פוסט מס’ 400. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס’ 400. כל הזכויות שמורות .הועלה לאוויר ב- 14 ביוני 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 400 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ”ש – 14 ביוני 2014.

————————————————————————————————-

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס’ 400. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בקיץ 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל “אריק” שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ”ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ”ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : הפוסט נכתב בצל פעילות קדחתנית וענפה של צה”ל ושירות הביטחון הכללי להצלת שלושה נערים ישראליים שנחטפו שלשום ע”י ארגון טרור באזור חברון .

הערה 6 : הריאיון שערכה סמדר שיר עם מגישת החדשות של ערוץ 10 אושרת קוטלר – מעניין .

הערה 7 : מר ניר קיפניס מהעיתון “גלובס”.

לפני זמן מה הובא לידיעתי כי מר ניר קיפניס מ- “גלובס” כתב לאחרונה באפריל 2014 בעיתונו את הטקסט הבא כלהלן , ואנוכי מצטט אותו : “את שנותיה הראשונות של מחלקת הספורט ניתן לסכם בהתפעלות יחסית ובעובדה שהצמיחה מתוכה אנשים כאלכס גלעדי , דן שילון ורפי גינת . את מה שקרה לאחר מכן ניתן לתאר בעזרת אישיותו של יואש אלרואי , דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת , כשפטר את מעברו של יורם ארבל לערוץ 5 הצעיר במילים “ש- ילך לשַדֵּר דוּק” . קשקוש . לא נכון . מעולם לא אמרתי זאת וזה גם לא מתאים לאופי שלי . אינני קטנוני ולא קנאי . גם לא איש ששומר ריב ומדון . לחלוטין לא . מאידך אני שש אלי קרב ואוהב להתחרות נגד הטובים ביותר לא רק בתחומי העיתונאות , התקשורת , והטלוויזיה . במקרה דנן גם נגד יורם ארבל .

להלן תגובתי לאינפורמציה הבלתי נכונה שהעביר מר ניר קיפניס לקוראי “גלובס” באפריל 2014: מר ניר קיפניס רשאי לכנות אותי בכינויי גנאי ככל העולה “…דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת…” זכותו . הוא לא מזיז לי . אולם אין זאת זכותו להוציא את דיבתי רעה בציבור ולכתוב אודותיי דברי בלע שמעולם לא אמרתי . אף פעם לא שחתי בשום פורום ציבורי ו/או אישי לאיש את הטקסט שמר ניר קיפניס מצטט בשמי ומייחס לי כאילו אמרתי , “שיורם ארבל ילך לשַדֵר דוּק” . לא היו דברים מעולם . בדיוק להפך . כשיורם ארבל נטש במפתיע בספטמבר 1990 אותי ואת חטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מייד לאחר מונדיאל איטליה 1990 שם שימש שַדָּר מוביל שלי (יחדיו עם נסים קיוויתי ורמי ווייץ) , איחלתי לו את מרָב ההצלחה האישית והטלוויזיונית בכל אשר יפנה ובכל דרך שיבחר. כפי שהעדתי על עצמי, אני אוהב להתחרות . לא אלמן ישראל . תחרות היא נשמת אפה של תעשיית הטלוויזיה וגם נשמת אפי . אינני מכיר את מר ניר קיפניס . לא ראיתיו , לא שוחחתי עמו , והוא כמובן אף פעם לא ביקש את תגובתי לטקסט השִקְרִי שמתייחס אלי וכתב אודותיי בפוסט שלו ב- “גלובס” .

את המונח “דוּק” טבעתי בכוונה תחילה בעֵת שיחת וועידה טלפונית שניהלתי בספטמבר 1990 במשרדי הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , עם מנכ”ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל , בעקבות נטישתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בפיקודי . שניהם היו מופתעים כמוני ושאלו אותי מה יש בדעתי לעשות ? הבהרתי להם כלהלן : “אנוכי רוצה להעביר לשורותיי תכף ומייד , עכשיו את השדר מאיר איינשטיין איש “קול ישראל” במקומו של יורם ארבל . מן ההיבט הזה אינני אַלְמָן . גם לא אתם . מאיר איינשטיין הוא עיתונאי רציני בעל משקל שיודע להחזיק מיקרופון . הוא ישמש בתוך שעות ספורות תחליף ראוי ליורם ארבל” , והוספתי , “אולם הבעיה איננה נעוצה בהליכתו של יורם ארבל ובואו של מאיר איינשטיין . תעשיית הטלוויזיה בישראל עומדת בפני תפנית דרמטית עם מיסודה של טכנולוגיית הכבלים בארץ וערב השקתו של ערוץ 2 המסחרי . בעיית הבעיות שלי כמנווט שידורי הספורט מטעמכם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היא איזה רשת טלוויזיה תחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוואנטיים המתקיימים בארץ ובעולם” . אנוכי זוכר את שיחת הוועידה ההיא כאילו התנהלה אתמול . הייתה אתנחתא קלה על קו הטלפון . לשנייה אחת אולי שתיים , ואז הוספתי , “ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי השדרים . אם מאיר איינשטיין ישדר עבורנו ישיר בערוץ 1 את משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה בכדורסל ויורם ארבל ישדר מולנו ישיר בערוץ 5 בכבלים תחרות “דוּק” , הציבור יהא עמנו” . אַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל הקשיבו לניתוח שלי ולא התערבו . ואז יריתי את הנימוק האחרון שלי בשפה האנגלית (נאמר לפני ע”י נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג’) המתייחס לקרב העתידי האמור להתחולל בתוככי שוק הטלוויזיה של מדינת ישראל ואשר נוגע לרכישת זכויות השידורים : “When you have the rights – You have the show”. עליכם לעזור לי כדי שאוכל לעזור לכם לשמר את הבכורה בהובלת שידורי הספורט . שידורי הספורט הגדולים הרלוואנטיים , הבינלאומיים ובארץ , הם נדבך חשוב והכרחי בכל רשת טלוויזיה באשר היא . גם בשידור הציבורי שלנו” . אני רוצה לציין כאן שאַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל נענו מייד לתביעתי לצרף אלי את מאיר איינשטיין . הערכתי ואהבתי אז את מאיר איינשטיין . הוא הביא בעשור ה- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור 2000 את חטיבת הספורט בפיקודי לעבר אין סוף פסגות טלוויזיוניות מדהימות ובראשן האולימפיאדות , המונדיאלים , אליפויות אירופה (EUROS) בכדורגל , אליפויות אירופה בכדורסל , אליפויות העולם בא”ק , משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל , ומה לא…בהיותו שַדָּר ועיתונאי מוכשר ויסודי משכמו ומעלה , נשא על כתפיו בהצלחה אחריות שידור עצומה . גם עכשיו אני אוהב את מאיר איינשטיין אני רק חושב שהיום הוא קצת צועק יותר מידי . אבל זה עניין של טעם . אי אפשר להכחיש את העובדה שהוא אחד מגדולי שדרני הספורט שקם ל- תעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים .

הציבור איננו מבין כי כוכבי טלוויזיה אינם הסיבה להפקת רייטינג גבוה . מִדְרוּג פורה של שידורי ספורט וחדשות הוא ראשית דבר תוצאה של עבודת מערכת והתנהלות עיתונאית של חברת חדשות מסודרת עירנית , וסיסטמתית באשר היא . בקיץ 1997 הודיע המגיש הראשי של “מבט” מר חיים יבין כי הוא עוז את ערוץ 1 ועובר לערוץ 2 כדי לעשות לביתו . באחד מימי חמישי החמים והלחים של חודש יולי בשנת 1997 (ליתר דיוק ב- 17 ביולי 1997) התכנסנו מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי בתשע בבוקר במלון “הילטון” בתל אביב כדי לחתום על חוזה שידורים חדש עם מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן . שם בפִתחו של מלון “הילטון” סיפר לי מוטי קירשנבאום כי חיים יבין נוטש את ערוץ 1 והוסיף את הסלוגן “לא אלמן ישראל” (נלקח מספר יִרְמִיָהוּ פרק נ”א פסוק מס’ 5 , “…כִּי לא אַלְמָן יִשְרָאֵל ויְהוּדָה מְאֱלוֹהָיו מ- ה’ צְבָאוֹת…”) . חַיִים יָבִין היה קריין חשוב אולם מערכת החדשות שתִּחזקה אותו בראשות מנהל החטיבה רפיק חלבי הייתה חשובה ממנו . כנ”ל עם יוֹרָם אָרְבֵּל . יורם ארבל הוא שַדָּר כדורגל וכדורסל טוב אולם בלעדי מערכת הספורט העיתונאית שעטפה וטיפחה אותו , ובין היתר עסקה גם ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ובעלי המוניטין בארץ ובעולם , הוא היה שווה כקליפת השום .

זהו כל הסיפור עם המונח שטבעתי ב- 1990 “שִידוּרֵי דוּק” . מר ניר קיפניס יכול לקרוא לי דינוזאור ו/או לחליפין מפלצת אם הוא רוצה , אולם הוא איננו רשאי להעליל עלי עלילות שווא ולשקר את קוראיו . מעניין אותי כיצד עורכי “גלובס” מאפשרים לכתב שלהם ניר קיפניס לפרסם בפרהסיה קשקוש ודברי הֶבֶל שכאלה מבלי לבדוק עמי את נכונות הטקסט .

יוֹרָם אָרְבֵּל נטש אותי ואת הרשת שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1990 . האמת , הוא לא היה חסר לי וכלל לא התגעגעתי אליו מפני שמאיר איינשטיין נכנס בקלות לנעליו הגדולות ומילא את ציפיותיי . יורם ארבל לא הטריד ולא סיכן אותי בימים ההם ולאורך כל עשור ה- 90 של המאה הקודמת מפני ששלושת המנכ”לים בעת ההיא אריה מקל , מוטי קירשנבאום , ואורי פורת ז”ל העניקו גיבוי כמעט מוחלט למדיניות השידורים והרֶכֶש שלי. החזקתי בידיי בכל זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם כמו : אולימפיאדות , מונדיאלים , EUROS (אליפויות אירופה למדינות בכדורגל) , אליפויות אירופה למדינות בכדורסל , אליפויות העולם ב- א”ק , טורנירי ווימבלדון בטניס , כדורגל עולמי (ליגות הכדורגל הבכירות של איטליה וגרמניה) , ליגת העל הישראלית בכדורסל , משחקי גביע המדינה בכדורסל , כל משחקי מכבי ת”א בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות בארץ ובאירופה , ומה לא…

ההיסטוריה המתעתעת סבה על צירה . היא הפגישה ביני לבין יורם ארבל שוב כעבור עשור בטורניר הכדורסל של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים ב- אפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי . נקרתה לי ההזדמנות להילחם סוף כל סוף “ראש בראש” נגד יורם ארבל שהשתייך עכשיו לערוץ 5 בכבלים . כמו כל איש טלוויזיה גם אני אוהב להתמודד . כבר אמרתי שהתחרות היא נשמת אפי . טלוויזיה ללא תחרות איננה מעניינת ואנוכי יודע להיאבק . יוֹרָם אָרְבֵּל והפרשן שלו עוֹפֶר שֶלַח שידרו ישיר מסלוניקי ארצה את הטורניר בעבור ערוץ 5 בכבלים של מָיְילֶן טָנְזֶר . מאיר איינשטיין ואלי סהר עשו את אותו הדבר ב- עבורי בשידור הציבורי . בתום ביצוע המשימה התברר כי ערוץ 5 בכבלים נִיגָף מולנו באופן מוחלט בשני השידורים הישירים ההם שנערכו “ראש בראש” ב- 18 ו- 20 בחודש אפריל של שנת 2000 . הבסנו את יורם ארבל ועופר שלח שוק על ירך . ניצחון הרייטינג החד משמעי והמזהיר ההוא של ערוץ 1 הציבורי על ערוץ 5 בכבלים העשיר והמהיר , על סיבותיו , כבר נידונו בפוסטים קודמים . אזכיר רק שבהתמודדות הראשונה “ראש בראש” ב- 18 באפריל 2000 גברנו על יריבנו בתוצאה המכרעת % 28 מול % 7 , וכעבור יומיים ביום חמישי – 20 באפריל 2000 הבסנו אותם בשיעור עוד יותר גבוה % 30 מול % 5 .

הכנענו לא רק את ערוץ 5 בכבלים . סתמנו את הפֶּה גם לעיתונות הכתובה ולאנשי חברת החדשות של ערוץ 2 שניבאו בטרם עת ניצחון לערוץ 5 בכבלים במאבק הטלוויזיוני ההיסטורי ההוא . התחולל בדיוק ההפך . מנכ”ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום פרסם בחלוף כמה ימים ב- 24 באפריל 2000 פוסט מפורט בעיתון “הָאָרֶץ” שכותרתו “ניצחון הכנופייה מרוממה” ואשר דן בניצחונו הגדול והמכריע של ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים . גם אני כתבתי פוסט משלי בעיתון “הארץ” ב- 27 באפריל 2000, “כרוניקה של ניצחון ידוע מראש”, שנימק והסביר מדוע גברנו בקלות וללא קרב כמעט על יורם ארבל ועופר שלח . הציבור שאיננו בקי במכמני תעשיית הטלוויזיה לא מבין כי כל צוות השידור הוא בסך הכל המוציא לפועל את מדיניות התכנון וההפקה של מי שמנהל אותו . ברור ש- צוות השידור חשוב . מובן שהתאמת השדרים והפרשנים למשימותיהם היא עניין חשוב . אולם ידע ואיכות ושמירה על הפקה מוקפדת ונקייה חשובים לא פחות .

האירוע ההוא של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 העסיק והטריד אותי עד למאוד , מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל שני ערוצי טלוויזיה (ערוץ 1 וערוץ 5) שידרו במקביל את אותה סחורת ספורט מבוקשת ועתירת רייטינג , מה שנקרא הפקה ושידור “ראש בראש”. אין לשכוח שקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א נטלה חלק בטורניר ההוא בסלוניקי . ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים הטילו למערכה כל אחד בנפרד ממון , טכנולוגיה , כוח אדם , ויוקרה רבה . ברור שהיה חשוב לי לא רק לנצח את ערוץ 5 כולו אלא להביס את יורם ארבל ואת מיילן טנזר ביחד וכל אחד לחוד . אני זוכר היטב שביום רביעי – 19 באפריל 2000 בשעה 09.00 הרים לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן טלפון מלשכתו למשרדי חטיבת הספורט , כשהוא אוחז בדפי הרייטינג של וועדת המדרוג טל- גאל , ומדווח לי נסער ובהתרגשות רבה , “יואש אלרואי ניצחת את מיילן טנזר 28 מול 7” . הוא היה המום ומאושר באותה מידה מתוצאת הרייטינג המפתיעה בגלל שכל העיתונות הכתובה ללא יוצא מהכלל ניבאה ניצחון מוחץ למיילן טנזר הצעיר על יואש אלרואי הסָב . והנה התחולל ההפך לחלוטין . אני לא הופתעתי כלל ונותרתי Cool . השבתי לו משהו בסגנון הזה כלהלן : “יאיר תרגע . זה רק היומן . הסרט טרם התחיל . אתמול הרגנו אותם . ביום חמישי נקבור אותם” . וזה באמת מה שהיה וקרה . ביום חמישי הבסנו אותם בתוצאה % 30 מול % 5 .

yoash kirshenbaum 1

טקסט מסמך עיתונות : 24 באפריל 2000 . עיתון “הארץ” . מנכ”ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום מפרסם פוסט שכותרתו “ניצחון הכנופייה מרוממה” . המאמר מנתח ו- דן במאבק שידורי הטלוויזיה הישירים “ראש בראש” של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת”א , בו הביס ערוץ 1 באופן מכריע ולחלוטין את ערוץ 5 בכבלים . (באדיבות עיתון “הארץ”) . 

yoash kirshenbaum 2

טקסט מסמך עיתונות : 27 באפריל 2000. עיתון “הארץ”. בתום שידורי הטלוויזיה הישירים “ראש בראש” של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – יוון בחודש אפריל של שנת 2000 . אני מפרסם פוסט וכותרתו “כרוניקה של ניצחון ידוע מראש” , בו אני מסביר את נימוקיי מדוע הבסנו שוק על ירך את צוות השידור של ערוץ 5 בכבלים ובראשו יורם ארבל והפרשן עופר שלח (היום ח”כ עופר שלח) . (באדיבות עיתון “הארץ”). 

הערה 8 : מועדון הכדורסל של מכבי ת”א נע יחדיו עם ערוצי הטלוויזיה 10 ו- 1 לכל אורכה של עונת 2014 – 2013 על תפר דקיק שמפריד בין תהילה לכישלון .

ערוץ 10 תיעד העונה בהתמדה ובלא מעט כישרון את מסעה של קבוצת מכבי ת”א ב- Euroleague עד להכתרתה כאלופת אירופה . תמורת התענוג שילם כ- 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר זכויות שידורים . לא כולל הוצאות הפקה . שני שדרני ערוץ 10 יורם ארבל ופיני גרשון וצוות ההפקה הבימאי ראובן פודגור , המפיק רונן רץ , והעורך משה סגל הציבו את ערוץ 10 בפיקוד המנכ”ל מר רפי גינת ב- 16 וב- 18 במאי 2014 בפסגת הרייטינג של מדינת ישראל . % 30 וגם יותר . ערוץ 1 עשה זאת בארץ במסגרת הליגה והגביע ותיעד את זכייתה של מכבי ת”א בשני התארים המקומיים . ערוץ 1 שילם 6.000000 (שישה מיליון) שֶקֶל זכויות שידורים לאיגוד הכדורסל לעונת 2014 – 2013 ( לא כולל הוצאות הפקה) תמורת שידור שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל . 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) שֶקֶל זכויות שידורים פֶּר שידור ישיר . במוקד הכיסוי ניצבה תמיד לביאת אלקטרה מול להקות הצְבוֹעִים . אין סרט טבע מרתק יותר ממפגש בין לְבִיאָה לבין עדת צְבוֹעִים . זה תמיד יסתיים ב- נשיכות מכאיבות , ב- מלחמת חורמה , ב- Kill ,ב- דרמה . במידה רבה נושאת מכבי ת”א והיו”ר המְיוּסָר שלה שמעון מזרחי (בן 75) במירב עניין הכדורסל בארץ . שני שדרני ערוץ 1 אורי לוי וגור שלף ליוו בהתמדה את מכבי ת”א בארץ לאורך כל העונה יחדיו עם הבימאי שמואל שלזינגר ושני העורכים והמפיקים יגאל שמעוני ויונתן קנלר . אורי לוי הודה להם במשדר האחרון של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 11 ביוני 2014 בו הפסידה מכבי ת”א במשחק ה- Play off השני הדרמטי והשנוי במחלוקת למכבי חיפה 82 : 84 אולם זכתה באליפות ה- 51 שלה , וכינה אותם ברגשנות יתר אך בצדק “אנשים יקרים” . הרייטינג שמייצר ערוץ 1 בשידורי הכדורסל הישראלי נמוך מידי . אפילו שני משחקי ה- Play off האחרונים (שיטת ארגון מפעלים בלתי צודקת שמאושרת באופן תמוה ע”י איגוד הכדורסל) שהיו הפכפכים ודרמטיים במיוחד הניבו רק % 8.6 ו- % 9.9 (בהתאמה) . מעט מידי . שני השידורים הישירים האחרונים העונה של ערוץ 1 , מכבי חיפה מפסידה בהתמודדות הראשונה למכבי ת”א 77 : 81 ב- 8 ביוני 2014 בביתה ב- רוממה חיפה , אולם אח”כ מנצחת אותה במשחק השני בתוצאה 84 : 82 בתום הארכה (75 : 79 לזכות מכבי חיפה בתום המועד החוקי) ב- 11 ביוני 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו – היו ראויים לצפיית יתר . אף על פי כן מדובר בהישגי פסגה של ערוץ 1 . שום תוכנית אחרת בערוץ 1 בשום תחום לרבות “יומן” איילה חסון , אינם מתחרים עם הרייטינג שמייצרים שידורי הספורט בערוץ 1 . כיסוי שני ענפי הספורט המרכזיים בארץ , הכדורסל והכדורגל , לרבות כיסוי מונדיאל ברזיל 2014 הם נדבכים הכרחיים בפירמידה של השידור הציבורי . אני מתנגד באופן נחרץ לתהליך האמריקניזציה ההמונית והמופרזת שפשטה בכדורסל הישראלי אולם זהו וויכוח אחר . ייתכן ואין לכך פתרון לאור תהליך הגלובליזציה המואץ שחוֹוֶה הספורט הבינלאומי לגווניו בשני העשורים האחרונים . ראו מה קרה למועדוני הכדורסל והכדורגל המובילים באנגליה , גרמניה , איטליה , וספרד על מגוון שחקניהם הזרים . המועדונים האלה השתנו לבלי הכר ואיבדו את הזהות הלאומית אולם לא את הזהות הקבוצתית . מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל איננו שונה מהם במובן הזה . מדובר בקבוצת ספורט פרטית שפועלת על פי עקרונות מסחריים . אולי אין מנוס וצריך להשלים עם הגלובליזציה הבינלאומית גם בזירות הספורט . אף על פי כן מדהים לחשוב כי כמות האוהדים של קבוצת מכבי ת”א בכדורסל בעיר תל אביב ובמדינה כולה , גדולה בהרבה מאלה של נבחרת ישראל בכדורסל .

יש בארץ מתנגדים רבים לתהליך האמריקניזציה שפשה בכדורסל הישראלי . גם אנוכי . האמריקניזציה המואצת יוצרת דרמה אולם מכלה את הכדורסל הישראלי המקורי לטווח ארוך . אף על פי כן מכבי ת”א היא עדיין סחורת שידור טלוויזיונית מרתקת ומפיקת רייטינג . לטלוויזיה באשר היא יש כוח סִימוּם עצום . היא מראה שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם ב- Prime time את סופוקליס שחורציאניטיס , ואת טייריס רייס , ואת ריקי היקמן , ואת דווין סמית’ , ואת ג’ו אינגלס ואחרים עד שהם הופכים לאורחים רצויים בסלון ביתך . אתה מזדהה עמם בין אם אתה רוצה בין אם לאו . ערוץ 10 בראשות המנכ”ל רפי גינת נהג בהיגיון טלוויזיוני משקשר את גורלו עם מכבי ת”א בעונת 2014 – 2013 . עכשיו משמכבי ת”א זכתה בשלושת התארים של אליפות אירופה , אליפות המדינה , וגביע המדינה היא תדרוש יותר ממון מכל גוף טלוויזיה בארץ שיבקש לשדר אותה בעונת 2015 – 2014 גם אם דיוויד בלאט איננו עוד המאמן שלה . נראה מה יעלה בגורלו של ערוץ 10 שכותרות העיתונים אינן מטיבות עמו ודואגות להזכיר לי שוב ושוב כי קיומו ושרידותו מוטלים כל הזמן בספק .

ginat 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום ראשון – 8 ביוני 2014 . מר אמיר טייג כתב המוסף הכלכלי “TheMarker” של עיתון “הארץ” מפרסם כותרת רעשנית : “ערוץ 10 נאבק על חייו – והמנכ”ל רפי גינת לוקח הביתה 10.000000 (עשרה מיליון) שקל” . ראוי לקרוא גם את הכותרת המשנית שאיננה פחות חשובה . (באדיבות “הארץ” והמו”ל מר עמוס שוקן) . 

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק א). כל הזכויות שמורות. 

ערוץ 1 יצא אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) לקרב המאסף על חייו במתכונתם הנוכחית . מבצע שידורי מונדיאל ברזיל 2014 עלול להיות שירת הברבור שלו במתכונתו הקיימת . ממשלת בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן קיבלו את המלצות וועדת רם לנדס ומתכוונים לסגור את הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 , לשלוח 2000 (אלפיים) עובדים הביתה , כדי להקים רשות שידור חדשה על חורבות הישנה. מדובר בהליך חומרי ואנושי מורכב ומסובך ביותר ש- רווי ב- אין סוף אמוציות , ועמן גם מחסור במידע ו- אי וודאות כיצד יסתיים האירוע . אנוכי נושק או טו טו את ה- 80 אבל זוכר עדיין רבים וטובים מעובדי ערוץ 1 שניצבים על סף הדחה . מבחינתם מדובר בנפילה ל- תהום . בצעדה אל עברי פי פחת .

channel 1 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה של הכתב החרוץ והפעלתן מר נתי טקר . “שמונת ימי הכרעה על גורל השידור הציבורי” . (באדיבות “הארץ”) .

channel 1 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה נוספת של מר נתי טוקר . “עלות הפרישה של עובדי רשות השידור תגיע ל- 1.100000000 (מיליארד ומאה אלף) שקל” . (באדיבות “הארץ”) .

ערוץ 1 מנהל כעת קרב עיקש על חייו . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 הפקיעו העובדים את מסך הטלוויזיה הציבורי לטובתם ומשמשים בו כלוח מודעות ומכשיר הסברה פרטי שלהם כנגד ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו . אמש בתוך משדר הכדורגל הישיר של מונדיאל ברזיל 2014 הופיעו כמה וכמה פעמים שקופיות תחנונים שהופנו לעבר כלל תושבי ישראל ונאמר בהן :

א. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב .

ב. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם .

עובדי ערוץ 1 הציבורי על שלושת הסקטורים שלו , עיתונות , הנדסה , ודירוג משולב מרגישים שאין להם מה להפסיד עוד . לראשונה בתולדות ערוץ 1 ובאופן חסר תקדים עלה לאוויר טכנאי מצטיין מחטיבת ההנדסה מר אדיסו , שקרא בקול רהוט וברור לציבור במדינת ישראל לסייע לעובדי הטלוויזיה של ערוץ 1 במאבקם נגד הממשלה הקוראת לסגור את השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . ערוץ 1 איננו יכול לשרוד במצבו העלוב העכשווי ותחת ניהול כה כושל וטרגי של מנכ”ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ’ . לכך יש להוסיף את ה- דִיס – הָרְמוֹנְיָה הקיצונית והמבישה השוררת ברשות השידור בין הדרג המקצועי העליון לבין הדרג המפקח הציבורי בראשות יו”ר הוועד המנהל ד”ר אמיר גילת .

ערוץ 1 החל אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) את הסיקור הישיר שלו של מונדיאל 2014 ובמרכזו משחק הפתיחה ברזיל – קרואטיה 3 : 1 (בין 22.45 ל- 01.00) . למרות אווירת הנכאים עשה ערוץ 1 מאמץ גדול לעטות על עצמו בגדי חג ולשוות עליצות יחדיו עם גאווה למשימת השידור המונדיאלית הגדולה שנטל על עצמו . ב- Front של אולפן הבית המנווט הוצבו גב’ שרון פרי וגב’ מיכל רבינוביץ’ . ולצידם פנל של ארבעה פרשנים אבי רצון , אבי נימני , ניר לווין , וגב’ סנדרה מילקוביץ’ . מישהו החליט להביא את דידי הררי כתגבורת בידור . מסאו פאולו שידרו ישיר יורם ארבל והפרשן דני נוימן את המשחק הראשון באליפות ברזיל – קרואטיה 3 : 1 . ערוץ 1 חולל אמש מהפך דרמטי בטבלת הרייטינג . השידור הישיר של טקס הפתיחה השאפתני (שיאו מופע הזמר של ג’ניפר לופז וקלאודיה לייטה ו- פיטבול) בין 21.00 ל- 22.30 הניב רייטינג ממוצע של % 12.7 . השידור הישיר של משחק הפתיחה ברזיל קרואטיה אמש מאוחר בלילה קצר רייטינג מדהים ממוצע של % 23.2 . הישג פנטסטי לערוץ 1 . בראבו !

חברת HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ואשר מסונפת ל- FIFA , היא האחראית על מבצע כיסוי הטלוויזיה של 64 המשחקים ב- מונדיאל ברזיל 2014 . מדובר בשימוש בטכנולוגיית טלוויזיה חדישה ביותר . כל משחק מכוסה ע”י ניידות שידור גדולות שמתפעלות כל אחת בכל שידור ישיר מגוון של 32 מצלמות (וגם יותר) . על כל מצלמה ומצלמה מוטלת משימת צילום מוגדרת מראש . פילוסופיית הכיסוי אחידה ועושר הצילום מובן מאליו . אין כאן נִיסֵי צילום . גם לא טעויות . רוב המצלמות מחוברות למקור הילוך חוזר נפרד משלהן ולכן מסוגלות לתעד ולשַמֵר כל אירוע ספורטיבי ו/או אחר המתרחש באצטדיון , גם אם אינן נראות לעיתים מזומנות ב- Integrated Feed של הניידת . שיטת הכיסוי אחידה ולפי שעה אפשר להבחין כי ה- Highlights במשחקים (שערים + עבירות) זוכים לשלושה Instant Replays . לא יותר . הקונץ הוא להספיק לשדר את ההילוכים החוזרים של השערים המובקעים ולהגיע במועד לחידוש המשחק מקו האמצע . בשני השידורים הישירים של ברזיל – קרואטיה 3 : 1 והולנד – ספרד 5 : 1 אפשר היה להבחין כי הבימאים מזריקים עוד הילוך חוזר ו/או שניים לכל היותר של השערים המובקעים במועד מאוחר יותר של השידור הישיר . אני מתרשם מהכיסוי אולם לא אוהב את המצלמות הגבוהות שמפיקות Aerial Shots מרוחקים מידי ולכן “קרים” מידי . כיסוי טקס נגינת ההימנונים בטרם שריקת הפתיחה וחשיפת שחקני שתי הנבחרות ב- Extreme Close Ups – נבון . רואים שמישהו שם ב- HBS מבין כי יש לעשות הכרה לצופי הטלוויזיה בעולם עם גיבורי העלילה בטרם התפתחותה . השוטים שהראו את שחקני נבחרת ברזיל בזה אחר זה כל כך מקרוב שרים בעוצמה פטריוטית ובהתלהבות את ההמנון הלאומי שלהם ומפגינים בכך לויאליות עם האומה הברזילאית לפני תחילת המשחק נגד קרואטיה – הם בלתי נשכחים . בסך הכל אין שינויים מרחיקי לכת בין הכיסוי הטלוויזיוני של HBS את מונדיאל דרום אפריקה 2010 לבין הכיסוי שלהם עכשיו את מונדיאל ברזיל 2014 . קוראי הבלוג שמתעניינים בתורת כיסוי הטלוויזיה של HBS ימצאו עניין באתר החברה באינטרנט . אני עדיין סבור כי כיסוי טלוויזיה של הקבוצה הצרפתית  1998 TVRS בראשות פראנסיס טלייה את מונדיאל צרפת 1998 הוא הטוב , האיכותי , והיעיל ביותר בכל הזמנים למרות שעמדו לרשותו אז “רק” 20 מצלמות .

yoash 1

טקסט תמונה : יוני – יולי 1998 . מונדיאל צרפת 1998 . ה- IBC בפאריס . אנוכי (מימין) עם פראנסיס טלייה (Francis Tellier) יו”ר קבוצת TVRS 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נכון ש- HBS משתמשת בטכנולוגיית קו השער (לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים) וגם בטכנולוגיה ברורה ומובנת לזיהוי נבדלים , אולם האכזבה הרבתי מ- FIFA השמרנית נובעת מהעובדה שהיא עדיין איננה מאפשרת לשופטים להסתייע בצילומי הטלוויזיה במקרים שנויים במחלוקת של החלטות הנוגעות לבעיטות עונשין מ- 11 מ’ ועבירות קשות המחייבות שליפת כרטיסים אדומים. ברזיל קיבלה בדקה ה- 69 במשחק נגד קרואטיה (יום חמישי – 12 ביוני 2014) מתנה מהשופט שהעניק לה בחינם בעיטת עונשין מ- 11 מ’ (1:3 בסיום לברזיל) כמו גם הפנדל שלא היה ולא נברא שספרד זכתה בו בדקה ה- 26 במשחקה נגד הולנד (יום שישי – 13 ביוני 2014 , 1:5 להולנד). מצלמות הטלוויזיה של HBS עושות שַמוֹת בשופטים והופכות אותם לחוּכָא ואִיטְלוּלָא בעיני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל . ההתאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA בראשות נשיאה יוֹזֵף “סֶפּ” בְּלָאטֶר איננה רק מושחתת . היא גם מטומטמת . עולם הספורט הבינלאומי לגווניו החליט כבר מזמן להסתייע בצילומי הטלוויזיה ברגעי מחלוקת קרדינליים אולם ה- FIFA ניצבת מהצד ומרשה לעצמה להצטדק ולהסתתר מאחורי האמירה , “אם לשחקנים שהם בני אדם מותר לטעות על כר הדשא – אז גם השופטים שהם בני אדם כמותם, רשאים לשגות”. נוצר מצב מגוחך בו שופטי הכורסא הטלוויזיונית הם חכמים וגם צודקים יותר משופטי המשחקים הניצבים על כר הדשא . בלתי נסבל . ייתכן כי כלל לא יהיה צורך בשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית של קו השער בכל משך טורניר מונדיאל ברזיל 2014 . מקרים שנויים במחלוקת כמו האם הכדור שבעט החלוץ האנגלי ג’ף הרסט (Geoff Hurst) נגד גרמניה במשחק הגמר מונדיאל אנגליה 1966 עבר במלואו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי (Hans Tilkowski), ו/או האם השער של האנגלי פראנק למפארד (Frank Lampard) נגד גרמניה במונדיאל דרום אפריקה 2010 היה חוקי – הם אומנם קרדינליים אך נדירים . לעומתם טעויות שופטים הנוגעות ל- פגיעות חריפות של שחקנים אלה באלה והכשלות חלוצים ברחבת ה- 16 הם עניין שכיח. כבר נכתב בבלוג הזה כי חוקת הכדורגל איננה מתכון מתמטי. רמת השיפוט איננה אחידה גם מפני ש- השופטים השונים מעניקים פירושים שונים לחוקה. מה שנראה בעיני האחד הכשלה ברורה ובעקבותיה פנדל צרוף במשחק קוסטה ריקה – אורוגוואי 1:3 איננו מחייב את הקולגות שלו וגם לא את עצמו באותו משחק ובאותה סיטואציה. התערבות המצלמות חשובה ביותר כדי לעשות דין צדק שווה עם כולם.

שתי תמונות סטילס למטה (גרסה אנגלית וגרסה גרמנית אנטגוניסטיות זו לזו) – שצולמו מכיוונים הפוכים , תיעדו את השער השנוי במחלוקת של החלוץ האנגלי ג’ף הרסט בדקה ה- 100 של ההארכה במשחק הגמר ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון “וומבליי” (Wembley) בלונדון בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה (אנגליה ניצחה בסיום2:4). שתי התמונות הללו מוכיחות עד כמה נדרשת התערבות הטלוויזיה וסיועה לשופטים בני אנוש שחייבים להחליט החלטות קשות ומכריעות בתוך שבריר שנייה, מבלי שיש להם את הכלים המדעיים לעשות זאת. 48 (ארבעים ושמונה) שנים חלפו מאז השער השנוי במחלוקת של ג’ף הרסט (Geoff Hurst). רק כעת באיחור זמן עצום נזכרה ה- FIFA לאמץ את טכנולוגיית הטלוויזיה של קו השער כמסייעת לשופטים , אולם מתעלמת מהצורך להיעזר באותן מצלמות הטלוויזיה גם בתחומים מכריעים אחרים במשחק הכדורגל, כמו פנדלים ועבירות.

1966 1

טקסט תמונה : שבת אחה”צ – 30  ביולי 1966 . אצטדיון “וומבליי” בלונדון . הדקה ה- 100 במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ביו נבחרות אנגליה ומערב גרמניה . הטלוויזיה הבריטית ה- BBC  טוענת כי הצילום הזה מוכיח בבירור כי הכדור שבעט ג’פרי “ג’ף” הרסט עבר במלוא היקפו את קו השער של השוער הגרמני האנס טילקובסקי . ניתוח של התצלום קובע כי הכדור בתמונה הזאת נמצא באוויר על פי הצֵל הבהיר שלו מימין . להלן זיהוי השחקנים בתמונה האנגלית מימין לשמאל : אלן בול האנגלי (בחולצה כהה מס’ 7) , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , הגרמני הורסט הדגס (בחולצה בהירה מס’ 2) , הגרמני ווילי שולץ (בחולצה בהירה) שוכב על הדשא בתוך תיבת ה- 5 , האנגלי רוג’ר האנט (בחולצה כהה) פורש ידיו לצדדים , הגרמני וולפגאנג וובר (בחולצה בהירה) , ו- ג’ף הרסט (שוכב) . בתחתית התמונה קצת מימין נראה הקוון האזרי – רוסי טופיק באחראמוב בגבו למצלמה מתבונן במתרחש . (באדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה וולפגאנג וובר שנטל חלק במשחק הגמר ההוא ב- 1966 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1966 2

טקסט מסמך : הגרסה האנגלית לתצלום העליון . הטקסט האנגלי מבאר את המתרחש בתמונה לעֵיל ומדגיש כי התצלום מוכיח שהכדור חצה את קו השער .

1966 3

טקסט תמונה : שבת אחה”צ – 30 ביולי 1966 . אִצטדיון “וומבליי” . משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 . זאת הגרסה הגרמנית המקורית של הצלם הגרמני המנוח סְוֶון סִימוֹן . הצלם שניצב בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה האנגלית (מצדו הימני של השער) לחץ באותו שבריר השנייה על הדק המצלמה שלו . לרוע מזלו חדרו כתמי אוֹר שמש לצילום שלוֹ . הצלם יצר תמונת “פנטומימה” זהה לגרסה האנגלית רק מהכיוון ההפוך . השחקנים והקוון “הוקפאו” בשתי התמונות . המצב התנועתי המוקפא בשתי התמונות חופף לחלוטין . התמונה של הצלם הגרמני סוון סימון מוכיחה לטענת הגרמנים כי הכדור השנוי במחלוקת של ג’ף הרסט לא רק שלא עבר במלוא היקפו את קו השער , אלא היה רחוק ממנו כ- 30  ס”מ . שימו לב כי הקוון טופיק באחראמוב איננו מגיב ולא מסמן כי השער נכבש .

הערה : התמונה הזאת צולמה מהצד הדרומי – מזרחי לשערו של האנס טילקובסקי . ה- Flairs  בתמונה של סְוֶון סִימוֹן הן במקור . (על פי ZDF) . סוון סימון מת זה מכבר . לא הספקתי לראיין אותו לספר “השער שלא היה” .

זיהוי הנוכחים בתמונה הגרמנית משמאל לימין : החלוץ האנגלי אלן בול , הקוון טופיק באחראמוב , המגן הגרמני הורסט הטגס , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , והמגן הגרמני ווילי שולץ . (התמוננה הוענקה לי באדיבות שחקן הכדורגל הגרמני ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר שהשתתף במשחק הגמר ההוא השנוי במחלוקת . תחקרתי אותו ארוכות כמו שחקנים גרמנים ואנגליים שהשתתפו במשחק (מקור : הספר”Das Tor des Jahrhunderts”. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על סמך העדויות הרבות ועל סמך התצלומים הרבים חקרתי וכתבתי את הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי “השער שלא היה” . הספר עוסק כמובן בשער של ג’ף הרסט השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של המונדיאלים אולם מתרכז בהפקת הענק ההיסטורית הנפלאה ו- הבלתי נשכחת ההיא בקיץ 1966 של ה- BBC (ו- ITV) בראשות בראיין קאוגיל (Bryan Cowgill) ואלק וויקס (Alec Weeks) . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית צולמו כל 32 המשחקים באמצעות ניידות שידור אלקטרוניות והועברו בשידורים ישירים באירופה וגם בחלקים נוספים בעולם באמצעות לווייני תקשורת של החברה האמריקנית COMSAT.    

במונדיאל מכסיקו 1986 ב- 22 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armand9o Maradona) שער בידו במשחק רבע הגמר נגד אנגליה . השופט הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Bensaour) אישר את השער אולם ה- Replay השלישי של מצלמות הטלוויזיה של הקבוצה המכסיקנית TELEMEXICO גילה וחשף את האמת . דייגו ארמאנדו מאראדונה הוא עבריין שהכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) בידו . מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל ראו את מה שלא ראה שופט המשחק . אנגליה הפסידה 1 : 2 לארגנטינה ונשלחה הביתה . תריסר שנים אח”כ פגשתי במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 ב- IBC בפאריס את מאמן אנגליה בעת ההיא בובי רובסון (Bobby Robson) . נקשרה בינינו שיחה והמאמן המאוכזב התלונן בפני (באיפוק וקור רוח) כי אנגליה שהייתה לא פחות טובה מארגנטינה נשדדה ב- 1986 , והכנות אינטנסיביות בנות ארבע שנים וגם כישרון ו- ממון ירדו כהרף עין שלא בצדק לטִמְיוֹן בשל טעות שיפוט חריפה .

maradona 1

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אצטדיון ה- “אצטקה” במכסיקו סיטי . זוהי הדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר בין נבחרות ארגנטינה – אנגליה שהסתיים בתוצאה 2 : 1 לטובת ארגנטינה . דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) מכניע בידו את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) ואת שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר אך לא את מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שהביע את דעתו בתום ה- Replay השלישי כלהלן : “לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון” . (באדיבות TELEMEXICO ו- TELEVISA . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ 1 עומד אחרי יומיים – שלושה בציפיות בראשות השַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. אפשר להסכים ו/או לא להסכים עם המינויים הפרסונליים לתפקידים המובילים בחטיבת הספורט של ערוץ 1 המכסה את מונדיאל ברזיל 2014. אולם אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הוא ערוץ 1 מחזיק בידיו קלף טלוויזיוני מנצח עליו הוא משלם זכויות שידורים בגובה של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות חמישים אלף) יורו (חוץ מהוצאות הפקה) . שלושת השידור הישירים הראשונים של ברזיל – קרואטיה 1:3 (יורם ארבל ודני נוימן ) + הולנד – ספרד 1:5 (יורם ארבל ודני נוימן) + קוסטה ריקה – אורוגוואי 1:3 (מאיר איינשטיין ואברהם גרנט) מלמדים על נסיקה מעלה של ערוץ 1 . אין בכך כל ספק. לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מובילות שתי מגישות פוטוגניות שרון פרי ומיכל רבינוביץ’ את שידורי המונדיאל מהאולפן המנווט בירושלים. הן עושות זאת יחדיו עם פנל שמורכב מאבי רצון, אבי נימני, ניר לווין, וגב’ סנדרה מילקוביץ’. מ- טבע הדברים קיים פער סקרנות עצום בין ההתרחשויות על כרי הדשא בברזיל רחבת הידיים אותם מתאר יורם ארבל בשותפות עם מאיר איינשטיין – מהשטח, לבין הנעשה באולפן ערוץ 1 בירושלים (ה- Sound של יורם ארבל הקדים אמש את תמונת ה- Video בעת השידור הישיר של המשחק הולנד – ספרד 1:5). גב’ שרון פרי וגב’ מיכל רבינוביץ’ עולות לאין שיעור על מר אורי לוי , מר בוני גינזבורג , ומר עמית הורסקי. אולם גם הן לא יכולות לשפר את התוצאה הסופית הרוטינית והשבלונית (והצפויה) של האולפן המקומי המנווט. שתיהן מרוחקות ממוקד ההתרחשויות בשנת 2014 דרוש משהו רענן ומקורי הרבה יותר . מיסוד אולפני בית מנווטים בירושלים התאימו לעשורי ה- 70  ה- 80, וה- 90 של המאה הקודמת . הגיעה השעה לצעוד צעד אחד קדימה ולהקים אולפן מנווט של ערוץ 1 בברזיל. האולפן המנווט בירושלים מעוררת תחושה שעמום של De Javu. אתה רואה את אורי לוי ואת אבי נמני מבודדים באולפן בירושלים הרחק מהאירועים הסוערים ומתחשק לך לכבות את המוניטור. חוויה משעממת .אילו שרון פרי ומיכל רבינוביץ היו מוטסות לברזיל יחדיו עם אבי רצון כדי לעשות את עבודת העיתונאות, ההגשה וההנחיה, הניתוח, והפרשנות מהשטח, מ- ריו דה ז’אניירו וסאו פאולו, היה מדובר בצעד נבון ובתרומה מהותית ומשמעותית להצלחת כלל ההפקה של ערוץ 1.

מין צירוף מקרים שכזה מעיד כי ערוץ 1 המַט ליפול והוועדה המארגנת של מונדיאל ברזיל 2014 צועדים יחדיו וכל אחד לחוד על בלימה. מספיק כי האנרכיסטים הקיצונים מחוללי המהומות , המחאות, וההפגנות האלימות בערי ברזיל לא יירגעו יחליטו לפגוע לפתע בנבחרות האורחות ו- להרוג שחקן כדורגל אחד כדי שהמונדיאל ייסגר ויבוטל. אנשי ערוץ 1 שרויים באי וודאות , מקיימים עצרות מחאה, אבל עדיין נושמים אוויר פסגות. הם ישדרו ישיר ב- 13 ביולי 2014 מריו דה ז’אניירו את משחק הגמר , אולם מה יקרה דקה אח”כ…? העובדים שרויים מזה זמן רב בחוסר וודאות לגבי עתידם . תקוותיהם ש- זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014 , מתארות מצב , לא פתרון .

סוף הפוסט. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ”ש – 14 ביוני 2014.

 

 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס’ 400. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס’ 400. כל הזכויות שמורות .הועלה לאוויר ב- 14 ביוני 2014. — 2 תגובות

  1. העם רוצה ‘האח הגדול’..זה מראה מה הוא שווה.כמו הקיבוץ של פעם שהותיר שליש מהמאות שדיברו על שוויון אבל עשו מה שבא להם- ומה שהחונטות הכתיבו-והכל הופרט-גם הערוץ הראשון לא שם לב שמאות אנשים לא עובדים בו.כמו בקיבוץ..שאתה בטח זוכר.עם זאת לא מפרקים משהו שעובד-אלא מתקנים. כי אולי החדש יהיה גרוע יותר.

  2. עבדתי 27 שנה בים המלח-שייצר מליון טון אשלג. כשאריה שחר בא בשנת 1971 כמנהל חדש דבר ראשון הוא החליף את המנהלים-שלא יגידו לו את זה כבר עשינו. היום המפעל מייצר 4 מליון..ואני..אני מקבל פנסיה..ממש לא קטנה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *