטרה. עבודתם העיתונאית נעשתה מהמערכת בתל אביב כשהיא נשענת על סריקת הטלוויזיה והמחשב, ולכן קרויה כתיבת Off tube. בכך הם מציגים את עצמם כחבורת פלאגיאטורים שמתמחה בהעתקת חומרים, איסוף פרטים, והבעת דעות וכתיבת פרשנות אודות גיבור העלילה מבלי שכלל נפגשו עִמוֹ ומבלי שביקרו בשטח . מרבית הסיפורים והעובדות שנכתבו ע"י אלי סהר ועמית לווינטל נלעסו כבר בעבר ע"י אחרים שהקדימו אותם . לברון ג'יימס אישיות ספורטיבית בעלת משקל כבד ומעוררת התפעלות וודאי שווה כתבה עיתונאית סוציולוגית – ספורטיבית רחבת ידיים בעיתונות הישראלית. אם הוא נושא כל כך חשוב אז מה כל כך קשה לטוס למיאמי בפלורידה כדי להיפגש עימו אישית פנים אל פנים , על מנת להכיר את תולדות חייו ולהבין את פשר הצלחתו ואת המנוף שלה.

 את אותו העניין של כתיבת Off tube אפשר לומר על אלעד זאבי שמכסה בנאמנות את ליגת ה- NBA עבור "הארץ". מה כל כך קשה לשלוח אותו לחוות עבור קוראיו את סדרת הגמר מיאמי – אוקלהומה מהשטח. ערוץ 1 נטל על עצמו ב- 20 ביוני 2012 משימת שידור ישיר של משחק הכדורסל לנשים בקדם אליפות אירופה בלארוס – ישראל אך באותה בעת פקד על השדרנית גילי שם טוב והפרשנית שלה לימור מזרחי לבצע את הכיסוי העיתונאי ומלאכת השדרות מהאולפן בירושלים. העיקרון ברור. בארץ – שידור מהשטח. בחו"ל – שידור Off tube.

חבורת שדרנים ופרשנים מנומנמת של ערוץ הספורט בישראל דניאל זילברשטיין , עופר שלח , סימי ריגר ואחרים מלווה זה מכבר מוקדם בבוקר בקול עייף מהאולפן בתל אביב כמובן בשידור Off Tube את סיגנל הטלוויזיה האמריקני העשיר של סדרות הגמר של ה- NBA בחוף המזרחי והמערבי ועכשיו את – Play off finals בין אוקלהומה למיאמי. ההפקה של רשתות הכבלים האמריקניות ESPN ו- TNT מגוונת. הם אלופי הטכנולוגיה כמותית ואיכותית. אין להם שום בעיה כספית להציב בהיכלים ניידות שידור ענקיות שמכילות כמות גדולה של 20 מצלמות Isolated לרבות מצלמות Super Slow Motion שמחוברות כל אחת בנפרד למקור Replay עצמאי משלה, כמו גם להציב ציוותי שידור נרחבים של Play by play בעמדות השידור בהיכלים ולידם שחקני עבר ומאמנים בעלי מוניטין שמשמשים פרשנים, וכן מראיינים במגרש. ערוץ הספורט שמתיימר להיות בעל זכויות השידורים הבלעדי בישראל וממומן מכיסו של חוג לקוחות רחב בארץ בוחר לחסוך כסף ולעשות את עבודתו פלסתר על חשבוננו , שידור Off tube. פתטי. ההערות הרדומות של אנשי ערוץ הספורט הישראלי לדרמה המתהווה בזירת הכדורסל ממרחק של רבבת קילומטר נשמעות כעטופות קורי שינה. הן מגוחכות , טריוויאליות , עצלניות , ומאולצות בהשוואה לפס ה- Commentary האוטנטי של חבורת השדרנים האמריקנית. עיתונאי הטלוויזיה האמריקנית חוֹוִים דרמה ספורטיבית עליונה בשטח בשעת ערב נוחה. זה ניכר בנימת קולם המשולהב והטרי וטקסט שידור רציף, עוצמתי, ורענן. על כן הוא מהימן. ככזה הוא מועבר ישירות למיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב . חבורת העיתונאים הישראלית שמעתיקה באותה שעת בוקר מוקדמת בתל אביב את המקור האמריקני מתה בכלל לישון ומרדימה גם אותנו. ההתערבות שלה מעת לעת ע"י הנמכה מלאכותית של פס הקול האורגינאלי (באמצעות הקונסולה באולפן) מקוממת פעמיים : היא ישנונית ומפוהקת ונעשית באותו הרגע על חשבון כור המחצבת האמריקנית שממנו היא שואבת ומעתיקה את טקסט השידור שלה . אין שום קורלציה בין כמות הממון המושקעת ע"י ערוץ הספורט ברכישת הזכויות לבין חזון ההפקה העצלנית . מה כל כך קשה להטיס צוות שידור ישראלי למוקדי ההתרחשות באוקלהומה ומיאמי . לפחות ל- NBA finals .

ערוץ הספורט שממומן מכספי הציבור עשה גם כמה דברים טובים בתולדותיו אך המוּסָר העיתונאי הירוד והשיטתי של הנהלתו כפי שנחשף בשנים האחרונות מחליש אותו . קיימת כאן עיתונאות ישראלית למראית עין אך בלתי נסבלת . מעין שילוב של Camouflage ו- Illusion . מדהים אותי כל פעם מחדש כיצד עיתונאים כישרוניים ולמודי ניסיון נכנעים פעם אחר פעם לתכתיבי ההנהלה ואינם מתקוממים . על שדרני הערוץ להבהיר לבוסים שלהם אחת ולתמיד ובאומץ לב : "אנחנו עיתונאים שאמורים לדווח לצופינו מהשטח . איננו מעוניינים להיות שותפים למעשה קיללת ה- Off tube ו- Off com ובכך לשמש כסות דלה לעיתונאות כתובה ואלקטרונית עירומה ומבישה. כדי לכתוב ו/או לשדר מהמוניטורים המוצבים באולפן הבית בתל אביב ו/או בהרצליה, אתם בעלי הבית אינכם זקוקים לנו ויכולים לעשות זאת בעצמכם כמונו". אם הם באמת אנשים בעלי יושרה ומצפון עיתונאי עליהם להניח מחר את המפתחות על שולחן הבוסים שלהם.

בתקופת השירות הארוכה שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורכן של עשרות שנים, ניהלתי מהשטח מאות הפקות בינלאומיות בחמש יבשות תבל שהתפרסו על פני יותר מ- 150 ערים ברחבי העולם. שהיתי לידן ובמחיצתן של כ- 100 רשתות טלוויזיה נוספות בעולם שנהגו כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית להפיק ולשדר ממקום ההתרחשות . ברור שגם אנחנו שידרנו לפעמים Off Tube אך זאת לא הייתה מדיניות ותמיד הודעתי על כך לצופים מראש. Shot הפתיחה של השידור הישיר שלנו מחו"ל חשף ראשית דבר את צוות השידור באולפן בירושלים שפירושו אחד : "אנחנו עושים עבודתנו מהמוניטור בירושלים ואתם הצופים שלנו נהנים מאותו מקור מידע". בכמה שידורים מורכבים במיוחד הצמדתי Guide line אנגלי לאוזניות השדרים שלי באולפן כדי להקל עליהם.

בשנתיים של 1982 – 1980 טוויתי את קורי ההפקה של שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. ניהול המו"מ אודות היקף עלויות ההפקה המורכבת והמסובכת וכמות השידורים הישירים נעשה עַל יָדִי ישירות מול מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יוסף "טומי" לפיד ז"ל . אחד מיועציו הבכירים המשנה שלו שלמה עבדי ז"ל הציע לו לכסות את הטורניר הממושך (לראשונה בהשתתפות 24 נבחרות במקום 16) בשיטת Off Tube מירושלים כדי לחסוך כסף , וכפי שעושה הטלוויזיה הירדנית ה- הָאשֶמִית הירודה והנחותה. למרות שהייתי מנהל טירון שהתמנה לתפקיד רק עכשיו על ידו (בעצה משותפת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC), הודעתי מפורשות לטומי לפיד כי אני מניח את המפתחות על שולחנו אם זו החלטתו לשדר כך, ונימקתי : "בשיטת ה- Off Tube של שידור מירושלים של משחקים המתקיימים בספרד אתה לא צריך את הכישרון שלי ולא את העיתונאות שלי. אם זה באמת כך, אתה יכול להחזיק את המיקרופון בירושלים בעצמך יחדיו עם היועצים שלך", ונפניתי ללכת ממנו. יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה נבון וחכם מיועציו. הוא העניק לי בסופו של דבר לא מעט : 25 שידורים ישירים (מתוך 52 ס"ה) מעמדות שידורים באצטדיונים ברחבי ספרד הענקית, הטסת צוות שידור גדול יחסית לספרד, לרבות מיסוד משרד הפקה, שידורים, ותקשורת במדריד שאִפְשֵר לי במשך 40 ימים לשלוט ולפקד על מערך השידורים בספרד ועל תפקוד האולפן המנווט בירושלים.

טקסט תמונה : 1982. המשנה למנכ"ל רשות השידור שלמה עבדי . התנגד נמרצות להיקף הפקת השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 1982 והטסת צוות שידור גדול לשם . אף על פי כן תמך מנכ"ל רשות השידור במהלכי ההפקה שלי . (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אביב 1982 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהיג השידור הציבורי בשיא כוחו . הוא ניצב בקיץ 1982 בפני שתי משימות הפקה ושידורים טלוויזיוניות עליונות וכבדות נשקל : סיקור מלחמת לבנון הראשונה, וכיסוי מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. משמאל, צבי וולף צלם פילם ששימש באותה העת יו"ר וועד עיתונות – הפקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

ועוד דבר. בתקופת אולימפיאדת מוסקבה ביולי 1980 שהוחרמה ע"י נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וגם ע"י הוועד האולימפי הישראלי וממשלת ישראל בראשות מנחם בגין , נדרשנו ע"י המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד לשדר במשך 16 ימים את כל התחרויות האולימפיות בשיטת Off Tube מהמוניטור בירושלים . הנימוק שלו היה נבון : "לא ייתכן כי בעוד ממשלת ישראל והוועד האולימפי הישראלי מחרימים את אולימפיאדת מוסקבה 80 , יהיו אלה שליחי רשות השידור הציבורית שיטוסו לבירה הסובייטית כדי לסקר את התחרויות בהיעדר שם ספורטאים ישראליים" . אולם מנהיג השידור הציבורי שהיה עיתונאי מצוין בעצמו , חיבר בטרם המשחקים ב- 19 ביוני 1980 את אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור מאז ומעולם, ושלח אותו למנהל מחלקת הספורט דאז אלכס גלעדי כהתחייבות והבטחה בזו הלשון : "שידורי אולימפיאדת מוסקבה מן האולפן בירושלים, אינם מהווים תקדים לעתיד , ונובעים אך ורק משיקולים פוליטיים של החרמת המשחקים ע"י מדינת ישראל" . אלכס גלעדי הבין כי הוא מחזיק בידו מסמך רב ערך בעל חשיבות עליונה לעתיד שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בשנת ניהולו האחרונה את מחלקת הספורט (1980 – 1979) היו לאלכס גלעדי מחלוקות כבדות עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אך הוא הבין כי עכשיו ב- 19 ביוני 1980 ערב אולימפיאדת מוסקבה 80 הוא מחזיק בידיו מסמך רב ערך בעל חשיבות עליונה לעתיד שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : צבי גיל (לשעבר מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט, צבי "צבה" גורן עורך חדשות החוץ בטלוויזיה הישראלית הציבורית, דן שילון מנהל חטיבת החדשות הנוכחי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ז"ל הוא אישיות בלתי נשכחת עבורי. אני פשוט אהבתי והערכתי אותו. איש נבון שחונן בכריזמה אין סופית, חכם, בוטה, מהיר תפישה, וחַד וָשנוּן בכתב ובע"פ. הוי כמה שהוא היה מושחז. בהיותו עיתונאי ברמה גבוהה בעצמו הבין כי עמדת השידור באצטדיון הכדורגל, בבריכה, באולם הכדורסל, בזירת ההתעמלות, התחרויות הא"ק ובכל אתר ספורט אחר, היא כלי נשק הכרחי של כל שדר – עיתונאי במדיה האלקטרונית הוויזואלית . שידורי ה- Off Tube בטלוויזיה והסתגרות ב- דָּלֶת אַמּוֹת באולפן המקומי במקום לצאת לשטח הן קללה ומאירה עיתונאית. על העיתונאי להתייצב ולדווח לציבור ממוקד ההתרחשות. כל המנכ"לים לדורותיהם שבאו בעקבותיו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מילאו את הציווי הכל כך ברור ובהיר שלו לשדר מהשטח, למעט אחד. בקיץ 2002 כפה עלי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לשדר Off Tube מהמוניטורים בירושלים את משחקי מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002 . זאת הייתה סיבה אחת מבין רבות אחרות בתקופה ההיא שהביאה אותי לנטוש את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. הטלוויזיה והמחשב הם מקורות מידע חיוניים והכרחיים אך אין הם יכולים למלא ולבוא במקום את נוכחותו של העיתונאי בשטח. על העיתונים להתייחס בצורה שונה לאירועי עַל בספורט הבינלאומי ולהטיס לשם את שליחיהם בדיוק כשם שהם דורשים את נוכחותם באירועים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, אמנותיים, וספורט המתרחשים בארץ.

טקסט מסמך : קיץ 1980. בטרם אולימפיאדת מוסקבה 80'. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משגר למנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי בו הוא קובע כי שידור ה- Off Tube של תחרויות אולימפיאדת מוסקבה 80 מהמוניטורים בירושלים איננו מהווה תקדים לעתיד, אלא נעשה בשל נסיבות פוליטיות : החרמת המשחקים האולימפיים של מוסקבה 80 ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין וע"י הוועד האולימפי הישראלי בגינם לא נשלחו לשם ספורטאים ישראליים. המסמך נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

5. ספרד של 2012 מול הונגריה של ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה.

הררי מילים נכתבו על חזון משחק המסירות של נבחרת ספרד (פעמים רבות מבלי לעצור את הכדור) בטורניר Euro 2012 תוך חילופי מקומות תמידיים של השחקנים במגרש בראשות צ'אבי ואינייסטה – שניהם בעלי לב וריאות מפלדה. הפרשנים שכחו רק לציין שביצוע החזון הזה דורש מכל מבצעיו אימונים של שנים, פיתוח כושר גופני פנטסטי, טכניקה בטיפול בכדור, ו- וויתור מוחלט על האגו למען הלכידות הקבוצתית . הנבחרת תמיד ניצבת מעל הפרט שבתוכה. זוהי ההצלחה האמיתית של יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה בברצלונה שקדמה להצלחתם של לואיס אראגונאס ו- וויסנטה דל בוסקה בנבחרת ספרד. חדי העין יכלו לראות כי במסגרת המשחק הקבוצתי של נבחרת ספרד ב- Euro 2012 החלוץ המסוכן סֶסק פַבְּרִיגָאס למשל גוֹמֵא שוב ושוב במשחק הגמר נגד איטליה שטחים עצומים על כר הדשא כדי להסיט את תשומת הלב של היריב אליו, מבלי לקבל כלל את הכדור, כמו גם חדירות העומק של ג'ורדי אלבה מאחורי קו ההגנה האחורי ביותר של איטליה כשג'ורדי אלבה הוא בכלל שחקן הגנה של נבחרתו. חדירות העומק לעבר השער האיטלקי בריצות ספרינט ובעקבותיהן ההכרח לחזור להגן על השער הספרדי מלמדות באיזה כושר גופני עילאי מצוי ג'ורדי אלבה. משחק המסירות הרצוף של נבחרת ספרד וברצלונה בנוי על משמעת וסבלנות שנועד לבסוף להשיג יתרון. מטרת המסירות תוך חילופי מקומות היא לייצֵר עדיפות מספרית על היריב בשטחי הכינוס האחוריים במגרש וכדי למַמֵש בסופו של דבר עליונות והגמוניה מספרית, ועימם הכרעה בהסתערות האחרונה בקרב, בשטחי האֵש ו- "ההוצאה להורג" הסמוכים לשער היריב. שיטת ריבוי המסירות וחילופי מקומות איננה המצאה ספרדית. היא אפיינה לפני ארבעים שנים את משחקה של נבחרת הולנד בראשות מאמנה רינוס מיכאלס והקפטן שלה יוהאן קרויף בטרם מונדיאל גרמניה 1974 ובמונדיאל עצמו. אז קראו לשיטת המשחק הייחודית הזאת של מסירות חוזרות ונישנות "Total football". אולם שיטת ריבוי המסירות וחילופי מקומות היא בעצם המצאה הונגרית עתיקה, והייתה בסיס לשגשוגה של נבחרת הזהב ההונגרית בשנים 1954 – 1949 אותה אימן גוּסְטָב שֶבֶּש יחדיו עם עוזרו גְיוּלָה מָאנְדִי. קפטן הנבחרת ההונגרית בעת ההיא היה פֶרֶנְץ פּוּשְקָש.

התאחדות הכדורגל ההונגרית הקימה ב- 1950 "Think tank" בראשות גאון מחשבת הכדורגל שלה מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי (Marton Bukovi). תקופת מה שימש מאמן של קבוצת הפאר מ.ט.ק. בודפשט . קבוצת החשיבה הזאת שכללה גם את יאנו קאלמאר (Janos Kalmar – היה בשעתו מאמן הפועל ת"א תקופה קצרה) ו- ד"ר גזה קאלוצ'אי (Dr. Geza Kalocsai) ביקשה למצוא דרך חדשה להפקת יתרונות על פני היריב באמצעות העמדת שחקנים חדשנית במגרש , כמו גם פיתוח כושר גופני איתן שמאפשר את תנועת כל השחקנים מעלה – מטה כמניפה ויחידה אחת במשך 90 דקות, וכמובן טכניקה אישית של כל שחקן בטיפול ושליטה בכדור. מרטון בוקובי נחשב לעילוי והיה הראשון שהגה את הפקת היתרון של ה- "Double pass". אחריו הגה את התיאוריה של "האדם השלישי" (Third man theory). אם השניים טובים מהאחד, השלושה טובים מהשניים, והארבעה טובים משלושה וכן הלאה. כדי להבקיע שערים ולהכריע משחקים חייבים ליצור ולהשיג עדיפות מספרית על היריב בשטחי ההוצאה לפועל. עדיפות מספרית ניתן להשיג ע"י מסירות וחילופי מקומות תמידיים של השחקנים בשטחים שונים בזירה. הרעיונות המורכבים של מרטון בוקובי ודרך עבודתה הייחודית של הונגריה נשארו בגדר סוד. בעוד נבחרות הכדורגל בעלות המוניטין אז כמו איטליה, אנגליה, אוסטריה ואחרות מעמידות את הרכב השחקנים שלהן בזירה על פי ההעמדה הישנה של ה- MW, הרי מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי וגוּסְטָב שֶבֶּש הגו רעיון שונה ומקורי. הם הסיטו שוב ושוב את החלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי לאחור ולפנים , ופקדו על הרץ הימני יוזף בוז'יק בעל הטכניקה האישית הגבוהה ויכולת מסירות לעלות קדימה ולתמוך בהתקפה . כך נוצרה הַהָעֲמָדָה הקבוצתית הראשונה על המגרש שכונתה 4 – 2 – 4, אך מבלי שקראו לה כך בשפת המתמטיקה. גוּסְטָב שֶבֶּש היה קיצוני מאָרָאגוֹנַס ודֶל בּוּסְקֶה שביססו את הרכב נבחרת ספרד על ריאל מדריד וברצלונה. הוא כונן נבחרת שהייתה מושתת באורח קבע על שבעה ואפילו שמונה שחקני קבוצת "הוֹנְבֶד" (Honved) אלופת הונגריה והפך אותה למכונת כדורגל. זאת איננה הגזמה. זאת הייתה המציאות.

הונגריה ניצחה בין השנים 1953 – 1950 שלושים משחקים בינלאומיים ברציפות לרבות זכייה במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952. הסלוגן ההתקפי שטבע גוסטב שבש בשעתו היה נחרץ : "על כל שער שנספוג – נבקיע שניים". המבחן הגדול ביותר של גוסטב שבש ונבחרתו התרחש ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי". אנגליה לעולם לא הפסידה בביתה אך הפעם הזאת ניגפה 6:3. מאמן אנגליה וולטר ווינטרבוטום השמרן דגל בהעמדה הישנה ולא קרא נכון את מפת הקרב החדישה. הוא הובס. ב- 1975 הזדמן לי לשוחח בלונדון כשעה עם הרץ הימני ש נבחרת אנגליה בימים ההם בילי רייט. הוא העיד בפניי בזו הלשון : "מפני ש- נאנדור הידגקוטי שיחק מאחור ולא בחוד כרגיל בימים ההם אני כרץ ימני , הבלם ג'ונסטון והרץ השמאלי דיקינסון רצנו כפורפירות כמו סביבון בין פרנץ פושקש לשאנדור קוצ'יש. המאמן שלנו וולטר ווינטרבוטום לא הבחין בהעמדה ההונגרית. בסיום המשחק בו הובסנו כמעט התעלפתי מרוב עייפות. הטרגדיה הגדולה אירעה חצי שנה אח"כ במשחק הגומלין בחודש מאי 1954 ב- "נפ סטדיון" בבודפשט. וולטר ווינטרבוטום שוב לא הכין את שיעורי הבית והפעם הובסנו בשיעור כפול, 1:7. הנבחרת ההונגרית השיגה עדיפות מספרית מתי שרצתה באזורים הקרובים לשער שלנו. הכדורגל הוא אולי משחק פשוט אך נועד לאנשים חושבים".

ב- 1978 חקרתי במשך שעתיים במדריד את פֶרֶנְץ פּוּשְקָש הקפטן לשעבר אודות הווירטואוזיות של הנבחרת המאגייארית בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה ואודות המנהיגות של גוּסְטָב שֶבֶּש. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש תיאר את כישרונו ומקוריותו של מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי והפליג בשבחיו של גוּסְטָב שֶבֶּש. הוא חיבק את כתפיי ואמר : "יואש, גוֹסְטָב שֶבֶּש היה מאמן דגול מנהיג ומחנך שכולנו השחקנים האמנו בו. הוא ביטל לחלוטין את האגו האישי ויצר את המשמעת הקבוצתית. בנבחרת שררו יחסי חברות מצוינים. כיבדנו איש את רעהו. זה היה הפקטור החשוב ביותר בהצלחה. ברור שהתאמנו ללא סוף. היינו מקצוענים לחלוטין. לא ניתן היה להגשים את רעיונות תורת המשחק של גוסטב שבש ומרטון בוקובי ללא יחסי רעות ויחסי אמון קרובים בין השחקנים, כושר גופני, טכניקה אישית, דסקות במשימה, ומשמעת ברזל של הקרבת הפרט למען הקבוצה. יואש, הונגריה הייתה יותר מנבחרת. היא הייתה קבוצה".

מוזר שצוותי השידור של "צ'ארלטון" ב- Euro 2012 – בחו"ל ובאולפן, שדרנים ופרשנים, הם מעוטי השכלה ספורטיבית ונעדרים פרספקטיבה היסטורית רחבה שמאירה את תולדות הכדורגל ואמורה להרחיב את דעת הצופים. ידע אמור לסייע להם להבין טוב יותר את מכמני המשחק בעת השידורים הישירים. החלק האחרון של המאמר העיתונאי הזה לא נעזר באינטרנט ולא בסיוע Google. הייתי שָם. הייתי בשטח.