פוסט מס' 44. ישראל – רוסיה 4:0. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 44. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 בספטמבר 2012.כלליראשי

הערה : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו .

————————————————————————-

פוסט מס' 44 : הועלה לאוויר ב- 12 בספטמבר 2012.

————————————————————————- 

1. שדר ערוץ 1 יורם ארבל בדקה ה- 18 של המשחק אמש באצטדיון ר"ג, ישראל – רוסיה 4:0 במסגרת קמפיין מונדיאל ברזיל 2014 לאחר שהרוסים עם מאמנם האיטלקי פאביו קאפלו צועדים ביתרון 0:2 : "זה לא רציני …מזה יהיה קשה לצאת". אבחנה נכונה.

2. יורם ארבל בדקה ה- 77 לאחר שרוסיה מביסה את ישראל 0:4 : "רמת הכדורגל של ישראל מקבילה למדינות אסייתיות כמו מלזיה, אינדונזיה, ומיקרונזיה". ככל שנוקפות הדקות לועג השַדָּר הלאומי לנבחרת הלאומית ומכנה את שחקניה בלשון גסה, "עֲגָלָוֹת". רמת המשחק יורדת ועמה גם טקסט השידור . בין הדקה ה- 70 לדקה ה- 90 חוצה האיש בעל קול הבריטון את קו התפר (הדק) שמפריד בין שידור לברבור, והופך להיות פטפטן.

ערוץ 1 קנה את זכויות השידורים של כל חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קמפיין מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 תמורת 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל . 480000 (ארבע מאות ושמונים אלף) שקל בממוצע לכל משחק . זה לא מעט כסף . האם ערוץ 1 קנה בדיעבד חתול בשק אחרי התבוסה אמש 0:4 לרוסיה ? האם יו"ר ההתאחדות אבי לוזון הוליך שולל שלא ביודעין את קברניטי השידור הציבורי ? אלפי אוהדים ישראליים שנטשו באכזבה רבתי את יציעי רמת גן בדרכם הביתה לאחר שרוסיה הבקיעה בדקה ה- 64 את השער השלישי שלה וצעדה ביתרון תוצאה של 0:3, עונים במידה רבה על שתי השאלות הללו. קברניטי ערוץ 1 ורשות השידור הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג בדיוק כמו המנכ"לים של שני הערוצים המסחריים  2 ו- 10 וגם ערוצי הכבלים . גם הם יוני בן מנחם וד"ר אמיר גילת הציצו הבוקר הזה – 12 בספטמבר 2012 בטבלת הרייטינג היומית עם קָפֶה הבוקר הראשון שלהם . התוצאות אינן מחמיאות אך גם לא סגפניות בעידן התחרות הרב ערוצית . מהדורת "מבט" בין 19.00 ל- 19.30 הניבה % 4.7 . ה- Pre Game Show של המשחק ישראל – רוסיה בין 19.30 ל- 20.00 בערוץ 1 בהובלת בוני גינזבורג ייצר % 7.8. השידור הישיר של המשחק ישראל – רוסיה בין 20.00 ל- 22.00 בערוץ 1 בהובלת יורם ארבל (הפרשן דני נוימן איננו במעמד של יָיצְרָן רייטינג) צבר רייטינג של % 13.7 . מהדורת החדשות של ערוץ 2 בין 20.00 ל- 21.00 יצרה קונקורנציה לערוץ 1 והשיגה רייטינג משכנע של % 18.9. מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 גם כן באורך של שעה בין 20.00 ל- 21.00 רכשה רייטינג של % 8.8. השידור הישיר Off tube של משחק הכדורסל סרביה – ישראל בבלגראד בין 21.30 ל- 23.30 בערוץ 1 ו- 33 בהובלת עמית הורסקי צבר כמות רייטינג ירודה של % 6.3.

אני שבע רצון מהתכוננות הטכנולוגית של ערוץ 1 לקראת משחק הבית הראשון של ישראל נגד נבחרת רוסיה באצטדיון רמת גן, ומזמן המסך שמייעדת לו הנהלת הטלוויזיה. חצי שעה של Pre game show בהנחיית בוני גינזבורג הנחמד והחינני מ- 19.30 עד שריקת הפתיחה ב- 20.00 בהחלט מספקת. הבעיה העיקרית של ערוץ 1 הציבורי היא העיתונאות שמוביל בוני גינזבורג בתחילת השידור הישיר בטרם בעיטת הפתיחה . הוא ושני הפרשנים שלו אבי נמני ומוטי איוואניר משלים את הציבור באַשְלָיוֹת שווא ולא אומרים לו את האמת לפני תחילת ההתמודדות. אבי נמני ומוטי איואניר הם אולי פטריוטים ונושאי דגל אבל לבטח אינם פרשנים ולא מסבירים. הרי כל בר בי רב יודע שהנבחרת הנוכחית של ישראל בכדורגל תחת הדרכתו ושרביט אימונו של אלי גוטמן היא צֵל מהלך. לא תוצאת התיקו בבָּאקוּ נגד נבחרת אזרבייג'אן מהדרג השישי באירופה היא זאת שצריכה להדאיג , אלא צורת המשחק האומללה והגוועת של הנבחרים והטובים במדינה שמאיישים את שורות הנבחרת . כל אחד שצפה בשידור הישיר מבָּאקוּ ראה שאין שיטה, אין כיוון, אין דרך, וגם אין התלהבות. השאלה ששאלתי את עצמי תוך כדי התבוננות במשחק בבָּאקוּ איננה האם השחקנים מכבדים את המדים הלאומיים וסמל המדינה, אלא האם הם מכבדים את מאמנם ומנהיגם אלי גוטמן…? האם הם משחקים בשבילו… ? האם הם נלחמים למענו…? אחד ממרכיבי ההצלחה בכל מאבק בכל זירה, ספורטיבית, חברתית, פוליטית, ו/או מלחמתית – הוא יכולת ההזדהות של הפרט עם מנהיגו. לא בהכרח עם הסמל והדגל של המדינה. במלחמת סיני באוקטובר – נובמבר 1956 השתתפתי כחניך בקורס מכ"ים (בן 18) בחטיבת גולני בקרבות מרים על כיבוש היעדים המבוצרים הקיפודיים של מוצבי רפיח 25, 27, ו- 29. ראש הממשלה ושר הביטחון היה דוד בן גוריון. הרמטכ"ל היה משה דיין . המח"ט שלי היה בנימין ג'יבלי, והמג"ד היה אברהם בר אוריין. לא נלחמתי בשבילם. הייתי מוכן להקריב את חיי למען המ"מ שלי סגן זאב שטרנהל ולמען חבריי במחלקה .

בוני גינזבורג במצב רוח טוב וחייכני בראשית פרויקט השידור אמש פונה ב- 19.30 בשאלה מנחה אל אבי נמני בתחילת ה- Pre Game Show : "לעניות דעתי תוצאה לא טובה נגד רוסיה לא גמרה את הקמפיין הזה…מה אתה אומר אבי נמני?" . בוני גינזבורג היה פעם שוער נבחרת ישראל בכדורגל. היום הוא ניצב כעיתונאי בכיר בחלון הראווה של השידור הציבורי. ברור שצופי הטלוויזיה בוחנים אותו , את מראהו וגם את הטקסט שהוא אומר להם. כשבוני גינזבורג אומר "לעניות דעתי" הוא מבטה משאלת לֵב פרטית שלו, וזה בסדר, רק שיואיל להקדים ולגלות זאת . מפני שהוא ניצב בתווך ולאור הזרקורים אין זה המקום להביע משאלות , אלא לבסס את הערכתו כי "נבחרת ישראל טרם סיימה את הקמפיין…" על עובדות. בכך נבדלת העיתונאות מחינניות.

אבי נמני בתשובה לבוני גינזבורג : "בוני אני מסכים איתך…הקמפיין הזה לא גמור…אנחנו יכולים להוכיח היום על הדֶשֶא שאנחנו יכולים לנצח…אין סיבה שזה לא יקרה היום…". תגובת הבלוג : אבי נמני באמת…? על איזה עובדות בדיוק מסתמכת חוות דעתך…? הרי ראינו כולנו את השידור הישיר ההוא מבּאָקוּ. בוני גינזבורג עדיין מצוי באווירה אידילית וטרם מזהה את הסכנה הרוסית. הוא איננו מודאג ומבקש גם את התרשמותו של הפרשן השני מוטי איוואניר בטרם תחילת ההתמודדות.

מוטי איוואניר בתשובה לבוני גינזבורג היכן שהוא ב- 19.40 : "הקמפיין רק התחיל… היו האשמות (לאחר באקו)…וכולם מתנפלים…המאמן אלי גוטמן יודע שמשחק הבית נגד רוסיה האיכותית שונה…היום השחקנים באים מוכנים בצורה שונה שונה לגמרי…עם הרבה יותר ביטחון בבית…ואני חושב שיש לנו סיכוי טוב לעשות תוצאה טובה" . תגובת הבלוג : מוטי איוואניר באמת…? על על איזה סיכויים אתה מדבר…? על סמך מה אתה בונה את מִגְדָל הפרשנות שלך…? מה אתה משלה את הציבור…?

הבעיה איננה נעוצה בפרשנים אלא במנווט השידור בוני גינזבורג ובמערכת שלו. הם טועים פעמיים . פעם הראשונה בבחירת הפרשנים ובפעם השנייה כשבוני גינזבורג  מאפשר לאבי נמני ולמוטי איוואניר למרוח את צופי הטלוויזיה. ואז מתחיל חלקו השני של המבוא בטרם בעיטת הפתיחה. בוני גינזבורג מעביר את רשות הדיבור מעמדת הפרשנות שלו על הדשא לעמדת השידור של יורם ארבל והפרשן דני נוימן במעלה האצטדיון של ר"ג. יורם ארבל זהיר יותר מבוני גינזבורג ומפנה בחשש שאלה לדני נוימן כדלקמן : "דני, הנבחרת הזאת בהרכב הזה (נערכו בה חמישה שינויים) לא שיחקה אף פעם ואולי גם לא התאמנה כמעט…?

דני נוימן שמח וטוב לב, רווי אופוריה וביטחון עצמי, משיב ליורם ארבל : "השחקנים הישראליים שלנו מספיק טובים ומוכשרים…יש הרבה מאוד שחקנים יצירתיים אצל אלי גוטמן…וזה טוב וזה משב רוח מרענן…אני מאמין בנבחרת שלנו" . תגובת הבלוג : דני נוימן באמת…? מתי ביקרת לאחרונה באימון נבחרת ישראל…? אימתי היה לך זמן לתהות על כישרון היצירה של שחקני הכדורגל הישראליים…? וממה נובעת האמונה שלך בנבחרת…? לא חולפת דקה ודני נוימן מוסיף : "אני מאוד מאמין בנבחרת שלנו…יש לנו נבחרת טובה…צריך קצת ביטחון…אבל בס"ה אני מקווה מאוד היום שנבחרת ישראל תוכיח שיש על מי לסמוך". תגובת הבלוג : "מה אתה אומר דני נוימן…? על מי בדיוק יש לסמוך…? מגוחך שכמותך (!).

הרשומות האלה נועדו להציג את אִיוֶולֶת שלושת הפרשנים דני נוימן, אבי נמני, ומוטי איוואניר שמקשקשים לכם מהרהורי לִיבָּם מבלי להתבסס על עובדות, ללא שום קשר עם המתרחש במציאות על כר הדשא קצת מאוחר יותר, ומבלי שהם נענשים על כך. 

כצופה טלוויזיה שמקשיב ומאזין לדברים שנאמרים גם לעברי ומכוונים אל כולנו ע"י צוות השידור של ערוץ 1 אתה מבין שאין שם עם מי לדבר. אין עורכים ואין מפיקים. ואין עיתונאות. הם חותמים את שמם בקרדיטס – רולר אך הם אינם פעילים. הפרשנים עושים את הטוב בעיניהם ולא אומרים את האמת לצופים. הם מוכרים לצופים אשליות. כשהמציאות טופחת על פניהם הם משנים במאה ושמונים מעלות, מתעלמים ו/או שוכחים את היומרות הקודמות שלהם, ומתעמרים בנבחרת בלשון בוטה, אותה נבחרת שאך לפני זמן קצר היללו אותה. מישהו בערוץ 1 ובהנהלת רשות השידור אחראי על ההתנהלות המגוחכת הזאת בתקשורת המונים ואמור לתת את הדעת על כך.

המבחן הראשון של השדר והפרשן מתחיל בבעיטה החופשית של קרז'אקוב בדקה ה- 6 של המשחק כ- 18 מטרים משערו של דודו אוואט. קרז'אקוב ממוטט את החומה בבעיטה מסובבת ומדויקת ומכניע בקלות את דודו אאואט. רוסיה צועדת כבר בשלב מוקדם ביתרון 0:1. הכדור עובר כברת דרך של 18 מטרים בשנייה אחת במהירות ממוצעת של 65 קמ"ש ומנענע את הרשת . לא מהירות גבוהה אך מספקת כדי שדודו אוואט לא יגיע אליו. דני נוימן לא מסוגל לנתח את התופעה האווירודינאמית של "כוח העילוי" הפועל על מעוף הכדור ולהסביר מדוע קרז'אקוב שבועט ברגל ימין בחר לירות אותו דווקא לעבר הקורה השמאלית מזווית הראייה של צופה הטלוויזיה (קורה ימנית מנקודת מבטו של דודו אאואט). אם החומה הנמוכה שמציב דודו אאואט איננה מצליחה לבלום את תנועת הכדור המסובב שנע במהירות של 65 קמ"ש וגם מפריעה ופוגעת בשדה הראייה של השוער , אולי אין בה בכלל צורך. צריך להבין שהכדור של קָרְזָ'אקוֹב עבר את מחצית הדרך כשהגיע לחומה לאחר כחצי שנייה. לאחר שחלף מעליה נותרה לדודו אוואט המוסתר חצי שנייה נוספת כדי לאתר את מסלול תעופת הכדור. זה מעט מידי זמן. השדר והפרשן מתעלמים מניתוח יחסי הכוחות והמאבק הסמוי שבין הבועט הרוסי לבין השוער ואנשי החומה שלו בטרם הבעיטה. בעיטה חופשית מסובבת מטווחים של 30 – 16 מטרים היא אירוע נייח ודרמטי שמתפתח לאיטו והבימאי גִ'ימִי סוּבְּחִי פועל נכון כשהוא מראה לצופי הטלוויזיה באמצעות חמש מצלמות שלו (מתוך תריסר) את האופציות ששמורות לבועט ולשוער .בעיטות מסובבות ממרחקים כאלה הפכו זה מכבר לנשק קטלני. לרשותו של צוות השידור עומד זמן רב יחסית (העבירה התרחשה כששעון הזמן ה- Count up, הורה על  5:05 והבעיטה בכדור קרתה כעבור 50 שניות, ב- 5:55 דקות) כדי להסביר לצופי הטלוויזיה את פוטנציאל הסכנה הטמון בבעיטה ועד כמה הסיטואציה הזאת רגישה וגורלית לשוערים.

הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל מטווחים של 30 – 16 מטרים .

תופעת "כוח העילוי" הפועל על הכדור המסובב, כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס, היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חושפות אותה שוב ושוב ולכן כדאי להתעכב עליה בקצרה . על הכדור המסובב פועל "כוח עילוי" בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1]  [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקְמוּרָה של המטוס בצדה העליון עושה זאת בשתי צורות . זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפרופיל שלה קָמוּר מצידה העליון (וישר בצִדוֹ התחתון) מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר, מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקמור של המטוס הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה . היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף.

"כוח עילוי" יכול להיווצר גם על הכדור במשחק כדורגל הנע במהירות באוויר. "כוח העילוי" הזה בו מסלול תעופת הכדור מתעקם ימינה ו/או שמאלה, תלוי בבועט, הוא תוצאה של כוח הבעיטה המופעל על הכדור והפרדת הכוחות , והיחס בין נתוני ההיקף שלו לבין משקלו. מידת משקלו של הכדורגל נעה בין 396 גרם ל-453 גרם. זה ידוע. גם מידת היקפו ידועה ונעה בין 68 ס"מ ל-71 ס"מ. מן ההיבט הזה הכדורגל נמצא בתחום מעניין בנושא הנחקר. היחס בין נפחו למשקלו מציב אותו באזור גבולי בין כדור המושפע מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בו למרחק רב, לבין כדור המושפע הרבה מאוד מהתנגדות האוויר, ולכן קשה לזרוק או לבעוט אותו  לטווח גדול, מפני שהוא מוּאָט מייד בגלל התנגדות האוויר ומשנה את מסלולו. כוח העילוי שנוצר על כנף המטוס יכול להיווצר גם על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל. אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין. הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית . אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית. אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב מימין לשמאל ונגד כיוון השעון (כפי שעשה אמש קרז'אקוב) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ הימני תהיה איטית יותר מאשר מצִדו השמאלי בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו השמאלי נעות באותו כיוון . מכיוון שזרימת האוויר מצד ימין של הכדור שבעט קרז'אקוב איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו השמאלי של הכדור וכוח לחץ מצדו הימני. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור "כוח עילוי" לכיוון שמאל , וזאת הייתה הכוונה של השחקן הרוסי שבעט את הכדור המדויק לעבר הקורה השמאלית של השוער הישראלי דודו אוואט. רֶגֶל האדם היא איבר כבד מהיָד ופחות מדויקת אך עדיין מדודה ומוקפדת כדי לשגר כדורים מכוונים לפינות השערים מטווחים בינוניים. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע מתברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות רגילות מהימים ההם איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל הנע באוויר קוראים "תופעת מָאגְנוּס" (Magnus Effect) על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון ב- 1852. שחקני כדורגל רבי מוניטין כמו פלה, גארינצ'ה, ריוולינו, מאראדונה, בקהאם ואחרים הפכו את הבעיטה המסובבת לנשק מאיים ובעל עוצמה. בכדורגל הישראלי בלטו בזמנו בועטים מתוחכמים כמו מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, ואורי מלמיליאן.

טקסט תמונה :  הניתוח האווירודינאמי הקונקרטי הזה מסביר את תופעת מעוף הכדור בבעיטות החופשיות של דייגו ארמאנדו מאראדונה שכפי הידוע הוא בועט ברגל שמאל . בעת הבעיטה בכדור נוצרת הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון . הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור . הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט "כוח העילוי" (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית . הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן וקטלני שצריך להתייחס אליו בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם . כלל לא ברור אם הצבת החומה נדרשת בכל מקרה . הצבת החומה ע"י השוער, רוחבה מיקומה, והכוונתה היא תורה בפני עצמה, וחייבת להתבצע על סמך היכרות מיטבית את תכונות השחקן הבועט ובאיזה רגל הוא בועט, על מנת לסובב את הכדור שמאלה ו/או ימינה.

הבעיטה החופשית היא נשק התקפי שדורש להציב מולה מִגְנָנָה יעילה. כדי להעמיד נגדה קו הגנה הגיוני חייבים להבין את עקרונות האווירודינמיקה ולהכיר את תכונות הבועט. לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל ב- 19 במארס 1989 בהתמודדות נגד אוסטרליה יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לא הכינו שיעורי בית ולא צפו את יכולתו של הבועט האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס לחולל את "תופעת מאגנוס" על הכדורים החופשיים המסובבים שלו, שהפכה אותם לכל כך מסוכנים וקטלניים . שניהם אך בעיקר שוער הנבחרת בוני גינזבורג שמשולל כל ידע מינימאלי בפיסיקה ומתמטיקה אלמנטרית, שילם כמובן מחיר כבד על כך. בוני גינזבורג עשה את כל הטעויות האפשריות בהצבת החומה שלו ומיקומה במשחק ההוא נגד אוסטרליה, ומכיוון שלא ידע כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין טעה גם בבחירת המיקום שלו עצמו בתוך השער. אך זוהי כבר היסטוריה. היסטוריה עגומה אבל היסטוריה. "תופעת מָאגְנוּס" כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה, היא חומר לימוד לשחקנים ומאמניהם וגם חומר להפקת לקחים. מעט מאוד שַדָּרֵי ופרשני טלוויזיה מבינים את המשמעות הקריטית של "תופעת מאגנוס". בעיטה חופשית מטווח של 20 מטרים מהשער היא לעיתים איננה מסוכנת פחות מבעיטת עונשין מ- 11 מטרים.

[1]  ראה : ספר המדע המצוין והפופולארי בעברית של פרופסור דוד אבירי, "אווירודינמיקה", משנת 1964 בהוצאת "מערכות".

[2]  ראה : הספר באנגלית, "SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING", משנת 1955 של האמריקני ג'ון באן (John Bunn).

אינני טוען כמובן שיורם ארבל ודני נוימן צריכים ללמוד את הטקסט האווירודינאמי הנ"ל בע"פ ולשדרו בכל מקרה של בעיטה חופשית, אך הם בהחלט יכולים להוסיף פן מדעי שונה במקצת וזווית ראייה נוספת לסיטואציה שחוזרת על עצמה שוב ושוב במשחק הכדורגל, הבעיטה החופשית המסובבת. אני אמרתי לאשתי כי אין ספק כי קרז'אקוב יסחרר את הכדור לקורה השמאלית. זה עדיין נוח מבחינת האנטומיה של מבנה קרסול הרגל וזה גם קצת קרוב יותר מאשר לסחרר את הכדור לקורה הימנית.

אני שָב לביקורת הטלוויזיה אודות השידור הישיר אמש בו הביסה נבחרת רוסיה בכדורגל את נבחרת ישראל בתוצאה 0:4. ככל שמתקדם המשחק האופוריה המוקדמת של יורם ארבל ודני נוימן בטרם ההתמודדות פושטת צורה ומפנה מקום  לטקסט של יאוש, דכדוך, ודיכאון.

בדקה ה- 18 כבר 0:2. יורם ארבל : "זה לא רציני… מזה כבר יהיה קשה לצאת". דני נוימן : "אין לנו הגנה מה לעשות…". זאת איננה פרשנות אלא תלונה.

בדקה ה- 48, דני נוימן : "אם נמשיך ככה…חייבים להיות אופטימיים…". זאת לא פרשנות זאת המיית לב.

דקה 64 . 0:3 לרוסיה. יורם ארבל : "אלי גוטמן מאמן מצוין חבל לי עליו אבל המִבְחָר שיש לו קטן…". דני נוימן שבתחילה האמין בשחקנים היצירתיים של ישראל, וקבע שיש לנו נבחרת טובה, משנה עכשיו את דעתו, ולועג לנבחרת : "טיילת…איך אמר פעם דוביד שווייצר…כולם עובדים על כולם…". זאת לא פרשנות זאת רכילות. 

דקה 71. יורם ארבל לועג לשחקני נבחרת ישראל : "עֲגָלָוֹת".

דקה 77. דני נוימן : "זה לא כוחות". יורם ארבל תומך בדני נוימן ומדרדר בטקסט שלו את רמת הכדורגל של נבחרת ישראל לרמה של נבחרות אסייתית כמו מלזיה, אינדונזיה, ומיקרונזיה.

דקה 79. 0:4 לרוסיה. ארבע דקות אח"כ בדקה ה- 83 , דני נוימן מאוכזב : "מה שאנחנו עושים זה עוד פס ועוד פס…אחורה…כלום…". את זה גם צופה הטלוויזיה רואה במוניטור בסלון ביתו. זאת לא פרשנות.

דקה 84. דני נוימן תוקף את נבחרת ישראל : "מביש…מחפיר…איך שלא תקרא לזה…אני זוכר תקופות אחרות לגמרי בכדורגל שלנו…" תגובת הבלוג : באמת דני נוימן מה אתה אומר…? זה לעשות נוּ נוּ נוּ לנבחרת אך אין לכעס הזה דבר עם פרשנות.

דקה 85. יורם ארבל מְקוֹנֵן : "ככה נראה הכדורגל שלנו…זה מה יש…". דני נוימן משיב לו : אנחנו יכולים לשחק יותר טוב…". יורם ארבל מחזיר לדני נוימן בכעס : "נגד קפריסין אפשר לשחק יותר טוב…". פטפטת מאורגנת במיטבה בה חצו השדר והפרשן זה מכבר את קו התפר הדק שמפריד בין שידור לברבור. השַדָּר המוביל יורם ארבל הופך לפטפטן. שוב מתברר כי קול בריטון איננו מספיק תמיד. דרושה עיתונאות. תבוסת נבחרת ישראל מושלמת כמו גם השידור הקלוקל והמַשְמִים של ערוץ 1 ושל יורם ארבל ודני נוימן שניצבים בחלון הראווה שלו. זאת לא טלוויזיה רצינית. על השידור הישיר האומלל הזה הזה חתום העורך הראשי מאיר בר והמפיק יוני קנלר. מזלם הגדול שבימאי השידור הישיר ג'ימי סובחי משתמש בצורה נבונה בכול כלי הטלוויזיה שעומדים לרשותו ומאפשר לצופי הטלוויזיה לראות שישה – שבעה הילוכים חוזרים של ארבעת השערים הרוסיים והמהלכים שקדמו להם והביאו לקריסה מוחלטת של נבחרת ישראל . זה גם בסדר שליאן ווילדאו מצליח להביא לעמדת הראיונות את המאמן המיוסר והמובס אלי גוטמן ואיננו חושש להקשות עליו ולשאול אותו שאלות לא קלות . ג'ימי סובחי וליאן ווילדאו הם במידה מסוימת אורות יחידים בהפקה לא עיתונאית וללא שליטה של העורך הראשי ושל המפיק הראשי. היו ימים אחרים בשידור הציבורי ליד המיקרופון והמסך וזה לא היה כל כך מזמן.

סוף הפוסט מס' 44. הועלה לאוויר ב- 12 בספטמבר 2012.


תגובות

פוסט מס' 44. ישראל – רוסיה 4:0. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 44. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 בספטמבר 2012. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>