הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בתחילת התפתחותו ועיצובו.

הערה 2 : הפוסטים מתעדכנים גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 3 : כל התמונות והמסמכים בכל הפוסטים הם בלעדיים ותחת זכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיקם ולהשתמש בהם. הם מתפרסמים כדי לאשש את הטקסט וכדי להקל על הקורא להבין ולהכיר את רוח התקופה של הימים ההם. כמי ששהה 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה אני אמון על הסלוגן כי תמונה אחת שווה לפעמים אלף מילים.

——————————————————————————–

פוסט מס' 11 : הועלה לאוויר ב- 21 באוגוסט 2012

——————————————————————————–

שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרנים Play by play, מגישים, מנחים, ופרשנים בטלוויזיה. ספורים מביניהם באמת טובים. רובם שרלטנים ופטפטנים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 11. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרנים Play by play, מגישים, מנחים, ופרשנים בטלוויזיה. ספורים מביניהם באמת טובים. רובם שרלטנים ופטפטנים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 11. כל הזכויות שמורות.

ביום שני בשמונה ועשר דקות בבוקרו של  5 ביוני 1967 הודיע יורם ארבל קריין חדשות צעיר ברדיו "קול ישראל" בקול הבאריטון היפהפה והסמכותי שלו לאזרחי המדינה כי פרצה מלחמה בין מצרים לישראל. הטקסט היה קצר וכלהלן : "דובר צה"ל מודיע , מאז שעות הבוקר המוקדמות של היום מתחוללים קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים שנעו לעבר ישראל לבין כוחותינו שיצאו לבלום אותם. עד כאן הודעת דובר צה"ל ". מדוע בחר מנהל חטיבת הקריינים ברדיו משה חובב ז"ל דווקא באותו הרגע ההוא ביורם ארבל יבד"ל לקרוא את הידיעה הדרמטית הזאת לפני ארבעים וחמש שנים ? הרי עמדו לרשותו קריינים נוספים. התאמה של שַדָּר למשימת שידור ברדיו ובטלוויזיה היא כישרון ניהול מחושב של המערכת וגם מזל. אִיזִי מַן ההיסטוריון של רדיו "קול ישראל" מספר בספרו הדוקומנטארי המצוין "קול ישראל מירושלים" כי זה היה בכלל עניין של מקרה. יורם ארבל היה השַדָּר התורן במשמרת הבוקר של 5 ביוני 1967 העורכת שוּלָה שְמֶרְלִינְג דחפה לו נייר ליד ופקדה עליו, "תקרא את הידיעה הזאת". היה זה מפגש מושלם בין איכות קולית נדירה לבין אירוע היסטורי דרמטי. השאר היסטוריה כפי שרובינו מכירים. הפוסט הזה מתחיל ב- 5 ביוני 1967 אבל הוא חותר לחודש אוגוסט של שנת 2003.

טקסט תמונה : 1972 . יורם ארבל בעת מעברו מרדיו "קול ישראל הוותיק לטלוויזיה . כאן הוא נראה בראשית הקריירה שלו בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

פוסט מס' 11 הוא במידה מסוימת המשך של פוסט מס' 7 ודן בהתאמות בן אנוש למשימות שידור קונקרטיות בתעשיית הטלוויזיה. בסוף עשור ה- 50 וראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה קם לרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC גאון ניהול ותכנון בשם רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). הוא ראה את הנולד בתוך תעשיית הטלוויזיה היקרה, המורכבת והמסובכת והבין ששידורי הספורט הרלוואנטיים הם עתירי רייטינג ונושאי ברכה לרשת שלו. הוא היה האיש והרוח החיה ברשת שלו שכרת ברית חוזית ארוכת טווח עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בשנים 1988 – 1964, ויצר את המורשת האולימפית של ABC. רוּן אָרְלֶדְג' חתם על המון חוזי ספורט ומיסד בעשור ה- 60 ובראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה שתי תוכניות שייזכרו לנצח בהיסטוריה של הטלוויזיה בארה"ב. הוא היה במידה רבה מעין נביא טלוויזיה אמריקני וגם בינלאומי בעל ראייה ארוכת טווח שקיבל גיבוי פנטסטי משני הבוסים שלו ברשת ABC לֵיאוֹנָארְד גוֹלְדֶנְסוֹן (Leonard Goldenson) ופְרֶד פִּירְס (Fred Pierce) .

האחת נקראה :

"ABC Wide World of Sports, The Thrill of Victory and The Agony of Defeat"

לשנייה העניק את השם : "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL".

הבעיה של רוּן אָרְלֶדְג' הייתה לאתר שדרים ומגישים מוכשרים. הקונץ היה לזהות לציבור האמריקני את תוכניות הספורט האהודות עליהם באמצעות ציוותי שידור ומגישים מחוננים. לא אכנס כאן לרשימה הארוכה והמפורטת, אציין רק שניים מהם. רוּן אָרְלֶדְג' בחר ב- גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay) להגיש ולהנחות את התוכנית "שמחת הניצחון וייסורי התבוסה", ואת הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) להגיש  להנחות ולשדר את תוכנית "הכדורגל של יום שני" ולצדו שני הפרשנים דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith) ופְרָאנְק גִיפוֹרְד (Frank Gifford). השיבוץ כל כך הצליח עד שאמרת את שם התוכנית כאילו אמרת את שם המגיש שלה. ולהיפך . הסידור הזה נשמר שנים ארוכות. אח"כ עלו לגדולה שדרי טלוויזיה רב גוניים נוספים בארה"ב, קריס שנקל, קית' ג'קסון, אל מיכאלס, ג'ים לאמפליי, ברנט מאסברגר, דיק סטוקטון, בוב קוסטאס ואחרים. הדוגמאות רבות מספור בבריטניה היו אלה שדרני הכדורגל של רשת הטלוויזיה ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme) ודֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman – שהיה גם שַדָּר א"ק) , הָרוֹלְד אֵייבְּרָאהָאמְס שַדָּר א"ק נפלא של רדיו של ה- BBC (היה אלוף אולימפיאדת פאריס 1924 בריצת 100 מ' בתוצאה 10.6 ש'), אִישְטְוָואן פְּלוּהָאר וגְיוּרְגִי סֶפֶּשִי שדרני הכדורגל הנערצים של הרדיו ההונגרי. גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי שידר גם בטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV. בְּרוּנוֹ פִּיצוּל שדר הכדורגל הבלתי נשכח של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI . הֶקְטוֹר קִירוֹגָה שַדָּר הכדורסל של הטלוויזיה הספרדית RTVE, ורבים אחרים. אולם אני מדבר בעיקר על גִ'ים מֵקָאיי והָאווֹאָרְד קוֹסֶל שהיו עילויים בזמנם , ומהווים בעיניי את פסגת ההזדהות והחיבור של הצופים אל אלילי הספורט שלהם באמצעות המגישים והשדרנים . שניהם אינם עוד בין החיים. 

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משהן" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

תופעה דומה התחוללה ב- 8 בפברואר 1947 ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי. נחמיה בן אברהם שידר ישיר לראשונה ליישוב היהודי הקטן את משחק הכדורגל המסקרן באצטדיון המכביה (בצפון ת"א) של נבחרת תל אביב נגד הקבוצה ההונגרית MTK רבת המוניטין שבשורותיה כיכב השחקן הנודע שלה נֶאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי. קולו המיוחד וכישרון השידור והתיאור שלו יחדיו עם היסודיות והבקיאות הניבו מורשת והפכו למיתולוגיה. הכדורגל קנה לו אחיזה איתנה בארץ ישראל. הוא היה מאז ומתמיד ענף הספורט המועדף והאטרקטיבי ביותר  ביישוב שמשך אליו המונים. גם בעידן של טרום הרדיו והטלוויזיה ושנים רבות לפני הופעתו המטאורית ב- 1947 של שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם ושל אבי שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה, דן שילון ב- 1968.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 50 של המאה שעברה. זהו נחמיה בן אברהם שדר הכדורגל רב המוניטין של רדיו "קול ישראל". קולו הייחודי וכישרון השידור שלו הפכו אותו לאחד ויחיד בתחומו במשך שנות דור 1977 – 1947. (התמונה באדיבות גב' תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968 . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" ה- 2 בהיסטוריה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית . הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בטלוויזיה כעורך חדשות ומגיש והפך לשדר ספורט מוערך . דן שילון הוא אחד הכישרונות הגדולים שצמח ברשות השידור .(התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1947 הייתה שנת מפנה ביחסי הגומלין בין הכדורגל לתקשורת האלקטרונית . בינואר 1947 עשרה חודשים לפני החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, ביקרה בארץ ישראל קבוצת הכדורגל ההונגרית המפורסמת מ.ט.ק. (MTK) מבודפשט, בשורותיה שיחק כוכב נבחרת הונגריה הנודע נָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי. ביקורה בארץ עורר עניין גדול ביישוב. להפתעת הכל לא הצליחה מ.ט.ק. המהוללת לנצח במשחקה הראשון בארץ את מכבי ת"א. המשחק ביניהן הסתיים בתיקו מפתיע 2 : 2. במשחקה השני גברה מ.ט.ק. על בית"ר ת"א 3:4. במשחק השלישי סיימה מ.ט.ק. את משחקה נגד הפועל ת"א בתוצאת תיקו 3:3. בתום המשחק הזה הכריז תעשיין הטקסטיל סם זקס שאם מ.ט.ק. תיאות לשחק נגד נבחרת רמת גן הוא יכשיר מגרש כדורגל ויבנה בו יציע בן 3000 מושבים. מ.ט.ק. הסכימה וסֶם זָאקס עמד במשימתו. מגרש הכדורגל הוקם סמוך לכביש רח' ז'בוטינסקי מול הכניסה לבני ברק. מ.ט.ק. ניצחה ובשורותיה כיכב שחקן מכבי ת"א אלי פוקס על פי הזמנה מיוחדת של המועדון ההונגרי.

טקסט תמונה : פברואר 1947. רמת גן. שחקן מכבי ת"א אלי פוקס (עומד עשירי מימין ומשלב ידיים) לובש את מדי הקבוצה ההונגרית מ.ט.ק. על פי הזמנה מיוחדת. נאנדור הידגקוטי (כורע רביעי מימין) נמנה על כוכבי "נבחרת הזהב" ההונגרית בכדורגל בשנים 1954 – 1950. רביעי משמאל עומד שוער רמת גן אהרון מליקה שהושאל מהפועל ת"א. (באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחק החמישי של מ.ט.ק. והמסקרן מכולם נקבע להיערך נגד נבחרת תל אביב בשבת – 8 בפברואר 1947. כוכבי מכבי, הפועל, ובית"ר חברו לקבוצה משותפת אחת שהייתה בעצם נבחרת ישראל. בשורות נבחרת העיר שיחקו אז השוער יעקב חודורוב, יצחק שניאור, יום טוב מנשֶרוב, שלום שלומזון, אלי פוקס, אברהם טוריקה, אברהם בוגדנוב, אהרון סידי, יוסל'ה מירמוביץ, אייזיק צ'ציק, ו- ארנסט "וֶורמש" וויינברגר. המשחק נערך באִצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב ליד תחנת הכוח "רידינג" וההתעניינות בו הגיעה לשיא חדש וחסר תקדים. כל הכרטיסים לקראת משחקה האחרון של מ.ט.ק. (MTK) בודפשט בארץ אזלו מייד עם הוצאתם למכירה. רבבת צופים נדחקה לתוך האִצטדיון התל אביבי צר המידות. רבים נשארו בחוץ.

מנהל הרדיו המנדטורי בארץ ישראל ה- PBS (השם באנגלית :The Palestine Broadcasting Service) בימים ההם הלורד אֶדְוִוין סַמוּאֵל (בנו של הנציב העליון הלורד הרברט סמואל) ומנהל התוכניות בשפה העברית ברדיו המנדטורי מרדכי זְלוֹטְנִיק היו קשובים לרחשי הציבור ונזעקו להציל את המצב . הם החליטו בפעם הראשונה בתולדות  הרדיו המנדטורי להעביר משחק כדורגל בשידור ישיר למען היישוב . היה חסר להם רק איש מקצוע, שַדָּר ספורט איכותי , שיוכל ליטול עליו את המשימה ההיסטורית. אֶדְוִוין סַמוּאֵל היה בריטי אך דיבר עברית שוטפת ומאידך היה מטבע הדברים קרוב מאוד למסורת שידור הכדורגל האנגלי של ה- BBC . רדיו ה- BBC שידר ישיר כבר בשנת 1927 מאצטדיון "וומבלי" (Wembley) את משחק הגמר על הגביע האנגלי בין קבוצות קארדיף סיטי וארסנל. מרדכי זלוטניק (אבידע) היה יליד דרום אפריקה וקרוב אף הוא לחיי הספורט בארץ ישראל. אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק הטילו בסופו של דבר את משימת השידור הישיר על עיתונאי הספורט בעיתון "הבוקר" של הימים ההם נחמיה בן אברהם (גולדברג) בן ה- 27. עד אז הוקדשה תשומת לב מועטה ב- PBS לשידורי הספורט. משהו בסביבות 10 דקות שבועיות [1]. אֶדְוִוין סַמוּאֵל ומרדכי זְלוֹטְנִיק (אבידע) החליטו ב- 1947 לשנות את המדיניות ולהרחיב את נפח שידורי הספורט ברדיו. למנהלי הרדיו המנדטורי היה רצון לשדֵר ישיר משחקי כדורגל משמעותיים ולהידמות לרדיו ה- BBC. מן ההיבט הזה הם היו בעלי חזון וחוללו היסטוריה בשידורי הרדיו. שידור ישיר בפעם הראשונה של משחק כדורגל בהיקף שלם מעל גלי האֶתֶּר למען היישוב היהודי הקטן בארץ.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 30 של המאה שעברה.  מרדכי זלוטניק (נולד בקנדה ב- 1909) קורא ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי, ה- PBS (ראשי תיבות של Palestine Broadcasting Service). ב- 1945 מינה אותו מיניסטריון המושבות הבריטי למנהל התוכניות בשפה העברית ברדיו המנדטורי. מנהל הרדיו המנדטורי בארץ ישראל היה בימים ההם הבריטי אדווין סמואל. (התמונה באדיבות מר איזי מן מחבר הספר, "קול ישראל מירושלים").

הבחירה בנחמיה בן אברהם הייתה מעין הימור, העדפה נועזת מפני שהוא מעולם לא היה שַדָּר רדיו וחסר ונעדר כל ניסיון בתחום. את המוניטין שלוֹ רכש באמצעות עֵטוֹ ולא דרך המיקרופון . אפילו לא הייתה לוֹ פינה משלו ברדיו. אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק לא היו מודעים כלל לכשרון השידור והתיאור של נחמיה בן אברהם, יכולת המֶלֶל, ואיכות קולו. שלושה מרכיבים הכרחיים באישיותו של כל שַדָּר בכלל ושדר ספורט בפרט. נחמיה בן-אברהם היה אנונימי עבור מנהלי הרדיו המנדטורי ב- 1947, והתגלה כעילוי. השמועות אומרות כי את המשימה לאתר שַדָּר מתאים שישדר ישיר משחק כדורגל ברדיו המנדטורי הטילו אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק על המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי בארץ ישראל בימים ההם בראשותם של ברוך בַּג ועמנואל סימון. המחלקה להכשרה גופנית של היישוב היהודי בארץ ישראל נוסדה בשנת 1939. זאת הייתה תקופה בה היו רבים תפקידיו של הנוער בארץ ישראל המתנערת מחורבנה. מאמצים כבירים נדרשים ויידרשו מבוניה. הסתגלות לעבודה מפרכת, כיבוש מקומות שוממים, הקמת ישובים, הפרחתם, והגנתם. וגם הקמת מפעלי חרושת ובניין. הגשמה חלוצית זאת דורשת לא רק רוח כבירה ורצון ברזל, אלא גם גוף חסון, שרירי נחושה, אומץ לב, סבלנות, והתמדה . לכן היו תפקידיה של המחלקה להכשרה גופנית להכשיר מורים ומדריכים לחינוך גופני, להכין מצע הסברה ותעמולה למען ההכשרה הגופנית, וארגון ההכשרה הגופנית למען הנוער והעם [2].

המחלקה להכשרה גופנית לא עסקה במינוי שדרי ספורט ברדיו אך התחוללה שם בכל זאת תפנית היסטורית. מזכיר המחלקה להכשרה גופנית היה פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר מוקירו של נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם. פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר נולד בגרמניה ב- 29 במאי 1901. בצעירותו היה ספורטאי מצטיין . כמו רבים מיהודי גרמניה חמק ממלתעות הרייך ה- 3 ועלה לארץ ישראל. שנים רבות התגורר ברחוב סוקולוב 83 בצפון תל אביב. הוא היה עיתונאי ספורט שהפך מאוחר יותר למו"ל ידוע ובעל חנות ספרים ענקית שהתמחתה בספרות ספורט וספרות צבאית. פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר המליץ על הצבתו של נחמיה בן אברהם ליד המיקרופון. ראשי המחלקה להכשרה גופנית עִמַנוּאֵל סִימוֹן ובָּרוּךְ בַּג לא התלהבו מהרעיון אבל פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר שהיה מומחה בעיתונאות ספורט שִכנע אותם שנחמיה בן-אברהם הוא האיש הראוי ביותר להיות שַדָּר הספורט של משחק הכדורגל נבחרת העיר תל אביב נגד הקבוצה ההונגרית MTK ברדיו. השאר היסטוריה [3]. זהו הרקע להופעתו המזהירה של שַדָּר הספורט נחמיה בן אברהם. לדאבון לֵב לא נותר איש בחיים כדי לאַמֵת את הגִרסה הזאת. הכרתי היטב את פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר עיתונאי, ידען גדול, והיסטוריון. הוא התגורר ברח' סוקולוב בבית מס' 83 בתל אביב ושם גם הייתה ממוקמת חנות הספרים הייחודית שלוֹ. תחום התמחותו היה ספרות צבאית וספרות ספורט. בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה הקודמת רכשתי ממנו מאות ספרי ספורט. ב- 1966 סיפר לי בגאווה שהוא האיש שהביא ב- 1947 את נחמיה בן אברהם לרדיו.

התאחדות הכדורגל טרם העלתה אז בדעתה לדרוש תשלום זכויות עבור השידור הישיר . נבחרת תל אביב ניצחה 1:3. שני שערים לזכותה כבש אהרון סידי ואֵלִי פוּקְס הוסיף שער . את השער להונגרים הבקיע נָאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי. נחמיה בן אברהם התגלה באחת כשַדָּר – עיתונאי בעל קוֹל נפלא וייחודי, יכולת תיאור צבעונית, כשרון לשָדֵר דרמה, וגם אינטליגנטי מאוד. הוא מיצֵב את עצמו כיחיד בדורו בימים ההם. הוא לא החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שהעניקו לו אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק. בכוח כשרונו הצדיק את הסיסמא הגלובאלית, "האיש הנכון, ברגע הנכון, במקום הנכון". נחמיה בן אברהם פרסם את יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, גדעון טיש ורבים אחרים בשידורי הרדיו הישירים שלו . הוא שרטט פרופיל של כוכבי כדורגל ישראליים ואת עצמו הפך לשַדָּר לאומי. לא הייתה עוד אישיות רדיו עיתונאית כמותו ובדרגתו בתחום שידורי הספורט. הלורד אֶדְוִוין סַמוּאֵל מנהל הרדיו המנדטורי (PBS) בארץ ישראל ומרדכי זְלוֹטְנִיק ערכו בסופו של דבר התאמה מושלמת בין כישרון השַדָּר למשימות השִידוּר. הוא זכה להערצה מקיר לקיר.

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה. ראש הממשלה לוי אשכול לוחץ את ידו של השדרהלאומי נחמיה בן אברהם ואומר לו : "אינני מפסיד אף שידור ישיר שלך ברדיו "קול ישראל" כשמדובר בנבחרת ישראל " (על פי עדותה של אלמנתו של נחמיה בן אברהם גב' תמרה בן אברהם בעת פגישות התחקיר בינינו) . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, שר החינוך אהרון ידלין (חבר קיבוץ חצרים בנגב) , יו"ר תנועת מכבי שלום זיסמן, יו"ר רשות הספורט עשהאל בן דוד, נחמיה בן אברהם, ויו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוסף "יושו" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים). (התמונה באדיבות גב' תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי  "סמן ימני" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים  שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".  

דבר דומה התחולל עם מיסודה של הטלוויזיה בארץ ב- 1968 בשעה שהתוכנית "מבט ספורט" זוהתה כבר מראשיתה ב- 1969 עם מחוללה והמגיש שלה דָן שִילוֹן, והפכה אותו בן רגע לכוכב טלוויזיה מהשורה הראשונה . דָן שִילוֹן נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. הוא היה אחד משני המגישים הראשיים של מהדורת "מבט" בתחילתה יחדיו עם חַיִים יָבִין. חַיִים יָבִין הגיש בחודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה. דן שילון הגיש את השנייה. הבימאי הוותיק חַגַּי מָאוּטְנֶר שהריץ את מהדורות "מבט" הראשונות אמר לי בשיחת התחקיר בינינו כי הבחין כבר ב- Screen test כי לדן שילון יש פוטנציאל רב של מגיש טלוויזיה. אלא מאי : סביבת המיקרופון והמסך רוויה אמביציות אישיות, תככים, מניפולציות, וקנאה. כמה משדרני הטלוויזיה הצעירה שהגיעו אליה כקרייני חדשות מדופלמים ובעלי מוניטין מרדיו "קול ישראל" הוותיק התלוננו אצל ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד כי דָן שִילוֹן לא הוגה נכון את האותיות הגרוניות "ח" ו- "ע", וגם ה- "ר" שלו בעייתית, ולכן צריך לקַרְקֵעַ אותו. אחד הקריינים המצוינים של רדיו "קול ישראל" שעבר אף הוא לשורות צוות ההקמה של הטלוויזיה והתנגד נחרצות לאיכות הקריינות של דן שילון היה אַרְיֵה אוֹרְגָד (על פי עדותו של דָן שִילוֹן). הקריין המדופלם אַרְיֵה אוֹרְגָד סבר שרמת קריינות חדשות בטלוויזיה חייבת לחפוף את רמתה ברדיו. היה ידוע כבר כי סביבת המיקרופון והמסך הטלוויזיוניים תמיד רחשה ישויות מנופחות ושאיפות יתר. 

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. אריה אורגד היה קריין חדשות ברדיו "קול ישראל" הוותיק וגם בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה. הוא היה קריין ב- "מבט" במשך תקופה ארוכה. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון הציע לפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ בסופה של 1968 להקים את מחלקת הספורט במקום להתקוטט עם הקולגות ליד המיקרופון והמצלמה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ניאות לבקשה אך התנה זאת בכך שמחלקת הספורט תהיה Desk בתוך חטיבת החדשות וכפופה בהיררכיה למנהל חטיבת החדשות . דן שילון קיבל את התנאי. עבורו – מעַז יצא מתוק. הערה : ראה הספר עב הכרס בן 5 חלקים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא : "8 ימי בראשית". זהו הספר הראשון במסגרת הסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

טקסט מסמך : השער הקדמי של הכרך הראשון (מתוך שלושה כרכים) של הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" אותו חקרתי וכתבתי במשך עשור שנים 2010 – 2000 . הספר עוסק בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הכרך הראשון (מתוך שלושה כרכים) של הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" אותו חקרתי וכתבתי במשך עשור שנים 2010 – 2000. הספר עוסק בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. ראשית ימי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולפן החדשות. בימאי הטלוויזיה חגי מאוטנר (משמאל) ונתבת התמונה ורדינה ארז ז"ל שהפכה מאוחר יותר לבימאית הספורט הראשית של הטלוויזיה בשנים 1975 – 1970. שניהם למדו טלוויזיה וקולנוע בארה"ב בשנים 1968 – 1962. (התמונה באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ).

ביום רביעי בערב של 13 בספטמבר 1968 התקיים באצטדיון "בלומפילד" ביפו הדרבי התל אביבי המסקרן בכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א (אצטדיון יד אליהו היה בשיפוץ). ההתמודדות עוררה עניין שיא ברחוב הספורטיבי בארץ, ועוּזִי פֶּלֶד סגנו של אֵלִיהוּא כָּ"ץ בצוות ההקמה הציע לנסות להעביר את המשחק בשידור ישיר. ניידת השידור (או כפי שנקראה בפי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- " OB הכחול ") וצוות של 40 אנשים ירדו לתל אביב חמישה ימים קודם לכן לצורך ההתקנות, הבדיקות, והחזרות הרבות , וגם מציאת נתיב מיקרוגל כדי להעביר את השידור הישיר מתל אביב לעבר תחנת הממסר של בזק ב- "איתנים" בהרי יהודה . זה היה מבצע טכנולוגי מורכב שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה דבר חדש . צוות ההקמה התנסה בו פעמיים בלבד ביום חמישי – 2 במאי 1968 בחג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל : בצהריים הועבר בשידור ישיר מצעד צה"ל בירושלים שחוברה לה יחדיו. הבימאי ב- OB הכחול היה לוּאִיס "לוּאִי" לֶנְטִין יהודי – אירי בן 34 בימאי בטלוויזיה האירית RTE שהגיע ארצה בקיץ 1967 בתום מלחמת ששת הימים 67 כמתנדב, ואותר בדרך לא דרך ע"י פרופסור אליהוא כץ . יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל נקבע להיות שַדָּר Play by play של המצעד צה"ל ורָם עֶבְרוֹן ז"ל המראיין בשטח. אליהוא כ"ץ ועוזי פלד התאימו את השדרים למשימה. הם חשבו ששניהם הם הטובים ביותר. חַיִים יָבִין היה המפיק בפועל ועוזרו של לוּאִי לֶנְטִין (בטרם הפך למגיש מפורסם של "מבט"), וישב לידו בניידת השידור ה- "OB הכחול" . חַיִים יָבִין דיבר אנגלית וגרמנית על בוריין ושימש גם המתורגמן של פקודות השידור מאנגלית לעברית שחילק הבימאי לוּאִי לֶנְטִין לצוות השידור הענק מפני שלא כולם בעֶרֶב רב הזה של האנשים דיברו אנגלית בעֶרֶב הועבר בשידור ישיר מבנייני האומה בירושלים הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של לֶנִי בֵּרְנְשְטָיְין. הבימאי ב- OB הכחול היה האמריקני דֵייוִויד דֵיְיוִויס. הבימאי בניידת השידור באצטדיון "בלומפילד" ב- 13 בנובמבר 1968 היה חַגַּי מָאוּטְנֶר. הכול היה טוב ויפה אך היה צריך למנות שַדָּר מתאים למשימת השידור הכבירה בימים ההם. שידור ספורט ישיר ראשון בהיסטוריה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה בכלל בשלבי הקמה וטרם שידרה באופן שוטף . חַגַּי מַאוּטְנֶר בחר בגדעון הוד וגִדְעוֹן הוֹד בחר בזוהר כהן לשמש פרשן לצדו משום ששיחק בעברו בשני המועדונים הגדולים . גִדְעוֹן הוֹד נמנה לתקופה קצרה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ושמו כבר יצא לפניו כתקוות שידור הצועד בעקבות נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם . אלו היו ימים ספורים בלבד בטרם הקים דָן שִילוֹן את מחלקת הספורט ומי שהפך למגיש והשַדָּר הראשי שלה .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מר גדעון הוד שדר הספורט המצטיין של רדיו "קול ישראל" וגם מעשן סיגריות כבד. (באדיבות גדעון הוד . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בצהריים – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. הבימאי היהודי – אירי לואיס "לואי" לנטין (בן 34 , מימין) מביים את השידור הישיר הראשון ההיסטורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מצעד צה"ל בירושלים. משמאל אישה לא מזוהה. (באדיבות לואי לנטין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בבוקר – 2 במאי 1968 . חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית ה- "OB הכחול" חונה ליד גבעת המבתר בירושלים. התמונה צולמה כשעתיים לפני תחילת השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדות הטלוויזיה.
(התמונה באדיבות גב' רינה הררית ששימשה עוזרת הפקה ובימוי בשידור הישיר הזה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. חיים יבין מגיש את מהדורת "מבט" (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 להיווסדה של מדינת ישראל. רינה הררית עוזרת ההפקה והבימוי גב' רינה הררית של לואי לנטין מציגה לראווה את שעון הסטופר של ההפקה בטרם תחילת השידור הישיר של מצעד צה"ל בירושלים. (התמונה באדיבות רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1970 העפילה נבחרת ישראל בכדורגל למונדיאל הכדורגל של מכסיקו 70 . היה ברור כי השַדָּר נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם יהיה שליח רדיו "קול ישראל" הוותיק . אך מה עושים עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שבקושי עמדה על רגליה ואפילו תחנת קרקע לתקשורת לוויינים טרם הוקמה בארץ . מנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר המליץ בפני מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג להטיס למכסיקו את דן שילון . חַגַּי פִּינְסְקֶר סבר שדָן שִילוֹן הוא האיש שמתאים למשימת שידור Play by play של משחקי כדורגל בטלוויזיה, תחום שהמדיה החדשה טרם התנסתה בו. התכנסה ישיבה מיוחדת של הנהלת רשות השידור בראשותו של שמואל אלמוג והמלצתו של חגי פינסקר התקבלה . בינואר 1970 נקבע בהנהלת רשות השידור תקדים בעל ערך עיתונאי עליון . עמדת השידור באצטדיון בחו"ל ולא חשוב היכן בחו"ל – היא כלי נשקו של שַדָּר הטלוויזיה . פנטסטי ! שְמוּאֵל אֶלְמוֹג ז"ל לא כל כך הכיר את דן שילון ב- 1970 אבל הוא הכיר היטב את חגי פינסקר וסמך על שיקול דעתו . יש לדעת כי חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל נחשב לאחד העיתונאים הדגולים ביותר בתולדות רדיו "קול ישראל " ורשות השידור . הוא העריך עד למאוד את יכולותיו של דן שילון כמפיק , עורך , ושַדָּר . דן שילון כתב כמה הערות לאנשי ההפקה וטס בגפו (ללא טכנאי , ללא מפיק , וללא עוזר שַדָּר) לשתי הערים המכסיקניות הרחוקות טולוקה ו- פואבלה . באחת האפיל על שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם . הטלוויזיה הפכה למדיה אלקטרונית פי אלף אטרקטיבית מהרדיו. משחקי נבחרת ישראל נגד אורוגוואי (0 : 2), שוודיה (1 : 1) , ואיטליה (0 : 0) וגם משחק הגמר ברזיל – איטליה (4 : 1) הוקלטו באולפני הטלוויזיה איטלקית RAI ברומא והטייפים הכבדים נשלחו במטוס הראשון שטַס ארצה מרומא לשדה התעופה הבינלאומי בלוד . המשחקים שודרו בארץ באיחור של 48 – 24 שעות . המגיש באולפן בירושלים היה שִמְעוֹן טֶסְלֶר והעורך והמפיק פיטר מיליק . אלכס השתתף כמובן בהפקה ובעריכה אך דָן שִילוֹן לא הזכיר אותו כלל בהערותיו . פִּיטֶר מִילִיק היה האיש הבכיר מאחורי הקלעים . הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" על שלושת חלקיו במסגרת הסדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי , וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה . שמעון טסלר מפיק , עורך , ומגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1976 מינה אותו מנהל חטיבת החדשות דן שילון לעורך ומגיש "מבט שני" . (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1972 ניצבה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בפני משימת כיסוי הרבה יותר מורכבת ומסובכת, אולימפיאדת מינכן 1972. דן שילון ואלכס גלעדי הטילו על נסים קיוויתי את שתי משימות השידור העיקריות והיוקרתיות , האחת – א"ק באצטדיון האולימפי והשנייה – שחייה בבריכה האולימפית. נוצרה כאן קורלציה חסרת תקדים בין שדר מוכשר ונבון לאובייקטים של שידור שעליהם הופקד. אולימפיאדת מינכן 1972 שימשה גם אדן זינוק ראשוני לפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן.

הערה : ראה הטרילוגיה של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" (ההכנות + הרצח והטבח + מטמורפוזה) במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה של הטרילוגיה הזאת נמשך עשור שנים מ- 2000 עד 2010.

ב- 1979 מיסד אלכס גלעדי צֶמֶד הגשה באולפן הספורט בדמותם של גב' אורלי יניב ומר יורם ארבל. שנה אח"כ כשהתמניתי למנהל מחלקת הספורט במקומו המשכתי את התנופה וזיהיתי לצופי הטלוויזיה את מרבית תוכניות הספורט באמצעותם. בשנתיים האחרונות לניהולו של יוסף "טומי" לפיד את רשות השידור 1984 – 1982 ועם בואו של מחליפו אורי פורת התרחבו הפקות ושידורי הספורט עד למאוד ועימם התקציב שלי. יורם ארבל ונסים קיוויתי נשאו בעול העיקרי אולם החלטתי לקדם לצִדם את אורי לוי. מיניתי אותו לשַדָּר טניס וענפי ספורט קטנים. ב- 1988 כשיורם ארבל נפל למשכב בשל שפעת שלחתי אותו לגרמניה לשדר משחק של מכבי ת"א בגביע אירופה נגד קבוצת קלן . הוא עבר את המבחן בהצלחה לא מבוטלת . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התרשם וסח לי "לא אלמן ישראל". ברור ששרר הבדל בין השניים אך זאת לא הייתה קטסטרופה.

בספטמבר 1990 בתום מונדיאל איטליה 90 עזב אותי יורם ארבל בהפתעה וחבר לערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני. האיש רץ לספר לכל מי שרצה כי מרוב ייאוש וקנאה איחלתי לו לשדר את משחק ה- "דוּק". בלוף. אך השמועה קנתה לה כנפיים והברנז'ה אימצה אותה לחיקה כאילו הייתה אמת לאמיתה . לחלוטין אינני קנאי . דווקא איחלתי לו הצלחה בהמשך הדרך. עם פרישתו המפתיעה של יורם ארבל שאלו אותי מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בדאגה "מה יהיה…כאילו הקיץ הקֵץ ?" . כניסתו של ערוץ 5 לשוק הטלוויזיה בישראל ב- 1989 יצרה תחרות , אבל תחרות היא עסק בריא ונשמת אפה של התעשייה שלנו . בו במקום השבתי לשני הבוסים הדאגנים כי אני אינני מודאג כמותם ונימקתי להם מדוע : "זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם שייכות בינתיים לנו כלהלן : האולימפיאדות , המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית בכדורסל , ומשחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל בארץ ובעולם", והוספתי באותה נשימה : "אם אורי לוי ו/או מאיר איינשטיין ישדרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את מכבי ת"א ומולם יורם ארבל ישדר בערוץ 5 "דוּק", ברור שהצופים יהיו עִמנו , ו- יוותרו נאמנים לשידור הציבורי " . ואז עשיתי פאוזה קצרה והמשכתי : "אריה מקל ויוסף בר-אל עִזרו לי לעזור לכם . שֵם המשחק הוא ממון וזכויות שידורים . אם הזכויות יישארו לנו – אנחנו ננצח ללא תנאי". באותה שיחת הוועידה הטלפונית בין שלושתנו נסגר בשניות עניין העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" למחלקת הספורט של הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל , על פי דרישתי . כבר דנתי בפוסטים הקודמים בעניין התאמתו של מאיר איינשטיין למשימות השידור הראשיות שהצבתי בפניו : כדורגל  (אבי רצון היה הפרשן) , כדורסל (אלי סהר היה הפרשן) , וא"ק (ד"ר גלעד וויינגרטן היה הפרשן) . הוא הפך להיות הדומיננטי בעוד אורי לוי הולך ונחלש , עד שמצא ניחומים בחטיבת החדשות .

בעונת 2003 /  2002 עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה לעד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא. יוסף בר-אל מונה לתפקידו הרָם ידי ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצת השר הממונה על רשות השידור , רענן כהן . רן גלינקא כיהן כחצי שנה בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הוא הודח בפקודת ראש הממשלה אריאל שרון לאחר שהתיר לשדר בלֵיל שישי – 7 בדצמבר 2001 במגזין "יומן" ב- Prime time ריאיון נרחב בן 20 דקות שערך עודד גרנות במוקטעה בראמאללה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת . מנהל חטיבת החדשות היה רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו שימשה גב' יָעֵל חֵן. ראש הממשלה אריאל שרון היה המום . הוא פשוט לא הבין כיצד העורך הראשי של רשות השידור (רן גלינקא) נותן בימה בערוץ 1 לרב מרצחים יאסר עראפאת, מי שניהל את האינתיפאדה השנייה , וזרע מעשי טרור נוראיים בתוככי מדינת ישראל. רצח וטבח שגררו אחריהם נהרות של דם של אזרחים ישראליים רבים .

מאיר איינשטיין התמנה למנהל מחלקת הספורט ואחריו אורי לוי . החלה הפארסה וההידרדרות הגדולה . אורי לוי מינה את עצמו לשַדָּר א"ק ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . משימת השידור הישיר הראשונה שלו הייתה אליפות העולם ה- 9 בא"ק שעמדה להיערך בפאריס באוגוסט 2003 . לא פחות . הוא לא שידר מעולם א"ק בטלוויזיה , לא כל שכן אירוע בסדר גודל עליון באיכותו וכמותו כמו אליפות העולם בא"ק , אך בכל זאת זכה לגיבויו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן שישב לצדם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הסכים לשתף פעולה עם שדר כושל . מינוס מביס פלוס וחוק הכלים השלובים הוּפַר . לא יכולתי להתאפק . ב- 4 בספטמבר 2003 כתבתי לשני הפיקודים שלי בעבר בתום אליפות פאריס 2003 את חוות דעתי עליהם . זה היה מסמך בן 11 עמודים שמנה כמות ענקית של שגיאות מבלי שמישהו בטלוויזיה ו/או מחוצה לה יצפצף או יפצה פה , "הֵיי חֶבְרֶה המלך הוא עירום" . בהיעדר ביקורת על מעלליהם של השדר ופרשנו אפשר היה לחשוב שזהו סטנדרט השידור המקובל בתחרויות ה- א"ק . הנה חלקים ממסמך המחאה ההוא . זאת הייתה הפעם האחרונה שהיה לי קשר עמם והפעם האחרונה שהרשיתי לעצמי להתערב בעסקים שאינם שלי .

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 . מכתבי לאורי לוי וד"ר גלעד וויינגרטן , השדר והפרשן באליפות העולם ה- 9 בא"ק – פאריס 2003 , וגם למפיק שלהם ששי אפרתי ( 1 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003  (2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 ( 3 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 ( 3 ) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 (5). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאורי לוי שמורות זכויות (רבות) ככתב, שדר, עורך, ומפיק בהיסטוריה הארוכה של שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא כֵּן איש נבון ומשכיל אך מה שעשה כשמינה את עצמו לשַדָּר א"ק מוביל של רשת הטלוויזיה שלו הוא חסר תקדים בחומרתו ועליבותו. האמביציות האישיות העזות שרוחשות בסביבת המיקרופון ומרקע הטלוויזיה עולות על גדותיהן ומשבשות לעיתים את שיקול דעתם של העוסקים בדבר.

יורם ארבל שידר כ- % 85 – % 80 מכלל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה (ושימש בנוסף מגיש ראשי של כל תוכניות הספורט) . הוא מרט את שערותיו מקנאה כשאורי לוי , נסים קיוויתי , ורמי ווייץ נגסו מעת לעת בנכס השידור שלו . באפריל 1989 הטסתי את נסים קיוויתי לניו זילנד ואוסטרליה כדי לשדר את שני משחקי הכדורגל המכריעים של נבחרת ישראל בבית האוֹקְיָיאנִי המוקדם. יורם ארבל שאין חולקים על כישרונו ממש התאבל ועשה עִמִי ברוגז . תופעת "המיקרופון והמרקע הם שלי בלבד" איננה אופיינית רק לחלק מהשדרנים והפרשנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא קיימת בכל עוזה בכל רשת טלוויזיה באשר היא – בגלוי או בסתר. גם בערוץ 2, בערוץ 10, ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

זה לא הכל . לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 ביקש מנהל מחלקת הספורט אורי לוי למנות את רמי ווייץ לשדר הא"ק שלו בתחרויות האולימפיות. רמי ווייץ שאף לוֹ לא היה שמץ של מושג קודם בענף הספורט שכולל המון תתי מקצועות , והוא מורכב ומסובך לשידור – הבין את גודל המשימה וביקש לקנות לפני כן ניסיון ומושג בתחרות א"ק קטנה יותר ויוקרתית פחות כמו אליפות העולם באולם (INDOOR) שנערכה בבודפשט בין 5  ל- 7 במארס של שנת 2004 . אבל אורי לוי אמר לו שמשימת השידור הזאת כבר תפוסה על ידו . רמי ווייץ הודיע לאורי לוי שללא שידור מבחן בכביש צדדי הוא איננו מתכוון לעלות על ה- High way ולנווט ולשדר למען ערוץ 1 את תחרויות הא"ק באולימפיאדת אתונה 2004. "אינני מתכוון ליפול בפח שטומנים לי", טען בצדק . אורי לוי שידר באופן ירוד ועלוב את תחרויות הא"ק באולימפיאדת אתונה 2004 יחדי הפרשן שלו ד"ר עם גלעד וויינגרטן . צופה הטלוויזיה שמתעניין בנושא תמיד יכול להשאיל קלטות מערוץ 1 ולהשוות בין אורי לוי לבין הקודמים לו בתחום שידורי הא"ק מר נסים קיוויתי ומר מאיר איינשטיין .

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 80 וראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה. הגברדייה שהובילה את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, ואורי לוי. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 11. הועלה לאוויר ב- 21 באוגוסט 2012.