הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בהתפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 132 : הועלה לאוויר בחצות של לֵיל רביעי – 2 בינואר 2013.

——————————————————————————————————-

ניקיון התמונה הטלוויזיונית. שילוט מסחרי בטניס הישראלי בעידן ד"ר איאן פרומן (רשימה מס' 10, אחת לפני האחרונה בנושא הקונקרטי הזה של "ניקיון התמונה הטלוויזיונית"). 

 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  קיץ 1981 . ד"ר איאן פרומן (שני מימין) נושא "במשרה כפולה" . הוא מכהן בתפקיד נשיא מרכזי הטניס בישראל ומנהל תחרות הפרס הגדול ברמת השרון ומשמש בעת ובעונה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית .  מימין : השדר יורם שִמרון . מצד שמאל : השדר אורי לוי . (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ניקיון התמונה הטלוויזיונית. שילוט מסחרי בטניס הישראלי בעידן ד"ר איאן פרומן (רשימה מס' 10, אחת לפני האחרונה בנושא הקונקרטי הזה של "ניקיון התמונה הטלוויזיונית").

הקדמה. 

זאת הייתה עובדה. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית כרתו בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה ברית של שידורים ישירים עם ד"ר איאן פרומן למורת רוחו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (בשנים 1984- 1979), אולם בשני תנאים. התנאי הראשון היה כלהלן : "איננו משלמים למרכז הטניס ברמת השרון זכויות שידורים". התנאי השני : "הצבת פרסומות מסחריות באצטדיון "קנדה" תיעשה על פי תשעת העקרונות של ה- EBU". למרות השידורים הישירים בטלוויזיה המונופוליסטית, אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון היה מלא על גדותיו במשחקי חצי הגמר והגמר של טורנירי הגראנד פרי.

זוהי לפי שעה הרשימה הלפני האחרונה שעוסקת בנושא הקונקרטי של ניקיון התמונה הטלוויזיונית . סדרת הפוסטים שדנה בניקיון התמונה הטלוויזיונית מעודף פרסומת מסחרית (בחלקה בלתי אסתטית ומכוערת) היא כתב מחאה נגד הפיקוח הציבורי ובראשם יו"ר מועצת הרשות השנייה , יו"ר מועצת הכבלים , הוועד המנהל של רשות  השידור , וגם נגד נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת גב' דליה דורנר. רובם עוצמים עיניים ומאפשרים לוועדות המארגנות להציב שילוט מסחרי במגרשים ובאצטדיונים מעבר למקובל , חוצים את הטעם הטוב , ומפריעים לצופה הטלוויזיה לקבל תמונת Video מתקבלת על הדעת בסלון ביתו . צופי הטלוויזיה נשטפים בעל כורחם בעודף פרסומת מסחרית שמשגרות אליהם מצלמות הטלוויזיה ללא אבחנה . בחלק מהאצטדיונים והמגרשים יש יד מכוונת . שורת שלטי הפרסומות מונחת על פי הכללים . גובה השלטים איננו עולה על מטר אחד והם מסודרים בצורה אסתטית לאורך קווי האורך והרוחב של המגרש , ועל פי תשעת העקרונות של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . בחלק מהאצטדיונים והמגרשים הנושא פרוץ לחלוטין ומעורר דאגה . תמונת הטלוויזיה דומה לזאת שמופקת בעולם השלישי .

אני שָב לעשור ה- 70 של המאה שעברה , לעבר ד"ר איאן פרומן מחייה הטֶנִיס הישראלי , ומי שהקים אותו מחדש ומכלום על פי חזון ומעש דרמטיים , ועל כך הוענק לו ב- 1989 פרס ישראל. אחת הגדולות של ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן הייתה התרחקותו וסירובו המוחלט לבקש נדבות מהפוליטיקאים . בחושים החברתיים ועסקיים המפותחים (מאוד) שלו הבין מראש כי הפוליטיקאים אולי יסייעו לו בתחילת הדרך אך ימהרו לבקש דיווידנדים בהמשכה . ד"ר איאן פרומן נפטר מהם והלך בכיוון עסקי שונה לחלוטין . הוא לא ביקש מהפוליטיקאים אפילו גרוש וחבר ליהודים אנגלו – סאכסיים עשירים מארה"ב , קנדה , ואנגליה זה היה לפני לפני יותר משנות דוֹר . הוא ביקש מהיהודים העשירים תרומות למכביר כדי לסייע לו להקים 14 מרכזי ספורט בישראל ובראשם המפורסם ביותר המרכז ברמת השרון . במשך 15 שנים בין 1974 ל- 1996 גייס ד"ר איאן פרומן הון בסדר גודל פנטסטי של 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר . התברר כי ד"ר איאן פרומן חונן בשלוש תכונות הכרחיות של איש עסקים מבלי שהיה מודע להן : כישרון שכנוע , כישרון פיתוח של יחסי ציבור ושיווק פנטסטיים , לרבות נימוס + אדיבות + חיוך על השפתיים . ד"ר איאן פרומן הוא אישיות מקסימה אך בל נטעה . הוא גם אדם דעתן וקשוח שיודע היטב מה הוא רוצה . מתחת לחיוך הנחמד שלו הסתתר חזון . כדי להגשים את החזון היה עליו להיהפך לצבר ישראלי קשוח ולא להיות רק איש בעל גינוני נימוס דרום אפריקניים . על מנת לממן את שאיפות הטניס הגרנדיוזיות שלו הוא היה זקוק גם להצבת שלטים נושאים פרסומות מסחריות במגרשים שלו ולטלוויזיה שתחשוף אותם . זאת הייתה נקודת המפגש והמחלוקת בינינו ב- 1980בשעה שהתמניתי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . פילוסופיית השידור שלי שנשענה על תשעת העקרונות של ה- EBU הסכימה בפירוש להצבת פרסומות במגרשי הטניס , השאלה כמה ובאיזו כמות . ב- 1980 הפך איאן פרומן את מרכז הטניס ברמת השרון לעיירת פרסומות מהלכת . מכל פינה במרכז היפהפה ניבט שלט מסחרי . כל עוד ושלטי הפרסומות הוצבו מחוץ למגרשים ומחוץ לעֵינַן של עדשות מצלמות הטלוויזיה העניין היה קביל . ד"ר איאן פרומן יכול היה להניח ולשים פרסומות ברחבי המרכז כאוות נפשו . זה היה עניינו . המחלוקת הפכה לוויכוח מר כשכמות שלטי הפרסומות הציפה את המגרשים . בכך הצטרך ד"ר איאן פרומן למעין מרד שלטי פרסומת בטלוויזיה שהחלו בו בשנים 1976 – 1975 יו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורגל קבלן הבניין אליעזר ווקסמן ויו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי . תפקידי היה לעצור את הסחף .

 

תוכן

ב- 1974 החליט ד"ר איאן פרומן רופא שיניים בן 37 (בעל קליניקה מפורסמת בתל אביב) להִירתם לפיתוח משחק הטניס בישראל . ד"ר איאן פרומן עלה לישראל מדרום אפריקה ב- 1964 ונמנה מייד על נבחרת ישראל במשחקי גביע דייויס . הוא היה כמובן שחקן חובב . משחק הטניס בדרום אפריקה הוא חלק מהמורשת הבריטית ואיאן פרומן התאהב בו . לפרנסתו עבד כרופא שיניים מצליח . הוא ניהל קליניקה גדולה בתל אביב בשותפות עם פרופסור הרברט יודס . בשיאה טיפלה הקליניקה שלו ב- 6000 (ששת אלפים) פציינטים . ב- 1974 עשה את תפנית חייו ונטש את רפואת השיניים לטובת הטניס . משמוניתי למנהל מחלקת הספורט בנובמבר 1980 ע"י טריאומוויראט רשות השידור והטלוויזיה שמנה את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער – החלטתי להעמיק את אחיזתנו בטניס הישראלי והבינלאומי . הטניס הישראלי היה ספורט של מעטים בשנות ה- 70 . במגרשי הטניס הספורים בגוּש דָן אפילו לא היו עמדות שידור וצילום . הצלמים שלנו הציבו את מצלמות הפילם ה- BL וה- BOLEX  על שולחנות וכיסאות כדי לקבל זווית צילום טיפה גבוהה יותר מהמגרשים עצמם .

טקסט תמונה :  קיץ 1975 . הצלם רוני ליפץ מצלם משחק טניס לתוכנית "מבט ספורט" מעמדת צילום מוגבהת . הוא ניצב על שולחן כדי להשיג צווית צילום נוחה יותר בהיעדר עמדת צילום ושידור ראויה . תנאי הצילום במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 היו פתטיים . מימין הכתב – שדר יורם שמרון ומשמאל איש הקוֹל יורם רובין (מהטלוויזיה הלימודית- חינוכית) . (התמונה באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטניס הוא משחק טלוויזיוני . לא בכדי משלמות רשתות הטלוויזיה של ה- EBU ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הון עתק עבור זכויות השידורים וכדי לשדר ישיר בהיקפים מלאים את טורנירי  ה- Grand Slam בטניס של ווימבלדון בלונדון , רוֹלָאן גָארוֹס בפאריס , אליפות ארה"ב הפתוחה בניו יורק , ואליפות אוסטרליה הפתוחה במלבורן . נוח לצַלֵם את משחק הטניס מסיבות מובנות ונַקֵל גם להפיק את שידורי הטלוויזיה הכרוכים בו . ד"ר איאן פרומן ידע היטב עד כמה אני כרוך וקשור לספורט הטניס . לאחר שהתמניתי למנהל מחלקת הספורט קיבלתי עשרות מכתבי ברכה מאישֵי ספורט , תקשורת , וטלוויזיה בישראל . אחד מהם היה של ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס ברמת השרון ב- 24 בדצמבר 1980 [6] .

ד"ר אִיָאן פְרוּמַן היה איש מקצוע אמין ורציני , ביצועיסט בעל יכולות , וגם אדם נבון מאוד ומשכיל בעל קסם אישי שמקרין חום ואנושיות . הוא מצא חן בעיניי מאוד מהרגע הראשון . הערכתי אותו מאוד כשם שרחשתי הערכה רבה בעת ההיא לעו"ד שמעון מזרחי . אִיָאן פְרוּמַן לא היה אדם קַל בעת התהוות יחסי הגומלין הראשונים בין שידורי הספורט של הטלוויזיה לבין הטניס . דמותו החייכנית וחזותו הרגועה והג'נטלמנית נוטות להטעות לרגע . הוא נתפש כאיש רך ועדין ע"י מי שלא הכיר אותו היטב . אך לא כך היה הדבר . ד"ר איאן פרומן הוא ג'נטלמן קשוח ואיש מקצוע רציני ויסודי שיודע בדיוק מה הוא רוצה . רחוק מלהיות וותרן ונוח . הוא היה מחויב לפעול ב- 1980 על פי האינטרסים של מרכז הטניס שבראשו ניצב , ואילו אני דבקתי במטרות השידור שהִנחו את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית . נוצרו בינינו כמה וויכוחים מקצועיים בתחילת הדרך בעיקר בנוגע לכמות שלטי הפרסומות המסחריות שהוצבו במגרשי הטניס ברמת השרון . תפקידי כנציג הטלוויזיה הציבורית  היה להגיע עמו לעמק השווה . בסופו של דבר כוננו יחסים נאותים . זמן רב רָץ לי בראש אותו המונח האנגלי Aggravation (עגמת נפש) שד"ר איאן פרומן פרש במכתבו בעקבות אותו טורניר "הפרס הגדול' בטניס שנערך באוקטובר 1980 ברמת השרון שהוליד בינינו משקעים (מקצועיים) . הייתי מחויב למצוא את שביל הזהב המוביל את השידורים הישירים אל לֵב הוועדות המארגנות בראשם ניצבו אישים חשובים כמו ד"ר איאן פרומן ועו"ד שמעון מזרחי (וגם אחרים) מבלי לוותר על עקרונות השידור שלי ועל עקרונות כמות הפרסומת המסחרית המותרת לחשיפה בשידורים הישירים שלנו . הוועדות המארגנות בארץ לא הבינו מדע אנוכי וקודמי אלכס גלעדי כל כך מתעקשים בעניין המשמעת והסדר בהצבת שלטי פרסומות בזירות המשחקים והספורט . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה רשת מסחרית . היא נהנית מתשלום האגרה ואיננה רשאית לצלם ולחשוף פרסומות מסחריות ככל העולה על רוחה . לאו דווקא במגרשי הטניס . בכל מגרשי הספורט במדינה . המחלוקת סביב ריבוי הצבת שלטי פרסומות סביב המגרשים במרכז הטניס ברמת השרון והלבשת השופטים , הקוונים , ונושאי תפקידים שונים תחת פיקודו של ד"ר איאן פרומן הפכה לעיתים להתכתשות גלויה בין שנינו . איאן פרומן הצליח לגייס בעת ההיא רשימה ארוכה של ספונסרים לטובת מֵיזָם הטניס שלו . בעלי חברות מסחריות ידועות שֵם עמדו בתור אצלו כדי לפרסם את מוצריהן תמורת תשלום רב – אך בתנאי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יהיו נוכחות בשטח . הוועד המנהל של רשות השידור הסכים לחשוף בצילומי הטניס והספורט פרסומות מסחריות אך הצבת השלטים הרבים הייתה חייבת להתבצע על פי תשעת עקרונות הפרסום בספורט שקבע בשעתו איגוד השידור האירופי  ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . למשל אסור היה שגובה השלטים יעלה על מטר אחד . כמו כן אסור היה להציב את השלטים בין אובייקט הצילום לבין המצלמות . היה איסור מוחלט על שופטי הטניס והקוונים ללבוש חולצות שנושאות פרסומת מסחרית . טורניר הפרס הגדול באוקטובר 1980 במרכז הטניס ברמת השרון מומן בחלקו הגדול ע"י חברת "סברה ליקר" והיה רווי פרסומות מעבר למקובל . הן חרגו מכל פרופורציה ולכן הולידו וויכוחים אין ספור בין חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין ד"ר איאן פרומן שהיה נשיא המרכז וגם יו"ר הוועדה המארגנת של הטורניר.

ברור שאלכס גלעדי ואנוכי התחבטנו בסוגייה הזאת . מחד – רצינו מאוד לחשוף את הטניס הישראלי הצעיר לכל בית בישראל . מאידך – היינו חייבים להגביל את ד"ר איאן פרומן בכמות שלטי הפרסומות שדרש להציב בעת השידורים הישירים של תחרויות הגראנד פרי שהוא הפיק ויזם . מצד שלישי הפרסומות המסחריות היוו את התשתית הכלכלית של כל פרויקט הטניס . מצד רביעי הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בנוסף לכל סירבה לשלם זכויות שידורים לאיאן פרומן .

1972 הייתה התחלה צנועה של ד"ר איאן פרומן כמגייס תרומות למען הטניס הישראלי . משפרש ב- 1974מחדר הקליניקה שלו לטובת הטניס הישראלי (ב- Full time job) , התברר כי רופא השיניים לשעבר הוא גאון האִרגון , השִיוּוק , ויחסי  הציבור. אולי מבלי שהיה מודע לכך. בסיועם הנדיב של יהודים אמריקניים , קנדיים , ואנגליים עתירי ממון כמו ד"ר ביל ליפי , ג'ו שיין , הרולד לנדסברג , רובי ג'וזפס , אלברט האטלר , סימו ברואוד , לסטר רוזנברג , פיטר קולינס , וג'ו פרייברג – הצליח לגייס לטובת הטניס הישראלי בין השנים 1996 – 1974 הון עתק של יותר מ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר כדי להקים ארבעה עשר מרכזי טניס ברחבי ישראל . ד"ר איאן פרומן בעל הכריזמה והחזון הפך את הטניס בישראל ממשחק של מעטים ועשירים לענף ספורט של המונים ביניהם פועלים רבים ובני פועלים . נחלת הכלל . על יוזמתו ופועלו המבורך הוענק לד"ר איאן פרומן ב- 1989 פרס ישראל .

טקסט תמונה :  1984 . מרכז הטניס המודרני ברמת השרון . ד"ר איאן פרומן הנשיא המזהיר של מרכז הטניס ברמת השרון (משמאל) יחד עם אלוף ווימבלדון הטניסאי האמריקני ג'ים קונורס (היה פעמיים אלוף ווימבלדון בשנים 1974  ו- 1982). התמונה צולמה ב- 1984 במרכז הטניס ברמת השרון . מאחור נראה אִצטדיון "קנדה" המגרש המרכזי של המרכז. ד"ר איאן פרומן חתן פרס ישראל לספורט התגלה כבעל קסם אישי רב, רב אומן ביחסי ציבור ושיווק, ומוכשר מאוד בארגון טורנירי טניס. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 1978. מרכז הטניס ברמת השרון.                                                                          

ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס המוכשר ובעל קשרים בינלאומיים ענפים , מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון . ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976 . (התמונה , באדיבות איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1977. מרכז הטניס הראשון במדינת ישראל שהוקם ברמת השרון . זהו אחד התצלומים החשוב ביותר בתולדות משחק הטניס במדינת ישראל. קבוצת התורמים היהודית הגדולה מצפון אמריקה יחד עם מנהיג הטניס הישראלי ד"ר איאן פרומן. הקבוצה תרמה כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר לטניס הישראלי  בפרק זמן של עשרים ושתיים שנה, 1996 – 1974 .עומדים מימין לשמאל : הרולד לנדסברג ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ג'ו שיין ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ראלף האלברט מטורונטו קנדה, אלכס פישר ז"ל מקנדה , הארולד בנג'מין ז"ל מלוס אנג'לס ארה"ב, ג'רי גולדברג ממונטריאול קנדה, ג'ו פרייברג (מזוקן) מקנדה. כורעים מימין לשמאל: אורין נימן מארה"ב, ד"ר ביל ליפי (רופא אוזניים) מאוהיו ארה"ב, נורמן אדידין ז"ל מארה"ב, ד"ר איאן פרומן, רובי ג'וזפס מארה"ב, וגדעון הירש מנכ"ל מרכזי הטניס בישראל בעת ההיא. חבורת התורמים היהודית המכובדת הזאת מארה"ב וקנדה תרמה לטניס הישראלי בתקופה היא כאמור סכום עצום של כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר. (התמונה הזאת צולמה ב- 1977 ונמסרה לי באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד"ר איאן פרומן הוא לבטח אבי הטניס המודרני ומחולל מהפכת משחק הטניס בישראל . ד"ר איאן פרומן נולד ב- 5 במאי 1937 ביוהנסבורג דרום אפריקה למשפחה ציונית . הוא נשא את חברתו רוּת לאשתו והחליט יחד עמה להקים את ביתם בישראל . ב- 1964 עלו שניהם לארץ . איאן פרומן הקים בתקופה קצרה (יחסית)  כ- 15 מרכזי טניס בכל מדינת ישראל והפך את המשחק להמוני . אהוב גם על פשוטי העם . הוא יצר את התשתית הרחבה ממנה קמו אלופי טניס נודעים כמו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף . את תולדות הטניס במדינת ישראל ניתן לחלק לשתי תקופות . עד הגעתו של ד"ר איאן פרומן ומרגע הגעתו . עד בואו של ד"ר איאן פרומן היה משחק הטניס בישראל מנת חלקו של ציבור קטן . רק שִכבה מצומצמת התעניינה בו . שחקנים ספורים שעסקו בו וקומץ עיתונאים שעקב אחריהם . אפילו אצטדיון טניס אחד לא היה קיים אז בכל מדינת ישראל . המשחקים הרשמיים בגביע דייוויס התקיימו על מגרשי חול קשיח (כורכר) ברמת גן ליד מועדון הנכים "ספיבק" . לא היה דרוש מתקן טוב מזה . ממֵילא היו לענף הספורט הזה מעט מאוד אוהדים . טלוויזיה לא הייתה קיימת כלל ועיקר ומי חשב אז בכלל על הצבת שלטי פרסומות במגרש הטניס . נדרש אדם בעל חזון כמו ד"ר איאן פרומן כדי לשנות במחי יד את מציאות הטניס במדינת ישראל . הוא עשה את זה . התמונה הבאה של מרכז הטניס החדיש שהקים ברמת השרון לעומת מגרש הכורכר ההוא ברמת גן , מוכיחה איזו קפיצה נחשונית התחוללה כאן במחצית השנייה של עשור ה- 70 של המאה שעברה .

טקסט תמונה : שנת 1980 . מבט מהאוויר של מרכז הטניס היפהפה והמאורגן לתפארת ברמת השרון הכולל 16 מגרשים , מצפון לדרום. משמאל המגרש המרכזי הקרוי "אִצטדיון קנדה" המכיל כ- 7000 מקומות. בתווך בניין המשרדים , מסעדה , וחדרי הלבשה . ברבות השנים קמו עוד 15 מרכזי טניס במדינת ישראל הודות ליוזמתו של איאן פרומן והודות לתרומתם הכספית הענקית, הנדיבה, ויוצאת הדופן בת  כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון)  דולר של יהודים ציוניים , חמים , טובים , ועשירים מארה"ב וקנדה. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התמונות המצורפות כלהלן מצביעות במשהו על מהפכת הטניס ומהפכת הפרסומות בטניס שחולל ד"ר איאן פרומן בסוף שנות ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה . התיעוד הוא פרי צילום שלי במצלמת הסטילס הצמודה אלי בחודש אוקטובר של 1980 .

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן תולה באנרים ושלטי פרסומת מסחרית מחוץ לאצטדיון "קנדה" בנקודת הרום הגבוהה ביותר שלו הפונות לעבר עוברים ושבים הנוסעים במכוניותיהם בכביש הראשי בסמוך לאצטדיון הראשי. התמונה משמאל מראה את שופטי הקו הופכים את חולצותיהם על פי צו שלי לד"ר איאן פרומן כדי להסתיר את הפרסומת המסחרית "סברה" על חולצותיהם השחורות , ועל מנת שלמור על ניקיון התמונה הטלוויזיונית. בסופו של דבר השופטים לבשו את החולצות על צד "שמאל" שלהן . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. אשף יחסי הציבור והשיווק ד"ר איאן פרומן מצליח למכור בעת ההיא יותר מ- 7000 (שבעת אלפים) כרטיסים למשחק הגמר של טורניר הפרס הגדול באצטדיון "קנדה". מרכיב Head set מימין הוא השדר נסים קיוויתי. משמאל, הפרשן שלו יוסי שטבהולץ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. מישהו מגניב שלט פרסומת קטן של "אופנת ניו מן בע"מ ", ליד המושב של הטניסאי האמריקני – יהודי הצעיר אהרון קריקסטיין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. פרסומת חוקית לאורך קו הרוחב בגבם של שני הטניסאים , אהרון קריקסטיין (למעלה) והטניסאי ההולנדי תום אוקר (למטה) . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. הצבת שלטי פרסומת מסחרית מוקפדת וחוקית לאורך קו הרוחב של המגרש המרכזי באצטדיון "קנדה". (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 132. הועלה לאוויר בחצות של לֵיל רביעי – 2 בינואר 2013.

ראה המשך תצלומים בפוסט הבא מס' 133 שדן בניקיון התמונה הטלוויזיונית (רשימה מס' 11).

סוף פוסט מס' 132. הועלה לאוויר בחצות של לֵיל רביעי – 2 בינואר 2013.